האויר חיל ומורשת להיסטוריה הדיגיטאלית הספרייה www.fisherlibrary.org.il במלחמו! לעצמא ״אתם האויראים, נותנים את האפשרות של נצחונות האדם על הטבע. לא רק במלתמה אלא נם בימי־שלום״. דוד בן־גוריון בחנוכת שדה־התעופה תל־טף ענף היסס סדרת מדזקדים בת 1 תולדות חיל־האוויד במלחמה לעצמא OIODD אוקטובר ״איך נברא חיל־האויר במוזתרת ורכושו חצי תריסר מטוסים קטנים ונושנים... איך הכביר כח תוך יעצם המלחמה בארץ והנסיונות הבלתי פוסקים להפרעה ולהכשלה מבחוץ״. אלוף אהרן רמז חיל־האוויר צבא הגנה לישראל משרד הביטחון - ההוצאה לאוו Israel Defence Forces The Air Force Air Force History Branch Maj. Avi Cohen The History of Israeli Air Force in The War for Independence October 1947 -July 1948 אב שרגאי התקנה והגהות: •יגל שפי עיצוב העטיפה: פואנטה בע״מ / גיל ריהוחנן״( ויין וסיגל שפי עיצוב ועריכה גרפית: יצחק קמפלר ניהול הפקה: ISBN: 965-05-1245-4 © נדפ דפוס דרור תעשיות בע״מ הדפסה: All rights resevred to the Ministry of Defence, Israel jyn pm xv דבר מפקד חיל־האוויר - אהרן רמז מבוא XVII הקדמה אוקטובר התחלות ויסודות פרק א: התוכניות להקמת כוח אווירי הקמת שירות האוויר טייסת א׳ דלק למטוסים ״בכל ארץ בעולם בשעת חח• עוברים שדות ציביל״ם ליד׳ חילות־האוויר׳ המודיעין: ״איש אשר אינו בקי בבעיות הטיס אינו יכול לכוון את השיחה״ מטאורולוגיה ניסיון לקיים קורם טיס ראשון התחלות המחלקה הרפואית הקמת טייסת הנגב ״הגרעין של חיל־האויר״: ״אנשי המפתח של מחלקת ההנדסה״ טייסת הצילום טייסת הגלול חיל־האוויר של ירושלים: בין מג״ש למר״ם מסדום - לירושלים שירות אוויר צפון: ״תארגן אמצעים והוראות ואנחנו נדאג לבצוע״ ראשיתו של בית־חספר הטכמ קשר אווירי בין הארץ לבין אירופה בסיסי חיל־האוויר הבריטי בארץ ״פתיחת מחנה עקיר כמחנה חיל התעופה״ הבסיסים ברמת־דוד ובעיךשמר אוקטובר תלויים באוויר - רכש מסוסים וגיוס טייסים פרק ב: בין מזרח למערב: אמברגו ״למצוא מומחה בעל דרגה גבוהה של השכלה וניסיון״ תוכנית ״יקום פורקן״ ו״תקנון גיוס״ v יואנ במלחמה לעצמאות קורם הטייס בביקרספילד הגיוס בקנדה ״צפויה סכנה של דריכה במקום אחד״ גיוס ורכש בדרום אפריקה שליחות סניור: ״נשלח על־ידינו בהזדמנות שהיה עליו בין כה וכה לבקר שם״ ה״מן שמיר יוצא לארצות הברית מארצות־הברית — לאירופה ״אינם מאורגנים כהלכה״: ״לארגן את המטה האירופי״ מ״יקום פורקן״ - ל״בלק״ רכש מסוסי נורסמן ואנסון מסוס קומנדו ראשון מגיע לארץ מקיטיהוק - לבוננזה הברחת שלושה מטוס׳ פ״רצ׳״לד ורפיד שליחות של עמנואל צור רכש מטוסי מסרשמיט ״לרכוש מאת הממשלה הטשכית והיוגוסלאווית אוירונים לוחמים״ בין איטליה לצ׳כיה: קורם׳ הסבה והכשרה ״פרק קצר בציונות״ בית־הספר לטיסה ברומא ״עומדים בפני פלישה ערבית כוללת״ ״אין לנו כוחות אויר״ — לקראת פלישה אפריל - מאי פרק ג: ״מכשירים פרימיטיביים שהוצאו מכלל שמוש בצבא הבריטי״ בין שירות הקשר לשירות האוויר: ״ויכוח ארוך ומיגע״ ניצני מערך ההתרעה הקרקעי להגנת שמי המדינה״: מצפים ומכ״ם ״הנווסות השיטתית חשובה עד מאד׳ משירות האוויר - לחיל־האוויר פקודת אפסנאות מס׳ ו ״הכל מוציאים כספים. זה קונה תיק, פלוני מזודה ואלמוני מכשירי הנדסה״ ״ארגון האכסון״ והכלכלה למשרתים בשדה דב ״אין לנו כוחוודאוויר... ומוטב שלא נביא אותם בחשבון כגורם צבאי״ שורשי חילות־האוויר של מדינות ערב פרק ד: צעדים ראשונים להקמת חיל־האוויר העיראקי ״יכולתו הארגונית ויכולתו הצבאית של חיל־האויר העירקי מוטלת עדיין בספק יסודותיו של חיל־האוויר הסורי לקראת המלחמה צעדים ראשונים להקמת חיל־האוויר המלכותי המצרי חיל־האוויר המלכותי המצרי ערב מלחמת העצמאות ת 29-14 ״אין רואים ואין שומעים אותו״ - הילהאוויו בספיגה פרק ה: הפצצות ראשונות התוכניות הערביות והפלישה ״נוכל ללמדם לקח כזה שיזכרוהו לדורות״ ״נוכחו שאין לנו מטוסי־קרב ואינם חוששים לתגובה״ ״אזעקות חיל־האוויר המצרי מפציץ את רמת־דוד ״הופתעו מאד מהתגובה להפצצת תל־אביב״ 30-14 ״החשיבות הגורלית״ - גיוס והסבה, רכש והעברת מטוסים פרק ו: המניעים לגיוס אמברגו: ״אפשרות לרכוש אוירונים ותותחים אנטי־אויר״ם״ ״אילו היו לנו עשרה מסרשמידטים, היינו גומרים את הענין״ מטוס הקרב הראשון מגיע לארץ ״כל עוד שאין אנו שולטים באויר״ העברת הנורסמנים; נפילתם של ג׳ורג׳)״באז״( ברלינג ושל לאונרד)״לן״( כהן הססת מסוסי הנורסמן לארץ; שבו״ מלחמה ראשונים רכש ״החשיבות הגורלית הנוגעת לכל סכין״ ״הגנת השדות ומקומות מרכזיים חיוניים מהרעשות מהאויר״ קורס ההסבה למטוסי מסרשמיס ״ 29-14 ״נאלצים לפעול רק בלילה כמפציצים״ - מסוסים קלים בפעולה אווירית לילית פרק ז: ״טיסות לילה״ ״מקבוצה פרטיזנית של מעופפים הפכנו לאס לאט לטיסת מבצעית אמיתית״ מבית־הערבה - לסדום: ״נוכל לעזור גם על ידי כוח אויה״ ״הפצצות חיל־האויר שלנו בלילות עודדו מאד את אנשי ירושלים״ ״הקשר בין ירושלים לתל־אביב היה למטה מכל ביקורת״ פינוי הרובע היהודי בירושלים לטרון: ״בגלל מטוסי האויב, בירושלים אין מטוסינו יכולים לפעול״ הפצצות באזור כפר בידו: ״לנצל את הכח האוירי בצורה יעילה״ סיוע אויה לבךשמן: ״השגת אוירונים כרגע... כמעט בלתי אפשרית״ הפצצת לוד ורמלה ״תלבושת חגיגית״ פעילות לילית בכל החזיתות טייסת הגליל: פעולות סיוע והפצצה במלכיה וקדש המערכה על עמק הירדן: ״אוירון אחד עומד. העבודה רבה ורצינית״ מיבנאל - למחניים: ״לחסל את הבסיס הזה כ׳ הנו משמש מטרה לאויב״ VII במלחמה לעצמאות כיו׳׳ ההתקפה על צמח ועל צינור הנפט הבריטי: ״אוירובי אויב עיכבו את הפעולה״ ״הציפורים באו וגרמו הפסקת ההרעשה״ הפצצת טול־כרם וג׳נין: ״להמריא זמן רב ככל האפשר לאחר עלות הירח״ ס״סת הנגב: ״מסוסים חגים מעל למחנה והתותחים שלנו פותחים עליהם באש״ ״פתחנו באש על האוירון לפני שהכרנו אותו. הסייס שולח את הקללות שלו״ מניר־עם - לדורות כפר־דרום: ״רק הודות לסיסות אלו הצליחה הנקודה להחזיק מעמד״ הפצצת עזה: ״אין לך פעולות מעודדות יותר מפעולות חיל־האוויר שלנו״ הפצצת עיראק־סואידן: ״ברצון הטייסים לדעת את תוצאות ההפצצות״ מפקד הטייסת מציע להעביר את טייסת הנגב לתל־אביב הפצצת עזה: ״התקפות על ידי תמרון ועל ידי זריקת בקבוקים ריקים״ מתל־אביב - לחיפה: ״מקום מבטחים גם לאוירונינו הגדולים״ ״הרגשה של שעה גדולה״: עליונות אווירית או סיוע לכוחות הקרקע 29הלום״ — מרבת־עמון עד דמשק ״עד פרק ח: תקיפה ראשונה: ״כל אשר עמד לעם ישראל בשמי ישראל״ ״מעכשיו יפעלו אוירונינו גם בשעות היום״ ״מכפר יונה ועד טול־כרם״: ״שבס, שבם, גפילטע פיש, גפילטע פיש״ ״שדה התעופה לא הותקף אף פעם״ ממטוסי קרב - למטוסים קלים: הפצצת אשדוד הפצצת טול־כרם לטרון: מבצע ״בן־נון״ בי: ״פעולת חיפוי ראשונה״ ההחלטה להפציץ את רבת־עמון: ״עניין פוליטי, צבאי וזו היתה על אחריותי״ ״בוצעה בפעם הראשונה הפצצה מתוכננת״ ״נשמיד כל מטוס יהודי באוויר, או על הקרקע, בכל מקום״ הפצצת אשדוד: ״הפסקנו את ההפצצות הליליות בגלל החשכה הגמורה״ הפצצת ג׳נין: מט״סת מם׳ מג׳נין - לאשדוד ולשכם ״בפעם הראשונה נהדפה התקפה אווירית של האויב״: הפלת שני מסוסי הדקוטה שיתוף־פעולה אוויר־ים ראשון: נפילת שפרינצק וסוקניק בפ״רצ׳״לד הפצצת סול־כרם, שכם וראש־העין: ״חוסר ציות לתדריך״ ״קרה הבוקר עוד אסון״: התפוצצות בשדה דב פעילות ספורדית של מטוסי הקרב ניסיון שלישי לכיבוש לטרון: מטוסים קלים — בלילה, ומטוסי קרב - ביום שיתוף־פעולה אוויר־קרקע ״קובלנות רבות״ על ״א׳ יעילות הקשר׳ הפצצת בךשמן על־יד׳ חיל־האוויר סיוע אווירי לסדום: ״גיחת הפצצה לפני דמדומים... פעולת סכינים ביום״ טייסת הגליל: ממחנ״ם - לרמת־דוד VIII תוכן הפצצת דמשק: עיכובים ותקלות נפילת משמר־הירדן: המטוסים מפציצים ״בגלים, זה אחר זה ללא הפוגה״ ״הפצצת דמשק עשתה רושם כביר״ ״הצעות והערות הנובעות מנסיון קרבי בפעולות״ ״להעמיד לדין את האשמים בעכובים הסכנ״ם״ ס״סת הנגב: פינוי פצועים מעסלוג׳ ״מאבדים לימים את השליטה בשמים לאור היום״ הפוגה 15רכש מסוסים: ״צרות צרורות בהעברה״ פרק ס: ממטוסים אזרחיים - למטוסים צבאיים פעולת הרכש של עמנואל צור ״הצליח כבר להביא בימים האחרונים אוירונים לארץ, ודווקא מאנגליה״ ״צרות צרורות בהעברה״ ״חוסר ריכוז מתאים מתנקם״ ״התחרו ביניהם וגרמו להעלאת המחיר מבלי שידעו איש מרעהו״ ״הכרחי שיעמדו לרשותי האנשים הדרושים״ ״לא יתכן שההכרעה בשאלה חשובה זו תהיה ביד׳ אנשינו בחו״ל״ פעולת הרכש בארצות־הברית הברחת ״המבצרים המעופפים״ הכנת הברחת מטוס הקונססל״שן לזאטץ ״לבצע עבירות שונות כנגד ארח״ב״ ״המסוסים הלל מוכנים להתקפה כוללת כנגד מדינות ערב״ עיכובים בהטסת מטוסי הנורסמן לארץ מטוס׳ האנסון ברודוס ואישור לנחיתת־בינ״ם ביוון ריכוז ותיאום־הפעולה: הגעת מטוס׳ דקוטה המשך הטסת מטוסי המסרשמיט חילופי משמרות באיטליה: מלוין - לאגרונסק׳ 14״טענות כרמון״; ״אין רוח של התגייסות״ פרק י: רוצים להילחם — אך לא יודעים; ואלה שיודעים - לא רוצים להילחם ״עשרה אנשים שהיה עלי לדאוג לכולם״ ״סיבוכים שיתעוררו עם פגישת מגו״ם׳ דרא״פ עם מגו״ם׳ ארה״ב״ ״מלאים טענות כרמון״ ״נהיה זקוקים לבעלי מקצוע״ ״לקבוע סולם שכר ברור לטייסים ולצוות׳•״ ״גיוס אנשים בעלי ידיעות מקצועיות בלבד״ ״להתאים את ההסכמים הקיימים לרמת השכר הנקובה״ IX OIODD איונ במלחמה לעצמאות ״אלסלנה״: מבצע ״אחדות״ ושילוב אנשי אצ״ל בחיל־האוויר ״שבועת אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולפיקוד העליון״ ״קליטתם לא אותנה כאן כראוי... יש להפגישם עם בא כח הפקוד העליון״ בין ״עולים״ לבין ״מתנדבים״ מאי-יולי מעוך ההגנה על שמי המדינה - בין ״התנגדות פעילה״ ל״התנגדות סבילה״ פרק יא: הגנת שמי המדינה: בין התיאוריה לבין המציאות ממטוסי קרב - לנ״מ נוהל פתיחה באש: ״יורים או לא יורים?״ הקמת גדוד חיל־האוויר להגנת שדות התעופה ״המצב בכי־רע״: בין החלטה לביצוע ״שרות בטחון אוויר׳ מחלקת ההאזנה המצפים: הכשרות "ידיעתם באוויריות היא כאין וכאפס״ שירות המכ״ם: בין רחובות לשרונה קורם הכשרה למוכמות בחיפה ולסכנא׳ מכ״ם בשרונה הקמת תחנת המכ״ם הראשונה בגליל־ים הקמת ״חדר־הםינון המרכזי״: כרירקוך - ל״ביל״ו״ הגנת הערים תל־אביב וחיפה בין חדר־הסינון לחדר־הפעולות מאי-יוני ״כדי למנוע כפילות״: בין אגפי המבצעים !המודיעין - למסכ״ל/אג״ם פרק יב: ״לקבל את בנין המטה באופן זמני ללא כל שנוי״ ״הערות למלחמת אוויר בישראל״: בין ההלכה לבין המעשה התארגנות, אימונים והדרכה במחלקת המוטות ״יחסי העבודה בין השרות הסינאופט׳ שלכם והשרות המטאורולוגי שלנו״ שירות הקשר צילום אווירי ״כדי למנוע כפילות״ ״אינו בא בסתירה... אלא מפרשו בצורה מעשית וברורה יותר״ פעילות מבצעית של המחלקה מחלקת הביטחון של חיל־האוויר יוני-יולי יג: ״זה כאילו צבא מקביל״ - ״הצרכים המיוחדים של וויל־האוויר״ פרק ההיערכות לניצול ההפוגה ועדת החמישה והתפטרות בן־גוריון ״מ׳ האנשים האחראים לטייס? אי־אפשר יותר לעבור בשתיקה על הענינים האלה״ מעמד חיל־האוויר: ״זה כאילו צבא מקביל - צבא עם המטה שלו״ x תונן ההטסה לירושלים: ״דומני שאין חוגים בממשלה מעריכים כראוי את הבעיה״ "למנות תוכל נפרד לחיל־האוויר שתהיה לו סמכות לדון בעניניו״ ״בירור יסודי בקשר למבנהו ומעמדו של חיל האוויר״ ״איחוד הטיפול״: ״ההתרוצצות ממשרד אחד למשנהו אצל שלטונות הצבא״ בין חברת ״המלחים״ לבין חיל־האוויר ״ועדת המחקר ליד ראש המטה״: ״דלק לאוירונים״ ״מחקר ופתוח של פצצות״: בין ״צור ופיתוח מקומי - ליבוא מחוץ־לארץ חימוש מסוסים: ״אספנו מ׳בית קברות׳ כמה חלקי נושא׳ פצצות״ בין נושא׳ פצצות לבין עגלות־יד ועריסות ״הגרעין של חיל־האויר״: ״אנשי המפתח של מחלקת ההנדסה״ יחידת ההחזקה בשרונה: ״האשמה חלה על המוסדות העליונים של חיל האויר״ ״מצב האפסנאות בכי רע״ הכול מוציאים כספים ״יכולת וכשרון להבין את הצרכים המיוחדים של חיל האוויר״ ״מחנה קלט״: ״ מיון: בדיקות רפואיות ופסיכוטכניות הקמת מחנה ליחידות המטה מסעדת ״גלינה״: מסעדה צבאית של חיל האוויר״ ״גניבות, בזבוז וחוסר סדר״: שירות התחבורה — מאגף המנהלה לאגף האפסנאות פרק יד: מיוזמות מקומיות - לארגון מרכזי: מירושלים ומחיפה - לתל־אב״ב מאי-יול׳ ״חיל־אוויר צפון״ ו״חיל־האוויר של ירושלים״ ״חיל־אוויר צפון״: גויסו בשעתו ״לפי הסכם מיוחד״ הקמת יה״ב - ״אין לנו זמן לטפל בדבר״ ״פתוח מנוע׳ רקטות או חצי רקטות למטוסים ממש״ שדה התעופה של חיפה ״חיל־האוויר של ירושלים״: ״היחידה עוד בעריסתה״ בין מג״ש למר״ם: ״מאמץ עצום לבנות את המסלול ורצוי לחזק את רוחם״ בין הטלה להצנחה: ״תוכנית להטלת ציוד ממטוסים ללא מצנחים״ ״הכללת יחידת חיל־האוויר הירושלמית במסגרת חיל האויר הארצי״ תאונות במר״ם: ג׳מיני ואוסטר פסיכוזה של חיפוש מרגלים: ההוצאה להורג של טוביאנסק׳ שדה תעופה קבוע המתאים לנחיתת רפיד ודקוטה פרק ״שדה הנמצא בפעולה הוא דבר חי הדורש טיפול מתמיד״ הצעה לתוכנית מקיפה להעלמה משדה דב וממםלול׳ עפר - לבסיסי חיל־האוויר המלכותי ״שדה אם״: ״יתאים לכל סוגי האוירונים ולכל פעולות שתדרשנה״ XI במלחמה לעצמאות ניו* מ ״מספר העובדים והחיילים גדל באופן בלתי פוסק״ ״שירותי קרקע״: תחזוקת מסוסים ״אין מקום לשתי רשויות בשדה״: אבסחה ואספקה מוטסת סיסות תובלה לבן־שמן ולמדום טיסות צילום, סיור וניסיון משתתפי קורס הסיס בביקרספילד מתחילים להגיע לארץ בין הטייסת בתל־אביב לטייסת הנגב אספקה לכפר־דרום: ״האספקה נגמרה לחלוטין. האנשים רעבים״ נפילת אמנון ברמן הוראת מנהלה מם׳ טייסת הגליל: ״לשמור על עצמאות הטייסת בבחינת פקוד פנימי ומבצעי״ מרמת־דוד — בחזרה ליבנאל ״כל א׳ הסדר... גרם לביטול סיורים חשובים שנקבעו לאותו היום״ ס״סת הגליל: בין מטה חיל־האוויר למטה חזית הצפון להפוך את ״המקום לתחנה אקטיבית״: ״טייסת מם׳ ״שדה למופת ועלינו לקחת את המקום לדוגמא״ ״קריה גדולה הוא מחנה ׳תל־מף׳, גדולה מהיכבש ומהיקלט בהעלם אחד״ ״מחלקה לטרנספורט אויה״ ״בעקרון הדבר הוא למעשה הפוך. גדוד גבעתי נהפך למארח שלנו״ טייסת הקרב: הכשרת התשתיות בהרצליה ״יחידה ניידת, עצמאית ובלתי תלויה״: בין הטייסת לבין הבסיס והמטה מעקרון - להרצליה: ״לתשומת לב מאורע היסטורי״ 15-9 מתוכניות - לביצוע: ״רשלנות שאין לה כפרה״ פרק ״יגזרו המשך ההפוגה ויודיעו שמי שלא ״שמע ״ענש״ תמונת מודיעין ראשונה על חיל־האוויר המצרי המשימה הראשונה: השגת עליונות אווירית תוכנית ״נבוט״: ״כיצד להסביר כל אלה״ מתוכניות - לביצוע עליונות אווירית: ״לפגוע בכל האוירונים החונים על הקרקע״ הגנת שמי המדינה: הפצצת תל־אביב, ולראשונה - אף ירושלים הפצצת עקרון מבצע ״דני״: ״חיל האויר אכזב... אף פעם לא יכולנו לקבל אוירונים ליום״ ״הקשר בין האויריה וחיל הרגלים היה לקוי עד מאד׳ הפצצת הכוחות העיראקיים ״הגענו לדמשק, שזה היה מיותר, מאחר שזה לא היה בתוכנית״ ״יש לציין את פעילות האויב באויר״ הפצצת משמר־הירדן ובית־המכס: ״עברו כל שבועות ההפוגה, ודבר לא נעשה״ ברצוני ״לנקוט באמצעים חריפים ביותר׳ XII ס״סת הגליל: ״כל מכונה מפציצה שלוש־ארבע פעמים בלילה״ ״פעולות רבות נתאפשרו הודות לסיוע הסוב של מסוסי הטייסת הזו״ ״הפצצה והטרדה כזו מן האוויר עוד לא היתה מיום פרוץ המלחמה בארץ״ ״לבחון מחדש יצירת טייסת קלה בנגב״ ״הפצצה זו הזכירה את הפצצת תל־אביב על ידי האיטלקים״ 26-15 ״הדבר היחיד שבא בחשבון — שימוש בחיל אויר״ יז: פרק ״ערך עצום לפעילות הפטישים כפי שתוכננה כאן״ הפצצת קהיר ״סידרת הפצצות טרור בת״א״: ״יום ההפצצה הגרוע ביותר... עד שלוש אחרי חצות״ ה ״תחת הרושם כ׳ אין לו יותר דלק במיכלים - ולכן החליט לרדת ירידת אונם״ ״איסור טיסות יום לשטחי הנגב של מטוסים משדה ת״א״ ״הארובן נמצא שרוף״ המלצות ועדת החקירה בין משמר־הירדן, דמשק ואל־עריש הפצצת דמשק הפצצת משמר־הירדן ודמשק: ״הביאו בכנפיהם חסות ללוחמים ולעומדים בשער״ ״הסכינים פעלו גדולות״ מבצע ״שוטר״: ״התקפות האויר הן ששברו את רוחם והכריעו אותם״ ״אוירוני הקרב שלנו שפעלו נגד מטרות קרקע הוסיפו הרבה לחסול ההתנגדות״ 683 מראי מקו 738 מפתח אישים מקומות מסוסים אחרים XIII דבר מסקד וזיל־ד חיל־האוויר מציין השנה לגוף איכותי, מקצועי, חזק ומרכזי בעוצמתו של צה״ל. בפקודת היום, שהופצה באוקטובר 1948 האגדה: אין נברא חיל־האויר במחתרת ורכושו חצי תריסר מטוסים קטנים ומשנים״ אכן, הגיע היום, וחיל־האוויר מוציא לאור מחקר היסטורי זה, שבו מתוארות בקפידה רבה קורותיו של החיל במלחמת העצמאות, וכיצד הפך משירות־אוויר - הכולל טייסת אחת של מטוסים קלים, שנועדו בעיקרם לתיור וסיור - לחיל־אוויר, אשר הצליח כבר אז לפגוע בעליונות האווירית של חיל־האוויר המצרי, לחגן על שמי מדינת ישראל שאך נולדה, ואף להפיל חמישה ממטוסי חיל־האוויר הבריטי בקרבות אוויר־אוויר ב־ שבה פעלו בוניו של הכוח האווירי בארץ־ישראל ומחוצה לה, הם הצליחו להקים חיל־אוויר ולהפעילו בזכות הדבקות במטרה, הנחישות, ההקרבה והמסירות לאין קץ, שבאו ליד׳ ביטוי בכל מעשיהם באותם ימים הח־גורל. הגרעין הראשון של חיל־האוויר התבסס על מחלקת הטיס של הפלמ״ח ועל כמה טייסים ישראלים שרכשו את נסיוב• התעופת׳ במסגרת חברת ״אוירון״. לצדם שירת קומץ טייסים מחילות־האוויר הבריטי, האמריקני והדרום־אפריקני. סביב קיבוץ זה של ט״סים הלכה והתבססה הטייסת הראשונה של ״שירות האוויר׳ בשדה דב, ממנה יצאו אז המטוסים הקלים לפעילות מבצעית בכל החזיתות. לאחר ההכרזה על הקמת המדינה התקבצו ובאו מתנדבים - יהודים ולא־יהודים - מכל קצווי תבל להדיפת פלישתם של צבאות ערב משטחי מדינת ישראל. ללא עזרתם והמקום המרכזי, שמילאו בפעילות המבצעית במהלך המלחמה, ספק רב אם יכול היה חיל־האוויר להגיע לאותם הישגים המשתקפים במחקר זה. המלחמה על הדרכים, שאפיינה כל־כך את חודשי הלחימה הראשונים של מלחמת העצמאות, והסיוע האווירי שהושיט אז שירות האוויר באמצעות מטוסיו הקלים, כאילו חוזרים על עצמם בימינו אלה: מאורעות השנים האחרונות, אשר התפתחו ללחימה יומיומית נגד הטרור הפלסטיני, מוכיחים זאת; אלא שעתה יש לה למדינת ישראל חיל־א וחיל־האוויר בכללו, השתתפו בפעילויות השונות ברמה מקצועית ומבצעית גבוהה, והביאו את הפלסטינים להכרה, שבדרך הטרור לא ישיגו דבר. גם במלחמת העצמאות הוכיחו צה״ל וחיל־האוויר למדינות ערב שפלשו לארץ־ישראל, כ׳ מדינת ישראל היא עובדה קיימת, ושלא ניתן להכניעה - גם לא באמצעים צבאיים. חיל־האוויר נערך לקראת הבאות מתוך הכרה ברורה באשר לצורך להמשיך לשמר, לפתח ולהטמיע בקרב אנשיו את הערכים, אשר הנחילו לנו בוניו. מורשת החיל וערכיו נרשמו בדם חברינו, שנפלו לאורך שנות קיומו של החיל. ספר זה, המהווה את ההיסטוריה הרשמית של חיל־האוויר במלחמת העצמאות, הוא אחד הביטויים לאותה הערכה, שרוחש החיל לראשוניו ולקשר שלו עם עברו. בין דפיו מקופלת גם המורשת המופלאה שהנחילו לנו מייסדיו של החיל, המלווה אותנו עד עצם היום הזה בכל משימה ואתגר. דני חלוץ, אלוף מפקד חיל־האוויר מב אלוף אהרן רמז פקודת יום היום נחוג את תג יובל השנה הראשונה לקיומנו. לא פנויה עדין שעתנו לסכם פרשת שנה זו ולהעלות את פרקי הגבורה והאומץ, העבודה הקשה וההאבקות הנואשת במכשולי הטבע, הארגון, הטכניקה והמדיניות העוינת אשר עמדו יום יום בדרכנו ואיימו לשבר את חזוננו ונדרנו: לכבוש לנו את האויר. עוד יבוא יום והסופר במלואה האגדה: איך נברא חיל האויר במתתרת ורכושו חצי תריסר ממוסים קטנים ונושנים. איך הדף התקפות בנגב. איך העביר פצועים ממקומות מרוחקים. איך נלוזם יום ולילה בכנופיות מאימות על ישובים ושיירות. איך העביר אספקה ותחמושת לנגב, לכפר עציון, לבית הערבה, לסדום, ליחיעם, לבן־שמן, וישובים אחרים בשעת היותם מנותקים ומבודדים. איך התגבר על מחסור בציוד הכרחי, איך המציא המצאות חדשות. איך פרש את רשתו אל מעבר לים וקרא לאחים להתגייס לשורותיו. איך רכש כלים והעבירם ארצה. איך שבר את הבלוקדה הימית שאיימה עלינו בשעת מאבק ומלחמה. איך הגביר כח תוך עצם המלחמה בארץ והנסיונות הבלתי פוסקים להפרעה ולהכשלה מבחוץ. אכן טרם גמלה השעה לגלות את הקלפים. אך טרם שלמה המלאכה - עוד ארוכה הדרך לפנינו ורבים המכשולים. אך ליום יובלנו הראשון לא יכולנו להגיש למדינת ישראל הלוחמת שי נאה מחלקנו בקרב על הנגב. נזכור היום את חברינו היקרים והנאמנים שנפלו בקרב, ונדע - רק הודות למאמצינו הבלתי פוסקים ועקשנותנו החלוצית הגענו עד הלום ורק במשנה אמונה בכוחנו ונכונות הקרבה ללא סיג של כל אחד מאתנו יובטח עתידו של חיל האויר - יובטחו נצחוננו וחרותנו. אלוף אהרן רמז לכל האר יראים באשר הס שם שלוחה היום ברכתי - עלה נעלה כי יכול נוכל! הקדמה בטקס, שנערך בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד של מדינת ישראל. תחושה של התרוממות־רוח אפפה את היישוב היהודי בארץ לנוכח האירוע, ובן־גוריון כתב 1 ביומנו אותו היום: ״בארץ צהלה ושמחה עמוקה - ושוב אני אבל בין השמחים, כביום ההקבלה, שעשה בךגוריון באשר לתחושותיו הזהות לאחר החלטת החלוקה בכ״ס בנובמבר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב־ המחלקות את מלחמת העצמאות שפרצה למחרת כ״ט בנובמבר באופן מובהק ביותר: עד ההכרזה על הקמת המדינה; וממנה עד תום מלחמת העצמאות, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון עם טוריה ביולי תיקוף )פריודיזציה( זה נכון במיוחד לגבי ניתוח הפעלתם של כוחות האוויר במלחמת העצמאות, שכן כבר למחרת הכרזת המדינה קמו אזרחיה לעולם אחר, שרובם כמעט ולא הכירוהו קודם לכן: הפצצות מצריות על מרכזי אוכלוסייה, שדות תעופה ומטרות אזרחיות אחרות. מדינת ישראל נחשפה מאז להפצצות חוזרות ונשנות - במיוחד של מטוסי קרב מצריים - ובאותם ימים קריטיים לא נמצא להם מענה: לא בכוחות נ״מ דין, ראש אדם במטכ״ל, את התחושה אז מתחושת 1 ולא במטוסי קרב להגנת שמי המדינה. לימים הגדיר יגאל 2 אין אונות, תחושה של מועקה גדולה״ עם זאת היתה גם תקווה גדולה, שמצב זה עתיד להשתנות במהרה, כפי שעולה מדברי בךגוריון באותו מאמצי הרכש 3 מועד: ״אילו היה כל הנשק שברשותנו איישם כבר נמצא פה היינו יכולים לעמוד בלב שקט...״ הנדונים כללו גם פעולה אינטנסיבית להקמתו של כוח אווירי. היסודות, שהונחו בתקופת פעילותו של ״שירות האוויר״ מתחילת נובמבר הפוליטי הבינלאומי של מאבק בין־גוש׳ בין ארצות־הברית לברית־המועצות אפשר לרכוש מטוס הקרב הראשון דווקא מצ׳כוסלובקיה, ולהפעילו לגיחתו הראשונה כבר ב־ חיל־האוויר, נועדה הגיחה הראשונה לפגוע בבסיס אל־עריש, שממנו יצאו מטוסי הקרב המצריים לתקיפת מטרות בתחומי מדינת ישראל. אולם בעקבות דרישתם של כוחות הקרקע, שנקלעו למצוקה קשה מול טור השריון המצרי שעשה דרכו לתל־אביב, הופנו המטוסים על־פי הוראת המטה הכללי של צה״ל להושטת סיוע אווירי לכוחות אלה. מחלוקת זו בדבר סדרי הקדימויות בהפעלת חיל־האוויר היא אחת הבעיות הנדונות במחקר זה, אשר נועד בכללו להבהיר כיצד הצליח חיל מקצועי כמו חיל־האוויר לפעול תוך כדי המלחמה - אף שעד חודש מאי 1948 הרחוק - לבנייתו כחיל מקצועי תוך כדי המלחמה ולאחריה. התשובה לכך טמונה בראש ובראשונה במאמצי הגיוס והרכש, שחבקו עולם ושנמשכו לאורך כל המלחמה; בסיוע הרב שהושיטו היהודים - במיוחד בארצות־הברית, בקנדה ובדרום־אפחקה - הן בהשתלבותם כאנשי צוות־אוויר וצוות־קרקע במסגרות השונות של חיל־האוויר הן בתרומות הכספיות הרבות שהעבירו לארץ; ביכולת העמידה של היישוב היהודי, שחש כ׳ מלחמתו היא בבחינת ״להיות או לחדול״; ובפעילות ההירואית של צוותי־האוויר וצוותי־הקרקע הארץ־ישראלים )אלה שהוכשרו R.A.F.^ - במיוחד בתקופה המשתרעת למן כ״ט בנובמבר הישראלי יש להציב, בסופו של דבר, גם את היכולת המוגבלת של חילות־אוויר ערב, את שיתוף־הפעולה החלקי ביותר ביניהם, ואת פעילותם המצומצמת יחסית לרכש מטוסים ולגיוס טייסים במהלך המלחמה כולה. נושאים אלה מתוארים בפירוט רב בספר זה, הכולל שלושה כרכים המקיפים את פעילותו, התארגנותו והתעצמותו XVI הקדמה של חיל־האוויר למן התחלותיו באוקסובר חיל־האוויר דאז, האלוף אהרן רמז, על רקע חילוקי־הדעות הנוקבים שהיו בינו לביו הרמסכ״ל יגאל ׳דין בשאלת הוא מחקר תולדות חיל־האוו״ו במלחמה לעצמאות ארגונו ומעמדו של חיל־האוויר בצבא ההגנה לישראל. המשקף הן את חלקו ותרומתו של חיל־האוויר לניצחון של מדינת ישראל במלחמת העצמאות, הן את חילוקי־הדעות בין מסה חיל־האוויר לבין המסה הכללי בשאלת מעמדו העצמאי של החיל במסגרת צבא הגנה לישראל. מחקר זה מבוסס בראש ובראשונה על מקורות ראשוניים מהארכיונים השונים, שהחשוב שבהם הוא ארכיון צה״ל, אשר כבר בתחילת לכתיבת ההיסטוריה של החיל.* ההיסטוריה לא נכתבה אז, אולם הארכיון המצוין הזה, שהותירו אחריהם ראשוני העוסקים בתחום זה - הוא שאפשר את המחקר המדוקדק של תקופה זו בתולדות חיל־האוויר. בארכיון צה״ל שמרו את שיטת התיוק, שלפיה עבדו בארכיון חיל־האוויר, ואלפי התיקים שנאספו אז נשמרו בו היטב. מפעם לפעם הם שימשו את אנשי חיל־האוויר, אשר בדקו שאלות שונות בתולדותיו של חיל־האוויר במלחמת העצמאות, וגם את כתבי בסאון חיל־האוויר, אשר כתבו בו - במיוחד בתחילת שנות החמישים - כתבות חשובות ביותר על ההיסטוריה של חיל־האוויר במלחמת העצמאות. בין אלה התפרסמו כמה כתבות חשובות, שנכתבו על־יד׳ סא״ל אדם שתקא׳ - אחד מאותם טייסים אשר היוו את הגרעין הראשון של חיל־האוויר. במהלך המלחמה שימש גם כקצין המודיעין של הטייסת הקלה בתל־אביב, וניהל יומן אישי. כתבות אלה היו חלק ממאמץ מקיף, שעשה אז שתקא׳ לכתיבת ההיסטוריה של חיל־האוויר במלחמת העצמאות. ואכן, בשנת מאז שימש ספר זה את הבסיס ללימוד ולמחקר של ההיסטוריה של ח״א - צה״ל במלחמת העצמאות. חיל־האוויר. מחקר אחר נכתב על־יר אהרן רמז ויצחק זמיר )לימים שופט בית־המשפט העליון(, ונושאו: ראשית שתוכנן להפיק ספר המדינה הקמת חיל־האוויר ופעילותו במהלך מלחמת העצמאות. המחקר נכתב עבור אז - אך לא התפרסם. עם זאת, במסגרת המדור לתולדות חיל־האוויר, בראשותו של רס״ן יוחנן ׳עקוב׳, נמשך מפעם לפעם במהלך שנות השישים המחקר על אירועים שונים במלחמת העצמאות, ונשמרו גם מקורות ותמונות חשובים שנשלחו למדור. המחקר והאיסוף נמשכו גם בתקופת סא׳׳ל יוסף עבוד׳ כראש הענף לתולדות חיל־האוויר; אולם המלחמות שפקדו את מדינת ישראל - למן מבצע ״קדש״ דרך ״ששת הימים״, ״ההתשה״ וכלה ב״מלחמת יום הכיפורים״ - והצורך המיידי לסכם ולתעד את פעילות חיל־האוויר באותן מלחמות דחקו הצידה את העיסוק במחקר על חיל־האוויר במלחמת העצמאות. בשנת שורשי חיל־האוויר ועל פעילותו והתארגנות! במלחמת העצמאות. נושא׳ המחקר חולקו בין כמה חוקרים, ושוב נבדקו ארכיונים שונים: ארכיון צה״ל, ארכיון המדינה, ארכיון אמ״ן באנגליה, ואף ארכיונים של רשויות מקומיות. חלק מאותם מחקרים שנכתבו אז, בתוספת מקורות רבים, שורשי סא״ל אמבר, סא״ל אלי אייל וסגן אבי כהן לכלל הספר , גובשו ונערכו בשנים אשר פורסם במהדורה פנימית במסגרת חיל־האוויר בשנת חיל־האוויר, הבטחונית למן ראשיתה דרך הקמת שירות האוויר בנובמבר וכלה בהקמת חיל־האוויר במאי החמישים נמשך בתקופתו של סא״ל זאב לכיש. הוא הטיל את משימת ריכוז המחקר כולו על ראש מדור מחקר, רם״! אבי כהן. מרכז המחקר פעל למן ההתחלה לריכוז מיטבי של כל שלב האיסוף ולמיצוי מרבי של כל ארכיון רלוונטי - ובראש ובראשונה ארכיון צה׳׳ל. * קורותיו XVII OIODD איונ במלחמה לעצמאות , כל הארכיון, שהוקם כאמור על־יד׳ חיל־האוויר כבר בסוף שנת מרכז המחקר, ותוכנו אורגן כרונולוגית במסגרת ארכיון מיוחד, שהוקם במדור המחקר. פרס לכך נבדקו בארכיון צה״ל גם המקורות שמחוץ לחיל־האוויר, כדוגמת אגפי משרד הביטחון, אגפי המסה הכללי ושירותיו, החילות והחסיבות במלחמת העצמאות ועוד. כל המסמכים הללו אורגנו על־פי התיקים המקוריים שלהם במסגרת המדור. נוסף לארכיון צה׳׳ל )וארכיון ה״הגנה״, שהוא חלק ממנו(, שבו נבדקו כ־ אלפי תיקים בארכיון אמ״ן; מחוץ למסגרת הצבא נבדק בצורה יסודית ארכיון המכון למורשת בן־גוריון ••י •.׳ : • 1 . י .׳״ יי י : ו ו יי! י •;! •!•־. ! ׳ , יי'!! נוכחיים: מויאל, דן סולקונסק׳, יצחק לוי, יהודה צדקרברג, שרגא •נאי,־ נתנאל כהן,','משה ה ורוביץ, זלט ן גולן,יהודה רנין,אהדן רמז,יהודה גלעדי, פאהן )בספים(. i : י י י ז ; י ו ר נ ו ו ח: י, י' הכנסת דרגות בינים עד לקצינות. מציעים שיש בצבא ג ר ל 01 כזאח.• ע״י י;•״־־ •־'• ו י! י :'• f !׳ 'א ה ר ן : הדרגה הגבוהה ביותר תהיה בריגדיר, יש עד קצינות נוספות. יש הנדל נין מפקדי חילות דבין מפקדי שדוחים. •. .׳- •׳•;ו.•:. י׳ י צחס ולוי . מציע ,להשאיר אח הדרגות הצבאיות נם לבעלי מקצוע אך נוסף , ״ לנעליי;מקצוע לסמל של הדרגה' ייהיה להם סמל מקצועי. , י. •:י י; ־ 'א הר ן : נ י ום הצנא נכללו הוא צבא מקצועי ולכן אין לונכדיל בין ,החיל הםור : פרוסוקול ישיבת מסה שהוקם לסובת המחקר, כ־ גודל כזה. בארכיון זה רוכזו סוג׳ מקורות רבים ומגוונים, שערכם כמקורות היססור״ם אינו מוסל בספק. כך, למשל, הפרוטוקולים ע הראשונים עד אוקטובר, כמעס את כל דבריהם של המשתתפים בהם. העיון בפרוטוקולים של חלק מאותם דיונים - לעתים קרובות השתתפו בהם גם הקצינים מהשדה, מבסיסי חיל־האוויר וט״סותיו - מאפשר להיסטוריון ללמוד, בין השאר, גם על התפתחותה של מערכת היחסים בין המסה לבין השדה: עד כמה קשוב היה המסה לצורכי השדה, ועד כמה נעשו הדברים מתוך הרמוניה ומהכרת המציאות על כל מורכבותה בבסיס, בשדה ובשטח. עם זאת, עדות בלתי־אמצעית באשר למהימנותו של הפרוטוקול כמקור היסטורי לתיאור חיל־האוויר במלחמת העצמאות מצאנו בדבריו של ראש אגף מינהל וכוח־אדם, שמואל בנדור, שכתב ב־ ״הפרטיכלים של ישיבות המטה לקויים מבחינות שונות. אין הם משקפים את מהלך הדיון ולא תמיד נותנים הם תמונה מדויקת של המסקנות שאליהן הגיע המטה. יש והפרטי־כל מכיל דברים שהם בלתי נכונים ובלתי ברורים״. הוא הציע אפוא למנות ״כרושם פרטיכלים איש המבין כיצד יש לכתוב פרטיכל״; להעביר את הפרוטוקולים למשתתפי הדיון המסוכם; ואלה ״יתבקשו להעיר את הערותיהם בכתב תיכף בקבלם את הפרסי־כל אם לדעתם נפלה בו שגיאה״. יתרה מזאת, הוא סבר ש״פרטי־כל יכיל החלטות, מסקנות, סכומים ואכן, מאז הלך והידלדל תוכנם של 4 ולא דברי נואמים, או דברי כל הנואמים וההחלטות או המסקנות בסוף״ חלק מהפרוטוקולים לכלל סיכום קצר של ההחלטות שהתקבלו באותם דיונים. עם זאת, גם לאחר מכן התחברו מפעם לפעם פרוטוקולים מפורטים, ובהם נמסרו דבריהם של כל המשתתפים בדיון. שבשדה־בוקר, ומנהלו לשעבר, רס״ן טוביה פרילינג, מאנשי המילואים של הענף, העביר לרשותנו עשרות רבות של קטעים מיומן בךגוריון וכן תיעוד רב אחר המצוי שם, כן נבדקו הארכיון הציוני המרכזי, ארכיון המדינה, וכן אוספים פרטיים, שנשמרו אצל חלק מעושי ההיסטוריה. בסופו של תהליך האיסוף כלל הארכיון, XVIII וזקדמדז מצד אחד אכן מלמדות הערותיו בנדור עד כמה נצרך ההיסטוריון למקורות נוספים לשם אימות המידע המופיע באותם הפרוטוקולים; ומן הצד האחר מלמד שקלולו הכולל של סוג מקור זה בכלל סוגי המקורות השונים, שהפרוטוקולים מהווים את אחד המקורות החשובים ביותר להבנת תהליך קבלת ההחלטות - בעיקר במטה חיל־האוויר; שכן הפירוט הנרחב המצוי בהם מאפשר להיסטוריון להבין את מכלול האפשרויות שעמדו בפני מקבלי ההחלטות מבלי להיסחף לכל מיני הסברים, שהם בבחינת ״חוכמה שלאחר המעשה״. לצד הפרוטוקולים הללו של דיוני המטה נעשה מאמץ מרוכז להוצאת כל המידע החשוב על תולדות חיל־האוויר במלחמת העצמאות מתוך הפרוטוקולים של דיוני הממשלה. העבודה על כך בארכיון המדינה נעשתה על־יד׳ סרן )מיל׳( מרים דרמונ׳, והושלמה - עם פתיחתם של הפרוטוקולים משנת סרן )מיל׳( משה נאור. עבודתם החשובה אפשרה לנו להעריך כראוי את המקום המרכזי, אשר תפס חיל־האוויר באותם דיונים שנסבו על מהלכי המלחמה, ועל הצעדים הנחוצים לבניית עוצמתו של צה״ל ושל חיל־האוויר בתוכו. הפרוטוקולים הללו מאפשרים להיסטוריון להעריך את האירועים בזמן אמיתי, על הלבטים והחששות האמיתיים שליוו את הפעולות בזמן שבוצעו ואת ההחלטות בזמן שהתקבלו. כן רוכזו לטובת מחקר זה ח׳׳חות שונים, הכוללים סיכומי פעילות מפורטים שהוצאו על־יד׳ יחידות החיל ומטה חיל־האוויר תוך כדי המלחמה. אלה בוצעו על־פי נהלים קבועים לביצוע תדריכים ותחקירים, שהתבססו בעיקרם על המקובל בחילות־האוויר המסודרים שמהם הגיעו צוותי־האוויר. כן התבססנו על התדריכים שקדמו לטיסות, ובעיקר על התחקירים של צוותי־האוויר לאחר הגיחות השונות, אשר נעשו סמוך מאוד למועד הנחיתה. אין ספק, שיש בהם 1. Dan Tulkovsky 2. Assistant Navigator 3. 16.7.48 16.7.48 4. Port. 5. El Arlsh 6. 0635 7. 0700 8. 0705(aporoxlmately) 9. 0745 Even Yehuda 10. 12 x 70 Bg. 11. - 12. 13,000 ft. 13. 13,000 ft. 14. Sea cloud 6 to 8 - base was 1500 to 2000 ft. 15. perfect. 16. good ־ 18. - 19. - 20. From Aaulr out to sea parallel coast line Prom sea, made 360 degree starboard turn over El A rlsh town and airfield - second approach from sea - dummy run over airfield - right 260 degree turn - came back on reciprocal course to bomb. 22. Bomb release - tall gunner and navigator report that they straddled the air field. Tall gunner reports that second aircraft had also good results. He thinks that the third aircraft overshot Just a bit. 23. - 24. - 25. Slight - only at the end of actual bombing - ack ack of W mm. 26. - 27. 2 Daks - 20 Spits observed - no attempt at camouflage, aircraft visible , dark fifli light sandy background. Strip difficult to locate unless airfield position Is known. Corner markings of the airfield can be observed. Ghana ^FlfD *TlD MOSf ן גיחה ראשונה של מסוס דן סולקובסק׳, ראש אגף־המבצעים אל! אלבם,־דאמ תססה, ח״א אתדוץ, דאמ־אנף פבאעיס מרגאז קה" ן, ח יוהד •ליעיר, קאין קמר, וו"* מקד םייסת ס ״ ־גד/ " המרד ק מאת! אדם, קזגין מודיעין של מדה תל-אביב תאריך ם ב ח נאות הובלת נוטעים וטמא מיוד י אמונים וטיסות נסיין מיסות קרג בסך חגל בדרך האויד תענדי במסך המבוע: נסק ותחם וסת מזון דואר ומינות נסך חכל ב נכבמ תכהד בית-מח מעולות ומייסת תל-אביב תמתתאה בקרנות נסביגת בגיר עעיון ונהכימ ירו־זליס. בסוף המנוע גבבמ גומ עאיון סיכום פעילות הטייסת XIX מםנ א יונ במלחמה לעצמאות מידי! חיל אויר 31 זול: יהודה, אידוי )קופד nun א( באס זזספיפפייריס פחעכנים יק לרעיונו לקנדו! מיו בהקדוו, לש נ( המסמגה כדי להוות מקור חשוב ביותר לתיאור מהלך הפעילות המבצעית. בחלקם הגדול כתובים תחקירים אלה בצורה מפורטת ביותר, ויש בהם התייחסות למגוון נושאים: למן בעיות ניווט בדרך אל המטרה דרך בעיות מטאורולוגיה וכלה בתוצאות המיידיות של הגיחה, כפי שהוערכו על־יד הט״טים. לנוכח המודיעין הדל שהיה לחיל־האוויר - במיוחד בתחילת האירועים האוויריים למחרת ההכרזה על המדינה - היו התחקירים המקור המיידי והחשוב ביותר לקבלת מודיעין בזמן אמיתי על אודות המטרה, ובאמצעותם ״יוצרו״ מטרות חדשות ועודכנו מסרות ישנות. הפרטים סייעו, כמובן, גם לצוותים האחרים, שיצאו בדרכם לאותן מטרות. על־פיהם גם הוחלט באשר לתצורה, שבה יש לצאת לקראת המשימה הבאה: מהם איומים, מהו מזג־האוויר מעל המטרה ובדרך אליה. חשיבות לא פחותה יש גם למברק׳ הרכש, הקצרים בדרך כלל, שזרמו למסה חיל־האוויר במהלך כל המלחמה למן ראשיתה בכ״ט בנובמבר לשפוך אור על השיקולים ועל מגבלות הידע האמיתיים שהיו לעושי ההיסטוריה, בבואם להחליט אם לרכוש מטוס כלשהו או לדחות את ההצעה. מתוך שורות ספורות עולה תחושה חזקה של ״פעימת הדופק״: מתחוורים הלבטים והקשיים, שבהם התחבטו אותם שליחים מברק רכש רבי־תוש״ה, שניסו בדרכים־לא־דרכים לרכוש מטוסים ומערכות אחרות שנצרכו לחיל־האוויר. נעזרנו גם בדו״חות מודיעיניים שוטפים )יומיים, שבועיים וחודשיים(, שהוציא אגף המודיעין של חיל־האוויר. אין ספק, שדרישתו של בן־גוריון )שכו-נה ״אמיתי״( מחיל־האוויר כבר בתחילת המלחמה להעביר לו ח״ח יומי שוטף, היתה גם היא אחד הגורמים המדרבנים והמחייבים להוצאת דו״חות אלה בצורה קבועה. חלק ניכר שלו )בעריכתם של ד״ר אלחנן אורן וגרשון ריבלין(. גם בו המלחמה מדיווחים אלה מצא את דרכו גם ליומן - כמו גם ביומנו היומיומי של דוד בן־גוריון, הנמצא בארכיון שדה בוקר - עשינו שימוש נרחב בספר זה. היחס לדו׳׳חות השבועיים והחודש״ם בחיל־האוויר תוך כדי התפתחות האירועים היה אפוא רציני ביותר. הושקעה בהם חשיבה רבה, והם נכתבו רק לאחר חקירה ובדיקה יסודית. כתיבתם הצריכה זמן רב, עד כדי כך שלעתים ביקשו ראשי האגפים או השירותים לרווח מעט את תדירות הגשת הדו״חות, על־מנת שלא ימצאו עצמם עוסקים בכתיבתם על חשבון ביצוע העבודות השוטפות ממש. מאידך מעיד הדבר בפרספקטיבה היסטורית על חשיבותו של מקור זה לתיאור המציאות לאשורה. כן רוכזו בענף עשרות רבות של ספרי הטיסה של צוותי־האוויר. בספרים אלה רשמו אותם עושי ההיסטוריה את הפרטים על הגיחות השונות שבהן השתתפו, ולעתים אף הרחיבו בתיאור מהלך הגיחה ומאפייניה. מקור זה נכתב בדרך כלל כמעט ״בזמן אמיתי״, והוא חשוב אפוא להבנת אותן גיחות. חיל אדיר לישראל אגף מודיעין שורי ביותר סכום מ ו JL r א. מיסות ב. מטרות 1 עירק אל פנשיה 54 2 3 4 5 גג. סדני המ T במפוסי נדרפפן, דפיד ואופסר לא השחמשו״בהפצצות. פפיספיירים בצעו 2 ובמטוסי פ ד. מסקנות: 1 2 3 סיכום מודיעין XX הקדמה ׳׳(,1 כך, למשל, מצו׳ תיאור מפורט של הפצצת דמשק בספר הסיסה של קצין המבצעים, היולד ס״מון )״סמוק אשר טס באותה גיחה כנווט. כן נכתבו אז יומני הטייסת, שבהן פורטו הטיסות השונות שנעשו במסגרתה. כזה הוא היומן של טייסת הגליל והיומן של טייסת תל־אביב בשדה דב. לצד כל אלה נכתבו גם יומנים איש״•־, מבין אלה הצלחנו לקבל באמצעות ידידיה )״אדי״( קפלנסק׳ את יומנו של מפקד טייסת והסת״ענו בו רבות - במיוחד בתיאור קורותיה של טייסת זו ושל בסים רמת־דוד בכלל. מקור היסטורי חשוב אחר הוא תיק׳ חקירות התאונות בחיל־האוויר, אשר נבדקו וסוכמו על־יד רס״ן אבינועם ואקנין. עשרות רבות של תיק׳ חקירה רוכזו בארכיון הענף, וכל אלה היוו בסיס לא רק ללימודה של תאונה זו או אחרת, אלא גם להבנתן של בעיות נוספות הקשורות להיסטוריה; שכן בנוסף על חקירת נסיבות התאונה עצמה מצטיירת ממסמכים אלה תמונה של ח״ היומיום בבסיס ובט״סת, על הנורמות הנהוגות בהם, השגרה המבצעית והקשיים שעמם התמודדו, כלומר, כל אותם נושאים שאינם נמצאים בדרך כלל במסמכים. כן מתוארת בהם ההיסטוריה האישית של חלק מהאנשים שהיו מעורבים בתאונה. דוגמאות לתיקי חקירה ׳וצא׳ דופן הם התיק עב־הכרס על נחיתת האונס של מטוס הסק״מסטר של טייסת או תיק החקירה של מטוס הוויג׳ן שצלל לתוך הכנרת במהלך דצמבר מקור נוסף, שבעזרתו ניתן היה לשפוך אור על מועד ההפצצות האוויריות בתל־אביב ועל מיקומן המדויק, מצאנו ביומני המבצעים של תחנות מכבי־האש: התחנה המרכזית ברח׳ בזל, מיום בפברואר על־יד׳ טפסר אהרן אנקורי, ממייסדי הכבאות בתל־אביב, שכיהן כסגן מנהל המחלקה לכיבוי־אש בעיריית תל־אביב־יפו, ונמצאים כיום בארכיון המחלקה. המידע על אודות יומנים אלה הועבר לידיעתנו על־יד׳ אוצר מוזיאון חיל־האוויר בח״ק אבי משה, אשר העביר עותק מהם למשמורת במוזיאון חיל־האוויר. תיאור אמין ומפורט של ההפצצות האוויריות על תל־אביב, שהתקבל מדו״חות מכבי־האש, חשוב במיוחד להבנת יכולתו האמיתית של חיל־האוויר במהלך תקופת התארגנותו בין אמצע מאי המקורות הראשוניים, הארכיונים - הם־הם השלד המרכזי שעליו בנוי הספר כולו. הציטוטים הרבים המצויים בו נועדו בראש ובראשונה להעביר לקורא את רוח התקופה ואת המציאות כפי שהיתה באותם הימים. גם אם קיימים שיבושים לשוניים באותם המקורות - נמנענו מלתקנם, והם הועתקו כלשונם. לצד האיסוף בארכיונים השונים נערכו - במיוחד במהלך השנים ראיונות עם בני התקופה. חלק מראיונות אלה נעשה על־יד׳ החוקרים שנטלו חלק במחקר, ולכן התמקדו הם בראיונו של בן התקופה בנושא מחקרם; אולם לעתים רואיינו בני התקופה לגבי הביוגרפיה שלהם למן ראשיתה, דרך פעילותם במלחמת העצמאות וכלה בפעולתם לאחריה. כן נערכו כמה מפגשים עם קבוצות מרואיינים מבני התקופה, ובהם תוחקרו נושאים ספיציפ״ם. כך, למשל, נערכו מפגשים בנושא ההחזקה, קורם׳ הטיס, טייסת הנגב וסרב. ראיונות רבים נעשו גם על־יד׳ החוקר דוד פרר: ביוזמתו נפגש עם חוקרים רבים ברחבי תבל ותחקר אותם על כל הפעולות שלהם בהקשר לחיל־האוויר ולמלחמת העצמאות. כל הראיונות הללו הועמדו על־יד׳ פרר לרשות מחקרנו, ועשינו בהם - ובשאר הראיונות - שימוש בספרנו על־פי המגבלות הידועות של סוג מקור זה. בנוסף לאיסוף הנרחב של המקורות הראשוניים הללו, נערכה פעולת איסוף מקיפה של מרבית הספרות הגלויה )שרק חלקה פורט לעיל(, שחוברה עד אז על חיל־האוויר במלחמת העצמאות, תוך המשך מעקב אחר כל מה שהתפרסם תוך כדי המחקר. בטאונ׳ חיל־האוויר הראשונים - הראשון שבהם יצא כבר בספטמבר 1948 דבר, הארץ שהיתה אז ביחידות חיל־האוויר. כן אספנו את קטעי העיתונות הרלוונטיים מאותה התקופה: מצויים ידיעות אחרונות ומעריב(. )שהתפצל מאוחר יותר לשני עיתונים: הבקר, הצפה וידיעות מעריב XXI ממסוםים קלים - למטוס׳ קדב והסצצה א יונ במלחמה לעצמאות כרהופצצה בירת מצרים תזרע חרם זזI אר הרשמי שי חמיו פארוק שבם־ ביבתו נפלו הפצצות בשעת הר* עשת 'קאהירעיי' מטוסינו. — אינו נמצא ברובע האירופי. א- לא במרכזו שי הרובע הערבי שליעיר־הבירה הפצרית. האר־ טוו שובן בסיבה האוניברפיסה המוםימית.המםורםמת .אי אז- הר• ונפה פסגדים גדילים נמ- צאים בשננוחו. הרובע כולו פאובלם ע״ אנשי המעמד ה- בינוני הערבי. הצפיפות בו ג־ דולה טאו. הבתים — גבוהים אמנם. אך בנויים ברשלנות. מ־ חמרי־בנין גרועים — דבי ש־ הוא אופייני לכי ערי מגיים. בשעה שרחובות קהיר המו מרוב אדם... - אין מקלטים בעיר־הבירה המצרית. - עוד ידינו נטוייה. אם... - מאת סופרנו המיוחד - בקאהיר אין עובר כמעט יום ייא מפוית בנןן. הבתים שנבנו ״בזול* ושיא זכו אף פעם לבדק יטרדי — מתמוססים. ש* שוס. טעצמם והופכים לתלי־ חורבות שבתוכם מוצאים את קברם עשרות הרוגים ופצועים. ^ אפייו, גי -עיר הבירה שי אפ יית, זו שטרם הספיקה יעבור לחרשי הקיץ לאלכסנדריה. המלך מבקר אצל הפצועים מספר הקרבנות יישאר חסיד עטוף. בסוד. פי במצרים מעולם כולה׳ בריטית — תזיע חרס וכליה בעריהם ותרצה אה נשו; תיהם וטפם. ־ היכן ״מקום בטוח ז: הפקודות שניתנויעתה לאוכ לוטיה המצרית אופרות. שבס־, קרה של אזעקה יש לחפש .ם>ך; לט ב-מקום .במוחי. אן היכן ימצאו מקום זה חושבי כתי־ החימר העלובים שמורכביט מ־ הם ני רובעי המגורים שי דלת העם בקאהיר. היכו ימצאו מק־ ים רבבות העיובים. מחוסרי* קוית־גג מעי יאשם. הממלאים לילה לייה ימוד עם בני משם־ חוחיהם אח המדרכות בכל חל* קי העיר ו ,.. . -: אולם גם תושבי החווילות בהם פרסי מידע חשובים ביותר, ואלה שימשו אותנו במהלך המחקר כולו ופתחו לפנינו צוהר להבנת מידת ההשפעה של אירועים שונים - למשל תחושת חוסר־האונים לנוכח ההפצצות האוויריות החוזרות ונשנות על תל־אביב. זאת ועוד, מאז תחילת שנות החמישים ועד היום התפרסמו במסגרת ב חיל־האוויר — כתבי־העת - עוד התעופה וביעף מאמרים חשובים ביותר על חיל־האוויר במלחמת העצמאות. כן יצאו לאור כמה ספרים חשובים, שנכתבו על־ידי אחדים ידיעות מעריב ם מךמ״ם , מאןתם א ספרו של מפקד הלהק לתובלה אווירית הראשון של חיל־האוויר, מאיר)״מומה״( מרדור, 5 שפעלו אז בחיל הם המריאו ובו תוארו קורותיו של הלהק; ספרו של פעיל הרכש האווירי, בנימין קגן, שליחות עלומה, ובו תוארה פעילות חיל־האוויר במלחמה תוך הדגשת פעילות הרכש שנעשתה אז; ספרו של המפקד בעלטה, ובו ניתן מקום נכבד לקורות ס״סת הקרב שבה שירת; לך שמים לן ארץ, השישי של חיל־האוויר, עזר ויצמן, )בתרגום עברי בשנת גוי של שבת ספרו של גורדון לזום, אווירית, תוך דגש בתרומתם של המתנדבים — ובכללם הלא־יהודים; ספרו של ישראל עמיר, המפקד הראשון ובו תוארה הפעולה שנעשתה בחיל בתקופת פיקודו; וספרו של בורים בדרך לא סלולה, של חיל־האוויר, המתאר את פעילותו כאחד מס״ם׳ הקרב מדרום־אפריקה ואת פעילות הרכש שבה שמים חדשים, סניור, נטל חלק במהלך המלחמה. פורסמו גם ספרים שנכתבו על־יד׳ חוקרים, שלא שירתו במסגרת החיל. בין הראשונים היה זה של מה׳׳ד היסטוריה על תולדות מלחמת הקוממיות. מחברו, סא״ל נתנאל לורך, הוציא בשנת יותר של מחקר זה, ובו התייחסות גם לקורות חיל־האוויר במלחמה זו. בספרו של אליעזר טל על חיל־הים במלחמת העצמאות מצויים תיאורים חשובים ותרשימים מעניינים ביותר - במיוחד בהקשר לשיתוף־הפעולה הדגיש כנפי הניצחון: לתולדות חיל־האוויר ומח״ל, של חיל־האוויר עם חיל־הים; אביגדור שחן, בספרו את חלקם ותרומתם של מתנדבי חוץ־לארץ; בספרו באנגלית )ובתרגום עברי בשנת הודגש בעיקר חלקם של המתנדבים האמריקנים ושל יהדות ארצות־הברית הנאמנים, מסודות הרכש בתש״ח, ליכולת עמידתה של מדינת ישראל במלחמת העצמאות; בספרו באנגלית )בתרגום עברי בשנת תואר חיל־האוויר בעיקר מנקודתם ראייתם עליונות אווירית - סיפורו של חיל־האוויר הישראלי, אהוד ׳ונא׳, של טייסי הקרב. כן התפרסמו כמה מחקרים, המבוססים על מגוון רחב של מקורות ראשוניים שלוקטו בעיקר בארכיון גרעין לצבא עברי סדיר - תרומתם של יוצאי הצבא הבריטי צה״ל ובארכיון אמ״ן. כזה הוא, למשל, הספר שנכתב על־יד׳ פרופ׳ יואב גלבר, והמתאר, בין השאר, את פעילות חיל־האוויר והתארגנות! להקמת צה״ל, במלחמת העצמאות, תוך הדגשת המקום המרכזי שמילאו בו ׳וצא׳ הצבא הבריטי; ספרה של ד״ר זהבה אוסטפלד, צבא נולד — שלבים עיקריים בבניית הצבא בהנהגתו של דוד בן־גוריון, מנהלת ארכיון צה ל לשעבר, XXII ודקדמה אמברגו, ובו פירו• רב לתיאור התארגנותו ובנייתו של חיל־האוויר באותה תקופה; ספרו של ד״ו עמיצור אילן, המתייחס בפירו• ניכר גם להשפעת האמברגו על ההתעצמות של עוצמה והכרעה במלחמת תש׳׳ח, חיל־האוויר במהלך המלחמה. לצדם של ספרים אלה התפרסמו גם יומני בן־גוריון בשלושה כרכים תחת השם הפורסים לפנינו תיעוד חשוב ביותר על הדרך, יומן המלחמה - מלחמת העצמאות, תש״ח-תש״ט, שבה ניהל בךגוריון את המלחמה, ואת המקום החשוב שתפס אצלו העיסוק בבניית עוצמתו של חיל־האוויר מיומנו שלבן־גוריון: בעקבות הפלת מטוס׳ הדקו וסדירים בענף. על־פי הנחייתו של מרכז מחקר זה, רס״ן אבי כהן, השתלבו אלה בכתיבת מחקרים על פעולת הרכש והגיוס בהוץ־לארץ, המח״ל )מתנדבי חוץ־לארץ(, התפתחות מסה חיל־האוויר ושאלת מעמדו בצבא, התפתחות מערך ההדרכה והאימונים והקמתם של בית־הספר לטיסה ובית־ספר חסכני, הקמת בסיסי חיל־האוויר וס״סותיו, הפעילות המבצעית, התאונות האוויריות שהתרחשו במהלך המלחמה, מאפייניה השונים של הפעולה להגנת שמי המדינה, חילות־האוויר של מדינות ערב ועוד. הטיוטות השונות שהוגשו על־יד׳ חוקרים אלה גובשו על־ידו לכלל הסיפר )הנרטיב( על קורותיו של חיל־האוויר במלחמת העצמאות. מסבע הדברים לא היתה רמתם של המחקרים אחידה; אכן, כמה מחקרים שולבו בספר זה כמעט כמו שהם, אולם רוב־רובם של המחקרים עובדו ושוכתבו תוך שימוש נרחב במקורות ראשוניים נוספים. לצד שילוב זה של המקורות נכתבו מחדש גם נושאים נוספים, שצצו ועלו תוך כדי עבודת העריכה כולה. ביסוד עריכת ספר זה וכתיבתו מונחת הגישה, - שכל ספר עומד שורשי חיל־האוויר וגשר אווירי לעצמאות המאפיינת גם את יתר ספרי הסדרה - בפני עצמו. בכל ספר ״מצאו הפרטים הרלוונטיים לסיפור כולו - גם אם הדבר כרוך בחזרה מסוימת על מידע שהופיע בספרים קודמים - כדי להימנע ממסירת מידע מקוטע, המקשה על קריאה רציפה. מתוך המקורות השונים והמגוונים הלכה אפוא והתגבשה תמונה רחבת־יריעה, המורכבת מתיאור נרחב ביותר של תהליכים ארגוניים מקיפים בשדה ובמטה״, של פעילות רכש וגיוס בוזוץ־לארץ )באירופה, ארצות־הברית ודרום־אפריקה(; של בנייה והתבססות בבסיסי אינטנסיבית, המתבצעת בתחילתה אך ורק במטוסים הקלים, ובהמשך - על־יד מטוסי הקרב, ההפצצה והתובלה, תוך התאמת המטוסים לסוגי המשימות. המקורות מלמדים על תחושה כללית של מלחמה •וטלית בבחינת ״להיות או לחדול״, וכתוצאה מכך - על תנופה גדולה של עשייה, בנייה והתעצמות. האילוצים הרבים גרמו לפעולה על־פי המצוי - ולא על־פי הרצוי. רק לקראת סוף שנת - התחיל בממשלה ובמטה הכללי דיון רציני בצורך להיערך כראוי לבנייתו המתוכננת של הצבא ושל חיל־האוויר, ובצורך להתחיל לקצץ ככל האפשר בהוצאת הביטחון, על־מנת להפנות את המשאבים הנחוצים לבנייתה של המדינה. כל התהליכים הללו מפורטים בשלושת כרכיו של ספר זה. עוסק בתקופה שלמן הכרן הראשון ה״מן שכסמן)שמיר( לראש המטה הארצי של ה״הגנה״, ישראל גלילי, להקמת כוח אווירי עברי — ועד לסוף הקרבות בחודש יולי תוכניתם של רמז ושכטמן משקפת את האופן, שבו סברו השניים שיש להיערך לקראת הקמת כוח אווירי. באמצעותה ניתן גם לעמוד על היחס בין תכנון לביצוע בתהליכי בנייתו של חיל־האוויר במהלך מלחמת העצמאות, לפנות איפץ רוחה וקוד-רוחה ביפי קרב שלנו פוריד מכציץ בריסי-מצרי בשמי ת״א. תוך כדי המלחמה. בערב פועגה המדינה סוגי המקורות הללו — הראשוניים והמשניים, הגלויים והחסו״ם, שפורטו לעיל - הועמדו לרשותם XXIII UDD איונ במלחמה לעצמאות שכן תוכניותיהם לא שקעו בתהום הנשייה: שניהם עמדו בראש הפעולה להקמת הכוח האווירי בפועל: רמז - כקצין התכנון והמבצעים, ושכסמן - כמרכז פעולת הרכש והגיוס בארצות־הברית עד מאי סוף יולי אין ספק אפוא באשר לערכה ההיסטורי של התוכנית מאוקטובר שלפיה ניתן לבנות את הכוח האווירי כולו על רכש מטוסים וגיוס צוותי־אוויר בארצות־הברית, הופרכה במהלך מחציתה הראשונה של שנת בה־בשעה הסתמן סיכוי לרכש מטוסי מסרשמיט בצ׳כיה. אלה אכן נרכשו בסופו של דבר - אף שאת עיקר יהבם הטילו אנשי הרכש על מטוס׳ הקרב שיוצרו בארצות־הברית, שכן אותם הכירו ואותם יכלו להפעיל חלק מס״סיו של שירות האוויר, שרכשו את הכשרתם בחיל־האוויר המלכותי הבריטי או בחילוודאוויר אחרים. למן החתימה על רכש מטוס׳ המסרשמיס המתינו בארץ בציפייה דרוכה להגעתם, ומטה ״שירות האוויר״ הוציא את הטובים שבס״סיו לקורס הסבה על מטוס זה. קיוו אז כ׳ עם סיום הכשרתם יוכלו הטייסים להגיע לארץ במטוסי קרב אלה, נכונים לקראת ההתפתחויות הצפויות לאחר עזיבת הבריטים; ברם הדברים לא התפתחו על־פי הציפיות: המטוסים לא הגיעו בזמן, והיישוב היהודי נאלץ לעמוד על נפשו תחת גלי התקפות אוויריות חוזרות ונשנות של חילות־האוויר של מדינות ערב, ובראשם חיל־האוויר המצרי, ללא אפשרות של תגובה אווירית או אחרת. תקופה זו עד בתוך מסוסי התובלה, היתה אחת הקשות בתולדות חיל־האוויר בפרס ובתולדות מדינת ישראל בכלל. מעורבותם הרבה של חילות־האוויר הערביים במלחמה היא הסיבה העיקרית לכך, שפרק שלם הוקדש לתיאור תולדותיהם, לסיכום Has' A!S :3AFT r!lOT, OR llnd PHOT, rvmi ]>: PILOT j or PASSESOER outv llnchidinc Itciulii and Remark*) Sinclc-Engior Aircraft MulirLogint Aircraft PAS?. ENOER lnl'/Ol-J Fljm(. kit. 1• ml•• Illl.' 1IUJ rpisr T!?« Ko. r!lOT, OR llnd PHOT, rvmi ]>: PILOT j or PASSESOER outv llnchidinc Itciulii and Remark*) ay Nlcht Day Nl.ll PAS?. ENOER lnl'/Ol-J Fljm(. kit. 1• ml•• Illl.' 1IUJ rpisr .״T!?« Ko. r!lOT, OR llnd PHOT, rvmi ]>: PILOT j or PASSESOER outv llnchidinc Itciulii and Remark*) Pilot lai Pilot 2nd *10 Kilo PAS?. ENOER lnl'/Ol-J Fljm(. kit. 1• ml•• Illl.' 1IUJ rpisr - - - —ToU'.« Broufh• Fc:»ard 111 441 1 10) 171 (SI 141 IIUI <111 ,־1131 ־ ־- -- ToU'.« Broufh• Fc:»ard /,I ft ft UJL2X ItJJj 33-u 1. If sV l,n w 1 1 y ijMMAW^*.. SLy^^At tu Ml yan .»f.Lf _=e».ft**lX»L /,I ft ft UJL2X ItJJj 33-u 1. If sV l,n w 1 1 y ijMMAW^*.. SLy^^At tu Ml yan .»f.Lf _=e».ft**lX»L i.ie 1• JUJ ... tu JA tn.iit 1ir £|L5Ha1d Forward i toSt 3 55 ז1/M - Uss kiic TcUli Ca"1>d Forward (I) (2) . <3) III »l Si (10) nil ־ קפ התקוות שתלו במטוסי המסרשמיט לא התממשו: היפגעות חלק מהמטוסים כבר בפעולות הראשונות, והתאונות הרבות - במיוחד בשעת ההמראה והנחיתה - הותירו מהר מאוד לכל היותר שנ״ם־שלושה מטוסים שמישים. העליונות האווירית של חיל־האוויר המצרי נמשכה אפוא גם לאחר תחילת הפעלתם, ורק בעקבות XXIV הקדמה תחילתה של ההפוגה הראשונה ב־ו מוגבלת גם בתחילת קרבות ״עשרת הימים״ ב־ כוחו של חיל־האוויר דאז - אלה המשיכו למלא תפקיד חשוב ביותר בפעילות האווירית. רק למן - עם תחילת פעולתם של שלושת ״המבצרים המעופפים״ אחד מהם בדרכם לארץ׳, וההפצצה האווירית הראשונה של בסים התעופה המצרי באל־עריש - הלך והסתמן המפנה בהערכה שרחשו חילות־האוויר הערביים, וחיל־האוויר המצרי בראשם, לחיל־האוויר, ופעילותם האווירית אכן הלכה והצטמצמה יותר ויותר. עוסק בפו־ק־הזמן שלמן אמצע יולי הכרך השני תחושת הטוטליות של המלחמה הלכה וקהתה, וכבר אז החלה פרישה של חלק מאנשי המח״ל )מתנדבי חוץ־לארץ( וחזרתם למולדתם. בתקופה זו נפתחה תנופת ארגון ובמיה מחדש, והוחל הטיפול בקביעת דפוסי הפעולה בין חיל־האוויר לבין הצבא. ההמלצות שהותיר ססיל מרגו, היועץ להקמת חיל־האוויר, לאחר ביקורו בארץ בדבר הליקויים והדרך לבניית הכוח האווירי סייעו, בין השאר, לארגון המחודש שנעשה במטה חיל־האוויר. הפעולה הארגונית הכוללת שנעשתה בחיל־האוויר בפיק־זמן זה נועדה בראש ובראשונה להגביר את השליטה והבקרה של מסה חיל־האוויר על כל היחידות השונות שהלכו והוקמו בו - ובה־בשעה לכלול בתוכו גם את כל אותן יחידות שהוקמו כיוזמה עצמית של ״משוגעים לדבר״)כמו, למשל, חיל־האוויר של ירושלים או זה של חיפה(. מקיף את התקופה שלמן מבצע ״יואב״ דרך מבצע ״חורב״ ו״עובדה״ וכלה בחתימתם הכון השלישי של הסכמי שביתת הנשק - שהאחרון שבהם נחתם עם סוריה ב־ ישראלית מתוך ההכרה, שמדינת ישראל לא מסוגלת להמשיך לשמור על אותה רמת כוננות הפוגעת ביכולתה לקצץ מהוצאות הביטחון. במבצע זה הוסח חיל־האוויר את יכולתו לעמוד במשימות שהוטלו עליו, עד כי בתחקיר המבצע אף נטען כ׳ התוכניות להפעלתו לא הביאו בחשבון את יכולתו האמיתית. ההפחתה הניכרת בלחץ המלחמה אפשרה למטה חיל־האוויר לתת את הדעת יותר ויותר לארגון ההדרכה והאימונים בארץ ומחוצה לה, וכן לתחילת דיונים מסודרים באשר למקומו של חיל־האוויר במסגרת התעופה האזרחית, שנדחקו כמעט לחלוטין מעל •דר־היום שלו עד אז. כן התחיל אז בפעולה לשיפור• של דפוסי הפעולה בתחום הרכש והגיוס, להמשך הבנייה וההתבססות בבסיסי חיל־האוויר, ולהמשך הדיון בדפוסי הפעולה בין חיל־האוויר לבין צה״ל ומשרד הביטחון. כבר אז עלו על שולחן הדיונים של הממשלה הדיונים על הקיצוץ הנחוץ בתקציב הביטחון, אולם לכלל פעולה של ממש לא הגיעו עקב ההכנות לפעולה צבאית לשחרורו של הנגב כולו, כפי שאכן נעשה בסופו של דבר במבצע ״חורב״. בתום מבצע זה, עם הפלתם של חמשת המטוסים הבריטיים ב־ 1949 נערכו סיורים וחוברו תוכניות של מבצע ״עובדה״ לכיבוש אילת. בתחילת מרם יולי נחתם כאמור הסכם שביתת הנשק האחרון עם סוריה. הכרך נחתם בפרק העוסק בנסיונות הראשונים לכתיבת ההיסטוריה של חיל־האוויר במלחמת העצמאות ובפעולות שנעשו להנצחת הנופלים במלחמה. תרומתם של כל האנשים, שהיו מעורבים במחקר זה, ניכרת בתחומי האיסוף, המחקר והביקורת, ולכולם שלוחה תודתנו. תודה מיוחדת לראשי הענף לתולדות חיל־האוויר, שבמהלך תפקידם נמשך האיסוף והמחקר: רס׳׳ן )מיל׳( יוחנן ׳עקוב׳, סא״ל )מיל׳( יוסף עבוד׳, סא״ל )מיל׳( עדו אמבר, סא״ל )מיל׳( זאב לכיש, סא״ל )מיל׳( יהודה וינשט״ן וסא״ל )מיל׳( אבנר פז. בין המס״עים בכתיבה היו גם אנשי המילואים של הענף: גנז המדינה, דיר טוביה פרילינג, פךופ׳ זאב צחור, פרופ׳ משה גת, פרופ׳ ישראל ברטל, ד״ר רפי ואגו, ד״ר ציון אבדוני, דיר הלל ניומן, מר יורם מיורק, מנהל הארכין הציוני לשעבר, סא״ל )מיל׳( אהד נוי, סגן מיכאל אלעזר, רס״ל נעם הרטוך, עו׳׳ד יוסי צרפתי, עו״ד טל עזגד, ערד בנימין גרוסמן, ובמיוחד רס״ן )מיל׳( יצחק שס״גמן, ראש XXV ITOIODD יואנ במלחמה לעצמאות מדור מחקר לשעבר, אשר גם סייע בעריכה. כן נתונה התודה לראש מדור המחקר, רס״ן אבי כהן, כותב הספר ועורכו, ולקוני מדור המחקר, אשר שירתו בעבר בענף, ואשר במהלך שירותם בו סייעו אף הם בכל שלבי האיסוף, הארגון והמחקר השונים: סרן )מיל׳( מרים דרסוני, רס׳׳ן ישראל ברגר וקמ״א ו )סרן( משה אהרונוב ולרס״ן אבינועם ואקנין. פרי עבודתם החשובה ביותר מרוכז בענף, ונעזרנו בו רבות במהלך המחקר, הכתיבה והעריכה של ספר זה. סיוע סכני להפקת הספר ניתן לנו על־יר פקידות הענף, ניצה סילמן, מורן כהן, גלית וינקלר ומיכל אזולאי, שעבדו במסירות ובהתמדה. כן ראויים לתודה מיוחדת קציני מדור המחקר הנוכחיים: סרן ליאור בריכסה, סגן אהד גרוסמן, אשר ריכז את הטיפול בהכנת המפתחות לספר, ובראשם סרן מיכל חרעאלי־בכר, אשר סייעה בעריכה וריכזה את כל פעולת ההפקה של הספר, וכן שקדה גם על ביצוע ההגהה האחרונה והמדוקדקת של הספר. תודה מיוחדת לידידיה )״אדי״( קפלנסק׳, שבמהלך עשר השנים האחרונות ליווה את המחקר. בהתמדה ובהתנדבות מלאה המשיך קפלנסק׳ להתכתב עם בני התקופה בכל רחבי תבל, לקבל מהם חומרים, מקורות ותמונות, לראיין אותם, ובכך להרחיב גם את בסיס המקורות, שעליו נשען מחקר זה. כן כתב שני מחקרים, המבוססים בעיקרם על המקורות שנאספו בענף: מחקר על ס״סת ״צוותי־האוויר במלחמת העצמאות״, אשר פורסם על־יד׳ הענף בעבר, ושגרסה מעודכנת שלו תרם קפלנסק׳ לנספח׳ הספר הזה. במחקרים אלה, כמו גם באוסף התמונות המצוין שלו, נסת״ענו לצורך כתיבת הספר הנוכחי - כמובן תוך בחינה ושקילה על־פי הכללים המקובלים בענף. בכל אשר פנינו זכינו לשיתוף־פעולה פורה, ולרשותנו אף הועמדו סיוסות מחקר של ספרים שסרם ראו אור — דוגמת סיוסת ספרו של פרופסור יואב גלבר על התפתחות המודיעין במלחמת העצמאות; •׳וסת ספרו של אל״ם )מיל׳( עמום בךרון בה מתוארים, בין השאר, קורם הסיס בארצות־הברית ומהלך פריזמה, וסיוסת ספרו של מר עודד אברבנאל, פעולת! כסייס במלחמת העצמאות; פרט לכך, קרא הוא את רובה של טיוטת הספר והוסיף הערות מקצועיות חשובות ביותר, שחלקן הגדול שולב בספר זה. מר אלכם זילוני, ראש המטה הראשון של חיל־האוויר, העיר הערות חשובות ביותר לרוב הפרקים של הספר, העביר לנו תמונות ומסמכים רבים שאסף למן תום מלחמת העצמאות, ואף העלה על הכתב - על־פי בקשתנו - כמה אירועים חשובים שבהם נטל חלק במהלך המלחמה. סא״ל )מיל׳( אלי אייל ליווה אותנו במהלך שנות האיסוף והמחקר הרבות, והוסיף מנסיונו העשיר ומידיעותיו הנרחבות לגיבושה של טיוטת הספר; אל״ם דניאל שמשוני, ממעצביו הראשיים של חיל־האוויר, התייחס בכתב ובעל־פה לכמה נושאים מרכזיים בתולדות החיל בתקופה זאת, והערותיו על טיוטת הספר תרמו להבנת עקרונות־יסוד בבעיית התארגנותו של חיל־האוויר; אל״ם גדעון אלרום )גורדון( קרא את הפרקים הנוגעים לפעילות המבצעת של ם״םת א׳ בתל־אביב, שעליה פיקד בתקופה הקריטית ביותר בתולדות הס״סת )אפריל—אוקטובר נבדקו ושולבו בחלקן; פרופ׳ נפתל׳ קדמון הוסיף הערות חשובות מתקופת פעילותו אז; וסא״ל אשר פלג, מאנשי החימוש הראשונים של חיל־האוויר, סייע בהבהרתן של בעיות שונות מתחום זה. כן תודה לאל״ם אור׳ דרומי, מפקד ״מערכות״ לשעבר, שקרא את כל טיוטת הספר והעביר לנו הערות חשובות, הפנה אותנו למקורות חשובים נוספים והוציא מתוכו אי־דיוקים שונים. בספר זה בחרנו שלא לציין ליד כל תמונה, איור או ציור את שמו של היוצר, שכן שנים רבות חלפו מאז עשייתם, ולמרות מאמצינו הכנים לנסות ולאתר את היוצרים — לא ניתן היה להתחקות במדויק אחריהם. עם זאת מציינים אנו את הציורים המיוחדים, שצוירו על־יד נחום גוטמן בימי ביקורו ביחידות חיל־האוויר במהלך המלחמה. תודה ליואב דגון, מנהל מוזיאון גוטמן, שנתן לנו את אישורו לשילובם של חלק מהאיורים בספר XXVI וזקדמוז זה. כן ראוי לציון מיוחד קובץ התמונות הייחודי של יוסף שמלץ )לשם(, מראשוני מערך ההחזקה של החיל, אשר תיעד בעדשת מצלמתו את תהליך הרכבתם של מסוסי הספיטפ״ר הראשונים של חיל־האוויר. גם תודה למר עמי גלבוע, עובד ארכיון חברת החשמל ואחראי על התיעוד התססור׳ של החברה, על התמונות והמקורות השונים שהעביר אלינו; כן עשינו שימוש נרחב בקובץ התמונות הגדול של ידידיה )״אד״( קפלנסק׳, שלוקטו ברחבי העולם, באוספי התמונות העשירים של בורים סניור, שאול ארלוזורוב, ישעיהו בודילבסק׳, בלפור סימךטוב, החלד ס״מון )״סמוק׳״(, אהרן )״רד״( פינקל, דניאל שמשוני, צבי אבידרור ודן אלון. גם שילבנו בספר זה הוצאת תולדות מלחמת הקוממיות, מהצילומים, המפות והתרשימים המופיעים בספר של מה״ד היסטוריה, מבצעי מערכות, הדפסה שביעית )אפריל הוצאת מערכות חיל הים במלחמת הקוממיות, במהלך השנים העביר דוד פרר לענף אוצר בלום של תמונות ומסמכים. אלה עובדו ושולבו במחקר זה, ועל כך שלוחה לו תודתנו. אבי משה, אוצר מוזיאון חיל־האוויר, הפנה את תשומת־לבנו למקורות שונים - ספרים, חומרים גרפיים ואמנות״ם; צילומים ״חודים, שנעשו במוזיאון להנצחת אתרים ושרידים מפעילות חיל־האוויר במלחמת העצמאות, הועמדו לרשותנו וחלקם שולבו בספר זה; אנשי המילואים של המוזיאון, דני עוזיאל ורמי סקלדמן, אף עזרו לנו במחקר התמונות שנעשה לטובת ספר זה; תודה לבן קשלם על הציורים האותנטיים, שצייר במיוחד לספר זה ושבהם מתוארים מעידתו של הנווט אלי כהן במהלך טיסת ההעברה של מטוס הנתונים הנוספים שהעביר לנו על אודות אירועים אלה. כן תודה לזאב בךדור, ששני ציוריו מעטרים את הכרך הראשון; גל חמו, צלם במוזיאון חיל־האוויר, סייע גם הוא בצילומים מקוריים ובהפקת שקופיות של כל המוצגים והמטוסים ממלחמת העצמאות המצויים במוזיאון, ועל כך שלוחה להם התודה. כן עשינו שימוש ניכר במאמרים, בתמונות ובאיורים, שפורסמו במהלך השנים בבטאונ׳ חיל־האוויר, שבהם הקדישו עורכיהם מקום נרחב לתולדות חיל־האוויר במלחמת העצמאות. כן תודה לדיתה בףעקב ממוזיאון הפלמ״ח על אוסף התמונות החשוב שהעבירה לידנו. תודתנו אפוא לכל הכותבים, המציירים והמצלמים שעשו במלאכה. ולבסוף - תודה מיוחדת למנהל ארכיון צה״ל לשעבר, אל״ם )מיל׳( אור׳ אלגום, למנהלת הנוכחית של ארכיון צה׳׳ל, גב׳ מיכל צור, ולצוות העובדים בו: גב׳ אביבה קרטון, גב׳ דורית הרמן, מר אבי צדוק, גבי נגה אטלס, מר גואל אמיר, מר דורון אביעד, גב׳ שירלי מושיוף ומר בן־ציון שוסט. כן שלוחה תודתנו לעורך הלשוני ולמגיה, אבי שרגאי, ולרעיה נדן, שסייעה בידיו, על עבודתם המאומצת המדוקדקת, שבמהלכה תיקנו ללא ליאות את כל טיוטות הספר. תודתנו גם לגיל )״׳הוחנן״( ויין, סיגל שפי ורות גואטה )מקבוצת ״אפריגון״(. שעמלו בקפדנות ובמסירות על עריכתו הגרפית של הספר. עוד שלוחה תודתנו למר יצחק קמפלר, שריכז מטעם ההוצאה לאור של משרד הביטחון את כל תהליך הפקתו והוצאתו לאור של ספר זה. עבודתו המסורה והמקצועית תרמה רבות להפקת הספר. תקוותנו שספר זה אכן מצליח לפרום בפני הקורא את תולדות התהוותו של חיל־האוויר - ובעיקר את תרומתו החשובה ליכולת עמידתה של מדינת ישראל במלחמת העצמאות. המורשת המופלאה, שהנחילו לנו מייסד חיל־האוויר ולוחמיו, מלווה את החיל עד עצם היום הזה, ועל יסודותיה נבנה החיל והיה לכוח חשוב ומכריע בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. *)*י יורם בוסקילה, סא״ל רע״ן היסטוריה ומידע XXVII במלחמה לעצמאות ״ד פרק א ההתוזל א התוכניות להקמת כוח אווירי בעקבות סיום מלחמת העולם השנייה השתלטו על הזירה הבינלאומית מעצמות־העל החדשות, אוצות־הברית וברית־המועצות, על חשבון מדינות מערב אירופה. שתי מעצמות־העל הללו - ובמיוחד ברית־המועצות, ששאפה לתקוע יתד באזור חשוב זה - תמכו בסופו של דבר בסיום המנדט הבריטי בארץ־ישראל )במסגרת השאיפה לדחוק את רגלי בריטניה מהמזרח התיכון בכלל(. בינתיים היה המצב המדיני־הבסחונ׳ באיץ־ישראל מתוח למדי וכרוך בתסיסה ואחדאות. ב־ באפריל לשאלת המנדט הבריטי בארץ־ישראל. הוועדה שהקימה עצרת זו התבקשה להכריע בעניין עד את השלטון הבריטי בארץ. הלין זה הגיע לשיאו ב־ החלטת האו״ם בדבר חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת העצמאות למחרת.* עד אז חל מפנה חשוב ביחסה של הנהגת היישוב היהודי באשר לצורך בהאצת ההיערכות הצבאית לקראת הבאות. ראשיתו של מפנה זה - בתמורה שהתחוללה כשנה קודם לכן, ב־ הציוני הכ״ב, עת קיבל על עצמו דוד בן־גוריון את תיק הביטחון בסוכנות היהודית. בעקבות זאת פתח בן־גוריון בלימוד יסודי של מאפייני הכוח הצבאי הקיים ובגיבושה של הדרך הרצויה לבנייתו בעתיד, כדי שיוכל להתמודד לא רק עם ערב״ ארץ־ישראל - אלא גם עם מדינות ערב השכנות. על־פי בקשתו הוגשו לו לקראת טוף מאי השאר התייחסו גם לתחום האווירי: האחד חובר ביד׳ ראשי המטה הארצי של ההגנה )רמ״א( לשעבר, יוחנן רטנר, וזאב פ״נשטין )שפר(, והשני — ביד׳ חיים לסקוב ופריץ )שלום( א״זנשסט )עשת(, אשר שירתו בצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בראשון תוארה תפיסתם של רסנר ושפר באשר ליכולת ארגון ה׳׳הגנה״ וצורת היערכותו, אם יותקף היישוב היהודי בארץ אף על־יד מדינות ערב; ובשני - מה נחוץ להקמת צבא סדיר. בהתייחסותם לתחום האווירי ציינו רסנר ושפר, כ׳ ״נראה מעשי לעת עתה רק ניצול אוירונים קלים לצרכי סיור והספקה לכוחות מתרחקים מבסיסיהם״; ואילו לסקוב ועשת התייחסו לצורך בטייסת ממונעת אחת, ס״סת דאונים אחת ויחידת שירות׳ קרקע; וכדי להבין סוב יותר תחום זה המליצו להתייעץ עם יהושע גילוץ ואהרן רמז. יהושע גילוץ שירת במהלך מלחמת העולם השנייה בחיל־האוויר הבריטי כמהנדס • להבנת התפתחותו 1והרחבנו מעט רק באותם הנושאים, שנראו לנו חשוב שורשי חיל־האוויר, * עיקרם של דברים אלה מבוסס על ספרנו של חיל־האוויר במהלך מלחמת העצמאות. יון דוד בו־גוריון 1 יו׳׳ ממטוסים קלים - לם נ במלחמה לעצמאות בדרגת רב־סרן. גם הוא חיבר תוכנית להקמת כוח אווירי עברי במחתרת, בה הודגשו בעיקר בעיות של ארגון ומנהלה. אף הוצע לו לפקד על כוח זה, אולם הוא הביע את דעתו כי מן הראוי שבראשו יעמוד טייס. תוכנית 23 סדרום אפריקא. ישמרנו היה פקוודרין לודו, עכשיו סגן קולונל, במלחמה, קסת קבואה של במלחמה, בעל נסיון; יש קבו צח אלסזו של חירות בהון סל מיליון לא״י בתוכה יש , מתקער עם אוירון להקים קו א״י-אירופה. יש(לחברה באבסטרליח, קעחם בלונדון.( יחנו באוירון, ה וא נוסע לטייסים ולאמן אותם בדרום אפריקא. אסון לטייס צבאי במלחמה 12-9 הודעת יוטיס יוכל לשלוח לסיס שלמה מיעץ לקהת גילוץ )היד. סקוודרון לודר במלחמה, 0 כי יש צורן בנסיון רב - על חלקיס, קשר, דלק, אוקסנה, ועור יש בארץ, בקבוצים, טייסים אמריקנים מוכחים, יומן בן־גוריון במהלך המלחמה הוא גיבש בהתכתבות (. Flight Sergeant) קרב בחיל־האוויר המלכותי עם חברו ה״מן שכטמן)שמיר(, אשר שירת אז בחיל־האוויר האמריקני, כמה רעיונות באשר לדרך הרצויה להקמת כוח תעופה עברי. על־פי בקשתו של הרמ״א, ישראל)״הלל״( גלילי, גובשו רעיונות אלה לכלל תוכנית מפורטת במחציתה השנייה של שנת מפקד חיל־האוויר וסגנו במהלך מלחמת העצמאות( כתבו את תוכניתם תוך התבססות על המבנה הארגוני והפיקודי ועל תפקידי חילות־האוויר את תוכניתם 1 שבהם שירתו, וב־ להקמת כוח אווירי עברי. מסמך זה היה סיכום תפיסתם היסודית באשר לדרך שבה יש לפעול לשם הנחת יסודותיו של כוח אווירי, חרף המנדט הבריטי ולמרות האילוצים התקציביים הברורים. התוכנית )טמיר( התבססה, רובה ככולה, על הפוטנציאל העצום, שייחסו לפעולת רכש וגיוס בארצות־הברית הם היו מודעים למצב שהשתרר שם לאחר מלחמת העולם השנייה: אלפי מטוסים נערמו כאבן שאין לה הופכין, וצוותי־אוויר רבים השתחררו מהמלחמה ולא מצאו את מקומם בתחום האווירי. הנחת־היסוד, שעמדה מאחורי תוכנית רמז־שמיר, היתה כ׳ לכוח האווירי של היישוב היהודי בארץ־ישראל יהיה משקל מכריע במלחמה כנגד הצבאות הסדירים של מדינות ערב. לפיכך תבעו מחבריה - למורת־רוחו של הפיקוד העליון - אוטונומיה ארגונית ופיקודית של הכוח האווירי המתוכנן. הם הציעו להקים גוף מרכזי, שכונה ״מחלקה״, שיארגן ויתאם את הפעולות הכרוכות ביישום תוכניתם. כן ביקשו הקצאת משאבים רבים יותר מכפי שהעלה בדעתו מלכתחילה המטה הכללי. לפי תוכנית זו יחיו משימותיו של הכוח האווירי, בשלב ראשון, ניהול סיורים אוויריים )כולל סיורים אלימים(, משלוח מטוסים קלים להטלת פצצות קלות, שיתוף־פעולה עם כוחות הקרקע, והספקת הציוד הדרוש למקומות מרוחקים. לאחר מכן, כך העריכו הוגי התוכנית, יהיה יהושע גילוץ אחרת הוגשה על־יד׳ אלכסנדר זילונ׳, אשר שירת אף הוא בחיל־האוויר המלכותי כמהנדס בדרגת סרן. בתוכניתו הציע זילוני להקים שתי טייסות: האחת - ובה מטוסי קרב חד־מנוע״ם, והשנייה - ובה מסוסי קרב־הפצצה דו־מנוע״ם. לכל טייסת הועיד 18 חישוב של חמש שעות טיסה לכל מטוס שמיש ביממה נקבע תקן סח־האדם ל־ איש בטייסת הדו־מנועית, ול־ החד־מנועית. לעומת זילוני וגילוץ, שירת אהרן רמז )בנו של דוד רמז, יו״ר הוועד הלאומי( כטייס אהרן רמז ה״מן שכ 2 ™!א ההתחלות והיסודות « n יי !(י פ נ הכעיח בכללותה ׳נדי למעלות לדעתנו ל* פוסי חונויס חיוגים כדגן ניגול כח ווזווייר כפוץ ו נ כ נדוד לנ נדון חדכד לדהיה ול*כיבוי ל* נכנסנו בחלונות יפילו גהל>(ה.)ה *פ נגלית להעלותו ;דולו 3000 000 בגווח תנכונח סכוס ל* גוול *וגון וחי* ו ם חפעולוח הזונות חגע׳ווח » פתכננת למפוע Vl'j הצעה להקמת כוח תעופה עברי הכוח האווירי מסוגל למלא את תפקידו העיקרי: הגנת המרחב האווירי של הארץ מפני מסוסי אויב והפצצות בחזית ובעורף. בשלב הראשון הציעו לרכוש ״אשר אפשר בנקל להופכם לאויחני קרב״: מסוסי הרוורד, מ״לס מאסטר, נורסמן, אנסון וביצ׳קראפט. אלה יובאו מיד — ואם אפשר, בדרכים חוקיות - על־יד חברת התעופה של היישוב היהודי. במקביל היה על ה״מחלקה״ לארגן את גיוס הטייסים ואנשי צווודהקרקע הנמצאים בארץ, ולהכשירם להפעלה מיידית של המטוסים הצפויים להגיע. בשלב השני, שאמור היה להתבצע במקביל לראשון, הציעו רמז ושמיר לקנות תובלה חד־מנוע״ם ניהול משא־ומתן עם דובר על המשך גיוס צוותי־האוויר וצוותי־הקרקע ורכישת מטוסים נוספים, כמו גם על ״הסדרת שיטה יעילה להספקת ציוד לכוח האווירי״, וכן רכישת כל הציוד הדרוש ״להשלמת ארגונו היעיל ולאפשר את הפעלתו של הכוח האווירי והעברתו לארץ״. בסופו של שלב זה העריכו מחברי התוכנית, כ׳ הכוח האווירי יכלול טייסות - שבע טייסות קרב, שלוש טייסות הפצצה וחמש טייסות סיור ותובלה - ויכיל עד ר אייר קוברה האבוק העלה אז על הדעת, שמטום הקרב הראשון של היישוב היהודי יהיה מטוס המסרשמיט הגרמני... בתוכניתם הצביעו רמז ושמיר גם על שורה של מרכיבים נוספים הנדרשים להגנת שמי מדינה: מערך גילוי של ״גדודי צופים״, ״גדודי מאזינים״, מתקני רדיו ורדאר, שתפקידם ״לצפות״ ולזהות מטוסי אויב; אמצעים לקשר יעיל, שיאפשר העברת הידיעות על גילוי מטוסי האויב; אמצעי בלימה כ״בלונים״ - כדורים פורחים )צפלינים( - להגנת אזורים צפופי אוכלוסייה כתל־אביב; שכלול מערך התותחים ותגבורו על־ידי רכישת נשק ותחמושת להגנה נגד מטוסים; וברוח ההשקפה, שטוב לעצור את ההתקפות המסתמנות מעל לשטחי האויב - הצביעו השניים על הצורך ב״הקמת טייסת קרב מצוידת באוירונים המוכשרים למלחמה אוירית בהקדם האפשרי״. בתקופת שהותם של רמז ושכטמן בארצות־הברית, ובמרוצת פעילותם בתחום התעופה בה, למדו להכיר את הפוטנציאל הגלום שם למימוש תוכניתם. גלי האהדה שהתעוררו בארצות־הברית לשארית יהודי אירופה 3 Q'oiudd איונ במלחמה לעצמאות . לאחר השואה; התמיכה האמיצה שהעניק 0 ,ןי ״״,.״ 24. גייס הנשיא הרי •רומן לדרישה להעלות ו# ,,׳ צוקיבדג> נו ,לונ.1 ,קוםי , ונ . נט ״ אלף יהודים לארץ למרות התנגדותה של ׳ בריטניה; תמיכתם של אמצעי התקשורת דונם 280 דוו׳זים ודעת הקהל בארצות־הברית ונציגיה באו״ם ל דלק מ טלאי — כל אלה עוררו בלבם את התקווה, כ׳ )דדוזים לפהות ׳ אכן יוכלו להטיל את יהבם על ארצות־הבר׳ת 0•000 - אי־י״ים ־ יעלי לאיי 0 •» בבואם להוציא מן הכוח אל הפועל את י. להקים ,נדל צנחנים. 15.000 דו-טנועים - בעיך 5 , דיווח של ראש שירות האוויר, יומן בן־גוריון תוכניתם ״להקמת כוח אווירי יהודי בארץ״ הקמת שירות האוויר ב־ לפי רישומי בךגוריון ביומנו, השתתף בדיון זה יהושע א״זיק )אשל(, אשר עמד בראש ״המועצה הכללית לתעופה העברית בארץ־ישראל״, אשר ריכזה את פעולת כל הגופים השונים אשר עסקו בענייני תעופה ביישוב היהודי למן יהושע גילוץ, אלכסנדר זילוני, עמנואל צוקרברג)צור( ואורי)״אשר״( ברא״ר; כן ציין את שדה התעופה בתל־אביב, ולבסוף - את הצורך ״להקים אגף תעופה במסה, לרכוש אוירונים, מלאי של דלק, מגרשי תעופה, לארגן כוח האדם בארץ, סטאף קבוע״. בעקבות זאת התקיים דיון נוסף ב־ של הרמטכ״ל, יעקב דורי, בבית הסוכנות בתל־אביב, ובמהלכו הוחלט עקרונית על הקמת שירות האוויר במסגרת ארגון ה״הגנה״. א״זיק התמנה ל״מנהל השירות״, חילוני מונה לראש המטה ולממלא מקומו. כתום הדיון התכנסו אנשי המקצוע בתחום האווירי לדיון נוסף, והוחלט בו על הקמת ״גוף כללי מייעץ״ המונה שישה אנשים )גילוץ, זילוני, רמז, שכטמן, קופרמן וא״זיק(, וכן ״גוף מצומצם לפעולה יומיומית״ מילוני, רמז, א״זיק(. כדי להקל על זילוני, מונה גם רמז לאיש מנגנון הקבע של שירות האוויר, והוא החל לשמש בתפקיד קצין התכנון. באותה עת מונה ה״מן שכטמן לאחראי על גיוס כוח־אדם והדרכה, עמי קופרמן — לקצין המבצעים, יהושע גילוץ - לאחראי על המודיעין, יהודה הלב״ץ - לאחראי על האפסנאות, ותמר הופמן - למזכירת המטה. ב־ יעקב דור׳ אישר במכתבו לא״זיק את התוכנית שהוגשה להקמת השירות. כעבור שלושה ימים הגיש יגאל ידין, ראש אג״ם/מבצעים במטה הכללי של ה״הגנה״, לרמטכ״ל את הצעתו לארגון השירות תחת השם ״חיל־התעופה״. הוא קבע כ׳ אין הכרח שבראש חיל זה יעמוד בעל מקצוע )״לא דוקא מקצועי״, כלשונו( - שכן, לדבריו, תפקידו הוא בעיקר לתאם ״את עבודת כל מוסדות התעופה היהודיים״ ולכוונם ״לפי צרכי חיל התעופה״. * על המסמך נכתב יהושע א״זיק אלכסנדר זילוני 3? it* 4 !׳׳ ההתחלות והיסודות 7י3 יעקב דורידין 1 יגאל לרשותו ׳וכפפו ״מומחים בענפים שונים״, אשר יהוו את ״מסה התעופה״, ומ התעופה ולאגפ׳ המ נוסחה מעורפלת זו בדבר כפיפות ישירה ״בהתאם לצורך״ למטה הכללי, מחד גיסא, והצורך בתיאום עם מפקד החיל, מאידך גיסא, לא החזיקה מעמד אף לא שבועיים. בפקודת הרמסכ״ל ביו בדצמבר נאמר, כ׳ ״על יד המסכ״ל יוקם שירות אווירי לצורכי הביסחון... מתמנה קצין לניהול שרות זה והוא יהיה אחראי בפני הפה״ע של ראש אגף הש״א השרות ובענייני תכנון ומבצעים של השרות לראש אגף המבצעים של המסכ״ל״. התברר אפוא שלצורך הפעולה ממש יש צורך בהגדרה רחבה יותר של סמכויותיו של מ׳ שמונה לעמוד בראש שירות האוויר. משום כך הוכפף א״זיק ישירות לפיקוד העליון, שכלל אז הן את המטה הכללי של ה״חגנה״, בפיקודו של הרמסכ״ל יעקב דור׳, והן את המטה הארצי בראשותו של הרמ״א ישראל גלילי. גם צורת הפעלתו של השירות על־ידי המטה הכללי חייבה כבר אז הגדרה מדויקת יותר לנוכח התמורות במצב הצבאי, ולפיכך נקבע שראש המסה של שירות האוויר, אלכסנדר זילוני, יהיה כפוף בענייני מנהלה לא״זיק, ובענייני תכנון ומבצעים - לידן. כפיפות כפולה זאת נתנה גם מענה לצורך בבעל מקצוע להפעלתו של השירות, ושיקפה את המציאות בעקבות המינוי של אלכסנדר זילוני לראש המטה, מצד אחד, ושל יהושע א״זיק למנהל, מצד שני. אין ספק שפקודות אלו אכן מלמדות על ההתחבטות באשר למעמדו של שירות האוויר, כפיפותו, סמכותו ואחריותו בכלל כוחות ההגנה. אולם בסופו של דבר, הפעילות המבצעית שהלכה והתרחבה והצרכים ההולכים וגדלים בהפעלת המסוסים, הם אשר קבעו בפועל את מעמדו של שירות האוויר ואת התקציבים אשר הוקצו לביסוסו ולפיתוחו. הפעילות בשטח - בארץ ומחוצה לה - לא התנהלה בדרךכלל על־פי ההגדרות הללו; וגדול היה הפער בין הדרך, שבה ראו מתכנני הקמת הכוח האווירי והמצסרפים הראשונים לשורותיו את משימותיו המרכזיות, לבין הדרך, שרצו בה העומדים בראש המסה הכללי של ה״הגנה״ - ובמיוחד ראש אג״ם/מבצעים במסכ״ל, יגאל ידין )כלומר כשירות אווירי שנועד בראש ובראשונה להושיט סיוע לכוחות הקרקע(. פער זה עתיד היה לתת את אותותיו בהגדרות השונות ולהשפיע גם על דרך בנייתו והפעלתו המבצעית. ביטויה המעשי הראשון של אותה מחלוקת היה בהחלטה שלא לשלוח מהארץ איש צוות־אוויר, הבקי בצורכי הכוח האווירי, לפעילות רכש אווירית בארצות־הברית )על־פי המלצתם של אהרן רמז וה״מן שמיר, אשר הטילו כאמור כמעט את כל יהבם על הפעולה שם(. הוחלט להסתפק בהנחייתו JtK^St^ - באשר לנחוץ לשירות האווירי. כל זאת, על־פי התפיסה שאף בנושא רכש אווירי אין צורך באדם מקצועי, אלא באחד מאנשי הארגון, כדוגמת ארזי, אשר בעבר היה מפקד הש״׳ של ה״הגנה״ ועסק בהעפלה וברכש באירופה. למרות ההמלצה לצרף לארזי אדם הבקי בתחום האווירי, הוא יצא לבסוף בגפו לארצות־הברית. ^^ ^ ^ טייס לשעבר בחיל־האוויר המלכותי הבריטי; אולם נראה כ׳ היתה זאת בעיקרה יוזמת 1 פרדקעס הי מטה שירות האוויר לשלוח אותו, בתקווה שקשריו יפתחו אפשרויות חדשות לרכש אווירי, ונסיונו כטייס יסייע לרכישת הציוד הרצוי לשירות. בהגיעו לאנגליה החל פרדקינס לחדש את קשריו הישנים עם עמיתיו לשעבר 5 ממטוסים קלים - למט א יונ במלחמה לעצמאות בחיל־האוויר המלכותי. כך חם סביבו בלונדון חוג קטן של מתנדבים, והחל לפעול לגיוס צוותי־אוויר מתאימים הן להטסת המטוסים, שהתכוון לרכוש, והן לפעולה בארץ. הוא צירף אליו את דן טולקובסק׳, שלמד הנדסת מכונות באנגליה והיה הראשון מבין הארץ־ישראלים אשר סיימו את קורם הטיס של _jr ! B לצורך האצת פעילות הרכש באירופה בכלל נשלח לשם אהוד )״איתי״( אבריאל a ~ T j^- 3 בצ׳כוסלובקיה שלח אליה בן־גוריון את אוטו )אוריאל( פליקס )דורון(, אשר נולד ולמד שם V^ ^ דן סולקובסק׳ ביסוד שיגורם של כל השליחים הללו לאירופה ולארצות־הברית עמדו תחושת הדחיפות והצורך להחיש ככל האפשר את כל הפעולה, ולמצות כל סיכוי שהסתמן. אי־קיומה של מערכת תקשורת נאותה בין הארץ לבין מרכזי הפעולה; העדר מסורת של פעולה מתואמת ומתוכננת בין שליחי הרכש עצמם, אשר פעלו עד אז כ׳׳זאבים בודדים״, המסתמכים על תושייתם ויוזמתם ופחות על עבודת צוות: ומגבלות מדיניות שונות - כל אלה גרמו לבעיות תיאום חמורות בין השליחים, והשפיעו על תוצאות הפעולה כולה. כל אלה היו ביסוד החלטתו של בן־גוריון לשגר בחודש מרס והגיוס באירופה. טייסת א׳ לא חלף אלא זמן קצר למן פרסומה של הפקודה בדבר הקמת שירות האוויר - והיישוב היהודי בארץ הלך ונסחף לתוך מערבולת של אירועים בטחונ״ם ומבצעים צבאיים של ראשית מלחמת העצמאות. דרך הפעלתו וארגונו של הכוח האווירי החדש נקבעה עתה לפי הצרכים ההולכים וגדלים בהפעלת קומץ המטוסים הקלים - במיוחד במאבק על הדרכים ובניסיון לשמור לפחות על קשר אווירי עם אותן נקודות ההתיישבות, שהקשר היבשתי אליהן הלך והתנתק. במשימות אלה התרכזה ראשית הפעולה של הטייסת הראשונה: טייסת אי. ב־ מטוסים בסךהכול: רפיד אחד )המטוס הדרמנוע׳ היחיד(, שלושה ט״לרקראפט מטוסי Sea-Bee ״אוירון״, ל״קלוב הארצישראלי לתעופה״ או לאנשים פרטיים בנוסף היה מטוס זלין לאחר תאונה קטלנית, שאירעה ב־ היהודי רק היה כל־כך חריף, עד כ׳ ב־ העברית בא״׳ ובין חברת ׳מעוף׳ על בנית אוירון טיפוס 2 בעל 6 ההתחלות והיסודות א ™! באותה עת פתח שירות האוויר בפעילות נמרצת לאיכונו ולגיוסו של כוח־האדם הנחוץ להפעלתה של הס״סת הראשונה. ראשונים הועברו לשירות האוויר טייסיה של מחלקת ה כוח־האדם המתאים - בעיקר מבין משוחרר׳ חיל־האוויר הבריטי - והשמועה הגיעה גם למשוחרר׳ חילות־אוויר אחרים, שהיו מצויים באותה שעה בארץ, ואף הם התייצבו לפעולה. מבין כל אלה נבחרו הם״םים המנוסים ביותר, שצברו מעל פסח סולצ׳ינסק׳, אדוארד )״אדי״( כהן, בורים סניור, אליהו פ״נגרש )אייל( ומישה קנר)קרן(. אלה היוו את הס״סת הראשונה - ״טייסת תל־אביב״, שכונתה גם ״הטייסת המגויסת״. הפערים בנסיון הטיסה בין הסייסים היו ניכרים: החל בכושר בסיסי של הטסת מטוסים קלים וכלה בהפעלת מטוסי קרב במלחמת העולם השנייה. ב־ בו לשדה התעופה בתל־אביב. שדה זה נסלל במימון חברת התעופה ״נתיבי אויר או־ץ־ישראל״, שהוקמה על־יד אברהם רוטנברג ועיריית תל־אביב. השדה נחנך באוקטובר מחלוצי התעופה העברית. מחלקת התעופה האזרחית של ממשלת המנדט התנתה את הפעלת המטוסים בכך שבטיסתם מתל־אביב יעברו דרך שדה התעופה בלוד, ינחתו שם לקבלת אישור טיסה, ובתום טיסתם שוב ינחתו שם קודם שובם לתל־אביב. ההידרדרות במצב הביטחון באזור פגעה גם בפעילותן של חברות התעופה הבינלאומיות שפעלו משדה התעופה בלוד, וב־ Misr Airways לכך שבטחונם של עובדיהם, הנוסעים כל יום מתל־אביב לשדה התעופה בלוד וחזרה, מוטל על כף המאזניים; ושאף בתוך שדה התעופה בלוד אין שלומם מובטח, כיוון שהשומרים הם נוטרים ערבים, העלולים לפגוע בהם וגם במטוסיהם. לפיכך העלו את האפשרות להעביר את פעולת מסוסיהם משדה התעופה בלוד לשדה התעופה בתל־אביב או אף ״להקמת מזכיר העירייה השיב כ׳ 3 שרות אווירי הלוך ושוב עם לוד״ ״העיחה תשתדל לעזור בענין זה בדרכי עקיפיך, וציין כ׳ אכן עיריית תל־אביב פועלת להשבחת שדה התעופה, לתיקון המסלול הקיים ולהארכתו, ואף שוקלת להתקין מסלול נוסף. הוא הדגיש כ׳ אומנם ״הדבר נעשה בראש ובראשונה לצרכינו אנו אולם ברור שבמידת האפשר תינתן עזרה מכסימלית לחברות תעופה, לעזרת שחתן בלוד״. עם זאת הבהיר, שההחלטה בדבר השימוש בשדה התעופה אינה רק בתחום סמכותה של העירייה, ולכן הציע לנציגי ״חברות התעופה הבינלאומיות לתבוע במאוחד את הבטחת ח״ הנוסעים והעובדים ואת בטחון המטוסים׳; ואגב כך יבקשו אף את ״מתן הרשות״ לפעולה 4 משדה התעופה אולם לפי שעה נדחתה בקשתם של נציגי חברות התעופה לפעול משדה דב, שכן בשדה טרם הונחו כלל התשתיות הנחוצות לפעולתם של מטוסים אזרחיים — וודאי לא של המטוסים הגדולים. במקביל הלכה והתרחבה מחלקת הטיס של הפלמ״ח, נבחר ב־ , בו באותה עת פעולתה של טייסת תל־אביב. אליהו פ״נגרש, מיוצא בדצמבר הדרום־אפריקני במלחמת העולם השנייה - החליפו בפיקוד למן מישה קנר, שקיבל את הכשרתו בטיס בברית־המועצות. ניהולו האזרחי של שדה התעופה הופקד בידיו של דב הוז אוססר 7 ממט א יונ במלוזמה לעצמאות ברוך פרליס, שמונה לכך על־יד חברת ״אוירוך ועל־ידי )אשל(, שעמד בראש ״המועצה הכללית לתעופה הע ״שירות האוויר״. בדו״ח הראשון שלו כמנהל השדה דיווח פרליס על חבלי ההתארגנות הראשונים, שאפיינו את תחילת הפעולה בשדה דב, נכון לסוף ינואר עד אז רוכזו בו כל מסוסיו השמידם של היישוב היהודי: שלושה של חברת ״אוירון״)שניים שלה, ואחד בהשאלה( וכן שישה מסוסים של ס״סת א; אשר פורמלית היו שייכים ל״מועצה הכללית לתעופה״. ביטוי ברור להתרחבותה של הפעולה בשדה דב עולה במובהק ממספר הגיחות שבוצעו אז: ב־ 39 - גיחות; וב־ בהתייחסותם של קברניטי היישוב ביחס לחשיבות בנייתה של ״האויריה״ מצויה בדבריו של בן־גוריון לאברהם זברסק׳ ב־ ל׳ יש לעשות תיקון אחד לא קטן - לאויריה ״דרשו 489,200 עיריית תל־אביב. על פעולותיו דיווח גם ליהושע א״זיק חת״ - אך גם שימש ברזמנית כמנהלו הראשון של 6/3/0 n *ל : הסייסים סאת: עמי. הנדון: העברת הפקוד. 00 היחידה מאת אלי אל בגרים• *לי יילאר בתור סננו כפי שנקבע מראזז. כל אנשי הפייסית יש כל וכוח. *ם ייז ה״ייסת קדם כל לנלא את הפקודה ואחרי כן להביא את זה לברור נעוף ריוס עם םנ־קד הפייסת, ואם זה אינו את י. , ) עם בורים סניור מתמנה למפקד השני של הטייסת במקום אליהו פ״נגרש ט״גרמות15 אחד מדגמי ס״לרקראפס דלק למטוסים לאור מגמת התרחבות הפעולה של שירות האוויר הפכה אספקה שוטפת ובטוחה של דלק למטוסים לחיונית ביותר ולתנאי בל־יעבור לפעילות. לפיכך כבר בתחילת הפעולה ניתנה הדעת להכנת מלאי מספיק של דלק למטוסים ולהתקנת מכלים לאגירתו. ״בעיית הדלק״ היא קריטית במיוחד עבור פעולתו התקינה של כל כוח אווירי, הזקוק במיוחד בעתות מלחמה לכמות גדולה הרבה יותר ולאספקה מהימנה, מיידית ושוטפת. מעבר לכך, חיל־האוויר גם נזקק לתרכובות דלק ספציפיות, ולכן ההבדל אינו רק כמות׳ אלא גם איכותי. נדרש אפוא יבוא מיוחד של דלק ., * נכון ל־ ההתוזל א ? פו באוקטן ובנוהל של אספקת דלק עבור הכוחות האוויריים - לעומת ההיערכות עבור הכוחות היבשתיים. ליישוב היהודי עמדו אז שלושה מקורות דלק עיקריים: א. בתי־הזיקוק בחיפה - המקור העיקרי באותה תקופה. הדלק הוזרם בצינור נפט מעיראק, שהיה בבעלות חברת נפט עיראקית על מפעל זה, ושולבו בו כמה חברות דלק: ״של״ דלק מחוץ־לארץ והובלתו באוניות מסען: ג. אגירת דלק בארץ. גורלו של המקור העיקרי, בתי־הזיקוק, הוטל על כף המאזניים בעקבות אירוע חמור שהתרחש בו בסוף שנת בנובמבר הלכו ונעכרו היחטים בין האוכלוסייה היהודית לבין זו הערבית בעיר חיפה, והמתיחות הגיעה לשיאה ב־ פועלים ערבים, שעמדה ליד שער בתי־הזיקוק. שישה ערבים נהרגו וחמישים נפצעו מפעולה זאת )בדיעבד נודע שהיא בוצעה ביד׳ אנשי האצ״ל(. בעקבות זאת התנפלו הערבים במקום על הפועלים היהודים שעבדו שם, הרגו הופסקה, ופועלי המפעל היהודים חששו לחזור לשם. הם חידשו את עבודתם רק ב־ 5 שהתברר שמלאי הדלק של היישוב היהודי הולך ואוזל, וגם לשם הבטחה שמפעל זה ״שאר ביד׳ היהודים את הכנת מלאי הדלק כולו הטיל בן־גוריון על שרגא גורן, שעמד בראש חברת ״נוע״ לאספקת דלק. ואכן, בשיתוף עם ה״הגנה״ הכין גורן מפה של מלאי הדלק בכל ״שוב, בצד תוכנית להקמת מכלים נוטפים לאחסנת הדלק. לנוכח החרפת המצב הבטחונ׳ רוקנו חברות הדלק הזרות שפעלו בארץ את מרבית המכלים שלהן, ושלחו את הדלק לטריפולי שבלבנון. באפריל, עם התקרב מועד הפינוי הבריטי מהאזור, קיבלה ההנהלה של בתי־הזיקוק הוראה לעזוב את הארץ, ובאמצע החודש הועברה הנחלתם לאחריותו של יוסף אלמוגי. הוא דיווח על כך לבן־גוריון, ובהסכמתו מונה ד״ר גיאורג לנדאו, מנהל מפעל המלט ״נשר״, למנהל בתי־הזיקוק. כך אפשר היה להמשיך ולספק דלק ליישוב היהודי בכלל, ולצה״ל ולחיל־האוויר בפרט. בסוף אפריל שלחה חברת ״של״ מכלית מפורט־סעיד, מלווה במשחתת בריטית, אל נמל חיפה, כדי להוציא את הדלק; אולם ה״הגנה״, באמצעות חיים אושרוב )מן הפקידים היהודים הבכירים בחברה(, הזהירה שמחסני החברה יועלו באש, אם ״עשה ניסיון 6 להוציא את הדלק; ואכן, הבריטים חזרו בהם בינתיים נעשתה פעולה להקמתה ולארגונה של מערכת אגירה ואספקה אמינה גם במסגרת שירות האוויר. צבי חורז׳ מונה לטפל בכל הכרוך בנושא זה. בדו״ח של מסה שירות האוויר מ־ הוכנו כלי־קיבול לדלק, ונרכשה כל הכמות שניתן היה לרכוש בארץ. גם הודגש שהמחסור בדלק למסוסים מחייב היערכות לרכישת דלק בחוץ־לארץ. כחודש מאוחר יותר הוצע בדו״ח של חורז׳ להתחיל מיד בבניית מחסן במחנה יונח )כיום גן העצמאות בתל־אביב(; להתחיל בהנחת צינור מנמל תל־אביב למחנה; לייצר מכלים לאחסון הדלק; ולארגן את המעבדה לבדיקת הדלק. באותה שעה היו בשדה דב שני מכלים בעלי קיבול של 10,000 ב־7 גלון האחד שלום לוין, שפעל בעניין זה באיטליה, כ׳ 8 לרשותנו את כל הכמות. סדור החשבון אחרי קבלת הסחורה׳׳ מ־ חריפה, והיישוב נאלץ להכריז על מכסות דלק וקיצוצים למיניהם. * באותו זמן עבדו במקום חברת ״של״. עם החמרת מצב הביטחון ביקשו העובדים 1 קצין ערבי, כ־ היהודים ב־ ו בדצמבר 9 D איינ במלחמה לעצמאות ״בכל ארץ בעולם בשעת וורום עוברים שדות ציב״ליים ליד• חילות־האוויר״ בתחילת הפעולה בשדה דב נקבע, כי השדה ישמש גם בעתיד אך ורק בתור ״שדה קשר״; אך ההידרדרות במצב הביטחון גרמה לכך, שמבחינת היישוב היהודי בארץ הלך השדה בתל־אביב ותפס את מקומו של שדה התעופה בלוד. בפגישותיו עם יהושע א״זיק, מנהל שירות האוויר, למד ברוך פרליס, מנהל השדה, על הכוונה להפעיל מהשדה מלאכה קטן״. למרות התפתחות זו טרם ניתן עד אז מענה לאבטחתו החיונית של השדה. הוא נותר פתוח מכל צדדיו - למעט הגדר המשותפת שהיתה לו עם מתקני חברת החשמל. הכפר הערבי ש״ח־מונים נמצא על גבעה קרוב מאוד לשדה, וניתן היה להשקיף ממנו היטב על כל הפעילות שנעשתה בשדה. לא רחוק משם, כשלושה קילומטרים וחצי מצפון לשדה, שכן הכפר הערבי ערב־אל־קורן. שדותיהם של הכפרים הללו גבלו עם השדה, אנשיהם המשיכו לעבדם, ואף הקימו עמדות מגן מול שדה התעופה. הסכנה היתה אף מבית, שכן אחדים מבני אותם הכפרים עבדו באותה ע מסרים מהשדה החזיקה חברה זו מגרש, ובו עבדו גם כ־ עברה דרך שדה התעופה, ולא היתה כל בקרה על המכוניות של אותה חברה. באותה עת אורך המסלול פועלים יהודים עבדו להאריכו בכ־ נוספים. הם עמדו לסיים את עבודתם תוך כמה ימים, ואז היה צריך להמתין עוד להתייבשות! של ה״בסיס״, ואחר־כך להתחיל ביציקת האספלט. ברוחבו הגיע אז המסלול עד הים, ושאר צדדיו גבלו בחולות נודדים. הגישה למסלול היתה נוחה מכל הכיוונים, אולם בקביעת כיוונו לא התחשבו ברוחות החזקות, ואלה הקשו מאוד על ההמראה והנחיתה. בקצה המסלול היו גם ״בית חרשת ללבנים, בנינים, גדר, גבעות חול, מזנון״, ואף מקום המתנה לנוסעים. שיירות גמלים חצו את המסלול כמה פעמים ביום, וכ־ בין מקום העבודה של חברת ׳זיפזיף׳ והעיר״. המסלול, שנבנה כעשר שנים קודם לכן, לא נבנה אז על בסים חזק, והשימוש בו ככביש עבור אותן המשאיות גרם לכך שהמסלול היה מלא חורים, מפורר בקצותיו, לא ישר, ובקיצור - ״במצב כזה שהאפשרות להשתמש בו פוחתת מיום ליום״. למסלול היה ״שיפוע חזק למדי בכיוון לים״, בצדדיו היה חול עמוק, ולכן העדיפו ההולכים להשתמש בו כמעין מדרכה. גם לא היה לו כל סימון בולס לגבולותיו. כל הגורמים הללו גרמו לקש״ פעולה הולכים וגוברים. לשדה לא היה כל קשר טלפוני, וכך לא היה ניתן לקבל מידע משדות תעופה אחרים. קביעת כיוון הרוח נעשתה באמצעות ״שק רוח פרימיטיבי מאוד״, שכן בשדה לא היתה אף לא ״שושנת רוח״ אחת, ומינהל השדה נאלץ לבקש אחת כזאת מ התחנה המטאורולוגית, אולם , בעונת החורף, שהוכנו בעבר ״לפי בקשת הועדה לתכנון שדה התעופה״ על־יד כל אלה נשלחו ״חזרה לירושלים״, ולא היה ניתן לקבלן ״בגלל המצב השורר כעת בירושלים״. גם הפיקוח עבודות בשדה דב )אביב 10 י™!* ההתחלות והיסודות על הטיסות ״מעל המגדל נעשה ע״׳ חברים שונים מטעם המועצה, בלי סדר קבוע. רישום האוירונים הממריאים והיורדים לא נעשה בהתאם לחוקה הקיימת בארץ או חוקים בינלאומיים״. במקום לא היו גם סידורים לטיסות לילה, אף לא סידורים להצלת ט״ם ונוסעים במקרה של נפילה לתוך הים, וגם לא מכונית מתאימה כדי לפנות מהמסלול מטוסים שניזוקו. כן נערכו בשדה המראות ונחיתות לא ״בשעות קבועות״, לא על־פי לוח־זמנים מסודר, והפעילות האווירית לא התחלקה כמקובל בכל שדה תעופה ״באופן שווה לכל שעות היום, יש שעות של תנועה חזקה מאוד, עם חלק מהאוירונים על הקרקע וחלק מהם באויר״. למרות כל הליקויים הללו הדגיש מנהל שדה התעופה, כ׳ ״פעולת התעופה היא חזקה מאוד ואינה ביחס לשדה התעופה הקיים, ואינה מתאימה גם למושג של שדה קשר״. ואכן, ליקויים אלה בבטיחות הטיסה היו עלולים, לדבריו, להשבית את המטוסים או אף לגרום להתערבותם הבוטה במיוחד של הבריטים, שנציגם עדיין ישב אז בשדה. לדברי מנהל השדה, ״פעולת התעופה לא התנהלה לפי החוקים שנקבעו ע״׳ מחלקת התעופה האזרחית בירושלים״ באשר לפעולה משדה דב. כך, לדבריו, למרות האיסור, ״ט״ טייסי טייסת אי( ״משתלמים על סוגי האוירונים החדשים וטסים למטרות לימוד״; מפעם לפעם נחתו מטוסים בלילה; אף טייסים, שלא היה להם רשיון ב; טסו במטוסים; מטען המטוסים לא עבר ביקורת קפדנית, והדבר היה עלול כמובן לסכן את הטיסה ואת המטוס; ט״ס׳ הטייסת טסו ״לעתים קרובות בלי דלתות, מה שכמובן גם יוצר תנאים אוירודינמ״ם לגמרי שונים מאלה שנקבעו בזמן בנית האוירון״. מטוס הרפיד אף סם עם נוסעים מבלי שהתקבלה, מאת מנהל התעופה בכתב כפי שסוכם, ״הסכמה האזרחית, למרות שהוא משתמש רק במסלול ההמראה הקיים באורך של למרות האיסור להטים מטענים במטוסים משדה התעופה בתל־אביב, ולמרות נוכחותם של קציני צבא בריטים בשדה התעופה, הוסענו מסוסי הטייסת )״אוירוני המועצה״, בלשונו( בכל מיני מטענים; ובאותה השעה אף הוטסו מטוסים אלה ללא דלת - ״דבר שעלול היה לעורר את תשומת לב הקצינים בנקל. במקרה שאוירון כזה יהיה נאלץ לירידת אונס או יהיה מסובך בתאונה אחרת, יכירו בזמן החקירה הרשמית, או ע״׳ עדות ערבים לאיזו מטרה שימש האוירון״. פרליס הדגיש כ׳ אומנם אינו ״מחו״ב לראות את הכל״, וגם אינו ״רשאי להתערב בעניני המועצה״; אך הוא מוצא לנכון להעיר לטייסים, כ׳ טיסות בתצורה מעין זאת עלולות לגרום ״לסגירת שדה התעופה בתל־אביב אשר כה קשה היה לנו לרוכשו״. לכן ביקשם לתאם עמו את הפעולה על־מנת שיוכל להזהירם מבעוד מועד, או שהם ״יבדקו את הקרקע בעצמם לפני פעולות מעין זה״. הוא אף הציע להם להוביל במטוסם תמיד את הדלת המפורקת, ״בכדי שתהיה אפשרות בשעת הצורך, מיד להחזירה למקומה״. , למרות התרחבות הפעולה בשדה ולמרות מצב הביסחון הרעוע באזור, נשמר השדה במשך היום על־יד שני נוטרים בלבד, ובלילה — על־יד׳ היה ״כל מושג על אוירונים״ ולא על דרך הטיפול בהם במקרי חירום. כך, למשל, היה חשש כ׳ אם יציתו הערבים את המטוסים, לא יהיה במקום אף לא אחד המסוגל לטפל כראוי בכיבוי האש; ובהיעדרו של מכשיר הטלפון לא ניתן יהיה להזעיק למקום כוחות הצלה. גם לא היתה כל ״אפשרות לקבל אינפורמציה משדות תעופה אחרים ומקומות שונים על אוירונים נעדרים״. גם תחנת עזרה ראשונה לא היתה במקום; ולדברי מסוס הרפיד של חברת ״אוירון״ 11 01000 איונ במלחמה לעצמאות מנהל השדה, מעבר לתוצאות האיומות העלולות להיגרם למטוסים על־יד׳ הערבים, יש להביא בחשבון גם את הפגיעה בצוותי־האוויר ובצוותי־הקרקע. לכך תהיינה השלכות קשות, שכן ״הכשרת ס״סים ומכונאים לא רק שעולה אלפי לירות כ׳ אם גם לוקחת זמן רב ואין לנו זמן!״ היה ברור אפוא שיש לעשות מעשה: לטפל באבטחת השדה ובליקו״ם השונים. באישורו של הקצין הבריטי שהיה בשדה הופסקה פעולתו של המזנון, ובכך חוסלה בעיית מהימנותו של בעליו. חברת ״זיפזיף״ פיטרה את עובדיה הערבים, ואף התחייבה לסלול כביש חדש על־יד הים אל המגרש של חברת החשמל, וכך להפסיק את מעבר המשאיות על המסלול. גם ״בעלי הגמלים״, מובילי הזיפזיף, נתבעו לא לעבור על המסלול. הותקן טלפון שדה הקשור לעמדות הביטחון של חברת החשמל, וכך אפשר היה ״להעביר ולקבל הודעות חוץ״. עיריית תל־אביב התחייבה מצדה לפנות את בית־החרושת ללבנים ואת הצריף אל מחוץ לשדה התעופה. הוחל בהכשרת ״מגרש חניה חדש לאוירונים״, על־מנת שאפשר יהיה לפזר את המטוסים. השמירה תוגברה במקום: במשך היום שמרו ארבעה נוטרים, ו־ במטפים שלה, ואף הוקמה תחנת עזרה ראשונה )עם ״אחות מתלמדת״( בתוך אוהל אחד, ואוהל שני - למנוחה עבור עובדי לילה. תוך כדי כך פעל פרליס להתערבות ״הנהלת שדה התעופה אצל שלטונות הצבא ] בתי שימוש בקצה המסלול״. כן החלו בהרחקת החול מהמסלול ומהשטחים הגובלים עמו ו״ב״שור השטחים הגובלים עם המסלול ברוחב של כדי לאפשר נחיתת אונם ״אפשרית מבלי לחסום את המסלול היחיד״. חברת ״אוירון״ התבקשה לקרב את מטוס הרפיד שלה ואת המגרש, שבו המתינו הנוסעים, ״לשטח בניני הצבא״, ואנשיה גם התבקשו ״לא לשים אבנים תחת גלגלי האוירונים אלא להשתמש ב׳שוקם׳ הקיים הוא מסוכן וגרם כבר לכמה תאונות״. פרליס קבע ״חוקי טיסה מקומיים״, החל לטפל בארגון ״שרות הפקוח מהמגדל״, ובעקבות זאת, לדבחו, ״שדה התעופה התחיל להיות יותר בטוח לשימוש. הבטחון בשיטה ובעבודה ׳גמר לאחר שתורגשנה תוצאות ״. עם זאת הציע להמשיך בפעולה להכשרת המסלול, ואף ״השתלת השטחים המיושרים וגם , הטיפול של הלא מיושרים על מנת לעצור בעד נדידת החולות״, ולדאוג לכל הציוד הנחוץ לביצוע טיסות לילה בבטחה. מעבר לכך ציין מנהל שדה התעופה את הצורך לדאוג לתנאי שירות טובים יותר עבור הטייסים, שעבורם טרם הוקצה אפילו בניין, ולדבריו ״אלה נמצאים ועובדים בשדה בתנאים בלתי נורמליים. הם עמום׳ עבודה וזקוקים באופן דחוף למקום מנוחה ושקט״. גם לא היה בנמצא בניין או אוהל למהנדסים ולמכונאים, שבו יכלו ״לנוח או להתרחץ״, ולמנהל השדה עצמו, כדבריו, לא היה אפילו ״כסא בו יוכל לשבת״. תוכנית הפיתוח של השדה התעכבה גם בגלל חוסר־הוודאות ״כ׳ אין אנו בטוחים מתי שהצבא הבריטי יעזוב את המקום״, כדברי יהושע א״זיק. כך או כך, צריך היה להחליט בדחיפות בשאלות הבאות: האם בנ״ני־העזר הזמניים יהיו ״קלים זמניים שאפשר להעבירם״ - או אוהלים, והאם ישמשו גם לחברת ״אוירון״ וגם למטוסי ״שירות האוויר״; ״אם המועצה הכללית לתעופה העברית תנהל את שרות ההחזקה ע״׳ ׳אוירון׳ מגדל הפיקוח הראשון בשדה דב 12 =״!א ההתחלות והיסודות ו־־י י אל:לכנוני / סאת:צדוק הב ידו ן: מרדב \ 22.1.48 אל ו ן כמו עד עתה או בעצמה״; היכן יוקמו ״בתי המלאכה המרכזיים לתקונים למשך השנים הקרובות״; הקמת מזנון במקום, ואף ״שרות אוטומובילים לשדה התעופה והזרה״. כן ציין את הצורך להחלים אם ״המועצה הכללית לתעופה העברית וחברת ׳אוירוך רוצים להקים תחנת דלק שלמה או אם תחנה זו תוקם על ידי חברה אחרת פרטית לאספקת דלק״. לקראת סוף ינואר מנהל שדה התעופה, כ׳ הפעילות בשדה כבר איננה כמו ב״שדה קשר״, והיא עוד ״תהיה הרבה יותר אינטנסיבית והצרכים הם עקב זה הרבה יותר גדולים על אחת כמה וכמה אם יגדל מספר האוירונים״. הוא הדגיש במיוחד את ״הצורך הדחוף להגברת קצב העבודה עד למקסימום, כ׳ בתנאים של היום אין העם יהודי יכול 9 להרשות לעצמו להפסיד זמן״ האצת ההיערכות בשדה דב להנחת התשתיות החיוניות היתה תלויה גם בצבא הבריטי, שהיה עדיין במרחבי השדה, ואשר טרם הודיע מתי יעזוב את המקום׳, אולם לא לזמן רב: ב־ עזב הצבא הבריטי את שדה התעופה. מנהל שדה התעופה, ברוך פרלים, הקצה אפוא את ״בית המאכל של הקצין הבריטי״ - חדר עם ארבע מיטות - למנוחתם של הטייסים ״בטייסת המגויסת״, שמנתה, נכון ל־ מחווה זאת של פרליס, היתה לראש מטה שירות האוויר ביקורת על כך ש״חלוקת הבנינים בשדה נעשית לפי שיקול דעתו של מר פרליכר, ולדבריו, ״הוא נתן בנינים שקצין המטה הקציב לשכון אנשי הטייסת במקום, לאנשי ההגנה״. כן ציין זילוני כ׳ גם הכניסה לשדה התעופה נעשית רק על־פי אישורו של פרליס, והוסיף שעל־מנת לאפשר ״יכולת פעולה מהירה״ יש צורך להסדיר בשדה את מגוריהם של צוותי־האוויר וצוותי־הקרקע; וחשוב מזה - ״שיהיה השדה תחת פיקוח קצין שרות אוויר. בכל ארץ בעולם בשעת הרום עוברים שדות ציביל״ם ליד׳ חילות־האוויר ויש צורך שדבר זה היה גם אצלנו״. ואכן, כבר כמה ימים קודם לכן כתב ראש מטכ״ל/אג״ם, יגאל •דין, לישראל גלילי, ראש המטה הארצי של ה״הגנה״, כ׳ הפקדת ניהול השדה ביד׳ חברת ״אוירון״ ועיריית תל־אביב באמצעות בא־כוחם ברוך פרלים גורמת לתקלות. לכן ביקש להורות ליהושע א״זיק להסדיר את ״העברת הפקוד על השדה״ ליד׳ שירות האוויר, שכן, לדבריו, ״התנאים בהם נתונים הסייסים בשדה התעופה הם ללא נשוא, לא קימים סדרי שכון מינימליים המאפשרים לטייס לשבת, לנוח או לאכול״. בעקבות זאת אכן הוחלט להעביר את ניהול השדה למפקד מסעם ( - למפקד הטייסת. כעבור 1 שירות האוויר: מישה קנר מונה למפקד השדה, ומרדכי)״שדי״( אלון )קליבנסק למעלה מחודש הודח אלון מהפיקוד על הטייסת בעקבות נסיונו הכושל לנחות במטוס שבר את אחד המצופים שבכנף המטוס(, והפיקוד על הטייסת הועבר ליד׳ גדעון גורדון )אלרום(. חנ״ל מפקד באוסטרים גרוד הי, הוא טיס בעל גסיון קרבי. הוא נדרש מיד לתפקיד מרכזי ג-ש.א. נא שחררו מכל תסקירים אחרים והזמינו לפגישה אתי ביום ג נשעה )-(צדוק מ/ח.ו העברת ״מודי״ אלון)לימים מפקד טייסת הקוב 13 IVOIODD איונ במלחמה לעצמאות תוך כדי כך ניתנה הדעת גם להסדרת מערכת היחסים בין כל המעורבים בשאלת הפעלת שדה דב; לאמצעים ולתנאים להארכת המסלול הקיים וסלילתו של מסלול שני; ולקביעת דפוסי הפעולה. כל אלה באו ליד׳ ביטוי ב״זכרון הדברים״, שנחתם ב־ בדבר השמוש באדמות העיחה מעבר לירקון למסרת הקמת שדה תעופה לשעת חירום״. במסמך זה נקבע כ׳ ״האמצעים הדרושים להמשכת המסלול הראשון ותיקונו ולבנית מסלול שני ימסרו לידי העיריה״, והיא תדאג להשקעתם בפעולה. כן נקבע כי ״כתום שעת־החירום הנוכחית יוחזר שדה התעופה ותשוחרר הקרקע והכל ׳מסר חזרה לרשותה של העיריה, ללא סענח ומענה איזו שהיא על תשלומים או פצו״ם בקשר עם ההשקעות שנעשו להכשרתו ולהקמתו של שדה התעופה וכמרכן בעד תקונים שנעשו בכל תקופת השימוש בשדה 10 בשעת החירום״ המודיעין: ״איש אשר אינו בקי בבעיות הסיס אינו יכול לכוון את השיחה״ באותה עת מונה אדם שתקא׳)אשר סיים עם מרדכי אלון קורס קצר לקציני מודיעין, שאורגן על־יד׳ המטכ״ל( לקצין המודיעין של השדה. בכך הלך והסתמן שיפור־מה במעקב ובבקרה אחר הפעילות של הס״סת בפרס, ושל השדה בכלל. בתחילה התמקד קצין המודיעין בעיקר בסיכום פעולות הטייסת במהלך השבוע החולף, אך כבר ב־ בראשותו של משה הורוביץ. שרגא ינוב וגם בנושא מודיעין, הופקד מאז לטיפול רק בנושא הביטחון. ידן הורה למחלקת המודיעין באג״ם לקשר את הורוביץ עם הש״׳)שירות הידיעות של ה״הגנה״(, ואולם ידיעות הש״׳ על מטוסים ועל שדות תעופה בארצות ערב היו מעסות וכלליות. הורוביץ החל אפוא לתור אחר מקורות מידע אחרים על הנושאים המעניינים את שירות האוויר. כך, למשל, שמע כ׳ המדור למחקר במחלקה המדינית של הסוכנות ריכז בעבר קסע׳ עיתונות ערבית, אנגלית וצרפתית בענע׳ תעופה, וביקש מידין להורות ״שחומר זה יגיע לידינו בהקדם בתרגומו העברי, וכן שכל שבוע ״שלחו אלינו העתקים מן החומר השוטף״. ולכן תבע השירות יי הש״׳ והאגף הערבי לא יכלו אפוא לענות על צורכי המודיעין של שירות האוויר, במרס שלהן. שירות האוויר טען כ׳ הש״׳ מוגבל לפעולה בגבולות הארץ, והידיעות שהוא יכול להשיג בארץ על חילות־האוויר הערביים אינן מספקות כלל. משנמצא לש״׳ מקור בדמות סייס בריסי ששירת בעבר־הירדן, התברר שאנשיו אינם יודעים מה לשאול אותו. לאחר שקרא את הדרה על השיחה עם הטייס, ביקש ע׳ הלמר מהש״׳ לצרף להבא לתחקיר כגון זה נציג של שירות אוויר, שכן ״איש אשר אינו בקי בבעיות הטיס אינו יכול לכוון את השיחה״. מטה חיל־האוויר גרם שאת רשת הריגול האווירי יש להפעיל מאירופה: משם יש לשגר שני סוכנים למצרים, אחד לעיראק ואחד לסוריה ולבנון. הוצעו שמות של מועמדים לכל אחת מן 14 הוזתוזל א ™! שדה התעופה ב ת ל ־ א ב • ב מנהל המועצה הכללית לתעופה העברית באר״־ישראל איזיק. מאת י. מאורע רב ערך בשביל התעופה העברית חל בשבועות האחרונים. נוצרה האפשרות להשתמש בשדה התעופה בצפון תל־אביב, בו הוכנה לפני מספר שנים מסילת המראה קצרה ביזמת פנחס רוטנברג ז״ל. בשעה קשה זו נדע נא פעם נוספת להעריך את ראית הנולד של איש דגול זה. עתה קיבלה עירית תל־אביב את הרשות לשמוש מחודש בשדה תעופה זה. לאחר השתתפות כספית עם שאר מוסדות התעופה לשפורים ראשונים ולהארכת המסילה הקיימת עד כדי'הנדרש לאוירונים בינוניים — מסרה העיריה את השמוש בשדה למוסדות התעופה הנוגעים בדבר. ועתה מנוצל שדה־התעופה בתל־אביב, במלוא היכולת התעופתית שלנו. ייעודו הנוכחי של שדה זה הוא להיות בסיס לקשר פני־ מי בין תל־אביב ושאר חלקי הארץ. תכנית זו מחייבת רשת של שדות משנה במרכזי הגושים הישוביים. מכאן יהיה קשר מתמיד עם לוד להובלת הנוסעים הממריאים למרחקים. קשר זה )של רגעי טיסה ספורים( ללא ספק יגביר את בקיורי עוברי אורח אויריים מכל קצ בעיר העברית. שדה זה יש בכחו להפוך את בעית התחבורה האוירית בארץ לפשוטה ביותר, השוה לכל נפש ממש. הנהלת שדה־התעופה קבעה לעצמה שתי מגמות בעבד דתה: א. שפורים מהירים ככל האפשר לשמוש נוח ובטוח במסילה הקיימת עתה, לאחר שהוארכה באופן ניכר, עם הקמת מקומות חניה מתאימים לאוירונים ובתי המלאכה הדרושים לטפול בהם. עבודה זו ברובה עשויה כבד. ב.: מגמה מרחיקה לכת של הפיכת שדה תעופה זה למשוכלל ביותר )עם אותו ייעוד שצוין לעיל(. למטרה זו נבחרה ועדת מומחים )הטייס צור, המהנדסים זילוני וברום(, שהכינה תכנית מפורטת הכוללת מסילת המדאה נוספת, רחבה יצוקה לחנית אוירונים, בניני קבע עם מגדל פיקוח. ביצוע תכנית זו הוא צו השעה. ההנהלה קבעה את מר ב. פרליס, מהנדס תעופה כמנהל קבוע של שדה התעופה. נאחל למד פדלים בהזדמנות זו הצלחה בפעלו. מר בךסירה, מהנדס העיריה, שוקד עתה על שילוב בעיות שדה התעופה עם התכניות הכלל־עירוניות, בייחוד של עבר־הירקון. שדה זה — ברכה טמונה בו בשביל העיר תל־אביב וברכה רבה בו בשביל התעופה העברית. מאמרו של יהושע א״זיק, ראש שירות האוויר, בכתב־העת התעופה בעל נתינות אמריקנית - כסוכן נודד , הארצות, ובנוסף לכך הוצע הטייס פסח סולצ׳ינסק׳ - אריךישראל שינוע בין הארצות ויעמוד בקשר עם הסוכנים המקומיים. בעלי ההצעה הצביעו על כך שבדרך זו אפשר יהיה להשיג ידיעות גם על כוחות היבשה הסדירים של ארצות ערב, ואף לסייע להבריח מהן כספי יהודים, משה הורוביץ, לא זכתה להתייחסות , שבאמצעותם אף חשבו לממן את הפעלת הרשת. ההצעה, שחוברה על־יד 12 רצינית, ואף לא לתגובה כלשה׳ תוך כדי כך פעל אדם שתקא׳, קצין המודיעין של הטייסת, לארגון הפעולה הנחוצה בתחום המודיעין. ב־ כחודש מאוחר יותר שב וניסח את עיקרי הצעותיו במכתבו למפקד השדה ולמפקד הס״סת וגם לקצין המודיעין במסה. לדברי שתקא׳, ״עד עתה לא היו מוגדרים תפקידי הקמ״ן של שדה ודא כל הגדרה מדויקת כמו כן לא היה לקמ״ן משרד משלו ולא תנאי עבודה המאפשרים ביצוע של עבודה סדירה״. לדבריו, על קצין המודיעין לנהל את התיקים הבאים: ״תיק האויב״, שיכלול ידיעות על אודות עמדותיו, ציודו ותוכניותיו בכל הנוגע לחיל־האוויר; ״תיק שדות תעופה״, המקיף ידיעות על מצב המסלולים המתאימים לשמש את מטוסי חיל־האוויר; וכן ״תיק פעולות שלנו״, שבו ירוכזו ״ידיעות היכולות לעזור לס״סים בביצוע פעולות, כגון קודים הנמצאים בשמוש בשיירות, ענייני קשר קרקע־אוויר וכוי״. קצין המודיעין אחראי למסור לסיים, קודם המראתו, את הפרטים העשויים לסייע לו לביצוע פעולתו׳, מיד עם נחיתתו של הטייס עליו יהיה למסור לקמ״ן ״את הדו״ח 13 על פעולתו ולהעבירו דרך הצמרות המתאימים״; ולבסוף על הקמ״ן להוציא סיכום שבועי של פעולות הטייסת להצעתו של שתקא׳ !לתוכניותיו לא היה כל הד. 15 יוא ממס נ במלחמה לעצמאות מסאורולוגיה ב־ המגמה, 14 הבריטי, לראש שירות האוויר, יהושע א״זיק, ונתבקש על־ידיו לטפל בארגונו של שירות מטאורולוגי לדברי מינם, היתה לספק ״ידיעות מזג אוויר לטייסים עבריים בארץ... אשר היו טסים בזמנו מבלי ידיעת ממשלת המנדט״. היה חשש שממשלה זאת, ״המכניסה תוהו ובוהו בכל השרותים בארץ תפסיק את פעולת השרות המטאורולוגי שלה״. בתחילת הפעולה היה קושי רב באיתור בעלי המקצוע המתאימים ובהשגת המכשור המתאים. אף־על־פי־כן נפתחה ב־ לדברי מינם, העובדים אשר באופן הדרגתי התחילו להבנס לשרות - היו לרוב אנשי מקצוע אשר התעסקו בעבודה זו בוזיל־האוויר הבריטי. מתהילת הוזודש ועד סופו גדלה התחנה משלושה אנשים לששה. העבודה בתוזנה התנהלה במשמרות; תחילה שתי משמרות ביממה, ועם רבוי מספר האנשים הוכנסו שלוש משמרות. לרוב היתה העבודה קשורה במסירת ידיעות לטייסים הטסים באוירונים לנקודות לא מרותקות ביותר: לנגב, להרי ירושלים וכוי. הטייסים, צעירים במקצוע, לא ידעו לאיזו מטרה נמסרות להם הידיעות המטאורולוגיות ואיך להשתמש בהן. אך טפול מתמיד בהסברה 15 ובהדרכה בכיוון זה גרם להגדלת בטחונם והבנתם בידיעות הנ״ל בתחילה לא היה כלל ציוד למדידה, וזו התבססה בעיקרה על שיטות פחות מדויקות, כמו למשל בשדה דב: שם העריכו את הרוח בקרקע על־פי שק הרוח ולפי כיוון הפיזור של העשן מארובת תחנת החשמל ״רדינג״ הסמוכה. באשר לציוד לקליטת השידורים המטאורולוגיים )אשר שודרו בקוד מורם(, כבר בשלבים הראשונים לפעולה נרכש מקלט משומש מסוג ״הליקרפט״. השידורים נקלטו על־יד האלחוטאים, ואלה פענחו אותם משפת המורם, העבירו את הפענוח לצופים, ואלה שרטטו אותם *6 על המפות הסינופטיות כדי להפעיל שליטה ובקרה על המטוסים היוצאים מהשדה; כדי לוודא שכל ט״ם קיבל טרם המראתו את כל הנתונים הנחוצים לו לטיסתו; כדי למנוע תקלות; וכדי לעקוב אחר הפעולות שנעשו - הציע מינם סופם רשמי תחת הכותרת ״פקודת טיסה״, * מפה שבה מסמנים את נתוני מזג־האוויר מהסביבה, ומשרססים בה קווים שווי לחץ, המצביעים על מיקום מערכות מזג־האוויר, כמו שקעים או רמות. תחנת הכוח ״רדינג א׳״ הסמוכה לשדה דב 16 ® אשר ״כל טייס יצטרך למלאותו לפני ההמראה״. שתקא׳ העביר את המעתו של מינס למפקד הטייסת בטופס זה אמורים לחתום מפקד הטייסת על הפקודה שהוטלה על הטייס; קצין המודיעין וקצין המטאורולוגיה - על שהעבירו לטייס ״את כל ההוראות הדרושות״; המחסנאי - על שהעביר לטייס את ״המשא הדרוש״; ולבסוף חתימתו של ״מנהל תנועת האוויר״, המציין בסופם את שעת המראתו של הטייס; וזה האחרון ״לא יתן לאוירון את רשות ההמראה לפני שהטופס נמצא בידיו. הטופס המושלם ׳מסר על ידי המפקד על 17 תנועת האוויר לקצין המודיעין, אשר יצרף אותו לדו״ח המקורי הניתן אחרי הנחיתה״ ניסיון לקיים קורס טיס ראשון תוך כדי ארגונה של הטייסת הראשונה לפעולה בשדה דב פעל מטה שירות האוויר לקביעת המסגרת החיונית להמשך הכשרת כוח־האדם הנחוץ. ב־ לפעילי ההסתדרות בתל־אביב. הקורם נועד להימשך ולאחר מכן אימוני טיסה כל יום והשלמת הלימודים העיוניים במקביל. אולם התוכנית לא הוצאה לפועל - בעיקר בגלל המחסור במטוסים ועומס המשימות המבצעיות על המטוסים הספורים שהיו אז. בסכמו את הפעולה עד זילוני, על רמת הקורם, ובין השאר התייחס לרמת הטיסה ולצורך לשמור על ״הסגולות המתאימות״ בהכשרת החניכים. הוא המליץ שאותו החניך, שלפי הערכת המדריך אינו עומד באותן הסגולות, יועמד ואז, ״לפי המלצת הבוחנים הסופיים״, או שיינתנו לחניך עוד כמה שעות טיסה או שיהיה עליו לעזוב את הקורם. 8 הוא הזהיר כ׳ אי־הקפדה על הסטנדרטים הללו עלולה ״להוריד את הדרישות הכלליות״ בסופו של דבר לא טסו חניכי קורם זה כלל. בתחילת מרם פוזרו חניכיו: אחדים מהם הוצבו בטייסת, ואחרים אף הועברו למחלקת ההנדסה של החיל כדי לסייע בפעולות אחזקה. ב־ הננסון למפקד גף האימונים. הוטל עליו להשלים את אימוניהם של אלה לא הושלמו. הכוונה לקיים קורם׳ טיסה בארץ לא מומשה. לנוכח האירועים עבר המאמץ של הטייסת לזירה המבצעית, שהתמקדה בתחילה גם באזור הנגב. בית פעילי ההסתדרות אתסס רפפורס )מימין( ואורי ברא״ר, מדריכי הקורס 17 ו״ני במלחמה לעצמאות התחלות המחלקה הרפואית במהלך קורם זה גם ניתנו כמה הרצאות בתחומי הרפואה, הקבורות לפעילות האווירית; ואולם לרוב המשתתפים באותו הקורס לא נערכו בדיקות רפואיות כלליות לפי הנחוץ למקצוע. עד חודש פברואר של חברת ״אוירון״, ״קלוב התעופה״ ו מגךדוד־אדום )במיוחד ד״ר וולף מ״הדסה״(. הונפק סופם רפואי לבדיקת צוותי־אוויר, אולם בדרך־כלל היו הבדיקות רגילות, לא מקיפות ולא מחמירות דיין. כך קרה שבין הסייסים שאושרו אז לטיסה היו גם כאלה, שלא ענו על הקריסריונים המקובלים במקומות אחרים ובחילות־אוויר אחרים. אצל כמה מהם, שנבדקו כראוי מאוחר יותר, התגלו ליקויים שונים, והיה צורך לפוסלם מלטום )היו שניים כאלה מ״קלוב התעופה״(. דבר זה גרם למחאות רבות מצד חבריהם הוותיקים. התחלותיה של המחלקה הרפואית של החיל היו שלובות בהתחלותיו של קורם זה. בחודש פברואר החלה פעולה מסודרת יותר של מטה שירות האוויר לארגונה של המחלקה הרפואית של חיל־האוויר. במהלך החודש אורגן על־יד׳ דיר חיים שיבר )שיבא(, ראש השירות הרפואי של ה״הגנה״, קורם ברפואה תעופתית לשישה רופאים. לימים הוערך ש״הקורם לא היה ממש פרודוקטיבי״, אך למרות זאת הוא הסתיים בהוצאת חוברת משוכפלת בתחום הרפואה התעופתית. חשיבותה הראשונית היתה בעיקר בשל המחסור המוחלט שהיה אז בכל הקשור בספרות מקצועית בתחום התעופה האווירית. כן נוסח באותה שעה ״סופם רפואי מלא לצוותים, אשר לרוע המזל בגלל הטעיה של המדפים לאורך כל הטופס הוא לא שוכפל״. כמה מהרופאים הועברו על־יד׳ השירות הרפואי של הצבא לעמדות ניהול בכירות, והדבר פגע בטיפול בתחום בחיל־האוויר. למרות זאת נקבעו באותה תקופה כמה התקשרויות עם יועצים ממחלקות עיניים, אף אוזן וגרון, ופסיכיאטריה ״עבור מבדקי צוותים״. הוקם חדר עזרה ראשונה בשדה תל־אביב, ואף תוכנן והוזמן ״מסוס לעזרה ראשונה״. לצורך פינוי נפגעים במטוסי האוססר השתמשו בינתיים באלונקות של ניל רוברססון, שיוצרו בארץ; אף נעשו ניסויים פשוטים של עירו״ דם ונוזלים, כמעט ללא ניסיון מעשי. באותו פרק־זמן אף אובחנה ״תשישות״ אצל כמה מצוותי־האוויר, אשר עבדו ״קשה בצורה בלתי רגילה וללא השגחה זהירה״. את הטיפול הרפואי הנחוץ בכלל קיבלו הסייסים בשדה דב מקופת־חולים. כך, למשל, הורה יוסף קרופינסק׳ )קרן(, קצין המנהלה של שדה דב, באמצע חודש אפריל: ״סניף קופ״ח ברחוב מוצקין הרפואיים של אנשי ח״א בשדה. וכן גם בקורים של רופא בבית הפצוע או החולה״. אף פורסם מאמר על ״פינוי באותו זמן חזר דיר שמעון וינטר לבית־החולים הרפואה. אווירי של נפגעים״ בכתב־העת ״הדסה״ שבירושלים כדי להסדיר שם את ענייניו )קודם עוזבו לשירות בחיל־האוויר(, וד״ר הרי פולק מונה זמנית לקצין הרפואה של חיל־האוויר. כעמר זמן־מה הועבר ד״ר פולק לאורתופדיה, וד״ר שאול בובים )״בובם׳״( החליף אותו לזמן קצר. דיר מקם )מרדכי( ליכטיג)יהל( מונה להיות קצין הרפואה של החיל ב־ 19 וכן עמל על הכנתו של מחקר רציני לגבי דרישות חיל־האוויר בתחומים אלה של הרפואה ב־ ראש המחלקה הרפואית של החיל. חי> *!ויו־ רגחי ס £8 חסחליזייו חנידו ך:- רו בכל מקרה של רק ל לסהר ד ח>!גד.לח. איך לפנות בזיוס פנים ישר לד״ר פולק. ז הטיפול הרפואי בראשיתו 18 ™י* ההתחלות והיסודות הקמת טייסת הנגב הנגב דל־האוכלוטין, הרחוק ממרכזי האוכלוסייה של היישוב היהודי, היה החוליה החלשה במערך ההגנה. ריחוקו היה הגורם העיקרי לכך, שהיווה את זירת המבצעים הראשונים של ס״סת אי. ה כונו סנג״ב )סיורי נגב(, ונועדו לשמור על קשר עם נקודות ההתיישבות ועל קווי המים. לקראת עזיבת הבריטים גברו פעולות ההתנכלות של הערבים נגד ״שוב׳ הנגב המבודדים, שהיו פזורים במשולש הגדול בין גבר־עם, נירים ורביבים. הטרדות אלה התנהלו זה כמה חודשים בכל האמצעים: התנכלות לתחבורה היהודית, ניתוק הדרכים ופגיעות החרות ונשנות בקו המים ליישובים. ״שוב׳ הנגב לא יכלו בכוחותיהם הדלים להגן על עצמם, ועתיד הנגב עמד בפני הכרעה מדינית וצבאית: האם לפנות את היישובים - או להמשיך להחזיקם בלחימה? ההכרעה נפלה על־יד׳ בךגוריון: אין מפנים ״שובים; הנגב יתוגבר בכוחות צבא נוספים. לא קל היה למטוסי שירות האוויר לס״ע ליישובים המותקפים בנגב, וזאת מכמה סיבות: ריחוקם של היישובים ממרכז הארץ וקש״ התחבורה והקשר אליהם; דלות המטוסים ואמצעי הלחימה; בעיות שמישות הולכות ומחריפות׳, מחסור חמור במודיעין; קשר אלחוטי גרוע; היעדר מנחתים מאורגנים ליד היישובים; ופיקוח בריטי הדוק במיוחד באותם האזורים, שמהם היה הצבא הבריטי בתהליך התפנות )הטיסות בעלות האופי הצבאי הוסוו בטיסות אזרחיות מחשש לתגובת ממשלת המנדט(. פעולתו הנועזת של פנחס )״פינ״ה״( בךפורת ב־ מהאוויר ריכוז׳ ערבים שצרו על נבטים ושבר את מתקפתם, היתה הגיחה ההתקפית הראשונה של שירות האוויר. בן־גוחון זימן אליו אז את בךפורת לתחקיר איש׳, שכן היתה זו יוזמה אישית שלו, ללא כל אישור, והיה חשש כבד מפעולת תגובה בריטית. הוא ציין ביומנו, כ׳ ״הדבר הספיק כבר להגיע לערבים בירושלים ועשה רושם כביר״. פעולה זו הוכיחה עד כמה יש בכוחה של גיחה התקפית אחת לסייע לכוחות היבשה, ופעולתו של בךפורת, נחישותו ודבקותו במטרה סימנו כבר אז רף גבוה ומופת לט״ס׳ שירות האוויר. עם זאת לא התירה גיחה זאת את הרצועה, ובשבועות שלאחריה לא בוצעו גיחות דומות, שכן זו גררה אז תגובה בריטית, שהתבטאה בפרסום התראה חמורה: ״כל מסוס יהודי שיפעיל נשק — יופל״. עיקר תרומתם של המטוסים הקלים להגנת הנגב היה אפוא בסיורים ותצפיות. למרות זאת הלכה והעמיקה הפעילות המבצעית של טייסת א׳ לנגב, וכעבור זמן קצר, ב־ הוחלט במטה שירות האוויר על הקמת ״נספחת שירות אוויר בנגב״ בניר־עם. למפקדה הראשון של הנספחת מונה עזר ויצמן; יצחק הננסון הצטרף אליו כעבור זמן קצר, ואליהו פ״נגרש החליפו לקראת סוף פברואר. ב־ אוססר, שתוחזקו ביד׳ שלושה מכונאים. בתנאי הפעולה של הנגב מלאו ידיהם של המכונאים בעבודה השוטפת היומיומית לשמירת שמישותם של המטוסים. בהקשר זה צוין בירנבוים ב־ו והתנהגותו של הטיס נחום בירנבוים בהורידו מטוס ירידת אונס ליד ניר עם כשהשליטה על המנוע נפסקה עומדים )מימין לשמאל(: אליהו פ״נגרש, אבי זכאי, פועה )מזכירת מח״ס ״הנגב״(, עזר ויצמן. כורעים )מימין לשמאל(: זאב )מפקד מחנה חסיבת ״הנגב״(, מוניו)קשר(, נעמי)קשרית(. 19 יו* ממטוסים קלים - למסוס׳ קרב והפצצה 3 במלחמה לעצמאות כתוצאה מקלקול סמי. המסום נשאר פועל כ־ אחר ההמראה. וסיס זה הצליח להורידו בשדה פתוח מבלי כל קלקול נוסף. ציון זה יש להכניס בספר הטיסות של היה זה הצל׳׳ש 20 הטיס״ )ציון לשבח( הראשון שניתן בחיל־האוויר, והוא נמסר לבירשים)להדבקה 1 בספר הסיטה( על־יד ראש המסה, אלכם זילוני. במסגרת ההיערכות החדשה לקראת חיזוקו של הנגב קיבל נחום שריג )״סרג״״(, מי שכיהן עד לא מכבר כמושל הנגב, את הפיקוד על חטיבת ״הנגב״ של הפלמ״ח, וכן פעלו בנגב הגדוד השני)הצפוני( והגדוד השמיני )הדרומי(. לקראת סוף מרם החריף בנגב משבר השיירות, האספקה ליישובים ממרכז הארץ נעשתה קשה יותר, ודרכי הנגב נחסמו. כתוצאה מכך התמעטה האספקה, והיתה סכנה ליכולת עמידתו של הנגב. ב־ שהנגב מנותק מהצפון״, פנה מטה חטיבת ״הנגב״ למטה שירות האוויר במכתב ארוך ומנומק. מכתב זה מאפשר לעמוד מקרוב על חשיבותה של טייסת הנגב באותו זמן בעיני כוחות הקרקע. בראש הדברים נאמר: ״ברצוננו להפנות תשומת לבכם למצב השורר היום ולפרספקטיבה הקרובה ביותר העלולה להיוצר בנגב ואשר אחד המכשירים החשובים לפתרון חלקי של מצב זה, עלולה לשמש עבודת האוירונים״. מטה חטיבת ״הנגב״ ציין, כי טייסת הנגב הוקמה ״בהתאם להכרה בצורך המרחב להעזר באוירונים״, כד לפעול בתחומים הבאים: א. לפתרון מיה המרתקים הגדולים בין נקודות הישוב העברי בנגב; ב. כמכשיר סיור יעיל ויחידי במרוזב בעל ממדים כה רתבים כמו הנגב; ג. כמכשיר עזר להבטחת קו המים; ד. כמכשיר עזר להבטחת קוי התחבורה; ה. כמכשיר בטוח ומהיר לקשר בין מטה חטה״נ וח״א. ו. כמכשיר הצלה יחידה למספר ישובים בודדים שהגישה אליהם, באס יותקפו לא תהיה אפשרית; ז. כמכשיר המאפשר העברה מהירה של חולים או פצועים מנקודות ישוב רחוקות לבית החולים המרכזי בנגב או בתי חולים שמחוץ לנגב. ואכן, לדברי מטה חטיבת ״הנגב״, בתחילת ״עבודתנו ועמדתכם בנגב מצאנו הבנה לצרכים הנ״ל והרגשנו שגם אתם מעריכים נכונה את צרכינו ומשתדלים לעזור לנו״. דא עקא, אף שהמצב הכללי בנגב הלך והחמיר מאד, לא הוגשה לו ״תוספת עזרה בהתאם לצרכי המצב החדש״. לדברי מטה חטיבת ״הנגב״, דווקא בפרק־זמן זה רוכזה ״כמות גדולה של ציוד מלחמתי חיוני בתל־אביב״, אך מבלי שתהיה כל אפשרות להעבירו לנגב; וכן גדל מאוד הצורך להעביר לוחמים ונוסעים בכלל. באותה מסוס הרפיד בשדה ניר־עם 20 !׳׳ ההתחלות והיסודות 7י5 עת נוספו עוד משימות, ובין היתר גיחות לצורכי מודיעין על אודות ״האויב בשבוע״• אחרונים לרכז בנגב כוחות חוץ גדולים ופתח פעולה ענפה, מבלי שאנו יכולנו להשיג את מינימום הידיעות עליו״. גם התנועה בדרכים היתה כרוכה בסיכון רב ״במידה כזאת שכל העברת שיירה דורשת סיור ולווי אווירי״. המטוסים נצרכו גם לפינוי הפצועים, שמספרם הלך וגדל עקב החרפת המצב הבסחוני. לכל המשימות הללו עמד לרשות חסיבת ״הנגב״ וס״סת הנגב מסוס אחד בלבד, שנותר שמיש בפרק־הזמן של הניתוק. מסה חסיבת ״הנגב״ הדגיש אפוא, כי בתקופה שלפני החמרת המצב הבינו הכול את הצורך להעמיד לרשות הס״סת בנגב שני מסוסים - ״על אחת כמה וכמה בימים אלה. ולדעתנו אפילו להוסיף אוירון שלישי כדי להבסיח את רציפות עבודת שני האוירונים. כמו כן לדעתנו עליכם לג״ם את האוירון הדו־מנוע׳ ולהעמיד אותו באופן מיד לרשות העברת הציוד המלחמתי שלנו מתל־אביב לנגב. הכמות הכללית שיש להעבירה היום מגיעה לחמשה עשר טון״. אומנם, לדברי מטה חטיבת ״הנגב״, ידוע לו כ׳ ה״אמורטיזציה״ )הבלאי( של המטוסים הפועלים בנגב ״גדולה יחסית״, אולם הם עושים כמיטב יכולתם כדי לשפר את ™־ אל ן סאשה מאח6.2.4a c ש גי אוידונים שיזאו אחמול לנגב לא חדרך לבסיס•. הדג-י־ עודד דאגה דכה. למדוה ההובידיס הבהולים שנשלחו למפקד הנגב עד עהה לא קבלנו בל תשובה. U1* ji»» m& ן באוד! מפקד הנגב. ד דשמי נודע לנו כי הנידונים עוכבו בנגב ע״י עלי להפנות אח השומח לכך שאין דשווו לאן מצקד לע אוידונים על דעה עגמ מיד לאגם. על כל פגים - עליו לענות על חוכידימ. עד לבדוד הענין, אנו מעסיקים אח הסיסוח לנגב. נ-( ידי הללJ העחקים המסה הכללי מבצר את מעמדו: יגאל ידיו ליגאל אלון, במשא הקשר האווירי לנגב: ״אין רשות לאף מפקד לעכב אוירונים על דעת עצמו״ מפת הנגב: ״שובים, כבישים וצינורות המים 21 במלחמה לעצמאות ייר״ ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב ויזפצצה מסוס אוסםו ליד הצריף של טייסת הנגב בניר־עם המסלולים, מצד אחד־, ומצד שני הוא משוכנע שט״טת הנגב ״עובדת כמיטב יכולתה ומשתדלת לשמור על הרכוש המופקד לידיה״. לפיכך ביקש מטה ח הציוד המלחמתי שנאסף עד אז במטוס ״הדו־מנוע׳״; להחזיר את המטוס השני לס״סת הנגב; ולהבטיח שבכל מקרה ״של תקלה או בקרת רגילה״ תובטח תמיד ״עבודה רצופה 21 של שני האוירונים״ ׳הגרעין של חיל־האויר״: ״אנשי המפתח של מחלקת ההנדסה׳ מאח ספי חסיבוח/פפ' ערים ייי ןj, — '1 1ר^ c: c::j אגם 30.1.48 למרות חבוי המשימות הדחופות, הוקצו מטוסים להחזקת פעילותה של הנספחת בנגב. דבר זה התאפשר בעיקר בעקבות רכש אלה נרכשו ב־ הוצאו המטוסים מעקרון. מטוס האוקספורד היה במצב תחזוקת׳ גרוע מאוד, ולכן הוחלט להשאיר אותו בבסיס. יהודה הלב״ץ היה האחראי על הצוות הטכני שטיפל בפירוק המטוסים ובהבנתם להעברה לתל־אביב. סביב הפעולה להשמשת המטוסים הללו הלך ואורגן מערך ההחזקה הראשוני על־יד׳ יהודה רבין. תחילה שימש רבץ כמהנדס הראשי במטה שירות האוויר, ועם ארגונו מחדש של המטה - כראש מחלקת ההנדסה. הפעולה האינטנסיבית להשמשתם הצריכה הקמת יחידת החזקה עצמאית, וזו החלה את פעולתה 22 באחד ממרתפי היקב בשחנה )הקריה יהודה רבין הטיל את המשימה על בצלאל גורן)גורינדר(, שהחל את פעולתו בשירות האוויר כבר בתחילת ינואר 1948 מקרב ותיקי חיל־האוויר הבריטי, מבין חברי המועדונים התעופת״ם )״קבוצת זולטאן״ ו״קבוצת הפועל״( ומעובדי חברת ״אוירון״. אחד מאותם אנשים, הנדון נא לכרר ולהודיעני בהקדם סי תעופה או כסקגועות הנספחים. מאנשי חסיכחך היה כחילות המקצועות הסעניניס אותנו הם:״ 1 • 9 10 11 עובדי נות קרקע אדסיניספרביה חעופתיח. מ מפקחי תנועה אוירית. נשקים אלחוטנים אנשי ערות מודיעין. מהנדס י תעופה. מהנדסי שדות תעופה. רדד. )-( יייז• איתור והעברה של כוח־אדם מטוס זה לא הושמש משלם, וחלקים ממנו וממנועיו שימשו להשמשת מסוסים אחרים של השירות. 22 יקא ההתחל ס יעקב )״פרדי״( פרידמן )איש־שלום(, גויס על־יד׳ רבץ עצמו, אשר הכירו עוד ממצרים, שם שירת פרידמן ביחידה שרבין בארגון הפעולה ובאיתור בעלי המקצוע לטיפול במכשירי דל!־"ל־ _ ^2 המ . ״ טיפול בד וצבע למטוס בשדה דב רביו כעבור זמן־מה, כ׳ כולם ״הוצאו בזמנו מחברות תעופה אזרחיות כדי ליצור את הגרעין של חיל־האוויר... שכולם מועסקים כרגע בתור אחראים במובן חסכני בשדות *23 תעופה, ביחידות החזקה או סקציות מיוחדות. אלה הם אנשי המפתח של מחלקת ההנדסה״ ב־ סירובם של הבריטים לתת למטוסים רישוי אזרחי, סומנו האוסטרים בצבעים זהים למטוסי הס״לרקראפם ולמטום האוסטר ה״אזרח׳״, שהיו בעלי רישוי, והוענקו להם ״זהויות מושאלות״. השמשת המטוסים נמשכה במהלך החודשים שלאחר מכן. בסךהכול הושמשו ו 5 המטוסים האחרים שימשו ן מקור ^ טכנאים מטפלים במנוע מטוס בחצר היקב בשרונה אפוא לכתת את רגליהם בין חנויות תל־אביב כדי למצוא חלק מהציוד הדרוש, ואף לבנות בעצמם את מכשירי הבדיקה הנחוצים ולהביא כלי־עבודה פרטיים מבתיהם. חרף כל הקשיים הצליחה יחידת ההחזקה בשחנה להתגבר על עיקר הקשיים, ומטוסי האוסטר ששופצו על־ידיה הלכו ונטלו חלק מכריע בפעילותה המבצעית של טייסת אי. בשבוע האחרון של חודש פברואר דווח, למשל, על חמישה אוסטרים שתוקנו בשרונה, ומתוכם שלושה ״הוטסו כבר טיסות ניסיון, מהם שניים הלכו לנגב״. * ברשימה מפורטים השמות הבאים לצד תאריך התחלת עבודתם: בצלאל גורינדר )גורן מנחם לוין )בר־סלע )איש־שלום 23 0 איונ במלחמה לעצמאות pniirr האוסטרים ששופצו בשרונה הועברו לשדה דב, ושם ערכו להם ניסו״ טיסה. לאחר מכן עברו לטיפולה השוטף היומיומי והתקופה׳ של יחידת ההחזקה, שהלכה והוקמה בשדה. מסיבה כלשה׳ היו מטעיהם של מטוסים אלה מלכלכים את המצתים שלהם, ולכן היה הכרח להחליף מצתים אחרי כל טיסה. המשככים של האוסטרים התקלקלו מהר מאוד עקב התייבשות הגומי, ובסופו של דבר נפתרה הבעיה באמצעות שימוש באבובים פנימיים של אופניים. לצד מטוסים אלה טיפלה יחידה זאת גם בשאר מטוסי 24 הטייסת תוך כדי כך הלכה והתבססה יחידת ההחזקה בשדה. מסה שירות האוויר פעל לבניית מערך החזקה עצמאי, שלא יהיה תלוי כלל ועיקר בפעולתה של חברת ״אוירון״. הפעילות המבצעית האינטנסיבית לא אפשרה עוד להסתמך על שירותים הניתנים על־יד׳ חברה אזרחית ועל־פ׳ לוחות־הזמנים שלה - מה גם שפעולותיה, הן התחזוקתית הן הטיסתית, הלכו והצטמצמו לנוכח מצב החירום וגיוס עובדיה לחיל־האוויר. הצורך המיידי חייב אפוא התנתקות מרבית ובניית מערך אוטונומי ככל האפשר, וכך הלכה חברת ״אוירון״ ונבלעה בתוך שירות האוויר. עד אמצע מאי מנה המערך הטכני מערך ההחזקה 25 המקצועות החיוניים לפעולה ההולך ומתבסס ותוספת מטוסי האוסטר, שהלכו והושמשו, אפשרו למטה השירות להקצות עד אז כמה מטוסים לצורך הקמתה של טייסת הצילום וט״סת הגליל. חיל !!ריר G/D/1 JO יייו « תעס מפקד סרה תל המיסה חל-אכיב ״ נמפהח 'א' * •ני * פיסח הצלום יהודה גלעדי אפסנאי. שרה חל-אביב. הנידון פצצות אוירירת. להלן הצעת נוהג ככל הנוגע לחלוקת, הענרח רהסמרס בפצצר& אוירירת. . תכנון הפצצות יעסה במסותף עיי יהודה גלעדי והמחלקות המתאימות בכנסת. לאחר סירכן מפוס אסר יעמוד כנסיון יזמין מטה הה.א. כמות מסוימת של הפצצות הניל. הפצצות המוכנות לפי הזמנת הח,א. ימסרו למחסן הכללי לאכסנה. . במרת מסוימת סל פצצות לפי הוראת אגף המבצעים סל הח.א. תעבר למחסן המרכזי מל הח.א. כעדה חל-אכיב. . כמחסן המרכזי של הח.א. יכוקו הפצצות סופית, וימחמו כראויות לשמוש. אך ורק פצצוח״יאשר גחחנוו כך יובאו כחשבון לסמרס מהאויר. . האחראי המחסן המרכזי ינהל ר-ףום כמחסןלוקת הפצצות לנס״סי כבסיסים אן להגדלתו לפי הוראות מטה הח.א, אחת לסבדע יסלח האחראי על המהסן המרכזי וו יזו מפורט על מלאי הפצצרת במחסן המרכזי, במחסני הבסיסים, ועל הכמות אסר הוצאה לשמרס. בבל כסיס יהיה ארם אחד אחראי למחסן הפצצות המקומי וינהל רשום מפורט סל החומר הנכנס והיוצא מידיר. העתק מרשום זה יסלח מדי שבוע למחסן המרכזי בתל-אביב. את הורישה להעברת פצצות למקומות ובסיסים מסוימים לסם פעולה מיוחדת יש להפנות אך ורק לאגף המבצעים סל הח.א. אסר יחליט על ספוסי וכמות הפצצרת הדרושים למבצע מסוים זה, ויוציא את ההוראות המתאימות למחסן המרכזי. הפקודה העקרונית לשמוש בפצצות מן האויר חנחן בכל מקרה עיי הפקוד העליון, או עיי מפקדי החטיבות אסר יוסמכו לכך במיוחד. השקול האחרון על ורך ההרצאה לפועל, כמות וסוג הפצצות ישאר בידי אגף המבצעים של הח.א. אר מפקדי המיסות הממונים על כך במיוחד. א. הרריסה לחרוש המלאי במחסן המרכזי בתל־אביב תעבר מאגף המבצעים של הח.א. אל אגף האפסנאות. נבקשך לאשר נוהג זה בהקדם, ולהררות בהתאם לכל הנרגעים בדבר. בסם ראע הסטד חימוש אווירי: ״חלוקה, העברה ושימוש בפצצות אויריות״ ת קy ח פאת : אל : פליג ד4 אג5.2.48 • 1300 הנדון: העב רה הסוראי ויידנפלד בנימין, כקודם אי ששרה *צלנו תדש יפים - פוכן ללכת לגיוס פלא לתעופה. הוא היה חבר בקלוב התעופה ופתעגין: בשטה זה פילדותו. הוא טוראי מוב ופפושפע ונוכל להפליז עליו במקרה שיש לכם תדי )ספל אדפ. ( העברת סוראי בנימין ו״דנפלד)פלד( — לימים מפקד חיל־האוויר 24 פיק* ההתחלות והיסודות טייסת הצילום למודיעין שהתקבל מצילומי האוויר, שבוצעו על־יד׳ מטו הדרישה לפיתוחם של צילומים אלה. בכל הקשור לצד ה ב־ 26 טיפלה המחלקה חסכנית באג׳׳ם, שבראשה עמד פנהם אופסיקמן )׳ואל׳ ליגאל ירן, ראש המטה חכללי/אג״ם, והציע לו להקים ליד המחלקה חסכנית יחידה, שיוסל עליה לבצע צילומי אוויר. הוא הציע להעמיד לרשותה שני מטוסי אוסטר, ״מצוידים במכשירי צלום מתאימים וסטף 2 לפי הצעתו, שני מסוסים אלה, על עובדיהם, ״יהוו פלגה של הטייסת הראשונה אך יהיו כפופים לטייסת זו רק בענינים הטכניים של החזקת האוירונים״, בעוד שמבחינה מבצעית יהיו כפופים למחלקה הטכנית של אג״ם בראשותו של יואלי. לאחר ששירות האוויר קיבל מצלמה חדשה לצילומים אנכיים, ובידי המחלקה הטכנית בראשותו נמצאות מצלמ!ת נוחות להכנת צילומים אלכסוניים, היה ניתן להניח, לדבריו, שהציוד יספק בינתיים את הדרישות. כן ציין כ׳ ״אם מחלקת הצילום תצו״ד כהלכה ומספר עובדיה יהיה מספיק, היא תוכל לשרת בפיתוח פילמים והכנת תמונות גם את הש.א של הש.א.״. בכל מקרה הציע ׳ואל׳ לצייד כל טייס ״במצלמה קטנה )ל״קה או איקונטה(״ לשם צילום ״אובייקטים נראה כ׳ הצעתו של ׳ואל׳ התבססה בעיקרה על רכש מסוסי 27 שבהם הוא נתקל באופן מקרי תוך כדי טיסתו״ האוסטר הבריטיים, מתוך הנחה שלא תהיה בעיה להקצות שני מסוסים בקביעות לפעולה זו. אולם, בגלל הצרכים המבצעיים וקצב השמשת המטוסים הללו לא ניתן היה לממש את ההצעה להקים את טייסת הצילום. פעולות הצילום מהאוויר נמשכו אפוא במסגרת טייסת א׳ והגף בנגב, ובמקביל להן הלכו והבו הדרישות בעקבות זאת הופרד כל הטיפול בנושאי מפות וצילומים ממטכ׳׳ל/אג׳׳ם, ואורגן בנפרד־ כשירות מפות וצילומים בראשות ׳ואל׳, כשהוא ערוך במבנה של מטה וחוליות מרחביות על השירות הוטל לטפל בצד הטכני של הכנת צילומי קרקע ואוויר ופענוחם, הכנת שרטוטים, הדפסת מפות והנפקתם ליחידות הצבא. בה־בשעה פעל ׳ואל׳ להסדרת דפוסי פעילותה של מעבדת הצילום. הצעה בנושא זה גובשה ב־ לבין אהרן רמז, נקבע ששירות המפות והצילומים יקים מעבדת צילום בשדה התעופה בתל־אביב, אשר ״תשרת את צרכיו הפנימיים של חיל־האוויר״; העובדים במעבדה ״קבעו על־ידי שירות המפות והצילומים, ויהיו כפופים לשירות זח ״בכל הנוגע לשאלות פרסונאליות ולהספקת המרים למעבדה. בכל הקשור לעבודתה תעמוד יחידת שרות זו לפקודת מטה חיל־האוויר״; אם החיל ״יהיה מעונין בהרחבת השרות בצורת שרות מפות ושרטוטים, תורחב יחידת המעבדה ע״׳ צרוף שרטטים אל היחידה״; ולבסוף נקבע כ׳ ״מנהל המעבדה הזאת ישמש גם כבא־כוח מטה שרות המפות והצלומים כלפי חיל־האוויר והזמנות לטיסות צלום שלא לצרכי חיל־האוויר ׳נתנו 28 אך ורק על ידו״ הצורך בארגון מערך הצילום האווירי הביא להקמתו של גף לצילום בטייסת א׳; לפתיחתו של קורם לט״ס׳ צילום; ולארגונו של גוף מטה, שירכז את נושא הצילום בחיל. החל ב־ א׳ ״טייסת בשדה התעופה בתל־אביב קורס לצילום אוויר. השתתפו בו יעקב בן־ח״ם )״בלק״( - אשר מונה למפקד צילום אווירי של מפעל ביזור 25 ממטוסים קלים - למ יו׳׳ נ במלחמה לעצמאות טייסת הצילום, שמואל וידלס, אהרן קאופמן )געתון(, צבי זיבל, יצחק )יצחיק״( יבנה, עזריאל ספיבק )רונן(, ישעיהו שוורצמן, ישראל )סיבי( בךשחר )שטרן(, אברהם בלסיטא, מתתיהו )״מתי״( סוקניק, איליה )אליהו( רוזנצו״ג )רוזן( וצב׳ קורץ. ב־ 29 זה התרסק ב־ בעקבות זאת גם צומצמה ביותר פעולתה של בטייסת הנגב וגם בטייסת הגליל, שהוקמה בינתיים. טייסת הגליל מחמת הצרכים הדוחקים בגליל, קש״ התחבורה ההולכים ומחמירים והריחוק משדה התעופה בתל־אביב, הוחלט להקים גם ביבנאל גף מטוסים עצמאי למן גם בעקבות לחצם של אחדים מה לצדו של פסח סולצ׳עסק׳ מכפר גלעדי, מפקדה הראשון של טייסת הגליל ״וקצין הקשר של חיל־אוויר ליד מטה גולכי״ שירתו בטייסת מתחילתה גם משה פלדמן )פלד( מבית־קשת ופרץ גרוסר מאשדות־יעקב. כבר למחרת סייר פסח טולצ׳ינסק׳ עם אור׳ יפה במסום אוםסר סולד״, ואחר־כך המשיך ל״כביש המצודות. ראיתי שגשר חצבני הרום ואין מעבר עליו״. בדרך ליסוד־המעלה 0 30 קבלתי כדור רובה בתוך הקבינה. לא ארע כל דבר מלבד החור״ כעבור שלושה ימים, ב־ הטיל פצצות על הכפר הערבי רובע אל־פוקה, הנמצא ממזרח למשמר־העמק. על־פי בקשת ״המסה המקומי״ ומתוך הדחיפות שבדבר המריא עם איש צוותו בשעה המתקרבת. הם הגיעו לשם כאשר עד״ן היה להם ״קצת אור כדי הבחנת המטרה״. לאחר זיהוי המקום הטילו פצצה גדולה, שהיתה ״עקרה״; הטילו פצצה קסנה, שהתפוצצה; ואחר־כך עוד פצצה קטנה; ואת הגדולה שנותרה החליטו לשמור ״להזדמנות יעילה יותר״. בחוזרם למסלול ביבנאל בלילה הואר להם המסלול. גרוסר ציין ״במיוחד את עבודתם המהירה ומלאת הבנה של עובדי הקרקע 31 מנחם וברוקם שבעזרתם יכולתי מיד לרדת בשלום״ שני משמאל: פסח טולצ׳ינסק׳ ב־ היה זה מסוס פ״רצ׳״לד מצרי, שנחת נחיתת אונם ליד צאלים. * אולם המסום 32 סייס המטוס, שעסק בהברחת סמים, נחקר והוסגר לשלטונות המנדס, ואלה החזירוהו למצרים הוטס למחרת ביד׳ ויצמן ופ״נגרש לניר־עם. משם הטיסו ויצמן לשדה דב, ולאחר שערך למרדכי אלון היכרות * תחילה הוא נחקר על־יד׳ דוד קרון, קצין הש״׳ בנגב, שהתעניין בעיקר בביוגרפיה של הסייס, במסלול סיסתו ובלוח־הזמנים שלה. ויצמן חקר אותו למחרת וחזר על שאלותיו של קרון, אולם השוואת תשובות הסייס לשניהם גילתה סתירות. ב־ חקירה יסודית יותר על חיל־האוויר המצרי: מספר מסוסיו, סוגיהם, אימוניו, מדריכיו והכנותיו למלחמה. התשובות היו כלליות, ועל שאלות אחדות לא ידע השבוי להשיב למחרת הוא הו להחזיק בס״ס השבוי ״ולנסות בשיסות שונות ולהוציא ממנו את האמת״, אן לאחר מכן השתכנעו כ׳ באמת אין הוא יודע הרבה. משנודע כי נציגי חברת התעופה בה עבד הגיעו ארצה לחפשו, שוחרר והוסגר למשטרה, וזו שלחה אותו חזרה למצרים. 26 הרזתרול קצרה עם המטוס, המריא בו הלה למנחת ביבנאל. עם זאת לא שימש המסום את הס״סת, אלא הוסתר שם מחשש להתערבותם של השלטונות הבריס״ם. לטייסים הראשונים הצטרפו מאוחר יותר גם דניאל בוקשס״ן, שהחליף את סולצ׳ינסק׳ בפיקוד על הטייסת למן ישעיהו )״בודי״( בודילב )געתון(; והמכונאים מנחם לוי ועוזרו שמואל ברוקס. מאוחר יותר הצטרף אליהם גם מרדכי לצק׳ )אלוני(, שהיה בעל מקצוע ותיק במסגרת משימותיהם 33 ומנוסה ועסק בהחזקת כל מטוסי הטייסת פינו הסייסים פצועים, הטיסו מפקדים, ערכו סיורי מודיעין, העבירו ציוד ואף הטילו מזון, תרופות, תחמושת ובגדים לכמה מהיישובים המנותקים. בכמה גיחות אף הטילו מכלי מים לכוחות הלוחמים, שחלקם עמדו על ב־ 34 סף התייבשות אווירי גם בקרבות משמר־העמק וצמח, וחשובה במיוחד תרומתם בקרב על רמוודנפתל׳ בתחילת מאי, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי בדרה המסכם של מטה חטיבת ״יפתה״ ב־ היתה בעלת חשיבות מכרעת בתוצאות הקרב. עם הטלת הצפרים בקדש ובמלכיה החלה בריחה המונית 35 מהכפרים לעבר גבול הלבנון. בעת הופעת הצפרים היתה נפסקת כל פעילות קרבית...״ אספר לך בקיצור את השתלשלות האירועים. בתאריך מהפצצה באזור רמות נפתלי ־ מלכיה. לפני הנחיתה ראיתי אנשים ממתינים בשדה והבנתי שיש משהו חריג. התקרבתי עם המטוס וגיליתי את יגאל אלון ז״ל ואת ירוחם כהן )הגיינגיי( ז״ל ועוד גברת. הדבר היה תמוד. כיביתי את המנוע וניגשתי אליהם. יגאל הציג בפני את גברת וינגייט שהביאה את ספר חתנ״ך של בעלה ובקשתה הייתה להעביר את הספר ללוחמים של רמות נפתלי הנצורה. אמרתי להם שהספר יקרע בזמן הזריקה מהמטוס. גברת וי־נגייט התעקשה ובקשה גס לטוס יחד אתנו. הסברתי לה שהדבר מסוכן, שאנו עלולים להיפגע מכדורים ורצוי שיעשו זאת בדרך אחרת, היא סירבה לקבל זאת. בלית ברירה עטפנו את ספר התנ״ך בסמרטוטים על מנת-שיגיע בשלמות והמראנו עם גברת וינגייט, התנ״ך וירוחם כהן ז״ל. ירוחם השליך את התנ״ך בטיסה נמוכה מעל באחד הכנסים של הפלמ״ח במעין חרוד נפגשנו אורי יפה, ירותס כהן, יגאל אלון ואני, לאחר חליפת דברים בנושא, כשאורי יפה מחזיק בגרסתו שהתנ״ך הועבר ברגל, כי זה יותר הרואי, )לעניות דעתי לא פחות הרואי ומסתורי לזרוק ספר תנ״ך ממטוס פרימוס במהלך התקפה ומצור של הערבים(. יגאל אלון אמר בהזדמנות זו לאורי יפה שגרסתו אינה נכונה והאמת היא שהתנ״ך נזרק ממטוס אותו אני הטסתי. עדותו של ישעיהו בודילב וישיט שליווה אותו מאז שהתחיל את מלחמתו בארץ ועד יומו האחרון. אנא גנזוהו במקום בטוח...׳׳. לימים כתב ירוחם כהן, שלישו של יגאל אלון: ״כל ניסיונותינו להניאה מלסכן את חייה נדחו ולורנה וינג״ט צירפה 37 עצמה אלינו לטיסת הפצצה והטילה לחצר המשק את ספר התנ״ך של בעלה״ תוך זמן קצר ביותר החלו טייסות הנגב והגליל לפעול מבחינה מבצעית כמסגרות כמעט עצמאיות. הן הגישו סיוע ישיר לחטיבות שם על־פי צורכיהן, שהלכו והתרחבו ככל שהמצב הצבאי הלך והידרדר, וככל שהחטיבות למדו להעריך יותר ויותר את תרומתו של הסיוע האווירי הן בהתכוננות למבצע והן בבדיקת תוצאותיו. כל זאת - לצד סיוע אווירי שהושיטו הטייסות הללו גם לאוכלוסייה האזרחית במקום. בדרךכלל בוצעו הגיחות בתנאים קבוצת חיילים ממשוחרר׳ מלחמת העולם השנייה על־שמו של אורד וינג״ס. זה נהרג בשלהי מלחמת , * משק רמות־נפתל׳ הוקם על־יד העולם השנייה, נאשר ערך סיסת סיור מעל לשסח האויב בגיונגל של בורמה. המושבה יבנאל ב־ בודילבסק׳ ממחנ״ם את לורנה וינג״ס, אלמנתו של ״הידיד״ זו ביקשה 36 צ׳ארלס אורד וינג״ס ל למגעי המשק את ספר התנ״ך של בעלה, כדי לעודד את רוחם. באחד המכתבים, שנכתבו סמוך לאירוע לאחד ממגיני רמות־נפתל׳ הנצורים, נאמר: ״זוהי הזדמנות לשלח פריסת שלום וימ״ט שתטוס מעל שמי הנקודה... ] את תנ״כו הפרטי של אורד 27 D׳oiodd איונ במלחמה לעצמאות קשים: מזג־אוויר גרוע, תנאי קרקע קשים, העדר ציוד מתאים לנחיתות לילה ומוגבלות המסוםים הקלים. העדר ארגון, מחסור בכוח־אדם, בעיות תקשורת וכן העיסוק המתמיד בבניית הכוח האווירי והנחת יסודותיו - כל אלה היו הגורמים העיקריים לכך, שמטה שירות האוויר לא יכול היה להתערב, לפקח ולבקר במידה מספקת אחר פעולתן של הטייסות ולקבוע עקרונות ברורים להפעלתן. עם זאת היתה לס״סת א׳ אחריות כללית להפעלת הטייסות, לאספקת הפצצות ולשמישות המטוסים. אלה הגיעו על־פי הצורך ועל־פ׳ הנהלים שנקבעו אחת לכמה שעות טיסה לטיפולים שוטפים ותקופתיים, לביצוע תיקונים ולקבלת הנחיות עבודה כלליות. פעולת הטייסות תואמה אפוא עם החטיבות בדרום ובצפון, ואלה פנו מפעם לפעם למטה שירות האוויר בדרישה להוסיף מטוסים או כוח־אדם. דרישות מבצעיות הגיעו בדרך־כלל באופן ישיר מהחטיבה באמצעות מברקים או קשר טלפוני. לעתים נסלו הטייסות חירות לעצמן, ואף קבעו יעדי טיסה ומטרות, מבלי שדיווחו על־כך למטה. המחסור במטוסים ובס״סים והריחוק הרב משדה דב הקשו על השלמת הצרכים בתחומים אלה, וכתוצאה מכך נאנקו טייסות אלה תחת עול הפעילות האווירית שהלך והתעצם. הניתוק מהמטה ומ״ט״סת־האם״ בשדה דב; אופי הפעילות המבצעית; העבר המשותף והשפה המשותפת; הקשר הבלתי־אמצע׳ והקרבה ההדוקה של חברי הטייסות בינם לבין עצמם )צוותי־אוויר וצוותי־קרקע( ועם האוכלוסייה האזרחית; ותלותן הכמעט־מוחלטת בשירותי החטיבה ויישובי הסביבה - כל אלה סייעו לגיבושה של ״רוח יחידה״ יוצאת דופן ומיוחדת במינה. הטייסות נעדרו כמעט לחלוטין כל סממנים צבאיים וביטויים חיצוניים המאפיינים מסגרות צבאיות, כמו פקודות, לבוש, דרגות וכיו״ב. ״רוח הפלמ״ח״, כפי שהתבטאו אחדים מהטייסים, שרתה בכול - אף שרובם לא שירתו כלל בפלמ״ח. חברי הטייסת ראו וחוו מקרוב את האירועים, וחשו במצוקות היומיומיות של אנשי הגליל והנגב. תחושת שותפות זאת יצרה מוטיבציה חזקה, וזו הניעה את הטייסות לעתים ליטול על עצמן סיכונים גבוהים מהמקובל. זאת היתה שגרת יומם של אנשיהן באותה עת. המצוקה באזורים שונים, אשר סבלו ממחסור באספקה ומבעיות תקשורת עם מרכז הארץ, הולידה גם יוזמות מקומיות ועצמאיות של אנשים. אלה הכירו את התחום האווירי מעברם במסגרות שונות - אם בחיל־האוויר המלכותי או במסגרת קלוב׳ התעופה השונים שפעלו בכמה מערי הארץ. הם כונו אז ״קונסולים״, והשקיעו רבות בשדה דב לשמירה על האינטרסים של היישובים שייצגו. ברור שפעולה זאת פגעה לעתים ביכולת להפעיל את הכוח האווירי המצומצם על־פי הצרכים האמיתיים מתוך ראייה כוללת ומאוזנת. כך היו פני הדברים בירושלים, בסדום ואף בחיפה. אל : ספקד סרה תל-אביב נופק ר ט י ׳ מפק ד ם ייסת מס מפק ד ם מפקר טייסת מס מפקדי האגפים סייסח מס המהנדס הראשי ראשי כל המחלקות. חיל ?;ריר ס 28 העתק יי סרג י י גולג׳ נחי׳ חלדקח הממרסים לטייסות. החל מהיום יחולקו המטוסים לטייסוח לפי הרשימה המצורפת. מפקדי הטייסות יהיו האחראים היחידים לטטרסים הנמצאים ברשותם ג. הטייסות לא יקבלו תחליף עבור מטוס אסר יחרנל בטרם ירבח שהמיס ומפקד הטיסת אינם אמנו י ם ברעלנות, חוטר זהירות, חוסר משמעת או הפרת הוראות. ד. העכרח מטוס לסמרס עי׳ ם״סת אחרת יכולה להיעסרת אד ריק עיי פקוות המטה ואסור מפקד הטייסת שאליה שייך המטוס. ה. הלוקח המטומים; X אגר PAL R.W.D. 13 אוסטר אוסטר PAR SEA BEE אגף ב סיגר מוט ארסמר )ס וירום טייסת מס אוסטר אוסטר ט י לו ר ס י יסת מס אוסטר אוסטר PAJמט'ליי קי 0 .אוסטר R.W.D. 13 כרזרבה לרשות הממה אוטטר1 S 7 11 12 חלוקת המטוסים בין סייסות חיל־האוויר 28 ™!א ההתחלות והיסודות חיל־האוויר של ירושלים: בין מג״ש למר״ם כ־ קש״ התעבורה בין העיר לבין מרכז הארץ הלכו והכבידו על האוכלוסייה, והמלחמה על הדרכים פגעה באספקה השוטפת לעיר. אמצעי המחיה של תושבי העיר - המזון, הדלק וחומריהגלם - הובאו אליה בדרך השפלה, ששימשה עורק האספקה העיקה שלה. שלוש הדרכים האחרות המובילות לעיר - מחברון, רמאללה ויריחו - היו דרכי גישור ליישובים המבודדים: גוש עציון, גוש עטרות ויישובי צפון ים המלח. כל ארבע הדרכים עברו בסביבה ערבית מובהקת, וכוחות ערביים בראשותו של עבד אל־קאדר אל־חוס״נ׳ והלגיון הירדני פעלו לשמירת 38 המצור על העיר. ואכן, רק שיירות מועטות הצליחו להבקיע את הדרך אומנם הנהגת היישוב העניקה עדיפות עליונה להקלת המצור על העיר, אולם הדברים לא הגיעו ליד׳ הקמת טייסת כדוגמת טייסות הנגב והגליל. הסיבה לכך היתה מספרם הזעום של המטוסים והיות ירושלים קרובה יחסית לתל־אביב. אולם המצור הכבד הגביר את הצורך לקיים קשר אווירי קבוע מן הבירה ואליה, וכך הוקמה בירושלים - ביוזמה מקומית, ללא קשר למטה שירות האוויר - יחידה אשר כונתה ״חיל־האוויר של ירושלים״. ליחידה זו לא היו מטוסים, אולם היא הפעילה שירות׳ מסלול למטוסי טייסת א; אשר הובילו מסען ונוסעים אליה וממנה. * שבאמצעותו יהיה אפשר להמשיך ולקיים את הקשר בין ירושלים ליתר 39 הצורך בהקמת מנחת בעיר חלקי הארץ, היה ברור. החיפושים אחר אתר מתאים החלו כבר בדצמבר למנחתים בעיר: האחד - במגרש הגולף בתלפיות, והשני - ממערב לרחביה. משהלך והתהדק המצור, הושקע בכך ׳תר־מאמץ. ב־ המצלבה״; וביקש סכום של 40 רק באמת אם המקום מתאים, ויש להתחיל בעבודה מיד״ ואכן, ב־ המסלולים בירושלים. משימה זו רוכזה ביד׳ דוד שיקלר, מראשוני היחידה שהלכה והתארגנה לריכוז הפעולה * מנחת ראשון בעיר אותר כבר בשנת תלפיות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נחתו בפעם הראשונה בירושלים מסוסים גרמניים, ששיתפו פעולה עם הסורקים. השדה שימש גם את הבריטים לאחר שכבשו את העיר; אולם לאחר בניית שכונת תלפיות באזור הועבר השדה לקלנדיה בצפון ירושלים, ומשם המשיכו הבריטים את פעולתם. חשיבותו המבצעית של שדה התעופה בירושלים היתר! מוגבלת עבור הצבאות השונים. התנאים הטופוגרפיים הרתיעו את הצבאות מלהקים בה בסים אווירי גדול, והם העדיפו לבנות את שדות התעופה החשובים במישורים הנרחבים של מישור החוף ועמק יזרעאל. הנחיתה הראשונה על המסלול בירושלים האווירית שם. בהגיעו למקום אישר גילוץ את סלילת המסלול בעמק המצלבה, ליד רחביה )ומשום כך נקרא מרים - מסלול רחביה־מצלבה(. המקום התאים, לדברי שיקלר, בגלל מבנה הקרקע הנוח והאפשרות לבנות את המסלול בזמן קצר ובהוצאות קסטת, ומתוך הכרה מלאה שהמסלול ״׳כול לשמש רק בתור מסלול לשעת הדוחק״. למחרת גילוץ גם את המיקום של המסלול השני ליד גבעת־שאול )בעקבות זאת הוא כונה מג״ש - מסלול גבעת־שאול(. לדברי שיקלר, גם מסלול זה נבחר כמסלול לשעת הדחק ו״כהשלמה ל׳מר״ם׳ בגלל כיוונו הנכון״, והתוכנית 29 יואנ במלחמה לעצמאות המקורית היתה דומה לזו של מר״ם: ״מסלול לאוירונים קטנים מסוג אוססר עוד OVERRUN מטר ברוחב בתור רצועות ב בצדדים. כלומר מסלול בעל מידות סופיות של 60X450 גילוץ אישר גם את הצעתו של שיקלר - להעתיק את ציר המסלול עד למרחק הבתים הראשונים של שכונת גבעת־שאול, כדי לאפשר את הרוחב המינימלי של ללא הריסת בתים. לדברי שיקלר, מסלול זה, המיועד ״לשעת הדוחק ולתנועה צבאית״, אינו נתקל בתצורה זאת במכשולים רציניים למדי, כיוון ש״המחצבות העמוקות מרוחקות הן מהמסלול, ומתוך ארבעת הבתים הקרובים להתחלת המסלול נמצאים שניים מחוץ לרצועות הביטחון ושנים אשר בהמשך המסלול הם במרחק של בירושלים ודחיקות השעה היה הכרח לסטות במקצת מן הקו החוקי המקובל בבניית שדות תעופה ולדחות את הגשמתו המלאה לזמן יותר נורמלי, במקרה שיוחלט על השימוש במסלול כשדה תעופה קבוע לתנועה ואכן, כעבור שבוע, ב־ 41 אזרחית״ מטר, יהיה מוכן ביום שבת חוסר היכולת לסלול מסלול ארוך יותר מ־ ליד גבעת־שאול, שבו ניתן לסלול מסלול עד לאורך של רפיד. לדבריהם, ״הוא בו במקום נתן ההוראות הדרושות לעבודה״ על יסוד המדידות והתכנון שעשה, ולכן ציינו 42 את ההכרח ״להעביר להם את הסך של בעקבות זאת החישו אפוא את הפעולה להכשרת מג״ש בשכונה הקטנה במבואות ירושלים )כיום נקרא הרחוב שנסלל שם ״על כנפי נשרים״( ולהכשרת מר׳ים )כיום - חלק מגן סאקר(, כדי לאפשר קשר אווירי עם העיר המנותקת. על העבודה פיקח קצין ההנדסה של מחוז ירושלים, מאיר בץ, אולם את העבודה בשטח ריכז, כאמור, דוד שיקלר. ביום שיש׳ בשדה מר״ם; אולם הכשרת המסלול והארכתו נמשכה, ורק ב־ בךפורת וגילוץ המריאו משדה דב כדי לנחות בשדה ולבדוק אותו, אך מזג־האוויר הגרוע לא אפשר זאת, ולאחר שהייה ארוכה מעל השטח חזרו לתל־אביב. כשהשתפר מזג־האוויר בשעות אחר־הצהר״ם, המריאו לניסיון נוסף, «!™ ב־ 43 וזה עלה הפעם יפה היהודית בארצות־הברית, לפגישה עם בן־גוחון. למחרת טס אף בן־גוריון לתל־אביב ורשם לעצמו: ״בחמש יצאתי באוירון שלנו משדה התעופה החדש בירושלים. המון ילדים התאספו לראות בראווה. מקטמון ירו אלינו כעבור יומיים טס בךגוריון 44 אבל אף ילד אחד לא נע ולא זע. הטיסה נמשכה בחזרה לירושלים, והפעם כתב ביומנו: ״הטיסה נמשכה חזר בן־גוחון לתל־אביב, ובאותו מטוס שב לירושלים דוד שאלתיאל, מפקד המחוז. המסלול שם היה בשטח משופע בכיוון צפון־מזרח. הגבעות בקצהו הצפוךמזרח׳ ומשטר הרוחות באזור חייבו לרוב נחיתות מדרום־מערב לצפוךמזרח. בעוד שנחיתת המטוסים העמוסים היתה נוחה יחסית בכיוון זה, היו ההמראות קשות יותר. כשעוצמת הרוח נחלשה, המריאו המטוסים דרומה. כדי להימנע מירי הערבים משכונותיהם הקרובות לעמק המצלבה, נדרשו הטייסים להגיע מעל המסלול בגובה ביטחון של כ־ מעל פני השטח, ולהנמיך תוך ביצוע מעגלים. גם לאחר ההמראה היו הטייסים חייבים לטפס מעל השדה, למרות המגבלות הללו ציין שיקלר כעבור כמה שבועות, כ׳ ״סכום 45 ורק כשהושג גובה בטוח עזבו את האזור התוצאות הסופי של ׳מרם׳ וכן העובדה שהאוירונים הראשונים ירדו בו בפחות משבועיים מיום התחלת העבודה 46 במסלול מצדיקים בהחלט את הבחירה הזאת״ באותה עת נעשו הפעולות לארגונם של השירותים הנחוצים לקליטת המטוסים במר״ם. הפעולה הוטלה על ירחמיאל שרם, מזכיר קלוב התעופה בירושלים, על־יד׳ דוד שאלתיאל, מפקד מחוז ירושלים. ב־ פנה קצין ההנדסה של מחוז ירושלים, מאיר בץ, לשירותים השונים בבקשה כ׳ יעזרו לירחמיאל שרם לארגן את הצוות המקצועי של שדה התעופה. עם קיט ביציר, שהיה לו ניסיון תעופת׳ בשירות חיל־האוויר המלכותי החל שרם בארגונו של השדה. הם התמקמו בקומה העליונה בבית משפחת ענותי, 47 הבריטי, ועם יהודה לבנון ומשם ניהלו את ענייני השדה. תוך כדי כך הלכה והתארגנה במהלך חודש מאי גם היחידה, שהיוותה מעין גוף מטה וכינתה את עצמה בתחילה ״שירות אוויר של ירושלים״. למפקדה מונה מאיר טוביאנסק׳ )שהיה ידוע בכינויו ״יובל״(, מ״ג׳ור )רב־סרן( בחיל־ההנדסה הבריטי ומהנדס * ששירת כמסאורולוג 48 בחברת החשמל הירושלמית; ולסגנו נתמנה יעקב פרידמן )שאנן בצבא הבריטי. כבר מלכתחילה שאבה היחידה לתוכה בעיקר את אותם האנשים שהיה להם רקע מוקדם בנושאי תעופה, ויחד פרצו לארגונם של תחומים נוספים שהיו קשורים לתחום האווירי, כמו מצפים, מטאורולוגיה, קשר וכוי. עם מינויו למפקד היחידה ערך מאיר טוביאנסק• סיור במסלולים על־מנת לעמוד מקרוב אחר הפעולה שנעשתה בהם. בהגיעו למסלול מג״ש ב־ בךגוריון; אולם לדבריו לא ידע ״מ׳ 1 כ־ בחר במקום הנוכחי כמתאים למטרה זו״, ואם בכלל נבדקה תוכנית המסלול כראוי על־יד׳ מומחים לשדות תעופה או כאלה ״הבקיאים בדבר״. כבר אז נאמר לו על־יד׳ האחראים במקום, שהריצוף הנוכחי של המסלול ״הוא הוא הסופי, ושבמשך הזמן ינחתו עליו אוירונים כבדים יותר מאלה שנוחתים במרים״. הוא העיר להם אז — למרות שלדבריו"אין אני מומחה לטייסות אבל ארשה לעצמי לומר שיש ל׳ מעט ניסיון במסלולים וכדומה״ - כ׳ הציפוי * מאוחר יותר כתב שאנן, כי ״מאז יולי לתעופה אזרחית של ממשלת המנדס. בתחילה שרתי כחזא׳ מטאורולוגי ואחייב בעיקר בתפקידים אדמיניסטרטיביים. תור כדי עבודתי בצד המשפטי הבין לאומי של תעופה אזרחית. במאי , השתלמת׳ במשפטים וניסיתי כמיטב יכולתי להגדיל את ידיעות תקופת המנדט, הוטל עלי התפקיד להקים את יחידת חיל־האוויר בירושלים ושמטרתה היתה לדאוג להסדרת הקשר האווירי בין ירושלים ושאר חלקי הארץ, בזמן שעיר הבירה היתה נתונה במצור, מנותקת לחלוטין בדרך היבשה. הפניתי אז את כל מרצי לכוון זה מבלי לעשות כל חשובים אישיים. היחידה הוקמה״. מאיר טוביאנסק׳ 31 ממטוסים קלים - למ א ח־נ במלחמה לעצמאות אינו מתאים למסרה זאת; אולם תשובת האנשים במקום היונה ש׳׳האחרא׳ לעניו זה הוא מומחה לבמת מסלולים בעל נסיון של עשרים שנה״. כעבור כמה ימים שב וביקר במסלול עם שלמה גילוץ, ואף זה, לדברי טוביאנסק׳, הסכים עם קביעתו שאין המקום מתאים למסלול תעופה. לדבריו, התנהלו מאז שיחות עם אנשי ״חזקיהו״)אליהו פינקלשס״ן, מהנדס חטיבת ירושלים( על הכנסת שיפורים שונים בריצוף וכיו״ב. למרות הקשיים השונים נמשכה בינתיים נחיתת מטוסים והמראתם בשדה מרים. בשבועות הראשונים לפעילותו היו התנאים פרימיטיביים: לא היו מתקני תאורה ותדלוק, ואפילו לא שק רוח; לא היו מכשירי קשר ליצירת קשר עם המטוס, ועל בואו של מסוס בישר זמזום המנוע שלו. בעיה קשה יותר עמדה בפני הטייסים בהתקרבם אל השדה בשעות החשיכה: בגלל הקשר הלקוי עם המטה לא ניתנה התרעה מספקת לאנע השדה על בואו של מטוס לנחיתה או לגישת הצנחה; וכך קרה שלעתים היה המטוס מגיע מתל־אביב, חג סביב השדה ומחפשו לשווא, ואז מפנה את חרטומו בחזרה. פקח הטיסה ירחמיאל שרם רשם ביומנו: ״המטוס הופיע ארבעה פנסים הונחו על המסלול, פנס ירוק הורם כלפי מעלה. המטוס לא מצא את המסלול, ואחר כך חג מעליו, ולמעשה מעל ירושלים בסיבובים גדולים, וזרק ציוד במצנחים בכל רחבי העיר. במשך כל הזמן נורו על המטוס מספר רב של יריות ממכונת ירייה מהחלקים היהודיים והחלקים הערביים של העיר, ומשום 49 כך נאלץ, כנראה, להימצא בגובה רב״ למרות זאת בוצעה פעולה חשובה, שכללה סיורי מודיעין באזור אגב משימת הטסת מטען )תחמושת, פגזים, מקלעים( ונוסעים — למשל, מ״גיור הרי יפה, שהוטס לירושלים ב־ גולדה מאירסון)מאיר(. חשובה במיוחד היתה המשימה להטים מירושלים את ראשי מנהלת העם ואת ראשי הסוכנות כדי להשתתף בישיבות מנהלת העם, אשר התקיימו בתל־אביב. בן־גוריון אף הורה למטה שיחת האוויר לתת קדימות להטסתם. משימה זאת באה לעתים אף על חשבון הפעילות המבצעית של ס״סת א׳ ושל ס״סותיה בנגב ובגליל, ולעתים אף גרמו מגבלות פעולתם של המטוסים לביטולן של ישיבות מנהלת העם. כך, למשל, רשם בךגוריון ביומנו ב־ מפריע לאוירוננו להגיע לירושלים״; ולמחרת אף כתב לקפלן, שר האוצר במנהלת העם שהתגורר בירושלים, להסביר לו מדוע לא נשלחו מטוסים לקחת אותו ואת חבריו: ״מוכרחים להציל פצועים מגוש עציו!, ושני האוירונים ב־50 שיש לנו עוסקים בכך. עליכם להכריע אם לבסל האוירונים מפעולה זו ולהעמיד אותם לרשותכם׳׳ 1948 י לקחת מהנגב )יש שם שניים( ומהגליל יש שלשה. צוויתי לקחת אחד אחד״. לרוב נותקה הדרך מירושלים לתל־אביב, וכך סבלה ירושלים ממחסור חריף בנשק ותחמושת. נסיונות הצנחה בעמק המצלבה לא הצליחו בדרךכלל, ומטה ה״הגנה״ החליט אפוא על משלוח נשק ותחמושת בדרך האוויר לסדום, ומשם להעבירו בשיירות האשלג לירושלים )האשלג, שנועד ליצוא לבריטניה, נשלח מים המלח אל תחנת הרכבת בירושלים בשיירות מכוניות מוגנות על־יד ליווי צבא בריטי(. התשתית בסדום לקבלת המטוסים הוכנה בעיקרה על־יח אנשי המקום, כפי שהיה הדבר ב״חיל־האוויר׳ של ירושלים, ולמטה שירות האוויר לא היתה בתחילה כל נגיעה להתארגנות ז מפעם לפעם באופן אקראי על־יד הסייסים עצמם. מסדום - לירושלים הקשר של סדום עם מרכז הארץ התנהל רק בדרך האוויר. כבר בסוף אפריל לנחיתת מטוסים ביד׳ משה נובומ״סק׳ - מקימה ומנהלה של חברת האשלג. מסוסים קלים של הבריטים 32 ההתחלות והיסודות נחתו שם מפעם לפעם, ומסום׳ חברת ״אוירון״ ערכו שם טיסות צילום של מפעל האשלג לשם תכנון עבודות הפיתוח והמחקר של המפעל. למן שנת הפלמ״ח( צילומי אוויר ברחבי הארץ, ואלה שימשו להכנתם של ״תיקי הכפרים״. שם היו נוחתים להחלפת סרטי צילום, ושם היו מעלים ומורידים את אנשיהם ללא חשש מפני הבריטים. בתחילה שימש המסלול שם גם את עובדי צפון ים המלח, יושבי בית־הערבה וקליה. הקשר שלהם עם סדום התנהל בדרך הים, אך בעיות מזג־אוויר )הרוחות והסערות שהיו תדירות באזור( מנעו קשר סדיר ורציף. עם החרפת האירועים הבטחונ״ם לאחר החלטת כ״ט בנובמבר ירושלים ובין תל־אביב, תבעו שוב ושוב פועלי צפון ים המלח מחברת האשלג שפעלה במקום לדאוג לקשר אווירי לנסיעות לחופשה וחזרה. העובדים הכשירו מסלול קסן בצפון ים המלח, וזה שוכלל והוארך בעבודה עצמית של חברי בית־הערבה ושל פועלי הצפון; משם היו ממריאים בדרך האוויר למרכז הארץ. שדה תעופה זה הותקן בצורה ארעית ביותר, וה כדי לבצע את נחיתותיהם. קושי נוסף היה נעוץ בכך שכמעט תמיד היו המטוסים עמוסים למעלה מכושר משאם. המסלול הראשון היה קצר ולא הגיע אף לכדי הטבעי שמסביב למסלול. מפעם לפעם נתנו הטייסים עצמם הוראות לשיפורים ולתיקונים במסלול. מוסיה לנגוצק׳ זירז את העבודות, מאיר כהנר הדריך כמהנדס, ועובדים אחרים, ובכללם סרקטוריסט מבית־הערבה, עבדו שעות רבות רצופות בפעולות ההרחבה; וכך, בתנאי מחתרת, הלך והוארך המסלול לנחיתתם של 52 מסוסים גדולים יותר לנוכח החרפת המלחמה בדרכים ושיבוש הקשר עם ירושלים הוחלט אפוא בתחילת מרם אמצעי לחימה באוויר מתל־אביב לצפון ים המלח, ומשם בדרך היבשה לירושלים. שמעון טוכמן, מעובדי מפעל ים המלח בעבר, נשלח לשם כנציג חברת ״אוירון״ ומונה לריכוזה של הפעולה במסלול בצפון ים המלח; אמנון זעירא )״חדי״( מונה לרכז את הפעולה להכנת הנשק בשדה התעופה בתל־אביב. המטוסים טסו לאור היום והעבירו לצפון ים המלח נשק ותחמושת: רובים צ׳כ״ם )״מגלדים״(, פגזים מתוצרת הארץ )״כדים״( ותחמושת בארגזים. לאחר נחיתת המסום והורדת המטען הזדרז הטייס לחזור, והיה שב ובא פעמים אחדות ביום. משדה התעופה הועבר הנשק למחסנים ול״סליקים״. אמצעי לחימה אלה היו מועברים לירושלים כחלק ממשלוחי האשלג. העוסקים במלאכה היו מכניסים למחסן הסירות מכוניות ״ברוקב׳״ טעונות שקי אשלג; ובערב, לאחר גמר העבודה, היו פורקים את השקים ומסדרים אותם מחדש - והפעם לאורך דופנות המכונית. הם היו ממלאים את החלל שהתהווה באמצע בארגז׳ הנשק !התחמושת במשקל של טונה בערך, ומכסים בשכבת שקי אשלג. כך ארזו לילה־לילה רובים ישבו במכוניות האשלג שוטרים בריסים. גם משמרות ה״הגנה״ היו מחולקות במכוניות השיירה, וכל הנהגים היו חמושים. בהגיעם לירושלים הובלו המכוניות למוסך של ״חובלה״, ואנשי ״אבישי״)מחלקת הנשקות של ה״הגנה״( פרקו את הנשק וסידרו מחדש את שקי האשלג במכוניות. עם אמצעי הלחימה הללו נשלחו גם מטעני אשלג מזוקק - במיוחד לצורך הכנת חומרי־נפץ. נתיב זה שימש גם להעברת דואר חיוני ולהובלת נוסעים לירושלים במקרים דחופים: אנשי המטה ומפקדים - ביניהם מרקום מישאל שחם )שכטר( - הגיעו במטוסים, עברו בשיירות האשלג לירושלים, וחזרו באותה דרך; כך גם אנשי הסוכנות, חברי הוועד הפועל הציוני ואנשי ציבור אחרים: הם באו מירושלים בשיירות האשלג, כדי לנסוע בדרך האוויר לתל־אביב בשליחות תפקידם. הטייסים טסו דרך רמאללה, ולעתים נורתה לעברם משם אש רובים. 33 יו״ ממטוסים קלים - למ כ במלחמה לעצמאות מירושלים הועברו משלוחי הנשק והתחמושת הללו לגוש עצי הלוחמים לכיבוש הקססל ב־ האשלג, והנסיעות בדרך זו נפסקו. לאחר מכן נותקה שוב ירושלים והוקפה במצור ממושך עד שנפתחה ״דרך בורמה׳׳.* לאחר הפסקתו של נתיב זה נמסר הנשק שנותר לסדום ולבית־הערבה כדי להגן על צפון ים המלח, ובחלקו אף הוחזר לתל־אביב. לימים סוכמה הפעולה האווירית כדלהלן: הקשר באוויר בין תל־אביב ובין הצפון נמשך בלי הרף: הוציאו באוירונים אנשים חולים או נשים הרות. הטיסות בוצעו במחסה אפלת הלילה, אבל חסרו סידורים של אורות ואיתות. מסביב לשדה תקעו קופסות פח ממולאות חול מעורב בדלק, וכשנשמע טרטור המנוע של האוירון ונראו אותותיו מיהרו להעלות אש בקופסות, בזו אחר זו׳, לאחר שהואר השדה מסביב נחת האוירון. הריצה מסביב לשדה להעלאת האורות נמשכת זמן רב, והאוירון נאל־ן לחוג במרומים כל אותה שעה שנראתה לטייס 53 ארוכה מדי שירות אוויר צפון: ״תארגן אמצעים והוראות ואנחנו נדאג לבצוע״ כפי שקרה בירושלים ובסדום - כך גם בחיפה: הפעולה הדרושה בתחום האווירי התארגנה שם ביוזמה מקומית - בעיקר על־יך קלוב התעופה המפותח שבה. אומנם בתחילה היה ניסיון לתאם את הפעולה בין מסה שירות האוויר בתל־אביב לבין נציגי הקלוב בחיפה, אולם בפועל גם שם לא הגיעו הדברים לכדי פעילות מתוכננת, מתואמת ומבוקרת. לעומת ירושלים, שם היה צריך לארגן את בנייתו של המסלול מראשיתו, היה בחיפה שדה תעופה כזה מן המוכן, ורק צריך היה לדאוג שלא יעבור לידי הערבים )כפי שקרה לשדה התעופה בלוד ב־ זאת ועוד, היה דמיון רב ביותר בין שדה התעופה 54948 בלוד לשדה התעופה בחיפה: בשניהם פעלה בעבר חברת ״אוירון״; בשניהם עבדו ערבים ויהודים בצוותא; ובשניהם הכניסה ה״הגנה״ אנשים משלה כעובדים למקום על־מנת לעקוב אחר התכונה בשדה לקראת הפינוי הבריטי, ולהיערך בהתאם לקראת ההשתלטות על המקום. במידה רבה שימשה חיפה ערש לתעופה העברית בראשיתה. הבריטים החליטו להכשיר בה שדה תעופה כדי לקשר בין מרכז הארץ לצפונה וכדי להגן על בתי־הזיקוק, * ב־ שיירה שנייה של ״נחשון״ - אף היא עם מסען גדול של נשק. GOVERNMENT OP PALESTINE Department of Civil Aviation, Mamillah EM., Jerusalem. 10 April,1948 SECRET Special Wirnlng Notification has been received that, with effect from the issue of this warning, any civil aircraft found shooting, or dropping explosives from the air, is liable to be shot down by the• Royal Air Force. \ ־ E.A. Healey DIRECTOR,CIVIL AVIATION Messrs. "Aviron", Palestine Aviation Co. Ltd., P.O.B. 834, Tel-Aviv. איסור בריסי על סיוע אווירי ללחימה 34 ההתחלות ורז׳סודות שהיוו מקור אספקה עיקרי לצי הבריטי. השדה היה קסן ושימש בעיקר לטיסות פנים־ארציות. בחיפה הוקם אחד מקלוב׳ הדאייה הראשונים של היישוב היהודי, והוא הכשיר חניכים רבים, העתידים להשתלב מאוחר יותר בפעילותו ובארגונו של חיל־האוויר. חברת ״נתיבי אויר לארץ־ישראל״ פעלה בקו ח׳פה־לוד, וחברת ״אוירון״ קיימה שירות אווירי לנוסעים בין תל־אביב, חיפה וטבריה. באוקסובר שני מסוסי ט״גרמות, ובאמצעותם ביצעו חברי מחלקת הטיס של הפלמ״ח טיסות צילום מעבר לגבולות המנדט בצפון הארץ. השדה בחיפה סיפק באופן תדיר מידע מטאורולוגי ושירותי תדלוק לחברות תעופה שונות שנחתו בו וגם לחיל־האוויר המלכותי הבריטי. התוכנית הבריטית לפינוי מן הארץ כללה יציאה מסודרת מכל נקודות השליטה בארץ, תוך התכנסות לאזור מרחב חיפה )אשר כלל את בסיס רמת־דוד(. בהתאם לתוכנית, נקבע מועד הפינוי הסופי של חיפה וסביבותיה )כולל רמת־דוד( ל־ אכן, בד בבד עם ראשית התארגנותו של מטה שירות האוויר בראשותו של יהושע א״זיק עם ראש המסה שלו, אלכסנדר זילוני, ניתנה הדעת גם לניצול הפוטנציאל החשוב שהיה לקלוב התעופה בחיפה. בפגישה שהיתה בין זילוני לבין יוסף וכסלר, יו״ר קלוב התעופה בחיפה, וחברי ההנהלה של הקלוב, הותוו קווים כלליים כדבריו, כעבור זמן 55 לפעילות הרצויה והנחוצה בצפון. מבלי שהוגדרו הדברים בצורה ברורה מונה וכסלר קצר ״על ידי ראש השרותים״ יהושע א״זיק בתור נציג שירות אוויר צפון. לסגניו מונו א׳ מאירשט״ן וי׳ השמשוני. ״תפקידנו וטמכותנו לא הוגדרו באופן ברור״, כדבריו של וכסלר, והם פעלו אפוא בכל תחום שבו חשבו שיוכלו לסייע בארגונו ובפעילותו של שיחת האוויר. בתחילה ריכזו את פעולתם בעיקר בשלושה תחומים: הגשת סיוע במעקב אחר הפעילות בשדה התעופה בחיפה ונקיטת צעדים ראשונים להשתלטות עליו; איתור כוח־אדם בעל הכשרה וניסיון בתחום האווירי לשם גיוסו לפעילות האווירית הן בשדה התעופה בחיפה והן בשירות האוויר בכלל; והכנת תשתית בחיפה להכשרת כוח־אדם טכני. ב־ את האינפורמציה על כוונת השלטונות לגבי שדה התעופה״ בחיפה. מידע זה היה ניתן להשיג ״אצל מנהל התעופה האזרחית בירושלים״ של ממשלת המנדט. כן הציע ״לבנוני״ להסתייע בבר־כוכבא מאירוביץ, נציג הסוכנות היהודית, אשר היה אחראי מטעמה על ״ים ודיג״)גם הנושא האווירי נכלל בזה(. בסוד העניין הובא גם אברהם רוטנברג, מנהל חברת החשמל, שעמד בראש ״חברת נתיב׳ אויר״ — אשר אומנם הפסיקה במקביל החלו כוחות ה״הגנה״ בהשגת מודיעין בשדה 56 את פעילותה, אולם היתה עדיין קיימת ״על הנייר״ חיפה והכנסת עובדים יהודים לשדה. בתחילת פברואר ביקר יהודה השמשונ׳ בשדה, וראה במקום שני מטוסי רפיד של עבר־הירדן ושני מטוסים פרטיים של ערבי ואנגלי. בשדה שוטטו ערבים, אנגלים, אולם אף לא יהודי אחד. הוא ראה בכך ״מצב בלתי בריא מאוד״, וביקש לזרז את העברת ההאנגר של אשדות לחיפה, ״כדי שנוכל להשכין שם כמה מכונאים ואולי אוירון או שניים״. את מכתבו זה לאלכסנדר זילוני סיים בקריאה לפעילות אופרטיבית: ״אינני חושב שיש צורך להאריך בפרוט חשיבות נושא זה צריך לבצע את הפעולה 57 הזו ובהקדם. תארגן אמצעים והוראות ואנחנו נדאג לבצוע״ ב־ לפעילות שירות אוויר צפון והן להיערכות הרצויה בשדה התעופה בחיפה. בין היתר ביקש להזמין את זאב סגל )ששירת כקצין טכני בדרגת רב־סרן בחיל־האוויר המלכותי הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה(, אשר עבד באותה השעה ״אצל חברת החשמל בחיפה״. באשר לשדה התעופה בחיפה, ביקש גולן ״לברר 58 אם יוסף ר״סמן חבר קלוב חיפה עובד בשדה התעופה בחיפה והאם הוא מוכן ויכול לעבור לעבוד בש.א.״ ואכן, יוסף )ג׳ו( ר״סמן )רענן(, אשר שירת במהלך מלחמת העולם השנייה בחיל־האוויר המלכותי הבריטי, * ״לבנוני״ הוא הכינוי לחטיבה ולפיקוד בצפון. מאוחר יותר הפכו 35 ייאנ במלחמה לעצמאות הגיע לשדה חיפה כבר בתחילה על־פי בקשת ה״הגנה״. לדבריו, הוצע לו להגיע למקום ״כמפקד במחתרת״ של השדה, ולשם כן הגיש בקשה לרשות התעופה האזרחית הבחסית לעבוד במקום כפקח תעופה. לאחר בעקבות בקשתו זו של גולן הגיע אפוא רענן בתחילת אפריל למסה שירות האוויר בתל־אביב, שם גויס ב־ 59 רשמית לחיל ר״סמן עובד בשדה התעופה, חיפה בתור 60 הוא עסוק בערבים ביחידת שדה התעופה של יחידת הש׳׳א. נא לשחרר אותו מכל תפקידיו המקומיים״ הוא אף פנה 6 וכסלר ראה בר״סמן את ״האחראי בשדה התעופה, חיפה, שאנשיו מגויסים לש״א, צפון״ לוועדת התחבורה, כדי שזו תאפשר לעובדם זכות בכורה בנסיעה אל השדה: ״נא לסדר לעובדי שדה התעופה, חיפה, שהם בשרות־אוויח, צפון, אפשרות לנסע למקום עבודתם במשורין בלי תור. שרותם הוא חשוב עד ב־ 62 למאד מבחינת הביטחון. הוגש לכם בענין זה מכתב על ידי מר ר״סמן בהמלצת יחיאל זלץ״ פנה וכסלר לראש מטה שירות האוויר, אלכסנדר זילוני, על־מנת שזה ׳ספל במימון הפעולה. לדבריו, ביחס ״להוצאות לסדורים״ בשדה התעופה בחיפה הוא הבטיח לר״סמן מימון ״שכר דירה בעד חדר אחד בשביל שני המגויסים )אלחוטא׳, וקצין תחבורה(״, שגויסו מבין חברי קלוב התעופה בחיפה. השאיפה היתה להגדיל את מספר העובדים היהודים בשדה ולאפשר עבודה אף בשתי משמרות׳, הוא אף הבטיח לתת להם את הוצאות הנסיעה ״במשורין לעבודה כ׳ עד היום הם נסעו בטנדר פתוח שזה די מסוכן, ויכול לגרום לסרובם לנסוע לעבודה״." בד בבד עם תהליך זה הלך והתמסד יותר ויותר תהליך גיוסם של בני העיר לכוחות ה״הגנה״, ובכלל זה - לפעילות במסגרת יחידת ״חיל־אוויר צפון״. היה חשוב להגדיר את מעמדם של האנשים ששירתו בשדה התעופה בחיפה, שכן הגיעו דרישות לגייסם ליחידות השונות, ואחדים מהם אף נטו לעבור ליחידות אחרות. על־פי חודעתו של זילוני, הציגו מפקד שיחת אוויר צפון וסגנו את העובדים ״כאילו מגויסים מלא לח״א״, ובינתיים ״פה במקום השגנו בשבילם דחית הגיוס לחודש ימים״. עם זאת, במכתבו לזילוני ביקשו השמשונ׳ ב־ להודיע לר״סמן, היוצא אליו)לתל־אביב(, ״את מצבם האמיתי, כ׳ אם האנשים לא מגויסים לח״א יש סכנה שחלק מהם יעזוב את המקום ויתגיס למקומות אחרים״ 64 לממן את פעילותם בשדה אכן, אלכסנדר זילוני נפגש עם ר״סמן וחזר על קביעתו - כ׳ האנשים כאילו מגויסים לחיל־האוויר. עם כתוצאה 65 זאת שב וציין, כ׳ ״מוטב להחזיק אנשים אלה עוד בפוטנציה. גיוס סופי יעשה בהזדמנות ראשונה״ מאישור זה פנה וכסלר לקצין הגיוס של חטיבת ״כרמלי״ )לאחר שזה האחרון התלונן מדוע אין חיל־אוויר צפון מגייס את אנשיו דרך הקלט(: ״לפי הוראה של ח״א תל־אביב יש ביכולתנו לגייס לח״א צפון את האנשים 66 הדרושים מבלי לשלחם לקלט ואנו ממלאים את השאלונים כאן ומעבירים אותם לח׳׳א תל־אביב״ אי־הגדרת תחומי הפעילות בשירות אוויר צפון גרמה לכך, שהם אכן עסקו במגוון רחב של תחומי פעילות. כך, למשל, הביע וכסלר נכונות לרכז ״תעשיית פרופלורים בחיפה״ שתתבסס על מרדכי בק, אשר היה ״מומחה יעקב סלומון במגדל הפיקוח בשדה התעופה בחיפה שעבר את המבחנים בשדה התעופה לוד, הוצב כ״פקח טיסה בשדה תעופה חיפה מטעם התעופה האזרחית כמובן ובמחתרת כמפקד המחתרת מטעם ההגנה״. במק!ם עבדו כאלח יהודיה ויעקב סלומון - מהיהודים המעטים אשר שירתו בלגיון הערבי, jransJordan Fourty Force בריסי. מאוחר יותר גויס לפעילות בשדה גם משה פרייר מנהלל אשר שירת אף הוא בתפקיד ״טרפיק קונטרול״ )פקח טיסה(. על ״המנהלה והגינו!״ במקום היה אחראי משה כץ. 36 ההתחלות והיסודות יקי׳ 5 לתקון ועשיית פרופלורים״. הוא העביר את בק למטה שירות האוויר בתל־אביב, ולדבריו ״הוא מגויס ובמקרה בה־בשעה טיפלו גם 67 שאתה צריך אותו לאותה מסרה בתל־אביב, הוא כמובן יוכל גם להשאר בתל־אביב״ באנשים, שעסקו במפעלים אזרחיים בעבודות שנועדו לצורכי חיל־האוויר - כמו, למשל, אלה אשר עבדו ״בבתי־המלאכה של שורצשילד ורתכת והם מוציאים לפועל עבודה תכופה 68 נא לדחות להם כל הפעולות )שמירה, ויציאה( עד לגמר העבודה. זמן המשוער לגמר העבודה הוא ה־ באותה עת החלו בשירות אוויר צפון בארגון ובהכנה של קורסים דריומ״ם להכשרת עובדי שדות התעופה. לקראת סוף אפריל הודיע וכסלר למסה שירות האוויר, כ׳ ״בהמשך לקורס לעובדי שדות התעופה שהתקיים בתל־אביב, החלטנו לקיים קורסים מסוג הנ׳׳ל בשביל כל המקומות היכן שקיימים בסיסים או מסלולי חרום. מספר המשתתפים מ־ 69 באפריל לאשר תוכנית זו ״ולהעביר לנו תקציב מתאים לנסיעה ולכלכלה״ ראשיתו של בית־הספר הסכני בד בבד עם הפעילות הזאת ריכז יהודה השמשונ׳)שכאמור מונה לאחד מסגניו של וכסלר( את כל הפעילות להכנת התשתית לפתיחת קורם להכשרת כוח־אדם טכני עבור שירות האוויר. השמשונ׳ היה בעל תואר בהנדסה מהטכניון הממלכתי של אוניברסיטת גנט )בלגיה(, התמחה בתחום התעופה, וכן למד בהתכתבות בקורסים בנושא ההנדסה התעופתית במכונים הבריטיים להנדסה, כאשר שימש כנציגם בחיפה. עד להתחיל ב־ יועד ״ליד בית הספר המקצועי התיכוני ע״׳ התכניון של מוסך שיקנוהו מהצבא(, והמשתתפים יועדו להיות ״יחידה בפקוד אחראי״. למקצועות עיוניים הוקצו )כשלוש שעות כל יום(, והם כללו מתמטיקה שימושית, פיסיקה, חשמלאות, כימיה, שרטוט טכני, מנועים, תורת הטיס ואווירודיכמיקה. ההכשרה המקצועית כללה, בין השאר, עבודה מעשית על מנועים, ״מערכת החשמל המגנטו, המצט ] הקרבורטור ומערכת הדלק, ביקורת לפני טיסה מכשירי עזר למטוסים, שעונים ומכשירים, חשמלאות למטוסים. השמשונ׳ גם פירט את הציוד שהיה נחוץ לו: שולחנות עבודה, ״מלחצי שולחן״, מקדחות, בנספח להצעה זאת הוסיף השמשונ׳ גם את 70 אבן משחזת, קומפרסור, ״סטים של מפתחות פתוחים״ ועוד הצורך להכין את האינסטלציה לאותה הסככה שדובר עליה, ובכך הגיע לסך יד ההדרכה והמורים המדריכים הראשונים. מימין לשמאל: לי ביגון, י׳ השמנוני, ג׳ בר־סינא )סיננזון(, מ׳ הורוביץ 37 D'OIODD איונ במלחמה לעצמאות ב־ ״על ביצוע הקורסים לעובדי קרקע תעופת״ם״. הוא פנה למנהל ביודהספר בסמ״ת בחיפה, דיר אחרוני, וביקשו להקצות מקום בבית־הספר עבור הקורם. הוא הכין את תוכנית הלימודים, גייס מדריכים ממשוחרר׳ חיל־האוויר הבריטי, ואיתר מועמדים לקורס גם מקרב חברי קלוב התעופה ומקרב תלמידי הטכניון. לשם כך אף שודרה קריאה ב״קול ההגנה׳/ 72 ולדברי השמשונ׳ היתה היענות רבה להשתלב בקורם בתחילת הפעולה השתלבו בתחום המעשי ארבעה מדריכים מקצועיים: מקם הורוביץ, מכונאי מסופים של חברת ״אוירון״ ובעל רשיון ט״ החשמל; גד בר־סינא )סיננסון( ולב ביגון - שניהם מכונאים לשעבר בחיל־האוויר הבריטי. גם הטכניון הקצה כמה מראים יהודה פלפל בשיעור על מנוע בטכניון י ,, , ללימודים העיוניים: פרופ׳ בונפיניול׳ )מתמטיקה(, פרופ׳ רובינזון )פיסיקה( ופרופ׳ קור״ן )חוזק חומרים וכלי־עבודה(, השמשונ׳ בעצמו לימד את הקורסים למנועים ומבוא לאווירונאוטיקה. בה־בשעה נעשתה פעולה להפקתה והוצאתה לאור של ספרות מקצועית לצורכי הלימוד, שלוקטה מספרים לועזיים שנמצאו בספרייתו הפרטית של השמשוני. לצורך ביצוע המשימה גויסו שלושה שרטסים בעלי ותק בתחום השרטוט התעופת׳, על־פי התוכנית, יועד הקורם להיפתח ביום ג׳ בשעה ב־ שמונה למנהל בית־הספר, ליהושע א״זיק ולאלכםנדר זילוני )על דף הנושא את הלוגו של ״הקלוב הארצישראלי לתעופה, חיפה, רח׳ ירושלים פתיחת הקורס עבור המחסור בציוד חיוני; על מחסור במדריכים לחשמל ולמכשירים; ועל כך ש״מספר רב של משתתפי הקורס הם בחורים שהוצאנו מיחידות אחרות ושהיו בגיוס מלא ועלינו להבטיח את התלבושת שלהם וכל שאר הדברים האישיים״. לדבריו, ״מחלקת הציוד שלכם איננה תומכת בנו לגמרי בענינים אלו וגם כאן איננו יכולים לקבל שום סיוע מכוחות קורס מכונאי מטוסי• ראשון בטכניון)פברואר הבסחון המקומיים. גם כסף לא קבלנו 74 מכם עד היום״. הוא ביקש אפוא לטפל במהירות בכל הבעיות הללו, שכן לדבריו ״אני הולך ומסתבך בקשיים״ אכן, תחילת הפעולה לוותה בקשיים כספיים, שהעיקו על מנהלי בית־הספר והעומד בראש היחידה. בתחילה היתה הפעולה משולבת בכלל פעילותו של הקלוב לתעופה, שבראשו עמד וכסלר)ואשר שינה את שמו ל״שירות אוויר צפון״(. וכסלר דרש לשלוח כספים באופן דחוף, על־מנת לממן את ה״חובות לקבלנים ובעד כלכלת התלמידים בביה״ם״ - ולא, לדבריו, ״אלץ ״להשתמש בכספים הנמצאים ברשותי למטרות אחרות״. בדיוק באותו עניין פנה גם מנהל בית־הספר, השמשונ׳, לאלכסנדר זילוני ב־ על מכתבי. על ששת מכתבי האחרונים לא קבלתי כל תשובה. למען השם, שלח כסף, אם אינך רוצה למצוא 75 אות׳ בבית־הסהר״ כעבור כשבוע, ב־ 38 ההתחלות ווז׳הודות א =יק חניכי הקורס - אף שלפי דעתו לא היה צורך להחתימם, כיוון ש״בל׳ ספק על רובם יחול צו גיום ויכנסו לש.א. כמגויסים״. בה־בשעה התווה גולן במכתבו ל׳׳שירות אוויר צפון״ את ההוצאות המאושרות עבור חניכי הקורם: הוצאה ״חד־פעמית בשביל הלבשה סך עשר לירות לאיש׳; וכן הוצאה לכלכלה סך ליום." כחדר־אוכל שימשה המסעדה של הסתדרות הציונים הכלליים ליד הטכניון, ולמגורים שימש מלון ״פנורמה״ אשר על הר הכרמל. אולם הקשיים הכספיים לא נפתרו לחלוטין. לאחר כיבושה של ״העיר התחתית״ של חיפה תתוסף למצבת הציוד של בית־הספר ציוד רב מבתי־המלאכח במכתבו של יהודה השמשונ׳, הנושא את 78 הערביים שננסשו. ציוד נוסף נרכש גם מיד׳ חברת ״סולל בונה״ הכותרת ״ביה״ס למכונאי אויחנים שליד הטכניון העברי בחיפה״, ב־ חיל־האוויר, ציין השמשונ׳ ש־ נצרך לכסף נוסף, כיוון שלדבריו העביר את הכסף הזה לכיסוי חלק מהחוב שצבר עד 300 מימון־בינ״ם 79 המחזור הראשון של מם״מי הקורם הנחשונ׳ במכונאות מטוסים בטכני מנה עד לקבלת הכספים, כמתואר לעיל, הגיע מגורמים שונים תוך כדי הפעולה. כך, למשל, סיפקה חברת ״אתא״ 79 בגדי עבודה לחניכי הקורם בסך ב־ שעל תוך כדי כך נערכו הכנות ארגוניות של קורס שני למכונאי מטוסים, שהיה אמור להיפתח 80 הם חומר טוב״ שבוע לאחר גמר הקורס הראשון; מספר משתתפיו הותנה ב״אפשרות הקליטה״. במכתבו אל השמשונ׳ ציין ראש המסה, אלכסנדר זילוני, כ׳ מתל־אביב ״שלחו לקורס זה עד עשרה אנשים, ואת השאר על השמשונ׳ לאסוף. הוא ביקשו להודיעו על מועד סיום הקורם, על תאריך הבחינות ותוכנן, ולהעביר אליו בהקדם ״הערות 81 והמלצות לשפור הקורס השני״ תוך כדי כך התייחסו וכסלר והשמשונ׳ לצורך לעבד ולפתח תוכניות לימודים והכשרה של כוח־אדם טכני, תוך דאגה להכשרה ריכוזית עבור כלל יחידות שירות האוויר. בתחילת אפריל כתבו לשירות האוויר בתל־אביב, כ׳ לאחר כל הבירורים שעשו בתחומים אלה מצאו, כ׳ טרם הוקמה ״שום מחלקה שתטפל בהכשרת אנשים לכל המקצועות ותטפל בדבר זה באופן ארצי. הקורסים הקיימים או העומדים להפתח מתנהלים על ידי כוחות מקומיים בלי שום כוון ודאגה מרכזית״. זאת ועוד, סך כל המשתפים באותן הכשרות מקומיות ״בכל ענפי טיס וקרקע בארץ אינו בשום יחם לצרכנו כבר כיום ובודאי ובודאי שאינו עומד ביחס לצרכים שיכולים להדרש בחדשים הקרובים״. גם אין כל דאגה, לדבריהם, ״להבטחת חרבות כח־האדם בשביל המחזורים הקרובים לרשת בתי הספר הקיימים או העומדים לקום על יד ש״א״. הם הציעו אפוא להקים מחלקה נפרדת ואוטונומית ליד מטה שירות האוויר, שתטפל בהכשרת כוח־האדם על־פי ההיקפים שייקבעו מפעם לפעם. עובדת היותה אוטונומית עשויה לאפשר לה, בתקופת חיל ;וויו־ צפון. 23 כי אל : אלכם. סאת : ד,שמש וני. בתמונה למכתבך ט את סיום הקורס ואת הבחינות הסופיות ואחלה לך !:ודעה בזמנו. לשש פתוה בתי הספר חלנו, עלה בדעתי רעיון נועז. ליד שדה התעופה קיים בית ספר סקנועי למלאכה חל הערבים, בית ספר זה נבנה בכספי הסמחלה זזהנציב העליון ויקופ העמיד לדחות הערבים; בבית ספר זה בתי סלאכה, שבון וחדרי ליסוד והוא נמגא קרוט מאד לחדה הת>נרנ זה כארבע מאות שוטרים כריהייס המחקים לאוניה שתקח אותם הזרה לאנגליה, יש אפשרות לבנין זה יתפנה, ואם המגב הגבאי ימחך כוחותנו יכנסו גס לבנין זה, אני אעמוד כאן על המשמר שאנחנו נהננלס על הבנין, אבל היות וחוח דבר איננו געשר בלי הפקודה העליון בתל-אביב, תשמור סם על זכויותינו, היות ואט דבר זה ינא לפועל, כל ענינו יעעד אפשרות הל התפחמות ונם הדמיון מל בעלי התער איננו מהנועזים ביותר. אני סומך בנר עליך מחוגי* מה חאפחר. בברכת התעופה העברית, י. הסמחוני. יוזמה ראשונה של יהודה השמשונ׳ להתמקם ב״בית־הספר המקצועי למלאכה של הערבים״, אשר הפך מאוחר יותר לבית־הספר חסכני של חיל־האוויו O'OIODD איונ במלחמה לעצמאות המלחמה, ״לנצל את המסגרת הצבורית הקיימת בתעופה 82 )המועצה והקלובים( לשם עזרה למסרה הנ״ל״ אולם ההצעה להקמת המחלקה לא נדונה אז באורח יסודי מפאת העיסוק המתמיד של מסה שירות האוויר בבעיות המבצעיות המיידיות. אלא שווכסלר והשמשונ׳ ראו את הצורך במלוא חומרתו, ולכן לא חלפו אלא ימים ספורים למן הגשת הצעתם, והשמשונ׳ כתב שוב לאלכסנדר זילוני: ״אני חושש שנעשית כאן הזנחה שאין עליה סליחה. אני מתכוון לענין הכנת אנשים לשרותים השונים וביחוד לשרות הסיס. כמעט חודש מדברים על הקמת רשת בתי־ספר לאמונים טרום סיסת״ם ועד עכשיו הרבה עוד לא התקדם״. השמשונ׳ ציץ כ׳ אולי אץ זה עניינו ״להתערב בזה״, אולם ״כדי לפתור את הדבר באופן פרקטי״ הציע למנות 83 את וכסלר מטעם שירות האוויר להוציא לפועל את התוכנית, כיוון שהוא ״האדם המתאים ביותר לתפקיד זה״ וכסלר לא מונה לתפקיד זה, אולם נעשו צעדים נוספים להכשרת כוח־אדם טכני גם בתל־אביב. בסוף חודש מרם, כאשר פונו הכפרים הערביים הסמוכים לשדה דב, אורגן בית־הספר הראשון לגופנאים של שירות * הוא נפתח בתחילת אפריל בפיקודו של 84 האוויר באחד הבתים בש״ח־מונים, שגבעותיו חלשו על שדה דב טוביה סיני, אחד מפעילי הקלוב לתעופה, אשר הדריך גם בקורם הטיס שהתקיים בבית פעילי ההסתדרות. הוא קיבל מיהודה רבין בו היו אהרן בזר ויוסף מצא )שהיה לו רשיון טיס(, ששירתו כגופנאים במלחמת העולם השנייה בחיל־האוויר המלכותי; וכן אמיל פוהורילה וד״ר יעקב פיאסל׳, מהוותיקים שבמהנדם׳ התעופה בארץ. בליל ״״צוב המצב בחיפה מאפשר לכוחות ההגנה לחזור למילוי תפקידיהם הצבאיים בלבד. א׳ לזאת יטפלו מהיום 85 ואילך המוסדות הנבחרים של היישוב העברי בחיפה בכל הבעיות של האוכלוסיה האזרחית לסיפוק צרכיה״ ב־ 86 הופקד על השדה. כן נודע שלבריטים אין התנגדות כ׳ השדה ישמש את השלטונות היהודיים כשדה אזרחי קשר אווירי בין האיץ לבין אירופה הפעלת שדה התעופה בחיפה לצורכי התעופה האזרחית היתה חיונית ביותר, שכן קשרי התעופה האזרחית בין הארץ לבין אירופה היו אז ״תלויים באוויר״, תרתי משמע, במיוחד לאחר פינוי שדה התעופה בלוד מעובדיו היהודים והחמרת המצב הצבאי באזור זה. חברות התעופה הבינלאומיות, שפעלו אל הארץ וממנה, הפחיתו ואף חברת התעופה הציכית Air France את מספר טיסותיהן לארץ, ואחדות מהן - כמו ביקשו לפעול משדה התעופה בתל־אביב. מלבד החתימה על החוזים לרכש אמצעי לחימה התבסא שיתוף־הפעולה עם הציכים גם בקשרי התעופה האזרחית. אהוד אבריאל )״איתי״(, מרכז הפעולה בצ׳כיה, הודיע לגליל׳ ולרמז, כי ״חברת התעופה הצ׳כית * ב־ מסה הכוח של ״קר״ת׳״. במקו• הוקם גם מחנה לח״׳. כמתואר להלן, שוכנו במקום עד סוף ינואר חיל־האוויר. לאחר שהצבא עזב את המקום, שוכנו בו עולים. סגל בית־הספר בש״ח־מוניס. מימין לשמאל: א׳ בזר, י׳ , ט׳ סיני, רבינוביץ )רס״ר בית־הספר( ו־׳׳ מצא , פיאסל 40 » קבלה הודעה ששדה בארנון ביקשו להתקשר עם שדה התעופה בפראג ולהודיע לחברה, המוכנה לפתוח בשרות מצ׳כיה לארץ, את שמו בעקבות זאת עדכן רמז את 87 של שדה התעופה, כאשר ״את כל הסדורים אפשר לסדר בעפר׳ שאול מאירוב כי הם עומדים בקשר עם נציג החברה בארץ, וכי הודיעו להם כ׳ יוכלו לנחות במטוס דקוסה בשדה תל־אביב בתנאים הבאים: הודעה מראש של 88 הם גם הבטיחו כי ״משא ומתן על שירות קבוע ננהל ישר עם בא כוחם כאן אחרי הירידה הראשונה״ ואכן, בפגישתם של ״באי־כח משרדי הנסיעות בתל־אביב״ ב־ התעופה הצ׳כית, שיש אפשרות לקיים טיסה יומיומית של מסוס צ׳כי לארץ. באותה פגישה נבחרה גם ועדה של שלושה אנשים, המייצגת את משרדי ״טיל״, ״פלטורס״, ״אוניון דויד״, ועליהם הוטל ״לנהל משא ומתן עם באי כוח המוסדות ולפקח על מכירת הכרטיסים״. בה־בשעה התבקש ככל הנראה ברוך פרליס, מנהל השדה, באופן עקרוני לירידת אוירונים בת״א״; אם החיל מתנגד — האם .א. להודיע להם ״האם מתנגדת מחלקת הח מוכן הוא להקצות ״לרשות השרות האזרחי איזה שדה תעופה אחר״; ואם אין התנגדות לנחיתה בשדה תל־אביב, האם אפשר לעשות סידורים, כגון חדר־המתנה, קנטינה, חדר־מכס וכוי; ולבסוף - ״כמה מקומות צריכים בה־בשעה פנו גם נציגי חברת ״ללויד ימי ארץ־ישראלי בע״מ״ לראש 89 להשאיר עבור אנשי המוסדות והארגון?׳ עיריית תל־אביב, ישראל רוקח, וביקשוהו לאשר להם את פעילות החברה משדה התעופה בתל־אביב; שכן לדבריהם הנהלת החברה האמריקנית, שאותה הם מייצגים, אישרה ״שהיא תסדר שרות מסחרי ע״׳ אוירונ׳ דקוטה בקו רומא תל־אביב כדי לשרת בתנועה זו ואחרת לאירופה״. הם ביקשוהו אפוא להמליץ עליהם בפני ״השלטונות המתאימים״ ולאשר להם את ״הרשות להשתמש בכל המתקנים לשם הפעלת השרות הזה אשר אולם נכון לאותו המועד היה צריך ״לברר סופית״, כדבריו 90 יהיה כנראה דו שבועי בשדה התעופה בתל־אביב״ של מזכיר העיר תל־אביב לראש העיר, ״עם יתר המוסדות המעונינים אם אפשרי היה להשתמש בשדה התעופה 9, העירוני לצרכים ציבילים...״ }M : : פעילותה המבצעית של טייסת י יי: י 7u/S/>. : י י 0 %// לרנל ההפרת המערכה, החליט ה הפתקג י א׳ בשדה התעופה בתל־אביב הלכה לכבוד - הנהלת הכרת •*וירון" והתרחבה. לכן הוחלט לבסוף שלא י לאשר טיסות אזרחיות סדירות וקבועות של מטוסים, השייכים לחברות התעופה השונות, לשדה הנותר י ט •ופעליו בפקודת ש 13)0)01 דעתו ובהו!*כ ל נחיתות כאלה - בעיקר נחיתות י הכנסה ת , בהודעה זו. בהו״ם להכרעת הנהלת, הסוכנות םןאים מ , סןמ ^ת1 העתק: ש י—״———י י י י העברת חברת ״אוירון״ לפקודת שירות האוויר התעופה האזרחית הופנו אפוא בדרךכלל לשדה התעופה בחיפה. זה שימש גם חיפוי רשמי למטוסי חברת התעופה האזרחית הצ׳כית, אשר מטוסיה החלו להעביר גם משלוחי נשק מצ׳כיה לישראל )הצ׳כים דרשו בכל תוקף, שהנחיתה הראשונה שלהם תהיה בנמל תעופה אזרחי המוכר בעולם(. לדברי מפקד שדה התעופה בחיפה, ג׳ו רענן, ״המטוסים האלה נחתו כמה פעמים בחיפה תחת אף הבריטים שספק אם ידעו או לא ידעו מה מתרחש. קיבלו על ידינו חותמות כניסה חוקיות של שדה תעופה אזרחי חיפה״. משם טסו לתל־אביב או לשדה התעופה עקרון, שפונה כבר מן הנוכחות הבריטית, ופרקו את הנשק; ובבוקר חזרו שוב 92 לשדה תעופה חיפה, קיבלו באופן חוקי את חותמת היציאה שלהם, וטסו בחזרה לצ׳כיה 41 יואנ במלחמה לעצמאות חיל־האוויר , בסים הבריס• בארץ רכישת שדה התעופה בעקרון היתה חלק מפעולה נרחבת מסעם מוסדות היישוב היהודי בארץ )שחמה בעיקרה על־ד׳ מכם שומאכר( לרכישת שדות התעופה, שנבנו על־יך הבריסים והלכו והתבססו במהלך מלחמת העולם השנייה. משדות אלה המריאו גם מסוסי חיל־האוויר הבריטי לחיפוש אחר ספינות המעפילים, תוך שהם מדווחים לחיל־הים הבריטי, שפעל * כזכור, הוכחה 93 ל״רוטן חיוניותם של שדות התעופה הבריטיים גם בתוכנית רמז־שכטמן להקמת חיל־האוויר היהודי: הם ראו בהם את הבסיסים המרכזיים לפעולת הכוח האווירי המתוכנן. לקראת סוף ספטמבר 1947 ממשלת בריטניה לפנות את האזור, החל חיל־האוויר הבריטי בהכנת התוכניות לפינוי. המדיניות הבריטית ביחס לשדות התעופה לא היתה ״אדמה חרוכה״: הם לא הרסו את המתקנים השונים ולא AIR FIELDS USED BY THE ®A f IN PALESTINE (UP TO \ 948 מפה של בסיסי ה ״ * בתגובה על כר נערכו פעולות תגמול נרחבות של ארגוני המחתרת היהודיים. בין ליש״נו. אנטי־בריטיות חמורות, ובמהלכן נהרגו אחת הפעולות הידועות יותר היתה זו של האצ״ל בלילה שבין בפתח־תקווה ובלוד, שבמהלכה פוצצו ו קשות במורל החיילים הבריטים, ששירתו באר׳ךישראל לאחר שנים של שירות בזמן מלחמת העולם. בתגובה לפעולתם של ארגוני המחתרת היהודיים החלו הבריטים במבצע ״אגתה״. פעולות הטרור נגד שדות התעופה הבריטיים במהלך הרבה של מטוס׳ ושהמשימות יכולות להתבצע באופן יעיל גם ממצרים או קפריסין, ואפילו ממקום מרוחק כמו מלטה. 42 יק״ ההתחלות והיסודות 3 פגעו בגמישות המסלולים. מדיניותם הוכתבה בהתאם לשיקול המשפטי )הקרקע של חלק מהבסיסים היתה חמרה(; לצרכים המיידיים השוטפים של הצבא הבחס׳ בכלל הרבה יותר - לשיקול הכספי. תוכנית הפינוי הראשונה הוכנה ב־ *94 ומועדם: דרום הארץ - עד מחצית אפריל ״פתח שוב, יקלוט את הס״סות המתפנות מעיךשמר, ויהיה השדה היחיד שממנו יפעלו מסוסי הקרב של חיל־האוויר הבריטי בתוך מובלעת חיפה, עד שיוכלו להתפנות באופן סופי לניקוסיה שבקפריסין. המטה בירושלים היה אמור להישאר פעיל אף הוא עד לרגע האחרון. הטייסות ברמת־דוד )לנקסטרים וספיטפ״רים( היו אמורות אפוא להמשיך בטיסות מבצעיות עד לסיום המנדט לשם משימות קישור עם יחידות הצבא, הגנה אווירית על שיירות צבא בכבישים והבטחת מובילי הדלק והמים. מועד הפיט׳ הסופי של חיפה וסביבותיה )כולל רמת־דוד( נקבע ל־ לוודזמנים מפורט לפינוי המחנות השונים, והוקמו ^ !) j js *rf _ f יף י וציוד בלתי־חיונ״ם או בלתי־כדא״ם מבחינה •כ עPy-fa > 03l rGy )yd .^.s.,) ^ י .יvijU ifrln / התעופה״ Q3>r /ג״ז} ייאו. ׳ \ J J ) , 5r בטיט עקיר)עקרון - תל־טף(. עוד בינואר J 1 J J J ״־־־ עקיר, שכן ועדת הפיקוח של האו״ם, שהיתה J3s ״ - //י אמורה לשמור על הסדר הציבורי בארץ־ישראל , ^j^R. 194fl ]flJf fy היתה ה׳׳הגנה״ מעונינת מאוד להעבירו לידיה ן,'ר V י*׳* ׳ ? J'iLl C?3 ," 'ת ע קניית בסים תל־נוף ממשלת הוד־מעלתו המלך ג׳ורג׳ השישי כחלק אינטגרלי ממערך אססרסג׳ בריסי, , * ראשיתו של הבסיס בשנת שנועד לחזק את מעמד בריטניה בחזית המזרחית בכלל ואת מעמדה באזור; לתת מענה ל״מאורעות״)שכונו בדיעבד ״המרד הערבי״( שהלכו והחריפו בין השנים פועלים וחיילים יהודים וערבים, ותוך זמן קצר הושלמה סלילת שני מסלולים ראשונים, שהוכשרו לשימוש מסוסי קרב ומפציצים: המסלול הראשון, בכיוון ורוחבו המערבי הלובי־המצר׳, ועם התקדמותם של הכוחות הגרמניים בדרום רוסיה לכיוון הקווקז, נערכו תוכניות שונות לביצורה של הארץ, ובין היתר הוכשר השדה ברמת־חד לפעילות מבצעית. הבסיס פוצל לשני מחנות: מחנה המגורים הראשי במרחק והמחנה השני ליד השדה, ובו המשרדים ומקומות העבודה. בתחום שדה התעופה נמצאו האנגר גדול ושני האנגרים קסנים, מקומות חניה, מחסני דלק ומחסני תחמושת בגודל 43 ממטוסים קלים - ל א יונ במלחמה לעצמאות טקם מסירת תל־נוף ליישוב היהודי בעטרות, וב־ אמורים היו הקצינים הבריטים המשרתים )העובדים על הקרקע( לעזוב את עקיר. לאחר משא־ומתן ממושך נרכש הבסיס לבסוף עלייה דוד מסמן, יליד רחובות, אשר במהלך מלחמת העולם השנייה עבד כקבלו־משנה עבור * וזה95 הצבא הבריטי העבירו לידי ה״הגנה״ בסקס שנערך ב־ 1948 חסיבת ״גבעתי״ התמקם במקום, וב־ טרם היו האמצעים הנחוצים - לא כוח־האדם ולא מסוסים — כדי להתחיל בפעולה. כן חשש השירות מקרבתו של השדה לכפרים הערביים, העלולים לפגוע בפעילות האווירית שלו. רק ב־ בכוננות לקבלת מסוסי התובלה, העתידים להגיע מאירופה ומארצות־הברית. היה בכך משום ביטוי ממשי להערכה שרווחה אז — שהנה קרובה הגעתם של מטוסים אלה; אולם לא כך אירע במציאות, ובינתיים הלכה ונמשכה היערכותו של שירות האוויר להתבססות בשדה. ב־ 2 של ״חיל התעופה״, שתספל במטוסים שימוקמו שם, במטוסים עוברים, ואף תהיה בעלת יכולת ״החזקת נספחת״ לצרכים שמחוץ לבסיס; וכן תערוך איסוף של ״חומר מכני במקום״ ותתקן אותו במידת האפשר, ותדאג ל״אמון 96 האנשים במקצועותיהם השונים כדי להתאימם לעבודה יעילה ביחידת חיל התעופה״ בשלב ראשון היתה כוונה להקצות ביום שיש׳ ובנין המקום לפי התכנית הקבועה דו־מנוע״ם. להכין תכנית שרות עבור הפעלת ששה מטוסים דומנוע״ם״; וגם יחידת קשר, שתקים מיד ״ פקוח תנועה סדירה לשדה, ולארגן את מפקדת השדה ואת השירותים לפי התקן המוכן; ולבסוף - ״הפעלת המחנה כיחידת חיל התעופה״. יעקב )״ג׳ק״( פרנק, שהיה קודם לכן מפקדה של יחידת ״צפורה״ בשדה התעופה לוד )זו נועדה להגן על העובדים היהודים בשדה ופונתה משם ב־ המצומצמת שהועברה לשם. * באותו זמן פנה אליו ראש מועצת רחובות, בן־ציון הורוביץ, וביקשו לפעול לרכישת שדה התעופה עקיר, אשר שכן על אדמות הכפר הערבי עקיר; סמור לו היה גם הכפר הערבי קסרא. בעקבות זאת פנה נוטמן לקולונל סימור בסרפנד, שאתו כבר חיו לו קשרים בעבר, והציע לו לרכוש את השדה תמורת ועוד 44 יי! א ההתחלות והיסודות 3 הבסיסי• ברמת־דוד ובעיו־שמד ב־ ולהשתמש בו עד לתאריך הפינוי הסופי, שכן על־פי התוכניות הבריטיות היו אמורות לעבור לשם כל הטייסות לשם כך היה צריך להשמיש את כל תשתיות הבסיס, הן לביצוע משימות הטיסה שהוסלו 97 שהיו בעיךשמר על הבסיס והן לקבלת כוח־האדם )כ־ למדי, וכוח החלוץ שהגיע למקום ב־ ומתקני דלק הועברו מעיךשמר לרמת־דוד, וב־ לארגונן של היחידות ושל משרדי הטייסות. כעבור יומיים הגיעו לבסיס מעיךשמר גם שמונה מטוסי ספיטפ״ר מט״סת התוכנית הבריטית היתה להפעיל מבסיס זה עד למלטה - הכול בהתאם למצב אז בארץ. ואכן, ב־ קצת התוכניות הבריטיות: ב־ ומאוחר יותר באותו יום העבירו בעשרה מטוסי דקוטה מכברית Fayid) דקוטה לכברית. מיד עם תחילת הפינוי היתה המשימה של טייסת על שתי דרכים, שנעו דרומה למצרים: אחת מירושלים, והאחרת מצריפין. בעקבות המעבר ההדרגתי של יחידות חיל־האוויר הבריטי מעיךשמר לרמת־דוד או לניקוסיה פשטו הכוחות הערביים המקומיים כמה פעמים על הבסיס ונטלו מכל הבא ליד. במקביל תכננו כוחות ה״הגנה״ להשתלט על הבסיס המפונה. בהתאם לח״ח בריטי היה ברור, כ׳ הכוחות הערביים ינסו למנוע בכל מחיר מן היהודים זאת ועוד, קציני מחנה עין־שמר גילו עוינות לאינטרסים היהודיים, וזו התגברה עם ריבוי 98 להיכנס לבסיס ההתקפות של ארגוני המרי על החיילים הבריטים. לכן פינו הבריטים את עין־שמר לפני הזמן המתוכנן, ובכך הקשו על מנהיגי היישוב ליישם בפועל את הרכישה: הם עזבו את המקום באופן מפתיע ב־ חמישה ימים לפני המועד שנקבע - כשהם מודיעים לרוכשים היה בסיס עיךשמר היה מבודד ונמצא בתוך סביבה ערבית עוינת זו ככל הנראה הסיבה, שבעטייה נזנחו לעת עתה התוכניות הישראליות להפוך את המקום לבסיס מבצעי וליישב אותו בכוחות יהודיים. לעומת זאת שכן בסיס רמת־דוד בתוך סביבה נוחה יחסית של קיבוצים, באזור בשליטה ישראלית, רחוק מטווח פגיעה של הסורים והעיראקים, וכך היווה את ״הכנף הצפונית״. בתוכנית של מטה שירות האוויר לפיתוח הכוח האווירי, שהוגשה ב־ מחנות חיל־האוויר המלכותי הבריטי, אשר הועברו לחיל־האוויר במהלך פרק־זמן זה ובמהלך המלחמה כולה, הקלו באורח ניכר על כל המלאכה לארגונו של חיל־האוויר: התשתיות המודרניות )בנייני מפקדות, מנהלות, מסלולים, מגדלי פיקוח וסו״ב( הוכנו בבסיסים אלה כיאה לחיל־אוויר מודרני כחיל־האוויר המלכותי, וכך עזרו רבות לחיל־האוויר בתפקידיו השונים: להתארגן במהירות להפעלת מטוסיו, להפגין בשלב מוקדם יחסית יכולת התמודדות עם חילות־האוויר הערביים, להגן על שמי המדינה, ואף להשיג עדיפות אווירית ברוב־רובה של המלחמה. לא כך היו הדברים באשר לרכש מטוסים. למעט מטוסי האוסטר, לא נרכש בארץ ולא הועבר ליד׳ שירות האוויר בארץ מהבריטים אף לא מטוס אחד. אכן, ביחס למטוסים הקלים שהיו לשירות האוויר )ט״לרקראפט, ט״גרמות 45 CTOIODD «יוכ במלחמה לעצמאות המסוסים, בתחילת ראשי שירות האוויר גם לא העלו בדעתם, ככל הנראה, שמסוסים אלה יהוו למעשה את עיקר כוחו של השירות כמעט עד סוף מאי במהלך פרק־זמן זה, עד בפועל בעיקר על ארץ־ישראלים, בוגרי הקלובים לתעופה ומחלקת הטיס של הפלמ׳׳ח, וגם על כמה ממשוחרר׳ חילות־האוויר הזרים, ובמיוחד חיל־האוויר הבריטי. אלה השתלבו ה! במערך המבצעי של החיל והן במערך הטכני, ויחדיו נשאו במרבית נטל המשימות המבצעיות והארגוניות, שבפניהן ניצב החיל בחודשים הראשונים של המלחמה. אולם בחודשים האחרונים של שנת הכוה האווירי, בעיקר על פעולת גיוס נרחבת בחוץ־לארץ - ובעיקר בארצות־הבחת. הכוונה היתה לג״ם אנשי מקצוע מנוסים, בוגרי חילות זרים, בעיקר בתפקידי פיקוד וצוות־אוויר, וכן בתפקידי שירות׳ קרקע והמערך הטכני. כמתואר להלן, היה הפער בין התוכניות לבין הביצוע בתחום זה רב ביותר. יש להדגיש: עיקר תרומתה של הפעולה הזאת הוא בהנחת היסודות לרכש ולגיוס, שתוצאותיהם באו ליד׳ ביטוי בסופו של דבר למן סוף חודש מאי ואילך. כאמור, רמז ושמיר, העתידים למלא תפקידי־מפתח בהקמתו של חיל־האוויר במהלך מלחמת העצמאות, הסתמכו בתוכניתם באורח ניכר על הפעולה בארצות־הבחת. אולם לא כך התפתחו הדברים; התקווה לבסס את כל צורכי הכוח האווירי על המצוי בארצות־הברית התנפצה אל מול מדיניות האמברגו האמריקנית, אשר שמה לאל כמעט את כל התוכניות הללו. 46 פרק ב תל רכש םס א בין מזרח למערב: אמברגו בתוכניתם להקמת כוח אווירי מאוקטובר כל יהבם על פעולת רכש וגיוס בארצות־הברית. אולם הנחתם זאת לא עלתה בקנה אחד עם המדיניות האמריקנית כלפי המזרח התיכון בכלל, ו״שאלת פלסטין״ בפרס, כפי שהלכה והתגבשה בתום מלחמת העולם השנייה. היעד המרכזי במדיניות זו היה הרצון להפוך את המזרח התיכון לאזור השפעה אמריקני עם אוריינטציה למערב, ולבלום את החדירה הסובייטית אליו. האמריקנים, כמו גם הסובייטים, התייחסו למזרח התיכון כזירה חשובה במאבק הביךגוש׳ הגלובלי. בעיני מעצבי המדיניות האמריקנית באותן שנים נבעה חשיבתו של המזרח התיכון ממכלול של גורמים פוליטיים, גיאראסטרטג״ם וכלכליים. על־פי התפיסה האמריקנית, במקרה של עימות עם הסובייטים מאפשר המזרח התיכון שליסה על האגן המזרחי של הים התיכון ותעלת סואץ, ויכול להוות בסים קדומנ׳ לצבא האמריקני, לצורך קיצור קווי אספקה ותקשורת. בנוסף היה גם האינטרס הכלכלי: המזרח התיכון היווה מקור חשוב לנפט, וזרימה חופשית ובטוחה של נפט זה היתה חשובה לכלכלה האמריקנית, המתאוששת ממלחמת העולם השנייה, ולשיקומה של אירופה. אחד המרכיבים המרכזיים במדיניות זאת היה אמברגו הנשק לאזור. ההחלטה נתקבלה בממשל ב־ בנובמבר ההחלטה , וחומרי מלחמה אחרים המיועדים לשימוש ׳פלסטין׳ או ארצות שכנות עד להתבהרות המצב באזור״. על איסור מכירת נשק לצד היהודי נגזרה מתפיסתם של גורמים בממשל, שאיזון ביחסה של ארצות־הברית ליישוב היהודי ולמדינות ערב הוא תנאי להגשמת יעדה הבסיסי של ארצות־הברית באזור - שמירה על שלום 2 ויציבות כלכלית, פוליטית, בטחונית; קידום היוקרה האמריקנית; והבטחת האוריינטציה של האזור כלפי המערב בכנס שגרירי ארצות־הברית במזרח התיכון, שהתקיים באיסטנבול בסוף נובמבר התקבלה החלטת החלוקה של ארץ־ישראל, העריכו האמריקנים שאמברגו נשק, שיישמר אפקטיבית על־יד׳ האו׳׳ם, ימנע נשק משני הצדדים, ׳תחם את המלחמה, וימנע גלישת הסכסוך והפיכתו ממקומי לגלובל׳; יקשה 3 על הצדדים הלוחמים לרכוש נשק בשוק השחור; וייצור קיפאון צבאי שידחף את הצדדים לפשרה פוליטית הגורם המרכזי להחלטה היה אפוא הרצון להישאר נ״סרל״ם, מתוך הנחה שרק שמירה על מאזן הכוחות יכולה להביא להגשמת תוכנית החלוקה, ואילו סיוע צבאי לאחד הצדדים - ובמיוחד ליישוב היהודי - יפר עם זאת, לצד עמדה עקרונית זאת התחולל במהלך כל התקופה 4 את המאזן וימנע את הגשמתה של התוכנית מאבק בין זרועות הממשל השונות על המשך האמברגו או ביטולו. במאבק זה מילאו תפקיד גם ״שחקנים״ אחרים שעמדתם השפיעה על תהליך קבלת החלטות, וביניהם בריטניה והאו״ם, ואף ארגונים ציוניים בתוך ארצות־הברית. עדות ראשונה על הכוונה לאסור מכירת נשק למזרח התיכון ועל מניעיה ניתן לראות במזכר מ־סו בנובמבר 1947 47 יונ במלחמה לעצמאות איסור מתן רשיון ליצוא נשק למזרח התיכון בנימוק שהמצב באזור מתוח, והיענות לבקשת ממשלות ערביות וארגונים יהודיים עלולה להביא לכך, שערבים ויהודים יעשו שימוש בנשק אמריקני כדי להילחם זה בזה - דבר העלול ליצור איבה כלפי ארצות־הברית. ׳תר־על־כן, הוא המליץ שהאיסור יהיה מיידי ויכלול גם נשק שלגביו יש כבר רשיון אך עדיין לא נשלח ליעדו. יום לאחר פרסום ההחלטה התריע מזכיר המדינה, כ׳ לאור המצב בשטח ואיומי מדינות ערב מצפים במשרד החוץ ש״הסוכנות היהודית״ תבקש אישור ממשלתי ליצוא אספקה צבאית מארצות־הברית לפלסטין; והוא הציע להשיב, שעד לסיום המנדט יש להפנות בקשות כאלה לבריטים, ואהר־כך לוועדת האו״ם. שלטונות ארצות־הברית ידעו כ׳ גם כלי־הטיס האזרח״• מהווים פרצה באמברגו, שהרי מטוסי התובלה שימשו להובלת נשק בכיסוי חברות־קש למיניהן. יתרה מזו, במצב שהשתרר במזרח התיכון היתה חשיבות אף למטוסים קלים. לפיכך פורסמה במרס יש לציין, 5 לחימה, ויצואם טעון רשיון של משרד החוץ. בעניין זה אף השיגו האמריקנים הסכמה מצד בריטניה שבמאי 6 מ׳׳צבא ההצלה הערבי״, שלמרות יתרונו הכמותי סבל מחוסר ארגון וממחסור חריף במזון ובציוד רפואי ב־ הקהילה הבינלאומית את עמדתה של ארצות־הברית. החלטת הממשל נתקבלה למרות שהאמריקנים היו מודעים לכך, כ׳ ללא סיוע חיצוני ניכר הקמתה וקיומה של המדינה היהודית מוטלים בספק. הממשל שמר על מדיניות האמברגו בצורה קפדנית ככל האפשר עד ספטמבר זאת הצליחה ישראל - בסיוע ארגונים ציונ״ם וגורמים אוהדים לא ממשלתיים - לפרוץ את חומת האמברגו האמריקני והבינלאומי. האמריקנים היו מודעים לנסיונות אלה, אך למרות מאמצי זרועות הממשל השונות 7 לא הצליחו למנוע אותם לחלוטין ״למצוא מומחה בעל דרגה גבוהה של השכלה וניסיון״ עיקר פעילות ה״הגנה״ בחוץ־לארץ התרכז בארצות־הברית, בה שכנה קהילה יהודית גדולה מאוד ובעלת משאבים ניכרים. כפי שראינו גם בתוכנית רמדשמיר, היו הציפיות מקהילה זו גבוהות ביותר. כבר ב־ 1947 ארצה מיד, השאר יהיו מוכנים, לגייס מ׳ שהיו חיילים להיות מופנים ארצה, למצוא מומחה בעל דרגה גבוהה 8 של השכלה וניסיון דרישה זאת הועברה לשלמה רבינוביץ )שמיר(, שהחליף באביב משלחת ה״הגנה״ בארצות־הברית. באותה עת הגיעו לשם גם טדי קולק, חבר קיבוץ עיךגב, ודני אגרונסק׳, שבא לצורך קניית ציוד דפוס לעיתון פלסט״ן פוסט, שאביו, גרשון, היה עורכו. שניהם השתלבו בפעולתה של משלחת ה״הגנה״. בעקבות פנייתו של בךגוריון נפגש שמיר עם קולונל דוד )״מיקי״( מרקום, בוגר וסט־פוינס ובעל עבר צבאי מרשים, ואף הוא החל בחיפוש אחר יהודים כדוגמת אלה שחיפש בן־גוריון. משלא נמצאו כאלה באותה שעה, הגיע מרקוס עצמו לארץ בחודש ינואר תחת זהות בדויה בשם מיכאל ביחידות ה״הגנה״ השונות בשבוע הראשון של חודש מרס, הגיש לבךגוריון ח״ח קודר על יכולתן. בחודש אפריל שב מרקום לארצותיהברית, גם כדי לגייס מועמדים לשירות בארץ. הוא איתר 9 אולם אלה דחו את הבקשה, והוא נאלץ אפוא לשוב חזרה לארץ כעבור זמן קצר בה־בשעה פעלה גם הסוכנות היהודית לכונן תשתית גיוס מתאימה באמריקה. הוקם ארגון ״אדמה ועבודה 48 ״!ב תל 0 למען ארץיישראל״, שקידם את נושא הגיוס שם. הקמתו אושרה על־יד סדי קולק, והוא נוהל על־יד׳ מ״ג׳ור לסל׳ אהרן, מקציני הבריגדה היהודית. תחילה קם הארגון כסוכנות גיוס לגברים ונשים, שביקשו לעבוד ביישובים החקלאיים; לאחר מכן, במימון הסוכנות היהודית ובשיתוף המוסדות היהודיים השונים באמריקה, החל הארגון לגייס מומחי חי״ר וארטילריה. למרכז הגיוס העיקרי בניחורק היו שלוחות נוספות ברחבי ארצות־הברית 10 )המשרדים בלוס־אנג׳לס, פילדלפיה, שיקגו, מינסוטה ועוד(, ואלה איתרו וגייסו מועמדים פוטנציאליים באזוריהם מרכז הפעולה בניחורק, שבו התמקם קולק, היה באחת הסוויטות ב׳׳הוסל פורסין״, בין שדירת מדיסון והשדירה החמישית. זה היה מלון דירות מיושן בבעלות ראובן ופאב׳ בארנס. המקום שימש כבר את יעקב דור׳ בתחילת פעולתו, וכבר אז התנדבה פאני לבצע עבודות מזכירות עבורו. ערד נחום ברנשטיין, אשר העניק ״עוץ משפם׳ ל״מחתרוד והקים את המסגרת שבו יכלה לתפקד, דאג להקפיד על מידור מוחלם בפעולות, ועל ״הצמדתן״ לכמה חברות כיסוי, כדי למנוע את חשיפת הארגון כולו. לרשותם עמדו משרדים הן בקומה העליונה של המלון והן בקומת הקרקע; במרתף הבניין עצמו שכן מועדון הלילה המפורסם ״קופקבאנה״. מדי לילה בלילה עלו ממנו קולות התזמורת והשירה )ביניהם אף קולו של פרנק סינטרה וכוכבי זמר אחרים מאותו זמן(. לאה בר, אשר ניהלה את משרדו של טדי קולק באותה תקופה, סיפרה לימים על אווירת העבודה שם: העבודה נמשכה מסביב לשעון, ללא סדר יום קבוע והתנהלה בהתאם לאינטנסיביות הארועים והצורך לתאם את התקשורת עם הארץ, שהפרשי הזמן בינה לבין ניו יורק עמדו על כשבע שעות. יצירת הקשר היתה בעייתית לא רק בשל פער השעות, אלא גם בשל המחסור בטלפונים ובאמצעי קשר אתרים. כך התנהל חלק הארי של התקשורת בעזרתם של חובבי רדיו, שהעמידו את הידע והציוד שלהם לטובת המשרד. הקשר עם הארץ התבצע בימים קבועים, בשעות קבועות, כך שאותם נמענים ידעו בדיוק מתי עליהם להיות מוכנים לקבלת ההודעה מניו יורק. הטלפון היחיד הזמין 11 היה בבעלות המלון ומובן, כי דבר זה הגביל את יכולת השימוש בו לדברי בר, כל ״הדו״חות, וכל תכתובת אחרת, הועברו אל השליחים שהגיעו מהארץ ואלה העבירו אותם ישירות ליד׳ אנשי משרד הביטחון או אף לבךגוריון עצמו. תהליך זה נדרש הן בשל רמת הסיווג הגבוהה של המסמכים, והן בשל הפיקוח ההדוק של גופי המודיעין האמריקאים על פעילות המשלחת. בתנאי התעבורה דאז, בהם לא התבצעו טיסות ישירות בקו ארה״ב—ישראל, משמעות הדבר היתה, כ׳ דו״ח שיצא מניו יורק הגיע לארץ רק כעבור ׳ומ״ם־שלושה, בהם טס השליח מארה״ב לאירופה, שם המתין לעלות על טיסה 12 המגיעה לארץ״ יהודה אח׳ שנשלח מהארץ נקלע אפוא למציאות זו בארצות־הברית. בהגיעו לשם הפגישו רבינוביץ עם אדולף )״אל״( שווימר, בעל רשיון טיס פרטי שעבד כמהנדס טיס בחברת התעופה בפניו קודם לכן כמה רעיונות באשר לצורת הפעלתם של מטוסי תובלה שיירכשו בארצות־הברית לשם העפלה אווירית מאירופה לארץ. ארזי נלהב לשמע תוכניתו של שווימר, וראה בה את הפוטנציאל הגלום להעברת אמצעי הלחימה שיירכשו בארצות־הברית. הוא אישר לו אפוא להתחיל בביצועה. תוך זמן קצר רכש שווימר עשרה מטוסי קומנדו)מטוס דרמנוע׳( ושלושה מטוסי קונסטל״שן )מטוס ארבעה־מנוע׳( יהודה אתי1 &JV 1y* אל שווימר יוכ במלחמה לעצמאות אל שווימר בברבנק, קליפורניה והחל בגיוס הצוותים להשמשת המטוסים ולהססתם. שווימר פעל בתחילה עם הסייסים סם לואיס וליאו גרדנר והמכונאים ויליאם סוסנוב ורונלד סלק, ומאוחר 13 יותר הצטרף אליהם גם הסייס החלד)״הל״( אורבך במקביל לכך נעשו שם גם צעדים ראשונים לרכישת נושאת מטוסים, שעל־פ׳ תוכנית רמדשמיר היתה אמורה להעביר את המטוסים העתידים להירכש. אונייה זאת יועדה לשיים אל מול חופי הארץ ולפרוק את המטוסים כשיתאפשר הדבר בעקבות הפינוי הבריטי. אכן, כעבור זמן קצר נרכשה אונייה מתאימה והוחל בשיפוצה; אולם לא חלף זמן רב, ובעקבות גילוי מסען התוכנית עלתה בתוהו. גם בעקבות כשלונה של תוכנית זאת נקלע ארזי לקשיים כספיים ניכרים, ואלה הקשו גם על הפעולה של שו אחד הפתרונות של אל שווימר היה העברת הבעלות על כל המטוסים תחת שמה של חברת לפס״א L.A.P.S.A.) משדה התעופה בטוקומן לכל רחבי ארצות־הברית ואירופה. חברת בראשותו של אירווין)״סוויפט׳״( שינדלר, שימשה לקבלתם, לרישומם ולביסוחם של צוותי־הא שהתנדבו לפעולה. ידידו אירווין )״סטיב״( שוורץ, אף הוא סייס אזרחי במקצועו וציוני נלהב, נתמנה לתפקיד נשיא החברה. חברת להתאוששות מופלאה, וכעת התמקמה בבניין משרדים מפואר בניו־יורק. אחד המתנדבים הראשונים, שהצטרף לקבוצתו של אל שווימר, היה לואים )״לו״( לנארט - טייס לשעבר בצי האמריקני. לאחר שהאזין לנאום של רס״ן לסלי אהרן מהבריגדה היהודית בבית־כנטת מקומי, החליט להתנדב, הצטרף לאנשי אל שווימר, ונטל חלק ברכישת אחד ממסום׳ הקומנדו. מתנדב בולט אחר אז היה החלד )״הל״( אורבך, ששירת כסייס בצי האמריקני במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחריה עבד במינהל התעופה האזרחי כמפקח תעופה כללי באוקלנד שבקליפורניה. כאשר ביקר בשדה התעופה של אלינור רדניק בב״קרספילד, קליפורניה, היא הכירה לו את סם לואיס, שלדבריה ״היה הטייס הראשי במה שעתידה להיות חברת תעופה״ העתידה לקום בארץ־ישראל. לואיס* סיפר לו על כל הפעולה שנעשתה עד אז, והפגיש אותו עם מרכזי הפעולה. בעקבות זאת התפטר אורבך מעבודתו, והצטרף לפעולות הרכש והטסתם '4 של מטוסי הקומנדו לארץ אלברט )״אל״( ר״זן, סייס הוא על־יח אנשי שווימר, שחיפשו אז טייסים להטים פליטים, אך נדחה. לאחר כחודש, בתחילת שנת נוצר עמו קשר על־יד׳ הארגון ״אדמה ועבודה למען ארץ־ישראל״. בעקבות זאת הוא עבר לפנמה והצטרף 16לורנם )״לארי״( ראב, ששירת במלחמת העולם כטייס מפציץ, גויס באותה הדרך 5 לפעולתו של סם לואי אלינור רדניק בב״קרספילד סם לואיס שירת בשנות מלחמת העולם השנייה והעביר במשך שנים אלו מסוסים שיוצרו בארצות־הברית מעל לאוקיינוס האסלנס׳ הצפוני. לאחר שחרורו סס כקברניס בחברת .עד שהתפסר ממנה בראשית 50 ™!ב תלויים כאוויר אליהם הצסרף גם נורמן מוניץ. לאחר שעזב את צבא ארצות־הברית הצסרף לאירווין )״ססיב״( שוורץ ולליאו ' גם נסיבות התנדבותו של שמואל)״סם״( פומרנץ היו דומות. לאחר שחרורו מחיל־האוויר האמריקני 7 גרדנר הוא עבד בחברות תעופה שונות כמהנדס. בשלהי גם סייס18 וביקש ממנו להשתתף בפגישות, ובמהלך החודשים הבאים הצטרף לפעולות הרכש בחוץ־לארץ הצי לשעבר, פיל מרמלשס״ן, נפגש עם ססיב שוורץ והצסרף גם הוא לפעילות הובלת נשק ומסוסים י הרולד פא״ס, סייס 9 לארץ־ישראל 20 נציגי ה״הגנה״ בפילדלפיה, וסייע לאנשי שווימר בכל הקשור לרכש ותחזוקה בין המתנדבים האחרים, שנטלו אז חלק בפעולה להוצאת מסוסי התובלה מתחום ארצות־הברית ובהעברתם לישראל, נכללו גם הטייסים ויליאם )״ביל״( גרזון, ארנולד אילוו״ס, רוברס דניאל )״בוב״( פ״ן, מרסין ריבקוף, לארי ראב, בוב לוח, רימונד )״ר״״( קורץ, שלדון אייחל ופיליפ )״פיל"( שילד; כן הצטרפו לפעולה זאת ויליאם ליכסמן )נווט( וארנסס )״אתי״( מסליק )מכונאי, מתנדב לא יהודי(. רובם ככולם היו עתיר׳ ניסיון בקרבות אוויר ובטיסות תובלה. עם צוותי התובלה גייסו נציגי ה״הגנה״ באמריקה גם ס״ במערך הקרב של חיל־האוויר. מרבית אלה שפנו אליהם נענו ברצון. אחרים כלל לא חיכו עד אשר פנו אליהם, אלא מצאו את הדרכים להגיע למחפשים. כך, למשל, העיד לימים שמואל )״סם״( בושם, סייס לשעבר בחיל־האוויר האמריקני, כ׳ בילה ימים רבים ״בחיפושים אחרי דרך להגיע ארצה. ביקרתי במוסדות רבים שהיו קיימים אז בניריורק, ואשר היה להם קשר עם הארץ, אבל רק אחרי מאמצים רבים הצלחתי למצוא דרך להתקשר עם מאוחר יותר התנדבו גם אנשי צוות־אוויר אמריקנים לא יהודים, בין אם מתוך הרפתקנות, בין אם 21 ההגנה״ מבין אלה וגם מבין אלה היו לא מעטים, שהציעו את שיחתם בגלל התמורה הכספית 22 מתוך אידיאולוגיה הגבוהה שהובטחה להם אז. חלקם היו אז חסרי תעסוקה, וההזדמנות שלהם לתעסוקה - ועוד בתחום האווירי - שימשה גורם לא פחות חשוב משאר הגורמים המנויים לעיל. תוכנית ״יקום פורקן״ ו״תקנון גיוס״ בעקבות הדיווחים של ארזי לארץ בדבר רכש מסוסי התובלה, גיבשו רמז, שכסמן )שמיר( ועמי קופרמן במסה שיחת האוויר את תוכנית ״יקום פורקן״ להפעלת המטוסים ולקבלתם בארץ. בתוכנית נקבעו הקודים להתקשרות עם המטוסים במהלך טיסתם לארץ ושיטת הזדהותם בהגיעם לנחיתה בארץ. כן הוחל בהכשרתם של מסלולי חירום לאורך חופי הארץ לנחיתתם של המטוסים, לפריקת ציוד הלחימה ולהמראתם חזרה. בתוכנית פורט מצבם של מסלולים אלה. גם שדות התעופה, שהוכשרו על־יד הבריטים בארץ, נכללו בתוכנית. כן הוחל בפעולה לקבלת אישור לנחיתת המטוסים באחד משדות התעופה של אחת ממדינות אירופה בדרכם מארצות־הברית לארץ. במקביל לתוכנית ״יקום פורקן״ גובש גם ״תקנון גיוס״, והוא התבסס על העיקרים הבאים: ההתגייסות לשיחת האוויר תיחשב בהתנדבות אישית של המגויס לשירות מלא במשך כל תקופת החירום בארץ־ישראל, אך עם זאת יוכל המתגייס להשתחרר כל אימת שימצא לנכון; המתגייס מתחייב לצאת מארצות־הברית ולבוא לארץ־ישראל גם אם ״עשה הדבר בדרך בלתי־חוקית; בדמי הנסיעה הלוך וחזור ״שא שירות האוויר; בהתחשב במקצועו של המתגייס ובנסיונו תיקבע דרגת משכורתו כאחת מחמש דרגות שכר ״המקבילות בערך לדרגות הארגון סם פומרנץ 51 r>D א במלחמה לעצמאות ממשכורתו, או לא פחות מ־ יוכל לקבל ישירות לחשבונו בארצות־הברית. עוד קבע התקנון את צורת המימון של ״סידורים אחרים״: דיור, מזון, טיפול רפואי וביטוח. אלה מומנו רובם על־יד שירות האוויר, ומקצתם על חשבון המתגייס. הוצאות הלבשתו האישית ימומנו מכיסו, ואילו ההוצאות על בגדי עבודה בעת פעילותו בשירות יחולו על שירות האוויר. עיקרי תקנון הגיוס התבססו על נוהלי הגיוס, שהיו קיימים בארגון ה׳׳הגנה״, מצד אחד, ועל המציאות שהכירו מחברי התקנון בתקופת שירותם במסגרת מתוך ההנחה האופטימית, כ׳ כשיגיעו המתגייסים לאו־ץ־ישראל, כבר יהיה שירות האוויר ערוך למימוש התקנון על כל פרטיו. ׳תר־על־כן, קרוב לוודאי שהניחו כ׳ רבים מיהודי ארצות־הברית מעונ״נים להתנדב למאמץ הכללי של היישוב, והבעיה העיקרית היא ריכוז הטיפול בהם באמצעות מערכת נהלים מסודרת. אולם לא אלה היו הבעיות בתהליך הגיוס. החוק שנהג אז בארצות־הברית אסר על החזקת אזרחות נוספת לזו האמריקנית, ומי שהפר הוראת חוק זאת עלול היה לאבד את אזרחותו האמריקנית. יתרה מכך, כל פעולה שניתן לפרשה כהחזקה באזרחות נוספת עלולה היתה להיחשב להפרת ההוראות של החוק - למשל: שבועת אמונים למדינה זרה או השתתפות בבחירות במדינה זרה. הגבלה זו צמצמה באופן סבע׳ את גל ההתלהבות להתגייס לעזרת היישוב היהודי בארץ. עם זאת, קודם שנודעו מגבלות החוק האמריקני על הפעולה לגיוס מתנדבים למלחמה בארץ, נראה היה כ׳ תתפתח פעילות ציבורית ענפה לגיוס אנשים. נציגי הסוכנות היהודית בשיתוף עם הוועד הפועל של הארגון הציוני האמריקני פתחו ביוזמות לכינון תשתית מתאימה לגיוס מתנדבים מאמריקה. עוד ב־ 1947 טייסים, לוחמים, מכונאים״. שרתוק הוסיף ואמר, שהעיתון ידידי ההגנה של כ־ מתנדב מארצות־הברית לארץ ובחזרה תעלה כ־ בנוסף היתה פעולה ציבורית גלויה. כך, למשל, ב־ מדיסון, ניו־יורק. מטרת הצעדה היתה ההכרזה על הקמתו של ״לגיון ג׳ורג׳ וושינגטון״)כדוגמת ״בריגדת אברהם לינקולן״, אשר נטלה חלק במלחמת האזרחים בספרד( שכל אנשיו יהיו חיילים אמריקנים, והוא ישתתף במלחמה להקמת מדינה יהודית. רעיון זה נהגה אצל אנשי ״הליגה האמריקנית לארץ־ישראל חופשית״ - הגוף אשר בזמנו ארגן את מסע האונייה ״אבריל״ נפתח בניריורק, אלא שהתנגדות השלטונות הכשילה את מבצע הגיוס. ביום בו התנהלה הצעדה בפארק מדיסון הודיעו ממחלקת המדינה, כי דרכונים לא יונפקו למי שיבקשו לצאת לאזור הקרבות במזרח התיכון. תוך כדי כך הלכה ונמשכה הפעולה לבדיקת מטוסים ולהשמשתם של מטוסי התובלה שנרכשו. מטוס קומנדו ראשון נשלח מארצות־הברית לאירופה במרס אותו ליאו גרדנר, ואתו סם פומרנץ והנווט טטיב שוורץ. המטוס נחת באיטליה ושימש מסוס קומנדו בפרודיה, איטליה 23 לאימונם של הצוותים 52 תלו״ם באוויר ב 0 קורם הס״ם בב״קרספילד לצד יוזמתו של אל שווימר נולדה יוזמה עצמאית נוספת מצדה של אלינור רדניק: לקיים קורם סיס בארצות־הבחת. אלינור היתה בתו של המיליונר היהודי אוסקר רדניק, אחד מהתורמים הגדולים למוסדות הציוניים; היה לה רשיון סיס מסחרי, ובבעלותה היה שדה תעופה פרטי בכניסה הדרומית לעיר ב״קרספילד שבקליפורניה. בשדה 24 הופעל בית־ספר לטיס, והוא שירת מטוסים פרסיים הצעתה התקבלה, ומשה גורניצק׳ )גורן( החל בתהליך בחירת המועמדים לקורס - צעירים יהודים מארצות־הברית וארץ־ישראלים ששהו באותה עת בארצות־הברית - וכן במיונם וארגונם. ב־ו במרם בהשתתפות בארצות־הברית. בגלל קש״ הגיוס והניסיון לשמור על חשאיות נשלחו החניכים לב״קרספילד בשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה שהגיעה לב״קרספילד כללה את עמנואל רוטשט״ן, עודד אברבנאל, שדה התעופה בב״קרספילד דוד דנקנר, פלטיאל מקלף, שרה גוברמן)מקלף(. מאוחר יותר הצטרפו שלמה לנדאו )להט(, מאיר חופשי, אמנון ברמן, זהרה לביטוב וחיים סננבאום. בקבוצה השלישית היו בר־עתיד )ביל( וילנצ׳וק )ארד(, דן )״פיטר״( גילברט ומשה הירש )עופר(. רק למאיר חופשי ולעודד אברבנאל היה ניסיון קודם בסים. מדריך הסיס הראשי בקורם היה ג׳ים קנילי. שני המדריכים האחרים היו פול קלים׳, מדריך בבית־הספר המרכזי של הצי האמריקני בפלורידה, ופי• מאבל, לשעבר סיים קרב בחיל־האוויר האמריקני. מהלך הקורם כלל שלושה שלבים: טיס ראשוני, סיס בסיסי וטים מתקדם - כל אחד בן הטיסה, במהלך שלושת חודשי הקורס, התאמנו חניכי הקורם בהטסתם של ארבעה מטוסים: החל במטוס אזרחי קל ועד מסוס אימון מתקדם, דדמנוע׳, ששימש לאימון טייסי מפציצים. מטוסי האימון f הראשונים, ששימשו את חניכי הקורם, היו מסוג - •ך פ״רצ׳״לד הבסיסי הסטנדרטי בחיל־האוויר האמריקני משנת במטוס אארונקה ״צ׳מפיון״, הדומה לפ״פר־קאב. י המטוס הרביעי היה מסוג ססנה משמאל לימין: דוד דנקנר, פלסיאל מקלף, שרה גובומן, עמנואל , נןמ,א ף״ סם גם במטוס ל רוסשט״ן, זהרה לביסוב, אמנון ברמן. הטיסה המעשיים למדו החניכים את מקצועות האווירודינמיקה ותורת הטיס. בשעות הערב השתתפו החניכים בשיעורי ניווט עם ט״ם׳ המילואים האמריקנים. 25 כעבור כשלושה חודשים הסתיים הקורם, וכל חניכיו השתלבו מאוחר יותר בפעילות חיל־האוויר בארץ יוא ממטנס׳ם קלים - למ נ במלחמה לעצמאות הגיוס בקנדה תוך כדי כך הלכה והתרחבה הפעולה לגיוס !לרכש גם בארצות נוספות, שבהן היו מצויות אז קהילות יהודיות גדולות אחת מהן היתה קנדה. שלא כמו בארצות־הבחת, לא אסר החוק הקנדי על אזרחיו ללחום בשורות צבא זר. אף־על־פי־כן העדיפו פעילי הגיוס לעשות פעולה זו בחשאי, מחשש כ׳ פעילות גלויה מדי עלולה לגרור לחצים על הממשל בקנדה לחוקק חוקים כאלה. בתחילת שנת ארגון זה, בשיתוף עם ארגונים ציוניים אחרים כחברת ״עזרה 26 למען ארץ־ישראל״ שהיה בארצות־הברית לארץ־יושראל״ !״ציוד וניצחון״, עסקו בגיוס מתנדבים ובאיסוף ציוד היוני בקנדה עבור היישוב היהודי בארץ־ישראל. בין מרכזי הפעולה כולה היה סידני שולמסון, סייס לשעבר בחיל־האוויר הקנדי, בעל עיטורי שירות רבים. כעבור זמךמה הרחיבו חברי הקבוצה את הגדוד , פעולתם, והקימו מרכז נוסף בטורונטו בראשותו של בן דונקלמן - מיוצא Queens Own Rifles שירות. בפעולתם הצליחו לגייס יהודים ולשגר לארץ קבוצת מתנדבים, ששולבה יחד 27 בגדוד תוך כדי הפעולה התלבטו מארגניה אם לגייס אף לא־יהודים. דילמה זאת היתה חזקה במיוחד לגבי ג׳ורג׳ בחיל־האוויר הקנדי היה לברלינג 29שהביע את רצונו לצאת לעזרת היישוב היהודי בארץ 28 ברלינג )״באז״ מספר ההפלות הרב ביותר של מטוסי אויב במהלך מלחמת העולם השנייה - ו במשך ״הנשר של מלטה״. היו לו גם ארבעה עיטורים צבאיים. אולם למרות הצלחותיו הרבות היו לו בעיות משמעת רבות, ובגללן היססו אנשי הרכש אם לגייסו. לבסוף, לאחר ששכנע את סידני שולמסון, אושרה הגעתו של 30 ברלינג למרכז הגיוס בניו־יורק סידני ₪למסון ׳צפויה סכנה של דריכה במקום אחד׳ בדו״ח מסה שירות האוויר מ־ 1948 הפעולה לארצות חוץ צפויה סכנה של דריכה במקום אחד״. באותו דו״ח סוכמה תמונת המצב: ״הזמן הנתון, לפי ההשערה, בידינו, מחייב החשת הקניות והבאת האנשים ארצה... השעה דוחקת״. עוד הודגש, כ׳ יש לשלוח מיד שני בעלי מקצוע מטעם שירות 3 האוויר לאיטליה ולצ׳כוסלובקיתי עדכון ראשון בלתיאמצע׳ באשר לאופי פעולתו של יהודה ארזי קיבל מסה שירות האוויר עם הגעתו לארץ 1J ל־. •-,י • ר י ז . תל-טגיב גניטר יקד, c בית ווויוי, הקוטי הו *ווירי, כי אווירונים t» וטט *ו מטתיתן. הט*לה הי* *ם ייתכן הדבר טימוס באווד הבסיסים שלד. )כמובן שהכל יהיה נטור מוחלט(־, טמספ נוכל להבי )הו האטונית(, ב*ופן טכ ל*יז. אבקטך לבדוק זנין וה 7 בן־גוריון מתריע כי ״ה־ אווירונים קשה להסתיר״ 54 פיק ב תלו״ם באוויר ב־ ״שירות האוויר, במובן של יצירת זרוע אווירית״, כפי שנאמר בדיון של מסה השירות. לכן חזרו יעקב דוססרובסק׳ )דורי( ויהושע א״זיק ב־ את ענייני החיל. הפעם נתקבלה דרישתם, ובן־גוריון רשם ביומנו: ״מציעים שה״מן בה־בשעה, 32 ״צא מייד לאמריקה )יש לו פספורס אמריקני( לסדר הקניות שם וגם לגייס ס״סים וסכנאים״ ב־ - כעשרים מוכנים לעלות. מייעצת להזמין מיד בחודשים הראשונים לפעולה התנהל אפוא הגיוס במרכזים השונים כמעט ללא שום תיאום עם הארץ וללא הכוונה של מסה שירות האוויר. בעיקרה היתה הפעולה פרי יוזמה מקומית של המרכזים השונים בארצות־הברית ובקנדה. אכן, עד אז נעשתה פעולה חשובה, ויוזמיה ומבצעיה פעלו מתוך תחושה קשה של בהילות ודוחק לנוכח התפתחות האירועים הצבאיים בארץ וההחמרה שחלה במצבו של היישוב היהודי; אך כמעט לא נערך מיון מסודר ולא בחינה לבדיקת התאמתם של המתנדבים לפעולה. שינוי מסוים במצב זה החל להסתמן עם הגעתו של ה״מן שכטמן לאראות־הברית, ושל •ריס סניור )אשר שימש עד אז כמפקד ס״סת א׳( - לארץ מולדתו, דרום־אפריקה. אלה הכירו את הצרכים של הכוח האווירי בארץ והשתדלו לפעול בהתאם להם. גיוס ורכש בדרום־אפריקה יהדות דרום־אפריקה היתה מאגר פוטנציאלי גדול לגיוס מתנדבים: כ־ הידיעה על החלטת האו״ם ב־ 33 במלחמת העולם השנייה, ורבים מהם היו קצינים הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל עוררה התרגשות רבה מאוד בקהילה היהודית שם, שמנתה כ־ יהודים באמצע שנות הארבעים. ימים ספורים מאוחר יותר התכנסה עצרת גדולה מאוד בפארק בלפור ביוהנסבורג. נטלו בה חלק אלפי יהודים מהאזור כולו, וכבר אז נקרא הנוער היהודי בדרום־אפחקה על־יד׳ 34 דוברים מטעם הפדרציה הציונית והרב הראשי להתנדב לשירות בארץ בעצרת זו נכח גם נציג מוסמך של ממשלת דרום־אפריקה, ודבר זה תרם ללא ספק להגברת עוצמתה שלושה ימים מאוחר יותר, בעצרת מספת שאורגנה על־יד׳ מועצת ארגוני הנוער הציוני של 35 של פנייה זו ובמשך הזמן נפתחו 36 דרום־אפריקה, החלה הרשמת המתנדבים, נאספו מאות חתימות של המוכנים להתנדב בתחילת מרם 37 כ־ הדרום־אפריקנית למען ההגנה״, ומאז המשיכה זו בפעולות של גיוס ומיון של מתנדבים לשירות בארץ. הפעולה רוכזה בעיקרה ביד סימי ו״נשט״ן וליאו קור יותר עם בךדודו, ססיל מרגו, בית־ספר לטיסה בפלמיספונטין. נטלו חלק בפעולה זאת גם דוד דונ צוקרמן ונט לי. היתה גם שלוחה דרום־אפריקנית לארגון האצ״ל, בהנהגתו של רפאל קוטלוביץ, ואף היא 38 פעלה להגברת הגיוס שיעור ההתנדבות הגבוה מוסבר באופייה המיוחד של הקהילה היהודית של דרום־אפריקה. רובה ככולה אזורים מוגדרים במזרח אירופה )ליטא !ביילורוסיה של ימינו(, שבהם חייתה אוכלוסייה , היתה מורכבת מיוצא יהודית צפופה מאוד, ושעד להתבססות המשטר הקומוניסטי בראשית שנות העשרים היו למעוזים של התנועה הציונית. המהגרים היהודים, שהחלו להגיע לדרום־אפריקה החל בשנות השמונים של המאה ה־ לשם גם את השקפותיהם ביחס לארץ־ישראל והתנועה הציונית. שלא כביתר ארצות המערב, לא היו הבדלים 55 יונ במלחמה לעצמאות אידיאולוגיים בין מוסדות הקהילה לבין התנועה הציונית המקומית. מתנדבים רבים העלו בראיונות שנערכו אתם את השפעת הסביבה בה גדלו על נכונותם להתנדב: החינוך בבית לציונות של השואה. רבים מהם ראו בצעדם מעשה המיועד למנוע הישנות של האפשרות של רצח המוני של יהודים, הפעם בארץ־ישראל. לאחרים היה חשוב להפגין קבל העולם כולו שהיהודים מסוגלים להילחם באויביהם. קיימת סיבה מספת למספרם הרב של המתנדבים מדרום־אפריקה ולפעילות הענפה של קהילה זו למען המאמץ המלחמתי של היישוב בארץ: יחסה האוהד של ממשלת דרום־אפריקה לציונות ולהקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, וכן נכונותה להעלים עין מפעילות זו, שבאופן פ שמתנדבים מארצות־הברית היו עלולים להיענש בצורה קשה במאסר או אף בשלילת אזרחותם האמריקנית, ופעילי הגיוס היו נתונים למעקב מתמיד של יאונה להם כל רע - לפחות כל עוד לא הוגשה בעניץ זה תלונה רשמית אל השלטונות. כפי שאמר קצין 39 משטרה חשאית של דרום־אפריקה לאחד ממארגני הגיוס: ״אם לא תעוררו בעיות, לא נפריע לפעילותכם״ יחס אוהד זה לענייני הגיוס אפיין לא רק את ממשלת יאן סמאטס )שכידוע היה תומך עקבי ברעיון הציוני ומצדד נלהב בהקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל(, אלא גם את ממשלתו של ד״פ מאלאן בעלת הצביון הלאומני והאנטישמי, שעלתה לשלסון בקיץ מאחורי גישה סובלנית זו כלפי מאמץ של יהודים לסייע למדינת ישראל בשעת מלחמתה. עד מועד צאתו של סניור לדרום־אפריקה כבר שירתו בשירות האוויר כמה מיוצא׳ חיל־האוויר הדרום־אפריקני. הראשונים שבהם היו הטייסים אדוארד כהן והוגו)חגי( אלפרשט״ן)אגמון(, והמכונא׳ איב מריק. אלפרשס״ן, חיל־האוויר הדרום־אפריקני, הגיע לארץ באפריל , מיוצא קולג׳ בקינגוויליאמטסאון, והשת״ך למשפחה ציונית חמה. כנער היה חבר בארגון ״הבונים״, ולאחר מכן למד בניין. במהלך המלחמה שירת באיטליה בס״סת סוציאליסטים שתכננו את הקמת קיבוץ מע״ן־ברוך. אלפרשט״ן הגיע אז לארץ בדרך הים עם המכונאי איב מריק ואשתו חווה, ושלושתם פנו להתיישב בקיבוץ מע״ן־ברוך, שמריק עצמו היה אחד מחוגיו הרעיוניים. אליהם הצטרף באוקטובר שבילה בארץ במהלך המלחמה היוותה ככל הנראה נקודת מפנה ביחסו לציונות; הוא עזב את לימודיו בדצמבר 40 באוניברסיטה, השתתף עם אלפרשט״ן באותו קורם לבניין והגיע לארץ עם הגרעין הראשון של הטייסת המגויסת, והוגו )״חגי״( אלפרשס״ן )אגמון( הצטרף אליה כעבור זמן־מה. שליחות סניור: ״נשלח על־ידינו בהזדמנות שהיה עליו בין כה וכה לבקר שם״ ההחלטה להטיל על בורים סניור את משימת הרכש והגיוס בדרום־אפריקה התקבלה במטה השירות, ולא הובאה כלל לדיון בפני בן־גוריון. זה חתר באותה עת לריכוזיות ולתיאום פעילותם של שליחי הרכש, ולכן תבע משירות האוויר הסבר. אלכסנדר זילוני, ראש המטה, השיב לו כ׳ ״סניור הוא דרום אפריקני, והיה בטייסת. יש לו קשרים בתעופה. נשלח על־ידינו בהזדמנות שהיה עליו בין כה וכה לבקר שם. הטלנו עליו לאסוף ידיעות ואפשרויות לרכישות, ואנשים, ולהודיע לנו 41 לפני קבלת הוראות״ בורים סניור נולד וגדל ביוהנסברג להורים ׳וצא׳ ליטא. אף שבאופן רשמי לא השתייכו לשום מסגרת ציונית ממוסדת, גדלו בורים ואחיו ליאון באווירה ציונית שורשית. ב־ •רי אף עלה ליאון לארץ, אך חזר עם פרוץ המלחמה כדי להתגייס לצבא דרום־אפריקה. 56 תלו״ם באוויר נ יק3 בזמן המלחמה שירת בורים כטייס בחיל־האוויו של דרום־אפריקה, וחולץ במבצע נועז ממי הים האדריאט׳ לאחר שמטוסו נפגע מעל איטליה )מאוחר יותר נודע לו שבאותה עת נהרג אחיו ליאון במשימת הפצצה(. עם תום המלחמה ביקר סניור בארץ, ואחר־כך נסע ללונדון כדי ללמוד כלכלה. בנובמבר שמי• חדשים, והצטרף לשירות האוויר. בהתייחסו למוטיבציה, שהניעה אותו להגיע לארץ, כתב לימים, בספרו כ׳ בשלב לימודיו בלונדון לאחר מלחמת העולם צפה בסרט על מחנות השמדה. סרט זה הטביע בו חותם באותו מקום התייחס גם להתרשמות! המיוחדת, 42 עמוק, וקירב אותו עוד יותר למאבק הציוני בארץ־ישראל עת נפגש עם הט״סים הארץ־ישראלים במסגרת שירות האוויר: טייסים אלה חברי הפלמ׳יח היו הצברים הראשונים שנתקלתי בהם; צעירים, נועלי סנדלים ולובשי מכנסיים קצרים, מסורים מאוד, אינטליגנטים ובעלי תושייה ותמרי עכבות ותסביכים שהיו ליהודי הגולה. לא היתה בהם יומרה, התרברבות או יהירות, ולמרות שהיו תוצר של סביבה ותרבות שונים לחלוטין מאלה שבהם גדלתי, הרגשתי מיד קרוב אליהם. הם היו 43 הראשונים, חלוצי הכוח האווירי שהתפתח במשך השנים ב־ מטעם ״המועצה הכללית לתעופה העברית״, שהסמיכו לרכוש מטוסים ולגייס אנשים. בהגיעו לשם יצר קשר עם הפדרציה הציונית בדרום־אפריקה. הם הכירוהו כבר קודם לכן, והעמידו לרשותו שם משרד ואת הנחוץ לו לשם ביצוע משימתו. שם פגש גם את יואל פלגי)מצנחנ׳ היישוב היהודי מאחורי הקווים הגרמניים במלחמת העולם השנייה, שהיה נשו׳ לפילים ריבקינד, ילידת דרום־אפריקה(. לקראת סוף החודש הצטרף לפעולה גם אשר העביר להם שמות וכתובות של מתנדבים פוטנציאליים. לימים הדגיש סניור, שבמהלך פעולתו הקפיד ביותר שלא להבטיח מאומה למועמדים, ולכן לדבריו בבואם לארץ ״אף אחד לא ציפה לדבר״. לימים נזכר סניור ב׳׳מכונא׳ אחד שפנה אלינו, מכונאי מעולה, שהיתה לו אם קשישה והוא אמר לי: הבט, אני זקוק ל־ לירות שטרלינג לחודש עבור אמא שלי 44 עליו ולקחנו מישהו אחר״ אחד מאותם מתנדבים היה סידני כהן - טייס קרב בטייסת למשרדי הפדרציה הציונית, העביר את פרטיו, ולקראת סוף מאי - לאחר שרוא״ן ביד׳ סניור - הודיעו לו הוא הודיע לאוניברסיטה, שבה למד רפואה, כ׳ יוצא הוא לחופשה קצרה מלימודיו, ונערך 45 שעליו לצאת לארץ יליד דרום־אפריקה, קפטן קולין גלוקמן )גילון(, שהיה ראש תנועת ״הבונים״ בשנות השלושים. הפ״וצ׳״לד מדרום־אפחקה. ראשון משמאל: ליאון צימרמן. כל אלה פעלו יחד ובאופן הדוק במשרדי הפדרציה הציונית ברחוב קומישיונר; אך במקום להמשיך ברישום אלפי בני־נוער נלהבים אך חסרי־הכשרה צבאית, החלו פלגי וסניור לגייס מומחים לענייני צבא, חיילים לשעבר במלחמת העולם השנייה, ובעיקר ט״סים ואנשי צוות־אוויר בכלל. סיוע רב קיבלו מאיגוד החיילים המשוחררים של דרום־אפריקה, 57 ממנ א יונ במלחמה לעצמאות ליציאה. לסלי שגם, אף הוא ס״ם קרב לשעבר, ששירת בס״סות עם קבוצת קצינים ששירתה באותו חיל ו״סדה בשנת של חברת נבחנו בסיסה, ולאחר מכן נשלחו למכירה ביוהנסבורג. שגם ניהל את סניף החברה בנסאל, ובחן את המטוסים לאחר הרכבתם. בתחילת מאי מאוחר יותר הגיע סיד כהן עם 46 התלהב פלגי מפנייתו במיוחד מכך שהחזיק ברשיון סיסה אזרחי בר־תוקף ״( נוח לאירופה בדרכם לארץ. גם ביל ק״זר עבר את אותו התהליך והגיע , הסייסים לס שגם ואיזידור )״איז 47 מאוחר יותר לארץ מועמדים אחרים, שלא יצרו קשר עם הפדרציה ביוזמתם, זומנו לראיונות על־יד׳ אנשי הליגה. אלם׳ יהודה 48 ובעלה ערד דוד )״דב״( יהודה, אשר רכש את הכשרתו כמוס בחיל־האוויר הדרום־אפריקני, התנדבו יחד לפעולה בתחילת מאי עשו את דרכם לארץ עם עוד קבוצת דרום־אפריקנים, אשר התנדבו לפעולה בארץ. זוג נשו׳ ״( ומ״רה ס״מון: הוא - נווט, והיא - מטאורולוגית בחיל־האוויר של דרום־אפריקה , אחר היה החלד )״סמוק בזמן מלחמת העולם השנייה. ב־ 49 טוביה )״טייב״( צימרמן וחיים גרבלר - מכונאים מוטסים לשעבר בחיל־האוויר הדחם־אפריקני HHli₪H החל לטוס בגיל Br fe -If 216• Bpl 948 1 החברה הבריטית ״מרקם אנד ספנסר״, וזה ביקשו לסייע ליואל פלגי בגיוס צוותי־אוויר בהגיעו למשרדי הפדרציה הציונית החל לשתף פעולה עם בורים סניור בראיונם של ססיל וולפסון המתנדבים שהגיעו למקום. כך נפגשו שם, בין השאר, סיריל כץ, נפתל׳ )״טוקסי״( בלאו, אליעזר )״לסלי״( צ׳״מם, אליוט רוזנברג, סיריל שטיינברג וארתור קופר. כולם שירתו בחיל־האוויר הדרום־אפריקני והיו מעורבים גם בהעברת המטוסים שנרכשו שם מדרום־אפריקה לארץ. המתנדבים הגיעו לארץ בדרכים שונות ומשונות: חלקם טסו מדרום־אפריקה לארץ במטוסים אזרחיים שנרכשו שם עבור שירות האוויר בארץ. היו אלה טיסות הרפתקניות ומסוכנות מאוד, והטייסים נאלצו לגלות לא רק כישורים מקצועיים, אלא גם תושייה רבה במגעיהם עם שלטונות התעופה בארצות שבדרכם. כך קרה, למשל, במסעה של הקבוצה הראשונה, אשר נחתה בשדה התעופה בלוד כבר ב־ טסו בשני מטוסים. ממטוס אחד לא ירדו המתנדבים בלוד, אלא המשיכו לרומא. בין חברי קבוצה זו נמצאו ויקטור כץ, הימי גולדברג, רולנד )״רוני״( ציסקלסון, החלד )״הרי״( אוסרין, ג׳ק )״טיץ״( א״זקסון ופיליפ נבון. המטוס האחר היה מסוג דקוסה, שעבר דרך לוד בדרכו ללונדון והטיס קבוצת מתנדבים, שהגיעה לכאורה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. בקבוצה זאת היו אדי ומאשה רוזנברג, אליוט רוזנברג, נורמן שקולניק, ג׳ק סיגל ומקם ברלין. המטוס ה לדעת לאן לפנות. הם לא ידעו אז שהיחסים בין היהודים לערבים בשדה התעופה, כשהבריטים בתווך, הגיעו לשפל חסר־תקדים, וכי היהודים עמדו על סף פינוי המקום. גם הדרך מלוד לתל־אביב היתה מסוכנת מאוד, והם לא ידעו כיצד יוצאים משם. למרבה המזל הגיע לשם באותה השעה משוריין, שנשלח לאסוף כמה מעובדיו היהודים של שדה התעופה, ונהגו ניאות להסיעם משם. כך הצטופפו כולם באותו משוריין שעשה דרכו לתל־אביב, תוך חשש גדול מפיגוע העלול להתרחש בדרכם. בהגיעם לתל־אביב הם פגשו את נתן כהן )העתיד להתמנות מאוחר יותר היוותה 50 מאוחר יותר לראש אגף המודיעין של החיל(, וזה דאג להם למגורים במלון ״אקסלסיור״ 58 וזלו״ם באחיו׳ נ י?5 קבוצה זאת את הגרעין, שסביבו הלכה ונבנתה המסגרת הראשונית להפעלת המכ׳׳ם בחיל־האוויר הפעולה המסודרת, המאורגנת והמתואמת של כל פעולת הגיום, אשר כללה מיון מקצועי ורציני, מנעה באופן כמעט מוחלס את בואם של הרפתקנים בין המתנדבים מדרום־אפריקה; והמוטיבציה הגבוהה שלהם הביאה להיקלטות מהירה וקלה יחסית שלהם בצבא, ללא ביש״ התמרמרות ורדיפת תנאי שירות ושכר, שאפיינו במידת־מה קבוצות אחרות של מתנדבים ממקומות אחרים. בניגוד למאפייני הפעולה הללו בדרום־אפחקה, סבלה פעולת הגיום והרכש בארצות הברית מקשיים בדרך לארץ, ליד מסוס דקוסה בדרום־אפריקה, עומדים )חמישי ושישי מימין(: הרולד מרובים. אלה הוטלו בראש ובראשונה ס״מון ואשתו מ״רה; כורעים )מינוין לשמאל(: ג׳ו ל״בוביץ, חיים גרבלר. זרועות הממשל השונות, אשר פעלו באורח די־אינטנסיב׳ לאכיפת האמברגו ולמניעת השתלבותם של 1 על־יד אזרחים אמריקנים במלחמה בארץ, שכן הדבר היה מנוגד לחוק האמריקני. אכן, כל אלה שהשתלבו בלחימה עברו על חוק אמריקני, שהיה קיים בנושא זה. מגבלה זאת, בעיקר, גרמה לכך שתנועת הגיוס נערכה בחשאי, ולא נהפכה לתנועה המונית כמו בדרום־אפריקה. בעיקרה היתה פעולה זו מוגבלת ביותר מבחינת היכולת למיין את המועמדים ולבחון את מידת התאמתם מבחינה אישית ואת יכולתם כבעלי־מקצוע בתחום האווירי הלכה למעשה. כתוצאה ממגבלות אלה בעיקר התעוררו מאוחר יותר, כמתואר להלן, בעיות עם חלק מהמגויכוים משם. גם הפעולה לרכש מטוסים לא התנהלה על מי־מנוחות, כפי שחשבו בתחילה אהרן רמז וה״מן שכסמן )שמיר(. בעקבות קש״ הפעולה, שרוכזה בתחילה על־יד׳ יהודה ארזי, וחוסר כל תיאום עם הפעולה והצרכים בארץ, החליטו אנשי מטה שירות האוויר לשגר גם לשם אחד משלהם - את ה״מן שכטמן)שמיר(. הי״מן שמיר יוצא לארצות־הברית לאחר קבלת אישורו של בן־גוחון יצא אפוא שכטמן ב־ היה המועמד הטבעי ביותר לעסוק שם בגיוס כוח־אדם וברכש המטוסים המתאימים לכוח האווירי, שכן הכיר היסב הן את המציאות בארצות־הברית והן את הנחוץ והרצוי לשירות האוויר. כזכור, הוא גם חיבר עם אהרן רמז את התוכנית הנרחבת להקמת הכוח האווירי, אשר הוגשה למטה הארצי של ה״הגנה״ כבר ב־ אולם כבר בהגיעו לשם נוכח לדעת עד כמה רחוקה המציאות בארצות־הברית ממה ששיערו בארץ. במכתביו לאהרן רמז הצר על כך שלא יצאו מוקדם יותר, שניהם יחד, ועל כך ששליחים כה רבים - אך לא מתאימים - יצאו מהארץ לשם מבלי שפעולתם תואמה כדבעי. בדיווחיו לארץ עמד מקרוב על קש״ הפעולה שהערימו זרועות הממשל האמריקני. נקודת האור היחידה שראה בכל הפעולה עד אז היתה הצלחתו של אל שווימר לרכוש את מטוס׳ התובלה מסוג קונסטל״שן וקומנדו. הוא עדכן אפוא את מטה שירות האוויר באשר למטוסי התובלה שנרכשו; באשר לקשיים העצומים לרכוש את מטוס׳ הקרב וההפצצה, שהוזכרו הן בתוכניתם מאוקטובר 59 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצה א יונ במלחמה לעצמאות 1947 במכתבו לרמז ציץ שמיר, כי יש קושי רב במציאת ״אנשי מפתח ממש״ - אף שהיתה לו רשימה שמית של ס״סים ואנשי מקצועות תעופה אחרים מבני הקהילה היהודית, שנערכה בארצות־חבחת עוד לפני בואו )כל מתנדב, שאושר סופית לאחר בדיקות בטחוניות, נתבקש להמליץ על מועמדים נוספים מחוג מכריו, וכך הלכה והתרחבה הרשימה(. אלא מכאן ועד לשיגור אנשים לארץ־ישראל, גילה שכסמן, רבה היתה הדרן: ״אני נפגש אתם, בורר, מתחיל להכינם לדרך. אך כאן יש כל מיני עיכובים ותסבוכות, פספורם דורש כעת עד שבועיים שלושה, ויזות דווקא יש״. קשיים אלה בלסו גם במגעיו עם מועדון האצ״ל שם. חבריו, ס״סים מנוסים, התבקשו על־יד׳ ה׳׳הגנה״ להצטרף לפעולה, אולם בשלב מסוים נתגלעו חילוקי־דעות ומתחים בין הצדדים על רקע אי־רצונם של נציגי ה״הגנה״ להבסיח לס״ס׳ האצ״ל פעילות במסגרת עצמאית ייחודית. בסופו של דבר שכנע שכטמן 51 רבים מחברי הארגון לצאת ארצה או להצטרף לקבוצתו של אל שווימר. שניים מהם היו ר״ קורץ ואל ר״זן שליחותו של ה״מן שכטמן בארצות־הברית הבסיחה אומנם תיאום רב יותר בין הניתן להשגה בארצוודהברית לבין צרכיו הממשיים והמ״ד״ם של שירות האוויר בארץ, אולם הקמת המנגנון לגיוס המתנדבים ולרכש המטוסים גזלה זמן ממושך. בתשובה לתביעתו של בךגוריון כתב שכטמן ב־ המקסימלית אך הדבר אינו נעשה בן רגע״. מחמת דוחק הזמן ביכר שכטמן את שיטת הגיוס שהיתה קיימת לפני בואו על־פנ׳ הנהלים המפורטים בתקנון הגיוס: ״החלטת׳ לשלוח את האנשים בערך לפי כלל זה - רווק... יקבל להוצאותיו כיום - דהיינו כבר בקשר עם אנשי יקום פורקן העובדים כבר״. לימים התייחס אהרן רמז לבעיה זאת: ״ה״מן כבר שם ניסה ... להכין מסגרת אחידה 52 שסיכמנו אותו אז, אחר כך שונה כמה פעמים׳׳ ואכן, באשר לתקנון הגיוס, שחיבר מטה שירות אוויר בארץ־ישראל, אמר שכטמן כ׳ ״נוכחתי שאין לו ערך רב״. המציאות החדשה בארצות־הברית הכתיבה גישה חדשה וגמישה יותר. הפער בין תקנון הגיוס לבין המציאות שהתגלתה לשכטמן בארצות־הברית נבע מכמה גורמים, שמטה השירות לא השכיל לחזות מראש: הקשיים בארגון הגיוס על־ידי מספר קטן של פעילים: מתנדבים רבים התקשו להשתחרר ממקומות עבודתם, להפסיק את לימודיהם ולנטוש את משפחותיהם; הידיעות באמצעי התקשורת בארצות־הברית על מצוקתו הקשה של היישוב היהודי, בעיקר למן חודש מרם, הרתיעו רבים; ולבסוף - הקפדנות שבה שמר הממשל האמריקני על האמברגו שהטיל ב־ שנערך עתה במחתרת ובזהירות יתרה - בניגוד לציפ״תם של רמז ושכטמן, כ׳ יהיה אפשר ״לעורר תנועת התנדבות רחבה״. גישה זו שנקט שכטמן הבטיחה - לפחות להלכה - מניעת פערים ניכרים ברמת השכר בין אלה, שכבר גויסו על־יד׳ אל שווימר ועל־יד החברות שהוקמו ביוזמתו - לבין העתידים להתגייס. עם אחדים מאנשי־המפתח שגויסו נחתמו חוזים פרטיים, שנתלוו אליהם גם הבטחות בעל־פה שלא בהתאם ל״תקנון הגיוס״. את המימון לפעולותיו קיבל שמיר מן ״הכספים המיוחדים״, שהועמדו לרשות יהודה ארזי. לשם כך ערך שכסמן תוכנית מסע, שכללה את קנדה, קליפורניה, שיקגו, פילדלפיה ומקומות נוספים; אך טרם נתפנה לצאת לדרכו זו, משום שלדבריו לא מצא ״איש שיוכל לנהל את העניין בשלמות פה בניו־יורק״. כל המתנדבים האמריקנים עברו דרך ניוי שוכנו באחד מבתי־המלון וזומנו לפגישה. הם נשאלו על שירותם הצבאי, בריאותם ומצבם המשפחתי. לאחר שהוברח נסיבות הגעתם, אורגנו בדיקות רפואיות - לעתים בלילה בבית־החולים ״הר סיני״. לאחר ראיונות שונים הושגו דרכונים לאלה שאין להם. מתנדבי צוות־אוויר קיבלו מסמכי נסיעה וכרטיסי טיסה לפרים, רומא, ציריך או דנבה." רשת הגיוס בארצות־הברית התאפיינה בהעדר ריכוזיות ובאי־אחידות ושיטתיות. במהלך פעילותה נתגלו 60 ™!ב תלויים באוויר אי־סדרים !הושמעו תלונות על חוסר־יעילות. איתור אנשי מקצוע המתאימים נעשה באקראי באופן בלתי־שיסת׳, ולא תמיד היה תיאום בין הגורמים השונים, שהיו אחראים על הגיוס. על שיטת הגיוס שהונהגה סיפר לימים ססיב שוורץ, סגן נשיא חברת ״שירות נתיב׳ אויר׳ ועוזרו של שכטמן בענייני רכש וגיוס: ״לא היה פנאי לעשות זאת בצורה מדעית ואנו פשו• בחרנו מתוך רשימת החיילים שמות שנראו יהודים. היינו מדברים בצורה מעורפלת 54 על עבודה בתעופה ועל ארץ־ישראל. וכך נקבעו פגישות עם אלו שהראו עניין״ על האמברגו היתוספה עתה החמרה נוספת: שלטונות ארצות־הברית ידעו כ׳ כלי־הטיס האזרחיים מהווים פרצה באמברגו, שהרי מטוס׳ התובלה שימשו להובלת נשק בכיסוי חברות־קש למיניהן. יתרה מזאת, במצב שהשתרר במזרח התיכון היתה חשיבות אף למטוסים קלים. לפיכך פורסמה ב־ מסעם הנשיא טרומן, והיא הרחיבה במידה ניכרת את רשימת אמצעי הלחימה וכל הציוד הצבאי, שיצואם טעון אישור מיוחד מטעם משרד החוץ האמריקני. התיקונים החשובים ביותר התייחסו ליצוא כלי־טיס: ״כל כלי סייס אזרחיים, כל חלפי המטוסים, חלקים ואבזרים, ציוד בקרת־אש וקביעת טווחים, מכשירים אלקטרוניים צבאיים מסוימים לרבות מכ״ם״. הוראה זאת היתה אמורה להיכנס 55 לתוקף ב־ שווימר וצוותיו נאלצו אפוא להחיש את הפעולה להוצאת כל המטוסים שנרכשו עד אז מתחומי ארצות־הברית לפנמה. אחד ממטוסי הקומנדו, שהוטס ביד׳ ויליאם גחון וגלן קינג ב־ בדרכו לפנמה, התרסק לאחר ההמראה והצוות נהרג. צוותי המטוסים האחרים ראו בתאונה זאת עדות לחוסר־הארגון הראוי שאפיין את הפעולה, ואחדים מהם אף סירבו להמשיך בפעולה. הרולד אורבך מונה לאחראי על כל הפעולה להעברת המטוסים לפנמה, ובהגיעם לשם החלו הצוותים להתאמן על־פי התוכניות שהוכנו להם, כדי לעבור את הדרך הארוכה שנותרה להם עד אירופה בבטחה יחסית. מארצות־הברית - לאירופה באותו פיק־זמן, שבו הוחל בהעברת רוב מסוסי הקומנדו לפנמה, גויס גם ג׳וליאן סווינג — אחד הטייסים העתידים להצטרף מאוחר יותר לפעולתם של ס״ס׳ הקומנדו. מלכתחילה לא נכלל בקבוצתו של אל שווימר, והשתלבותו בפעולה היתה בעיקרה פרי יוזמה עצמית. עדותו של סווינג על אודות המניעים שהובילוהו להתנדבות ועל תהליך גיוסו - למן שלב ההתקשרות עמו בארצות־הברית ועד הגעתו לאירופה - מהווה במידה רבה פרט המלמד על הכלל. על המניעים להתנדבות! כתב: אני לא הייתי ציוני ועד לפני כמה חודשים פלסטין היתה רק שם וזסר משמעות עבורי וכך, למרות שלא הייתי כל־כך בקיא במתרוזש, היה ברור לי ששוב עולה גל של פאשיזם בעולם. קריאתה הנואשת של שארית יהדות אירופה השפיעה עלי קשות. הציונים על גורלם נראו לי כמו משתק כדורגל פוליטי ובמחנות שהם נמצאו באירופה מצבם לא היה טוב יותר מאשר בימיו של הינולר. שישה מתוך שיבעה מיליון יהודי אירופה הושמדו בתקופת שלטון היטלר. מיליון הניצולים של אחרי המלחמה היו פליטים באירופה כשאף מדינה בעולם לא מושיטה להם יד. רובם שמו פעמיהם 56 לכיוון פלסטינה. אבל השערים היו נעולים ft i ארנס 61 ממ יו״ נ במלחמה לעצמאות yRrי ות 'םוד י10^ ,ייתבק כתוב הם היה כל חוזה ב״סוכנות ארון לנסיעות״ סיפול במטוס קומנדו בדקר משם את הכרטיס לניריורק, שהוכן לו תחת שמו. בהגיעו לשם התקשר למספר הטלפון שנמסר לו מראש, ולאחר שהזדהה הופנה לכתובת מסוימת בבית משרדים במנהטן. בהגיעו לשם הבחין בשמה של חברת תעופה מתנוסס על הדלת. בחדר היה ציוד טלגרפי, מפות תעופתיות, ספרי נתיבים ועוד ציוד תעופה מפוזר על השולחנות. הוא נפגש שם עם אחד האנשים, שהחזיק את תיק הריאיון שנערך עמו בלוס־אנג׳לם. זה סיפר לו על רכש מטוסי הקומנדו ועל הצוותים שהוכנו לפעולה. סווינג התבקש להוציא דרכון ולצאת לרומא בטיסה מסחרית רגילה. הוא קיבל כסף למלון, הוצאות מחיה וכן מספר טלפון שעליו להתקשר אליו בהגיעו לרומא. לאחר מכן ביקר כמה פעמים במשרד, הכיר שם חלק מהאנשים, ומאוחר יותר פגש אחדים מהם שהתאמנו בהפעלת קוד מורס או נווטים שארגנו שיעור׳ לימוד לעצמם. הוא עצמו, עם כמה אחרים, שכרו מטוס׳ אימון לכמה לקורס רענון. לדברי 1 שעות בשדה טטרבורו שבנירג׳רם סווינג, אף היה אירוע שקבוצת מתנדבים התבקשה לעזוב מיד את בית־המלון, ״מאחר ואנשי בדרכם לתחקר אותם״. בקבוצה זאת היו, כאמור, גם סטנל׳ אנדרום ובוב ויקמן. זה האחרון כתב בתחילת מאי מניריורק לאחיו, הארי, כי הוא עומד לצאת לרומא; והוסיף כ׳ אם ״חקר על אודות מעשיו, יוכל הוא לספר שהוא )בוב( וסטנל׳ אנדרום נסעו לאיטליה ולצרפת כדי להשתתף בהכנת סרט. בדרכונו של בוב נכתב שהוא צלם, ובדרכונו של סטן - שהוא תסריטאי. כן סיפר לו כ׳ נטש עם חבריו את המלון שבו התארחו בניו־יורק אחרי שאחד מהם, אלחוטן במקצועו, נעצר ביד׳ להם קשה לעזוב את החדר, כך כתב לאחיו, שהיה מלא במשקאות חריפים וב״בלונדינית חמודה״. בכל מקרה, הוסיף, מוטב ״שלאור המצב העדין, עדיף שידבר תחלופת האנשים אז, לדברי סווינג, 57 כמה שפחות״ היתה גדולה, ורוב הזמן חיכו כ־ אל מעבר לים. כן ציץ את הקושי הרב בהוצאת דרכון, שכן לדבריו לא התירו אז את הביקור בישראל. רובם ביקשו, לדבריו, דרכונים לנסיעות לאירופה לעסקים, במהלר אימון הסייסים בניו־גירס׳. שני מימין, בוב ויקמן, תיור או לימודים. גיורג׳ ברלינג 1 מסוס האימון בניו־ג׳רס 62 מי?ב תלויים ב־ וכתובת של סוכן ה״הגנה״ שם. בהגיעו לרומא כעבור זמן קצר, לקראת אמצע חודש מאי, נפגש עם דני אגרונסק׳, שריכז שם את הטיפול בצוותים ובמטוסים האמריקניים. זה נתן לו כסף למחיה וביקשו להמתין באחד מבתייהמלון שם תוך שמירה על חשאיות הדברים. לדבריו, עוד ״ בעיר. חציים היו אמריקאים והשאר אנגלים, דרום־אפחקאים וקנדים״. באותו שלב התיידד סווינג עם באז 58 ברלינג, שלא חדל מלדבר אתו על קרבות אוויר "אינם מאורגנים כהלכה״: ״לארגן את המטה האירופי״ תמונת מצב עדכנית באשר לצורת ארגונה של פעולת הרכש והגיוס ובאשר למידת התיאום בין המרכזים השונים בארצות־הברית ובדרום־אפריקה לבין שירות האוויר באה ליד׳ ביטוי בדיווחם של נציגי שירות האוויר בדבריהם לישראל גלילי, וזה שיתף את בן־גוריון בדבר: עניני שרות האוויר בחו״ל בכל הנוגע לרכישות, בסיסים, הטענה, קשר עם אמריקה ודרוס־אפריקה, קשר עם הארץ וכוי - אינם מאורגנים כהלכה. אנשי ש״א בארץ מזהירים כי תהיינה תקלות. פרדי פעיל ואלון פעיל ואין ריכוז. ודאי קבלת את מברקו של שאול בנדון ויש לטפל בדבר 59 במהירות ואכן, הצורך הדחוף בהקמת מטה עצמאי מקצועי לריכוז הפעולה האווירית באירופה עלה לדיון אצל בךגוריון כבר בסוף מרס אוירוני קרב ומפציצים״. הם הציעו לו לשלוח לשם את יהושע גילוץ ואת יצחק לוי. ואכן, כעבור כמה ימים נשלחו השניים לאירופה תחת זהות בדויה: גילוץ, מרכז הפעולה, נשא את דרכונו של פיטר קולינם בר )אשר שירת בחיל־האוויר המלכותי והצטרף לשירות האוויר(, ויצחק לוי - של יוסף )״צ׳רל׳״( חיים ברוידא. בדבריו לאהוד אבריאל כתב בן־ג נא למסור כספים רק לו או באשורו, ולא למסור כספים נוגעים לענייני תעופה לשום אדם בלי אישורו של בה־בשעה הלכו וגובשו משימותיו של מסה זה: 60 הנ״ל...״ הקמת מטה אירופאי לרכוז כל הפעולות עבור החיל במקום המתאים לרכז באמצעות מטה זה את פעולות ההעברה בין ארצות־הברית, דרוס־אפריקה וכוי ובנזין ברכישתו והעברתו ממנה בתנאים ידועים שאתו יעמוד בקשר בכל מקום ומקום, אנשי מקצוע 6 הציוד מצורפים״ .י הנציגים אשר פעלו מטעמו של חיל־האוויר באירופה עודכנו לגבי המשימות הללו, וב־וו באפריל הודיע ראש מסה שירות האוויר, אלכסנדר זילונ; לפרדקינס ולשלום לוין, כ׳ ״׳הושע ויצחק נשלחו לארגן את המטה 62 האירופי שלנו בפקודו של יהושע. עד שיתבררו כמה דברים עליכם לעבוד בשתוף פעולה גמור״ D'OIODD יו׳׳נ במלחמה לעצמאות אולם הם הגיעו לשם והציגו בפני שאול מאירוב, מרכז כל הפעולה באירופה, את התפקיד שלשמו הגיעו לשם - ״הקמת מסה עצמאי שלהם, העובד בבצוע המשימות והקשור באפן ישיר למסה התא. כאן ופועל לפי הוראותיו״ — אך מאירוב דחה את התוכנית. בתגובה לכך התקשרו השניים לארץ והודיעו, כי ״לא הגיעו להסכם עם אור על תנאי עבודתם, שהסכימו כאן לפני צאתם...״. לפיכך פנה ״ראש החיל״ ביו ו באפריל לבךגוחון ולהלל )ישראל גלילי( וביקשם לתת את ההוראות המתאימות, שיאפשרו להם את ביצוע עבודתם. הוא ציין כי ״מובן מאליו, שבעניינים כללים הם עובדם בתחום ההוראות של אור״, אולם בה־בשעה הדגיש כ׳ ״לרגל הזמן הקצר שנשאר לרכוז העבודה בהקמת מרו האוויר, ובאם אנשינו ״אלצו לחזור מאירופה לרגל א׳ 63 תאום בעבודה שם - לא נוכל לבצע את תכניותינו לרכישה ולארגון הכוח הנ״ל״ אולם ללא הועיל: מאירוב היה נחוש בדעתו שאין להחליף את הפעילים, וגילוץ ולוי חזרו אפוא לארץ. בעקבות זאת כתב רמז לשלום לוין, כ׳ התקבל דיווח ״מלא מפטר וצ׳רלם, נשתדל לתאם את עבודתנו ככל האפשר עמכם״. הוא ביקשו להעביר אליו מדי שבוע ״דו״ח מלא על ההתקדמות בעבודתכם בכל השטחים״. המשך דבריו מלמד עד כמה הלכה וגדלה המצוקה בכל התחומים הן בצוותי־האוויר והן במטוסים. רמז ציין כי לא יוכלו ״להשתמש בט״סינו כמלוים או לכל מטרה אחרת עד שלא נקבל תגבורת רצינית כ׳ העבודה מתרבה והטייסים מועטים״; כן ציין כ׳ ״המחסור באוירונים ובחלקים רזרו מהר ככל האפשר את העברתו של כל מסוס הנרכש. הוא הדגיש כ׳ ״ערך גורל׳ למציאות מספר אוירוני קרב בידינו. אם יש להשיגם עשו כל מאמץ להעברתם המידירד. אף ציין כ׳ ישלח אליו בהזדמנות ראשונה ״תכניות מפורטות שלפיהן אנו משתדלים לפתח את כוחנו האווירי״; ולבסוף צ״ן כ׳ הודיע לשכטמן בארצות־הברית כי שירות האוויר יהיה מוכן לקבל ביום ראשון 64 )המכונים ״קדילקים״ מ״יקום פורקן״ - ל״בלק״ היתה אפוא תקווה שאפשר יהיה לשלב את מטוסי הקונסטל״שן שנרכשו בארצות־הברית )אשר הוזכרו בתוכנית ״יקום פורקן״( בהטסת אמצעי הלחימה שנרכשו בצ׳כוסלובקיה. אולם המציאות הבטחונית בארץ הלכה והחמירה: המלחמה בדרכים הלכה והחריפה, והקשר עם ירושלים הלך ונותק. הצורך בפעולה מיידית להבאת אמצעי הלחימה שנרכשו שם עבור הפעולה שתוכננה אז בארץ היה הגורם העיקרי ללחצו של בן־גוריון על פעילי הרכש באירופה, ובמיוחד על שאול מאירוב ועל אהוד אבריאל. בעקבות זאת הגביר הרי )״פרדי״( פרדקינם את מאמציו למציאת חברת תעופה, אשר תיאות להעביר את החברה האמריקנית —Ocean Trade Airways י ההיערכות בארץ לקבלת ״בלק־ 1״בלק ־ הסכימה להטיס את המטען, 64 ™!נ תלו״ם בא ואחד ממטוסי הסק״מסטר שלה הסיס ב־ ו בבית־דראס(. עוד באותו לילה הופנו הללו לחימושם של הלוחמים במבצע ״נחשון״ לפריצת הדרך לירושלים. אולם מידע בדבר טיסה זאת הגיע לשגרירות האמריקנית בצ׳כיה, וזאת התרתה בצוות שכל טיסה נוספת תגרור אחריה סנקציות חריפות כלפי החברה והצוות. בדיווח לבךגוריון נאמר, כ׳ אחרי ״התקלה בצ׳כיה אין פרדי פרדקינס חדל אפוא מלטפל בתובלה האווירית, וריכז את מאמציו 65 לצאת מפראג באוירון של בניסיון לגייס צוותי־אוויר לכוח האווירי וכן ברכש מטוס׳ הנורסמן והאנסון והעברתם לארץ. עד אז גייס באנגליה טייס קרב מצטיין שלחם באירופה ובחזית היפנית בחיל־האוויר המלכותי, ואת מורים 66 את לאונרד )לן( כהן מאן, אף הוא טייס לשעבר בחיל־האוויר הבריטי. רכש מטוס• נורסמן ואנסון ב־ Somaco מטען או עשרה אנשי אבא בנוסף לצוות בן שני אנשים. מטוסים אלה שירתו בעבר בחיל־האוויר האמריקני ונרכשו ממתווך אמריקני בשם דוד מ׳ מילר במחיר במשרד הוא עזב את הצבא כשנה קודם לכן, ובגלל תפקידו הקודם נאסר עליו לעשות עסקאות כלשהן ״תחת שמו״, כלומר עם המשרד שבו עבד קודם לכן. כדי להתגבר על קושי זה יצר קשר עם חברו ויקטור אוסוולד, אזרח שווייצי שגר במדריד, ותחת שמו רכש 67 מאוסוולד לטפל במטוסים אלה כפי שייראה לו לנכון עד אז נשמרו הנורסמנים בבסיס האמריקני אוברפפנהופן שליד מינכן. לאחר רכישתם הם הוטסו מגרמניה לטוסו לה נובל - שדה תעופה קטן ליד פריס, ששימש להם כבסיס תחזוקה וכבסיס להדרכת הטייסים. משם הועברו המטוסים לשדה התעופה בסחיפול שבאמסטרדם, ובו התקינו בהם מכונאים של מרטמן מוכנים למסירה: שלושה בסחיפול ושניים בסוסו לה נובל. הם המריאו לרומא דרך פרים, מרם״ וניס. העברת המטוסים בתוך אירופה התבצעה בעיקר על־יד׳ שני טייסים: בארי ר״ל׳, שקיבל את הכשרתו בחיל־האוויר הבריטי. וג׳ו ג׳״מם, ותיק חיל־האוויר הדר האמריקני, כשהוא מוביל נורסמן בה־בשעה נרכשו על־יד יהודה ארזי ופרדקינס, באמצעות חברת מסוסי אנסון ששימשו לריסוס. המטוסים נרכשו בפועל באנגליה בידי מורים מאן — ב־ 68 אחד הטייסים שגויסו על־יד׳ פרדקינס מוטסים ביד׳ ארנולד אילוו״ט ולאונרד )״לן״( כהן, ועמם מורים מאן, בוב פ״ן וסם פומרנץ. בהגיעו לפאביה שליד מילאנו נאלץ אילוו״ט לנחות נחיתת אונם בגלל עומס־יתר ומחסור בדלק )בדיעבד התברר שלא חסר לו דלק, אלא שלא ידעו אז להעביר את הדלק מהמכל הרזרבי למנועים(. הידיעה על הנחיתה הועברה לידיעת פיל מרמלשט״ן 65 OIUOD א° במלחמת לעצמאות המודיעין הבריטי. משהגיעו ארבעת המטוסים האחרים לתחנת התדלוק הבאה שלהם, רודוס, הם נעצרו על־יד׳ שלטונות יוון, שכן אלה הוזהרו על־יד׳ הבריטים שהמטוסים מיועדים כביכול להעברה למדינה קומוניסטית. הידיעות בדבר מעצרם של המטוסים והצוותים קיבלו פרסום בולט בעיתונות התקופה, ונראה שגם אירוע זה גרם להצרת צעדיהם של פעילי הרכש השונים באירופה. כעבור כמה ימים שוחררו הצוותים, אולם המטוסים נעצרו באי. בתחילה היתה תקווה שתוך זמן קצר ב־ 69 ישוחררו המטוסים האנסון אחרי נחיתת האונס בפאביה, איטליה לוין, מרכז הפעולה באיטליה, להודיעו ״בהקדם מתי יגיעו האנסון והנורסמנים ואם יהיה להם ציוד לקשר אתנו, ואכן, ב־ 70 לפי המוסכם״ אליך״. באשר למטוסי האנסון מטר לוין כ׳ שניים נשארו באתונה, וחמישה נשארו לטפל במטוסים ולחכות להוצאתם משם. לדבריו, ״יש סיכויים רציניים להעביר המטוסים למטרה תוך ימים אחדים״, שכן ״הקשרים באתונה בעניני טיס טובים. יש סיכויים לעזרה״. 71 הוא ביקש אפוא להודיעו ״מיד מה נדרש לעשות בענין חניית מטוסים מהארץ״ בטווח המיידי לא השפיע מעצרם של האנסונים על הפעולה הקשורה לנורסמנים. השניים שהיו בטוסו לה נובל יועדו להגיע לאורבה בעקבות הודעה מהבירה )רומא( לישעיהו )אהרן רמז( ב־ שני נורסמנים ראשונים ומתקנים המיכלים שני נורסמנים נוספים יגיעו הנה מחרתיים״. אולם רק ביום ראשון, 2 גולדשטיין )מטוס לוין כנוסע( ובידי לו לנארט )מטוס כט״ס־משנה(. ב־ נשארו שם לילה ותיקנו נזילת דלק בנורסמן של גולדשטיין. משם המשיכו לברינדיז׳ עוד ללילה אחד, ומשם טסו הפסקה עד לשדה דב, כשכוונתם לטוס לאורך החוף הצפוני של הים התיכון)מעל יוון, כרתים ורודוס(; אבל מפאת החשש למחסור בדלק עקב רוחות נגדיות עזות במהלך הטיסה נאלצו להסתכן ולטוס ישירות ארצה, מעל הים. בגלל תקשורת גרועה לא ציפו להם בשדה דב, והם נאלצו לחוג עד שנדלקו אורות. לו לנארט, אשר שירת בעבר כטייס בזרוע האווירית של נחתי ארצות־הברית ביצע טיסות מבצעיות רבות, העריך לימים שטיסה זאת היתה אחת הטיסות הקשות ביותר שביצע במשך כל פעילותו כטייס. למחרת ב־ הוזעק גולדשטיין להצניח אספקת חירום לגוש עציון הנצור. גם מילטון רובנפלד הטיס מטען לגוש באותו יום. כך היתוספו אפוא שני מסוסי נורסמן שמישים למטוסי שירות האוויר. אחד ממטוסי האכסון כמילאנו סירי20.4.48 » nun אסף )זזגירח 1 ואט יהיה לזוג! גירוי לקפד אתנו, לפי המוסכם 2 ענור מסרססיסים. א הסוד הסרים לנו כאן סיסים לפעולות. 3 4 נאה נחזבו( לבל פעולה ביסים הקרובים 5 ונוראי גקנהו 0 nsn .7 גיזום לקבליו א 0 .8 מאהרן רמז לשלום לוין: פעילות הרכש הכוללת עד 66 תלו״ם כאוויר ב ° מסוס קומנדו ראשון מגיע באחד משני מטוסים אלה הגיע גם שלום לוין )״אסף״(, אשר ריכז עד אז את הפעולה באיטליה, ומסר דיווח מפורט למטה חיל־האוויר על כל הקורות שם. ללא ספק כלל דיווחו גם ביקורת על ההחלטה שדני אגרונסק׳ )שפעל עד אז בארצות־הברית( - הוא שירכז באיטליה את כל הפעולה הקשורה במטוסי התובלה שנרכשו בארצות־הברית ובצוותים שגויסו שם; ואכן, כבר ב־ ״לטפל בענייני מטוסי טרנספורט הבאים מנורמן )כלומר מארצות־הברית, על־פי כינויו של ה״מן שכטמן אשר 72 פעל שם ב־ לאהרן רמז על הכוונה לשלוח למחרת לארץ את מטוס הקומנדו הראשון שהגיע מארצות־הברית לשם, ובמפורט - גם על התקדמות הפעולה בכל הקשור למסום׳ התובלה שנרכשו שם. לדבריו, עוד שלושה מטוסי קומנדו עזבו את פנמה ב־ במאי כבר יהיו בארץ, ואפשר יהיה לשלבם בתובלה אווירית בה. במטוסים אלה היה מטען שכלל ״חלק גדול מכלי העבודה והחלקים שהוזמנו מנורמן. עקרון: מסוס הקומנדו ״נפגע ראה לשאת אתם !ה להם כ״כ נתנה מקסימום של ציוד טייס כללי״. באשר לחמשת מטוסי הקומנדו האחרונים, ציין אגרונסק׳ שאלה עתידים לעזוב 73 את פנמה ב־ מטוס הקומנדו יצא מאיטליה ב־ לשם זיהוי והתקשרות עם הארץ. למרות זאת לא היה לו קשר עם הארץ בדרכו, ובהגיעו לעקרון לא היה בטוח כלל אם אכן יוכל לנחות שם. לבסוף נחת שם, וכבר ב־ זאת נפגעו כמה מאנשי הצוות מירי מהקרקע, וגם המטוס ניזוק. לא היה ניתן לטוס בו עוד, והיה צריך להכשירו 74 לטיסה חזרה לאירופה על־מנת שאפשר יהיה להשמישו כראוי מקיטיוזוק - לבוננזה ב־ ממטוסי הבוננזה שרכש. כזכור, עד אז ניהל עם יואל פלגי פעולה אינטנסיבית לגיוס צוותי־אוויר, בד־בבד עם פעולה לרכש מטוסים, שבה סייע לו גם ססיל וולפסון. הזדמנות פז נקרתה לו כבר בתחילת הפעולה: באותה שעה הוצעו למכירה בבסיס חיל־האוויר הדרום־אפריקני בקימברל׳ במלחמת העולם השנייה. קבוצת סוחרים יהודים, שגילתה קודם עניין במטוסים בגרוטאות, רכשה את המטוסים והיתה נכונה למוסרם לסניור תמורת סכום סמלי. אף הועלה רעיון להטיסם לארץ בתוך מטוס תובלה מסוג 67 D0 איונ במלחמה לעצמאות בריסטול. בסופו של דבר ויתר סניור על המטוסים מכמה סיבות: הקושי בהוצאתם מדרום־אפריקה נוכח האמברגו שהטיל האדם על האזור; הסיכון הכרוך בהובלתם בנתיב העובר בשמי סודן ומצרים; ובעיקר הקשיים כ׳ התוכנית הזאת נדונה לכישלון בכל שמי• וודשים, הכרוכים בהכנסתם לארץ. לימים כתב סניור בספרו מקרה, ״גם משום שלא מצאנו כל דרך להעמיס את המטוסים על אוניות מתחת לאפה של המשטרה״. עם זאת ציין כ׳ ״במבט לאחור אני סבור שמיהרתי להיכנע״, וכי ״לתומי גם האמנתי כ׳ ברגע שהבריטים יסתלקו 75 מארץ־ישראל, נקבל מסוסים בכמויות גדולות מארצות־הברית״ פלגי וסניור השקיעו אפוא את עיקר מאמציהם ברכש מטוסים אזרחיים, המסוגלים לסוס את הדרך לארץ, ושניתן יהיה להסב אותם לצרכים צבאיים. כן הצליחו לגייס אחד, שלושה מטוסי פ״רצ׳״לד ארגום, שני מטוס׳ בוננזה וחמישה מטוסי דקוטה. מטוס׳ הדקוסה נרשמו תחת שמה 76 ליש״ט עבור דקוטה של חברת תעופה שהוקמה אד־הוק בשם שאר המטוסים )למעט מטוסי הבוננזה, שנרשמו על שמם של הטייסים שהעבירו אותם לארץ( נרשמו על שמה של חברת טיסות שכר בין דרום־אפריקה לבריטניה. בורים. סניור וסיריל כץ נערכו להטסת שני מסוס׳ הבוננזה. הם המריאו בהם ב־ כדי לטוס ליריד התעשייה הבריטית בלונדון. תחילה נחת סניור בלוסקה שבצפון רודזיה )כיום זמביה(, ואילו כץ נאלץ לבצע נחיתת אונס בשדה חירום בצ׳ירונדו שבדרום רודזיה )זימבבווה(. סניור הגיע גם הוא לצ׳ירונדו, אך גם המטוס שלו ניזוק, ולבסוף תוקן רק אחד מהם. עוד לפני־כן נעצרו השניים על־יד׳ אנשי חיל־האוויר הרוח׳, אך שוחררו. את המטוס שתוקן לקח סניור ליוהנסבורג, מכר אותו וקנה במקומו אחר. בינתיים נפל למשכב, ולאחר החלמתו ממחלת המלריה הודיעו לו השלטונות - שבינתיים היו מודעים היטב לפעילויותיו - כ׳ אסורה עליו היציאה את הארץ עם הבוננזה. זה גייס סניור את ססיל וולפסון להטסת הבוננזה לוואדי ח׳אלפה שעל , כדי להתגבר על קושי בלתי־צפו גבול מצריים וסודן. על־מנת להסיר כל ספק התלוותה אשתו של וולפסון לבעלה באמתלה של ׳רח־דבש, בעוד שבורים סניור טס בטיסה אזרחית לוואדי ח׳אלפה. הוא לן שם בלילה, ולמחרת בבוקר נטל את האחריות על מטוס הבוננזה. למרות שתוכנית הטיסה קבעה את יעד הטיסה כב״רות, סם סניור לארץ. בגלל מחסור בדלק נחת ב־ הטייסת. לאחר שתדלק את מטוסו, טס מיד סניור לשדה דב ולמטה שירות האוויר כדי לדווח על תוצאות שליחותו בדרום־אפריקה. מטוס הבוננזה שולב מיד בפעילות המבצעית, וסניור מונה להיות מפקד שדה תל־אביב במקום דניאל בוקשט״ן, אשר הועבר להיות מפקד טייסת הגליל. למחרת שטיינברג, ששירת בעבר בט״סות שמצפון ליוהנסבורג אל בולוואיו שבדרום רוחיה. משם המריאו לסולסבור׳ )כיום הרארה במכשירי הניווט תעו בדרכם, לא מצאו את שדה התעופה, והתרחקו יותר ויותר מסולסבור׳, לבסוף נחתו באחד השדות של איכר מקומי כמה ימים לתיקונים במצפן ובמכשירי הרדיו במטוס, המריאו ב־ )טנזניה( וקניה. ב־ 77 בטיסה ישירה בת שש שעות ועשר דקות ונחתו בשדה דב כך היתוספו אפוא שני מטוסי בוננזה לסד׳כ חיל־האוויר. עד אז לא נודע בארץ מה עלה בגורלם של יתר המטוסים שנרכשו בדרום־אפריקה. הרי)״פרדי״( פרדקינם התבקש אפוא לברר עם סטיל וולפסון)אשר 68 יקב וזל 3 המשיך ב־ 78 פ״רצ׳״לדם שקפיטן לינדס׳ מטיס לארנון הגיעה התשובה יעברו את ברינדיזי, אתונה, רודוס, ניקוזיה״. כן הובעה תקווה שמםוסים אלה יגיעו לתל־אביב בשבת בערב, 15 79 אתונה בגלל חוסר נאמנות״ ואכן, בי לעדם׳ - מתנדב לא יהודי. סיפור הכיסוי של המבצע היה שהמטוס שייך לחברת בריטית, ועתה יש להעבירו ללונדון. טווח הטיסה הקצר יחסית של הרפיד חייב את הטסתו בדילוגים לאורך הנתיב המזרח־אפחקנ׳ שבו עברו קודמיו. ב־ שם נעצר בחשד כ׳ יעדו האמיתי אינו לונדון. לאחר חקירה קצרה שוחרר לינדס׳, אך מטוסו הוחרם והועבר Misr Air.80 לרשותו חברת התעופה המצרית הברחת שלושה מסוסי פיירצ׳יילד ורפיד עד אז נערכו שלושת הטייסים לסלי צ׳״מס, נפתלי)״טוקם׳״( בלאו וארתור קופר להטסת שלושת מטוסי הפ״רצ׳״לד שנרכשו. ב־ של הוצאתם מדרום־אפריקה. כעבור חמישה ימים המריאו משם לבולוואיו. לאחר מנוחה בת יום אחד המריאו ללוסקה, ומשם המשיכו במטע לאורך מזרח אפריקה במשך שמונה ימים רצופים, עד הגיעם לחרטום ב־ באפריל. בעת שהותם שם אובחנה תקלה במנוע מטוסו של בלאו, ועקב כך נשארו המטוסים במקום עד באפריל; לאחר תיקון התקלה יצאו שלושתם לקהיר. בתום שבוע של חניה בקהיר, שנוצלה למנוחה ולתכנון המשך הדרך, המריאו צ׳״מס, קופר ובלאו ב־ מזרחה לתל־אביב. אולם תוכניתם לא עלתה יפה: התברר להם שמטום׳ קרב ספיטפ״ר של חיל־האוויר המצרי מלווים אותם בדרכם. קופר וצ׳״מס טסו ישירות לאגיקיו שבקורסיקה, ואילו בלאו טס לרומא ונחת בצ׳מפינו. כיוון שלא היתה לו ויזה לאיטליה, הוא נותר בשדה עד שעניינו טופל על־יד ליאו סיגרקרנץ. ב־ הפ״רצ׳״לד והגיע לאתונה. למחרת המשיך לרודוס, ומשם לניקוסיה. בהגיעו לשם פגש קבוצת מתנדבים מדרום־אפריקה שהיתה בדרכה לארץ. סייס המטוס לא היה מוכן להמשיך בטיסה לארץ עקב החרפת המצב המלחמתי שם, ולכן נחת בניקוסיה. בקבוצה הזאת היו דוד ואלס׳ יהודה, ראובן יפה ואשתו בת עמי, הרופא דר סטנל׳ לוין וגם קולין גלוקמן)גילון( ואשתו סעדה ושני ילדיהם. הם קיוו למצוא מטוס, שבו יוכלו לטוס לארץ, אולם בלאו לא יכול היה להטים אף אחד מהם עקב התקלות השונות שהיו לו במטוסו עד אז. הוא המשיך בטיסתו לארץ, ובשעה 81 מגךדוד ישראלי אותור קופר ליד הפ״רצ׳״לד בדרום־אפריקה 69 000 יונ במלחמה לעצמאות לסלי צי״מס וארתור קופר נחתו בינתיים באגיקיו שבקורסיקה. הם פגשו שם את ססיל וולפסון, וזה עדכן אותם בדבר המצב הקשה בארץ. מזג־האוויר לא אפשר להם להמשיך מיד בטיסה, והם נאלצו להמתין שם כמה ימים. לבסוף המריאו ב־ מפאת מזג־האוויר הקשה לא הצליחו להגיע ליעדם, וחזרו כלעומת שיצאו. לבסוף המריאו ב־ ולמחרת לרודוס. גם הם פגשו שם את הקבוצה מדרום־אפריקה. זו הספיקה להתעדכן בדבר הנעשה בארץ ממקור ראשון - מפי גולדה מאיר, אשר עברה שם. גולדה הזימה מעס את השמועות אשר התהלכו שם בדבר היות ״תל־אביב בלהבות״. למרות זאת הציע דוד )דב( יהודה לס״סים שלא להסתכן בנחיתה בשדה התעופה בתל־אביב, ולהעדיף את שדה התעופה בחיפה. ואכן צ׳״מס וקופר נחתו בחיפה, ולמחרת שם פגשו את בוריס סניור ואת החלד )״סמוק׳״( ס״מון. כך היתוספו עוד שלושה מטוסים לסד״כ חיל־האוויר* בלית ברירה יצרה בינתיים הקבוצה הדרום־אפריקנית בניקוסיה קשר עם אחד הסייסים הבריטים, שפינה את עובדי חברת הנפט העיראקית מהארץ במטוס ביצ׳קראפם. הם סיפרו לו שהם סטודנטים לארכיאולוגיה, ולאחר שגם שילמו לו בעין יפה, עשה את עצמו כמאמין לסיפורם בדבר שאיפתם להציל את עתיקות הארץ. הם חככו בדעתם אם לא מוסב להשאיר את הילדים והנשים, אולם לבסוף טסו כולם יחד. לאחר נחיתת המטוס בשדה התעופה בחיפה הספיקו עוד לראות שם ראובן 82 את הורדת הדגל הבריטי ואת העלאת הדגל הישראלי, ולמחרת בבוקר נסעו באוטובוס לתל־אביב ובת־עמי יפה, איב גולדשטיין ולואיס מסראו, שהגיעו מאוחר יותר, הצטרפו לקבוצה הראשונה של אנשי המכ״ם שהגיעו לארץ קודם לכן. לעומת זאת הגיעו דוד יהודה ואשתו עליזה לתל־ליטוינסק׳ )תל־השומר(, ומשם לקחם נס כהן למסה חיל־האוויר בתל־אביב. סודרו להם מגורים במלון ״ירדן״, ודוד יהודה הוצב בשדה דב לתחילת הפעולה בתחום המוטות. כמתואר להלן, הוא השתלב גם בפעולות הפצצה, ומאוחר יותר אף ארגן בשדה 83 דב קורם לתותחב׳ נ״מ. אשתו עליזה הוצבה בינתיים ״ליחידת הצופן, שהתנהלה באנגלית׳׳ בכך לא הסתיים זרם המתנדבים, והוא רק הלך וגאה. ב־ מתנדבים.** האנגלים שלטו עדיין במובלעת חיפה. לאחר שעברו את הקצינים האנגלים, פגשה הקבוצה באיש ״הגנה״ שלקח אותם לטכניון. למחרת נסעה הקבוצה לתל־אביב. שני הטייסים נלקחו מיד לרחוב הירקון ומשם 64 לקורס בצ׳כיח, והצוות הרפואי הועבר ליפו רכש המטוסים בדרום־אפריקה בתקופה זאת וטיסות ההעברה משם לארץ השתלבו אפוא בפעולה לגיוס צוותיהאוויר וצוותי־הקרקע ובהעברתם לארץ. עם כל היותם מטוסים קלים היוו שני מטוסי הבוננזה ושלושת מטוסי הפ״רצ׳״לד תוספת חשובה ליכולתו המבצעית של חיל־האוויר באותם ימים, שבהם כל מטוס שימש גם מפציץ. הטייסים במטוסים אלה השתלבו מיד בפעילות המבצעית, ותרמו תרומה חשובה ליכולת העמידה בתקופה הקשה ביותר של מלחמת העצמאות. תוך כדי כך הלכו והשתלבו האחרים בהנחת היסודות של אגף המבצעים במטה חיל־האוויר, בהנחת היסודות למכ״ם, ומאוחר יותר - גם בבניית יכולתן הארגונית והמקצועית של הטייסות. * אלף לעדס׳ לא הצליח להגיע עם מ ** ביניהם נמצאו גם שני מלון ״ירדן״ בתל־אביב 70 תלו״ם בא!ו׳ר־ שליחותו של עמנואל צ עמנואל צור )שני מימין( ליד מסוס הרפיד תוך כד כך הלכה והסתעפה פעולתו של עמנואל צור, שנשלח לפעולת רכש לא מטעם שירות האוויר )כדוגמת ה״מן שכטמן ובורים סניור(, אלא ישירות על־ידי בךגוריון. עמנואל צור, מחלוצי הסיס בארץ, הגיע לאנגליה כשליח רכש מטעם חברת ״אוירון״. כשנה קודם לכן רכש את מטוס הרפיד הראשון עבור חברת ״אוירון״, אשר שימש עתה בעיקר את צורכי ה״הגנה״. שאיפתה של חברת ״אוירון״ להמשיך בפעילותה האווירית; הצורך הדחוף במטוסים ובתובלה אווירית לנוכח החרפת המצב הצבאי; והצלחתו הקודמת של צור - אלה היו הגורמים לשליחותו. הוא יצא מצויד במכתב מטעם מחלקת הכספים של הסוכנות היהודית, ובו נדרש משרד הסוכנות בלונדון ״לעזור לו בסכום של שבעת אלפים לירות״ שטרלינג. אבל אותו משרד לא נענה לדרישתו של צור, והמשרד בארץ נאלץ לשלוח מכתב נוסף ולהדגיש, כי ״שולחים למשרד רק בקשות 85 כאלה שיש צרך חיוני במלואן״ ב־ החל בחיפוש אחר סוכן מקומי אשר יוכל לבצע את פעולת הרכש עבורו ולהשיג את הרשיונות הדרושים לפעולה. בנטלי, אחד היהודים במקום, שסחר במכוניות משומשות, הפגישו עם ביל טאוול, בעל חברת יצוא של חומרים תעשייתיים. לטאוול היתה גם בעלות משותפת על מטוס פרטי בן ארבעה מושבים עם ט״ם בשם ג׳ק •נר. זה האחרון הטיס נוסעים במסגרת חברת שכר בשם צור הציע לטאוול שירכוש עבורו מטוס רפיד שהוא עצמו יאתר, ושחברתו תטיס את המטוס לארץ. צור נפגש גם עם עוזרו של טאוול, ג׳ון הלפורד, טייס מצאו שפה משותפת. טאוול העדיף גם לפעול מול אדם אחד בעל סמכות, המסוגל לקבל את ההחלטות הנדרשות. מ־ 86 כולל ביטוח ודלק הסוכנות היהודית בלונדון הפקידה את הכסף הדרוש לחשבון בבנק אנגלו־פלסט״ן בלונדון, שבו נוהל חשבונה של חברת "אוירון״. מנהליו, מר אסטוריק ומר סילברסטון, סייעו לעמנואל צור בהעברת הסכום הנדרש לחברתו של טאוול. צור סיפל באיתור המטוס כמומחה מסעם סאוול, והרפיד שבחר בו נמצא אז בשלבים אחרונים לקראת חידוש רשיון הטיסה שלו. סילברסטון הכין חוזה שכר על־שם יהודי בריטי. המסום היה מצויד במכלי טווח רחוק. מכיוון ששדה התעופה בלוד ננטש, תוכנן נתיב הטיסה כך: פריס-ניס-רומא-ברינדיז׳— 87 ניקוסיה-תל־אביב נותרה בעיית ההטסה. ג׳ון הלפורד, שהיה טייס קרב מנוסה במטוסי ספיטפ״ר, לא היה מסוגל להטים מטוס רפיד - אך היה היחיד שיכול היה לצאת את אנגליה מבחינת רשיונות. משום כך הופיעו עמנואל צור וביל סאוול במכם בנוסעים, ובתום הבדיקות עלו השלושה למטוס. אז החליף צור את הלפורד בתא הטייס, והטיס את המטוס לכיוון פריס. הם הגיעו לשם ב־ שבין רומא לברינדיז׳ החל אחד המנועים ״משתעל״ וצור החליט לנחות בבארי לשם ניקוי מצת׳ המנוע ומשאבת הדלק. השלושה החליטו לעשות במקום את הלילה. בבוקר יצא צור מחדרו והופתע, כאשר שוטר לבוש בגדים 71 ייא3 במלחמה לעצמאות אזרחיים ניגש אליו בלובי המלון והתלונן על התנהגותם של שני חבריו הבריטים: אלה השתכרו בלילה וגרמו לנזקים, שהסתכמו ב־ שוב נוקו דרכי הגישה לדלק, מכיוון שלמחרת ציפתה להם טיסה אחכה מעל הים, שיעדיה להלכה היו ניקוסיה וביירות. ב־ מכיוון שהיתה בריטית ושכולם הכירו אות׳ היטב שם״. הלפורד וטאוול ניגשו לתחנת הביקורת בתור הטייס ובעל המטוס, ולאחר כמחצית השעה קיבלו אישור המראה לחיפה. צור המריא, וכעבור שעתיים נחת בתל־אביב; מיד התקשר לשדה תעופה חיפה כדי שיעדכנו את ניקוסיה. כעבור יומיים יצאו סאוול והלפורד מנמל תל־אביב ב־ 89מיד עם הגעתו ארצה צורף מטוס הרפיד לסד״כ מטוסיה של טייסת א׳ 88 בספינה ביומנו ש״ 90 כלי זה עולה רכש מסוסי מסרשמיט התקווה להגעת המטוסים מארצות־הברית הלכה ונסדקה. גולדה מאיר, אשר חזרה לארץ משליחות ההתרמה בארצות־הברית, לא הותירה בדיווחה לבךגוריון תקווה רבה באשר לסיכו״ הצלחתו של יהודה ארזי בארצות־הברית. ארזי עצמו העתיק עד אז את מוקד פעילותו לאירופה, שבה ריכז שאול מאירוב את כל הפעולה באופן הדוק ביותר. כאן התעוררו חילוקי־דעות נוקבים ביניהם באשר לשיטות הפעולה, ואלה הגיעו אף להכרעתו של בךגוריון. בה־בעת נואש בךגוריון למדי גם מפעולתו של פרדי פרדקינס, האשימו באחריות לכשלון הברחת מטוסי האכסון, ודרש להחזירו לארץ לאלתר. גם שאול מאירוב )אביגור(, מרם כל הפעולה באירופה, לא היה מוכן לכך שפרדקינם ירכז את פעולת הרכש האווירי, וביקש לשלוח לשם כך את חי ישכר, מעובדי חברת החשמל, אשר צורף לפעולת מסה השירות האווירי. חמורה אף יותר היתה ביקורתו של בךגוריון כלפי פעילותו של יהודה ארזי בארצות־הברית, ובמכתבו למאירוב הודיע לו כ׳ הוא מתכוון לקחת מארזי אף את ״הסמכות לפעול בשמנו״. יתרה מזאת, ב־ ״התייאשתי מיהודה... ואיני יודע מה גורל שמונה המיליונים שהוא קיבל. טלגרפת׳ לך לקבל החמשה שאתה דורש ממנו. משתיקתך אני לומד שקיבלת הכסף״. ואכן, מאירוב קיבל את הכסף והקצה חלק ממנו לרכישת עשרה מסוסי מסרשמיס* בצ׳כוסלובקיה. אומנם המסרשמיט נחשב למטוס קרב בעל כושר תמרון ונסיקה טוב, אולם היו לו מגבלות שחייבו מיומנות גבוהה של הטייסים - בעיקר בהמראה מסרשמיט, וטיסת הבכורה שלו נערכה בספטמבר , * מסוס הקרב מסרשמיט 1935 שבצ׳כוסלובקיה, אולם עד תום המלחמה avia המסוסים בגרמניה היו נתונים תחת הפצצות כבדות, פתח! הגרמנים קו־״צור במפעלי לא הספיק המפעל לסיים אפילו את הרכבתו של מסוס אחד. עם הקמתה של מדינת ציכוסלובקיה העצמאית הוחלס לנצל את חלקי ולהרכיב מהם מטוסים לציודו של חיל־האוויר הצ׳כוסלובק׳. תוך זמן קצר ביותר הורכבו avia המסרשמיט שנותרו במפעלי שקיבלו את הסימון הצבאי 211 חדש. למן חודש פברואר קו הייצור בשנת פיקב וזלו׳׳ם באוויר ובנחיתה. הוא היה מצויד בכן־נםע ראשי צר יחסית ובעל חוזק נמוך, שגרם לחוסר־יציבות בריצה על המסלול. בעיה זו לא נפתרה לחלוסין גם בדגמים המאוחרים של המטוס, ובע השינויים שנעשו בסוג מסוס זה במנוע ובמדחף לא היו מוצלחים ביותר: המנוע החדש פיתח הספק מרבי נמוך מהמנוע המקורי; והמדחף, בעל שטח הלהבים הגדול יותר, הגביר את נטיית המטוס לסטות שמאלה לאחר שגלגל הזנב התרומם בהמראה, וחייב הטיה גדולה של הגה הכיוון לקיזוז הסטייה. ואכן, כבר אז היתה הביקורת על ביצוע׳ המטוס רבה. אף־על־פי כן החליט מאירוב לא לשמוס מידיו את ההזדמנות הזאת, והקצה את הכסף - שנועד בעיקרו לרכש בארצות־הברית - לרכישתם של המסרשמיסים. הוא עשה זאת אף שבאותה השעה העריך שכטמן, שהמשא־ומתן במקסיקו לרכישת מסוס׳ קרב והפצצה הגיע לשלב מכריע, ונדרשו כמיליון ד מסוג מיטשל ו־ לקבל הסבר לעיכוב״. בלית ברירה הוא נאלץ להיחפז ולעזוב שם את כל הפעולה ולהגיע לאירופה. בהגיעו לשם ב־ המסרשמיסים. החלטה זו עוררה בקרבו כעם רב. הוא ובעלי המקצוע בתחום האווירי שפעלו אתו ראו בפעולה זו החלטה חסרת־אחריות של מנהלי הרכש, שלא היה להם שום מושג בתחום האווירי; גם לא הועילו כל הסבריו - שאין הטייסים מכירים מטוס זה, וכי מטוס זה נופל מביצועיהם של המטוסים שהוא הועיד לרכישה. זאת ועוד, הצ׳כים דרשו הון עתק - כ־ אף בן־גוחון עצמו נדהם מהסכום - במיוחד לאחר ששמע את הדיווח שמסר לו עמנואל צור ב־ ולפיו יכול הוא לרכוש בצרפת מטוסי קרב )במחיר ט״ס׳ קרב צרפתיים. צור הביע את נכונותו ״לטוס מחר לשם כך״, ואף ציץ כ׳ אם ״נקנה בזול״. בךגוריון ציין את העובדה, שצור הצליח לרכוש רפיד - ועוד באנגליה. ובסיכום דברים אלה שאל ביומנו: הצלחותיו של צור עוררו בקרבו קורת־רוח רבה, שכן זה הצליח לרכוש 91 ״מדוע עולה ׳מסרשמיט׳ מטוסים במדינה עוינת כמו אנגליה - בעוד פעילי רכש אחרים, שפעלו במדינות שבהן היה יחס אוהד וחם להקמתה של המדינה היהודית, נכשלו עד אז. לפיכך הורה לו בךגוריון לצאת שוב — הפעם כשליחו - לרכש 92 באירופה; ואכן, ב־ ״לרכוש מאת הממשלה הטשכית ותיוגוסלאווית אוירונים לוחמים״ אכן, המחיר שנתבעו לשלם עבור מטוס׳ המסרשמיס היה מופקע, ללא כל יחס לעלותם של מטוסי קרב אחרים, שניתן היה לרוכשם באותה שעה במדינות אחרות, ובמיוחד בארצות־הברית. אין ספק שהצ׳כים ניצלו עד תום את המצוקה הקשה ביותר שבה היה נתון אז היישוב היהודי בארץ־ישראל, בהתבוננו לבאות. המניע העיקרי של הצ׳כים במכירת המטוסים אכן היה בראש ובראשונה כלכלי. לכך היתוספו אולי מניעים של אהדה ותמיכה בחלש. אולם אין ספק שלמרות הרווח הנאה שהפיקו הצ׳כים מעסקה זאת, היא לא היתה מתבצעת אלמלא אושרה על־יד׳ ברית־המועצות. לאחר ההפיכה הקומוניסטית לא היתה צ׳כוסלובקיה עושה צעד זה ללא אישורה של מוסקבה, ותמיכתה של בחת־המועצות בהקמתה של המדינה היהודית ובחיזוקה במלחמתה נגד הערבים היו חלק מעמדתה באותו המאבק הביךגוש׳ שלאחר מלחמת העולם השנייה: המלחמה הקרה בין ברית־המועצות - השואפת להעביר לגוש שלה אף את המדינה היהודית שטרם קמה, לבין ארצות־הברית - המתאמת את מהלכיה עם אנגליה, אשר אהדה יותר את העולם הערבי והיתה מצויה עם חלק ממדינותיו באזור בבריתות צבאיות. 73 ייאנ במלחמה לעצמאות עולם אינטרסים זה מבהיר אפוא את עמדתה של ארצוודהברית, אשר פעלה ד ביסודות כד לשים לאל את המאמצים של פעילי היישוב היהודי לרכוש מסוסי קרב או אף מסוסים אחרים. אכן, היו בנמצא מסוסים רבים המונחים כאבן שאין לה הופכין, ופעמים רבות אף נמכרו ממש ״כברזל״, לפי משקל; אולם עמדותיה המדיניות של ארצות־הברית - ובמיוחד הצורך לתאם את המהלכים עם אנגליה - הצריכו התחשבות מיוחדת בעולם הערבי, וזה היה הגורם לאכיפה היסודית למדי של האמברגו. עובדה היא שעד רכש המסרשמיסים בצ׳כיה לא נרכש בארצות־הברית דבר למעט מטוסי התובלה, שנרכשו והוברחו משם בעורמה רבה ובתושייה מאוחר יותר, משנרכשו כבר מטוסים בארצות־הברית, התעוררו קשיים ניכרים בהוצאתם 93 מיוחדת במיכה משם. פעילי הרכש, ובראשם שאול מאירוב, נקטו אפוא גישה של ״חלוקת סיכון״: גם כשהוצעו מסוסי המסרשמיט, העדיפו להמתין - כמעס עד בוש - לפני שרכשו אותם; וגם אז רכשו רק עשרה - ולא את כל ברכש מטוסי המסרשמיט עסק דיר אוטו פליקס, שכבר בראשית נובמבר בן־גוריון לפעולת רכש בצ׳כוסלובקיה. סיכויים טובים לרכש מטוסי הקרב הסתמנו לו כבר בתחילת אולם אלה יצאו מן הכוח אל הפועל רק בעקבות בקשתו של בךגוריון מאהוד אבריאל ב־ והיוגוסלאווית אוירונים לוחמים עם הנשק הדרוש בתוכם למטרת התגוננות ומפציצים״. בעקבות זאת הגביר פליקס את פעולתו, ותוך זמן קצר הוצעו לו מדגם מסרשמיט לארץ; אולם מפאת מחירם הגבוה של המטוסים נדחתה שוב ההצעה הצ׳כית. יתרה מזאת, מטוסי המסרשמיט )במקורות הישראליים של התקופה הם כונו ה״סכינים״, שכן ד״ר אונ ״מסר״ בגרמנית פירושו סכין( לא תאמו, כאמור, את תוכניותיו של מטה שירות האוויר, והוא כלל לא הזכיר אותם. ״תכן שבעקבות מוראות השואה גם לא עלתה כלל על הדעת האפשרות של הטסת מסוסי קרב גרמניים כדוגמת המסרשמיט. הקונספציה של מתכנני הקמת הכוח האווירי, שרכשו את הכשרתם בחילות־האוויר המערביים, התבססה על מטוסים מערביים ועל צוותי־אוויר להטסתם וצוותי־קרקע להחזקתם בעיקר מארצות־הברית. רק לקראת סוף מרם, משהתברר שתוכניות הרכש בארצות־הברית רחוקות ממימוש בעיקר בגלל האמברגו האמריקני, נתן אפוא שאול מאירוב את האישור לרכוש עשרה מטוסי מסשרמיט. במסגרת החוזה עם הצ׳כים עיגן פליקס גם את האפשרות לרכוש חזר. המסרשמיטים, עם פצצות ומכונות־יריה וכל השאר, עולים 9- דקי 1 5 ] u״ ,-״,״״.- .-.,״ האישור בעתיד. וכך ב חשבו! אתי ] דווח לבךגוריון כ׳ ״אהוד אהוד: חוזה אי 10,000 בי בציכיה ״ולח ררזוד,- מ״מ c ווורו $, שולם4,467,000 מיליון כדורים 30מקלעים 3,400רובים 10,000 חוזה נ׳ א י W קניה זו חולקה לשלושה משלוחים באפריל: בשם ב״ הרשמי נחתם רק לנמל, ועד בעוד שבועות(. חוזה ד׳ תותחים, פצצות, תלבושות(. — הרמטכ״ל הצ׳כ $, שלא שולם. 700,000 מיליון מלאים, מחיר 2 כדורים רגילים $-לאשולם. אווירוני״נורסמך ZB-*37 - 210,000 מכונות 100חוזה ו׳1948 'בהחוזה ק. ב הובלה באוויר 15-שולם כולו)שניים כבר הגיעו ארצה, עוד שלושה יגיעו עד 165,000 על״יד שר ההגנה הגנרל לודביק )שהיה במלחמת העולם השנייה מפקד מתוך יומן המלחמה של דוד בן־גוריון: רכש אמצעי לחימה הסוכנות היהודית חתמו עליו אהוד אבריאל ואוסו פליקם, ומהצד הצ׳כי 74 תלו״ם כאוויר נ י? ־ ראש הממשלה הצ׳כוסלובק׳, ק׳ גוטוולד )ראש המפלגה הקומוניסטית, 1!1 הצבא הצ׳כוםלובק׳ בבריודהמועצות( ועל־ *95 ולאחר מות בנש - נשיא צ׳כוסלובקיה(. החוזה היה על סך לצ׳כים, שבעקבות התחלת המלחמה הקרה וההפיכה הקומוניסטית איבדו שווקים רבים וכלכלתם הידרדרה, היה אינטרס כלכלי ברור למכור נשק ליישוב היהודי בארץ־ישראל - אם כ׳, כדברי פליקם, הוא מצא בקרב אין ספק שגם במושגי אותם 96 הצ׳כים גם אהדה ותמיכה ברעיון הקמת מדינה לעם היהודי לאחר השואה הימים מדובר במחיר מופקע לכל הדעות, אולם היה זה מטוס הקרב היחיד שהוצע לשירות האוויר. סכום זה היה גם תוצאה של חישוב מעוות, שהסתמך על שער החליפין הרשמי של המטבע הציבי, הקרון, ביחס לדולר: 50 פליקס, כ׳ נשאל אז רטורית על־יח מנהל הבנק הלאומי הצ׳כי: ״האם אתה מתכוון אדוני שאלך ללכת לביודסוהר מכיוון שאודה בפומבי שהמטבע שלנו לא שווה, ושער החליפין הוא תכסיס מעוות?!״. הצ׳כים היו מוכנים 97 לבטל את העסקה, ולנציגי היישוב היהודי לא היתה ברירה אלא לשלם עם זאת, באותה שעה היה גם מצבו של חיל־האוויר הצ׳כי מדולדל למדי: הוקמו רק שתי דיוויזיות מתוך השמונה שתוכננו, ולחיל היו רק כ־ המקצועי המאומן, ולכן עסקו שם באימון מזורז של כוח־אדם זה. הטייסים התחילו בהסבה ממטוסים מיושנים למטוס המסרשמיט, אשר לפי התכנון אמור היה להיות באותה תקופה המטוס העיקרי בבסיסיו של חיל־האוויר הצ׳כוסלובק׳. המחסור במדריכי טיסה ומדריכי צוות־קרקע בעלי ניסיון קרבי גדל בגלל רדיפות אחר ׳וצא׳ צבא צ׳כוסלובקיה שנלחמו במלחמה במערב אירופה — במיוחד אלה אשר שירתו בחיל־האוויר 98 המלכותי הבריטי בין איסליה לצ׳כ״ה: קורסי הסבה והכשרה במסגרת החוזה לרכש המסרשמיטים התחייבה צ׳כוסלובקיה גם לאמן טייסים שיישלחו מישראל, להסב 0 במקביל לאימון טייסים היה צריך לאמן צוותיקרקע, מכונאים וקשרים: מכונאים - בבית־הספר למכונאי בליבריץ, וקשרים - בחרודים. האחראי לביצוע התוכנית היה לא אחר מאשר מפקד חיל־האוויר הצ׳כי, הגנרל 99 אלואים וידריך ב־ חיום קבל על כך, שרק אז הגיעה אליו ״הדרישה לטייסים עבור מסרשמידסים״, כיוון שלדבריו התבקש בה־בשעח לשלוח גם ״ט״טים לאמון ע״׳ אורט״. הוא הדגיש אפוא: ״אשתדל לשלחם בהקדם אם כ׳ המצב חמור. חסרים דברים אלה מבסאים היטב את ההתרוצצות בין הדחוף, הפעילות המבצעית 100 לנו כאן טייסים לפעולות׳׳ היומיומית המיידית והחיונית, שבה נטלו חלק ט״ם׳ שירות האוויר - לבין הצורך החשוב להיערך לקראת הבאות. מטה שירות האוויר נערך אפוא במהירות לבחירתם של המועמדים לשני הקורסים. היה צריך לארגן להם דרכונים, ויזות, ביגוד מתאים, ולהעביר חלק מהם בדיקות רפואיות ומבדקים אחרים. הכוונה חיתה שכאשר יסיימו אותם הטייסים את קורם ההסבה על המסרשמיט, הם יעבירו אותם בטיסה לארץ. באותו יום פנה שוב רמז לשלום לוין וביקשו להודיעו את המקום, שאליו צריכים להגיע הטייסים ״בשביל הקורם של האורט״; ולאן צריכים להגיע הסייסים ״בשביל הקורס של המסרשמיטים״. כן ביקש לדעת אם * במברק מ־ 20,229 75 1יו׳׳נ במלחמה לעצמאות ניתן לרדת מהמטוס ״בצורה בלתי ליגלית באיטליה או בצ׳כיה ולדאוג להם לתעודות שם״, שכן לדבריו ״סדור׳ פספורטים וויזות למספר רב של אנשים הוא ״. כעבור יומיים הודיע רמז לשאול 1 כמעט בלתי אפשר מאירוב כ׳ ״מוכנים אצלנו ששה ט״סים בשביל המסרשמידטים ועשרה עם מדריך בשביל הקורס של האורס. הודיע מיד לאיזה מקומות צריכים הם להגיע. אם אתם יכולים לעזור בקבלת ויזות. אם אפשר להורידם בלי ויזות בדבריו התכוון רמז למטוס הדקוטה, אשר 101 שלנו״ מסוס הדקוסה שבו הוטסו החניכים לקורס הוטס ביד׳ קלוד דובל ודל וב, שעליו כתב קודם לכן: ״דקוטה של חברה אפריקאית עומד כבר לשיחתנו ובודאי 102 נקנהו״. הוא גם הביע תקווה שמטוסים נוספים עתידים להגיע ״בימים הקרובים״ מדרום־אפריקה הצוות דובל ווב, דרום־אפחקנים לא יהודים, טסו יחד זה זמן רב.* דובל היה ט״ט דקוטה מנוסה ביותר, בעל רקורד טיםתי מרשים ממלחמת העולם השנייה, שבה הטיס מטוסי דקוטה של חיל־האוויר הבריטי. הוא בני התקופה כמבוגר הרבה ביותר מהאחרים, עם מגבעת נטויה לאחור ועם סיגריה, שהיתה , תואר על־יד תמיד דלוקה בין שפתיו. הוא אהב את ״הטיפה המרה״ אף בשעת הטיסה, אך לא היתה לכך כל השפעה על יכולתו הטיסתית - אף לא בשעות טיסה קשות ולחוצות. גם לדל וב, איש הצוות שלו שטם עמו כט״ס־משנה, נווט ואלחוסן •־זמנית, היה ניסיון רב במטוס הדקוטה, שבו טס במהלך מלחמת העולם השנייה בטיסות 103 אספקה לטריפולי במטוסי חיל־האוויר של דרום־אפריקה אולם הטסת החניכים במטוס הדקוטה לצ׳כיה לקורס ההסבה על המסרשמיט התעכבה. ב־ דיווח אהרן רמז ל״אור״)שאול מאירוב( כי ״מוכנים שבעה טייסים למסרשמידטים עם ויזות ל ועשרה לקורס לבסוף נקבע כ׳ ׳וטסו 04 רגיל. נטיסם בדקוטה שלנו. אם הדבר אפשרי, יטוסו ביום שני דרך ״עשרים טייסים - עשרה להביא בעיה חדשה: יגאל ״דין)םוקניק( סירב לאשר את הטיסה, משום שביקש להפעיל את מטוס הדקוטה לאספקת מזון ליישובים מנותקים בגליל, וב־ באותו יום הועברה ההחלטה להכרעת בן־גוריון, וזה הכריע 105 כפי שהוסכם... לשדה עין שמר עבור הגליל״ 106 על נסיעה מהירה, ״כ׳ יש רק ואכן למחרת נדחתה מהיום למחר השישי באפריל שמישהו יפגוש אותם שם, וידאג להסדיר להם ״מקומות ב׳סוויט־א״ר׳ לפראג״. הוא ציין כ׳ החניכים מצוידים * בספר הטיסות של דל וב, אשר הטיסו דקוטה בשביל חברת הצ׳רטר להגיע לשדה התעופה לוד. אותו יום, לאחר קרב שנמשך כ־ שמשימתם להטיס החוצה ערבים מישראל ולהטיס פנימה ישראלים. מטוס הדקוטה הוציא ערבים. הטיסה האחרונה שלהם הסתיימה בשדה חיפה ב־ עבר ליד׳ הערבים. דובל הוריד אפוא את נוסעיו בחיפה ופנה למלון ״לב הכרמל״ שם. בשלב זה נפגשו עמם נציגי שירות האוויר, ובראשם אלכסנדר זילוני, וביקשו• לסייע להם בפעולה. הנושא סוכם עם מנהלי חברת התעופה ב־ מטוסים שנרכשו בדרום־אפריקה, סיכמו את העסקה. מסוס הדקוטה נחכר בשמה של חברת ״אוירון״, והצ ולהטים את המטוס לצרכים אזרחיים בלבד. סימני החברה ומספר הרישוי של הדקוטה הם עלו בקנה אחד גם עם התוכניות להפעלת המטוס בטיסות לחוץ־לארץ. 76 תלו״ם כא ב יק ס • לפרג״. 1 ״בוויזות מעבר שוויצריות וכרטיס הוא הזכיר שבעה שמות לפי הפספורטים הם: פנחס בךפורת, יעקב בן־ח״ם, יצחק הננסון, נחמן׳ גדעון גורדון המאיר׳ ועזר ויצמן.* כן הזכיר את אדוארד כהן, שהצטרף לנסיעה כנוסע, ואת לו לנארט ומילטון רובנפלד המצטרפים ״בתור צוות של המטוס״. הוא ציין כ׳ לשלושת אלה אין ויזות, אולם הדרכונים שלהם בסדר. לבסוף הדגיש את ההכרח ״לעשות את כל המאמצים שראשוני אוירוני הקרב יופיעו בארץ מיד אחר החמישה עשר במאי״. בטיסה זו לקח עמו אדוארד כהן גם את ספריהם של שני מטוסי הנורסמן, אשר 07 כזכור הגיעו כמה ימים קודם לכן בקבוצה שנבחרה לבסוף נכללו טייסים, שקיבלו את הכשרתם במסגרת מחלקת הטיס של הפלמ״ח ובחברת ״אוירון״, ושידעו להטים מטוסים קלים בלבד; וגם טייסים ׳וצא׳ חיל־האוויר הבריטי, חדרום־אפריקני או האמריקני, שלחלקם היה עבר עשיר בהטסת מטוסי קרב. היו אלה: מרדכי)״מוד׳״( אלון, עזר ויאמן, אדוארד כהן, מילטון רובנפלד )״רובי״(, לו לנארט, יצחק הננסון, יעקב בן־ח״ם )״בלק״(, נחמן המאיר׳, סנד׳ ג׳״קובס, מישה קנר** ופנחס )״פינ״ה״( בךפורת כמפקד הקבוצה. ״פרק קצר בציונות״ ב־ - דקוטה המסרשמידטים״. לאחר תדלוק ברומא המשיכה הקבוצה לז׳נבה במטוס הדקוטה. שם נפרד מהם צוות המטוס וב ודובל, אשר הטיסו חזרה לארץ, בין השאר, את מוניה מרדר, טדי קולק ואת דוד מרקום. בז׳נבה פגש בךפורת את שאול מאירוב, ודיווח לו על משימתה של הקבוצה ועל הנעשה בחיל־האוויר בארץ. כיוון שלאדוארד כהן, ללו לנארט ולמילטון רובנפלד לא היו אשרות כניסה, הם הושארו בדנבה, ושאר חברי הקבוצה המשיכו ברכבת לציריך. שם עלו על מטוס דקוסה של חברת התעופה הצ׳כית והמריאו לפראג. יומיים שהו במלון ״פלורה״, וב־ ״עם הקולונל״, ולדבריו ״סוכם על התחלת קורם הטיסה ביום שני״. ואכן, למחרת הודיע בן־פורת לרמז כ׳ ״הלימודים בעפר׳ במסרשמיטים יתחילו ביום שני תוכנית 108 עם זאת גם הודיעו כ׳ ״עומדים להטים לעפר׳ עוד מהנדס טייס ממדרגה ראשונה וחמישה טייסים״ הקורם, כפי שהותוותה אז על־יד׳ ״הנהלת בית הספר״, התבססה על ההנחה שלרשות הטייסים המגיעים לקורס ״עומד נסיון קרבי מעשי משנות המלחמה, או לפחות נסיון טיסה באוירון קרב אנגלי או אמריקאי״. * אחדים נסעו עם דרכון תחת שם בדוי• כך, למשל, נסע מרדכי אלון עם דרכונו של גדעון גורדו!. ** בעקבות היציאה לק משתתפי הקורס הראשון. עומדים )מימין לשמאל(: מוד׳ אלון, לו לנארס, עזר ויצמן, סנד׳ ר״קובס; יושבים )מימין לשמאל(: מישה קנר, יצחק הננסון, נחמן המאיר׳, אדי כהן, יעקב בן־ח״ם, פנחס בן־פורת. 77 יו* ממטוסים קלים - למ כ במלחמה לעצמאות לכן עובדה ״תכנית מחמת ומזורזת שתכליתה היתה להקנות לאנשים את הנסיון והידיעה בשימושים ובצדדים ספיציפ״ם של הסכין ולדלוג על כל השלבים הראשונים של הלימוד האלמנסר׳ בס״סות־קרב״. עיקרון זה הובהר לאהוד אבריאל, וזה העבירו לידיעת ״אנשינו בארץ״, ואף אושר לו ״שכל המשתתפים ״בחרו וינופו 09 לפי עקרון זה״ אולם כאמור, לא כך היו הדברים. זמן קצר ביותר לאחר הגעת הקבוצה לקורס כבר קמו עוררין באשר למינויו של בךפורת לאחראי על הקבוצה. כן פקפקו ביכולתו וביכולתם של אלה מביניהם, שהיו חסרי־ניסיון קודם בהטסת מסוסי קרב, להצליח בקורם זה. בעקבות זאת כתב רמז למאירוב, כ׳ ״פיני טיסת׳ של קבוצת המסרשמידסים״. הוא הדגיש כ׳ לדעתו ״צריך לתת לפיני, לבלק וליצחק הננסון את ההזדמנות לאימון המסרשמידסים ואם לא יצליחו אפשר לנצלם לכל עבודה אחרת אך לא לפני שינוסו״. כך או כך ביקש 1,0 להחיש ככל האפשר את ״בואם של הנורסמנים ובמיוחד אוירובי הקרב ומפציצים קלים״ למחרת של קורם ההסבה באימוניה בבסיס חיל־האוויר הצ׳כי צ׳סקה־בודיוביצה. רוב האנשים ביחידה זו שירתו במלחמת העולם השנייה במסגרת טייסת באותו יום טסו כולם טיסת היכרות על מטוס האימון אראדו. למחרת נמשכו הטיסות על מטוס זה ואף התחילו בטיסות על המסרשמיס. באחת הנחיתות של בן־פורת הוא נחת על הגחון, ולדבריו ״הירידה היתה טובה! לא קרה שום דבר. הם גמור״. תוך זמן קצר ביותר התברר הפער הרב הקיים בין החניכים שהשתתפו בקורם, והוחלט אפוא לחלק את החניכים לשתי קבוצות: אחת - למתקדמים )בךפורת, אלון, ויצמן והננסון(, והשנייה - לאלה הצריכים אימון מקדים נוסף על מטוס האימונים אראדו )בן־ח״ם, קנר, המאיר׳ וג׳״קובס(. ב־ אפוא על־פי חלוקה זאת, וכבר באותו יום טסו ויצמן ואלון את טיסת הסולו הראשונה על המסרשמיט. ב־ לאחר שהצליחו בדרך כלשה׳ לארגן את הוויזות עבורם לכניסה לצ׳כיה. לאחר ששוחח עם המדריכים על הבסיס בצ׳סקה־בודיוביצה - מפת האזור ־ 78 תלו״ם בא 3י״5 רמת החניכים, רצה פליקם להפסיק את אימוניהם של רוב משתתפי הקורם, כלומר של אלה שלא הטיסו מסוסי קרב קודם לכן והיו חסרי ניסיון מבצעי. הוא רצה להעבירם לתפקידים אחרים, אולם בךפורת, כדבריו, ״נתן לו פרק קצר בציונות״, ולבסוף הוחלס להמשיך באימונים עד לסיום ההכשרה. עם זאת סוכם לזרז את אימוניהם של כלל ועיקר. כך, למשל, פגע חרטום המטוס של לו לנארט בהמראתו הראשונה בגדר שהיתה בסופו של מסלול " ב־ 2 ההמראה, ולאחר מכן פגע בקרקע לפני שהצליח להשיג שליטה במטוס ולהמריא בעניין התקדמות הסבתם של ט״ אלון בכלי", אולם ״זקוקים לחודש לשם למוד השמוש בנשק״; שלושה טייסים נצרכו ״לעוד רגיל ואח״כ עוד כחודשיים אמונים. אלה הם האי״ם "3 מטוסי המסרשמיט שאמורים להירכש ״דרושים כעבור כמה ימים התייחס אף מאירוב לבעיה זאת: ״מתברר שאמון האנשים לשמוש בסכינים הוא פרשה מורכבת ביותר. רק בעלי נסיון מעשי קודם במטוסי קרב מסתגלים במהרה. יתרם יזדקקו לחדשים של אמון. שנים מבין המתאמנים יסיימו אמונם היום. במשך השבוע הבא יסיימו אמוניהם עוד יש אנשים בעלי נסיון רב במסוס׳ קרב. מהם קוראים ל׳ בשמות של מרמלשס״ן ואילוויט. אך אומרים שיש גם אחרים. הודיעני התוכל לשלוח מיד לעפר׳ את בעלי הנסיון ואם כן מתי. אנו ממשיכים לגייס בעלי נסיון סמים מושאל מהמונח הידוע ״הדוד סם״ "4 שיש מהם מוצלחים ביותר״ בינתיים נמשך אפוא קורם ההסבה גם לישראלים חסרי־הניסיון בהטסת מטוסי הקרב. עם זאת היה ברור הצורך להמשיך ולדאוג להכשרתם המסודרת של אותם הטייסים, שרכשו את נטיונם במסגרת מחלקת הטיס של הפלמ״ח, הקלובים או חברת ״אוירון״ - אך לא ידעו מהו קורם טיס צבאי. היה ברור הצורך להכשיר כוח־אדם ישראלי, שעליו ״מן הכוח האווירי; אולם לא היה ד׳ במודעות זו כדי לממש את הצורך הלכה למעשה. כזכור, הניסיון הראשון לקיים קורם טיס בארץ לא הצליח בגלל המחסור במטוסים ובמדריכים, ורוב חניכי הקורם הוצבו בט״טת א׳ ובגפיה בגליל חן להשלמת אימוניהם הן לסייע לטייסים שם. משנקרתה ההזדמנות לקיים קורם טיס באיטליה, שלח שירות האוויר - למרות דוחק השעה - קבוצת ישראלים נוספת, במקביל לקורס ההסבה בצ׳כיה. בית־וזספר לס״סה ברומא האפשרות ללימודי טיס באיטליה הועלתה על־יד׳ מרדכי פ״ן)הוד(. פ״ן פעל באיטליה בשליחות ״המוסד לעלייה ב׳״ כנהגה של עדה סירני, מרכזת פעולות הרכש וההעפלה שם. הוא ביקש ממנה שתאפשר לו להתאמן במסגרת המועדון לתעופה במילא•, שהיה פתוח לכל הרוצה ללמוד טיסה. אברהם יפה, אף הוא מפעילי עלייה ב׳ באיטליה, הצטרף למרדכי פ״ן, וב־ 79 ממטוסים קלים - למטוסי קר׳ב ווזסצצה א יונ במלחמה לעצמאות לאחר העברת מרכז עלייה ב׳ ממילאנו לרומא המשיכו השניים ללמוד בסניף מועדון התעופה של חברת הידיעה על האפשרות ללמוד טיס במסגרת פרסית נמסרה לשלום לוין, שפעל 15Aiica באיטליה בענייני עלייה ב׳ וריכז אז גם את הפעולה הקשורה לתחום האווירי. לאחר קבלת הסכמתו של מרכז הפעולות באירופה, שאול מאירוב )אביגור(, הוחל בבדיקה. עריכת הקורס חייבה כיסוי מתאים )מתוך חשש מפני המעקב הבריטי האינטנסיבי מאוד באיטליה(, שכירת מדריכים לטיס ולמקצועות הקרקע, מימון הלימודים, החזקת הקבוצה למשך הקורם, וראשית לכול - השגת אישור מתאים מטעם השלטונות האיטלקיים. לשם קבלתו הסתייעה עדה סירני בקשריה הטובים עם מפקד המשטרה המקומית. אז החלו מגעים - שבמהרה עלו יפה - עם בעל חברת התעופה "6מדריכי החברה , תוכנית להוראת טיס לחניכים יהודים על־יד הכיס סוף מלחמת העולם הראשונה. בישיבה עם סינגלובסק/ היושב־ראש של הארגון, סוכם שארגונו יממן את לימוד׳ הטיס, ואילו הגיוינט יממן את הוצאות כלכלתם והחזקתם של החניכים. ב־ לוין )״אסף״( במברקו לרמז, כי ״ישנה אפשרות להתחיל מיד באמון טייסים כאן״, וכי ״אורט״ ניאות להקציב את הסכום הדרוש ״להכשרת עשרים טייסים כולל כלכלה ואכסון״; הוסכם אתו כ׳ עשרה חניכים יהיו מהארץ. עוד ציין כ׳ האימונים ״ערכו ״במטוסים מקומיים ועם מדריכים מקומיים״, ואילו כל ״שאר הנהלת הקורם צריכים להיות בידינו״. הוא ביקש מרמז להודיעו אם מוכנים הם ״לשלוח אנשים לאמון וכן מדריכים ומפקד לקורס״, ״7 וצ״ן את הצורך שישלחו ״ספרים וחוברות בעברית ובאנגלית מיד״ לנוכח הקושי להקצות שעות טיסה לצורכי הכשרה ואימונים ראו בכך במטה שירות האוויר הזדמנות מתאימה ביותר להכשרתם במיוחד של הטייסים הישראלים. לוין התבקש אפוא לבוא ארצה לתיאום הפעולה, וב־ לקורס. למועמדים לקורס הטיס לא נערכו מבחני מיון כלשהם, ובתום בדיקות רפואיות בבית־החולים ״הדסה״ ״( ליסויץ, דני שפירא, ישעיהו שוורצמן 1 בתל־אביב נקבעה רשימת המשתתפים: נתן נוביק )נבות(, גרשון )״ל )גזית(, ישראל)טיבי( בן שחר )שטרן(, יצחק וולובץ, כתריאל גרינשפן, מאיר חף וארנון ליפקין )בן־נחום(. כולם היו חברי הקלוב לתעופה - למעט עזריאל ספיבק )רונן(, שבעבר שימש כמפקד מחלקת הטיס של 118 הפלמ״ח, ועתה מונה למפקד הקבוצה הקבוצה יועדה לצאת לרומא ב־ במטוס הדקוטה של קלוד דובל; אולם נסיעתם נדחתה, שכן המטוס שלו לא הגיע עד אז מאירופה. הם טסו אפוא לבסוף ב־ במטוס דקוסה של חברת התעופה הצ׳כוסלובקית C.S.A.) צ׳כוסלובקיה )שכן התקשו להשיג אשרות שהייה לאיטליה(, והם יצאו במסווה של סוחרי מכוניות לתערוכת מכוניות שהתקיימה בווינה. אתם יצא המכונאי יהודה פישמן תחת זהותו של ״פטר קולינם לפי התוכנית הם היו אמורים לפגוש 1,9 עם פנקס בריטי״, והוא יועד לעסוק ״ברכישת חלקי חלוף לאוסטרים״ את דני אגרונסק׳, והוא יסדיר להם אשרות שהייה באיטליה למשך הקורס; וברומא נועדו להצטרף אליהם ממשתתפי הקורס באיטליה. מימין לשמאל: כתריאל גרינשפן, ישראל לחובסק׳, יצחק וולובץ, מאיר רוף, גרשון לי 80 ° אולם בשדה התעופה ברומא לא המתין להם איש, והקבוצה נאלצה להמשיך 120 אברהם יפה ומרדכי פ״ן בטיסתה לצ׳כוסלובקיה. בואה הבלתי־צפו׳ של הקבוצה לצ׳כוסלובקיה הפתיע את אנשי הצירות הישראלית בפראג, אך בסופו של דבר הצליח אהוד אבריאל להסדיר לחברי הקבוצה אשרות כניסה, והם התעכבו בציכיה. עם זאת, בואה של הקבוצה ״חרבן את אהוד אבריאל להגיע להסכם עם ממשלת צ׳כיה על פתיחת ביה׳׳ס לסייס״ שם - כעדותו של ספיבק. ואכן, בעזרתו של שמואל )סם( פומרנץ, שהיה בסוד כל הפעילות האווירית שהלכה והתגבשה אז בין צ׳כיה לישראל, הגיעו הצדדים להסכם, ולפיו היתר! אמורה הקבוצה הישראלית להתחיל באימוני טיסה בבית־הספר לסיס בהרדץ־קרלובה באמצע יוני, בעת חופשת הקיץ. כיוון שנותר זמן רב עד לפתיחת הקורס, נלקחו על־פי החלטתו של אהוד אבריאל ארבעה מבין חברי הקבוצה )יצחק וולובץ, מאיר חף, ישעיהו שוורצמן ודניאל שפירא( לשם ליווי למטוסי דקוטה של חברת התעופה 12 נשק לארץ. שאר חברי הקבוצה המתינו בצ׳כיה כמה ימים, ואז הוחזרו לרומא לתחילת אימוני הטיסה שם.י ״עומדים בפני פלישה ערבית כוללת״ בינתיים הלכה וגאתה הפעילות המבצעית בארץ, ואתה הצורך בסיוע אווירי. המחסור במטוסים החריף, והתחוור יותר ויותר כ׳ המציאות הולכת ומשתנה, וכי יש צורך להיערך למצב גרוע יותר. במברק מ־וו במאי של בן־גוחון ושל ישראל גלילי, ראש המטה הארצי של ה״הגנה״, לשאול מאירוב נאמר: ״עומדים בפני באותו יום התייחס גלילי במכתבו 122 פלישה ערבית כוללת. החיש משלוח כל מה שאפשר. ציוד קל וכבד״ למאירוב וליהודה ארזי גם לקשיים, המאפיינים את פעילותם והפעלתם של המסוסים: אוירונינו נחבלים בנחיתות ונפגעים מיריות. אחוז גדול יוצא משימוש. המחסור במטוסים מאיים. החישו שליחת הוונטורות מקנדה. הקוגסטלישן האחד וה־נ<־ 123 אל תדאגו לשני הקונסטלישן. ישארו באשר הס ויגיעו האחרים מאמציהם של מאירוב, ארזי ושל שאר השותפים לפעולת הרכש התרכזו אפוא עתה במציאת הדרך המהירה להעברתם של מטוסי הקרב לארץ. כאמור, בתחילה חשבו להעביר את המטוסים באמצעות הסייסים שיסיימו בעצמם את הכשרתם, אולם מהר מאוד נוכחו לדעת שתוכנית זאת לא ניתנת למימוש: המטוס לא יכול היה לבצע את הטיסה בגיחה אחת )יכולת השהייה שלו חיתה שעה וחצי באוויר במהירות של 400-350 מהמדינות שבדרך לנחיתת מטוסי הקרב בתחומה, שכן היה בכך משום הפרה בוטה של האמברגו שהוכרז 124 מטעם האו״ם הוחלט אפוא לפרק את המטוסים, כפי שכתב בךפורת ביומנו ב־ המכונות להרכבתם... במשך יומיים אפשר לשלוח את כל המכונות״. למחרת אף כתב מאירוב על כך לרמז: ״לאחר בדיקה ראשונה מקוה פיני שיוכל לשלוח את חמסרשמיטים במטוסים גדולים. פרטים נוספים לאחר בדקה זאת ועוד, למחרת אף ביקש מאירוב מרמז להודיעו ״אם הקומנדו שאצלכם יכול לבוא בחשבון 125 יסודית״ להטסת המסרשמיטים מעופר׳ לארנון, זאת מבחינה סכנית ומבחינת הניירות שלו. אלון 126 פורמליים. דעתכם הכרחית מיד״ בה־בשעה נבדקה האפשרות עם השלטונות הצ׳כ״ם להטים את המסרשמיט במטוס הסקיימסטר בעל ארבעה מנועים, שנדרש למסלול ארוך )כ־ 81 ממטוסים קלים - למטוס׳ קו׳נ והסצצוז יוא נ במלחמה לעצמאות את מסוסי הקרב מבחינה טכנית. סם פומרנץ, אשר הופקד על הפעולה הזאת, הפגין יכולת רבה בתחום זה, ופליקם כתב אז כ׳ ״פומרנץ יוכל לנסוע בלי ויזה. יקבלו אותו שם. מקרה מיוחד שאי אפשר לחזור עליו״. פליקס העריך, שאם יוקצה מטוס סק״מסטר אחד בלבד להטסת עשרת חמסרשמיטים, תימשך הפעולה כולה ההתחבטות בשאלת ההטסה נמשכה, ורק ב־ 127 הסכינים אחרת לא ישחררו את האוירונים״ בךפורת לרמז שהתברר באופן ודאי, ״שאי אפשר להטיס את הסכינים ' באותו יום הודיע פליקס לבךפורת, כ׳ השיג אישור לבסיס עבור הטענת מסוסי 28 בתוך מטוס תובלה גדול המסרשמיט: בניגוד לכל הציפיות ולכל התוכניות להקים בסיס צבאי באיטליה או בצרפת, שבו אפשר יהיה להתארגן עד הפינוי הבריטי — הושג בסיס זה דווקא בצ׳כיה, במקום שלא חשבו עליו כלל ועיקר. דבר זה התאפשר, כמובן, הודות לרכש המסרשמיט שם, אולם בהמשך הפעולה שימש בסיס זה גם מטוסים אחרים, שנחתו בו ושהו בו זמךמה. אכן, הממשלה הצ׳כית העמידה לטובת הטסת מטוסי הקרב שדה תעופה צבאי בזאטץ - עיירה צ׳כית קטנה במרחק ארבע שעות נסיעה מפראג. במקום היה בסים של חיל־האוויר הציבי בפיקודו של הקולונל פראנטשיק זומר. במלחמת העולם השנייה שימש המסלול לנחיתתם של מטוסי קרב גרמניים, ולאחר מכן - כתחנת ניסויים למטוסים צבאיים. היה בו מסלול אחד מאספלט באורך כ־ לטווח של התאים לפעולה בסתיו ובחורף. נמצאו בו גם כמה מכולות )ליפטים(, אשר שימשו להחסנת חלקי החילוף למטוסים. בשפת קוד כונה הבסיס ״עציון״ או ״זברה״. במקום היו שני בתי־מלון - ״זלאט־לב״)אריה הזהב( 129 ו״סטלינגרד״, והם הועמדו לרשות הצוותים שפעלו במבצע ״בלק״ סם פומרנץ נשלח לזאטץ, ומונה לאחראי על תחזוקתם של מטוסי התובלה שם וגם על הכנתם של ״( סטליק, אשר שלט בשפה הצ׳כית, סייע לו במיוחד בקשר עם 1 מטוסי המסרשמיט להטסה. ארנסט )״את על130 הצ׳כים. כן הצטרפו אליהם המכונאים אשר גויסו בארצות־הברית והשמישו שם את מטוסי התובלה מחסני הנשק למשלוחים היה אחראי לוי קופילביץ )ארגוב(, יליד צ׳כיה, שהיה גם הממונה בשדה וקשור עם מפקד הבסיס הצ׳כי. תפקידו של יהודה בריגר )המכונה ״אוריה״( היה קיום הקשר בין זאטץ ובין פראג, 131 עם הארץ ועם השליחים בארצות אירופה ובאראות־הברית, וכן נשא הוא באחריות כללית למבצע ״בלק״ לשם הטענת מטוסי המסרשמיט והובלתם במטוסי התובלה לארץ היה אפוא בסיס בצ׳כיה. עד אז כבר לא נזקקו למסלול בבית־דראם )שבו, כזכור, נחת מטוס ״בלק־ו״(, שכן ניתן היה כבר להנחית את מטוסי התובלה, נושא׳ מסוסי הקרב, בשדה עקרון )עקיר - תל־נוף( - אחד השדות הגדולים והמאורגנים ביותר שנבנו על־ידי חיל־האוויר הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. כאשר עזבו הבריטים את המקום התמקמו כוחות ״גבעתי״ בבסיס, ושירות האוויר החל להתארגן במיוחד לקבלת המטוסים העתידים להגיע. עד אז פעל יהודה בריגר לשכנע את צוות מטוס הסק״מסטר, אשר ביצע את טיסת ״בלק־ ו״ ב־ ו את אמצעי הלחימה שנרכשו. לבסוף ניאותו אנשי הצוות להמשיך בטיסות לארץ - אך בתנאי שנקודת המוצא, שבה יועמסו אמצעי הלחימה, לא תהיה צ׳כיה. יהודה בריגר פתח אפוא בחיפוש אחר שדה תעופה מתאים וחברת תעופה, שתסכים לבצע את הטיסה מצ׳כיה. בפגישתו עם המפקח על התעופה האזרחית בצרפת סוכם להשתמש בשדה התעופה באיאצ׳יו שבקורסיקה. 132 לאחר עיכובים רבים ולחץ חוזר ונשנה מהארץ הלכו נשלמו ההכנות לביצועה של טיסת ״בלק־ הפעולה התאפשרה לאחר שבתחילת מאי נוצר קשר עם צוות שוודי בראשותו של הטייס אולף כריסטרנסן, אשר העביר את הנשק בשתי גיחות במטוס דקוטה מברנו לאיאצ׳יו. שם הועמס המטען על מטוס הסק״מסטר, וב־ 82 תלנ״ם באוויר ב ™י ה״ש״ נסללה אפוא לבסוף הדרן להטטתם של המסרשמיטים ונרכשו בצ׳כיה: היה בסים להסענה - בזאסץ; היה בסים לפריקה בארץ - בעקרון; ואף היה מטוס סק״מססר לביצוע ההטסה; אולם עד אז סר• הוכנו מסוסי הקרב להססה. אלה היו פזורים בכמה בסיסים בצ׳כיה, והיה צריך לאתרם, לבודקם, להטיסם לזאטץ, לפרקם ולבדוק כיצד להעמיסם במטוס התובלה. תהליך זה הצריך זמן, וזה הלך ואזל בתקופה שלמן ההחלטה על הקמת שירות האוויר ועד ההכרזה על הקמת המדינה שרוי היה אפוא מטה חיל־האוויר בפעילות קדחתנית לרכש מטוסים ולגיוס צוותי־אוויר, המתאימים להפעלתו במלון ״ססלינגרד״ בצ׳כיה של חיל־האוויר כפי שאנשי המטה ראו אותו - חיל־אוויר מודרני עם מטוסי קרב כדוגמת חילות־האוויר המערביים, שבהם שירתו במהלך מלחמת העולם השנייה. למרות כל הפעולה שנעשתה ביישוב היהודי למן שנות השלושים, עדיין היה התחום האווירי עלום לקברניטי היישוב, וגם טרם הונחו היסודות לפעולה ריכוזית, מקצועית ומתואמת בין מטה הפעולה בארץ לבין אלה שפעלו בחוץ־לארץ בצורה ספורדית ואקראית. מתוך הבנתם את חומרת השעה ניטו אלה לנצל במהירות סיכויים מזדמנים. הפעולה שנעשתה בחוץ־לארץ היתה בעיקרה פרי יוזמה מקומית של יהודים במקומות שונים, אשר נחלצו לטובת היישוב היהודי והבינו את הצורך המהיר לדאוג לרכישת מטוסים ולגיוס צוותים. הפעולה בזירות השונות שבהן פעלו שליחים אלה היתה שונה במהותה, ואין דין הפעולה בדרום־אפריקה כדין הפעולה בארצות־הברית או באנגליה. הקשיים, שהערימו השלטונות בארצות־הברית ובאנגליה על כל הפעולה לרכש מטוסים, עולים עשרות מונים על הקשיים של אלה בדרום־אפריקה, שם נהנו פעילי הרכש מהסכמה שבשתיקה של שלטונות המדינה. במהלך פרק־הזמן הזה שלמן הקמת שירות האוויר ועד בהנחת היסודות לארגונו מבחינת כוח־אדם, מטוסים ותשתיות בארץ, תוך כדי פעילות מבצעית שהלכה והתעצמה. במקביל החל בפעילות בחוץ־לארץ לרכש ולגיוס. כבר בתוכנית רמדשמיר המליצו השניים על שליחת איש־מקצוע לרכש ולגיוס בארצות־הברית, אולם המלצתם לא יושמה. במקום זאת נשלח יהודה ארזי - פעיל רכש ותיק בעל זכויות רבות בתחום זה, אך ללא אותה היכרות של צורכי הכוח האווירי, אשר כה נחוצה לאדם העוסק ברכש ובגיוס בתחום זה. היוזמה המקומית של אל שווימר בארצות־הברית, אשר הניבה רכש מטוסי תובלה מסוג קומנדו וגיוסם של כמה עשרות צוותי־אוויר וצוותי־קרקע להטסתם, לא תואמה כלל בראשיתה עם מטה שירות האוויר בארץ. זה ראה בה פעולה שאינה ״למטרה ישירה של צרכי "3 שירות האוויר, במובן של יצירת זרוע אווירית׳׳ הרכש והגיוס, שהיו כה חיוניים לצרכים הישירים של הכוח האווירי, לא התקדמו על־פי הדרוש. בלית ברירה נאלצו לבסוף לשלוח בתחילת פברואר את בורים סניור לדרום־אפריקה, ו־ב־ ה״מן שכטמן לארצות־הבחת, כדי להחיש את הפעולה לרכש המטוסים, שראה מטה שירות האוויר כחיוניים לצורכי פעולתו: עשרה מטוסי הרוורד ו־ הממשל האמריקני את ביקורתו על כל פעולה שנעשתה לטובת היישוב היהודי, ואף תיקן תקנות אשר הקשו עוד יותר את הפעולה. למרות הפעולה שנעשתה ולמרות הציפיות לרכישה קלה של מטוסים מסוגים שונים, 83 י״כד במלחמה לעצמאות לא הגיע משם לארץ עד מראש ולא תואמה עם מטה שירות האוויר, הניבה הפעולה שם תוצאות חשובות ביותר: אותם מסוסי תובלה שנרכשו שם - הם אשר אפשרו להעביר לארץ את מסוסי הקרב הראשונים, אשר נרכשו למרבה ההפתעה דווקא מציכוסלובקיה. היו אלה מסוסי מסרשמיס מתכנון גרמני - ולא מסוסי מוססנג או ספיספ״ר, שהעדיף שירות האוויר בתוכניותיו. יתרה מזאת, ההחלסה לרכוש את המסרשמיס היתה פרי שיקול דעת של שאול מאירוב, מרכז כל פעולת הרכש באירופה. בעיקרה היא נבעה מיוזמתו של אוסו פליקס, אשר נשלח לפעילות רכש כללית בצ׳כוסלובקיה על־יד בךגוריון ללא שום קשר לתחום האווירי. בשעת ה״ש״, כשראה מאירוב שהתוכניות לרכש מסוסים בארצות־הברית אינן מתקדמות, החליט שלא להמשיך ולהסתמך עליהן, והעביר את הכספים אשר הוקצו למימושן לשם מימוש ההצעה הקונקרטית היחידה: רכש מטוס׳ המסרשמיס; זאת - למרות ההסתייגויות ממטוס זה של מסה שירות האוויר ושל שליחיו. מאירוב העדיף את המצוי על הרצוי, ואף דחה את נסיו• של מטה חיל־האוויר להקים ״מסה אווירי״ באירופה, שירכז את כל הפעולה לגיוס ולרכש מסוסים. למן קבלת ההחלטה על רכש עשרת מסוסי המסרשמיס הראשונים נערך מטה חיל־האוויר לאיתורם של טייסים מתאימים לקורס ההסבה על המטוס בצ׳כוסלובקיה. בה־בשעה פעל לארגונה של קבוצת טייסים נוספת לקורס סיס באיטליה. כל זאת - לצד המשך ההמתנה להגעתם של המסופים שנרכשו: מסוסי המרסמן, האנסון ומטוסי התובלה מארצות־הברית. אולם בסךהכול, עד מטוס קרב אחד. העברת מטוסי הקרב לארץ טרם הועמדה בראש סולם העדיפויות עד אז, ורק תחילת ההפצצות המצריות גרמה לכך. למרות הנוכחות הבריטית ניתן היה להעביר לארץ עד אז גם מטוסי קרב, כשהם מפורקים בתוך מטוסי תובלה )כפי שעשו יותר מאוחר במבצע ״בלק״(. עם זאת אין ספק, שליריעה בדבר מטוסי הקרב שנרכשו והנמצאים בהישג־יד היתה תרומה חשובה ליכולת העמידה בעיצומם של אותם ימים קשים ביותר, שבאו למחרת ההכרזה על מדינת ישראל. 84 פרק ג "אץ לב לקראת פל׳שר אסר׳ל - מא׳ • שהוצאו מכלל שמוש בצבא הבריסי׳ , ׳מכשירים פרימיטיבי בד בבד עם תחילת הפעולה של שירות האוויר, וככל שהלכו וגדלו צרכיו של הכוח האווירי והתרחבה פעילותו המבצעית, כן הלכה והועסקה גם הפעולה לכינונה של מערכת קשר אמינה: גם עם שליחי הרכש שפעלו בחוץ־לארץ, על־מנת שאפשר יהיה להיערך כראוי לקליטת המטוסים והצוותים; וגם להבטחת פעולתם של המטוסים בארץ — הן בתחום קשר אוויר־קרקע והן בתחום קשר אוויר־אוויר. העדרה של מערכת סדירה כזאת פגע לא אחת בתקשורת בין הארץ לבין אותם מרכזי פעולה והכבידה על כל הפעולה שנעשתה עד אז. הצורך להקים מערכת קשר אמינה היה אפוא ברור, אולם היכולת לממשו היתה מוגבלת ביותר, כפי שהיה הדבר בשאר התחומים. ׳׳ .A^A Se, כל חיזוידית וחפחלקות ח ו ר חיל האריר מחלקת הקסד 15 קשר המברקים בין הגופים השונים, שמולם עבד שירות האוויר, לא פעל כראוי: מברקים הגיעו, אך נמעניהם לא קיבלו אותם בזמן או שלא קיבלו עובדה היא ששלוש הוראות הקשר 1 אותם בכלל הראשונות של קצין הקשר עסקו בבעיית המברקים. בראשונה, שהתפרסמה ב־ ״מחלקות הקשר לסרב קבלת מברקים שאינם כתובים בהתאם להוראות״. כחודש מאוחר יותר - שוב ב״הוראת קשר מם׳ ומחייב, וכן דרגות הדחיפות למברקים )רגיל, דחוף, מיידי, בהול ובהול מאוד(. כחודש מאוחר יותר - בהוראת קשר מם׳ למשך חודש ימי למן קבלתם ממשרד הקשר, ואז ״״שרפו על־יד׳ קצין הקשר או אחראי אחר במקום בנוכחות קצין״. כעבור שלושה ימים - בהוראת קשר מם׳ של טופס מברק מתוקן. בהוראה פורטו אף שלוש 2 דרגות הסודיות למברקים: רגיל, סודי, סודי בהחלט מערכת הקשר האלחוטי בין מטה חיל־האוויר לבין ט״סותיו בגליל אף היא טרם הוקמה, ורק ב־ למשל, הודיע בורים גורבולסק׳, קצין הקשר של חיל־האוויר, על התקנת קשר אלחוטי, שיאפשר שליחת מברקים, עם עקרון וניר־עם. גם המחסור במכשירי קשר הקשה על הפעולה למן ראשיתה, ובאחדות מהפעולות אף נבנו מכשירים אד־הוק. בין מכשירי הקשר הראשונים שהיו נחוצים לפעולה של שירות האוויר היו אותם , כ׳1 מכשירים, שנלקחו מנען ומשדה התעופה בלוד. כבר ב־ מסרדי הקשר נתקלו בזמן האחרון בקשיים בהעברת מבדקים. 2 R א. סם היחידה והמחלקה כ. סם הסולח או סם האדם שאליו נשלח המבדק במקרה סל אדך. ב. תאדיך וזמן החבור 1 ד, חתימת האיש הרשאי לסלח מברקיס 3 להודיע בכתב למחלקת הקשר כמטה ח.א. את שמות האנשים הרשאים לסלח מברקים. 4 כתובים בהתאם להוראות הנ״ל קצין חק*ד. הוראת הקשר הראשונה 85 במלחמה לעצמאות נירא מתחילים בהוצאת ציוד סכני מלוד הן בדרך הקרקע והן בדרך האוויר לצורכי שדה התעופה בתל־אביב ולצורכי עקרון, ואלה יופעלו על־יד עובדי לוד. הודגש אז שהפעולה מבוצעת ״מנקודת מבט כ׳ מוטב להוציא ציוד זה ולהחזירו אם יהיה צורך, מאשר להשאירו שם בתנאים בלתי בטוחים. יש גם ציוד עוד יותר כבד שהוצאתו 3 תהיה תלויה במדה שנוכל להשתלט על המקום ועל הגישה לשם״ עם הפינוי הסופי של שדה התעופה בלוד הועברו משם ב־ * היה מעורב בכך. לדבריו, 4 אשר שימש מהנדס רדיו ראשי ומנהל מחלקת הרדיו ותחנת השידור לוד ונען ״וכשנודע ל׳ שאנו נאלצים לעזוב את שדה התעופה, אז פירקתי את המכונות ותחת השגחתי העמיסו אותם על לתל־אביב ומסרתי את הכל למפקדת ההגנה״. סייע לו בפעולה אז גם יחזקאל דויס, מהנדס רדיו אף הוא, ,** מונסטירסק 5 אשר עבד קודם לכן במחלקת התעופה האזרחית של המנדט בשדה התעופה לוד ובתחנות שידור פעל גם להוצאת מכשירי הקשר מבסיס רמת־דוד עם ביל גרי, אשר ריכז את נושא רכש ציוד הקשר. בהגיעם לשם מצאו שציוד רב נרכש על־יר ״אנשים פרטיים למטרות עסקים ולקח לנו זמן רב לאתר ציוד זה ולרכוש אותו״ מהם. לדבריו, היתה שם ״מכירה כללית״: כמה מהעובדים הבריטים בתחנת הקשר ברמת־דוד לקחו ציוד קשר מכל הבא ליד לשם מכירתו, ולכולם שילם בנפרד. סמוך מאוד לפינוי הבריטי מהבסיס הגיע לשם במשאית אזרחית והעמים עליה ״את כל הציוד הנותר״ והביאו ״בבטחה לקיבוץ״. מאוחר יותר העריך מונסטירסק׳, ש״ציוד זה היה למעשה הציוד העיקרי של חיל־האוויר מעתה ואילך״. חלק מהציוד שנרכש הועבר גם לק הקשרים שנערך באותה העת חוץ ״מתחנה שלמה, 6 שנשארה פעילה ברמת דוד״ למרות כל הקשיים הלכה והתפתחה מחלקת הקשר של החיל, ונכון ל־ במטה ח׳ל־האוויר בשרונה, במחסן הקשר בשחנה, במעבדת הקשר בשרונה, בשדה תל־אביב, בניר־עם, וכן בבית־ספר לאלחוטאים בתל־אביב. משרד הקשר המרכזי לכל יחידות הקשר של החיל במסגרת מסה חיל־האוויר היה ממוקם בבניין פרימיטיביים שהוצאו מכלל שמוש בצבא הבריטי. המכשירים האלה הופעלו לאחר שתוקנו במעבדת הקשר״. פעלו אז קצין קשר אחד, שני יועצים סכנ״ם, שני פקידים, אלחוטא׳ אחד אחראי וארבע אלחוטאיות דיבור. מחסן הקשר הוקם בבית מם׳ שנקנו מיד׳ הבריטים, מספר מנורות ואביזרים שנקנו בשוק המקומי״. במחסן היה טכנאי אחד אחראי וכן שני אפסנאים. מעבדת הקשר מוקמה ביקב בשרונה. היה לה ציוד טכני דל, ללא משרד וללא תחבורה, והיא היתה באחריותו של טכנאי אחד, ולו 17 * ניהל תחנות שידור של ובשנת ** פעל בתחומים אלה למן שנת מתנדבים תל־אביב, ומשם הועבר "לשרות קשר אזור׳ באזור רדא" למשך שנה. כאשר עבר לעבוד בשדה התעופה בלוד חודשו קשריו עם הארגון. משרד הקשר המרכזי בבניין 86 י?׳ "אץ לנו כוחות־א 0 ליחידת הקשר בשדה דב לא היה משרד. היה לה קשר אלחוט מורם עם שדה ניר־עם )בסיסה של טייסת הנגב(, וקשר אלחוט דיבור - עם מטה החיל. היו לה מכשיר אחד לאלחוט דיבור, מכשיר אחד לאלחוט מורם, ומכשיר אחד לפיקוח תנועה אווירית. טכנאי אחד היה אחראי לפעולתם של שלושה טכנאי רדיו; ואלחוטא׳ אחד היה אחראי לפעולות ארבע אלחוטאיות ארנון דיבור ושבעה אלחוטא׳ מורם. ליחידת הקשר דוד המדריך הראשון של בניר־עם היה קשר אלחוט מורם עם שדה קורם האלחוסאי• ה׳׳ד״גות״ - ממקמות המסוםים על שולחן המצב xהאוויר• בחדר דב; היו לה מכשיר לאלחוט מורם ומכשיר לפיקוח תנועה אווירית. היה שם טכנאי אחד ואלחוסא׳ מורס אחד. בתל־אביב התנהל באותה השעה קורם לאלחוטא׳ מורם 7מדריך אחד, דוד ארנון - המדריך הראשון, ולו , ב״בית־ספר לאלחוטא׳ מורם״ על־יד בין שירות הקשר לשירות האוויר: ״ויכוח ארוך ומיגע״ בראשיתה סבלה הפעולה בתחום זה גם מחוסר הגדרה ברורה של תחומי האחריות ודפוסי שיתוף־הפעולה בין שירות הקשר של ה׳׳הגנה״ לבין שירות האוויר. היה זה חלק מההתחבטות הכוללת בשאלת מעמדו של חיל־האוויר, ואף כאן תבעו קציני מסה חיל־האוויר התחשבות בצרכיו המיוחדים של חיל־האוויר בתחום הקשר: בהכשרה מיוחדת של כוח־האדם, במכשירים המיוחדים הנצרכים לפעולתו, ובמאפ״ניה המיוחדים של הפעילות האווירית. ב־ הוא הציע להקים בתוך שירות הקשר הכללי מחלקה מיוחדת, אשר מתפקידה לטפל בנושא זה לגבי חיל־האוויר. בראש המחלקה אמור היה לעמוד קצין מטה מחיל־האוויר. מחלקה זאת יועדה להיות אחראית לתכנון הקשר לחיל־האוויר לפי דרישות מטה החיל; לקבלת מכשירי הקשר עבור החיל ולהפעלתם; להקמת מנגנון האחראי לשירותי הקשר בבסיסי החיל ובמטוסיו; לגיוס האלחוטאים ועובדי הקשר עבור החיל; לאימונים ולהנהלת הקורסים בתחומי הקשר; למחקר בשטחי הקשר המיוחדים לחיל לשם פיתוח היכולות הנחוצות. זילוני דיבר על כך שכל ״הקשרים לסוגיהם״ שיפעלו בחיל־האוויר ״חשבו כאנשי החיל; כל הציוד שיופעל בחיל ״יחשב כחלק מהאינונטר׳ שלו, ״ומחלקת האוויר של שרות הקשר תהיה האחראית לו מבחינה טכנית״; שירות הקשר יספק למחלקה זאת ״את הציוד הדרוש, בתי מלאכה, מעבדות וכו׳ בהתאם לצרכים ולאפשרויות ויפקח על עבודת המחלקה בכל שנוגע לאימונים ולעבודה הטכנית״; 8 ולבסוף סיכם זילוני כ׳ ״שיטות העבודה השונות תקבענה״ על־יד׳ מחלקת האוויר בתיאום עם חיל־האוויר אולם שמשון יאן, ראש שירות הקשר הצבאי, הסתייג מעיקרי הדברים המופיעים בהצעת זילוני. לדבריו, כיוון שהמחלקה אמורה לקום במסגרת שירות הקשר, יעמוד בראשה קצין מטה של שירות הקשר. הוא יהיה חבר במטה חיל־האוויר, אבל כפוף לראש השירות. באשר לכוח־האדם, ראש שירות הקשר הציע שהם יהיו ״בתור פלוגת הקשר שבראשה עומד מטה הכפוף למחלקה״. הוא הדגיש, שאינו יכול להתחייב לא להעביר אלחוטאים מחיל־האוויר לחיל אחר, אם יהיה צורך בכך. לדבריו, ״צריך להבין״ שכדי לטפל בבעיה זאת עליו לקחת אלחוטאים ״מחטיבות אחרות״. עם זאת ציין כ׳ כשהתקן ״יהיה מלא בכל החטיבות לא יהיה ל׳ כל ענין להעביר ממקום למקום״. באשר לציוד הקשר טען, שאף זה חלק מהאינוונטר של שירות הקשר, ״היות 87 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצוז א יונ במלחמת לעצמאות מפכל/מח וממנו הוא בא״. יתרה מזאת, לדבריו, חיל האדיר שרוח הקשר הנדון! הגדרה היחסים נין חיל היאויד ושרוהי הקשר. ״מג מ 1 1 1 18 העליון, ״ואיני יודע מה החלוקה הזו״. ולבסוף חתם כ׳ שירות הקשר ״אחראי לקשר של ש.א. הוא עושה זאת ע״׳ המחלקה 1 . המיוחדת שלו ולכן לא הגיוני להכתיב אשר יסו־חו לחיל האויי ל״״ הפקיד־ 2 לש. הקשר איך הוא יציד את המחלקה ״־.,״י לחיל האויי. 0 האויר ישלים אח אמ״ 3 היא בידי שרוח הקשר. שרוח הקשר יקי הפרפזית וענף הא־סנאווו הקשר אשר חפפל ישאלה זו בגיוד "יי־ ר,-ו בהצעת שירות הקשר, שנוסחה חד לחיל האייר. י נ נתוי ק 4 י־VJI/J ׳l//M J"ע"" ע לפקודחו של מפקד חיל האויר בכל הענינים האופרסיבייס. • הקשר של המסה הכללי יספק לח.א. יית ה?שי 'י ™ ,,יתייי״מ?ג *י ז ' נינ' נ • את כל צרכי הקשר... והוא גם אחראי מטה ' מחלקה יו "יי לכל עניני הקשר" בתוך החיל; הוא גם הגדרת היחסים בין חיל־האווירלשיוותי הקשר אחראי לתכנון תקשר עצמו על־פי התכנון הכללי של מסה החיל, ולציוד המתאים לתחנות קרקע ואוויר - אם על־יד׳ רכישה ואם על־יד׳ בנייה; להקמת ״המנגנון הדרוש״; לגיוסם ולאימונם של אלחוטאים; ולהקמת פלוגת הקשר. על־פי ההצעה, לשם ביצוע כל התפקידים הללו יקים שירות הקשר מחלקה מיוחדת, שבראשה יעמוד קצין בכפוף לראש שירות הקשר, מצד אחד, ומצד שני ״הוא גם חבר מסה של החיל״. הודגש כ׳ ״ממלאי תפקידים והאלחוסאים יאורגנו בתור פלוגה. מפקד הפלוגה כפוף לראש מחלקת הקשר. המעבדות הכלליות של שרות הקשר הארצי תשרתנה את המחלקה הנ״ל״. באותו יום למחלקה לתפקידי מטה )מודם( את ״הצעת התא., הערות ש. הקשר וכן הצעתם״, תוך שהוא מציין כ׳ הודיע ״לשרותים הנ״ל שהמת״ם יקבע סופית את הענין״. הוא ביקשו אפוא לזמנם ולנסח את דרכי שיתוף־הפעולה 10 ביניהם, בהדגישו כ׳ ״בעית הקשר של תא. היא נושא לויכוח ארוך ומיגע בין התא. והקשר״ ואכן, על רקע ההצעה הזאת של שירות הקשר שבו ונדברו עם מטה החיל וגיבשו הצעת פשרה, וזו הועברה לעיונו של שמשון יאן, ראש שירות הקשר. הפעם היתה תגובתו חד־משמעית: ״ההצעה שהוגשה עושה מאמצים מלאכותיים להסדר הענין. הדבר כולו בנוי על פשרה״ ללא קביעת עקרונות, כמו למשל ״מינוי קצינים, ברשות מ׳ המנגנון״. לדבריו, הצעה זאת גם לא מטילה על איש ״אחריות על הקמת הקשר״ וגם לא סמכות כלשה׳ של שירות הקשר על הגוף המוקם בשירות האוויר. הוא הדגיש כ׳ ״שרות שצריך לשרת מישהו אינו יכול לשרת כאשר הגוף אינו רוצה בזה״. הוא ביקש אפוא ״בכל לשון של בקשה לא להטיל זאת עלי. אני מוכן לעזור בכל, בציוד, בעצה במדריכים עד כמה שאפשרי אבל איני רוצה ואיני יכול לקבל את האחריות עלי״. לדבריו, הוא מוכן ״לחזור לפרשה זו אך ורק כאשר יוחלף המסה של חיל־האויר בכזה שכן ירצה בכך״. חוסר־ההסכמה באשר לדפוסי הפעולה העיק אף על הפעולה עצמה, ובעטיו לא הותקנו מכשירי קשר ב״מטוסים החדשים״ אף שהיו מכשירים והיו גם העובדים שיכלו להתקינם. ב־ החיל לראש אג״ם וביקשו לאשר התקנת מכשירי קשר במטוסים, שכן לדבריו ״האחראי על שרות הקשר מוכן למסור את המכשירים הדרושים מיד אם יקבל אשור מאגם. היות והענין דוחק אבקש אשור לזאת מיד לפני החלטת הרמטכ״ל הסופית בענין הקשר בכלל, שהנה כמעט מוכנה״." ב־ ושירות הקשר של הצבא. בחלקה היתה זו הצעת פשרה בין ההצעות של שירות הקשר ושל חיל־האוויר. נקבע בה כ׳ הקשרים אשר ישרתו בחיל־האוויר ׳שת״כו לשירות הקשר ויסופחו לחיל רק לביצוע תפקידם; אלה יקבלו את הכשרתם הראשונית על־יח שירות הקשר, והחיל ישלים את הכשרתם על־פי צרכיו המיוחדים 88 פי בתחום הקשר. באשר לאיור הקשר הנמצא בחיל, נקבע כ׳ רכישתו, בנייתו ותיקונו יהיו ביד שירות הקשר; במסגרת שירות הקשר תוקם במעבדתו המרכזית מחלקה מיוחדת, שתטפל ״בציור מיוחד לחיל־האוויר״; קצין הקשר של חיל־האוויר ״הנו קצין מסה חיל האויר ונתון לפקודתו של מפקד חיל האויר בכל ענינים 12 האופרטיביים. בעניני קשר מקצועי• יקבל את הוראותיו משרות הקשר״ מונםםירסק׳ הסתייג מכמה סעיפים בהצעה, ועוד באותו יום ציין שעל מחלקת הקשר של החיל להיות ״תחת פקודו הישר של ראש שרות הקשר של המסכ׳׳ל״; שהעובדים במחלקה יהיו ״מסופחים באופן תמידי״ לחיל; וראש המחלקה אחראי להעברות פנימיות ביחידות הקשר בתוך החיל. עם זאת ציין כ׳ ״ברור כמובן שבמקרה של צורך דחוף תהיה אפשרות להעביר אנשי מחלקת הקשר של חיל האויר לחיל הקשרים הכללי״, אך לכך צריך את הסכמתו של ראש המחלקה; מטה שירות הקשר אחראי לאימון יחידות הקשר בחיל וגם לאיודן, והוא גם שיקבע ״אגף מיוחד של מחסניו לציוד חיל־האוויר״. עם זאת הוסיף כ׳ ״לשם הקלת העבודה יפתח מחסן משנה ליד חיל־האוויר שבו ירוכזו מספר מכשירים לדרישות מידיות. לקצין הקשר של ח.א. תהיה רשות להוציא סחורות ממחסן זה, ודרישות לציוד קשר מיחידות חיל־האוויר ישולחו ישר לקצין הקשר של חיל האויר״. זאת ועוד, מעבדת הקשר של חיל־האוויר תועבר לפיקוחו הישיר של שירות הקשר הארצי, וזה יהיה אחראי לשיפור המעבדה ולאספקת כל המכשירים הדרושים. באשר ל״פרוצדורה האלחוטאית״ בהתאם לצרכים של חיל האויר״ עוד צוין שראש מחלקת הקשר של החיל יהיה אחראי בפני ראש שירות הקשר ״בעניני קשר טכניים ובעניני ציוד״ Jt 1 ואילו ״בעניני קשר אופרסיב״ם״ הוא יהיה אחראי שרקה בפני מפקד חיל־האוויר. במסה של מחלקת _ 1'צ'׳ ק א״^!H 7!7 בחיל' יהיו ארבעה קצינים הקורס הראשון לתצפיתניות מנהלה, קצין טכני וקצין מבצעים. ולבסוף, ״להחלפת דעות בעכיני קשר״ הוצע לקיים אחת לשבוע או לשבועיים פגישה של מטה שירות הקשר עם קציני הקשר של החיל." ב־ המינוי בתור ״מ״מ מפקד שרות הקשר״ של החיל, וקיבל על עצמו לארגן את השירות בחיל - לרבות הקשר 4 לשירות ההובלה האווירי מחוץ־לארץ ניצני מערך ההתרעה הקרקעי להגנת שמי המדינה: מצפים ומכ״ם תוך כדי הפעולה להקמת מערך הקשר ניתנה הדעת גם לצורך להקים מערך התרעה לגילוי מטוסים עוינים ולדיווח על התקרבותם. מרכיב ראשון במערך זה היה שירות המצפים, ובארגונו החלו למן המחצית השנייה של חודש אפריל. תוך שבועיים מרגע ההחלטה על הקמתו פעל כבר שירות צופים מצומצם באזור תל־אביב. בשלבים הראשונים של ארג (1 השירות(; גרשון סליגסון; שמעון ו״נשט״ן; אסא פלישוק - שלושתם קצינים בשירות; מרדכי נמצא־ב׳ )נצאביצק ; ד״ר צבי לוין - קצין בטחון אוויר; וגם ראש עיריית תל־אביב, ישראל רוקח, אשר סייע גם 15- ראש הג״א 89 ממטוסים קלים - למנ יוא נ במלחמה לעצמאות הוא בהתארגנות הראשונה במרחב עירו. כבר בראשית התארגנותה של מחלקת התצפית קבעו לעצמם י6 מארגניה את היעד להגיע ליעילות מבצעית עד תפקידן העיקרי של התצפיות היה לתת למערכת המתגוננת את אותה שהות קצרה ביותר )דקות ספורות( למן גילוים של המטוסים ועד להפעלתם של האמצעים השונים ל״רוטם. תפקידן הנוסף - לסייע באיתור נסיונות חדירה של כוחות אויב אחרים בים וביבשה. אכן, כבר בימים הראשונים של התארגנות השירות מסרו הצופים מידע על בם י המצרי, על תנועות ספינות האויב מול חופי המדינה, ועל תנועות יבשתיות של כוחות אויב. סיוע נוסף מיחידות התצפית יועד למסום׳ חיל־ האוויר: להדריך מטוסים שתעו בדרך וביקשו נתונים להזדהות, או לאתר מסוסים במצוקה, או את אלה שנחתו נחיתות אונם. ראשוני השירות הציעו, שלצורך פריסת התצפיות וארגון עבודתן תחולק הארץ לשלושה אזור׳ אחריות - ירושלים, חיפה ותל־אביב, ושבכל אזור תוקם מפקדה אזורית לכל מפקדה תצורף תת־מפקדה לפיקוח; כל מפקדה אזורית תהיה אחראית למיקום התצפיות בנקודות התצפית המתאימות ביותר באזורה. כל שלוש המפקדות האזוריות תפעלנה בשיתוף־פעולה הדדי, כשהן קשורות למפקדה הכללית, וממנה גם יקבלו את ההוראות הכלליות. כל המערך הזה יהיה פעיל במשך עם המפקדה האזורית שלה לכל הפחות פעם אחת בשעה. גם שלוש המפקדות האזוריות יקיימו ביניהן קשר בכל שעה, וכל מקרה של הפסקת קשר ״חקר מיד. המפקדות האזוריות יעמדו בקשר גם עם כוחות ההגנה המקומיים של הצבא ושל הרשות האזרחית. מקימי השירות המליצו כ׳ את כוח־האדם רצוי לגייס מקרב מתנדבים אזרחיים בכל אזור. בהיערכות הראשונית נקבעו גם נוהלי האימון, שיטת ההדרכה, סוג הציוד הנדרש, אופן חלוקתו בין האזורים השונים ובעיות של משמעת מבצעית. כן הוגדרו נוהלי הדיווח של התצפיתנים, והודגש כ׳ יהא עליהם למסור את המידע בנוהל ידוע, שיכלול מידע על מספר המטוסים, המקום, הגובה, המהירות וכיוון תנועתם. כן יהא עליהם להפעיל את מערכת הצפירה - או כל דרך אחרת שהוסכם עליה - כאזהרה לאוכלוסייה המקומית. מרגע התחלת פעולתם הצופים לשגרה מבצעית הכינו זאב טובקין ושותפיו תוכנית מפורטת, ופעלו לפי סעיפיה. הם דאגו להכין כל מה שניתן מבעוד מועד - עוד קודם סיום המנדט, ותכננו מראש כל מה שצריך יהיה לבצע מיד לאחר צאת החיילים הבריטים האחרונים מגבולות המדינה. במסגרת התוכנית אף ״חדו תרגיל בקנה־מידה רחב, חיל אריר מ 9 » ת גירוז : גורד גומי אויר אני מ נסי סיזראה התקציב הוא די קסן. ארבעה אנסים נבר או אנסים מלה נוחכים כבר קרוב לסברעייט. אכקמך על כן לנסות להעביר קניז זה בהקרם רלהרדיעני כרי סנוכל להחהיל בעבודה. ft ראש הממה at/to תכנון הקמת גדוד צופי האוויר חיי! אויר מנזזי!ה מ 18 ח.א. צפון הנידון:- קורם לרדר . נא לגיס עשרת אנשים בשתו!״ עם ר״ד גרנטכקי, טכניון חיפה, בשביל ל., הקורס חני בענין אכסון וכלכלה עליכם לפנות לכרמלי. חדבר סודר אחו. בשם ראהד״דזמטח ז ג/שש הוראה לגיוס אנשים לקורס למכ״ם )רדאר( בשם ר 90 י?> "אין לנו כווזות־־או׳ר 3 שיקוים לא יאוחר מ־ והאזרחי. תרגילים דומים תוכננו למחוזות ירושלים וחיפה, אך כל אלה היו צעדים מעסים מדי ומאוחרים מדי, 7 כפי שהוכיחו האירועים תוך כדי כן נעשו גם צעדים ראשונים להקמתו ולארגונו של המכ״ם. הוא נועד להשלים את פעולתם של המצפים בכלל מערך ההתרעה, ותחנותיו השונות היו אמורות להעביר אף הן מידע בדבר חדירת מסוסים עוינים למרחב שמי המדינה. היה ברור כ׳ למכ״ם חלק חשוב בהבסחת זמן התגובה הנדרש למערכות ההגנה ההיערכות הראשונה התבססה בעיקרה על שרידי 8- מסוסים, תותחים ואזעקות לקראת הגנה אזרחית המכ״ם שפעלו בארץ מתקופת הבריסים, כלומר המכשירים אשר שימשו למסרות אוויריות או כמכ״מ׳ חוף, * אך9 בתקופות שבהן ניסו לאתר חדירה של ספינות מעפילים. צריך היה להסב אותם לצרכים החדשים כוח־אדם בעל מיומנויות טכניות בתחום זה היה מצומצם מאוד: פה ושם במכון ויצמן ברחובות, באוניברסיטה העברית בירושלים, במעבדת הרדיו של קיבוץ חצור, ומעם גם בקרב מהנדסים וטכנאים מן המגזר הפרטי, אך בעיקר בקרב אלה שהתנדבו והגיעו מחוץ־לארץ להשתתף במלחמה. הראשונים שנרתמו לפעולה מבין אלה היו יוסף חיים )צ׳ארל׳( ברוידא ומשה אטנברג. ברוידא, מהנדס בהשכלתו, מדרום־אפריקה, הועסק באנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה בעבודת פיתוח מתקני רדאר קרקעיים; ואילו אטנברג, מדען, שבמסגרת עבודתו בחברת למרכז הפעולה בתחום זה מונה אטנברג, וב־וו במאי 20- רכיב חשוב ברדאר העביר לראש המטה, אלכסנדר זילוני, את הצעתו בדבר התקציב הנדרש לפעולה ואת יוסף חיים ברוידא התנאים ההכרחיים לתחילתה: ״מחכים כעת שני מכשירי מכ״ם במצב פועל שאפשר להרכיב אותם ולהתחיל במבצעי מכים. הם מחכים לאוטרמשא לכל אחד וגנרטור. מסרתי דרישות אלו למחלקת האפסנאות שלנו ואני מחכה לתוצאות״. הוא כבר ביקש להיפגש עם אהרן רמז, קצין המבצעים במטה החיל, כדי"לבוא ליד׳ הסכם על תכנית לחדר מבצעים והחלק שיקחו בו מבצעי מכם״, אולם טרם נענה עד אז. מעבר לכך, ציין כ׳ המעבדה עברה למכון ויצמן למדע ברחובות. בקשרים בין המעבדה למחלקת המכס ח.א. לא חלו כל שנויים. באופן אישי לקחתי על עצמי עוד אחריות - לנהל את המעבדה האלקטרונית ע״י המכון ויצמן למדע מלבד העבודה שלנו. אפקח כם על בתכניות האלקטרוניות שיחידה מחמ״ד שימצאו שם תחת הפיקוד של ד״ר פריי. ראש המעבדה שלנו שם יהיה צירלי ברוידא כמו שהיה פה. פעולתו של אסנברג אז התרחשה בין רחובות לתל־אביב, והוא ביקש ״סדור בהקדם האפשרי בענין התקציב כדי שנדע באיזה מצב הננו נמצאים ואיזה תכניות אפשר לעשות. אנחנו כרגע במצב הזה שבלי החלטה ברורה על העתיד התקציבי של המחלקה אין אנו יודעים מה לעשות מיום ליום ולא רק התכנית סובלת כ׳ גם העבודה 2 היום־יומית״ * כך למשל ב־ ״מיניסנוריון לתעופה״ שהתקבל בלוד ב־ שם עד חודש מרס. נציגים משדה התעופה בעקיר, הנמצא אז בבעלות בריטית עדיין, ביקרו בלוד כמה ימים קודם לכן, ודרשו את רשימת הציוד הנמצא שם. הציוד החשוב ביותר במקום היה בערך, נלקחו ממנה לפני זמן־מה והוחזרו לקפריסין )משם נלקחו(, ובלעדיהם לא ניתן להזיז את המכונה. 91 Q'OIUDO איונ במלחמה לעצמאות אף על נושא ההדרכה נתנו אז את הדעת. ב־ להשתתף בשיחתו של זילוני עם שלמה ספקטור, מכיוון שהוא מוכרה לנסוע לרחובות. עם זאת ציין כ׳ דיבר עם ספקטור, וכי הוא חושב ״שנוכל להשתמש בנסיונותיו וכשרונותיו במחלקת מכים. אינני יכול להחליט על אשר 22 רגל אחת על הצורה המדויקת אבל אני בטוח שנוכל למצוא איזה דרך. ואכן, הוצע אז שספקטור שירת כקצין רדאר בצי הבריטי, ״ינהל את הקורס לרדר על יד ח״א״. בינתיים התעוררה בעיה תקציבית, שכן ״מחלקת החמ״ת״, שהיתה צריכה לכסות חלק מהתקציב, ביטלה את השתתפותה במחלקת הרדאר. לדברי וכסלר מחיל־האוויר של חיפה, יוזם ההצעה, מתאמצים הם ״לקבל את החלק הזה מטעם הגא והצענו להם 23 את שרותנו נגד השתתפות בהוצאות שלנו״ כבר אז הבינו אטנברג וברוידא, שעל־מנת לאפשר התרעה מהירה ואמינה )כלומר פריסת תחנות רבות יותר, הן קבועות והן ניידות(, לא יהיה אפשר להתבסס על ה״ש״רים״ שהותירו הבריטים מאחריהם; אלא יש לבסס את עיקר המאמץ על פעילות רכש בחוץ־לארץ - שם היו השווקים רוויים בציוד לחימה והגנה שנותר כאבן שאין לה הופכין, וניתן היה להשיגו בדרך־כלל באפס־מחיר. במכתבו לראש מטה החיל כתב משה אטנברג, קצין המכ״ם: ״מתברר כרגע שהמכמים שישנם בידינו מאלה הנמצאים בארץ מסופק מאד אם אפשר יהיה לסדר אפילו גרעין של מכם״. לדבריו, ניתן לבצע רכישה זאת בארצוודהבחת, ״ולפי המחירים של הציוד הצבאי המיותר יעלה המספר הדרוש של מכמים בערך עשרים אלף דולר״. הוא הציע אפוא לשלוח אותו לארצות־הבחת ״מיד היות ויש לו דרכית ארצות־הברית, שיקנה את המכמים ושיחזור אתם באוירון. כל הפעולה הזאת אפשר לסדר במשך שבועיים״. בהצעתו ראה ״דרך יחידה להצלחת תכנית רשת מכם שבה תלויה במידה גדולה כמו באפיקי פעולה אחרים במפעל הרכש הענף של עודפי ציוד צבאי, 24 יעילות והצלחת מבצעי חיל האויר״ שנפרס כבר בתום מלחמת העולם השנייה באירופה ובארצות־הברית, הוחלט כך גם בענף המכ״ם. ב־ במאי אישר בן־גוריון רכישת ארבעה מכשירי מכ״ם ופתיחת קורם ל־ יצא אסנברג לפעולת 0 תיל י ־ אסיבתי קדיתי/ק הרכש בארצוודהברית, וברוידא מונה לממלא מקומו״ עד אמצע מאי היו הפעולות בתחום זה של ה מ כי׳ ם והמצפים בעיקרן בבחינת גישושים ראשוניים, שלא התפתחו לכלל פעולה של ממש בתחום ההתרעה. גם אותם צופים ראשונים, שקיבלו הכשרה ראשונית, לא הועילו במאומה, כמתואר להלן. •ב • *כס א Vm מקודמת מוגז יו «» •בק* מיד לד *ז* ל•• תבנית •ו תכנית ? ראש זזשריח. הנחיה למיקום מרכז הפעולה של המצפים בבית־הספר ביל״ו בתל־אביב 92 "אין לגו כוחות־א ״הנווסות השיטתית חשובה עד מאד״ הפעולה בתחום המכים היתה קשורה גם לפעולה הראשונית, שנעשתה עד אז בתחום המוטות. היוזמה לפעולה בתחום המוטות באה בעיקרה מאליעזר קובץ; יליד צ׳כוםלובקיה, אשר שירת בעבר בחיל־האוויר הצ׳כוסלובק׳ בדרגת רס׳׳ן. לדבריו, היה ״היהודי היחיד׳ בחיל־האוויר הציכוסלובק׳ לפני המלחמה שהחזיק בדרגת׳. היה זה במהלך 26 הישג בשביל יהודי להגיע לדרגה כזו בחיל אויר בעל רמה גבוהה ואנטישמי כחיל האויר הציב׳״ מלחמת העולם השנייה הוא שירת במסגרת חיל־האוויר המלכותי הבריטי. ב־ התווה את הדרך לארגון מקצוע המוטות ״והמקצועות הקרובים לה״ בחיל־האוויר. אומנם מדובר במטוסים קטנים ובמרחב פעולה מצומצם - ואף־על־פי־כן ״בטיסה מעל המדבר, מעל הים או במזג אוויר רע - המוטות השיטתית חשובה עד מאד״. הוא הדגיש כ׳ ״שיטת העבודה צריכה להיות מבוססת על הנסיון והשיטות הנהוגות בחילות־האויר הזרים. אלה יהיו מותאמים כמובן לצרכים המיוחדים והשונים של חיל האויר העברי״. וכך ראה את תפקידי מחלקת המוטות והיקפם: לספק את כל הציוד והאנשים הנדרשים לפעולה; אליעזר קובץ׳ לפקח על כל הפעולה ולאמן ״אנשי קרקע, טייסים ומוטים בהתאם לצרכיהם בקשר עם נווטות״; לנהל מעקב מסודר אחר התפתחות תחום המוטות בארצות אחרות; לנהל מחקר עצמאי ״במדע המוטות״; ולבסוף - השתתפות נציג המחלקה ״במשא ומתן בענינ׳ נווטות כלליים ולבוא להסכמי נווטות עם מוסדות בינלאומיים״. היה ברור לקובץ׳ שתחומי פעילותה של מחלקת המוטות בחיל־האוויר קשורים בנושאים שונים, המטופלים במסגרת מחלקות אחרות )כמו מחלקת מבצעים, מודיעין, קשר, שדות תעופה ועוד(, שכן לא ניתן ״להפריד באופן מוחלט״ את תחום פעולות המוטות מתחומי פעולות אחרים בחיל־האוויר. הנחה זאת היתה אפוא בבסיס הצעתו לארגון מחלקת המוטות במסה חיל־האוויר. פעולת ראש המחלקה, קצין המוטות וסגנו תתרכז בחדר נווטות, אשר ימוקם ״ליד חדר הפעולות, קצין המבצעים, קצין המודיעין קצין המכ״ם״; קצין יהיה אחראי לטיפול במפות עם שנ״ם־שלושה מומחים בתחום; וקצין אחר יהיה אחראי לציוד המוטות עם שני מומחים להרכבה ותיקון של המכשירים. כן ציין קובץ׳ את הצורך שבכל בסיס גדול, כמו תל־אביב ועקרון, יוקם ״חדר נווטות ו/או חדר פעולות״ המצויד במפות ב״ספר׳ המוט או הטייס )״במקרה של טיסת יחיד״( באשר לנתיב הטיסה; לדאוג להדרכתם/לאימונם בתחום הכללי של הניווט; לבדוק את המכשירים במטוס ולהתקין בו מכשירים חדשים לפי הצורך, לקבל את ״יומן הטיסה בכל מה שמגע למוטות״. לבסוף הדגיש קובץ׳ כי נדרשת ״תשומת לב תמידית למוטות, וכל מה שמגע לבסחון הטיסה״, שכן גם בכך תלויה יכולתו של חיל־האוויר לשמור על מטוסיו, על ״ח״ הטייסים והנוסעים, שמו הטוב של חיל האויר העברי וכן הגבת הצבור על אבדות שיכולות לבוא כתוצאה מחוסר נסי 93 HISTOftY FOOTNOTE by the atom bomb. We flew over oc- cupied China and had the terrible experience of flying at night through a violent typhoon over the China Sea. My helpless pilot en- trusted the steering to the automatic pilot. I mysetf said the Almighty to keep the wings from breaking. Maybe this saved us from disaster. We left Okinawa for England after the bomb was dropped, un- aware of the implications of this historic event. E. KOVAC (Ex-F/Lt Navigator RAF) Haifa Bay. To the Editor of The Jerusalem Post 3ir, — I noticed your Postscript of September 1 listing American vish airmen who took part in various tasks in the atom bomb operation in August 1945. The un- dls- Unction of taking part in the huge complex of tasks involved. I was selected from some 50 navigators to navigate one of two Liberators from ;־Engiand to Okinawa. As far as I know, these were the only two British aircraft involved, flying a crew of British scientists on board to detect and measure nuclear pollution caused עדותו של קובץ׳ על השתתפותו בבקרת הנזקים של פצצת האסום שהוטלה על־׳!׳ יונ במלחמה לעצמאות כבר מאז מחלקת עבודות, שאורגנה על־יח שלמה גילוץ, וכעבור זמן־מה הועברה לפעול במסגרת מחלקת המבצעים לצדה של מחלקת הנווסות. במהלך המבצעים סייעו הנווטים והמשרתים במחלקת מפות באספקת חלק מהעזרים הנחוצים לפעולה; בעיקר רבה היתה פעולתם של הנווטים בתחקורם של הטייסים באשר לנתיבי 27 טיסתם, כדי לסייע לשאר הטייסים אשר יצאו לטיסה באותם הנתיבים תוך כדי כך גם הלכה ואורגנה מחלקת פיקוח טיסה על־יד׳ פליקט )פיל( בלוך - מן המשרתים בחיל־האוויר הבריטי משנת שנה. בפברואר האזרחית של המנדט הבריטי בארץ. על־פי בקשת הסוכנות היהודית לא עזב את הארץ, עת פינו הבריטים את שדה התעופה בלוד, והשתלב בפעולה שנעשתה אז במסגרת שירות האוויר וארגונה של טייסת א׳ בשדה התעופה בתל־אביב. הוא פגש אז את קצין המבצעים עמי קופרמן, עבר בדיקות רפואיות, ואז ביקש ממנו מפקד הטייסת גדעון גורדון)אלרום( לארגן מאז28 את מחלקת פיקוח הטיסה בשדה דב התמנה ״כקצין מטה לפקוח תנועה אוירית״. לנוכח חומרת השעה החל כבר ב־ לעשרה קציני פיקוח נערך גם קורם ״ואינסטרקסור המיידיים והדחופים לא הסתיים הקורם הראשון, ומשתתפיו הוצבו בשירות פעיל רק כשרכשו מחצית ההכשרה הנדרשת, ואת ידיעותיהם השלימו תוך כדי הפעולה. עד סוף החודש כבר הופעלו על־יד מחלקה זו, שהתמקמה במטה חיל־האוויר, קציני פיקוח בשדה דב ובשדה עקרון - ואף ברמת־דוד ״על־ס׳ דרישת אגף מבצעים״. משירות האוויר - לחיל־האוויר ב־ חלוקה מחודשת של המטוסים בין ארבע ט״סות: ט״ )נספחת אי( בניר־עם )שלושה מטוסים(; טייסת הגליל )נספחת ב׳( ביבנאל )שלושה מטוסים(; וט״סת הצילום בשדה דב )שני מטוסים(. כן נקבעו תחומי האחריות של מפקדיהן. בתחילת מאי חיל־האוויר 29 כ־ באותה שעה שירתו בחיל־האוויר ׳וצא׳ חילות־אוויר שונים: הבריטי, האמריקני, הדרום־אפריקני, הרום׳ ואף הצ׳כי; וכל אחד מאלה הביא עמו את המטען שהכיר מתקופת שירותו בחיל זה או אחר. מטבע הדברים היה חיל־האוויר המלכותי הבריטי, שבו קיבלו רוב האנשים את הכשרתם, מושא ההתייחסות של מטה חיל־האוויר V* ס ת ארי ך הנידון: לקויים כקשר יש לצייץ כי קייסים ליקויים רציניים הסערכת הקשר מפקד הטייסת, גדעון גורדו!, מתריע על ״ליקויים רציניים במערכת הקשר ביחס לתנועה אוירית״. "אין לגו כוחות־או׳ר ג ח נ!י דאז; אולם גם המציאות בשטח והניסיון, שנרכש במהלך הפעולה המבצעית והארגונית במהלך חודשי הפעילות עד חודש מאי ״קצב גידולו ואחריותו המבצעית של השירות עברו על קצב פיתוחו הארגוני ומעמדו במסגרת כוחות הבסחון. ההרגשה של חבורת הקצינים במסה 30 ואינו מנוהל כלפי פנים ביד תקיפה ומקצועית״ כל הגורמים האלה העלו את הצורך בשינו״ האיוש במטה חיל־האוויר. תוך כדי כך העתיק מסה חיל־האוויר את מקומו. כזכור, במהלך חודש ינואר עבר המסה מרח׳ מונסיפיוח 31 לשרונה, ולמן גם למעבר זה היתה השפעה על התיאום בין מטה החיל לבין אג״ם מבצעים במטה הכללי. עד אז עמד אג״ם/מבצעים בתוקף על כך שהוא מקור הסמכות לאישור הגיחות - ולא חיל־האוויר. לפיכך תבע שכל הדרישות מהחזיתות ומהחסיבות יועברו אך ורק אליו, וקצין הקשר שלו עם חיל־האוויר )בתחילה היה זה גיין, הוא יהודה גינזבורג, ואחר־כך שלמה אורן( - הוא אשר יעבירן לפעולה לחיל־האוויר. למשל, ב־ בקביעה האולטימטיבית, ס ״הרשות להפעלת האוויריה מחוץ לצרכים הפנימיים וצרכי האמון של ח.א. היא ראש המטה, 32 אך ורק ביד האג״ם. החל מיום אלכסנדר זילוני, הודיע לראש אג״ם, יגאל •דין, כ׳ בעניין ״קצינים מקשרים לאג״ם הרי שלפי סדורכם עם קצין 33 המבצעים ח.א. הוסכם שקצין קשר של האג״ם ישב במבצעים של ח.א.״ דרך עבודה זאת והעדרם של אמצעי קשר נאותים, יציבים ובני־ק״מא גרמו לכך שהפעילות האווירית לא התנהלה כסדרה. יתרה מזאת, קציני מסה החיל סברו כ׳ הפקודות הניתנות חסרות את הידע הנדרש בענייני אוויר. הם ראו עצמם כיחידה לוחמת — ולא כשירות טכני המחזיק מטוסים ונותן מטוסים על־פי דרישת אג״ם/מבצעים במסכ״ל. בעקבות הקשיים הטכניים וחילוקי־הדעות הללו הוסכם תוך כדי העבודה, שדרישות החטיבות לסיוע אווירי ״שלחו לאג״ם/מבצעים עם העתק לחיל־האוויר. כך יוכל החיל לתאם טוב יותר את הפעולה ולהתכונן מבעוד מועד לביצוע הסיוע הנדרש. בהמשך לסידור זה ניתן כעבור זמן־מה גם אישור כללי של אג״ם/מבצעים להגיש סיוע אווירי לאזורים מסוימים, וחיל־האוויר פעל אז ישירות עם היחידות הלוחמות שם. עם המעבר של מטה החיל משרונה למלון ״ירקון״ עשה המרחק את שלו, והלכו ונפגעו גם קשרי הפעולה השוטפים בין מטה החיל לבין המטה הכללי: כל עוד ישב מטה ש.א. כשרונה )הקריה( היה חדר המבצעים שלו בחדר מיוחד ליד חדר האג״ם ב״בית האדוס׳י ושם היתה נקודת המפגש והתאום. משעבר מטה ש.א. למלון ״הירקון״ ופתח את חדר המלחמה וחדר הפעולות שלו לשליטה על הכוח האוירי והנחייתו, עבר מרכז הכובד המבצעי אל מטה חיל האויר ובעיות התאום הלכו והחריפו ככל שגדל חיל האויר 34 והעשיר את יכולתו הקרבית מ 95 יואנ במלחמה לעצמאות גם פעילות הרכש והגיוס בחוץ־לארץ, שהלכה והתרחבה, וגם הפעילות המבצעית בארץ העלו את הצורן המיידי לקבוע את דרכי התיאום והקישור בין מסה חיל־האוויר לבין המסה הכללי ומשרד הביטחון. הפעילות המבצעית האינטנסיבית הצריכה תיאום הדוק יותר עם אגף המבצעים במסה הכללי, ובמקביל חל גידול ניכר בכוח־האדם ובכל התשתיות הנחוצות להפעלתו. כל אלה תבעו דיון מסודר ומקיף בצורת ארגונו של הכוח האווירי, גם לשם גיוס מסודר של כוח־האדם והצבתו על־פי הצרכים האמיתים והמשימות העיקריות של הכוח האווירי, כפי שהלכו והתגבשו עד אז. אולם כבר לקראת סוף אפריל נותר חיל־האוויר )בשמו אז - ״שירות האוויר״( ללא ראש: יהושע א״זיק, אשר עמד בראשו מאז במסה הכללי.* נראה שבעצם פרישתו מהתפקיד ביסא א״זיק את התמורה העצומה שחלה בהתפתחותו של חיל־האוויר עד אז. ככל הנראה הוכח, שלשם התמודדות עם בנייתו והפעלתו של חיל־אוויר בסדר הגודל, שעליו דיבר אותו מסה מצומצם של בוגרי חיל־האוויר הבריטי ובראשם אהרן רמז - יש להעמיד בראשו אדם בעל ניסיון, אשר יוכל לנהלו כראוי ולהביאו לאותן יכולות הנדרשות מכוח־אוויר צבאי. אכן, בשלב זה כבר לא היה מדובר בשירות אוויר, המפעיל לכל היותר קומץ מסוסים קלים וכמה עשרות אנשים - אלא בחיל־אוויר של ממש; ולשם כך, חשב א״זיק כנראה, מוסב למנות אדם אחר לתפקיד. גם הנוף האנושי הלך והשתנה: לא מדובר עוד בבוגרי חברת ״אוירון״ - אותם ס״סים שרכשו את מיומנותם במסגרת החברה, ושאותם הכיר א״זיק מתפקידו הקודם בעומדו בראש ״המועצה לתעופה עברית״; אלא בס״סים צבאיים, אשר רכשו את השכלתם בחיל־האוויר הבחס׳ או בחילות־אוויר אחרים, ואלה הלכו וקבעו ״את הסון״. ס״ עד ושלחלק ניכר מהם היה ניסיון רב יותר. הוותיקים, אותו גרעין ראשוני שהקים את חיל־האוויר, יצא ברובו לקורס ההסבה על המסרשמיס, והאחרים המשיכו לפעול בטייסת הגליל ובס״סת הנגב; ובט״סת תל־אביב כבר החלה התמורה בכוח־האדם נותנת יותר ויותר את אותותיה. היה צריך אפוא למנות מחליף ליהושע א״זיק. לפי תפיסתם של בךגוריון ושל יגאל ידן, ראש מטכ״ל/אג״ם, של חיל־האוויר: אין הוא הגורם המקצועי, הקובע כיצד להפעיל את חיל־האוויר מנהל היה על אדם זה להיות ביחס לרמסכ״ל ולשר הביטחון, במיוחד בכל הכרוך לבנייתו והתעצמותו ולאחריות לניהולו — אלא האחראי על המשאבים העצומים הנצרכים לבנייתו של חיל־האוויר. את הקביעה כיצד להפעיל את חיל־האוויר יש להותיר, לדעתם, בידי המסה המקצועי, כפי שהיה קודם, תחת חיל־האוויר מינה בן־גוריון מנהל פיקודו של ראש המטה, אלכסנדר זילוני. לתפקיד זה של ב־ ** זבלודובסק׳ היה איש ״הגנה״ ותיק, ובן־גוריון סמך עליו שיוכל 35 וגיוס כללי באירופה למלא את התפקיד כפי שראה אותו לנכון - אף שלא היה לו רקע או ניסיון קודם בתחום האווירי. כאמור, לדידו של בן־גוריון, לא היה בכך כל צורך; אולם לדידם של * עד מינויו של רמז לראש המסה כזאת היתר! ״רשימת אנשי מנגנון ש.א.: אסנברג משה, ק. ראדאר; גולן זלמן, ק. מנהלה; גילןץ מיכאל שלמה, ק. עבודות שדות תעופה; גילוץ יהושע; גורבולסק׳ •ריס, ק. קשר; הורוביץ משה קורס, ק. יריעות; זילוני אלכ מסה; לוי יצחק, ק. קניות; מינס יצחק, מסאורולוג; קופרמן עמי, ק. המבצעים; רבין יהודה, מהנדס ראשי; רמז אהרן, ק. תכנון; ׳נובסק׳ שרגא, ק. בטחון״. ה״מן שמיר לא מוזכר, כיוון שהיה באותה שעה בשליחות לרכש ולגיוס בארצות־הברית. ** ישראל זבלודובסק׳)עמיר(, יליד 1928-1926) מפקד נפת הירקון 1948 באוקטובר ישראל עמיר 96 "אין לנ1!,י0 , עורר מינויו , אנשי המסה המצומצם של חיל־האוויר, אשר רובם ככולם באו מבין שוחת חיל־האוויר הברים של זבלודובסק׳ לתפקיד התנגדות רבה, שכן כולם סברו שלמפקד החיל יש למנות איש מקצוע — או לפהות אדם המצוי בתחום האווירי. בפגישה של קציני המסה נדון מצבו הקשה של החיל, ואף נערכה הצבעה כללית, בפגישתם של אהרן רמז, יהושע גילוץ ויהודה הלב״ץ 36 שבה נבחר אהרן רמז למועמדם להיות מפקד החיל עם בן־גוריון הביע גילוץ התנגדות למינויו של זבלודובסק׳ בפרס ול״הנהלת האוויר הקיימת״ בכלל. בסופו של דבר מוכן היה להתפשר על מינויו של לוי שקולניק )אשכול(, שעקב מעמדו ונסיונו במשרד הביטחון סמכו עליו שיוכל לקדם את חיל־האוויר בכל אותם תחומים החיוניים לבנייתו ככוח לוחם - ולא כזרוע מבצעית למשימות שהמטה הכללי של ה״הגנה״ מחלים עליהן; כחיל לוחם — ולא כשירות סכני, המחזיק מטוסים 37 ונותן מסוסים על־פי דרישת מסה ה״הגנה״ תוך כד כך נדונה גם השתלבותו של ח׳ ישכר - מהעובדים הבכירים בחברת החשמל של אברהם רוסנברג - בניהולו של חיל־האוויר לצדו של ישראל זבלודובסק׳; וכל זאת - בעוד אלכסנדר זילוני ממשיך בתפקידו כראש המטה, אהרן רמז - בתפקידו כקצין התכנון והמבצעים, ויהושע גילוץ - כקצין המנהלה. לאחר שישכר קיבל סקירה מפורטת על מאפייני פעילותו של חיל־האוויר, הוא נפגש שוב למחרת עם בךגוריון והציג בפניו את כל תחומי הפעילות המגוונים של חיל־האוויר, תוך קביעה ש׳׳אין שירות האוויר מאפשר כפילות״. בן־גוריון הציע לו לקחת את הטיפול בכל ״תחומי המשק״)שדות תעופה, מטוסים, דלק וכוי( וזבלודובסק׳ ״יהיה המפקד״. לשם כך ישכר לא היה מוכן לעזוב את חברת החשמל, ובסופו של דבר לא נתקבלה כל החלטה: ישכר רצה להתייעץ עם רוסנברג. ב־ שהתגבשה בדיון מסה חיל־האוויר עם המטכ״ל. נאמר בה כ׳ חשיבותה היא בהפרדה ״בין מנהל שירות האויר שהנו תפקיד המטכ״ל״ לבין מפקד החיל, ״שהוא תפקיד פיקודי״. בהצעה הודגש כ׳ ״אסור שפיקוד זה יהיה ביד׳ מפקד שאינו יודע את דרך המבנה, ההפעלה, וביצוע של כוחות אויר״ם״. כן פורטו התפקידים השונים של ממלאי תפקידים אלה, ובסוף הודגש כ׳ ״הפעילות המבצעית היא רבה ובעל הבית דוחק. אסור לנו בשעה זו לבזבז יותר זמן. טובת הענין והחרדה לעתיד דורשת לגמור את הפרשה הזאת במינימום האפשרי של זמן״. ההצעה הועברה גם לזבלודובסק׳, וזה הסכים לסידור - בתנאי שייקרא ״מפקד חיל־האוויר״. את התייחסותו של רמז לכך לא היה ניתן לקבל, כיוון שחלה באותו יום, אך זבלודובטק׳ היה מוכן להתחיל בתפקיד ״בלי ניסוח והכרזה רשמית עד שאהרן יבריא״. ואכן, בסופו של דבר, תוך הסכמתם של רמז ושל זבלודובסק׳, קבע בךגוריון את חלוקת הסמכויות והאחריות בחיל: ח׳ ישכר מונה ״למנהל המשק׳/ רמז - לראש המטה, וזבלודובסק׳ - למפקד חיל־האוויר ״ולקצין המטה הכללי״. בן־גוריון קבע מפורשות כ׳ מפקד החיל ״מוסר אלכסנדר זילוני, ראש 38 הוראותיו לראש המסה. כל הפקודות לכוחות־האוויר ניתנות על־יד׳ ראש המסה׳׳ המטה עד אז, מונה לקראת סוף החודש למפקד שדה התעופה בעקרון, שהיה בשלבי התארגנותו הראשוניים. באותו יום הזמנית, ובו מונה ישראל זבלודובסק׳ למפקד חיל־האוויר ולקצין המסה הכללי לענייני האוויר. ניתן לראות בקרבהתאריך הרשמי להקמתו של חיל־האוויר ואת סיום תקופתו כשירות האוויר במועד זה גם את קציני חיל־האוויר לא נתפס זבלוחבסק׳ כמפקדו הראשון של הכוח האווירי, אלא דווקא יהושע א״זיק. ה״הקדשה לא״זיק״, כפי שנרקמה לו, נחתמה על־יד׳ )כך, בסדר הזה!( ״רמטכ״ל יעקב דוםסרובםק׳, פרופ. רטנר, סק. לידר יהושע גילוץ, פלט־לט. אלכסנדר זילונ׳, לט. ה״מן שכטמן, תת־קצין אהרן רמז״. נכתב בה: ״ליהושע אכן, במהלך פעולתו 39 א״זיק, מפקד ראשון לחיל האויר, מזכרת ליסוד חיל האויר לישראל של יהושע א״זיק הונחו יסודות חשובים בהתארגנות! של חיל־האוויר - במיוחד בכל התחומים העוסקים בפרט, תוך התמודדות קשה ביותר עם המחסור והמצוקה שאפיינו את אותו הזמן. ח׳ ישכר 97 OIODD יייא במלחמה לעצמאות פקודת אפסנאות מם׳ להסדרת הפעולה בתחום האפסנאות התפרסמה לקראת סוף אפריל בה כ׳ ״הפקודה הזאת היא הניסיון הראשון להסדרת שיטות הרשום והנהלת המחסנים במחלקות האונות שבתא. יחד עם זאת תוקם רשות מרכזית שתפקח על נהול המחסנים, תדריך את האפסנאים בכל השאלות הנוגעות לפרוצודורה ותהווה מוסד מרכזי״. בפקודה הודגש כ׳ לכל מחלקה ולכל בית־מלאכה יהיה ״ספר אינונסר״, ובו יהיה רשום כל הציוד הקבוע. עותק של ספר זה ״שמר במחלקת האפסנאות במטה. סופם האינוונטר. מחסנאי המחלקות יחלקו את כל הציוד שברשותם לשתי קבוצות: קבוצה א; הכוללת ״ציוד קבוע שאינו נצרך תוך כדי שימוש״; וקבוצה ב; הכוללת ״חומרים הנצרכים תוך כדי שימוש כגון כימיקלים, סחורות, מתכות וכוי״. אפסנאי המחלקה רושם את החומרים בסופס מיוחד, ומעביר עותק מטופס זה למחלקת האפסנאות ״בצרוף חשבון הספק״; נוהל חמה נקבע אף להעברת ציוד ממחלקה אחת לאחרת בתוך חיל־האוויר. כן נקבע שבכל מחלקה תונהג כרטיסייה כללית, אשר ״צריכה להראות בכל עת ובעונה את מצב הסטוק״, ובתום כל יום עבודה היה על המחסנאי לסכם את כל הכמויות שהוצאו באותו יום מכל מצרך ומצרך. באשר לתפקידיה של מחלקת האפסנאות נקבע בפקודה זו, כ׳ תפקידה להדריך את ״מחסנאי המחלקות בכל הענינים הנוגעים לפרוצודורה בהתאם לפקודת האפסנאות מם. ו ופקודות נוספות שתפורסמנה במשך הזמן״. גם נקבע כ׳ ״המחלקה תהווה משרד ביקורת מרכזי ותנהל כרטיסיה מרכזית של כל הציוד הנמצא בתא״. המחלקה ״תהיה בקשר עם מחלקת הקניות ותספק לה אינפורמציה על הציוד׳ הנמצא בחיל; המחלקה ״תחבר קטלוג של ציוד תא. ותכנים בו שנויים בהתאם 40 לצורך״. כן נקבע שגם ״מחסן ההלבשה וצרכי דיור ינוהלו ע״׳ המחלקה״ בתחילת מאי מונה יצחק לוי לעמוד בראש מחלקת האפסנאות של החיל. הוא הובא לתפקידו זה ״באופן זמני לעבודה חלקית״ על־ידי ראש אג״ם/מבצעים, יגאל ידן. במהלך שנות הארבעים סיים לוי קורס למפקדי מחלקות, ואף שירת כמפקד פלוגה בפלמ׳׳ח כבר בשנת כל הנמצא בתחומי האפסנאות בחיל. ב־ באותו יום גם הודיע ראש המסה, אלכסנדר זילוס, 42 של האינוונטר והציוד הנמצא ברשות המחלקות השונות״ על הקמת מחלקת אפסנאות על־פי ״פקודת אפסנאות מם׳ ו״, אשר תהווה ״רשות מרכזית ע״׳ מטה ח.א. שמתפקידה לפקח על עבודת המחסנאים ולהדריך אותם בניהול וארגון המחסנים, להוות מוסד בקורת מרכזי״. כן הודיע על מינויו של לוי למנהל המחלקה, של שבתאי כתרי - ״למנהל המשרד״, של מרדכי הרון - ל״פקוח הפעולה לארגון ולסידור של הקיים 43 על המחסנים והדרכה״, ושל שמעון לוי — לאחראי על ״כלכלה )מזון(״ נמשכה ביתר־שאת, וב־ 44 וציוד איש׳ )כולל ציוד של ט״סים( סודר. ומהיום והלאה כל המצרכים האלה מוכרחים לעבור את המחסן״ בפקודת האפסנאות הודגש שאין לאשר חשבונות למצרכים אלה, אם אינם משאים את החותמת של מחלקת האפסנאות ״ואינם מלווים שובח קבלה״. עם זאת, באותו יום הודיע כ׳ ״היות וכמות הבגדים הנמצאת כעת ^^ ^ מ 26 £ חנירון:- קורס למחסגאים נא •צזזור לשסרנפלד זם חכנ מיד בפם ר קורס מחסנאים ראע במם ר 98 "אין לגו ג =י? במחסן היא מוגבלת ואין אפשרות לצייד את כל האנשים הזקוקים. הוחלס, שמהיום ועד להודעה חדשה יקבלו 45 בגדים אך ורק אלה שלא עברו את הקלט ולא קבלו עדיין כל תלבושת״ עד אמצע מאי גם טרם התגבשה אבחנה מסודרת ושיטתית בין ציוד ״עוד׳ מקצועי סכני, הנחוץ לפעולת ההחזקה של החיל ושאר התחומים המקצועיים, לבין ציוד איש׳ ומחבת׳, כגון מדים וכו; וכהגדרתו של אהרן רמז מאוחר יותר - ״למן חולצה ועד אוירון״. בתחילה, במסגרת שירות האוויר שהיה מצומצם ביותר מבחינת תשתיותיו וכוח־האדם שפעל בו, טופלו בו כל התחומים הללו על־יד׳ קצין האפסנאות במטה השירות. האבחנה בין סוג׳ הציוד השונים התחייבה יותר ויותר לנוכח הגידול שחל בחיל־האוויר. כך, למשל, בפקודת אפסנאות מס׳ חלק ניכר מהציוד האישי וחמחנת׳ היה 46 הקבוע בגוף המטוס ובין הציוד שאינו קבוע בו, והדרך לרישומו אמור להגיע לחיל־האוויר מאת אג״א/מטכ״ל, אולם לא תמיד הגיע. לכן הופנו המאמצים לעתים לרכישתם של אותם הדברים מחוץ לצבא, בשוק האזרחי, ולשם כך היה צורך מפעם לפעם בכספים במזומן. ״הכל מוציאים כספים. זה קונה תיק, פלוני מזודה ואלמוני מכשירי הנדסה״ כבר בנובמבר מונה יצחק כספי לגזבר הראשון של חיל־האוויר, והוא מילא את תפקידו עד )אחר־כך נקרא התפקיד ״קצין הכספים״ או ״קצין התקציבים״ של חיל־האוויר(. במהלך תקופה זו הצטרף אליו מ׳ וולוביץ כמנהל חשבונות. מסוף אפריל התמנה ה׳ פאהן לקצין הכספים, אך כיוון שהיה קשור למקום 47 עבודה אחר, היה למעשה וולוביץ הגזבר בפועל. אחרי שפאהן עזב, מונה מ׳ אגמי במקומו מאוחר יותר סיכם כספי את כל התנועות הכספיות שנרשמו לגבי הפעילות במהלך החודשים מרם, אפריל ומאי. מהדו״ח המפורט שהגיש ניתן ללמוד על עיקרי הבעיות שהיו בתחום זה במהלך אותם חודשים. לבקרת הפעילות הכספית על־יד׳ המטכ״ל היה נהוג אז - על־פי דרישות מטכ״ל/אכ״ס - להעביר את כל הקבלות והחשבונות לבדיקה ולאישור עד שחלף; ולאחר הבדיקה היו מגיעות לחיל הערות או שאלות לבירורים. בעיקרן היו אלה ״שאלות פורמליות״, כמו למשל: מדוע שולם תשלום כפול לחברת ׳אוירון׳ בסך או למשל טעות בסך של ביודהספר לפעילי ההסתדרות. אולם הערות אלה לא שיקפו כלל את המציאות. בסכמו את החשבונות גילה כספי, לדבריו, ״טעויות באלפי לירות, חוסר בקבלות על אלפי לירות לסכומים ששולמו לשונים בהתאם לרשום בספרים. הוצאות להון חוזר: מפרעות או תשלומים עד לחשבון נרשמו כהוצאות מוחלטות, כספים למנונאי-אוירוני1 ביה״ט שליד הטכניון העברי ניזי:ר.. 7 סר תסטוו. לכבוד סר כספי הנכבד, 750.- בסביל דלק. הוא דורס מבני את הכסף הזה בכל תוקף, היות וכסף זה דרוש לו ככר הל לחודש ולויתי הוכסלד י לפחות, העובדה היא שעד היו : לקבל כבו דע לך כי אין אף פריש; כקופה, וע .'י ך לפעול טהר. בתקוה להענות בנזהרה, ובתודה, יהודה השמש וני. העתק: לאלכס. ממנהל בית־הספר חסכני לגזבר יצחק כספי: קשיים תקציביים בפעולת בית־הספר. 99 במלחמה לעצמאות ?יד׳׳ ממסוס׳ם קלים - למטוס׳ קו־ב והמצילה שהוצאו באופן בלתי רציונאלי״. לדברי כספי, •לסת העובדה ״כי הכל מוציאים כספים. זה קונה תיק, פלוני מזודה ואלמוני מכשירי הנדסה יקרים. כל אלו לא נרשמים ברשום האפסנאי והיפלא שלאחר שאנשים עוברים מתפקיד לתפקיד עוזבים לחלוסין את המקום או את השרות לוקחים אתם את החפצים, שהוצאתם לחודש כללו של דבר, מן הדו״ח הכולל שלו עולה תמונה נרחבת של חוסר סדר ובקרה 48 מסתכמת במאות לא״׳״ בהוצאת הכספים למשימות השונות, חוסר־קבלות קבילות, אישור על הוצאות שלא לפי התעריפים הנהוגים במסכ״ל, ובחלק מהמקרים - אף ויתור על כספים, שלדעת כספי ניתן והיה צריך לקבלם בחזרה. עם זאת אין ספק, שעיקר ההערות שייכות לתחום הפרוצדורה, כלומר לחוסר דיווח ורישום של הוצאות נחוצות, שנבעו בעיקר מלחץ הפעולה. יתרה מזאת, יש לראות את הדברים בהקשר שבו התרחשו, כלומר בתקופה שחיל־האוויר גדל בממדים ניכרים ביותר תוך זמן קצר, תוך דרישה דחופה לאמצעים למען ביצוע הפעילות המבצעית המיידית, הדוחקת והחיונית. עם זאת כמה אירועים, שבהם הוצאו כספים, מלמדים לעתים גם על הדאגה הגדולה לפרס והמאמץ להעמיד לרשותו אמצעים - גם אם לפעמים נעשה הדבר שלא לפי נהלים של מינהל תקין. כך, למשל, צ״ן כספי, כ׳ אם יהודה רבין, ראש אגף ההנדסה, ״מוצא לנכון להגיש למגויסים העובדים בעבודה מיוחדת חלב - הזקוקים לכך מסעמי בריאות, עליו לדאוג שבמחנה יקבלו את החלב; באם הדבר אינו ניתן לסידור, עליו להמציא אשור מרופא היחידה, המחייב לאנשים מסוימים לשתות חלב״. או למשל: אם שולם לפנחס בךפורת שלוש לא״׳ עבור משקפי שמש ״דובלה״ - מדוע לא דאגו שיהיה צמוד לכך גם ״אישור מרופא לצד אלה היו גם הערות באשר להוצאות, שנראו לכספי מופרזות ביחס למה שהיה נהוג בצבא. 49 היחידה״ כך, למשל, ציין כ׳ עבור הוצאות אישיות במלון ״ציוך בחיפה ״שולם בעד לינה מא״׳. אין אנו משלמים לפי תעריפים אלה!״. הוא ביקר גם את העובדה, שכ־ וליהושע גילוץ עבור שמונת הימים, שבהם שהו באירופה לשם הקמת מטה אווירי שם; והביע את פקפוקו אם ״אכן יש הצדקה להוציא לנסיעה קצרה זו סכום גדול כזה״. כן ציין, בין השאר, כ׳ החתימות של מקבלי המשכורת החודשית )שש לא״׳ לחודש( נראות כאילו הן חתימות של אנשים שבאו לאסיפה כלשה׳ או ״אוסף של אוטוגרפים מכוכבי קולנוע״, ולכן ביקש מקצין הכספים להחתים שוב את האנשים על־מנת לאמת את התשלומים שניתנו להם. מן הדו״ח של כספי על הדרך, שבה התנהלו העניינים הכספיים במהלך אותם חודשים ראשונים לקיומו של הכוח האווירי, ניתן ללמוד על ההתפתחות הדרמסית שהיתה בהיקף פעולותיו של חיל־האוויר במעבר מחודש מרם לחודש מאי. היה זה מעבר מפעילות כשירות האוויר, שמשימותיו מוגבלות ביותר והיקפן מצומצם יחסית - לפעילות כחיל־אוויר, הנאלץ להתמודד עם משימות רבות ומורכבות ולברוא כמעט הכול מבראשית; למן ההתעסקות בארגון מצומצם, ב״כסף קטן״, בתנאי פעולה יחסית נוחים, שניתן לקיים בקרה ומעקב אחר ההוצאות השונות בתחום הכספים - להתעסקות בארגון, שצמח לנוכח המשימות הרבות שהוטלו עליו במהירות עצומה ובתנאי פעולה לחוצים, שהצריכו אמצעים לפעילות מיידית בכל דרך כמעט. ״ארגון האכסון״ והכלכלה למשרתים בשדה דב עם זאת מלמדת הפעילות הכספית באותם חודשים, כפי שהיא משתקפת בדו״ח של כספי, על הצמצום, על הצורך להתחשב במחסור, על ההתחלות של חיל־האוויר והתארגנות! הראשונית בבסיסיו. רובה של הפעילות המבצעית וההתארגנות העיקרית של חיל־האוויר התבצעה בבסיס מרכזי אחד - שדה דב, תחת פיקודו של בורים סניור, אשר חזר משליחות הרכש והגיוס בדרום אפריקה ב־ 100 ־?י "אין לנ 13 שדה דב היה לב־לבו של חיל־האוויר דאז בבסיס עקרון, המרוחק ממרכז הארץ והנמצא סמוך לכפרים ערביים עוינים, טרם החלה פעילות של ממש, והבסיס שימש בעיקר את כוחותיה של חסיבת ״גבעתי״. עבודות הבנייה בשדה דב היו אז בעיצומן: הוארך מסלול הטיסה, הוחל בסלילתו של מסלול שני באורן מטר, נבנו מגדל פיקוח חדש ומשטחי חנייה למטוסים, הוקמו צריפים מיוחדים, ובהם שירותים לטייסים ולצוותי־הקרקע. כן הופעלה בשדה תחנה מטאורולוגית, ולדברי קצץ המטאורולוגיה במטה, יצחק מינם, השתפרו פעולתה ויכולותיה - במיוחד לאחר פינויו של שדה התעופה לוד. אז הועברו אליה מהתחנה המטאורולוגית בלוד מכשירים *50 רבים שהיו חיוניים לפעולה, ובמהלך חודש מאי הלכו והשתלבו בפעולת חיל־האוויר גם רוב העובדים תוך כדי כך, ב־ כקצין הארגון תחתיו, ״את תפקיד ארגון האכסון של חיל־האוויר בכלל״. במיוחד הסב את תשומת־לבו ״לצורך המידי בקבלת פקוח יעיל על התקדמות העבודה בש״ךמונס״, כ׳ המקום אמור היה ״להוות מקום דיור וכלכלה״ לכל האנשים הנמצאים על מצבת שדה התעופה בתל־אביב )כ־ הפעולה הוטלה על מחלקת האכסון של הצבא, ולקצץ העבודות של החיל שלמה גילוץ לא היה חלק בכך. מפקד החיל עצמו, ישראל זבלודובסק׳, ביקר במקום עם ראש שירות האכסון הצבאי ועם ראש מחלקת העבודות בחיל, והובטח לו כ׳ ״המקום יהיה מוכן למסירה ביום חמישי לקס במקום, הוא נוכח לדעת שהמקום לא מוכן. כן ציין כ׳ העבודה נופלת בץ מחלקת העבודות של החיל לבין ״מחלקת האכסון בצבא״. מהנדסי מחלקת העבודות בחיל היו, לדבריו, מעורבים ״באופן פעיל מאוד לתוך העבודה״, אולם טענו כ׳ מחלקת האכסון בצבא ״אחראית על עבודות הבנין״. הוא הציע אפוא שמחלקת העבודות של החיל תקבל על עצמה ״את הפקוח על הקמת השיכון מפיון שמטבעה וכתוצאה ממומחיות אנשיה הרי ברור שהיא המחלקה המסוגלת ביותר לפקח באופן יעיל על עבודות אלה״. לקס אף התייעץ עם ראש המחלקה הרפואית של החיל, שמעון וינטר, כדי לקבל את חוות דעתו ״בדבר כושר המקום מנקודת מבט רפואי״. בדו״ח שלו על הכנת המקום עד סוף מאי פירט לקס בפירוט רב את כל העבודות שעוד נותר להשלים בבניין א; שבו יועדו לגור הטייסים והקצינים: למן הצורך ״להקים מטבח, מחםן־אוכל וחדר־אוכל מיוחדים״, דרך הוצאת ״נקודות החשמל מתוך המקלחות. הם מהווים סכנה לח״ המתקלחים״, וכלה בצורך ״לחזק את מעקה המדרגות בין הקומה התחתונה לקומה ב׳״; הוא גם פירט את העבודות שנותרו בבניין ב׳, שיועד לבעלי הדרגות האחרות. כן ציץ לקס כ׳ ״אחת הבעיות הגדולות ביותר היא בעיית המחנה ל־ היתה ״להציבו בתוך פרדס בין שני הבניינים״. הוא היה אמור לכלול ההכרחית להקמתם: היה צריך לעקור עצים, לצקת רצפה לאוהלים. לקס הציע שכל נושא זה יטופל ביד׳ שירות האכסון הצבאי, אשר נכון למועד כתיבת הדו״ח, לדבריו, ״אינו מוכן לקבל עליו את העבודה״. בה־בשעה * בין האנשים אשר הגיעו מלוד היו החזאים: פרדיננד ון־אם, אור׳ שוורץ, שאול הגדום, יוחנן רון, יוסף גליקמן ויהודה טוקסל׳; הצופים: מיכאל לוי, שאול רוזנר וצב׳ חרש: האלחוסאים: אליהו העליון, יוסף שעיה, עדנה רגרפרוינד ויהודית כץ. היתה שם האלחוסאית מריון כהן, ששירתה קודם לכן בשדה עקיר אשר שימש כמרכז החיזוי הצבאי של מאי, הצטרפה גם קבוצת הצופים הבאה: מ״רה סימון, ליל׳ ברלין, חוה ברנשס״ן, דוד מנסין ואפרים ויל׳. מימין לשמאל: אליוט רוזנברג; מפקד טייסת א׳, גדעון גורדון; ומפקד שדה דב, בורים סניור. 101 יו3 במלחמה לעצמאות ציין את הצורך שמחלקת הציוד תדאג לריה!ס ולציוד הכללי הנאות, ושמחלקת הכלכלה תטפל בכל הנושאים 51 הקשוח• לנושא זה. עד סוף מאי טרם הוכן אפוא המקום לייעודו בינתיים, עד של יחזקאל )״חצקל״( וינשס״ן. אולם ב־ של החיל, זלמן גולן, כ׳ לרגל הסידורים החדשים ב״כסית״ רבה ההתמרמרות בקרב רבים מאלה המשרתים בשדה דב. לדבריו, ״בעל המסעדה מסרב לתת אוכל בהנחה לאנשי ח״א שאין ברשותם פתקאות אוכל״; זה חייבם לשלם בין מהמגויסים האחרים״ קיבלו את האוכל תמורת 52 כלולים בסדור החדש מקבלים את הסדור כדבר בלתי צודק בהחלט, וזה לא ישפיע לסובה על רמת עבודתם״ בעקבות זאת, ככל הנראה, נקבע גם הנוהל בעניין הכלכלה על־יד׳ קצין הכלכלה קורס שמעון לוי. ב־ במאי הודיע לכל המחלקות, כ׳ ״כל עניני הכלכלה זמניים או תמידיים״ יסודרו רק על־ידיו במקום מושבו ״במחנה יהושע בית להעברה ואשר תוקפן הוא אך ורק לתאריך הכתוב עליהן. לדבריו, חשבונם של כל מקבלי הפתקאות חויב בערך של ״הפתקאות אשר ברשותם״; ו״במקרה שאדם אינו משתמש בפתקאותיו, עליו להמציא אישור מהממונה עליו... ועל סמך אשור זה יועבר הזיכוי״. כן הדגיש לוי ש״אין לשנות את התפריט אשר נקבע על אף את ״כלכלת הלילה״ קיבלו ב׳׳כסית״, 53 ידי בעל המסעדה״, ולתלונות בעניינים אלה יש לפנות אליו בכתב וחוסר־ההקפדה על הרשאים לאכול בשעות אלה גרמה לדרישתו של שמעון לוי, מבעליה של המסעדה, להקפיד שעל הטפסים המצורפים תהיה רק חתימתם של האנשים המורשים* לחתום, וכי כוחם של טפסים אלה יפה רק 54 למן השעה אולם גם שיטת הפתקאות חלפה. בסוף מאי הודיע לוי, כ׳ למן תחילת חודש יוני בטלות ומבוטלות כל ״הפתקאות אוכל״ המצויות ברשות המשרתים בחיל. הוא הדגיש שכל אחד רשאי להחזיר את עודף הפתקאות מחודש מאי. על מפקדי המחלקות הוטל לחתום על כך שאנשיהם לא אכלו, ועל־פ׳ זה יועדו לזכות את חשבונו של כל איש ואיש. צוין כ׳ למן חודש יוני יחולקו ״פתקאות אוכל״ אך ורק ״בשדה התעופה ע׳׳׳ רפפורס, במטה ע׳׳׳ פחים ובשרונה )בית מם׳ טייסים אוכלים ב״כסית״, עובדי השדה - במסעדת ״בתיה״, ו״אנשים הנשלחים על־יד פחים מהמסה אוכלים במסעדת ׳דיזינגוף׳״. מלבד זאת היו גם כאלה שסעדו במסעדת ״המוזג״; בפקודות של מפקד שדה התעופה 55 בתל־אביב נאמר, כ׳ ״להבא יקח אוטובוס את האנשים אל שדה התעופה מהמוזג בשעה כן נקבע כ׳ ניתן להזמין ארוחות לשדה: ״יזמינו את הארוחות למפרע״, יביאו אתם כלים ״לחדר האוכל״ בבוקר 9-8) 56 לקבל בקנטינה במשך הלילה * ראשי האגפים בס״סת: יצחק קליין, הוגו אלפרשט״ן; מפקד השדה: בורים סניור; מפקד הס״סת: גדעון גורדו!; וראש המסה: אהרן רמז. טס.סיורי ים 1 :יי פקידות יום של תאריך סטה חיל האדיר 16 מודיעים לנו על מקרים שחברים נהגו נאופן מגונה ברכוש העזוב בישובי הערבי• הנכבשים והעזוביס. הנני חוזר בזה על ההוראה, בי הפקעת רכוש מישובים ערבים עור- בים ונכבשים לרשות הפרס אסורה בהחלט. שלל המערכה יהיה ברשותה יסל ההגנהולא קנינו יל הפרט, גם לא קנין היחידה. כל הרכוש הנסבא בישובים הערבים העזובים והנכנסים נחון- משעת כניסח הכחוח הלרהסים לישוב הנכבש והעווב נה והיא תמסור אוחו לרשותם של המוסדות המוסמכים לכך, ההגנה תנהג ברכוש וה למי רזזלסח המוסדות הםוסמכים ובהתאם לחוקים הקבועים. לוחם עברי( בהכנסך לישוב ערבי נכבש או עזוב ובראותך נכסים וקניגים עזו- בים אל התפחה לשלוח בהם ידך. כבוש עבמך מפני פחויים שליליים ומגונים. החרחק מן הביזה המשחיתה אח הפרט ואת המחנה. וכור. בי הנך מגין ולרחם עברי והנך מגווה לשמור על כבודך לא רק בזמן מערכה אלא גם לאחריה. זכור כי רק כפסע בין כבוד הלוחם לבין קלון הבוזז. על המפקדים הוטל להשגיח בחומרה על התנהגות יחידותיהם לבל ישחת במהנח. ניחנת בזה התראה לכל החברים. כל העובר על הוראה זו-יענס. דוגמה לפקודת־יום של המסה: ״זכור כ׳ רק כפסע בין כבוד הלוחם לבין קלון הבוזז״. 102 !׳ "אין לנ7י0 ״אץ לנו כוחות־אוויר... ומוסב שלא נביא אותם בחשבון כגורם צבאי״ עד אז הלך והשתפר גם ארגונה של הס״סת. עצמאותם של הגפים הלכה וגברה, ובעיני סיים מן השורה מפקד הטייסת היה גדעון אלרום )גורדון(; מאיר סטול - מפקד 57 נראה אז שדה דב ״כשדה תעופה ממש״ שירותי קרקע; אדם שתקא׳ - קצין המודיעין׳, יצחק הננסון - מפקד גף אימונים. למעלה מ־ בטייסת אי, ומתוכם בלטו משוחרר׳ בחילות־האוויר של בעלות־הברית במלחמת העולם השנייה. הטייסים הארץ־ישראלים נשאו אפוא בנטל העיקרי ומילאו את התפקידים המרכזיים גם במטה ובפיקוד. לימים ציין מפקד הטייסת, כ׳ לתופעות של ״ארגון לוקה, של מינהלה משובשת, של תקשורת בלתי נסבלת, של טייסים בעלי ניסיון טיסה מזערי ששוגרו למשימות מבצעיות״, שהעיבו על פעולת הטייסת, היתוספה גם העובדה הבאה: טייסים שנתמנו למפקדים )בכללם אני( היו חפים לחלוטין מכל הכשרה קודמת לתפקידים אלה. לא זכור לי גס טייס אחד שקנה נסיון פיקודי בחיל אויר אוזר, ועובדה היא כי בתוקף הנסיבות מצאו עצמם טייסים בעלי עבר של סמלים או סמלים ראשונים נוטלים אחריות לפתרון בעיות מורכבות של ארגון, מיבנה, ניהול כח־אדם, תכנון משימות מבצעיות 58 ולהתמודדות עם מיגוון המטלות שמאפיינות פעילותה של טייסת מבצעית חמיברח » ימ מילוח *נ* אחו ניקז החוחזו הסקסיים אגםי-ממוסי ומנסי-רק״ס. גהיזאם לכן, יקבע תפקידו, נתפיעברח עם קבי יע לחמגע בגל ה בחזו ונבודיס. ^^• פקודה להפעלת תותח תותח בנוסף למשימותיה השוטפות, שהלכו וגדלו, נדרשה טייסת א; שנשאה כל אותה עת במאמץ האווירי העיקרי, לתגבר לעתים מזומנות גם את הטייסות בגליל ובנגב במטוסים ובט״סים, ולסייע ליישובים במרחבם שמצבם הלך והחמיר. בה־בשעה סיפקה טייסת א׳ את כל העורף התחזוקת׳ למטוסים אלה. כאמור, עם צאתו של עזר ויצמן לקורס ההסבה על מסוסי המסרשמיט בצ׳כיה, הועבר הפיקוד על טייסת הנגב לידיו של אליהו פ״נגרש, ולצדו הטייסים נחום בירנבוים ויעקב אבישר ושלושה מכונאים. במהלך מאי הופנה עיקר המאמץ בסיוע לכפר דרום הנצור על־יד הפצצת כוחות ״האחים המוסלמים״ שצרו על הכפר. נוסף לטייסת הנגב פעלה בקיבוץ ניר־עם מחלקת תותחנים מחטיבת ״הנגב״, אשר הגיעה לקיבוץ בליל ובכמה מכונות יחיה. תוך כדי כך, ב־ הגליל. דניאל בוקשט״ן, מפקד הטייסת, העביר לשדה דב באותו הבוקר אוסטר מט״סת הגליל לטיפול תחזוקת׳, בהיותו שם התנדב להשתתף כס״ס־משנה במטוס נורסמן לצדו של הסייס יריב ש״נבאום בגיחת הפצצה מעל בית־מחסיר. באותה טיסה נהרג עם כל אנשי דניאלבוקשס״ן יריב ש״נבאו• הצוות, ובכך היה למפקד הס״סת הראשון של חיל־האוויר שנהרג 103 ׳,יי3 במלחמה לעצמאות תוך כדי תפקידו. משה פלדמן )פלד( החליפו בפיקוד על טייסת הגליל. ס״סת א׳ משדה דב המשיכה אפוא לשאת בנסל המרכזי של הפעילות האווירית, ולא תמיד עמדו לה כוחותיה. ב־ הסיוע הנדרש, וההפצצות הספורות שנערכו היו בלתי־יעילות בשל חוסר הניסיון של מטיל׳ הפצצות, נוהלי הטלת פצצות לקויים וסיבות נוספות. בקרב שהסתיים בנפילת הגוש הוברר, כ׳ הכוח האווירי העברי עדיין חלש מכדי שיוכל לסייע באופן מוחשי. אף־על־פי־כן עשה מטה חיל־האוויר כמעט כל אשר לאל ידו כדי להושיט סיוע אווירי ליישובים השונים ממש עד לרגע האחרון — למרות הסיכון הרב שבו היו נתונים המטוסים הספורים שהיו לו. הועלו הצעות לפזר את המטוסים למנחת׳ חירום מחוץ לבסיס, אך הן נדחו, לדברי אהרן רמז לימים, מפאת הצורך להמשיך בפעילות המבצעית החיונית משדה דב, שהיה ״מרכז התאום והקשר עם כל הגורמים שקיבלו סיוע מחיל־האוויר״. זאת ועוד; לדבריו, לא היה לנו שום מערך קרקעי שם... תנאי הקשר היו עלובים ביותר... ] והקשר עם כל הגורמים שקבלו סיוע מחיל האוויר. הלחץ היה נוראי בימים הראשונים לאחר הפלישה. הלחץ מכל המקומות המנותקים ומהחטיבות העומדות בקוים הראשונים. היה לרוץ להמשיך בפעילות מלאה. היה שם קונסול של גוש עציון, וקונסול של חטיבת הנגב, וקונסול של סדום, וקונסול של בית־הערבה. כל אחד בא ואמר: ״לי יש עדיפות...״ הארגון הזה לא היה הגיוני, משוס שהקונסולים האלה לא שתפו פעולה. כל אחד דאג למקום מושבו. כל חטיבה דאגה לעצמה... היה חשש שנזיק לכוננות 59 של היישוב על־ידי המעטת הפעילות של הטייסת בזה תם פרק בתולדותיו של הכוח האווירי של מדינת ישראל. גם מבחינת תולדות הכוח האווירי הוא מתחלק באופן מובהק לשתי תקופות בעלות מאפיינים שונים: הראשונה - עד פרוץ מלחמת העצמאות, למחרת כ״ט בנובמבר 1948 כוחותיו המפונים מהארץ, והשתדל בכל מאודו לא להיגרר אחר האירועים בארץ. םמוך מאוד לשעת ה״ש״ התקבלה ההחלטה להקים את ״שירות האוויר״, אך הפעולה האווירית שנעשתה עד אז היתה מצומצמת ודלה עד מאוד. אין ספק ששלטונות המנדס לא היו מאשרים את הבאתם של מטוס׳ קרב והפצצה לארץ, אולם חברת ״אוירון״ קיבלה אישור לרכש מטוסים אזרחיים כמעט ללא הגבלה. המודעות וההכרה בדבר הצורך החשוב בכוח אווירי טרם קנו אפוא שביתה בלבם של מעצבי המדיניות ומקבלי ההחלטות. כשהדבר החל לחדור להכרתם, הוחלס להקים את שירות האוויר ולשגר שליחים לרכש אווירי ולגיוס; אך מהר מאוד התברר שאותו חלון הזדמנויות, שלא היה נעול עד אז עד תום, הולך ונסגר: פרוץ המאורעות, המסמנים את תחילת מלחמת העצמאות למחרת כ״ט בנובמבר בשמירתו - כל אלה עשו את משימת רכש המטוסים בכלל, ובארצות־הברית בפרט, למשימה כמעט בלתי־אפשרית; והקשיים שהיו קודם לכן היו כאין וכאפס לעומת אלה שהלכו ונערמו מאז. תוך כדי כך, במיוחד למחרת החלטת כ״ט בנובמבר, החלה גם פעולת גיוס של מומחים מתנדבים בחוץ־לארץ הן על־יד שליחים שנשלחו מהארץ, והן על־יד׳ הקהילות היהודיות, אשר נקטו יוזמה עצמאית לשם כך. מרביתם של המתנדבים הגיעו מאמריקה, ומילאו תפקיד חשוב במבצעי רכש והובלת נשק ומטוסים מחוץ־לארץ. עם זאת, עיקר נסל ההגנה האווירית נפל בשלב זה על היישוב העברי בארץ־ישראל. ט״ם׳ מחלקת הטיס של 104 "אין לנו כורוות־או׳ר ג י?3 הפלמ״ח, ׳וצא׳ הקלובים השונים בארץ, הישראלים שהוכשרו בחילות התעופה הזהם )בעיקר חיל־האוויר (, וכמה יהודים מתנדבים ספורים, שהגיעו לארץ בפרק־זמן זה - אלה היוו את השלד המרכזי, שעליו 1 הברים נשען חיל־אוויר עד שהגיעו עד אז לארץ. נכון ל־ מהם הושמשו עד תחילת מאי(, אחד םי־בי לא שמיש, שני ס״לרקראפס, שני 60 בוננזה, פ״רצ׳״לד אחד, נורסמן אחד, דקוטה אחד וקומנדו אחד שליחי הרכש העלו אפוא חרם בידם. באותם מקומות, שבהם חשבו שקל יהיה לרכוש מטוסים, לא יצא דבר - !דווקא בצ׳כיה, שאותה כלל לא הביאו בחשבון בתוכניותיהם, נרכשו עשרת מסוסי הקרב הראשונים. הפעילים שם היו מצויים בהכנת הדרן להעברתם לארץ גם באמצעות מטוסי התובלה שנרכשו בארצות־הברית. אלה הפיחו את התקווה, שהיישוב יוכל לעמוד אל מול חילות־האוויר של מדינות ערב, אשר החלו להפציץ מסרות אזרחיות וצבאיות בלבה של מדינת ישראל. זאת - כחלק מתפיסה ערבית כוללת, שנועדה לשבור את התנגדות היישוב היהודי ולהכניעו על־יד׳ פעולות מחץ וטרור נגד מרכז היישוב בתל־אביב ונגד 61 ״שוב׳ הנגב ב־ המחרת עזבו 400 של הכוחות הבריטיים - למעט אלה שהתקדמו לכיוון מובלעת חיפה. הנציב העליון, גנרל סר אלן קנינגהם הגיע לקלנדיה, והוטס משם לרמת־דוד במטוס אנסון. יתר חברי המפקדה הבריטית הוטסו גם הם לשם. מאוחר יותר באותו יום טסו למחרת, יום שבת 62 את הנציב העליון השביעי והאחרון של פלשתינה כבר כמעט כל הכוחות הבריטיים חלקם במצרים וחלקם במובלעת חיפה. ב־ של טייסת במאי, ו״את כל הציוד )עד כמה שהדבר ניתן( יש להעביר לשטח נמל חיפה״. יומיים לפני־כן היו אמורות שתי ס״סות הספיטפ״רים לעבור לקפריסין. השלמת הפינוי הבריטי מאזור חיפה תוכננה להסתיים עד באוגוסט דין לסקור בפניה את המצב הצבאי. בין שאר דבריו אמר: 1 בדיון במנהלת העם ב־ ״אינני נכנם לבעיה אם תהיה פלישה או לא. אנחנו דנים כל הזמן בעניינים מתוך הנחה שהפלישה בוא תבוא. יש להניח, על יסוד האינפורמציה שלנו, שהדבר ה האוויר״ - לא הותיר מקום לספק רב: כוחות־האוויר שלנו לעומת כוחות־האוויר של האויב אינם בכלל בגדר השוואה. אין לנו בוחות־אוויר, האווירונים טרם הגיעו. ייתכן שעוד יספיקו להגיע ביום המכריע, אלא שאינני תומך יתדותי בכך. אולם גם אז, אם תפעלנה הארצות השכנות את הכוה שלהן, לא יהא מקום להשוואה. האווירייה של הארצות הללו מונה פי שלנו. ברגע זה פועלים האווירונים שלנו בניגוד לכל חוקי האוויר והמלחמה. שום טייס אתר לא היה מעז להמריא באווירון כזה. האווירונים ישנים הם, בחלקם אווירוני סיור ולימוד, אבל גם אווירונים אלה היתה להם אמורטיזאציה 63 היום במצב רע למדי, ומוטב שלא נביא אותם בחשבון כגורם צבאי 105 יו׳׳ ממט נ במלחמה לעצמאות נראה כי רק לקראת אמצע מאי עולה גם ממחקרו של יואב גלבר, המדגיש כ׳ למעס קולות בודדים, היה האיום הערבי בעיני ה״הגנה״ ובעיני היישוב בכלל אך ורק האיום המקומי, הפלסטיני; כלומר ה״הגנה״ כלל לא נתנה את דעתה על התמורות שהתחוללו מסביב לארץ. מדי פעם קיבל הש״׳ ידיעות על הצבאות הערביים הסדירים ואף פרסמן בסקירותיו - אך ללא אפיון, הבלסה או ריכוז. על־פי רוב היו הידיעות כלליות, וברובן נלקחו מן העיתונות. המדיניות הרשמית של ראשי ה״הגנה״ אז היתה כ׳ האיום, הסמון בצבאות הערביים הסדירים, הוא בעיה של הצבא הבריטי - לא כעניין שה״הגנה״ חייבת לתת לו מענה. ב׳׳הגנה״ ניכרה נס״ה אף לזלזל ביכולתם של צבאות 64 ערב הסדירים בעקבות ביצועיהם הכושלים של צבאות אלה במלחמת העולם השנייה במחקרו כתב גלבר, כ׳ לאחר מלחמת העולם השנייה לא עסק הש״׳ בצבאותיהן של מדינות ערב, והשאיר תחום זה בידי המחלקה המדינית. משתמע אפוא כ׳ אנשי הצבא - הש״׳ וה״הגנה״ - עסקו בפעילות הפוליטית והפלסטינית הפלילית, ודווקא ה״ציווילים״ בסוכנות אספו ידיעות על הצבאות הסדירים וניסו להעריכן. אולם במערכות ־ב עניינם של האחרונים בנושאים צבאיים היה משני, ומידת הבנתם מצומצמת. סקירה מקיפה יחסית על הצבאות הערביים, והיא סיכמה את מה שנכתב על צבאות ערב בגליונותיו הרגילים של כתב־העת בשנה שלפני־כן. משנה זו הלכו ורבו הידיעות על הצבאות הערביים בסקירות השוטפות על עבר־הירדן וסוריה, אולם הן עסקו בעיקר בעניינים פוליטיים, וכמעט שלא נגעו בנושאים צבאיים ומקצועיים. יתרה מזו, הידיעות על הצבא נבלעו בשלל הידיעות על היבטים אחרים של המתרחש בארצות ערב, לא עוררו תשומת־לב מיוחדת, לא הופרדו משאר הידיעות ולא רוכזו, ולכן לא ניתן להפיק מהן תועלת ללימוד שיטתי יותר של הצבאות הערביים. בשלב זה היתה עד״ן הערכה מדינית, כ׳ שום ממשלה ערבית לא תתערב בסכסוך באיץ־ישראל. גם באוקטובר אולם עתה, באמצע מאי, הלכו והתבהרו הדברים, וכפי שאמר יגאל ידין, כל צבאות ערב הפכו 65 במעלה למעשה למושא ההתייחסות של המטה הכללי של ה״הגנה״. הידיעות שזרמו עד לא היה מידע מדויק על העומד להתרחש, על עוצמת הכוחות הפולשים ועל ציודם. חילות־האוויר הערביים היו בחזקת נעלם אחד גדול. עם התקרבות מועד סיום המנדט ביקש שירות האוויר פרסים על חילות־האוויר האחרים בזירת המזרח התיכון, אף הכין רשימה של שאלות לגבי הנתונים הדרושים לו, כגון: סוגי המטוסים, חימושם, ביצועיהם, מפות ונתוני שטח על מיקום שדות התעופה, מספר הט״סים וצוותי־הקרקע ורמת אימוניהם, מערך הנ״מ; על זרים המשרתים בחילות האלה או מסייעים בהדרכתם, וכן מה ידוע לערבים על התפתחות כוחו האווירי של היישוב. הכתובת היחידה, שאליה אפשר היה להפנות שאלות בנושאים מעין אלה, היתה מדור המחקר של האגף הערבי, ואולם התשובות שקיבל לא ענו על רוב הדרישות. הן התבססו בעיקר על פרסומים גלויים מלפני המלחמה ועל דיווחים כלליים של הנספחים האמריקנים, שהגיעו ליד׳ המחלקה המדינית. אומנם הנתונים הדגישו את רמת התחזוקה ומצב השמישות הירודים, והבליטו את המספר הרב של תאונות טיסה ושל הקורבנות שנפלו בהן, אך הם נתנו מושגים קלושים בלבד על היריבים האוויריים שניצבו לפני 66 היישוב. עד הפלישה היתה אפוא פעילות המודיעין האווירי מצומצמת ביותר עם זאת, כדברי יגאל יד־ין בפני מועצת העם, עד פרוץ מלחמת העצמאות, ובמיוחד עד ידוע היה כ׳ מצב חילות־האוויר של מצרים, סוריה ועיראק סוב הרבה יותר ממצבו של ״שירות האוויר״: ״שירות האוויר״ נמצא תחת הגבלות של שלטון המנדט, ובהמשך - תחת אמברגו כללי של האו״ם ונתון להגבלות חמורות של ארצות־הברית ושאר מדינות אירופה; אך חילות־האוויר של מדינות ערב אלה יכלו לבנות את עצמם כמעט ללא כל הגבלה חיצונית, אף לבחור ממבחר המטוסים שיוצרו בכל מדינות העולם, ולקבל עזרה ישירה בארגון צבאותיהם וחילות־האוויר שלהם הן מצרפת והן מבריטניה. 106 "אץ לנו כוחות־אויו׳י ג יק פ הפרסים לא ממקור מוסמך. הסרוח בסז&וס • שדה התעופה.בעמן כרסות ר.א.פ. עקבה למסלול( ד רע ה זרקה מנגד היו ליישוב היהודי בארץ־ישראל כמה יתרונות: הוא נהנה ממידה רבה של סולידריות ביךיהודית, שהופגנה עד אז בגיוס כוודאדם מיומן ורכש אמל״ח ומסוסים, שילכו ויתעצמו במיוחד למן היישוב הערבי בארץ נעדר הזדהות דומה משאר מדינות ערב. יתרה מזאת, נראה שפלישת צבאות ערב לארץ־ישראל - כביכול לשם סיוע לערב״ האיץ — נבעה בעיקרה ממאבק בינם לבין עצמם על השליסה בארץ, זאת ועוד, בניגוד לאוכלוסייה הערבית בארץ, העמיד ארגון ה״הגנה״ כוח מגן מאורגן יחסית, אשר כלל גם את ״שירות האוויר׳ עם ס״סת מבצעית, ולה שני גפים בדרום ובצפון. אומנם מסוסי הס״סת היו קלים ולא נועדו ללחימה, אולם עד במאי הם הושיטו עזרה לנקודות ההתיישבות היהודיות, וסיוע חשוב ביותר לכוחות ה״העה״ במלחמת השיירות ובמאבק על הדרכים - בעוד של״שוב הערבי בארץ לא היה זכר לדבר דומה. ברם, מאז פינוי חלק הארי של הכוח האווירי הבריטי - ובמיוחד עם תחילת פלישתם של צבאות ערב למחרת — היה ברור שהמציאות הולכת ומשתנה כמעט לחלוטין: אל מול מטוס׳ הקרב וההפצצה, שהיו ברשות חיל־האוויר המצרי במיוחד, לא היה כמעט שום סיכוי שמסום׳ ״שירות האוויר״ יוכלו להמשיך לפעול מבלי ש״ורטו. גם היה חשש רב באשר ליכולת עמידתו של היישוב היהודי בגלי הפצצות חוזרות ונשמח של חילות־האוויר הערביים. ואכן, ב־ על פעילות מצרית ביבשה ובים, והתרעות על אפשרות של תקיפה עיראקית מן האוויר. באותו יום באה התרעה מפורשת, שמקורה בעבר־הירדן: ״הלילה עומדים להתקיף התקפה אווירית את תל־אביב״. עלינו לסקור אפוא את חילות־האוויר של מצרים, סוריה ועיראק, אשר נטלו חלק במלחמה, כדי להעריך טוב יותר את עוצמת האיום שמולו נאלץ חיל־האוויר לפעול, ואת יכולת פעולתו; כל זאת - תוך כדי בניית כוחו, רכש מטוסיו ובניית תשתיותיו. ״ היל התעופה המכר ירדני איננו קים אולם מכשיויס אוו שדה התעופה בעם! ומאמנים הם מימים מלבים בחוזה האנגלי עבר-יררני מחדש מרט מתחיבת כחזניה לספק לעבר הירון מסוסיס *באיים לרשות הלגיון סיור שמיסיהם אנגלים, ^ בראדי 3.6.48 תותחים בבדים סמפגיצים אח בית יומך וגשר. מעו צפונית סזרחיח לסנסיה סם הרכיבו מותחים. מזרחיוו מאותו מקום בואדי ערב נמצא/:; בנין המשטרה בו רכזו כוחות הצבא כולו מרוכז במנסיה. צפונית ,מנעיה חזקים בעקר עירקים בתרהחים כבדים לסער על נבעה ולרגליה יס ריכוז סל מכונות משורינות ו בקש. יש תחנת משטרה דכאן המפקדה וק'מ הלאה לאורך הכביס ד' ספגיר צפונית יוחר מזניחה נמצאים מחסני ולק המכוסים באהלים עשבים וקס. החל מהתחלת אפריל יחול שנוי בארגונו של ה ר התעופה בעבד הירדן תעבור לידי מפקדת הר.א.פ. בזןידק. ^ רסיסי מידע שהועברו למטה חיל־האוויר על אודות חילות־האוויר הערביים 107 1 הערמת: )מאת אי האוידימ י 1 פרשימא ג* מפ לגפדי א לפי « » 8 10 » » ״ ?30 פך סיס לקבל את מפפפד יותר בשתי מרשימוזו.'• גיזפות האוירונים ישנם חכיליפ.׳ כדשימא א' **וין ש שנשלה פפיניסטריון מאבא העידאקי למגדת הכהו מיוג- *ל ״ידי ע לבדואי נמלאו 4 מפות האוידיפיש : ז לא ידוע על פך יבדו/ו משמט ל* נשפר גמכתב חנ״ל )מפכתל הועתק *ל ידינו בלשונו(, טפי התותחים בכל או• ידון כנרג׳ דיוק סל וו 2. 08 החלוקה של מפקדדוניט פדשיפא הראשונה נתנה למי ז מכן שא פ נש״ להניח התיא יותד מדויקת. לפיא דו מגבאי .דזליד כגדי )אל-מונידי אי ( וגדוד שזא שיות תעופח גדשיפה כ' אינם פ*ו K B,6 SSB« 8 .6 לגדר זאת גקלית 9-10 די, פיאפ לשמות של היסיש שפשיגיט שפויגו בדשימת א' אין זח נכון שפפאח אל-מעיד יפיוד פחפוד הגדי מש זזפפידספיט כיופד* יש דג*מ סיגיש מ ״אפקדדון לא כל פך נגלל כשרונו,אלא מיותו גגו של גודי אל אישיית ג׳!גלמ משפע 13 שתפתי נ נתן לפדר אש ידיעה "מיא נ אין הדפד מתק גל על הדפת, היות ולפי ח ״ גכפות גיילוז ממל מא ע-ידאק ושג.ית - י׳א הידיעות על חילות־האוויר הערביים היו דלות !סותרות. פרק ד eniiy של מדינות חיל־האוויר של מצרים היה החיל הגדול והחזק מבין חילות־האוויר של מדינות ערב, אשר השתתפו במלחמה נגד ישראל. ללבנון כלל לא היה חיל־אוויר, ורק בחודש מאי מסוסי אימון. בסוריה הסתיים המחזור הראשון של ט״סים סורים בפברואר כמה ס״סים אנגלים, יוגוסלבי• וגרמנים; לחיל־האוויר שלה היו בסךהכול כ־ של ירדן לא היה כלל חיל־אוויר: המלר עבדאללה הסתמר על ההגנה האווירית של חיל־האוויר הבריטי, אשר היה פרוס ברחבי המדינה. לחיל־האוויר של עיראק היו כ־ מאנגליה והחלו להגיע לעיראק בתחילת שנת מזה שליד דמשק ומפרק שבירדן. נתאר אפוא בקצרה את השלבים העיקריים בתולדותיהם של חילות־אוויר אלה, אשר השתתפו במלחמת העצמאות תולדות חיל־האוויר המצרי מתוארות בסוף סקירה זו, והן מסתיימות עם הפריסה של אחת מס״סותיו לשדה התעופה באל־עריש, שמטוסיה החלו להפציץ מסרות אזרחיות ברחבי מדינת ישראל, וגם את מרכז הכוח האווירי של מדינת ישראל בשדה־התעופה בתל־אביב, למחרת ההכרזה על הקמתה. הפצצות אלה הן אחד הגורמים החשובים להבנת מהלכי מלחמת העצמאות בכלל והתפתחותו והתעצמותו של חיל־האוויר הישראלי בפרס. צעדים ראשונים להקמת חיל־האוויו העיראקי חיל־האוויר המלכותי העיראקי נוסד ב־ בשנת שבאנגליה. במקביל נשלחו לבריטניה שנים, ובסיומם הטיסו הבוגרים את חמשת המטוסים הראשונים של חיל־האוויר העיראקי - מטוסי אימון דו־כנפ״ם מסוג דה־הווילנד מבסיס בגדד. ב־ והתקבלו על־יד׳ איש׳ ממשל רבים בטקס רב־רושם. אותו יום נקבע רשמית כיום היווסדו של החיל.' חמשת מטוסי הג׳יפסימות הרכיבו את טייסת מם׳ בארבעה מסוסי גייפסימות נוספים, והוכנסה לשימוש מבצעי ראשון בשנת בראשות הש״ח אחמד אל־בחאן. בפעילות זו הסתייעו העיראקים במטוסי קרב בריטיים. לקחי הפעלת מטוסי 109 ממטוסים קלים - למ יונ במלחמה לעצמאות הג׳יפסימות הביאו לרכש מסוסי אימון/סיור מסוג דהיהווילנד פוסמות. מסוסים אלה נהנו מכמה יתרונות בולטים על קודמיהם: ראשית, הם אפשרו ראות טובה יותר מתא הסייס - יתרון חשוב בביצוע תקיפות מגובה נמוך; שנית, בעוד שבמטוס׳ הג׳יפסימות הושלכו פצצות ידנית מחלון המטוס, הורכבו במטוסי הפוסמות במסילות מתחת לכנפיים ארבע פצצות בנות עשרה קילוגרם כל אחת. מטבע הדברים היתה יכולת ההפצצה של האחרונים סובה יותר. בשנת )מסוסים דו־מנוע״ם שנעשה בהם שימוש רב לטיסות סיור והפצצה קלה(, כשהם מחומשים בזוג מכונות ירייה בצריח, שעליו הותקן מקלע לואיס. בעקבות הגידול בסד״כ מטוסיה עברה טייסת מם׳ ו העיראקית שינוי ארגוני, והיא פוצלה לשלושה גפים: גף הפצצה )מסוסי דראגון(, גף אימונים )מטוסי ג׳יפסימות( וגף קישור 2 וסיור )מסוסי פוסמות בשנים למעורבותה הפעילה של ממשלת הוד־מלכותו בבניית הכוח העיראקי. אכן, הבריסים נטו לשלוח נשק וציוד לעיראק, שהוערכה אז כאמינה יותר ממדינות ערביות אחרות. הנשק נועד גם לשמש כמענה לתסיסה ואיהשקט הפנימי בעיראק, שהגיעו לשיא בשנים בכוח הצבא. בפעולות אלו הוכנסו לשימוש בפעם הראשונה מטוסי קרב עיראקיים ״עוד״ם מסוג הוקר אודאקם )הגרסה העיראקית כונתה ״ניסר״(, שנרכשו מבריטניה בשנת 3 להימנע מהפעלת מטוסים בריטיים בסכסוכים ״פנים־עיראק״ם״ באותן שנים החלו להתעצם תחושות לאומניות בקרב הצבא העיראקי, והן שגרמו לאי־יציבות מתמשכת: ב־ ג׳אווד, גיסו של שליט עיראק לעתיד, עבד אל־כרים קאסם, ומפקד חיל־האוויר את השלטון בהסכמה בשתיקה של המלך גאז׳. הם הסתייעו בחיל־האוויר, שהפציץ את בניין הממשלה. בשנת וברחבי עיראק השתררה אווירה של אי־נחת מהשלטון החדש. נפילתן והקמתן של ממשלות חדשים לבקרים הפכה עניין שבשגרה ותרמו לתחושת אי־היציבות במדינה. למרות אי־יציבות זו נהנה חיל־האוויר העיראקי מהתעצמות רבה, ונפתחו ערוצי רכש גם עם ארצות־הבחת ואיטליה הפשיסטית: מארצות־הברית נרכשו 15 ר 491 היחלשות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה מול גרמניה והתחזקות צבאות הרייך השלישי השפיעו ישירות על הלוךהרוח בבגדד, וחיזקו עוד יותר את הנטייה לכיוון הפשיסטי ואת התמיכה בגרמניה הנאצית. הפיכה צבאית נוספת ב־ו ההפיכה בעיראק חייבה את התערבותה של בריטניה, אך התברר 5מוצהר , נלהב במדינות הציר ואנטי־בריט כ׳ מצבו של בכושרם הקרבי. בפעולה מהירה קיבצו הבריטים מרחבי עיראק מטוסים נוספים, ונשלחו מטוסים מבסיסי 34 * ו־ 15 652 מארקט׳ 11 יקי ש 5 בעיראק. לקראת סוף 1R.A.F. חודש אפריל גבר האיום העיראקי על הצבא הבריטי, וכוח עיראק׳ בן שתי חסימת, שמנה כ־ על בסים חבניה. ב־ יום הלחימה הראשון הביאו את אל־כילאם לבקש את סיוען של מדינות הציר - איטליה וגרמניה. כשבוע לאחר מכן, ב־ הצבאי של עיראק. בשלב זה הופיעו בזירה מטוס׳ קרב מסוג מסרשמיס חיל־האוויר של גרמניה הנאצית. בימים הבאים הצסרפו אליהם תריסר מטוס׳ קרב איטלקיים מסוג פיאס 42 הוא הביס את מטוסי הקרב של גרמניה ואיטליה, ושחק את סד״כ הקרב של עיראק עד תום. בתחילת יוני הסתיים מרד אל־כילאנ׳, והמנהיג העיראקי נם אל מחוץ לגבולות עיראק. הבריטים, מצדם, הפיקו את לקחי המרד, והאטו את קצב ההצטיידות וההתחדשות של חיל־האוויר העיראקי. כתוצאה מכך נפגעה התפתחותו 6 הטכנולוגית של החיל, והוא לא התאושש למעשה עד תום מלחמת העולם השנייה ״יכולתו הארגונית ויכולתו הצבאית של וזיל־האויר העירקי מוטלת עדיין בספק״ בשנת והשריון. רק בשנת שלה, ובבסיסה - אספקת מט!םים חדשים תמורת נפט גולמי עיראקי. בקיץ אותה שנה אושרה התוכנית על־יד׳ ראש ממשלת בריטניה, קלמנט אטל׳, ובראשית צבאית משותפת״. בראשה עמד מ״ג׳ור־ג׳נרל רנטון, קצין בריטי שפעל בעיראק משנת נשא בתואר הרשמי ״המפקח הכללי של צבא עיראק״. תחילה סיפקה בריטניה לעיראק ותובלה קלים מסוג אברו אנסון במחיר 7 לדיכוי המרד הכורדי בצפון המדינה המטוסים חולקו לשתי טייסות כן נותרו רק שישה מטוסי הפצצה מיושנים מסוג דגלאם־נורתרופ־ מהירים, ולכן סוכמה עסקת רכש משמעותית, הן איכותית והן כמותית, לפיה תספק בריטניה לעיראק מטוסי קרב חדישים מסוג הוקר סיורי וארבעה דו־מושב״ם להדרכה. מסוסים אלה צוידו בארבעה תותחים, ונשאו עד שני טונות פצצות. במקביל רכשו העיראקים מעודפי חיל־האוויר המלכותי הבריטי מטוסי אנסון מיושנים ובמצב רעוע ושישה מטוסי קישור ותובלה קלה מסוג דה־הווילנד 04 1 הוקר סיורי הידיעות על רכישת מטוסי פיור׳ לצבא העיראקי הגיעו גם לאנשי הש״י, והם נתבקשו להעריך את יכולתם ההתקפית של מטוסים אלה והשפעתם על מערך האוויר העיראקי. ב־ בין יחידות הטיס המכריעות במזרח הקרוב״. עם זאת ציינו, כ׳ מכיוון, שמטוסים אלה אמורים לשמש - פרט ״לתפקידיהם הקרביים״ - גם ״לצרכי אימון״, יש צורך ״להכניס במיבניהם שנויים מסוימים. כך הם מכילים 11 ייא ממטוסים קלים - למ נ במלחמה לעצמאות שני טייסים לעומת סיים אחד במודל הסטנדרטי, ומשום כך יש לשער כ׳ חלה ירידה במהירותם, ויתכן גם בכוח המחץ שלהם״. את הידיעה בדבר רכישת הש״׳ כהערכה מוגזמת למדי, והסתפקו בדו״ח בציון ההערכה כ׳ נרכש ״מספר לא ידוע של מטוסי פיורי מהסוג החדיש״. לדבריהם, מטוסי קרב חדישים כמו פיוח יקרים ביותר, ו״אין לדעת אם כוחה הכספי של ממשלת בגדד מרשה להוציא כ־ כותב׳ הדו״ח התייחסו גם לאפשרות שאכן נרכשו מטוסים, ולשאלה: האם תוציא אז עיראק את כל המטוסים הללו למלחמה בארץ? הם הטילו בכך ספק, שכן לדבריהם ״חשובים מדיניים לא ירשו את משלוחם של מרבית כוחות התעופה העיראקיים לשירות פעיל״. פרט לכך התייחסו כותב׳ הדו״ח גם ל״בעיות ארגוניות״, שבהן תצטרך לעמוד מפקדת הכוחות הערביים, אם אכן יקבלו תגבורת ניכרת של מטוסים חדישים: יעילותם הקרבית של מטוסים אלה תלויה במידה מרובד. במציאותם של שדות תניה משוכללים וארוכים מאד הנדרשים להפעלת מטוסים מודרניים בעלי מהירות וזניה עצומה. כן דרוש מנגנון טכני משוכלל לטפול ביוזידות לאחר כל פעולה. כן ידרש חומר דלק מיוחד, בכמויות גדולות מאד, ותחמושת מהסוג המתאים. רק אירגון שיטתי של אספקת כל המצרכים האסטרטגיים האלה יבטיח פעילות מניחה את הדעת של כוחות אויריים שיחרגו מגדר חצי תריסר יחידות קרב. אם אמנם יפעל חיל התעופה העיראקי בצורה מצומצמת או רחבה בקרבות נגד הישוב, יהיה זה מקרה ראשון של פעולה )מתוכננת( מצד איזה שהוא כוח תעופה ערבי עצמאי. לבסוף סיכמו כותבי הדו׳׳ח המודיעיני את הערכתם בהשארת כל האופציות פתוחות: ״יכולתו הארגונית ויכולתו הצבאית של חיל האויר האוויר העירקי מוטלת עדיין בספק, אולם כדאי יהיה לעת עתה להתחשב בו כגורם צבאי רציני. יש להדגיש כ׳ למטוסי פיוח החדישים טווח פעולות של 8 נגד מטרות בארץ מבסיסים יציבים בעירק גופה״ בחודש מאי בפרברי לונדון, קיבלו העיראקים לידיהם אמורים להימסר בקצב של ארבעה מטוסים לחודש. בעת טיסת ההעברה לבגדד התרסק בקפריסין אחד ממטוסי הפיוח הדרמושב״ם. הח דריכה במקום החזירה אספקת מטוסי הפיור׳ )אשר נודעו גם בכינוי ״פיוח בגדר׳( את חיל־האוויר העיראקי לקו הראשון של חילות־האוויר במזרח הקרוב. פישר הגדיר זאת במסמך ממרס 9 לכל מה שהעיראקים הורגלו להטיס ולתחזק עד כה״ אך אליה וקוץ בה: ב־ יצוא אמצעי לחימה לארץ־ישראל ולארצות השכנות לה, כולל משלוחים שכבר הוסכם עליהם ועודפי ציוד המצויים בחו״ל. בריטניה, שחששה מהתערבות אמריקנית לסובת הצד היהודי בסכסוך על ארץ־ישראל, הקפידה העדר האמון בין בריטניה ועיראק והתסכול 0 על אכיפת האמברגו בזירה הבינלאומית ונמנעה מהמשך הסיוע בלונדון בעקבות המאורעות האחרונים בבגדד חיזקו מגמה זו, ומטוסי הפיור׳ נמסרו ללא תותחים, מקלעים, טייסים עיראקים 1 eniw 3 יקי • וצוותי־קרקע בהפעלתם. , תחמוצת וחלפים. הם יכלו אפוא להמריא - אך לא להילחם. נמנעה גם הדרכת סייס העיראקים נרעשו ושיגרו ללונדון משלחת בראשות שר ההגנה בדרישה להחיש את אספקת המסוסים ולשחרר את החימוש המעוכב, אך הבריטים טענו כ׳ האמברגו שהטילה ארצות־הברית על משלוחי נשק למזרח התיכון כובל את ידיהם. העיראקים לא השתכנעו; הם פנו ישירות לארצות־הברית בבקשת סיוע, אך נחלו שוב אכזבה." הצבא העיראקי היה אפוא תלוי במידה רבה ברצונה הטוב של ממשלת בריטניה, וזו ביקשה לא רק למנוע את הצטיידות חיל־האוויר העיראקי וחימושו - אלא גם לשלוט עליו ולתמרנו. למסקנה זו הגיע גם סוכן מודיעין שפעל בשירות הש״׳ בהערכתו מתחילת אפריל: הצבא העיראקי הוא הטוב בצבאות ערב והחיל בעל יכולת בצוע לא קטנה; אולם הנהלת הצבא וכוונו היא בידי האנגלים, והם כבר דואגים לכך שהצבא הזה לא יהיה עצמאי ויהיה תלוי תלות מחלטת בהוראות שינתנו לו על ידי האנגלים )לדוגמה( העיראקים קנו מהאנגלים קרב מסוג ״פיורי בגדדיי. על מנת לקבל אותם החל מוזדש פברואר לפי חלוקה של לפעולה. הוא גם העריך, שאם הצבא העיראקי ״יקבל ציוד מספיק מכל הסוגים, יוכל במשך חודשים לההפך לאחד הצבאות החשובים ביותר במזרח התיכון״. עם זאת ציין כותב הדו״ח את תלותם של העיראקים בבריטים 12 וסיכם: האנגלים יכולים ״לכוון במפורש את אפשרויות הטיסה של הטייסת הזו שנתנה עתה לעיראק״ גם אימון הטייסים וצוותי־הקרקע היה עדיין לקוי. על־פי הערכת גורמי מודיעין נמצאו בחיל־האוויר העיראקי רק ״כ־ העיראקי נתקל בקשיים מיוחדים באמון אנשי צוות קרקע. אין בתי ספר בארץ, ולעראק׳ יש נסיון מועט באמון 13 מכני. ישנם בחיל־האויר רק השנתיים שקדמו למלחמה היו אם כן מתסכלות מבחינתו של חיל־האוויר העיראקי: הציוד היה ישן וחסר, והפיקוח הצמוד של הבריטים מנע מיצוי מלוא הפוטנציאל מהציוד החדש. לתלות הרבה של החיל בסיוע שוטף מבריטניה היתה אפוא השפעה מכרעת על כושרו של החיל במלחמת העצמאות ויכולתו. ב־ 1948 ] כמה אוירוני קרב ומפציצים, והם הפסידו אותם בימי המרד. רוב האוירונים שברשותם עתה הס ישנים, ולא כולם מתאימים לפעולה. אוירוני הקרב החדשים שקבלו הם טובים מאד, אך כל התחמושת נמצאת עתה בצמצום רב. כ־ שנתיים( תחמושת רבה ישנה באל־חבאנה - הבסיס הבריטי במזרח. תותחים כבדים אין לגמרי. ארטילריה קלה יש לא בכמויות גדולות ואמון לא כל־כך טוב.... הקצינים אינם מאומנים אמון טוב. אין להם כשרונות 14 מיוחדים, החומר האנושי אינו משובח ואכן, לרשות חיל־האוויר העיראקי בפיקודו של עקיד )אל״ם( םאמי פתח עמדו אז כ־ כ־ ביותר בעיראק( עם עתודות תחמושת מעסות: ״ 113 בירי׳ במלחמה לעצמאות פצצות של ידוע אם נקנו תותחי נ״מ, אך ״ידוע שהעתונות הרבתה לכתוב על כך והעלתה את ענין הצורך בקניה זו בכל החריפות״. באשר לידיעה בדבר פנייתה של עיראק לרכש מטוסים בארצוודהברית, הוערך כ׳ ״אין הדבר מתקבל 15 על הדעת, היות ולפי הסכם אנגליה עיראק מ־ בסךהכול נמנו ארבע טייסות מבצעיות: טייסת מם׳ ו בפיקודו של נאדין צאדק פעלה מבסיס אל־רשיד, בבסיס כרמך שכנה טייסת מם׳ 16 וכללה כ־ וברשותה מטוסים מיושנים מסוג גלדיאטור וכשישה מסוסי פיורי, שנקלטו בחיל עד תחילת מאי טייסת מם׳ אל־חוכיד׳ שליד בגדד, וכללה חמישה מפציצי דגלאם בית־הספר לטיס באל־רשיד, וברשותו שרידי עשרה מטוסי ההדרכה, בעיקר מסוג דה־הווילכד I באותה תקופה שירתו בחיל־האוויר העיראקי כ־ מהם הוגדרו כ״ותיקים המאומנים היטב בכל שטחי האויריה: נביגציה הם לא היו מיומנים בהטסת המטוסים החדשים, אולם הוערך כ׳ יוכלו ״להשיג זאת לאחר אמונים במשך זמן קצר. שאר הטייסים באים בחשבון לאחר אמון ממושך. בחיל התעופה גם בעלי מקצועות: חשמלאים, מכונאים וכוי. כלם מקומיים ובעלי יכולת. ישנם ' בכל טייסת היו בממוצע כ־ 8 וכיסו בצלומים. כולם התאמנו באנגליה״ מאחר שהבסיסים החדשים 19 המקורות, כללה מצבת צוות־האוויר גם טייסי לופטוופה בדימום שגויסו באוסטריה בחבניה ובשוע״בה היו עדיין בשליטה בריטית, ריכז חיל־האוויר העיראקי את מטוסיו בשני בסיסים בסביבת 20 בגדד: אל־ראשיד ואל־חוניד׳ רק כמחצית מהמטוסים היו שמישים בתחילת חודש מאי, ומתוכם מטוסי הפיור׳ עדיין לא הוכחו מבצעיים. היו עדיין בשלבי אימונים בבסיס אל־רשיד. מסיבות אלה החליטה מפקדת החיל לא להקצות , מרבית טייסי הכיור מטוסים אלה ללחימה בחזית ארץ־ישראל. את מקומם תפסו אפוא מטוס׳ האנסון ששימשו כמפציצים. ב־ במאי 21 יידן, ונערכו לקראת תחילת הפעילות כנגד ישראל יסודותיו של חיל־האוויר הסורי הגרעין לצבא סורי סדיר הוקם כבר בשנת לגיון סורי שמנה Troupes Specials du Levant) את החיים הפוליטיים בסוריה בשנות העשרים. המרכיב הדומיננטי בכוח זה היו בני העדה העלאוית - מיעוט שחי רובו ככולו בכפרים הרריים לאורך החוף, ליד לדקיה. העלאוים ניצלו את הקמת הכוחות המיוחדים - רבים מבניהם היו לקצינים ומש״קים - וכך התחזק מעמדם החברתי, ומאוחר יותר גם הפוליטי. בשלב זה לא כלל הצבא הסורי כוח אווירי כלשהו, והצרפתים - בדומה לבריטים בעיראק - השתמשו במטוסיהם 22 למטרות שיטור בלבד כשפרצה מלחמת העולם השנייה, השתלבו ״הכוחות המיוחדים״ בצבא הלוואנט, שמנה והוחזק כעתודה להתערבות אפשרית מול גרמניה; ואולם תבוסת צרפת בשנת 11 ?יקי חסות בחלק מצרפת )״משטר וישי״( פגעו בעוצמת צבא הלוואש: מספר חייליו פחת באופן ניכר )עתה מנה 45 לסוריה כוחות בריט״ם בליווי כוחות צבא ״צרפת החופשית״, הדיחו את שלסון צבא וישי, וסילקו גם את הנוכחות הגרמנית. ביולי נחתם הסכם בריטי־צרפת׳ בביירות. הוא העניק לבריטים שליטה אסטרטגית בסוריה, והותיר ביד׳ הצרפתים את האחריות לביטחון הפנימי בסוריה, לחוק ולסדר הציבורי. באווירה זו ניסו גורמים סוריים 23 לאומניים לפעול לקבלת עצמאות, אך נסיונותיהם נהדפו בזה אחר זה בשנת להקמת צבא סורי עצמאי. ואכן, בינואר אותה שנה הוכרז על הקמת צבא לאומי במתכונת חיל־משמר צרפתי GENDARMERIE) הראשונה - על הקמת מועצת הגנה, והשנייה - על ״סוד הצבא הסורי. אולם הצרפתים התמהמהו בפינוי כוחותיהם מסוריה, ועזבו סופית רק ב־ בפתיחתה של ועידת האומות המאוחדות בלונדון, שהתקיימה 24 ״יום הפינוי׳/ והוא הוכרז כיום העצמאות הסורי מיד לאחר מכן, סוכם על פינוי כולל של צבא צרפת מחבלי ג׳זירה )חלק משטחה של מדינת סוריה לעתיד(. הוא החל ב־ היה זה אזכור רשמי ראשון לחשיבות שרואה הממשלה הסורית הריבונית 25 התעופה אשר בשני החבלים״ בתעופה כאחד מרכיבי השלטון העצמאי וסממן ללאומיות הסורית המתחדשת. במחצית השנייה של שנת אימון מסוג פרסיוול פרוקסור 26 באוקטובר מיד׳ חברת סחר אזרחית בריסית בתחילת השנה נעשה שימוש ראשון במטוס הפ״פר הבודד למטרות סיור. באותה עת פרצו מהומות בין כוחות צרפתיים למיליציה סורית, שהגיעו לשיאן בהפגזה צרפתית בת שלושה ימים על דמשק. סיום ההפגזות התאפשר רק לאחר התערבות בריטניה לטובת סוריה. מכיוון שלא היו אז בנמצא טייסים סורים 27 בעלי הכשרה צבאית, ״תכן שהפ״פר הוטס ביד׳ הבריטים או ביד׳ טייסים אזרחיים באותה עת הגיעו לדמשק ליד דמשק )במקום כבר היה קיים מנחת צבאי, אך זה לא היה כשיר לקליסת מטוסים כבדים(. באותה הזדמנות הזמין שר ההגנה הסורי גם שני מומחים בריטים כדי להשמיש עודפי ציוד אמריקני בתחומי מצרים. צעדים אלה לו-וו• בניסיון להכשיר כוח־אדם בתחום התעופה, וכבר במרס לממשלת ארצות־הברית בקשה לקבל סיוע - בין היתר, בהקמת חיל־האוויר ובאימון מדיניות חוץ )בעיקר מחשש פגיעה ביחסי צרפת-ארצות־הברית( עיכב הממשל האמריקני את אישור הבקשה עד 150 לאישור הקונגרס״. אולם באוקטובר 28 בעת הדיון בעצרת האו״ם למרות כישלון זה היו אלה צעדים ראשונים, אומנם מהוססים, בדרך להקמת חיל־האוויר הסורי. הוא הוקם באופן רשמי במחצית השנייה של שנת הוצב קצין צבא שאינו איש צוות אוויר - הקולונל עבד אל־ואהב אל־חאכים - ולרשותו לא היו אלא כמה טייסים בלתי־מאומנים וחסרי־ניסיון, שלא ניתן היה לגבשם לכלל כוח לוחם. באין פתרון אחר פנתה סוריה בבקשת סיוע לבריטניה. שוכרי אל־כוואתל׳, ראש ממשלת סוריה אז, היה בעל אוריינטציה פררבריטית מובהקת, והדבר סייע בידיו לקבל עזרה בריטית ישירה: לסוריה נשלח יועץ אווירי, הקולונל פוקס. לאחר בדיקה מקיפה 115 במלחמה לעצמאות צ!־׳׳ ממ המליץ האחרון לשלוח לסוריה מדריכים בריסים וציוד. ואכן, בהתאם להמלצה זו הגיעו לחיל־האוויר הסורי 29 מטוסים קלים נוספים מדגם פרוקטור וס״גרמות, ונפתח קורם סיס ראשון עם זאת עורר ״החיבוק ההדוק״ של בריטניה אי־שביעות רצון בקרב גורמים בקצונה הבכירה של החיל, ומכמה סיבות מרכזיות: ראשית, הבריטים הגבילו את כמות המטוסים )טייסת לחימה אחת בלבד, המצוידת רק במטוסי הדרכה מוטבים בעלי פוטנציאל קרבי מוגבל ביותר(; שנית, הבריטים האריכו את זמן האימונים הנדרש )הבריטים העריכו כ׳ ״דרשו לפחות שלוש שנים רצופות להבאת טייסות החיל למבצעיות מלאה(; ולבסוף, מדיניות משרד החוץ בלונדון לא עודדה התפתחות מהירה מדי של יכולת צבאית במדינות שהיו נתונות להשפעתה במזרח התיכון. באוקטובר בתפקיד לא היה חנכאן איש צוות־אוויר בהכשרתו, וראה את תפקידו בחיל־האוויר בעיקר בתחום המנהלי. וכן, בהיעדר מפקד מקצועי, התקבלה דעת המומחים הבריטים כמעט ללא עוררין. על־מנת לאזן מצב זה 30 החל חנכאן ללמוד טיס בהדרכת היועץ הבריטי לקראת המלחמה שנת הרוורד במחיר של 31 הותקנו במטוסים אלה נושא׳ פצצות ושני מקלעים מסוג בראונינג. עם המטוסים נקנו גם חלקים רזרביים באותה עת קנו הסורים מעודפי הצבא האמריקני גם כ־ 32 ופ״פר־קאב בנובמבר נועדו לשמש כטייסים, והאחרים כמכונאים, אלחוטנים ומטאורולוגים. הם קיבלו אימון תיאורטי ומעשי במטוסי ט״גרמות, פ״פר־קאב, פ״רצ׳״לד והרוורד. חבר המדריכים היה מגוון בלאומיותו, וכלל מדריכים בריטים, יוגוסלבים המחזור הראשון סיים את אימוניו רק בפברואר 33 מ!סלמים )כנראה בוסנים(, גרמנים, מצרים ועיראקים באותו 34 אך רמת האימון היתה נמוכה, והטייסים נשלחו לארצות־הברית ולבריטניה להמשן ההשתלמות חודש נערך תמרון משולב, ומטוסי חיל־האוויר חולקו לשני גייסות: ״הגיס הצפוני״, שכלל את מטוסי ההרוורד, שהוסבו למשימות תקיפה וסיוע קרוב; ו״הגים הדרומי״, שכלל את המטוסים הקלים )ט״גרמות, פ״פר ופ״רצ׳״לד ארגום( ששימשו לתצפית. מכיוון שחניכי הקורס הראשון טרם הוסמכו, הוססו מטוסי ההרוורד ביד׳ המדריכים. בנוסף למטוסי התקיפה והתצפית 35 בחודש פברואר היו ברשות הסורים שלושה מסוסי דקוטה, שהוחרמו מחברת התעופה תובלה, שכללה גם שני מטוסי ׳ונקרס 36 קטן של מטוסי אימון נווטים ותובלה קלה מסוג אברו אנסון ערב המלחמה היו אפוא ביד׳ סוריה כ־ שישה מטוס׳ אברו אנסון )שני שמישים(, ארבעה דקוטה )שלושה שמישים(, ארבעה שמונה פ״רצ׳״לד ארגום )ארבעה שמישים(, שמונה פ״פר־קאב ראשונית ט״גרמות )ארבעה שמישים( וארבעה מטוס׳ הדרכה פרסיוול פרוקטור )ארבעה שמישים(. בסךהכול היו אפוא ברשות הסורים למשימות סיור, קישור, תצפית והדרכה. חיל־האוויר היה פרום כדלקמן: ס״סת מם׳ 116 יקי עיור׳ 5 ביותר, שכלל שני מסלולי אספלס במצב סוב. ט״ 8 מסוס ׳ונקרם אחד ומסום׳ אנסון וחמושים בזוג מכונות ירייה ס״סת מם׳ מהעיר חאלב, ונמצאו בו מסלול אספלס אחד במצב ירוד 37 מתקני אלחוט, מחסני דלק ותחמושת מלבד השדות במזה ובחאלב השתמש חיל־האוויר הסורי בתחילת בבסים מזה שכנו 38 כ־ גם מפקדת חיל־האוויר, פלוגת אבטחה ומשמר )כ־ שתפקידה המרכזי היה הפעלת הסדנאות, ארבעת מוסכי המסוסים, מתקני האלחוט, מחסן דלק )של החברה סדנאות אחדות 39 הבריטית 40 בבסיס זה הועמדו לשירות חיל־האוויר העיראקי האפשרות למעורבות צבאית סורית במלחמה בארץ־ישראל הציבה בפני המסכ״ל הסורי אתגר: הפעלת הכוח האווירי הדל כסיוע לחטיבות החי״ר שהוצבו בגבול סוחה־ארץ־ישראל. בינתיים ניצלו בוגרי קורם טיס מם׳ ו את החודשים מרם ואפריל כמות החימוש של חיל־האוויר הסורי לא 4, לכל גיחה גם מקלען/אלחוטן, שישב במושב האחורי של המטוס היתה רבה: ברשות טייסת מם׳ אינץ׳ ו־ 42 האנסון והיונקרם מודעים לחסרונות אלה, הגבילו קציני המטכ״ל הסורי מראש את היקף המשימות שהטילו על חיל־האוויר, וביטלו את שני היעדים המרכזיים של החיל: עליונות אווירית וסיוע קרוב לכוחות הקרקע. הסיכוי להשגת עליונות אווירית היה קלוש מלכתחילה, שכן מטוסי ההדרכה מסוג הרוורד יכלו לכל היותר להיות מוסבים כמטוס׳ תקיפה, אך יעילותם כמטוס׳ קרב היתה אפסית. אטיות מטוסי ההפצצה מסוג אנסון ויונקרם, פגיעותם הרבה לאש נ״מ, והמחסור בפצצות אוויר צמצמו מראש את כמות גיחות ההפצצה האפשריות במטוסים ח׳׳כבדים״, ובמהלך חודשי הלחימה נרשמו רק כעשר גיחות. מסיבות אלה הוחלט לשלב את חיל־האוויר הסורי בתוכניות הצבאיות הכלליות, ולגרום למבוכה בקרב כוחות צה״ל בתקיפות ספורדיות, מחד גיסא, ולהגביר את אפקט הפעולה של הכוח התוקף קרקעית על־יד מתן אלמנט בסיסי מסוים של חיפוי, מאידך גיסא. באופן כללי הותוותה לחיל־האוויר הסורי הדוקטרינה האופנסיבית הבאה: ״תקיפת ריכוזי אספקה ודרכי תחבורה באזור החזית. התקיפה תבוצע ע׳׳׳ זוג מטוסים, כשהראשון צולל תוך ירי ממקלעים ואחריו בךזוגו. הטייסים ישתדלו לבצע את התקיפה כשהשמש בעורפם, ביעף השני יבצעו צלילה חוזרת במהלכה תושלכנה הפצצות, 43 וחוזר חלילה״ הרוורד סורי 17 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות צעדים ראשונים להקמת חיל־האוויר המלכותי המצרי לאחר מלחמת העולם הראשונה התחזקו במצחם רגשות לאומיים בקרב מגזרים ציבור״• רחבים. רבים הרגישו כי עתה, לאחר התפרקותה של האימפריה העות׳מאנית, צריכה מצרים להנהיג את העולם הערבי. עיראק, שהתחרתה עם מצרים על הדומיננטיות בעולם הערבי, הקימה כבר אז, למעשה, חיל־אוויר משלה, והיתה המדינה הערבית הראשונה שעשתה כן. גאווה לאומית דחפה אפוא את מצחם לעשות מעשה דומה. ואכן, מיד לאחר שהפרלמנט המצרי הציע להקים חיל־אוויר, התנדבו בדיקות רפואיות קפדניות ומבחנים נבחרו באוקטובר לתעופה מס׳ שם, בין השאר, במטוסים מדגם אברו עם סיום הקורם, בינואר 44 באימוני טיסה באנגליה כל אותה עת היו הבריטים שליטיה של מצרים הלכה למעשה, ודחו כל בקשה להקים חיל־אוויר מצרי עצמאי. רק בספטמבר ספינקס פאשה, את המפקד הבריטי על צבא מצרים לעשות זאת. ב־ במצרים רשות לרכוש מסוסים ולהתחיל בבניית שדה התעופה אלמאזה. התקציב, בסך הספיק לבניית מוסכים ולרכישת חמישה מסוסי הדרכה מסוג ט״גרמות תמורת המטוסים צוידו במסילות להרכבת פצצות, מצלמה והגאים כפולים. בינתיים רכשה מצרים מבריטניה גם טייסים בריטים ונחתו , שני מטוסי אברר מעשה זה המחיש 45 בשדה אלמאזה. המטוסים נעדרו כל סימן היכר מצרי, ולאירוע לא ניתן כל פרסום רשמי היסב את האופי הפוליטי של לידתו של חיל־האוויר המצרי. כארבעה חודשים לאחר מכן, ב־ מדגם דה־הווילנד הקמתו 46 לאחר מכן, הוכרז רשמית על הקמתו של חיל־האוויר המלכותי המצרי, וברשותו חמישה מטוסים של חיל־האוויר המצרי היתה אפוא מעשה פוליטי יותר מאשר צבאי, והחיל נשאר תחת אחריותו של שר המלחמה בקהיר. הטייסת הראשונה היתה למעשה יחידת אימון, ומטרתה - להעניק ניסיון מבצעי, טכני ומנהלי לטייסים, אשר יהוו את הגרעין של החיל המתגבש. בתחילה התעקשו הבריסים שאחד מקציני המצח, אך הממשלה המצרית סירבה לראות קצץ בריטי בראש חיל, שהוכר אז כסמל לעצמאות מצרים. לאחר דין־ודברים הסכימו הצדדים בסופו של דבר למנות את ראש הטייסת הבריטי, ויקסור הוברט ט״ט, למפקד החיל. משימתו הראשונה היתה להקים שדות תעופה באלמאזה ודח׳ליה בתנאי אקלים קשים, ולבחור בצוות ממסה הן מקרב הקצונה הבריטית והן מקרב המצרים. רבים מן האחרונים הגיעו משורות המשטרה המצרית 47 והביאו עמם ניסיון טכני רב. הוקם גם בית־ספר למתנדבים אזרחים במטרה להכשירם כמומחים טכניים המשימות הראשונות של החיל המתגבש בפיקודו של ט״ט כללו סיורים לא חמושים מעל מדבר סיני שהיוו אז מכת 48 ומדבריות לוב, כדי לצוד שיירות של מבריחי סמים ולזהות אזור׳ גידול של צמחי אופיום מדינה. משימות נוספות של חיל־האוויר המצרי באותה תקופה היו חסום אווירי במהלך מסע לאומי נגד מגפת 49 המלריה וצילום אווירי למשרד העתיקות המצח 1 של מדינות ערב , שור׳ש׳ חילות־האח׳ר ד ™! בשנים הבאות הגיעו לאורות חיל־האוויר המאה מסוסים נוספים. ביולי בקהיר שהיא קונה עשרה מסוס׳ אברו־ גרסה משופרת של מטוסי האימון אברו־ ו לאימוני יום ולילה, הפצצה וצילום, ויכלו לשאת שלושה אנשי צוות וודפורד ליד מנצ׳ססר שבאנגליה כדי ללמוד על מסוס זה. בניגוד לפעמים הקודמות, קיבל האירוע סיקור תקשורתי מלא, ולארור שלושה שבועות של אימונים עשו המטוסים דרכם חזרה למצרים. פרחי־סיס מצרים U IJIJ U U III ZJ .. בשנת וסטלנד־וסקס. ביוני אותה שנה רכשה הממשלה המצרית עשרה מסוס׳ אברו־ בינתים צברו הסייסים המצרים 50 לא הותקנו מסילות פצצות ומקלעים, והם הוגבלו לפעילות צילום וסיור ניסיון מבצעי. רמת הטיסה שלהם היתה מעל לממוצע, אולם הם היו פחות טובים בנושאים טכנ״ם־עיונ״ם, כגון נווטות ותקשורת אלחוט. מרבית הטייסים היו בדרגות קצונה זוטרות, וצוותי־הקרקע היו בעלי השכלה 51 נמוכה ויכולת קליטה נמוכה של חומר טכני עיוני בשנת קיומם של בסיסים בריטיים על אדמתה. כן התחייבה בריטניה להניח יסוד לצבא מצרי לאומי, להדריכו ולחמשו, ומצרים, מצדה, התחייבה שלא לבקש סיוע צבאי מכל מדינה אחרת. בהתאם לחוזה הוחלף המפקד העליון הבריטי של הצבא המצרי בקצין מקומי, יועצים בחטים הוחלפו בהדרגה, וקצינים בריטים נשבעו שבועת אמונים באופן ישיר לכתר המצרי. חיל־האוויר המצרי שינה את שמו ל״חיל־האוויר המלכותי המצח״, והוסרה חלקית עם זאת לא עזבה בריטניה את האזור, וקצב ביצוע הסיוע הצבאי נשאר 52 המגבלה לחמש את מטוסי החיל תלוי באינטרס הבריטי, לא המצרי. בשנת עבאס חלים. היא סיפקה מקומות תעסוקה לטייסים, וקיימה מאגר של טייסים לעת הצורך לחיל־האוויר המצרי. לקראת סוף השנה נתמנה לראשונה קצין מצח )בריגדיר עלי אמלאם( לעמוד בראש החיל. באותו זמן רכשה הממשלה המצרית מבריטניה מ״ג׳ור־גנרל מרשל קורנוול את חיל־האוויר המצרי כ״יחידה קטנה אך מאומנת היטב״ המונה 53 אף שהמטוסים אינם חמושים, ולאנשי צווודהאוויר אין ניסיון בהפצצה בשנת לידיים מצחות, ולפעול כשירות אוויר לאומי. מאחורי מגמה זו עמדו גורמים לאומניים בקרב הקצונה המצרית; אך קציני חיל־האוויר, שחששו עקב נסיונם הדל ליטול אחריות על פיקוד החיל, התנגדו. בפשרה שהושגה הוחלט כ׳ ראש כנף ו״ה ט״ט ישמש יועץ לחיל. באפריל אודאקם נמסרו לחיל־האוויר ב־ 1 הגבולות; טייסת מם׳ אימון מתקדם, ובה שישה מטוסים מחברת דה־הווילנד וארבעה אברו־ 54 קלה עם מסוסי האכסון, וסקס וקומודור. בראש כל טייסת הועמד מפקד בחטי וסגנו המצרי בד בבד הושקעו מאמצים רבים בנושאי ההדרכה וההכשרה. לקראת סוף ובו ארבעה מדריכים בריסים. בשנה שלאחר מכן הגיעו לבית־הספר תשעה מטוסי אימון מסוג מ״לס־מג׳סטר 19 ממס א יונ במלחמה לעצמאות שנרכשו מבריטניה. במקביל הוקמו גם ביודספר למכונאי• באלמאזה וביודספר ללימוד תורת האלחוט והחימוש. בראשון למדו 55 בתי־הספר עמדו סמלים בריסים בתחילת אודאקם להפצצה קלה. הטייסת מוקמה בבסיס חדש שנבנה בדח׳ליה )עד לבניית בסיס הקבע במרסה־מטחח, בגבול מצרים־לוב(. למעשה, האודאקם של טייסת מם׳ התקפית, אך הם סבלו מבעיות קשות במכלי הדלק שלהם עקב תנאי מזג־האוויר הקשים. במקביל הוקמה ס״סת חמישית לקישור 56 ושיתוף־פעולה עם הצבא, ובה בעקבות השינוי באווירה הפוליטית באירופה ועליית הנאציזם הכירה בריטניה ביתר־שאת בחשיבות כוחות הצבא ההיקפיים שלה בכלל, והצבא המצרי בפרט. כבר בסוף של הצבא המצרי ולהספקת ציוד בשווי ביטוי מעשי לשינוי תפיסה זה ניתן כשאפשרו הבריטים לראשונה לחמש את 57 השנייה ועקב שיקולים אחרים 58 מטוסי הקרב המצריים מסוג אודאקס במכונות ירייה. עם זאת הם חסרו יכולת אש עקב העדר רכיבים חיוניים באוקטובר לרשות החיל עמדו כ־ 5923 אך עברו אימונים מתקדמים בבריטניה או במתקני באלמאזה, קבלת דרגות קצונה והשלמת ההדרכה בבריטניה או הודו. מבחינת תשתית נעשתה פעילות 60 אינטנסיבית לסלילת שדות תעופה חדשים — מרביתם באזור התעלה ובמדבר המערבי המטוסים החדישים הראשונים, שהועברו למצרים במספרים ניכרים, היו וססלנד ל״זנדר, והם אשר חיזקו 61 את טייסת מם׳ במאי ההדרכה מנה עתה למעלה מ־ שישה פרחי־קצונה(, אך רמת הנגדים היתר! נמוכה )אף לא אחד כדו באוגוסט אותה שנה הוקם רג׳ימנט )גדוד( הנ״מ הראשון, וברשותו תותחים שסופקו לו מעודפי חיל־הארטילריה הבריטי. המטרות הרגישות ביותר היו אז הבסיס הימי באלכסנדריה, העיר קהיר, בתי־הזיקוק והמחסנים 62 בפורט־סעיד, המתקנים החיוניים בתעלת סואץ ובסיס הצבא במרסה־מטרוח בפרוץ מלחמת העולם השנייה טרם הגיעו הדי המלחמה לאזור. חיל־האוויר המלכותי המצרי מנה אז למעשה היו רק שלוש טייסות 63 שש טייסות,* שכללו בםךהכול מבצעיות: טייסת קרב, טייסת לשיתוף־פעולה עם כוחות חי״ר ו שני גדודי נ׳׳מ כבדים, גדוד אש של נ׳׳מ קל ושני גדודים של זרקורים. היתה זו תרומה חשובה לכוחות ההגנה 64 הבריטיים, שחסרו הגנה אנסי־אווירית יעילה * ס״סת מסי ו )סיור סיימת מסי שימשה גם כטייסת התובלה וכגוף האדמיניסטרטיבי והמבצע׳ המפעיל את הס״סת של פארוק. היא חנתה באלמאזה, והיו לה: מטוס אנסון, מטוס וסקס, מטוס קומודור ושלושה מטוסים מלכותיים, שני פרסיוול הפעילה שישה מטוסי אודאקס, ובאוקטובר בנוסף על אלה פעל מדח׳ליה גף גרירת מטחת עם שישה מטוסי גורדון נטולי וו גרירה; טייסת מסי בבסיס דחיליה. ל״זנדר 120 יקי שורעי׳ וז׳לות־האוויר׳ של מד׳גות ערב 3 התוכנית הבריטית לשילוב חיל־האוויר המלכותי המצרי בהגנה על האגן המזרחי של הים התיכון הביאה לשינוי בהיערכות המבצעית של החיל. עיקר החשש היה מחדירת מסוסי קרב ומפציצים של חיל־האוויר האיטלקי כסיוע לכוחות ממוכנים מכיוון ספרא בדרום לוב. מטרתם של אלה היתה הקמת חיץ בין מצרים לסודן על־יד׳ תפיסת אותו חלק של הנילוס שבין אסואן לוואדי ח׳אלפה. אך מכיוון שלא פרצה כל לחימה מעל שמי מצרים, חזרו מטוסי חיל־האוויר המלכותי המצרי לבסיסיהם, וביודהספר לטיסה באלמאזה הגביר את קצב הקורסים שלו. באותה עת הגיעו לטייסת מם׳ באקלים המדבר. בתגבור לטייסת מם׳ את חברת התעופה האזרחית וחלק מחניכיו הצטרף ברבות הימים לחיל־האוויר. מחלוקות ומאבקי סמכות בין הרשויות האזרחיות לצבאיות הביאו להידרדרות במצבו של חיל־האוויר המצרי. מצב החלפים היה בכי רע, בעיקר משום שניתנה עדיפות לצורכי הדרגים הורגש רפיון רב, שפגע קשה במורל היחידות. תרמה לתחושה זו גישתם הפושרת של הבריטים כלפי הצבא המצרי. ביטוי לגישה זו ניתן למצוא בדו׳׳ח משרד החוץ הבריטי מיום ״אין זה אינטרס אמיתי שלנו שצבא מצרים יגיע לרמת יעילות גבוהה באימונים ובציוד. לא ידיר הדבר שינה מעינינו, אם נגלה, כ׳ בחלונות הגבוהים במצרים פושה חוסר היעילות, או קיימת שחיקה בחומר הצבאי עקב 65 רמת קצונה נמוכה. כל עוד ביכולתנו להאשים בכך את המצרים, לא נראה בכך אבדה בטווח הארוך״ הופעתה של איטליה לצד גרמניה בזירה המזרח־תיכונית שינתה את התמונה האסטרטגית באגן המזרחי של הים התיכון. מטוסי חיל־האוויר האיטלקי ביצעו גיחות תקיפה אחדות כנגד הבסיס הימי הבריטי באלכסנדריה, ובהן נספו אזרחים מצרים. התפתחות זו חייבה את מצרים לעמוד בחזית המאבק ולגלות מעורבות גבוהה. באותה עת ניכרה במערכת הפוליטית של מצרים התרוצצות בין חוגים פרו־בריט״ם לבין חוגים נייטרליים )או נייטרליים לכאורה( ופררגרמנים. לבסוף הוכרז ממשל צבאי ברחבי מצרים, ונעשו פעולות לתגבור הכוח הצבאי. מצב עניינים זה מצא את חיל־האוויר המצרי בעמדה מוזרה. מול נייטרליות מובהקת של בית־המלוכה ופוליטיקאים רבים, עמד הצבא המצרי בנחישות לצד בעלות־הברית. אלה מצדן ראו חשיבות רבה בתמיכת צבא מצרים במאבקן באירופה. חולשת שדרת מטוסי הקרב המצרית - ובמיוחד מטוסי הגלדיאטור האט״ם והמיושנים - הביאה את הבריטים לחזק את נוכחות על עריה החשובות של מצרים, וכך עמדו שני חילות־האוויר יחדיו נגד התקפות מסוסי מדינות הציר. חיל־האוויר המצרי סייע לטייסות חיל־האוויר המלכותי הבריטי בהגנה על אזור התעלה ואזור הדלתא. שתי טייסות חיל־האוויר המצרי של מסוסי גלדיאטור, טייסות הוצבה בחלווא, בעוד שט״סת ו הוצבה בדח׳ליה. טייסת ו הקצתה מטוסי ל״זנדר לאזור התעלה לביצוע משימות טיסה לגילוי צוללות באזור המפרץ והתעלה, ומטוסים אחרים של אותה טייסת הוצבו בנווה המדבר בחר״ה למשימות סיור מודיעיני. מטוס׳ ל״זנדר אחדים של חיל־האוויר המצרי הוצבו באל־דאבה ושיתפו פעולה עם יחידות הצבא המצרי במדבר המערבי, עד שנאלצו לסגת מזרחה נוכח הפלישה הגרמנית מן המדבר המערבי למצרים. מטוסים נוספים הוצבו באזור התעלה למשימות איתור צוללות בכניסות הדרומיות של התעלה. למטוסים אלה לא היתה הצלחה ניכרת. מטוסי אנסון ואברר 66 בים וביבשה 121 ממטוסים קל׳בו - למ א יונ במלחמה לעצמאות הלחימה האווירית מעל המדבר המערבי, שבה נסלו חלק טייסות של חיל־האוויר הבחם׳ וט״סות של הילות־אוויר מחבר־העמים הברים׳, התנהלה עם עליות וירידות במהלך התנהלו במערב, המשיכו מסוסי סיור־הפצצה גרמניים ואיטלקיים להגיע לעתים קרוב לבסיס הימי באלכסנדריה. 67 לעברם של מסוסים אלה הוזנקו מסוסים לייחס, ואלה צברו מפעם לפעם הצלחות לקראת סוף מצרים. במקומו מונה הבריגדיר עלי מועאפ׳, קצין צבא נטול הכשרה אווירית, אך גם הוא לא כיהן זמן רב בתפקידו. ב־ זוטרים של חיל־האוויר המלכותי המצרי צילומים אוויריים של מחנות צבא בריטיים במצרים ליד׳ הגרמנים שהתקרבו לקהיר. טייס מצרי אחד, רידוואן סלים, אף הצליח לחצות את הקווים לצד הגרמני במטוס גלדיאטור. בתגובה נאלץ חיל־האוויר המלכותי המצרי לקרקע את כל מסוסיו. מפקד החיל התפטר, ושלשה קצינים בכירים 68 הועברו מהחיל לצבא היבשה עם מספר רב של טייסים זוטרים בסוף והיחסים שופרו במידה ניכרת. אמיר אלא׳ חסני טאהר, מפקדו החדש של חיל־האוויר המלכותי, נתגלה כפח־בחס׳, וניהל באופן ריכוז׳ ויעיל את החיל. כמעט כל קציני החיל, אשר הועברו לשורות הצבא קודם לכן, חזרו לשרת בחיל־האוויר במשימות חשובות. היו עדיין בעיות: מחסור בחלקי חילוף למטוסים ותשתית לקויה בשדה אלמאזה. עם זאת פחת שיעור התאונות באופן ניכר, והמורל והמשמעת עלו; אבל מחסור אחד המשיך להתבלט כל אותה עת: חוסר יעילות מנהלתית של מסה חיל־האוויר במשרד ההגנה בקהיר. מצב זה הביא שוב לשיתוף־פעולה הדוק עם בריטניה לבקשת המצרים. במהלך המלכותי למצרים כ־ 69 למשימות סיור ולאיתור צוללות אויב בצפון ים־םוף עם מסוסי ההאחק״ן הגיע גם פס הנקוק, קצין הקשר של חיל־האוויר הבחס׳ לחיל־האוויר המצרי ומדריך סיסה לטייסים המצרים. תפקיד! היה להכשיר את ט״ס׳ טייסת מם׳ )חאפט׳ מוחמד חאפס׳(. הניסוי היה מוצלח, ובתוך כחודשיים הפכה טייסת מם׳ מבצעיים מעל החופים, אף ״רסו לעתים רחוקות מטוסים גרמניים, שעסקו במשימות סיור מודיעיני. משימה זו לא התאימה כלל למטוסי ההאריק״ן וו, והט״סת איבדה סיים נוסף )הראשון אבד בעת אימוני ההסבה של ט״ם׳ הטייסת( בהתנגשות בין אחד ממטוסיה לבין מטוס בופ״טר של טייסת לקראת סוף מלחמת העולם השנייה השתדלו הבריטים להעלות את רמת ההדרכה בחיל־האוויר המלכותי המצח. ב־ אך עדיין נשלל ממערך ההדרכה גיבוש מקצועי נאות: צ׳ מסוסי ההדרכה היה עדיין מיושן, וכלל בעיקר מטוסי מגיסטר לאימון ראשוני ומטוסי אודאקם ואבח־ החורד, ובפברואר שנת בשנתיים האחרונות למלחמת העולם השנייה לא נרשמו התפתחויות ראויות לציון בחיל. בתקופה זו הוטרד החיל ממאבקי כוחות בזירה הפוליטית בין פארוק לבין הבריטים והממשלה המצרית, שערערו את יציבות הממלכה. 0100 122 יקי שוו׳עי׳ רו׳לות־וזאוו׳ו׳ 5 בפברואר מאוחר יותר, במלחמת העצמאות, הוחלפו המטוסים מדגם החיל תשומת־לב גם להצטיידות טייסות התובלה והקישור. סיום מלחמת העולם השנייה פתח בפני המצרים את מחסני הציוד של בעלות־הברית במצחם, והוקמו שתי ועדות שתפקידן לבדוק את מידת ההתאמה של הציוד לצורכי החיל. ועדה אחת המליצה להשמיש חלק ממטוסי התובלה מסוג דקוטה וקומנדו של חיל־האוויר האמריקני, ששכנו בבסיס פא״ן־פילד )לימים קהיר־מערב(. מתוך שלהם נועד תפקיד חשוב במלחמת הקולונל מחמד מיטוואלי, ששקד על העלאת המורל והרמה המבצעית; אך החיל סבל אז מתשתית לקויה 70 )מתקנים ובסיסים( ומהעדר קצינים ום״סים באיכות גבוהה וזיל־האוויר המלכותי המצרי ערב מלחמת העצמאות גם בתקופה שבין סיום מלחמת העולם השנייה לפרוץ מלחמת העצמאות לא חל שיפור משמעותי בנושאים אלה, והרחבת צבא מצחם וציודו נדחו למועד מאוחר יותר. הסיבה לכך היתה המחלוקת שהתעוררה ב־ בשאלת המשך נוכחות הצבא הבריטי באזור הדלתא ובשאלת עתיד סודן. לאחר שביתות והפגנות, שבהן נפלו הרוגים כתוצאה מהתנגשות בין הצבא למפגינים, נפתח במאי לממשלה המצרית בראשות איסמעיל צדקי על הסכם חדש. מצחם העלתה שתי תביעות: פינוי הצבא הבריטי ממצחם; ומימוש ״אחדות עמק הנילוס״, כלומר סיפוח סודן למצרים. המשא־ומתן עלה על שרטון, ובין בריטניה ומצרים פרץ סכסוך. הקורבן המיידי היה אפוא הסיוע הבריטי לצבא מצרים, שפסק אז כמעט לחלוטין. האמברגו האמריקני על נשק לארצות המזרח התיכון חיזק מגמה זו. בהתכתבות בין משרד החוץ הבריטי למשרד ההגנה המצרי מאפריל שממשלת ה״מ לא תעשה שום צעד העשוי לתת לממשלת ארצות־הברית תירוץ להסיר את האמברגו שלה״. ערב מלחמת העצמאות היה אפוא מצב חיל־האוויר המלכותי המצח דומה למצבו ב־ סבלו ממחסור בחלפים ובציוד, ולא חל שיפור ברמת הס״סים וכושרם. מרביתם היו ט״סם זוטרים ללא ניסיון קרבי, ורק מקצתם של הטייסים והקצינים הוכשרו כאנשי צוות־אוויר לפני המשלחת הבריטית את פעולתה לאחר עשר שנות קיום. בדו״ח האחרון שלה הבהירה המשלחת, כ׳ אף שבפני חיל־האוויר המצרי ניצבות בעיות קשות, זהו כוח עולה שאין להתעלם ממנו. המורל היה טוב - במיוחד בטייסת מם׳ 6 במקלעים. מאידך גיסא, היו אנשי צוות־האוויר המצרים טובים בטיסות צילום. ככלל לא היו מספיק ט״ס׳ קרב, והם סבלו 71 מהעדר ניסיון מבצעי ואימון נאות על־פי הערכות מודיעין ישראליות, מנה חיל־האוויר המצרי המלכותי ערב המלחמה כ־ 1x (20 מטוס׳ ספיטפ״ר מדגם שמישים(, שני מטוס׳ תובלה מסוג 123 ממטוסים קלים - למ א יונ במלחמה לעצמאות כוח־האדם של חיל־האוויר המצרי הוערך בסוף 72 ראשונית מסוג מגיסטר )עשרה שמישים איש, מהם כ־ של ס״סיו היתה לקויה. פריסת החיל הצסמצמה לארבעה שדות תעופה במצרים גופה )אלמאזה, הליופולים, 73 חלווא, ודח׳ליה( ולשני שדות בקדמת סיני )אל־עריש וביר־חמה מרבית מסוסי החיל היו בלתי־שמישים. היתה זו עדות לבעיית תחזוקה כרונית, ממנה סבל החיל כבר בעבר. בהקשר זה אמר אחמד עס״ה )שהיה מאוחר יותר מיניסטר ההגנה( במרס חיל־האוויר המצרי אינם ראויים לשימוש. ב־ רק נבעה לא רק מתחזוקה לקויה של המטוסים, אלא גם כתוצאה מיכולת נמוכה של הטייסים: בחודשים ׳נואר-מרס מאז לא חל כמעט 751948 כל שיפור בנושא זה, וערב המלחמה היו חלק ניכר ממטוסי החיל בלתי־שמישים כבר בסוף אפריל לאל־עריש כשירים ומטוסים שמישים, נמצאו בטייסת טייסים ומטוסים, שלוקטו מארבע טייסות הספיספ״ר במצחם )טייסות מס׳ ו מפקדת הכוחות המצריים בארץ־ישראל באמצעותו, כלומר: הצבא - הוא שקבע את המטרות שיש לפעול נגדן, וחיל־האוויר ביצע את הנדרש ממנו. מליג׳, מצדו, החליט על איזה גף להטיל את המשימות ומינה מפקד לכל מבצע )מוביל(. לפני יציאה למבצע תדרך את מפקד הגף, אבל יתר הטייסים במבנה לא תודרכו. הם ידעו את המטרה בלבד, ובשעת הפעולה עצמה עקבו אחר המוביל. בדרךכלל השתדלו לצלם את המטרות ערב הפעולה, והטייסים צפו בצילומים לפני ההמראה, אולם שיטה זו לא היתה נקוטה תדיר. לצדו של מל״ג׳ שירת כקצין המבצעים הראשי ראש להק סאליח מחמוד סאליח - על אף שהיה בכיר בדרגתו ממליג׳)ראש 75 כנף מקביל לםגךאלוף; ראש להק מקביל לאלוף־משנה נוסף לטייסת מם׳ מט״סות שונות: היו בה מטוסי דקוטה ואנסון להפצצה וזוג מטוסי ל״זנדר לסיור וצילום. המחסור במטוסי ספיטפ״ר שמישים גרם לא אחת לשיגור מטוס ל״זנדר למשימות תקיפה, ובהן נשא ארבע פצצות ושלוש פצצות תבערה. מטוס׳ הספיטפ״ר צוידו בזוג פצצות 76 ושני מק״בים מערך מטוסי הדקוטה כלל כעשרה מטוסים בלבד, ששליש מתוכם היו בלתי־שמישים. הם חולקו לשתי טייסות: הראשונה, טייסת מס׳ מם׳ מם׳ *77 כ־ באחד המחקרים האחרונים על חיל־האוויר המצרי נאמר, כ׳ ככל שהידרדר יותר ויותר המצב הצבאי בארץ לקראת סוף שנת * על מצב חילהאוויר המלכותי המצרי ניתן ללמוד גם מעדויות של ס״סים מצרים, שנפלו בשבי בגל הקרבות הראשון: מחמד בראכת, שהופל ב־ 6 מס׳ עצמם לא סיפרו את כל הידוע להם, ואולי לא הכירו היסב את המצב האמיתי בחיל. מכל מקום ניתן להסיק כ׳ לא חל שיפור ניכר בעוצמתו של חיל־האחיר המלכותי המצרי מאז תום המלחמה, וא 124 יקי שורש׳ ר 5 זאת הלכו וגברו במצרים הרגשות הלאומיים נגד ארצות־הברית על תמיכתה ביישוב היהודי בארץ. באותו מחקר צוין כ׳ באותה שעה העריכה בריטניה שמצרים לא תשתתף בקרבות, ולדברי אותו חוקר — כך כנראה האמינו גם רבים בחיל־האוויר המצרי עצמו. עם זאת הודגש כ׳ חיל־האוויר המצרי, בראשות מפקד כנף מחמד אל־ג׳נזור׳ ומפקד טייסת עבד אל־חמיד אברזיד מס״סת טבעי היו הבריטים עד״ן הכוח המוביל והמנוסה ביותר, אבל הספיטפ״רים המצרים היו ודאי יותר יעילים מחיל־האוויר הסורק׳, איראן רק החלה להקים חיל־אוויר יעיל, בעוד בריטניה הגבילה מאוד את יכולת התפשטותו 78 והתפתחותו של חיל־האוויר העיראקי״ ראינו אפוא שנכון ל־ אין להפריז יתר על המידה באשר לעוצמתם של חילות־אוויר של מדינות ערב, ואין להיסחף לקביעתו הגורפת של יגאל דין - ס ״האוויר״ה של הארצות הללו מונה פ׳ שלנו״. עם זאת אין ספק, שלעומת כל אלה היה הםד״כ של חיליהאוויר הישראלי עלוב ביותר: לא היה לו אף לא מטוס צבאי אחד, שנועד למשימות קרב או הפצצה; ואת העובדה הזאת ניצל חיל־האוויר המצרי היטב בימים הראשונים של הלחימה. היו לו, לחיל־האוויר הישראלי, כמה מסוס׳ תיור וסיור, כמו הבוננזה, הפ״רצי״לד; כמה מטוסי אוססר שנרכשו מהבריטים; שני מטוסי רפיד; מטוס דקוטה שהופעל בחכירה; מסוס קומנדו)שבסיסותיו הראשונות נפגע ביר׳ מהקרקע, ולא היה ניתן להמשיך ולטוס בו(; מסוס נורסמן אחד בלבד )שכן השני נהרס לחלוטין באותה הטיסה לבית־מחסיר, שבה נהרג מפקד טייסת הגליל על צוותו(. המצב היה אפוא נואש למדי - במיוחד לעומת חיל־האוויר המצרי, שככלות הכול היו לו מטוסי קרב ממש וגם מסוס׳ תובלה. באלה אכן עשה שימוש מיידי כבר למחרת ההכרזה על הקמת המדינה, ב־ דב, בסיסו העיקרי של חיל־האוויר, והצליח לפגוע ב־ו וחיל־האוויר ירד למחתרת, כשהוא מפעיל את מטוסיו בעיקר בלילה. אותם שלושה מטוסי הפ״רצי״לד, שהגיעו מדרום־אפריקה בימים הראשונים שלאחר ההכרזה על הקמת המדינה, מילאו את מקומם של אותם המטוסים שנפגעו באותה הפצצה. בימים נמשכה עליונותו המוחלטת של חיל־האוויר המצח, והוא פעל בשמי מדינת ישראל ככל שרצה: חזר ותקף את שדה דב, את תחנת החשמל וכן מטרות אזרחיות נוספות בתל־אביב - מבלי שלחיל־האוויר יהיה מענה כלשהו, אף לא הגנה אקטיבית )תותחי נ״מ, למשל( להגנת שמי המדינה. תקווה אחת הבהבה אז בלבם של כל אותם שותפי־סוד: שאמצעי הלחימה שנרכשו עד אז — ובמיוחד אותם מטוסי קרב, עשרת המסרשמיטים, שנרכשו בדקה ה־ קץ לכל אותן גיחות ההפצצה של חיל־האוויר המצרי. ״היכן חיל־האוויר?״, היתה השאלה שנישאה בפי כול באותם ימים. בעיתונות התקופה אף התבדחו על כך, וציינו כ׳ חיל־האוויר הישראלי הוא החיל הטוב ביותר 79 בעולם: ״אין רואים אותו ואין שומעים אותו״ טייסים מצרים 25 ההכרזה על הקמת המדינה פרק ה אין ד וזיל־האוויר ב כסא׳ הפצצות ראשונות בערבו של יום שישי, ה׳ באייר תש״ח במלחמת 1 ״ידיעות קשות״ על המצב בנגב, והשאלה שהעסיקה אותו היתה: ״היפציצו הלילה את תל־אביב?״ העולם השנייה היה בן־גוריון עד ל״בליץ״ - ההפצצות הגרמניות הכבדות על לונדון - והיה חרד ביותר באשר ליכולת עמידתה של האוכלוסייה התל־אביבית בגלי הפצצות מהאוויר. תל־אביב, העיר העברית הראשונה, סימלה אז את תמצית ההוויה של היישוב המתחדש על כלל מוסדותיו, ולשבירת רוחם של יושביה היה עלול להיות אפקס הרסני ביותר גם על כלל י' אזרחי המדינה, שמנו אז כ־ 7'להיי ־ ״!חת • הלילה °'0JMS "'יי "י שטרופן פביר בפדינה מיהודית. בארבע וחגי - ברווח יבין נפש בלבד. שתי שעות אלה לא ישנתי עוד - שאנשינו באמריקה דוריים ואכן, למחרת, ב־ חנה " ל ההגנה הל״׳ ד־ יז ייייי" ' ־יד ביייי. י ב ־ יונהן הדבור הסוזדו רק ברבע *הרי חמש, ובחוך בדי דבורי נשמעו קולות ירי ופצצות בצפון העיר. nK ,0יי0 התעופה הופ״ה וז״א - ניכר היה שבסביבת שדה "*׳ בשעה n ׳s״׳a * י״ גי־ב׳ זי יימיי׳> ף ל^ב * ל י כ יי ־ י״י יב ונ ספיספ״ר מצרית, שהמחאה משדה ם ז .ייייינ״ להי אל״עריש, על שדה דב בתל״אביב,* ומגובה - כשו׳סקו תוחחינו לפוס תחנת ווינג. הפפופיס הנפיבו רגל הסילו מסוסיה בזה אחר זה D'x 300'"היי • ת ם "ייי?י ׳ ייס פה ° שבאו וחזרו שמונה פצצות מיומן בו־גוריון צלפו המסוסים מתותחי וגרמו לנזקים ניכרים. היתה זו מכת האש הראשונה, שבה קידמו מדינות ערב את עצמאותה של המדינה היהודית. אותה שעה שידר בן־גוריון מתחנת השידור של ה״הגנה״ במחנה יונה שבצפון תל־אביב נאום ליהוד׳ ארצות־הברית. הדי ההתפוצצויות נשמעו היסב באולפן השידור, וכן זכו המאזינים מעבר לים לדיווח בזמן אדם שתקא׳, מהטייסים 2 אמת על התקיפה הראשונה של מטוסים מצריים בלב המדינה שזה עתה הוקמה הוותיקים, שהיה עד להתקפה המצרית עת נהג באופנוע לכיוון השדה, ציין כ׳ כבר מסוף רחוב בן־יהודה אפשר היה להרגיש בעמוד עשן המתמר מעבר לירקון. באופק צצו צלליות של מטוסים. כאשר הייתי ליד תחנת הכוח ראיתי כי אלה ספיטפיירים וכי הם צוללים בכיווני. פצצות קטנות ניתקו מכנפי האוירונים והמשיכו במסלולן כלפי תחנת הבח. כיביתי את המנוע והשתטחתי יחד עם האופנוע על הכביש. הפצצות שרקו מעל לראשי ונתקעו בקיר הבנין. כעבור רגע נשמעה התפוצצות והאדמה נזדעזעה 3 בעצבנות * במקורות השונים מכונה שדה זה לעתים ״שדה תל־אביב״. 127 000 איו.כ במלחמה לעצמאות גם מפקד שדה תל־אביב, בורים סניור, מפקד הס״סת, גדעון גורדון )אלחם(, ושאר הסייסים, שהתאכסנו במלון ״ירדן״, התעוררו לשמע נהמת מנוע׳ הספיטפ״רים והדי ההתפוצצויות, ורצו במהירות לשדה. שם ראו הם פעלו אפוא מיד לפרום בשדה את המ 4 מחסן נשק בוער, פגיעות במסל נותרו שמישים. אף שהיתה צפויה, מצאה המתקפה את מסה חיל־האוויר ואת הסייסים בשדה תל־אביב בלתי־מוכנים. המטוסים המצריים. גם יחידת 1 כמעט כל המטוסים היו מרוכזים אותה השעה במוסך, אשר הופצץ על־יד הנ״מ מגדוד ״הם״)ראשי התיבות של תותחי ״היםפאנו־סוויסה״( בפיקודו של שלום חרמון, שפרסה למקום לילה קודם לכן, לא היתה מוכנה. היו ברשותה ארבעה תותחי אך התארגנותם של חיילי היחידה בשדה היתה חפוזה ביותר. על אחת העמדות, שבה הוצב תותח הופקד זאב כהן, אשר עבר קודם לכן קורם קצר לתותחנות נגד טנקים ונגד מטוסים. צוותו כלל כעשרה אנשים, כולם מבוגרים ומנוסים ממנו. כהן מינה את שמואל )סם( רוז לתותחן בשל נסיונו הרב כאיש נ״מ 5 בימי מלחמת העולם השנייה בשירות הצבא הבריטי אנשי הנ׳׳מ התעוררו משנתם רק לאחר ששמעו את ההתפוצצויות הראשונות. כל אחד לן במקום אחר, ועד שהגיעו לעמדה - כמעט הסתיימה ההפצצה. זאב כהן עוד הספיק לירות צרור אחד לעבר אחד המטוסים, קודם שהתותח הפסיק את פעולתו בגלל מעצור כלשהו. בח״ח על תקיפה זאת נכתב, כ׳ ״אות הצפירה לא ניתן ע״׳ התצפית של חיל התעופה לפי הוראות ההזעקה. הפצצה הראשונה נפלה במפתיע. בתחילת ההפצצה פעלו 6 התברר שהסבה היתה חוסר שמון״ במהלך ההפצצה חדרה פצצה אחת למוסך וגרמה שם נזקים כבדים ביותר: הבניין הישן, אשר שימש קודם לכן כמשרדו של מפקד השדה, נפגע פגיעה ישירה ועלה באש; התחנה המטאורולוגית בשדה נפגעה, והיה צריך להעתיק את פעילותה משם׳, צריף הנשקייה עלה אף הוא באש; המסלול ספג כמה פגיעות בחלקו המערבי; גם צדה המערבי של תחנת ״רדינג״ נפגע משלוש פצצות, אך מערכותיה לא ניזוקו והיא המשיכה לספק חשמל. שלמה שלוש, בין האנשים שארגנו את מערך ההגנה בשדה דב, הבחין במהלך תקיפת השדה באוהל תחמושת שהחל לבעור. הוא לא שעה לאזהרת האנשים מסביב, אלא נכנם לשם וחילץ מהאוהל הבוער * גם יחידת הכבאים של תל־אביב הגיעה למקום, ולדברי מפקדה אז, א׳ אנקורי, היה אחד המטוסים 7 פצוע קשה ממש סמוך לאחד ממוקדי השריפה, וכיוון הרוח היה לעברו. האש הלכה והתקרבה אליו, ואז ״בזחילה סידרו הכבאים קו ממרחק רב... ולאחר שמפקד היחידה הכין לעצמו עמדת מגן, הגן על המטוס בהתיזו את סילוני 8 המים בינו ובין הצריף הבוער. הפעולה הצליחה והמטוס ניצל״ בגל תקיפה זה נפצעו ארבעה אנשים: עזרא מזרחי, אריה מינץ, מנחם גליק, יוחנן ברסלאור )בר סלע(; וחמישה נהרגו: מרדכי־טוביה גולדשטיין, שהיה בתפקיד שמירה בשדה דב; חנוך שוארץ, עובד מסלול; רומן * ב־ הצס״נות״; אך לדבריו ״בשעת השרפה בזמן ההפצצה ב־ — הוציאו פצוע קשה״. הוא המליץ ״להעניק לאדם או לאנשים שהוציאוהו מן הצריף אות הצטיינות״. ב־ ראש מחלקת הביסחון של חיל־האוויר, למפקד החיל וכתב כ׳ אכן ״חקרנו את הענין ונודע לנו כ׳ שלמה שלוש הוא האדם שהוציא פצוע מצריף בוער ביום ההפצצה ב־ קבלתו צל״ש על ״הצלתו של פצוע מסככה בוערת בשדה תל־אביב״. צוותי היספאנו־סוויסה. ראשון משמאל: סם רוז. 1 "אין ויוא׳ב! ואין ה גיק ליטמן, שהיה בתפקיד שמידה, נפצע ונפסר בדרכו לבית־החולים; מרדכי טופל, שהיה נשק; חנן)הנס( אדלשס״ן ששירת בתפקיד מכונאי/נהג, נפצע ונפטר ב־ בהאנגר: מסוס הבוננזה, שהוטס מדרום־אפריקה ביד׳ בורים סניור; מטוס הרפיד של חברת ״אוירון״, שנרכש בידי עמנואל צור באנגליה׳, מטוס אוססר, רפיד ובוננזה, וכן מסוס דקוטה גם מסוס הדקוסה 9 רגילה לקורס ההסבה על המסרשמיט, נפגע בהפצצה. התקיפה הראשונה של חיל־האוויר המצרי על שדה התעופה בתל־אביב - מוקד הכוח האווירי של חיל־האוויר אז - נסתיימה אפוא מבחינתו בהצלחה רבה. פרט לפגיעה בתשתיות, נפגעו וו מסוסים. אי־פיזורם של ראש המטה, אלכם זילוני, חולשת מערך , המטוסים קודם לכן)למרות ההוראה שניתנה יום קודם לכן עלייך הנ״מ, העובדה שכמה מהטייסים המצרים הכירו היטב את העיר וסביבותיה מסיסותיהם האזרחיות לארץ־ישראל באותו יום הם 0 במטוסי הצליחו לפגוע גם באותו מטוס קומנדו, שכאמור לעיל, כבר נפגע קודם לכן בהטיסו אספקה ליחיעם. בךגוריון, שחשש מאוד למורל בעורף, שאב עידוד רב מיכולת עמידתה של האוכלוסייה במצב החדש שהתהווה: ״מכל הבתים הציצו אנשים בפיג׳אמות ובמתנות - אבל לא ניכר פחד למעלה מהמידה״." אולם נראה כ׳ האופטימיות של בן־גוריון היתה מוקדמת מדי, שכן הפצצה זו היתה זה רק סימן לבאות. גלי ההפצצות החוזרים ונשנים של חיל־האוויר המצרי במהלך הימים שלמן שהדבר בא ליד׳ ביטוי במיוחד בעיתונות התקופה(, וזו גילתה יותר ויותר סימנים של קוצר־רוח לנוכח המצב. אחד הגורמים החשובים, שחיזקו את מנהיגי המדינה הצעירה ונטעו בהם את התקווה כ׳ התמורה ניצבת בפתח, היא הידיעה כ׳ תוך זמן קצר מאוד יגיעו לארץ אותם מטוס׳ קרב, שנרכשו בדקה ה־ שאלה - וכן שאר הנשק שנרכש עד אז, ובכללו התותחים - עתידים לגרום למפנה בלחימה בחזיתות השונות, שבהן הגיעו כוחות ה׳׳הגנה״)ההופכים לצה׳׳ל תוך כדי הלחימה( לכדי משבר של ממש: הם היו במגננה ובספיגה, מנסים להגן על נקודות ההתיישבות ומגיבים למהלכי הצבאות הערביים, שהיוזמה כולה היתה בידיהם. חיל־האוויר ניכר אז בחוסר־יכולתו לפעול במשך היום, בריכוז פעולת הסיוע שלו ללילות, ובמאמץ העיקרי שלו לארגון הכוח האווירי - ובמיוחד לקליטת מטוסי הקרב, להכשרת ס״סיהם ולהכנתם לקראת ביצוע משימותיו העיקריות: הגנת שמי המדינה והשגת עליונות אווירית כדי להפסיק את הפצצות חיל־האוויר המצרי. התוכניות הערביות והפלישה ההפצצות הללו היו חלק מהתוכנית הערבית הכוללת שהתגבשה עד אז, ושנועדה בעיקר לשבירת רוחה של האוכלוסייה הישראלית. תוכנית הפלישה של צבאות ערב הושתתה על שני עקרונות: מלחמת בזק, שבה תוכרע מדינת ישראל במהירות מרבית, שכן לא היו לצבאות הערביים ד׳ ציוד וחימוש למערכה ממושכת׳, וניתוקם של היישובים היהודיים שבפנים הארץ מהריכוז העיקרי של היישובים היהודיים במישור החוף, שמהם יכלו לקבל תגבורת בכוח־אדם ונשק. קוויה העיקריים של התוכנית היו מאמץ עיקרי בצפון הארץ; וריתוק והסחה בדרום ובמרכז. ארבעה צבאות נועדו לפעול בצפון הארץ בתנועת מלקחיים: צבא סוריה יתרכז בדרום הלבנון ויתקדם לאזור צפת־נצרת ולעבר עפולה; צבא לבנון יתקוף בציר ראש הנקרה-עכו; ובה־בשעה יתקפו צבא עיראק ו״הלגיון הערבי״ )צבא ירדן( בחזית שמדרום לים כינרת, בין צמח לבית־שאן. הם ינועו מערבה בצירים המובילים מעמק הירדן 129 יואנ במלחמה לעצמאות לקונות!והפלישה ז קנ׳טרה קילומטרים גמל ביךמדיג׳ פלישת צבאזתעוב זהתקפזודהם העיקריות קז החזית ע 1 owv צנאהאזיבמזז, יןסהעסגנמזע־ יש יטבףה ימייהיסל ILD'ujv^ ארבד /חדרה ירבזדעמז בית־הערבה( ךמו <מךבא )א־קזק״לון מבטחים•' וסדום למרחב עפולה־נצרת, ושם יתחברו עם הזרוע האחרת שתתקדם מהצפון. כך יתאחדו ארבעת הצבאות לפעולה אחת, ובה יכניעו את חיפה. תפקידו של הצבא המצרי היה בעיקר פעולות ריתוק והסחה, ובימים הראשונים שלאחר הפלישה היה עליו להגיע עד יבנה ולפתוח בהתקפה גדולה על היישובים היהודיים בדרום הארץ, על־מנת למשוך כוחות יהודיים רבים ככל האפשר להגנת מבואותיה של תל־אביב. אולם התוכנית בכללותה לא יצאה לפועל, שכן עבדאללה מלך עברירדן, שחשש משמיטת ירושלים ושסח׳ ארץ־ישראל המערבית משליטתו, הפנה את עיקר המאמץ של צבאו לירושלים ולאזור ההר שמצפון לה. בעקבות זאת הועתקו גם שטחי הכינוס של הצבאות הערביים, וגם לא הוקם כל פיקוד ערבי מאוחד. למעשה, כל צבא פעל 12 לעצמו תוך כדי ההפצצות מפת הקרבות מהפלישה ועד להפוגה הראשונה האוויריות של חיל־האוויר המצרי הלכה ונמשכה אפוא התקדמותו של הצבא המצה בשני צירים לתוך הארץ: בציר העיקרי - מאל־עריש דרך רפיח ומשם צפונה בכביש החוף; ובציר משני - דרך ע להקמת גשר ללגיון הירדני במזרח. במהלך התקדמותם היו המצרים צריכים לגבור על היישובים היהודיים כפר־דרום ונירים, שעמדו בדרכם צפונה. ההתקפה על כפר־דרום, שהיה נתון במצור כבר למן ״האחים המוסלמים״, תוגברה עתה על־יד׳ כוחות הצבא המצרי. הם החלו בכיתורו תוך כדי מתקפה בסיוע טנקים, שריוניות וארטילריה. לאחר שלוש התקפות נהדפו המצרים, ולמעשה ויתרו על המשך ההתקפות והסתפקו במצור על הכפר באמצעות תפיסת המשלטים מכל עבריו. כזה היה גם מצבו של קיבוץ נירים: 1 י?י< "אין ר־וא׳ם ואין ־ התקדמותם של המצרים צפונה נמשכה, 13 בהתקפה על הקיבוץ ב־ ובה־בשעה נמשכה לחימה קשה במיוחד בשתי חזיתות נוספות: בירושלים ובעמק הירדן. חזית נוספת - לא פחות חשובה באותם הימים - היתה חזית רכש מסוסי הקרב. במסגרת מבצע ״בלק״ השקיעו פעילי הרכש בצ׳כיה וצוותי־האוויר מאמצים ניכרים להעברתם של אמצעי הלחימה - ובמיוחד של מסוסי המסרשמיס שנרכשו שם - במהירות מרבית לארץ. כפי שכתב לימים שאול אביגור )מאירוב(, אשר ריכז את כל פעולת הרכש באירופה: ״מאמץ מסורף של תחרות עם הזמן הדוהר, כשהמברקים והמכתבים־הפתקים המגיעים מן הארץ חמורים ומחמירים, דוחקים ומצליפים, והשאלה הגורלית התלויה על בכל המקורות 14 ראשינו בימים ובלילות ללא שינה כמעס: היספיק הנשק ההכרחי להגיע במועד? חיספיק?״ הגלויים והארכיונ״ם באים ליד׳ ביטוי הצורך האקום׳ במסוס׳ הקרב והתוצאות ההרסניות לכך שלא היו אז לחיל־האוויר מסוסים - לא להגנת שמיה של מדינת ישראל ולא להגנתם של כוחות הקרקע, אף לא אמצעים נגד מטוסים )נ״מ(; והם אכן משקפים אין־אונות, אימפוטנציה, כדבריו לעיל של ראש מסכ״ל/אג״ם יגאל •דין. ההפצצות האוויריות של חיל־האוויר המצרי פגעו קשות במורל של האוכלוסייה, בח״ הכלכלה והתעשייה, ואף בהיערכות לארגונם של כוחות ה״הגנה״)אשר הפכו לצה״ל למן חזרה ונשנתה כמעס בפי כול; ואכן, באותו פרק־הזמן שלמן הקרב שלו ב־ בתל־אביב, אשר פגעה כמעט במחצית חיל־האוויר המצרי, אשר המשיך לפקוד את האזור, היו הגורמים העיקריים לכך, שחיל־האוויר פיזר מיידית את מה שנשאר ממסוסיו; הפסיק כמעט מיד לחלוטין את פעילות הטייסות במהלך שעות היום; וריכז תוך ימים ספורים את כל פעילותם של המסוסים הקלים למשימות הפצצה ותובלה בלילות. באותם לילות התנהלה במקביל פעולה מאומצת ביותר של מטה חיל־הא וה״מן שכטמן. לנוכח הלחץ האינסופי, במיוחד של בךגוריון, הם נתנו קדימות ועדיפות כמעט מוחלטות להמשך ולדאגה להכשרתם של ס״ס׳ הקרב להטסתם. אין פלא 5 הטסתם של מטוסי הקרב במסגרת מבצע ״בלק״ אפוא, שמטום׳ חיל־האוויר אכן לא נראו כמעט במהלך שעות היום. בלילות הפציצו מסוסיו הקלים את המטרות, אשר הוטלו עליו על־יד׳ אג״ם/מבצעים כחלק מפקודות המבצע בחזיתות השונות; ומסוסיו הכבדים יותר )מטוסי הקומנדו ומטוס סק״מסטר( הובילו בתוכם את מטוסי המסרשמיט מפורקים לקראת הרכבתם והפעלתם. אלה יועדו הן להגנת שמי המדינה והן להשגת עליונות אווירית, שתאפשר את הפעלתם של המטוסים הקלים ושל מטוסי ההפצצה גם במהלך היום; וכן את פעולתם החופשית של כוחות הקרקע, מבלי שיהיו נתונים להטרדות חוזרות ונשנות מצד מטוסי הקרב של חילות־האוויר המצרי, הסורי והעיראקי. פעילות מבצעית אינטנסיבית זו נערכה בצלו של משבר, שחל באמצע מאי בפיקוד מטה חיל־האוויר. אין ספק שגם לכך היתה השפעה על הפעילות המבצעית בכלל באותו פרק־זמן. באותה שעה הלך חיל־האוויר והתעצם מבחינת כוח־אדם ושאר משאבים, מצד אחד, ומצד אחר הלכו והוטלו עליו יותר ויותר משימות מבצעיות. כתוצאה מכך הלך והתחוור יותר ויותר במטה חיל־האוויר הצורך המיידי להתוות את הדרך והכיוון לבנייתו ולארגונו של החיל מבחינת מבנהו, משימותיו ויעדיו. זאת ועוד, ככל הנראה בעקבות אותה התעצמות מהירה, בלתי־מתוכננת וכמעט בלתי־נשלטת, שחלה בכל היקפו של הכוח האווירי על כל מרכיביו, החליט יהושע א״זיק )אשל( לסיים את תפקידו כראש שירות האוויר. ככל הנראה הגיע לכלל ההכרה, שלצורך ניהול ופיקוד על חיל־אוויר מה אכן צריך אדם מיומן יותר - איש צוות־אוויר מתאים, בעל ניסיון מבצעי או ניסיון צבאי במטה או בשדה, המכיר מקרוב חילות־אוויר אחרים )כידוע, כזאת היתה מלכתחילה עמדתם של כל אותם הראשונים שייסדו את שירות האוויר(. לשאלת הפיקוד על חיל־האוויר, שעלתה אף על שולחנו של בךגוריון, היו כמובן השלכות ישירות גם על המדיניות העקרונית באשר למעמדו ולדפוסי יחסיו של המפקד, 131 במלחמה לעצמאות יייא אשר יעמוד בראשו, ושל המטה בראשותו, מול המטה הכללי ומשרד הביטחון. מבחינת הפעילות האווירית במלחמת העצמאות מתחלק אפוא שלב זה שבין שלבים עיקריים: עד המצרי על מרכזי אוכלוסין, תעשייה וכלכלה - בעיקר בדרומה ובמרכזה של הארץ, ובמיוחד בתל־אביב; ובשלב השני - למן תאריך זה - הלכו ופחתו באורח ניכר הפצצות חיל־האוויר המצרי על אותן מטרות. הגורמים העיקריים לתמורה זו היו ככל הנראה הפגיעה ב אחד; והדרישה ההולכת וגוברת של כוחות הקרקע הערביים במרחבי הלחימה השונים לסיוע אווירי ישיר וצמוד גם לנוכח הפעולות ההתקפיות החטיבתיות הגדולות שהחל בהן צה״ל, מצד אחר. היכולת של מדינת ישראל לעמוד ב״בליץ״ הזה נבעה, בין השאר, גם מהגעתם של מטוסי הקרב והט״סים להפעלתם במסגרת מבצע ״בלק״, ומהציפ״ה להפעלתם בעיקר נגד חיל־האוויר המצרי. הפעולה בחזית זו - הגעת מטוס׳ הקרב - היתה למעשה התשובה ודרך ההתמודדות של חיל־האוויר בפועל נגד ההפצצות, שכן טרם היו לו אז אמצעי נ״מ, אף לא מערך של גילוי, שליטה, בקרה ודיווח. שתי חזיתות אלה אכן היו שלובות במהלך פרק־זמן זה: ככל שגברו ההפצצות האוויריות, כן הלך וגבר עוד יותר הלחץ על מטה חיל־האוויר ועל פעילי הרכש לזרז ככל האפשר את הבאתם של מטוסי הקרב; וככל שחלה התקדמות בהבאת מטוס׳ הקרב ובהיערכות להפעלתם, כן נתן הדבר אורךנשימה לממשלה - ובראשה לבךגוריון, אשר הוביל את עיקרי המהלכים )כמעט ללא התייעצות עם הממשלה, לגביה הסתפק בדיווח בדרךכלל( - לעמוד גם באותם ימים קשים ביותר מתוך תקווה וציפייה, שחוסר־האוכים הזה עומד על סף שינוי. 20 היה בבחינת ציון־דרך בפיק־זמן זה שלמן שהמטוס היה מפורק וטרם ניתן להפעילו, הוכיחה הגעתו שאכן נמצאה הדרך להטסתם של שאר המטוסים. עובדה זו הפיחה תקווה גדולה, והעניקה מרחב נשימה רב יותר לכל הפעילים בתחום, ובראשם לממשלתה הזמנית של מדינת ישראל בראשותו של דוד בן־גוריון. נתאר אפוא את פניה של תקופה זו שבין של חיל־האוויר המצרי בימים; בהגעתם של ראשוני מטוסי הקרב של חיל־האוויר בתוך מטוסי התובלה; ובפעילותם של המטוסים הקלים של טייסות תל־אביב, הנגב והגליל בלילות. כל זאת - תוך התמודדות גם עם הצורך לייצב את הפיקוד במסה חיל־האוויר ולעצב את מבנהו וארגונו. ״נוכל ללמדם לקח כזה שיזכרוה! לדורות״ אחרי גל התקיפה המסיבי הראשון על שדה דב ב־ בשדה. מטוס הדקוטה הדרום־אפריקני הורחק משם על־יד׳ פסח טולצ׳ינסק׳ וסיריל כץ )שטס עמו כט״ס־המשנה( לשדה עקרון. שני מסוס׳ אוסטר הועברו למנחת בשפ״ם )שהוכן כחלק מתוכנית ״יקום פורקן״(; אליהם צורף מטוס שלישי שחזר מירושלים, ובאוויר קיבל הוראה לנחות בשפ״ם. בשעות הצהר״ם נשלח לשם מלאי של דלק ושמן, וכעבור זמךמה כללה היחידה שם, בפיקודו של צבי זיבל, ארבעה טייסים, שני מכונאים, כן נשלח מטוס רפיד לעקרון, ומטוס 16 שני אלחוטאים ואף ״גייפ לשרות השדה והסדוחם הנוגעים להנהלתו״ בה־בשעה, מיד לאחר ההפצצה הראשונה, ארגן בורים סניור, מפקד השדה, גם 17 בוננזה אחד לבית־הערבה את הגנת הנ״מ במקום, והצוותים נערכו במיוחד לניקוי התותחים, שבהם התגלו המעצורים במהלך גל התקיפה הראשון. 1 "אץ רוא׳ב! ואין שומעים א 1יקי3 תוך כדי כך הופיע מעל שדה תל־אביב בין היגלות ספיטפ״ר מצריים. המטוסים הטילו כמה פצצות, אן מבלי לגרום לשום נזק. שלושה תותחים פתחו באש לעבר המטוסים, ואחד מהם נפגע ו״נראה מתחמק בכיוון צפון בהשאירו עשן שחור מאחוריו״. מפקד גדוד תותחי ההיספאנרסוויסה בשדה סיכם כ׳ ״בהתקפה זו תותח אחד היה מחוץ לפעולה. יתר התותחים פעלו בסדר במשך כל ההתקפה. אש תותחי• מנע * מהעמדה של זאב כהן, שמוקמה 9המטוס נפגע כנראה על־״ד׳ שמואל )״סם״( רוז 18 להתחמקותו המהירה״ בשדה מול תחנת הכוח, ונעלם מעבר לתחנת הכוח ״רדינג״. מפקד השדה, בורים סניור, המריא מיד באחד ממטוסי הבוננזה, ששרדו את ההתקפה של חיל־האוויר המצרי, ועמו יהודה רבין, ראש מחלקת הנדסה של חיל־האוויר, לכיוון המשוער של מקום נפילת המטוס. קודם לכן ראו סניור ואלכסנדר זילוני, ראש מטה חיל־האוויר, שנכח בשדה, שובל של עשן לבן המשתרך 20 מאחרי המטוס, והיה ברור אפוא שתוך זמן קצר ״אלץ הטייס לנחות נחיתת אונם או אף נחיתת ריסוק הטייס אכן המשיך בדאייה עד שהצליח לשות בחוף ימה של הרצליה. אחד החיילים, שעבר במקום בכלי־רכב צבאי, אסף אותו והובילו לבית־חרושת נטוש בחוף הים, שם הוחזק הט״ם המצרי השבוי. בורים שוחח עמו באנגלית, קשר את עיניו והטיס אותו לשדה דב. משם לקחו לחקירה אצל אהרן רמז; לאחר מכן הועבר הט״ם השבוי למחנה יונה. עד אז פקדו את תל־אביב, ואת שדה דב בכללו, עוד שלושה גלי הפצצה של מטוסי חיל־האוויר המצרי הטייס המצרי שנשבה נחשב לסיים 21 בשעות קרב מנוסה למדי. הוא לא השתייך לטייסת מם׳ לדבריו, בגיחתו 22 שליד קהיר. בתחקירו בפני שוביו ציין כי בטייסת מם׳ מעל תל־אביב היה מטוסו מצויד בשש פצצות תבערה. שתיים פגעו במטרה, ומארבע הנותרות ״נפטר״, ואז נפגע מאש נ״מ ואולץ לנחות היכן שתפסוהו, ליד חוף הרצליה. לימים ציין סניור, כי ״אחת המסקנות שלי מחקירתו היתה כ׳ לא זכה לתדרוך טוב לפני ששוגר לתל־אביב, שאם לא כן ודאי היה יודע כ׳ ביכולתו 23 לדאות במנוע כבו׳ משדה דב עד שדה התעופה בלוד׳ למחרת ביקר בן־גוריון בשדה דב. משיחותיו עם האנשים בשדה התרשם בדבר חשיבות תותחי הנ״מ שהוצבו בשדה: ״הם פועלים ומפחדים מפניהם. סיפרו ל׳ בשדה התעופה הבוקר, שבפעול התותחים פחדו המטוסים לצלול וטסו בגובה רב. כאשר התקלקל התותח - צלל המטוס וזרק את מטענו״. עם זאת, לדבריו, ״חילקנו את התותחים האנטי־אוויר״ם. המומחים דורשים שלא לפזרם יתר על המידה — חטיבה צריכה לכלול יום ממש, לקראת השעה פועלים בנמל... העבודה נפסקה לשעה קלה. נתתי הוראה שידאגו להמשכת העבודה, כ׳ זה ענין של הצלת 24 הישוב...״ מאוחר יותר התברר, שבהפצצת המטוסים המצריים את גני התערוכה בתל־אביב ואת המזח והספינות בנמל יפו נהרגו חמישה אנשים. יהושע ׳ונגר, אשר שירת בחיל־האוויר כנגר, נהרג בהפצצה זו על גני התערוכה. עוד חמישה חיילים מחיל־האוויר נפצעו: אליהו פוגל, אורז מצנחים; צבי לוין, נהג; אליהו ידידיה, נגרי, אהרן מנסל, עובד מצנחים; ולאה וולף, אורזת מצנחים. בעקבות ההפצצה על גני התערוכה כתב מפקד החיל, ישראל * לחץ האירועים שהיו במהלך אותו הזמן וההתעסקות בשיקום ההריסות ובפינוי הנפגעים במהלך אותו פרק־זמן הסיחו את הדעת מטיפול בזהותו של מפיל המסום הראשון. במהלך השנים רווחו בנושא זה כמה גרסאות. אין ספק שאנשים רבים ירו לעבר המסום; להערכתנו מפיל המסוס הראשון הוא אכן שמואל רוז: גם על־פי מיקומה של העמדה, גם על סמך נסיונו המקצועי הקודם, וגם על סמך העדויות שהמטוס נפגע במנועו מפגז היו מאחד התותחים שפגע בחלק הקדמי של המוסור ואילצו לחנות״. 133 יוא ממכ נ במלחמה לעצמאות זבלודובסק׳ )עמיר(, ליוסף ׳עקובזון )המכונה ״בן־אב׳״(, ש׳׳לאחר שבית המלאכה שהיה לנו בשטח התערוכה נהרס בהפצצה... יש להחרים דחוף ביותר עבור בית מלאכה לסדור וקפול מצנחים את אחד מהמקומות 25 הבאים: אולם הפועל, היכל למלאכה או אף אוהל־שם״ באותו יום הותקף גם בסים עקרון במטוסי דקוסה מט״סת מם׳ בשעה 26 הבריטיים הישנים״ שהיו שם, אולם לא נגרם כל נזק האוהלים בקצהו הצפוני של מחנה יונה: הוסלו עליו כמה פצצות מציתות של דליקה במקום ולהרוג אחד ונזק לרכוש. לקראת השעה שליד הכניסה לנמל תל־אביב. הוטלו פצצות מציתות, והן גרמו לשריפת בית־כנסת )למרות הסיכון הרב הצליח א׳ אנקורי, קצין מכבי־האש של יחידת המתנדבים של תל־אביב, להציל משם את ספרי התורה(. המטוסים המצריים הפציצו גם את אזור מגרשי התערוכה ליד בית־החרושת ״מספרו״, וגרמו לדליקה 27 באחד מבתי־המלאכה במקום בישיבת הממשלה באותו יום ציין בךגוריון: ״המצב בתל־אביב ידוע - הרעשות״; לדבריו, ״הטייס המצרי שהופל נחקר ומספר, כ׳ הפליטים הערבים מהארץ מפיצים סיפור׳ זוועה על היהודים: שוחטים, אונסים ושודדים. הם מספרים על אפסות הכוח היהודי. בשבילו היתה זו מכה לדעת, שהיהודים עומדים״. עם זאת הדגיש בן־גוריון כ׳ ״עכשיו המצב חמור מאד... בעיקר מחוסר נשק״. לדבריו, ידיעות קשות הגיעו מהנגב על אודות ״הטורים המצריים״ המתקדמים, על נחיתה ימית בסביבות מג׳דל, על פיזור כרוזים הקוראים ליהודים להיכנע, על הגעת שיירה המונה 200 תחושת חוסר־האונים לנוכח המשך ההפצצות האוויריות ולנוכח הדלות 28 המצב. אין די רובים. אין נשק כבד״ הקשה באמצעים לציודם של הלוחמים - מצד אחד, והתקווה שקיננה בלב לנוכח מה שנרכש עד אז - מצד אחר, באו ליד׳ ביטוי בהמשך דבריו של בן־גוריון: מספר המגויסים כבר עלה על רק יש טנק אחד ומספר של טנקים למחצה מאנגליה״. עם זאת ציין כ׳ באירופה בלבד יש לנו בדרך. נצטרך כנראה לפרקם ולהעבירם באוירונים גדולים. ברור שהפירוק וההרכבה יקחו זמן. נחוץ לנו כוח אוירי גדול. אילו יכולנו להפצין את דמשק, רבת־עמון וערי מצרים יתכן שהיינו מפסיקים את כל העסק. הם מפציצים שדות תעופה, רוצים למנוע מאתנו בסיס אוירי... נוכל לעמוד יותר משבועות אם נקבל 29 לדעתי, נוכל ללמדם לקח כזה שיזכרוהו לדורות הוא ציין כ׳ ״האוירונים שברשותנו מנוצלים בשביל הובלת מזון למקומות נצורים שמספרם פחת עכשיו״, והדגיש: ״אין ספק שנוכל להחזיק מעמד עד הגיע העזרה. אולם דעת כל אלה המטפלים בשטח זה היא, שהענין שלנו כרגע הוא לא הגנת נקודות ואי־פינוין אלא להכות את האויב, לפגשו. ואל תזדעזעו אם תשמעו 1 ® שנעזבו נקודות״. בתום דבריו של בן־גוריון שאלו מ׳ בנסוב, ככל הנראה בתמיהה רבה: ״האם פירוש הדבר שאין לנו אף מפציץ מרחיק טוס?״ ובךגוריון ענה לו: ״יש, אבל איננו יכולים להוציא אף אוירון מהארץ, האויחנים הכבדים שיש לנו בחו״ל נחוצים לנו להבאת מסוסי קרב״. ״נוכחו שאין לנו מטוסי־קרב ואינם חוששים לתגובה״ ההפצצות האוויריות של חיל־האוויר המצרי נמשכו, אך נראה היה שלא עמד לרשותו מודיעין מהימן באשר להיערכות המעודכנת של חיל־האוויר. כך ב־ את שדה התעופה בכפר־סירקין, שלא היה כלל בשימוש, וכן את מחנה הפליטים בסומיל. בשעה המשמשים בית חולים והרסה אותו. שני חולים, רופא, אחות ואזרח שבא לבקר - נפגעו״. בעקבות זאת הגיש שר החוץ, משה שרתוק, מחאה חריפה למשלחת הצלב האדום הבינלאומי בתל־אביב. במחאתו כתב, בין השאר: ״גג בית החולים היה מסומן ברור בסימן מגן דוד אדום אשר הוגדר פעמים רבות בהודעות הרשמיות של שלטון המנדט הקודם וכן בקריאה של ועדת שביתת הנשק מסעם מועצת הבטחון בירושלים כאחד הסמלים שכל הלוחמים חייבים לכבד אותם״. הוא ציפה אפוא שהצלב האדום הבינלאומי יעביר מחאה למצרים על ״ההפרה הבולטת והגסה של הכלים האלמנטריים של 30 הנהלת מלחמה ושל חוקי ההומאניות״ בתקיפה זאת של מחנה יונה תקפו המטוסים המצריים גם את הנמל. קודם לכן שבו ותקפו מסוסי ספיטפ״ר בשני גלים שוב את שדה דב: בשעה הטיל זוג מסוסים פצצות בקרבת תחנת הכוח, ובשעה של המסלול וליד מגדל הפיקוח. רוב המטוסים הועברו זה מכבר למנחת׳ חירום, ואלה שנותרו בו הוסוו היטב ולא נפגעו. בדו״ח של קמ״ן חטיבת ״קר״ת׳״ הודגש, כ׳ ״האזעקות אינן מאורגנות ונתנות לעתים אחר התחלת ההפצצה... כל זמן שאין לנו ראדאר, נראה ל׳ כ׳ יש להעמיד צופים על גבעות נשאות במרחק נכר ודרומה באותו יום נכתב: בידיעות מעריב 31 עם קשר אלחוס׳ לעמדת הפקוד שלנו בשדה התעופה״ הספיטפיירים הללו הזורקים כמה פעמים ביום פצצות בנות קילוגרם על תל־אביב אין להם כל ערך, כמובן מנקודת ראות הפעולה הצבאית... לא המבצעים הערבים של התקפות אויר אלו ולא עוזריהם הבריטים העורכים את התוכניות של הטיסות המצריות, שלמטרה זו נותנים את מטוסיהם, את שדות התעופה שלהם, את צילומיהם וכוי - אינם חושבים קרי תי/מבצ דו-ח על הפצצה פך האדיר במחנה ירבה ב EXTBAwTEO \ \ שהוברר היד פגיעות ישירות טב יריח, זנקו מעל החפירות שלנו וכסו את כל שסח המחנה הקדמי ביריות. פגעו במיכלי דלק והודות לזה שמבכלי הדלק מפוזרים לא נגרמה סוס שרפו<* פגיעה ישי,רה פגעה בצריף אחד מתוך 'לג־ית -וזרדים והדסה אותו ד דיר אלוסיך שיוציאו את הפצועים שאינם יכולים להתנועע בבחות עצמם״ כמו כן הסברתי לו, כי היות ותוקפים מאתמול את הסחנה לעתים קרובות, רצוי להוציא בכלל את הפצועים מהמקום״ הוא הבטיח לד וגג לכך, במו כן הודעתי לגב״ זינגר, המטפלת בפצועים שבקו ההחלמה, ובקשתיה לדאוג שיעבירו את הפצועיל במהרה אשד רובם לא משוכללים, כי לא קבלנו שקים בזמן )רק היום בצהרים ( - החפירות החזיקו מעמד והצילו הרבה אנשים. הנני בוקמ עכשיו באמצעים לארגן יחידת הצלה סתרך היחידות במקום,בכדי שנוכל בשעת הצורך לפעול ביעילות יתר״ יש לציין שרב האנסים הראו קוד רוח ואומץ לב בפעולת ההצלה, jj!°E7 דו״ח על הפצצת מחנה יונה 135 יונ במלחמה לעצמאות אף לרגע כי במטוסים אלו יכולים הם להשיג תוצאות העלולות להשפיע על מהלך המלחמה... מנקודת מבט הטקטיקה המלחמתית שלנו חשוב ביותר כי בהקדם תפציץ האויריה שלנו את קהיר... היום ואולי בעוד כמה 32 ימים תהיינה האפשרויות הטכניות למבצע זה למחרת בחמישה גלים מעל תל־אביב, ותקפו שוב באין מפריע את האוכלוסייה האזרחית. בשעה חיל־האוויר המצרי בהפצצת רח׳ החרושת. דליקה גדולה פרצה במחסן דלק, נהרגו שניים, ונגרמו מקים כבדים לרכוש. אחרון גלי ההפצצה הזאת, בשעה 17:00 בתחנה המרכזית ובסביבתה הקרובה וגרמו ל־ * בדו״ח של קמ״ן חטיבת 33 הרוגים ול־ ״קר״ת׳״ על הפצצה זאת נכתב: ״נפלה פצצה אחת ברח׳ הגליל מול בנין התחנה המרכזית, פצצה אחת ברח׳ סלומון - מול שורת רציפי האוטובוס׳•. פצצה נוספת - שלא התפוצצה - ע״׳ רציפי האוטובוסים ופצצה אחת — בבניו התחנה המרכזית עצמו. בהפצצה זאת היה ההרס העיקרי והאבדות העיקריות. אוטובוסים מלאים אנשים נפגעו ונשרפו. אנשים בחוץ נפגעו מרסיסים ומצליפת תותחי האוירונים. תקרת 34 בנין התחנה נפרצה מעל לשני חדרים. כל חזיתות החנויות הגובלות נפגעו׳׳ בית־הדפום לספרים של העיתון נפגע פגיעה הארץ. בשעה הארץ: ישירה, שלושה פועלים נהרגו, וכמה אחרים נפצעו. וכך תוארה ההפצצה הזאת בעיתון לפתע נשמע זמזום חזק של אוירון מעל לגג הבית, החריש אזנים, ובו ברגע עלה קול נפץ חזק מפצצה כבדה, שפגעה פגיעה ישירה בחלק המזרחי של בית דפוס בי. לא נשמע קודם קול צפירת אזעקה ורק לאחר קול הנפץ הגיע מרחוק קול חלש וממושך של צופר האזעקה. התוצאות היו איומות. חלק מדפוס בי נהרס כולו, הקירות נסדקו ונתמוטטו, רסיסי הפצצה ניתזו מסביב, הרסו ופצפצו קירות, ארונות, ערמות נייר, תיבות מלאות אותיות סידור, נקבו מכונות, ניפצו את שמשות התלונות ועשו חורבן בספרים ובדברי הדפוס המוכנים שבבית הדפוס. האנשים שהיו בבית־הדפוס נפגעו כמעט כולם... מהדף האוויר הוצאו משקופי החלונות, נשברו הדלתות, רעפי הגג ולבנים ושברי עץ וזכוכית עפו לעברים למרחק עשרות 35 מטרים באותו יום בחקירתו ציין כ׳ משימתו היתה 36 שפגע בו ביר׳ מקלע בעקרון. המטוס נפל ליד נס־ציונה, והטייס נלקח בשבי * מאוחר יותר אף הגיעו לחיל־האוויר דיווחים מאת אחד המודיעים, !מהם התברר כ׳ הסייס המצח שהפציץ את התחנה המרכזית היה יחיא חוס״ן, והוא התפאר על כך באוזני חבריו הטייסים. הוא היה בן ולו ניסיון של שש שנים כסייס. בוגר בית־הספר הצבאי לקצינים )שלוע* שנים(. שירת בחיל־האוויר המצרי שנה וחצי. הפצצת התחנה המרכזית בתל־אביב 136 37 להפציץ את מחסני הדלק שליד תחנת הרכבת בתל־אביב כ׳ באל־עריש מצויים ארבע ס״סות, ובהן 38 שהיתה באל־עריש, ציין הס״ם כי ברשותה בתחילה חקרו את הסייסים השבויים אנשי ש׳׳׳ מקומיים באזורים שבהם נפלו המסוסים. הם לא גילו בקיאות בחומר, ולא ידעו מה לשאול וכיצד. כתוצאה מכך התרשמו השבויים כ׳ ״ידיעותינו על הכוח האווירי שלהם הן אפסיות״, ועובדה זו הקשתה לאחר מכן על המשך חקירתם. אג״ם/מודיעין הורה אפוא לש״׳ ולקמ״נ׳ החטיבות כ׳ ״בהיתפס סייס או״ב, יש לשואלו רק את הפרסים האישיים ולהשאיר את החקירה למרכז בתל־אביב״. כן נכתב מאוחר יותר, כ׳ ״הגיעו אלינו ידיעות כ׳ יש בדעת המצרים להציע חילופי טייסים שבויים. אין להסכים לחילופין אלה בלי התייעצות מוקדמת אתנו ועם תא. הכלל חייב להיות 39 כ׳ אין מחליפים טייסים שבויים״ חקירת שני הטייסים המצרים, שנפלו בשבי עד כה, אפשרה למסה חיל־האוויר לראשונה לקבל מידע כלשהו מכלי ראשון על יכולותיו של חיל־האוויר המצח - גם אם היה חלקי ביותר; שכן עד אז כמעט ולא היה כל מידע על חילות־האוויר הערביים בכלל, ועל חיל־האוויר המצרי בפרט. פרטים אלה אכן היו חיוניים ביותר לשם תכנון המשך הלחימה ולקביעת המשך ההיערכות של חיל־האוויר מבחינת תוכניותיו המבצעיות. ממסמכי שלל שנפלו ביד׳ צה״ל מאוחר יותר עולה, כי למרות התדרוכים שלא לפגוע במטרות אזרחיות - אכן תוכננו פגיעות כאלה בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה. בין המסמכים שנמצאו לאחר כיבוש באר־שבע נמצאה גם מפת תל־אביב, מסומנת ומחולקת לאזורי מטרות. אין ספק כ׳ שימשה מפת מטרות אוויריות בזמן המלחמה, שכן סומנו בה בסימנים מיוחדים מטרות צבאיות מובהקות, כגון מחסני דלק ליד תחנת הרכבת בתל־אביב, אזור׳ תעשייה ומלאכה־, וכן אזורים שבהם נמצאים ריכוזים גדולים וצפופים של אוכלוסייה, כגון תחנת האוטובוסים המרכזית, שוק, מרכז מסחרי ואף בתי־ספר. ההפצצות האוויריות פגעו קשה ביכולת פעולתו של החיל. במשך ארבעה ימים, עד בשדה דב כמעט משותקת, וכמעט ולא נענו הדרישות התכופות והדחופות לסיוע אווירי. מציאות זאת באה לידי ביטוי בדבריו של ישראל גלילי, ראש המסה הארצי של ה״הגנה״, לשאול מאירוב: א. תנצלו הכרזת המדינה והכרזת אמריקה להשגת רשות לבסיסי מעבר לאוירונים ולרכישות רשמיות. ב. טורים משורינים של האויב פורצים בדרום בצפון ובמזרח. השימוש במטוסינו כמעט מן הנמנע מפני הספיטפיירים 40 של האויב ב־ פגעו באחד המחסנים ובסחוחת שהיו בו וגרמו לנזקים כבדים. את הפצצתם המשיכו גם על אזור שדה דב, למחרת בשעה 41 בינו לבין תחנת ״רדינג״ מטוסים הפציץ באזור מזרח תל־אביב ״את סביבות בתי הקחר במשך רבע שעה״; המטוסים פגעו גם בכמה בתים ברחוב נחמני, ״בככר שלפני בית הדר״, בתחנה המרכזית וגם ״מול בית הספר ע״ש מכס פ״ן״. בשעה 2:05 yo1w 5אין ו־וא׳ם ואין 11 י למעלה: תספיטפ״ר הנוצרי שנפל ליד נ למטה: יוסף שמלץ)לשם( ליד המטוס. מסוס זה שימש גם כחלקי חילוף לספיטפ״ר שהורכב בחיל־האוויו. 137 במלחמה לעצמאות ניר״ ממטוסי• קלים - למטוס׳ קדב ווזפצצה 9 •בדן* שהיה בידי ויריתי ציור לעבד הסטוסים* מל מעצור בייברןי ומי־־ אפשר ח״ה לדרוך אות* שנית״ מקלע ה״יבראונג יננ״י שהיה בידי ייאבירםי׳ לא הופעל באותו -זת מיה סן הייברואונינג.י קדב נויסיים , והותקנו ל להפעל• במט רם יש ע״ ״ מנגב ון חמימל י. אך ל.* ,ה.יו. לטקלע כוונות ל נטיתי. לדרוך שגית את. הברך• שבידי, ואתר שלא.הגלחתי בכך, החלטנו לרדת למחסן המשק של המהנה על מנת לתקנו, כאותו רגע שנפתחה דלת המהטן, נפלט כדוד אהדי. שתוקן״־ t למיפול יפואי ברחובות, ואני תחזיתי את המקלע לגג .בינמים חלפו תאוידונים בניוון לתל-אניב * כעבור כרבע :בשעה פעל יכו, יריית י יצרור בטקלע ה• בדן י , ואחד• חמסרם ים מסה מקו טיסתו, •אזד הכדורים >של• רמקל* ייהבדאונ ינגיי אשר כינתים הופעל ע״י מאכירמיי, המשוט בצלילתו נראח קרוב מאד אל פוגעים בט והפשוט הנמיך מטה-טטה מכלי לעלות עוד, # להעלות עשן עדותו של אבוהמ׳ על חפלת המנ בסביבות מוסך פלמה בגבעת הרצל וכן בסלמה. שניים נהרגו, ושניים נפצעו. בשעה ספיספ״ר את תל־אביב: ״הם חגו מעל לעיר כמה פעמים ותרו הלוך ושוב. הם הפציצו בחצר בית החרושת ׳יצהר בנחלת יצחק״. אחד ממסוס׳ הספיספ״ר המצריים הופל כנראה מעל רחובות על־יד יעקב אברהמ׳)אברמוב(, אשר שימש סגן מפקד שיירה של כוחות האצ׳׳ל אשר יצאה לירושלים. את אירוע׳ היום חתמו מסוסי ספיספ״ר בריטיים )על כנפיהם הובחן סימן הזיהוי שלהם(, אשר סיירו מעל שדה התעופה בשעה פשר הופעתם של המטוסים הבריטיים 42 לא תקפו, אולם משדה התעופה נורתה לעברם אש בלתי־אפקטיבית התחוור כעבור ימים מספר: בשיחתו של עיתונאי עם טייס בריטי בחיפה סופר לו, כ׳ אכן שני ס״ס׳ טסו מעל תל־אביב ״כדי לבדוק את כושר ההתגוננות האנסי־אווירית״. בדו״ח שמסרו לאחר הטיסה נכתב כ׳ ״ההתגוננות האנטי־אוויחת בת״א היתה חזקה מאד ועושה את טיסתם של אווירוני אויב מעל ת״א למסוכנת מאוד״. בה־בשעה בדקו הם גם את ״מתקני ההתגוננות האנטי אוויריים בעמאן״, ובדו׳׳ח שלהם על כך נכתב כ׳ ״מתקנים אלה כמעט ואינם קיימים. הם הנמיכו טוס וראו בשדה התעופה שמונה מסוסים חונים על הקרקע״, 43 שכל אחד מהם יכול היה להעלותם באש על נקלה ב־ו מעל העיר בטיסה ״מדרום צפונה מעל מזרח העיר׳ והפציצו במקומות שונים: האחד - בין הירקון והאצטדיון, וגרם אף לניתוק ״קו׳ הטלפון לרדינג ולשדה״; מטוס שני ״הטיל 4 שתיים מהן נפלו במרחק שיגרם להם נזק כל שהוא...״; שני המטוסים האחרים הפציצו בשכונת הרכבת. שתי פצצות נפלו בין פסי הרכבת לבית־החרושת ״הארגז״, אחת - בחצר המחסן של ״חריש״, אחת - בחצר ״המשביר המרכזי״. בכל המקומות הללו ״אין כל נזק לאנשים שחשו למקלטים היות והאזעקה נתנה כחצי דקה לפני בוא האוירונים...״. בשעה אחד בהיר דו־מנוע׳, והשני ספיטפ״ר. הם הפציצו באזור דחם תל־אביב. בשעה שניים לפחות היו ספיטפ״רים, ואחד דרמנוע׳: ״בהפסקות שונות חגו האוירונים מעל ת״א, למעלה משעתיים״. במשך זמן זה הם הטילו פצצה אחת באזור מחנה יהושע, ארבע פצצות בחברת החשמל, שתי פצצות בפינת הרחובות לונדה־מירון, כמה פצצות על בית־החרושת ״הארגז״, שלוש פצצות בשכונת מוגרב׳, הקמ״ן החטיבתי של ״קר״ת׳״ ציין, כי ״מקלענו בגרג׳ ארדיט/ בית הקרור, 44 מחלקת המדידות, שרונה פעלו כשורה״ r ״ י )מתוצאות ההפצצה בתל־אביב )מאי J 38 =יקי• "אין ר ׳אזעקות יד קריתי/םבגדים 21 .5 .46 I הסצצתת ת• א מהאריר בייינז 7 ד ר-ח ^ (18^00 \ CP 1 בגלל הדחיפות שבדבר ^ ירשמו מעתה מרטי הדו״חיים ההפצצות האוויריות באותם ימים האפילו על הכול. האזעקות החוזרות ונשנות הפכו לשגרת יומם של תושבי תל־אביב במיוחד, ואלה הופעלו מפעם לפעם גם ללא כל קשר עם הופעתם של מסוסים עוינים. היתה זו הוכחה נוספת לצורך בארגונה של מערכת שליטה, בקרה והתרעה, על־מנת שאפשר יהיה להמשיך ולקיים עד כמה שאפשר אורח־ח״ם שגרתי, למרות תקיפותיו המתמשכות של חיל־האוויר המצח. ביומנו כתב 45 בן־גוריון: ״אזעקות המאמץ שתואר לעיל בתחום המצפים והמכ״ם לא התפתח אפוא לדבר־מה אופרטיבי, וכך לא היתה אז למעשה לתושבי תל־אביב, במיוחד, כל מערכת אתרעה יעילה, שתתריע על התקרבות תקיפה מן האוויר. אומנם לצד היסודות הראשונים בתחום המצפים והמכ״ם היתוסף ב־ הרעשות״ בראשותו של מרדכי נמצא־ב׳, אולם אף זה לא היה בו כדי לשנות את התמונה הקשה. שירות זה הוכפף ישירות למסכ״ל, והוא כלל גם יחידות שתפקידן היערכות להגנה גם מפני הרעשות שאינן של מסוסים תוקפים. בתוך השירות נכללו הג״א - כרשות להגנה אזרחית, והגא״ס - כיחידה להתגוננות סבילה בתוך הצבא. המטלה שהוטלה על מפקד השירות היתה ״לתכנן, להורות, לבצע, ולפקח על ביצוע ההוראות״ הקשורות בשירות הזה ובנספחיו. זה היה אמור אפוא לרכז את התיאום, הפיקוח והפיקוד בין כל חלקי המערכת ההטרוגנית, העוסקת בהגנת שמי המדינה. בסךהכול היה זה כוח מוגבל ביותר, אשר היה צריך להתריע מפני מטוסים עוינים החודרים לשמי המדינה, על־מנת לאפשר לאזרחי המדינה למצוא מקום מקלט מפניהם. האמצעים להגנה אקטיבית, כלומר לפגיעה באותם מטוסים, היו דלים ביותר, וגם התיאום והקישור בין מערך ההתרעה לבין מערך ההגנה הפעילה היו רופפים ביותר. ההפצצות החוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי הוכיחו אפוא שוב ושוב עד כמה חיונית ביותר הקמתה המהירה של מערכת אתרעה כוללת, מתואמת ואמינה ביותר, מצד אחד, וביסוסה של מערכת הגנה •ה "אללי •יייי' ;;י;,ן 7 אווירית פעילה )נ״מ(, מצד אחר אף בתחום זה של אמצעי נ״מ קפ״ן חטיבתי דרח על הפצצת תל־אביב ב־ נעשו אי־אילו התחלות לארגונם של )ו(2 VT ו שעה. אנשי מכונת היריה על בית הקרור הבחינו בהם j jO'A )/ לירות ראשונים באוירונים עד שעה \ /על הפגיעות דלהלן ־ץ פגיעה ישירה בתקרת, נ בדחי נחמני / פר? גדול שמן נבקע בתקרה מעל חדר שלם, הקירות בזוקו I מם׳ ־ עזבו כבר את דירותיהם יום קודם לכן. ב. בככר שלפני בית הדר נפלו טתי פצצות בפ־ן ורסיסיהן ־ הדר נופצו והרהיטים בחדרי החזית הושתתו. כנראה \ • ג T" [ . J. 2 . בזק, ואין נפגעים ה } \ היו דומים לספיט-פיירים אם כי יכול להיות שהיו'יותר ! / גדולים קצת, ־*,ודאי שטסו הפעם הרבה יותר לאט מאשר נהגו הספיט-פייר אנשים בהרגו, ו הפצצמ טג ע ההפצצה השלישים וחג ו טנ י \7 גז׳ . ה XMT .-• י ] | ( בנחלת יצחק. פרצה שם דלקה שכובתה \ אוירונים בריטיים ~\! ץס׳ מהם הבחן הסמן: כחול, לבן ואדום)בפסים( ו G.T-. J © _1! { ׳יוי עליהם ולא פגעו x 139 במלחמה לעצמאות ״ האמצעים לפעולת ההגנה האנסי־אווירית האקטיבית. פעילי הרכש נדרשו לפעול גם לרכישת תותחים - אולם אף אלה היו מעסים מדי ומאוחרים מדי. פה ושם היו כמה הצלחות של תותחני הנ״מ, ואין ספק שהללו פגעו במידה כלשה׳ בשאננותם של ס״ס׳ חיל־האוויר המצח, ואף הופלו עד אז שני מטוס׳ קרב מצריים; אולם אין ספק שהתמונה הכוללת, העולה מכלל פעולות מערך הנ״מ דאז, היא של חוסר־אונים. טרם גובשה עד אז שום תוכנית מסודרת להבטחת תגובה אקטיבית של נ״מ במקרה של הפצצת ערים או מתקנים ומטרות תשתית )כמו נמלים, מתקני תקשורת, חשמל, בתי־זיקוק ועוד(, או אף שדות תעופה. הדיונים בגיבושן של תוכניות אלה נערכו בעיצומן של ההפצצות המצריות, תוך כדי חוסר־תיאום מובהק בין כל הגורמים שפעלו באותו תחום. כך, למשל, פנה ב־ והצביע על כך, שבעת ביקורו בשדה התעופה בתל־אביב נוכח כי ״יותר מכוח אחד פועלים בהגנה האנטי אווירית של שדה התעופה. דבר זה גרם לדעתי לאי התאמה ובזבוז כוחות ורצוי להעמידם תחת פקוד אחיד״. הוא הציע להעמיד את הכוחות הללו תחת פיקודו, ולהורות על כך גם לחטיבת ״קר״ת׳׳׳. ואכן, מיכאל פליקס )דורון( באג״ם/מטכ״ל תמך בהצעתו של אדמון, והציע ״למסור את כל ענין ההגנה האנטי אווירית, הן באמצעות תותחים והן באמצעים אחרים )מכונות, מקלעים( לתותחנים״. ידן אישר את הצעתו של פליקס וביקשו ] היחידות והכלים להוציא את ההוראות המתאימות שלפיהן ״הפיקוד הוא על באמצעות מפקד התותחנים למפקד הכללי על השטח )קריתי(״. עד כמה יעילה היתה פעולתם של הצופים עד אז תוכיח העובדה, שבאותו יום מסכ״ל/אג״ם למטכ״ל/מת״מ )המחלקה לתפקידי מטה(, כ׳ ״בקשר עם המצב הכרחי להקים את שחת צופי אוויר, לקיים ולארגן קורם מהיר ולחלק את האנשים לבסיסים. מעונינים בדבר הח.א. וגם הגא.. המוכ״ז הח׳ ואכן, בהמשך לכך הודיע ״בועז״ ב־ 46 טובקין יתקשר אתך ואבקשך לטפל בנדון״ כ׳ בעניין תוכניתם מ־ בתאריך הנ״ל בקוים כלליים מבלי להכנם לפרטיו התקציביים. בעמן מכשירי האלחוט הדרושים לביצוע הצעתכם 47 נא לפנות לשחת הקשר. עם קבלת מכתב זה יש להתחיל מיד בפעולות הבצוע״ לנוכח הקשיים הרבים, שבאו ליד׳ ביטוי בהעדר מקום מאורגן ומסודר לקליטת כל המידע שהגיע בדבר מטוסים עוינים מגורמים שונים )ובכללם במיוחד מהצופים(, סימנו, עיבודו והעברתו לגורמים השונים - ניתנה אז, תוך כדי ההפצצות המצריות, תשומת־לב גם להעתקת מרכז הפעולה: מאגף המבצעים במלון ״ירקון״, לשם הגיעו הידיעות עד אז — למקום אחר, מרווח יותר ומתאים יותר לייעוד זה. וכך ב־ שיחת מטכ״ל/הג״א, מרדכי נמצא־ב׳, כ׳ ״מרכז המבצעים של גדוד המצפים״ יהיה באולם ביודהספר ביל״ו שבתל־אביב, בו היה במלחמה הקודמת מרכז האוויר״ה הבריטית שעסק באותו תפקיד. האולם פונה על־יד המרכז לשירות העם למטרה זו. הוא ביקש מחיל המהנדסים ״לדאוג להוצאה לפועל של אמצעי ההגנה של 48 האולם הזה לפי תכמת שתמסר לכם על ידי המפקד של גדוד המצפים, או תכנית שלכם שהוא יסכים אליה״ אולם למרות ההחלטה כמעט שלא נעשה דבר, וב־ לנמצא־•, כ׳ ״עמן סדור מרכז ידיעות אוויר לא זד, וכי ״אין מ׳ שיעשה הגנת השמשות והאפלה. יש גם שאלת רהיטים ונקו׳. שאלת הובלת העובדות לעבודה״. לדבריו, הוא אף הביא למקום את ראש עירית תל־אביב המראה התעניינות בנושא. הוא סיכם כ׳ מוכנים הם ״לתת נקו׳ על חשבוננו. אנו מוכנים לבנות את הקירות להגנת המקום מהר וטוב וגם זול אם תתחייב להחזיר לנו את הכסף״. נמצא־ב׳ העביר את הדברים לידיעת המטה הכללי ולפעולתו, והוסיף: ״כל הזמן אני טפלתי בסובקין; אחרי כן גם צ׳רל׳ וכעת גם אחיטוב. הוא 49 הודיע שיותר הוא לא יכול״ המציאות היומיומית של הפצצות וחרדה קבועה מפני ההפצצות פגעה בכל סדרי העבודה, עד כ׳ פקודות־היום של מטה חיל־האוויר ב־ 140 "אין רואים ואין על גג מטה ח״א ברחוב הירקון מוצב משמר צופים הפועל בין השעות 08500 המטה גם אחר מתן האזעקה האזרחית בעיר. עת תותקף סביבת המטה יצלצל הצופה בפעמון )צלצול ארוך(, ומיד עם השמע פעמון זה חייבים כל אנשי המטה מבלי יוצא סן הכלל לרדת למקלטים... אות הארגעה הפנימי יהוו צלצולים בודדיס לסרוגין... חברים, אל נאבד שעות עבודה יקרות. 50 כולנו למאמץ מרוכז עד לנצחון בפקודות־יום של שדה התעופה תל־אביב למחרת, אשר הופצו על־יד׳ שליש השדה פריץ דרקסלר, הודגש שוב: ״במצב חירום בו אנו נתונים יש הכרח בהמשכת העבודה במלוא הקצב. לכן אין להפסיק שום עבודה 5, עם שמיעת אזעקה מן העיר. רק בהינתן אות אזעקה בשדה עוזבים את העבודה ונכנסים לעמדות״ על־מנת למנוע אזעקות שווא, מצד אחד, ופגיעה במסוס׳ חיל־האוויר הישראלי, מצד שני, סוכם בין ראש מטה חיל־האוויר לבין חטיבת ״קר״ת׳״, שמיד עם המראת מ לאחד משני מספח טלפון שנקבעו וימסרו ״מודיעין על עטלף״; ומיד כשייוודע למגדל הפיקוח על מטוס המגיע לנחיתה, יתקשרו שוב ויעבירו לו ״מודיעין על חתול״. ה באותו יום 52 בכל האמצעים כדי לקיימה״ על־מנת לברר עמו את סדרי האזעקה. בפגישה זו התברר לבךגוריון כ׳ ״אין סדר ומזעיקים הרבה פעמים ללא יסוד״. נמצא־ב׳ הביע את דעתו בפניו, שחיל־האוויר הוא אשר צריך להיות האחראי לכל התחום. ביומנו ציין בךגוריון: ״ערערתי על הסדר של הפסקת העבודה ותחבורה בשעת האזעקה והצעתי שינהגו כמו שנהגו בלונדון - להמשיך בעבודה, ורק לשים צופים במרכזים חשובים ונתונים להפצצה״. נמצא־ב׳ הבטיח להגיש לו הצעה כוללת לארגון הפעולה בתחום, ובן־גוריון צ״ן את כוונתו להביא אותה כבר למחרת להכרעת הממשלה. בכל מקרה הדגיש בן־גוריון שהמצב הנוכחי בעייתי מאוד: ״כרגע מטפלים בעניינים אלה הרבה רשויות משמר 53 אזרחי, עירייה, משטרה ועוד. טופקין ואכן, בישיבת הממשלה למחרת שיש להן במיוחד על ח״ הכלכלה. הוא ביקש ללמוד גזירה שווה ממה שלמדו כבר בשעתו באנגליה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא ציין כ׳ סדרי העבודה הקיימים בארץ ״בעניין זה עכשיו הורסים את החיים הכלכליים. באנגליה נוכחו שסדרים אלה לא ״תכנו. מספיק אוירון נאצי אחד כדי להרוס את חייה הכלכליים של אנגליה. השר א׳ ציזלינג 54 ואז הונהגה השיטה של צופים על גגות. אם הם רואים שהאויחן מתקרב נותנים אות״ הביע את התנגדותו להצעה וקבע, כ׳ ״תקנה זו לא הגיעה שעתה״. לדבריו, ״אין דומה לונדון לתל־אביב״. לונדון גדולה מאוד וניתן להתריע מבעוד מועד, אולם תל־אביב קטנה: ״אדם שלא שמע את האוירון לא הספיק להוציא את חטמו וכבר נפלה הפצצה. המרחק הוא טיסה של רגע וחצי״. יתרה מזאת, לדבריו עדיין אין לנו אויריה לוחמת והגנה אנטי אוירית מספקת אינני אומר שזה צריך להיות סדור לתמיד. בקשתי היום לרדת למקלט לא מתוך הרגשה אישית אלא מתוך גישה מסויימת. טוב שאנשים יתרגלו בתקופה זו להכנס למקלט אפילו אם על ידי כך נגרם נזק מה לחיים הכלכליים. הוחלט אפוא שלא להחליט בינתיים, ולהביא את השאלה בעניין שינוי סדרי העבודה לנוכח המשך ההפצצות עם זאת, למחרת 55 האוויריות לדיון נוסף בישיבה אחרת לחיל־האוויר, לשירות הקשר ולהג״א סיכום בנושא ״אזעקות בפני התקפות אויר״. נקבע בו שחיל־האוויר - 141 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב !הפצצה יוא נ במלחמה לעצמאות הוא אשר ״ירם את כל הידיעות אודות מטוסי האויב״, וגם ההוראות ״למתן אותות האזעקה״ ״נתנו על־יד׳ החיל ״למרכזי האזעקה של ה.ג.א בארץ״. הוטל על חיל־האוויר למנות שלושה קצינים, אשר יהיו אחראים למתן אותות האזעקה, אשר לפי אותו סיכום ״קו כללי בנדון יקבע ע״׳ המטכ״ל ויובא לידיעת ח.א.״. אחריותו של הג״א תהיה להפעיל את סימני האזעקה מיד לאחר שיקבלו את הודעת החיל. כן נקבע שהג״א ״יעביר את כל מנגנון התצפית הקיים לח.א.״. על ראש שירות הקשר במטכ״ל הוטלה הדאגה להתקנת רשת הקשר הנחוצה, כדי לאפשר לחיל־האוויר ״לקבל ״, את הידיעות על מטוסי אויב מתצפיותיו״, ולהעביר הוראות בקשר להפעלת אותות האזעקה ״בלי כל דהו תוך כדי כך הלך ועצובה גם מערך התצפיות. ב־ 56 למרכזי ה.ג.א השונים״ ההתקדמות בהכנתם של מטוסי הקרב של חיל־האוויר הישראלי לפעולה, אף פנה מפקד הג״א למנהל המשק בחיל־האוויר בבקשה לאשר גיוס נשים כמגלות )צופות( אוויריות. המטרה היתה לאפשר שיתוף־פעולה בין 57 ההתגוננות נגד התקפות אוויריות על הקרקע לבין התגוננות באמצעות מטוסי קרב ב־ גם את בסיס חיל־האוויר המלכותי הבריטי ברמת־דוד. היתה זו הפעם השנייה, שבה תקפו מטוסי חיל־האוויר המצרי בטעות מטוסים ותשתיות של חיל־האוויר הבריטי, שכן המודיעין שבידם לא היה עדכני באשר להיערכות חיל־האוויר הבריטי בתנאי הזירה המשתנים עד הפינוי. חיל־האוויר המצרי מפציץ את רמת־דוד האירוע הראשון, שבו תקפו המצרים את חיל־האוויר המלכותי הבריטי, התרחש כבר ב־ הטייסת מאל־עריש את שכונת אל־בור״ג׳ בעזה. שם היו מוצבים מטוסי אוטטר של טייסת אנשים נפגעו, ונגרם נזק לארבעה מטוסים. כן תקפו המטוסים המצריים טור מכוניות בריטיות שנע בדרך הצופה, מחברון לרפיח, ושמונה־תשעה חיילים נפגעו קשה כתוצאה מכך. בעקבות זאת, כפי שנכתב בעיתון ״הוציא מפקד הר.א.ף בארץ פקודה לצבא הבריטי לירות בכל אוירון חשוד שינסה להתקרב למטרה צבאית 58 בריטית״ במקור בריטי על האירוע באל־בור״ג׳ נאמר, כ׳ עם אור ראשון טסו שני כלי־טיס בלתי־מזוהים מעל למחנה בגובה ניכר ובכיוון צפון. מאוחר יותר, בשעה של הכוח האווירי המצרי המלכותי אל המחנה מדרום, ובשני יעפי צלילה הטיל שתי פצצות אוויריות, שהסבו נזק ניכר לבניינים. לאחר מכן צלף מגובה נמוך מאוד על מטוסי אוסטר שהיו שם, וכן על כלי־רכב וכמה בניינים. עד אז הושבה גם אש מקלעים לעבר המטוס. כתוצאה מההפצצה והצליפה נפצעו תשעה חיילים בריטים )אחד מהם מת כעבור זמן קצר(, שלושה מטוסי אוסטר הושמדו, וגם משאית שלושה טון ואופנוע אחד יצאו מכלל שימוש. מיד לאחר התקרית זומן אחד מהקצינים המצרים )מהכוח שהתקדם( למחנה, ושם הראו לו את הנזקים וביקשוהו ״לנקוט בצעדים על מנת למנוע התקפות שכאלו בעתיד״. מעבר לכך הודגש במסמך הבריטי, כ׳ ״אין כל סיבה נראית לעין הניתנת להסבר ההתקפה חסרת ההתגרות. שבעה כלי טיס ] 59 במרכז המחנה״ תוך כדי כך נמשך תהליך התפנותם של הבריטים. ביום שבת הכוחות הבריטיים או במצרים או במובלעת חיפה. מושלה הצבאי היה אותה עת בריגדיר מקמילן. ב־ 142 י?״ "אין ר׳וא׳ם ואין שומעים אותו 5 במאי עזבו את רמת־דוד הנספחות של ס״סת ביום שלישי 60 רמת־דוד ב־ במאי נערך טקס חגיגי, ובו נמסר שדה התעופה בחיפה לרשות עיריית חיפה. מנהל השדה, מ׳ כץ, הניף את דגלה של מדינת ישראל לקול ״חצוצרות תזמורת מכבי־אש מתנדבים, כשמשמר כבוד של משטרה צבאית נאמר עוד: הבוקר עברית, עובדי שדה התעופה היהודים וקצין תעופה בריטי נוכחים במקום״. בעיתון לאתר טקס העברת שדה התעופה מסר את דבריו מר לבהר מסס היועץ האזרחי הראשי ליד מפקדת צבא הכבוש, שאמר כי לפי התנאים תהא בעלת שדה התעופה, עירית חיפה, רשאית להשתמש במקום להבאת אנשים וטהורות פרט לכלי נשק ותחמושת. זכות קדימה אמר תנתן לאוירוני הצבא וחיל התעופה... מר פי סרג ולין שייצג את ראש עירית חיפה מר שי לוי הודה למר לבהר על העזרה הרבה שהגיש בסדור העברת שדה התעופה ואמר כי לאחר הפנוי ימסר שדה התעופה למדינת ישראל... מר לבהר מסר כי בראש חבר הפקידים היהודים יעמדו למשך זמן הפינוי קצין תעופה בריטי י הלייטננט וויילר. ב־ו בכמות הדלק הדרושה לטיסה לבסיס החדש בקפריסין. מכונית הדלק עצמה רוקנה ונשלחה לנמל להטענה 62 על האונייה ״סטרי• פישר״, ״העומדת לחזור לכאן מקפריסין ב״ חיוניותו של שדה התעופה ברמת־דוד עמדה לנגד עיניו של חיל־האוויר באותה שעה. ב־ ישראל זבלודובסק׳ )עמיר(, מפקד חיל־האוויר, עם בךגוריון ודן עמו, בין שאר הדברים, על הידיעות ״שהאנגלים עומדים לעזוב היום או מחר 63 וביקשו להורות ״שהשדה מוקדש לחיל־האוויר״ ואכן, עוד באותו יום חיל־האוויר, בפיקודו של יהושע גילוץ וסגנו, יהודה הלב״ץ, שניהם ממקימי ״שירות האוויר״. באותה עת ניסו אך בסופו של דבר נאלץ גילוץ להודות 64 לרכוש מהבריטים שברמת־דוד, שהיו בתנופת פינוי, כמה ממטוסיהם 65 כי ״נושא רכישת המטוסים לא מתקדם, יש לחץ פוליטי גדול נגדנו אבל אנו משתדלים״ ברם, תוכניות הפינוי הבריטיות - מחד גיסא, ותקוות להשתלטות חיל־האוויר הישראלי על רמת־דוד — מאידך גיסא, נדחו בעקבות הפצצת בסיס רמת־דוד על־יד׳ חיל־האוויר המצרי. ב־ במאי בשעה שני פיצוצים עזים את חיילי חיל־האוויר המלכותי ברמת־דוד, שארזו את ציודם 66 והיו אמורים לפנות באותו יום את השדה כשיצאו החוצה מבוהלים, הבחינו הטייסים הבריטים ״בשני מטוסי ספיטפ״ר מזוהים. מטוס אחד הפיל על המטוסים המפוזרים במרחב רמודדוד. מטוס ספיטפ״ר שני ערך הפצצת גובה בלתי־יעילה. שני מטוסי ספיטפ״ר שלנו ו 5 ״בטעות״ שדה־תעופה בריטי סיפרנו בעמק מודיע: גדיסת טצרית..הש התעופה כרםת דוד. שמשח א;כ- ב־״ג אחר חצות ם ציוותה על הפסקת האש תוך )פרמי• ב טייסת טורית גדולה שסיירה *תפחו בשעות הבוקר המוקדמות בסמי העמק, הפגיצה מתוך .אי־הבנה- את שדה התעופה הצבאי הבריטי ברמת דור. הפגגות פגעו בכמה סטוסים שחני על הקרקז ובמתקן דלק. להבות הא& פרצו סיד ונראו במשך שעות למרחוק. שלושה אנגלים נהרגו וע- שרה נפגעו. ססקדי המחנה נדהמו על מי האבידות שנגרמו להם על ידי שותפיהם באייר. אך סיד התאוששו. ועשריס ספיט־ פיירים המריאו להילחם בטייסת המצרית. ר,ת אוירוגים סגרייט במקומות שונים בעמק המערבי. סייס מצרי אחי נלקח בשבי. פז־ קד המזער הגבאי סנה לחח־ הגוש בבקשת עזרה רפואית לפגיעים. תו הוגשה במהי- רות. הגת נם אסבולנס של בייז החולים לונדון ביניססריח־החוז הודיע. כי * אוירוגים מציייס הופלו לאתר שהתקיפו את שדזד־התעופה הבריטי ברמת-דיד. הר• סו גו לו חוד הגנוז עצמית על הבריטים והדובר הביע את גערו חרב דל המקרה. אילם הדגיש כי שחד־החעיסזז סשמש לסמוי הצבא אבריסי. לונדון הבריטי מודיע. כי יתכן שאיירה סגרי חמישי הופל מעל ימת־דוד. לונדון הבריטי מחכה להודעה פלאה יותר על החס גגה המצרית ברמח־דח־. בטרם יחליש זל הצדדים שמקום למנתח השנותם של מקרים כאלה. דבר 143 יונ במלחמה לעצמאות ] הועמד פטרול של שני מטוסים כדי להחזיק בכוננות הגנה אווירית מעל השדה במשך כל היום. עם זאת בשלב זה לא ניתן היה עדיין לזהות את המטוסים התוקפים, ובתחילה העריכו הבריטים שהיהודים הם התוקפים. המטוסים שלא נפגעו פוזרו בשדה; אך לא היה אפשרי לכבות את הלהבות של הספיטפ״רים הבוערים, מכיוון 67 שהתחמושת התפוצצה ללא הרף בשעה דקוטה בריטיים לכיוון רמת־דוד. לאחר שמטום הדקוטה השני ניגש לנחיתה, צללו המטוסים המצריים לתקיפת מטוסי התובלה. בה־בשעה נקרא הפטרול הבריטי לשטח. אחד המטוסים הבריטיים ננעל על אחד ממטוסי הספיטפ״ר המצרי והפיל אותו. מטוס ספיטפ״ר מצרי אחר דלק אחר אחד ממטוסי הדקוטה הבריטיים לאורך מסלול הנחיתה והטיל, קודם שהופל, שתי פצצות. אלה פגעו בשני מסוסי דקוטה, ושניים מצוות הדקוטה נהרגו. מטוס הספיטפ״ר המצרי השלישי הופל באש מהקרקע. הטייס ענאן נאלץ להנחית את מטוסו הפגוע קילומטרים ספורים מדרום לבסיס בקיבוץ דליה, התרחק מן המטוס כ־ כוחות ישראליים, והוחזר לעבר מקום המטוס המופל. מאוחר יותר פירקו אנשי חיל־האוויר הישראלי את 68 המטוס והשתמשו בחלקיו כחלקי חילוף תוך כדי כך, זמן קצר לפני השעה הפעם הוטלה פצצה אחת בלבד. מטוס דקוטה אחד הושמד על הקרקע, ומטוס דקוטה שני הותקף על־יד׳ מכונת ירייה בשעת טיסה. ט״ס־המשנה והנווט נהרגו, שלושה נפצעו, והמטוס ניזוק קשה. מטוס דקוטה שלישי ניזוק מאש ממכונת ירייה. זוג מטוסי הפטרול הבריטי, שזיהו לראשונה בוודאות שהמדובר במטוסים מצריים, בסךהכול נפגעה טייסת מם׳ 69 הפיל את שני המטוסים חמשת הספיטפ״רים נפלו בשטח ישראל, כולל זה שהוטס על־יד ענאן שנלכד. שלושה טייסים מצרים אחרים נהרגו, וטייס אחד נפל בשבי. המשמעות העיקרית לאובדן זה היתה שחיקה קשה ביותר לגף הספיטפ״ר 70 באל־עריש: מתוך שמונת המטוסים בבסיס נותר ש• כעת מטוס בודד בלבד עם הגעת הידיעה על נפילת המטוס וט״סו יצא בורים סניור, מפקד שדה דב, לאזור האירוע. בהגיעו לשם נפגש עם הטייס, ותוך כדי נסיעתם מדליה לתל־אביב חקר אותו על עברו, מיומנותו, על המשימה שנשלח לבצע ועל חיל־האוויר המצרי בכלל. לדברי הטייס, לא ציפיתי להירט על־ידי מטוס קרב בריטי, לאתר כל התעמולה שעברנו ] עדיין מטוסים בריטים. לא חשבתי שלבריטים היתה טייסת שלמה שם עדיין. נפגעתי מכל עבר. תקפתי נמוך והופתעתי לגלות סימני זיהוי בריטיים על שני המטוסים שבזנב שלי. לקחתי פנייה חדה, אבל הם עדיין היו על הזנב שלי... זה הכל פוליטיקה. הבריטים נתנו לנו מטוסים, 71 אבל מאוד ישנים. המדיניות הבריטית היא הסיבה לכל הבעיות עוד ציין, שאין כל האפלה בקהיר, וכי בכלל מצרים אינה במלחמה. מדבריו עלה שלא היה לו ד׳ ניסיון בטיסות לילה, וכי בכלל קשה הטיסה בלילה בספיטפ״ר. עם זאת ציין שהמסלולים באל־עריש ארוכים מאוד, מאוחר יותר, כששוחרר מהשבי הישראלי, הוא סיפר על הקורות 72 וניתן להטים מהם גם מטוסים גדולים מאוד אותו באותו אירוע: כשאוירונו הופל נסה לשרפו אולם כל הבנזין נשפך מן המיכל. הוא עשה ברגל כעשרה ק״ם עד שנתקל בפטרול יהודי שעצרו והחרים את אקדחו ryyoiiy 5 יק״ "אין רואים ואין שהיה חסר כדור אחד. בשער התפוש נמצא בכיסו קוראן שנלקח ע״י אחד החיילים ונזרק על האר־ן. ׳צל זאת בערה בו חמת /צבאן והוא סטר לחייל על לחיו. אז שלף החייל את האקדח שהחרים מענאן ולחץ על ההדק בכוונו 73 אל הקצין, אולם למזלו הרב היה המקום חסר הכדור הוא אף כתב ספר, ובין השאר תיאר בו את האירוע הזה, אשר בו, לדבריו, הופל בקרב אווירי על־יח 74 מסוס ברים׳ עת יצא לתקיפת שדה היפה למחרת התקיפה הגיש שגריר בריטניה במצחם, רונאלד קמבל, מחאה רשמית בפני שר החוץ המצח, מחמד קשבה פאשה, וביקשו גם לרשום לפניו שהממשלה הבריטית תגיש נגד מצרים תביעה לפיצויים. במחאתו כתב: נודע לי, כי הבסיס ברמת־דוד נמצא כעשרה מייל צפונה ממסלול הנחיתה הנטוש במכירו, שהמטוסים המצריים התכוונו לתקוף, ואני גם יודע, כי היתה ראות מצוינת בזמן התקיפות. תוואי השטח, לרבות קרבת הצטלבות פסי רכבת וצורת הכבישים מקשה על ההבנה, כיצד טייסים מיומנים יכלו לעשות טעות כה חמורה. לבסוף, אם ידעתם, כי בסיס רמת־דוד שכן באזור, הייתם צריכים לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים בתדרוך הכוח התוקף על־מנת למנוע הפצצה בטעות. הוא ביקשו אפוא להיות ערב לכך, שלא ״שנו התקפות על מתקנים בריטיים - ״במיוחד במובלעת חיפה. פירוש הדבר, שברדיום של כעשרים מייל שלא תועבר הודעה מפורשת באמצעות ממשלת מצחם דרכי; זאת עד לפינוי הכוחות המלכותיים הבריט״ם״. לדבריו, מאז התקרית ברמת־דוד הנחו אותו, שעליו להודיע ״לממשלה המצרית, שאם לא ״נתנו הביטחונות הדרושים 75 ללא דחוי, הכוחות הבריטיים יאלצו ליירט כל מטוס צבאי זר, אשר ישהה בפלשתינה, באוויר ועל הקרקע״ בתגובה למחאה הרשמית הבריטית הביעו הרשויות המצריות התנצלות באופן פומבי, ופרסמו את ההודעה הבאה: חיל־האוויר המלכותי המצרי תכנן מתקפה נגד שדה התעופה הציוני של מגידו, שישה ק״מ דרומית־מערבית לעפולה. בשעה בהתאם לתוכנית זו. אבל מכיוון ששדה התעופה רמת־דוד ממוקם באותו מרחק דרומית מערבית לנצרת, והוא באותו קו אורך של שדה מגידו, המטוסים המצריים תעו במטרה עקב תנאי מזג אוויר רעים, ותקפו את שדה התעופה הבריטי ברמת־דוד. כתוצאה מכך, פגעו מטוסינו בשדה וגרמו 76 לאובדן חיים ומטוסים. אנו אבדנו חמישה מטוסים הטענה המצרית המרכזית היתה אפוא, שכוונתם היתה להפציץ כוחות ישראליים בבסיס אוויר מגידו, הנמצא כ־ שיחתי קרקע, אספקת מים, שיחתי רפואה ושירותי קשר ומטאורולוגיה - אלא רק מוסכים ומכשירי כיבוי לשיחת המטוסים החונים, והוא שימש כמנחת מטוסים בלבד. א׳ לכך הפצצת רמת־דוד בטעות יסודה. הם טענו כ׳ ״היה יותר קל בשביל הבריטים להעמיד את המטוסים המצריים על טעותם, ועל־ידי כך למנוע את הנזק, אבל הבריטים, כפי שזה נראה, העדיפו רצח המוני מלא דם, אשר תרם ליהודים בהחלשת כוח האוויר Q'OIODO יו׳׳נ במלחמה לעצמאות המצרי״. הם היו מוכנים לשלם פיצויים - אם ישולמו הבריטים 'לא קיבלו 77 אף להם פיצויים על אבידותיהם את טענות המצרים, ובתשובתם מסרו, בץ השאר, כ׳ על־פי צילום אווירי רואים בבירור כ׳ השם רמת־דוד נראה היסב מהאוויר באותיות לבנות גדולות. עם זאת גרסו הבריטים כ׳ ״המצרים לא פעלו מתוך כוונה אולם היתה זו התנהגות בלתי־זהירה. ידענו, כ׳ יש להם מפות לא טובות. לו היו מבקשים מספיק זמן מראש, היינו מעבירים להם מפות טובות יותר של פלשתינה, כפי שהם קבלו כעת בכמויות גדולות. הוסר הזהירות 78 הוא הגורם בעיני״ התקרית בין המצרים לבריטים עלתה גם בדבריו של בךגוריון בישיבת הממשלה הזמנית ב־ גם על הדרך, שבה נתפסה אז המדיניות הבריטית: למצרים יש עכשיו גם משום שהם שלוזו את הטייסים הטובים ביותר. אבל אי אפשר לדעת כמה אוירונים תשלח להם אנגליה. היא יכולה לתת להם גם טייסים. עם בא־כוח ב.ב.ס 1 אנשינו בירושלים האזינו לשיחה של הקונסול הבריטי שבה נאמר ברורות כי כל פעולות האיבה British B1Wca»ti»s c«rp.) 79 נעשות על פי ההוראות של הפוריין אופים פרשייה זו מאירה באור שונה במקצת את הדברים בעניין תיאום ושיתוף־פעולה מלאים בין בחסניה למצרים לאורך כל מלחמת העצמאות. תקרית רמת־דוד היתה תוצאה של כמה גורמים: התוהו־ובוהו באזור; מפות בלתי־מתאימות ואימון כ המצרי; והעובדה ״שהמצרים לא היו מעודכנים כראוי לגבי המצאות היחידות הבריטיות בארץ־ישראל״ טרם הפינוי. התקרית הוסיפה לתחושה הקשה של מעילה באמון, שחשו הבריטים ביחסיהם עם המצרים. אלה גם לא הודיעו להם על תוכניתם לפלוש מדרום וליטול חלק מכריע במלחמה, והפלישה המצרית אכן באה עליהם ״בהפתעה גמורה, עד כדי כך שהרשויות הצבאיות שלנו לבין הכוחות המצריים הנכנסים דרך אותם כבישים״. בהמשך הדברים שבו והדגישו הבריטים, כ׳ ״ממשלת בריטניה היא הידידה היחידה, שנותרה למצרים בין המעצמות. אנו משתדלים בל״ק סאקסם *80 בפלשתינה׳, מצידם של המצרים לנהוג במשנה זהירות על מנת למנוע תקריות מסוג זה בעתיד״ עיקרו של דבר: במהלך השבוע הראשון, שבו תקף חיל־האוויר המצרי, איבדה טייסת מם׳ ארבעה מסוסי ספיספ״ר בתחומי הארץ, ומטוס חמישי - בתוך סיני; כלומר כ־ חיל־האוויר באל־עריש. בנוסף איבדה חט״סת חמישה מט״סיח המנוסים: ראש ס״סת מחמד נאסר א־דין; מפקד הטייסת, סרן סעד סאדיק אל־דוואנ׳, וסרן טוסמום כאמל אברהים, שנהרגו; וסרן בארכאת וסג״ם ענאן 8, שנשבו. במקומו של א־דין מונה סרן אבוזיד . האסון בא 1•1• מכדורי חיל־האוויר הבר 1בשנת אל־מוסוואר * פרשה זו תוארה בעיתון המצח בגלל רשלנותו של קצין, אשר הזניח הודעה מהמפקדה הבריטית, המזהירה את חיל־האוויר המצרי לבל יפציץ שדה תעופה מסוים משום שבו חונים הבריסים. קצין זה השאיר הודעה על שולחנו, ולא מסרה למפקדת חיל־האוויר, אלא אחרי שארע האסון״. מגא )מ( אבנר_gu!2 רצי גי הניזון באלחוט הגרמי הבריטי היועל בגליר סודרה היום בסעה התעופה המלכותי עוסד לפנות את רמת-דוד ביום חיירג׳ימנמל פור יומיים לאייר המועד הנ״ל. טנ •בנה כרגע נמצאים ברטת-דוד מםטוםים כדלקמן :- 1. Lancasters 110. 9 off 2. Spitfy&s !10.16 off כמו כן נמצאות 1. 651 A.O.P. Squadron Squadron 3. Detachment 2 A.C. Squadron 4. 503 Air Liai30n Section (Detachment) 5. Detachment of II Dist. HQ. Police 6. A.li.Q. Levant Operational ROOM. 7. P.O.I. Unit. ידיעות מודיעיניות של חיל־האוויר על מועד הפינוי מרמת־דוד ועל היחידות המצויות בו 146 yo11y 0 יקי "אין רואים ואין ״הופתעו מאד מהתגובה להפצצת תל־אביב״ תקרית זו בין המצרים לבריטים גרמה לדחיית הפינוי הבריטי מהבסים. ההיערכות הישראלית שם התחילה כעבור כמה ימים, והפעלתו המבצעית של הבסיס החלה רק כעבור כחודש ימים. עם זאת, במבט לאחור יש בתקרית זו משום ציון דרך בפרק־הזמן שלמן תחילת ההפצצות המצריות ב־ תקשורתי רב ביותר, אשר ללא ספק תרם אף הוא לפגיעה במורל של הצבא המצח בכלל, ושל חיל־האוויר שלו בפרט; ושנית, הצמצום שחל מאז במספר הגיחות להפצצה, שיכול היה להוציא חיל־האוויר המצרי, העניק אורך נשימה נוסף לאוכלוסייה הישראלית זו ספגה מכות כואבות ביותר, מבלי שיהיה להנהגתה אז כל אמצעי יעיל להשיב לו כגמולו או למצער להפסיק את אותן גיחות. זאת ועוד, אין ספק שהיתה בתקרית זו גם משום נחמה פורתא, ואף שמחה לאיד: תוך כדי המאמץ העילאי של מדינת ישראל לרכוש מטוסי קרב להגנת שמיה ולהשגת עליונות אווירית על־פנ׳ חיל־האוויר המצרי, מתכתשים ביניהם חיל־האוויר המלכותי הבריטי וחיל־האוויר המצרי ומפילים זה לזה מטוסים. יתרה מזאת, מעבר להפלת המטוסים עצמם מביע בךגוריון תקווה ״מכל המטוסים שהופלו אולי נצליח להרכיב אחד״. אין ספק שהתקרית תרמה גם לתקיעת טריז בין המצרים לבין האנגלים. תוצאות התקרית פתחו פתח לתקווה, שהנה צפויה גם האטה ניכרת בפעילות ההפצצות של חיל־האוויר המצרי על מרכזי האוכלוסייה הישראלית. בישיבת הממשלה שהתכנסה למחרת ״על רמת דוד אתם יודעים מהעיתונים״. בה־בשעה הרחיב בן־גוריון את הדיבור על ההתקדמות בהגעתם של מטוסי הקרב עד אז, כמתואר להלן, תוך כדי התייחסות גם לתוכניות הערביות - כפי שלמד עליהן, לדבריו, ממקורות אנגליים אשר פוזות או יותר יש להאמין להם היתה מערכה זו מחושבת להיות מערכת בזק במטרה לתסל במשך ימים ספורים את המדינה. נקבע אפילו התאריך לכיבוש חיפה סן היבשה להיות התקפה מצרית בעיקר לשם משיכת כתות יהודיים לדרום. התקפה מהצפון לשם משיכת חלק מהכוחות לצפון וההתקפה העיקרית בעמק בית שאן ובירושלים ע״י הלגיון. לפי שעה לא נתקיימה תכנית זו אגב הם 82 הופתעו מאד מהתגובה להפצצת תל־אביב נראה כ׳ הפעולות, שבוצעו על־יד׳ המצרים בארבעת ימי המלחמה הראשונים, הושפעו מההנחה המצרית הכללית — כ׳ ניתן לשבור את התנגדות היישוב היהודי ולהכניעו: על־יד פעולות הפצצה וטרור נרחבות כנגד היישוב בתל־אביב, מחד גיסא, ונגד ״שוב׳ הנגב, מאידך גיסא - זאת בליווי לוחמה פסיכולוגית )הטלת כרוזים בשפות שונות(. לעומת זאת לא השכילו המצרים למקד את פעילותם כנגד מטרות איכותיות - בעיקר משום שחסרו את המודיעין המדויק הנדרש לשם כך. המצרים קיוו להשיג תוצאות מכריעות מתקיפת הערים המרכזיות לאורך החוף, בהאמינם כ׳ לא ״תקלו במטוסים ישראליים או בתותחי נ״מ אפקטיביים. הם השקיעו מאמץ מופחת לתקיפת ״שובים וכוחות צה״ל בנגב - אף שמבצעי חיל־האוויר המצח באזור זה השפיעו קשות על ח״ היומיום ביישובים ושיתקו למעשה כמעט כליל את המאמצים להגיש עזרה ולהעביר תגבורות ליישובים המותקפים בשעות היום. היישובים היו מטרה נוחה לתקיפה, בהיותם מבודדים ובעלי אמצעי הגנה אנטי־אווירית מצומצמים למדי. כל ״שוב שנפגע היווה מטרה צבאית מדרגה ראשונה מבחינת מטרות המלחמה המצריות, בעוד שפגיעה באוכלוסייה האזרחית בתל־אביב לא יכלה לגרום נזק ישיר למערך ההגנה המאורגן יחסית של 147 במלחמה לעצמאות כיו״ כוחות צה״ל, ואף לא להשפיע באורח ישיר על תוצאות הקרב בנגב. סביר להניח כי מעצבי האסטרטגיה האווירית בקהיר נסו להתרשם מתגובות האוכלוסייה באלכסנדריה וקהיר בימי מלחמת העולם השנייה כתוצאה מתקיפות אוויריות איטלקיות. הם הניחו כ׳ ניתן ליישם אססרסגיה זו גם לגבי ישראל ולזכות בהישג פסיכולוגי 83 ומורל׳ דומה אין ספק שהתקרית ברמת־דוד ערערה עוד יותר את בסחונם של המצרים באשר ליעילות! של ההפצצות. אומנם נמשכו גיחות ההפצצה גם לאחר מכן, ואולם לתקיפת רמת־דוד ולהפלת המטוסים המצריים היתה, כמובן, השפעה על המשך יכולתו המבצעית של חיל־האוויר המצרי. מחוסר מטוסים באל־עריש - הבסיס, שממנו יצאו המטוסים לתקוף את המסרות בישראל - הלכו ופחתו לאחר האירוע הזה במידה רבה גיחותיו של חיל־האוויר המצרי. הוא גם לא הוסיף כמעט לתקוף מטרות מצפון לתל־אביב. בגלל המחסור במטוסי קרב החלו המצרים לשלב יותר ויותר מסוסי הפצצה, ואף להפציץ ממטוסי תובלה מסוג דקוטה. אלה היו, כמובן, אסיים יותר וחסח־הגנה; מאידך, דווקא הפעלתם של מסוסים אלה על־יד׳ חיל־האוויר המצרי הוכיחה את המשך אוזלת היד החמורה של חיל־האוויר הישראלי בשלב זה של הלחימה: אפילו למטוסים אלה לא היה לו מענה - לא מסוסי קרב ואף לא נ״מ ראוי לשמו. יתרה מזאת, מערכת ההגנה של שמי המדינה היתה פרוצה לכל רוח. הצופים לא הבחינו בין ״עמית״ ל׳׳טורף״ )זע׳׳ט(, ומערכת הדיווח והבקרה בכללותה היתה רחוקה מכדי לאפשר אפילו שליטה מינימלית בתנועה באוויר בשמי המדינה. עד אז נמשכה פעילות נרחבת בתחום הרכש והגיוס הן באירופה הן בארצות־הברית; ובארץ - תוך מסה חיל־האוויר לקבלתם של מטוסי הקרב שנרכשו , כדי ההפצצות האוויריות - הונחה התשתית על־יד בצ׳כיה. 148 פרק ו 'הד ג׳ו 1948במאי 30-14 המניעים לגיוס האמברגו, ובעקבותיו המעקב ההדוק של הפכו על פניה את הנחתם היסודית של אהרן רמז וה״מן שכ מטוסים ככל הנחוץ מארצות־הבחת ולגייס צוותי־אוויר ללא הגבלה שם. לנוכח הקשיים הלכה ואפסה התקווה לרכוש שם מסוסים בכלל, ומסום׳ קרב בפרס. הציפייה שמסוסים אלה יגיעו לארץ עד בלית בחרה נאלץ מטה חיל־האוויר להטיל את כל ׳הבו על עשרת מסוסי המסרשמיס שנרכשו בצ׳כיה, והעברתם לארץ הפכה להיות המשימה העיקרית בפרק־זמן זה. לשם כך, כמתואר לעיל, נשלחו הסייסים הראשונים לקורס ההסבה על המטוס, ואהרן רמז, ראש המטה למן סוף מאי, ריכז בשלב זה את כל הפעולה לקליטתם של מטוסי התובלה, אשר הובילו בחובם את מטוס׳ הקרב. סייע לו בכך ה״מן שמיר, שהגיע באותה שעה מפעילות רכש וגיוס בת שלושה חודשים בארצות־הברית. גיבשו אהרן רמז וה״מן שמיר תוכנית נרחבת להקמת שורשי חיל־האוויר, כמתואר ארוכות בספרנו הכוח האווירי היהודי כבר באוקטובר עתה יכול היה ה״מן שמיר לדווח באורח בלתיאמצע׳ על כל הקשיים והמגבלות אשר הטיל הממשל האמריקני על כל הפעילות שנדרשה להקמת הכוח האווירי. בהיותו שם פגש רבים מבין כל אותם יהודים ולא־יהודים, אשר הציעו את עזרתם להקמת הכוח האווירי ולהפעלתו, וכך עמד מקרוב אחר המניעים העיקריים שהניעו את האנשים לעשות מעשה - למרות המגבלות החוקיות של צעד זה על־פי החוקה האמריקנית או על־פי החוקים של המדינות האחרות. חלק מאותם האנשים רואיין על־ידיו והספיק להגיע לארץ עוד קודם הגעתו הוא עצמו, וחלקם הגדול השתלב בקורסי ההסבה הראשונים על מסוס המסרשמיס. נבחן אפוא את המניעים של חלק מאותם האנשים, תוך ניסיון להתחקות אחר הגורמים העיקריים לתמורה שחלה בנושא זה - במיוחד למן מאי אין ספק שהגורם העיקרי לאותה תמורה, שחלה בפרק־זמן זה, ולהאצת תהליך הגיוס של האנשים היה מצבה הצבאי הקשה של ישראל אז: ההפצצות האוויריות החוזרות ונשנות על מרכזי האוכלוסייה, פלישת צבאות ערב לתחומיה, הלחימה בכל החזיתות והדיווח התקשורתי הנרחב שניתן לכל אלה במיוחד בעיתונות התקופה - כל אלה גרמו, מצד אחד, לזירוז הפעולה של שליחי הרכש והגיוס, שפעלו בכל רחבי תבל כמעט; ומצד אחר - והוא העיקר - לתחושה חזקה של הזדהות עם המדינה הנלחמת על חייה. בבת־אחת חזרו לתודעתם של חלק ניכר מהיהודים מוראות השואה ותוצאותיה. כך הלכה והתבססה לה החרדה, שאת ביטוייה אנו מוצאים בראיונות רבים של בני התקופה: שמא בכך תבוא סופית הכליה לכל העם היהודי, ומה שלא הספיק לעשות היטלר ב״פתרון הסופי״ הולך ונשלם במלחמתם של הערבים בארץ. הכרה זאת היתה הבסיס העיקרי לתנופת ההתנדבות, שבאה ליד׳ ביטוי במיוחד בפרק הזמן שלמן רבים מן היהודים, ששירתו בימי מלחמת העולם השנייה באירופה וראו במרעיניהם את זוועות מחנות 149 יואנ במלחמה לעצמאות הריכוז לאחר נפילת גרמניה, ובמיוחד אלה שלא השתתפו בפועל בלחימה בגרמנים, ראו בהשתתפות במלחמת העצמאות מעין כפרה ופיצוי. ״שרתת׳ במלחמת העולם השניה על אנית נפס בצי המסחרי״, אמר אחד המתנדבים מארצות־הברית, מוח גרינפלד, ״אך כיוון שלא נלחמתי פנים אל פנים בגרמנים, על אשר עוללו ליהודים, הרגשתי מעין מועקה ורגש אשמה. על כן, כשפנו אלי ממרכז ׳החלוץ׳ להתנדב לעליה ב׳ התנדבתי מיד. אמרתי בליב/ לפחות אעזור עתה מתנדב 2 להקים בית לאלה אשר ניצלו״ יהודי אמריקני אחר, ו׳ פח, ששירת כמום בחיל־האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה וביצע סיפר: ״בשעת כל טיסה מעל שמי האויב חשבתי רק על הכלואים שלמטה, ובזוכח את פחדם ועינו״הם, נתמלאתי אומץ. כשחשבתי על שמחתם שהיו שמחים לו ידעו שיהודי מכוון את המפציץ למול עיניהם, נתמלאתי שמחה. וכשראיתי• עם תום המלחמה, ׳שלדים מהלכים׳, כעסתי על עצמי שלא עשיתי יותר למענם. אז נדרתי לעזור להם בכל כוחות׳ לכשאוכל, וכשהגיעתני הקריאה להתנדב, אודה על האמת, שמחתי ג׳ו ל״בוביץ 3 על ההזדמנות שניתנה לי לכך׳׳ )מקלען אווירי מיוהנסבורג( הושפע גם הוא מן השואה: ״נולדתי בליוויאנה שם יהודי ידע מהי אנטישמיות. היתה לי תחושה חזקה שהיתה לנו ברית מצפונית עם ששת המיליונים שהושמדו באירופה הנאצית. זו היתה הזדמנות 4 הראשונה להלחם נגד עולם שלא דאג״ החינוך היהודי המסורתי והרקע הדתי היוו אף הם גורם שדחף אחדים מבין המתנדבים להגיע לארץ. אומנם רבים מהם התנכרו לגורם זה, אולם תוך כדי כך, בהרהור שני, זכרו כ׳ הוריהם או סביהם היו מסורתיים, ואף הביאום לבית־כנסת בימי ילדותם. דומה כ׳ אצל חלק מן המתנדבים היתה תחושה רדומה ועמומה של זיקה מסורתית ששרדה מימי ילדותם ונערותם, וזו נתחזקה בשעת מבחן. לחלקם עוררה מלחמת העצמאות את הגאווה הלאומית־היהודית שחתה חבויה בתוכם: ״יהודים סתם מצד אחר היו כאלה, שהעלו כגורם בהחלטתם 5 התעורר בהם לפתע, על אף ההתבוללות שהיו שקועים בה׳׳ להתנדב את האנטישמיות, שבה נתקלו במהלך חייהם; אומנם אף כאן היו שהתכחשו לקיומה, אולם נראה שהתכחשות זאת היתה רק בבחינת נט״ת־לב, שכן אף כאן בהרהור שני עמדו כמה מהם על גילו״ אנטישמיות כך, למשל, ליאו גרדנר, מראשוני המגויסים 6 שונים בחברה האמריקנית הלא־יהודית, שבה נתקלו במהלך חייהם של קבוצת אל שווימר, סיפר לימים אף הוא כ׳ נחשף לאנטישמיות במהלך שירותו בצבא האמריקאי: ״חתה אז אנטישמיות ולא רצו לראות טייסים יהודים... כשיצאתי מהמלחמה, חזרתי לעסקי התכשיטים שלי בלום 7 אנג׳לס, אבל לא היתה ל׳ מנוחה. כל העניין הזה עם אקסודוס ועם המחנות באירופה ועם היהודים שם....״ 150 MARK M. COOPERMAN ATTORNEY AT LAW SI CHAMBERS STREET NSW YORK 7. N. Y. WOUTN ft• t •M May IS, 1948 V.T. David Ben-Gurlon Premier & defense Minister Tel-Aviv State of Israel Dear slr! With the establishment of Israel as a legal entity, a certain group of men who are presently era- ployed by and have technical and expert knowledge of aeronautics, have approached me to act as a contact- man for their possible employment In the aviation industry in your country. Those mon are young and earning good sala- ries in the United States, but are adventurous and ambitious, and I believe that if an appropriate and substantial inducenont could bo offered t'uem, their services would be of incalculable aid and benefit to the defense and trade of Israel, I do not by this letter, intend to by-pass any particular New York agency, but reading from the papers that Moshe'Shertok Is with you in Israel, or do not want to lose any time in getting this communication to you. Appreciating a reply as conveniently a• possible, I am, Yours very *lncerely. מכתב לבן־גוריון מניו־יווק על המניעים להתגייסות לצה״ל י?׳ "החשיבה הגוהל׳ת" - ג׳ 3 אצל אחדים מהם היתה ההצטרפות למלחמתם של היהודים בארץ גם משום ביטוי והוכחה לאוכלוסייה הלא־יהודית שבתוכה חיו, כ׳ היהודים מסוגלים אף הם להילחם על זכותם להתקיים כעם חופשי בתוך גבולות מדינתו. כך, למשל, צ״ן נורמן מוניץ, מראשוני הט״טים שנטלו חלק במבצע ״בלק״, כ׳ הצטרף לפעולה ״משום שסוף סוף היהודים הופכים להיות אמיצים ונלחמים... הקמתה של מדינת ישראל היהודי בעולם. היה הבדל עצום 8 שהם ידעו שהיהודי עתה מסוגל גם להלחם, ולהלחם סוב״ אצל מתנדבים רבים היוו רקע ציוני בבית וחברות במועדון בתנועה ציונית מניע להתנדבות. סם לואים, למשל, נחשף מגיל צעיר לרעיון הציונות, ועם צעירים נוספים הקים ״חבורה של יהודים קשוחים״, שלחמה לכבוד חיפה פד ד ו ד בן ג ודי ון ואש פפשלת ישד*ל n א.פ.נ בהתחשב בחשיבות האויריה שלנו ברגע זה, הנני פרשה לעצפי להציע למפקדת האוידיה פופחה חשוב ופפורסם שיכול להבי* לפנגניז הטכני של האוידיה הצבאית והאזרחית תועלת ונה. פד הנוי הוכפלד, מהנדס האוידיה, נתין אפריקאי פנוי-יודק עובד נפשך הטכניות בבתי החרושת הגדולים לת׳גשית אוירוניט באירופה ואוצות הברית או ידו נים. ברצוני להזביד לבבי שבהיותי בניו-יודק בקיץ שנת היה לי הכבוד להכירו בפלון "פורסיין" שדרות הששים ובאותו פעפד, הכיר כבי גם את הנ״ל פר הנדי הוכפלד שהו* אחי. )אני חתני של הפנוח ר' יצחק ליב גולדברג ז״ל(. אחי הו* בן בעל פרץ ובו על בוריה. אחי *ינו פחפש פשרה גרידא, אל* כביר רצונו עכשיי להתפטר בולו לשרות העם בארץ. בדבר לפרטים על דבר קורות חייו, אני פוכן למסור לכב' באופן אישי ידיעות נוספות, בפקדה שכבי יוזיל להזפין אוחי לפטרה זו. בכל הכבוד *רנו-הוכפלד, פנהלכללי חרשת לבני סיליקס חיפה בע"פ, מכתב לבן־גוריון: ״כביר רצונו עכשיו להתמסר כולו לשרות העם בארך׳. גם צפורה פורת, שהגיעה לארץ במסגרת לימודיה, 10 לירושלים, ובחודש מאי הצטרף לשורות חיל־האוויר השתלבה בפעילות אגף המודיעין של חיל־האוויר, והיתה מהראשונים שעסקו באיסוף לצורכי המחקר ההיסטורי. כמתואר להלן, עמדה על הציונות כגורם הדומיננטי בשיקולים להתנדבותה: ״החלטת׳ לעלות ארצה ולהוציא לפועל את התורה הציונית בה חונכתי... ספגתי את האווירה הציונית בבית ובתנועה, ורציתי להוכיח שלא הפעילות הציונית בגולה היא העיקר, אלא ההגשמה, דהינו, העלייה״. כך הגיעה לשנת לימוד באוניברסיטה העברית בירושלים, ועם פרוץ הקרבות התגייסה לפעולה." מרביתם של המתגייסים הדרום־אפריקנים התגייסו ממניעים ציוניים, והצהירו על תחושות הסולידריות שלהם כלפי היישוב היהודי בארץ: ״ליבנו ומחשבותינו נתונים לישוב באו־ץ־ישראל - חזית המאבק היהודי. הנוער הציוני של דרום אפריקה יקה חלק לצד אחיהם בפלשתינה, לשרת, לבנות, ולהגן על ארץ־ישראל, סיריל שטיינברג מדרום־אפחקה הדגיש, כ׳ החלטתו להתנדב ״נבעה מהחינוך הציוני 12 המדינה היהודית״ 13 ומהרושם שקיבלתי מהטבח ביהוד׳ אירופה. הייתי מוכשר לשרת ולעזור לעמי״ 151 בקבוצות רחוב שהטרידו רבים הגיעו ארצה 9 יהודים כסטודנטים, שנסתייעו במלגות התנועה הציונית או במלגות ממשלת ארצותיהברית לחיילים משוחררים ממלחמת העולם השנייה, ועם פרוץ הקרבות בארץ התנדבו לצבא. אחד כזה היה סם קלאוזנר. הוא קיבל חינוך יהודי־ציוני, ולפני שהתגייס לצבא ארצות־הברית יצר קשר עם ארגונים ציוניים מקומיים, והתוודע לנושא העלייה. לאחר שחרורו מחיל־האוויר האמריקני, שם שימש מקלען ונווט, הגיע לירושלים כסטודנט באוניברסיטה העברית. בתחילת בפעילות להובלת שיירות ממטוסים קלים - למנ יונ במלחמה לעצמאות March 31, 19"+8 ואח 121 OIJ Mill R«ul (Vi lli Krtfe. Now Vint עיקרו של דבר: הגורמים הראשיים להתנדבות היו השואה, ובמיוחד תוצאותיה; החינוך היהודי והחינוך הציוני; ביטו״ אנסישמיות, שהיו פה ושם במהלך חייהם של חלק מהמתנדבים שהגיעו לארץ; ותחושת השותפות הגדולה שאחזה ברבים מהם - כ׳ שותפים הם לבניית אומה וליצירת מקום מבטחים לעם היהודי, שהמשך קיומו)כפי שהוכח בארץ( לא מובסח בשום מקום. לצד גורמים חיוביים אלה היו גם טעמים תועלתניים מובהקים, כמו משכורות גבוהות ותנאים טובים של שירות ושכר )כמו, למשל, מעמד מועדף בתעופה אזרחית של מדינת ישראל לכשתוקם(, שמשכו אחרים. גם היו שראו במלחמה הזדמנות להרפתקנות או לחזרה למקצוע הטיט שאהבו בעבר, או אף הזדמנות לברוח ממצוקות ההווה, שהיו נחלתם במקומות מגוריהם, כגון נישואים כושלים, פשיטות רגל, מצוקה כספית וכיו״ב. כך, למשל, העיד לימים ג׳ורג׳ ברליאנד, כ׳ עסקי המכוניות שלו נכשלו והוא הפסיד הרבה כסף. הוא בילה זמן רב במועדון טייסים ושם שמע כ׳ מחפשים טייסים, והמלחמה בארץ־ישראל היוותה אפוא עבורו הזדמנות לתעסוקה. באחת ההזדמנויות נפגש עם אשה מהסוכנות היהודית, וזו הציגה בפניו את אחד האנשים שגייסו לשירות. המשכורת שהובטחה לו היתה ורבים אחרים ניסו לגייס טייסים גם למלחמות אחרות שהתנהלו אז - כמו, למשל, ה״מלחמה עם הקומוניסטים בסין או המלחמה הפנימית ביוון. לא היה לו מה לעשות באנגליה, והוא אמר לעצמו ״לעזאזל... אם לא ימצא חן בעיני - אחזור. אלך ואראה מה זה״. הוא נטל אפוא את ציוד הטיסה שהיה לו, קצת ציוד איש׳, ולאחר 14 ראיון קצר הגיע לפריס עם זאת אין ספק, שרובם הגדול של המתנדבים לא הגיעו לארץ מטעמים אלה, ובמיוחד ש״כמעט כל המתנדבים מאנגליה ומדרום אפריקה הגיעו ארצה שלא על הוכחה 15 מנת לקבל כל שכר או פרס״ בולטת לכך, ששיקולי שכר לא היוו שיקול מרכזי בהחלטתם של מרבית המתנדבים מדרום־אפריקה להצטרף למאבק באוץ־ישראל, יכולה לשמש עדותו של לסל׳ שגם מדרום־אפריקה: במהלך טיסתו ארצה נכנם אליהם סם לואים, ששימש קברניט באותה טיסה, וביקש מהם לחתום על איזו פטיציה, שעיקרה לדבריו היה ״תשלום לצוותים - או משהו דומה... זה היה הדבר האחרון אולם, 6 שמשהו מאיתנו התעניין בו, כ היתה גם קבוצה קסנה של לא־יהודים שכירים בעלי מקצוע, שקיבלו שכר גבוה 17 על שירותם, וביניהם כאלה שהגיעו משוודיה Dear Robert, We have received three letters from you, for which we are very thankful. I have attended a Zionist Executive meeting, and listened to a man by the name of Daniel Levlne, who knows some- thing about Palestine's economical condition. He again assured us that a Jewish state will be created as of May 16th. How we can fight 30 million arabians is anothgj\..s.toIjf., ~ " I want to assume that a new miracle will take place, if our Jev/ish people can cross the Jordan and see a bush burning, and also see a Bamen hanged. Maybe this miracle will also take place. I have written you previously to please let us know your opinion as to what the condition is on the other side. Do you have any DP camps there? Did you see your cousins? Robert, I plead with you to please be discrete. Don't discuss your matters with anyone. You don't know who 15 who. Love from everyone, יוסף פ״ן לבנו רוברנ במלחמתה נגד הערבים. גורדון לווס, מתנדב לא יהודי מאנגליה, טען כ׳ ״שכירי החרב הגלויים בחיל־האוויר, כחצי תריסר בערך, היו הוא הגדיר את עצמו כמי שסובל מח״דק הטיסה: 18 גויים, רובם ט״ם׳ קרב. הם קבלו משכורות ענקיות...״ ״החלטת׳ כ׳ הגיע זמני להפוך לטייס קרב. היתה זו ההזדמנות האחרונה שלי להגשים שאיפה שנמנעה ממני לסלי ציין כ׳ ״הבחורים התגייסו, כיוון שהיו הרפתקנים, עדיין לא הסתדרו לאחר 19 במלחמת העולם השניה״ טריגו׳ )״טריג״( מסנג, פרוטסטנטי, 20 המלחמה... בסה״כ הם אהבו להילחם, ואת זה הם חיפשו בישראל״ 152 יקי "החשיבה הג 0 סרן לשעבר בחיל־האוויר האמריקני, הסביר מאוחר יותר כ׳ ״בשעתו הייתי צעיר מכד להצטרף למלחמת 21 האזרחים בספרד; ולכן הצטרף למאבק היהודי אולם נראה שגם אותם צוותיאוויר, אשר ציינו בדרך־כלל רצון עז להמשיך לטוס או חיפוש עבודה במקצוע זה כגורם העיקרי להתנדבותם )או התגייסותם( לחיל־האוויר, ציינו בדרךכלל גם את הזדהותם עם המאבק * טייס קרב לשעבר בחיל־האוויר הבריטי 22 של מדינת ישראל. כך, למשל, מתנדב לא־יהוד׳, בשם ליאו ממים ומדריך טיס בחיל־האוויר האמריקני, ציין: ״חשתי סימפטיה למטרת הדן לגבי קליפורד דנזל )״דני״( וילסון מקנדה, אשר שירת בעבר בחיל־האוויר הקנדי.** לדבריו, לבד מרצונו להמשיך ולעסוק בטיסה, כמו גם הרפתקנות לשמה, רצה לסייע ליהודים במלחמתם בארץ־ישראל. אותה עת עסקה העיתונות בהתארגנותם של צבאות ערב למלחמה ביהודים ובכוונתם להשמידם. הוא עצמו חש אהדה לבני העם היהודי נוכח השואה ונוכח העדויות לזוועה שהתרחשה, שראה במחנה ברגךבלזן שלושה ימים בלבד לאחר שחרור המחנה. עם זאת היו גם מתנדבים לא־יהודם, שהדגישו במיוחד את האידיאולוגיה - את היחלצותם מתוך הזדהות עם העם היהודי, העם הנבחר, ומאבקו על ״הארץ המובטחת״. כזה היה טד גיבטון מפלורידה, בנו של כוהן־דת בפסיסט׳, אשר גדל באווירה דתית רווית מסורת התנ״ך, והגיע לארץ ״בהשפעת כתבי הקודש ורוח הברית הישנה״. גם מרמלשט״ן ציין כ׳ סד גיבסון ״היה דתי בלים והוא היה רוצה לראות את ישראל 23 נולדת מחדש״ היה אפוא מגוון סיבות רחב, שהניע את המתנדבים להשתתף במלחמת העצמאות. אך אין ספק שהרעיון של תקומה לאומית והתקווה ליטול חלק בבנייתה של מדינה חדשה לעם היהודי, ששליש ממנו נכחד על־יד הנאצים בשואה במהלך מלחמת העולם השנייה, ונראה היה כאילו עומד הוא שוב בסכנת השמדה - הם הגורמים העיקריים לנחשול המתנדבים, אשר שטף את הארץ במיוחד בפרק הזמן שלמן המתנדבים, ציין לימים כ׳ ״שמענו על פרעות ומלחמות של יהודים וערבים. התחיל להיות אכפת ל׳ מה קורה שם. החלטת׳ שהדרך היחידה להחזיק בארץ היא להלחם ליאון פמקל באחד ממקורות התקופה נכתב: 24 עליה ולא לשאת ולתת על זכויות׳׳ אפשר לחלק את הרכב האנשים מבין צוותות האויר לשלושה סונים עיקריים: הסוג האחד ־ אנשים בעלי הכרה אשר הבינו את חשיבות השעה ואת גודל ההזדמנות אשר נתנה לעם ישראל לבנות את מדינתו, ונענו לקריאה ובאו. הסוג השני ־ אנשים אשר לא הצליחו ביותר בארץ מוצאם ונמשכו בעיקר אחרי ההבטחות הכספיות אשר נתנו להם. הסוג השלישי - היווה חבר אנשים רודפי הרפתקאות אשר כל הענין היה אצלם מבחינת ׳יספורט׳י ושעשוע אגב עזרה לעם. שני הסוגים האחרונים הס שהיוו את מרבית 25 האנשים * הוא היה בנו של 1941/2 ** נסיונו הקרבי של וילסון ממלחמת העולם השנייה הסתכם בחמש שנות שירות בחיל־האוויר המלכותי הקנדי. הוא הסיס גם ספיספ״רים במסגרת כנף והפלה אחת של מסוס ה״נקל־איל. נ 153 CVOIODD איונ במלחמה לעצמאות גשו אווירי דברים אלה נכתבו בדצמבר פעלו במסה הלהק לתובלה אווירית. ככל הנראה הדברים משקפים בעיקר את מניעיהם של רוב לעצמאות האנשים אשר שירתו בלהק, וכמובן את נקודת ראותם של פליגלמן ופלדמן. שניים אלה נאלצו לספל בבעיות הקשות שהתעוררו חדשים לבקרים עם חלק ניכר מאלה ששירתו בלהק - במיורוד במהלך התקופה בה נכתבו הדברים, עת עמדה המלחמה על סף סיומה. עם זאת, לאור המקורות הרבים אין ספק שלא כך היו פני הדברים: לא אצל אלה ששירתו בתחילה בלהק לתובלה אווירית ופעלו להעברת מסוסי הקרב מצ׳כיה לארץ במסגרת מבצע ״בלק״, ולא אצל אלה שהתנדבו לפעולה בחיל־האוויר - במיוחד במהלך חודש הלחימה הקשה ביותר שלמן הוא הנכון. רוב המתנדבים שהגיעו באותו פרק־זמן, ואשר פעלו הן במסה חיל־האוויר והן בס״ כל אלה אשר אכן הטביעו את חותמם בתהליכי בנייתו והפעלתו המבצעית, פעלו מסעמים אידיאולוגיים בעיקרם. כאלה היו כמעט כל אלה אשר השתלבו, כמתואר להלן, בקורם׳ ההסבה הראש המסרשמיס. אמברגו: ״אפשרות לרכוש אוירונים ותותחים אנ האילוצים בזירה המדינית המשיכו להשפיע בעיקר על כל פעולת הרכש, ופחות על פעולת הגיוס. אין ספק המתנדבים )עובדה 1 שהגבלות החוק מטעמן של המדינות, שמהן באו חלק מהמתנדבים, הובאו בחשבון על־יד היא, כמתואר להלן, שהתעוררו בעיות לגבי השבועה לצה״ל(. עם זאת כמעט ואין מוצאים בין העדויות הרבות, שגורם זה מנע את התנדבותם או שנלקח כגורם כל־כך מכריע. לעומת זאת היתה למגבלות המדיניות, ובמיוחד לאמברגו, השפעה מכרעת על כל פעולת הרכש, ושליחי הרכש נאלצו להתמודד עמן בדרכים שונות ומגוונות, כמתואר להלן. בישיבת הממשלה ב־ פנייה מסעם משרד החוץ ״לממשלת ארצות־הברית ובקשנו אפשרות לרכוש אוירונים ותותחים אנטי־אויר״ם״; אולם עד אז, לדבריו, טרם התקבלה כל התייחסות לפנייה, ורק הוסבר ״שכל ענין האמברגו עומד לדיון וההחלטה תתקבל בימים הקרובים״. שרתוק היה סבור שיש לפנות שוב ולהדגיש כ׳ ״המצב חמור ואנו מותקפים באופן אולם, באותו הדיון הביע בן־גוריון ספקנות רבה באשר לסיכוי לקבל סיוע מארצות־הברית, וגילה עניין 26 חריף״ בקבלת סיוע מברית־המועצות. לדבריו, אומנם ״אין לנו דרך ישירה למוסקבה, אבל יש קשר עם אחד מציריה. ואכן אליהו אפשטיין )אילת(, ציר ישראל בוושינגטון, פנה שוב למחלקת המדינה 27 פנו אלי בבקשה לרכוש ״מטוסים ותותחים״ - אף שהיה סבור שכיוון שסוגיית האמברגו בעיון, לא תוחזר לו כל תשובה עד שלא תתקבל החלטה כללית על ביטול האמברגו. שרתוק ביקשו לפנות לשם שוב, וכן לפנות גם ״לצירות הסוביסית בואשינגסון״, שאתם יש לו ״קשרים קרובים״, ולברר ״האם הממשלה חסוביטית מוכנה לאפשר לנו להשיג מסוסים ותותחים״. תוך כדי כך הועברה הפנייה גם לד״ר חיים ויצמן, והוא התבקש להעלות אותה גם בשיחתו עם נשיא ארצוודהברית, הרי טרומן. שרתוק הביע את אמונתו ״שזה 28 יעמוד במרכז השיחה״ מימין לשמאל: שר אהוד אבריאל. 154 יקי "רוזש׳בה הגורלית" - גיוס והסבה, רכש והעברת 0 כעבור שלושה ימים סקר משה שרתוק בפני חברי הממשלה את המשך ההתרחשויות בזירה המדינית עד אז הודיעו על הכרתן במדינת ישראל המדינות הבאות: ארצות־הברית, ברית־המועצות, פולין וגוואסמלה; למרות הסיוע הציבי - ״מציכיה עוד לא הגיע דבר״, לדבריו. בה־בשעה מוקדה הפעולה בהחשת ״ההכרה הצרפתית מפני שזו מעצמה השולחת קרנה לפינות שונות של אירופה המערבית״. היה שם דיון בבעיה זאת, אולם ״לא הגיעו לכלל מסקנה״. שרתוק הניח ש״יתכן שהדברים מתעכבים בגלל לחץ האנגלים והדיונים במועצת בעקבות הכרתה של ארצות־הברית בישראל מונה אליהו אפשס״ן )אילת( לציר ישראל בוושינגטון 29 הבסחון״ ומיד התבקש לפנות לסטייט דפרטמנט ולבקש אפשרות לקנות מטוסים ותותחים הוא ענה שמילא את ההוראה הזאת אבל כיון ששאלת האמברגו נתונה עכשיו בעיון הוא סובר שלא יקבל תשובה עד שלא תתקבל החלטה כללית על ביטול האמברגו לפני יומיים טלגרפתי לו שוב שיפנה וישאל אם אפשר לקבל תשובה, הן או לאו, ושיפנה בשאלה זו גס לצירות הסוביטית בוואשינגטון שיש לו אתם קשרים קרובים האם הממשלה הסוביטית מוכנה לאפשר לנו להשיג מטוסים ותותחים. לגבי השיחה של דייר ויצמן עם טרומן טלגרפתי לו 30 שאני מאמין שזה יעמוד במרכז השיחה מצד הד״ר ויצמן בעיית האמברגו היתה אפוא על סדר־היום והעיבה על מאמצי הרכש בארצות־הברית. זרועות הממשל השונות בה הקפידו לאוכפו, והכבידו במידה הולכת וגוברת על פעולתם של שליחי הרכש בארצות־הברית תחת ריכוזו של טדי קולק. כזכור, כבר לאחר התמוטטותה של התוכנית לרכישת נושאת המטוסים ״אסר הפסיק יהודה ארזי את פעילותו בארצות־הברית ועבר לפעולה באירופה, שם המשיך להיות מעורב בפרטי הפעילות המתרחשת בתחום האווירי. באירופה המשיך לסייע כ״קונסול״ לקידום הפעולה האווירית - כאותם ״קונסולים״ אשר פעלו בשדה התעופה בתל־אביב עבור סיוע אווירי ליישוביהם המנותקים. בפגישתו של יהודה ארזי ב־ מחוסר כסף״; לדבריו רק בכך תלוי המשך הפעולה, והוא יכול להזיז ״כל הכנפי• - קומפלט״. מאירוב הבטיח לו לדבר עם גולדה מאיר )מאירסון( כדי שזאת תעביר את בה־בשעה דיווח סד׳ קולק, האחראי על כל פעולת הרכש 31 הכסף הנחוץ לפעולה בארצות־הברית, על הפעולה שנעשתה עד אז, וגם על־כך שקיבל ״ ] [1 של אלון ו( רוצה לשלוח מחרתיים מהדרום 100,000 לארנון. חלקים רזרביים כלולים במחיר ומובטחים 2 2 בהחלט לסכינים. אותם צריך יהיה לשלוח בצורה דומה לזו שנשלחים הסכינים. כאי יעלה שבוע ימים יוכל לשלוח. התכנית של כל מליון. 155 ממטוסים קל׳מ - למטוס׳ קרב והפצצה א יונ במלחמה לעצמאות מאירוב סיכם את הדברים באומרו כ׳ אישר ״כל התכנית בתנאי שתהיה תחמושת מספקת ובית חרושת 32 או בתי חרושת להבטחת החלקים הרזרביים״ סדי קולק הצביע אפוא על הכוונה לשלוח לארץ את המטוסים שנרכשו בארצות־הברית ״בצורה דומה לזו שנשלחים הסכינים״ - הם מטוסי המסשרמיט שנרכשו בצ׳כיה, ואשר לגביהם נמצאה כבר הדרך להטסתם: מפורקים בתוך מטוסי התובלה. הלחץ שבו היו נתונים פעילי הרכש באירופה בכלל, ובצ׳כיה בפרט, להחשת מטוסי הקרב ושאר מטוסים בא ליד׳ ביטוי יומיומי, ואפילו כמה וכמה פעמים ביום, במברקים ובפתקים שהגיעו אליהם ממרכזי הפעולה בארץ, ובראשם מבן־גוריון עצמו. עד כמה חמור המצב בארץ הם יכלו לשמוע בעצמם במהדורות החדשות ברדיו ולקרוא בעיתונות היומית הבינלאומית, שכתביה דיווחו מכלי ראשון: הכתבות והתמונות על ההרס של הרכוש והפגיעה בנפש הגיעו באותו זמן לכל מרכזי הרכש. ״אילו היו לנו עשרה מסרשמידטים, היינו גומרים את הענין״ ב־ באירופה, כ׳ ״היום בפעם הראשונה התחילו מפציצי האויב ממטירים ממכונות ידיה ברחובות העיר. אני מעריך הימצאותם של מטוסי קרב בצ׳כיה הוסיפה אפוא 33 כי נוכחו שאין לנו מטוסי־קרב ואינם חוששים לתגובה״ גם איזה תסכול נוסף, והדרישה מפעילי הרכש היתה להחיש מהר ככל האפשר את העברתם. הדיווחים מהארץ בדבר פעולות חיל־האוויר המצרי ותחושת חוסר־האונים של מדינת ישראל באותם ימים תרמו ללא ספק אף הם לאותו גל של התנדבות של יהודים ולא־יהודים, אשר באו להשתתף במלחמה בכלל, ובפעילותו של חיל־האוויר בפרט. ואכן, שליחי הגיוס והרכש במדינות השונות הכפילו ביתר־שאת את מאמציהם, ביודעם כ׳ הסיכויים לעמידתה של מדינת ישראל תלויים במידה רבה גם בתוצאות פעילותם. לימים כתב שאול מאירוב: ״חשנו בעליל כ׳ 34 בהצלחתם - או חלילה בכשלוננו - תלוי גורל המערכה בארץ, מערכה לחיים ולמוות...״ הימצאותם של אותם מטוסי קרב בצ׳כיה, העתידים להגיע לארץ, נסכה תקווה בלבם של מקבלי ההחלטות בממשלה הזמנית, במטכ״ל ובמטה חיל־האוויר, שתוך זמן קצר עתידים מטוסים אלה להפוך את הקערה על פיה; אולם תקווה לחוד - ומציאות לחוד. הזמן חלף, ההפצצות נמשכו - ואף מטוס קרב אחד לא הגיע לארץ. בן־גוריון החליט אפוא להסיל את כל הפעולה להבאת מטוסי הקרב על אליהו סחרוב )שכונה בשפת־קוד ״מתי״(, אשר שב לארץ משליחות ״תעש״ בארצות־הברית. ב־ מיוחדת להחיש ככל האפשר הבאת מטוסים מאירופה ואמריקה ועליך להעמיד לרשותו מאירוב קיבל 35 כל החברים הפועלים בשטח זה. הודענו לאליהו סמכותך העליונה׳׳ את הידיעה בקורת־רוח רבה, ובמכתבו לארץ ב־ 36 רוח לבואו של סחחב לריכוז עניני ש.א. הכרחי שלעזרתו יעמידו מומחה טכני חשוב״ אולם יציאתו של סחרוב התעכבה: מפאת ההפצצות האוויריות הושבתה תנועת המטוסים לארץ, והוא המתין למטוס כלשהו שיגיע לארץ. לבסוף נמצאה עבורו טיסה, והוא יצא לצ׳כיה. בהגיעו לשם סיכם עם אבריאל ובריגר את הצורך בהיערכות להטסת מטוס הקרב בתוך מטוס הסק״מסטר, אשר השתלב עד אז במבצע ״בלק״ בהטסת אמצעי לחימה מאיאצ׳יו בקורסיקה. צוות הרכש בפראג החל בסידורים ובהכנות לקראת בואו של מטוס הת!בלה, ומטוסי המסרשמיט הוטסו מבית־החרושת בעיר ברנו אל שדה התעופה בזאטץ. אליהו סחרוב 156 י?׳ "החשיבה הגורלית 5 ב־ *37 ב־ ההוראות לקשר עם המטוס, אותות הקריאה וסימני הזהות של המטוס נקבעו אף הם, כמו בכל שלוש הטיסות ואכן, ב־ 38 הקודמות, על־פי תוכנית ״יקום פורקן״ אולם 39 התובלה בעקרון ב־ מועד הגעתו נדחה שוב ״בגלל קלקול כדבריו של בריגר. ב־ 40 במוסור״ הודיע בריגר לרמז כ׳ המטוס יגיע רק ב־ להכין ציוד מתאים, הכולל גם מנופים לפריקת המסרשמיס. הוא ציין כ׳ משקל סק״מס של המטוס אלחוס׳ י ג.מ.ת׳׳. בה־בשעה הלכה וגאתה בארץ הציפייה לבואם של מטוסי הקרב. בישיבת הממשלה באותו יום עדכן בן־גוריון את השרים על אודות קרבות הקרקע בחזיתות הצפון והדרום ופעילות שאר מטוסי חיל־האוויר, והוסיף גם לגבי ההתפתחויות בחזית הרכש והגיוס: היו לנו תשעה אוירונים כבדים מרחיקי טוס. אחד מהם נתרסק. אתמול הגיעו שנים מהם והביאו אוירון קרב.)**( הם יצאו חזרה לאירופה להביא מסרשמידטים. הבוקר נתקבלה ידיעה שהם נעצרו בסיציליה. אני מניח שהם ישוחררו ־ היחסים עם הממשלה האיטלקית טובים. יש לנו עוד מהסוג הזה באירופה. יש לנו אוירוני קרב בארצות שונות. שאלת הבאתם היא שאלת חניית בינים. כל עוד אין חנייה כזו יצטרכו להביאם מפורקים... מכסיקו רוצה לעזור לנו, אבל אינה מוכנה לטפל בסכומים קטנים. אין לנו די מהנדסים מומחים להרכבת אוירונים. באירופה יש שלושים אמריקאיים מומחים; באמריקה יש מומחה גדול. אין ספק שאילו היו לנו עשרה מסרשמידטים, היינו גומרים את הענין. המצרים אינם יכולים לעמוד בפני פגיעה. טור גדול ברח ממגיני כפר קטן, השאיר 42 נשק רב. אנו מתכוננים להפציץ את ריכוזי האויב למחרת השר א׳ ציזלינג אמר בעניין זה דברים החלס״ם: ״הימים הם חמורים מאוד וכל פעולה צריכה להיעשות עכשיו בן־גוריון הרגיעו שאכן העוסקים במלאכה עושים כל אשר 43 בטמפו כזה שיבטיח כ׳ מצדנו עשינו הכל...״ לאל ידם. עם זאת הצביע על אותה חרושת שמועות, המתפרסמת בשמם של אנשים שונים בדבר אפשרויות רכש שונות - בעוד שהמציאות טופחת בסופו של דבר על הפנים: תחנת קרקע קבועה המשדרת אותות זאת טעות. הכוונה למסוס 157 00 איונ במלחמה לעצמאות סיפרו בשם אנשים שחזרו ממזרח אירופה, שממשלות ציכיה, ופולין מובנות לתת אוירונים אם יפנו אליהן בשם ממשלת ישראל, בקשתי לדעת עד כמה יש לדבר יסוד, הביאו אלי את האיש שבשמו סיפרו את הדבר. האיש אמר לי שהוא היה בפולין ובציכיה דיבר עם איש התופס מקום חשוב, פולין מוכנה לתת לנו מזון, בעיקר חיטה מדנציכ תמורת דולרים או מצרכים, שצריכים לשלם עבור בדולרים זה הכל. בכוח הרצון שלנו הופכת חיטה לאוירונים, רוסיה היא מדינה אדירה נם אם אין לה הרבה בשבילנו הרי מה שהיא יכולה לתת זה הרבה מאוד. שלושים אוירונים 44 היו משנים את כל המצב בה־בשעה התנהלה פעולה קדחתנית לרכש מסוסים באירופה. סיכויים הסתמנו כל העת, אולם עד מימונם היה המרחק רב. באותו יום שנרכשו בארצות־הברית והחלו להגיע לאירופה, והן באשר לסיכו״ הרכש של מטוסים אחרים שם. לדבריו, בהיות צוות מסוס הקומנדו במילאנו, ״הודיעו שנוסעים לקסינר, והדבר אף התפרסם בעיתונות השווייצית. הם גם הזכירו את ״קלמך, היא איאצ׳י ״לא יוכלו לעבור בקפיצה ישרה לארנון ביכולתם״. על־פי התוכנית, ציין אבריאל, מיועדים לצאת למחרת שני מטוס׳ קומנדו: ״באחד סכין בשני תחמושת מספת לסכינים״. בה בשעה הפעילו גם מטוסי דקוטה צ׳כ״ם להטסת אמל״ח, ולדברי אבריאל - על־פי הודעה שהגיעה אליו נכון לאותו יום בשעה את ״סמר 45 מחיר כל נסיעה ב־ שלושה מפציצי הליפקס )מטוס ארבעה מנועים( בסכום של עם ״מוטורי רזרביים וכל הזיון והתחמושת״. אותה שעה עמדו המטוסים בשוו״ץ )ב׳׳ברג״(. באותו יום בשעה כעבור כשלוש שעות 4619:20 באותו יום כתב אבריאל גם על הצעה נוספת לרכש מסוסי מוטקיטו, כ׳ הבחורים שעמם נועץ מעדיפים אותו על־פנ׳ ההליפקס. אולם רכישתם של אלה היתה כרוכה בכמה קשיים: כל מסוס הצריך צוות של שבעה אנשים לשם הפעלתו המבצעית )טייס, ט״ס־משנה, מכונאי וארבעה ״קלעים״(; מטוסי מוסקיטו אלה היו ישנים, לא השתמשו בהם, היה צריך לבודקם, וגם לא היה ״ברור אם ׳מסרום״; ואילו את מטוסי ההליפקס, חזר וציין אבריאל, ״אפשר לרכוש מיד. מעבר לכך הוא התייחס לצורך ״ללחוץ על יורם 47 חניה״, ואף צ״ן כ׳ לשם כך בדעתו להגיע לשם מטוס הקרב הראשון מגיע לארץ ההצעות לרכש מטוסי קרב והפצצה היו אפוא תלויות לעתים על בלימה, מבוססות יותר על הערכות - ופחות על עובדות, והלחץ מהארץ לנוכח המשך ההפצצות האוויריות הלך וגאה. בארץ המתינו להגעתם של מטוסי המסרשמיט. ואכן, ב־ שהשתתף עד אז במבצעי ״בלק״( עקב התחייבויות קודמות של צוות המטוס לביצוע טיסות במסגרות אחרות 158 יקי ''החש׳בה וזג 0 v• ו־ו י; י 6 ן J>*CvS **ן י• :-'!"־׳ י . ץ HOTEL. PA A12 PR AHA. ׳־ שעליהן התחייבה החברה קודם לכן, הגיע סוף־סוף המטוס מפריס לזאטץ, מוכן להטיס את ראשון מסוסי הקרב של מדינת ישראל. מיד עם הגיעו החלה בדיקת האפשרות להעמסת חלקי מסוסי המסרשמיט בתוך המסום. כבר קודם לכן הודיע פנחס בךפורת, ״שכל יחידת משלוח של סכין משקלה לערך * ואלה הועמסו על לוחות עץ אשר הונחו על רצפת המטוס. המדחף, הכנפיים ושאר 48 הקרב לשש יחידות היחיד ולא חלקיו השונים של מטוס הקרב. אולם הכנסת גוף המטוס לא עברה בקלות: מחשש לפגיעה במטוס התובלה או במטוס הקרב עצמו היה צריך לנקוט במשנה־זהירות בשעת הכנסת המטוס. לשם כך הפכו הצ׳כים את המסרשמיט על גבו, הפכוהו כשזנבו קדימה - אך לא הצליחו להכניסו לתוך הסק״מסטר. לבסוף הוכנס גוף המטוס כשזנבו .. ... . .....>:,;.־••: ..,..., If • «/. £«« • 4׳׳•/'י fy.TK• vyrf A;C4 ' tfy r fjj •i>f to ).? .. ־־׳ l£>• t JM/to* Mil •)" ׳?,צ k » Mr ft* f •fr ״־ףr •־ ;• יי * היחידות פורטו בדברי בן־פורת: א. אורך ג. אורך 159 OIODD יו.״נ במלחמה לעצמאות שקטים״. בניגוד למה שנאמר בספרים קודמים, לא יצאו עד אז המומחים הצ׳כים להרכבה. אלה, לדברי סחחב, 51 יועדו לצאת יותר מאוחר - ״בכלי שיביא אתו מכין נוסף״ למרות הרצון להפעיל במהירות את מטוס המסרשמיט להגנת שמי המדינה ולהשגת עליונות אווירית, הדגיש סחרוב במכתבו לרמז: ״יודעי דבר כאן מזהירים אותנו מפני הפעלת סכין אחד בודד ולדבריהם היחידה האופרטיבית הקטנה ביותר היא של שני סכינים, אולם יחידה של שלושה יעילה יותר וצופנת בתוכה אפשרויות יותר רבות של תמרון ולהט׳ קרב״. דברים דומים שמע בךגוריון גם מפי מפקד חיל־האוויר, ישראל זבלודובסק׳. זה דיווח לו כי על־פי דבריהם של שני הטייסים אשר באו במטוס הסק״מסטר, אין מטוס המסרשמיס ״יכול יתרה מזאת, אף המשך הטסתם של 52 לפעול יחידי״, וכי ״המסרשמיט לדברי הסייסים, נופל מהספיטפ״ר...״ מסוסים אזרחיים, העתידים להירכש בחוץ־לארץ, הושפעה מקצב ההצטיידות במטוסי הקרב, כפי שבא הדבר ליד׳ ביטוי בדבריו של סחרוב. זה המליץ שלא להטים מטוסים אזרחיים לארץ ״כל זמן שלא יגיעו מספר סכינים בכדי להגן עליהם״. על־מנת להחיש את הטסתם של מטוס׳ הקרב המליץ להקצות לשם כך את כל חמשת 53 מטוסי הקומנדו - ״באם הנסיון הראשון ״כל עוד שאין אנו שולטים באויר״ הגעתו של מטוס הקרב הראשון הפיחה תקווה גדולה בלבם של כל אלה שנטלו חלק בפעולה. הם ראו בה את ראשיתו של המפנה לגבי המשך פעולות ההפצצה של חיל־האוויר המצרי, העתיד להתחולל עם הגעתם של שאר מטום׳ המסרשמיס. מעבר לכך כתב סחרוב: ״היות ונסללה הדרך לשלוח המסרשמיסים נכנסו כאן המשא ומתן לקנית מספר נוסף ויש לנו תקווה לקבלם בקרדים לצפת. אין סיכוי להשיג ממקום אחר כלים מטיפוס זה באופן מיד׳ עלינו להביא בחשבון שבלי מספר ראוי של כלים מטיפוס זה לא נוכל להבסיח את 54 מקומות החניה ואת הכלים האחרים״ עם זאת היה ברור הצורך הדחוף בהחשת קצב הטסת המסרשמיטים. אומנם המסרשמיט הראשון שהובל לעקרון פורק ממטוס הסק״מסטר תוך שעתיים בלבד, אבל בזאסץ נערכו לשלוח שני מסוסי מסרשמיס ללילה )הדבר היה תלוי כמובן, גם בקצב הגעתם של מסוסי הקרב מבית־החרושת לזאטץ, פירוקם והעמסתם(, לשלוח עמם את הציוד הנלווה אליהם, לדאוג שאחד האנשים ילמד את ״דרכי ההפעלה והשימוש בפצצות״; ועם כל מטוס - לשלוח את הטייסים שהשלימו את ההסבה על המסרשמיט. מכיוון שהיה ברור שלא ניתן להסתמך רק על פעולתו של מטוס הסק״מסטר החמר, הוחלט לשלב בהטסה גם את מטוסי הקומנדו, אשר כזכור, כבר ב־ 55 נרכשו בארצות־הברית והיו בנקודות שונות בדרכם משם לארץ הקומנדו לעקרון, ולמחרת - כדבריו של ר״ קורץ, אחד הטייסים של מטוס׳ הקומנדו - ״בלי מנוחה והפוגה המראנו... לפני עלות השחר, וטסנו לקטניה... נשארנו במשך הלילה ואח״כ המשכנו לצ׳כוסלובקיה״. ואכן, 56 כבר ב־ לאחר העמסתו הראשונה של מטוס המסרשמיט על הסק״מסטר, ״שהיתה כרוכה בקשיים בלתי משוערים״, כדברי סחרוב, ״נעשינו ׳מומחים׳ למלאכה זו ושכללנו את שיטת הפירוק של הסכין ודרכי ההטענה - והענין הולך למישרים״. זאת ועוד, מטוס הקומנדו, ששימש להטסת מסוסי המסרשמיס, התגלה כמתאים יותר לכך אף ממטוס הסק״מסטר, כיוון ש״הדלת שלו רחבה למדי ונמצאת בקטע נוח של גוף האוירון״. לפיכך, על־מנת לזרז ככל האפשר את הטסתם של עשרת מטוסי הקרב שנרכשו, ביקש מחרוב מ׳׳הלל״)ישראל גלילי( ומ״ישעיהו״ )אהרן רמז( להפנות את כל מטוסי הקומנדו שנרכשו בארצות־הברית לזאטץ - ולא לארץ. עם זאת היה ברור, שכל עוד לא מסוגל חיל־האוויר להגן על שמי המדינה ולא הגיע לעליונות אווירית, לא יוכל גם להגן 160 והעברת ׳כש ד room OIM -י?׳ "וזחש׳בה וזג 0 על מסוסי הקומנדו, החשופים ׳לעליונותו המוחלטת של חיל־האוויר המצרי במיוחד. לפיכך הסתמכו על פעולת מסוסי קומנדו המגיעים לארץ עם חשיכה, וממריאים ממנה עם עלות השחר. סחרוב ביקש להעביר את מטוס׳ הקומנדו לזאסץ דרך איאצ׳יו שבקורסיקה - ולא דרך קטאניה שבסיציליה - על־מנת למנוע, כדבריו, ״צרות מיותרות״. איאצ׳יו שימשה כנקודת הניתוק של המטוסים שנרכשו מפיקוח התעופה הבינלאומי, והיתה עדיפה על קטאניה, שבה עוררו השלטונות האיסלק״ם בעיות. פרט לכך היה בשדה התעופה איאצ׳יו הסכם עם מפקד השדה, ולפיו היו מסוסי הקומנדו מתודלקים באמצעות ״מכתבי זיכוי״, ואכן, 57 אשר שולמו על־יד׳ נציגי הרכש בצרפת בעקבות בקשתו של סחרוב כתב ב־ ה״מן שמיר, שקודם לכן היה אחראי לכל פעולת הרכש והגיוס בארצות־הברית, לדני אגרונסק׳, שמונה לאחראי לכל פעולת מסוסי התובלה שהיו אמורים לעבור דרך איטליה או סיציליה: כמה דודגיים הקדילקים אפשרות לרכוש שסף... שוימר ואנשיו באמריקה דרושים כאן מאד. מה 58 מעשיהם עכשיו בקשה דומה הפנה סחרוב גם לטדי קולק )הוא עצמו נכח בארץ עת החלו ההפצצות של חיל־האוויר המצרי על תל־אביב, והיה מודע אפוא היטב לצורך הדחוף במטוסי קרב(. קולק ביקשו להמתין כמה ימים עד שישלח אליו גם את מטוס הקונסטל״שן, שכזכור נרכש בארצות־הברית, ״עד אשר תתבהר האפשרות של קניית מפציצים שם למען יוכל להוביל כמות גדולה של תחמושת ופצצות למפציצים אלה״. לבסוף הוסכם שאם תהיה השהיה נוספת בקנייה שתוכננה, לא ימתין שוב, אלא ישלח את הקונססל״שן. על־פי שיחתו עם 59 קולק הבין כ׳ באשר למטוסים האחרים אשר נרכשו באמריקה - קשה לשחררם עקב האמברגו האמריקני שני מטוסי קומנדו ראשונים, מוטסים על־יד לארי ראב וחי קורץ, הגיעו לזאטץ ב־ שולבו בהססת מטוסי הקרב. כיוון שלא היה ניתן להטים מסוס מסרשמיס שלם במסום הקומנדו, חולק מסוס הקרב בין שני מטוסים: באחד גוף המטוס, ובשני המדחף, התחמושת והפצצות למסרשמיט. במטוסו של ראב )כשגוף מטוס הקרב תקוע בגבו( היה גם לו לנארס, אשר הספיק לסיים עד אז את קורס ההסבה. למחרת העמיסו על מטוס הסק״מסטר )אשר חזר בינתיים מהארץ( עוד מסרשמיט אחד, ובכך הגיע מספרם לשלושה. למרות המיכון מבחינתם ניאותו הצ׳כים לשלוח לארץ בתוך הסק״מסטר גם חמישה מומחים מקומיים צ׳כים,* ״שינהלו ויפקחו על ההרכבה של הסכינים״. במשא־ומתן שניהל פליקס עם הצ׳כים נקבע, שכל אחד * מנהל הקבוצה היה ״ ראש אגף המנהלה במסה חיל־האוויר אל האגף לתובלה אווירית ב־ החוזרים לצ׳כיה. הקומנדו באיאצ׳יו. , המכונאי ד״ב קוק מספל באחד ממטוס 161 במלחמה לעצמאות ייי״ ממטוסים חלים - למסוס׳ קרב וההצעה מהמומחים יקבל מיידית עבודה שלהם נחשב ל־ עם כל מה שמצטרף... ואנו המשלמים״. גם הבישה ישולם עבורם בצ׳כיה, וכן יקבלו ״במקום שימצאו עד 2.50 ״אפשרות תנועה ועזרה רפואית״. באשר לפיצויים, נקבע כי ״במקרה של מוות נשלם ו מיליון קרונות צי במקרה של אינולידיות שלמה נשלם במברק לרמז ביקש סהרוב שיעמידו לרשותם מהנדס דובר צ׳כית כמתורגמן, 60 צ׳ ועד לריפוי וידאגו לכך שירגישו עצמם ״כמו בביתם״. הטכנאים הצ׳כים של בית־החרושת הגיעו לארץ רק כעבור יומיים, ב־ 61 לסחהב בשדה עקרון נערכו לקבלת המטוסים, אבל אלה לא נחתו על־פי המתוכנן. מפאת מזג־אוויר ״רע התעכבו מספר כלים ונשארו תקועים בדרך, מבלי שתהיה ידיעה מדויקת על מקום המצאם״, ובריגר ביקש מרמז ואכן, ב־ 62 להודיעו איזה מהמטוסים כבר הגיע לעקרון הקומנדו הגיע אחרי הזריחה וללא הודעה מוקדמת על האיחור הרב של בואו. לדבריו, ״בדרך נם נמלס לפני שהגיעו אוירוני האויב״. לפיכך חזר רמז והדגיש, כ׳ ״אין להביא אוירונים באור היום בשום פנים כל עוד שאין 63 אנו שולטים באויר מציאות זו, שבה מסתובבים מסוסי חיל־האוויר המצרי באופן חופשי בשמי תל־אביב ללא שום חשש, והיעדר היכולת להגן על שמי המדינה, היתה הרקע לתוכנית סחרוב ״להוציא מכאן מפציצים כבדים )כמובן בתנאי שנשיגם בימים הקרובים( ולהפציץ מטרות שונות בארצות האויב על מנת שירדו אח״כ בארץ״. יתרה מזאת, לדברי מחרוב, גם אם ״יחזרו המפציצים הנה על כף. אהוד אבריאל כבר כתב לארץ על תוכנית זו. גם שאול מאירוב הציע, כ׳ אם ״רכשו מסוסי הליפקס או מפציצים אחרים — יופנו קודם הגעתם לארץ־ישראל ל״ביקור יסודי בגושן 64 למחרת יש להכין את הסכינים לתגובה ואת ה בישיבת הממשלה ב־ המדיניות, שהעיבו על הפעולה באותו תחום: הציוד האוירי שלנו גדל קבלנו שלושה מסרשמיטים לילה לילה הגיע מסרשמיט מחר יהיו חמשה באו אתם מומחים והם מרכיבים אותם. אס הכל ילך כשורה אזי בעוד שבעה ימים יהיה מצבנו מבחינת הציוד שונה בתכלית. השאלה העיקרית היא לעמוד עד אז עצם הדבר שהמצב באויר הוטב בכוח אם כי עוד לא בפועל זה כבר משהו... מהפעולות האויריות שלנו יצאנו עד עתה שלמים האוירונים שנעצרו באיטליה כבר שוחרר ופועלים, יש מו״מ רשמי עם צכיה על מכירת ציוד באשראי. תותחים 65 ואוירונים וכבר הושגה הסכמה פרינציפיוניות ״האוירונים שנעצרו באיטליה״, המוזכרים בדברי בךגוריון, היו אותם מטוס׳ הקומנדו שנרכשו בארצות־הברית. אכן, הם נעצרו שם, אבל שוחררו והמשיכו את דרכם לצ׳כיה להשתלב בהעברת מסוסי הקרב. באותה שעה היווה המשרד ברומא את מרכז התיאום של הפעולה לרכש ולגיוס מול ארצות־הברית. דני אגרונסק׳, שהחל את פעולתו בארצות־הברית והיה מצו׳ בפרטי הפעולה שנעשתה שם והכיר את מרכזי הפעולה, נשלח משם לרומא כדי לרכז את כל פעולת התיאום עם ארצות־הבחת. 162 A - "3 יקי "החשיבה הגורלית העברת הנורםמנ״ם; נפילתם של ג׳ורג׳)״באז״ במקביל למבצע העברת המסרשמיטים התנהלו באותה שעה באיטליה פעולות נוספות: רכש וגיוס; תחילת פעולה לארגונו של קורם טיס לאותם חניכים שנשלחו מהארץ; וגם ארגונן של סיסות תובלה במטוסי• חכורים לשמירת הקשר האווירי בין הארץ לביו אירופה, וממנה לעולם כולו. את עיקר הפעולה הזאת ריכז, כאמור, שלום לוין. לצד פעולה זו המשיך פרדי פררקינס בפעולה להכשרתם של מטוסי הנורסמן להטסה לארץ. הדי ההפצצות המצריות על מרכזי האוכלוסייה הישראלית הגיעו, כאמור, לכל מרכזי הרכש. שאול מאירוב, מרכז כל הפעולה באירופה אשר ישב בדנבה, אף שאל את גלילי ואת רמז אם ״מחשש הפצצות״ עליהם לעכב את מטוסי 66 הנורסמן העומדים להמריא לארץ כזכור, שני מרסמנים כבר הגיעו לארץ ושולבו בפעילות המבצעית, ואחד מהם התרסק בפעולה מעל בית־מחסיר. תהליך השמשתם של המטוסים שנרכשו והכנתם לטיסה הארוכה לארץ )הוספת מכלי דלק( נמשכו, ועוד שלושה נורסמנים הגיעו לאורבה מאמסטרדם. במהלך הטסתם לאיטליה נתגלו בעיות קשר ונזילת שמן, שהגיע למדחף אחד הנורסמנים. התקלות דווחו לפרדקינס, והוא הבטיח לטפל בדבר, אך התקלה לא תוקנה. בינתיים נמשך אימונם של הטייסים להכרת המטוסים קודם שימריאו בהם לארץ. בזמן בדיקת המטוסים ולימודם על־יד צוותי המטוסים בדק הוברט ״היו״ קרסיס את ציוד הרדיו, וקבע כ׳ לא היה טוב. לשיפור הקשר 67 ארגן קרטים שלושה תדרים חדשים, ביודעו כ׳ דבר השינוי יועבר לתחנת הקשר בתל־אביב ב־ של שלושה מטוסי נורסמן. בשעה להוציא לפועל את המשימה שהוצגה בפניהם על־יד׳ האחראי על המבצע, פרדי פרדקינס. התדריך נמשך מאנגליה, שהגיע לשם לאחר נחיתת 68 כמחצית השעה, ובמהלכו הציג פרדקינס את הטייס לאונרד )לן( כהן מטוסי האכסון ברודוס והיה אמור להוביל את כל מבצע העברתם של הנורסמנים לארץ. יתר אנשי הצוות הנוכחים במקום היו: ג׳ורג׳ ״באד׳ ברלינג, שהגיע עד אז מקנדה דרך ניו־יורק כמתואר לעיל, גיוליאן סווינג, בארי ר״ל׳, הוברט קרסים, ויליאם מלפיין ואלברם )״אל״( טרופ; רוברט פיין, שהיה אמור להצטרף אליהם )במקומו של בארי חילי(, המתין להם בבחנדיז׳, מכיוון שהיה מבוקש על־יד סוכנים אמריקנים מאז המעצר בתדריך סוכם על מסלול הטיסה: 69 ברודוס - אף הוא כאחד מאנשי־הצוות של אחד ממטוסי האכסון רומא-ברינדיזי-קאפ דה דאקטון-מפרץ שנקבעו למקרה חירום היו ארקסוס, הרקליון, רודוס וניקוסיה, וסיפור הכיסוי - שהמטוסים הועברו לחברה בניקוסיה. בין המטוסים אמור היה להתבצע קשר רדיו כל שעה ודיווח לתחנה ברומא על מיקומם. עוד נקבע 0 ביניהם את הצוותים למטוסים. ביל מלפ״ן זוכר שהוא וג׳ורג׳ ברלינג הסכימו ביניהם עוד במהלך הפגישה המוקדמת שלהם ברומא כי ירכיבו צוות טיסה; אולם אותה עת פנה לאונרד כהן לברלינג וביקשו כ׳ יטוס עמו ועם הנווט קרטיט במטוס )שסימונו האמריקני היה במטוס הנורסמן בשדה התעופה אורבה, ליד בית־הספר לטיסה ״אליקה״, היו ערוכים מטוסי הנורסמן להטסה על־יד׳ 70 וטרופ שלושת צוותי ההטסה הללו. למחרת והטייסים נערכו להטסתם. בשעה שאר אנשי הצוותים הגיעו לשדה התעופה האמור בשעה 163 00 איונ במלחמה לעצמאות של מבחן כשירות לכל מסוס ומסום. במסו נושא מספר רישום אמריקני אנשי צוות המסום הבסיח פרדקינס, כ׳ מכלי הדלק הנוספים שהותקנו במסום נבדקו היסב ביד׳ אנשי חברת K.L.M. נוחה ממצבו. המטוס שלהם הוסע על־ידיהם לקו הסימון של הטיסה, והם הים לגמר טיסות המבחן בשני המטוסים האחרים. המטוס הבא להיבדק היה זה של לאונרד כהן וג׳ורג׳ ברלינג. פרדקינס בחן את כשירות המטוס, שנשא את המספר הסידורי )״צ׳ק אאוט״ בעת הכניסה לנחיתה הרביעית, בגובה כ־ הנוכחים בשדה התעופה כ׳ אופן הכניסה לנחיתה יוצא דופן עד מאוד בכל הנוגע למטוסי נורסמן. מתיאורם עולה שככל הנראה עשה המטוס ועד לנגיעה במסלול עם הטיית כנף עד 71 כנף חדה שכזו פרצו כמויות דלק משמעותיות ממכל הדלק החרב׳ המטוס הזדקר, ולאחר מכן נחת על הקרקע כשכולו אבוקה בוערת. בעדותו לימים ציין ביל מלפ״ן, כ׳ ניסה למשוך את ג׳ורג׳ ברלינג מן המטוס הבוער, ואולם נאלץ לוותר על נסיונו זה בגלל להבות האש והחום הרב שנגרם מן הגזים הנפלטים מחלקי המטוס. ברלינג ישב במושב השמאלי, וכהן - במושב הטייס הימני. שני הטייסים נהרגו. נ׳.״׳ בול•״ לא,נרד נהו מרדכי )מוטי( פ״ן )הוד(, שסייע בפעילות הרכש ברומא והיה מתוכנן להשתלב בקורם הטיס שתוכנן להיפתח שם, כמעט ונספה אף הוא בתאונה. קודם ביצוע טיסת ההסבה במטוס זה הוא הורד ממנו על־יד׳ לן כהן, וכך תיאר את נסיבות האירוע: יום אחד הם הופיעו בשדה התעופה. שמעתי כל־כך הרבה עליהם, והם נראו לי כל־כך גדולים, כמו אלים. התקרבתי אליהם וביקשתי להצטרף אליהם לטיסה. הם הסכימו, ועליתי מאוזור. ברלינג ישב בכיסא השמאלי, כיסא הטייס, ולן כהן בימיני. אחרי שהסיעו את המטוס לקראת המראה, הסתובב אלי לן כהן ואמר לי: ״תראה, ב־ר.א.פ יש פקודת־קבע שאסור לקחת נוסעים כשעושים טיסת הסבה. תרד, תחכה לנו פה ואחרי זה ניקח אותך״. בצער רב ירדתי ועמדתי בצד. הם המריאו ועשו הקפה אחת, ברלינג התחיל את אחד הבאזים המפורסמים שלו מעל שדה התעופה. פתאום נשמע פיצוץ קטן והתחיל לצאת עשן מן המטוס. המטוס נדלק. הם ניסו לנחות בכל זאת, הגיעו עד בערך נכנסו לקרקע והמטוס כולו התפוצץ. עמדתי 72 אותם יושבים עם הידיים על ההגאים, שרופים לגמרי מוטי הוד ביל מלפ״ן העיד, כ׳ מיד לאחר התרחשות התאונה צצו באתר ההתרסקות עיתונאים. מהירות הופעתם במקום היתה חשודה בעיניו - כאילו ידעו מראש על התרחשות התאונה. מטוסי הנורסמן הנותרים נבדקו 164 =י׳זי "החשיבה הג בחיפזון כדי לבטל אפשרות של חבלה מכוונת במטוסים, ובתום הבדיקה נמצאו תקינים. אולם אחדים מבין אנשי הצוות הביעו חשש לסוס במטוסים, ואף פקפקו באמיתות דבריו של פרדקינס. זה ניסה לשכך את חששותיהם, באומרו כ׳ המטוסים תקינים לחלוטין; אך במהלך הבדיקה נתגלה כ׳ לא היו מצוידים בציוד הצלה ובמצנחים. פרדקינם דיבר על לבם של הס״סים, בהדגישו את החשיבות שבהבאת מטוסים אלה לישראל, כמו גם את הסכנה שאם מטוסים אלה לא ימריאו עתה, יצליחו סוכנים הפועלים בשטח למנוע מהם את היציאה לארץ מאוחר יותר. בסופו של דבר הם נעתרו לבקשותיו, ושעה לאחר התרסקות מטוסם של כהן וברלינג כבר 1 התרסקות הנורסמן של ברלינג וכהן היו שאר המטוסים מוכנים להמראה לישראל. שני מטוסי הנורסמן הנותרים המריאו משדה התעופה אורבה בצהר״ם והגיעו לשדה התעופה ברינדיד , כמתוכנן, החליף הברט פ״ן את בארי חילי, וזה חזר לרומא. 1 בערך בשעה באותו יום בשעה למחרת 73 שניה התלקח ונשרף - בשעת הירידה. שנים האחרים המשיכו לנגב במאי הודיע ״אסף״, הוא שלום לוין: ״ו( אתמול יצאו בו במקום. הטייס עשה אקרובטיקה בירידה וסבורים שזו הסיבה. זה היה בטיסת הנסיון השניה. גם הם חשדו לראשונה שזאת היתה תקלה. כרגע דעתם שאין הדבר כך. חקירת המשטרה ד׳ שטחית - ואין לפי שעה חשש לסיבוכים 74NORS-n בלחץ העברת שאר מסוסי הנורסמן לארץ ובמציאות שבה התנהלה פעולת הרכש בכלל, והטסת מטוסי הנורסמן בפרט, לא היה ניתן להקים ועדת חקירה מסודרת לבדיקת גורמי התאונה. מאז ועד היום הועלו אפוא כמה הסברים לאותה התאונה: ״בקפ״ר״ חדר למכל הדלק, שהורכב בגב המטוס, והביא להצתת הדלק במכל; חבלה מכוונת של סוכנים ערבים - נקמה על טיבוע האונייה ״לינו״, שהובילה נשק לסוריה, חודש קודם התרסקות מטוסו של ברלינג. ההלוויה שנערכה לברלינג ברומא בהתייחסו לאירוע זה מאוחר יותר לא שלל ביל מלפ״ן עצמו את האפשרות כ׳ המטוס חובל. הוא ציין כ׳ השמירה על סודיות בניהול הדברים היתה כה נמוכה, עד כ׳ גם האיש ברחוב ידע הכול על אודות פעילות הטסת מטוסים לישראל משדה התעופה באורבה, עם זאת נראה, שהגורם לתאונה היה הדלק, 75 ובמצב זה ודאי שקל היה לגורמים מאיימים לבצע את זממם 165 יוכ במלחמה לעצמאות שני טייסים שנספו באיטליה תהלוכת *בל וכת כשתהפימ בוויזות רומא. שווה ארוכה על מכוניות וכיכ- רות נוסעות לאחר ווהםון חעועז־ בח- סיד,. וריס רבים נישאים. חעגלד, עליו! מונחת הגויה 'סכומה כולה פרחים. מנד דוד עשוי מפרחי צפורן לכנים וסרס הכלת־לבן. משתאים תושבי רומא לתה* יוכה חואת. אמנם גירת תלויה כשלחמ, אבל כמה סימנים מעידים כי לוית וו ג*ן. זועדים יהודי יומא על כל שכ- בותיה. בדוסיה גוערים אנשי האיז ביז הקהל. ידעה משפחת השליחים מהו כאן בגולה נסלו ב נדול כי עוד אחד מבני הארץ, מהסוביס והמסורים, נפל על סף הגשסת עבודתו־ שליחותו לזנוץ. הלויה פוסעת לאס. נכנ- 01 סים לסביבה יהודית שנקראת עת־ כיום הניסו. כל חושבי הניסו באו לה־ לוק את הכבוד האתייז ל ל י כה!. החנויות כולן פנוווה. יזו- תב־ ביש עומרים דמעות. יודעים יהודים אלה את מי מובי- לים. )מכתב מרום*( תלויה נעזרת ליד בית הכנסת הנדול. הרב מספיד את תפייס. אחד מפוני מיי־ טינו על אדמת נכו. הארת הורד לקבו. האלמנה מעירה נמזב תתעלפות. הקהל אוסר •קדיש׳. וכעבור שלישון ימים פוסעת שוב וזזו* לוכת אבל גריוונוזז העיו: סובילימ. לקבורה את הטייס ועוזרי בווליגג. שנספח כאוירון יתד עם ליאונרד כהן. רבים ה על עגלת הפת חפכופה משי וקום זלב שהוו. מתנוסס מגדדוד מפרחים וטרם תכלת־לבן. מכניסים את הגויה לממיד פרוסססנחית. העונב ממן. הבומו מספיד. ולאחריו סדנר חרב. מדבר על בורליע הנוזרי שהלך מתון• הכרה פנימית לע- וור לישוב ב של בורלינג הודיע לקונסול הקאנאדי שיסטור את גופת בנו ליהודים חזם יק־ ברוהו אף יעבידוהו לארז־ישראל. זאת גו*ת הבן. הרב פודה בשם יתדות איש־ ליה לברק הלייח זוזדת לבית הקבתוג ליאמרר כחן ובורלינג גבית קברות אחד. בדרן המלחמה שירתי שניהם ב ויד. שניהב ?!יבלו איתות הגטיינית ובג־ סו המלחם* חזר כל אחד לארגו. לא הכירו איש את רעהו. יק לפגי זמן קגר :פוש׳ על אדמת אירופה. תפקיד סשותף ניתן להם• נמה פאושר חיה כהן בידעי שוק ימים ממטו מפרידים בינו ובין המרץ והוריו. ראיתיו יום לפני האפון. כולו קרן. כוון נולד בליברפול אבל התחנך באוץ. בחיפה. הפג לתוכו את כל תכונות היקר שהתברכו בהם ילידי הארז• עמו להש- תקע עט מזפחתו הזעיוה בחיפה רים שבוולינג לא נתך מנוחה ודרש שיו- ציאוהו לפעולה. לא בא הנה לשפ מנוחה. ובעלותם לפפוס שחיה כה ידוע להם. *חגסיינו כה בשליסתם עליו. פזאו בו אוו מותט. לא יכלו להזיל את חייהם. גו־ פוחיהפ תועברנה לאי כל קדושי ישראל. וופא עבדיה ש שהתפרץ מהמכל החרב׳ בעת היעף החד, כמתואר לעיל. התאונה, שבה נהרגו* שניים מסוב׳ הסייסים של מלחמת העולם השנייה, השרתה אווירת אבל וחרדה קשה ביותר, וכאמור אף הטילה מורך בלבם של כמה מהטייסים. מיד לאחר התאונה עזבו אנשי הצוות הנותרים את אורבה וטסו לשדה התעופה ברינדיז׳ שבאיטליה, שם המתין להם הטייס רוברט פ״ן, שהחליף את בארי ר״ל׳ )אשר חזר לרומא(. גם שם נבדקו שוב ושוב המטוסים קודם ההמראה לימים ציין סווינג, כ׳ לאחר התאונה של 76 לישראל כהן וברלינג כולם חשו ברע: ״היינו מדוכאים והרגשנו א׳ נוחות רבה... ספקות וחרדות עלו במחשבתי, מה אני בעצם עושה פה? אולי כדאי לפרוש? מה מחזיק אות׳ כאן - כלום״. הסיפור, לרבות שמות האנשים, התפרסם בכותרות הראשיות הן בעיתונות האמריקנית והן בזו האיטלקית, ואף נאמר במפורש בי 77 כ׳ הם היו בדרכם לארץ לוין לארץ, כ׳ יציאת שני מטוסי הנורסמן מתעכבת, מכיוון ש׳׳בודקים אותם מחדש אחרי האסון״ וגם ״אחד באחר״. מזג־האוויר הוסב, לדבריו, והוא קיווה שלמחרת ״צאו מטוסי הנורסמן לארץ. באשר לשאר מטוסי הנורסמן, שחלקם היו בהולנד, ציין לוין כ׳ ״מאמשטרדם ידיעות רעות. לאחר האסון התערבו שלטונות הסמים ב־ 78 בענין״, וכי ״פרדי יצא לשם היום״ לוין, כ׳ ״עובדי המוסדות הציבוריים החליטו לאסוף 10,000 79 כבר נצבר״ * על נסיבות קבורתם ראה להלן בפרק מב. 9.6.48 דבר CRASH AT ROME AIRPORT CANADIAN FIGHTER PILOT REPORTED DEAD FROM OUR OWN CORRESPONDENT ROME, MAY 20 Two airmen, who are reported to be George Beurling, aged 26, a Canadian pilot who dis- tinguished himself during the war, especially in the defence of Malta, and Leonard Cohen, aged 29, a British subject born at Liverpool, were killed this morning when their aircraft crashed at the Urbe airport in Rome.. The aircraft, a Norseman, said to be con- vertible to reconnaissance and fighter use. landed in Rome on Monday from France in company with two other aircraft of the same type. The dead men, however, were apparently new to the aircraft and the crash occurred soon after they had begun a practice flight. George Beurling, D.S.O., D.F.C., D.F.M. and bar, was one of the war's best known pilots. He was credited with having shot down 31 enemy aircraft.- Leonard Cohen was reported a week ago to have been detained on the island of Rhodes with seven American and British airmen who were flying aircraft to the Jewish air force in Palestine, where his parents live. 21.5.48 ,TIMES תהלוכת אבל וכת רומא. שורה ארוכה וות נוסעות לאחר סיר,. זרים רבים ניע מונחת הגויה 'מכוסה דוד עשוי מפוחי תכלת־לבן. משתאים 1 יוכה הזאת. אמנם אבל כמה סימנים ס׳ »5 בותיה. בדומיה גועדי הקהל. ידעה משפחת מהו כאן בגולה( כו נפלו ב נזיול כי עוד אחד סנ והמסורים, נפל על ס שליחותו לארץ. הלויה סיס לסביבה יהודית כיום הניסו. כל חוש. לוק את הכנוד האי כהן. החנויות כולן ביש עומדים הסונים דמעות. יורדים יהודים לים. 166 ™י׳ "החשיכה הגורלית הטסת מסוסי הנורסמן לארץ; שבויי מלחמה ראשונים תאונת מסום הנורסמן, שבה קיפדו ברלינג וכהן את חייהם, העיבה כעננה מעל ראשיהם של הצוותים, אשר יועדו להטים את זוג מטוסי הנורסמן לארץ, ואין ספק שפגעה בבסחונם העצמי. אף־על־פי־כן נמשכה ההיערכות לטיסה. ב־ו אחד המטוסים נמצא לא שמיש והוא נלקח לטעינה עד למחרת. בדיקות נוספות העלו גם כ׳ מטוס הנורסמן 79823 ״דה אינטרנשונל״, שבו התארחו. הצוות התכנס לתדריך, ובו הודיעם קרסים כ׳ הוא מונה על־יח פרדקינס לנהל את המבצע. באותו ערב הודיע סווינג כ׳ תאונתם של ברלינג וכהן השפיעה עליו מאוד, ולכן לא יוכל למחליפו 80 להמשיך במשימה. הוא חזר לרומא, ולפי בקשתו השתלב בצוותי התובלה שהשתתפו במבצע ״בלק״ ואכן, ב־ 81 בהססת המרסמן נקבע אברהם ו״נברג מטוסי הנורסמן, וציין: ״אחד הסייסים התעצבן ויש הכרח להחליפו... יצאו מחר בבוקר אם מזג האוויר יהיה טוב. באמשטרדם צרות ופרדי נוסע שמה 82 כן ציין כ׳ ״האסון בינתיים ערך ו״נברג, מחליפו של סווינג, כמה טיסות להכרת המטוס. מכיוון שהיה לו ידע בניווט וניסיון בטיסה מעל הים, הוחלט כ׳ קרסים ׳סוס עם פ״ן. באותו יום הודיע פרדקינם לקרסיס בשיחת טלפון, כ׳ היעד ליל83 הסופי שונה לשדה התעופה בעקרון המשימה, שתוכננה לבוקר פיין וקרטים. לצוותים ניתנו מפות סטנדרטיות של חיל־האוויר הבריטי, שכיסו את נתיב הטיסה עד לקפריסין. 84 את הנתיב עד לישראל היתה אמורה לשמש מפה טופוגרפית ב־ את מטוס הנורסמן והנווט הברט׳ ״היו״ קרטים; את מטוס הנורסמן מלפ״ן כט״ט־משנה. במטוס אולם משניסו להעביר דלק ממכל הדלק הרזרבי )מכל כנף של מטוס דקוסה, שהותקן על־יד׳ עובדי 85 בסחיפול שבאמסטרדם( למכל הדלק האחורי - לא עלה הדבר בידם אותה בעיה התגלעה גם במטוס השני שבכרתים. נחיתתו של פ״ן היתה ללא פגע - אף שלכל אורך הטיסה התיז מדחף המטוס שמן על החלון הקדמי, והדבר חייב טיסה עם חלונות צד פתוחים. לעומת זאת היתה נחיתתו של ו״נברג קשה בשל רוח אף שלא היה להם כל אישור לנחיתה, הם קיבלו סיוע במקום, ולאחר שתוקנו 86 צד. הכנף הימנית נפגעה מסלול הטיסה נקבע להרקליון-רודוס-דרום 87 התקלות המריאו שני המטוסים למחרת בשעה קשר88 קפריסין-עקרון. מטוס בשעה 89 רדיו לא היה בין המטוסים, וכעבור זמן־מה - גם לא קשר עין חוף, וזיהו אותה לפי המפה שברשותם כעיר עזה )בדיעבד התבררה כאל־עריש, שכלל לא היתה מסומנת במפה שלהם(. הם פנו אפוא צפונה, ובשעה ברדיוס של נותר דלק לעוד כ־ 167 ייא3 במלחמה לעצמאות כנף ימין שקעה בחול וכך גם המדחף, אולם הצוות לא נפגע. 90 המוחלטת עברה הנחיתה ללא כל תקלות סרופ וו״נברג נחלצו מן המסוס במהירות והתרחקו מחשש להתלקחות!. בהיותם עד״ ן תחת הרושם כי נחתו בתל־אביב, שב הצוות מאוחר יותר אל המטוס. קבוצה גדולה של ערבים החלה אז לרוץ לעברם, ורק אז הבינו השניים לאן נקלעו. הם החלו לצעוק כ׳ הם אמריקנים, וקצין ערבי שהזדהה כיוגוסלב׳ הודיעם כ׳ נחתו 91 בעזה. דרכוניהם נלקחו מהם, ומשאית הובילה אותם לתחנת המשטרה בעזה בינתיים נמשכה טיסתו של הצוות פ״ן, מלפ״ן וקרסים במטוס הנורסמן להתיז שמן על החלון הקדמי של תא הטייס. בהתקרבם לרודוס פנו מזרחה לכיוון קפריסין, ומשם לעבר חופי ישראל. בהתקרבם לחוף החל כבר להחשיך, והצוות זיהה עיר נמל שממנה הבזיקו אורות לבנים. הצוות חשב כ׳ זהו הסימון המוסכם להיותם מעל חיפה, ולכן הסיקו כ׳ סטו צפונה מיעדם. הם פנו אפוא דרומה לכיוון תל־אביב, ולאחר חיפוש. מכך הסיקו שהגיעו לקווי החזית עם המצרים. הם פנו אפוא שוב, והפעם, צפונה לאורך החוף, תוך חיפוש אחר אורות נחיתה. לאחר שלא נראו כל אורות, הוחלט לפנות שוב דרומה לעזה, ומשם לנסות להגיע לעקרון. בשלב זה זיהה הצוות מסלול נחיתה מואר כארבעה מייל מן החוף, ולידו ״שוב. הזיהוי לא היה ודאי, אולם מצבם עד אז הלך והחמיר: עלטה כבדה, מעט דלק, ללא קשר רדיו, חלונות הצד בתא הטייס פתוחים )בגלל השמן שהותז מן המדחף והקשה על הראות(, והרוח, שחדרה למטוס, העיפה לכל עבר את המפות והניירות בתא הטייס. פ״ן ניגש אפוא לנחיתה כשראשו מחוץ לחלון. המטוס התקדם באטיות ונעצר 92 נסיון הנחיתה הראשון נכשל, ורק בשני הצליח פ״ן לנחות במקום בדיר־סוניד, כשגחונו מוסה מעס. צוות המטוס בירך את קבוצת האנשים שהתקרבה אליהם, אולם מטח היריות שנורה לעברם הניסם מהמקום. מלפ״ן פנה לכיוון אחד, ואילו קרסים ופ״ן לכיוון האחר. השניים רצו עד שנתקלו בגדר תיל, שם נשכבו וצפו לעבר המטוס. לאחר זמן־מה נשמע , קול קורא ברמקול, המודיע להם כ׳ המקום מכותר על־יד הצבא המצרי. פ״ן וקרסים הסגירו את עצמם ונלקחו לתחנת המשטרה בעזה, שם פגשו את צוות המטוס האחר, ו״נברג מלפ״ן לא היה אתם. כעבור כמה ימים, כשנפגשו 93 וטרופ עם מלפ״ן בכלא עבס״ה שליד קהיר, הוא סיפר להם שהסתתר במשך שלושה ימים בתנאים קשים ביותר באחת החורשות במקום, ובלית ברירה הסגיר עצמו לבסוף לצבא המצרי במקום. הוא ספג מכות נמרצות מהחיילים ועבר כמה חקירות קשות, שבמהלכן הועבר לאל־עריש, לקהיר ולכלא 95כמתואר להלן, הם שבו לארץ כעבור שבעה חודשים 94 עבס״ה, הסמוך לעיר הידיעות על אודות נחיתת המטוסים התפרסמו בעיתונות המצרית של אותם ימים, וב־ פרדקינם, כ׳ ״לפי העתונים המצריים תפסו שני אוירונים וקיימת אפשרות שאלה הם הנורסמנים שלנו החסרים. למחרת 96 אם הנחתי נכונה יש לפנות מיד לצלב האדום הבינלאומי, על מנת לקבל פרטים על האנשים״ הודיעו רמז כ׳ ״מפי העשנות ולפי פרסום שמות האנשים אין ספק כ׳ הנורסמנים במצרים. אנו מבררים ואכן, פרטים על אודות 97 פרטים ואפשרויות של פעולה. אם יש אפשרות לפעול לשחרורם מצדכם עשו״ האירוע נמסרו לנציגי הצלב האדום בפרים, ואלה הבטיחו לטפל בעניין; אולם למרות פניות חוזרות ונשנות לא נמסר משם עד אמצע יולי לאגף המודיעין של חיל־האוויר דבר על תוצאות הטיפול. נציגי האגף לא התקשרו עם הצלב האדום המקומי, מאחר שלדבריהם הצוותים שנפלו בשבי ״הם נתיני ארצות זרות - ואין אנו יודעים 98׳, מה הידיעות שמסרו לשוביהם צוות הנורסמן לפני המראה 1 יקי "הר 5 הצורך החריף במטוסים בארץ, מצד אחד; המאמץ המושקע ברכישתם ובהכשרתם לטיסה לארץ, לרמת סכומי הכסף הגדולים, מצד שני; ולבסוף התוצאות העגומות - אי־הגעתם של המסוסים לארץ — עוררו תחושה קשה של תסכול בקרבם של פעילי הרכש האווירי. כך קרה במסוס׳ האכסון חודש קודם לכן׳, אך הפעם היה הדבר אף חמור יותר, שכן הצוותים נפלו בשבי המצרי, והמצרים קיבלו מן המוכן שני מטוסים. זאת ועוד, אף הוגשה תלונה לממשלת דרו •־אפריקה על שאזרחיה נוטלים חלק במאבק הצבאי בארץ לצדם של היהודים בה. אין ספק שגם אירוע זה הגביר את חששם של צוותי־האוויר האחרים שהשתתפו בהטסת המטוסים לארץ. כל הגורמים הללו חייבו חשיבה נוספת באשר לדרך העברתם של שאר מטוס׳ הנורםמן ולקביעת דרכים להבטחת הפעולה. רכש תוך כדי התמשכותן של ההפצצות האוויריות על מרכזי אוכלוסין ובחזיתות השונות, עקב בן־גוריון מקרוב אחר התפתחות הטיפול ברכש מטוסי הקרב בפרט ורכש מטוסים בכלל, ובקצב הגעתם של אלה שנרכשו. ב־ ירמיהו, יחזקאל ועמוס(, בנמל יפו, בשכונת גחן בחולון ועל־יד גשר מוצררה. ההטלה בוצעה מגובה רב וברצף של שלוש פצצות מכל מטוס. על גשר מוצררה הוטלו פצצות נפל״ם במשקל - בעיקר ניפוץ שמשות ויצירת בורות בכביש או במדרכות, ולא היו אבירות בנפש; אולם הפגיעה במורל הלכה והחריפה." התקווה שאולי ״רכשו בארצות־הברית מטוסי קרב זולים יותר, סובים יותר ומוכרים יותר לטייסים שהשתלבו בחיל־האוויר - נגוזה תוך זמן קצר ביותר. לנוכח גלי ההתקפות של חיל־האוויר המצרי על מרכזי אוכלוסייה ישראליים ואף על שדה דב, ומכיוון שטרם הסתמן סיכוי מיידי ממשי לרכש מטוסי קרב נוספים, הוחלט לרכוש עוד מטוסי מסרשמיט בצ׳כיה. מאותם טעמים דאז הגביל מאירוב אף הפעם את מספר המטוסים ל־ המהירות, שהלכו והתממשו בצ׳כיה בתקופה שבין חתימת החוזה הראשון ועד ההחלטה על רכש נוספים, הקשו על מימושה של האופציה הזאת, שעוגנה במסגרת החוזה הראשון. המשטר הקומוניסטי החדש בצ׳כיה מינה יותר ויותר קצינים בכירים בשורות הצבא. במסגרת השינויים הללו, ובגלל הצורך לסלק מתוך שורות הצבא את כל אלה שלא הזדהו עם עמדת המשטר החדש, ולעקוב אחר כל אלה גם בין האזרחים, הלך והתבסס יותר ויותר מעמדו של הקולונל ר״סין, ראש שירותי המודיעין הצ׳כ״ם. פליקס הכיר היטב את הקולונל, ומכיוון שיכול היה להתקבל אצלו כל אימת שהיה צריך, התחזק מעמדו הן בעיני אנשי הצבא והן בעיני מנהלי התעשייה האווירית הצ׳כית. ואכן, מיד עם הנחייתו של מאירוב לרכוש מטוסי קרב נוספים נפגש פליקס עם שני מנהלי התעשייה האווירית הצ׳כית, הזכיר להם את האופציה המוזכרת ההפצצות על תל־אביב 169 מ א יינ במלחמה לעצמאות במסגרת החוזה הראשון לרכוש מסוסי קרב נוספים וביקשם לאשר את רכישתם. אולם בפגישתם של אלה עם הפיקוד האבא׳ הבכיר למחרת לא אושרה הבקשה, מן הטעמים שהוזכרו לימים בדבריו של פליקם: ״הקולונל׳• האחראים לא היו במצב שבו היו מוכנים שיאשימו אותם בהזנחה, לו הקטנה ביותר, במגע לביסחון הפנימי או החיצוני; הם לא רצו ליצור טעונים שעשויים יהיו להובילם למשפם מהיר״. שני המנהלים הצ׳כים ביקשו אפוא מפליקם להפעיל את מערכת קשריו בצמרת השלטונות הצ׳כ״ם, ואתם הגיע למשרד ההגנה הצ׳כי; אולם גם שם חזרו אנשי הצבא על סירובם להתיר את הרכש הנוסף. פליקס הזכיר להם את העובדה שר״סין היה מודע לחוזה רכישת מטוסי הקרב ולאופציה לרכישת מטוסים נוספים, ושאל אותם אם רוצים 101 הם שישוב אליו לקבל את אישורו; הם לא היו זקוקים לאישורו, אלא לאישורם של כמה קצינים אחרים ב־ העקרוני בתוצאה חיובית. עכשיו אנו בודקים האפשרות לקבלם תוך זמן קצר עם המיניססריונים הנוגעים בדבר. לאחר שנתקבלה הסכמת הבנק הלאומי לקרדיט של חצי שנה סולק המכשול העיקרי והאפשרות הזו הפכה לריאלית ובצועה המהיר של התכנית תלוי בעבוד הפרטים הטכניים... אשר לאוירוני הקרב לא יהיה למחרת אכן הבריק מאירוב לבךגוריון, ״שאהוד 102 כל קושי לקבלם מאחר שהם מצויים כאן למכביר״ נכנם במו״מ עם צ׳כיה לקנות אוירונים, טנקים ותותחים בקרדיט, בתנאי של תשלום מליון אחד )$( מיד, ועוד המדינות״. פרט לכך ציץ ביומנו, כ׳ ״הלילה הגיע עוד מסרשמיס. יש לנו כבר 103 מכונות כבדות ופצצות. מחר שני מסרשמיטים יהיו מוכנים לפעולה״ ואכן, ב־ ולרמז על ההתקשרות לרכישת , היום לגליל התכנית באים בדברים עם פזית וגם להגביר את פעולתה״. הוא הוסיף שאינו סבור שכדאי ״להתקשר מיד ל־ ומפציצים אחרים״; אולם רק ב־ הנוגעים בדבר ולמעשה עומדים לרשותנו להססה מיד עם גמר ההטסה של העשרה״. עם זאת ציץ, שעל־מנת לממש את העברת המטוסים יש ״לשלם לפי ההסכם ב־ שערך מהצ׳כים, ״ומצבו מבחינה זו נעשה לעדין במידת מה״. הוא ביקש ״אפוא לעשות מאמץ להעמיד לרשותו את הסכום הזה כדי שלא תשתהה ההטסה של הסכינים הנוספים״. אץ ספק שרכישת של ראש הממשלה, חמסכ״ל ומטה חיל־האוויר, אשר היו בסוד העניין. הם חשו כ׳ הנחיתות האווירית היא 104 זמנית ביותר ״החשיבות הגורלית הנוגעת לכל סכין״ כאמור לעיל היה ריכוז הפעולה לקבלת מטוסי התובלה מארצות־הברית ביד׳ דני אגרונסק׳, מבצע ״בלק״ להטסת מטוסי הקרב ושאר אמצעי לחימה נמשך אפוא, וגם טייסי התובלה היו מצויים בפרטי האירועים אשר התרחשו באיטליה. כך, למשל, אין ספק שנפילת• בשבי של ט״ס׳ הנורסמן פגעה אף היא בתחושת הביסחון של טייסי התובלה, אשר הובילו את מטוסי הקרב מצ׳כוסלובקיה. אירוע זה הוכיח שוב את הסיכון הרב, שריחף על הצוותים בטיסתם במסלול הארוך והלא־מוכר לארץ בלילות, בתנאי מזג־אוויר גרועים וללא 170 A - "3 יקי "החשיבה הגוהל׳ת שדות תעופה חלופיים במסלול לארץ ובארץ עצמה. לבעיות תיאום הפעולה בין צ׳כיה ובין הארץ, לקש״ ההעמסה ולקש״ הפעולה בזאטץ היתוספו גם הקשיים בקבלת המסום בארץ ופריקתו, ובמיוחד בטיפול שהוענק לצוות. מצבם הטכני הגרוע של מסוסי התובלה הקשה עוד יותר על הפעולה האינטנסיבית והשוחקת ממילא של ס״ס׳ התובלה, ואלה נותרו בטיסת• במתח סיפר על כך מאוחר יותר בזאת הלשון: 05 מתמיד. אחד הסייסים, אלכם ליהמן )שהתגלה כמרגל מאוחר יותר ״אשר לטיסה עצמה. בתנאים האלה - שלא היה בהם כל בטחון, היא היתה מסוכנת יותר. רק לעתים רחוקות 06 הגיעו האנשים למחוז חפצם כשהם שומרים על קור החם״ מסלולים חלופיים היו חיוניים ביותר, שכן היה חשש שבעס״ה של תקלה טכנית כלשה׳, או מפאת קש״ מזג־אוויר, לא תהיה אפשרות לנחות בשדה עקרון. יתרה מזאת, שדה עקרון, מקום נחיתתם של מסוס׳ התובלה, שימש גם בסיסה של טייסת הקרב, אשר הלכה והוקמה שם, והמטוסים עצמם היו בסכנה תמידית: הבסיס טרם היה ערוך מבחינת נ׳׳מ, וחיל־האוויר המצרי הכירו היסב, הפציצו כמה פעמים, ואף פגע באחד ממטוסי הקומנדו שחנו שם. היה ברור אפוא שנחיתתם הקבועה של מטוס׳ התובלה בעקרון מסוכנת, ויש מדי פעם צורך להחליף את שדה התעופה. המסלול בשדה דב היה קצר מדי לנחיתתם של מטוסי מבצע ״בלק״, ובסיס חיל־האוויר המלכותי הבריטי ברמת־דוד טרם היה אולם107 ערוך לקבלתם. הוצע לקבל את מטוס׳ ״בלק״ בעיו־שמר, בבית־דראס או אף בשדה התעופה בחיפה בשדות אלה חסרה אף התשתית האלמנטרית שכבר הושגה בעקרון, ולכן נמשכה הגעת המטוסים לשם. ואכן, כעבור זמן קצר גבו כל הגורמים הללו את מחירם. ב־ מוניץ בשני מטוס׳ קומנדו, כשהם מובילים יחד מסרשמיט שלם לעקרון דרך נחיתת־בינ״ם לתדלוק באיאצ׳יו. הטיסה התנהלה על־פי המתוכנן, והמטוסים עמדו לנחות בעקרון בשעות הלילה; אולם עקב ערפל כבד, שכיסה את שדה התעופה סמוך לנחיתת המטוסים, הצליח רק אורבך לנחות, ואילו מטוסו של מוניץ התנגש באחת הגבעות הסמוכות לעקרון. הנווט, אהרון ימו״ רוזנבאום, נהרג ממחץ גוף המסרשמיט, ואילו מוניץ, אדוארד )״אד״( סט״רק והרי שוורץ נפצעו באורח קל, והצליחו להגיע בכוחות עצמם לעקרון. התאונה הותירה רושם קשה ביותר על הצוותים שהשתתפו במבצע, שכן הם ראו בה בעיקר תוצאה של חוסר ניהול מקצועי מסודר של הרכבת האווירית מציכיה לארץ. למטוס זה, שנגרע ממצבת המטוסים של מבצע ״בלק״, נוסף למחרת מטוס קומנדו נוסף, אשר נחת נחיתת אונם בארקסום; ולהם נוסף מטוס ' לאחר התאונה 08 שהגיע לארץ, שנפגע בהטיפו אספקה ליחיעם כתב מחרוב לארץ כ׳ שמעו בכאב את הידיעה על התרסקות המסום, ושאלם - תוך שהוא מבקש סליחה ״על הציניות״ שבשאלתו: ״אם נוסף לאבדות בנפש נפגע גם הסכין״, שכן ״אנו יודעים את החשיבות 109 הגורלית הנוגעת לכל סכין ועד מה גדולה כל אבדה״ 171 תאונת מסוס הקומנדו חברי הצוות שנפצעו. מימין: נורמן מוניץ, שלדון אייחל ואדוארד סט״רק הלווייתו של אהרן משה רוזנבאום במלחמה לעצמאות ״הגנת השדות ומקומות מרכזים חיוניים מהרעשות מהאויר״ למרות התאונה הקשה נמשכה הפעולה להעברת מטוסי המסרשמיט ולהרכבתם. ברור היה שלהעברתם של מסוס׳ הקרב ״זכות בכורה על הכל״, כדבריו של שאול מאירוב, מרכז כל הפעולה באירופה. עם זאת ביקש לדעת את ״סולם הבכורה״ באשר להטסת סוגי מסען שונים. על כן השיב לו ישראל גלילי: ״גדלים צרכי הגנת השדות ומקומות מרכזים חיוניים מהרעשות מהאוויר. לכן דרוש שתסיסו מיד לפחות ״037 לאותה מסרה יצא ב־ ' את תיאור נחיתתו של מטוס 11 שנעשה עד אז ולפעול ליתר־ארגון ותיאום הפעולה בין הארץ לציכיה הסק״מססר )״אלוף השחקים״( בעקרון תיאר הסופר לימים משה שמיר, אשר נכח שם באותו לילה: ובבת־אחת, בלא שיהיה אחד מקדים לשמעו, מילא זמזום קצוב וחרישי את חלל־האויר, וזרועות הורו מיד אל זוג הכוכבים הקטנים, האדום והירוק, אשר סימנו את ראשו וזנבו של ״אלוף השחקים״. בו ברגע הועלה האור בכל פנסי־הגבולין של שדה התעופה, והיתה זו מעין שמחת אורים של מטה מול מעלה. עכשיו באה השעה הקשה ביותר והמסוכנת ביותר - שיהיה נוחת בלילה בלא אורות מספיקים, במרחק של לא־יותר מעשרה מילין מעמדות האויב, כשמעיו מלאים וממולאים חומרי־נפץ ותחמושת. הזמזום גבר והלך, ועכשיו דומה היה כי הוא מניח מארבע רוחות השמים בבת־אחת... בהידלק אורותיו של המטוס מסתנוורות כל העיניים. הריהו מאיר לעצמו את המסלול אשר עליו יי2 יגלוש ברדתו הוא ראה כיצד מיד לאחר הנחיתה התקרבה אל המטוס שורת משאיות לשם פריקת המטען מהמטוס והעמסתו עליהן. בדיוק לעומתן נפתחת דלת המסום. ממנה יוצאים כמה נוסעים לבושי אזרחית: ״הנה יהודה ] הביתה. שמעון להם לשמוע דבר איש מפי אחיו. טייסים מתנדבים, מכונאים, גבירות שתיים שאין לדעת זהותן״. אז מתחילים הם בכל תהליך פריקת המסען מהמטוס. בטן המטוס נראתה אז לשמיר ״כמין מרתף ארוך, מקומר, גדוש תיבות כהות וכבדות, חסר־חלונות ומואר מתוך כתליו״. את כל אלה היו צריכים להעביר בזהירות רבה אל המשאית, שהתקרבה למטוס, ובמהירות רבה מיד ליד, פן ״יאיר עלינו הבוקר בטרם נסיים המלאכה״, ואז בינתיים תודלק המטוס ונבדק, ומסכם שמיר וכותב: ״יודעים אנו 113 עלול המטוס להיות מופצץ מן האוויר להיכן זרם כעירוי של דם, הנשק אשר הגיע הלילה מעבר לים ולשמים. רואים אנו בדמיוננו את רשתות ההסוואה על גבי מוצב׳ מכונות־היריה במחפורות. רואים אנו את המחלקות הפוסעות בפרישה רחבה ומאחוריהן 114 חיפוי של קנה חדש, שחור, משכנע...״ יהודה בריגר נפגש עם גלילי, ולאחר מכן עם בךגוריון, ודיווח לו על הכוונה לרכוש עוד ד הדחוף בהעברה מהירה גם של החומרים הדרושים לתעשייה הצבאית. ב־ נפגש בריגר שוב עם בן־גוריון, וזה הדגיש בפניו את הצורך להחיש ככל האפשר את הטסתם של מטוס׳ הקרב לארץ. 172 "החניכה הגודל׳ת" - ג׳וכ< והסבה 1•7י5 קורם ההסבה למטוסי מסרשמיט תוך כד העברת מסוסי המסרשמים לארץ נמשכה בצ׳סקה־בודיביצה הכשרתם של ס״ם׳ הקרב להטסתם. עד אז הגיעו לארץ במטוסי התובלה של מבצע ״בלק״ - לבד מעזר ויצמן, מרדכי אלון ולו לנארם - גם אדוארד כהן ומילסון רובנפלד. לאחר שסיימו את טיסות היחיד )סולו(, נסעו לביקור בפראג, ב־ו מהירה לזאסץ, ומשם טסו באחד ממסוס׳ התובלה שהשתלבו במבצע ״בלק״. כעבור כמה ימים סיים גם סנד׳ ג׳קובס - אחד מהארבעה בקבוצה השנייה - את קורם ההסבה על המטרשמיט )הוא טס כשבע שעות ר דקות( וחזר לארץ. בעקבות הגעתם של מטוס׳ מסרשמיס נוספים נעשתה הכשרתם של ט״סיהם לדחופה עוד יותר. הטייסים חברי קלוב התעופה והבר׳ מחלקת הטיס של הפלמ׳׳ח, שלמדו לטוס בחברת ״אוירון״, לא היו כלל מסוגלים להתמודד עם מסוסים כמו המסרשמיס, ואפילו לא עם האראדו. לימים התייחס יעקב בן־ח״ם )״בלק״( לתחילת השתלבותו בקורס ההסבה. כבר ב־ גלגלים מתקפלים וזווית פרופלור משתנה, המטוס דומה בתכונותיו להרוורד האמריקאי וממלא את אותן פונקציות ההדרכה״. מדריכו הראשון היה זודאק — ״צ׳כי גבוה ועצבני שלא ידע הרבה אנגלית ולכן לא יצרתי עמו קשר ולא הבנתי את הדרכתו. הרגשתי שהסיסות מבוזבזות, אני לא קולט מה הוא רוצה ממני״. לאחר כמה טיסות במטוס זה ניגשו לטוס במסרשמיט. וכך תיאר בךח״ם את הטיסה הראשונה: הרגשתי שאני נסחף לא שולט במצב. ההמראה במ לו נטיה לשנות כיוון(, הכלי הזה ׳צלה לאויר כמו רעם /צם המון כח ומהירות, רדפתי אחרי המטוס, הוא ברת ממני, בעוד אני עסוק בכיוון הטריס היה כבר המטוס בקצה ההקפה, צריך להסתובב ושכחתי להרים גלגלים, המדריך היה עצבני וצעק לתוך המיקרופון דברים בציכית ודפק לי על הסטיק. פניתי לעבר ההקפה לצלע עם הרוח והורדתי גלגלים מוקדם מדי. זה לא מקובל, במטוס הזה צריך להוריד אותם ברגע האחרון... כאן מלמדים לגשת )לנחיתה( ארוך כשהמנוע הענק לפניך מסתיר את חלקת השדה שצריך לרדת עליה. כשנחתנו לא הוספנו סיבוב, המדריך רטן ויצא מתא הטיס, הלך למשרד המדריכים תוך שהוא רוטן, הבנתי שלא נוכל 5 כך להמשיך וחיכיתי לבאות גם בךפורת לא התקדם כמצופה. ב־ )אדם בשם יאן פרוקופק( יצא לסולו. וכך תיאר בךפורת ביומנו את אשר אירע: ״ההמראה והטיסה היו בסדר גמור. נהניתי מאד מהסיסה באוירון. היה ל׳ קשר מלא עם המדריך. הסתובבתי כמה פעמים מסביב למגרש. שלטת׳ במהירות ובגובה״. אולם כשהחל לגשת לנחיתה, נגע המסום בקרקע. הוא ניסה לייצב את המטוס בפתיחת מצערת, אך המטוס החל לסטות שמאלה. בן־פורת סגר את המצערת, ואז החל המטוס ״רץ בכיוון הבתים שבצד המגרש״. כשהתקרב אליהם, עצר ״במתכוון את המכונה שלא להתנגש או לעלות על אנשים״ והתהפך ״על הגב״. הוא נפצע בדברים שכתב מחרוב לארץ מצויה התייחסות 116 ונלקח לבית־החולים מפורטת לקורס הסיס: מילאן מאלי ויוטק סמוליק מדריך צ׳כי מדריר ציכי Vojgch Smolik) (Milan Maly) 3 יו3 במלחמה לעצמאות אני מצטער לכרוס לכם מפוז־נפש ולהודיעכם שהקורס הזה לא הצדיק את התקוות שתלו בו. מחוז לשניים )ויצמן ואלון( מבחורינו שעמד לרשותם נסיון קרבי מתקופת שרותם במלחמה !־ טייס קרב אחד. אפילו פיניליה שלדעת האינסטרוקטוריס הוא ראש וראשון לטייסים הבלתי מנוסים ־ לא הפך עדיין לטייס קרב ראוי לשמו. בנסיון הראשון לטוס סולו בסכין קרתה לו תאונה בירידה, האוירון ניזוק קשה ופיניליה נפצע. המדריכים הזהירו כל הזמן את אנשינו שנסיונם הדל או יותר נכון חוסר נסיונם המוחלט באוירוני קרב שוללים מהם למפרע כל אפשרות ללמוד את התורה הזו על רגל אחת באותה המסגרת של זמן ואמצעים שהועמדו לרשות הקורם הזה ולאותה התכלית שלה הוא נועד, אנשינו דחו את הקונצפציה הזו, אולם לאחר שעמדו בעצמם על כך שהדרך הזו אינה סוגה בשושנים, החלו להודות שהתמונה אינה ורודה 1 כפי שתארו לעצמם ואכן, באותו יום ביקש אבריאל מאהרן רמז הוראות ״מה לעשות עם אנשי הקורם לסכינים בלימודם צריך להיות ממושך ביותר; וציין כ׳ ״בקשר ללימוד הסכינים הכרחי לשלוח לעופרי מכם כל טייס בעל נסיון כל זאת - לאחר שרמז כבר הודיע להם קודם לכן, כ׳ ״אין באפשרותנו לשחרר ס״סים 118 באוירוני קרב״ מנוסים נוספים כרגע. יש לעשות מאמץ כדי לנצל את כל הסיסים שהגיעו מנורמן ולגייס נוספים בעיקר באנגליה ״9 ובאמריקה״ בעקבות התאונה של בךפורת תבעה ההנהלה הצ׳כית של הקורם ביתר־שאת מפליקם, מאבריאל ומםהרוב להפסיק את השתתפותם של אלה, שלא טסו קודם לכן במטוסי קרב. בשיחתו עם השלושה הביע מפקד בית־הספר את עמדתו - שאין בכוחם של ״אומץ הלב ורמת האינטלגנציה״ של חלק ממשתתפי הקורם לרכוש את השליטה על המסשרמיט, שכן התברר להם שבשילובם של הסייסים חסרי הניסיון היה ״משום בזבוז אפשרויות היכולות להיות מנוצלות במלואן ע״׳ טייסים שיש להם עבר קרבי״. לפיכך הוצע שוב לשלוח מהארץ את כל אותם ט״ם׳ הקרב, אשר התנדבו עד אז לשרת בחיל־האוויר, על־מנת להבטיח לפחות טייסים, אשר יוכלו להשתלב בהפעלת מטוסי המסרשמיט, שכן לדברי סחרוב לפי הנסיון של הטייסים בעלי נסיון קרבי שגמרו את הקורס; הן מבחורינו והן מקרב הטייסים האמריקאיים, מתברר שטייס מסוג זה יכול ללמוד את הספיציפיות של הסכין ולהשתלם עליו אחרי פרושו של דבר שתוך ימים ספורים יוכל כל טייס כזר. להשלים את חוק 120 האימונים שלו ולצאת לארץ ב־ עם מטוס׳ הקומנדו. בן־פורת הדגיש שבעניין זה ״המשימה היא הקודמת ובעניין זה דרושה הוראה מהבית״. גם אבהאל לא רצה לפסוק על דעת עצמו אם להפסיק את אימוניהם של המשתתפים חסרי הניסיון, והוא וסחרוב הדגישו בפניהם את הצורך להמשיך בינתיים באימוניהם בכל מחיר הואיל ואין לתאר שבמרכזה של האוירייה שלנו לא יעמוד גרעין של בחורים אייי ועם כל הברכה, התגבורת והעידוד שמביאים אתם הטייסים האמריקאיים 174 י?׳ "החנינה הגור׳ל׳ת" - ג׳ 0 איננו יכולים לראות בהם את הנושא המתמיד של האויריה שלנו ומעצבי הדמות שלה. נוסף לכך מהווה הקורס הזה נסי ו ן לאמן בתורים שלנו כטייסי קרב ואס יסתיים בכשלון עלול הדבר לרפות את ידי תברינו י בארץ במאמציהם לחנך טייסי קרב משלנו. בעקבות הסכמת חניכי הקורס להמשיך בקורם ההסבה ביקשו השלושה ממפקד בית־הספר להמשיך בקורס ״שיימשך ככל שיימשך. הוא הציע למשתתפי הקורם לעבור השתלמות אימונים נוספת בת שבועיים על מסוס דומושב׳, ״שיש לו כל הסגולות של הסכין והמקנה את הניסיון המוקדם לסיסה בסכין ואח״כ להקדש שבוע נוסף לאימונים בסכין עצמו״. בתום בעיה זאת הלכו לבקר את בךפורת בבית־החולים. במכתבו לישראל גלילי חזר והתיש סחרוב ״את המתח ואת העומס״ שבהם עובדים צוותי התובלה במבצע ״בלק״, וביקש לשלוח מיד לציכיה את הסייסים של מסוסי הקומנדו, אשר יצאו ״מכלל שימוש בארץ, מחמת פגיעות או סיבות אחרות״. בנוסף לכך ציין סחרוב את הצורך בגיוסם של ס״ס׳ תובלה וקרב נוספים. לדבריו, לפי שעה ״הגיוס מתנהל בעצלתיים״. על־פי התוכנית, עם מיום הססתם של עשרת מסוסי הקרב הראשונים היה סחרוב אמור לצאת לארצות־הברית על־מנת לערוך גיוס בזק של טייסים לאוירוני קרב ומפציצים, מאתר שמספר הטייסים המאומנים והמוסמכים להפעלת הסונים האלה של האוירונים שיש תתת ידנו כאן ובארץ הוא מצומצם מאד ולא נוכל להקים כח אוירי ראוי לשמו מבלי לשבור את מעגל הקסמים של הדלות שלנו בטייטים מנוסים, והרי אין לנו שהות עכשיו להתחיל באמון טייסים משלנו בכל הדרך הארוכה של אמון טייסי קרב והפצצה. בטוחני שאתם תמימי דעים 22 אתי וגם הנסיון של הקורם כאן לסכינים מאמת את הנחתי זו ב־ שהוביל מסרשמיס שלם. כעבור זמן קצר חזרו לארץ גם המאיר׳, הננסון ובן־ח״ם, מבלי שסיימו את קורם ההסבה על מסוס המסרשמיס, ומאוחר יותר השתלבו במיוחד כס״ס׳ תובלה בפעילות המבצעית של חיל־האוויר. על־מנת להטיס מסוס׳ קרב, ובמיוחד את מסוס המסרשמיס, היה צורך בהכשרה ובניסיון - ואלה לא היו להם. הרצון הטוב של הישראלים ושל הצ׳כים שהחליטו לשלבם בקורס לא יכול היה להוות תחליף לכך, ובאחד המברקים לארץ על נסיון שילובם בקורם ההסבה נאמר: מתברר שאימון האנשים לשימוש במסרשמיטים היא פרשה מורכבת ביותר. רק בעלי נסיון מעשי קודם במטוסי קרב מסתגלים במהירות יתרם יזדקקו לחדשים של אימון. שניים מהמתאמנים יסיימו את אימונם היום. במשך השבוע הבא יסיימו אימוניהם עוד ארבעה עד ששה. מודיעים לי שבארץ יש בעלי נסיון רב במטוס קרב. הודעתי התוכל לשלוח מיד לעופרי את בעלי הנסיון ואם כן מתיל אנו ממשיכים לגייס בעלי נסיון סמיים 23 ומוסרים שיש ביניהם מוצלחים ביותר לימים סיכם בךח״ם את הימים האחרונים בקורס ההסבה: ״נתנו ל׳ למחרת מדריך אחר בשם יאן פרוקופק. טסנו על הארדו, באותו יום הלכתי איתו לשתי טיסות אחר זה באה הפסקה של שבוע ימים, ב־ חידשו ל׳ הטיסות בארדו, כל יום קיבלתי מדריך אחר, כך זה נמשך עד ה־ 175 ייא ממט נ במלחמה לעצמאות כליל״. ב־ו הלקחים מאותו קורם הסבה, שבו שותפו ישראלים, באו ליד׳ 124 להכשיר ישראלים להטים את מטוסי הקרב בימוי בדברי שאול מאירוב ב־ טייסים צעירים בגיל יעברו בעופר׳ על כך השיב רמז כ׳ מוכנים הם להעביר בקורם 125 לפי שעה אנו מגייסים מארה״ב ומתחילים בארצות אחרות״ ממושך יותר לסכינים את שבעת החניכים, שהתאמנו באותה שעה באיטליה, ״את ה־ ו־ לאימון ראשוני באיטליה, על־מנת להעבירם לאחר מכן לקורס ממושך בצ׳כיה; והוא ביקש להודיעו אם ״הצעה 26 זו נתנת לסדור׳׳ ״ לאחר ניסיון כושל זה, שבו שולבו ישראלים ללא שום ניסיון קודם בהטסת מסוסי קרב, לא נשלחו עוד ישראלים מהארץ לקורסי ההסבה על המסרשמיטים - אלא בעיקר ס״סים, שהתנדבו או גויסו בחוץ־לארץ והיו בעלי ניסיון קודם בהטסת מסוסי קרב. חלקם נשלח ישר לקורס ההסבה עוד לפני שהגיע לארץ, וחלקם המריא מהארץ במסום׳ התובלה שהשתתפו במבצע ״בלק״, וחזרו לארץ עם מסוסי המסרשמיט המפורקים לאחר קורם הסבה קצר על מטוס הקרב. עד באירופה השגנו שלושה טייסי קרב נוספים מאנגליה ואחד מהם כבר הגיע הנה והצטרף לקורס. האיש היה סגן מפקד טייסת באנגליה עד לפני ימים אחדים והצליח לקבל חופשה בנימוקים פרטיים שונים ולהצטרף אלינו. שני האחרים נמצאים בדרך הנה מאיטליה. נוסף לכך מתאמנים עכשיו בקורס המשני אמריקאים נוספים שישלימו את אימוניהם תוך ימים אחדים ויבואו לארץ. פרושו של דבר שיש לנו בס״ה ומוסמכים )חמישה שיצאו כבר לארץ רע רד שמונה כאץ( ומספר זה הוא י27 רתוק מלספק את הצרכים טייסים אלה מאנגליה היו מורים מאן, סירל הורוביץ, דוד ברון )ו״זברג( - כולם בעלי ניסיון טיסה רב 128 יחסית, שרכשו בחיל־האוויר המלכותי הבריטי כמתואר לעיל, גויס מורים מאן לפעולה ביד׳ פרדקינם. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא סם בט״סות שונות במטוסי ולינגסון, מוסקיסו וספיטפ״ר. הוא היה אחד מס״ם׳ רביעיית מטוסי האכסון אשר נעצרו ברודוס. כששוחרר הגיע לישראל, טס כמה גיחות בטייסת תל־אביב ונשלח לקורס ההסבה בצ׳כוסלובקיה. סירל הורוביץ סם בחיל־האוויר הבריטי במטוסי האריק״ן, ולינגטון, לנקסטר ודקוטה. דוד ברון )ו״זברג; מאוחר יותר שינה את שמו לדב בךצבי(, ט״ם צ׳ בריטי לשעבר, שימש כסגן מפקד טייסת זאת טייסת מילואים של מטוסי סי־פ״ר אחד מחבריו סיפר לו על המאמצים לגייס צוותי־אוויר המתאימים לפעולה בארץ, והוא הביע את נכונותו לסייע בכך. בתחילת מאי נוצר עמו קשר ונאמר לו להגיע לפרים. באותה שעה הוא מילא את מקומו של מפקד הטייסת בפועל, והוא העביר אפוא את הפיקוד לטייס הבכיר בטייסת ״לכמה ימים״. הוא עלה לרכבת ללונדון, 176 י־?׳ "החשיכה הגורלית" - גיוס והסבה 5 עדיין במדי חיל־האוויר הבריטי, ולאחר שקנה בגדים אזרחיים, שלח את המדים לבית אמו, ועדכן את אחיו מורים בדבר כוונתו לצאת לארץ. הוא הגיע לשדה נורתולס, ובמשרדי מחלקת ההגירה בשדה הודיע שהוא נוסע לסוף שבוע לפרים. שם פגש גם את סירל כהן - סיים מאנגליה שהיה אף הוא בדרכו לצרפת, ואשר גויס קודם לכן על־יד׳ נציגים של ארגון האצ׳׳ל, ככל הנראה. כשנשאל לסיבת יציאתו לצרפת, מסר כ׳ הוא יוצא לשם למשך שבוע לביקור אצל אחיו. ו״זברג היה בסוח שכהן יהודי, ולכן הציג את עצמו בפניו, אולם הסתיר מפניו את הסיבה האמיתית שלשמה הוא יוצא לצרפת. כהן היה בטוח שמדובר בטייס בריטי, היוצא כדי לסייע לערבים במלחמתם, ולכן הודיע לאנשי הקשר שלו בפריס על פגישתו עם ו״זברג, ואלה תכננו לחסלו. רק לאחר שוו״זברג לקח את כהן לפגישה עם בן־דודו שהיה מעורב בפעילות ציונית, עמד כהן על טעותו, ותוכנית החיסול בוטלה. 129 כעבור כמה ימים יצאו לקורס ההסבה בצ׳כיה בצ׳סקה־בוד׳וביצה פגשו במדריכים צ׳כים, אשר שירתו במהלך מלחמת העולם השנייה באנגליה. מדריכו של ו״זברג היה בילק ו״זברג( על־מנת להתרשם לפחות באופן ראשוני באשר ליכולתו הכללית כסייס. משהתרשם שאכן ״אדם זה יכול לסוס״, כדברי ו״זברג, עלו יחד לטיסה במסום מסרשמיס דרמושב׳, שם הצביע בפניו על חלקי המטוס השונים ועל דרך הפעלת המטוס. לאחר מכן סם טיסת סולו על המסרשמיט ללא בעיות מיוחדות. עם זאת, לדבריו, היתה זו הפעם הראשונה שבה ראה ״ששופכים מים לרדיאסורים, על מנת לשמור אותם קרים״. גם מוריס מאן לא נתקל בקושי רב להטים את המסרשמיט, מאחר וכבר הטיס סוג זה של מטוס בעבר. לאחר תום מלחמת העולם השנייה הוצבה טייסת הספיספ״רים שלו בנורווגיה, שם נמצאו כמה מטוסים אנשי הטייסת. למעשה היה מאן בין , גרמניים, וביניהם גם מטוסי מסרשמיט היחידים - אם לא היחיד ממש - שטם קודם לכן במסרשמיט. לאחר שסיימו שלושתם - ברון ו״זברג, מורים מאן וסירל הורוביץ - את ״קורם ההסבה״ הקצר, הם יצאו לחופשה קצרה בעיר קטנה סמוכה 130 לצ׳סקה־בודיוביצה באותה עת היו בצ׳סקה־בודיוביצה גם טייסי קרב מארצות־הברית: גדעון ליכטמן מנירג׳רס׳, סטנל׳ אנדרום מניריורק ובוב ויקמן מהוליווד. ויקמן וליכטמן היו טייסי קרב לשעבר במלחמת העולם השנייה, בעוד שאנדרוס הטיס מטוסי הפצצה קלים מדגם כ־ ציוני הדוק, והוא עמד בקשר עם ארגונים יהוד״ם־ציונ״ם ליברליים באמריקה. הם התכוונו לעלות לארץ בשנות השלושים ואף רכשו אדמה בארץ, אולם הדבר לא יצא לפועל בסופו של דבר. מגיל האמריקני, ובמלחמת העולם השנייה, במשך ארבע שנים, שימש כמדריך טיסה, ט״ם ניסוי וסיים קרב. בתפקיד האחרון שירת בלהק קומנדו אוויר 1946 היה פעיל בארגוני ההתנדבות הציוניים באמריקה כתנועת הלייבור הציונית )תנועת ״הבונים״(, והקשר עם ישראל והרעיון הציוני, כדבריו, ״התהדק״. באחד הימים בסביבות דצמבר בבית־כנסת, שדיבר על מעורבות פעילה בעניין הציוני. הוא הביע את רצונו לעזור, ולאחר כמה ימים קיבל שיחת טלפון. לאחריה נפגש עם סטיב שוורץ, וזה הציע לו לשמש ט״ם ומדריך טיס. אביו, שהיה ציוני נלהב, לא התנגד; האם, לעומת זאת, ״הציבה בעיה אמיתית מכיוון שהיא התנגדה נמרצות״. מכל מקום, הוא החליט 13, לעזוב בחודש אפריל מניו־יורק הוא טס לאמסטרדם, ומשם לרומא. כעבור זמן־מה סם משם לשוו״ץ, ומשם לפראג. בשדה התעופה שם פגש את אוטו פליקס. כשבוע וחצי היה במלון שם עד שנמאסה עליו ההמתנה חסרת־התוחלת, 177 במלחמה לעצמאות כיי״ והוא פנה לפליקס בבקשה לשחררו, אם אין זקוקים לו. כעבור זמן קצר נשלח אף הוא לצ׳סקה־בודיוביצה. שם, לדבריו, סם ״כחצי שעה באוירון מסוג אראדו וכ־ בניוארק, נירג׳רס׳, הססת׳ מוססאנגים והערכתי את עצמי כסייס לא רע כלל״. גם הוא הוסמך אפוא תוך י וכשאר הטייסים האחרים יצא לזאסץ, שם ססו במסו 32 זמן קצר הוסעו הטייסים לתל־אביב, וכעבור זמךמה נפגשו בס״סת הקרב בעקרון. שם פגשו גם את עזר ויצמן, מרדכי אלון, לו לנארט וקלמן גולדשטיין. הם ראו שם את מסוסי המסרשמיס, שאף לא אחד מהם אהב להטים, " אותה מציאות רבת־התהפוכות של טייסים, הנמצאים בצ׳כיה וטסים במסרשמיט, מצאנו 3 אבל זה מה שהיה בדבריו של אחד הטייסים, אשר השתתף אף הוא מאוחר יותר בקורם ההסבה: לא היה אפשר להתעלם מהאירוניה שבמצב: הנה אנתנו כאן, טייסים יהודים מדויל־האויר הישראלי, מתאמנים על מטוסי מסרשמידט כרמניים, לבושים בסרבלי טיסה של הלופטוואפה הנאצי, וכאילו לא די בכך, אנו טסים מעבר למסך הברזל. אירוניה גדולה אף יותר היתה בכך שאוזדים מאיתנו הטיסו מטוסי ספיטפייר בקרבות נגד המסרשמידטים הנאציים במלחמת העולם השנייה, ועתה עמדו להטיס מסרשמידט במשימות קרב נגד 134 ספיטפייר של וזיל־האויר המצרי תוך כדי כך נמשך שיגורם של ט״ס׳ קרב נוספים לקורס ההסבה על המסרשמיט. אחדים מהם נשלחו ישר מאיטליה או ממרכז הרכש בדנבה, אף מבלי לעבור דרך הארץ. אחרים הגיעו לארץ, ונשלחו תוך זמן קצר, לאחר שהתרשמו במטה חיל־האוויר בדבר התאמתם לקורס ההסבה. ב־ בלוך וארנולד רוך - שני ס״ שבדרום־אפריקה - מוסעים במטוס דקו מתנדבים מדרום־אפריקה,* וכעבור ימים ספורים הם נשלחו לקורס ההסבה בצ׳כיה. בדרך־כלל טסו המשתתפים בקורס זה לצ׳כיה במטוסי התובלה של מבצע ״בלק״, אשר חזרו מהארץ, ושבו אתם כשיושבים ליד חלקי מטוס המסרשמיט או לצדם של ארגזים עם חותמות . . .. ״שביר׳, אשר הכילו מקלעים 1 הטייסים בקורס ההסבה: מאחור, מימין לשמאל: ביל פומרנץ, ארנולד רוך, לסל׳ שגם ותחמושת. כך, למשל, בהודעה מריס סניור, גיורג׳ ליכטר. מלפנים, מימין לשמאל: רוד׳ אוגרסן, סיד כהן. * במחקרו העריך קצב לימים, שקבוצה זאת ״היתה אחת הקבוצות החשובות שהגיעו מדרום אפריקה״. הי דיר ג׳ק מדלי, אשתו הפיזיותרפיסטית ג ון, ר׳ ברונסון, ג׳אוף ססארק, מלוין מלכין, סטנל׳ קרק, קלב סלבי, מוריס אוססרוף, אב כהן חבינסון, אמך גסץ ואלק קופר. האנגלים עדיין שלטו במובלעת חיפה. לאחר שעברו , מפורט אליזבת, ג׳ק שטינר, ״מוקי״ שוחט, איז את הקצינים האנגלים פגשה הקבוצה באיש ״הגנה״, וזה לקח אותם לטכניון. למחרת נסעה הקבוצה לתל־אביב. IF® שהועברה לאהרן רמז ב־ " אותם ס״סים, שהיו בעלי ניסיון רב במטוסי קרב, חזרו משם 5 עבודה״, גם ״ויקמן ואנדריום, נהגים לסכינים״ כעבור ימים אחדים לצ׳סקה־בודיוביצה, שם ערכו את קורס ההסבה הקצר על מסוס המסרשמיט. לא היה זח קורם מעמיק, שבו למדו כראוי את רזי הססתו של המסום, וגם לא ניתנו להם כל השעות הנחוצות לשם בתוצאות הפעלתם של המטוסים, כמתואר להלן, באותו 1 רכישת המיומנות הנחוצה. דברים אלה באו ליד׳ ביס מחקר על קורם ההסבה, שנכתב לימים על־יד׳ שני חוקרים צ׳כ״ם: למרות התקופות הקצרות של האימונים היו התוצאות מצויינות: שמונה טייסים קיבלו ציון מצוין עם המלצה לתפקידי פיקוד מפקדי טייסות, 18 שלושה - טוב, ולארבעה נוספים הומלץ על המשך אימונים בטייסת בסך־הכל קיבלו הסבה ובראשונה הנתונים, החריצות והמוטיבציה של החניכים אבל גם ולא י36 פחות של המדריכים כך הלכה אפוא והתבססה התשתית להפעלת מסוסי הקרב נגד חיל־האוויר המצרי: שישה ס״סים ראשונים הגיעו לארץ עד סוף מאי, ויחידת ההחזקה של חיל־האוויר עם הטכנאים הצ׳כים, אשר הגיעו לארץ, החלו להרכיב את מסוסי המסרשמיס. קצב הססת מסוסי הקרב, התאונות והבעיות בהרכבתם, כמתואר להלן, גרמו להתמשכות תהליך זה מעבר למצופה. לכל אלה לא היתה, כמובן, השפעה מיידית על ההתמודדות בזירה האווירית. השפעת ההפצצות האוויריות עד אז היתה גדולה עד מאוד. לא רק שההפצצות פגעו במורל של האוכלוסייה המקומית ובחיי הכלכלה התקינים, אלא גם בקשרי התעופה והים אל הארץ וממנה. כך, למשל, הביעו גם צוותי מסוסי הדקוסה של חברת התעופה הצ׳כית, אשר קיימה קשר אווירי לארץ מאירופה, את חששם ״להגיע לארנון " יתרה מזאת, מחשש ההפצצות ״כמעס שאינן באות 7 למטוסים הנ״ל במקרה שנאלץ לשכרם ללא עובדים״ אניות לתל־אביב ובחיפה תתכן התערבות של הצבא הבריטי״, כדברי בךגוריון בישיבת הממשלה. כך גם לא ניתן היה לפרוק מהן אף את אמצעי הלחימה, שהיו כל־כך חיוניים ללוחמים. לדברי בךגוריון, ״עניו ההפצצה ביפו גרם לנו נזק. אניה עם ציוד חשוב מאד קבלה פקודה לא לגשת לחופי הארץ והיא נמצאת לא הרחק "8 מהארץ אנחנו מקוים לפרוק את המטען ולהביאו ארצה״ התחושה שרווחה בציבור הישראלי בפרק־זמן זה שלמן ההפצצות החוזרים ונשנים של מטוסי חיל־האוויר המצרי — היתה אפוא תחושה של חוסר־אונים. אדם שתקא׳, קצין המודיעין הראשון של ס״סת א׳)הס״סת הראשונה של חיל־האוויר(, ניהל רישום קבוע ביומנו, ומאוחר יותר כתב: ״הכיצד שאלו אנשי תל־אביב, האין לנו טייסת קרב שתשיב לפולשים מלחמה שערה? האין לנו "9 הגנה אנטי־אוירית שתוכל לסוכך על תל־אביב? האמת ניתנה להאמר — לא היתה לנו לא זו ולא זו...״ פעולתו של חיל־האוויר במטוסיו הקלים לא ניכרה כלל ועיקר. ״איה האוירונים שלנו?״ זעקו הכותרות אף נכתב באירוניה, כ׳ חיל־האוויר הישראלי הוא החיל ״הטוב ביותר דבר בעיתונים, ובמכתב למערכת בעתון 140- אין רואים ואין שומעים אותו...״ ואכן, באותה שעה לא יכול היה חיל־האוויר לפעול נגד חיל־האוויר המצרי. לכל היותר יכלו קציניו ופעילי הרכש לספק לבךגוריון ולממשלתו את התקווה שלא ירחק היום, בו מטוס׳ הקרב של החיל ׳וטסו לארץ ויורכבו, ואז יוכלו טייסי החיל להגן על שמי המדינה ולהשיג את העליונות האווירית ההכרחית להפסקת ההפצצות 179 יונ במלחמה לעצמאות החוזרות ונשמת. המאפיין של תקופה זו הוא אפוא דווקא חוסר המעש האקטיבי של החיל להפסקת ההפצצות: לא היו לו המטוסים לכך, אש הנ״מ כמעט ולא היתה יעילה )למרות ההפלות המוזכרות לעיל(, ובמטוסי! הקלים ושאר המטוסים הכבדים יותר פעל חיל־האוויר ככל יכולתו לניתוק מגע עם חיל־האוויר המצרי, ולכן ביצע את עיקר פעולותיו בלילה. משום כך כמעט לא ראו אזרחי המדינה באותו זמן את מטוסי החיל באור יום. ישועתם של חיל־האוויר ושל מדינת ישראל באה דווקא, ובאורח פרדוקסל׳, מחיל־האוויר הבריטי: כמתואר לעיל, הפיל ב־ השמישים של חיל זה, אשר כבר איבד עד אז עוד כמה ממטוסיו, עת הופלו מאש נ״מ של התותחים הישראליים. להפלת המטוסים המצריים ברמת־דוד היתה חשיבות ניכרת בפרק־זמן זה, והיא מהווה נקודת מפנה, שהשפיעה כמעט מיידית על המשך ההפצצות האוויריות של המצרים: אלה הלכו ופחתו באורח ניכר לאחר מכן. אותן הפצצות אוויריות תכופות היו הביטוי החזק ביותר לחוסר־האונים של חיל־האוויר הישראלי באותם ימים בביצוען של שתי המשימות העיקריות השלובות של כל כוח אווירי: הגנת שמי המדינה והשגת עליונות אווירית. על רקע מגבלות בולטות אלה, ותוך כדי הגעת מטוסי הקרב, נמשכה פעילותה של ס״סת א׳ משדה דב. למרות כל אלה הצליחה להגיש סיוע אווירי ברזמנית הן לירושלים וליישובים האחרים במרחבה, ולפי דרישת אג״ם מבצעים במטכ״ל - גם לחזיתות הצפון והדרום, שבהן פעלו טייסות הנגב והגליל. כל זאת - תוך כדי פעילות מקבילה לארגון השורות, לארגון עבודת מטה מסודרת, לקליטת המתנדבים שהחלו להגיע מחוץ־לארץ, ולביסוס ההיערכות בעיקר בשדה דב. 180 פרק ז ׳נאלצים לס 1 םט 29-14 ״פירושו של דבר שאז אנחנו יכולים להפעיל גם אוירונים אחרים כמפציצים, והאוירונים האלה יגנו עליהם, בלעדי זה הם נאלצים לפעול רק בלילה נמפציצים כ׳ קל להוריד אותם אם על ידי 1 •פיטפ״ר או על ידי כלי ארור.״ ליל ״טיסות על אף ההלם הראשוני וההאטה בפעילות האווירית בשבועיים שלאחר בעקבות הפגיעה במסוסיו של חיל־האוויר המצרי לאחר הפעולה הכושלת שלו ברמודדוד, הואטה פעילותו, ובמיוחד למן של טיסות תובלה. חלק מהמטוסים, ששרדו לאחר ההתקפה המצרית, המריאו בדמדומי הבוקר למנחת׳ החירום - שפ״ם, הרצליה - שהו שם במשך היום, וחזרו לקראת ערב לשדה תל־אביב להמשך הפעילות המבצעית. ב־ שם פעלו שני טייסים, שני מכונאים ושני אלח טיסות היום צומצמו אפוא, אך טיסות הלילה נמשכו. אומנם הפעילות 2 היה שם גם מסוס הסיבי הבלתי־שמיש בלילה בוצעה ללא איום מצד מטוסי האויב, ברם התעוררו קשיים בכל הקשור ליכולת ההטסה, להתמצאות, ובמיוחד לזיהוי המטרות. היתה לכך משמעות מיוחדת לאור המכשור הדל שהיה במטוסים, כפי שעולה לימים מעדותו של מפקד הטייסת, גדעון גורדון )אלרום( ״...אנחנו טסנו במטוסים שלחלקם הגדול בכלל לא היו מכשירים לטיסות לילה: ישבנו לפעמים עם פנסי כיס, היה מצפן לא מואר ולא היתה תאורה בתא הסייס. אלה נקבעו על־יר מטכ״ל/אג״ם תוך תיא 3 הבעיה הגדולה היתה זהו׳ המטרות...״ חיל־האוויר, ולעתים קרובות )קרובות מדי, לטעמו של מטה חיל־האוויר( - ישירות עם שדה דב. חרף מגבלות אלה נמשכה הפעילות של מטה החיל, תוך ניסיון לתאמה עם המטה הכללי. בךגוריון ניצח על ניהול המלחמה, ולעתים קרובות שהה במטכ״ל לצדו של ראש אג׳׳ם, יגאל ידן, כדי להתעדכן ולדון על האסטרטגיה וסדרי העדיפוי החזיתות, לרבות ביישובים בצפון ובדרום, שהיו נתונים במצור ונאבקו על קיומם. ירושלים, על היהודים, היתה לחזית בפני עצמה במאבקה הקיומי. בנתונים אלה היתה לסיוע האווירי משמעות רבה ביותר. הקשר בין המטה הכללי למסה חיל־האוויר במלון ״ירקון נוהל באמצעות הטלפון, שליחים או פתקים שהגיעו מידן, ובהם הנחיה לתת עדיפות לאנשים שונים. טרם מוסדו נוהלי תכנון מסודרים ומתואמים. איש הקשר של מטכ״ל/אג״ם בראשות יגאל ידן עם מטה חיל־האוויר היה שלמה אורן. רוב הזמן שהה בשדה דב, בהעבירו את ההנחיות לפעולה מהמטכ״ל; לאחר מכן היה מעביר את מסקנותיו מהפעולה לראש אג׳׳ם, וזה היה מעבירן באופן שוטף לבךגוריון. בתארו את 181 ווזסצצוז קריב יונ במלחמה לעצמאות האירועים בפני הממשלה או בדברים שכתב ביומנו הסתמך ראש הממשלה על רווחים אלה וגם על הדיווחים הישירים, שהועברו אליו מסעם מודיעין חיל־האוויר. נציגו של אג״ם לקשר עם שדה התעופה היה מיכאל פליקס, 4 שמונה לתפקיד ב־ שערה! נשיו מלחמה ד-ספיספיידים• הללו. הודר־ קיש כ בנות אביב — איי דה בי. מנקודת ראות הסעולד. הצי באית. הס עלולים לפעליה ל־ עודר נדקרה דריפזז כצריף־ ;־ץ. ארל׳ גם >יי;ייח ככה *:־ זים. לא המבצעים הערביס שי דתקפו,׳ אוויר אלו ולא עוזרי* ר,ש הבייסיים, ר?־־:־ב אה ה* תכניות של הטיסות המגרעות דלמסרה זו נותניב את מט־סי׳ ד,מ. את שדות ה ר את צילימיהם וכי׳ — אינם חי־ ?ביס אף לרגע• כי במטוסים אלו יכרליט ד.ש להשיג תוצאות העלולות להעפ־ע על מהלך ה־ מלחסר- נ־זביים הפעולה מן r<1. ־׳גי. הם ריציס לעורר עצבנות •ופסישיזם בסתנה היהודי. בל בר־בי־רב נזגין. שאי־ אפשר שחיל ההעיפה שלגי יימ- צא בבר היי• במצב דימו; לחיל ד,׳בעד-י אויר־נים שסים. כידוע. בשמים, ואנחנו. מיתר היה לנו ל־,יוה רק -לתחת לאדמה׳. ב־ נ׳דתרת... המכנות !רימת היו להעעות בחוץ לארץ. האב־ בארגו האמריקני הפריע הרבה. אייפה אי־יבש היו גם תקלית זמניות בדרך איסוף יהרכב ה־ מטוסים הדריעיש. ואש יספרו פעש את כל הפרשה ד,ז*־. הרתק בדראפאנדותה את כי שיסעיר, — ככל פרשות ההעפי רה ו״הכריחד.* שלנו. אבל הסי' שוד אף יוכיח. שלבסיף — אח־ רי מעות של ההחלה והשליכי ״שכר לימוד״. — ידעני לההג־ בר גם כאן על רוב הניכעולים. יעתה — לא ירחק ערד הייש והיל התעופה שלנו ייכל יהכנס לפעולה רבתי. ״לא ירחק עוד היום וחיל התעופה שלנו יוכל להכנם לפעולה רבתי״; ידיעות מעריב ״מקבוצה פרטיזנית של מעופפים הפכנו לאס לאט לסיסת מבצעית אמיתית״ ההפצצות האוויריות המצריות פגעו גם בתשתיות של שדה התעופה בתל־אביב, וכתוצאה מכך - ביכולת לטוס מהשדה. בעקבות זאת הואטה הפעילות המבצעית מהשדה, אולם לא הופסקה לחלוטין. גם אחד מעובדי ״פקוח תנועה אווירית״ בשדה נפגע בהפצצות. פעילותה של התחנה המטאורולוגית, שנפגעה באחת ההפצצות, הועברה ב־ על מזג־האוויר החיוניות להמשך הסיסות. למרות המחסור באמצעי תחבורה, בקשר ובמכשירים משוכללים, *5 נמשכה פעולת התחנה לנוכח ההתמקדות בפעולה האווירית בלילה הודיע ב־ החיל, יצחק מינם, שכדי להקל על תכנון הפעולות בשעות לילה תמסור המחלקה תצפיות כלליות של מזג־האוויר בארץ לפי האזורים )תל־אביב, סביבות ירושלים, נגב, טבריה וחיפה(. כן ציין כ׳ ״התצפיות ימסרו בשפה רגילה 6 לשעות ואכן, הדרישות לסיוע אווירי - שלבד מגיחות צליפה והפצצה כללו בעיקר גיחות לחילוץ פצועים וגיחות אספקה להעברת נוסעים ומטען, כמו תחמושת, אמל״ח, מזון וכיו״ב - מהחזיתות השונות הלכו ותכפו. הגשת * במהלך חודש מאי הוגשו בעל־פה. 1 י?׳ "!;אלילים למעול ריק בלילה כנזהציצ׳ם 0 סיוע זה קבעה לעתים במידה רבה את יכולת עמידתם של כמה ״₪בים מנותקים ומרוחקים. מציאות זו היא שהכתיבה למעשה את המשך הפעילות של שדה תל־אביב. מלבד היותו בסים תעופה צבאי עיקרי ושדה בינלאומי לתעופה האזרחית, שימש גם מרכז תיאום וקישור עם כל גורמי הסיוע. נכללה בו ״מחלקת אספקה מוטסת״, שטיפלה בכל הקשור בארגון הטסת ציוד, חימוש ואספקה ליישובים מנותקים ולחסימת הלוחמות. על־פי העדויות מאותו זמן, אי־אפשר להגזים בדבר החשיבות המורלית הרבה, שהיתה לאותן הטיסות שבוצעו אז בעיקר על־פי דרישה של כוחות הקרקע. חלק ניכר מעבודת התכנון נערך בשדה תל־אביב עצמו. כשהוא מתודרך על־יד׳ ראש אג״ם או עוזריו, העביר אורן את דרישות הסיוע לאהרן רמז, ראש אגף המבצעים. זה הסתייע באותה שעה בדן טולקובסק׳, אשר שימש כקצין המבצעים. עם התמנותו של רמז לראש המטה במקום אלכסנדר זילוני )שהתמנה, כמתואר להלן, למפקד שדה עקרון(, התמנה טולקובסק׳ לראש אגף המבצעים במטה חיל־האוויר. אולם שיתוף־הפעולה בין מסה חיל־האוויר לבין מטכ״ל/אג״ם לא התנהל כראוי. ב־ למפקדי הטייסות ״זה כמה שבועות שאין אג׳׳ם מקבל דו״חים הדרושים לו לשם בקרה וידיעת המתרחש בשדות התעופה שלנו. היות ואין ביכולתנו לקבל את כל הידיעות הדרושות בשום דרך אחרת, נבקש להסדיר את הליקוי הזה מיד 7 ולהקפיד שלא ישנה להבא״ ואכן, הפעולה בפרק־זמן זה שבין במאי ועד לסוף החודש התנהלה תוך לחץ גדול, ללא תוכניות פעולה מסודרות ומתואמות. המציאות היתה קשה: מטוסי חיל־האוויר המצרי תוקפים מדי יום ביומו כמעט את תל־אביב, מצד אחד, ומצד אחר יכולת מוגבלת ביותר של טייסת מם׳ ו כמעט בכל התחומים. זו צריכה היתה לשקם כמה ממטוסיה שנפגעו, ובמיוחד לקלוט טייסים חדשים מבלי לדעת נכונה מהם יכולותיהם וכישוריהם. כל אלה הקשו ביותר על יכולתה של הטייסת. קושי נוסף נבע משיתוף־פעולה לא יעיל עם המסה הכללי: במהלך ימים אלה ניסה המטכ״ל מפת מערך החטיבות להכתיב לטייסת לא רק את המטרות להפצצה - על סמכותו בכך לא היו עוררין - אלא אף לקבוע לה באיזה סוג של חימוש לתקוף, באיזה גובה, ולעתים אף באיזה מטוס להשתמש. כל אלה עוררו, כמובן, מורת־רוח רבה הן בטייסת והן במטה חיל־האוויר. בתחילה אף ניתנו התדריכים לטייסות עצמן לעתים על־יד׳ שלמה אורן ומיכאל פליקם עצמם בשדה התעופה בתל־אביב, ולעתים אף נכחו בתחקירים שנערכו לאחר הטיסות. למעשה התבצעה הפעילות המבצעית על־פי יכולתה של הטייסת, ובמקביל העביר שלמה אורן ליגאל ידן דיווחים חוזרים על תוצאות הפעילות האווירית. אלה כללו בדרךכלל ביקורת נוקבת על ליקויים 83 ממטוסים קלים - ל א יונ במלחמה לעצמאות שהתגלו במהלך ביצוע המשימות. הלחצים בשטח השפיעו השפעה לא מבו בהפעלת המטוסים, ובעניין זה היה גם לנציגי החזיתות והחטיבות השונות )ה״קונסולים״( בשדה תל־אביב 8 מה לומר. הצרכים לסיוע אווירי היו רבים ביותר, אך ההיצע היה דל ביותר ולא על השדה בתל־אביב פיקד בורים סניור; כמפקד ס״סת א׳ )תוך כדי הפעילות היתה לטייסת מם׳ )אלחם(; מאיר סטול, מראשוני מערך האחזקה של שירות האוויר וחיל־האוויר, היה אחראי על כל שירות׳ הקרקע; אדם שתקא׳ - קצין המודיעין; יצחק הננסון - מפקד גף האימונים. נכון ל־ במאי, שימש אלכסנדר זילוני כראש מסה חיל־האוויר; אהרן רמז - ראש אגף המבצעים; משה הורוביץ - כקצין המודיעין. בטייסת מם׳ ו היו למעלה מ־ של המתנדבים, אשר החלו להגיע מדחמ־אפריקה ומארצות־הברית בעיקר למן איץ־ישראלים, שרכשו את עיקר הכשרתם במסגרת מחלקת חטים של הפלמ״ח, בקלוב לתעופה )על סניפיו בתל־אביב, בחיפה, בירושלים, בעמק יזרעאל ובעמק הירדן(, בחברת ״אוירוף, בחיל־האוויר המלכותי הבריטי ובחילות־אוויר אחרים. אחדים מהם )מרדכי אלון, עזר ויצמן, אדוארד כה! וסנד׳ ג׳קובם(, שרכשו הכשרה טיסתית מסודרת במסגרת בית־ספר צבאי לטיס בחילות־אוויר שונים ואף שימשו כט״ס׳ קרב, הופנו כאמור לעיל לקורסי ההסבה על מטוסי המסרשמיט בצ׳כיה. כדי לייעל את פעילותה של הטייסת בשדה דב, מוסדה בסוף מאי )זהו המינוח המצוי במסמך - אם כ׳ צריכים היו להיקרא ״גפים״ )קליין(,* ומפקד אגף ב׳ - הוגו אלפרשט״ן )חגי אגמון(.** כל אגף פעל בתורנות של האגפים הוטלה האחריות לפעילות הטייסת בהיעדרו של מפקד הטייסת; להשלמת האימונים של ט״סיהם; לקביעת הטייסים והמטוסים התורנים בלילה; לעריכת הדו׳׳ח השבועי והרישומים ביומני הטיסות ועוד. המגמה תוך9 היתה לתת עצמאות מרבית למפקדי האגפים, ועד כמה שאפשר ליצור צוותים קבועים לכל משימה כדי כך, בעיקר למן פקודות־היום על־״ד׳ פריץ דרקסלר, שלישו של מפקד השדה. פקודות־היום כללו הוראות והנחיות כלליות לקביעת שגרת פעילות מתואמת והודעות על תנאי שירות ותנאי פעולה. תקלות בה״ היומיום, וכן בעיות משמעת שהחלו צצות חדשים לבקרים, פורסמו אף הן בפקודות אלה, על־מנת להתריע, להרתיע ולבער אותן תופעות, שפגעו בבטחון המשרתים, בשלמות הרכוש וביעילות המבצעים. כך, למשל, נקבע ב־ המשרתים בשדה. ראשי המחלקות יתייצבו בראש אנשיהם מול משרדי מפקדת השדה, ולאחר הקראת השמות יתפזרו האנשים למקום עבודתם. כן נקבע שעל אנשי חיל־האוויר בשדה, אשר קיבלו נשק )אקדחים או סטנים(, להתייצב במחסן הנשק ולחתום על כרטיס ההשאלה )כעבור כמה ימים, לנוכח האנדרלמוסיה שעוררה פקודה זו והקושי למלא אותה, היא בוטלה(. נקבעה החובה לקיים מסדר כל בוקר, בו תיבדק הנוכחות של כל אנשי * באגף זה היו נפתל׳ בלאו, אליעזר צ׳״מס, אדם שתקא׳, צבי זיבל, בנימין אימברג, נחום רפפווס, בנימין כהנא, יעקב פיאלה, אריה ריםרנון, דוד שפרינצק. ** באגף זה היו אור׳ ברא״ר, אריה קפלן, ארתור קופר, שמואל וידלם, אליוס רוזנברג, דוד בן־אור, יוסף שס״נמן, ישראל סננבאום, צבי וולסה״מר, יעקב אבישר. מימין לשמאל: יצחק הננסון וגדעון גורדון. 1 יקי "גאלצ׳ם לפעול רק בלילה כ 5 המחלקות השונות העובדות בשדה, ויועבר דו״ח למפקד השדה. כן נקבע שכל שחרור לחופשה או לכל דבר אחר יאושר אך ורק על־יד׳ ראש המחלקה, ורק אז ״רשם על־יד׳ שליש השדה; והודגש האיסור לקציני מסה החיל לקבל לריאיון אף לא אחד ״מאנשי השדה״ - לבד מראשי המחלקות ״המבקשים ראיון עם קצינים האחראים לאותן המחלקות בשדה״. למן המחלק מספר חיסורים ומחלות, פצועים ונפגעים״; דיווח על עבודות שנעשו, על עבודות שהיו בתוכנית ולא הוצאו החזרה לשגרה באה ליד׳ ביטוי גם בפקודוודיום ביו ביוני; 10 לפועל; וכן תוכנית משוערת לפעילות הצפויה באחת מהן נאמר כי על כל אדם, שיש ברשותו חומר כלשהו עבור ״עלון היחידה, יביאו לקצין התרבות במטה '1 החיל במלון ירקון... כל חומר הכולל תיאור׳ הווי, שירים, פזמונים, מאמרים, פולקלור ומח״ היחידה...״ ב־ להישמע להוראות מפקחי תנועת האוויר הנמצאים במגדל הפיקוח. ״ברגע השמע צפצוף ממגדל התנועה כל הנמצאים על המסלול חייבים לעזבו מיד. רשלנות עלולה להביא לאסונות בנפש ורכוש״. לכך היתוסף האיסור כי ״בשום פנים אין להשתמש במסלול בתור ס״לת או כביש למכוניות מאיזה סוג שהוא. קיימות שתי דרכים שבהן אפשר להגיע לקצה המסלול: אחת היא לפני צריף משטרת השדה, והשנייה היא אחריו. יש להשתמש בכל מקרה אך ורק בכבישים האלה, פרס לאמבולנס אין איש או מכונית רשאים להשתמש במסלול״. בפקודת־יום הודגש הצורך לדאוג לכך, שבכל מקום חניית מטוס יהיה מכשיר לכיבוי־אש: ״מכשירים אלה נמצאים בשפע בשדה וכאשר מחליפים מקום חנית המטוס יש גם להעביר את מכשיר הכבוי למקום החדש״. ואכן, כבר ב־דו במאי, לנוכח גלי ההפצצה, אורגנה בשדה מחלקה לכיבוי־אש. אנשיה ״בדקו וסדרו את כל המכשירים הקטנים לכבוי אש וכן קבלו אמונים מיוחדים על ידי כבאי האש ברח׳ בזל״. במהלך החודש קיבלו כמה מכשירים נוספים ״למים ולקצף וכן סודר טנדר אחד בתור מכונית כבוי־אש״. בפקודות־יום של השדה הודגש האיסור ״להשתמש במכשירי הכיבוי הנמצאים בתור יעוגן׳ או לאיזה שהיא מטרה אחרת מאשר כבו׳ אש״. הצורך הוליד אפוא את היחידה בשדה דב, ובעקבותיה הלכה והתארגנה הפעולה המרכזית ממטה חיל־האוויר. בסוף החודש אש״. נאמר בה כ׳ ״תוך שלוב עם מחלקת ההנדסה מרכזת בידיה מחלקת הארגון במטה ח.א. את ארגון המנגנון לכבוי אש בתוך החיל״. גם ״השרותים האזרחיים לכבוי אש״ שותפו בהקמת מנגנון זה. כחלק מההתבוננות לפעולה נקבע הצורך לקיים ״קורם למדריכים לכיבוי אש בהדרכת כבאים ומהנדס מומחים״. מערכת קורם זה היתה אמורה לכלול נושאים מיוחדים לחיל, ולאחר סיום הקורם ״״ערכו בחינות ובוגרי הקורס יועברו ליחידות 12וישמשו שם כאחראים על שרות׳ כבוי־האש״ .א. השונות בח תוך כדי כך התפרסמו בשדה דב גם ״פסקי־דין״ למען יראו וייראו. כך, למשל, פורסם כ׳ ארי אלוף, אשר לא הופיע לעבודה מ־ של החיל ״לאיסור יציאה מהשדה במשך ״בהתחשב עם העובדה שזהו מקרה ראשון הוחלט להקל בענשו״. בדרך כלל נעשה השיפום אז על־פי חוקת השיפוט הנהוגה בחיל־האוויר הבריטי, תוך שילוב מסוים של הנוהג שרווח עד אז במסגרת הפלמ״ח וה״הגנה״. למן סוף מאי הלך שדה עקרון ומילא גם הוא תפקיד חשוב - בעיקר עם הפעלת טייסת הקרב ממנו ועם התגברות הפעילות של מטוסי התובלה במסגרת מבצע ״בלק״ שנחתו שם. למן ו בפקודות־יום של שדה דב, ש״כל המעונינים בתחבורה לשדה התעופה בעקיר יכולים להשתמש במכונית היוצאת מדי יום ביומו בשעה 185 יואנ במלחמה לעצמאות נגיש וזמין משדה דב למסה חיל־האוויר במלון ״ירקון״ ולמסעדת ״כסית״ וחוזר חלילה היה אפוא בבסיס ההחלטה: להפעיל קו במסלול זה כל שעה )מ־ זה, וכי קצין התחבורה ״לא יאשר מכוניות פרס למקרים יוצאים מהכלל״. האחראי על התחבורה היה הסייס דוד בךאור. אף הודגש שעל כל ראש מחלקה להגיש את רשימת אנשיו שקיבלו ״פתקאות כלכלה למסעדה ] ,3 לא יקבלו תשלום״ בה־בשעה הלך והתארגן בשדה גם מערך החזקה מסודר להשמשת המסוסים שנפגעו ולהענקת שירות׳ ההחזקה החיוניים להפעלת המטוסים, השרויים בפעילות מבצעית שוטפת. עבודתם של אנשי ההחזקה בשדה דב, שעסקו בתיקון המטוסים שנפגעו בהפצצה המצרית, היתה קשה במיוחד, מאחר שגם מוסך התיקונים הופצץ, והם נאלצו לתקן חלק מהמטוסים במקום שבו חנו. למשך זמן־מה היה גם החשמל מנותק, ולא היו כלי־רכב תקינים. רק בסוף חודש מאי חודשה אספקת החשמל למוסך ולבית־המלאכה, והעבודה התנהלה כסדרה. עבודת התיקונים התנהלה בראשותו של מאיר קשה מכל היתר, לשירות פעיל וכן תוקנו במהירות האפשרית יתר המטוסים. בצורה זו לא הפסדנו שום מסוס מהפצצה זו״.* בה־בשעה פעל מטה חיל־האוויר גם לרכישת מטוס הדקוסה הצרפתי Air France נכתב: ״בדעתנו לקנות השבוע את הדקותה שהורדה בשדה תל־אביב. דרושה לנו באפן דחוף רשימה של חלקים רזרביים שיש לקנות ביחד עם האויהן״. לדבריו, המוכר היה מוכן לספק את אותם החלקים, ונדרש היה לציינם בחוזה הקנייה של המטוס." למרות הקושי בהקצאת שעות טיסה לנוכח הצרכים המבצעיים המיידיים, שנערכו במהלך ימים אלה בעיקר בלילות - נאלצה הטייסת, תוך כדי פעילותה המבצעית, להקצות גם את השעות הנחוצות לאימונים ולהסבה לסוגי המטוסים השונים. אכן, היה ברשותה אותו ״ערב־רב״ של מטוסים, שהיווה את כמעס כל הטייסים נזקקו 5 הכינוי ״הקרקס המעופף״, שבו כונתה הטייסת, אכן שיקף את מצבה באותה עת להסבה שיטתית ומבוקרת, שכן היו ביניהם שלא טסו מאז תום מלחמת העולם השנייה. זאת ועוד, הטייסת בשדה דב פעלה לא רק באזורה - תל־אביב והמרכז - אלא מפעם לפעם הושיטה סיוע במטוסים ובצוותים )אוויר והחזקה( לס״יסות הנגב והגליל. סיוע זה התבטא בהצבת המטוסים או הצוותים לפעילות של כמה ימים באותם אזורים או סיוע במבצעים נקודתיים אד־הוק, שבהם ביצעה הטייסת גיחות תקיפה או הובלה. ברור כ׳ המרחקים למטרות והדלק שנצרך בטיסה אליהן קיצצו במטען החימוש שהמסום יכול היה לשאת. בנוסף, מכיוון שהטייסים שיצאו לאותן משימות לא הכירו כראוי את אזור׳ הפעולה של טייסות הנגב והגליל )כאמור, מצעו הגיחות בעיקר בלילות(, נגרמו מדי פעם טעויות ניווט. כך נאלצו הטייסים - לאחר כל המאמץ שהושקע בביצוע אותה גיחה - להשליך את החימוש לים. לאור הניסיון שנקנה הוקצו בדרךכלל שנ״ם־שלושה מטוסים לאותה משימה, וכך התגברו על התקלות * במשף החודש נעשו שם פעולות ההחזקה הבאות: בדיקת ״ ול־ מסוסים יצאו ״משימוש בכלל״; לרשות המחלקה עמד גייפ אחד וסנדר"המספיקים בקושי לעבודה״. בסוף חודש מאי היו במחלקת ההחזקה בשדה דב עובדי בד המוסר של רוסנברג בשדה דב, כפי שצולם ב־ 186 י?׳ "גאלצ׳ם לסעול רק בלילה כמסציצים 3 בניווט. בעיות הניווט באות ליד׳ ביטוי מפורט ביותר בתחקירים שנערכו לאחר הגיחות השונות. בין השאר נועדו אותם התחקירים לסייע לס״סים הבאים, שיצאו לגיחות באותם אזורים: להתמצאות כללית באזור, להכרת דרכי הגישה ואף נתוני התכסית והתבליט של אותם האזורים. תחקירים אלה מהווים את המקור העיקרי לתיאור גיחות המטוסים הקלים - במיוחד בס״ 16 הגליל והנגב תוך כדי הפעילות המבצעית הדחופה ניתנה הדעת גם לארגון השדה ולשיפור התשתיות הנחוצות לפעולה. כזכור, פגעו ההפצצות האוויריות על שדה דב בתשתיותיו, וממילא לא היה השדה בנוי מלכתחילה כדי להכיל את כל הפעילות המבצעית. הפעילות המבצעית של הטייסת מהשדה הואטה אפוא, כמבוטא בסיכומו של מפקד ה והעדר הסדורים המתאימים מקשה ביותר על ביצוע המשימות של הס״סת. המחסור הקשה במכוניות גם הוא פוגע במידה רבה ביעילות הביצוע של הפעולות... נמשכת העבודה במסלול הרצליה. המסלול משמש עתה כשדה אמונים ושדה לשעת חירום לבסיס ת״א״. כן הוסיף כ׳ ״עד היום לא הוגשה למפקד הטייסת רשימת האנשים המשתייכים ליחידה הן מעופפים כעובדי קרקע״." לבד מסד״כ כוח־האדם של הטייסת מנה באותה שעה שדה התעופה בתל־אביב התנהלה ״בשתי משמרות של לגבי מחלקת הדלק, ״סופק דלק לאוירונים, רוכז חומר הדלק שהתפזר לאחר ההתקפות האחרונות. מספר עובדים עסקו בהכנת מיתקני דלק בסביבה... סודרו חתימות על פתקאות לשיטת כרטיסי השאלה ומחסן. כן נעשים מאמצים בנוגע לחוזה עם המכבסה בקשר לכביסה... ״. לגבי מחלקת הקשר, ״הוצאו לפועל העבודות הרגילות וכן נבדקו מכשירי האלחוס באוירונים ובמגדל הפקוח, קיום הקשר בין השדה למפקדה במלון ׳ירקון׳. העברת תחנת האלחוט ממגדל הפיקוח אל הבנין המיוחד בקצה השדה. אינסטלציה של המשדרים והמקלסים במקום, הקמת אנטנות וסדור מכשירי טעינה ובסריות ע״׳ מכונת סעינה. ביום חשמלי זמני מחברת החשמל״. ביחס למחלקת האש, ״סודר מרכז האש במגדל, נעשתה בקורת של כל הציוד, הוקמו נקודות אש במחנה ואורגנה משמרת לילה, סודרה העברה של ציוד לכבוי אש ממחנה החי׳יש העזוב״. 18 הבאר במקום שימשה ״באפן ארעי למחסן תחמושת ונשק״, ושני שומרים הוצבו לשמירה קבועה שם את הפיקוד על שדה תל־אביב קיבל מישה קנר בסוף פברואר מסרשמיס בצ׳כיה במאי השדה( הועבר בוקשס״ן בתחילת מאי לפקד על טייסת הגליל )כמוזכר לעיל, הוא נהרג בעת התרסקות הנורסמן ' בסכמו את תמונת המצב לאותו 9 מעל בית־מחסיר מועד כתב שתקא׳, כ׳ ״עתה נראה כבר שדה תל־אביב כשדה תעופה ממש... מקבוצה פרטיזנית של מעופפים 20 הפכנו לאט לאט לטיסת מבצעית אמיתית״ למרות כל המגבלות והכותרות השונות בעיתונות סביב השאלה ״היכן חיל־האוויר?״ נמשכה אפוא פעילות אווירית אינטנסיבית בלילות. זו הלכה והתגברה, ככל שט״סת מם׳ ו בתל־אביב וט״סות הגליל והנגב למדו להתמודד עם המציאות הקשה, בה טסים מטוסי חיל־האוויר המצרי ללא כל הפרעה בשמי המדינה ומפציצים ללא הגבלה. הטייסות החלו לרכז את פעולתן בלילות במשימות לפינוי, להובלת חימוש ואספקה ליישובים מרוחקים או מנותקים - במיוחד בית־הערבה, סדום, ירושלים ובךשמן. מישה קנר )במושב האחורי( מטיס את ישראל טל במטוס ט״גרמות 187 יו׳׳ ממטוסים קלים - למכ 3 במלחמה לעצמאות ״, מבית־הערבה — לסדום: ״נוכל לעזור גם על •ד׳ כוח אויר חברת האשלג בצפון ים המלח, ומשה נובומ״סק׳ בראשה, התנגדה לפינוי כלשהו — אף לא של ילדים, מבוגרים, חולים או קשישים. היא תלתה את תקוותיה ב״נ״סרליזציה״, ושאפה לקשור אל מצב זה את כל אוכלוסיית צפון ים המלח - אף שמכבר הכריזה על פיטורי כל עובדיה. בבית־הערבה לא פסקו ויכוחים קשים סביב שאלה זו. רבים טענו שהוצאת הילדים תחליש את כוח עמידתם של הנותרים. גם במזכירות הקיבוץ המאוחד בתל־אביב התנגד הרוב לפינוי מאותו הסעם, אך לבסוף הכריעו אף הם בעד הפינוי. החלסה זו התקבלה ככל הנראה בהשפעת הפגיעה הקשה שפגעו הירדנים בלוחמי כפר עציו!, והחשש שגורל דומה צפוי גם ליושבי בית־הערבה. ביום חמישי בלילה מוסס ביד׳ פסח בינתיים הופעלו מטוסים אחרים של ס״סת תל־אביב לפינוי נפגעים, נשים וסף: ארנסט רפפורט ערך שתי גיחות במטוס רפיד )ב־ מתל־אביב לבית־הערבה. קודם לכן נאלץ להמתין בשדה למן השעה בהגיעו לבית־הערבה לקח משם אשה ושלושה ילדים. בדרכו חזרה לבסיס ראה ״אוירון אויב״ באזור הבסיס, ולכן נאלץ לנחות במנחת בשפ״ם בשעה חיל־האוויר המצח השפיעה אפוא על כל הפעילות. בורים סניור טס לשם ב־ משם פצוע. בליל אחה קפלן במסום פ״רצ׳״לד, וב־ נפתל׳ בלאו - אף הוא במטוס פ״רצ׳״לד. בשבע טיסות סיימו הסייסים את משימתם; האחרון שבהם עזב את צפון ים המלח ביום רביעי 21 דמדומי ערב להשלמת הפינוי הגיע באותו היום לבית־הערבה גם מסוס הדקוטה הדרום־אפריקני כאמור באורח קל בהפצצה על שדה דב ותוקן בינתיים(. המטוס הוטס ביד׳ פסח סולצ׳ינםקי, ויעקב )פרדי( איש־שלום )פרידמן( טס לימינו כס״ס־משנה. הם טסו מעקרון לקליה עם כמות דלק מינימלית כדי להגדיל את יכולת הנשיאה של המטוס.* בהגיעו לשם נאלץ להסתפק במסלול הצר והקצר מאוד שהתאים למטוסים קלים. המסלול היה דחוק בין הבריכות ובין הים, ובקצהו עמדו בניינים. היה קשה מאוד לנחות בו ולהמריא ממנו. טולצ׳ינסק׳ החליט אפוא לבצע נסיון המראה במטוס ריק, ואכן הצליח בכך. לאחר מכן הועלו הילדים והנשים, והמטוס המריא. מכיוון שהיה כבד מאוד, המשיך סולצ׳ינסק׳ לטוס מעל פני הים כדי לצבור 22 מהירות בבטחה. כך נקלע מעל לשטח הערבי, ואף הספיק לראות את גדודי הלגיון הערבי המתקדמים ליריחו במבצע פינוי זה ניכרה יכולתו של חיל־האוויר להקים גשר אווירי מעל לקווי האויב ויכולתו לרכז ד׳ צוותים ומטוסים לביצוע מבצע זה במהירות כנדרש. * בהתחשב בגובה המנחת - מתחת לפני הים )ששיפר את ביצועיו(, ובסמפרסורה הגבוהה יחסית )שגרעה מביצועי!(, נזקק מסוס הוקוסה למסלול באורך לשאת מטען מרבי של 188 "נאלצים לס 1 יק פ ־י 1 ־ף! ,הדד הער פקודת הטיסה הסי ס ה גדהעים טיס דני הם י ס זט ז נאדיר הטר היו ו ירד מהשד ס סוס האייתן וטיס ססשד הער פקודת הטיסה הסי ס ה גדהעים טיס דני הם י ס לילהF1' נ הי הה היו ו ירד מהשד ס סוס האייתן וטיס ססשד 1 וI \ ^ .oSit 0 1 1 D יר,'י ) העברה ״ 1 2 - a J? ,V. וAf VMS IS-iO ו ״ 1 / D-.C. 3 ffc. / 7-3/S 8 "J 7 0 .cfcaft Og-fC, ־״3 V 4 aji U 3) 7-3/S 8 "J .10 ese 4 1 ;7 5 ־pk, 4-tl •16 • ot.ee of.To JSlf. רSci 1c. 4 1 ;7 A 6 rA^ י׳V ilW HHv 4 1 ;7 7 •V ivS^ J 0.1© יז׳4 1 ;7 8 קגוor e.or M» ״e 9 ־mn. •mi ל י H "10 V r וr °2H<> 1.0 - ־ > hi ו ; > וי- -ן ״ ־ ״1.0 - ־ 12 1 ן זויגו •18 - ui 14 V ?11 13 v- ן1 ־/.״ffl 18 - ui 14 V 14 ו׳Z m Ikf a-l 0 Pfrt 1 18 - ui 14 V 1 ?f pit 15 ו "ז^ rs oof it 1X1 — יv 1 ?f pit 16 ג׳ר/ע ־וין ר- 419 •us — ״ י׳*, 17 1 \ e>,!0 1SU2. ר>־.'.יי ׳ 12/47 ף ר ה ^ i ־ ן y •י״ ־•״״ יגעיש ס״ה עדייו מיסו m -J1.S° | I ט״ה יי־ ס יסר 12/47 רIf ה^ ו י ןV h! ^ sr® ס״ה עדייו מיסו m -J1.S° | I ט״ה י>״ ל ס יסר יומן הטיסות של הס״סת בתל־אביב ב־ למחרת היום בךגוריון להחלטה זאת וסיכם: ״החלטנו שסדום לא תכנע. תרתק כוחות. זהו מיחץ בזמן. אם נעמוד שבועיים לאחר הפינוי השתלסו כוחות הלגיון ללא קרב על בית־הערבה ומפעל האשלג. למן 23- ונצח•״ היו אפוא בסדום אנשי בית־הערבה הנטוש, עובדי המפעלים בצפון ובדרום וכן חיילי חטיבת ״הראל״. חוץ מהפגזות ארעיות של תותחי הלגיון שבכפר אל־סאפ׳ מעבר לגבול כמעט ולא הורגשה מלחמה בחבל סדום. בישיבת הממשלה ב־ 24 האחריות לחבל היתה מוטלת במישרין על המטה הכללי למצב בסדום: ״׳ש שם יהיה להחיש עזרה. נוכל לעזור גם על ידי כוח אויה. לפני שהם הלכו מהצפון סדרו את המכונות כך שלא בדיווחו של אמנון זעיר )״חדי״( לבךגוריון כעבור כמה ימים נאמר, כ׳ יש בסדום ״ 25 תוכלנה לעבוד״ בתוכם כי ״בסביבה אין ערבים. בספיה 26 מגע בין ערבים ליהודים. עושים ביצורים נגד התקפות אוויר״ בעקבות ההחלטה להוציא משם את הילדים, הנשים והזקנים, הורה מטכ״ל/אג״ם לחיל־האוויר ב־ ״להתחיל בפנוי נשים וילדים מסדום״. ההנחיה היתה להמריא בשעה בעקבות זאת הוחל בטיסות מתל־אביב לסדום, והוקם גשר אווירי מתמיד בין תל־אביב 27 אור בוקר לתל־אביב״ ובין דרום ים המלח. הטיסות בוצעו בו רק בלילות, כשהמטוסים נתקלים מפעם לפעם אף ביריות של הלגיון מהקרקע. אור׳ ברא״ר ובנימין אימברג ביצעו טיסות רבות בקו זה שבין תל־אביב לסדום, בעיקר במטוסי רפיד, שבגרסתו הצבאית הוטס ביד׳ טייס יחיד והיה מורשה לשאת מטען מרבי של שמונה נוסעים או 28 מטען. היה אף לילה אחד, שבו ביצע אימברג שלוש גיחות רצופות אור׳ ברא״ר הכיר היטב את הנתיב האווירי בין סדום לתל־אביב, והשתלב בפעולה למן ראשיתה. הוא אף הורה את הנתיב לטייסים, אשר הגיעו מחוץ־לארץ באותו זמן והשתלבו בפעולת הטייסת. אחד מהם 89 יוא ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב !הפצצה נ במלחמה לעצמאות היה אליו• רוזנברג מדרום־אפריקה. ב־ מזרח תקין. הוא •ם יותר מדי צפונה, ולכן נאלץ לשנות את הכיוון ב־ מוארת בשני זרקורים ״שהסתובבו ותרו בשמיים״. רמלה היתה מואפלת. הוא טס בגובה של במהירות בסביבות ירושלים היה שקם. לא ראיתי כל כדור׳ זרחן והתפוצצויות. לא נורתה כל אש אנטי אוירית או 29 כדור׳ זרחן כלפי המטוס״. הוא הגיע לסדום מכיוון צפון־מערב. המסלול היה מואר, והוא נחת בו בשעה לאחר שפרקו את המטען שהוביל במטוס, עלו חמישה אנשים, ובשעה לאורך ים המלח עד ה׳לשון׳ ואחר כך טסתי בכוון שבאתי מהבסים. בעברי בדרך לטרון - ירושלים ראיתי התפוצצויות של פגזים כמו רקטות שהועפו בצורת קשת באויר מכוון צפוני לדרום. לא הרגשתי בשום דבר 30 מיוחד בדרכי לבסיס״ ואכן, עד אז התנהלו בדרך לסרון—ירושלים קרבות, שבהם נטלו חלק גם מטוסיו של חיל־האוויר. למן 19 והן בסיוע התקפי ממש לכוחות שנלחמו לשבירת המצור שנכפה על ירושלים. טייסת א׳ הקצתה את עיקר הגיחות לפעולה באזור ירושלים. באותם ימים היתה זו החזית העיקרית ללחימה. החשש שמא תיפול ירושלים ליד׳ הלגיון הירדני והצורך לחזק את המורל של האוכלוסייה הרעבה היו מהגורמים העיקריים לכך. לנוכח המצב הצבאי הקשה, כדוגמת בית־הערבה, הגיעו הדברים עד כדי פינוי ש״ח־ג׳ראח )שבה היו אנשי אצ״ל( ונווה־יעקב. פעולה זו עוררה ביקורת רבה עת נדונה בישיבת הממשלה, ובן־גוריון אף ציין כ׳ ״מפקד נוה־יעקב נמסר למשפט״. לדבריו, ״אינני יודע מה הייתי עושה אילו אני הייתי שם״, אולם ״מה יעקב זה ענין אחר. מתישבים יכולים ללכת מה שאין כן 31 חיילים״ ״הפצצות חיל־האויר שלנו בלילות עודדו מאד את אנשי ירושלים״ ב־ החלו להרעיש בתותחי החיים בירושלים התקרבו אז לנקודת שבירה. בישיבת הממשלה הזמנית ציין בךגוריון כ׳ ירושלים היא אחת מפת הכוחות באזור ירושלים 190 יקי "נאלצים לסעול רק בלילה כמסצ׳צ׳ם 5 מ״שת׳ החזיתות הקשות. השנייה היא עמק הירדן, כמתואר להלן״ לדבריו, החמיר שם המצב ״כ׳ הלגיון כבש את שייך ג׳ראח״ והחל לתקוף את ״הדסה והאוניברסיטה״ עד כדי כך, ש״מפקדה של ירושלים ביקש רשות לפנות ולהעמיד את האוניברסיטה תחת דגל האומות המאוחדות״; אך כיוון שאין ״דגל כזה כ׳ ״אנו מקימים עכשיו שתי בריגדות רזרביות ושלשום והיום התנהל ויכוח גדול אם לשלחם מיד לשדה קרב, בכל אופן אנו מכינים כוח, אשר בעוד לעשרה ימים. בכלל אם לא יקרה אסון ולא יתפסו אניות במשך עשרה ימים ישתנה מצבנו באופן יסודי בעיקר באותו יום דיווח ״עצי ו ני״ לידן על הרעשת השריון הירדני, הדגיש את המצב הקשה באוניברסיטה 32 לגבי תותחים״ דין אישר לו את הסיוע והודיעו: ״הלילה נפציץ מהאויר את שועפת 1 שעל הר הצופים, וביקש סיוע אווירי ואת הכביש צפונית ודרומית ממנו״. ואכן, מאמץ אווירי מיוחד נעשה באזור ש״ח־ג׳ראח כדי להקל על תושבי במשך ארבעה לילות רצופים תקפו שמונה מטוסי אוסטר ופיירצ׳״לד, שהמריאו משדה התעופה 31 העיר בתל־אביב, את כוחות הלגיון באזור ש״ח־ג׳ראח־שועפט )המקורות ששרדו בידינו לוקים בחסר, ולכן לא ניתן לציין בקביעות את שמות כל הצוותים שהשתתפו בגיחות אלה(. שלושה מטוסי או המריאו בלילה שבין מטוס אוסטר, המוטס ביד׳ טייס הלוקח אתו מטילן/קשר, היה מורשה לשאת עד של פגיעות במטרה. מטוס שלישי הטיל את הפצצות מחוץ למטרה. לעבר המטוסים נורתה אש מהקרקע הן בשעה 34 בשטח ירושלים והן בקרבת רמלה, אך הם לא נפגעו עם המטילן מתתיהו )״מתי״( סוקניק )לבד ממשקל הטייס והמטילן ניתן היה לשאת במטוס זה עוד פצצות(, וכמה דקות אחריו המריא פ״רצי״לד שני, מוטס ביד׳ אליעזר )״לסלי״( צי״מס, להפצצה בצפון ירושלים. 35 כשעה נמשכה הפעולה, והם נחתו בהפרש של כ־ בלילה שלמחרת ש״ח־ג׳ראח לשועפט. בכל מטוס היה החימוש הבא: פצצת ק״ג)פצצה ״אנטי־פרסונל״(, חמש פצצות תבערה ״וכתריסר בקבוקים״ ריקים, אשר נועדו בעיקרם ללוחמה פסיכולוגית: בנופלם ממרום היו גורמים רעש עז. בשעה זו טיסתם הלילית הראשונה של הטייס וגם של המוט לירושלים, ולכן בתחילה ״לא מצאו בנקל את המטרה״. אף־על־פי־כן הצליחו לזהותה, וביעף הראשון מעליה זרקו את פצצות התבערה. הוערך שהם פגעו בשטח, הנמצא מצפון לבית־הספר לשוטרים. ביעף השני, בגובה של את הדף פצצת ה־ 36 הבחינו בזרקור אחד בשדה לוד. הם נחתו בשדה תל־אביב בשעה המטוס השני באותו לילה, מוטס בידי נפתל׳ בלאו, המריא בשעה יריות באזור רמלה. הוא התקרב מעל עין־כרם, הקיף את ירושלים, ועבר מעל העיר העתיקה בגובה רגל. נורו לעברו יריות. הוא זיהה את בית־הספר לשוטרים ״אשר מערבה לכביש״. אז עבר לאורך הכביש ״לשם סיור״, ובפעם השנייה זרק פצצת ״פצצות התבערה נופלות באלכסון לתוך מגרש מרובע אשר עמדו עליו צריפים, בצורת מחנה צבאי״. תוך כמה דקות בערו פצצות התבערה, ואחת מהן אף גרמה לדליקה קטנה )אותה ראה בלאו ״בדרכו חזרה מעל אבו־גוש״(. ביעף השלישי מעל המטרה זרק את פצצת ה־ ״הדף ההתפוצצויות באוירוך. בלאו העריך שפגע באותו מקום שבו פגעו גם הפצצות הקודמות. בחוזרו לתל־אביב 191 יונ במלחמה לעצמאות עבר מעל שדה התעופה בלוד, שם ראה שני זרקורים על המגדל, ושלישי - בקצה השדה. הוא נחת בשדה תל־אביב בשעה 37 נאמר בה כ׳ הפגיעות במסרה היו ישירות וכי ״הושגו תוצאות בלילה שבץ ״הגבעה הצרפתית״. במטוס היו ארבע פצצות בעוברם מעל תל־אביב מצאו שהוראות ההאפלה נשמרות שם, וגם ברמת־גן. הם חלפו מעל שדה התעופה בלוד, ששני זרקורים קטנים הופעלו בו, והבחינו במעלה־החמישה הנמצאת בראש גבעה. הם הגיעו בדיוק למרכז העיר ירושלים, והבחינו כ׳ ״מסלול הנחיתה בגבעת שאול ניכר היטב. ראות המטרה טובה. סימני היכר מהאויר של הסביבה והמטרה טובים״. בשעה את המטרה, ואז מטיל את כל פצצות התבערה ועוד שתי פצצות שכוונו לעבר המטרה: ״כתם גדול 'יוק״. ביעף השני הטיל קפלן שתי פצצות על אותה מטרה. הוא הבחין בהתפוצצויות, אך לא יכול היה ״להעריך את הפגיעות״. לא נורתה לעברו אש אנטי־אווירית. בשעה קובץ׳, קצין המוטות של החיל, לאחר שנחת בשעה 38 פחות דלק, וכך אפשר יהיה, לדבריו, ״להקל על ההמראה, ולקחת כמות יותר גדולה של פצצות׳׳ אולם היה צריך להתחשב לא רק במשקל ההמראה המרבי, אלא גם באיזון)נקודת הכובד של המטוס בשעה 39 בשעת ההמראה ולאורך כל הטיסה להפצצת שכונת סילואן ליד ירושלים. במטוס היו ארבע פצצות הראות היתה טובה, והטייס שמר על גובה טיסה ממוצע של ] גם העיר עצמה. בהגיעם לירושלים בשעה בכוון הירח״. המטרה נראתה היסב ללא שום פעילות. מדרום לה, במרחק שני מייל, הבחינו ב״אש גדולה״, שצבעה היה כתום. הטייס ירד לגובה בנינים גדול״ את כל פצצות התבערה ופצצה אחת של הט״ם הבחין שפצצות התבערה פגעו בחלקה הצפוני של המטרה, ואלה נראו בוערות באור ״אדמדם״; הפצצה פגעה במרכז המטרה או בדרומה; ושאר הפצצות לא נראו מתפוצצות. בשעה רואים את האש הכתומה מדרום למטרה. את הדרך בחזרה לתל־אביב עשו במהירות ממוצעת של לשעה תוך ירידה מגובה של את תחקיר הסיטה המפורט ערך קצין המוטות של החיל, אליעזר קובץ׳. הוא תחקר את הצוות בעניין השמירה על ההאפלה כפי שהדבר נראה מהאוויר, על תנאי מזג־האוויר ואיכות הפגיעה וגם ביקש את הערכת בישיבת 40 הצוות באשר לתדריך הטיסה אשר ניתן להם; ואלה העריכו שההוראות לטיסה היו ״מספיקות״ הממשלה הזמנית ב־ יותר ויותר מתהדקת החגורה של הלגיון ואולי גם העיראקים מזויינים במשורינים ובתותרוים... הם הגיעו לעין כרם ומרעישים משם כל רחוב בירושלים... אנשים כמעט שאינם יוצאים לרוזוב. מים מביאים לכל בית. לחם יש לעשרה ימים. אבל הרבה דברים אתרים חסרים... אין חשמל ואין 41 רדיו והם מרגישים את עצמם מאד מנותקים לדבריו, ״איננו יכולים לערוך תצפיות אויר ביום מתוך חשש מפני ספיטפ״רים ולפיכך סמים האוירונים דב יוסף, אז מושלה של ירושלים, ״חם חשיבות רבה לפעילות האווירית, בעיקר בתחום המורל׳, 42 שלנו בלילה׳׳ 192 ™!.׳ "נאלצים לסעול רק בלילה כמסצ׳צים לדבריו, ״...מראה מסוסים יהודים אחדים בשמי ירושלים ביום ההוא גם בן־גוחון התייחס לכך בישיבת הממשלה: ״הפצצות חיל־האוויר שלנו בלילות 43 חיזק את לבנו עד מאד...״ 44 עודדו מאד את אנשי ירושלים. הפצצות היו גם יעילות מאד...״ למחרת, ליל בין בנין המשטרה אשר צפונה לשיך ג׳ראח ובין שעפאת״. במטוס הראשון צוותו אליעזר )״לסלי״( צ׳״מס ושמואל גול פצצות המסום השני המריא בשעה מעל בית־סירא. בהגיעו לירושלים הראות ״היתה לזיהוי ודאי של המטרה, ואחר־כך שלושה יעפי הפצצה. ביעף השני הטיל שתי פצצות 6,100 25 הרביעי הטיל את הפצצה האחרונה של שום אש מהקרקע, וב־ 45 מגובה רב מדי - ״ביהוד אם מתחשבים בעובדה״ שלא נורו יריות על המטוס התחקורים המפורטים הכתובים שבאו בעקבות הגיחות הללו שימשו מקור ללימוד של הטייסים, אשר תוכננו לצאת לפעולה באותו אזור, וכך הלכה והשתפרה מיומנותם. הם למדו את נתיבי הטיסה ואת מגבלות המטוסים; למדו להבחין בין הצבעים השונים של סוגי הבעירות של הפצצות ואת התצורה הנוחה ביותר לטיסה למסרה מבחינת השקלול שבין דלק וחימוש, זמן הגעה למטרה, שהייה מעל המטרה וחזרה לשדה דב. תחקירים אלה, שבהם התרכזו רוב הלקחים המצטברים מהטיסות שבוצעו עד אז על־יח הצוותים, היוו למעשה את ״התורה כולה על רגל אחת״; הם יצרו את המכנה המשותף בין כל צוותי־האוויר, אשר הגיעו מכל רחבי תבל, ואשר היו בעלי רמת מיומנות שונה והכשרות טיס שונות. תחקירים אלה הקלו על הסתגלותם למציאות החדשה שנוצרה למחרת משירות האוויר לחיל־האוויר: מפעילות של שירות תובלה בעיקרו - לחיל צבאי, התקפי, הפועל בלילה למרות מגבלות מזג־האוויר, מגבלות תאורה ומגבלות מסוסים. היתה זו מעין טבילת אש של טייסת א׳ בתל־אביב. כח אויר׳ ממען פצצות סע ח ההמראה סעת נחיתה 19-18 למאי דריח פעולת ליל : סטזז מערכה׳ לכביש כלן בנין המסטרה אשר צפונה לסין! ג ירמה ובין סעפאת. : קני פייוצ׳ילו : בכל מרירי ן 6 : לזר צייימס, שמראל גרלומב 2 : !. לא המריא מפני קלקול בבלם הססמלי 2 סעון מקומי י 0 המריא מתל-אביב בקורם סל זורקי האור בלוד. קבע את מקום תמצאו מעל בית סירה. הגיע לירוסליס ונרכח שהראות היחה 350ט המטרה כדי לזהות אותה. בפעם הלזניה טס בביין והם יל שתי פצצות סל ~; את התפוצצות הפציצה הס נ יז הפצצות מזרחה לכביש היות ומעה כזהו* הכביש.. ל'א 3 __צת הפי- 25 לא נורו עליהם יריות. בהתקרבו לירושלים' רמה ברק אוד בסמח הדרומי 3גכ ^7^ ענע גיל 1י גם ז ני, י יעה מזרחי בירוסלים תל-אביב ויפר טובה מאד. נר הים. מזג המריר כמסך המיסה מוב. יש לצין סהגובת מממנו הטילו את הפצצות כלומר זמן מסירת ה דו'ח י תאריך י המקופ : שדת התעופה תל־אביב נתקבל עיי י• ון. דו״ח פעילות )ליל 193 ייאנ במלחמה לעצמאות באותו שלב, שבו לא היו לחיל־האוויר ממום׳ קרב כלל, מילאו המטוסים הקלים, שנועדו למשימות תיור, סיור ותובלה קלה - משימות התקפיות, והפציצו ואף צלפו על כוחות הקרקע. מפנה מהיר זה גרם, כמובן, גם לתקלות לא מעסות, כפי שהדברים סוכמו בדבריו של מפקד שדה התעופה, בורים סניור, ב־ נדחים או מתבטלים כתוצאה מחוסר תכנון מתאים מצד האנשים האחראים למבצעים״, הוא החלים להורות, שמיד עם קבלת ״ההוראות על מספר האוירונים ומטען הפצצות שיוטסו״ על ראש האגף האחראי לפעולה להודיע מיד טלפונית, עוד ממקום התדריך המחלקות הרלוונטיות בשדה )נשקים ופצצות, מצנחים, תחבורה, מטאורולוגיה, דלק, תנועה, ״השרות האנםי־אוירי, היה ברור הצורך בשיפור ניכר בהפעלת המטוסים על־פי המשימות שהוטלו עליהם, תוך 46 ומחלקת המזון״ עמידה בלוחות־הזמנים שנקבעו בפקודות המבצע. עקב הנסיבות הקשות של הפעולה והתחושה החזקה בדבר הנחיצות הרבה ביותר של הסיוע האווירי לכל אותן נקודות התיישבות, ובמיוחד לכוחות הקרקע, הלכה והתפתחה גם תחושה של שותפות ואחריות הדדית בין כל אלה שנטלו חלק בפעולה. לעתים היו באותו מטוס צוותי־אוויר שלא דיברו באותה שפה: הישראלים לא הבינו היסב אנגלית, גם לא ״דיש, והמתנדבים לא ידעו עברית; וכך נאלצו לתקשר בתנועות ידיים ובהנהונ׳ ראש. כך הלכה והתפתחה גם ראשיתה של אחוות לוחמים בין חברי הצוות עצמם וגם בינם לבין המסת״עים: אם היו אלה כוחות הקרקע והחטיבות השונות בצבא, ואם חברי נקודות ההתיישבות השונות. ביטוי לאותו קשר מיוחד שהלך והתפתח בין הצוותים השונים מצו׳ באותו מסמך, שפורסם ב־ בדבר הצורך לצוות ״מטילים וקשרים״ קבועים: במסגרת אגף א׳ בפיקודו של יצחק סלע - את מתי סוקניק, אליהו רחנצו״ג)רוזן(, אליוס רוזנברג ודניאל ספ״סהנדלר; ובמסגרת אגף ב׳ בפיקודו של הוגו אלפרשט״ן - את צבי גחן, ישראל טננבאום, צבי ל״בוביץ ואריה רובנם. בהוראתו הדגיש גורדון, כ׳ רצוי שבמידת האפשר ״צוותות המטוסים״ יהיו קבועים; 47 כלומר ״לכל ט״ם מסיל/קשר אשר עמו יבצע בקביעות כל משימה המוטלת על הטייס הנדון״ לנוכח מציאות זו, שבה הגיעו מגויסים/מתנדבים רבים שלא ידעו כלל את השפה העברית; ועקב הצורך ליצור תקשורת טובה יותר - הודיע ״קצין התרבות״ במטה חיל־האוויר כבר ב־ בהוראת השפה הן ל״מתחילים״ והן ל״מתקדמים״ ״בימים הקרובים ביותר״. ואכן, הקורס הראשון ״לעברית למתחילים״ החל ביום ראשון שדה התעופה בתל־אביב, שכל ההוראות המתפרסמות בפקודות אלה ב״לוח המודעות ע״׳ המפקדה״ חלות גם על כל אלה שאינם דוברי עברית: ״חבריהם קוראי עברית יתרגמו את פקודות היום עבורם״. הודגש כ׳ אי־קחאה או אי־ידעת ההוראות אינה פותרת מחובת הביצוע - או בלשון אותם הימים: ״מהיום לא תתקבל שום הודעה על א׳ קריאת פקודות יום״. מכיוון שסרם נקבעו אז המונחים העבריים לתחומים רבים של הפעילות האווירית, ובמיוחד לתחומי הפעולה אוויר־קרקע, עשו צוותי־האוויר שימוש רב במונחים לועזיים, וכך נוצרו בעיות תקשורת לא מועטות. קצין המבצעים, דן טולקובסק׳, פנה אפוא למפקד הטייסת, גדעון גורדון, וביקשו חיל אויר מנהל״ ני G כל המחלקדח הנדו ן:-לזקרריוז לענרית. זיל כל הז 0) רמתלקרתיהס הידמורינז יתחילו נ׳ יל/מ?ז פקודה ללימוד השפה העברית 1 1™ ״להוסיף מונחים לרשימה המצורפת בזה; ולהציע תרגומים מתאימים או מילים אחרות המקובלות אצלכם והמקבילות למונחים אלה״, ואף ביקשו לשלוח ״יותר מהצעת תרגום אחת״. עם זאת, המאמץ העקבי להקפיד על השימוש בשפה העברית יצר מפעם לפעם גם מתיחויות בין אלה שלא הכירו את השפה העברית - לבין אלה שלא הכירו את השפה האנגלית; והדבר הקשה, כמובן, על הפעולה. המציאות היתה אפוא חזקה יותר מהפקודות, והצורך היומיומי לתקשר באופן המיידי והסוב ביותר עם אותם מגויסים/מתנדבים גרם לכך, שהשפה האנגלית נשמעה יותר ויותר הן במסה חיל־האוויר הן בשדה דב ובט״סת. מצב זה נראה לא רק 48 בדיבור, אלא גם בכתב, וגם פקודות ותחקירים התפרסמו יותר ויותר באנגלית ״הקשר בין ירושלים לתל־אביב היה למטה מכל ביקורת״ למרות הדרישה ההולכת וגוברת למסוסים לסיוע אווירי התקפי לכוחות הקרקע באזורים השונים, המשיכה הטייסת בשדה דב גם לבצע גיחות להובלת נוסעים ומטען למסלול מר״ם )בעמק המצלבה שליד רחביה, כיום גן סאקר(. היתה זו כמעט הדרך היחידה להגיע לירושלים או להתפנות ממנה; וכדי לא לשתק את פעילות ההנהלה הציונית, שחלק לא מבוטל ממשרדיה היו בירושלים, זכו אנשי מנהלת העם, שטסו מתל־אביב לירושלים אחת הבעיות הקשות בפעולה זו למן ראשיתה היתה העדר קשר רדיו־טלפון תקין וזמין בין ירושלים לתל־אביב לתיאום הפעולה. המברקים שנשלחו על יציאת המטוס היו מגיעים לעתים קרובות לאחר שהמטוס כבר נחת... כפי שהדבר התבטא בדברי מפקד הטייסת בתל־אביב כבר ב־ ו במאי: ״קיימים ליקויים רציניים במערכת הקשר ביחס לתנועה אוירית. כידוע מברקים הנוגעים לתנועה אוירית נשלחים כ׳בהולים׳ — האחור בהעברתם יכול לגרום לתוצאות רציניות עד מאד״. חומרתו של מצב זה עלתה במיוחד לנוכח העובדה, שהמטוסים נוצלו מעל ומעבר לתנאי הפעולה שהיצרן התכוון להם ביוצרו אותם, ושהליקו״ם בהם תוקנו לעתים בחומרים שאולתח לנוכח המחסור. הסיכוי לנחיתת אונם במטוסי הס״סת היה אפוא גבוה ביותר, ולכן היה נדרש לפחות קשר אמין על־מנת להודיע על אירוע מעין זה, אם יתרחש; אולם בפועל לא כך היה הדבר. ב־ שתוקן בירושלים, ושלא נתנסה בטיסה״. המברק המודיע על יציאת המטוס הגיע לתל־אביב רק בשעה ונמסר לקצין תורן שם רק כעבור כמחצית השעה. היה ברור אפוא הצורך להבטיח את העברתם המהירה 49 של המברקים, אולם בפועל חזר הדבר ונשנה בגלל מיעוט המקומות במטוסי האוסטר הקטנים שנחתו במרים נקבעה זכות קדימה לראשי מנהלת העם; אולם לא אחת נתקלו אנשי מנהלת העם בבעיות בתחבורה אווירית זו - למשל, בגלל תנאי מזג־האוויר — והדבר הקשה על קיום תקין של ישיבות מנהלת העם. ב־ בשום מטוס החוזר מירושלים לתל־אביב אף לא ״נוסע צבאי או ציווילי מחוץ לחברי ההנהלה הנמצאים בירושלים, 195 ולהפך, לקדימה בטיסות אלה על־פי הוראתו של בן־גוריון מנהלת העם בראשות בן־גוריון יואכ במלחמה לעצמאות אלא אם חבר ההנהלה )י. גרינבוים, א. דובקין, מ. קולות׳( או המזכיר הכללי ש. א״זנברג הודיע לסייס בכתב שאין חברי ההנהלה נוסעים במטוס זה״. כן הדגיש, שעל כל מסוס הנוחת בירושלים, הן במסלול מר״ם הן בסכמו פרק־זמן זה כעבור 50 מג״ש, להודיע להם ״על זמן שובו ולשאול אם חבר ההנהלה רוצה לסוס אתו״ זמן־מה הבהיר בן־גוחון לשר גרינבוים מדוע ״נתקע״ אז בירושלים. לדבריו, כאשר כתב לו על הסכנה הכרוכה בטיסה לתל־אביב לא עשיתי זאת כדי לנקות מצפוני אלא משום שהספיטפייריס המצריים התעופפו מעל רחובות וראשל״צ וניסו להפציץ את המחנה שלנו ליד לטרון. אוירון ספיטפייר המצויד במכונות יריה יכול להוריד בקלות אוירון קטן שלנו. לכן פעלו טייסינו בלילה משום שהמצרים אינם נוהגים לפעול בלילה. במשך היום לא הרשו לאוירונינו 51 לטוס לירושלים ואכן, מאוחר יותר עורר גרינבוים את כל שאלת הטיסות לירושלים, ובישיבת הממשלה קבע נחרצות: ״עלי לקבוע כ׳ הקשר בין ירושלים לתל־אביב היה למטה מכל ביקורת. אני מבטא את הדבר בזהירות ובעדינות״. עם זאת רמז, שלפי התנהלות הדברים יכול היה להסיק ״שלא רצו כ׳ אגיע מירושלים הנה״. הוא הדגיש אפוא כ׳ לא ״תכן ״שלרשות השלטון הירושלמי מלבד למפקדה הצבאית או נוסף לה לא יעמדו אוירונים, אחד או על כך השיב לו בן־גוריון, כ׳ ״לא אדון עתה על עניו זיון ירושלים באוירונים. אם 52 שניים, שיחנו בירושלים״ נעמיד ברחביה שני אוירונים - יפוצצו אותם בפגזים. עתה יש לנו אוירוני קרב אולם בתחילה גם זה לא 53 היה ואם האוירונים יחנו במקום גלוי לעין - יושמדו...״ גרינבוים העלה את הדברים בהקשר לאותה הטיסה, שהיה אמור לטוס בה מירושלים לתל־אביב. לדבריו, קיבל ״טלגרמה מבן־גוריון שלמחרת, בשעה מסוימת״ עליו להמריא במטוס משם לתל־אביב. במברק הוסיף בךגוחון ״שהנסיעה מסוכנת מאד״, ומכאן חשדו של גרינבוים שאולי רצה מישהו שלא יגיע. הוא הגיע אפוא לשדה מר״ם בשעה מסוכנת מאד. הספיטפ״רים המצרים טסים במהירות של של עד כמה רב הפער בין המטוסים הקלים של הטייסת לבין מטוסי הקרב של חיל־האוויר המצרי. כאשר הגיע המטוס, נאמר לו שהס״ס ׳ לא הגיע כל מטוס שני וגם לא שלישי. גרינבוים שאל אפוא נזעם: ״מ׳ נתן את הפקודה לסייס שייכנס לאוירון במקומי?... הרי מישהו נתן את הפקודה שלא חבר הממשלה, שהוזמן ע״׳ ראש הממשלה, יטוס ראשון אלא הטייס״. הוא סיים אפוא: ״אילו היה אוירון אחד עומד לרשות השלטון האזרחי - היה קיים הקשר בינינו ויכולים 54 היו להגיע בכל עת צורך, ודבר זה היה מועיל מאוד גם לממשלה״ בךגוריון השיב לגרינבוים, כ׳ אכן העביר פקודה בכתב למטה )זו המוזכרת לעיל(, ולפיה ״כל אוירון המגיע לירושלים יש להודיע על בואו לחבר הנהלת הסוכנות - או למר גרינבוים או למר דובקין או לא״זנברג. כל זמן שלא ניתן על ידי אחד מהם מכתב שהאויחן יכול לשוב לתל־אביב בלי חבר ההנהלה - אסור לו לעזוב את העיר״; אולם התברר שהעוזר של קצין המבצעים במטה לא העביר את הפקודה, כיוון שלדבריו הוא שלח ״יום לפני כן פקודה בעל־פה באותו ענין וחשב שהפקודה כבר בוצעה. אולם הפקודה השניה שנשלחה בכתב היתה אחרת״. בךגוריון תלה את הגורם לתקלה זו בחוסר־המשמעת בצבא. לדבריו, ״מקרים כאלה יש לאלפים, 0 * לחזור במהירות ל בית־מחסיר )לאחר שהגיחה הראשונה חזרה בגלל בעיית מזג־אוויר(. 196 1™ כ׳ המשמעת זה עניו של דורות. בטוחני שכפי שלומדים אנו כל דבר ביתר מהירות, גם את המשמעת נלמד 55 מהר יותר, אך זה דורש זמן״ בךגוריון לא הסתפק בכך, אלא הורה ליגאל ידן ״באופן פורמלי שענין הטיסות לירושלים אינו שייך לאגף המבצעים״; דרש ממנו להקפיד למלא את ההוראות המופיעות לעיל במכתבו מ־ הסייס למשפט״. בבירור שערך ידן לגבי אירוע זה התברר לו, לדבריו, ״דבר פשוט״: באותו יום התנהלו ״קרבות גדולים בבית מחסיר״. הטייס, שנחת במסלול מר״ם, אכן הגיע כדי לקחת משם את גרינבוים - אולם אז פנה אליו ״קצין המודיעין של כל הפעולה״ בבית־מחסיר והודיעו, ״שאם הוא לא יסע כרגע לתל־אביב הוא לא אחראי לפעולה״. זה היה אפוא השיקול שעמד מאחורי החלטתו של הסייס להותיר את גרינבוים מאחוריו, דין לבךגוריון. גרינבוים לא ויתר; הוא ציין שלא מדובר בקצין מודיעין, אלא בטייס, וכי אינו ״יודע 1 ואותו העביר 56 ההבדל בין בירור ומשפט, אך אם אומרים משפט - הרי זה משפט״ חילוקי־הדעות באשר לקדימות בהטפה - לא רק לירושלים - ישובו ויעלו שוב ושוב במהלך המלחמה, והדיון בהם משקף היטב את המצוקה הקשה שבה נמצא חיל־האוויר באותה שעה: היה עליו להתמודד שעה־שעה עם הדרישות הרבות לסיוע אווירי, מצד אחד, ועם המחסור במטוסים ובט״סים, מצד אחר; ולעתים אף עם מציאות, שבה צריכים הטייסים להחליט במקום: מה עדיף? פינוי הרובע היהודי בירושלים תוך כדי הטיסות למסלול מר״ם נמשכו גם פעולת ההצנחה וההטלה לירושלים. ביטוי בשטח למורכבותה של פעולה זו באותו זמן מצאנו בתיאור הטיסות לרובע היהודי בעיר העתיקה, אשר עמד בפני התקפה ערבית קשה. אותה שעה הי שבו נתונים במתקפה כוללת מצד כוחות הלגיון. בישיבת הממשלה ב־ על העיר העתיקה שהצליחה עוררה את מצב החח. אבל אח״כ נהדפו אנשינו ועכשיו כל העיר העתיקה בידי הערבים. רק הר ציון עדיין בידינו. היהודים כמעט שעזבו ונמצאים בבית מחסה. כמעט כל בתי הכנסת 57 בעיר העתיקה נהרטו״ מאחר שהפריצה לרובע מהר ציון ב־ לא הוכתרה בהצלחה, שיוועו הנצורים לתגבורת, נשק ואספקה. יצחק לוי )לויצה(, מפקד גדוד את המצב, נכון ל־ עמידתם העיקשת של מגיב׳ הרובע, נתכרסמו העמדות והערבים התקדמו לאיטם בחזית רחבה, כשהם נוגסים מסר אחר מטר״. בשעה ממפקדת הרובע, ובו נאמר כ׳ ״עמדותינו ברחוב המידן פוצצו. נתהוו פרצות נרחבות לכל אורך הרחוב ...״. ואכן, לנוכח המצב הקשה נשלח לשם מסוס רפיד לפנות ערב. הוא ניסה להצניח להם נשק ותחמושת, אולם לדברי לויצה, ״הערבים פתחו עליו באש חזקה והטייס שחשש להנמיך, עזב את המקום מבלי שיבצע את הוחלט אפוא לשלוח מטוס נוטף מאוחר יותר באותו לילה. כדי שיד״ק בזריקת המטען, נקבע 58 משימתו״׳•1 הרובע היהודי ביווש 97 קרב והסצצה , ׳010D0 איונ במלחמה לעצמאות שהלוחמים בעיר העתיקה ידליקו מדורות סביב אחת מחצרות הבתים. לגיחה זאת צ ברא״ר — מחלוצי התעופה העברית, מדריך סיס בחברת ״אוירוך וס״ס תובלה יותר מבשעת״ם עקב קלקול שהתגלה במטוס, והתעורר חשש רציני שהלוחמים לא ידליקו את המדורות, כיוון שיחשבו את מטוטם למטוס עוץ. הוחלט אפוא לצרף לטיסה את מתי סוקניק, אשר הכיר היטב את ירושלים, בהנחה שיוכל למצוא את המקום - למרות הסיכוי הקלוש לכך. לא ניתן היה לדחות עוד את הטיסה, כ׳ לוחמי העיר העתיקה שיוועו לנשק. לטיסה הצטרף גם דוד )ד״ב( יהודה, נווט מדרום־אפריקה, והצוות המריא בשעה הם עברו את לוד מצפון, חלפו מעל ארזה )היא מוצא(, עין־כרם, מעל מלחה, בקעה, מגרש גולף אשר על־יד תלפיות ומצפוךמזרח להר ציון. היה ליל ירח בהיר, והטיסה התנהלה ללא כל אירועים מיוחדים. סוקניק הנחה את ברא״ר לסביבות המקום, אך לא הצליח לזהות אותו במדויק. העיר העתיקה היתה מוארת במקצת. הם פנו שמאלה ליעף ראשון מעל העיר, וביעף השני זיהו ״את מקום ההצנחה בעיר העתיקה״, אשר הואר יפה: המדורות התחילו לבעור זו אחר זו סביב חצר מכונסת בין גושי הבתים העתיקים. הוא הנמיך סוס עד לגובה 20 ביצע ארבעה יעפי הטלה, ובכל אחד מהם הושלכה חבילה אחת רתומה למצנה. לא היה ניתן להבחין אם אכן הגיעו החבילות ליעדן. בסךהכול הוטל מטען של כ־ מלמטה אש חלשה, ולדברי ברא״ר נראו ״שלוש התפוצצויות בסביבת החומה, כנראה מפצצות מרגמה״. הוא העריך כ׳ הערבים ירו לפי שמיעה יותר מאשר לפי ראייה. בשעה 59 להם כ׳ רק שתי חבילות אכן הגיעו ליעדן כעבור שעה בערך בוצעה גיחה נוספת על־יר ברא״ר עם מתי סוקניק. הפעם יצאו להצנחת המטען במנחת במר״ם. הם המריאו בשעה על תחנת הרדר של מעלה החמשה״. בהגיעו לירושלים הלכו סביב בפעם הראשונה מעל המסלול במרים לזיהוי המיקום, ואז הצניחו את המטענים בארבעה יעפים נוספים. בתחקירו העריך ברא״ר ש״המצנחים נפלו על מסלול ההמראה״. בדרכו חזרה לתל־אביב הבחין כ׳ בשדה התעופה בלוד ״שורות בלתי רגילות של אהלים אהרן לירון)אלטשולר(, 60 וכן מכוניות שוחת שורות צהוב שחור״. גיחות אלה סיפקו אפוא גם מודיעין בזמן אמיתי ממגיני הרובע, מספר בזכרונותיו כ׳ התחמושת לא הגיעה ליעדה: ״...המטוס הצניח אלא שהכדורים נפלו בשטח הערבים ובשטח ההפקר, והרימונים נפלו סמוך לעמדותינו בהר־ציון״.* ההטלות וההצנחות של מטען לכל חלקי העיר באו ליד׳ ביטוי אף בישיבת הממשלה למחרת בדברי בן־גוחון: ״הצניחו תחמושת גם לעיר העתיקה וגם לעיר החדשה קבלנו ידיעות שכל זה בסדר״; אולם באשר לשאלתו של השר מ׳ שפירא — ״אם אפשר להמציא אוכל במרוכז מאוירונים״ - השיב: ״להצניח אוכל מאוירונים בשביל אבל יש להם 51 ולשלוח לירושלים - הרי זה יכול להועיל בהרבה״. לכך השיבו בן־גוריון: ״טוב. זה ודאי שאפשר לשלוח״ 62 למרות פעילות זו לא השתפר מצבם של הנצורים, וב־ * להלן כמה פרסים על אופי המטען: במטוסים שנחתו במרים הועברו, למשל, ב־ 25 מסען שכלל ר ״64 נמצאו בשסח, והן כללו את הפיאסים ו־ המטוס רק שלוש חבילות וחזר לבסיסו. ב־ו הצנחה שהובטחה לשעות הבוקר המוקדמות של שהוצנחה ונאספה כללה 198 1™ מספרן של גיחות ההצנרוה וההסלה ליתר חלקי העיר הלן והצטמצם. ב־ הטייס אליוט רוזנברג, המקלען ג׳ו ל״בוביץ והמטילן צבי גחן במסום רפיד להטלת אספקה במשקל ק״ג לירושלים. העמסת המטוס היתה תלויה לא רק בזמינותו של המטען ובאריזתו הנכונה להטלה או להצנחה, אלא גם במלאי מספיק של מצנחים וגם בסוג המטען. וכך אף שניתן היה להעביר במטוס הרפיד כ־ ק״ג מטען, הועברה בו לעתים אך מחצית מזה. כך או כך, לאחר המראתו משדה דב פנה הטייס בכיוון של 131 הראות היתה טובה, והם הבחינו באורות מעל מסלול החירום בשדה התעופה בלוד. בהגיעם לירושלים נראו אורות רבים, ונורתה לעברם אש אנטי־אווירית דלילה. הם הבחינו באש גדולה מאוד ״ממזרח דרום למרכז העיר... כמו בלוק שלם של בתים״. בהגיעם מעל אתר ההצנרוה )כנראה מעל מר״ם( בשעה יעפים מעליו, ובהם הטילו את המטענים. לאחר ההטלה הראשונה והשלישית ״ראו אורות זקוקין ירוקים, כאשור לקבלת החבילות״, אולם היו להם ״תקלות במשקוף הדלת״, והצוות העריך שלפחות ״חבילה אחת אבדה״. לאחר צוין הצורך שהמכונאי• ״דעו ״למפרע איזה אוירון ממריא ומת׳״, וכן שמכשיר הקשר, ה״ווקי־טוק׳״, ״צריך 63 להקבע באוירון ביד׳ אנשי קרקע מתאימים״ כתוצאה מכשלון ההצנחות מעל מסלול מר״ם, הרובע היהודי ושאר חלקי העיר, הלכו ופחתו בסיומת ההצנחה וההסלה, והמאמץ הלך והתמקד בעיקר בניסיון לרכוש מטוסים, העשויים להתאים לנחיתה במסלול קצר. הועלו אף מחשבות לרכישת מסוקים )הליקופטרים(, כמתואר להלן. ההצנחה האחרונה בוצעה בליל 1 תמונת מצב עדכנית 64 בדרך העפר העוקפת את מובלעת לטרון ופותחת נתיב אספקה חדש לירושלים״ מצאנו בדבריו של בךגוריון בישיבת הממשלה הזמנית ב־ זעומה, אבל יש עוד מלאי; אולם תחמושת אין בנמצא. לדבריו, ״המרגמה הכבדה היא בידי פלמ״ח ולא בעיר. אילו היה כלי כבד אחד בעיר - היה זה משנה מצב הרוח הקשה של חוסר אונים... אבל אין ד׳ נשק: רוצים 65 רובים, מקלעים...״ בישיבת הממשלה מ־ מזון לירושלים. בךגוריון השיבו שהלילה אין אפשרות לעבור עקב המארבים של הערבים, אך שפירא הקשה עליו ושאל: ״דובר שבאוירון אפשר להביא שלושה טון, צריך לעשות זאת א׳ אפשר לדחות עוד המברק האחרון של ג׳וזף 66 וכי בפעמים הקודמות שבהן הביאו הג׳יפים מזון, צעקו להם הילדים: ״הביאו תותחים ותחמושת - ולא לחם״ עם זאת נמשכו הגיחות במטוסי האוטטר, שבאמצעותם נשמר הקשר האווירי עם ירושלים. מטוסי האוססר - הם בעיקר שביצעו מ־ לירושלים ובחזרה )טיסות אלה נמשכו גם לאחר מכן(. במכתבו של טולקובסק׳ למפקד שדה תל־אביב נאמר: ״בהתאם לסדור שנקבע עם הממשלה עלינו להעביר דאר ממשלתי לירושלים. לצורך כך תמציא לנו הממשלה יטיף׳ 67 עד להמראתו של המטוס לירושלים. אותו הסדור יקבע גם בשדה חניה בירושלים״ מטוסי טייסת א׳ הסיטו אפוא את האח״מים, את הציוד ואת הדואר באותם מטוסים, שניתן היה לנחות בהם במסלול במר״ם. גם נשק ואמצעי לחימה חיוניים ביותר הוטסו לעתים במטוסי האוסטר. כך, למשל, הזכיר לימים מפקד הטייסת את הטסת ה״דוידקות״, אשר ״אילוצי האוסטר חייבו הטסת הקנה במטוס אחד, בה־בשעה נמשכו גם גיחות ההטלה וההצנחה 68 בסים המרגמה במטוס אחר ושלושה פגזים - בשלישי״ לירושלים ממטוסים גדולים מסוג רפיד ודקוטה, שלא יכלו לנחות במסלול. פעולות אלה סבלו במיוחד בגלל 199 ממטוסים קלים - למטוסי קרב והפצצה יו* נ במלחמה לעצמאות חוסר תיאום־הפעולה בכלל, ששרר בין ״ח״א של תל־אביב״, כלשונו של אדם שתקא׳, קצין המודיעין של שדה דב - לבין היחידה בירושלים. תיאום־פעולה הלקוי נבע בחלקו גם מן המחסור באמצעי קשר והעדר תשתית קשר בין היחידות. ביטוי לקשים אלה - ועמם לרעיונות ׳וצא׳ דופן בהקשר לכך - מצאנו ב־ פרידמן, הפונה בשם ״יובל״ והחותם כ״מפקד שרות האוויר החטיבתי; לחיל־האוויר בתל־אביב. הוא ציין כ׳ ״אחד מט״סיכם הודיע לנו באופן בלתי רשמי שהוסכם על סימן אשר על ידו יכול הטיט להודיע לשדה התעופה כ׳ משלנו הוא וכי הוא מתכונן לנחות״. סימן זה, לדבריו, הוא ״השאון הנגרם על ידי הגדלת מהירות המנוע והקטנתו לסרוגין״. הוא ביקש אפוא לאשר כ׳ אומנם נכונה הידיעה בדבר אותו סימן, ובה־בשעה הציע ״לעיין באפשרות״ להפעיל ״אקדח וור׳ לדבריו, צורכיהם באקדחים ובתחמושת ״מובטחים לזמן מסוים״, והשאלה היא אם יש ד׳ באלה גם עבור הטייסים; והאם ״הם״סים יוכלו להפעיל את האקדוח באופן שאדם המסתכל מן הצד לא יבחין אם הסימן 69 ניתן מהאוויר או מהקרקע״ אולם בעיית הקשר בין היחידה בירושלים לבין זו שבתל־אביב לא נפתרה, ומאוחר יותר ציין גדעון כהן, ההצנחה״. בעיקרו אחרי ששימש ״פקח תעופת׳״ במסלול: ״כרגיל מתקבל המברק המודיע על כך שעה אחת נבע הקושי מהעדר קווים ברורים באשר לדפוסי הפעולה בין שתי היחידות ובאשר למידת כפיפותה של זו לחיל־האוויר. זאת ועוד, גם למטוס המצניח לא היו האמצעים הראויים ליצירת קשר עם היחידה בירושלים, ובמהלך הטיסה לא היה לו קשר עמה, כדי להתעדכן באשר לבעיות שצצו במהלך הטיסה אל היעד. היה זה אחד הגורמים לאי־הדיוק בהטלת המטענים. גורם נוטף, לא פחות חשוב, לכך שהמטען נפל רחוק מהמטרה - ואף ליד׳ הערבים - היה הגובה הרב שממנו חוסל המטען מפאת הירי של הערבים מהקרקע על המטוס. לעתים היה זה גם ירי של כוחות צה״ל, שלא ידעו לזהות אם מדובר ב״עמית״ או ״טורף״, שכן לא הכירו את הסימון של מטוסי החיל. שאלות אלה עלו בתחקיר הכתוב שהוציא אדם שתקא׳ לאחר שיחתו עם הנווט גדעון כהן: מורגש בשדה ירושלים חוסר קאופרציה מצד ח״א של תל־אביב. הדבר מתבטא ביחוד בפעולת הצנחה, אשר בהן לקויים הקשר ותאום פעולה. אין קשר אלחוטי עם המטוס המצניח, כיון שלא נמסר הערוץ האלחוטי לשדה ירושלים. אין ביטחון שהאוירון הוא שלנו ולא של האויב. כיון שאין סימני זיהוי מוסכמים, והסמנים הנהוגים אינם ברורים ולפעמים אינם נתנים כלל. יש להנהיג בהקדם האפשרי שיטה ברורה וקבועה של דהוי. ההודעות על הצנחות אינן באות בזמן. כרגיל מתקבל המברק המודיע על כך שעה אחת אתרי ההצנחה. ההצנחה מתבצעת מגבה גדול מדי, ודיוק הקליעה הוא קטן עד מאד. החבילות מתפזרות מעל לכל העיר, וחלק מהן נופל לידי האויב. יש לבצע זריקות מגבה של כ־ 70 במקרה שאין סכנה מעמדות ערביות גם ראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז, התייחס לכשלון ההצנחות. לדבריו, אכן היו ״קשיים טכניים שונים״ שהעיבו על הפעולה כולה, אולם ״מטה חיל־האוויר הזהיר את המטה הכללי קודם לכן)במקרה זה כבמקרים דומים אחרים( מפני א׳ הצלחה. כמו כן נתברר שלא התיעצו בחיל־האוויר איך ואיפה להצניח וכמו כן שחיל־האוויר י אף פעם לא אמן אנשים למטרה זו״. עד אז היו ירושלים וסביבותיה במוקד ההתעניינות הן של הממשלה הן של המטה הכללי, וכתוצאה מכך אף הוקצה עבורה עיקר המאמץ גם בתחום האווירי. בישיבות הממשלה בפרק־זמן זה צוינה ירושלים שוב 200 יקי ''גאלצ׳ם למעול רק בל׳לוז כמסצ׳צ׳ם 3 ושוב כחזית הלחימה העיקרית. מגבלות הפעולה של חיל־האוויר נבעו בעיקרן מהנחיתות האווירית, מהעדר מוחלט של מסוסי קרב, ומן החשש ליירוט המסוסים הקלים על־יד״ חיל־האוויר המצרי, אשר הפגין עליונות אווירית מוחלטת בשמי האזור. בעקבות זאת בוצעו רוב־רובן של הטיסות בלילות, וכתוצאה מכך לא יכול היה חיל־האוויר לתרום מעבר לתרומה המורלית ולסיוע החלקי, שהתבטא בהצנרוות, בהעברת מטען ובהטסת אחדים מחברי הממשלה הזמנית מירושלים לתל־אביב. עד כמה מוגבלת ביותר היתה פעולתה של טייסת א׳ בתל־אביב, שהיוותה למעשה באותה עת את כוחו המבצעי היחיד של חיל־האוויר, ניתן להיווכח מיכולת הפעלתו ופעולתו של חיל־האוויר בקרבות שהתפתחו באזור לטרון. לטרון: ״בגלל מסוסי האויב אין מטוסינו יכולים לפעול״ עד ומרגמות שלושה אינץ׳ - ברכם לטרון. סכנת חסימת התנועה לעיר נעשתה מוחשית, ובעקבות זאת הורה )שמיר(, מפקד חטיבה רבימביץ׳ בן־גוריון באותו יום ישירות לשלמה נכון לאותו 72 של ראש אג״ם, יגאל ׳דין - לצאת לדרך, להילחם ולשחרר את ירושלים הנצורה ״בכל מחיר׳׳ 73 המועד קבע בךגוריון, כ׳ ״החזית העיקרית שלנו ברגע זה היא החזית, על ירושלים...״ כבר ב־ - להשתלט על ריכוז׳ האויב בלטרון, על־מנת לשחרר את ירושלים מלחץ כוחות האויב מצפון )רמאללה( ומדרום )בית־לחם וג׳יברין(. שיטת הביצוע: כיבוש אזור לטרון וריכוז כוח באזור קר״ת־ענבים. בסעיף ״אוויר״ה״ נאמר: ״הסיוע הבלתי אמצעי יוגד לך בתאום ישיר בינך לבין קצין המקשר של האג״ם״. על־פי עדותו של מפקד החטיבה, הגיעה אליו הפקודה רק אחרי הקרב הראשון; ובהכירו את מגבלות חיל־האוויר, לא תלה תקוות רבות בסיוע האווירי. המטה הקדמי של חטיבה 74 מחולדה, התארגנו המטות הקדמיים של הגדודים בעוד הכוחות נערכים לביצוע המשימה, המריאו הטייס הוגו אלפרשט״ן)חגי אגמון( והנווט דוד )דב( יהודה )שניהם מדרום־אפריקה( במטוס בוננזה בליל במרחק קילומטר אחד מבית־נובא שבקרבת לטרון. לבד מהט״ם ומהמטילן, ניתן היה להטים במטוס זה מטען במשקל מרבי של טובים. הצוות הגיע למטרה בשעה ביצע שלושה יעפי הפצצה ממערב למזרח: בראשון הוטלו שתי פצצות העובר מצפון לדרום; בשני הוטלו עוד שתי פצצות ואדי הסמוך לכביש(; ובשלישי הטילו את הפצצה החמישית ואת כל פצצות התבערה, והן כיסו את כל המטרה. 1 יונ במלחמה לעצמאות הפצצה לא התפוצצה מיד, אולם בעוזבם את המטרה, בדרכם חזרה, ״נראתה התפוצצות אשר שלחה להבות. חות מהקרקע. 1 את אור הלהבות ראו גם בהיותם בקרבת לוד״. מהקצה הדרומי של הכפר בית־נובא נורו לעברם 75 הם נחתו בשדה תל־אביב בשעה למחרת, יום שלישי לתפוס את רכס לטרון, ולה מידע מודיעיני לקוי באשר ליכולת פעולתו של הלגיון. בניגוד לצפוי נתקלו הכוחות במערך הגנה מבוצר וערוך כהלכה, וזה פתח לעברם באש עזה. בשעה מג״ד במטוס החג מעל העמדות שלו, וביקש לדעת של מ׳ המטוס; אולם, כיוון שמטה החטיבה כלל לא ידע מה עושה המטוס באזור, פנה במברק לאג״ם במטכ״ל וביקשו לברר זאת. רק בשעה הודיע יגאל ידין, ראש אג״ם, כ׳ אכן המטוס של חיל־האוויר* בינתיים, לנוכח האש שניתכה על הגדוד, ביקש מפקד החטיבה מידין בשעה סיור אווירי לשטח: ״כוחותינו הגיעו ל־ מבקשים סיור אווירי לצד כביש רמאללה, בפרט פינת בית נובא״. כן שאלו אם יוכל ״לקוות לסיוע אווירי במקרה של צורף. כעבור שעתיים השיבו ידין: ״אנחנו מנסים להשיג את הדבר אבל אין לסמוך על כך״. שוב ביקש שמיר סיור אווירי מעל כביש רמאללה לקבלת מידע על מיקומו של האויב ועוצמתו, ולקראת השעה פלוגות תקועות על כביש ירושלים 76 או לקראת השעה שטח הקרב מטוסים דרמנוע״ם. עוד קודם שהצליחו לברר את זהותם, הפציצו אלה את מטות הגדודים סמוך לגבעה במרחב הלוזימה של חטיבה ד בלטרון היתה למטוסי האויב שליטה מוחלטת באוויר... לרבים מהלוחמים היה זה נסיון ראשון ומאיים בהימצאות תחת הפצצה אווירית. מאיימת מכול היתה ההתקפה של מטוסי קרב מנמיכי טוס ומרעישים, שנראו כאילו הם מכוונים את מקלעיהם ישירות אל כל חייל ששהה בשטח. * ״תכן שראה את מסו לירושלים 202 מפת הקרבות בלטרון L יקי /אלציט לפעול ריק בלילה כמקצ׳ע׳ם 5 מטה החטיבה דיווח אפוא על התקיפה האווירית למטכ״ל/אג״ם, ובשעה כ׳ ״בגלל מטוס׳ האויב אין מטוסינו יכולים לפעול״. כ־ וסיוע אווירי, וידן התבקש ״לצרף לתחנת המשטרה גם את לטרון כמטרה להפצצת חיל־האוויר שלנו״. כן התבקש החיל ״לסייר גם את הרטוב לאבטחת העורף״. תותחי הלגיון המשיכו להפגיז את הכוחות הלכודים וגם את מטות הגדודים, והכוחות קיבלו הוראה לסגת. תוך כדי כך נמסר בסביבות השעה )כפר לטרון( וגבעות הסביבה הקרובה״. שמכיוון ״שכוחותינו נמצאים במרחק המטה לעשות ״את כל המאמצים להעביר את כוחותינו דרומה מהסרט״. ואכן, בשעה אוסטר, מוטס ביד׳ דוד שפרינצק, משדה דב להפצצה בלטרון, אולם עקב קלקול במנוע חזר המטוס לנחיתה כעבור ״מצאו כוחותינו בקרבת מקום״. ואכן, בשעה להפצצת לטרון. גיחת ההפצצה הוצאה לפועל, וכעבור 77 למסור על ״תוצאות ההפצצה״ בינתיים, למרות החשש ממטוסים עוינים, נשלח עוד מטוס להפציץ את האזור. מטוס אוסטר, מוסס ביד התוכנית היתה 78 דוד שפרינצק, ועמו קשר, המריא משדה דב בשעה להמשיך את ההתקפה של כוחות הרגלים עוד באותו לילה, ולשם כך הועברה בשעה פקודת מבצע מם׳ להפציץ את ריכוז׳ האויב״ באזור כביש לםרון-רמאללה, וכן את הכפרים ביודג׳יז, בית־סוסין, איסליון, אישוא״. בסעיף ״שיטה״ נקבע כ׳ פעולת המטוסים תהיה ״הפצצה מרוכזת של רמזי האויב, מכוניות משא, משורינים 79 ורכב אחר לפי פקודה מידת ברגע הדרוש בשדה התעופה״ בשעה מם׳ ריכוז׳ מכוניות מצפון לירושלים, בדרך המוליכה לרמאללה. המטוס נשא פצצת ק״ג ושמונה פצצות תבערה. משדה התעופה יצאו לכיוון מזרח, טיפסו לגובה ואחר־כך - את רמלה מימינם, אף היא מוארת. בהמשך הטיסה נתקלו ״ברוח צפונית שהורידה אותם מהכיוון ולכן נטתה דרכם לצד שמאל״. משהגיעו לצפון ירושלים ראו שם תנועת מכוניות באור מלא, הנעות מכיוון צפון לדרום. בפרשת הדרכים בכפר בידו הטילו על אחת השיירות את פצצת פגעה. הם הבחינו שנפלה בשטח פתוח, ושם התפוצצה. באחת כובו אז כל אורות המכוניות שנעו על הכביש. הם ביצעו יעף שלם וזרקו את פצצות התבערה, ״שנפלו באדמה מעובדת וחרושה או בכרם״. הם המשיכו מעל כביש, אשר חיבר את הכפר בידו עם ירושלים, מצפון ללפתה. אז פנו צפונה בדרך העולה מירושלים לרמאללה. שם הבחים בשיירת מכוניות, בקבוצות בנות כשבע מכוניות כל אחת, נעה בכיוון עטרות לירושלים. ביעף השני מעל השיירה, בגובה ״מתפוצצות כחמישה ירדים מהדרך, ולא רחוק מהמסלול בעטרות״. ביעף השלישי הטילו עוד פצצת אולם את האחרונה לא יכלו להטיל, מכיוון שלא הצליחו ״לשחרר את הנצרה ממנה״, וחזרו עמה לבסיס. הם נחתו בשדה דב בשעה 80 להמשיך בדרכנו הביתה. לא השגנו בשדה שום דבר לאכול״ במהלך יום המחרת התקבלו ידיעות ״שהלחץ על ירושלים רפה... הידיעות מירושלים עד הצהרים היו מרגיעות מבחינה צבאית. לא שהמצב הוטב; מצב האזרחים הוא איום. אבל המצב הצבאי - אין בו שום בן־גוריון, המדווח על כך בישיבת הממשלה ב־ 81 דבר מדאיג יותר מאשר זה היה לפני כמה ימים״ 203 D'OIODD איונ במלחמה לעצמאות ביקר בלילה הקודם את הלוחמים באזור ושוחה עם החיילים והמפקדים. מהם למד לדעת כי על הגדוד שפעל באזור ״ניתכה אש נוראה״ לא רק ״מלאסרון ומעמוס, אלא גם מאחור״ - מהכפר בית־סוסין. כתוצאה מכך ״כ־ )הייתי שם בלילה אנשים, שרק לפני יומי• נכנסו לפעולה. ענין ירושלים נראה לנו כל־כך דחוף, שחשבנו שצריך לשלוח לשם גם טירונים... הזעזוע היה גדול ביותר. זאת היתה מכה קשה מאד״. עם זאת לא היתה פעולת חיל־האוויר לשווא. מההאזנות לשידורים של הלגיון דיווחו המאזינים על ״קריאות ככל82 לעזרה״ שהופנו, לדברי בן־גוחון, ״ביחוד לבית גוברין והודיעו שהם נתקפים על ידי חיל־האוויר היהודי״ הנראה בתגובה לכך נשלחו לאזור בבוקר אותם מסוסים מצריים, אולם לדברי בךגוריון, ״בבוקר באו האוירונים המצרים שאתמול לא באו לתל־אביב, דעת כולם היתה כ׳ ההפצצה הזאת לא גרמה שום נזק ולא חוללה כל בהלה גם לא עשתה כל רושם אם כ׳ היתה לאחר המכה שקבלנו בלילה, אך לעומת זה היתה אש תותחים איומה״. ואכן, נשלחו לשם מרגמות מבין אלה ״שפורקו מהאנייה שהגיעה; מרגמות מדו״קות מאוד בעלות סווח עד ל 83 המערכה הראשונה״ הדיווח של בן־גוריון לא היה מדויק, שכן יהודה ורבר, מג״ד ו העיד כי בבוקר והאנשים קמו והתחילו לברוח, כ׳ לא היה להם נסיון בהפצצה. צריך היה לעצור בעדם בכוח״. בעקבות ההפצצות הללו צ״ן לימים מפקד החטיבה, כ׳ בהמשך ההיערכות לקראת הבאות הם ערכו תצפיות קבועות נגד מטוסים, קבעו אותות אזעקה, חפרו תעלות למחסה ודאגו לפיזור הכוחות ולהסוואתם. לדבריו, ״בידי צה״ל היו רק כמה מטוסים קלים, ואלה לא היו מסוגלים, בשלב הראשון, להתמודד עם מטוס׳ האויב״, והם שימשו אז ״לקיום קשר בין אזור׳, להעברת יחידים, להטלת חומר נפץ מדי פעם, ולעתים - לסיורי תצפית. בתצפיות האוויר לא ניסו לאבחן תנועות של כוחות צבאיים, לא היתה התייחסות לפעילות של ארגון צבאי בהיקף של גדודים וחטיבות״. לדבריו, ״מיותר לציין כ׳ לרשות החטיבה לא עמד מטוס סיור שאפשר היה להפעילו ישירות, ולכן 84 כל הזדקקות לסיוע אוויר הופנתה למטכ״ל״ המבצע הראשון, ״בךנון א״, לכיבוש לטרון הסתיים אפוא בכישלון צורב, מבלי שאף לא אחת מן הפעולות שתוכננו אכן בוצעה. גם הסיוע האווירי, שהיה דל בהיקפו ובעוצמת האש שבו, לא יכול היה לשנות את תמונת המצב העגומה. בךגוריון סיכם את המבצע בקביעה כ׳ ההפסד היה כפול: גדוד שלם הוצא מכלל פעולה, וכן איבד הכוח את הזמן ואת ההפתעה. לדבריו, ״הלילה, אם ההפוגה לא תצא לפועל, הרי בשעה 85 כאשר יחשך, צריכה להתחיל התקפה על לאטרון״ למרות כשלון ההתקפה על לטרון לא היתה בישיבת הממשלה תחושת שבר גדולה, אלא דווקא התחושה כ׳ נכונו בקרוב מאוד ימים טובים יותר, שבהם צפויים הישגים ניכרים. בן־גוריון אף הפליג בחזונו ושרטס בפני חברי הממשלה את התוכנית לקראת הבאות. בחלקה אף התבססה תוכנית זו על שמועה בדבר שני מטוסי ספיטפ״ר מצריים, שנחתו בסעות בקסטינה ועברו ליד׳ חיל־האוויר. אכן, רבה היתה ההסתמכות על כך, שעם ההתעצמות של חיל־האוויר במטוסי קרב עשוי להתרחש המפנה של המלחמה; והוא יאפשר למטה הכללי להעתיק כוחות מגזרה לגזרה - מירושלים לדרום ולצפון: מהצד השני, לאחר שיהיה לנו כוח אוירי יותר גדול, ואם יהיו לנו מחר שני ספיטפיירים ו־ נתחיל בהפצצת ׳למאן ונטריד את סוריה. גם שם המצב הפנימי ר׳צוע. שר ההגנה התפטר. להם יש גם כן מיעוטים שאינם כל־כך מרוצים. יש 204 י׳זי "נאלצים לסעול רק בלילה כמנזע׳צ׳ם פ דרוזים. ואם באמת יעלה בידינו להפעיל את המיעוט הנוצרי בלבנון - יתכן שיהיה לזה הד חזק שתיס-שלוש התקפות אויר על דמשק...( אחרי שחרור ירושלים אנחנו מקוים לשבור את ההתנגדות של הלבנון ובמידה רבה מאד את עבר־הירדן, ואז אולי סוריה תתפורר. אז נוכל להפנות את הכוחות יותר דרומה, ששם ישנם המצרים. בךגוריון קבע כ׳ בדרום ניתן להחזיק מעמד לא רק בשמירה על נקודות ההתיישבות, אלא אף ״לתקוף ולא בשביל לכבוש את עזה אלא בשביל להסריד אותם שלא יסריח אותנו״. לדבריו, ״לאחר ירושלים נשקפת סכנה חמורה לעפולה, כ׳ התכנית הערבית היא לעלות מעמק הירדן, דרך עמק יזרעאל, לכבוש את עפולה עד חיפה ולחתוך את האיץ״. הוא סיכם אפוא כ׳ לאחר שתשוחרר ירושלים יופנו הכוחות ללבנון, על־מנת להוציאה מהמלחמה. לשם כך לא ראה צורך במאמץ צבאי גדול, מכיוון שיש בלבנון ״תנאים פוליס״ם מסייעים כ׳ חצי הארץ היא נגד המלחמה הזאת הודיעו לנו כ׳ באה משלחת מהמארוניסים. שבס בדואי מהגליל העליון 87 לוחם כבר יחד אתנו״ אולם כבר באותה ישיבה עצמה נודע לבךגוריון, כ׳ אותה ידיעה בדבר נחיתת הספיטפ״חם היתה ״עורבא פרח״, כלשונו הוא־עצמו. גם את ההתקפה באזור לטרון לא היה ניתן לערוך באותו לילה, והיא נדחתה בכמה ימים. הכוחות נשארו באזור, חשופים להתקפות חוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי, וזה תקף גם את מסה החסיבה בחולדה. עד להתארגנות הכוחות בשטח הוסל על ס״סת מם׳ הלילות את אזור ירושלים בכללו. בהמשך כללו הפצצות אלה את רמאללה, הגיעו עד לשכם בצפון ואף לחברון בדרום, תוך מיקוד מאמץ מיוחד גם בהפצצתה של תחנת הרדאר וכפר בידו, שבהם התמקמו כוחות הלגיון. מעבר למטרה זאת כמעט כל המסוות היו מטרות שטח, והפצצתן נועדה ככל הנראה להשיג בעיקר אפקט מורלי: החלשת המורל של האוכלוסייה הערבית היושבת בהן, מחד גיסא, וחיזוק המורל השפוף של האוכלוסייה היהודית, הנתונה במהלך שעות האור להפצצות חוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי, מאידך גיסא. הפצצות באזור כפר בידו: ״לנצל את הכח האויוי בצורה יעילה״ ב־ קר״ת־ענבים, המרוחק כשני ק׳׳מ מהכביש הראשי לירושלים. כך נוצר איום מיידי על הכביש, ובעקבות זאת הוריד מטכ״ל/אג״ם בשעה הרדר ע׳׳׳ מעלה החמשה, בבידו על הכביש מרמאללה לשיך ג׳רח ביחוד בסביבות עטרות ושעפאת. סור׳ מכוניות נעות על הכבישים מצפון וצפון מערב לירושלים״. על חיל־האוויר הוטל להפציץ מסרות באזור. ואכן, באותו לילה בשעה להפצצת רמאללה־בירה. הם נשאו במטוס פצצת למטרה הבחינו באורות לוד ורמלה ובזרקור של שדה התעופה בלוד. הם טיפסו לגובה 95 והקדימו, ערכו שני יעפים מעל לאזור. כך זיהו את עטרות ואת רמאללה ובירה. בשעה מעלה־החמישה. הצבא הבריטי הציב 1 * כינוי להר הנמצא בין הכפר הערבי בידו 205 ממטוסים קלים - למ יוא נ במלחמה לעצמאות ביעף הראשון הורדו שתי פצצות בנות ק״ג ופצצות תבערה, והם ראו את התפוצצות הפצצה ואת בעירתן של פצצות התבערה במרכז בירה. ביעף השלישי מעל לרמאללה הוטלו פצצות תבערה וכן פצצת ״ההתפוצצות הרימה את המטוס״. לא היתה אש אנטי־אווירית־, המטרה היתה מואפלת, אולם הם הצליחו לראות את ״עמודי תחנת השחר; את המסלול בעטרות, הדרכים המובילות לבירה ואף את לוד. בשעה עזבו את המטרה לכיוון תל־אביב. בהגיעם לתל־אביב בשעה אונייה שנראתה ליד החוף. הם טסו שישה מייל לתוך הים, הקיפו את האונייה מאחור ונחתו בשעה בתחקיר הטיסה ציין הצוות כ׳ ההוראות היו בסדר, אולם הדגישו כ׳ ״הציוד הועלה.אחרי זמן ההמראה״, וכי 88 ״הנשק צריך להיות מוכן בזמן מתן ההוראות׳׳ כמחצית השעה קודם לכן, בשעה פ״רצ׳״לד - אף הוא להפצצת הכפר בידו ואת פרשת הדרכים העוברת בכפר, הנמצאת מצפוךמערב לירושלים. במטוס היו פצצת בתל־אביב מצאו שההאפלה בתל־אביב מוחלטת - למעט אורות האונייה, שנראתה אחר־כך אף על־יד׳ הצוות הראשון. הם הודיעו על כך ככל הנראה למגדל הפיקוח בשדה דב, והמשיכו בסיסתם. בלוד הבחינו בשני זרקורים. הם חלפו מעל בית־נבאללה, שם הוואדי ״בלט יפה״. בגובה בביודעינן והמשיכו לפיו. הם הגיעו לבידו, וזיהו את המטרה: הכפר נבנה על גבעה, ״והדרכים היוצאות ממנו בולטות למדי במיוחד הדרך הפונה מזרחה. הראות כלפי הירח בגובה של בערך של הם הגיעו למטרה בשעה בהיות הירח מאחור היתה בערך עד ביעף ההפצצה הראשון הוטלו שש פצצות תבערה ופצצת ראה אותן היטב, אולם פצצת ה־ נפלה מדרום לכפר, והפעם אף התפוצצה. ביעף ההפצצה השלישי נזרקו פצצת ה־ התבערה. הפעם הבחינו בהתפוצצות הפצצה ובשאר הפצצות, ״שבערו באופן בהיר בגבולו הדרומי מזרחי של הכפר״. בשעה ״שריקה בלבד״, והם קלטו את תשובת הבסיס באופן ברור. המסלול המואר בשדה תל־אביב , בתל־אביב על־יד נראה היסב. בתחקירו ציין הצוות כ׳ ההוראות היו מספיקות בהחלט, אולם ״אף אדם בשדה בתפקיד לא ידע היכן מקומו של המטוס שבו היינו צריכים להמריא״. מעבר לכך: ״אין תה בשדה התעופה וגם אמצעי טרנספורס 89 הביתה ועלינו להפסיד זמן רב עד הגיע• לבית״ למחרת 20:30 להפציץ באותו לילה בין השעות פקודות המבצע של אג״ם קבעו אפוא גם ״חלונות זמן״ להפצצה, ובדרך־כלל )ככל הנראה 90 רמאללה ובירה לא באירוע דנן( נקבעו אלה תוך תיאום עם פעולת כוחות הקרקע באזור. מעבר לכך היו גם לחיל־האוויר )כלומר לטייסת מם׳ השטח, מחשש ליירוט המט באור הירח, במזג־האוויר וכיו״ב. לא ידוע אם אכן בוצעו הפצצות אלה באותם ״חלונות זמן״ שנקבעו, וייתכן 91 שהפצצות אף בוטלו. עובדה היא שלמחרת תוכנן מטוס אוס למחרת 206 ™זי "באלצ׳ם לסעול ויק בלילה כנזסצ׳צ׳ם והלבבי, וכעבור עשר דקות - גורדון וסוקניק. לצוות הראשון היו חמש פצצות לאחר ההמראה היתה לו ראות סובה. מתל־אביב טס לכיוון לוד, עבר מעל בן־שמן, ולא הבחין בשום תנועה בין רמלה ללטרון. בין בית־נובא ללטרון הבחין במשאית, ואז ״מצא את המטרה מבית נובא. עבר את מעלה החמישה, עשה סבוב לשמאל. מעל מוצא בא מכוון דרום מזרח לצפון מערב״. הצוות הסיל פצצה אחת של מ״תהנת הראדאר״. אחר־כך הסיל שתי פצצות למטרה(. הירי לעבר הצוות נמשך, והצוות המשיך סביב קר״ת־ענבים ושוב הגיע לעבר המטרה ליעף הפצצה שלישי, ובו הטיל הצוות את שתי פצצות הרביעי הטיל את כל פצצות התבערה וראה להבה אחת. משם פנה חזרה לכיוון תל־אביב. הוא לא הבחין בכל תנועה בכביש סביב הכפר בידו, ולא נורתה לעברו כל אש מנבי־סמואל. בשעה 92 התעופה בתל־אביב הצוות השני, גורדון וסוקניק, המריא משדה דב בשעה מתל־אביב צפונה למחנה בית־נבאללה ווילהלמה. זו היתה מוארת, וברמלה ניכרו שריפות. במעלה־החמישה הבחינו בצריף בוער, וביער קר״ודענבים - שריפה. ב־ זוהרים נורתה לעברם. ביעף הראשון, מגובה המחנה ״על־יד הבנץ הגדול ועלה ממנה עשן״. לאחר מכן ביצעו עוד שני יעפי הפצצה, ובהן הוטלו שאר הפצצות. תוך כדי כך הבחינו במטוס אחר בגובה מוסוות ״בפסים הומים בהירים וחומים כהים״. בשעה 93 וכפר־סירקין, ונחתו בשדה דב בשעה תחנת הרדאר הופצצה שוב לקראת עלות השחר של קודם לכן הפציצו את שכם, ולאחר נחיתתם חזרה בשדה דב יצאו להפצצת התחנה. הם המריאו להפצצת שכם בשעה שנשאו במסוסם כלל פצצת הבחינו בשני אורות בהירים מאוד - מאמצע העיר וממזרח ליפו )המואפלת לחלוטין( - ובכמה אורות מש״ח־מונים. קלקיליה היתה מואפלת, ומדרום לה שום תנועה. בגובה למטרה, וכעבור )״בכיוון לירח בקצה המזרחי של העיר. בסיבוב ראשון, בגבולות הצפוניים של העיר, הוקפה העיר סיבוב שלם כלפי מזרח. בשעה מיד. הם עשו סיבוב לצד ימין)צפון( והטילו פצצת והם ראו עשן מתחתם. אז פנו לסיבוב לצד שמאל והטילו את פצצת הטיל! את עשר פצצות התבערה, והבחינו בהתפוצצות של שמונה מהן. הצוות העריך ששתי פצצות תבערה, שנפלו קרובות זו לזו, הציתו את האש; זו בערה בצבע בהיר במשך כמה דקות, והתלקחה לכלל דליקה גדולה עם ניצוצות באוויר, שעפו לכל עבר. הם העריכו שמדובר בהתפוצצות של תחמושת, אשר ״בערה באופן בהיר במשך נורתה לעברם אש אנטי־אווירית דלילה ובלתי־מדויקת )״הכדורים היו מסוג כדור׳ זרחן״(, והם הבחינו גם בהתפוצצויות על הקרקע. הצוות העריך שהיו אלה מסימני הקרב שהתחולל בדרך לירושלים. בשעה 94 נחתו בחזרה בשדה כעבור 207 במלחמה לעצמאות פיר״ על־יד הכפר בידו״. הי !, מחשש למ 1 ולחזור מהר ככל האפשר, עוד קודם שיאיר השחר לחלום לא המתינו להעמסת חימוש נוסף כדי יכולת ההעמסה המותרת על המטוס. לאחר ההמראה טסו בגובה 2,000 הדרך לכפר בידו, פנו צפונה, זיהו את רמאללה ושבו לעבר תחנת הרדאר. אש נ״מ כבדה )כדורי זרחן אינץ׳( נורתה לעברם. מגובה מאות ירדים צפונית מזרחית מהתחנה בצד שמאל של הדרך״. הם חזרו שמאלה, והטילו פצצת למטרה. עשן התאבך מעל למסרה, והירי לעבר המטוס נמשך ״ללא הפוגה״, אף מדויק יותר מאשר בגיחתם הקודמת על שכם. כשבאו להסיל את פצצת ה־ לא הוברג כראוי, וזה גרם לעיכוב של כמה שניות בזמן ההפצצה״. מיד לאחר הטלת פצצה זו הוטלו גם פצצות התבערה, ואלה התפוצצו סמוך למסרה ״בצד המזרחי של הכביש״. בהגיעם לנחיתה בבסיס בשעה 95 כבר היה אור יום מלא שתי הגיחות )הפצצת שכם והפצצת תחנת הרדאר( תוחקרו על־יח אריה רוזנבלום, קצין המבצעים במטה חיל־האוויר. הצוות ציין כ׳ הוראות התדריך היו בסדר, וטוב היה גם קשר האלחוט בין המטוס לבסיס. עם זאת ציינו את הצורך להקצות מספר מיוחד לכל מסוס, אשר יהיה מסומן על ״מפת הפיזור״. זו תהיה בחדר־המבצעים בשדה ותימסר לצוות לפני שהוא עוזב לכיוון המטוס, כיוון שככל הנראה ״התברברו״ קשות עד שמצאו את המטוס שהוקצה למשימה. כן צ״נו את הצורך שבחדר־המבצעים ״דעו במדויק את השעה שבה צריך להמריא, וגם ש״האיש האחראי לקשר האלחוט צריך לדעת בזמן המתאים איזה מטוסים טסים״. צוין הצורך ב״טרנספורט מתאים לטייסים מחדר המבצעים למטוס״ והחובה להכין ״רשימה מדויקת של טייסי 96 שעת חירום למשך הלילה ולהודיע על כך לטייסים״ וכן לדאוג ״שהס״טים יגורו במקום אחד״ כמה דקות לאחר נחיתתם של קופר וס״מון נחת גם מטוס רפיד, אשר המריא אף הוא להפצצת מטרות בנבי־סמואל, סמוך לבידו. כאמור לעיל, הודגש בתחקיר של קופר וט״מון כ׳ בעת נחיתתם בשעה היתה ראות מלאה וכבר היה אור יום מלא. לא היה זה עניין של מה בכך, כיוון שכמודגש לעיל עד אז נמנעה טייסת מס׳ והגיעו ליעפי הפצצות השכם בבוקר. כמוכח להלן, לא פג חשש זה גם חודש מאוחר יותר. עם זאת הלכה וקהתה ההקפדה על כך — ככל הנראה עקב התמעטותן של הגיחות של חיל־האוויר המצרי. אך מגבלה זו לא הוסרה כלל, ובתוכניות הפעולה וההפעלה של חיל־האוויר הובא גורם זה בחשבון, ועל־פיו נמשכה פעילות חיל־האוויר באותם ״חלונות זמן״, שלפיהם נחתו מטוסי הטייסת עוד קודם שהאיר היום. מטוס הרפיד המריא בשעה צבי גרץ. במטוס היו הפצצת נבי־סמואל. בדרכם לא נורתה לעברם כל אש אנטי־אווירית. הם הבחינו באש מרגמות שעלתה מעל ירושלים, וכן באש גדולה שם. בשעה ומגובה עוד ארבעה יעפי הפצצה: בשני - שתי פצצות פצצות הפצצה נוספים, שבהם הוטל החימוש הנותר, ונראה נופל על המטרה. בשעה 97 לכיוון תל־אביב. שם נחתו בשעה כפי שהוערך מאוחר יותר, לא היתה לתקיפות האוויריות, במיוחד ליד בידו, כמעט כל השפעה טקטית ישירה על המהלכים הצבאיים באזור. קצין המודיעין של גדוד 208 י?׳ ''נאלצים למ 3 שהסיבה העיקרית לכך היתה אי־התאמה עם כוחות הקרקע באזור הפצצות של הרדאר על יד בידו לא נתנו שום תוצאות רציניות. באותו הזמן היה באפשרותנו לציין לאויריה מקומות רכוז של שריון, של מכוניות, בסיסי האויב ועמדות תותחים, שבאותו מספר פצצות ואוירונים היתרי קיימת אפשרות להגיע לתוצאות יותר ממשיות... את הדבר יש לשפר 98 על מנת לנצל את הכח האוירי בצורה יעילה היו אלה מלכתחילה הפצצות שסח, שנועדו בעיקרן לפגיעה במורל האוכלוסייה הערבית, ובמידה מסוימת היוו את התגובה הלילית לכל אותן ההפצצות היומיומיות שניתכו בעיקר על־יד חיל־האוויר המצרי על מרכזי האוכלוסייה הישראלית. ככל הנראה החישו ההפצצות האוויריות במהלך אותם ימים את נטישת הכפרים והערים על־יד׳ האוכלוסייה הערבית. בה־בשעה שרדו נקודות התיישבות יהודיות, שהיו בלב־לבה של האוכלוסייה הערבית - במיוחד הודות לפעולתם של המטוסים הקלים. אחד מהיישובים הללו היה בךשמן. סיוע אויר׳ לבן־שמן: ״השגת או״רונים כרגע... כמעס בלתי אפשרית״ תוך כדי כך הושיטה ס״סת מס׳ נוספות, המבותרות על־יד׳ ״שובים ערביים, אשר מנעו תנועה אליהן בדרך היבשה. אחת מהן היתה בן־שמן. כמה ימים לאחר שהשתלטו הערבים על מחנה בית־נבאללה, ולאחר פינויו של שדה התעופה בלוד מהנוכחות היהודית שהיתה בו ב־ הבריטים את ליווי השיירות לבן־שמן, והנקודה הפכה סגורה ומסוגרת, אין יוצא ואין בא. היושבים בה חסמו את הכביש העובר בתחום שליטתם בפני שיירות ערביות, ובתגובה לכך התנכלו הערבים לקו החשמל, שחיבר את רשת בן־שמן לזו שבלוד. שיירות אספקה כלל לא היה ניתן לשלוח לבן־שמן, ולסיוע האווירי היה אפוא משקל מכריע להמשך קיומו של היישוב." המטוס הראשון נחת בבךשמן כבר בערב ו באפריל אחד הבחורים, רפאל גלם שמו, אשר נפצע אנושות בשעת אימונים בכפר הנוער מפליטת צרור כדורים ממכונת ירייה, והיה צריך להעבירו במהירות המרבית לטיפול בבית־חולים. למרות שעד אז לא הוכשר מסלול לנחיתת מטוסים קלים, החץ מפקד הנקודה, יחזקאל בךדוד, מברק בהול לתל־אביב, וביקשם לשלוח מסוס. ואכן, המטוס הגיע, הצליח לנחות בשדה בור מול הכפר הערבי חדיתא ממזרח לבן־שמן, הפצוע הועבר לתל־אביב העריך יוסף אוליצק/ ממאורעות למלחמה — אך שם לא הועילו המאמצים, והוא נפטר מפצעיו. בספרו כ׳ נחיתת המטוס היתה ״מעשה שקבע את גורל הנקודה הנצורה עד תום המערכה כולה״. ואכן, כעבור כמה ימים, בעקבות נחיתה נוספת במקום, הוכשר בו מסלול: ״העשבים והתבואה שגדלו בשטח נקצרו. טרקטור '00 ישר את השסח. אבני שפה הונחו לאורך של על חשיבות הקשר האווירי מאז ואילך כתב אוליצקי: ״חניית האוירון בשדות בן־שמן פתחה תקופה חדשה בן־שמן 209 יו״נ במלחמה לעצמאות לקשר בלתי אמצעי בין תל־אביב והנקודה הנצורה... על ידי האויחן אתה מקבל פרישת שלום חסופה ממכר וקרוב משפחה, שם אתה שומע פוליטיקה על תל אחת ואתה מתיש את הקשר החי בינך לבין שאר הלוחמים הוא צבי זיבל, אשר אכן ׳ אוליצק׳ הזכיר את חס״ס ״צ׳יבי״ 101 בארץ׳׳ ב־ לאחר ביקורו של הסן 3 השדה כל אימת שנחת בו מטוס. ב־ הדו״ח המריא זיבל במסום אוסטר מתל־אביב בשעה אדם פרסלר, ה״קונסול״ של בן־שמן בשדה דב, ועמו משדר רדיו עבורם במקום המשדר שהתקלקל. הוא היה אמור לחכות לו שם כרבע שעה ולחזור אתו חזרה לתל־אביב; אולם לאחר שנחת שם בשעה הכפר הערבי חדיתא. בעקבות זאת המריא משם רק בשעה בתחקירו ציין זיבל כ׳ ״לרגל ההתקפה אולצתי לשהות בכפר זמן יותר ממושך ולאחר סדורים מתאימים 103 המראתי חזרה״ אותם ״סדורים מתאימים״ המוזכרים בתחקירו זה צופנים בחובם את האירוע, שעליו קיבל זיבל מאוחר יותר את ״עיטור הגבורה״. עת נגעו גלגלי מסוסו של זיבל במסלול, נפתחה לעברו אש כבדה ממקלעים ורובים, ואף מהמרגמה. למרות זאת הצליח זיבל להשלים את הנחיתה. תחת אש כבדה הוציאו הוא ופרסלר את המשדר, קפצו מהמטוס ורצו לעבר עמדות הרפת בבךשמן. עד שהגיעו פתחו אף מגעי בן־שמן באש ממקלע בראונינג ומרגמה במרחק ניכר מהכפר. כדי לחלצו לקחו טנדר, ו״שר״נו״ אותו בשקי חול שנועדו לחפות על מושב הנהג, מנחם )נאג׳( פיקובסק׳, שהתנדב לבצע את הנסיעה המסוכנת. אלתר ולנר עלה על הטנדר מאחור והתנדב להחזיק בשקים לבל ״פלו בזמן הנסיעה, חיבל נכנם עם פרסלר לתא המכונית. הערבים פתחו באש לעבר המכונית המתקרבת, והקליעים פגעו בשקים. החול נשפך על ולנר, אך זה שהמשיך לתמוך בשקים לבל ייפלו. למרות האש הגיעה המשאית לשדה וניצבה בין המטוס לבין הערבים. צ׳יב׳ קפץ מהמכונית אל המטוס ובעקבותיו פרסלר. ציירי נשאר בחוץ וסובב את המדחף, בעוד פרסלר לוחץ על המצערת. למרות שנפגע בכמה כדורים החל מנוע הפרימוס לפעום וסובב במהירות, ואז זינק ציירי למטוס ומשך במוט ההגה. המטוס החל לנוע באסיות, כשהמכונית נוסעת במקביל ומחפה עליו מפני פגיעה ישירה, תוך שהיא סופגת כל הזמן קליעים. לאחר כ־ °4 ופנה לעבר תל־אביב. שם נחת בשלום עם פרסלר בשעה בתחקיר הסיסה לא הכביר זיבל מילים על מעשהו, ורק ציין כ׳ ״מסלול חדש לרוחב המסלול הישן הוקם ומוכן לשמוש. ארכו מ׳ ומסומן יפה ונוח. הכפר הערבי חדיתה חולש על השדה במרחק 1,500-1,000 ואכן, ב־*102 במאי צבי זיבל סלילת המסלול בבן־שמן * בכתב ״עיסור הגבורה״ שניתן לו מצוין ב חמושים לפני המחנה, במאי, ולא היתה כל סיסה מעין זאת ביוני - ככתוב בספרה של הסיבת ״גבעתי״ וכן בספרו של אלתר ולנר, שורשי חיל־האוויר. וכן כמעס בכל הספרים שהתפרסמו מאז ועד היום, ובכללם אף בספרנו, 210 ™ז׳ "נאלצים לפעול ריק בלילה כמסצ׳צ׳ם בחיל־האוויר, את מסלול הנחיתה בבן־שמן, אשר הוכשר לירידת מסוס רפיד, ובעקבות זאת צ״ן את הצורך לסקל את כל האבנים שבשדה הארוך בכיוון מזרח־מערב׳, לסלק משם את כל האבנים הלבנות, שהונחו על־יד בני המקום לסימון גבול השדה, ״ובמקומן לסמן בסיד על האדמה קוים באורך של בסיד ״מעגל באמצע המסלול״, ״למדוד את הגבהים של המסלול הארוך לאורך הציר, והצדדים בצד המערבי, בכדי שנוכל לתכנן את החפירה הדרושה להטיב את שיפוע המסלול״; ולבסוף - לתקן את שק הרוח לפי ב־ 105 ההנחיות שהעביר לבני המקום באורך גילוץ ביקש אפוא ממחלקת מבצעים של מסה החיל ב־ לבךשמן, שכן לדבריו ״בקשתי זו היא חיונית בשביל בךשמן כדי לספק להם חומר רב מיד וטובה שעה אחת על אבטחת השדה והפעלתו הופקד משה אירום. אולם באותם ימים, שבהם הופצץ שדה דב, היה 106 קודם״ קושי רב לארגן טיסה לבן־שמן. באחד הדיווחים לבן־שמן נאמר: השגת אוירונים ברגע... כמעט בלתי אפשרית. לכן אין באפשרותנו לשלוח לכם מצרכים אחרים כגון: תלבושת, סבון, אספקה קטנה וחבילות ששלחו המשפחות שהצטברו עתה בשדה. הכול היה כבר מוכן בשדה התעופה למשלוח, אך היינו צריכים להוציא הכול משדה התעופה בגלל ההפצצות על השדה. גם הגישה לשדה כרוכה בסכנות גדולות. אנשים שעבדו אתנו עוד אתמול שלשום נהרגו או נפצעו... אני מבין את מצבכם - בלי בגדים קיציים ובלי הספקה קטנה, אבל תסביר לאנשים, שאין ממש אפשרות לשלוח יותר מטוסים. גם ה״קונסול״ של בן־שמן, אדם פרסלר, סיפר לימים על אותה ״התרוצצות בין המטה ברמת־גן ובקר״ת׳ לבין שדה דב, א׳ אפשר לתאר עד כמה נזקקנו לכל מיני קונצים ולחצים בימי הקרבות וההפצצות כדי להשיג משהו״. באותם ימים, שבהם לדבריו הפעילו ״את כל ׳הפרוטקציות׳ כדי להשיג מטוסים ואספקה״, נפגש עם ׳דין, ובאחד המברקים הודיע פרסלר ש״כרגע הגעתי משיחה באג״ם, אני חושב שהצלחתי לשכנע אותם. למרות זאת סם אדם שתקא׳ ביום שני 107 אולי נקבל כמה טיסות השבוע״ על־מנת להוציא משם פצוע, שנזקק בדחיפות לפינוי לבית־חולים. לאחר נחיתתו בשדה דב הועבר הפצוע בבהילות לבית־החולים. ״שדה תל־אביב נראה עזוב״, העיד שתקא׳, הממשיך וכותב: ״ניכרו בו יפה אותות 108 ההפצצה של ה־ מעבר להעברת פצועים ונוסעים ביקשו מבךשמן להעביר להם במיוחד תחמושת ואמצעי לחימה. ואכן, על־פי פקודת המבצע המריאו ב־ נפתל׳ בלאו במטוס פ״רצ׳״לד בשעה וחמש דקות אחריו - דוד שפרינצק במטוס אוסטר להעברת ארבעה רובים ותחמושת. בטיסתו עבר בלאו בין העיר לוד ושדה התעופה בגובה יעפים מעל המקום, ובהם הבחין - למרות ״הראות הדלה... כמה רגעים לפני חשכה״ — במסלול שאומנם לא היה מואר, אולם ״עמדו עליו אנשים עם דגלים לבנים״. לאחר שהוריד את המטען, עלו שתי נוסעות למטוס, והוא המריא בחזרה באותו נתיב. תוך כדי טיפוס לגובה, בהיותו מעל השטח שבין שדה התעופה בלוד לבין העיר, ״מעל להצטלבות הדרך ומסילת הברזל מעל ללוד״, בגובה זרחן״: הוא ראה את הכדורים ושמע, לדבריו, ״את טרטור הנשק״. בהמשיכו לטוס ירד לגובה 109 מעל שדה תל־אביב טיפס שוב לגובה, סבב כמה פעמים ונחת בשדה בשעה 211 UDD *יונ במלחמה לעצמאות צא כאמור גם שפרינצק לבן־שמן. לאחר המראתו עקף, לדבריו, את וילהלמה 1 באותה שעה דרך פתח־תקווה )בתחקירים קודמים צ״נו, כנראה, שמאותו אזור נורתה אש לעבר המס מרו לעברו ״כמה יריות בודדות מבית נבלה, כדורים בלתי זוהרים מהצד המערבי של המחנה״. בשעה נחת בבן־שמן, ולאחר פריקת התחמושת והרובים המריא בחזרה כעבור עשר דקות עם נוסע אחד. בעוברו בגובה וזרקאור נע על סביבותיו, החלו לעוף סביבי כדורים זוהרים״. הוא שמע את רעש היריות וביצע ״מספר התחמקויות מהירות״ באותו גובה. הזרקור הופנה לעברו, אולם עוצמתו, לדברי שפרינצק, היתה חלשה מכדי לגלותו. השמים היו בהירים, ומזג־האוויר נוח מאוד. בדרך לא היתה תנועה, ושפרינצק הצליח להבחין רק באורות מכוניות בודדות בין כפרי הסביבה, וכן באורות בודדים בכל כפר, ״וברובם כבו עם הופעתי מעליהם. ע״׳ וילהלמה מצד "0 ימיני ראיתי בערה, צבע האש היה רגיל עם עשן שהתאבך כלפי מעלה״ גם ב־ מבצע מם׳ 500 הוא עבר דרך לוד בגובה "* רמלה ולוד היו מוארות, והוא הבחין 1 בגובה של בדליקה ״ברמלה כפי הנראה מהפצצותינו״. שפרינצק נחת שם בשעה מאד להפצצת רמלה״, והמריא משם כעבור בתחקירו, שנערך על־יד׳ אליעזר קובץ; ״לסדר אור ביקון בשדה תל־אביב למטוסים המגיעים לנחיתה״. באותו זמן לערך נחת שם בחזרה גם מטוסו של יוסף שט״נמן, אשר חזר אף הוא מטיסת אספקה לבךשמן. הוא המריא לשם בשעה באורות רמלה ולוד. הוא לא נתקל באש אנטי־אווירית, אולם מזג־האוויר היה קשה בגובה שט״נמן בחזרה לשדה דב: עד נען בגובה כאמור לעיל, היווה הקשר האווירי עם תל־אביב 112 רגל. בתחקירו ציין שלא ראה דבר, ״רק ערפל את עורק החיים לבךשמן, לסדום ולנקודות ״שוב נוספות שסבלו מהניתוק; וזמינותם היחסית של המטוסים הקלים אפשרה להם להתמודד עם הניתוק, שנכפה עליהם באותו פרק־זמן, שבו נלחמו ממש על עצם הקיום. הפצצת לוד ורמלה ״אנשי בן שמן שמחו מאד להפצצת רמלה״, דיווח כאמור שפרינצק בתחקירו, עת חזר מאותה גיחת אספקה לבן־שמן. לבד מתרומה מורלית גבוהה לאותם היישובים, היה בהפצצות אלה על לוד ורמלה גם תרומה קונקרטית של ממש, שכן הן אכן הפחיתו - לכל הפחות כך קיוו - גם את הלחץ על בךשמן. מעבר לכך היו הפצצות אלה חלק מהתוכנית הכללית להחיש את כיבושן של לוד ורמלה, כדברי בן־גוריון: ״יתכן שנעביר חלק מהחטיבות בצפון יותר קרוב לתל־אביב, כ׳ אנו רוצים להחיש את כיבוש לוד ורמלה ולסגור את הדרך. חושבים שהתנועה של המצרים מכוונת לתל־אביב וזה כוח גדול. עוד הלילה, תהיינה הטרדות, אבל בלי כוח "3 נוסף כיבוש לוד ורמלה אינו מובטח״ * מדובר בענני ססרםו־קומולוס השייכים לחזית החוף, הנמצאת בקביעות בחודשי הקיץ בשעות הלילה והבוקר המוקדמות לאויר החוף עד למרחק של חמישה ק״מ ממזרה לו. י?׳ "באלצ׳ם לסעול ו־ק בלילה כמסצ׳צ׳ם 3 ב־ מיכל׳ דלק, רמזי רכב ובנינים״. הפקודה קבעה את מועד ההתקפה לערבו של אותו יום )המראה למשימה בשעה ' למחרת 14 האמורות לתקיפה שתי ערים אלה. המטוס נשא כמה אורות. למטרה הגיע בגובה בלוד. מזג־האוויר מעל המטרה היה טוב, העננים מפוזרים, ושסח המטרה בהיר וראות טובה. ביעף הראשון מעל רמלה, לאורך הדרך, איכן את קובב, והטיל חמש פצצות ראה את הפצצות מתפוצצות ופוגעות במרכז העיר. מדרום נורו לעברו יריות - ״כדורים זוהרים״. הוא טיפס ל־ כל הפעולה מעל המטרה נמשכה שמונה דקות. הוא פנה לחזור לתל־אביב, עבר מעל ראשוךלציון, והבחין שההאפלה בתל־אביב לא מספקת. בהגיעו מעל הבסיס היו 21:30 והמאירות סוב יותר את המטרה, כ׳ באמצעותן ניתן לקבל גם גם אינדיקציה מדויקת יותר באשר לאיכות י15 פגיעותיו בפצצות בשעה פצצת של הצוות הקודם לקחת יותר פצצות תבערה. תנאי מזג־האוויר היו ״כל־כך רעים״, כהגדרת הסייס, ולמרות זאת הבחין ש׳׳ההאפלה בתל־אביב גרועה מאוד״. בהגיעו מעל למטרה, בשעה למרות כל חישוביו. אז, לדבריו, ״בא מהעננים וראה את שדה לוד את המטרה בגלל העננים אבל מצא את תחנת הרכבת. הסתובב לשטח המטרה, זיהה אותה מוארת״. אש )״כדורים זוהרים אדומים״( נורתה לעברו מהקרקע. הוא הסתובב מעל המטרה, וביעף ראשון הטיל שלוש חבילות של פצצות תבערה. אכן, אחת החבילות גרמה להתפוצצות, אשר ״האירה את השטח לרגע קט״. אלפרשט״ן ביצע אפוא יעף הפצצה שני, ובו הטיל שלוש פצצות בגורלן. ביעף השלישי הטיל את פצצת ה־ לעבר שדה התעופה בתל־אביב. מפאת תנאי מזג־האוויר הקשים ״לא ערך שתי תצפיות״. הוא נחת בשעה 31) 00:30 בסיכום הפעולות ציין ג׳ 116 עם זאת המליץ ״לא לערוך טיסות לילה בזמן שתנאי מזג־האוויר כל־כך רעים״ הוהנברג כמה ליקויים שהתגלו בפעולות המחלקות השונות ב־ על הפעילות המבצעית: א. הטרנספורט אחר למעלה משעה בדרכו לאסוף טייסים ואנשי פ/צולה ממקומות אכסנתם לשדה התעופה; ב. דו ״ת מטאורולוגי היה צריך להיות בשדה בשעה לטיס התורני בשעה ירקון״ לא ענה לטלפון 1 לדעת את מזג האויר. ג. הטלפוניסט במלון ׳ 1 כשהמים התורני נסה במשך שעות להתקשר עם התחנה המטאורולוגית בשרונה ליקויים אלה משקפים אחדים מהגורמים החשובים ביותר, הדרושים לפעולתה התקינה של כל טייסת בכל זמן — ובמיוחד של טייסת מסי 213 n'oiooo איוכ במלחמה לעצמאות הנדרשים לפעולה; ותקשורת זמינה ושמיטה בין המסה לבין השדה. כאשר מיתוםפים להם גורמים נוספים - כמו מחסור בציוד בכל תחומי הפעולה, שמישות מסוסים ואחזקה לקויה, מיומנות ס״סים ומגבלות פעולה של המטוסים בכלל - קשה הפעולה עוד יותר. וכל אלה - לצד תנאי שירות ופעולה מעורערים למדי של המשרתים בשדה דב בפרס, ובחיל־האוויר בכלל. המחסור בציוד היה כה רב, עד כ׳ חלק ממנו נלקח אף מהרכוש הערבי הנטוש אשר הותירו אחריהם הערבים. כך, למשל, במכתב למושל יפו, י׳ צ׳יזיק, ב־ נאמר, כ׳ יש לאפשר לנציג חיל־האוויר ״לקחת את כל מכשירי הרדיו השונים הדרושים להם לאויריה. כמוסכם יש להם זכות יתר על כל גוף אחר״. וכך, למשל, עד מחרסות חשמליות, מכונות השחזה, מכונות כתיבה באנגלית, מכונות תפירה ועוד מכשירים שנראו חיוניים ' עד אז גם סרס היה למשרתים 18 לצורכי הפעילות השוטפת. גם במהלך יוני הועברו מרכוש זה דברים נוספים בחיל־האוויר אף לא ציוד אישי. ״תלבושת חגיגית״ ב־ יפנה ״למשרד כוח־אדם״ במסה חיל־האוויר שבמלון ״ירקון״. שם ״יקבל פתק״, אשר ישמש לו כאישור לקבלת ״הדרוש״ במחסן הבגדים בבניין מחנה הקלס לפני יותר מאשר 119 הפתוח כל יום בשעות הבוקר עד שעה אולם באותו יום הודיע מ׳ הרון בשמו של קצין האפסנאות למפקד שדה דב על ההחלסה ״להפסיק כל משלוחים של ציוד לשדה התעופה״, כל עוד שורר ״אי סדר וחוסר כל יחם מצד המפקדים והאנשים לרכוש״. הוא דרש מהם אפוא להקפיד שכל ההזמנות יעברו אך ורק על־יד אפסנאי השדה; שחלוקת הציוד תיעשה אך ורק על־יד האפסנאי ״ובהתאם לפרוצודרה קבוע״; שיוסדרו ״היחסים בין מפקדי השדה עם המחסן״ ויוגדרו באופן מדויק ״סמכויותיהם ביחס לציוד שהם רשאים לדרוש מהמחסן״; שימנעו כפילות בהוצאת הזמנות ובטיפול בהן; שיחייבו את האנשים אשר גרמו לאובדן ציוד או לחבלה בוי, שיורו לשומרי השדה לערוך ביקורת אחר כל ״מכונה היוצאת מהשדה״; ולבסוף - שיקפידו על כך שהיחיד, המוסמך לאשר הוצאת סחורה מהשדה, 120 יהיה רק המחסנאי עם זאת נמסר למחרת, שצוותי־האוויר )הקרויים בלשון הכוללת אז ״ס״סים״(, אשר ״טרם צוידו בתלבושת *121 חגיגית )מכנסי גברדין וחולצות סריקולין(״, רשאים להתייצב לשם מדידה בחנותו של ירקוני בנחלת בנימין תוך כדי כך הורה מפקד שדה דב, בורים סניור, ב־ חקי בשעת טיסה לפעולות. תארים צבאיים יחולקו בקרוב״. בהמשך לכך היה זה אך טבעי, שעם ההוראה נאמר גם כ׳ אנשי חיל־האוויר שבשדה ״אינם רשאים לענוד איזה שהם סמלים אשר יש להם שייכות עם תעופה אזרחית או צבאית ואשר לא אושרו ע״׳ מטה ח״א״. יתרה מזאת, אפסנאי השדה אף דאג לתרבות: ב־ בשדה למחזה של הפלמ״ח ׳הוא הלך בשדות; הצגה אשר תתקיים ביום שני 122 במחיר מוזל יפנה לאפסנא׳ השדה״ * ברשימה שצורפה להוראה זאת פורטו שמות הסייסים שכבר קיבלו בגדים מ״יוקוני״: מרדכי אלון, הוגו אלפרשס״ן, ישעיהו בודילבסק׳, יעקב בן־ח״ם, דוד בךאור, פנחס בן־פורת, משה פלדמן, גדעון גורדון, יצחק הננסון, שמואל וידלס, צבי זיבל, נחמן המאיר׳, אהרן קאופמן, יצחק קליין, מישה קנר, אריה קפלן, נחום רפפורס, דוד שפרינצק, אדם שתקא׳, יעקב אבישר, נחום בירנבוים, עזר ויצמן, אליהו פ״נגרש, פרץ גרוסר, פסח סולצ׳ינסק׳, יעקב פיאלה, אדי כהן, מריס סניור, אהרן רמז. 2 "נאלצים לפעול ריק בלילה כמסצ׳צ׳ם ז =״ז מס19_ 1 )!קורות יום לזל ׳זדה התעוסה תל-אניב תאריך סופק אפוא הציוד ההכרחי לצוותי־האוויר, אולם כבר ב־ לא יסופק עד להודעה חדשה כל ציוד איש׳ לעובדי משרד ושרות׳• אדמיניסטרטיבי׳•״. לדבריו, ״רק אנשים העוסקים בעבודות הגורמות לקלקול הבגדים יקבלו ציוד אישי בהתאם לתקן שנקבע״; נעליים גבוהות - רק ״לאנשי משטרת חיל־האויר ולמחלקת העבודות ונעלי קרפ אך ורק לאנשי צוות אויר )על־פי רשימה של יתרה מזאת, 123 מפקדי הטייסות של כל אותם האנשים שטרם קיבלו(; נעליים חצאיות יסופקו לעובדי משרד״ אף כחודש מאוחר יותר ציין ראש המחלקה הרפואית של החיל, שמעון וינסה, כ׳ ״החיילים סובלים מחוסר ואכן, עד אז הסתמנו בעיות גם בתחום זה, שהיה כל־כך חיוני למשרתים 24 בגדים וסדורים לכביסה וכו׳״ בחיל - ובמיוחד לכל אותם אנשים, שלא יכלו להסתייע במשפחותיהם לשם כיבוס בגדיהם. אומנם כבר ב־ מרוכז ע״׳ ח״א״; אף נקבע שעל עובד השדה למסור את חבילות הכביסה בימים שלישי־רביע׳ ״לחדר האפסניה״, ואז יוכלו לקבל את ״הכביסה הנקיה באותו מקום״ ביום שני; ולט״סים הגרים במלון ״ירדן״ נקבע שהם ימסרו שם את הכביסה; אולם אף בכך לא הלכו הדברים למישרין, שכן אותם צוותי־אוויר, שגרו בבתי־המלון ״ירדן״ ו״בריסטול״, הוסיפו לכביסתם )אשר נשלחה משם למכבסה בקיבוץ נען( אף את בגדי נשיהם, וכך ״החשבונות שקבוץ נען מגיש עבור כביסה של אדם אחד עולים ללירה או יותר בכל שבוע״. לכביסתם אף צירפו ״דברי משי ובגד צמר הדורשים עבודה וטפול מיוחדים, והמכבסה דורשת מחיר מיוחד עבור כל זה״. הוא ביקש אפוא מראש אגף המבצעים ומהגזברות שיודיעו לו ״מה תקציב הכביסה של כל טיס והאם קיימת איזה שהיא 125 הגבלה בכביסת בגדי טיסים ונשיהם״ בינתיים נגרמו עיכובים אף בטיפול בשירות חיוני זה, ואץ ספק שהדבר פגע ביכולת הפעולה של הפרט ושל המשרתים בו. המחסור בכל התחומים היה רב, וראש מטכ״ל/אג״א, שהיה אמור לספק את צורכי חיל־האוויר בתחומי האפסנאות - קצרה ידו מלהושיע. בלית ברירה הוצאו הזמנות לרכישת אותם הצרכים מהשוק האזרחי. על שולחנו של ראש אגף האפסנאות, יצחק לוי, נערמו אפוא הזמנות רבות, אולם חלק ניכר מהן לא היה ניתן לממש בגלל המחסור בתקציבים. למרות זאת נמשכה הפעילות המבצעית י הלילית במלוא עוזה. פקודות־יום של שדה־התעופה בתל־אביב תורנות n pip .77 י. פיאלה מחט ז אספקה: אקטן מאיר לסלאו י אילבוי ם בניטין סוסו: דו ר נר ם ו לה זלאמן לנגרס ניזק תורני: ננלנר יעקב קוטאיק דב סוסדם יוסף סק ו ה ת נ ו ?ה : סיס ו ן הר-אבי א וסבה י יסר סחסז כללי פולק סהלקת ולק: ליכרסן בכנר וינססיין אליהו פליק אבי 70 כל הסעוניניס בתחבורה ל־דדה התדופה בעקיר יכולים להיותס־ז במכונית חיו־גאת סדי יום ביוסו בטעה 79 כל אנמי היא המעונינים לאכול ארוחות בסדה יזמינו את הארוחות לספרא. הפתקאות תהיינה תלויות אל לוח מיוחד 1 .2 לסני חדר האוכל יבואו לאכול ר ארוחת בנקר ״ וגויס ־ ״ ערב ויביאו כלים לאכול. 3 ניתקא לארוחה סיוחדת בלילה, זיא על מסך ה לקבל בקנטינה בסמך הלילה כל התחייבות. ח חרסי: , 80 על כל מנהלי המחלקות לסטור תוך יום סחר לחודלז מאי א ב ט דה:, 81 החל סהטנוע מסתדרת הכביסה באופן מרוכז עיי היא. כל אנ״י ח'א העובדים בטדה יססרו את חבילות הכניסה כיוס ״לישי ורביעי לחרר-האפסניה עם ומיטה סיורסת ויקבלו ביום "ני את הכביסה הנקיה נאותומקום. הערה: הסייסים הברים במלון ייירדן" מוסרים יזמה את הכביסה. ויז־&י i -7) טריש םמןד •וח 5 D'oiuoo איוכ במלחמה לעצמאות פעילות לילית בכל החזיתות עיקר פעולתה של טייסת מם׳ ו בפרק־זמן זה התמקד אפוא בסיוע אווירי נרחב, בהושיטה ליישובים ממתקים כדוגמת בן־שמן וסדום, ובמיוחד לירושלים וסביבותיה. גיחות רבות הוצאו להפצצה, אולם בה־בשעה נערכו גם גיחות רבות להובלת נוסעים ואספקה. בפעולת האספקה וההעברה למנחת בירושלים היוו המטוסים את הקשר היחיד בין יושבי העיר, הנתונים במצור, לבין מרכז הארץ. בדו״ח הסיכום של הטייסת בתל־אביב לשבוע האחרון של חודש מאי נאמר: ״התקיימו פעולות קרב וטיסות הובלה לירושלים בשעות הלילה או לפנות בוקר מסיבת הפרעתם של מטוסי האויב. מפאת ההפצצות בשדה התעופה בתל־אביב העברנו חלק ממסוסינו לבסיס משנה בהרצליה״. בוצעו גם גיחות מטוס אוסטר "לתאום פעולה עם התותחנים בתל־אביב״; ועל־מנת להפיק את כל הלקחים הנדרשים מהפעילות המבצעית, אף הוחל )ב־ המאורעות שקורים במשך היום״. למרות כל זאת והפעילות המבצעית הודגש כ׳ ״השבוע התחלנו באמונים 126 נוספים של הט״סים״ בהרצליה לסיכום: בתקופה זו שלמן הפצצה אווירית קשה שאיימה להשמידו. התוצאות היו קש ארבעה ימים שלאחר ההפצצה האווירית היתה הפעילות המבצעית משדה התעופה תל־אביב מצומצמת ביותר. הדגש הושם בתיקון הנזקים שנגרמו בשדה, מחד גיסא, ומיגון המטוסים, מאידך גיסא, כולל העברתם למסלולי חירום. האילוצים הקשים בשטח - פועל יוצא מהלחץ הכבד שבו היו נתונים היישובים כתוצאה מפלישת צבאות מדינות ערב - הם שהכתיבו את הקצב. ואכן, למרות הנחיתות האווירית המוחלטת, מ־ במאי הלכה והתחדשה הפעילות המבצעית - שבוצעה רובה ככולה בשעות החשיכה. עד סוף החודש כבר ביצעה הס״סת אימון)לבדיקת ט״סים( ו״ניסיון״)לבדיקת מטוסים(. בסיכום השבועי של פעילות הטייסת )בין בו( נמנו בסךהכול *127 ולצילום, ו־ באותו זמן, שבו הושיטה טייסת מס׳ הדרישות הרבות לסיוע אווירי בכל גזרות הלחימה - ולעומתן היכולת המוגבלת במטוסים ובט״סים — לא אפשרו עמידה בכל המשימות. עם זאת אין ספק, שפעולתם העצמאית כמעט של שני גפיה של הטייסת בנגב ובגליל הקלה במידה רבה על יכולתו של חיל־האוויר להתמודד עם מצב מורכב זה. למרות נוכחותם של שני הגפים הללו, הוציאה מפעם לפעם טייסת א׳ כמה גיחות לצפון ולדרום - במיוחד באותם האירועים, שבהם התבקשה פעילות אווירית מרוכזת וחזקה נגד מטרות איכותיות, כלומר שמעבר לפגיעה הישירה בהן עשויה הפעולה להשפיע בצורה נרחבת יותר על על מהלך הקרב, אם בתכנון ואם בפגיעה ברוח הלחימה שלו. חיבורן של טייסות הנגב והגליל למפקדי החטיבות המסת״עות הכתיב בדרךכלל מטרות קרובות ומיידיות, שהפריעו בטווח הקרוב )גם גיאוגרפית וגם כרונולוגית( לפעולתן. לפי תפיסתם של כוחות הקרקע, היתה * מצב המטוסים, נכון ל־ PAJ ב־ לא שמיש שמיש, ״התחיל בשיחת ב־ ד — שמיש. 216 יקי /אל׳צ׳ם לסע!ל רק בלילה כמפצ׳צ׳ם 5 הפגיעה במסרות אלה דחופה יותר ולכן זכתה לקדימות. ראיית המערכה כולה והערכת חשיבותן היחסית של המטרות השונות - ומכאן גזירת המאמץ האווירי הראוי להן — נשארה בדרךכלל ״עודו העיקרי של המסה הכללי. זה פעל באמצעות מסה חיל־האוויר, שהפעיל לשם כך את ם״םת מם׳ העיקרי של גיחות אלה - שהן נערכו בדרך־כלל בלילה מאימת מסוסי הקרב המצריים ששלטו ללא מצרים באזור; וכתוצאה מכך נתלוו להן בדרךכלל בעיות של זיהוי המטרות ואף קש״ סיסה, שכן מסוסים אלה לא יועדו מטבע ״צורם לעמ תוך כדי התפתחות האירועים, שתכפו ובאו לאחר ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, התמקד, כזכור, עיקר המאמץ באזור ירושלים. במקביל נעשה מאמץ לסייע בחזית הלחימה העיקרית השנייה - בצפון. בחזית זו ניכרו סימנים של שבירה, וחם באו ליד׳ ביטוי בפינוי מסדה וצמח, מצד אחד, ובפעולות מוצלחות של הסורים, מצד שני. לכאן אומנם לא הגיעו כלל מטוס׳ חיל־האוויר המצרי, אולם כאן ניכרה היטב עליונותו האווירית של חיל־האוויר הסורי. בדומה לבעיה שנוצרה במרחב האווירי של מרכז הארץ ודרומה - כך גם בצפון הארץ בלט יתרונו של חיל־האוויר הסורי, ולכן נאלצה גם טייסת הגליל למצוא מקום חלופי למטוסיה. ב־ של משה פלדמן )פלד(, מפקד ס״סת הגליל: לאתר שהאויב כילה את השדה ביבנאל והתחיל להפציץ אותו במשך היום, ומאחר שכם מטוסי הקרב שלו פכשו בסביבה אוסטר שלנו וניסו בלי הצלחה להורידו, החלטנו להעביר את כל הבסיס למחנים, ואמנם מאז עברנו מבסיס זה, התחלנו להפציץ בלילות מבלי שיהיה לנו נסיון מוקדם בטיסות לילה. בחודש זה קבלנו כם פיירצייילד ואוסטר לעזרה. כך 128 שמספר המטוסים הכיע לארבעה טייסת הגליל: פעולות סיוע והפצצה במלכיה וקדש בשעות הבוקר של לעבר מלכיה בדרכה לגליל המזרחי. למקום הוחש הגדוד הראשון של הפלמ״ח. יומיים קודם לכן נטל גדוד זה חלק במערכה לשחרורה של צפת, אך לא ניתן לו הזמן למנוחה ולהתארגנות. בלילה פתחו הלבנונים בהתקפה נמרצת, והגדוד הראשון נאלץ לסגת. משנפלה מלכיה, היה הכרח לכבוש את מצודת נבי־יושע הנמצאת בעורפה. בליל לרמות נפתל׳, ולאחר מסע ארוך ומייגע נערך להתקפה על מלכיה וקדש. בשלביו הראשונים צלח הקרב ביד׳ לוחמי הגדוד, אך בהמשך הידרדר בעקבות הגעת ו™ ס״סים בטייסת הגליל. משמאל לימין: משה פלדמן, מפקד הטייסת, ישעיהו 7™ ם" תגב בודילבסק׳, אהרן קאופמן, נחום רפפורט. מדרום, ותותחיה הפגיזו את הלוחמים 217 יונ במלחמה לעצמאות בפגז׳ רסס )שרפנל(. כתוצאה מכך עלה אחוז הנפגעים הישראלים במידה ניכרת, ומסה החטיבה הורה ללוחמי ״העמק״ להתפנות ולסגת לכיוון גבעה, שממנה ניתן היה לשלום על המבואות הדרומיים של מלכיה. הכוחות היו באפיסת כוחות ובמורל נמוך נוכח המאמץ המצטבר והנפגעים הרבים. בנוסף לכך, שרר מזג־אוויר חם, והלוחמים נקלעו למצוקת מים. כן חסרו תחמושת ומזון. נדרש, אם כן, מאמץ מיוחד כדי להיערך למתקפה נוספת, ובעדיפות ראשונה - לספק לכוחות תחמושת, אספקה ומים. מטה החטיבה הורה אפוא לטייסת הגליל להצניח תחמושת ומזון, להפציץ את ריכוזי הלבנונים, ולסייע ליחידות החטיבה ש״נתקעו״ במלכיה ללא מים. עוד באותו יום המריא משה פלדמן בפ״רצ׳״לד להצנחת ״ג׳ריקנים״)מכלים לאכסון נוזלים( מלאים במים, אשר נקשרו למצנח. באותה עת היו כבר ברשות הטייסת מכשירי קשר מ.ק הפלמ״ח בשטח. כשהגיע מעל ריכוז הכוחות, החלו מכוונים אותו כמה משדרים בעת ובעונה אחת. מיקומו התגלה על־יד כפר ערבי שכן, ומכיוונו החלה נפתחת אש חזקה. לימים סיפר משה פלדמן: ״אם הנך טס במטוס קל ויורים עליך אף ברובים או מקלעים הנך שומע את שריקת הכדורים במידה והם פוגעים במטוס או חולפים בקרבתו. הפעם היתה האש החזקה ביותר שהבחנתי בה א׳ פעם״. למרות זאת בוצעה המשימה: הג׳ריקנים הוטלו אל הכוחות הצמאים, והמטוס חזר בשלום לבסיסו. לאחר הנחיתה נוכח משה לדעת, כי במהלך היום הספיק פלדמן לבצע בפ״רצ׳״לד עוד שתי משימות 129 המטוס ספג פגיעות רבות, בעיקר במדחפו הפצצה על מלכיה. בדו״ח הסיטה של א!תו יום כתב: ״המראתי עם 130 צפרנים. זרקתי אותם במלכיה. הכל בסדר״ באותו יום ביצע גם ישעיהו בודילבסק׳ )״בודי״( שלוש גיחות במטוס הפ״רצ׳״לד. בגיחה הראשונה המחא עם בלסיטא להפצצת מלכיה וקדש. במהלכה פגעו בשני משוריינים סוריים, שעשו את 1 דרכם לכיוון קונ״טרה. לאחר שה בטיסה נמוכה, ובלטיטא פתח באש על הלבנונים הנסוגים, תוך שימוש 1במהלך הטיסה הבחין בודילבסק 131 במקלע ברן שהוצב במטוס בירידה בלחץ השמן במנוע, ולכן סב על עקבותיו ונחת במחניים. בשדה המתין לצוות יגאל אלון; הוא הפציר בהם לצאת לגיחה נוספת להפצצת הצבא הלבנוני, כדי למנוע ממנו להתארגן למתקפה לילית ולמנוע בכך פינוי לוחמי ״העמק״ הפגועים משדה הקרב. בודילבסק׳ הסתייג מכך, אך לאחר שנמצאו פחיות שמן מעורבות )מסוג לאחר הגיעו לאזור הקרבות החל שוב מד לחץ השמן להראות ירידה. בודילבסק׳ החליט לא להסתכן, והחזיר את המטוס לנחיתה ביבנאל. עוד באותו לילה נשלחה משאית פלמ״ח לשדה דב, והביאה את פחיות השמן הדרושות. ב־ את אשר אירע באותם ימים תיאר בודילבסק׳ 132 ליחידות בשטח סיור לאורך כביש מרג׳ עיון בניאס קונטרה״ מאוחר יותר: הקרב ילל מלכיה... היה אהד הקרבות המרים, ואותו יום יצאנו להפצצה לעזרת הכוחות ונתנו סיוע צמוד לכוחות חיל הרגלים, שהתבססו במתנה הצבאי במלכיה... יצאו עם מטוס פירציאילד, שכבר לא היה תקין לגמרי, גלגל אחורי היה ממולא סמרטוטים. בלטיטא היה מקלען והצלחנו לעצור את ההתקפה... בינתים הלבנונים הגבירו את ההתקפה והיו אבדות כבדות מבחינת פצועים וחוסר מים ותחמושת, גם 133 זאת הצנחנו להם מימין, בודילבסק׳ ובלסיסא במ פ״רצ׳״לד של 2 יקי "נאלצים לסעול רק בלילה כמפצ׳צ׳ם 3 תוך כדי כך נכבשה קדש ב־ לתוך לבנון כדי לחזק את היעדים בעורף הלבנוני, והדבר אפשר התארגנות מחודשת של כוחות ״יפתח״. בליל שהטילה אימתה על כל הסביבה. לפני תחילת ההסתערות מסוסי הטייסת תוך שימוש גם , בוצעה הפצצת ריכוך על־יד 34 בפצצות תבערה משה פלדמן, מפקד הס״סת, השתתף בהפצצה במטוס הפ״רצ׳״לד. לאחר שחזר מגיחת לילה על נבי־יושע ב־ במאי שעה הארת׳ את המטרה בפצצות תבערה, אח״כ זרקתי את הפצצות מאוחר יותר נזכר פלדמן: 135 שאחת מהן נכנסה לחצר״ יום או יומים לפני כן )לפני ההתקפה( קבלנו פצצות תאורה, והחלטנו שאנו משתמשים בזה במשטרה. היה לילה חשוך לחלוטין... הסתובבנו עד שזיהינו את המשטרה, הטלנו את פצצות התבערה *ל המשטרה כדי לזהות אותה, ואחר כך ניסינו להכניס את הפצצות לפנים המשטרה... אחת מהן 136 פגעה בפנים והשניה הצידה שמואל כהן)״מולה״(, מפקד הגדוד השלישי וסגנו של יגאל אלון במבצע ״יפתח״, תיאר לימים את הרגעים הקשים שקדמו להתקפה, כאשר היה הכרח לעצור את הלבנונים, אבל הגדוד השלישי של חטיבת ״יפתח״ היה באפיסת כוחות. בשלב זה, לדברי כהן, נקראו ט״ס׳ הטייסת, והוא הודיע להם: ״חברה אתם תסוסו בלילה, תרדו מעל נבי־יושע, ותורידו לתוך החצר פצצות... הם אמרו א׳ אפשר זה קשה״. אולם לבסוף, בלית ברירה לנוכח המצוקה של כוחות הקרקע - ואף שטרם היה להם הניסיון הנדרש לפעולה לילית מעין זו — הם הם תיאמו את הפעולה עם כוחות היבשה באמצעות מכשיר הקשר שבמטוס, ובסיומה 137 ביצעו את ההפצצה החלה ההסתערות של כוחות הקרקע. הופעת המטוסים והפעלת הנשק עודדו את הכוחות למאמץ אחרון, 138 ותרמו תרומה חשובה לכיבוש המצודה ביד׳ פלוגה מהגדוד השלישי ולנסיגת הכוח הלבנוני משם המערכה על עמק הירדן: ״אוירון אחד עומד. העבודה רבה ורצינית״ כבר ב־ מעל דרום לבנון ורמת הגולן, והבחין בשיירה גדולה של כ־ הליסני. הכוח, בסדר־גודל של חטיבה, היה חלק מהמאמץ הערבי שנועד לנתק את כל עמק׳ הצפון בתנועת מלקחיים. הכוחות הסוריים התקדמו לכפר חרב לאורך רכס הגולן, נאחזו בתל־קאסר )כיום תל־קציר(, והמשיכו ב־ 139 לעבר צמח הופיעו מטוסים סוריים והפציצו את ״שוב׳ עמק הירדן, ותותחים הרעישו את שער־הגולן ומסדה. חיל־האוויר הסורי נכנם למערכה ב־ חי״ר ושריון, בהקמת ראש גשר על הירדן. לשם כך הופצצו הדגניות )דגניה א׳ ודגניה ב׳(, שהגנו על הגשר, נפילתה של צמח ללא קרב 40 כנרת )שבו היה מטה גדוד היתה עלולה לפתוח בפני הסורים את הדרך לשתי הדגניות. כוחות מחטיבת ״יפתח״ הופנו אפוא לעזרת נושה אטקס )הדר(, קצין טכני, ליד פ״רצי״לד 219 יךא ממטוסים קלים - למ נ במלחמה לעצמאות חטיבת ״גולני״ בעמק הירדן. כוח סורי, שתפס את צמח, נהדף מהמקום באבידות כבדות. בה־בעת נהדף גם כוח סורי שתקף את כיתת האבטחה ששמרה על מכון המים שעל הירמוך. לפי שעה הסתפקו הסורים 141 בהפגזות, בתמרונים ובהרעשה מן האוויר על כל משקי העמק במערכה על עמק הירדן נטלה חלק פעיל גם ס״סת הגליל. אומנם לשלושת מסוסיה הקלים לא היתה כל יכולת לבלום את כוחות הפלישה, אך הם הגישו סיוע חומרי ומורל׳ לכוחות היבשה וליישובים המנותקים. למרות השליטה האווירית המוחלטת של האויב, ביצעו ס״סיה טיסות תצפית, סיור, הובלה והפצצות בחזית זו. בסיורי אוויר מעל דרום לבנון, רמת הגולן ובקעת הירדן העבירו הטייסים דיווחים שוטפים על עוצמת האויב, היערכותו וקצב התקדמותו. במשימות תובלה המשיכו להוביל הספקה ליישובים המנותקים ולחלץ מתוכם פצועים ונפגעים. מאמץ מיוחד נעשה לפגוע בכוחות הפלישה הערביים בהטלת פצצות שונות )במשקל שבעה, 50 ,20 ב־ במקביל להרעשת מרגמות וארטילריה על עיךגב. שש הגיחות בוצעו בשלושה גלים. מרבית הפצצות נפלו בשדות שסביב היישוב, ורק שתיים פגעו במבנה במשק, אך מבלי לגרום נזק. באותו יום, לאחר שהבחינו הסייסים בתנועות כלי־רכב סוריים בכפר חרב בדרכם לצמח ולאחר הרעשת המשקים אשדות יעקב ומסדה, המריא מנחם ברנשטיין )בר( שש פעמים במטוסי האוסטר להפצצת ריכוז׳ כוחות מדרום לגשר וממערב לאל־חמה. למחרת ביצעה הטייסת 142 סוריים מדרום לגשר, ובוצעו סיורי מודיעין בעמק הירדן ובעמק בית־שאן אחד מאותם הטייסים היה מנחם ברנשטיין )בר(, אשר באותו יום ביצע שלוש גיחות מיבנאל במטוס אוםטר )מם׳ 12:50 פעילות 143 ב־ אינטנסיבית זו פגעה בשמישותו של אחד המטוסים, ומפקד חטיבת ״גולמי׳ הודיע באותו יום בשעה לחיל־האוויר, כ׳ ״אוירון אחד עומד. העבודה רבה 144 ורצינית״ באחד מסיורים אלה באותו יום השתתף גם פרץ גרוסר במטוס אוסטר )מם׳ 3 עמק בית שאן, זרעין בכביש דמן ולדון עפולה יצאתי לסיור מכין על כפר חרב מעבר לגשר״. סיור זה מהווה דוגמה בולטת לנחיתות האווירית של טייסת הגליל. במהלך סיור זה הותקף פרץ גחסר על־יד שני מטוסים סוריים מסוג הרוורד. טייסת הגליל. מ״מאל לימץ: נחום רפםורס, ישעיהו בודילבסק׳, ת 'ע'להם של ' 1לי02׳ ״ לדבי הצליח לפעול אך לא פגע״. הוא הצליח אשא מנחם ברנשנו״ן, אהרן קאופמן לחמוק מהם, ובסיסה נמוכה חזר לנחיתה ביבנאל; אולם הסייסים הסוריים זיהו את מקום המנחת ביבנאל, האירוע תואר גם בעדותו של חבר קיבוץ עין־גב: 145 דלאחר זמן מה התקיפו באש מכונות את שדה התעופה׳׳ לפנות ערב שרר שקט בסביבה, בשעה תמש בקירוב, הופיע מעל כפר תארב ״פרימוס״ שלנו. משקרב לטריטוריה הסורית המריאו לקראתו שני מטוסי אויב מטיפוס ״ספיטפייר׳י )הרוורד(, טרטור מכונות הירייה נוסר בתלל 220 22 האויר. הפרימוס הדרים, אך אוירוני האויב השיגוהו תיש מהר, וזינקו כנכדו פעם בפעם. מחזה זה הוציא את כל החברים מן התבלות וממקום מחבואם, בקוצר רוח הסתכלו כולם בקרב האוירי בין שני הצדדים שאינם שוים בכוחם. משהגיע ה״פרימוס׳י אל מעל צמח, צנח לפתע, כולנו סברנו שנפגע, אך אוירוני האויב חזרו וזינקו נגדו פעם ופעמיים, משמע שעודנו שלם. משנראו שני מטוסי הקרב מגביהים והולכים יחד ו״הפרימוס׳י לא נראה עוד, בטוחים היינו שהופל, אך חלפו כמה רגעים של מתיחות 146 ומפחי נפש ו״הפרימוס״ הופיע לאיטו מעל לגבעות יבניאל מאוחר יותר באותו יום יצא מנחם ברנשטיין)בר( במטוס או בדו״ח והנכתב על־יד קצין 147- שלושים דקות לאחר ההמראה - עקב מטוסים סוריים שנראו בשמי האזור המודיעין של חטיבת ״גולני״ על הפעילות האווירית בכלל באותם ימים, מצוינת ההערכה כ׳ מדובר גם במטוסים של חיל־האוויר העיראקי דווקא, אשר תקפו בדרך כלל עם שחר. לאחר זה הופיעו לסיורים ואחה״צ שוב פעם הפציצו. לא היו זמנים קבועים להופעתם. לרוב פעלו שניים שניים. בשני מקרים פעלו ביחד שני מפציצים מטפוס •יאנסוךי דו מנועיים מלווים ע״י שני מטוסי יהוארד״. זה היה ביום השני להופעתם. מאז נראו רק מטוסי 1 קרב מטיפוס קרב מטפוס ׳יהוארד״ שפעמים סיירו ופעמים הפציצו. הפצצות בנות ליטראות ו־ הפצצות )פעם התפוצצו מתוך ארבע פצצות...( קצין המודיעין של החטיבה אף דיווח, כ׳ הם הצליחו לקלוט שידור בו דיווח אחד הטייסים: ״הלו, סעיד הפצצות שזרקתי לא התפוצצו״. זה השיב לו: ״אל ״אוש״, ובתשובה לשאלתו אם הפצצות שהטיל הן ״מהמשלוח החדש״, השיב לו בחיוב. גם למחרת נקלטה שיחה דומה לזו, לאחר שחלק מהפצצות לא התפוצץ. עוד ציין קצין המודיעין כ׳ באותם ימים ראשונים טסו המטוסים גבוה מאוד, ולכן לדבריו גם ״הפגיעות היו רעות״; אולם ״בימים האחרונים הם מנמיכים טוס פעלו רק ביום. לא היה מקרה שיופיעו בלילה״. בסוף הדו״ח )ללא תאריך( נאמר: ״דו״ח זה הוא סכום מימי 148 הפלישה הראשונים כשלחץ האויב היה קשה ויש לראות אותו כסכום ראשוני״ מיבנאל - למחניים: ״לחסל את הבסיס הזה כי הנו משמש מטרה לאויב״ העליונות האווירית של המטוסים הסוריים באזור הכתיבה אפוא את קצב הפעולה האווירית של טייסת הגליל, את משכה ואת אופייה. זאת ועוד, מיד עם גילויו של המנחת ביבנאל החלו מטוסי ההרוורד הסוריים לתקוף בפצצות וירי מקלעים, והיה אפוא צורך מיידי להעתיק את המטוסים מיבנאל למחניים )מצפון לראש־פינה( ולרכז את הפעולה במהלך שעות הלילה, כפי שנהגה טייסת א׳ בתל־אביב. עם זאת שבו מפעם לפעם מטוסיה של הטייסת לפעול גם מיבנאל - בהתאם למידת האיום של המטוסים הסוריים ולמרחק הטיסה מהמטרות 49 שהוצבו לטייסת 221 במלחמה לעצמאות כיו׳׳ ב־ יצא כדי להסדיר עם הטייסת בתל־אביב ועם מטה חיל־האוויר ענייני מנהלה שונים של הטייסת. את מקומו כמפקד הטייסת מילא פרץ גרוסה באותו יום בשעה ביבנאל״ כד לחזור לפעילות מיבנאל; אולם כאשר נחת שם בשעה הופצץ כ־ קש״ התקשורת 150 המסופים הועברו אפוא למחניים תוך כדי סיור על עמק הבטיחה, ונחתו שם ב־ עם תל־אביב ועומס הפעולה של הטייסת - הם ככל הנראה הגורם לכך, שלמפקד הטייסת אף לא דווח על ההעברה. באותו לילה המריא הוא משדה דב ליבנאל כמתוכנן, ושם, לדבריו, ״היו צריכים להאיר לי בשעה יעודה את המסלול, נדי שאנחת אני מגיע ולא אור או סימן. אני חג וחג, וכמעט נותר בלי דלק, ואיש לא מסמן לי. נתקפתי דאגה. ברגע האחרון הבין ׳צחקל׳ה רזניק )נהג ומכונא׳ בס״סת מיסודה ועד סגירתה( את העניין והדליק רק אז נודע 151 ל׳ אור למסה״ למפקד הס״סת על אשר אירע ועל העברת הטייסת למחניים. שני המסלולים במחניים הוכשרו על־יר הבריטים במהלך מלחמת העולם השנייה. היו אלה מסלולי אספלט באורך כקילומטר האחד, ולידם משטחי חניה מבטון, מוסכים, מחסנים ואף מכלי דלק תודקרקע״ם. ברם, הוא היה בקרבת הגבול, מחניים הסורים, שהשקיפו עליו ממרחק קילומטרים ספורים. ואכן, מחניים היה יעד מועדף של חיל־האוויר הסורי, ועד מהרה החלו להפגיז את שדה התעופה באש ארטילרית מתותחים, שהוצבו במשמר הירדן. במקביל הפציצו מטוסי הרוורד את בניין משטרת ראש־פינה ואת מסלולי השדה במחניים. המעבר למחניים והפעילות האינטנסיבית של מטוסי ההרוורד - שפעלו, לדברי מפקד הס״סת, ״כמטוס׳ ״רוט״ לכל דבר הודות לזוג מקלעים בראונינג של הטייסת, וחייבו שינוי בארגונה ובהיערכותה: מעתה נאלצו הטייסים להעביר את מרכז הכובד של פעילותם לשעות החשיכה, ובמהלך היום - בעזרתו של הקצין הטכני המנוסה מרדכי לצק׳)אלוני(, שהצטרף לטייסת באמצע מאי - ננקטו פעולות הסוואה של המטוסים החונים: נצבעו מחדש בצבע חום כהה וירוק כהה, שהתאימו לאדמה הכבדה ולנוף הירוק של האקליפטוסים, שם הוסתרו המטוסים. כשהגיע מטוס בצבעי הסוואה 222 ™*י ''נאלצים לפעול דק בלילה כמסצ׳צ׳ם אלה באחת הפעמים לשדה דב, עורר, לדברי פלד, גיחוך במקום, שכן שם הסוו את מסוסיהם בצבעים בהירים יותר. עם זאת, לדבריו, ״עובדה היא שהצבעים ׳המוקיונ״ם׳ סייעו לא במעס במשחק המחבואים, שניהלה הטייסת עם חיל־האוויר הסורי״. את שעות היום ניצלו אלוני ומנחם לוי )המכונאי הראשון שהצטרף ל כדי לבצע את הבדיקה היומית בכל אחד ואחד מהמטוס׳•. על הסיכון שבהמשך הטיסות עקב נוכחות מסוסי ההרוורד הסוריים במשך שעות היום באוויר, ועל השפעת ההפצצות הסוריות בכלל על אופי פעילות הס״סת, עמד מאוחר יותר מפקד הטייסת. לדבריו, אף בלילות, עת היו ממריאים המטוסים לפעילות, ״היו מדליקים את אורות המסלול לזמן קצר עד שהמטוס היה ממריא ומכבים אותם מידי, מכיוון שהסורים נמצאו כמטחווי קשת משם; כמעט לא היה ניתן להסתיר את המראתם של המטוסים, אף לא בלילה, והם ״ראו היטב, מעברו השני של הירדן, את פעולות הס״סת בלילה״. משאיתרו את מקום השדה, היו הסורים שולחים מטוסי הרוורד להפציצו ואת המטוסים שבו - אולם הם לא הצליחו, מכיוון שלדבריו ״הם פשוט לא ראו את המסופים, שהיו מוסתרים היסב בחורשה״. יתרה מזאת, משתכפו ההפצצות הסוריות, נקטו בטייסת אמצעי ״זהירות יוצאים מגדר הרגיל״: אפילו דרכי הגישה למטוסים טושטשו לחלוטין, וכך גם ״אפילו אחרי שבועות שלמים של שימוש בהם, לא נראו סמני שבילים מהאוויר״. מאוחר מכונאים וטייסים של הטייסת בזמן התקפות הסורים, , יותר הוצבו מקלעים על חצובות, והם הופעלו עלייך 52 שנערכו רק במשך היום, מעולם לא בלילה אותם ימים היו קשים ביותר להתיישבות בעמק הירדן, ושת׳ נקודות התיישבות, שער־הגולן ומסדה, נעזבו מיושביהן ב־ ב־ נפלו על כביש יבנה באשר לגזרות אחרות בצפון, ציין בן־גוריון: ״מהגליל העליון היו 153 ומסדה נעזבו בנגוד להוראות המקומיות״ לנו ידיעות על ריכוזים ובחורים עברו את הגבול לשם התקפת נגד. כל הגליל המערבי בידינו. עכו נפלה ולא נשארו בה הרבה ערבים... לפי שעה אנו תוקפים בגליל המזרחי מעבר לגבול. עברנו את הגבול בסביבות 154 כפר סאלד, דן. פעלנו גם בצפון, מעבר לגבול הלבנוני - פיצצנו דרכים וגשרים״ ההתקפה על צמח ועל צינור הנפט הבריטי: ״אוירוני אויב עיכבו את הפעולה״ ב־ ו־ צמח, נסשו את עמדותיהם, מבלי שהספיקו להוציא את כל הפצועים. עד צמח, לרבות תחנת המשטרה שבמבואותיה המערביים, כ־ באותו יום ביצעה הטייסת חלק מהגיחות היו סיורים לאיסוף מודיעין באזור החזית לאורך הגבול קונ״טרה-בניאם—מרג׳־עיון, !הופצצו ריכוז׳ רכב סמוך לצמח. ישעיהו בודילבסק׳ ערך באותו יום שלוש טיסות סיור באזור: הראשונה נערכה בשעה 11:25 מקונטרה לכיוון ארץ־ישראל ישנו מחנה עצום. ישנם שם כ־ שם במשור״נים ורכב־משא ליד פתח תחנת המשטרה, ומשוריין נוסף בכביש; בשלישית, לאחר שחזר ב־ מסיסת סיור באוסטר אויב מסביב. בשעה 223 יו3 במלחמה לעצמאות כל הגיחות הללו בוצעו למרות נוכחותם של המטוסים הםור״ם באזור. אלה ביצעו במהלך היום שש גיחות הפצצה על צמח ויבנאל, ופעולתם באה ליד׳ ביטוי, למשל, בתחקירי הטיסה של פרץ גרוטר: לראשונה המריא ב־ - שוב ״במגמת חבלה על צמח״. הוא נחת שם כעבור ״אויחני אויב עיכבו את הפעולה״. רק בשעה 55 בינינו ובין כוחות הקרקע חבלנו בקמפ הצבאי של צמח״ אולם פעילות הטייסת לא הועילה. הסורים המשיכו להחזיק בעמדותיהם בצמח, וגם במסדה ובשער הגולן. עמדות אלה הבטיחו למעשה את אגפי התקדמותם של הטורים לעבר שתי הדגניות. ב־ גיחות של המטוסים הסוריים על היישובים רמות־נפתל׳, נבייושע, משמר־הירדן ועיךגב. כן הותקף שוב המנחת בהודעה, שהועברה באותו יום בשעה 157 ביבנאל למטה החיל על־יח ״גולני טייסת״, נאמר כ׳ ״נראו שלושה אנסון ושני הרורד בפעולה בסביבתנו. חמש הקשר 57 פצצות קלות נזרקו לשטח. לא נגרם נזק״ של הטייסת לחטיבת ״גולמי׳ הלך והתהדק - כמוכח גם מהשם ״גולני טייסת״ - וכך גם שיתוף־הפעולה ביניהן. כפי שמתואר לעיל, פנתה החטיבה לא רק לאג״ם/מטכ״ל, אלא אף למטה חיל־האוויר, ודאגה לצורכי הטייסת ולחיזוק יכולתה לעמוד במשימות המבצעיות, שבוצעו בעיקר בלילות, תוך שיתוף־פעולה עם החטיבה. בשעה על מחניים( להפצצת לילה על צמח. הוא הטיל את הפצצות, אולם לדבריו ״הפצצות לא התפוצצו״ מסיבה שלא היתה ברורה לו. מאוחר יותר, בשעה והן התפוצצו. הוא דיווח כי ״לפי ידיעות שנתקבלו, הוצא מכלל שימוש תותח ונהרגו התותחנים״. ההפצצה על צמח נתמכה גם בפעולתה של טייסת מס׳ של חמש דקות למן השעה ומפקד הטייסת, גדעון גורדון - אוסטר. הם המריאו מתל־אביב ״בכוונה להגיע למטרה לאור השחר. הפצצות '* בשעה 58 כוונו לשטח העיר וחוף ים כנרת הטייסים סבורים היו שכמה פצצות נפלו בשטח המטרה׳׳ נפתחה הרעשת תותחים על הדגניות. מפאת השעה המוקדמת והחשיכה ששררה בחוץ לא ניתן סיוע של חיל־האוויר הסורי. הטנקים פרצו את גדר המשק החיצונית, חיל־הרגלים נע מאחוריהם, אולם המגינים הצליחו לבלום את ההתקפה. סוללת תותחי הסורים נסוגו, וגם צמח פונתה. בדיון הממשלה באותו יום ציין בן־גוריון, כ׳ ״צמח הופצצה על ידי חיל־האוויר שלנו...״. מכיוון שט״סת מם׳ הנגב הגיעו בדרךכלל מאוחר יותר, אם בכלל. בךגוריון ציץ כ׳ החזית בעמק הירדן היא אחת משתי ״החזיתות הקשות״ )השנייה, כזכור, היתה ירושלים(. מתוך תפיסה זו הועברו לסיוע גם שלושת מטוסיה של טייסת 159 מם׳ * מסוס׳ הפ״רצ׳״לד והאוססר נחתו בחזרה בהרצליה הכפר הערבי צמח 224 ™נ! "נאלצים לס באותו יום אלה ללא קרב על מפעל הכוח בנהריים. לאחר פיצוץ הגשרים על־יד׳ חבלני חטיבת ״גולני; עברו העיראקים את הירדן דרומה יותר, למקום בו חוצה צינור הנפט של החברה הבריטית על קיבוץ גשר, ואף ניסו להיאחז בכוכב־הירדן; אולם לאחר שני נםיונוודנפל לכיבוש גשר, נסוג הכוח העיראקי לגדה המזרחית של נהר הירדן. אולם היה גם רכב ושריון עיראקי, שהתרכז באזור קו הנפט והתקשה לחזור ולחצות את הירדן מזרחה, משום שסכר׳ הירדן והירמוך נפתחו בפקודת מפקד ״גולני״, ומי הנהר גאו. הפגיעה בכוחות אלה הוטלה על טייסת הגליל, תוך הוראה מפורשת להימנע מפגיעה במכלי הדלק הסמוכים לצינור הנפט הבריטי. בשעה בלטיטא כמסילן. במטוס נמצאו ארבע פצצות זה ליל ירח, בלטיטא כיוון את פרץ למטרה, ובגובה 200 אדירה, עמק הירדן הואר, אך הפצצה נפלה על מכלי הדלק, ואילו הגשר לא נפגע. בדו״ח הטיסה שלו כתב גרוסר: "אברהם ואני חבלנו ברמזי אויב שליד סוללות המעבר. ע׳׳׳ משאבת הדלק שמעבר לירדן. טנקים של הדלק הוצתו וסביבת הגשר הופצצה. הפגיעה בדלק היתה בלתי נמנעת. המרחק מהגשר לטנקים אינו עולה על לימים מכר בלטיטא בהתרחשויות 160 כ׳ האויב היה במקום״ של אותו לילה: קיבוץ גשר לאחר הפצצה סורית )יולי אנחנו /:ובריס דרומה ומחפשים את הגשר הזה, ואנחנו עוברים על הירדן וראינו משהו כאלו מפסיק את הזרימה של הירדן. אמרתי פרין קת קו ישר מהירדן, תרך בגובה נמוך ביותר ונראה אם אני אובל לפגוע, וירדנו באמת נמוך, אני חושב שהיינו לפני שהפצצה מגיעה אני אמרתי יפר־ן, זה המיכל׳, וכעבור כמה שניות 161 פרצה להבה כזאת ואנתנו עפנו עשרות מטרים בלי לשלוט בכלל על המטוס ב־ המגינים. במהלך התקפתם השנייה , וחי״ר, אך ללא סיוע אווירי צמוד - אולם גם התקפה זו נהדפה על־יד על כוכב־הירדן הוכנסו מטוסי אנסון לשימוש, אך לאחר שספגו אבידות כבדות, וגם המתקפה השלישית על בית־יוסף נכשלה, שינו העיראקים את טקטיקת הפעולה, ונקטו שיטה הגנתית והססנית: טייסת האנסון הסתפקה מאז בעיקר בהפצצות הטרדה על ״שובים אזרחיים בלבד. גף מטוס׳ הגלדיאטור לא בא כלל ליד׳ ביטוי: לא זו בלבד שלא נקט פעולות התקפיות יזומות, אלא אף נמנע מלהצטרף אל מסוסי האכסון כחיפוי בשעת ההפצצות. המצור העיראקי באזור נמשך עד כוכב־הירדן נכשלו. ב־ 162 ובו ריכזו את פעולתם מאז ואילך תוך כדי כך נמשכו ההפצצות הליליות של טייסת הגליל מבסיסה במחניים. המטרות נקבעו על־פי ההנחיות, שהועברו אליה על־יד׳ כוחות הקרקע בכפוף למהלכים הקרקעיים בשטח. הט״סים נדרשו להתמצאות סובה 225 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות ביותר בכל האזור - ועוד בתנאי טיסת לילה ומזג־אוויר משתנה. ב־ ממסוס פ״רצ׳״לד את לוביה, ולאחר שנחת כעבור כ־ פרץ גרוסר ואברהם בלטיטא: ממטוס הפ״רצ׳״לד הטילו על הכפר שתי פצצות קסטת , הופצץ כפר־פיק על־יד ואף פצצה גדולה במשקל או אולם היו גם טעויות בזיהוי המטרות וגם תקלות בחימוש. כך, למשל, הופצצה ג׳נין ב־ קאופמן - בעוד שהיה צריך להפציץ את זרעין)הנמצאת מצפון לג׳נין(. זרעין אכן הופצצה באותו לילה על־יד׳ גרוסר ובלטיטא ממטוס או שב והפציץ קאופמן את קונ״טרה בשלוש פצצות וחזר לנחיתה כעבור 163 )עם בלטיטא כמטילן( גם חרב ותחנת הרכבת באל־חמה וגם הכפר בניאס בסכמו את פעילות הטייסת עד אז כתב מפקד הטייסת, משה פלדמן, כ׳ למרות העברת המטוסים למחניים, ״יבנאל מופצצת באופן שיטת׳ כמעט כל יום״; ולדבריו, ״לרוב מסתובבים שני מטוסים הדומים להרוורד היורדים נמוך ויורים. אנחנו נמנעים מלעלות ביום״. בעקבות זאת ציין, כ׳ למן להגיד שבהצלחה. הפצצנו גם בכמה מטוסים אותה מטרה בתאום זמנים של בין המראה להמראה והענין הצליח יפה. בלילות ירח אלו הפגיעות הן טובות״. פלדמן ביקש שישלחו לטייסת עוד מטוס פ״רצ׳״לד, שכן לדבריו ״בשטח הררי כזה, זה לא ענין משה פלדמן לספס באוסטר״. כן ביקש שישלחו עוד ״שני מפקד הטייסת וציין כ׳ במיוחד מעדיף הוא שישלחו אליו את מתי סוקניק ואת אליהו רוזנצו״ג. פלד גם הזכיר שישראל לחובסק׳ )להב( צריך היה להגיע, ״ומשום מה לא הגיע עד כה״. עוד ביקש שישלחו גם חימוש: פצצות של ״שהן פועלות יפה מאד ופצצות תבערה שיכולות להיות שמושיות מאד״. ולבסוף ביקש מאהרן רמז ״התענינות '64 יתר בבסיס ע״׳ ביקורך בו״ תחושה זו - שט״סת הגליל נתונה לגורלה, רחוקה ממטה חיל־האוויר בתל־אביב, ולכן גם נשכחת מלב - תשוב ותעלה מפעם לפעם בדיווחים של מפקד הטייסת ושל המשרתים בה. עם זאת אותה לחימה קשה, שכל־כך אפיינה את ראשית הקרבות למן הצבאי הולך ונחלש. אכן, למן הפצצות מפוזרות על ״שוב׳ הצפון ופסרולים. חיל־האוויר הסורי ניצל את ההפוגה לשיפוץ מטוסיו, שנפגעו בישיבת הממשלה ב־ 165 בקרבות מאש נ״מ ונק״ל העליון: ״בינתיים הוטב המצב נשלחו כוחות לעזרה וארבעה תותחים לצערנו היחידים שקבלנו עד עתה. הפצצנו מהאויר כל זה יחד הועיל ולעת עתה אנו שולטים בשטח ההוא״. לדבריו, גם בגליל העליון חל שיפור: ״נכבשה ראש הנקרה כוחותינו הגיעו עד ליחיעם ועכשיו לא יהיה קשה לשני הכחות העומדים במערב ובמזרח להתקיף 166 שטחים אחרים ואולי מדי פעם לפלוש לגבולות סוריה והלבנון״ אכן, מטוסי האוסטר והפ״רצ׳״לד של טייסת הגליל לא יכלו להתמודד עם מטוסי ההרוורד החמושים והמהירים יותר, אך הסורים לא השכילו לנצל יתרון זה. למעט השפעה פסיכולוגית מוגבלת על תושבי היישובים בגליל, לא תרם חיל־האוויר הסורי לקידום המתקפה הקרקעית. התקפות האוויר המוגבלות אילצו את הטייסת להעתיק את מושבה למחניים ולרכז את פעולתה בלילות. צוותי־האוויר הסוריים ניסו - בהצלחה מוגבלת בלבד - לבצע את גיחות הצלילה, כפי שהודרכו לעשותן בתחילת המלחמה. אטיותו היחסית של ההרוורד )תהליך הצליפה, הנסיקה והצלילה החוזרת להטלת חימוש 226 יי?! "גאלצ׳ם לסעול ריק בלילה כמס׳צ׳צ׳ם אטית( חשפה את המטוסים להתארגנות מהירה של צוותי הנ״מ, ואפשרה למגיב״ היישובים לירות לעבר המטוסים מכלי־הנשק האישיים שהיו ברשותם. ואכן, ב־ המקורות, גם ההתקפה על כנרת נסתיימה בפגיעה באחד המטוסים, וזה נאלץ לנחות נחיתת אונם בעבההירדן. מציאות זאת אפשרה אפוא להעתיק את מוקד הלחימה לגזרת הלבנון, ובראש ובראשונה - למלכיה. אף שם יכלה טייסת הגליל להושיט סיוע אווירי כנדרש. ה ))ינואר ׳הציפורים באו וגרמו הפסקת ההרעשה׳ n הטי יPfiJx. •uo h __ :סוג האוידיו ?/'•־ •״•ייו; פקודת המיסה מקום ההמראה: מקוש ה נ וזיתח: 0/ >1 OHRU זמן ימן:_ נחיתות ביניים ב־ ודרום־מזרח למלכיה, פתחו באש מטרידה של תותחים, מרגמות ומכונות יחיה. לאחר רדת החשיכה החל טור משאיות נע באורות מלאים מנבי־יושע לעבר מלכיה. הטור המואר משך אליו אש, וכשעבר מול כוחות האויב, כבו פנסי המכוניות, והן שבו על עקבותיהן באורות כבויים. תהליך זה חזר ונשנה, כדי ליצור רושם אצל האויב שמדובר כאילו בהעברת כוח גדול אל החזית. בחסות החשיכה חצה הטור המשוריין את חלקת השדה הלבנונית, שהפרידה בין קיבוץ מנרה לבין הכביש הלבנוני שהוליך ממרג׳־עיון למלכיה; אולם בצומת עיטרון־מלכיה פנה הכוח בטעות לכיוון עיטרון במקום למלכיה, ומפקד הכוח הבחין בטעותו רק לאחר שראה כ׳ עיסרון מופצצת מן האוויר. היה זה מטוס הפ״רצי״לד, מוסס ביד׳ משה פלדמן, אשר יצא לגיחה לילית להפצצת עיטרון ובנת־ ג׳ביל, מצפוךמזרח למושב לבד167 הטייסת במחניים ממפקד הטייסת הפציצו באותו הלילה את האזור, כסיוע לכוחות הקרקע, זמן זמן מק ום מס. זמן הנחיתה זמן מק ום מס. 6 1 7 2 8 3 9 4 10 5 0 הערות תצפיות ופעולות גונה זמן מקום 29.5.48) 42 '0D DID'O n"n ממטוסים קלים - למ א יונ במלחמה לעצמאות שני מסוסים נוספים: בשעה לאחריה הבחינו בארבע־חמש מכוניות מסתלקות מהכפר לכיוון צור. בשעה מאוחר יותר המריא שוב קאופמן לבדו להפצצת בנת־ג׳ביל. הוא הטיל על המקום שלוש פצצות 168 לא התפוצצה אחת מהן. בשעה על כל פעולות הטייסת באותו לילה באזור מלכיה דיוח מפקד הטייסת לאהרן רמז, ראש מטה חיל־האוויר. לדבריו, הפציצה הטייסת גם בפצצות )״צפותים״( וגם בפצצות תבערה את ״הכפרים באזור הקרב של מלכיה״: שלוש פעמים את בנת־ג׳ביל, פעמיים את עיטרון, ופעמיים את עלמה )מדרום־מזרח לעיסרון(. הוא חתם את למחרת שוב הופצצו פעמיים עלמה, ראס אל־אחמר )מדרום 169 דיווחו בשאלה החוזרת: ״מתי תבקר אצלנו״ ' את אחת הגיחות על ציפורי ביצע 70 לה( וגם ציפורי שבעמק בית־נטופה, כדיווחו של מפקד הטייסת לרמז בודילבסק׳ במטוס פ״רצ׳״לד. הוא המריא ממחכ״ם, וכעבור כשעה נחת בחזרה. בתחקירו ציין כ׳ ״העננים רבצו על ההרים בגובה נמוך. לא היו נקודות התמצאות טובות. אחרי מאמצים נתגלתה המטרה, וקשה היה 171 להפציצה בגלל קרבתה להר. ההפצצה נעשתה לפעמים תוך כניסה לענן. לכן הפגיעות לא היו טובות׳׳ כבר קודם לכן דיווח בודילבסק׳ על תנועה ערה של פליטים, הנוטשים את האזור שבו התנהלה הלחימה. בשעה הסיור הבחין ״בפליטים שמפנים את הכפר ברגל ובהמות״. עוד הוסיף, כ׳ ״בין בנם אל־גיביל וכתיבה ישנה תנועת מכוניות בודדות היוצאות ובאות. רמזים לא נראו״. בהיותו ליד הבריכה שבבנת־ג׳ביל נורתה לעבר למחרת ב־ 172 המטוס ״אש חזקה״ ו״כדור פגע באוירון בטרימר עם כיבוש מלכיה הושם 173 אוסטר על חשיבות 174 מחסום בדרך המוליכה ממכה לעבר עמק החולה, ונפתחו הדרכים לרמות־נפתל׳ ולמכרה פעולות הטייסת בקרב על מלכיה וקדש כיהנן ללמוד ממברק, שכשלח מיגאל אלון, מפקד חטיבת ״יפתח״, לראש אג״ם, יגאל ידין: הציפורים באו וכרמו הפסקת ההרעשה. ציפורים פעלו כל היום. השפעתן היתה מכרעת. עם הטלת ציפורנים על קדש ומלכיה החלה בריחה מהכפרים. בעת הופעת הציפורים הופסק הקרב. פחד הציפורים גרס הנחת נשק ובריחה חזרה לכפרים. ב־ מקציני התותחכים, שמעד ״לטווח תותחים על הבאכיאס. את התותחים טיווחכו ובמרגמות היה משהו לא אכן, היה זה אחד ממאפ״כיה העיקרים של פעולת טייסת הגליל: שיתוף־פעולה קרוב ביותר עם 175 בסדר״ כוחות הקרקע. * - במיוחד 176 הכה כ׳ כן, חרף הכחיתות האווירית של טייסת הגליל, תרומתם של טייסיה במטוסים הקלים לכוחות הקרקע - היתה חשובה ביותר באותה שעה. אין ספק שהדבר כבע גם מכך, שבאותה שעה לא היו לחיל־האוויר הסורי די מטוסים איכותיים כדי להפיק את המיטב מהמצב, כפי שהתפתח למחרת הכרזת המדיבה, גם בצפון. תוך כדי כך הושיטה גם טייסת מם׳ ו סיוע אווירי מ־ העיראקיים באזור טול־כרם וג׳בין כחלק מתוככית כוללת של המטה הכללי באזור. * סימון המסוסים, נכון ל־ תחת הכנפיים יהיה ל־א־ המספרים יהיה 228 !׳ "נאלצ׳ם לסעול ריק בלילה כמסצ׳צ׳ם 7י5 הפצצת סול־כרם וג׳נין: ״להמריא זמן רב ככל האפשר לאחר עלות הירח״ תוך כדי הפעולה של טייסת הגליל הפציצו מטוסיה, כזכור, בטעות גם את ג׳נין במקום את זועין. למטה הכללי ולמסה חיל־האוויר בפרט היה ברור, שלאור המגבלות במטוסים וכט״סים לא תוכל טייסת הגליל לפעול בגזרה כל־כך רחבה, הכוללת גם את ג׳נין ואת סול־כרם, למשל. יתרה מזאת, על־פי העולה מהמקורות ניתן ללמוד, שלמעשה כמעט לא התקיים כל קשר ישיר בין מטה חיל־האוויר וט״סת מם׳ ו לבין טייסת הגליל בכל הקשור לפעילות המבצעית של הטייסת ולקביעת המטרות להפצצה. אלה תואמו ישירות על־יד׳ מטה חטיבת ״גולמי׳ מול מפקד הטייסת על־פי התוכניות, שאושרו לו על־יד׳ המטה הכללי לפעולה במרחב גזרתו. בעקבות זאת יצאו מפעם לפעם מסוסיה של ט״טת מסי ו מתל־אביב צפונה להפצצת מטרות נוספות. ב־ יצא בשעה שכלל חמש פצצות קפלן עם המטילן/הקשר ׳והן )ג׳ון( גרום, נושא שלוש פצצות שש פצצות מציתות. במהירות בשעה לתחנת הרכבת בגובה או בעשן כלשהו. ביעף ההפצצה השני ראו כמה כדורים זוהרים עולים מלמטה. הם עשו את היעף מעל הקצה המערבי של העיר, וזרקו את שתי פצצות ה־ בהתפוצצות הפצצות, אולם פצצות התבערה נראו בוערות ליד כמה בתים. משם פנו בחזרה לתל־אביב. בהגיעם לאזור ראו אש גדולה מהשטח שהופצץ ביעף ההפצצה השני של קפלן. בתחקירו ציין הצוות את הצורך לספק ידיעות מפורטות יותר באשר למטרה המדויקת שצריך להפציץ. הם נחתו בשדה תל־אביב בשעה פצצות ללא הוצאת הנצרות, ולכן לא התפוצצו. באותה שעה היה קפלן, אשר הטיס את מטוס הפ״רצ׳״לד, כבר בדרכו חזרה לשדה התעופה. כמחצית השעה קודם לכן המריא מתל־אביב, עבר את נתניה, ומשם המשיך לעבר טול־כרם. הוא ראה היטב את ״החול הלבן בניגוד לכתמים הכהים של המטעים״. בגובה המטרה. הוא הבחין ב״תוצאת ההפצצה של המטוס הקודם״. בקלנסואה ראה אש גדולה וכן אורות מכוניות ממערב למטרה - טול־כרם, אליה הגיע בשעה הוטלה פצצת פצצות בכל חבילה( ופצצת אישר עובדה זו בתחקיר(; בשלישי ראו שתי דליק הוטלה פצצה אחת של את המטרה בחזרה לתל־אביב, וכעבור רבע שעה נחתו בבסיס. בתחקירו התייחס הצוות לקשיים בתובלה 177 שלהם )״טרנספורט״( אחרי הנחיתה והחזרה הביתה למחרת ג׳נין. המטוס נשא שלוש פצצות תבערה של ק״ג אחד. בשעה מוגבלת, אך לא נראתה כל תנועה בדרך אל המטרה. כרבע שעה לאחר ההמראה עברו מעל טול־כרם. 229 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות בהמשך הטיסה היה נדמה להם שהגיעו לג׳נין )על־פי ״כתם שחור״ שנראה להם ממסלול תעופה״ - בג׳נין מצויים שני מסלולים שהוכשרו על־יד׳ הבריטים, ואלה נקבעו כנראה כנקודות הזדהות על־יד׳ יהודה(. הם נכנסו אפוא ליעפי הפצצה: מגובה העיר; הם עשו עוד יעף, וזרקו פצצת ואילו פצצות התבערה הוטלו בצפון העיר ״והדליקו את העצים״. אז עשו יעף שלישי וזרקו את שתי פצצות ה־ במידה ניכרת ויכולנו לראות את הביצות המשתרעות במזרח העיר והנהר שחשבנוהו לואדי״. לדבריו, עובדה זאת התבהרה להם רק ״לאחר שראינו את הירח משתקף מהנהר״. כך נוכחו לדעת כ׳ לא הפציצו את ג׳נין, אלא את בית־שאן. הם חזרו אפוא מערבה, הגיעו הפעם )לדבריהם( לג׳נין, ומגובה פצצת ה־ הנעות ממזרח ללוד בדרך לקלקיליה, ושת׳ מכוניות בטול־כרם. הם נחתו בשעה אריה רוזנבלום - לאחר שבחנו שוב את המפות - הם עדיין לא היו בטוחים שהמקום שהופצץ בתחילה אכן היה בית־שאן. פרט לכך ציינו את הצורך ״לקבוע בפירוש שעלינו להמריא זמן רב רכל האפשר לאחר גיחה זאת מוכיחה 78 עלות הירח בעיקר כשהירח אינו מלא״, וכן שלא קיבלו ״כל סמני קשר מהקשרים״ ביתר־שאת עד כמה קשה ביותר היה הניווט אל המטרות באותם לילות, ועד כמה ריאלית היתה האפשרות שהפצצות אכן יוטלו בטעות על מטרות ידידותיות. את הפעילות על ג׳נין השלימה טייסת הגליל. למחרת במטוס פ״רצ׳״לד להפצצת ג׳נין. הפעם נתקלו ב״עננים נמוכים וערפילים״ ונאלצו - ״לאחר נסיון נוסף להגיע״ - לחזור כלעומת שיצאו למחניים, שם נחתו בשעה אוטטר בשעה כל הדרך. ההתמצאות היתה ״קשה מאוד״, ולכן נאלץ ברנשטיין לטוס כל הדרך בגובה רגל. לאורך הכביש ממסחה לעפולה ולג׳נין נורתה עליו אש חזקה, אולם למרות זאת הגיע למטרה והטיל ״9 את שלוש הפצצות - ״שלוש פגיעות ישירות במטרה״ הנה כ׳ כן, חרף כל הקשיים הושיטה טייסת מם׳ ! המבצעיות לקראת פעולתם , זאת במסגרת מאמץ מרוכז, שנקבע על־יד׳ המטה הכללי כחלק מתוכניות של כוחות הקרקע באותם מקומות. בעוד שט״סת הגליל התמקדה יותר ויותר במרחב המצומצם של חטיבת ״גולני״, השלימה טייסת מם׳ פעלה הטייסת גם במרחב הנגב. כמוכח להלן, היתה פעולתה שם רבה יותר - בעיקר בשל הנוכחות המסיבית ביותר של חיל־האוויר המצרי, אשר תקף ללא הרף את בסיסה של הטייסת בניר־עם בתחילה, ואת דורות - בהמשך. אכן, אין להשוות את יכולתו של חיל־האוויר הסורי לזו של חיל־האוויר המצרי. זה האחרון עלה עליו לאין שיעור; ולמרות המכה הקשה שהוכה בהפציצו את רמת־דוד - אשר הוכיחה גם עד כמה יכולתו מוגבלת - נותר חזק דיו כדי להמשיך ולהפציץ מטרות בתל־אביב ובמרכז הארץ בכלל. לחיל־האוויר לא היה כל מענה לעליונות האווירית המוחלטת של חיל־האוויר המצרי: מספרם הדל של המטוסים, שמישותם הנמוכה, חוסר נסיונם המבצעי של רוב הט״סים - כל אלו היו ללא ספק רק חלק מהגורמים, שהגבילו ועיכבן את היכולת להושיט את מלוא הסיוע האווירי לגזרות הלחימה השונות. את הלחץ של חיל־האוויר המצח הרגישה במיוחד טייסת הנגב, אשר נאלצה אף היא להעביר מהר מאוד את מטוסיה מבסיסה בניר־עם לדורות, ולמקד אף היא את עיקר פעולתה בלילות. 2 יקי "נאלצים לפעול ריק בלילה כמסצ׳צ׳מ 3 טייסת הנגב: ״מסוסים חגים מעל למחנה !התותחים שלם פותחים עליהם באש׳ ״ וחטיבת ״הנגב״. כביש מג׳דל-בית־ 1 שתי חטיבות עמדו מול הכוח המצרי הפולש ב־ ג׳וברין היה הגבול ביניהן. הקשר בין החטיבות היה לקוי, והשתפר רק כשלושה חודשים מאוחר יותר, עת הוקם פיקוד משותף למסגרת חזית הדרום. שני גדודי חסיבת ״הנגב״ מנו כ־ מרגמות, שני תותחי היספאנרסוויסה )ה״ס עזה-באר־שבע, והשני - למרחב שבדרומו. במבצע ״ברק״, שערכה חטיבת ״הנגב״ עם חטיבת ״גבעתי״ ב־ אולם תנופת ההתקפה נחלשה, עת הועברה חטיבת ״גבעתי״ להשתתפות בקרבות בפרוזדור ירושלים. באותו זמן מנתה ״גבעתי״ חמישה גדודים, ובהם למעלה מ־ רחובות וראשוןלציון רוחמה ויד־מרדס - לא היתה בהם היערכות צבאית ראויה לקראת הכוח הפולש. בכל נקודה היו לכל היותר כ־ 180 של רימונים קיבוץ ניר־עם - בסיסה של טייסת הנגב בפיקודו של אליהו פ״נגרש - היה קרוב לציר הפלישה של הכוחות המצריים, וכבר למן היום הראשון היווה יעד לתקיפות ארטילריה ומטוסי קרב )ספיטפ״חם( מצריים, שהפציצו את הקיבוץ באותו יום. ההפצצה הראשונה של מטוסי הספיטפ״ר המצריים בבוקר יום וירי תותחי הנ״מ התקיפה האו 181 נהרגה. יש מספר פצועים״ בשם אלהים המרחם עלינו בשלום- "אמר אלהים אים האויבים שלק רוצים תעשה כרצונם י אלהים הוא השומע י ויודע" כיהקורן אני פונה לתושבי הקדישים .במילים הישובים ־מקבלי עלי להתנהג לפי מילים הקדושים הללו מטותינו היא להביא שקט ביניכם י בתנאי שגם אתם תתנהגי בשלום י ומצילו את חייכם את רכושכם יאח ילדיכם איך היא בונתינו להתחיל במלחמה י רק במקרה 1 של התנגדות - שתהיה לבטלה ולא תכושק דמן רב ולק במקלה שתנסו לחלום את המחסנים והמדון שבידיכם . ובכך אני עונים לבל התושבים להניח את הנשק בשקט * להניף דגל לבן י למסור את כל התחמשת - מוקשים וכי ציוד מלחמה י לאסף את הכי במקום אהד בלי להשמיד אותו • 1 גא להוציא לפועל את כל הפסודות האלה במשק שדה מדמן קבלת הכרוז הזה . ש־״ כל בר שלא ישמע לפקודות אחרי הללו יחשב כמתנפי ׳ייכיח שברצונו להלחם אמו אלהי• " כאשי יתקיפו אותק - תעני בהתק )מהקירן( .ץדר.־ כרוז שהטילו המצרים מעל ״שובי הנגב לעת ערב שוב הפציצו המטוסים המצריים. הפצצתם נמשכה כעשר דקות והפתיעה את אנשי המקום, וכמה מהם אף נפצעו, כפי שסיפר מפקד הס״סת, אליהו פ״נגרש, לימים. ממחנה ״מקורות״ ראו את אחד המטוסים המצריים מפציץ ומבעיר את המתבן וצולף על הדיר, שבו הוסתרו מטוסי הס״סת. בה־בשעה הוטל גל של כרוזים, שקראו ליהודים להיכנע ולזכות בכך לטיפול בשבויים על־פי אמנת ז׳נבה, ״שעשה רושם רע מבחינה פסיכולוגית״, והוא הוסיף: ״לתמהוננו נפגעו מהצליפות רק מטוס אחד בכן הנסע. אולם, מגדל הפיקוח נפגע קשה. כמה תיקוני בד וצבע בוצעו על ידי המכונאי )יוסף זולטאן( במקום. למזלנו הכנסנו את חביות הדלק והפצצות עוד בלילה הקודם, לתוך מטע הבננות הסמוך לשם הסוואה וכך נמנע אסון״. המטוס שנפגע היה 182 מסוס הט״לרקראפט בשעות הלילה התקרבו המצרים לטווח ארטילריה מניר־עם, ולמחרת החלו להפגיז את היישוב. מפקדת חסיבת ״הנגב״ התפנתה עוד בליל 231 יו׳׳ ממט 3 במלוומה לעצמאות דורות, אך לא נתנה את דעתה לפינוי המטוסים. התקפות הארטילריה המצרית נמשכו והעיקו מאוד על פעילות הטייסת. כבר ב־ המטוסים לדורות, אולם שריג לא השיב לפנייתו׳, ואף שבליל הטייסת עוד יומיים בניר־עם המופגזת - בעוד המטוסים המצריים מפטרלים באוויר באין מפריע ומהווים סכנה למטוסי הטייסת. ב־ ״מקורות״ - מושבה של מפקדת חטיבת ״הנגב״. בהרעשה נשרפו לחלוטין צריף מגדל הפיקוח ובית־המלאכה של הטייסת. באותו יום הוטל על הטייסת להגן קרקעית על קטע באזור דיר המטוסים, והיא הציבה שם מקלע ברן כנגד אפשרות תקיפה מצרית מצד דרום־מערב. המכונאי של הטייסת, יוסף זולטאן, העביר את הפצצות ואת חביות הדלק למטע הבננות הסמוך, מיקש אותו, ותכנן להפעיל את המיקוש למקרה של חדירת המצרים '83 לגזרה הזאת באותו יום לפנות ערב התכונן יעקב אבישר להטים את אחד המטוסים לשדה דב לביקורת הוא התבקש על־יד׳ מפקד הגדוד השני של הפלמ״ח, משה נצר, שבדרכו לתל־אביב יערוך סיור מקדים לגילוי עמדות התותחים באזור. אבישר המריא מניר־עם, איתר מהאוויר את מיקומן של סוללות התותחים, ודיווח )באמצעות פתק שהטיל( לנצר. האחרון סימן לו בידיו כ׳ קיבל את המכתב, ושהוא יכול להמשיך בטיסתו לשדה־דב שבתל־אביב. בדרכו מעל צריפין נורתה על אבישר אש מנשק קל והמטוס נפגע, אולם הצליח לנחות בשלום בשדה דב. הוא דיווח למטה הכללי על המצב בנגב, ולאחר כשלוש שעות קיבל מברק שעליו לשוב מיד לנגב. לדבריו, לא היה מטוס שמיש עבורו, והוא נשאר אפוא בתל־אביב. הטייס הקבוע השלישי של הטייסת, נחום בירנבוים )בירן(, היה חולה אז וחזר קודם לכן לתל־אביב. פ״נגרש נותר אפוא לבדו בטייסת הנגב. , ב־ המחלקה, והוא נמלט. בשעה איש המשק. בשעה הם זרקו פצצות תבערה וירו מתותחי המטוס. המחלקה השיבה אש לעבר המטוסים. ההפצצה הסתיימה גם ב־ 184 ללא נפגעים בשעה 14:15 אותו הדבר מתחדש בשעה מתותחים. ההרעשה נמשכת עד שעה בשעה 185 לכל אנשינו שלום ״פתחנו באש על האוירון לפני שהכרנו אותו. הטייס שולח את הקללות שלו״ למרות ההפגזות על הקיבוץ, הנחיתות האווירית המוחלטת והמורל הנמוך, המשיך מפקד ס״סת הנגב לטוס. ב־ עם פצוע קשה. למחרת, במהלך העלאת הפצועים, חלף מטוס ל״זנדר מצרי מעל מטוסו של פ״נגרש, אך לא תקף. ב־ סמוך לכפר. כפי שכתב פ״נגרש: ״האויב שידע את מטרת הטיסות התבצר במרחק קטן 232 ™זי "גאלצ׳ם לסעול רק בלילה כמסיצ׳צ׳ם למרות זאת הצליח לנחות בשלום בניר־עם, אולם המטוס 186 לנקודה, שם מארבים מיוחדים וחיכה למטוס״ עתה היה אריך להעביר לס״סת מ 187 יצא מכלל פעולה ב־ אחר־הצהר״ם מטוס אוסטר לניר־עם, מכיוון שאחד ממסוס׳ טייסת הנגב ניזוק ואינו כשיר לטיסה. מטוס אוסטר אכן היה בשדה, אולם לא היה אף לא ט״ם אחד להטיסו מלבד אדם שתקא׳, קצין המודיעין, אשר היה קשור ״לעבודה מקומית״ ולא יכול היה ״לעזוב את השדה לתקופת זמן ממושכת״. לאחר ששתקא׳ הפציר בסניור ממושכות, הסכים זה לשולחו לשם. לאחר המתנה בת כמה שעות להצטרפות קצין בכיר לטיסה שבושש להגיע, המריא שתקא׳ למחרת לקראת שקיעת השמש לכיוון ניר־עם. במקום לא קיבלו כל הודעה משדה דב על הגעתו הצפויה. שתקא׳ לא ידע מהו פרוזדור הגישה למסלול מצפון, ולכן הגיע ממערב. מקלענ׳ הנ״מ, העצבניים מהפצצות המצרים של אותו בוקר, חשבו אותו למטוס אויב ופתחו עליו באש חזקה מאוד, לאחר שאומנו במשך כל היום להתקפה הבאה. במקום היו שני תותחי 88 וכמה מכונות ירייה שתקא׳ לא יכול היה להתקשר עם השדה באלחוט ולהעמידם על טע כזה. הוא חכך בדעתו אם לחזור לשדה דב, אולם דחה את הרעיון מחשש שאף שם, גם אם לא יפתחו עליו באש - ברור שלא ידליקו לו את אורות המסלול לנחיתה; ואם כבר יחליטו להדליק לו את האורות, עד שיבצעו את הדבר ״גמר מלאי הדלק שלו עוד לפני שיספיק לנחות. תוך כדי כן, כדבריו לימים, ״לא פסקה כלל תזמורת התותחים. לבחורים למטה היה כנראה מלאי כדורים גדול, ולא חששו לבזבזם״. על־פי המקובל והנהוג, הוא נענע בכנפי המטוס כאות וכסימן כ׳ אל להם לחשוש מפניו, אולם אלה ״לא שעו לתחנוני — צרורותיהם המשיכו לנקב את האוויר״. בלית ברירה שם נפשו בכפו וניגש לנחיתה. אף בשעת הנחיתה נשלח לעברו צרור כדורים, ורק כשנגעו גלגלי המטוס בקרקע השתררה דממה. שתקא׳ הסיע את המטוס לקצה המסלול ונעצר ליד מגדל הפיקוח. את פניו על הקרקע קידם מפקד הטייסת, אליהו פ״נגרש )אייל(. עוד קודם לכן, עם תחילת הירי של התותחים )שהיו ממוקמים במטע הבננות שליד דיר המטוסים(, הצליח להפסיק את אש התותחים, אך לא את המשך הירי מהנשק האישי. באשר לטענתו של שתקא׳ - כ׳ ״קלעי ניר־עם אינם בקיאים ביותר במקצועם״ - השיב פ״נגרש כ׳ לנוכח בשעה 89 הפצצת ניר־עם באותו בוקר קלה ידם של אלה על ההדק מניר־עם מברק למטה, ובו נכתב כ׳ האוסטר ״הגיע בשלום. למה אין הודעה ואין סמן מתאים. פתחנו באש על האוירון לפני שהכרנו אותו. הטייס שולח את הקללות שלו״. היתה אפוא הצדקה לבקשתו של פ״נגרש קודם לכן )בשעה - לספק ״מיד אפשרות להכרת אוירונים וטיפוסים שתקא׳ עמד על עומס הטיסות 190 בשמוש כוחותינו״ ונטל העבודה המוטל על פ״נגרש, וציין כ׳ ״אלי )פ״נגרש( המשיך בעבודתו אך ניכר היה בו כ׳ הוא מתקיים על שיירי מרצו העצבני. התפלאתי כיצד נער זה החזיק מעמד תחת נטל העבודה האירגונית וטיסות הקרב - הוא עבד כנראה 28 י י ״. ׳ ,-.•׳- ״י. ־ -׳.׳י- *ג׳־׳ ו י קיבוץ יד־מרדכי לאחר ההפצצות המצריות אלי פ״נגרש מפקד טייסת הנגב 233 ־י״0 במלחמה לעצמאות בדו״ח שלו על תחילת תקופה זאת כתב פ״נגרש: ״כיומיים שלשה אחרי פרוץ המלחמה. נמנענו מלסוס בשעות היום היות ואחה הפצצת הכוחות המצריים שתקפו את יד מרדכי שתקא׳ המוזכרות לעיל ואכן, שליטתם המוחלסת של המצרים במרחב 19 כל הטיסות נעשו השכם בבקר, בלילה ומאוחר בערב״ האווירי של הנגב והסיכון שבחשיפה למטוסים המצריים חייבו את ט״ס׳ טייסת הנגב לטוס בלילה. אולם, * ולכן פנה לטייסת א׳ בבקשת עזרה מסיים 192 כמו לחבריו בטייסת, לא היה לפ״נגרש ניסיון בטיסות לילה הבקי בטיסות לילה; וכאשר לא נענה, החל כבר עם הגעתו של שתקא׳ להתאמן בטיסות לילה בעצמו, כפי שציין זאת: לא היה לאף טייס מטייסי הטייסת ניסיון לילה בקשנו לא פעם טייס לילה לעזרה ולא ניתן לנו. הייתי נאלץ לבצע את טיסות הלילה והדבר הצליח היות ובאותה התקופה היו לילות ירח. השתמשנו לטיסות לילה בשדה ניר־עם היחידי שהתאים לשם כך. השדה היה בטוח של תותחי האויב שהפעיל לפעמים במיוחד תותח בזמן ששמע מטוס יורד, אחרי ביצוע 193 הטיסות היינו חוזרים לדורות ואכן, לאחר שלמד את שיטת ההמראה והנחיתה בהשיכה, החל להמריא בקביעות ממחרת עם דמדומי 194 הבוקר לכפר־דרום, וחזר לנחיתה בניר־עם. בהמשך כבר ביצע טיסות לילה באופן סדיר בהצלחה מניר־עם - לדורות בבוקר שחזר מטיסה לכפר־דרום, החלה הפגזה ארטילרית מסיבית על ניר־עם. במברק שנשלח מניר־עם למטה שבעה אנשים נהרגו וחמישה נפצעו. שתקא׳ ופ״נגרש 195 נכתב: ״הפצצות כבדות משעה נכנסו למקלט, בשעה שהתותחים המצריים הפגיזו את ״מקורות״ בהרעשה כבדה ביותר. במהלך היום תקפו גם מטוסי ספיטפ״ר ול״זנדר מצריים בצרורות אחדים מתותחיהם את המשק. בדו״ח של מפקד מחלקת תותחי היספאנרסוויסה שם נאמר: ״התקפות מהאוויר והרעשות מתותחים״ נמשכות ״כמעט כל היום בהפסקות כמה פגיעות ישירות ונגרמו אבדות בנפש... מצב הרוח של אנשינו ירוד במקצת מחוסר מנוחה ואי־קבלת ידיעות מהבית״. הוא אף ביקש להחליף את כוח־האדם, כיוון שלדבריו מלבד היות למחרת ביקש ראש מטה 196 חלק מהם חולים, ״האנשים האלה נמצאים בצבא חודשים בלי יום חופשה״ למרות ההרעשות 197 חיל־האוויר לדעת ״מה מצב השדה, האוירונים ואנשי הטייסת בניר עם. התמידו בקשר״ וההפצצות לא נפגעו המטוסים - אף שהיו גלוים לעיני כול; אולם מפקד הטייסת החליט שלא להשתהות עוד ולהוציא משם את הטייסת. ב־ הרחוק ככל שניתן מטווח התותחים ומציר הפלישה. הוא טס באוסטר לכיוון קיבוץ דורות. במהלך החיפוש שם איתר חלקת שדה מצפון לקיבוץ בסביבת הוואדי, ונחת והמריא ממנה לבדיקת כשירות המנחת. אורכו * נחיתת הלילה המאולצת הראשונה של פ״נגרש היתה עוד ב־ הראשונה היתה ב־ של הנקודה. 234 ''גאלצ׳ם לסעול רק כלילה כמקצ׳צ׳ם ׳ 3 של השדה שם היה כ־ 198 שיש להיזהר מהם בשעת הירידה; ואילו קצהו הנמוך היה בוואדי פ״נגרש חזר לניר־עם, ומשם, כמתואר להלן, יצא לסיור אווירי ודיווח על הקרב, שהתנהל באותה השעה ביד־מרדס. תוך כדי כך נתקל בארבעה ספיספ״רים מצריים, ונאלץ להתחמק •ואדיות בסיסה נמוכה למנחת בדורות. לקראת הנחיתה ירו לעבר מסוסו תותחני דורות )אף שם היו שני תותחי ה״ס ירייה(, אשר לא היו בקיאים כלל לא בזיהוי מטוסים ולא בהפעלת התותחים במדויק. אחד הכדורים פגע בציר מדף הכנף, אולם גלישת הנחיתה הושלמה ללא תקלה, והנזק למטוס היה מזערי. בינתיים החל שתקא׳, שנותר בניר־עם עם מטוס האוסטר השני, להכין את הטייסת לקראת העברתה לדורות. תוך כדי כך נדרש אף הוא על־יד מפקד הגדוד השני של חטיבת ״הנגב״, משה נצר, להפציץ את הכוחות המצריים באזור ׳ד־מרדס. לאחר שביצע שתי גיחות הפצצה תחת אש נ״מ כבדה, נחת באור אהרון בניר־עם ונותר שם, כיוון שלא היה ניתן לנחות בדורות בלילה. כאשר בושש שתקא׳ להגיע לדורות, יצא פ״נגרש לניר־עם בג׳יפ. הציוד של הטייסת הועמס על הטנדר - כולל הציוד של תחנת האלחוט, שהוקמה באותם ימים על־יד אליהו צינקין — ובחצות הגיעו לדורות. ביום חמישי 199 שתקא׳ חזר עם הטנדר לניר־עם, ולמחרת בבוקר העביר את מטוס האוסטר השני 1948 כעבור מחצית השעה, בשעה 200 מכאן״ דיים את כיוון הנחיתה והוא 1 המסלול שבפאתי שדה שבוואדי, עד שפ״נגרש יצא מהחורשה וסימן לו בתנועת נחת בשלום. שני מטוסי האוסטר הוכנסו לחורשת האקליפטוס הקטנה ליד הוואדי והוסוו ברשתות, וכך לא ניתן היה לגלותם מהאוויר. ליד המטוסים התגוררו אנשי הטייסת באוהלים אישיים קטנים, והכינו לעצמם 201 חפירות הגנה. ההפצצות המצריות בימים חמישי, שיש׳ ושבת לא פגעו בהם לרעה המרחק מהחורשה למסלול היה כ־ זה הוריד, לדברי פ״נגרש, ״שעות חיים מהמטוסים״. בזמן ההסעה הארוכה היה המטוס חשוף לתקיפה מצד המטוסים המצריים, והטייס המסיע לא יכול היה לשמוע ולראות את הופעתם של מסוס׳ האויב. לכן נקבע שאחד המכונאים ילווה את המטוס בהסעתו ממרחק של חוסר כלי־רכב פגע גם ״בהחלפת האנשים, סחיבת המטוסים הבאת דלק וכוי״. גם החום העז של הנגב פגע במטוסים ובציוד הקשר. ההסעה של המטוסים מהחורשה למסלול היוותה את הרגע המסוכן ביותר להתגלות על־יד התוקפים. אם הופיעו ספיטפ״רים באמצע ההסעה, היה אחד המכונאים מסמן לטייס, וזה הדמים את המנוע, קפץ מהמטוס וחיפש מחסה בקרבת מקום; אולם הדבר קרה לעתים רחוקות, והמטוסים לא נתגלו, שכן החורשה שבה היו מוסווים ליד הקיבוץ הסתירה אותם בצורה יעילה. הטייסת החלה אפוא לפעול מדורות, שהתנאים בה היו הרבה יותר קשים מאשר בניר־עם. בדו״ח של מפקד הטייסת הוצע ״לבטל את סידור החלפת עובדי השירותים כל חודש״, שכן לדבריו החלפות אלה גורמות ״לבלבול בשמות, בסדורים ומורידות את יעילות העבודה. כמו כן קיים קשי גדול בהעברת אנשים ממקום למקום. לא יתכן שאנשים בחזית יתחלפו כל חודש ומהוי• בכך בעיה תמידית קשה ומיותרת לטייסת״. על־מנת למנוע את הירי של תותחני הנ״מ למשנה־זהירות בהגיעם לנגב, שכן - כך הודגש — יורים שם על מטוסים בלתי־מזוהים. בה־בשעה נצבע מגךדוד גדול על מטוסי הטייסת, אשר המשיכה לפעול מדורות: משם היו יוצאים לניר־עם לטיסות לילה, ועם אור ראשון היו חוזרים לדורות. הפעילות הועברה אפוא ללילה, כשהמשימות העיקריות הן הוצאת פצועים והטלת אספקה, תחמושת, מזון וחומרים חיוניים, בעיקר לכפר־דרום הנצור. 235 יוא ממטוסים קלים - למנ נ במלחמה לעצמאות כפר־דרום: ״רק הודות לסיסות אלו הצליחה הנקודה להחזיק מעמד״ קשות במיוחד היו הםיםות לכפר־דרום. עליהן כתב מפקד הטייסת: ״טיסות אלו היו קשות ביותר וזועתיות ממש״. למרות זאת כמעס כל הגיחות המבצעיות של הראשונה ביו ו ביוני )למעט שתי גיחות חילוץ פצועים ושת׳ גיחות הפצצה בשעות היום( היו לכפר־דרום מפקד הטייסת עצמו. לימים תיאר פ״נגרש חתך , לשם זריקת נשק, מזון, רפואות וציוד. כולן בוצעו על־יד גיחה אופיינית לכפר דרום עד בשעות היום: המראה מניר־עם, ונסיקה ל־ לזהות את כפר דרום, סגירת המנוע למהלך סרק וכלישה שקטה וארוכה לעבר הנקודה, תוך כדי פניות שהביאו את המטוס ישר ליעף הטלה ראשון; הטלת החבילות בגובה נמוך ביותר, פתיחת כווו מלא ופנייה חדה ליעף הטלה נוסף. האויב חיכה למטוס המטיל והמטיר לעברו אש מקלעים ורובים. כמו כץ הפגיז את הנקודה במרגמות כאשר עבר המטוס מעליה בשעת ההטלה. רק פעם אחת נפגע המטוס בכן־הנסע. כמתואר לעיל, הצליח אומנם כפר־דרום עד אז לשרוד את ההתקפות שהיו עליו, אולם ״האחים המוסלמים״ הטילו עליו מצור, והנסיונות להעביר אליו שיירת אספקה עלו בתוהו. ב־ את הנקודה, אולם שוב הצליחו להדוף אותה. מאז ויתרו המצרים על כיבושה והסתפקו בהטלת מצור בתופסם את לסיוע 202 המשלטים מכל צדדיו האווירי באותה שעה לא היה אפוא כל תחליף. הסיטה מעל כפר־דרום היתה קשה במיוחד עבור אותם הט״טים, שלא הכירו את המקום ולא טסו אליו אף לא במשך שעות היום. זיהוי כפר־דרום בלילה היה קשה ביותר, שכן סימני האור המוסכמים נבלעו בתוך שלל האורות של שריפות ומדורות. שני בתי־הביטחון של הנקודה היו הרוסים, וכל הצריפים נשרפו. המגינים שהו במקלטים ובשוחות פתוחות. לימים תיאר פ״נגרש חתך גיחה כזאת: תגנו רת פעו׳ כוחו מפת ההתקפות על כפר דרום J" !.o? המראה מדורות באור אחרון, אתרי שהודיעו ליישובים שבדרך על יציאת המטוס למניעת ירי עליו, והתגנבות לניר־עם מצד מזרת ובגובה נמוך, וזאת כדי שהמצרים לא יבתינו בגישת המטוס לניר־עם. נתיתה בשליש האחרון של המסלול והסעת המטוס ישר לתוך דיר המגן. קפיצת הטייס מהמטוס עוד בטרם עצירה מותלטת וריצה לתעלת הקשר הקרובה ביותר וזאת כדי שלא להיפגע מאש ארטילריה מצרית מפתיעה ואפשרית. הליכה בתעלות הקשר למקלט מפקדת הגדוד לקבלת המשימה ומתנדב כמטילן. לאחר הנחיתה בניר־עם הוסענו החבילות )כ־ בוצעה המראה מהירה לכיוון מזרח בטיסה נמוכה. מתל־רעים הוא סם נמוך בתוך ואד׳, שהוביל לעבר כפר־רחם. בנקודה מסוימת, שבה היתה פנייה חדה של הוואדי, היה צריך למשוך לכ־ 90 השני, תוך כדי שמירת קשר־עין הכרחי עם הנקודה. הטיסה חזרה לניר־עם היתה בגובה רב, ולמחרת עם 203 אור ראשון - סיסה בחזרה לדורות לעתים בהגיע המטוס לניר־עם, שהיה בטווח תותחי המצרים, נפתחה עליו אש תותחים בהישמע רעש אש המצרים היתה תמיד חזקה ומסוכנת. בתחילה אומנם ״נעשה נסיון להפציץ תחילה את 204 מנוע המטוס עמדות האויב ואחר כך לזרוק את המזון״, אולם לדברי פ״נגרש, ״ניסיון זה נכשל כ׳ האויב לא נבהל מפצצה אחת או שתים״. המצרים הניחו מארבים מסביב לנקודה, וכשהגיע המטוס פתחו עליו באש. בעקבות זאת נהגו הטייסים לטוס בטיסה נמוכה לשטח שקט, משם עלו לגובה כשהמנוע עובד בסיבובים קסנים, הטילו אספקה לכפר־דרום. הסיטה בצורה זו חייבה שליטה של הטייס במרחבי הנגב במשך היום. מאחר והמצרים היו מדליקים אורות כדי למשוך את המטוסים אליהם, היה זה כמעט 205 בלתי־אפשח לחזור ולטוס בגובה נמוך ולחפש את הנקודה לאחר הגלישה כאמור, לא יכלו הטייסים לבצע לבדם את הטלת הציוד או הפצצות ממטוסי האוססר. בדרךכלל הצסרפו אליהם מ נאמן, קצין המרחב של הגדוד השני, שהתלווה לפ״נגרש באחת מסיסות ההטלה לכפר־דרום הנצור. לדבריו, בהיותם מעל כפר־דרום הורה לו פ״נגרש לפתוח את הדלת ולהתכונן. הוא עשה כן, ואז ראה מתחתיו את כפר־דרום. מלמטה נורתה אש לעבר המסום. הוא שמע ״פתאום איזה בום רציני מאוד והאויחן מתנדנד״, אך פ״נגרט ערך יעף נוסף מעל הנקודה, הוא הטיל את החבילה, ולאחר מכן ״עשינו עוד סיבוב על העמדה בסיכומו של דבר לא היתה התרומה 206 המצרית וזרקתי את הרימונים שלי בתור תודה, וטסנו הביתה״ הקונקרטית של אותן הגיחות גבוהה במיוחד: רוב־רובו של הציוד שהוטל לא הגיע בצורה טובה, מכיוון שהתחום המגודר של היישוב היה קטן מאוד והקשה על הדיוק בהטלה. מצבר למכשיר קשר שהוטל התבקע, רימונים ותחמושת נפלו לא פעם לתוך אש שבערה באופן תמידי והתפוצצו, וכך גם נפל המזון לא פעם ליד׳ המצרים )אספקה, שהוצנחה על־ידי מטוסי רפיד ובוננזה שהמריאו מתל־אביב מגובה רב יותר, נפלה מחוץ לגדר ונאספה 207 על־יד המצרים עם זאת אין ספק באשר לתרומה המורלית של אותן גיחות מעל כפר־דרום, שהיו מסוכנות ביותר ודרשו מפקד הטייסת, אשר ביצע בעצמו 208 גם אומץ רב דרום בםךהכול, העריך מאוחר יותר כ׳ ״רק הודות לטיסות אלו הצליחה הנקודה להחזיק מעמד עד התחלת לא כך היה ביד־מרדכי, 209 ההפוגה. עובדה זו בלבד מצדיקה את קיום הטייסת מהתחלת המלחמה עד עכשיו״ שסבלה מלחץ קשה מצד המצרים עד לפינויה. 237 יונ במלחמה לעצמאות הפצצת עזה: ״אין לך פעולות מעודדות יותר מפעולות חיל־האוויר שלנו״ ב־ למחרת תקפו המצרים שוב בתותחים ובמטוסים את נירים, אולם לא שלחו כוחות קרקעיים לעבר הנקודה. באותו יום הגיעו לנקודה שתי כיתות תגבורת של חטיבת ״הנגב״ ונערכו במקום; אולם המצרים נמנעו מלתקוף ד־מרדכ׳,1 את המקום — ויישובים יהודיים נוספים - אלא אם סיכנו את דרכי התחבורה שלהם. ״שוב כזה היה הסמוך לכביש עזה-מג׳דל. ב־ , ניסו המצרים לחדור כמה פעמים אל המשק פנימה. סנק מצרי אחד אף הצליח לחדור, אך נבלם על־יד 210 המגינים. אלה סבלו אבידות כבדות למרות החשש הכבד ממטוסי הקרב של חיל־האוויר המצרי; ואף שבאותה שעה היתה טייסת הנגב בתהליכי העברה מניר־עם לדורות - יצא פ״נגרש באותו יום עם הסייר אבי זכאי בהוראת מפקד חטיבת ״הנגב״, נחום שריג, לקיבוץ יד־מרדכי, כד לדווח על המצב שם. הם המריאו מניר־עם, ולימים סיפר זכאי: 2 ״היו ל׳ פרפורים בבטן ידענו את המצב. אזור החוף היה כמו כביש פנו׳ לטיסות הטפיטים לכיוון צפון...׳׳ פ״נגרש נאלץ אפוא לטוס לכיוון דורות ולנחות שם. בשעה לא הרחק מניר־עם. שתקא׳ קיבל פקודה ממפקד הגדוד השני, משה נצר, לצאת ולהפציץ את אותם ריכוזים, שנמצאו ממערב לנקודה. אחד החיילים במקום התנדב לטוס עמו כמטילן, ושתקא׳ לימדו ״על רגל אחת את כל תורת ההפצצות״. הם העמיסו כמה פצצות, ושתקא׳ המריא משם. כבר בתחילת הטיסה נורו לעברו מבין הפרדסים ומתוך הבתים הבודדים שבין ניר־עם לבית־חנון צרורות כדורים. על הכביש שבין עזה למג׳דל הבחין שתקא׳ במכוניות רבות, העושות דרכן צפונה. הוא בחר אפוא ״קטע ישר של הכביש המלא מכוניות״, והורה למטילן להשליך את הפצצות. מלמטה נורתה לעברו אש חזקה, ושתקא׳, שהיה עסוק בתמרונים לבל ״פגע ממנה, לא עקב מקרוב אחר תוצאות ההפצצה עצמן. עם זאת הבחין שהמכוניות התפזרו מסביב לכביש, והטור הנותר שינה את כיוונו והתחיל בורח דרומה. חלק מהמכוניות נעם לרחבה שבבית־חנון, ויתרן המשיכו לסגת לעזה. שתקא׳ חזר לניר־עם, העמים מטען פצצות, ויצא לגיחת הפצצה שנייה. בהגיעו לשם המתץ לו ״קיר ממש של כדורים זורחים״. שוב הושלכו הפצצות על ריכוז המכוניות בבית־חנון, וכן פצצה על הכביש כדי לכתוש אותו ולהקשות בכך על התקדמות כלי־הרכב. עד אז נטתה השמש לשקוע, ושתקא׳ נאלץ לבצע נחיתת לילה בניר־עם. בעקבות פעולה זו דרש מפקד הכוחות המצריים במקום - וגם קיבל - כיסוי אווירי, וכך התגברה עוד יותר פעולת מטוסי הספיטפ״ר המצריים באזור. בעקבות זאת, לדברי שתקא׳, ״הוכרחנו להפסיק לטוס ביום, ורק בבקר מוקדם או בשעות בין הערבים העיזו ה׳אוסטרים׳ הקטנים להגיח מתחת 212 למטוה ולפרוש את כנפיהם באויר״ בסופו של דבר לא יכלה טייסת הנגב להושיט סיוע יעיל למגיני יד־מרדכי, שכן העליונות האווירית המוחלטת של המצרים - מטוס׳ קרב לעומת שני מטוסי סיור קלים - אילצה את הטייסים להימנע מטיסה כמעט בכלל. המצב ביד־מרדס הלך והחריף, ולנוכח מגבלות הפעולה של טייסת הנגב בט״סים ובמטוסים הוחלט להקדיש מאמץ מרוכז, שבו תשתלב בפעולה גם טייסת מס׳ טייסת מם׳ אפוא להפציץ את המפקדה המצרית הקדמית בעזה ואת מחנות הצבא שם, כדי לשבש את הפלישה הקרקעית. בפקודת מבצע מם׳ הכפר דיר־סניד שמדרום ליד־מרדכ׳)תחליף - הכפר חרביה( ואת שדה התעופה שמדרום לעזה )תחליף - 238 יקי /אלצ׳ם לנ!ע 0 ב־213 תחנת הרכבת מצפוךמזרח לעזה(. הידיעות בדבר הכוחות המצחים הנמצאים שם נמסרו בעל־פה במאי בין ו ומת׳ סוקניק - במסום בונמה )חימושם כלל פצצה של ריקים, שהיו מוסלים אף הם על המסרה והשמיעו שריקות חדות, אשר גרמו לבהלה רבה על הקרקע(; אריה קפלן עם צבי גחן - במסוס פ״רצ״לד ראשון; ארתור קופר שני )כל אחד ממסום׳ הפ״רצ׳״לד נשא שתי פצצות ואורי ברא״ר, עם שני מסילנים - במסום רפיד, אשר נשא שש פצצות צריך היה לקחת יותר דלק, כיוון שמדובר היה בגיחה ארוכה יותר, אולם נראה שהמסענים היו קסנים מדי לעומת יכולת הנשיאה בפועל של המסוסים )ובמיוחד מסוס הרפיד(. בשעה והמשיך לסוס לאורך מסילת פסי הרכבת צפונה בכיוון שדה התעופה. אז ראה ״אורות בצורת מלבן״, אשר לדעתו היו ״בסביבות שדה התעופה״. מגובה ונוכח בהתפוצצות שהיתה ״באמצע שטח המלבן״; כן ראה כעבור זמן קצר ביותר דבר־מה שנדלק ובער ״באור לבן״. תוך כדי כך מרו לעברו יריות מהעיר. בהגיעו מעל תחנת הרכבת הטיל מגובה תבערה, ומשם המשיך לכיוון דיר־סניד. הוא לא הצליח לזהות בוודאות את המקום, ואף־על־פי־כן הטיל שם, במרכז הכפר, את שאר הפצצות שנותרו. משם חזר לכיוון תל־אביב בגובה רב. בדרכו מרו לעברו מתותח נ״מ בקרבת אשדוד פגזים, שלדבריו היו ״אדומים והופיעו בקבוצות של שלושה״. אורי ברא״ר הגיע במטוס הרפיד לעזה לפני סניור, כיוון שלא הקיף את העיר בדרכו. אף הוא ראה את אותו מלבן שראה סניור, אולם כיוון שהזיהוי שלו לא היה ודאי, העדיף את אותו ״רבוע אורות״ שראה בצפונה של העיר, והעריך שריבוע זה מאיר את תחנת הרכבת. מגובה כיוון ״שהוצאה רק סיכה אחת ולא שתי סיכות ממנגנון פצצות לפני זריקתן״, הוערך בתחקיר הפעולה שיש להטיל ספק רב ביעילות הפצצה זו. תוך כדי כך ראה ברא״ר דליקה שפרצה באמצע אותו מלבן, שהופצץ כאמור לעיל על־יח סניור. לאחר מכן המשיך ברא״ר לעבר דיר־סניד. הוא זיהה את המקום ״בעזרת כביש אשר נמצא בסביבת המקום )צפונה ליד מרדכי( וצורתו מיוחדת במינה״, והטיל שם את שלוש הפצצות הנותרות וכן את הבקבוקים שהיו במטוס. בינתיים, בשעה ד־מרדס. מגובה 1 הכפר הערבי ואף את קיבוץ ב״כדורים זורחים״; משם המשיך לכיוון הכפר חרביה, שם הטיל את הפצצה השנייה של פצצת ה־ ארתור קופר, שהטיס את מטוס הפ״רצ׳״לד השני, לא הצליח לזהות לא את הוואדי ולא את הכפר הערבי דיר־סניד. נורו לעברו ״כדורים זורחים״, והוא נאלץ לשוב כלעומת שבא. הוא פנה לכיוון הים, זרק את הפצצות שהיו לו וחזר לתל־אביב. המטוסים נחתו חזרה בשדה דב למן השעה 21401:20 לסיכום: בפעולה זו ודאי לא הושגו התוצאות המקוו אחד כלל לא הגיע למטרה; אחר הטיל את הפצצות כשהן נצורות; ומשני האחרים פגעו רק מחצית מהפצצות במטרות. עם זאת הוערכה פעולה זו מאוד בשעתו. אף הוחלט לשדר את קורותיה בשידורי ״קול ההגנה״, ולהעלות במסגרתה לשידור את מתי סוקניק שהשתתף בה. בנימוקים להחלטה זו נאמר, כ׳ אין בה כדי לגרום לדליפת מידע על חיל־האוויר, כיוון שאין בה ״משום עדות כלשהי על מידת־גודלו של חיל־האוויר שלנו, אלא רק על ההצלחה הרבה של אחת מפעולותיו״. מעבר לכך נטען, כ׳ ״הישוב דרוש לעדוד רב בימים אלה 239 במלחמה לעצמאות ניר״ ואין לך פעולות מעודדות יותר מפעולות חיל־האוויר שלנו״; ובהקשר לכך אף הוכר הצורך ב״שידור המוקדש 215 ל׳תולדות חטיבת האוויר... במסגרת דון על תכנית רחבה יותר״ אבל פעולה זו, שמעדה לסייע למגיני ׳ד־מרדס, לא הועילה בסיכומו של דבר. מצבם של הנצורים הלך והידרדר, וב־ לפנות את המקום או להחיש עזרה. הכרח להוציא מיד את הנשים והפצועים״. ההפצצות נמשכו, ועמן ההסתערויות המצריות. בליל - אך ללא הצלחה. עם אור השחר החלי• מסה האזור לפנות את הנקודה, והיושבים בה הסתננו דרך קווי המצרים לעבר גבר־עם. עמידת הגבורה של לוחמי ׳ד־מרדס השהתה את התקדמות הכוחות המצריים צפונה במשך שישה ימים, ובכך תרמה להמשך ההיערכות לקראת הבאות )ובכלל זה הגעת מסוסי 216 קרב(. לאחר פינוי הנקודה סולק המכשול העיקרי בדרכם של המצרים מעזה למגדל הפצצת עיראק־סואידן: ״ברצון הסייסים לדעת את תוצאות ההפצצות״ מסוסי הס״סת של תל־אביב הופעלו גם להפצצת משסרת עיראק־סואידן. לאחר התקפה ישראלית ראשונה על עיראק־סואידן, תקפו המצרים לראשונה מהאוויר את נגבה ב־ יצחק דובנו )הידוע בכינויו ״יואב״(, אשר פיקד על צוות מקלע שפעל נגד מסוסים. בפקודה שכתב זמן קצר לפני מותו נאמר: ״בזמן התקפה מהאוויר בתגובה 217 אין לעזוב את העמדות ולהיכנס לתעלות״ לתקיפה המצרית הוחלט להפעיל את מסוסי ס״סת א׳ להפצצת עיראק־סואידן. משטרה זו הוחזקה על־יד הבריטים כדי להבטיח את מעבר ש״רותיהם הגדולות, שנועדו לצאת מירושלים ומצריפין ב־ באותו יום דרומה לרפיח. כאשר עזבו הבריטים, השתלטו ערבים מקומיים על התחנה, והם הוחלפו על־יד הצבא המצרי המתקדם. באמצעותה חלשו, לדברי לורך, ״על צומת ׳הכביש הפנימי; עורק החיים 218 לנגב, וכביש מג׳דל-בית־ג׳ובחן״ בליל המצריים במשטרת עיו־אק־סואידן. חימוש המטוס כלל ארבע פצצות של ק״ג אחד כל אחת. הם המריאו בשעה בכלל היו מצוינים, לדברי הטייס, אך למרות זאת לא הצליחו להבחין בדרכם בריכוזי צבא, מחנות או פעילות כלשהי על הארץ. יפו היתה מוארת, ולוד ״נראתה באופן בהיר ממרחק רב״. בהגיעם למג׳דל ראו בה ״אורות רחוב״, ומשם פנו לעבר המטרה בגובה בסביבות מג׳דל״, שלדבריו היו ״סימני היכר מצוינים״. באותה שעה ״הירח מצד שמאל לא גבוה. רכוז הדרכים דרומית מזרחית לאל מגדל זוהה בבירור״. הם לא הצליחו להבחין במסילות הברזל, אולם זיהו ״פרשת דרכים מערבית למסרה״; ״ראות המטרה וזיהו״ה מצוינים. תחנת המשטרה בולטת״. הזמן מעל המטרה היה וביעף הראשון וידאו את זיהוי המטרה. ביעף השני הטילו עשר פצצות תבערה על תחנת המשטרה והבחינו קיבוץ נגבה 240 י?.׳ "נאלצים למעול רק בל׳לרד כמסציצים 0 בהתפרצות אש גדולה: ״עמוד אש אדום שנעשה כחול לבך. ביעף השלישי הסיל שלוש פצצות, וראה את האחת מהן מתפוצצת במרכז הכפר, והאחרות מדרום ומצפון לדרך. מהקרקע לא נורתה אש נ׳׳מ, ובעוזבם את המטרה בשעה הם פנו לשוב חזרה בכיוון מגדל המואפלת לחלוטין. גובה הטיסה היה הטילו את הפצצה הרביעית למרכז הכפר, והמטילן הבחין בשריפה שפרצה מיד לאחר מכן. בהגיעם ממערב לאשדוד בקו החוף ירדו לגובה כלפי הים״, ירידה דרך העננים לגובה תל־אביב ונחתו בשדה תל־אביב בשעה זאת ציינו כ׳ ״ההוראות מספיקות״, אולם ביקשו ״אינפורמציה על כוחותינו בקרבת המטרה ובעיקר כוון התקדמותם ותנועותיהם... דרושים אמוני הפצצה ביום. ברצון הט״סים לדעת את תוצאות ההפצצות״. את התחקיר המפורס, אשר שימש את הטייסים הבאים בצאתם להפצצת אותה מטרה להכרת נתיב הטיסה וכל הכרוך ביכולת הזיהוי של הצוות, ערך ראש מחלקת המוטות, אליעזר קובץ׳. כשאר התחקירים המוזכרים רבות, לעיל ולהלן, תרם גם תחקיר זה רבות ליכולת הפעולה של טייסת מם׳ 2,9 כדי אותן גיחות מפקד הטייסת מציע להעביר את טייסת הנגב לתל־אביב עד אז הלך והחריף מצבה של טייסת הנגב. תרומתן של כל אותן גיחות הפצצה של טייסת א׳ היתה מוגבלת ביותר. טייסת הנגב נותרה בכל מגבלות פעולתה: איסור טיסות רשמי של מסה חיל־האוויר לטוס בשעות היום, מצד אחד, ודרישות הולכות וגוברות לסיוע אווירי מכל העברים, מצד אחר. לכך יש להוסיף את המחסור בס״סים, המכירים היטב את הנגב ומתמצאים בנתיביו ובמסלולי! - במיוחד כשהטיסות בו נערכות בלילות. בתחילה נותר פ״נגרש לבדו. הוקל עליו עת הצטרף אליו אדם שתקא׳, בסייעו בהעברת הטייסת לדורות; אולם גם שעתו עול זה הגיעה לחזור לתל־אביב, ופ״נגרש המתין אפוא להגעתם של טייסים חדשים לטייסת. אלה הגיעו בסופו של דבר רק ביום שבת בערב שבתל־אביב, מוסס על־יד׳ יעקב אבישר, עם הטייס יצחק )צחיק( בודניק )יבנה( כדי לתגבר את טייסת הנגב. הם נחתו בניר־עם. כבר למחרת הגעתם, ב־ לט״סת־האם שלו - היא טייסת מם׳ שילובו של יבנה בפעילות המבצעית היה קשה במיוחד, כיוון שלדברי 221 גם אבישר. הוא נחת שם בשעה פ״נגרש ״לא היתה אפשרות של סיור השטחים והשדות בשעות היום״. לראשונה טס יבנה עם פ״נגרש ב־ 222 במאי בלילה בשתי גיחות הטלה לכפר־דרום תוך כדי כך תקפו מטוסי ספיטפ״ר ול״זנדר מצריים מדי יום ביומו למן הפציץ מטוס ל״זנדר את דורות בארבע פצצות: אחת של נגרם נזק לטרקטור, וסוס אחד נהרג. זאת ועוד, בעקבות ההפצצות הקשות על ניר־עם קודם לכן איבדו חברי הטייסת את רוב ציודם האישי, ותנאי חייהם היו קשים ביותר. מעבר לכך היה הקשר של טייסת הנגב עם ט״סת־האם בתל־אביב ועם מטה חיל־האוויר ״לקוי מאוד״. כך, לדברי שתקא׳, ״מברק בהול המודיע על שליחת מטוס לדורות נמסר בתל־אביב בשעה בישיבת הממשלה צ״ן בן־גוריון, כ׳ 223 למברק״. הוא הדגיש כ׳ ״רשלנות זו יכולה להביא לאבוד מסוס וטייס״ 224 ״המצב בנגב החמיר. נשק המצרים מצו״ן... כמה נקודות בנגב כמעט נחרבו׳׳ 241 והפצצה קו׳ב מ יוא כ במלחמה לעצמאות ב־ עוד באותו לילה פונו משם הילדים והבלתי־לוחמים. המצב הגיע לכדי משבר גדול, ולחץ הפעולה עד אז נתן את אותותיו. למחרת בשעה לא שמיש עקב המשך ההפצצות ביום ובלילה, וכי ההפצצות וההתקפות האוויריות נערכות גם על דורות. לכן הציע פ״נגרש להעביר את הטייסת לתל־אביב. לדבריו, לא ניתן להמשיך לעבוד מדורות. לטייסת היו אז 225 שני מסוסי אוססר במשך ארבעה ימים למן על דורות, והן גרמו לנזקים כבדים בנפש וברכוש. רושם קשה במיוחד עשו התפוצצויות של התחמושת בבור התחמיש, שנפגע משחפת הקוצים שנמשכה שעות רבות. חביות דלק המטוסים של הס״סת, שהיו בבור התחמיש, סולקו משם עוד קודם אל הנגרייה. חבר דורות, שראה גם במיקומן החדש סכנה אפשרית, העבירן לחורשת הטייסים. במהלך ההתקפות נשרף ״צריף החטיבה״, והמפקדה עברה לקצה השני של המשק. הטייסת קיבלה צריף לצרכיה בקרבת הלולים. ב־ שוב תקפו מטוסי חיל־האוויר המצרי את דורות. שתי פצצות נפלו מחוץ למחנה ולא התפוצצו. במשך היום 226 השתרר ״שקט יחסי בכל הסביבה״, וזה הופר בהרעשה קטנה של כמה פגזים על מחנה ״מקורות״ ועל ניר־עם למחרת המשיכו המטוסים המצריים בהתקפותיהם על היישובים, וב־ בדורות, בין השאר, על הפלת מסוס בשעה ארבעה מטוס׳ ספיטפ״ר. הם הפציצו , מחנה ״מקורות״ ועל ניר־עם. בשעה וצלפו גם את עמדות התותחים, ובעקבות זאת, לדברי מפקד המחלקה, ״מיד החלפנו את התותחים לעמדות תוך כדי כך, לדברי מפקד הטייסת, ״אחרי קבלת ידיעות שהאויב מאזין לשידורים שלנו השתדלנו 227 המשנה״ למעט בקשר. א. הק ב. לא רצינו לגלות את מקום חנית המטוסים בדורות שאחריו לא היתה נשארת אפשרות פעולה משדה בנגב״. אין ספק שגם דבר זה הקשה על פעילות הס״סת. במשך הימים הבאים נמשכו פעולות התקיפה של המצרים על דורות וגם על ניר־עם - הן מן האוויר והן באמצעות סוללות התותחים שלהם. ב־ שתקף אותם. למרות זאת נמשכו הגיחות של חיל־האוויר המצרי, וס״סת הנגב נאלצה לצמצם ככל האפשר את מספר הגיחות ולהמשיך ולפעול רק בלילה באופן ספורדי ביותר - במיוחד להטלת אספקה חיונית * ב־ 228 לכפר־דרום, כפי שעשו פ״נגרש וצחיק יבנה הטייסת. תוך כדי כך נשלחו לטייסת שני מסוסי אוסטר המטוסים הקודמים. בתחילת יוני שירתו בס״סת בםךהכול שישה אנשים: שני טייסים, שני עובדי קרקע ושני עובדי התחנה. העליונות האווירית המצרית אילצה את הסייסים לפעול בלילות, ופעילות זו הלכה והצטמצמה עוד יותר. הגיחות הקשות של מפקד הטייסת לכפר־דרום, מצד אחד, והתוצאות הבלתי־מספקות של אותן ההטלות, מצד אחר, העיקו מאוד על פ״נגרש, אשר בנוסף לכך סבל מחוסר־שינה מצטבר, מחוסר־מזון, מהצטננות קשה וממתח רב. בעיות אלה וביצוע שחקו, לדבריו, את ״כושר הספיגה״ שלו. במחצית חודש יוני העביר את הפיקוד על ס״סת הנגב ליד׳ צחיק 229 יבנה, והוצב בטייסת תל־אביב * כשבוע ימים לאחר הגעתו לדורות הציל יבנה את אחד מחברי דורות, אשר עסק בהנחת מוקשים סביב גדר המשק. יבנה הבחין בפיצוץ עז, ואף שלא ידע את מיקום המוקשים, נכנם לשטח הממוקש, הגיע ראשון אל הפצוע, !הגיש לו עזרה ראשונה עד הגעת תגבורת לחילוצו. 242 י?׳ ''נאלצים לסעול ויק בלילה כמפצ׳צ׳ב 5 הפצצת עזה: ״התקפות על ידי תמרון ועל ידי זד״קת בקבוקים ריקים״ פינוי יד־מרדכי והכישלון של כוחות הקרקע במאבקם נגד הכוחות המצריים היו, ככל הנראה, הגורמים לעיתוי ההחלטה להפציץ בליל מבצע מס׳ נמצא בצריפים אשר על יד תחנת הרכבת בעזה״; בתחנת הרכבת ומחסניה נמצאת תחמושת; וגם שדה התעופה באזור נמצא בידי הצבא המצח. כוח בגודל גדוד תוכנן לצאת בשעה 23:30 ההפצצה יחוג מסוס אחד מעל לעיר ויביים התקפות על ידי תמרון ועל ידי זריקת בקבוקים ריקים״. הקשר יהיה באמצעות 230 מ.ק על־מנת להקל על הניווט של הצוותים במטוסים, הונחו מתיישבי בארות־יצחק ובארי להדליק אורות ב״שוביהם 23 על־פי איתות מוסכם לביצוע המשימה המורכבת, שהצרכה תיאום מדויק עם כוחות הקרקע, הקצה חיל־האוויר חמישה מטוסים: בוננזה, שני מסוסי אוסטר ושני מטוסי פ״רצ׳״לד. הודעה על כך הועברה למאיר יצחק קליין )סלע(, ראש אגף א׳ בטייסת מם׳ ו בתל־אביב , בשדה דב, על־יד מוכנים עד השעה למנוע נפילה של בינתיים הוכנו שאר המשוסים על־פי התוכנית 232 חוסר זמן לא היתה יכולה מכונה זאת לצאת לפעולה״ כמתוכנן לפעולה, ולפי משימתו של כל מסוס הותאם לו גם מסען החימוש והדלק. לאחר תדחכם של הצוותים המריא בשעה לו כדלהלן: ״זהו׳ המטרה )עזה( והדלקתה ושהיה מעל למטרה עד שהאוירון האחרון ירד בבסיס״. הטייס היה סיריל כץ, ונלווה אליו גם הט״ם עזר ויצמן. זה שב מקורם ההסבה על מטוסי המסרשמיט בצ׳כיה, ותוך כדי ההמתנה להרכבת מטוסי הקרב נסל חלק בפעולות טייסת מס׳ 50 לים ופנו דרומה לאורך החוף. תל־אביב היתה מוארת קצת, פחות מאשר יפו. לאחר טיסה בת כ־ 00 ליד החוף, והצליחו לזהות את עזה; אולם אז ראה גם ״אור הרבה יותר חזק כ־ לברר מה המקום ובכדי לראות את האתות מבארות יצחק ובארי״. קו החוף לא נראה כל־כך ברור. למרות זאת הצליח לזהות את אותו אור כמיקומם של מחנה ״מסירת או אלבורג׳״. הוא חזר, חצה את החוף כ־ לא ראה שום איתות מבארות־יצחק או מבארי. תוך כדי כך כובו כל האורות בעזה, וההאפלה היתה מוחלטת. אז פנו צפונה מעל לעזה, ומגובה מגדל המים בבארות־יצחק 243 יונ במלחמה לעצמאות אש אנטי־אווירית נורתה לעברם מלמטה, ומסוסם נתפס ״בקרני הזרקאור״. הם הבחינו בכמה פצצות תבערה, שבערו כמה רגעים, טיפסו לעבר הים, הסתובבו דרומה, ועשו כארבעה יעפים מעל לעיר, תוך שהם ממשיכים להטיל את שאר פצצות התבערה. הם הטילו גם את פצצת ה־ מזג־האוויר היה, כהגדרתם, ״ה״ך )אביך, ראות לא טובה(. אש נ״מ נורתה לעברם מדרום לעיר)כנראה משדה התעופה( ומכיוון צפון־מזרח )כנראה מתחנת הרכבת(. הם נשארו בהמתנה בגובה מסביב לעיר עזה על־פי המשימה שהוטלה עליהם - ״עד שהאויחן האחרון ירד בבסיס״ בתל־אביב. בשעה קודם המראתם ״ברגע האחרון לפני ההמראה היו צריכים לנקוב חור בגוף המטוס בשביל האנטנה של ה׳וולקי-טולק׳׳״. לאחר ההמראה משדה תל־אביב פנו לכיוון עזה עד לגובה עד שנתקלו באש אנטי־אווירית, ולכן הגביהו טוס. הם הצליחו לנווט בקלות יתרה באמצעות קו החוף שנראה ברור וההבדל הברור בין גבעות החול לשסח׳ המטעים. בהגיעם לעזה נורתה לעבר המטוס אש אנטי־אווירית. ״סימני המוטות הוכרו בקלות והסימן הכהה של המטעים בלט ביחס לחול הבהיר״. הם הקיפו את עזה כדי לוודא את זיהוי המטרה, להתחמק מאש הנ״מ שנורתה לעברם ״ולהשיג עוד גובה״. במכשיר הקשר שמעו ״צפור ״צפור־ במטוס הפ״רצ׳״לד השני, ואתו הנווט/המטילן צבי גחן. מטען החימוש כלל ארבע פצצות ופצצה אחת בת זקוקין ירוקים שנורו כלפי מעלה. כמה אורות נפלו לאדמה כשהם עדיין בוערים״. לדבריו, ״כדורים זוהרים עדיין באו מאחה המטוס״. הוא ניסה להתקשר עם המטוסים האחרים על־מנת להתעדכן באשר לפשר הזיקוקין, אולם לא הצליח ליצור קשר אף עם לא אחד. הוא החליט אפוא לחזור, ״כיוון בהדרגה לתל־אביב חצה את החוף ליד יפו ונחת בתל־אביב. הראות היתה ולא היו לו כל הצעות באשר לדברים הטעונים שיפור. נראה אפוא שלנוכח היריות מהקרקע, אשר אפפו את המטוס מכל עבריו, החליט הצוות לשוב לנחיתה במהירות רבה, ואף לא הטיל לים את הפצצות, כפי שנהגו 233 אז עם חימוש שלא נוצל עד אז נמשכה הפעולה של מטוס הפ״רצ׳״לד הראשון, שהוטס ביד׳ צ׳״מם על־פי התוכנית. הוא נמצא בצפון עזה בגובה על־פנ׳ ״חזית בית־המכס״, זיהה שוב את הוואדי ופנה צפונה כשהוא מדרום לעזה. שוב נורו לעברו יריות מהקרקע. הם הטילו את שמונה הפצצות המציתות, פנו ימינה, וזרקו פצצה אחת של את כיוון הטיסה הטילו את שאר הפצצות )ארבע של נורתה לעברם אש מהקרקע: ״יריות זוהרות אדומות״. במהלך הטיסה נשמר החוף מצד ימין, והם הגיעו לשדה התעופה בתל־אביב בשעה 234 הפיקוח שהם מגיעים לנחיתה, !כעבור שלוש דקות נחתו צוות המטוס פגש שם את נפתל׳ בלאו, אשר נחת שם כחצי שעה לפניהם. מיד לאחר נחיתתו, בסביבות השעה במטוס אוסטר - גם הוא במסגרת פקודת מבצע זה - להפצצת עזה. גורדון שמע את בלאו שואל אותו במכשיר הקשר ״אם עליו להמריא שוב״, השיב בשלילה,* והמשיך לטוס לכיוון עזה. במטוס היה אתו המטיל! אליעזר תמרי, ומטען החימוש היה שלוש פצצות * כמתואר לעיל, בשעה 244 פיק י "גאלצ׳ם לפעול רק בלילה ככ/סצ׳צ׳ם בשלוש ״התלקחויות של פצצות ואש אנסי אווירית חזקה״. גורדון העריך שהיה זה מבית־חנון או ממגדל. הם המשיכו לסוס במזג־אוויר ״ה״זי״ ובראות גרועה, והצליחו להבחין רק ״בין קו החוף והים״. בשעה התחיל גורדון לחפש את המסרה, אולם לדבריו ״לא יכולתי להבחין בה״. הוא הבחין ב״אורות מהבהבים״, וכאשר התקרב לעברם, זיהה ״אורות חשמל של עיר או מחנה צבאי גדול מאד״. בנקודת זמן זו, לדבריו, ״לא שמתי לב יותר ולא הרגשתי באש אנטי אווירית מצד החוף״. הוא החלים אפוא ליצור קשר עם ״צפור־ו״ — הוא מסוס הבוננזה של כץ וויצמן, אשר כאמור היה בהמתנה באוויר - על־מנת לבחון אם אורות אלה הם אכן אורותיה של עזה. הקשר היה סוב; הם שמעו את שאלתו וענו לו שעזה שרויה בערפל, ולפיכך הסיק גורדון שהאורות אשר ראה אינם אורותיה של עזה. גורדון חצה אפוא את ״קו החוף לפנים הארץ״. תוך כדי כך הודיע לו ״צפור־ר שהוא יורד בגובה הטיסה ״כדי להטות את האש האנס׳ אווירית״, ובכך העריך שיוכל לזהות את המטרה. אולם גורדון לא הצליח לראות דבר ולא זיהה שום אש אנטי־אווירית בעקבות פעולתו של ״צפור־ שהאורות, אשר ראה גורדון קודם לכן, הם אורות מחנה במרחק ״משום שהראות מצד ימין היתה נוחה יותר״. הוא רצה ״להשתמש בקו החוף לזהו׳ המטרה״, אולם הזמן דחק. השעה היתה כבר אנטי־אווירית מדרום למטוסו במרחק ד׳ רב, ושאל את צפור־ ד אם אש זאת מכוונת לעברו, אולם זה השיב לו ״שאינו רואה דבר״. גורדו! המשיך אפוא לטוס עד שנקבעו צריכים היו המטוסים לעזוב את המקום. הוא נאלץ אפוא להטיל את הפצצות לים מבלי להוציא את נצחתיהן. משם חזר דרך החוף לבסיס בגובה בישיבת הממשלה 235 עשר דקות נחת שם גם מטוס הבונמה של כץ וויצמן. אלה שהו מעל למטרה כשעה וחצי באותו היום התייחס בךגוריון לפעילות האווירית: בדרום הוכנו הלילה שתי התקפות. אתת על מנידל ואתת ׳!צל עזה, ר. י תה צריכה להיות הפצצה של עזה ואחר כך התקפה. על ההתקפה לא קבלנו שום ידיעות. שם פועל סטון האמריקני, ההפצצה לא הצליחה בעזה מחמת העננים, לעומת זה הצליתה מאוד ההתקפה על מכידל. הבחורים שלנו 236 נכנסו למקום הערבים ברחו ואנשינו פוצצו בתים ויצאו בשלום בח״ח מודיעיני, שהועבר לחיל־האוויר כעבור זמךמה, נאמר כ׳ ההפצצות בעזה ״לא גרמו לאבידות או לנזקים בקרב הצבא. האבירות בקרב התושבים והפליטים בעזה רבים. הנזק ברכוש רב. התפרסם כרוז עם דברי עידוד והוראות להתנהגות בשעת ההפצצות. במחנות מסיראט נהרגו פליטים רבים. ההשפעה הפסיכולוגית 237 של ההפצצות פגה במקצת״ יצחק קליין )סלע(, ראש אגף א׳ בטייסת מם׳ באשר לחוסר הטיפול המקצועי במטוס האוסטר המוזכר לעיל, שהיה אמור להשתתף בהפצצת עזה על־פי התוכנית - ולא השתתף. כן ציין את שאר הליקויים, המשפיעים לרעה על הפעילות המבצעית של הטייסת. לדבריו, אומנם מובן שקשים ״מצב שרות המטוסים״ וההחזקה הניתנת למטוסים, אולם נדרש שינוי היחס, כיוון שהוא ״למטה מכל בקורת״. הוא הזכיר כ׳ באחד האירועים נאלץ לחכות ״למעלה משלוש שעות עד שהרכיבו במטוס הגה שני״. כן ציין שמצב התחבורה בשדה ״גרוע בפרט בשעות הלילה״, ולדבריו ״נהגים נעלמים ואין למצוא אותם״; גם הקשר הטלפוני בשדה לא פעל כראוי: הטלפון למשרד מפקד הטייסת לא היה שמיש, ולעתים צריך להמתין עד מתקלקל לגמרי ומחכים למעלה מ־ 245 במלחמה לעצמאות נירא 238 או שצריך ״להתחיל לחפש את האחראי וכדומה״ גם למחרת, בלילה שבין ״קושיים רבים״, ככתוב בדו״ח, התעכבה מאוד המראת• של מסוסי הרפיד והאוססר לביצוע המשימה שתוכננה לאותו ערב מ־ הרפיד, ורק האוסטר יצא בשעה הפצצות אחת התפוצצה״ למרות זאת. בגלל מזג־האוויר בוטלו גם הטיסות שנועדו לשעה שהיה צריך להמריא בשעה חזרו בשעה ואכן, הסיפה שבדו״ח זה מלמדת 239 לשדה חיפה, ובמקרה שזה בלתי אפשרי היה עליה להגיע לניקוסיה״ על דרך נוספת, שבה התמודד חיל־האוויר עם הנחיתות האווירית המוחלטת שהיתה לו: שימוש בשדה התעופה חיפה לשמירת מטוס הדקוטה מפני הפצצותיו של חיל־האוויר המצח, לשם כמעם ולא הרחיקו הפצצותיו - במיוחד לא לאחר התקיפה בטעות של רמת־דוד )במקום היו עדיין הבריטים, ודבר זה לפחות היה ידוע גם לחיל־האוויר המצרי(. שדה התעופה בתל־אביב שימש אפוא גם בסיס שירות למטוס הדקוטה הדחמ־אפחקנ׳ AVK) של טיסות אזרחיות מפעם לפעם בין ישראל לבין אירופה מתל־אביב - לחיפה: ״מקום מבטחים גם לאויוונינו הגדולים״ גיחה ראשונה להפצצה של מסוס הדקוסה הדרום־אפריקני והנווט/האלחוטן דל וב, היתה ככל הנראה ב־ נרחבת זו נועדה בעיקרה להקל במעט את הלחץ הקשה על ירושלים, ולהוות פגיעה מורלית בחיילי הלגיון לקראת מבצע ״בן־נון ב״, שנועד לשוב ולנסות לכבוש את לטרון. באותו לילה המריא הצוות בשעה וטיפס לגובה מעל רמאללה. במהלך ארבעה יעפי הפצצה, שנמשכו כמחצית השעה, הטיל ללא כל תגובת ירי מהקרקע מסען פצצות כולל במשקל ק״ג מגובה ״ההפצצה מדויקת ומוצלחת. פצצות התבערה התלקחו בלהבות. עד כמה שהוברר כל הפצצות התפוצצו. חושב שפגע במחסן הנשק מפני שהיתה התפוצצות עצומה״, אשר נשמעה 240 ונראתה היטב במיוחד לאחר הטלת הפצצה האחרונה של לאחר הפעולה חזר המטוס ישירות לשדה התעופה בחיפה. לימים תיאר יוסף )ג׳ו( ר״סמן )רענן(, מפקד שדה התעופה בחיפה, את דרך הפעולה, שהתגבשה אז במעבר בין שדה התעופה בתל־אביב לחיפה, שבו כאמור נמצאו עדיין הבריטים: ״היחסים בין האנגלים וביככו היו קודקסים למדי. אנחנו תחת החסות של הבריטים שדה־התעופה בחיפה 246 י׳״׳ מאלצים לסע 5 עטינו הרבה מאוד פעילות עבור חיל־האוויר הישראלי... לעובדה שאנחנו היינו תחת השלטון הבריטי בחיפה בכלל ובשדה התעופה באופן מיוחד היה לזה יתרונות לא מעסים... אנחנו בחיפה היינו תחת המטריה והחיפו׳ 241 של הבריטים כבר ב־ משה כץ, מנהל שדה התעופה, ״הניף את הדגל הלאומי לקול חצוצרות הבוקר, שבתאי לוי. כמפורט בעיתון תזמורת מכבי־אש מתנדבים, כשמשמר כבוד של משטרה צבאית עברית, עובדי שדה התעופה היהודים וקצין תעופה בריסי נוכחים במקום״. על דפוסי העבודה עם הבריטים עמד בדבריו לבהר. הוא דיבר ״בשם היועץ האזרחי הראשי ליד מפקדת צבא הכבוש״ וציין, ״כ׳ לפי התנאים תהא בעלת שדה התעופה, עירית חיפה, רשאית להשתמש במקום להבאת אנשים וסחורות פרט לכלי נשק ותחמושת. זכות קדמה, אמר תנתן לאוירוני הצבא וחיל התעופה״. כן מסר כ׳ ״בראש חבר הפקידים היהודים יעמדו למשך זמן הפינוי קצין תעופה בריטי הל״טננס וו״לר״. פ״מ מרגולין, שייצג את ראש עיריית חיפה, ציין כי לאחר השלמת הפינוי הבריטי הכולל 242 יועבר שדה התעופה למדינת ישראל על־פי מתכונת הפעולה, שהתגבשה באותו הזמן מאימת הפצצות מסוס׳ הקרב המצריים, היה המטוס מגיע אפוא רק בערב לשדה התעופה בתל־אביב. לאחר קבלת התדריך למשימה והכנת הנדרש לביצועה מבחינת תדלוק וחימוש, היה המטוס יוצא משם למשימתו - בעיקרה הפצצת שסח. לצוות התלוו מסילנים, שהטילו את הפצצות על המטרה דרך דלת המטוס. בתום המשימה היה צוות המטוס חוזר לשדה התעופה בחיפה, ושם היה מוגן מפני הפצצות המצרים. אלה כמעט ולא העזו לתקוף מטרות מצפון לתל־אביב - ככל הנראה מחשש לפגיעה בכוחות בחט״ם, כפי שהיה בתקרית שבה הפציצו את רמת־דוד. לדברי יוסף ר״סמן )רענן(, מפקד יחידת חיל־האוויר בשדה התעופה בחיפה, עורר הדבר כעבור כמה ימים את חשדם של הבריטים בשדה, ועל־מנת להרגיעם הציע למפקדם של החיילים לשתף אותם בכמה טיסות טיול בסביבה. רוב החיילים הללו, ששמרו על השדה, לא טסו עד אז. ואכן, לדברי רענן, מצא הרעיון חן בעיניהם, והם ביצעו כמה טיסות לחיילים. כעבור זמךמה מסר לו מפקדם של החיילים שלוש־ארבע מהנצרות של פצצות האוויר שנשארו כנראה במטוס, ואמר לו: ״עשה ל׳ טובה תדאג שהחברה שלך ינקו את המטוס כמו שצריך לפני 243 שהוא בא לחיפה מחר בבוקר׳׳ הנוכחות הבריטית סיפקה אפוא מטרייה אווירית לא רק לתושבי חיפה, אלא גם לפעילות האווירית משדה התעופה בחיפה וגם הגנה אווירית לבתיהזיקוק שם, שהיו חיוניים גם לפעולת חיל־האוויר. החשש להתפתחויות לאחר השלמת הפינוי הבריטי בא ליד׳ ביטוי בדברי בן־גוריון בישיבת הממשלה באותו זמן: ״בא עכשיו איש מחיפה מהמקורבים למנהלים והוא אומר שהם עוזבים כולם ומיד אחרי זה יפציצו את חיפה. הקונסול הבריטי לוחץ על כך שהערבים יבואו מיד ויפציצו. אחרי צאתם תהיה לנו דאגה רצינית לחיפה. אפשר לפגוע הן בנמל בדיוק באותו עניין פנה אהרן רמז למטכ״ל/אג״ם שלושה ימים קודם לכן לצורך הגנה אנטי־אווירית 244 והן בעיר׳ לבסיס החיל: ״בעוד מספר ימים יעזבו האנגלים את שדה חיפה ואז נשאר בלי מקום מבטחים גם לאוירונינו 245 הגדולים״. הוא הדגיש כ׳ ״אם לא תתארגן מיד הגנת בסיסי• יהיה כל הרכוש הזה מופקר למטוסי האויב׳׳ ב־ בעקבות הצורך 246 ונתמנה על ידנו לקפיטן. נא לתת לו את כל העזרה בשדה לשם ביצוע טיסותיו משם״ לתאם טוב יותר את דפוסי הפעולה בין שדה חיפה לשדה תל־אביב, ובכלל את הפעלת השדה מבחינת חיל־האוויר ואת הסיוע שהוא יכול להושיט לו, שלח ב־ את ר״טמן לתל־אביב לפגוש את ראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז. * לעיל עמדנו על תחילת התגבשות היחידה. אף היא הוקמה ביוזמה מקומית וכמעס ללא כל קשר עם חיל־האוויר )כדוגמת יחידת חיל־האוויר זO'OIUOD איונ במלחמה לעצמאות הפעלת שדה התעופה בחיפה היתה אפוא אף היא אחת מהדרכים להתמודדות עם העליונות האווירית המוחלטת של חיל־האוויר המצרי ועם היעדרם של מסוסי קרב להגנת מ הקלים בלילות - בעיקר להפצצת המטרות השונות על־פי הקביעה של מטכ״ל/אג״ם - היתה הדרך השנייה. רכש מטוסי המסרשמיס והכשרת הטייסים בצ׳כיה במקביל לפעולות הללו היתה הדרך השלישית, שתוצאותיה היו אמורות להפוך את המציאות על פיה. בפרספקטיבה היסטורית היתה תקופה זו שבין המצרי לעשות בשמי המדינה ככל העולה על רוחו: לא עמדו מולו כמעט כל קני נ״מ, ואף לא מטוס קרב אחד, אלא כמה מטוסים קלים, שמטבעם נועדו לתיור, תובלה קלה, ולכל היותר לסיור מודיעיני. אלה היוו את התשובה הלילית של חיל־האוויר, וצה״ל בכלל, לכל אותן ההפצצות החוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי. במהלך הלילות יצאו אותם מטוסים בדרךכלל להפצצות שטח, אולם גם להפצצת מטרות נקודה בירושלים וסביבותיה. הפעילות בלילות, קש״ הניווט למטרה וקש״ הזיהוי, מצד אחד; ומגבלות הפעולה של המטוסים הקלים בכלל, לצד חוסר מיומנותם של חלק מהטייסים, מצד אחר, הפכו בדרךכלל את כל אותן ההפצצות להפצצות שסח בפועל. הן באמצעות גיחות ההפצצה והן באמצעות גיחות התובלה העניקו ט״ס׳ המטוסים הקלים בפעולתם במרכז, בגליל ובנגב לאחדים מהיישובים את אותה היכולת לעמוד ולשרוד בין הקשה ביותר מבחינת היישוב היהודי בכל המלחמה כולה. בפרק־זמן זה ביצע חיל־האוויר המצרי למעלה ממאה גיחות, מרביתן להפצצה וצליפה על מטרות אזרחיות, ומיעוטן לסיורים וצילומי אוויר. איכות הפגיעה של חיל־האוויר המצרי היתה בדרךכלל נמוכה, ומספר הנפגעים מועט יחסית. התקדמות טור׳ השריון המצריים לכיוון איסדוד )אשדוד( לווו• בפעולות תקיפה של מסוסי חיל־האוויר המצרי כנגד הנקודות המותקפות בנגב בסמוך לרצועת עזה, שנועדו למנוע הגשת סיוע לנקודות המותקפות, פגיעה וחבלה בבסיסים ולוחמה פסיכולוגית על־יד הסלת כרוזים. את כל הפעילות הזאת עשה חיל־האוויר המצרי, כשלמולו עומדים רק כמה תותחי נ״מ, ומבלי שיעמוד מולו אף לא מסוס קרב אחד להגנת שמי המדינה. בהערכת הפעולה של תותחני הנ״מ בחודש הראשון ניתן להצביע על שורה של אילוצים וקשיים בהפעלת התותחים בשל רמת תחזוקה ומשמעת מבצעית ירודות, קשיים טכניים א מיומנים ד׳ הצורך בהפעלת התותחים. קושי אחר נבע מהצורך לפזר את אותם תותחים ספורים בין נקודות רבות התובעות הגנה. כאן צריכים היו להתחשב בלחצי הציבור, ראשיו ומפקדים בגזרות שונות. נקודה זו הורידה את רמת הסיכויים לפעולה יעילה, שכן אחד מסודות הצלחת הנ״מ הוא בריכוז האש. היתה, כמובן, גם עצבנות־יתר וחרדה כללית לנוכח ההפצצות התכופות וההיערכות החלקית לספיגתו, ואלה הובילו מפעם לפעם לירי מיותר גם על מטוסי חיל־האוויר וגם על מטוסים עוינים שהיו מחוץ לטווח. עד סוף החודש אומנו אומנם כמה מאות נשים בקורסים קצרים לזיהוי אוירונים והועמקו כצופות בסביבת שטח תל־אביב, אולם משכם הקצר של קורסים אלה לא הביאן לכלל המיומנות הראויה בתחום זה. ככלל, טרם עשה מערך השליטה 247 והבקרה אף לא את צעדיו הראשונים במסגרת מגבלותיו ותחת הפצצות אוויריות פעל אפוא חיל־האוויר בכל חזיתות הלחימה: בצפון, במרכז ובדרום. ס״סת־האם בשדה דב הושיטה סיוע לנספחותיה הן בגיחות מבצעיות של מסוסיה שיצאו לשם והן באספקת כוח־אדם להפעלת המטוסים ולאחזקתם. כל הפעילות המבצעית הזאת בוצעה בלילות מאימת 248 מסוסי חיל־האוויר המצרי, אשר שלט ללא מצרים בחזית האווירית T למרות כל זאת - על־פי חישוב המסתמך על הנתונים, המופיעים בספרי־הטיסה של מ־ 2,742 248 פיקז /אלצים לסעול דק כלילה כמפצ׳צ׳ם שעות הטיסה שבוצעו באותה תקופה הסתכם, לדבריו, ב־ של כ־ באותם תנאים שבהם פעל אז חיל־האוויר. ״הרגשה של שעה גדולה״: עליונות אווירית או סיוע לכוחות הקרקע עד אז הלכה והתארגנה בבסיס עקרון הפעולה להפעלת מטוסי הקרב הראשונים של חיל־האוויר. המצוקה היומיומית, אשר אפיינה את ראשית הפעולה בעקרון, השפיעה כמובן באורח ישיר גם על התארגנותה של טייסת הקרב בבסיס לקליטה ולהפעלה של מטוס״ המסרשמיס. עד סוף חודש מאי הגיעו לארץ שבעה מסוסי מסרשמיט מפורקים. כבר ב־ המועד ליום שישי בבוקר אהרן רמז, הסביר לבן־גוחון: ״הסכינים לא היו מוכנים באחת בלילה בחימוש. הפצצות לא היו מוכנות, ואין לנו מומחה. חסר היה משהו בפצצות... המומחים הצ׳כים לא יכלו לסעון התותחים - זהו טיפוס חדש של תותחים״. בךגוריון לא הרפה ממנו ושאלו: ״מתי תדע אם הסכינים יפעלו מחר?״ ורמז השיבו: ״היום בשעה שבע אחר הצהר״ם״. בתשובה לשאלותיו של בךגוריון פירט רמז באותה הזדמנות את שמותיהם של העומדים בראש הפעולה של חיל־האוויר ואת עיקרי הבעיות שמהם סבל החיל, נכון לאותו המועד: הפסקת חשמל בעקרון הותירה עלטה מוחלטת בבסיס, שכן לא היה שם אף לא גנרטור חשמלי אחד; ההאנגרים בעקרון ״לא סודרו מחוסר טרקטור״, ולדבריו נצרכים עלובה ביותר; יש להעמיד שם שני תותחים אנטי־אוויר״ם )יש בעקרון שש מכונות ירייה - והוא דרש עוד ארבע(. על־מנת להסדיר את תחילת הפעולה של חיל־האוויר בעקרון, הודיע רמז לבךגוחון כ׳ אף ״מינה מפקד לעקרון - יעקב פרנק. עומד לפקודת חיל־האוויר״. בפועל טרם קיבל חיל־האוויר את ״זכות הבכורה במקום״, ואת ״הטון״ בבסיס נתנו אותם שני גדודים של חטיבת ״גבעתי״. לשם הסדרת פעולתה של יחידת חיל־האוויר במקום מינה אפוא רמז את פרנק. בה־בשעה הוחלט, שלשם ״ביטחון שדות התעופה״, תקצה חטיבת ״קר״ת׳׳׳ פלוגת חי״ר להגנת שדה התעופה בתל־אביב, וחטיבת ״גבעתי״ - פלוגה להגנת עקרון, והן תהיינה ״לפקודת חיל־האוויר״. בתשובה לשאלת בן־גוריון - ״מ׳ האחראים״ — השיבו רמז: ״לתכנון: ה״מן שכטמן, לביצועים 249- דן טולקובסק׳, למודיעין - משה הורוביץ, לביטחון - שרגא ינובסקי... אחראי לנשק - יהודה גלעדי״ למחרת באחת עשרה יהיו מוכנים״. בשדה התעופה בעקרון המתינו ט״ס׳ הקרב, שסיימו את קורם ההסבה על מטוס המסרשמיט, להוראה להמריא. חמישה היו שם: לו לנארס, אדוארד כהן, מרדכי אלון, מילטון רובנפלד )״רוב׳״( ועזר ויצמן. זה כתב לימים: היתה הרגשה של שעה גדולה. שהנה סוף־סוף עומד האגרוף הקמוץ הזה, שקיומו נשמר בסודיות, להנחית את עוצמתו על האוייב. ממילא לא המזה השעה פנוייה לתת את הדעת על ״קטנות״, והעובדות כי המטוסים האלה מעולם לא המריאו ומעולם לא נוסו ולא נבדקו בטיסות וחלקיהם לא נבחנו ואין איש יודע אם המערכות פועלות, אם מכונות היריה יורות, אם הפצצות יפלו ואם הכנפיים לא יתפרקו מהצדדים - לא היתה ברירה 250 אלא לדחוק אותן לקרן־זווית 249 קרב והס׳צצה , ייכ במלחמה לעצמאות המטוסים אכן לא נוסו, ומשני סעמים: האחד - כדי שלא לחשוף את עצבו קיומם של מסוסי קרב ביד חיל־האוויר; והשני - החשש שמא יאבד מטוס בתאונה בעת טיסת הניסוי, שעה שהצורך במטוסי קרב כל־כך אקוטי. ארבעה מטוסים היו וחמישה סיים׳•, וכדי לקבוע מי יטוס הפילו גורל. ״נפל בגורלו של רובי״, כתב לנארט, ״שלא לטוס. נפל בגורל׳ להוביל את הרביעייה״. על כנפי המטוסים ועל זנבם צויר מגן־דוד, וצבע מרחובות 251 הובהל לצביעתו. עתה, לדברי לנארס, החלה ההמתנה לגיחת ההפצצה על אל־עריש ואכן, משימתם הראשונה של המסוסים היתה הפצצת שדה התעופה באל־עריש, שממנו יצאו המטוסים המצריים לתקיפת מטרות בארץ. בעיקרה נועדה משימה זו להשגת עליונות אווירית, שנראתה אז במטה חיל־האוויר כמשימה הראשונה במעלה מבין כלל משימותיו של הכוח האווירי. ביטוי מובהק לכך מצאנו בדבריו של ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בךגוריון, בישיבת הממשלה: ״לעשות את הפעולה הראשונה לאור הבוקר - להפציץ את בסים הספיספ״רים המצרים באל־עריש. זו היתה דעת אנשי התעופה והסכמנו לה. אולם לדבריו, ב־ 252 זוהי שנסה להשמיד מספר של ספיספ״רים״ שטור גדול של המצרים )כאלף כלי רכב( מתקדם צפונה דרך אשדוד ונמצא כבר קצת צפונה מאשדוד. נתנו הוראות לח״לותינו הנמצאים בסביבה זו... התקדמות המצרים חיבלה במקצת בתכניתם לגבי הפעולה באוויר״. ואכן, בשעה 1,300 באותה שעה ממש הלכו ונשלמו ההכנות לביצוע מבצע ״בךנון ב״ נגד כוחות הלגיון בגזרת לטרון. ב־ במאי הוצאה על־יר חטיבה נשאר בקיבוץ חולדה, והמטה העורפי מוקם בנען. הפעם סוכם עם אג״ם/מבצעים על קבלת סיוע אווירי, הפצצת ריכוך קודם התקיפה של כוחות הקרקע, וכן סיוע נוסף על־פי הצורך. ב־ יצא מפקד החטיבה, שלמה רבינוביץ, עם קצין הקשר של החטיבה, תד׳ אריסון, לשדה התעופה בעקרון, כדי לתאם את הפעלתם של מטוסי המסרשמיט. לדברי אחסון, הם ראו שם ״איך גומרים להרכיב אותם, זה בפגישת התיאום שלהם סומנו היעדים על מפות, ונקבע לוח־הזמנים 253 ממש היה בפניקה להרכיב אותם וללכת״ הנדרש להושטת הסיוע הנדרש לכוחות הקרקע בקרב על לטרון. השליסה האווירית המוחלטת של חיל־האוויר המצרי באזור חייבה זאת. אולם לקראת סיום הישיבה, שנערכה בשדה ממש ליד המסלול, כדבריו של מח״ט הגיע מח״ט ״גבעתי״, שמעון אבידן, ובידו הוראה בהולה מיגאל ידן להזניק מטוסים ולתקוף את הטור המצרי, שנתקע על־יד גשר איסדוד. הסיוע האווירי להתקפה על לטרון בוטל אפוא. אכן, היתה תחושה כללית, כעולה מדברי ויצמן לעיל, שהפעלתם של מטוס׳ הקרב עשויה לגרום לשידוד מערכות מוחלט ולשינוי פני המערכה כולה. 250 פרק ח TV" מרבח־עם במאי תקיפה ראשונה: ״כל אשר עמד לעם ישראל בשמי ״שואל״ מסרשמיס יום שבת ס״ם׳ הקרב לגיחה הראשונה של המסרשמיטים נגד הסור המצרי המאיים בהתקדמותו על תל־אביב, ואשר הגיע עד אז סמוך לגשר איסדוד, אשר פוצץ קודם לכן על־יד׳ חבלני חטיבת ״גבעתי״. בכל מטוס שתי פצצות 70 ושני תותחים שלושת הטייסים האחרים היו: מרדכי ) ״ מ ו ד י ״( קליבנסק׳)אלון( - מם׳ 2 ואדוארד כהן - מם׳ •. זוג שני מתכונן. לאדוארד כהן קשיים בהנעת 1 וממריא המטוס, ולאחר עיכוב קל מצליח להתניע; הזוג השני, ויצמן וכהן, ממריא אף הוא. שדה התעופה עקרון בקו אבא כל העיניים בעקרון נישאו לעבר המסו•!•. קצין התרבות של חטיבת ״גבעתי״, שהיה שם, ביטא את תחושת הרגע: ״כל אשר עמד לעם ישראל בשמי ישראל - נתחוגגו בשמיים ועד שהמריאו נתפרשו כנשרים ועד שהרחיקו - בלעום השמיים״. לימים תיאר ויצמן את הדברים מתא הטייס: המרחק מן ההמראה לאזור הקרב שלנו - קצרצר. ברגע שהמראנו יכולנו להבחין בכדורי אש הנ״מ שנורו לעברנו מאשדוד. משכנו ישר לים, טיפסנו לגובה של שבעת אלפים רגל - וירדנו לעבר הטור המצרי. התגלותו של הטור האדיר הזה העתיקה את נשימתי: הצבא המצרי בהדרו ובמלוא עוצמתו וויה פרוש על הכביש ואני, פחות או יותר, ידעתי מה מונח בין הצבא הזה לבין תל־אביב - שתיים וחצי פלוגות מיוסרות ועייפות , עד כלות של ׳•גבעתי״. אני מודה: היתה תחושה גדולה של שליחות. דקות ספורות חלפו למן ההמראה, והטייסים מבחינים בעיירה איסדוד, ובעיקר בצבא המצרי סביבותיה. ארבעת הטייסים נכנסו ליעף התקיפה הראשון, ואת פניהם מקדמת אש נ׳׳מ עזה ביותר. לו לנארט, אשר בשעה 251 יונ במלחמה לעצמאות כבר ספג אש נ״מ חזקה ביותר עת נלחם בפיליפינים במהלך מלחמת העולם השנ״ה, ציין כי ״לא נתקל * ״השחירו השמים מעל אישדוד״, כתב קובנר הנמצא בעקרון, והוסיף: 3 2 שם באש אנסי־אווירית כזו״ כל האדמה נתפרעה שם בעווית והיא זורקת עצמה כנגד השמיים מתוך הנחשול. אש לא נראתה מכאן, כתמים בלבד. טבעות עשן רצות - הפגזים. אלה התפותתו בחתף מדהים. מדביקים, סוגרים ורוגמים, איתרו הקלעים את המטרות והיו מכתרים אותן מכל עבר. ושלנו לא ישמעו ולא יראו, ושמי אישדוד - רגבים שחורים מסקלים את קו הרקיע - אלהים אדירים כמה תותחים יש להם תוך כדי כך נכנסו הסייסים לתקיפה. לנארס הגיע מכיוון צפון לעבר אשדוד וזרק את הפצצות למרכז הכפר. הוא ראה את ריכוז המכוניות הגדול ביותר בסיבוב הכביש כ־ ביעפו השני בא מדרום־מזרח לצפון מערב. ביעפו השלישי בא מצפון לדרום וצלף על ריכוז המכוניות מתותחי ה־ עשרת הפגזים הראשונים״. תא הסייס של לנארס נפגע מאש הנ״מ; וכך תיאר לנארם את התקיפה באותו שלב: ״אין זמן לחשוב, עכשיו כל אחד דואג לעצמו... המצערת שלי פתוחה עד הסוף, ואני יורה לכל כיוון אפשרי. השמים מלאים בקולותיהם של תותחי הנ״מ, בעשן כלי הרכב השרופים ובנותבים במתכונת שתי וערב. המסום של׳ רועד ואני מריח קורדיס הסייס — החופה שלי נפגעה. אנחנו יורים עד שכל התחמושת שלנו אוזלת״. לאחר מכן פנה על עקבותיו ושב לעקרון. מרדכי אלון הפציץ בשלושה יעפים את המכוניות הרבות שהיו ממוקמות מדרום לגשר ויצא דרך חים בחזרה לעקרון. עזר ויצמן תקף ״מדרום לצפון. בראשונה ראה כ־ מאשדוד וזרק את הפצצה הראשונה. בפעם השניה התקיף ממערב למזרח וזרק פצצה שניה כק״מ צפונית מאשדוד. התקפה שלישית היתה מדרום לצפון. התותחים וכך תיאר מאוחר יותר ויצמן את האירוע מתא הסייס: אש נ״מ רדפה אותנו מכל עבר. אני חוזר וצולל, מריק על הטור את כדורי תותווי ה־ ההמולה של הפצצה וירי וצלילה ונסיקה ואש נ׳ימ אני רואה את אדי, מספר שניים שלי, צולל וצולל וצולל, נמוך, עוד יותר נמוך, ואני נתקף חרדה אס אינו צולל נמוך מדי - ו״טראח״ גדול בקרקע, אפוף אש ועשן. עד היום אין יודעים אם חטף אש נ״מ או שתקלה במטוס גרמה 5 לכך שגי חתו הראשונה ה י תה גם האחרונה הכפר הערבי איסדוד גשר ״עד הלום״)צילום משנת * בן־גוריון ציין את דברי לנאר שלנו אמרו שלא ראו אש סאת במלחמת אמריקה־יפאן. הם שלחו את הדויזיה הסובה ביותר ובכוחות הדלים שלנו אנו עומדים וכובשים״. 252 ™ז״ הטייסים כילו את חימוש• ופנו לשוב לשדה התעופה בעקרון. לנארם נחת ללא כל בעיות. אחריו, בשעה 20:05 יכול היה לכוון את המסוס בכוון ישר. ב קצה הכנף האחת בקרקע והתקמסה״. בשעה ככל הנראה נפגע מאש הנ״מ המצרית ופנה לחזור לעקרון, אולם פנה ב כפי שהדברים באים ליד׳ ביטוי בדו״ח קצין המבצעים של חיל־האוויר, דן סולקובסק׳: אד וארד כהן עמד בקשר אלחוט עם השדה. בדרכו חזרה הודיע שהכל בסדר ושהוא רואה את השדה ועומד לרדת. מן השדה לא ראו אותו והוא לא ירד שם. אח״ב נודע שאנשינו בקרבת חצור ראו מטוס אחוז להבות יורד במרחק אותה שעה והקדימו להגיע למקום. יש לתשוב שכהן טעה בזהוי השדה 6 והוא כנראה בקרבת שדה התעופה קסטינר, שאותו זהה כשדה עקיר איש לא הצליח אפוא להגיע למקום ההתרסקות. מה עלה בגורלו של כהן לא נודע - אף שכבר אז נעשו מאמצים לבדוק את העניין. דבר לא התפרסם אז בעניין זה לא מטעם הצלב האדום הבינלאומי ולא בעיתונות התקופה )גם לא הערבית(. במהלך המלחמה פעלו בחיל־האוויר ובצה״ל בכלל לבירור נסיבות היעלמו ולהבאתו לקבר ישראל, ובסופו של דבר הוערך שנהרג בשעת ההתרסקות.* באירופה המתינו בדריכות רבה לדיווח בדבר טיב פעולתם הראשונה של מטוסי הקרב: את עיקר מעייניהם, זמנם והונם השקיעו עד אז פעילי הרכש ברכישת המסרשמיסים ובהחשת הטסתם לארץ. רמז עדכן אותם בפרסי הפעולה, וביקשם לבדוק עם הצ׳כים גם את הגורמים לתקלות הרבות בהפעלתם של תותחי ה־ בעניין זה השיבו להם מצ׳כיה כ׳ יש ״להבטיח שהכבל החשמלי של הכלים בכנפיים הוא אחיד ובלתי מנותק ב. יש להשתמש לפעולה רק בסוג התרמילים שהפיקה שלהם עשויה בצורת שתי סיכות, אחת בתוך השניה, והקטנה )המרכזית( עטופה בטבעת כחולה. ג. אם יש ברשותכם תחמושת עם פיקה רגילה אין להשתמש בה בשום אופן״. הערות אלה הועברו 7 לתשומת־לבו של יהודה גלעדי, שהיה מופקד אז בין השאר על כל נושא החימוש ברם, למרות כל התקלות והמחיר הכבד של התקיפה הראשונה של מסוס׳ המסרשמיס, היתה לתקיפה באחד משדרי האלחוט 8 זו ככל הנראה השפעה פסיכולוגית מרשימה, שכן ההתקדמות לכיוון תל־אביב נבלמה אף בן־גוריון כתב ביומנו, כי 9 של המצרים נאמר כ׳ ״הותקפנו קשות על־יד׳ מטוסי האויב, אנו מתפזרים״ מהסור המצרי, אשר אכן נעצר במקום ולא הוסיף להתקדם. 10 ״תכן ש״ההפצצה שלנו אתמול - הבריחה רבים״ על שום פעולה זאת נקרא הגשר שם ״עד הלום״ - תרתי משמע: עד כאן ועד המת. נראה שהופעת מטוסי הקרב בזירה ״טרפה את הקלפים״, בהכניסה לזירה גורם חדש. המצרים לא נערכו לו מראש, וכך נאלצו לשקול המבטא את בשדות פלשת, שוב את תוכניותיהם. ביטוי לכך מצאנו באותו זמן גם בספרו של אור׳ אבנר׳, אותה תחושה חזקה ביותר שרווחה אז, כדבריו, ש״רק המטוסים שלכם יכולים עוד להציל את ת״א. חוץ ממסוסיכם אין כוח שיעצרם״. בעקבות התקיפה כתב אבנר׳: האנשים מתפזרים בבהלה. הפצצות נופלות ופוגעות. הנזק מועט. מהיכן יש ליהודים אוירונים? זהו כורם חדש שלא הובא בחשבון. המצרי הוא אדם זהיר. את תורת הצבא שלו למד באקדמיה הבריטית, שחינכה אותו לחשוב במושגים אורתודוכסים... יש לחכות לאסוף כוח גדול י ותר, להביא אדי כהן 253 ייאנ במלחמה לעצמאות תותחים אנטי אויריים. יש להתכונן בשקט, לתכנן תכניות וזדשות, להכין מהלומה גדולה. ניתנה הפקודה: להיעצר, להתחפר, להיערך בהגנה התקפית.יי ואכן, אין ספק שתקיפה זו השפיעה על דרך ניהול המלחמה, כפי שראו אותה המצרים במיוחד עד אז: יש לדאוג גם לכיסוי האווירי מעל צבאם המתקדם. חשש זה גרם לשיבוש ניכר בהמשך תוכניות הפעולה שלהם. כמובן, הם לא ידעו עד כמה היה עלוב מצבו של םד״כ מטוסי הקרב של חיל־האוויר בפועל. נראה שניתן להסיק זאת בבטחה רבה לנוכח המודיעין הלקוי, שבא ליד׳ ביטוי בתקיפתו של חיל־האוויר המצרי ברמת־דוד בפרט, ושאר גיחותיהם בכלל. רק בתוך חיל־האוויר פנימה ידעו עד כמה רחוקה עוצמה זו מן האמת. עד אומנם הטסתם של עשרת מסוסי המסרשמיט הראשונים שנרכשו, אולם כזכור התרסק אחד מהם בהובלה, אחד נגרע לאחר הפעולה הראשונה ב־ מטוסים היו טעונים הרכבה. בסךהכול עמד חיל־האוויר במצב עלוב ביותר מבחינת מערך הקרב. בישיבת הממשלה למחרת התייחס גם בן־גוחון לתוצאות הפעולה: ״הידיעות האחרונות הם שהטור עומד באשדוד. יתכן שזה מותאם 12 עם הלגיון בקשר לירושלים והמנה היא למשוך את כוחותינו לדרום ולהקל על כיבוש ירושלים״ הפער בין העוצמה הפוטנציאלית לבין העוצמה בפועל באשר למטוסי הקרב של חיל־האוויר בא ליד׳ ביטוי כולל בדבריו של בן־גוחון בישיבת הממשלה באותם ימים: ״אין אנו מדינה שיש לה אמצעים גדולים, הרבה נשק, צבא ומשוריינים. במידה מרובה אנו נלחמים בנסים. הנשק שיש למצרים הוא פ׳ עשרים משיש לנו. אם יבוא סופר חוץ שאיננו ידיד מסור ויראה את דלותנו - יפרסם את הדבר׳ - והדבר עלול לפגועי, שכן לדבריו, ״המצרים חושבים שיש לנו ימי יודע מה׳ ובורחים מפנינו... וכשדבר דלותנו יתפרסם, כל המדינות אין ספק אפוא באשר לתחילת התגבשותה של העוצמה הפוטנציאלית של חיל־האוויר. 13 הללו פשוט תתביישנה״ יום זה, שבו הופעלו לראשונה מטוסי הקרב, צוין מאז כיום ״סודה של טייסת ו ״מעכשיו יפעלו אוירונינו גם בשעות היום״ למחרת התקפת המסרשמיסים, ב־ למחרת 14 עם דוד בן־גוריון ודיווח לו על אודות הפעולה, וגם הביע את הערכתו שאין לחשוש ״ביותר לטור זה״ 15 אף כתב בן־גוריון ביומנו, כ׳ על־פי עדות שהגיעה אליו, ״ההפצצה שלנו הפחידה אותם. הטור בדרך כלל עצבני״ להתקפה מטוס׳ הקרב היתה השפעה מורלית חזקה ביותר גם על כוחות הקרקע באזור, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי לימים בעדותו של נחום שחג: נפלה בגורלי גם החויה המרגשת של אותם ימים כאשר חכינו בכליון עיניים לסיוע אוירי בקרב אשדוד. היתה זו שעת בין ערביים. היינו ערוכים להתקפת לילה על המצרים באיזור אשדוד והתבשרנו כי תקדם האובליסק שהקימו המצח• במקום הקרב לאחר הסכמי השלום עם ישראל 254 PUJDT 7y 3 יקי׳ "עד הלום" - מרנת־עמון להתקפה מהלומה אוירית של המסרשמיטים כהופעת בכורה שלהם. והנה הופיעו אלה כסופה ואנו הריעונו להם בהתרגשות שלא אשכחנה כל ימי. כאבנו ללא נשוא את נפילתו של אחד מהם שנפגע מאש האויב אך המפנה התחולל - בשורות האויב שידע כי עברו הימים בהם היה פטור מדאגה לסכנת התמודדות ותקיפה אווירית שלנו, אך בעיקר בתוכנו שידענו 6 כי באו הימים שבנוסף למאמצים שלנו גם מן השמים ילחמו לנו העדויות הרבות הללו מדגישות עד כמה נתלו כמעט כולם בתקווה, שהפעלת מסוסי הקרב אכן מסמנת תקופה חדשה, מפנה במהלך הלחימה: מצד אחד עתיד הוא להפסיק את ההפצצות המצריות ולהרחיק את מטוסי חיל־האוויר המצרי משמי המדינה מאימת המסרשמיטים, ומצד אחר יאפשר לקבל סיוע אווירי קרוב לכוחות הקרקע במבצעיהם השונים לא רק של מטוסי הקרב, אלא גם של שאר סוגי המטוסים, שכן אלה יוכלו לפעול ללא אימת מטוסי הקרב המצריים. אלא שלאור התפתחות האירועים אין ספק שכל הציפיות הללו היו מוגזמות ביותר. אם היתה תקווה שהנה מעתה ואילך ישתלטו מטוסי הקרב על הזירה, ושהתיאור ההיסטורי של התפתחות האירועים יעמוד בסימן פעולתם של מטוסי המסרשמיט - היתה המציאות אחרת לחלוטין: פשוט לא היו מטוסי קרב, ועל המטוסים הספורים שנותרו היה צריך לשמור למשימות איכותיות ביותר. זאת - מחשש שאף אותה מידה מצומצמת של הרתעה, שהושגה עם התקיפות הראשונות, תיעלם כלא היתה, עת יתברר בוודאות לחיל־האוויר המצרי שאכן אין לחיל־האוויר מטוס׳ קרב נוספים. הנה כ׳ כן, לבד מכמה גיחות נוספות של מטוסי קרב - שאף הן לא היו מזהירות במיוחד - שנערכו בימים הבאים שלאחר אותה ההפעלה הראשונה, נמשכו ההפצצות האוויריות של המצרים )אם כ׳ נראה שפחתו במקצת(; וט״ם׳ המטוסים הקלים - הם שהמשיכו לשאת מטכ״ל/אג״ם. , בנטל העיקרי בכל אותן הגיחות הליליות, שבהן הפציצו את המטרות שנקבעו על־יד למחרת הפעלתם הראשונה של מטוסי הקרב הופצה בקרב כוחות הקרקע" הידיעה, כ׳ ״מעכשיו יפעלו אוירונינו גם בשעות היום. אין בשום אופן לפעול נגד אוירונים אלא אם לאומיותם העוינת זוהתה באופן מוחלט. סימני אוירוני הקרב שלנו הם: מגן דוד כחול על רקע לבן על הגוף ועל הכנפיים ופסים לבן כחול לבן על *18 הגוף קרוב לזנב״ ״מכפר יונה ועד טול־כרם״: ״שבס, שבם, גפילטע פיש, גפילטע פיש״ באותו יום ירדניים ועיראק״ם בחזית המזרחית. ב־ של הלגיון הערבי, שהיה ממונה עד אז על הבטחת המשולש. ב־ כבשו את גאולים, תקפו את כפר־יעבץ, ולמחרת הגיעו עד כפר־יונה, הסמוך לכביש טול־כרם-נתניה, ולעיףרד. * ב־ בתוספת האות אי; שמסום׳ פ״רצי״לד יםומנ ] גובה המספרים יהיה לבן ברחב של קו הגוף בחלק האחורי כחול לבן כחול״. 255 יואנ במלחמה לעצמאות 19 כוחות חטיבת ״אלכסנדחני״ הצליחו לכבודו בחזרה את גאולים, ונערכו להגנת כפר־יונה כאלה היו פני הדברים באזור עת הוחלס להפעיל את מסוס׳ הקרב לגיחת• השנייה, שנועדה ״להפציץ ולפגוע מכפר יונה ועד סול־כרם״. החימוש בכל מסוס כלל שתי פצצות מ״מ לתותח׳• ו־ 07:00 רובנפלד אחריו. הם היו אמורים להיפגש מעל השדה ולהמשיך לעבר המטרה; אולם לאחר שרובנפלד הסתובב מעל השדה במשך כמה דקות, ממתין לעזר ויאמן לשווא, הוא החליט להמשיך עצמאית לעבר המטרה. גיחה זאת תוארה במפורט בתחקירו של רובנפלד לאחר התקיפה, ולדבריו הוא טס לאורך החוף עד נתניה בגובה של , , , , מסרשמי• י , , . לטול־כרם בגובה רגל, צלף באש על כמה בתים בדנבה בטול־כרם. לאחר מכן ״ממערב לטול־כרם )על פרשת הדרכים( עשה סיבוב מגובה אפם, ארבעה טנקים, שחשבם לטנקים בריטיים קלים מסוג ״אלכסנדר״)אחר־כך נודע שהיו אלה טנקים ״מסוג צרפתי ;חנו׳, טנקים קלים״, והפגיעות אכן אושרו(. תוך כדי כך נורתה לעבר המטוס אש מהקרקע, והמטוס נפגע בשני מקומות - בכנף השמאלית ובתחתיתו. אז, לדברי רובנפלד, הוא איבד את השליטה על המטוס, אולם הצליח ל״הסתובב על הגב פעמיים ובסוף השיג שליטה על המטוס״. הוא פנה מזרחה, ואז, לדבריו, בהיותו מעל כפר אל־לבה, ראה לפתע מטוס. בתחילה חשב שזהו מטוסו של ויצמן)״אדום־ו״(, ולכן לא שם לב אליו והמשיך לסוס כדי לראות איזה נזק גרם. באותה שעה, ללא שום קשר לפעולתו של רובנפלד וללא שום תיאום ביניהם, תקף גם ויצמן את הכוחות הערביים על הקרקע. ״תוך כדי צלילה וצליפה, בתוך אש נ.מ. די צפופה״, סיפר ויצמן, ״התפוצץ ל׳ החלון הקדמי של המטוס וניבעו ל׳ כמה חורים גם בכנפיים״. ויצמן החליט אפוא לחזור לנחיתה בעקרון. לאחר שהגיע לשם, נבדק המטוס על־יד יהודה פלפל, אחד ממכונא׳ 20 הטייסת, והוא גילה בתוכו ציפור קטנה שגרמה להתפוצצות החלון הקדמי תוך כדי הטיסה באזור טול־כרם הבחין רובנפלד כ׳ המטוס )שקודם חשב אותו למטוסו של ויצמן( ״עשה סבוב חד שמאלה מפנה אפו ישר אליו״. המטוס נראה לו כמטוס ספיטפ״ר. הוא שיער אפוא שמדובר במטוס אויב, ולכן ״עשה סבוב חד כלפיו ופתח באש בערך ממרחק בגודל כסאות גדולים( נופלים ממטוס האויב״, אשר לדבריו ״נפל על כנף אחת מתחת לעננים״. אז פנה לעבר החוף וראה כיצד ״מטוס האויב מוציא עשן כבד״. אותה שעה, לדבריו, בער מטוסו שלו, עשן היתמר מאזור הכנף השמאלית, ו״הוא החליס לרדת במים נמוכים כדי לכבות את הלהבות״. בינתיים נמלא אף תא הטייס בעשן, ורובנפלד ביקש למלט עצמו דרך חופת תא הטייס; אך הוא נתקל ״בקשיים גדולים״ בניסיון לפותחה, ורק כעבור מגובה היו אלה אנשי קיבוץ מכמורת, אשר גם אספו אותו בצאתו מהים בשארית כוחותיו, רטוב ונוטף מים, ממלמל את המילים היחידות שידע בשפת היידיש: ״שבם, שבם, גפילטע פיש, גפילטע פיש״. הם לקחוהו לבית־חולים ״(. לקצין זה סיפר רובנפלד 1 בנתניה, שם נפגש אתו גם קצין מטה של חטיבת ״אלכסנדחנ׳״ בנתניה )״אביגדור את אשר התרחש בגיחה זו, תוך שהוא מביע את דאגתו לכך ש״אינו בטוח אם הפצצה השניה ירדה מהמטוס אם לא. היא ׳חיה׳ ומוכנה להתפוצצות״. לאחר טיפול קצר הועבר משם במונית ״לבית החולים המרכזי בתל־אביב״ )כנראה ״הדסה״(. בתחקיר! בפני י׳ הוהנברג סיפר רובנפלד בפרוטרוט את פרטי הגיחה הזאת כמתואר לעיל, 256 Ty" 5 יק״ וביקש שיבדקו ״אם הפצצה עדיין במסום״. הוא היה גם ״מעוניין לדעת איזה נזק נגרם על־יד׳ הפצצה הראשונה והפגישה בעיתון מעריב פורסמה הידיעה בדבר הפלת מטוס האויב, אולם פרס לכך לא נמצאו כל סימוכין ממקורות גם בךגוריון, הכותב בפרוסרוס 21 אחרים, וגם במקורות התקופה לא הוכרה הפלה זאת כהפלת אוויו־אוויר ראשונה את האירועים האוויריים ביומנו, לא התייחס להפלה זאת ביומנו, וכתב רק את הדברים הבאים: אמש נעדר מסרשמיט אחד, והבוקר הוכרח אחד לרדת בתיכון )בתקיפת טול־ברם(. האוירוץ נתקלקל והטייס נפצע, נשארו רק שהביא אחד מהם ז מסרשמיטים. הניעו הלילה שני מסרשמיטיס, ךה־ 22 הפציץ בדרכו חזרה את אשדוד ככל הנראה סייעה תקיפת המסרשמיטים 23 אותה גיחה היתה גם גיחתו האחרונה של רובנפלד בחיל־האוויר לבלימת הכוחות העיראקיים; אולם הם התפרסו דרומה יותר, וב־ את מקורות הירקון שבראש־העין ואת תחנת השאיבה במקום"* למחרת, ו בס״סים נוספים: ״אבדנו שני סכינים בפעולה. אדוארד כהן חסר. השני נצל. יש לשלוח הנה מיד את כל הטייסים המאומנים של הסכינים. ב. במידה שגויים מתנדבים ומהימנותם ברורה יש לקבלם. ג. יש לעשות מאמץ לג״ם 25 עוד טייסים באנגליה, ארה״ב, הולנד, בלגיה צרפת וכוי. הרזרבה שלנו כאן קטנה מאד והצרכים מתרבים והולכים״ להססת מטוסי הקרב נותרו אפוא בארץ רק הטייסים לו לנארט, מרדכי אלון ועזר ויצמן; אולם גם ויצמן כבר לא היה כשיר באותו יום לטיסה. לדבריו, ב־ "בבוקר שלאחרי השתייה לכב את אוח־ המטוסים. המטוס נפל כ־ הצבא המצרי. אליעזר לוי היה חבר גבר עם מגויס לפלמ״ת, שהיה אז בחופשה )לאחר שנטש את בביתו בגבו עם. להלן הסיפוו כפי שמופיע ביומן המלחמה של יהודה ווטשילד : עשה 29/5 , , אנו מקבלים בצהוינז משני ספיטפייוים שמופיעים מעלינו. הם חגים ואליעזר הקרב בעקר , העומד הכן ליד המקלע מקבל את פניהם ב״חמימות׳׳. הנה צולל הראשון- 7 מול מכונות היו״ה טל הספיטפייר - ניתכות הצרורות של ה-מ. ג. - התפוצצות בית דג מועט כאשר תנועותיו תנועות שיכוו. בינתיים אנו מחנים כוגיל לצלילה הבאה של ׳ טראח ! אני מ , ויותר ונעלם מאחוו׳ הגבעה במוחק הניוון- עתה ברור שהופל אווירון ! עם האופנוע, ויד שמא , , , , .... קשה לתאר איזה השפעה יש למאורע זה על תבוינו. במשך שבוע ימים ניתכה עלינו מכה אחו מכה. ראינו את אזלת היד למנוע את אשר התרחש ניד מרדני. ישבתי על הא שמענו על תכניות ונות - וראינו רק פעולות של האויב. גלי אש ופלדה מתנפצים אל תופנו ואנו מחוסוי אונים לעצוו את מהלך הגלים-נזו הייתה ההוגשה מול כך 'צא , ההפצצות וההפגזות. והנה, זו הפעם הואשמה ואינו כי גס במטוס יושב אדם-וגם ״4 בו אפשר לפגוע. דבו זה גום לשינוי בהוגשתנו. הותזו לנו האמון, יבוא אשר יבוא 111 ש , הוי גם הם בני תמותה וניתנים לפגיעה. ...אחו הצהרים נראית תנועה של כלי רכב בקרבת מקום נפילתו של המטוס, ולאחר המחסור בט״ס׳ קרב בעיה חמורה כ , , , זמן עולות משם להבות. הנחתנו היא: מכיוון שלא ניתן להם לגרור אותו- שרפוהו. אגב, זהו האוויוון המצוי הראשון שהופל בנגב- כן ירבו ! ״ שכן באותה שעה כבר אף לא שלושה מטוסי קרב שמישים. עוד עד יהודה רוסשילד, חבר קיבוץ גבר-ע• הרכבה בשדה , כ,ם,םן כמה מס התעופה בעקרון. עם זאת אין ספק, שבהפעלת המטוסים היה משום תרומה בתהליך גיבוש עוצמתו הפוטנציאלית של חיל־האוויר מבחינת הדרך, שבה ראו אותו חילות־אוויר של מדינות ערב; והרי הם לא ידעו את מצבו האמיתי מבחינת יחידת אציל; אולם למחרת שבו והשתלטו עליו לוחמי חסן סלמה. זה נפצע בפעולה, ומת , * מקום זה נכבש יומיים קודם לכן על־יד נעבור זמן קצר מפצעיו. 257 מ א יונ במלחמה לעצמאות ״שדה התעופה לא הותקף אף פעם״ קש״ הפעלתם של מטוס׳ המסרשמיט, חוסר־מיומנותם של הסייסים בהפעלתם, בעיות הרכבתם של המטוסים והמחסור במטוסים בסופו של דבר - כל אלה גרמו לכך שלאחר פרק־זמן זה היו לחיל־האוויר לכל היותר שלושה מסוסים שמישים בוזמנית. אומנם ניכרה יחדה מסוימת בפעילות חיל־האוויר המצרי מעל שמי המדינה, אולם גיחותיו נמשכו, ועמן מפעם לפעם גם ההפצצות על מרכזי אוכלוסייה ותעשייה מדרום הארץ ועד תל־אביב וסביבותיה. זאת ועוד, בעקבות הפעלת מטוסי הקרב משדה התעופה בעקרון ניתן לזהות סימנים לשינוי בדפוסי הפעולה של חיל־האוויר המצרי. ט״סיו הכירו את תל־אביב ואת שדה התעופה עקרון, שחיל־האוויר הלך והתבסס בו ואשר היווה עד אז בעיקר את הבסיס לנחיתתם של מטוס׳ מבצע ״בלק״, אשר הובילו את מטוסי המסרשמיס ושאר אמצעי לחימה. מיד למחרת ההכרזה על מדינת ישראל היו המצרים עוברים לעתים מעל השדה בדרכם לתקיפת מטרות בישראל, חגים מעליו, וככל הנראה בוחנים את התכונה בו. ברוב הפעמים הם לא פגעו בשדה, שכן העדיפו כנראה את הפגיעה בשדה דב, בתחנת ״רדינג״, בנמל תל־אביב ובמטרות איכותיות אחרות. באותו פרק־זמן לא היתה לעקרון חשיבות צבאית רבה בעיניהם׳, אולם בעקבות פעולת התקיפה של מטוסי 27 הקרב, שהמריאו מעקרון, החלו המצרים להתמקד יותר ויותר גם בהפצצתו עדויות לכך אנו מוצאים בדוחות של אחת מיחידות התותחנים, שהפעילו בעקרון תותחי היםפאנוטוויסה 20 במאי, כתוב כ׳ למן פעם״. תופעה דומה היתה גם בימים שלאחר מכן: פעילות אווירית מצרית ניכרת מעל השדה - אולם ללא תקיפתו. רק ב־ אולם בעקבות המראת מטוסי המסרשמיט מהשדה החל חיל־האוויר 28 צלל אל אחת העמדות וצלף עליה המצרי לתקוף אותו יותר ויותר. למחרת התקיפה, ב־ את שדה התעופה בעקרון, ובגלל טעות בזיהוי הופצצה רחובות מגובה רב בין השעות מסוס אחד או שניים. הוטלו כ־ חצר המועצה המקומית, כמה בניינים ובית־הכנסת וסביבתו. שבעה נהרגו, חמישה נפצעו באורח קשה, ו 29 נפצעו באורח קל למחרת בשעה שדה התעופה עקרון. במשך חצי שעה חג המפציץ בגובה נפץ ותבערה. לאחר מכן באו שני מטוס׳ הספיטפ״ר מדרום ״וצללו מאחורי העננים מצד השמש לגובה של 600 ירתה התותח״. בשעה הספיטפ״ר הטיל שתי פצצות, והמפציצים 30 הפעם ירו שלוש עמדות על המטוסים בהפצצות אלה הצליחו המצרים לפגוע, בין השאר, בשני מטוס׳ מסרשמיט שטרם הסתיימה הרכבתם, וגם במטוס הקומנדו החשוף )שכבר נפגע בעבר בהטיסו אספקה ליחיעם(. בעקבות זאת הוחלט להעביר בה־בשעה, לקראת סוף 31 את הרכבת מסוסי המסרשמיט מעקרון ״להרצליה - לשדה תעופה מוסווה יפה׳׳ ההפצצות על עקרון הלכו ותכפו, 32 חודש מאי, היו בהרצליה רק שני תותחי וגבר החשש שגם מסוסי הרכבת האווירית של מבצע ״בלק״ לא יוכלו לנחות בו. לכן נבדקה האפשרות שבסיס 258 "עד הלום n!™ רמודדוד )אשר פונה, כאמור, ב־ בו בתהליך התארגנות בפיקודו של יהושע גילוץ( ישמש בסים חלופי. ואכן, בסוף מאי הודיע רמז למאירוב, ליהודה בריגר ולדני אגרונסק׳, כי ״שדה אלטרנטיבי לפעולת בלק יהיה רמת דוד״. 33 להגנה אווירית היו שם בםך־הכול חמישה מקלעי בזה אכן, הפעלתם הראשונה של מטוס׳ הקרב עוררה את התקווה, שייווצרו מומנטום ומציאות חדשה, שבה שומרת טייסת הקרב על פעילות קבועה להגנת שמי המדינה ומגיבה מיידית להפצצות הגנה אווירית וקרקעית בעקרון את ה קמע _!מצך אחך . מצך אחך ו המצר של חיל־האוויר המטרייה האווירית הנחוצה לשאר המטוסים בפעילותם. אך תקווה זו לא עמדה מאז ואילך במבחן המציאות. הפעילות של מטוסי הקרב המשיכה להיות ספורדית, זעיר פה וזעיר שם, ומוקד הפעילות של חיל־האוויר המשיך להיות פעולותיה של טייסת מס׳ ו בשדה דב. טייסת זו המשיכה להיות לב־לבו של חיל־האוויר, ופעולה אינטנסיבית ביותר נעשתה להחזרת מטוסיה לכשירות מבצעית ולקביעת ארגון מתאים שיענה על הדרישות המבצעיות. הכול קיוו כ׳ תחילת פעילות מטוסי המסרשמיט תסיט את מוקד ההסתכלות לעבר פעילות מסוס׳ הקרב, שאמורים היו להיות הדומיננטיים והמשפיעים על התהליך שמספיגה לתקיפה, אולם בפועל לא כך התפתחו הדברים. לאחר הפעולות הראשונות לא הצליחה טייסת הקרב להתמיד בפעולה, וגיחותיה המשיכו להיות ספורדיות - בעיקר מפאת המחסור במטוסי קרב והתקלות המיידיות שפגעו ב ממסום״ קרב - למסוסים קלים: הפצצת אשדוד מוקד הפעילות העיקרי של חיל־האוויר המשיך אם כן להיות הטייסת בשדה דב, ומפאת היעדרם של מסוסי קרב להגנתם המשיכו מטוסיה לפעול בעיקר בלילות. הפעילות המפורדת של מטוסי הקרב כמעט ולא הסירה את האיומים האוויריים, שבאו ליד׳ ביטוי מעשי למן 34 הכמעט מוחלטת על שמי המדינה. להגנה אווירית היו בשדה ארבעה תותחי ממילא לא גרמה פעולתם של מטוסי הקרב לשינוי בגישת ההפעלה של שאר מטוסי חיל־האוויר משדה דב. 0 היה להוות תשובה למפציצים המצריים, אשר המשיכו בהפצצותיהם וגם לא יכול היה לתת מטרייה אווירית למטוסים הקלים של הטייסת בשדה דב בפעולות ההפצצה שלה. זאת המשיכה להפציץ בעיקר בלילות את המטרות, אשר נקבעו על־יד׳ מטכ״ל/אג״ם. מציאות זאת היא אפוא הגורם העיקרי לכך, שמכאן ואילך תיאור הפעילות של מטוס׳ הקרב משולב על ברצף תיאור הפעילות של המטוסים משדה דב - ולא להפך. המטוסים הקלים המשיכו ותקפו בלילות ביתר־שאת אחדות מהמטרות שהותקפו על־יד׳ מטוסי הקרב במהלך היום. ראשון שבהם היה הסור המצרי. טרם ידעו באותה שעה, שהפצצת מטוסי הקרב גרמה ככל הנראה למפקדי הכוח המצרי להתחיל בהתחפרות במקום ולשקול שוב את תוכניותיהם להתקדם לכיוון תל־אביב. החשש שמא ימשיך הטור המצרי צפונה היה אפוא הגורם העיקרי לכך, שבאותו לילה הועברו לשם תותחי 259 יי״3 במלחמה לעצמאות 35 את הסוה, והמטוסים הקלים נערכו לפעולה אף הם לאחר תקיפתו של טור זה על־יד׳ מסוסי הקרב ב־ על־יד מסכ״ל/אג״ם פקודת מבצע מם׳ 04:30-03:45 לביצועה של המשימה להפצצת אשדוד 36 יבנה בפצצות בסך כולל של ב־ זיהה את המטרה. המטוסים טסו בגובה רב מאוד, שכן זכרו את דיווחיהם של ט״ם׳ הקרב על אודות הנ״מ, אשר קידם את פניהם בערבו של אותו יום. בשעה פצצות תבערה בשתי חבילות של שש כל אחת. מ!בנה המשיך לאשדוד בגובה לזהות את המטרה, ובידו גם המטוס השני, אשר 37 לעבר מטוסו אש אנטי־אוויחת ״מאניות אויב ליד החוף״. בשעה המריא בשעה במטוס פ״רצ׳״לד, כשהם נושאים שתי פצצות אל הים והמשיכו לטוס לאורך החוף, אולם לא הצליחו למצוא את המטרה. הם חזרו אפוא באותה דרך, הטילו גם סיריל כץ, אשר המריא עם רחנאו״ג במסום בוננזה עם חמש 38 את כל הפצצות בים ונחתו בשעה פצצות דב, שם נחתו בשעה ימים, שכן היה חשש מפגיעתם של מטוסי חיל־האוויר המצרי. כץ שב וחיפש את המטרה, נמנע ככל האפשר מלהטיל את הפצצות לים, ורק בלית־ברירה - מחמת אור היום והחשש ״להיתקע״ ללא דלק - זרק את 39 הפצצות בים ונחת בשדה דב היחיד שזיהה את המטרה היה אור׳ ברא״ר, שכבר היו לו אז שעות סיסה רבות בשמי הארץ במסגרת חברת ״אוירון״, בה הדריך אחדים מט״ס׳ מחלקת הטיס של הפלמ״ח. הוא המריא בשעה רפיד מתל־אביב. היו לו ויבנה. ממערב לדרך יבנה-אשדוד ראה אש. הוא סיפס לגובה ביעף הראשון הוא עבר מעל המטרה, ראה להבות מכיוון ניצנים, וזרק שש פצצות תבערה ושלוש פצצות 25 ואת שאר הפצצות - על שטח אשדוד ומחנה המטוסים הקלים נשלחו להשלמת המשימה לא רק בהפצצת אשדוד 40 לראות אם היו התפוצצויות כלשהן והטור המצרי שהופצץ קודם לכן על־יד׳ המסרשמיטים, אלא גם להפצצת טול־כרם, שכזכור הותקפה אף היא למחרת הפצצת הטור המצרי. הכוחות העיראקיים הלכו והעמיקו את אחיזתם במקום. הפצצת •ולכרם ב־ פרדס ופרשת דרכים ממערב לעיר. היו לו )שש בכל אחת(. הוא המריא אפונה לפי קו החוף, וכעבור כ־ לטול־כרם. 260 piyDT 5 י?״ 'יעד הלומי - מריבת־עמון עד ביעף הראשון זרק שתי פצצות לסול־כרם וביצע יעף שני, תוך שהוא זורק ארבע פצצות תבערה. הוא הבחין באורות על המסרה, ה פצצות לעברו אש מהקרקע, ולא נראתה כל תנועה. הוא פנה לכיוון מערב, וטס כשבע דקות מעל הים דרך העננים. 41 בשעה ב־ו המריא בנימין אימברג להפצצת טול־כרם במסוס רפיד )היו אתו בסיסה אריה קפלן, דניאל ספ״סהנדלר ואבנר חלבני(. לאחר הטלת החימוש נחת בחזרה בשדה דב בשעה להפצצת ״פרדס טול־כרם ליד הגשר״. במטוסו היו שלוש פצצות בגובה לשמאל והתקיף ממערב למזרח. זרק פצצה שניה על אמצע המטרה. פנה עוד פעם לשמאל וזרק פצצה בשעה 42 על בית בחלק המזרחי של המטרה. נראה עשן״ הוהנברג כנווט/מטילן. היו להם במטוס שתי פצצות של שני ק״ג האחת. לאחר שהגיע לגובה בגלל עננים כבדים שנקרו בדרכו. מדרום־מזרח לעיר נורו לעברו יריות מהקרקע. בנתניה התבהרו העננים, ואז המשיך מזרחה לכיוון טול־כרם, והגיע מעל המסרה ב־ לגמרי״ בדרכן לדרום טול־כרם, הסיל פצצת פצצות התבערה - ממערב לעיר. הוא הבחין בשתי התפוצצויות, וראה אש גדולה בוערת. מכיוון דנבה וסול־כרם, נורתה לעברו אש אנסי־אווירית ״די כבדה אבל לא מדויקת״. חלפו עשר דקות למן תחילת הפעולה, ובן־אור עזב את המטרה מערבה לכיוון החוף, ומשם לאורכו לעבר שדה התעופה בתל־אביב. בשעה בשדה. בתהקירו, שנעשה על־יד דוד שבם, ציץ כ׳ ״הטענת הפצצות לא בסדר; וכי ״המ״ק 43 לשמוש וכן האורות במטוס״ למחרת להפצצת טול־כרם. במטוס היו שלוש פצצות של היתה טובה וללא כל אש אנטי־אווירית. בגובה 25 המזרחי של תחנת המשטרה ועשן לבן נראה עולה מהבית״; ובשלישי הטיל את הפצצה השלישית, וזו התפוצצה 50 44 כוחותינו״ מדרום לנתניה. הוא נחת בתל־אביב בשעה לטרון: מבצע ״בן־נון״ בי: ״פעולת חיפו״ ראשונה״ המחסור החריף במטוסי קרב היה הגורם לכך, שאלה לא נשלחו לסייע בקרבות על לטרון, שהתכונה לקראתם הלכה והתעצמה. בישיבת הממשלה באותו יום ממטוסי הקרב, ובין השאר גם על המשך ההיערכות בלטרון. לדבריו, לא חל בה ״לפי שעה שום שינוי מלבד כן ציין שיש להתייחס בהסת״גות לדיווחים, שכן ״הקשר לקוי מאד ולא תמיד מתקבלות 45 זה שהעלינו אנשים״ הידיעות בזמן. הפעולות נעשות בלילה ובבוקר הידיעות עדיין אינן מגיעות. אחרי הצהרים התמונה כבר יותר מלאה״. 261 קרב והפצצה OIODD «יונ במלחמה לעצמאות באשר לירושלים איין עוד בן־גוריון, כי במהלך אותם ימים היו ״קשרים ישירים״ עם העיר באמצעות אנשים שבאו ״לא באוירונים אלא בג׳יפים״. לדבריו, ב־ חטיבות פלמ״ח בסביבות ירושלים ובתוכה. הכוונה היתה להעביר לשם עוד ״עוד הלגיון הם קלטו את הפקודה ״לכבוש את ירושלים בכל מחיר. באופן מיוחד ציינו את ק עד46 להשתמש בגזים. אין ספק שאת הגזים יתנו להם האנגלים. יתכן שזה קשור עם ההצעה הבריטית...״ אז כבשו יחידות חטיבה המטה הקדמי של החטיבה בקיבוץ חולדה, ואילו המסה העורפי מוקם בנען. תוך כדי הפעולה הופצץ שוב מסה החטיבה עלייד חיל־האוויר המצרי ללא תשובה הולמת של חיל־האוויר הישראלי. באותו לילה, ליל הפעם תוגברה חסיבה ״גבעתי״. בהעריכו שמולם ערוך גדוד אויב אחד, סבר מפקד חטיבה שלושת הגדודים שלרשותו יעלה בידו לעקור את האויב מהרכם ולפרוץ את הדרך לירושלים. המאמץ העיקרי הושקע באגף המערבי של הרכס, לשם הופנו שני גדודים. בפקודות מבצע שהועברו לחיל־האוויר ב־ וב־ אויב בלטרון ובאימואס. בלטרון היה זה בסים, ובאימואט עמדת תותחים, שירתה דרומה מעבר לכביש על עמדת צה״ל בבית־ג׳יז ובית־סוסין. כוחות צה״ל היו ערוכים בבית־ג׳יז ובבית־סוסין ובכל המשלטים של שער הגיא משני צד׳ הכביש. על חיל־האוויר הוטל ״להפציץ את א( אמאוס בשתי טיסות בכוחות של 47 העיר בשעה ואכן, ב־ ללטרון. היו להם ארבע פצצות של לוד-לטרון, ולכן טסו לאורכה. נורתה לעברם אש אנטי־אווירית, וכד להתחמק ממנה שינו כיוון, אך בעקבות זאת ״איבדו את הכיוון״. הטייס ניסה להקים קשר באמצעות הווקי־טוק׳, אולם ללא הצלחה. בגובה שוב שינו כיוון למערב, עד שהמטוס הגיע לקו החוף בחיפה, ומשם עשה דרכו בחזרה לתל־אביב. בדרכם לשם זרקו את הפצצות בים וראו כיצד הן מתפוצצות. בהגיעו למסלול בשדה דב בשעה מוצלחת שגרמה נזק לאוירון אולם הטייסים לא נפגעו״. בתחקירם ציינו שההוראות לטיסה היו בסדר, אולם 48 ציינו את הצורך לבדוק את תקינות מכשיר הקשר קודם הטיסה למחרת בוצעה שוב גיחה - הפעם להפצצת לטרון. בעוד ההתקפה של כוחות הרגלים בעיצומה, המריא בשעה 25 היתה מואפלת ״בסדר״, כהגדרתו. עד המטרה טס בגובה לדבריו מפת ההתקפה השנ״ה על לטרון 262 פיק״ זרק שתי פצצות של לאחר מכן זרק פצצת היוותה מטרה חלופית, והעריך שפגע. הוא פנה לכיוון הים והמשיך לכיוון שדה התעופה 49 מעל השדה, עד שקיבל אישור לנחות בשעה למחרת נשלח לאזור לטרון גם מטוס קרב מסרשמיט, מוטס ביד׳ מרדכי אלון. ככל הנראה היה זה מטוס הקרב היחיד שהיה שמיש באותה עת. כזכור, הדרישה לשלוח לשם מטוסי קרב באה במקביל לדרישה לשולחם נגד הטור המצח. בשלב זה נשלח אפוא לשם םוף־םוף מטוס אחד - אולי יותר להעלאת המורל של כוחות הקרקע. עם זאת, למרות הדלות הקשה במטוסי קרב, אכן החלה פעולה של מטוסים קלים אף באור היום, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בדיווחו של אדם שתקא׳. באותו יום עוד בהיותו 50 אדם שתקא׳, שיצא במטוס פ״רצ׳״לד משדה דב בסביבות השעה בשדה דב הבחין שתקא׳ במסרשמיט, והמריא בעקבותיו לעבר המטרה. ״הרגשת הביטחון שנסך בלבי החיפוי של מסוס הקרב היתה נעימה מאד״, אולם ״לצערי לא התקיפו אותנו מטוסי האויב - הפעולה בוצעה בהצלחה ובלי כל תקלות״. הם שבו אפוא יחד לתל־אביב, וליד השדה נענע מוד׳ בכנפי מטוסו ופנה לבסיסו, ובשעה אולם לא היה בטיסה 5117:30 זו של המסרשמיט כדי להוות סימן לבאות, כלומר פעילות מתמשכת של מטוסי הקרב לליוו״ המטוסים בפעילות ההפצצה שלהם. מפאת המחסור במטוסי קרב כמעט ולא בוצעו פעולות מסוג זה, ועל־מנת למנוע כל פגיעה במטוסי המסרשמיט גם לא תקפו אותם הט״סים מטרות קרקע. המטוסים הקלים, בעיקר משדה דב, נאלצו להמשיך אפוא לפעול בעיקר בלילות, מאימת מטוסי הקרב המצריים. בליל הלגיון הערבי, שהתמקם באחד המשלטים מעל הכפר. גדוד ונעצר. כוח משוריין תקף את משלטי לטרון, הכפר, המנזר והמשטרה, והצליח לפרוץ עד שער המשטרה. יחידת החבלנים של הכוח המשוריין נפגעה בהפגזת הלגיון מכיוון הכפר אימואם בפקודת מבצע מם׳ 52 נסוג מהמקום בלטרון ואימואוס ובמרחק של משני ציד׳ הכביש של שער הגיא. התפקיד להפציץ את צבא אויב בשעה בשעה 53 תבערה. השיטה: להפציץ ריכוז׳ אויב כלי רכב ועמדות״ המצרי את מטה החטיבה בחולדה. באותו לילה הפציצה טייסת מם׳ לה - אולם ללא הועיל. לחיל־האוויר לא היו כמע בפעילותם, גם לא את מטה החטיבה. המתקפה היבשתית, שנועדה בעיקרה לפתוח את הדרך לירושלים, הסתיימה בכישלון. הכוחות לא פעלו במתואם לפי לוח־הזמנים המוכתב, וחלקם לא מילאו את משימותיהם. מטה החטיבה בחולדה נותר חשוף להפצצות חוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצח, ומטוסי הקרב של חיל־האוויר לא יכלו לסייע לא בביטולה של העליונות האווירית המצרית ולא בסיוע איכותי לכוחות הקרקע בפעילותם בגזרות השונות. באותה שעה התנהלו גם דיונים על הפסקת־אש. לימים הועלתה סברה כ׳ תזמון ההפצצה על רבת־עמון אולם באותה 54 )ראו להלן( היה קשור לעניין זה, ונועד להמריץ את נציגי מדינות ערב להסכים להפסקת־האש מידה של סבירות והיגיון ניתן להניח, כ׳ הפצצת בירה ערבית דווקא עלולה היתה לאחד את מדינות ערב הנלחמות נגד ישראל - שמבחינת הערבים עלולה היתה להיראות כביטוי של חולשה )שכן את ״המכה האחרונה״ נתנו היהודים( - אלא דווקא תגובה צבאית קשה ביותר - למשל, הפצצות הרבה יותר מסיביות על תל־אביב. מאידך, נראה 263 a'oiooo איונ במלחמה לעצמאות שהכישלון ה במערכה על ירושלים בלילה שבין במאי; והחטיבות הרבה שייחס בךגוריון לירושלים - שבה ראה, למעשה, עד אז את חזית הלחימה העיקרית — הם שהיו למעשה הגורמים העיקריים לעיתוי להפצצת רבת־עמון, שנועדה ככל הנראה לאותת ללגיון הירדני עד כמה מסוגלת ויכולה ישראל להרחיק במלחמתה על ירושלים. 31.S.4E לר ר » 1 תיכן, מו יני-ן 2 *ווירוניט ו כוו פה. הדו ״פ היופי יפו*!־ !זופית בקשה לדיווח יומיומי לבן־גוריו! ההחלטה להפציץ את רבת־עמון: ״עניין פוליטי, צבאי וזו היתה על אחריותי״ בישיבת הממשלה ב־ בדבר ״קריאה למדינות הערביות וליהודים לקבל על עצמם להפסיק כל פעולות האיבה עד לשעה ליוני״. בן־גוריון הביע את עמדתו תמך בקבלת ההחלסה, ועם זאת הציע לעכב את הצהרת התמיכה, כיוון ש״המשלחת שלנו בניו יורק, אומרת שהרושם שלה הוא שבזה שנתנו הוראות להפסיק את האש לפני הערבים נגרמו לנו תקלות צבאיות, הם מציעים שלא נביע עכשיו את עמדתנו עד שהערבים יודיעו״. הוא סיכם אפוא, ש׳׳יש להתאפק מפרסום עד 55 למועד שנשקול, בינתיים צריך המסה למחרת למן השעה האו״ם״, אשר הגיע לתל־אביב באותו יום כששני מסוסים בריטיים מלווים אותו בדרכו מקהיר לשדה התעופה בחיפה. בפגישה הבהיר ברנדוט, כ׳ את הפסקת־האש ה לדבריו, קודם הגעתו לארץ היו לו שיחות מוקדמות בקהיר, ״והיום עמד לצאת לאותו מקום ששם היתה צריכה 56 להתקיים פגישת נציגי ערב, כדי להחליט על עמדתם. הוא לא ידע היכן זה אם בקהיר או ברבת־עמון...״ בהערכת המצב של בן־גוריון עם אחדים מהקצינים הבכירים תמכו אף הם בהיענות לקבלתה. נראה שדווקא התמיכה בהפוגה היתה צריכה למנוע את בךגוריון מהחלסתו להפציץ את רבת־עמון - אלמלא הכישלון הנחרץ בהתקפה על לטרון, אשר הצריך תגובה קשה ככל האפשר נגד הלגיון הירדני, כלומר הפצצת רבת־עמון. לכך התלוותה כנראה גם העובדה, שמסום׳ הקרב של חיל־האוויר ״לא המריאו״ ולא עמדו בציפיות הרבות שתלו בהם - להביא להפסקת ההפצצות האוויריות של חיל־האוויר המצרי. מטוסיו שבו והפציצו מרכזי אוכלוסייה אזרחית בתל־אביב וסביבותיה, מבלי שחיל־האוויר הישראלי יוכל להפעיל בתגובה את מטוסי הקרב שלו. חלקם היו עדיין בתהליכי הרכבה, וחלקם - בלתי־שמישים לאחר הגיחות שבוצעו בהם; ואת הבודדים שעוד נותרו לא היה אפשר להזניק לפעולה, שכן למרבה האירוניה אף אמצעי הקשר בין מטה חיל־האוויר לבין עקרון היה משובש: עד שהועברו הדיווחים, כבר כילו מטוסי הקרב וההפצצה של חיל־האוויר המצרי את הפצצתם. תחושת חוסר־האונים לנוכח ההתקפות האוויריות החוזרות ונשנות נמשכה. באחד המקורות 57 נכתב, כ׳ ״ליושבי החושך במקלטים נדמה היה כ׳ הוזנחנו כליל והופקדנו, לכן רטנו והתרעמו - עד מתי?״ במכתב למערכת אף יצא אחד הקוראים דבר. ״היכן חיל־האוויר הישראלי?״ שאלה, כאמור, הכותרת בעיתון וניבא, כ׳ ״עוד נראה את האוירונים שלנו ולא רק בשמי ארצנו בלבד. עוד יראו וישמעו אותם גם בקהיר וברבת־עמון, בבירות ובדמשק״. 264 פיק״ "עד הלומי נראה אפוא שגמלה בלבו של בן־גוריון ההכרה, שצריך לעשות מעשה יוצא דופן בחומרתו, ״לשבור את הכלים״, לבצע מהלך העשוי לשדר למדינות ערב עוצמה - ולא את החולשה, שהיתה נחלת אותם הימים: להפציץ את רבת־עמון וגם את קהיר, כפי שכתב ביומנו באותו יום חיל־האוויר ונוכח שאין לו היכולת להפציץ את קהיר מבחינת מסוסים מתאימים, סווח הפעולה גדול מדי והיכולת להתמודד עם נ״מ היא דלה, החלים ככל הנראה להסתפק הפעם בהפצצת רבת־עמון בלבד. הרעיון לתקוף את בירות ערב לא עלה כאן לראשונה; הוא שזור בתוכניותיו של בךגוריון, וכבר ב־ במאי, בהציגו את התוכנית האסטרטגית שלו בפני המטה הכללי, ציין: הצעתי.. לעבור להתקפה המכוונת לריליץ לבנון, עבר הירדן וסוריה. עלינו להחזיק מעמד בנגב.. מקלף.. תפקידו כיבוש הלבנון הדרומי - * ביירות נפצי־ן גם מהים.. האוירייה 58 בעזרה הפצצת ציר, צידון וביירות שלנו צריכה להפציץ ולהרוס את רבת עמון. החוליה החלשה בקואליציה הערבית היא לבנון... כשנשבור כוח הלגיון ונפציץ את רבת עמון, נחסל גם את עבר הירדן, ואז סוריה נופלת. אם מצרים עוד תעיז להילחם - נפציץ אה פורט סעיד, אלכסנדריה וקהיר. וכך נגמור המלחמה - ונעשה 59 החשבון של אבותינו עם מצרים, אשור וארם התזמון לביצוע ההתקפה על רבת־עמון היה החלטתו הבלעדית של בךגוריון, והוא קיבלה אף ללא שילובו של ראש אג״ם, יגאל ידן. זה הביע מורת־רוח רבה על כך שלא שותף בתהליך קבלת ההחלטה, אולם למעשה לא היה כל תהליך כזה. כפי שניהל עד אז את כל מהלכי המלחמה כמעט ללא שיתופו של אף לא אחד מחברי הממשלה הזמנית )תוך שהוא מדווח להם בדיעבד מפעם לפעם על הדברים(, פעל גם הפעם בן־גוריון במתכונת דומה, תוך תיאום ישירות מול מטה חיל־האוויר בראשות אהרן רמז. גם רמז ציין לימים כ׳ החלטת תקיפת מסרות בעומק 50 בךגוריון הפתיעה אף אותו, ״כ׳ הפעולה לא היתה קשורה לתכנית מבצע כלשה׳״ שטחו של האויב היתה אומנם אחת המשימות המרכזיות, ובאה ליד׳ ביטוי אף בתוכניות הראשונות לבניית הכוח האווירי, שגובשו במיוחד ביד׳ אהרן רמז וה״מן שכטמן )שניהלו עתה את מטה חיל־האוויר(; אולם כפי שהוחלט להפציץ את הטור המצרי כצו־השעה - למרות הקדימות הרבה שייחסו במטה חיל־האוויר לתקיפת אל־עריש דווקא - אף הפעם לא היתה זאת המלצת מסה חיל־האוויר, אלא החלטה של בךגוריון. לדידו היה 61 זה ״עניין פוליטי, צבאי וזו היתה על אחריותי״ במהלך המחצית השנייה של )ה״בליץ״( של חיל־האוויר הגרמני על העיר. היתה זו ״חוויה נפשית מסעירה, שהותירה בו רישומה לשנים רבות והשפיעה עמוקות על עצם תפיסתו הצבאית והמדינית״. עמידתם האיתנה של תושבי לונדון בהפצצות אלה הוכיחה לבן־גוחון עד כמה לא מדויקת התפיסה של דואה** - שבכוחן של הפצצות אלה להכריע * תקיפת ביירות מהאוויר ב־ כוחות הלבנון״. לבסוף לא הופצצה ביירות, ככל הנראה על רקע תהליך הדיונים בצורך בהפסקרדאש. ** החשוב מבין הוגי הדעות בתחום העוצמה האווירית לאחר מלחמת העולם הראשונה היה הגנרל האיטלקי ג׳וליו דואה. בין השאר קבע כ׳ היעד העיקרי להפעלת המטוס הוא מרכזים של אוכלוסייה אזרחית. המלחמה תוכרע במישור הפסיכולוגי - הפצצות אססרסגיות ישברו את מורל אוכלוסיית האויב ואת רצון האויב להילחם. אולם כבר במלחמת האזרחים בספרד באמצע שנות השלושים הוטל ספק בתיאוריה זו. ברצלונה, מעוז הרפובליקנים, הופצצה מהאוויר כמה פעמים, למעלה מ־ מורל האזרחים לא התמוסס. במלחמת העולם השנייה אומצה - ובהיקף רחב - תורת דואה: מסוסים הפציצי מרכזי אוכלוסין, וביניהם, כמובן, ערי בירה. הפצצות הטרור על לונדון הופעלו רק מ־ להפצצה גרמנית על פרברי לונדון. האוכלוסייה נפגעה קשות, המורל היה ירוד לעתים, אך בריטניה לא נשברה, והמהלכים הצבאים כמעט שלא הושפעו מההפצצות המסיביות על לונדון. כך היה המצב גם לגבי הפצצות על ערי גרמניה, וכך גם לגבי אוכלוסיית טוקיו, שעמדה בהפצצות מסיביות ונכנעה רק לאחר השימוש בפצצה גרעינית. 265 יו״ ממגווס׳ם קלים - למטוסי קרב והפצצה 5 במלחמה לעצמאות מלחמה. עם זאת אין ספק שהכיר בהשפעתן המורלית של הפצצות אלה על כלל האוכלוסייה: מצד אחד - על האוכלוסייה המופצצת ועל כושר שרידותה, ומצד אחר - על האוכלוסייה של הכוח התוקף, האוכלוסייה הישראלית, הנתונה להפצצות חיל־האוויר המצרי והרואה בפעולה מעשה גמול ראוי. למרות הפקפוק הרב שלו באשר לתורתו של דואה, הביע בן־גוחון עצמו לא אחת את חששו באשר ליכולת העמידה המתמשכת של האוכלוסייה היהודית תחת ההפצצות המצריות. הוא שב והודיע בפומבי, כ׳ לנוכח המשך ההפצצות הללו כך או כך - הגיעה השעה. צריך היה לעשות מעשה, 62 עלולות גם בירות ערב להיות מופצצות מן הא לטרוף את הקלפים, להפציץ את רבת־עמון; או כדברי בךגוריון לאחר הפעולה: ״ניתנה אתראה ראשונה 63 לפולשים לבל ׳ת״מרו, שהמלחמה תהיה רק בתחומי הארץ״ ״בוצעה בפעם הראשונה הפצצה מתוכננת״ ככל הנראה העביר בן־גוחון את הוראתו לאהרן רמז, ראש מסה חיל־האוויר, שאותו הכיר זה מכבר ואתו נפגש לא אחת גם שלא במסגרת הפעולה הקשורה לחיל־האוויר. רמז העביר את ההנחיות שלו בטלפון, ללא פקודות בכתב, לקצין המבצעים של מטה חיל־האוויר, דן סולקובסק׳, זה הוריד את המשימה למפקד טייסת מם׳ 64 קצין המודיעין של החיל, שבתדריך לצוותים מטר להם על הצורך ״לא לנגוע לרעה בשדה התעופה שם״ הנחיה זאת התבססה על ידיעה, שהעביר כעשרה ימים קודם לכן יועצו של גנרל מקמילן, מפקד הכוחות הבריס״ם בחיפה, לעו״ד יעקב סלומון, קצין הקשר בזמן המנדט, מיד לאחר התקיפה המצרית על רמת־דוד ב־ שדה התעופה ברבת־עמון מוחזק אך ורק על־יד׳ חיל־האוויר המלכותי הבריטי, ואין בו מסוסים אחרים. בידיעה הודגש עוד, כ׳ אם ישתנה המצב - יעדכן; וכן טרח לציין כ׳ התייחסותו כוללת ״רק את שדה התעופה, ולא את העיר עצמה״. מידע זה נועד בעיקרו למטע הפצצה אווירית של ישראל על שדה התעופה ברבת־עמון - כדוגמת התקרית עם המצרים, שנבעה בעיקרה מחוסר־מודיעין - בתגובה להפצצות האוויריות נגדה. עו״ד סלומון מיהר להעביר את השדר לשדה התעופה בחיפה, וזה * לאור התפתחות הדברים לא הגיעה ידיעה זו לבךגוריון, וככל 65 הועבר מחטיבת ״כרמלי״ למסכ״ל/אג״ם הנראה גם לא הועברה לצוותים באורח שאינו משתמע לשתי פנים. במסגרת הטייסת נבחרו למשימה שלושה מטוסים: שני מטוסי רפיד ומטוס בוננזה.** לכל מטוס נבחרו * בידיעה נאמר כ׳ ״ערד סלומון )המקשר בינינו ובץ הצבא( מודיע: ׳התקשר מפקד האוויריה הבהס׳ בארץ. הוא חושש שבקשר עם הפצצות האוויר נגדנו - אנחנו נרצה לפוצץ את שדה התעופה בעמאן. הוא מבטיח ששדה התעופה בעמאן משמש רק לצרס ואין שם כל מחנה לזרים. שדה התעופה לא ישמש להתקפה על א״׳ ומבקש שלא נפציץ את האוירונים שם מכיון ש ה כמו שפגעו היום ברמת־דוד. הוא מבטיח שאם יהיה שנוי בסדורים - יודיע לנו למפרע. הדבר כולל רק את שדה התעופה ולא את 66 העיר עמאן עצמה״ ** לא נבחר מטוס הדקוטה )שהיה מסוגל לשאת את מטען החימוש של כל ארבעת המטוסים בגיחה אחת(, אשר צוותו - קלוד דובל ודל וב - הפציץ את רמאללה, כמתואר לעיל. ככל הנראה התנגד הצ!ות לצאת להפצצת רבת־עמון במסוסם, אשר נשא עדיין את סימניה של חברת התעופה הדרום־אפריקנית היה חוזר כל בוקר לשדה התעופה בחיפה, שבו נמצאו עדיין כוחות בריטיים. התנגדות זאת, כמתואר להלן, הובעה על־ידיהם גם עת התבקשו להפציץ את דמשק. מטכל/אגם/סודיעיו חיל אויר3 להלן יריעות טפי מודיע רציני אשד בקר בעבר״הידרן לידיעתך. ״ דכוזי הצבא נמצאים בעיקר בעמאן וכמפרק. בעמאן הדיבוו הוא סעל לתחנת הרכבת ומאחרי כיח ׳;סוהר. הסוני אוטומובילים, טנקים וחוחחים הזנים בלי בל הסואה, כי הס כסוחים שהיהוריס לא יפציצו אוחם . דעת המודיע היא שיש להפציץ את עמאן ומפרק. המלחמה תגבר סתר אם יפציגו בכה ולעחים קרובות, גב מסרות חיוניות ר.ן טחנה הלגיון וסחנה העיראקי שכו חונים תותחים וכלי דבב שונים. הגיעו לשם גם אוירונים עט טייסים אבגלים ככדי לאמן סיסים מעבר הירדן. לעיראקים יש הבסיס בואדי ערב הוא במעד שם הרכיבו תוחתיס כבדים שספניצים את כיח יוסך וגשד ״דעת המודיע היא שיש להפציץ את עמאן״ 266 y" 3 יק״ למשימה 67 ט״ס ואיש צוות נוטף שישמש נווט, ובעיקר מסילן - יסיל ידנית את הפצצות מבעד לדלת המטוס נבחרו הטייסים המנוסים ביותר. את הבוננזה הסיס בורים סניור, מפקד שדה דב, עם דוד יהודה כנווט/מטילן. חיל־האוויר הבריטי, שחזר כמה שעות קודם לכן מהפצצת טול־כרם, הטיס , בנימין אימברג, טייס מנוסה מיוצא רפיד עם דן טולקובטק׳ ואבנר חלבני כנווטים/מטילנים. אור׳ ברא״ר, לשעבר מדריך טיס בחברת ״אוירון״, שחזר זמן קצר קודם לכן מטיסה לסדום, הטיס רפיד אחר עם דב תבור׳ וי״ל הוהנברג כנווטים/מטילנים. התדריך בוצע בסודיות רבה, תוך התרגשות ובהכרת החשיבות הרבה של המבצע. בפני המבצעים הוצגו מפות ותמונות וטומנו היעדים העיקריים. פירוט היעדים אינו ברור, אך מהעדויות השונות ברור כ׳ ארמון המלך עבדאללה היווה מטרה ראשית - מסרת נקודה - אף שברור היה לפחות לצמרת חיל־האוויר ולמבצעים, שהסיכוי לפגוע במטרת נקודה מהאוויר בלילה באמצעות פצצות, המושלכות ידנית, אפסי; ובעצם מדובר היה בהפצצת שטח, שמטרתה להפגין יכולת ולזרוע אימה. ב־ במסוס היו עשר פצצות של של ים המלח. בשעה 05:13 חמש פצצות תבערה, ושבע פצצות הטיל שלוש פצצות נורתה לעברו כל אש נ״מ. הוא עזב את המטרה בשעה 68 בשעה עשר דקות לאחר המראתו של אימברג המריא מטוס הבוננזה, מוטט ביד׳ סניור, ועמו דוד )דב( יהודה. היו לו פצצת מעל ללוד הבחינו בזרקורים ״המחפשים בשמים, אבל לא נתפש על־ידם״. עברו מעל ים המלח, וב־ הגיעו למטרה. לימים תיאר יהודה את הטיסה: ״עברנו את ירושלים. המטוס היטלטל מתותחי הערבים מכל הצדדים למעט מסדרון צר במערב. ים המו של המדבר. חזרנו למסלול המתוכנן שלנו, ולארור מספר דקות ראינו את עמאן מוארת כולה... הקפנו את בשעה 69 העיר, וזיהינו את הארמון בקלות״ מטיל שתי פצצות בשטח המגורים בעיר, וביעף השני - כמה פצצות תבערה בדרום־מערב העיר. בשעה 05:20 הדרום־מזרח׳ של העיר, ואז, לדבריו, ״נראתה אש בשטח הארמון״. ביעף ההפצצה השני השליך שתי פצצות 25 העיר והשנייה על הכביש מצפוךמערב לעיר(. במשך הארץ. בדרכם חזרה נעזרו ״באורות הזרקורים של שדה תעופה לוד שהיה אז ביד׳ הירדנים. לעזרה כזאת בשעה 70 לא ציפה בורים סניור״ כמעט בחמנית, עם יציאת מסוס הבוננזה מהמטרה לאחר שכילה את פצצותיו, 71 יכלו להתקשר עם הבסיס״ נכנם אור׳ ברא״ר במטוס הרפיד לסיבוב הפצצה על המטרה ״שהיתה כבר מוארת מאד ע״׳ ההפצצות של המטוסים האחרים״. ברא״ר המריא בשעה )שש בכל אחת(. מיד לאחר המראתו פנה לכיוון בית־הערבה. ברא״ר הכיר היטב את האזור כולו. תוך כדי הטיסה הבחין מדרום לו בירושלים, ובה לדבריו ״התנהל קרב עז. ראיתי התפוצצויות וכדורי־זרחן עפים מכל צד, ובמרחק רב ראיתי שטח חלק ונוצץ לאור הירח. זה היה ים המלח״. הם עברו מעל בית־הערבה )שכזכור 267 במלחמה לעצמאות כיו פונתה מיושביה היהודים(, ונכנסו לשטח ירדן. כעבור עשר דקות הגיעו לרבת־עמון. תוך כדי כך הבחין ברא״ר בהתפוצצויות חוזרות ונשנות של המטוסים הקודמים. גם המטוס השני ם״ם להטיל את פצצותיו וגם את פצצות התבערה, שהאירו היטב את המטרה. ברא״ר הנחה את הצוות להתכונן להטלת הפצצות, וכשהמטום השני פינה את האזור, נכנם להפצצה: ״פניה חדה לצפון, צלילה שטוחה. אני מבחין יפה במטרה, מתכנן את במשך עשר דקות שהה ברא״ר מעל המטרה. בראות 72 כיוון הטיסה של האוירון ונותן אות לשחרור הפצצות״ טובה מאוד הטיל את כל החימוש שהיה לו, תוך שהוא פוגע ״במטרותיו כמה פגיעות ישירות, כולל הארמון״. לעבר המטוס נורתה אש אנטי־אווירית קלה, ואף כמה ״זקוקין מצבע ירוק ואדום נראו בכיוון למטוס״. אז 73 פנה לשוב לשדה התעופה בתל־אביב, ונחת שם בשעה סיכומו של דבר: ההפצצה החלה בשעה ההפצצה, אך הראות היתה טובה. בזה אחר זה נכנסו המטוסים ליעפי הפצצה, ומגובה של כ־ הטילו בזה אחר זה נורתה לעברם אש נ״מ קלה וכדורי זיקוקין. חלק מהפצצות המאולתרות לא התפוצצו עקב ליקויים במרעומיהן, ומאוחר יותר נשלחו לבדיקה בלונדון. שם עוררו תדהמה עקב המבנה המשונה שלהם - תוצר האלתור. כל המטוסים שבו ללא כל תקלות לנחיתה בשדה תל־אביב. למחרת האזנה למברק של חיל־האוויר המלכותי, שנשלח מרבת־עמון ״למפקד חיל התעופה הבריטי בחיפה״, וכלל את סיכום התקיפה: ״שלוש פצצות נפלו בתחום המחנה, ואחת מחוצה לו. לא היו אבדות. בהתקפה השנייה על העיר עמאן נהרגו 74 אנסון נפגעו. כמו כן, נחרב מחסן אחד״ מעבר לכך, כפי שכתב העיתונאי ג יו ן רו׳ קרלסון - אשר שמע את הדי ההפצצה ממלון ״פילדלפיה״ ברבת־עמון, שבו השתכן באותה שעה - ״השפעת ההתקפה היתה מחשמלת. היתה זו הוכחה חותכת, שהיהודים לא זו בלבד שמשיבים מלחמה שערה ללגיון הערבי, אלא אף מעזים להתגרות בכוח הבריטי והערבי המשולב. ההפצצה היתה נצחון פסיכולוגי עצום ליהודים״. לדבריו, פצצה אחת אף פגעה בביתו של גלאב פחה, מפקדו הבריטי של הלגיון הערבי. המשטרה פתחה במאסרים המוניים בקרב ערבים ולא־ערבים בחשד שבתוך העיר מצויים קושרים ומרגלים, אשר סייעו לישראל. יתרה מזאת, פועלים ירדנים אף החלו להקים 75 מקלט אנטי־אוויח בצדה האחר של הכיכר המרכזית בעיר בדיווח מאוחר יותר, שהתבסס על פגישות שניהל עזר ויצמן )בכינויו ״דוח״( עם ביל קדמי קצין נפגעו מחסן התלקים בשדה התעופה. האוירון של מפקד חיל התעופה בארץ )פרוקטור( ועוד ימים. פצצה הרסה בית אחד של ה־ משפחות. בתוך העיר נפלו נהרגו כ־ בשדה התעופה. יי בופור זי * אותן פגישות של ויצמן אפשרו למודיעין חיל־האוויר להתעדכן)מעבר לפרטים על אודות הפצצת רבת־עמון( גם באשר למקצת מן המידע, שהיה ברשות חיל־האוויר הבריטי על היל־האוויר, ומידע נוסף על חילות־האוויר העיראקי והמצרי. כר, למשל, דיווח ויצמן כי לבריטים לא ידוע ״שבידינו נמצא אחד הטייסים המצויים שהופלו על־ידם מעל רמת־דוד. עד כמה שידוע להם כולם נהרגו. כנראה שידוע להם על מציאות סכינים, מאין הביאו אותם ובאיזו צורה הביאו אותם. כמו כן נמצאת בידם פצצה שלנו שלא התפוצצה״. כן נמסר לו כ׳ ״במפרק נמצאים בעיר לעיראקים גם ארבעה מסוס׳ הוקר סיורי - ״אבל בלתי מזוינים. עד כמה שידוע לו האנגלים מסרבים לזיין אותם״. כן צוין באותן הפגישות כי ״לאנגלים לא תהיה סבה לכעוס אם מסוסינו יפציצו את מפרק״. יתרה מזאת, קדמי אף היה מוכן לקחת את ויצמן ״בתלבושת של 268 ייקח "עד הלום" - מרבת־עמון עד דמשק כי התבקש למסור, שאם יקרה דבר שמה פעם נוספת, יופצצו כל שדות התעופה שלט 76 כן צ״ן קדמי עיקרו של דבר: למרות האזהרה המפורשת שלא 77 בארץ, ויופלו כל המטוסים הישראליים שייראו בשמים לפגוע בשדה התעופה, ספג דווקא הוא את עיקר הפגיעה. מכאן השאלה: עד כמה - אם בכלל - אכן הוזהרו הצוותים בתדריך שניתן להם בעניין זה? לאור התוצאות - ובמיוחד לאור דברי בךגוריון להלן - ניתן להסיל ספק רב בכך, ונראה שיש לגרום כ׳ הצוותים תודרכו להתמקד דווקא בשדה התעופה. רבת־עמון הורעשה מן האויר תיאע״נה 'יהעיב־נהבי ההפצצההיאש נפגעו חצר המלכות, מוקנה הלגיוז ושדה-התעופה חיל האויר הישראלי הפציץ אור ליום ג׳ מסרות צבאיות ביבת־עמון ופגע כמה פגיעות ישירות - על נך נס כטה צבא ההגנה אתמול. יר־ישות ארנ.ץ ־אימי•; sr ״.׳כיתד״מעק י־ג• שבועות .י־ כארץ י?*־א* *ה ח!קר 5 pscs הצליחה בשלמותה: המסוסים הגיעו למסרה הפציצוה, ושבו בחזרה לשדה התעופה בתל־אביב מבלי שאף לא מסוס אחד ״נזק. המטוסים הקלים ביצעו היטב את המשימה, ואין ספק שזו תרמה להעלאת המורל של האוכלוסייה הישראלית השחוקה, הנתונה להפצצות חיל־האוויר המצרי. בדו״ח של אדם שתקא׳, קצץ המודיעין של הטייסת בשדה דב, נכתב: ״בוצעה בפעם הראשונה הפצצה מתוכננת מחוץ לגבולות ישראל. המטרה היתה הדבר משתקף גם בדיווחיו של בן־גוריון למחרת ההפצצה בשעה 78׳, רבת עמון, והפעולה הוכתרה בהצלחה 11:00 שם כנראה חגיגה״. לדבריו, הטילו על העיר את מטען הפצצות שהיה אתם, ורק כעבור שמונה דקות למן 79 תחילת ההפצצה כבו אורות העיר, ובמהלך כל ההפצצה — ״האויב לא הספיק לירות עליהם״ לש• שקורות כייושלימ נפגעו ב־.שצ 1 א־,:•.״ יא— —שיאלי כימת-עטון בעי- ר.״ אז.- דצר ממלכות. :יחכת דלי׳״ז דעיכי שלירר עוס־ל א ;שצ'% נש ע־ני בזחז רתעופר- ינתע־ון. ז יי—ש י דשציצו א־. דכת־צמץ בדש;־ •• דרו ח אמש כחצות •יוד,י :־־שצצר. רדאשדנח של אחת דשי ־יתורית־ערכית. חדשמח ־־;•־ש א.ת *כת־עמץ אנדש :־נועה -של דניל ~:r.r. כן .־•שמח רשכשר משושישי׳שד.;• עי דקדקן! ד—ע־, א־ש״ת. כ׳ ־3 דבר שתי התקשות שאיים׳ גרפתי פרבת־עסון סת*ר אח החקסד, הא ־ רירית ?ל היהודים זל רנת־ התקפית: אחת נלילד. ומגיד. לפנות בוקר. נפן מניעי סחי עגות ליד איסון ו אללה והקונסוליה הבריםית. נפעם חסניה נ*י מסיסיס רביב. לא היי כי פיחרי הגנה עינית. פרס לסנינית־יריד.. ה תר. מופנה כיי להתקפה וקסד. נהלד. גדר לד. הותקף לדה־התעופר. דל חיל־ האייר הסלנותי ופסיהים רני אלק קירקבריד — אז שגריר בריטניה בעבר־הירדן - סיפר לימים שהמלך עבדאללה נפגע קשה מהחלטת ישראל להפציץ את ארמונו. הוא היה בדעה שמכל מנהיגי מדינות ערב ראוי הוא פחות לקבל יחס מה מצד ישראל. עם זאת נטה קירקבריד להמעיט מהשפעת ההפצצה האווירית על מקבלי ההחלטות ברבת־עמון. לסברתו, חוסר־היעילות של ההפצצה גרם למפקדים הישראלים שלא לחזור עליה במהלך המלחמה; אולם הוא התעלם מהתגובה החריפה של הבריטים להפצצה, שככל הנראה 80 היתה הגורם לכך שלא חזרו והפציצו שוב את רבודעמון עוצרילילה ברבת־עמיץ מפחד הפצצות ר נ ת־ע ס ו ן היכרז עוזר פ־ כחשש השגגות נוספות על חיל־האויר הישראלי. שרבנות יו. פ. פיסיסה כי הס־ סוס העברי שהסגת את רבת עמיז הסיל לשנות בוקר סגגות תבערה ומגגות הרם סתוגרת בית, שלשי השסועה נעשו מפג־ זים של כרגכיר. בנות ג אינטש. עכדאללה י ארמוז הסלך זבדאללה הגיב קזרות על הם־ גגת רבת־עסון על ידי חיל התעוטה הי- הודי: .ההשמות לי ישסיעו עלינו. אפי- לו ־הרסו את ארמוני. אנו הערבים הור-- גלנו לחיות בלי ארמונות*. נוהראשי: ,הפצצת רבת־ עמוד היתה שפלה״ ק ש׳ שחה הגהיר היום. כי החלמת הליגה הערבית להפסיק את האש נתקבלה שה אתד. הערבים לא יסכימו להמשכת העליה היהודית. הוא אהר. כי ההתקשות היהודיות על רבת־עמיז היי ששלוה. הן נעשו בשעה שהועדה הפוליטית של הליגה הערבית תה בהגעת שביתת הנשק ובשעה שבן!רנאדום הגיד לעבר היי־דן. הססוסיב הסגרים קנללו פקידה שלא להיזק־ף את תל־אביב. בשעה שב הות אתי. בבסיבת עתונאים סירב לענות על השאלה, אם דנו בשאלת בריח אנגלית סעודית או בדבר אססקת נשק לסעודיה. הוא אמר כי המשלחת הגבאית הבריטית פפשיכה לאמן זזת הצבא הסעודי. הנלחם עה יתר גבאות ערב בארץ־ישראל. כל חילוקי־הדעות נשכחו עתה. ובעית זב־ יונות־הנשס תישתר בעתיד. דבר ״נשמיד כל מסוס יהודי באוויר, או על הקרקע, בכל מקום״ שעות ספורות לאחר ההפצצה נשלח מברק מעמאן למפקד שדה התעופה הבריטי בחיפה, ובו נטען כי ״ההתקפה נעשתה בכונה תחילה... אץ ספק כי היהודים ביצעו התקפה זו היות ומנהיגי הערבים נפגשים עתה בעמאן״. בשדה לא מזוהה... ולהכריז ׳ התעופה שם נערכו ״לשובם של המסוסים על מצב הכן בשדה התעופה״. ברבזמן הועמדו בכוננות בקפריסין מסוסי ספיספייר של חיל־האוויר המלכותי, חמושים ברקסות, מוכנים להפציץ שדות תעופה בארץ. היו אלה מסוסים ״עם סנקים רזרביים; אשר יכלו להמריא מניקוםיה, 81 לשהות בערך שעה בשמי הארץ ולחזור. רק בלחץ המפקד הצבאי הבריסי בארץ־ישראל בוסלה המשימה 269 יונ במלחמה לעצמאות למחרת ההפצצה, בשעה האחרון שנותר לבריסים בארץ - לערד יעקב סלומון )קצין הקשר בזמן המנדט( ודרש ממנו להעביר מחאה חריפה ל״שלטונות היהודים״ בתל־אביב, ולהודיעם כ׳ ״אם תישנה התקפה כזו על יעד בריסי, נשמיד כל מסוס בתגובה לכך ביקש! סלומון למסור הוא עצמו את 82 יהודי באוויר, או על הקרקע, בכל מקום בארץיישראל״ 83 הדברים ״לממשלת ישראל״, וזה השיב לו: ״אינני יודע מ׳ זאת ממשלת ישראל, היא לא קיימת בשבילי...״ מדברי בךגוריון בישיבת הממשלה, שהתכנסה ב־ ורק בעקבות התגובה הבריטית החריפה והמיידית להפצצה זו היא בוטלה. בן־גוריון פתח את דבריו בקביעה, כ׳ ״לא הלכו עוד פעם לרבת עמון״. הוא הזכיר את הידיעה, שמסר סיחל מחוט לעו״ד יעקב סלומון לאחר הפצצת שדה התעופה ברמת־דוד ביד׳ המצרים - כ׳ ״שדה התעופה ברבת עמון שייך לבריטים״; וציין כ׳ לדברי סלומון, הוא העביר את הידיעה לאיזו ״טלפוניסטית בחיפה״. בדיעבד צ״ן ראש הממשלה, כ׳ ״אילו ידענו לא היינו מפציצים דוקא את שדה התעופה. כדאי היה יותר להפציץ את העיר״. עם זאת ציין, כ׳ ״בכלל משונה האיום הבריטי התקבל 84 המשטר הזה ששדה התעופה בעיר הבירה של האויב הוא שדה תעופה בריטי!״ במלוא הרצינות גם במערכת הצבאית, וקצין המודיעין של חיל־האוויר חש לעדכן את גורמי המבצעים בהערכתו: פרסום היתר של העובדה הזאת ע״י מפקדת כבר הבקר הודיע רויטר מקהיר; שמטוס יהודי ניסה להתקרב בלילה לפורט )ההדגשה במקור לתקפו חש ומטוס קרב בריטי 0 שפעולות כגון אלו בעתיד )הפצצת יעדים בריטיים( יכולות לשמש אמתלה נוחה להתערבות פעילה של 85 מלהתקיפם בן־גוריון ראה בהתערבות הבריטית הוכחה נוספת לתפיסתו בדבר תמיכתם הבלתי־מסויגת במדינות ערב, כפי שהיה גם קודם לכן בפנייתו של הקונסול הבריטי בחיפה לראש העיר. בפנייה זו אמר לו, לדבריו, ״שהוא רוצה שהערבים יוחזרו לחיפה״. על כך השיב בךגוריון אז, כ׳ עניין חזרת הערבים אינה עניינם של הבריטים, ואם הערבים יפנו, אז׳ ״נדבר אתם״. גם הפעם דרש שהבריטים יפנו ישירות אל הממשלה, על־פי הקו הכללי שנקבע אז: אם לא פונים לממשלת המדינה - לא נענים. איננו חייבים לענות סתם. מי שאיננו פונה אלינו, איננו יכול לדרוש מאתנו שום דבר. אין יכולים לפנות אלינו בעקיפין. ברור שאס הכוח שלנו לא יספיק לא תהיינה שום החלטות. לפי שעה האומות המאוחדות לא עזרו לנו. אנחנו הקימונו את המדינה, מגינים עליה, רוכשים נשק, משלמים בדם ובדמים. ואם מישהו יש לו ענין אלינו - יפנה אלינו. איננו רוצה לפנות אלינו 86- אל יפנה עם87 הממשלה הזמנית החליטה אפוא שלא לקבל שום פנייה, כל עוד לא הופנתה במפורש אל כתובתה זאת עשתה האזהרה את שלה, והממשלה בראשותו של בן־גוריון השתדלה מאוד שלא להגיע לכלל עימות חריף עם הבריטים. היה זה מימוש של עיקרון אסטרטגי בתפיסת בן־גוריון - ההכרה במגבלות הכוח - כפי שעולה גם מדבריו לעיל. התגובה הבריטית החד־משמעית הבהירה לו, כ׳ חזרה על ההפצצה עלולה להכניס לעימות את הבריטים, והוא לא רצה זאת. דברים ברוח דומה - אם כ׳ בהקשר אחר - ביטא השר בכור שטרית בישיבת הממשלה: ״ביחס לאנגלים אנחנו יודעים כמה צרות צרורות גרמו לנו האנגלים ואנחנו יודעים שלא נוכל להתגבר שוב לא הופצצו מהאוויר במהלך המלחמה מטרות ברבת־עמון - למרות 88 עליהם אם נעורר עוד את חמתם...״ 270 יי!״5 ההערכה המודיעינית שנמסרה מסעם מםכ״ל/אג״ם/מודיעין מפי מודיע רציני, אשר ביקר בעבר־הירדן, והביע את 89 דעתו, כ׳ ״רוחם של הערבים תשבר׳ אם יופצצו עמאן ומפרק ״בנח ולעתים קרובות... ואז המלחמה תסתיים במהרה״ הפצצת רבת־עמון, על רצף האירועים למן הפעלת מסוס׳ הקרב ב־ עדיפות אווירית, ואולי גם תרמה משהו להפחתת גיחות ההפצצה על ישראל. אף כ׳ מסוסי קרב לא שותפו בהפצצה זו, נראה כ׳ העובדה שהיו למדינת ישראל כמה מסוס׳ קרב באותה שעה נתנה מידה מסוימת של ביסחון בקבלת ההחלטה להפציץ את רבת־עמון. מאידך, ההפצצה עצמה, לטעמו של בךגוחון, נועדה להוכיח גם שאף כ׳ זו מלחמת מגן בשבילנו הרי ננהל את מלחמת המגן הזאת לא באמצעים דפנסיביים, אלא עד כמה שאפשר באופנסיבה מתמדת, וההתקפה שלנו לא תצטמצם בתחומי המדינה היהודית בלבד, ואפילו לא בתוזומי אר־ן־ישראל בלבד. הכרזה זו בוצעה.. ניתנה אתראה ראשונה לפולשים לבל יתיימרו, שהמלחמה תהיה רק בתחומי הארץ ומעל שמי ארץ־ישראל. האזהרה הראשונה 90 ניתנה לרבת עמון, כשחיל־האוויר שלנו הרעיש את בירת עבדאללה * עובדה 91 בסופו של דבר לא היתה להפצצת רבת־עמון השפעה מיידית על שאלת קבלתה של הפסקודהאש היא שזו נכנסה לתוקף רק כעשרה ימים מאוחר יותר. עם זאת מעניין, שדווקא עבדאללה אל־תל, מפקד כוחות הלגיון בירושלים, ציץ בספרו, כ׳ להפצצה האווירית היתה השפעה לא מבוטלת על החלסת המלך עבדאללה להיענות לקריאת מועצת הביטחון ולקבל את ההפוגה. דבר זה מלמד יותר על הקשר שבין הפצצת רבת־עמון עם זאת ״תכן וקיים קשר בין הפצצת רבת־עמון לבין הפצצת נהריה ועפולה על־יד 92 לבין הלחימה על ירושלים שני מטוסי אנסון של חיל־האוויר העיראקי למחרת בבוקר, ב־ 93 כ׳ לעיראקים בסכמו את הפעילות האווירית, שהתרחשה בלילה שבין ו ל־ לפועל רק פעולות של הפצצה אוירית. את אשדוד לא יכלו אנשינו לזהות בחושך, אבל הפציצו את תול כרם את עיקר נטל הפעילות, הן האסטרטגית הן הטקסית, המשיכו אפוא 94 וג׳נין. מה שראו - הפציצו ביעילות״ לשאת על כתפיהם ט״ וט״סת הגליל; ובמידה מצומצמת ביותר - גם טייסת הנגב המוגבלת ביותר, עקב המשך עליונותו האווירית של חיל־האוויר המצרי בכלל, ובנגב בפרס. ואכן, למחרת ליל הפצצת רבת־עמון, בלילה שבין שני מטוסים מט״סת מס׳ ו בשדה דב לצאת להמשך תקיפת הטור המצרי, אשר כזכור הותקף לראשונה על־יד׳ מסוסי הקרב סמוך לאשדוד. פעילות מטוסי הקרב המשיכה בצלם של המטוסים הקלים, וכך ישתקף הדבר גם בצורת התיאור של התפתחות הדברים להלן: מוקד ההסתכלות וההתייחסות העיקרי של מטה חיל־האוויר ממשיך להיות שדה דב - ולא טייסת הקרב, שפעלה עדיין מעקרון, והךכבת מטוסי הקרב שלה נעשתה בהרצליה. * בדיון הממשלה ב־ אצלנו. הם קובעים את ההפוגה באמצע הלילה, מבלי לחייב את הצדדים להודיע מראש אם אמנם יקיימו הפוגה״. אחד המפקדים דיווח לו על הפסקת הקרבות, אר לא היה ״ברור אם מתון הפוגה או במקרה. כך שאי אפשר לדעת אם אנו עומדים בהפסקת האש או לא״. אולם לבסוף לא השתררה הפוגה, והאש נמשכה בכל החזיתות. )!( ... ״״•־׳י י./>/>י A1 *l*t> h!r? H IJJ* nty* .•rf'W. HI, t'n -f• » (P) rffna itlrin -VH ׳,I /im^triw*. *•JM-L MMn (3) « בפיס נ נסים: 4- ־־!י הפינלים •ספר הפינליס 4- גילם ג דלפ ס״ה7 3 80 100 סוג הי׳ ס״ה73 80 100 סונהולןזו?םן73 80 100 סוג חמין * ן>ןפן בפו* נגלו נים :־ות נגלו נים כפית נגלונים ו(" ה סוג שסן פ״ ה ־׳ה פוג ספן i. כפי״ פפיון כפות 6 יזו. ח ו nrtHtl fW> —"• *j י״»» dp .ןןwW I1«• J קסע מדו״ח של מפקד הס״יסת 27 J ממטוסים קלים - ל יונ במלחמה לעצמאות הפצצת אשדוד: ״הפסקנו את ההפצצות הליליות בגלל החשכה הגמורה״ הוחלס במסכ״ל לפתוח בפעולה 95 מחשש שאותו סור מצח ליד אשדוד ימשיך בהתקדמותו לכיוון תל־אביב יזומה כדי להשמידו, ועל חיל־האוויר הוסל להפציצו לקראת פעולת כוחות הקרקע. גובשה תוכנית פעולה רחבה נגד הסור בליל ו־ 96 בתוקף פקודת הקמת צה״ל, כמתואר להלן( ושת׳ פלוגות ג׳יפים של חסיבת ״הנגב״ ב־ו ביוני נערך באזור סיור ״תצפית מעל סביבת אשדוד׳ של מסרשמיט בגובה בשעה כלי רכב״. לאותו לילה נקבע בפקודת מבצע מס׳ למן השעה בהפצצה אחת״(, הנמצא בתוך הכפר אשדוד וסביבתו ״על הכביש מאשדוד צפונה עד הגשר בשני צד׳ הכביש. 0 97 באופן שווה בכל השטח ואם יש אפשרות סכנית עליהם לחזור פעם שנייה מהבסיס ולבצע הפצצה שניה כנ׳׳ל״ במסה חיל־האוויר נקבע שהפצצת אשדוד תתבצע משני מסוסים )פ״רצ׳״לד ורפיד( בשעה נקבע זמן ההמראה שלהם משדה דב בשעה שכתב שלמה אורן, קצין קשר אג״ם־חיל־האוויר: מלפני יומיים הפסקנו את ההפצצות הליליות בגלל החשכה הגמורה. האוירוניס פועלים מרב - בדמדומים ובבקר זה נקבע כי בחשכה מן הנמנע היה למצוא את המטרות הדרושות. הגורס ] דיוק מוחלט בזמן החשוב ביותר להצלחת הפעולות אלה היה - במקור כפי שתואר לעיל, מתוך ארבעה מסוסים קלים, שיצאו להפצצת הטור ב־ אור׳ ברא״ר במסום ה רפ יד, לזהות את המסרה. לפיכך הודגש הפעם הצורך לעמוד בלוחות־הזמנים והצורך לצאת עוד בדמדומים, על־מנת שאפשר יהיה הפעם לזהות את המטרה ולהפציצה על־פי התוכנית. ואכן, על־פי התוכנית היו המטוסים מוכנים, ואף הסייסים חיכו על המסלול בשעה היעודה. אולם ״התקלה נגרמה הפעם ע״׳ הנשק. הצפרנים והפצצים לא היו מוכנים כלל... אנשי הקרקע לא ידעו על מסען הפצצות ושעת ההמראה״. הטענת הפצצות על המטוסים נמשכה עד השעה של עם גולומב וטננבאום. קפלן המריא מתל־אביב במטוס הפ״רצ׳״לד דרומה לכיוון אשדוד לפי קו החוף. היו לו במטוס ארבע פצצות בגובה והמתין מעל האזור כשהוא מחכה ״למטוס השני״ כדי להודיעו על כך. בינתיים המריא קופר במטוס הרפיד, אשר נשא מסען חימוש שכלל כל אחת, מתל־אביב דרומה לפי קו החוף, ועלה לגובה בגלל ערפל מעליה. הראות היתה גרועה, והעננים כ־ התקשר עם צוות הפ״רצ׳״לד והודיע לו שאינו יכול למצוא אותה. קפלן כבר היה בדרכו חזרה לבסיס, ועל־פ׳ הוראות הבסיס השליך את פצצות התבערה, אך לא ראה אותן מתפוצצות - ״לא ראה מאומה״; אולם את 272 Ty" 0 יי!״ שאר הפצצות לא זרק. בשעה בינתיים המשיך ארתור קופר לחפש את המטרה. אגב כך ראה ״מספר גדול של מכוניות בכיוון מעלות בדרך לרמלה, וכן על הכביש המקביל לו, ליד פסי הרכבת מערבית לכביש הראשון. אחד המסלולים בשדה עקיר היה מואר ואור ירוק נשלח לאוירון״. בשעה שם לא היתה להם כל מטרה חלופית, ולכן החליט לחזור לבסיס. הוא זרק בים את כל ״הפצצות מ ביטחון״, וראה אותן מתפוצצות. בשעה דוד שבבו, וזה כתב בתחקיר של צוות הפ״רצ׳״לד, כ׳ ״בגלל חוסר סדור ענין הפצצות״ לא המריאו בזמן. הוא הדגיש כי ״אילו היו עוזבים בזמן היו מוצאים את המטרה״. לאחר נחיתתם של המטוסים ותחקירם של הטייסים אף נשקלה האפשרות לשוב !לשלוח אותם פעם שנייה להפצצת הטור, אולם לדברי שלמה אורן, ״לא היתה כל אפשרות לנסות לבצע את המשימה שנית בגלל החשכה הגמורה ובגלל שכבת עננים עבה ״המסקנה שנמצאה בגובה של ] 98 בתא. לבצוע לאחריות מוחלטת בדיוק בצוע משימות שמטילים עליהם״ לא היה כל ערך לפעולה המקדימה של חיל־האוויר, מכיוון שכוחות הקרקע כלל לא נעו לקראת הפעולה: תוך כדי ההיערכות בחצות הלילה שבין הפוגה, שתיכנס לתוקפה בחצות; אולם בבוקר התברר שהערבים ממשיכים במלחמתם: באותו יום תקפו את נגבה, אשר היוותה איום מתמיד על התנועה המצרית בכביש מג׳דל-בית־ג׳וברין. נגבה הורעשה בתותחים ובהפצצות מהאוויר, ולאחר מכן החלו הכוחות המצריים מתקדמים לכיוון המשק. אולם התקפתם נהדפה, והמצרים נסוגו מהמקום עם נפגעים רבים. גם למגיב• נגבה היו הרוגים ופצועים, ולדברי בן־גוריון בישיבת הממשלה, ״חלק מהטור למשק״. כן הוסיף כ׳ ״נערכת התקפה על טור מצרי בדרך מאשדוד )אתמול החלה אצלם תנועה משונה חלק מכלי הרכב חזרו לדרום ונשאר חיל רגלים בצפון(. הורדנו גדוד מהגליל להשתתפות בפעולה זו, אבל הם 99 באו עייפים מאוד באופן שההתקפה על הטור לא יצאה אל הפועל״ תוך כדי כך נמשכה ההתכוננות לפעולה נגד הסוה המצרי. ב־ העיקרי איגף את אשדוד דרך החולות מצפון ומצפוךמערב כדי לתקוף את המצרים מעורפם; הכוח השני, המורכב מרגלים וג׳יפים של חטיבת ״הנגב״, התקדם מדרום דרך גבעה במגמת ריתוק. כחלק מהפעולה הכוללת הוטל על חיל־האוויר להפציץ במקום. חמישה מטוסים קלים של טייסת מם׳ ו הוקצו להפצצת אשדוד, והם המריאו לפי הסדר הבא: נפתל׳ בלאו במטוס פ״רצ׳״לד, אור׳ ברא״ר במטוס רפיד, יצחק קליין במטוס הפ״רצ׳״לד השני, סיריל כץ במטוס בוננזה, ואחרון - בנימין אימברג במטוס הרפיד השני. בשעה יעקב פיאלה כנווט/מטילן )הוא עצמו ט״ם, וככל הנראה יצא למעין השתלמות קצרה קודם יציאתו בגפו(. הוא נשא שלוש פצצות 6,000 היו עשר פצצות ובראות טובה. אש אנטי־אווירית ״מכיוון מערבי לגשר״, משלושה מקומות, ממכונת ירייה טיסתו ארבע ״להבות קטנות״. הוא לא ראה את התפוצצות הפצצות. מכיוון המטרה נורתה לעברו ״אש אנטי אוירית... ד׳ כבדה ומדויקת משטח הגשר, ומהעיר... הכדורים הגיעו ל־ שמדובר ״במכונות יהיה בינוניות וכבדות 273 יוא מ נ במלחמה לעצמאות נחת בשדה התעופה בתל־אביב. בתחקירו ציין כי הח׳׳ח המסאורולוג׳ לא היה מדויק, שכן בניגוד לתחזיתם, ״מזג האוויר היה ברור״; כן ציין את הצורך ״בקשר איזה שהוא בין הסייס וזורק הפצצות כי לצעקות אין ערן. 100 ההוראות לא נכונות, בכל הנוגע לאש אנסי אווירית. לא נשמר השקט באלחוס׳׳ בשעה )ולא כפי שנכתב בדו׳׳ח המטאורולוגי, שנמסר להם קודם הטיסה(. הם לא ראו כל תנועה. נורתה לעברם אש אנסי־אווירית מימין, אש מכוונת ״ממכונות ידיה כבדות״, ובלאו נאלץ לעלות לגובה ״בסבוב הראשון של הדרך צפונה לעיר״ שתי פצצות ק״ג השלישית. לעברו נורתה ״אש אנטי אווירית חזקה ויעילה שהגיעה לגובה עזב את המטרה ופנה לחזור לפי קו החוף לכיוון שדה התעופה בתל־אביב, וכעבור בתחקיר הטיסה ציין, כ׳ ״מסלול מואר חדש - טוב מאוד, הקשר האלחוטי והטענת הפצצות בסדר. הדו״ח 101 המטאורולוגי כמעט בסדר״ באותה שעה אשר הוטס ביד׳ יצחק קליין )סלע(, ואשר המריא בשעה הוא נשא את החימוש הבא: שתי פצצות בשעה לדרך, על־יד אום־אל־חורפן-, בסיבוב הוא הטיל את פצצת ה־ העיר, ועוד שש פצצות תבערה וגם את הבקבוקים שהיו לו. אש גדולה פרצה כתוצאה מפצצת ה־ כעבור חמש דקות עזב את המטרה, ״פנה שמאלה למטרה וטס לכוון הביתה דרך יעזור ויבנה״. הוא נחת 102 בשעה בשעה ביד׳ סיריל כץ עם החלד ס״מון כנווט/מטילן. במטוס היו להם שתי פצצות ק״ג. אף הם נתקלו באש אנטי־אווירית של מכונות ירייה ״ממערב לגשר״, עת התקרבו למטרה בשעה הכדורים הגיעו לגובה רגל והטילו את הפצצות. הראשונה נפלה רחוק מדי ממערב לעיר, השנייה התפוצצה בצפון־מזרח העיר, ובשלישית לא נראתה התפוצצות. תוך כדי יעפי ההפצצה של מסוס הבוננזה, בשעה יצא אחרון משדה דב. המטוס הוטס בידי בנימין אימברג, ועמו דניאל ספ״סהנדלר וא׳ דקובסק׳ כנווטים/מטילנים. הוא המריא משדה דב בשעה )שש בכל חבילה(. אימברג טס לאורך קו החוף דרומה בגובה טובה. בהתקדמו לכיוון אשדוד נורתה עליו מצפון לתחנה אש אנטי־אווירית ״ד׳ מדויקת, יותר מכל הפעמים הקודמות... גובה הכדורים הגיע לגובה המטוס״. לכן נותר המטוס מעל המטרה במשך שתי דקות בלבד )עד 21:09 להמנע מהאש הסתובב שמאלה ואח״כ חזר לקו החוף״ תוך כדי הטיסה בחזרה הבחין במוקד ״אש אחת צפון לשטח, שהיה עליו להפציץ״, וכן ראה, לדבריו, שלושה ״מטוסים מדרום למטרה מעל החוף, שנראו כחד מנועיים, יתכן שספיספייר״. בשעה בשדה דב, ובתחקירו ציין כ׳ ״ההפצצה היתה איטית ביחוד בבוננזה בתחילה״. ואכן, למרות אש הנ״מ החזקה, שהה מטוס הבוננזה כאמור מעל אזור המטרה במשך בהפצצותיו. מטוס הבוננזה עזב את אזור המטרה בשעה ונחת גם הוא בשעה 274 סיקח וכן צ״נו את הצורך ״להסדיר את שיטת המ.ק העמידה בזמנים והיציאה באותם ״חלונות זמן״, המפורםים בדבריו של שלמה אורן, תרמו אפוא לכך שהטייסים הצליחו לזהות את המטרות וגם לפגוע בהן בחימוש כולל במשקל כ־ שהוטלו על הכוחות המצריים סמוך לגשר אשדוד, בכביש הסמוך לו ובכפר עצמו. ברוב הגיחות נורתה לעבר המטוסים אש אנטי־אווירית חזקה, ולמרות זאת לא פגע הדבר בדיוק הפגיעות, כפי שדיווחו על כך הטייסים. לבד מבעיות ״החשיכה הגמורה״, מזג־האוויר, הטענת הפצצות, הקשר האלחוטי בין המטוסים עצמם ובינם לבין שדה דב - אחד הקשיים הניכרים, שהעיבו על הפעולה האווירית כולה, היה חוסר־היכולת להעריך את תוצאות הפעולה על סמך נתונים קצת יותר מדויקים מאשר הדיווחים של הטייסים בתחקיריהם השונים. לטייסים ולאחרים שהשתתפו באותן גיחות חסר הדיווח המדויק, שבעזרתו יכלו לשפר את פעולתם בגיחות הבאות. מכוחות הקרקע כמעט ולא הגיעו דיווחים, לא לס״טת ולא למטה חיל־האוויר. פעולתם זו של כוחות הקרקע לא התנהלה על־פי התוכנית. הכוח המצרי במקום העריך, ככל הנראה, שצפויה התקפה, ולכן היה מוכן לקראתה. הכוחות נתקלו באש מצרית עזה, ספגו אבירות כבדות ונאלצו לסגת. ההתקפה נכשלה: הטור המצרי לא הושמד, ואשדוד לא נכבשה. הרושם של ההתקפה הכושלת על הכוחות הישראליים היה קשה ביותר, מאחר שהתכוננו להמשך הפעולה למחרת בלילה. גם הפעם הוקצו מסוסים להתקפה אווירית מקדימה - ארבעה במספר: רפיד ראשון, מוסס ביד׳ ארתור קופר עם קובץ׳ וגולומב כנווטים/מטילנים המריא בשעה המריא בשעה ו עם אבישר וטננבאום בשעה הכנפיים, על לוח המכשירים, ובתא הטייסים. מגבירים ומקטינים את האורות לפי הצורך. המטוס טס להפליא, 103 בקלות יתרה, בעל כוח יתר״ בשעה 9,000 הצליח לראות מה עלה בגורלן; ובשני הטיל את שש פצצות פגיעות במרכז העיר״. בשעה ״באנית אויב״. הוא ניסה להתקשר עם הבסיס — אך ללא הצלחה, כיוון שה־מ.ק הפעולה של צוות רפיד זה, בשעה מפציץ הרפיד הראשון, ולכן עבר מעל המטרה מבלי להיכנס להפצצה. הוא ראה אורות מכוניות, ואש נ״מ נורתה לעברו מהקרקע. כאשר פנה הרפיד הראשון שמאלה לכיוון הים, נכנם מטוס הרפיד השני ליעפי הפצצה, אולם ״בגלל א׳ הבנה זרק את כל הפצצות בסבוב אחד: זרק פצצות תבערה ולבסוף פצצות״. כך הוטלו מגובה 9,000 התפוצצו ו״האירו את המטרה הדרך מזרחה לעיר״. בשעה כעבור צאו מאוחר מדי״. הם טסו לאורך קו החוף, ובהגיעם למטרה הצליחו להבחין 1 לא ידע מה הסיבות לכך שהם ״ בה באמצעות ירי הנ״מ, שכוון לעבר המטוסים שהפציצו לפניהם. כיוון שראו אש קטנה סמוך למקורות האש האנטי־אווירית, לקחו אותה כמטרה, ״מפני שלא ראו שום דבר אחר״. מגובה זרקו את כל החימוש שהיה להם במטוס, ו״ראו ברק אש מההתפוצצות של המטען״. כשלוש דקות שהו מעל המטרה מבלי שנורתה לעברם אש מהקרקע, ואז פנו חזרה לכיוון החוף. באותה שעה אבישר )עם טננבאום(. אלה הגיעו לשם בגובה 275 ׳ם קלים - למטו ממט ייוא במלחמה לעצמאות אין שום מסוס מסף מעל המסוה. משם ענו להם ״בגסות לא לדבר יותר מדי״; הוא השיב מהמטוס ״שזה חשוב ל׳ לדעת״, ומהמגדל ענו לו: ״סוף ונגמר״. לפתע הבחינו מימין בשתי התפוצצויות על הקרקע. אבישר הבין כ׳ מעליו נמצא מסוס, המפציץ באותו זמן. לדבריו, היה לו קשה לנסוק גבוה יותר עקב המטען הכבד שהיה במטוס. הוא פינה אפוא את אזור המסרה מתוך החלטה שיחזור כעבור כמה דקות, בתקווה שעד אז ״המטרה תהיה פנויה להפצצה״; אולם בחוזרו לאזור לא הצליח לגלות את הדליקה שראה קודם לכן, ותוך כדי הטיסה הצליח לזהות שהוא נמצא מעל באר־טוביה. גם לפי כיוון הטיסה הבין שהם לא מעל המטרה הנכונה, ולכן החליט שלא להפציץ כלל מחשש לפגיעה בכוחות ״ידידות״•״. הם המשיכו אפוא לכיוון הים 104 וזרקו את כל מטען הפצצות )ארבע פצצות בהגיעו לשדה יצר אבישר קשר עם מגדל הפיקוח לקבלת אישור נחיתה. היה נראה לו שהמסלול לא מואר כולו )הוא ראה רק ארבעה אורות מכל צד(, אולם ממגדל הפיקוח הפיגו את חששותיו באומרם שכל המסלול מואר, וכי יש לו ״עוד והוא נאלץ ״לחוג שנית״. כשבא לנחות בשעה כדבריו של אבישר, ו״לא הייתי רחוק מלרדת לים, היות ולפ״רצ׳״לד דרוש מסלול ארוך. בתחקירו ציץ כ׳ מגדל הפיקוח לא נהג כיאות לא רק בעניין המסלול, אלא גם בכך שלא ענה לו ״בצורה הוגנת״ על שאלתו עד אז נחתו כבר כל המטוסים: רוזנברג ברפיד נחת בשעה 105 אם יש מטוסים אחרים מעל המטרה וכעבור חמש דקות נחתו גם קופר ברפיד השני ושמואל וידלם בבוננזה. בתחקיר ציץ גם קופר, כדבריו של אבישר, כ׳ ״פקוח תנועה לא בסדר. השביל מואר בכוון הרוח, והפנסים הראשונים לא מוארים״. כן צוין כ׳ ״טייסים אחרים ךברו יותר מדי בזמן ההמראה. הקונתרולה מדברת יותר מדי בדרך הביתה״; והודגשו הצורך 106 לבדוק את תקינותם של מכשירי הקשר מ.ק במהלך אותן ארבע גיחות הוטלו פצצות במשקל כולל של כ־ הכפר ועל הכביש ממזרח לו. הפעם לא זיהה רק מטוס אחד את המטרה, והטיל את הפצצות לים. בניגוד לפעמים הקודמות, דיווחו הפעם על אש נ״מ ד׳ מדויקת שכוונה לעברם, ולכן נאלצו לבצע את ההפצצה מגובה רב ביותר - מה שללא ספק גרם לחוסר פגיעה מדויקת במטרות. מעבר לכך דווח על תקלות במכשירי לכל אלה יש להוסיף, כמובן, 107 הקשר, אשר הקשו על התיאום בין המטוסים עצמם ובינם לבין מגדל הפיקוח גם את נסיונם המועט של חלק מהטייסים בטיסות מעין אלה, שבהן השתתפו כמה מטוסים, את החשש להתנגשות ביניהם ואת העובדה, שלא כולם הכירו כראוי את המטוסים שבהם טסו. תוך כדי פעולה זו, בליל על כביש החוף; אולם, כאמור, הטור המצרי לא הושמד, ואשדוד לא נכבשה. המצרים הגיבו באש חזקה ביותר, לכוחות הקרקע נגרמו אבידות רבות, והפעולה נכשלה למרות הסיוע שהושיט חיל־האוויר. עם זאת, בסופו של חשבון תרמה הפעולה לתוצאה הכוללת: הסור המצרי התחפר במקום והיה ממתקיף - למתגונן, ובכך סוכלה תוכניתו לפריצה נוספת מאשדוד צפונה. התקפות אלה, ובמיוחד הקרב הקשה שנערך בליל היו אקורד הסיום של התקדמות הטור המצח. מאז — כמוכח גם ממקורות מצריים - נאלצו לשנות את תוכניותיהם סופית: ״תחת אשר תמשיך לרדוף אחרי הכנופיות הציוניות, החליטה המפקדה המצרית להסתפק 108 בניתוק הנגב מיתר חלקי הארץ״ לא רק בלחימה עם המצרים הסתמן המפנה. כזה היה המצב גם ביתר הגזרות - הן בלטרון תחת הלגיון הירדני והן בשכם, טול־כרם וג׳נין, שבהן נאחזו העיראקים. אף באלה הופעלו המטוסים הקלים, וגם שם תרמו לאותו ״מפנה אופרטיבי ראשון במעלה במלחמת העצמאות. עוד לפני כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה הפסיקו צבאות ערב את התקדמותם, התבצרו במתחמיהם ועברו למגננה זהירה... היוזמה האופרטיבית נשמטה 109 בהדרגה מידיהם ועברה לצה״ל״ 276 פיק״ "עד הלום" - מרבת־עמ הפצצת ג׳נין: מטייסת מם׳ על ח וגדוד אחד של ״גולני״, שנשאר במרחב והועמד לפקודתה. פעולת ההתקפה חולקה לשני שלבים והם תוכננו להתבצע בלילה אחד: האחד — השתלטות על הכפרים הערביים שבשלוחות המערביות של הרי הגלבוע משני צדי כביש עפולה-ג׳נץ; והשני - השתלטות על דרכי הגישה לעיר ותפיסת טבעת משלטים המקיפה אותה. ב־ המאוחרות של הלילה, והפעולה על ג׳נין נדחתה למחרת. תוך כדי הפעולה של כוחות הקרקע בלילה שבין את ג׳נין. כבר תוארה לעיל הפעילות של טייסת הגליל באזור יום אחד קודם לכן. עתה, ב־ הורדה מטעם מטכ״ל/אג׳׳ם לחיל־האוויר פקודת מבצע מם׳ רכב בכבישים, מיכל׳ דלק, עמדות וכוי, בשעה הוכנו שני מטוסים: מטוס בונמה, מוטם ביד׳ הוגו אלפרשט״ן עם דוד יהודה כנווט/מטילן; ומטוס רפיד, מוטס ביד׳ אליוט רוזנברג עם ל״בוביץ וסגל כמטילנים. ראשון המריא אלפרשט״ן בשעה תבערה. בהמראתם חל עיכוב, כיוון ש״הנשקים אחרו בהכנת הפצצות״, וגם ״המציתים לא התאימו... לא יכלו להתברג - ובעקבות זאת גם לא נלקחו פצצות נוספות שהוזמנו״. בתחילת הטיסה הצליח לראות בחר את הדרכים, ובהן לא היתה כל תנועה. בשעה לזהות את שדה התעופה, צריפים ותחנת משטרה מצפון לעיר. הוא ביצע שלושה יעפי הפצצה: בראשון הטיל שתי פצצות שתי פצצות אך פצצות התבערה לא נראו מתלקחות; וביעף השלישי הטיל פצצת פצצות מציתות. נראו ״פגיעות דרומה לפרשת דרכים ראשית ממזרח לעיר, ראו אורות, והמקום נראה ״כמחנה צבאי״. בשעה ההאפלה בתל־אביב לא נשמרה, והתנועה ניכרה ברחובותיה. מעל הבסיס היו לדבריו "02,000 לקראת היו של שני ק״ג כל אחת. הצוות שלו הבחין בדליקות, שנגרמו על־יד פצצות ההצתה שהוטלו מהבוננזה. הוא המתין כמה דקות מעל המטרה כדי ״לתת למטוס הראשון להסתלק״, ואז נכנם מגובה לביצוע יעף הפצצה ראשון. הם הטילו את כל פצצות התבערה וכן שתי פצצות 25 המשטרה. ביעף השני חסיל שלוש פצצות 25 בין העיר לתחנת המשטרה; בשלישי הטיל המד*וה סחל־אביב, עמה סבוב סקל לים כמעיל לא ראה בדדו דברים מיוחויס, בהגיעו למטרה ראה אש שננרסה כתוצאת פצצדת הצתה של המטוס הראשון, מצפון לדרך המובילה צפון מערב לגינין. הסתרבב על למטרה כ לס ראשון ככרון דרו פצצה אהח סי אח הגוסרה סבוב סני: זיק העיר ותחנת משטרה ראה התפוצצות . סברב שלישי: ממערב לטזרה, זרק התפוצצויוח, סבוב רביעי : לדרום־ מזרח זיק מזרחית, גרם לחתםו*גות, אבל לא גרס לאש רעה מאור. המשיך לטוס כקו החוף בקורס רעה. נראו סכונירח רבות' עם אור מלא . בחל־אביב מדבר רק עברית. ההודאות כסדר. מכשירי ד "חל־אניב״ ודושיס פנסי יו לסיסים. נערך עיי ורר שבכו. ביום כ״ע״ דו״ח פעולה 2 77 יו3 במלחמה לעצמאות שלוש פצצות של נתניה, שההאפלה בה היתה ״רעה מאוד״, המשיך לסוס לאורך קו החוף והגיע לתל־אביב, שאף בה ההאפלה לא נשמרה, ונראו בה כמקודם ״מכוניות רבות עם אור מלא״. עם מגדל הפיקוח היתה ל 1'1 הפקח שם ״מדבר רק עברית״. הוא נחת בשעה בישיבת הממשלה ב־ ' אין ספק, שאי־ביצוע הפעולה של כוחות 12 היום הודיעו לנו שמתנהלת התקפת נגד על הכפרים האלה.״ הקרקע ברצף לאחר הפעולה של מסוס׳ הס״סת ביסל למעשה את כל יעילותה של אותה הפצצה מקדימה על ג׳נין. ביצוע השלב השני - תקיפת ג׳נין עצמה - נדחה אפוא לליל המחרת כוחות עיראקיים, רגלים ומשוריינים את מוקבילה וגם מחנה צבאי סמוך. קדמה לכך גם הפצצה אווירית, אולם בסופו של דבר נתקלו הכוחות העיראקיים במארב ישראלי ונאלצו לסגת. לקראת הלילה, עם שוך ההפגזות העיראקיות, הוחל בביצוע השלב השני: סתורה של ג׳נין. לשם כך היה צריך לכבוש את שני המשלסים הגדולים שהיו ממוקמים: האחד - מדרום־מזרח, והשני - מדרום־מערב לעיר. אלה היו יעדיהם של שני גדודי ״כרמלי״, והם יצאו לפעולה עם שחר ואת הגשר שעל ואד׳ חרוב. בלילה נעו גדודי ״כרמלי״ דרומה עד מוקבילה. בבוקר הודיע מפקד חזית הצפון למסכ״ל כ׳ ההתקפה על ג׳נין ״מתפתחת לפי התכנית״, וכי הכוחות כבר חולשים על שני המשלטים. עם זאת ציין כ׳ העיראקים מגלים ״התנגדות קשה בכל כלי הנשק״ וביקש אפוא ״התקפת הסחה״. ואכן, בעקבות זאת פתחו כוחות ״אלכ ללא הועיל. העיראקים איתרו את המאמץ העיקרי, המשיכו ביר׳ מסיב׳ על הכוחות, ואלה סבלו אבידות קשות. לקראת השעה הם מצאו את העיר חקה, ורק תחנת המשטרה עמדה בהתגוננותה; אולם סמוך לצהר״ם הבחינו בגדוד עיראקי שלם, העושה דרכו משכם לגינין. ואכן, כעבור שעה קלה נפתחה אש קשה של מרגמות, מכונות ירייה ותותחים על המשלטים, ואף ממטוסים, והכוחות נסוגו מהמשלטים. כתב לורך: ״כל הנסיוטת להקל מעליו נכשלו: " הוחלט להפעיל את הכוח הרזרבי - 3 מסוסי ישראל היו עסוקים אותו זמן במקום אחר, בגזרה המצרית״ את הטור המשוריין - וזה אכן חדר לג׳נין ומצאה עזובה לחלוטין. לאחר דיכוי של מקור אש אחד בלילה נכבשה כל העיר; אולם בשעה המצב בכינין עדיין ללא הכרעה. נערכים קרבות אכזריים על המשלטים ובעיר... אי אפשר יהיה להחזיק בכינין כטריז יחיד במשולש. כל כוח האויב יוטל נגדו. אם כוונתכם לתקוף במהרה את טול־כרם במגמת כיבוש, יש לדעתי להחזיק בגינין ויהימה. אבל אם אין כוונה לתקוף את המשולש 1'4 במקום נוסף - אפשר ויש לעזוב את כינין בטרם נישא אבידות נוספות מהמטכ״ל התקבלה התשובה, שאם אין אפשרות להחזיק את ג׳נין, יש לסגת באופן מסודר, שכן ״אין בידינו לכבוש את טול־כרם, רק נטריד הלילה״. מפקד החזית החליט להסיג את הכוחות מהעיר עם עלות השחר של "5 לפני עלות השחר פונו ג׳נין ומשלטיה. כ־ למרות הפינוי וההחלטה שלא לכבוש את העיר, ולמרות ראות גרועה עקב עננות נמוכה, הופעלה בלילה " ופרץ גחסר )בהשתתפותו 6 של " ערכו כל אחד שתי גיחות הפצצה ממטוסי או 7 של בלסיטא כמטילן 278 y" 3 יק״ על פגיעות ישירות בבניין המנסרה. למחרת באותם שני מטוסי אוסטר. גחטר )ובלטיטא כמסילן( המריא באוססר על המשסרה. למרות הראות הגרועה פגעו שתי פצצות בגג המשטרה ובמרכז החצר, ורק השלישית נפלה ואף הוא הפציץ את גינין בראות גרועה גרוסה בודילבסק׳ המריא עשר דקות לאחר 118 מדרום למשטרה * בוצעו שתי גיחות 120״ באותו יום 9 מאוד. בתחקירו ציין כ׳ ״ נוספות: בגיחה הראשונה, ב־ גרועה מאוד עקב עננות נמוכה. כשהגיעו מעל המטרה, הטילו שלוש פצצות: שתיים נפלו ליד בניין המשטרה, ב־ 121 ואחת בעיר עצמה האוויר גרוע. קשה היה להתמצא, וקשה היה לזהות את המטרה. עננים נמוכים 122 היו בסדר׳ מג׳נין - לאשדוד ולשכם מזג־האוויר המשיך להיות מעונן מאוד והקשה על זיהוי המטרות; והיה גם קושי גדול נוסף, אשר נבע מהעומס אשר הוטל לעתים על אותם טייסים עצמם: אלה יצאו לפעמים לקראת דמדומים צפונה, ועם זריחת השמש - דרומה. כן היה גם ב־ על־פי המתכונת שהתגבשה עד אז)כאמור בדבריו של אורן(, נערכו בשדה דב להוצאת גיחות ההפצצה של הבוקר. כמעט ארבעה מתוך חמשת הצוותים, שהשתתפו בהפצצת אשדוד, נערכו לביצוע פקודת המבצע להפצצת שכם: יעקב פיאלה )שכאמור טס בטיסה קודמת עם בלאו להפציץ באשדוד( המריא משדה דב בשעה הפ״רצ׳״לד בשעה כץ עם החלד ס״מון - במסום הבוננזה בשעה פיאלה. בראות טובה מאוד גלש פיאלה מגובה שני יעפי הפצצה: בראשון הטיל שתי פצצות מערב לשטח העיר״; בשני טס לאורך הכביש, והטיל את כל שש פצצות התבערה וגם את פצצת ה־ ואז פנה לשוב לתל־אביב. תוך כדי הפצצה זו הגיע למטרה גם בלאו. אש אנטי־אווירית נורתה לעברו ״מכפר ימה מתוך או מסביבות העיר׳ שכם. בשעה שלוש דקות הטיל מתי סוקניק את כל החימוש )שתי פצצות אחת( שהיה במטוס: הפצצה הראשונה — על תחנת המשטרה, הפצצה השנייה )ש״נתקעה תחת מושב הטייס״, והיה קשה להוציאה משם( - ״במרחק ממרכז העיר בדרום״, ופצצות התבערה - במרכז העיר. הוא ראה התפוצצויות ר עוד זה מתחיל בהפצצה - ולאזור המטרה הגיע גם מסוס הרפיד, מוטס ביד׳ אימברג. קודם שנכנס להפצצה ראה שלוש ״התפוצצויות ולהבות מדרום לדרך בערך באזור דיר איטטיה ואורים״. בשני יעפים מדרום בגובה משה פלדמן בשעות הבוקר המוקדמות להפצצת , * הועסקו רק שני מטוסי האוסטר. באותו יום הפתחה; ובלילה ב־ הנראה לעשות שימוש מופחת בפ״רצי״לד. 279 במלחמה לעצמאות יייא בראשון - חמש פצצות הסהר ובית המשטרה״, ובשני - עוד חמש פצצות 25 התפוצצויות: שלוש מהן מצפון לתחנת המשטרה את המסרה עזבו ב־ לכביש סול־כרם למטרת סיור כדי לגלות ״תנועות צבא״, אך לא מצאו דבר. כעשר דקות לאחר שעזב אימברג את המטרה הגיע לאזור סיריל כץ במטוס הבוננזה. בראות טובה ירד מגובה וערך שלושה יעפי הפצצה, שבהם הטיל הרולד ס״מון את כל החימוש שהיה להם במטוס: בראשון, בשעה על הכביש )מזרחית לבניו מס׳ ו(״; בשני התקרב Office Serin! No. MESSAGE FORM Call IN /y 8R Mac! OUT &׳ V $ •וi office I-rom- •H.g^.r, E2aZ£ilJU& 'JL*i too J !HTEA'. 1);׳/מ H f 'Jo Fwl 7 לדI friu horitonially) ,''Hi-l **.'/fj V/ to't! a C f •r a,-:. IniUucikyJ.peilM of VfiotJly 1 הודעה על הפצצת נהריה ועפולה ״האם אתה מעוניין בידיעות מעין אלה״ לעיר וזרק עוד פצצת שמונה פצצות התבערה. הוא ראה ״שתי להבות צהובות ושת׳ התפוצצויות וגצים עפים מהן״. תוך כדי כך נורתה לעברו אש אנסי־אווירית ״משמאל למסגד במרכז העיר )בית מם׳ שכם-סול־כרם עשו דרכם בחזרה לתל־אביב. למן השעה נחתו פיאלה ורוזנצו״ג; בשעה ס״מון במטוס הבוננזה. בתחקיריהם ציינו לטובה את השיפור שחל בהעמסת החימוש ובתחזית המטאורולוגית. '24 עם זאת ציינו את הצורך לשפר את קשר האלחוט בין המטוס לתחנות הקרקע ״בפעם הראשונה נהדפה התקפה אווירית של האויב״: הפלת שני מסוס׳ הדקוטה עד אז עדיין לא היתה להפעלת מטוסי הקרב אותה ההשפעה המיוחלת. הבעיות בהרכבתם והתקלות הרבות בהפעלתם לא הותירו לטייסת הקרב בפרק־זמן זה אף לא שלושה מטוסי קרב תקינים בוזמנית. ברור שהידיעה )שכבר חדלה מלהיות בגדר סוד( שיש לחיל מטוסי קרב - היה בה משום עוצמה פוטנציאלית. מצד אחד חיזקה מורלית את ישראל, ומצד שני פגעה במיוחד בחיל־האוויר המצרי: מעתה נאלץ להביא בחשבון את מטוסי המסרשמיס בבואו לתקוף מטרות צבאיות ואזרחיות בישראל. מפאת הפגיעה החמורה בסד״כ מטוסי הקרב שלו, נאלץ חיל־האוויר המצרי להמשיך ולהפציץ גם במטוסי דקוטה, ובדרךכלל ניתן להם ליווי של מסוסי קרב. ב־ המצרי את העיר תל־אביב ואת שדה התעופה. מרדכי אלון רדף אחרי המטוסים הללו במסום מסרשמיט והפילם: האחד - מעל יפו, ירד ״אחוז להבות״ ליד הקרב מעל תל־אביב בדו״ח של קצין המודיעין של טייסת א; 125 נבי־רובין; והשני - ליד רחובות 280 y" 3 יק״ אדם שתקא׳, הוזכר אירוע זה - אף שהוא תוצאת פעולתה של טייסת הקרב מעקרון: ״בפעם הראשונה 126 נהדפה התקפה אוירית של האויב על ידי מסוסי ישראל...״ הקרב נערך מעל תל־אביב ומעל רחובות וראשוךלציון, ונצפה על־יד׳ האזרחים. כפי שנכתב באחד מעיתוני התקופה: ״הקהל הרגיש במקלטים בקרב האוויר המתחולל בחוץ והגיח ממחבואיו, ובראותו את המפציץ צונח פרץ בתשואות... קהל אלפים, ילדים ונוער, מ׳ ברכב, מ׳ ברגל, נהר אל בת־ים״. גם ויצמן כתב לימים: ״זה היה יום חג לתושבי תל־אביב, ממש יום חג! כמו במפגן אווירי צפו המונים במטוס הקטן עט על שני המפציצים, מתיישב על זנבותיהם ומכלה בהם את כל חמתו של העם היהודי המופצץ״. אחד התיאורים, השפיע באחד המקורות באשר להפלת המטוס השני )באזור רחובות־ראשוךלציון( מבטא את אותה מציאות יומיומית של הפצצות ושל הלוויות, שנערכו לחללי ההפצצות שהיתה אז נחלת הכלל, מצד אחד, ואת התרוממות־הרוח שאחזה בכול לנוכח הפלת המטוסים המצריים, מצד אחר. באותו יום נאספו רבים בראשוךלציון ״השרויה באבלה על קרבנות ההפצצה״ כד לחלוק כבוד אחרון לנפגעים מההפצצה. תוך כדי כך נשמעה אזעקה, ו״המלוים הדואבים״ נאלצו להניח את החללים ולמם למקלטים. אז ״הגיח לפתע פתאום מסוס קסן מצד הים והטיל במפציץ כמה אלומות אש. המצרי ניסה להימלט, אולם הישראלי לא הניחו והתקיפו שוב״. כולם התפרצו מהמקלטים לצפות בקרב ולראות כיצד ״המפציץ יורד ושוקע בלהבות. כעבור רגעים מספר השגיחו ממושבות נס־ציונה ורחובות בעשן סמיך עולה השמימה ממפציץ בוער, המוטל ממערב לאדמת רחובות, ב״סקירה שבועית״ ששודרה ב״קול ההגנה״ במוצאי שבת 28 קרוב לנחל סוכרר״ חיל־האוויר עד אז: וזיל האויר הצעיר שלנו עשה כבר גדולות בימי פעולתו הספורים. הוא הלם בריכוזי האויב בכל החזיתות. הוא הגיש השבוע חשבון קטן, ראשון לעבדאללה ברבת־עמון. דוגמה יפה ליכולתנו הראה השבוע הטייס הישראלי שהצליח תוך חצי שעה להפיל שני אוירונים מצריים. אחד מעל לת״א והשני - מעל לרחובות. נאמנים עלינו שאר טיסינו שהם לא יחמיצו כל הזדמנות ללכת בעקבות חברם. עד עתה קשה היה במקצת להגשים שאיפה כזאת. טייסי הטרור המצרים הצטינו בבריחתם הנחפזת. מעתה יש לקוות כי גם פתח הצלה זה של המצרים יסתם יותר ויותר, והמנוסה לא תמיד תעזור להם להתחמק מידי טיסינו, שיוכלו לסהר יותר ברדיפה. עוד יצטרכו המצרים לשקול בדעתם היטב היטב אם המחיר לפעולות הטרור 129 שלהם איננו יקר מדי בשבילם הפלת שני מטוסי הדקוטה המצריים הרימה באורח ניכר את המורל של האוכלוסייה הישראלית במרכז הארץ ותרמה לתחושת הביטחון: הנה, יש לחיל־האוויר המענה להפצצות המצרים. יתרה מזאת, בעקבות דבריו של אורן - וללא בדיקת המציאות לאשורה - רואים היסטוריונים רבים את הפלתם של המטוסים כאירוע מפנה, ורבים מהם מציינים שממנו כך, למשל, כתב לו רך: ״בימים שלאחר ה־ התקיף עוד חיל־האוויר המצרי את תל־אביב במטוסי דקוסה; 130 ושוב לא ניכרה כמעט פעילות אווירית ערבית עד להפוגה״ התחקיר על הפלת מסוסי הדקוסה. משמאל לימין: נתנאל כהן, מרדכי אלון, משה פרלמן, דן סולקובסק׳ 281 נןמהום׳ם קלים - למטוסי קרב והפצצה יו׳׳ כ במלחמה לעצמאות ואכן, לאחר הפלתם של שני מטוסי הדקוטה ניתן לזהות סימנים לשינויים בדפוסי ההפצצה של חיל־האוויר המצרי. לדברי קצין קשר אג״ם־חיל־האוויר, שלמה אורן: עד הפלתם ״גברה חוצפת המצרים מיום ליום״. מסוס הדקוסה שלהם, שהיה מגיע להפצצה, היה מסתובב ״שעה ויותר מעל המטרה בגובה של [1,200 לדבריו, ״אפילו הספיספ״רים שלהם, שמטענם הוא תל־אביב, טרם השליכו את המטען וזה כדי להאריך ככל האפשר את שעת האזעקה כאן״; אולם ״לאחר הפלת הערכה זו של שלמה 31 הדקוטות חדלו המצרים ממנהג זה ודבקו בשיטה של פגע וברח בספיטפ״רים בלבד״ אורן משקפת את תחילת התמעטותן של ההפצצות המצריות, אך אין דבריו אלה )ודברי ההיסטוריונים בעקבותיו(, שנכתבו סמוך מאוד להפלת מטוסי הדקוטה, משקפים נכונה את ההתרחשות ואת המציאות כהווייתה; והאירועים בשטח מאז בפקודות־יום של שדה התעופה בתל־אביב נאמר באותו יום נפלו בשטח השדה והירקון ליד תחנת רדינג טרם התפוצצו״, ולכן אין לגעת בשום דבר חשוד הדומה לפצצה. כן נאמר כי ״כל מנהלי המחלקות יגישו לא יאוחר משעה או בנפש כתוצאה מנסיון הפצצת השדה ביום ה׳ הטייסת ולאחראי על פיקוח התנועה בשדה: ״סימן רקטות: ירוק ואדום - אחת אחרי השניה פירושו שעל ] מיד המטוס לטוס ההיערכות להמשך ההפצצות נמשכה, ואתה נמשכה פעילותם הלילית של המטוסים הקלים. זאת 132 השדה״ ועוד, ב־ מכן נמשכו ההפצצות: מסוסי קרב מצריים המשיכו לפקוד את שמי הארץ מפעם לפעם, ומטוסי חיל־האוויר משדה דב נאלצו להמשיך ולפעול בעיקר בלילות. יתרה מזאת, אף מאוחר הרבה יותר, כמתואר להלן, לא העריכו כ׳ יכול חיל־האוויר להגן על שמי המדינה - שלא לדבר על השגת עליונות אווירית. אדרבא, גם מאוחר יותר )כמוכח, למשל, להלן מדברי דן טולקובסק׳ בסוף יולי(, לא המריאו כמעט מסוסים קלים בשעות היום 133 מחשש למטוסי הספיטפ״ר המצריים, אשר לדבריו פוקדים כל יום בבוקר את שמי תל־אביב עד כמה מוגבל ביותר היה מערך הקרב באותה שעה תוכיח העובדה, שלחיל־האוויר טרם היו מטוסי מסרשמים שמישים להתמודדות עם האיום המוחשי ביותר על תל־אביב, אשר הסתמן למחרת: מכיוון מערב התקדמו לעברה בדרך הים כוחות מצר״•. מטוס׳ קרב לא היו, ולתקיפת האוניות נשלחו שוב המטוסים הקלים. שיתוף־פעולה אוויר י• ראשון: נפילת שפרינצק וסוקנ ביום שיש׳ ספינה חמושה בתותחי חרטום, תותחי ׳רכת״ם ובהגנה אנסי־אווירית. עליה נמצאו גייסות, ומשני צדיה שתי ספינות קטנות. ככל הנראה היתה כוונת המצרים להנחית כוחות בחוף תל־אביב ולהקים בו ראש־גשר, כדי להקל על הטור המצרי באשדוד. אוניית חיל־הים ״אילת״, בפיקודו של יוסף אלמוג, היתה הראשונה שהבחינה )בשעה המצרית ליד נחל רובין. בשעה לסיוע הופנתה על־יד חזית הדרום •־זמנית לחיל־התותחנים - להציב תותחים מול החוף, לפגוע באוניות 134 ולמנוע נחיתה; ולחיל־האוויר, שנדרש להזניק מטוסים לסיוע אווירי מיידי 282 Ty" 0 יי!״ בשעה מתי סוקניק* כמטילן, ובורים סניור במטוס בוננזה להפציץ את האונייה, שהיתה כבר מול נמל יפו. למטוסים לא היו כוונות הפצצה, ולס״סים )פרס לבורים סניור שרכש ניסיון במלחמת העולם השנייה, ואף הופל בגיחה מסוג זה( לא היה ניסיון בתקיפת אוניות. חרף אש הנ״מ שנורתה לעברם צללו המסוסים על השייטת המצרית, אולם רוב פצצותיהם נפלו לים. כדבריו של סניור: ״כשהתייצבתי מחוץ לסווח התותחים, חגתי סביב לבחון את התוצאות, וראיתי כ׳ משסיימו להטיל את כל החימוש 35 שתי הפצצות התפוצצו במים״ שבו לשדה דב: הבוננזה נחת בשעה דקות אחריו. לאחר שחומשו המטוסים מחדש המריא שוב סניור במסום הבוננזה בשעה יצחק סלע, וסוקניק נלווה אליו שוב. בשעה האוניות גם בנימין אימברג במסום רפיד. לאחר שכילו את החימוש שהיה במטוסיהם, ואף פגעו שתי פגיעות ישירות באוניות המצריות, נחתו המטוסים למן השעה סניור להמשך ההפצצה במטוס הבוננזה, שחומש מחדש. נסיונו המבצעי של סניור והעובדה, שלמטוסו היה שחרור חשמלי של שתי פצצות בשעה הטייס אהרן דוד שפרינצק, וגם להפצצה זו נלווה סוקניק. המטוסים הפציצו, ואז הופל מטוס הפ״רצ׳״לד )ככל הנראה בסביבות השעה נכתב, כ׳ בשעה אכן היתה פגיעה באונייה, אולם ״כאן הופל המטוס שלנו על־יד האויב שפגע בט״סים בזמן צלילתם״. לדבריו, ״האוירון לא נדלק. שינה את כיוון צלילתו בניצב למים וצלל לים. אף אחד ואכן, באותה שעה הועברה לטייסת א׳ הידיעה מאג״ם מבצעים במטכ״ל בדבר 136 לא נראה קופץ מהמטוס״ נפילת המטוס ובדבר החיפושים של חיל־הים אחרי הצוות. ממטה חיל־הים נשאלה האונייה ״אילת״: ״הודיעו בדיוק כיצד ואיפה הופל המטוס... הודיעו אם המטוס הופל ע״׳ אש בשעה 137 של אניות האויב או ע״׳ מטוסי קרב...״ מינם, קצין המטאורולוגיה של חיל־האוויר, ממלון ״ירקון״ )שם היה מטה חיל־האוויר, וככל הנראה ניתן היה להשקיף משם על כל האירוע שהתרחש( למבצעים בטייסת תל־אביב על הפלת המטוס ביד׳ מסוס קרב מצרי. נוסח ההודעה ביומן המבצעים של הטייסת נרשם כדלהלן: מטוס אויב״. ואכן, , ״הפ״רצ׳״לד הופל כביכול )הפקפוק בטייסת( ע״ לדבריו של מינם, בשעה * בלילה הקודם, בין אחיו של ראש אג״ם, יגאל ידין. הוא היה בקורם שנערך, כאמור לעיל, בבית פעילי ההםתדרות׳, אולם משהתגלה עוורון הצבעים שלו, לא המשיך בניוון הטיס, התמקד יותר בלימודי מטאורולוגיה, והחל לשמש כמטילן בטיסות ההפצצה השונות של הס״סת. ממטוסים קלים - לקסום׳ קרב והסצצה ייא נ במלוזמה לעצמאות בדו״ח היומי של הס״סת באותו יום נכתב, כי ״הטייס דוד שפרינצק ומתי סוקניק נפלו עם המסוס 138 סניור '39 פ״רצ׳״לד לים בשעת הפצצת אניות מצריות. ההנחה היא שנפגעו מפעולה אנסי אווירית״ לימים כתב סניור: ״לאחרונה שמעתי שאת מטוס• של דוד ומת׳ הפיל כנראה מטוס מסוג הוקר פיורי, * בשני ספרים שהתפרסמו לאחרונה מוזכר אירוע זה כראשון בו 140 שהשאילה עירק לחיל־האוויר המצרי׳׳ הופל לראשונה בקרב אוויר־אוויר )כך!( מטוס ישראלי ביד׳ מטוס מצח. נכתב שם כי באל־עריש נתקבלה קריאת עזרה ממפקד הכוח הימי, ולעזרתו נחלץ הטייס מוחמד עבד אל־חמיד אבו־זיד, יליד אלכסנדריה בן 30 המצרי.** הוא הטיס מטוס מסוג הוקר פיור•)היחיד בחיל־האוויר המצרי( בעל מספר רישוי אזרחי בריטי מט״סת , הפ״רא׳״לד. למעט מחקרים אלה לא מצאנו מקורות נוספים כדי לאשש את הטענה, שהמטוס הופל על־יד אבו־זיד. קצין המודיעין של הס״סת, אדם שתקא׳, הניח שהמטוס גם לא הופל מאש הנ״מ ש״היתה חלשה 141 למדי״, והעריך כ׳ ״ירד הימה וכנראה נתרסק בשעת ירידתו״ מיד לאחר הגעת הידיעה בדבר נפילת המטוס החלו החיפושים אחר צוותו. בין השעות בוצעו סיורים רצופים של מסוס בוננזה, מוטס על־יד׳ •ריס סניור, ורפיד מוטס על־יד אדם שתקא׳. לטיפתו של שתקא׳ התלוו גם דוד )דב( יהודה, קצין הנ״וס של טייסת מם׳ ו, ועוד כמה צופים. שתקא׳ צ״ן כ׳ התחילו ב״חיפוש מרובע״, ולדבריו, ״כבר ב׳רגל׳ השלישית״ הבחין ״בכתם שמנוני על פני הגלים, משמאלו של נתיב הטיסה״. לאחר שפנה לעברו, הנמיך והצליח להבחין בשברים דקים של עץ ובד הצפים על פני המים. למקום אולם לדבריו היה התיאום עם האונייה 142 הלכה וקרבה אוניית חיל־הים, ושתקא׳ הובילה ״למקום האסון״ לקוי, וזו אף לא הצליחה לבדוק את השברים. למחרת עם בוקר, בין השעות שתקא׳ יצא במטוס הרפיד לסיור שנמשך שעה בישיבת הממשלה תיאר בךגוריון 143 אהרן דוד שפרינצק !המטילן מתתיהו סוקניק לא נמצאו עד עצם היום הזה בפירוט את פרטי האירוע: באו שלוש אניות מצריות - אתת כדולה ושתים קטנות יותר. אתת מהן הפציצה את קיסריה וטיבעה סירה. כשהן פנו לתל־אביב יצאו לקראתן שתי אניות שלנו ואוירונים. האוירונים יצאו נגדן שלוש פעמיס ואנשי האניה שלנו האזינו לרדיו שלהם, שהאניה הגדולה נפגעה קשה. השניה חזרה והשלישית נשארה ליד האניה הגדולה. כנראה, שהאניה פגעה באוירון שבא להפציצה בפעם השביעית. ראו אותו צולל. שלתנו אתר־כך אוירונים לחפש. אתד מהם הודיע שראה כתמי שמן ושברי אוירון. גם האניה תיפשה 144 ולא מצאה ובנו של פרופ׳ סוקניק״. אירוע זה הוכיח עד 145 לבסוף ציין כ׳ ״באוירון שאבד היו בנו של יוסף שפרינצק כמה נחוץ היה לשפר מיידית את שיתוף־הפעולה בין חיל־הים לבין חיל־האוויר ושאר הכוחות המעורבים - במיוחד בכל הקשור להגנת תל־אביב. עד אז כמעט ולא נעשה דבר בתחום זה; בעקבות אירוע אווירי־ימי זה נערכה ישיבת קציני המטה בפעולת ״שילוב״ להגנת מרחב תל־אביב, והשתתפו בה נציגי חיל־הים, חיל־האוויר, * דברים אלה שמע סניור מפי אלי פ״נגרש )אייל(, אשר מצא עדות לכך בדו״ח האזנה לתשדורות בין האניות לביו מפקדתן. זאת אין מדובר במסוס שהושאל, אלא במטוס של חיל־האוויר המצח, אשר נמסר לקראת רכש מטוסים מסוג זה, והמצרים עשו בו שימוש מבצעי ללא קבלת אישור. ** כמתואר להלן, הופל טייס זה במהלך מבצע ״יואב״. 284 Ty" 5 יי״ ״.1 חיל־התותחנים, מבצעים ומודיעין של חטיבת ״קריית בסיכום הדברים של מפקד חטיבת ״קר״ת׳״ נקבע הצורך בשיתוף־פעולה בין כל החילות. בעניין חיל־האוויר נאמר, בין השאר, כי הוא ״מקיים תצפית בבוקר ובערב עם משקיף ימי ומספק לחיל הים את החומר למפת כוחות האויב״, וכן ״חיל־האוויר בצהר״ם יערוך תצפית הים בסביבות ת״א. חיל־הים יכין מסרה צפה לאמון התותחנים והט״טים בקליעה... בשאלת עמדות התותחים ידון המטה המשולב מחדש... המגמה העיקרית של התותחנים והמטוסים לכוון את פגיעותיהם 146 באניות עצמך כחלק מהיערכות זו בתחום שיתוף־הפעולה האווירי־הימ׳ מונה ביום שבת 5 בסכמו את פעילות הטייסת עד אז כתב אדם שתקא׳ 147 בהגנת חוף תל־אביב״ כ׳ ב־ המודיעין, שבראשו עמד כקצין המודיעין, של שדה תל־אביב. כן ציין כי במשך אותו שבוע עסקה הטייסת בייחוד באימונים בשעות היום, ובפעולות בשעות הלילה; ושהשתתפה בקרבות בסביבות לטרון, אשדוד, שכם, רמלה ולוד׳, ואף, כאמור, הפציצה את רבת־עמון. פרט לכך, לדבריו, בוצעו גם ״סיורים ימיים המכוונים ביחוד כלפי אניות מסחר החונות לחופי הארץ״. עוד ציין כ׳ ״במשך השבוע ניזוק קשה פ״רצ׳״לד אחד בשעת ירידת לילה בת״א; פ״רצ׳״לד אחד הופל הימה ואוסטר אחד ירד ירידת אונם סמוך '48 להרצליה וניזוק באופן קל״ האנדרנוה לזכרם של שפרינצק וסוקניק על חוף ימה של תל־אביב תל אביב יום שבת אמא ואבא היסרייכו לא איש. בשורות אנוכי היום. מתי היקר נפל אתמול בקרב. הדבר אירע כאשר צי של אניות מלחמה התקרב והחל להרעיש את תל אביב. כמה מטוסים יצאו נגדו ובינהם גם מתי, שהיה אץ לעל פעולה כראשון למתנדבים. הוא הצליח לפגוע באונית מלחמה אחת ועיי כך הבריה את הצי. אוירונו נפגע והוא והוא נפל. נ יחד אתו נפל בנו של שפירצצק כל אוירוני צי האויר שלנו וכן כמה אניות חיפשו אחריו שעות אולם לא מצאוהו. יודע אני שאין תנחומים לנופלו, אולם מי שראהו בשבועות האחרונים יכול להתנחם בכך, שהוא היה מאושר כל הזמן, מצא עניו רב בעבודתו והיה חביב על כולם, בעוו רוחו)בדוגמה שהיוה לכולם. הוא שטס להניא תחמושת לעיר נצורה,, לעיר העתיקא ולישובי יחבל עציון. הוא שטס להפציץ את עזה, מתי נפל באותה צורה שידעתי שהוא עלול לנפול, באותה צורה שהוא רצה לנפולת אם נגזר עליו לנפול- נ ועל אחזה טייס לא נגיר לנפול ב ק ר ב. אין נחומים ביה שהצליח לפגוע באניה, אולם יש ערך רב לפעולה וו, רבים הנופלים כל יום, אולם קשה להשלים כשהנופל הוא בן משפחה אח או בו. אולסכזה הוא הגורל. יודע אני שקשה מכולם תקבל זאת אמא, שכל כך אהבה את.מתי, אולם יש להתגבר כל על הכל עתה, כשהכל תלוי על כף המאונים, ובל אחד מקריב את חייו בהכרה ברורה וללא היסוס. מתי נפל אתמול בשעה יוסי חשב שכדאי שאחד מאיתני יבוא אליכצו, אולסאמלתי לו שעצם הנסיעה עלולה לעלותיבחיים, ואין להוקייף מכה על מכה. קשה לכם עתה בין כה ובה. ושבעתיים תקשה עליכם, הידיעה על מתי, אלם חשבתי שטוב יותר שתדעו את האמת. אני מקוה שהשבוע יקל על ירושלים בכללה. וכמו שאמא אומרת, בגאולת ישראל תמצאו ניחומים. וכמו שאמרתי, עבור מתי חיה הדבר ברור, הוא- וכן חבריו - ידעו שסף טייס הוא כוה, ובכל ואת לא היסס אף פעם להיות ראשון במתנדבים. בחור טוב ויקר, ואמיץ היה. עליז עד יומו האחרון, הספיק לראות את הצגת הבכורתהחדשה של יוסי נ שבה הצטיין מאד יוסי שלכם יגאל. יגאל ידץ כותב להוריו על נפילת מתי האוניות המצריות אשר הותקפו נסוגו אחור, והמאמצים לגילוים של שפרינצק וסוקניק נמשכו עד שעה מאוחרת אותו ״חלון זמן״ בסביבות השעה י שבו המריאו הצוותים בדרךכלל לביצוע 49,20:30 גיחות ההפצצה, חלף לו. בעקבות זאת מסלו כל המבצעים, שיועדו להיערך באותו היום בשעה והטייסים נערכו לביצוע הגיחות ב״חלזן הזמן״ השני - עם זריחת השמש - הפעם נגד הכוחות העיראקיים. הפצצת טול־כרם, שכם וראש־העין: ״חו כמתואר לעיל, סוכלו במערב המשולש, בגבול השרון והשומרון, נסיונותיו של הצבא העיראקי להתקדם מצד טול־כרם לעבר נתניה: גאולים שבה ונכבשה, ונהדפו ההתקפות על כפר־יונה, עיךורד וכפר־יעבץ. למרות כל זאת היו כוחות עיראקיים גדולים בסביבה. היעדים החיוניים בגזרה - ראש־העין, טירה הסמוכה לרמת־הכובש, קלנסואה שמדרום לכביש נתניה-טול־כרם, וקאקון שמצפון לו - כל אלה היו ביד׳ הערבים, והיו עשויים 285 יוא ממטוסים קלים - ל נ במלחמה לעצמאות לשמש נקודות מוצא להתקפה על רצועת החוף. כיעד להתקפה של חסיבת ׳׳אלכסנדרונ׳״ בליל ביד׳ יחידות עיראקיות סדירות, והקרב נמשך גם בשעות האור למחרת. בתגובה על כיבוש המקום הפעילו העיראקים אף מסוסים בסיוע קרוב והפציצו את הכפר - ואילו חיל־האוויר הפציץ את סול־כרם ואת קלנסואה, את שכם ואת ראש־העין. הכפר קאקון נותר בשליטה ישראלית, אך חטיבת ״אלכסנדחנ׳״ לא הצליחה לכבוש 150 את שאר היעדים שהוזכרו לעיל, וגם לא את ראש־העין ב־ ארתור קופר במטוס רפיד בשעה אחרים יצאו להפצצת שכם: גדעון גורדון )אלחם(, במטוס בוננזה עם דב תבור׳ כמטילן, המריא ב־ ורוזנברג עם ל״בוביץ ואברהמס במטוס רפיד - בשעה והוהנברג כנווטים/מטילנים להפצצת טול־כרם, הוא הגיע לכביש ממזרח לנתניה, והחל לחפש את המטרה. בשעה שש פצצות תבערה וארבע פצצות 25 פגעו בכביש ליד טול־כרם ועל מסילת הברזל תוך כדי כך הגיע לאזור המטרה גם מטוס הפ״רצי״לד, מוטס ביד׳ קפלן. הוא ראה את קופר עדיין מפציץ, ולכן המתין חמישה מייל מהמטרה עד שיסיים את ההפצצה, ואז, בשעה בגובה פצצות 25 המטרה. בדרכו לשדה התעופה בתל־אביב לא היה לו קשר עם השדה. ב־ '51 גם מטוס הרפיד של קופה בינתיים, בשעה וכשהגיע לזמן שהיה עליו להיות מעל למטרה מצא את עצמו דרומה לה״. הוא תיקן אפוא והגיע למסרה, ואז מגובה שלוש פצצות לשם בקרת נזקים, ופנה לעבר הבסיס. באותה שעה ביד׳ רוזנברג עם ל״בוביץ ואברהמס. לעבר המטוס נורתה ״יריה מאד מדויקת אבל לא מספיק גבוהה״, וכך זיהו את המטרה. הם עוד הספיקו לראות ״את הקבוצה האחרונה של פצצות התבערה של הבוננזה״. וכך, בראות טובה ובגובה עד 12 לאחר מכן פנה לכיוון תל־אביב, ונחת שם בשעה במטוס הבוננזה. בתחקיריהם ציינו הטייסים שלא ביצעו בדרך חזרה שום תצפיות, וכי ההוראות, הדו״ח המטאורולוגי, '52 הקשר האלחוטי והסענת הפצצות היו בסדר כאמור, לא היו ד׳ מסרשמיטים שמישים כדי לספק הגנה אווירית למטוסים הקלים בפעולות ההפצצה שלהם לשם הפעלתם במשך היום, ולכן נמשכה פעולתם של אלה בלילות; אולם מפעם לפעם נשלחו מטוסי קרב למחרת לתקיפת אחדות אותן מהמטרות שהפציצו המטוסים הקלים בלילות. עוצמת הפעולה וההרתעה של מטוסי הקרב באה לידי ביטוי, למשל, בתחקירו של מורים מאן, המתאר גיחת הפצצה/צליפה על טול־כרם, אשר כאמור הופצצה לילה קודם לכן על־יד׳ המטוסים הקלים. ב־ 286 y" 0ח יק מסרשמיט. מורים מאן היה מס׳ שלושה מייל מדרום לתל־אביב, פנה צפונה וסם לפי קו החוף לחיפה, פנה דרומה לנתניה, טס מזרחה, זיהה את טול־כרם, פנה לצפוךמזרח, עשה סיבוב מעל המטרה, ״זרק כ־ סופי לדרום מערב, הפעיל את מכונות היריה״. הוא ראה ארבע־חמש דמויות באחד הפרדסים, אולם ״כל נשק 153 או מכוניות לא נראו בכלל״. אחר חזר לעקרון ונחת בשעה הפצצת סול־כרם ב־ במטוס רפיד עם ל״בוביץ ותבור׳ כנווטים/מטילנים להפצצת התחנה והסביבה. מעל הבסיס אסף גובה ולקח כיוון, ובראות ״סובה )אור יום(״ נטה ימינה בהשפעת הרוח. מעל כפר־סבא, שהיוותה סימן היכר, פנה ל״משולש״. מימין הדרך ראה אש. בשעה דקות, ערך ארבעה יעפי הפצצה: בראשון הטיל שלוש פצצות ״על מחנה ״במרחק מהתחנה בשטח המטרה״; ביעף השני הטיל שלוש פצצות ה־ פצצת תבערה אחת, ״נפלה בפרדם ליד תחנת הרכבת״; ביעף השלישי הטיל שלוש פצצות תבערה, ואחת )מ־ בשעה 154 על־ידיו, ובשעה למחרת בשעה טובה ובגובה במטוס את ההתפוצצויות וראו את הפגיעות: האחת והשנייה הבחין ב׳׳אש ענקית על הכביש צפונה למטרה וכעבור שמונה דקות, לאחר חימוש המטוס ותדלוקו, המריא שוב, עם דן טולקובסק׳ כנווס/מטילן, להפצצה נוספת של ראש־העין. בראות טובה וללא אש אנטי־אווירית הגיע בשעה והטיל את שתי פצצות ה־ 155 שם בשעה הפצצת ראש־העין נמשכה גם ב־ ור׳ גולדברג כקשרים/מטילנים להפצצת אנטיפטרוס ומג׳דל־יבה )מגדל־צדק( הסמוכה לראש־העין. במטוס היו 11 המטרה. במשך חמש דקות ערך שלושה יעפי הפצצה. בראשון, מעל מג׳דל־יבה, הטיל על הכפר שלוש פצצות שתיים התפוצצו בחלק הדרומי של הכפר, ואחת על קצה הכביש; בשני הטיל מעל ראש־העין ארבע פצצות 25 נראה עשן וחור בגג הבית״; ביעף השלישי הטיל ארבע פצצות תבערה על מג׳דל־יבה. שתקא׳ גם הסיל חבילה של ארבע פצצות על תחנת המים בראש־העין, ועל כך יצא קצפו של קצין התדריך, דוד יהודה. בתחקיר כתב כ׳ הטייס עשה כן בניגוד להוראות התדריך, שלפיהן ״היה עליו לעשות קודם שלושה סבובים מעל מג׳דל־יבה, ואח׳׳כ לזרוק שני סטים של 56 לב הט״סים צריכה להנתן על כך״. הצוות נחת בשדה דב בשעה זיו״ ממטוסים קלים - למסוס׳ קרב !הפצצה 3 במלחמה לעצמאות ״קרה הבוקר עוד אסון״: התפוצצות בשדה דב הפצצת טול־כרם נערכה למרות התרעתו של דן טולקובסק׳, קצץ המבצעים של מסה חיל־האוויר באותו יום 5.6.48 זו תמשך כיומיים. סיסות רגילות כגון: טיסה לסדום, הצנחות לירושלים, העברות פצועים ואמונים, טיסות סיור וכדומה לא תופסקנה״. הוא ביקשו אפוא ״לעשות את הסדורים המתאימים בקשר להודעה זו עם ' ראש המסה אכן הורה לקצין האפסנאות, יצחק לוי, ״לספק מיד למחסן הטייסת בתל־אביב 57 אג״ם/מסכ״ל״ ולטייסות בנגב ובגליל מצנחים בהתאם למספר הסייסים שבכל טייסת. כמו כן המתאימים לבדיקתם ולשמירתם״; אולם זה הודיע לו כי ״אין ברשותנו מצנחים מהטיפוס הדרוש״ וכי הזמין 158 בדחיפות תוך כדי כך - ולמרות האולטימטום של סולקובסק׳ - נערכו בטייסת מס׳ השכם בבוקר )באותו ״חלון זמן״, ״שעת זריחת השמש״, שהפך לשגרה( להוצאת מסוסים לגיחות הפצצה על טול־כרם וראש־העין. זאת ועוד, נראה כ׳ בעקבות העיכוב בהמראה בליל הפעולה שבין כתוצאה מחוסר־היערכות מתאימה של החמשים בשדה דב, הוחלט להחמיר בהיערכותם של אלה. החמשים ־ הכינו אפוא מבעוד מועד את החימוש המתאים והמתינו לפקודת העמסתם על המטוסים. אלה תוכננו לצאת להפצצת אזור תחנת הרכבת בטול־כרם, שהיו בו גם עמדות תותחים; וכן להפצצת מבצר אנטיפטרום והמדרונות 159 הצפוךמערב״ם באזור ראש־העין מטרות אלה כבר הופצצו ב״חלון הזמן״ הראשון ממטוס רפיד )אשר הפציץ באזור תחנת הרכבת בסול־כרם וסביבתה( וממטוס בוננזה )באזור ראש־העין( במטען של כ־ אלה נמשכה אפוא ההיערכות לפעולה ב״חלון הזמן״ השני. פרסי המטענים נמסרו ליד׳ הנשקים, ״ואלה הכינו את הפצצות והרכיבו בהן את המציתים בקרבת המסלול. אחד הנשקים, בנימין שס״ן, נשאר לשמור על הפצצות, והשאר הלכו לישון. בשעה כשעה לפני ההמראה המתוכננת, חזרה קבוצת הנשקים להטענת הפצצות. אשר ק״זר, הממונה על הנשקים, בדק את הפצצות ומצא אותן במצב סדיר. מסוס רפיד הוסען ראשון ביד׳ בנימין שטיין, יוסף רובין, צבי דולדנר וזאב אופוסובסק׳ ב־ המסלול מוכן להמראה, ומנועיו עבדו. באותו זמן ניגש מטוס שני, מסוג פ״רצ׳ילד, לאורך הדרך המובילה למסלול, ועמד בקרבת הפצצות. אותה שעה היו במטוס הטייס אריה קפלן וישראל טננבאום )שכונה במחלקת הטיס של הפלמ״ח ״אברמיקו״(, שיועד לצאת לפעולה זאת בתפקיד קשר/מסילן. מצברו של המטוס היה חלש, ולפיכך לא כיבה קפלן את המנוע והשאירו בסיבובי סרק. לאחר שאשר ק״זר, הממונה על הנשקים, קיבל את האישור מקפלן להטעין את הפצצות במטוס, הוא פנה לאנשיו לעשות כן. למטוס זה נועדו הפצצות הבאות: אחת של תבערה של ארבע ליטראות. בנימין שטיין, שהיה ידוע ״כאדם זהיר ואחראי״, הרים את פצצת ה־ האוירון בו מכניסים את הפצצות נמצא בצדו הימני של האוירון, מנוע המטוס פעל בזמן ישראל סננבאום ההטענה״. טייס המטוס, שראה אותו נושא את הפצצה, ביקשו להחליף אותה בפצצות של ככל הנראה, בקרבתו למדחף שהסתובב באותה שעה, והפצצה פגעה במדחף. מנגנון ההצתה של הפצצה 288 PVJDI 7y 3 י?״ "עד הלום הופעל, אירעה התפוצצות, ובמסום פרצה להבה. מכונית כיבוי־אש הופיעה כעבור זמן קצר וכיבתה את האש. יהודה פרלשט״ן, האחראי למשמרת הלילה של כיבויאש, העיד על הפעולה: בבואנו לקרבת המקום, הוזהרנו ע״י אנשי הטייסת והמכונאים שהיו בסביבה לא לגשת למקום השרפה בגלל רכוז של פצצות בקרבת מקום. באותו זמן נתן אות האזעקה בעיר, והיות שרצינו למנוע שמקום השרפה יהפך למטרה במקרה שאוירוני אויב יתקרבו למקום נגשנו למרות הסכנה ובאמצעים שהיו ברשותנו כבינו את הדלקה... השתמשנו בשני מצילים של לעבוד בתול. כל האנשים במשמרת הלילה השתתפו בפעולה וגילו אומץ 160 רב בעבודה בתנאים של סכנה ופצצות ואכן, בדו״ח לחודש זה נאמר כ׳ ״אנשי מחלקת האש עבדו החודש בכיבוי דלקות בשדה וסביב לו. כל הפעולות נעשו בהתאמה עם מכבי־אש תל־אביב. כובו דלקות בשדה הן מהתפוצצות אחת שארעה ב־ וגם דלקה כתוצאה משחפת זפת״. נראה שאירוע זה גם תרם לזירוז הטיפול המסודר בכל התחום של כיבוי־אש. כבר באותו יום חיל־האוויר, והודגש הצורך להימנע מפנייה למחלקות אחרות בתוך החיל ומחוצה לו. כן נקבע כ׳ העברת ציוד וכוח־אדם תיעשה אך ורק לפי הוראתו, והודגש כ׳ ״בשום אופן אין לראות בציוד כזה כברכוש השדה 16 המקבל, אלא החלוקה נעשית במטה בהתאם לדחיפות הצרכים של כל שדה״ כתוצאה מההתפוצצות נהרגו ישראל טננבאום ובנימין)ולטר( שטיין. יוסף רובין נפצע קשה, ונפטר מפצעיו בבית־החולים ״הדסה״ בתל־אביב ב־ זאב אופוטובסק׳, שהיה עוזר נשק, נפצע קל, וגם אשר ק״זר, נשק, נפצע קל. מטוס הפ״רצ׳״לד נשרף כליל, ומטוס הרפיד, שהיה סמוך למקום ההתפוצצות, ניזוק באופן רציני. כבר למחרת האירוע, ב־ הורה בוריס סניור, מפקד השדה, למפקד הטייסת: ״מעתה ואילך אין להפעיל את המנוע בסרם סודרו הפצצות באוירון. כמו כן יש להניח בדיון הממשלה ב־ 162 את הפצצות באוירון לפני עלותו למסלול״ לאחד האוירונים שלנו ביום ששי, קרה הבוקר עוד אסון: בשעה שהטעים פצצות באוירון, הן התפוצצו, האוירון 163 התרסק, שני אנשים נהרגו. הטייס נפצע קשה. אוירון שני ניזוק קשה. חוקרים את סיבת ההתפוצצות״ ואכן, זאב סגל מונה לחקור את האירוע. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת סגל כקצין טכני בדרגת , ואף השתתף בחקירת תאונות אוויריות. הוא היה מראשוני המצטרפים 1 רב־סרן במיניססריון האוויר הברים לחיל־האוויר, ושירת במחלקת המחקר שבראשה עמד יהודה גלעדי. עוד באותו יום, בשעה סגל בשדה, והחל לגבות עדויות על האירוע. התברר לו אז שדוד זקס ממחלקת הביטחון של חיל־האוויר כבר התחיל בגביית עדויות על האירוע, ולכן פעלו במשותף. מחשש שהגורם לתאונה הוא ״לקוי סכני במנגנון המצית ] ק״ג הוא לעשות כן. עוד המליץ סגל שלא להטעין פצצות כאשר המנוע פועל. בה־בשעה בדק מספר רב של מרעומים שנמצאו ״באוהל הנשקים״, אך מצא שכולם תקינים. לאחר ששמע את כל העדויות, הגיע למסקנה שהתאונה נגרמה כתוצאה מפגיעת הפצצה במדחף, אשר הפעילה את מנגנון ההצתה. סגל הניח כ׳ מכיוון שהיה ער בנימין שטיין יוסף רובין במלחמה לעצמאות פיר״ במשך כל הלילה, נפגעה ככל הנראה מידת זהירותו וערנותו של בנימין שטיין - מה גם שהתאונה התרחבה בדו״ח המסכם של 164 עוד לפני עלות השחר, וייתכן שהחשיכה ששררה שם מהווה גורם משני ונוסף לתאונה '65 פעילות חיל־האוויר לאותה יממה נאמר בלקוניות, כ׳ ״משימות בוקר עד אז חל מפנה נוסף בפעילות טייסת מם׳ שחלה בתחושת האיום. כזכור, מיד לאחר הפצצת שדה דב ב־ להרצליה, ומשם המשיכו לפעול בעיקר לאימונים. עתה, ב־ ב־ 166 ביוני ״חוסלה נספחת הטייסת בהרצליה. האחראי על הנספחת הוחזר לבסיסו בתל־אביב״ ראש מסה חיל־האוויר, אהרן רמז, את בן־גוריון בדבר העברת הרכבתם של מטוסי המסרשמיט להרצליה וגם באשר לפרסי הסד״כ של חיל־האוויר, לרבות התייחסות לאותה תאונה שהיתה באותו בוקר. המצב היה עגום ביותר; הוא ציין כ׳ בשדה תל־אביב מצויים המטוסים השמישים הבאים: רפיד, בוננזה, דקוטה, שני אוסטר, דקוטה, קומנדו, ושני רפיד - בתיקון; וכן מטוס כן התייחס לכך שיש מטוס סק״מסטר וחמישה מסוסי קומנדו בדרכם מצ׳כיה לארץ )במסגרת מבצע ״בלק״(; וכן שני מסוסי אוססר של טייסת הנגב, ושלושה אוססר ופ״רצ׳״לד )״נתפס מאת מצחם״(. פעילות ספורדית של מסוס״ הקרב הדיווח של רמז לבךגוחון ב־ ותר מכול עד כמה עלוב במיוחד היה 1 אשר היו אז לחיל־האוויר; אולם בעיקרו של דבר משקפת רשימה זו 0 בהליכי הרכבה, ״נפגעו בעקרון מהפצצה מצרית, מתקנים אותם״. בעקבות זאת הוחלט שלא להמשיך ולהרכיב את המסרשמיסים בעקרון, והעבירום להרצליה. עוד ציין רמז כי ״בחיל־האוויר סידורים גרועים. יש רק קו טלפוני '67 אחד בין המטה לבין שדה התעופה״ בעקרון עובדה זו - תמציתית ככל שתהיה - מלמדת על התנאים הקשים, שבהם הופעלה ס״סת הקרב הראשונה אשר ישבה בעקרון. באותה שעה שימש הבסיס גם את מטוס׳ התובלה של מבצע ״בלק״, אשר נחתו בו בלילות והמריאו ממנו בעלות השחר בדרך־כלל, נחפזים להסתלק משם מאימת מטוסי חיל־האוויר המצרי. גם כשהיה לעתים מסוס קרב שמיש, לא תמיד אפשר היה להזניק אותו לנוכח מגבלות התקשורת בין עקרון לבין תל־אביב. בדיון מטה בנוכחות מפקדי הבסיסים ציין מפקד שדה עקרון, אלכסנדר זילוני, את המחסור באמצעים להסוואת מסוסי הקרב במקום ואת הקושי להגן עליהם מפאת המחסור בכלי־נ״מ ובכוח־אדם מיומן. הוא התייחס גם ' כך, למשל, 68 לכך שיש בעיות עם הקשר הטלפוני בין השדה והמטה ובצורך ״להודיע לעקיר בזמן על פעולה״ מפאת חוסר קשר טלפוני ישיר וסדיר בין מסה החיל לשדה התעופה בעקרון, לא הוזנקו למחרת '69 מטוסי המסרשמיט בזמן נגד מטוס דקוטה, שהופיע בשעה מטוסי הקרב הוזנקו רק ב־ חיל־האוויר המצרי, אולם נתקלו באש אנסי־אווירית חזקה מסוללות ישראליות. בדו״ח על הטיסה נכתב: ״הכרחי '70ח. אוויר ועמדות הסוללות האנטי אוויריות כדי למנוע תקלות רציניות כאלה בעתיד״ .א, לתאם את עבודת ה.ג ב־ '* בסביבות השעה 72י למחרת נמשכה פעילותם של מטוסי הספיטפ״ר באזור 7 מטוסי החיל - כבר נעלמו * על־פי ארור המקורות, אף הופל ספיספ״ר מצרי באותו יום בשעה 290 "עד הלום" - מרינת־עמ ח ™! 9:00 מטוס׳ הקרב של חיל־האוויר לא 173 שוב חגו מעל שדה התעופה בגובה נראו אז. השליטה של חיל־האוויר המצח בשמי המדינה נמשכה. למחרת שוב בסיוע לכוחות הקרקע, שנלחמו בגזרת לטרון, וגם בטיסות פטרול, שנועדו להרתעת חיל־האוויר המצרי, אשר הפגין עד אז עליונות אווירית מוחלטת בשמי המערכה. קדמה לפעולתם של מטוסי הקרב פעולת הפצצה של המטוסים הקלים. ניסיון שלישי לכיבוש לסרון: מסוסים קלים - בלילה, ומטוסי קרב - ביום ההחלטה לצאת לקרב השלישי במספר נגד הלגיון הירדני בלטרון)לאחר הכישלון בשתי ההתקפות הקודמות( * אלא היה ברור שיחלוף 174 התקבלה, אף שעד אז נמצאה דרך ארעית חלופית לירושלים - היא ״דרך בורמה״ ** גם היה ברור שיש 175 עוד זמן רב עד שתושלם סלילת הדרך, ובינתיים היה לכביש הראשי ערך בפני עצמו לסלק את כוחות הלגיון מעמדותיהם בגזרת לטרון: מצד אחד, על־מנת שלא יפריעו לסלילת הדרך, ומצד אחר - על־מנת להקל על מצבם של יהודי ירושלים לנוכח המצור הכלכלי הממושך שהלך והחמיר. בישיבת 176 הממשלה נאמר, כ׳ ״ברור שישנה חרדה ודאגה וקשה לשבת עתה במנוחה״ הוחלט אפוא להעביר למקום את חטיבת ״יפתח״ בפיקודו של יגאל אלון, שעד אז שהתה בגליל העליון, ולהכפיפה לפיקודו של מפקד חזית ירושלים. כך נערכה תוכנית להתקפת מלקחיים גדולה על אזור לטרון: התקפה מאזור קר״ת־ענבים על בידו שבעורף הרדאר, על־מנת לנתק את הרדאר ולרתק את כוחות הלגיון לגזרה המזרחית; וכיתור לטרון וכיבושה על־יד שני גדודים — מ״הראל״ ומ״יפתח״ - שיגיעו ללטרון ממזרח, מעורפה. כהכנה לקראת פעולת כוחות הרגלים בגזרת הרדאר המריאו שני מטוסים קלים: רפיד, מוסס בידי שתקא׳ עם רוזנברג וקלאוזנר כמטילנים, המריא בשעה גחן כאלחוטן/מטילן. מטוס הבוננזה המריא בשעה ק״ג. הוא טס צפונה לבית־נבאללה, הבחין בדליקה כמה מייל ממערב לרמלה ובכמה אורות בלוד, ואף בשלוש ״דלקות ביערות מעלה החמישה״, וכן באש תותחים שנורתה מכיוון תחנת הרדאר, שאותה היו צריכים להפציץ. בשעה הוא הטיל את חמש הפצצות, והן נפלו סמוך למטרה. נורתה לעברו אש מ״מכונות יריח קלות בודדות״. בשעה 21:45 למטרה הכילו צבא אויב. צבאנו לא הודיענו על כך. כן הוסיף כ׳ ״אם ברצונכם להפציץ את תחנת הרדר 177 מ־ * כינוי זה התייחס במקורו לדרך עוקפת מהודו לסין, שנסללה במהלך מלחמת העולם השנייה על־יד׳ בעלות־הברית, כדי להימנע ממגע עם הכוחות היפניים, שהשתלטו על מרבית שטחה של בורמה. ** בין שממזרח לבית־סוסין. מדרך זאת מזרחה שלטה חטיבת ״הראל״. בין שני האזורים הללו הפרידה רצועה צרה עוינים. כמעט לכל אורכה עברה דרך עפר, שחיברה את הדרך מבית־מחסיר עם הכביש הראשי לירושלים, כ־ הגיא. בין בית־סוסין לדרך עפר זו חצץ פחות מקילומטר אחד ללא דרך. בערב בקסע שממזרח לבית־סוסין. בליל הגייפים בשטח מוסתר מהלגיון בלטרון. המבצע חייב סלילה במדרון תלול וטרשי. בתחילה הובל המטען במכוניות עד בית־סוסין, ומשם על גבי סבלים ו/או פרדות למכוניות שבאו מירושלים עד למקום שמצפון לכביש הרטוב. תוך כדי כך החלו בסלילת הדרך במדרון. ב־ החדשה, והוחל בהנחת צינור מים מקביל ״לדרך בורמה״)הוא ״קו השילוח״(. בערב לתנועת רכב לכל אורכה. כך נפרץ המצור על ירושלים. ממנווס׳ם קלים - למטוס׳ קרב ווזסצצה א יונ במלחמה לעצמאות קודם לכן, בשעה היו להם בית־נבאללה. בשעה רבה. הם הסילו שלוש פצצות על הכפר בידו, ועוד שלוש על נבי־סמואל. עשן נראה עולה משתי המטרות. לאחר מכן הסילו עוד ארבע פצצות על נבי־סמואל. הפצצה האחרונה התפוצצה בצפון הכפר, בצד הצפוני של הכביש, ואז חזרו והפציצו את הכפר בידו בפעם השנייה. הם ראו התפוצצויות במרכז הבניינים. כעשר דקות שהו מעל המסרה, ובדרכם חזרה ראו ״דלקות כתומות בסביבות בית־סורק״ וכמה מוקדים של אש אנסי־אוויחת. 178 בשעה אולם לפעולתם של המטוסים הקלים לא היה כל ערך, כיוון שהפעולה של כוחות הקרקע בגזרת הרדאר בוטלה בסופו של דבר מהעדר כוחות; ואילו במערב, לאחר דחיות מספר, החלה הפעולה אור ל־ הגדודים תעה בדרכו, ואחרי קרב קשה כבש משלם שלא נועד לו; גדוד אחר, שיצא בעקבות הראשון, נתקל באש חזקה. בינתיים האיר היום, ומפקד הכוח הודיע: ״הגדודים עייפים מאוד ובייחוד בחטיבת הראל. הזמן * לקראת הפעולה המתוכננת הוקצה גם סיוע אווירי 179 איננו מספיק. הלילה לא נוכל לפעול. נפעל מחר״ של מטוסי קרב. אלה נשלחו לאזור בראש ובראשונה כדי להעניק מטרייה אווירית לכוחות הקרקע בפעולתם, שכן כאמור עד אז שוטטו באזור מטוסי חיל־האוויר המצרי ללא כל מניעה. פרט למשימה זו פעלו הטייסים גם לגילוי תותחים וריכוזי כוחות ולפגיעה בהם. ב־ ׳אלו, אישוא ואיסלין. קודם טיסתו ניתן לו, לדבריו, תדריך ״טוב מאוד ע״׳ שני קציני צבא״. הוא טס בגובה 8,000 רגל בראות מצוינת. בדו״ח הטיסה, שנערך על־יד׳ יהודה שמעוני, דיווח הטייס על מכוניות ושני אוטובוסים שראה בכביש מלטרון לחולדה, ועל שהפיל שתי פצצות במרכז שרה, וצלף על איסלין ואישוא. לדבריו, לא נורתה לעברו כל אש אנטי־אווירית. הוא דיווח גם על כך שירה בסךהכול פגע בתחנת המשטרה הרטוב״, ו״ראה אנשים בורחים ונופלים״. מהתחנה נורתה לעברו אש מארבעה תותחי 20 '80 בכנף הצליח לנחות ללא פגע בשעה 15 ׳אלו ואישוא. הוא טם בגובה אש, ונראו ארבעה תותחים. מגובה עוד מטוס אחד נגרע אפוא לפי שעה 181 בשעה מסד״כ מטוסי הקרב. בשעה תותחים ממזרח ללטרון ולעריכת סיור בשטח. המטוס היה מעל המטרה בשעה את המטרה ונחת בחזרה בשעה שנערך אף הוא על־יד׳ יהודה שמעוני, ציין אלון כ׳ הטיל פצצה אחת על ״קבוצת בתים״ ממזרח ללטרון, אשר לפי התדריך שניתן לו היו שם עמדות תותחים. הוא המשיך בטיסה באזור, ובהיותו מעל אימואם הבחין במשאית הגוררת תותח בעל קנה ארוך, וצלף עליו שלוש פעמים. אז ראה גם כ־ בין אימואם ללטרון ״במכתש בין הגבעות״. הוא הנמיך טוס וצלף עליהם והבחין בפגיעות בכלי־הרכב. אש הזקיף. , * בלילה של וו ביוני, בשעה 292 "עד רזלום" - מר׳בת־עמון נורתה לעברו מכלי־נשק אוטומטיים. הוא המשיך לסייר את הדרך מבאב אל־ואד ודרומה. הדרך היתה חקה, ולא נראתה בה כל תנועה. אז חזר וירה לתוך עמדת תותחים סמוך למנזר. מהמנזר עלה על דרך רמאללה. גם שם לא נראתה תנועה, ושוב ירה לתוך איזה ריכוז מכוניות ושב לעקרו!. אז, לדבריו, ״התברר שהיתה 182 פגיעה ישירה במיכל השמן, בזנב ובהגה הגובה. המסום יצא משימוש״ בעקבות שלוש גיחות ההפצצה נותרו שלושה מטוסי קרב מושבתים. חיל־האוויר נותר אפוא כמעס ללא מסוסי קרב שמישים. היה צריך לעשות מאמץ ניכר כדי להשמיש מהר ככל האפשר את המטוסים שניזוקו בפעולות אלה, ולתת את הדעת לבעיית מיומנותם של רוב ס״ באותה שעה שבה טסו מטוסי הקרב נמשכה הלחימה באזור; אולם כיוון ששיתוף־הפעולה עם חיל־האוויר ככלל וגם בין הכוחות הקרקעיים עצמם היה לקוי ביותר, לא נוצלו מטוסי הקרב לשם מתן הסיוע הכל־כך הכרחי באותה שעה. באותו יום קודם לכן תפס את אל־בחה שעל הכביש הראשי, וכך איים לכבוש את חולדה, ששימשה כזכור בסיס עיקרי לכל הפעולות באזור. הלגיון הצליח לכבוש את גזר, שחבריה עמדו על נפשם בגפם מבלי שהכוחות האחרים באזור יושיטו להם כל סיוע, ובמשך שעות אחדות היתה בידיהם. הם בזזוה, ובערב, כשכוחות ״יפתח״ כבשו אותה בחזרה, התברר שכמעט כל חברי המשק הלכו בשבי הלגיון. אחדים מהם הצליחו לעבור לבן־שמן הנצורה. למחרת בלילה בשעה בהקשר לקרב בגזר ציין בךגוחון לימים - 183 אג׳׳ם־חיל־אוויר, שלמה אורן, ״פצועות ושבויות מוחזרות מגזר׳ כפי שהדבר מצוטט בספרו של לורך - כ׳ היה זה ״כשלון של העדר מערכת פיקוד הולמת המאפשרת סיוע 184 הדדי וגמישות במתן תשובה למצבים משתנים; כשלון של כוח לחימה ושל משמעת׳׳ שיתוף־פעולה אחיר־קוקע כאלה היו פני הדברים גם באשר לסיוע האווירי: המטוסים טסו עצמאית בנתיב על־פי פקודת המבצע שניתנה להם ולפי ההנחיות הכלליות של קציני התדריך. לא התקיים כל קשר בין כוחות הקרקע לבין מטוסי הקרב, אשר טסו באזור שנקבע להם בעיקר לשם אבטחת השמים מעל הלוחמים בקרקע, ולא היה ניתן להפנותם למתן סיוע ספציפי לכוחות קרקע שהיו במצוקה קשה מאוד. לא התקיים אפוא שיתוף־פעולה נאות בין המטוסים לבין כוחות הקרקע בשטח, וכתוצאה מכך לא היה ניתן למצות כדבעי את אותו יתרון חשוב, שהיה בעצם יכולתם של טייסי מטוסי הקרב לסוס מעל אזור הקרב במהלך שעות אור יום, ולזהות בקלות יחסית את המטרות שיש לתקוף בזמן אמיתי. ואכן, בהתייחסו לתקופת פעילות זו, עד של גדוד שבהם הופעלו מטוסים נגד מטרות שלא היה בהן אויב. לדבריו, יש צורך בהסדר הקשר בין המטוס ובין היחידה הסמוכה למקום הפעולה. כן ציין, כ׳ ״קרה מקרה שאוירון שלנו תקף באש מכונת ירייה וזרק פצצה על אחד מן המשלטים התפוסים על ידינו באזור באב אל־וואד. מזה אפשר להוציא מסקנה שמפת היערכות כוחותינו שבידי האויר״ה לא מדויקת. המקרה שאני מזכיר לא גרם לאבדות אבל יש לשפר את המצב על־מנת להמנע ממקרים כאלה להבא״. זאת ועוד, לדבריו, גם הסיוע שהושיט חיל־האוויר בצילומי אוויר אשר ביצעו מטוסיו לקה בחסר. הוא ציין כ׳ קיבל אותם לאחר איחור של שבועות או שלא קיבלם כלל. יתרה מזאת, הוא הדגיש * במבצע ״תינוק״, שנערך בין יוא מ נ במלחמה לעצמאות כ׳ פעם אף ״ארזו אלומים אוויריים יקרים ובעלי חשיבות יחד עם מרגרינה. הצלומים הלכו לאבוד. דרוש שעל ראש מסה חיל־האוויר, 85 כל צלום אווירי שלנו יהיה ציון הקואורדישה, תאריך שבו עשוי הצלום ושם המםרה״ אהרן רמז, השיב למטכ״ל/אג׳׳ם בהאי לישנא: חיל־האויר אינו מקבל את דו׳ית המודיעין המצורף של הצבא בזמן ולכן לא היה כל אפשרות למסור בידי הטייס מפה המסמנת כראוי את הערכות כוחותינו וכוחות האויב... נציגי קשר שהאנס שולח אלינו אינם מתאימים לתפקידם ואינם מבינים מה מוטל עליהם לעשות ואף אינם מצויידים 186 באינפורמציה הדרושה כמה חודשים לאחר מכן שימש האירוע, שבו הופצצה תחנת המכ״ם בבידו, כדוגמה שיש בה כדי ללמד עד כמה נחוץ לבחון היסב אם לא חלו שינויים שונים במטרה המיועדת לתקיפה. בסיכום של אגף המודיעין של החיל נאמר אז בהקשר לצורך להכין ״מטרות תכסיסיות״ עדכניות, שתחנת הרדאר בבידו שבדרך לטרון—רמאללה לא היתה קיימת כבר בתקופת הבריטים, ולמרות זאת נשלח צוות להפציצה. הם לא זיהו אותה אז, והטילו על כוחות הקרקע של צה״ל במקום ארבע פצצות, וכך לא רק שלא פגעו בכוחות אויב, '87 אלא כמעט ופגעו בכוחות ידידותיים ״קובלנות רבות״ על ״אי יעילות הקשר״ אכן שיתוף־הפעולה לא התנהל כראוי: לא ברמת הפעולה בין מטה חיל־האוויר לבין מטכ״ל/אג״ם ושירותיו השונים )כמו למשל שירות הקשר( ולא ברמת הפעולה בין כוחות האוויר וכוחות הקרקע הפועלים בשטח. אין ספק, שבראש ובראשונה נבע הדבר מהעדר תפיסה מסודרת ומתואמת של מאפייני פעילות מעין זו, וטרם היה לכוחות אלה הפנאי לדון בשאלות אלה. אחדים מהם ראו אז לראשונה מסוסי קרב, ובקושי הכירו את מאפייניו של הסיוע האווירי בכלל ואת הפוטנציאל הגלום בו. פרס למחסור בכוח־אדם מקצועי, נלווה לכך גם המחסור האקוטי באמצעים אלמנטריים ביותר לסוג פעילות זו, כמו למשל מכשירי קשר, אמצעי סימון, תקשורת מתואמת בין הכוחות באוויר לבין הכוחות בקרקע וסרב. עובדה היא, שרק בתחילת יוני פנה מטכ״ל/אג״ם לשירות הקשר וביקשו ״להסדיר במהירות המכסימלית קשר קבוע ובלתי אמצעי בין מטכ״ל/אגם )רמת גן(״ לבין מטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״, שדה התעופה בעקרון, שדה התעופה ברמת־דוד, שדה תעופה תל־אביב )זה כבר היה קיים(; וכן בין שדה תל־אביב לשדה עקרון, ואכן, 88 שדה תל־אביב לשדה רמת־דוד, ובין עקרון לרמת־דוד. ״הקשר צריך לפעול בכל שעות היום והלילה״ חוסר־תקשורת בין הבסיסים ובין המטות היה אחד הגורמים לכשלים בפעילות המבצעית. כך, למשל, ב־ במאי נכתב ממחלקת הקשר של חיל־האוויר בראשות שלמה מונסטירסק׳ לקצין המנהלה של החיל, כ׳ ״למרות מאמצינו לתקן את הסדרת מסירת המברקים המתקבלים אצלנו, הענין עדיין לקוי מאד ויש קשיים בהעברה מפאת א׳ המצאם של האנשים או א׳ ידיעת כתובתם״. מעבר לבעיית הכתובות היתה מפעם לפעם גם בעיית ״חוסר קשר אלחוטי״ לאחדים מהבסיסים; וכשלכך היתוספה לפעמים גם בעיית תחבורה )למשל, עת האופנוע שהיה ברשות המחלקה לא היה שמיש( — לא ניתן היה להעביר את המברק הדחוף ליעדו, והדבר פגע ישירות בפעילות המבצעית. בעיית אמצעי התחבורה השפיעה באורח ניכר. כך, למשל, ב־ שהמכשירים התקלקלו; גם לא ניתן היה להעביר לשם מכשירים חדשים וגם לא טכנאים ואלחוסאים, מכיוון 294 pvjni ™!ח שמחלקת התחבורה של החיל לא יכלה להקצות לכך את אמצעי תחבורה. ראש שירות הקשר של החיל ביקש אפוא להעמיד לרשותו בקביעות שני טנדרים או משאית לצרכים אלה. המחסור היה בכל התחומים. לקראת סוף מאי העביר קצין הקשר של החיל למפקד החיל רחשה ל־ אלחוטנ׳ דיבור, טכנאים וחמישה קצינים( הנחוצים לו לפעולה תקינה, וכן להכפיל כמעט את מספר המכשירים )משדרי מורס, משדרי דיבור, מכשירי מקמ״ש '89 מצו׳ ברשותו לא היה ניתן לספק את הדרישות המבצעיות יתרה מזאת, גם קשר אוויר־קרקע לא היה סדיר ותקין, ומהס״סות הגיעו ״קובלנות רבות״ על ״א׳ יעילות הקשר״. לכן פנה קצין הקשר החיל׳ לשירות הקשר של הצבא, שהיה אחראי ״באופן ישיר״ על כל התחום הזה, וביקשו שלצורך ״הקלת יעילותו של המנגנון״ יעביר בדחיפות את כל הטיפול בכך ״למחלקת הקשר של חיל־האוויר על כל מכשיריו״: גם מכשירי 200 שנועדו לקשר אוויר־קרקע; אולם ראש שירות הקשר של הצבא דחה את ההצעה, וציין כ׳ אינו מוכן להעביר לחיל ״את הקשר הזה בגלל חוסר ביטחון שהדבר בספולכם יסתדר יותר סוב״, ועמד על הצורך לתאם סוב יותר ביניהם את הפעולה בתחום זה. ראש שירות הקשר העביר אפוא את התשובה למפקד טייסת תל־אביב, למפקד חיל־האוויר, לראש המטה ולקצין המבצעים הראשי, וביקשם ״לפנות בכל מקרי קובלנות ישר לשרות הקשר המרכזי״. ב־ המשמשים לקשר בין האוירונים. מכשירים אלה משמשים אותנו כל הזמן ואיני רואה כל טעם שלא יועברו באשר למכשירי מ.ק 190 לאחריות מחלקת הקשר שלנו״ מוכן להעבירם לאחריות חיל־האוויר השירות סען שמכשירים אלה לא נועדו במקורם לשמש כמכשירים מוטסים, והשימוש התכוף שעשה בהם החיל כתחליף למכשירים ״עוד״ם גרם לפגיעה קשה ברשתות הקשר של חיל־הרגלים ושל שירות הקשר המרכזי. לדידו, נועדו המכשירים שנמסרו לחיל לשמוש קרקעי בלבד, וכפועל 191 יוצא מכך מספרם מועט ומוגבל, ואין גם כוונה להגדילו עד אז טרם ניתן היה להסתמך על הקשר הטלפוני הפשוט בין מטה החיל לבין בסיסיו. ב־ חנה ל״בוביץ ממחלקת מודיעין של החיל למטכ״ל/אג״ם וציינה, שבאותו יום הפציץ מטוס דקוטה יחיד את אולם ספק 192 תל־אביב, ו״מפאת חוסר קשר ישיר לשדה התעופה בעקרון, לא המריאו מטוסי הקרב שלנו״ רב אם לנוכח מצב השמישות של המטוסים אפשר היה בכלל להזניק את מטוסי הקרב נגד אותו מטוס, ואם בכלל היה אפשר לסייע יותר במטוסי קרב לכוחות הקרקע. האמת היא שלא היו מטוסי קרב, ועיקר הנטל נפל על המטוסים הקלים. אך מעבר לכך אין ספק, שלהעדר קשר אוויר־קרקע ולחוסר־תיאום מסודר בין חיל־האוויר לבין כוחות הקרקע היו עלולות להיות לעתים השלכות קשות ביותר עד כדי פגיעה בכוחות ידידותיים. הפצצת בן־שמן על־יד׳ חיל־האוויר מפאת המשך העליונות האווירית המצרית, המשיכו ט״ם׳ המטוסים הקלים לטוס בלילות בלבד, מתקשים עשרות מונים במציאת המטרות שיש לתקוף, וללא כל יכולת להסתייע בהכוונה טובה של כוחות הקרקע 295 יואכ במלחמה לעצמאות גם בגלל בעיות של קשר. כתוצאה מכך נאלצו לא אחת להטיל את הפצצות לים, וכך ירד לטמיון עמל רב, שהושקע הן בהכנת החימוש והן בהוצאת הגיחה על כל מרכיביה. מעבר לכך עמד לנגד עיניהם החשש הגדול של פגיעה בטעות בכוחות ישראליים או ביישובים ישראליים, שהיו סמוכים מאוד למטרות הערביות שהטייסים יצאו להפציצן. אחד מהם היה היישוב בךשמן, שני ק״מ ממזרח ללוד. עמדות הלגיון נמצאו מלפניו ומאחוריו: 193 בתחנת משטרת לוד ובמחנה ביודנבאללה ב־ המטוסים הגיעו מעל המטרה, אולם כיוון שהחושך היה רב והזיהוי קשה ביותר, הוחלט לבסל את ההפצצה הלילית, והפצצות הוטלו בים. בשעה להפצצת לוד. במטוס היו שתי פצצות במשקל ] את המטרה ״בגלל הראות הגרועה והעננים שלא אפשרו תצפית״. אף־על־פי־כן הטילו מגובה את כל הפצצות ״בבת־אחת מבלי יכולת לראות את מקום פגיעתן. אך הברקות אור נראו מבעד לעננים״. בשעה אולם המק כבר נעשה, ותוצאות ההפצצה 194 כתבו השניים: ״אין אפשרות להמשיך בטיסות בגלל העננים״ תוארו באחד הספרים על בךשמן: כשנתפזרו במקצת העשן והאבק מעל פני מרכז הכפר הבחנו בהרס, שנגרם בהפצצת המטוס האלמוני. צריף בית הכנסת נהרס כליל, וכן נפגע ונהרס בחלקו בניין סמוך, ששימש כבית תולים וכחדרי מנורים. בדרך נס לא אירעו מקרי פגיעה חמורים בחדרים הסמוכים שהיו מאוכלסים בחיילים רבים. רק שלושה - יוחנן ברוכסן, אלכס טורסים, מבני כפר הנוער, וחיים מרקוביץ, חייל בפלוגה - נפצעו קל. החובשת ואחות בית החולים, פרחיה מושקוביץ ניצלה בנם ולקתה בהלם. קורת הגג, שנפלה על מיטתה מנעה פגיעה בגופה משברי לבנים ועצים שהתמוטטו עליה... כשעה לאחר ההפצצה נודע להם כ׳ מטוס של חיל־האוויר - הוא אשר הפציץ אותם; וכי הטייס אכן ראה שכל המרחב חשוך - אולם ״ברגע האחרון הבחין הטייס באור מנצנץ. היה זה נצנוץ אור שבקע מהבונקר ככל הנראה היה זה האירוע הראשון 195 של בךשמן, והטייס החליט שהגיע ליעדו, ואז הטיל את כל פצצותיו״ - אולם ודאי לא האחרון - שבו פגעו מטוסי חיל־האוויר בטעות בכוחות ישראליים. סיוע אווירי לסדום: ״גיחת הפצצה לפני דמדומים... פעולת סכינים ביום״ לצד ניתוקה של בן־שמן הלך והחריף גם ניתוקה של סדום. נוסף לקש״ הנגישות בדרך היבשה והצורך להמשיך ולתספקה בדרך האוויר, היא ספגה ב־ ובמהלכה נורו כ־ 196 אספקת החשמל על־מנת לפנות משם את ההרוגים, הפצועים ואת שאר האנשים שנוכחותם לא היתה הכרחית שם, המריא לסדום ב־ מזג־האוויר ותנאי ראות גרועים לא הגיע לסדום. בדו״ח הטיסה נמסר כ׳ 296 פיק״ המריא מתל־אביב ועלה לגובה ושינה כוון כדי לחזור לדרך טס באותו הכיוון עד המלאכותי לא היה בשמוש. בגלל סופת חול ראות רעה וחסר כשר השמוש של האופק המלאכותי. היה עליו לחזור לבסיס. בחזרה מצא עצמו שמאלה מפני או בגלל חסר השמוש של המצפן או בגלל הרוח החזקה. בדרכו הבחין, לדבריו, ב״קרב אכזר׳ בירושלים וגם בלטרון, אם המצפן בסדר. נראו לחמת בשטח אשדוד. אש אנטי אווירית מירושלים. ד׳ מדויקת. הדו״ח המטאורלוג׳ לא הגיע אפילו בזמן שהדו״ח נלקח מהטייסים. בתנאים כגון אלה - ללא מצפן תקין ודו״ח מטאורולוגי, ומפות שכמעט 97 המפות הגיעו רק בשעה ולא מגיעות - היה קשה לצוות למצוא את סדום. זו היתה שגרת לילם של ט״ם׳ המטוסים הקלים. אף־על־פי־כן הצליח להגיע לסדום באותו יום רפיד, מוטס ביד׳ בנימין אימברג ואדם שתקא׳, הם העבירו אספקה ופינו משם פצועים. למחרת מטען של יותר - גם באזור לוד ורמלה. בכבישים כמעט ולא ראו תנועה, למעט תנועה קלה על כביש ירושלים-חברון. בחברון היה שקט. ב־ על הנזקים ועל הפגיעה בבית־החרושת. כן תיאר את הגידול שחל בריכוזי הלגיון בשטח ספיה מבחינת נשק, ארטילריה וחיל־רגלים. הוא ביקשם להעביר את הצורך הדחוף להתקפה אווירית על כפר ספיה ועל תחנת המשטרה שעל־ידו. בשעה חמישה פצועים, אחות אחת וחבר אחד, ודיווח על הדברים אשר שמע מפי מפקד סדום. מטוס הרפיד לא היה בתצורה של פינוי נפגעים, וכעדות מאוחרת ״הרבה עמלו עד שהצליחו להכניס את האלונקות לתוך המטוס; 35 198 עם הפצועים טס חובש שהשגיח עליהם וטיפל בהם בדרך״ וגרין, המריא בשעה נוסעים ״בעלי מום וזקנים מסדום״. בשעה לפני דמדומים ולהפציץ בלילה האחרון. לא מחכה לאש אנטי אווירית אחרת מאשר מכונות יריה, ומציע פעולת 199 סכינים ביום״ המפקדה בסדום נערכה לפינוים של כל אלה שנוכחותם לא היתה ממש הכרחית. אולם המחסור במטוסים היה רב, ומטוסי טייסת מס׳ במקום היו עוד רבים שהיה צריך לפנותם משם, והמהנדס אברהם די־ליאו ועובדים אחראים אחרים של מפעל האשלג טיכסו עצה כיצד להחיש את הוצאת הנשים והחולים מהמקום. כמתואר להלן, הגיע לחיפה באותם ימים ב׳ וךליר מאמסטרדם במטוסו הפרטי, מלרד להטים בו די־ליאו להוצאת האנשים מסדום לחיפה. מטעמו של ג׳ו רענן, מפקד יחידת חיל־האוויר בחיפה, טס גם צבי * הטיסה נקבעה ליום שיש׳ 200 פר״ר )אבידרור( והוא סייע לכריסטרנסן בטיסה הצטרף לטיסה, וקודם לכן הדריך את צוות המטוס בכל הפרטים הנחוצים על אודות הנתיב, המזח של סדום, הספינות שעגנו בקרבתו, מידות העומק בים המלח ממול לנמל. כמתוכנן, המריאו משדה התעופה בחיפה * עד סוף בפעולה לכיבוש בית־הנג׳אדה בחיפה. לאחר החלמתו השתלב בפעולת שדה התעופה בחיפה תחת פיקודו של ג׳ו רענן. באותה תקופה שירתו אתו שם גם אחיו דוד, שהיה ממונה על דלק צבי אבידרור בתחילת הפעולה להדרכת חסים. 29 7 יו׳׳ ממט נ במלחמה לעצמאות שירה - לדרום ים המלח. המסוס נחת על 1 לכיוון קפריסין, לשם העבירו את אחד האח״מים, ומשם בסיסה הים לא רחוק מן המזח, והרופא קבע את רשימת האנשים המיועדים להססה עלו למטוס, ולאחר שעתיים הורדו בחיפה, והמטוס המריא חזרה. עם ערב העביר לחיפה גם את הקבוצה בסדום נערכו להמשך עמידתם תוך הסתמכות על הסיוע האווירי, אשר הבטיח את הקשר שלהם 201 השנייה עם מרכז הארץ עוד ימים רבים. באותה שעה נקבעה הפוגה בקרבות טייסת הגליל: ממחניים-לומת־דח־ ב־ לוותר על הטיסה ולהפנות את המטוס למשימת הפצצת משמר־חירדן. ההתפתחויות סביב המערכה על משמר־הירדן היוו את אחד הגורמים העיקריים, שקבעו את העיתוי להפצצת דמשק, כמתואר להלן, מתוך תקווה שבכך יוקל הלחץ הסורי באזור. לא היה בכוחה של טייסת הגליל לבדה להתמודד עם ההחרפה הצבאית הקשה ביותר שהסתמנה באזור בתחילת יוני, והיא נזקקה לסיוע נוסף של טייסת מם׳ הממשלה ב־ המצב בגליל העליון נעשה קצת מדאיג. במשך היומיים האחרונים והלילה היתה שורה של התקפות - הפצצות אויריות, הרעשה מתותחים והתקפות חיל רגלים. אנשי האויב התקיפו הלילה את מלכיה ותפסו את בית המכס ואת הכפר. איילת השחר הופצצה - איש אחד נהרג*, כן הופצצו ראש־פנה, משמר הירדן, דן, כפר סאלד. יש שם תנועה לא כל־כך גדולה, אבל מדאיגה, כי הורדנו משם שני גדודים בשביל ירושלים. נשלח לשם גדוד 202 אחר, לא משוריין ואכן, ב־ ״צבא ההצלה״, בתגבור כוחות לבנוניים וסוריים, תקף את מלכיה ממערב וכבש אותה, ולמחרת כבש גם את קדש־נפתל׳, שער הפלישה דרך מלכיה נפתח מחדש, ודרכו זרמו ״כוחות ההצלה״ למרכז הגליל בשני 203 ראשים: האחד לעבר לוביה וסגירה, ומשם לעבר נצרת; והשני - לעבר הגליל המערבי, באזור בירווה ותרשיחא תוך כדי כך שב ב־ א״לת־השחר, משמר־חירדן וראש־פינה כהכנה לקראת פלישה למשמר־הירדן. הם הפעילו מטוסי הרוורד במשימות הפצצה, ורכשו ניסיון קרבי. יומנו של למרות 204 מבצעיות ימים מעטים בלבד לאחר שסיימו את אימוניהם בבית־הספר לטיסה בהדרכת טייס יוגוסלבי זאת נוצר הרושם שהטייסים הסורים היו נועזים והסתכנו בירידה לגובה נמוך בשעת ההפצצה - חרף האש שנורתה עליהם מן הקרקע: ״למרות שלמורים לא היה ניסיון קרבי רב, נראה שיש להם טייסים טובים רבים, 205 ואין להפחיתם בערכם באם ירכשו מטוסים טובים יותר״ מעל א״לת־השחר, מצפון למחניים, הופיעו באותו יום בשעה אחד החברים נהרג, ושניים נפצעו. מהמשק מרתח לעבר המטוסים אש, וזו מנעה, כפי שנכתב באחד המקורות, ״את אוירוני האויב מלצלול״. תוך כדי כך הפציצו המטוסים גם את ראש־פינה ומחניים, והרעישו באש תותחים את משמר־הירדן )מצפוךמזרח למחניים(. גם אחר־הצהר״ם נמשכה ההרעשה על א״לת־השחר מ״אש תותחים מרחיקי קלוע, שהוצבו בתחנת המכס הסורית״. משעה 298 njrm השעה בית־פעוטים, ושני צריפי מגורים״. כל אזור הבסיס של הטייסת היה נתון לשליטה מוחלטת של חיל־האוויר הסוה, ובעקבות זאת הוחלט גם הפעם )כפי שהיה בעבר בהעברת הטייסת מיבנאל( להעביר אותה משם. הפעם הוחלט להעבירה לרמת־חד, שבה ניתן להגן בצורה טובה יותר על המטוסים ולהמשיך להושיט את הסיוע האווירי הנדרש באזור. ממילא לא היו תנאי פעולתה של טייסת הגליל במחניים משופרים ביותר, ונפל! בהרבה מתנאי הפעולה ביבנאל. העדר כלי־שינוע וטרקטורים הקשה על פיזור המטוסים בחורשת האקליפטוס, מרחק של כמה מאות מטרים מהמסלול, ודרש מאמץ מיוחד. הניתוק מהמטה ומחטיבת ״גולני״ פגע גם באספקה שוטפת של שירות׳ החזקה לס״סת, והגבירו את התלות של הטייסת בקיבוצי הסביבה — במיוחד בקיבוץ א״לת־השחר, אשר סיפק שירותים שוטפים לס״סת בתשלום. לא תמיד היו היחסים בין הטייסת לאנשי הקיבוץ הרמוניים, ולעתים נולדו ויכוחים גדולים על עניינים הנראים כיום קסנים. אולם לא כך נראו הדברים אז, כשהמחסור הקיף כמעט את כל התחומים ואת כל הארגונים. כך, למשל, ניטש ויכוח נוקב זמן רב על אודות תשלום, שדרשה מזכירות קיבוץ א״לת־השחר תמורת הטענת אחת הסוללות של הטייסת )!(. בתחילת יוני הטעינו אנשי הטייסת סוללה של מסוס בקיבוץ א״לת־השחר במכשיר לטעינת סוללות. הקיבוץ דרש תשלום עבור השירות, וסירב להחזיר את הסוללה לטייסת עד אשר ״עשה כן. בעקבות זאת הגישה הס״סת תביעה בפני התובע הצבאי של מחוז * וזה המליץ לבסוף להוציא את המכשיר מאנשי הקיבוץ אף בעזרת שוטרים צבאיים. 206 הגליל זאת ועוד, אנשי הטייסת התגוררו במושבה ראש־פינה, והוסעו לשדה וממנו באמצעות ג׳יפ, שהועמד לרשות הס״סת. בניגוד ליחסים החמים, שנרקמו עם אנשי יבנאל, היתה מערכת היחסים עם איכרי ראש־פינה הריחוק מיבנאל והיחסים 207 צוננת יותר - לא במעט בגלל מבני המושבה, שהיו מפוזרים ומרוחקים מהשדה הצוננים עם איכרי ראש־פינה הקשו גם הם על פעילות הטייסת. מפקד הטייסת, פלדמן, פנה אפוא לאהרן תביעותיו של פלדמן הפנו את תשומת־לבם של גורמים במסה לטייסת 208 רמז וביקשו לטפל בעניינים אלה לאחר כמעט שני חודשי פעילות. ככל הידוע, לא זכתה הטייסת עד אז להתעניינות רבה ולהתייחסות נפרדת מקרב בכירי חיל־האוויר. מכתבו של פלדמן השיג את התוצאה המקווה, או לפחות בחלקה, וב־ נתן ה״נץ ה״לבורן לטייסת כקצין ניהול. בפקודת ההעברה שהתפרסמה אותו יום נאמר: ״הנ״ל מועבר בתור פקיד מהמטה הראשי אל נספחת ראש פינה החל מתאריך ה־ המסגרת האדמינסטרטיבית של הנספחת הנ״ל. על ח.א. רמת־דוד להגיש לנ״ל את כל העזרה הדרושה לו 209 במילוי תפקידו״ המעבר ממחנ״ם לרמת־דוד לא היה כרוך אפוא בוויתורים קשים במיוחד מבחינת טייסת הגליל — מה גם שלא היתה כל אפשרות לשקול מקומות אחרים. ההפצצה הסורית קבעה את התזמון, והס״סת עברה לשם עוד קודם שהוכנו האמצעים האלמנטריים לקליטתה. ב־ של הטייסת ברמת־דוד: מפקד הטייסת, משה פלדמן, העביר את מטוס הפ״רצ׳״לד, וישעיהו בודילבטק׳ ופרץ : ״העברת מכונה לרמת־דוד בגלל סכנת 1 גרוסר העבירו את שני מסוסי האוסטר. בתחקירו כתב מדילבסק השדה במחנים״. בשעה 210 חיל־האוויר, אהרן רמז, וטגנו, ה״מן שמיר, על השלמת המעבר של הטייסת לבסיס באותו יום משמר־הירדן, תוך התקפת דן, תל אל־קאד׳, להבות וכפר־סאלד, שנועדה להסיח את הדעת מגזרת המאמץ החשמלאי של , * הוא ביקר בקיבוץ ב־ ס״סת הקיבוץ בעזרת אנשי מ״צ. סך כל חובות הס״סת לקיבוץ על שירותיו עמד על 299 יו׳׳ ממטוסים קלים - ל נ במלחמה לעצמאות המרכזי - אזור משמר־הירדן. שם החלו להתקדם לעבר מחניים תוך המשך הפצצת ראש־פינה, מחניים וא״לת־השחר. אומנם ההתקפה על משמר־הירדן נהדפה, אולם בדו״ח של מפקד יחידת האצ״ל שפעלה שם נאמר: ״התחמושת אוזלת... המגינים... נלאים ועייפים. המצב נראה מחוסר תקווה ושאלת הכיבוש היא שאלת זמן בלבד״. משנכשלו במאמציהם להעביר את שדיוניהם לגדה המערבית של הירדן, נסוגו משם הסורים, אולם המשיכו בהתארגנות שם, מצפים לשעת כושר. עד מרמת־דוד, כפי שנכתב בדו״ח הס״סת על אותו פרק־זמן: כאשר הסורים... תפשו משלטים על שדה התעופה, החלטנו שוב לעבור מקום - לרמת־דוד. שיטת הפעולה ברמת־דוד היתר. זו: לפנות ערב עוברים ליבנאל או למחנים ומשם עובדים כל הלילה ולפנות בוקר חוזרים לבסיס. ברמת־דוד היו לנו קושיים. התנאים לא היו מספיקים וגם היחסים לא 2 טובים וזה גרס להפרעות בעבודה.״ ב־ זאת האחרונה הופצצה בשעה 212 עברו לגור במקלטים״ באותו לילה התחדשה פעולת הטייסת. כאמור, היו המטוסים מגיעים מרמת־דוד למחניים, ומשם יוצאים להפצצת המטרות. כך יכול היה הט״ט לקחת יותר חימוש על חשבון צמצום הדלק הנחוץ לטיסה, אילו היתה מתבצעת ישירות מרמת־דוד. המטוסים פעלו להפצצת מטרות באזור מלכיה, שכאמור נכבש על־יד כוחות לבנוניים, ואף באזור משמר־הירדן. בשעה הטיל עליה פצצות הוא המריא בפ״רצ׳״לד מרמת־דוד למחניים בשעה 04:55 שחד, ונחת בחזרה ברמת־דוד בשעה בשעה 04:55 פצצות שם נחת בשעה בשעה מרמת־דוד. הם נחתו במחניים בשעה והמריאו משם בשעה בית־המכס ועל משמר־הירדן, ניסו, לדברי הטייס, ״לסייר את ראם אל אחמר״, אולם בגלל עננים לא יצא הדבר לפועל. הם חזרו היו אלה גיחות ספורדיות, 213 לרמת־דוד ונחתו שם בשעה שלכל היותר הטרידו קצת את הכוחות הלבנונ״ם והסור״ם באותן מטרות שהופצצו. למכרו ההסלמה החריפה באזור - מצבם של כוחות צה״ל, מצד אחד, והתעצמות הפעילות האווירית של חיל־האוויר הסורי, מצד אחר - הורה בן־גוריון לחיל־האוויר להפציץ את דמשק; וככל הנראה בעקבות הכיבוש של מלכיה על־יד׳ כוחות לבנוניים, דמשק 300 1™ * תהליך קבלת ההחלטות חזר על עצמו כמעט באותה 214 הורה באותה השעה להפציץ לאחריה גם את ביירות מתכונת לתהלין שקדם להפצצת רבת־עמון. כאז כן עתה החליט בן־גוריון לבדו והוריד את ההוראה ישירות למסה חיל־האוויר - ככל הנראה לראש המסה, אהרן רמז; כאז כן עתה נקבע העיתוי של ההפצצה האסטרטגית הזאת על־פי מצבם של כוחות הקרקע: אז — בלטרון, ועתה — במשמר־הירדן׳, כאז כן עתה היו שהניחו שההפצצה האסטרטגית נועדה להחיש את הסכמתם של הערבים לקבל הפסקת־אש; וכאז כן עתה ניתן לטעון את ההפך המוחלט - שדווקא ההפצצה היתה עלולה להכביד את לבם של הערבים ולדרבן אותם להמשיך בלחימה. הפצצת דמשק: עיכובים !תקלות כבר ב־ לילה של בירות האויב לפני שביתת הנשק בעת ובעונה אחת״. דובר בה על הפצצת קהיר )המטרה — ארמון המלך ומשרדי הממשלה; מטרה משנית - תחנת הרכבת(, אלכסנדריה )מחסנים בנמל ותחנת הגז והחשמל(, ביירות )שדה התעופה ומתקני הנמל(, דמשק )מסרה עיקרית - בסיסי צבא סמוך לעיר; מטרה משנית - שדה תעופה(. גם בגדד והפצצת משרדי הממשלה בה מוזכרים באותה תוכנית. דובר בה אף על היום שאחרי, בו יוטלו מאחורי קווי הסורים, הלבנונים, העיראקים והמצרים כרוזים, שבהם ״כתב על המשך ההפצצות. קצין המודיעין היה סבור שבכך אפשר יהיה לקצר את המלחמה, שכן הדבר עשוי לפגוע במורל הלוחמים, 215 שלבם יהא נתון למשפחותיהם בעורף השוואת היכולת המעשית של חיל־האוויר עם הדרישות לביצוע התוכנית מלמדת עד כמה היתה התוכנית יומרנית, ועד כמה החיל לא יכול היה להפציץ •־זמנית את אותן מטרות נקודה המוזכרות בה. לכל היותר יכול היה חיל־האוויר להטיל פצצות על אחדות מהן, עם סיכוי קלוש ביותר לפגיעה באותן מסרות. התוכנית מבסאת, אולי, משאלת־לב, את דוחק השעה או אולי אף צורך במעשה קולוסל׳, שיגרום לשידוד מערכות, יפגע ברצון הערבים להמשיך ולהילחם, ויזרז בכך את קבלת ההחלטה על ההפוגה. העברת מרחב הלחימה לעיר־הבירה הסורית היתה עשויה להשיג תוצאה זו, ולחיל־האוויר היתה היכולת המבצעית להפציץ רק את דמשק. בן־גוריון הורה אפוא ישירות לראש מטה חיל־האוויר לצאת ולהפציץ את דמשק. לא היתה בכך שום רבותא: הן כבר נהג כך, עת הורה להפציץ את רבת־עמון. הוא ראה בהחלטה זו לא עניין צבאי שוטף, אלא ״עניין פוליטי צבאי״, ולכן ההחלטה לבצעו היא בסמכות הדרג הפוליטי, או כלשונו בישיבת הממשלה - ״וזו 216 היתה על אחריותי״ עם קבלת ההוראה פנה ראש מסה חיל־האוויר, אהרן רמז, לראש אג״ם, יגאל ידן, וביקש ממנו מפות וחומר־עזר נוסף לתדרוך הט״סים. רק אז נודע לידין על הוראתו הישירה של בן־גוריון למטה חיל־האוויר, והוא העיר על כך לבךגוריון. כבר אז, לאחר הפצצת רבת־עמון, לא נראה לו הדבר. בדיעבד הצדיק בךגוחון את קובלנתו של ידן בעניין הנוהל, וראה באי־העברת ההוראה דרך אגף המבצעים משום תקלה. הוא הסביר זאת בכך, כ׳ כשרצה לעדכן לגבי הפצצת דמשק, נמצאו כל חברי המטה הכללי במקלס לאחר שנשמעה * ב־ ספק )כמתואר להלן בדיווחו של קצין מודיעין חיל־האוויר( שהכוונה לעיר ביירות: המצב החמור בחזית מול הלבנונים, ההתקפות על מלכיה בסיוע מסוסים ואיתור ריכוז׳ כוחות מצפון לגבול במגמת פלישה - כל אלה מחזקים את האפשרות, כ׳ באותה עת, במקביל להפצצה על דמשק, הועלתה מחדש האפשרות להפציץ את ביירות. לא ברור מדוע לא מומשה תקיפה זו - ״תכן כ׳ עקב האיחור בהפצצת דמשק וכניסת ההפוגה לתוקפה ב־וו ביוני בבוקר. 301 יונ במלחמה לעצמאות אזעקה. במקלט, המשיך בן־גוחון, לא שם לב שדין אינו נוכח, כאשר העביר את הפקודה לבצע את ההפצצה. כך או כך, אין ספק שהדבר מלמדנו שלא התקיים כל דיון מסודר קודם קבלת ההחלטה להפציץ את דמשק. היתר! זאת החלטת בזק - תוצאת המצב הצבאי הקשה בצפון במלחמה עם הטורים - אשר עלתה יפה 217 עם חתפיטה הכוללת של בךגוריון בדבר הפצצת הבירות הערביות אף שההוראה לא עברה דרכו, סייע ״דין לראש מטה חיל־האןויר בהשגת המפות, שכן יחידת המפות, * מתוך כ־ 218 בראשותו של ברוך קרים, לא יכלה לספק את המפות הנדרשות גם היוזמה להקים במסגרת היחידה ״מחלקה מיוחדת למטרות אסטרטגיות״ 219 של פלסס״ן״(, שהיו ברשותה בראשותו של ישראל שול, שנחשב ״בעל מקצוע״ בתחום זה של המפות, לא עלתה יפה, ושול הועבר לשירות אשר העביר לחיל את המפות הנחוצות להפצצת דמשק. 220 המפות והצילומים של מטכ״ל/אג״ם הוחלט להטיל את המשימה באותו יום, יום שלישי היה זה הצוות אשר הסיט את מסוס הדקוטה הדרום־אפריקני, שכזכור נחכר על צוותו ופעל במסגרת חיל־האוויר לביצוע משימות תובלת נוסעים ומטען גם בתוך הארץ וגם מחוצה לה, ואף נטל חלק בפעילות הפצצה. כך, למשל, הפציץ בסוף החודש את רמאללה. כאמור, מטוס זה חנה באופן קבוע בשדה התעופה בחיפה, ומשם יצא בלילות לשדה דב או לעקרון, שם חומש ויצא למשימותיו השונות; אולם הצוות סירב לבצע את הפקודה. לדבריהם, מסומם ״שייך באופן רשמי לחברת התעופה הפאן אפריקאית הרשומה בדרום אפריקה״, והדבר עלול לגרור סנקציות של ממשלת דרום־אפריקה נגדם לנוכח טענות סוריות בדבר הפצצתם על־יד מטוס דרום־אפריקני, או אף לפגיעה במערכת היחסים בין שתי המדינות. לכך אולי נתלווה גם החשש מהסיכון ליפול בשבי בעומק שסח סוריה בהיותם נתינים זרים, שכירי־חרב, המטיסים מטוס הרשום כמטוס אזרחי. ספק רב אם ניתן בכלל לקבל את הנימוק ״שדובל אמר, כי ישנם ערבים נוצרים בדמשק, והעדיף לא ליטול 221 חלק בהתקפה״ תגובתם עוררה כעס רב במטה חיל־האוויר. לאחר מכן קיבל הצוות הוראה לחזור לחיפה, שם שהו דרךקבע, ולהמתין שם להוראות אחרות. בהיותם במלון ״לב הכרמל״ בחיפה לא הוטלו עליהם כל משימות, כפי שהיה נהוג עד אז, והם חשו ״שהם הושמו בצד למרות שהם ממשיכים לקבל כסף״. מחוסר־מעש ומבטלה היו ״משתכרים ערב ערב ומוכנים לספר את סיפוריהם לכל מ׳ שיאבה לשמוע״. כך, למשל, סיפרו את כל סיפורם זה למאי טילרד 222״, המלון ׳לב הכרמל׳ ובאוירונים של החברה ה׳פאן אפריקאית בינתיים לא חיכו במטה חיל־האוויר עד שיתרצו, וכבר למחרת סירובם של השניים להפציץ את דמשק הוזמן צוות אחר, אף הוא מדרום־אפריקה - אלא שהפעם הורכב צוות זה משני אנשי מחייל יהודים, אשר הגיעו לארץ באמצע חודש מאי: סיריל כץ הטיס אז בוננזה לארץ, ולס צ׳״מס הטיס מטוס פ״רצ׳״לד. אליהם הצטרף, כנווט, איש מח״ל נוסף מדרום־אפריקה - החלד )״סמוק׳״( ס״מון. לכולם היה רקע בהטסת מטוסים כבדים עוד ממלחמת העולם השנייה. בזריזות רבה ״הוסמך״ כץ כקברניט דקוטה, המוסמך לטיסות לילה, וב־ העביר אליעזר קובץ׳, קצין הנווטות של חיל־האוויר, תדריך כללי, ובו הודגש בפניהם ה״צורך להמנע מהפצצת החלק המזרחי של העיר היות ושם נמצא מסגד מפורסם וכן גם הרובע היהודי״. גם מיקומן של הקונסוליות הזרות צוין להם, על־מנת שלא יפציצו אותן. קובץ׳ גם הראה לצוות מפות של דמשק, ואף היכן נמצאים המתקנים הצבאיים. התחקיר לווה במפות של דמשק, אולם אלה נראו לצוות לא מתאימות לסוג משימה * אוסף מפות זה נצבר באורח אקראי, וחלק ניכר ממנו הגיע מאנשים פרסיים, אשר נקסו יוזמה ושלחו אותן לחיל־האוויר. כך כתב צבי פרידלנדר בסוף חודש מאי, כ׳ ברשותו ״מפות טופוגרפיות של הארצות השכנות הנמצאות באוסף המפות שלי. כמו כן תכניות של גשרים באחדת הארצות״. הוא גם ציין, כ׳ הוא בן מנהל חשבונות במצחם, בעיראק ובקניה. 302 ™ז״ כזאת, שבה צריך לדייק בפגיעה במסרות. גם לא היו כל תצלומי אוויר. בדיעבד סיפר הסייס כי שאל כיצד הוא אמור לזהות בלילה את אותם יעדים שאסור לו להפציץ, ובתשובה לכך נאמר לו כ׳ ״ימצא זאת איך שהוא״. לאחר תדריך כללי זה ״הרגיש הסייס עצמו בכל רע מאחר שהוא סייס דרום אפריקאי שנוסע להפציץ את דמשק עם מסוס דחם־אפריקא׳ )עם כל הסימון על כנפי המסום(״. אף־על־פי־כן יצא עם כל הצוות לעקרון. בהגיעו לשם היה במקום רק טון אחד של פצצות, אך גם הבטחה שהטון השני צריך ״להגיע בכל רגע״. תוך כדי כך נחתו בעקרון שני מטוסי ״בלק״)מטוס סק״מסטר ומטוס שהובילו פצצות ותחמושת למסרשמיט ומכונות 223 קומנדו * היה צריך אפוא לפרוק את המטוסים 224 כבדות ותחמושת ולהעמיס את מסוס הדקוטה, ולכן ״כתוצאה מהמחסור בידים עובדות במקום נגמרה הטענת המטוס ב־ שעה קודם לכן הגיעה הטון השני, שיועד להפצצת דמשק. אף אותו הסעינו במהירות, אולם לדברי טולקובסק׳, קצין המבצעים של חיל־האוויר, ״בתוך ההמולה נאבד המניע של האוירון״. במקום גם לא היה אף חשמלאי שיוכל לבדוק את מנגנון ההנעה של המנועים, ולדברי טולקובסק׳, ״אך ורק הודות לנוכחותו של ביל גרי ממחלקת הקשר הותקן הקלקול״; אולם אז כבר האיר השחר, ובלית ברירה נדחתה הפעולה לליל המחרת, ליל חמישי ביום חמישי בשעה לפגיעה במטוס מהפצצה אווירית מצרית, לא הושאר המטוס בעקרון. בחיפה פגש כץ ״במקרה יהודי מדמשק״, שהתגורר אף הוא באותה שעה במלון ״לב הכרמל״. יהודי זה סיפק לו בסופו של דבר ״מרשם )שצייר אותו בעצמו( ממקום המצאו של הארסנל לנשק בדמשק״. עם מרשם זה יצא הצוות, שכלל עשרה אנשים, להפציץ 225 את דמשק נפילת משמר־הירדן: המטוסים מפציצים ״בגלים. זה אחר זה ללא הפוגה״ הסורים לא חיכו. באותו יום בהרעשה אווירית וארטילרית נמרצת. א״לת־השחר, ממערב למשמר־הירדן, ספגה אש תותחים בשעה והלולים, המוסך ומכון החשמל נפגעו. כשלוש שע ״בגלים. זה אחר זה ללא הפוגה״ בשעה בין חולתא למשמר־הירדן( ונעו לכיוון משמר־הירדן. בצהר״ם הודיעה חטיבת ״עודד״, שנלחמה באזור: ״׳ש להניח ששוב אין משמר הירדן קיימת ככוח לוחם. סביבת ראש פינה ומחניים מופצצים מן האוויר בלי הפסק. בשעה 226 ההתקפה על כפר סולד ועל דן מתגברת. הערבים גולשים בהמוניהם לחולה״ ״ובניה־מגיניה, שהירוו בדמם כל סלע ורגב, הלכו בשבי״. עם נפילת משמר־הירדן גדל האיום שיעלה ביד׳ הסורים לנתק את כל אצבע הגליל. באותו יום עשו הסורים מאמץ לכבוש גם את עיךגב, אולם בסופו של דבר נאלצו לסגת משם. תוך כדי כך, בשעה * לילה קודם לכן נשבר שיא במבצע ״בלק״, עת הגיעו לעקרון בבת־אחת שלושה מטוסי ״בלק״: שני מסוסי קומנדו ומסוס סק״מססר אחד, אשר הביאו ״אתם חלקים וציוד למסרשמיס; מכונות ידיה בן סקלר מוביל פצצות בתור מסוס םק״מםסר 303 ETOIODD איונ במלחמה לעצמאות מטוסי האויב ממשיכים להשתולל בשמי המשק ומפציצים ללא הבוזנה. פצצה מוטטה את העמדה מסי והועברו לבית החולים בצפת החי אילן ק. זאב ז. והילדים: אסתרקה ם. ויעקב ב. )בגיל להשתולל. הם צוללים ביליל מעל העמדות והחפירות, מריקים את מטענם, יורים ממכונות יריה ומפגינים את כוחם. ״מלחמת עצבים״. עם רד הליל התנערו המגינים מהעפר, מחושלים יותר, כשלהט הנקמה יוקד בדמם - עוד יבוא נקם ושילם. בלילה מתו פצועי העמדה מסי 227 יצא מכלל סכנה בינתיים הופעלה ס״סת הגליל. תנועות הסורים לא נעלמו מהעין, וכבר ב־ קאופמן במטוס אוססר וכן שלוש פצצות ״נגד אנשים״)שמונה ק״ג כל פצצה(, וחזר לנחיתה בשעה בשעה 228 בחזרה לרמת־דוד, שם נחת כעבור אוסטר ,בשעה 229 ולכן חזר לרמת־דוד מבלי לנחות ביבנאל. הוא נחת שם בשעה עם בלטיטא בפ״רצ׳״לד להפצצת סביבות משמר־הירדן ״והגשר העובר על הירדן״, והם חזרו לנחיתה ברמת־דוד 230 בשעה בשעה בשעה הוא חזר לנחיתה בשעה בשעה 23 ומכוניות שנראו נוסעות בדרך. ב־ בפ״רצ׳״לד להפצצת משמר־הירדן, ולאחר שהפציץ חזר לנחיתה ביבנאל בשעה 23206:25 תוך כדי כך נמשכה הפעולה במטוסי האוסטר. בשעה ליבנאל, וכעבור וכעבור 233 לאחר שסיים את ההפצצה, נחת בחזרה ביבנאל בשעה שוב באותו מטוס להפצצת תחנת המכס מול משמר־הירדן. הוא הטיל על המקום שלוש פצצות ב־ 234 וב־ 235 במטוס אוסטר אין בפירוט זה כדי לתת במדויק את כל הגיחות שהיו שם, שכן לא כל הדו״חות שרדו, אולם יש בדו״חות הללו כדי לתאר במידה הראויה את הקשיים שאפיינו את הפעולה במעבר מרמת־דוד ליבנאל לשם ביצוע הפעולות. בסכמו את פעילות הטייסת ללילה זה שבין לפנות ערב עברנו עם שני אוירונים ליבנאל היות שהיא קרובה יותר למטרות, ועבדנו מיבנאל כל הלילה ובבוקר חזרנו לבסיס ברמת־דוד. בלילה הפצצנו את סביבות משמר הירדן חמש פעמים. נוסף לכך את כ. חרב ואת פיק. מרמת דוד הופצצו גם בתי המכס בראש הנקרה עם סה״כ הוצאנו 236 של 304 y" ח •יק ״הפצצת דמשק עשתה רושם כביר״ באותו לילה, תוך כדי הגיחות של טייסת הגליל, הגיע צוות מסוס הדקוטה לעקרון, ועשה את הכנותיו האחרונות לקראת היציאה להפצצת דמשק. ב־ ו ו ביוני בשעה כץ, להפציץ את דמשק. בצוות היו גם ס״ס־המשנה אליעזר)לס( צ׳״מס מדרום־אפחקה; המוס סם קלאוזנר מארצות־הברית; האלחוטן מיק נורטון מבריטניה; והמטילנים צבי גחן מדרום־אפריקה והארי דיקוםקי מבריטניה. כאמור לעיל, נכח בסיסה גם הנווט הרולד )״סמוק׳׳׳( סיימון כמשקיף מטעם אגף המבצעים במסה חיל־האוויר. לימים העיד כץ, כ׳ ״בדרך כלשה׳ גם ג׳אוף סטארק נכנס למטוס״. לדבריו, המטוס הועמס ״יתר על המידה. החברה לא ידעו שום דבר על מרכז הכובד וכיצד להעמיס פצצות. הישראלים ראו חלל פתוח והעמיסו אותו כאילו היו אלה גזרים. התקשת׳ להרים את אף המטוס. המטוס היה כבד בחלקו האחורי. היה זה מאוד מסוכן, אך איכשהו יצאנו מזה בשלום. היינו מאד עצבניים מכיוון שחשדנו שהסורים מחכים לנו עם כל מה שיש בסופו של דבר לא היתה כל בעיה מבחינת משקל המטען, 237 להם. הפשיטה, נראה ל׳, לא היתה יותר סוד...״ כיוון שמטום דקוטה צבאי מורשה לשאת עד הנכון של המטען במטוס. דבר זה גרם לקשיים בהמראה, כמתואר לעיל בעדותו של הסייס. המטוס סיפס לגובה היה מואר כולו, וחיפה, הרחק בצפון, נדמתה ל״עץ אשוח מואר בחג המולד״, כפי שכתב ס״מון ביומן הטיסה שלו. גם דמשק, על בתיה ורחובותיה, היתה מוארת ״בשיא זוהרה״, וניתן היה להבחין בה ממרחק בשעה הדלת האחורית של המטוס. כל אש נ״מ לא נורתה, וכץ הסיס את המטוס מעל עיר־הבירה הסורית במשך 15 אחת ו־ על כל שטח העיר. למרות זאת נאמר באחד המקורות, כ׳ פצצה אחת נפלה קאוקג׳׳. תוך כדי כך נכתב בתחקיר הפעולה על שיטת ההפצצה ומהלכה: זרק פצצה ראשונה על הקצה הדרומי של העיר. רק סיכת הזנב הוצאה. הפצצה נראתה מתפוצצת 30 הטייס המשנה. הפצצה השניה של הקבוצה הנ״ל התפוצצה מיד אחרי עזבה את המטוס. ייתכן שרק ממצית הזנב )כך אמר הנשק שהיה עם הצוות(. הסתובב שמאלה וסבוב שני עשה בכיוון מרכז העיר. זרק התפוצצויות נראו. הסתובב שמאלה )לדרום(. בזמן זה אש לבנה גדולה נראתה בדרום העיר. הסתובב לשמאל מעל החלק הדרומי של העיר וזרק 3 למזרח זרק בסבוב האחרון עוד פעם ממזרח למערב זרק 23830 תוך כדי כך כבו אורות העיר ונדלקו שוב, ושוב כבו ברובם. בשעה חזרה לעקרון, והגיע לנחיתה ללא כל נזק בשעה 305 במלחמה לעצמאות ?יו.״ ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והפצצה מסוסי ״בלק״: שני מסוסי קומנדו ומסום סק״מססר אחד, אשר ״הביאו אתם תחמושת וחלקי מסוסים״ האירועים נכרכו יחד בדו״ח שהוגש לבן־גוריון, וזה הוסיף ביומנו כ׳ הטייסים ״מצאו המסוות, והפציצו אותן״. בתחקיר הפעולה שבוצע ביד׳ רימונד)״ר״״( קורץ - אחד מס״ם׳ התובלה שהשתתף ברכבת האווירית מצ׳כיה לארץ במבצע ״בלק״ - הודגש כ׳ ״יש צורך לשפר את השיסה של זריקת הפצצות׳/ שנעשתה ידנית מבעד לדלת - שיסה מסוכנת ובוודאי לא מדויקת. כן הוצע ״לקבוע את הפצצות במסום כדי שלא תנענה אחורנית 239 בשעת ההמראה״ דו׳׳חות המודיעין באשר למקים הממשיים של ההפצצה לא נתנו בתחילה תמונה ברורה באשר לתוצאות. דדח אחד דיבר על נזקים מעסים - אך על ״השפעה פסיכולוגית רבה״, וכי רוב תושבי דמשק, ובמיוחד העשירים דו׳׳ח אחר - כנראה ממקור בדמשק 240 שבהם, ״ברחו ועדיין לא חזרו העירה״ מחשש פן יחודשו ההפצצות - טען כ׳ תוצאות ההפצצה ״לא ניכרות. הרושם הפסיכולוגי, שנגרם על ידי ההפצצה, מועס״, והמליץ: ״אל תעשו דברים כאלה למחצה״. אולם בדו״ח קצת מאוחר יותר של מודיעין חיל־האוויר נאמר: אנו מעבירים לידיעתכם ידיעה מוסמכת שהתקבלה: ״ה/צובדר. שדמשק הופצצה ולא ביירות היו לה תוצאות חשובות. הפצצת דמשק עשתה רושם כביר״. אם המלחמה תתחיל יהיה צורך להפציץ את דמשק מחדש. עבודת הבנין בעיר הושבתה. במקרה של הפצצה חדשה יהיה צורך להפציץ את הרובע 241 החדש הנמצא־בין מוהגירין ובב־מואור - רובע זה הוא רובע העשירים אחד המקורות, אשר העביר את התרשמותו על תוצאות ההפצצה לאגף המודיעין של החיל )לרבות תמונות שצילם בדמשק(, היה העיתונאי ג׳ון רו׳ קרלסון )עדותו הבלתי־אמצעית על תוצאות הפצצת רבת־עמון כבר הובאה לעיל(. בדרך מקרה שמע גם הפעם את הדי ההפצצה על דמשק, שכן באותה השעה התארח בעיר, במלון ״גרנד בראדה״, המרוחק ״כמה צעדים ממחסני הרכבת החג׳זית ומתחנת המשטרה הראשית״. מיד לאחר ששמע את ההתפוצצות הצליח, לדבריו, ״לצלם מחלוני היסטוריה בהתהוותה - ההרעשה היהודית * לדבריו, רק 242 הראשונה על דמשק. הצלחתי להנציח את תמרות העשן כשהם מתאבכים מעל להריסות״ כעשר דקות לאחר שנעלמו המטוסים המפציצים, פתחו התותחים האנטי־אוויר״ם באש וזעזעו את העיר. התנועה בעיר נעצרה על־יד שוטרים עצבניים, ובכך הוגברה הבהלה זמן רב לאחר ההרעשה. בצהר״ם יצא קרלסון לבית־הפרלמנט, שלדבריו ״היה לפי כל הסימנים מסרתם העיקרית של המפציצים״. לימים כתב כי 22 יארד מן הקונסוליה האמריקנית. יתרה מזאת, לטענתו, ״מבחינה פסיכולוגית הרי השפעת ההפצצה על דמשק היתה הרסנית עוד יותר מזו שברבת עמון. זו הפעם הראשונה ניתן להם, לסורים, לחזות בעצמת הכוח היהודי גם בביתם. הדבר הטיל אימתו על בני דמשק״. ההפצצה זרעה חרדה עצומה בקרבם של תושבי דמשק, ולדבריו פשטו אף שמועות ״כ׳ היהודים יש להם פצצת אטום שא״נשט״ן המציאה. פחד כזה עוד לא ידעו בירות 243 ערב בהיסטוריה הארוכה שלהן״ השאננות שפשתה בצמרת חיל־האוויר הסורי לאחר סדרת התקיפות המוצלחת יחסית בחודש שבין במאי להפוגה הראשונה, שלא זכתה למענה מצד חיל־האוויר הישראלי, נמוגה כתוצאה מההפצצה. הפצצת * ככל הנראה העביר קרלסון את התמונות הללו ואחרות במהלך השבוע האחרון של חודש ספסמבר לנציגי ש״מ כמה פעמים וקיבלו ממנו ״כ־ חיים הרצוג בשם ראש שירות אמ״ן למפקד אגף המודיעין של החיל ״תמונות שנלקחו בשעת ואחרי הפצצת דמשק״, תוך שהוא מדגיש שאין לפרסמן ללא קבלת אישור מוקדם - ״על מנת שלא לסכן את המקור״. נציגי ש״מ התמונות, מבחינת חשיבותן הצבאית, מתנהל כרגע. על הנושא ״מסר דו׳׳ח לחוד. לעתונא׳ הדל שולם סך של לצערנו, לא נמצאו תמונות אלה עד היום. 306 ™עי "עד הלום" - מרנת־עמון דמשק אכן היוותה אות אזהרה לסורים, שכשם שחיל־האוויר מסוגל להגיע לעיר־הבירה ולהטיל פצצות, ודאי חיל־האוויר הסורי - מה גם שהפריטה היתה מוגבלת לשנ״ם־שלושה שדות , באפשרותו לפגוע גם בבסים בלבד. על־מנת למנוע ריכוז הםד״כ במספר קטן של ושדות, הוצבו מסוסים זמנית בקונ״סרה ובמנחת מאולתר ליד כביש ב״רות-דמשק. כבסיסים ראשיים הוסיפו לשמש השדה במזה, בו גם שכנה מפקדת החיל, בסיס תחזוקה מרכזי וט״סת מם׳ ו. בשדה חאלב )נירב(, כ־ שדה דיר־א־זור, ששימש בעיקר את התעופה האזרחית, היה גם בסים חירום חשוב. המטוסים הקלים, שלא נעשה בהם שימוש מחוץ לגבולות סוריה, הועברו לשדה תדמור. ההפוגה בקרבות, אולם הסורים שבו וחידשו את הפצצותיהם, בעיקר ממטוסי ההרוורד. באותו יום בשעה 19:00 ״הצעות והערות הנובעות מנם״ון קובי בפעולות״ המשך הפעילות הסורית חרף ההפוגה הוכיחה את הצורך במאמץ מרוכז לפגיעה בכוחות הסוריים באזור. לשם כך הוחלט במטכ״ל לשלב בפעולה גם את טייסת מס׳ לחיל־האוויר פקודת מבצע מם׳ ואת המשלט של תחנת המכס הסורית מזרחה לגשר בנות יעקב בכמות של הודגש הצורך לפגוע בריכוזי רכב צבאי ומכלי דלק באזור. למשימה הוקצה מטוס רפיד, שצוותו היה הטייס בנימין אימברג, והנס ו״סברוד והוהנברג כמטילנים. אולם המשימה לא בוצעה, משום שגם הפעם לא הספיקו הנשקים להטעין את מטוס הרפיד שיועד לפעולה זו - אף שלדברי קצין קשר אג״ם־חיל־האוויר, שלמה אורן, עמדה לרשותם ״שעה ומחצה״. הטענת המטוס הסתיימה רק ב־ ב־ נשק לא הגיע״. כן ציין הטייס כ׳ ״הבחורה עם ה׳ווקי־טוקי׳ לא ענתה כל עוד לא העירוה״. מעבר לכך היתה לאימברג ביקורת על התדריך שניתן ביד׳ שלמה אורן, קצין קושר אג״ם/חיל־אוויר: ״המטרות צריכות להבחר בזמן וטיסים צריכים לקבל תדריך מבעוד מועד. מטרות אינן צריכות להשתנות ברגע האחרון... תדריך שניתן בהתייחסו לאירוע זה כתב אורן ליגאל ידן, ראש מטכ״ל/אג״ם: 244 על ידי שלמה ״הטייס סירב לצאת בגלל החשכה הגמורה. הירח שקע בשעה זו ובגלל חוסר ביטחון באפשרות מציאת המטרה סרב להמריא. עכובים טכניים וארגוניים מסוג זה חוזרים ונשנים מדי יום ביומו. הכרח שייעשה משהו לתיקון ליקוי משווע זה במהלך העבודה של חהי׳א״. יגאל ידין הוסיף לדו״ח הערה בכתב־ידו למפקד חיל־האוויר, ישראל 245 זבלודובסק׳: ״האם אין אפשרות להתגבר על הקשיים השונים החוזרים ונשנים״ ואכן, גם בתוך הטייסת עצמה וגם בתוך הבסיס בשדה דב היו תלונות והצעות ״עול רבות של המשרתים ללא ספק תרמה הפצצת דמשק להעלאת מורל האוכלוסייה האזרחית בארץ, אך נראה כ׳ העיכוב בהוצאתה לפועל של ההפצצה מנע את האפשרות — ולו התיאורטית - שתשיג את יעדה הטקטי: החלשת הלחץ הסורי בגזרת משמר־הירדן ובצפון. 11 נודע לי מזקיד משרד ההגנה שהם קנו מ על דמשק. אותה התק ע״י אוירון הר.י אוירו׳ וה. לסוריה אנגלי בשם עוד •ריסים אתר מהם נקרא מיססר חופי. מסוסיה אלה לא יכלו להס הקרנות מחוסר תחמושת ו ידיעה מודיעינית מיידעת״ 307 ממטוסים קליב! - למ א יינ במלחמה לעצמאות בו: לא רק באשר לנחוץ לעשות בטווח המיידי כדי לשפר את היכולת המבצעית, אלא גם באשר לשינויים הנדרשים במבנה הארגוני במסגרת הטייסת והבסיס, כדי לייעל את הפעולה לטווח הרחוק. בעקבות הפעילות המבצעית האינטנסיבית והתחקירים המפורטים שנעשו אחריה הלכו והתגבשו פקודות ״עשה״ ו״לא תעשה״ במסגרת טייסת מס׳ ו, ואלה הלכו ועיצבו את אופייה המבצעי של הטייסת בכל תחומי פעילותה: למן מתן הדרכה לצוותים על מכשירי קשר וכלה בהקמת מנגנון בירורים לדון ולטיפול בהצעות הייעול, שהופנו למפקד הטייסת, ובמיוחד לקצין המודיעין. ההצעות השונות וההתייחסות אליהן מלמדות עד כמה סבלה הטייסת בפרט וחיל־האוויר בכלל ממחסור אקוטי באמצעים כמעט בכל תחומי הפעילות: למן מכשירי קשר דרך מצנחים וכלה בכלי־רכב, שהיו כה חיוניים לפעילות המבצעית. תוד כדי הפעילות המבצעית ניתנה הדעת לכל אותן בעיות ולדרכים לשיפורן. כך, למשל, כמוזכר לעיל, הנחה קצין המבצעים של החיל, דן טולקובסק׳, כ׳ לנוכח המחסור במצנחים יופסקו כל פעולות ההפצצה מן האוויר. ככל הנראה עד הטייסת הורה ש״אין לצאת לפעולות בלי פרשוסים ואסור לצאת לפעולה מעל הים בלי חדת הצלה״; ואת 246 כל אותם אלה שלא ידעו ״להשתמש בחדת הצלה״, הפנה לאדם שתקא׳, שידריך אותו בעניין כבר התייחסנו לבעיות קשר אוויר־קרקע וראינו שהדבר היה קשור גם במחלוקת העקרונית: האם יש לטפל בכל התחום הזה במסגרת חיל־האוויר - או במסגרת שירות הקשר של הצבא? פתרון לבעיה עצמה לא הושג אז, ומפאת המחסור במכשירי מ.ק זאת ועוד, חלק מהצוותים לא ידעו כלל את דרך הפעלתם ולא את ״התהליך האלחוטי״, ולשם כך הועברה ב־ ובעיות התקשורת, שעליהן דיווחו הצוותים בחוזרם מהגיחות המבצעיות, נקבע גם ש״מעתה ואילך״ תהיה , אחראית ״להתקנת מכשירי הקשר במטוס סרם הטיסה ופינו״ם 1 מחלקת הקשר בשדה, שמנהלה םימנובםק לאחריה. על מפקדי האגפים לדאוג כ׳ הטייס התורני יודיע למחלקה זו באמצעות הטלפון הפנימי על מספר המטוסים המיועדים להמראה וסיפוסיהם, לפחות מחצית השעה לפני ההמראה״. בה־בשעה ביקש מפקד הטייסת, כ׳ ״במידה שיגדל וילך מספר המטילים/קשרים באגפים ידאגו מפקדי האגפים לקביעת צוותות קבועים למטוסים הנמצאים בפעולה״; וציין כ׳ בעדיפות ראשונה שני מטוס׳ הרפיד. פרט לכך דאג מפקד הטייסת גם לתחלופה שוטפת של צוותי־אוויר בין שני האגפים של הטייסת, וכך הורה ב־ על העברת צבי גחן מאגף ב׳ לאגף א; ואילו מתי סוקניק )אשר נהרג באותו יום( - ובאותו יום 247 מאגף א׳ לאגף ב׳. מאוחר יותר, ב־ו היה249* ובנימין אימברג מאגף א׳ לאגף ב׳ 248 הועבר ארתור קופר מאגף ב׳ לאגף א׳ בכך גם כדי לחלק את הנטל בין כל אנשי הטייסת, מצד אחד, ומצד אחר - גם כדי לתרום ליישומם של הלקחים, שהופקו באגף אחד, גם באגף השני. זאת ועוד, הוצע להקים ״מנגנון בירוחם״ להתייחסות לכל אותן ההמלצות וההצעות השונות, אשר הוגשו כתוצאה מהליקויים בפעילות המבצעים או הלקחים השונים שהופקו. היתה זו הצעתו של אדם שתקא׳, קצין המודיעין של הטייסת, אשר לדבריו ״כמעט כל יום מוגשות למשרד זה תלונות בעל־פה ובכתב על הזנחות רציניות הן בביצוע תפקידים והן בדיסציפלינה כ׳ חוסר־הטיפול בהן גורם לכך שניתן ״מקום לליקויים היכולים לעלות בח״ אדם, ושעלו כבר בח״ אדם״; והציע אפוא שכל תלונה ״תעמוד לברור בפני ועדה מוסמכת, ושתוצאות הברור תסוכמנה בכתב. בברור יש לציין את האחראי לכל תקלה ואם אפשרי הדבר להציע שיפורים מתאימים״. זאת ועוד, לדבריו, למשרד הקמ״ן בראשותו ״מגיעות מדי פעם בפעם הצעות והערות הנובעות מנסיון קרבי בפעולות״, והוא מעבירן הלאה לגורמים , בלאו, זיבל, כהנא, לחובסק׳, סלע, פיאלה, צי״מס, ויסומן, רפפווע שתקא׳. ב , * באגף אי, נכון ל־ ביצעו אדם שתקא׳ 308 Ty" 5 יק״ הרלוונטיים; אולם, על סיכומיו אלה לא קיבל ״עדיין כל תגובות ואין כל סימן של ביצוע אף אחת מההצעות שהוגשו. המכתבים הדנים בבעיות שגוררות ביצוע חייבות להתאשר על ידי המקבל. חוסר אישורן ״חשב במשרד זה כסימן של א׳ קבלת המכתב ויגרור חקירה בצמרות הדואר או שיחשב כהזנחה מצד המקבל ויגרור אחריו הסלת אחריות במקרה של ברור״. אחד הצעדים שננקסו לתיקון המצב בא ליד •סו׳ במכתבו של יוסף קרופינסק׳, קצין המנהלה הראשי של שדה התעופה בתל־אביב: ״בקשר עם תלונות הנרשמות ביומן הטייסת יש בכל בוקר למסור העתק מהתלונות למנהלת השדה״, וזו תברר תלונות אלה באותו יום ותדון בהן בכל יום בין השעות ואכן, בעקבות זאת הודיע מפקד הטייסת 250 ב״כל חייל או אחראי למחלקה על רשלנות או אי •דר בעבודה״ ב־ מעתה מדי יום בימו בשעה י להן...״. כזכור, על־פי דיווחו של שתקא׳ ב־ מפעילות במשך אלה לא זכו להתייחסות הולמת. ב־ו ״לא הצלחתי למלא אף אחד מתפקידי הקמ״ן שנקבעו במכתבי מיום אולם בקשתו נדחתה תוך מתן הבטחה שהדברים ישתפרו מאז ואילך. בעקבות 252 למלאותם להבא״ זאת הוא נפגש עם משה הורוביץ, אשר נכון ל־ זו, ולבסוף גיבש את הצעתו באשר לתפקידי קצין המודיעין של השדה: א. הקמ׳ין אחראי על תדר התדריכים ועל ציודו. הוא ישתף פעולה עם קציני התדריך של המטה ועם קציני מודיעין של המטה המוסרים הוראות לטייסים לפני המראתם ומקבלים את הדו״חים של הטייסים אחרי הנחיתה. חבר העובדים בחדר התדריכים )מזכירים ונווטים( נמצאים תחת פקודו. ב. יש למנות קצין מודיעין נוסף או מוטב מספר קציני מודיעין אשר יקבלו הדרכה בתפקיד זה ויעזרו לקמ״ן שדה תייא בביצוע תפקידיו. שתקא׳ הדגיש כ׳ בתפקידו זה ״הקמ״ן הנוכחי אינו יכול לעבוד בתפקידו יומם ולילה, נוסף על עבודתו כטייס בטייסת מם׳ ו״, ולכן נדרש סיוע נוסף במלאכה זו. מעבר לכך ציין, כ׳ לנוכח התרחבות הס״סת יש גם צורך ״בקציני מודיעין המכירים את תנאי הפעולות המקומיים״, וכן חמש פקידות ״היודעות יפה עברית, אנגלית וכתיבה על מכונה״. * בשדה. בעיית הפעלתו המיטבית 253 כקצין המודיעין של השדה היה שתקא׳ אחראי להפעלת חדר־התדריכים ו׳׳מערכת הפיקוד׳ בו, לצד תפקידי קצין המודיעין בכלל, נדונה ב־וו ביוני בפגישתו עם דן טולקובסק׳, קצין המבצעים של החיל, ואליעזר קובץ; קצין הניווט של החיל. קובץ׳ ציין כי בעיות הניווט בתנאי הארץ ״הן כה מצומצמות כאן, עד כ׳ אין טעם להעסיק קצין אחד אך ורק בהן״. לפיכך הציע להטיל על קצין הניווט שבחדר־התדריכים גם את האחרי האויב ועמדותינו, ציוד האויב במקומות אלה״ וכיו״ב; וכיוון שכתוצאה מכך הופך להיות תפקיד הנווט בחדר־התדריכים לתפקיד ״אחראי למדי״, הציע לקבוע שדרגתו תהיה ״דרגה המתאימה לדרגת מפקד אגף״, לא פחות; וכיוון * עבדו בו, נכון ל־ו וקצין תחקיר, גיון הוהנברג — קצין תחקיר, זאב להב — קצין תחקיר, אדם שתקא׳ - קצין מודיעין של שדה תל־אביב, כרמלה באומן - פקידה, רות פרדר - פקידה, סובה בלאושס״ן - פקידה. 309 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות שמשימות׳! הנוספות של קצין הניווט ניטלו משתקא׳, הציעו טולקובסק׳ וקובץ׳ שמשימות קצין המודיעין של השדה יהיו כדלהלן: א. עכול אינפורמציה סודית הנמצאת בתיקי משרד הקמ״ן של מטה ח״א והעברתה לרשות הטייסים או קציץ הניווט במקרה שאינפורמציה כזו תדרש. ב. אסוף אינפורמציה על זיהוי אוירונים וספינות ומתן הסבר ניהול אדמיניסטרטיבי נ. בהתאם לכך לטייסים במקרה שהסבר כזה ידרש. של חדר התדריך, היינו הזמנת ציוד הנדרש לקצין הניווט בחדר התדריך. שתקא׳ סיכם אפוא כ׳ אכן ״התכנית הזו מכסה יפה את כל הדרוש מחדר התדריכים לשם פעולה יעילה״, והוסיף כ׳ לפי הצעה זו ״עובד משרד״ יוכל למלא בהצלחה את תפקיד קצין המודיעין של השדה; ולדבריו, 254 ״כיון שכרגע עבודתי כט״ם דרושה יותר בס״סת מס׳ ואכן, בעקבות זאת פורסם בפקודות־׳!• של שדה התעופה תל־אביב, נכון ל־ קלמן טוחן בשמו של שליש מפקד השדה(, כ׳ בעניין ״פקוד על חדר התדריך)הוראות(: קצין הניווט של השדה 255 דוד יהודה קיבל לפקודתו את חדר התדריך של השדה מידיו של הסייס אדם שתקא׳ החל מיום בכך באה לקצה תקופת שירותו של אדם שתקא׳, מראשוני הטייסת, כקצין המודיעין הראשון של טייסת מם׳ ו, ובכך גם בוטל באופן רשמי תפקידו של קצין המודיעין של הטייסת. גם זה היה אחד מסימני התמורה, שעברה על טייסת מם׳ היה דרוש קצין, שיתמסר כל־כולו לעניין - ולא טייס, שעיקר זמנו הוקדש לטיסה. היה בכך כדי להבטיח שיפור מסוים גם בפעילות המבצעית. יתרה מזאת, על־מנת להתמודד עם אותם הליקויים, המפורטים לעיל גם בתחקיריהם של הטייסים, ובמיוחד בסיכומי פעילותו של קצין קשר אג״ם־חיל־אוויר, הוחלט על־יד מפקד שדה דב, בורים סניור, למנות במיוחד לשם ריכוז כל אותם עניינים את אחד הטייסים בתורנות כל ערב לתפקיד ״קצין דגלן״; כל זאת - נוסף לתפקיד קצין תורן, שהיה נהוג זה מכבר. מינויו של בעל תפקיד זה החל ב־ למפקד אגף ב׳, כ׳ ״החל מהערב ימונה קצין דגלן ותפקידיו יהיו ״לעקוב אחר דיוק ירידת המטוסים, אחראי לזמני ההמראות, לבדוק אם הפצצות הונחו בזמן ובסדר, אחראי לסדור קשר תחבורה מהמסלול לחדר התדריך. הוראות נוספות תנתנה במשך הזמן. בכל פעולותיו יעבוד הקצין הנ״ל בהתאמה עם הקצין התורני״. כעבור כמה ימים אף הוגדרו ביתר־פירוט תפקידיו של הדגלן, שכאמור נועד לתאם את פעולתן של כל המחלקות בשדה בהכנה למבצעים, ויעמוד תחת פיקודו הישיר של מפקד האגף התורן או סגנו; ילווה אותו לתדריך באגף המבצעים במטה החיל; ירשום לפניו את מספר המטוסים מכל טיפוס המיועדים למשימות אותו לילה )גם הובלה ונוסעים(, וכן את מטענו של כל מסוס ואת כל הפרטים הכרוכים במילוי תפקידו; ומיד לאחר מכן עליו לחזור לשדה; עליו לשלוח למחלקת הקשר ג׳יפ, ולמסור לנהג רשימה של המטוסים שבהם יש להתקין מכשירי קשר; עליו לקבוע את מקומות החניה הארעיים של המטוסים המשתתפים במשימות אותו לילה, בהתאם לתרשים הנמצא בהדר־התדריכים; עליו למסור לנשק האחראי את פרטי המסען הדרוש ומקומות החניה, שבהם יש להטעין את המטוסים; להודיע לאחראי על מחלקת הדלק את מספרי המטוסים הזקוקים לדלק והכמות שיש למלא; ועליו לט״ם את כל הפעולות ״לא יאוחר משעתיים וחצי לפני שעת ההמראה של המטוס הראשון. שעה וחצי לפני שעת ההמראה עליו לבדוק בכל מחלקה ומחלקה באם פקודותיו הוצאו לפועל״. כן היה ״עליו לכנס כל מסוס למקום החניה הזמני שלו... לא יאוחר מארבעים וחמשה רגעים לפני שעת ההמראה של המטוס הראשון ולהשאר במקום לפקח על הטענת המטוסים״; ולבסוף - ״לדאוג לכך, כ׳ באותה שעה תמצא בקצה המסלול סוללה מניעה 310 פיק״ ] 256 שלהם״ כל הפירוס הזה נועד בעיקרו לשם תיאום־הפעולה להוצאת הגיחות המבצעיות, וההתייחסות היא כמובן לכל אותם תחומים, שהיו בהם ליקויים ותקלות. עם זאת, עקב אותן התקלות שחזרו ונשנו - במיוחד בכל אותם תחומי פעילות של מחלקת הדלק, הנשק והתחבורה בבסיס שדה דב - הוצאו פקודות־קבע על־יד׳ מפקד השדה, בורים סניור, ובהן הודגשו שוב חובותיהם של בעלי התפקידים במחלקות אלה, הנמצאים בתורנות בכולן הודגש כ׳"אי מילוי פקודות אלו ״חשב כפשע צבאי. העובר עליהן יעמוד בפני משפט צבאי דחוף״. כך הודגש, בין השאר, כ׳ ״על כל אנשי הדלק במשמרת להיות במקומם במשך כל המשמרת ועל האחראי לעמוד כל הזמן בקשר עם הטייס התורני... במקרה של הפסקה בין פעולות הלילה ולפנות בוקר יש למלא מיד את האוטו שיהא תמיד במצב הכן״. באשר לנשקים התורנים הודגש: ״אין להטעין שום אוירון בזמן שהמנוע עובד... אסור לגשת עם פצצות מהצד הקדמי של האוירון... יש להביא תמיד את הפצצות אל האוירון ולא שהאוירון יתקרב לפצצות... במקרה שטיסה אינה מתקיימת יש להוריד מיד את הפצצות מהאוירון ולהחזירן למקום...״. לנהג התורן הודגש, כ׳ מוכרח הוא ״להמצא בחדר התחבורה במשך כל המשמרת שלו. על כל שנוי מקום 257 הוא חייב לקבל רשות מהס״ס התורני״ בטייסת מם׳ מגורמים אלה היו נוספים, אשר העיקו על כל הפעולה בכללותה: לבד מהפעולה של טייסת מם׳ ו ריכז שדה דב למעשה כמעט את כל הפעילות המבצעית של חיל־האוויר, שכן הבסיסים ברמת־דוד ובעקרון טרם היו ערוכים לתחילת הפעילות המבצעית הזאת: ברמת־דוד לא ניתן היה עדיין להתמודד אפילו עם הפעלתה של טייסת הגליל, ובבסיס עקרון נקלטו באותה שעה מטוסי מבצע ״בלק״, אשר המשיכו להעביר בחובם את מטוס׳ המסרשמיט ושאר אמצעי לחימה. לא ״פלא אפוא שהיו תקלות שונות. בפרק־זמן זה שבין ביוני, באותה תקופה קשה ביותר, שבה היה נתון כל העת לאיומי הפצצה מהאוויר, קלט חיל־האוויר )כלומר שדה דב( כוח־אדם כמעט מכל קצווי תבל, מבלי שהיו למטה חיל־האוויר ומפקדת הטייסת והבסיס נתונים מדויקים על אודות היכולות הטיסתיות והאישיות המוכחות של כל אותם אנשים. גם כתוצאה מכך נגרמו וככל הנראה הוכיח 258 תקלות: לחלק ניכר מאותם אנשים שהגיעו לא היו מסמכים, מאחדים כלל לא ביקשו להם נסיונם הקצר, שאל להם לסמוך על אותם המסמכים, ומוטב לבחון את הטייסים על המטוסים עצמם. במבחנים אלה הם נוכחו לדעת כ׳ בין אלה, שהצהירו על נסיון הטיסה המופלג שלהם, היו גם כמה שנסיונם היה ראשוני ביותר. בצלם של כל אלה נמשכה הפעילות המבצעית של טייסת מם׳ ו בימים האחרונים שלפני ראשיתה של ההפוגה, כמתואר להלן, גם בסיוע שהושיטה במרחב פעולתה של ס״סת הגליל. ״להעמיד לדין את האשמים בעכובים הסכניים״ בפקודת מבצע מם׳ כוחות האויב בפיק, סמרה, אל־חרב וקורסי בכמות של בעיקרה להוות תגובה למאמצים הסוריים לכבוש את עין־גב. מטוס ראשון, מנחה, הפציץ את פיק בשעה בזיהוי המטרה: בשעה פיק. במהלך הטיסה לשם היתה הראות ״אפס״ בגלל העלטה הגמורה והערפל שנלווה לה. הוא הזדהה על־פי חיפה, ולדבריו פנו מזרחה כדי למצוא את הכנרת, ואחר־כך המשיכו צפונה וטסו במשך 311 ממטוסים קלים - למנ א יונ במלחמה לעצמאות ראו איזו עיר מוארת לשמאלם, ובשעה 259 את הפצצות לים, וחזרו לנחיתה בשדה רב בשעה על חיל־האוויר הוטלה באותו יום גם פקודת מבצע מסי הירדן ובתחנת המכס בפקודה זאת נאמר כי ״כוחות האויב מתרכזים במשמר הירדן, בתחנת המכס מזרחה לגשר בנות־יעקב, מתנועעים בכיוון חולתא, יסוד המעלה ומחניים״. לביצוע הפקודה הוקצו שני מטוסים: בוננזה ורפיד. גדעון גורדון, מפקד הס״סת, היה אמור להמריא בבוננזה בשעה תוטענה בתוך המטוס במקום להטעין על נושאי הפצצות - לשני הסדורים יש מנגנוני הדלקה שונים והיה צורך לשנותם ברגע האחרון. הפקודה לסידור זה ניתנה על ידי הקצין התורני במקום על־יד׳ קצין־דגלן הממונה ע׳׳׳ מפקד האגף כל ערב... אותו ערב בניגוד להוראות לא נתמנה קצין דגלן״. גם לא דאגו לכך שיהיה במטוס 260 מכשיר קשר - אף זאת אחת ממטלותיו של קצין דגלן. לאחר כל העיכובים הללו המריא גורדון מטוס הרפיד, שהיה אמור להיות מוטס ביד׳ ארתור קופר, עם דקופסק׳ ודה בלוק, בין השעות לא המריא: בבואו לטוס, התברר לקופר כ׳ תדלקו במטוס רק 23 הטיסה המשוער יחד עם זמן מעל המטרה שעה אחת ו־ רגע. ההפרש ק גלון; אולם באותה השעה ״הבנזינא׳ מלא בנזין ב״ ואמר שתפקידו״ למלא מטוס זה ״בתור זכות קדימה״ על־פנ׳ כל מטוס אחר. נפתלי בלאו, אשר בליל אגף א׳ בטייסת, העיד באותו לילה כ׳ עמד על כך, שכל מטוס המגיע לשדה ׳תודלק מיד לאחר נחיתתו. לדבריו, כך נהג גם עם מטוס הרפיד, והיה משוכנע שיודעים הם את כמויות הדלק שיש לתדלק; אולם כאשר בדק הטייס את המטוס, מצא שאין מספיק דלק. לדבריו, ״כאשר נודע לי הדבר מיד ציוויתי על אנשי הדלק למלאות את האוירון בדלק, אך עד אשר הם סיימו את מלאכתם היה כבר מאוחר יותר מאשר השעה שבה הוא היה פרט לכך, גם במטוס הרפיד לא היה מכשיר קשר ״ווקי־טוק׳׳/ ולבסוף, לדברי הסייס, ״הדלת 261 צריך להמריא׳׳ הוצאה וקרש לא חובר במקומה״ בתחילה, ורק אחר־כך תוקנה תקלה זו. לבסוף היה המטוס מוכן להמריא בשעה 262 מוצקה של עננים מתנועעת בכוון לצפון לפנים הארץ״ — לא המריא הצוות לביצוע הטיסה של קופר במטוס הרפיד בוצעה לבסוף בשעה 25 במשך כחמש דקות עד גבולה הצפוני, שם עשו כמה יעפים שנועדו לזיהוי ״גשר הנהר, אך ללא הצלחה״ המטוס חזר אפוא לשטח הכנרת, ולבסוף טס ״דרומה, בצד מזרח של הכנרת והפציץ האגם. רק בדווחו על הפעילות משדה דב באותו יום ציין 263 מעצוריו היו מקולקלים, ומנועיו התחממו יתר על המידה שלמה אורן: ״הערה כללית: גם הפעם היה איחור של לאי מציאת המטרה ע״׳ שניים מהם. הסיבה - אותם ליקויים ארגוניים טכניים בשדה״. יגאל ידן, ראש אג״ם, הוסיף בכתב־ידו הערה, המבטאת את גודל התסכול לנוכח התקלות המוזכרות בדבריו של אורן: ״האם אין 264 אפשרות להעמיד לדין את האשמים בעכובים הטכניים? אחת ולתמיד!״ לנוכח הביקורת החוזרת ונשנית על אודות ביטולן של גיחות מבצעיות הלכו והתפרסמו יותר ויותר פקודות 31 יק״ "עד הלום" - מדבת־עמון עד דמשק 5 והוראות ונהלים חדשים, ולשם גיבוי נוסף נקבעו אף בעלי תפקידים נוספים וכפולים )כמו קצין תורן וקצין דגלן(; אולם לא היה באלה כדי לשפר במידה ניכרת את רמת הפעילות המבצעית, שכן חיל־האוויר הוסל לקלחת המבצעית עוד קודם שהונחו היסודות הארגוניים הנחוצים להבטחת הצלחת פעילותו. העייפות פשתה כמעט בכול, ותוצאות הפעילות האינטנסיבית נתנו את אותותיהן. תמונת מצב שלמה על התפתחות הדברים באזור הצפון עד אז מצאנו בדבריו של בךגוריון בישיבת הממשלה ב־ ההפוכה הופרה במקומות אחדים. המקרה הקשה ביותר אירע בכליל העליון. כס בכליל התחתון היו ההקפות קשות אתרי מועד ההפוכה )נערכה התקפה על סכירה(, אבל בכליל העלי ו ן נמשכה ההתקפה בהסתערות גדולה והתפשטה לא רק בשטח משמר־הירדן - שנכבש על־ידי האויב אתרי מועד ההפוכה - אלא כם כפר סאלד ועין־כב הותקפו קשה מאוד בתותחים ובאוירונים )חברים שבאו אותו יום םעין־כב חששו, שהמקום לא יחזיק מעמד עד הלילה(. לדברי בן־גוריון, גם ״נולד חשש שההפוגה בגליל העליון הופרה על־ידינו בתקוה לכבוש חזרה את משמר־הירדך, 265 אולם לאחר חקירה יסודית שערך המתווך הוא נוכח לדעת ״ללא ספק, שההפרה היתה מצד הסורים״ ואכן, כדבריו של בן־גוחון, התנהלה לחימה עקשנית לא רק באזור משמר־הירדן ועין־גב, אלא גם בסגירה. ב־ לסגירה )כיום צומת גולני(. כיבוש לוביה היה מנתק את קווי התקשורת והאספקה של כוחות ״צבא ההצלה״ בפיקוד קאוקג׳׳ מנצרת צפונה. השכונה הדרומית שבכפר לוביה נכבשה, אך התנגדות הערבית גברה, ויחידת ״גולני״ נאלצה לסגת. קאוקג׳׳ ניצל את הכישלון בלוביה ופתח בהפגזת תותחים על סגירה, ולמחרת תקף את המושבה. עד הצהר״ם השתלט על משלטים מצפון וממערב לה, ובמזרח הגיע עד לכביש ממש והצליח לחסום את הדרך לעורף, לכפר תבור. לאחר קרבות קשים נסוגו לפנות ערב ״כוחות ההצלה״ מהמקום. ההתקפות נמשכו גם במשך כל יום בלילה שבין חטיבת ״גולני״, לטייסת הגליל על־מנת שזו תושיס סיוע בהדיפת כוחות ״צבא ההצלה״ ובהפצצה הכפר טורען ומטרות נוספות באזור. מסרות אלה היו קרובות ליבנאל, מקום פעולתה של הטייסת באותו זמן, שכן היתה מעבירה את המטוסים מרמת־דוד עם חשיכה. אולם באותו לילה נשבו רוחות חזקות צולבות למסלול ביבנאל. אנשי הטייסת ניסו להסביר לגולן שהמראה במזג־אוויר כזה מסוכנת מאוד ועלולה לגרום להתהפכות המטוס, אולם מפקד החטיבה עמד על דרישתו לנוכח מצבם הקשה של הכוחות באזור. בשעה בודילבסק׳ במטוס אוסטר נחתו שם כעבור כ־ שם שלוש פצצות לכן חזרו גם גרוסר ובלסיטא מגיחת הפצצה על טורען. כעבור שעתיים לערך התכוננו שוב גרוסר ובלטיטא להמריא בפ״רצ׳״לד להפצצת טורען. במטוס היו שלוש פצצות כל אחת. תמר, קשרית הטייסת, עמדה בקצה המסלול, כשבידה מכשיר קשר, ובעזרתו דיווחה לטייסים על עוצמת הרוח וכיוונה. עם היחלשות הרוח החל המטוס להמריא, אך תוך כדי ריצת ההמראה נתפס גלגל הזנב בשורשי עשב הינבוט, שכמותו היו פזורים רבים בשטח, והמטוס נכנס ל־ק שהיה במטוס ניזוק, אך לא התפוצץ. פרץ גרוסר נפצע בפניו מרסיסי חלון תא הטייס שהתנפץ, ובלטיטא 313 יו׳׳ ממסוס׳ם קלים - למטוס׳ קר׳ב ווזמצצוז נ במלחמה לעצמאות נפצע ממכות יבשות בחזהו וראשו. השניים נחלצו מהמטוס בכוחות עצמם וחזרו למפקדת הטייסת. בדו״ח טיסה מס׳ נהרסה כליל. לי ולבלטיטה שלום״. באותו לילה הפציץ קאופמן, אשר קודם לכן העביר את המטוס )אוססר 5 של הטייסת: ״הפצצנו פעמיים את טורען, פעם אחת את משמר הירדן, לוביה, חרבת מסקנה ומרר״; וכי ״הפ״רצ׳ילד התהפך כתוצאה מסחרור בזמן ההמראה. הטייסים בסדר. המכונה ניזוקה קשה״. בעקבות התרסקות הפ״רצי״לד נמחה מסד״כ הטייסת מסוסה הטוב ביותר - אותו מטוס שכזכור הוחרם מט״ס מצרי שנהג 266 להבריח בו סמים תנופת הפלישה הערבית בצפון נעצרה, אך הם התמקמו בעמדת זינוק במובלעת משמר־הירדן בדרום וברכם מלכיה בצפון. טייסת הגליל הושיטה סיוע אווירי חיוני לכוחות הרגלים. היא תקפה מטרות בכפר פיק, קונ״סרה, סורען, זרעין, ולקחה חלק פעיל במערכה על משמר־הירדן, ג׳נין ועוד. כל זאת - בנוסף לסיוע ההומניטרי, שכלל חילוץ נפגעים, הצנחת מזון ומים, סיורים ותצפיות. בספר המסכם את פעילות חטיבת ״גולני״ במלחמת העצמאות ניתן ביטוי לפועלה של הטייסת במערכה על עמק הירדן בפרט, ובאזור בכלל: במציאות של שליטה אווירית מוחלטת של האויב בצעו טייסי הפרימוסים טיסות תצפית והפצצות. אף על פי שנרדפו קשות על־ידי מטוסי קרב של האויב, בכל מקום בצעו את אשר הוטל עליהם בסכנת נפשות והעזה רבה, בנאמנות ומסירות ללא גבול ובכך נתנו לכוחות הרגלים סיוע תומרי ומוסרי. טייסת הנגב: פינוי פצועים מעסלוג׳ בד בבד עם פעילותה של טייסת הגליל הלכה ופחתה פעילותה של טייסת הנגב מבסיסה בדורות. מאפייני פעילותה הושפעו באורח מכריע מהעליונות האווירית המוחלטת של חיל־האוויר המצרי, מצד אחד, ומחוסר יכולתו של חיל־האוויר להפעיל את מטוסי הקרב שלו להגנת שמי המדינה ולהבטיח את פעולתם של כוחות הקרקע ושל המטוסים הקלים, מצד אחר. לאחר פעילות אינטנסיבית במשך חודש כמפקד טייסת )לאחר שהחליף את עזר ויצמן, שכזכור יצא לקורס ההסבה על המסרשמיט בצ׳כיה( עבר אליהו פ״נגרש ב־ הסיס של הפלמ״ח - מונה במקומו למפקד הטייסת. בהגיעו לשדה דב קיבל פ״נגרש טיסות הסבה על כמה מהמטוסים שלא הכיר, כמו משדה דב - בעיקר לנגב, כיוון שהכיר היטב את האזור. את רישומיו על תקופת שירותו כמפקד טייסת הנגב ועל הקשיים שנתקל בהם, הן מבחינת איוש הצוותים והן מבחינת מיקומה של הטייסת באזור הספר שבנגב, תיאר פ״נגרש בדוח סיכום תקופה: ״בתור מפקד הס״סת מעיז אני לציין שמכל מפקדי הטייסות בתא. היה מצבי הקשה ביותר. הגורם הראשון היה החומר האנושי. לא היה שום רקע לחלוקת העבודה או השתתפות בנשיאת העול״. לדבריו, עיקר הנטל כמעט בכל התחומים )קשר, שיכון, אספקה וכיו״ב( נפל עליו כמפקד הטייסת - מה שלא היה, לדבריו, למשל, ב״הרכב אנשים בטייסת הגליל״. כן ציין פ״נגרש: ״חוסר עזרה מספקת לח.א, תל־אביב לא היה בידינו כמעט כלי עבודה השיך לח.א הזמנות ובקשות לחלקים וחמרים שונים לא נתמלאו או נתאחרו״. לדבריו, אף את מפקד ה צחיק יבנה 314 y" חי? פ 267 רשתות ההסוואה של המטוסים ״לקחנו בלי רשות״ מגבלות הפעולה של הס״סת נותרו כפי שהיו, ואף החמירו, שכן תנאי הפעולה - ובמיוחד יכולת ההמראה והנחיתה - בניר־עם היו טובים יותר מאשר בדורות. לדברי מפקד הטייסת, צחיק יבנה, לא יכלו המטוסים לטוס באור יום מאימת מטוסי הקרב המצריים; אולם מכיוון שלא יכלו לבצע טיסות לילה מהמסלול בדורות, הם יצאו משם עם דמדומים למסלול בניר־עם; ולאחר פעולתם, עת החל להפציע אור השחר, היו חוזרים להסתיר את המטוסים סמוך למסלול בדורות. כל זאת מוצה בדברי יבנה בזו הלשון: ״היה אטור לטוס ביום בגלל הספיסים המצרים אן, בדורות לא יכלנו לטוס בלילה״. ב־ 268 גיחות הטלה לכפר־דרום מסוס׳ הקרב של חיל־האוויר פעלו ספורדית פה ושם, ולא היה בפעילותם כדי לפגוע כלל בעליונותו האווירית של חיל־האוויר המצרי, אשר הוסיף להפציץ מטרות אזרחיות ושלט ללא מצרים במיוחד בשמי הנגב. זאת ועוד, מאז אותה הפעילות של המטוסים הקלים בתחילת יוני להפצצת הטור המצרי והמטרות הסמוכות לו, כמעט ולא הגיעו לאזור גם לא המטוסים הקלים. כך נותרה ס״סת הנגב כמעט לבדה לגורלה, כמעט ללא כל יכולת פעולה. ואכן, הטייסת כמעט ולא פעלה באותם ימים. בסךהכול הצליחה להוציא מספר גיחות מצומצם ביותר רק בלילות, ולא הצליחה להושיט כמעט כל סיוע אווירי נגד המצרים, אשר מאז אחת מנקודות היישוב, שהיתה לצנינים בעיניהם של המצרים, היתה ניצנים. באותו זמן היו בה בלבד. פקודת מבצע מצרית להפעלת חיל־האוויר המצרי נגד ניצנים מאפשרת לנו לעמוד באורח בלתי־אמצע׳ על התפקידים שהוטלו עליו, על דרך שיתוף־הפעולה בין מטוסיו לציון המטרה ולהפצצתה, ועל הקודים שבינו לבין כוחות הקרקע. חיל־האוויר המצרי לא נתן סיוע ישיר קרוב לכוחות הקרקע מחשש לפגיעה בהם, ותותח׳ א״א ביצעו משימות יבשתיות של ארטילריה לפגיעה במטרות על הקרקע. לחיל־האוויר המצרי יועדה פעולה משעה 08:00 )המוגן על־יד׳ ספיטפ״ר( לחרעשה וציון המטרה משעה על־יד׳ ספיספ״ר( להרעשה וציון המטרה משעה י פקודה שתבוא ע״׳ אלחוט שדה או סימן ירוק ירוק )רקיטות(. סימן כשלון של ׳ משעה כוחותינו אדום אדום )רקטות(. תותחים א.א ע״׳ התצפית. משעת האפס עד עד אז269 להפגזה משעת האפס עד טרם גיבש חיליהאוויר הישראלי אף לא את אותם כללי־יסוד לשיתוף־פעולה בינו)בין כל סוגי מסוסיו( לבין כוחות הקרקע, כפי שהדברים מצוינים בפקודת המבצע המצרית. ממילא כמעט ולא יכול היה חיל־האוויר להקצות אף לא מסוס קרב אחד לסיוע לכוחות הקרקע. בחצות ליל ולמחרת כבשו המצרים בסיוע אווירי מטיבי את הנקודה ולקחו בשבי את אנשיה. למחרת, ליל על־יד׳ חטיבת ״גבעתי״ מתוך כוונה לכבוש מחדש את ניצנים. תוך כדי כך נכשלה התקפה נוספת על אשדוד, ואף־על־פי־כן נמשכה התכונה לקראת כיבושה מחדש של ניצנים בליל כבשו המצרים גם את גבעה ניצנים תותח •פורס 15 D0 »יונ במלחמה לעצמאות ״גבעתי״: גלאון הופגזה, והיה חשש שהולכים לתוקפה, ואילו גזר שבדרום פרוזדור ירושלים היתה נתונה להתקפה קשה של הלגיון, כמתואר לעיל. הדיונים על הפוגה בקרבות הלכו והתקדמו, ובמרחב הלחימה עם הכוחות המצריים היה צריך לקבוע עובדות קודם כניסתה לתוקף. על חטיבת ״הנגב״ הוסל לקיים כיבוש משטרת עיראק־סואידן; בדרום , קשר עם הנגב עלייך - ניתוק כביש עוגיה—באר־שבע על־יד כיבוש ביר־עסלוג; על תחנת המשסרה שבתוכה. על ״גבעתי״ הוסל לכבוש את יסור )היא הצור(, הכפר הסמוך לשדה התעופה )ממזרחו(, וכן את הכפר בסאני־א־שרק׳ )ממערבו(, ובכך יורחב הפרוזדור בין גן־יבנה לבאר־טוביה; דרומה יותר הוסל על ״גבעתי״ לכבוש את ג׳ולים )ובכך לסלק סכנה מעורפה של נגבה(, ובדרום־מזרח — את ג׳סיר )בעורפן של גלאון וגת(. אכן, כל היעדים הללו שבמרחבה של ״גבעתי״ נכבשו באותו לילה ביוני, על־יח החטיבה; אולם במרחב פעולתה של חטיבת ״הנגב״ היו קשיים ניכרים: עיראק־סואידן לא נכבשה, זאת ועוד, מטוסי ספיספ״ר מצריים תקפו 270 והכוח המצרי במקום אף הזעיק מטוסים, ואלה זינם בכוח הנסוג את חטיבת ״הנגב״ ליד רוחמה שבע פעמים — תקיפתם האחרונה לפני הכניסה לתוקף של ההפוגה הראשונה. בכך הפגין חיל־האוויר המצרי את העליונות האווירית המוחלטת שהיתה לו למן ההכרזה על הקמת המדינה ועד ההכרזה על ההפוגה הראשונה. מטוסי הקרב של חיל־האוויר כלל לא נראו באזור. לנוכח הידרדרות הדברים שחלה עם הכיבוש של תחנת המשטרה בביר־עסלוג׳, הופעלו בלית־ברירה גם מסוסי טייסת הנגב וט״סת מם׳ ו אפילו בשעות היום לחילוצם של הפצועים: המצרים הנסוגים הפעילו את אחד המוקשים שהטמינו קודם נסיגתם, וכתוצאה מההתפוצצות קרס בניין המשטרה. בדיווח שמטר בן־גוריון נאמר: ״בית המשטרה היה ממולא חומר נפץ, וכשאנשינו נכנסו לתוכו התפוצץ כל הבנין. האבדות שלנו פצועים רבים הובאו למערה שבקיבוץ רביבים הקרוב, ופינוים נעשה 271 היו על ידי טייסת הנגב ב־ הפצועים: ״׳ומ״ם לפני ההפוגה התחלנו שוב לטוס בשעות היום בעיקר לגוש באר־שבע לשם הוצאת פצועים״. לימים סיפר על כך מפקד טייסת הנגב, צחיק יבנה, כ׳ באמצע הלילה העיר אותו אלי צינקין, האלחוטא׳ שעבד בניר־עם, והודיע לו שיש לפנות פצועים מרביבים; אולם כיוון שלא טס קודם לכן לרביבים, הכין לעצמו, לדבריו, ״מפת נתיב ויצאתי בטרם שחר כדי לנחות עם אור ראשון״. בהגיעו למערה ראה שם פצועים רבים ורופא טיפל ותפר ללא חומרי הרדמה. הוא אמר שיש כמה פצועים שיש לקחתם מיד, אוזרת ימותו. באוסטר יכלנו אז להשכיב פצוע עם אלונקה כשהראש על הכסא הימני. אני טסתי בשמאלי ומאחור היה עוד כסא כדי להושיב בו פצוע שלא חייב לשכב. כך לקחתי שניים לתל־אביב. למרות איסור הטיסה ביום טסתי נמוך עד כיס פלוגיה שהיה בידי המצרים. חששתי יותר מירי הרובים שלהם מאשר מספיטפיירים, עברתי מעל הכיס 272 בגובה ואכן, בין פצועים. כבר לאחר גיחתו הראשונה עדכן את מפקד הטייסת, גדעון גורהן, בתל־אביב בדבר הפצועים הרבים הממתינים להעברה ברביבים, ועל הצורך להעמיד לרשות הפעולה לפחות ט״ס נוסף מהטייסת. גורדון שב והזכיר לו את ההוראה האוסרת לטוס במשך היום ואת החשש ליירוט המטוסים על־יד׳ חיל־האוויר המצרי, 316 פיק״ "עד הלום" - מרבת־עמ 274 אולם לבסוף הסכים ששמואל וידלס יצטרף כדי לסייע לו במטוס השני שהיה לטייסת בחרות לא רק וידלם הצטרף לפעולה, אלא גם אבישר וגם פ״נגרש, אשר הכירו היטב את הנגב. ב־ בשעה לחזור לשם מיד להוצאת פצוע שני, ולפיכך ביקש מהמכונאים בשדה דב להכין את המטוס. כעבור כשעה חזר פ״נגרש למטוס ומצא שהמטוס אינו מתודלק. באותה שעה תודלק מטוס אחר, שלדברי פ״נגרש רק נחת. המתדלקים טענו שלא נאמר להם ״איזה מטוס קודם בתור למילוי דלק״. פ״נגרש טען בפניהם כ׳ ״לא ׳׳תכן שבגלל רשלנות יקרו דברים כדוגמת זה. לא ״תכן שבגלל אדישות וחוסר אחריות ימותו פצועים קשה שמחכים להעברה מהירה״. הם הזדרזו אפוא לתדלק את מסוסו, ובשעה האחראי על עובדי הקרקע טען כ׳ הודיע להם למלא את אוסטר 275 ופ״נגרש תבע אפוא ממפקד השדה ״לברר את המקרה הזה בפני משפט ולהוציא את המסקנות הדרושות״ ואכן, בעקבות תלונתו של פ״נגרש נפתחה חקירה לבירור האירוע. צבי פליק, ממחלקת המוסך בשדה דב, ציין בעדותו בפני קלמן סורין, קצין המשמעת בשדה התעופה, כ׳ ״לפי הנוהג הכללי ממלאים את האוירון בדלק בו ברגע שהוא יורד על השדה. א׳ לזאת, רצוי שתנתנה הוראות מ׳ מהטייסים יש לו רשות לבקש זכות בכורה למילוי דלק, כ׳ קרו מקרים שמספר אוירונים הגיעו לשדה בערך בזמן אחד וכל הטייסים דרשו זכות בכורה למלן׳ דלק באוירון שלהם״. מבחינת הנוהל הקיים, ציין פליק, המכונאי או האחראי על המכונאים הוא אשר נותן את 276 ההוראה לתדלוק המטוס, ועל־כן הציע שמעתה הטייס התורן הוא אשר יחליט ״למי תנתן זכות בכורה למילוי דלק״ הוצאת הפצועים מהנגב והעברתם הדחופה לבתי־חולים בתל־אביב נעשו ממש תוך כדי המשך פעילותה המבצעית של הטייסת בהפצצת מטרות, שנקבעו על־יד׳ מטכ״ל/אג״ם. סמיכות הפעולות והלחץ שהתלווה להן כמעט שגרמו לתאונה בין המטוסים, שיצאו כל אחד למטרתו: ב־ ובשובו לשדה דב בשעה שחזר באותה שעה מהפצצת רמלה ואל־בריה. לאבישר לא חיו ״אורות נויגציה באוססר״, ולכן החליט לטוס נמוך יותר מ־ הירקון בגובה עליו עם אף האוירון, כיסיתי אותו, הסתובבתי סיבוב חד שמאלה על ת״א וחיכיתי״. בסופו של דבר החליט ״להתגנב בטיסה נמוכה עוד יותר״, ירד לגובה הצורך לסדר מיד אורות למטוסים שאין להם, כיוון שלא ״״תכן שאוירונים יסתובבו מעל שדה התעופה בלי אורות. היה חסר כעשירית של שניה להתנגשות קטלנית״. פרט לכך ציין שלדבריו ״אותו ט״ם, שמו אדם, טייסת הפילים: לימים התייחס אבישר לאירוע זה בספרו 277 הוא אפילו לא הרגיש ב׳״ הגעתי לשדה דב עם שני הפצועים האחרונים. בהיותי בצלע הסופית, הבוזנתי מימיני במטוס בגובה שבו גס אני הייתי. טס כשהוא ניצב לכיוון שלי. צללתי מייד, והשני חלף מעלי מטרים ספורים ממגי. טיפסתי לגובה ההקפה... אחרי הנחיתה... מצאתי את אדם. הוא האיש. לא הבין מה רצוני ממנו. לא ראה ולא הרגיש ולא שמע דבר. בסך־הכל 278 טס בלא אורות. פשוט שכח שהם קיימים ואכן, באותה שעה ב־ בשעה 25 הטיל את הפצצות ״על הבליטה הצפונית מערבית של העיר״. פצצה אחת נפלה לפני המטרה, בפרברי העיר 317 יו״נ במלחמה לעצמאות והשנייה לא נראתה והוערך שנפלה בעיר. בתחקירו התייחס שתקא׳ לאירוע המתואר לעיל בדברי אבישר: ״סס בלי אור וכמעט התנגש באויר באוססר אחר, אף הוא בל׳ אור״. כן ציין שתקא׳ כ׳ זמן ההמראה נקבע ל־ להטיס יצחק סלע )עם אבי זיבל( להפצצת רמלה, התעכב בשדה דב עקב קלקול במנוע, והמריא לבסוף רק בשעה אש מהקרקע. לדבריו, שימש המטילן גם כנווט והטיל את שלוש הפצצות, ואלה פגעו ״בחוצות העיר, בצד המזרחי״. היו ״מעט מאוד אורות בעיר. בשדה התעופה של רמלה נראו כמה אורות. שדה לוד מואר, אף באותו יום 279 זרקורים״. בשעה בגלל האוסטרי( המריא גם מטוס בוננזה, מ!טס ביד׳ גדעון גורדון, להפצצת קלקיליה. היו לו שתי פצצות ק״ג, והוא ומזרחה לכפר סירקיף. לזיהוי המטרה בוודא!ת ערך הקפה אחת, ובשנייה הטיל את שתי הפצצות בבת־אחת 280 שתיהן פגעו בעיר, והוא נחת חזרה בשדה תל־אביב בשעה אותו אירוע של ״כמעט ונפגע״, שבו היו מעורבים אבישר ושתקא׳, אכן נחקר ב־ , אימברג ודרקסלר, שליש מפקד השדה, נקבע ש״אין להאשים במקרה זה לא את הטייס 1 ביד׳ קחפינסק ולא את מפקח התנועה. הסבה של המקרה הוא חוסר אורות נויגציה לאוירוני ׳אוסטרי... אנו ממליצים לפני 281 מפקד השדה שלא ירשה טיסות לילה באוירונים הנ״ל, עד שייעשו סדורים מתאימים...״ אירוע זה, החותם כמעט את הפעילות המבצעית בפיק־זמן זה, מלמד כ׳ עד הימים האחרונים ממש לפני ההפוגה סבלה טייסת מם׳ של ממש. אין ספק שהטיסה ללא אורות ניווט וללא כל אותם האמצעים האלמנטריים הנחוצים לביצוע הסיסה )כמו מכשירי קשר, מצנחים, מצפנים, אמצעים לזיהוי וכיו״ב( מלמדת עד כמה רב היה הסיכון בביצוען של כל אותן טיסות. אכן, היו ליקויים, וכמה פעמים, כמתואר לעיל, אף הוטל החימוש בים )ופעם אחת - גם על בךשמן בטעות(; אולם בסך־הכול פעלו אנשי הטייסת הקלה באינטנסיביות רבה; ובאותן טיסות ההפצצה של טייסת תל־אביב, הגליל, ובמידה פחותה - של טייסת הנגב, שבוצעו בלילות על כל אותן מטרות שנקבעו מתוך התחשבות בפעולת כוחות הקרקע באזור, תרמו את תרומתם להקלת הפעולה של כוחות הקרקע ולהחלשה מורלית של הערבים. הקשר בין הטייסות בגליל ובנגב לכוחות הקרקע באזורי פעולתן היה ישיר, אולם הקשר שלהן עם טייסת מם׳ )המכונה ״אמיתי״(, כ׳ על פעולות ״מטוסים מהנגב והגליל אין ביכולתנו למסור ידיעות מסיבת חוסר קשר ואכן, עד אז נמשכה פעולתן של טייסות הנגב והגליל כמעט באופן 282 בטוח. הענין יוסדר בעתיד הקרוב״ עצמאי לחלוטין, ללא תלות בטייסת מם׳ דב, המשיכו הטייסות את פעולתן באופן עצמאי, תוך זיקה ישירה למפקדי החטיבות באזורים שבהן פעלו. מפעם לפעם תמכה הטייסת בתל־אביב בט״סות אלה על־פי הוראות מטכ׳׳ל/אג״ם בהקצאת גיחות מיוחדות לסיוע באותם האזורים, שבהם נקלעו כוחות צה״ל לכדי משבר. בסכמו את כלל הפעילות, שהיתה עד אז משדה דב למן ההפצצה המצרית ב־ אם כי נפגענו פגיעה רצינית בהפצצת ה־ לא נפסקו ולמרות האזעקות וההפרעות הבלתי פוסקות בעבודה, התקדמו העבודות בשדה גם מבחינת הבנייה וגס מבוזינת הארגון, ויש באפשרותנו להוציא לפועל פעולות בקנה מידה גדול יותר ובאופן יעיל יותר מאשר 283 עד עכשי ו 3 J 8 ™ז״ גם בפרק־זמן זה שבין המשיך אפוא מוקד הפעילות של חיל־האוויר להיות שדה דב - ערש לידתה של התעופה העברית. שם היו עיקר מסוסיו של חיל־האוויר, ומשם יצאו הטייסים לביצוע ההפצצות. בבסיסי חיל־האוויר הבריטי בעקרון וברמת־דוד, אשר כבר עברו לרשותו של חיל־האוויר, טרם הושלמה ההיערכות וההתארגנות לקראת הפעלתם הראשונית - וודאי לא על־פי הפוטנציאל העצום שהיה גלום בהם בתצורה שבה נבנו על־יד׳ חיל־האוויר הבריטי. פעילות ס״סת אוויריות חוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי כמעט מדי יום ביומו למן הפעלת מטוסי הקרב ב־ היתה רק בחיתוליה, ותיאום הפעולה בין הטייסת בעקרון לבין מטה חיל־האוויר כמעס בכל התחומים לקה בחסר. כפועל יוצא מכך ומהמחסור במטוסים ובשאר אמצעים, כמפורט לעיל; ועקב קש״ ההטסה של המסום, רמת הטסה נמוכה של אחדים מהטייסים )שלא השלימו את קורם ההסבה כנדרש( - נפגעה אף הפעלתה ופעולתה המבצעית של הטייסת, אשר בסיכומו של דבר, ובניגוד לציפיות, טרם הצליחה לבסס את שליטתה בשמי המדינה. המטוסים הקלים, שהופעלו משדה דב ומהרצליה בפרק־הזמן שבין את חיל־האוויר, ומטוסי הקרב הספורים פעלו בגיחותיהם המעטות בצלם. הפעילות האווירית של חיל־האוויר בפרק־זמן זה מתאפיינת בעיקרה בפעילות אינטנסיבית ביותר של הטייסים במטוסים הקלים בלילות, ובסימני• ראשונים לפעולות תגובה אווירית של מערך הקרב וההפצצה, שבאו ליד׳ ביטוי באותן גיחות של מטוסי הקרב, שנפתחו בתקיפת הטור המצרי סמוך לאשדוד, וההפצצות האסטרטגיות על רבת־עמון ועל דמשק. ״מאבדים לימים את השליטה בשמים לאור היום״ הציפיות לתמורה בתחילת הפעלתם של מטוסי הקרב הרקיעו שחקים; אולם התפתחות האירועים מלמדת, שבסופו של דבר נותרו הגיחות של מטוסי הקרב ספורדיות. תרומתן היתה בעיקרה טקטית ומורלית, כפי שהדבר התבטא בתקיפה הראשונה על הטור המצרי ובהפלת שני מסוס׳ הדקוסה. אומנם ההפצצות נתמעטו, אולם נראה שהגורם העיקרי לכך הוא שחיקתו של סד׳כ מטוסי חיל־האוויר המצרי תוך כדי הפעולה בין במאי לבין למרות זאת לא שמט חיל־האוויר המצרי מידו את העליונות האווירית עד תום ההפוגה הראשונה, וחיל־האוויר לא יכול היה לעמוד אף לא במשימת הגנת שמי המדינה. להפעלתם של מסוסי הקרב של חיל־האוויר עד אז היתה השפעה מוגבלת ביותר על המשך פעילות מסוסי חיל־האוויר המצרי במרכז הארץ, ולא היתה כמעט כל השפעה קונקרטית על הפעילות האווירית בדרום הארץ ובצפונה. שם נמשכה פעולתם של חילות־האוויר המצרי והסורי, ומפאת המחסור במסום׳ קרב והפעילות הדחופה, הכרוכה בהתכוננות לסיכול ההפצצות המצריות, ריכז חיל־האוויר הישראלי את עיקר המאמץ בהגנת שמי המרכז. מסוסי המסרשמיס כמעט ולא הגיעו לצפון הארץ ולדרומה; ואם בכל זאת הגיעו, לא היתה להם כל השפעה על מהלך האירועים באזורים אלה. עם זאת, למרות הפעילות הספורדית והדלה של טייסי הקרב, אין ספק שהופעתם של מטוסי הקרב הראשונים של חיל־האוויר, לצד ההפצצות על רבת־עמון ועל דמשק, היו מהגורמים החשובים להסכמת מדינות ערב להפוגה. אולם גם אם כלפי חוץ נוצרה הרתעה מסוימת מקיומם של המסרשמיטים, הרי כלפי פנים נפגעה מאוד פעילותה של טייסת הקרב בפרק־זמן זה. היא לא הצליחה לעמוד במשימות של הגנה אווירית, לא של עליונות אווירית ואף לא של עדיפות אווירית עקב קש״ הפעלתם של מטוסים אלה והתאונות הרבות שהתרחשו לס״סים, בעיקר בשלב ההמראה והנחיתה. מפאת מצבם הקשה של כוחות הקרקע והצורך המיידי 319 יונ במלחמה לעצמאות להגיש להם סיוע אווירי חיוני מצד אחד, והתקיפות החוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי על מסרות חיוניות בישראל, מצד שני, נאלץ מטה חיל־האוויר להקצות את מסוסי הקרב הספורים שהיו לו בראש ובראשונה למשימת סיוע לכוחות הקרקע ולמשימת הגנת שמי המדינה - ולא למשימה המרכזית של הכוח האווירי )כפי שראה אותה(: השגת עליונות אווירית. שדה התעופה באל־עריש סר• הותקף על־יר חיל־האוויר, כ׳ לא היו מסוסי קרב לכך. לחיל־האוויר סרם היו ד׳ מסוסי קרב כדי לספק הגנה אווירית לפעולת הפצצה של מסוסים קלים במשך היום, גם לא אפשרות לעמוד באופן כללי במשימה להגנת שמי המדינה; ועל השגת עליונות אווירית לא היה בכלל מה לדבר באותו פרקיזמן. גם לא היו ד׳ מסוסי קרב לפגיעה באוניות המצריות, שהלכו וקרבו לחופי הארץ. ״תכן והדבר נבע גם מבעיות קשר ותקשורת עם ס״סת הקרב, שכאמור ישבה בבסיס עקרון. ביסוי ממצה למצב זה מצאנו בדיווחו של שלמה אורן, קצין קשר אג״ם־חיל־האוויר: בניגוד לשמועות מעודדות המתהלכות באגם עלי להדגיש כי יש לקחת בחשבון רק מאומצות בפעולה טעונים לרוב תיקונים שונים הנמשכים ימים מספר. הוא הציע אפוא שלא להשתמש במטוסי המסרשמיס לפעולות צליפה מגובה נמוך )ססרפינג(. לדבריו, לפעולות מסוג זה ״צריך שיהיו בקביעות היש בפעולה אחת או שתיים ומאבדים לימים את השליטה בשמים לאור היום״. אולם כאמור, לא היתה כל שליטה ״בשמים לאור היום״, לא עד אז ולא מאז, כמוכח להלן ממקורות בתוך חיל־האוויר פנימה. עם זאת הפכו דברים אלה של אורן ל״אידיאה פיקס״, ובעקבותיה קבעו רוב חוקרי ההיסטוריה של חיל־האוויר בתקופה זו, שלחיל־האוויר היתה עליונות אווירית למן הפלת שני מסוסי הדקוטה המצריים על־יד׳ מפקד טייסת מרדכי אלון; אלא שאין לכך כל אחיזה במציאות. על הפעלת מטוסי הקרב ועל הצלחת הפעולה עד אז מצויה בידינו עדותו של מילטון רובנפלד, אחד מאותם ס״ לארצות־הברית, ויועד להטים משם מטוס קומנדו בחזרה לארץ. באותם ימים ממש כתב רובנפלד על אודות ״פעולות חסרות האחריות של קצינים בכירים בחיל־האוויר״, שנעשו בהקשר זה. לדבריו, מסוסי המסרשמיט הובאו במבצע שהיו בו ״אכזבות, טרחה, יזע וסיכונים שהיו מנת חלקם של מספר אנשים״, והיו אף ששילמו בחייהם במהלך המבצע. למרות זאת נותרו רק ארבעה מסוסים, וכל השאר ״נהרסו או שאינם שמישים כבר זמן רב״. לדבריו, רק שלושה מתוך מטוסים אלה אבדו בגלל ״פעולת האויב״, וכל שאר המטוסים - בגלל ״טעויות בשיקול הדעת״ בתפעול המטוסים או הוצאתם ״לביצוע פשיטות חסרות סיכוי״ או אף ״השארת מטוסים במוסכים למטוסים חשופים לתקיפות של מטוסי ספיטפ״ר׳. כל זאת התרחש בתקופה של חמישה שבועות, ״בעת שבה היה צורך נואש בכל מטוס״. כך, לדבריו, נפגעו שני מטוסי המסרשמיס הראשונים, אשר הוצבו בעקרון במוסכים פתוחים. הוא טען אפוא שהאבידות במטוסים ובס״סים לא היו מחויבות המציאות, ונבעו בעיקר ״בשל שגיאות ותפעול לא נכון הנעשות לגבי טייסים אלה״. לדבריו, במהלך שנות נסיונו כסייס קרב למד שאם קיים מספר כה קטן של מסוסי קרב, כפי שהיה לחיל־האוויר, ״המטרה הראשונה במעלה היא לשמור על המטוסים כמה שרק ניתן ולפגוע באו״ב במקומות פטכל/א;-/״ד. יעי; העתק התעופה כאל-עריס >הו הנדון: השדה שוכלל ברקבח מאז כאו אליו, אך עדין אין יחידות בבא של תו״הנים אנטי אויריים. שחי הגנה המדון נתונה כידי האהת במפלת בתותחים ׳(ליס, קורא להם בדפורס אך משתמש כשם זו! בשם כולל לכל סיני תותחים ?לים, הוא משער שישנם ב- ד ה עליו מפוזדים חאוירונים, העיר אל-עדיש היא כדרך כלל מחוץ לתחום, מרם לשעות הבקר אשר בהן מותר לכמה חיילים לצאת העירה לשם קנית מברכים שוני? גם השבוי היה מבקר בעיד בבקר, היות והוא מל* מכקיד נוסף שך קבין כלכלה, הוא מביין שיחר הסייסים לא באו אף מעם במגע עם תושבי הפקום, אין אפילו בית קפה אחד בעיר,ישנו בוסר אזעקה בשעת התעופה, בשעת הפבבת עזה על ידנו נתנה אזעקה, מודיעין מעודכן של שדה התעופה באל־עויש 320 סידז״ בהם הוא הכי פחות מצפה והם הכי פחות מוגנים״. ואלה הם, לדבריו, העקרונות שצריכים להנחות את הפעילות: הקמת מערכת ״רוט, הכוללת שישה מסרשמיסים: שלושה יוצבו בהרצליה להגנת תל־אביב ושלושה ברמת־דוד להגנת חיפה. הצופים שלוש דקות מסוסי המסרשמידס יצרו מגע עם האו״ב, מעל ערים אלה״. לדבריו, המערכת כפי שהיתה קיימת עד אז ״מסובכת מדי ולוקח לה זמן רב מדי לפעול״. הוא הציע להתרכז בהפעלת מטוסי חמסרשמיט בעיקר לקרבות אוויר־אוויר נגד מטוסי הספיספ״ר של חיל־האוויר המצרי, שכן לדבריו טייסי תיל־האוויר שלנו יותר ממספיק טובים להתמודדות מול הטייסים המצריים, ואין שום סיבה כי מטוסי אוייב יגיעו כה רתוק עד חיפה ותל־אביב, או יהרגו אנשים חפים מפשע בהפצצות. כל הדרכים המובילות לישראל צריכים להיות תחת שליטה של מטוסי קרב אלה... אין להתיר תנועה של האוייב על דרכים אלה, במהלך שעות אור יום... והמחסנים צריכים להיות ממוקמים הרחק מאחורי הקווים... )מה השימוש שיכול להיעשות בעשרים טנקים, אם השמן והדלק אינם זמינים(. יש להרוס את כל הגשרים מאחורי קווי האוויב וכן, את כל קווי התקשורת שלו... זו היא צורת הפעולה שיש לנקוט בה, ואין נוקטים בה בעת הנוכחית. זאת ועוד, לדבריו, ״בזמן הקצר׳ ששהה בישראל למד ״מ׳ הם הערבים״; הוא למד על פחדיהם ועל אמונותיהם הטפלות, ועל כך שיש להילחם נגדם ״מלחמת תעמולה ועצבים״. לפיכך המלץ לבצע הפצצה בקנה מידה גדול על מקום, כמו העיר דמשק, בלילה... c, 46 הקונסטליישן rr. בהפצצה זו ישתתפו מטוסי מטוס אחר זמין, המסוגל לשאת פצצות... בהתקפה מוצלחת מן הסוג הזה, פעמיים באותו לילה או, לחלופין, שתי פעמים בשתי לילות, ניתן יהיה להרוס ולבוז, לחלוטין, את דמשק. ההתקפות יבוצעו בחסות החשיכה, כך שניתן לצפות שלא יהיו )לנו( אבידות... בימים שלאחר מכן, יופצו עלונים מעל ערים אחרות, בהם ייכתב כי התקפות דומות יהיו מנת חלקן של ערים מסויימות אחרות... )יש לנקוב בשמות ערים אלה(... לדבריו, ניסו הגרמנים שיטה זו בקובנטר׳ של הגרמנים ביחס ליכולת עמידתם של האנגלים. אולם כנגד הערבים, כך סען, שיטה זו מבטיחה סיכויים טובים מאוד, ובעקבותיה תגענה לישראל בקשות נפרדות ממדינות ערב לחתימה על הסכמי שלום. באשר לחשש מתגובה ערבית דומה, ציין ש״אין להם את המטוסים, או את הטייסים המתאימים להפצצות לילה 284 בכזה קנה מידה, ובמהלך שעות אור־היום מסוסי המסרשמידט יגנו על ערים חשובות אלה״ עם תום הקרבות ותחילת ההפוגה היה ברור ביותר הצורך להחיש ככל האפשר את הטסתם של מטוסי המסרשמיט, שכבר נרכשו אך סרם התחילו בהעברתם )אף שמסוס׳ תובלה לא חסרו(. רכישת עשרה מטוסי קרב - לא היה בה ודאי כדי לענות על הצורך: גם לאור התאונות הרבות ומיומנותם הלקויה של הטייסים לנוכח קורם ההסבה הקצר; גם לנוכח המסלולים )המטוס מתאים להמראה ונחיתה במסלול דשא( שמהם המריאו המטוסים לפעולה; וגם עקב הלחימה האינטנסיבית בכל החזיתות תוך עליונות אווירית מוחלטת של חיל־האוויר המצרי עד ההפוגה הראשונה. אולם ההסתפקות בעשרה מטוסים בלבד נבעה, כאמור, מההנחה 321 יוא ממ נ במלחמה לעצמאות האופטימית, במטוסי המסרשמיט הללו הם רק ״עזרה ראשונה״ עד הגעתם של מסוסי הקרב המועדפים על ס״ם׳ חיל־האוויר: ספיספ״רים ומוסטנגים. נראה גם שבחיל לא שיערו כלל את מידת הבלאי והשחיקה של המטוסים הללו ואת העיכוב בהגעתם של מטוסי קרב נוספים: עשרת מטוסי הקרב הראשונים הוטסו עד סוף מאי. בעקבות התרסקות! של מ הצ׳כים להעביר עוד שני מטוסי קרב להטסה, והם הוטסו בליל שיצאו מצ׳כיה עד אז ב־ לכך היה, ככל הנראה, העיכובים באיסוף מסוסי הקרב בצ׳כיה והכנתם להטסה לארץ. עיכובים אלה נגרמו בעיקרם בעטיים של הצ׳כים, שכן באותו פרק־זמן עמדה לרשות חיל־האוויר הרכבת האווירית של מבצע 285 ״בלק״, אשר ס״סיה היו כבר מיומנים בהעברת המסרשמיטים לארץ פרק־זמן זה למן תום הטסתם של עשרת מטוסי הקרב הראשונים בסוף חודש מאי בהמתנה דרוכה לתחילת הטסתם של במטוסים אלה — במיוחד לאור התאונות הרבות שאירעו למטוסים - לא הוטס לארץ אף לא מסוס קרב אחד במהלך כל החודש שלאחר מכן. ראשון המטוסים במסגרת העסקה השנייה הוסס רק ב־ ו ביולי. עד אז נאלצו שאר מטוסי חיל־האוויר, הן בשדה דב והן בט״סות הנגב והגליל, להמשיך ולפעול בעיקר בלילה. עד תחילת ההפוגה לא הצליח אפוא חיל־האוויר להשיג עליונות אווירית ואף לא עדיפות אווירית, וכך לא הצליח לעמוד במשימת הגנת שמי המדינה במלואה. מערך ההגנה האווירית האקטיבית בפרק־זמן זה טרם התארגן כראוי, ובדרך־כלל לא עמד ביעדים של מערך מעין זה: הן מפאת המחסור בתותחים ובכוודאדם מיומן להפעלת התותחים הספורים שהיו ברשותו, והן מפאת העדר תורת לחימה מסודרת להפעלת מערך זה. עם זאת חיו לו גם כמה הצלחות - הן בהפלת מטוסים והן במניעת פגיעה בכוחות צה״ל ובאתרים מוגנים ברחבי המדינה. גם כשהיו מטוס׳ קרב שמישים לפעולה, לא היתה מערכת שליטה ובקרה, שתעביר בזמן את ההתרעה על כניסת מטוסים עוינים ותאפשר את ביצוע הפעולה המתאימה ל״רוטם - אם באמצעות מסוסי קרב ואם באמצעות נ״מ. עם זאת אין ספק, שבסופו של דבר תרמה הפעילות האווירית אף היא את חלקה היחסי להחלטה של מדינות ערב לקבל את ההפוגה, שהיתה כל־כך חיונית גם לכוחות צה״ל באותה שעה גם על־פי דעתם של כל המפקדים בשסח, לרבות קציני המסה הכללי. תפוגה ב־ הרוזן השוודי פולקה ברנדוט, לקבוע את מועד ההפוגה ואת סדריה. ברנדוט לא השתהה והציע הפסקת־אש כללית שתיכנס לתוקפה ב־ מברק ממחלקת המדינה האמריקנית, שתבעה מממשלת ישראל לקבל את הצעת ההפוגה ללא תנאי. ברנדוט תבע מהצדדים להודיעו עד הצדדים הגיעו עד אז למצב של אפיסת כוחות. דו״ח שהגיע ליד׳ בן־גוריון העיד ״שהערבים הם על סף סופם 286 הפטל׳ אין להם תחמושת ורוצים בגמר המלחמה׳׳ ההצעה של ברנדוט הועלתה לדיון בישיבת הממשלה ב־ נחוצה מנוחה לחיילים, אלה העומדים במערכה נמצאים בה כבר זמן רב והם ע״פים מאוד״; אולם, לדבריו, ההחלטה על קבלת ההצעה אינה תלויה רק בעניין הצבאי בלבד, שכן ״אין הנימוק שהצבא זקוק למנוחה קובע מבחינה פוליטית״ - אף ש״נכון הדבר שהצבא זקוק למנוחה. צבא זקוק תמיד למנוחה, גם במצב הטוב PVJD ™ז״ הקובעת. ביותר, כ׳ מלחמה היא דבר ארור. הגישה הצבאית היא רק חלק מן הגישה הכללית אולם אינה 287 ישנה גישה פוליטית אשר אינה תלויה במומחיות אלא בהבנת היקף הדברים כולם״ בכל מקרה, ציין בן־גוריון, אם תיכנס ההפוגה לתוקפה ביום שיש׳ וו ביוני, עלול הדבר לפגוע במשלוחי נשק העתידים להגיע, שכן היתה תקווה שעד אז יגיעו משלוחים גדולים של חומר־נפץ. חוץ מזה ציין, כ׳ באותו יום נשק זה ״שלח לאחר התחלת ההפוגה ויימצא בדרך דר״ח םי נדבחים : אהרןירםז, מונייה נודרד, יהודה גלעדי, ז. גולן, הימן שכמסן, שרגא, יגובסקי, יצחק לוי, לן מולקרבסקי, סשה הודביץ. גח״ל אנשי גו באי הן: א( אינם ררצים להלחם כטררשים, בנתינים זרים אינם מרבנים להשתתף במלחמה פנימית. כ( השנעחם מסכנת את חזירתם לארצותיהם. נ( רבים מהם נשנער למלך ראי נם רוצים להסבע סנית.ניוס גח״ל בארצדת סונדח הוא בעל אופי שונה, הגירם בארה״ב רדרום אפריקה מסודר בערו, הגיוס באורוטה ט*על בנגרר להשקפת ממה ח.א. הסבירו להם » וזוהי טענהס. יס להפגיסזעם בא כח הטקוד העליון רנוסף לכך למנוח יאים מן ח.א. שידאג לעניני מעברת, תרבות, גיוס.החלט להגיש חזביר סוטי בכתב רההלטות אשר חבלולנה את טרשת הגיוס בחר" ל,'(האסל ו ם ער לקליסתם בארץ. נבחרה ועדה ע"י המסה אשר תטפל בתזכיר ובל הנוגע י לועדת נבחרו : הימן, מעה רמרניה. (^ מלט ומהנה אמונים אין קלט •ח.א. התנהל מו״מ על .טחנה יונה" - ללא הצלחה. מצעים לחטש מקום מ מתאים בייפו אשר יכיל הםסה אף היא ענין חיוני, כי אנשים אסר הם גורם מפריע להיל סכחינת י 'בםחון.יי של יחיוח - הממה. חין עסה מאמצים לקבל לבון כיסו, השאלה היא אם להקים טחנה נ , י אנשים ,לא זהר ולא נרסטר למקצועותיהם יש צרך דחוף: א( בהרשמתם לפי סטנדרד לפי ספסיט ואינפורמ*יה למחלקת כח-ארס. ב( עדרת עצמית סל האיש. ג( בחינת ווסמכים,, עדרח דיכלת מקצועית. ד( אמרן צבא י מינימלי. נבחרה ועדה ־ מסה וגולן ועליהם להניס הצעת אחרונה לנמר הענין עד יום חמישי. על יצחק לוי להביא תקן אםםנאות. דיון מטה חיל־האוויר ולחצה של ארצות־הברית, כדי לכפות על הצדדים בעל כורחם את מה שהם בעצם כל־כך ״חלו לו. עם זאת, בעקבות הסדרה הארוכה של הנסיונות לקבוע הפוגה שהופרו על־יד׳ הצד הערבי, לא היה ברור אם אכן יכבדו אותה הערבים הפעם. כפי שכתב בךגוריון ביומנו ביו ו ביוני, עשר שעות לאחר שהיה עליה להיכנס לתוקף: ״בשמונה לפנות ערב עוד לא ברור בודאות אם יש הפוגה בכל החזיתות״. בסופו של דבר החלה ההפוגה ביו ו ביוני בשעה 289 צבא ההצלה המשיכו להילחם באזור סגירה; אולם גם שם נכנסה ההפוגה כעבור יומיים לתוקף תוך כדי הפעילות המבצעית במהלך פרק־הזמן שלמן נמשכה הפעולה לרכש מטוסים ולגיוס טייסים. התייחסנו לעיל לנושאים אלה רק באותם מקומות, שאכן היתה להם השפעה ברורה על הפעילות המבצעית. באותה שעה נמשכה הפעולה, ואת תוצאותיה אנו רואים בסופה של תקופה זו ובמהלכה של ההפוגה. נבחן אפוא את הפעולה שנעשתה בתחום רכש המטוסים וגיוס צוותי האוויר בחוץ־לארץ, ולאחר מכן - את התארגנות של מסה חיל־האוויר בארץ, של שירותיו, ט״סותיו ובסיסיו. למטוסים ולצוות׳•, שהגיעו בפרק־זמן זה, אכן היתה השפעה על התארגנות חיל־האוויר. מצבנו. כלולים בו מפציצים״. בסיכומה של הישיבה הוחלט לקבל את הצעת ברנדוט על תחילת ההפוגה ב־ ולבקשו ״בתוספת של פירושים אשר יפורשו כתנאים״ על נושא העלייה בשבוע הראשון להפוגה; על ירושלים; על הכנסת נשק לארצות ערביות; ועל ביטול 288 ההסגר הימי המ הלוחמים זה למצוקתו של זה יצרה, ככל הנראה, מוטיבציה להמשיך את הלחימה למשך עוד רגע קצר. כל צד סבר, שאם יהיה לו אורך נשימה של עוד רגע אחד, יעלה בידו למוטס את אויבו. זו הסיבה שנחוצה היתה התערבותו הקשוחה של מתווך האדם 323 פרק ט דבש מס ,, "צר 15 ״מנסיוננו למדנו שכל סיכוי להשיג נשק מהר - לא נתקיים אף פעם. יש קשיים רבים עד שמצליחים לקנות, ולאחר שקונים - יש צרות צרורות , בהעברה״. ממטוסים אזרחיים - למטוסים צבאיים המשימה העיקרית שהעסיקה את מטה חיל־האוויר - במיוחד למן ההכרזה על הקמת המדינה ותחילת ההפצצות מן האוויר של חיל־האוויר המצרי — היתה החשת ההעברה של אותם מסוסי הקרב, המסרשמיטים, שנרכשו בצ׳כיה, והכשרת הסייסים להססתם המבצעית. אולם כאמור, למרות ההפצצות האוויריות היומיומיות של חיל־האוויר המצרי, הוטס המטוס הראשון, כשהוא מפורק, רק ב־ של רביעיית המטוסים הראשונים הסתיימה רק ב־ הראשונה של המטוסים הסבה נזקים מועטים ביותר לכוחות המצריים, הסתיימה בנפילתו של הטייס אדוארד כהן, ואחר הפעולה נותר רק מטוס אחד שמיש. עד סוף החודש הסתיימה הטסתם של עשרת מטוסי המסרשמיט, וכפי שתיארנו נמשכה פעולתם הטפורדית של מטוסי הקרב עד תחילתה של ההפוגה הראשונה. עם זאת - ולמרות המודעות הברורה בדבר חשיבותם של מטוסי הקרב — לא הגיעו למן סוף חודש מאי ועד ו ביולי מטוסי קרב נוספים לחיל־האוויר)!(. היה צריך אפוא לשמור ככל האפשר על המטוסים הספורים השמישים. מגבלה זו היתה חמורה עוד יותר גם עקב מיומנותם המוגבלת של הטייסים, לצד הבעיות שנלוו להרכבת המטוסים. חיל־האוויר לא הצליח אפוא בפרק־זמן זה שעד ההפוגה הראשונה ב־ ו קונקרטית על הלחימה או אף מונע את המשך ההפצצות האוויריות של חיל־האוויר המצרי. עם זאת ניכרה הפחתה בהפצצות, ויותר ויותר נאלץ חיל־האוויר המצרי להשתמש בפעולות אלה במטוסי קרב מסוג ספיטפ״ר - או לפחות להעניק ליווי של מטוסים אלה למטוסי הדקוסה שנשלחו להפציץ. מצב זה היה תוצאה של הפער בין העוצמה הפוטנציאלית - כפי שניכרה באותן גיחות ספורות של המסרשמיטים - לבין העוצמה הקונקרטית, שבאה ליד׳ ביטוי בכך שבפועל כמעט ולא היו מטוסי קרב שמישים. הצורך לשמר את אפקט ההרתעה, שהושג באותן תקיפות ראשונות, חייב אפוא את המשך המאמץ הניכר לתגבור כוחו של מערך מטוסי הקרב ופעולה נרחבת גם להשגת מטוס׳ הפצצה, לשם שילובם בפעולה כוללת. היה צורך להגביר מאמץ להעברתם של יתר מסוסי המסרשמיט ולדאוג למטוסים נוספים. מצד אחד נמצאה הדרך להטסתם של המטוסים הללו, ומצד אחר - נכון לאותו מועד טרם התגלתה כל אפשרות ממשית לרכישת מטוסי קרב אחרים, שאותם ודאי היו מעדיפים בחיל־האוויר על־פנ׳ מטוסי המסרשמיס. מכאן ההחלטה לרכוש - לבד מאותם עשרה מטוסים ראשונים - עוד ההחלטה שחבל על הזמן, המושקע בניסיון לשלב באותם קורסי הסבה בצ׳סקה־בודיביצה שבצ׳כיה ישראלים, 325 יואנ במלחמה לעצמאות שלא עברו קורם סיס מסודר והיו חםרי־ניםיון קודם, בהססת מסוס׳ קרב; והמוטב להשקיע את עיקר המאמץ באיתורם של טייסים בעלי ניסיון בהמסת מסוסי קרב - ומוסב, כמובן, שיהיו יהודים. בפרק זה נתמקד בעיקר בתיאור המשך פעילות הרכש באירופה ובארצות־הברית למן ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ב־ היתה בהברחה המוצלחת של שלושת מטוס׳ ה־ התחילה שוב הלחימה. בדיעבד מתברר, שלפעילות בתחום הרכש - במיוחד מסוף מאי ועד תחילת ההפוגה ב־וו ביוני - לא היתה כל השפעה בפועל על הפעילות המבצעית של חיל־האוויר, שכן עד אז הסתיימה, כאמור, הטסת הנוספים שנרכשו החלה רק ביו ביולי. המטוסים היחידים, שהגיעו לארץ סמוך מאוד לתחילת ההפוגה, היו אלה שנרכשו על־יד עמנואל צור; ואולם היו אלה מסוסים אזרחיים, אשר לא השפיעו על מהלך הקרבות, ולכל היותר תרמו להפחתת הנטל על טיסות התובלה מעל המטוסים הספורים של טייסת תל־אביב. עם זאת, הצלחתו של עמנואל צור לרכוש מטוסים - ועוד באנגליה - היתה בבחינת נקודת מפנה בפעולת הרכש עד אז. בן־גוריון ראה בה ביטוי ליכולתו המוכחת של צור, ובעקבותיה הטיל עליו לעסוק אף ברכש מסוסים צבאיים. פעולתו של צור מסמנת אפוא את התהליך, שעבר על פעולת הרכש במהלך פרק־זמן זה שבין ועד ברור ביותר על־ידי ההפוגה הראשונה ב־וו ביוני. מבחינת הרכש האווירי ניתן לראות את התמורה שבין שתי התקופות בכך, שעד ההפוגה הראשונה פעלו ככל האפשר להשגת כל סוגי המטוסים האפשריים, והרכישה עצמה היתה מותנית כמעט רק במגבלות חיצוניות שהושתו על הרכישה; אולם למן תחילתה של ההפוגה ניכר תהליך של התמקדות יותר ויותר ברכישת מטוסים צבאיים, ובמיוחד מטוסי קרב והפצצה. יש בכך ביטוי מובהק לתחושת ההקלה, שקנתה מקום במפנה שבין שתי התקופות. תחושת הטוטליות, שכל־כך אפיינה את התקופה שעד ההפוגה, הלכה ופינתה אפוא את מקומה לתחושה שהגיעה העת לפעול לפי התכנון, המתבסס על הצרכים האמיתיים - ולא על סמך תחושה של עמידה אל מול עבח־פי־פחת, ושאין טעם בכל תכנון. פעולת הרכש של עמנואל צור ב־ בךגוריון. בעקבות הצלחתו הקודמת ברכישת כמה מטוסים נשלח שוב כדי לרכוש עוד כמה מטוסים אזרחיים. אומנם מטה חיל־האוויר היה מצו׳ בסוד שליחותו, אולם צור לא יצא לרכוש מטוסים עבור חיל־האוויר, אלא כנציגה של חברת ״אוירון״, המעונ״נת לרכוש עבורה מטוסים להמשך פעולתה - במקביל לפעולת חיל־האוויר - עבור מקומות מנותקים שנזקקו לסיוע אווירי. בין אלה היתה חברת האשלג, אשר פעלה בצפון ים המלח, וכן ״שובי גוש עציון וירושלים; ואף דובר על רכש מטוסים עבור חברת התעופה ״שירות נתיב׳ אויר״ של רוטנברג. מאחר שפעל כמה שנים בתובלה האווירית בארץ במטוסיה של חברת ״אוירוף, היה צור מודע לצורך במסוסים שאינם זקוקים למסלול נחיתה/המראה ארוך עמנואל צור מדי; ובמיוחד אמור היה הדבר לגבי ירושלים. בהגיעו לאנגליה הציג צור את עצמו כטייס המחפש עבודה במקצועו, לאחר שהחברה בפלשתינה־א״׳, שבה הועסק עד אז, הפסיקה את פעולתה לנוכח האירועים שם. כזכור, רק זמן קצר קודם לכן חזר צור ר־כע משליחות רכש באנגליה, ולכן היה מודע היסב למגבלות הפעולה באנגליה בכלל, ובפרס - למעקב ההדוק של גורמי ביטחון בריטיים )כולל הבולשת, ה־.ם.ו פעל כמיטב יכולתו לשמירת חשאיות הפעולה. הצורך בכך התחוור לו עוד יותר, עת נוכח לדעת שאף מזוודתו בבית־המלון נבדקת בקפידה מדי יום ביומו. כבר בתחילת פעולתו נפגש עם ביל סאוול, ידידו מעסקת הרכש הקודמת המתוארת לעיל, ביקשו להתחיל לחפש מסוסים, והוא עצמו פעל לאיתורם של המקורות הכספיים ולקביעת דרך העברת התשלומים עבור רכש המטוסים העתידי. לשם כך נפגש עם םילברםטון מבנק אנגלו־פלסס״ן, וסיכם אתו שיפקיד את הכסף שיקבל לחשבון בנק על־שם חברת ״אוירוך, ושממנו יבוצעו התשלומים עבור המטוסים. כן נפגש עם נציג חברת האשלג בלונדון, וזה ניאות להקציב את הכסף הנחוץ לרכישת מטוס רפיד ומטוס ג׳מיני; בפגישתו עם בא־כוחם של ״שוב׳ גוש עציון בלונדון הצליח לקבל *2 מטוס עבור אותם ״שובים סכום הכסף שנאסף על־ידיו אפשר לו, לפי הערכתו אז - אם לא ירבה יתר על המידה ברכישתם של חלקי חילוף — לרכוש ארבעה מסוסים )שניים עבור חברת האשלג, אחד ליישובי גוש עציון, ואחד עבור חברת ״אוירון״(: שני רפיד, גימיני וגם מטוס א״רובאן, אשר התאים במיוחד לפעולה ממנחת׳ עפר קצרים. היה זה מטוס תובלה דו־מנוע׳, שניתן היה להטים בו עד עשרה נוסעים, בעל מבנה עץ כמעט ריבועי, כךנחיתה קבוע וצמיגי• בעלי לחץ אוויר בינוני )בשל צורתו העגלגלה כו-נה בחיל ״הברוחה ההרה״(. מטוס הג׳מיני היה חד־מנוע׳, בעל ארבעה מושבים ועשוי מעץ. כל המטוסים היו מתוצרת אנגליה, וצור רכשם תחת שמה של חברה פיקטיבית, שעסקה בהובלה אווירית של סרטניים .1 על רכש מסוס הא״רובאן תמורת זה הודיע ב־ האופטימלי לשמירת הקשר האווירי הרצוף עם ירושלים. כדי להעביר את של המטוסים מאנגליה לארץ התכוון צור עצמו להטיס את אחד ממטוסי הרפיד, את הרפיד השני להפקיד ביד׳ ג׳ון הלפורד )ט״סו של טאוול(, את הא״חבאן - ביד׳ ג׳ק בונר, ואת האמיני — ביד׳ ג׳ון הרווי )אחד מתוך שלושה טייסים שרואיינו למשימה זו(. קודם הטסתם לארץ נצרכו המטוסים לתיקונים קלים, ואלה אכן בוצעו בהם בשדה קרוידן "'1יי3Croydon) תוך כדי כך החלו להתפרסם בעיתונות הכתובה והמשודרת יותר ויותר ידיעות בדבר מטוסים מוברחים העושים דרכם לכוחות היהודיים בפלשתינה־א״׳; וכן ידיעות ספורדיות בדבר מטוסי הקומנדו ושאר מטוסי התובלה, שנרכשו בארצות־הברית ואשר כמה מהם הגיעו לאירופה ונחתו בכל מיני מקומות, שאוזכרו בכתבות שונות בעיתונות אז. כל זאת - לצד ידיעות, שהתפרסמו כמתואר לעיל סביב מסוסי הנורסמן, כמו למשל אותה תאונה, שבה נספו ברלינג וכהן; או אותם מסוסים, אשר נפלו בשבי המצח. כל אלה עוררו את חששו של צור ממעקב בריטי, העלול לשים לאל את תוכניות ההעברה שלו. לכן החליט שלא להשתתף בהטסת המטוסים, אלא להסיטם בראש ובראשונה לפרים, ומשם לארץ. לשם כך שכר סייס נוסף להטסת הרפיד שהתכוון הוא עצמו להטים, והוא יצא בסיסה רגילה כנוסע לפרים. שני מטוסי הרפיד והא״חבאן עשו אפוא את דרכם לפרים, ונחתו שם ללא כל תקלות בשדה התעופה טוסו לה נובל. בהגיעו לשם גילה צור, שכל חלקי החילוף שהעמים במטוס הא״רובאן באנגליה הוחרמו על־יד׳ שלטונות המכס שם, כיוון שהטייס פשוט שכח להצהיר עליהם. * במכתב למר א׳ זברסק׳, גזבר משרד הביסחון, מאת יי ו״ץ, קק״ל, בעניין מסוס הא״רובאן, נאמר ס בזמנו נרכש על־יד׳ חברת ״אוירון״ מסוס א״רובאן עבור גוש עציון, ושולם עבורו גוש עציון, ולפי הוראת בן־גוריון נשלח המסום לחיל־האוויר, מבקש הוא ״לזכות את חשבון מפעל הנגב אצלך בסכום הנ״ל״. 327 ממטוסים קלים - למ א יונ במלחמה לעצמאות 4 למחרת הגיע לשם גם מסוס הג׳מיני, מוסס בידי הרווי כמתוכנן, ונלווה אליו גם הזוג טאוול לנוכח המעקב הבריס׳ והאמריקני הכולל אחר כל פעולה, שנחשדה בזיקה למלחמה בארץ, היה צריך לתכנן היסב את נתיב הסיסה של המטוסים מפריס לארץ, תוך התחשבות גם ביכולת שהייתם של המטוסים באוויר לנוכח מגבלות הדלק שלהם. לשם כך ניצל צור את קשריו מן העבר, עת הוא הכיר את מנהל מגדל הפיקוח בשדה התעופה ליון את נתיב הסיסה קבע שהמסוסים יעברו דרך בארי להם מכלי דלק. מורים פישר, נציג הסוכנות היהודית בפרים, קישר את צור עם מקם ה״מנם מנהל התעופה האזרחית הצרפתית; זה ערך פגישה בינו לבין מנהל בית־מלאכה בשם צ׳רלם, והלה ניאות להתקין את מכלי הדלק הנחוצים לביצוע נתיב סיסתם של המטוסים לארץ. ב־ 5 מטה חיל־האוויר, אהרן רמז, מאת יהודה בריגר, כ׳ ארבעה ״אוירונים של חברת אוירון״ יגיעו לחיפה ב־ אולם הגעתם התעכבה. בתום התקנת מכלי הדלק הוטסו המטוסים לאיאצייו: הרווי - ברפיד אחד, הלפורד - ברפיד השני )עם הזוג סאוול(, סינקלר - בא״רובאן עם המומחה הקנדי להתקנת מכלי הדלק; והם רשמו את ביירות כיעד טיסתם. בונר, שהטיס את הג׳מיני כמטוס פרטי, רשם את טורקיה כיעד טיסתו, שכן היתה לו ויזה לטורקיה. הקונסול הבריטי באיאצ׳יו היה סקרן מאוד לדעת מ׳ הטייסים המטיפים מטוסים בעלי רישום בריטי, ועמנואל צור החליס שמוטב לו לנתק מגע מהם. הוא פנה אפוא לשוב ארצה בטיסה אחרת כנוסע, והטייסים המשיכו בדרכם לארץ מאיאצייו לאתונה. שם לנו בלילה, ולמחרת שלהם טיסה ישירה לביירות עם תוכנית לנחיתה בשדה התעופה בחיפה, שכאמור טרם פונה מהכוחות הבריטיים. כאשר הגיעו המטוסים לחיפה, נערכה אז ״טיסת ראווה״ של מטוסים בריטיים, ואף־על־פי־כן המתינו להם שם גם אור׳ מיכאל׳ וגם משה כץ, המנהל האזרחי של שדה התעופה. המטוסים נחתו בשדה, ולמחרת הועברו לשדה התעופה בתל־אביב. מנהל מחלקת המבצעים של החיל, דן טולקובטק׳, הורה למפקד טייסת תל־אביב: 1 האותיות ולהסוות את האוירונים, אך לא להטיסם עד שניתן הוראה מפורשת לכך. אוירונים אלה הביאו חלקים שונים מחיפה, ויש לשלות את כל החלקים לחברה ״אוירון״ בתל־אביב 6 אין לכעת לעת עתה לבסוף הוחלט להעביר לרשות חברת האשלג את מטוס הג׳מע׳)אשר כונה מאוחר יותר ״ישראל ו ו״(, 7 ואת שלושת המטוסים האחרים להותיר ביד׳ חיל־האוויר ״הצליח כבר להביא בימים האחרונים אוירונים לארץ, ודווקא מאנגליה״ עמנואל צור עצמו חזר מאיאצ׳יו לפרים, ומשם סם ב־סו ביוני לחיפה במטוס דקוטה של חברת התעופה Air France.8 מאנגליה תחת אפם של הבריטים, אשר פעלו באותה שעה בכל מאודם כדי להבטיח את המשך אכיפתו של האמברגו גם על־יד׳ האמריקנים. אין ספק שהצלחתו של עמנואל צור להבריח מטוסים — ועוד מאנגליה, שנטתה יותר לתמוך במדינות ערב ופחות במדינת ישראל, ותבעה לאכוף את האמברגו בקפדנות - נחשבה כבר אז לסיפור הצלחה ׳וצא־דופן. 328 י?״ רכש 5 זאת - במיוחד לנוכח חוסר־ההצלחה של פעילי הרכש במדינות אחרות, פחות קשות מבחינת תנאי הרכש יתרה מזאת, לא היתה זו הצלחה חד־פעמית, שכן כאמור כבר קדמה לה הצלחה אחרת, וגם אז באנגליה. אף בן־גוריון העריך מאוד את פעולתו של צור, משום שחוץ ממטוסי המסרשמיס, שנרכשו במחיר מופקע ללא כל פרופורציה למחירם של מסוס׳ קרב אחרים, טרם הגיע עד אז מאירופה כמעס אף לא מסוס אחד: ארבעת מסוסי האנסון שנרכשו נעצרו ברודוס, מבלי שמישהו יכול היה להבסיח את מועד הגעתם לארץ; שניים ממטוסי הנורסמן שנרכשו נפלו בשבי המצרי; שלישי התפוצץ באיטליה; ושאר המסוסים היו בדרכם לציכיה. זאת ועוד, במועד צאתו של צור למסע הרכש באנגליה היתה כוונה שהמסוסים שיירכשו על־ידיו יועברו לסיוע ליישובים מנותקים, לפעילות חברת ״אוירון״, לסיוע לחברת האשלג ואף ליישובי גוש עצי עם הגעתם ובעקבות אי־רכישת מטוסים אחרים, החליט בךגוריון להקצות אף מטוסים אלה לפעילות המבצעית של חיל־האוויר. צורכי המלחמה עדיין עמדו מעל לכל דבר, ובן־גוריון החליט שארבעת מטוסיו של עמנואל צור ישמשו את חיל־האוויר ״בכל תקופת החירום לצרכי ביטחון, עד הוראות חדשות״ - למעט מטוס רפיד אחד, שיועבר לרשות ״חברת האשלג לצרכיה בים המלח״. לבסוף הוחלט להשאיר גם את הרפיד השני ברשות בכתב להנהלת הסוכנות , חיל־האוויר, ולהעמיד לרשות חברת האשלג את מסוס הג׳מיני. ב־ והציג בפניה את החלטת ראש הממשלה. ב־ 9 שיקיים את הבטחתו - שמטום יועמד לרשותם לסיכום: כיוון שעמנואל צור הצליח באנגליה - בעוד אחרים נכשלו במקומות קלים יותר - החליט בךגוריון להטיל עליו גם את המשימה לרכוש מטוסי קרב והפצצה, תוך שהוא מבטיחו לדאוג לכל צורכי המימון. לשם כך נפגש אתו ביום ראשון )חג השבועות בא אצלי לי״ש לשניים, התשלום באנגליה. הוא 35, 000 מוסקיטו מצוידים ־־ יכול להשיג גם לאייי, אבל רק בכסף ׳ימתושל׳י 15,000 שוויצרי ועוד. אמרתי לו שיסע ויקנה. לאנגליה נמציא הכסף. השאר יקבל משאול עמנואל צור ציין, שמטום׳ המוסקים! ה׳׳עשו״ם מעץ״ מתאימים לפעולה בארץ, ״כי הם סוגלו לארצות טרופיות״. כן הודיע לבךגוריון, כ׳ אכן לא יבצע את פעולת הרכש באנגליה וגם לא יגיע לשם, אולם ״התשלום 10 יסודר באנגליה״. הוא גם הביע את נכונותו לצאת כבר ביום חמישי, ואף קודם לכן - ״אם נאפשר לו״ באותה הזדמנות שבה נכח אצל בךגוריון סיפר לו צור, כ׳ יצא לבקר בבסיס רמת־דוד, שהיה אז, כמתואר, בשלבי התארגנות כבסיס ח׳ל־האוויר בפיקודו של יהושע גילוץ; אולם אף שהיה לו ״מכתב מחיל־האוויר, לא נתן לו יהושע גילוץ להשאר בשדה התעופה״. נראה אפוא שמערכת היחסים ושיתוף־הפעולה בין אחדים מחיל־האוויר לבין עמנואל צור לא התנהלה על מי־מנוחות, וייתכן שהיתה זאת רק צרות עין על הצלחתו של צור לרכוש מטוסים במקום שאחרים מחיל־האוויר נכשלו." בצאתו מעם בן־גוריון ציידו זה ב״פתק״ עבור שאול מאירוב, מרכז פעולת הרכש באירופה, והפעם - לרכש מטוס׳ קרב והפצצה, ולא מטוסים קלים אזרחיים, במשימותיו בעבר. באותו ה״פתק״ הדגיש בךגוריון, כ׳ ״המוכ״ז צור, אשר הצליח כבר להביא בימים האחרונים אוירונים לארץ, ודווקא מאנגליה, יש לו דרך להשיג אוירוני מוסקיטו וספיטפ״רים״. כן ציין, כ׳ עבור מטוסי המוסקיטו ״צריך לשלם בכסף אנגלי באנגליה, ולכן אין לך בעניין זה מה לעשות״; אולם לדבריו, ״בעד הספיטפ״רים, אם אפשר לרכוש אותם, צריך לשלם או בדולארים או בכסף שוו״צאר׳״, ולכן ביקשו להמציא לו את הסכום הנדרש לרכישתם. בן־גוריון שב והדגיש 329 OIODD איונ במלחמה לעצמאות על הסידורים הכספיים בץ הארץ לביו מאירוב הועמד 12 כ׳ עמנואל צור, ״יש לו דרך איך להביא אותם לארץ״ לוי אשכול )שקולניק(, שפעל במשרד הביטחון; ומבחינה ארגונית היה על צור לעמוד בקשר ישיר עם ח׳ ישכר, שריכז כאמור את כל הסיפול בנושא האווירי באירופה. גם ראש מסה חיל־האוויר, אהרן רמז, הודיע לשאול מאירוב על שליחותו של צור, היוצא ״באישור אמתי ועזרו לו. אם אפשר לקנות ׳ורק׳ אש '3 להשיגם ואפשר להעבירם״ ב־ מאנגליה, אלא מצרפת )אף שהיתה לו ויזה תקפה עד הוא יצא לצרפת במסום הדקוטה, שהועמד 14 פעולתו ומתכוננים להביאו לדין על המטוסים שהבריח עד אז לרשות שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל, דוד רמז. חלק מזמנו בבירת צרפת פעל כמתורגמן ועוזר לשר רמז, אשר ניהל משא־ומתן עם חברת התעופה כך החל לסוות את פרטי עסקת הרכש הבאה. הפעם כבר לא התמקד במטוסים אזרחיים, אלא במטוסים צבאיים, ובכללם מטוסי הבופ״טר. כמתואר להלן, העברתם עתידה להיות רבת־תוש״ה הרבה יותר מקודמותיה. ״צרות צרורות בהעברה״ למרות השאיפה לרכז ככל האפשר את פעולת הרכש והגיוס באירופה, ולהימנע במובהק מלשתף עוד ועוד אנשים בפעולה זאת, נשלח אפוא עמנואל צור לפעולת רכש כמעט על תקן ״מינוי אישי״ של בךגוריון. זאת ועוד, בפגישתו ב־ באירופה, דיווח זה לבךגוריון, בין השאר, על הפעילות של מטוסי התובלה במסגרת מבצע ״בלק״; על רכישה של טנקרים הצעה של קוני עודפים למכור אוירוני ספיטפ״ר והוריקו ומסרשמידט )ספיטפ״ר ב־ 15 ב־ אותה תקווה לרכישת מטוסי הספיטפ״ר, אשר הוזכרה בדברי בךגוריון אף בישיבת הממשלה ב־ במאי, נמוגה אפוא. בךגוריון היה שבע הבטחות שלא התממשו, כדוגמת הניסיון לרכוש מסוסי הליפקם, שלא הוליד דבר חוץ מתכתובת ענפה בין מטה חיל־האוויר לשליחי הרכש באירופה. לעומת זאת הצליח צור להבריח מטוסים מאנגליה, ולכן היה מינויו בבחינת הכרח בל־יגונה. אין ספק שהצלחתו של צור, מקורה גם בכך, שבא מהתחום האווירי לאחר שנות ניסיון רבות כטייס בחברת ״אוירון״, והכיר היטב את אנגליה ואת אירופה בכלל. כל קשריו הענפים מן העבר עם גורמים שונים בתחום התעופה באנגליה תרמו אף הם, בסופו של דבר, להצלחתו הרבה ברכש המטוסים. עם זאת, כמובן, גורם זה לבדו לא הבטיח את ההצלחה, שהרי במקום שבו הצליח צור נכשלו אחרים - אף שבאו גם הם מהתחום האווירי. כזכור, בסוף מרס ' עם יצחק 6 נשלח יהושע גילוץ ״לרכז את כל הפעולות הקשורות לתעופה באירופה״, כפי שכתב אז בךגוריון לוי כסגנו בפעולה זו; אולם כאמור לעיל, החזירם שאול מאירוב אחר כבוד לארץ בטענה שאין ״להחליף את הסוסים בעלייה״. עד אמצע יוני רווחה יותר ויותר התחושה - גם בקרב מרכזי הפעולה באירופה וגם אצל בן־גוריון - בדבר הצורך המיידי בשידוד מערכות בתחום ובהחלפת חלק מהאנשים שפעלו עד אז; אך בשטח לא נעשתה כל פעולה דרמטית לביטול כל אותן כפילויות, ונשלחו עוד ועוד שליחים. פרדקינס המשיך בפעולת הרכש 330 יין״ רכ 3 - אף שביומנו כתב עליו בן־גוחון כי הוא ״אולי סיס טוב, מנוסה, נועז, אבל אינו יודע ואים מוכשר לסדר הוא הדין באשר ליהודה 17 משלוחים... הוא גרם שוב לכשלון ברודוס. אסור שהוא יהיה אחראי לסידורים״ ארזי, שעליו כתב באותו זמן לערך כי יש בדעתו לקחת ממנו ״חזרה את הכסף שקיבל וגם לקחת ממנו לא היה פנאי ״לעסוק בקסנות״, כפי שהיה בךגוריון אומר באותו זמן לנוכח המלחמה 18 הסמכות לפעול בשמנו״ על הקיום, שאפיינה במיוחד את חודש הלחימה שבין אמצע מאי לאמצע יוני. מעבר לכך סיכם בן־גוריון את הפעולה - במיוחד בהקשר של הרכש האווירי - ב־ להשיג נשק מהר — לא נתקיים אף פעם. יש קשיים רבים עד שמצליחים לקנות, ולאחר שקונים — יש 19 צרות צרורות בהעברה׳׳ ההפוגה העניקה למרכזי פעולת הרכש בארץ גם קצת מנוחה מכל אותם התסכולים והציפייה האיךסופית. לעתים היה לה אף ביטוי בשטח, שכן אחדים מהם ממש יצאו לשדה עקרון והמתינו עד בוש למטוסים שלא הגיעו. לשציאים ולמביאים בחוץ־לארץ בתחום זה של הרכש ניתנה כעת האפשרות להשתחרר במקצת מהלחץ היומיומי, שאף הם היו מצויים בו עד אז, ומהתחושה האובססיבית כמעט שאין מקום להרהורים ולתכנונים - אלא רק למעשים; שכן המלחמה מתחוללת, הבנים נהרגים, והצו העליון הוא הביצוע, כלומר ״מבחן התוצאה״: עוד ועוד אמצעי לחימה. עם זאת הוטרדו מרכזי פעולת הרכש בארץ מהגורמים, שעיכבו את הפעילות בתחום זה: מצד אחד - ההגבלות הכלליות, שהטילו המדינות השונות בעקבות האמברגו על משלוחי נשק למזרח התיכון; ומצד אחר - קש״ פעולה פנימיים, חוסר־ריכוז ותיאום לא מסודר של הפעולה בין כל הפעילים בתחום זה, בינם לבין עצמם, ובינם לבין מרכזי הפעולה בארץ. ללא ספק הוסיפה ההחלטה על ההפוגה קושי מבחינת יחסן של אחדות מהמדינות באירופה: מדינות כמו צרפת, איטליה ויוון, שהיו מוכנות ״לעצום עין״ במהלך הקרבות, פעלו באופן אקטיבי להפסקת הפעולה במהלך ההפוגה. צרפת דרשה להפסיק את הפעילות באיאצ׳יו שבקורסיקה — מה שעלול היה לפגוע לא רק בפעולתם של המטוסים שהשתתפו במבצע ״בלק״, אלא גם בהעברת מסוסים אחרים שנרכשו, ואשר כמעט כולם נצרכו לאותה נחיתת־בינ״ם לשם תדלוק. רק בעקבות לחצים, שהופעלו על שלטונות צרפת מצד שליחי הרכש, בוסל רוע הגזירה. הצרפתים הסתפקו בתביעה לקצר ככל האפשר את שהייתם של המטוסים שם, ולהימנע ככל תוך כדי כך20 האפשר משהיית לילה של המטוסים במקום פעל גם דני אגרונסק׳, האחראי לתיאום הפעולה מול ארצות־הברית, להשגת אישור לנחיתת־בינ״ים גם בקטאניה, ואולם בסופו של דבר לא נעשה שימוש בשדה זה. במקביל לכך הצליח ישעיהו )״ש״קה״( טרכטנברג )דן( במאמציו להשיג אישור לנחיתות־בינ״ם בניקשיץ שביוגוסלביה. היה שם אחו גדול מאוד מכוסה דשא טבעי, שבו יכלו להמריא ולנחות כל סוגי המטוסים שהופעלו באגף, ומטוסי הקונס א! הסק״מססר אף יכלו לטוס משם לעקרון וחזרה מבלי לתדלק בארץ. במקום לא היו לא אמצעי אלחוט ולא האנגרים ד׳ י י: ליו', גד » יוזיט סייס ל לפל* סקוטו •ל » 4 V ״הסייסים הם מועטים ואסור לבזבז אותם״ השתלבות גדעון שוחה בפעולה קורסיקה, יוני 331 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות עבור המסוסים. תחנת־בינ״ם זו היתה עדיפה על איאצייו גם בשל האפשרות להסתיר את הפעולה במבצע ״בלק״ וגם בלשון הסתר של פעילי הרכש 21 בשל הקיצור באורך הסיסה כונה המקום ״אלבמה״. גדע שוחט מונה למפקד השדה, והוחל בהקמתה של תחנת רדיו בת לכלים״, כפי שהדברים דווחו ב־ שאול מאירוב, אשר שהה אז בארץ: ״תוקם שם גם תחנת רדיו. אין שם דלק — נשלחו כבר שמה לשם עוד בצרפת״. אולם הכנת המקום לא הושלמה; ב־ מרדר מתי תופעל ״אלבמה״; ורק ב־ דרך יורם״. ״חוסר ריכוז מתאים מתנקם״ מעבר לכל אותם גורמים חיצוניים, אשר הקשו על פעולתם של שליחי הרכש והגיוס, היו כאמור גם גורמים פנימיים של חוסר־תיאום בין פעילי הרכש עצמם ובינם לבין הארץ, ואלה השפיעו אף הם על תוצאות הפעולה. בעקבות זאת חדרה יותר ויותר ההכרה בלבם של מרכזי פעולת הרכש באירופה, ושאול מאירוב בראשם, בדבר הצורך בריכוז מרבי של פעולת הרכש בכלל, ושל פעולת הרכש האווירי בפרס; כל זאת - לצד הצורך באנשי מקצוע בתחום האווירי שיפעלו לצדם, על־מנת שהרכש, הגיוס ושאר הפעולות בתחום זה אכן יענו בארץ., על הצרכים האמיתיים של הכוח האוויר שלושת מרכזי הפעולה בתחום הרכש - מאירוב בז׳נבה, אבריאל בצ׳כיה וסחרוב )שנשלח כדי לספל בהחשת המסוסים הן מאירופה והן מארצות־הברית( — תבעו לשגר אליהם בדחיפות בעל מקצוע כזה. זאת - בשעה שהרמסכ״ל, יעקב דור׳, בפגישתו עם בךגוריון ב־ אולם ישראל גלילי כתב להם באותו יום 22 הרכש האווירי עמי קופרמן ופרדי פרדקינס 23 התעופה שלנו סומכים ידיהם על סם פומרנץ כמומחה מקצועי וחושבים למיותר לשלוח מומחה מהארץ״ ואכן, גם אחד מס״ם׳ הקרב, אשר השתלב בפעולה בראשיתה, המליץ להוציא את כל הסיפול בענייני רכש אווירי מיד׳ אנשים שאינם יודעים ״אפילו, איך מסוס נראה!״. לדבריו, אלה רוכשים מטוסים ״חסרי כל ערך לנו״ בסכומי כסף מופרזים, והמוכרים מנצלים את העובדה שאנשים אלה ״אינם יודעים מה הם רוכשים״. הוא המליץ אפוא לרכז את הפעולה ביד׳ אנשי מקצוע בתחום, אשר יעבדו בזוגות: אחד ירכוש והשני יהיה 24 היועץ המקצועי בה־בשעה כתב להם גלילי, כי ״בהסכמת אמיתי״, הוא בן־גוריון, ניתן אישור לתוכניתם בדבר רכישת 30 הנה כ׳ כן הלך והסתמן 25 להם אישור עקרוני לכך, אולם ביקש מהם ״נתונים מדויקים״ באשר לרכישות אלה גם הרצון לתכנן סוב יותר את הרכש על סמך נתונים ברוחם ומפורטים יותר, קודם קבלת ההחלסה בדבר רכש מסוסים נוספים; וכך יש לראות גם את פנייתו של מאירוב לאהרן רמז: ״הביעו דעתכם. הודיעו מה 26 סוג המפציצים הרצוי לנו. הרצוי לנו סוג קומבינסיב׳ של אוירון קרב ומפציץ כאחד ואיזה מינים״ על רצף זה יש לראות גם את תביעתו החוזרת ונשנית של שאול מאירוב למנות תחת אחריותו מרכז שדה התעופה ביוגוסלביה מימין לשמאל: גדע שוחט, פרד הד, פרד דהמם 332 י פ לכל נושא התעופה באירופה. כבר ב־ עם בן־גוריון, הוא דיווח לו כ׳ כ׳ ״שאול דורש שאליהו םהרוב ״שאר לזמן רב יותר באירופה וירכז כל ענייני כעבור יומיים הודיע מאירוב בין השאר גם לבךגוריון, כ׳ לשם זירוז הטיפול במשלוח המטוסים 27 האוויריה״ שנרכשו בארצות־הברית ובמקסיקו יוצא לשם סחרוב. הוא חזר אפוא והדגיש את הצורך במרכז ״אדמינססרטים של עניני התעופה״, וציין כי ״נדהמתי בשמעי שחי הגיע לזמן קצר. כבר הודעתי שאין בכוחי לרכז גם ענינים 28 אלה וחוסר ריכוז מתאים מתנקם. עומד על תביעות׳ בכל תוקף ומחכה לתשובתכם״ 0 . קבלתי מידיו כל העניינים בכללם ענייני ון ליר הזקן. חי נוסע לפגישה עם אור ואחריה יודיעכם מתי חוזר כבר קודם לכן, מיד עם הגיעו לפראג, התקשר מחרוב עם קולק בעניין רכש מטוסי קרב והפצצה, 29 לארץ״ וזה הודיעו שקיימות אפשרויות לרכישת טפוסים צבאיים של אוירונים ׳צל כל הציוד המלחמתי שלהם במחירים זולים מאד. אוירון קרב אמריקאי במחיר של ויש תחת ידו הצעות קונקרטיות 30.000 מפציץ במחיר של ז 15000 הבשלות לבצוע. כמו כן מסתמנת דרך כיצד להטיסס לארץ על מנת שיחנו ויצטיירו בדלק כאן ופירושו של דבר שהאוירוניס יכולים להגיע תוך ימים ספורים לארץ. מחרוב ציין אפוא כ׳ הוא מתכוון לצאת לשם מיד עם תום הטסת מסוסי המסרשמיס, על־מנת לזרז את שליחותו של מחרוב לשם תואמה בין סחרוב לקולק עוד קודם צאתם מהארץ, 30 הוצאת המטוסים משם והיתה גם על דעתו של קולק; אולם בה־בשעה הביע את התנגדותו ״לבואו של אלון תוך כדי כך, כאמור, נפגש שאול מאירוב עם ח׳ ישכר, וב־ ענייני התעופה עד שובו של אליהו מאמריקה. מיד עם שובו יחזור ח׳ לארץ ואליהו ׳שאר בקביעות לידי לריכוז 31 הענינים״ ״התחרו ביניהם וגרמו להעלאת המחיר מבלי שידעו איש מרעהו״ לאחר מינויו של חי ישכר למרכז לענייני התעופה באירופה בכלל, היה עליו לפעול לתיאום־הפעולה במדינות השונות שבהן התנהלו הפעולות. לשם כך ערכו מאירוב וישכר ביקורים אחדים במרכזי הפעולה השונים, ובעקבותיהם בוצעו שינויים באיוש ובדרכי הפעולה וריכוזה. וכך ב־ ״תובע שבענין ביצוע פעולות״ יתאמו את כל הפעולה עם יהודה בריגר)המכונה ״אוריה״(, אשר מונה ״לאחראי על הטרנספורט האווירי לארנון״; שרמז ידאג לכך שבציסה ״מצא ״שליח מוסמך ומומחה של אגף המבצעים״ של חיל־האוויר; ואף עמד על כך ״שהשליח הדל יהיה סמי דבריו של מאירוב לא היו בחלל ריק, ובין השאר ביסאו את הצורך לשמור על מעמדו של יהודה 32 סמ״ם״ בריגר. אולם כיוון שבדבריו אלה לא היה ד׳ וה״סדור הזה עורער בזמן האחרון״, ובכך נגרם נזק לכל הפעולה, שב מאירוב והדגיש בסוף יוני כ׳ ״׳הודה אושר לתפקיד זה שהוא היחיד׳ שיעמד בקשר עם הארץ בענינים אך למרות דברים 33 אלה. עליכם לעמד אך ורק בקשר אתו. הוא ינהל את כל הצד הארגוני של הטרנספורט״ 34 מפורשים אלה לא חל שיפור ניכר בדרכי הפעולה בצ׳כיה 333 יו׳׳ ממסוס׳ם קלים - ל נ במלחמה לעצמאות אוטו פליקס ״על כל העכיכים 1 בינתיים סייע לו בפעולתו זו גם לוי קופילביץ )ארגוב(, אשר מונה על־יד הקשורים ביבוא וביצוא בעציון״, כהגדרתו של ניסן שפירא. זה דאג לארגונם של משלוחי אספקה )בין השאר כללו אלה סיגריות, שוקולד, חלב משומר ומעילי ס״ האספקה של העובדים בצ׳כיה ואת הדרכים לסייע להם. לאור אי־הסדר המוחלט ששרר בתחום זה המליץ שפירא להסדיר לשכת מודיעין לרכוז ההזמנות והקניות ולהפיץ תוזר בין הסוכנים המטפלים בקניות שידעו על כל מצרך שצריכים לקנותו, ולהסדיר את תפקידי הסוכנים בהתאם להזמנות, כל אחד לפי מקצועו הוא ובכדי למנוע טיפול מיותר של כמה סוכנים במצרך אחד. קרה מקרה שהסוכן ״נדע״ טפל והתעניין ברכישת מצרך ידוע וסוכן שני שגדע לא ידע ממנו התעניין באותו מצרך והם התחרו ביניהם וגרמו להעלאת המחיר מבלי 35 שידעו איש מרעהו המלצותיו והצעותיו של שפירא הוכיחו עד כמה לא היתה פעולת הרכש מתואמת באותו פרק־זמן, ומובן שהדבר השפיע, בין השאר, גם על מהירות הצס״דותו של חיל־האוויר בארץ וגם על השגת הפריסים השונים שנצרכו לו. על־מנת למנוע תופעה זו - הגעתן של הודעות שונות מאנשים שונים, מבלי דעת מ׳ המוסמך והאחראי לכך - פעל מאירוב גם למינויים של מרכזי פעולת הרכש במדינות האחרות. כן פעל להפקדת בעלי מקצוע מאירוב ב־ , על תחומים אחדים הקשורים לחיל־האוויר. אחד מהם היה יהודה פישמן. הוא מונה עלייך ביוני ״למרכז לרכישת חלקי החלוף למסוסים״, וביקש שבכל הקשור גם לנושא זה יש לפנות אל ישכר, פישמן פעל לא רק בתחום זה, אלא סייע גם לתיאום הפעולה האווירית בין המרכזים 36 האחראי אף על פעולתו 37 השונים ואכן, חלה תמורה ביחסם של מרכזי פעולת הרכש לבעלי המקצוע בתחום האווירי. הם שילבו אותם יותר ויותר בתהליך קבלת ההחלטות באשר לרכישת מטוס כזה או אחר, והת״עצו אתם קודם ביצועה של כל פעולה. במיוחד אמור הדבר לגבי סם פומרנץ. הוא שימש מעין ״אורים ושמים״ של הפעולה האווירית בצ׳כיה בפרס, ובאירופה בכלל. פומרנץ עצמו רכש בתחילת הפעולה חלקי חילוף, שלדעתו היא חיוניים לטובת הפעולה האווירית בארץ. לשם כך הועברו לחשבונו מדנבה, לדברי ישכר בקשר עם קניית חלקי חילוף״. עבודתו זו הוערכה על־יד המרכז בז׳נבה, ובניגוד לכל שאר המגויסים, שלגביהם היתה התנגדות להבאת נשותיהם לאירופה, עודדוהו במרכז להביאה לאירופה, ולדברי ישכר אף הסכימו 38 להעביר לאשתו ״ תוך כדי כך בחן פישמן גם הצעות שונות לרכש מסוסים, וקודם ששיתף את ישכר במידע על אודות אותן 39 הצעות, בחן קודם לכן את עמדת מטה חיל־האוויר )מצדו העדיף רמז את המוסטנג על פני כל מטוס אחר לצד מינויו של ישכר ושל פישמן לצדו, ולצד פעילותו החשובה ביותר של סם פומרנץ למיסוד פעולת הרכש האווירית על יסודות מקצועיים, סלהם היכרות קרובה יותר עם צורכי הסח האווירי בכלל, וצורכי חיל־האוויר בפרט - פעל מאירוב גם לתיאום ולריכוז טובים יותר של פעולת הרכש בכלל, ושל בקרה מדוקדקת יותר אחר ניהול כל החשבונות הכספיים הקשורים לרכש. בהיותו בארץ דאג מאירוב גם לאיתורם של אנשים מתאימים לטיפול בבעיות הרכש ואף למנהלי חשבונות, שיוכלו לרכז את כל הטיפול בכל החשבונות הרבים שהיו קשורים לכל מפעל הרכש. למרות הסיכומים שהושגו לא קיבל מאירוב את האנשים, ולכן פנה שוב 40 לאשכול ב־ 334 יק״ רכש מסוסים: "צרות צרודות בהעברה 5 ״הכרחי שיעמדו לרשותי האנשים הדרושים״ תוך כדי כך, ולמרות הודעת מאירוב על דבר מינויו של ישכר, שב והודיע אהרן רמז למאירוב, כ׳ ״הכרחי מאירוב התנגד לכך נחרצות וקבל בפני רמז: ״אתם 41 שחי יחזור במהירות האפשרית. עשו מאמץ בכוון זה״ מכל מקום, בשיחה שהיתה לישכר 42 תובעים בצדק תוצאות, אך הכרחי שיעמדו לרשותי האנשים הדרושים״ עם אליהו סחרוב ב־ שם. שאל אם התיעצו בארץ עם חיים התעופה ליד אור. מבקש לעשות זאת. מציע שלא נחכה לסיום עבודתו לאחר שזה יכול לארוך יותר מהשבוע״ם 43 שאמר. לדעתו יש להציע שמוניה על הצעתו למנות את מרדר לתפקיד זה שב וחזר םחרוב כעבור זמךמה, עת שוב עלתה תביעתו של מאירוב למנות את כלל לא התכוון סחרוב ולא תוכנן לצאת לפעילות רכש לא באירופה ולא בארצות־הברית; הוא ראה בשליחות זו, שנועדה להחיש את העברת המטוסים לארץ, רק כורח זמני לפרק־זמן קצר, שאחריו ישוב לפעולה אחרת בארץ, ולא מחוצה לה. בסופו של דבר, אף שישכר סבר ״שעליו לחזור ארצה לתפקידו״, הוא קיבל את הכרעתו של מאירוב: החל לפעול לריכוז הפעולה האווירית לצדו של שאול מאירוב, סייר בין מרכזי הפעולה השונים בצ׳כיה, באיטליה ובצרפת, וכמובן - במרכז הפעולה בדנבה, במלון ״אנגלטר״ שבו ישב מאירוב, 44 והוציא הנחיות חדשות לארגון הפעולה בינתיים פעל מוניה מרדר בארץ בתוך מטה חיל־האוויר בכל אותן בעיות, שאפיינו עד אז את פעולת רכש המטוסים, ובמיוחד באלה שעוררו את הביקורת שנשמעה באירופה על הפעולה בארץ. הוא מונה לעמוד בראש האגף לתובלה אווירית במטה חיל־האוויר, והוטל עליו לפעול לשיפור דפוסי הפעולה בין הארץ לבין אירופה לא רק בכל הקשור למבצע ״בלק״ - אלא גם בכל הכרוך ברכש מטוסים ופעולתם של שליחי הרכש לצד מוניה מרדר, גשר אווירי לעצמאות(. במרכזי הפעולה השונים )כפי שהדברים תוארו בהרחבה בספרנו ראש האגף, מונה יהודה רבין לראש אגף ההנדסה לריכוז כל הטיפול ב״חלקים רזרביים״ למטוסים. ״לא יתכן שההכרעה בשאלה חשובה זו תהיה בידי אנשינו בחו״ל״ במיוחד למן תחילת ההפוגה פעל מטה חיל־האוויר לארגונה ולריכוזה של כל פעולת הרכש והגיוס מול מרכזי הפעולה בארצות־הברית ובאירופה. עד אז לא אפשר לחץ הקרבות טיפול יסודי, מסודר ומהיר בנושא זה. הפעולה רוכזה בעיקרה על־יד׳ אהרן רמז וה״מן שמיר )שכטמן(, אשר ממילא היו טרודים מעל לראש בהקמתו ובארגונו של הכוח האווירי ממש מן המסד ועד הטפחות. מטה חיל־האוויר תבע, שמרכזי הפעולה בחוץ־לארץ יפעלו לשיפור דפוסי התיאום בינם לבין עצמם, שכן גם למסה חיל־האוויר היתה ביקורת רבה על פעולתם העצמאית מדי לטעמם של שליחי הרכש. לעתים שלחו אלה מסוס׳ מטען או רכש מבלי להעביר הודעה מקדימה; או מבלי להתחשב בכך, שמטוס׳ חיל־האוויר המצרי שלטו בשמי המדינה, ולכן עלולה היתה הגעתם של המטוסים הללו באור יום לגרום ל״רוטם; או אף מבלי להתייעץ קודם לכן עם המטה באשר למקום הראוי לנחיתתם של אותם המטוסים. טענתו היתה, שאין שליחי רכש אלה מכירים כראוי את הנחוץ לסוגי המטוסים השונים )מבחינת אורך המסלול להמראה ולנחיתה וכיר׳ב(, מצד אחד; ומצד אחר השינויים היומיומיים התכופים, אשר מכרו בחיל־האוויר, חייבו תיאום 335 יואנ במלחמה לעצמאות ושיתוף־פעולה הדוקים יותר, שכן מה שהכירו קודם לכן הפך ללא רלוונטי מהר מאוד. כך, למשל, התלונן ב־ לו ממשרדי מטכ״ל/אג״א שמטוס הילטון, המ!ביל מטען אשר ״הוזמן מחוץ לארץ על ידי הצבא״, עתיד לנחות תוך שעה ברמת־דוד. לדבריו, שום הודעה מוקדמת לא נמטרה למטה חיל־האוויר, וההודעה הזאת היתה הכרחית ביותר, שכן מטוס זה הוא מלל הוא יכול לנחות. ישנם סדורים מסוימים שעלינו לעשות לפני הנחיתה וכן גם עלינו בעצמנו לשקול ולהחליט באיזה שדה יש להשתמש. מסבות אלה מן ההכרח שיודיעו לנו לפחות יומיים לפני המראת המטוס בכדי שנספיק להודיע לטייס את מקום נחיתתו שתקבע על ידינו. לא יתכן שההכרעה בשאלה חשובה זו תהיה בידי אנשינו בחד״ל, אשר אינם מכירים 45 כלל וכלל את המצב בארץ המשתנה מיום ליום זאת ועוד, משלוח מטוסים אלה חייב היערכות מוקדמת, שבה ״קבע מ׳ אחראי לפריקתם, בדיקתם וכיו״ב; אך לעתים הגיעו מטוסים מעין אלה לאחד הבסיסים, ולמרות הדחיפות בהמראתו המיידית של המטוס - לא היה שם מ׳ שיטפל בו. בכך נגרם נזק נוסף, אשר עלה גם בתשלומים נוספים. כך, למשל, כעבור כמה ימים, עת בוצעה טיסה שנייה של אותו מטוס הילטון, לא היה מוכן הצוות שקיבל את מטוסי ״בלק״ לטפל 46 אף במטוס זה; ורק הוראה מפורשת של ראש האגף הניעה את האנשים לפרוק את המטען מעבר לשאלה המקצועית היתה, כמובן, גם שאלת בטחון שדה. בבסיסי החיל התנהלו פעולות שונות, שנחיתתו של מטוס אזרחי המוטס על־יד׳ חברת תעופה כזאת או אחרת היתה עלולה לחבל בהן. לכן היה צורך לתאם את מקום נחיתתו של המטוס עם מטה חיל־האוויר, וזה היה מנחה מראש את מפקד הבסיס כיצד לנהוג עם הצוות לאחר נחיתת המטוס. נחיתת מסוס כזה ללא תיאום מראש פגעה אפוא גם בתחום בטחון שדה, ועל כך התלוננו מפעם לפעם במטה חיל־האוויר. פעולת הרכש בארצות־הברית בעיית ריכוז הפעולות בכלל, והאוויריות בפרט, היתה לא רק נחלתם של מרכזי הפעולה באירופה, אלא אפיינה במידה רבה גם את הפעולה בארצות־הברית. היה זה אחד הנושאים, אשר נידונו בין טדי קולק, מרכז הפעולה בארצות־הברית, לבין בן־גוריון, עת שהה הראשון בארץ באמצע מאי על חבוי השליחים, הנשלחים מהארץ ופועלים בתחומים שונים ללא תיאום מסודר וללא יד מכוונת. ככל הנראה כוונו• דבריו גם לשליחותו של יהודה ארזי. על טענתו זו חזר גם בסוף חודש יולי והדגיש, כ׳ כך נפגעים מאמציהם 47 להוזיל את המחירים, אף נגרמת תחרות בינם לבין עצמם, מבלי שיידעו שמדובר ברכישה לאותה מטרה בעקבות זאת הבטיחו אז בךגוריון שמעתה תרוכז הפעולה בידו, ואף ציידו בפתק מאותו יום, המסמיך קולק נשא עמו אפוא את אותו ״פתק״ של בן־גוריון, עת עשה דרכו 48 אותו למרכז ״משלחת ההגנה שם״ בחזרה לארצות־הברית, עם גולדה מאירסון )מאיר( ואליהו מחרוב. בטיסתם לשם סיכמו כנראה קולק וסחהב את דרכי הפעולה ביניהם, שכן מחרוב נשלח כאמור כדי להחיש את משלוח המטוסים שנרכשו באירופה את משמעותה של נחיתות אווירית , בתחילה, ובארצות־הברית לאחר מכן. שניהם ואת אזלת־היד של חיל־האוויר אל מול ההפצצות החוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי; הם היו מודעים 336 פיק״ רכע אפוא היטב לצורך במטוסי קרב והפצצה, מאד אחד, ולתותחים מצד שני, כדי להתגונן ולפעול נגד חיל־האוויר המצרי לשם הגנה על שמי המדינה והשגת עדיפות אווירית. כמתואר לעיל, רווחה באותה עת, באמצע מאי, ההערכה שהפעולה לרכש מטוסים בארצות־הברית נכשלה. אומנם נרכשו מסוסי תובלה, אשר סייעו בהעברת מסוסי המסרשמים, אולם התקווה לרכש קל של מסוסי קרב והפצצה נכזבה. ההבטחות החוזרות ונשנות על סיכויים לרכש מסוס כזה או אחר רק הוסיפו על תחושת התסכול וההחמצה. לא ״פלא אפוא שבעקבות זאת אישר שאול מאירוב את רכישת מסוסי המסרשמיס למרות מחירם המופקע, ולא היה מוכן להמשיך ולסמוך על ההבטחות שהגיעו אליו באשר לעסקת רכישת מסוסים במקסיקו, שעליה עמל ה״מן שכסמן. הגורם העיקרי לפער בין הציפיות לבין התוצאות בשטח היה האמברגו, אשר שם כמעט לאל את פעולת הרכש בארצות־הברית. לכך היתוספו עוד הגבלות שונות. בינתיים, למרות האמברגו, נמשכו הנסיונות לרכש מטוסי קרב והפצצה. ההחמרה במצב הצבאי במחצית מאי בארץ מפעילי הרכש לשנס מותניים ולעשות כל אשר לאל־ידם כדי להחיש את פעולת הרכש - אלה הניעו את פעילי הרכש בארצות־הברית למשנה־מאמץ לרכישה ולהברחה של מסוס׳ קרב והפצצה במיוחד. לאחר הגעתו לארץ ודיווחו על הפעילות בארצות־הבחת ולמידה על התפתחות העניינים בארץ, הבריק ה״מן שכסמן ב־ו והודיע לו על האפשרות שאכן יוקצו הכספים הנצרכים למימוש התוכנית לרכישת מטוסים במקסיקו; וביקשו לבדוק אם סרם נמוגו הסיכויים לביצוע הרכישה שם. פרט לכך ביקשו לדווח לו כמה דודגיים )מטוסי קומנדו הקדילקיס שאינם הכרחיים לאתי לשלות. הנוצלו כל אנשים ברומא? בקש עוד מסטיב; שווימר ואנשיו 49 באמריקה דרושים כאן מאד. מה מעשיהם עכשיו ב־ השאר אף התייחס לאותה תוכנית. הם טיפלו אז בהכנת משלוח של חמישה מפציצים )שני 25 שכל ״המשלוח הזה יעלה קרוב ל־ המטוסים והמעקב הקפדני אחר כל הפעולה שלהם, ולנוכח ההצלחה בהעברת מטוסי המטרשמיס המפורקים בתוך מסוסי התובלה, ציין קולק כ׳ הם אף ״בודקים אפשרות להסיס כמה סק״מססר״. שיסה זאת היתה יקרה ביותר: הוערך שרק ההסטה של המטוס )שמחירו הוערך ב־ דולר ״על ציודו״( אמורה לעלות דולר; אולם גם הביצוע הוטל בספק, כפי שכתב קולק: ״אבל לא בטוח אם זה 50 אפשרי״ כפי שנעשה הדבר ברכישת מסוסי התובלה, רוכזה עיקר הפעולה לרכש המטוסים הללו ביד׳ אל שווימר, וליאו גרדנר סייע לו בכך. בין היתר פעלו למציאת הדרכים להטסת המטוסים מארצות־הברית 33 7 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות לאירופה. לשם כך היה צריך לדאוג לתחנות־בינ״ם לתדלוק המטוסים, שכן אותם מ לבצע טיסה ישירה ללא חניה מארצות־הברית לאירופה. מיד לאחר שובו של גרדנר מאירופה )לאחר הטסתו של אחד ממטוסי הקומנדו( החל אפוא לבדוק את האפשרות להברחתם של המטוס׳• דרך האיים האזורים. ואכן, עד תחילת יוני הצליחו להשיג אשורי נחיתה בהאיטי, בקובה ובניקרגואה עבור מטוסי קרב, שיוברחו מארצות־הברית )מפורקים( בתוך מסוס תובלה סק״מסטר, וזה יוכל לנחות שם נחיתת־בינ״ם לשם תדלוק; או עבור מטוסי הפצצה שיטוסו דרך האיים האזורים וינחתו שם בדרך. המשא־ומתן לרכישת סק״מסטר או ״ שינדלר היה אמור להטיסו מארצות־הברית דרך האזורים. , החכרתו היה בשלבים מתקדמים, ואיחוי! ״סוויפט ב״תוכנית האזורים״ האיים האזורים. אלה היו אמורים לנחות שם לתדלוק בשדה סשה־מריה. את המשא־ומתן על האישור לנחיתה שם ניהל דיר אוגוסט ארודה הבכיר״ם של משרד האוויר״ה שם. ד״ר ארודה הומלץ על־יד דוסה בנסאוד עשיר בעל חברת ספנות שכללה תשע אוניות קיטור )אחת מאוניותיו עשתה אז את דרכה מארצות־הברית לישראל, כשהיא עמוסה בקמח(. ארודה היה נציגו של בנסאוד באיים האזורים, וניהל עבורו גם את מלון ״טרה נוסטרה״ j. h. Gmeias and Co. דרך הצינורות הרשמיים״. הוצע לו כאלף דולר למעבר של כל מטוס, וטייס כל מטוס היה אמור לשלם בנפרד עבור תדלוק מטוסו בשדה. הכוונה היתה להבריח את המטוסים בקבוצות עד תלוי ביכולת קליטתם גם בשדה התעופה באיאצ׳יו, ששם היתה מתוכננת נקודת התדלוק השנייה. סיפור הכיסוי שניתן לצדדים במשא־ומתן בליסבון היה, שיעד המטוסים הוא טורקיה. הכוונה היתה לגייס לשם הטסת המטוסים טייסי קרב מנוסים, וכדברי גרדנר, ״עדיף לשלם לשכיר׳ חרב בעלי יכולת מוכחת״. גרדנר היה אמור להתעדכן באשר להתקדמות משא־ומתן זה בפגישתו עם ארודה בליסבון במלון ״טיבולי״. כששב לארצות־הברית, דיווח גרדנר אפוא 51 בעקבות הצלחת מהלך זה התאפשר למטוסי לאל שווימר, ולשם ניהול הפעולה הוקם גוף לריכוז הפעולה בניו־יורק במשרדה של חברת הברחת ״המבצרים המעופפים״ בינתיים, כאמור, הגיע בתחילת יוני גם אליהו סחחב לארצות־הברית להחשת הברחתם של המטוסים שנרכשו דרך זאטץ שבצ׳כיה. כבר קודם לכן פנה לקולק ותיאם אתו את הצורך בפעולה מהירה לרכש מטוס׳ קרב והפצצה ולגיוס צוותי־אוויר מתאימים. בהגיעו לשם הציב לצדו את יוסף איתן )ג׳ו אייזן(, שפעל קודם לכן כעוזרו של יהודה ארזי ועמד לחזור לארץ. ממנו קיבל את המידע על מקום הימצאו של אל שווימר, אשר שהה באותה שעה במקסיקו ופעל עם הנק גרינשפון במו״מ עם ממשלת מקסיקו לרכישת נשק. מחרוב התקשר אליו אפוא על־מנת לתאם אתו את כל הפעולה, ולבס!ף פגש אותו בעיר יוסטון שבטקסס. לאחר שסיפר לו על אודות פרטי הפעולה להטסת מטוסי המסרשמיט ועל הצורך להחיש ככל האפשר מטוסי קרב והפצצה לארץ, הם קבעו את דרכי הפעולה מתוך תחושה של דחיפות גורלית. לסחרוב היה ברור עד כמה חשובה פעילותו של שווימר בהתחשב בנסיונו הרב, בעברו בחיל־האוויר האמריקני ובקשריו הרבים עם צוותי טייסים ומוטים, יהודים וזרים. ואכן, לדברי סחרוב ״שווימר נרתם למאמץ, ניהל את המו״מ לרכישת 52 המפציצים, גייס את הצוותים ומילא תפקיד מפתח ביצירת התנאים הדרושים לטיסה עצמה״ 338 !״ ר׳כע 7י3 עד אז, כאמור, נרכשו כבר כמה מסוסים. כך נמצאו עוד שני מסוסי שניים במיאמי, אחד בסאלטה ואחד בקליפורניה(, וארבעה מסוס׳ הועברו אליו על־יד׳ סד׳ קולק במזוודה באמצעות שליח מיוחד, למלון ״פונס״נבלו״ הוחל אפוא באיתורם של צוותי החזקה להשמשת מסוסי ה־ הטוב יחסית. התוכנית היתה להסיס •־זמנית את ארבעת מסוסי ה־דו־פ משדה התעופה של מיאסי. שדה זה, שהיה מן הגדולים ביותר בארצות־הברית, שימש בטיט־בית לכמה מפעלים קטנים ולעוד מפעל אחד, שבו עמלים על הכנת המטוסים לטיסה. שדה זה לא היה אמור לעורר סקרנות מיוחדת - מה גם שממנו טסו תדיר מטוסי סדנת החזקה בבעלות אחד מיהודי המקום, שאפשר היה לסמוך עליו. למרות כל אלה סוכם שרביע״ת המטוסים יוכנו במקומותיהם, ורק ממש לקראת ההטסה ירוכזו במיאמי. תוך כדי הפעולה להשמשת המטוסים התברר, שהמטוס בסאלטה לא יהיה מוכן למועד שבו נקבע להטים את כל רביעיית המטוסים. לכן הוחלט להסתפק בהטטת שלושה מיד כשיהיו מוכנים לכך - למרות החשש המבוסס למדי, שהטסתם עלולה לפגוע באפשרות הסטתו של המטוס הרביעי. הלחץ מהארץ והצורך להחיש את מה שנרכש - הם שהיוו את הגורם העיקרי להחלטה זו. גם לא היה ניתן להסתיר יותר מדי זמן את הפעולה מעיניהם החקרניות של סוכני אפוא הכרח לסלק מהר ככל האפשר את המטוסים ממיאמי. לפתרון בעיית ביקורת המכס הוחלט להטים את המטוסים ממיאמי לפורטו־ריקו, שכן הטיסות בנתיב זה לא הצריכו שום ביקורת מכם. משם נועדו המטוסים לטוס ישירות לאיים האזורים, ושם היו אמורים להודיע כ׳ מתכוננים הם לטוס לאיאצ׳יו שבקורסיקה - אולם בפועל יטוסו לזאטץ. תוכנית זו חייבה כמובן תיאום עם המשרד בפרים: זה אמור היה לדאוג לכך, ששדה התעופה באיאצייו יאשר לשדה התעופה באזורים כ׳ אכן המטוסים נחתו שם. מבעוד מועד הושגו כרטיסי דלק למימון תדלוקם של המטוסים בפורטו־ריקו ובאיים האזורים. כבר תיארנו לעיל את תקנת הנשיא טרומן, אשר אסרה על הוצאתם של כל סוגי המטוסים מארצות־הברית. היה ברור אפוא הצורך להימנע אף מהגשת בקשה לקבלת רשיון יצוא, שכן הדבר היה עלול לעורר את התעניינות מחלקת המדינה. ואכן, לדברי מחרוב, תוך כדי הפעולה להשמשת המטוסים הגיעה אליו הוראה לעכב את הטסת המטוסים, שכן ״לנגד עיני אנשי משרד החוץ החוץ האמריקני והחשש לפגיעה ברקמת יחסים זו, העלולה להיגרם במקרה של כישלון״. לאחר דין־ודברים על כך הועברה לגולדה מאירסון )מאיר( על־יד בן־גוריון הסמכות לפסוק אם לבצע את ההטסה של המטוסים. הדיון על משמעויות ההחלטה נערך במלון ״סלגר״ב״ בניו־יורק שבו התאכסנה גולדה, ונכהו בו מלבדה גם אבא אבן, טדי קולק וסחרוב. לבסוף הכריעה גולדה שיש לבצע את ההטסה. סחרוב הודיע לארץ על ההחלטה משמאל לימין: הנק גרינשפון, רעייתו ואליהו סחרוב במקסיקו סיסי. מטוסי הסירו מהם את התצורה הצבאית והפעילו אותם למשימות תובלה ממיאמי לפורטו־ריקו. שני המטוסים היו במצב טוב, וזה שבקליפורניה אפילו היה במצב טיסה והשתמשו בו לצילומים מגובה רב; אך ה־ מעודפי הציוד האמריקני והצריך שיפוצים שונים: החלפת שני מנועים ועוד תיקונים שונים. על כל מטוס שולם סך של )על כל אחד שולם סך שמישים לטיסה. סחרוב דאג להעברת הכספים, אשר 339 במלחמה לעצמאות נירא ממטוסים קלים - למ ממשרדי הסוכנות היהודית בניחורק, ויצא מיד למיאמי. שעת ההמראה נקבעה לחצות של באותו מועד הגיע למיאמי מסוס ה־ צילום, ולכן היה בו סידור מיוחד - חור ברצפה שנועד בשעתו עבור המצלמה, ועתה היה מכוסה רק בלוח פרספקס שביר. שלושת הצוותים )תשעה בכל אחד( נערכו אפוא במהירות לביצוען של ההכנות האחרונות לסיסה. אליהו סרורוב, אל שווימר וליאו גרדנר נכחו באירוע ההמראה של שלושת המסוסים. השניים הראשונים המריאו, ואילו השלישי התנדנד על המסלול, ולפתע התפוצץ אחד מצמיגיו. המטוסים חיכו באוויר, אך כעבור זמן קצר הורו להם במכשיר הקשר להמשיך בדרכם: השתהותם עד להחלפת הצמיג היתה עלולה למשוך תשומת־לב של תושבי העיר ולהזעיק את כוחות הביטחון, ואלה היו עלולים לשים לאל את כל מבצע הטסת המטוסים. בבוקר המריא אף המטוס השלישי. המטוסים נחתו בשלום בפורטו־ריקו, הצטיידו בדלק והמשיכו את הטיסה לאיים האזורים. בינתיים יצא מחרוב ממיאמי לניריורק ודיווח לבךגוריון על צאת המטוסים. הטיסה התנהלה ללא כל תקלות, עד שבאותו המטוס שהגיע מקליפורניה, אשר הוטס ביד׳ טייס ראשון ג׳״מס בין וטייס שני ד״ב גולדברג, מעד הנווט אלי כהן כשדרך בלא משים על אותו לוח פרספקס דקיק שכיסה את החור. המטוס היה אז מעל האוקיינוס האטלנטי, וברגע האחרון הצליח כהן לאחוז בזרועותיו בדופנות המטוס. צעקותיו נבלעו ברעשם של ארבעת המנועים, וכך היה תלוי קרוב לשעה בין שמים למים, עת ד״ב גולדברג מטים את המטוס, שכן ג׳״מס בין היה שרוי רוב הטיסה בגילופין. רק במקרה התגלה כהן על־יד׳ ויליאם ליכטמן, אשר שימש כמהנדס טיס באותה טיסה. היה לו חלק מכריע בהצלתו, כפי שהדברים באו שנכתב סמוך מאוד לאירועים: בין המגן והצלב, ליד׳ ביטוי בספרו יושב הייתי ליד דייב ומתבונן בידיו האוחזות בחכה... זעתי באי נוחות. היה לי רושם, שאני שומע איזה רעש משונה... הרגשתי, כי משהו איננו כשורה... דלתות תא הפצצות היו סגורות היטב. למרות זאת הבחנתי ברעש, כקול אוויר מסתנן... בדקתי את תא הטייס, גם שם היו התלונות סגורים. אחר התכופפתי החוצה והרמתי את המחיצה המובילה לתא הנווט... והנה ראיתי! בתוך החלון הפלסטי השקוף שהיה משמש למטילן כנקודת תצפית... נעו־ן היה הנווט... אלי בנדר )כהן(... זרקתי מבט חטוף מסביב ועם זאת תפשתי אותו בידי... העמקתי לתחוב את ידי כדי לחזק את אחיזתי בחגורת מכנסיו של אלי. הרגשתי כי משהו משתחרר, נפרם, נקרע, וכמעט בטפשות הורדתי מבטי לזרועי, במקום ששם הזכוכית )הפרספקס( חתכה בבשרי מהמרפק ועד הכתף. הדס ניתז לעיני ותהיתי אם פצעתי עורק... זרועי שותקה והלכה. גס נצטננה... למזלם של ליכטמן וכהן, דחף האלחוטן נורמן קובאק באותה שעה את ראשו לתוך התא, ראה את המצב, והזעיק את יתר חברי הצוות - ד״ב גולדברג, ג׳ק רוזן וגירי וולד. לדברי ליכטמן, ״פרצו דרך הפתח וכל אחד מהם תפש את אלי בנקודה אחרת בכתפיו... כולנו משכנו בחזקה... תוך שניות ספורות היה הנווט הקטן 53 מונח על הרצפה בטוח מסכנה״ לאחר חילוצו של כהן נמשכה הטיסה כסדרה, וככל הנראה התפכח ג׳״מס בין משכרותו ונטל את הגאי המטוס. בהגיעם מעל האיים האזורים נתקלו המטוסים במזג־אוויר גרוע ביותר: עננים נמוכים ביותר בגובה 500 המשיכו בדרכם על־פי התוכנית. חלפו דעתו לאותם 340 רכש מטוסים: "צרות צרורות בהעברה מניחורק, כ׳ נערכים חיפושים נרחבים ניו־יורק סיימם בדרכם מהאיים האזורים לאירופה. ב־ אחר המסוסים, אשר המריאו מסנסה־מריה שבא״ם האזורים לסרדיניה או לקורסיקה. אף נכתב שאחד המטוסים חזר לנחיתה באזורים, שכן אש אחזה באחד ממנועיו. צוין גם שרק מספר מועט של מסוסי רבי עוצמה נגד גרמניה הוסבו לשימוש מסחרי״, ואף הוערך כ׳ המטוסים עושים דרכם ל״פלסט״ן )עובדה 54 היא שהמטוסים לא זיהו עצמם ״בצורה מדוייקת למשמר החופים מגבירה את החשד נגדם״ למחרת אף דיווח העיתון כ׳ נחתו שניים משלושת המסוסים בקורסיקה, כ׳ התגלו שבריו של המטוס כזכור, כבר אירע בעבר מקרה דומה עם 55 השלישי ממזרח לאיים האזורים, וכי ספינות הצלה נשלחו לאזור מסוס הקומנדו הראשון שהוטס מארצות־הברית לאירופה: צוותו לא דיווח על נחיתתו לפי מה שהוסכם, ועורר לאחר בירור עם המרכז בפחם התברר לאל שווימר כ׳ אף הפעם הגיעו המטוסים בשלום ונחתו 56 בהלה רבה ב־ 57 בסנטה־מריח הודעה על היעלמות המטוסים, ובעקבות זאת החלה ההתרוצצות שנועדה לבדוק לאן נעלמו ואכן, ב־ מטוסי 2024 לאחר נחיתת המטוסים והפרסומים השונים על הפרשה הודיע ״אוסקר״, כ׳ סיכמו עם יהודה בריגר, אשר ישב בפחם וריכז משם את הפעולה גם עם איאצ׳יו, ״שאם ילחצו מאד על קלמן שה־ 58 הלחץ עליה מצד האו״ם ומדינות המערב, אולם לאור התפתחות הדברים ציינו כ׳ ״לא היתה כל בררה אחרת״ ב־ הפרסומים הרבים שהתלוו להברחת המטוסים ברבים 59 להם כאן. התקינו אותם להפצצה וחכו להוראות״ מאמצעי התקשורת האלקטרוניים והכתובים, מצד אחד; ומצד אחר - מגבלות ההפוגה ואף החשש מהחרמתם על־יד משקיפי האדם והצורך שלא להפר בגלוי ובבוטות את מגבלות ההפוגה; החשש שמא לא יהיה אפשר להגן בארץ על המטוסים הגדולים מפני הפצצה מהאוויר; או שמא הטסתם לארץ עלולה לפגוע גם בהמשך פעולתה של הרכבת האווירית של מבצע ״בלק״ - אלה ככל הנראה הגורמים להחלטה להותיר שם את המטוסים, להכינם בינתיים לפעולה, ולהטיסם לארץ עם התחדשות הקרבות. ממילא עוד היתה מלאכה רבה לפניהם בהכנתם של המטוסים והפיכתם למפציצים, והאמצעים שהיו נחוצים להם לשם כך היו זמינים יותר בזאטץ ובאירופה בכלל מאשר בארץ. ב־ 60 חייבים להתקין ולזיין בהקדם האפשרי. כדי שיהיו מוכנים לפעולה ברגע שתקבלו הוראות. הודיע מה המצב״ שלושת מטוסי הכנת ה־ ב־ הרכש באירופה, ונפגש עם בן־גוחון על־מנת לדווח לו על כל הפעולה שנעשתה עד אז בתחומי פעולתו. הוא דיווח לו שמטוסים אלה הוברחו לצ׳כיה ״בלי פצצות, בלי ציוד ובלי מכשירים לפצצות״, ולכן ״מתקנים 61 עכשיו בצ׳כיה מכשירים להפצצה״ ופועלים להשגת ״פצצות צ׳כיות״ מתאימות מאוחר יותר, בפוגשו את ועדת הביטחון של מועצת המדינה הזמנית, התייחס בן־גוחון למצבם של המטוסים בעת הגעתם, ובמיוחד פירט את מעלותיהם הרבות: ״מבצר מעופף יכול לירות בדיוק על המקום הנדרש, 341 יו״נ במלחמה /"עצמאות אם כ׳ הוא עצמו יכול להמצא אז בגובה של אולם, לדבריו, מכיוון שלא היה ניתן להבריחו עם כל הציוד האורינינלי... הוא כבר הרבה מאוד איבד מכושר פעולתו, כי יכולנו להביא אותו רק בלי הציוד, והציוד שלו הוא ענקי. הוא גם מוזייב צוות מאומן מאוד. אף ארצישראלי אחד איננו יכול להשתמש בו... גם המבצר המעופף יודע להגן על עצמו ואיננו מפוזד מאוירון קרב. 62 אולם מכיוון שהמטוסים חסרו את הציוד, נפגעה היכולת שלהם להכינם לפעולה, שב וציין בךגוריון בעקבות ההחלטה להשאיר את המטוסים בזאסץ לא נצרכו אפוא באותה שעה לכל שלושת הצוותים שהבריחו אותם מארצות־הברית - מה גם שעם חלקם הוסכם שהעסקתם היא אדהוק, כלומר לצורך ההטסה משם בלבד. כך, למשל, כשנשאלו בצ׳כיה היכן לורנם קר״בן, נאמר כ׳ ״התקשרו אתו רק להטסת ה־ וכבר ביום ה־ גם אלי כהן, ג׳ון מילר וצ׳רלם וינטרס; כן דובר על כך שתוך כמה ימים עתידים לשוב לשם האנשים הבאים: ג׳״מס בין, נרון ל׳, החלד רוטשט״ן, דוד גולדברג. כן צוין כ׳ לרובם לא הוסדר התשלום על השתתפותם בפעולה, והמרכז התבקש לשלם להם עבור חודש )מ־ אותם״. על חלק מהאנשים נאמר כ׳ אינו מתאים לשירות, ועל רוטשט״ן וגולדברג אף נאמר כ׳ ״חפים מכל רגש לאומי, ונחשבים שכירי חרב לכל דבר, ולכן מבחינתנו אינם מתאימים לשירות״.* עם זאת היו בין האנשים הללו גם אחרים, שוויתרו על העסקתם מטעמי שכר גרידא. אחד מהם היה ברון ל׳, ״שנחשב לטייס מעולה״. מציכיה נאמר כ׳ ״צר לנו לאבד את שירותיו... אך אנו פועלים כאן עם צוותים מתנדבים בלבד, ואם נשלם למר ל׳ את שכרו כמי שעובד עם חוזה, זה עלול לגרום לדמורליזציה של אנשינו. תנאי שירות ושכר אחידים, עד כמה שאפשר, היוו 63 אין בכך משום מניעה להעסיקו בעתיד כסייס העברה״ אפוא אף הם גורם חשוב שהובא כבר אז בחשבון. המציאות המבצעית הקשה, שבה פעל חיל־האוויר עד אז ומאז, לא תמיד אפשרה להעמיד גורם זה בראש סולם העדיפויות בהעסקה; אך למרות האמור לעיל הועסקו פה ושם אחדים מצוותי־האוויר על־פי חוזה מיוחד ונהנו משכר מיוחד, שעלה בהרבה על שכרם של אחרים. תוך כדי כך הלכה והתארגנה הפעולה בזאטץ להכנת המטוסים להפעלה מבצעית. הפעולה היתה יגעה ביותר, שכן באותה שעה התנהל מזאטץ גם מבצע ״בלק״: היה צריך לדאוג להחזקתם השוטפת של מטוסי הקומנדו, לבדיקתם של מטוסי המסרשמיס, לפירוקם ולהכנתם להטסה בתוך מטוסי התובלה. פעולה זאת היתה בעדיפות עליונה, כפי שהדברים באו לידי ביטוי פעמים רבות במברקים ״הדוחקים והצולפים״ מהארץ, כדבריו של מרכז הפעולה, שאול מאירוב. זאת ועוד, לדברי רימונד )ר״( קורץ, מט״ם׳ האגף לתובלה אווירית אשר היווה את אחד מעמודי התווך במבצע ״בלק״, ״איש לא ידע מה לעשות״ במטוסים. הוא עצמו היה * באשר לגי״מם בין נאמר, כ׳ הוא אכן ״מלא מומת טובות״, אולם אינו כשיר לשירות כיוון שהוא ״אלכוהוליסט, אינו אהוד ואין כלפיו אימון מצד חבריו״. ואכן, כבר התייחסנו לעיל לכך שבמהלך הססתם המטוסים מארצות־הברית לאירופה היה בין שרוי בגילופין כמע כל הטיסה. ר״מונד קורץ )חובש כובע( בתוך המטוס 342 !״ ר 7י5 מפקד טייסת ימים, בהיותו בארץ, אף הואצלה לו על־יד׳ מטה חיל־האוויר הסמכות לפקד על המטוסים ועל הפעולה כולה. בהתייחסו לשלל הקשיים שאפיינו את הכנת המטוסים, ציין מאוחר יותר באותה שנה: אין באפשרותי כלל לתאר את כל הקשיים, המכשולים והצרות שעמדו לנו בדרכנו... עבדנו הסוקול בציכיה, בו לא עבד איש במשך שלושה ימים מתוך החמישה שעמדו לרשותי. התנאים הבלתי אפשריים בשדה התעופה, חוסר שיתוף־פעולה מצד הציכיס, חוסר ציוד מתאים, חוסר שיתוף־פעולה מצד שליחינו 64 היהודים בציכיה, חוסר תחבורה וקשיים רבים אחרים סם פומרנץ, האחראי על החזקתם של כל המטוסים של חיל־האוויר בזאסץ, סייע לו ככל האפשר בהשגת האמצעים הנחוצים להכנת המטוסים. ריכרד פופר - צ׳כי, יליד זאטץ בעצמו, אשר שירת בחיל־האוויר הבריטי במפציצים צ׳כ״ם במהלך מלחמת העולם השנייה, ואף למד את מקצועו כמכונאי מטוסים באנגליה - סייע לו בהשגת אותם האמצעים שאפשר היה ב־ 65 להשיג בזאטץ ובציפה בכלל )ה״מן שכטמן( לעמנואל צור ולשלום לוין, וביקשם להעביר ״אליו מיד שלש כוונות לשם רכישת 66 פצצות״ כדי שיוכל להתקינן במסוסים חלקים שונים עבור המטוסים הרחיקו אף לשוודיה, ובתחילת יולי דיווחו על כך ששלחו ״אנשים לשוודיה )שוודי משלנו( בקשר עם חלקי חילוף״. ב־ מעופר׳ לחי כ׳ ״האנשים חזרו משוודיה ואומרים שאפשר לקבל את החלקים ל־ ואכן, לשם כך הודיע אבריאל 67 לאקםפורט־ל״סנם״ לפינו גינצבורג, האחראי על הצד הכספי של הרכש, שסיכמו ביניהם להתקשר עם ״ל״טרנט בדנבה ולקנות 68 דרכו״ את החלקים הנדרשים למטוסים הברחת מטוס הקונסטל״שן לזאטץ כבר ב־ לרכישה בארצות־הברית, נכון לאותו המועד: שלושה מסוס׳ הדגיש בן־גוריון כ׳ תחילת הפעולה נעשתה על־יד׳ ״אלון״)יהודה ארזי(, ונמשכה על־יד׳ טדי קולק. כן ציין שפרט למסוסים אלה ״יש עוד 70על ה־ 69 יצלחו״ הדיווח על אודות כל אותם המטוסים בארצות־הברית עורר תקווה רבה ואף את תחילת ההיערכות להעברתם לארץ. ״נורמן״)ה״מן שמיר( כתב אפוא למאירוב, כ׳ התקבלה אצלם הודעה מקולק על רכישת מטוסי קרב והפצצה והעברתם דרך אירופה לארץ. הוא הודיע לו, שבכל מקרה יש להפנות אף את אותם v///Y 13״״ sc itr 02f C UJ/9J.K'0 •frfa fyle>r• ,2?()<ך נ/ U0 V/^ ms י־א/י ־ ־ז/׳ ׳ yj רמזלמודו: בקבוקי חמצן הנדרשים להכנת מטוסי להפצצה 343 מ יוכ במלחמה לעצמאות המטוסים דרך בסים עקרון ״כדרך הבלקים״. כן ביקש להודיע מראש ״על בואם כד שנוכל להפנותם לשדה אולם התקווה להגעת מסוסי קרב והפצצה היתה מוקדמת מדי - אם כי עוד שלושה 71 אחר לפי הצורך״ מסוסי תובלה הגיעו מארצות־הבחת, והם הצטרפו ל״דרך הבלקים״, כדבריו של שמיר. למרות כל הפרסומים על הברחת המטוסים, הצליחו פעילי הרכש שם להבריח מטוס קומנדו נוסף )מאלה ומוטם בידי ׳ היה זה מטוס 72 שנרכשו בתחילת הפעולה בארצות־הברית( מארצות־הברית לזאטץ אליוט פולנסק׳ הגיע ב־ו ההדים שהיו להברחת מטוסי ה־ד מבין שלושת מטוסי הקונססל״שן שהוצא מתחומי ארצות־הברית: דרך דקר לקטאניה, מוטס על־יד סם לואים ומוריס קאופמן כס״ס־משנה, נחת למחרת, עם הגעתו של מטוס 7322 זה היתוסף מסוס ארבעה־מנועים לפעולה ברכבת האווירית של מבצע ״בלק״. ״תכן והחשש לתגובה אמריקנית כוללת, אשר התעורר בעקבות הברחת שלושת מטוסי ה־ אחד הגורמים להחשת העברתו של קונסטל״שן וסק״מססר בזאסץ הקונסטל״שן משם לבל יוחרם. גם ״תכן ששליחת מסוס זה נבעה בעיקר מהצורך במטוס מעין זה, המסוגל לבצע טיסה ישירה ללא חנ״ת־בינ״ם כדוגמת מטוסי הקומנדו, לנוכח ההגבלות שהלכו והוטלו על הפעולה באיאצ׳יו שבקורסיקה. העברת המטוס לאירופה התעכבה עד אז, ככל הנראה, גם בגלל ליקויים שונים שהיה צריך לתקן במטוס וגם התחייבות שונות או הסכמים, שנקבעו ככל הנראה עם שלטונות פנמה, שתחת דגלה הופעל המטוס. הובעה תקווה שהשתלבותו של מטוס ענק זה, המסוגל לשאת טונאז׳ כה רב ולבצע טיסה ישירה מזאטץ לעקרון ללא חנ״ת־בינ״ם, תקל במידת רבה על הלחץ של הצוותים האחרים, אשר ססו ללא הפוגה על מטוסי הקומנדו, וגם יקל על הפעולה לנוכח ההגבלות שהטילו השלטונות הצרפתיים על הנחיתה באיאצ׳יו. הרצון להימנע מנחיתת־בינ״ם היה הגורם גם לרכישתו של מטוס סק״מסטר )נוסף לסק״מסטר החכור שפעל למן ההתחלה(. הלחץ מן הארץ ומדנבה לרכישת מטוס נוסף, שיוכל לסוס ישירות מצ׳כיה לארץ ללא נחיתת־בינ״ם, מצד אחד, ומצד אחר - המעקב האינטנסיבי אחר כל פעולתם של פעילי הרכש בארצות־הברית, היו הגורמים העיקריים לכך, שמטום זה נרכש בחופזה יתרה ללא בדיקות קפדניות מוקדמות; וכשהגיע לצ׳כיה ב־ ביוני, התגלו בו ליקויים כל־כך רבים, עד שסם פומרנץ, אשר כתב את הדו״ח המפורט על המטוס, המליץ 74 להחזיר אותו לבעליו עם זאת, חשיבות הגעתם של מטוסים אלה, שיכלו לבצע טיסה ישירה מצ׳כיה לארץ, הוכחה עוד יותר, עת ביצע עוד מטוס קומנדו החרימו את הנשק והתחמושת, וגם הכלי וגם הצוות נעצרו. לדני אגרונסק׳, מרכז פעולת המטוסים האמריקניים באיסליה, נאמר, כ׳ אם ״לא יהיה רעש בעיתונות״ ישחררו את המטוס; ו״במקרה שיהיה רעש לכל היותר יחרימו את המשא״. לדבריו, ״האיטלקים רוצים כיסוי״; לפיכך הגיעו עמם להסכם ״שיגישו מכתב המעיד שהסחורה מיועדת לדרום אמריקה״. בחקירתם הודו הטייסים שאמצעי הלחימה מיועדים לניקרגואה. הידיעה 344 ® •, אולם כעבור שלושה ימים הודיע חי ישכר ל״בךיהודה״ 1 על המסום וצוותו הועברה גם לידיעתם של הברים )מאירוב( ו״לישעיה!״)רמז(, כ׳ ״דני מודיע כ׳ 5 שהממשלה האיסלקית הודיעה לו על המםום״ ההפוגה הקשתה אפוא עוד יותר על המשך הפעולה של מסוסי התובלה ועל פעולתם של שליחי הרכש - במיוחד בכל אותם מקומות שבהם היה לפעולה הד תקשורתי נרחב. כך היה הדבר גם בהברחת מסוסי ה־ ״לבצע עבירות שונות כנגד ארה״ב״ הברחת שלושת מטוסי ה־ כל הפעולה של מרמי הרכש והגיוס, ובינתיים שמה לאל את המשך הטסת המסוסים המוזכרים לעיל במכתבו של קולק. קשה להפריז בקושי הרב שאתו היו צריכים להתמודד: הם נצרכו לתושייה ולעורמה רבה, שכן מעקב זה אחר כל הפעולה של אל שווימר ושל שינדלר היה הרמס׳ ושוסף. הוא אף כלל ציתות אחר השיחות הטלפוניות שניהלו, ״חס המברקים שנשלחו, כפי שמוכח הדבר מכתבי האישום שהוגשו מאוחר יותר נגדם ונגד כמה מאלה שסייעו להם* בפרשיות של הברחת מסוסים אלה בתקופה זאת. ראוי אפוא להקדים את העיון בכתב־האישום הזה, שהוגש ״בבית־המשפס המחוזי של הפלך הדרומי של פלורידה, מדור מיאמי, נגד אדולף ו׳ שווימר )המכונה אלן( והמסייעים לו״. הללו הואשמו כ׳ מאז 1947 המוזכרים לעיל צוינו שמות נוספים, שמבחינת התביעה כונו ״קושרים אך לא נאשמים״, אשר סייעו להם ״לבצע עבירות שונות כנגד ארה״ב, כלומר, להפר את סעיף שנאמר בכתב האישום, כל אלה ״התאגדו, קשרו קשר והיו שותפים לדבר עברה, ביודעין ובאופן בלתי חוקי, לייצא, או להביא לכך שייוצאו, מארה׳׳ב לארץ אחרת או לארצות אחרות, דהיינו, לארץ הידועה בשם ציכוסלובקיה ולמדינת ישראל, ולארצות ומקומות אחרים ששמם אינו ידוע למושבעים, מספר גדול של מטוסים וחלקי מטוסים 76 מהסוגים המצוינים בסעיף וסעיף ׳ היצוא כמפורט לעיל נעשה ללא רישיונות הדרושים לייצוא מטוסים וחלקי מסוסים כמפורט בסעיף 77; 1948 452 בכתב התביעה, המבוסס על המעקבים השוטפים אחר פעולת הרכש והגיוס, נאמר כי לשם ביצוע ״הקשר והשגת מטרותיו״ ביצעו הנאשמים ״מספר גדול של פעולות גלויות״, שחלקן פורטו בו. למשל: ב־ 1948 ממיאמי לניו־יורק; שלושה ימים אחר־כך העביר סם ר״זברג לרוברט ג׳ וידמא״ר בניריורק סך ; ב־ 1 טיסה למקסיקרסיט ד״וויד גולדברג וג׳״מם קילגור, ועל־פ׳ הוראתו טסו משם. נגד צ׳רלס 4 ארווין גיונסון ** שבוצעה, ככתוב, בפלורידה )בערים מיאמי ומיאמי ביץ׳ ובעיר פורס לודרד״ל( וכן בעיר ניו־יורק שבמדינת נידיורק; בעיר סםרבורו ובעיר ניוארק במדינת נירגירס׳, קרוב לעיר לוס־אנגילס במדינת קליפורניה, בעיר סולסה שבמדינת אוקלהומה; בעיר מקםיקו־םי ברפובליקה של מקסיקו; בעיר סאן־חואן, פוארסדריקו; בעיר סנסה־מריה, האיים האזורים; בפראג!זאסץ, בארץ הידועה בשם ציכוסלובקיה; בעיר תל־אביב שבמדינת ישראל; ובאתרים אחרים שמיקומם אינו ידוע לחבר המושבעים הגדול. 345 ורזסצצה קל׳מ - ל n010DD איונ במלחמה לעצמאות בכתב התביעה אף הוזכר ציתות •לפוניי. ב־ בנושא מטוס מטוס ב־ פלורידה, קיים לוין בפועל שטר מכירה בהעבירו את המטוס לארווין ל׳ ג׳ונסון; באותו היום קוימו עוד שני שסר׳ מכירה, ובהם הועברו לג׳ונסון עוד שני מטוסי ביוני במיאמי, פלורידה, הורה וינטרס לווידמא״ר להשיג אישור מכם למטוס פוארטרריקו; כן הורה באות! היום להרולד רוטשט״ן להשיג אישור מכם גם למטוס Naron) ובר במיאמי, וביקשו לשלוח את המברק. הסוכנים האמריקניים ׳׳״רטו״ את המברק, ומצאו שנכתב בו ציארלס ט. וינטרס. אולימפי בסנטה מאריה, איי האזורים, ־ו 5024 , אישור נחיתה ל־ הושג. המשך לפעול מהר ככל יכולתך. )חתימה( א׳ לי גיונסון במהלך ארבעת הימים שבין וינטרס - כך נטען בכתב האישום - טיסות בין מ׳ אמי לבין זאטץ שבצ׳כוסלובקיה. כן נטען שב־ ויליאם סוסנוב תחת השם לו גורדו במלון ״אלוויך שבטולסח, אוקלהומה. אלה היו אפוא הפרטים באשר לרכישתם והעברתם של שלושת מטוסי ה־ כתב האישום מתייחס גם להמשך הפעולה, וכך נטען בו שאל שווימר נרשם ב־ במלון ״אלווץ״ שבטולסה, אוקלהומה; שב־ ליאו גרדנר במטוס אוקלהומה, לשדה התעופה של מחוז וסטצ׳סטר, פרצ׳״ם, ניו־יורק; ושלמחרת הטיס משם שינדלר את המטוס להליפקם, נובה־סקוטיה, ואחר־כך לסנסה־מריה שבא״ם האזורים. שינדלר מתכונן להמראה כתב־אישום זה מוכיח אפוא עד כמה הרמטי היה המעקב אחר כל פעולתם של אל שווימר ומטהו. יש בו כמובן גם כדי להבהיר את תוצאות הפעולה המוגבלות . . , יחסית, ואין ספק שגורם זה הוא הראשון במעלה להבהרתן. שינדלר מנסה לשכנע את ה״ את דיים לכל אותן המגבלות; וכיוון שעקב המציאות הקשה ביותר והצורך האקוטי במטוסים בחנו אז הכול לפי מבחן התוצאה, רווחה התחושה כ׳ ״משלוח האוירונים מאמריקה נכשל״, כדבריו של מרכז הפעולה באירופה, — ובמיוחד לשלושת 79בפרספקטיבה היסטורית, לעומת זאת, היה לאותם מטוסי קומנדו 78 שאול מאירוב מטוסי של חיל־האוויר והשגת המשימה של עדיפות אווירית במהלך מלחמת העצמאות. 346 יי!״ רבש מטוסים: "צרות צרורות בהעברה 5 ״המטוסים הללו מוכנים להתקפה כוללת כנגד מדינות ערב״ מסה הפעולה בארצות־הברית פעל אפוא בדרכים שונות ומגוונות כדי להתמודד עם המעקב הבלתי־נלאה של n הללו. הכשלונות לא ריפו את ידיהם של העושים במלאכה, והם פעלו ללא ליאות להפקת הלקחים מכשלונות אלה ולפעול בדרכים אחרות - כמו, למשל, הטלת האחריות להבאת המטוסים לארץ על המוכרים עצמם, תוך כדי כך נמשך מעקב 80 ולא עליהם מאמרו של סידני סמית, אשר חזר מהארץ עם הסיפור בדיילי אקספרס בעיתונים השונים. ב־ על חיל־אוויר ״שבו אין לאיש תגיות, דרגות או מדליות״. את מאמרו פתח בהתייחסות להברחות המסוסים: במהלך השבוע האחרון שמענו שלוש פילמים על החרמה של מטוסים ארבע־מנועיים מתוצרת אמריקה על־ידי שלטונות המכס: פעם אחת באמריקה, פעם שנייה בקנדה ופעם שלישית באיטליה. שני מטוסים מביניהם נשאו ארגזי נשק עם כתובות בעברית; כולם היו מיועדים, כנראה, להגיע לפלשתינה - טפטוף קטן המצטרף לשיטפון של חומרים שמשמשים להקמת חיל־אוויר 8 מודרני ושלם.י מאמרו של סמית גדוש גוזמאות והפלגות, אשר כשלעצמן ודאי לא הזיקו לחיל־האוויר, ואולי אף סייעו לגיבוש תדמיתו כחיל־אוויר חזק ביותר; עם זאת ודאי שגרמו להחרפת המעקב אחר כל הפעולה של שליחי הרכש והגיוס. כך, למשל, ציץ כ׳ לחיל־האוויר יש שמונה ״טייסות מצוידות במלואן של מסרשמידסים חדשים, וסיימת מפציצים כבדים ארבע־מנוע״ם של מבצרים מעופפים אמריקנים והאליפקסים בריטיים. המטוסים הללו מוכנים להתקפה כוללת כנגד מדינות ערב ברגע שממשלת ישראל תחליט שאין עוד תקווה להשגת הסכם פשרה באמצעות משא־ומתן. המטרות העיקריות של המפציצים הכבדים מחוץ לפלשתינה יהיו עמאן, דמשק, ביירות, אלכסנדריה ואולי קהיר״. הוא אף ציין כ׳ ״הסיפור של חיל־האוויר הזה - שכבר מתחיל להתלונן על הריסון הפוליטי שמפעילה עליו ממשלת תל־אביב — הוא אחד הנצחונות הגדולים יותר של הרשת היהודית העולמית הפועלת לגיוס כוח־אדם ותחמושת״. לדברי סמית, בטיס היציאה של חיל־האוויר בתל־אביב, ושם, לדבריו, "אין למצוא איש נושא כנפיים, אולם קפה גלי־ים מלא באווירת מלחמת העולם השנייה באופן שאין לטעות בו. מ וצוותי האוויר של חיל־האוויר האנונימי ביותר בעולם״. הוא אף ציין שמסום׳ המסרשמיט, המשרתים בחיל־האוויר, ״טובים בהרבה, הן מבחינת כושר תמרון והן מבחינת ביצוע׳ התותחים שלהם, מאשר הספיטפ״רים מדגם 1x זאת ועוד, לדבריו, המטוסים מוכנים ומאורגנים לפעולה מ־ בדרום; ועל־מנת לשלוט במטוסים אלה הוקם אף חיל־שדה של תצפיתנים עם ציוד רדיו, הפועל דרך מטה מבצעים שמשרתים בו גם תוו״נים לדבריו, חדר־השליסה המבצעי הוא העתק מדויק של חדר־שליסה של אותו קציני מודיעין בריטיים לשעבר. הוא אף ידע לספר כ׳ ־׳ אך הם מכנים את עצמם ״מלאכי המוות״. על החיפוי של כל מסרשמידט מצויר הסמל של הטייסת - גולגולת לבנה ועליה כובע ומשקפי טייסים שחורים, על רקע כנפיים לבנות גבוהות ועיגול אדום. 347 cvoiodd איונ במלחמה לעצמאות נראה כ׳ לצורך כתבה זאת אף ראיין סמית את מילטון רובנפלד, מס״ם׳ הפיל את הספיספ״ר המצרי הראשון מעל טול־כרם, וצ״ן כי ״זה ממש מדליק אות׳ להפיל ספיטפ״ר עם מסרשמידס. אבל נראה שלמצרים האלה אין שום מושג״. סמית התייחס גם למטוסי הסיור והצילום של חיל־האוויר, ובנעימה אפופת מסתורין כתב כ׳ מסוסים אלה ״מוטסים ע״׳ ס״ס׳ מסוסי ריגול לשעבר של הצי האמריקאי וכוללים שני ספיספ״רים מצריים ששוקמו לאחר נחיתת אונם בפלשתינה״. לדבריו, הצליחה יחידה זו אף להשיג ״תמונות מעולות של טנקים מצריים ושיירות מצריות חמושות המגיעות לעזה, אך לא ניתן היה להשתמש בהן כעדויות ולמסרם למשקיפי הרוזן ברנדוט, שכן טיסה מעל שטחים המוחזקים ע״׳ הערבים היתה כשלעצמה הפרת הסכם״. הוא אף ציין כ׳ צוות טייסת ההפצצה הישראלי הוא אמריקני כולו, וכי האוויר של היהודים בפלשתינה 1 נאמר לו בחיל־האוויר - מ״בסיסים חכורים״ מעבר למסך הברזל, כיוון שבסיס יותר מדי ידועים וסמוכים זה לזה מכדי שאפשר יהיה להשתמש בהם בבטחה. באשר לטיסת התובלה ציין, כ׳ זהו ״המרכיב השלישי, החשוב והוותיק ביותר של חיל־האוויר הישראלי״, המסיסה ״מטוסי קונסטל״שן וסק״מסטר, שמעבירים נשק וסוכנים מצפון אמריקה ומאמריקה הלטינית )מקסיקו בעיקר( ועד אירופה, דרך איטליה וארצות הבלקן״. אין ספק ושאף פרסום זה של סמית - כשאר הפרסומים שהופיעו אז חדשים לבקרים - היווה חומר־גלם לכל אותם סוכני הביון השונים, שפעלו מטעם האמריקנים ובמיוחד מטעמם של הבריטים, ואף הגיע לידיעתם של משקיפי האו״ם. ודאי שאלה לא הקלו על פעולתם של פעילי הרכש, אשר היו צריכים לפקוח שבע עיניים, לבל ׳סתננו גם כל אותם עיתונאים־חוקרים לתוך הארגון ויוציאו את סודות הפעולה לפרסום בעיתוניהם. עד כמה חמור היה אז המעקב האמריקני תוכיח העובדה, ש״גרורותיו״ הגיעו עד אירופה והשפיעו אף על הפעולה שנעשתה שם לרכש מטוסים - ובמיוחד בכל הקשור למטוסים האמריקניים שפעלו במסגרת הרכבת האווירית של מבצע ״בלק״: מטוס׳ הקומנדו, שני הסק״מסטר והקונסטל״שן. במיוחד רבה היתה ההשפעה על המשך הברחתם של מטוסי הנורסמן, שנרכשו על־ד׳ פרדקינס. ח׳ ישכר שלח לטדי קולק בארצות־הברית את הפרטים על הלחץ האמריקני סביב מסוסים אלה באירופה, 82., כמפורט להלן, וכתב לו ״כפי שתראו גם אנחנו ׳נרדפים״ עיכובים בהטסת מטוסי תנווסמן לארץ הברחת שלושת מטוסי ה־ והן ברחבי אירופה. האנגלים, אשר שיתפו פעולה עם האמריקנים לאכיפת האמברגו, ראו בכך משום התרת הרצועה מצד האמריקנים ועדות שאין האמריקנים עושים ד׳ למניעת הברחת מטוסים אמריקניים - במיוחד מסדר גודל כזה של ה־ל האמריקנים הואשמו אפוא לא רק על־יד הערבים, אלא גם על־יד האנגלים, בכך שלא מנעו את ההברחה, ובכך שבפועל הם תומכים ביהודים במלחמתם. היה עליהם אפוא להוכיח כ׳ משתדלים הם במלוא יכולתם למנוע הברחת מטוסים. לכן הגבירו את המעקב אחר כל הפעולה ברחבי ארצות־הברית, והקשו על המשך 348 רכש ט ° הטסתם של שאר המסוסים שנרכשו שם. כמתואר להלן, אכן נכשל הניסיון להטים את שאר המטוסים משם אולם האמריקנים לא הסתפקו בכך: הם פעלו לאכיפת האמברגו אף ברחבי אירופה על מסוסי הנורסמן, שבמקורם היו בעלי חשו׳ אמריקני. באותו יום הנורסמן לארץ; שכן ב־ לנו אף טייס אחד עבורם. אני אנסה לגייס באמריקה במהירות ס״סים נוספים לתכלית זו. הודיעו מיד לאור ראש מטה החיל השיב לו כ׳ ביחס למטוסים אלה ״אין לנו 83 אם תוכלו לשלוח מספר טייסים להטסתם״ סיסים לעבודה זו. אחרי הנסיון המר של הסיסות האחרונות אנו מציעים אישור של סמי פומרנץ לכל אוירון החיפוש אחר ט״סים מתאימים להטסת המטוסים עיכב אפוא את העברתם לארץ. 84 לפני הטיסה״ עתה, ב־ להעברה לארץ; אולם ב־ למחרת הודיע רמז ״בענין הנורסמנים״, 85 והם סיכמו ביניהם להודיע לפרדקינס לחפש אחר טייסים כאלה כ׳ אם נבדקו והם אכן ״מוכשרים לטיסה״ דרך הבסיס החדש ביוגוסלביה, יש לכוונם בהקדם האפשרי לבסיס ב־ ו86 עקרון תוך העברת הודעה ״למפרע על המועד כדי שנוכל להודע על שנויים לפני יציאתם״ בריגר, כ׳ בסוף השבוע מתכונן פרדקינס לשלוח שמונה מטוסי נורסמן בשתי קבוצות של ארבעה כל אחת. הוא שאל אם יש האפלה בתל־אביב, צ״ן כי אין למטוסים לא ״ radio compass ואכן, למחרת הודיע 87 בקסחה שני אורות — לבן ואדום - בהבדל רמז לבריגר, כ׳ כי את שליחת הנורסמנים יש לעשות בהתאם להוראות סם פומרנץ. הס יכולים לרדת כאן בעקיר. בת״א האפלה. רצוי שיגיעו עם אור דמדומים. הכרחי להודיע למפרע כדי לאפשר הודעה מכאן על שנויים לפני המראתם. 88 אין לבטוח על אורות בקיסריה באותו יום שב וכתב כ׳ ״את הנורסמנים יש לשלוח רק אם יש ביטחון גמור בכושר טיסתם וניווטם ורק ב־ 89 אם ׳צו״דו בכל הדרוש: מפות, סירות גומי, פרשוסים וכוי. דורש גם בדיקת המשלוח ע״׳ סם פומרנץ״ ביוני הסמיך בארי רא״ל׳ בשדה טוסו לה נובל את מורים סימון, יליד אלג׳יריה, אשר שירת בשנות מלחמת העולם השנייה כסייס בחיל־האוויר של צרפת החופשית ובחיל־האוויר של ארצות־הברית, לטוס בנורסמן הוא וגרישה בראון* )ששירת בחיל־האוויר הסובייטי לשעבר( הטיסו את אותו מטוס ישירות לנים, אחרי שנתנו לבראון הוראות בידיים )האחד דיבר רוסית, השני - צרפתית, ולשניהם לא היתה שפה משותפת(. אולם התוכניות להטסת המטוסים השתבשו. ב־ האמריקנית בפרים לשיחה עם הווארד ברל׳ ר״ל׳ לענייני תעופה אזרחית בצירות. שם חקר אותו הלה ארוכות על מכירת מטוסי * גרישה )ריצ־רד( בראון נולד ברוסיה למשפחה מתבוללת. שירת בפולין כסייס בחיל־האוויר של ברית־המועצות, ונחנה במהלר שירותו מססטוס גבוה ותנאי שירות נוחים. הוא הפיל שלושה מסוס׳ אויב: שני מסרשמיס וקיבל אזרחות, אך ברח כאשר דרשה רוסיה את חזרתו. הוא הגיע לאוסטריה, משם לאיטליה, ובעזרת ארגוני מחתרת יחודיים הגיע לפריס באביב גרישה בראון 349 יואנ במלחמה לעצמאות הנורסמן ועל תעודתם, ודיווח לו כ׳ הורה ״לקרקע גם לצירות האמריקנית במדריד, וגם שם נחקר בעניין מסוסי הנורסמן. בעקבות זאת הוחרמו עשרה מסוסי ב־ 90 נורסמן: שישה בצרפת, שניים בבלגיה, ושניים בהולנד פרדקינס ראה בר״ל׳ את האחראי העיקרי ״לכל הצרות בהקשר למטוסי הנורסמן, ולדבריו יש לו מוניסין עוד באותו יום הועברה ההודעה על עצירת המטוסים על־יד׳ רמז גם ליהודה בציכיה: 91 כאנטישמי מאוד״ ״הסמים לארנון. כל הנורסמנים עוכבו, אל תתנו לאף כלי שלנו המסומן 92 מסביר ההוראה כפעולת מחלקת החוץ לאחר העלמת שלשת המבצרים המעופפים״ הפעולה לשחרור מטוסי הנורסמן בצרפת נתקלה בהתנגדות נמרצת של הצירות האמריקנית בפרים, ולדברי פרדקינם, עד כדי ״פניה למיניסטר החוץ הצרפתי מטעם מחלקת המדינה בוושינגטון״. למרות זאת שוחררו המטוסים בצרפת, וכעבור זמן־מה, כששלטונות בלגיה ניאותו לשחרר את המטוסים הנמצאים שם, ממשיך פרדקינם וכותב: ״הופיע בזמן ההמראה הנספח האווירי האמריקני בשדה התעופה, הגביל את זכות עם זאת התברר 93 הנסיעה לשני טייסים אמריקנים לצרפת בלבד להשגיח על כך שיינתן דלק רק עד צרפת״ תוך זמן קצר שלא ״הכצעקתה״: ב־ רק נגד הנורסמנים כפי הנראה בלי כל קשר אתנו. מקוים שהיום ישוחררו הנורסמנים שבנטר ופועלים לשחרור ואכן, באותו יום עזבו שניים מהמטוסים במהירות לנים: מורים בן־סימון וג׳ינו גרבוני 94 אלה באמסטרדם״ )לשעבר לנים, ולמחרת הגיעו לשם. ב־ו ביולי בבוקר, כשהגיע מרמלשט״ן לשדה התעופה שם כדי לבדוק מפות וציוד על המטוסים, גילה ששוטרים צרפתים ממתינים לו. הוא הודיע על כך לרומא, וביקש מבךסימון לבדוק עד כמה יכולה הקהילה היהודית במקום לסייע להם במצב שאליו נקלעו. ואכן, כמה מבני הקהילה היהודית במקום ביקרו בבית־המלון שבו התארחו הטייסים והבטיחו לעזור להם. ב־ לדרך. את הכלים באמסטרדם שחררו אולם שנים מהם שהגיעו לפלה באותה שעה נראה היה 95 כולם בנטר ובסלע בימים הקרובים. נעשים סידורים להטיסם מיד מארצות אלה״ זאסץ כמקום הבטוח ביותר עבור אותם מטוס׳ הנורסמן; ואולם חשוב מאוד היה לתאם את הפעולה עם צ׳כיה, שכן באותו זמן הוזהרו פעילי הרכש מ״רוט המטוסים על־יד׳ הצ׳כים, שהגבירו אז מאוד את הפיקוח דרך ליאון, שם אסף את ט״ס־המשנה שלו, מקם גורדון. יהודי נים סיפקו להם ציוד חירום שחסר להם, ואף דאגו 194 רו סנדרלנד)מימין( ופיליפ מרמל״ס״ן בניס)יולי לקבלת־פנים לבבית בשטרסבורג, שם אף שילמו עבור תדלוק המרסמן בבוקר שלמחרת. למטוסו של בן־םימון הצטרף כנוסע מרסל קונוסניק׳, שלדברי בךסימון היה ״לוחם של שטרן לא ידוע אם 96 על התנועה האווירית בשמי המדינה הלחץ מרומא או עזרת יהודי ניס או אולי הלחץ מגורם אמריקני כלשהו - הם שגרמו לשחרורם של המטוסים. כך או כך, לימים העיד בךםימון שב־ אישית למפקח המשטרה בנים ונצטווה בנימוס - אך בתקיפות - לעזוב את נים למחרת לכל כיוון שיבחר. ואכן, ביו ישירות לשטרסבורג, בעוד מרמלשט״ן הטיט את 350 י?״ רכש מסוסים: "צרות צרורות בהעברה 3 התארחו שם בביתו של יהודי אלזם׳ מכובד. למחרת בבוקר הגיע לשדה נציג ממשרד הפנים הצרפתי אשר ידע על יעדם, ולדברי בן־םימון ״היו לו הוראות לעזור לנו״. הם הגישו תוכנית טיסה לאג׳קיו, קורסיקה, והמריאו ב־ 97 משם את כולם לעופרי. עד היום הגיעו עוד שני מטוסים, אשר הוטסו ביד׳ ג׳ו סנדרלנד ברנו, שנבחר כנראה כדי להתחמק מהמעקב האמריקני, והגיעו לזאטץ בהפרש של יום או יומיים. עד אז טרם הגיע מטוס חמישי, אשר הוטס ביד׳ אברהם )״א״ב׳״( נתן וגרישה בראון. נתן ובראון קיבלו את המטוס בשדה סוסו לה־נובל להטסה לנים. שם נעצרו על־יד הרשויות, ומאוחר יותר הגיעו אף הם לזאטץ, לאחר שתעו בדרכם ונחת! במערב גרמניה." בזאסץ ניתן היה להסתיר את מטוסי הנורסמן עד שתימצא הדרך להעבירם לארץ, או לחלופין עד הרפיית הלחץ האמריקני. כעדותו של פרדקינס, ״ביקשה הצירות האמריקנית״ ב־ הלחץ האמריקני 00 סק״מסטר ״השייכים לחברה אמריקנית ולעצור חמישה טייסים אמריקנים הנמצאים עליהם״ לא פחת, וב־ בארצות־הברית: לדעתנו יש כאן פעולת רדיפה נגדנו ודבר זה נראה תמוה מאד. מצאנו לנחוץ להביא זאת לידיעתך מתוך הנחה שאולי תמצא דרך ללוזו־ן במקום המתאים. הרדיפה אחר הנורסמנים בצרפת ובארצות השפלה מוזרה מאד מאחר שלמטוסים הללו אין כל תכונות ״מלחמתי ותיי. הרגשתנו שישנה 101 כאן פעולה להכעיס בינתיים הגיע לזאסץ גם מטוסם של נתן ושל בראון, ויחד היו שם אפוא חמישה מטוסים. מרמלשט״ן הסמיך את פרד ונבלם, מורים ׳נקנר וספרינגר על המטוס, ותוך כדי כך גם טס טיסות 102 אימונים עם רוסופסק׳, סנדלרלנד, ווסרהאוס גם בךסימון טס טיסות אימונים עם סנדרלנד )ב־ אפוא להוראות מן הארץ. אבל מטוסי הנורסמן נשכחו כמעט מכל לב, ונראה כ׳ בארץ ד׳ נואשו ממטוס זה. נסיונה של טייסת מם׳ ו בתל־אביב עם מטוס זה היה רע מאוד: כזכור, התרסק מטוס נורסמן אחד בבית־מחסיר; אחד התפוצץ באיטליה, ולא טייסים סתם הטיסו אותו - אלא שניים שנחשבו למעולים במלחמת העולם השנייה, ובמיוחד ג׳ורג׳ ברלינג; שניים אחרים נפלו בשבי המצרי. הנורסמן נקשר עם מזל רע )המושג כנראה את שלו לעיכוב בהבאתם לארץ. כמתואר להלן, היה מטוס אחד בארץ, ולמן התאונה לא טס בו איש. 103 כמטוס יבשה** היה זה מטוס ״סורר שדרש טייס מעל לממוצע על־מנת לשלוט בו״ כעבור שבועיים, לקראת סוף יולי, כבר הרגיש ** כמ מימין לשמאל: לב נגלי, מוריס בן־סימון, פרדי פרדקינם, ראלף רוסופסק׳, מוניה מאן, פרנק ווסוהאוס. 1 ממטוסים קלים - למסו א יונ במלחמה לעצמאות היה להמתין עוד, ולכן שלח את מקם גורדון לישראל באחת מטיסותיו של הסק״מסטר לארץ )שהוטס בידי ארג׳ אילוו״ס(, ולו הוראות למצוא את קלמן גולדשטיין ולספר לו על המצב שלהם. ככל הנראה בעקבות זאת הודיע יהודה בריגר ב־ ישהו שם במשך הלילה, וב־ היו נחוצים לטיסה נוספת של הנורסמנים. כן ציין כ׳ ״כוונת פרדי להגיע אליכם בין תוך כדי כך הועברו גם ״חלקי הנורסמנים״ בבלק־ 104 מספר אולם ב־ 105 יוגוסלביה י עד06 מועד יציאתם לא ידוע לנו בגלל הוסר קשר. יש לחכות לבואם יום יום...״ מטוסי הנורסמן לארץ. ככל הנראה הוטס המטוס הרביעי באותו יום בידי פרדקינס, וזה יועד לחזור לאירופה 107 באותו לילה במטה היל־האוויר התחבטו באשר לתפקיד ההולם לפרד׳ פרדקינם. ישכר, אשר הכיר את פרדקינם מהפעולה באירופה עד אז, נשאל לדעתו בנושא, והוא הציע להפגיש אותו עם מונס׳ גחן, ״ואחר תציעו ההצעה אולם בפועל חזר פרדקינס לאירופה והמשיך לעסוק בפעולת הרכש. כך, למשל, רכש שלושה 108 ואתן עדותי״ מנועים למטוס קומנדו, ובתגובה על כך כתב ישכר שלא אישר את הרכישה, וכי ״פרדי צריך לחזור לארץ ואין לו מה להסתובב באירופה״. לכל היותר היה ישכר מוכן להסכים שפרדקינס יטיס לארץ את אחד הנורסמנים ואכן, באותה שעה התכוננו להטים עוד שני מטוסים מזאטץ לארץ. אחד המטוסים 109- ו״לא יותר מזה״ 79831) התעכב שם ״לרגל מזג האוויר״. כן נאמר מצ׳כיה כ׳ ״פרדי יחזור בימים אלו בלי כלי״. ואכן, המטוס שניזוק בנחיתה הגיע בסופו של דבר לארץ ב־ לימים סיפר גרישה בראון, אחד הטייסים, כ׳ בהגיעו לארץ נלקח לתל־אביב, ושם לדבריו ״שכחו 110 המספר אות׳״; ורק משנתקל באדם שהכירו קודם, קיבל ממט שתי לא״׳, וזה הפנה אותו גם למלון ״פרק״, שהיה "1 ״מלון ד׳ מודרני בהשוואה לבתי־המלון בזמנים ההם״ בעקבות התקלות השונות בהפעלת המטוסים — הן בזאטץ והן בארץ - והנזקים שנגרמו להם )וכתוצאה מכך - הצורך הדחוף בחלקי חילוף למטוסים( ביקש רמז מ״מר״ לבדוק מה עלה בגורלם של מטוסי הנורסמן שנעצרו באמסטרדם, ולעשות ״הכל בכדי לקבלם ולשלחם לארנון״. על כך השיבו ״מר״ כ׳ ״ענין הנורסמנים באמסטרדם לא זז בגלל חוסר זמן לטפול״; כ׳ וךליר מטפל בשחרורם; וכי ״חלקי החילוף לנורסמנים נמצאים אצל איש לשם קניה״. גם ״רמי״ )אברהם ט״בר(, אשר סייע לישכר בריכוז הפעולה האווירית בזנבה, הודיע כ׳ ״לגבי חלקים לנורסמנים, כבר הודיעו כ׳ ניתן לרכוש מהם בארצות השפלה בכמויות רבות, 112 אך דרוש מומחה שיבדוק״ התקלות הרבות בהעברת מטוס׳ הנורסמן, התאונות, נחיתות האונס, אי־ההצלחה בהעברתם והאכזבות שנתלוו לפעולה זו - כולן יוחסו באותה שעה באופן כללי וכמעט בלעדית לפרדקינם, אשר ריכז את הטיפול במטוסים אלה. לא שכחו לו, כמובן, גם את חוסר־ההצלחה להעביר את מטוסי האכסון, אשר היו אותה שעה ברודוס. באותה שעה פעל סלומון )סמי( כהן לקבלת ההיתר להטסתם לארץ או לאיטליה, ומשם לארץ. ה 352 1™ מטוסי האנסון ברודום ואישור לנחיתת־ביניים ביוון סלומון )סמי( כהן עבד כמנהל מחלקת יצוא ב״מכון למסחר חוץ״)מיסודן של הסוכנות היהודית לאיץ־ישראל והתאחדות בעלי התעשייה בארץ־ישראל(. משרדו הראשי היה ברח׳ מונסיפיוח בתל־אביב. כבר בתחילת אפריל אחרות באירופה״ כדי לשווק ״סחורות א״׳ והסדר סחר החליפין בין א״׳ ומספר ארצות אחרות״. כעבור זמן קצר כמעס חדל מלעסוק בענייני המכון והחל לעסוק כמעס אך ורק בענע׳ חיל־האוויר, שכן התבקש על־יד קלוד דובל לטפל בשחרורם של ארבעת מטוסי האנסון, שנחתו נחיתת אונם ברודוס. בתחילת חודש מאי פגש כהן את דן סולקובסק׳, שכאמור ם״ע באותה עת לפעולת הרכש של פרדי פרדקינס, והיה מצו׳ גם בפרטי רכישה זו של מסוסי האכסון. לאחר סלומון)״סמי״( כהן . ו ו, , שטולקובסק׳ הודיעו שמבחינתם כלו הסיכויים לחלץ את המטוסים, פעל כהן באמצעות קשריו האישיים עם שר יווני לשעבר, יו״ר ״לשכת הבונים החופשיים ביוון״ באותה שעה, וזה היה מוכן לסייע תמורת הבונים החופשיים באמריקה, שהוא יטפל בדבר הזה ושה׳סט״ס דפרטמנס׳ גם כן מעונין בענין זה וסחרו אולם אין ביכלתו לפנות באופן ישיר אליו״. לדברי כהן, לאחר קבלת הסכמתו העקרונית של צלדריס, הוא יצא לאיטליה ושם סיכם עם שלום לוין, מרכז הפעולה שם: היות והממשלה היונית אינה מעונינת להראות בגלוי שהיא עוזרת לנו - בגלל הקו הפוליטי שהיא נוקטת בו עכשיו - גמרנו ש: א. הממשלה היונית תרשה באופן רשמי לאוירונים לחזור לאיטליה, ב. הטיסים יכולים להיות אמריקאים, אנגלים או מדרום אפריקה אבל לא ארצישראליים. ג. חברת האוירונים ״פן אפריקן״ )לפי המלצת אסף תתן אישור לאמבסדור ברומא שהיא קונה את האוירונים )שהוא דבר פורמלי בלבד(, ד. שדה התעופה באיטליה יאשר לשדה התעופה ברודוס שהאוירונים הנידונים הגיעו... לוין הודיע לכהן ״שאת כל הסדורים הללו אפשר לעשות בקלות״, אולם ״הפורמליות במיניסטריון החוץ " לבסוף הוחלט 3 היוני לקחו זמן רב היות ובתחילה בהתאם להוראות אסף הודעתי שהאוירונים יעזבו בים״ להטים את המטוסים, ולא להשיטם. לשם כך נצרך כהן פה ושם, כאמור לעיל, ל״מתן בסתר״ מאחרי הקלעים לסייענים למיניהם. הכספים הללו אכן הועברו אליו, אולם לדבריו נדהמתי כשקבלתי את הטלגרמה עם ההודעה ששלחתם את הכסף דרך הבנק. איך זה אתם שולחים כסף הדרוש בשביל שוחד דרך הבנקל? הרי בהחלפת הכסף לכסף אנו נפסיד תיכף סכום ניכר. כתבתי לך פעמים מספר שאני רוצה לקחת את הסכום הדרוש מהכסף שנאסף כאן ע״י היהודים, דבר שהוא הרבה יותר פשוט והגיוני ואני אמנם אעשה את הנכון לפי ראות עי ני... ב־ - כל זאת בתנאי שיקבל ״את העזרה הדרושה מטעם אסף. יש צורך לסדר דברים מסוימים ברומא והוא 353 000 איונ במלחמה לעצמאות הבטיח לסדר זאת״. תוך כדי כך נקלע כהן לקשיים כספיים, ובעטיים נאלץ אף לאיים כי ״אם במשך זמן קצר מאד לא אקבל כל כסף, אארוז את חפצי ואבוא הביתה, ואהיה נאלץ לעזוב את כל הענינים״. עד אז העביר כהן את השלמונים שנדרשו להחשת האישור להוצאת המטוסים לידי אחד מהמקורבים לצלדריס, על־מנת שיפעל אצלו בעניין מטוסי האנטון. ואכן, לדבריו, ״המתווך עשה את עבודתו בסדר והניע את דעתו של ססאלדארים״. ב־ הוצאת המטוסים-, אולם, לדברי כהן, ״׳ש המון קשיים טכניים כמו למשל למי שייכים באופן רשמי האוירונים ומי באופן רשמי יכול לעשות את הפניה למיניסטריון בכדי לקבלם בחזרה...״. פרט לכך שוחח כהן אף עם ״מיניסטר האויריה אשר שייך למפלגת וניזאלים״, ודן אתו על מטוס הקומנדו, שכזכור נעצר שם, וגם על 114 אודות מטוסי האכסון. זה הבטיח לו להסדיר את העניין לאחר שנדו• הדרכים השונות להתמודדות עם כל אותם ״המון קשיים״ המוזכרים לעיל, הודיע כהן ב־ ביולי במברק מאתונה לרומא על הסכמת הממשלה היוונית להתיר את טיסתם של האנסונים מרודוס לאיטליה - ולא לארץ - וגם זאת בשני תנאים: אחת מחברות התעופה המוכרות, אמריקנית, אנגלית או דרום־אפריקנית, הטסה בקביעות לאתונה, תגיש הצהרה בכתב לפני הנציג של משרד החוץ היווני ברומא, ובו היא מוכנה לרכוש את המטוסים מיד עם הגעתם לאיטליה; והתנאי השני - אף הטייסים יהיו אנגלים או אמריקנים או דרום־אפריקנים, ואף הם ״יכריזו בפני נציג היוני שכוונתם להטים את הכלים לאיטליה״. אומנם, ציין כהן, ״ננסה לאפשר להם לטוס ישר לארנון )ארץ־ישראל(״, אולם לדבריו ״״תכן שלא תהיה בידינו בררה אחרת״ אלא להטיסם לאיטליה, להתקין להם שם מכלי דלק נוספים, ואז להטיסם ישירות לארץ. עיכוב נוסף היה טמון בכך שלאחר נחיתת האונס ברוחם של מטוסי האנטון והעיכובים בהטסתם ״הוכנו לעמידה ארוכה, שם, והיה צריך לפחות שבוע ימים, שבמהלכו יוכנו המטוסים לטיסה, לכל מקום שלא יהיה״. את מברקו חתם סמי כהן בלי להותיר תקווה רבה באשר להוצאת המטוסים: ״אינני רואה יעמדו לרשותנו בזמן הקרוב״. תוך כדי כך נמסרה מטעם מטה חיל־הים ההודעה, כ׳ אחד משליחיהם ביוון דיווח להם כ׳ ״מפקד חיל התעופה היוני שבביתו גרתי והוא חברי ושכני מאד התחייב בפניו לדאוג להעברת מטוסי האכסון תוך עשרה ימים מיום קבלת הפקודה, אם ישלמו לו אולם מטוסי האכסון לא שוחררו כל־כך מהר, ולקראת טוף אוקטובר )!( 115 ״שב־ כתב סמי כהן, כי על סמך פגישותיו עם השר סטפכופולום, מבכירי משרד החוץ הי יחליט על החרמת האוירוכים״ - לא יוחרמו המטוסים. םספכופולוס אף פקד לשלוח מברק לכציג יון ברומא, ובו הוא מאפשר ״לשכי המכוכאים לבוא ולתקן את המטוסים ומיד אחרי שעבודתם תגמר תכתן רשות לטייסים "6 לבוא ולקבל את האוירוכים״ מעבר לשחרורם של מטוס׳ האכסון ומטוס הקומנדו צ״ן כהן, כ׳ אחת מחברות התעופה היווניות מוככה ״שנשתמש בשמה לקניית אוירונים ואז אפשר יהיה להביא אותם לא״׳ והוא הדגיש: כיוון שהדבר עלול לעלות לחברה ״באבוד רשיונה״, היא מסכימה לכך ״רק בקכה מידה גדול, כדי שהרווח יכסה את אבוד הרשיון״. כן פעל כהן לקבלת אישור לכחיתת־ביכ״ם ״באיזה שהוא מקום בכרתים בלי שאלות, לקבל דלק ולהמשיך לארץ. על כך הוא דיבר עם שר החוץ היווני, ולדבריו הוא ״משוכנע שעבור ענין זה יצטרכו לשלם למיניסטר האויריה סכום די הגון בין יביא תועלת רבה״. זאת ועוד, הוא הביע את בטחוכו, שאפשר יהיה להשתמש בתור שדה תעופה וציוד בדלק בחסאני )שדה התעופה העיקרי באתונה( לכל מיני אוירונים ובתנאים הבאים: ציוד האוירדנים ב״ תעודת טיב האוירון, רשיון לאלתוט האוירון, רשיון הטייסים. האוירונים צריכים להכיע לוזסאני בפרק־זמן של 354 =יק״ רכש מנ בינינו לפחות היוני מקבל ילל עצמו ב־י׳ יי7 שהוא דרש לכל אוירון העובר בצורה כזאת הוא מפאת העיסוק התכוף של סמי כהן בענייני חיל־האוויר פנה ״המכון למסחר חוץ״ למפקד חיל־האוויר, וביקשו לאשר את המשך שחרורו של כהן עוד לחודשיים ״כדי לאפשר את גמר העניכים הדחופים הכוללים בה־בשעה, ב־ 118 בעיקר יצוא תוצרת עברית לחו׳׳ל״ מסעם ח׳ל־האוויר, כיוון שלדבריו הוא מכירו זה שנים; ולאחר שנפגשו ביוון בתחילת חודש מאי, הוא קישר בינו ובין אנשי חיל־האוויר שפעלו ברומא, ״וכתוצאה מזה הסת״ענו בו בכמה עניינים הנוגעים לחיל־אויר״. וכדומה עם הממשלה בצורה רשמית וחצי־רשמית , לדבריו, ״קיימות שם אפשרויות של משא ומתן פוליס שעדיין לא נוצלו כשהייתי שם לאחרונה. בעיות אלה דורשות סיפול לא על ידי יהודי מקומי כגון אשר מואיסיס, כ׳ אם דווקא על ידי איש זר היודע לעבוד עם היונים״. סולקובסק׳ המליץ אפוא למשרד החוץ בממשלת ישראל להעסיק את סמי כהן, אשר לדבריו ״מבין היסב את דרך המחשבה הבלקנית ואופיה״, וכן ״הוא איש "9 מוכשר ופעיל בענייני מסחר ואפשר גם להשתמש בו בעבודה פוליטית״ כאשר הגיע סמי כהן לארץ ב־ אשר ״בעל השפעה וקשרים אשר יוכל לדבר בשם ממשלת ישראל״, כיוון שדרך אתונה ״עוברים מדי יום ביומו אוירונים ולכן עלול לקרות שם אסון בכל רגע״. בדו״ח שהגיש כעבור חמישה ימים למפקד חיל־האוויר פורטה כל פעולתו אשר עשה ביוון במשך ארבעת החודשים. לדבריו, ניתנה כבר הפקודה לשחרור מטוס׳ האנסון מטעם הממשלה היוונית, ולפני צאתו את יוון הודיעו דני אגרונסק׳ ״שכל הסדורים יגמרו תוך ארבעה ימים״; אולם לדבריו ״עד היום איני יודע איך נפל הדבר״. הוא הדגיש את הצורך ״להוציא אוירונים אלה בהקדם מיון בהקדם האפשרי, אחרת הממשלה היונית יכולה לשנות את דעתה״. כהן התייחס גם לבעיית חנ״ת־הבינ״ם ביוון. ואכן, כיוון שבאותה שעה טרוד היה מטה חיל־האוויר בשאלת הטסתם של מטוס׳ הספיטפ״ר שנרכשו בציכיה ובדאגה לחנ״ת־בינ״ם בדרכם לארץ, היה בדבריו של סמי כהן בדבר האפשרות לנחות ביוון משום פתח לתקווה. לדבריו, בשיחה שהיתה לו עם שר החוץ היווני, קונסטנטין צלדרים, הוא הציע שתנתן לנו האפשרות להגיע לשדה התעופה ביון, מבלי להפגש בשאלות וחפושים, לקבל שם דלק ולהמשיך משם בדרך הדרושה. שר החוץ נתן לי את הבטחתו שאם דבר זה לא יעמיד את ממשלת יון במצב לא נח היא תהיה מוכנה לעשות זאת. הוא גם התקשר מיד עם שר האוירייה כדי לברר באופן טכני אם הדבר אפשרי. עלי לציין ששר האויריה הוא בן אדם של כסף ולא יעשה דבר כל עוד לא יקבל סכום הגון, אבל לכשיקבל את הכסף אפשר יהיה לעבוד אתו. עלי להדגיש שאין לסמוך על הבטחתו של שר יוני היות ואין דבר יותר קל בשבילו מאשר לומר היום כן 120 ומחר לא כהן ביקש להיפגש עם מפקד החיל, על־מנת להציג בפניו את המצב ביוון ואת האפשרויות השונות לפעולה בתחום האווירי. ב־ו במקומך. הודיע דעתך. .א. באיטליה: ״סמי כהן חזר לארץ ומציע את שחתו לנו. מציעים שיהיה מרכז עניכ״ ח ב־12 הוא חושב לבוא אליך בשבוע הבא״ ' ב־22 בקשר לסמי כהן בתור מחליף שלך?״ 355 יו׳׳ סמטוס׳ם קלים - למטוס׳ קר׳ב והמצצה נ במלחמה לעצמאות בסופו של דבר מונה סלומון כהן למנהל מחלקת הקניות חוץ־לארץ במסגרת 23 מוכן לקבלו לתקופת נסיון״ אגף האפסנאות, כמתואר להלן. בינתיים רבצו פרשיות ההטסה ונחיתות האונס של מסוסי האנסון ומסום׳ הנורסמן כחטוטרת על גבו של פרדי פרדקינס, אשר כזכור נשלח מסעם מטה שירות האוויר לעסוק ברכש באירופה. ככל הנראה היו תוצאות פעולותיו אלה הגורם העיקרי לכך, שפרדקינס נדחק יותר ויותר מפעילות הרכש האווירית, ושקצת 24 מאוחר יותר המליץ שאול מאירוב בפגישתו עם בן־גוריון ש׳׳אין פרדי מעבר לכך אין ספק שפרשיות אלה, על כל תלאותיהן, הוכיחו כבר אז את הצורך הדחוף בתיאום־הפעולה בין כל שליחי הרכש, בהעברת דיווחים מעודכנים ביניהם, בחיזוקו של מרכז הרכש בז׳נבה ובביסוס! של הקשר בינו לבין מטה חיל־האוויר בארץ. לשם כך היה צורך בביקורים תכופים יותר של מרכזי הפעולה בארץ ובהתוו״ת מדיניות רכש כוללת ובחרה לכל אותם פעילים. שניים מעיקריה החשובים של אותה מדיניות רכש היו הצורך להתייעץ היטב עם בעלי המקצוע בתחום האווירי קודם ההחלטה בדבר רכש של מסוס כזה או אחר; ובדיקת דרך העברת המטוסים לארץ, תוך התחשבות ברמת שמישותם וביכולתם של הס״סים לבצע את אותן טיסות ההעברה וגם להצליח בכך. ריכוז ותיאום־הפעולה: הגעת מסוסי דקוטה אחד הביטויים למפנה שהתרחש בפעילות הרכש בפרק־זמן זה, כלומר מרכישה אקראית ומזדמנת של כמעט הכול־בכול־מכול־כול)כדוגמת רכישת מטוס׳ האכסון והנורסמן( - למדיניות סינון המטוסים המוצעים למכירה ובחירה רק במתאימים ביותר )גם כדי להפחית ככל האפשר את סוגי המטוסים המופעלים בחיל וגם מתוך שיקולי החזקה ונוחיות הפעלה בכלל(, מצו׳ בהחלטה של אהרן רמז לדחות אף את ההצעה של מאירוב לרכישת מסוסי דקוטה. מטוסים אלה נחשבו כבר אז למטוסי תובלה טובים מאוד, ואף הועדפו על מטוסי הקומנדו, אך הוחלט שלא לרוכשם, שכן לחיל־האוויר היו כבר ד׳ מטוס׳ תובלה, והמטה העדיף להתרכז במטוסי קרב. למעשה היו ביד׳ חיל־האוויר שני מטוסי דקוטה: ב־ ש״דקוטה לחודש זה בדרכה אליכם״. מטוס זה הופעל במסגרת חברת כאמור ביד׳ בורים סניור בהיותו בשליחות הרכש והגיוס בדרום־אפריקה. כן היה עוד מטוס דקוטה של וךליר )מספרו ב־ בו גם ״ רזרבה לדקוטה *125 קילו רפואות״ בניגוד לסיכומים אלה הוטס המטוס של ון־ליר ב־ ולהכנת• לטיסה ארצה, אשר שהה באותם ימים בארץ לצורך התעדכנות ושיפור התיאום בין מטה חיל־האוויר * ב־ מסוס הדקוסה הח־ום־אפריקני 356 !״ דכג 7 סי לבין צ׳כיה. היה זה ביקורו הראשון בארץ; עד אז הוא טרם פגש בעומדים בראש הכוח האווירי בארץ, ולבד מקשרים םלפונ״ם ביניהם לא הכיר כלל את רובם. בארץ נזקקו, כמובן, לכל הידע הרב והניסיון של פומונץ, ודחקו בו להגיע לארץ, ואכן כך עשה. בהגיעו לארץ התארח במלון ״גת־רמון״ שברח׳ הירקון ומשם יצא לסדרת פגישות במסה חיל־האוויר ובבסיסי! להיכרות קרובה יותר עם המצוי והרצוי ולגיבוש דרך הפעולה ורשימת הצרכים העולה מהשסרו. הוא רצה לפגוש גם את ח׳ ישכר, אשר היה אמור היה להגיע ארצה אף הוא, ואולם בשל הלחץ שהפעילו מרכזי הפעולה בצ׳כיה לשיבתו המיידית כדי להחיש את משלוחי המסרשמיטים, נאלץ לקטוע את ביקורו ולסוס ישירות לפראג. ב־ הידוע ברנרד וךליר )אשתו הגישה אז סיוע בירושלים הנצורה(, אשר היה אז בארץ עם טייסו, קפסן קליר. לבד מפומרנץ היו במטוס גם אולף כריסטרנסן - ט״ם שוודי, אף הוא אחד מהטייסים אשר עבדו אצל ון־ליר, ואשר כזכור נסל חלק בראשית הפעולה במבצע ״בלק״. מסה חיל־האוויר התנגד לשובו של המטוס לאירופה, שכן הזדקק למטוס זה, אולם כפי שכתב ה״מן שמיר לחי ישכר, לא יכול היה ״להמרות את פ׳ ון ליר בהשפעת אולם ב־ 126 קליר״. שמיר ביקש אפוא שהמטוס יוחזר לישראל בהקדם האפשרי כי ״הדקוסה של הזקן ואן־ליר הגיעה לפרים על מנת לסדר את ההרשמה שלה על שם החברה שלנו רק ב־ 127SERVICE AIRWAYS ,28 מאמסטרדם וצריך להגיע לתל־אביב ב־ בינתיים כתב פומרנץ לישכר כ׳ יתקשר אליו לפרים מוקדם ככל האפשר. לדבריו, יכול קפטן קליו לעזור ' בתשובה לכך מסר לו ח׳ ישכר מדנבה ב־ 29 רבות בהשגת אספקה מארצות־הברית 130 עם קפטן קליר ומעוניין לפגוש אותו, וכן ציין את הכתובת ״ תוך כרי כך, שוחח ישכר באותו יום טלפונית גם עם פומרנץ וגם עם קפטן קליר, ומהאחרון הוא שמע כ׳ קיבל הוראה מווךליר האב להטיס לארץ את ״שני האוירונים האמפיבים שמיר ב־ של שמיר, מכיוון שהיתה זאת ״דרישתו של הזקן ון ליר״, הרי ״שלא היתה בררה אחרת״. כך או כך, קליר הודיע לו אפוא ״מפריז שכבר עשה סדורים שהדקוטה תוכל לצאת לדרך חזרה ביום שלישי 22/6 ואכן, ב־ 131 יהיה שני ימים בדרך״ על־יד הסייס החדן ויגיע לשדה התעופה בחיפה ב־ ואכן, ב־ 132 מיד את הטייס, על־מנת שיוכל להטים גם את מסוס חוויג׳ן השני 133 כנראה גם מטוס בוננזה, אשר הוטס על־ידי בנו, וילם ון־ליר, אשר השתלב אז בפעולה בסופו של דבר הודיע בריגר לרמז ב־ מאמסטרדם, נושא נעליים ושמיכות״ עבור ראש אגף האפסנאות, יוסף רוכל )אבידר(. המסוס יועד להגיע לארץ ב־ 134 מרכוס לאמריקה״, אשר כמתואר לעיל נהרג במהלך הקרבות על לטרון מיקי מיקום ב־ באשר לשימוש במטוסי וךליר: ״דקוטה מסוג ויג׳ן, ו״עם סיום פעולות האיבה יוחזרו המסוסים המוזכרים במצבם אותה עת ליד׳ מר ואן ליר״. מטוסי רק יועדו לשם שרות׳ אספקה, רפואה והצלה לעיר הנצורה ירושלים. היתה זו דעתו של קפטן קליר, שסוג זה של 136בדיעבד התברר שמסום זה כלל לא התאים לירושלים 135 מסוס מתאים לסוג זה של מבצע 357 ממטוסים קלים - למ יונ במלחמה לעצמאות בינתיים הגיע לאירופה גם מסוס הרקומה השני, אשר כאמור היה רשום על שמה של חברת התעופה הדרום־אפריקנית שהוקמה שם על־יד׳ סניור. ב־ יצאה היום מברג לרומא. מחר תמריא בדרך לבית־אילן. zc דקוטה התוכן עשרה מנועים של אוסטרים, ישראל טסל, שלושה מגויסים. המטוס רשום על שם תברת 137 על השמוש הסדיר במטוס נודיעכם ואכן, מטוס זה יצא מז׳נבה, ולאחר חניית לילה ברומא ועצירת תדלוק באתונה נחת ב־ המטוס הוטס בידי הקברניט סיגרקרנז " הנוסעים 8 ג׳״מם קילגור האחרים חיו מוקה לימון, ט״ט מסוסים קלים בשם דן פיטר גילברט,* מכונאי ששמו בוב ספרנג)ארצות־הברית( וידידיה קפלנטקי. יעד הטיסה היה ניקוסיה, אבל המטוס לא הגיע לשם. מפאת בעיות במערכת החשמל של המסום שותקה בו כל מערכת האלחוט, והמטוס הגיע עם ליל לשדה התעופה בחיפה. בהסכמת משקיפי האדם חנה שם במהלך כל הלילה לשם ״תיקונים״. בבוקר המחרת המריא המטוס לקפריסין עם אותו מטען ואנשי צוות, 39 אולם מיד לאחר שיצא מחוץ לסווח הראייה של אנשי האו״ם, שינה הטייס את מסלולו ונחת בשדה דב צילום של המטוס, שנעשה ביד׳ ספרנג בשדה התעופה בז׳נבה ב־ Universal Airlines^ Westair.140 על החרסום. עד מהרה שו-נה שמה של חברת בין יוהנסבורג וישראל דרך רומא, ובהדרגה נהפך קו זה לשירות הדואר הרשמי בין דרום־אפריקה לישראל. נכון ל־ למחרת דווח כ׳ המטוס ״עומד 14, להובלת נוסעים. בינתיים עוסקים בתקונים קלים במנועים ובמערכת השמן״ 142 ברומא לתקונים. מחכה להוראות יואל״ למרות ההסתייגות שהובעה בתחילה מרכישת מטוסי דקוטה, הוחלט )בתחילת אוגוסט( בסופו של דבר לרכוש מטוסים מסוג זה. היה זה כאשר כתב חי ישכר לאהרן רמז, כ׳ ״ישנה אפשרות לקנות דקוטות״, וכי מבררים את העניין עד תומו. הוא ציין כ׳ אל שווימר )שבאותו זמן שהה באירופה, כמתואר להלן(, מתנגד וסבור שיש להשקיע את הכסף ברכישה מהירה של מטוס סק״מסטר אחד ״אשר ישחרר שתיים או שלוש דקוטות לעבודה הפנימית הדרושה״. מעבר לכך ציין ישכר כ׳ מטוס קומנדו נוסף הגיע לדנבה ״מעבר לים״ והצטרף לצי מטוסי הקומנדו של האגף לתובלה אווירית; ומטוס קומנדו נוסף היה אמור להגיע תוך שבוע ימים מאז. הוא ביקש מאהרן רמז להודיע לדנבה וגם לאגרונסק׳ באיטליה מהי ההחלטה לגבי רכש מטוסי הדקוטה. ואכן, רמז הודיעו כ׳ ״רצוי לקנות למחרת 143 זאת באה על חשבון רכישת סק״מסטר נוסף, כ׳ גם הוא דרוש ש״כדא׳ שמישהו יתקשר עם המוכר... בפריז כדי לברר את פרטי הקניה הזאת. עד כמה שידוע ל׳ אנו * בעל אזרחות ארץ־ישראלית ושל ארצות־הברית גם יחד. כאמור, השתתף בקורם הסיס בב״קרספילד. באחת מנחיתותיו בקורם ריסק את המ ** באופן רשמי היתה החברה בבעלות הפדרציה הציונית, וססיל וולפסון היה המנהל בפועל, לאחר שסניור עזב כדי להעביר ב!נמה לישראל. לעתים הביאו הדקוטות של החברה מתנדבים מעבר לים מדרום־אפריקה, כמו גם דואר, מסען חיוני ונוסעים אחרים. מסוסי החברה שימשו אפוא זרוע אווירית להעברת נשק לחיל־האוויר הישראלי, ומסוסיה נוצלו לעתים, עת חנו חניות־בינ״ם בישראל, למשימות שונות לטובת חיל־האוויר הישראלי. קפטן גיף סקוט Oeshger) I 358 פיקט מטוסים: "צרות צרורות בהעברוז תחנת זברה מעונינים בדקוטות. צריכים לברר מהו מחירם, כמה שעות סיסה עשו, מצב המוטורי• והאם הקנייה כוללת 144 גם חלקים רזרביים׳׳ הסדרת החוזה להפעלתם של מסוסי ון־ליר; הסיפול בשחרורם של מסוסי האנסון; והעברתם של מסוסי הנורסמן - אלה היו למעשה שולי העשייה של מסה חיל־האוויר בפרק־זמן זה שלמן תחילת ההפוגה. כמתואר להלן, היה המטה שרוי רובו ככולו בפעולה לארגון אגפיו, בסיסיו, שירותיו ושאר יחידותיו; בפעולה לקליסת כוח־האדם המתנדב/המגויס שהגיע אז; בעריכת התוכניות המבצעיות לקראת חידוש הלחימה הצפויה חודש לאחר תחילתה; וגם בהתוויית מדיניות הרכש והגיוס הכוללת. תוך כדי העיסוק בבעיות מרכזיות אלה נדחק קצת הצידה המשך העיסוק בהחשת הטסתם של מטוסי המסרשמיט לארץ. כאמור, עד טוף מאי הוטסו כל מטוסי הקרב שנרכשו אליהו מחרוב, שנשלח כדי לזרז את העברת המסרשמיסים לארץ, יצא לארצות־הברית כדי להאיץ גם משם את העברת מסוס׳ הקרב וההפצצה, שנרכשו על־פי הדיווחים. למן תחילת יוני נעצרה אפוא הסטת מטוס׳ המסרשמיט. מהארץ לחצו להמשיך במשלוח מטוסי הקרב, שכן אלה נצרכו לפעולה, ובאחד המברקים מז׳נבה אף נאמר כי היעדרותו של סם פומרנץ )שנמצא, כאמור, אז בארץ( מעכבת את העברת המטוסים; וכפי שראינו, אץ־רץ פומרנץ לצ׳כיה. ד ר׳ ח בשביל פרסרנל ייני הסייסים החל סיום בבסיס׳ו ידית א כל הגותית הפגורפות ביום לא תולסה,וכל הטיסות תחלנה מנקודה זו. זברה יהיה מקום מעבר לגותות ויפפיך להיות התחנה המרכזית להטענה וטי- פול באוירונים. !ותות פספיקות י רונים הנפגאים שם כיום , ופרסונל וחו הנפצא שם כיו יוטם לסולמה לפי התכנית הספודטת ספה. כדי להקל על רישום הטיפות , החל םדאשון ליולי כל טיסה תסופן עיי מספר , ומספדים בלתי זוגיים לטיסות מזרחה והטיסה בחזרה מערבה עיי לדוגמא טיסה אחת- זברה לסולמה וטיסה שתים לזברה)פי דו״ח מתחנת ״זברה״, היא שדה־התעופה בזא המשך הטסת מסוסי המסרשמיט הגורמים להאטה זו בהטסת מסוסי המסרשמיס טמונים כנראה גם ביחס למטוס הקרב הראשון של חיל־האוויר. מסוס זה נרכש בלית ברירת, כמעט ללא כל התייעצות עם מסה חיל־האוויר, וט״טיו לא הכירוהו והעדיפו את המטוסים המערביים כדוגמת הספיספ״ר - ובמיוחד את המוססנג. יתרה מזאת, גם תוצאות הפעלתו בפרק הזמן הקצר שלמן שאת אשר יגורו - בא להם: מרביע״ת מסוסים שהמחאה לגיחה הראשונה נותר מטוס אחד שמיש בלבד, וטייס אחד נהרג; תוצאות הפעולה בהמשך היו מוגבלות למדי; ניכרו קשיים בהרכבת המסוסים; חלקם נפגעו או בהעברה מצ׳כיה או בהמראה או בנחיתה; ומטה חיל־האוויר נותר כמעט ללא מסוסים שמישים. זאת ועוד, חיל־האוויר נכנס להפוגה עוד קודם שניכרה אותה תמורה חשובה, אשר יכולה היתה להבטיח את השמים ממטוסי חיל־האוויר המצרי. כמה חוקרים ציינו, כאמור, את מועד הפלתם של שני מטוסי הדקוטה על־יח מרדכי אלון ב־ מפנה, שממנה ואילך היתה לחיל־האוויר עליונות אווירית; אולם כאמור לעיל, לכל אותן קביעות אין שחר. D'OIOOO איונ במלחמה לעצמאות אכן, היתה יחדה במספר גיחות ההפצצה של חיל־האוויר המצח, אולם נראה שההפוגה - היא־היא אשר הפסיקה את המשך ההפצצות, כמוכח מהמשך פעולתו החופשית של חיל־האוויר המצרי מיד עם התחדשות הקרבות. עד אז נמנע חיל־האוויר ככל האפשר מלהטים את קומץ המטוסים שנותר, על־מנת שלא להיקלע למצב, שבפרוץ הקרבות גם אלה לא יהיו שמישים. ורבים 145 אין ספק שמסוס המסרשמיס ״האכיל מחרים״ את חיל־האוויר, כהגדרתו של עזר ויצמן לימים העדיפו לראותו כבר אז מחוץ לחיל־האוויר - בפרס שבאותם ימים ממש הלכו וזרמו לארץ דיווחים על סיכויים לרכש מסוסי קרב והפצצה בארצות־הברית וגם באירופה )כדוגמת דיווחו של צור בדבר האפשרות לרכוש מסוס׳ ספיספ״ר( כמעס באפם מחיר — לעומת מחירם של המסרשמיסים. דיווחים אלה עוררו תקווה במסה חיל־האוויר, שאכן ניתן לרכוש מסוסים אלה במקום רכש נוסף של מסוסי מסרשמיס - מה גם שהצ׳כים התמקחו וביקשו להעלות שוב ושוב את מחירם המופקע בלאו הכי. דילמה זו ליוותה את מטה חיל־האוויר בראשותו של אהרן רמז, וב־ אולם העיכוב במימושן של 46 ציוד לסכין אותן הבטחות, מצד אחד, ומצד אחר - החשש מפרוץ הקרבות לפני תום ההפוגה, ובמיוחד התקרבות המועד של סיומה - היו הגורמים, שבסופו של דבר האיצו שוב את הלחץ לרכש מטוסי מסרשמיט נוספים והעברתם לארץ. לצד הסבר זה יש לציין את התחושה הכללית שפשתה עם ההכרזה על ההפוגה, ושהיתה תוצאה טבעית של פעולה רווית לחצים ומתחים בכל התקופה שקדמה לה למן כ״ט בנובמבר ההפוגה השתלטה תחושה של הקלה, וזו גרמה גם לרפיון מסוים בקצב הטיפול ובלחץ שהופעל מהארץ על שליחי הרכש, ואלה - על הציכים, להחיש את העברת המטוסים הללו. כל עוד נמשכו ההפצצות האוויריות של חיל־האוויר המצרי עלתה הזעקה להחיש כל האפשר את הטסתם של המטוסים, ואף את רכישתם של תותחי נ״מ להבטחת הגנת שמי המדינה; אולם עם ההפוגה, משנפסקו ההפצצות האוויריות, נתעמעמה שוב תחושת האיום המיידית. בעקבות החשש שתתחדש הלחימה עוד לפני סיומה של ההפוגה הראשונה )ברגע שהבריטים יפנו את המאסף שלהם מחיפה( ״הבהיל״ אליו בן־גוריון ב־ כדי שיחזור לאירופה להחיש את הטסתם של שלושת מטוסי ה־ המסרשמיט, שנרכשו בעסקה השנייה עם הצ׳כים. בן־גוריון המשיך להעניק עדיפות עליונה לרכש תותחים ומטוסי קרב והפצצה; הוא הודיע לקפלן, שר האוצר, ״שרק אם אבטיח ד׳ דולרים בשביל תותחים ואוירו כי ואכן, למן 147 קרב - ויהיה עודף של דולרים - אפשר להוציאם בארץ״ מטוסי מסרשמיט נוספים. בסופו של דבר לא גרמה התפנותם של הבריטים להתחדשות הלחימה; אולם אין ספק, שעם התפנותו של הכוח המאסף הבריטי מהארץ הוסר עוד אחד מהגורמים, אשר הקשו על פעולת הרכש בכלל ועל העברת מטוסים בפרט. מעבר לכך נתפס כבר אז אירוע זה כעוד אחד מאותם אירועים המסמנים מפנה, אבן־דרך בתהליך עצמאותה של המדינה שזה עתה קמה: הסתלק הכוח הבריטי, אשר פיקח על הנעשה בארץ ואשר פגע אף הוא ביכולת של המדינה להוסיף כוח. כך ראה את הדברים גם ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, שהגיע לחיפה ב־ 148 המחסומים הבריטיים״ זאת ועוד, ביום בו עזבו הבריטים את חיפה הגיעה גם הרכבת האווירית של מבצע ״בלק״ לנקודת מפנה: יהודה בריגר, מרכז כל הפעולה במבצע, הודיע לראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז, ש״הואיל ואין יותר סחורה והוא הוסיף: ״לנוכח העובדה שמעתה 149 עבור הבלקים נוכל בעתיד הקרוב להוביל רק סכינים, אם יהיו מוכנים״ 360 ™!ט רכע נתחיל לשלוח בבלקים בעיקר סכינים הודיעו מיד כמה בלקים מוכנים אתם לקבל בלילה באותו יום גם הגיע ״בלק 150 אחד״ מסוס הסק״מטטר, אשר ביצע את טיסת ״בלק ו״ ב־ו את המסרשמיט הראשון ב־ 50 אשר הוביל את המסרשמיט הראשון הזה, וכולל את כל הטיסות שבוצעו עד אז גם על־יד׳ מסוס 151 זה וגם על־יד׳ מסוסי הקומנדו 151 בנמל חיפה המשוחרר. יושבי• )מימין לשמאל(: אבא חושי דודבן־ג עד סוף חודש יוני הושלמה הטסתם של כל עשרת המסרשמיטים. למרות הדיווחים השונים על רכישתם של עוד בשטח יגעים. כזכור, העסקה הראשונה עם הצ׳כים, שמוטה על־יד אוטו פליקם, כללה רכש של עשרה מסוסי מסרשמיט עם אופציה לרכישתם של עוד מטוסים; והנה הסתיימה ב־ רכישת של שאר המטוסים, שנרכשו בעסקה השנייה עם הצ׳כים, וראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז, שב ושאל את מרכזי הפעולה לסיבת העיכובים ולפשר ההפסקה במשלוח המסרשמיטים. אכן, הצ׳כים הטיבו לנצל את העובדה שטרם נרכשו מטוסי קרב, ושחיל־האוויר שיווע לתוספת מטוסי קרב. למרות הסיכום מראש אתם בדבר האופציה לרכש את המשא־ומתן הזה, תוספת של לאחר משא־ומתן מייגע התרצו על תוספת בהעברת מסוסי המסרשמיס מבית־החרושת גם עקב חופשות של העובדים הא׳כים. פרם לכך, כפי שציין ״מ״20 ^תחןת אבריאל, נדחה המשך הטסתם של המטוסים ״לימים מספר כ׳ יש עוד צורך להרכיב ה תוך כדי כך הודיע אוטו פליקס ב־ גדעון״, בלשון הקוד במברקים( במטוסי המסרשמיט, ושגם לא ניתן להשיגם בצ׳כיה. בעקבות זאת, המשיך, 153 יוצא גדע שוחט, המתמצא בתחום זה, ל״פלה״)בלגיה( לרכישת אותם חלקים 154 כאמור ואכן, כבר למחרת יצא פומרנץ בחזרה לצ׳כיה והחל לזרז את כל הטיפול במשלוחם של מטוסי הקרב. מפאת הצורך להחיש את הטסתם של המטוסים ככל האפשר, הוחלט לערוך את התיקונים שנדרשו בארץ - ולא בצ׳כיה. ואכן, ב־ו ביולי התחדשה הטסתם של המסרשמיטים מהעסקה השנייה, ובאותו יום הוטס המטוס הראשון. בהודעתו של יהודה בריגר לחי ישכר באותו היום נאמר: ״היום שלחו סכין אחד. מקוה שיהיה בסדר. 155 אם יהיה צורך בטיפול מסף. אפשר בנקל לעשות זאת בארץ. הלילה מקוים לקבל סכין אחד או שניים מביה״ח״ תחילת יולי מהווה ציון דרך גם ברמת תיאום־הפעולח בין מטה חיל־האוויר בארץ לבין המרכז באירופה. לראשונה הועברו אליהם הנחיות כוללות ומפורטות באשר לרכש מטוסים והעברת המטוסים שנרכשו עד אז. ראשונים היו מטוסי ה־ עוד שנ״ם-ארבעה מטוסי טק״מסטר לביסוס פעולתו של האגף לתובלה אווירית; והודגש שאת מטוסי הנורסמן יש להטיס רק לאחר אישורו המוסמך של סם פומרנץ באשר לכושר טיסתם, ציודם וכיו׳׳ב. הודגש שרצוי 361 ממסוס׳ם קל׳נז - למט א יונ במלחמה לעצמאות להסיטם דרך ״הבסיס החדש את הכנת הציוד עבור המטוסים האמריקאים האחרים למפרע בהתאם לסיכו״ העברתם ולהתחיל ברכישת הציוד והעברתו לארץ״, ולרכוש תחנת שיידור, אשר תתאים ״לקשר עם הסכינים״. בעניינם הודגש הצורך להחיש 156 ככל האפשר את העברתם של מאז הלכה ונמשכה העברת מסוסי המסרשמיס - גם תוך כדי הלחימה שפרצה שוב למן ושבעקבותיה נגרעו כמה מסרשמיטים. הלחץ למשלוח מהיר יותר של שאר המסוסים התחזק, ותוך כדי הלחימה, עד באותו יום הודיע ראש אגף ההנדסה של החיל, יהודה רבין, לאהרן רמז, כ׳ ״המשלוח של הסכינים מתקרב לקיצו. בקרוב נעמוד בפני העובדה שנצסרך לעבוד במה שיש לנו ללא עזרה מארץ המקור״. רק ב־ גשר אווירי הוטס המסרשמיט האחרון מאותם לעצמאות(. בין אותן ההנחיות הכוללות, שהועברו ב־ להחיש את הטסתם של כל אותם המסוסים אשר הוזכרו בדיווחיו של עמנואל צור עד אז - ובמיוחד את מטוסי המוסקיטו)המכונים ״זבובים״(, ומסוס׳ הבופ״סר )המכונים ״דבורים״(. הוא הנחה לרכוש מיד עוד שישה ״זבובים״ עם ציוד — אם אפשרי הדבר; ואם ״רכישת והעברת דבורים )ע״׳ צור( אפשרית - יש לרכוש ואכן, על־פי השליחות שנקבעה לו פעל עמנואל צור - 67 ולדאוג מיד להעברת התחמושת וציוד עבורם״ בניגוד לשתי שליחויותיו הקודמות - בעיקר לרכישתם של מטוס׳ קרב ומטוסי הפצצה. כזכור, בדיווחו של עמנואל צור לבךגוריון באשר לאפשרויות הרכש נשמעה נעימה אופטימית ומבטיחה ביותר באשר ליכולתו לרכוש במהירות מטוסי קרב ומטוסי הפצצה: הרי הוא כבר הצליח קודם, ו״היו לו קבלות״; אולם הפעילות בשסח היתה הרבה יותר מורכבת ממה שנראה בתחילה, ומטוסיו הגיעו לארץ רק לאחר תום הקרבות שהתחדשו ב־ חילופי משמרות באיטליה: מלוין-לאגרונ תוך כדי כך הלכה והתרחבה פעולתו של ישכר לצדו של שאול מאירוב לריכוז כל הפעולה האווירית באירופה ולתיאומה עם הארץ ועם ארצות־הברית. לאחר שטייר במרכזי הפעולה השונים, אף החל לערוך בהם שינו״ איוש ופעל להידוק קשרי הפעולה. אחד המקומות הראשונים, שבהם טיפל ישכר להסדרת הפעולה, היה איטליה. נכון ל־ עסק לעצמו״ ובו טיפל רק דני אגרונסק״, ובכל ענייני בית־הספר טיפל הרולד גחן כ״מפקח ומדריך ראשי״. הפעולה כללה טיפול ״באנשים במעבר; ובמסגרתו הופנו לדנבה כל המגויסים, לרבות אלה שהגיעו משם - אף שלא נועדו לחיל־האוויר. מעבר להפניית המגויסים והמתנדבים לדנבה דאגו במרכז זה באיטליה ל״טרנספורט של אנשים לארנון״ וגם לצ׳כיה דרך שוו״ץ. בתחילה נשלחו במסוסיהן של חברות התעופה השונות אשר טסו לארץ )מחיר הכרטיס היה מטוסי דקוטה צ׳כ״ם או דרום־אפריקנ״ם או נעזרו במטוס הדקוטה שנשלח מהארץ להובלת נוסעים. כן כללה הפעולה טיפול ״במסוסים במעבר״, אשר נערך על־יד׳ עובדי חברת מקומיים. נכון ל־ כיוון שהוא היה ״בלי ניירות״; אלה נשלחו לפרדקינס ״לפריז לשם החלפת הרשום״ של המסום. למחרת נכתב כ׳ ״אין אפשרות להזיז את המסוס בלי ניירות וגם כשיהיו קיימת הבעיה של הטסתו לארנון המסובכת גם 362 ™ח״ ר׳ 8 היא מבחינת קוצר הטווח שלו״ מטוס אנסון, אשר הגיע מדרום־אפריקה ב־ ונכון ל־ כשבוע ימים. בעיית הססתו ארצה קשה מסבת לוין ציין גם ש״עם גמר ההפוגה 59 קוצר הסווח שלו״ נתנה רשום מטעם מיניסטריון האוויר לחניית 160 מטוסים במעבר למלו׳ דלק ותקונים״ הטיפול ״במטוסים במעבר׳ לא כלל את הסיפול במטוסים שהגיעו מארצות־הברית. על אלה היה מופקד, כאמור, אגרונסק׳, אשר דאג הן למטוסים הן לצוותים, וכמתואר לעיל טיפל בכל אותן כחיתות אוכם של המטוסים בשדות שוכים ברחבי איטליה. ב־ ששולחים מסוסים ללא בירות ומניפטטים. בכל מקרה של ירידת אובם יש צרות״; ולפיכך ביקש , , , ... דניאל אגרונסק׳ )ראשון משמאל( ואחדים מצוותי־האוויר של מבצע ״בלק״ 161 להקפיד לצייד את המטוסים בכל הכ״חת הדרושים פרט לכך אף ביקש באותו יום לא להשתמש בלוג בוקס של /:פרי. הם אינם מודפסים לפי הפורמט הבינלאומי המוסכם. דני הדפיס אצלו ספרים לפי הצורה המוסכמת בספרדית והחתים 162 עליהם את הצירות הפנמית. ספריו לכן בסדר גמור אף באיטליה, כבשאר מרכזי הפעולה, לא התכהלה הפעולה באורח מסודר ומתואם לא בין הפעילים בתוך איטליה עצמה; לא ביבם לבין ז׳כבה, צ׳כיה, צרפת וארצות־הברית; וגם לא ביבם לבין הארץ על צרכיה המיוחדים. אחד הגורמים לכך היה המחסור באמצעי קשר באותים בין מרכזי הפעולה השובים, ובמיוחד בין איטליה )המכובה ״בכימין״( לארץ )״ארכון״(. כתוצאה מכך הגיעו הודעות שומת דרך תחכות שובות, ולעתים לא היה ברור מ׳ שלח את ההוראה, ולמי היא ממועבת. גם השימוש בקודים השובים הוסיף למבוכה ולקשיים, שכן נבחרו פעמים רבות על־פי האסוציאציות של הפעילים, אשר הכירו זה את זה ימים רבים במהלך שבות פעילות משותפות; וכשלפעמים התגלגלו מברקים מעין אלה ליד׳ פעילי רכש אחרים, לא הבינו הללו את שפת הקודים והתמהמהו בהוצאת הדברים לפועל. אין אפוא ספק שבשל הדחיפות, שאפ״בה לפעמים את הפעולה כולה, קרה לעתים שהוחמצו סיכויים לרכש או לפעילות אחרת. ביטוי מוחשי לחוסר־הסדר מצו׳ במברק הבא שבשלח מרומא: אין עם מי לדבר. איש אינו יודע לענות על שאלותיכם. האתראים לענין נמצאים מתוץ לבירה ולא השאירו שום אפשרות קשר אליהם. בימים האתרוגים קבלנו כל הודעה על יציאת מטוס כשלוש ארבע שעות לאחר המראתו, למרות שהדבר יבול להעשות 163 למפרע או לפחות ברגע ההמראה על־מנת להסדיר בעיה זאת מהיבטה הטכני, חשבו אף להשתמש בתחכת אלחוט, שתוקם בשדה ״אלבמה״ ' ואכן, ישכר 64 שביוגוסלביה )המכונה ״יורם״(, על־מנת שתשמש מעין תחנת ממטר בין איטליה לבין הארץ ומאיחב התלובנו בפני רמז: 363 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצה א גמלחמה לעצמאות קיד מבינים שסדרי הקשר של ח״א לקויים בכלל מחסור של מכשירים המתאימים ובמספר הדרוש. ההזמנות השונות שקיבלנו מכס אינן שלמות. מכיוון שיש מקום רכישה עשיר בבלגיה הננו מציעים שתשלחו אלינו וזבר אחראי בענף זה בח״א עם רשימות מלאות בצרוף הפרטים הטכניים, מובן לאחר שתקחו בחשבון את רכוש הגדעון הנמצא־בידיכם. יחד אתו תוך זמן קצר 65 נוכל בודאי לרכוש ולשלוח את כל הדרוש מעבר לבעיית אמצעי הקשר התגלו עד אז גם בעיות של שיתוף־פעולה ותיאום גם בין פעילי הרכש עצמם באיטליה. וכך כתבה עדה סידני)המכונה ״דניאלה״(: ״הפקרות גדולה בקשרים עם מוסדות הממשלה. הרבה מטפלים ומעמדנו לכן נחלש מאד״. כן ציינה כ׳ ״במשלוח של אלון 166 מקוה להתגבר. הבולשת של המנוולים כאלה היו הדברים גם בתחום הפעילות האווירית באיטליה: שיתוף־הפעולה בין אגרונסק׳ לבין לוין לא התנהל על מי־מנוחות. לבקשת רמז, סייר ישכר באיטליה ליישור ההדורים ולקביעת דפוסי פעולה מסודרים יותר. ב־ שעמדה לצדו יחזרו לארץ תוך שבועיים ימים. למן הקשורה לענייני חיל־האוויר, לרבות הקשר עם הארץ ודנבה; וכן יעסוק בענייני בית־הטפר לטיסה, שפעל שם באותה שעה תחת הנהלתו של החלד גרין )״עד שיגיע אדמיניסטרטור מהארץ״(, ששימש גם כמדריך 167 הראשי גם שלום לוין עצמו ביקש להחזירו לארץ עקב חוסר־התיאום של הפעולה עם הארץ והקושי בפעולה עצמה. בסכמו את הפעולה באיטליה עד אז ציין, כי במהלך החודשים האחרונים סבלו פעולות חיל־האוויר ״ כאן )רק בשבועות האחרונים שונה המצב לטובה מצד המרכז בז׳נבה; הקשר עם המרכז בארץ צלע בהרבה; כל הנ״ל לא עזר בהרבה לעבודה, אולם הגורם ההרסני ביותר היה פיצול העבודה והפרדת הטיפול במטוסים אמריקאים״. כתוצאה מכך, לדבריו, עבדו כמה אנשים ״יותר מכוחותיהם - בזמן שלחלק אחר לא היתה עבודה מספיקה. תופעה אשר מעצם טבעה הנה מקור לחוסר תיאום ואינטריגות״. לדבריו, הוא חזר והתריע על כך פעמים רבות - אך הדבר לא תוקן. בהתחשב בעבודתו הממושכת בחוץ־לארץ הוא ביקש אפוא שוב לשחרר אותו בקשתו אושרה, ודני אגרונסק׳ קיבל גם את הטיפול בכל אותם נושאים, 168 מעבודה זו ולאפשר לו לחזור ארצה אשר היו בתחומי אחריותו של שלום לוין. במכתבו לה״מן שמיר, סגנו של ראש מטה חיל־האוויר, ציין אגרונסק׳ ״שחי מהתפקיד הנוסף, שהוא בעיקר לנהל מין ׳סוכנות נסיעות; אבל לעת עתה אין אחר שיעסוק בזה״. חוץ מזה, יותר ויותר בא אגרונסק׳ 169 ציין, ״ברוך השם יש צרות צרורות )כרגיל( אבל איך שהוא מסתדרים )גם כן כרגיל(״ במגע עם המתנדבים/המגויסים שהחלו מגיעים לארץ. פרק־זמן זה ברכש מטוסים נפתח בפעולתו של עמנואל צור, אשר יצא על־פי הנחייתו של בן־גוחון לרכוש מטוסים אזרחיים מתאימים, העשויים לסייע בהמשך האחיזה באותם ״שובים מנותקים כדוגמת גוש עציון וסדום, או בהעברת מטען ונוסעים לירושלים; ואכן, הוא הצליח לרכוש כמה מטוסים כאלה, ואלה הגיעו סמוך מאוד לתחילתה של ההפוגה הראשונה. בפעולתו היה משום המשכו של אותו קו פעולה, אשר אפיין את רכש המטוסים עד אז: רכישת הכול־בכול־מכול־כול — לרבות מטוסים אזרחיים העשויים לתת מרווח נשימה 364 י?״ ר 3 לרויל־האוויר: אם לא איכותי - לפחות כמותי. אכן, כשיצא עמנואל אור, היתה הכוונה שמסוסים אלה יופעלו על־יד חברת ״אוירון״; אולם בשובו משם - כיוון שעד אז טרם הגיעו כל אותם המטוסים שהוזכרו שוב ושוב במברקיהם של פעילי הרכש באירופה, ובארצות־הברית במיוחד - הוחלס להעביר אף מסוסים אלה לשירות בחיל־האוויר. מטוסי האנסון היו תקועים ברודוס בהוראת השלסונות היווניים; מסוסי הנורסמן - פזורים ברחבי אירופה, כמעם נשכחים מכל לב - מתוך כוונה לרכזם בזאטץ שבצ׳כיה; ומטוסי המסרשמיט - פאר מסוסי הקרב של חיל־האוויר באותה שעה - הולכים וכלים: עד סוף מאי הוטסו עשרת הראשונים, ובתחילת יולי החלו בהטסת כדי לפתוח בה את הפעולה. עם זאת, במהלך פרק־זמן זה שבין אזרחיים - למטוסים צבאיים; מרכיבה אקראית על־פי המצוי בשוק - לרכישה מתוכננת. לא עוד רכישה של כל מסוס מזדמן, אלא ניסיון לרכוש על־פי הצרכים ועלים׳ המשימות המוטלות על חיל־האוויר. לשם כך פעל מסה חיל־האוויר לחיזוק התיאום מול שליחי הרכש בחוץ־לארץ, ולשם כך פעלו שליחי הרכש עצמם לשילובו של בעל מקצוע בתחום האווירי לצדם. כפי שראינו, באה מגמה זו ליד׳ ביטוי למשל אף בדחיית ובדבריו הברורים לעיל של סחרוב 170 ההצעה לרכוש מסוסי דקוטה על־יד׳ ראש מסה חיל־האוו׳ר, אהרן רמז על אותם מסוסים - ״שלא היה כלל בדעתנו לקנות אוירונים מסוג זה. מגמתנו היא להתרכז בסוגים מסוימים ואחידים של אוירונים כגון ם 171 החזקה וחלקי חילוף״ למעט עשרת המסרשמיטים שנרכשו בצ׳כיה, לא הגיע אף לא מטוס קרב לארץ - למרות כל המאמצים שהושקעו עד אז. ההבטחות באשר למסום׳ קרב העתידים להגיע היו רבות, אולם כאלה היו הדברים. גם מהעסקה השנייה עם הצ׳כים - של הוטס לארץ רק ב־ מבצע ״בלק״, שבמסגרתה הוטסו עשרת מטוסי המסרשמיס הקודמים, אלא מפאת קשיים בהמצאת המטוסים להטסה בציכוסלובקיה. מפאת לחץ האירועים והצורך האקוטי באמצעי לחימה — ובמיוחד במטוסי הקרב — לבניית יכולתו של חיל־האוויר להגן על שמי המדינה ולהשיג עליונות אווירית, סיפל מטה החיל בראשות ראש המטה, אהרן רמז, בכל פרטי מבצע ״בלק״. ללא ספק, פגעה ההתעסקות הרבה בכל נושא זה ביכולתו של מטה החיל להתרכז כדבעי בבבעיות־היסוד הכרוכות בהקמתו ובהפעלתו של הכוח האווירי. העברת הסמכות והאחריות למבצע זה לידי המטה בראשותו של מאיר )״מוניה״( מרדר סייעה אפוא למטה חיל־האוויר להתמקד יותר בפעולה לארגונו ובנייתו של החיל. עד תחילת ההפוגה הלכו אפוא והתגבשו המחלקות במטה חיל־האוויר. אלה כללו את מחלקת מבצעים, מודיעין, הנדסה, מחקר, אפסנאות ומנהלה; ולמן ה־ ביוני היתוספה להם גם המחלקה לתובלה אווירית בפיקודו של מוניה מרדר. לנוכח הגידול הרב ביותר שחל בחיל־האוויר בכל התחומים והצורך בחלוקה ה״ררכית מסודרת יותר, הלך והתגבש עד סוף החודש מבנה חדש של מטה חיל־האוויר, המבוסם על חלוקה לאגפים. יתרה מזאת, האגף לתובלה אווירית, אשר פעל בתחילה מתוך מסה חיל־האוויר במלון ״ירקון״, הפך מהר מאוד, למן שמריהו לוין גשר אווירי לעצמאות תוך כדי הפעולה לרכש מטוסים ופעולת מטה חיל־האוויר ליתר־תיאום בפעולה מול מרכזי הפעולה בחוץ־לארץ, שקד מטה חיל־האוויר בראשותו של אהרן רמז גם על תיאום הפעולה בגיוס, שנערך בחוץ־לארץ, ועל התוצאות שנגרמו עקב השוני בתנאי הפעולה וההבטחות שניתנו למגויסים במרכזי הרכש השונים. שאלות 365 מ א יונ במלחמה לעצמאות רבות, הקשורות לזכויותיהם, לתנאי שירותם ולתנאי פעולתם של כל אותם המגויסים שהגיעו לארץ, ולעומת זאת - חובותיהם, עלו על סדר־היום של מסה חיל־האוויר והצריכו טיפול מיידי ומסודר לקליטתם הסובה בארץ. כל זאת - תוך התמודדות עם הצורך בארגון המטה ויחידותיו ובקביעת דפוסי הפעולה שלו מול המטה הכללי, שכן הדברים היו תלויים זה בזה במידה רבה ביותר. הפעולה נעשתה גם תוך כדי הפעילות המבצעית, אולם טיפול מסודר יותר הסתמן במיוחד עם תחילת ההפוגה. 366 פרק jiuyu" "רגתג״ס ע אץ במאי רוצים להילחם - אך לא יודעים; ואלה שיודעים - לא רוצים להילחם לאד תהליך המעבר מרכש מסוסים אזרחיים ורכישת כמעט כל מטוס הניתן לרכישה - להתמקדות ברכש עסקו בדרך־כלל אותם שליחי רכש עצמם גם של חיליאוויר, מסוסים צבאיים, המתאימים לפעילות קרבית בגיוסן של כוח־אדם מקצועי, המתאים להפעלתו של הכוח האווירי עם אותם מסוסים ואותם צרכים. ברור היה הצורך בגיוסם של בעלי מקצוע מתאימים לכל תחומי הפעילות החיוניים לבנייתו, לארגונו ולהפעלתו המבצעית של חיל־האוויר. לא היה מדובר עוד בהפעלת מסוסים קלים, כדוגמת המסופים שאפיינו את שירות האוויר עד אמצע מאי ״אוירון״ - אלא בהססת מסוסי קרב, שהפעלתם הצריכה מיומנות מיוחדת והכשרה מסודרת במסגרת בתי־ספר לסיס, כפי שהיה נהוג בחילות־האוויר בעולם. אם היה צריך להיווכח עד כמה עצום ורב הוא ההפרש ברמות הסייסים, בא אף אותו קורם הסבה קצר, שנערך לס״סים בצ׳סקה־בודיביצה על מסוסי המסרשמיס, והוכיח את הצורך בהעמקת הגיוס ובפנייה מרוכזת לכל אותם ׳וצא׳ חילות־האוויר השונים, אשר נסלו חלק במלחמת העולם השנייה והיה להם לא רק ניסיון קרבי - אלא אף ניסיון באשר לדרך ארגונו של חיל־אוויר בתחומיו השונים: החל במקומו של חיל־האוויר בכלל הכוחות הלוחמים של הצבא, וכלה בארגונו של הגף הקסן ביותר בחיל. אנשים בעלי ידע כזה ומיומנויות כאלה היו מעסים מאוד בקרב המשרתים בשירות האוויר, והם באו בעיקר מבין שורות חיל־האוויר הבריטי, ואכן נטלו חלק חשוב בתהליך זה. עד מקצוע כאלה, אולם היו מתי־מספר. את ה״נחשול״ העיקרי קיבל חיל־האוויר בעיקר בפרק־זמן זה שבין במאי לאמצע יולי על אודות מצבה של המדינה היהודית, המותקפת מכל עבר על־יד׳ כל מדינות ערב - ובמיוחד המופצצת מן האוויר - ללא יכולת להבטיח את קיומה. בגיוסם של בעלי מקצוע אלה חל תהליך הדומה לזה של רכש המסוסים: הצורך בכל בעל מקצוע לא אפשר בתחילה את השהות לעמוד מקרוב אחר טיבו של כל מגויס או מתנדב )על טרמינולוגיה זו של משרתים אלה נעמוד להלן(, וכל מ׳ שפנה התקבל בדרךכלל ללא מבחנים מתאימים לבדיקת רמתו המקצועית - או שנערכו לו מבחנים חפוזים, שלא היה בהם כדי לשקף כדבעי את יכולתו של האיש. רק מאוחר יותר - במיוחד לאחר תחילת ההפוגה הראשונה — ניכר אותו תהליך של גיוס מבוקר, שבמסגרתו השתדלו עד כמה שאפשר לבחון את יכולתם של בעלי המקצוע, לעמוד על טיבם באמצעות המלצות של מכרים ומקורבים, או אף המלצות בכתב )אף כאן - תוך ניסיון לתאם את הפעולה בין הארץ לבין מרכזי הגיוס השונים בהוץ־לארץ(; ולקבל מראש בארץ את רשימת המועמדים, ולאחר מכן להודיע במי מעוניין מטה חיל־האוויר, ובמי לא. ביטוי מובהק ביותר למגמה זו, מצאנו, למשל, ביחסם של פעילי הרכש לגיוסם של לא־יהודים לחיל־האוויר. בתחילה היה הצורך כה גדול, עד כ׳ כמעס שלא בדקו בציציותיו של המועמד; אך במיוחד למן תחילת ההפוגה הראשונה 367 יואנ במלחמה לעצמאות וצאי1 כבר הלכה והשתלטה יותר ויותר המגמה שלא לגייס לאורות חיל־האוויו לא־יהודים - אלא במקרים דופן בהחלס. נבחן אפוא תהליך זה. כתהליך רכישת המסוסים התאפיין אף הוא בתחילה בבעיות של חוסר־תיאום כמעט מוחלס בץ הפעולה בארץ לבין מרכזי הגיוס השונים; אך בהמשך, כמתואר לעיל, השתפר המצב עם הגעתם של ה״מן שמיר לארצות־הברית )ומאוחר יותר - של אליהו סחרוב( ושל •ריס סניור לדרום־אפריקה; ועם הגעתם לארץ של אחדים מבעלי המקצוע האווירי - במיוחד כדוגמת סם פומרנץ - וכן של שליחי הגיוס השונים )גם אלה שלא היו בעלי מקצוע בתחום האווירי(: יהודה בריגר, שאול מאירוב ואף ח׳ ישכר, שנפגשו עם מטה חיל־האוויר ועמדו מקרוב אחר צרכיו האמיתיים של החיל. פרק זה מסת״ם עם הגעתם מארצות־הברית לארץ בתחילת אוגוסט של אל שווימר וארווין )״סטיב״( שוורץ, ועם תחילתו של תהליך הפרישה של חלק מאותם בעלי מקצוע, אשר לחמו באותו חודש לחימה הקשה ביותר - למן שבתחום רכש המטוסים מארצות־הברית ניכרה אכזבה גדולה והיה פער גדול בין הציפייה לבין המציאות חודים, אשר שירתו בחילות־האוויר של בעלות־הברית 1 בשטח, אף כאן נכזבה הציפייה לגיוס מהיר של בעלי מקצוע במהלך מלחמת העולם השנייה - במיוחד בארצות־הברית. כבר עמדנו לעיל )בתיאור הפעולה עד על תחילתה של הפעולה לגיוסו של כוה־אדם מקצועי לתחומים השונים בחיל־האוויר; אולם לאחר חלה גם תמורה ניכרת במוטיבציה של המגויסים, ומספרם עלה לאין ערוך על־פנ׳ התקופה שקדמה לכך. בישיבת הממשלה ב־ 23 ציין בן־גוריון ״שאנשים, שמגיעים מחו״ל רוצים להילחם אך לא יודעים, ואנשי ארץ־ישראל שגויסו לא מזמן בה־בשעה היו לא רק ״בריחות״ של ישראלים, אלא גם ישראלים 1 אינם רוצים להלחם ויש הרבה בריחות״ אשר המלחמה ״תפסה״ אותם בהיותם בלימודים, בעבודות או עסקים שונים בארצות השונות, וכל אלה נקראו לשוב לאלתר לארץ על־מנת ליטול חלק במלחמה. לחלק ניכר מאותם אנשים היו קשיים ניכרים בהגעה לארץ; חלקם הגיעו בדרך האוויר, חלקם בדרך הים. לעתים נמשך מסעם זה ימים ארוכים ביותר, ולעתים אף נעצרו *2 למשך ימים אחדים, ורק בעקבות לחץ מדיני שוחררו יתרה מזאת, אין ספק שלפחות לגבי חיל־האוויר אין דבריו של בן־גוריון מדויקים. נראה כ׳ במידה רבה משקפים הם את אותו הבדל שבין העולים לארץ כדי להשתקע בה - לבין אלה שהגיעו לארץ כדי לסייע )גיוס אנשי גוז״ל אד־הוק, ולאחר תום המלחמה התכוונו לשוב לארץ מולדתם. בתחילה נקראו הראשונים )מתנדבי חוץ־לארץ(. מושגים אלה שימשו בחיל־האוויר בערבוביה אנשי מח״ל חוץ־לארץ(, והאחרונים - לציון שתי האוכלוסיות הללו. דווקא גח״ל רבה, וכמתואר להלן, עד אמצע אוקטובר ננקט בחיל־האוויר המונח לחיל־האוויר הגיעו מחוץ לארץ בעלי מקצוע רבים ואיכותיים, אשר עיצבו את אושיותיו והותירו את חותמם עליו עוד שנים רבות. נעמוד אפוא בקצרה על הגורמים העיקריים, אשר הניעו את כל אותם בעלי מקצוע לעזוב הכול מאחוריהם כדי להגיע לארץ ולהשתתף במלחמה. נעקוב אחר תהליך גיוסם, קבלתם במרכזי הגיוס השונים באירופה, קליטתם בחיל־האוויר בארץ, תחילת פרישתם מהשירות בחיל, ותחילת תהליך חזרתם לארצות מולדתם. הגורמים העיקריים שהניעו את האנשים - במיוחד בתקופה הראשונה של המלחמה - היו אידיאולוגיים בעיקרם, ולא חומריים. נשאלת אפוא השאלה: מדוע התגלעו כל־כך הרבה קשיים בקליטת רובם בחיל־האוויר? מדוע רבו תלונותיהם של מתנדבים/מגויסים אלה עוד במהלך המלחמה עצמה, ואף זמן קצר ממש לאחר * כך, למשל, דיווח שר החוץ מ׳ שרתוק ב־ וגם מספר מגויסים נעצרה בבירות״. לדבריו, שלסונות לבנוניים עלו על הסיפון, ביררו את הנוסעים ועצרו ו־ שבויים בבעל־בק עד לחתימת הסבם שביתת־הנשק עם לבנון. 368 יי! י0 הגעתם לארץ? מעבר לכך, מדוע גם בפרספקטיבה של שנים נותרו אותם המתנדבים קשה של ניכור, קיפוח ואכזבה מהיחס של המדינה להתנדבות• ולתרומה שהרימו לעמידתה במהלך מלחמת העצמאות? על־מנת להבין תופעות אלה, יש להתייחס לא רק למניעים להגעתם - אלא גם לדרכי גיוסם בארץ מולדתם, לדרכי קליטתם בארץ, ולדרכים שבהן נפרדו מהם בתום שירותם. אכן, ברוב המישורים הללו ניכרו כשלים, ואת רובם ניתן להבין על רקע המציאות הקיומית הקשה של מדינת ישראל, צה״ל וחיל־האוויר באותו פרק־זמן של מלחמת העצמאות. היתה זו ״מציאות קיומית״, שבה טרם הונחו למעשה היסודות הארגוניים המתאימים אף לא באחד משלושת הארגונים הללו לסיפול מרבי ומיטב׳ בכוח־אדם. אין ספק שמצב זה מהווה את אחד הגורמים החשובים לקשיים שהתגלעו בטיפול באותם מתנדבים/מגויסים. אכן, היו שבאו חדורי תחושת שליחות עילאית והזדהות מוחלטת עם רעיון הקמת המדינה ורצון עז לתרום ולהשתלב, אך כעבור זמךמה התאכזבו מהמציאות בארץ וביקשו לעזוב אותה ולחזור למולדתם. נראה שאותם מתנדבים/מגויסים לא נואשו מהרעיון - אלא מדרך הביצוע בארץ, וכן מהיחס כלפי שירותם בארץ וכלפי טענותיהם. מעבר לכך גם ברור, שגורם חשוב להבנת אותו הפער בין הרעיון לבין המציאות בשטח מצו׳ בדרך, שבה הוכנו בארצות מולדתם לקראת הגעתם לארץ. בכל אותם מקומות — ובמיוחד אמור הדבר לגבי דרום־אפריקה - שבהם לא טיפחו אשליות־שווא באשר לתנאי שירות משופרים, משכורות גבוהות והבטחות ערטילאיות שונות בתחומים של תעופה אזרחית וכידב, היתה רמת תלונותיהם ואי־שביעות־רצונם של אותם מתנדבים/מגויסים נמוכה להפליא; אולם בכל אותם מרכזי הגיוס, שנהגו בדרך הפוכה לזאת, התעוררו טענות קשות ביותר מצדם של אותם מתנדבים/מגויסים, ואלה גרמו לעתים לתסיסה גדולה. לדאוג לכולם״ , ״עשרה אנשים שהיה על הגעתם של מגויסי חוץ־לארץ תוך כדי האירועים הסוערים של חודש מאי - ההפצצות האוויריות המצריות והפעילות המבצעית הדחופה - הקשתה מאוד על כל תהליך קליטתם הראשוני בארץ. מציאות זו כמעט ולא אפשרה לנהל מיון מסודר ולקבוע את הצבתם בתפקידים על־פי כישוריהם ונסיונם. התבססו אפוא בעיקר על הנתונים של המגויסים עצמם, וככל האפשר - גם על הנתונים שהגיעו ממרכזי הגיוס השונים בחוץ־לארץ. גם תהליך הכנתם והכשרתם לקראת יציאתם לארץ בכל אותם מרכזי גיוס היה לקוי ביותר: הם גם לא הוכנו מראש וכראוי לתנאי הפעולה הקשים בארץ. עדות מפורטת על תהליך ההכשרה וההכנה, שעברו אחדים מהמגויסים הללו באירופה קודם הגיעם לארץ, כמתואר לעיל, שירת גולדברג בשדה התעופה בתל־אביב, השתתף בכמה 3 מצאנו בדבריו של רפאל גולדברג גיחות כמטילן, ואף תחקר אחדות מהטיסות שבוצעו משם. הוא מדווח על התלאות, אשר היו מנת־חלקו עת החל עושה דרכו מאנגליה )שם גויס( לארץ. קודם עוזבו את אנגליה נאמר לו כ׳ לא יזדקק לכסף, ״היות וההוצאות ישולמו עבורינו בפריז. כן נקבל מעט כסף עבור הוצאות פרטיות״. הוא עזב אפוא את אנגליה עם 50 רשום בדרכון שלו. הם אמרו לו ״לקנות אוכל וכרטיס נסיעה למרס״, ושהכסף יוחזר להם כאשר יגיעו לשם״ אולם שם ״לא רצו לדעת על כך דבר״. לדבריו, היו עמו ״עשרה אנשים שהיה עלי לדאוג לכולם״, כיוון שהיה למעשה האדם היחיד שהיה לו כסף. הם נשלחו למחנה במרס״, ומשנוכחו לדעת ״שלא נוכל לשתות את המים שם, היות והם מלאים חיידקי טיפוס״ - נאלצו לקנות משקאות כדי להרוות את צמאונם. את האימונים הגופניים, שכללו גם טיפוס על הרים, עשו בנעליהם שלהם. כתוצאה מכך הן נחבלו, ולכן יצאו העירה וקנו נעליים חדשות - שוב מכספו שלו. ולא ד׳ בכך; אף באונייה ״פרובידנם״, אשר הביאה אותם לארץ, שוב 369 ממט יו* נ במלחמה לעצמאות נאלצו לקנות משקאות וסיגריות וגם מזון, ״היות והמזון שנתן לנו היה גרוע במידה כזו, שחלק גדול ממנו נזרק הימה״. זאת ועוד רק ״לחם יבש וקפה ׳אחץ׳״( שהוגשה בשעה בהגיעו לחיפה נותר גולדברג רק עם שתי לי״ש, וביקש אפוא להשיב לו בחזרה את כל אותם הכספים אשר 4 הוציא עד אז ארה״ב״ , ״סיבוכים שיתעורר! עם פגישת מגוייםי דרא״פ עם מגויים הצורך לקבוע תנאי שירות אחידים ולהימנע ככל האפשר מהבטחת הבטחות מפליגות היה אחד הנושאים העיקריים, שעליהם עמד גם חי ישכר, מרכז הפעולה האווירית באירופה, במברקיו לארץ. תמונת המצב בתחום זה היתה עגומה למדי והשפיעה, כאמור, גם על קליטתם של חלק מצוותי־האוויר וצוותי־הקרקע שהגיעו לארץ. במיוחד ניכר הפער בין אופן קליטתם של הבאים מארצות־הברית - לבין אופן קליטתם של יהודי דרום־אפריקה. שם עסקו בגיוס גופים מקומיים הקשורים להסתדרות הציונית של דרום־אפריקה, ולמתנדבים לא הובטח כלל שכר, אלא אך ורק דמי־כיס צנועים. ביטוי לאותה תחושה של שוני מהות׳ בין שתי קבוצות המתנדבים מצוי בדבריו של דני אגרונסק׳, הכותב לקראת סוף יולי: ״זרם האנשים מאמריקה קטן והולך. במקומם באים 5 הדרום־אפריקאים במספרים גדולים והולכים, ובינינו אני חושב את אלה לחלופין טובים״ כבר מלכתחילה הובע החשש מתוצאות המפגש בין הקבוצות, לכשיתבררו ממדי הפער במשמרותיהם, כפי שבא הדבר ליד׳ ביטוי בדבריהם של שאול מאירוב וחי ישכר לאהרן רמז וללוי אשכול )״ליש״(: יואל מוסר שכל הגורמים מדרא״פ נתקבלו בתנאי הגיוס של הארץ. נאמר להם שהתנאים הס החזקה ותשלום של בערך שלוש לירות בחודש. חוששים 6 מאד לסיבוכים שיתעוררו עם פגישת מגוייסי דרא״פ עם מגוייסי ארה״ב ואכן, גם גורם זה היתוסף לכלל הגורמים, אשר העיקו על הטיפול במגויסים, ויצר אווירה של חשדנות בין הקבוצות השונות של אנשי המח״ל ששירתו בחיל. מעבר לכך גם העובדה, שהגיוס לחיל־האוויר בארצות השונות התקיים בנפרד משאר פעולות הגיוס לחילות האחרים, עלתה בפגישותיהם של המשרתים השונים בצבא, וגרמה לתחושת חוטר־שוויון, אפליה ועיוות תחושות אלה פגעו במוטיבציה של המתנדבים והזיקו, קירשנר לאשכול: ״תנאיהם 1 כמובן, גם לתדמית של החיל באותה עת. כך, למשל, נכתב בתחילת אוגוסט על־יד 7 שונים במידה רבה מהאחרים״ אכן, בהגיעם לארץ ניכר היה השוני בתנאי השכר ובתנאי השירות, אשר הובטחו לקבוצות שונות שכעת הלכו והשתלבו בפעילות המבצעית של החיל. במיוחד בלט השוני לעין בין אלה שבאו מדחמ־אפריקה לבין אלה שהגיעו מארצות־הברית. עם זאת ראוי להדגיש שוב את השוני הניכר בין ההתייחסות של השלטונות האמריקניים לכל סוגיית הגיוס והפעילות בחיל־האוויר בארץ - לבין ההתייחסות של שלטונות דרום־אפריקה. ככל הנראה לא היה זה אחד מן הגורמים היותר חשובים לכך, שלגח׳׳ל מארצות־הברית הובטחו תנאים טובים יותר כדי לשכנעם להתגייס למרות המגבלות החוקיות, אם כ׳ אין ספק, שאף לכך היתה השפעה מסוימת. זאת ועוד, אין בכך כדי להצדיק את התביעות השונות של הקבוצה האמריקנית או להקל מגודל ההקרבה של ׳וצא׳ דרום־אפריקה, אולם יש בכך כדי לשקף היטב את הקונטקסט שבו התפתחו הדברים. * באותה קבוצה היו אתו עוד כמה אנשים: אלבר ביל אדמונסון 370 התגייסות 1י פ עדות ישירה וחותכת לכך ״"״ מצאנו בדבריו של ולסר איתן, מנכ׳׳ל משרד החוץ. הוא דיווח שממשלת דרום־אפריקה קיבלה תלונות מאת ממשלת מצרים בדבר שבויים יהודים שנשבו, ובידיהם דרכונים דרום־אפריקנ״ם. עובדה זאת הכבידה מאוד על ממשלת דרום־אפריקה, ולכן ביקשה שאותם מתנדבים יהודים מדרום־אפריקה, הנוטלים חלק בפעילות הצבא בארץ, יקבלו ״ניירות חדשים על מנת שלא יקהו אתם דרכונים דרום אפריקאיים בשעה שהם יוצאים לקרב״. איתן הדגיש, כ׳ על־פי הדיווח שקיבל אין כיום איסור ׳צל הצעירים היהודיים לצאת מדרום אפריקה לישראל ואין ממשלת דרום אפריקה מתכוונת להטיל אסור כזה אם כי ידוע לה היטב מטרת נסיעתם לישראל היא כיוס לצבא. ואולם אס בעתיד ישנו מקרים כאלה שאנשים הנשבים בידי הצבא המצרי יזוהו כאזרחי דרום אפריקה, הרי אז תגזור ממשלת דרוס אפריקה על יציאתם של צעירים 8 יהודיים מארצה מגויסי אוצות־הברית ודרום־אפריקה בטייסת הקרב. על המסוס )מימין לשמאל(: אהרן)״רד״( פינקל, עזר ויצמן, מורים מאן. נשענים על המטוס )מימין לשמאל(: ליאו נומיס, סיד אנטין, סנר׳ ג׳קובס, ביל פומרנץ. עומדים מלפנים )מימין לשמאל(: ליאון פרנקל, גיד׳ ליכטמן, קרים מאגי, סיד כהן. לעומת זאת, לגבי כל אותם מגויסים, שהגיעו מאנגליה, ארצות־הברית, קנדה ומדינות נוספות, נאמר במפורש בהוראתו של שרגא ינוב ויזות ישראליות בתוך דרכונים בריס״ם, אמריקניים וקנד״ם. לדבריו, התגלו קשיים בהחזרת האנשים שדרכוניהם הוחתמו, ובמיוחד אלה ״שאינם מקנים לבעליהם זכות ביקור בישראל. אנשים כאלה צפויים למשפס, ואבוד לכל אלה היו צפויים אפוא עונשים על־פי חוקי המדינות שמהן באו. 9 אזרחותם בחזרם לארצות מוצאם״ ״מלאים טענות כומון״ ההבסחות השונות שהובסחו למגויסים טפחו על פניהם בהגיעם לאירופה, ואחר־כך לארץ. כך, למשל, כתב רמז לשלום לוין)״אסף״( ״בנידון פינקל, נא לברר תנאי קבלתו ע״׳ יואל. פינקל טוען, כ׳ הובטח לו כ׳ יעבוד בשרות תעופה ציוילי ומסרב בהחלט להשתתף בפעולות. נא לברר את הענץ במהרה כי הסכום שהובטח תוך כדי הפעולה הגיעו עוד ועוד מגויסים, אשר טענו כ׳ הובטחו 10 לו הוא גבוה מאוד ואיננו יודעים מה לעשות״ להם כל מיני הבטחות שונות, והדברים הלכו אפוא והסתבכו. כך, למשל, ב־ וקולק לדעת ״אם נוסף לסכום הנקוב בשאלונים, שהעברתם אלינו ע״׳ ג׳ו אייזן, היו איזה שהן הבטחות לאנשים. 371 ייא ממטוסים קלים - למטוס׳ קו׳ב והפצצה נ במלחמה לעצמאות כעבור ׳ומ״ם 11 בפי כל הבאים פזמון אחד. נאמר להם כ׳ נוסף להוצאות הקיום יקבלו שב וציין: כבר מסרנו לכם שההודעות אשר הטיסים וכוי מביאים אתם מכם אינן ברורות וגס אינן מספיקות. נוסף לזאת הבאים מלאים טענות כרמון. אמש הודיע לי סם פ. מעפרי שהגיעו אנשים האומרים כי נקבע להם שכר של מ־ גורם לדמורליזציה בין האנשים האתרים. לדעתי אפשר להשיג נהגים ] עוד ציין ישכר, כ׳ ב־ הבטיח לה ולכמה נשים אחרות של כמה מהטייסים כ׳ ״תוכלנה לצאת לאירופה ולגור בג׳נבה״. אגרונסק׳ התקשה להאמין לכך, ולכן התקשר לניו־יורק כדי לבדוק את נכונות הדברים; ואכן, לדבריו אישרו לו את הדברים, ואף שלחו לו מברק על כך. ישכר ציין אפוא כי ״קשה לנו לתאר שהדבר נקבע על ידכם. איך שלא יהיה בשאלה כזו עליכם היה להתייעץ אתנו׳/ מעבר לכך ביקש ישכר למסור להם על אודות ״הנהגים והעובדים האחרים״ את הפרטים הבאים: השם המלא, תאריך הלידה ומקום הלידה, הכתובת, המקצוע והדרגה, מספר השנים בשירות, מספר שעות הטיסה, תפקידים מיוחדים שבוצעו על־יד׳ האיש, המלצות, מצב משפחתי; וכן פרטים על אודות הסכם העבודה שנחתם אתם, הכוללים את תקופת ההסכם והתשלום: ״אופן התשלום לעובד 12 ולמשפחתו, מקום התשלומים, מטבע התשלומים, זמן התחלת התשלומים״ אולם פנייה זו של ישכר לא מנעה את התופעה, וב־ בכמה מקרים שנהגים דרשו אלה טענו כ׳ תנאים אלה סוכמו עם סחרוב ועם קולק; אולם לדברי ישכר, כאשר נפגש קודם לכן עם ג׳ו אייזן, מסר לו זה ״גליונות המכילים את פרטי האנשים שעברו דרככם עם פרטי הסכמי התשלומים למשפחותיהם בארצכם. לא נמסר לנו בגליונות אלו אם היו איזה הסכמי תשלומים לאנשים עצמם במקום שהותם מחוץ להוצאות קיום״. ישכר אף התייחס ל״מקרה קונקרטי״, שבא ליד׳ ביטוי בדרך גיוסו של נוגה בית־הלחמי, וביקש לדעת ״מה סדור התשלומים לבית הלחמי, ואם נעשה סדור לתשלומים בארצכם בזמן שהות אשתו באירופה או בארנון״. מעבר לכך שב וציין כ׳ ״נתקלנו בעוד עובדה אשר היינו רוצים לקבל עליה יותר אינפורמציה. הופיעו בימים האחרונים נהגים ונשי נהגים בלי גליונות או מכתבים בידיהם ומבלי אשר הודיעו• על 13 בואם. היינו מאוד מבקשים אתכם להודיע לנו על תאריך בוא האנשים״ טענות חריפות למדי כלפי מרכזי הפעולה בדנבה היו גם באשר לחוסר־הטיפול הנאות בעניינים, הקשורים לכמה מהחללים הראשונים והשמיים הראשונים של חיל־האוויר, אשר אף הם הגיעו מקרב המתנדבים הראשונים לחיל. כך, למשל, בענין מוז - אשר נהרג, כאמור, במטוס הקומנדו שהתנגש בגבעה סמוך לעקרון ב־ ] על כך ענה שמיר מהארץ, כ׳ ״בקשנו 14 הדבר גורם התמרמרות רבה״ בצ׳כוסלובקיה, מימין לשמאל: אהרן פינקל, סידאנ 372 nuyo" ?5 י וחזרנו ובקשנו כתובת ופרטים על משפחתו. בקשנו גם להבטיח שהמשרד בניו יורק ידאג לסדור הבסוח 15 למשפחה. עד עכשיו לא נענינו. נא למסור לנו מיד את הפרטים וכל הצעדים״ טענות היו גם באשר ליחס שניתן למשפחתו של לאונרד כהן - אשר כזכור נהרג במטוס הנורסמן עם ברלינג באיטליה ב־ נפגשה עם ח׳ ישכר שהיה שם באותה שעה, וטענה כי ״לא נעשה כל סידור בקשר עם התמיכה עבורה ועבור ילדיה״. מרירותה היתה כה גדולה, עד כ׳ לדברי ישכר ״ניסתה גם לאבד את עצמה לדעת״. כן ציינה כ׳ פנו אליה בלונדון מטעם חיל־האוויר הבריטי והציעו לה את עזרתם, אולם לדבריה סירבה בתחילה, ורק בלית ברירה נאלצה לבסוף לקבל את עזרתם. ישכר הודיע אפוא כ׳ ״דבר זה לא רצוי לנו בהחלט״, וביקש שיודיעו 16 לו בדחיפות המרבית ״על הסידור שהננו יכולים לעשות״ בעניינה כן טענו קרוביו של בוב פ״ן - אחד מט״ס׳ הנורסמן אשר נפל, כאמור, בשבי המצרי - כ׳ טרם קיבלו ״כל ידיעה עליו״. אבריאל, המודיע על כך לאהרן רמז, ביקש לדעת אם בארץ ידוע להם אם ״הצלב האדום מטפל בו ובעוד שלשה בחורים שנפלו לשבי המצרים הודיעו מיד״. ככל הנראה לא ידע אבריאל, כ׳ כבר ב־ בתשובה 17 אסף כ׳ הטיפול בפרים בעניין המרסמנים נעשה על־יד׳ הצלב האדום, וכי מחכה הוא לתוצאות הבירור לשאלתו של אבריאל השיב לו ה״מן שמיר, כ׳ ״קבלנו ידיעה מאור שהטפ התחושה של קרוביהם של אותם שבויים 18 דעתו כ׳ ״רצוי שהטפול בשבויים ״עשה מחוץ לארץ לטובת האנשים״ היתה אפוא של הזנחה בעניינם, וזו הוסיפה צער נוסף על הצער שמילא אותם בלאו הכי. בה־בשעה היו פה ושם גם ביטויים של הערכה כנה מצד המתנדבים על הסיוע שהושט לקרוביהם - אולם היו אלה בודדים. כך, למשל, כתב ישכר לקולק ולסחרוב, כ׳ הוא וסם פומרנץ מודים להם מאוד על הטיפול המסור בענייניו )של פומרנץ(; ולנוכח התפקיד המרכזי שמילא פומרנץ בכל הפעולה האווירית עד אז, והצפי * - אושר לו במפורש להביא את אשתו ״במהירות 19 שהוא )פומרנץ( ״יצטרך לשהות בחלק זה של העולם כשנה״ המקסימלית״ מארצות־הברית לצ׳כיה, על־מנת שתשהה במחיצתו. מעבר לכך היו תביעותיו של פומרנץ כה מינימליות, עד כ׳ מרכזי הפעולה - הם אשר דאגו לכל מחסורו והרעיפו עליו כהנה וכהנה. כך, למשל, הודיע יהודה בריגר ב־ למכירת רכושו, המוערך ב־ אולם אלה היו ביטויים ספורדיים ביותר, וככלל לרוב מגויסי חוץ־לארץ 20- אולם לדברי ישכר הוא הציע )למעט רוב המגויסים מדרום־אפריקה( היתה ביקורת חמורה ביותר על דרכי התנהלותו של חיל־האוויר ועל תנאי השירות שנכפו עליהם הן בארץ והן מחוצה לה — בניגוד למה שהובטח להם, לדבריהם. הבטחות, שניתנו למתנדבים על־יד , היעדר כללים ברורים של תנאי שירות גרם גם לתופעה של אי־מילו המגייסים, אף בעת שירותם בפועל בצבא. היתה זו נקודה כואבת ומקור מסף של התמרמרות מצד אנשי באחד המקורות נכתב: 21 מח״ל בעיה מיוחדת במינה היו אנשי הגח״ל ביחוד מאלה שמוצאם בארצות האנגלו־סכסיות. הקשיים הוזלו מיום גיוסם בארצות מוצאם. גיוסם נעשה ע״י גורמים שונים ובצורה בלתי מאורגנת, הצורך באנשי מקצוע ממין זה היה אז גדול ביותר, ועיקר הבעיה היתה להמציאם לתעודתם. כתוצאה מכך הובטחו להם, על כל פנים לדבריהם, הבטחות מהבטחות שונות, אשר אפשר לסכמן כך: דרגת משכורת גבוהה, מעמד של אזרחים, חניה קבועה 22 באירופה, דאגה למשפחותיהם, תשלום כל ההוצאות נוסף על המשכורת * חמישה חודשים אחר־כך נהרג פומונץ, עת הסיס מסו• ספיספ״ר במסגרת מבצע ״ולווסה״. 373 יי״ ממטוסים קלים - ל 3 במלחמה לעצמאות בטענותיהם התייחסו לא רק לתנאי הפעולה בארץ, אלא גם לתנאי הפעולה בצ׳כיה, שחלקם הגדול פעל בה אם במסגרת מבצע ״בלק״ ואם במסגרת אותם קורם׳ הסבה על מסוס המסשרמיט. בעקבות סענות אלה נשלח שליח מיוחד מהארץ, ניסן שפירא שמו, לבדוק את התנאים ולהציע דרכים לשיפורם. הוא נפגש עם האנשים ועם האחראים להם, ובעקבות זאת כתב: מה שנוגע להספקה לטייסים האמריקאיים, המהנדסים וכל בעלי המקצועות המיווזדים העובדים בהתנדבות בשרותנו ממדינות שונות, קיבלתי תלונות רבות מאד מאנשים בעלי בעלי השיבות מקצועית רבה עבורנו על מתסור רב בכל השטחים ועל אי שביעות רצון, שהביאה עד לידי איום של התפטרות מעבודה. עלי לציין שאנשים אלה באו לציביה לפני זמן מה, אנשים שהורגלו לנוחיות ולמותרות וטבעי הוא שאינם יכולים להסתכל למצב הקיים בשטח ההספקה בעציון, מחוסר מצרכים מיוחדים שנדרשים על ידם. למרות שהאנשים המטפלים בהם עושים את מיטב יכולת בכדי לספק להם את כל הדרוש במסגרת אפשרותם ובהתאם להספקה שקבלו מהארץ עד כה, 23 שאינו מרצה את הדרישה המינימלית ב־ לשיפור הפעולה. הוא התייחס לכ־ העובדים בצ׳כיה והמשוכנים במלון ״סטלינגרד״ בזאסץ, ואשר לכל צורכיהם יש לדאוג, כיוון שאלה היו מורגלים לסטנדרטים גבוהים ביותר - ואילו המציאות בצ׳כיה היתה רחוקה מאוד מאלה. בנוסף התייחס גם לתלמידים בבתי־הספר, המונים 25 ועוד עשרה ״עובדים נספחים״; לכל אלה, לדבריו ״דרושה הספקה מתמדת, ועלינו לקחת בחשבון שמספר הטיסים הוא אינו קבוע ויש תנודות במספר האנשים והחלפתם במקומות עבודתם״. הוא המליץ להקצות להם כדי שאפשר יהיה לדאוג לשיפור כלכלתם והלבשתם )״בגדי עבודה וחג״(, לתקציב עבור ״סיגריות, סיגרים וטבק״, ואף ל״מתנות לאישים רשמיים ואנשי צבא הממונים בשדה התעופה עציון״. אחד הפתרונות הזמניים לבעיה זו של הפער בין התשלומים השונים ותנאי השכר המופלגים היה הקמת האגף לתובלה אווירית, המוזכר לעיל. בין השאר נועדה הקמתו של אגף זה גם לתת מענה מסוים לאותה קבוצה של צוותי־אוויר, בעיקר אמריקנים, אשר נטלה חלק במבצע ״בלק״. מצד אחד הובטחו לה ״הרים מצוותי־האוויר שהשתתפו במבצע ״בלק״ ראשון מימין: אברה• צי נורמן מזניץ. 21 לטדי ולאליחג שלזם רב ככר םםרנו לכם שההודעות אשר זזסייסים ובו' מביאים אתם סבם אינן ברורות ונס איגן הספיקות. ויסף לזאת הבאים מלאים טענות כרסון, אמש תודיע לי סם ם, מעפרי שהניעו אנשיס האומרים כי נקבע להם שכד של ם־ מ כרמה מקווועיח י לדמורליוציח כין האנשים חאהדים, לרעתי אפשר להשיג ותג נכוחה נשבר של נערך עד אתמול STOP OTHER FORMS HOT CLEAR STOP ALWAYS *IRE ARRIVALEDATE STOP SAM IHJOBHIHO THERE ARE TOH0I1J VlilO OAKS HITHOVER THAUSiSBB VISIH THUS DEMORALIZING ATM0SP.1ERE - RALF אתמול מסר לנו דני אנ, כי הניעה אליהם אשתו וכי שינדלר חבטיה לה ולכמה נעיט אחר)ת של והניס כי תוכלנה לאאח לאירופה ולגור כנ׳נבח, חוא מנייסיורק. קשה לנו לתאר שהדבר נקבע על ידכם, איך שלא יהיה, בשאלה כוו עליכם היה להתיעץ אתנו. ח׳ ישכר לטדיקולק ולאליהו סוזרוב: ״מלאים סענות כרמון״ 4 nuyo" 3 יק וגבעות״ גם בתחומי התעופה האזרחית במדינת ישראל, לכשירווח, וגם בתחום תנאי השירות; ומצד אחר היתה פעולתם חיונית וקריסית ביותר )הובלת מסוסי הקרב(, ולא ניתן היה לוותר עליה באותו שלב. גם בגלל סיבות נוספות הוחלס אפוא להעניק להם מעין אוטונומיה ארגונית בתוך המסגרת הכוללת של חיל־האוויר תחת פיקודו של מוניה מרדר. זה דאג גם להבסחת תנאי שירותם, שאכן עלו בהרבה על תנאי השירות אף של טייסי הקרב. על כך יצא קצף רב, ובתוך חיל־האוויר החלה אז תחרות בין המשרתים כטייסות השונות: מי יצליח להגיע לשירות באגף לתובלה אווירית? מסגרת אוטונומית זו, שהחלה את קיומה ב־ו ביולי ויצרה תחושה של קיפוח בקרבם של רבים מאלה, ששירתו כטייסות האחרות של החיל; אולם לאור המשימות האקוטיות, שעמדו על סדר־יומו של מטה חיל־האוויר, נראה הדבר באותו זמן כהכרח בל יגונה. יתרה מזאת, אף חשבו שדווקא ריכוזם במסגרת אוטונומית, מנותקים משאר הטייסות והאגסים השונים, עשוי לתרום להפחתת החיכוך בין המשרתים בחיל־האוויר. מעבר לכל הפעולות הללו שנעשו בארץ, ושנועדו לשפר את תנאי הפעולה כאן, נדונו גם הצעדים לקביעת כללי גיוס אחידים בחוץ־לארץ ולהכנתם הנפשית של המגויסים לקראת ההגעה לארץ, על־מנת להקל עליהם את חבלי הקליסה וההתערות בארץ, וכן לשיפור תנאי פעולתם של אלה שפעלו באירופה. כל זאת - במסגרת הדיון על היערכות החיל לקראת הבאות. לאחר סיכומם של קווי הפעולה העיקריים העביר ראש המטה, אהרן רמז, את עיקרי המדיניות למרכזי הפעולה באירופה. בדיונים הללו השתתף גם שאול מאירוב, אשר נכח באותה שעה בארץ, ויכול היה אף הוא לתרום מנסיונו העשיר ולהתייחס באורח בלתי־אמצע׳ לכל מאפיני פעולת הרכש והגיוס עד אז, ולכל הקשיים שעמדו תדיר על סדר־יומם. ראש לכול היה הגיוס של בעלי המקצוע לחיל. ב־ עבור חיל־האוויר ״בכל מקום״, ולהודיע על כך גם ״למתי״)הוא אליהו סחרוב, שכאמור היה אז בארצות־הברית(. מעבר לכך הודגש במיוחד, כ׳ ״לא באים בחשבון בשום פנים ט״ס׳ קרב כושים ואירופא״ם״. עם זאת הדגישו כ׳ ״במקרים יוצאים מהכלל עליכם להציע מועמדים ורק לאחר אישור מכאן תוכלו לגייסם״; כל זאת - על־פי הנחיותיו של שאול מאירוב )המכונה ״בךיהודה״(, שהיה בדרכו חזרה לאירופה. כן הודגש כ׳ ״בכל מקרה על המגויס להביא אתו מסמכים מספיקים המעידים על רמתו המקצועית״, ולהקפיד שבחינתו של המועמד תיערך על־יד׳ ״בעל מקצוע״. עם זאת הדגישו מאירוב ורמז, כ׳ סייגים אלה אינם חלים ״על עובדי קרקע המאושרים ע״׳ אל שווימר ועל מספר מגויסים גויים שכבר הוכיחו למעשה התאמתם לתפקידם בעבודתם אצלינו״. עיקרים אלה הודגשו במיוחד לאור נסיון העבר, שבו התחזו אנשים שונים כבעלי מקצוע בתחום האוויר, אך כשהיו צריכים להוכיח את מקצועיותם - התברר שהצהרותיהם היו כוזבות. וכך, אף שהמדובר במסמך המתווה מדיניות כוללת, לא פסחו רמז ומאירוב אף על ציון העובדה שג׳ורג׳ ספרלינג, אשר כאמור יועד לארגונו של כל נושא ההדרכה בחיל, ״הוא אכזבה״, וביקשו לדעת ״מה 24 החוזה אתו״ - עד כדי כך רבה היתה אכזבתם מפעולתו עד אז למחרת של המגויסים. הוא דרש שבאותם מקרים ׳וצא׳ דופן, שבהם ממליצים המרכזים בחוץ־לארץ על גיוס לא־יהודים, ישלחו לארץ קודם כול את הפרטים עם המסמכים, המוכיחים את הרמה המקצועית, ורק לאחר קבלת האישור מהארץ יתקשרו עם אותם בעלי מקצוע. כן ציין את הצורך להקים מחנות קלט, שינוהלו על־יד׳ ועדה מוסמכת לקליטה ולטיפול באנשים המגיעים לאירופה בדרכם לארץ. במחנות ׳מ״נו את האנשים לפי הוראות מטה חיל־האוויר, וייקבעו סדרות הרצאות הסברה בענייני הארץ והצבא. במיוחד הדגיש את הצורך ש״האנשים חייבים להגיע ארצה בהבנה מלאה כי מעמדם כאן הוא במגויסים לצבא ההגנה לישראל״, ודרש ״להסדיר שיטת תשלום מתואמת עם הארץ וארצות המוצא לפי הוראות אשר נשלח בקרוב״. רמז אף הציע 375 ממטוסים קלים - למסוס׳ קרב והסצצה א יוי במלחמה לעצמא 25 למנות אדם מיוחד לטיפול בעניין זה, ובאם יהיה צורך — להוסיף לו עובדים מהארץ הוראות כוללות אלה מוכיחות, כ׳ אכן כבר בתחילת יולי הצליח מסה חיל־האוויר לזהות את עיקרי הבעיות, שיעיקו על כל הפעולה של מסה חיל־האוויר ביחס לאותם מתנדבים/מגויסים. נקדים את המאוחר ונציין, כ׳ לפחות באשר לגבי צוותי־האוויר של האגף לתובלה אווירית נאמר בסוף דצמבר ״קביעת דרגת משכורות ותנאי שרות אחידים וברוחם״ התגלו חילוקי־דעות חריפים ביותר במיוחד בין צוותי האגף לתובלה אווירית, כפי שכתבו פליגלמן ופלדמן בחיבורם על האגף לתובלה אווירית: מכשול רציני להסדרת שאלה זו היו אותן הבטחות למיניהן אשר הובטחו או הובטחו כביכול מבלי כל אפשרות לבדוק את אמיתותן בתוצאה מחוסר מסמכים מתאימים. אנשי הצוותות עמדו בתוקף ילל זכותם להיות אזרחים ולא להכנס למסגרת הצבא. :ם נקודה זו היתה והנה עדיין כיום סלע מחלוקת קשה. יש לראות את שאלת התעופה האזרחית עוברת כחוט השני ומקשרת בין כל השאלות השונות שהוזכרו ואשר כרמו לכל אותן אי הבנות כמ/צט בלתי פוסקות. מרבית האנשים נשארה זרה לארץ ולמפעל הציוני על אף מאמצים כנים שנעשו ע״י מחלקת הארחה של ל.ת.א. בשטח ההסברה, למוד השפה, טיולים, מסיבות וכוי... מעבר ל״שאלת התעופה האזרחית״, אשר אכן היתה ״הודית ובאה ליד׳ ביטוי בולט במיוחד במסגרת האגף לתובלה אווירית, היו שאר הדברים הנמנים בדבריהם רלוונס״ם גם לשאר צוותי־האוויר ששירתו בחיל. בבואם לנתח את הגורמים לכל אותם הקשיים שהיו לצוותי־האוויר, כותבים פליגלמן ופלדמן, אשר כבר הוזכרו לעיל: מקור הרע הנו בצורה ובאופן שבו נעשה גיוסם של האנשים מבלי אשר הוגדרו מלכתחילה תנאים ברורים לשרותם ומבלי אשר נתנה להם הסברה יסודית ומקיפה אשר היתה מגדירה לאנשים את הרעיון למענו הלכו להלחם. המעשה אשר היה צריך להעשות בשטח זה הוא ארגון סמנריונים קצרים אשר יתחילו בחו״ל וימשכו גם בארץ ובהם יכשירו את האנשים באופן נפשי ורעיוני, ויסבירו להם את כל סבך הבעיות הקיימות בארץ. 26 בלי כל ספק מעשה כזר. היד. חוסך עמל רב בהתפתחות פני הדברים דוגמה לאותם תנאי שירות ולדרך, שבה גויסו אחדים מהמגויסים לחיל־האוויר באותו זמן, מצויה בספרו של גורדון לווס, גוי של שבת. לווט, ט״ט לשעבר בחיל־האוויר הבריטי, פעל כבר ביו קודם לכן( כטייס תובלה במסגרת האגף לתובלה אווירית, ומאוחר יותר עבר לשרת גם כטייס קרב. קשה להקיש מתיאורו של לווט לגבי תהליך הגיוס הכללי, כיוון שלא היה יהודי, וכמוכח להלן אכן היה שוני ניכר בהתייחסות לשילובם של לא־יהודים בפעולה; אף־על־פי־כן מאפיינים רבים, הבאים לידי ביטוי בדבריו של לווט, מצאו את מקומם גם בתהליכי גיוס של יהודים. לדבריו, כבר באמצע אפריל הולבורן שבלונדון״: על חליפתו יהיה פרח ציפורן אדום, והוא ירכיב משקפי־שמש ויחזיק בידו גיליון של סיימס הוא אכן זיהה את האיש, ולאחר דברי היכרות קצרים הם נפנו משם לפגישה לאחד מבתי־המלון הזולים בבלומסבר׳ ואחר־כך נפגשו גם במלון בפאדינגטון. אותו בראון )אשר נקרא בפגישה השנייה ״גרץ״( היה, לדברי לווט, בגיל העמידה, ממוצא מרכז־אירופ׳, ושאלתו הראשונה היתה: ״כמה?״ הוא השיב כ׳ יסתפק ב״לינה, 376 jyu" אוכל ודמי־כים״, אז שאלן באשר ליכולתו בסים, וביקש ממנו אף הוכחה על כך, שכן ציין כ׳ ״באים אלינו רבים הסוענים שהם יודעים להטיס כל דבר״. לווס הראה לו אפוא את הלוג־בוק )יומני הטיסה( שלו, אולם לדבריו ״מן הדרך שבה ריפרף בדפים היה ברור כי אינו יודע דבר וחצי דבר על סיס״. למרות זאת פירט בפני! את טיפוסי המטוסים השונים שבהם טם בעבר, ואת ההערכות שקיבל בעבר על יכולתו בטיס; כשהבחין כי 0 חודשים בלבד״. הוא השיב לו כ׳ ״כ׳ זה לא הרבה, אבל זה יותר הרבה מאשר מעט. מעט מאוד ט״טים צבאיים בתקופה ההיא היו צוברים יותר שעות טיסה״. לווס הביע את נכונותו להשתלב בפעולה כבר למחרת וזה העביר לו ״כרטיס פתוח ברכבת ובספינה לפאריז, מעטפה שהכילה סכום צנוע של ליש״ט !פראנקים ושם וכתובת באוני דה לה גראנד ארמה בפאריז״. כן ביקשו לדאוג לוויזה לצרפת ולהגיע לשם בהקדם האפשרי. ואכן, כעבור זמן קצר הגיע ל!וט לאותו המשרד לגיוס בפרים. לדבריו, לא היתה שם כל חשאיות: הדברים נעשו בגלוי, והבניין בן ארבע הקומות והמדרכות הסמוכות היו עמוסים יומם ולילה במתנדבים ובמתנדבות, והיה שם בליל של שפות. רובם היו אמורים לצאת משם - לאחר השלמת תהליך הרישום - למרס״, ומשם בספינה אסית לארץ. כשנפגש לווס עם איש־הקשר שלו שם, לא עודכן באשר ליעד הפעולה שלו, אולם נאמר לו כ׳ יזדקק לוויזה, ולכן התבקש להעביר להם את דרכונו. עד קבלת הוויזה בילה את הזמן באיזה פנסיון קטן סמוך למקום. הוויזה שלו היתה לציכוסלובקיה, ומפריס הגיע לפראג במטוס הלאנגדוק של חברת AirFrance נכתב בגיר ״לווס״. בחוץ המתינה מכונית סקודה של הצירות הישראלית בפראג, וזו הסיעה אותו משם לבסיס בזאטץ. הוא נדהם לגלות שם, לצד מטוסי תובלה אמריקניים, גם מטוסי קרב מסרשמיס וגם מטוסי 27 מבצע ״בלק״ כזכור, כבר ביולי הורה ראש מטה החיל על הקמתם של ״מחמת קלט״, שבהן ״נתנו הרצאות הסברה בענייני ״הארץ והצבא״. החזרה על אותם הדברים )בדצמבר לא חל למעשה כל שיפור. לכך יש להוסיף, שעיקר המגויסים הגיע לארץ במהלך אות! פו־ק־זמן שבין ולכן למעשה כל אלה היו כבר בארץ, והיה צריך להתמודד כאן ועכשיו עם הבעיות הללו. ״נהיה זקיקים לבעלי מקצוע״ אליהו מחרוב, אשר יצא לאירופה כדי להחיש בראש ובראשונה את העברת מטוסי המסרשמיט לארץ, התכוון בתחילת הפעולה לעסוק גם בגיוסם של ס״סים יהודים מארצות שונות באירופה; אולם כבר ב־ו הוא ציין, כ׳ למרות הזמן הקצר שהוא עוסק בכך, הגיע ״לכלל מסקנה מתוך שיחות שהיו ל׳ עם חברים שונים שעסקו בדבר שמארצות אלה לא יעמדו לנו רוח והצלה״. לפיכך פנה לקולק כבר אז וביקשו ״להקדיש לפעולה יוצא אפוא, שאף סחרוב 28 זו תשומת לב מיוחדת״, וזה אכן כבר הודיעו ״שיש כבר תחת ידו מספר אנשים״ היה משוכנע - וכמוהו אהרן רמז וה״מן שכטמן עוד באוקטובר - בדבר היכולת לגייס במיוחד בארצות־הברית את כל כוח־האדם המקצועי המתאים לחיל־האוויר. מצוותי הא מימין לשמאל: רק גולדשטיין, אל ר״זן, 7 יואנ במלחמה לעצמאות כבר תיארנו לעיל את ראשיתה של הפעולה לגיוסם של המתנדבים במרכזי הגיוס השונים; את אותם הראשונים, אשר השתלבו בפעולה להעברת המטוסים מארצוודהברית ומדרום־אפריקה; ואת אלה אשר הופנו מיידית לקורסי ההסבה על המסרשמיט ונטלו חלק בפעילותם של מסוסי הקרב עד תחילתה של ההפוגה הראשונה. תוך כדי כך נמשכה פעולת הגיוס, וצוותי־אוויר וצוותי־קרקע נוספים המשיכו להגיע - בעיקר מארצות־הברית, מקנדה ומדרום־אפחקה. חלקם הופנו ישירות לצ׳כוסלובקיה, לאותם קורם׳ הסבה; אחרים הופנו להשתתף בטיסות של מבצע ״בלק״ להובלת מסוסי הקרב; ויתרם הופנה לפעילות בעיקר בטייסת תל־אביב וגם לארגונו של מטה חיל־האוויר. ביטוי לדרך הגיוס ולפעולה, שנעשתה באותו פרק־זמן מתחילת יוני, מצו׳, למשל, בעדותם לימים של רוד׳ אוגרטן ושל ג׳ורג׳ ליכסר - מהטייסים הבולטים אשר הותירו את רישומם בחיל־האוויר. במהלך מלחמת העולם השנייה נזקפו לזכותו של אוגרטן שתי הפלות בקרבות אוויר, עת שירת בחיל־האוויר האמריקני בחזית אירופה )בטייסת 63 ליחידתו בתחילת הציונים שם לשמוע הרצאה על המצב בארץ. אירוע זה הטביע עליו את חותמו )לימים נודע לו שאותו מרצה היה אבא אבן(, ומאז התעניין יותר ויותר בהתרחשויות בארץ. הוא פנה לאותו יו״ר וסיפר לו שהיה טייס קודם לימודיו, וממנו קיבל כתובת בלונדון. היה זה המשרד של הארגון"אדמה ועבודה״. בהגיעו לשם בחודש אפריל רצו לשולחו לארץ מיד־, הוא הסכים, אך קודם לכן נסע לפילדלפיה, סיפר להוריו על תוכניתו, ואף שהוריו לא תמכו בצעדו זה, החליט - במיוחד בעקבות החרפת המצב הצבאי בארץ )כפי שהדברים אכן דווחו בהרחבה בעיתונות אותה תקופה( — לצאת לארץ. לאחר שיצר קשר עם המשרד והסדיר את הדברים, יצא לאיטליה. שם הופנה למלון ״מאסימו דאזליו״ ונפגש עם דני אגרונסק׳. מאיטליה הוטס לצ׳כוסלובקיה-, מכיוון שלא הטיס 29 מסוסים זה שלוש שנים וחש קצת ״חלוד״, כדבריו, הוא השתלב אפוא בקורם ההסבה על המסרשמיט לקורס ההסבה הגיע גם ג׳ורג׳ ליכטר - טייס קרב בחיל־האוויר האמריקני. הוא נולד בברוקלין לאב מרוסיה ולאם מקומית, למד בבית־ספר מעורב ונתקל באנטישמיות. לדבריו, במהלך כל חייו ״לא אהב עצמו כיהודי״, * על התגייסותו לרעיון הציוני ולפעולה 30 ותמיד ניסה להתרחק מיהדותו והשתדל להתחבר עם לא־יהודים למען ישראל סיפר: ״החלטת׳ לנסוע לישראל כ׳ ידעתי שתפרוץ שם מלחמה. לא היו לי אשליות שננצח 31 במלחמה, אך רציתי לבוא ולהילחם עם היהודים המסכנים, שניצלו מהשואה״ בעקבות זאת פנה למשרדי ארגון הגיוס לארץ בניחורק והודיע להם על נסיונו כטייס ועל נכונותו להתגייס, * תוך כדי המלחמה סיים קורס סיס, נשלח לאנגליה כסייס קרב וסם במשימות סיסה לליווי מסוסי הפצצה, שבהן היה מעורב בקרבות אוויר עם טייסים גרמנים. בעקבות נפילת ס״ס, מכרו, במשימת ליווי סיסה שבה נסל גם הוא חלק, פרש ממיסה מבצעית, וקיבל תפקיד קרקעי בדרגת רס״ן. בדצמבר עבד בשדה התעופה ליד ניו־גירס׳, נסע לשנחאי ועבד שם כסוכן מכירות. משם יצא ליפן ולהונולול!. הוא הסיס משם לארצות־הברית מסוסים צבאיים שה טייסים בס״סת הקרב מימין לשמאל: גיורג׳ ליכסר, ליאו נומיס, מוריס מאן, אהרן פינקל, סירל הורוביץ, דודי אוגרטן. nuyo" ,i™ וכעבור כמה ימים התקשרו אליו. לדבריו, התלהבו מנסיונו הרב, וסיפרו לו שיש להם מסוסי תאנדרבולט שידע להטים. הובטחה לו משכורת חודשית של ט״בר, אשר סייע לחי ישכר בריכוז הפעולה האווירית שם. משם נשלח ברכבת לציריך, וממנה טם לפראג. לאחר שעבר את הבדיקות הבטחוניות הגיע למלון ״פלאם׳/ מקום הצירות הישראלית, ובבוקר המחרת פגש את דר פליקם ואת סם פומרנץ, שלדבריו ״היה בעצם אחראי על הכל שם״. הוא הכיר שם גם את הנר׳ חבוצק׳)שכונה ״הייני״( ששימש כנהג בצירות הישראלית. לדבריו, ״החבריה לימדו אות׳ איפה להחליף כסף וכוי וכוי, את כל הנוהלים. פראג היתה ממש זולה במונחים דולר״ם. אני קניתי מצלמה ממש בזול. בערב, הלכתי עם הייני למועדון לילה, עם ריקודים ומוזיקה מודרנית. המקום היה מלא נשים, שיכולנו לבחור. נחשבנו שם לעשירים מאוד. לדבריו, נסעו למחרת לבסיס בצ׳סקה־בודיביצה, שבו נערכו קורסי הטבה על מסוסי הקרב. שם פגש כמה מהטייסים שהשתתפו 32 בקורם - בורים סניור, אתי רוך, סיד כהן ואחרים — והצטרף לקורס ההסבה במהלך הח לקריאה היתה רבה ביותר. לאחר מכן הלכה ופחתה אותה התלהבות ורוח ההקרבה, אשר סחפה כל־כך רבים עד אז. עדות מכלי ראשון על כך מצויה ב־ ארזי והיה בדרכו לארץ. בהגיעו לז׳נבה דיווח לחי ישכר על כל מאפייניה של פעולת הגיוס שם. כזכור, בהיותו שם הגיע ה״מן שמיר כדי לסייע בפעולה לרכש מטוסים ולגיוס טייסים, ולנוכח ההשתהות שחלה בהעברת הכספים )לשם מימוש עסקה גדולה לרכש מסוסים במקסיקו( יצא שמיר בחיפזון לאירופה, כדי להיפגש עם מאירוב ולבדוק מהם הגורמים לעיכוב. אולם קודם לכך לא עדכן את מרכז הפעולה בניו־יורק, ולכן הביע אייזן ביקורת על כך ששמיר ״קם ונסע לפנמה ומשם יצא לארץ״. לדבריו, היה זה ״צעד בלתי אחראי״ ש״בניו יורק לא ידעו מזאת״, ובעקבות יציאתו הועברה המשימה הזאת לידיו של סטיב שוורץ. כך או כך, ציין אייזן: אין רות של התגייסות. ההסתדרות הציונית הקימה מחלקה לגיוס LAND & LABOUR הזה גייס בסה״ב שהגיעו לנקודת הרוויה. מתברר שלא היו הרבה טייסים בצי האוויר האמריקאי, חלק התחתן ואיננו מתגייס. הבררה להמשיך בגיוס אולם ללא הצלחה גדולה. נהיה זקוקים לבעלי מקצוע להטסה. ישנם אלפים טייסים מנוסים מחוסרי עבודה. להובלת אוירונים השאלה פשוטה. בית 33 ספר להכשרת טייסים. ישנם גויס הרוצים להתגייס אייזן הדגיש אפוא את הצורך לשנות את דפוסי הפעולה, שלפיהם נהגו עד אז, ולהתמקד יותר ויותר בהעמקתם של ״בעלי מקצוע״ לפי המשימות השונות הנדרשות לכוח האווירי - הובלה או הדרכה - על־פי תנאי העסקה מוגדרים; ואף להסתייע בלא־יהודים, המעונ״נים להצטרף לפעולה. הוא שב והדגיש את דאגתם של צוותי־האוויר 34 בעניין ביטוחם במהלך פעילותם בארץ, וצ״ן כ׳ בארצות־הברית היו מבוטחים על סך מינוין לשמאל: אל שווימר, רמי ס״בר ורעייתו, ליאו גרדנר. 9 יו״נ במלחמה לעצמא ואכן, ביטוחם של צוותי־האוויר העיק מאוד על פעילות הגיוס בארצות־הברית, ושוב ושוב עלתה בדיוניהם של פעילי הגיוס. ביטוחם היה כרוך גם בנקודה שהוזכרה בדבריו של קולק: סיסתם של צוותי־האוויר ״מעל האוקיינוס״ גם היא ״בלתי ליגלית או ליגלית למחצה״, ולכן גם סיכון זה אינו מכוסה. שוב נשאלה השאלה: לשם מה הביטוח - לא רק של צוותי־האוויר, אלא גם של המטוסים? שכן היה ברור שכל תביעה לקבלת דמי ביטוח - אף עבור מטוס שלא נפגע בקרב )כמו, למשל, מטוס הקומנדו, שכזכור הוטס ביד׳ גחון וקינג והתרסק במקסיקו־סיט׳( - לא תעבור ללא חקירה של חברת הביטוח ״לוידס״, שבה בוטחו המטוסים. צריך היה לשקול אפוא היטב אם ״צעד כזה הוא נבון״. הוא ציין שהביטוח אכן חשוב לאותו פרק־זמן שהמטוסים עדיין בארצות־הברית; ובאשר לביטוח הטייסים — ״מבחינת זהירות ובטחון״ מוטב לבטחם בארץ, ולא ״מן החכמה״ לבטח• שם. עם זאת, !למרות כל האמור, תדגיש קולק: ״עליכם להבין שט״סים אמריקאים לא יצאו לשום תפקיד, אפילו אם הם מתנדבים, באם הם לא מבוטחים ב־ בשיעור הנ״ל״; כל זאת - למרות שאכן ״עובדה זו יוצרת הבדל בין אמריקאים ואי״ים, אך אין מנוס מזה. אנו מדגישים בהזדמנות זו שהס״סים והמכונאים האחרונים שיצאו, יצאו בהנחה שהם מבוטחים אך למעשה אין 35 זה כך. התחייבות זו חלה עליכם״. הוא אף הציע לשקול את ביטוחם של צוותי־האוויר בשוו״ץ או באיטליה כבר ב־ 6 הטייסים״, כיוון שהדבר חשוב ודחוף ביותר, והדגיש: ״הכרחי שממשלתנו תבטח חייהם ותודיע על כך״ אולם נושא זה נשאר תלוי ועומד, מעורפל, מבלי שצוותי־האוויר ידעו מה עלה בגורלו. ב־ 37 אבריאל לאהרן רמז: ״כל הטיסים רוצים לדעת האם בטוח חייהם יסודר כפי שהובטח להם. מ׳ הדואג לכך״ ועל כך השיב לו למחרת היימן שמיר: ״יש לברר אם הבטוח הכולל שהוצא בניו־יורק מספיק. אנו סובלים מחוסר קשר עם ארצות־הברית. נא לברר עניו זה ובאם יהיה צורך לקיים סדור בטוח שונה, נתחיל לטפל ואכן, הנושא נבדק בארץ, וכבר ביו ביולי פנה אהרן רמז לשר הביטחון, ללוי שקולניק 38 בדבר במשותף״ )אשכול( ואף לישראל גלילי, וציין כי טרם התקבלה ״כל החלטה על כך מצד המוסדות המוסמכים״, וכי מדובר ״ביחס לטיסים המגויסים מחוץ לארץ אשר הבטוח היה אחד התנאים להתג״טותם והם גם בוטחו, אך הפוליסה בעקבות זאת השיב 39 שלהם כמובן אינה מכסה מקרי תאונה בארץ בשרות מלחמתי או אבדן החיים בקרב״ ב־ אם תציעו פתרון אחר נדון בדבר״. בתשובה לכך כתב רמז, כ׳ יש הכרח ליצור קרן בטווז ממשלתית לענין זה במיוחד( הדבר מגיע לדרגה של פשע מצדנו ויותר לנו שם רע. ג. רוב המגויסים מודיעים כי אם לא יימצא פתרון לדבר ייאלצו להפסיק את עבודתם ד. חברות פרטיות בודאי לא תסכמנה אך הממשלה צריכה לערוב 40 להפסדים בהמשך לכך הודיע שמעון פרסקי )פרם( לרמז, כ׳ אכן פנו הם ״לגזברות הבטחון בדבר יצירת קרן כזו״, אולם בעיית הביטוח עד״ן לא נפתרה, ונתלוותה אליה בעיה 41 וכן ״הורינו לשלם פצו״ם לאשתו של כהן״ ־ח־יל אויר י י־י: ר. ־' ל י 943 וזוק ]/.. וענר מ ד י כ ת י סו ד א ל משר ז־ הבטח ו ן תקרית.ס תמוד תש" זז ״ ש אל : אהרון רמז/מטה חיל האויר מאת: שפע ו ן פ. מכתבך לא. פגינו לגזברות הבטחון בדבר יצירת קרן כזו. לב. הורינו לשלם מצויים לאשתו של כהן. שמעון ע. ד"מ העתק מכתבנו לגזברות הבסחו! . יצירת קרן לביטוח לאהרן רמז 380 •פיק י נוספת: הפער שנוצר אגב כך בין המגויסים לבין הישראלים. כך, למשל, עת נדונה בעיה זו במרכז הפעולה בז׳נבה כחודש מאוחר יותר, נאמר כי יש לברר עם ליש את עקרון בטוח המכריסים אשר לא בוטיוו בארצם. הוסכם בזמנו שהם יבוטחו על סך של שנפלו בחורים אשר לא בוטחו בשום מקום, האם עלינו לשלם את הסכום 42 הנ״ל לקרוביהם ב־ והידיעות על הנכללים בקבוצה זו כבר הועברו למרכז באירופה, ושם המתינו להגעתם. קולק צ״ן כ׳ אף חברי הקבוצה עצמם ״מצפים בקוצר רוח״ לפגישתם עם ״החברים באירופה וגם אצל ארנון, וזה על מנת ליצור ארגון אחיד שיהדק את הקשר שביניכם לבין הקיים כאן וגם על מנת להעמיד לרשות את כוחם הארגוני והסכנ׳ למאמצכם הישיר״. מלבד זאת, לדברי קולק, מתוכננת יציאתם של שני מהנדסים בעלי דרגה גבוהה ביותר, חניכי בית־הספר הריאלי בחיפה, ולדבריו, ״חומר אנושי זה יכול להוסיף הרבה לתכנון בכל שסח׳ האוויר - לאנשים עצמם ספקות על קבלת הפנים שיערכו להם בארץ, מפקפקים הם אם ישתפו אותם כלל בעניינים 43 ואם יתנו להם הזדמנות לחוות את דעתם...״ הסיפה בדבריו של קולק מסבירה את התמורה החשובה שהתרחשה בקצב הגיוס בארצות־הברית. עד אז כבר החלו להגיע בחזרה לארצות־הברית מקצת מהמגויסים אשר שירתו בחיל־האוויר, ואחדים מהם הוציאו את דיבתו רעה. הם ביקרו קשות את דרכי התנהלותו של החיל בארץ, וסביר להניח שאף רינונים אלה פגעו במוטיבציה של אלה שהתכוננו להתגייס. זאת ועוד, ככל הנראה גם העידו אלה שלא ״הכצעקתה״, וכי מדינת ישראל אינה נמצאת לפני סכנת כליה. היו גם מביניהם אשר לא שולבו מיד בפעולה, גם מכיוון שלא היו ד׳ מטוסים וגם מפאת חוסר־הארגון, ששרר באותו פרק־זמן עד ההפוגה הראשונה. בעקבות זאת רבתה התמרמרותם ורבו טענותיהם, וחלקם אף חשו נבגדים על הדרך שבה התייחס אליהם מסה חיל־האוויר בסוף פעולתם בו. אין ספק שגם פערי השכר ותנאי השירות שבין המגויסים היתוספו לאותם גורמים. כל אלה האטו את תנופת ההתנדבות והגיוס, מצד אחד, ומצד אחר דחפו את פעילי הגיוס להתמקד יותר ויותר בגיוסם של בעלי מקצוע בתחום האווירי. כך, למשל, כבר בתחילת אוגוסט נאמר במברק לישכר ורמז, כי ״יוצאים אליכם ביום שלישי לבית־אילן בהמלצת טדי שני מהנדסים לעניני אוויר ממדרגה ראשונה. יהודים מארצות־הברית. ראו נא לקבלם מיד בבואם. שמותיהם: האבר ולוין. מציעים שחי והל יחכו להם היות שבידיהם חומר רב וחשוב״. שני עניינים היו כאן: רמת מקצוענותם הגבוהה; והבקשה לפגוש אותם )מעבר לכך שהיה להם ״חומר רב וחשוב״( מיד בהגיעם נועדה גם להראות להם כ׳ תרומתם חשובה, וכי יש לה יחס מוערך במטה חיל־האוויר בארץ. נושא זה הלך והעיק על חלק מאותם האנשים, ולכן חלקם חשו כ׳ עתה, משסיימו את שליחותם, מתייחסים אליהם 44 כאל ״הכושי עשה את שלו - הכושי יכול כבר ללכת״ ״לקבוע סולם שכר ברור לנ הטענה בדבר חוסר־השוויון בתנאי ההעסקה באותה שעה באה ליד׳ ביטוי גם באחת מהשגותיו הרבות של מילסון רובנפלד, אחד מט״ס׳ הקרב, אשר חזר לארצות־הברית באותה תקופה והגיש לטדי קולק )לפי בקשתו( ״הצעה מומלצת לחיל־האוויר״. בהצעתו זו עמד על הליקויים שראה במשך תקופת שירותו בחיל־האוויר בארץ, והציע את הדרך שבה, לפי דעתו, אפשר לתקן את הדברים. בפתיחת דבריו הדגיש כ׳ הוא חש ש״ביקורת 381 יונ במלחמה לעצמאות אובייקטיבית וקונסטרוקטיבית תסייע בבניית ענף צעיר זה של הכוחות המזו״נים ובהפיכת! לזרוע החזקה והאפקטיבית ביותר של הכוחות המזו״נים״; כל זאת, לדבריו, ״לנוכח הערצת׳ הרבה לרוח הישראלית והאומץ שאינו יודע פחד, ותחושות״ החזקות כלפי ישראל ועתידה״. הוא הציע ״לקבוע סולם שכר ברור לטייסים !לצוותים, זה ימנע הרבה מאוד מן הרטינות ויביא לסיפוק, מה שיועיל למאמץ המלחמתי״; להחליף את השפה הנהוגה בשלטים במטה חיל־האוויר מעברית לאנגלית, ״מאחר ו־ את מטה חיל־האוויר ממלון ״ירקון״ בתל־אביב ״לבסיס המותאם לעת מלחמה״, ואת הפיקוד על חיל־האוויר - ליד טייס קרב בעל ניסיון, גם אם יצריך הדבר גיוסו של אדם מתאים שכזה בשכר, וגם אם לא יהיה יהודי; למנות מיד ועדה של אנשים אחראים, ״המכירים את דרכי הפעולה בחיל־האוויר, כדי לעבור על כל מתאר הפעולה של חיל־האוויר ולתאם בין הענפים השונים במטה על־פי תוכנית לריאורגניזציה של החיל״. הודגש כ׳ ״טייסים חייבים להשתתף בכך״. במיוחד הדגיש את הצורך ״להפסיק את המינויים הפוליטיים בחיל־האוויר. ישנם אנשים היושבים בעמדות עם סמכות בחיל־האוויר, שרמת ידיעתם בענייני מטוסים מעסה וכאשר נעשה ניסיון להחליף אנשים אלה, התירוץ הניתן לאי־החלפתם הוא כ׳ הם חשובים יותר מדי פוליטית״. עוד הציע להעניק סמכות רחבה יותר ״לקבוצת האמריקנים״ בעלי המומחיות בתחומי ״מכ״ם, ״ר שיוכלו לבצע עבודתם נאמנה, ללא כל הפרעות״. לדבריו, אנשים אלה אינם מחפשים אחר מקומות עבודה, וכל מגמתם היא ״לבצע עבודה טובה ולחזור הביתה״. הוא לא הבין גם מדוע טרם הונהג ״שבוע עבודה של שבעה ימים״, שבו ״הפסקת הצהר״ם תהיה לשעה ולא לשלוש שעות״. עוד הוסיף רובנפלד, שבמכוון לא ציין שמות של אנשים שאליהם הפנה את חצי ביקורתו, כיוון שעלול היה לגרום בכך עוול לאותם אנשים, אשר עד בוא האמריקנים ״עבדו קשה ולאורך זמן רב, כדי לבנות דבר מה הדומה לחיל־אוויר ועל כך מגיע להם כבוד רב״. אולם, לדבריו, ״חיל־האוויר עתה גדול מדי מכדי שינוהל ביד׳ אנשים אלה״. לפיכך הציע להפקיד את הפעולה ביד׳ אלה שקיבלו את הכשרתם בחיל־האוויר האמריקני או חיל־האוויר הבריטי, ולהחליפם בישראלים כשאלה יהיו כשירים לכך. את סדרת השגותיו זו של רובנפלד שלח טדי קולק לבךגוריון, ללוי לאשכול ולמפקד חיל־האוויר, ישראל זבלודובסק׳, כיוון שלדבריו מדובר ] מישראל מלא התפעלות והערצה לכל אשר נוגע לארצנו ועמנו. הוא התרשם יפה והתלהב מאוד מאוד מהארץ ומגמתו היא להתיישב בה. על אף ביקורתו על המצב, עז רצונו לחזור ארצה והוא עומד לעזוב בימים הקרובים. אומנם, ציין קולק, ״אין ספק שיש מן המוגזם בכתב זה, והרי זו היא דעתו של איש אחד בלבד״; אולם 45 כיוון שמדובר באדם מסור ומוכשר, מצא לנכון לשלוח להם את ביקורתו להתייחסותם במכתב אחר, שכתב קצת מאוחר יותר ללורין שמיר, אשתו של ה״מן שמיר )אשר גייס אותו בארצות־הבחת בתחילת פעולתו שם(, ציין רובנפלד כ׳ אכן כבר בהיותו בארץ נהג להתלונן רבות, אולם, לדבריו, דווקא בעקבות תלונות אלה חל שיפור בהתנהלותם של הדברים. לדבריו, הסיבה העיקרית לכך שעזב את ישראל לאחר אותה גיחה מעל טול־כרם, המתוארת לעיל, היתה ״כ׳ לא חשתי בטוב״. הוא רצה להמשיך ולטוס, ואף האמין כ׳ עם החזרה לטיסה יוכל לשוב לאיתנו כטייס קרב כפי שהיה קודם לכן; אולם רצה מנוחה קצרה, לחזור לארצות־הברית לפגוש את המשפחה, ולשוב חזרה לארץ, מטיס את אחד ממטוסי הרכש המתוכננים להגיע לארץ, ולשרת בה כטייס קרב. כך אמר לאהרן רמז; זה הסכים, ולדבריו ״נתן ל׳ מכתב 382 nuyo" !7י3 לחזור איתו למשרד בניו־יורק, ובו הוראות לעשות ב׳ שימוש כסייס העברה ואני הייתי מרוצה״. לאחר כמה ימי מנוחה בארצות־הברית ביקשוהו להתכונן להטים משם לארץ מטוס קומנדו עם מרסין ריבקוף. הוא נערך לכך ואף נדבר להיפגש עם ריבקוף ״ביום שבת בערב בפלורידה ולעזוב לישראל, כמה שיותר מהר״; אולם כעבור זמן קצר בלבד הודיעו לו טלפונית מהמשרד בניו־יורק כ׳ הנסיעה מבוטלת בגלל חשד שהועלה נגדו כאילו עסק בעסקי ״שוק שחור״ בארץ. רובנפלד דחה את ההאשמה הזאת מכול וכול, ושאל: אם אכן כך היה הדבר - האם היה מבקש לחזור בחזרה לארץ?! הוא תלה את הדברים בכל אותן שיחות שניהל בחיל־האוויר עם אחדים מהמשרתים בהיותו בארץ על אודות ״פעולות בשוק האפור, מכירת ג׳יפים, אקדחים, מדים, שרוכי נעליים, רימוני יד, וכיו״ב״. לדבריו, כל אלה ״היו כבדיחה״, והוא לא שיער כלל שיתייחסו לדבריו ברצינות כזאת. יתרה מזאת, הוא טען, שהכסף שהראה לאותם אנשים היה כספו שלו, כפי שניתן לאמת זאת עם לו לנארט, אשר אכן הגיע עמו לארץ במטוס הנורסמן, כמוזכר לעיל. כשנקלע לקשיים כספיים הוא החליף את הדולרים בלירות ישראליות, ובאלה, לדבריו, ״הייתי ׳מנפנף׳ כדי להרגיז את הבחורים... עשיתי זאת רק כבדיחה״. הוא הכחיש אפוא לחלוטין את ההאשמות הללו, ולדבריו, ״אני נשבע באלוהים, לורין, כ׳ מעולם לא מכרתי מה שלא היה שלי, כמו גם לא עשיתי דבר, שניתן להגדירו כמעשה פלילי״. עם זאת, אין ספק שמעשים כאלה רווחו אז. בפקודת יום של מטה חיל־האוויר ב־ לארץ ומסחר בו עייי יז מח ק נש כתוצאה מחקירה שנעשתה בקשר להבאת טייסים שלנו הננו להודיע בזה כי על כל טייס המביא נשק מחו׳יל 46 להשאיר אותו אצל מפקד השדה עד שיקבל רשיון לשאת אותו אין בכך כמובן כדי לקבוע, שאכן היה לו קשר כלשהו למעשים אלה, אלא לציין שבאופן כללי נעשו דברים כאלה, כפי שהדבר מוכח מעדותו עצמו. הוא שב וציין כ׳ ״היו ל׳ רגשות עמוקים כלפי המדינה והם עדיין קיימים״, ושאל אם ה״מן שמיר זוכר, שבפגישתם הראשונה במשרד בניריורק ביקש ממנו להציב אותו למסום׳ קרב - ולא בפיקוד התובלה האווירית )הדבר הזה אכן מוכח באחד ממכתביו של ה״מן שמיר לארץ במהלך פעילותו בארצות־הברית(. הוא תלה את מקור ההאשמות נגדו בתלונות שהפיץ נגד כמה מהאנשים, שעסקו ברכש מטוסים בארצות־הברית, ואשר לדבריו הפיקו לכיסם הפרטי רווחים נאים מעסקאות אלה. לדבריו, הוא יכול ״להוכיח את כל מה״ שהוא אומר, וזה ש״העסקאות בוצעו בכסף מזומן וכמעט ולא היתה עבודת ניירת הנוגעת לפרטי העסקה... את מבינה כמה קל זה היה״. לדבריו, גם ארם יחון, אשר טס במטוסי קומנדו והזר לארצות־הברית בגלל מחלת מעיים שלקה בפנמה, יכול להעיד על ש״מספר אנשים הרוויחו כסף רב״ לכיסם הפרטי; מקצת מאותו הכסף, אשר לדבריו, ״תרמה אחותי הקטנה... למען המטרה״ של הקמת מדינת ישראל. עיקרו של דבר, ציין רובנפלד, הוא יודע דברים רבים על כמה אנשים, ואלה הם המתנכלים לו. הוא ביקש אפוא מלורין לפנות לבעלה ולהראות לה את מכתבו זה, על־מנת שה״מן שמיר או מישהו אחר "יסביר מדוע ב־ 47 אני מבוקש בישראל ומדוע נשללת ממני הזכות להגן על עצמי״ לשקולניק את המכתב. אין ספק שטענות אלה של רובנפלד )אשר ודאי נשמעו בארצות־הברית, והדיחן הגיעו גם לארץ( פגעו בשיתוף־הפעולה בין הארץ לבין מרכז הפעולה בארצות־הברית, עוררו אווירה של חשדות, ופגעו במידה מסוימת גם במוטיבציה של חלק מאותם מגויסים/מתנדבים המשרתים בחיל. ביקורתם של אחדים מהטייסים המגויסים מחוץ־לארץ היתה אפוא לא רק לגבי תנאי השירות והמשכורת, אלא גם על דרך הפעלת חיל־האוויר והצעדים שננקטו לארגונו. אף היו השגות באשר לשימוש לא מושכל 383 יואנ במלחמה לעצמאות — ואף מופקר - בחלק מהכספים שגויסו בעיקר על־יד גולדה מאירסון במהלך שליחותה בארצות־הברית. גם אם דברי הביקורת הללו אינם מבטאים את דעתם של כל מגויסי חוץ־לארץ, סביר להניח שהם משקפים במידה כלשה׳ את הביקורת שרווחה אז בעיקר בקרב הקבוצה האמריקנית, אשר רובה הגדול גויס על־יד ה״מן שמיר, אל שהימר וסטיב שוורץ - בעיקר בתקופה שלמן מרס ועד סוף ח סרם היתה להם היכולת לדאוג להעברת המגויסים שיסות מיון ובדיקה של יכולות - הן של סיס והן יכולות ארגוניות ואישיות; וכך לצד הסתננותם של מגויסים שונים, שלא התאימו לפעולה בחיל־האוויר בשל אותן יכולות מוגבלות, היתוספה גם בעיית ההתארגנות הלקויה של חיל־האוויר בארץ. כל אלה העמידו קשיים רבים, שהעיקו על יכולת הקליטה של חלק מאותם מגויסים במסגרת חיל־האוויר. בעקבות כל אלה הלכו ושוכללו במרכזי פעולת הגיוס בחוץ־לארץ כל שיטות הגיוס, המיון והקליטה של מגויסי חוץ־לארץ, ופעולתם הלכה והתמקדה יותר ויותר בגיוסם של בעלי מקצוע מוכחים בתחומי הפעולה השונים של חיל־האוויר, כפי שהדבר באו ליד׳ ביטוי בדברים שכתב טדי קולק ב־ ״גיוס אנשים בעלי ידיעות מקצועיות בלבד״ במהלך השבועות האחרונים, כתב אז קולק, הם אכן הפכו למומחים ״לגיוס אנשים בעלי ידיעות מקצועיות בלבד״. הם כבר שלחו כ־ ״הרשימות עם סגולות האנשים... לטמקין, מחלי כוח האדם״. כאמור לעיל, אף כאן שב קולק והביע את חששו שמא לא ״ינצלו אותם בצורה המכסימלית״, וביקש אפוא לפקוח עין ולבקר את מידת העסקתם, כיוון שלדבריו ״לאחר הכל, עולה לנו כל איש, למרות שהם מתנדבים, בסכום כסף ניכר, וגם חבל לבזבז את המרץ״. הוא אף המליץ שלא להותיר את ההחלטה על שיבוצם של האנשים במסגרת משרד הביטחון, אלא לשלוח את רשימת שמות המומחים לראש אג׳׳ם, י׳ סוקניק )׳דין(, ״על מנת שינצל את מ׳ שהוא חושב לבעל מקצוע 48 חשוב״ נראה כ׳ הספקות, המובעים במכתבו זה של קולק, נובעים בעיקרם מדברי הביקורת של אחדים מהמגויסים, כמתואר לעיל ולהלן, אשר החלו חוזרים לארצות־הברית, על דרך קליטתם בארץ ועל חוסר־הארגון וחוסר־המקצוענות, המאפיינים את פעולת מטה חיל־האוויר בארץ. מדבריו של קולק ניתן לעמוד גם על הדילמה, שתלווה את המאמצים המאפיינים את כל פעולת הגיוס בכלל, ובמידה לא מבוטלת - גם על ערבוב המושגים ״מתנדבים״, ״מגויסים״ וכוי, שבא ליד׳ ביטוי באורח כל־כך ממצה במשפטו של קולק ״לאחר הכל, עולה לנו כל איש, למרות שהם מתנדבים, בסכום כסף ניכר...״. ככל הנראה לא התכו שפוזרו לכמה מהם, אלא להוצאות עבור מימון אחזקתם, נסיעותיהם ואף תמיכה במשפחותיהם של רוב האנשים. כבר אז היה צריך להחליס: האם להמשיך ולהתמקד בחיפוש אחר אותם יהודים, שטסו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולסמוך על התנדבותם - או להתמקד יותר ויותר בגיוסם של בעלי מקצוע, אף כאלה שאינם יהודים, הן לשם העברת המטוסים שנרכשו והן לשם השתלבותם בפעילות המבצעית בארץ ובפעילות ההכשרה וההדרכה בחיל־האוויר. מדבריו של קולק אכן ניתן ללמוד על השינוי, שהלך והתגבש בתפיסת הפעולה לגיוסם של בעלי המקצוע המתאימים לחיל־האוויר בפרט, ולגופים אחרים בצבא. בניגוד לעבר, קיבל כחודש מאוחר יותר גם מרכז הפעולה בזנבה הודעה מצ׳כיה, כ׳ ״חוזרים כ־ הקונסטל״שן לאירופה(. מציעים לסמים לשלוח את האנשים לבחינות ממשלתיות לפני שמקבלים אותם 384 י?׳5 מעבר לכך סיכם אליהו סחרוב 49 לעבודה. זה עניו של באשר לגיוס הנהנים נמצאים עוד בשלב מפגר יותר, הואיל שעם כל חריצותם ומסירותם של האנשים העוסקים בענף זה הס אינם משעור קומה ומידת בכרות המציינים ועוזריו, ועלינו עוד להשקיע בהם עבודה לא מעטה, ] את אל 50 להדריכם ולפקוח עליהם עין עד אשר יוכלו לפעול באופן עצמאי מאז ואילך תהיה ההתמקדות בגיוסם של בעלי המקצוע, אשר יוכיחו את יכולתם המקצועית לאחר שעברו מבחנים - גם אם מדובר בגיוסם של לא־יהודים לשירות בחיל־האוויר. ואכן, ככלל ננקסה העמדה להימנע ככל האפשר מלגייס לא־יהודים - למעס מקרים מיוחדים, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי בתחילה בדבריו של שאול מאירוב: ״במצוקה הקיימת לטי״סים ביחוד לס״ם׳ קרב התעוררה שאלה אם מותר לנו לג״ם ס״סים גויים או יהודים לעניננו. המדובר בשורה ראשונה בס״סים ספרדים רפובליקאים מומחים ומוכנים להתנדב. י יש רבים כאלה אחכה להוראות בענין זה. אני איני נוסה לכך״. אף־על־פי־כן, לנוכח המצוקה בס״סים — ובעיקר בס״ס׳ קרב - גויסו בתחילה גם לא־יהודים. דוגמה לדרך הגיוס בארצות־הברית )נכון לסוף מאי( מצויה בעדותם של שלושה לא־יהודים, שהשתלבו בפעולתה של ס״סת הקרב של חיל־האוויר: ליאו ממיס, קליפורד דנזל)״דניאל״( וילסון וכריס מאגי. כזכור, חש ממיס אהדה רבה למלחמתו של העם היהודי בארץ, יצר קשר ממקום מגוריו בסנטה־מוניקה שבקליפורניה עם נציגות הסוכנות היהודית בניריורק, והביע את רצונו לסייע. תוך ימים ספורים קיבל מברק, ולאחר שיצר קשר עם אחד מאנשי־הקשר של הסוכנות בבוורלי־הילם, מצא את עצמו בתחילת יוני עם עוד כ־ הקונסטל״שן היחיד, אשר כזכור הושמש על־יד׳ אל שווימר וצוותו)זה המטוס אשר הגיע ב־ו יואשר המריא מברבנק לניריורק. המסום נחת במילוויל שבניו־ג׳רם׳, ולמחרת הם נסעו ברכבת לניו־יורק דרך פילדלפיה. לאחר כמה ימי המתנה לאישור הוויזות לאיטליה המשיכו לשם )בקבוצות קסטת של שלושה־ארבעה אנשים( בחברות תעופה שונות לאירופה. הוא עצמו המשיך מניו־יורק במטוס חברת התעופה לברמודה. משם עברו למטוס של שטם לאיים האזורים, משם - לפרים, ואחר־כך - לרומא. שם פגשו את דני אגרונסק׳, גם קליפורד דנזל )״דניאל״( וילסון, טייס קרב בחיל־האוויר הקנדי, עבר דרך מרכז הגיוס מועמדים לגיוס לוו״ל-הא״יר בשדה־התעופה בובנק עבןךה כט״ס ^ ב בהגיעו לוואנקובר פגש, לדבריו, באדם זר, ולאחר שהת״דד עמו מסר לו הלה כתובת לעניין קבלת עבודה בטיסה. הכתובת היתה זו של משרד עורכי־דין ידוע בוואנקובר, ״פחמן וסילברס״. שם ביקשו לראות את ספר הטיסה שלו, ולאחר מכן מסרו לו כרטיס טיסה לניחורק ומספר טלפון מסוים. הוא צלצל אליו, יצר קשר ראשוני, וכעבור כמה ימים התקשרו אתו והורו לו להגיע לניחורק. לאחר ציפייה של שבועות מספר קיבל לידיו כרטיס טיסה לדנבה דרך לונדון. בהגיעו לדנבה פגש ט״ס׳ קרב נוספים, ומשם נשלח לקורס הסבה על המסרשמיט בצ׳כיה. לשם הגיע גם כריטסופר )״כריס״( מאגי - טייס קרב לא־יהוד׳, שלזכותו תשע הפלות בקרבות אוויר 385 CVOIODD יואנ במלחמה לעצמאות מתקופת שירותו ביחידות המרינס של הצי בחזית האוקיינוס השקם. לימים* כתב מאגי כ׳ ״תמיד הייתי מוכן בחפץ לב לעזור לכל אדם או קבוצה של אנשים בהשגה או שמירה על החירות, שחונכתי להאמין שהיא חלום אמריקאי היאה לכל אדם״. לפיכך ביקש לסייע לישראל, שכן לדבריו, ״בגלל יותר מסיבה אחת, הייתי משוכנע שלאנשים הללו היתה מסרה שהיא לא רק צודקת אלא גם נכונה. אני עדיין מאמין בזה״. באמצעות Labor Office for Palestine^ הוא לחיל־האוויר המלכותי הקנדי לפני שארה״ב נגררה למלחמת העולם השנייה. אולם התאכזבתי בנוגע לעמדת הציבור האמריקני כלפי אידיאלים מסוימים, כגון חירות״. לאחר מכן הוא סם לניחורק, ושם התברר לו, לדבריו, שט״ס׳ קרב מקבלים שכר גבוה יותר - עד הוא הסתפק ב־ משכורת גדולה פ׳ יותר מ־ מזאת, לדבריו ״את סכום הכסף ששילמה ל׳ ישראל אפשר לאמת בעזרת טופס 52 שדרכה קיבלתי את הכסף, שנמצא עם ההצהרה שלי למס־הכנסה של שנת במקרים אלה, שבהם גויסו לא־יהודים - במיוחד בתקופה שלמן והצורך לשלב ס״ס׳ קרב מיומנים ככל האפשר בקורם׳ ההסבה על המסרשמיט, כמעט ולא הופעל שיקול־דעת; ואותם ט״ס׳ קרב, אשר נחשבו כבר אז לטייסים מקצוענים ביותר, גויסו לפעולה, ובחלק מהמקרים אף הובטחו להם משכורות גבוהות ביותר. אולם למן אמצע יוני הופעל יותר ויותר שיקול־דעת, וכך, למשל, נשאל אהרן רמז ב־ בחיל התעופה שאול מאירוב המליץ לבחון כל מקרה לגופו, 53 לוחה ו ולא לפסול על הסף אף לא מתנדב אחד כיוון שהוא לא־יהודי. עם זאת ציין שמוטב לקבלם ״רק במקרים יוצאים מהכלל״. אהרן רמז הסכים עם גישה זו והוסיף את הסייג: ״לא רצוי לקבל גדעונים הדבר הגיע עד בךגוריון, וב־ 54 בעניין בטלר המליץ לנהוג ״לפי קו זה״ **55 פה בתקופת המנדט, הברט בטלר, לבוא הנה ולהיכנס לשרות מדינת ישראל״ עם זאת, ב־ אז כבר לא היה 56 לכל ויש אפילו עודף. אשר לבני ברית רצוי להתייעץ קודם ביחס לאלה שאינם נהגי סכינים״ צורך דחוף גם לא בט״סים למסרשמיטים, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי גם בדבויו של ה״מן שכטמן )״מומן״( לאור, ח׳ ודני ב־ בעקבות זאת הודיע לו ח׳ ישכר ב־ 57 עודף ס״סים לסכינים ואין ס״סים לדו־מנוע׳״ למחרת כמבוקשו ארבעה טייסים להטסת מטוסים דו־מנוע״ם: אור׳ ברא״ר, פסח טולצ׳ינסק׳, שלדון אייחל, אלברט )״אל״( ר״זן. * מובן שניתן לפקפק קצת באמיתותם של דברים אלה, שכן מאגי כתבם בדצמבר שבשנת להבהיר את הרקע והמניעים לפשע אשר ביצע. הוא תיאר את הסבל והמאמץ )הגופניים והנפשיים כאחד( שעברו עליו בהיותו קרב במלחמת העולם השנייה, וכן על תרומתו למאמץ המלחמתי של מדינת ישראל. את הדברים הללו כתב, בין השאר, גם לנוכח האשמתו של השופס בשעת קריאת גזר־הדין, שבה אמר כ׳ מאגי מסחר את עברו הצבאי. לדבריו, "למעשה נדרשה ישראל באופן ] בניסיון קרבי כה נואש לס״ם׳ קרב כדי להגן על תל־אביב מהפצצה, עד כ׳ לא היה צורך אפילו וכמה מאתנו היו חסרי ניסיון כזה לחלוסין״. ** למרות זאת, וכמתואר להלן, עוד יתעוררו ספקות רבים באשר למידת מהימנותו של בסלר, והשאלה אם להמשיך את פעולתו במסגרת חיל־האוויר תהווה את אחד מאבני־הבוחן למאבק הכוחות בין המסכ״ל לבין מסה חיל־האוויר; אולם אל נקדים את המאוחר. 386 יקי3 בעיה זו של גיוס לא־יהוד״ם עלתה מפעם לפעם על סדר־היום של מטה חיל־האוויר בארץ, עת הגיעו לדנבה צוותי־אוויר שנשלחו בעיקר מארצות־הברית - או אף שהגיעו ביוזמתם. לנוכח ההמלצות שהיו לאחדים מהם שבו והתחבטו בבעיה זו. כך, למשל, הגיע לדנבה באמצע יולי הס״ את החלד אורבך, קצין המבצעים של האגף לתובלה אווירית, ובמסה חיל־האוויר נשאלו אם לקבלו. ואכן, מהארץ אף עבד כמדריך , נשלח כתב המלצה חם של אורבך על קל׳•׳, ובו נאמר כ׳ הוא מכירו במשך שנתיים, וכי קלים ואכן, קלים׳ הדריך בביודהספר 58 בבית־הספר לטיס של אלינור רדניק בב״קרספילד על־פי המלצתו שלו עצמו הראשוני לטיס ובאימון הבסיסי בקורס הסייס בב״קרספילד, ולדבריו של עודד אברבנאל, ממשתתפי קורס זה, באותה עת הגיעו לז׳נבה גם הטייסים ויין פיק וצ׳רלס 59 כללו שני שלבים אלה בהדרכתו קרוג׳ינגטון: הראשון בן ב־ 60 נוח. אין אנו רואים אפשרות להעסיקו בעופר׳ או באיטליה. הודיעונו אם להפנותו לארנון׳׳ ובאשר לקרוג׳ינגטון, שהגיע לאירופה לאחר חודש עבודה בארצות־הבחת, שוב 6 רמז כ׳ ״התשובה שלילית״ בהתייחסו לשני טייסים אלה ציין ישכר: ״בשבוע האחרון הגיעו אלינו שני נהגים גויים. 62 נשאל רמז אם לגייסו בהתאם למוסכם עם ארנון אינו יכולים לשלוח אותם מבלי לקבל את הסכמתם. זה גורר דחויים וקשיים. אחד מהם פיק ויין בכלל נראה ללא מתאים גם מבחינה מקצועית״. מתוך אמפטיה רבה ציין ישכר: אנחנו מבינים שבתוך המולת הדברים קשה לעמוד על טיבו של האדם, אולם בשטח זה אנחנו חייבים להקדיש את הזמן ותשומת הלב הדרושים, כי התוצאות במקרים רבים אכזבה והפסד כספי רב. לכן אנחנו חוזרים ומדגישים שתקפידו לקיים את ההוראות של מטה ח.א. ובכל מקרה לכשידמה לכם שהמועמד ראוי להשלח התקשרו אתנו ואנחנו נקבל את הערות ארנון 63 ונעבירן מיד אליכם ! ״עודף טייסים לסכינים״: טייסת למעלה )משמאל לימין(: ביל פומתץ, נתן ל״ת)רופא הטייסת(, ליאו נומיס, הרי אקסלרוד )קצין טכני של הס״סת(, דודי אוגרסן, לסל׳ שגם, סטן אנדרוס, מוד׳ אלון)מפקד הטייסת(, עזר ויצמן, סיד אנטין, סיריל הורוביץ, לו לנארט, מורים מאן, סיד כהן וג׳ורג׳ ליכטר. למטה )משמאל לימין(: ארנולד רוך, קלמן טוריו)שליש הטייסת(, אהרן פינקל, סנד׳ ג׳קובס, גדעון ליכטמן, כריס מאגי, קלמן גולדשטיין. 387 יו׳׳ ממ נ במלחמה לעצמאות עם זאת כעבור יומיים, ב־ו ב־ 64 שלילית ביחס אליו, ובעופר׳ אין כל אפשרות להעסיקו״ באופן קטגורי מסרבים לקבל נהגים שלא מבני עמנו. השנים האחרונים יוחזרו אליכם״. מעבר לכך כרך ישכר את העמדה הקסגורית הזאת - שלא להעסיק לא־יהודים - גם בתמורה שהתרחשה במאמץ הגיוס ובצורך לבחון היסב את המגויסים קודם ההתקשרות עמם. הוא כתב לקולק: ״בצדק, אמרת סד׳, שעכשיו תוכלו 65 לבחור ביתר קפדנות את המועמדים. צריך לעמוד גם על סיבם החברותי־המוסר׳ של האנשים״ ב־ הוראות ארנון עלינו לשאול על כל מקרה ומקרה של מגויסים שלא מבני ברית בארנון. נהגנו לפי כלל זה עם פיק וקרודינגסון ולכן הם נשלחו בחזרה״. זאת ועוד, לדבריו, מאותו הסעם ״גיבסון, קוקם ומק־קונויל יושבים אולם בסופו של דבר שולבו כולם בפעולה בחיל־האוויר. 66 עד היום פה. אנו מחכים להוראות מארנון ביחס אליהם״ ״להתאים את ההסכמים הקיימים לומת השכר הנקובה״ המגמה הכוללת - שלא לגייס לא־יהודים אלא לאחר שיקול־דעת מיוחד - וההקפדה על גיוסם של אנשים, שאכן נבדקה מידת התאמתם, מצד אחד; וההחזרה לארצותיהם - ובמיוחד לארצות־הברית - של כל אלה, אשר נמצאו בלתי־מתאימים או ממש לא חפצו להמשיך ולשרת בחיל־האוויר, מצד אחר, היו ממאפייניה העיקריים של הפעולה לארגון כוח־האדם בחיל־האוויר בארץ. על־מנת לעצב דפוסי פעולה אחידים, נדונו במטה חיל־האוויר הדרכים להנהגת הנחיות אחידות לגיוס בכל מרכזי הפעולה בחוץ־לארץ. עד אז הגיעו מרכזי הפעולה בחוץ־לארץ )ובכללם, פומרנץ, אבריאל, בריגר( לפחות פעם אחת לארץ, ובסוף יוני אף הגיע שאול מאירוב, שהיה מצו׳ ביותר בכל פרסי הפעולה. כל אלה דיווחו באורח ישיר על הפעולה ודנו עם מטה חיל־האוויר באשר לצורך באותן הוראות־קבע להסדרת פעולת הגיוס על בסיס שוויוני ככל האפשר. ואכן, הנחיות עיקריות הועברו, כאמור לעיל, כבר ב־ עוד ועוד הוראות־שעה בתחום זה. כך, למשל, כתב ב־ הוראות בקשר עם גיוס אנשים לתא. מחוץ לגבולות הארץ. רצוף בזה הננו מעבירים לכם העתק מהן... היינו כפי שראינו 67 רוצים לשמוע מכם באיזו מידה תוכלו להתאים את ההסכמים הקיימים לרמת השכר הנקובה״ לעיל, ביקרו מדנבה את מרכז הפעולה בניחורק על כך, שהם משלמים משכורות גבוהות ומבטיחים כל מיני הבטחות שאץ להן שחר. בעקבות זאת השיבו אל שווימר וסטיב שוורץ, כ׳ בשום פנים ואופן לא חרגו מההנחיה שלא לתת יותר מ־ היה באחד מס״ס׳ התובלה, שאילולא גייסו אותו - המטוס לא היה זז. לדבריהם, אולי ״מקור הסיפורים האלה הוא בפראג, שם הציע המשרד לשני אנשים שכר חודשי של אפוא, שדברים אלה מפריעים אף להם בעבודתם, ולדבריהם, כאשר הם שולחים משם את האנשים לארץ, הם מודיעים להם ביחס לשכר באירופה: כל המועסקים מקבלים אותו שיעור של שכר יומי, במטבע המקומי. מי שבצרפת, יקבל שכר של של יקבל חדר, מזון ומימון להוצאות. תחת שום תנאי, אנו לא חותמים עם המועסק על חוזה, למתן שכר נוסף או בונוס. ההקצבה למשפחתו משולמת כאן והיא נומינלית. בנוסף לכך, נמסר לו כי כולם זוכים 388 יי0 לאותו תשלום יומי 68 בהתאם לאינפלציה ורמת החיים השונים מעיר לעיר באירופה עם הגעתם של אל שווימר ומטיב שוורץ לאירופה, ואחר־כך לארץ, החל להסתמן שיפור ניכר בדפוסי הפעולה - במיוחד בין מרכז הגיוס בארצות־הברית לבין הארץ. אולם עד הגעתם כאלה היו תנאי השירות והפעולות, שנערכו לגיוסם של כל אותם בעלי מקצוע, אשר התנדבו לשרת בחיל־האוויר - בעיקר במהלך אותו פיק־הזמן שלמן תחילת מאי ועד אמצע יולי. בהגיעם לארץ, ותוך כדי הפעילות המבצעית, לא השגיחו כמעט כל אותם המגויסים/המתנדבים בתנאי השירות הדיפרנציאליים שהיו קיימים ביניהם ובשאר בעיות, שהקשו ביותר על קליסתם ופעולתם. אולם עם תחילת ההפוגה וההפסקה בפעילות המבצעית הם ניצב! אל מול פני המציאות הזאת, והביקורת החריפה על תנאי השירות הללו, על המשכורות, על ההבסחות למשפחות, וכל אותן הטעמת המפורסות בפרק זה עלו על סדר־יומו של מסה חיל־האוויר. באותה שעה היה המסה עסוק בהתארגנות על־פי דפוסי פעולה כנהוג בחילות־אוויר אחרים, וביקורת וטענות אלה פגעו במידת יכולתו של החיל לנצל עד תום את ההפוגה לקראת הקרבות, שהיו אמורים להתחדש בסופה. הטיפול הראשוני בטענות אלה מצד מטה חיל־האוויר, צה״ל ומשרד הביטחון החל אפוא בעיקר בתחילת ההפוגה הראשונה ב־ יותר ויותר בפעילות המבצעית. אחד המשברים הראשונים בארץ בנושא המגויסים פרץ לקראת סוף יוני סביב הכוונה להשביעם שבועת אמונים למדינת ישראל ולצבא, כשברקע מצויים ספיחיה של פרשת ״אלטלנה״. כמה מס״ס׳ הגח״ל אף התבקשו כנראה להיערך לקראת הפצצתה מהאוויר. אין ספק, שלפרשת ״אלטלנה״ היתה השפעה ניכרת על המוטיבציה וההתמדה של רבים מקרב אותם אנשי הגח״ל, אשר שירתו בחיל־האוויר, וגם באשר לתהליך השתלבותם של אנשי אצ״ל בחיל־האוויר. ״אלסלנה״: מבצע ״אחדות״ ושילוב אנשי אצ״ל בוזיל־האוויר כאמור, הוקם צה״ל בסוף מאי על בסים הכוחות הצבאיים, שקמו ביישוב קודם להכרזה על מדינת ישראל. חלק מכוחות אלה, ובעיקר הפלמ׳׳ח והאצ״ל, היו בעלי זיקה רעיונית מוגדרת, מסורת תרבותית רעיונית מגובשת, פיקוד פנימי וזכרונות עבר, שבהם היה מקום גם לאיבה למסגרות האחרות. לעת כניסת ההפוגה לתוקפה כבר היה צה״ל לצבא אחיד, ואולם בירושלים, שעל־פ׳ החלטת האו״ם לא היתה חלק ממדינת ישראל, עדיין לחם האצ׳׳ל ביחידות אוטונומיות נפרדות, והפלמ״ח נלחם במסגרת שלוש חטיבותיו תחת מטה נפרד. קשה, כמובן, היה לבטל תוך שבוע״ם־שלושה הזדהות קבוצתית אינטסיבית כזאת של חברות, שנבחנה בתנאי מאבק מתמיד. קשה עוד יותר היה לבטל חשדנות עמוקה שנוצרה כלפי היריב. כל עוד נמשכו קרבות עזים נגד אויב משותף, נלחמו הכול בערבים בחירוף־נפש; ואולם כשרווח לרגע, התברר שהחישוקים שבנה הצבא 69 תוך כדי הקרבות עדיין רופפים, כפי שהתבטאו הדברים בפרשת האונייה ״אלטלנה״ במשך חודשים ארוכים צוידה האונייה בנשק שנרכש ממקורות שונים, וכ־ בואה של אונייה עמוסת לוחמים ונשק נחשבה להפרת הסכם ההפוגה, וכמובן היתה 70 מצרפת לישראל עלולה לגרור תגובה חריפה של משקיפי האדם. מעבר לכך, היה האצ״ל מוכן למסור את הנשק לצה״ל — אבל בתנאי שיאוחסן במחסני חאצ״ל תחת שמירה משותפת עמו; שגדודי האצ״ל יצוידו בנשק זה; וש־ אחוז ממנו יועברו לכוחותיו בירושלים. ב־ 389 D'OIODO איוי במלחמה לעצמאות את הנשק. הידיעה על כך הועברה לבךגוריון תוך כדי הדיון בישיבת הממשלה בבעיית ההטסה לירושלים והבאת האוכל לירושלים. ישראל גלילי כתב לו על ״אניית הנשק של האצ״ל״, ובישיבה סוכם ״פה אחד לתת סמכות לפעולה נגדית באם ירכז כוח מספיק במועד הדרוש. על המפקד במקום להשתדל למנוע בלי כוח, 71 אך באם לא יקבלו דינו ישתמש בכוח׳׳ הצבא, ובכללו חיל־האוויר כמובן, נדרש אפוא לנקוט את כל האמצעים כדי לפרוק את הנשק מהאונייה ולהיערך לקראת ההתפתחויות בעקבות זאת. בפקודת מבצע ״אחדות״, שהפיצה חטיבת ״קר״ת׳׳׳ לכל החילות והיחידות במרחב תל־אביב, נאמר כ׳ כוחות אצ׳׳ל השתלטו על אוניית נשק שהגיעה לחופי הארץ, וממשלת ישראל החליטה פה אחד והורתה לצבא ההגנה לישראל לנקוט את כל האמצעים להעברת הנשק לרשות הממשלה. על־פי פקודה זו נדרשו כל הכוחות שבמרחב ההגנה של תל־אביב, לרבות מטה חיל־האוויר ששכן 72 במלון ״ירקון״ הסמוך לחוף תל־אביב, להיכנס לכוננות גבוהה כדי ״להבטיח בכוחות עצמם את המטות שלהם״ פריקת האונייה נמשכה, האולטימטום של צה״ל נדחה על־יד אנשיה, ופרצו התנגשויות דמים: קודם בחוף כפר־ויתקין, ואחר־כך על שפת ימה של תל־אביב. עם עלות השחר, משהתנגדו מפקדיה למסור לצבא את יתרת הנשק, התפתחו חילופי אש, ואלה גרמו לנפגעים והרוגים. האונייה עצמה נפגעה מפגז׳ תותח שדה ועלתה באש. בן־גוריון טען, כי היתה סכנה ״למלחמת אזרחים בקנה מידה רחב״, וכי ״אין שום מדינה יכולה לסבול, שאנשים פרסיים או ארגון פרטי, יכניסו לארץ בלי רשות הממשלה... כמויות גדולות של 73 רובים ומקלעים...״ בין שאר הפעולות שנשקלו כדי להשתלט על האונייה ולפרק את נשקה, עלתה גם המחשבה להפציץ את האונייה מהאוויר. בוהים סניור, שעמד אותה עת בפני סיום תפקידו כמפקד שדה דב ואיש אצ״ל בתפיסת עולמו, כתב לימים בספרו כ׳ בשובו למלון ״ירדן״, שמי• חדשים, שבו התאכסן, הודיע לו שומר הלילה במקום שהתקבלה עבורו קריאה בהולה מהמטה הכללי. סניור נחפז לשדה דב, ושם קיבל הוראה להכין שלושה מסוסים להפציץ את האונייה. לדבריו, גרמה לו ההוראה ״״סורים עזים: מצד אחד היה ברור שעלי למלא אחר פקודות מפקד״, ומצד אחר, שום כוח שבעולם לא היה יכול לאלץ אות׳ להפציץ את הספינה על נוסעיה היהוד״ם״. סניור ושני טייסים נוספים עמדו אפוא בכוננות לפעולה, ולדבריו, כעבור שעה הגיעה ההוראה להמריא, אולם לא להפצצת האונייה - אלא ״לחוג מעל הספינה ולהבזיק באורות הניווט״ כדי להרתיע את האנשים בה. ואכן, הוא המריא בעלטה מוחלטת וחג מעל האונייה, מסמן באורות הניווט, וחזר כעבור זמךמה לנחיתה בשדה דב, ממתין להוראה להמריא לתקיפת האונייה. לדבריו, ״לאחר כמה שעות הודיע ל׳ המטה הכללי כ׳ הוחלט שלא להפציץ את הספינה״, ומאוחר יותר שמע, שכאשר התקבלה הפקודה לחמש את המטוסים, ״היתה מרידה של אנשי מח״ל והם סירבו להשתתף בכל פעולה 74 שתתבצע נגד יהודים״ גרסה דומה. גוי שלשבת אכן, גם גורדון חברט לווט, טייס בריטי לא־יהודי ממתנדבי מח״ל, הציג בספרו לטענתו היה זה ה״מן שמיר, אשר ביקש ממנו להפציץ את האונייה, ולשמור את העניין בסוד כמום, בטענה היו שטענו שחיל־האוויר לא היה מעורב 75 ש״יהודים עלולים לסרב לפקודה לפתוח באש על יהודים אחרים׳׳ 390 nuyo" בשום צורה נגד ״אלטלנה״, ״אף לא בתכנון פעולה כזאת״. לימים צ״ן דן טולקובסק׳, כי במסה ח׳ל־האוויר לא היתה כל הנחיה להפציץ את האונייה. עם זאת לא פסל את האפשרות שבאותה סיטואציה יכולה היתה מהיעדר פקודות ברורות בנדון ומעצם התייחסותו של שמיר לשאלה, מתקבל הרושם 76 להתקבל הנחיה כזאת כ׳ ככל הנראה היתה קיימת מחשבה להפציץ את ״אלסלנה״ מהאוויר, אולם בסופו של דבר לא יצאה הכוונה מן הכוח אל הפועל. כואבת ככל שתהיה, זירזה ככל הנראה בסופו של דבר פרשת ״אלסלנה״ את שילובם של אנשי האצ׳׳ל במסגרות הצבא; אולם בסווח המיידי, מיד לאחר התקרית הזאת, הוחמרו המעקבים והבדיקות אחר עברם הבסחונ׳ של המגויסים לצבא בכלל, ולחיל־האוויר בפרס. אחדים מאלה ששירתו באצ״ל ובלח״׳ אף נדחו ב״לך ושוב״, בהצבה במסגרות פחות רגישות, ואף בהוצאתם לגמרי מחיל־האוויר. ביטוי מיידי למציאות זו מצאנו ממש בהקשר ל״אלסלנה״ ב־ בבקשת גיוסו של נתן גר״צר, בן ״אלטלנה״ וסען ״שאין לו כל קשרים עם האצ״ל״. הוא היה מדריך לרדיו־טכניקה בבית־הספר ״אורם״ בזלצבורג, ועבד בשירותם של הגרמנים והרוסים במהלך מלחמת העולם ״בעניני מכים ותקון טכני של מכשירי רדיו לאוירונים״. הוא 77 ביקש להתקבל לחיל־האוויר היה צריך אפוא להוכיח חוסר־קשר לאותם ארגונים בגיוס לחיל־האוויר — אף שבנימין כהנא, מבוגרי קורם הטיסה הראשון של היישוב היהודי )שאורגן דווקא מטעם האצ״ל(, השתלב בכלל פעולותיה של הטייסת בתל־אביב. עד במאי נדחה שילובו בגלל היותו איש אצ״ל, ורק אז, לאחר שהנושא נדון ולנוכח הצורך להיעזר בכל מ׳ שהיה לו ניסיון כלשהו בתחום האווירי וגם הכיר את נתיבותיה של הארץ מן האוויר, הוחלט לשלב גם א!תו בפעילותה של הס״סת. ב־ של החיל, למפקד ס״סת מם 78 להתייחם אליו בהגינות וביחס חברי״ בכך לא תם המעקב אחר אנשי האצ׳׳ל והלח״׳. ב־ ביולי פנה קצין הביטחון של שדה התעופה בתל־אביב, ל׳ חס, לכל המחלקות בשדה, וביקשן להעביר לו את שמותיהם ,1 של כל האנשים ״שלפי ידיעתכם היו חברי אצ״ל או לח״ ואכן, 79 ואם הם עוד משתייכים לאחד מהארגונים הנ״ל״ כמתואר להלן, עוד ישוב ויעלה נושא השתייכותם של כמה מהמשרתים לאותם ארגונים, ובמטה חיל־האוויר ימשיכו ויעסקו בנושא זה עוד חודשים ארוכים אחר־כך. לימוד׳ קרקע בקורם הטיס של האצ״ל )בבית־הספר של כץ( בלוד )אפריל למעלה, שני מימין: בנימין כהנא. ® הנני נשבע>ת< ופתחיימת( בק צדקי לעינויי אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולשלטונותיה המוסמכים. לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סיי; עול משמעתו של צבא־הגנה לישראל. לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות ע לוידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש בל בחוחי ואן! להקריב את חיי להגנת המולדת ולחרות ישראל. 1י פקודת־ ל•!• ההשבעה של צבא־הגנה לישראל כ־א סי טוראים ומפקדים! במורא אחריות וברטט קדושה נעמוד ביום אמונים למדינת ישראל. אשר קמה ונתכוננה בימי חלדני, על קדושת דמם של רבבות מבני עמנו ועל בסופיהם של דורות עתיקי ימים - צמאי חופש, גאולה ופדות. נזכור ברגע זה את אלה מתובנו אשר לא חסכו את חייהם היקרים והצעירים למען הותיר לנו ולבנינו אחרינו, חיי חופש ועצמאות במולדת הטשוחדרת. יהי דמם הטהור זכרון־עד לכלנו, שופע תת הקרבה עצמית ומורשת נבירה מופלאה, ללכת בדרכיהם עד התבסם מדינתנו והיותה מבצר איתנים ומקלט מבטחים לעט ישראל במולדתו. עם שבועתנו הנאמנה למדינתנו, נכריז ביים זה קבל עט. עולם ומלואו - כי נשבענו לא להניח את נשקנו, לא לחסוך מעצמנו כל עמל ותלאה, לא יהרתע מכל קרבן שיורש, עד אם יטונר האויב הזדוני ויושכן שלום עדי עד לעמנו נארצו־פולדתו. ביום זה נחתמת פרשה טפוארת בדברי ימי ההגנה העברית - צבא המחתרת של העם היהודי במאבקיו לשחרור ועצמאות מדינית ונפתח פרק ראשון לדברי הימים של צבא-הגנה לישראל. יהיו טוהר הנשק. הנאמנות והמסירות לעניני האומה. הדבקות הקנאית במוסר הישראלי — של ההגנה העברית עמוד האש, ההולך לפני טחנות צבא-חגנה לישראל. תהילת נגח להגנח העברית ו יחי צבא-הננה לישראל ו היד, חזקו יעקב דוסטדובפקי ריוע ד.םסה הכללי נוסח השבועה לצה״ל 391 במלחמה לעצמאות ייו״ ״שבועת אמונים למדינת ישראל לחוקתה ולפיקוד העליון״ העימות החריף שפרץ סביב ״אלסלנה״ שיקף את השבירות הרבה של החברה הישראלית המתהווה, ואת המאבק להקמתו של צבא סדיר, הסר כולו למרותו של הדרג המדיני. העימות חשף את חילוקי־הדעות, אשר הגיעו עד לשפיכות דמים. לכך היתה השפעה אף על אותם אנשי גח״ל, שגויסו/התנדבו בחוץ־לארץ, ואשר הגיעו לארץ כדי לסייע במלחמה נגד הערבים - והנה מצאו עצמם בין שני המחנות היהודיים הנצים. עד אז תפסו מגויסים/מתנדבים אלה מקום מרמי בפעילות המבצעית של חיל־האוויר, ותרומתם היתה רבה גם בכל הפעילות לארגונו של חיל־האוויר על יסודות איתנים, כפי שהכירו מחילות־האוויר שבהם שירתו בעבר. ואכן, הדרך לקליסתם המוצלחת ביותר של אותם מגויסים/מתנדבים ניצבה על סדר־היום של מסה חיל־האוויר במהלך ההפוגה. עתה, עוד בטרם שככו חילוקי־הדעות, ובעודם רואים את האונייה ״אלטלנה״ כמצבה חיה, הואצו הפעולות לארגון הצבא ולהשבעת כל המשרתים בו אמונים למדינת ישראל ולצבאה, על־מנת ליצור גם את הבסיס החוקי לפעילותם ולהשת״כותם של המשרתים בצבא. לצד חששם הגדול באשר לצפוי להם בשובם לארצות מולדתם בתום המלחמה, היתוסף עתה גם החשש שמא בעקבות התפרצות נוספת ״אלצו אף ללחום ממש ביהודים. כבר בישיבת הממשלה הזמנית ב־ המורכב מחילות היבשה, האוויר והים. גיל חייבי הגיוס נקבע מגיל * נאסרה הקמתו 80 בצבא ההגנה לישראל חייב להשבע שבועת אמונים למדינת ישראל לחוקתה ולפיקוד העליון״ של ארגון צבאי מזוין או כוח מזוין מחוץ לצבא הגנה לישראל. ״שר ההגנה״ נקבע כ״ממונה על ביצוע פקודה 81 זו״, אולם בן־גוריון הציע לקרוא לו ״שר הביטחון״, כיוון ש״בסחון זהו מושג יותר קולע לענין מאשר הגנה״ ב־ הודגש בה כ׳ ״עם הקמת מדינת ישראל יצאה ההגנה ממחתרת ונהפכה לצבא סדיר... בלי הפסיון, התכנון, כושר הפעולה והפקוד, הנאמנות ורוח הגבורה של ההגנה לא היה היישוב עומד במבחן הדמים האיום שבא עליו בששת חדשים אלה ולא היינו מגיעים למדינת ישראל... הצבא הסדיר במדינת ישראל יהיה מורכב מח״לות נוסח השבועה** אושר כבר ב־ 82 — יבשה, מחיל ים ומחיל־אוויר לרבות שרותים צבאיים מתאימים...״ במאי בישיבת הממשלה הזמנית, אולם מפאת הקרבות נדחתה ההשבעה. במהלך ההפוגה הלכו ונערכו בצה״ל ובחיל־האוויר לביצועה במטה חיל־האוויר במשרדו של ראש המסה, אהרן רמז, ועל כל ראש אגף הוטל להביא ״רשימה מלאה של 83 חיילי האגף שלך העובדים במסה וכן של חיילי השרותים הנמנים אל האגף שלך״ ההשבעה של קציני המטה נערכה אפוא אף היא על־יד׳ ראש המטה - ולא על־יד׳ מפקד חיל־האוויר. קודם לכן באותו יום אמונים לצבא ההגנה לישראל של ראשי האגפים במסכ״ל, מפקדי החטיבות, מפקד חיל־האוויר ומפקד חיל־הים. שר הביסחון השביע אותם שם למן השעה באותו מעמד. לאחר מכן השביעו ראשי האגפים ומפקדי החילות את קציני המסה שלהם, ולאחר מכן מפקדי החטיבות - את קציניהם. כל זאת נועד כדי לאפשר לכל הקצינים להשביע למחרת העברת 84 בצבא. בגדי חקי — חולצה ומכנסיים ארוכים - היו המדים שנדרשו הקצינים ללבוש לכבוד האירוע * ניתן לתמוה על מונח זה, שכן גם ראש אכ״א, האלוף צדוק, ציין ב־ ** נאמר בו: ״הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולשלסונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים, ולהקדיש כל כחות׳ ואף להקריב את ח״ להגנת המולדת וחרות ישראל״. 392 !׳ "טענות כרימון"; "אין 7י3 סקס ההשבעה ביחידות חיל־האוויר ב־ ראש אגף המנהלה, ויהודה צוקרברג, מפקד גדוד חיל־האוויר שהוקם לשם מתן הגנה קרקעית לבסיסי החיל. בפקודת־יום בשדה התעופה תל־אביב נכתב, בין השאר, לרגל ההשבעה: ״יהיו - סוהר הנשק, הנאמנות והמסירות לעניני האומה, הדבקות הקנאית במוסר הישראלי - של ההגנה העברית, עמוד האש, ההולך סקס ההשבעה התקיים בשדה דב, ״על רחבת האוירונים״, למן השעה 85 לפני מחנות צבא ההגנה לישראל״ 8608:00 אולם לא כל המשרתים בחיל־האוויר נשבעו אז. השבעת ״אנשי חוץ־לארץ״ - כמונח המופיע בדיון מסה החיל ב־ החיל כעבור יומיים צוין כ׳ בחיל־האוויר ״שורר מצב של דמורליזציה״ ו״אנש׳ גח״ל אינם מוכנים להישבע״, כיוון שלדבריהם שבועה זו עלולה לגרום לכך שהם ״לחמו באנשי האצ׳׳ל,* והרי לא כדי ״להשתתף במלחמה פנימית״ באו לארץ. בנוסף, רבים מהם כבר נשבעו בארץ מולדתם, ויש בשבועתם זו כדי להוות סתירה באותו יום נפגש אהרן רמז 87 לשבועתם הראשונה ולסכן בסופו של דבר גם את חזרתם לארץ מולדתם עם בן־גוריון ודיווח לו: הטייסים הזרים, כשלוש מאות זרים )קנדים, אמריקנים ואפריקנים(. חציים מסרבים להשבע, נם מחשש של מלחמת אזרחים... אם מאה וחמישים 88 איש בדיון מסה חיל־האוויר ב־ ו ביולי עדכן רמז, כ׳ נערכו עם אנשי גח״ל כמה פגישות בענייני הסברה והשבעה, ובפגישה עם בן־גוריון אף הציע ראש הממשלה ״להפגש עם שר המשפטים או עם עורךדין כדי לשנות את נוסח השבועה כדי שאנשים לא יעברו את חוק מדינתם״. השבעתם נדחתה אפוא, וחיפוש הפתרון לבעיה זו הועבר לתמר ורבר, ששימשה מ״מ תוכ״ל )התובע הכללי( של חיל־האוויר למן אשר ריכז את כל ענייני המנהלה של חיל־האוויר, לאברהם גורל׳, התוכ״ל הראשי של הצבא, על מינויה של ורבר ״לטפל בכל הענינים המשפטיים של חיל־האוויר״. בה־בשעה ניתנה לה ״הסמכות להופיע בשמנו בכל 89 הענינים המשפטיים של חיל־אוויר״ ואכן, ב־ על סופם שבועת האמונים, כיוון שהם חוששים ששבועה כזאת ״מסכנת את אפשרות חזרתם למקומות מהם באו והם חוששים שישללו מהם את נתינותם״. היא ביקשה אותו אפוא לסייע בניסוח ״צורת שבועה כזו, אשר תחיבם כלפי הצבא מצד אחד ולא תעמידם במצב קשה יותר מהמצב בו הם נתונים כלפי ארץ מוצאם״. בתשובתו לפנייתה של ורבר צ״ן רוזן, כ׳ הבקשה עומדת ״כעת בדיון משותף בין משרד הבסחון, משרד המשפטים ומשרד החוץ. יש להניח כ׳ בסיום הדיונים האלה תנתנה הוראות מפורטות בדבר השבעתם של מגויסי חוץ לארץ״. כעבור שבוע, ב־ 90 טופס שבועה מיוחד. יש לתת להם קצת הסברה בענינים״ בסופו של דבר נאמר במכתבו של היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, כ׳ בירר את המצב המשפטי בעניין השבועה בארצות־הברית, וכי שבועה כזאת )בכל נוסח( גוררת אחריה את אובדן ״הנתינות האמריקאית״; ולכן המליץ לא לעשות כן. באשר "לממלכה המאוחדת, הרי אין נוסח השבועה הנדונה גורר אחריו את אבדן הנתינות הבריטית״. עם זאת, לדבריו, עצם השירות בצבא זר מהווה עבירה פלילית אם הוא נעשה ללא אישורו מאת ״המלך הבריטי״; וחמור מכך: אם במהלך שירותו הצבאי ״יפגע כל חלק מהכוחות * ״תכן וביתן לראות בכר רמז לתוכניות שהיו להפצצת ״אלסלנה״. 393 D'oiuoo איונ במלחמה לעצמאות הבריטיים )כגון נניח אוירון בריסי בעבר הירדן( כתוצאה מפעולתו של חבר צבא הגנה לישראל לנתינותו בריטית, עלול להיות נאשם בבגידה לפי החוקים הבריס״ם, עברה הגוררת אחריה עונש מות״. בינתיים לא הושבעו אפוא רבים מבין אותם מגויסי חוץ־לארץ, שהביעו את הסתייגותם מהשבועה על סמך הגורמים שלעיל; אך לא כולם. כך, למשל, כתבה צפורה בחסבסק׳ )פורת(, אשר שירתה באותה עת בירושלים, להוריה בארצות־הברית ב־ 91 כל ח״לי ישראל, במחנות ובבסיסים ברחבי המדינה. שבועת אמונים; תהלוכה מרשימה״ ״קליטתם לא אורגנה כאן כראוי... יש להפגישם עם בא כח הפקוד העליון״ התסיסה בקרב אנשי הגח״ל לא היתה קשורה רק לבעיית ההשבעה, אלא גם - ובעיקר - לבעיות נוספות בהקשר הכולל של קליטתם בארץ ותנאי שירותם השונים לפי ארצות גיוסם. לכל אלה היה קשר חזק ביותר לקביעה המשפטית באשר למעמדם בתוך חיל־האוויר: האם חיילים - או אזרחים הם? האם ניתן לשפוט אותם על עבירות שונות? ובאילו סנקציות ניתן לנקוט נגדם? האם צריך להעניק להם יחס מיוחד בתוך החיל והצבא? מ׳ נכלל בקבוצה זו של אנשי הגח״ל? ומה באשר ליחס ביניהם לבין העולים שעלו לארץ, ושאף הם נקראו גח״ל? התחבטויות היו לרוב - אך מדיניות ברורה כמעט שלא היתה. המדיניות בשאלות אלה היתה תלויה, בראש ובראשונה, בגיבושם של קני־מידה שקופים, ברורים, אחידים ככל שאפשר )והדבר היה קשה - במיוחד מכיוון שעם הגעתם לארץ, כבר אז, היו להם כאמור הבטחות שונות ומגוונות באשר לתנאי־שירותם וכוי(: גם כדי למנוע לזות שפתיים ורגשות של קיפוח והעדפה במשרד הביטחון ובמטה הכללי, וגם כדי להעניק סיוע ממשי לחלק ניכר מאותם מתנדבים )הקרויים כאמור ״גחי׳ל״(, אשר עזבו את משפחותיהם, בתיהם, לימודיהם ועבודתם מבלי שהתכוננו לכך מראש. כל עוד לא נעשה טיפול מסודר בשאלה זאת על־יד׳ המטה הכללי, לא יכול היה מטה חיל־האוויר - שבו הלכו והתרכזו יותר ויותר אותם אנשי גח״ל בגלל היותו כל־כך תלוי בפעילותם - לצאת ביוזמה משל עצמו ולקבוע תנאי שירות למשרתים בו. אין ספק שלשאלת מעמדו של חיל־האוויר בצבא, ולשאלת יכולתו לפעול מול משרד הביטחון ישירות גם בנושא כוח־אדם בכללותו, יש מקום חשוב להבנת העיכובים המהותיים בטיפול בבעיה זו של אנשי הגח״ל בחיל־האוויר. כאמור, לחלק מהם ניתנו הבטחות דיפרנציאליות בארץ גיוסם, ועובדה זו רק הוסיפה לסבך הבעיה ולרגשות הקשים שהתעוררו בקרבם עם הגעתם לארץ. כך נמצא מטה חיל־האוויר פעמים רבות בין הפטיש לבין הסדן, מבלי שיוכל לקבוע מדיניות או ליישם מדיניות שגובשה והוסכמה במטה הכללי ובמשרד הביטחון, שכן אף הוא התמודד באותה שעה עם שאלות כבדות־משקל של התארגנות ובנייה מחדש כמעס יש מאין. כל אלה השפיעו על יכולתו של מטה חיל־האוויר לנצל באופן המרבי את תקופת ההפוגה לשם התארגנותו ופעילותו. יש גם להביא בחשבון את תחושותיהם הקשות של חלק ניכר מן הישראלים - במיוחד אלה שהחלו את פעולתם בשירות האוויר כבר בתחילת נובמבר לעתים כמעט ללא כל תנאי שירות אלמנטריים לכלכלתם, הלבשתם או דאגה למשפחותיהם. תחושות אלה של אכזבה, קיפוח, הפליה, דאגה ליכולת עמידתן של המשפחות - את כולן ניתן היה לחוש היטב ביחידות חיל־האוויר, במטה ובשדה - במיוחד במהלך ההפוגה. לכל אלה היתוספה אצל אחדים מאנשי גח״ל גם תחושת זלזול חזקה, עת הגיעו לארץ חדורים בתחושה שהארץ מחכה להם, לשליחותם ולהשתתפותם במלחמה הקשה, המאיימת לכלות את המדינה היהודית - והנה בהגיעם לארץ לא תמה מכסת התלאות שלהם. חלק מהם נאלץ לכתת רגלים בין יחידות שונות עד שהוצבו במקומות המתאימים למקצועם, או סתם נדחו ב״לך ושוב״. 394 התגייסות ני5 תופעות אלה גרמו להתמרמרות חזקה ביותר, והדיה הגיעו כמעט לכל מרכזי הגיוס השונים בחוץ־לארץ בין השאר הן גרמו בסופו של דבר גם להאטת תנופת ההתנדבות וההתג״םות ולקשיים ניכרים בעבודתם של אותם מרכזים. אחדים חשו שמיותרים הם, שלא מעריכים את המעשה הציוני אשר עשו עם הגעתם לארץ. כך החלה אפוא להישמע ביקורת קשה אף על דרך התנהלותו של מסה חיל־האוויר בארץ ועל חוסר־הסדר המאפיין את הפעולה בכלל. היה צריך אפוא לעשות מעשה, ומסה חיל־האוויר אכן החל לפעול להקמת המסגרת אשר תספל במרוכז בבעיות תנאי־שירותם ותתייחס אליהם ולסענותיהם. כך, למשל, ב־ שכסמן )שמיר, אשתו של ה״מן( - אשר היתה מצויה לפני ולפנים בכל הבעיות הללו של אנשי הגח׳׳ל, שכן בעלה היה אחד מהמג״סים הראשיים בארצות־הברית במהלך פברואר-מאי - מראש מטה חיל־האוויר, 92 אהרן רמז, את אישורו לשכור שני חדרים במלון ״אקסלזיור״ ״עבור מחלקת גח״ל״ תוך כדי כך פעל מסה חיל־האוויר להקלת קליטתם של בעלי המקצוע הללו בחיל־האוויר, מבלי שייאלצו לעבור דרך יחידות בצבא. הדבר לא היה פשוט כלל, שכן היה תלוי בעיקרו של דבר באכ׳׳א/מסכ״ל, אשר אף הוא טרם גיבש לו את העקרונות האחידים והברורים להצבת כוח־האדם בחילות השונים. רק ב־ העביר ראש אכ״א לשירות חיול וקליטה במטכ״ל את הקריטריונים להצבתם של כל ״חיילי גח״ל ׳וצא׳ ארצות דוברות אנגלית״, ללא כל הבדל בדרגות: כל הטייסים - לחיל־האוויר. כל התותחנים והדגמים - לוזיל התותחנים )כדוד התותחנים )גדוד תותחנים ורגמיס( לחטיבה ד. יוצאי שאר הארצות דוברות אנגלית )פרט לטייסים, תותחנים ורגמים( לאלכסנדרוני. הודגש כ׳ במקרה ״של מומחה מיוחד למקצוע צבאי כל שהוא״ יש לפנות תחילה, קודם הצבתו, לראש אכי׳א אותו שירות חיול וקליסה, היה מודיע מפעם לפעם למטה חיל־האוויר על הימצאם של אנשים, המתאימים לשירות בחיל, על־פי אותם קריטריונים. כך, למשל, הודיע אותו קצין ב־ 93 תעופה, והזמין את נציג חיל־האוויר לגשת לשם, לקבל את האנשים ולהעבירם למסה החיל הצבתם של אלה ושל כל האחרים, שיועדו לחיל־האוויר, נועדה להתבצע רק לאחר תהליך רישום מסודר בכרטיס״ת שירות חיול וקליטה במסכ״ל; אולם לא מלם עברו את הרישום הזה, וחלקם הגיעו לחיל־האוויר ישירות מיד לאחר הגעתם לארץ. בעקבות זאת פנה ראש שירות חיול וקליטה לחיל־האוויר וציין, כי ידוע לו על כמה מגויסים ממדינות דוברות אנגלית, שלא עברו את הרישום הדרוש במסגרת שירותו. הוא הדגיש כ׳ ״בודאי תבינו שבסופו של דבר יסבול מכך רק המגויס עצמו בקשר עם תשלום משכורתו וקבלת הדואר מחו״ל העובר דרכנו, הסדר הפספורטים״ ושאר נושאים הכלולים בתנאי שירותו. הוא ביקש אפוא להעביר אליו ״רשימה שמית של כל המגויסים מארצות הדל לשם השוואה עם הכרטיסיה שלט והכללת אותם המגויסים שטרם 94 עברו רשום בתוכה״ ואכן, עם ההפוגה שחלה בפעילות המבצעית ניתן גם דרור לטענותיהם של חלק מצוותי־האוויר ושל שאר המגויסים. ב־ בחיל־האוויר. אחת מהן היתה התביעה לקבוע ״הסדרי תשלום שווים וסופיים לכל אנשי צוות אוויר בכל יחידות ב־ 95 החיל״ שהובטח לחלקם — בעיקר בארצות־הברית, וגם עם נתנאל כהן, ראש אגף המודיעין. זה הסביר להם את המציאות - גם לנוכח הכוונה להשביע אותם אמונים למדינת ישראל ולצבאה, כמתואר לעיל, וגם על רקע 395 00 איינ במלחמה לעצמאות 25 June 1948 TO ALL AIR FORCE^SSSOmffiL I On the evening of 24 June 1945 ft number of the Anglo-Saion members of the Air Force met In common agreement and decided that the following mentioned points he plaoed bqfore the Anglo-Saxon body and the Heads of the Air Fbree. These pointB are oonoidered the najor •gripes1 and it ie desired that thee• points be threshed out on the floor of the the general meeting and that a definite answar and oourse he presented. 1• A) That Be pilar Pay Parades be aet up and followed. B) That equal and definite Pay arrangements for «11 flying personnel for all sections of the A.F. be set up and followed at onoe. 2. That all members of the A.F. be treated equally concerning ratters of spending or pocket money. 3. That prper food facilities be provided for all members of the A.F, rerardlsss of employment or rank. — This is Btated in cognisance of the existing , ertrerely differing feeding arrangements as exampled by HAiDZEAK - GALES TAM - PAHK HOTEL. Also, that all A.F. messes be run by the A.F. and not by private caterers. 4• That a Board be established consisting of not more than five members and not lesa than three active airmen to deal with all suggesetions, complaints and negleot of the individual A.F. member, and that thie board work within the framework of the A.F. — This board will submit reports oonoerning their activities to all members of the A.F. 5. That a Board be established to determine the rights of any individual member of the A.F. to return to his home country. This boa^d will be respor-P for the carrying out of its decisions. 6. That an office be established to direct all foreign speaking pel to the proper offic es so that the ooeurrence of people wandering aimlesBl•** stopped. 7. That ffcank and open discussions between the A.F. body and heads on personal and technical affairs be held once a week. 8. That a central post offioe be established to handle and facilitate all oat going and incoming mail, to and from outside the country. 9. That all orders and directives be printed both in Hebrew and English. 10. That efficient laundry and cleaning facilities be set up. To date laundry is late, lost or miesplaced. There are no cleaning facilities. 11. That an Air Force barber and shoe repair shop be set up. ׳ 13• ?.,hat all Air crew members be issued weapons. 14. That an Air Forae emblem be adopted and worn as the official insignia of the A.*. TEL AVIV 25 June I94S המשבר סביב ״אלטלנה״. אלה העלו בפניהם טענות קשות באשר לחוטר ניצול נכון של כישוריהם ונסיוב•, ובאשר לפער בתנאי השירות ובתשלומים הניתנים להם. בסיכום הישיבה הוחלס להקים מסגרת מסודרת יותר לטיפול בבעיותיהם. כל עיקרי הדברים הובאו על־יד׳ נציגיהם )אחד מהם היה סימור גוטליב( ב־ ביוני בצהר״ם, עת נערכה פגישה של ״אנשי חוץ לארץ״ 96 בקנטינה במטה חיל־האוויר על־מנת לשפר ככל האפשר את העסקתם של המגויסים על־פי כישוריהם - במיוחד בתחום המבצעי - מינה דן טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים, את אליעזר)״לס״( צ׳״מס לקצין כוח־אדם באגף, וקבע שתפקידו ״להסדיר את בעית ניצול כוחות הטייסים של גח״ל בהתאם לנסיונם 97 ולאפשרויותינו׳׳ כחלק ממדיניות זו, ועל־מנת להתחשב ב׳׳צרכ׳ האנשים שאינם דוברי עברית; הורה גם סגן ראש המטה, ה״מן שכטמן, לדאוג שכל השלטים שעל דלתות המשרדים ״כתבו גם בעברית המנשר ובו עיקרי התביעות של הצוותים וגם באנגלית, ושגם כל פקודות־היום יודפסו בשתי השפות. היה בכך משום הליכה לקראתם, שכן ב־ הודיע משה הורוביץ בשם ראש המטה באורח נחרץ ביותר לכל המחלקות, שלא ״להוציא מן הבית הזה מכתבים בכל שפה אחרת, אלא בעברית בלבד״. אגב כך גם ציין כ׳ ״סגנון המכתבים לקוי. כל מנהלי המחלקות המתקשים בכתיבת עברית מתבקשים להכניס את מכתביהם למזכירות ראש המסה לשם תיקון הסגנון״. לעתים נבע השימוש בשפה האנגלית מכך שלא רק שלא ידעו את השפה העברית ושח״ היומיום באגפים שונים התנהלו 98 בשפה האנגלית — אלא גם מהטעם הפשוט שלא היו ד׳ מכונות כתיבה בעברית הטיפול בתנאי השירות ובקליטתם הטובה של כל אותם מגויסי חוץ־לארץ, והפער ביניהם בתחום זה, 396 ™יי היוו אפוא את אחד הנושאים המרכזיים, אשר עלה על סדרהיום של מסה חיל־האוויר — במיוחד בתחילתה של ההפוגה. הוחלט על הקמתה של ועדה, אשר תטפל בכל הנושא הזה, ולחבריה נקבעו ה״מן שנטמן )שמיר(, מוניה מרדר ומשה הורוביץ. תמונת מצב בעניין זה נמסרה בדיון מטה החיל בטוף יוני: גיוס גח״ל בארצות שונות הוא בעל אופי שונה, הכיוס בארה״ב ודרום אפריקה מסודר בערך הגיוס באירופה פועל בנגוד להשקפת מטה זז.א. הסבירו להם את עבודתם והם הגיעו ארצה מיואשים. קליטתם לא אורגנה כאן כראוי וזוהי טענתם. יש להפגישם עם בא בוז הפקוד העליון ונוסף לכך למנות איש מן ת.א. שידאג לעניני משכורת, תרבות, גיוס. הוזלט להגיש תזכיר סופי בכתב והחלטות אשר תכלולנה את פרשת הגיוס בחו״ל, והתשלום עד לקליטתם בארץ." בין ״עולים״ לבין ״מתנדבים״ בעקבות הנחיות אלה פורסם ב־ לחיל־האוויר״. זו מוקמה במטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״, חדר מם׳ 100 את אנשי הגח״ל באותו יום הודיע משה הורוביץ, שלישו של ראש המסה, לאותה מחלקה, ״שקק״ל פתחו מחלקה חדשה לטפול בתיירים ובעולים מחדל. מנהל המחלקה הוא מר א״זיק אשל שעמד כידוע בראש שירות האוויר במחלקה זו בקשר לארגון טיול במחלקת גח׳׳ל״. ואכן, בדיון מטה החיל, שבו נסקרה התרעומת של אנשי הגח״ל והביקורת הקשה שלהם הוחלט שבד בבד עם השיפור הממשי בתנאי השירות )במסגרת המגבלות( יש לנקוט גם פעולה במישור החינוכי: הרצאות להכרת דרכי התפתחותו של צבא הגנה לישראל. אף הוצע 0 לשתף בכך את משה שרתוק )שרת(, אשר ירצה בפניהם על ערך ההתנדבות תוך כדי כך ניתנה הדעת לטיפול ב׳׳ענינ׳ המתנדבים מחוץ־לארץ״ גם במסגרת אכ״א/מטכ״ל, ונקבעה שם ההבחנה בין העולים לבין המתנדבים. ב־ בזה כקצין מטכ״ל/אכא לעביני המתנדבים מחוץ לארץ״. הודגש שכל המתנדבים ״מארצות דובה אנגלית, מצרפת, מארצות השפלה, מארצות סקנדנביות, מאמריקה הדרומית וכו׳ - יעברו לטיפולו מיד עם בואם ארצה״, וכי ״מיונם, העברתם והדאגה לטפול האישי בהם — יהיו מסמכותו״. עם זאת הודגש כ׳ ״הטיפול בעולים הבאים ארצה מחוץ לארץ וחייבים גיוס בהתאם לצווי הגיוס, איננו מתחום סמכותו״. אחד הנושאים הראשונים, שבהם טיפל יפה, היה התלונות הרווחות של מגויסי חוץ־לארץ על שבאחד מהשלבים בתהליך גיוסם נלקחו מהם הדרכונים. בדיוק בהקשר לכך כתב הלל יפה לאגפים השונים במטה הכללי: ״מעתה קיימת אפשרות להחזיר לכל המתנדבים מחו״ל את כל הפספורטים שנלקחו מהם בשעת הנסיעה מסבות שונות״. הוא ביקשם אפוא להעביר מיד רשימה שמית מלאה ושלמה של כל המגויסים המתנדבים, אשר הגיעו מהמקומות הבאים: ארצות־הברית, קנדה, בריטניה, מושבות האימפריה, דרום־אפריקה, צרפת, בלגיה, הולנד, שוו״ץ, סקנדינביה ודרום־מרכז אמריקה; והוא שב והדגיש את דחיפות העניין וחשיבותו ' אולם הבעיה לא נפתרה, וב־ 02 המיוחדת לכל מתנדב ״לוקחים הפספורטים מהמתנדבים הזרים. יש ביניהם מאוכזבים ורוצים לשוב״. ניתנה הדעת לטיפול גם בעולים - אם כ׳ אין ספק שהטיפול בהם נפל בהרבה. מטעם סעד/גח״ל תל־אביב 397 יו׳׳3 במלחמה לעצמאות התפרסמו ״הוראות לגח׳׳ל״, ובהן נאמר, בין השאר, כי ״על חשבון סדור ראשון״ מקבל העולה הסוכנות, וכי מהסכום שיקבל בשעת שחרורו)הדבר ״רשם בתעודת העולה שלו(. באשר למשפחתו, כסידור ראשון עבורה )דאגה למיטה, כליבית וכוי( נקבע, שיש להפנותו בהמלצת קצין הסעד החטיבתי למדור לטיפול בעולה )שהיה ממוקם ברח׳ אלנב׳ חיילים עולים חדשים, שהגיעו ארצה אחרי התגייסות הבן. כן נקבע שלכל עולה רווק מגיעים ארבעה ימי חופשה עם דמי כלכלה. באשר לדאגה בענייני סידור עבודה לנשי החיילים, סידור ילדים, ריפוי, נקבע שעל קציני הסעד לפנות לגב׳ אופור, הפועלת במסגרת ״הועדה למען העולה״ ברח׳ ליל״נבלום הוועדה אינה מטפלת בפניות אינדיווידואליות של החייל עצמו, כ׳ אסור לגייס עולה בעל משפחה בבואו ארצה לפני שסודרה לו דירה, וכי למשפחה שראשה מגויס זכות קדימה בסידור דיור )לטיפול כולל בבעיית הדיור יש לפנות ״למחלקת הדיור של אגף הקליטה, אחד העם המגויס ובמשפחתו, ואין ספק שהדבר לא הבטיח טיפול קל ומהיר - גם לא לכל אותם עולים רבים ששירתו 103 בחיל־האוויר המשך הפער בתנאי השירות בין אלה שנכללו בקטגוריה של העולים לבין אלה שנכללו בקטגוריה של המתנדבים, על־פי ההגדרה הבעייתית של אכ״א/מטכ׳׳ל, יעיב באורח ניכר על טיפולו של מטה חיל־האוויר בכל הנושא הזה של אנשי הגח׳׳ל; ויהווה גורם נוסף לתחושות של התמרמרות וקיפוח לא רק בקרבם של העולים, אלא גם - ובמיוחד - בקרבם של כל אלה אשר התנדבו לשרת בחיל־האוויר, אולם לא הגיעו, להוותם, מארצות ״דוברי אנגלית״. התחדשות הפעילות המבצעית ב־ הללו לקק־זווית, אולם הן עוד ישובו ויתעוררו ביתר־שאת. ההתעסקות במשבר גח״ל זה במהלך ההפוגה נעשה תוך כדי פעולה נרחבת לארגון מחודש של מטה חיל־האוויר ושל בסיסיו, תוך ניסיון ממוקד לטפל ככל האפשר במסגרת המגבלות באותו כוח־אדם מקצועי של הגח״ל, שחלק חשוב ממנו הלך ותפס את עמדות־המפתח במטה חיל־האוויר ובבסיסי! הן בפעולת הארגון והן בפעילות המבצעית. כל זאת - תוך כדי התמודדות עם הטיפול שנדרש גם לגבי שאר המשרתים בחיל־האוויר באותה שעה; המשך הפעילות המבצעית שנדרשה אז)טיסות תובלה, סיור וצילום(; המשך פעילות הרכש בחוץ־לארץ והכנת התשתית הנדרשת להגנת שמי המדינה־, החשש מהתפרצות הלחימה לפני תום ההפוגה, כפי שנקבע - ומכאן רמת מוכנות גבוהה ביותר כל העת; וכן ״מרד הגנרלים״, שפרץ בעקבות שורת מינויים חדשה של בן־גוריון, אשר אף הגיש את התפטרותו - אך חזר בו אחר־כך. 398 פרק יא מערך ההגנה על שמי הסדינה ב׳ן "וזתנג מא׳-׳ול׳ הגנת שמי המדינה: בין התיאוריה לבין המציאות אחת ממשימות־היסוד, שמטה חיל־האוויר הבחין בצורך לספל בה בדחיפות תוך כדי הפעילות המבצעית למן עד אז, מצד אחד, וההפצצות החוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי גם לאחר הפעלתם הספורדית של מסוסי המסרשמיס, מצד אחר, הוכיחו עד כמה יש צורך בשידוד מערכות בכל התחום הזה. המשימה להגנת שמי המדינה כוללת הפעלה של חלקי מערך ״פעילים״, וחלקים אחרים - ״סבילים״. מערכים אלה כוללים מסוסים, כוחות נ״מ נייד ו ותיאום, ומערכי התגוננות אזרחית וצבאית נגד הרעשות, הג״א־הגא״ם. ההגנה היא אפוא רב־סבעתית. מעגל ההגנה הראשון משתרע כבר בשמי האויב ובמרחביו, והטיפול בו הופקד, באורח סבע׳ לאותם ימים, בעיקרו ביד׳ מטוס׳ הקרב )יחלפו עוד שנים שלמעגל זה יצטרפו גם מערכי טילי קרקע־אוויר(. הגנה אווירית של מדינה כוללת גם מערכות צבאיות וגם מערכות אזרחיות - לפחות בחלק העוסק בהתגוננות אזרחית בפני הרעשות. כל הגנה אווירית צריכה לכלול מערך האחראי לאיתור הגורמים המגלים כוונה לחדור לתחום השמים של המדינה, הכולל בדרך־כלל מערך של מצפים ומערך של מכ״ם ברמות שכלול כאלה ואחרות. מערכת הגנה כזו זקוקה גם למוקד, שתפקידו לבדוק את המידע המתרכז על נתיב׳ מסוסים ולסננם, כלומר שתוכל להבחין בין תנועות מטוסים עוינים לתנועת מסוסים ידידותיים - לזהות ולהבחין בין ״עמית״ ל׳׳סורף״ - בלשון היום; כמו גם בין תנועת מטוסים צבאיים לבין תנועת התעופה אזרחית. לחוליה זו במערכת אכן יקראו בפשטות חדרי־סימן עמית טורף - טכנולוגיה המסמנת מטוסים ידידותיים ומאפשרת בקלות יחסית להבחין בין אלה לבין מטוסים עוינים. מערכת זו חייבת להיות בעלת יכולת להעביר את הגילויים שנמצאו ראויים לטיפול לשני כיוונים עיקריים: למערך המבצעי הפעיל ולמעגל ההגנה הסביל — לרבות לגורמים הממונים על מערכי האזעקות והארגעות. מערכת הגנה צריכה לכלול גם מוקד מבצעי היכול להפעיל מטוסי קרב, לתת הוראות לחיל־תותחנים לפתיחת אש תותחים וכוי. מערך מה משיק אפוא למעגלים שונים של תיאום, בקרה והפעלה של חיל־האוויר על חלקיו הרלוונטיים; מערך תותחי נ״מ סטטיים ותותחנ׳ נ״מ מתנייעים הנעים עם כוחות היבשה - שריון, תותחנים, וחי״ר; מערך זרקורים, בלונים לתצפית לפריסת רשתות מכשול, מכ״ם, הגנה צבאית ואזרחית נגד הרעשות, ועוד. כל מרכיביה של מערכת זאת מיועדים אפוא לתת תשובה לאיומי מערכות הנשק המהירות והזריזות ביותר, היוצרות בעיות של התרעה. מרכיבים אלה של המערכת מחייבים תיאום והיערכות בזמן 1 הקצר ביותר. אז, במהלך מלחמת העצמאות, דיברו על שלוש דקות; לימים ידברו אף על ״זמן אמיתי״ לכל המערך הזה הוקדש בתוכנית רמדשכסמן, שהוגשה ב־ התייחסות ל״התגוננות פסיבית״: ״הדרכת המשמר האזרחי בערים למקרי התקפה מהאויר״, הסדרת שיטת האזעקה, הכנת מכבי־אש, הכנת מקלטים, ואף הכנת ״בנק הדם״ בבתי־ההולים׳, וכן ״התגוננות אקטיבית״: 399 במלחמה לעצמאות הקמת גדודי צופים, גדודי מאזינים, הסדרת שיטת קשר לדיווח על גילוי, רכישת בלונים, הסדרת מתקני רדיו ורדאר לגילוי מסוסי אויב מתקרבים, רכישת נשק ותחמושת אנסי־אוויר״ם; ולבסוף - ״הקמת טייסת מכל אלה כמעט ולא נעשה דבר 2 קרב מצוידת באוירונים המוכשרים למלחמה אוירית בהקדם האפשרי״ עד של ולסר סובקין, או בהתייחסות לצורך במרים ובהחלסה לשגר את משה אסנברג לפעולת רכש בארצות־הברית. עיקר תשומת־הלב של מקימי חיל־האוויר )למן הקמתו כ״שירות האוויר׳ עוד בשלהי אוקטובר הופנה לרכש מסוסי קרב ולכל הדרוש לפעולתן וארגונן של טייסות הקרב שתוקמנה, שבהן ראו את הדרך הטובה והיעילה ביותר להגנת שמי המדינה לאחר הפינוי הבריטי. גם בגלל האילוצים החיצוניים, ובעיקר בגלל הנוכחות הבריטית, נבנה חיל־האוויר מלכתחילה על־פי התפיסה האופנסיבית, שבה פועלים מטוסי הקרב בראש ובראשונה להשגת משימת עליונות אווירית, ורק אחריה להגנת שמי המדינה; שכן על סמך תפיסה זו מאפשרת עליונות אווירית להקצות מעט מאוד מסוסים להגנת שמי המדינה. וכך, גם מתוך חשבון ״סך אפם״ הקדישו מעט מאוד מחשבה ואמצעים לבניית מערך חלופי או מקביל להגנת שמי המדינה, המתבסס על אמצעים מתקדמים להתרעה, לסינון וליה קרקע־אוויר. זאת ועוד, נראה שהאבות המייסדים של החיל לא שיערו את עוצמת ההפצצות המצריות, העתידה לפקוד את ישראל מיד לאחר הפינוי הבריטי. כל עוד היו הבריטים בארץ, טופל כל התחום הזה במערכת מסודרת שהושתתה על־ידיהם; אולם עם צאתם ותחילת ההפצצות האוויריות של חילות־האוויר הערביים, לצד הפעלת מטוסי חיל־האוויר שהלכו ורבו, נוצר מצב של תוהו ובוהו כמעט מוחלט בכל התחום הזה. לא היה מדובר רק בהשגת אמצעים פשוטו כמשמעו, אלא בצורך מיידי להשתית את כל המערך הזה על כל המופקדים עליה והפועלים 1 נהלים לפעילות מתואמת ומאורגנת, תוך כדי הפנמתה בזמן אמיתי על־יד בתוכה. בכך היתה תלויה במידה רבה המשימה להגנת שמי המדינה, וכמובן — המשימה העיקרית של חיל־האוויר, כפי שנראתה כבר אז — השגת עליונות אווירית. מפאת היעדרו של מערך מסודר מה, שיחלוש על כל הפעולה בתחום זה, טסו להם מטוסי חיל־האוויר המצרי באופן חופשי בשמי המדינה והפציצו ללא הרף. ההפצצות האינטנסיביות של חיל־האוויר המצרי במהלך החודש הראשון של המלחמה; הקשיים הרבים בבניית מערך מטוסי קרב, המסוגל לתת מענה טוב להגנת שמי המדינה בכלל; וחוסר־היכולת להתבסם על מטוס׳ המסרשמיט בפרט - כל אלה גרמו אפוא לכך שבמטה חיל־האוויר ובמטכ״ל החלו נותנים את הדעת יותר ויותר גם לבעיית מערך ההגנה על שמי המדינה, המבוסם לא רק על מטוסי קרב - אלא גם על נ״מ. אינדיקציה ראשונית באשר למערך כפי שראו אותו באופן כללי באגף המבצעים של החיל בחודש יוני קובץ; קצין המוטות הראשי של חיל־האוויר. דבריו אלה ממחישים היטב את הפער שבץ התיאוריה לבין המציאות שהיתה אז. כך, למשל, ניתח קובץ׳ את ההגנה האווירית של מטוסי קרב, הנדרשת ביום הארוך ביותר בשנה - כלומר ב־ באוויר במשך כל להזנקה ול״רוט נטיונות חדירה מן האוויר לאזור. עוד שישה מטוסים יוכלו להימצא במוסכים לתיקונים ו/או לבדיקות שגרתיות, ולכל אלה צריך עתודה של שישה מטוסים, כדי לפצות על אובדן אפשרי. היה אפוא צורך ב־ יהיה אפוא צורך לפחות ב־ שעות האור )כל סיור הגנה אורך שעתיים במנוחה. שדה תעופה אפשר לבנות בכל אזור, הזוכה להגנה מהאוויר, והשיקול החשוב ביותר לקביעת 400 ™!׳א מיקומו יהיה התאמתו לצרכים הסקס״• להפעלת מסוסי הקרב, והאפשרות להכין מסלול )בטון או דשא( המתאים למטוס. ניהול הסיטה של מטוסי הקרב מן הקרקע ״עשה על־ידי פיקוד בכיר, והוא שיזניק המטוסים קובץ׳ דיבר אפוא על 3 לסיורי הגנה או ליירוט נסיונות חדירה של מטוסי אויב שלחיל־האוויר היו בפועל שלושה־ארבעה מסרשמיטים שמישים. בסוף יוני, סמוך מאוד למועד סיומה של ההפוגה, טרם הגיע מערך הקרב של חיל־האוויר ליכולת להגן על שמי המדינה. בארגונו של מערך ההגנה הפסיבית היה משום התפשרות עם המציאות הקשה, שנכפתה על חיל־האוויר לנוכח האמברגו, שבעטיו לא היה ניתן לרכוש מסוסי קרב על־פי תוכניותיו של מטה חיל־האוויר, מצד אחד; ומצד שני, מטוסי המסרשמיט שנרכשו הלכו והתכלו, וכמעט לא היה ניתן לסמוך עליהם. ביטוי מובהק למצב זה מצאנו בדבריו של שלמה אורן, קצין קשר אג׳׳ם־חיל־האוויר, אשר היה מעודכן למדי ביכולותיו של חיל־האוויר בפרק־זמן זה. דבריו מסוף חודש יוני מוכיחים, מצד אחד, שעדיין הומלץ שכל מטוסי החיל - למעט מטוסי הקרב )נחמה פורתא...( - לא יטוסו במשך היום, אלא רק במשך הלילה; ומצד שני, עד כמה לא הובא מערך הנ״מ כמענה לאיום של מסוסי חיל־האוויר המצרי, המשוטט בחופשיות מעל שמי המדינה )אין הוא מתייחס אליו כלל!(. בדבריו כתב אורן: בניגוד לשמועות מעודדות המתהלכות באגם עלי להדגיש כי יש לקתוז בחשבון רק מאומצות בפעולה, טעונים לרוב תיקונים שונים הנמשכים ימים מספר. כושר הפעולה שלהם: שהייה באויר ו ו־ פצצות אוויריים קלים... במקרה של חדוש פעולות האיבה בקנה מידה גדול 4 נאלץ להמנע מטיסות יום ללא ליווי מטוסי קרב בהמשך מוכיחים דבריו של אורן כמה לא ניתן היה לסמוך על פעילותם של מטוסי הקרב בהכנות להמשך הפעולה. הוא מציע שכל עוד מספר מטוסי הקרב ״זעום״, כדבריו - להימנע מהפעלת מטוסי הקרב ״לפעולת סריקה מגובה נמוך )סטרפינג(״; ובמילים אחרות: אף לא לחזור על פעולה כדוגמת הפעולה לתקיפת הטור המצרי, שכזכור היתה תקיפתם הראשונה של מטוסי הקרב ב־ אלה צריך שיהיו בקביעות אחת או שתיים ומאבדים לימים את השליטה בשמים לאור היום״. ההישג המרשים - הפלתם על־יד׳ מרדכי)״מודי״( אלון של שני מטוסי הדקוטה המצריים - והאופוריה שנלוותה אליו בעיתונות של אותה התקופה וגם בדבריו של אורן, הרואה בכך נקודת מפנה, מונחים ככל הנראה ביסוד קביעתו בסוף הציטטה לעיל: ״מאבדים לימים את השליטה בשמים לאור היום״. כמתואר לעיל, עד תום ההפוגה לא השיג חיל־האוויר שליטה בשמים לאור היום, וגם לא הגיע ליכולת המבצעית להגן על שמי המדינה. לכל היותר ניתן להצביע על גידול מסוים בעוצמה הפוטנציאלית של חיל־האוויר, משעה שחילות־האוויר הערביים ראו שיש לו מטוסי קרב; אולם סמוך להפוגה פעל חיל־האוויר המצרי ללא חת והפציץ מטרות בשטח ישראל, ועד שהמריא מטוס של חיל־האוויר הישראלי — כבר נעלמו מטוסיו. שליטה בשמי המדינה - משמעותה מערך שלם, הרמוני ומתואם העובד בשיתוף־פעולה בין כל רכיביו הן בתחום ההתרעה, ההזנקה, השליטה והבקרה - ולחיל־האוויר טרם היה מערך כזה. קשה ליישב את הסתירה בדבריו של אורן, שמצד אחד מציין כ׳ לא ניתן לטוס במטוסים אחרים במשך היום ללא ליווי מטוסי קרב, ומצד שני מדבר על ״השליטה בשמים״; וכל זאת - כשסד״כ הקרב של חיל־האוויר אינו עולה בדרךכלל על שלושה־ארבעה מטוס׳ קרב שמישים. 401 OIODD יואנ במלחמה לעצמאות ממטוסי קרב - לנ״מ פער זה בין הצורך לבין המציאות, ועמו ההכרה במגבלות הקשות המוסלות על כל פעולת הרכש - במיוחד לנוכח האמברגו האמריקני - ובחוסר־היכולת להתבסם על מערך הקרב כמעט בכלל, גרמו אפוא לכך, שלמן תחילת יוני הואצה קצת יותר גם הפעולה לרכישת תותחי נ״מ, הן להגנה על הערים והן על שדות התעופה. אולם גם על רכש זה הטילו עד אז מגבלות חמורות ביותר. במהלך חודש הלחימה הראשון כללה מצבת התותחים חמישה סוגים עיקריים, ששימשו את כוחות הנ״מ: תותחי בכוונת לירי נ״מ; ותותח׳ ידועות - פועל יוצא מתנאי הקרב ומההתחמשות המחתרתית ברוח התקופה, ערב הקמת המדינה ובשלבי המלחמה הראשונים; אבל ברור שמדובר במערך מצומצם ביותר של עשרות אחדות של קני תותח מסוגים שונים, הפרוסים בשדות התעופה של חיל־האוויר, בכמה אתרים הראויים להגנה בעיקר בתל־אביב ובחיפה, בסכמו את פעולת התותחנים עד תחילת ההפוגה צ״ן קצין המודיעין של 5 וכן במסגרת הכוחות הקרקעיים החיל את פעולתם עד אז כ״הישגים הגדולים ביותר שלנו עד היום. הישגים שהשפיעו במישרין על מהלך המלחמה בחזיתות השונות ושסללו את הדרך להתפתחותו של החיל בשלבים הבאים״. אחת השאלות המרכזיות בנושא זה היא: כיצד מכמתים הצלחה? האם הצלחה בהקשר זה פירושה העסקות, אשר הסתיימו בהפלת המסוס או בפגיעה ודאית בו? או שמא גם הפרעה למגמת התקיפה? שאלה זו עולה גם מתוך תורת הלחימה של הנ״מ עצמה; אין לה תשובה אחת חד־משמעית, שכן אסכולות מסוימות סוברות כ׳ תפקידו העיקרי של מערך התותחים הוא להפיל את המטוס התוקף - ואילו אחרות אוחזות בדעה כ׳ גם הפרעה לפעולות התקיפה נחשבת כמילוי משימה. ברור כ׳ קל יותר לכמת הפלות מאשר לסמן כמה תקיפות אויב לא בוצעו או בוצעו ללא אבידות בשל ירי נ״מ, שהרתיע את הטייס וזה נמלט ולא ביצע את משימתו כלל, או שהטיל את החימוש מבלי לכוון כהלכה מתוך חשש שייפגע. כך א התותחים המצומצם ובאילוצים השונים הכלליים יותר בתחומי התיאום והקישור, אכן היו במהלך פרק־זמן זה )עד ההפוגה הראשונה( לכוחות ההתגוננות האקטיבית גם כמה הצלחות: הן בהפלת מטוסים הן בכ־ 6 העסקות, שבהן הצליחו למנוע פגיעה בכוחות צה״ל ובאתרים מוגנים ברחבי המדינה אולם בסופו של דבר, כמתואר לעיל, לא הצליח מערך זה למנוע את גלי ההפצצה החוזרים ונשנים של חיל־האוויר המצרי, והתחושה הכללית - לפחות עד ההפוגה הראשונה - כפי שבאה ליד׳ ביטוי בעדויות מן התקופה, ובמיוחד בעיתונות מאותם הימים, היא של חוטר־אונים כמעט מוחלט בתחום זה. בחודש הראשון נלוותה לפעולה של תותחני הנ׳׳מ שורה של אילוצים וקשיים בהפעלת התותחים בשל כמה גורמים: רמת תחזוקה ומשמעת מבצעית ירודות, קשיים טכניים אובייקטיביים, מיומנות לא מספיקה בזיהוי מטוסים ובהפעלת התותחים, והצורך לפזר את המספר המצומצם בלאו הכי של כלי־נ״מ בין נקודות רבות תובעות הגנה. כל אלה פגעו ביעילות הפעולה וגרמו, בין השאר, לעצבנות־יתר, ובעקבותיה - ירי על מטוסי החיל וירי מיותר על מטוסים עוינים שהיו מחוץ לטווח. למן לתיאום פעולת התותחנים ולהסדרת מערך הדיווח והתיאום, במיוחד במרחב תל־אביב. כן ניתנה הדעת לצורך בעיבוי מערך הגנת נ״מ על אתרים חשובים בחיפה, הצפויים להיתקף עם הפינוי הבריטי משם לאחר ביוני. כל זאת - תוך כדי תחילת הפעולה בחיל־האוויר עצמו להגנת שדות התעופה שלו. פעולה זו של חיל־האוויר בתחום ״ההגנה האנטי־אוירית האקטיבית״ נעשתה גם תוך הערפול וחוסר הקו הברור של המטה הכללי בשטח זה, כפי שציין מ׳ נמצא־ב׳, ראש השירות להגנה נגד הרעשות, במכתבו למטכ״ל/אג״ם: ״בהזדמנויות 402 המד׳נוז DVJ יק ׳ פ שונות פנו אלי מחסינות וממחוזות בדבר ציוד, הוראות לארגון ותיאום במקומות של ענייני ההגנה האנטי־אוירית האקטיבית״. הוא הבהיר להם שאין הדבר כלל בתחומי תפקידו, וחמור מזה - ״לא יכולתי לתת להם שם 7 של איש המרכז, המארגן והמתאם עניינים אלה במסכ״ל ומחובת מ׳ הענין במקומות ובחטיבות״ בתשובות לשאלה זו החלה להסתמן מחלוקת, העתידה ללוות את מערך הנ״מ עוד שנים רבות אחר־כך סביב שאלת הריכוז, התיאום, ואולי גם השליטה במערך כולו. אחת השאלות שתשוב ותעלה היא: האם בסמכות חיל־התותחנים להעביר תותחים משדה תעופה כלשהו לאחת העמדות שמצא לנכון? אחד המשיבים הציע אז, כ׳ הגורם המרכז יהיה כפוף לרשות השירות להגנה מפני הרעשות. לעומתו הציע ידן לשמואל מדמון, מפקד חיל־התותחנים, למנות ״איש מיוחד להנ״ל והמחלקה תהיה על ידך״. ואכן, ב־ מדמון כ׳ בכל ״עניני הגנה האנטי־אוירית האקטיבית יש לפנות למפקד תותחנים אנטי־אוירים טוביה 8 דוטטרובסק׳״ מידת התיאום בין חיל־האוויר לבין חיל־התותחנים בתחום זה היתה מועטה ביותר. כך, למשל, אף שלושה חודשים מאוחר יותר כתב מפקד גדוד חיל־האוויר לראש אגף המבצעים של החיל, כ׳ ״על אף פניותנו הרבות ורצוננו לשיתוף־פעולה״, ולמרות פקודה מפורשת של סגן מפקד חטיבת התותחנים, רס״ן מאיר טננבוים, למפקד גדוד א״א, ט׳ דוסטרובטק׳, ״הנ״ל מסרב לשתף פעולה כגון שליחת קצין קשר למטה הגדוד על תיאום־הפעולה עם מפקד גדוד זה היה חיוני, גם מכיוון שהיה צריך לקבוע נוהל 9 מנת לתאם את העבודה״ מסודר ומתואם, על־מנת למנוע ככל האפשר ירי של אותם התותחנים בגדודו לעבר מסוסי החיל. נוהל פתיחה באש: ״יורים או לא יורים?״ ״יורים או לא יורים?״ - שאלה זו קשה בכל רגע של אי־ודאות. היא קשה שבעתיים, כאשר עומדת מול המפקד ואנשיו מערכת נשק מן המשוכללות ביותר הקיימות בשדה המערכה, ולרשותו לכל היותר שניות ספורות לשיקול דעת ולהחלטה. בשניות אלה חשוב שהיורה יהא מיומן מאוד בנוהל זיהוי מטוסים, וכי מדיניות הפתיחה באש ונהליה יהיו חדים ובהרים. למותר לציין כ׳ שאלה זו קשורה קשר הדוק לכוחות הסמוכים ולתיאומים בין החלקים השונים של המערכת. כך, למשל, זיהוי לא נכון - גם אם לא יוביל לירי - עלול לגרום להפעלת מערכת של אזעקות מיותרות או לסיכונם של כוחות ידידות״•, ובכללם כמובן מטוסי חיל־האוויר. כן היה ברור שצריך לקבוע נהלים מסודרים, שיאפשרו למטוסים הממריאים בארץ או אלה המגיעים אליה להתקשר עם שדה התעופה - ובמקרה חירום גם עם שדות אחרים - על־פי קודים מוסכמים, על־מנת שאלה ״ערכו כראוי לקראת נחיתתם. כזכור, הוכנו נהלים מעין אלה כבר בתחילת פברואר במסגרת תוכנית ״יקום פורקן״; אולם כבר צריך היה לעדכנם לאור המציאות החדשה שהתהוותה למן במאי של מטוסי החיל, כניסת מטוס׳ המסרשמיט לזירה, והצבת תותחי נ״מ שהלכו והגיעו לארץ — כל אלה חייבו אפוא קביעת נוהלי הזדהות ברורים. כך, למשל, ביקש דיר לוין, קצין בטחון אוויר, מדן טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים, ש״בכד׳ למנוע א׳ הבנה ופגיעות במטוסים שלנו עקב התקנת כלי ידיה גדולים, הכרחי לקבוע מ 10 וכיו״ב״. הוא ביקש לקבוע זאת ללא דיחוי ולעדכנו הצורך להבחין בין מטוס עוין למטוס ידידותי הפך להיות כורח השעה. כך, למשל, כבר ב־ לחטיבות ״גבעתי״ ו״קר״ת׳״ ממטכ״ל/אג״ם/מנהלה, כ׳ ״נתגלו פגיעות במספר אוירונים גדולים שלנו שטסים בלילה - ואשר בלי ספק נגרמו על ידי אנשינו. למניעת הפגיעות הנ״ל יש להורות לא לירות על אוירונים 403 00 איונ במלחמה לעצמאות בתוך רצועה ברוחב של שני מילים בדרך מבת־ים לעקיר/יי ואק, גם בעקבות מקרי ירי אלה על מסוסי החיל הופצו כבר ביוני בקרב יחידות הגנת הנ״מ וגם בקרב כוחות לוחמים אחרים בצה״ל הנחיות בסיסיות בתורת הז״מ )זיהוי מסוסים(. צורפו להן חוברות בנות עשרה עמודים, מאוירות ב־ כפי שהם ניבסים מזוויות שומת. כדי להקל על הכוחות לזהות ״האם לנו המסוס א שם אז)וכפי שהיום אנו מכנים זאת - זע״ס: זיהוי בין עמית לטורף(, ניתנו במרכיבי הזיהוי הסימנים ״כמזג קר״* כשיטה ה״מקילה על איש לזכור דברים מספר ובסדר ידוע...״. ללוחמים הובטח כי בהתאם להתפתחויות 12 בזירה יפורסמו מפעם לפעם עדכונים לחוברות ראשונות אלה אולם הדברים לא היו פשוטים כלל. ב־ו לקצין המודיעין של חיל־הים, כ׳ היא מאשרת שאכן אין ביכולתה להעביר לו ידיעות מדויקות על טיפוסי המטוסים בחיל, וגם לא על ״טיפוסי מסוסי האויב״. מידע על אודות מטוס׳ החיל הוא ״בחזקת סוד; שכן יש כמה סוגים, הקיימים גם בחיל־האוויר הישראלי וגם בחילות־האוויר הערביים, ״כך שהכרת הטפוס בלבד לא תקבע את זהות המטוס״. לבסוף ציינה כי ״האויב וכן אנו איננו מייצרים טפום׳ מטוסים אלא רוכשים מן הקיים. כתוצאה 3 מכך ברור שהמצב עלול להשתנות בכל יום ואין לקבוע באופן סופי, איזה מטוס הוא מטיפוס אויב ואיזה לא״ ההבחנה בין מטוסים עוינים לבין מטוסים ידידותיים היתה אפוא קשה גם מבחינתם גורמים אלה. זאת ועוד, מלבד מסוס׳ ״בלק״, שלא תמיד הגיעו לנחיתה בשעות שעליהן הודיעו מראש, הגיעו לשמי הארץ גם מטוסים אחרים שנרכשו בחוץ״לארץ או שהוחכרו לביצוע תובלת מטען!נוסעים, מבלי שהדבר תואם מראש עם אגף המבצעים של החיל. כך, למשל, כפי שכבר הוזכר, הודיע דן טולקובסק׳, קצין המבצעים של חיל־האוויר, למטכ״ל/אג״ם, כ׳ ב־ הצפויה של מטוס הולסון ברמת־דוד, מבלי שהועברה כל הודעה מוקדמת על כך לחיל־האוויר. הוא הדגיש כ׳ ההחלטה בדבר מקום נחיתתו של מטוס מעין זה נתונה רק בידי אגף המבצעים של החיל, שכן מדובר במטוס ארבעה־מנוע׳, וישנם שדות תעופה מעטים בארץ אשר בהם הוא יכול לנחות. ישנם סדורים מסוימים שעלינו לבצע לפני הנחיתה וכן נם עלינו בעצמנו לשקול ולהחליט באיזה שדה יש להשתמש.... לא יתכן שההכרעה בשאלה תשובה זו תהיה בידי אנשינו בחוייל, אשר אינם מכירים כלל וכלל את המצב 14 בארץ המשתנה מיום ליום בכך לא תם סיפור נחיתותיו של אותו מטוס הולטון. ב־ בעקרון. בעקבות זאת פנה רמז, ראש המסה, לשר הביטחון וציין, כ׳ למרות ״שנשלחה הוראה ברורה ומוחלטת לא לשלוח אוירונים אלה לעקיר או לבסיס אחר של הח.א. לא היו כל הכנות בשדה, האוירון היה צריך להישאר ללון במקום בשעה שהכינו מטוסים אחרים שאסור היה לט״ס׳ ההולטון לראותם. הדבר כמעט גרם לאסון ולתקלות רציניות״. במכתבו לשר הביטחון, למטכ״ל ולמוסד התרה אהרן רמז, ראש מטה החיל, כ׳ ״נתנו הוראות לבסיסינו לא לתת לאוירונים אלה לרדת באם יבואו שנית ואנו מורידים מעצמנו כל אחריות לתוצאות 5 באם הדבר ישנה״ תוך כדי כך שבה ונשנתה גם בתחילת חודש יולי תופעת הירי על מטוסי החיל בכלל, ועל מטוסי התובלה של מבצע ״בלק״ בפרט. בתגובה לכך כתב ראש האגף לתובלה אווירית, מוניה מרדר, למבצעים חיל־האוויר: * ״צרוף ראשי התיבות של שמות חלקי המטוס שעל האיש להסתכל בהם כדי להכירו... כ=כנפים, מ=ממע, ז=זנב, ג=גוף המסוס, ק־קיפול הגלגלים, ר=רדיא 404 y 5 יקיא מערך הרזגנה הנני להפנות את תשומת ליבכס לסכנה הצפויה למטוסי א.ת.א. בעברם מעל לתל־אביב. הנני מבקש לעשות את הסידורים המתאימים שימנעו פתיחת אש על־ידי ההגנה האנטי אוירית נגד מטוסינו. ב־ להג״א כחצי שעה לפני בוא המםום שעומד הוא לבוא. הג״א מודיע על כך לרשת ההגנה האנטי־מטוסית״. כך אכן היה זה להלכה, אולם למעשה נוהל זה לא נשמר, כיוון שלעתים קרובות אף השדה עצמו לא ידע מתי אמור המטוס להגיע, ובדרךכלל לא דייקו המטוסים בזמן הנחיתה. לא ד׳ היה בהעברת ההודעה שמטום כלשהו אמור להגיע; חשוב היה לקבוע את מסלול טיסתו של המסום בשמי ישראל, כדי שאפשר יהיה להבחין בינו ובין מטוסי האויב, שעדיין הרבו להופיע בשמי הארץ. למרות כל הסיסות שנערכו עד מועד זה במסגרת מבצע ״בלק״, טרם נקבעו פרוזדורי אוויר עבור המסוסים בעת כניסתם לשמי הארץ ובמהלך הטיסה בהם. מצב זה היה אחד מהגורמים המרכזיים לכך, שעם הגעתם היתה לעתים מופעלת אזעקה, ומפעם לפעם נפתחה אף עליהם אש על־יד התותחנים של צה״ל. ביטוי למצב זה וניסיון להתמודד עמו מצויים גם במכתבו של ראש האגף לתובלה אווירית למפקד חיל־האוויר: ״לרגל הסכנה הנשקפת לאוירוני בלק ע״׳ פתיחת אש אפשרית עליהם באזור ת״א, ובגלל החשש שיתקלו באוירוני האויב, הודענו לזברה שיורו לקברניטי המטוסים לבל יטוסו מעל ת״א״. לאחר התייעצות נוספת עם הרולד אורבך נקבע ב־ את דרכם לשדה עקרון״. חלק מט״ס׳ האגף היו ״טסים מעל החוף בשטח היהודי ובלי אורות״, ובכך גרמו אף הם לאזעקות ולפתיחה באש על מטוסי האגף. בעקבות זאת התבקש קצין הקשר של חיל־האוויר, שברגע ״שיהיה לכם קשר עם המטוסים״ להודיע להם ״שעליהם להדליק את האורות מרגע שיהיו במרחק של ק״מ מהחוף עד שיגיעו לשדה התעופה״. למרות זאת גם שבועיים מאוחר יותר טרם הקפידו על הוראות אלה. אחד ממטום׳ התובלה המריא מעקרון בדרכו לזאסץ שבצ׳כוסלובקיה מבלי שניתנה הודעה לא למבצעים חיל־האוויר ולא למרכז הג״א, ובעקבות זאת ביקש מפקד האגף ״להורות לקציני המבצעים התורניים שיבטיחו שתנתן הודעה מתאימה למבצעים ח״א ולמרכז הג״א חצי שעה לפני המראתו של המטוס או הגעתו, לשם 16 ביקורת כפולה״ מרכיבים אחרים במדיניות הפתיחה באש התגבשו תוך המתח המתמיד בין החשש לפגוע במטוסים ידידותיים - לבין הצלחות של חדירת מטוסי אויב והפצצות, שנגרמו בשל היסוס והשתהות בירי. עם פרוץ הקרבות היה נוהל הפתיחה באש קיצוני, ואחד ממפקדי הנ״מ אף קבע כ׳ ״פקודות האש הקיימות אינן מאפשרות למעשה פתיחה באש על כל אוירון, אלא אם כן יטיל פצצות לכתחילה״.״ מובן שמצב זה לא הותיר לכוחות הנ״מ מרחב פעולה וזמן תגובה מספיקים, והדבר היחיד שנותר להם לעשות היה לנסות לפגוע במטוס, שכבר ביצע את משימתו והטיל חימוש כזה או אחר. מצב זה גם מנע אפשרות לפגוע במטוס אויב, החולף בדרכו ליעדו מעל כוחות נ״מ אחרים, שאולי מצוידים ואף מאומנים סוב יותר. מכיוון שלא ניתן היה להמשיך ולפעול לפי נוהל מעין זה, המאפשר בסופו של דבר פעולה ד׳ חופשית למטוסים עוינים - גם אם יהיו ד׳ תותחי נ״מ לפעולה אמינה ומדויקת — נערכו כמה דיונים בין גורמים צבאיים לגורמים אזרחיים לשם תיאום־הפעולה ולגיבוש נוהל מתאים יותר. בין הנסיונות הראשונים להקל את הזיהוי ולהבטיח את מטוסי חיל־האוויר מפני פגיעה הוצעו שיטות לסימון מטוסי החיל - למשל: סמל עוד ניסו לקבוע נוהלי טיסה במבנה שיקלו 18 של מגךדוד כחול על רקע לבן ליום, ונצנוצ׳ פנסי כנף בלילה גם הם על זיהוי. עזר ויצמן סיפר על כך בזכרונותיו: ״אנחנו נהגנו לטוס בזוגות בלבד וכל מבנה שכלל מעל 9 לשני מטוסים נחשב למטוסי אויב״ 405 O!ODO *יונ במלחמה לעצמאות תוך כדי הדיון בשאלות הכוללות של הגנת שמי המדינה והתיאום בין הגורמים השונים הכרוכים בכך, החל חיל־האוויר לפעול ביוזמה עצמאית להקמת מערך משלו להגנה קרקעית ואנסי־אווירית של שדות התעופה. מסרת הכוח: הגנת שדות התעופה מפני התקפות אוויריות וקרקעיות, כולל פשיטות קומנדו וצנחנים. הקמת גדוד חיל־האוו״ר להגנת שדות התעופה בטחון שדות תעופה קשור קשר הדוק למעגלי ההגנה על שמי המדינה, שהרי משדות תעופה אלה ממריאים המטוסים, האחראים על טבעת ההגנה החיצונית: בין אם למשימות ״רוט של מטוסי אויב התוקפים, ובין אם למשימות הפצצה בתוך שסח׳ האויב, כולל פגיעה בשדות התעופה שלו - אחת משיטות האמנעה המובהקות. כזכור, כבר למן ראשיתו פעל חיל־האוויר על בסיס התפיסה, שלשם הגנה על שמי המדינה והשגת עלי ברור הצורך להבטיח את שלמותם ואת פעילותם של מטוסי החיל בבסיסיהם, כפי שכתב ראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז, לראש אג׳׳ם, יגאל ידין, בתחילת יוני: יש הכרח לפתור מיד ובאופן יסודי את ב/ציית ההגנה האנטי אוירית בשדות האופרטיביים שלנו. בלי הכנה אנטי אוירית מינימלית לא נוכל להפעיל את אוירונינו ביעילות ולהגיע למצב של שליטה באייר, כי תמיד יוכל האויב לתבל באוירונינו בטרם נצליח להעלותם לקרב. במיוחד מעיקה עלינו הגנת השדות תל־אביב, עקרון ורמת־דוד אשר ישמשו וכבר משמשים כבסיסינו העיקריים. לדברי!, המינימום הנדרש הוא ארבעה תותחי הרב בסוגי נשק אלה, יש לדעתו לקחת אותם ממקומות אחרים, וכי ״בעוד מספר ימים יעזבו האנגלים את שדה חיפה ואז נשאר בלי מקום מבטחים גם לאוירונינו הגדולים, אשר ימנו עד אז כ־ רפידים. אם לא תתארגן מיד הגנת בסיסינו יהיה כל הרכוש הזה מופקר למטוסי האויב״. לדבריו, גם הכנת ט״טת מטוסי המסרשמיט לפעילות מבצעית מתעכבת ״מחוסר בסיס מוגן״, ועובדה היא, ש׳׳שנ״ם ממטום׳ 20 הקרב שלנו כבר חוקו בעקרון והרכבת השאר מתעכבת״ לנוכח הפינוי המתוכנן של הבריטים מחיפה והשלכותיו השתתף רמז בדיון מיוחד במשרד הביטחון, בו השתתפו גם נציגי חיל־הים, שנועד לבחון את ההיערכות המתחייבת כתוצאה מכך להגנת חיפה, ובעיקר הנמל שלה. בדיון זה הועלה החשש, שכתוצאה מסיום הפינוי בסוף יוני יתחדשו הקרבות גם לפני המועד הרשמי לתום ההפוגה, ואז עתיד נמל חיפה להיות אחת המטרות העיקריות להפצצה. רמז הדגיש כ׳ בגלל המספר הקטן של מטוסי הקרב שלו לא יוכל אז חיל־האוויר להקצות מטוסי קרב להגנת הנמל באופן נפרד. לבסוף סוכם הצורך בהשלמת ההיערכות של חדרי־השליסה )רדיו, טלפונים וכוי(, כדי שאפשר יהיה להתקשר התעופה וזיפה — בסיס מוגן בין חדר־השליטה בחיפה לחדר־השליטה של 406 ruann 0 יקיא מערך 21.•1 חיל־האוויר הנמצא בתהליך של בנייה. כן הודגש הצורך בפגישת תיאום דחופה בין כל הגורמים הרלוונטי תוך כדי כך התקיים במסה חיל־האוויר דיון ראשוני בנושא זה, ובמהלכו שורטטו קווי המתאר הרצויים להיערכות הנדרשת. לפי סיכומי המתכנסים, הגנה אנסי־אווירית וקרקעית ראויה לשדות התעופה, כפי שהיו באותה עת, מחייבת הקמת * יחידות אלה יהיו ניידות, כלומר ניתן יהיה לשגר אותן לכל אתר הטעון הגנה, 22 קרקעית )בכל יחידה והן יהיו בכוננות יוכשרו להגנה נגד צנחנים וקומנדו, שכן חששו כ׳ אלה יפשטו על שדות התעופה ויחבלו במטוסים, במסלולים ובציוד. בסיכומי הישיבה הודגש כ׳ מערך זה, על כל חלקיו - האנשים, הנשק והציוד - ״צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהמסגרת הכללית של חיל האויר, למען אפשר יעילות בפעולתם המיוחדת לשמור על בטחון שדה התעופה״. בסךהכל דובר אפוא על הקרקעיות; ועל כל אלה יש להוסיף את הפיקוד. ימים ספורים לאחר ישיבה זאת התקבלה במטה חיל־האוויר ההחלטה להקים גדוד חיל־רגלים במסגרת חיל־האוויר. תפקידיו של גדוד זה, כפי שהוגדרו, היו פחות או יותר כפי שהוצע לעיל, וההבדל העיקרי היה בהתמקדות באפשרי: לא במה שאולי אכן רצוי להקים - אלא במה שניתן להקים בתנאים של אותה עת. לצורך זה הוחלט לעשות קודם כול שימוש בכוחות האבסחה והחי״ר, אשר ממילא היו קיימים במסגרות שונות בתוך חיל־האוויר: ללקט ולרכז אותם, ולבנות מהם גדוד שיוכשר למטרות אלה. במסגרת זו הוכללו כל אנשי חיל־האוויר, שנמצאו כבר אז בתפקידי אבטחה בשדות התעופה ובמטות חיל־האוויר, אנשי משטרת חיל־האוויר, אנשי אבטחה אנטי־מטוסית - למעט התותחנים, שהיו בשדות ובמתקני חיל־האוויר השונים. כל האנשים האלה ירוכזו ויגובשו ליחידה חדשה, וזו תכלול מחלקת מקלעים אנסי־מטוסית ומחלקת רובאים. יחידות הגדוד החדש יפוצלו ויוצבו בשדות התעופה השונים, ויהיו אחראיות על אבטחת השדה. כל מפקד של יחידת האבטחה כזאת, אשר יוצב בשדה תעופה, יעבוד בתיאום מלא עם מפקד שדה התעופה. אומנם הוא יהיה כפוף למפקד השדה בענייני משטר ונוהג, כמקובל במחנה בו יחידתו שוכנת, אך הוא יהיה עצמאי והאחראי לכל ענייני אבטחה וביטחון, ובאלה יפעל לפי הוראות מטה גדוד חיל־האוויר שלו הוא שייך. ב־ 23 צוקרברג מחטיבת ״גבעתי״ כדי לשמש כמפקד הגדוד כיוון שסד״כ התותחים, המקלעים, הרובים באותה עת היה רחוק מאוד מלאפשר את קיום ההמלצה שהתקבלה ב־ו ביוני, נאלצו גם כאן להסתפק במה שיש. לכן הורו לאסוף את כל הנשק הקל הנמצא ברשות מפקדי שדות התעופה, כולל מקלעים ב־ ראש אגף המבצעים של החיל בבקשה להעמיד לרשות החיל ״ 24 התעופה״ בה־בשעה פעל גם מטכ״ל/אג״ם להגברת ״רכישת כלים אנטי־מטום״ם״. בפנייה לבךגוריון בסוף יוני נכתב, כ׳ ״גם לפני ההפוגה היה מצב ההגנה האנטי מטוסית האקטיבית - חמור ביותר״. לרשות מערך הגנה זה, כך כתבו, עמדו - להגנת אתרים חיוניים; השנייה - להגנה האנטי־מטוסית של היחידות הלוחמות; השלישית — כנשק נגד שריון בעלי הטווח הארוך ביותר אשר ברשותם - מה עוד שתותחים אלה יעילים נגד מפציצים צוללים, ואינם יעילים נגד מפציצים מגובה רב. יתרה מזאת, הם הדגישו שלנוכח ״פנו׳ חיפה מהבריטים וכן הודאות שיפציצו * ציוד בסים׳ של יחידה להגנה אנסי־אווירית כזאת צריך לכלול: תותח אנסי־אוויח טון(; שני גייפים; אופנוע. יחידת אבטחה קרקעית צריכה להיות מצוידת במשור״ן; מקלע)ברן פיא 407 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות את הנמל, העיר ואזור התעשיה - מתיצבת בפנינו בעיה נוספת של הגנה אנטי מ הם המליצו אפוא לרכוש עוד תותחי יותר, של יהיה לשחרר את אותם תותחים אנטי־מטוס״ם בני להגנת נ״ט נגד מטרות קרקעיות. גם בהמלצה זו הדגישו הכותבים את הצורך לעשות ״מאמץ עליון להגדיל את מספר מטוסי הקרב הראויים לפעולה... אם לא יוחל בפעולה מהירה ביותר בעניין זה״, הטעימו, ״תהיינה כעבור כמה ימים פנה אף רמז עצמו בקריאה מיוחדת לפעילי הרכש באירופה. 25 התוצאות חמורות עד למאוד״ הוא הדגיש את הצ 26 בתחום זה: ״תותחי גם הקצאת האנשים הנחוצים להפעלת ׳/.fr3*>» •׳*/י M -=/?׳ j^a־fr '?!>yf Jjl* j-S-Jj-" ,/ypf9j> '&J ׳ י״'״• J^iptHdK ־־//־ז J. i. 3f- J S.t jf J /./j^r^ ־ 3 .3.0? s •/y a9C J•JJ-/3 o'j-3/T 2 ® לידי ביטוי במכתבו לשליש ראש המסה, משה הורוביץ, ב־ רוטנברג)שהיה מ״כ מוסמך( מגדוד במקום; אולם ב־ ו ביולי הודיע מפקד היחידה בשדה דב, שרוטנברג נעדר זה יומיים. למחרת הודיעה מחלקת כוח־אדם במסה החיל למסה הגדוד, כ׳ רוסנברג הועבר לאגף ההנדסה בשרונה בתור מכונאי; ואכן, זה החל שם כבר את עבודתו בבית־המלאכה. מג״ד חיל־האוויר כתב אפוא, כ׳ צורת ״סדור עניני•״ כזו גורמת ״להפסקת האמונים של היחידה בשדה ב. הפרת כל סדר היום הקבועה של היחידה ג. שוללת כל אפשרות של עבודה סדירה של הגדוד״. תגובתו היתה חמורה ביותר: רוסנברג נלקח מביתו ״ע״׳ משמר״, הוכנס למאסר והוחלט לשלוח אותו בחזרה לחסיבת ״גבעתי״. הורוביץ הביע את פליאתו הרבה על צעדי הענישה שנקס המג״ד, שכן לדבריו רוטנברג לא עבר כל עבירה. זאת ועוד, לדבריו, ״אינני מקבל את השיטה שאם הועבר אדם מן הגדוד יש להחזירו בכוח היות והכוח הוא בידכם. אילו מחלקה אחרת היתה פונה אליכם בתביעה דומה הרי אתם לא הייתם אוסרים אדם ללא ברור מוקדם״. הוא דרש אפוא להחזיר את רוסנברג 27 לפעילות בשחנה במסגרת אגף ההנדסה עד לבירור הנושא למחרת יוצא אפוא שלמרות ההצהרות בדבר חשיבותו של ״גדוד מגיני השדות״)כפי שהוא נקרא אז(, בפועל לא הועמד הנושא בקדימות גבוהה. עם זאת, תוך כדי התביעה ממסכ״ל/אכ״א להקצות את כוח־האדם הנחוץ לפעולת גדוד חיל־האוויר, פעל מטה חיל־האוויר גם בתוך החיל עצמו. בדיון מסה החיל ב־ והאגפים להוציא מתוך יחידותיהם את כל ״האנשים שיכולים למלא תפקיד אקטיבי במלחמה ולהחליפם בבנות או באנשים שאינם מוכשרים לתפקידי לחימה״. על מפקד גדוד חיל־האוויר, יהודה צוקרברג, הוטל ״לרכז את בקרת האנשים במטה ביחידות השונות אלה שמוכשרים למלא תפקיד אקטיבי חייבים להצטרף בגדוד ח.א.״. כן הוחלט שוועדה של שלושה - נתנאל כהן, זלמן גולן וה״מן שכטמן )שמיר( - תיפגש עוד באותו יום לדיון ״בגמר ענין אולם הפעולה התנהלה בעצלתיים, ובדיון מסה החיל כעבור יומיים 28 מיון האנשים״ המצב בכי־רע הוזלטה על הקמת הגדוד היתה לפני גדוד מסודר. התקן הוא איש( אין אפשרות הגנה על השדות מהתקפות אויר הגנה מפני גניבות וכוי בתנאים הנוכוזיס. נמסרה לבן־גוריון דרישה לקבלת יש לעשות בקרה חמורה על כת־האדס שבבניני המטה ולהעביר את האנשים 29 המוכשרים לגדוד הנ״ל. זה אמור בנהגים מכונאים וכוי בדו״ח ההתקדמות של הגדוד, נכון ל־ בכל השדות וליצור יחידות בשדות חדשים, התרבו הדרישות לנתינת הבטחה למקומות נוספים... אין בכוח הגדוד האפשרות למלא את ההתח״בוית האלה במצב הנוכחי״. עם זאת הצליחו עד אז, לפי דרישת מסה הגדוד, לספק נשק קל לרמת־דוד, לעקרון ולשדה דב עבור אנשי השדה להגנת השדות. כן הוכנה תוכנית הגנה 30 נגד כוחות קרקע בהשתתפות כל אנשי השדות, והוחלט גם על אימון כל אנשי השדות בנשק קל המשימה להגנת שמי המדינה, המבוססת על אמצעי הגנה אקטיביים - הפעלתם של מטוסי קרב ושל תותחי נ״מ - לא יכלה להתבצע עדיין עד להתחדשותם של הקרבות ב־ ובראשונה, ד׳ מטוסים ותותחים. גם כחודשיים מאוחר יותר טרם היה לחיל־האוויר כוח־האדם המיומן להפעלת אמצעים אלה. בדו׳׳ח לשר הביטחון תיאר אז מפקד החיל את ״מצבנו בשטח ההתנגדות הפעילה״, וציין כ׳ ״מצבת חיל האויר הישראלי טרם מאפשרת את השמדת בסיסי האויב או הצבת סיירת מטוסי קרב לתצפית והשגחה מתמדת בשחקים״, וכן ש״עצמת וטווח התותחים נגד מטוסים הנמצאים ברשותנו אינה מטרידה את 31 האויב עד כדי מניעת התקפות״ 409 O'OIODD איונ במלחמה לעצמאות מעבר לכך סוס הונח גם כל מסד מתאים להתרעה, לשיתוף־פעולה, לדווח, לתיאום ולשליסה בין אותם האמצעים שכבר היו - לבין כל אותם האמצעים הנכללים בקטגוריה של ״ההתגוננות הפסיבית״)המונח 32 המוזכר לעיל המופיע בתוכנית רמדשכטמן, שהוגשה כזכור ב־ )המינוח המופיע מאוחר יותר(. ״שרות בטחון אוויר״ מערך הקשר, הזיהוי, התיאום, הדיווח, הבקרה והשליסה באשר לכל תעבורת המטוסים בשמי המדינה, ובעקבותיהם - האזעקות וההזנקות לפעולה הן של מטוסי הקרב והן של תותחני הנ״מ - כל אלה חסרו כמעט לחלוטין במציאות האווירית במהלך חודש הלחימה עד חיל־האוויר על־יד׳ כוחות הנ״מ מהקרקע, ונוצר חשש לפתוח ביר׳ על מטוסים j בכלל, שמא בסופו של דבר / "י ׳ מדובר במטוסי החיל. נוצרה י ׳ ' I אפוא מבוכה גדולה ומשמעותה האופרטיבית !:טיריצעיב י / v היתה, בין השאר חוסר־היכולת לעמודי ' י מה' במש המדינה. כך, למשל, נשמרו / / יי/ ;" f לעתים מטוסי הקרב על הקרקע במצב היכון תמידי י לשם הזנקתם המיידית - ו י במיוחד נגד מטוסי חיל־האוויר ׳ המצרי הבאים לתקוף את ^njutio^ תל־אביב - וכך נמנעה הקצאתם לביצוע משימות יי J j*•™} , נוספות, כגון סיוע לכוחות הקרקע או הענקת ליווי לשאר מסוס׳ החיל. בתחום I I, J\/ ___ זה מדובר בזמני תגובה ן י צא" ־־ 11,1י־ ם 'צי'7 j / / ממהירות מערכות הנשק י )י.• -!ין המעורבות בו - והתיאום י —יN f \ ho»ruj \ J נעשה אפוא הכרחי. צריך י היה אפוא להקים גוף, - ״שרות בטחון אווירי״ - מבנה ארגוני שיתאם בין כל חלקי המערך: 410 oiy 0 יקיא מעריך ההגנה על ה״פעילים״ וה״סבילים״, הניידים והססט״ם, החיל־אוויר״ם והתותחנ״ם, כוחות חיל־הים וכוחות יבשה אחרים, וכן עם גופים אזרחיים כמו עיריות, מכבי־אש וכיו״ב. צעד ראשון לתיאום פעולה זה נעשה בתחילת חודש יוני, עת הוחלט לרכז את יחידות המצפים, המכ״ם, ההאזנה וחדר־הסינון בתוך מסגרת־על אחת, אשר תתאם את הפעולה בינן לבין עצמן ובינן לבין יחידות אחרות מחוץ לחיל־האוויר. כמתואר לעיל, נעשו בכל אותן יחידות אי־אילו צעדים ראשונים, אולם לכלל יכולת פעולה של ממש לא הגיעו - וודאי לא לאיזשהו תיאום ביניהן. כולן הוכנסו אפוא תחת מסגרת־על אחת לתיאום, אשר כונתה ״שרות בטחון אווירי, בניהולו של ד״ר צבי)״צ׳רל׳״( לוין, וכל פעולתו נכללה במסגרת אגף המבצעים של חיל־האוויר. לוין עצמו נכנם לתפקיד כבר ב־ בדו״ח הראשון שלו כתב לוין: ״ביום 33 מבצעים של אגף המבצעים לחיל־האוויר, והתחלנו לספל בהקמת שרות בטחון אוויר. הוצגנו בפני ראש חיל־אוויר, ראש מבצעים וראש לאחר שורה של דיונים, שהתקיימו בשבועיים שלמן 34 המטה. קבלנו את מצפים, מכם, האזנה, חדר סטן״ מועד מינויו של לוין, נערכה פגישה מסכמת ב־ טובקין, ראש שירות התצפיות, יוסף )״צ׳רל׳״( חיים ברוידא, ממלא מקום ראש שירות המכ״ם, וצב׳ לוין עצמו. בפגישה זו סוכם מינויו של זה האחרון ״בתור מרכז שרות׳ מכם, תצפיות, חדרי סמן שלהם והאזנה״; נקבע כ׳ ריכוז הפעולה על־ידיו ״עשה ״תוך התיעצות עם ראש שרותים אלה אולם זכות ההכרעה הסופית תהא בידו״; וכי ״בעניני מנהלה פנימיים כגון: גזברות, משמעת, סעד, משמרות והדרכה עומדים שרותים אלה ברשות עצמם והחלטה בשאלות אלה היא ביד׳ ראש השרות״; ראש השירות מגיש מכתב המלצה עבור כל מינוי בשירותו עם העתק לקצין בטחון האוויר, וזה ״ממליץ על הבקשה ומעביר אותה למטה״; כל ״הדרישות מאת מחי האפסנאות תועברנה בצורה הנזכרת לעיל... ותהיינה טעונות אשור ע״׳ קצין בסחון אויר״; ובעניין ״קביעת 35 קו בקשר לכל מחלקה תעשה ע״׳ קצין בטחון אויר עם ראש השרות המתאים״ לוין עצמו ערער אצל ראש אג״ם על סיכום זה, וטען כ׳ לא ניתן להפעיל את השירות על־פי העקרונות המוזכרים בו, ובה־בעת לאפשר את המשך פעולתם העצמאית כמעט של כל השירותים שעליהם הופקד. גם ראשי השירותים עצמם לא ראו את תפקידו ואחריותו כפי שהוא ראה אותם. כך, למשל, כתב ברוידא, ממלא מקומו של ראש שירות המכ״ם, ב־ אלה אבל נוכח המצב אשר התהווה אתמול ברוידא התייחס לאירוע נוסף שהתרחש יומיים קודם לכן, עת מסר למשרדו של קצין בטחון אוויר 36 יש לפנות׳׳ כמה מכתבים להדפסה, כיוון שנאמר לו כ׳ יש לו אפשרות ״להדפסה מהירה״. המכתבים נכתבו על־יד׳ ברוידא והיו מיועדים למחלקות שונות בחיל, אולם לדבריו, ״במקום לקבל חזרה מכתבים בנוסח זה בצירוף העתק של כל אחד אל קצין בטחון אויר קבלתי העתקים של המכתבים כאילו נשלחו למחלקות השונות מאת קצין בטחון 3 אויר. נגשת׳ אל קצין בטחון אויר למען ברר ענין זה וקבלתי תשובה...״)אין המשך ביטוי חד למורת־רוחו מדרך התנהלותם של העניינים עד אז בתחומי הסמכות והאחריות נתן לוין ב־ ו ביולי, עת הגיש את הצעתו באשר למבנה שירות בטחון אוויר, תפקידיו, הרכב השירותים הכלולים, יחסי העבודה ביניהם, סדרי הפיקוד והסמכויות, והתקן הנדרש לשירות בסחון אוויר בכוח־אדם ובציוד וכיו׳׳ב. בפתיחת דבריו הדגיש: הנני דורש לקבוע את סדרי הפקוד, הסמכויות וכיו״ב. בהתאם למוצע על ידי בתזכיר זה. אם יש צורך בשרות זה, הרי מן ההכרח שהוא יוסדר על יסודות פקוד מודרכ וכפיפות פקודית, ככל שרות בצבא. לא יתכן שרות שמחלקותיו תפעלנה כל אחת בפני עצמה ותפנינה למחלקות במטה ראשי של ח.א. שלא בדרך מקובלת ואחידה בכל הענינים הנוגעים לעניני מחלקותיהם. יוא מ נ במלחמה לעצמאות הוא שב וציין את הצורך להודיע לכל יחידות חיל־האוויר, שאין הן יכולות לקבל אף לא פנייה אחת משירותי ״מצפים, מכ׳׳ם, הקשבה, סמן״, אלא רק באישורו, ולהנחות אותן לנהוג כמקובל ולפנות ״בכל הענינים דרכנו״. יתרה מזאת, לוין ביקש ״לבדוק מחדש ובהשתתפות׳ את המנויים, הסלת התפקידים וכו׳ אשר נעשו עד עתה״ בכל אותם השירותים. בהצעתו למבנה השירות הגדיר לוין כמה תפקידים עיקריים בו: ריכוז וסינון של כל הידיעות על תנועה ופעילות של מסוסי האויב והעברת תמציתן למבצעים חיל־האוויר; פיקוח על תנועת מסוסי חיל־האוויר; העברת הידיעות הדרושות לתותחנים; פיקוח על ההגנה האנסי־אווירית האקסיבית; הודעה להגא״ס על אותות אזעקה וארגעה, ומניעת אזעקות־שווא; העברת הידיעות הדרושות לתותחנים; ולבסוף - אף ״פקוח על ההגנה האנסיאווירית האקסיבית״. לצורך ביצוע תפקידים אלה יועד שירות בטחון אוויר לרכז את המידע, הזורם משירות המצפים, המכ״ם ושירותי האזנה, וכן את המידע של חדרי־הפיקוח בשדות התעופה השונים על תנועת מסוסי חיל־האוויר. מקום ריכוזו של המידע הזה תוכנן להיות בחדר־סינון מרכזי, שם יעבור סינון; הידיעות שיימצאו חיוניות יועברו לאגף מבצעים חיל־האוויר, ולפי הצורך - גם אל ההגנה האנסי־אווירית, כלומר התותחנים. אשר למבנה, הכפיפות והדירוג של השירות, הציע לוין ששירות בטחון אוויר יהיה כפוף לקצין מבצעים ראשי בחיל־האוויר. לפי הצעתו, יעמוד בראש השירות קצין בטחון אוויר. יהיה זה קצין במטה חיל־האוויר, מצד אחד, ומצד שני גם עומד בראש מטה משלו, המתאם ומרכז את פעולת שירות׳ המצפים והמכים, האזנה וסינון, אשר יהיו כפופים לו ויעמדו לפקודתו הישירה. לוין הדגיש כי אם תתקבל הצעתו, יצטרכו כל הנוגעים בדבר לכבד את הסיכומים ולקיימם, שאם לא כן מטרות התיאום והכנסת הסדר בפעולתם העצמאית והחצי־עצמאית של הגורמים המרובים - תמצית ההיגיון שביסוד הקמת השרות - לא יושגו. הצעתו של לוין נדונה ב־ חיל־האוויר, ישראל זבלודובסק׳; ראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז; קצין המבצעים הראשי, דן טולקובסק״, קצין הקשר של חיל־האוויר; קצין המכ״ם; קצין המצפים; וקצין בטחון אוויר, אבי לוין. לפי הרכב הישיבה ניתן להבין כי ראשי חיל־האוויר ראו בפעולה זו מהלך חשוב וחיוני. על שולחן המתכנסים הונח נייר העמדה שהכין לוין, ובתום דיון בנושא אושרה ההצעה כמעט כרוחה וכלשונה, ולה כמה תוספות: למטה קצין בטחון האוויר ״תוספו קציני מכ״ם תורניים ברזדר־הסינון, קצין תותחנים של א״א או בא־כוחו, וקצין הג׳׳א. לפי פקודות קצין בטחון אוויר, יהיה עליהם להפעיל את היחידות שבתחום התמחותם. עוד הוסיפו יחידת שירותי קשר שלושה ימים לאחר ישיבה זאת, ב־ 38 מיוחדים הודיע על כך לכל הגורמים הנוגעים בדבר, ואפילו כתובת מטה השירות לא נפקדה מהפקודה: קומת הקרקע 39 של בית־הספר ״ביל״ו״, שדירות רוטשילד הקמתו של שירות בטחון אוויר הפיחה את התקווה, שעם ״סודו תיפתח תקופה חדשה, שבה יטופל כל הנושא באורח מקצועי ואמין יותר ממה שהיה עד אז. בפקודת ההרכב, שהפיץ ראש השירות ב־ מנה לוין שורה של הנחיות עבודה ורשימת צרכים בכוח־אדם, ציוד ואימון בתחום ההאזנה, הסינון, התחבורה והקשר. כן ערך והפיץ את תקציב השירות. במקביל החלו להתבצע הפעולות הראשונות של העברת השירותים השונים לריכוזו של קצין בטחון אוויר ולעבודה מולו. כל אלה היו סימנים כ׳ השירות - עתה כחלק בלתי־נפרד 40 מחיל־אוויר - אכן יצא לדרך. כאלה היו הניצנים, ההתחלות, של מערך זה המאמץ הרב שהושקע בבניית מערך ריכוז׳ עם מטה משלו, בדמות שירות בטחון אוויר להבטחת שמי המדינה, מוכיח עד כמה ראה מטה חיל־האוויר צורך מיידי וחשוב להבטיח את שמי המדינה גם באמצעים נוספים על מסוס׳ קרב )שבהם, בסופו של דבר, ראה את המענה ההולם ביותר לבעיה זו(. עם זאת, בפועל לא היתה להקמת שירות בטחון אוויר כמעט כל משמעות אופרטיבית עד סוף חודש יולי, והקמת המטה לריכוז הפעולה כמעט שלא הורגשה בכלל. יתרה מזאת, כל מה שנעשה עד אז לא כלל את קביעת דפוסי 412 מערך ההגנה א ™!׳ הפעולה ותיאומה בין כל היחידות, שנכללו במסגרת שירות בטחון אוויר לבין ״חדר־הפעולות״, שהלך והתארגן במסגרת אגף המבצעים של החיל למן תחילת יוני בפיקודו של קרל מרכס. חוסר־ההבחנה בין תפקידי חדר־הפעולות הזה לבין תפקיד חדרי־הסימן של שירות המצפים והמכ׳׳ם, והעדר שיתוף־פעולה מתואם, גרמו אף הם בסופו של דבר לפגיעה במשימה להגנה על שמי המדינה. בסכמו את הפעולה שנעשתה עד אז כתב לוין: ״בכל אחת מהמחלקות הנ״ל נעשתה התחלה אבל שום נראה אפוא את 41 דבר מתוכנן לא היה. נעשו נסיונות בכל השסחים, אך כל אלה היו בגדר נסיונות בלבד״ ההתחלות, שנעשו עד אז בכל אחד מהתחומים הללו עד אמצע יולי. מחלקת ההאזנה בתחילה הוקמה יחידת ההאזנה כאחת היחידות במחלקת המודיעין בראשותו של משה הורוביץ. בין השאר נועדה לדווח על אודות התקדמותם של מסוסים עוינים על סמך התשדורות שנקלטו ממכשירי הקשר של הסייסים, ובכך לספק את ההתרעה מבעוד מועד הן למסום׳ קרב הן לנ״מ. בראש היחידה הועמד בתחילה מרסין קלה, יליד גרמניה. הוא הכיר היסב את תחום ההאזנה בכלל מתקופת שירותו בצבא חבחס׳, שבו האזין לתשדורות הצבא הגרמני. פרט לשפה הגרמנית ידע קלה קצת עברית, אך כלל לא ידע ערבית. בפעולתו הסתמך אפוא לחלוטין על פעולתם של העובדים האחרים ביחידה. בתחילת ההפוגה הראשונה התקינה מחלקת 42 הקשר של החיל ״תחנת האזנה בחדר הפעולות לשם הקשבה לשיחות אוירוני האויב״ בשבועיים הראשונים לקיומה של היחידה פעלה לצדו יונה וולף, אשר שלסה בשפה הערבית. לדבריה, בפגישתם הראשונה אמר לה קלה ״שאין הוא רוצה בחורות למחלקת האזנה. כ׳ אצל האנגלים הוחלט שבחורות אינן מתאימות למחלקה זו, ושנית הוא המשיך, בחורה תמיד מפספסת יותר מדי״. למרות זאת הראה לה כיצד יש להפעיל את מכשיר ה־ והוא, לדבריה, "ישב ע״׳ וקרא עתון. הוא לא יכל להחליף אות׳ לאף רגע, כ׳ בין כה וכה לא היה מבין״. באותו פרק־זמן הצליחה וולף לקלוס את שידור׳ הטייסת המצרית, אשר שלחה מטוס להפציץ את תל־אביב למרות ההפוגה. לדבריה, היא הודיעה על כך, ״ובאמת היה כך. כעבור רבע שעה הגיע האוירון וניתן אות האזעקה״. כעבור זמךמה החלו בגיוסם של מאזינים נוספים אשר ידעו את השפה הערבית, ולדבריה מונה אז קלה לקצין האחראי על היחידה להאזנה. היתה לה ביקורת נוקבת על דרך הפעולה: הדרך הטובה ביותר היא לכתוב אותו בשפה אשר מקשיבים אליה. אבל מפני שמרטין אינו יודע את השפה הערבית עשינו לו ט ובה ותרגמנו מיד לעברית. התברר לנו שנם את העברית בקושי קרא. וכל הזמן היה שואל מה הוא אומו— וזה הפריע מאד כי באותו זמן שהוא שאל, הם ממשיכים לדבר ואנחנו לא יכולנו להקשיב. העיקר שמרטין דרש שנתרגם מיד לאנגלית, מערבית לאנגלית מיד לתרגם זה קשה וגם התרגום אינו 43 יוצא תרג ום מדויק * ב־ 44 עם הקמת שירות בטחון אוויר הועברה לשם גם יחידה זו למפקד החיל וציין, כ׳ ״לצורך קבלת ידיעות האזנה חשובות מקוים הקרובים לשדות תעופה מצריים משרות * ב־ וחיים חסיד. נכון ל־ 413 יונ במלחמה לעצמאות ההאזנה הקיים שם והעומד בקשר אתנו, הכרחי להעמיד בבי״ם ביל׳׳ו מכשיר אלחוט ומכשיר שני בחצור או בבאר •וביה )בהתאם למצב קו החזית(״. הוא פנה לקצין הקשר של החיל, מונם לרשותו שני מכשירים מתאימים; אך לצורך הפעלתם היה זקוק לגנרםור העובד על בנזין עבור המכשיר של חצור, ו״רקסיפ״ר״ - עבור המכשיר שיישאר בבית הספר ״ביל״ו״. לוין ביקש איפוא ממפקד החיל לאשר 45 את ההוצאה )כ־ תוך כדי כך פנה שמואל סולידאנו בשם מנהל אג״ם/מודיעין לראש אגף המודיעין בחיל, וצ״ן כ׳ מתוך האזנה להאזנות, הנערכות הן על־יד׳ חיל־האוויר והן על־יד׳ אג״ם/מודיעין, עולה כ׳ מפעם לפעם ״מפריעים ׳ קריאות בינים ודברי תעמולה שונים״. הוא ציין כ׳ בכך נגרמת הפרעה ,לשידורי האויב ע׳ במתכוון מאזיננו לקליטת השידורים, ובמקביל מתגלה תחנת ההאזנה, וקיומה מועמד בסכנה. הוא ביקשו אפוא לדאוג לכך שבחיל־האוויר ״מנעו מכך, וכן להעביר אליו כל ידיעה הנקלטת על־יד׳ מחלקת ההאזנה של החיל ״מבלי אולם השפעת הארגון מחדש על פעילות מחלקת ההאזנה 46 להתחשב אם היא נראית לכם כחשובה או לא״ 47 היתה ככל הנראה שולית, ועד סוף החודש הועברה המחלקה לפיקוד ישיר של אגף המבצעים המצפים: הכשרות צעדים ראשונים לארגון מערך המצפים נעשו כבר לקראת סוף אפריל על־יד ולסר מילטון טובקין, כמתואר לעיל; אולם הפעולה אז היתה מאוחרת ומצומצמת מדי, ועם תחילת ההפצצות ב־ במלוא חולשתה. לצד המכ״ם תוכנן שירות המצפים להיות אחד משני האמצעים לגילוי מוקדם של מטוסי האויב. מרכזי האוכלוסייה המרכזיים בישראל עמדו במרחק כ־ ערביים נדרשו לטוס כשלוש דקות בלבד לפני הגיעם ליעדיהם - מטרות מרכזיות במדינה הצעירה - וזה היה פרק־הזמן, שהוקצה לכוחות ההתגוננות האקטיביים והפסיב״ם של היישוב כדי להמציא פתרון להתקפה. לנוכח המחסור במטוסי קרב ובאמצעי נ״מ כהגנה אקטיבית נגד מטוסי הקרב, נותר תפקידם של הצופים בעיקרו לדווח על התקרבות מטוסי עוינים. אולם המחסור באמצעי דיווח וקשר, נוהלי זיהוי לקויים והכרה לא מספקת של המטוסים על־מנת לזהותם - כל אלה גרמו, שאף האזעקות ניתנו בדרךכלל רק לאחר ההפצצה הראשונה של המטוסים. עד תחילת ההפוגה הכירו אפוא במטה חיל־האוויר בחשיבותו הרבה של שירות זה מצד אחד, ובאי־יעילותו הרבה מהצד האחר. מקימי , בנקודת זמן זו, ראשית קיץ 48 השירות לכיסוי כל הנקודות שסומנו ועוד כמה מתוכננות: בנען, חניתה, טבריה, מטולה, בית־שאן וטבעון עוד חסרו לשירות כלי־רכב להסעות אספקה, למשמרות ולביקורים בתצפיות; מכשירי איתות במקומות שבהם לא היה קשר טלפוני או אלחוט )מה עוד שבמהרה התברר שאין לסמוך על פעולתם של קווי הסלפון הקיימים(. כן ביקשו לבחון את האפשרות לצייד את המטוסים הישראליים במכשירי זע״ט ) זיהוי עמית טורף, או ״זיהוי 49 ידיד או אויב״, בלשונם אז כבר למן ההתחלה היו ההכשרות מרוכזות, וככל הנראה גם קצרות מדי מכדי שהצופים אכן יוכלו להבחין בין סוגי המטוסים ולהכיר את התנועות והסימונים המוכרים בתחום האווירי. ב־ בחורות נוספות במחנה האימונים ״חן״ של תל־ליטוינסק׳ )תל־השומר(. בקורם אינטנסיבי זה אומנו הנשים בזיהוי מטוסים, בעקרונות שירות׳ תצפית ובאלחוסאות קול. ב־ ברחובות, ראשוךלציון, רעננה, פתח־תקווה ונתניה. קורם דומה נערך גם ב־ 414 nyn 3 יקי׳׳ בשני שדות תעופה ראשיים - חלקם כצופים וחלקם בתפקידי קשר: קבלה ומסירה של ידיעות על תנועת מסוסים מאת המגדל וחדר־סינון של התצפית ואליו. ב־ והשתתפו בו תשעה אנשים. לאחר שנסתיימו ההצבות הדחופות, נפתח במחנה תל־ליסוינסק׳ ב־ הקורם הראשון במתכונתו החדשה והמנוחה יותר. החלו בו נשים נבחרות לפי תוכנית לימודים מגובשת ורחבה יותר. מחצית מבוגרי הקורס הוצבה בחיפה וסביבתה, רבע - במסה של שירות התצפית לעבודה בחדר־סינון, והיתר - בנקודות תצפית שהוקמו בדרום. כן הוכשרו עד אותו שלב ארבעה מדריכים. תפקידם היה לבקר במקומות התצפית כדי לנהל קורסים להשתלמות, למסור לאנשים על השינויים, ולהעלות את רמת יכולתם עד כמה שאפשר. לצד הנשים שיועדו למערך זה נבחרו מבוגרים במקביל החלו 50 מעל גיל גיוס ואנשים בעלי כושר קרבי לקוי בהפקת חוברת הדרכה לשימוש המדריכים. תוך כדי כך הורה ראש המסה, אהרן רמז, ב־ את כל הסיוע הדרוש לסובקין, ״מנהל שרות תצפית אווירי בארץ״, אשר ביקר בכל נקודות התצפית שהוקמו עד אז, על־מנת לבדוק מקרוב ובאורח בלתי־אמצע׳ את היערכותן ואת הנחוץ להן כדי לשפר את פעילותן. עד סוף החודש נערכו מינויים נוספים בשירות התצפית: לצדו של זאב סובקין מונו גם ברוך קדרי לקצין מקשר בין המצפים והג״א; גרשון מליגסון )מגור( מונה לקצין מנהל וסגן המפקד; שמעון ר״נשט״ן — כקצין חדר־סינון; מרסין מילר - לתפקיד מפקד מחלקת התצפית בצפון; ובלפורה אפשטיין עד אז גם פורסמו הוראות־קבע 51 — כקצינה אחראית על צופות לפעולה הן בחדו־הסינון של המצפים, שבו התרכז המידע מהתצפיות, והן בתצפיות עצמן. אלה מאפשרות לנו ללמוד באורח בלתיאמצע׳ קצת מדרך התנהלותה של העבודה באותם מקומות. ב־ הסינון״: למן הצורך בדיוק והאיסור להשתמש בטלפון לשיחות פרטיות, דרך קביעה כ׳ השיחות תתנהלנה ״בקול נמוך במשך כל שעות עבודה״, וכלה בכך ש״ידיעה הנוגעת למקום או וכן חדר הסינון לא תמסר ושכל הפרטים הם סודיים בהחלט״. למחרת אף פורסמו מטעם שירות תצפית ״פקודות קבע לכל התצפיות״, ובהן 20 למשטרה( ולהרשם אצל השוטר התורני ביומן התחנה״. כן נאמר כ׳ בכל תחנה ימצא יומן שבו יכניסו התורנים את כל פרטי ״תופעות, שיחות הטלפוניות וכוי הנוגעים לתפקידם. היומן ייבדק מידי פעם בפעם ׳ציי הקצין האחראי על התצפיות. יש לצייר על רצפת התצפית לוח שעון על כל מספריו כשהספרה מופיעה לצד צפון...? קירות מגן משקי חול יימצאו בכל תצפית. כל התורנים בתצפית... חייבים לזכור ולהכיר את ה״קוד״ שנמסר להם ולהשתמש בו בשיחותיהם עם המרכז... בכל להגיש לקצין האחראי על התצפיות קבלה מפורטת מבעל בית המלון על כל הסכומים המגיעים לו ופירוטיהם. ״גבעת האהבה״ הגבעה וזמבורסמת ביותר ברחובות ובעבד, מקום הבילוי האהוב על צעירי המושבה. במאורעות עמדות הגנה ותצ במאורעות מנדל המיס תהגת איתות ובמלחמת העצמאות עמדת תצפית לזיהוי מטוסי אוייב. מצפה ״גבעת האהבה״ 5 יונ במלחמה לעצמאות ולבסוף הודגש אף כאן הצורך בשמירת הסודיות: ״אנשים שאינם שומרים על הכללים הללו מסכנים 52 את חבריהם. במקרה שתתגלה עברה על החוק הנ״ל ננקוס באמצעים חריפים נגד האשם׳׳ עד אז נערך סקר מקיף של הארץ ממסולה בצפון ועד עקרון בדרום, כולל מחוז ירושלים, לאיתור נקודות תצפית מתאימות, אשר יאויש! בעת שיושגו כוח־האדם והאמצעים המתאימים. עד ברחובות, ראשוךלציון, עקרון, חולון, פתח־תקווה, רעננה, סלמה, בית־דגון, בת־ים, נתניה, חיפה, עפולה, בית־אורן, נהריה, זכרוךיעקב. בכל מקום שהיתה תחנת משסרה טבעי היה שנקודת התצפית תמוקם עליה, שהרי במקום זה היו גם סלפונים ומכשירי רדיו, שעמם ניתן יהיה להעביר התרעות. תשומת־לב מיוחדת הוקדשה לחיזוקה של ירושלים בנקודות תצפית נוספות. זאב •ובקין ביקר שם ולמד את הצרכים )את גישושיו הראשונים בלימוד המקום עשה עם מאיר סוביאנסק׳, מפקד ״חיל־האוויר של ירושלים״ אז( וביקש את תגבור היחידה שם בכל המרכיבים הנדרשים: כוח־אדם )לכך הוקצתה מיידית מחלקת בנות מגדנ״ע ירושלים(, תוספת צופים מאומנים מתל־אביב, מכשירי קשר, נשק ותחמושת." ״ידיעתם באוויריות היא כאין במהלך יוני־יולי נערכו כמה פגישות בין ראשי יחידת התצפית, הג׳׳א, אנשי חיל־הים, חיל־האוויר וחיל־התותחנים, לבחינת אפשרויות שיתוף־הפעולה בין כל הגורמים השותפים לפעולה. במגעים הללו הוסכם, כ׳ מוקד התצפיות יעביר את הנתונים שצבר לחיל־הים לצרכיו המבצעיים, וכי בעקבות הדרכה ועזרה בקשר ישתף חיל־הים את תצפיותיו מראש־הנקרה ועד לנחל רובין במערך הכולל. משמעות הסיכום הזה היתה חיסכון של לצפון הארץ; כ׳ תחוזק ההגנה האווירית בה ויוקמו שם יחידת מכ״ם, חדר־סינון וחדר מבצעים, אשר ישמש להפעלת אמצעי ההגנה של חיפה באוויר, בים וביבשה; וכי ינסו להקים שם ״גמע קול״ - מכשיר המאפשר בתחילת יולי כבר נתנו את הדעת ללקחים ראשונים 54 לזהות רעש המטוסים ממרחק של מעבודת התצפיתנים, שזה מקרוב החלו בעבודתם. כך, למשל, נכתב בדו״ח על פעולתם בעקרון, כי האזעקה בבסיס הופעלה רק עם צלילת מסוסי חיל־האוויר המצרי על הבסיס. הסיבה לכך היתה מיקומה של תצפית האוויר בתוך שדה התעופה, על מגדל הבקרה. שדה הראייה שלה מוגבל, והיא יכולה להקיף רק את הסביבה הקרובה לשדה התעופה. ראוי היה אפוא שנקודת התצפית תוצב בריחוק סביר משדה התעופה, וכך תוכל לראות את מטוסי האויב לפני שמגדל שדה התעופה מבחין בהם. ׳תר־על־כן, התצפיתן התרשל ונכשל במילוי תפקידו: מיד לאחר שהבחין במטוס הוא הפעיל את אות האזעקה - ונמלט למקלט. כך נותק הקשר עם התצפית, ומפקד הגנת הנ׳׳מ לא קיבל נתוני זיהוי - כיוון הכניסה, סוג המטוסים, מספרם, גובה ומהירות - ויכול היה להפעיל את עמדות היה שלו רק ברגע שהוא עצמו הבחין במטוס מעל שדה התעופה, כשהחל להיערך לנתיב התקיפה. מפקד ההגנה של הנ׳׳מ פנה אפוא לגורמים שונים בהצעות לשיפור, וביניהן לסדר עמדות תצפית על משלטים מחוץ לשדה התעופה על מנת שתצפית אוויר של שדה התעופה תובל לקבל הודעה מוקדמת ומפורטת על הופעת אויב. 2 55 על הוצאת לפועל של התפקיד לא היה זה הדיווח היחיד על ליקו״ התצפית; מציאות זו השתקפה כמעט בכל התצפיות, ודיווחו של קרל מרכס, האחראי על חדר־הפעולות במסגרת אגף המבצעים של החיל, הוא עדות לכך ולמידת מיומנותם 416 Diy 17V ™י ״ מעדך ההגנה של הצופים עד אז, נכון לאמצע יולי. לדבריו, ״סטנדרד התצפיות דורש שיפור רב וידעתם באוויריות היא כאין ׳חק״ הקרבים לתל־אביב - ״מבלי 1 וכאפס״. כך, לדבריו, הגיעו מהן ידיעות על אודות מטוסים ״בעלי אור אדום להבין שאלה הם אורות נויגציה״, וקצין הסינון התורני באותו הלילה כמעט הורה על ״אות אזעקה מיוחד בחצות לילה״. באירוע אחר זיהתה אחת התצפיות מטוס ספיספ״ר, ומיד לאחר מכן זוהה אותו המטוס על־יד תצפיות אחרות כמטוס אוסטר. יתרה מזאת, לדבריו, ״מבחר וכמות התצפיות אינו יעיל״, שכן מטוסים הקרבים לתל־אביב מהדרום "יכולים לטוס בלתי נראים או מגולים לאורך החוף עד הגיעם לבת־ים״, שם היתה תצפית ראשונה שהיתה אמורה לגלותם. אם התגלה המטוס והועבר עליו דיווח מהיר לחדר־הפעולות, הגיע אותו דיווח תוך שת״ם־שלוש דקות, לאחר שהמטוס עבר כבר את בת־ים - ״בה בשעה שמטוס קרב מגיע ומפציץ תוך רגע אחד״. עד אז, לדבריו, התקבלו ״בחדר הפעולות״ ״הסימונים המרחיקים ביותר״ בדרום - מרחובות ומעקיר׳, המזרחיים ביותר - מסלמה, מרעננה ומפתח־תקווה; ומהצפון - מהרצליה, ולפעמים מנתניה. מיקום פריסתם של המצפים היה אפוא מוטעה, לדבריו. על־מנת שאפשר יהיה לעקוב אחר ״כל תנועות אוירוני האויב״, הציע למקמם לאורך כל החוף במרחק מבחוץ״ - לפרום את המצפים לאורך כל החזיתות במרחק שווה, המסתמך על המצבים הגיאוגרפיים באופן 56 שתהיה רשת תצפיות ״במרחק מרכס התייחס גם לחדר־הסינון של המצפים, והדגיש את הצורך להבחין בין תפקידו של זה לבין תפקיד חדר־הפעולות, על־מנת ״שחדר הסמן יעשה את הסמן וחדר הפעולות יעשה את הפעולות ולא ההיפך, כפי שהיה נהוג עד עתה״. הוא שב וציין את הצורך שאותם קצינים, המאיישים את חדר־הסימן, יהיו ״בעל׳ רמה גבוהה ובעלי ידיעות רחבות בשטח זה״, המסוגלים ״לקבל כל תצפית של כל התחנות השונות ולכוון אותם לנתיב אחד, אם הם מאותו האוירון, מבלי לדעת את תנוע מרכס, ״הזהות של הידיד או אויב צריכה להתקיים בחדר הפעולות״, שבו ישבו - לבד מקציני חיל־האוויר - גם קציני קישור של גורמים אחרים המעורבים בהגנת שמי המדינה, כמו תותחנים, הג״א וכוי. נכון לאותו מועד ישבו אלה בחדר־הסינון, ולכן לדבריו ״התמונה שהם מקבלים היא בלתי מובנה ומבולבלת מפני שאינה מסוננת. בה בשעה שבחדר הפעולות אנשים אלו יקבלו נתיבים מסוננים של תנועות אויריות אשר זוהו על־יד 57 קצין חדר הפעולות ויפעלו בהתאם״ נכון למחצית יולי, לא ניתן היה אפוא לסמוך לא על פעולת המצפים ולא על פעולת חדר־הסינון שלהם. כמה ימים קודם לכן, ב־ גם שירות המכ״ם טרם הצליח למלא את ״עודו עד אז. 58 לנוכח המצב, וביקש להעבירו לתפקיד אחר חיל :אויר מחלקת הקשר ק 2 אל: קצין המבצעים םטוז ח.א הנדון: בקשזמם לציוד קשר עבור חדר הפעולות. בקשר לבקטותיכם הננו מצטערים להודיעכם כי אין ביכלתנו כרגע להוציא אותם לפועל בגלל חוסר אמצעים כספיים בטהלקת האפסנאות עבור קניות החסרים שהוזמנו על ידינו זה מזמן ושבלעדם ״חוסר אמצעים כספיים״ 7 מנזטזס׳ם קלים - למטוס׳ קרב והסצצה א ח־י במלחמה לעצמאות שירות המכ״ם: בין רחובות לשרונה כאמור, נערכו ההתחלות להקמת שירות מכ״ם בידי משה אטנברג )איתן(. לקראת סוף מאי הוא יצא לרכש ״( חיים ברוידא מונה לממלא מקומו. כבר ב־ 1 מכשירי מכ״ם בארצות־הבחת, יוסף )״צ׳רל מטכ״ל/אג״ם לראש שירות הקשר, שמשון יאן, כי ״היות והח. אויר מספל בענין הררר, יש להעביר אליהם כך נקבע, שהטיפול בנושא המכ״ם יתרכז בחיל־האוויר, ולמן סוף מאי הלכה והתמקדה 59 את מכשירי הרדר״ המחלקה בפעולות הבאות: קליטת בעלי המקצוע המתאימים, השגת מכשירי מכ״ם, בניית מכשירי מכ״ם, הקמת חדר־סימן והכשרת ״הארגון מסביב לו״, וכן פעילות בית־הספר למוכמות בחיפה. עד תחילת יוני הוסכם על רכישת מכ״ם, אולם לדברי בחירא, ״עקב אי סדור בהעברת המכשירים ההם נתעכבו והוחרמו ע״׳ האויב״. כן מצאו שבחיפה יש ״מכשיר אחד אשר יוכל להכנס לפעולה בזמן קצר מאד במהלך החודש החלו להגיע ליחידת המכ״ם טכנאים ומהנדסים — בעיקר 60 ויש לקבוע את המקום בו ״מצא״ מארצות־הברית, מקנדה, מדרום־אפריקה ומבריטניה - ולהם ניסיון בתחום המכ״ם משיחתם במהלך מלחמת העולם השנייה.* השפה האנגלית היתה למעשה השפה הרשמית ביחידה. בסוף יולי הוחלט לכנותה ״מצפה״. כעבור זמן־מה, כשמנתח היחידה כ־ שברחובות לשם פיתוחם של מתקני מכ״ם חדשים וללימוד הקיימים. בין הנשלחים לשם היה מורים אוסטרוף. הוא למד לימוד׳ הנדסה עת פרצה המלחמה בארץ, ושירת כטכנאי מכים בצבא דרום־אפחקה בשלהי מלחמת העולם השנייה. שיירת כלי־רכב הובילה ציוד למכ״ם לרחובות מתל־אביב ״בכביש החדש, הבלתי סלול, עד״ן, אז, שנקרא כביש הביטחון״. נכון לתחילת יוני, נערכו במעבדה שם ״בסיומת לבניה ותאום של מכשירים אשר נקנו ואשר לא היו מסודרים ואשר הסרים מהם חלקים עקר״ם״. עד אמצע החודש הצליחו להשמיש ״משדר ומקלט אחד של מכם... וכמעט נגמרו הסדורים הטכניים להחזקת האנטנה. כבר נתקבלו תוצאות טובות מהמכם הזה״. עד סוף החודש נבנה שם במעבדה ״מודולסור״, ועמדו על סף השלמת השמשתו של משדר חדש. כן נמשכה הפעילות לשפר את ביצועיו של אחד המשדרים הישנים, וצוין כ׳ אם ״״מצא כסף לגמר העבודות 61 האלו יש תקוה כ׳ בעוד שבוע או עשרה ימים יהי עוד מכשיר מכם מוכן לפעולה״ שאר האנשים, שנותרו במעבדה בשרונה, נטלו חלק בתיקון והכנה של ציוד להתקנה במתקני מכ״ם. ב־ שניים מהם לתיקון אצל המהנדס שלמה ספקטור, אשר פעל בחיפה ומונה מאז לאחראי על מתקני המכים בחלק הצפוני של הארץ, דהיינו הגליל והחוף עד זכרוףעקב. הוא מונה להיות ״סגן שני לראש מחלקת מכ״ם״, וסודר כ׳ יעביר את מכשירי המכ״ם הנמצאים בידיו לחיל־האוויר. אף הוקצה לו תקציב לכיסוי הוצאותיו עד אז, וכן תקציב נוסף לתיקון המכשירים אשר הועברו אליו. כן הוחרמו ממוסך ״אוטופול״ שתי משאיות: האחת מעדה להתקנת ״תחנה נודדת״, והשנייה - ״לבית מלאכה נודד׳ לטיפול במכשירים אשר ״מצאו בתחנות השונות. כן הוחרמו משם שלושה גנרטורים לשם הפעלתם ״בשעת חרום בתחנות אם יפסק הזרם ברשת״. עד סוף החודש הושמשו שניים מתוך שלושת הגנרטורים, ומחלקת המכ״ם ביקשה ״ממחלקת הקניות וממחלקת האפסנאות״ להודיע לה ״אם נמצאים עוד גנרטורים כאלה כ׳ הצרכים שלנו רבים״. עד אז גם הוצבו מכשירי המכ״ם ״במקומם בתא אשר מרכב על מכונית מסוג טנדר ומוכנים לנסיון״; אולם אז התעוררו בעיות במנועו של הטנדר, ולמחלקת התחבורה של החיל היו קשיים לבצע את התיקונים הדרושים, שכן אלה נאמדו בכ־ והשפורים שהוכנסו במשך הרכבת המכשירים בתא של הטנדר מצדיקים את הוצאת התקונים האלה לפועל״. * בין אלה היו מקם ברלין ושלמה קס, אלי שוו ומורסון )מורס( קפלן, אברהם גולדס, ראובן יפה, יעקב סגל, יוסף הקלמן, גרשון בלום, משה הלנר ואשר בר-נתן; וגם אדם בביץ, מפעיל מכ״ם בצבאו של ססלין. 418 ™!יא מערך ההגנה על שמי המדינה הוא הדגיש כי ״אם המכם נחשב לדבר חשוב, אין לעכב את הפעולה בגלל סבות כאלו״. עד סוף החודש לא תוקן המנוע, וכך התעכבה הפעולה להקמת תחנת ״משקיף״, שיועדה לפעול עם מכשיר זה. עוד שני גורמים עיכבו את ההיערכות הזאת: טרם הוחל בהנחת קו חשמל, וטרם הוקצה לתחנה אף לא כלי־רכב - למרות שפעילותה הצריכה ״טנדר למשך 62 הטכנים״, והוקמו אוהלים ל״מגורים זמניים״ עד אמצע יולי נמשכה העבודה במעבדה להרכבת שני מכשירי מכ״ם, ונערכו לעבודה על המכשיר השלישי. העבודה שם התעכבה הן עקב המחסור בכלי־רכב והן ממחסור בחומרי־גלם. המחלקה נאלצה לרכוש את אותם החומרים בעיר - ״המרכז לאספקה״ - ״בתקציבה המוגבל מכיון שדברים לא נמצאים במחסן הכללי״, מצד אחד; ומצד אחר גם לא היה לה ״סרנספורט קבוע״ כדי להגיע לעיר ולרכוש את הנחוץ. עד אז נוהל המחסן של המחלקה ״בסדר מופת׳ לפי דרישות מחלקת האפסנאות״ והלך והתמלא, אולם אף הוא, כשאר יחידות החיל, ״לא בדרך הגיונית״: ״לא בא למחסן מה שהזמנו אלא מה שהזדמן. יוצא מזה שיש לנו הרבה חומר אבל אין הרבה תועלת״. היתה תקווה שכל החומרים הללו עשויים לסייע בהמשך הפעולה ״לשם תקון מכשירים אחרים ולנס׳ונות״. עד אז והוא אושר בזמנו ע״׳ המסכ״ל״, אך למרות זאת נדרש מסה השירות לעבד מחדש תקציב מפורט. בינתיים 63 נדרש לפעילות השוטפת תקציב חירום לשם רכישת חומרי־הגלם שהיו נחוצים לעבודה הדחופה קורס הכשרה למוכמות בחיפה ולסכנאי מכ״ם בשרונה תוך כדי כך נערכה גם פעולה להשלמת הכשרתו של כוח־אדם בתחומי המכ״ם. כפי שדיווח ברוידא, החלו במחצית השנייה של חודש יוני בקורס השלמה לטכנאי מכ״ם ליד המעבדה בשרונה. הקורם מנה ואורגן ונוהל על־יד׳ ראובן יפה. זה הביא עמו מדרום־אפריקה גם מקצת מהמחברות, ששימשו אותו בלומדו שם תחום זה. השתתפו בו אותם טכנאים שכבר עבדו במחלקה. במהלך היום הוקדשו שלוש שעות ללימודים העיוניים, והעבודה המעשית כוונה ״לצרכי בית המלאכה והמעבדה״. אולם אף כאן, כבשאר תחומי הפעולה, ציין ברוידא כ׳ ״כמובן שהקושי הרגיל, השגת כסף, מעכב לימים סיפר עמום ברונר )בךרון(, אחד ממשתתפי הקורם, 64 במקצת את הוצאת העבודה המעשית לפועל״ כ׳ לאחר התייצבותם במרכז הגיוס בקר״ת־מאיר שבפרבריה המזרחיים של העיר תל־אביב, הועברו לשרונה מבלי שידעו מהו מכ״ם וללא כל אימון או הכשרה כלשהי. שם, בבניין מם׳ שם משדר רדאר בריטי קרקעי מסוג ״מרקוני״ - מהראשונים מסוגם שיוצרו אז, ואשר שימש במהלך מלחמת העולם השנייה כמשדר ברשת משדרים של הכוחות הבריטיים באזור. לאחר מכן נפל ביד׳ ערבים מקומיים, ואלה גרמו לו נזק רב והרסו את כל שפופרות הרדיו שלו. לאחר שלמדו את אופן הפעלתו ולאחר שהגיעו החלקים הנחוצים להשמשתו מדרום־אפריקה )על־פי בקשתו של ברוידא(, הוכשר המשדר לפעולה; אלא שבסופו של דבר לא נעשה בו כל שימוש, שכן הוא שידר בגלים ארוכים, וכדי שניתן יהיה להשתמש בו הכרח היה להציב את האנטנות על מעמדים גבוהים מאוד. פעולה זו לא היתה בת־ביצוע, שכן חברת החשמל היתה אז הגורם היחיד בארץ שהחזיק במעמדים מעין אלה, אך היא לא יכלה לתמוך בפעולה זו מבחינת ציוד וכוח־אדם. לאחר תום הקורם במחצית השנייה של חודש יולי הם למדו גם על המערכת השלמה של מכ״ם ימי )ה־ * אין לנו הרשימה של כל משתתפיו, אך היו בו: שמואל ר״נמן־רמון, האחים עזריאל וליאון גסעו, אהרן בוקשפן, משה בן־םירא, עמו• ברונר)בךרון(, אבנר שססוויץ. 419 יונ במלחמה לעצמאות 65 חלקים שבנו מהם מכשירי בחינה ומכשירי עזר ללמוד״ קודם לכן כבר החל קורס להכשרת שכמות בחיפה. הוא אורגן ומהל על־יד׳ מפקד הקורס, ג׳ק סיגל. אף הוא הביא עמו מדרום־אפריקה את מחברותיו והתוכניות עם השרטוטים. בין צוות המדריכים היה גם יטה גולומביק. ניתנו שם הרצאות במקצועות מכ״ם, פיסיקה אלמנטרית החלו שם גם בקורם מעשי, והוא נמשך על־פי המתוכנן עד ביוני.* באותו קורס השתתפה גם ג׳ני, אשתו של גיק סיגל, ומרבית החניכים בו היו בנות. בס״מם את הקורם ולאחר כמה ימים לארגון ״תנאי החיים״, כדברי ברוידא, עבור המסיימות, תוכננה הצבתן ב־ שהיתה מתוכננת להיות ״במצב של פעולה״ עד אותו יום. באמצע יולי התחיל גם הקורם השני, ובו השתתפו שש חיילות ועוד ״שני מועמדים מחיל הים״. נכון לאמצע יולי לא היה ״מח עובדות המכ״ם מוני הירש ודפנה כהן עם אולם כבר אז, כיוון שהמתינו להגעת מכשירי מכ״ם נוספים מחוץ־לאןץ הטכנאי עמוס בן־רון )כזכור, לשם כך נמצא משה אטנברג באותה שעה בארצות־הברית(, 66 צוין הצורך ״לעשות מאמץ לגייס כוחות נוספים לתפקיד זה״ נכון ל־לו ביולי כלל שירות המכ״ם ״מהם מוכמות אז הגיעה למטה השירות מאגף המנהלה של החיל ״הצורה הסדירה של תקן המחלקה״, ובמחלקה ״מפרטים אותו עכשיו״, ואז יעבידוהו לאישור אגף המנהלה. ניכר היה מחסור לפחות בשני חדרים לפעילות מטה השירות במלון ״ירקון״, אך חמורה יותר היתה בעיית התחבורה, אשר העיקה, כאמור, על פעילותן של כל היחידות בשירות: חוסר הטרנספורט כמעט משתק הרבה מהפעולות שלנו ומכביד זלל התפתחותנו בכלל. הצורך בקשר הדוק ׳צם יחידות בודדות הוא מובן מאליו וקשה להבין איך שזה לא מקבל פריאוריטי. יש לראות את מחלקת מכם כפעולה ארצית בעצם מרוכז מהמטה באופן ישר. היחידות שלנו לא יכולות להיות קשורות לחטיבות אחרות ולכן הכרחי שיועמד מספיק טרנספורט למחלקה 67 כדי לאפשר את הרכוז ואת הפקוח הדרוש לפעולה יעילה מטה השירות התלונן גם על כך שאין ד׳ ״מאמץ מיוחד׳ ממחלקת התרבות במטה החיל לתת ״ליחידות הבודדות שלנו... אפשרויות לחיים משביעים גם מחוץ לשעות העבודה״. הוא עצמו מינה ״אשה מיוחדת לענינים אלו, ביחוד לבחורות״. * השתתפו בו, בין השאר: מרים סמית )אשתו של מור׳ סמית(, בתיה אבוסבול זהבה בלאו, בלה ו״זס ואריקה ולדן. מן הגנרטורים הראשונים של שירות המכ״ם 420 המ־ד׳גה yיי! י* מערך ההגנה 5 הקמת תחנת המכ״ם הראשונה בגליל י עד אז הופעלה תחנת המכ״ם הראשונה על גבעה המשקיפה על הקיבוץ גליל־ים הסמוך להרצליה וכונתה ״משקיף״. משה שמיר )מור׳ סמית(, מתנדב מקנדה, ששימש טכנאי רדאר בחיל־האוויר הקנדי במהלך ימי מלחמת העולם השנייה, נתמנה למפקד התחנה הראשון. מיקום התחנה בקיבוץ גליליים על־יד ברוידא לא נבחר במקרה. הוא ידע שהבריטים השתמשו באותו מקום לתחנת מכ״ם; אך בתנאי הפעולה דאז ובלחץ להעמיד תחנת מכ״ם חסר היה הזמן כדי לערוך את הבדיקות ההכרחיות כדי לדעת אל־נכון, שהמקום אכן מתאים לקליטתם של מטוסים מצריים, המתקדמים מדרום לתקיפת תל־אביב. על מתקן המכ׳׳ם בקיבוץ זה כתב לימים עמום ברונר )בךרון(, אשר הוצב שם כטכנאי מכ״ם. לדבריו, כללה התחנה את המכשור הבא: ״משדר פעימות ׳שפורפרוד מאפנן למשדר זה; אמצעי קלט )אשר קיבלה אותם במתנה( ואלה הוטסו במיוחד מירושלים בעיצומו של המצור על העיר. ככל הנראה היה בכך ביטוי לאמונה שרווחה אז, שמכשיר המכ״ם עשוי לתרום להצלת ״תל־אביב מהפצצות״. כל הציוד הזה הותקן ברכב־צבא בריטי ישן, ששימש בשעתו לקשר אלחוט, ולשם כך היה מוגן מפני תקיפות מן האוויר בקירות עץ כפולים שמולאו בחול. היו גם אנטנות מתקפלות דו־קוטביות לשליחת תשדורות ולקבלתן. אלה הוצבו על מוטות ארוכים, שחלקם התחתון חובר לבסיס מסתובב על צירו, ״שהוכן ממתקן לקילוף תפוחי אדמה, דוגמת אלה שהבריטים השאירו מאחוריהם״. גם גנרטור נייד הוצב במקום למקרה של הפסקת חשמל. בניגוד לכל התוכניות חיתה התחנה למבצעית רק ב־ שני טכנאי מכ״ם נוספים. צוות מפעילי האלחוט מנה מארצות־הברית ומבריטניה, וכן מגויסות מישראל. קודם לכן הם למדו בקורם עיוני קצר, ואחר־כך נשלחו לשמש בתחנה לצבירת הניסיון המעשי. באותם ימים כבר הועברה טייסת הקרב היחידות התפתחו יחסים קרובים - במיוחד בין טייסיה לבין מפעילותיה של תחנה זו. בכל משמרת היו שני מפעילים: האחד היה מסובב את בסיס המערכת באמצעות הגה, שנשלף מאחת המשאיות הצבאיות הנטושות, והיה מחובר אליו. כך המוט, שעליו הותקנו האנטנות, היה מסתובב, ועמו האנטנות. פעולה זאת דרשה מאמץ לא קל מן המפעיל, ולכן היו שני המפעילים במשמרת מתחלפים ביניהם בסיבוב האנטנות על צירן. מסובב האנטנות היה מפעיל גם את המחוון לבדיקת כיוון התהודה, ואת הנתונים היה מעביר למפעיל השני בשולחן הבקרה. זה היה מסמן את מקום הנקודה, קובע את קואורדינטות המיקום, ומוסר נתונים אלה בטלפון לחדר־הםינון )או במכשיר אלחוט הגיעו נתונים מגורמים נוספים. לימים העיד מפקד התחנה, מור׳ סמית, כ׳ ״הציוד היה כה פרימיטיבי, שהנוהל הרגיל היה ששתי בנות היו בתפקיד, אחד היתה פנימה והסתכלה על מסך הראדאר, והאחרת בחוץ הסתכלה על קו השמים כדי שתוכל להגיד למפעילה איפה לסובב את האנטנה, אם היא הבחינה במטוס מצרי מתקרב״. 68 מרים, אשתו של מור׳ סמית לימים, וחברתה אריקה ולדין היו מפעילות בתחנה בדו״ח על פעילות המחלקה, נכון ל־ והולכים״ - ואף־על־פי־כן היתה ״הוראה חמורה לחדר הסנון להשתמש בידיעות ממשקיף בזהירות רבה עד שלא יאומנו המוכמים ועד שהמקום והמכשיר ׳וודעו יותר טוב״. הנה כ׳ כן, גם בתוך המחלקה לא סמכו * אחר־כן נודע שהיה זה למעשה מכשיר קשר בריסי נמע 421 יו׳׳3 במלחמה לעצמאות * התוכנית להקים תחנה קבועה נוספת - ״תגלית״ בסביבות 69 כמעט כלל על פעילותה של תחנה זאת עקרון, שהמס׳ ם בה יהיה מאותו סוג שנמצא בתחנת ״משקיף״, ״בקצת שיפורים״ - יועדה לצאת לפועל רק כעבור חודש. בינתיים התכוננו לשלוח לשם ״תחנה ניידת לכסות כמה מקומות בדרום בסביבות עקרון״, אולם חלו עיכובים בכך עקב הצורך ״להוסיף לתחנה הניידת עצמה סנדר שיקשר אותה אל מקום מיושב. אחרת יהיה כמעס א׳ אפשר לשלוח אותה אל הדרום״. גם פעולת ״משקיף״ בגליל־ים סבלה מחוסר רכב זמין, ולמרות ש״המצב חסכני״ שם היה ״בדרך כלל מניח את הדעת״, והמכשיר ״פועל לפי יכולתו״, הרי שבמקרה אחד היה המכשיר מקולקל במשך 15 לתל־אביב להשיג מנורה דרושה״. פרס לכך גם טרם היה לתחנה קשר טלפוני קבוע, זמין ושמיש, בין התחנה 70 לבין חדר־הסימן בתל־אביב, שהלך ונבנה עד אז, וגם לא כל אמצעי קשר אחרים למקרי חירום צוות ההתקנה של תחנת המכ״ם הראשונה בגליל ים מימין לשמאל: עמנואל אקר, משה שמיר, מקם ברלין, שמואל רמון)ר״נמן(, צ׳רל ברוידא, עזריאל גסניו, אשר בויסנר ״ביל״ו״ל ״וךקןךמ ו״: כךהמ הקמת ״חדר־הסינון בתחילה נבנה ״חדר־הסינון המרכזי״ במטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״. באמצעות הדיווחים, שהיו אמורים להגיע אליו מהמצפים ומתחנות המכ״ם, מעד לתת אתרעה מבעוד מועד על התקפה של מסוסים עוינים הקרבים לתל־אביב, ובכך לאפשר את הפעלת צופר׳ האזעקה וההיערכות להפעלת נ״מ או מסוסי קרב נגדם. עד והבמה״. ״צור הריהוט ושאר דברים הנחוצים לפעולה בחדר־הסינון לא התנהל על־פי המתוכנן. בתי־המלאכה של חיל־האוויר, ועבודתה של מחלקת האפסנאות בכלל, התנהלה, לדברי ברוידא, ״באיטיות יתר מעל המידה הדרושה״. גם תשתית הקשר הנחוצה לפעולה טרם הוקמה, וברוידא ביקש ״לבוא בדברים עם מחלקת הקשר ביחס להספקת משדרים אשר יקשרו את תחנות המכ״ם לחדר הסינון המרכזי״. אולם בינתיים, לקראת אמצע החודש, התקבלה הוראה להעביר את חדר־הסינון ממלון ״ירקון״ לבית־הספר ״ביל״ו״, הממוקם סמוך לתיאסרון ״הבימה״ בשרירות רוטשילד לפעולה, ועד שהשולחן ישמש ״גם את תחנות המכם ואת נקודות התצפית״. פעולה זו רוכזה ביד׳ ג׳ק סיגל בעקבות נסיונו במלחמת העולם השנייה: ״נבנה שולחן גדול בשביל חדר הסינון עם מפה של ישראל והמדינות השכנות, * ואכן, גם כעבור כמה חודשי פעילות )בדיעבד - פעילות סיזיפית(, לאחר שנעשה ״ניתוח ס ברונר, ״במשך מספר חודשים, התברר לנו כ׳ המרים מאתר יותר אוניות ממטוסים. הגענו, איפוא, למסקנה כ׳ הבריטים עשו במכ״ם שהוצב שם, שימוש לזיהוי ספינות מהגרים בלתי חוקיים, ולא, לזיהוי מסוס׳ או״ב. האתר נזנח, איפוא, לאחר שמונה חודשים של פעולה ממנו״. 422 ® מחולקים לסימני קוד הידועים כיקוד סגול; על שמו של סיגל. הכוונה היתה שמפעילי הראדאר )שעדין היה צורך לגייסם ולאמנם( בתחנות הראדאר שיש לבנות ישתמשו בקוד הסגול בדיווח על מיקום אוניות או מסוסים 71 המתגלים על־יד הראדאר כדי שניתן יהיה לזהותם כידידות״ם או כאויבים ויועברו מחדר הסינון למבצעים׳׳ קצב העבודה עלה וירד חליפות. חברת ״סולל בונה״ הפסיקה את פעולתה, כיוון שלא הועבר לה התשלום עבור עבודתה. ראש אגף המבצעים, דן סולקובסק׳, פנה למחלקת הגזברות, וציין כ׳ ״בהתחשב בעובדה שהחדר הנ״ל מהווה חלק חשוב במערכת ההגנה האנטי מסוסית אנו משתאים מאד שהשלמתו וקיומו של החדר הנ״ל עדיין מוסלים בספק״. הוא ביקש אפוא לספל בעניין בכל המהירות האפשרית. בה־בשעה חל עיכוב גם בביצוע עבודות שונות, שלא היו בתחומי הפעולה של חברת ״סולל בונה״. אומנם לפעולות אלה הוקצה סכום של לא״׳ במזומנים לביצוע כמה עבודות אשר לא באות תחת פקוח• של סולל בונה אשר מבצעים את העבודות האחרות״. עד תחילת יולי נמשכו העבודות במקום, והוצבו שם חמש חיילות: שתיים נועדו להיות מסננות, ושלוש - סמנות. לדברי ברוידא, ״אחת מקצינות הסינון שלנו מאמנת בחורות אשר תהיינה מסננות בחדר הסינון בתל־אביב וחיפה ועוד אחת גמרה לאמן שש סמטת לתל־אביב ומאמנת נוספות בשביל חדר 72 הסינון בחיפה״ תוך כדי העבודה לחדר־הסינון פנה ד״ר לוי! למטכ״ל/מת״ם/אג״ם בבקשה להסדיר קו טלפון ישיר ממנו לחיפה ״לצרכי פעולות בטחון אוויר )כולל מצפים, מכמ, קשר לשדת תעופה, חדר סינון וכוי( ובכדי לאפשר מסירת אינפורמציה מידית על מטוסי האויב ומטוסים״. הוא ביקשם להורות לשירות הקשר לסלול את הקו לבית־הספר ״ביל״ו״, ובתחילת יולי ביקש משירות הקשר במסכ״ל לתקן את קו הסלפון העיקרי, ״המקשר את ביל״ו עם גדרה, עקרון וראשון, אשר לא פעל מזה שלושה ימים״. לדבריו, כבר הובטח להסדיר זאת בדיון שהיה לו במטכ״ל - אולם ללא הועיל. לוין חתם את דבריו: ״אם זה לא יוסדר מיד - לא נוכל למנוע 73 אזעקות שוא וכ״כ לא תהיה כל אפשרות לתת אזעקות בזמן הדרוש״ תוך כדי כך, בתחילת יולי, חזר ארצה משה אטנברג, ראש שירות המכ״ם. כזכור, ערב צאתו לארצות־הברית העריך אטנברג, שאת כל הפעולה לרכש מכשירי המכ״ם הנחוצים לפעולת חיל־האוויר ״אפשר לסדר במשך שבועיים״; אולם ההערכה הזאת נמצאה אופטימית מדי. תקנות האמברגו ומעורבות נשק מארצות־הברית הכבידה ועיכבה. אטנברג שב ארצה ללא הציוד הנדרש, ועם עמיתיו והממונים עליו המתין עד שהציוד ישוחרר ויעשה דרכו ארצה. אחר־כך התברר כ׳ גם מה שנקנה לא עבר את הבדיקות 74 הראויות, נמצא פגום, וצריך היה להשלים את החסר לאחר שעמד אטנברג מקרוב אחר עיקרי הפעולה שנעשו עד אז בתחום, כינס ב־ ראשי הפעולות במחלקה. בתחילת הישיבה הוחלט לארגן את הפעילות במחלקה סביב שלושה תחומים: ״א. סכנאות, ב. מכמות, ג. מנהלה״. ברוידא מונה לקצין טכני ראשי ומשנה לראש המחלקה, והופקד על המעבדה, בית־הספר לטכנאים, בית־המלאכה המרכזי, בנייה, אפסנאות טכנית, תחנות המכ״ם. יעקב )גיק( סיגל - לקצין מכ״מות ראשי, אחראי על חדר־הסינון המרכזי, חדרי־הסימן האזוריים ובית־הספר לשכמות-, ואשר בר־נתן - לקצין המנהלה, אחראי על כוח־אדם, ארגון, הספקה, הנהלת חשבונות, ביטחון ותחבורה.* באותה פגישה נדונו בעיות ביטחון, כמו למשל סידור רשיונות מיוחדים לאנשי המחלקה, שיאפשרו כניסה לכל אותם המקומות שתחת פיקוחה של המחלקה; או החלטה בדבר שימוש ״בשמות סודיים לכל המקומות הנמצאים בפקוח המחלקה״. כן נדונה במהלך הפגישה ״שאלת הקמת בית־ספר ללמוד תורת החשמל אשר * כן מונה גרשון בלום לאחראי על התחבורה ועל האספקה עם משה הלנר; יוסף הקלמן מונה לאחראי על המעבדה; ראובן יפה - לאחראי על בית־הספר לסכנאים׳, אברהם גולדס וראובן יפה מונו לאחראים על בית־המלאכה: הראשון — על עבודות חשמל ועבודות מכניות, והשני - על ״עבודות מכם״. יוסף הקלמן כתב לימים ספר על ההיסטוריה של חיל־האוויר במלחמת העצמאות. 423 ממטוסים קלים - למטוס׳ קהב והפצצה א יונ במלחמה לעצמאות !! במקצוע״. ואכן, הוחלט עקרונית על הקמת בית־הספר תוך שיתוף־פעולה 1 בו ילמדו תלמידים בלי כל נם 75 עם מחלקת הקשר תוך כדי המשכה של העבודה לבניית חדר־טימן משותף למצפים ולמכ״ם, הוחלט אז להקים חדר־סינון מרם׳ נפרד של המחלקה, אשר בו יסננו את כל הידיעות המגיעות מהתחנות, וה״ידיעות המסובנות תועברנה ראש החיל״. כן הוחלט שפרט למקום זה, ״לא תמטרנה ידיעות לכל מקום 1 למקום מרכזי אשר יקבע ע״ אחר מלבד זה״. החלטה זאת התקבלה לנוכח העובדה, שעד אז - כפי שנכתב בדו״ח של מחלקת המכ״ם - היה המצב ״בחדר הסנון שהם נותנים אזעקות מחדר הסינון נהפך החדר למין חדר פעולות לסנן את הידיעות כמו שצריך״. בד בבד עם זאת הוצע ״להעביר את כל אנשי המפעלים האחרים לחדר הפעולות, מקום שמשם הם צריכים לפעול״. יתרה מזאת, העברת חדר־הסימן ממטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״ לבית־הספר ״ביל״ו״ לא נראתה לאטנברג. הוא סבר שיש למקם את הדר־הסינון קרוב לחדר־הפעולות, שאליו היו אמורות להגיע כל הידיעות על אודות כל התנועה האווירית )ידידותית ועוינת כאחת( בשמי המדינה. * האחראי לחדר־הפעולות עד אז. זה כתב באותו זמן: ״אני 78 תימוכין לכך הוא מצא גם בקרל מרכס עד״ן בדעה — וד״ר אטנברג ראש שירות הרדאר מסכים אתי שחדר הסמן של הרדאר צריך להיות במטה 79 הראשי״. גם מקום לכך היה לו: ״המטבח מאחרי חדר הפעולות שכרגע נמצאים שם הרהיטים של בעל המלון״ בסכמו את הפעולה עד אמצע יולי ציין קרל מרכס: ״שרות הרדאר נכנם לפעולה לפני ימים מספר וכמות הסימונים היתה פחותה מדי כדי לתת שיפוט כל שהוא. אף על פ׳ שבשבועות הראשונים אין מחכים לסינונים מדויקים ב־ מהי אפוא הפעילות שנעשתה בשני תחומים אלה )של המכ״ם ושל המצפים(, מצד אחד, ומצד אחר - הפעילות שנעשתה עד אז לתיאום־הפעולה בכל הכרוך להגנת הערים תל־אביב וחיפה? השוני בין שתי ערים אלו היה רב: כמתואר לעיל, ספגה תל־אביב הפצצות חוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי למן ואילו חיפה לא הופצצה עד אז בכלל - כנראה בגלל הנוכחות הבריטית שם. פעילות ההגנה האווירית שם נועדה בעיקרה לקראת העתיד, מחשש שעם התפנותם של הבריטים תהפוך חיפה, בשל חיוניותה, ליעד מרמי להפצצות מן האוויר. הגנת הערים ת׳ל־אביב וחיפה ההפצצות החוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצרי - במיוחד על תל־אביב - למן העיקרי לכך, שבמיוחד למן תחילת יוני שבה ונדונה ההיערכות הראויה להבטחת העיר מפני אותן התקפות. לשם כך הוקם אז מטה ״שלוב״, ובו קציני חטיבת ״קר״ת׳״, חיל־האוויר, חיל־הים וחיל־התותחנים. בדיון שנערך במסגרתו ב־ לתאם בין פעולות גורמי התצפית של חיל־האוויר )אחד ממטוסי טייסת א׳ בתל־אביב ״צא בבוקר ובערב עם משקיף ימי( לבין אלה של חיל־הים; להעלות את כל הנתונים המתנקזים משני מקורות אלה למפה משותפת אחת, ועד אז חיל־האוויר ״מקיים תצפית בבוקר ובערב עם משקיף ימי״ ומעביר לחיל־הים. עוד דנו שם על * קרל מרכס במחלקת התעופה האזרחית בשדה התעופה בלוד. כן הוכשר כמטאוחלוג ובפיקוח תנועה. היו לו שבע וחצי שנות 1 המנדם הברים ניסיון בתחומי פעולה אלה. במסגרת ארגון ה״הגנה״ השתתף בפעולה בלוד ובאפיק׳ם. 424 המד׳גה , טיק. !א מעהן׳ ההגנה על 80 מיקום עמדות התותחים, על חלוקת גזרות, ואפילו על הכנת ״מסרה צפה לאימון התותחנים והטייסים בקליעה״ ב־ הגושים השונים של מרחב ודא״, קצינים מחיל־התותחנים, חיל־הים, שירות הקשר, קצין התכנון של חטיבת ״קר״ת׳״ וגם קרל מרכ המרכזי, שאליו מגיעות כל התנועות האוויריות בשמי המדינה, וממנו יוצאת הפקודה להפעלת התגובה, אם מזוהה נתיב עוין. קצין התותחנים מסר, שמספר התותחים המצומצם ישמש לשתי מסרות: נגד מסוסים 1 נדונו ״שיטות הקשר״ כדי למנוע פגיעה במטוסי החיל, כפי שאכן קרה עד אז, והוצע ״שאוירונינו ישתמשו בפרוזדור אווירי בכדי להתקרב לתל־אביב״. באותו דיון הבהיר מרכס את הצורך שקצין מקשר מטעם התותחנים ״שב בחדר־הפעולות או בחדר־הסינון, יעקוב אחר התנועה האווירית בשמי המדינה, ו״במקרה של התקרבות אוירוני האויב יוכל אותו קצין להתקשר עם הסוללות שאליהן מתקרב אוירון אויב, וימסור להם פרטים על כוון, גובה ומהירות של אותו אוירון״. בסוף הדיון ביקש קצין התכנון של חטיבת ״קר״ת׳״ ממרכס להעביר למטה המשולב של כוחות האוויר, הים והיבשה שבראשותו פרסים על ״כוחות חיל האויר במרחב תל־אביב בשמים ובארץ״. מרכס הבהיר לו ״כ׳ מבצעים על ידי חיל האויר נעשים בלי התחשבות במקום הבסיס״, וקבע 81 להעביר לו את המידע הנחוץ ב־ תוך כדי כך, לנוכח החשש שמיד עם תום הפינוי הבריטי בסוף יוני עלולים הערבים להפציץ את חיפה, ובמיוחד את בתי־הזיקוק ואת הנמל, נערכו דיונים על הדרך להגנת מטרות אלה מן האוויר. כבר ראינו לעיל, שבחיפה פעלו נציגי ״חיל־אוויר צפון״ ביוזמתם המקומית, גם ללא תיאום מראש עם ״חיל־האוויר של תל־אביב״ )כפי שקראו לו אז(. אותם נציגים ניסו גם לתאם את הפעולות לארגונה של הגנה אנסי־אווירית ואנטי־ימית לאזור חיפה. ב־ חיפה תשמש מרכז מצפים לצפון הארץ, וש״הבחורות המתאמנות עתה בחיפה בתפקידי תצפית תכללנה בתקן שרות המצפים של מטכ״ל הגא״. כן הוחלט על ״המשך ההכנות״ להקמת תחנת מכ״ם, חדר־סינון והדר־מבצעים בחיפה, וזה ישמש לא רק ״לשם נהול מטוסי קרב״, אלא להפעלה בכלל של אמצעי ההגנה של חיפה באוויר, בים וביבשה. כיוון שעד אז נדרשה התחנה להעביר מכשירי שידור ״למוסדות שונים״, הוחלס לבקש את שירות הקשר להמציא לתחנה מכשירים אחרים. כן הסכימו כל הנציגים להקים ״מפקדה אחידה״, אשר תתמקם בחדר־המבצעים ליד ״תחנת מ.כ.מ. המקומית״; להטיל איפול מלא על מכוניות מליל שבת 821 בעקבות חון זה הוכן דו״ח על־ידי נציגו של חיל־התותחנים, ובו פורטו הצעדים הנחוצים לארגונה של ההגנה האנסיאווירית במרחב חיפה. בדו״ח הודגש כ׳ ההתקפה על בתי־הזיקוק עלולה לגרום ״לנו נזק בלתי משוער והיתה מעמידה בסימן שאלה את כל המשך מלחמתנו״, ולכן ״מופיעה בעית הגנת חיפה כבעלת דחיפות ראשונית״. צוין אפוא הצורך המיידי לנצל באופן מרבי את ההפוגה ונוכחות הבריטים באזור לארגונה של היחידה האנטי־אווירית הנדרשת מבחינת תותחיה, אנשיה ואימונם. הוא אף ציין את הצורך ״לברר במרכז את אפשרות הקמת מחסום כדורים פורחים״. שתי הנחות־יסוד היו בבסיס הדו״ח: האחת - שהמטרות הפגיעות ביותר במרחב חיפה )על־פי קביעתם של נציגי חילות־האוויר, הים והיבשה( הם אזור הנמל, שטח התעשייה העירוני )חברת החשמל, אזור הנפט(, שטח התעשייה במפרץ )ומכאן שמטרות אחרות במרחב חיפה נשארות ללא הגנה מספקת(; והאחרת - שלרשות הגנת חיפה יעמוד כוח אש קטן ביותר: ״ אשר רק ביותר - במיוחד בהשוואה למה שהיה במלחמת העולם השנייה, עת הוצבו במרחב חיפה ״למעלה מ־ תותחים מכל הסוגים״. היה ברור אפוא שכוח אש זה עומד ״בנגוד משוע לצרכינו המרובים״, והוא נועד לתת 425 במז־חמה לעצמא כלפי התקפות מגבה נמוך והתקפות צלילה לשלוות האזורים המוגנים״ בשלוות תותחי מינימלית ״הגנה הם־ להעביר לחיפה לפחות מיוחד לעבודה זו״. בדו״ח ניתנה הדעת גם לצורך לדעת להבחין בראש ובראשונה בין מסוסים ידידותיים למסוסים עוינים. לפיכך המליץ הדו״ח להקים חדר־סינון לשם ריכוז כל הידיעות על תנועות כל המטוסים והאוניות, גם העוינים. חדר זה היה אמור להיות קשור לעמדות תצפית, אשר תקפנה את מרחב חיפה; לשתי תחנות מכ״ם, אשר אחת מהן כבר פועלת; ולמרכז בתל־אביב. לצד חדר־הסינון דובר גם על הקמתו של חדר־פעולות אשר יתאם את כל ההגנה של חיפה מהיבשה, הים והאוויר, ואליו יהיה קשור גם חדר־הפעולות של ״ההגנה האנס׳ אוירית״. תהיה בו מרכזייה, שממנה ינותבו קווי טלפון לשלוש מרכזיות־משנה בשלושת האזורים המוגנים המוזכרים לעיל: במחנה צבאי, במחנה הנמל ובבית־הספר המקצועי. מרכזיות אלה תהיינה קשורות לכל עמדות התותחים ומכונות הירייה באזוריהן. בסיכום הודגש: אין צורך להרבות מלים על חשיבותה של חיפה כעיר נמל, עיר תעשיה וכמקור הספקה היחידי לדלק... יש להניח שיש בידו האינפורמציה הדרושה על מקורות התורפה של מרחב זה. קרבת בסיסי אוויר הן מצד צפון והן מזרח ודרום נותנות אפשרות לאויב להתקיף את מרחב חיפה התקפות מרוכזות מספר פעמים ביום. על־פי הצעה זו, היו צוותי התותחים אמורים להסתפח מנהלתית )אפסנאות, כלכלה, תשלומים וכוי( 83 ל״הדר׳״ - הוא מפקד העיר חיפה לשם תיאומה של הפעולה בחיפה גופה פנה ״הדרי״ ב־ו צפון, בהצעה להקים ״מטה פעולות משולבות״ במרחב חיפה ״לשם תכנון יעיל ובצוע מתואם ומוצלח של כל הפעולות הקשורות בהגנת חיפה״. לדבריו, יהיה מטה זה כפוף למרחב ״כרמלי״ ויורכב מקצין המבצעים המשולבים, מקצין תכנון המבצעים המשולבים, מקצין המבצעים של חיל־הים, מקצין המבצעים של חיל־האוויר, מקצין התותחנים, מקציני מודיעין של השירותים השונים ומקצין קשר מיוחד למבצעים המשולבים. מטה זה ״קח תחת אחריותו את תחנת המכ״ם והמתקנים הקשורים אליו, ומרכזו יהיה חדר־המבצעים המשולבים, הקשור לתחנת המכ״ם ולחדר הפעלת הארטילריה. עם זאת צוין כ׳ ״הקמת המטה כשלעצמה אינה מחייבת העמדת כל כח־אויר לרשותו״, ויש צורך רק בקצין קשר של חיל־האוויר. המטה דרוש אף כשאין מבצעים משולבים — לשם החלפת ידיעות ותיאום הפעולות השונות. אולם למרות הדרישות השונות להגדיל את 0 כך ״רק 84 מטעמו, שיטפל בענייני ההגנה האנטי־אוויחת עם הקמתה של חזית הצפון ולקראת התחדשותם של הקרבות, כמתואר להלן, הודיע ב־ העיר חיפה, כ׳ על־פי הוראותיו של מפקד החזית, משה כרמל, הוטלה האחריות לכל ההגנה האנסי־אווירית של חיפה על ״מטה העיר״ בראשותו. הוא ביקש אפוא מחיל־הים להציב את כל המקלעים שברשותו במחנות * - לקחת ״מקלעים עם חצובות כל בוקר למקומות העבודה ותהיה מוכנה 85 החיל או בשטח הנמל; ומחע״ץ * ראשי תיבות של ״הסיבות עבודה צבאיות״; בראשן עמד יוסף קרלנב מבךגוחון גם את שמו החדש — אלמוגי )תרגום של שמו הקודם(. חטיבות אלה הורכבו מפועלים, שגויסו לפי צו מוסדות היישוב והיו נתונים למשסר צבאי. עד אמצע יוני גויסו לחע״ץ 426 יקיא מעהך ההגנה על שמי המדינה 0 להפעילם ע״׳ אנשיה בשעת הצורך״. למחרת פנה מפקד העיר חיפה למטה החיל גם בעניין ״תנועת מסוסים משדה התעופה״, והעלה את הצורך לקבוע ״דרך טיסה מסוימת שבה יתקרבו מטוסים ידידותיים או מסוסים שלנו אל שדה התעופה בחיפה״. לדבריו, הוא כבר פנה בעניין זה ״לפני זמן מה לחיל־האוויר באן, אולם כנראה 86 שהדבר איננו בידם״. הוא ביקש אפוא ממטה חיל־האוויר בתל־אביב לדאוג להסדרת העניין ב־ יאשר את הקמתו של ״מטה פעולות משולבות״ לשם ״קביעת סמכויותיו ותחומי פעולתו״. לדבריו, ״בעוד כיומיים יעבור המטה למקום שנבנה במיוחד לשם כך על־יד הבריטים בהר הכרמל; ״ממקום זה נהלו הבריטים בזמנו את כל פעולת מסוסי הקרב במזרח התיכון)פרט למדבר המערבי(״. עד אז הוכשרו שם על־יד׳ שיחת האכסון כמה חדרים. הקושי היחיד היה ריכוז מסוים של גז מדמיע שנמצא במקום. שני תותחי שהוצבו באזור חיפה ונוסו ביה לכיוון טירה יום קודם לכן, כבר לא היו שמישים: ״באחד משבר חלק קטן )נשלח איש לת״א על מנת להשיג חדש( ובשני חסר שמן״. הוא שב והעלה את הצורך בתותחי נ״מ נוספים וכן בתותחים להגנת החופים. עד ישר עם המ יעילותה מוסלת בספק בגלל קש״ קשר״. לשם ״הבטחת מתן אזהרה בעתה״ צוין הצורך להקים תצפית נוספת בעיו־השופט, ולדאוג לקשר ישיר מזכרוךיעקב. שירות המצפים ניאות להוציא לעיךהשופט חיילות לתפקיד התצפית — בתנאי שיישלח לשם משדר מיוחד, שכן לדבריו ״אין כל סכו׳ להניח קו טלפוני ישר בין חיפה לעין השופט״. הוא הדגיש כ׳ הדרך היעילה ביותר להבטחת ״אזהרה מוקדמת״ היא באמצעות מכשירי המכ״ם, אולם לדבריו ״לאחר הרבה שבועות עדיין אנו עומדים בתהליך של נסיעות ויש ספק רב ביעילות המכשיר לגבי מטוסים״. הוא ציין את הצורך המיידי ״לבדוק את יעילות המכשיר ע״׳ מטוס המצויד במכשיר יעשה את הנסיון הזה מיד, על מנת שנדע לקבע את ערך המכשיר. לגבי אניות המתקרבות לחוף נמסר ל׳ 87 כ׳ המכשיר יהיה אפקטיבי״ עד אמצע יולי טרם היתה אפוא לשירות המכ״ם כמעט כל יכולת לא בתחום הגילוי והזיהוי ולא בתחום הסינון והדיווח לחדר־הפעולות, שהופעל עד אז בפיקודו של קרל מרכס בכפיפות ישירה לראש אגף המבצעים של החיל, דן טולקובסק׳, גם ההבחנה בין פעולותיו, תחומי סמכותו ואחריותו של חדר־הסינון לבין אלה של חדר־הפעולות טרם התבהרה כל צורכה. הצעתו של אטנברג לא נדונה כלל, ככל הנראה, והדבר הוסיף למבוכה, כפי שכתב אטנברג עצמו לקראת סוף חודש יולי: ״המצב הבלתי ברור של חדר הסנון מעכב את לימים 88 התפתחותו. מן ההכרח להסדיר את הענין הזה מיד בכדי לאפשר את ההתפתחות הנחוצה לו״ כתב עמום ברונר, מהטכנאים הראשונים של שירות המכ״ם, כ׳ בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות, תושביה של העיר תל־אביב, אכן, לא זכו לקבלת אתרעה מוקדמת מספיק על תקיפה מן האוויר של מטוסי אויב את העיר - זאת, בשל אי קיומה של מערכת אתרעה יעילה - ומצב דברים זה התקיים בתקופה, בה העיר הותקפה על־ידי מטוסים 89 מצריים, מידי יום ביומו גם הפעולה מול היחידות האחרות, הנכללות במערך זה שנועד להגנת שמי המדינה, כמתואר להלן, טרם נתבררו כמעט בכלל. 427 «ייכ במלחמה לעצמאות בין חדר־הסינון לחדר־הפעולות תוך כדי כך, למן תחילת ההפ!גה ועד תחילת יולי, פעל מרכס לארגון פעולתו של חדר־הפעולות במטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״. ״מחלקת המדידות״ סיימה ״את שרטוט המפה בעזרת כל בנות המחלקה״, ונותר רק לסמן עליה את ״שדות התעופה בארץ ולסמן את האותיות של הגריד״. העבודה נעשתה במשך ביממה, והעובדות חולקו לשלוש משמרות: הן כדי להבסיח את המעקב הרצוף אחר כל התנועה האווירית, והן כדי ״לתת לבחורות אפשרות לקבל אימון יסודי יותר״. עד אז הוצבו בחדר־הפעולות גם שני ״סגני מפקחים״. לדברי מרכס, סען האחד שהיה לו ניסיון צבאי, והשני עבד בעבר בפיקוח תנועה בשדה תל־אביב; אולם הוא העריך ששניהם עדיין אינם יכולים לשמש בתור מפקחים עצמאיים. כן התקבל לחודש ניסיון גם המגויס דוד שבבו בתור מפקח. תוך כדי כך ביקר מרכס גם בשדות חיפה, רמת־דוד וירושלים, ״כדי להסביר שם את תפקיד חדר הפע פעולה״. מרכס מצא שתיאום הפעולה בין חיל־האוויר לבין הנהלת שדה התעופה בחיפה )אשר היה בפיקוח מחלקת התעופה האזרחית של משרד התחבורה( לוקה בחסר. שם נפגש עם משה כץ, מנהל השדה, ועם יוסף )ג׳ו( ר״סמן)רענן(. הם אכן הבטיחו לו את ״עזרתם האישית״, אך לדבריו ציינו ״שבראש ובראשונה עליהם לקבל את ההוראות המתאימות ממנהל מחלקת התעופה האזרחית מאיחביץ״. פרט לכך ציינו ״שאין להם אמצעי קשר עדיין, מכשירי הקשר שלהם עמוסים מאד ומופעלים ע״׳ אלחוסא׳ אחד, וקשר טלפוני ישיר עדיין לא קיים״. הם סיכמו ביניהם, שלאחר קבלת אישורו של מאירוביץ ידאגו להקמת קו טלפוני ישיר או טלפרינטר בין שדה התעופה לבין חדר־פעולות במלון ״ירקון״. יתרה מזאת, מרכס הדגיש, כ׳ ״לפי עניות דעתי, אם אין באפשרותם להעמיד קשר משוכלל, יש להפסיק כל תנועה לשדה 90 הנ״ל החל מתאריך פתיחת חדר הפעולות עד לתאריך שבו יוקם הקשר״ ב־ קרב שלנו״, ואף צ״ן כי ״היה רצוי לפני פתיחת חדר הפעולות לערוך מספר תרגילים עם אוירונים כגון תרגילי ] intreception למנהל פיקוח תנועה אווירית ולמפקדי השדות חוזר מסי ביולי בשעה מאותו תאריך נדרשים כל מפקדי השדות לדאוג שתכניות טיסה, מברקי המראה ונחיתה וכדי ישלחו באופן מידי בדרך הקצרה ביותר אל חדר הפעולות. את תכניות הטיסה יש לשלוח שעה אחת לפני הטיסה עד כמה שהדבר אפשרי. מברקי המראה או נחיתה וכדי יש לשלוח באופן מידי ואינם סובלים כל דחוי שהוא. הוא הדגיש כ׳ ״אם נצליח להתגבר על בעית הקשר שהיא הבעיה אז׳ נוכל להפעיל הגנה אנטי אוירית מאוד אפקטיבית. בכל השדות שבהם קיים קשר טלפוני למטה יש להשתמש בו ולתת להם זכות קדימה מכל יתר קשרי טלפון. בכל יתר המקומות שבהם קשר טלפוני ישיר עדיין לא קיים יש לשלוח את המברקים הנ״ל בחדר הפעולות יהיה קצר ביותר״. כן ציין מרכס, כ׳ באותם השדות שטרם קיבלו ״טפסי תכניות טיסה ומברקים, יקבלו את הטפסים הנ״ל באותו המשלוח. את הטפסים יש למלאת כדי לתת את האינפורמציה המכסימלית בצורת מברק קצר ביותר ולכן יש לשלוח בתכנית טיסה את מספר התכנית ואחרי כן את האותיות המצינות את האינפורמציה, את 428 ovj 3׳׳ מערך ההגנה על , ״ז מברק ההמראה אשר ישלח ברגע שהאוירון מתרומם יש לציין במספר תכנית הטיסה אשר נשלח לפני כן. גם האותיות מברק דחוי יסומן הזמן לא ירשה לטיס למלאת תכנית טיסה( על הטיט להכין תמית סיסה למפרע״. .א. והמראה מידית ממנו)ז ולבסוף הדגיש: ״חדר הפעולות יוכל לפעול באופן אפקטיבי ולתת את התועלת המכסימלית לכולם אך ורק 91 אם כל הנוגעים בדבר יתנו את ידם בשתוף פעולה מלא״ ב־ זה במהירות המרבית תוכניות טיסה )לפחות שעה לפני הטיסה( בדרך הקצרה ביותר, וכן מברקי המראה ונחיתה. הודגש שאם ״נצליח להתגבר על בעית הקשר שהיא הבעיה אז׳ נוכל להפעיל הגנה אנטי אוירית לשם כך בדיוק פנה ראש שירות בטחון אוויר, צבי )״צ׳רל׳״( לוין, ב־ 92 מאוד אפקטיבית״ אויר״ - הוא מפקד חיל־האוויר ישראל זבלודובסק׳, בעניין ״משדרים־מקלטים״, וציין כי ״בכדי להבטיח את קבלתן ומסירתן של ידיעות בדבר תנועת מטוסי האויב, ולעזור בהעברת ידיעות על תנועת מטוס• ולקיים קשר בין המצפים והמרכז״ — הם זקוקים ל־ שירות הקשר של החיל, שלמה מונסטירסק׳, ניתן לרכוש את אותם המכשירים רק בארצות־הברית במחיר עד רק ב־ 93 בכורה בהובלה תנועות מטוסים עוינים ומטוסים ידידותיים, ואין ספק שאף דבר זה השפיע על כל הפעולה. תמונת מצב עדכנית באשר לשירות המצפים והמכ״ם, ולדיווחים על אודות התנועה האווירית בשמי הארץ בכלל, נכון לאמצע יולי, מצאנו בדו״ח מפורט של קרל מרכס. כבר התייחסנו לעיל לדבריו באשר לשירות המכ״ם ולשירות המצפים. עד אז כבר נכנם חדר־הפעילות לפעילות פיקוחם של דוד שבם ושל קרל מרכס. אחד מסגני המפקחים הועבר למחלקה אחרת, והשניים הנותרים )נחמיה שמשוני ויעקב אופנה״מר( ״אינם מראים ] ״המכשולים העיקריים שבהם נכשלנו בהתחלת פעילות חדר הפעולות היו ידיעות בלתי מספיקות על תנועת אוירונים, סימוני תצפיות מועטים והחוסר של ציוד מסוים אשר היה יכול להקל על קבלת תנועות אויריות מדויקות״; ולמרות החוזר הרשמי, שנשלח כאמור לעיל לכל מפקדי הבסיסים - ובו הוראה להעביר לחדר־הפעולות כל תוכנית טיסה והודעות על המראות ונחיתות - הרי שאלה ״נתקבלו רק במקרים בודדים בלבד״. מרכס ציין כ׳ מבין הוא ״בהחלט את הקשיים הכרוכים במערכת הקשר״, אולם ״דחיפות וחשיבות תכניות הטיסה״ כל־כך גדולות, עד כ׳ היו צריכים להיערך לכך מבעוד מועד ולדאוג להשגת אמצעי הקשר הנחוצים לפעילות התקינה של חדר־הפעולות וחדר־הסינון ״כדי שנוכל להפיק את התועלת המקסימלית למען המאמץ המלחמתי״. הוא שב והדגיש, כ׳ תפקידו _ "־דלייני « ־־״ י״ יל1יי״ : ריוש הנידון ביוס וקופת יחיוה הופיעה היום בשם׳ הל-אביב וחסילה סגגוה. מסתיו חוסר קשר ״זיר למדה התעופה בעקרון, ל!ו המויהו נוגוסי תקרב יזלגו. הננו וווקיס במפגיע להסדיר מיו יוח קנין הפניה הקסר הסלפרני ?!ל מסה ת.ת. עס בסיסו, לסי סהגסנו ליו מכבר לב*וע. 0 [ V^ / *)ה דרישה להסדרת תוכנית הקשר ה תל־אביב 429 יו׳׳ ממ 3 במלחמה לעצמאות של חדר־הסינון הוא לאסוף את כל הנתונים על מסוסים בסיסה, לסננם ״לנתיבים״, ולהעבירם לחדר־הפעולות, שלבד מנתונים אלה אמור לקבל משדות התעופה גם את הנתונים על אודות המראת מסוסי החיל. השוואתם של שני מקורות מידע אלה מאפשרת לחדר־הפעולות ״את זהו׳ הידיד או האויב״, לבדוק את הנתונים הללו עם קציני הקשר השונים הנמצאים בחדר־הפעולות, ואם צריך - להורות על הפעלת מסוס׳ קרב. רק אז, לבסוף סיכם: 94 לדברי מרכס, ״ינוצל עד למקסימום ערכו של חדר הפעולות שהושקע בו כל־כך הרבה״ המצב הנוכחי הוא בלתי אחראי ולדעתי הוא בזבוז בכוח־אדם ובתקציב שגורם לאחור בין זמן המקרה לזמן הפעולה הנגדי. לכן אני דורש בתוקף שהענין יבוא לתשומת לב מידית שיסודר בצנורות הנכונים. חיי אנשים רבים נאבדו כתוצאה מחוסר שיטת אזעקה מדויקת, ובטחונו של הציבור ירד במידה רבה מסיבת אזעקות לא נכונות הרכב לא נכון של חדר סינון וחדר פעולות. ואכן, האזעקות החוזרות ונשנות )שחלקן היו לשווא( החרידו את שגרת היומיום והוסיפו על החרדה, שהיתה קיימת ממילא באותם ימים. גם ביקורת רבה התעוררה על כך, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי נרחב בעיתונות מאותם הימים. לחוסר־התיאום בתחום האזעקות היתוסף גם אי־הציות להוראות ההאפלה, ומפקד המשמר האזרחי, א׳ אחיסוב, אף ביקש מחיל־האוויר להקצות לשם כך גיחה אחת, כדי ״לסקור את מצב ההאפלה ממרום אוירון שיסוס על פני תל־אביב״. אי־ההקפדה על כך היתה גם בבסיסי חיל־האוויר, וקצין בטחון אוויר, ד״ר לוין, ציין שלכל מטוס תובלה המגיע לעקרון ״נגשות כמה מכוניות באורות מלאים ומאירות אותו מכל 95 הצדדים, ואת הדבר ניתן לראות אף מהמושבה בעקרון״ מנהל חדר־הפעולות, קרל מרכס, שב וציין את הצורך להקפיד להעביר לחדר־הפעולות את כל התנועות של מטוסי חיל־האוויר מכל הבסיסים, ולהסכים שהמפקחים בחדר־הפעולות יהיו בדרגת קציני מבצעים. יתרה מזאת, מרכס סיכם: ״אם הצעות׳ אלה לא יתקבלו אני מודיע בצער שלא אוכל להמשיך במה שאני מאמין כחודשיים 96 שהוא הדרך היחידה לזיהוי אוירוני ידיד או אויב וכל שאר התפקידים שחדר פעולות יכול לבצע״ מאוחר י ציוד מכ״ם יעיל אשר יגלה את המראת מטוס׳ האויב בנתיב טיסתם עוד בשטח האויב. כמו כן מטוסינו אינם מצוידים במכשירי אלחוט המאותתים אוטומטית את זהותם )ציוד מיוחד של רשת המכ״ם(״. באשר למערך המצפים וחדרי־הסינון כתב: אכן, יש צופים מאומנים העומדים הכן בכל רחבי הארץ; כמעט כל תחנות המצפה קשורות בקו טלפוני מיוחד לחדרי־סינון מחוזיים, וחדרי־הסינון קשורים בקו טלפוני מיוחד לחדר־הפעולות המרכזי — אולם למרות זאת פרק־הזמן, הדרוש כדי ללקט את כל הידיעות מכל המצפים, ״לחקרן ולעבדן ולקבוע את זהות ומגמת המטוס, ולפעול באופן המתאים אינו ממושך, ויכול בכל זאת לתת למטוס אויב את השהות 97 להגיע לשטח המטרה״ עד להתחדשותם של הקרבות ב־ היה ד׳ באלה כדי לתרום לשיפור ניכר לא בתחום הגילוי של מטוסים עוינים ולא בתחום הדיווח, התיאום והבקרה אחר מסוסים ידידותיים. הירי של כוחות הקרקע לעבר מטוסי החיל נמשך, ורובם של אלה המשיכו לטוס בשמים מבלי שחדר־הפעולות המרכזי של אגף המבצעים ידע כלל היכן הם נמצאים, ומת׳ בדיוק הם עתידים לנחות באחד מבסיסי החיל. מציאות זו היתה אחד הגורמים העיקריים לנחיתת האונס של מטוס הא״רובאן* בליל 7 * ואו להלן פרק יז עמי ו 430 nj'Ton •n\u nnyo 3 יקיא של האירוע )שהניחה למעשה את היסודות לטיפול בתחום זה של תאונות אוויריות( הצביעה אף היא על כך, שטרם כוננה מערכת קשר, דיווח בקרה ושליטה אמינה, שבאמצעותה אפשר יהיה לעקוב אחר תנועת מסוסים הנמצאים בשמי המדינה תוך הבחנה בין ״עמית לטורף״. כחודש מאוחר יותר העריך קרל מרכס, כ׳ ״החפוש אחר חבר נוסע׳ האירובאן אשר אבד בזמנו בדרכו מסדום להנה היה יכול להתחיל הרבה יותר מוקדם וע״י זה 98 להציל את האנשים אילו היינו יודעים את השעה המדויקת בה המריא אותו האוירון מסדום״ ההפצצות האוויריות המצריות במהלך חודש הלחימה הראשון והשפעתן הרבה על מורל האוכלוסייה היהודית הוכיחו באורח ברור, עד כמה זקוק תחום זה של התגוננות אווירית פעילה וסבילה לטיפול נמרץ ומרוכז. צעד ראשון אכן נעשה כבר בתחילת יוני, עת הוחלט להקים את ״שרות בטחון אוויר״, אשר היה אמור להיות מופקד על כל החלקים הסבילים במערך זה. צעד דומה ננקט, כזכור, לגבי ריכוז הפעולה במבצע ״בלק״, עת הוחלט להקים את האגף לתובלה אווירית באמצע יוני והפיכתו לאחר מכן לאגף הפועל עם מטה משלו. שינויים ארגוניים אלה, שבמסגרתם הוקמו שני מסות אוטונומיים - לארגונה ולניהולה של פעילות התובלה האווירית במסגרת מבצע ״בלק״, מצד אחד, ועבור החלקים הסבילים למערך ההגנה של שמי המדינה, מצד אחר - מלמדים עד כמה נתן מטה חיל־האוויר לשתי משימות אלה עדיפות רבה ביותר במהלך התארגנותו. הקמתם של מטות אלה לא עלתה בקנה אחד עם המגמה העיקרית, שאפיינה אז את פעילות חיל־האוויר: צנטרליזציה מרבית לצורך שליטה מיטבית בכל היחידות שפעלו במסגרתו, לרבות הכללתן של אותן יחידות, שמתוקף נסיבות המלחמה פעלו בענייני אוויר מחוץ למסגרתו)כמו, למשל, חיל־האוויר של ירושלים וחיל־אוויר צפון(. במהלך ההפוגה הראשונה התחוללו שינויים ניכרים בארגונו של מטה חיל־האוויר. אחד החשובים שבהם היה התארגנותם של אגפי המבצעים והמודיעין כאגפים נפרדים במטה חיל־האוויר — בניגוד למבנה הארגוני במטה הכללי, שבו טופל נושא המודיעין במסגרת אגף המבצעים תחת פיקודו של יגאל ירן. בתחומי פעולתם של אגפים אלה התעוררו חילוקי־דעות בולטים - במיוחד מול המטה הכללי. 431 אישי מטכ תיק 2 האדיר , מיקד חי* רפסכל פכתבך פ/נ למכתבי בענין שרות הםודיעין, לוקח בנקודות הבאות: 1 ראינו הולב את כותבו. הפכתב שנ הוא שלי ולא מל "פרקן" שאינך יוד! פי הוא. הזכות להקיס שרות מודיעין, רק קבעתי י״בעגין בסחון, רינול וננזורה, ענף זה של שרות המודיעין, יהיה כפןף לשרות הפודיעין הגבאי. אני מ כחיל י• אויר, והצורך הדחוף עת מלא מיד את הנדרש פפך במכתבי. 2 המביעים בעניני מבזעיב. שרות ח:ידיוין הוא אורגן של אגף הפכצעיס לכן מסשכותי לקבוע את הנוהג בנידון 3 חילוקי הדעות בין מפקד חיל־האוויר לבין ראש אגף המבצעים בשאלת מעמדו של חיל־האוויר פרק יב כדי למנ בין אגם׳ המבצעים מא׳-׳וג׳ ״לקבל את בנין המסה באופן זמני ללא כל שנוי״ לנוסח האילוצים המבצעיים המ״ד״ם והמגבלות הקשות בתחומי הרכש והגיוס במיוחד, כפי שתוארו, לא נבנה חיל־האוויר במחשבה תחילה - למרות שכאמור היו כמה תוכניות לכך - מתוך ראייה כוללת של המשימות והקמתן של היחידות הנחוצות להשגתן. הפעילות היתה לפי הסדר של ״נעשה ונשמע״: קודם הפעילות המבצעית - ורק אחר־כך, בחלוף הצורך הדחוף והמיידי, שומעים, מתכננים ונערכים לקראת הבאות. ההתארגנות לפעולה במסגרת אגפי המבצעים והמודיעין במסה חיל־האוויר שיקפה אפוא, מצד אחד, את ההיערכות להפקת לקחי הפעילות המבצעית עד אז; ומצד אחר - את ההיערכות לקראת התחדשות הקרבות בתום ההפוגה הראשונה. עתה, עם ההפוגה שחלה בפעילות המבצעית, ניתן היה לשקול מחדש את הדברים ולערוך את השינויים הנדרשים. ההתחבטות בבעיות הארגוניות הללו משתקפת גם בפרסומן התכוף של הוראות שונות בדבר הקמתן של יחידות וכניסתם של מינויים לתוקף, ושינויים תכופים שחלו בהם למן אמצע מאי יוני. למן של ה״מן שכטמן )שמיר( - לסגנו, של דן סולקובסק׳ - למפקד אגף המבצעים, ושל נתנאל כהן - למפקד *י אגף המודיעין במקום משה הורוביץ, אשר מונה להיות שלישו של ראש המסה. תוך כדי כך נדונו במהלך ההפוגה בדיוני מטה חיל־האוויר שלל נושאים, הקשורים לעיצוב דפוסי פעילות־קבע מסודרים ומפורטים. הדיון בנושאים אלה מלמד על ההתחבטות הכוללת כמעט בכל תחומי הארגון והבנייה של חיל־האוויר. בסוף יוני הוחלט ״לקבל את בנין המטה באופן זמני ללא כל שנוי״, כמפורט לעיל, ושכל מפקדי האגפים ימסרו תוך שבוע ימים תקן מלא של האגף )לרבות השירותים(, הכולל את מספר האנשים, מספר החדרים )בתוך המטה ומחוץ לו( ומספר כלי־הרכב הנדרש. הוחלט גם לקיים בימים אי, ג; ה׳ ישיבות מטה למן השעה מנהל אגף יש רשות חתימה בשם ראש המטה על פרסום הפקודות יום״, מנהלי המחלקות ״חותמים ע״׳ ראש האגף כפקודה. ומפקד בסיס עפ״יר יהיה באותה דרגה של מפקד אגף. ראשי שרותים אינם מוציאים פקודות לבצוע יש להם זכות להוראות טכניות לשרותם שלהם״. כן נקבע הצורך בחיבורן של פקודות־קבע בתחומים הבאים: נוהג חליפת מכתבים; זכויות חתימה ומבנה המכתב; העברות על־יד׳ אכ״א; אישור׳ כניסה 2 ליחידות החיל; ו״נוהג במקרה של הופעות בלתי צפויות או נחיתות בלי הודעה מוקדמת״ בעקבות כל אלה פורסמה ״הוראת חיל אויר המטה הכללי״ בעניין ״פקודות קבע ופקודות )חתימה ומשלוח(״. נאמר בה כ׳ ״פקודות קבע של המטה לחיילי החיל ולמפקדי היחידות תחתמנה ע״׳ ראש המטה או סגנו או * באותן פקודות ״ב״ מם׳ תמר ורבר )ממלאת מקום התוכ״ל עד למינויו(; סגן מפקד אגף המבצעים — מריס סניור; מנהל אהגף להובלה אווירית - מומה מרדו׳, מנהל אגף המנהלה - זלמן גולן; מנהל אגף האימונים וההדרכה אגף האפסנאות - יצחק לוי. התארים ־ראש״, ״מפקד״ ו״מנהל״ משמשים בערבוביה במסמכי התקופה. 433 והסצצה CI'יואנ במלחמה לעצמאות שליש ראש המטה בשמו״. כן נקבע כי ״פקודות נוהג , על־יד והוראות קבע בענינים הנתונים לסמכות אגפי המסה ״חתמו על־יד מפקדי האגפים בשמו של ראש המסה״. באשר ל״הוראות, סדורים, נוהג ופקודות טכניות״, הן תיחתמנה בהתאם לעניין הנדון על־יד׳ מפקד השירות או מנהל המחלקה בשמו של מפקד האגף. עוד נקבע כ׳ ״כל העברות חיילים מיחידה ליחידה תבוצענה דרך מחלקת כוח־אדם לפי פקודת מפקדי האגפים במטה. מנהל מחלקת כוח־אדם רשאי לחתום על כל פקודת 3 העברה וחתימתו מחייבת״ באותם דיונים גם הוחלט ״לפרסם את חוקת המבנה של החיל עם פרוט מלא מה הן הפונקציות שכל מחלקה חייבת למלא״. הודגש הצורך להדק את הקשר בין מנהלי המחלקות השונות לבין העובדים, וכן הצורך לסיים מהר ככל האפשר את ארגונן של המחלקות מבחינת המבנה שלהן והמינויים הזמניים של בעלי התפקידים בכל אחת מהן. אף בנושא תקן הציוד דנו, ונקבע כי מרדכי הרון, מנהל מחלקת התכנון באגף האפסנאות, יתאם את הפעולה עם ראשי האגפים; ומנהל אגף האפסנאות, יצחק לוי, ידאג לפרסומו של תקן האפסנאות של החיל. ואכן, ב־ הצעתו לתקן אגף המבצעים, ולפיו יהיו לו, בין השאר, שני סגנים )האחד מהם הוא בורים סניור, והשני - 4 סגן לתכנון(; שני קציני מבצעים )אריה רוזנבלום והרולד ס״מון(; וקצין מנהלת האגף תוך כדי כך הלכו והונחו גם היסודות התיאורטיים לבניית חיל־אוויר והפעלתו. אגף המבצעים, בראשותו של דן טולקובסק׳, פעל במקביל הן להכנת תוכניות פעולה לקראת חידוש הקרבות הן להפקת הלקחים מהפעילות המבצעית עד אז. אליעזר קובץ׳, שעמד בראש מחלקת הנווטות בחיל )כמתואר לעיל, העבירו • באזור טול־כרם 1 הוא ונווטיו לצוותים תדריכים ותחקירים(, כתב אז, למשל, כ׳ אילו הופעלו כוחות מוצנח או באזור ירושלים ״בימים אלה״, ודאי היו תורמים רבות להתנהלותם של הקרבות באזור זה, שבו ״קווי האויב ארוכים״. הפעלת כוחות מוצנחים, נטען שם, היא חלק מתורת הלחימה האווירית, ועיקרה העברתם בדרך האוויר לאזור הפעולה לשם ביצוע משימות מיוחדות או לשם לתגבור כוחות לוחמים באזורי לחימה. באופן כללי הודגש, שמצד אחד אין השימוש בכוחות מוצנחים מחייב כוח־אדם רב; ומצד אחר, התנאים להפעלת כוחות מוצנחים בערים במדינות ערב נוחים מאוד, שכן המרחק הרב ביניהן מקשה על האויב לגייס די כוחות. פרס לכך, החשש מהפעלת כוחות מוצנחים מחייב את מדינות ערב להקצות כוחות לשמירת הערים, ובכך פוחת סך כל הכוחות שלהם המופנים למלחמה הישירה נגד ישראל. לשם חזרתם יכבשו אותם כוחות מוצנחים שדה תעופה או מנחת במרחב פעולתם, ומשם ׳וטסו בחזרה לבסיסיהם באותם מסוסי תובלה, 5 אשר הופעלו במסגרת מבצע ״בלק״ להטסת מטוסי הקרב ״הערות למלחמת אוויר בישראל״: בין ההלכה לבין המעשה הערות אליעזר קובץ׳, קצין המוטות הראשי של חיל־האוויר, כתב חיבור מקיף )באנגלית( תחת הכותרת בין היתר התייחס בחיבורו לשאלת השימוש בכוחות מוצנחים, וכן עסק בנסיבות, למלחמת אוויר בישראל. הגורמים והמסקנות, הנוגעים לארגונו והפעלתו של הכוח האווירי בישראל. עקרונות בנייתו, הפעלתו ופעולתו של הכוח האווירי - ובכלל אלה אף השיקולים לבחירת סוגי המטוסים מקציני אגף המבצעים מימין לשמאל: אריה רוזנבלום, בורים סניור, לו לנארס. 434 ™!•ב "כד׳ למ המועדפים והמטרות המועדפות לתקיפה - נדונו בעבודה זו בהתייחס להיבסים הגיאוגרפיים, הפוליטיים, הגיאופוליטיים, הכלכליים, המשאבים הטבעיים ומקורות כוח־האדם של מדינת ישראל. כן התייחס למשימות־היסוד של הכוח האווירי: הגנת שמי המדינה, הפצצות אסטרטגיות וטקטיות, תובלה אווירית, סיוע אוויר־קרקע ושיתוף־פעולה אוויר־ים. כמי שעסק בארגונה של הפעולה ובהשגת האמצעים הנחוצים בתחום המוטות בחיל, הן במטה והן בבסיסים, שיתף קובץ׳ ברעיונותיו גם את הקצינים האחרים במחלקה זו בפרט, ובחיל בכלל. במחלקת המבצעים פעלו לצדו של קובץ׳ בעלי מקצוע נוספים בתחום האווירי, בוגרי חילות־אוויר אחרים, ואף להם היו ידיעות רבות בעניין זה )גם אם לחלקם לא היתה משנה סדורה ומאורגנת כשל קובץ׳(. קובץ׳ העלה את העקרונות הללו על הכתב, ובכך ניתן ללמוד בפרספקטיבה היסטורית עד כמה רב היה הפער בין ההלכה לבין המעשה, אף להיווכח כ׳ במטה חיל־האוויר ידעו אז היסב כיצד בונים חיל־אוויר, תוך שימת־לב מרובה לפרטי־הפרטים מתוך ראייה לטווח הרחוק. אולם המציאות שבה פעלו לבנייתו של חיל־האוויר - התמשכות הלחימה, מגבלות האמברגו ומגבלות המשאבים הכספיים - לא אפשרה לפעול לפי אותם עקרונות. כפי שעולה מחיבורו, אף קובץ׳ עצמו היה מודע לכך, שבאותו פרק־זמן שבו כתב את עבודתו כמעט ולא ניתן לפעול לפי אותם העקרונות שעליהם הושתתה תוכניתו־, אולם הוא התווה את העקרונות לעתיד לבוא, לאחר תום המלחמה, עת אפשר יהיה, כך קיווה, לבנות את הכוח האווירי על בסים הרצוי - ולא על בסיס המצוי. עבודתו של קובץ׳ היא גם עדות בלתי־אמצעית לרוחב־האופקים ולאיכותם יוצאת הדופן של כמה מאותם האנשים, אשר בנו את חיל־האוויר בראשיתו, ואשר תרמו להנחת היסודות לתפיסה המבצעית והארגונית של חיל־האוויר באותו זמן. כאחד הקצינים הבכירים היה מעורב קובץ׳ בהכנת התוכניות למבצעים השונים ובתחקירים שנעשו לאחר ביצוען של פקודות המבצע, וסביר להניח שעיקרי תפיסתו הותירו לבסוף את רישומם. יתרה מזאת, בעבודתו פירט קובץ׳ את העקרונות היסודי• בגיבושה של תורת הלחימה האווירית של חיל־האוויר, וכל הקורא אותם - אף בימינו, למרות התמורות הטכנולוגיות העצומות שהתרחשו מאז כתיבת הדברים 6- ימצא שבחלקם הגדול עקרונות אלה תקפים וישימים גם היום התזה היסודית של קובץ׳ טוענת שלישראל אין ״עורף מוגן״ משום צד, אף לא ממערב. אזור׳ החוף של ישראל מהווים קו חזית, שכן כוחות צ׳ עוינים עלולים לתקוף ולהפגיז מהים ערים ויישובים בארץ, להנחית כוחות קומנדו וכוחות רגלים לכיבוש יעדים לאורך החוף, ואף להטיל מצור על נמלי הארץ, ובכך לשבש את תנועת השיט אל ישראל וממנה. לעובדה זו - שאין לישראל ״עורף מוגן״ - יש אפוא לדבריו משמעות מרחיקת־לכת לגבי כל מרכיביו של הכוח האווירי ועל דרך בנייתו; שכן מטוס, הטם במהירות מסוגל לחצות את ישראל לרוחבה ממזרח למערב, בחלק הרחב ביותר )להוציא שטחי הנגב(, בשלוש דקות לערך. לפיכך אין ישראל יכולה להתכונן לעימות צבאי או אף לערוך ״תיקונים, עבודות השמשה ובנייה״ בביטחון יחסי מפני התקפות מהאוויר. יתרה מזאת, אם מטוס מוזנק לתקיפת מטרות מבסיס הסמוך לאזורי ההר, עד הגעתו למטרה עליו לצבור גובה טיסה; ופירוש הדבר עיכוב בהגעתו ליעד וחשש לאיבוד גורם ההפתעה. קובץ׳ העריך, כאמור, שט״סת המחזיקה לתקיפת יעדים בלילה ול״רוט ניסיונות חדירה בדרך האוויר בלילה״( יכולה לתת את ״הכיסוי האווירי הנדרש״ לאזור אחד למשך המטוסים ולביצוע ההחזקה הנדרשת. בחלקו את הארץ לחמישה אזורים, קבע קובץ׳ את הצורך ב־ למטוסים אלה נדרשים לפחות 30 אכן, ציין קובץ; חיל־האוויר זקוק לכוח־אדם איכותי, המצריך הכשרה ארוכה, אולם בסיכומו של דבר יש לכך תמורה: ככל שעוצמת המכה שחיל־האוויר יוכל להכות גדולה יותר - כך צריך בסופו של חשבון מספר 435 במלחמה לעצמאות ן ק סן יותר של לוחמים על הקרקע. הוא אף השווה בין ההיבס הכלכלי של המבצעים הצבאיים, שהתנהלו תוך כדי חיבורו של המסמך, לבין ההיבס הכלכלי להקצאות לצורכי ביטחון לאחר תום הקרבות. לדבריו, ב״הוראות הסכמי השלום משנת על התחמשותן של מדינות אירופה - ובמיוחד של אלה במרכז אירופה והבלקנים, אשר הקצו לביסחון משאבים ניכרים. אלה, כמובן, באו על חשבון כלכלתן של מדינות אלה, וכתוצאה מכך הן הסתבכו בחובות ניכרים ופגעו ברמת־הח״ם של אזרחיהן. לא כך היו פני הדברים במדינות המערביות, כמו למשל אנגליה, ארצות־הברית ושוודיה: אלה הקדישו את עיקר הכנסותיהן הלאומיות להשקעות לימי שלום. את מצבה של ישראל השווה קובץ׳ לאותן מדינות באירופה. לדבריו, הוצאות הביטחון של ישראל צפויות להיות גבוהות במיוחד ״ביחס להכנסתה הלאומית״, ויש להביא בחשבון גם את התקציב שיש להקצות לקליטת העלייה הצפויה. לפיכך על ישראל, לדעתו, להצטייד באמצעי הלחימה הזולים ביותר, שהם גם האפקטיביים ביותר. את מרביתם יש להביא מחוץילארץ, שכן לא תהיה לישראל יכולת לייצרם בעצמה. כתוצאה מכך יזרום ההון אל מחוץ למדינה, ולא ינוצל לחיזוק המערכת הכלכלית בארץ. באופן כללי, ציין קובץ; לישראל משאבי טבע מוגבלים ביותר.* קובץ׳ המליץ על הצטיידות במטוסי הפצצה קלים או בינוניים - ולא במסום׳ הפצצה גדולים. לדבריו, אלה ורסטיל״ם יותר, וניתן להשתמש בהם למגוון רחב ביותר של משימות: הפצצה )אף אוניות(, סיור, צילום, תובלה וכוי. גם היכולת שלהם לנחות על מסלולים קצרים טובה יותר מזו של מטוסים גדולים. אין צורך במספר רב של מטוסים: ד׳ ב־ אליהם חולקה הארץ״, גם בהתחשב בשיעורי הגריעה הצפויים של המטוסים ובפרקי־הזמן הנדרשים להשלמת החסר ולביצוע עבודות תיקונים במטוסים. הכנתם לכל משימה, לרבות הפצצה )מבחינת תצורת חימוש(, קלה יותר. בדרך־כלל מאויש כל אחד ממטוסים אלה בפחות אנשי צוות. נתיבי הטיסה אל היעד קצרים יותר, ועלות ההפצצה עצמה זולה יותר. משקל הפצצות הכולל מתחלק בין מספר רב יותר של פצצות - עשרה ק״ג עד הפצצות למטוס מהירה ודורשת מספר אנשי צוות מועט, וגם ניתן לשנות את התצורה במהירות יחסית. מטוסים אלה טסים מהר יותר )במיוחד קצב הטיפוס( ליעד ההפצצה, ובכך חשופים פחות לגילוי; אינם זקוקים לדלק רב )כאמור, המטרות בדרך־כלל קרובות יחסית(; ולכן ניתן לקחת בהם חימוש רב יותר עד המטרה. בהגיעם אל המטרה יש להם יכולת ניידות טובה, המאפשרת להם פגיעה מדויקת יותר ביעדים המועדפים. לדברי קובץ׳, אין אלה מטרות אסטרטגיות, אלא יעדים טקטיים איכותיים: עמדות כוחות עוינים בקווים הקדמיים, קווי התחבורה ומרכזי האספקה שלהם המצויים בעורף הקווים הקדמיים. אלה בדרךכלל יעדים קטנים, ולמטוס׳ הפצצה בינוניים או קלים יש היכולת לתת את הסיוע הדרוש הקרוב לכוחות המתקדמים על הקרקע. לדברי קובץ׳, הפצצת כוחות עוינים בקו החזית חשובה יותר מהפצצת ערים להשגת הכרעה מהירה - וישראל אכן צריכה להשיג הכרעה מהירה, כיוון שאין לה היכולת לעמוד במלחמה ארוכה. אומנם בהפצצת ערים נגרם כך מק כלכלי רב לאויב, אולם השפעתו מורגשת בדרךכלל הרבה יותר מאוחר ורק לאחר הפצצות חוזרות ונשנות, שבהן יש חשש לפגיעה באוכלוסייה אזרחית, העלולה לגרור אחריה גם פגיעה מיידית באוכלוסייה היהודית שם. השאיפה של ישראל צריכה להיות סיום מהיר ככל האפשר של המלחמה, תוך הימנעות מרבית מהסבת נזקים רבים בח״ אדם וברכוש גם לאויב, שכן ״האינטרס של מדינת ישראל הוא לקיים האפשרות להתפייסות, בעתיד, עם אוכלוסיותיה! של מדינות האויב לישראל. שיתוף־פעולה כלכלי של ישראל עם שכנותיה הוא בעל חשיבות רבה לה, כמדינה מתועשת המייצרת לייצוא״. * הוא הזכיר, למשל, את חשיבותם היחסית של תוצרים המופקים מים המלח לייצור תחמושת, ואת הנפ עם זאת צ״ן, שייתכן שבזמן לחימה הם לא יהיו זמינים לישראל. כן צ״ן כ׳ פרס לנפ זרימת המים בתעלה המקשרת בין ים המלח ובין הים התיכון. ואולם, תעלה מעין זאת ניתן יהיה לבנות, רק, בעתיד הרחוק, ואז, יהיו השיקולים להתכוננות ללחימה שונים מאלה הקיימים היום״. 436 ® גם שיקולים גיאופוליטיים נמנים במסמך של קובץ׳. לדבריו, יש ליבראל, המצויה בצומת הדרכים בין מזרח למערב, חשיבות רבה. לכן עלול להתפתח מאבק בין המעצמות הגדולות על השליטה בשדות תעופה הממוקמים בארץ לשם בניית עוצמה אווירית - בעיקר באזורי החוף המזרחי במזרח התיכון - לשם ביצוע תקיפות אוויר על יעדים במערב אירופה ובאפריקה; או לחלופין, התקפות מן האוויר על יעדים במזרח אירופה ובמערב אסיה. בשל תנאי האקלים, אפשרות תספוק בדרך הים, וקיומה של אוכלוסייה מקומית אוהדת, מתאימים חופי ישראל במיוחד לשדות תעופה מעין אלה. כך יכולה ישראל להוות בעתיד מרכז ללחימה באוויר בין המערב ובין המזרח. למצב האססרסג׳ של ישראל מיתוספת הימצאותו של נפט במזרח התיכון. לדבריו, במ המזרחיים של המזרח התיכון כשני שלישים מכלל בארות הנפט בעולם, המצויות בחצי־הא׳ ערב, עיראק, כוויית, בחריין ואיראן; וכן את כל בארות הנפם המצויות ממזרח לים הכספי. יתרה מזאת, למסוסים הפועלים משדות תעופה אלה יש היכולת לבלום כל תנועת אוניות בים התיכון, ממנו ואליו. קובץ׳ תמך בנקיטת עמדה נ״סרלית, והציע לא לאפשר בניית שדות תעופה לשום צד, וכך ״ישראל יכולה להימנע מלהשית על עצמה אסון, בנסיבות אלה המתוארות, זאת, בהנחה, שבעתיד ימשיכו בכיבוד הוראות ההסכמים הבינלאומיים״. עם זאת ציין, שמעצמות אלה עשויות להציע את הצבתם של כוהות־חאוויר שלהן בארץ לשם חיזוק כוחו של חיל־האוויר הישראלי, בבואו לתקוף יעדים מרוחקים; וכנגד זה יכולים, למשל, הבריטים להעלות הצעה דומה לפני המצרים לשם פגיעה בכוחות האוויר המוצבים בישראל. דוגמה לכך: ״עת איטליה וגרמניה עשו שימוש בשדות הקרב בספרד, שהיתה נתונה למלחמת אזרחים, לבחינת פעולתם של חילות־האוויר שלהם״. כך עשוי להיווצר מצב, שבו יבחן חיל־האוויר הבריטי את יכולתו להשמיד חילוודאוויר המוצבים בארץ. בסכמו את דבריו ציין קובץ׳ כ׳ פו־ק־הזמן הקצר, שעמד לרשותו לשם חיבור מסמך זה, לא אפשר לו לגבש מחקר מקיף יותר. עם זאת המליץ, שמסקנות אחדות הנגזרות מהמסמך ישמשו בסיס למדיניות הכוללת הנהוגה בחיל־האוויר, ובפרט ביחס לעניינים הבאים: כוחו של חיל־האוויר, סוגי מטוסים ומספרם הכולל בחיל, סוגי ציוד הקרקע, אימון צוותים, מיקום שדות התעופה, השימוש הטקט׳ בחיל־האוויר, אופני שיתוף־הפעולה עם כוחות הים והקרקע, פעולת חיל־האוויר בימי שלום. פיתוח כל נושא מאלה מצריך גיבושה של קבוצת עבודה־, זו תורכב ממומחים אנשי צוות־אוויר, אשר יעקבו אחר ההתפתחויות הטכניות הקשורות 7 בלוחמה אווירית וילמדו אותן ניתן לומר כמעט ללא צל של ספק, שהצעותיו אלה של קובץ׳ לא נדונו אז באורח מסודר. נראה כ׳ הפעילות המבצעית, שהתחדשה בתחילת יולי, דחקה מפניה אז בלית־ברירה את ההתבוננות לטווח הרחוק. עם זאת ניתן להניח שהרעיונות, אשר בוטאו במסמך זה, והמשך פעולתו של קובץ׳ באגף המבצעים של החיל תרמו בסופו של דבר - במיוחד במהלך ההפוגות מהקרבות, שבהן היה ניתן לפעול מתוך ״שוב הדעת - לחלחולם של אחדים מרעיונות אלה לשם גיבוש העקרונות לבנייתו של חיל־האוויר ולהוצאתם מן הכוח אל הפועל. התארגגות, אימונים והדרכה במחלקת המוטות את עבודתו רחבת־היד״ם כתב קובץ׳ בעודו מתמודד עם קש״ היומיום, אשר אפיינו את הפעילות השוטפת לארגונה של מחלקת המוטות בראשותו. כבר התייחסנו לעיל לעיקרי תוכניתו באשר לבניית תחום המוטות בחיל; אולם פרוץ המלחמה ואינטנסיביות הפעילות המבצעית לא אפשרו לפעול באורח מסודר למימוש תוכניתו. אף־על־פי־כן הלכה המחלקה והתפתחה. 437 ממסוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצה א יונ במלחמה לעצמאות עד המחלקה במהלך הפעילות המבצעית עד אז חלק חשוב בהכנה, בתדרוך ובתחקור של מבצעים משדה דב, וגם של חלק מעקיר )עקרון(. לגיחות רבות אף צוותו מוסים מתוך המחלקה. עקב המחסור בנווסים נשמר מאגר חדר־מבצעים־מוסות בכל שדה תעופה, שממנו יוצאים למבצעים; ואכן, עד אז נבנה חדר כזה בשדה דב, חדר נוסף היה בבנייה בעקיר, ועוד אחד בתכנון להקמה ברמת־דוד. במקביל נערכה פעולה לארגונה של המחלקה במטה, אשר תרכז את הפעולה בתחומים הבאים: הדרכה ובחינה של כוח־אדם מתאים למבצעים ומוטות )תדרוך ותחקור(; הקמת מאגר מדריכים; פיקוח על פעילות המוטות בשדות התעופה השונים; הקצאת עזר׳ ניווט ומידע לטיסות מעבר לים; עדכון מקצועי באמצעות מעקב אחר החידושים במוטות; השתתפות בגיבוש הסכמים בינלאומיים בתחום המוטות. לשם כך ביקש קובץ׳ להקצות לו את כוח־האדם, הציוד והחדרים הנדרשים, וכן הדגיש את הצורך שלא יועסקו מוט׳ המחלקה בשום תעסוקה אחרת, אלא אם יובא הדבר קודם לכן לאישורו; ושכל הנווטים המשרתים בטיסות תובלה בינלאומיות יעברו מבדק כשירות על־יר המחלקה - הכולל גם בדיקת ״ספרי הרישום ומפות הניווט״ על־יד׳ 8 קצין המוטות בכל בסיס תקופת ההפוגה נוצלה לאימון אנשי המחלקה ולהנחיית• המסודרת של קציני התדריך והתחקיר. הנווטים במטה השתתפו בקורם מיוחד למורם, ותוכננו אף טיסות אימון לנווטים, שנועדו ״לחדש את ידיעת הנווטים כדי לאפשר החלטה על כשירותם״. כן הצליח קובץ׳ לקבל ציוד* נוסף גם ״מבית הספר לפקידי ההסתדרות** ומקומות אחרים״, ולדבריו, ״המחלקה נוהגת להשאיל ציוד לאנשים למילוי תפקידיהם הם במטה הראשי והן בשדות התעופה הנמצאים תחת פקוח המטה״. עד אז עמד לרשות המחלקה חדר אחד בלבד במטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״, ובו השתמשו ״לצרכי הוראה, עבודה משרדית, הכנת בריפינג, התיעצות עם נציג הצבא ולשם קבלת אנשים בתפקיד״, אך קובץ׳ הדגיש את הצורך בשני חדרים נוספים. נכון ל־ 9 בחוץילארץ, אחד בשדה דב, ואחד בעקיר. בבסיס רמת־דוד הוחל בהקמת חדר־מוטות ב־ בטיסות לפי הדרגה של בית ספר למוטות אוירית, ביחד עם אמון בתור מפציצים ותותחנים אויר״ם; להשיג ידיעה כללית בשתוף פעולה של הצוות״. בקורם תוכננו להשתתף כ־ גופני כשל טייסים, ולדרישת קובץ׳ אף הוגבל משקלו של החניך ל־ - ל־ נוסף לעברית, וכן ״בדיקה פסיכוטכנית״. קובץ׳ העדיף שמקום ההוראה יהיה בשדה תעופה, ״כדי לאפשר לתלמידים להסתגל לארגון הקרקע של הטיסות״. נושא׳ הקורם כללו הרצאות במיפוי, נווטות, מטאורולוגיה, אלחוט־קשר, מכשירים, אווירודינמיקה ומבנה המטוס, חימוש והפצצה, שיתוף־פעולה וארגון צבאי, הדרכה באימון גופני ותרגילי סדר והכרת מטוסים: בםךהכול )קובץ׳ העריך את סיכו״ ההצלחה ב־ * נכון ל־ 9 ** כזכור, נערך בו קורס הסיס הראשון של שירות האוויר נווט משדר מורס בתוך מסוס. 4 "כדי למגוע כסילות 1!׳7י0 נועד קורם השלמה, ובו יעברו אימון בגרירת מסרות, סימון נתיבים על מפה על־פי כוכבים(. לרשות המחלקה עמדו מחשבוני ניווט, שעוני נווטות, סקסטנסיס )ציוד לניווט שמימי על־פי כוכבים( ומחוגות 0- כלי־העבודה הבסיס״ם של הנווט 10 y מחלקה נווסוח הנדון5 חיל אויר שטה רא״י 12/680/^ בדו״ח לשבוע המסתיים ב־ שנעשו עד אז. לדבריו, לא היה אפשר לערוך טיסות אימון כפי שתוכנן מפאת חוסר במטוסים, ולכן ״לא נתנה החלטה על כשרות הנווטים המתאמנים״. למחלקה הוקצו סוף־סוף שלושה חדרים במלון ״ירקון״, ומספר העובדים בה עמד על בשדה התעופה בעקרון ובתל־אביב כמעט והושלם חדר־הנווטות, VI ה נ ״ ל C2 להשיג חדר עבור הקורס בסמינריון שבצפון רה" בן-יהודה בתל־אביב. מחדר יכול לעמוד לרזזזותכם מתאריך 3 בחדר זה ומתי הודעה על מציאת חדו לקורס הנווטים ד "צ והמחלקה אף הזמינה מפות מארצות־הברית. בד בבי פעל ל את המטוסים בציוד נווטות." בתחילת יולי כבר מנתה המחלקה 27 וגם ״לאגף האפסנאות במטה הכללי בנוסף להכשרת נווטים והכנת מיפוי וציוד־עזר לניווט עסקה המחלקה במתן 2 לקורס למוטות המוזכר לעיל driftmeters).13 שירות למטוסים בבסיסים - בעיקר איפוס מצפנים, כיול מצפני רדיו)רדירקומפאם( וכיול מדי סחיפה תוך כדי כך הלכו והתפתחו גם השירות המטאורולוגי ושירות הקשר. אף באלה התנהלה הפעולה תוך התמודדות יומיומית עם המחסור בכוח־אדם, בבינוי ובציוד, מצד אחד; ותוך נסיונות לתיאום הפעולה עם השירות המטאורולוגי במשרד התחבורה, שהחל עושה את צעדיו הראשוניים אז, ועם שירות הקשר של הצבא, מצד אחר. ״יחסי העבודה בין השרות הסינאופטי שלכם והשרות המטאורולוגי שלנו״ ב־ רחבה ומגוונת של שירות זה, וזו תרמה ישירות לפעילות המבצעית. למן חודש מאי ועד חודש יולי הלך והתפתח השירות מבחינת תשתיותיו וכוח־האדם שלו. במשך חודשים אלה הובאו מירושלים כמה חזאים ראשיים ועובדים מאומנים. אלה הצעידו את השירות קדימה, ועמם גם הלכה ועלתה תפוקת עבודתו. במהלך חודש מאי כלל השירות רק קצין מטאורולוגיה אחד ו־ וארבעה באלחוט מטאורולוגי(. השירות פעל אז רק בשרונה )בקריה(, לשם הועבר ב־ ההפצצה הראשונה של שדה התעופה בתל־אביב. למרות זאת הצליח השירות למסור לתוכנית עבודה והוכנו ומתוכם שישה קציני מסאורולוגיה. סודרו נספחות השירות בעקרון, ברמת־דוד ובחיפה, וגם בנספחות אלה הוכפל ושולש כמעט היקף הפעילות בכל התחומים.* בעוד הנספחת בעקרון פעלה כבר ״בהתאם * בחודש יוני: בשרונה נמסרו בעל־פה לטייסים מיוחדות 439 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצוז א יוכ במלחמה לעצמאות לצרכי טיסה״, היו הנספחות האחרות רק ״לצו־כ׳ תצפית״ ופעלו רק למן שעה ועד במהלך החודש גם ניהלו קציני המטאורולוגיה קורסים והרצאות לאכולי׳ פיקוח מגדל, ואף העבירו ידיעות לחיל־הים, לחיל־התותחנים וגם למחלקה לתעופה אזרחית במשרד התחבורה. במחצית הראשונה של חודש יולי הגיע מספר העובדים ל־ ועד סוף החודש - ל־ חדש. הופנה קצין מטאורולוגי לעקרון וגם לרמת־דוד, וקציני המחלקה המשיכו להעביר כמה הרצאות בנושאי מטאורולוגיה בבית־חספר לס״סים ובין עובדי שירותים אחרים. הגידול הרב שחל בכוח־האדם ובפעילות, וגם הפיזור של תחנות השירות, הצריך, לדברי מינס, ״יותר השגחה ושתוף פעולה״ בין מטה השירות לבין התחנות; אולם ״מסבות חסר קשר מועיל וטרנספורט מתאים, הדברים לא נעשו בהתאם לדרוש, והיו מקרים של הפרעות רציניות״. אלה התבטאו בקשר טלפוני, ש״נעשה גרוע מיום ליום״, בין מטה השירות בשרונה לבין נספחיו, ועקב כך לא היה ניתן לקבל ״פניות עבור תצפיות לנתיב 14 הטיסה ממחלקת המבצעים בשדה למרות הבטחות רבות, לא קיבלה המחלקה עד אז למשל ״רוכב אופנוע״, ועם הגידול בעבודה ניכרו קשיים בפעולת הנספחות בשדה דב ובעקרון. עד אז גם טרם הועמדה לרשות המחלקה כל מכונית, שהיתה נחוצה במיוחד עקב הגדלת רשת התחנות המטאורולוגיות והצורך לספק שירות לצרכנים נוספים. מינם התייחס אף ל״מחסור עצום בדברים יום־יומ״ם של המחלקה״, כמו ציוד משרדי וכיו״ב. זאת ועוד, מטה השירות היה ממוקם ליד מחלקת הכלכלה של החיל בבניין ש״המכשירים המטאורולוגים נמצאים מחמת סדורים של מחלקת הכלכלה בתנאים לא מתאימים״, וכתוצאה מכך ״הבדיקות המטאורולוגיות אינם נכונות״. הוא ביקש אפוא או להגביל חלק מסידורי מחלקת הכלכלה או להעביר את המחלקה המטאורולוגית עם כל הציוד והסידורים למקום חדש. באשר לתנאי השירות של העובדים ציין מינם, שעובדי המחלקה מקבלים החזר׳ הוצאות על חשבון הכלכלה; אולם מכיוון שכולם ״גרים בדירות או חדרים שלהם״ ועליהם לשלם שכר־דירה, הרי שאותו כסף, המיועד לכלכלה, משולם עבור שכר דירה, וכתוצאה מכך ״מתהלכים ימים מספר בלי אוכל. מה שדבר זה יכול להביא בעתיד, חושבני שזה ידוע לכולנו...״ הוא ביקש אפוא 15 לסייע להם במימון שכר־הדירה לתעופה אזרוזיחפנו למחלקה המטאורולוגית לפזם קבלת ידיעות אויר הדרושום להס, למרות כל הקשיים שלעיל הלך השירות , , והדבר נמצא כעוו בהכנה, 1 ושתוף פעולה, אך מסבות חוסר קשר מועיל ופרנספורט מתאים, הדברים ־,״ לטייסים הצעירים״ — אך עד •וף חודש ל, ״ rעביי עםדות יבצע גם יולי כבר היה ביכולתו ע י־/־ב ממד מחלקי. מטאורולוגית בצ ג מחקרים ״בתופעות אויריות המשפיעות על ח״ח חודש יוני של מחלקת המטאורולוגיה 440 מ״רה ס״מון מדריכת מטאורולוגיה יזיל או יד ממיקה מסאורולוגיוז 5 דין וודזנון חדשי והו יוני S ea SSS8S 33aE=Scae3SS33fSSSS3X3BB 3= >39 =3r נוסף למדכו המחלקה הממאורולוגית כשרונה סודרו נספחות בשדות עקרון, רפת דוד וחיפה, בו בזפן שהנספחת בעקרון היא פעילה כבר בהתאם לצרכי פיסה הנספחות ברפת דוד ובחיפה הן. לעת עתה רק נספחות לצדכי תצפית, המרכו בשרונה - פעל במשך כל החדש ותוצאותיו הן כדלקמן: 383 75 4 120 240 •ספחת בשדה עקרו ז — הוציאה עבודות כדלקמן 102 42 30 נספתוח בשדות רפת-דוד וחיפה פיעלות לעת עתה משעה 1500i 1y "יז מעבודה סדירה במחלקה המטאורולוגית ניהלו קציני מטאורולוגיה קורסים והרצאות לאנשי פקוח מגדל• קורס אחד עבור אנשי מחלקת פקוח איזורי: 2 נוסף לדה יש לציין שחיל הים כפו חיל התותחנים וגם מחלקה "כד׳ נ ™!׳ מזג האויר בארץ״. תוך כדי כך הלכו ונדונו גם דפוסי הפעולה בינו לביו השירות המטאורולוגי, שהלך והוקם אז במסגרת משרד התחבורה. כזמר, עם תחילת המלחמה התגייסו רוב עובדיו לחיל־האוויר, ובכך כמעט שותקה פעילותו. ב־וו ביולי פנה אפוא בר־כוכבא מאירוביץ, ראש אגף נמלים, ים ואוויר, לראש מסה החיל, אהרן רמז, והציע כ׳ ״עם הקמת השרות המסאורולוג׳ ע״׳ המחלקה לתעופה במשרדנו״ מוסב שייפגשו לשם בירור וקביעת ״הקשרים ויחסי העבודה בין השרות ה בעוד, הסיכום שנקבע בסופו של דבר, ״נועד השרות המטאורולוגי של המדינה להיות בעיקר שרות קלימסולוג השרות המטאורולוגי של חיל האויר הישראלי צריך להיות שרות סימפטי המבצע את תפקידי החזוי בישראל 6 עבור הצרכים הצבאיים והאזרחיים כאחד״ דפוסי הפעולה בין שני השירותים נרקמו מתוך ההנחה, שלנוכח מצב החירום וצרכיו המבצעיים של חיל־האוויר יש לחיל זכות בכורה מוחלטת בתחום זה, ולכן הועברו כמעט כל המומחים וגם האמצעים לפעילות בחיל; אולם ככל שהלכה ושככה הפעילות המבצעית שלו, ולעומת זאת הלכו ונתרבו הצרכים האזרחיים של המדינה )גם בתחום התעופה האזרחית( התלויים בשירות המטאורולוגי - הלך והתהפך תהליך זה, והעובדים הועברו למקומם הקודם. הפעילות בתחום המטאורולוגיה היתה קשורה להתפתחות מערכת הקשר ולשירות הקשר בחיל־האוויר, שכן השירות המסאורולוג׳ נצרך אף הוא לאלחוטאים ולמכשירי קשר להעברת תחזיותיו. הקשיים בתחום זה של שירות הקשר, וחילוקי־הדעות בין שירות הקשר של חיל־האוויר לבין השירות הקשר של הצבא בתחומי הפעילות השונים, העיבו על כל ההתארגנות, ואף פגעו בפעילות המבצעית. שירות הקשר כמתואר לעיל, החלו חילוקי־דעות עם שירות הקשר של הצבא כבר בראשית הפעולה של שירות האוויר; אולם חיוניות הפעילות המבצעית והצרכים הדחופים והמ״ד״ם דחקו מפניהם את כל אותם חילוקי־דעות מהותיים בשאלת האחריות, הסמכות והכפיפות. עתה, עם תחילת ההפוגה ותחילת הפעילות לעיצוב דפוסי הפעולה בין שירות הקשר במטכ״ל לבין שירות הקשר בחיל, התפרצו חילוקיהדעות כמעט בכל תחומי פעילות הקשר. כך עלו שאלות בדבר האחריות להסמכת המשרתים בתחום; האחריות על קשר אוויר־קרקע, אוויר־אוויר; אחריות על קשר טלפוניאלחוט׳; חלוקת דואר ומברקים; התערבות ומעורבות של חיל־האוויר בשאלות רכש )בארץ ומחוצה לה( של מכשירים ושאר דברים הנחוצים לפעולה בתחום; וכן שאלת המלאי: איזה מלאי יוכל חיל־האוויר לשמור במחסניו. במהלך חודש יוני ועד אמצע יולי חלה התקדמות ניכרת בתחום השאלות הארגוניות *7 של שירות הקשר של החיל בראשותו של שלמה מונ עבודות המשרד של שירות הקשר התנהלו במטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״ בשני חדרים ״בצפיפות גדולה״; חדר נוסף הועבר לפעולתה של ״מחלקת הקודים״, ועוד שני חדרים הועמדו לרשות יחידת הקשר של מטה חיל־האוויר )אשר מנתה אך היא לבדה אז, נכון למחצית יולי, למעלה מ־ ולחלוקת המברקים, ותקשורת דיבור משם היתר! רק עם שדה תל־אביב והרצליה. כן היה שם מרכז הרשת * מ - כקצין מנהלת הקשר מ־ לתחבורה אלחוסאית מ־ מ־ לציוד והספקה. 441 יואנ במלחמה לעצמאות לתקשורת מורם. ב־ שהיה עד אז עם הרצליה, באלחוט־דיבור. כן הוקמה, על־פי דרישת מפקדת חיל־הים והצבא, תחנה לאלחוט מורם, שנועדה ״לפעולה מיוחדת אשר מטרתה היתה הכנסת אניה לנמל תל־אביב״, והיא קישרה ״בין האניה ואויחנינו עד גמר הפעולה בהצלחה״. לנוכח התרחבות הפעולה נדרשו לשירות הקשר עוד שלושה חדרים במלון ״ירקון״. במחסן הקשר כשרונה היו כמה משדרים ומקלטים וחלקי חילוף, מנורות ואביזרים, שנקנו ונבנו על־יד׳ מעבדת הקשר. קולטים ומשדרים. כן היה שם משלוח קטן שהובא מדרום־אפריקה, וכלל ארבעה משדרים ומקלסים )״מסוג מסוג ״ווקי-טוק׳״. עד אמצע יולי התקבל שם ציוד רב גם מחיפה )הכולל משדרים גדולים, מקלטים, טלפונים, מרכזיות וגם חומר וחלקי חילוף למעבדת הקשר( ומשלוח קטן מארצות־הברית. במעבדת הקשר בשרונה הוקם אגף ״לשרטוטים טכניים וצלומ׳ שמש״, וכן הוקמו היחידות לבניית משדרים, לבניית מספקי כוח, יחידה טכנית, יחידה ״לשנויים ותיקוני• כללים״, וכן יחידה ״לתקונ׳ מכשירים עדינים״. כן הוקמו יחידת ״נסיונות״ ויחידה לתיקון ״טלפונים״. עד אז התקבלו מכשירים שונים במעבדה, אשר ״אפשרו את שפורם של רוב יחידות הקשר מבחינה טכנית״. התרחבות העבודה, התוספת של הציוד הטכני והגידול שחל בכוח־אדם הצריכו מרחב פעולה נוטף, וזה נמצא בסופו של דבר במרתף ברח׳ דיזנגוף יותר שם׳, אולם עדיין צר היה מהמקום מלהכיל את כל למרות הגידול הניכר שחל בהיקף הציוד הטכני, סוכם כ׳ ״כמותו ואיכותו של הציוד הנוכחי שבידנו מונעת מאתנו למלא אחר הדרישות המינמליות המוטלות עלינו. ציוד מודרני ויעיל הוזמן מח ב־ 18 הארי של הזמנתנו לא יסופק נאלץ להמשיך לעבוד בתנאים הקשים הנוכחיים״ מם׳ ו לאלחוטאים הוצבו ביחידות הקשר של השירות, ושניים מהם נותרו כמדריכים )נוסף לשניים שהיו שם( להכנה ולהעברה של קורס מם׳ וגם לחיילות מגילאי 19 עברית ואנגלית״ לטכח הקשיים הרבים והעומס הרב בהעברת הדואר הפנימי, והמברקים בפרט, הציע ראש שירות הקשר לרכז את הפעולה באותם התחומים באופן טוב יותר. כלומר, להקים במסגרת המחלקה שירות סדיר ויעיל לחלוקת ״המברקים והדאר הרשמי בחיל האויר״, וכך גם לחסוך בהוצאת מכוניות לאותו יעד ולאותה מטרה, שכן עד אז לא היה כל ״תיאום פעולה לנצול המקשרים בין המשרד האחראי לחלוקת המכתבים ומקשרי האופנוע של מחלקת הקשר״. הוצע שחלוקת הדואר בתל־אביב תיעשה באמצעות רוכבי אופנוע, ואילו ליחידות — באמצעות ג׳יפים. אף פורטו לוחות־הזמנים להגעת הג׳יפים ליחידות, על־מנת שאלה תיערכנה מבעוד זאת ועוד, האחריות על הקמת רשתות 20 מועד מבחינת הדואר שלהן כדי שלא יחול כל עיכוב בנסיעת המקשר טלפון ומרכזיות בחיל היתה על הדואר )שירות הקשר של החיל פעל רק לגבי הקמת ״רשתות שדה״(, וכל ההזמנות לביצוע העבודות הללו נמסרה על־יד שירות הקשר של החיל לדואר דרך שירות הקשר של הצבא. במקרים רבים של תקלה באחד מהקווים, שהוקמו על־יד הדואר בין בסיסי החיל או בין בסים׳ החיל והצבא, הודיע הדואר ״שהוא ׳שאר אחראי לקוים אלה אך ורק באם הם לא ׳נגעו על ידי איזה שהן יחידות תקון טלפונים זרות״. ״סדור זה״, לדברי מונםטירסקי, היה ״הגורם לכל הלקויים הקיימים בשטח זה כיום״: עיכובים רבים בתיקונם ובהקמתם של קווי טלפון, וכתוצאה מכך העדר קשר טלפוני בין היחידות בחיל ובינן לבין מטה 442 vi"כדי ל ב וי ™ חיל־האוויר, ואף פגיעה בפעילות המבצעית. בעקבות זאת נדונה ב־ ״יחידת סלפונאים״ במסגרת המחלקה; אולם אף מונסטירסק׳ סבר, ש״כל זמן להקמת ותקון טלפונים אין כל צורך בהקמת מנגנון חדש בחיל האויר לאותה מסרה״. עם זאת הציע לבחון אפשרות לספח זמנית מהדואר לחיל־האוויר קבוצות ניידות להקמת טלפונים ולתיקונם, שתעבודנה 21 ביממה תחת פיקוח מחלקת הקשר של החיל עד אמצע יולי עלה באורח ניכר מספר המברקים הנשלחים: משלושה־ארבעה מברקים - עד ל־ ״מברקים ליום בממוצע״. בעקבות ״צפיפות תנועת המברקים״ נאלצו להוסיף ״עוד שני ערוצים על הערוץ האחד שהיה קיים עד כה״. בעקבות התרחבות העבודה התפרסמו עוד כמה נהלים להסדרת הפעולה בתחום זה: בהוראת קשר מס׳ ״כל המברקים המתקבלים במשרדי הקשר בכל התחנות של חיל האויר בארץ ״שמרו בתחנה רק לתקופה של חודש ימים מיום קבלתם למשרד הקשר. אחרי משן זמן זה המברקים הנ״ל ״שרפו על ידי קצין הקשר או האחראי במקום בנוסחות קצין אחר במקום״. כעבור שלושה ימים, בהוראת קשר מם׳ לשימוש של טופס מברק מתוקן, ואף פורטו באורח רשמי שלוש דרגות סודיות: רגיל, סודי, סוד׳ בהחלט. כל אלה היוו ביטוי לטיפול המהיר בתחומים המ״ד״ם והדחופים, לצד פעילות לטווח הרחוק: קביעת נהלים נכון22 מסודרים לפעילות מתוכננת, שעיקרם ריכוז העבודה והגברת הפיקוח של מטה השירות על הפעולה ל־ היו בעיקר טכנאי רדיו. עד אז הפעיל השירות, בין השאר, תחנות קשר בשדה תל־אביב, שדה ניר־עם, שדה עקרון, שדה רמת־דוד, שדה הרצליה, שדה ירושלים, טייסת מטה החיל בתל־אביב וגם ״בחדר הפעולות״ שם. ב־ להקמת שלוש תחנות ומעבדות קשר ניידות, אשר יועדו לשמש את הטייסות הפורסות וכעתודה בשעת הצורן. 23 לכך נדרשו שלוש משאיות שלושה טון בעלות ״ארגזים מיוחדים׳׳ פעולתם של קציני הקשר בשדות התעופה - במיוחד בשדה דב, בעקרון וברמת־דוד - כללה טיפול בתחנת הקשר, טיפול והתקנה של תחנת הפיקוח על התעופה, טיפול והתקנה של מכשירי הקשר במטוסים הנמצאים בשדה. כל אלה תבעו מקצין הקשר ״נצול מכסימלי בזמנו ותנועה במשך כל הזמן וכן הובלת כלי עבודה ומכשירים שונים״. אולם בעקבות העובדה ש״תחנות הקשר בשדות נמצאות במרחק רב ממרכז השדה״, מצד אחד, ומצד אחר חסרו להם אמצעי תחבורה, נגרמו עיכובים, ולעתים אף ביטולים, בביצועם של חלק מהתפקידים הללו. כך, לדברי מונססירסק׳, ״בשדה תליאביב חונים שלושה אוירונים שאינם באים בחשבון לשמוש היות וקצין הקשר אינו יכול לגשת אליהם לשם התקנתם היות ואין לו סרנספורט״. הודגש אפוא כ׳ ״מצבנו כיום בשטח זה הוא חמור עד מאד. מצב זה משמש גורם מעכב 24 עיקרי בפעולת מחלקתנו״ התפתחותו של מערך הקשר בחיל־האוויר ואיכות פעולתו היו תלויות אפוא אף הן בשאלת מעמדו וארגונו של חיל־האוויר הן ביחס לשירות הקשר במטה הכללי והן ביחס לגופים האזרחיים שפעלו בתחום זה, כמו * נכון ל־ מורס, שמונה אלחו סכנא׳ רדיו(; ל־ Wיי י-- W >* חדר־הקשר בבסיס עקרון 44 3 יי׳׳3 במלחמה לעצמאות למשל הדואר, משרד התחבורה ועוד. עם התחדשות הפעילות המבצעית שוב נדחקו חילוקי־הדעות באותן שאלות, והמחלוקת העקרונית לא העיבה על הגשת הסיוע הנחוץ לחיל־האוויר. אולם עקב אותם חילוקי־דעות במהלך ההפוגה, שגרמו לאי־״שור ההדורים, אכן חסרו האמצעים הנחוצים לפעילות המבצעית, לא הוכשר כוח־אדם מקצועי מתאים לפעולה הנחוצה, והדבר נתן את אותותיו בפעילות המבצעית. שאלה זאת של מעמד חיל־האוויר וארגונו השפיעה באורח ניכר גם על התארגנותו של מערך המודיעין בחיל, וגם על יכולתו המבצעית לספק את כל אותו המודיעין שהיה נחוץ לפעילותו המבצעית. שאלת מקומו של החיל בתוך הצבא הושפעה גם מכמה שאלות, הקשורות ישירות להתפתחות המודיעין בחיל־האוויר: מקומו של המודיעין בתוך חיל־האוויר המתגבש תוך המלחמה; יכולתו של חיל־האוויר לפקח על מקורות מידע ולשלום בהם, אשר תצדיק קיומו של מודיעין חילי; יכולתו של חיל־האוויר לפתח מערכת ניתוחית, אשר תשרת את החיל ברמה המבצעית הן לצרכים טקטיים והן ליעדים אסטרטגיים; ויכולתו של חיל־האוויר לספק נתונים לכוחות הקרקע, אשר יצדיקו את קיומו של מערך מודיעיני נפרד, ״חוד׳ לחיל־האוויר. פעולתו של מערך המודיעין היתה תלויה במידה רבה הן בהזרמת חומר ממקורות שמחוצה לו הן באופי 25 שיתוף־הפעולה עם גופים אחרים בצה״ל ומחוצה לו, כמו למשל מחלקת המחקר של משרד החוץ עד אז פעל חיל־האוויר להקמתו ולארגונו של מערך מודיעין עצמאי ככל האפשר עבור צרכיו הייחודיים של החיל, שעל־פ׳ תפיסתו שונים במהותם מאלה של החילות האחרים, המקבלים את המודיעין הנחוץ ממחלקת המודיעין באג״ם )אג״ם/ממ״ן(. זאת ועוד, גם הצעתו של כרמי אירני, מהאנשים המרכזיים אשר השתלבו בפעילות לארגון האגף במהלך ההפוגה הראשונה — לבנות את המסגרת הארגונית של המודיעין כאחת היחידות באגף המבצעים של החיל בפיקודו של דן טולקובסק׳ - לא התקבלה. מלכתחילה נבנה מודיעין אוויר כאגף נפרד במסה, וצ׳רנ׳ עצמו השתלב בו למן סוף יוני ונטל חלק בארגונו כאגף תחת פיקודו של נתנאל כהן. דרך הגעתו של צ׳רני לאגף המודיעין של חיל־האוויר מייצגת במידה רבה את דרך החתחתים שעברו חלק מהאנשים, בעלי המקצוע בתחומים שונים, כמתואר לעיל: הם הוצבו ביחידות שונות שלא על־פי כישוריהם ומיומנותם, ורק ביוזמתם־הם הגיעו לאותן יחידות, שבהן יכלו לתת ביטוי למקצועיותם. לאחר שירות של למעלה משבועיים באגף המודיעין פנה באמצע יולי ראש האגף למפקד גדוד ״מוריה״, וביקשו לאשר את העברת צ׳רני לחיל־האוויר. זה ענה לו שכבר בסוף יוני צ׳רני ״ערק מגדודו לגדוד הרביעי של הפלמ״ח״, ולכן נמחק מרשימת הגדוד. לדבריו, ״כנראה שבינתיים ערק גם מהפלמ״ח ועבר אליכם״, והוא ביקש אפוא להחזיר את צ׳רני אליו כדי להעמידו ״למשפט כעריק״. אולם ראש האגף הבהיר לו כ׳ צ׳רני אכן ״ירד לתל־אביב עם הגדוד הרביעי שאליו נשלח על ידכם. אף פעם לא נתנה לו פקודה לחזור בשעת חופשתו בתל־אביב קבל פתקה שתאפשר את שובו למוריה״, אולם מיד לאחר מכן חלה. אז פנה לנציג ״מוריה״ וביקש להעבירו לחיל־האוויר מסיבות רפואיות, ואכן זה הבטיח לטפל בבקשתו ״וייעץ לו שבינתיים יתחיל לעבוד באגף המודיעין בסופו של דבר נותר אפוא צ׳רכי באגף המודיעין 26 של החיל״ וסייע בפעולה להנחת היסודות למודיעין המבצעי, שאחד מנדבכי! החשובים ביותר היה הצילום האווירי. גשר הירקון 444 "כד׳ למנוע סס׳ל ב ™יי צילום אווירי עיקר תרומתו של החיל בתחום איסוף המודיעין הסקסי היה בפעולות הסיור והצילום האווירי - אחד היתרונות הבולסים של הכוח האווירי. למן הקמתו כשירות האוויר )ואף לפניכן, במחלקת הסיס של הפלמ״ח( ועד לתחילת ההפוגה, וגם במהלכה, סיפקו המטוסים הקלים צילומים של כפרים. אלה כונסו בתחילה בתוך ״תיקי כפרים״, ועם הקמת שירות האוויר וחיל־האוויר המשיכו לשמש את הכוחות. גוף המטה, שריכז את נושא הצילום בחיל, היה היחידה לפענוח תצלומי אוויר, ועל־פ׳ הדוגמה הבריטית כונתה ״חדר העולם השנייה כמפענח. סגנו )האחראי על הפענוח( היה משה מלר )מאור(, אשר רכש ניסיון בתחום זה בעת שירותו . באותה עת שירתו במחלקה גם אריה ברגמן - 27 לסיור וצילום אוויר בכפר־סירקין הרברט 28 טכנאי צילום )שהצטרף ב־ קלר ליאוגודווין המפות. בנוסף הושאל למחלקה ממודיעין מרצ׳ל פולק. במחלקה היה גם יוחנן ׳עקובסון, שהצטרף ב־ 29 כצלם מתלמד עד לפתיחתו של קורם טיס שאליו היה אמור להצטרף הם עסקו בפענוח תצלומים, בתחזוקת מצלמות אוויריות ומצלמות רגילות, בפיתוח והדפסה של צילומי אוויר, באיתור צילומי האוויר על מפות, ובהכנת אריה יעקוב• מפות, תיק׳ גיחות ושרטוטים. מצלמות היד בשימוש היו אז מצלמה מסוג 8 הצבא״ בעניין הצורך ״לתת אפשרות למטה חיל האויר לעקוב אחר מצב החזיתות ולסדר מפה חזיתית. דרושות ידיעות על מצב האויב ברגע זה, שנויים בבסיסיו, תנועת חילותיו, מחסומים, בסיסי אספקה ומלוא׳•. כמו כן מצב גזרותינו ונקודת החניה של הצבא שלנו....״. משה מלר מונה להיות ״קצין הקשר עם הצבא״. דן טולקובטק׳, 30 ראש אגף המבצעים, ביקש מקצין הביטחון לצייד אותם באישור ״שיאפשר להם להיכנס לאדמוני״ צילומי אוויר הגיעו לחיל־האוויר גם דרך יוזמות שונות, חלקן פרטיות. כך, למשל, פנה ש׳ גולנט, קצין מודיעין חיל־האוויר צפון, ב־ 1 ״קבלנו כאן הצעה לקניית סדרת צלומי אויר. לפי דברי המציע מכל שטחה של א״׳. הצלומים נעשו על־יד R.A.F. security section airborne division ליום רביעי בקשר עם מחלקת המודיעין קשרתי קשרים עם אנשים מספר שיכולים לעזור לנו וגם קבלתי חומר עם סדור המשרד בימים 31 הקרובים אתחיל בהעברת חומר וידיעות באופן קבוע״ בה בשעה, ב־ מפות, במכתבו להנהלת קרן היסוד בירושלים כ׳ ״תצלומי האוויר, האוריגינלים והנגטיבים מביאים לנו תועלת רבה מאד״. כעבור כחודשיים אף כתב: ״היות ושעת חירום לא עברה עדיין אנו מרשים לעצמנו לבקש מכם להשאיר את הצלומים ראשון מימין: בחר קרים; ראשון משמאל: אהרן רמז, ולידו הרולד ס״מון. 32 עד גמר הצורך בהם״ 445 1ייאכ במלחמה לעצמאות ״כדי למנוע כפילות״ על־מנת להסדיר את דפוסי הפעולה בין שירות המפות והצילומים לבין חיל־האהיר, נועדו ב־ ׳ואל׳ ודן סולקובסק׳, קצין המבצעים של חיל־האוויר. נקבע כ׳ אנשי חיל־האוויר, העוסקים בתחום ״המפות ופענוח הצלומים״, ימשיכו להשתייך לחיל במסגרת מחלקת המבצעים שלו; וכי כל ההזמנות מטעם הצבא יועברו ליחידה זו בחיל רק דרך שירות המפות והצילומים, וזה יספק לה הן את החומרים והן את המצלמות לשם ביצוע הפעולה ״גם לצרכי חיל־האוויר עצמו״. באותה פגישה גם סוכם, ש׳׳כד׳ למנוע כפילות ובהתחשב עם העובדה שלרשות שרות המפות והצלומים עומדת מעבדה משלמת״, תבוצע העבודה בכללותה - ״פתוח, העתקה וכר - שם. עם זאת סוכם, שהשירות ככל הנראה עוררו דפוסי פעולה אלה 33 יסייע לחיל להקים ״מעבדה קסנה אשר ישתמש בה לצרכיו הוא״ חילוקי־דעות, ולכן נוסחו שוב, תוך חידוד תחומי האחריות והסמכות, בהוראות המחלקה לתפקיד מטה במסכ׳׳ל * לפיהן, ״שרות מפות וצלומים יספק את צלומי האוויר לכל הצבא״; אלה יוזמנו על־ידיו, 34 ופורסמו ב־ ויבוצעו על־יד׳ חיל־האוויר; ואותם צילומים, שנעשו על־יר החיל לצרכיו, ״יפותחו ויוגדלו במעבדות״ של השירות ויועברו לחיל לעיבוד ולפענוח על־יד׳ יחידת הפענוח, אשר תשת״ך לחיל ותופעל במסגרת אגף המבצעים שלו - ולא ״של שרות מפות וצלומים כנהוג בחטיבות חיל רגלים״. כן צוין כ׳ השירות יקים ויצייד מעבדה קטנה לצורכי שירות הפענוח, כדי שאפשר יהיה לפענח בה סרטי צילום עד שישה 35 השירות יספק לחיל ״את כל החמרים והמצלמות״ הנחוצים לביצוע משימות הצילום האווירי היומיומי בהוראות אלה נשמרה אפוא, מצד אחד, מידה מסוימת של אוטונומיה לחיל־האוויר בתחום זה; ומצד שני נקבע במפורש, שכל הפיתוח וההגדלה של צילומי האוויר יבוצעו ביד׳ המעבדה של שירות המפות והצילומים. מצב זה גרם, כמובן, לסרבול בתהליך השלם שלמן הזמנת צילום האוויר ועד העברת הפענוח המבוקש לצרכן; אך לשירות המפות והצילומים הן היתה כבר מעבדה מושלמת, וככל הנראה קשה היה להיפרד ממנה. כמתואר להלן, קמו כעבור זמן קצר ביותר עוררין לסיכום זה; אך בינתיים קבע טולקובסק׳, כ׳ מיד עם הפניית הבקשה לצילום אוויר למחלקת פענוח התצלומים, תפנה זאת בבקשה לטייסת מם׳ 36 מטוס לשם ביצוע המשימה כאלה היו ההגדרות ברמת הארגון של היחידה בינה לבין שירות המפות והצילומים של הצבא; אך באשר לפעולה כפי שהתנהלה בשסח, בתוך היחידה, מלמד האירוע הבא איך התנהלו הדברים למעשה. בעדות מ־ )שכאמור, סופח ליחידה עד לפתיחתו של קורס הטיס(, שבתוך היחידה שררו מתחים 37 ביוני סיפר ׳עקובסון ומאבקי כוח בין ל׳ גודווין לבין אריה ברגמן, בעל מעבדת צילום פרטית ברחוב בךיהודה בתל־אביב )מעבדה זו , והשאירן , קיימת עד עצם היום הזה(. פותחו בה סרטי צילום, וברגמן אף קיבל שתי מצלמות אוויריות** מיואל במחלקה. לברגמן היתה ביקורת על שיטת עבודתו של גודווין ועל סדרי הקדימויות כפי שקבען )כך, למשל, ביקר במיוחד את העדפתו להכין דו״חות סיכום של הפעולה לפני ביצוע העבודה המעשית(. לדבריו, שמע ׳עקובסון שברגמן פעל ליצירת מחלקה נפרדת לצילום אווירי, שברוך קרים ממחלקת מפות בירר את העניין, ושאחרי הבירור הסכים גודווין כ׳ ברגמן יהיה אחראי על שני אנשים בתוך מסגרת של המחלקה ויספל רק בצילום. * ב־ תועבר לבסיס שירות מודיעין. כן נקבע ס ״תפקידי הספקת צילומי אויר לצבא כמו כן המעבדות למטרה זו יועברו למטה חיל אויר״. עוד נכתב: ״תפקידי הכנה והספקת מפות לצבא הועברו למחלקת המדידות הממשלתית״, וכן ״חולית קצין תכנון מפות, כמו כן מחסני המפות יועברו לחיל ההנדסה...״. ** ככל הנראה למצלמות אלה כיוון ׳עקוב׳ לימים: המצלמות האושמטיות הראשונות שבה! השתמשו היו שתי מצלמות בשימוש חיל־האוויר הבריטי והורכבו על מסוס׳ הספיטפ״ר. המצלמה האוטומטית הראשונה מסוג וצילומים והועברה לבדיקת תקינות אצל פרופסור גולדברג, מומחה ובקיא בנושא המצלמות. 446 "כד׳ לנזנ ב =י?י לבדיקה ותיקון אצל , אולם מששמע ברגמן שהמצלמות במחלקה הועברו על־יד׳ גודווין, קריס ויעקוב פרופסור גולדברג מבלי שנועצו בו, ״הוא כה כעם... עד שהחליט לא להגיע יותר למחלקה״. ב־ הגיעו גודווין ויעקובסון לשדה דב ״לשם ביצוע יצא ממנו לא אחר מאשר ברגמן. אז, לדברי ׳עקובסון, ״גודוין כעם על ברגמן על כך שיצא לטיסת הצילום ללא קבלת רשות״ ממנו, וכי הוא )ברגמן( הועבר למחלקה אחרת. מנגד טען ברגמן, כ׳ הט״ם שמואל וידלם הגיע לביתו באותו יום והודיע לו, כ׳ מכיוון שלא הצליח למצוא צלם אחר, עליו להמריא עמו לצילום מהאוויר. ברגמן טען חדשה״. ברגמן התלונן על ל׳ גודווין, ותלונתו הועברה לתוכ״ל החיל, שמואל אהרן מויאל. זה פסק לבסוף כ׳ ״אין העניו מתאים להיות נושא של משפט צבאי, אלא יש לטפל בו באופן דיסציפלינרי״, והמליץ ״לחוף בלי בינתיים ביקש גודווין כבר ב־ 38 גודווץ על התנהגותו״ שכן לדבריו כבר התחייב ברגמן בעבר, בפגישה שהיתה לו אתו ועם קרים ממחלקת מפות, ״לציית לכל 39 הפקודות״ - אך לא עמד בכך ב־ שמה של המחלקה שונה מ״מחלקת פענוח תצלומים״ - ל״מחלקת צלומי אויר״. באותה עת עסקה המחלקה אף בהכנת צילומים אישיים עבור תעודות זהות, בצילום אוניות אויב ובצילום שדות התעופה של חיל־האוויר הישראלי לצורכי הסוואה. כן תוקנו מצלמות אוויריות מסוג בין ברגמן לגודווין(, התקדמו ההכנות להתקנת מצלמות במטוסים, ונמשך הניסיון למציאת מקום למעבדת צילום. כן התקבל כבר הציוד האישי, אולם עד אז לא התקבלה ״מפה המראה את חזיתות האויב״ כפי שביקשה המחלקה. צוין כ׳ המורל של המחלקה ״טוב מאוד״, וסיסמת השבוע, כפי שכתב גודווין היתה: ״אל תהיה ׳שויצר׳ חשוב קודם כל על המולדת״. לסיכום, כתב גודווין, ״העבודה הפנימית במחלקה מתקדמת באופן 40 משביע רצון. הקשר עם המחלקות המקבילות הוטב״ ״אינו בא בסתירה... אלא מפרשו בצורה מעשית וברורה ״ותר״ ב־ שהוצגו בתוכנית, היו מטרות המחלקה לצלם אובייקטים צבאיים, אססרסג״ם וטקטיים, ולערוך צילומים לצרכים כלליים ועבור מטרות הסוואה. לשם כך היתה המחלקה זקוקה למצלמות נוספות וציוד מעבדה לפיתוח סרס׳ 41 צילום אוויר הנקודה המרכזית בהצעתו של ל׳ גודווין היתה הקמתה של מעבדת צילום בחיל־האוויר. הצורך בה עלה לאחר קביעת נוהלי העבודה עם שירות מפות וצילומים, ולפיהם תשרת מעבדת הצבא את חיל־האוויר. לחיל־האוויר לא היתה מעבדת צילום, ולכן נעשו כל עבודות פיתוח התצלומים במעבדת הצבא, וזו גם החזיקה את תשלילי הסרטים. על המשכו של מצב זה התריע גודווין. לטענתו, מעבדת הצבא נדרשה לעסוק בעבודות שונות, ולכן לא הוענקה עדיפות לעבודות עבור חיל־האוויר. כן נגרם עיכוב בקבלת העבודות עבור חיל־האוויר בגלל הזמן שהוקדש לנסיעות ממטה חיל־האוויר למעבדת הצבא. מצב זה חייב, לדעת ל׳ גודווין, הקמתה של מעבדת צילום בחיל־האוויר לפיתוח סרטי צילום. כן הציע שלכל בסים מרכזי של החיל תהיה יחידת צילום משלו ומעבדה, וכך תימנע העברת סרטי הצילום לתל־אביב. מעבדות אלה היו אמורות לספק את צורכי החיל, תוך שמירת סרס׳ הצילום ברשותם. לגבי סדרי העבודה עם הצבא, אמורות היו מעבדות חיל־האוויר להיערך לביצוע בקשות הצבא לצילומי אוויר, ואת סרס׳ הצילום 447 יוכ במלחמה לעצמאות ניתן היה להשאיר ברשות הצבא; ואם יהיה הצבא מעוניין לפתח את הצילומים המיועדים עבורו במעבדתו, יש לאפשר את הדבר. ל׳ גודווין העלה רעיונות נוספים לשיפור עבודת הצילום, כגון העברה לחיל־האוויר של ציוד צילום אווירי, המוחזק בכוחות הקרקע ולא משמש אותם; התאמה וציוד של מסוס אחד בהתאם למשימות בדו״ח השבועי של מחלקת צלומי 42 צילום; והתאמת מטוסים אחרים לנשיאת מצלמות אוויריות אוטומטיות אויר נאמר, כי המחלקה כוללת בםךהכול ו ו איש. לדברי גודווין, באה דרישה מהצבא לצלם תצלומים טקטיים משטח של לכך נדרשים מרך ותסתיים ביום אחד. צולמו תצלומים אויריים מ־ הצבא. סמונים העתקות שמש והעתקות נעשו מהטיסות הללו. צולמו מטוסים בשדה התעופה בתל־אביב. שורטטו שלטים רבים בשביל מחלקות אחרות. שורטט לוח שנוי ארך הצלע התמונה כפונקציה של כבה המטוס והאורך הפוקלורי של העדשה. באה דרישה לבדוק מצלמת אוויר והוחזרה. מצלמת אוויר תכניות לסטרוסקופ אשר הועברו להוצאה לפועל. התקימה נסיעה לחיפה שהיתה מכוונת לחוות דעה על תצלומי אויר שנעשו על ידי חיל אויר אחר ועמדו להרכש. שורטטה מפת הפצצות תיל האויר הישראלי. צלם אוירי נשלח לגליל לקחת תצלומים טקטיים בשביל המפקדה העליונה של הגליל. באשר לאספקה ציץ גודווין, שהמצב ״רע מאוד״, וחלק מהציוד לא סופק. המורל סוב מאוד. הסיסמה השבוע: ״פרוטקציה? - אין במחלקה זו״. לדבריו, ״צריכה שאלת הטרנספורט להסתדר, כ׳ איחורים לשדה התעופה ולמעבדה עלולים לעקב 43 עד״ן לא נתקבלו...״ במסגרת הארגון מחדש של מטה חיל־האוויר על־פי אגפים, כמתואר לעיל, הוחלס עד את מחלקת צילומי האוויר במסגרת אגף המודיעין של חיל־האוויר לצד מחלקת הביטחון, מחלקת כתב־הסתר בראש מחלקת המפות עמד ברוך קרים, יליד אודסה שברוסיה. בשנת 44 ומחלקת המפות במחלקה שירתו 45 עבד כמהנדס במחלקת המדידות בתל־אביב והחל לשרת באגף המודיעין ב־ עוד ארבעה עובדים: אדולף באר - האחראי על האדמיניסטרציה )כרטיסייה של המפות, כוח־אדם, סטטיסטיקה, חשבונות, התכתבות, מהלך עבודה וניהול משרד(; יהודה הירשל - על מחסן המפות )החסנה, הוצאה ואספקה, ניהול מלאי המחסן, סידור מפות לטיסות מיוחדות כמו הפצצה, ״סדור רצועות טיסה, מחסן מוזאיקות״(; אליהו בראילובסק׳ - על חישובים ושרטוט )מרחקים, אזימוט, כיוונים, מפות הפצצה, מפות מסלולים, מפות מפורטות של שדות תעופה, מפות מיוחדות למחלקות אחרות, סידור ספרי טיסה, הגדלה והקטנה של מפות, דיאגרמות של התקדמות בעבודה, העתקות אור(; ואריה ר״נר וישראל •לינקי - על תצלומי אוויר )מחסן תצלומי אוויר, 46 שרטוט מפות מצילומי אוויר ותיקון מפות לפי שינויים בצילומי אוויר באותו יום גם הגיש רמז את הצעת מטה חיל־האוויר, שהתבססה על הצעתו של גודווין להסדרת יחסי העבודה בין חיל־האוויר ובין שירות המפות והצילומים. לפי הצעה זו כל הצילומים ״הן בשביל הצבא והן בשביל חיל האויר״ מבוצעים באמצעות החיל. המעבדה תהיה משותפת לשירות ולחיל, וכל ״העבודות המרכזיות תעשינה במעבדה זו״ על־ידי שתי היחידות. עוד הודגש, כ׳ ״ח.א. רשאי להכניס כל מספר עובדים משלו למעבדה הנ״ל. ד. כל הרמז מעבדות נודדות טקטיות בכל הבסיסים. ו. כל הציוד )פילמים, ניר, חימיקל״ם וכוי( יסופקו ע״׳ שרות מפות 448 "כד׳ ל נ יקי פ וצלומים. ז. חיל־האוויר יקבע קצין קשר מיוחד אשר ירכז את הזמנות הצבא לצלומים, הזמנות אלה תעשינה 47 ע״׳ שרות המפות והצלומים״. לבסוף צוין ש״כל הצלומים יכנסו לארכיב משותף״ מסכ׳יל/מת״מ סען, כמובן, שאין הצעה זאת עולה בקנה אחד עם ההחלסות שהתקבלו קודם לכן בין ׳ואל׳ לבין סולקובסק׳; אך מצדו טען רמז, כ׳ ״הסכום הנ״ל אינו בא בסתירה לסכומכם הקודם אלא מפרשו בצורה מעשית וברורה יותר. נבקשכם לאשר זאת בהקדם כדי להסדיר את העבודה בהתאם לקוים הדל״. סוכם צירופם של כמה עובדי מעבדה מחיל־האוויר למעבדת שירות המפות , בפגישה נוספת בין רמז ליואל גם בעיה זו היוותה ביטוי לחילוקי־הדעות בין חיל־האוויר לבין מטכ״ל/אג״ם באשר לסמכויותיו 48 והצילומים ומידת שיתוף־הפעולה בינו לבין המחלקות השונות במטה הכללי. פעילות מבצעית של המחלקה למרות חילוקי־הדעות, ביצעו מסוסיה הקלים של טייסת מס׳ וחשובות, אשר סייעו באורח ניכר לבניית תמונת המודיעין לקראת פתיחת הקרבות הצפויים. כמתואר לעיל, ביצעו צלמי המחלקה בעצמם את הצילומים, אך ב־ החיל התקינו מצלמה אוטומטית אותה. לשם כך פערו חור בקרקעית המטוס, והתקינו תקע חשמלי עבור המצלמה ומתקן תמיכה לה. המצלמה הופעלה רק לצורך מיפוי אזורים שלמים. תוך כדי האירועים כתב ׳עקוב׳, כי מטוס זה, ״משימתו הגדולה היתה מעל חזית רמלה-סרפנד-אל־קובאב-עין שמר. הכיסוי הושלם אולם הטייס חסר הניסיון גרם לכיסוי 49 שטח כפול ורווחים בין הצילומים. סך כל הפעילות כ־ 50 ב־ אולם עוד קודם שהתקבלה הוראה זו, באותו יום ממש, נשלח המסוס לטיסת תובלה לבךשמן. באותה הטיסה נשרף המטוס, ואז, לדברי ׳עקוב׳, הם נצרכו לעמול קשות כדי לשכנע את אגף המבצעים בדבר הצורך במטוס אחר. בסופו של דבר הוקצה מטוס פ״רצ׳״לד למטרה זו, ונדרשו מאמצים רבים כדי לשכנע שקדיחת חור בקרקעית המטוס עבור המצלמה לא תפגע בו. לבסוף, בהסכמת המהנדסים ומבצעים, מיהר ׳עקוב׳ לשדה 51 ודאג לסיום התקנת המטוס תוך יום. היה זה, כדבריו לימים, ״הישג לא קטן בימים הראשונים של חיל־האוויר״ התקנת המטוס לצילום הידקה את הקשר בין המחלקה לבין אגף המבצעים. העבודה מולם היתה יומיומית, משום שפקודות המשימה היו חשובות. בעבודה במצלמה אוטומטית היה צריך לקבוע את גובה הטיסה ומהירותה. פקודת המשימה היתה מתואמת עם ׳עקוב׳, וזה היה קובע גם את מספר השניות בין צילום לצילום. בכל גובה צריך היה לבחור בעדשה אחרת. בתכנון הטיסה היתה חשובה גם דרישת המפענחים. אלה היו קובעים את קנה־המידה הדרוש להם לזיהוי, שבדרךכלל היה של מצלמה, שיאפשר קנה־מידה כזה, ופירוש הדבר שבצילום אנכי מגובה של 52 של קילומטר מרובע לא תמיד ניתן היה להשתמש במטוס עם המצלמה האוטומטית, שכן לדברי ׳עקוב׳ ניתן המטוס למשימות צילום רק כאשר לא נעשה בו שימוש מבצעי אחר — אך בה־בשעה הלכו ותכפו משימות הצילום. לפיכך הוחלט להציב במטוס צלם עם מצלמת־יד לביצוע צילומים אנכיים בחזיתות השונות. מטוס האוסטר שימש גם בחזית בגליל, שם טס תחת פיקוד החזית עד סיום המשימה. ביוני נצרת, חולה, מרג׳־עיון, משמר־הירדן, ג׳נין, ראס־אל־נקורה, בניאס, מלכיה, עכו. במצלמה האוטומטית צולמו 53 רמלה, אל־כאוכב, ראש־העין, קלקיליה, בית־עור־אל־פאוק ועוד 449 יואנ במלחמה לעצמאות בדו״ח של המחלקה לשבוע המסתיים ב־ אשר היה בתפקיד זמני בגליל חזר לאחר סיום תפקידו שם״. במחלקה היו אז עשרה אנשים. במהלך פו־ק־זמן זה, לדברי גודווין, בוצעו עשר גיחות, ובהן צולמו כ־ והגליל. התוצאות היו סובות מאד. הטיסות מעל שסח רמלה היו צריכות להפסק מפני שהמסוס לא היה ראוי לשמוש״. עד אז הוכנה תוכנית ״לבניית מצלמה אויחת בתוך אוירון״; ״שורטטו סימני היכר של מסוסים״; נעשו למחלקת מחקר ״תצלומים של רסיסי פצצות״ ותצלומים ״מנסיון הפצצה״; וכן תצלומים ״מחלקי אוירונים בשביל מחלקת חשמל בשרונה״. גודווין התלונן שמצב ההספקה אינו משביע רצון, וציין כ׳ ״לאחר שיחות עם אולם 54 הצבא נתקבלה החלסה שלחיל האויר דרושה מעבדה עצמאית״ בה־בשעה, ב־ ח.א. למעבדת הצלום שלנו בשביל צרכיו הוא, הנני להציע 1 לחיל־האוויר, כ׳ ״בגלל רבו׳ העבודות הנמסרות ע״ בהתאם לשיחתנו עם אהרן רמז שתצרפו מספר עובדי מעבדה מומחים כנספחים אל מעבדתם״. יתרה מזאת, * ואכן, בעקבות הדרישות הרבות לצילומים 55 לדבריו, ״עד כמה שידוע ל׳ הודיע גודווין ל׳ שהוא מעונין בדבר״ 56 ולסיורים אוויריים לא היה אפשר לספק את צורכיהם של כולם דפוסי הפעולה בין שירות המפות והצילומים לבין חיל־האוויר בנושא הצילום ימשיכו להיות נושא למחלוקת, ואף כאן תקרין שאלת מעמדו של חיל־האוויר וארגונו על דרך ההתמודדות ותוצאותיה. מחלקת הביטחון של חיל־האוויר כאלה היו הדברים אף בנושא בטחון שדה. זה סופל במסגרת אגף המודיעין של החיל, מצד אחד, ובמסגרת מחלקת המודיעין באג״ם/מטכ״ל, מצד אחר. התגלעו ויכוחים, ואף הם היו בבואה למעמדו של חיל־האוויר. התבססותו של חיל־האוויר על המתנדבים/המגויסים מחוץ־לארץ עוררה את החשש לדליפת מידע או אף להימצאותו של מרגל בין אותם האנשים - כפי שאכן היה, כמתואר להלן, בפעילותו של אלכס ליהמן; וכך התעוררו מפעם לפעם חיכוכים בין שתי המסגרות. קציני הביטחון במחלקת המודיעין באג״ם פקדו מפעם לפעם את בסיסי החיל, והעבירו לראש אג״ם את דיווחיהם על אודות השמירה הלקויה באותם הבסיסים, ואף על התנהגותם חסרת־המעצורים של אחדים מהצוותים במהלך פעילותם באירופה - ובמיוחד במהלך הפעולה של צוותי האגף לתובלה אווירית במסגרת מבצע ״בלק״. אי־הבהירות באשר לתחומי הפעולה והמחסור בכוח־אדם מיומן הובילו למצב, שבו נקבע היקף הפעולה על־פי הצרכים היומיומיים הבוערים - ולא על־פי תוכנית מסודרת ומוגדרת. ראש מחלקת הביסחון של החיל למן ינאי57 ראשיתו היה שרגא ׳נובסק׳ )ינאי(, ומינויו הזמני אושרר שוב ב־ ואלה שלצדו פעלו אפוא לפי הבנתם ומיטב יכולתם בתחומים רבים ומגוונים: למן פעולות שנועדו למנוע * נכון ל־ - מנהל מעבדה; אדם לויס - מפענח 1- צלם אווירי; מרגלית זקס - פקידה ובתבנית; יוחנן ׳עקבסון — עוזר מעבדה; אריה יעקוב תצלומים; מרוין פר״ס - צלם אווירי; משה מלר - מפענח תצלומים ראש״, פועה סגל - סמנית; נתן סופרין - צלם ועובד מעבדה; הרברס קלר - סמן; יוסף רוזין - סמן. נתן סופריו — צל• אווירי 450 73" ב פיקי דליפת מידע, דרך צנזורה על מכתבים, בדיקת מהימנותם של המתגייסים לחיל, וכלה בזיוף דרכונים של אנשי חיל־האוויר, שיצאו לפעילות בחוץ־לארץ. בתנאי פעולתו הראשונית של חיל־האוויר, במשאביו המצומצמים, ניתן היה לפעול גם כך; אולם עם הגידול העצום שחל בממדיו של חיל־האוויר כבר במהלך חודש מאי ופריסתו לכמה בסיסי פעולה - גדל גם היקפה של מחלקת הביטחון מבחינת כוח־האדם, ועבודתה התרחבה גם החיל. , לעבר בסים בה־בשעה, עם הקמתה של משטרת חיל־האוויר, התפנתה בחודש יוני בנושאים פליליים. באותו חודש מונו מטעם המחלקה קציני ביטחון לשדות התעופה. כן הלך והורגש הצורך לנהל את העבודה על־פי פקודות־קבע מוגדרות וברורות, כפי שהדבר אכן בא ליד׳ ביטוי בפעולת המחלקה בחודש יולי. בין בסיסי החיל ומתקניו לבין מטה חיל־האוויר התקיים קשר עבודה ופיקוח בתחומי עבודת מחלקת הביטחון, אולם בשל הארגון הרופף ששרר במטה חיל־האוויר נפגמה ההוצאה לפועל של העבודה בבסיסי 58 החיל ומתקניו ב־ של חיל־האוויר, שהיתה שייכת לאגף המודיעין של החיל, עמד באותה עת שרגא ינוב * שלושה מאנשי המחלקה — דוד זקס, מאיר צבי ומשה רום - עיבדו תוכנית לפעילות כללית 5914 של מחלקת הביטחון. בהעדר מאיר צבי הצטרף יוסף הורנגרד, איש מחלקת הביטחון, לדוד זקס ומשה חס לסיור בשבעה שדות תעופה של חיל־האוויר. השלושה התרשמו בסיורם שיש רצון מצד החיילים לעבוד — אך המחסור באנשים ובאמצעים להגנת הבסיסים היווה סיכון לקיום חיל־האוויר. לדעתם, הקשר בין המטה לשדות התעופה היה רופף, ומכאן תחושת חוסר־אמון בין אנשי חיל־האוויר הנמצאים בבסיסים למטה החיל. הדו״ח התריע על שדות תעופה לא מגודרים ומחסור בשומרים וכלי־נשק בבסיסים - מצב שהצריך פיקוח על הנכנסים לשדות התעופה ומינוי קצין ביטחון בכל מתקן ושדה תעופה. קשה במיוחד מבחינת סידורי ביטחון היה המצב בבסיסים, שבהם השתמשו גם מטוסים אזרחיים, כמו 60 בבסיס חיפה ושדה דב בתוכנית להסדרת מחלקת הביטחון הוצע כ׳ ימונה זמנית קצין גיוס, וזה יקבל סמכויות, המאפשרות גיוס אנשים מתאימים למחלקה. מבנה המחלקה המוצע כלל מינוי של קצין ביטחון ארצי, שתחת פיקודו אמורים היו לפעול קצין חקירות וקצין ביטחון כללי. על קצין החקירות היה לעסוק בענייני ריגול נגדי, משמעת, מהימנות אישית, רישום התנהגות אישית והפעלת מחלקת מודיעים. קצין הביטחון הכללי אמור היה להיות אחראי על בסיסי החיל ומתקניו. קציני הביטחון בבסיסים היו צריכים לשמור על קשר הדוק עם קצין הביטחון הכללי, והוטל עליהם להכין דו״ח דדשבוע׳ על הפעולות בתחום אחריותם. זה יופץ לקצין הביטחון הכללי, תוך עדכון מפקד הבסיס שבו הם פועלים. על קציני הביטחון היה להפעיל צנזורה על מכתבים נכנסים ויוצאים, לפקח על שיחות טלפוניות, ולערוך ביקורת על פעולות המשטרה. היה עליהם גם להעביר מכתבים חשודים או בלתי־מובנים לקצין ביטחון כללי, וכן להעביר אליו חומר משפטי, אם חורג הוא ממסגרת שיפוט בית־דין שדה־, להוות * לבד משרגא ׳נובסק׳ היו גם דוד זקס, משה רוס, צבי מאיר, יוסף הורנגוד, תומס מרגיסא׳, דני שלוש, זאב שולקינד, איסו ׳נובסק׳, שמואל ז״דמן, אריה מינץ, יצחק רפפורס, יוסף גבולי, יהודית אפשס״ן. חיל הז!ריר מחלקת הק ק 14 אל: מפקד שייפת קבין שנבעיס קגין הכטזזון הטה חנדון:- שלפון בתשובה למכתבכם שק 18.7.48 הטלפוני ביניכט לבין הפסח חיננד פוי׳ חין אנו •ורעים מי חד שהקו טורי. בשיחתנו ?ם קגין המבצעים הראשי חובדד בי בדי למחלקת המבבעים שחקו איננו סודי, חקו עובר דרן מרכזיה להשתמש בו ביתר זהירות. לידיעחבש בל קו העובר ירך פרכזיח חזרחית ב*ן ישיר נין עקיף ניתן לטיעוףופשום כן יש להשתמש 451 יו* מ נ במלחמה לעצמאות לשכת מודיעין במחלקות השונות; לפקח על רשיונות הכניסה, נשק ותנועת כליהרכב; ולנהל כר אותו מתח בין הצורך לשמור על בטחון שדה לבין הצורך לתת פרסום לפעילות המבצעית 61 של חיילי הבסיס וצילם כמה צילומים. TIME AND LIFE התבסא ב־ אריה רוזנבלום, קצין המבצעים באגף המבצעים של החיל, דיווח לקצין הביטחון, כי אף שהורה להחרים את ״הצלמניה הצליח הנ״ל לצאת מהשדה בעוד מועד״. הוא ציין שככל הנראה היה ביד׳ הכתב ״רשיון ממשלתי מסה חיל־האוויר דאג 62 מלשכת העתונות״, ואף־על־פי־כן ביקשו לנקוט צעדים מתאימים להשגת הצילומים אפוא גם לתיעוד בטווח המיידי — באמצעות המינוי של קצין קשר לעיתונות — וגם לתיעוד העבר, תוך התמודדות עם המגבלות המתחייבות מטעם בטחון שדה. כמו שירות הקשר, השירות המטאורולוגי, אגף האפסנאות, אגף כוח־האדם )שאז טופל במסגרת אגף המנהלה(, הנזכרים לעיל - אף בנייתו וארגונו של אגף המודיעין בחיל היו קשורים בשאלת מעמדו של חיל־האוויר במסגרת צה״ל: אם מסכים המטכ״ל שיש צורך במודיעין לכוחות־האוויר, הרי יש בכך מעין הכרה בצורך הייחוד של חיל־האוויר כחיל נפרד, עם כל המשתמע מכך; אולם אם מצטמצמת או אף מתבטלת פעולת המודיעין של חיל־האוויר, יכול הדבר להעיד על ירידה במעמדו של החיל. לנוכח שעון החול ההולך ואוזל - תום ההפוגה הקרב ובא - עדיין לא הגיעו הדברים לכדי ניסוח וגיבוש מסודר של דפוסי הפעולה בין אגפי המבצעים והמודיעין לבין מטכ״ל/אג״ם. חילוקי־הדעות הבולטים בנושא הקשר, הצילום האווירי ובטחון השדה ישובו ויעלו ביתר־שאת ו״תוספו לחילוקי־דעות נוספים. כל זאת - במסגרת הדיון הכולל על מעמדו של חיל־האוויר וארגונו, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי מובהק יותר גם בהתארגנותם של שאר האגפים לספק את ״צרכיו המיוחדים״ של חיל־האוויר. 452 פרק •ג ״זה כאיל! צבא מקביל" "רגצדכ׳בז וזמ׳ ׳ ההיערכות לנ״צול ההפוגה בתחילת ההפוגה ניתנה הדעת במסה הכללי ובמסה חיל־האוויר לטיפול בשאלת הארגון; להפקת לקחים מהפעילות המבצעית כפי שהתנהלה עד אז; להקפדה על רמה מתאימה של כוננות למקרה של הפרת ההפוגה הערבים; וכן להיערכות לניצולה המיטבי, על־מנת שעם תחילת הקרבות - בתום ארבעת השבועות 1 על־יד של ההפוגה - יהיה הכוח מוכן וערוך סוב כל האפשר לקראתם. כל זאת — לצד מתן חופשה ונופש ללוחמים בפרס, ולמשרתים בכלל. בדיון בישיבת הממשלה בתוכניות לפיצולה של ההפוגה ב־ מאוכזבים כשב־ ״לא אדבר על העבר. אני מבין שהיו קשיים, אולם אחשוב זאת לכישלון גדול, אם ליום גמר ההפוגה לא יהיו בהנחיות שהורדו באותו היום לחסיבות ולחילות על־יד מנהל אג״ם נאמר, שיש 1 מוכנים כל הדברים האלה״ לתכנן ולסיים מיד את התוכנית לארגון הכוחות תוך התבססות על העקרונות הבאים: ״א. החזקת כל עמדות המפתח בעצמה מלאה של הכוחות ב. החזקת עתודות מתאימות לפעולות יזומות והתגוננות. ג. גיבוש היחידות ואמונן״. זאת ועוד, נאמר בהן שמפקדי החילות והחטיבות יקבלו ״בימים הקרובים ביותר את תעודתם האופרטיבית וכן את המבצעים שעליהם לתכנן ולהכין לקראת הפסקת ההפוגה״; וכן זימון לפגישה, שבה יסוכמו הלקחים 2 מחודשי הלחימה ו י ו רבו ו קווי הפעולה לעתיד עד אז התנהלה הפעילות לפי הסדר של ״נעשה ונשמע״: קודם מתבצעת הפעילות, ורק אחר־כך, בחלוף הצורך המיידי, שומעים ונערכים לקראת הבאות. חיל־האוויר נערך אפוא ביתר־שאת לטיפול בארגונו של החיל על מטהו ועל בסיסיו, תוך ניסיון להתאימו למשימות־העל, כפי שראו אותן במטה החיל. כל זאת - לצד החשת פעילות הרכש והגיוס בחוץ־לארץ והמשך ביצוען של טיסות תובלה, סיור וצילום בארץ. נדרש שידוד מערכות תוך זמן קצר ביותר, שכן הכוח האווירי, כפי שהתגבש עד נכון ל־ו בכל מערכיו. אף־על־פי־כן, למרות המשימות המיידיות והדחופות שעמדו על סדר־היום, הורה בידו ביוני ראש המטה, אהרן רמז, למשה הורוביץ, ראש מחלקת המודיעין במסה חיל־האוויר, ״להכין הצעה להקמת שירות מיוחד במחלקתך אשר יתחיל מיד באיסוף הארכיב של הח.א. וכתיבת ההיסטוריה של החיל״. כחלק ממסרה אלבמחנה, , הכתב הצבאי של העתון 1 זאת של הפקת לקחים יש לראות גם את שיגורו של יוסף אוליצק הורוביץ, כדי שיושיט לו ״את כל העזרה הדרושה ולתת לו לעיין בחומר שלכם ולשוחח עם האנשים״ לשם וכן את הודעתו של אליעזר לקט, קצין תכנון 3 כתיבת מאמר תחת הכותרת מנהלה, לשליש ראש המטה, משה הורוביץ, ב־ אשר תפקידה יהיה ״ללקט ידיעות על מהלך המלחמה ולהעבירן לעיתונות. לאפשר לעיתונאים לבקר ולהיות נוכחים - במדה האפשרית - בכל התופעות והשלבים של המלחמה, כדי לאפשר להם ללקט בעצמם חומר 453 יוא ממטו נ במלחמה לעצמאות מיד־ראשונה״. סמכויותיה של היחידה הוגדרו כדלקמן: ״כל המפקדים בצבא חייבים לתת לאנשי יחידה זו את כל העזרה האפשרית, כ׳ חשיבות ראשונית נודעת להעברת ידיעות אמיתיות לצבור העולמי על הישגינו הקרביים. מפקדי החסיבות ימנו במטותיהם קצין מתוך התקן הקיים, אשר יתפנה - בכל שעת בקור איש היחידה הנ״ל בלו״ כתבים - ללווי והסברה והדרכה ולמתן כל העזרה האפשרית״. הוא סיים אפוא בצורך למנות קצין חיל־אוויר, אשר ״צג את ואכן, כעבור 4 החיל כלפי ״יחידת הקשר לעתונות״ כמה ימים הודיע נ אגף המבצעים, לראש המטה כ׳ שושנה רוסבלס 5 נתמנתה ״כנציגת חיל האויר לעניני העשנות״ חודש ההפוגה לא יהיה ״חודש של נופש בשביל חיל־האוויר שלנו״, נכתב על־יד׳ קצין התרבות של חיל־האוויר ב־ את המצב כמו שהוא, והפצצת חיל־האוויר הישראלי על דמשק ערב ההפוגה שמשה אות והתראה לפולש׳ ערב כי נכונים אנו להמשיך, להמשיך בהתמודדות, להמשיך בקרבות להגנת מדינתנו ולביצור גבולותיה״. הוא ניתח אף את המצב המדיני ביחס לאנגליה וארצות־הברית וציין, כ׳ אכן ״אין כוחנו מספיק להתמודדות גלויה עם אנגליה. אל לנו לשכוח כ׳ השפעתה של אנגליה על מדיניות החוץ של אמריקה והאיבה של איל׳ הנפט והצבא באמריקה לא פעם הביאו לנסיגה של ארה״ב מתמיכה בנו... ידוע לכל שבריטניה מעונ״נת שהנגב 6 או חלק ממנו יצורף לממלכתו של עבדאללה״ למדינת ישראל, שנולדה בסערת הקרב, היה אפוא מה לעשות בפסק־זמן חשוב זה של ההפוגה, שכן תחילת ההתמודדות מול התקפת צבאות ערב היתה בתנאים של מחתרת למחצה בכל האמור להתארגנות ולהצטיידות. לא ניתן היה לכפות מסי חובה או גיוס חובה. לא היה אפשר לרכוש נשק בגלוי, וקשה היה לייצר תחמושת או להקים מחנות אימונים. ההתחכמות לאיסורים השונים וההתגברות על הפיקוח החיצוני חייבו מאמץ מיוחד, שלא תמיד עלה יפה. קיום סוג כזה של מאמץ במצב של מלחמה נואשת - פירושו היה ליצור סדר קדימויות, ובו ניתנה העדפה ראשונה למלחמה על עצם הקיום. כל מה שניתן היה לגייס למערכה - גויס. מצדן הכריזו בריטניה וארצות־הברית אמברגו על משלוחי נשק, ובמצב זה שוב הופנו כל הכוח והמאמץ למלחמת בלימה בכל הכוחות הקיימים. על־פי אותה קדימות, אפילו הקמת הכוחות הלאומיים כצבא לאומי מאוחד נדחתה בכמה שבועות, וחללו היו מאורגנים על־פי המתכונת היישובית: הפלמ״ח ״תרם״ שלוש חטיבות; ה״הגנה״ הפעילה את מערכי הארגון הסריטוריאל״ם שלה והפכה אותם לחטיבות; והאצ״ל קיים עדיין יחידות אוטונומיות בירושלים. אומנם לעת הזאת פעל מטכ״ל משותף הכפוף ישירות לשר הביטחון, היתה ממשלה זמנית מוסכמת, והכוחות פעלו תוך קבלת מרות - אבל היה ברור שזהו מצב זמני, העלול להתערער בנקל ולפורר את המערכת. לפי חוק הצבא, שנתקבל בממשלה ב־ מספר צבא הגנה לישראל, אבל מירב תשומת־הלב היתה נתונה לקרבות הקשים שהתחוללו בכל החזיתות. במרחק הזמן מצטיירת תמונה של ראשית סימני ניצחון למדינת ישראל, אבל בשבוע השני של יוני, ערב ההפוגה, היה המצב עדיין קריטי; ואילו מבנה הצבא, מצבו המורל׳, הארגוני, המשמעתי, מצב ציודו ודרכי 7 פעולתו חייבו שינוי יסודי ודחוף ביותר ל pnrn טס 1410 16.6.48 J* ,V תלונת משקיפי האדם על פעילות אווירית במהלך ההפוגה 16.6.48) 454 mD למסה חיל־האוויר ולצה״ל בכלל ניתנה אפוא השהות להתחיל בבניית המסה, הבסיסים והט״סות; לתיאום הרכש׳, לאימון טייסים, אנשי צוות והחזקה; לגיבוש מערך פיקוח טיסה, נווטות, מטאורולוגיה, תצ׳׳א; לבניית אגף מינהל, הכולל מח־אדם, כספים, שירותי פרט, רפואה, מיון, תשלומים, משטרה צבאית, דת, משפט, תרבות, סעד, סטטיסטיקה; ולטיפול בדרגות ובתקנים, במעמדם של אנשי גח״ל, בהשבעת טייסים בעלי אזרחות זרה לצה״ל; ובעיקר - בארגון כל אותו כוח־אדם מגוון, אשר הגיע אל בין שורותיו, מבלי שהיתה לו היכולת למיינו כראוי ולהציבו על־פי הצרכים האמיתיים ביחידות המתאימות מתוך ראייה לטווח רחוק - אלא על־פי הצורך המבצעי, המיידי והבוער, אשר נצרך באותה שעה ממש. אותו כוח־אדם מיומן, הן צוותי־האוויר והן צוותי־הקרקע - הוא־הוא אשר הלך וקבע את אופי התארגנותו ויכולתו המבצעית של חיל־האוויר במהלך מלחמת העצמאות. עם תחילת ההפוגה החל מסה החיל לטפל בארגון החיל, מינוי מפקדים, בניית טייסות. לכל הבעיות הללו היה קשר בל ״נתק למעמדו של חיל־האוויר בצבא. משקיפי האו״ם בעת ההפוגה, ושפירושן היה , עם זאת היה צורך להתחשב במגבלות, אשר הוטלו על־יד בעיקר יתר־פיקוח על העברת אמל״ח ומגויסים לארץ. בידיעות ״טנא״, שירות המודיעין, מ־ מספרם של המשקיפים העומדים לרשות ראש משקיפי האו״ם הרוזן ברנדוס ב־ של מפקחי המתווך בשדות התעופה בארץ־ישראל יהיו שניים: מניעת הבאתו של ציוד צבאי בדרך האוויר ב. שימוש באוירודרומים לשם פיקוח על הגבולות״. כן נאמר שם כי על־פי הדו״ח של הרוזן ברנדוט )אשר הודלף מפעם לפעם גם העבירו משקיפי 8 על־יד׳ מקור מוסמך בפרים(, ״הערבים הגיעו לקצה גבול יכולתם הצבאית״ האו״ם לכל אחד מהצדדים את התלונות של הצד האחר על טיסות שנערכו בשמיו או מעל עמדותיו. כך, למשל, איימו הערבים, לדברי קולונל ברגסון השוודי, ראש המסה של משקיפי האו״ם, ב־ רצינית שיירו באוירונים״; והוא הביע את דעתו, ש״אין צורך לאוירונים לעבור את עמדות הערבים אם נוסעים בדרך ישירה״. ראש המטה, אהרן רמז, הפנה את התלונה לדן סולקובסק׳, ראש אגף המבצעים, וביקשו ״לברר את המקום המדויק ולהוציא הוראות מתאימות לטיסים״. ככל הנראה גם בעקבות תלונות אלה וגם כדי לתאם טוב יותר את דפוסי הפעולה מול משקיפי האדם, מינה טולקובסק׳ את הרולד )״סמוק׳״( ס״מון ״לקצין קשר 9 בין מסה חיל האוויר והאו״ם מתאריך פרט למגבלות אלה, שהקשו על הפעולות הדרושות, היה צריך לשמור על רמת דריכות וכוננות למקרה של הפרת ההפוגה על־יד׳ הערבים - כפי שאכן התרחש ב־ אז בירושלים, ביומנו: ״בערב קבלתי שדר מאג״מ, שיצא בשעה ותקפו באש מכונות ירייה מאוירונים מנמיס טוס את כפר ורבורג ובאר טוביה. כמו כן נפגע ע״׳ שני אוירונים ספיטפ״ר מצריים מטוס או׳׳ם אשר נאלץ לירידת אונם. אנשינו אשר אצו לעזרה הותקפו קשות. חיל אחד ' בעלון של חטיבת ״אלכ 0 נפצע״ מצריים, עת עזרה, הותקפו אף הם על־יד אותם המטוסים, ואחד מהם נפצע. לאחר הסיוע שניתן לצוות המריא המטוס לבסיסו, אולם ניכרה תכונה מיוחדת של מכוניות וצבא רגלי של הצבא המצרי בסביבת תחנת הרכבת של אשדוד, ואף סיור של זוג מטוסים ״מעל ל־ היום את אנשיהם מהחזית המצרית;" ואכן, בעקבות התפתחות זו הוגברה הכוננות, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי, למשל, בהוראתו הבהולה של מטה ״הראל״־פלמ״ח ב־ האו״ם אומרת: הערבים הפרו את ההפוגה ע״׳ הפצצת באר טוביה מן האוויר, היום יום שישי 2 יש להעמיד את כל היחידות במצב הכן ולחלק את הנשק ולדעת איפה כל יחידה״ באותו יום בשעה ברנדוט הפרו היום המצרים את ההפוגה ופעלו בניגוד להוראותיו״, ולכן אישר, לדבריו, ״לכוחותינו חופש פעולה 455 יוא ממ נ במלחמה לעצמאות נגד הכוחות המצרים״. היה אפוא חשש שהתפתחות זו עלולה להשבית את ״ההפוגה בכל הארץ בכל רגע״. הוא דרש לפיכך ״לעבור מיד לכוננות מלאה, לבסל את כל החופשות ולהציב את כל הכוחות הדרושים, להדוף ' החשש להתחדשות הקרבות לא הוסר אף ב־ 3 נמרצות כל נסיון של פעולות האויב״ חיל־האוויר, אהרן רמז, הורה לראש אגף המבצעים לבדוק מיידית את היערכות בסיסי החיל בעקרון, ברמת־דוד ובהרצליה מבחינת ״סידורי הקשר, ההסוואה, התגוננות אנסי אוירית וכוי״. כן הורה ״להכין פקודת קבע לפעולת ׳קרב׳ למקרה של הפסקת ההפוגה״, אשר תכלול את ההוראות לפיזור המטוסים, הסוואתם והעברתם )למושל: מטוסי הקרב - להרצליה, הדקוטות - לרמת־דוד, ופיזור בשרון של המטוסים משדה דב( וכן ״הוראות אופרטיביות״ להפעלתם של מטוסי ה־ ומטוסי הדקוסה. ראש המטה הורה לראש אגף המבצעים להתחיל בהכנת ״התכניות האופרטיביות בשתוף עם אגם/מטכ״ל", ולזמן פגישה מיוחדת של קציני האגף עם מפקדי הטייסות והבסיסים, כדי להתחיל להיערך על־פי התוכנית. כן הדגיש את הצורך להחיש את העברת טייסת לנוכח ״הפרת 14 להעברת הטייסת )מקומות הסוואה, מחסני פצצות ותחמושת, בתי־מלאכה, שיכון, קשר וכיו׳׳ב היערכות כוללת של מטה חיל־האוויר 15 ההפוגה והסכו״ם לחדוש המלחמה״ בוצעה אפוא באגף המבצעים - הן של האגף והן של יתר האגפים - תוך כדי דיון והתחבסות בשאלת מעמדו של חיל־האוויר בתוך צה״ל ושאלת כפיפותו למטכ״ל. שאלה זו עוררה מתחים ניכרים, ובעטייה נפגעה גם מידת היערכותו של החיל בתחומים השונים. ועדת החמישה והתפטרות בן־גוריון אירועים אלה, ובכללם משבר ״אלסלנה״, כמוזכר לעיל, הוכיחו כיצד עלולים הדברים לצאת מכלל שליטה ולהידרדר תוך זמן קצר ביותר להתלקחות ולהמשך המלחמה, אף הדגישו את הצורך בהתכוננות מתמדת. כל זאת - לצד הצורך להמשיך בתנופת ההתארגנות ובבנייה מחדש של הצבא בכלל, ושל חיל האוויר בפרט. אולם עוד קודם שנדמו רעמי התותחים סביב פרשת ״אלטלנה״)שבה ה פרשה אחרת, אשר זכתה לכינוי ״מרד הגנרלים״, ושבעט״ה אף הגיש בךגוריון את התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. ההפוגה והפסקת הקרבות עוררה את הביקורת החבויה של חברי הממשלה, אשר לא היו שותפים כמעט להחלטות בניהול המלחמה. למעשה ניהל עד אז בן־גוריון את המלחמה כולה כמעט לבדו. הביקורת החריפה של חברי הממשלה באה בעקבות המשבר שנוצר סביב כוונתו של בן־ג את סמכויותיו של ישראל גלילי )שנחשב לסמכות הבטחונית העליונה שמעל למטה הכללי( ובאמצעות סבב מינויים חדש לקדם קצינים ׳וצא׳ הצבא הבריטי ולבטל בהדרגה את תפקידיו של מטה הפלמ״ח. מפקדי החטיבות וראשי האגפים במטכ״ל ראו בכך חתירה נגדם, ולכך השתרבבו נימוקים ישיבת ועד חוץ וביטחון של מועצת העם הזמנית. מימין לשמאל: אריה כץ )קצרן(, בבה אדילםון, ב׳ וינשנו״ן, מ׳ אלישר, משה סבירסק׳, יוסף ספיר, ד׳צ פנקס, ד בן־גוויון, מ׳ כהן, ברל רפסור, י׳ ריפטין. 456 ׳ "זה כאיל! צבא מקביל , י™! פוליטיים ואישיים מלווים בתפיסות אססרטגיות וטקסיות. ב־ דין* ואליהו בךחור( וכן ישראל גלילי הודעות התפסרות לבן־גוריון. בעקבות זאת הוקמה ״ועדת החמישה״** 1 יגאל 6 של הממשלה, שדנה באירועים למן באותם דיונים נשמעה ביקורת נוקבת על דרך ניהול המלחמה על־יד׳ בן־גוריון. הדברים שנאמרו שם גם מבהירים במידה רבה את המעורבות הרבה כל־כך של בן־גוריון בכל התחומים של הפעלת חיל־האוויר וארגונו - למשל בהפצצת רבת־עמון ודמשק, ובמיוחד במינויו של מפקד חיל האוויר, ישראל זבלודובסק׳, בניגוד לעמדתם של קציני המסה של חיל־האוויר וחלק מחברי הממשלה. השרים היו מודעים אומנם היסב למהפכה שעבר הצבא בכל התחומים בראש ובראשונה בזכות בן־גוריון, אשר ״כענק בין ננסים״, כדברי סר החקלאות אהרן ציזלינג בישיבת הממשלה, שב והתריע על הצורן לפעול לשידוד מערכות בכל התחומים. עם זאת חשו כ׳ שותפים הם לאחריות - בעוד שאין להם כל סמכות בכל הכרוך לניהול המלחמה, וכי בן־גוריון אכן מתערב בכול: ״׳ש אצלו אובר דוינג כזה שאינו קיים בכל העולם״, ציין פנחס רוזנבליט, שר המשפטים. הם תבעו אפוא הפרדה ברורה יותר בין סמכויות משרד הביטחון לבין סמכויות המטה הכללי; וניהול המלחמה תוך יצירת מוסת שליטה, כפי שנהוג בכל העולם, כדברי רוזנבליט. ועדת החמישה גם תבעה להקפיא את המינויים החדשים שהציע בן־גוריון, וזה בתגובה הגיש את התפםרותו. סופה הצפוי של ההפוגה; וההכרה של כל חברי הממשלה, כ׳ המשך יעיל של ניהול המלחמה לא ״תכן ללא בן־גוריון, היו הגורמים העיקריים לכך, שבסופו של דבר - ולאחר הפצרות חוזרות ונשנות - חזר בו בךגוריון מהתפטרותו. הדבר היחיד ששרד מאותם דיוני ועדת החמישה הוא ההחלטה להקים קבינט מלחמה בן חמישה חברים - במקום שלושה. מעבר לכך יש לאותם פרוטוקולים של הוועדה ערך היסטורי ראשון במעלה להבהרת דרך התנהלותה של המלחמה ודרכי התארגנותו של צה״ל, ושל חיל־האוויר בפרס. עם פרוץ הקרבות מחדש ב־ הביקורת, אך הם שבו והתחדשו עם תומם במהלך ההפוגה הבאה, עד פירוק הפלמ׳׳ח. הפרשה מיקדה הרבה יותר את תשומת־הלב, ובסופו של דבר פגעה אף בהשלמת ההיערכות לקראת חידוש הקרבות הצפוי. ״מי האנשים האחראים לטייס?... אי־אפשר ״ותר לעבור בשתיקה על הענינים האלה״ כאלה היו אפוא פני ההפוגה שהוכרזה למשך ארבעה שבועות: עם פעילות מבית, כדוגמת האירוע של ״אלטלנה״, ״מרד הגנרלים״ והתפטרות בךגוריון - ופעילות אווירית שוטפת בתחומי הסיור, הצילום והתובלה האווירית מבחוץ; ובתווך צריכה היתה להיערך גם הפעילות החיונית ביותר: לארגן את חיל־האוויר ולהכינו לקראת התחדשות הקרבות ב־ למטה חיל־האוויר טרם ניתנה ההזדמנות לארגן את חיל־האוויר ולבנותו מתוך ״שוב הדעת. הפעולות לרכש אווירי ולגיוס חבקו עולם, ומטוסי קרב והפצצה נרכשו ברחבי תבל. בארץ היו אומנם בסיסים ברמת־דוד ובעקרון, אשר כללו תשתיות משובחות ביותר )מבנים, מסלולים, מגדלים וכיו״ב(, אולם לצבא ולחיל־האוויר טרם היו אף לא האמצעים האלמנטריים ביותר כדי להשמישם כראוי ובמהירות לייעודם. פרס לכך טרם הוכנה * במכתב ההתפסרות שלו לבךגוריון ביקש יגאל ידן להעבירו לחיל־האוויר בכל תפקיד שימצא לנכון. ״אני בסוח שאוכל להביא תועלת בשבועת האימונים״. , שם ולפעול בתחום התחייבויות ** בוועדה היו שר החוץ, משה שרתוק )שרת(; שר המשפסים, פנחס רוזנבליס )רוזן(; שר החקלאות, אהרן ציזלינג; שר העלייה והקליסה, משה שפירא; בראשה עמד שר הפנים, יצחק גרינבוים. פנחס רוזנבליט 457 ממ א יונ במלחמה לעצמאות כמעט כל תשתית לקליטתם ולהפעלת• של אותם המטוסים שהלכו ונרכסו. בדיוני המסה למן תחילת ההפוגה נדונו ארגונו ומעמדו של חיל־האוויר, של בםיםיו ויחידותיו מן המסד ועד הטפחות, וכמעט בכל התחומים היה צריך להכין במהירות את פקודות־הקבע, המחייבות את כלל המשרתים בחיל. לא היתה כאן יצירת יש מאין מוחלט, שכן כמעט בכל התחומים הללו נעזרו הקצינים המשרתים בחיל בעיקר בתורה שהיתה בידיהם מן המוכן. תורה זו חוברה בעיקר במסגרת חיל־האוויר המלכותי הבריטי, שרובם שירתו בו במהלך מלחמת העולם השנייה, ובחילות־האוויר האמריקני והדרום־אפריקני. כל אלה קובצו בסופו של דבר לכלל הפקודות, שהלכו והתגבשו במסה חיל־האוויר במהלך מלחמת העצמאות. הפעולה הקיפה תחומים רבים ומגוונים ביותר, והיקף ההתחלות במהלך ההפוגה הראשונה מרשים ביותר. אין ספק שבנייתו של מטה חיל־האוויר הושפעה באורח ישיר מחוסר־ההגדרה וחוסר־ההסכמה באשר למעמדו של החיל. בפרק זה נעמוד על כמה מן הבעיות העיקריות שהושפעו מכך, ועל הדרכים שנבחרו להתמודד עם המצב. ההחלטה של בךגוריון על המינויים השונים בפיקוד של חיל האוויר ופרסומה ב־ לא שמה קץ למורת־הרוח הרבה ששרתה במטה חיל־האוויר. מינויו של זבלודובסק׳ כמפקד החיל עורר התנגדות רבה בקרבם - אף שבפקודת בן־גוריון נאמר במפורש שכל הפקודות לכוחות־האוויר ניתנות על־יד׳ ראש המטה, אהרן רמז. גם לא ברור עד כמה תרמה העובדה שאהרן רמז היה בנו של דוד רמז)שר התחבורה בממשלה הזמנית( להחלטתו של בן־גוריון למנותו במקום אלכסנדר זילוני. עם זאת עובדה היא שאהרן רמז לא מונה עד אז - אף שנטל חלק מכריע ביותר עם ה״מן שכטמן בכל תהליכי תכנונו ובנייתו של שירות האוויר. אכן, במהלך השנים שבין מינוים של רמז ושל זבלודובסק׳ לבין שיקולים פוליטיים של בן־גוחון. אף בישיבת הממשלה תהה השר משה שפירא על מינויו של זבלודובסק׳, הביע את דעתו שיש מומחים גדולים ממנו, ואף האיע מועמד לכך. בן־גוריון השיב לו בזאת הלשון: טלגרפתי לאמריקה ושאלתי אס יש שם מומחה לטייס וקבלתי תשובה ששכטר הוא המומחה. בקשתי שישלחו אותו אלינו. עד שבא שכטר שאלתיו אם הוא מומחה ותשובתו היתה שהיה טייס אך עתה אינו /גל הטייס רק מספרים. והמשיך בן־גוריון והדגיש כ׳ ״בספרים אי אפשר לנהל טייס״." אולם השר מ׳ שפירא לא שקט, ושב ושאל אותו: ״מ׳ האחראי לאסון הגדול שקרה לנו בלטרון... מ׳ האנשים האחראים לטייס? - מ׳ הוא ישראל זבלודובסק׳ שאחראי על הטייס? מה ההשכלה הצבאית שלו בטייס? אני חושב שהגענו לשלב שאי־אפשר יותר לעבור בשתיקה על העניינים האלה. עומדים אנו במאבק לחיים ולמוות״. יתרה מזאת, לדבריו, גם בענין הטייס אפשר לבדוק מי מומחה יותר - זבלודובסקי, איזיק או האיש ששלחתי אני. עלינו לבדוק מי האנשים הגדולים העומדים בשירותים כה חיוניים שחיינו תלויים בהם. צריכה להיות ועדה ממשלתית שתבדוק את כל העניינים, כיצד הגענו למה שהגענו. על כך השיב לו בךגוריון: ״שאלת מ׳ האחראי לסיום׳/ ובכן האחראי הוא ״טייס צבאי מהמלחמה האחרונה ושמו אהרן רמז. הוא ראש המטה״. והוסיף: ״אמנם אינך מחו״ב לדעת זאת אך יכול אתה לדעת את הדבר מעתה״. באשר לתפקידו של זבלודובסק׳, המשיך בן־גוריון: ״הוא כתפקיד׳ אני, ישנם אנשים ציביל״ם רבים 458 ™זי׳ 3 אהרן1 היל אויר פקוך ראטי 8 נקבעו ע״י פגישנה עב ו ע י ן ואכן, אף זבלודובסק׳ עצמו ציץ לא אחת, בראיונות 18היכול לתת הוראות למפקדים״ , בעבודה זו. אני איש ציביל לימים, כי לא היה לו כל מושג בסים, כ׳ נדרש ממנו למעשה לתת יד לארגון חיל־האוויר וביסוסו, וכי לצד בסיכומו של דבר הוקמה ועדה לבירור טענותיו של שפירא, 19 הצבאי מקצועי היה מטה מגובש בראשות רמז 20״ל פישמן, א׳ ציזלינג, פ׳ חזנבליט ומי שרתוק 1 וחבריה היו הרב עם זאת לא נפסקה הביקורת על המינויים גם בתוך חיל־האוויר. אותו גרעין ראשוני של קצינים, אשר שלו חלק בתהליך הקמתו של הכוח האווירי, שב והביע את התנגדותו. הם פירשו את המינוי של זבלודובסק׳ בעיקר כאי־מתן אמון ביכולתם לבנות את הכוח האווירי מבלי שיהיה מוצב מעליהם איזה אחד ״מאנשי שלומנו״, המפקח על ״החברה הצעירים הללו״ לבל ״סחפו אחר נטיות לבם ואחר רעיונות גרנדיוזיים שאינם בני־מימוש הם היו סבורים 21 כלל - למשל, אלה המופיעים כבר בתוכנית של רמז ושכטמן מ־ שלנוכח המשימות הגדולות הצפויות לכוח האווירי הן בתחום המבצעי והן בתחום הבנייה, הרכש וההתעצמות, מצד אחד; ולנוכח הדרך שבה אורגנו והופעלו כל אותם חילות־אוויר אחרים שאותם הכירו )במיוחד חיל־האוויר הבריטי( ממהלך שירותם בהם במהלך מלחמת העולם השנייה, מצד אחר - אין הצעתו של בךגוריון יכולה לעמוד במבחן המציאות. וכך כבר למחרת פרסום המינויים, ב־ של טייסים )בורים סניור, פסח טולצ׳ינסק׳ וגדעון גורדון(. היא הביעה בפניו את שביעות רצונה ממינויו של רמז - אך התאוננה על שאין תיאום וארגון ן מתאימים בחיל־האוויר. בורים סניור, דרום־אפריקני במוצאו, הציע להזמין את ססיל מרגו, ט״ם יהודי לשעבר בצבא הדרום־אפריקני, בעל ניסיון פיקוד׳ וקרבי ששירת כמפקד כנף ואכן, ב־ 22 במלחמת העולם השנייה הודיע ססיל מרגו כ׳ הוא מוכן לבוא, ובךגוריון הורה אפוא להזמינו כיועץ הממשלה הזמנית 23 של מדינת ישראל לענייני חיל־האוויר בה־בשעה אליהו מחרוב עצמו, אשר כזכור ריכז את משלוח מטוסי הקרב בצ׳כיה והתכונן לצאת לפעילות דומה בארצות־הברית, כתב לארץ בעניין ״מפקד בעל נסיון לחיל־האוויר שלנו״, וביקש להודיעו ״אם יש ענין בהשגת מפקד בעל דרגה גבוהה לחיל־האוויר שלנו שידע לארגנן במתכונת צבאית מקצועית. אם תשובתכם תהיה חיובית - ינסה איתי ] 24 ספק קציני תעופה גבוהים ומנוסים״ הצעתם של הטייסים - להזמין את ססיל מרגו - נועדה בעיקרה לאפשר לבן־גוריון לקבל באורח בלתי־אמצע׳ חוות־דעת של אדם מומחה, אשר היה לו ניסיון רב בכל תהליך ארגונו ובנייתו של חיל־האוויר הדרום־אפריקני. הזמנת מרגו עלתה בקנה אחד עם תפיסת בן־גוריון - חיפוש בעלי מקצוע בכל תחום. הוא ״חם חשיבות רבה לכל אותם בעלי מקצוע, שלהם רקורד מוכח בתחומי פעולתם, ובמיוחד בחיל־האוויר - תחום שהיה עדיין בחיתוליו, ואשר הצריך משאבים עצומים לבנייתו. עד אז ניזון בן־גוריון בתחום זה של הכוח האווירי מיועצים, שלא היו ברמתו של מרגו. אלה לא יכלו לפרום לפניו מסכת שלמה, מצד אחד, ורקורד ד ל קני יומא א יום ד ד ד יוטה ה ה אגף מנהלת ״ אפסנאות מודיעי ן מבצעים עבודות א.ח.א מזזקר חנדפו! גולן יצחק לוי נ. כהן דן טולק ירט, י צקי מזניח י.גלעדי ןרגי י.18.00 - 17.00 18.00 18.00 S• 17.00 19.00 - 18.00 20.80 - 19.00 18.00 - 17.00 19.00 - 18,00 20.00 - 19.00 פגישות אלו התקימנח במשרדי. נננחזתך רצויה מפקד חיל רשימת הפגישות השבועיות של מפקד חיל־האוויר עם ואשי האגפים במסה החיל 459 ממטוסים קלים - למטוס׳ קר׳ב ווזסצצה א יונ במלחמה לעצמאות פעילות מוכח, מצד אחר, כפי שהיו למרגו. אותם לגבי בניית חיל־האוויר והפעלתו המבצעית — אם תובא מפיו של מרגו - יש לה סיכוי טוב יותר להתקבל. הם סברו שיש לפעול לקביעת מסגרת ארגונית, שהמשאבים להקמתה ולהפעלתה לא יהיו תלויים בהחלטתו של הרמטכ״ל - אלא בדרג מעליו, שכונה אז ״הפיקוד העליון״. בעיקרו של דבר רצו שהכוח האווירי ״בנה בעיקרו תוך פעולה מול משרד הביטחון, ויופעל מבצעית מתוך תיאום ושיתוף־פעולה עם המטה הכללי. את הרמסכ״ל ראו כראש המטה של כוחות הקרקע, ראשון )במציאות הנוכחית, שבו לא מונה ראש המטות המשולבים( בין שווים, לצד מפקד הזרוע האווירית ומפקד הזרוע הימית, כפי שהיה המצב בחיל־האוויר הבריטי בעיקר. במשרד הביטחון ובמטה הכללי דחו על הסף את כל התפיסה הזאת; ראו אותה כפנטזיה שאינה מתאימה כלל למציאות דלת־המשאבים ולקש״ היומיום, שעמם התמודדה המדינה באותו זמן. במטה חיל־האוויר המתינו אפוא למרגו תוך ביצוע שורת מינויים, אשר התחייבה לנוכח התעצמות הפעילות המבצעית והגידול במספר המטוסים ובכוח־אדם, שחלו בחיל האוויר במיוחד למן אלה התחלפו מאז כמה פעמים — ביטוי מובהק להתמודדות ולחיבוט׳ הדרך, שאפיינו את העומדים בראש מסה חיל האוויר אז, ובמיוחד אהרן רמז. כבר בתחילת יוני מינה רמז לצדו כראש אגף המבצעים והתכנון )התפקיד שהוא מילא עד אז( את ה״מן שכטמן)כזכור, כבר במהלך מלחמת העולם השנייה רקם עמו תוכניות להקמת כוח אווירי(. כן מינה את דן טולקובסק׳ לראש מחלקת המבצעים, ואת משה הורוביץ - לראש מחלקת אולם כבר אז, בתחילת יוני, הלכה והתגבשה ההפרדה בין דן סולקובסק׳, שמונה להיות קצין 25 המודיעין המבצעים, לבין ה״מן שכטמן, שמונה להיות קצין התכנון וסגנו של ראש המטה. לצד כל אלה התמנו יהודה רבין לקצין הנדסה ראשי, אליעזר לקס - לקצין ארגון, זלמן )סול( גולן - לקצין מנהלה ראשי, ויצחק לוי - 26 לקצין ציוד ראשי בעיות אלה - מינויו של מפקד חיל־האוויר שאינו בעל מקצוע בתחום האווירי, ובמיוחד מעמדו של חיל־האוויר בתוך ה״צבא״ - נדונו במהלך ההפוגה הן במסה החיל הן בישיבות הממשלה, ואף בדיוניה של ״ועדת החמישה״ המוזכרת לעיל. מכל אלה עולה תמונה של התחלות פעולה והתחבטויות ארוכות, ללא קבלת החלטות מסודרות וללא קביעת נוהלי פעולה מסודרים של דפוסי הפעולה בין משרד הביטחון, המטה הכללי ומטה חיל־האוויר. מעל שלושה גופים אלה, וברמת מע ממש, כפי שהדברים באו ליד ביטוי הן בהפצצות רבת־עמון ודמשק הן בהסטות לירושלים. מעמד חיל־האוויר: ״זה כאילו צבא מקביל — צבא עם המטה ע בדיון מטה החיל ב־ רמז, נפגש עם ראש הממשלה, אולם ״הפרטים לא ידועים ובמשך הימים הבאים נדע בדיוק את מצב הבסיסים, בה־בשעה ניצבה על סדר־היום גם עמדתם של קציני מטה חיל־האוויר בדבר 27 התכניות והאימונים בחו״ל״ הצורך שהפיקוד על חיל־האוויר יוטל על בעל מקצוע בתחום - ולא ביד׳ מפקד חיל־האוויר דאז, ישראל זבלודובסק׳. באותו עניין ציץ רמז בדיון מטה החיל, כ׳ ״תפקיד מפקד החיל מוגדר. הנושא באחריות יחד אתו הוא ראש המסה ודרגתו צריכה להיות שווה בפרנציפ לזו של מפקד החיל״. נראה שבכך הביע רמז את דעתו בלבד, שכן ספק רב אם כך ראו את הדברים גם מפקד החיל וגם המטה הכללי. באותו זמן לא הגיעו הדברים לכלל ליבון וגם לא לכלל גיבוש ברור, אולם נראה שראש מסה חיל־האוויר, אהרן רמז, ראה את עצמו במעמד מקביל למעמדו של ראש המטה הכללי במסכ״ל. במכתבים היוצאים מתחת ידו חתם את שמו תחת הכותרת ״מטה כללי״, ואילו מפקד החיל - תחת הכותרת ״פקוד ראשי״. באחד 460 "זוז כאילו צבא מקביל נ ״זי3 ממכתביו לראש המסה, למשל, ציין מפקד החיל כ׳ קבע פגישות שבועיות קבועות ברוב־רובם של דיוני מסה חיל־האוויר, שבהם נדונו הדרכים לבנייתו של החיל, כמע 28 וכי ״נוכחותך רצויה״ ולא נכח מפקד החיל. נדמה שאף בכך יש משום •סו׳ לאותה דואליות בפיקוד על חיל־האוויר וביחס שבינו לבין המטה הכללי. בדיוני ״ועדת החמישה״ ב־ בתוך המסכ״ל ובינו לבין החילות: ״הסבר פשוט מה הוא סדר הריכוז של החילות, האם יש איש אחד במטה שכל הדברים קשורים דרכו בעניין החילות השונים, האם הכל צריך לעבור דרכו, או זה יכול ללכת בצינורות שונים, הראוי שהכל יהיה מרוכז ביר איש אחד? מהו סדר מתן הוראות והאם מובטח שכל איש שאליו נוגעת ההוראה, ידע על מתן ההוראה, ואיך יודעים אם הביצוע הוא בסדר״. על כך השיב צבי א״לון, סגן הרמטכ״ל, כ׳ המטה הכללי מתחלק לאגפים, כל ראש אגף מוסמך להורות בתחומו, והוא אחראי על התיאום בין האגפים. לדבריו, ״כל זמן שישנו מחסור, זה משפיע על האופרציות לחיל־הים ולחיל־האוויר צ״ן, כ׳ ״פרט זה לא ברור״ לגביהם. לדבריו, שתי הבעיות נמשכות זמן רב, ועוד לא נסתכמו. יש להם נטייה מתוך השפעה מסוימת, ביחוד בחיל האויר מתוך השפעת הר.א.פ. שיש להפריד את חיל האויר. זה כאילו צבא מקביל - צבא עם המטה שלו וכוי. יש גם השקפה אחרת שחיל האויר כפוף למטה, ולדעתי יש לו אמנם מטרי, אבל כסו לכל חטיבה, פרט לדברים מסוימים שצריכים להגדיר אותם אחרת. הקו היה שמה שהחליטו לגבי כל הצבא זה חל ;ם עליהם. שר העלייה והקליטה, משה שפירא, שאל כיצד נהוג ״בכל העולם״, ושר המשפטים, פנחס רוזנבליט )רוזן(, השיבו כ׳ על כך ״היו סכסוכים גם באנגליה וגם בגרמניה בדיוק בשאלה זו״. א״לון סיכם כ׳ יש עוד בעיות רבות שטרם הגיעו לכלל סיכום, אולם חלק מהתוצאות של כל הבירורים האלה הוצאו במרוכז בשם ראש המטה פקודות המסה הכללי. הכללי בחוברת תחת השם אולם ציזלינג לא הסתפק בתשובתו של א״לון, וביקש גם את תשובתו של יגאל ידן לשאלותיו. ואכן, תשובתו של ידיו - שהיה המוציא והמביא בבעיה זאת, ולמעשה ראש האגף המעורב ביותר בפעילות של חיל־האוויר ושל חיל־הים - מבטאת יותר מכול את המצב לאשורו. לדבריו, ״מה שאמר צבי א״לון זה נכון. זה הנוהג, המבנה, כך זה צריך להיות, אבל טבעי הדבר שאגף זה או אחר לפעמים משתדל לעשות יותר ממה שהנוהג מרשה לו״, ולכן אכן חסר קצין שיתאם סוב יותר את הפעולה. דבריו באשר למעמדם של חיל־האוויר וחיל־הים ביטאו את התקלות, שהיו בפעולה בינם לבין אגף המבצעים שבראשותו, וכללו אף את ההתייחסות למעמדו של בן־גוריון בתווך. לדבריו, ״במידה שזה נוגע אלי היה ויכוח, ועדיין יש ויכוח מבחינה קונסטיטוציונית - באיזו מידה חיל זה כפוף לאפסנאות הצבאית או לא״; אולם לדבריו כלל לא היה ויכוח עד היום מ׳ נותן ״הוראות לפעולה לחיל האוויר״, שכן ״לפי הקונסטיטוציה שנקבעה במכתב בן־גוריון זה היה כפוף לאגף מבצעים״. אולם למרות שלא היה ויכוח - היו תקלות, ולדבריו, הסביר ״כמה פעמים לבךגוריון שהוראות לפעולה ולמבנה חייבות, מוכרחות להיות מוצאות אך ורק על ידי איש אחד״, ולא ״תכן שתינתן הוראה לפעולה למישהו מבלי שאגף מבצעים יחתום על הפקודה הזאת. כך הזכיר, למשל, שהפצצת דמשק הורדה ישירות לראש מטה חיל־האוויר, והוא ידע על כך רק כאשר ביקשו רמז לספק לו את המפות הנחוצות. על כך השיב לו בן־גוריון, כזכור, ס עת הורה על הפעולה לא הבחין שידין לא נכח באותה שעה במקלט. אכן, זה לא ״רגולארי״, אולם בכל מקרה היה ״נותן הוראה על הפצצת דמשק ועמן ״בדרך כלל אינני נותן שום פקודות לפעולה, אלא נותן הוראות למטה, והמטה היה נותן את הפקודה לפעולה״. 461 יוא ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצה נ במלחמה לעצמאות בךגוריון התייחס גם לאותן שמועות, שעליהן נשאל עת נפגש עם חיילים - אם אכן ״שר הבסחון ממנה מפקדים אך ורק מחברי מפלגתו״, היא מפא״׳. לדבריו, לאחר שביקשם לפרס את שמות מפקדי החסינות והגדודים בחטיבתם, הם נוכחו דווקא לדעת שכולם - פרס לאחד - הם חברי מפלגת הפועלים המאוחדת, היא מפ״ם. אולם הביקורת על כך באה גם מתוך דיוניה של ״ועדת החמישה״ ב־ שפירא: חבל שבן־גוריון איננו, אבל רציתי לשאול אותו שאלות: מה הן הקוואליפקציות הדרושות למינוי אנשים לתפקידים צבאיים אחראיים. אם אני רואה שבראש חיל הים הועמד איש שאין לו כל קשר עם הים, ואני רוצה להבין כיצד מוסרים לאיש כזה את חיל הים, מה הקריטריון למינוי זה, מה הקריטריון למינוי ישראל זבלודובסקי בחיל האוויר, אשר אולי חיי הישוב, גורל היישוב תלוי בזה, ואני שומע שיש מומחים גדולים באפריקה הדרומית המוכנים לקבל תפקיד זה. זהו דבר משונה - ממפקד חיל הרגלים בירושלים, ועל הצלחתו בירושלים לא אדבר, לעלות למפקד חיל האוויר בישראל, איך הוא הפך לפתע למומחה לחיל האוויר. הייתי באמת רוצה לשאול את מר בן־גוריון מה הוא היסוד לכל המינויים האלה... זה עניין השמאל... ההטסה לירושלים: ״דומני שאין חוגים בממשלה מעריכים כראוי את הבעיה״ באותו דיון התייחס ידיו גם להטסות לירושלים וציין, כ׳ אף בה היו ״כמה סעויות של פרוצודורה שגרמו לאי הבנות״. לדבריו, אם שר הביסחון משגר מכתב לאגף המבצעים במסכ׳׳ל ולמטה חיל־האוויר, ודורש מהם ״לעשות כך וכך. זו אינה פקודה. פקודה יכולה ללכת אל מישהו עם העתקים אל מ׳ שרוצים. פקודה אינה יכולה ללכת אל שני מוסדות, מוסד אחד כפוף לשני בצבא. אם זה הולך כך, אחד זורק את האשמה על השני... אלה גם כן דברים שכתובים בספרים, צריך לקרוא את הספרים״. בן־גוריון הבהיר, שכבר בתחילת כניסתו לתפקיד הדגיש שלא ״אשגיח בביורוקרטיה, אפנה לכל חייל ובכל זאת ׳ציפצפו׳... ראיתי שלדבר אין סוף״, ולכן שלח פקודה מפורשת בעניין ההססות לירושלים׳, וגם אז, ואכן, הטסת האח״מים לירושלים 29 לדבריו, ״התרעומות נמשכו במשך שבועות, כאילו כלום לא עשיתי בענין זה״ וממנה היתה חיונית מאוד מנקודת ראותו של בן־גוריון, ועד אז הוא עצמו הורה על כך מפעם לפעם ישירות למטה חיל־האוויר. כך, למשל, כתב ב־ בשליחות ממשלת ישראל, וביקשו לדאוג להטסתו לשם בהקדם האפשרי ולהחזירו משם ללא עיכוב. כן ביקש להטים לירושלים באותו יום גם את שר הסעד, הרב יצחק מאיר לוין, ולהחזירו משם כשיודיע שהוא מוכן לחזור; להטיס את הגב׳ נובומ״םק׳ מירושלים לתל־אביב ״כדי להגיע הנה אל בעל החולה״; ולבסוף גם ״להרשות 30 לון ליר לטוס לירושלים באוירון שלו ולקהת מירושלים הנה את אשתו״ דרישות אלה הגדישו את הסאה, ואין תמה אפוא שסולקובסק׳, קצין המבצעים, כתב לראש המסה, אהרן רמז, כ׳ דרישות אלה פוגעות בביצועה של ״תכנית אימונים חשובה״, שהתכוונו להוציא לפועל במהלך ההפוגה. בביצועה, לדבריו, יוכל החיל להתמודד עם המחסור שלו בט״סים מאומנים, ובכך ״להשפיע בצורה מכריעה על סכוינו במלחמה״; אך הוא מעיר את תשומת־לבו של רמז להוראות שניתנו היום על־יד׳ ראש הממשלה - ״לשלוח שני אנשים לירושלים ולהביא אשה אחת משם; וכן גם בקשת מזכירות הממשלה להעביר עשרה 462 "זה כאילו צבא מקביל נ פילז י אנשים מירושלים לתל־אביב״. לדבריו, אם לא תופסקנה דרישות אלה, ״לא תהיה לנו כל אפשרות להוציא לפועל את תכנית האמונים ועתיד פעולות• נגד האויב יועמד בסימן שאלה״; ולבסוף •יכם: ״דומני שאין הוגים 31 בממשלה מעריכים כראוי את הבעיה הזו וכדאי היה להסביר להם את המצב בצורה הברורה והחריפה ביותר״ מ־ * כדבריו של סולקובסק׳, ראו בכך במסה חיל־האוויר פגיעה בתוכנית האימונים של החיל, ולא ״פלא 32 נוסעים אפוא שגם הוראתו של בךגוריון בדבר זכות הקדימה בהסטה מירושלים לא מולאה ככתבה וכלשונה. בן־גוריון ובעקבות זאת כתב ראש המסה, אהרן רמז, למפקד החיל, ישראל זבלודובסק׳, 33 דרש שהאשמים יועמדו לדין כי הפקודה שהורדה ב־ הקובעים את זכות הקדימה לנוסעים ומסעות היוצאים לירושלים ואלה החוזרים משם״. לדבריו, אם הסייס לא קיבל שום פקודה בנדון, קבעה ההוראה כ׳ ״על עציוני במקום את זכות הקדימה לנוסעים״. יתרה מזאת, לדברי רמז, ״אין להטיל על הס״ם להתקשר עם הנהלת הסוכנות בירושלים עם הגיעו לשם כדי להסדיר בעצמו את הטסת הנוסעים חזרה״, שכן הסייס ״יוצא תמיד עם הוראה מפורשת לא לעזוב את אוירונו ולא לשהות במקום יותר מן המינימום ההכרחי להעמסת המסעים או המשאות אשר עליו להטים הזרה״. כן ציין רמז כ׳ ״עתה קיים קשר ישר בינינו ובין הח.א. בירושלים ואפשר יהיה להגיע לכך שנוסעים לא יצטרכו לחכות זמן מיותר בשדה, אך בכל מקרה חייבים הנוסעים לחכות לאוירון ולא להיפך״. בסופו של המכתב ציין רמז כ׳ ״כמה מקרים עומדים לנו בפני הוראות סותרות מהאגם/מסכ״ל וממך. הייתי מבקש כ׳ הוראות בעתי טיסות תבאנה אלינו מכתובת אחת״. ואכן, ביטוי לסיפא בדבריו של רמז מצו׳ במכתבו של דן טולקובסק׳ למפקד החיל: יש ״להקפיד על כך שכל ההודעות והסדורים בקשר לנסיעות לירושלים יעברו דרך מחלקת המבצעים״. לדבריו, נוחל זה אינו נשמר, ומפקד הטייסת וראשי האגפים בטייסת היו ״מקבלים הוראות מאנשים שונים וכתוצאה מזה שוררת מבוכה״. דוגמה לנוהל הפעולה התקין היה, למשל, ב־ שיש להטים את אנדר׳ בלומל )מזכירו של ליאון בלום, כששימש ראש ממשלת צרפת( ואת אן מרי למברס 34 ״היום אחה״צ לירושלים. תעודה זו תשמש להם רשות כניסה לשדה ת״א למטרה הנ״ל בלבד״ מפקד החיל העביר את טיעוניו אלה של רמז לבךגוחון בהדגישו, כ׳ ״חיל האויר אינו קובע את מ׳ שיש להטים פרט לאנשים שהוא זקוק להם בעבודתו״. תשובתך ״אינה מניחה את הדעת״, כתב לו בךגוריון, ״אם הפיקוד מוצא לנכון להטיל״ על הטייס, ואם חיל־האוויר קיבל פקודה לעשות כן - יש למלא אותה, ואין כלל מקום לתשובה בסגנון ״אין להטיל״. כן הוסיף בן־גוריון בתוכחה מרומזת: ״לבסוף - מהי הכתובת הברורה במילים אחרות: עד מתי ״משך המצב שהוזכר בדבריו קודם 35 של חיל האויר לשם מתן הוראה מחייבת?״ לכן - ה״צפצוף״ על הוראותיו? הביקורת על חיל־האוויר ועל סדרי ההסטה הגיעה גם מצד מפקדת מחוז ירושלים )״עציוני״(. כך, למשל, כתב ב־ הס״ם בא עם הוראה להטיס אשת ט״ם עם ילדה״. הוא ביקש אפוא לשלוח ״אוירון מיוחד להחזרת הורביץ״, ולהסדיר את ״סדרי עדיפות הטיסה״. גם לאחר שהוקמה אותה ועדה לקביעת ״זכות הקדימה לנוסעים״, המוזכרת לעיל בדברי רמז, נמשכו הטרוניות על כך. ב־ * הסיסות לירושלים בוצעו במסום׳ אוס אדם שתקא׳ - שלוש, שפרינצק - שתיים, וידלם - אחת, סרויהרץ - אחת, ג! רדו ן - אחת, אבישר - אחת, , גיחות, על־יד אלפרשס״ן - אחת, אימברג - אחת, בךפורת - אחת; ולראשונה בוצעה ב־ 463 ו׳׳נו במלחמה לעצמאות חיל אויר פקוד י י א ס י ר ן תש י ח 8 בהתאט להוראות שקבלנו מפעם לפעם בעניני המסת אנסים ומשא לירושלים וחזרה, נתנו ההוראות המתחימוח לבל הנרגעים בדבר. שבשדה התעופה בירושלים ימנו תמיד כיב זזמקוד,' ז 2 הוא המקבל את העתק ההוראות ולפיהן חייב לנהוג 3 עם הגיעו לסם,׳ כדי להסדיר כעצמר מת הפסת הנרפעימ חזרה המי יע י וגא עם הוראה מפורשת לא לעזוב את או ידו נוי—רל לשהות במקדם ידתר מהמינימום ההכרחי להעמסת הנוסעים אד המסאוח אסר עליו להגזים חזרה. «4 יתכן, ומתוך כך שביחס לירושלים באו הוראות גס מאגם/ממכל," נוצר הרושם כאלו פקדדתך תופרה. 5 זקוק להם בעבודתו 6 מת״א- לירושלים כי1אין אפשרות כיום לקרוע רשימה שמית סל האנשים שהובאו ך, ביומן השדה לא נרשם כרגיל מם הנוטע. 8 פקודה זו אינה נמצאת לא בתיקים סלי, דלפי הודעת ראש המטה סל חיל האויר, גס לא בתיקי המסה. g מפקד חיל האדיר מפקד חיל־האוויר לבן־גוריון: על בעיית הטיסות לירושלים כמעט יום יום במקרים שטייס אינו רוצה לקחת נוסע שנמצא ברשימתנו במקום הראשון, ומטיס במקום זה נוסע אחר לפי רצונו, אם מבלי שתהיה לו על כך הוראה מתל־אביב או שהטייס טוען שיש לו הוראה לקחת את פלוני אבל אינו מביא אישור על כך בכתב״. כך, לדבריו, ב־ הוא היה אמור לקחת אתו לתל־אביב שישה מחברי ממשלת ישראל, אולם הטייס ״הודיע שבתור הראשון יכניס את הג׳ שפחנצ׳)אשת ט״ם שנהרג בפעולה( מבלי שיתחשב באיזה שהן הוראות אחרות״. כן ציין כ׳ ב־ הודיע ״שאינו יכול לקחת שום נוסע בגלל קלקול במטוס, אבל למעשה הטיס אתו את הח׳ ׳רמיצק׳״. כן ציין מטה ח״א בתל־אביב״; ושבמקרה , הלו׳ כ׳ רק לעתים נדירות מביאים אתם הטייסים ״תעודה חתומה ע״ שהמטוס מגיע מוקדם בבוקר, אין אפשרות להתקשר עם א״זנמן. הוא הציע אפוא לברר עם זה האחרון את הפרוצדורה של הטסת נוסעים לאור הניסיון שלו, ולדרוש מחיל־האוויר בתל־אביב ״למסור לנו מהן סמכויותיו 36 של הט״ט בקשר לנוסעים ואיך עלינו לנהוג במקרים שונים״ ראש הממשלה. הנדון:- מכתבכם מיום ו' מיון תסיח. 464 י?׳ פ הביקוש לסיסות לירושלים וממנה לתל־אביב היה רב ביותר, ופניות רבות הגיעו הן למסה החיל, הן לטייסת, ואף באופן פרם׳ לס״סים. מובן שלא ניתן היה לעמוד בכל הפניות, ורובן נדחו - מה גם שעל־פ׳ הוראתו של בךגוריון, כאמור לעיל, נשמרה קדימות לחברי מנהלת העם. דחיות אלה עוררו תגובות שונות. כך, למשל, ראינו לעיל את תגובתם של כמה חברים ממנהלת העם שלא הוטסו. תגובה יוצאת דופן במיוחד אירעה ב־ ביוני, כאשר טס בורים סניור מתל־אביב לירושלים. לטיסה זו הצטרפו אליו שני מכונאים: מנחם לוין מט״סת הגליל ואבנר פרץ משדה תל־אביב. סניור הודיע להם כ׳ לא יוכל לקחתם חזרה לתל־אביב וכי עליהם לחזור באוטובוס, מאחר שעליו לקחת נוסעים רבים, וביניהם ד״ר קצנלסון ודיר גרנובסק׳; אולם שני המכונאים התעקשו לסוס, ולכן הסתתרו במטוס מאחורי הכסאות האחוריים. הנוסעים שנכנסו גילו אותם והעבירו את הדבר לסניור, וזה דרש מהם לעזוב מיד את המטוס והודיעם שינקוט נגדם צעדים משמעתיים מיד לכשיגיע לתל־אביב. בדבריו לראש המטה הדגיש סניור: ״הנני בטוח שלו הייתי ממריא יחד עם שני הנוסעים הנ״ל הייתי מוכרה להתנגש בבנין מול המסלול״. הוא ביקש אפוא ״להענישם בכל חומר הדין״, גם מהטעם ששניהם ״הם אנשי חיל האויר ובקיאים בהלכות אויריה״. ואכן, השניים הועמדו לדין, אולם בהתחשב בעברם הטוב והצורך החיוני בעבודתם 37 הם נדונו ״למאסר פתוח״ למשך חודש ימים לנוכח ניצול הטיסה לירושלים להטסת מטען אישי התעוררה גם השאלה: האם להעמיד לדין את מ׳ שהיה מעורב בכך? מפקד הטייסת, גדעון גורדון, המליץ שלא לעשות כן; אולם היה סבור שיש צורך לקבוע נהלים מסודרים גם בתחום זה, ולכן המליץ כי לגבי משלוח חבילות על־יח הטייסים עצמם ״הוגן יהיה להקל במידה מסוימת״. לדבריו, בשבועות שקדמו להפוגה הקפיד"אישית על משלח כל חבילות או מכתבים לירושלים, אלא באם כן הוטענו על המטוס על ידי המחלקה לאספקה מוטסת״; אולם למן ההכרזה על ההפוגה ״הרצועה רושלימה דרך משרד הטייסת״. הוא 1 הותרה במדה רבה״, ונקבע הנוהג ״כ׳ חבילות פרטיות רבות מועברות צ״ן את ההכרח לנסח הוראות מדויקות ״לשם הדרכה בעתיד״, וביקש את החלטת ראש המטה ״אם לאסור כליל משלח כל חבילות או דאר פרטי בדרך האוויר, או להניח למפקד הטייסת להתיר העברת חבילות כאלה 38 לפי ראות עיניו ובהתאם ל׳הטכם ג׳ינטלמנ׳׳״ בעקבות הבעיות שהתעוררו ביחס להססות אלה של האח׳׳מים והטענה החוזרת ונשנית של חיל־האוויר בדבר סדרי קדימויות אחרים לנוכח הפעילות המבצעית שלו, תבעו כמה מחברי הממשלה אף להעמיד מסוס במיוחד למטרת ההסעות הלו. ואכן, בדיונים בדבר רכש מטוסים הוזכר לא אחת הצורך במטוס מיוחד להטסות לירושלים וממנה, ועם הגעתם של המטוסים אשר נרכשו על־יר עמנואל צור, פנה מ׳ קולות׳ )קול( לבן־גוריון והזכיר לו: ״בשעתו הבטחת להעמיד לרשות הנהלת הסוכנות בירושלים אוירון אחד. האם אפשר עתה, עם תוספת אוירונים, לקיים הבטחה זו״. בן־גוריון השיב לו כי הבקשה הועברה לחיל־האוויר, ולדבריו - ״בלי הסכמתם״ אינו יכול לשאלתו ביחס להעמדת מסוס מיוחד לרשות הנהלת הסוכנות, מבקש הוא להביא לתשומת־לבו כ׳ המטוס, אשר הושאר לרשותה של חברת האשלג בידיה של חברת ״אוירון״ - ״נשבר בירידה בירושלים ויצא מכלל שמוש לתקופה מסוימת״. לדבריו, אין ביכולת החיל להקצות מטוס מיוחד ״למטרה זו כ׳ עדיין קטן מאד מספר האוירונים ביחס לעצמת הדרישות להובלה ולמבצעים קרביים״. עם זאת ציין רמז, כ׳ על־פי הידוע לו משיחה עם אג״א/מטכ״ל, ״הורכבה ועדת פקוח מיוחדת של התחבורה אשר תטפל גם בהסדרת כל הטיסות של אזרחים ואנשי צבא. מצדנו נשתדל להענות במקסימום לצרכיה של ועדה זו אך ההחלטה על הפריוריט׳ תשאר 39 בידיה, ותהיה זו רשות אחת אשר תטפל בענץ״ ואכן, עד אז הלכה והוקמה באגף האפסנאות במטה הכללי ״מחלקה לבקרת התנועה ופקוח על ההובלה״, ואריה לוביץ׳ הודיע בשמו של האפסנאי הכללי, יוסף אבידר, כ׳ מחלקה זו מוכנה לקבל על עצמה גם את ״נהול תנועת הנוסעים באוירונים״ — דבר אשר ישחרר, לדבריו, את חיל־האוויר ״ממעמסה בלתי נעימה ואת 465 ממטוסים קלים - למטוס׳ קהב והפצצה יו<׳ נ במלחמה לעצמאות אגם מנסיונות להסדיר את תנועת הנוסעים, נסיונות הנדונים לכשלון מראש״. לדבריו, הסדר התנועה יאפשר ״תאום עם הספקה מוססת וניצול יעיל של אוירונים. לא יהיה צורך לפרק מסוסים סעונים על מנת להעביר נוסעים, דבר שקרה לעתים קרובות עד כה״. כן ציין כ׳ השיטה למתן עדיפות תיקבע תוך התייעצות מוקדמת עם אג״ם, והדבר יפורסם בפקודות מסכ״ל. לוביץ׳ הדגיש כ׳ ״הצלחת הסדור החדש תלויה בשתוף פעולה מצד כל הגורמים ובאי התערבות מוחלסת בעבודת המחלקה לבקרת התנועה ופקוח ההובלה, מחוץ למתן עצה ידידותית. אי־התערבות פירושה סירוב מוחלס של חיל־האוויר ושל אגם לספל בהסעת אנשים באמצעות 40 מטוסי חיל־האוויר״ הטיסות של האח׳׳מים למסלול מרים בירושלים וממנו באו אפוא על חשבון תוכניות האימון של חיל־האוויר, ולעתים פגעו גם בביצוען של פקודות מבצע אחרות שהוטלו על החיל. זאת ועוד, מפאת קש״ ההמראה והנחיתה באותו מסלול אף ניזוקו לעתים המטוסים ממש ויצאו מהסד״כ )כפי שציין רמז בדבריו לעיל בהתייחסו לתאונת הג׳מע׳ ב־ לירושלים וחילוקי־הדעות סביבה משקפים אפוא אף הם אותה אנומליה דאז בעניין מעמדו של חיל־האוויר, סמכויותיו ואחריותו בתחומים השונים הן כלפי המטכ״ל הן כלפי הממשלה. נושא זה השפיע כמעט על כל תחומי ההתארגנות של חיל־האוויר, שכן כאמור הוכר מעמדו של חיל־האוויר על־יד המסה הכללי כמעמד של חטיבה. מהגדרה זאת נגזרה גם צורת התארגנותו: למן הדרגות והתקנים דרך הטיפול בענייני האפסנאות )ובכלל זה אף דלק למטוסים( וכלה אף במעמדו של התוכ״ל )התובע הכללי( במסגרתו. ״למנות תוכל נפרד לחיל־האוויר שתהיה לו הסמכות לדון בעניניו״ קביעת הדרגות היתה אחת הבעיות המרכזיות בתהליך ארגון חיל־האוויר, וב־ מפקד החיל, ישראל זבלודובסק׳, גם ״הצעת דרגות״ שיש להנהיג בחיל. חלוקת הדרגות בצה״ל נעשתה במהלך , אך זה לא יכול היה לבסא את הבעיות , ההפוגה, וכיוון שלא היה ד׳ זמן לבדיקה מעמיקה, נבנה סולם סכימת הרבות במערכת המסובכת של צבא הנבנה תוך מלחמה. לפי סכימה זו נחשב חיל־האוויר למסגרת חטיבתית, ללא מטה עצמאי; וכך מפקד בטיס תעופה, כמו רמת־דוד או עקרון, אמור היה להיות שווה־דרגה למפקד פלוגה. ראש מסה החיל, אהרן רמז, סבר שאי־אפשר להחיל על מבנה מעוות זה שרשרת נכונה של סמכות ומחת. זאת ועוד, השינויים התכופים בארגונו של החיל ויחידותיו הקשו אף הם על טיפול מסודר בבעיה זאת. בדיון מטה החיל ב־ לאשר את הדרגות שהיו בצבא, השתמשו בקביעת הדרגה לפי מקצועות, דרגות ופונקציות״. רמז הנחה אפוא את ראשי האגפים להיפגש עם ראש אגף המנהלה, זלמן )״סול״( גולן, על־מנת ללמוד את הנושא, ולהגיש אלא שנושא זה 41 עד סוף השבוע את ההצעה הכוללת באשר ל״תחומ׳ הדרגות לכל מקצוע ולכל תפקיד״ נתקע ולא היה ניתן לקדמו, כיוון שהיה קשור בכל נימיו לשאלות מעמדו של חיל־האוויר, ובכך היו הדעות חלוקות באורח נחרץ. במהלך הפעילות המבצעית סופקו צרכיו המבצעיים המיידיים של החיל, אולם לקביעת הלכה בתהום זה לא הגיעו הדברים. בעקבות זאת, כמתואר להלן, יצר מטה החיל מאוחר יותר מערך דרגות תעופתיות נפרד, שאכן נתן איזה אורך נשימה, פורמלי לפחות, לפתרון בעיות ה״ררכיה ומשמעת בחיל. פורמלי בלבד - שכן בעיות המשמעת נבעו גם ממקורות אחרים. בעיית המשמעת בצבא היתה אחד מהנושאים המרכזיים שבךגוריון הנחה לספל בהם במהלך ההפוגה. על המשמעת אמר: היא ״תנאי בל יעבור לקיומו של צבא וליעילותו. צבא בלי משמעת לא רק שאינו יעיל אלא מהווה סכנה. אבל אין מחתרת הופכת בךלילה ועל ידי פקודה בלבד של שר הבטחון לצבא בעל משמעת... 466 *׳׳ "זה כאילו ?צבא מקביל 7י5 ממלאת מקומו של תוכ״ל חיל 42 הנהגת משמעת בצבא שלנו היא בעיה רצינית ותדרוש מאמצים גדולים״ האוויר, תמר ורבר, כתבה לאהרן רמז, ראש מטה החיל, ביו ביוני, שאף בבעיה זו של המשמעת לא יוכל החיל ״לאור תפקידו המיוחד, חומר האנשים המגוון שהוא כולל, והנושאים השונים מנושאי הצבא״ לפעול לשמירת הסדר, המשמעת והחוק לפי החוקים שנקבעו ב״חוקת השיפוס תש״ח״, שחוברה עד אז. לפיכך ביקשה ורבר להיפגש עם הרמסכ״ל ״כדי לאפשר חוק חיל־אוויר וגופים משפטיים שיבצעו, היות וחוסר חוק 43 כזה גרם לבעיה שההזנחה עשתה חמורה מאד״ הטיפול בבעיה זו הועלה על־יד׳ רמז בפניו של ראש המטה הארצי של ה״הגנה״, ישראל גלילי, אולם מפאת דוחק האירועים, ככל הנראה, לא בוצע דבר. בינתיים המשיכה תמר ורבר בפעולתה להגדרת מעמדו של משרד התוכ״ל של חיל־הא״יר, וב־ לדבריה, יש לשנות את המצב ש״לפי התקן של השרות המשפטי התוכליה הראשית אין תוכל נפרד לחיל האויר: חיל האוויר כפוף לשפוט השכלים החטיבת״ם״. היא הציעה למנות ״תוכל נפרד לחיל האוויר... אדם המכיר את חיל האוויר למבנהו יטפל בבעיות המשפטיות וכן כ׳ יהיה קשר ישיר בין האוויר והתוכליה הראשית״. היא נימקה את הצעתה שוב ש״מצב חיל האוויר מיוחד במינו החל מחומר האנשים וגמור בבעיות 44 שנתקלים בן׳׳ עוד באותו יום העביר רמז את מכתבה של ורבר לישראל גלילי, והזכיר לו שכבר פנה אליו בעניין התאמת ״חוקת השיפוט״ גם לצורכי חיל־האוויר. לדבריו, חלה עד אז ״התקדמות מועטה״ בטיפול, ״והדבר התחיל מעיק עלינו ללא תקנה״. לפיכך הציע שלא להמתין עד לסיום התאמתה של חוקת התש״ח לצורכי חיל האוויר, שכן הדבר דורש ״עיון ועבודה רבה״, ו״יש הכרח מיד׳ להסדיר לפחות את עניין התוכל לחיל האויר, עד שיקבל את זכויות השיפוט המלאות״. הוא ביקשו אפוא ״לאשר מיד מנו׳ תוכל ומנגנון מתאים לחיל אולם ב־ 45 האויר״ החלה בעבודה, אולם לא ניתן להמשיך כך, שכן לדבריה ״בירושלים, בחיפה, בשדות תעופה שונים נעשים מעשים אשר לא ״עשו אך ורק משום שאין הדרכה״, ואין בכוחה לטפל לבדה בכל הדבר ללא ״תקן לא למזכירות, לא לתחבורה ולא לעבודת תרגומים ותכנון״. היא ביקשה אפוא מרמז להסדיר את העניין ״כך שאגף כוח־אדם יאשר גיוס למחלקה זו״, בהדגישה כ׳ ״אם העניין לא ׳תאשר רצוי להפסיק כל פעולה בנדון זה כ׳ פעולה בלתי יסודית תגרום נזק כפול... אין ערך למחלקת משפטים שיש לה שם בלבד ואינה יכולה 46 לעבוד״. היא ציינה כ׳ בבוקר המחרת ״אהיה במשרדך ואחכה לתשובה״ ואכן, ככל הנראה למחרת חלה תזוזה בעניין ארגונה של המסגרת: עובדה היא שב־ ורבר לראש המטה, כ׳ נודע לה כ׳ ״נוצרה ועדה לענייני חקוק לתעופה אזרחית״. לדבריה, מכיוון ש״רוב חוק התעופה משותפים לתעופה אזרחית וצבאית״, היא הציעה לרמז למנות מומחה שיהיה בקשר עם ועדה זאת בינתיים טופל בארגונה של המסגרת, וב־ 47 או אף יהיה חבר בה את התקן של תוכ״ל־חיל האוויר. חיל־האוויר נחשב כחטיבה, וככזה סוכם גם התקן שלו: תוכ״ל וסגן, וכן עוזר לחקירות, עוזר לשיפוט דיסציפלינרי, עוזר לפיקוח ושלושה פקידים. התפקידים שנקבעו לו היו ״לנהל חקירות של פשעים ופושעים״, לפקח על השיפוס הדיסציפלינרי, להגיש כתבי אשמה ו״להופיע ולהאשים בפני בתי הדין השונים״, להדריך את השופטים בענייני חוק, להסביר את החוק, וכן ״שאיפה להגשמת שיטת עונשין כזאת שתביא להגברת המשמעת והמוסר. לעמוד בקשר עם שרות ההסברה, החינוך והסעד כדי להיטיב את דרכי העבריין ולהגביר את השפעתו החינוכית של פסק־הדין. לפרסם ולהפיץ כל חומר הנוגע לעונשין, המלחמה בעבריינות יסודות החוקה, התביעה הכללית וכוי״. כן עליו לפקח על ביצוע פסקי־הדין ועל בתי־הסוהר, להוציא פקודות לגבי מאסרים, ולבסוף - ״להוציא הוראות, חוזרים ותקנות שונים לתוכלים לשם בצוע יעיל 48 של התפקידים הנ״ל״ 467 יוא ממסוס׳ם קלים - ל נ במלחמה לעצמאות ההתמודדות וההתחבסות בשאלת מעמדו של חיל־האוויר וההשפעה שהיתה לה בתהליכי בנייתו של החיל וארגונו הטביעו את השומן כמעט בכל תחומי העשייה של חיל־האוויר. כמובן, אין לראות בכך את חזות הכול, אולם אין ספק, שלשאלת ״חודו של חיל־האוויר - כפי שראו אותו במסה החיל - היתה השפעה בלתי־מבוטלת כמעט בכל התחומים שנדרשו לבנייתו חיל־האוויר וארגונו בכלל, ולטיפול בתנאי השירות של המשרתים בו בפרס. ״בירור יסודי בקשר למבנהו ומעמדו של חיל האוויר״ עמדה זאת - בדבר היות חיל־האוויר חיל מקצועי, הראוי ליחס מיוחד ואף העדפה על־פנ׳ החטיבות והחילות האחרים - באה ליד׳ ביטוי, כמתואר להלן, גם בדבריהם של קציני המסה האחרים של חיל־האוויר. בדבריהם אלה גם התייחסו לכל הכרוך במיונו הרפואי והמקצועי של כוח־האדם, בהצבתו, בהכשרתו; ובטיפול בשאלת האפסנאות של החיל, אשר לדברי ראש המטה, אהרן רמז, הקיפה את כל התחום שלמן ״חולצה ועד אוירוך. בחילוקי־הדעות על מעמדו של חיל־האוויר ראינו לעיל את דבריו של יגאל ידן, אשר התייחס לכך ספציפית בדבריו בפני ״ועדת החמישה״ ב־ - באיזו מידה חיל זה כפוף לאפסנאות הצבאית או לא״; אולם לדבריו, כלל לא היה ויכוח עד היום מ׳ נותן ״הוראות לפעולה לחיל־האוויר״, שכן ״לפי הקונסטיטוציה שנקבעה במכתב בךגוחון זה היה כפוף לאגף מבצעים״. בכך ביטא ידן את הדרך, שבה ראה המטה הכללי את מעמדו של חיל־האוויר; אולם קציני מטה חיל־האוויר, ובראשם אהרן רמז, ראו את ה״וויכוח״ בכל תחומי ההתארגנות; כמעט בכולם טענו למעמד מיוחד, ובכלל זה, כמובן, בתחומי האפסנאות. דברים אלה באו ליד׳ ביטוי באותו יום ממש, שבו אמר ידין את דבריו, בדברי מפקד חיל־האוויר, ישראל זבלודובטק׳)עמיר(, ליוסף אבידר )רוכל(, ראש אג״א/מטכ״ל: בימים הקרובים עומד להתקיים בירור יסודי בקשר למבנהו ומעמדו של וזיל האוויר. רק לאחר בירור זה נוכל לקבוע ;ם את שיטת האפסנאות שלנו. הנני לציין שעד היום טרם הצלתנו לקבל את הדרוש לוזיל האויר גם לא מהבסיס המרכזי של אנא. מה יהיה נורל חיל האויר כשיהיה נתון 49 לחסדים של כמה בסיסי אספקה ואכן, עד אז נוצר מצב זה בגלל המחסור במשאבים, מצד אחד, ובגלל פעולה לא מתואמת ולא מבוקרת - ובעיקר חוסר הגדרת מעמדו של חיל־האוויר - מצד אחר. כך טרם ניתן היה לספק את אותו ציוד אלמנטרי, הנחוץ להלבשתו ולכלכלתו של המשרת בחיל ושל משפחתו, אף לא את האמצעים הנחוצים לפעילות המבצעית בכלל. דיון נוסה חיל־האוויר. משמאל לימין: נט כהן, דוד יהודה, דן סולקובסק׳, אהרן רמז, מרדכי אלון, ה״מן שמיר. 468 ™ז יי "זה באילו ׳צבא מקביל ״איחוד הטיפול״: ״ההתרוצצות ממשרד אחד למשנהו אצל שלטונות הצבא״ אחד הביטויים המובהקים לחילוקי־הדעות הללו, שאף משרד הביטחון היה מעורב בהם, היה סביב שאלת ״איחוד הטיפול בעניני הדלק והמיכלים לכל חלקי הצבא״, לרבות דלק למטוסים. על ״צרכיו המיוחדים״ של חיל־האוויר בתחום זה לא היו עוררין, אולם השאלה היתה אם זקוק חיל־האוויר למנגנון נפרד לטיפול בכל סוגיית הדלק )למן רכש ועד תדלוק( - או שמא ניתן לספק את צרכיו אלה מתוך המסגרת הקיימת באגף האפסנאות במטה הכללי. הפסקת הפעילות של בתי־הזיקוק בחיפה, הפעילות האווירית האינטנסיבית עד אז וצורכי המלחמה בכלל היו בין הגורמים לכך, שגם מלאי הדלק המצומצם שהיה בארץ הלך ואזל במהירות. ב־ ש״מצב הפטרול אבל ספק אם ימכרו לישראל״. לפיכך הוצע לרכוש בנזין מרומניה או ממקסיקו ולהעבירו בחביות דרך הים. כעבור יומיים אף נמסר לו ״שבתי הזיקוק בהוראות לונדון וניריורק, לא ימכרו אלא בשטרלינג חופשי או בדולרים, 50 וגם אז לא בטוח שימכרו כל מה שיש. יש רק ואכן, בתחילת יוני העלתה ישראל בפני בריטניה את הצורך לחדש ללא דיחוי את הפעלת בתי־הזיקוק בחיפה, וב־ לוי הנדרסון, ובה הציע שתוכר בעלות בינלאומית על בתי־הזיקוק. הצעה זאת אכן נדונה ב־ החוץ הבריטי, ארנסט •וין, לבין השגריר האמריקני בלונדון, לואים דוגלאם. בריטניה הציעה בינאום נמל חיפה בחסות המתווך מטעם האו״ם ובהשפעתה, וב־ על הסכמתו לשתף את המתווך ברנדוט במאמצים להפעלת בתי־הזיקוק. ישראל הסכימה להצבת משקיפי ארם בבתי־הזיקוק ולחידוש הזרמת הנפט בצינור מכרכוך שבעיראק, אך לא לפגיעה כלשה׳ בריבונותה בחיפה - אולם העיראקים לא היו מוכנים לחדש את הזרמת הנפט כל עוד נהנית ישראל ממעמד כלשהו בחיפה. ב־ לבינאום ולהצבת משקיפי האו״ם. ב־ הנמל, אולם בדיון הממשלה ב־ במיוחד וציין, כ׳ על ישראל להפעיל את ״כוח המיקוח״ שלה, שכן היא השולטת פיסית בשטח, הבריטים שואפים להבטיח ולפתוח את בתי־הזיקוק, ״יכולתנו להפציץ את טריפולי וכירכוך״ ו״תלותם של העיראקים בתמלוגים״. על־פי הוראת מנהליהם הסתלקו המנהלים הבריטים לקפריסין ב־ מיוסף קרלנבוים )אלמוגי( לדאוג שעב!דתם בבתי־הזיקוק תשחררם מהגיוס לצבא. ואכן, הסגל היהודי בבתי־הזיקוק הצליחו לנצל עוד כ־ הגולמי שנותר שם ושניתן לזיקוק. מאז הופעלו בתי־הזיקוק 51 על־יד׳ יהודים בלבד הכוונה לאחד את כל הטיפול המנהלתי בנושא הדלק נבעה אפוא בראש ובראשונה מן המחסור בדלק בכלל, ובדלק המתאים למטוסים בפרטי, ומן הצורך לנצל ככל האפשר את המשאבים הזעומים שאפשר היה להקצות לכך, תוך התחשבות ב״צרכיו המיוחדים״ של חיל־האוויר. דפוסי הפעולה סוכמו בשיחה בין א׳ זברסק׳, ראש מינהל הכספים של משרד הביטחון, בתי־הזיקוק במפרץ חיפה )צילום מהאוויר( 469 במלחמה לעצמאות צו למפקד חיל־האוויר, ולפיו הוסל על שפושניק, ראש מחלקת הדלק בשירות התחבורה במסכ״ל, לספל גם ברכישת הדלק למטוסים, גם בהצבת המכלים הקבועים לדלק, גם במילוי• מפעם לפעם לפי הצורך על־פי ההוראות שיקבל מחיל האוויר. באשר להובלת הדלק הוסכם, שלצורכי החיל ״יקבעו טנקים מיוחדים, אולם התשלום של דמי ההובלה ירוכז במקום אהד״. שירות התחבורה הביע את נכונותו להתחיל מיד בריכוז הפעולה - אך בתנאי שקודם לכן תתקיים פגישה מסודרת, שבה ״תקבע תכנית פעולה שסח זה״. עם זאת הדגיש כ׳ אינו מוכן לספל ״בענינים חלק״•׳׳ של חיל־האוויר ״בלי ידיעה מספיקה על הנעשה בענייני הדלק בחטיבה הנ׳׳ל״ - מה גם שלדבריו טרם עלה בידו לקבל מחיל־האוויר ״שום פרטים אינפורמטיביים״ 52 ביחס לכך הוראתו של זברסק׳ גרמה מבוכה רבה בין הפעילים בתחום זה. הדבר התבטא בדיון מיוחד על איחוד הטיפול בנושא הדלק ב־ מפקד החיל ופנחס קוזלובסק׳ )ספיר( ממשרד הביטחון. לא אבידר ולא קוזלובסק׳ ידעו על תחילת תוקפה של ההוראה שהעביר זברסק׳, אך למרות זאת לא הועבר במהלך שבעת הימים האחרונים דלק לחיל־האוויר. ראש מחלקת האפסנאות של החיל, יצחק לוי, מטר דו״ח על כמות הדלק שהיתר! עד אז בחיל, צידד בקיומו של שירות דלק נפרד לגמרי של חיל־האוויר, והביע את דעתו שאין לשנות את המצב, שכן עד כה התוצאות משביעות רצון - אף כ׳ יש מקום לשיפורים. ראש מטה החיל, אהרן רמז, התייחס לשלושה שלבי פעילות בנושא זה: קניית הדלק והעברתו לחופי הארץ; העברת הדלק מהחוף למחסני החיל; והעברת הדלק מהמחסנים לבסיסים ולמטוס׳•. באשר לשלב הראשון לא ראה רמז שום סיבה שהדבר לא יסודר באופן מרכזי. ביחוד מה שנוגע לצד המסחרי בדבר. אבל יש להבטיח שלמרכז הקניות יהיו אנשים היודעים מה זה דלק אוירונים והדרישות שלו. ביחס לשני השלבים האחרים טען רמז, שיש לבצעם על־יד׳ ״שירות נפרד של אנשי ח.א. המטפלים בדלק מהרגע שהוא עומד להעברה למחסנים. בכדי להבטיח שלא יקרו מקרים שדלק בלתי מתאים יוכנס למיכל שבאוירון״. לעומת זאת הביע קוזלובסק׳ את דעתו ״שצריך לסדר רשות אחת לכולם״, ואילו אבידר היה סבור שאכן לחיל־האוויר דרוש ״משק מיוחד משלו, אבל בתור יחידה מיוחדת של השירות לדלק״. רמז ציין שאין לו כל התנגדות לכך ״שיחידת הדלק לא תהיה שייכת לחיל האוויר כל זמן שהיא תספק את הצרכים של חיל האויר״, אך הביע את חששו ״שבמקרה שדלק בלתי מתאים יכנס לאוירון )היות ששרות לאוירונים תשאר ביד׳ אנשי תא.( קשה יהיה לקבוע את המקום והאחראי למקרה זה״. בסיכום הפגישה הציע קוזלובסק׳ ״להודיע מיד לזברסק׳ שהמצב נשאר כמו שהיה ושצריך להמשיך לתת כסף לח.א. בשביל דלק ומיכלים עד שהסדור ולמחרת ב־ 53 החדש יסודר״. אבידר ״סגר את הישיבה בהודעה שהוא ידון בשאלה״ שפושניק ושני סגניו משירות התחבורה במטכ״ל, ועמם א׳ רכלין וצב׳ חורז׳ ממחלקת הדלק של חיל־האוויר, עם א׳ זברסק׳, ומסרו לו על ההחלסה שהתקבלה בישיבה קודם לכן. בפרוטוקול של אותה פגישה נכתב, כ׳ בעקבות זאת זברסק׳ מיד התקיף את ת.א. על האי־סדר שיש בו ושאפילו בלחטובסקי מתחנן שלא לתת לו שוס דבר לעשות בשביל ח.א. והאשים את שפוזניק בעזרה לח.א. לעמוד ברשות עצמו בנוגע לדלק. סגנו של שפוזניק הודיע שח.א. מתנגד לאחוד ושכאילו בישיבה מסרו אנשי ח.א. שהשרות של שפוזניק 54 הוא בזבזני וכדומה 470 ״ "זה כאילו צבא מקביל , י™! ההחלסה על איחוד הפעולה בנושא הדלק בוטלה אפוא. בינתיים, וב־ רכלין מי׳ זרובינסק׳ את הניהול של מחלקת הדלק במסגרת *55 אגף האפסנאות של החיל בדיווחו למפקד החיל על ״האינוונטר והמלאי של הדלק״ ציץ, כי יש לו במחלקה שלוש מכונות עם משאבות לשאיבת בנזין)באחרים( שהוחרמו עבור החיל ״מאנשים פרטיים״, שלושה באחרים שהם רכוש החיל, ועוד כמה מכונות להובלה. לדבריו, מכל הבאוזרים ״רק שניים הם במצב של עבודה והשאר הם כולם מפורקים או מקולקלים. כל שדות התעופה שלנו בארץ, אין להם שום אפשרות למלן׳ הדלק בצורה המניחה את הדעת, וישנם כאלה שאין להם בכלל שום אפשרות למלאת את האוירונים אלא מחביות״. הוא הציע אפוא למסור את המשאבות ״למומחים לתקון יסודי, וזה אפשר רק אם אקבל את מלוא הסמכות לעשות את כל התקומם בבתי מלאכה פרטיים כ׳ ההתרוצצות ממשרד אחד למשנהו אצל שלטונות הצבא נמשכת ימים שלמים והעבודה בינתיים סובלת. המצב יכול להשתנות מהקצה אל הקצה אם תסמוך את אולם הנושא לא טופל, ובדו״ח השבועי לשבוע הנגמר 56 ידך על הצעתי ואז זו היא רק שאלה של מספר ימים״ ב־ גם כחודש מאוחר יותר לא חלה כל התקדמות בעבודה. בסכמו את תמונת 57 הקפאון בעבודה מחוסר תקציב״ המצב כתב ממלא מקום ראש מחלקת העבודות של החיל, מ׳ ירמיצקי, כי עד סוף אפריל לא התקדמה העבודה, מפני ״שהמטה לא קבל את הכספים והחומר הדרוש לבנית מיכלים ולא הרגיש שהזמן הולך ונגמר״; ואילו במהלך החודשים יוני־יולי חל קפאון בעבודה... מתוך רצון לאהוד את שרות הדלק של כל כווזות הבטוזון ולפני שהאיתור הזה התחיל לפעול, הופסק התקציב לוזיל האויר לצרכי מיכלים וקנית דלק. על ידי כך הפסדנו את ימי ההפוגה. הוא חזר אפוא על ההצעה של רכלין, ולפיה מוטב ״לשחרר את מחלקת המשנה למיכל׳ דלק מהתרוצצות הפתרון שהוצע - לבצע את התיקונים ״בבתי־מלאכה 58 אחרי כספים ולהעמיד לרשותה את התקציב המבוקש״ * נכון ל־ GMC ״סר״לורים״: אחד גינבה ליולי ליהודה ב, שלום רב, ר ד s/s Empire •Towy >" בסיל התגובות לישעיהו בהזדפנות הראשונה. בב"וו אחת ממכליות הדלק )באוזר( שהוצעו לרכישה O'OIODO יו״נ במלחמה לעצמאות פרסיים״ ולא להיות תלוי ב״שלטונות הצבא״ - חזר ונ ממאפייני הפעולה לנוכח המצוקה ולחץ הזמנים, מאד אחד, ושאלת ארגונו ומעמדו המיוחד סל חיל האוויר, מצד אחר. בין חברת ״המלחים״ לבין חיל־האוו״ר על היחסים לא רק עם ״שלטונות הצבא״ - אלא גם עם חברות אזרחיות - בתחום זה סל מכלי דלק, וכן על הקשיים הרבים שהיו אף בתחום זה, יעידו חילוקי־הדעות שהיו בין חיל־האוויר לבין חברת ״המלחים״. ״בחודשים הראשונים של שנת ״לתעשית מיכל׳ דלק״, והדבר גרם לכך שהם פעלו ״לתפוש כל כלי שיוכל לאכסן דלק״. את תש מסכו שני תנורים, סעמח ללא שימוס מול חברת ״המלחים״, ואשר נבנו עבור ״חברה לסיליקט בבת־ים״. ראש מסה חיל־האוויר פנה אז למפקד חטיבת ״קר״ת׳״ וביקשו להחרים את התנורים; !אכן, ב־ קיבלה החברה פקודת החרמה לשני ״טנקים גדולים להחסנת דלק אווירי״, אולם זאת ערערה על כך וטענה, כ׳ הטנקים הללו כלל לא בנויים להחסנת דלק, וכי התשלום עבורם יהיה כל־כך יקר, סאין הדבר משתלם כלל. למרות הערעור החליטה ועדת הערעורים ב־ החברה "למחלקת הקניות המרכזית״; אולם בינתיים לא בוצעה ההחרמה, שכן חיל־האוויר לא הצליח להגיע לכלל הסכם על תנאי המסירה )קנייה או רק השאלה( של התנורים. החברה אכן דרשה מחיר גבוה ביותר, ובינתיים הצליח חיל־האוויר לייצר כמה מכלים אחרים. בחברת ״המלחים״ חשבו אפוא שחיל־האוויר ויתר על הרעיון לעשות שימוס בתנורים כמכלי דלק, אולם ב־ מנהל החברה מיידית עם קצין ההחרמות, ״וזה הודיע לו שאין לנו ברירה אלא למסור את הטנקים אבל ברור שלא יקפחו אותנו בתמורה״. ואכן, נציגי החיל היו זקוקים למכלים הללו בדחיפות רבה, כיוון סלאחר ״הפצצת תל־אביב בימים הראשונים של המלחמה, שבה נפגע המיכל של מרגלית, ומפני הצורך להוציא דלק מחיפה לפני שהאנגלים יצליחו להוציאו לחוץ לארץ״. ההחרמה הוצאה אפוא לפועל ב־ ושני מכלים של כדי לאפשר ל״המלחים״ לייצר שני מכלים חדשים בשביל גורוחובסק׳, המכלים והתנורים הועברו ל״אגרובנק״ בחולון, ושם הקימו את המחסן המרכזי לאחסון הדלק. עד אז פנתה חברת ״המלחים״ כמה פעמים למחלקת הקניות המרכזית, על־מנת שישלמו לה את תמורתם של המכלים; אולם משם הפנו אותה לחיל־האוויר בטענה שהוא שצריך לשלם להם את החשבון. ב־ נפגש חורז׳ עם נציג החברה והודיעו, שחיל־האוויר מתחייב להחזיר את המכלים ״למצבם הקודם״ בתום המלחמה ולהשיבם לו. ב־ להם שאין הוא מתכונן לשלם להם את הסכום שביקשו, כיוון שבכוונתו להוציאם מהאדמה )אף שנעשו בהם שינויים גדולים כדי להתאימם להחסנת הדלק( בתום ״שעת החרום״, להחזירם לחברה, ולשלם לה רק דמי שימוס. בעקבות זאת פנה קצין ההפקעות הארצי למפקד החיל ב־ עם ״המלחים״; ואם מערערים הם על גובה הסכום - לקבוע ועדה שתחליט באשר לערך המכלים שהופקעו. בעקבות זאת הודיעו מפקד החיל כ׳ אכן אין באפשרות החיל ״לסדר את חשבון המלחים״, כיוון שלדבריו תובעים הם מחיר מופקע ביותר עבור המכלים הללו: במקום בעלי קיבול כזה )כ־ 472 "זה כאילו צבא מקביל נ י יתברר שרכישת הסנקים אינה כדאית לחיל, ניתן לחכור אותם, ואם לא תתקבל הצעה זו - אזי לדבריו ״נהיה נאלצים להוציא שוב את הטנקים מהמקום בו הוטמנו, להחקם מהדלק ולהחזירם ל׳מלחים; פעולה שללא ספק תגרום נזק כספי רב לחיל״. ואכן, ב־ 59 ועדה שתעריך את התנורים, ולאחר מכן מונה, כמתואר להלן, בורר בין חיל־האוויר לבין חברת ״המלחים״ אירוע זה שבין חברת ״המלחים״ לבין חיל־האוויר, שראשיתו עוד במרס לא בחודש דצמבר שפעלו בתחומי ״צור שונים, ושתוצרתן היתה נחוצה לחיל - גם אם נצרכה לעתים ״הטבה״)מתמרים למכלי דלק( כדי להתאימם לפעולה בחיל־האוויר־, על המו״מ העיקש שהתקיים בין הצדדים למרות המציאות הקשה של המלחמה; ולבסוף - על היכולת הכמעט בלתי־מוגבלת שהיתה לצבא, ולחיל־האוויר בכללו, להחרים כמעט כל מה שנראה להם ראוי לפעולה. אין ספק שמציאות זאת פגעה בפעולתו התקינה של המשק האזרחי בכלל ושל אותן חברות, אשר כדוגמת חברת ״המלחים״ חשו נעשקות, מנוצלות וחסחת־אונים. ״ועדת המחקר ליד ראש המטה״: ״דלק לאוירונים״ חיל האוויר פעל לא רק להשגת המכלים לאחסון הדלק - אלא ברזמנית גם חיפש אחר דרכים נוטפות להשגת דלק, המתאים מבחינת האוקטן שלו להפעלת המטוסים. פעולה זו נעשתה במחלקת־המשנה ״מחקר׳ בראשותו של ד״ר יוסף אמן. מחלקה זו הופעלה במסגרת ״ועדת המחקר ליד ראש המטה״, אשר הוקמה במסגרת מטה חיל האוויר, ושבראשה עמד יהודה גלעד, כפי שפ שיתוף־פעולה עם המטכ״ל ועם משרד הביטחון, מצד אחד, ועם חברות אזרחיות ואף מוסדות אקדמיים, מצד אחר. היתה זו רק אחת מפעולות הוועדה; פעולותיה כללו תחומים רבים נוספים, ואף הם הצריכו שיתוף־פעולה עם אותם הגופים, ויש להם אפוא זיקה לשאלת מעמדו של חיל־האוויר. *60 רבגוניותה של הפעולה באה ליד ביטוי בתקן של אותה ״ועדה״ הקרויה ״מחלקה״, כפי שפורסם ב־ הטיפול בדלק למטוסים קיבל תנופה מיוחדת בתחילת ההפוגה הראשונה. ב־ מזכר מפורט תחת הכותרת ״דלק לאוירונים״. בראשו הדגיש כ׳ המצאת ״דלק זול מכל הסוגים״ הוא בעיה כללית ויסודית לכלכלת הארץ, והיא מצריכה תכנון לזמן ארוך והתחשבות במחירים ובתחרות ״בשוק העולמי״. ״המפתח לפתרון בעיה יסודית זו מונח״, כך קבע, ״במדת השפעתנו על חברת הנפט הפועלת בארץ ועל מתן כוון רצוי לנו להתפתחות בתי הזקוק בחיפה״. בדבריו נותבו שלושה אפיקי פעולה: ניצול מרבי של כמות הדלק למטוסים העומדת לרשות המדינה; שימוש במתקנים הקיימים בארץ לייצור חומרים שיוכלו ״בשעת חרום לשמש כתחליף חלקי לדלק״-, והתמקדות ברכש בחוץ־לארץ ״באופן שהדלק המובא יתן את האפשרות המקסימלית לניצול הדלק המקומי״. אז עמד לרשות החיל דלק של שהופק מבתי־הזיקוק בחיפה. כן היו סיכויים טובים מאוד לכך, שבימים הקרובים ״תושג כמות מספקת של ממרח אתיל־עופרת להעלאת מספר האוקטן של הדלק״. לדבריו, על־מנת לנצל את הדלק המקומי כדלק למטוסים יש צורך להעבירו ״טפול מיוחד״, שלאחריו אפשר היה להפיק כ־ הוא הציע אפוא לקבוע בארץ מרכז אחד או יותר, שבו ״עשה הערבוב של סוגי הדלק השונים. אמן אף התייחס * תקן זה כלל, כמתואר להלן, גם יחידה ל לבדיקת ״כהל בדלק, מחקר תערובות דלק״; יחידת נשקים וכן יחידה לחימוש מסוסים הכוללת קצין חימוש אחד, חמישה אנשים לתכנון ושרסוס, וכן בית־מלאכה על עובדיו אינה אחידה, וגם כל אחת מן היחידות הפועלות במסגרתה קרויה ״מחלקה״. אנו השתמשנו אפוא במונח ״תודמחלקה״. 473 ממטוסים קלים - למ יונ במלחמה לעצמאות לבעיית ״השמוש בכהלים כחומר דלק״,* וסיכם כ׳ לשימוע בנהלים יתרון: זהו דלק בעל מספר אוקטן גבוה )כ־ הדרושים גם במעגלי משק אחרים בארץ; וכן"יש לקבע אוירונים שישתמשו רק בדלק זה״. באשר לרכישת הדלק בחוץ־לארץ, הציע אמן להתמקד ברכישת ״חמר׳ דלק בעלי מספר אוקטן בסיסי את הדלק המקומי, לחסוך בהובלה, וכך לחסוך 1 הגבוה ביותר; אשר יאפשרו לנצל באורח המרבי והמיטב לעתים גם בהוצאות. הוא המליץ להתרכז ברכש ״ /י2 נוסף אפשר להגדילו ל־ טון דלק של 6 רכישת כהלים בחוץ־לארץ - בתנאי שמחירם נמוך ממחיר עלותם בארץ דו״ח זה של דיר אמן נדון אצל מפקד החיל, ישראל זבלודובסק׳, ב־ אהרן רמז; סגנו, ה״מן שכטמן; ראש אגף האפסנאות, יצחק לוי; וכן יהודה גלעדי ויוסף אמן עצמו. הוחלט לפעול לניצול מרבי של ״הדלק העומד לרשותנו״: לבקש ערבוב סוגי דלק שונים. גם נקבע שתוך כמה ימים יוחלט על המיקום - המכלים של ״צור״ הוזכרו כמקום אחסון של הדלק. כן הודגשה החשיבות לרכישת כמות מספקת של כמוזכר לעיל; וצוין שתוך ימים אחדים תתקיים פגישה עם לוי שקולניק )אשכול( ועם יוחנן רסנר, כדי ״להשיג 500 בצרפת, וסוכם כ׳ מחלקת מחקר תקבע מ׳ יטוס לצרפת ״כדי לבדוק את טיב הבנזין לפני קנייתו״. פרט 62 לאלה הובעה באותה הפגישה גם חשיבות ״השמוש בצמר של חב׳ החשמל״, והצורך לבדוק את יכולת פעולתו באותו יום, שבו נערך הדיון במשרדו של מפקד החיל, החליטה הוועדה שהוקמה לטיפול באותם מחסני דלק שהוקמו בחולון )מה״תנורים״ של חברת ״המלחים״( שלא להוסיף מכלים למחסן הקיים ב״אגרובנק״, כיוון שהמקום ״נמצא בתוך שטח ׳שוב׳ שמקומו ידוע לאויב״)המקום הופצץ מהאוויר(, מצד אחד, ומצד אחר - ״קשה לסדר הסואה לתנועת הטנקרים שיקחו דלק משם״. סוכם אפוא שיש ליישר את החולות מסביב למכלים ב״אגרובנק״, ולהשתמש במקום בתור מחסן סטטי, כדי לצמצם את תנועת ה״טנקרים ככל האפשר״. באשר למחסן ליד חולון נאמר, כ׳ במקום נמצאים חמישה מחסנים גחלים לתפוחי־זהב, ובין אלה ניתן ״לסדר מחסן דלק שלא ימשוך את תשומת לב האויב היות שכל הטעינה והפריקה של הדלק תקח מקום בתוך המחסנים האלה, שיש גג מעליהם״. הודגש כ׳ ״השטח נמצא רחוק מישוב עברי )וכל ישוב אחר( ואין סכנה של שריפה לישוב במקרה של הפצצה על המחסנים״. בהתחשב בצורך להרכיב את המכלים המפורקים, החליטה הוועדה לעשות זאת בתוך המחסן, ולהציע למחלקת האפסנאות לסדר שם גם מחסן של שמן, וגם תחנה למילוי חביות ופחים בדלק. ולבסוף קבעה הוועדה כי אבטחת המקום ״צריכה להיות בידי אנשים הלבושים תלבושת אזרחית וקבועים בכדי לא לשנות את אופי המקום״. ואכן, בדו״ח השבועי לשבוע הנגמר ב־ על עבודות מחלקת הדלק נאמר, כ׳ ״לשם הקמת המכלים המפורקים הוחרמו 63 על־יד חולון. כל זמן שלא ברור מצב הדלק אי אפשר יהיה לגשת להקמתם״ תוך כדי כך נבדקו האפשרויות הקיימות בארץ לערבוב הדלק לשם קבלת הדלק המתאים להטסת מטוסים. מפקד החיל, ישראל זבלודובסק׳, ביקש מיוסף אלמוגי ב״מפקדת ׳רועץ׳ חיפה, בית תיומא״ להורות שיספקו ״לחיל האויר מבתי הזקוק: עשר חביות של 64 בחיפה לפי בקשתו של דר׳ אמן״. לבקשה זו התייחס, ככל הנראה, אלמוגי לימים בספרו: * לדבריו, ״הנהלים שביצורם יש נסיון בארץ הם האתיל־אלכוהול אין להוסיף לדלק יותר מ־ כוה־סוס ליחידת משקל הדלק( יורדת עם תוספת יותר גדולה של כהל״. 474 "זה כאילו צבא מקביל נ יקי3 כך נתקבלה יום אחד במפעל פנייה של חיל״אוויר, כי נספק לו בדחיפות דלק מטוסים בצינורות מיוחדים שרק בבתי הזיקוק אפשר למצוא כמותם... אמרתי לו: את הדלק - ספק ורשום. אתרי־כן נתחשבן. ואשר לצינורות 65- הנח לחיל־האוויר לסחוב אותם עד אז נוכחו לדעת כ׳ מן החומר מתיל ברומיד לא יהיה ניתן להשיג בארץ ״כמויות רציניות״ — אם כי ניתן היה לייצרו בארץ. גלעדי, מנהל ועדת המחקר, ביקש אפוא מראש אגף האפסנאות, יצחק לוי, להודיעו אם מעונ״נים הם ״בכך שאנו נאחז בצעדים הדרושים כדי להכין אמצעים מתאימים לייצור החומר הזה בארץ״. באשר לחומר אתילן גליקול, כמות מסוימת ממנו היתה בירושלים, וגלעד׳ ביקש מראש אגף האפסנאות לבדוק אם כבר הועברה משם לתל־אביב. בכל מקרה, ציץ, לבד מכמות זו לא ניתן להשיג חומר זה בארץ. הוא ביקשו אפוא להודיעו אם מחלקת האפסנאות יכולה לייבא שלושה סונות של חומר זה מחוץ־לארץ, ולא - יכולה מחלקת המחקר לקבל על עצמה את ״צורו של החומר הזה בארץ, ״אם כ׳ המחיר בארץ יהיה הרבה יותר גבוה מהמחיר בחו׳׳ל״. ואכן, ב־ ״בודאות גמורה״ שלא ניתן להשיג את החומר הזה מחוץ־לארץ, וביקשו להיערך לייצור 66 זה בארץ אפשרות השימוש ״בצמר של תחנת הכוח״ ב״רדינג״ להעברת דלק, המיובא במכלי אוניות, נבדקה באופן יסודי על־יד׳ אמן. לאחר שהתייעץ עם כמה מהמעורבים בעניין ואף ערך כמה ניסו״ם ״במעבדה שלנו כדי לברר בעיות אחדות שנתעוררו״ - העביר את ממצאיו בנושא זה. באשר לצינור של תחנת הכוח ב״רדינג״, אשר קוטרו ״ הנושאת במשך טון האחד, ושניים של ש״קבול השאיבה שלו גדול לעומת התצרוכת וכן מסבות שונות, היתה החברה מביאה את הדלק שלה עד הזמן האחרון לא ע״׳ אניות״. כן נבדק הסיכון והזיהום הכרוכים בשיטה זו, ובסיכום כתב אמן: ״יש לראות את טענת הסמן של מיכל׳ הדלק של חברת החשמלי׳ כרצינית ביותר. לכן הציע להקים מכלים לבנזין בגודל מתאים ובמרחק מספיק ממכלי הדלק של החברה, על־מנת להקטין ככל האפשר ״את הסיכון למיכלים של הדלק הכבד״. עוד הציע כ׳ ״׳סעפו את הצמר על היבשה, ויביאו סעיף זה למיכלים שיוקמו. יקימו גם קיר מגן בין הצמר, אחר שהסתעף, שיוליך בנזין בין מיכל! הדלק של החברה כדי להקטין גם את סכנת ההתלקחות בהפגע הצמר פגיעה ישירה. הסמן של סתימת פ׳ הצמר אינו נראה לרציני במדה מספקת המעבר שעומדים להקים , כדי למנוע פתרון מוצע זה״. הוא טען אפוא שיש לבדוק מחדש את מקום ״מיכל בחולון״, שכן לדבריו העמדת המכלים ״בסביבת צמר חברת החשמל תקרב במידה ניכרת את פתרון שאלת השמוש בצמר״. באשר לצימר בשטח נמל תל־אביב, ציץ אמן כ׳ קיים צינור בקוטר של ״ עומק המים בפי הצינור היה שבעה מטרים, ומכאן האפשרות לפרוק אוניות עם מטען של לפחות טון דלק. לדבריו, מצויים על הקרקע שלושה מכלים לדלק - שניים של - ותוך שבועיים עמדו להקים עוד מכל של וישתדלו להרחיקו משטח הנמל במהירות המקסימלית״. כך, לדבריו, אפשר יהיה להריק גם אונייה בעלת קיבול גדול יותר: יעבירו ממנה את הדלק לאונייה קטנה יותר, של באמצעות ״הצמר הקיים״; ואז תשוב האונייה לקבלת דלק נוסף מהאונייה הגדולה, וחוזר חלילה. מהירות 475 יוא ממטוסים קלים - למט נ במלחמה לעצמאות הפעולה בדרך זו היתה תלויה, כמובן, גם במהירות שבה יצליחו לרוקן את המכלים שעל החוף. ד״ר אמן ציין שיש גם להביא בחשבון כ׳ קיים סיכון בהעברת הדלק בלב הים ובשה״ה הארוכה של האונייה בו. ככל הנראה התכוון לפגיעה בה על־יד אוניות עוינות או להפצצתה מן האוויר. לדבריו, אם ׳וחלם להשתמש בצינור של חברת החשמל, אזי יש לקשור בינו לבין הצינור שבנמל, ובכך תוגדל ״מהירות הפריקה של הדלק, יגדיל 67 את הגמישות בהובלת הדלק מהמיכלים וגם יהיה פזור יותר גדול של הדלק״ תמונת מצב באשר למלאי הדלק למטוסים בבסיסי החיל ולפעולה שנעשתה, נכון ל־ של אי רכלין, קצין מחלקת הדלק. הוא כתב למפקד החיל, כ׳ מוציאים הם את הדלק מהקרונות בחדרה במהירות הכי אפשרית וכמות גדולה המתקרבת לחצי כבר הוצאה. מלאנו את הבסיס בהרצליה והמחסן בת׳יא הולך ומתמלא, ומת אני מכוון את שאר הדלק לשדה ׳לקרון, ובזה תושלם הוצאת הדלק מחדרה. טרם נודע לו אז אם אכן נרכשה כל כמות הדלק של חברת הולכים ומתמלאים כן ציין כ׳ המכלים ב״צור״ גדולים מאוד, מידת ההתאדות בהם גדולה מאוד, וגם ירידת האוקטן ״מהירה שלא כרגיל״. לכן המליץ שלא ״להכניס לשם את הדלק״, ולכל היותר להסתפק במכל אחד מאלה שב״צור״, ״שיעמוד 68 לרשותנו במקרה שנקבל דלק דרך הים ושנוכל לאכסן אותו לזמן קצר בלבד״ בהמשך לאותה פגישה שנערכה אצל מפקד החיל, ושבה הותוו קווי־היסוד לפעולה בתחום הדלק, נפגש אמן ב־ו ביולי עם אלקלעי, אשר טיפל באופן ישיר ברכישת הדלק בחוץ־לארץ. ממנו למד אמן כ׳ ״האונייה הנושאת את הדלק נמצאת עדין בדרכה מאמריקה לאירופה, על ספונה אשראי על קניית הדלק - בתנאי שיהיה תוכנן לצאת ב־ לנמל מסוים באירופה לשם העברת הדלק לאונייה אחרת, שתפליג לארץ־, או - אם יצליח - לכוון את האונייה לארץ. הוסכם אפוא שמיד עם היוודע מועד הגעת האונייה לנמל באירופה יטלגרף אלקלעי משם לארץ, על־מנת שאפשר יהיה 69 לשלוח מישהו שיבדוק את הדלק ב־ לוי, דן סולקובסק׳, יוסף אמן, צ״טלין וחוח׳, הוחלט בה להגיש מיד למפקד החיל תקציב, אשר יכלול שני סעיפים: רכישת המכלים והקמתם; ו״הקמת הבנין, הציוד ויתר הסדורים הפנימיים של המפעל״ לערבוב דלק. על־מנת לקבוע את הצרכים האמיתיים עבור מטוסי החיל )שלפיהם ״קבע היקף הפעולה של אותו מפעל לערבוב דלק(, נבדק אף האוקטן המתאים לסוגי המטוסים השונים. מבדיקת תצרוכת הדלק במהלך חודש יוני עלה, שחיל האוויר השתמש ב־ כן התברר שאפשר לטוס במטוס דקוטה ומטוס 6 י?.!? "זה כאיל! צבא מקביל 5 70 בדלק הנמוך מ־ במהלך ההפוגה פעל אפוא ד״ר יוסף אמן עם אנשיו נמרצות להנחת התשתית הנצרכת עבור אותו מכון לערבוב דלק; לבדיקת אוקטן הדלק המדויק ככל האפשר הדרוש למטוסים השונים בחיל; לניצול מיטבי של הדלק הנמצא בארץ; להיערכות לרכישת הדלק המתאים בחוץ־לארץ; ולדרכי העברתו לארץ. כפי שתוארה לעיל, ממחישה אפוא בעיית הדלק למטוסים היטב את אותה דואליות: מצד אחד - ״צרכיו המיוחדים״ של חיל האוויר, והעובדה הברורה שאם יגיע דלק לא מתאים לקרביו של המטוס, עלול הדבר לפגוע בפעולה המבצעית כולה; ומצד אחר - הצורך של המטכ״ל ומשרד הביטחון לרכז ככל האפשר את הפעולה דרך אגפי המטה הכללי, על־מנת לחסוך במשאבים המצומצמים הקיימים. ״מחקר ופתוח של פצצות״: בין ייצור ופיתוח מקומי - ליבוא מחוץ־לאיץ לצד התת־מחלקה, שפעלה בראשותו של ד״ר יוסף אמן, פעלה במסגרת ״ועדת המחקר ליד ראש המטה״ בראשותו של יהודה גלעדי גם תת־מחלקה אחרת. היא נוהלה ביד׳ י׳ טסל )כמוזכר לעיל בתקן המחלקה( ועסקה ב׳׳מהקר ופתוח של פצצות״. אומנם רוב פצצות האוויר נרכשו בחוץ־לארץ והועברו לארץ במטוסי התובלה של מבצע ״בלק״, אולם במקביל נערכו גם מחקר ופיתוח של פצצות אוויר לשם הבטחת הייצור המקומי והחלשת התלות המוחלטת בגורמי חוץ ככל האפשר. בתחילה סבלה פעילות זו מחוסר־תיאום, וב־ ביוני פנה יהודה גלעדי לראש המטה בטענה, כ׳ ״למרות הדרישות הרבות לקבל דו׳׳ח מפורט על הפצצות שלנו ויעילותן, לא קיבלנו עד עכשיו שום דבר״. הוא ביקשו אפוא לדאוג לכך שדבר זה ״עשה ״בהקדם, כדי 71 לאפשר לנו להיטיב את המנגנון״ ועדת המחקר פעלה גם לאבטחת השימוש בפצצות. אחד הביטויים לכך היו ההוראות המחודשות לנשקים באשר ל״סימון פצצות ומציתי• אוויר״, כפי שהתפרסמו ב־ לראות שכל ההוראות והשרטוטים שהוצאו על ידנו יהיו מסודרים בתיק מיוחד בשביל מטרה זו״. נקבע שכל הגוף של פצצות המלאות חומר־נפץ יהיה צבוע בצבע ירוק כהה, ו״פ אדום מסביב לגוף״; כל הגוף של פצצות תבערה יהיה צבוע בצבע אדום; ואילו ״פצצות סרק״ ״צבעו ב״פס לבן על גוף ירוק או כל הגוף לבן״. כן נקבע סימון מיוחד לסוג חומר־הנפץ בפצצות, סימון ״אות לבנה גדולה״ לציון סוג הפצצה )כללי, ריסוק והדף(, וחובת ציון תאריך המילוי. באשר למציתים, נקבע כ׳ ״מציתים בשמוש בפצצות המשוחררות ביד יזוהו ע״׳ פס אדום על ראש המצית וסימנים אדומים על קופסת האריזה. מציתים בשימוש בפצצות המשוחררות מנושאי פצצות יזוהו על ידי פ 72 על קופסת האריזה״ 477 פצצותממטוסים קל׳ם - לם יוא נ במלוזמה לעצמאות פעולה זו של המחלקה לייצור פצצות האוויר ופיתוחן הצריכה תיאום עם מטכ״ל/אג״א וקביעת דפוסי פעולה מסודרים ומתואמים של התהליך: למן התוכניות הראשוניות לפיתוח ועד תום הייצור והעברת הפצצות לבסיסים. תהליך זה לא התנהל בצורה מסודרת, ומפעם לפעם עלתה גם השאלה באשר ליכולת הייצור המקומית ועלויותיו לעומת רכישתן של הפצצות מחוץ־לארץ. למרות הקשיים השונים, שהעיקו על כל הפעולה 73 בראשיתה, הודיע יהודה גלעדי ב־ מבלי להכנס לצד הכלכלי של הבאת פצצות מוזו״ל, אין אנו רואים צורך מיוחד להבאתן בין אם לאוירונים שלנו הקיימים ובין לאוירוניס המיוחדים המגיעים יחד ׳צם הפצצות. יש באפשרות התעשיה המקומית, באם יימצא החומר הדרוש לייצר פצצות שלא תרדנה בערכן מהפצצות 74 המובאות מחו״ל כעבור כמה ימים הת״חם גלעדי גם לחוסר־התיאום, שאפיין את הפעולה עד אז - במיוחד בכל הכרוך בתהליך הפיתוח של הפצצות: ״מדה רבה של א׳ נוחות נגרמה למחלקה זו בגלל העדר שיסה קבועה, שלפיה הוזמנו הפצצות למילוי דרישותינו״. לדבריו, היו כמה מקרים שבהם הועברו דרישות לפצצות ״שלא בידיעתנו״, והדבר גרם ל״הפרעות והשהיות בעבודה״. גלער הציע אפוא להחלים על אחת משתי דרכי הפעולה הבאות: או להאציל את ״הסמכות המלאה״ למחלקה שבראשותו ״לפתח את הפצצות הדרושות לנו מבלי כל התערבות מבחוץ״, לאשר את התקציב הנדרש לכיסוי הוצאות פעולתה, ולאחר תום הניסוי ואישור טיפוס הפצצה ״מסרו השרטוטים והפצצות ״לשם יצור לאגא״; או להחליט שכל דרישה לייצור פצצות תיעשה לשם ניסוי״, יעבירן למחלקה; זו נכחם נפנה שנית לאגא״. •ודי ביותר פצצות אויר מ טבל 141/1UK 1 4 A סיכום ימי נח ב t! jDrtonnoa 1 חטטול בחבנת טרוטוטיפים של פצצות. מסידח הזמנות לייצור פ שחכנונן נשלם, נעשיח ע״י !וג 2 50 בנוח !.ממליץ ע>>5. עומדים לקנות )פצצות ישנות, במחיר זו־! יוחד - ח חקניח(: 50.000 50.000 3.000 150 2 מלי לח בחשבון מסקל הפצצה 20-8 50 100 260 500 כמות כללית 50 50 100 300( ) וגי ריסוק ריסוק ושמיש כללי שמוש כללי שסוש כללי שמו 4 1500 1500 1000 1000 בנות ; ״ ״ ״ קביעת דפוסי פעולה לגבי פצצות אוויר אך ורק על־יד׳ המחלקה בראשותו למסכ״ל/אג״א; זה, לאחר שייצר ״דוגמאות תחליט ״אם יש לקבלן, לשנותן או לדחותן״; ובמקרה ״של צורך בשנויים 478 "זה כאילו צבא מקביל ג י?י פ על כך השיב לו ראש המטה למחרת כ׳ הנושא ״סודר בשיחה עם גליזר״, וזה יעביר את ״הצעת הסכום הצעה זאת כללה הקמתה של מחלקה לתיאום הפעולה בין חיל־האוויר לבין 75 בכתב לשקולניק ואלינו״ מסכ״ל/אג״א בראשותו של א׳ גולדברג. נקבע כ׳ על מחלקה זו מוטל ״הטפול בהכנת פרוטוטיפים של פצצות. מסירת הזמנות לייצור פצצות שתכנונן נשלם נעשית ע״׳ אגא באישורו של ל׳ שקולניק״)הוא לוי אשכול, שפעל אז במשרד הביטחון(. בדיון בנושא ״פצצות אוויר״, שנערך ב־ ו ו ביולי בנוכחותם של י׳ טסל, י׳ גלעדי, א׳ רמז וא׳ גליזר ממטכ״ל/אג״א, הוצגה תצרוכת חיל־האוויר כדלהלן: ״ של כל האוירונים ב־ 76 למעשה. לשם בטחון עלינו לקחת בחשבון אספקה חדשית של כשאר יחידות חיל־האוויר דאז, אף פעולתה של תת־מהלקה זאת בראשותו של י׳ טסל סבלה מ״חוסר אמצעי תחבורה מתאימים״. בסוף החודש ציין טסל כי ״הנסו״ם של הפצצה וזריקה מאוירונים דורשים הכנות מרובות לפני הנסיונות )כגון העברה וקשר בין מקומות הייצור והתכנון(. בשעת הנסיונות א׳ אפשר לעקוב ביעילות אחרי תהליך הנסו׳ מבלי שתעמוד לרשותנו מכונית המוכשרת לעבור בכל מיני דרכים אפשריות״. ביחידתו שירתו אז שבעה אנשים, ש״תנא׳ העבודה מאלצים אותם להמצא בתנועה״, ובה־בשעה ״תכנית עבודתנו בעתיד היא רחבה למדי והולכת וגדלה מדי יום ביומו״. הוא ביקש אפוא להעמיד לרשות יחידתו 77 לפחות ג׳יפ אחד עבודתה של יחידה זאת לפיתוח ולייצור של פצצות האוויר בראשותו של י׳ טסל הלכה אפוא והסתעפה, אולם אף לה חסרו האמצעים להבטחת יכולת פעולתה. כזה היה המצב גם בתת־מחלקה אחרת במסגרת מחלקת מחקר ותעשייה, אשר כונתה ״חימוש מטוסים״, ובראשה אז חיל־האוויר הבריטי. הוא אשר היתה מופקדת על , זאב סגל, מיוצא פיתוח מתקנים מיוחדים לנשיאת פצצות ושחרורן באמצעות מנגנון חשמלי, וכן על הכנתם של מתקנים כדוגמת ״עגלות־יד״ או ״עריסות״ לנשיאת הפצצות בתוך מטוס׳ החיל הגדולים וצורת הטלתן מהם. חימוש מסוסים: ״אספנו מ׳בית הקברות׳ כמה חלקי נושאי פצצות״ הטלת הפצצות מן המטוס נעשתה ביד׳ המטילן: הוא היה משליך אותן בידיו מבעד לחלון או דלת המסוס, בהתאם לשיטה שהיתה מקובלת עוד במלחמת העולם הראשונה. לעומת זאת, במלחמת העולם השנייה כבר נישאו הפצצות על המסוסים באמצעות מתקנים מיוחדים )״נושאי פצצות״(. אלה הכילו יחידות שחרור אלקטרו־מגנטיות המופעלות על־יר סולמאיד, שאפשרו נשיאה בטוחה של הפצצות והטלתן על היעד בלחיצת כפתור פשוטה. אנשי מחלקת החימוש היו מודאגים ביותר מן השיטה הפרימיטיבית של נשיאת הפצצות, שהיתה מסוכנת שבעתיים בגלל חוסר־התחכום של הפצצות עצמן: הפצצות המתקדמות יחסית הכילו מנגנון, המחמש את הפצצה שניות אחדות אחרי הטלתה - ואילו הפצצות שהיו ביד׳ חיל־האוויר בשלבים הראשונים זאת ועוד, 78 ההם היו בעלי פיני אבטחה בלבד, ומרגע שהוצאו מהן עלולות היו להתפוצץ עם כל נגיעה קלה הצורך לקחת מטילן בא על חשבון נשיאת חימוש או דלק נוסף, שהיו עשויים להאריך את טווח הטיסה או להגדיל את יעילות ההפצצה. ',•׳ מנגנוני השחרור של נושאי פצצות 479 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות מחלקת חימוש ניגשה אפוא מיד לפיתוח נושאי פצצות מודרניים, שיחליפו את השיטה הפרימיטיבית והמסוכנת של המלה ביד. הרכבתם התאפשרה הודות לנושאי פצצות, שנמצאו במספר רב בערימות הגרוטאות - ה״סאלוו״ג״׳ על הבעיות ההנדסיות, שעמדו בפני המתכננים, העיד לימים זאב סגל: למרות ״הצורה הפרטיזנית של פעולותינו בשטח הטכני הכללי, בוצעו אז עבודות הרכבת נושאי הפצצות לפי חישוב, תכנון ובשיטתיות״. כיוון שהמסוסים לא היו בנויים לשאת משא כבד נוסף, היה צריך להתחשב ב״חוזק מבנה המטוס״, ולבדוק את אפשרויות הפעולה בזהירות רבה כדי לא לפגוע בבטחון הטיסה, בחוזק המטוס ו״בסגולות האויחדינמיות״, תוך התחשבות ביטוי לרוב הבעיות הללו ואחרות מצאנו ביומנו האישי של 79 גם ב״שאלת מרם הכובד של המטוס הטעון״ 80 זאב סגל, אשר נכתב תוך כדי התרחשות הדברים בפרק־זמן זה מגרוסאות הנוסוסים שהותירו הבריטים ב־ ״למטרת נסיונות... וייצור יטפלו בכל הפרובלמות של תכנון וייצור״. למחרת ביקר סגל בשדה דב ובדק את מטוס האוסטר )א־ ב״צנור אחד במרחק ל״תכנון המתקן״, וכן לרבינוביץ ששירת באותה השעה במחלקת הצילום בפיקודו של ל׳ גודווין )אותו כבר ביקש סגל מראש המטה, אהרן רמז, להעביר ליחידתו, ועמו את שמעון פלונסק׳, שלדברי רבינוביץ ״היה מומחה לכוונות פצצות״(. תוך כדי כך המשיכה אחת בשם בתיה, אשר עבדה ביחידתו של סגל, ״לתרגם הוראות מאנגלית, שהיה בהם גם תאור כללי של נושא׳ פצצות״. היו אלה הוראות וספרים שונים, אשר סגל ומשרתים אחרים שמרו מתקופת הכשרתם ושירותם בחיל־האוויר המלכותי הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, ועתה עמלו לתרגמם לשם הנחת היסודות התיאורטיים לעבודה המתבקשת בתחומי הפעולה השונים: למן אפסנאות, דרך ארגונם של אגפים, בסיסים וט״סות, וכלה בחימוש מטוסים. על בסיס הידע, שהיה לו מצורת הפעולה להחזקה ולתיקון של אותם נושא׳ הפצצות. הוא הציע כ׳ בתחילה יטופל הנושא ביד׳ ״החשמלאים או הגופנאים יקבלו על עצמם את האחריות בעד מתקנים אלו - עד אשר יהפכו האוירונים לאוירוני קרב ע״׳ ציוד מכונות ידיה״; או ״הנשקים )יחד עם החשמלאים( יהיו אחראים לכל עבודות ההחזקה״, ואז יצטרכו הנשקים ״להוות חלק של קבוצת החזקה וימצאו תחת פקוד הנשק הראשי במובן הטכני אבל במובן ידוע גם תחת מהנדס ההחזקה בשדה שהרי הוא קובע את זמני הבקורת וכוי״. לנושא זה היו אפוא גם השלכות ארגוניות ברורות. ותוך כדי הניסיון להגדיר את האחריות והסמכות בבעיה זאת הלכו והיתוספו 81 היה צורך להחליט גם לגביו בעלי מקצוע לתת־מחלקה זו בראשותו של זאב סגל. 480 יקי׳ "זה כאילו צבא מקביל 3 ב־ ״מסגרים עבור סקציה לחימוש״. ואכן, כעבור ארבעה ימים הגיעו אליו, לדבריו, ״סוף סוף״ שלושה מסגרים, שנשלחו אליו על־יד׳ יהודה רבין, ראש מחלקת ההנדסה, לתקופה של שבועיים. סגל שלח אותם לשדה דב, ובאותו יום דיבר עם יהודה גלעדי, ראש ועדת המחקר, ״על עניני המחלקה בכלל ודרישות״ המידיות״; כן עיבד תקציב לחודש יולי בסך אליו אליהו ויסברג, במקצועו מסגר־רתך. יתרה מזאת, לדבריו, אף הגיש ״על סופם של אכא״ דרישה נוספת וביקשו 82 לשישה מסגרים ונגר אחד עבור מחלקת חימוש שבראשותו. כן נפגש עם ד״ר פידיה יעקב פיאסלי לעבור לעבוד אצלו במחלקה, ויהודה גלעדי אף הבסיח לו שיסדר את העברתו אליו. בינתיים הועסק פיאסל׳ בהרצאות בבית־ספר לגופנים. עד אז טרם הוסדרה העברתו של רבינוביץ למחלקתו של סגל, וגלעד׳ שב ( על־פי 1 ושוחח על כך עם גודווין. בסוף החודש אף הגיע אליו מרסין פסקמן לעבודה במחלקתו )עם זחבינסק המלצתו של יוסף ליברמן. ב־ו ביולי פגש סגל את לוססר בשדה דב, הראה לו את היקף העבודה של המחלקה, וסגל כתב כ׳ ״הוא יתקשר אתנו ביחס להעברה פורמלית״. ואכן, עד אז הלך והתרחב היקף העבודה של המחלקה בראשותו של סגל. היא פעלה במסגרת ועדת המחקר של גלעדי מול יחידת ההחזקה המרכזית בשרונה )הקריה( בראשות ג׳ין הרסן, מול יחידת שירות׳ הקרקע בראשות מאיר ההנדסה בראשות יהודה רבין. ביחידת ההחזקה המרכזית בשרונה עמלו בייצורם או בהתאמתם של נושא׳ פצצות קלים ונושאי פצצות כבדים )שנלקחו בחלקם מערימות הגרוטאות שהותירו הבריטים(, בהתאם לסוגי המטוסים.* מפאת המחסור במתכות ובציוד נחוץ אחר וגם בבעלי מקצוע מיומנים התמשכה העבודה עוד ועוד. כך, למשל, חסרו ״קופסאות חיבור׳ להפעלתם החשמלית של נושא׳ הפצצות הקלים, שהותקנו במטוסי האוססר, חחבינסק׳ אף הציע הוא אף העביר לשדה דב ״כמה כלים טובים״ משרונה ״למעשה 83 ״להשתמש באלה של נושא׳ פצצות כבדים״ על שם ויקטור המחסנאי״ של מאיר להשלמת הנחוץ לבנייתם של אותם נושא׳ פצצות היה צריך מפעם לפעם להקצות כמה לירות לקניית אותם חלקים, שנרכשו קודם לכן על־יד סוחרי גרוטאות למיניהם, או לחומרים מחנויות או מחברות אזרחיות. כך, למשל, צ״ן סגל ביומנו, כ׳ ב־ נושא׳ פצצות, ולהשלמת הצרכים אף נלוו אליו למחרת סגל ומיקוש לביקור בעקרון. שם, לדבריו של סגל, ״אספנו ״מ׳בית הקברות׳ כמה חלקי נושא׳ פצצות, קן למכונת ידיה וחלקי נשקים אחרים. הורדתי כמה מכסות בעלי קפיצים לכפתורי הנעה - אולי יתאימו למכסה מגן בשביל כפתור ידיה על אוסטרי. הוא אף ביקש מ״אנש׳ המקום להוריד צנורות בפעם הבאה״, ולדברו שם לב כ׳ ״קיימים בשדה כל מיני צינורות פליטה, אשר אפשר אולי למצוא ביניהם הארקה לרפיד״. * על המטוסים הורכבו שני סוגים של נושאי פצצות: נושא פצצות יקל״ אלה הותקנו מתחת לגחון המסוס, וכל יחידת שחרור נשאה פצצה בת ונועדו כל אחד לפצצה של תרשים של נושא פצצות ״קל״ 481 יו׳׳ ממטוסים קלים - למטום׳ קרב ווזמצצה 3 במלחמה לעצמאות בין נושאי פצצות לביו עגלות־״ד ועריסות •. בתחילה נעשתה 1 עם השלמת ״צורם של אותם נושאי פצצות הועברו אלה לשדה דב להתקנה על המטוס בראשון, לדברי 84 הפעולה על שני מטוסי אוסטר א־ סגל, ״כל המנגנון הוחלף אבל החיבור החשמלי טרם הושלם״, כיוון שמסום זה )שעליו הותקנה קודם לכן ״צלמניה אולם ב־ חוסר בטריות״, כדבריו של סגל. ב־ לאפסנאות השדה, והוא אף קיבל ״מהם קבלה״( לשם הכנתו להתקנת אמצעי חימוש. בה־בשעח מסר לאגף האפסנאות במטה גם את ״עגלת היד לפצצות לדקוסה״ שהוכנה עד אז, על־מנת שיערכו את השינויים המתבקשים בה על־פי ״סקיצה המראה את השנויים״. כעבור יומיים נכוח סגל בשדה דב בניסוי שנערך לבדיקת ״עריסה״ לפצצות דקוטה(, ביקש ממנו סגל ״לעבד תכנית לשיטת זריקה״, ועל־פ׳ בקשתו הוציאו הנשקים מהדקוסה את הכסאות. באותו יום ״התוצאות היו סובות״. עם זאת ציין כי ״שיטת חיבור הנושא על הכנפיים עם ברג׳ עץ״ אינה נראית לו, אולם לפי שעה טרם יכול היה להנחותם לעבוד עם אמצעים אחרים. כעבור יומיים הוחלט בהתייעצות בין רבין, ליברמן וסגל ״לקבוע ברפיד בתור כוונת את אחד המכשירים אשר נלקחו ממחלקת המכשירים״ ביחידת ההחזקה, אשר נוהלה אז, כאמור, על־יד׳ זאב פלאוס, ואף הוחל• לקנות כמה מכשירים נוספים. ב־ ״סדור בשביל נושא הפצצות בכנף שונה , הגיע סגל עם פיאסל׳ לשדה, ולאחר שביקרו ברפיד הציע פיאטל 85 מזה של האוירון בעבודה״. לפי הצעתו ״תלה ״הנושא מהברגים המחברים את צלעות הכנף אל גוף המסום״ למחרת שהיה זה ״יום ההשבעה״ לצה״ל(, נערך ניסוי, ובו נבחנו תוצאות הטלת פצצת מלאה חול מהדקוסה הן באמצעות עגלת־יד הן בעריסה. הם נוכחו לדעת כ׳ שתי השיטות ״׳וצלחו למטרה זו״, אולם לדברי סגל, החליט ״לעשות שנויים קטנים. בעגלת היד צריך להאריך את הקרשים המובילים של הפצצה ב־ ״מקום הציר של העריסה״. הוא השאיר אפוא הוראות ליעקב לוי ״לסדר זאת״ עם מחלקת עבודות בראשות שלמה גילוץ. למחרת ביקשו גלעדי לטפל בעדיפות בהכנת ״מתקן זריקת פצצות מדקוסה״, וסגל התייעץ על כך עם ליברמן ועם חיים גיאח. לדבריו, הוחלט ״לעשות מבנה עץ מ־ סגל ב־ ודן אתו על ״נושאי פצצות שונים על יחידת שחרור ועל סדור של בטוח״ על־מנת ״להכניס את השיסה הזאת אצלנו״. ב־ ו ביולי אחר־הצהר״ם נערכו ארבע גיחות לבדיקת תוצאות ההטלה של פצצות ממטוס בוננזה. בגיחה הראשונה הוטלו שתי פצצות X הכנת המסוסים להפצצה מימין לשמאל: מסוסי "זוז כאילו עבא מקביל 11יק3 כדי לבדוק את עמידותה, ואכן לא התרסקה; והשנייה היתה מצוידת בצפצפה ונזרקה מגובה ואכן ״הצפצפה פעלה אבל חלש מאוד״, והפצצה גם לא נמצאה. בגיחה השנייה הוסלה פצצת מגובה נמוך מאוד. הפצצה פגעה באדמה, קיפצה גבוה, פגעה בבניין ולא התרסקה. שלוש הפצצות שחוסלו בשתי גיחות אלה היו עשויות ״מגוף יצוק עם חריצים חרוטים על ההיקף״. בגיחה השלישית חוסלו שתי פצצות * חיות מגובה 86A50/80 רכה בקרבת אחד הבתים, קולות הנפץ היו די חזקים, ואף ״עשן שחור סמיך״ היתמר מהמקום - אולם ״תוצאות ההרס היו אפסיות כמעט - בבנין הקרוב לא נופצו אפילו השמשות״. בגיחה הרביעית הוטלו כל מיני ״פצצות תבערה״, וכן כמה חביות שמן לבדיקת עמידותן. היה זה חלק ממשימותיה של ועדת המחקר בראשותו של יהודה גלעדי - לבחון את מידת עמידותם של חביות שונות, ג׳ריקנים וכיו״ב המוטלים מהאוויר, 87 וגם של מטענים המוצנחים מהאוויר עד ו ביולי הסתיימו התיקונים, שביקש סגל לעשות בעגלת־היד ובעריסה, אולם אלה לא נבדקו אז ״מחוסר אנשים״. רק למחרת נוסו, ולדברי סגל נמצאו ״פחות או יותר מוצלחות״. למרות זאת החליס לעשות שינויים קסנים בממדי העריסה. ב־ של שש עריסות, ובאותו היום נבדקו בשדה דב - בנוכחותם של דוד יהודה ושל הרולד סיימון )״סמוק׳״( מאגף המבצעים במסה החיל - גם תוצאות זריקת פצצות הסתיימה בניית העריסות, וסגל לקחן לשדה דב. בנוכחות כ־ על מסוס דקוטה ב״זריקת פצצות סרק מדקוסה״ הן מעגלות־יד והן מערימות; ולדברי סגל, ״הדעה הכללית היתה לטובת העחסות - כנראה מפני שאין צורך בהרמת הפצצה באופן פיזי״. ב־ ג׳ריקנים עם מים על חול מגובה נמוך, ולאחר מכן - שתי חביות עם מים לתוך הים מגובה נמוך. משנבדקו תוצאות ההטלה, הוברר כ׳ שלושת הג׳ריקנים נפגעו, ואילו חבית אחת נעלמה, והאחרת טבעה. לדברי סגל, ״בסיומת אלה היו כדי לברר את השיטה הטובה ביותר להספקת דלק לסדום״. בהמשך לאותה גיחה הוטלו גם שש פצצות סרק, ״אבל עם דסונטוחם ניכרו קשיים בהעמסת הפצצה על העגלה, מכיוון ש״פשוט אינם זריזים דים או אין להם כוח״, כדברי סגל, הממשיך וכותב: ״עם צאת הזנב החוצה מיד נקרע מן הפצצה ע״׳ הרוח הנגדית ונפרד והפצצה נפלה בלי הזנב )הזנב היה מחובר רע מאד ואת זאת ראיתי עוד לפני הזריקה(״. בעקבות זאת הדגיש כ׳ ״הדעה הכללית על העגלה לרגלי המאורע שלילית מאד״. לאחר מכן סידר סגל ״את האנשים בתור עם תפקיד לכל אחד״, והם נערכו להטלת חמש הפצצות בעזרת העריסות. שלוש הראשונות נזרקו ב־ שניות. בסכמו את הניסוי הזה ציין סגל: ״אלמלי הריצה, והבהלה והעצבנות יכלו לעשות בחצי הזמן. יותר מד אנשים טפלו בפצצה באותו הזמן״. פרט לכך ציין כ׳ גם ״החריצים ברצפת האוירון הזה״ הפריעו, צריך לכסות אותם. לעומת זאת התגלתה העריסה כפתרון מוצלח, ולכן הכין גיאח את השרטוט המדויק שלה. לאחר ששוחח על כך עם החלד ס״מון )״סמוק׳״( ממחלקת המבצעים, הזמין סגל ביקש מיהודה רבין לספל בכיסוי רצפת מטוס הדקוטה ״ולסדר בערב נערכה אסיפה פנימית של ראשי תת־מחלקות המחקר בענייני ״אורגניזציה פנימית״, ולמחרת ביולי, מסר סגל את תקן המחלקה ליהודה גלעדי. למרות דחיפות הפעולה בשל התקרבות תום מועד ההפוגה, לא טופל עד אז כלל חלק מההזמנות שהגיש סגל עבור ״צורם של נושא׳ הפצצות, העריסות ועגלות־היד. * פצצת ״שתי רצועות אדומות על החלק הגלילי אמצעי אשר אליו מרותקים שני חלקים קונ״ם מכל עבר. המיכל ממולא בט.נ.ט....״. 483 OIODD איונ במלחמה לעצמאות בפגישתו עם בועז מרגולין ממחלקת הקניות של החיל, מסר לו הזמין בינתיים נמשכה בשדה דב העבודה להתקנת נושא׳ הפצצות והמתקנים האחרים להטלתן. במטוס שהיה עדיין שם, ״ביקרו ווילר ואנשיו בשדה ולקחו מדות פנימיות״. נערכו ניטו״ הטלה של פצצות בתוצאות ״ד׳ טובות״, אולם נדחו הניסויים לבדיקת פצצת במיוחד לנושא פצצות ״קל״ - כיוון שלא היה אז מטוס אוטטר מוכן לכך. עד אז חסרו בשדה דב ״נושא׳ פצצות מטיפוס כללי״, וסגל ציין את הצורך להעביר לשדה מיחידת האחזקה בשחנה לפחות שישה נושא׳ פצצות. כן נמשכה העבודה להתקנת נושא׳ הפצצות במנחה וגם בשני מטוסי הרפיד הראשונים, שבהם קבעו סגל ורבימביץ ״את מקום החורים לכוונות״. למחרת ״ברגים של פלדה חזקה״ עבור נושא׳ הפצצות לרפיד וכן ל״קנ״ת חלקים שונים״, אולם ״עד הערב לא הושג כלום״. עם זאת הוא העביר משרונה לשדה דב שישה נושא׳ פצצות קלים, ובהיותו שם נוכח לדעת שהעבודה על מטוסי הרפיד טרם הושלמה. רק למחרת 88 במשרדנו, הכבלים, הידיות וחלקים אחרים שנקנו םו״ס ע״׳ אפסנאות״ אותם חיכוכים, שראינו לעיל באהסנת הדלק באותם ה״תנורים״ של חברת ״המלחים׳; באו ליד׳ ביטוי מפעם לפעם גם ברכישתם של חומרים ואמצעים שונים מגופים אזרחיים לבנייתם של נושא׳ הפצצות מאמצים ניכרים הושקעו בהשגת החומרים והאמצעים הנחוצים לבניית אותם נושא׳ הפצצות או ה׳׳כוונות להפצצה אוירית״ מכל אותן ערימות הגרוטאות הרבות, שהותירו אחריהם הבריטים בבסיסיהם לאחר הפינוי, או ממחסני גרוטאות, שבעליהם רכשו אותם בדרךכלל מהבריטים ״לפי טונאז׳״. אלה הציעו אותם לכל דורש, לעתים במחירים מופקעים למדי, שבעיקרם נועדו לכסות את ההשקעה הראשונית של הרכישה ואת ההחזקה של אותם מחסנים. חוטר־זמינותם של אותם החלקים - הוא אשר גרם לעתים לייקורם, וייחודם - הוא אשר עשה את הסיכוי למוכרם קלוש ביותר. לפיכך משנמצא כבר גורם שהיה זקוק להם, הושת עליו בדרך־כלל מחיר גבוה ביותר. מפעם לפעם נאלצו אפוא עובדי ההחזקה של חיל־האוויר להתמקח עם אותם בעלי המחסנים, שראו בכך את פרנסתם - ואילו הם ראו בהתמקחות זו לעתים משום חוצפה ואף פגיעה במאמץ המלחמתי. ״תכן שעל רקע זה אף איימו אותם עובדים על בעלי המחסנים, שכדאי להם למכור במחיר שלהם, ולא - ממילא יוכלו, אם רק ירצו, להחרים מהם את כל הנחוץ להם. היה זה אחד הגורמים לעיכובים בעבודה, ועל רקע זה התגלעו לעתים גם אותם חילוקי־דעות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי באחד הדיווחים, שנכתבו ביד׳ אחד בשם עמנואל.* ב־ במיוחד ״ בעלי מחסנים ״בדרך ראש־פינה״. לאחר שמ״ן משלל הגרוטאות את כל מה שנזקק לו, הופתע מאוד לשמוע את המחיר שהתבקש לשלם עבורם, שכן לדבריו עלה זה ״פ׳ כמה על מחיר הייצור החדש של אותם החלקים״. הוא החל להתמקח עם בעל המחסן, וזה בכעסו כ׳ רב חירפו וגידפו, לא ניאות ״להוריד מהמחיר אפילו מיל אחד״, ולבסוף אף סירב בכלל למכור את החלקים. בעקבות זאת פנה עמנואל ל״מחלקת ההחרמות בבית רומנו״ והציג בפניהם מכתב מטעם חיל־האוויר, שבו הובהרה נחיצות אותם החלקים. הוא קיבל מהם מכתב לאותו איש, ובו התבקש או להוריד את המחיר - או להצטרף אליהם לקבלת אישור בכתב ממטה החיל על שהוחרמו ממנו אותם חלקים שמצא אצלו. אולם זה לא נעתר לבקשתו, ושוב פתח ״בצעקות ואיומים וניסה להחזיק בכוח את המכונית במקום ואילץ אותנו לצאת מהמחסן״. בלית ברירה עזב עמנואל את המקום, הלן 89 למטה, ושם החל לטפל מיד באישור רשמי להחרמת אותם חלקים הדרושים לו עבור כוונות ההפצצה למטוסים * לא מצאנו את שם משפחתו המתחיל בר. 484 "זוז כאילו צבא מקביל ג ™זי אירוע זה הוא בבחינת פר פצצות או כוונות העיק על כל הפעולה שנעשתה בתחום זה, והוא מהווה אחד הגורמים העיקריים לכך, שעם תחילת הקרבות ב־ בשדה דב. פעולה זו נמשכה אפוא גם תוך כדי הפעילות המבצעית וגם לאחר מכן, עד שהושלמה: למטוסי האוססר הותקנו ארבע יחידות שחרור בשורה אחת לנשיאת ארבע פצצ למטוסי הרפיד הותאמו נושא׳ פצצות במשקל כולל של שיפור לא מבוטל בכושר הנשיאה, בדיוק ההפצצות, בבטיחות ובנוחיות ההפעלה. לקראת התחדשות הקרבות ולשם הטמעת תורת הפעלתם של נושא׳ הפצצות נערכה ב־ 90 בחדר־הספר״ה של מטה החיל בנושא ״פצצות בשימוש הטייסת, מבנן והפעלתן״ רבה בשיתוף־הפעולה עם יחידות נוספות בתוך מטה חיל־האוויר ועם טייסת מם׳ ו בתל־אביב, מצד אחד; ומצד אחר - עם אותם האגפים במטה הכללי ובמשרד הביטחון, שאף הם עסקו בתחומי פעילות אלה. מעמדו של חיל האוויר ביחס למטה הכללי ולמשרד הביטחון בכלל, ולאותם אגפים בפרס; והחיפושים אחר הדרך המתאימה ביותר לארגונו של הצבא וחיל־האוויר בכללו, שסבל מחסור חריף במשאבים ובאמצעים, השפיעו אפוא השפעה מסוימת אף בתחומי פעולה אלה - אף שכולם השתייכו לתחום האווירי בצורה כל־כך מובהקת. כאלה היו הדברים אף באשר לתהליך התפתחותה של מחלקת ההנדסה בראשותו של יהודה רבין, אשר מונה כמהנדס ראשי כבר עם התארגנות מטה שירות האוויר בנובמבר ״הגרעין של חיל־האו״ר״: ״אנשי המפתח של מחלקת ההנדסה״ תחילה התמקדה פעולתו של רבין בעיקר באיתורם של בעלי המקצוע האווירי ״כדי ליצור את הגרעין של חיל־האויר״ בתחום ההנדסה. למן מחצית ינואר מחברות תעופה אזרחיות שבהן עבדו אז. ברשימה שהגיש לראש המטה בתחילת יוני כלל אז רבין בציינו כ׳ ״כולם מועסקים כרגע בתור אחראים במובן הטכני בשדות תעופה, ביחידות החזקה או סקציות 9 מיוחדות. אלה הם אנשי המפתח של מחלקת ההנדסה״ * ברשימה מפורטים השמות הבאים לצר תאריך התחלת עבודתם: בצלאל גורינור פנחס נודלמן 8.2.48) יוסף שמלץ החזקת מסוסים: איור של נחו• גוטמן במהלך ההפוגה הראשונה הלכה אפוא והתרחבה פעולתה של ועדת המחקר בראשותו של יהודה גלעדי. לקראת סופה — ובמסגרת הריאורגניזציה הכוללת במטה חיל־האוויר - הפכה ועדה זו למחלקת מחקר במטה חיל־האוויר. תחומי פעילותה כללו מחקר בתחומים רבים ומגוונים תחת המסגרת הכוללת של ״הצרכים המיוחדים״ לחיל־האוויר: למן דלק למטוסים, פיתוח פצצות ונושאי פצצות בתוך המטוס ומחוצה לו, וכלה בפיתוח ובהתאמה של מצנחים להצנחת מטענים שונים מן האוויר. תוצאות פעולתה של מחלקה זו היו תלויות במידה 485 ממטוסים קלים - למטוס׳ קייב ורזמ׳צצה א יונ במלחמה לעצמאות BRITISH OVERSEAS AIRWAYS CORPORATION Kxmeoa®? .izzayatXHUXy. iouudx Lyada Airport. TELEPHONE *XiJtXx 206 TO WHOM XT MAY CONCERN. This 13 to certify that JOSEPH MAT3AS has worked from 15/11/45 to 31/5A7 at this station as an Engine fitter and has carried out maintenance work on Cyclone 205A, Pratt and Whitney, and Merlin aero engines. He has always teen a keen, thorough and interested worker and has carried out his work in a cheerful manner. We only regret that he has decided to resign on medical grounds due to presistent night work carried out on aircraft at this station. A R.D. WITHERS, Station Engineer, IU)w/SP, B.O.A.C. Lydda. מכתב המלצה של יוסף מצא, מראשוני מערך ההדרכה הטכנית אלה האנשים, אשר תרמו להתפתחות הרבה בכל המערך הזה. סביב אותו גרעין הלך והתגבש כוח־האדם של המערך חסכני, ובמהלך פרק־הזמן שלמן 15 ל־ בשרונה )הקריה( ״מחסן כלים קטן, בי״מ ] מסודר״, ובשדה התעופה בתל־אביב ״בית מלאכה קטן בלי ציוד תוך שימוש בציוד של חברת ״אוירון״. אז גם היו בתחילת במסגרת 92 ״סידור בית מלאכה״ בעקרון הראורגניזציה במטה חיל־האוויר מונה ב־ ביוני יהודה רבין לראש אגף ההנדסה של החיל. בדו״ח הראשון שלו כראש האגף מצוינים הצעדים הראשונים שננקטו ביד׳ האגף כדי לארגן את פעולות ההחזקה של המטוסים. יש בו ניצנים ראשונים לביסוסה של החזקה יחידתית, מצד אחד, ושל החזקה מרכזית, מצד אחר, תוך ניסיון לקבוע את דפוסי שיתוף־הפעולה ביניהן. עד אז הוצאו ״הרבה מכונות עבודה מיפו״, והוחל• שבמקום לבנות ״בית־מלאכה״ מכני משוכלל אחד - להציב אותן ביחידות ולהקים בכך ״בתי מלאכה קטנים יותר״. כאלה הוקמו בעקרון, ברמת־דוד, בשדה תל־אביב ובשרונה. עם זאת, לדבריו, ״רק חלק מהן עובדות כ׳ חסרים להן חלקים רבים וכן גם יש מחסור בחמר׳ גלם. על כל פנים זה הקטין כבר במידה ניכרת את ההזמנות שלנו לבתי מלאכה פרטיים בעיר״. כך, למשל, ״בית־מלאכה קטן״ מעין זה בשדה דב כלל את המכונות הבאות: ״מחרטה, מקדחה חשמלית, מכונת השחזה, מכונת רתוך חשמלית, מכשיר הלחמה אוטוגנית, קומפרסור חשמלי ומכבש״. בה־בשעה הוקמה יחידת החזקה מרכזית בשרונה בפיקודו של ג׳ין הרסן. זו כללה בתי־מלאכה שטיפלו בתחומי החשמל, המכשירים, המתכת, הנגרות, הבד והצבע. נכון ל־ של הקנטינות״ וביקשו להקים קנסינה בשרונה לאנשי יחידת ההחזקה של מחלקת ההנדסה במקום שהם יקצו לכך. פרט לפעולה בשחנה, היו ליחידה אז שתי נספחות: האחת בעקרון, אשר עבדה על מטוסי הקומנדו ועל ה־ א יסודי של המטוסים לאחר תאונה; ד. התקנת מטוסים מ־ןע.ט לגרוטאות מעל ליכולת היחידות שלנו; ז. עזרה ליחידות שונות במקרה שהוטלו עליהם תפקידים מיוחדים ארעיים. אשר דורון על בעקרון 486 כאילו צבא מקביל י? יי "זה 0 עד אז הושג גם ציוד, ובאמצעותו ניתן היה לבדוק מנועים, גנרטורים, גיירו, מהירות אוויר, כמות דלק לחץ דלק ועוד. כן הלך ואורגן בארונה ״מחסן סכני כללי מרכזי״, שיועד לרכז את כל ההספקה הטכנית ליחידות החיל. מחסן זה פעל במקביל למחסן הכללי של האפסנאות בתחומים הבאים: ״רכישה וקניה של הספקה 93 טכנית לפי תכנון מראש ולאור הדרישות של יחידת ההנדסה באשר הם שם״ יחידת ההחזקה בשרונה: ״האשמה חלה על המוסדות העליונים של חיל האויר״ עד אז הלכה והתרחבה פעולתה של יחידת ההחזקה בניהולו של ג׳ין הרסן. זה פעל אז לקביעת נוהלי עבודה מסודרים ומבוקרים ביחידתו. בפנייתו ליהודה רבין, ראש אגף ההנדסה, בתחילת יולי כתב: ״קרו מקרים בעבר שניתנה ידיעה בלתי נכונה ע״׳ אנשים שלי שלא היו מוסמכים לכך״. הוא הדגיש אפוא ״כי עד להודעה חדשה אין אף אדם רשאי לחתום בשמי בשביל יחידת החזקה... כל החומר הנוגע ליחידה זו צריך לחשלה ישר אלי 94 בכתב, ובכל מקרה של דרישה לפעולה שצריכה להעשות מצדי אבקש שהדרישה תופנה ישר אלי״ נכון ל־ להקמת הקנטינה בשרונה, והרסן העריך כ׳ ״זה יקל בהרבה על האנשים״ המשרתים ביחידה. עם זאת צ״ן את מצוקתם של רוב העובדים, שלדבריו מסתובבים ״בחוםר כסף בולם ואץ המחסן מספק ציוד הכולל גם נעלים וכובעים״. גם ״עניני התרבות והסעד אינם מסודרים כלל והאשמה חלה על המוסדות העליונים של חיל האויר הנוגעים בדבר״. מעבר לכך ציין הרסן כ׳ ״בדרך כלל המקום בשרונה אינו מתאים לעבודה בו״, כיוון שמצויים בו חומרים, מכונות ומכשירים רבים המחייבים שמירה קפדנית כל העת, אשר ״המשטרה של 95 חיל האוויר במקום״ אינה מספקת גם מצב התחבורה, לדבריו, ״גרוע מאד״, פוגע ביכולת היחידה לעמוד בדרישות המגיעות אליה. למרות הפניות החוזרות ונשנות בנושא זה ציין הרסן, שמצב כלי־הרכב ביחידה ״נשאר קריטי כשהיה ומעכב עבודות דחופות״, וההזמנות לכלי־רכב ״אינן יוצאות לפועל לא בכמות המספקת ולא בזמן הדרוש״. יתרה מזאת, לדבריו, ב־ לאחר שסיימו את ״עבודת הלילה שהצריכה הליכה של קילומטרים ממש, ראיתי כ־ תחבורה בהגיעם לעבודתם ב־ והדבר גורם לעיכובן של קבוצות אנשי ההחזקה, היוצאים לתיקונים דחופים בעקרון, בהרצליה ובשדה תל־אביב. הוא סיכם אפוא שכל עוד לא ישתנה המצב בתחום זה, ״לא נוכל להוציא לפועל את העבודות הנדרשות 96 מאתנו״ עד אז ד־ הוצא ״מנוע מנוע זה נשלח לעקרון, ומשם הוטס באחד ממטוסי התובלה שהשתתפו במבצע ״בלק״ בחזרה לצ׳כיה לבדיקה 97 חוזרת של אימת המנועים, אשר הורכבו במטוסי המסרשמיס הצ׳כ״ם נכון ל־ קומנדו אחד, שבעה מטוסי מסרשמיט וגם ספיטפ״ר אחד, שתהליכי בנייתו מגרוטאות )כמתואר להלן( הלכו והתקדמו אז 45 * מחסנאים 48 7 Q'oiooo איונ במלחמה לעצמאות ארבעה ״ג׳ומו״( ועוד שני ״רנג׳ר״, ״ג׳ומו״ אחד, תשעה ״ל״קומינג׳׳(; כן הורכבו שלושה מנועים לשלושה מסוסי אוסטר )א־ כללו תיקון ״ ושל גוף המסום פ״רצ׳״לד )ב־ ב־ וסנק הבנזין לקומנדו באותה שעה, לדברי יהודה רבין, התרכזה מחלקת החשמל בראשותו של פנחס נודלמן ב״עבודה החשובה ביותר... חקירת הנשק בסכינים״. לשם כך הוצא כל המנגנון מאחד המטוסים ״השבורים והותקן״ על שולחן עבודה. לאחר שנבדק על־יד׳ ״החשמלאי האחראי, הועבר קורם על המנגנון הזה... ל־ בעתיד כשיתעסקו בתקונים ובהחזקת הסכינים״. העבודה על כך נמשכה תוך כדי היערכות המחלקה ״להוציא לפועל את כל הסדורים הדרושים עבור האוסטרים בשביל טיסת לילה״ וגם עבור הכשרת מטוס הא״רובאן לטיסת לילה. ב־ זו, כיוון שלדבריו הדבר מאוד דחוף וכרוך בשכלול ״המצב האוריגינל׳ ויש להכניס שנויים באעסטלציה וכמו כן לארגז המצברים לספק לו את החומרים הדרושים )שלא נמצאו אז במחסן בשדה וצריך היה לקנותם בעיר( לביצוע ״כל הסדורים החשמליים לטיסת לילה״ על מטוס הא״רובאן, על־פי הוראתו של מפקד שדה התעופה תל־אביב. נכון לסוף יוני, עמד מספר העובדים במחלקה על שישה אנשים, ונודלמן סיכם: ״החלקים הרזרביים שיש ברשותנו הם חלקי אוירונים וחלקי אינסטלציה של חשמל. החלקים של האוירונים של הטיפוסים שבשמוש עד כמה שאפשר ומובאים למצב של שמוש וכשנגמרים מוצאים לשדה התעופה בתל־אביב. ישנם מגנטים רזרביים... החלקים 98 הרזרביים של עד אז פתחו ביחידת ההחזקה גם משרד שרטוט, וכן ״מחלקה חדשה - מחלקת עבודות מכניות״, ובה שתי מחרטות; אולם רק מחרטה אחת היתה ראויה לשימוש, שכן לא היה להם ״מספיק זרם חשמל בשביל השניה. חוץ מזה חסרים לנו חלקים וחמרים שהזמנו ועדיין לא קבלנו אותם. לכן יש לנו עדיין צורך למסור עבודות בעיר״. גם מחלקת הנגרות ביצעה כמה עבודות: תיקון כללי לכנף מטוס פ״רצ׳״לד, תיקון כללי של שני מטוסי אוסטר, סידורי משא למטוס דקוטה, תיקון כללי לגוף של פ״רצ׳״לד. הרסן ציין כ׳ ״יעילות העבודה במחלקת המכונאים תגדל אם יסודר החשמל להארה. סדור המכשיר לבחינת המוטורים חוסך זמן יקר של העבודה. המכשירים המעטים שקבלה מחלקת עובדי מתכת מועילים מאד והיה רצוי שנקבל עוד כמה קומפרסורים על גלגלים בשביל מחלקת הבד״, אשר טיפלה אז, בין השאר, גם בכיסוי כללי של אוסטר, הסוואה של שני מטוסי דקוטה והסרת צבע הסוואה מדקוטה. במחסנים של מחלקת ההחזקה היו ד חלקים למנוע ״ל״קומינג״ ומטוסי אוטסר, אולם חסרו חלקים לדקוטה, לפ״רצ״לד ולכמה סוגי מנועים. עד אז הוקמה ופעלה גם מחלקת מכשירים בניהולו של זאב פלאוט. הוא היה בעל השכלה אקדמית בתחום זה, למד בלונדון, ואף היה תלמיד בטכניון העברי בחיפה. נכון ל־ 30 האנשים עבדו על מכשירים שונים שהיו ממוקמים במטוסים, ואלה כללו, בין השאר, מצלמה לפצצות, מצפנים, ואף נעשתה עבודה על מכשירים למסרשמיט. בדו״ח שלו לראש המטה בתחילת יולי ציין פלאוט, כ׳ מחלקתו סייעה עד אז בעיקר לבדיקה ולתיקון של המכשירים, אשר שימשו את מחלקת המוטות, חנה קפרא מעובדות הבד והצבע הראשונות של חיל־הא 488 יק > "זה כאילו צבא מקביל פ הצילום, המטאורולוגיה, התצפית ופיתוח הפצצ בבניית ״מכשירים לבדיקה״ מחלקים שונים שהצליחו לאסוף אחריהם הבריטים, ואשר שימשו מקור לא אכזב בהתארגנות הראשונית של חיל־האוויר. פלאוס הדגיש, כ׳ רק באמצעות אותם ״מכשירי הבדיקה״ שבנו יכולים היו לערוך את הבדיקות של המכשירים, וכי יכולתם .א. ״היתה בהרבה יותר גדולה אילו היינו מקבלים עזרה ויתר הבנה מכם״. לדבריו, העזרה שקיבלו עד אז ״מהח בעבודתנו היא מינימלית ומכל ההזמנות המרובות שהזמנו עד עכשיו רק מספר מצומצם מאד של דברים קבלנו״. יתרה מזאת, לדבריו, ״עשינו מאמצים נואשים כדי לבצע את עבודתנו החשובה ולפי ראות עיני ההתעניינות מצדכם במחלקתנו היא קטנה מאוד״. גם ראש אגף ההנדסה סיכם ברוח זו: רק ״הודות למרץ ולאינציאסיבה ] כי ״רוב המכשירים סודרו לפי תכניות של הר.א.פ. בכוחות עצמיים ובחמרים מקומיים. לפעמים הם נראים פרימיטיביים מאד, אבל כולם עושים את מלאכתם. שוב פעם, המחסור באמצעים מנע ממחלקה זו להקים 100 לפחות עוד שני בתי מלאכה כאלה כהבטחה נגד הפצצה״ ראש המטה, אהרן רמז, התייחס לטענותיו של פלאוט והשיב לו, כ׳ הם משתדלים להסדיר ״את סוגיית קניית המכשירים... אך לא תמיד ישנה הברירה בידינו״. הוא ביקשו להכין ״רשימה שלמה ומלאה של הציוד הנדרש לבתי המלאכה שלהם ומכשירי העבודה״, והביע את תקוותו ״שבעיות השמן והתשלומים תפתרנה בקרוב... עם סדור׳ הכספים והגזברות שאנו מטפלים בהם״. פלאוס הגיש אפוא לראש אגף ההנדסה רשימת מכשירים וכלים מיוחדים לצורך עבודת מחלקתו לתקופה של שישה חודשים, וציין כ׳ אכן מכשירים אלה עולים בכסף רב, ולכן חשוב הדבר ״שהקניות תעשינה אך ורק על ידי זאב פלאוס מנסה ציוד בדיקה בשרונה מומחים מתאימים בכדי למנוע בזבוז כסף ועכוב חמור בעבודה״. לדבריו, יהודה פישמן, אשר עסק בכך, מסר לו כ׳ הוא שילם שתאריך ״צורו היה שנת הדגיש שהקנייה בחוץ־לארץ תיעשה על־יד אנשים מוסמכים בתחום זה - ובמיוחד חשוב הדבר, אם ״קנית 101 המכשירים לא תהיה ישר מהיצרנים ומבתי חרושת אלא במחסנים העוסקים במכירות מכשירים משומשים״ הגורמים העיקריים לעיסבים בעבודה היו אפוא המחסור החריף בחלקי חילוף למטוסים והמחסור בכלי־עבודה לביצוע התיקונים הנדרשים. חלקי החילוף המוזמנים מחוץ־לארץ הגיעו רק ״כעבור זמן רב״, וגם כשסוף־סוף הגיעו, היתה אי־התאמה בין ״המשלוחים וההזמנות״. וחמור מכך: רוב החלקים שנשלחו לא היו נחוצים כלל, ודווקא הנחוצים - לא הגיעו. גורמים אלה נבעו בראש ובראשונה מכך שהקשר עם פעילי הרכש בחוץ־לארץ בתחומים אלה ״אינו טוב, והיה רצוי שהקשר יהיה יותר פעיל כדי שנדע מה עלינו לעשות״. גם המחסור בכלי־עבודה היה רב, ובעיקר חסרו ״מפתחות אמריקאיים ואנגלים שהוזמנו פעמים רבות ועדיין לא התקבלו״. עד אז הלכה והתרחבה הפעילות ב״מחסן טכני כללי מרכזי״, שהוקם כחלק ממחלקות יחידת ההחזקה. בהתייחסו לאותו מחסן כתב גיין הרסן ב־ מהמשלוחים שהתקבלו מחו״ל עזר להתקדמות העבודה בהרבה״. עם זאת ציין, כ׳ המקום שהוקצה למחסן צר מלהכיל את כל הנחוץ. פנייתו למחלקת העבודות של חיל־האוויר לבצע עבודות שונות לשיפור יכולת הפעולה במחסן - לא נענתה, וכך גם פנייתו למחלקת כוח־האדם במטה חיל־האוויר לקבל פלוגת עבודה. 489 יואנ במלחמה לעצמאות כך, לדבריו, רבים היו ״החמרים המתקלקלים בחוץ מחוסר ידיים עובדות לספל בהם״, ובגלל המחסור במזומנים בקופת המחסן הכללי לא סופלו ההזמנות שהגיעו לשם. כן ציין הרסן ש״כד׳ לקבל חלקים ממחלקת האפסנאות צריך לחכות ימים, ורבים הם המקרים בהם נפסקת העבודה בגלל צפייה לחלק כלשהוא״. בסכמ ל־ למספר המטוסים שבידינו מניח את הדעת״, אולם קיים מחסור בבעלי מקצוע - בעיקר מכונאים וגופנאים; ולמרות עבודתם האינטנסיבית של האנשים במערך זה, טרם היתה ״כל התקדמות בשסח של הספקת התלבושת המינימלית שהמגויסים רשאים לקבל״. יתרה מזאת, עד אז ״טרם הוסדר ענין התשלום למגויסים, וכן גם ישנה התמרמרות רבה בין העובדים על חסר אדם או ועדה אשר תדאג למשפחותיהם. רבים הם המקרים שעובדים אשר מועסקים כבר כשלושה חדשים, טרם קבלו כל עזרה למשפחותיהם״. עד אז, לדבריו, ״מהכוחות המקומיים סחטנו כל מה שאפשר״, ותקוותם היחידה היא ״בכוחות שבאים ויבואו מחויל״. ואכן, בשבוע האחרון הגיעו לארץ כמה עובדים, הציגו את עצמם כמומחים, רבקה שלה, מכשירנית בעקרון והיה עליו לבדוק אם אכן יש ממש בהצהרותיהם, ציין רבין בסיכומו. לשם תיקונם של המטוסים חסרו בבתי־המלאכה של יחידת ההחזקה כלי־עבודה, חלקי חילוף רבים וכן חומר־גלם רב. רוב חלקי המטוסים, המכשירים והציוד נקנו בחוץ־לארץ בעיקר מחברות לחנצלת ציוד מטוסים Salvage Companies) הנמוכים בהרבה מאוד מהמחירים הרגילים, אולם עם השלכות מובנות לגבי טיב הציוד והכמות שהגיעה לחיל־האוויר בשלבים הראשונים. המחסור היה גם תוצאה של חוסר־התיאום שבין הרכש בחוץ־לארץ של חלקי חילוף, ציוד, חומרי־גלם וכוי - לבין הצרכים בארץ. טרם נקבעה מדיניות ברורה באשר לסדרי הקדימויות, והרוכשים או שלא הכירו כראוי את הנחוץ לכוח אווירי בכלל - או לא ידעו מה אכן נחוץ לחיל־האוויר בארץ. בארץ היה קשה מאוד להתמודד עם חסרים אלה גם מן הטעם שעל־פ׳ ״שיסת הכספים״, שהיתה נהוגה אז, לא היתה ״כל אפשרות לרכוש מספיק כלי עבודה שכל איש יוכל לעבוד עם ארגז הכלים שלו. אין גם אפשרות לרכש מספיק חמר׳ עבודה וחלקים רזרביים להסדרת עבודה תקינה״. בעיית חלקי החילוף היתה חמורה במיוחד לנוכח כמתואר לעיל - ובמיוחד לנוכח סוג׳ המטוסים השונים שדרשו בקיאות מצד המטפלים בהם. נכון ל־ מטוסי אוסטר, מסוס א״רובאן אחד, ויג׳ן אחד, שלושה מסוסי מסרשמיט, שלושה מסוסי דקוסה, נורסמן אחד. כן נערכו ״בדיקת 30 לאותו מועד, אוסטר אחד ומסרשמיט אחד ״הוצאו מכלל שימוש״. נכון ל־ ד׳ והותר חלקי חילוף - ואולם הם חסרו לשאר סוגי המטוסים: מתוך היו כלל חלקי חילוף ל־ המדאיג של מטוס ה־ היו אלה שמונה מטוסי אוסטר)לדברי רבין, ״כולל אחד אשר נקנה לפני שבוע ב־ אחד, פ״רצ׳״לד אחד, שלושה מטוסי רפיד, שני מטוסי מסרשמיט ומטוס היה אמור להסתיים תיקונם הרציני של המטוסים הבאים: מסרשמיט אחד, שני מטוסי אוססר, נורסמן אחד 490 "זה באילו צבא מקבילי ג ® ומטוס קומנדו של עוד 102 )כזכור, נרכש המטוס בארצות־הברית, פורק והועבר בתוך אחד ממסוס׳ הקומנדו לקראת סוף מאי כן נמשכה בנייתו של מטוס הספיטפ״ר. עבודת אגף ההנדסה בראשותו של יהודה רבץ היתה אפוא תלויה גם ביכולת הפעולה של אגף האפסנאות בראשותו של יצחק לוי. בתחילה, עם הקמת שירות האוויר, טופל כל נושא האפסנאות - הן הטכנית והן הכללית והאישית - במסגרת אחת מפאת המסגרת המצומצמת; אך עוד קודם שהחלו להבחין בין הפונקציות השונות, התעצם חיל־האוויר במהירות רבה. תוך כדי כך הלכה והחריפה המלחמה, ועמה גברה פעילותו המבצעית של חיל־האוויר. גורמים אלה השפיעו, כמובן, על היכולת להסדיר את הפעולה בתחומים אלה, וכך ניתן אפוא מענה לצורך שהתעורר תוך כדי הפעילות המבצעית המיידית. ״מצב האפסנאות בכי רע״ המצוקה הקשה באספקת הנחוץ לקיומו של המשרת בחיל, מצד אחד, ולהמשך הפעולה התקינה, מצד אחר, השפיעה על היכולת לטפל באפסנאות של החיל. תחומי פעולתה הקיפו למעשה - כהגדרתו של רמז לעיל - למן ״חולצה ועד אוירון״. אומנם חלק ניכר מהציוד היה אמור להגיע לחיל־האוויר מאת אג״א/מסכ״ל, אולם כאמור לא הגיע. לכן הופנו המאמצים לרכישתם של אותם המצרכים, שפורטו בהזמנות שהגיעו מהיחידות השונות, אל מחוץ לצבא, בשוק האזרחי. כבר בתחילת יוני נעשה ניסיון ראשון להסדיר טוב יותר את הרכישות באמצעות הזמנות, להפריד בץ סוגי הציוד השונים, ולקבוע את דרך הפעולה בהזמנה לציוד. אף ״טופסי הזמנה מיוחדים״ הוקצו לכך. ראש האגף הנחה בהוראות אפסנאות מם׳ ו להפנות כל הזמנה לציוד לא למשרדי האגף במטה - אלא למחסנים * נקבע אפוא הנוהל, אולם עיקר הבעיה היה היכולת למימושן של אותן הזמנות, מכיוון שהכסף 103 בשחנה לכך לא היה בנמצא. המחסור בציוד היה ונותר בכל התחומים, וראש אגף האפסנאות עמד בפני שוקת שבורה. כך, למשל, הודיע קצין הקשר של מחלקת הקשר בחיל לקצין המבצעים של החיל, כ׳ בעניין בקשתו לציוד קשר עבור ״חדר הפעולות״ ה אמצעים כספיים במחלקת האפסנאות עבור קניות החמרים שהוזמנו על ידינו זה מזמן ושבלעדיהם אין אנו בה־בשעה הודיע גם יצחק לוי, ראש אגף האפסנאות, לראש אגף המבצעים, 104 יכולים למלא את הזמנותיהם״ כ׳ לצערו לא יכול להוציא לפועל את הוראותיו באשר להתקנת התאורה במסלולים, שכן אין לו ״אישור כספי לקניית החומרים, הדרושים לפעולה הנדונה״. הוא נאלץ אפוא להעביר את הזמנתם ״למחלקת הקניות המרכזית אולם הצרכים דחקו מאוד, 105 של הצבא״, ולדבריו טרם קיבל כל הודעה מהם מתי יסופקו החומרים הללו ולדברי לוי השתדלו ״האחראים ביחידות ובאגפים לבצע את פעולותיהם על ידי קניות ורכישות שלא באמצעות 106 האפסנאות. הדבר גורם לאי סדר, חוסר פקוח על הציוד וחלוקה בלתי צודקת״ על רקע זה יש לראות גם את אותן גניבות והעלמות רכוש, שהיו רק בבחינת קצה הקרחון של מציאות קשה ונרחבת של כלל המשרתים בחיל. אלה ביטאו את המצוקה הקשה שהיתה בתח!ם זה לא רק בחיל־האוויר, * מצויה הבחנת בין סוג׳ הציוד, והודגש כ׳ ״בקשות למצרכים נעלי אופי עוונה יש להגיש בהזמנות נפרדות ולהפנות! למחסנים המיוחדים״: הראשון )"א״( כלל ציוד כללי כולל הלבשה, ריהוס, כלי־מיסה, מכשירי כיבוי, צורכי משרד וכלי־מסבח; השני )״ב״( ״כלל ציוד סכני כולל טקססילים, כימיקלים, מכשירי עבודה, מכונות, חומרי בנין וצרכי חשמל״; והשלישי)״ג״( - ציוד קשר, מכ״ם. 491 במלחמה לעצמאות כיו אלא בצבא כולו, הנתון בתהליכי הבנייה שלו מארגון ה״הגנה״ ל״צבא הגנה ליבראל״. תלונות רבות אחרות על גניבות והעלמות רכוש הגיעו לידיעת ראש המטה, ובדיון מטה החיל ב־ באיזה מידה זה נכון אבל בכל מקום שמגיעים ₪מעים על כך״. הוא תלה את הדבר בעיקר בעובדת חוסר־הבקרה בתחום זה של האפסנאות, ולכן קבע בתחילת דבריו את הצורך להקפיד, שכל ציוד שנכנס למחסנים אינו יוצא בלי פקודה ובלי חתימה; לערוך פעם בשבועיים ביקורת מלאי; ולהקפיד שכל המוציא ציוד מהמחסן - יהיה לו כרטיס רישום איש׳ במחסן. זאת ועוד, הוא דרש ״לקבוע שיסה בחרה כיצד עובר כל דבר מחולצה ועד אוירון. באספקת חומרים סכנ״ם הדבר יותר קשה ואעפ״׳ כן יש לנקום שיסה״. בסיום דבריו שב והדגיש ראש המסה, שכל ״ההזמנות בלי יוצא מן הכלל צריכות להגיע למנהל אגף אפסנאות. רק ציוד איש׳, ציוד מחנה וציוד משרד יש לקבל מאפסנאות של הצבא. דברים אחרים צריכים לקבל אשור כספי ע״׳ בהוראה שהועברה באותו 107 מפקד החיל או ראש המסה״ יום ההזמנות, בלי יוצא מהכלל צריכות להגיע למנהל אגף 108 האפסנאות. אישור כספי על קניות מיוחדות חייבות להיות מאושרות ע״׳ מפקד החיל או ע׳׳׳ ראש המסה״ הוראה זו הוסיפה לקשיים, אשר העיקו ממילא על כל הפעולה בשסם. לביעור תופעת גניבות הרכוש והעלמתו דרש מפקד החיל לנקוט צעדי ענישה חמורים ביותר, והנחה לפרסם פקודה שכל הנתפס בעבירה על כך - יועמד לדין וייכלא עד שבע שנים )!(. אחרי דברי רמז בדיון המטה הפטיר יצחק לוי, ראש אגף האפסנאות, כ׳ כל הנחיותיו כלולות כבר ממילא בפקודות האפסנאות שפורסמו עד אז, וציין כ׳ יועבר שוב תזכיר בכתב 109 בחיל־האוויר על־מנת להביא את הדבר למודעות המשרתים בו למחרת כלשה׳ ברכוש הצבאי של החיל, אם ״מתוך רשלנות, הזנחה, אי משמעת או בזדון״; והדגיש כ׳ לאחר פרסומן של פקודות אלה ״לא תתקבל כל התנצלות של הזנחה, א׳ ידיעה, או א׳ הבנה כסבה מספקת לבטול האשמה או המתקת העונש״. עם זאת גם הודגש, כ׳ ״החזרת הרכוש כנ״ל או הודאה על המקרים כנ״ל לפני פרסום פקודה זו מתארת אפוא, מצד אחד, מצב שבו נגנב, 10 האשמה לא יחשבו כעדות או האשמה נגד הנדון״ הועלם או הושחת ציוד - ומצד אחר יש בה מעין ״שמיטת חובות״, שממנה ואילך יש להתחיל להקפיד ביתר־תוקף על קלה כחמורה. בינתיים נותר המחסור בעינו. ״מצב האפסנאות בכי רע״, קבע יהודה גלעדי, ראש ועדת המחקר, בדיון אפילו בקשתו של ראש מחלקת העבודות, שלמה גילוץ, לספק לו מכונת כתיבה - נדחתה 111 מטה החיל על־יר מחלקת האפסנאות, וגילוץ קבע בפסקנות כ׳ ״כמות עבודות הנייר הצריכה להיעשות היא רבה ובעיקר יסבול חלק סידור החשבונות עבור עבודות שונות אשר סכומן עולה למעלה ממאה אלף לא״׳״. לדבריו, כבר ״הוסכם שעל מחלקת האפסנאות לספק לנו את ההזמנות שלנו כפי דרישתנו ולא לעשות לנו טובות״, והוא ביקש אפוא ממפקד החיל ״להסדיר את העניין היות והעבודה סובלת בגלל החוסר הזה ותסבול עוד יותר "2 בעתיד הקרוב ביותר, ומוטב לתקן תקלה זו שעה אחת קודם״ גם כחודש מאוחר יותר לא חל שיפור במצב, וממלא מקום ראש מחלקת העבודות, משה ירמיצקי, ציין שכיוון ״שאין באפשרות מחלקת האפסנאות לספק בזמן את הצרכים הדרושים בכל חלקי הארץ יש להעמיד הזמנות 113 לרשות המחלקה קופה קטנה של 492 "זה כאילו ענא מקביל ג ™יי שנשלחו לאגף האפסנאות לא טופלו בדחיפות הראויה מחוסר־תקציב, וראשי האגפים השונים במטה החיל פנו שוב ושוב ליצחק לוי, ראש אגף האפסנאות של החיל, בבקשות שונות להקצאת תקציבים עבור הזמנות ציוד, שלא היה ניתן להשיגו ״ממקורות הצבא״. מצדו שב לוי והפציר בהם מפעם לפעם ״להיות סבלנים ולא לפנות בתזכרת בקשר להזמנות ציוד שאין להשיגו ממקורות הצבא... מפאת העכוב באשור התקציב, שבא 1׳4 כתוצאה ממחסור בכספים״ הכול מוציאים כספים במחצית יוני והעלו את שוועתם לפני מפקד החיל וראש המטה, והתלוננו על חוסר־יכולתם לממש אף לא רכישות פעוטות של אמצעים, הנחוצים ביותר לצורך עבודתם השוטפת. על־מנת להתמודד עם המצב ולהתוות את הדרכים לשיפור הפעולה בתחום זה, החלה בדיקה יסודית של חשבונות חיל־האוויר והוצאותיו. לשם כך, ככל הנראה, הוחלט להקפיא את המצב, להחמיר הרבה יותר מהנהוג עד אז, ולערוך בדיקה מקפת על דרך הפעולה עד אז. לביצועה של הבדיקה מונה יצחק כספי ״כפי שבקי בענייני ח.א." שכן שימש כגזבר הראשון של חיל־האוויר למן נובמבר במחלקת הביקורת של מטכ״ל/אכ״ס, נדרש אפוא כספי לערוך ביקורת על חשבונות חיל־האוויר. במסגרת עבודה זו, שנמשכה לסירוגין כחודש וחצי, נבדקו שיטות העבודה והחשבונות שהתנהלו בחיל־האוויר במהלך החודשים מרם, אפריל ומאי. כספי בדק את ספרי החשבונות ותיקי מסמכים, ביקר במחסנים, נפגש עם באי־כוח מחלקות ושירותים, ולבסוף כתב דו״ח מפורט ונוקב על שיטות העבודה ועל תנועות הכספים במהלך שלושת החודשים הללו. לדבריו, אף שבפרק־זמן זה גדל המנגנון של הנהלת החשבונות משניים ל־ היתה ידועה - לא הוכן המאזן. גם אותו"איש מיוחד״, שנשלח במיוחד מטעם מטכ״ל/אכ׳׳ס להכנת המאזן, הועסק שם במשך שבועיים ב״עבודה אחרת לגמרי״. כבר ב־ חיל־האוויר, ונוכח לדעת כ׳ ״מאות אנשים, ספקים, בעלי בתי־מלון, קצינים, ממלאי תפקידים שונים וחיילים " הוא ציין כ׳ אכן יש ״התחלות 5 סתם, באים לברר את חשבונותיהם, לבקש כסף ואין עונה. ודי בזיון וקצף״ יפות״ בארגון האפסנאות של חיל־האוויר, המקיימת ביקורת פנימית ובוחנת את פעולות המרוסן - אולם חסר הקשר ההכרחי בין פעולת האפסנאות לגזברות. הוא הסביר להם כ׳ ״עבודתם היא בחלל הריק״, כיוון ש״הרבה דברים אינונטר״ם נרכשים יום יום שלא באמצעות האפסנאות, ושלא מגיע כלל לידיעתם״, וקניות אלה מקבלות, כמובן, את תקציבן מהגזברות. כספי הציע אפוא ״שקצין הכספים יקבע סדר לא לשלם תמורה לחשבונות המכילים קניות, באם אין אשור שהללו נרשמו בתנועת המחסן״. יתרה מזאת, לדבריו, היו קיימים גם מחסנים נפרדים לאגפים נוספים במטה. כך, למשל, היה מחסן ראשי לאגף ההנדסה, והיו לו גם מחסני־משנה. הוא גם נוכח לדעת, שמפאת המחסור במכשירי מדידה לא ניתן היה לדעת כמה גלון דלק נמצא בחלק מהמכלים, ובאלה שהכילו מכשיר מדידה לא היתה התוצאה מדויקת עד כדי גם הכנסות )למשל, מנחיתת מטוסי ברור ״למי שייך הכסף: לממשלה, לעירייה או לצבא?״. הדו״ח של כספי מתריע על כך שהכול מוציאים כספים - אולם מעדויותיהם של המשרתים בחיל ניתן לראות גם את הצד השני של המטבע: הן בתחום רכישת החומרים/הציוד/המכשור הייעודי הנדרש לפעילות בחיל, והן בתחום כל אותם התשלומים, שנדרשו לרווחתו ואף לקיומו ממש של הפרס ושל משפחתו. כמוזכר 493 O'OIODD «יונ במלחמה לעצמאות לעיל, נאלצו ראשי האגפים לכתת את רגליהם הלוך ושוב על־מנת לקבל את האישורים לרכישות עבור הפעולה השוטפת במסגרת אגפיהם. לכך יש להוסיף, למשל, מה שכתב דן טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים, ב־ ביולי לראש המטה: ״מחלקת הגזברות מסרבת לשלם לפי הרשימה שהוגשה על ידינו לפני כחודש, היות י או את מכתבו של אליהו פ״נגרש )אייל(, ששירת בזמנו כמפקד 6 ורשימה זו עד״ן לא אושרה על ידי אכא״ טייסת הנגב )ועתה שירת בטייסת מם׳ שחיקתו של הפרט בתחום זה: לא נעים עוד פעם לפנות ב׳לנין ישן וזעום, אעשה את זאת, כמעט כבר לא כדי להשיג את הבגדים, כי אם מתוך רצון לסיים ולהשיג דבר שמיני אנשים ומשרדים, במשך זמן רב ניסו למנוע זאת. לדבריו, לפי מכתבו של רמז מ־ ברשות המחסן, ו״מחלקת הגזברות צריכה לדאוג לשאר הציוד לפי סידור כספי. היא מבקשת צו של תשלום על סכום כסף, שבמקרה זה, רק אתה יכול לתת אותו. אבקשך בזה לכתוב את צו התשלום על מכתבך המצורף בזה ולהחזירו ל׳״. הוא העריך את הסכום ב־ 1'7 ונחזיר את העודף לגזברות״ ״יכולת וכשרון להבין את הצרכים המיוחדים של חיל האוויר״ לנוכח המחסור החמור בכל סוגי הציוד הוחלט בדיון של מטה חיל האוויר ב־ ישראל זבלודובסק׳, לכנס פגישה של ועדת התכנון, אגף המבצעים ואגף האפסנאות, על־מנת שזו ״תמצא דרך לפתרון יסודי של סוגיית הציוד לחדשים הקרובים״. לשם כך, בין השאר, הגיש ראש אגף האפסנאות, יצחק לוי, ב־ בראש ובראשונה מנה לוי את ״התלות מהצבא״, המתכנן את רכישת הציוד וחלוקתו ״לפי דרישות החטיבות הצבאיות השונות ועד כה לא הראה יכולת וכשרון להבין את הצרכים המיוחדים של חיל האוויר״. ״הציוד הטכני״ שנדרש לחיל לא היה בנמצא בצבא בכלל, וגם באותן פעמים שהיה ברשותן ציוד כזה, הרי הוא חולק קודם כל לשירותים השונים של אג״א/מטכ״ל )כמו תחבורה, הנדסה ועוד(, ועל־מנת לקבל אותו מהם - הצריך הדבר ״פרוצדורה ממושכת וכתוצאה נגרם עיכוב רציני בהספקה״. זאת ועוד, לדברי לוי, מידת הדחיפות של אג״א/מטכ״ל באספקת ההזמנות מותנית בעיקר ״בקרבת החטיבה לחזית, היות ובסיסי חיל אויר מרוחקים מהחזית לא ספקו את הצרכים שלנו בטענה שעליהם לצייד בראש ובראשונה יחידות הנמצאות בחזית״. לדבריו, זו גם הסיבה ״שעד היום טרם צוידו חיילינו בציוד אישי״. פרט לכך, לדבריו, ״חיל תעופה שהנו טכני בעקרו ורוב אנשיו הם בעלי מקצוע זקוק לכמויות ניכרות של חומרים וכלי עבודה״, ולא ניתן להקים ״אפסנאות יעילה״ מבלי לדאוג לכך שבמחסנים יהיה המלאי הנדרש לפעילות השוטפת. והוא הוסיף: ״לא ״תכן שתיקון מכשיר יהיה מותנה בקניית חומרי גלם או חלקים בשוק החופשי, שאפשרויותיו מצטמצמות מיום ליום״, רחב המרץ״ - הן של עובדי אגף האפסנאות הן של המשרתים באגפים השונים - ״מתבזבז על ריצות לחנויות וחיפוש אלפי מצרכים הדרושים יום יום״ או על ריצות למחסנים ותזכורות; והמחסור במלאי ואי־הספקת הציוד בזמן גורמים בסופו של דבר ״לתקלות ועיכובים בביצוע פעולות״. יתרה מזאת, לדברי לוי, רק ״מפקד החיל הוא כיום האיש הנותן את האישור הסופי לכל קניה והוצאה מהקופה, בין שההוצאה גדולה או קטנה״; וההכרח לקבל את אישורו גורם גם לו, לראש האגף, וגם לראש 494 ™זי״ "זוז האיל! צבא מקביל מחלקת ההספקה והקניות באגף - ״לאבד זמן רב״ המוקדש ״למתן הסברות״. זאת ועוד, במקרים רבים סירב מפקד החיל לאשר את ההזמנות שהוגשו באמצעות נציג אגף האפסנאות, אך ״נאלץ לאחר זאת לתת את אשורו כתוצאה מלחץ ושידול פקיד׳ האגפים והשירותים המעונינים״; וכך, ״פרוצדורה זו מעמידה למעשה את מפקד החיל בתפקיד של האפסנאי של חיל האוויר והדבר מקשה מאוד בהוצאה לפועל של העבודות באגף האפסנאות״. הוא הציע אפוא כ׳ ״לשם יעילות הפעולה בהספקת הציוד שיש לקנותו הכרחי שלמפקד אגף האפסנאות תינתן הסמכות לאשר קניות בגבול ידוע״. באשר ״לקופה״, היעדרו של גזבר בעל סמכויות, הנמצא במשרדו במשך כל שעות היום, גורם, לדבריו, לבזבוז זמן רב עד שניתן לקבל את הכספים הנחוצים אף לקניית ״ציוד בסכומים פעוטים ביותר׳ - מה גם ש״הגזברות לא עובדת לפי כללים ופרוצדורה מוסמכת מראש וכל הוצאה אפילו רוטינית מצריכה תמיד ברורים ואישורים נוספים״. ראש אגף האפסנאות הדגיש אפוא ״שאין כל אפשרות להסדיר פעולה תקינה בענייני האפסנאות בצורה שנוכל לשרת את החיל באופן יעיל מבלי שהתקלות המצוינות לעיל תסולקנה״. לדבריו, ״חיל אויר פועל כיחידה הספקה עצמאית ולכן הכרחי שהתכנון בקשר לציוד הדרוש ומנגנון ההספקה יהיו מרכזיים וישרתו את כל החיל״. לשיפור המצב הציע לצרף את שירות הקניות של החיל לועדת הקניות המרכזית של הצבא ולטפל בקניית ציוד הדרו דחוף, שניתן עדיין להשיגו בארץ. חומרים וציוד החסרים בארץ יש לדרוש באמצעות ב״כ מחלקת הספקה וקניות שלנו בחוץ לארץ. את הנתונים )כמויות והספיציפיקציות( לרכישת הציוד הזה תספק מחלקת התכנון של אכף האפסנאות. לדבריו, ה״צבא מספק נשק לחיל רגלים, נשק להגנה אנסי אוירית למגיב״ שדות וכלכלה, בהתחשב עם מצב ההספקה השורר בארץ והדרישות הדחופות העומדות בפנינו יש לקבל באופן זמני מהצבא גם חגור ותלבושת״. באשר לדרך הטיפול בציוד המתקבל עבור החיל, ציין לוי שכולו נמסר למחסן המרכזי, המחזיק ״את כל סוגי הציוד של תא״. הוא הציע שמחסן זה יהיה מופרד למחלקות ו״יחזיק מלאי מספיק לתצרוכת בהתאם לצורך. יוקמו סניפים של המחסן המרכזי. חלוקת הציוד מהמחסן המרכזי ליחידות ובסיסים תעשה בהתאם לכללי הפרוצדורה שנקבעה על ידי מסה אגף האפסנאות״. כן הציע שמבחינה אפסנאית יחולק החיל לשני סוגי יחידות: יחידות חשבון ויחידות אינוונטר. ביחידות החשבון ״יוקם מחסן מקומי אשר יחזיק מלאי של ציוד וחומרים לתצרכת חודשית או דו־שבועית״, ואילו ״יחידות אינוונטר לא תחזקנה כל מלאי של ציוד חוץ מזה הרשום באינוונטר שלהם וחומרים בכמויות מוגבלות לשימוש יום יומי״. לדוגמה: שדה עקרון יהיה יחידת חשבון, ובו מחסן כללי, המשרת את כל היחידות והמחלקות בשדה זה. למחסן שדה עקרון תהיינה מצורפות יחידות או מחלקות אינוונטר, כגון ביקורת תנועה, מטה השדה, קשר, וכוי; המחלקות האלה תזמנה את הדרוש להם לא מהמחסן המרכזי, כ׳ אם ממחסן השדה; בחיפה יוקם סניף של ״המחסן המרכזי אשר יפעל לפי "8 הוראות״ עד כדי כך היה המצב נואש, שב־ נסיונו בעבר כמפקד פלוגה בפלמ״ח, הוא בסוח שיוכל למלא ״תפקיד פקודי בחטיבה לוחמת ורצוי חטיבת " ראש המטה, אהרן רמז, העביר את מכתבו לאכ״א, אולם המליץ שלא להעבירו מהחיל, שכן לדבריו 9 פלמ״ח״ לוי ״ממלא תפקיד חשוב במטה והוכיח את יכולתו הרבה במשך החודשים ששרת עם מטה החיל בתפקידים כך נותר אפוא לוי לפי שעה לשרת בתפקידו, מתמודד עם המחסור הממשי והיומיומי בכל תחומי 120 שונים״ הפעולה של האגף, מצד אחד, וממשיך בוויכוחיו עם אגף האפסנאות במטה הכללי על רקע מעמדו של חיל־האוויר, מצד אחר. 495 יוא ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצוז כ במלחמה לעצמאות דין(, אלא גם 1 בחיל־האוויר לא ראו את ייחודיותו של החיל רק בתחום האפסנאות )כדבריו של יגאל בתחומים רבים נוספים - ובמיוחד באלה הקשורים לכוח־האדם המקצועי הדרוש לחיל־האוויר. חילוקי־הדעות הללו לגבי מעמדו של חיל־האוויר באו אפוא ליד׳ כיסוי כמעט בכל תחומי העשייה של החיל, וכתוצאה מכך נבלמה מפעם לפעם הפעולה הנמרצת שנעשתה במטה שלו לקביעת דפוסי התארגנותו. הפעילות המבצעית, שפרצה בין ההפוגות של מלחמת העצמאות, הסיטה שוב ושוב את הנושא המהותי הזה מסדר־היום של משרד הביטחון, המטה הכללי ומטה חיל־האוויר, ועניינים רבים השנויים במחלוקת טופלו באמצעות הוראת שעה, אד־הוק. עם זאת, לנוכח הפעילות המבצעית של חיל־האוויר, מצד אחד, ומצוקת המשאבים של צה״ל והמדינה בכלל, מצד אחר, אכן התעצם חיל האוויר בסופו של דבר מבחינת כוח־האדם שלו באורח מרשים ביותר במהלך פרק הזמן שלמן על האוויר בסופו של דבר כוח־אדם רב. נבחן אפוא את ההתפתחות בדרכי קליטתו והצבתו של אותו כוח־אדם, את הטיפול בתנאי שירותו ופעילותו - למן בעיית הביגוד, דרך כלכלתו, וכלה באמצעי התחבורה שעמדו '2 לרשותו. לכל אלה היתה השפעה רבה על היכולת להוציא לפועל את פקודות המבצע שהגיעו לחיל־האוויר ״מחנה קלס״: ״ ״חודיותו של חיל־האוויר הצריכה טיפול מיוחד בכוח־אדם המשרת בו. חלקו הגיע לחיל מבלי שעבר אף לא אימון ראשוני)הקרוי היום שלב ה״טירונות״(, אף שום תהליך מיון מסודר - לא של בדיקת כישוריו ולא של מצבו הרפואי. חלקו הוצב ביחידות שונות על־פי הצרכים המבצעיים המיידים - ובדרךכלל לא על־פי הכישורים המקצועיים שלו, אם בכלל היו לו כאלה. הטיפול בבעיות מהותיות אלה נעשה בד בבד עם קביעת דפוסי הצבא ותנאי השירות והפעולה של המשרתים בחיל ביחידות השונות ובבסיסים השונים שהוקמו אז. טיפול זה הושתת על דפוסי צבא מאורגנים, כנהוג בחילות־האוויר בעולם - ובמיוחד על הצבת כוח־האדם ביחידות המקצועיות על בסיס התאמתו, יכולותיו)הרפואיות, הגופניות והנפשיות( וכישוריו המקצועיים. בכותבו במהלך חודש יוני את אותו מסמך מקיף לגבי העקרונות, שצריכים להנחות את מטה חיל־האוויר בבניית החיל, כמתואר לעיל, התייחס אליעזר קובץ; הנווט הראשי של חיל־האוויר, לבעיית כוח־האדם בצבא בכלל, ובחיל האוויר בפרט, וביחס שביניהם. לדבריו, כוח־האדם בישראל עולה באיכותו על זה של מדינות ערב הצבא. הוא הניח שבשנת אלף חיילים לתקופת זמן ארוכה, כמו גם ההתכוננות למתן תשובה הולמת לאיום הצבאי שמעמיד האויב, מחייבות שהצבא הישראלי יהיה בעל עוצמת מכה חזקה יותר מזו של יריביו. לדבריו, ניתן להשיג זאת באמצעות ״השילוב הנכון של חיל־אוויר חזק, המצויד בציוד החדיש ביותר, עם צבא יבשה ממוכן בעל עוצמת אש גבוהה״; כ׳ ככל שעוצמת מכה זו רבה יותר - כך צריך להפעיל מספר קטן יותר של חיילים בלחימה, הדגיש. לדבריו, אומנם אנשי חיל־האוויר - הן צוותי־האוויר והן צוותי־הקרקע - נדרשים להכשרה ארוכה ומרוכזת יותר, כמו גם לתקופת התמקצעות ארוכה יותר מאנשי כוחות צבא אחרים; אולם חיל־אוויר חזק יאפשר שחרור כוח־אדם למשימות אחרות של כוחות קרקע רבים. דוגמה לצדקת דבריו אלה ״היא פעולתו של חיל־האוויר הבריטי בעיראק, אשר דיכא ההתקוממות בעיראק בשנת היחיד׳ של האימפריה הבריטית, אשר הוצב, אותה עת, בעיראק. מרד, בהיקף קטן יותר, שהתחולל בעיראק 496 ® בשנת 122 כוח־אדם מקצועי מתאים, משתלמת גם בראייה כוללת אולם כאמור, עד אז לא נבנתה המציאות בחיל־האוויר על ב פעילות מבצעית, הוקמו יחידות, הוצבו אנשים, ונעשה כל מאמץ בראש ובראשונה לבצע. עתה, עם ההפוגה, התעורר הצורך לבנות את חיל־האוויר ובסיסיו כמע )כזכור, טרם היה ניתן כלל להסתמך על פעילותם של מסוס׳ הקרב( הכוללות נ״מ, מצפים, מכ״ם, חדרי סינון ובקרה, הן כל המערכים האחרים בתחום המבצעים, המודיעין, ההחזקה, המחקר, האפסנאות, המנהלה; וכל זאת - תוך מתן דגש מיוחד בסיפול בכוח־האדם, שהוא־הוא המניע את כל הפעילות בכל המערכים הללו. מובן שאף בתחומים עקרוניים אלה, כמו אימונים צבאיים, מיון רפואי והתאמה מקצועית של כוח־אדם, היה חיל־האוויר קשור בסבורו למדיניות שהלכה והתגבשה במסכ״ל. אומנם, כמתואר לעיל, נעשתה הפעולה בתחילה לפי אי־אילו עקרונות, שחלקם עברו ״בירושה״ מתקופת הפעילות במסגרת ארגון ה״הגנה״; אולם תוך כדי הפעולה להקמת צבא סדיר היה ברור הצורך בשידוד מערכות ומדיניות ברורה, ובעקבותיה השתנו הפקודות מפעם לפעם. כך, למשל, מלמד הפרסום של ״סוגי הבריאות ומשמעותם״ ב־ '*23 הערפול, שחל אף בתחום חיוני זה בתחילה טופל הגיוס בידי אליעזר לקס, הכפוף לזלמן )״סול״( גולן, קצין המנהלה של ״חיל אוירי״, כמונח המופיע כבר ב־ גולן כ׳ הם דואגים ״בקפדנות להעברת כל המסמכים הצבאיים לרשום המרכזי״. כן העביר אליהם כרטיסי התייצבות של אלה הנכללים ברשימה, על־מנת שמחלקה זו תאשר כ׳ ״האנשים גויים! לשרות מלא בכדי אולם הלחץ של הפעילות המבצעית והצורך הנרחב בכוח־אדם, אשר התעורר 124 להמנע מאי־נעימות למגויסים״ במיוחד למן תחילת מאי ועד תחילת ההפוגה, לא אפשר, ככל הנראה, להמשיך ולשמור על כללי דיווח ובקרה מסודרים, ומגויסים רבים הגיעו לחיל מבלי שעברו תהליך רישום מסודר. לעתים הופנו חלקם לחיל על־יד׳ מטה חיל האוויר, עת הגיעו אליו ידיעות על אודות , החטיבות הרגליות עצמן, וחלקם נדרשו מהחטיבות על־יד בעל מקצוע בתחום האווירי. כך, למשל, פנה מח״ט ״גולני״ ב־ גלזר, בציינו כ׳ ״הדל עבד כשלוש שנים כמסגר אוירונים בגרמניה. נמצא כעת בבסיס האמונים של חטיבת וכך, למשל, פנה, ב־ 25 גולני״, וביקש לדעת ״אם יש לכם צורך בחיל זה״ בעניין ברוך זינבל, שהיה ״חשמלאי במקצועו״, שירת בגדוד 126 לחיל לעיסוק במקצועו למן תחילת ההפוגה בית! להבחין בתחילתה של פעולת מיון מסודרת יותר של המשרתים בחיל, הכוללת העברות של מגויסים בין היחידות על־פי יכולותיהם המוכחות. כך, למשל, הודיע ב־ למטכ״ל/אכ״א אפשרות לקבל בעלי מקצועות טכניים״ לחיל. הוא ביקשו אפוא לשלוח את קאפון לריאיון במטה החיל, ורק 127 אם יתברר שאכן ״יש לו ידיעות מקצועיות מספיקות״ — תתבקש העברתו לחיל ואולם עד סוף יוני לא היה לחיל־האוויר כל מחנה קלט, שאפשר היה לקלוט בו את המגויסים החדשים לחיל. נבדקה האפשרות להקים מחנה כזה במחנה יונה, ביפו או אף ברמת־דוד - אולם עד סוף יוני לא הסתמנה כל החלטה בעניין זה. הנושא הועלה בדיון מטה החיל ב־ יהיה להעביר לאותו מחנה * "א - מוכשר לכל שרות, ב - מוכשר לנל עבודה ולשרות דפנסיבי. אינו מוכשר להתאמצויות בלתי מצויות, אשר דרושות לאמון קרבי; ג - כרסיס צהוב - אינו מתאים לשרות צבאי בנשק אבל יכול לשרת בצבא בעבודת בעוזר בהתאם למקצועו וכושר גופו׳, ד — אינו מתאים לשרות צבאי בכלל ויש לשחררו״. כן פורטו כמה סימנים נוספים, שחלקם הגדול נועד רק לעזור לרופאים ״להתיעצות מהירה״. 497 000 יונ במלחמה לעצמאות לרושמם ״לפי סטנדרד, לפי •פסים ואינפורמציה למחלקת מח־אדם. ב. עדות עצמית של האיש. ג. בחינה ' ואכן, לחיל־האוויר בפרס ולצבא בכלל גויסו 28 מסמכים עדות ויכלת מקצועית. ד. אמון צבאי מינימלי״ חיילים רבים, שכלל לא היה להם מושג מהו צבא, ללא סירונות וללא הכנה כלשה׳ למסגרת הצבאית. ״ הצורך להקים מחלקה מיוחדת בראשותו של חיים קרמר, אשר תעסוק בהכשרת המגויסים החדשים, והורה לפרסם פקודה בדבר חובת אימונים )הכוללים גם ״שעות התעמלות״ וגם ביצוע ״לפחות מטווח אחד בחודש״( לכל המשרתים בחיל. יהודה רבץ, ראש אגף ההנדסה, היה אף נחרץ יותר. הוא ציין שאין בעקבות זאת 129 להסתפק באימון מקוצר, אלא ״להוציא אנשים ל־ פנה עוד באותו היום משה הורוביץ, בשם ראש המטה, לחיים קרמר: ״חובת אמונים צבאיים כולל שעות למחרת 30 התעמלות חלה על כל אנשי ח.א. אנשים מאומנים חייבים לצאת למטוח אחד בחודש, לפחות״ הורה ראש המטה לגולן לפרסם בפקודת יום, כ׳ באגף האמונים וההדרכה של המטה תוקם מחלקה מיוחדת לאימונים צבאיים בניהולו של חיים קרמר. נקבע כי האימונים ״נתנו בשתי צורות: תוכנית אימונים חודשית הכוללת מספר קבוע של שעות ושתהיה חובה על כולם; וקורסים קצרים ומרוכזים לאנשים, אשר 131 טרם קיבלו כל אימון צבאי עד תום ההפוגה הלכה והתגבשה המדיניות של חיל־האוויר באשר לקליטת כוח־אדם מקצועי ולהיקף כוח־האדם, הנחוץ להקמת ״גדוד חיל־האוויר״ להבטחת שדות התעופה ושאר מתקני החיל; להקמת שירות ביטחון אווירי בהיקף ארצי; ולמילוי התפקידים ההכרחיים המיידיים ביחידות והט״סות אשר ״הקמנו ומקימים״. בפנייתו למטכ״ל/אכ״א הדגיש גינר: מכיוון שחיל אויר הנהו ברובו חיל טכני, הגורס החשוב ביותר ליעילותו הנהו הכשר המקצועי של חבר עובדיו, וקבלת אנשים לחיל אויר רק אחרי עברס בחינה מקצועית הנהו הכרחי ביותר. כל חיל אויר אינו מקבל אנשים מקצועיים בלי בחינה. אנו מבקשים לכן לאפשר לנו לקבל בעלי מקצוע לפי הצעה שמית, אחרי שהם עברו אצלנו בחינה '32 מקצועית לפני התייצבותם לקלט, או לשם העברתם מחטיבות אחרות הוא הגיש להם אפוא ״רשימה מרוכזת של דרישותינו המינימליות לכוח־אדם״, וצ״ן, שהרשימה הוכנה אחר שיקול־דעת יסודי על־יד׳ ראשי האגפים, המחלקות והיחידות, מתוך התחשבות ״עם הקושי הרב בהשגת כוח־אדם״. הוא ביקש אפוא להעבירם מיידית לחיל־האוויר — אף תוך מתן ״העדפה בקבלת האנשים״ החיוניים ״להבטחת יעילות במבצעים״. הדרישה כללה את כל אלה שנדרשו קודם לכן, אך שלא אושרו, או שאושרו וטרם התייצבו בחיל. כן הדגיש כ׳ ״בכל מקרה אפשרי נעמיק מגויסות במקום '33 מגויסים״ עד אז עלה באורח ניכר מספרן של המגויסות בחיל־האוויר: נכון ל־ '* מבלי שהדבר 34 מגויסות. אולם אף הטיפול הנצרך בהן לא יכול היה להיעשות באופן עצמאי בחיל־האוויר יוסדר במתואם עם אכ״א/מטכ״ל, שאף הוא היה מצו׳ באותה העת בשלבי גיבוש המדיניות באשר למעמדה ומקומה של האשה בצבא. כבר ב־ו חיל־עזר של נשים, כדי לאפשר את שחרורם של גברים מתפקידי שירות או תפקידי לחימה סטטיים ולהפנותם לתפקידים קרביים. ה״חברות״)כלשון ההצעה( יועדו לפעול בשירות הקשר, בתגבורת למשקים, * נכון ליום 498 י?* "זה כאילו צבא מקביל 0 לעבודה ושמירה, משסרה, משטרה צבאית, חי״ם )חיל משמר(, פקידות, נהגות, שירות רפואי, ״תעש״ אפסנאות. להקמת חיל־הנשים התבקשו יחידות הצבא להעביר לאכ״א את נתוני ה״חברות״ המגויסות ומקצועות שירותן, מספר ה״חברות״ הנוספות הדרושות ותנאי שיכונן. בין השאר הופנה המכתב גם וב־ 135 לחיל־האוויר )זהו המינוח 36 ״לתפקיד מפקדת מגויסות ח״ן בחיל־האוויר׳ ב־ לגבי ארגון החיילות המשרתות בחיל האוויר בהתאם לתקן של מטה ׳חני מם פורסמו ההוראות באשר לשיטת גיוס הנשים ודרך הפעלתן. הודגש שכל הנשים בגיל גיוס נכללות בחיל־הנשים, וממנו הן מסופחות לחסימת, לחילות ולשירותים השונים של הצבא. מתוך התחשבות ״עם הצרכים המיוחדים״ של חיל האוויר )לצד חיל־הים והשירות הרפואי(, הוחלט למנות לו קצינה ארצית מטעם מסה חיל־הנשים, וזו תתאם את העבודה של החיילות בחיל־האוויר, תדאג להעברות בין היחידות בחיל, לתפקיד זה בחיל־האוויר מונתה כעבור זמן־מה הלן ברוזה. 137 ותעמוד בקשר עם ״המפקדים הממונים״ בחיל מיון: בדיקות רפואיות ופסיכוטכניות אותו מחנה קלס היה מיועד גם לניהולן של הבדיקות הרפואיות ובדיקות ההתאמה של המגויסים לחיל־האוויר, ולהשלמתן של כל אותן בדיקות, שלא נערכו לרבים מקרב אלה שכבר שירתו בו. היה ברור שעל־מנת לקבוע את כשירותם של המשרתים בחיל־האוויר, יש לבצע בדיקות מדוקדקות יותר מאשר במקצועות צבאיים אחרים - בדיוק כפי שהיה נהוג בחילות־האוויר האחרים, שהכירו רוב מייסדי שירות האוויר. לצורך פעולה תקינה של החיל היה גם צורך לארגן מערכת רפואית, שתדע לאבחן ולטפל בבעיות רפואיות הספציפיות לאלה המשרתים בחיל־האוויר - ובמיוחד לצוותי־האוויר שלו. בסוף חודש מאי החליף, כאמור, ד״ר שמעון )צרלם( וינסר את ד״ר מקס )מרדכי( ליכסיג בתפקיד, ולפי הגדרת השירות הרפואי של צה״ל, מונה ״כרופא חטיבתי״ לחיל־האוויר )כאמור, היה לחיל־האוויר מעמד של חטיבה(. ב־ בתחילת יולי ציין ועטר, כ׳ השירות הרפואי של הצבא ״לוקח כעת 138 קודם לכן כאחות בחדר־ניתוח יספק לנו .א. מהיחידות שלנו את כל האחיות המוסמכות וכבר מסרנו שתים, ואנחנו מחכים עדיין שא.כ איש לאמון בקורסים לחובשים ולהג״נה״. כן ציין את הדרישה לשני רופאים ״שצריך להקפיד בבחירתם״. לימים אפיין ועטר את דפוסי אופיו, תכונותיו ומאפייני פעילותו של הרופא המתאים לשירות בחיל כ׳׳תערובת של דברים״; כאדם המסוגל ליצור קשר אמיץ עם הצוותים, צעיר, המגלה ״ענין ברפואה אבל לא להיות נואש בחיפושיו אחר עבודה בבית חולים וכמובן לא לחפש העברה לשם בכל הזדמנות״; כאדם המוכן לבלות את ״רוב ימיו ולילותיו בבסיסי אוויר מחוץ לעיר, תמיד בתפקיד, ובדרך כלל גם לא להיות עם בני ' ואכן, לדבריו, היה קשה מאוד לשלב בפעילות את הרופאים 39 משפחתו. אדם כזה מאד קשה ליצור״ ״הצעירים והטובים״ אשר הגיעו אז מחוץ־לארץ, כיוון שלדבריו הם ״מחפשים בעצם תפקידים בבתי חולים וקליניקות, מאחר והם לא ממש נואשים לקבל גם בסחון בעבודה בחיל־האוויר הישראלי ראינו מיהו קצין '40 רפואה ס״סת׳ טוב, ראינו מה החיל יכול לתרום לאישיות של האדם ומה הרופא יכול לתת לחיל־האוויר״ מעבר לבדיקות הרפואיות והפסיכוטכניות, שנועדו לצורכי מיון ובדיקת התאמה, היה ברור שיש להתמקצע בתחומי הבעיות הספציפיות, המאפיינות את הפעילות בתחום האווירי. כך, למשל, כתב ב־ ביוני ראש המחלקה הרפואית למחלקת מחקר בחיל, כ׳ יש ״בעיות שונות הקשורות לטייסים ופעולותיהם״ 499 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והפצצה א יונ במלחמה לעצמאות לוא׳ מילר, הפסיכיאטר הראשון של החיל אשר נתעוררו מזמן, ״ואין ספק שבעיות חדשות תתעוררנה מדי פעם לפעם״. כדי לפתור את הבעיות הללו המליץ וינסר על ״פגישות קבועות בין המחלקות השונות הנוגעות בדבר. בפגישות אלה ידונו בבעיות אלה, וכמו כן יוכלו לעיין בכל התלונות וההערות של הסייסים״. הוא הדגים דבריו אלה בכמה בעיות, הסעונות 14, התייחסות משותפת לגבי תא ה בתחילת יולי גם הוצב בחיל האוויר ״פסיכיאסר מייעץ״, לוא׳ מילר שמו, וד״ר וינטרם קבע את עבודתו ד״ר מילר, יליד 142 ״במרכז הרפואי של ׳חיל אויר בתל־אביב״ בפסיכיאטריה, בשיסות אשפוז חולי־רוח בבתי־חולים פתוחים, שירת בצבא הברים׳ במצרים במשך חמש שנים, ואז חזר לק״פסאון ופתח שם מרפאה פסיכיאטרית. בלחצו של ד״ר חיים שיבר )שיבא( סגר את מרפאתו והגיע עם משפחתו לארץ דרך איטליה. לימים ציין מילר כ׳ בהגיעו לארץ התאכסן במלון ״דן״, סייר עם דיר שיבר ביפו, ולאחר מכן, כיוון ש״לא ידעתי אף מילה בעברית, ולא יכולתי לשוחח עם הנפגעים. לפיכך החליט שיבא למנות אות׳ לפסיכיאטר של חיל האוויר, שהיה אז בראשיתו, משום שרבים מאנשי החיל שלטו בשפה האנגלית״. לדבריו, עיבד אז תוכנית, ובה הציע להקים מרכז פתוח של תשוש׳ מלחמה ומקרים קשים של מוכי חרדה, לפתוח מרפאה למבוגרים ביפו, ולמנות פסיכולוגים כדי לבדוק את המועמדים לטיס )בעדותו לספר של אשב 143 פעילותו בחיל־האוויר, אולם כפי שהיא מופיעה בספר, אין עדותו מעוגנת בלוחות־הזמנים הנכונים ואכן, ד״ר ו יבם ר ציין, כ׳ עם הגעתו הכין מילר תוכנית עבודה, שכללה את הצורך לראות את כל הט״סים של חיל־האוויר ואת שאר הנוגעים בדבר. הוא ערך ביקורים אחדים בבסיסים, פגש שם את הטייסים שלא ראה בתל־אביב, וקיבל מהם את מלוא האמון והביטחון. מילר עבד ברזמנית הן בחיל־האוויר הן בבתי־החולים, השירות הרפואי ״של הצבא״ , שהופעלו על־יד )שירות רפואי האוויר(. כך לא היה לו די פנאי לבקר בקביעות בבסיסים ולהדריך את קציני הרפואה היחידת״ם. עם זאת צ״ן וינטר, כ׳ ״הניסיון עם פסיכיאטור לחיל האוויר היה מאד מוצלח״, וכי מילר הראה כיצד ״בחיל אויר קטן יכול פסיכיאטר בודד לפקח בצורה טובה ביותר על בעיות ועל התקדמות לא רק של צוותי האוויר אלא גם של צוותי באמצע יולי הודיע הקצין הרפואי 144 הקרקע״ של שדה תל־אביב למפקד הטייסת, כ׳ הפסיכיאטר ד״ר מילר ביקשו שישלח לו מדי יום ביומו בשעות טייסים לבדיקת בקורת״ בחדרו מם׳ 145 פקודה לשמירת החיסון החיסיון רפואי שבמלון ״צנטרל", שהופקע כבר ב־ חיל אויר מנהלה מחא 7 הוראה מנהלתית כל המחלקות מכתבים רפואיים ודי נ י-חשבו נ ו ת ורפואיים צריכים להגיע אר ורק למתלקה הרפואית״ הדברים האלו סודיים ובכדי לשמור על החולים שפומביות יכולה לגרום להס״בחיים הציביליים יש להזהיר שמכתבים כאלו לא יפתחו ע״י מחלקות אחרוה. בשם מפקד זג/אקo-p 500 "זוז כאילו צבא מקביל יקי׳ 3 לימים ציין וינסו, כ׳ ״המכשיר למיון ולמבדקים של צוותים בכל חיל־אוויר הוא אינדקס של היעילות שלו׳/ וכי ״מכשיר זה הוא אחד האלמנסים המבדילים את השרות הרפואי של חיל־האוויר בהשוואה עם הצבא״. ואכן, שינוי מסוים בכך הסתמן עם הפעולה שנערכה לשיגורם של חניכים לקורסי הטיס באיטליה ולקורס ההסבה בצ׳כיה. לשם כך, לדברי וינסרס, הוכן סופם רפואי ססנדרט׳ למבדקים אלה לצוותי־האוויר, אשר כלל ״ו. היסטוריה ונוירולוגיות בביתו, ואילו שאר המבדקים נערכו בבית־החולים ״בילינסון״: דיר שטג - פנימי, דיר מוקוביץ 146 הרופאים בריל ומוגה - נוירולוג ופםיכיאטר; מעבדה !־ מוסיף וינטר ומספר, כ׳ למרות כל הפעולה שנעשתה עד אז, לא יכול היה גרעין זה, אשר התארגן עד אז, לבצע את כל הבדיקות הנחוצות לצוותי־האוויו. המצב החויף עם תחילת הגעתם של המתנדבים לשירות בחיל־האוויר - בעיקר למן אמצע חודש מאי וכך קרה שחלק מצוותי־האוויר טסו מבלי שעברו בדיקות רפואיות ומבלי שהיה ידוע למ וחצי דבו על אודות מגבלותיהם. גם כשהתגלו מאוחו ׳ותו ליקויים מסוימים, לא היתה אפשרות של בקרה ומעקב, וכל אלה השפיעו כמובן על הפעולה המבצעית. עד אז התאפיינה אפוא התקופה בעיקוה ב״העדו מסורת של חובת בדיקות של צוותי אוויר״. דגש מיוחד הושם אפוא בנושא זה במהלך ההפוגה, ולאחר ההיערכות לביצוען של בדיקות אלה הודיע ב־ יחלו בדיקות רפואיות ״למעופפים״. על־פי מה שסוכם, יועדו להיעוך ״בדיקות מעבדתיות ושיקוף״ לקבוצות עד במעבדתו של דיר בלינד 147 דבורה הנביאה אף לרפואת השיניים ניתנה אז הדעת, ומיד עם תחילת ההפוגה הווה וינסו לקצין הרפואי בשדה תל־אביב להסדיר את הפנייתם של חמישה טייסים למרפאת השיניים בשרונה כל יום במהלך הימים א; גי, ב־ 148 הי, ״עבור בדיקה רוטינית״; ובסיום הבדיקות של כל הטייסים - להמשיך עם ״עובדי קרקע״ סיכם וינטרם, כ׳ הבדיקות הרפואיות של צוותי־האוויר הם ״העבודה העיקרית שלנו״, אולם לדבריו ״בזאת לא עשינו עדיין מספיק״ ואין ״ביכולתנו לגמור את זאת עד שנקבל מקום מתאים בעיר להמשך יתר 149 הבדיקות היסודית״ כזה היה אפוא המצב בתחום זה של בדיקת כשירותם הרפואית של צוותי־האוויר לקראת תום ההפוגה. הבעיה היתה חמורה, כיוון שהלכו והיתוספו צוותי־אוויר שונים מחוץ־לארץ, ולחיל־האוויר טרם היו לא האמצעים, לא מח־האדם ולא התשתית הרפואית המתאימה להשלמת בדיקתם של כל המשרתים בחיל, או לפחות של צוותי־האוויר. היה בכך משום כר נרחב ופורה להתרחשות! של תאונות אוויריות. נחיצותן של הבדיקות הללו — במיוחד לרוב מגויסי חוץ־לארץ - נבעה בעיקר מכך, שחלקם הגדול לא עבר במרכז גיוסו כמעט כל בדיקה יסודית. ואכן, לדבריו של וינטר, המיון של אותם צוותי־האוויר ״היה רחוק מלהיות מספק, מבחינת ההיסטוריה של העבר, גיל, מוטיבציה וכוי״. והוא מוסיף: כל אלה, עם תנאי המחיה והפעולה בארץ, עם הבעיות הכספיות, עם השינויים במורל, גרמו לכך שנוצר ״מצב של מספר ד׳ גבוה של נפגעים נוירופסיכיאטר״ם בין הטייסים״. לדבריו, לפגיעה במורל היו שני אספקטים: החומרי - הכולל שכר, מזון, תנאי מגורים, ציוד וכוי; והרוחני - שעיקרו הבנתם את קשייה של מדינת ישראל באותה שעה והזדהותם עם אוכלוסייתה. במיוחד ציין וינטר כ׳ ״העובדה ששלחו את כל החדשים ישירות לבתי־מלון 50 בתל־אביב נתנה להם רושם רע מאד על הארץ״ 501 במלחמה לעצמאות ייוא ממטוסים קלי• - למכ הקמת מחנה ליחידות המסה אין ספק שהמעמד המיוחד, שניתן לכל אותם אנשי הגח״ל גם על־פי הגדרת אכ״א/מטכ״ל וגם על־פי תנאי הגיוס שהובטחו להם, יצרו פערים קשים בין המשרתים בחיל. פערים אלה תרמו גם לאותה אווירה של חוסר־משמעת והעדר מסגרת צבאית — לעתים עד כדי תחושה של ״איש הישר בעיניו יעשה״. הפעילות של יחידות מסה חיל־האוויר ברחבי תל־אביב ושל יחידות אחרות בבתי־המלון, והשתכנותם של רבים מהמשרתים בחיל בבתי־מלון רק העצימו בעיה זאת. מיקומו של מסה חיל־האוויר, על שלל יחידותיו, בבתי־מלון שונים ברחבי תל־אביב הוכר כהכרח בל־יגונה לנוכח קצב גידולו המהיר ביותר של החיל במהלך החודשים אפריל—יוני ולנוכח חוסר־האפשחת לתת מענה אחר. עם זאת היה ברור, שיש להעתיק את מקומן של כל אותן יחידות לתוך מחנה צבאי, שבו אפשר יהיה להקפיד על משמעת ועל דפוסי צבא החיוניים לבנייתו של חיל־אוויר. לאחר שנבדקו כמה מקומות ביפו, ציין זלמן גולן, ראש אגף המנהלה, ב־ו ביולי, שלא נמצא כל מקום מתאים, וכי בכלל ״יש גם שאלה אם מותר יהיה להיכנס לתחום יפו״. אף כאן, לדבריו, ״הוצע שנשתמש בבי״ס בזמן החופשה אם נחליס שיש צרך להמצא בסביבות העיר הרי זוהי האפשרות היחידה״. רמז הציע ״לדאוג לבלוק בתים ביפו שיכנס כמובלעת של ח״א״, ואם לא ״מצא מקום מתאים - יוקם מחנה אוהלים. אולם ראשית לכול התבקש ראש אגף המנהלה להכין ״פקודת מבנה לתקן המטה, קביעת אדמיניסטרציה ליחידת המסה עד אז גם לא היה כל מחנה עבור יותר מ־ 15 ושכונה״ צורך להקים מחנה נפרד עבורן, ואף הוצע להחרים עבורן את הסמינר למורות בתל־אביב; שכן הניחו שפתרון זה עשוי לפתור את הבעיה למשך שלושה חודשים, שיאפשר להכין מקום ״שיכון קבוע״; אולם רמז 152 קבע כי ״איש לא יתן לנו את הסמינר״ לאחר בדיקת האפשרויות למקם את יחידות המסה ביפו, נמצא שם מקום מתאים, וב־ מפקד החיל, כ׳ ״היום יוכרע עניין המקום ביפו. תוך ימים מספר אפשר יהיה להקים מחנה כמו־כן יעברו 153 השירותים ליפו. לשם כך צריכות כל היחידות להכין את האדמיניסטרציה שלהן כדי שלא תהיה מבוכה״ ואכן, בדיון מטה חיל־האוויר בנושא בניית יחידת מסה החיל ציין ראש המטה את הצורך לפרסם תקן עבורה ו״פקודת מבנה לתקן המטה, נהג בתלבושת, משמעת וכוי. יש להכניס את המטה לח״ משטר ולא לנוהג משרד. אין בקורת מספיקה על העובדים, שעות עבודה, חומר שנכנס, סודיות בטחון וכוי. אני מציע שיעשה מאמץ לקבל תלבושת, לפחות זו של הקלט, לכל אדם...״. יתרה מזאת, תלונות חוזרות ונשנות נשמעו גם על כך, שאין המשרתים בחיל מקבלים בזמן את התשלומים המגיעים להם. הודגש הצורך לטפל במרוכז בכל בעיות התשלומים, ולהימנע מלשלוח ״אנשים בודדים למטה לקבל תשלומים״. כן התברר שלקצע׳ הסעד ״אין מספיק הוראות כיצד לנהוג באנשים״, ומשום כך נפגע גם הסעד שהיה צריך להגיש למשפחות המשרתים בחיל. יתרה מזאת, בדיון מטה החיל הודגש, כ׳ היחס לעקרון הסעד ״אינו נכון לחלוטין״, שכן ״מגויס מקבל משכורת עבור משפחתו בתור חיל ואינו מקבל תקציב של נדבות״. לפיכך הוחלט לבדוק את מצבן של משפחות החיילים, ״ובלית ברירה להכניס את משכרת המשפחות לתוך התקציב ולשלם מן הכספים המתקבלים למטרות אחרות למשפחות המתגייסים״. גמלה אפוא ההכרה כ׳ לא ניתן לתבוע מהמשרתים בחיל להשקיע את מלוא מרצם ואונם בעבודתם, מבלי לתת את הדעת גם לכל אותם אנשים שהיו סמוכים על שולחנם קודם לכן, ואשר עתה, 154 לנוכח המלחמה, נותרו ללא תומך ומסייע ב־ עבודה רבה מאוד ציפתה לו בתחום זה, שכן כזכור לא חסרו בעיות בנושא זה בקרב אנשי 155 חיל האוויר 502 "זח1יק׳3 הגח״ל; אולם בעיות לא חסרו גם לגבי רבים מהמשרתים בחיל, שכן המשכורת, דמי הקיום ושאר הוצאות מעץ אלה השתנו מפעם לפעם, ואחדים מהם חשו מקופחים. עד אז סרם הוגדרו הקריטריונים כראוי, ושוועת• של מקופחים אלה הגיעה עד למפקד חיל־האוויר, תוך בקשת סליחה ומעין התנצלות, שכן כפי שכתבו, ״העניין הוא קצת עדין״. חלקם החלו את עבודתם תוך כדי המלחמה כ׳׳שענ״נ׳ התשלום לא היו מסודרים לגמרי״, ולכן קיבלו מפרעות שונות ״על חשבון״; וכיוון שכמה מהם לא הכירו את עלות המחיה בארץ, לא ידעו אז אם אכן ״השכר הזה הוא טוב או לא״. עם תחילתו של הטיפול בעניינים אלה בשוך הפעילות המבצעית - וככל הנראה גם בעקבות המידע על אודות המשכורות הגבוהות המשולמות בכמה מן היחידות בחיל־האוויר - חשו כ׳ מקופחים הם, וציינו כ׳ אינם יכולים להתקיים על אותם הסכומים. אגב כך הזכירו גם את המשכורות שקיבלן בחוץ־לארץ: כך, למשל, קיבל משה אטנברג, ראש מחלקת מכ״ם בחיל בעוד שבארצות־הברית קיבל שכר דירה של אשתי שזה פחות מהשישים גרוש אוכל ליום שכל מגויס מקבל. בטוחני שתסכים אתי שבתנאים אלה בתל־אביב אי אפשר לשני אנשים להתקיים על 56 להמשיך בעבודה מבלי לדאוג על הגרושים לארוחה הבאה באותה שעה הביע גם יוסף )״צ׳רל׳״( חיים ברוידא, אשר עמד בראש מחלקת המכ״ם עד הגעתו של אסנברג בחזרה מארצות־הברית, ״מחאה חריפה על א׳ הסדורים החלים במצב התשלומים לאנשי המחלקה 57 בגלל ההחלטה הפתאומית של הגזברות לשלם בסוף כל חודש במקום לתת תשלומים למפרע״ אין המרבית במהלך פעילותם. לשם שיפור מצב זה, הקשור בטובתו של הפרט, הסתייע חיל־האוויר ב״מועצה הכללית לתעופה העברית בארץ־ישראל״. בפגישת נציגי המועצה עם מפקד החיל, ישראל זבלודובסק׳, ב־ ביוני נקבע, כ׳ המועצה תספק ״עזרה וסעד ציבוריים״, הנחוצים לחארחתם ולשיכונם של המשרתים בחיל וגם למשפחותיהם, ״על־יד׳ טיפול במוסדות השונים, דאגה וטיפול בקנטינות ח.א., עזרה וסעד לחולים ופצועים מאנשי החיל, טיפול בצרכי התרבות ושיפור ההספקה הקטנה״. כל זאת - באמצעות ארגון נח״ת ואכן, בהמשך להחלטות אלה נערכה 158 )נשים חובבות תעופה(, אשר כלל ב־ האויר בשדה הפעולה של סעד, הארחה וכוי״. בסיכום הדיון הוחלט על הקמת ועדה קבועה ארצית לסעד והארחה; נבחרה ועדה זמנית, והוטל עליה להביא לפני המועצה הכללית הצעות ל״מקום שיוכל לרכז את כל הפעולה והטפול באנשי ח״א, שיכון מתאים למטרה זו. ב. הצעה לתקציב של הכנסות והוצאות לפעולה לתיאום הפעולה בין המועצה לבין מטה חיל־האוויר מונה ב־ 59 מאורגנת צבורית למען חיל האויר״ פרוטוקול זה נשלח למפקד החיל על־יד׳ נציגי ״המועצה הכללית לתעופה העברית 160 ברוך פרלים בארץ־ישראל״, תוך בקשה ממנו לאשר את התוכנית הזאת להקמת ״מוסד עזר ארצי להארחה, שכון, סעד, ידיעת הארץ, למוד השפה וכוי הישראליים והן למדינה בכלל״. הדבר היה כרוך גם בהמצאת דירה מתאימה לפעולות, בתקציב מתאים 16, ובהעמקת ״אדם מיוחד״ לריכוז הפעולה ואכן, ב־ הפעולה המלא והיעיל בכל עניני התרבות והסעד של חיל האויר. הננו לציין במיוחד את העזרה הרבה אשר 503 יו* ממטוסים קלים - למ 3 במלחמה לעצמאות קציני הסעד היו אחראים גם 62 נתנה לנו ע״׳ חבר נ.ח.ת. בהסדרת עניני ההספקה בקנסינת חיל האויר״ ל״חלוקה צודקת״ של ״סיגריות וגפרורים״ לבתי־חולים צבאיים כחלק של מנת מזון השבועית הניתנת לחיילים, כפי שכתב ״אפסנאי כללי״ למפקד עקרון באותו היום. עוד כתב כ׳ קציני הסעד החסיבת״ם )כזמר, מבחינה ארגונית ״זכה״ חיל האוויר ליחס של חטיבה( אחראים להזמנת ״סיגריות וגפרורים עבור כל החולים והפצועים בבתי חולים אזרחיים שבמרחב החטיבתי, ולא רק עבור הפצועים והחולים של החסיבה עצמה 63 במקום סיגריות אפשר לחלק שוקולד לבלתי מעשנים״ מסעדת ״גלינה״: ״מסעדה צבאית של חיל האוויר״ זאת ועוד, נכון לאותו מועד, סרם הוסדרו אף שירות׳ ההסעדה - במיוחד למשרתים במסה החיל ובשדה דב )שלמעשה היווה את לב־לבו של החיל(, שאף הם היו בתחומי אחריותו של אגף האפסנאות. אחד הגורמים העיקריים לעיכוב ההתקדמות בתחום זה היה אף כאן חוסר־ההגדרה של תחומי פעולתו, סמכותו ואחריותו של חיל־האוויר ביחס לשירותים האחרים של הצבא. כזכור, כבר ב־ לבניית ״מק!ם דיור וכלכלה״ בש״ח־מוניס, אולם עד תחילת יוני סרם הסתיימה המלאכה, ומשרתי חיל האוויר אכלו במסעדות שונות בתל־אביב. עד סוף יוני כבר ניכר מפנה. ב־ החל בחודש יולי תחולק לכל אנשי החיל ״בצורה קולקטיבית הספקה קטנה״, אשר תחליף את מה שהיה היה בכך שיפור מסוים, אולם באופן כללי היה 164 מקובל עד אז - ״קבלת דמי כים מגזברות המטה״ המצב בתחום זה, נכון לתחילת יולי, ״חמור מאוד״, כדברי ראש אגף האפסנאות. רבתה הביקורת הן מהמטה והן מהבסיסים - גם באשר לאיכות האוכל, טעמיו והכמויות שהוגשו לאנשים. לוי ציין כ׳ ״המחסור בטבחים מנוסים הוא אחד הגורמים לאי שביעות רצום של האנשים והתלונות בקשר לאוכל״. בעקבות זאת הוחל בהעמקתם של שני טבחים אזרחיים, וכן נשלחו ב־ שאמור היה להימשך ארבעה שבועות. פרט לכך, למרות הפניות החוזרות ונשנות, טרם התקבלו כלי־אוכל מהצבא, ומנגד נאסרה קנייתם של כלי־האוכל הנחוצים. בדיון מטה החיל הציע לוי לדאוג להסדרת ״אוכל 165 מרוכז״ עבור יחידות המטה ואכן, בתחילת יולי הורה ראש המטה להתקשר מיידית עם מסעדת ״גלינה״ בתל־אביב, על־מנת להסדיר עמה את ארוחת־הצהר״ם של ע אולם שלא כמשתמע מדיון המסה, כבר 66 לכך נערכה עד אז פעולה רבה להפעלתה של מסעדת ״גלינה״ להזנת המשרתים במטה החיל, ובדיון מטה החיל ניתן האישור האחרון לכך. מסעדה זאת היתה ממוקמת ברציף הרברט סמואל, סמוך לבתי המלון ״ירקון״)אשר הופקע ב־ שבהם היו רבים מגופי 167 )שהופקע ב־ המסה של חיל־האוויר. כבר ב־ ״מסעדה צבאית של חיל האוויר״ במסעדת ״גלינה״. נקבע כ׳ ההתחייבות של חיל האוויר כלפי חברת MM• I• •ועדים באחת המסעדות ברחי הירקון בתל־אביב 504 יק״ "זה כאילו ?צבא מקביל 5 ״רקפת״ - שלה היתה שייכת המסעדה, המנוהלת בידי הלל קלינמן - היא למשך שלושה חודשים בשכר דרה של שכר זה קיבל חיל האוויר ״רשות שימוש בכל התחום הנכלל בשטח מסעדת ׳גלינה׳ כל הרהוס כגון: כסאות, שולחנות, ארונות, וכוי וכל המכונות כגון מכונת קפה, מכונת תה, מקררים, קונסרבסור לגלידה וכד, וכל המכונות הנמצאות במטבח עומדות לרשות ח.א״. במקום ניתן היה להושיב כ־ להאכיל במקום ״בקלות היה לבצע כמה תיקונים הכרחיים במקום בעלות כוללת של מפקד החיל הורה אפוא לחתום עם בעל המסעדה על הפעלתה לטובת חיל־האוויר 168 בצורה מסודרת למשך שלושה חודשים, וחלק מהמשרתים במטה החיל קיבלו שם את כלכלתם. אחרים, ״אנשי שירות״ במטה חיל־האוויר, בקריה ובשדה תל־אביב, קיבלו את שלוש ארוחותיהם למן ביולי בבית־הקפה ״סמדר״, הממוקם אף הוא על שפת הים ברציף הרברט סמואל, באמצעות ״כרטיס כלכלה״. נקבע שעם הכרטיס הם יקבלו ״את הציוד לאכילה״. לאלה ינוכו פורסם כ׳ למן '69 של תל־אביב ״גניבות, בזבוז וחוסר סדר״: שירות התחבורה - מאגף המנהלה לאגף האפסנאות לצד הבעיות הרבות והמגוונות בתחומי הכלכלה בפרס, והאפםנאות בכלל, היתוספו לטיפול אגף האפסנאות גם הבעיות הקשות שהיו בתחומי התחבורה של חיל־האוויר, שקודם לכן טופלו על־יד אגף המנהלה. חלק ניכר מאותן המכוניות הוחרם מאנשים פרסיים, וחלקם גויס עמן. לדברי ראש אגף המנהלה, זלמן גולן, ״היות ובזמנו היה מחסור בטרנ המכוניות הפרטיות של העובדים משמשות למחלקה כולה. בעל המכונית עובד במחלקה מסוימת ואינו מקבל דמי שימוש אלא שמן ודלק״. כזכור, למרות סידור זה היה המחסור באמצעי תחבורה קבועים וזמינים כמעט קבוע, ופגע ישירות בפעילות המבצעית. בעקבות זאת, כמתואר להלן, היו אף כמה מקרים שבהם נגנבו, פשוטו כמשמעו, מכוניות, והן נצבעו והופעלו במסגרת חיל־האוויר תחת ״זהות בדויה״. בעיית מעמדו של חיל־האוויר בתוך הצבא נתנה אף כאן את אותותיה. הטיפול במכוניות במסגרת סדנאות יחידתיות שהוקמו באחדות מיחידות החיל גרם לכך, שכלי־עבודה, חלקי חילוף וכן מכונאים, שנדרשו לטיפול בכלי־הרכב ולהחזקתם, התחלקו בין כל אותן הסדנאות, ובכך לא נוצלו אלה כיאות. בנוסף ניכרו גם בעיות קשות של משמעת: מכוניות רבות נגנבו, ואחרות הושבתו עקב נהיגה פרועה. כן נעשה שימוש בבנזין ובמכוניות לצרכים פרטיים, וזאת בזמן שבמטה חיל־האוויר ובבסיסי! שבה ועלתה כל העת בעיית המחסור בכלי־רכב לצרכים המבצעיים. היה ברור אפוא הצורך לטפל בתחום זה במהירות המרבית, על־מנת שלא ״שנו אותן תקלות עם תחילת הקרבות. אחד הגורמים לקשיים בתחום זה נעוץ אף כאן בתלות, שהיתה למטה חיל האוויר במטה הכללי, ובחוסר־יכולתו לדאוג לאספקת אמצעי התחבורה הנחוצים לו ישירות מול משרד הביטחון. מעבר לכך היו גם, כמובן, בעיות של חוסר תיאום מוצלח בהפעלת כלי־הרכב הקיימים. כך, למשל, שבתו מכוניות במקום אחד מפעולה - בעוד שבמקום אחר נזדקקו להן בדחיפות. היתה גם השאלה לגבי דרך הפעלת צי המכוניות: האם חלוקתו בין היחידות - או הקצאתו ל־ כל זאת היו גם חילוקי־דעות באשר לדרך הטובה ביותר למעקב ולבקרה אחר צריכת הדלק ומרחקי הנסיעה 505 יואנ במלחמה לעצמאות של כל מכונית, ואחר השיטה הטובה ביותר לטיפול ולהחזקה של המכוניות: האם טיפול במסגרת סדנה מרכזית אחת — או במסגרת סדנאות קטנות ביחידות השונות? האם לפצל את הטיפול, ובכך להגדיל את הצורך בכלי־עבודה ובחומרים - או לרכזו? ולבסוף, מהם דפוסי הפעולה הנאותים בין שירות התחבורה של הצבא לבין שירות התחבורה בחיל־האוויר? לכל הבעיות הללו - וכמובן, גם למקרים הרבים שבהם נעשה שימוש לא חוקי בכלי־הרכב - היתה השפעה רבה על הפעילות הכוללת בחיל־האוויר. כדי להתמודד עם בעיות אלה הוטלו בתחילה מגבלות, בהן אף נקבע מ׳ רשאי לנהוג בכלי־הרכב. בפקודות־׳!• שהוצאו, למשל, ב־ למפקד השדה אסור למישהו אחר מאנשי ח״א בשדה לנהוג במכוניות ח״א. המכוניות תהיינה נהוגות אך ורק ביד׳ נהגים רשמיים של ח׳׳א״. לאחראי על התחבורה בשדה באמצע מאי נקבע הטייס דוד בן־אור, אולם הצורך המבצעי 170 מבוגרי חיל האוויר הבריטי, שעבד לאחר מכן כמנהל תנועות בשדה התעופה לוד לא אפשר בדרך־כלל עמידה במגבלות אלה, וכך יצאו מכוניות מכלל שימוש, והחסר בכלי־רכב גדל. לשם טיפול באחדות מבעיות אלה מונתה במהלך ההפוגה ״הועדה לענייני טרנספורט״ - היא ועדת התחבורה בראשותו של יהודה גלעדי. ב־ שירות התחבורה הכללי של החיל לבין שירות התחבורה של בנייני המטה, ולהנהיג ביקורת חמורה על יי הדלק והמשתמשים במכוניות. בדיון מטה חיל־האוויר ב־ל ביולי הוצגו בפני הנוכחים מסקנותיה של אותה ועדה. משה הורוביץ ציין את הצורך להחמיר את הבקרה בתחום זה, ואף המליץ לפטר את העומדים בראש המחלקה ולמנות אחרים במקומם. אחדים מראשי האגפים המליצו לבטל בכלל את המכוניות הפרסיות ולקיים ״פקוח מרכזי״. יהודה גלעדי ציין, כ׳ ״המנגנון רקוב״ וכי ״יש בזבוז עצום״. גם ראש המטה שב והדגיש ש״אין שיטה בתחבורה אצלנו ויש גניבות, בזבוז וחוטר סדר״. הוא הציע לקבל את הדו״ח של הוועדה, לחקור את כל אותם המקרים של גניבות, ואם צריך - להעמיד לדין את המעורבים בכך; לקבוע ״אולי מספר מוגבל של אנשים אשר תעמוד לרשותם מכונית״; לצבוע אף מכוניות שכורות ״בצבע של צבא״ ולקחתן ״בחכירה כך שלא תהא תלות בין הנהג ומכוניתו״. הוחלט אפוא להעביר את מטה שירות התחבורה מבנייני המטה; להפריד את שירות התחבורה של יחידת המטה; ולערוך בדיקה יסודית של המנגנון ולברר את ההאשמות נגד עובדי ואכן, נעשתה פעולה נמרצת לאכיפת התקנות, כדי למנוע ניצול הבנזין לצרכים פרטיים. 72 תחבורה בחיל כך, למשל, נאמר כ׳ ״הבנזין ״מסר לנהג המכונית״ רק אם יהיה בידו - נוסף לתלוש הבנזין שהוצא על־יד 173 מחלקת דלק - גם כרטיס עבודה, שבו רשומים פרטי הנסיעה עם חתימת מפקד היחידה בדיון מטה החיל ב־ האפסנאות; למנות קצין מתאים לריכוז שירות התחבורה בחיל; להעביר את המטה ליפו או ל״פלמה״, ולא להשאירו בבנייני המטה בתל־אביב; להקים צריף על מגרש החניה ליד בנייני המטה בתל־אביב, ובו ימוקם משרדו של ר׳ לויזון, אשר ימונה אך ורק לתפקיד קצין התחבורה של המטה; להקים ועדת בקרה בראשות התוכ״ל של החיל לביקורת הצריכה של הבנזין; להעביר מיידית את כל המכוניות לרשות מרכזית של החיל ב־ 174 )או שתועברנה לו בחכירה( ולצובען ״בצבע הצבא״ לתקן עבור מחלקת התחבורה, שכן לדבריו גדלה העבודה במחלקה הן מבחינת מספר כלי־הרכב והן 175 מבחינת מספר האנשים המשרתים בה, והציע ״לשנות את המנגנון הטכני והאדמיניסטרטיבי כאחד״ רע מאוד היה אפוא מצב כלי־הרכב של חיל־האוויר עת התחדשו הקרבות. ההמתנה למנהל חדש ולארגון הסדנאות היחידתיות למסגרת של סדנה מרכזית אחת נמשכה עד לתום הקרבות, עת הוחל בטיפול בנושא. בינתיים נפגעו אפוא תנאי השירות ותנאי הפעולה של המשרתים בחיל; כלי־רכב רבים היו בהמתנה לתיקונים; אחדים נגנבו או נעלמו; ובעקבות המחסור הקשה נראו בחיל־האוויר גם מכוניות, 506 ! יי7י5 שנגנבו הן מהצבא הן מגורמים אחרים, לשם הפעלתן המבצעית בבסיסי החיל המגמה לריכוזיות בארגונו של החיל הלכה והסתמנה למן תחום התחבורה, דרך ריכוז יחידות המסה במחנה אבא׳ וריכוז הפעולה לכלכלת המשרתים ולטיפול אחיד באנשי חגח״ל ובמשרתים האחרים, וכלה בבניית החיל על יסודות מתוכננים יותר מכפי שנעשה עד אז לנוכח הנסיבות. כחלק ממגמה זו, ועל־מנת לשפר את דרך העבודה, הדיווח, המעקב והבקרה אחר כל הפעילות הנעשית בחיל, ולהתכונן סוב יותר לקראת הצפוי, הוטל על ראשי האגפים בדיון מסה החיל ב־ יכלול התייחסות ״לטובה ולרעה״ לגבי ההתפתחות והבעיות שהתעוררו במהלך הפעולה בתחומים הבאים: כוח־האדם באגף ובבסיסים; עבודת בעלי המקצועות השונים בבסיסים; הציוד החדש שנרכש והכנסתו '76 לפעולה; יחסים עם החוץ; יחסים עם הצבא; מספר המטוסים ומצבם; כמות הדלק וכמות הציוד בכלל אלה היו אפוא הנושאים העיקריים, אשר ניצבו באותה השעה על סדר־היום של מטה חיל־האוויר ובסיסיו. בעיית •ח־האדם, מיונו והתאמתו לייעודו הנכון על־פי כישוריו ונסיונו; והדאגה למשפחתו, לשימנו, למדיו לכלכלת! ולשאר תנאי שירותו - היו אז כמה מבעיותיו החשובות של חיל־האוויר, ואלה הקרינו על הפעולות בכל התחומים. מעבר לכך אף ההנחיות הקשורות לארגונו של מטה חיל־האוויר, על אגפיו ושירותיו, לא הושלמו במלואן. למרות כל ההנחיות באשר להכנת ההצעות לדרגות, ובמיוחד באשר להכנת התקנים של האגפים במטה חיל־האוויר, ציין ראש המטה ב־ המשימות, שניצבו בפני מטה חיל־האוויר לביצוע בפרק־זמן 177 ומשום כך יש אי הבנה בקשר לבנין החיל״ קצר כל־כך, היו רבות ומסובכות הן בתחום המבצעי, הן בתחום ההתעצמות )הרכש והגיוס( והן בתחום הארגוני. בתום ההפוגה כמעט ולא היה תחום שבו שלמה המלאכה, אם כ׳ בכולן נעשו התחלות חשובות מאוד. פרק זה בחן את ההתייחסות למעמדו של חיל־האוויר בדיוני הממשלה, והתמקד במיוחד במעמדו של חיל־האוויר ביחס לאגף האפסנאות במטכ״ל, כהמשך לדבריו של יגאל ידין בישיבת הממשלה בתחילת יולי. תוך כדי כך התייחסנו לייחודיותן של חיל־האוויר גם בכל הכרוך לתחום החזקת מטוסים, חימושם ותדלוק•, מצד אחד; ומצד אחר - לכוח־אדם: מיונו, הכשרתו והצבתו. הפעולה בעת ההפוגה בתחומים אלה, הקשורים לרווחתו של הפרט ולתנאי שירותו ופעולתו, היתה רק בשלביה הראשונים, והושפעה גם מחוסר־חבהירות לגבי מעמדו של חיל־האוויר ביחס למטה הכללי בכל אותם תחומים. בסיכומו של דבר היתה הפעולה במהלך ההפוגה בעיקרה דיאגנוזה, אבחנה של הצרכים, מיפוים והצעת דרכי פעולה ראשוניות לשיפורם - אך כמעט ללא יכולת לעשות הרבה מעבר לכך. תוך כדי התארגנות זו פעל מטה חיל־האוויר כדי להעביר פנימה - אל תוך ״חיל־האוויר של תל־אביב״ — יחידות אחרות, שהחלו את פעולתן בתחום האווירי ללא כל קשר לחיל־האוויר. אלה הוקמו בתחילה כתוצאה מיוזמה מקומית של אותם אנשים ש׳׳ח״דק״ התעופה כבש את לבם, אותם ״המשוגעים לדבר״, אשר דחפו להקמתם כמענה לצורך האמיתי - שהתעורר במיוחד למחרת כ״ט בנובמבר היחידות בירושלים ובחיפה, אשר כינו את עצמן ״חיל־האוויר של ירושלים״ ו״חיל־אוויר צפון״. 507 חיל !!ו יר נוטה כללי מ/כללי/אויר 1 ד, מ נהלה המבצע ים אל: מבצעים )דן( J2PES : הנליו בישיבה המטה ט ירט ג לבקר במשך השבוע ניוומלים וחיפה וליגוע סם אח הטדורים הסופיים בקטר העברחם של אנמי המקום הקשורים לתעופה לרשות חיל האויר. כן הוטל עליכם לטים את• בל העבוווח הקקררוח ברשום האנשים במקום, לקבוע תקן ולטנויו אנעים ליחידת ירושלים. 2 יש להעמיד אנסי .ח.א. שיעשו אח הלכודות הדרושרוו ולא להטיל) על הקרוח האזרחי של הסרה. 3 המקום לחח נה אקטי בי ח o- 29.6.48 ראשnoun במם פרק יד סי מיר מא׳-׳ול׳ ״חיל־אוויר צפון״ ו״חיל־וזאוויר של ירושלים״ תוך כדי ההתמודדות עם ריכוז ותיאום של כל פעולתן של היחידות השונות שפעלו עד אז להבסחת המשימה להגנת שמי המדינה באמצעות הקמת ״שירות בטחון אוויר׳ - עלה על סדר היום של מסה חיל־האוויר גם הטיפול ביחידות האוויריות, אשר התארגנו עד אז באורה די־עצמא׳ בירושלים )״היל האוויר של ירושלים״( ובחיפה )״חיל האוויר צפון״( תוך תיאום כללי בלבד עם מטה חיל־האוויר או אף ללא תיאום בכלל. הצורך בסיוע אווירי במקום, היוזמה, הידע - ובעיקר המודעות של המקומיים בחיפה ובירושלים )אשר הקימו קלוב׳ תעופה שוקק׳ חיים במקום( - הם הגורמים העיקריים להקמתן של אותן יחידות. עתה, עם תחילת ההפוגה ולנוכח הקשיים הרבים שנתקלו בעבודתם היומיומית בכל התחומים )למן כוח־אדם ועד קבלת תקציב( עד אז, הבינו אותם הפעילים, שעמדו מאחורי היוזמות, כ׳ לנוכח המציאות החדשה, המלחמה ותהליך הקמתו של צבא סדיר, הכולל חיל־אוויר בתוכו, ולנוכח חוקי הגיוס - לא תיתכן עוד פעולה, המבוססת על אותם עקרונות )פעילות בטחונית המשולבת הרמטית בחיים האזרחיים, למשל(, כפי שהתנהלה עד אז. היה אפוא צורך לתאם את העברת היחידות הללו הן בירושלים והן בחיפה לתוך מסגרת חיל־האוויר. בה־בשעה פעל אף מטה חיל־האוויר לריכוז כל המאמץ האפשרי שנעשה עד אז בתחום האווירי לכלל יעדים, העולים בקנה אחד עם משימותיו ויעדיו. ראשון לכול היו קציניו צריכים ללמוד מה נעשה באותן היחידות לעת זו, ורק אז - לפי יכולותיהן והמשאבים )כוח־אדם, ציוד ותשתיות( שהתרכזו בהן — לקבוע את דפוסי הפעולה בינן לבין חיל־האוויר ואת אופן הקצאת המשאבים הנחוצים להמשך פעילותן. דיונים אלה באו לענות גם על צורך נוסף, שהועלה על־יד׳ ראשי היחידות עצמן במגעיהם עם מסה חיל־האוויר: אגף כוח־האדם במטה הכללי תבע להסדיר את כל תהליכי הגיוס של המשרתים בצבא — אבל חלק ניכר מאלה ששירתו באותן יחידות טרם השלימו את הליך גיוסם הפורמלי. היה אפוא חשש ניכר שחלק מהם יועברו ליחידות אחרות מחוץ לחיל־האוויר - או אף יוכרזו כעריקים הצפויים לעונשים. יתרה מזאת, באותן יחידות היו גם כאלה, אשר מקצועם היה עשוי להתאים יותר ליחידות אחרות בחיל־האוויר. אף לחיל־האוויר היה אפוא עניין לערוך רישום מסודר ומעקב קפדני אחר האנשים המשרתים באותן יחידות, על־מנת להציבם במקומות היותר מתאימים להם. בדיון מטה חיל־האוויר ב־ וקצין מנהלה, על־מנת ״לגמור את העברת הבסיס למרות תא.״, ובמקביל לעבד תוכנית באשר לצרכים הנחוצים לפעילות באותן יחידות בירושלים ובחיפה. כבר למחרת דיווח זלמן )״סול״( גולן, ראש אגף המנהלה של החיל, כ׳ אכן נפגשו אתמול עם מפקד העיר ירושלים, אך ״אין כרגע אפשרות עבודה רבה. יחידת ח.א. בירושלים אינה באפן ישיר לפקוד•״. רמז שב וקבע כ׳ ״הועדה צריכה לצאת״ הן לחיפה והן לירושלים כדי ״לבדוק את המצב על כל פרטיו״, לבחון מ׳ מבין האנשים הפועלים ביחידות אלה מתאים, ומי לא, ועל־פי זה ״לעשות תקן ולמנות אנשים. הועדה תביא 509 oiodd יו׳׳כ במלחמה לעצמאות הצעה קונקרטית שתצא אח״כ כפקודת יום של המסה״. ואכן, יהודה רבין, ראש אגף ההנדסה, ציין כ׳ בירושלים, למשל, ״מונה שם אדם שאינו יודע בזה מאומה״. ראש אגף המבצעים, דן סולקובסק׳, הציע שבכל הנוגע ״לאכסון ולכלכלה״ הם יהיו תחת פיקודה של חטיבת ״עציוני״. כזכור, בתחומים אלה קיבלו ס״סות הנגב והגליל את מחסורן מהחטיבות, שלהן הושיטו את הסיוע האווירי, והיוו אפוא מעין דוגמה לדפוסי הפעולה הראויים ,- אף שלשתי יחידות אלה לא היו מטוסים. נבחן אפוא את התהליך להעברתן של שתי יחידות אלה - בחיפה ובירושלים - לחיל־האוויר. בחיפה היה תהליך זה קשור בעיקרו לפעילות מטה חיל־האוויר ולתחילת הפעולה בתחום התעופה האזרחית; ואילו בירושלים - קשור יותר לפעילות המבצעית משדה דב, לבעיית ההצנחות, ובמיוחד לשאלת הטסתם של חברי הממשלה הזמנית על־יד׳ טייסת מם׳ ו. ״חיל־אוויר צפון״: גויסו בשעתו ״לפי הסכם מיוחד״ כמתואר לעיל, חלו במטה חיל־האוויר באמצע מאי שינויים, ובעקבותיהם מונה ישראל עמיר למפקד חיל־האוויר, ואהרן רמז - לראש מסה חיל־האוויר. כבר ב־ צפון, ממפקד חיל־האוויר, ישראל עמיר, להגדיר ״באופן ברור׳ את תפקידו וסמכויותיו כ״נציג ח״א צפון״. זאת ועוד, לדבריו, ״בהתחשב עם השינויים שבאו בפיקוד של ה״א ובהתרחבות העבודה״, הוא מוצא כ׳ הכרחי ואכן, באותה פגישה סוכמו נוהלי 2 הוא להיפגש )ב־ הפעולה החדשים בין ״חיל האוויר של חיפה״, כפי שכינוה העומדים בראשה, לבין ״חיל האוויר של תל־אביב״; ונמנו וגמרו כ׳ וכסלר יגיש למטה חיל־האוויר תקציב מסודר של כל הגופים, אשר הופעלו במסגרת היחידה. כשבוע קודם לכן, ב־ יוני. בקשה זו מאפשרת לנו לקבל תמונת מצב באשר להיקף היחידה ופעולותיה כבר אז. מספר האנשים ביחידה עמד על השמשונ׳ )להחזקתם של אלה, לתשלום לטכניון, לנסיעות ו״טתספורט״ ולציוד ומחקר נדרש בהצעת התקציב סך התעופה בצפון״ כללה תשעה אנשים; ״מחלקת ציוד״ כללה שני אנשים; ו״מחלקת המכ״ם״, שהיתה אז בתהליך עד אמצע יוני טרם הושלם הליך 3 התארגנות, כללה עשרה אנשים. בסךהכול נדרש תקציב של גיוסם הפורמלי של המשרתים ביחידה, וב־ גויסו לחיל־האוויר ״בשעתו... לפי הסכם מיוחד״, ועתה יש להעבירם דרך הקלט, לגייסם פורמלית ולהחזירם מיד למקום עבודתם הנוכחי בחיל־האוויר. אף נציגי המועצה הכללית לתעופה העברית בארץ־ישראל הגישו למפקד חיל־אוויר צפון ״רשימת חברים וחברות של מוסדנו״, אשר לדבריהם עושים ״עבודה חשובה למען התעופה בזמן חחם זה״, כפי שהדבר אושר רשמית, לדבריהם, על־יד׳ מטה חיל־האוויר. הם אף ביקשוהו ״לעשות את הדרוש בכדי שהנ׳׳ל יקבלו את כרטיסי השחרור מכל פעולה אחרת למען המאמץ המלחמתי״. 4 הרשימה כללה תוך כדי כך הלכו והסתמנו סימנים לתחילת שיתוף־הפעולה בין חיל־האוויר לבין יחידת חיל־האוויר בחיפה. ב־ בתל־אביב, וביקשה את הטפסים הסטנדרט״ם הנוהגים אצלם, כמו טופס תשלומי כספים. כן ביקשה ״לשלוח לנו דוגמא מכל מין של טופס שמחלקת האספקה, דלק, אפסנאות והחשבונות משתמשת להנהלת משרדם בת״א״, ואף ״תעודות ציוד אישי 510 ־ מ׳המות מקומיות - לאו׳גון מרכזי: מיר׳ועול׳ם 1 ™וי זאת ועוד, כמה מיחידות אלה של חיל־אוויר צפון אף סיגלו לעצמן את השמות הנהוגים אז 5 ספסים ריקים״ בחיל־האוויר. כך אנו מוצאים, למשל, ש״מחלקת שדות התעופה״ הפכה למחלקת ״עבודות״ בפיקודו של מאירשט״ן )כזכור, מונה בתחילה לסגנו של וכסלר לניהול היחידה כולה(; מחלקת הקשר )ככל הנראה, הנקראת לעיל מכ״ם(, בניהולו של ה׳ ספקטור׳, מחלקת ״השרות האדמיניססרסיב׳״)ככל הנראה מה שהיה לעיל שירות כללי( 6 בניהולו של קרלעסק׳, אף הוגדרה מחלקה נוספת, ושמה ״מחלקת מודיעין ובטחון״ בראשותו של שרגא גולנט כחלק מהגברת הזיקה בין גופי המסה לבין היחידות בשטח, שעד אז עבדו באופן עצמאי כמעט לחלוטין, ביקר אז במקום גם צ׳רלם )שמעון( וינטר, ראש המחלקה הרפואית של חיל־האוויר. הוא קבע כי ד״ר פרידמן, ״הקצין הרפואי שדה רמת דוד אחראי לסדורים הרפואיים באזור הצפון״. עם זאת צ״ן, שעד שרמת־דוד תוכל לעשות כן, ׳סופלו אנשי ״מטה חיל־אויר צפון״ במרפאה המרכזית של השירות הרפואי אצל דר ברנשטיין, אשר ידאג גם להזריק להם זריקות באותו ביקור הגיע וינטר 7 חע״ץ, והרופא שם גם ידאג להזריק להם זריקות גם לבית־הספר למכונאים בחיפה, ובדו״ח שכתב על כך ציין כ׳ מצא ״הרבה זבובים בשטח המטבח ובחצר״. הוא תלה את הדבר בכך שאין ד׳ סידורי היגיינה נאותים במקום, ואין מקפידים על השמדת פסולת ואשפה - במיוחד של המטבח. הוא המליץ אפוא לשרוף כל בוקר ״את כל השאריות של המזון ודברי אוכל מקולקלים... לסגור את הרשתות במטבח״. כן פנה לאגף האפסנאות בדרישה לספק ״מיד רשתות לחלונות שבהן נחוצים תיקונים, דבר זה דחוף מאוד להגנה נגד המלריה״.* לבסוף ביקש שאכ״א יספקו ״אנשים לעבודה סניטרית במקום״, 8 ושהקצין הרפואי של רמת־דוד ״יתקשר עם השרות ההג״נ׳ של חטיבת כרמלי לסדור ר הקמת יה״ב - ״אין לנו זמן לטפל בדבר״ יוזמותיהם של הפעילים בחיל־האוויר חיפה כמעט ולא ידעו גבולות - ומנגד לא מצא מטה חיל־האוויר )אשר היה מצו׳ אז ״בעין הסערה״, תחת ההפצצות המצריות( את הפנאי לטפל בהן. כך, למשל, ציין יהודה השמשונ׳ בפנייתו ב־ של הרכבת״; שאפשר יהיה לתקן בהם ״אוירונים שלמים״; וכי פועלים הם גם לקבלת ״טר״לור להעברת״ המטוסים מתל־אביב לחיפה. השמשונ׳ ביקשו להודיעו בדחיפות ״אם הדבר בא בחשבון״, ואם כן - ישלחו הם את הסר״לור. הוא הדגיש כ׳ ״הדבר לא יעלה לנו בכל מאמץ שהוא ס הציוד והמכשירים הם מרכוש האויב והאנשים הם מחיפה. רצוי שנקבע סמנים סודיים לכל הדברים האלה, וגם שלח באיזה מהם להשתמש בבית המלאכה ובאוירונים, למחרת שוב 9 כ׳ האנגלים עד״ן נמצאים כאן, ואין אנו רוצים שהם ידעו על הדבר וביוזוד בשיחות טלפוניות״ פנה השמשונ׳ למטה החיל והדגיש, כ׳ בחיפה יש ״ענינים בעלי חשיבות גדולה״: רכישת ציוד האויב, רכישת מוסך גדול שאפשר לתקן בו מטוסים ולאחסן את כל המחסנים של החיל. הוא ביקש שישלחו מהמטה ״בךאדם ' ואכן, ״בענין ציוד האויב״ אישרה ״הועדה לענע׳ ערבים במחוז חיפה, ועדת 0 בעל סמכות להחליט במקום״ משנה לעניני רכוש - מפקח על הרכוש״ ב־ לאוירונים״, ואין ספק שציוד רב הופנה ממקור זה." פרט לכך - וזה העיקר - היה במחסנים במפרץ חיפה ציוד רב וחיוני לתחום האווירי; אולם חלק ניכר מאותם מחסנים הועברו לרשות הצבא, וזה הטיל הגבלות ב־ , * בעניין זה פנה קצין אנסי־מלח חסיבת ביבנאל. אנחנו אמנם מחלקים פלודרין לכל אנשי גולני הנמצאים באזורים מלר״ם )כולל יבנאל( אבל אנו נמנעים מלתת פלודרין ל 511 OIODD *יונ במלחמה לעצמאות שונות על הפעולה של חיל־האוויר במקום, אשר הקשו עוד יותר על הפעולה. הצבא דרש שנציגי החיל יבקרו במקום ויכינו רשימות מפורטות, הכוללות את מבוקשם. כך, למשל, ציין וכסלר במכתב למפקד ב מסי מכשירים, כלים וסו״ב, שהם רוצים לקבל ממחסנים אלה: למן * ציוד חיוני אחר, הנצרך לפעולת חיל־האוויר, היה 12 ״קומפלט״ וכלה ב־ גם במחסני הצבא הבריטי בקר״ת־מוצקין; אולם, לא תמיד קיבל חיל־האוויר את כל מבוקשו. ב־ ראש מסה החיל למסכ״ל/אג״א והודיעו, כ׳ בזמנו ״קבלנו מכם אשור לקבלת בקרית מוצקין. החלס שנוכל לבחור במקום את הציוד המתאים לחיל־אויר״, אולם, לדבריו, ״מפקד בסיס אספקה מם אפוא רשימה של הנחוץ מאותם המחסנים, שבין השאר כללה עשרה סון ״ברזנסים״ 3 יוסח רגיל״ תשובת מסה חיל־האוויר ליוזמת השמשונ׳ להקמת המחלקה היתה צוננת ביותר. מ׳ הרון, שפעל אז במסגרת מחלקת ציוד, הודיע לו כעבור חמישה ימים ״שבענין רכוש האויב אין לנו הזמן לספל בדבר. קבלתם את הסמכויות לספל בזאת לפי שקולכם״. יתרה מזאת, הוא אף ציין כי ״כיום אין עניו במוסכים מאחר שאלו תשובה זו לא ריפתה את ידי השמשוני. ב־ 14 נמצאים ברשותנו במידה מספקת״ תוכנית להקמת מחלקה בת עשרה אנשים, וייעודה ״לאסוף את כל שברי המטוסים משאריות הבריטים ומאלה שהופלו ולבנות מהם אוירו כים לשימוש במהירות האפשרית ולארגן אוסף של חלקי חילוף״. הוא הדגיש כ׳ מקום מוכן לכך קיים במפרץ חיפה, לא רחוק משדה התעופה. לדבריו, המוסך המרכזי, שאליו יועברו אותם מסוסים לתיקון, כבר ״נמסר לרשותנו ע״׳ הפיקוד העליון בחיפה״, ובמקום יש ״בתי מלאכה מודרניים שקבלנו 15 מרכוש האויב. בתוספת ציוד ביה׳׳ס לאוירונים שיעבור אל המוסך המרכזי׳׳ ואכן, כדבריו של אליעזר לקס, אשר ביקר מאוחר יותר במקום, ״תא. צפון השיג מאת הצבא גדולים במפרץ חיפה, שהיו משמשים מקודם את הצי הבריטי. בתוך המחסנים מאוכסנת כרגע כמות קטנה הצעתו של השמשונ׳ קיבלה 16 של ציוד טכני אך המחסנים עצמם מנוצלים בהסכם הדדי ע״׳ שירות התחבורה״ חידוד והרחבה ב־ שתהיה כפופה ישירות לאגף הנדסה ותספל בהעברת שברי מטוסים למוקדי החזקה, כדי שאפשר יהיה לנצל כיאות ובמהירות את חלקי החילוף יקרי הערך המצויים בהם. בהצעתו זו, שהוגשה ליהודה רבין, ביקש השמשונ׳ לשם הקמת היחידה תקציב־יסוד של כ־ תקציב שוטף של כ־ וציוד. כן העביר לו באותו יום ״הצעת תכנית לחלוקת התפקידים והמחלקות״ עם ציון מספר האנשים בכל מחלקה, ושמות ראשי המחלקות; והוסיף כ׳ רצוי מאוד שגם הטיפול בהעברת ״שברי האוירונים״ ״עשה ״על־יד יחידה התלויה בנו, הואיל ושברים אלה מהוים את החמר הגלם׳ של פעולתנו, והגיוני שאנו בעצמנו נדאג לחמר הגלמי״. כן התייחס לצורך להעביר ״מיד הוראה אל המסה הכללי בדבר שמירת האוירונים שנפלו וההודעה המידית לכל 7 היחידות בארץ: א( שיודיעו לנו על נפילת האוירון. ב( שישמרו על האוירון במצבו השלם עד שנבא לאספו״ השמשונ׳ אף התחיל לפעול בכיוון זה, וב־ * כאן פירטנו רק כמה דוגמאות: עשרה זוגות אופניים וכד(״)כל אלה במחסן מסי יריות״, שלושה ״צופרים לאזעקות״ בד לכבוי אש״, עושר אלונקות או אף ארבעה ״קומפלטים״ - ״כלי מסבח ל־ או ״מסמרים מכל הגדלים״. 512 ® בצד שמאל את הציון יה״ב במפרץ״ בהקדם האפשרי. הוא ציין את הצורך בגידור הצריף, בתיקון הגידור הקיים, בתיקון הכביש המחבר בין השער לצריף, בתיקון הדלתות והחשמל, בהסוואת הצריף, ואף ״בשיתוף־פעולה עם הצריף השכן השייך מאותם המחסנים נלקחו קצת מאוחר יותר גם מכשירים שונים עבור יחידות ההחזקה 18 למחלקת התחבורה״ של חיל־האוויר. כך, למשל, אישר וכסלר ב־ האדמירלות ״עם מכונית משא ולהוציא את החפצים הבאים: מלחציים, מפתחות זקופים, סבעות שטוחות, 9 שיברים, פלירים, משמנות ומברשות״ לתוכנית זו נקשרה גם הכוונה להעתיק את מקום הפעולה של בית־הספר למכונאים. בפנייתו למחלקת הגזברות של החיל ב־ היוזמה מהשטח היתה אפוא רבה ביותר, אולם כמעס ולא יצא ממנה 20 לפי תוכנית שאושרה על ידי ישראל״ דבר — למעט פעולתו של בית־הספר למכונאים שהפך מאוחר יותר לבית־הספר הטכני, כמתואר להלן. ״פתוח מנועי רקטות או חצי רקטות למטוסים ממש״ כמתואר לעיל, היתה יחידת חיל־אוויר צפון פעילה בתחומים רבים ומגוונים, ואף בתחום ״צור פצצות אוויר. כך, למשל, כבר ב־ 21 להעביר אליו ״רקטה אחת מאלה שמצאו ברמת דוד וכאן נברר את אפשרויות היצור בכמויות גדולות״ ב־ מלחמתי״ בעניין תחילת ״צור פצצות כאלה בחיפה. הפנייה אליהם נערכה לשם תיאום־הפעולה, כיוון שאף אותה מחלקה במטכ״ל/אג״א עמדה להתחיל את פעולתה בחיפה, והיא ביקשה גם לסייע לה במציאת מקום מתאים, שיהיה ד׳ מוגן מפני הפצצות מהאוויר. וכסלר ציין את חשיבות הפעולה הזאת מנקודת ראותו של חיל־האוויר גם בגלל קרבת המקום לבסיס רמת־דוד, וביקש אפוא מגלעד לשלוח לו עד 22 שיסייע להם בכך. הוא גם עמד על כך, שלאחר שייבחר מקום כלשהו — ״בדק ״המקום מטיסה באויר״ תוך כדי כך פעלה במסגרת חיל־האוויר של חיפה, בתוך בית־הספר למכונאי אווירונים, גם ״מחלקת מחקר צפון״ באחריותו של י׳ שכטמן. מאחד מדו״חותיו לי׳ גלעדי על פעילות מחלקה זו עד התמקדה בעיקר בבדיקת תכונות ״הרקטה״, שלפי הגדרתו היא ״כלי הפולט בכוון אחד גופיפים בודדים או * לדבריו, ״הגופים השונים שעסקו בבעיות הרקטה בארצות שונות היו הקלובים לרקטות 23 זרם של גופים״ שבמשך הזמן נהפכו למוסדות ממשלתיים ממומנים על ידן. בצורה דומה עסק מספר מצומצם מאוד של אנשים בקשר עם קלוב התעופה הארץ־ישראלי בנסיונות קטנים ברקטות ובהכנות לניסיונות גדולים״. המטרות שהציבו להם היו ״לפתח טפום של חומר דלק מוצק בעל אנרגיה גדולה בתור מנוע סטנדרד פשוט לכל מיני צרכים״. לדבריו, ״הפגזים הרקט״ם שמוש״ם מאד מאחר שהצנורות או הכוונות שמהם הם נפלטים יכולים להיות קלים ביותר...״. לטווח הרחוק, לדבריו, מטרתם היא להקים מעבדה לבדיקת מנועים מסובכים יותר, מנועי שריפה נוזליים והכוונה היתה לפתח סוג מנוע סטנדרטי בשביל עזרה למטוסים בהתרוממם ואולי במטרה רחוקה יותר פתות של מנוע למטוס ממש, מנוע רקטי אמיתי או חצי רקטי ( לדן סולקובסק׳ וצ״ן, כ׳ ״בקשר ,, * גם ב״מכון זיו״ ברחובות עסקו בכך. ב־ לשיחתנו ביחס לרקיסות, תואיל להתקשר עם מר גדליהו במכון זיו רחובות. חלה מנהל את תחנת הנסיונות של רק 513 יואנ במלחמה לעצמאות הנסיונות הראשונים לפיתוח דלק מוצק נערכו ביד׳ א׳ קטין - מהנדס כימאי, אשר עד אז לשירות בחיל־האוויר. הם ״נעשו עם אבק שריפה שחור רגיל ביחסים שונים של החומר המחמצן והבוער שבו״. על־פ׳ תוצאות הניסויים הוא הגיע למסקנה ״שחומר המבוסס על בסיס של אמוניום פרכלורס עם אספלט״ מתאים למסרה זו. אולם עבודתו של קטין הופסקה עקב פקודה שקיבל ״ללכת למחנה ח.ע.ץ״, ולכן ביקש להחיש את העברתו לחיל־האוויר, אשר הופסקה ״לפני שבועיים״. הפעולה שנעשתה עד אז נעשתה עם ציוד דל: ״רובו נבנה על ידינו והספיק בקושי לשורה של מדידות פשוסות וקלות: מכשיר למדידת כוח של רקטות )עם מכסימום(, מתקן העפה עם זוית משתנה ועוד מספר דברים כמו מציתים קטנים להפעלה מרחוק שבנינו לפי שיטה שלנו. כמו כן היה לנו ציוד מעבדתי קסן. עתה כשעברנו למקום החדש יחד עם ביה״ס למכונאי־אוירונים רכשנו מעבדה יפה ומקום לנסיונות בהתפוצצויות. כמו כן יעמוד לרשותנו גם בית מלאכה מכני וחדר שרטוט. רכוז הדברים האלה בשטח לא גדול יאפשר נוחות בעבודה״. הוא הגדיר את מטרתם הקרובה ביותר: ״ליצור את כל המכשירים הדרושים, מתקנים וסדורים למציאת חומר דלק מוצק בעל מהירות בערה והתנהגות מתאימה לפגזים. בעתיד הרחוק יותר פתוח מעבדה לבניית ובדיקת מוטורי־רקטות נוזליים...״. הוא גם פירט את הצרכים: המיידי ביותר היה נלקח המהנדס הכימאי נותר הוא לעבוד לבד. כן ביקש תקציב לפעילות ו״קשר מדעי הדוק וקבוע עם מחלקת המחקר המרכזית״. הוא סיכם אפוא: ״אם הדברים הללו יסודרו יש יסוד לתקוה שלא יקח הרבה זמן שאת הבעיות ׳הקלות׳ של הדלק הנוקשה נפתור בחלקן הגדול ונקים מעבדת רקטות יפה שתשמש בסיס לנסיונות 24 במנועי רקטות גדולים יותר, ואולי בעתיד פתוח מנוע׳ רקטות או חצי רקטות למטוסים ממש׳׳ תוך כדי פעולה זו שבו ונשנו הקריאות מחיל־האוויר של חיפה למיסוד דפוסי הפעולה. בדיון מסה חיל־האוויר ב־ ״לקבוע שם את הסדורים הסופיים בקשר להעברתם של אנשי המקום הקשורים לתעופה לרשות חיל האויר. הדברים היו אמורים אף לגבי 25 כן הוטל עליכם לסיים את כל העבודות הקשורות ברשום האנשים במקום״ הפעולה בשדה התעופה בחיפה. שדה התעופה של חיפה אותה דואליות באחריות ובסמכות על שדה חיפה, שבו נכחו בכפיפה אחת שתי יחידות - צבאית )חיל־אוויר צפון( ואזרחית, שטיפלה במסוס׳ התעופה האזרחית שנחתו שם - גרמה לחיכוכים, שהעיקו על שיתוף־הפעולה בין שתי היחידות בתחומים רבים. בדיון מטה החיל נקבע, כ׳ את הגוף האחראי על ״עבודות״ בשדה חיפה יש להעביר לרשות אנשי חיל־האוויר, הנמצאים במקום בפיקודו של יוסף רענן - ולא לשירות האזרחי של 26 השדה, שהתקיים במקביל לגוף הצבאי תחת הנהלתו של משה כץ קיומם של שני גופים לא כל־כך מתואמים גרמה ככל הנראה לכך, שגם האחריות על שמירת המקום לא הוגדרה כיאות. תלונות על כך הגיעו כנראה מהנוסעים, אשר נחתו בשדה והמריאו ממנו, ואלה הגיעו אף עד בבדיקה 27 בן־גוריון. נחמיה ארגוב, שלישו של בךגוריון, פנה בעניין זה לרמסכ״ל יעקב דור׳, וזה פנה לחיל־האוויר שנערכה ב־ השדות״ להגנה קרקעית ואווירית על השדה, אולם הוא טרם קיבל את כל כוח־האדם הנחוץ לו לשם פעילותו, מצד אחד; ומצד שני, כאמור, בגלל הדואליות בשליטה על השדה בחיפה לא היה ברור עד אז מ׳ אמור לספק 28 את השמירה עליו. הובטח אפוא שבמסגרת הגיוסים המתוכננים יופנה כוח־אדם נוסף ל״גדוד מגעי השדות״ 514 0 דייזי0 בניהול שדה התעופה בחיפה סייעו לרענן חברו משה נמרוד אשר לדבריו, ״ניהל את החלק האזרחי של השדה״; קצין המנהלה, גרשון מליגסון )מגור(; כן היה שם אדם מדרום־אפחקה, עוז׳ שמו; וקצין קשר האחראי, לדברי רענן, ״על יחידת הקשר שהוקמה בשדה והיא היתה גדולה למדי מכיוון שתפקידה בעיקר היו תפקידים של האזנה לתשדורות שבין המטוסים האזרחים הערבים שעדיין הגיעו לשדה תעופה חיפה מלבנון מעיראק וירדן ושללא ספק היו לדברי ראש 29 להם תפקידי מודיעין מסעם הצבא שירות הקשר של החיל, נכון לאמצע יולי, היה במקום ״קשר אלחוס מורס ברשת, קשר לפקוח תנועה אוירית. ציוד סכני ו מקלט״; כן היו שם מכשירים נוספים, שהיו שייכים לתעופה האזרחית; אולם לדבריו, ״כוח־אדם - אין. האנשים 30 הם אנשי התעופה האזרחית העובדים בשבילנו הודות לעזרתו של מפקד השדה האזרחי מר כץ״ שדה התעופה בחיפה שימש בעיקר לנחיתתם של המטוסים האזרחיים. כאמור, הוא שימש גם לאבטחתם של המטוסים הגדולים של חיל־האוויר, אשר הודות לנוכחות הבריטית היו בטוחים שם מההפצצות של חיל־האוויר המצרי. מפאת הנוכחות הבריטית שעדיין היתה בשדה הדגיש אהרן רמז, ראש מטה חיל־האוויר, ב־ במברק לשאול מאירוב: ״אל תשלחו ציוד או אנשים בניגוד לתנאי ההפוגה לשדה התעופה בחיפה. לשאר לאותה דואליות בשליטה על השדה בין הגורמים האזרחיים לגורמים 3 השדות אפשר לפי שעה לשלוח״ הצבאיים היתוספה אפוא גם הנוכחות הבריטית שם. לימים התייחס רענן לאותה תקופה, שבה שימש כמפקד השדה עדיין תחת שליטה בריטית, לצד פעילותו בעיקר ׳׳במסעדה ובבר במלון ׳ציון׳ שהיה בהדר הכרמל״ כקצין הקישור האווירי למטה משקיפי האו׳׳ם בחיפה, אשר הגיעו כדי לפקח על ההפוגה. לדבריו, הת״דדותו עם קציני האו׳׳ם ועם הבריטים במקום סייעה לו בכך, שכאשר פינו הבריטים את חיפה בסוף יוני, הסתייע יחידת ההאזנה של החיל הצליחה לקלוט גם את 32 בהם כדי ״למנוע חבלה בשדה התעופה ברגע האחרון״ שידור׳ חיל־האוויר המלכותי הבריטי מחיפה, ולדברי יונה וולף, אחת העובדות הראשונות במחלקת האזנה של חיל־האוויר, ״באחד הימים נודע ל׳ בדיוק התאריך והשעה ובאיזה אניה הם יפליגו. זאת היתה במקרה שיחה טלפונית אשר נקלטה באלחוט. אני שמחתי מאד שהצלחתי 33 לקלוט את השיחה... ומסרתי את הידיעה למפקד והוא הודה לי מאד על כך, והסביר ל׳ כמה שזה חשוב״ ואכן, אחד האירועים החשובים במהלך ההפוגה היה התפנות• של הבריטים אף ממובלעת חיפה, שבה נשארו עד אחרון האנגלים את חיפה. הוסרו כל המחסומים הבריטיים. בשתיים וחצי ״כנם הצי שלנו לנמל. החלטת׳ כזמר, כחודש קודם לכן הביע בן־גוריון 34 לגשת לחיפה. הגעתי לחיפה ברבע אחרי שש. ישר לחגיגה בנמל״ דאגה לצפוי לחיפה לאחר התפנותם של הבריטים מהאזור, שכן בעצם נוכחותם הם סיפקו מטרייה אווירית לחיפה - ובמיוחד לבתי־הזיקוק החיוניים כל־כך. על־מנת להגיע ל׳׳חגיגה בנמל״ עזב בן־גוריון באמצע את דיון הממשלה, שדנה בשאלת המשך תקופת ההפוגה. הפינוי הבריטי היווה אף את אחד הגורמים לכך, שיחידת חיל־האוויר של חיפה הלכה והשתלבה יותר ויותר בחיל־האוויר - אם כ׳ אף כאן לא היה הקשר הדוק במיוחד עקב הקשיים הרבים הן בכל מערך הקשר האלחוטי, ובמיוחד הטלפוני, הן בכל מערך התחבורה )״טתספורט״ במונחי אותם הימים(. שני גורמים אלה )הנראים בימינו כל־כך מובנים מאליהם( היו אז כמעט בלתי־ניתנים להשגה וניתנו במשורה. בגלל קש״ הנגישות הכלליים עקב המלחמה השפיע הדבר על קצב ההתארגנות, ובמיוחד על כל הפעילות המבצעית. חמורים עוד יותר היו הדברים בהקשר ״יחידת חיל האוויר של ירושלים״: היא נמצאה במצור ונצרכה למטוסים אף כדי לקיים את הקשר היומיומי השוטף שלה עם המרכז. 515 יונ במלחמה לעצמאות ״וזיל־האוויר של ירושלים״: ״היחידה עוד בעריסתה״ עד אז העתיק מסה יחידת ״חיל־האוויר של ירושלים״ את מקומו ממשרדו של קצץ ההנדסה החטיבתי ברחוב אוסישקין אל הווילה של הארון א־ראשיד: בית גדול ומפואר בסלביה, ליד הקונסוליה ההולנדית )היום - ברחוב מרכוס, סמוך לתיאטרון ירושלים(. לצד מפקד היחידה, מאיר טוביאנסק׳, וסגנו נערכו במקום החדש גם השליש ראובן ו״נברג, וקיט ביצ׳ר - מפקד המסלולים. ׳ואש צ׳אטו )צידון(* ארגן את מחלקת הקשר, ומרדכי הלו׳ - את מחלקת התחבורה. בד בבד החלו מפקדי היחידה בחיפוש אנשים שעסקו במקצועות תעופה, כמו פקחי טיסה, מטאורולוגים, מכונאי מטוסים ואחרים, אשר רובם ככולם שירתו בשירות חיל־האוויר המלכותי הבריטי. כמתואר לעיל, הוקמה היחידה על־יד׳ מפקדת מחוז ירושלים והיתה כפופה לחטיבת ״עציוני״ הירושלמית, שיזמה את הקמת שדה התעופה של ירושלים. בתחילה אף נקראה היחידה ״שרות האוויר החטיבתי״. כפיפות זו, שהיתה לרוב לצורך עניינים אדמיניסטרטיב״ם, יצרה קשיים בקרב אנשי היחידה, אשר שאפו לטפל בעניינים האוויריים בעצמם, ללא כל התערבות מצד אנשי חטיבת ״עציוני״. ביטוי לחילוקי־דעות אלה נתן הנווט גדעון כהן, אשר שירת ביחידה כפקח תעופת׳, עת נפגש בתחילת יוני עם אדם שתקא׳, קצין המודיעין של שדה תל־אביב. שתקא׳ סיכם כ׳ ״מורגשת מדברי מוסר הדו״ח נימה של מרירות כלפי הסידורים האדמיניסטרטיביים , החסרים הבנה בעניני תעופה״. זאת ועוד, לדבריו, 1 בשדה ירושלים. הפקוח נמצא כנראה ביד׳ אנשי חיל־רגל 35 ״שני אנשי אויריה לשעבר )ביצ׳ר ופלידרבאום( אשר פעלו רבות לפתוח וביסוס השדה, הודחו מתפקידיהם״ ואכן, באותו יום לצד קיט ביצ׳ר, את דבריו למפקד חיל־האוויר, ישראל עמיר. לדבריו, הוא מרשה לעצמו לפנות אליו במישרין ״בהתחשב עם חשיבות ודחיפות הבעיה״ לאור השתלשלות העניינים ביחידת ״שרות האויר החטיבתי ירושלים״ בייחוד בשבוע האחרון. לדבריו, ״למפקדת היחידה לא היה אף פעם קשר מקצועי ישיר ואף בלתי ישיר עם אויריה. נסיון וכשרון צבאי וארגוני )אם אפילו קיים באמת( אינו מועיל ביותר אם המבצעים אינם מתחשבים ואף לא שואלים את דעתם של מומחים״. לדבריו, שירתו ביחידה רק שלושה אנשים — קיט ביצ׳ר, גדעון כהן והוא עצמו - אשר היה להם ״ניסיון אמיתי״ קודם לכן ״ולא בסביבתם״; אך שלושתם כבר לא ביחידה. פלידרבאום הביע צער מיוחד על ״ ממונה על שני השדות והודות לידיעותיו המקצועיות ומסירותו אומנו אנשים אחרים ומרים קיבל צורה והופעל כשדה תעופה סדיר״. הוא ציין כ׳ "לממונה הנוכחי על שרות׳ הקרקע במר״ם לא היה אף פעם קשר ישיר עם שדות תעופה, הסדריו ופקוח התעופה״. אומנם, הדגיש, ״א׳ התאמה לתפקיד זה אינה נראת לעין במילוי תפקידים יום־יומ״ם״, אולם ״הדבר עלול לגרום לתאונות אוירון, מות או נכות״, שבעל מקצוע יכול למנוע אותם. הוא הזכיר כ׳ התנסה ״קשות ברסוק אוירון שאירע כתוצאה מפקוח תעופה רע ומשך זה יש ל׳ הזכות הכפולה להדגיש את זאת״. הוא אף ציין כ׳ יש בשדה תופעות של ״גנבות ׳קטנותי כמו סחיבת חבילות מיועדות לפרטים.״ זאת ועוד, לדברי פלידרבאום, הוכנסה ביחידה ״האוירה והשיטה השלילית שבצבא הבריטי״ - ולא דפוסי הפעולה המסודרים המאפיינים צבא זה, כמו למשל הצבת ״אנשים מתאימים במקומות מתאימים״. לדבריו, שלטה ביחידה ״ביורוקרטיה טפשית ומיותרת״, ואף שמדובר ביחידה המונה פחות מ־ משרדי גדול מדי, שהוא ״בזבוז כוודאדם במיוחד בתנאים הנוכחיים״. עד אז ״נקבעו דרגות בריטיות - ולא עבריות חם וחלילה״, וכיוון שנקבעו ״בלי הגיון, התאמה וצדק״, התעוררה ״התמרמרות כללית, תלונות ולעג נגד מפקדת * יליד רומניה - מ״מ חי״ש קר״ת־ה״ם מחנות קפריסין המחוז בתור קצין קשר. 516 יק י מיוזמות מקומיות - לארגון מר־בז׳: מיר׳ועילים ומחיפה - לתל־אביב 3 החטיבה״. בעקבות זאת, ״כדי להציל כנראה את הפרסטידה ולמנוע בריחת הבחורים ליחידת• הקודמת )יש ביניהם כרמים וסמ״פות(״, עמדו לבסל את הדרגות. לבסוף ציץ פלידרבאום: ״השעה היא גורלית לעמם ומוסב גם קיט ביצ׳ר36 לא לשחק במותר ואסור. היחידה עוד בעריסתה ויש לעשות את הכל בכדי למנוע את כמלונה״ לא טמן ידו בצלחת. ב־ 37 בירושלים או העברתו לשדה פעיל יותר. הוחלט לא להחליט, לפי שעה, עד לאחר ההחלטה על העברת היחידה״ בין מג״ש למר״ם: ״מאמץ עצום לבנות את המסלול ורצוי לחזק את רוחם״ טייסת מס׳ והצנחה של מטענים שונים. פעילותה זו גרמה לכך שלמן ההתחלה, כמתואר לעיל - עוד קודם קבלת ההחלטה על אודות העברת יחידת ״חיל־האוויר של ירושלים״ למסגרת חיל־האוויר - היה מטה חיל־האוויר מעורב בשני תחומים מרכזיים בפעילות האווירית הקשורה לירושלים: קביעת המיקום של מסלולי הנחיתה בירושלים, התאמתם וניסיון להאריכם על־מנת שיתאימו למטוסים גדולים יותר מאוסטר; ובחירת שיטות המתאימות ביותר להצנחה או להטלת מטענים עבור האוכלוסייה הנצורה. יותר מכול ציינה הפעילות בשני תחומים אלה את הצורך להעביר את היחידה למסגרת חיל־האוויר, מצד אחד; ומצד אחר הונח בה המסד לקראת זאת. בגלל המגבלות השונות - ובמיוחד הריחוק והקשר המעורער בין ירושלים ובין תל־אביב - גם בתחומים אלה, שבעיקרם נדונו והוצאו לפועל בין מטה היחידה של חיל־האוויר בירושלים ובין מטה חיל־האוויר, לא תואמה הפעולה כראוי. התביעה להעביר את היחידה למסגרת חיל־האוויר שבה אפוא ועלתה ביתר־שאת גם תוך כדי הדיונים בשני תחומים אלה. קש״ הנחיתה וההמראה במסלולים בגבעת שאול)מג״ש( ורחביה )מרים( אף של מטוסים קלים, והטונאד המצומצם ביותר שניתן היה להעביר בהם לעומת הצרכים הרבים - אלה עוררו כמה דיונים סביב הצורך בשיפוצם והארכתם של מסלולים אלה עד לכדי נחיתת מטוסים כבדים, מצד אחד; ומצד אחר - סביב האפשרות לסלול מסלול ארוך יותר במקומות אחרים ברחבי ירושלים. ב־ מסר״, וביקשו לבחון אפשרות נחיתת מסוסים גדולים יותר מאוסטר. ב־ אגף המבצעים, דן טולקובסק׳, כ׳ אורך המסלול ברחביה הגיע כדי בוננזה. הוא ביקש לנסות אם אכן ניתן לעשות זאת, שכן לדבריו ״בירושלים עשו מאמץ עצום לבנות את 38 המסלול ורצוי לחזק את רוחם על־יד׳ נחיתת אוירון גדול מאוטטר״ אולם הניסוי נדחה לפי שעה, והמסלול המשיך לשמש לנחיתתם של מטוסי אוססר בלבד. הבקשה לאשר נחיתה במסלול זה הגיעה גם מצד משקיפי האדם. ראש המטה, אהרן רמז, התנגד לכך נמרצות. הוא טען שהמטוס גדול מדי מכדי שיוכל לנחות במרים, וגם לא היה מעוניין בהגדלת הפיקוח על השדה, מאחר שבמטוס׳ טייסת א; שנחתו במרים, הובלו לא אחת גם נשק ותחמושת. אולם ב־ ו ביולי הודיע אריה רוזנבלום למפקד שדה תל־אביב, כ׳ לפי ידיעה שקיבלו בעניין טיסות לירושלים צפויה ביקורת של האו״ם על שדה מרים ״משעה ״לכוון את הבאת המטענים באוירונים לפני זכר ירחמיאל שרם, מפקחי התעופה במסלול, כי אכן באחת הפעמים ירחמיאל שרם )איור של נחום גוםנזן( 517 D'OIUDO יו׳׳נ במלחמה לעצמאות נמשכה. כמה ימים לאחר דבחו אלה , של טוביאנסק כתבה צפורה בורובסק׳ )פורת(, סטודנטית מתנדבת, אשר שירתה באחת היחידות של חיל הרפואה שהתמקמו בדיר־יאסין, סמוך צפורה בורובסק׳ )פורת(כך או כך, היו אלה ככל 39 הגיע קצץ או״ם לביקורת בשדה, והם הצליחו להוציאו מהשדה באמתלות שונות הנראה כמה גיחות ספורדיות בלבד. בשדה מג״ש לא ביקשו גם משקיפי האו׳׳ם אישור נחיתה, שכן היה זה מסלול גרוע ביותר, קצר יותר וחשוף ליריות מכיוון נבי־סמואל, והתהומות הפעורות בצדו הדרומי )מחצבות אבן נטושות( העלו את החשש בדבר יעילות השימוש ם. עד אז נחת בו רק מסוס אחד: היה זה כאשר אהרן קאופמן )״געתון״( הנחית עליו את מסוסו הקל ובנם לא ריסקו. אף־על־פי־כן נמשכה העבודה על המסלול מתוך כוונה להכשירו אף לנחיתת מטוסים גדולים. ב־ ירושלים, פליאה גדולה ביותר על השיקולים בבחירת מקום כל־כך לא מתאים למסלול, ועוד יותר - על המשך העבודות שנעשו בו. הוא פנה אפוא לאליהו פינקלשט״ן, מהנדס חטיבת ירושלים )״חזקיהו״(, וביקשו שקודם שממשיכים בעבודה לשיפור המסלול, תיבחן שוב השאלה אם בכלל יש בו צורך נוסף על מסלול מר״ם; עד כמה מתאים מיקומו הנוכחי למסלול עבור מסוסים, בהתחשב בקרבתו המסוכנת לנבי־סמואל; האם בכלל יש אפשרות לפעול ממסלול זה ״במצבו כיום״)דעתו של טוביאנסקי על כך היתה שלילית(; האם ניתן להשלים בכלל את ״העבודה לאור המצב הפוליטי והצבאי הנוכחי״; ולבסוף - ״מה יכולים וצריכים להיות ממדיו הסופיים של המסלול״. אם בסופו של דבר יוחלט שמסלול זה אכן חיוני, הציע סוביאנסק׳ לפעול לפי העקרונות הבאים בשלבי בניית המסלול: בשלב הראשון - סלילת מסלול ״לנחיתות בשעת הדחק״ באורך 40 600 — הארכת המסלול לנחיתת באורך סופי של להיות מצויד בכל הדרוש ובתנאים נאותים: ״בתי מלאכה, תחנת אלחוט, דלק רזרבי, מאור חשמלי ושאר 40 השיפ!רים לפי דרישת מרכז התעופה בתל־אביב״ אולם העבודה במסלול מג״ש 5 ?ם יי מ׳המות מקומיות - לארג מאוד לשדה התעופה, להוריה בארצות־הברית: ״מתברר שיש עכשיו לישראל חיל אויר וחיל ים כמו לכל מדינה נורמלית. שדה התעופה של ירושלים הוא ממש בחצר האחורית שלי. אם הכל ילך כשורה, עד לשבוע הבא, הוא יותאם לשירות מסוסים רגיל. עד עכשיו שדה התעופה שימש מסרה להפגזה בלתי פוסקת; יום אחד 41 מיישרים את הקרקע ולמחרת היא שוב מחוררת בפגיעות פגזים״ עם ההכרזה על ההפוגה והעמקת הדיונים בדבר העברת יחידת חיל־האוויר של ירושלים למסגרת חיל־האוויר, הוחל• במסה חיל־האוויר לבחון את הדברים באורח בלתי־אמצע׳, וב־ הבינוי, לירושלים. הוא נפגש עם טוביאנסק׳ ושהה בירושלים במשך שלושה ימים, ובהם בדק את המסלולים. את תמונת המצב ואת מסקנותיו כתב בדו״ח מפורט. באשר לשדה מרים קבע, כ׳ ״המסלול משתרע לארך של כן גורם שלילי הוא שהמסלול נמצא בעמק בין שתי גבעות... הוראות במקום נתנו לשפורים...״. ואכן, בין השאר גם בעקבות הוראותיו פנה פרידמן במכתב ל״חזקיהו״, ובו פירט את העבודות הנחוצות במר״ם. הוא ציין כ׳ ״בחלקן הגדול עבודות אלה דחופות מאוד״, ולכן ביקש ״לנקוט בכל האמצעים שיבטיחו ביצוע מהיר״. פרידמן מנה את העבודות הבאות: סילוק ערימות אבנים בצפוןמזרח המסלול; הארכת המסלול ו״שורו מצד דרום עוד בכ־ המסלול; ״כסוי החורים של צמר המים״; ״שור השטח המוביל מהמסלול לבית־המלאכה; הקמת גדר תיל לצד מזרח במרחק הגדול ביותר מהמסלול היכול לבוא בחשבון; ״התקנת דלת ברזל וקיר מגן על־פי המערה המשמשת כמחסן דלק״; ניקוי וסידור של המערה הסמוכה למחסן דלק נוסף; התקנת מבנה שיכול לשמש ״כמגדל פקוח לשעת הדחק״)למקרה של הפגזה( על־יד ״פתח בית עמתי״; תיקונים שונים בשדה עצמו 42 וסילוק המכשולים בצדדיו; ולבסוף - סידור חפירות מחסה מבית־המלאכה למקלט ירמיצקי ביקר גם במסלול מג״ש, ובדו״ח שלו הביע פליאה רבה על המשך העבודות בו. עד אז הוצאו על המסלול למעלה מ־ להיות מופקת ממסלול זה, שכן לדבריו קש״ הנחיתה והמכשולים, הגורמים ״להפרעה פסיכולוגית כתוצאה מהמכשולים בצורת בתים, קו חשמל, מחצבות וכמו כן הקטנת האורך השמוש׳ של המסלול בגלל גבה המכשולים, חוסר רצועות הבסחון וכדו׳ - כל אלה אינם מאפשרים את הנצול המלא של השדה״. גם החומר, ״המורכב מעדסיה ״לגמרי לא משביע רצון״, לדבריו, ומתקלף ״עם כל שמוש במעצורים״. יתרה מזאת, הוא קיבל את הרושם שהאנשים העוסקים בביצוע העבודה ״אינם מוכשרים דיים, וכדי להפוך את המסלול הזה לשמוש׳ יהיה צורך להשקיע בו סכומים גדולים מאד נוספים. כל פעולה נוספת במקום דורשת שקול ירמיצקי הציע אפוא להפסיק את העבודה 43 דעת מרובה...״ במסלול זה ולהתרכז במסלול מר״ם. מגבלות הנחיתה וההמראה שהיו גם במסלול מר״ם, והקושי הרב להאריך אותו לנחיתתם של מסוסי תובלה גדולים יותר לשם הטסת האספקה הנחוצה, הצריך איתור מקומות חלופיים לבניית מסלולים אחרים, ארוכים יותר. תוך כדי כך נבחנו גם הדרכים לשיפור פעולת ההצנחה וההטלה שנעשתה עד אז, מתוך כוונה הן להבטיח את הגעתה לנצורים הן להגדיל את האספקה ככל האפשר. ש חה טלפונית מ u• V1 *׳ V p^ cc0 ) יr י ייy C'.^TO י י/\ _._ / \ w 1 / (־ - I I / חבור קבלה ־־ ..... האחראי הודעה על סיום העבודה במסלול רחביה 519 יו׳׳ ממטוסים קלים - ל נ במליזמה לעצמאות בין הסלה להצנחה: ״תוכנית להטלת ציוד מנוסוסים ללא מצנחים״ פעולות ההצנחה מהאוויר לירושלים התנהלו תחת מגבלות רבות ביותר. מחישובים שנערכו אז בירושלים באשר לכמות האספקה הנחוצה לירושלים עלה, שאם תוסס מחצית מהאספקה הנחוצה בימות שלום, יהיה צורך לפחות ב־ חבילות ליום המוצנחות ממסוסים. ברור היה הקושי הרב לבצע זאת: המצנחים עולים ״בסכומי כסף עצומים״, וגם אם יתחילו לייצרם בתל־אביב ״מבד פשוס במקום משי״)ואת זאת ניתן לבצע( - אף אז יעלו כסף רב; הוסל ספק אם בכלל ״יש או אפשר ליצור מספר מצנחים גדול כל־כף, מצד אחד, ומצר אחר — גם לא היתה אפשרות להחזיר את המצנחים היה ברור אפוא שלא ניתן לפתור את הבעיה באמצעות הצנחה, ולכל היותר ניתן 44 מירושלים לתל־אביב להשתמש בשיסה זו מפעם לפעם לפי דחיפות המטענים וחיוניותם. אולם פעמים רבות לא הגיעו אותם מצנחים ״לידיים הנכונות״: גם בגלל הרוח ופגעי מזג־האוויר האחרים, וגם בגלל הקושי של המטוסים הקלים ושל חלק מהטייסים להגיע במדויק למקום ההטלה ולהפיל את האספקה באותו המקום. כך קרה, שפעמים רבות נפלו החבילות אצל הערבים. בדיוק בהקשר לכך התבקש יהודה גלעדי, ראש ועדת המחקר שליד ראש המטה, על־יד׳ אגף המבצעים של החיל לבדוק עד כמה משפיעה מהירות המטוס בעת שחרור מסען מוצנח על מידת הסחיפה של אותו מטען מוצנח. בתשובה לכך נאמר, כ׳ ״מהירות המטוס משפיעה על תנועת המטען רק *45 במשך שתיים או שלוש השניות הראשונות לפני שהמצנח נפתח לגמרי״ בעיית ההצנחות נבדקה גם על־יח ״קפטן ש׳ ר׳ מיטשניק״, סגן מפקד שה״ד )שירות ההובלה והדלק(, אשר בעבר קיבל אימון מיוחד בתחום זה במסגרת הצבא הבריטי. ביום שיש׳ מרים, ונוכח לדעת כ׳ ״לא קיים תאום יעיל, אם בכלל בין ת״א וי-ם״. למשל: מברק, המודיע על צאת המטוס לירושלים, הגיע ״הרבה אחרי״ הגעת המטוס; מהמטוס הוטל המטען קשור למצנח מגובה רב )כ־ מטר( - ״ולא בשטח מוגבל מה שגורם לאבוד ניכר״ וגם לפיזור המטען בשטח נרחב; במהלך הפעולה עצמה לא התקיים קשר ״בין הקרקע והאוירוף, ורק לפעמים הביאו עמם ״אנשי אבישי״ משדר/מקלט והפעילו אותו׳, מאנשי יחידת חיל־האוויר של ירושלים יחד עם הנציגים שלהם מיועד המטען עם כמה שוטרים צבאיים ״חולשים על שטח ההצנחה ופועלים ללא כל שיטה קבועה״; חוסר־התיאום הגיע עד כדי כך, שלעבר המטוסים אף נורתה לעתים אש מעמדות של כוחות צה״ל - ״אפילו כאשר יש הודעה מוקדמת על בואו. יש הוכחות ברורות לכך״. על־מנת לשפר את דפוסי הפעולה ואת התיאום ציין מיטשניק את הצורך להקפיד לשלוח את המברק, המודיע על צאת המטוס לירושלים, מבעוד מועד, ולציין בו את ״מהות המטען וכמותו, סוג האוירון, שעת הגעה ודרך נסיעתו״. הוא גם עמד על הצורך לשמור על קשר קבוע בין תל־אביב לירושלים במהלך כל הפעולה תוך האזנה למכשירים. לדבריו, ״הקשר עם האוירון חשוב כל־כך ורציני״, שכל־כולו צריך להתנהל רק באמצעות ״אנשי שרות התעופה״. אלה מיומנים בכך ומודעים לכך, שהזמן למן הגעת המטוס לאזור ההצנחה ועד להטלת המטען קצר מאוד, ושבמהלכו יש פעולות רבות שצריכות להיעשות: ״שנויים מטארולוג״ם, בעיות טקטיות, ענינים הקשורים ישר לעצם ההצנחה... כוון האוירון ופקוח על ההצנחה״. מכיוון שעד אז התנהל! הדברים לא על־יד׳ אנשים מאומנים, בוזבז זמן רב לריק, ונגרם נזק למטענים. לדבריו, צריך להיות ברור ״שהאחראי העליון במקום עד גמר האסוף הוא שרות האויר״, ושהשוטרים * עוד נאמר שם, שכאשר מהירות האווירון 4,000 חשיבות במקרה דנן״ 520 >=יקיי מ׳חמווז מקומיות - לארגון מרכזי: מירושלים הצבאיים צריכים לשמור על השטח כדי ״למנוע גנבות וחדירת זרים״. זאת ועוד, לדבריו, צריך לקבוע את מרחב ההצנחה בשטח מוגבל עד כמה שאפשר )ביום למרחב זה להנמיך מאוד עד לאותו הגובה המתאפשר לו בהתחשב ״בחוקי הזהירות... עד כ־ לפחות; ואם הוא מגיע להטלת מסען ללא מצנח, עליו לרדת עד כ־ לרדת עד ויפתחו עליו באש״. בהטלה ללא מצנח הציע להשתמש בשקים קטנים: לתפור כל שק ולהכניסו לתוך שק שני בכיוון הפוך ולתפור את העליון. לדבריו, שיטה זו היתה ״יעילה מאוד במדבר מצרים ולוב״, שבו מצויה כמות ניכרת של חול על פני הקרקע, ולכן לא היה צריך ״לרפד את הקרקע בכלל״. אולם בהצנחות לירושלים המליץ לנסות אם שק כפול יספיק, ולא - לנסות אף ״עטיפה שלישית ורביעית״. אף הציע להסתייע בקוצים 46 לריפוד משטח ההטלה ואכן, באותם ימים הוצעה תוכנית להטלת ציוד ללא מצנחים, ולשם כך - ״לרפד שטח קרקע מתאים בשקים ממולאים קוצי ׳סירים׳ שעליהם יוטלו מגובה מתאים חבילות הציוד״. נטען שאותם שקים יהוו ריפוד גמיש, העשוי לבלום את עוצמת החבטה בקרקע, וכך למנוע את התפרקות המסען. תוך חמישה עד שבעה ימים, נאמר בהצעה, אפשר יהיה למצוא שטח מתאים ולרפדו בהתאם על־יר כמה מאות גברים ונשים, שיאספו את הקוצים הנמצאים בשפע בסביבות ירושלים. הוערך שיזדקקו לשטח של היום, ואילו ללילה לפי חשבון של שלושה שקי קוצים למטר מרובע יהיו דרושים ב־ שקים לרפוד יום וכ־ שקים ליום. לפי זה רפוד יום ידרוש כ־ כ־ גם בהצעה זאת נטען כ׳ ״במדבר המערבי נהגו לספק ממטוסים שקי ציוד שהוטלו על החול הרך ללא כל רפוד נוסף״. עם זאת הודגש, כ׳ לשם הביצוע צריך ״שאנשי המטוסים יהיו מאומנים כהלכה למטרה זו״: על הטייסים ״לרדת לגובה נמוך על אף מדה מסוימת של סמן, צורך בקשר אלחוטי בין פקוח התעופה למטוס, 47 שתוף פעולה יעיל בין השולח למקבל והצורך במספר מספיק של מטוסי תובלה...״ אולם ב־ ו במטכ״ל(, אשר ישבה בשדה דב בזמן האחרון הצליחו ליצור בתל־אביב את האמצעים להורדת אספקה ממטוסים ללא מצנחים. אמצעים אלה שונים בהתאם לאופי המצרכים, אך הם מותאמים למצרכים מכל הסוגים, ואפילו לדלק ותחמושת. אי לזאת אין עוד מקום לתוכנית בדבר ריפוד שטח קרקע למטרה זו. כן הוסיף כ׳ לשם כך אין הכרח בשדה תעופה או במישור כלשהו, ועדיפה דווקא בקעה. שטח מתאים לכך צריך להיות רחוק מבסיסים ערביים ככל האפשר; רחוק מבתי מגורים מחשש גניבות; שהגישה אליו נוחה מבסיסי הצבא; ושלא יהיה בסווח הראייה של הערבים. לאחר שסייר ברחבי האזור ב־ו על אחד משני מקומות: האחד - בין בית־הכרם לנווה־שאנן; והשני - בין מסלול מג״ש לבית־הכרם. הוא העדיף את המקום השני. פרט לכך הדגיש, שבכל נושא ההצנחות צריכה לספל ״אינסטנסיה אחת ויחידה - יחידת חיל האויר״, שתקבל את כל המברקים וההודעות ואת האספקה ותעבידה למחוז חפצה, ואף תעביר דו״ח מסודר לתל־אביב. 521 יונ במלחמה לעצמאות הוא המליץ לשלוח אחד מנציגי היחידה בירושלים לתל־אביב, כדי להסדיר את תיאום־הפעולה ו השונות: הקשר האלחוס׳, תאורת השטח, סימני הראייה למסוסים והחזרת אמצעי הצניחה. בכל מקרה, לדבריו, ״רצוי מאד לכלול בהקדם את יחידת חיל־האוויר הירושלמית בתוך חיל־האוויר הארצי. הבסיס בירושלים ׳הפך אז ממילא גם לבסיס של אספקה מוטסת לסביבה״. כמתואר להלן, אף שהדיונים בדבר הכללת חיל־האו׳ר של ירושלים במסגרת חיל־האויר הגיעו לכל סיכום והחל! בפעולות מעשיות לביצוע — לא נפתרה בעיית ההצנחות. למרות כל התוכניות וההתד״נות בהן לא נעשה דבר, ופה ושם נמשכו גם ההצנחות ממטוסי דקוסה. כך, למשל, הוחתמו בליל על הצהרת התנדבות, ולפיה אישרו את התנדבות• לסוס במסום דקוסה באותו לילה ״מעל ירושלים״. ב־ ביולי כתב רפאל למפקד החיל: ״אימתי יתחיל הספול בבעיה הנ״ל 48 סיום ההפוגה מתקרב״ ״הכללת יחידת חיל־האוויר הירושלמית במסגרת חיל האויר הארצי״ היה צריך אפוא לקבל החלטה על ההעברה ולהתחיל בתיאום טוב יותר של הפעולה בין ירושלים ובין תל־אביב בשלל נושאים, שעמדו על סדר־היום של היחידה בירושלים. הדבר בא ליד׳ ביטוי אף בפנייה מפורטת של אנשי מסה היחידה ב־ ישיר בין יחידה זו ובין חיל האויר בתל־אביב״. לדבריהם, ״קשה לדעת כיצד תשפיע ההפוגה )אם תחזיק מעמד( על הפעולות האויריות בירושלים״, אולם ״במבט ראשון נדמה שעקב ההפוגה עלולה פעילות זו לגבור בהחלט״. לכן ציינו כ׳ ״הדרך הטובה ביותר לפתירת הבעיות תהיה פגישה אישית בין אנשי המטה של ח.א. תל־אביב ובין נציגיה של יחידה זו״. כמתואר לעיל, התמקדה הפעילות האווירית העיקרית לירושלים בשני תחומים: הצנחת מטען או הטלתו; ונחיתת מטוסים קלים נושא׳ מטען או נוסעים במסלול מר״ם. עתידו של המסלול הטריד אותם מאוד, שכן אף שהמסלול הוארך עד אותם בעיית ״א׳ הצלחת ההצנחות״, והם הניחו ״שעד שלא יוצר מגע של ממש בין הצד השולח ובין הצד המקבל בענין ההצנחה יהיה קשה להצליח בפעולות אלה״. תיאום פעולה עם חיל־האוויר נדרש, לדעתם, גם בתחומים נוספים: לעדכונם בפרטי המטוסים של החיל ושל חילות־האוויר הערביים למטרת זיהוי והגנה אווירית; לעדכונם בנתונים הטכניים של מטוסי החיל למקרה שיצטרכו לתקן אחד ממטוסים אלה; לתיאום ״העברת חלקי מטוסים לתל־אביב מתוך המחסנים 49 טכנית הנחוצה מתל־אביב, וכן ל״התקנת קשר אלחוטי יעיל למטרות תעופה״ דיווח בלתיאמצע׳ על בעיות שיתוף־הפעולה בין חיל־האוויר לבין יחידת חיל־האוויר של ירושלים קיבל גם משה ירמיצקי, קצין מחלקת העבודות במטה חיל־האוויר, עת הגיע לשם כדי לבדוק את מצב המסלולים. שם נפגש עם טוביאנסקי )המכונה ״יובל״(, ״מפקד חיל־האוויר במקום״, וקיבל לידיו ״העתקים של מכתבים לפעולה בקשר לשאלות שהתעוררו אצל אנשי ח״א בירושלים״. הוא ציין כ׳ ממכתבים אלה ״אפשר לראות שלא קיים קשר הדוק וטבעי בין מטה ח״א בתל־אביב ליחידה בירושלים, שנתמנתה למעשה ע״׳ עציוני, דבר המקשה עליהם בה50 לפעול כהלכה״. הוא המליץ אפוא לתקן מצב זה בהקדם ולהעביר יחידה זו למטה חיל־האוויר בתל־אביב בשעה י מפקד שדה התעופה בירושלים נא להעביר אלי בהקדם את רשימת המועמדים לתפקיד זה״. ״הכללת יחידת חיל־האוויר הירושלמית במסגרת חיל האויר הארצי״ וטיפול בהעמקת שיתוף־הפעולה 522 ?יי מ׳חמות מקומי 15 בכל התחומים המוזכרים לעיל היו הגורמים להגעתו של יעקב פרידמן, סגנו של טוביאנ ביוני לסדרת דיונים במסה חיל־האוויר במלון ״ירקון״. שם פגש את ראש המסה, אהרן רמז, ואת ראש אגף המבצעים, דן טולקובסק׳, ושוחח גם עם ירמיצקי ממחלקת העבודות, עם ד״ווים ממחלקת קשר, ועם מינם ממחלקת המטאורולוגיה. אגב דיונים אלה על עתידה של יחידת חיל־האוויר של ירושלים ניתן להתחקות גם אחר הקשיים, שהעיקו על פעילות חיל־האוויר בכלל. בפתיחת דבריו ציין רמז כ׳ ״היה תחת הרושם עד כה שאנשי ירושלים מעונינים לשמור על עצמאות היחידה וכי אף פעם לא קבלו בקשה רשמית מעציוני שיחידת חיל האויר תוכלל במסגרתם״. לדבריו, רק לאחרונה התחיל לשמוע ״מצדדים שונים שדבר זה עומד על הפרק״, והוא הסביר זאת בקשיים השונים שנתעוררו ביחידת חיל־האוויר בירושלים. פרידמן הבהיר, שלפי מיטב ידיעותיו היתה מלכתחילה כוונה לצרף את היחידה ״לחיל האויר הארצי״, אולם רק מטעמים טכניים - ״רחוק המקום וקושי הביקור בו״ - נדחה הדבר. עתה, לדבריו, גם קצין המנהלה הראשי בחטיבת ירושלים הביע בפגישתו אתו את הסכמתה המלאה של החטיבה להעביר את היחידה ״למסגרת הנכונה, ביחוד לאור הקשים שלהם בטפול בבעיות תעופתיות שאין הם מתמצאים בהן במדה מספקת״. ואכן, בסופו של דבר הוחלט כ׳ אין שום סיבה עקרונית, המונעת את הכללת היחידה במסגרת חיל־האוויר, ונקבע כ׳ תוך ימים ספורים יגיעו נציגי החיל לירושלים כדי להסדיר את ההעברה. באותם דיונים נדונו גם בעיות נוספות הקשורות בהעברה ובהמשך פעולתה של היחידה: העברות כוח־אדם, תקציב, קשר, מצפים, תחבורה; ואף הוחלט ״שלאחר ההעברה תועלה על הפרק אפשרות הקמת ס״סת שבסיסה יהיה בירושלים למטרות צרכי הסביבה.״ בפתיחת הדיון הבהיר ראש מטה חיל־האוויר, שעקרון ההעברה אינו ניתן לחלוקה, וכי אכן מדובר בהעברה מוחלטת החלה בכל התחומים. כך, למשל, ציין שבעקבות ההעברה ״תכנו שינויים באיוש כוח־האדם של היחידה: אחדים ממנה יועברו ליחידות אחרות בחיל, ואחרים, המוצבים ביחידות שונות בחיל - יוצבו בה. קשורה לכך היתה, כמובן, גם מקצועיותם של האנשים, ופרידמן הבהיר ״שמהרגע הראשון דאגה מפקדת היחידה הירושלמית לצרף ליחידתנו אנשים שהיו קשורים לעניני תעופה קשרים הדוקים ככל האפשר״. בניגוד לדבריו של פלידרבאום לעיל, ציין פרידמן ש״כמעס שאין ביחידה אנשים שלא היה להם קשר לפני כן לעניני תעופה״: אם זה או ״הקלוב לתעופה״. אכן, כמעט לכולם היה איזה קשר עם נושא תעופה, אלא ככל הנראה שאף פלידרבאום ליותר מאשר קשר כלשהו, וחיפש מקצוענים של ממש, ואלה היו ככל הנראה ספורים. לדוגמה: זיגפריד מנדס )״מהנדס מכונאי אוירונים״( מהיחידה, ששמו עלה באותם הדיונים, ומסה חיל־האוויר ביקש להעבירו מיחידת ירושלים, כיוון ״שלפי דעתם אפשר יהיה להשתמש ם ביתר יעילות אם יועבר לבסיס פעיל יותר מירושלים״. פרידמן צ״ן כ׳ אף הם חשבו על כך זה מכבר, אולם ביקש לעכב את העברתו ״בכדי שיהיה סיפק בידו להסדיר את המחלקה למכונאות אצלנו״. כן הוחלט שכל העניינים הכספיים של היחידה יועברו ״למסה הארצי של חיל האויר״. ״המפקדה המקומית״ של חיל־האוויר בירושלים תגיש למסה החיל הצעת תקציב, ולאחר אישורה יוכל ״המפקד המקומי להחליט בכל עניני הכספים הכלולים במסגרת התקציבית המאושרת״. חריגה מהמסגרת הזאת תצריך את אישורו של מטה החיל. באשר ל״משכורות והענקות״ נקבע שאלה תהיינה על־פי הנהוג בחיל־האוויר, אולם לא התקבלה החלטה אם תשולמנה על־יד׳ ״שלם מיוחד שימונה לתפקיד זה ואם באמצעות החטיבה הירושלמית״. בענייני ״ההובלה והדלק״, נקבע שיישארו הדברים ביד׳ מפקד היחידה במקום גם לאחר ההעברה - ״פרט אולי בעגינים החורגים מהמסגרת העירונית״; וסוכם על העברה מהירה של כמות דלק גדולה לצורכי היחידה. פרידמן אף ביקש שחיל־האוויר יעמיד לרשותו ״שתי מכוניות גייפ ואופנוע״, אולם ״ראש המטה הבטיח לעשות כמיטב יכולתו״. בה־בשעה ציין פרידמן, כ׳ נמשכת העברת הציוד למסוסים, שהתגלה בדיר־אבו־טור מתקופת פעילות 523 0 איוכ במלחמה לעצמאות הסיבות חי לוה המטה הכללי שוות התגוננות בפני הרעשות ה ג אס - הגא 18 הנדון: הכוה מסוסים באשד נשמע זמזום המטוס במרומים,המחשבה הראשונה היא - "האם לנו הוא או לצרי נו?יי. כדי להכיר מסוס אויב לא מספיק לדעת אח סימני המרינה סל האויב על מסוסיו - חם לא נראים במרחק ובזמן שאפשר להבחינם הרי המסוס כבר כל כך קרוב סמאוחר סדי לעסות דבר. יז ייצורו או לפי תפקידו בשרות. אלה א אין להכיר גם את המטוס לפי עלולים להסעות. קשי נוסף סמון בזה שהמטוס סיתקיף מגובה פועם, יצלול ויראה עם ״הראש קדימה״,- מצב בו קשה להכירו. מהירות הטיסה של המסוס מחייבת את הכרתו תמידית, ולשם זה יס צרך בידיעה יסודית סל סילואטוח סל המטוסים במידה כזאת שתאפשר להכירו באפן אינססינקסיבי ״לפי מבס ראשון". היכולת להכיר מסוס תלויה: 1 2 3 כאמצעי עזר להכרת המסוסים לסוגיהם נתנת בזה סטת "כמזג קר". שסה זו מקילה על איס לזכר דברים מספר ובסדר ידוע. היא מבוססת, במקרה זה, על צרוף ראסי חבות סל סמות חלקי המסום שעל האיש להסתכל בהם כדי להכירו. המלים "כמזג קר" - הם ראסי תבות סל כ-נפיים, מ-נוע, ז-נב, ג-וף המסוס, ק-פול הגלגליס, ר-ד׳אמוד, יס לציין כי סיטה זו אינה יעילה במידה מספיקה, כי מסרת הלימוד והאימון בהכרת מסוסים היא להגיע להכרת הממוס מיד ובאפן אי נסטי נקסיב-י, כפי סאיס מכיר את רעהו והוא - לא לפי סימנים או חסוב,אלא לפי הכדה סל המראה הכללי סלו. הכרת מסוס באפן "תת הכרתי" אינה מצמצמת אח האבחנה לספן או מצב מסוים סל מראה המטוס אלא מאפסדת את ״הכרחו" לפי "פרצופו״. לאפן זה סל הכרת מטוס, צריך לשאוף כל מסתכל. החלק הראסון מלמד הכרת מסוסים לפי חלקיהם האפיניים, ובחלק השני - נתנות סילואטות של לא צויין איזה סוג מסוסים, סהסילואסות סלהס ניתנים בזה, הוא של חיל האויר שלנו ואיזה סל האויב - דסימה כזו תתפרסם מדי פעם בפעם בדרכים המקובלות. V כ חוברת בנושא ״דרכי הכרת מטוסים״ הבריטים; וכי בביקורו של יצחק לוי, ראש אגף האפסנאות בירושלים, הוסדרו דרכי העברתו ״לרשות ח.א. הארצי״. כן נדונו ענייני ההגנה האווירית, הפעילה וגם הסבילה. בעניין המצפים הובהר לפרידמן, שהפעולה בתחום זה מטופלת ביד׳ זאב טובקין )שאכן ביקר ב־ בירושלים(, וכי אין להמתין עד להעברה, אלא אפשר לגשת מיד להסדרת ענייני תצפיות האוויר בתוך המסגרות הקיימות. עם זאת הודגש כ׳ אם אותן תצפיות ״תצטרכנה מכשירי אלח - ספק ביד׳ ראש המטה אם אפשר יהיה לספק אותם״. לשם זיהוי והיכרות של המטוסים הפועלים בזירה וגם לצורכי תיקונים של חלק מהמטוסים, ביקש פרידמן להעביר להם טפסים לזיהוי מסוסים וגם טפטים הכוללים נתונים טכניים של המטוסים. ואכן, הוחלט לשכפל עותקים נוספים מאותם טפסים שהיו קיימים בצמצום בתל־אביב, ולשולחם לירושלים עם העתקים מאותה חוברת ״הדנה בדרכי הכרת מטוסים״, שהודפסה עד אז. באותו הקשר הביע פרידמן את פליאתו על כך ״שירושלים לא נכללה במסגרת הארגונית של הג״א הארצי״; אולם ראש מטה חיל־האוויר הבהיר לו ״שעניני הג״א לצרכי הצבור מהוים ענין אזרחי גרידא וכי חיל האויר אינו עושה יותר מאשר לשתף פעלה ע״׳ מתן הודעות על תנועות המטוסים העבריים״. הוצע לו אפוא לטפל ישירות בבעיה זאת עם מרכז הג״א ברמת־גן; ואם הדברים לא יוסדרו, אזי מוטב שנציג הג״א בירושלים ״רד לרמת־גן להסדיר את העניין עם נמצא־ב׳, שמשרדו היה ממוקם שם ב״פנסיון החלמה״. פרידמן קבל גם על המחסור בתותחי א״א, והובטח לו ״שבמקומות אחרים המצב גרוע מזה שבירושלים. הסיבה חוסר נשק. בימים הקרובים עומדים לקבל את הציוד המתאים ולחלקו בין השדות״. באשר לאבטחת המסלולים בירושלים נושא נוסף שעלה לכלל דיון באותן פגישות - נאמר לו שאף ״בחיל האויר הארצי עד״ן מתלבטים כשם שמתלבטים בירושלים בשאלת החומר האנושי המתאים לתפקידי הבטחת המסלולים״. עם זאת ציינו כ׳ התוכנית היא להקים ״גדוד הבטחת המסלולים בארץ ואז יהיו אנשי יחידות ההבטחה קשורים זה לזה ונתונים להחלפה ממקום למקום״. לשם הסוואת המסלולים בירושלים וגם לשם טיפול בענייני כיבוי־אש ביקש פרידמן לשגר לשם את קצין ההסוואה ואת קצין כיבוי־אש של החיל, על־מנת שאלה יבחנו מקרוב את הצרכים. עם זאת הזכיר ״שבירושלים נמצא קפטן טריטל שעסק בהסוואה בצבא הבריטי ואשר כרגע מועסק בתפקידים שאין להם קשר בהסוואה, ולכן רצוי להעבירו לחיל־האוויר״. כן נדונה שאלת ״דין קדימה בטיסות״ ממסלול מר״ם. הובהר לו כ׳ הוחלט שהקדימות נקבעת על־יד׳ ״חברי ממשלת ישראל״, ועם זאת הודגש ״שבכל חיל אויר בעולם נהוג לתת לסיסים זכויות מיוחדות ולהרשות להם במקרים מיוחדים לקחת את פלוני או את אלמוני לפי הוראות מפקד הטייסת אשר אליה הוא משת״ך״. כעבור כמה ימים הודיע ראש אגף המבצעים למפקד שדה התעופה בתל־אביב את סדרי הקדימויות בהטסת 524 יק י מיוזמות מקומי™ - לארגון מרכזי: מירושלים !מוז׳סר - לתל־אביב 5 נוסעים מירושלים לתל־אביב. הראשונים היו ״חברי ממשלת ישראל״, אחריהם - ״אנשינו הנמצאים בירושלים בתוקף תפקיד ובידם מכתב המציין את תאריך השיבה לת״א״; אנשי חיל־האוויר של ירושלים הנוסעים בתפקיד לתל־אביב ובידם אישור ״מתא. ירושלים״; ולבסוף - ״נוסעים אחרים מירושלים אשר בידם תעודות נסיעה 52 בשרות הנ״ל המאושרות ע״׳ ממשלת ישראל ומוסדות רשמיים אחרים״ בדיונים בין פרידמן לבין מסה החיל נדון גם העתיד הצפוי למסלול בגבעת שאול )מג״ש(. הוחלט לשגר לשם ״ועדה סופית״ כדי להחליט אם ובאיזו מידה אפשר יהיה להשתמש במסלול זה. בכל מקרה, הדגיש פרידמן, ברור לחלוטין שאין למסלול זה אותו ״העתיד המזהיר״ שניבאו לו בתחילה, וכי לכל היותר אפשר יחיה להשתמש בו לנחיתת מטוסים קטנים. גם לבעיית ההצנחות ניתנה הדעת, וראש המסה הבהיר שאי־ההצלחה נובעת ״מקשיים סכנ״ם שונים״, וכי אכן ״מטה חיל האויר הזהיר את המטה הכללי קודם לכן )במקרה זה כבמקרים דומים( מפני א׳ הצלחה. כמו כן נתברר שלא התיעצו בחיל האויר איך ואיפה להצניח וכמו כן שחיל האויר אף פעם לא אמן אנשים למטרה זו״. בהקשר לשאלת ההצנחות הזכיר פרידמן את שמעון מיטשניק, המוזכר לעיל, כ״מומחה בענינים אלה בירושלים״, והציע להיעזר בו כדי לתת אימון מתאים לאנשים שיעסקו בהצנחות, אם מתוך אנשי חיל־האוויר ואם מתוך אנשי המחלקה להספקה מוטסת כפי שהיה נהוג, לדבריו, ״במנגנון הבריטי״. עניין ההצנחות היה קשור במיוחד לענייני ״הקשר האלחוטי״ בין חיל־האוויר לבין היחידה בירושלים. באותן פגישות הודגש הצורך הדחוף בהקמת קשר אלחוטי ישיר. צוין כ׳ מכשירי הקשר הנחוצים לכך כבר בנמצא, והכוונה היתה להעבירם במהירות לירושלים גם קודם העברת היחידה. באשר לקשר קרקע־אוויר, הובהר לפרידמן ״שברוב המטוסים עדיין אין מכשירי אלחוט בנמצא כך שמבחינה זו אין הענין דחוף״; אולם פרידמן הצביע על כך שקשר זה חשוב בותר לגבי ההצנחות; וכיוון שבמטוס׳ הדקוטה שמהם הצניחו את המטען יש מכשירי אלחוט, אז׳ מן הראוי שגם ״הקשר בין הקרקע והמטוס יקבל טיפול מהיר״. בהקשר לכך ציין פרידמן כ׳ ׳ואש צ׳אטו )צידון(, 53 קצין הקשר של היחידה, נמצא בתל־אביב ״ומקיים מגע ישיר עם קצין הקשר שעל יד המטה״ ואכן צ׳אטו, ראש מחלקת הקשר של חיל־האוויר של ירושלים, נמצא למן שם עם טובקין ועם ד״וויס, סגן ראש שירות הקשר של חיל־האוויר, ובעקבות זאת כתב כי הציוד, שעל קבלתו הוא סיכם עם ד״ווים, יגיע בדרך האוויר תוך יום אחד, שכן ״הדרך היבשתית מסכנת את המכשירים בהיותה משובשת״. כן ביקש לצייד את המחלקה בתחבורה מתאימה, אשר תאפשר נסיעה למשלטים שונים, ובכך ״לחסל את התלות בשה״ד )שרות הובלה ודלק לירושלים( אשר הוכיח את עצמו כמעכב ואיטי בפעולה״. הוא גם ביקש לשלוח כמות גדולה של דלק; ״להסדיר עם הגדנ״ע בירושלים מסירת מחלקה שלמה של בנות אשר תקבלנה אמונים בקורם קצר שיפתח לצרכים אלו ותשמשנה כאלחוטאיות בעת הצורך״; ולהבטיח העברת כמה צופים מאומנים מתל־אביב לירושלים. הוא ציין כ׳ לשם ״קאורדינציה של העבודות הנ״ל יש לקחת בחשבון נסיעות של מספר אנשי המחלקה לתל־אביב וחזרה על פ׳ הוראות מפקד המחלקה״. כן ביקש להבטיח כמות מסוימת של נשק ותחמושת וציוד איש׳ שיועמד לרשות המחלקה; ולדבריו יש להחיש את הפעולה, שכן לדבריו ״עוד ששה ימים לפנינו עד גמר ההפוגה, ועבודה תחת אש תקשה ותאריך את זמן בצוע המשימה 54 ואף עלולה לגרום לקרבנות מיותרים״ בעקבות כל הדיונים הללו בשאלת הצטרפ בסוף יוני במטה חיל־האוויר, שראש אגף המבצעים וראש אגף המנהלה יסורו לביקור במשך השבוע בירושלים על־מנת להסדיר ״את הסדורים הסופיים בקשר להעברתם של אנשי המקום הקשורים לתעופה לרשות חיל תוך כדי כך התרחשו 55 האויר. כן הוטל עליכם לסיים את כל העבודות הקשורות ברשום האנשים במקום״ שתי תאונות במסלול מרים בירושלים, וככל הנראה הוכיחו אף הן את האורך בהחשת העברתו של חיל־האוויר של ירושלים לתוך מסגרת חיל־האוויר. 525 במלחמה לעצמאות נירא ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והמצצה ואוססו , תאונות במר״ם: ג׳מיב REPORT OS CM8H. Take-off of Oeniinl Iarael 11• The above aircraft was examined by :!» after having oraahed on ta*e-off on 26*5.!$ at 15.10 hre. Tisnal d-mage iB:- Tall Oniti Broken off fuoelage. Starboar^t elevator damaged " : radder botton broken off " 1 wins flap half torn off " 1 wing outer panel crashed. Rodder and elevator actuating roda bent and etasked• Jerusalem 27.6.UQ (r,gd) uendos ג׳מיני הגיחות של הטייסת בשדה רב למסלול מר״ם בירושלים - במיוחד למן תחילת ההפוגה - הלכו והתרבו, והעיקו על היערכותו של חיל־האוויר הן מבחינת האימונים והן לקראת הפעילות המבצעית בתום תקופת ההפוגה. זאת ועוד, בגלל קש״ הנחיתה וההמראה במסלול רצוי היה .REPORT 08 eMail ככל האפשר, שאת הטיסות לשם יבצעו אותם ס״ The above aircraft was examined by 13e w*5'28 להם ניסיון רב יותר בהמראה ונחיתה במסלולים כדוגמת Tal1 UnU: Brolton tmel זה של מרים. למרות זאת התרחשו תאונות בשעת ההמראה Starboard: elevatoir dainagod win gS flap *half7 torn^f f ! »* •'נ'מ'יפפורט במ מהמסלול, כפי שאירע הדבר לארנםס wing outer panol craahod 1 מסוס זה היה אחד מאלה שנרכשו על־ידי עמנואל צוקרברג )צור(. כאמור לעיל, הוקצה המטוס לטובת חברת האשלג Sga)1י8 וניתן לו הכינוי ״ישראל ו ו״. ב־ דדח על תאונת הג׳מינ׳"ישראל ם׳ ל,שןם מ ,מ״אח להטיס כמה ולנוכח המחסור במטוסים, הועמד מטוס זה לטובת הפעולה. בשעה הטיסו ארנסט רפפורט מתל־אביב למסלול מר״ם בירושלים. הוא נחת שם בשעה 20:00 ״תכן ובגיחה זו הוטס שר הסעד, הרב יצחק מאיר לוין, הלוך ושוב על־פי בקשתו המפורשת של בן־גוריון, המוזכרת לעיל. ב־ התכונן להמריא בחזרה לתל־אביב. נמסרה לו התצפית המטאורולוגית לנתיב הטיסה. במקום היתה רוח מערביודצפונית־מערבית במהירות מצפון לדרום. תוך כדי ההסעה הבחין הלו׳, פקח התעופה במדים, שרפפורט נעצר לפתע. כעבור חמש דקות שוב ניסה רפפורט להמריא, ואז, לדברי הלו׳, ״בהגיעו בערך לאמצע המסלול עשה האוירון פניה לימין ופגע בכנף הימני ובזנבו בשולי המסלול. הטיס תיקן מיד את הפניה וסיבב את האוירון במהירות לצד שמאל״. רפפורט ציין, שתוך כדי ההסעה החליק ״המטוס פתאומית ימינה מהמסלול״. הוא סגר את ״מצערת שמאל באופן מלא״, השאיר את ״מצערת ימין פועלת״, ולחץ על הבלמים השמאליים - אולם לא הצליח לעצור את ההחלקה ונגע בכנף הימנית ועם הזנב בשולי המסלול. כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק לכנף, להגה הוחלט לפרק את מטוס 56 הגובה ולחלקים נוספים במטוס הג׳מע׳ ולהעבירו לתל־אביב, אולם עוד קודם שהושלמה הפעולה אירעה תאונה נוספת: ב־ לצפון לנחיתה במסלול. בנגיעתו הראשונה במסלול מדי, ולכן התרומם לגובה של כמטר אחד, המשיך לטוס כ־ כשהגיע לקצה המסלול, לחץ וילנצ׳וק על המעצורים והספיק לעשות סיבוב לצד מערב - ואז התהפך המנווט ונפל על אפו. בדו״ח התאונה שלו כתב וילנצ׳וק, שעל־מנת לא לעלות על התלולית שבסוף המסלול, לחץ על 57 המעצור השמאלי, ואז נכנם ״ל־ק M.-iM.S it '*pv a/J , . yj M /M» £/fo ׳ ן l^M-ptf/*^ ib/uUmAi ןיןIf ) ״׳וי׳י/(•״ 1)•׳ 11( יק י מיוזמות מקומיות - לאר׳גון מרכזי: מ׳ר־ 5 , פסיכוזה של חיפוש מרגלים: ההוצאה להורג של סוביאנםק בינתיים שב יעקב פרידמן לירושלים* ודיווח למאיר טוביאנ בנושא העברת היחידה למסגרת החיל. באותו זמן פעל סוביאבסקי להכנת סקס ההשבעה לצה״ל, אשר היה אמור להיערך ב־ סוביאנסק׳ לפי התוכנית, ובערב אף סיפר לאשתו ולבנו, שאושר לו לצאת למחרת לתל־אביב ליומיים, ובשובו יביא עמו מצרכי מזון; אולם הוא לא שב: הוא נעצר ונלקח לבית־ג׳יז - כפר ערבי נטוש מרחק חצי שעה בג׳יפ מחולדה )שם היתר! מפקדת ״יפתח״ האחראית על הגזרה(. סוביאנסק׳ לא ידע, שכבר למן הגדיר שבתאי סבת את האווירה בעיר הנצורה הנתונה לצליפות, הפגזות והפצצות יומיומיות, ״חחשת־שמועות הפיצה, שיד נעלמה מכוונות את האש בדייקנות לעבר מסרות צבאיות ונקודות חיוניות ורגישות בעיר העברית״. סוביאנסקי נחשד בכך שהוא המקור לכל אותו מידע, שנדרש לשם פגיעה באותן מסרות. בדו״ח המסכם של חקירתו נאמר, כ׳ התקבל לעבודה בחברת החשמל למרות שלא היה לו מושג מהעבודה בה, אלא רק משום ששירת בצבא עם מנהל החברה הבחס׳, הקולונל גרשהם. חמור מזאת; בדו״ח נאמר כ׳ ״המקומות״ ברשימה שהסביר לבריאנס ״מזדהים כמעס לגמרי עם ריכוז׳ ההפצצות של הפגזים״; וכי סוביאנסק׳ ״ביקש קו טלפון חיצוני״ בביתו - שלא דרך המרכזייה הצבאית - וסען שהקו דרוש לו ״על מנת שיוכל להתקשר אל שדה התעופה״. יתרה מזאת, הוא ציין שמינוי טוביאנסק׳ כמפקד שדה התעופה עורר ״בחוגי המהנדסים היהודים... תמהון רב״. בסיכום הדברים אף צוין הצורך להמשיך בחקירת החשדות המיוחסים לטוביאנסק׳ וקשריו עם מנהלי החברה, לברר איך הגיע למינויו לשדה התעופה, ואף לברר קשר אפשרי עם הברחת הדואר 56 באותם המטוסים שהגיעו לירושלים ושיצאו ממנו אותה שעה נערכו במסכ״ל להקמת מחלקת המודיעין )ממ״ן( במסגרת אג״ם במקום שירות הידיעות. הדיון האחרון על התפקידים במחלקה היה אמור להתקיים ב־ בתהילה היו, לדברי שבתי טבת, ביסוד פעולתו של ג׳בל׳, הוא העלה את החשדות נגד טוביאנסק׳ בפגישתו עם שאלתיאל, והתריע בפניו על השימוש לרעה שהוא עלול לעשות בקו הטלפון; אולם שאלתיאל הביע את דעתו, שלנוכח תפקידו של טוביאנסק׳ כמפקד שדה התעופה מוצדקת היא בקשתו לקו ישיר. כן הסביר לו שאלתיאל, כ׳ העביר את טוביאנסק׳ מהפיקוד על מחנה שנלר, מפני שבעת פיקודו היו שם אי־סדר וגניבות, אולם שב והדגיש כ׳ מצא! ראוי להיות ״ממונה על כל סידורי האוויריה שהיו לנו״. לדברי טבת, לא בדק ג׳בל׳ אם סוביאנסק׳ ״מבריח חומר באוירונים״ - אף שמתוקף תפקידו יכול היה ״להעביר לאויב ידיעות חשובות ומסוכנות לאין ערוך מהידיעות על צרכני החשמל, שכן האוירונים שנחתו בירושלים והמריאו ממנה, נשאו עמם לא רק נשק ותחמושת, אלא גם את הדואר הסודי של מנהלת העם, המטכ״ל, ובמקרים מסוימים - גם של הש״׳״. בסיכום הפגישה קיבל ג׳בל׳ רק את האישור להמשיך ולעקוב אחר סוביאנסק׳, באותו יום * באפריל לראש הש״׳, ושאלתיאל התמנה למפקד מחוז ירושלים. בחודש מרס מינה בארי את בנימין גיבל׳ לראש הש־׳ במרחב ירושלים )תפקיד שכונה "ירוחם״( במקום יצחק לוי)״לויצה״(. ב־ ** מחמת המחסור בדלק )תחנות הכוח בש נאלצה חברת החשמל הירושלמית בסוף מאי לספק חשמל רק לשבעים ״צרכנים חיוניים״. המנהל בפועל של החברה, הברי הסתירו מפניו את זהותם של חלק מצרכניה. ב־ מחזיק את רשימת הצרכנים ומפרס את שמותיהם בדבריו לבריאנס, אף נוקב אחדים מן המקומות הסודיים ביותר בירושלים )של ה״הגנה״ ושל הלח״׳(. הפרסים הללו הועברו מיד לפרקליט הצבאי בירושלים, גדעון האוזנר. 527 01000 איונ במלחמה לעצמאות בחוקת תש״ח כדי להתמודד עם מקרים חמורים מסוג זה, ״הכרוכים בעונש מקסימלי, כלומר - עונש מוות״; וציין בפניו שלפי החוקה אפשר לשפוט את טוביאנסק׳ רק ב״משפס מחתרת״, כלומר על־יד׳ בית־דין שדה. בעקבות זאת הסיק בארי כי ״כקצין, מפקד יחידה הוא רשאי לעשות כן״. ב־ של סוביאנסק׳, חתומה על־יד התוכ״ל הראשי. נאמר בה: נא לעצור את השם: טוביאנסקי. הדרכה: היחידה תיל־אויר המקום: תל־אביב - ירושלים. לתקופה של עם אנשים מן ה ח ר 59 לאויב בישיבת מסה הש״׳ ביום רביעי מדינת ישראל,* ובסופה יצא עם גיבל׳ ואברהם קדרון )מפקד השי׳׳ באזור הצפון, שמונה בארגון המחודש לפקד על יחידות בטחון השדה והריגול הנגדי( ועם דוד קרון )קצין הש׳׳׳ בנגב( לבית־ג׳יז. שם פגשו את טוביאנסק׳, ו״במסמך השקרי שערן גבל׳ בכתב־ידו״ נכתב, כ׳ הודה בהאשמות המיוחסות נגדו ומסר ״ידיעות לאויב ששמשו נקודות הכוונה להפצצות ירושלים מאש תותחים ומרגמות״. בית־דין שדה שהורכב במקום הוציא מיד פסק־דין, וסוביאנסק׳ הוצא שם להורג. לדברי סבת, שחקר לפני ולפנים את הפרשה, היתה האשמתו בבגידה ובריגול ** ואכן בסופו של דבר זוכה 60 ״האשמת שווא, ושהוא הוצא להורג על לא עוול בכפו״ שדה תעופה קבוע המתאים לנחיתת רפיד ודקוסה תוך כדי כך - ובמיוחד לנוכח ההחלסה להעביר את ״חיל־האוויר של ירושלים״ למסגרת חיל־האוויר ולנוכח מצוקת האספקה לירושלים — הודיע ב־ את המהנדס דוד זסלבסק׳, המומחה לענייני מסלולי תעופה, מטעם המטה כדי לבדוק את המסלולים הקיימים; את אפשרות הכנתם לחורף; ואת אפשרות הקמת מסלולים נוספים בירושלים, שישמשו מטוסים בינוניים 61 מסוג רפיד ודקוטה. עמיר ביקש כ׳ תינתן לזסלבסק׳ כל העזרה הדרושה ב־ פינקלשט״ן, מהנדס חסיבת ״עציוני״(, ולאחר מכן, בשעות לפני־הצהר״ם, קיים ישיבה עם ויז׳נסק׳, מ׳ גרונברג ודי שיקלר ממחלקת העבודות של יחידת חיל־האוויר ירושלים. הם דנו בעתיד המסלולים, ולא פחות מכך - גם בתהליכים אשר הובילו להקמתם במקומות שבהם הוקמו. במיוחד היה צריך שיקלר להבהיר את ההחלטות שהתקבלו בעניין זה בהקשר למסלול מג״ש, שכן כמתואר לעיל הדברים כבר לא היו ברורים. שיקלר הסביר כ׳ מלכתחילה נועד המסלול ״לשעת הדוחק״, אך כל התנאים השתנו עם ההחלטה להגדיל את המסלול במג״ש לכדי הבטחון בגלל חוסר זמן !קושיים אחרים שבהוצאה לפועל של הרחבת המסלול עד * בארי - בראש המודיעין הצבאי)בתחומו גם בטחון שדה וריגול נגרי(, כפוף לרמטכ״ל ולשר הביסחון; איסר הראל יעמוד בראש שירות הביטחון הפנימי, כפוף לראש הממשלה; בוריס גוריאל יעמוד בראש ״מחלקת החקר״ במשרד החוץ, הכפופה לראובן שילוח, המשמש יועץ במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ, ובתחומה יהיו פעולות המודיעין של המדינה בחו״ל. המודיעין הצבאי חולק לתשע מחלקות. בנימין גיבל׳ מ 1 ** ב־ למנוחות בהר הרצל בסקס צבאי מלא, ולמחרת הוצאה נגד בארי פקודת מעצר בהאשמה שגרם שלא כחוק למותו. ב־ הרשיעו אותו שלושת שופס׳ בית־המשפס המחוזי בתל־אביב בהריגת טוביאנסק׳, הם דנו אותו"למאסר יום אחד מזריחת השמש עד שקיעתה... אלא אם יראה נשיא המדינה לנכון לחון אותו״. ™!י מ׳ )מחסור בידם עובדות, בחמה דלק, כלי עבודה וכוי(״. לדברי שיקלר, ״בתור אחראי למסלול זה״ הוא הפנה את תשומת־לבו של ״מנהל אגף הח׳ ע׳ פרידמן למכשולים הרציניים העומדים בדרך להגדלת המסלול עד מ׳ בכל צד״, וכי עומד הדבר ״בניגוד גמור לחוקי הבסחון המינימלי במסלול תעופה״. לדבריו, ״החי פרידמן הסכים בדרך כלל לדעתי אבל מצב המצור בו היתה נתונה העיר השפיע ככל הנראה על מהלך הענינים והעבודה נמשכה לפי התכנית המחודשת״. מצב העבודה במסלול כיום הוא מסר נוספים גמורים למחצה )אפשר לגמור אותם במשך שבוע אחד, אם העבודה תימשך במלוא היקפה(. הוא העריך שעלות הכשרתו)חציבה, מילוי, ״שור, וציפוי( של מסלול מג״ש עשויה להגיע לכדי 62 לא כולל עלות הריסת הבתים לאחר שנידונו הנתונים גם בשדה מר״ם, הגיעו המתדיינים לכלל מסקנה, כי שני המסלולים - מר״ם ומג״ש - אינם ראויים למלא תפקיד של שדה תעופה קבוע בירושלים. המסלול במר״ם — ״היחידי המשמש את ירושלים״ - היה בעמק, כלוא בין גבעות, והגישה אליו משני קצותיו אינה נוחה ואינה ״חפשית במידה מספקת״; המסלול קטן: אורכו בירושלים, ולכן השימוש במסלול מוגבל רק ״לתקופה ידועה בשנה ורק בשעות הבוקר המוקדמות״. יתרה מזאת, יכולת הפעלתו בתקופת החורף כלל לא היתה בטוחה: היה צריך ״לנכז שכבה סלולה״ בעלות של 63 המסלול״, לא יאפשרו כלל את הפעלתו עד אז הוארך מסלול מג״ש כדי היתה בעיית הגישה הקשה למסלול: היותו ״מוקף מכשולים וסכנות לרוב״. תחילת המסלול, בקצהו המזרחי, היתה קרובה לשכונת מונסיפיור׳, ובה בתים ״בעלי קומות״. מצב זה גרם למעשה להורדת אורכו האפקטיבי של המסלול ב־ של המטוס מהמסלול המסלול ״בבור עמוק המצריך מלו׳ של שיקלר להרוס את ארבעת הבתים הקרובים לו ביותר ב״הוצאה גדולה ביותר״, וגם להרחיב את המסלול עד 70 לפעמים שטחית ולפעמים עמוקה המגיעה עד ״במדרגה המצריכה חציבה ושאר החלקים מסתיימים במחצבות עמוקות״. המחצבות במקום, משני צד׳ המסלול ובסופו, היוו אפוא ״סכנה רצינית״ למטוסים, וחיה צריך למלאן. זאת ועוד, היה צריך להוסיף ״למסלול צפו׳ מתאים״; אולם לדברי שיקלר היה ברור, ״שאין להמליץ עליו לפני החורף בגלל השקיעות אשר תתהוונה בשטח המסלול בעונת הגשמים״. סיכומו של דבר: היה צריך להסיר את כל המכשולים הללו ״קודם הכנסת המסלול לשמוש״. בסופו של דבר המליץ זסלבסק׳ להרוס רק בית אחד בקצהו המזרחי; למלא את המחצבה בקצהו המערבי לשם הגדלת אורכו היעיל; להרחיב את המסלול ב־ יגיע האורך היעיל של המסלול כדי מאומן״. ה!א העריך שעלות הכשרת המסלול תהיה אורך המסלול בשדה תעופה אחר, קבוע, לירושלים אינה חמורה, שכן עובדה היא שמטום מסוג א״רובאן מצליח לנחות בשדה מר״ם. לדבריו, ניתן להסתפק באורך מסלול של לפיכך הדגיש את הצורך להתמקד בעיקר במקומות שהיו חופשיים מהמכשולים המצויים גם בשדה מג״ש 64 וגם בשדה מר״ם 529 n'oiooo איונ במלחמה לעצמאות בסיור שערך הצוות ברחם העיר לאיתור מקום מתאים להקמת שדה התעופה הקבוע לירושלים, הם מצאו את השטח שעל־יד שכונת ׳פה־נוף כמתאים ביותר. לפי הערכתם, ניתן היה לבנות מסלול של ועוד overrun כך היה ניתן להגיע למסלול של מסר. כיוון המסלול: צפון־מערב - ומתאים לכיוון הרוחות. הקושי היחיד היה מבנה הקרקע: כ־ הדחם־מזרח׳ זרועים סלעים, וה״שור היה כרוך בעבודה רבה. הוערך שעלות הכשרת מסלול זה )חציבה, סלילה ויישור וכן ציפוי ״שלמק״ על דעתו, שאם ההוצאות להקמת השדה ביפה־נוף לא תעלינה בהרבה על ההוצאות הכרוכות בהסרת המכשולים במג״ש, יש להפסיק מיד את העבודות 65 במג״ש, ולהתחיל בבניית המסלול ביפה־מף מקומות נוספים, המתאימים גם הם לשדה תעופה קבוע, מצא זסלבסק׳ בסנהדריה ובתלפיות - אולם מקומות אלה לא באו בחשבון בגלל קרבתם לקווי האויב. לכן ציין שמכל המקומות, הבאים בחשבון גם מטעמי ביטחון, הנוח ביותר הוא השטח הנמצא מדרום לשכונת ׳פה־נוף. לדבריו, לשטח זה כמה וכמה נתונים טובים: כיוון הרוחות מתאים, טופוגרפיה טובה למדי וגישה ללא כל מכשולים; לשטח פגם גדול: הוא מכוסה בסלעים ברובו הגדול — דבר הדורש חציבה מרובה. לדבריו, מתחיל מסלול זה מהכביש המוביל לבית־וגן ונמשך 66 מסר מזרחה־דרומה* הוא העריך את העלות לכל העבודה הזאת ב־ הערכתו של שיקלר באשר לעלות העבודה שם היתה שונה. לאחר שבדק שוב את השטח הזה של ׳פודנוף, השתכנע שהשטח הרבה יותר קשה, ולכן העריך שהעלות תעלה לכדי התחלת העבודה במג״ש ובמר״ם חשבו כבר על השטח שליד ׳פה־נוף, אולם זה נפסל ״בגלל ההוצאות הגדולות הקשורות ביישורו של קרקע סלעי זה״. הוא הגיע למסקנה, שההוצאות על שיפור מג׳׳ש עולות על הכשרת המסלול ביפה־נוף, שם עשויים לקבל מסלול טוב יותר, שאורכו )לעומת ״שקיעות״ קטנות ביותר בעונת הגשמים )לעומת שקיעות ניכרות במג״ש(; ולבסוף - עם אפשרות להגדילו עד * לדבריו ו־ רוחב סלול ומז של 530 אל סאת הנדון - מחלקת הקשר *תצפיות אויר בירושלים. בהםתםך על שיחות מפקד מחלקת הקשר עם טובקין - מפקד התצפיות האויריות הארצי רעם דיוויט - מגן ספקד מחלקת הקשר ארצית הנני להציע לפניכם את הדרך בה נוכל להשיג במהירותהגדולה ביותר את המטרות הנ״ל. א• צ 23.6.48*. הדרך היבשתית מסכנת את המכשירים בהיותה משובשת * ב• - תחבורה - יש לצייד את המחלקה הנייל סיד בתחבורה מתאימה ן כלומד מכונית חזקה אמריקאית או ג׳יפ אשר יאפשרו נסיעות למשלסים שונים . את הסדורים לשם כך יש לעשות עוד היום לשלוח את המכונית סתל הדזדביים וכל הדרוש על מנת לחסל את התלות בשה״ד )שדות הובלה ודלק ירושלים( אשר הוכיח את ענסו סעכנ ואטי פעולה. ג. דלק - הכרחי לשלוח סיד כסות גדולה של דלק אשר תספק את המכונית שברשות המחלקה ואת טעינת הסוללות ע״י מסען שיקבל מדיוויס. הדלק צריך להסצא במקום גם כן תוך יום אחד לפחות בכמות התחלתית מספקת - כחמשים בלון• ד. הסמכה - על מפקד המחלקות הנ״ל לקבל את התעודות הדרושות למען תנתן לו מיד כל עזרה אשר תדרש ואקטן עד המיניסום סכוי העכובים האדסניסטרטבי ותאפשר לו תנועה חפשית בין המשלטים ועל קו תל-אביב. ה. תקני נ — דרוש תקציב התחלתי להוצאות שוטפות של הקסת הסחלקה , ציוד נוסף והתאסת הציוד המתקבל לתנאי עבודה ירושלמיים ) פרטים אצל וי ווים(. ד. שונות - יש להסדיר עם הגו״נע ירושלים מסירת מחלקה שלמד. של בנות אשר תקבלנה אמונים בקורם קצר שיפתח לצרכים אלו ותשסשנה כאלחוטיות בעת הצורך יש להבטאח העברת מספר צופים מאומנים מתל-אביב הנה ע״י טובקין. לשם קואורדינציה של העבודות הנ״ל יש לקחת בחשבון נסיעות של טספר אנשי המחלקה לתל-אביב וחזרה על פי הוראות ספקד המחלקה. יש לאפשר קבלת התעודות המתאימות לכך. יש להבטיח כסות מסוימת של נשק ותחמושת וכסו כן ציוד אישי וכוי לרשות המחלקה. הערה - הנני לציין כי עוד ששה ימים לפנינו עד נמר ההפוגה, וענדדה תחת אש תקשה ותאריך את זמן בצוע הסשיסה ואף עלולה לגרום לקרבנות מיותרים. //7/i /// r 7r hzr •vj/h • דו׳׳ח של צ׳אסו על מחלקת הקשרבחיל־האוויר של ירושלים )יוני ״!יי מיוזמות מקומ׳ 0 הוא רחוק מלהיות אידיאלי, כיוון שחלק גדול ממנו ״ימצא על הרכס עם מדרוני• חזקים בצדדים״ - דבר לא רצוי בהחלט; ופרס לכך, עלול מסלול זה להגביל באורח ניכר את ״התפתחות השכונות המערביות של ירושלים״. לבסוף ציין, כי מכיוון שמדובר ״בשדה תעופה אזרה׳ לזמן שלום אין להחליט על מקום המסלול בחפזוך, ויש לבחון היטב את כל האפשרויות שבעיר וסביבתה. הוא המליץ אפוא שעד לקבלת החלסה בנושא זה לא להמשיך את העבודה במג״ש בקנה־מדה רחב, ולהסתפק רק בהכנסת ״שיפורים קלים ולהשתמש בו 67 בתור מסלול צבאי לשעת הרום בלבד״ בעיה זו של בחירת מקום מתאים לשדה תעופה קבוע בסביבה הררית ״אינה קלה בדרך כלל״, ולנוכח המלחמה נעשה הדבר קשה ביותר, סיכם שיקלר והדגיש: גם לנוכח ״התנאי העיקה שהשדה מוכרח להמצא בתוך העיר גופא )חלק יהודי( ובמקום בטוח״. לפיכך, לדבריו, לא נבדק כלל השטח ״שעל יד מחניים הידוע לנו כמקום מתאים מאד לשדה תעופה קבוע היות ובסביבה זאת )שייך ג׳רח( התנהלו כל הזמן קרבות קשים וגם בחודש ההפוגה לא חדלו שמה הצליפות״. מאידך, לדבריו, גם מגרש הגולף שעל־יד תלפיות שיקלר חזר אפוא לאותו מקום, שהוצע כזכור באפריל 68 לא התאים עקב קשיים בתחבורה ״מגרש הגולף״. היתה אפוא תמימות־דעים באשר לצורך להתרכז בפעולה ביפה־מף, אולם עד הביצוע היה מרחק רב, כמתואר להלן. עד אז נמשכה הפעולה להעברת יחידות ״חיל־האוויר של ירושלים״ למסגרת חיל־האוויר. ב־ יצחק גינר בשם מפקד החיל למסכ״ל/מת״ם בבקשה לצרף את יחידת חיל־האוויר של ירושלים לחיל־האוויר: ״בהמשך לשיחות ולהסכמים בעל פה של כל הגורמים המגעים בדבר, אנו מבקשים לאשר בכתב את צרוף יחידת חיל האויר בירושלים על כל מתקניה, מבצעיה וכוח האדם לחיל האויר לישראל״. מטכ״ל/אכ״א תחילת הסדרתה של פעילות מאורגנת בין חיל־האוויר 69 ״להוציא את האסמכתא הדרושה להעברתם לחיל האויר״ לבין היחידה בירושלים באה ליד׳ ביטוי כבר ב־סו ביולי, עת הודיע ראש אגף האפסנאות, יצחק לוי, למחלקת הקשר, כ׳ ״כל הזמנות השרותים בשדה ירושלים מועברות באמצעות מפקד השדה״, היודע מהן דרישותיהם השונות ומטפל ״בהזמנת כל הדרוש״. לפיכך ביקש שגם בעתיד תפעל יחידת הקשר בירושלים על־פי נוהל 70 זה - דרך מפקד השדה - ולא דרך ״מחלקת הקשר במטה״ כחלק מתהליך זה של העברת יחידת חיל־האוויר של ירושלים למסגרת חיל־האוויר אושרו גם המינויים שנהגו עד אז. ב־ בירושלים, לראש מסה חיל־האוויר, כ׳ ״לאור העברת היחידה מרשות חטיבת ירושלים לרשות חיל האויר הארצי, יש הכרח שתנתן גושפנקא רשמית מטעם חיל האויר הארצי למנויים הפקוד״ם השונים ביחידה זו״: יעקב פרידמן שירת כסגן מפקד היחידה, ובזמן האחרון - כמפקד היחידה; קיט ביצ׳ר - ממלא מקום סגן מפקד היחידה; ראובן ו״נברג - שליש היחידה וקצין מינהל; מרדכי הלו׳ - מפקח שדה התעופה במר״ם; בכך הושלם התהליך הפורמלי להעברת חיל־האוויר 71 ׳ואש צ׳אטו)צידון( - קצין הקשר של ירושלים לתוך המסגרת הארגונית של חיל־האוויר, ויעקב פרידמן גם מונה רשמית למפקד היחידה. אולם לא היה בכך כדי לפתור את רוב־רובן של הבעיות המנויות לעיל. ירושלים לא ״התקרבה״ יותר לתל־אביב, והקשיים, שחלקם הגדול אפיינו את רוב פעולות חיל־האוויר על כל מערכיו, נותרו שרירים וקיימים גם ביחידת חיל־האוויר בירושלים וגם ביחידת חיל־האוויר בחיפה. בעיקרו של דבר נעשה הטיפול בהכללת יחידות חיל־האוויר של ירושלים וחיל־האוויר של חיפה במסגרת חיל־האוויר על־ידי מטה חיל־האוויר, אשר פעל לקביעת דפוסי הפעולה מול אותן יחידות. שתי היחידות התבדלו זו מזו בעיקר בכך, שזו שבחיפה היתה קשורה בפעילותה בעיקר למחלקה לתעופה אזרחית, שהלכה והתארגנה אז במסגרת משרד התחבורה; ואילו זו שבירושלים היתה קשורה לחטיבה המקומית, ׳ואש צ׳אטו)צידון( 531 יונ במלחמה לעצמאות ובעיקר לס״סת מס׳ של הס״סת היחידה, שפעלה אז משדה דב בתל־אביב. תוך כדי כך פעל מסה חיל־האוויר להכשיר את אותו מסלול בשדה דב שיהיה מסוגל לקלוס לא רק מסוסים קלים, אלא אף מסוסים כבדים, וגם להכשיר מסלול נוסף; וכן פעל להנחת התשתיות )חשמל, מים, ביוב, מבנים וכוי(, הנחוצות לפעילות הס״סת ליחידות נוספות אשר הופעלו אז מהבסיס. כל זאת - תוך המשך החזקתם של אותם מסלולי חירום שהוכנו עד אז ברחבי הארץ, ובמיוחד המשך ההתארגנות באותם בסיסי חיל־האוויר המלכותי חירום, שהוכן בתחילה בהרצליה במסגרת תוכנית ״יקום פורקן״ לשם הפיכתו לבסיס, המתאים לקליטתה של ס״סת הקרב הראשונה של חיל־האוויר. 532 פרק סו :בינ מ מא׳-׳ול׳ ״שדה הנמצא בפעולה הוא דבר ח׳ הדורש סיפול מתמיד״ בד בבד עם הפעילות המבצעית למן התעופה בתל־אביב ובעקרון, פעל מסה חיל־האוויר לבניית המסגרות הנחוצות לתפקודו; לארגונם של השירותים החיוניים; להנחת היסודות לסיפול נאות בכוח־האדם שגויס בארץ ומחוצה לה; לבנייתה של מערכת החזקה, שתוכל להבטיח את הטיפול הנאות במגוון הרחב של המטוסים שנכללו בחיל־האוויר; לבניית הבסיסים, המתקנים והמסלולים הנחוצים לפעילות חיל־האוויר; ואף לפעילות ראשונית נחוצה להסוואתם והסע״תם של כוחות־אוויר עוינים, כמו הצבת מסוסי דמה במסלולים שונים וכיו״ב. מחלקת העבודות, שהוקמה כבר למן תחילת הפעולה בראשותו של שלמה גילוץ, מילאה תפקיד מרכזי בהכנת התשתיות הנחוצות לפעולה בבסיסי חיל־האוויר: הן אלה שהוקמו על־ידי היישוב ועל־יד׳ חיל־האוויר, כדוגמת שדה דב ושדה הרצליה, הן אלה שהוקמו על־יד׳ חיל־האוויר הבריטי ברחב׳ הארץ במהלך מלחמת העולם השנייה. מהנדסי המחלקה שוטטו ברחבי הארץ וביקרו בשדות התעופה הבריטיים, שכללו בין השאר את מגידו, ראש־פינה, עין־שמר, בצת, סנט־ג׳ין; ואף הכינו - נכון לתחילת יולי - ״תכניות לשימוש לעת מחלקת העבודות של החיל, הניחה בהדרגה , הצורך״. חברת ״סולל בונה״ בעיקר, שפעולתה תואמה על־יד את היסודות האיתנים לפעולתם של אותם הבסיסים, שכן כמתואר להלן, חלק מאותם בסיסים בריטיים הועברו במצב של עזובה רבה, ופעמים אחדות אף חובלו תשתיות הבסיס במזיד. שירות האכסון במסה הכללי סייע רבות בבניית תשתיות אלה - גם באמצעות חברות אזרחיות שנתנו את שירותיהן בתחומים השונים שנדרשו. בהגדירו את תפקידיה של מחלקת העבודות ציין גילוץ, כ׳ אלה נועדו להבטיח את תקינות המבנים המיועדים למגורים, למשרדים ואף למטוסים; את תקינות כביש׳ המחנה ואף גניו; אספקה סדירה של המים והחשמל ואף ביוב סדיר; וכן להבטיח את ״מצבם הטוב של מסלולי ההמראה, סידורי הסו!אה לבניינים השונים הנמצאים 1 בבסיס״; ולבסוף - גם לשמור על כל נכסי ״דלא ניידי של האוויר״ה״ על אופן חלוקת העבודה בין מחלקת העבודות לגופים השונים, שפעלו על־פי הנחיותיה, ניתן להתרשם מדו״ח הפעילות של המחלקה עד של המסכ״ל את התוכניות, העבירן למחלקת העבודות לאישור, ורק לאחר מכן פעל לביצוע; ובבסיס עקרון, למשל, בוצעו פעולות הבנייה )תיקון רשת החשמל, תיקון צריפי המחנה, הקמת מצפנות לאוירונים( על־יד׳ ״סולל בונה״, פלוגות העבודה של מחלקת העבודות, ואף ״בשיתוף־פעולה עם מחלקת העלמה של חיל ההנדסה״. אולם גם בתוך החיל פנימה לא היו נהירים דפוסי הפעולה בין הגופים השונים בתחומי פעולתה של מחלקת העבוחת. אחת הסיבות העיקריות לכך היתה השינויים התכופים במבנה הארגוני של החיל. אכן, חדשים לבקרים פשט ולבש מבנה זה צורה, ויחידות שונות )שמטבע פעולתן יכלו לפעול גם במסגרת מחלקת העבודות וגם במסגרת מחלקת האפסנאות, למשל( עברו מאגף לאגף וממחלקה למחלקה תוך זמן קצר ביותר. אחת הדוגמאות לכך באה ליד׳ ביטוי בדבריו של שלמה גילוץ: בתגובה לפקודות ב׳ מסי 533 במלחמה לעצמאות ייע בתי־המלאכה הנמצאים בשרונה עוברים ממחלקתו למחלקת האפסנאות - כתב כי ״חי ויששכר החליטו * על הכנסת בית המלאכה למחלקת׳ היות וזהו הדבר ההגיוני ביותר 2 בנוכחותי ובנוכחות משה קרוכמלניק 3 שצריך היה להעטות״. הוא ביקשו אפוא לבטל את הודעתו - ״אחרת אאלץ לאבד הרבה זמן בסדור׳ דברים״ תוך כדי הפעילות הלכו והובהרו דפוסי הפעולה בין המחלקה ליחידות חיל־האוויר, מצד אחד, וליחידות מחוץ לחיל־האוויר, מצד אחר. כך, למשל, הודיעה מחלקת העבודות בסוף חודש יוני לכל ״האגפים, המחלקות והיחידות״, שאת כל הדרישות לבנייני שיכון או למתקנים אחרים הדרושים להם יש להפנות ״ישר אל מחלקת העבודות, ולא לשום מחלקה אחרת או שירות צבאי אחר ובשום אופן לא לשירות אכסון בצורה ישירה״; על עבודות החשמל ״להיעשות דרך או בידיעת מחלקת העבודות ואין רשות לפנות באופן ישיר לחברת חשמל״; באמצע 4 ובכל הנוגע לענייני תאורת מסלולים ״׳ש לפנות אך ורק למחלקת העבודות ולא למחלקת האפסנאות״ יולי שב וציין מ׳ ירמיצקי, קצין העבודות במחלקה, כ׳ מעבדים הם ״כרגע את סמכויות מהנדסי השדות ופלוגות העבודה והסברה מפורטת על בנינן״ עבור שאר מחלקות החיל, שכן ״דבר זה אינו ברור להן ביותר״. הוא גם ציין את הצורך ב׳׳תכמן משותף למפרע״ של מחלקת העבודות עם ״כל הנוגעים בדבר של כל תכנית חדשה 5 העומדת להיות מבוצעת׳׳ לא תמיד התנהלו דפוסי שיתוף־הפעולה בין מחלקת העבודות לבין שאר היחידות שמולן פעלו על מי־מנוחות כך, למשל, התלונן ב־ את מפת בסיס עקיר, סירבו לתת לו אותה ״אגב הסברות בצורה בלתי נעימה ולא הולמת יחסים בין חברים בצבא״. הוא ציין כ׳ אומנם ״לא נעים ל׳ לחזור שוב ושוב על תלונות מסוג זה אולם לא ״תכן שהעבודה המשותפת שלנו תסבול שוב בגלל יחם קטנוני ומוגבל״. אולם הביקורת היתה הדדית: גם מחלקת העבודות התלוננה בפני מר בלחטובסק׳ משירות האכסון על שאיננה מרוצה מנוהל הטיפול של שירות האכסון בהזמנות עבודה׳, וטענה שהתהליך )ההזמנה מועברת מהם למזכירות, משם לאישור קצין האכסון, ואחר־כך ליד׳ אברהם כהן לביצוע( מסורבל מדי ו״גורם לעיכוב רב בהתחלת העבודה״; וכן ״שאין באפשרותנו להודיע למחלקות המתאימות בחיל־האוויר על התקדמות העבודה״. פרט לכך לא נהג שירות אכסון להודיע בזמן על עבודות שאינו יכול לבצע, אלא רק ברגע אחרון. כך נערמו קשיים רבים בדרכה של מחלקת העבודות, ולכן הציעה המחלקה נוהל פעולה חדש, שבעזרתו אפשר יהיה ״למנוע אי־הבנות מרובות״ ולהשיג ״התקדמות בעבודה אשר בה מעונ״נים כולנו״: ״להודיענו בכתב בזמן קבלת העבודה על החלקים שאותם מסרבים אתם לבצע, כדי שנוכל לפעול בהתאם״. תוך כדי כך הביע שירות האכסון תרעומת על שחיל־האוויר הקים נגרייה בגבעת הרצל בקרבת הנגרייה שלו. ירמיצקי הבהיר ש׳׳חיל־האוויר זקוק לבתי מלאכה מיוחדים העוסקים בתיקון דברים ספציפיים הדרושים רק לו. בתוך בתי המלאכה הללו קיימת גם נגריה, אשר אין לה כל כוונות לייצור המוני של מוצר׳ שיכון כפי שמייצרים בבתי המלאכה של שירות איכסון״. מחלקת העבודות ביקשה אפוא מהאפסנאי הכללי 6 למסור זאת לשירות האכסון ״כדי למנוע אי־הבנה או חשש של כפילות עבודה המבוצעת על־ידם׳׳ עד אז היתה אפוא פעילות מחלקת העבודות מגוונת ביותר, וכללה פעילויות שונות בתחומים רבים ומגוונים. עד אמצע יולי הלכה והתארגנה המחלקה, ולה תת־מחלקות שנועדו לטפל בצורה ממוקדת בכל אותן המשימות של מחלקת העבודות, כפי שהתגבשו עד אז במהלך הפעילות בשטח. אלה באו ליד׳ ביטוי בדו׳׳ח המפורט של משה ירמיצקי, אשר למן מטרת מחלקת העבודות היא לתכנן, לארגן ולהשגיח ילל ביצוע ותחזקה של שדות תעופה ומתקנים של חיל האדיר. אין מחלקת העבודות מבצעת * כבר ב־ יהושע א״זיק, ראש שירות האוויר, ״כמו שהיו לו במקום עבודתו הקבוע״. , החשמל בתחנת ״רדינג״, ותנאי עבודתו בחיל נקבעו לו על־יד 534 ׳ בינו׳ והתבססות: נזשדוז דב וסססלולי החירום - לב ui™ עבודות גדולות כגון בניית מסלולים, הקמת אפשרויות שיכון וכדומה דברים אלה רק מתוכננים על־ידי המחלקה ונמסרים לביצוע לקבלנים שונים או לשירותים צבאיים אחרים תחת השגחת המחלקה. העבודות שכן מבוצעות על־ידי המחלקה הן רק אלה המבוצעות על־ידי פלוגות העבודה 7 בשדות, וגם אלה רק בגבולות מקומיים מ מהנדסי חשמל; מהנדסי מכונות; ארכיסקס; מודד כמויות; מודד אדמה; אדמיניססרסור סכני״. המחלקה כללה את מחלקות־המשנה הבאות: א. ״בניין שדות״: תפקידיה לבחור את המקומות המתאימים לשדות תעופה, לתכנן את השדה לאחר בחירת המקום, וכן את כל המתקנים הדרושים לשדה פעיל; ב. ״בנין כללי״: תפקידה לתכנן את המבנים הדרושים לחיל־האוויר, כמו בנייני מגורים ובנייני עזר למתקנים השונים; ג. ״מתקני חשמל ומכונות״: אחראית לאספקת זרם החשמל לבנייני חיל־האוויר ולמתקני השדות, הספקת המים והנעת המשאבות; ד. ״מתקני דלק״: באחריותה להזמין מכלי דלק, לקוברם באדמה ולהרכיב את המשאבות הנדרשות לפעולה׳, ה. ״העלמה״: עובדת בשיתוף־פעולה עם תת־מחלקת בניין שדות ועם אגף המבצעים במסה החיל, ״; ו. ״נכסים״: אחריותה , ותפקידה לספל ב״העלמת השדה, המתקנים והאוירונים הנמצאים בשדה אופרסיב לטפל ״בכל הרכוש של חיל האויר, הן זה השייך לחיל האויר, הן המוחרם והן המופקע״. בכל התחומים הללו הגדילה המחלקה את פעולותיה במהלך החודשים שלמן מאי ועד יולי: טיפלה בשיקומם של חלק מהמבנים, רשתות המים והחשמל בכל בסיסי החיל, שהלכו ואורגנו, ובאחדים מהמקומות אף העבירה גנרטורים מיוחדים לאספקת החשמל לצורכי תאורת השדות, המתקנים השונים והמסלולים. פרט לתת־מחלקות אלה מונה בכל ״שדה אופרטיבי״ מהנדס, האחראי שהשדה, על מסלוליו, מתקניו ומגוריו, יהיה במצב מוכן לפעולה. סמכויותיו היו כדלקמן: ״עוץ סכני למפקד השדה בכל הנוגע לעבודה ב הקבלנים. לביצוען , השגחה על ביצוע עבודות קטנות בשדה; והשגחה על עבודות המבוצעות בשדה על־יד של משימות אלה הוקמו בכל שדה ״פלוגות עבודה״. בגלל מצב החירום, שגרם לכך ש״היה קושי רב בבצוע ההזמנות בשוק האזרחי בגלל חוסר כח־אדם ולחץ ההזמנות״. יעילות המבצעים היתה לעתים תלויה בעקיפין גם בביצוע מדויק ומהיר של עבודות אשר לא היו מסוג העבודות הספציפיות של החיל, וחלק ניכר מהציוד 8 ״לבתי מלאכה הנ״ל בא ליד׳ החיל מהרכוש הנטוש״ על־מנת לסייע בגיבושן של אותן פלוגות וגם כדי לאפשר להן את קבלת תנאי השירות והפעולה הנחוצים להן בצורה מרוכזת ומיטבית, מונה להן ב־ וחומר לפלוגות אלה גדלה והולכת התועלת המופקת מהן״. עם זאת ניכר עדיין ״המחסור בטרנספורט״ אשר נכון לאמצע יולי, כללה כל אחת מאותן פלוגות תקנים של מנהל עבודה 9 הקשה ״מאוד על יעילות העבודה״ לבניין וסלילה, מנהל עבודה לעבודות חשמל ומכונות, שישה נגרים, שישה חשמלאים, שלושה בנאים, שני צבעים, שני מכונאים, שני מסגרים, שרברב אחד וכן לביצוען של כל אותן העבודות הנחוצות להחזקת השדה, שכן לדברי ירמיצקי, ״אין לשכוח ששדה הנמצא בפעולה הוא דבר ח׳ הדורש טיפול מתמיד כדי שימלא את תפקידו״ - ובמיוחד העבודה הרבה הדרושה לשיקומם של מסלולי השדה, רשת החשמל והמים לאחר הפצצת אויב. נכון לתחילת יולי, על־מנת לתת לאותן פלוגות עבודה, ״צביון צבאי״, הועברו ״חלק מהאנשים אחרי מיון והסדרת סדר יציאתם למחנה אמונים״ במשך כשישה ימים, שנועדו להיות ״צעד קדימה בגיבוש החומר האנושי והגדלת היעילות שלהם״, וגם לכך 10 ש״בשעת הצורך״ יוכלו לתפקד ״בתור חיל מצב מבלי ליפול למעמסה על יחידות הקרב״ כן היו בתהליכי הקמה עד אז עוד שלוש ״פלוגות מיוחדות״ ניידות: הראשונה, מרוכזת, כללה מספר רב 535 ורזסצצה קייב ?יו״ מ במלחמה לעצמאות של פועלים, שנועדו כתגבורת לאותם השדות הזקוקים לעזרה נוספת בגלל פעילות מבצעית או פעילות אויב; השנייה, שטרם הוקמה ״וחסרונה המכה׳ מורגש מאוד״, לדברי ירמיצקי, אמורה היתה לכלול עשרה חשמלאים עם מכונית סנדר, סולמות וחומרים, ונועדה לבצע תיקונים הכרחיים ומיידיים לקווי רשת החשמל בכל שדות החיל לאחר פגיעה של מסוסי אויב; והשלישית, של עשרה אנשים עם תחבורה משלהם, נועדה עבור מחלקת־המשנה להעלמה, ותפקידה היה לעבור ״ממקום למקום, מתקנים מצפנות, מתקנים העלמה של שבונים, עמדות וכד ובעקר הם אחראיים לפזור ושנוי המקום של דחלילי האוירונים המפוזרים בשדות שונים בארץ״. כבר ב־ ו ביוני ביקש שלמה גילוץ לבנות הצעה לתוכנית מקיפה להעלמה ואכן, בניית התשתיות השונות - במיוחד לאור ההפצצות החוזרות ונשנות על שדה התעופה בתל־אביב - נעשתה כבר למן ההתחלה, ועד כמה שאפשר היה אז על־פי כללי ההסוואה החיוניים למניעת זיהוים מהאוויר; אולם התוצאה היתה רחוקה מלהשיג את המסרה. בסיסה שנערכה לבדיקת תוצאות הפעולה התברר, כ׳ תשתיות השדה נראות היסב מהאוויר גם בעין לא מזוינת, וכי הפצצתם לא תצריך כל אמצעים מיוחדים לגילוי או לזיהוי. סיור זה נערך ב־ שדה דב. הוא סס מעל השדה בגבהים שונים ונוכח לדעת ״שההסוואה אינה בסדר״. בדו״ח שהכין לאחר הסיטה כתב קרופינסקי: בשטח הבנינים התדש כס הצריפים ונם הדרך בולטים אפילו מגובה של 2,500 את הצריפים ואת היסודות לכן ציין כ׳ ״ביחס לצריפים יש לצבוע אותם כנראה בכתמים ולא בצבע אחיד כהה אשר רק מבלים אותם מתוך הירק״. יתרה מזאת, אף המטוסים וגם סככות המסוסים בלטו מאוד, ולדבריו ״יש צורך דחוף לעשות תוצאות הפעולה נבדקו 12 את הסואת הפנים על ידי רשתות על עמודים שיטשטשו את כל צורת האוירונים״ אפוא גם מהאוויר, ובעקבות זאת הלכו ונתנו יותר ויותר את הדעת על חיבורה של תוכנית מקיפה יותר להעלמה של כל בסיסי חיל־האוויר, ושדה דב בכללם. נראה שדו״ח זה גם שימש זרז לטיפול ממוקד יותר בכל בעיית ההסוואה, ובאמצע חודש יוני מונה ש׳ רוזוב לקצין ההעלמה של החיל. לאחר סיור שערך בכל שדות התעופה הגיש דו״ח על מצב ההעלמה, ונוצר ״קשר ח׳״ בין מחלקות ההעלמה של חיל־ההנדסה וחיל־האוויר. נבדקו כל המחסנים של חומרי העלמה בארץ, וכן תוכננו כמה פעולות דחופות ביותר. בתחום זה בלט אז מחסור חמור בארץ של חומרים החיוניים ביותר לצורכי העלמה, וגם לצבא לא היה לא מלאי של רשתות הסוואה ולא מלאי של בד יוטה. כבר ב־ הסוואה ול־ חיפושים מרובים מצא רוזוב ״בחיפה הערבית מחסן גדול של רשתות דייגים. המחסן הוחרם והועבר לרשות חיל האויר. )חלק ניכר נשלח גם למחסני חיל ההנדסה.( הרשתות האלה הן חלשות ונקרעות בקלות, אולם הן החומר היחיד׳ שעומד לרשותנו כיום״. כמו־כן צוין המחסור בכוח־אדם. ״פעולות ההעלמה נעשות או על־יד׳ קבלן ׳סולל בונה׳ או על־יד׳ מחלקת עבודות של חיל האויר. שני המוסדות הללו עמוסים עבודה וסובלים מחוסר פועלים״. מחסור שלישי - ״באמצעי הובלה. יש לפעמים צורך להעביר במהירות חומר ואנשים משדה תעופה 3 אחד למשנהו במרחקים שונים״, והחוסר בכלי תחבורה משבש מאוד את העבודה 536 יייט׳ בינו׳ והתבססות: נזכירה דב ומססלול׳ החירום - לנ 5 * הגיש שמואל רוזוב ב־ 14 לאחר התייעצות משותפת עם אדולף צוקר מחיל ההנדסה החיל ״הצעה לתכנית מקיפה להעלמה״. בעקרונוודהיסוד לתוכנית ציין רוזוב: א. אין באפשרותנו להעלים שדות תעופה ואפילו מסלולי וזירום, ולעומת זאת יש להשתדל עד כמה שאפשר להעלים כל אוירון ואוירון. ב. האויב מוטי. להגזים את כושר יכולתנו המדעי ולכן קל לעורר את חשד האויב אין באפשרותנו לרכז כ. על ידי כל פעילות טכנית בלתי מובנת לו. הכנה אנטי אוירית בכל מקום הדרוש ולכן רצוי ״להזמין״ את האויב למקומות של חשיבות מדומה ולהכין שם עמדות א.א. באשר לאמצעים העומדים לצורך העלמה צ״ן רחוב, כ׳ האמצעים מוגבלים מאוד: ״מוגבל הכסף, הסרנספורס, ידיים עובדות ואפילו זמן״, ולכן לדבריו יש צורך להתחשב במגבלות אלה בעת הצעת תוכנית - אחרת לא יהיה אפשר לממשה. בין האמצעים התייחס רוזוב לכך שיש די ״מכונות חפירה״, שבאמצעותן ניתן"להעביר כמויות גדולות של אדמה ממקום למקום״; יש מספר רב של ״בתי מלאכה, נגריות, מסגריות, דבר המאפשר יצירת דחלילים משוכללים בכמות גדולה״; ולבסוף ציין גם: ״יש לנו חומר אנושי אעטלגנט׳ שבהדרכה ידועה יכול במהרה להסתגל לדרישות העלמה ולפתח חוש של הסוואה״. לדברי רוזוב, ״הדרישה האמיתית לצרס העלמה תקבע על ידי המסה הראשי של חיל אויר״. עם זאת, כבסיס לתוכנית התייחס רוזוב לשדות התעופה ״לכל תקופות השנה״: עקרון, תל־אביב, רמת־דוד, סנס־ג׳ין, ראש־פינה, בצת. לדבריו, בכל אחד יש מקומות העלמה לשישה מטוס׳ קרב ולשני מסוסים גדולים. בסךהכול מדובר אפוא ב־ אבן־יהודה, מעברות, קר״ת־שאול, כשבכל אחד מהם מקום העלמה לשלושה מסוסי קרב ומסוס אחד גדול, ובסךהםל גם את מחסני הדלק, התחמושת, עמדות א״א ומחנות השירותים. באשר לתוכנית העבודה פירט רוזוב: העלמת המטוסים צריכה להיעשות לאחר ביקור במקום תוך ״התאמת התוכנית לתנאי המקום״)גנים, עצים, עשב וכוי(; גם לגבי קביעת מקומות מחסנים חדשים, עמדות וכוי יש להתייעץ עם קצין ההעלמה; יש להעביר הדרכה קצרה לכל עובדי שדות התעופה בתורת העלמה; להקים בכל שדה תעופה גדול ״מקום חניה מדומה ודחליל• אוירונים המחובר למסלול עם טקסי־טרק מדומה. המרחק בין מקום חניה זה והמסלול צריך להיות לכל הפחות צריך להעביר ממקום למקום לפי תכנית מעובדת מראש ובהתייעצות עם קצין המבצעים״ לשם התאמתה עם תנועת המטוסים בשדה; באשר למסלולים קיציים, הציע ליצור מספר גדול של מסלולים מדומים: ״גרידינג חד פעמי בלי שום ״שור והחלקה הוא המליץ ״לארגן קבוצת פועלים נודדת״, שתעבור ממקום למקום ותקים מסלולים מעין אלה. בסיכום הציע רוזוב, שלאחר קבלת תוכנית זו יוזמן המספר הדרוש של דחלילים, תתארגן קבוצת עמדה ניידת ליצירת מסלולים ניידים, ״בנו מקומות חנייה מדומים לשישה שדות התעופה הגדולים, ויאורגנו קורסים להדרכת עובדי שדות התעופה. עלות הביצוע של התוכנית הוערכה בכ־ * בתחום זה נ׳ והסתיים ב־ ומסרתן ״להדריף ולבחור אנשים מתאימים״, שיוכלו"לייעץ למפקדים בכל בעיות ההעלמה, לתכנן פעולות, לפקח על ביצוען, להדריף את אנשי היחידות, לפקח על המחסנים המיוחדים של החומרים הדרושים וליצור קשר עם מחלקת ההעלמה״ במסה חיל־ההנדסה. בקורס הזה השתתפו נציגים מחיל־האוויר ומחטיבות ״כרמלי", ״גולני״, ״גבעתי״ ו״קר״ת׳״. בזימון לקורס זה הודגש כ׳ ״לימוד ההעלמה דורש מידה מסוימת של חוש לצורות ולצבעים. לרוב נמצא חוש זה אצל ציירים גרפיקאים, אדריכלים וכדומה... ״. עד אז כבר התקיים קורס להעלמה בן שמונה ימים, שבו השתתפו 537 • קלים - למג ,יואנ במלחמה לעצמאות למטוסים גדולים וקטנים, הקמת מסלולים מדומים, מקומות חניה ליד המסלולים הגדולים והוצאות להדרכה. 15 עד אז כבר הוזמנו ב־ מחלקת העבודות, מפקדי הבסיסים כדי לקבוע תכניות מפורטות ומעשיות לבצוע... יש להכין ולשלוח לכל . ב־ 16 הבסיסים קציני הסואה מיד...״ למרות דברים אלה נעשו עד אז 17 ההסוואה אינן מתמלאות בגלל חוסר בחומר, בטרנספורט וידים עובדות״ כמה פעולות חשובות ביותר בתהומי ההסוואה וההעלמה: הוכנו כמה ״מצפנות״ למטוסי קרב בשדה עקרון, !הוכנה שם אף ״טייסת קרב״ מדומה )דחלילים(; הוסוו המבנים ושאר המתקנים בשדה תעופה תל־אביב ובשדה תעופה הרצליה; הוכנו מקומות הרכבה ומצפנות בשדה תעופה מעברות, ופעולות דומות במסלול באבן־יהודה לקראת הגעת מטוסי ה־ קרב מדומה )דחלילים( במגידו. באמצע יולי אף הגיש ממלא מקום מנהל מחלקת העבודות, משה ירמיצקי, 18 בקשה לתקן ל״יחידת הסוואה ארצית ניידת״ בת מעבר לכל אותן פעולות בתחום ההסוואה וההעלמה, נעשתה עד אז פעילות חשובה על־יד׳ כל התת־מחלקות במסגרת מחלקת העבודות של החיל בשיקומם של בסיסי חיל־האוויר הבריטי - במיוחד בעקרון וברמת־דוד: הכנת התשתיות העיקריות בשדה דב, בשדה הרצליה ובשאר מסלולי החירום, ואף הכנת תשתיות אחרות הנחוצות לפעילות מטה חיל־האוויר ושאר יחידותיו ברחבי תל־אביב וברחבי הארץ. פעילותה של המחלקה )הן בביצוע הן בתיאום( הקיפה תחומים רבים: למן הקמת חדר־פעולות במטה החיל וחדר־סינון בבית־הספר ״ביל״ו״, דרך הכשרת התשתיות הנחוצות לפעילות תחנת המכ״ם הראשונה בגליל־ים והקמת מחסנים לאחסונן 19 של פצצות האוויר, וכלה אף בהקמת ״בי״ח לתערובת בנזין״ בחולון לשם הכנת הדלק המתאים למטוסים כל הפעולות הללו תרמו תרומה חשובה לפעילותו המבצעית של החיל בתקופה שלאחר תום ההפוגה הראשונה. בסכמו את הפעולות שנעשו עד מחצית יולי, כתב ירמיצקי כ׳ הן מוכיחות בלי כל ספק את כל חשיבות ויעילות מחלקת העבודות של וזיל האוויר הישראלי, שביצעה את כל העבודות הנ״ל בזמנים הקשים ביותר תוך מאמץ גדול ומחסור בידיים עובדות, ואיפשרו על־ידי כך פעולות מקיפות לטייסות השונות. אולם אין זה קובע שהמבנה כבר מושלם; יש להדגיש את החוסר הרב באמצעי תחבורה מתאימים, חוסר הספקת חומר ומכשירים, ומחסור בידיים עובדות נוספות. יש צורך להשלים את מנגנון המחלקה, לתת להם את העזרה הדרושה בתומר ובאנשים, כדי להשלים את השדות שהוכנו תחת לחץ מצב החירום, לבנות שדות חדשים בצפון הארץ, ולשמור 20 ולטפל בקיים ב־ אשר הועבר לשם כך מחיל ההנדסה, שבו שירת למן 21 המחלקה, שצבר גם במהלך שנות שירותו בחיל־האוויר הבריטי בין השנים נפתח אפוא בתיאור תהליכי בנייתם וארגונם של שדה דב ושל מסלולי החירום )בין השאר - בירושלים, * נולד בשנת כמנהל עבודה לעבודות ביוב ותיעול ובנמל תל־אביב. בתחילת הועבר ל״סולל בונה״ כמהנדס וכמנהל עבודה ראשי, ונטל חלק בעבודות אזרחיות וצבאיות עבור הצבא הבהס׳ בכל חלקי הארץ, ושנה גם בקפריסין ובסוריה. ב־ ל״סננס וחזר לעבודה ב״סולל בונה״. 538 נינו׳ והתבססות: משדה דב וםמסלול׳ החירום - לב טן בסדום, בנגב ובגליל(, ונחתם בתהליך ההתפתחות ממסלול לבסיסה של טייסת הקרב בהרצליה. בין לבין מתואר תהליך ההתארגנות בבסיסי חיל־האוויר המלכותי הבר׳•׳ לשעבר בעקרון וברמת־רוד. ככל שילך ויושלם תהליך ההתארגנות של הטייסות בבסיסים אלה - בד בבד עם הגעתם של מסוסי קרב והפצצה חדשים - כך תלך ותרד גם הבכורה של שדה דב. אותו תהליך משתקף גם במעבר משימוש ורסטיל׳ במטוסים הקלים במגוון משימות רחב - לשימוש בהם לפי הייעוד שקבע להם היצרן. משדה דב וממסלולי עפר - לבסיסי חיל־האוויר המלכות• למן העברת המטוסים הקלים של שירות האוויר לשדה דב בדצמבר בעיקר בשדה זה. מטה השירות השקיע משאבים ניכרים בהארכת המסלול שהיה בו, בסלילת מסלול נוסף, בהקמת מגדל פיקוח ובהכנת תשתיות נוספות, על־מנת להופכו לבסיס המתאים גם להמראה ולנחיתה של מטוסים כבדם. היה זה הבסיס הראשי והעיקרי של חיל־האוויר. תוך כדי העבודה על שדה דב נמשכו העבודות גם על אותם מסלולי עפר מיוחדים, שנועדו בתחילה לנחיתתם של מטוסי תובלה במסגרת תוכנית ״יקום פורקן״: שניים בהרצליה, אחד ברשפון, אחד במעברות, ושניים באבן־יהודה. במסלולים אלה לא הוכשרו בתחילה כל מתקני־עזר, אולם הושם דגש על בהעלמתם ככל האפשר, שכן נועדו בתחילה לנחיתתם של מסוסי התובלה, שנרכשו בארצות־הברית במסגרת התוכנית ״יקום פורקן״, ושיועדו להבריח משם אמל״ח וכיו״ב. בפועל הם לא שימשו לצרכים אלה, אולם אחדים מהם שימשו למילוטם של מטוסי הטייסת בתל־אביב מפני ההפצצות המצריות. למן של אותם מסלולים על־יד׳ מחלקת העבודות של החיל בראשותו של שלמה גילוץ. בחלקם אף החלו בפעולה להכנתם לשימוש מלא, וכך הוכנו בהם עמדות הגנה אנטי־אוויריות, מחסני תחמושת, מתקנים לאגירת דלק, ״מצפמת״ למטוסים. בחלקם אף נעשתה פעולה להצמחת העשב, כדי לשפרם ולהופכם למסלולים מתאימים יותר לשימוש מטוסי הקרב. כמתואר להלן, היה אחד המסלולים הללו, בהרצליה, למסלולה של טייסת הקרב, ובקרבתו הוקם גם בסיסה של הטייסת. מאוחר יותר שימש המסלול במעברות כבסיסה הזמני של טייסת הקרב, והמסלול באבךיהודה אף שימש לנחיתתו של אחד משלושת מטוסי ה־ ב־ 22 תנועה אווירית לצד מסלולים אלה סומנו - ובחלקם גם נסללו - למן סוף היישובים, שנועדו לאפשר נחיתתם של מטוסים קלים במיוחד, אם ינותקו דרכי היבשה אל אותם היישובים. בחלק ניכר ממסלולים אלה היה צריך להשקיע עוד עבודה רבה, ובדרךכלל היא נעשתה על־יד בני המקום מחלקת העבודות של החיל. בחודש יוני 1 ו/או החטיבה המקומית על־פי ההנחיות של מהנדסים, שמונו על־יד * למפקח על מסלולי החירום בדרום ובנגב, וכחודש מאוחר יותר מונה נתן פרמן למפקח על 23 מונה א' גליק מסלולי החירום בחטיבת ״גולני״, ואלישע סקלרסק׳ - על כל מסלולי החירום בחטיבת ״כרמלי״. שלמה גילוץ, ראש מחלקת העבודות אז, קבע כ׳ לאחר סיום הכנת המסלולים, יהיה תפקידם לדאוג שיהיו שמישים תמיד לנחיתת מטוסים. כן הציע, שמפאת המחסור בכוח־אדם בחיל־האוויר בכלל, ידאג כל מהנדס נפה לביצוע * סיים את לימודיו באוניברסיטה בפראג בשנת התגייס לחיל־האוויר המלכותי בתור תותחן עד אווירונים ביחידת המפציצים מסי חיל זה ומילא תפקיד של אחראי לשדות התעופה. הוא היה אז אחראי לביצוע עבודות בשדות התעופה במצרים ובארץ, ונר רכש ניסיון רב בתחום זה. מ־ שלס בעברית, גרמנית, אנגלית, רוסית, ציכית, הונגרית, צרפתית ואספרנסו. 539 יונ במלחמה לעצמאות 24 התיקונים הנדרשים במסלולים על־פי הנחיותיהם של פרמן וסקלרסק׳ בה־בשעה נערכה - בעיקר על־יד׳ גורמים מחוץ לחיל־האוויר - פעולה חשאית וגלויה לרכישת אחדים . בתחילה התמקדה הפעולה בבסיסי עקרון ורמת־דוד. היה ברור לחלוטין שבסיסים 1 מבסיסי חיל־האוויר הברים אלה עולים לאין שיעור על שדה דב ועל אותם מסלולים פרימיסיב״ם ביותר - לעומת התשתיות המודרניות רחבות־היד״ם, שהוכשרו על־יד הבריטים במהלך מלחמת העולם השנייה. עד אמצע מאי הצליחו נציגי ה״הגנה״ להעביר לרשותם את עקרון, ושירות האוויר הלך והשלים את ההיערכות הנחוצה כדי לספק את התשתית החיונית הנחוצה לפעילותה של יחידה ראשונה בבסיס. יחידה זו פעלה בעיקר בלילות, ובעיקרה נועדה לתת שירות למטוסי התובלה שפעלו במסגרת מבצע ״בלק״. לשירות האוויר חסרו אז אף האמצעים האלמנטריים ביותר כדי לנצל את התשתיות, אשר הותירו אחריהם הבריטים בעקרון. גם מיקומו של עקרון — בלבה של אוכלוסייה ערבית עוינת - טרם אפשר פעילות מבצעית מסודרת משם. לצד גורמים אלה היתוסף גם הגורם הבריטי. הוא פינה את בסיסיו על־פי תוכנית הפינוי שלו, ולכן לא החלה תחילת ההיערכות של חיל־האוויר בבסיס רמת־דוד אלא למן למקום לאחר ההפצצות של חיל־האוויר המצרי יום קודם לכן. בתחילת יוני אף נבדקו האפשרויות להפעלת שדה התעופה הבריטי בעיו־שמר, הן למטרת הרכבת מטוסים והן למטרת פיזור מטוסים )״בקשר למקומות בכל התחומים הללו המשיך מטה חיל־האוויר והרחיב את פעולתו, ומחלקת העבודות 25 מחסה ומצפנות״ של חיל־האוויר בראשותו של שלמה גילוץ - בסיועה של חברת ״סולל בונה״ בעיקר — פעלה להכשרת התשתיות הנחוצות להפעלת אותם מסלולים, מנחתים ובסיסים. על הפעולה שנעשתה במהלך תקופת שירות האוויר הונחו אפוא היסודות להקמת בסיסי חיל־האוויר ומתקניו. תוך כדי ההפצצות האוויריות של חיל־האוויר המצרי למן שדה עקרון הלך והתארגן לקליטת טייסת הקרב הראשונה ולקליטת מטוסי התובלה; בסיס רמת־דוד נערך לקליטת שתי ט״סותיו הראשונות; והמסלול בהרצליה - לקליטת טייסת הקרב. הפעילות המבצעית, שעמדה בראש סולם העדיפויות; המחסור החריף כמעט בכל האמצעים הנחוצים לבניית התשתיות הנחוצות באותם בסיסים; האמברגו שהשפיע אף על האפשרות לרכוש חלק ניכר מאותם האמצעים בחוץ־לארץ; קש״ התחבורה הגדולים-, קש״ הקשר התמידיים; ההפצצות היומיומיות כמעט; והפעולה האינטנסיבית להנחת היסודות כמעט בכל התחומים - כל אלה השפיעו נמרצות על כל צורת ארגונם של בסיסי החיל ועל קצב הפעולה. ״שדה אם״: ״יתאים לכל סוגי האוירונים ולכל פעולות שתדרשנה״ עיקר פעילותו של חיל־האוויר עד תחילת ההפוגה הראשונה בוצע בשדה דב שבתל־אביב. בתחילתו נועד שדה דב להוות שדה תעופה לקליטת מסוסים קלים ולפעילותם ממנו, אך תוך כדי הפעילות, שהלכה והתרחבה, שדה דב )צילום אווירי( 540 ב׳גו׳ והתבססות: מעידה דב וממסלול׳ הרו׳ר־ום - לבסיס׳ ט י׳ז3 לכל הבסיסים האחרים שהלכו והתארגנו אז 26 היה הבסיס, בפיקודו של בוריס סניור )אלדור(, ל״שדה אם״ פרס לכך סיפק השדה את כל השירותים הנחוצים לפעילותה הכוללת של הס״סת, אשר פעלה בו תחת פיקודו של גדעון גורדון )אלחם(. משמונה סניור לסגנו של ד! סולקובסק׳, ראש אגף המבצעים, מונה במקומו *27 ב־ הפעילות בשני מישורים אלה - עבור הס״סת ועבור חיל־האוויר בכללו - היתה אינטנסיבית ביותר. הבסיס פשס ולבש צורה במהירות רבה ביותר, והשינויים ניכרו בו כמעס מדי יום ביומו. התוכנית הכללית היתה להכשיר את התשתיות הנחוצות גם לנחיתת מסוסים כבדים מסוג דקוסה, אולם הפעילות המבצעית וההפצצות התכופות על השדה והאזעקות החוזרות ונשנות - גם כשלא היו הפצצות - גרמו לעיכובים שונים. אף־על־פי־כן נעשתה בשדה דב עבודה רבה וחשובה גם במהלך החודש שלמן העבודות של חיל־האוויר, בראשות שלמה גילוץ בתחילה, נסלה חלק חשוב בפעולה זו הן כגורם מבצע הן כגורם מתאם מול גורמים שונים, אשר פעלו לביצוע העבודה - כמו, למשל, חברת ״סולל בונה״ או שירות האכסון במסכ״ל. גילוץ צ״ן אז, שלמעשה ״האוירודרום הראשון״ אשר תוכנן על־ידיה היה שדה התעופה בתל־אביב; אולם הפעולה בשסח לא נעשתה לפי תוכנית זו, ולכן לדבריו חלו עיכובים שונים בפעולה זו, שכללה גם הקמת מסלול שני בשדה. לדבריו, עם מינויו של ישראל זבלודובסק׳ למפקד החיל הוא לקח על עצמו ״באופן אישי״ את האחריות על עבודת המסלול, ואכן החלה להסתמן בכך ״הסבה גדולה״; אולם בניית המבנים, המקלסים, שיכון הסייסים והמחנה, שנמסרו לשירות האכסון במטכ׳׳ל, התנהלו בעצלתיים, ועל רקע זה התעוררו גם חילוקידעות 28 בין השירות לבין מחלקת העבודות של החיל בדיון מטה חיל־האוויר ב־ העבודות על המסלולים בשדה דב שבתל־אביב, ״יוכלו לרדת פה כל מיני מסוסים טרנספורט ומפציצים״. עם זאת צוין הצורך ״לתקן את הכביש לשדה בת״א״ ולהתקין גשר נוסף כעתודה למקרה ״שהאחד הקיים התוכנית הסופית לבניית תשתיות השדה כללה: הארכת המסלול הקיים 29 יופצץ״ על־יד׳ חברת החשמל, עד לאורך מלא של באורך רבים הוקצו לביצוע התוכניות הללו במיוחד למן של משה ירמיצקי)שפעל לצדו של שלמה גילוץ כקצין העבודות( לשבוע הנגמר ב־ הפנימיות בשדה דב הונח הכורכר ונכבש, וכי ״הבנינים במחנה הקיים נסתימו. עוסקים כרגע בגמר שרות׳ העזר כגון: בתי כסא, שבילים, הכנסת המאור ותיקון קו׳ המים. במחנה החדש הוחל בבנין הצריפים... כן הוחל בבנין המקלטים לאנשים, למפקדה ולמרכז״ת הטלפונים״. אושרו התוכניות להקמת מגדל הפיקוח והמקום סומן, ואושרו תוכניות הקמת הגדר. גם הוחל בהתקנת בניין עבור מחסן תחמושת גדול. באשר * בס״סת 20 - במחלקת ביטחון - שלושה״ הקיוסק הראשון )והיחיד( בשדה דב 541 Q'OIUDD איונ במלחמה לעצמאות לבניין המטה, נגמרו קירות המגן מסביבו. גם נגמר בניין חדר־המבצעים, והוחל בבניין מחלקת סינון הידיעות. כן הוקמו שני מקלטים זמניים בבניין ״גלי־ים״, והוחל בהקמת גדר להבטחת הבניין. הקמת בנייני השיכון של הסייסים בש״ח־מוניס הסתיימה, והובא למקום גנרטור שהתקבל משירות האכסון. צירפו לו מנוע דיזל ״ומקימים בנין קסן מיוחד עבורו״. כן הוחל בתכנון חדר־האוכל והמטבח הנפרדים עבור הסייסים, ובמקום הוקם גם מחנה אוהלים ל־ גם בניית אותם האוהלים לא התנהלה על־פי התוכנית. שירות האכסון קיבל על עצמו לדאוג לריצוף 950 ״מכון לדיזל״ שם, וכן לסלילת שבילים במחנה; אולם לפתע נודע כ׳ ״השבילים לא ״עשו על־יד שירות אכסון הודעה זו נמסרה מספר שבועות אחרי התחלת העבודה, ומספר ימים לפני כניסת האנשים למחנה״. גם שירות האכסון ב־ , התוכנית להקים שם מועדון לחיילים נדחתה על־יד מקצין האכסון — אף ש״ק״ם עלינו לחץ מוגבר מאת מפקד המחנה... היות ולדעתו בלתי אפשרי להכניס 480 רבה. כדברי משה ירמיצקי, קצין העבודות במטה חיל־האוויר, בסוף יוני: ״קבלנו הוראה להעמיד תחנת כח עבור שכון הטייסים בשיך מונס. עבור תחנה כזו דרושים הדברים הבאים: דינמו )גנרטור(, ב( מנוע )דיזל(, ג( לוח חשמלי עם מודדי זרם ומתח, ד( מכשירי עזר עבור בדיקת הזרם והפצתו מאכסון לפי הוראותיך. את המנוע מצאנו במקום...״. היה זה מנוע דיזל של ולדברי ירמיצקי ״הניע משאבת מים ולא גנרטור כך שעלינו היה להתאימו למטרתו החדשה״. מעבר לכן היה המנוע מורכב ״על שני יסודות נפרדים כך שכדי להורידו מהיסוד יש לפרקו לכל חלקיו ולהרכיבו בדיקנות מרובה אחרת הוא עלול להשבר בשעה הראשונה של פעולתו״. מחלקת העבודות גם לא קיבלה לוח חשמלי, ״ועלינו היה לבנותו וכן כל מכשירי העזר הדרושים״. לדברי ׳רמיצק׳, הבעיה שעמדה בפניהם היתה אפוא זו: ״האם יש בין מגויסי• אנשים, המסוגלים לעשות את העבודה הזו, הדורשת מומחיות רבה? לדאבוננו הרב לא היה איש המסוגל לכך״. לפיכך קיבלו במחלקה את הצעתו של גרינברג, חשמלאי המחלקה, למסור את העבודה לאדם בשם רביץ, המומחה במקצוע זה. ירמיצקי ביקש איפוא לאשר את התשלום בסך 30 לא״׳ עבור עבודה זאת העבודה בשדה סבלה גם מכך, שסופקו חומרי בנייה מסוג גרוע ביותר. כך, למשל, כתב נ׳ פרמן, מהנדס שדה התעופה של תל־אביב, לראש מחלקת העבודות, שלמה גילוץ, ב־ סיפקה לצורכי בנייה בשדה ״הוא למטה מכל ביקורת והם מתפוררים בידיים לחול רגיל. אני מוצא שהבאת לבנים כאלה היא סבוטדה גלויה״. הוא דרש אפוא להוציא אותן מיד מהשדה; ואולם במקום להוציאן מהשדה, אנשי שירות האכסון ״העבירו את הלבנים למקום אחר, לבנייני המפקדה, והתחילו לבנות מהם״. יתרה מזאת, בהעירו לאחד מאנשי השירות על כך, זה ״הסתובב אלי עם הגב״; וכשהעיר לו ״שבכל זאת אליו פונה מהנדס שדה תעופה תל־אביב, ענני בגסות שהוא לא מחויב לדבר אתי, שיש לו עם מ׳ לדבר בעניני העבודה שלהם, ובטון יותר ] גם גם הוסיף כי הוא ואכן, בעקבות אירוע זה פנה 31 ׳אולם לא כדאי״׳ אחד מקציני מחלקת עבודות ב־ משירות האכסון, וביקשו ״להקפיד על טיב החומר מגדל הפיקוח בשדה דב 542 יד״י בינוי ורזתבססות: סעדה דב ומססלול׳ החירום - לבסיס׳ 3 אשר פלרוד שולח כדי לבצע עבודות בנייה בשדה התעופה על החומר כ׳ דבר זה יכול להתנקם בנו יום אחד בזמן ההפצצות, ובמקרה הנ״ל לחקור ולברר מדוע הרשו 32 להביא לבנים מהסוג הגרוע הנ״ל ולא רק זאת אלא גם לבנות מהם, ולהעניש את האשם״ התקציב שנדרש ממפקד החיל, ישראל זבלודובסק׳, נועד בעיקרו להכשיר את הבסיס, כך שלדבריו יתאים ״לכל סוגי האוירונים ולכל פעולות שתדרשנה״ ב־ העקר׳ ב־ * שהועברה כעבור עשרה ימים על־יד׳ הגזברות במטה החיל, עלה הסכום 33 אליהם״. בדרישה מפורטת יותר הנדרש לביצוע ״עבודות הכרחיות״ לכדי 34 בניית מגדל תצפית; ואף לתחנת שידור תת־קרקעית, אשר אושרה על־יד׳ מפקד החיל ב־ העבודה על המסלולים ושאר התשתיות נמשכה, ונכון לשליש הראשון של חודש יולי, היו כבר בשדה שני מסלולים מכוסים באספלט: מסלול מזרח-מערב באורך מטר, צפוךצפוךמזרח לדרום־דרום־מערב, שטרם הסתיימה העבודה עליו. קרופינסק׳ ציין, שכדי לאפשר שימוש מלא במסלול זה ״יש צורך לגמור את הרחבות משני צד׳ המסלול, יצירת שפוע בקיר הגובה וגמר עוד מטר מסלול מזופת ו־ 35 מסלולי הגישה ומקומות לפיזור האוירונים וכן להכין מסלול פיזור עם מקומות פיזור בצפון למסלול מס לשדה תל־אביב הועבר האנגר מעין־שמר; כן הוקם האנגר בטון אחד, והאנגר ברזל אחד היה בשלבי בנייה; הוקמו משרדים למפקדה, לטייסת, למבצעים ולשאר המחלקות; בית־מלאכה למבנים וגם מחסן; תחנות שידור ומרכז לקשר טלפוני; קנטינה ומחסני נשק ותחמושת ומחסן מרכזי, תחנת משטרה, תחנה רפואית; הוכנו מכלי דלק למטוסים וגם לכלי־רכב; הוקמו עמדות תותחים ומכונות ירייה, הוכנו מקלטים וחפירות להגנה אווירית, הוקם מחסן למחלקת אספקה מוטסת; הוכנו משרדים, ביודמלאכה ומחסן לעבודות בניין. במהלך חודש יוני אף ארגנה מחלקת העבודות של החיל את קציר החיטה בסביבת השדה, וביצעה את כל העבודה 36 הכרוכה ב״קוו׳ החשמל וענייני התאורה״ בשדה לעומת זאת כללה מחלקת העבודות, אשר פעלה בשדה דב, לדברי קצין המנהלה, יוסף קרופינסק׳ )קרן(, ״פלוגות עבודה, בית מלאכה לנגרות ומכונות ומחסן חומרי בנין בכמות קטנה״. המהנדס שעמד בראש מחלקה זאת קיבל תחת אחריותו והשגחתו את כל אותם הבניינים לאחר שנסתיימה בנייתם; כן טיפל בהכנת כל הנחוץ ״להסוואה בניין המפקדה החדש וגם בהרכבתה״. פלוגות העבודה עמלו על תיקון המסלול, בסידורי מכלי הבנזין, בעבודות חשמל ומכונות וגם בהכנת דברים הדרושים לכל מחלקות השדה. הטיפול בתשתיות שדה דב התחלק אפוא בין מחלקת העבודות במסה, אשר בין השאר מסרה את חלק הארי מבניית המבנים עצמם לחברת ״סולל 37 בונה״ או לשירות האכסון - לבין מחלקת העבודות בבסיס, אשר תחזקה אותם לאחר סיום בנייתם עד אמצע יולי כמעט והסתיים תהליך בניית התשתיות לפי התוכניות שהותוו עד אז: מסלול מם׳ ו - 900 ומקומות פיזור למטוסים; כן הוכנו בניינים למפקד הטייסת ולשירותים השונים, בנייני ״המפקדה האדמיניסטרטיבית ומרפאה״, מתקנים שונים לדלק, פצצות ולתחמושת; וכן מקלטים לאנשים על פני כל השדה; עד אז, כמתואר לעיל, הושלם ״שכון הס״סת בשיך מונים לעובדים וטיסים )כ־ 38 חדרי מנוחה״; ואף הוכן שם ״בית ספר לגופנים וטייסים עם שרותיהם׳׳ * בין השאר כלל תקציב זה למסלולים 6,000) 543 במלחמה לעצמאות ניי ״מספר העובדים והחיילים גדל באופן בלתי פוסק״ ב־ העבודות, ועל־פי בקשתו של אהרן רמז, ראש מסה חיל־האוויר, שהה בשדה דב במהלך הימים והגיש לרמז דו״ח מפורט על כל היחידות אשר פעלו אז בשדה. כך שרד בידינו מקור מעודכן ביותר על אודות מצבו של השדה, נכון לאותם ימים, וגם קצת על אודות דפוסי הפעולה בינו לבין מסה חיל־האוויר. באפיינו את המבנה הארגוני של השדה, נכון לאותו מועד, ציין גילוץ את חלוקתו למעין שלושה מוקדים: מפקדת השדה; הטייסת והשירותים הישירים הניתנים לה להבסחת פעילותה המבצעית )מה שקרוי היום ״טייסת תעופה״: מודיעין ומבצעים, מגדל הפיקוח, מטאורולוגיה, קשר(; ושאר היחידות, שבעיקרן מספקות את כל השירותים לכל המשרתים בשדה וגם לחיל־האוויר בכלל)שכן כאמור היה שדה דב גם בבחינת ״שדה אם״(. כבר אז הסתמנו אפוא היסודות למבנה הארגוני, הנוהג אף היום בבסיסי חיל־האוויר: טייסת טיסה, טייסת תעופה, טייסת מנהלה וט״סת תחזוקה. עם זאת נראה שבמציאות לא התנהלה הפעולה באותם שלושה מוקדים בנפרד, אלא הם התערבבו זה בזה וטיפלו בכול - או בלא־כלום. כזאת היתה המציאות שהכתיבה המלחמה בראשיתה, אך תוך כדי ההפוגה הלכו והסתמנו יותר ויותר אותם מוקדים המוזכרים באפיונו של מפקדת השדה והנהלתו דאגו להחשת סיום העבודה על המסלולים, הפנים ושאר הבניינים שנבנו 39 גילוץ בשדה התעופה, וטיפלו בכל הקשור לתנאי השירות והפעולה )ציוד, הלבשה ועבודה וכיו״ב( של המשרתים בשדה. פרט לכך טיפלו בכל הקשר עם גורמי חוץ, אשר פעלו בשדה. קצין המנהלה של השדה, יוסף קרופינסק׳, ציין כ׳ ״היתה תנועה גדולה של אוירונ׳ או״ם בשדה. הנהלת השדה דאגה לקשר עם המוסדות המוסמכים 40 וכן טפלה באנשי ארם בשדה לשביעות רצונם הגמורה. יש לציין שלא היה כל ניסיון פקוח מצדם״ נראה שעם החילופין שחלו בפיקוד על השדה פעל אימברג יותר ויותר לאכיפת נוהלי פנייה מסודרים בפעולה בין השדה והט״סת לבין המטה. שאיפתו היתה לרכז ביד׳ מפקדת השדה ככל האפשר את כל ענייני השדה - ובמיוחד את כל הטיפול בתחום כוח־האדם - תוך מגמה למנוע ככל האפשר ממטה חיל־האוויר כל פעולה אלא דרכה בלבד. אולם המצוקה הרבה בכל התחומים, הנוגעים לתנאי השירות של הפרס ביחידות השונות בשדה, גרמה לכך שאותן פניות ישירות נמשכו, כמתואר להלן. עם זאת היה הקשר בין מחלקת המבצעים בשדה לבין הטייסת הדוק ביותר, וגילוץ ציין כ׳ הן ״עובדות כמעט ביחד״. לדבריו, בדרךכלל הועברו ההוראות לפעולה ממחלקת המבצעים בשדה ישירות למפקד הטייסת, וזה היה מורידן לאחד מראשי האגפים בה. את התדרוך באשר למטרה ושאר המודיעין הנחוץ היה הטייס מקבל ממחלקת המבצעים. היו בה קציני תדריך ותחקיר וקצינים תורנים את התחקירים של הטייסות וגם מתרגמות אותם לעברית במסגרת המחלקה בשדה, ומפיצות אותם לגורמים הרלוונטיים גם במסה חיל־האוויר. לקראת סוף יוני ביקש ׳והן הוהנברג, אחד מקציני התדריך, לאפשר למחלקה בשדה להחזיק מפת מודיעין ״מושלמת מסומנת בנקודות שלנו ובנקודות האויב״, אשר תעודכן כל העת בעזרת קצין הקשר הצבאי. לדבריו, בעזרת המפה ניתן למנוע טיסה מעל נקודות אויב וגם להפיק דו״חות תדריך ותחקיר טובים יותר, ״היות ואיש אינו יכול לזכור בודאות את כל הנקודות בע״פ״. עד אז גם טרם היה קשר טלפוני קבוע, והוהנברג ציין את הצורך בסלילת שני קווי טלפונים ישירים: מהמשרד של מחלקת המבצעים בשדה אל אגף המבצעים במסה חיל־האוויר במלון ״ירקון״ ואל מגדל הפיקוח בשדה. הוא ביקש לספק להם גם מכונת כתיבה עברית, מכיוון שכל העבודה המשרדית נעשית בשדה ולא בסוף חודש יוני עמדה מצבת העובדים במחלקה זו של פיקוח התנועה בשדה על 41 במטה היה להשגיח על ״תנועה סדירה״ של המטוסים אל המסלול וממנו. ליד מגדל הפיקוח ניצבו כל העת טנדר, ששימש מעין כבאית, וגם אמבולנס למקרי חירום. במחלקה זו היו גם חמש מגויסות ״העובדות בהוקי טוק׳ 544 n לב °?•® ודגלנים העובדים גם בתצפית במשמרות״. הם דאגו והמסלול יהיה פנו׳ כל העת לנחיתות ולהמראות מטוסים הם דיברו עם הטייסים המגיעים במטוסים להמראה או לנחיתה על־יד׳ מכשירי האלחוט, ולעתים היו ״מאותתים באורות״. כן היו להם שם דגלים בצבעים אדום, צהוב וירוק, שנועדו אף הם ליצירת מערכת תקשורת מוסכמת ב־42 עם הטייסים המוסכמים לצבעיהם השונים, אשר ״נתנו ממגדל הפיקוח. למסוסים באוויר נקבע כ׳ ״אור ירוק קבוע״ - פירושו רשות ירידה; אדום קבוע - המתן לירוק; אדום לסירוגין - הסתלק, חזור מאוחר יותר; לבן לסירוגין - חזור מיד ורד. למטוסים על הקרקע נקבע: ירוק לסירוגין פירושו רשות תנועה על הקרקע; ירוק קבוע - רשות המראה; אדום קבוע - היעצר במקומך, אדום לסירוגין - הסתלק מהמסלול מיד; לבן לסירוגין - חזור, אזעקה. בכל מקרה הודגש כ׳ ״אורות לסירוגין יהיו איסיים היות והמנורות חלשות״. באשר לסימני רקסות, נקבע כ׳ למטוסים באוויר יהיו הסימנים הבאים: אדום - אל תרד; ירוק - רד; אחד אדום, אחד ירוק - הסתלק, אזעקה. למטוסים על הקרקע: אדום - אל תמריא. בהוראה זאת הודגש הצורך לשמור על חופש תנועה במסלול: לא לחנות בקצוות, ובשום פנים ואופן לא במסלול הגישה. על הטייס הוטל להודיע למגדל לפחות עשר דקות לפני ההמראה את הזמן המשוער שלה, את שם הטייס ואת מטרת הטיסה. כן צוין הצורך להודיע למגדל על הזמן המשוער של הנחיתה, את הכיוון המשוער של הגישה וכן כל ידיעה חשובה אחרת 43 )כמו אורות ניווט וכוי(. הקשר האלחוטי היה על תדר ב־ הקודם החדש במטוסים קלים. השימוש בו הותר רק לטיסות במשך היום, רק כשיש רוחות חזקות יותר מאשר מייל בשעה )בין ציין שבמקרים אלה ״אין להתחשב ב־־ו את כיוון הרוח מגדל הפיקוח של השדה. לדבריו, על אותם הטייסים, שלא קיבלו מראש את האישור לפעול מהמסלול החדש, להתקשר עם מגדל הפיקוח ״על ידי אשר ה־־ו הוא הדגיש את ההכרח ב״זהירות יוצאת מן הכלל״, כיוון שהמסלול ״מלא תקלות בקצוות ובסופו״, וציץ במיוחד את הצורך להיזהר באותן פעמים שיש רוחות המשתנות ״בין להשתמש במסלול בכיוון ״את שדה תל־אביב לצד מחלקה זו היתה 44 בהם ללא ״כל מקרים של תאונות מבחינת צפיפות התנועה או אי־שמוש במסלול״ בשדה גם מחלקת קשר; היא נמצאה ״בבניו עתיק המרוחק מהמפקדה והמסלולים״, טיפלה בקשר הטלפוני והאלחוט׳, בהשמשת המשדרים שנמצאו במטוסים ובאספקת מכשירים חדשים, לצד הטיפול גם במכשירי הווקיטוק׳ שהיו בשדה. כן היו אחראים לשלוח את כל המברקים ממפקדת השדה, ממחלקת המבצעים ומשאר *45 המחלקות בשדה. באמצע יולי פעלו להעברת מרכזיית הטלפון למקלט מוגן מפקד השדה שאף להעניק למשרתים בשדה את תנאי השירות הנחוצים להם, מבלי שראשי היחידות יצטרכו לפנות בעניין זה ישירות למטה חיל־האוויר, אלא דרכו בלבד; ואולם המצוקה הרבה, שהיתה נחלת כלל המשרתים בחיל כמעט בכל התחומים, אילצה את ראשי היחידות לשוב ולפנות ישירות למטה החיל. * נכ לאלחוס־דיבור, מכשיר רזרבי לאלחוס־מורס, מכשיר לאלחוט־דיבור במגדל, מכשיר מכשיר אווירית. ציודה חסכני כלל משדר רזרבי המוכן לפעולה בחפירה בשעת אזעקה. התחנה שכנה בבניין ארעי בקצה השדה; כן הוקמו עמודי אנטנות יציבים. שירתו בה סכנא׳ אחד אחראי, שמונה סכנא׳ רדיו וארבע אלחוסאיות־דיבור. 545 D'OIODO איונ במלחמה לעצמאות מצב זה בא ליד׳ ביטוי, למשל, בדבריו של מאיר םםול, ״מפקד שירותי הקרקע בשדה״, לראש מסה חיל־האוויר לדבריו, ״חוזרות ונשנות תלונות בלתי פוסקות מצד האנשים כלפי הסדורים בח.א. הנוגעים - 46 ב־ הלבשה וציוד, מצב התשלומים, תמיכה במשפחה, עזרה רפואית וכוי, שלא מצאו עד היום כל פתרון וסדור״. הוא הדגיש אפוא שחוסר־הטיפול בכל הנושאים הללו גורם ״לאנשים א׳ נעימות רבה, בטול זמן עבודה על ריצות בכל מיני מחלקות במסה, חוסר יציבות וערעור מדאיג של המורל״. יתרה מזאת, לדבריו גורם מצב זה ״לערעור האמון של האנשים במפקדיהם ובממונים עליהם״, ובמקום להקדיש את מירב זמנו - ״שצריך להיות קודש לעבודה הרבה יותר יעילה וחיונית״ - הוא נאלץ לטפל באותן בעיות בעצמו. ב־ בטענה, שהעובדים במחלקתו ״מתאוננים ובצדק״ על חוסר־יכולתם להמשיך ולמלא את המשימות המוטלות עליהם, ״מבלי שתהיה בידם כל אפשרות להתקיים מבחינה חמר•ת״. גם את הלירה האחת, שהיו אמורים לקבל למחייתם כל עשרה ימים, לא קיבלו אלא פעמיים בחודש. לדבריו, ״בכל צבא היה נהוג שראשית מקבלים 47 תשלום ט״טים ועובדי קרקע ואחריהם כל שאר המנגנון״ - ואילו ״אצלינו כנראה הנוהג הפוך״ מפקדת השדה לא יכלה לספק את כל הנחוץ לכל המשרתים בשדה. לא רק האמצעים חסרו; מהיות שדה דב בדרךכלל בסים הקליטה הראשון כמעט לכל אלה שהגיעו לחיל־האוויר במהלך החודשים מאי-יוני, לא ניתן היה להדביק את קצב הגעת המגויסים ולחלק לכולם את כל הציוד הנחוץ, או לתת לכולם את תנאי השירות והפעולה הנחוצים. בהקשר לכך כתב שלמה גילוץ, כ׳ ״כמעט בלי יוצא מן הכלל מהווה השדה הזה מקום אמונים וגם מקום רזרבי בשביל אנשים מכל המחלקות... דבר זה גורם ליד׳ כך שלמפקד השדה אין 48 שליטה על האנשים או האחורים בשדה״ במהלך חודש יוני סיפקה אפוא מחלקת האפסנאות מהמחסן המרכזי שלה - במגבלות הציוד שהועבר לה - את הציוד הנחוץ ליחידות השונות בשדה. כן חולקו אקדחים לטייסים ולקצינים בשדה. סודר"אינוונסר כללי״, ואף החלה להסתמן עבודה לפי שיטה סדירה ואחידה. המחלקה טיפלה גם בהעברת רהיטים שונים מהרכוש הנטוש ביפו לחדר־הנופש שהוקם עבור צוותי־האוויר של הס״סת, ו״אגודת הציירים״ התבקשה לספק לחדר זה ״כמה תמונות ופסלים״. ליד המחסן המרכזי הוקמה גם יחידה קטנה לטיפול במצנחים. אף הטיפול בכביסה )שנשלחה למכבסה בנען( של המשרתים בשדה הלך והשתפר, ובמהלך החודש אף ניכר גידול במספר החבילות שנשלחו לשם. במהלך החודש אף הועברה הקנטינה לצריף חדש ומרווח, וארוחות קלות ניתנו בו 49 במשך עד אז הלכה והשתפרה גם איכות הטיפול הרפואי הראשוני שהוגש למשרתים בבסיס. כבר ב־ החל דיר אברהם גוסליב לשמש ״כקצין רפואי״ בשדה רב, ובה־בשעה שימש גם כקצין הרפואה של מסה חיל־האוויר. נכון לסוף יוני, היה להם חדר־קבלה עם אחות, והם יכלו לספק עזרה ראשונה לכל פונה. היה להם גם אמבולנס במקום לפינוי אותם אנשים שהצריכו טיפול מורכב יותר. תהליך בנייתה של המרפאה בסכמו את תהליך הטיפול 50 במקום הלך ונשלם בפרט בכל הבעיות שפורטו לעיל, כתב קצין המנהלה, : ״מספר העובדים והחיילים גדל באופן 1 יוסף קחפינסק בלתי פוסק וזה מחייב הרחבת השרותים והמנהלה״, ובמיוחד גורם ״לקושי עצום בחוסר המכוניות לתחבורה״. כן ציין שבמהלך החודש היו קשיים רבים בענייני תשלומים שעוררו ״התמרמרות רבה״, ולדבריו, ״גם בשטח הציוד האישי לא התקדמנו הרבה וחלק גדול 5 מהחיילים לא קיבל את המינימום ההכרחי ביותר״ מבני טייסת א׳ בשדה דב, כפי שצולמו ב־ 546 ״ בינו׳ והתב 3יי5 ״שירות״ קרקע״: תחזוקת מסוסי תוך כדי כך - ולמרות תנאי השירות והפעולה הקשים למדי - הלכה והתבססה פעולתה של ה״מחלקה לשירותי קרקע״, ואף התגברה ככל שהגיעו עוד ועוד מסוסים לשדה. בראש ובראשונה נועדה פעולתה להבטיח את גמישותם של המטוסים בטייסת. לבד מאלה סיפלו אנשיה גם במסום׳ הטייסות בנגב ובגליל. המחלקה, בפיקודו של מאיר מחסן, רתכים ומפגרים. פעולתם כללה הן טיפולים תקופתיים שוטפים במטוסים והן השמשת המטוסים שניזוקו בפעולה או בתאונה. כל יום היו בודקים את כל המטוסים; אחת ל־ למטו ״כל החלקים השבורים או המשופשפים״. עבודת המחלקה סבלה קשות ״בגלל המספר הרב גוני״ של המטוסים, שבגללו היה ״מורגש מאוד חסרון המלאי של חלקים שונים שמתקלקלים מהר ועובר זמן עד שאפשר לתקן את האוירון. כמו עם גמר ההנגר החדש בגלל פזור האוירונים בשטח האוירודרום״. למחלקה היה מחסן משלה, ועד אז)אמצע יולי( קנתה את כל הנחוץ לה ״לבד מריהוט וציוד משרדי שהיא מקבלת מאפסנאות השדה״. בשדה היתה גם מחלקה לכיבוי־אש, ולה טנדר עם מכשירי כיבוי בכוננות קבועה, ובמיוחד לקראת הגעת מטוס לנחיתה או התכוננותו להמראה. ברחבי השדה פוזרו ״מכשירי הכבוי בצורה מסודרת ובולטת לעין״, ובמחסן הכלים הלך וגדל מספר צינורות הגומי שהופקעו במקומות שונים. במהלך חודש יוני נערכו אימונים משותפים של המחלקה עם מכבי־אש תל־אביב, ואף כיבו שתי דליקות שפרצו בשדה: האחת ב־ 52 כמתואר לעיל, והשנייה - כתוצאה ״משחפת זפת״ עד אז הלך וגובש גם נוהל מסודר להבטחת הטיפול התחזוקת׳ הניתן למטוס וגם לבקרה מסודרת. בעיקרם אומצו כמעט כל אותם נהלים מחיל־האוויר הבריטי, וטפסים רבים אף תורגמו מאנגלית לעברית והיו לטפסים המחייבים בחיל־האוויר. תוך כדי הפעילות - וכלקח מהפעילות המבצעית וגם מדפוסי פעולה אחרים, שהכירו מגויסים חדשים ששירתו בחילות־אוויר אחרים - הוכנסו מפעם לפעם שינויים קלים באותם טפסים. דוגמה מובהקת לכך הוא טופס נקבע שטופס זה יועבר למשרד הטכני בשדה באותו יום ובמהירות האפשרית, עם כל ההוראות לגבי מצב המטוס. גם נקבע שכל הטפסים לטיפול במטוס יהיו במזכירות הטייסת, ושעל כל ראשי המשמחת לחתום עליהם לאחר סיום הבדיקה היומית ולדאוג גם לחתימתם של החשמלאים, מתקני המכשירים, מתקני רדיו וממלאי דלק. נקבע שהמטוס ״מסר לטייס רק לאחר שהביא עמו אישור ממפקד הטייסת, ורק לאחר שחתם על טופס הטיפול במטוס. בה־בשעה נקבע אף הנוהל ״לבדיקה בין הטיסות והדרכת המטוס למסלול וממנו״. בפקודה שפורסמה אז נאמר, כ׳ ליד כל מטוס העומד להמריא מהמסלול ולאחר נחיתתו של כל מטוס צריך לעמוד מכונאי מוסמך לאותו טיפוס מטוס, והוא יערוך סיור סביב המטוס ויבדוק, בין השאר, את כךהנסע והגלגלים, ״הסליל ומכסאות המנוע״, את ״הגוף ואת המשטחים״; יוריד את ״המכסה של צמר ׳פיטו׳)המושם לאחר הנחיתה(״ ויבדוק את מצב הדלק והשמן. פרט לכל אלה ינקה את כל האזור סביב המטוס מגופים זרים שונים )כמו סולמות, שולחנות עבודה, כלים וכיו״ב(, ישים את ה״צ׳וקס״ לפני הגלגלים, ויציב כלי לכיבוי־אש בקרבת המטוס. רק לאחר הנעת המנוע ואישור הטייס יסיר הוא את ה״צ׳וקס״. כדי להדריך את הטייס המסיע אל המסלול וממנו, יעמוד אחד מעובדי המחלקה כעשרה מטרים ״מלפני המטוס ומצדו השמאלי במרחק של אורך כנף מציר האורך של המטוס״, כך שממקומו יוכל הטייס לראותו, וכך יוכל לראות היטב את כל המטוס, את שסח הקרקע שעליו הוא נמצא ואת השטח שאליו הוא מכוון את המטוס. לאחר כיבוי המנוע בתום הטיסה יעביר הטייס לאותו מכונאי ח״ח מפורט באשר למצבו הכללי של המטוס ופרטים על תקלות )אם היו לו במהלך 547 קלים - למ OIUDD אונו במלחמה לעצמאות עם הגעת 53 הטיסה(. כן הודגש במיוחד הצורך להקפיד שהמטוס יהיה קשור לקרקע במקרה שיש רוח חזקה מסוסים חדשים הלכה פעילות המחלקה וגדלה, ועמה גם מצבת כוח־האדם. נכון ל־ ומצבת המטוסים תשמישים עמדה על 54 פ״רצ׳״לד אחד, מטוס במהלך ההפוגה נאלצה המחלקה הטכנית להשמיש מטוסים שניזוקו גם כתוצאה מפעולה בלתי־זהירה של המתדלקים, שפעלו במסגרת מחלקת הדלק בשדה: אלה מילאו את הבאוזחם ממכלי הדלק שהיו בשדה, ומשם יצאו לתדלוק המטוסים. כך, למשל, ב־ לפני הצהר״ם ניגש אמנון מאיר׳ עם ״אוטו דלק״ לתדלק את מטוס הרפיד ״זזה המכונית אחורה ופגעה בכנף האוירון״. במשפט שנערך למאירי נאמר, בין שאר הדברים, כ׳ ״במחלקה שלו הם צריכים לעבוד בכלים ישנים הדורשים תקון מדי פעם בפעם. במקרים רבים בגלל הכלים הם נכשלים״. בסיכום נקבע על־יד קרופינ ששפט את מאיר׳, כ׳ תוצאו תיקון והרכבה מכלל בדיקת מסתיימים בתיקון שימוש30 בהרכבה בבניה השבוע רציני בשימוש סוג מטוס 1 - 2 ט״לרקופס ו )א5 2 8 10 אוסטר 1 1 RWD" 1 3 סי־בי ו 2 - - 3 בונמרו פ״וצי״לד ו ו 1 3 2 רפיד אירובן ׳ן ן ג ןן, 1 1 - 4 2 3 מסרשמיס 3 דקוסה נורסמן ו 1 - ־ - ו ־- BT1 3 ספיטפ״ר RX 132) 1 - ־ קומנדו מצבת המסוסים נכון ל־ האשמה במקרה זר. נופל ;ס על האחראי למחלקת הדלק. עליו היה לתת הוראות חריפות וכלליות לנהגי מחלקת הדלק כיצד להעמיד את המכונה ליד האוירון. כן יש צורך לסדר קצר חשמלי אחד לאוירון ואחד למשפך. אין להעניש קשה את מאירי אמנון כי הוא לא קבל הוראות כיצד לעבוד אם כי הוא היה צריך להזהר ולבדוק את מקום העמדת המכונה. מאידך יש להתחשב בזה שהוא נהג טוב ולא היו עליו עד עתה תלונות. הוחלט 55 להענישו בפעמיים תורנות נוספת בכל שבוע פעם אחת למשך שעתיים זאת ועוד, יום קודם לכן, ב־ דלק במטוס הרפיד. הוגו אלפרשט״ן, שהיה צריך להטיס את המטוס, ביקש שיתדלקו אותו, אולם האחראי לתדלוק הודיע לו ״שלא יוכל להדליק את המכונית היות ואין לו יסלף.״ המטוס לא תודלק, והטיסה לא בוצעה. בביקורת שנכתבה על אירוע זה נאמר, שניתן היה לקחת ״מכונית או ג׳יפ שנמצאים כל הזמן במקום, לסחוב 56 את מכונית הדלק ליד האוירון ולמלאו ובלבד שהטיסה תצא לפועל״ אולם בסךהכול היו מקרים אלה חריגים ביותר, ופעילות המחלקה התנהלה כמעס ללא תקלות מסוג זה. המחלקה דאגה גם לערבוב הדלק עם חומרים נוספים על־מנת לקבל את האוקטן הדרוש למטוסים, והיתה אחראית גם לדלק עבור המכוניות של השדה. במהלך חודש יוני סיפקה המחלקה כמעט )בשדה נותרו כמעט 548 י כינו׳ ווזתב ט ™ז 57 למחלקה עוד שני •נקי דלק בקיבולת אגב הביקורת על מחלקת הדלק המוזכרת לעיל צצה ועולה אחת הבעיות הקשות, שעמן נאלצו הבסיס וחיל־האוויר בכלל להתמודד: המחסור החמור בתחבורה זמינה, אף לא לצרכים המבצעיים. נאמר שם ש״זהו כבר המקרה השני של רשלנות״, וכי גם באירוע הראשון כן לא בוצעה טיסה, כיוון שהקצין התורן סען אז כ׳ ״בטייסת לא היתה מכונית בשדה כדי להביא את הטייס מהעיר״. גורם זה אכן פגע פגיעה של ממש בפעילות המבצעית. במהלך חודש יוני עמדו לרשות מחלקת התחבורה בשדה עשר מכוניות צבאיות וארבע מכוניות אזרחיות מספר הנהגים הגיע ל־ השדה העירה ובשדה, וכן בהובלות אספקה שונות ונסיעות מיוחדות. כן נקבע שירות קבוע בין המסה לשדה )אחת לשעה(. הג׳יפים שהיו בשדה חולקו למחלקות השונות, ובעקבות המקרים כדוגמת זה המוזכר לעיל אף נקבע כ׳ ג׳יפ אחד יושאר בקביעות ״בשביל מקרים דחופים של הטייסים״. נכון לתחילת יולי הורגש חסרונה של סדנה בשדה, אשר באמצעותה אפשר היה לזרז לפחות את אותם התיקונים הקלים, שנצרכו באחדים 58 מכלי־הרכב לצד מחלקה זו פעלה בשדה גם מחלקת נשק. היו לה מחסני תחמושת במקומות שונים בשדה, ומחסן ששימש גם למשרד וגם לאספקת ״רובים סטנים וכוי, אשר הנם נמסרים במקרה שצריכים להוסיף אנשים לשמירה )מלבד משטרת השדה(״. מחסן זה שימש גם לשמירת אותם כלי־נשק, שצריך היה להעביר בדרך האוויר למקומות שונים ברחבי הארץ. נכון לתחילת יולי, טרם היה לה אף לא ״בית מלאכה קטן״, והדבר מנע מהם לבצע אף לא תיקונים קלים; אנשיה נאלצו אפוא לשלוח ״את הכלים המקולקלים לבית המלאכה גורם זה פגע אף הוא ביכולתה להחזיק כלי־נשק זמינים, 59 המרכזי ושמה אורך זמן רב עד שמתקנים אותם״ הנצרכים לעירוי מערך השמירה הקרקעית על השדה. מערך זה הלך והתארגן עד אז על־יד׳ ״גדוד חיל־האוויר״, שהוקם במיוחד לשם מתן האבטחה הקרקעית והאווירית הנצרכת לבסיסי חיל־האוויר. ״אין מקום לשתי רשויות בשדה״: אבסחה ואספקה מוטסת פלוגה ב׳ של ״גדוד חיל־האוויר״ מוקמה בשדה דב. בגלל המחסור שלה בכוח־אדם סוכם בין מפקד הגדוד לבין אנשי חי״ם )חיל־משמר( במסגרת ״חזית הצפון קריתי״, שהם יהיו האחראים לאבטחה הקרקעית בשדה, ויא״שו באנשיהם את עמדת מקלע הבזה ואת עמדת תותח ההוצ׳קס; ואילו הפלוגה של הגדוד תאבטח את מתקני השדה ותא״ש את עמדת ההוצ׳קס השנייה בשדה. אותן העמדות נחפרו עד אז בתוך האדמה, ובשפותיהן נערמו שקי חול. בכל אחת מאותן עמדות היה מכשיר טלפון, שקישר בין כולן לבין מפקד החי״ם. זה היה קשור טלפונית עם ״רדנג״, הנמל ומרכז הג״א. אנשי הח״ים לא היו תחת פיקודו של מפקד השדה, ואף את כלכלתם קיבלו באופן עצמאי. ״בזמן פעולה״ באו כל העמדות, כולל אלה שאוישו על־יד׳ פלוגה ב׳, ״תחת פקוח של מפקד תוך כדי כך הוקמה בשדה מחלקת א״א, ואנשיה אומנו בהוצ׳קם דו־קנ״ם; שונה מיקומן של עמדות 60 חי״ם״ הא״א בשדה, ונחפרו עמדת חדשות לפי תכנון מסודר; בשדה דב עצמו נערך קורם למדריכי הוצ׳קם דרקנ״ם, וכן קורם "למתן אש א.א. וטקטיקה של הגנה א.א. )תותחים ומכונות יריח(; שמדריכם ומפקדם היו מחיל־התותחנים. כן חזרו כמה סמלים מקורם ארצי לנשק קל והוכנסו לתפקיד בפלוגה. מהשדה נשלחו שני סמלים ״לקורס מכונות יחה כבדות״, ושלושה — לקורס אימון גופני שנערכו על־יד׳ אגף ההדרכה במטכ״ל. לצד פלוגה זו הוקמה על־יד׳ מפקדת השדה גם יחידת משטרה. מבחינה מקצועית ופיקודית היא השתייכה לגדוד, ואילו מבחינה משמעתית - למפקד השדה. בסוף חודש יוני מנתה יחידת המשטרה חמישה שוטרים, 549 יונ במלחמה לעצמא וצורפו לה עוד קבוע מפאת ״חוסר ב 6 מפקדת השדה לקבל לרשותה ״סירת מוטור׳ למקרה הצורך לא נענתה עד אז.י לבעיות שמירה מכיוון החוף או מפני מתנכלים, שבאו לפגוע במטוסים או בתשתיות בשדה, היתוספו לעתים גם בעיות מבית. בעיקרן שיקפו אלה את המציאות של צבא מתהווה, ובו חוסר־ארגון וחוסר־משמעת. כך, למשל, כתב מפקד השדה, בנימין אימברג, לראש מסה חיל־האוויר, שבכמה מקרים סירבו ״קציני מסה גבוהים להראות לשוטר הצבאי בשער השדה את רשיונותיהם לכניסה לשדה״, ואף השתמשו ״בשפה בלתי נאה לגבי השוטרים״. הוא הדגיש אפוא כי התנהגות כזאת עלולה ״להשפיע לרעה על המשמעת הכללית״, וביקשו להזהיר את כל קציני המטה שימלאו אחר הפקודה שכל מי שנכנס לשדה יראה את תעודתו לשוטר. נוסף לכך הנני מודיעך כי נתתי פקודה מפורשת שבכל מקרה שאדם יסרב להראות את תעודתו וימשיך בדרכו יפת באש אפילו אם העבריין טוען שהוא קצין גבוה. בתשובתו ביקש רמז מאימברג את שמות הקצינים, ודרש מגולן לפרסם בפקודות־היום הוראה מתאימה 62 בנושא זה חמור מכך היה היעדרם של דפוסי הפעולה, המסדירים את חלוקת הסמכות והאחריות בין הפלוגה לבין המשטרה, והדבר פגע באיכות השמירה על השדה. חילוקי־הדעות הללו משקפים בעיקרם את ההתחבטות סביב שאלת מעמדו של מפקד שדה דב ביחס ליחידות המצויות בבסיס תחת פיקודו )לרבות הטייסות(, מצד אחד, וביחס למטה חיל־האוויר, מצד אחר. היה זה אחד הנושאים המרכזיים, אשר באו ליד ביטוי בכל בסיסי חיל־האוויר באותם שלבי התארגנות ראשוניים, והוא עמד בלב המחלוקות והדיונים שהתנהלו אז. ביטוי לערבוב׳ הסמכויות ולהיעדר נהלים מסודרים מצוי ב־ ו ביולי במכתבו של בנימין אימברג, מפקד שדה דב, לראש המטה, אהרן רמז. לדבריו, ״משטרת השדה מהווה עתה חלק של גדוד תא. ומקבלת את כל פקודותיה מאת מפקד גדוד ח.א. היא סמוכה לפקודות׳ אך ורק בעניני משמעת״. בכך, לדבריו, ״נוצר מצב המקשה מאד על עבודתי בתור מפקד השדה״, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי במתן שמירה על המטוסים. מטעמי ביטחון - על־מנת לא ליצור ריכוז בולט מדי של מטוסים, העלול להיות מושמד בתקיפה אווירית אחת - היו לעתים מפזרים את המטוסים במסלולים השונים, שכן בשדה דב לא היה ד׳ מרחב לפיזורם. ליד המטוסים הפזורים היה צריך להעמיד משמר, אולם ״מפקד גדוד תא. נתן פק למטרות אלו״. אימברג הדגיש כ׳ מצב זה מוכיח ש״אין מקום לשתי רשויות בשדה אחד. הכרחי שכל מחלקה בשדה תהיה כפופה לפקודת מפקד השדה. הנני מבקש שתבינו שאינני יכול לקבל על עצמי את האחריות עבור אולם הדבר לא סודר; ראש המטה שב והודיע, כ׳ מפקד הגדוד רשאי 63 השדה באם הדבר הזה לא יסודר״ ״להוציא אנשים ונשק משדה התעופה לפי ראות עיניו״, ומפקדת השדה שבה והתלוננה על הפגיעה הנגרמת כתוצאה מכך במיוחד לשמירת המטוסים. ב־ , לא היתה שמירה מספקת על המטוסים המפוזרים בשדה. מכיוון שטרם 1 חמישה, ומאז, לדברי קחפינסק הושלמה בניית הגדר כולה, היה יכול כל אחד לגשת למטוסים ללא שום פיקוח. לפיכך ציין כ׳ ״אין הנהלת השדה יכולה להיות אחראית לאוירונים בשדה בתנאים אלה״. בעיה זו, היחסים בין מפקדת השדה לבין גדוד 64 חיל־האוויר, תשוב ותעלה על סדר היום בהמשך וגם בשאר בסיסי חיל־האוויר לצד פלוגה זו, שנכללה במסגרת גדוד חיל־האוויר, פעלה בשדה גם יחידה של ״מחלקת הספקה מוטסת״, אשר ריכזה את כל הפעולה להעברת מטען )נשק, מזון, עיתונים, סיגריות, רפואות, דואר וכיו״ב( למקומות 550 י?״׳ בינו׳ 3 שונים ברחבי הארץ. חילוקי־הדעות עם אנשיה היו מורכבים יותר, שכן אלה היו כפופים בכול ישירות למסכ״ כפי שנכתב בפקודת ההקמה של המחלקה ב־ במסכ״ל/אג״א, והיתה אחראית ״לדאוג לסדורים מתאימים לשם הצנחה, זריקה והמסה של ציוד מכל המינים הנדרש באופן דחוף״. מכיוון שהמחלקה עמדה תחת פיקוחו הישיר של מסכ״ל/אג״א, הודגש אז שבכל הקשור לאספקה מוטסת יש לפנות אליה ״במישרין, ולא לחיל־האוויר״, ולשלוח העתק לחיל־האוויר ״בכל מקרח שנמסרת במחלקה 65 אינפורמציה על תוצאות זריקה או הצנחה, ואינפורמציה זו יכולה לשפר את השטות המקובלות״ זו שבשדה דב שירתו נציגים של המרחבים השונים או של החטיבות, והם פעלו לההשה מרבית ככל האפשר של האספקה הנחוצה לאותן יחידות שייצגו. כך, למשל, התבשר ב־ בשדה מר״ם בירושלים, כ׳ האספקה ליחידה תבוצע ממחסן האספקה המומסת שבשדה דב על־יד׳ אליעזר שלק, אשר נבחר להיות המקשר ליחידה. עשרה ימים מאוחר יותר נמסר לחיל־האוויר, כ׳ ״הה׳ יוסף קוק שיסת פעולה זאת גרמה, כמובן, מפעם 66 נתמנה כנציג חטיבת הנגב בשדה ת״א לעניני הספקה מוטסת״ לפעם לוויכוחים על מדרי ההטסה, על עדיפות ועל קדימות. כפיפותה הישירה של המחלקה למסכ״ל/אג״א ואי־הבהירות באשר למעמדה והטיפול בציוד הנדרש לה ביחס למפקדת השדה גרמו לכך, שמפעם לפעם עלו גם שאלות באשר לאחריות הטיפול בציוד וגם באשר לכפיפות המשרתים בה מבחינת משמעת, מבחינה מקצועית ומבחינת אספקת תנאי השירות שלהם )כמו כלכלה, שכר, ציוד וכיו״ב(. כך, למשל, כתב ראש המטה, אהרן רמז, למסכ״ל/אג״א ב־ ששימשו להצנחת מטען, כ׳ ״לאחר א׳ ההבנה שחלה בחליפת מכתבנו האחרונים״ הוא מציע שמחלקתם תקבל את ״הטפול האדמיניסטרטיבי״, והחיל יקבל ״את הפיקוח הטכני על האריזה והאכסנה של המצנחים״; וש״כל אנשיכם אשר יעבדו במרכז האריזה ובסיסי ח.א. ישלחו כנספחת לח.א. ויעמדו תחת הפיקוד של מפקדי השדות והבסיסים בכל מקום״. פרט לכך, במכתב למחלקת אספקה מוטסת כתב קצין המבצעים, אריה רוזנבלום, כ׳ ״אנשי הנקודות, שאליהם אנו מצניחים אספקה, נתקלים בקשיים בזיהוי החבילות המוצנחות. 67 לפיכך הכרחי לצרף למצנחים סימני אור, שיקלו על זיהוי החבילות״. הוא ביקשם אפוא לדאוג לכך תוך כדי כך נקבע ב־ החיל, קורט שמעון לוי, ״הסכם זמני״ לכלכלת האנשים. סוכם כי ״המחלקה הנ׳׳ל מתחייבת לשלם לחיל האויר כל סכום עבור ארוחות אשר אנשיה יקבלו בחיל האויר בשדה התעופה בתל־אביב״. ב־ נוספת בין אג״א/מטכ״ל )א׳ לוביץ׳( לבין חיל־האוויר, ובה נקבע כ׳ אנשי המחלקה, המצויים בכל אחד מבס׳ם׳ החיל, יהיו ״נספחים לסידורי משמעת, מזון, כלכלה ותשלומים ליחידת חיל אויר במקום״; וכי תקבל את כל ההוראות והפקודות ״מחוץ להוראות טכניות, באמצעות מפקד שדה התעופה או המתקן של חיל אויר״. יתרה מזאת, אף בעניין העברות של כוח־אדם במחלקה זו וביחידותיה נאמר, כ׳ ״יעשו תוך מתן הודעה מוקדמת 68 למטה חיל אויר ובאישורו״ קביעת סדרי העדיפויות בהטסה, וחילוקי־הדעות בין אנשי המחלקה המוטסת לבין מפקדת הבסיס והטייסים עצמם קודם ההטסה, היו בין הנושאים שעלו על הפרק במהלך אותם ימים גם תוך כדי הפעילות המבצעית. כמתואר להלן, ביקרו אנשי המחלקה לא אחת את הטייסת על כך, שאף־על־פי שדאגו להעמסת המטען על המטוסים - לא בוצעה הטיסה מטעמים שנראו להם חסרי־חשיבות. אנשי המחלקה ראו לנגד עיניהם את שולחיהם, המצפים להגעת האספקה וממתינים עד בוש. למרות כל זאת נעשתה פעולה רבה במהלך חודש יוני, וב־ דואר. לבד מאלה הועברו נוסעים רבים )הדבר לא היה בתחומי סמכותה של המחלקה המוטסת( וכן מטען אחר שלא דרך אותה המחלקה - בעיקר לאותם ״שובים מנותקים, כמו סדום וירושלים, כפי שתיארנו לעיל, וגם לבךשמן. 551 OIODO איונ במלחמה לעצמאות טיסות תובלה לבן־שמן ולסדום שרדתי הבא , מסמרה מסמרה קגיני וסמלי הגאס I שרותים דינים פ ט נ ל 0 ה הווד 14 לפי ההוראות שבחוברת זו יס להדריך את אגסי שרות הגא, המשטרה ואחרים בהזלת הסייסים סמסוסס נפל ונתרסק או נאלז היה לררת ירירת *וי־ ־א הגיחות לבךשמן, לירושלים ולסדום תפסו מקום חשוב מאוד בפעילותה של הטייסת אז. במהלך ההפוגה הראשונה החזיקו כוחות צה״ל בשתי נקודות על כביש ירושלים-תל־אביב: הכפרים אל־בריה ואל־קבאב; ממזרח ללוד, מרחק שני ק״מ ממנה בלבד, החזיקה מעמד משך כל אותם חודשי המלחמה בךשמן הנצורה. את הקשר עם החוץ סיפקו 69 הלגיון ניצב מלפניה ומאחוריה: בתחנת משטרת לוד ובמחנה בית־נבאללה לה אפוא מסוסי הטייסת בדרך האוויר. ב־ מהמקום״ - את אותם אנשים שהגיעו לשם מגזר, כאמור לעיל. ב־ במטוסי אוסטר ובוננזה. עד אז עשה צבי זיבל טיסות רבות לבן־שמן, אולם נראה כ׳ תאריך הציון לשבח, על־פי 70.1 שניתן לו בדיעבד בתום המלחמה על אומץ־לבו באחת הגיחות שביצע לבךשמן ב־ יומן הטיסות שלו, לא טס זיבל כלל באותו יום לבן־שמן. מגוון הפעילות שלו באותם ימים מ־ ביולי משקף את מגוון משימות הטייסת כולה באותו זמן: העברת נוסעים, אספקה ותחמושת; טיסות צילום וסיור; סיסות לאימוני לילה; ואף הטסתם של שני רופאים והחזרתם משם. ב־ במטוס בוננזה, והוא עצמו חזר משם במטוס א־ ביד׳ שתקא׳, כפי שהודיע באותו יום לפני הצהר״ם: ״המטוס א טיסה. ירידת אונם בבן שמן. הטנק והאנשים בסדר. שלחו מכונאי״. ככל הנראה הטיס 7 פ״נגרש את הבוננזה בחזרה תוך כדי כך נמשכו גם גיחות התובלה משדה התעופה בתל־אביב לסדום. לשם כך נוצלו במיוחד המטוסים החדשים שנרכשו על־יד׳ עמנואל צוקרברג. שני מטוס׳ הרפיד ומטוס הא״רובאן הוצבו ב־ * מטוס׳ הרפיד היו אמורים 72 א׳ בשדה דב לשפר באורח ניכר את יכולת ההטסה ואת משקל המטען שהט״סת יכלה להטים לסדום, ומטוס הא״רובאן - משום היכולת לנחות בו במסלולים עוד יותר קצרים - את יכולת ההטסה לירושלים בפרט. ואכן, למן ההתחלה נוצל מטוס הא״חבאן לביצוען של אותן טיסות, שהדרישה להן הלכה וגברה. המטוס, ח־מנוע׳ ראס הסרות. is *33 הצלת טייסים ממטוסים שירדו ירלדת הסוגים המרובים סל טטוסים ואופן התרסקותם הסוני! אינם פאפטדים לקבוע סיסה אחידה והוראות אחידות להוצאת אנסים טפסוסיס וים על בן בכל פקדה ופקדה לפעול למי המסיבות. התפקיד העיקרי סל הטציליב הוא להוציא את הסייסים ולהרחיקצ! פהטסום שהתרסק, כי עלול הוא להתפוצץ או להדלק. יס להביאם לתו ך' מחסה ואם קרוב לפקום אין מחסה סבעי - יס להרחיק את הסייסים טהטסוס לא פחות פ יסיר טהפסוס לא פחות המסיס להזיל טייסים, פפסום סנתרסק צריכים להצסייר, אם ניתנת בגרזן, סכין גדולה לחתוך רצועות ומכשיר קצף לכבוי. האנסי סד, ו ת לבך, הפעולה הראשונה שצריך לבצע המציל היא - להכנס לתוך הפסוס. אין לצפות טדלת הכניסה הראסית והיציאות לסעת וזרום סל הפמוס תספרנה בפגב הראוי לסטוס ויס לפיכך לקזזת בחשבון את הצורך לפרוץ• לתוכו. 1 יז תחפושת לסכוינדת ידיה התרסקו ת סל פס ו ס. ־ סבתוכס - להדלק ולגרוש להתפוצצויות סל התחמושת, להתפססות האס ניתר' המיכלים וכן להתפוצצות הפצצות. האס עלולה לפרוץ תיכף בהתנגסות הססום או רק בעבור רגעי:־. מספר. יס והדליקה אינה נראית לעין עד סהשפן סבוער לאה או עשב או עלים, הבאים בפגע עם חלקים חפיב סל הפצונה יגרפו להצ פיכלי הדלק העיקריים. האס מתחילה לרוב בקרבת המוטורי ו נגרמת ע ־׳י סטסוף הבנזי החטים. כסטתקרבים לפסום רגעי.•: מספר אחרי נפילתו,יס על כ ן להסתכל היטיב אם אינן נראות' להבות'ולסונות קסנות סל האס,׳ שעלולות לגרום לסרפה גדולה או להתפוצצות. יס גס לסיב לב לטנוי פתע ?זל מצב הטסוס, סנוי צזה גב הוא יכול לגרום לפעמי־ להתפוצצות. התרסקות פסוט שהוכן לפעולה, סבאה זמן פועס לאחר שהתרופה מהקרקע, טסוצנת מאד כי מיכלי הבנזין שלו סלאיס. טס זה עלול לסאת אתו גב משען סל פצצות. במציאות, בעדך ב מסוסים כבדיה - פורצות דליקות, אם הפצצות ל* נתפוצצו בהתנגשות הטסום ־־ אין לחסוס בפני התפוצצותן הפידית, אולס הן עלולות להתפוצץ כעבור ז.מן סח עקב הספעת חוש השרפה, אב• היא תפטך. טסום שנתקל ברכס של הר או גבעה או טטוס סהסייס איבד את הסליסה עליו עלול להתלקח ביתר קלות ממסוס שירד ירידת אונס על גוחנו או על גלגליו הפתוחים הנחיות להצלת ״טייסים ממטוסים שירדו ירידת אונס״ מיכלי בנזין המסוסים נחכרו מחברת ״אוירוך, ובתקציב חודש יולי, למשל, של חיל־האוויר נדרשו לשם כך 552 !ממסלולי החירום - לב mwn >׳וקנ״ כינוי !התבםםות א״רובאן • בעל כנף גבוהה, זכה לכינוי ״הבושה ההרה״ בשל צורתו הכרסתנית, הדומה לברוח, והזנבון הדק שמבצבץ לו מאחור. המסוס יכול היה להמריא ולנחות במסלול בן 1,000 היותו מנוסים בס״סת מם׳ להספקת צום הנקודות המנותקות״; אך בטייסת היו הדעות חלוקות לגבי יעילותו, שכן למוות ״תכונותיו המצוינות״, שהכשירו אותו לנחיתה ולהמראה במסלולים קצרים, לא חסרו לו גם מגרעות: מנועיו היו מתחממים מהו״, המצתים היו מעלים שמן בסיבובים נמוכים; כל הגאי־העזר הופעלו על־יד׳ מערכת חשמלית עדינה, וקשה היה לכוונם; הגישה לנחיתה במטוס זה היתה שונה מן הגישה במטוסים אחרים והסבה קשיים רבים - במיוחד לס״סים 73 שהתחילו להתאמן על המטוס; ולבסוף, המטוס היה חסר את הציוד המתאים לטיסות לילה לאחר בדיקת המטוס והכנתו לטיסה טס בו בוריס סניור, מפקד שדה דב, טיסות ניסיון ב־ גיחה קצוה עם מפקד הטייסת, גדעון גורדון, ועם שלושה נוסעים בטיסת הבכווה של המטוס ליוושלים הטיסה. לאחר נחיתתו שם לקח עמו )בשעה מטוס הא״חבאן בשעה 74 המריא בחזרה לתל־אביב. היתה זו גיחתו הראשונה של מטוס זה לסדום בנתיב תל־אביב-ירושלים-סדום—תל־אביב עד אז הלך והתגבש נוהל הפעולה בין תל־אביב לסדום: לקראת כל המראה נשלח בדרךכלל שדר אלחו•׳ לבסיס היעד בסדום, ובו צוינו זמן ההמראה וזמן ההגעה המשוער. אחרי נחיתת המטוס במסלול, בפיקודו של שמואל גבעול, נשלח שדר ובו צוין זמן הנחיתה. עם קבלת זמן הנחיתה המשוער בלילה היו ממתינים במסלול בסדום לבוא המטוס, ועם שמיעת רעש המנועים ניתן סימן אור מהקרקע על־יד׳ מנורת אלדין. עם קבלת סימן האור המוסכם מהמטוס הוארו אורות המסלול: בשדה היתה כיתה בפיקודו של יחזקאל בר־שביט, אולם הקשר בין סדום לבין 75 ואנשיה הדליקו פחיות ריקות ממולאות בנפט, וכך סימנו את גבולות המסלול תל־אביב לא היה תקין וסדיר כל הזמן: הן בגלל המחסור במכשירים וקש״ התקשורת והן לעתים עקב אי־הקפדה על משלוח בזמן של ההודעות על זמני ההמראה והנחיתה. גם מטוסי הרפיד נוצלו להמשך הטיסות לסדום: ב־ התעופה בתל־אביב, ונחת שם כעבור שעה. ב־ ביוני למן השעה צור: בראשון טס פיניה בךפורת, ובשני בנימין אימברג. למחרת, בגיחה נוספת לשם, שיצאה מתל־אביב , על־יד בשעה 76 נשלחו משדה התעופה בתל־אביב לתיקון המטוס והחזרתו לתל־אביב בעקבות נחיתה זו והצרכים ההולכים וגדלים של חבל סדום באספקה ובהטסת נוסעים הלוך ושוב, ניתנה הדעת הן לבדיקת האפשרויות לשיפור המסלול במקום לנחיתת מטוסי רפיד, הן לנחיתתם של מסוסים גדולים יותר, כמו דקוטה למשל. ב־ אפשרויות הפעולה. אלה מסרו לו שלפי הידוע להם, ״מסלולי טיסה הונחו ע״׳ הבריטים בזמן המלחמה״, אולם על־מנת להיערך לפעולה הנדרשת נערך ב־ 77 יש לחשוף אותם, כיוון שמאז כוסו בחול מטכ״ל בסדום. התלווה אליה גם בנימין אימברג, שביצע עד אז טיסות רבות לסדום והכיר היטב את מגבלות ההמראה והנחיתה במקום. כפי שהובאו בפני חברי המשלחת, חייבו צורכי מרחב סדום אספקה במשקל ק״ג ליום לצרכים שוטפים - בנוסף לדרישות מיוחדות כהעברת נשק והחלפת אנשי הצבא במקום. 553 O!ODD איונ במלחמה לעצמאות המסלול הקיים בסדום לא התאים למטוסים גדולים יותר מאשר הרפיד. בסוף יוני שלושה מסוסי רפיד, וכל אחד מהם יכול היה להוביל בכל טיסה בערך יונדיום ארבע טיסות של מטוס רפיד כדי להעביר את האספקה הרגילה; אך במצב שבו היו שלושה מטוסי רפיד, ובהתחשב בכך שאפשר היה לטוס לסדום רק בשעות החשיכה, ושהרפד היה דרוש למשימות נוספות - לא היה אפשר להבטיח 78 את העברת האספקה המבוקשת על־יד׳ מרחב סדום 78 טלפון המטוס. הדרושים לקבלת הנוסעים עם חזרתו של דבר זה הכרחי ל מאת ה נידו ן - טיסות לסדום 22/6/48 הוצע לשפר את המסלול בסדום ולהתאימו לנחיתת מטוסי דקוטה. הארכת המסלול לא היתה אפשרית, מכיוון פקודת דיווח על סיסות לסדום שבקצהו הצפוני מנע טיב הקרקע אפשרות של בניית מסלול, ובקצה הדרומי היה השיפוע גדול מדי עבור המראת דקוטה. על־כן הציע מהנדס המקום לבנות מסלול חדש, ובכיוון שונה, תוך ניצול מרבי של המסלול הקיים. המסלול הקיים היה בערך בכיוון המוצע היה של המסלול הקיים. היציאה ממסלול זה צפונה תהיה חופשית לגמרי, וכך גם מהמסלול דרומה - חוץ ממגדלי בית־החרושת, הנמצאים במרחק למעלה מקילומטר אחד מהקצה הדרומי של המסלול, וגובהם אינו עולה על 25 לפחות ללא ״גלים״ וללא ״מדרגות על גבול המסלול משני הצדדים אלא דרוש שפוע חלק״. כן ציין ש״נוסף לצורה הנוכחית של תאורה דרוש ד מואר אשר יראה את כוון הרוח ותאורה בנקודה הגבוהה ביותר של בית החרושת״. אחת הדרישות לשם בניית המסלול, כפי שהועלו מצד מפקדת סדום, היתה להזזת כמויות ניכרות של חול ושינוי כיוון הוואדי שעבר בקצה הדרומי של המסלול. לשם ביצוע עבודות אלה היה צורך לספק למרחב סדום - לפי דעת מהנדס המרחב - בערך שלושה טונות דלק. בסדום לא היה מלאי מספיק של דלק, ומפקדת המקום טענה כי איננה יכולה לגשת לביצוע העבודות, אם לא תסופק הכמות הנדרשת אימברג הציע כ׳ כמות 79 הדלק הנדרשת תועבר באמצעות מטוסי רפיד במקום המאמץ שנעשה עד אז לריכוז הפעולה לסדום נקבע ב־ מבצעית יהיה כפוף חבל סדום ישירות לאג״ם. עוד נקבע כ׳ בכל העניינים המנהלתיים, כגון אספקה, פקודות וכדומה, יעמדו החילות והשירותים בקשר ישיר עם חבל סדום. יעקב פת, קצין המטה הכללי )שכונה ״הקונסול״(, היה האיש האחראי באופן ישיר לארגון ולפיקוח של כל העניינים הנוגעים לסדום. היה עליו לעמוד בקשר תמידי עם אג״ם, חילות ושירותים, לשם קבלת פקודות והסדרת עניינים. 80 כבר למחרת היה ברור אפוא הצורך לזרז את הכשרת המסלול לנחיתת מטוסים גדולים, שכן חיל־האוויר היווה את אמצעי הקשר היחיד של אנשי סדום עם תל־אביב, ומצבם היה קשה ביותר. בתחילת יולי היו שם כ־ כ־ ממפעל האשלג בקליה. הובע אז חשש ״שאנשי בית הערבה יתפוררו - ביחוד שמוציאים מזמן לזמן אנשים חלושים ותשושים״, ולכן הוצע או להוציא את כולם ולהחליפם בחיילים - או להשאיר את כולם מלבד יחידים כך או כך, במהלך חודש יוני לבדו - למרות הקשיים השונים - בוצעו למעלה 81 ״שיש נימוק מיוחד בפימים״ מ־ 554 בינו׳ והתב 1ui™ טיסות צילום, סיור וניסיון פעילות הטייסת משדה התעופה בתל־אביב כללה גם סיסות צילום רבות את התוכניות לקראת הפעולה בתום ההפוגה. למרות ההפוגה לא פג החשש מ״רוסם של המטוסים הקלים, אם ביד׳ מסוסי קרב או בירי נ״מ מהקרקע. ב־ הישראלי הודעה של הלגיון הירדני, שהורתה על פתיחה באש לעבר כל מסוס ישראלי המופיע מעל עמדות בעקבות זאת נאסר על מסוסי החיל לבצע טיסות מעל אותו האזור; ובקשה דחופה לצילום סביבות 82 הלגיון 83 ירושלים לבדיקת מידת ההסוואה של עמדות המקלעים והתותחים הישראליים באזור - לא אושרה לצד טיסות הצילום בוצעו גם טיסות סיור לאבטחת חופי הארץ ולקבלת מידע מודיעיני עבור חיל־הים. מסוסי הסיור סיירו מעל הנמלים ומעל ציר׳ תעבורה ימיים, מזהים אוניות ערביות. אל חלק מטיסות התצפית התלוו לעתים גם קציני מודיעין מחיל־הים. טיסות אלה שיפרו את תמונת המודיעין של חיל־הים על אודות האוניות השונות בזירה. היה בהן, כמובן, גם כדי לתרגל את הדפוסים המתאימים ביותר לשיתוף־פעולה בין חיל־האוויר לחיל־הים, ולספק לטייסת את התרגול הנחוץ לקראת הפעילות המבצעית - אם תתבקש. האירוע המוזכר לעיל, שבו הופלו שפרינצק וסוקניק, הוכיח עד כמה רב הצורך לשפר את שיתוף־הפעולה בין החילות. ב־ מסוס בוננזה, ובו הטייס יצחק קליין )סלע( והצלם מחין פריים, לטיסת צילום האונייה המצרית ״אמיר־פאוזיה״, שנעה לכיוון תל־אביב וביצע כמה יעפי צילום מעל האונייה בגובה והפכה לאמת תותחים; ודיווח כי לא ראה תותחים מפאת הגובה הרב של הטיסה. לא נורו לעברם כל יריות, אולם גם הצילומים היו כמעט חסרי־חשיבות. הוא המליץ אפוא לבצע את הצילומים מגובה של 2,000 בערב ביצע גם הוגו אלפרשט״ן טיסת סיור מעל הים במטוס בוננזה. הוא הבחין אז ב״קורבט מצרית נוסעת בכיוון צפונה, צבעה אפור לבן״, וכן ״בסירות קסטת מצפון לדרום בערך 84 פולנית בנמל ב־ בזמן אמיתי על השלמת הפינוי הבריטי מנמל חיפה. לטיסה הזאת התלוו זהרה לביטוב ויהושע תדמור, קציו־מודיעין של חיל־הים. הגיחה נמשכה כשעתיים וחצי, ובה עברו לאורך החוף מתל־אביב דרך חיפה עד צידון ובחזרה דרומה מעל הים׳, הרחיקו - ככל הנראה בטעות - עד עזה; ומשם חזרו לנחיתה בתל־אביב. בספר הטיסה שלו הדגיש פ״נגרש את גודל האירוע: ״השייטת האחרונה של הבריטים עוזבת 85 את נמל חיפה״ בסיכומו של דבר ביצעה הטייסת במהלך חודש לבד86 יוני מסיסות תובלה, צילום וסיור, כללו אלה גם כ־ ״טיסות ניסיון״, שנועדו בעיקרן לבדוק שמישות מסוסים לאחר תיקונם או שמישות מטוסים חדשים שהגיעו לטייסת. לבד מגיחות אלה נכללו גם גיחות, שנועדו לטיסות אימונים, לטיסות לרענון או אף לטיסות מבחן לכל אותם צוותי־אוויר חדשים שהגיעו לס״סת במהלך חודש 555 ממטוסים קלים - למ יו׳׳ נ במלחמה לעצמאות יוני. אחדים מהם לא טסו זה זמן רב )חלקם - מאז תום מלחמת העולם השנייה(, ואחרים הצהירו על כישוריהם ונסיונם מבלי שהיו בידיהם תעודות מסודרות כדי להוכיח את אמיתות דבריהם. גם מרכזיותם של הסייסים הארץ־ישראלים בטייסת מם׳ ו, שכל־כך אפיינה את התקופה שעד של חלק מס״סיה לקורס הטיס באיסליה, כמתואר להלן; עם הצבתם של חלק מט״סיה הוותיקים כטייסות החדשות; עם הגעתם של מגויסים ומתנדבים מחוץ־לארץ; ועם תחילת הגעתם של משתתפי קורם הטיס *87 בב״קרספילד שבקליפורניה משתתפי קורם הסיס בבייקרספילד מתחילים להגיע לארץ משתתפי קורם הטיס בב״קרספילד לא הגיעו יחד, אולם כל למעס דן )״פיטר״( גילברט, אשר קורקע בארץ ביד׳ ד״ר מילר, ראש המחלקה הפסיכולוגית של חיל־האוויר. גם אמנון ברמן השתלב בחיל־האוויר - אף שהודח מהקורס בב״קרספילד באמצע חודש אפריל, לאחר שטס 70 חיים טננבאום ודוד דנקנר לניריורק בדרכם לארץ. לביטוב סיימה את בית־הספר לטיס ראשוני עם טננבאום הגיע עד למחצית האימון הבסיסי עם ב־ 88 שעות טיסה בסוף חודש יוני הוצבו בטייסת גם שרה ופלטיאל מקלף, 89 הטיסות של הטייסת, ״נשבר״ המטוס בהרצליה אשר נישאו במהלך הקורם. אלה לא ססו כלל במהלך החודש. לימים הועלתה הסברה ששתי הנשים, מקלף ולביטוב, לא השתלבו בפעילות המבצעית של הטייסת, ״כנראה 90 של אויבנו כלפי טייסינו שנפלו בשבים״ גם החניכים האחרים הוצבו בטייסת, ואף הם טסו יחסית מעט מאוד. ביל )בר־עתיד( וילנצ׳וק )ארד( סם בשבוע הראשון של ההפוגה )עד ביוני 6 אותו קורם, טס במהלך שבוע זה שלמן 3 במהלך אותו שבוע שעתיים וחצי, ובמהלכן ביצע גיחה אחת לבן־שמן במטוס או היתה זו 91 נשרף המטוס עת ניגש לנחיתה שם גם גיחתו האחרונה בטייסת. על־פי ספר הטייסת, 92 אלה היו משתתפי הקורם שטסו במהלך חודש יוני עודד אברבנאל הוצב בטייסת רק ב־ לאחר שובו אז מהטיסה האחרונה קיבל, לדבריו, במשרדה של אלינור רדניק )בנוכחות מדריכי הטיס ג׳ים קמל׳ ( ״את כנפי המתכת הקטנות והנאות של ב״קרספילד־א״רפארק״. ביומן הטיסות שלו היו רשומות 1 ופול קליט 9311 * עודד אברבנאל, ביל )בר־עתיד( וילנצ׳וק )ארד(, זהרה לביסוב, דוד דנקנר, שרה גלוברמן )מקלף(, פלסיאל מקלף, דן פיסר גילברט חיים סעבאום, אמנון ברמן. בתא הסייס — עודדאברבנאל, מחניכי קורס הסיס בב״קוספילד 556 בינו׳ והתבססות: משדה זב ו 10י5 אותם חמישה שבועות, שחלפו בין סיום הקורס לבין הצבתו בטייסת היו, לדברי אברבנאל, ל״שבועות של בסלה תוך מתח־עצבים מצד׳ ושל בלבול, חוסר תכנון, לא־אכפתיות ואינטרסים אישיים וקבוצתיים מצד האנשים שהיו ממונים 94 ואחראים לשלוח את הסייסים שהצליחו לקבץ פה ושם לארץ במהירות וביעילות״ דבריו אלה של אברבנאל מאפיינים במידה רבה את תהליך הגיוס והקליטה, שעברו לא רק משתתפי קורס חסים בב״קרספילד - אלא גם מתנדבים אחרים באותם ימים. גל ההתנדבות, שאפיין את פרק־זמן זה שבין לבין טוף יוני וחוסר תקשורת זמינה ואמינה בין הפעילים לבין מטה חיל־האוויר בארץ, לשם תיאום־ציפיות וגיוס לפי הצרכים חאמיתים; ותוכניות והצעות לרכש מטוסים שעלו וירדו במהירות הבזק - אלה היו מהגורמים העיקריים לכך, שתהליך הפנייתם לארץ של חלק ניכר מאותם צוותי־אוויר התנהל בעצלתיים. מפעם לפעם חשבו אותם פעילים, שיוכלו להיעזר באותם צוותי־אוויר לשם הטסת המטוסים, שנרכשו או שהתכוונו לרכוש או שהיו בדרכם לאירופה, ולכן החזיקו אותם לעתים במשך כמה ימים נוספים באזור פעולתם; אלא שסיבות אלה לא עניינו את אותם צוותי־אוויר - מה גם שבדרך כלל לא עודכנו אלה בפרסי־הפרסים של הגורמים לעיכובים גם מטעמי סודיות. לא ״פלא אפוא, שחלק מצוותי־האוויר הגיעו לארץ בתום אותו תהליך כשהם ממורמרים ומלאי ״טענות כרמון״, כאחד הציטוטים שהוזכרו לעיל בדבריו של ח׳ ישכר. סיפורו של אברבנאל הוא אפוא בבחינת הפרט המלמד במידה רבה על הכלל כולו. במהלך אותם חמישה שבועות שהה אברבנאל שבוע ימים בניו־יורק, ארבעה ימים בברמודה ועשרה ימים באיטליה, שבהם חזה בעצמו בכל אותו אי־סדר שאפיין את פעולת הגיוס והרכש אז. משם יצא ב־ של שלום לוין, מרכז הפעולה באיטליה, בראש קבוצת מתנדבים בת דרום־אפריקני בשם , טסו במטוס של חברת ג׳ף בתל־ליטוינסק׳ )תל־השומר(. רק כעבור שבוע, ב־ )היום נמצאת שם עיריית תל־אביב(, נשבעו שבועת אמונים לצה״ל, ושם נאמר להם כ׳ מיועדים הם להישלח לנגב. אברבנאל ותשעת אנשי צוורדהאוויר האחרים החליטו לפנות ישירות למטה חיל־האוויר במלון ״ירק!ן״, על־מנת להסדיר את הצבתם בחיל־האוויר. ואכן, לאחר שהצליח אברבנאל לפגוש את אהרן רמז, ראש מטה חיל־האוויר, סיפר לו על קורם הטיס בב״קרספילד ומסר לו את המעטפה שהפקיד בידו אסף לוין. הם הופנו למשרד קלט צוות אוויר ובו התבקש להתייצב למחרת בפני מפקד טייסת מם׳ ו בשדה דב; ואת תשעת האחרים רשם ברשימותיו וביקש מהם להמתין להוראות. הם הופנו ללינת לילה באחד מבתי־המלון בפינת רח׳ אלנב׳ ורציף הרברט סמואל )המלון הנמצא שם כיום נקרא ״אמבסדור״(. למחרת, ב־ דב. מפקד הטייסת, גדעון גורדון, הפנה אותו להוגו אלפרשט״ן)אגמון(, מפקד גף ב׳ של הטייסת, מבלי שהציץ אפילו ביומן הטיסות שלו. אלפרשט״ן הפנה אותו לארנסט רפפורט, על־מנת שזה ״קח אותו לטיסת הדרכה במטוס האוסטר האזרחי)היה זה אותו מטוס שנרכש בבריטניה מכספי התרומות של ארגון נח״ת - נשים חובבות תעופה - עבור איגוד הטייסים, ושהגיע לארץ בספטמבר יצא אברבנאל לטיסה לבדו, ובסופה הודיע לו רפפורט שהוא מוסמך להטים את המטוס. למחרת הוסמך אברבנאל להטים גם את אחד מאותם מטוסי אוסטר צבאיים שנרכשו מחיל־האוויר הבריטי בארץ - מטוס מהיר קצת יותר מהאוסטר האזרחי. אף שבאותו יום שבו הגיע לטייסת פרצו קרבות ״עשרת הימים״, לא פלטיאל כוקלף, מחניכי הסיס בב״קרספילד זממטוסים קלים - למ יו״ נ במלחמה לעצמאות הזדרזו להסמיך אותו לטיסה בס״סת מכמה טעמים: חוסר־זמינות של מסוסים, שפע ס״סים זמינים בטייסת, כזה היה אפוא המצב בטייסת מם׳ ו בתל־אביב בפרוץ קרבות ״עשרת 95 וכדבריו - ״פקפוק במיומנות׳ כטייס״ הימים״ ב־ במהלך ההפוגה הוקצו אפוא טיסות רבות לבדיקת מיומנותם של הטייסים שהצטרפו לטייסת, ולהסמכת חלקם להטים את מסוסי הטייסת; אולם עם התחדשות הקרבות הועדף להפקיד את המטוסים, שבסךהםל לא היו רבים וזמינים, ביד אותם טייסים, שאפשר היה לסמוך באופן ודאי על מיומנותם. עד אז נערכו לחלק מצוותי־האוויר בטייסת גם השתלמויות קצרות וקורסים שונים. כך, למשל, מסר טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים במטה החיל, ב־ המטה על־יד׳ הרולד אוסרין, שנועד לאמן את אלחוט• האוויר המשרתים בטייסת. אף הוחלט להקים קבוצה של אלחוטני אוויר תחת פיקודו של אוסרין במסגרת מחלקת כוח־אדם במטה החיל, וממנו יועברו האלחוטנים ב־ 96 לתפקידיהם ביחידות השונות.* בסוף יוני חולקו האלחוטנים בטייסת בין שני האגפים גם שני מדריכים: אלרט שם כדי לארגן קורסים בתחומים אלה. ב־ 97 החדשים״, תותחנים ואלחוסנ׳ אוויר, לטייסת אחד התפקידים לתיאום־הפעולות הדרושות להוצאת גיחה )ובכלל זה תדלוק וחימוש( בין כל היחידות בבסיס לבין הס״סת בשדה דב, היה תפקיד ״קצין דגלן״. תפקיד זה נקבע תוך כדי הפעילות המבצעית האינטנסיבית לבד מתפקיד זה נותר בעינו גם תפקיד ״הטייס התורני״. מפקד הטייסת, גדעון גורדון, הורה 98 של חודש מאי לראשי האגפים ״כ׳ התלונות וההערות ביומן הטייס התורני הנרשמות בו במרוצת משך תורנותם, ימצאו את ביטוין בנקיטת פעולה מתאימה״; ובאותם מקרים שאין ראש האגף יכול לנקוט פעולה כזאת בעצמו, ביקש! למפקד הטייסת הואצלה גם ״הסמכות המלאה״ לערוך חילופי איוש בין הס״סות 99 גורדון להביא את הדבר לידיעתו בתל־אביב, הנגב והגליל, כפי שבא הדבר ליד׳ ביטוי בהודעתו של ראש אגף המבצעים, דן טולקובסק׳, ב־ ביוני. ואכן, אותו יום הורה מפקד הטייסת על העברת ישראל לחובסק׳)להב( ואמנון ברמן מאגף א׳ בטייסת לבד מהעברת צוותי־אוויר מהטייסת בתל־אביב לטייסת הנגב ולהפך, המשיכה 00 בתל־אביב לשירות בטייסת הנגב טייסת א׳ - בד בבד עם המשך פעולתה המצומצם של ס״סת הנגב - להוציא גם גיחות אספקה ותובלה לנגב׳, ושדה התעופה בתל־אביב המשיך לספק גם את ההחזקה התקופתית החיונית למטוסי הס״סת. בין הסייסת בתל־אביב לטייסת הנגב עם פרישתו של אליהו פ״נגרש מהפיקוד על הטייסת בנגב והעברתו לידי צחיק יבנה נותרה הטייסת עוד זמן קצר בדורות. את טיסות הלילה המשיכו טייסיה לבצע מניר־עם. ב־ מתל־אביב לדורות; עד אז היה שם לבדו. הפעילות אז כללה גיחות קישור בין מפקדות החטיבה, הגדודים והיישובים בצאלים, חלוצה, רביבים ונבטים; סיורי אוויר לצורכי מודיעין)כולל צילום( במערכי האויב׳, ובדיקת מסלולי נחיתה נוספים שהוכנו בישוב׳ האזור. הדרישות לסיוע אווירי בכל התחומים - ובפרט להעברת נוסעים ומטען לנגב וממנו - הלכו ורבו, שכן * המסופחים זמנית המשתייכים ל״פול״ אלחוטא׳ הרדיו: דוד דרו מרטין פסקמן, ססנל׳ גורדון, סלווין כהן, דני ספ״סהנדלר, סמואל רוז, ידני פילבון, הרולד דו בוף, אדי רוזנברג, הרי דופובסק׳, ל״פול״ ד׳ בלוך, ליאונל שאול פרידמן, בלפור סימן סוב, סגני פיליפון, עזרא גרשסר, הרווי איזנגראו, , זה הצסרפו ב־ לסטר לפין, יוסף פינק, אוטו שטיינברג, מורים פול. 558 » לא היה ניתן להעביר את כל הנחוץ בדרך היבשה, כמוכח גם מדברי מפקד ה כיוון שדלו כוחותיה של טייסת הנגב מכדי לעמוד בכך - בפרס שהיה מדובר בהעברת מסען רב מאוד ונוסעים רבים כדבר שבשגרה - נפל הנסל העיקרי על ס״סת מם׳ ו בתל־אביב. בה־בשעה נבדקה האפשרות לשלב בפעולה גם מסוסים גדולים. כיוון שהמסלולים בדורות, ברביבים ובנכסים היו קצרים מדי לנחיתת דקוסה, הוחל בהארכתם על־יד׳ אחד הבולדוזרים, שהובא לשם כך במיוחד והופעל על־פי ההנחיות של מפקד הס״סת. המסלול שנסלל בדורות לא היה זה ששימש את ס״סת הנגב, אלא מסלול חדש, סמוך לדרך המובילה מדורות לרוחמה. בתחילה הוכשר המסלול לנחיתת מסוסים קלים, כולל רפיד, ורק לאחר מכן הוארך אף לנחיתתם של מסוסי דקוטה. מכיוון שלא ניתן היה ניתן לסוס בלילות מהמסלול הקצר בדורות; ומכיוון שבמהלך ההפוגה חיל־האוויר המצח או על־יד׳ התותחים המצריים, העתיקה , לא נשקף איום רציני להפצצת המסוסים על־יד ס״סת הנגב שוב חלק מפעולותיה גם בשעות היום מדורות לניר־עם. הנוהל לסיוע אווירי של הטייסת מניר־עם סרם נקבע בצורה מסודרת, ולכן הופנו לעתים הדרישות דרך מפקד טייסת הנגב למפקד טייסת מם׳ במלון ״ירקון״; ולפעמים פנו שניהם בו־זמנית למטה חיל־האוויר. כך רווחו הדברים גם ביתר אזור׳ הארץ. ב־ מלא, הכרחי לפנות פצועים, יש פצועים שזקוקים לספול בבתי־חולים מכבי״. באותה שעה פנה גם מפקד ס״סת ״הנגב״ למפקד טייסת מם׳ ו וביקשו לשלוח מטוס לניר־עם לאותה משימה, ואם אפשר - לשלוח מטוס דקוסה. עם זאת המליץ שקודם לכן יבררו עם פ״נגרש, שהכיר היטב את תנאי הפעולה האוויריים בנגב, אם אכן קיימת האפשרות להנחית את הדקוטה בנגב. לדבריו, אם התשובה שלילית, יש לשלוח מטוס רפיד או אף את מטוס הא״רובאן, ו׳׳להודיע שעתיים לפני הגעת המטוס למפקדת חטיבת הנגב, שעברה 101 מדורות לרוחמה״ למחרת תוך כדי 102 השעה נחת בניר־עם. לקראת השעה כך התכונן גם אריה רובנם, ששירת באגף ב׳ של הס״סת, לצאת לגיחה לנגב. היו אלה גיחותיו הראשונות בטייסת, ובשעה זה הודיעו כי על־פי הנהוג בטייסת, ״אפילו עבור טיסת אמונים קצרה עליו לקבל רשות להמריא ותדריך קצר ולקבל פקודת טיסה חתומה ע״׳ הסייס התורני וקצין התדריך״. רובנם עזב את המשרד, תוך שהוא מודיע לו כ׳ הוא הולך למחסן, ותכף יחזור. כעבור זמךמה התקשרו ממגדל הפיקוח למשרדו של הטייס התורן. במקום נכח הוהנברג, אשר מילא את מקומו של הט״ט התורן ״במשך זמן קצר״. מן המגדל שאלוהו אם מטוס כלשהו צריך להמריא. הוא הודיע להם שמטום ״עומד להמריא בעוד להפתעתו הבחין כיצד המריא רובנס בשעה קבלת אישור להמריא. רובנם המריא מתל־אביב לעטלוג׳, נחת שם בשעה בשעה בעקבות זאת נשלח בשעה 103 ולמסע שלום. הפרופלור ו ה ־ 11:10 11:50 מטוס הט״לרקראפט נותר ליד המסלול בדורות. כאשר פגש וידלם את רובנס, הוא מסר לו ״כי המנוע חדל״ 104 בשעה בדו״ח שכתב על אירוע זה הדגיש הוהנברג, כ׳ ״היות ומקרה זה הוא רציני מאד יש לנהוג בחומרה יתירה״. 559 O'OIODD איונ במלחמה לעצמאות ואכן, באותו יום הורה מפקד הס״סת למפקד אגף ב; שבעקבות ״הפרת פקודות מפורשות״ יש לאסור על רובנם לסוס ״מיום אגף ב׳״. עונש זה של קרקוע רווה על עבירות מעין אלה; כך, למשל, קבע מפקד הטייסת מאוחר יותר, כ׳ יצחק זוסמן לא יטוס במשך שבוע ״בגלל שטם מבלי להירשם ומבלי להודיע״. עם זאת אין ספק שהאיסור 105 לטוס במשך חודש, שהוטל על רובנם, היה חמור ביותר פעולתה של טייסת הנגב בהתאם למשימות השוטפות, שנדרשו ממנה באזור פעולתה, הוגבלה עוד יותר למן שעות ותקון של קלקול במנוע״. כאשר הגיע למחרת כדי להחזיר את המטוס לנגב, מצא יבנה להפתעתו ״שמפקד האגף יצחק סלע שלח את המטוס הנ״ל לירושלים״ - אף שלדבריו ידע סלע כ׳ המטוס הובא ״לתקון ועליו לחזור לנגב בהקדם״. יבנה נאלץ אפוא להישאר בתל־אביב ולהמתין עד להגעת המטוס, ובכך התאחרה הגעתו לנגב. בה־בשעה, ב־ התקלקל בניר עם״, וביקש לשלוח לו מטוס אחר. יבנה פנה אפוא לראש אגף המבצעים במטה החיל, והגיש את תלונתו על כך שמטוסו נשלח לירושלים. באותה הזדמנות גם התלונן על כך שב־ בלאו"לשמש מורה דרך בטיסה שהיתה צריכה להיערך בלילה 106 לקבל את הסכמתו״ כאלה היו אפוא דפוסי הפעולה בין טייסת הנגב לטייסת מם׳ שעה לביצוע גיחות אספקה לכפר־דרום והטלתו או הצנחתו של המטען שם. לעתים לא נפל המטען בנקודה; לעתים לא מצאו הטייסים כלל את הנקודה בגלל בעיות ניווט; ולעתים כלל לא יצאו הצוותים למשימה עקב חילוקי־דעות עם אנשי המחלקה המוטסת באשר לגודל המטענים וצורת אריזתם אם להצנחה ואם להטלה. אספקה לכפר־דרום: ״האספקה נגמרה לחלוטין. האנשים רעבים״ בפנייתו של ״סרג״״ למטה חיל־האוויר ב־ ' ואכן, באותו לילה הוצנחו שם כמה חבילות, ולמחרת, ליל 07 האספקה נגמרה לחלוטין. האנשים רעבים״ 26 את המטען המיועד לכך, אולם עת הגיעו הטייסים לביצוע הטיסה, הם סירבו להטים את המטען בטענה שהחבילות גדולות וכבדות מדי. לא הועילו טענותיהם של אנשי המחלקה המוטסת — שהחבילות שהוצנחו לילה אחד קודם לכן נארזו באותה צורה )לדבריהם, על־פי הנחיותיו של יהודה גלעדי, ״מנהל ועדת המחקר״ במטה החיל( והוצנחו בהצלחה רבה; הטייסים סירבו להטיס את החבילות. תלונה על כך הועברה לראש אג״ם המבצעים, יגאל ידין, וזה הפנה את תלונתם לראש מטה החיל בהוסיפו בכתב־יד: ״עד מתי?״. אירוע זה נגרם בין השאר עקב אי־הבהירות באשר לגודל החבילות שניתן להצניח. בפגישה בין נציגי המחלקה לבין אגף המבצעים של החיל ביקש אפוא גלעדי לקבוע חד־משמעית ״אחת ולתמיד את גודל החבילות״. למחרת, ליל רפיד 108 חזר לשדה התעופה בתל־אביב עם המטען ביום רביעי הוטל עליו לנחות בניר־עם ולהעביר משם פצועים לתל־אביב. זמן ההמראה שנקבע לו היה שניתן לו ״היה צריך כפר דרום לזהות את עצמו במרובע של אורות עם אור צבעוני באמצע״. אתו טסו גם 560 SJT» שני מסילנים להטלת המטען. הלילה, לדברי שתקא׳, ״היה חסר ירח, מתחת לאוירון נמצאה שכבת עננים של תוך כדי הטיסה לכיוון ניר־עם גם ״בלי מד־זוית וקומפוטור״. כעבור זמן־מה גילה, לדבריו, כ׳ הוא נמצא ״כ־ פרסאות מערבה מהמקום״. הוא הניח שמכיוון שהחזיק במשך כל הטיסה כיוון מדויק על־פי המצפן, הסיבה לסטייה היא שהמצפן לא היה מאופס כראוי. בהגיעו לניר־עם פנה משם לכיוון כפר־דרום על־פי הכיוון שנקבע לו אחרי ההוראות״ לשנות את הקורם ל־ בדיוק המפורשת לעקוב מרובע״, ולדבריו ״ברגל הראשונה״ אכן זיהה את כפר־דרום - אף ש״המקום היה מואר רק בפנס אחד׳ בתחילה, ורק לאחר ששמעו את רעש המטוס ״הדליקו עוד שני פנסים ופנס אדום )חלש מאד( באמצע״. גם אז לא היה סימון זה לפי ההוראות שניתנו לשתקא׳)ארבעה פנסים חיצוניים ואחד באמצע(. לאחר שהטיל את המטען טס לכיוון ניר־עם, וגם הפעם, מכיוון שהכיוון שניתן לו לא היה נכון, סס ״לפי ניווט עצמי״. משם לקח את הפצועים, ומכיוון שגם הפעם לא סמך על הכיוון שניתן לו, חזר לשדה התעופה בתל־אביב בטיסה לאורך החוף. בתחקיר הטיסה כתב שתקא׳: ברצוני להודות כי זו הפעם השלישית שאני מבצע פעולה בנגוד להוראות הדרכה, והפעם למרות אזהרה מפורשת ממפקד טייסת מס הפעם בוצעה הפעולה בהצלחה בנגוד להוראותיו ומסירתו של הח״א. כהגנה יתידה אני יכול להביא רק את ההצדקה שרציתי לוזסוך לוז״א טייס משליכים ואוירון אהד, וכן נסיתי להביא את המזון לאנשי כפר דרוס. בתחקירו העלה אפוא שתקא׳ את הצורך להסדיר מראש את ״סימני ההיכר היסודיים״ עם אנשי כפר־דרום, על־מנת שאפשר יהיה לזהות ביתר־קלות את הנקודה. פרם לכך ציין שאין למצפן המטוס ״לוח תקונים זה יותר מחצי שנה. כמו כן לא אופסו המצפנים ביתר האוירונים אשר בהם משתמשים הטייסים בטיסות לילה״. לדבריו, טענו קצין המוטות, אליעזר קובץ׳, וקצין המבצעים, דן טולקובסק׳, שאין בשדה התעופה בתל־אביב ״מספיק עבודה כדי להעסיק נווט אחד בשעות עבודה מלאות״, אולם, לדבריו, ״אץ הדבר כך. אפום מצפנים, למשל, היה מונע טעויות בנווט לילה, היכולות לעלות בהצלחת מבצע או אף ח״ טייס״. יתרה מזאת, אם ״מפקדת ח״א אינה בקיאה במונחים מצפן ואיפום מצפן, אפשר למצא פרטים על כך בספרי נווט ביחוד ב־ 09 של חיל־האוויר הממלכתי האנגלי״ גדעון גורדון, מפקד ס״סת מס׳ ו, שיגר מכתב זה לאגף המבצעים של החיל, ובמכתב הנלווה לו הוסיף שאין לו כל ספק, שאם ״שנו מקרים דומים למתואר באירוע זה, יאבד לחלוטין אמונם של הטייסים בקציני התדריך ובתדריך עצמו, ואני אאל־ן לתת להם יד חפשית בבחירת הדרך לבצוע המשימה המוטלת עליהם. לדבריו, למרות התביעות החוזרות ונשנות, טרם בוצע איפוס מצפנים במטוסים המשמשים בקביעות לטיסות לילה, והדבר עלול ״במוקדם או במאוחר לגרום לתאונה רצינית״. בתגובה למכתב זה כתב קובץ׳ לראש אגף המבצעים ולמפקד הטייסת, כ׳ מחלקת המוטות ״השתדלה מההתחלה להשיג את כל האוירונים של חיל־האוויר לשם ביצוע איפוס המצפנים״; אולם, לדבריו, עד תחילת ההפוגה ״כל האוירונים היו יום ולילה * ואכן, בדיעבד התברר לו שאילו היה ממשיך בכיוון 561 במלחמה לעצמאות ניי״ בטיסות או במצב של תקון או קבלת שרות״, ולכן לא היה אפשר לבצע את הדבר. עם תחילת ההפוגה חודשו מאמצי המחלקה, ״והנווט הממונה על התדריך בשדה התעופה בתל־אביב״ ביצע איפוס במצפנים של כמה מהמטוסים החדשים; אולם הוא לא הספיק להשלים את הפעולה בכל המטוסים, כיוון ״שהשימוש במסלול החדש ובסרמק ב־ו ביולי, תוך כדי איפוסם של שני המצפנים של מטוס הרפיד, ששתקא׳ טס בו בלילה הקודם, נדרש קובץ׳ ״לפנות את הטרמק״ עבור מטוס דקוטה שניגש לנחיתה. למחרת ניגש קובץ׳ כדי להמשיך במלאכת האיפוס, אולם לדבריו, פרט למטוס אחד לשם כך. כל שאר המטוסים או ״שלא היו ניתנים לשימוש״ או שהיו ״במצב קבלת שרות או בטיסות״. קובץ׳ סיכם שיש צורך להתחשב גם בקשיים הכרוכים באיפוס המצפנים וגם ש״כרסיס חשוב בכל אוירון״. הוא הציע אפוא שבכל יום יהיו מוכנים שלושה־ארבעה מטוסים לשם ביצוע האיפוס; שייעל אחד משנים או שלושה ס״סים מאומנים מוטל לעשות את העבודה הזאת״; ולבסוף - ״הטרמק או חלק מחלקת המוטות באותם מטוסים שטרם נעשה , של המסלול החדש״ צריך להי הדבר. באשר ל״תדריך״ ציין קובץ; כ׳ אכן ידוע ש״עבודת התדריך בשדות התעופה עדיין אינה מושלמת״, ויש צורך בשיפורים תמידיים ובשיתוף־פעולה עם הצוותים הטסים; אולם לדבריו, ״בהשוותנו את דרך התדריך וערכו של היום עם התדריך מלפני ה־ שניתן לשתקא׳ באשר לנתיב הטיסה מניר־עם לכפר דרום לא היה נכון, ולדבריו הסיבה לכך היתה ״עבודת יתר של קצין התדריך באותו הלילה״. עם זאת המליץ, שאף שתוכניות הטיסה נבדקות בשדה התעופה בתל־אביב קודם מסירתן לצוותי־האוויר, מוטב שהטייסים יערכו ״תמיד בדיקה קלה של הקורסים הניתנים בתכניות הטיסה״. בכל מקרה, הדגיש קובץ׳, אין מן הרצוי לתת לאוירונים להמריא בלי תדריך. יאבדו יותר אוירונים ופרסונל לרגלי אי מתן תדריך לצוות מאשר לרגלי טעויות אפשריות העלולות לקרות לעתים רחוקות מאד. כפי שידוע לכם היו כמה מקרים של אבדות אוירונים וחיים בחיל האויר שלנו בגלל תדריך בלתי מספק או אי מתן תדריך בכלל. באשר לתלונתו של שתקא׳ על כך שבכפר־דרום לא הוארו האורות על־פי ההוראות שנקבעו, ביקש קובץ׳ להתחשב גם בקשיים הרבים, שבהם נתקלים צוותי־הקרקע באותם המקומות: ״חוסר מזון, חוסר פרסונל, חוסר ציוד, קשרים רעים״, הגורמים לכך ״שאי אפשר לבצע את ההוראות הנתנות או המעכבות את ביצוען״. כך או כך, סיכם קובץ׳: ״כל צוות צריך להבין ולזכור כ׳ לא כל טיסה נתנת לבצוע חלק. בקרתכם רצויה ומחלקה "0 זו תעיין תמיד בהצעותיכם לשיפור התנאים״ למרות כל הביקורות נמשכו גיחות האספקה של טייסת מם׳ נערכו במסגרת הטייסת בשדה דב ניסויים בהטלתם של מטענים שונים. ב־ שתי חבילות קמח )כל שק בורים סניור במטוס בוננזה לכפר־דרום ״עם שני שקים ארוזים לפי שטת זריקה בלי מצנחים״, והטיל אותם שם. בחוזה דיווח גם לנציגי מחלקת האספקה המוטסת שהחבילות הגיעו ליעדן ״בסדר גמור״. על־מנת לרכז את הפעולה בתחום זה ולמנוע הוראות סותרות לגבי הטלה או הצנחה, הודיע גלעדי למפקד שדה תל־אביב, כ׳ ״להבא שום נסיונות זריקה לא יוצאו לפועל מבלי שיערכו ביזמת מחלקתנו או מבלי שקיבלו אישור לכך מאתנו״. אף הוראה זו - כדוגמת התחקיר המפורט של שתקא׳ לעיל ותגובת מפקד הטייסת וראש מחלקת 562 n 3בינו׳ !התבססות: משדה דב ו 10 י הנווסות - היא בבחינת אחד הניסויים לאותם המתחים, שהתקיימו בין הטייסת והשדה בתל־אביב לבין מסה יי החיל, שבאותם ימים פעל גם לחיזוק מעמדו לא רק ביחס למטכ״ל, אלא גם ביחס לבםיםיו.י נפילת אמנון ברמן בה־בשעה נמשכו הגיחות המקומיות )תובלה, סיור וצילום( של הקרקע. עם מפקד הס״סת, צחיק יבנה, היו באותה שעה הטייסים ישראל לחובסק׳)להב( ואמנון ברמן, שכאמור "*2 הוצבו שם למן נמשכה, וביו ביולי כבר נחת בנבסים מסוס הדקוסה הראשון. מיכאל ו״מרס )אשר מאוחר יותר כונה ״מלך הנגב״( היה מהאנשים המרכזיים, שדחפו פעולה זו בכלל, וברכיבים בפרס. כבר לא היה ניתן להסתמך רק על יוזמתם, כישוריהם ומשאביהם של החברים באותן נקודות, וב־ ואין ביכולתם של חברי רביבים ״לספק את כל השרותים הדרושים״. הוא ביקש אפוא למנות לצדו סגן מפקד לשדה התעופה, אשר ״יוכל לדאוג לפל״ס קונסרול והשגחת השדה״, לרבות ״כיבוי דליקות״, ולהעביר מחיל־האוויר לשדה זה את כל בעלי המקצוע המתאימים הנחוצים. לדבריו, הוא עצמו ״עסוק בתפקיד מבצעי״ וזמנו ״מוגבל לשרות שדה התעופה עצמו״, ולכן ביקש להעמיד לרשותו גם ״כלי רכב ״ ואכן, עד אמצע החודש - בדיווחו של 3 בשדה התעופה ברביבים ויתר שדות החניה שמתפקיד׳ לפקח״ מפקד גדוד חיל־האוויר, האחראי על אבטחה אווירית וקרקעית של מסלולי החיל ובסיסיו — הועברו לשם שני מקלעי בזה, ולדבריו הוסכם ״על סידור הגנה א.א. על־יד אנשי הקבוצה עד שנוכל לשלוח לשם אנשים״. כן הוקמה שם ״תחנת פיקוח לתנועה אוירית לשם תקשורת עם ס״סת 4 כמתואר להלן פעילותה של טייסת הנגב כללה נחיתות והמראות גם ממסלולים אלה לכל אותן משימות, שאפיינו את פעולתה. אמנון ברמן ביצע כמה טיסות הספקה לבית־אשל ולנכסים; ב־ מעל רביבים, ולאחר מכן נשלח לקיבוץ ניר־עם כדי לפנות את אסתר לופוביץ־קונפינו - חברת קיבוץ שסבלה מציר׳ לידה קשים. היתה כבר שעת לילה מאוחרת, אחרי חצות; ברמן הושיב את היולדת במטוס האוסטר )מם׳ לוד, שהיה אז בשליסת הלגיון הירדני. מטוסו הופל מאש נ״מ חזקה והתרסק על הקרקע. קצין או״ם מסר עדות על האירוע, וקצין הצלב האדום, רוברג גא׳, חילץ משרידי המטוס את הגופות והעבירן לבית־החולים " עדות על נפילת המטוס נמסרה מפי פרץ פרימן, ששמר בליל התאונה מול יהודיה, 5 ״הדסה״ בתל־אביב מצפוךמערב ללוד: בלוד דלקו כל האורות יחד עם פרוזקטור תזק ששמר את הסביבה. בערך בשעה במשך זמן מה. מכוון תל־אביב נתנו אותות אור. כשהאוירון התקרב ללוד כבו שם האורות ונדלק אור אדום, כבה ונדלק שוב, כנותן סימנים. לאחר זמן מה נדלק גם הפרוזיקטור והאוירון נלכד באורו. נשמע צרור "6 יריות מקלעים וזמזום האוירון חדל * נכון ל־ 563 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והפצצה יייא במלחמה לעצמאות נפילתו של ברמן השרתה תחושת אבל עמוק ב היו הסיכונים אף באותן גיחות ״פשוטות״, לכאורה - כמו העברת נוטעים ומטען - בגלל אותה מציאות, שבה קשה לנווט בבטחה ממקום למקום עקב העדר מכשירים מתאימים במטוסים ובקרקע; שבה לא היה ניתן לסמוך בוודאות על שמישותו של המטוס גם לנוכח התנאים הקשים של הנגב; ושבה טייסים בעלי ניסיון מבצעי זעום ביותר נאלצו ללמוד תוך כדי הטיסות גם כיצד לטוס בלילות. זיי לא ברור עד כמה היתה לנפילת ברמן השפעה על ההחלטה לפנות את ס״טת אממן ברמן ״הנגב״ מאזור פעולתה, ולהחזיר את טייסיה ומטוסיה לתל־אביב. ״תכן שהושפעה גם מכך שב־ המסלול בדורות לנחיתתם של מטוסי דקוטה, ונחיצותה של טייסת הנגב להעברת מסען ונוסעים הלכה ופחתה. עם זאת נראה שתחילת הקרבות הצפויה ב־ על־יד׳ חיל־האוויר המצרי אז - אלה היו הגורמים העיקריים להעברת הטייסת מניר־עם לתל־אביב, כמוכח גם מדבריו של בורים סניור, ״מפקד טיסות מבצעים״ באגף המבצעים של החיל: ״בתום תקופת ההפוגה " כמעט מאותו טעם 7 הראשונה החלטנו מטעמי בטחון להעביר באופן זמני את טייסת הנגב מניר־עם לת״א״ פונה גם כפר־דרום ב־ יתחדשו הקרבות. לקראת הקרבות, שהתחדשו בתום ההפוגה, לא היתה שם אפילו ט״ את הסיוע האווירי המיידי, שלו נזקקו הכוחות הקרקעיים, כפי שנעשה עד אז. כמתואר להלן, כבר תוך כדי הלחימה התבקש חיל־האוויר לשוב ולהקים את הטייסת; אולם לא היתר! אז האפשרות לטפל בבקשה, ואת הסיוע החיוני והדחוף לנגב המשיכה להושיט טייסת מם׳ ו בשדה דב. כזה היה אפוא המצב בשדה דב. הבסיס, שממנו צמח הכוח האווירי בראשיתו, המשיך לתפקד כבסיסו העיקרי של חיל־האוויר עד ההפוגה הראשונה; ממנו יצאו שתי הטייסות לנגב ולגליל, וכל העת המשיך לתחזק את מסוסיהן ולשלוח להן על־פי הצורך את כוח־האדם והמטוסים הנחוצים להמשך פעילותן. בה־בשעה, כמתואר לעיל - ותוך כדי הפעילות המבצעית האינטנסיבית תחת הלחץ של חיל־האוויר הסורי - נאלצה טייסת הגליל, שהופעלה פחות או יותר על־פי אותם הדפוסים של טייסת הנגב )אם כ׳ בהיקף פעולה גדול יותר(, ב־ להעתיק את בסיסה ממחנ״ם לרמת־דוד. כפי שט״טת הנגב העתיקה את מוקד פעילותה מניר־עם לדורות - כך העתיקה זאת, כמתואר לעיל, את פעילותה ממחנ״ם לרמת־דוד, שבו רק החלו אז את ההתארגנות הראשונית. הוראת מנהלה מם׳ ב־ הבריטי בבסיס רמת־דוד, כבר היה במקום צוות בפיקודו של יהושע גילוץ וסגנו יהודה הלב״ץ, שנערך לתחילת ההתארגנות במקום. בעקבות זאת נדחתה השלמת ^- ב־ , והנדסה באוטובוס מיושן ובשתי משאיות לרמת־דוד תחילה היה חיוני להקים שם בית־מלאכה לשירותים טכניים, אשר ישמש מקום עבודה לאנשי הצוות המקצועי לימים כתב בצלאל גורן, כי לאחר שאספו ביפו ״חלקי ציוד ישנים״ יצאו לכיוון רמת־דוד. לדבריו, בחנ״ת־בינ״ם המחנה העליון והמחנה התחתון בבסיס רמת־דוד 564 יק5 מול זכרון־יעקב גילו מצברים של מסוסי ספיטפ״ר, ואף ״מדחס ופס־פס למילוי מצברים, אשר היו בשימוש חיל־האוויר הבריטי, ושהייתי זקוק " ציוד זה הועמס על המשאית. כשהגיעו לרמת־דוד, 9 להם כאוויר לנשימה״ התברר להם, לדברי גורן, כי המשימה קשה מששיערו: במשך שנים רבות היה הבסיס מוזנח ולא פעיל. יתרה מזאת, בתקופה האחרונה, עת אירח את ס״סות הספיספ״רים הבריטיות, החלו הבריסים בעבודות פירוק של האנגר ומבנים אחרים, והמסלולים נפגעו בשעת ההתקפה המצרית על השדה. זאת ועוד, גודלו הרב של הבסיס והמרחק הניכר )חצי ק״מ( בין המחנה העליון )מקום המגורים( לבין המחנה התחתון )הבסיס המבצעי( הקשו אף הם על אנשי הצוות בביצוע המשימה. גם לא היה קיים עדיין ארגון מינהל׳ ואפסנאות ודפוסי עבודה מגובשים עם גורמי מטה. המרחק הגדול של הבסיס ממרכז הארץ לא הקל אף הוא על המשימה. עם זאת, כעדותו של דן אלון - אשר רכש את הכשרתו במכשירי אלחוט במסגרת הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה — ושהגיע בשיירה הראשונה, נאמר להם כ׳ אחד הסרגינטים הבריטים שוחד בכסף כדי שיותיר תחנת רדיו מצוידת וכי מקומה בבונקר ליד אנטנה גדולה. כן אמרו לנו היכן נמצא המפתח. אני ובחור דרום אפריקאי בשם אוזי אוסרין הגענו לתחנת הרדיו ופתחנו את הדלת. מצאנו שם מקלט רדיו, משדר, גנרטורים וציוד נוסף אותו הפעלנו. התקשרנו למטה חיל האויר בתל־אביב וכך ביססנו תקשורת מפקד הבסיס, יהושע גילוץ )מלפנים(; וסגנו, יהודה הלב״ץ. הוחל אפוא בהכנת התשתית ההכרחית להפעלת השדה. פלוגת העבודה, שהחלה את פעולתה בבסיס, פעלה במרץ לבניית מגורים לאנשי הבסיס ולשיפור תשתית הכבישים. היה צורך להתקין תאורה לשני המסלולים, להציב מכלים לתדלוק מטוסים וסולמות כדי להגיע לגוף המטוס, להקים בתי־מלאכה והדר למילוי מצברים ולהכין מכשירי עבודה )ארגז׳ כלים, מכשירי ריתוך וכדומה(. באין עזרה החל גורן לסרוק את כל הבסיסים הבריטיים הנטושים, לרבות בסיסי חיל־האוויר וחיל־הים באזור חיפה, שדה התעופה הנטוש בעיךשמר וחצר הגרוטאות של תחנת המשטרה בעיר התחתית של חיפה, והוציא משם כל פריט שיכול היה לעזור. בעבודת נמלים שכזו הצליחו גורן ואנשיו לאסוף את הציוד )הכשיר רק בחלקו( הדרוש לתחילת העבודה על שדה התעופה. עזר רבות במשימה זו אליהו גלעדי, חבר קיבוץ רמת־יוחנן, אשר שירת גם הוא בחיל־האוויר המלכותי: בתחבולות שומת עשה שימוש בחלקי ב־ 12 ציוד, שהיו ממש גרוטאות, והפיק מהם את מירב התועלת במאי פורסמה הוראת מנהלה מם׳ ו תחת הכותרת ״שלד - שדה תעופה רמודחד, ובה פורטו הצרכים הראשוניים הנדרשים לבניית אותו שלד: גזבר עם כסף ״שיספיק לתשלום 50 עברית, נייר, עפרונות וכיו׳׳ב, טבחים ומזון להזנתם של להקמת מסעדת שקם, שתשרת לעת עתה 122 בשדה״. רק כחודש מאוחר יותר, ב־ 565 יונ במלחמה לעצמאות בד־בבד נעשו פעולות ראשונות להקמת הגרעין לכל אותם שירותים, הנחוצים להפעלתו של הבסיס. פעולות אלה לא נעשו אז לפי מבנה ארגוני מ הזמינים שהיו להם מן המוכן או שהגיעו תוך כדי העבודה. לפיכך לא ניתן לדבר כלל על ארגון הבסיס אז על־פי המתכונת הידועה לנו: ס״סת טיסה, טייסת תעופה, ט״טת תחזוקה וט״סת מנהלה. מבנה זה היה ידוע לחלק מאותם אנשים שפעלו לארגון הבסיס, שכן חלקם שירת בחיל־האוויר המלכותי הבריטי; אולם חסרו האמצעים לארגון הבסיס על־פי אותו מבנה ארגוני. תוך כדי הפעולה הלכו אפוא והתהוו אותן יחידות, שבסופו של דבר התכנסו למבנה המוזכר לעיל. כך נקבעו בתחילה, למשל, עקרונות כלליים לפעילות תחנת כיבוי־אש במקום, להפעלת גף מטאורולוגיה, ואף לפעולות הנחוצות לשם הסוואת הבסיס. ב־ דווח לאהרן רמז על הכוונה להקים את הגף, אשר יורכב ״מאנשי תצפית מטאורולוגית בלבד״, שיעביר ארבע פעמים ביום את תצפיותיו למרכז המטאורולוגי ויקבל ממנו את כל התצפיות האזוריות; וכן יספק ״תצפיות חדר־קשר ברמת־דוד לנתיב הטיסה הדרושים לפעולה״. ב־ קורס כבאים מתאים ובחינות שייערכו בהתאם, יוכשרו אנשים ויעברו לבסיסים. בעניין הסוואת הבסיס הגיע לחיפה גם שלמה גילוץ, ראש מחלקת העבודות של החיל; אולם מפאת המחסור בתקציב סיכם גילוץ כ׳ ״הזמן אובד לחינם. יש בעיות בביצוע. הבעיות לא נפתרו״. עיקר הבעיה היה הקצאת תקציב מתאים לתחילת העבודות. בתחילת יוני הגיע לרמת־דוד המהנדס ש׳ רוזוב, שלו ניסיון עשיר בתחום ההסוואה, והגיש תוכנית מפורטת להסוואת הבסיס. כעבור כמה ימים אושרה תוכניתו, וחברת ״סולל בונה״ נקבעה לביצוע. כן נעשו צעדים ראשונים להגברת כושר ההגנה האקטיבית של הבסיס: הועברו 123 חמישה תותחי נ״מ תוך כדי כך נפתח קורם להדרכה של פקחי טיסה. בתחילת יוני הוקמה גם יחידת קשר, שנועדה לספק קשר מורס ברשת, פיקוח תנועה אווירית והאזנה למטוסים עוינים. כשאר היחידות בבסיס, סבלה גם יחידה זו מציוד טכני לקוי, ממחסור בכוח־אדם ומהעדר כל אמצעי תחבורה. עד עם הבסיס. מכשירי הקשר, שכבר היו שם, התקלקלו והובאו לתיקון במעבדת הקשר בתל־אביב, אולם עקב העדר אמצעי תחבורה - הן במטה הן בבסיס - לא היה ניתן להעביר לבסיס את המכשירים החלופיים שהוכנו אז. גם שירות׳ הדואר טרם הוסדרו, והדבר השפיע הן על תחילת ההיערכות לפעילות המבצעית הן על אספקת תנאי השירות והפעולה לכוח־האדם שהתמקם בבסיס. יחידה בת שלושה אנשים לטיפול במכשירי המטוס החלה את פעולתה. ב־ 124 אולם תשומת הלב מופנית כבר עכשיו לחוסר אמצעים״; גם האפשרויות למילוי דלק היו מצומצמות ביותר עוד בטרם הונחה התשתית הראשונית הנחוצה לארגון הבסיס ולהפעלתו המבצעית, פרסה לשם טייסת הגליל ב־ זאת הטייסת המבצעית הראשונה אשר הועברה לרמת־דוד. העברתה לשם לא היתה מתוכננת, אלא בבחינת כורח שנכפה על הטייסת מפאת ההפצצות של חיל־האוויר הסורי על בסיסה במחניים. כבר למחרת כתב מפקד בסיס רמת־דוד לראש מטה החיל, אהרן רמז, כ׳ ״כל הסידורים להטמיע את טייסת מספר במבנה הארגוני של התחנה הושלמו. משה 566 בינו׳ והתבססות: משדה ד ב וממסלול׳ החירום - לב 10 !7י3 ומדים נלבשו על־יד׳ כולם״. כן ביקש מה״מן שמיר, סגנו של ראש המסה, לשלוח לבסיס בדחיפות פצצות ובאחר מלא בדלק אוקטן טייסת הגליל: ״לשמור על עצמאות הטייסת בבחינת פקוד פנימי ומבצעי״ בעקבות העברת טייסת הגליל לרמת־דוד שבו והוגדרו ב־ בסים זה. בפגישה בין אהרן רמז, ראש מטה חיל־האוויר, לבין יהודה הלב״ץ באותו יום נקבע, כ׳ בסים רמת־דוד מיועד להיות ״מרכז פקודי ואופרטיבי לכנף אשר יכלול את כל הטייסות הטקטיות והעצמאיות בצפון הארץ״; עליו להתכונן לקליטת טייסת תובלה והפצצה וכן ס״סת קרב של שישה מסרשמיטים; ״לאכסן את הקורם למאמני ומדריכי צנחנים, אשר יתחיל בעוד ימים מספר״;* להוות ״מחנה אמונים והדרכה״ לכ־ צעירים, אשר ״מהם יורכב גדוד השרות ואשר ישמשו כרזרבה לאמון טייסים צוות אוירית ומקצועית״. באשר לטייסת הגליל, נקבע באותו המסמך של ראש המטה, שהפעלתה בבסיס רמת־דוד תמשיך להתנהל ״מתוך זיקה ישרה לצרכי החזית וקואופורציה עם מפקד הצבא״. רמז ציין כ׳ פעולותיה ״כמובן תעשנה בעיקר בלילה ובמידת הצורך גם ביום אך מתוך תכנון למפרע על המראות יום, אשר תעשינה ממסלול אחר ולא מן הבסיס״. פרט ״לאכסון הטייסת״ ברמת־דוד ציין רמז, כ׳ ״הכוונה למלא את התקן שלה כדי שתהיה עצמאית ובמידת היכולת ניידת שנוכל להעבירה למסלולים אחרים בהודעה קצרה למפרע״. בהנחיותיו למפקד הבסיס הדגיש רמז, כ׳ משה פלדמן )פלד( ימשיך לפקד על הטייסת, וביקש! ״לאפשר לו לשמור על עצמאות הטייסת '26 בבחינת פקוד פנימי ומבצעי, לדאוג להכנתה של הטייסת לקראת פעולה עצמאית לגמרי, ממסלולי הסתר״ עם זאת נותרה אותה סמכות של מפקד טייסת מם׳ ו בשדה תל־אביב, גדעון גורדון, לערוך חילופין בין אנשי הטייסת תחת פיקודו לבין אנשי טייסות הנגב והגליל. כבר בסוף מאי, לאחר שביקר בטייסת במחניים, ביקש דן טולקובסק׳, קצין המבצעים במטה חיל־האוויר, מגורדון להתחיל מיד ״בחילופי גברי״ בין ט״סתו לבין טייסת הגליל. לדבריו, ביקורו הוכיח לו את הצורך ״להכניס יסודות חדשים להרכב הטייסת. ברור ל׳, שיש לטייסת זו אופי מיוחד ואף חיובי, ואין אני בדעה, שצריך להרוס את האופי הזה — להפך. אף־על־פי־כן, יש אולם המשך הפעילות המבצעית האינטנסיבית 127 צורך להכניס כמה אנשים חדשים במשך תקופה מסוימת״ מנע את ביצועה של התוכנית לפי שעה. העברתה של הטייסת לרמת־דוד היוותה אפוא עיתוי מתאים גם לתחילת ביצוע המלצותיו של טולקובסק׳: ב־ העברתם של אריה ריטרמן )רותם(, נחום רפפורט, דוד בךאור, והמטילנים/הקשרים אברהם פורטוגלי ורב 28 תבור׳ מט״סת מס׳ נראה שאחד הגורמים העיקריים להמלצתו של טולקובסק׳ - לערוך חילופין מיידיים בין הטייסות - היה המשמעת. טולקובסק׳ רכש את הכשרתו האווירית במסגרת חיל־האוויר הבריטי, והוא הופתע ביותר לנוכח היעדרם המוחלט כמעט של דפוסי משמעת !לנוכח האווירה בטייסת, שלא דמתה כלל לדפוסי הצבא שהיה צריך להנהיג לפי תפיסתו. כזאת היתה גם תפיסתם של יהושע גילוץ, מפקד בסיס רמת־דוד, ושל יהודה חלב׳׳ץ סגנו, אשר רכשו את הכשרתם ואת נסיונם הצבאי בחיל־האוויר המלכותי הבריטי, ודגלו באימוצן של שיטות ניהול וארגון, המבוססות על מה שהכירו שם בצבא סדיר. בבסיס נקבעו חוקי משמעת קפדניים ביותר, כדוגמת החוקים שהיו נהוגים בבסיסי חיל־האוויר המלכותי הבריטי, והם הקיפו כמעט את כל תחומי ח״ היומיום בבסיס. כך, למשל, הונהגו דרגות בבסיס עוד קודם שהנהיגו אותן במטה חיל־האוויר, והמשרתים * בסופו של דבר, כמתואר להלן, נדחתה הקמתו של בית־הספר לצנחנים ברמת־דוד לשלב מאוחר יותר. 567 OIODD איינ במלחמה לעצמאות בבסיס אף חויבו להצדיע לבעלי דרגה גבוהה יותר. עד המחנה העליון; וכן מינה ״תת קצין משסר״, ששימש מעין קצין משמעת, ואשר בפניו נשפטו ה״לים על עבירות משמעת. גילוץ אף ביקש לשלוח לבסיס את יעקב )״ג׳ק״( פרנק* לזמן קצר, שבמהלכו יתחיל באימונם הצבאי הראשוני של אותם מ״אנש׳ הקלס״ אשר הועברו לבסיס, ויסייע בידו לאכיפת חוקי המשמעת לימים תיאר משה פלדמן )פלד( את המציאות המורכבת, שנוצרה בבסיס רמת־דוד 129 שביקש להנהיג שם עם הגעתם לשם: המטוסים הסתדרו בשורה לפני אחד ההנגרים ומתוכם יצאו האנשים, מגודלי זקן, חבושי כובעי כרב ומזוינים באקדחים... הופעתם היוותה ניגוד בולט לאנשי אותו בסיס, שזה מקרוב קם... מפקד השדה ראה בו מעין ״מדינה שבדרך״, שיש להכינו היטב לפני שייקלטו בו מטוסים. הוא הנהיג באותו בסיס, סדרי משמעת מיוחדים, תפר דרגות מבד וחילקן לכל הקצינים, הנהיג חדרי אוכל נפרדים לקצינים, סמלים ואויראים פשוטים, הקפיד על הצדעות וכדומה. מפקד הבסיס דרש גם מאנשי הס״סת לנהוג על־פי הוראות המשמעת שקבע, אך אלה ביקשו לשמור על ״חודיותם ועצמאותם, כפי שגיבשוה בפעילותם עד אז, וייראו כקנה מידה יחיד״ - את מידת יעילותם בפעולות״. מצב זה גרם אפוא, לדברי פלדמן, ״לחיכוכים ' לימים 30 רבים בין אנשי הס״סת למפקדת הבסיס׳׳ זכרו בטייסת את האירוע, שבו ניסתה מפקדת הבסיס להחרים את מכונית השברולס של הס״סת, ואז לא היסס פרץ גחסר אף לירות מאקדחו לתקרת המבנה בו ישן, כדי למנוע את המעשה. עימותים אלה חשפו את הפער שהיה קיים אז בין שתי תפיסות ארגוניות, שבאו ליד׳ ביטוי לא רק בצעדים הראשונים לארגונו של בסיס רמת־דוד, אלא בכלל חיל־האוויר ואף בצה״ל: בין פעילות לפי הדפוסים המקובלים בצבא סדיר, המתנהל על־פי חוקי־יסוד - לבין הדפוסים שהיו קיימים בארגונים המושתתים בעיקרם על התנדבות, על משמעת עצמית, על יוזמה ועל אמונה בצדקת הדרך, כדוגמת ארגון ה״הגנה״ בכלל, והפלמ״ח בפרס. מצד אחד ראה מולו גילוץ את המודל של חיל־האוויר המלכותי הבריטי, שבו שירת במהלך מלחמת העולם השנייה - ומצד אחר ביטאו אנשי ס״סת הגליל את ההפך. על רקע המחסור הכללי בכל הקשור לתנאי השירות של הפרס, יצרה ההקפדה החמורה על ההוראות הללו לעתים אצל האנשים בבסיס - ובמיוחד אצל אנשי טייסת הגליל — את התחושה של הפרזת־יתר בגינוני נוהל במקום סיפול אמיתי בצורכיהם הרבים. אין ספק שהריחוק ממסה חיל־האוויר, המצב הצבאי הקשה של הפצצות אוויריות תכופות והעדר אמצעי תחבורה - גם אלה הקשו על כל ארגון הבסיס בראשיתו לצורך הפעילות המבצעית ולצורך אספקתם של תנאי השירות האלמנטריים ביותר לחיילי הבסיס. ביטוי חד לשיתוף־הפעולה הלקוי בין המטה, הבסיס והס״סת מצאנו בהתרחשות שאירעה אגב חילוקי־דעות * שהיה, כאמור, מפקדה של היחידה הראשונה של חיל־האוויר שפרסה לעקרון. עם מינויו של אלכסנדר זילוני למפקד הבסיס חשב גילוץ, כנראה, שאפשר יהיה להיעזר בו למשימה זו. נ**״ ל- טופס מבדק - ת. א. ־״י .״־לי .־ זם! ־״י .״־לי .־ 1 » *"""[ , "" ""י ׳׳י Kv. MM ׳ K of •זיין ftlt-C• ׳ W &05 fM 5.1A1M'flues UlUIH'ofW) s>s08&.e fic ?k &/? £>& 65 ג fOL.% MS of blift flp (ZftH H '•c .SfftTlotJ £ kfeMV tti, fcoafoAf-ljit f)vp ft LL. ג fOL.% MS of blift flp (ZftH H אישור דרגות לס״ם׳ טייסת הגליל לקראת המעבר לרמת־דוד )יוני 568 בינו׳ והתבססות: משדה דב ומססלול׳ הח׳רו• - לבסיס׳ 1!״7י5 בין מפקד הבסיס, יהושע גילוץ, לבין האחראי על המחלקה הטכנית של ס״סת הגליל, מנחם לוין. באירוע זה ״תמרן״ לוין בין קצין ההנדסה הראשי, יהודה רבין, במסה חיל־האוויר, שלו היה כפוף מקצועית - לבין מפקד הטייסת, משה פלדמן, שלו היה כפוף פיקודית; ובין שני אלה - לבין יהושע גילוץ, מפקד רמת־דוד )ולא היה ברור אז בדיוק מהו סוג הכפיפות של לוין אליו(. ב־ הושלמה העברת כל הציוד חסכני של הטייסת לשם, וגם חסרו חלקי חילוף וציוד אחר להבטחת פעילותם התקינה של מסוסי הטייסת. ב־ לדעת, שיש להם ״חסר גדול ב׳שוק אובזרבר׳״ 131 של חיל האויר )בולם זעזועים של כן־הנסע בכל גלגל, שחלקו העיקרי היה חבל גומי עבה( עבור מטוסי האוסטר. הוא דיווח על כך לגילוץ, וביקשו לאשר לו לנסוע לתל־אביב כדי להביא משם את החלקים החסרים. גילוץ סירב, ובעקבות זאת פנה לוין למפקד הטייסת, וזה אכן אישר לו את הנסיעה. בשובו מתל־אביב הענישו גילוץ: הוא החרים את ״מכונית הג׳יפ הפרטית״ שלו, הדיח אותו מתפקידו, ומינה במקומו את המכונאי שעבד עד אז תחת פיקודו. לוין מצא עצמו, כדבריו, ״חסר אונים״, ולכן פנה שוב למפקד הטייסת וביקשו לשחררו ״מכל אחריות לגבי האוירונים והמנגנון הטכני של הטייסת״; אף הוסיף כ׳ ״כל עמלי ומים״. לאחר שקיבל את אישורו של פלדמן, נסע לוין לתל־אביב, ובפגישתו 1 במשך שם עם יהודה רבין, קצין ההנדסה הראשי במטה חיל־האוויר, ציידו האחרון במכתב לגילוץ, ובו כתב לו כ׳ לוין ״אחראי על המנגנון הטכני ועל האוירונים״ בטייסת הגליל; אולם גילוץ, לדברי לוין, ״סרב להכיר במכתב זה ונהג לפי רצונו״. בינתיים לא מונה מכונאי מוסמך להחזקת מסוסי הטייסת. ב־ לפרק את המטוס ולהעבירו לתל־אביב; אולם לוין הגיע ליבנאל, בדק את המטוס שם, וקבע כ׳ ניתן להשמישו במקום - אם יושגו חלקי החילוף הנחוצים. תוך כדי כך נודע לו גם שמטוסים אחרים ראוים לטיסה כתוצאה מחסר כל ׳שוק אובזרבר״. לוין ביקש להיפגש בדחיפות עם מפקד הבסיס, אולם גילוץ סירב לפוגשו. לוין שלח לו אפוא דו״ח בכתב, ובו התריע כ׳ מטוסי הטייסת אינם ראויים לטיסה, וביקשו להורות על הפסקת פירוק מטוס האוסטר להשיג את החלקים החסרים בתל־אביב״. בה־בשעה פנה לוין לראש המטה, אהרן רמז, וביקשו להורות על חקירת האירועים הללו, שנגרמו לדבריו כתוצאה מפקודותיו של מפקד רמת־דוד. לדבריו, מטוס האוסטר התהפך ״כי לא היה מכונאי מוסמך אחראי על בדיקת המטוס לפני המראתו״; ומטוסי ראוים לטיסה במשך להשגת החלקים החסרים״. יתרה מזאת, לדברי לוין, נודע לו ״שבגלל העדר מטוס שלנו מפעולה בחזית משמר הירדן בליל 132 ליוני הצליח האויב להקים ראש גשר וכוחותינו הוכרחו לסגת״ אותן אי־הבנות, שהתעוררו בין מפקד הבסיס לבין אנשי י )שלדברי לוין, אף פגעו בסופו נ הטייסת וגם בינו לבין המטה של דבר בפעילות המבצעית(, פגעו בהתאקלמותה של הטייסת בבסיס, שהיה אמור לרכז את פעילות חיל־האוויר בצפון. למרות הפעולה שנעשתה לארגונה של הטייסת ברמת־דוד, ראו אנשיה את מעברם לשם בבחינת הוראה לשעה, לזמן מוגבל, עד לשובם ליבנאל ולצורת הפעילות שאפיינה אותם קודם לכן. ד סיון תשיח ייס ששי Kt«y !pic Jinipn ארד ׳,־־ ׳ 13 ir^ jjnt !*J*•! SjiaH •mwfa .1 f" 1. win . ficjwt •nia^a !!•״״2x,y! 3 X. 2 0 • C I cK«<1 . 1TK JI33fl" •J "Oi) ^* iifi-n 2V^ ^ • •^05" 0 a?,t tny •S o»C» jTH9f* - , i • ~ 21 "• •י י 1yi oiOjipNi •lOjipf j>\oun jivmoh (3 .ז״דיי M3 . .nl'jtsM •nt now •»0- mt*\ Qjjfio C>fl .nit QlU-0• יימ״ייטי up T!c (of£ 1 יומן ס״סת הגליל )יוני 569 יו׳׳ ממטוסים קלים - למ נ במלחמה לעצמאות מרמת־דוד - בחזרה ליבנאל למן תחילת ההפוגה ועד אז התמקדה טייסת הגליל ברמת־דוד בפעילות שגרתית, שכללה בעיקר טיסות סיור והדרכה בלילה לטייסים הצעירים והבלתי־מנוסים, שהצטרפו אז לטייסת, וכן תרגול המראות ונחיתות במסלול החירום בעפולה. הם פעלו במשך הלילה ממסלולי חירום, ובמיוחד מיבנאל, והשכם בבוקר שבו לרמת־דוד. כך ביקשו, ככל הנראה, גם להעלים את פעילות הטייסת מרמת־דוד. באחד מדו״חות הסיסה ב־ ביוני נכתב: ״לפנות ערב עבת! עם שני אוירונים ליבנאל היות שהיא קרובה יותר למטרות. עבדנו מיבנאל 134 כל הלילה, ובבוקר חזרנו לבסיס ברמת־דוד״ תוך כדי כך דאגו מפקד הטייסת וסגנו, אהרן קאופמן)געתון(, להכשרת המסלול והתשתית ביבנאל לקליטה מחודשת של הטייסת. ב־ לקליטת הטייסת, וסיכמו על הצורך בתיקוני המסלולים ובהכנת מקומות העלמה נגישים. בעקבות פגישה זו החלו הובלות של רשתות הסוואה למטוסים, הנמצאים במסלול מחניים, ונעשו עבודות על מסלול הטיסה )כולל הסרתם של שלושה עמודי טלפון בקרבת המסלול, אשר סיכנו את המראת המטוסים(. כן הוכנו שלושה חדרים לשיכון אנשי הטייסת. ב־ לשכן את אנשי הטייסת ולכלכל• במקום. בסופו של דבר הופקע המקום על־יד׳ חטיבת ״גולני״ ושימש את הס״סת. גם הג׳יפ, אשר שימש את הטייסת, הגיע ״מאברהם זרח׳״ תמורת התחייבותו של מפקד הס״סת, משה פלדמן, עבודות ההעלמה ביבנאל התבצעו בפיקוח שמואל רוזוב, 35 ״לזכות את חטיבת גולני בסכום של שמונים לא״י״ קצין ההעלמה של מחלקת העבודות במטה, ואדולף צוקר, קצין ההעלמה של חיל־ההנדסה. ביום שיש׳ בשעה בעמדת השמירה לא היה איש, באוהל היו ארבע מיטות ריקות ללא נפש חיה, ועל אחת מהן היה מקלע צרפתי בזה ושבעה ארגז׳ תחמושת. תלונה על כך הוגשה למטה חיל־האוויר. אף אירוע זה העיד על הצורך המיידי בחיזוק שהיתה חסרה אף דפוסי פעולה בין מפקדת הבסיס לבין הטייסת ברמת־דוד. 136 המשמעת בטייסת החיכוכים על רקע זה הלכו וגברו, עד כ׳ ב־ לקבל מרות - או להסתלק מהבסיס. ואכן, לבסוף, ובאישורו של ראש המטה, חזרה הטייסת לבסיסה הקודם ביבנאל. באותו יום הודיע דן טולקובסק׳ למפקד טייסת מס׳ עוד באותו יום עשו המטוסים דרכם בחזרה 137 מרמת־דוד ליבנאל, ועל פעולת הטייסת משם עד להודעה חדשה כעבור ארבעה ימים הטיס אריה ריטרמן)רותם( במטוס 138 ליבנאל, ועד אוסטר את דן טולקובסק׳ מתל־אביב ליבנאל, על־מנת שזה יוכל לעמוד מקרוב ובאורח בלתי־אמצע׳ אחר י39 היערכות הטייסת שם ואחר הנחוץ לה הטייסת הראשונה שפעלה מרמת־דוד נחפזה אפוא לעזוב את הבסיס ולחזור ליבנאל להמשך פעילות, שכללה טיסות אימונים לטייסים החדשים, שהצטרפו לא מכבר: טיסות להובלת נוסעים ומפקדים; ובמיוחד טיסות רבות למשימות צילום וסיור, שהיו חיוניות ביותר לשם עיצובה של תמונת המודיעין באזור לקראת חידוש הקרבות בתום ההפוגה. ואכן, לנוכח ״העבודה הרבה בצלום ובמיוחד בצלומים אנכיים״ ביקש מפקד הטייסת, משה פלדמן, מאגף המבצעים של החיל ב־ לשם כך. מכיוון שמטוס אוססר זה לא היה זמין, הוחלט להעמיד לרשות טייסת הגליל צלם עם מצלמה בלבד. למחרת יצא אפוא קאופמן מיבנאל בשעה מפאת ״עננים נמוכים וערפל״ נאלץ קאופמן לנחות ברמת־דוד בשעה שעות המריא לתל־אביב, ובשעה 140 הדרום־אפריקני ונחשב למומחה בתחומו. יחד המריאו מתל־אביב בשעה 570 ™!י״ בינו׳ במשך כמה ימים השתלב גולדברג במשימות הצילום של הטייסת. אלה כללו גיחות רבות לצילום משמר־הירדן וסביבתה, מזרח עמק החולה, מלכיה, מנרה, בלידה, קדש וספסף. ב־ צילום באזור אום אל־פחם והכפרים השכנים ובסביבות ג׳נין, ובה נראו ״קמפים מפוזרים, מכוניות רבות ועמדות רבות״. למחרת צולמו כפרים ערביים משני עברי גבול הלבנון, ראש־הנקרה, עכו, נצרת, הכרמל, צפת ושוב עמק הירדן. לצד גיחות הצילום נערכו במטוסי אוססר גם סיסות סיור של חלק מאותם יעדים שצולמו, שנועדו לעקוב מקרוב ובאורח בלתי־אמצע׳ כמעס אחר היערכות הכוחות הסוריים. ב־ גיחות סיור: מעל מסחה, סגירה, לוביה, צפת וראש־פינה; באזור הגליל המזרחי ועמק הירדן; השטח בין שעירן, 141 דבוריה, טורען, ציפורי; ולבסוף לחיפה וחזרה דרך העמק כן נערכו גיחות סיור בשיתוף־פעולה עם קציני חסיבת ״גולני״ לשם בדיקת כשירותם של מסלולי החירום שהוכנו אז. קציני החטיבה הכירו בצורך לשפר ככל האפשר את אותם מסלולים, ואף להכשיר מסלולים נוספים, על־מנת לאפשר סיוע אווירי זמין בשעת הצורך. למרות זאת התעוררו מפעם לפעם גם חילוקי־דעות סביב שאלת המימון. שלמה גילוץ, ראש מחלקת העבודות במטה חיל־האוויר, אף הוטס ב־ ברנשטיין )בר( לבחירת מסלולים המתאימים גם לפעילות בלילה בגליל, בעמק יזרעאל ובעמק בית־שאן - אם תיאלץ הטייסת להעתיק את מקום פעילותה לשם. למחרת בדק גילוץ את המסלולים בבלפוריה, מולדת ותל־עמל, וקבע כ׳ על־מנת להכשירם לפעולה נדרשו כ־ 142 שדה־אליהו ובית־יוסף, ונקבעו הפעולות החיוניות לשמירתם ולהכשרתם לפעילות אף בלילה מסיכום פעילות טייסת הגליל במהלך חודש יוני עולה, שבמהלך אותו חודש, שבו פעלו ממחנ״ם, מרמת־דוד ובסוף מיבנאל, בוצעו בסךהכול העברה 143 שלוש גיחות מבחן )באוסטר בלבד(, וארבע גיחות להעברת מטוסים )באוטטר בלבד ״כל אי הסדר... גרם לביטול סיורים חשובים שנקבעו לאותו היום״ במהלך ההפוגה הופנה אפוא עיקר המאמץ של הטייסת לגיחות סיור וצילום, שבהן השתתפו קצינים מחטיבת ״גולמי׳, ושנועדו בעיקרן לבחון מקרוב שינויים בהיערכות של הכוחות הערביים באזור, ולאפשר לאותם קצינים להכיר טוב יותר את מרחבי פעולתם. מפעם לפעם חוח בתחקירי הטיסה על תכונה מיוחדת, על תנועת כוחות ומכוניות בכבישים השונים, על הקמת עמדות חדשות של תותחים או על ביצורים שונים. תוך כדי הפעולה הלכו והשתפרו דפוסי הפעולה בין הטייסת לבין כוחות הקרקע, וכך הלך ונוצל גם הסיור האווירי בצורה יעילה ביותר. בסיור בן שעתיים, שבוצע ב־ יזרעאל, דבוריה, נצרת, הכרמל, מין, פקיעה; ובגיחה מספת סיירו כשעה לאורך הירדן מהכנרת לחולה. בגיחה שהחלה ב־ בתחקיר הגיחה, שערך נחום רפפורט באותו יום, הוא כתב כ׳ ״יש צורך להסביר לצבא, שכאשר הם שולחים אנשים לסיור עליהם לדעת בדיוק מה הם רוצים לראות. כמו כן, יש לציידם במפות ומשקפות אחרת ערך הסיור אינו מנוצל כהלכה״. למחרת נערכו עוד כמה גיחות: האחת בבטיחה, משמר־הירדן, הצד המזרחי, תל אברחוזחה, מלכיה, רמישה, ספסף; והשנייה - באזור עין־גב, משמר־הירדן, דרדרה, נבי־יושע, גיש, מירון ומלכיה; השלישית - במטוס אוסטר - ארכה כשעה וחצי מעל משמר־הירדן לאורך הירדן עד כפר־בניאס, לשטח מלכיה, לאורך הכביש המוביל לצפת ולצדיו הכפרים עד מירון. בתחקיר גיחה זו ציין אברהם בלטיטא, 571 יי״ מממוס׳ם קלים - למטוסי קייב והפצצה 3 במלחמה לעצמאות כ׳ בניגוד לפעמים קודמות, הפעם ״המפקדים האלה ידעו מה שהם רוצים לראות ולא כמו יתר המפקדים״. בשעה נמשך הסיור, ובמהלכו ערכו הקצינים את התצפיות בנתיב הטיסה: לאורך החוף המערבי של הכנרת לצד צפון, ולאחר מכן לאורך הירדן עד למשמר־הירדן. משם, בדרכם חזרה ליבנאל, טסו ״לאורך החוף המזרחי של הכנרת ולאורך הגבול עד לגשר״. בתחקירו כתב רפפורס, כ׳ ״המפקדים מצהירים שהסיור עזר להם הרבה לקבל תמונה ברורה מן החזית וכן נתגלו להם דברים חדשים וחשובים״. בשעה החוף המערבי של הכנרת לצד צפון, ואחר־כך לאורך הירדן עד למשמר־הירדן ובחזרה לאורך החוף המזרחי של הכנרת לאורך הגבול, ומשם ליבנאל. בתחקיר הטיסה נכתב, כ׳ המפקדים היו מרוצים, והסיור ״עזר להם לקבל תמונה מקיפה על המצב״. ב־ והגליל המערבי עד ראש הנקרה. בשעה בשעה 144 תרשיחא, נהריה וראש־הנקרה קצב הפעולה פגע בשמישות המטוסים וביכולתה של הטייסת להמשיך בפעילות המבצעית, וב־ ביקש אפוא מפקד הטייסת מראש אגף המבצעים של החיל, דן טולקובסק׳, להעביר להם מסוס אחר, שכן לדבריו ״בגלל תיקונים בשתי מכונות ומכונה שלישית הנכנסת לשלושים שעות דרוש לנו באופן דחוף למספר למחרת בשעה 45 ימים מכונה לשם ביצוע העבודה הדחופה לפני גמר ההפוגה״ במטוס האוסטר לתל־אביב כדי להביא משם ״חלק של מנוע קטן״, אולם עקב ״עננים וערפל״ לא יכול היה לנחות שם, ולכן חזר לחיפה ונחת שם בשעה היתה להגיע מהר בחזרה ליבנאל על־מנת להספיק לבצע עוד כמה ״סיורים חשובים שנקבעו לאותו היום״. לאחר שנחת בתל־אביב בשעה לשדה בכדי לקבל את החלק הקטן. כל פעם טענו בשרונה שהאחראי איננו, ושלהם אין כל מושג בדברים שהם עוסקים בהם. לפחות שלוש שעות התבזבזו בשל חוסר טרנספורט... כל א׳ הסדר״ הזה, לדבריו, ״גרם לביסול סיורים חשובים שנקבעו לאותו היום״. רק בשעה התבטלו — חוץ מגיחה אחת משעה 146 סורען ולוביה למחרת לרגלי הירדן עד אל־קסר לאורך הגדה המזרחית של הכנרת, כפר־חרב ובהמשך הירדן עד כפר־בניאס, מטולה, מלכיה ובחזרה סיור עד לוביה; אזור עמק הירדן, עמק בית־שא!, ג׳נין והרי נצרת; אזור הגליל המערבי; משמר־הירדן, כביש צפת-עכו, תרשיחא, הגבול הצפוני, ראש־הנקרה, שפרעם, נצרת, לוביה; ולבסוף - למן השעה תום ההפוגה ולשם השלמת עדכונו של התוכניות באשר לפריסת הכוחות באזור, נערכה ב־ צילום, בה הטיס אריה ריטרמן באוסטר בסביבות עפולה, זרעין, ג׳נין, הדרך מהכפר הערבי בורקין לכפר הערבי קבטיה. הם הבחינו ב״שנ׳ ריכוז׳ צבא אויב באותה סביבה״, ובהיותם בגובה 475,000 באותם ימים, עד תחילת הקרבות, היוותה אפוא טייסת הגליל ״את העיניים״ של כוחות הקרקע באזור פעילות אינטנסיבית זו - סיור וצילום של הכוחות העוינים שפעלו במרחב לשם היכרות קרובה יותר של כוחות הקרקע עם מרחבי פעילותן - תרמה תרומה חשובה ביותר לפעילות של צה״ל במהלך הקרבות שהתחדשו אז. לצד גיחות אלה נמשכו גם כל אותן גיחות, שנועדו להכשיר את הטייסים החדשים שהגיעו לטייסת. 572 ™!טי בינו׳ ווזתב טייסת הגליל: בין מסה חיל־האוויר למסה חזית הצפון כחלק מתהליך הארגון של חיל־האוויר ויחידותיו טופל אז גם ארגונה של ס״סת הגליל תחת פיקודו של משה פלדמן. פקודת הארגון של הס״סת ביבנאל פורסמה רק ב־ *148 ביחס לחזית הצפון ולחטיבת ״גולמי׳ והן ביחס לחיל־האוויר, לרבות הקצאת אמצעים הנחוצים לפעולתה בראש הפקודה נכתב כ׳ תכליתה ״לקבוע עקרונות בדבר הרכבה, ניהולה והשתייכותה״ של הס״סת. נקבע בה שס״סת זו, נספחת חיל־האוויר, ״נהפכת לס״סת מספר שונו כינו״ היחידות מאותיות עבריות למספרים. לפיו ם״ )הנגב( כונתה טייסת מם׳ המושבה יבנאל. ט״ם׳ הטייסת ישוכנו במלון ״סימון״ ביבנאל, ושאר האנשים ישוכנו במחנה מיוחד שיוקם סמוך לבנין המפקדה. באשר לאחריות ולש״כות, נקבעה חלוקה בין מטה חיל־האוויר לבין מסה חזית הצפון: הטייסת חיוותה ״יחידת חשבון עצמאית״, ה״באה תחת״ מסה חיל־האוויר בכל הנוגע לכוח־אדם, לתשלומים, לציוד)פרט לאוכל(, ל׳׳מנהלה יומיומית״, ל״כל׳ רכב״, ל״תקונ׳ מטוסים ואחזקת•״ וכן ל׳׳קשר והגנת הבסיס״; ואילו תחת מסה חזית הצפון - בכל הנוגע לפעולה המבצעית, לכלכלה )אשר הוטלה על חטיבת ״גולני״(, ל״הפקעה של תשלום עבור בנין מפקדת טייסת״, לעזרה רפואית, לדלק ולהחזקת כלי־הרכב של הטייסת. בפקודה פורטה גם ההקצאה המדויקת של סוגי הציוד השונים )למן כלי־מיטה ועד אוהלים(, אשר יקציב אגף האפסנאות במטה חיל־האוויר לטייסת על־פי כוח־אדם )הוא מנה אז עשרה אנשי צוות־אוויר ו־ תוך הנהגת ״זכות־קדימה מיוחדת לאספקת״ ציוד זה - לרבות כלי־הרכב הנחוצים לטייסת. כן צוין כ׳ אגף ההנדסה במסה חיל־האוויר קבע ״תקן לציוד טכני״. פרס לכך נקבע, כ׳ ״הגזברות במטה ח.א אחראית לתשלומים 149 אישיים ולתקציב טייסת מם כך נראו הדברים בפקודת הארגון של טייסת הגליל, אך בשטח התבצעו הדברים קצת אחרת. ב־ יומיים לאחר פרסומה של הפקודה, ביקר אליעזר לקס, ״קצין תכנון מנהלה״, ממטה חיל־האוויר ביבנאל, ואת אשר ראה ושמע שם פירט בדו״ח המבהיר בצורה בלתי־אמצעית גם את כל אותם הדברים הסמויים מן העין - את אלה אשר עיצבו את דמותה המיוחדת של טייסת הגליל באותו זמן. בהגיעו לשם נפגש לקס עם ״המפקד הזמני״ אהרן קאופמן )געתון(, ואתו סייר באזור. כבר בפתיחת דבריו ציין ש״אין להשוות את המתקנים והאפשרויות של מסלול חרום זה עם רמת־דוד״. נכון לאותו מועד, התאכסנה הטייסת באורח ״מפוזר״: בית אחד ליד המסלול שימש גם משרד וחדר־מבצעים; בית שני )שבע דקות הליכה משם(, במרכז המושבה, שימש מסעדה ״ששם אוכלים כולם״-, בבניץ לבנים )כעשר דקות משם( מתאכסנים הטייסים; ולבסוף, בקצה השני של המושבה, בצריף בתוך מחנה עזוב ששימש קודם מטה אזור׳ - ״אכסון בעלי הדרגות האחרות״. בכל אותם מבנים היו מים וחשמל, אולם חסר היה לאנשי הטייסת ציוד איש׳ וכן מזרנים ושמיכות. היה צריך לסדר את התאורה למסלול ולספק נשק לאנשים במקום, ״שנמצאים כרגע בלי כל הגנה הן נגד התקפות מן האוויר או נסיונות נחיתה וחבלה מן הקרקע״. הוא המליץ גם על ״קשר טלפוני ישר עם רמת־דוד ודרך רמת־דוד בקו ישר למטה״. בקרבת ״המסלול האמיתי״ ביבנאל סללו גם מסלול הסוואה, ולדברי לקס - ״ההסואה היא מאוד מציאותית״. מכאן הצורך ״להדריך כל ט״ם על קיום מסלול ההסואה ויחסו אל המסלול * נכון לאותו מועד, כללה הטייסת את משה פלדמן - מפקד הס״סת, פרץ גרוסו — סייס, אהרן קאופמן)געתון( — ס״ס, ישעיהו בודילבסק׳ - ס״ס, מנחם ברנשטיין)בר( - ס״ס, אברהם בלטיסא - מטילן ס״ס, נחום רפפורט - ט״ט, אריה ריסרמן )רותם( — טייס מסילן, אברהם פורטוגלי - ס״ם מסילן, שמואל ברוקם - מטילן, מרדכי לאק׳ — מכונאי אחראי, אלכסנדר טשרובסק׳ — מכונאי אחראי )משמרת ב(, פנחס בלנדר - מכונאי עוזר, אהרן זלינגר - מכונאי עוזר, אלברט טאובר - מכונאי עוזר, משה פינדר - מכונאי עוזר, יוסף שטרסברג — מכונאי עוזר, יהושע ברין הלו׳ - מכונאי עוזר, ישראל קוק — גופנא׳, נתן ה״לבורן — מנהלה. 573 OIODD «יונ במלחמה לעצמאות האמיתי״, שכן ״מסלול יבניאל נמצא במצב גיאוגרפי שאינו קל לגישה״. בדבריו התייחס לקם גם לבעיית ״העצמאות הבלתי יעילה״ של הס״סת. הוא הסכים עם קאופמן - שמפאת המרחק הרב בין מיקום טייסת הגליל לבין ס״סת תל־אביב ו״קו׳ תחבורה ארוכים מדי; סבלה הס״סת ״מחוסר ציוד ובהירות מנהלתית״; אולם היה סבור שאין צורך בהקמת ״מנגנון עצמאי במקום אשר יספק לס״סת את ציודה״, גם לא להסתמך על ס״סת תל־אביב, אלא להסתמך על בסיס רמת־דוד: תפקידו יהיה ״לצידה, לנהל אותה כנספחת ולהחזיק ולתקן את מטוסיה לפי הצורך המבצעי״. לדבריו, ניתן יהיה כך לחסוך אמצעים וכוח־אדם. באשר למידת כפיפותה של הס״סת לרמת־דוד ובכלל לחיל־האוויר, קשור הדבר, כמובן, גם בבעיית המשמעת, כמתואר לעיל, ולק• ציין כ׳ בטייסת הגליל קיימת ״גישה שונה לשאלה זו מן המקובל במקומות אחרים״. הוא הביע את חששו, ״שרעיונות של פרטיזניות״ עלולים להזיק לטייסת, ״כשמסתכלים עליה מבחינת יעילות בממדים של תקופה יותר ארוכה״. זאת ועוד, לדבריו, ״אנשי המקום רגישים מאוד בנקודה זו ומתגאים במה שהם מגדירים כרוח פלמ״ח״; אולם לקס לא ראה בכך מקום לגאווה, וטען שקשה לו להאמין שכוונת מקימי הפלמ׳׳ח היתה להזניח את ״עקרונות המשמעת והנקיון״ עד כדי כך, שמקומות המגורים של הסייסים כלל אינם דומים ״למעון צבאי סדיר״. לדבריו, ניתן אומנם לאכוף דפוסי משמעת חריפים יותר ולהשיג בכך ״שפורים ניכרים״, אולם רק לאחר שתסופק להם ״מכסת ציוד איש׳ מינימלית״ - אחרת לא ניתן להאשימם ״בהזנחה בהופעתם האישית״. עם זאת הדגיש, כ׳ משוכנע הוא ״שבסופו של דבר נצטרך להקים כאן חיל־אוויר כדוגמת צבא סדיר עם דרגות ומסגרת וסגנון מיוחד, ועלינו יהיה להכניס את הנספחת הזאת לתוך המסגרת הזאת״. הוא חזר על הרעיון, אשר כבר הוזכר לעיל בדו״ח של דן סולקובסק׳, קצין המבצעים של החיל: מצד אחד - להעביר כמה מאנשי הטייסת ליחידות אחרות בחיל, אשר לדבריו ״בהם יוכלו להיודע תוך עבודה מעשית איך פועל חיל האויר במסגרת שיש במטרתנו ליצור״; ומצד אחר - להציב אחרים במקומם, אשר ״בגישה של טאקט מעורב עם 150 רוח משמעת בלתי מותרת יסבירו לאנשים במקום מה בכונתנו לעשות״ היתה זו למעשה הפעם הראשונה, שגורם כלשהו במסה החיל התייחס בצורה נרחבת לבעיות, אשר אפיינו את ס״סת הגליל באותו זמן. כפי שראינו לעיל, כבר נוסתה המלצתו ״לבסס ס״סת זו על רמת־דוד״ - וכשלה. ניסיון זה היה עדיין טרי בלבם של המעורבים בדבר מכדי לנסות אותו שוב. הטייסת המשיכה אפוא לתחזק את מסוסיה בשדה דב ולדרוש באופן ישיר את הנחוץ לה ישירות ממטה חיל־האוויר, תוך שהיא מתכוננת להמשך הפעילות המבצעית מיד לאחר תום ההפוגה הראשונה. בניגוד לטייסת הנגב, המשיכה טייסת זו ברציפות את פעילותה מיבנאל. להפוך את ״המקום לתחנה אקטיבית״: ״טייסת מס׳ בה־בשעה נדון הצורך להקים ס״סת תובלה וס״סת הפצצה ברמת־דוד, אשר תכלול את כל מטוס׳ הדקוטה שהגיעו עד אז לחיל. כזכור, עד אז נשמרו המסוסים במשך שעות היום בדרך־כלל בחיפה, ולעת ערב הופעלו משדה התעופה בתל־אביב או משדה התעופה בעקרון. עתה הוחלט לארגנם במסגרת ס״סת ברמת־דוד - רחוק ממרכז הארץ וממוקד ההפצצות של חיל־האוויר המצרי עד אז. בפגישתם המוזכרת לעיל של ראש מסה החיל, אהרן רמז, עם יהודה הלב׳׳ץ, סגנו של מפקד רמת־דוד, ב־ הגליל יקלוט הבסיס גם ״טייסת טרנספורט והפצצה של דקוטות שבוע מאוחר יותר, בדיון מסה חיל־האוויר ב־ 151 מפציצים בעלי שני מטוסים לסיסת לילה״ 574 >!י נכון ליס ו ביוני, כבר מנה הבסיס היה מהיר ביותר, אולם הוא לא עמד כמעט בשום יחס לאמצעים שנדרשו להפעלתו המבצעית של הבסיס ולתנאי השירות האלמנטריים )כגון כלכלה, ביגוד, ציוד וכיו״ב(, שנדרשו עבור כוח־אדם זה. עבודות הבינוי בבסיס נמשכו; חברת ״סולל בונה״ פעלה לביצועה של תוכנית ההסוואה של הבסיס על־פי התקציב שנקבע; מחלקת העבודות במטה החיל, עבדו על תיקון המסלולים, על תיקוני מבנים , פלוגות העבודה, המופעלות על־יד שונים ובכללם בנייני שירותים, על חפירת תעלות, על סידור גדרות ותיקוני חשמל. ב־ עבודתן, ולפי הוראות מהנדס השדה ובאישור המפקד הוטלה על שירות האכסון צפון האחריות להמשך ביצוע העבודות: סיוד המחנה, בתי־כיסא ובורות, צביעה, סידורי האפלה, התקנת מבנה לבית־חולים ועבודות קטנות. מפקד רמת־דוד גם פנה לאגף המבצעים של החיל בבקשה לתקציב לשינויים שונים בבניין עבור מרפאה בבסיס. עד סוף החודש אף הועמד לרשות מפקד הבסיס סכום של 152 הוראות מהנדס השדה״ למרות ההחלטה להקים את הטייסת הדו־מנועית, טרם היה אז הבסיס ערוך לקליטת המטוסים הללו, אף לא לקליטת מטוסי התובלה של האגף לתובלה אווירית, אשר פעלו במסגרת מבצע ״בלק״. ב־ המליץ דן טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים של החיל, שקודם שתתקבל כל החלטה על נחיתת מסוסי ״בלק״ יש להביא בחשבון שיש לבסיס ״בעיות קשר״; לא קיימות בו ״כל אפשרויות של מלו׳ דלק״; אין בו ״לא טנדר כבאים ולא אמבולנס״; בית־החולים הקרוב ביותר נמצא בעפולה, כעשרה ק״מ מהבסים; אין שירות דואר צבאי; המזון, שהועבר ברובו מתל־אביב, הגיע לבסיס ״במצב רע״; ו״נחיתות לילה אפשריות על מסלול אחד בלבד, ובימים אלה הותקנו מנורות על מסלול שני״. מפקד הבסיס ציין כ׳ אם יהיה צורך לשכן בבסיס עוד 25-20 צלחות״, וכן טבח ושני עוזרים, עוד שני אנשים לפיקוח אווירי, שני טכנאי רדיו ושני אלחוטאים; וכן באחרים לתדלוק, אמבולנס לפינוי פצועים וכלי־עבודה הנחוצים לתיקון ולהחזקה של המטוסים, ״היות במקום שורר 153 מחסור רציני בכלים״ ב־ באשר להסדרת אספקת המזון צ״ן, כ׳ פנה כבר כמה פעמים למטכ״ל/אג״א, חטיבות ״כרמלי״ ו״גולנ׳״, וביקשם שירות , להסדירה באמצעות בסים אספקה מם׳ הכלכלה במטה החיל כמה פעמים אישור׳ קניות חריגים, ושירות הכלכלה של החיל אף אישר בדיעבד את מפקד הבסיס )כ־ , רכישת המזון מהצרכנייה בגבת, כמפורט בחשבונות שה!גשו לו על־יד תחילת יולי, משנקבעו העקרונות לאספקת מזון באופן ישיר משירות הכלכלה באגף אפסנאות של החיל, פעל שירות זה לאכיפת עקרונות אלה וסירב לאשר כל הוצאות חריגות. היה זה חלק מוויכוח עקרוני, אשר נגע בשאלת מעמדו של הבסיס ביחס למטה, אחריותו וסמכותו, ובא ליד׳ ביטוי בתחומים רבים נוספים. כך, למשל, טען קצין הכלכלה, א׳ ורד׳, כ׳ ההוצאה עבור מזון בסך הדרושים לכלכלת החיילים נמצא בכמויות גדולות ומספיקות בבסיס רמת דוד״. יתרה מזאת, לדבריו, ״אין מסמכותה של יחידה לעשות הוצאת קניה על דעת עצמה, בלי לקבל אסמכתא לקניה ממחלקת הכלכלה״; ואם חל שינוי כלשהו במצבת כוח־האדם, יש להודיע על כך למחלקת הכלכלה, וזו ״תדאג לכך שההפרשים, 154 שנוצרו עקב התנודה, יחוסלו״ לנוכח מציאות כזו - שבה חסרו אמצעים, מצד אחד, ומצד אחר גבר הלחץ לסיים במהירות את ההיערכות בבסיס לשם הפעלתו המבצעית — חשו אפוא מפקד הבסיס וקציניו שלא ניתן להמתין עד שייקבעו הנהלים ויוקצו התקציבים. מפקד הבסיס, יהושע גילוץ, אשר פעל לארגון בסיס רמת־דוד כבסיס צבאי, הפועל לפי כללי המשמעת שהכיר מתקופת שירותו בחיל־האוויר הבריטי, הבין אל־נכון כ׳ ללא אספקתם של אותם תנאי 575 יו* ממטוסים קלים - למ 3 במלחמה לעצמאות שירות - כמו לבוש, מזון ומשכורת לפחות - לא יוכל לצפות שאלה יעמדו בדרישותיו. לכן פעל בנחרצות רבה להשתתת דפוסי משמעת די־נוקשים, מצד אחד, ומצד אחר — לדאגה לצרכיו של הפרם. כך, למשל, לאחר שעמנואל צור)אשר כאמור פעל בשליחות רכש על־פי מצוותו של בךגוריון, והעלה בפניו את האפשרות לרכש מטוסי קרב והנחתתם ברמת־דוד( ביקר בבסיס על־מנת לבדוק אם ניתן להנחית בו מסוס׳ קרב שהבטיח לרכוש ׳באירופה - הוא דיווח לבן־גוריון, כ׳ אף ש׳׳היה לו מכתב מחיל־האוויר, לא נתן לו בשדה התעופה״; ובכל מקרה, לדבריו, המטוסים לא יוכלו לנחות שם, אלא ״בנגב או בהרצליה״. בסים רמת־דוד טרם היה ערוך אז לא לקליטת מסוסי הדקוטה, גם לא לקליטת מטוסי הקומנדו של האגף לתובלה אווירית, שפעלו במסגרת מבצע ״בלק״, אף לא לנחיתת מטוס הליפקם, שיצא ב־ אישור נחיתה ברמת־דוד. ב־ להתלקחות הקרבות קודם סיומה של תקופת ההפוגה, הורה ראש המטה לראש אגף המבצעים לבדוק אם נעשו כל סידורי הקשר, ההסוואה ההתגוננות האנטי־אווירית בבסיסי חיל־האוויר, ובמקביל להכין פקודת־קבע לפעולת ״קרב״. ב־ הבסיס. קרל מרכס, האחראי ״לחדר הפעולות״ במטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״, ביקר אז בבסיס, ומצא שחדר־המבצעים בבסיס טרם הוכשר לפעילות מלאה ומסודרת. למכה חשש זה להתלקחות הקרבות נשקלה 56 האפשרות להעביר לשם את מטוסי הדקוטה עד שהוכן כנראה לקראת הדיון שהיה אמור להיערך ב־ ו ביולי, הוצע שמפקדה הראשון יהיה קלוד דובל, ולצדו הוזכרו הטייסים דני חזין וסיריל כץ, וכן האלחוטאים דל .!ב ושאול פרידמן. פרס לאלה נקבע הצורך בעוד שלושה ״קפטנים״)קברניטים( ועוד ארבעה ט״סי־משנה. נקבע גם הרכבו של צוות האחזקה בבסיס: שני גופנים מסוג עם ג׳יפ. לטייסת יועדו שלושת מטוסי הדקוטה ומטוס טס בסימון של חברת התעופה של פנמה, ומוזכר לראשונה בתזכיר *157 מ־ ב־ו ביולי נדונה הצעת ההרכב של הטייסת הדרמנועית. עד אז לא כללה ההיערכות שם את העברת המטוסים, אולם חלק מכוח־האדם הנחוץ לפעולה הועבר לשם. בעקבות זאת ביקר יהודה רבין, ראש אגף ההנדסה, בדיון מטה ב־ מטוסים; ולנוכח המצוקה בבעלי מקצוע ביקש להחזיר את האנשים, על־מנת שאפשר יהיה להיעזר בהם במקומות אחרים - מה גם שעקב חוסר ההתארגנות סבלו באותה השעה כל אלה ששירתו בבסיס מתנאי שירות גרועים כמעט בכל התחומים. אולם לנוכח הכוונה להעביר לרמת־דוד ״את כל המטוסים הכבדים״, הוחלט להשאיר שם ״את האנשים עד לסידור״ ולהפוך את ״המקום לתחנה אקטיבית״, שכן גם ״חסר המעשה 158 משפיע על המורל״ בעקבות דיון זה הוציא למחרת אגף המנהלה בעניין ״טייסת מם׳ הכוונה היתה להקים בתחילה טייסת אימונים, אשר תופעל כטייסת הפצצה; מקום חנ״תה הקבוע של הס״סת יהיה בעקרון; אולם ״יתכן מאד שהמטוסים יחנו במקומות שונים בארץ״. לפיכך הדגיש את הצורך ״לבנות * באותה שעה היה מסוס דקוסה נוסף, שלא הוצב בס״סת כאמור ביד׳ בורים סניור בהיותו בררום־אפריקה. כמתואר לעיל, המשיך המסוס לסוס בין הארץ לאירופה. רניאל רוזין 576 בינו׳ והתב 10 יק3 ן את הטייסת בצורה כזו שהיא לא תעמוד ברשות עצמה מבחינה מנהלתית, כלומר כח האדם שלה יהיה מורכב מסייפים ומכונאים אשר יסופחו ליחידות ה־ה.א. בשדות התעופה השונים אשר מהם יפעלו המסוסים״. הוא ביקשו להעביר לו את הצעותיו בהקדם, על־מנת שבאגף המבצעים יוכלו לפעול להשלמת כל הנחוץ וגם למינויים של הסייסים לס״סת הזאת, שלדבריו ״כבר פועלת למעשה״. ואכן, למן ההתחלה היתה הכוונה להפעיל את הס״סת מרמת־דוד. באותו יום 159 גם את ס״סי־המשנה: אדם שתקא׳, ארתור קופר, יצחק העשן וידידיה קפלנסק׳ הננסון לא הועבר לטייסת זו - אלא לאגף לתובלה אווירית, שאף הוא, כאמור לעיל, הלן והתגבש מבחינה ארגונית באותם ימים תחת פיקודו של שניה מרדר. בה־בשעה הביע יעקב בךח״ם )אשר עמד בראש מחלקת הטיס של הפלמ״ח בעבר, היה מהגרעין המייסד של שירות האוויר, ואף השתתף בקורס ההסבה הראשון על המסרשמיט אך לא סיים אותו( במכתב לראש המסה פליאה על כך, שהוא עצמו לא הועבר לשרת בטייסת הדקוטות. לדבריו, ״לפי הידיעות שהיו ביד׳ עד הימים האחרונים, הייתי מועמד לטייסת זאת והתפלאתי לשמוע שלא הועברתי אליה עתה שהיא קמה״. בן־ח״ם )החותם בכינויו המקובל אז - ״בלק״( ציין כ׳ מאז שובו מקורס ההסבה על המסרשמיט סם במסגרת טייסת תל־אביב על מטוס הרפיד, צבר שעות לילה״(, ובהעברתו לטייסת הדקוטות ראה ״התקדמות בלימוד מקצוע הטייס, שיביא גם לתועלת הכלל״. מעבר לכך ציין בךח״ם: ״הנך יודע יפה את מצבי עתה וכל אשר עבר עלי בתקופה האחרונה. כל חברי עמם עבדתי יחד הגיעו כבר לשלב הזה. אני מקוה שאוכיח את עצמי בתפקיד טיסה על הדקוטה באם תתנו ל׳ המכתב הועבר לטיפולו של ראש אגף המבצעים, דן טולקובסק׳, אולם בסופו של דבר 160 ההזדמנות לכך״ לא הועבר בן־ח״ם לטייסת ״שדה למופת ועלינו לקחת את המקום לדוגמא״ ב־ המייסד של ס״סת שימש אלחוטן וט״ס־משנה. שני המטוסים האחרים הוטסו על־יח אליוט רוזנברג וסיריל כץ. בץ הנוסעים היה עשרה ישם קודם לכן. ZS-BCJ קברניט נוסף - ג׳״מם קילגור. זה הגיע עם קפלנסק׳ במטוס חברת הופעת המטוסים והצוותים* של טייסת למעשה באופן רשמי את בסים רמת־דוד כבסים י מבצעי. בדיון מטה חיל־האוויר ב־ של מפקדי הבסיסים ומפקדי הטייסות, לקראת חידוש הקרבות, סיכם גילוץ כ׳ ״חסרים כמה דברים קטנים לשם הפעלת השדה״, ובין השאר התייחס לצורך בתחבורה, באמבולנסים, בגידור שטח הבסיס )כ־ דונם(, בהמשך הפעולות להסוואת הבסיס והשלמת חפירת התעלות. הוא ציין כ׳ העבודה מתנהלת בקושי * על־פי רשימה, שהוכנה בידי ידידיה קפלנסק׳ ואלי ארד )ארליך(, הגיעו אז האנשים הבאים: ברנ שמואל בושס - סיס )ארצות־הברית(; שמואל ברוקס - מסילן )בריטניה(; ארתור קופר - סיים )דרום אפריקה(; א״ב דנוביץ - מטילן )קנדה(; דוד דרוץ - אלחוטן)קנדה(; ידידיה קפלנסק׳ - טייס )קנדה(; אדל מרקוס - אלחוטן)דרום־אפריקה(; סם רוז - מטילן )בריטניה(; אדם שתקא׳ - ט״ט )ישראל(. שלישי מימין: קלודדובל. 577 יוא ממטוסים קלים - למכ נ במלחמה לעצמאות רב, אולם לדבריו ״יזדרזו בודאי אחרי הפצצה הראשונה״. הוא ציין את הצורך לערוך ״בדיקה רפואית יסודית״ לכל הנשלחים להצבה בבסיס, וכן ״לדעת אם יש ביניהם דתיים״, שכן אלה נצרכו לשירותים מיוחדים שהבסיס טרם היה ערוך לתת להם. עוד ביקש לשלוח לבסיס אנשי החזקה נוספים לטיפול במטוסים. ואכן, עד אז הוקם בית־מלאכה קסן, והוא היווה את ראשיתה של טייסת התחזוקה בבסיס. במסגרת זאת הותקנו במטוסי הדקוסה 162 תותחי הוצ׳קם דו־קנ״ם ומקלעי בזה המחסור החמור בחלקי חילוף ובחומריגלם העיב לא רק על ההחזקה של מסוס׳ הדקוטה, אלא על הפעולה כולה - לרבות הטיפול בתשתיות הבסיס. היא נפגעה גם בגלל העדר שיתוף־פעולה מתואם ומוצלח עם יחידות נוספות באזור. פעולתה של חברת ״סולל בונה״ בעבודות העלמה וביצורים נמשכה, אולם הן לא התקדמו בקצב הרצוי. שירות האכסון קיבל על עצמו את הכשרתם של שלושה בניינים בשטח העליון לדיור, אך עדיין לא התחילו בעבודות, ובינתיים מחלקת , הוטלה העבודה על פלוגת העבודה, שהופעלה על־יד העבודות של מטה חיל־האוויר. כיוון שאנשיה נצרכו לחומרי־גלם לביצוע עבודתם, הם נסעו ב־ו ביולי לחיפה כדי לקבלם. שם פגשו את מאירשט״ן, אולם ״הוא החזיק את הקבוצה כל היום, נתן להם כל מיני עבודות מתוך הבטחה שאחר כך הם יקבלו בבסיס רמת־דוד 103מצוות ס״סת הם את מה שהם דורשים. ולבסוף הודיע לשוער המחנה שלשם שני משמאל: אליוס רוזנברג ״ !קב!ת זאת ב קבע נכנסו לא לתת לקבוצה לצאת מהמחנה״. שלמה גילוץ, ראש מחלקת העבודות, מראש המטה לנקוט אמצעים נגד מאירשט״ן )אשר כזכור נמנה בין אנשי מחלקת העבודות של החיל עד 163 מאירשטי״ן במחלקת העבודות בחיפה גם אבטחת השדה טרם אורגנה כדבעי, כמוכח לעיל מדברי מפקד הבסיס. הפלוגה של ״גדוד חיל־האוויר״, אשר הוצבה במקום, המשיכה את אימוניה בהפעלת מקלעי בזה והוצ׳קס, ואף החלה להכין את עמדות הנ״מ להגנת הבסיס מהתקפה מהאוויר; אולם ככל הנראה אף בשאלה זו התעוררו חיכוכים בין מפקד הגדוד והפלוגה לבין מפקד הבסיס. בדו״ח של גדוד חיל־האוויר צוין, כ׳ התקדמות הפלוגה מתעכבת בגלל ״התנהגות מפקד השדה״. גם בדו״ח הביקורת, שנערכה בבסיס על־יד דוד זקס, מאיר צבי ומשה רום, נציגי מחלקת הביטחון של החיל, נכתב: ״האנשים טוענים שיחם מפקד השדה וסגנו קשים מאוד בלי הצדקה לכך״, וכי קיים ״זלזול מטעם מפקד השדה בסידור מתאים להגנת ח״ החיילים״. הם הצביעו על המחסור בשומרים, על העדר גדר 164 שלמה סביב המחנה, על העדר קצץ ביטחון ועל קשר רופף למדי בין הבסיס לבין המטה למרות הליקויים באבטחת הבסיס ובתשתית המבצעית והארגונית של הבסיס, הובאה שוב רמת־דוד בחשבון כשדה חלופי לנחיתתם של מטוסי התובלה במבצע ״בלק״. ב־ מנהלה ממסה חיל־האוויר, ברמת־דוד כדי לבדוק, אם אכן יכול הבסיס לקלוט טייסת מפציצים כבדים וס״סות נספחות, כדוגמת טייסת הגליל. הוא הצביע על הצורך להסדיר את קשרי הדואר של הבסיס, לספק לבסיס מכונות כתיבה באנגלית ובעברית, ולהגדיר למפקד הבסיס את גודל התקציב העומד לרשותו ״לשם עבודות צמריות״. לקס ציין, כ׳ המגמה הנחרצת של ראש אגף האפסנאות - לנהל את הציוד והתחבורה בבסיס בעקבות זאת, לדבריו, אישר לו מפקד החיל "לעבור במחלקות השונות ולחפש אחר תפקיד מתאים״. לדבריו, קצין פיקוח הבסיסים, , בחר פרליס, היה מוכן שיעבוד במחלקתו, ומשם יבחן את המקום המתאים ביותר ״שבו אוכל לתת את מקסימום התועלת עם ידיעות ובסי! ני שרכשתי ל׳ בשטח התעופה״; אולם זה שבועיים שהעביר את החלסתו לקצין המנהל ולא נעשה דבר. ב־ ר עבודתו בחיל. המ״ להתקבל לריאיון אצל מפקד החיל בענייו 8 ! בינו׳ והתב 0 ?.י באופן ריכוז׳ ממסה חיל־האוויר )כמתואר לעיל באורח כה מובהק בעניין המזון לבסים, למשל( — אינה רצויה לבסיס, ומוסב לאשר למפקד הבסיס ״להתקשר ישר עם אגא צפון בדבר הצרכים שלו״, ובכך לחסוך ״זמן, תחבורה וכוח־אדם״. הוא הדגיש כ׳ דרך פעולה זו סובה במיוחד ״במצב הקיים, כשהקשר בין המסכ״ל באזור ת״א והצפון הוא כל־כך רע״. מעבר לכל אלה סיכם לקס, כי רמת־דוד ״הנו שדה למופת ועלינו לקחת את 165 המקום לדוגמא בארגון שאר יחידות חיל־האוויר״ ואכן, כבר ב־ של האגף לתובלה אווירית, ״שמהיום ועד להודעה חדשה״ יהיו שדות התעופה של תל־אביב ורמת־דוד מוכנים כל יום למן השעה ס״ , ככל הידוע לנו, אפשרות זו - לנחות בבסיס רמת־דוד - לא נוצלה על־יד 66 יתעורר צורך בכך ״בלק״, ולאורך כל התקופה המשיך בסיס עקרון להיות בסיס הקליטה והיציאה של המבצע )כמתואר ארוכות נתייחס כאן אפוא רק בקצרה להתארגנות האגף לתובלה אווירית ולתחילת גשר אווירי לעצמאות(. בספרנו התארגנותה של טייסת הקרב הראשונה של חיל־האוויר כחלק מההתארגנות הכוללת, שנערכה אותה שעה בבסיס עקרון. ״קריה גדולה הוא מחנה ׳תל־נוף׳, גדולה מהיכבש ומה״קלס בהעלם אחד״ למן תחילת יוני הלך והתארגן הבסיס בעקרון תחת פיקודו של אלכסנדר זילוני למילוי יעדיו: הן לפעילות מטוסי מבצע ״בלק״ והן לפעילות מטוסי הקרב של ס״סת פיקודו של מרדכי בורן, וזו פעלה להכשרת הבסיס למשימות הצפויות לו ולאיוש• של כ־ המבנים בבסיס נותרו שלמים, אולם ניכרו בבסיס עזובה רבה, חוסר־תחזוקה, ובמקומות אחדים - גם הרם ממון, אשר אפיינו את חודשי השירות האחרונים של חיל־האוויר הבריטי במקום. את עיקר הפעולה להכנת הבסיס לאירועי ספיגה ביצע במקום ״סולל בונה״. הוא דאג לניקוי הפנים, למקום הצבתם של המטוסים ולהסוואתם; להכשרתן של עמדות התותחים והמקלעים; לחפירת תעלות מילוט ״במקרה של התקפה אווירית״; לסידורה של תאורה בהאנגרים, ואף להכנת מגדל הפיקוח. נכון ל־ 167 קצין המטה לעבודות של חיל־האוויר עד אז גם סרם נקבעו תחומי המחנה של חיל־האוויר ביחס למיקומם של אנשי חטיבת ״גבעתי״ בבסיס. רק ב־ על־מנת לתחום את מיקומם המדויק של אנשי החטיבה ושל החיל בבסיס. בפגישה מפקד עקרון • ושדה התעופה )כולל את ההנגרים( , זאת נקבע שחיל־האוויר יקבל ״חלק ממחנה עקרון הקרוב להנגר ואותו חלק בעקבות זאת הואצו העבודות להגברת כושר הספיגה של הבסיס וקיבלו עדיפות ראשונה, 168 לחיל־האוויר וכעבור שבועיים לערך כבר יכול היה קצין העבודות במטה חיל־האוויר לדוווח: העבודה בהקמת העמדות והמקלטיס מתקרבת לקיצה. כמו כן מסיימים את הקמת המצפנות )שלוש מצפנות כבר גמורות( ממשיכים כמו כן בתקון החשמל במתנה. פלוגות העבודה עוסקות כרגע בתקונים והוספות שונות 169 לבניני מגורים 579 יוא ממסוס׳ם קלים - ל נ במלחמה לעצמאות למרות התרחבות העבודה, חסרו עדיין אמצעים אלמנטריים ברוב תחומי החיים האחרים בבסיס, הנחוצים לפעולתו התקינה. היחידה, שקלטה את מסוסי מבצע ״בלק״, טרם אורגנה כראוי מבחינת כוח־האדם הנחוץ לכל פעולותיה - פריקה, תדלוק ובדיקה של יחידת ההחזקה שהיתה במקום. באחד הדו״חות נאמר, כ׳ ״בהגיע אוירון שלנו אצים אליו מכל הנוכחים במחנה לעבודת פריקה. אין במקום איש אחראי שיכוון את פני הדברים״. ח״ל׳ חטיבת ״גבעתי״ סייעו בפריקת המטוסים, כפי שכתב אור׳ אבנר׳, אחד מהם: ״בין פסרול כן חסרו מכוניות להובלת 170 לפטרול עבדנו בלילות בפריקת מטוסי הקרב הראשונים שהגיעו לצבא ההגנה״ נוסעים ומטען בתוך הבסיס ומחוצה לו ומערכות הסוואה להסוואת מטוס׳ חמסרשמיט, שהלכו והורכבו בבסיס. מפעם לפעם התנתק הקשר הטלפוני בין הבסיס ובין מטה חיל־האוויר, והדבר העיב על כל הפעולה שנעשתה אז. באחת מהפצצות חיל־האוויר המצרי נפגעה תחנת הכוח במקום, ושדה התעופה נותר ״ללא מאור וכוח חשמלי״. גם לא היו ד׳ אמצעי נ״מ להגנת הבסיס מהתקפה אווירית, וחסר אף מח־אדם מיומן להפעלת ארבעת תותחי הנ״מ וחול״ת בטחון שדה של המסכ״ל, שבדקה את השמירה במקום, קבעה קטגורית ש״כל הרוצה נכנם ויוצא״. כמה מצוותי־האוויר, אשר עברו במקום, אף התלוננו על גניבות רכוש פרטי שלהם, ואף ״מפות ומכשירים השייכים לאוירון בתנועה״. בדו״ח של אותה יחידה צוין שבמקום אכן מצו׳ אחד מגדודיה של חטיבת ״גבעתי״, אולם ״בתפקידו לא אומנם נקבעו תחומי מחיה ופעילות לחטיבת ״גבעתי״ מכאן וליחידות חיל־האוויר 17 נכללה שמירת השדה״ מכאן, אולם במטה הכללי וחיל־האוויר שאפו לכך, שבסופו של דבר ישמש הבסיס את חיל־האוויר בלבד - כפי שכתב ישראל גלילי, ראש המטה הארצי של ה״הגנה״, למפקד חטיבת ״גבעתי״: ״שדה תעופה בעקיר נועד בעיקר להיות בסיס המשרת את חיל־האויר; וכי ״לחיל־האויר הבכורה במקום״. עם זאת, מפאת הצרכים המבצעיים לא פונתה משם החטיבה, וגלילי ביקש ממפקד החטיבה לתאם עם ישראל זבלודובסק׳, מפקד חיל־האוויר, מתוך ״הסכמה הדדית״ ״את עניני השמן ושאר הסדורים במחנה״ להבטחת תנאי הפעולה של חיל־האוויר בבסיס. בסוף מאי הוחלט על שורת מינויים חדשה של שדירת הפיקוד בבסיס תחת פיקודו של אלכסנדר זילוני. פנחס )״פינ״ה״( בן־פורת, שלא מכבר חזר מקורם ההסבה על המסרשמיס )אך מבלי שעבר את ההסמכה כנדרש(, מונה להיות קצין המבצעים של השדה; ישעיהו זרובינסק׳ נתמנה לאחראי לפריקה ודלק בשדה ופיטר בר* מונה לקצין המנהלה של השדה. מינויו של זילוני, שקודם לכן שימש כראש מטה 172 התעופה החיל, עשוי ללמד על הקדימות הרבה, שהעניק החיל לארגונו המהיר של בסיס עקרון בכלל. על שדה התעופה והיקפו הרב כתב הסופר לימים משה שמיר ממש באותם ימים: אס לאורו של יום - קריה גדולה הוא מחנה ״תל־נוף״, גדולה מהיכבש ומהיקלט בהיעלם אחד, הרי בשעות הלילה דומה הוא לקריות־קריות, גבבים של בנין וצריף ומחסן ומחפורת ואולם ועמודים וכבישים ורחובות ומה שעוד לא נבנה ומה שכבר נהרס. כבישים שבו - הריהם ברכה וקללה כאחת. ברכה - שמרובים הם, ורחבים וסלולים כיאות, ומשתלבים בניחותא זה לתוך זה; קללה - שעשויים להביא הולך רגיל לידי חולשת הדעת. עד שלא יהיה אדם תושב מתנה זה כדי ירח או שניים - הריהו נכרי אובד 73 דרך, שצריך כל ערב הוראות מפורטות מחדש * בריסי. שירת כס״ מאוחר יותר שירת בעקרון, ונשאר בארץ גם לאחר הפינוי הבריטי. בהיותו שם התאהב במרים דורון שעבדה כפקידה בבסיס, ולאחר שהתגייר נישאה לו. 580 יי!״׳ נינו׳ והתבססות 0 כדי לעמוד מקרוב ובאורח בלתי־אמצע׳ על הבעיות, שאפיינו את הבסיס, ולהעניק להן את מלוא הטיפול המתאים והמהיר, הגיע כמעט כל מסה החיל למקום בתחילת יוני, ונפגש עם ממלאי התפקידים המרכזיים בבסיס.* בפתיחת הפגישה ניסח רמז את מגמות הבסיס - ״להוות שדה תעופה צבאי הפעיל במשך שעות היום והלילה. ב. להוות יחידת אכסון לשתי טייסות נעות המתארחות״, המספקות לעצמן את ״שירותי התקונים״ למטוסיהן. על־פי מגמות אלה נגזרו גם המסקנות: הבסיס צריך להיות ״מנגנון עצמאי, המספק ליחידותיו: שיכון, כלכלה, ציוד איש׳ וכללי, הנהלה יום־יומית, כסף, שירות׳ פיקוח טיסה והספקת דלק - משך אז, לא רק לגבי עקרון - אלא לגבי השאלה העקרונית בדבר יחסי הפעולה בין מסה לבין שדה בכלל: ״כל המחלקות של השדה לפי תקן השדה באות תחת פקודו הישיר של מפקד השדה בכל מה ששייך לכחול הכללי במסגרת השדה. בו בזמן באות מחלקות השדה תחת פקוד השרות׳• המקבילים במטה ח.א. בכל מה שנוגע לעבודתם הטכנית המיוחדת״. עם זאת הודגש, שפעולתן של היחידות בשדה ביחס לשירותי המטה '74 תעבור ״דרך מנהלת השדה בכדי לאפשר למפקד השדה לזכות בתמונה מלאה על הנעשה בשדה״ לאחר דברים אלה שטחו קציני הבסיס שנכחו בפגישה את טענותיהם לגבי נושאים שונים: הצורך בכוח־אדם נוסף למחלקת ההנדסה; איכות כוח־האדם הנמוכה הנשלחת לבסיס, במיוחד למחלקת הטעינה והפריקה; המחסור החמור בכלי־רכב והצורך לרכז את כלי־הרכב הקיימים בבסיס במקום אחד לשם החזקה; פיקוח וניצול טוב יותר של הקיים; העדר פיקוח היגייני ורפואי מסודר בבסיס)״בקשר לסכנת היתושים ברמת הבריאות״(; הצורך לשלוח מהנדס אזרחי למקום ולחזק את מחלקת העבודות )אשר פעלה תוך שיתוף־פעולה עם ״סולל בונה״ ועם מחלקת ההעלמה של חיל ההנדסה בהקמת עמדות הגנה אנטי־אוויריות עם מקלטים, בתיקון רשת החשמל וצריפי המחנה על־מנת להכשירם למגורים ובהקמת ״מצפנות ציודה במכשירי עבודה וציוד מתאים״. כן סוכם הצורך להעביר ״לחיל־האויר - עקרון את פקר נתן הנמצא כרגע במקום בתור אחראי על ההגנה האנטי־אוירית האיש נמצא עדיין על מצבת גדוד בפגישה זו הובהר גם אחד הגורמים לכך, שהתקשורת בין הבסיס למטה לא היתה כשורה. מטעם מחלקת הקשר בבסיס ״התאוננו שמתקבלות טלגרמות מהמטה שאינן מפרטות את המחלקה שממנה נשלחה הטלגרמה והנותנות שם פרטי בתור כתובת השולח וכתובת המקבל״. לכן סוכם שקצין הקשר ״יוציא הוראה מתאימה בדבר נסוח מברקים״. גם דובר על הצורך להגדיר במדויק את תפקידיו של קצין הביטחון של הבסיס, שאינו יודע מהם; והוחלט על ׳תר־מעקב ובקרה אחר ״רשיונות החופשה״ של החיילים. גם הוכר הצורך להוסיף ל־ תאונה למקום מורה לעברית הועלו תלונות גם על כך שאין מספיק מצרכים כדי לספק את כל צורכיהם של אנשי הבסיס. ואכן, המחסור באספקה סדירה, איכות המזון הירודה, המחסור אף בכלי־אוכל, שלמרות הפניות המרובות לא סופקו על־יד׳ אגף האפסנאות במסכ״ל )אשר אסר לרוכשם בשוק האזרחי( - כל אלה הקשו עוד יותר על 175 תפקוד הבסיס מטוס קומנדו בהאנגר בעקרון * באותה פגישה נכחו מסעם מסה חיל־האוויר, בין השאר, ראש המ - ה״מן שכסמן, קצין הארגון - אליעזר לקס, קצין מנהלה ראשי - זלמן גולן, קצין ציוד ראשי - יצחק לוי, וכן החלד ס״מון ונס כהן. משדה התעופה עקרון: ממלא מקום מפקד השדה - יעקב פרנק, קצין המנהלה - פיסר בר, קצץ ההנדסה, פרדי פרידמן )יעקב איש־שלום(, האחראי על העבודות - מרדכי בורנשס״ן, קצין המבצעים — פנחס בן־פורת, קצין הביטחון - יוסף כבוינק, האחראי על האפסנאות - אלכס הלפרין. S." 581 OIUDD ייאנ במלחמה לעצמאות ״, ״מחלקה לסרנספורס אויר בדיון מסה חיל־האוויר ב־ אויח״, אשר לדבריו ״תדון בכל הבעיות בקשר לטרנספורט אויה״. את המחלקה הזאת אף כינה ״מפקדת הסרנספורט האווירי״ - מושג ששאל מעולם המושגים של חיל־האוויר האמריקני, שבו היה קיים ״אייר טרנספורט ק ומנד״. כזכור, נטל ה״מן שמיר חלק חשוב במהלך פעולתו קודם לכן בארצות־הברית בכל הקשור הן לפעולת ט״ יום־יום עם ראש המטה, אהרן רמז, בפעולתה והפעלתה של הרכבת האווירית במבצע ״בלק״. עם ההכרזה על ההפוגה היה ברור להם שיש להפקיד את כל הטיפול בפעילות זו ביד׳ מטה בראשותו של מוניה מרדר, מפעילי הרכש הוותיקים של היישוב היהודי, על־מנת להתפנות לטפל בבנייתו של חיל־האוויר. כאמור, היתה למחלקה זו יחידה מבצעית, אשר קלטה בלילה את המטוסים בעקרון, פרקה מהם את מטוסי הקרב ואת שאר האמצעים שהוטסו בה, והכשירה את המסוסים לטיסה חזרה לצ׳כיה, לזאטץ, עם עלות השחר. האגף לתובלה אווירית, בפיקודו של מרדר, קיבל את האחריות המלאה לניהולו של מבצע ״בלק״ ב־ ו ביולי, עת הוחלס גם על הקמת מטה נפרד ברח׳ שמריהו לוין בתל־אביב לניהולה של כל הפעולה במסגרת מבצע ״בלק״ ב־ 76- ולא מתוך אגף המבצעים של מטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״ על הפעולות שנעשו בעקרון: העברת ״האחריות על קשר עם בלקים... מהצבא לחיל האויר״, וש״הקשר שהקימונו מכיוון שהיקף העבודה לא הצדיק את מסירת כל הבסיס 177 עם הבלקים השביע את רצון כל המעונינים בדבר״ בעקרון לפיקודו של מרדר, אורגנה בתוך הבסיס יחידה מיוחדת בפיקודו של מיכאל קול־נשר לקליטת מטוס׳ התובלה ולהכנתם להמראה חזרה לצ׳כיה. אחד היעדים העיקריים של האגף לתובלה אווירית היה להגיע ליכולת לקלוט מספר רב יותר של מטוסי ״בלק״ בשדה עקרון, על־מנת להחיש את העברתם של כל מטוסי הקרב שנרכשו בעסקה השנייה בצ׳כיה. לצד פעילותה של יחידה זו בעקרון במסגרת מבצע ״בלק״, המשיכה טייסת הקרב הראשונה של חיל־האוויר את פעילותה שם. כאמור, מפאת ההפצצות המצריות התכופות על שדה עקרון הועברה הרכבת מסוסי המטרשמיט עצמם משם להרצליה. בה־בשעה פעלו משם מפעם לפעם גם מטוסי טייסת מם׳ גם כוונה להפוך את הבסיס בהרצליה לבסיסה של טייסת הקרב, כיוון שלדברי שמיר ״עקיר אינה רצויה ביותר״. ככל הנראה מפאת המשך ההפצצות המצריות באזור המרכז העדיפו לקרב יותר את מטוסי הקרב לשם הגנה צמודה ומיידית יותר שלהם לאזור. קשה להניח שהכוונה להעבירם נבעה מההפצצות התכופות על עקרון; חשבו גם שכאשר יגיע סד״כ הטייסת ״לכח של 178 גם ברמת דוד״ אלכסנדר זילונ׳, מפקד עקרון, שבו היתה אז טייסת הקרב הראשונה וכן היחידה המבצעית שקלטה את מטוסי התובלה במסגרת מבצע ״בלק״, ציין בדיון מטה חיל־האוויר ב־ הטכני משתמשים בכולם, הסייסים עוברים למקום מגורים״. כן התייחס לקבוצת הפריקה של מבצע ״בלק״ שקלטה את מטוס׳ התובלה, ולמחסור שלה בכוח־אדם )לדבריו, יש לה איש( ובכלי־רכב. כן ציין, כ׳ ה״עבוחת בבסיס בסדר - סולל בונה עוזר הרבה לגמר העניינים״. באשר להיערכות הבסיס להתגוננות, ציין שקיימות בסךהכול שתי מערכות הסוואה למטוסי קרב, ״ודרושים עוד הרבה. תותחים אנסי אוויריים יש אינם מאומנים היטב. אנשים מופיעים ממחלקות שונות למחנה בלי לבא קודם למטה הראשי של המחנה... בה־בשעה נדונה השאלה ״מה אפשר לבנות 79 טלפון - יש קושי מיוחד. יש להודיע לעקיר בזמן על פעולה״ 582 טיק טי בינו׳ והתבססות: מע מכל הגרוטאות״ שהותירו אחריהם הבריטי• בעקרון. רביו, מפקד אגף ההנדסה, צ״ן כ׳ ניתן להרכיב שני מטוסי ספיטפ״ר ומטוס ולינגטון אחד: ״הדבר תלוי בכוח־אדם כל האנשים״. הוא הציע להתקין את המטוסים הללו - אף שמצפים 80 להגעתם של מטוסים שנרכשו בחוץ־לארץ נכון ל־ )בחיל־האוויר היו אז בסךהכול ביוני, עמדה מצבת כוח־האדם שם על היו מתנאי שירות גרועים ביותר. הדבר בא ליד׳ ביטוי בדו״ח של נ׳ שפירא ממחלקת הקניות של חיל־האוויר, אשר שהה כמה ימים בבסיס ועמד מקרוב על הבעיה. הוא קיבל תלונות ״ממרבית הטיסים על שאין הם מקבלים את המינימום המגיע להם לאחר שעות עבודה כה מרובות בהגיעם בלילה עייפים ורצוצים״. ואכן, חלק מהמזון שהגיע לבסיס היה מקולקל, ונאלצו לזורקן. בבסיס טרם היה מקרר חשמלי, ולא אספקה סדירה ומספקת של קרח. קצין האפסנאות, יצחק לוי, ציין שבינתיים הותקן בעקרון מקרר קרח, והבטיח שעם התקנת ״זרם חשמל מתאים במחנה״ יועבר לשם גם המקרר החשמלי שהיה ברשות החיל. בה־בשעה הועברה לעקרון ״כמות ידועה של כלי אוכל״. עד אז ״למרות פניותינו המרובות תשובתם היתה שצריך לחכות ויחד עם זאת אסרו את קנית הכלים הדרושים״. לדבריו, ״המחסור בטבחים מנוסים הוא אחד מהגורמים לאי שביעות רצונם של האנשים״. הוא הוסיף כ׳ בעניין תלונת רופא עקרון, ד״ר ז״דמן — ״שמורל החיילים סובל בגלל המחסור באוכל, לצערי לא יהא ביד׳ לעזור מאחר שהם מקבלים את מנת 81 המזון שנקבעה ע״׳ תקן הצבא, כפי שנקבע על־יד שירות הציוד והה לצד הניסיון לארגן את אספקת המזון הסדירה ולהגדיל את מצבת כלי־הרכב ואת מצבת כוח־האדם בבסיס, נמשכה הפעולה על־פי הנחיותיו של ראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז, המוזכרות לעיל - לארגן גם את הפונקציות השונות ההכרחיות לארגון מחלקת המבצעים בבסיס, ובכללה כל נושא הנווט!ת ומחלקת המכשירים. ראש מחלקת המכשירים במסה, ד פלאוט, כתב כ׳ החל ב־ בתחום המוטות מינה 182 מכשירים, וכי בעתיד הקרוב יעבור לשם ״יצחק לוסטיג אחראי למחלקת המכשירים״ קצין הנווטות של חיל־האוויר, אליעזר קובץ׳, ב־וו ביוני את יהודה שמעוני )שהיה עד אז במטה חיל־האוויר( ״בתור קצין נווטות אחראי בשדה״, והגדיר את תפקידיו ואת כפיפותו המקצועית והפיקודית: ״בריפינג, דיבריפינג, סדורים בחדר המבצעים וכל עבודה אחרת מסוג עבודות נווטות. אתה תהיה נתון לפקודו של האחראי במקום, קובץ׳ צירף לשמעונ׳ את שמואל 183 מפקד השדה. בקשר לעניני נוטות תקבל הוראותיך באופן ישיר מהמטה״ אולם עוד קודם שהחל שמעוני 184 קלאוזנר כנווט, ואת גיון הוהנברג, רפאל גולדברג וזאב להב כקציני תחקור את תפקידו, ביקשו הרולד אורבך, ראש מחלקת המבצעים, ובוב לוח, קצין המבצעים של ״לפ )אשר ריכזו בארץ את קבלת מסוס׳ התובלה של מבצע ״בלק״( מראש מחלקת המוטות של החיל, שאם יהודה שמעוני ושמואל קלאוזנר סיימו את תפקידם הנוכחי וניתן להעבירם ״לקבוצת מסוסי הקומנדו״ — הם מציעים להעסיקם מיידית כמוסים במבצע ״בלק״. בתשובה לכך כתב קובץ׳, כ׳ שני הנווטים הללו לא טסו מאז שנת לא נבדקה על־יד מחלקתו, אין הוא מוכן להתחייב באשר ליכולתם ולכישוריהם. הוא הציע להיפגש עם אורבך ולוח על־מנת ״לדון בכל הצרכים של לאפס״א ובעזרה שהיא יכולה לקבל ממחלקת נווטות״. לבסוף הזכיר גרוסאות מסוסים בעקרון 583 ממטוסים קלים - ל א יינ במלחמה לעצמאות קובץ׳ ששמעוני הוצב כקצין נווטות של עקרון, ומשום כך אינו יכול לעזוב תפקיד זה עד שלא ישלים את הכנתו של חדר ״נווטות״ ומבצעים בעקרון. עם זאת, בדרה השבועי על התקדמות העבודה עד 85 קובץ׳, כי למרות קשיים רבים בהשגת הציוד הנחוץ, ״עומדים לגמור סדור זמני בעוד כשבוע ימים״ זאת ועוד, מכיוון שחדרי־המבצעים בעקרון נמצאו ב״מרחק ניכר ממרכז האדמיניסטרציה והפעולות בשדה״, היה קשה להם לפעול בשדה, ולכן ביקש קובץ׳ מטולקובטק׳ לספק לקצינים מכונית קטנה. יתרה מזאת, מכיוון שהבסיס לא היה ערוך לאכסן את הקצינים, נאלצו אלה ״לבלות את הלילות בתל־אביב או להביא מכאן מיטות לשדה״. בדו״ח לשבוע המסתיים ב־ ו ביולי צ״ן קובץ׳, כ׳ בשדה ״אינו קיים שום שתוף פעולה בין ט״ם׳ אוי רו בי הקרב הנמצאים שם לבין הממונה על חדר המבצעים, ולא נקבע עד עכשיו איך יהיה שיתוף־הפעולה עם חידוש הפעולות. מחסור בציור, בטרנטפורס, בטלפון באכסון מקשה על העבודה״. כן התלונן ד״ר ז״דמן, רופא עקרון, על ״שאינו מקבל כל ידיעות על טיסת מבצעים בשדה״, ולכן אינו יכול להיערך מבעוד מועד להכנת מה שנחוץ, כמו חובשים, אמבולנס וכוי. לדבריו, ״בלי ידיעות מלאות הוא אינו מוכן לקבל על עצמו כל אחריות מקרה של תאונה וכוי״. לפיכך ביקש ש׳ וינטר, ראש המחלקה הרפואית של החיל, לעדכן באופן קבוע את רופא עקרון תוך כדי כך הלכה ונמשכה בעקרון 186 בפרטים הנחוצים התארגנותה של פלוגה א׳ של ״גדוד חיל־האוויר״ למתן הגנה אווירית וקרקעית לבסיס. עד אמצע יולי נחפרו עמדות הגנה סביב השדה ועמדות אש א״א; צורף ג׳יפ אחד לפלוגה; 187 והמחלקה הא״א אומנה בהוצ׳קם דדקנ״ם צריף בשדה התעופה - עקרון ״בעקרון הדבר הוא למעשה הפוך. גדוד גבעתי נהפך למארח שלנו״ כאמור, נפגעה ההיערכות המסודרת בבסיס גם בגלל נוכחותו שם של גדוד כל ההבטחות - שחלק מהצריפים התפוסים על־יד הגדוד יפונו עבור חיל־האוויר - ״כמעט שלא פונה כל צריף״ עד אלכסנדר זילוני, לראש מטה חיל־האוויר. על־פי מה שסוכם עם הגדוד ברוח הדברים של הרמ״א, ישראל גלילי, שהוזכרו לעיל, החלה מחלקת העבודות של החיל לתקן כמה ממתקני המחנה, כדי להכשירם עבור הפלוגות של הגדוד, המפנות את הצריפים, ובכלל אלה גם המטבח שהוכן עבורם. אולם גם לאחר שהסת״מו העבודות, לא פינו חיילי הגדוד את המקומות שיועדו עבור החיל, בטענה ״שכמה דלתות או חלונות חסרים בצריפים״. ואכן, לדברי זילוני, כמה חודשים קודם לכן, בשלבי התארגנותו של ״שירות האוויר״ במעברו לחיל־האוויר, סוכם עם אג״ם/מטכ״ל ועם אג״א/מטכ״ל שכל המחנות, ששימשו בעבר את חיל־האוויר המלכותי הבריטי, יעברו ״באופן אוטומטי על ציודם לחיל־האויר״. למרות זאת ולמרות כל ההתרעות של נציגי ״שירות האוויר״, הוצא בזמנו ציוד רב מעקרון, ״וכתוצאה מזה מצבנו בציוד קשה מאד״. זילוני צ״ן כ׳ למרות שעניין השיכון ״ותפיסת בתים וחלקי המחנה תלוי ברשותו של מטה חיל־האויר; הה ש״בעקרון הדבר הוא למעשה הפוך. גדוד גבעתי נהפך למארח שלנו״: אנשיו תופסים בתים ובניינים ללא אישור מטה החיל, והדבר פוגע בארגון העבודה וביכולת לבצעה. הוא ביקש אפוא להורות 188 שוב על הבכורה שיש לחיל־האוויר בעקרון ״כדי למנוע א׳ נעימויות נוספות״ זאת ועוד, לחטיבת ״גבעתי״ היה מחסן גדול של נשק ותחמושת באחד הבניינים בעקרון; ולמרות פניות 584 ב׳נו׳ והתבססות: משדה ד ב וממסלול׳ החירום - לבסיסי 10י3 לוני, מפקד הבסיס, למסכ״ל/אג״ם, ולמרות הבטחות רבות שהעניין יוסדר 1 חוזרות ונשנות של אלכסנדר לא הועבר המחסן מהמקום. הימצאותו של מחסן זה היוותה סכנה גדולה, במיוחד כשהוקמה באותו הבניין * אז, לדברי קצין הקשר של חיל־האוויר, ש׳ מונסטירסק׳, ״חבר הפקידים מסרב לעבוד בזמן 189 תחנת שידור ההפצצות בבנין שבו נמצא מחסן הנשק״. הוא ביקש אפוא לנקוט צעדים מ״ד״ם להעברת הנשק למקום ' יתרה מזאת, החשש מההפצצות התעצם עוד יותר לאחר שגדוד 90 אחר תוכנן להקים את המרפאה, ולמרות הוראת הפינוי שהועברה לו ב־ הרפואי של חיל־האוויר, שמעון וינטר, ביקש אפוא מראש מטה חיל־האוויר, אהרן רמז, ״ללחוץ עוד הפעם ואכן, בעקבות 91 במטה הכללי״ על פינוים, שכן ״זה דבר דחוף - כאשר יפציצו את עקרון, לא נהיה מוכנים״ פנייתו החוזרת של ראש מטה חיל־האוויר למטכ״ל, הורה ב־ למפקד גדוד רק כעבור כמה שבועות הורה מפקד החיל למפקד עקרון, כ׳ ״בהמשך למכתב 192 המקום לצרכים לו נועדו״ ראש המחלקה הרפואית שלנו, נבקשך לתת הוראה למחלקת העבודות בשדך לגשת מיד לעבודת המרפאה 93 לשם התחלת השמוש בה״ למרות הפעולה האינטנסיבית שנעשתה לשיפור ארגונו וציודו של בסיס עקרון, עדיין רבה היתה הביקורת על תפקודו של הבסיס. כך, למשל, דיווח לקראת סוף חודש יוני שלמה אורן, קצין הקשר אג״ם־חיל־האוויר, לראש אג״ם, יגאל ידי!, כי אין בשדה ״אחראי הנותן הוראות לטייסים״; הסייסים עוזבים על דעת עצמם את הבסיס; הם מגיעים באיחור לשדה; טיסות מתבטלות ברגע האחרון; ושמחוסר־תחבורה נאלצים הטייסים ללכת ברגל מרחקים גדולים אל המטוס וממנו, ודבר זה משפיע, כמובן, ״לרעה על נכונותם של הסייסים״. מעבר לכך ציין את הצורך ״לסדר בשדה מחלקה להספקה מוטסת״, כפי שהדבר התקיים בשדה התעופה בתל־אביב. לעומת זאת נאמר על הפעילות של היחידה של האגף לתובלה אווירית, בראשותו של קול־נשר, אשר קלטה את מסוסי ״בלק״, כ׳ היא ״עובדת בסדר ויש לה כל הסכו״ם שבהמשך הזמן יהיו מסוגלים להוציא 194 לפועל עבודות גדולות במינימום של זמן״ ב־ו ביולי הודיע יהודה בריגר, מרכז כל הפעולה במבצע ״בלק״ בציכיה, לראש מסה חיל־האוויר, אהרן רמז, ש״הואיל ואין יותר סחורה עבור הבלקים נוכל בעתיד עוד באותו 195 הקרוב להוביל רק סכינים, אם יהיו מוכנים״ יום התחדשה הטסתם של מסוסי הקרב, ויהודה בריגר דיווח מפראג לחי ישכר, מרכז כל הפעולה האווירית באירופה, כ׳ ״היום שלחו סכין אחד. מקוה שיהיה בסדר. אם יהיה צורך בטיפול נוסף. אפשר בנקל לעשות זאת בארץ״. הוא הביע את תקוותו, שבמשך הלילה יקבלו עד96 עוד מטוס אחד או שניים מבית־החרושת הועברו ארבעה מטוסי מסרשמיט מפורקים. ביום זה אירע פיצוץ באחד ממטוסי הקומנדו, אשר עמד לצאת מעקרון לזאטץ, והמטוס נשרף והורד ממצבת מטוסי * נכון ל־ אווירית, קשר מהאוויר לקרקע. בתחנה החדשה הוקמו משדרים בעלי עוצמה גדולה, המאפשרים את ההתקשרות עם ה״בלקים״ בשעת המראתם לחוץ־לארץ, ובכלל את האפשרות ״להתקשר עם תחנות קרקע בכל חלקי תבל. ציוד העזר הוגדל במידה ניכרת עד כדי להיות בלתי תלויים במעבדות המסה. התחנה הועתקה לבנין תת־קרקע׳ אחר״. היה שם קצין קשר, טכנאי אחראי, אלחוטא׳ אחראי, שישה סכנאים ושישה אלחוטאים. נחמיה פדר אגל: אברהה !יוני, *לנכי t ^ 3 ' לבנ וזכרת ״(וירון״ תל - אביב • * . נ. אני, החתום פסה, נחמיה פדר, עולה פקפריפין, מבקש בזה להתקבל לעבודה כפועל פקצועי בפוסך אוירונים של חברתכם הנכבדה. בשנות הפלחפה עבדתי בגרמבי ״היינקל״ ו— ״פסרשמידס״ במחלקה לבנין,• תקין כנפי אוירונים, ועוד. במשך עבודתי רכשתי נפיון רב והתפתיתי בעבודות השונות הקשורות במקצוע זה. אודה לבב׳ אם תגרמו שלכם ובטוחני שתשבעו רגון מעבודתי. בכבוד רב נחפיח פדר• הצ 585 OIODD איונ במלחמה לעצמאות האגף. מחלקת ההנדסה של חיל־האוויר התבקשה להתחיל בפירוק מיידי של חלקי המטוס ״בהתחשב עם '97 החשש מפגיעה מהפצצות האויב העלולות להרוס את המטוס״ עם הוצאתו של המטוס מהסד״כ גבר הלחץ על המטוסים הספורים, שבלאו הכי היה מצב שמישות• גרוע. נכון ל־ במבצע ״בלק״: הקונסטל״שן נמשכה במסוס׳ התובלה הספורים, תוך מתן קדימות להססתם של שאר מטוסי המסרשמיט שנותרו לצורך פעולתה התקינה של טייסת הקרב, שהיתה באותה השעה בתהליך העברה להרצליה. טייסת הקרב: הכשרת התשתיות בהרצליה בדיון מטה ב־ ט״םת הקרב ימשיך להיות בעקיר )עקרון(, אולם ״כשהבסיס בהרצליה יגדל יכול להיות שתועבר לשם, כ׳ עקיר אינה רצויה ביותר״. ״תכן שדברים אלה מביעים את החשש, שמטום׳ המסרשמיט יושמדו על־יד חיל־האוויר המצרי, אשר היה מגיע להפצצת הבסיס כמעט כל בוקר למן הפעלת מטוסי הקרב לראשונה ב־ שכן מערכות התצפיות, ההתרעה, הבקרה והדיווח אחר כל תנועת מטוסים עוינים סרם הופעלו. כך עולה גם מתיאורו של עזר ויצמן, הכותב ״שגיחות חוזרות ונשנות מתל־נוף חשפו אותנו. המצרים הפציצו את השדה, פגעו באחד ההאנגרים של המסרים — ואף על־פי שאף מטוס לא נפגע באורח '98 רציני הוחלט, כ׳ יש להעתיק את מרכז הפעולה לשדה אחר״ מועד ההעברה עצמה היה תלוי בהכנת התשתיות המתאימות, הנחוצות לפעולתה ולהפעלתה של טייסת הקרב מהרצליה. אף דובר על כך, שלכש״הכוח יגיע לכח של '99 אוירוני קרב אופרטיביים, ״תכן שייבנה בסיס חדש גם ברמת־דוד׳ עבור טייסת נוספת של מטוס׳ קרב לימים סיפר ישראל זבלודובסק׳ )עמיר(, מפקד חיל־האוויר, על הדרך, שבה נערך החיל להקמת הבסיס בהרצליה, שבתחילה נועד להרכבת מטוסי הקרב, ולאחר מכן הפך לבסיסה של ס״סת הקרב: צפונית־מערבית לשכונת בני־בנימין )בהרצליה(, אנו מוצאים שכונה וזדשה ההולכת ונשלמת. במקום כבר עומדים עשרה בתים דו־משפוזתיים... מיועדים לשיכון עולים. אנתנו יוצאים לשטח ומוצאים לפנינו את מישור הבסה, שטח אידיאלי למסלול הדרוש. סביבו שטת נטוע ובתוכו שכונה חדשה. הרעיון היה פשוט: העצים ־ ישמשו מקום מסתור מצויין לאוירונים. בתי האריזה בסביבה ייהפכו למחסנים ולהאנגרים. מנדל־המים שבקרבת 200 מקום, יהיה בינתיים מנדל פיקוח בשדה התעופה בהרצליה לבסוף הוקם הבסיס באחד המסלולים, שכבר הוכשרו במסגרת תוכנית ״יקום פורקן״. כזכור, קבעה תוכנית זו בפברואר שני מסלולים: מסלול אחד בשפ״ם, ומסלול אחד באבףהודה. מסלולים אלה שימשו גם את מטוסיה של 0 586 בינו׳ והתבססות: משדה דב ומססלול׳ הח׳ו׳ום - לבסיס׳ טן ° הסייסים משדה דב. כאמור לעיל, בעקבות הפצצת שדה עקרון הועברה לשם גם הרכבת מטוס׳ המסרשמיס. כעבור ימים ספורים פורסמה פקודת הרכב ל׳׳בסיס הרכבה ותיקונים - הרצליה״. כמפקד הבסיס נקבע עזרא גוסליב, על מלאכת ההרכבה של 201 וכקצין ההנדסה - הרמן אוויג׳ן המסרשמיטים פיקחו ״העובדים הצ׳כ״ם״, אשר כאמור הגיעו לארץ לאחר הגעתם של מסוסי הקרב הראשונים. על־פי ההסכם שנקבע להם, שולם להם ״תשלום של ליום. יום עבודה נחשב 202 קיבל בצ׳כיה סך בתחילה הסתייעו אותם טכנאים צ׳כים באנשי ההחזקה שהיו בעקרון, ובהמשך אף נעזרו בבעלי מקצוע נוספים, שהכירו את מטוסי המסרשמיט מפעולתם במהלך מלחמת העולם השנייה. כך, למשל, שולבו בפעולה מאוחר יותר גם שניים מחברי משק עיךגב, אשר ״עבדו בביח״ר מסרשמידט בהרכבת גופי אוירונים״. הרכבת המטוסים לו-ותה בקשיים ניכרים, והרציני שבהם היה הצורך לסנכרן בין פעילות התותחים לקראת סוף יוני כתב הקונסול הצ׳ס, ויקטור גרינולד, לראש מטה חיל־האוויר, 203 לבין סיבוב המדחף של המטוס כ׳ הופיעו אצלו חמשת הפועלים הצבים והודיעו לו שכבר סיימו את עבודתם, ש״שבועות אחדים״ לא קיבלו את משכורתם, ושהם מעונ״נים לחזור לצ׳כיה. הוא ביקש אפוא להעסיקם - או להחזירם למולדתם. ראש מטה החיל, אהרן רמז, השיב לו ״כי חזרתם של כ׳ הם קיבלו את משכורתם עבור חודש עבודתם הראשון; וכי בגמר חודש עבודתם השני יקבלו את המשכורת, 204 כפי שהוסכם אתם בצ׳כיה תוך כדי כך התנהלו ״במגרש הספורט בהרצליה״, הסמוך למסלול א׳)אחד משני המסלולים שהוכשרו בהרצליה(, עבודות קדחתניות של חברת ״סולל בונה״)אשר הופעלה לפי הוראות מחלקת העבודות במטה 205 החיל( ל״חפירת בורות לקבירת מכלים, תיקוני המסלול והדרכים, הקמת בניני עזר למחנה עבור עד מחלקת העבודות ״העבודה נגמרה עם בנית הברכות. יש צורך לסדר את הדרך למיכלים וסולל בונה הבטיח להוציא לפועל 206 את העבודה מיד. המיכלים עדין ריקים״ ב־ למקום כדי לעמוד מקרוב אחר קצב הפעולה הנערכת שם להכנת התשתית עבור טייסת הקרב. רק כשהגיעה מכוניתם ״לשדה ממש״ עצר אותם שומר אחד, ואת השומר השני ראו עומד ״ליד סככה בה היה מוסווה אוירו!״. אלה היו השומרים היחידים. לטענת גוטליב, ״מפקד המקום״, אשר היה ״האחראי על שדות הרצליה א׳ הרצליה ב׳ ושפ״ם״, העמידו לרשותו רק לשמירת שדה זה, כלאמר מהווים את הנשק היחיד׳ במקום״. אבטחת השדה לא טופלה כראוי, וב־ שוב לראש המטה וציין, כ׳ קיים ״חוסר גדול באנשים לתפקידי הבטחה״, וכי אנשי הבסיס ״עובדים קשה מאוד מי׳ אויר נמר ר.״.י 13 .ל: א.גף חובלה אוירית J'3 r הנדון V l^Korensk Vojta ^STCek Prantlsek j-j^Voulacek Jan r/ 1Rule KiroalaT מ ני: הנ״ל סיימו .חזור מיד ל HJ \ י״ביילי יעזAf>J JjT> vf רשימת הפועלים הציני• החוזרים לצ׳כיה מסרשמיט בהרצליה 58 7 יו״כ במלחמה לעצמאות ללא כל החלפה וחופשות״. הוא ביקש אפוא להוסיף עוד מחלקה לאבטחת המקום - בפרס לנוכח התוכניות רק כשבוע מאוחר יותר צוין כ׳ ״נשלחה תגבורת באנשים למקום, הורכבה 207 להעביר לשם את טייסת הקרב מחלקת א.א. מטפלים בסדור מחנה עבור הפלוגה במרכז השדות שהבסחתן מוטלת על הפלוגה, הפלוגה 208 צוידה בנשק א.א. ארבעה מקלעי בזה גם הרכבת מטוסי הקרב לא התנהלה בקצב הראוי. לדברי סולקובסק׳, עד שעה לעבוד, היות ועדין לא הגיעו יתר האנשים משרונה״. העבודה החלה רק בשעה של מפקד המקום הסבירו לו, לדבריו, ״תמיד שהאשמה היא בתחבורה בשחנה״. ואכן, טולקובסק׳ ציין שבעיה ] אין במקום כל אמצעי תחבורה זאת ״חמורה מאד. אתמול הופיע במקום פקיד ממחלקת הדאר אשר בא להודיע שעומדים להתקין את קו הטלפון בין השדה והרצליה. הוא אינו יכול לטפל בסדור קוים פנימיים בשדה. יש הכרח לספק לפחות ארבעה טלפוני שדה למטרה זו. בקרבת השדה עמדו חמישה בתים, שבכל אחד מהם היו ארבע דירות. אלה יועדו לשיכונם של אנשי הטייסת, והם יכלו לקלוט כ־ ארוחות צהר״ם ליום״(, מטבח, שירותים ועוד, ובםךהכול, קבע טולקובסק׳, ״הרשם הכללי הוא מצוין״ - אף שטרם חובר חשמל למקום. הוא הדגיש את הצורך ״לספל בזה מיד; כ׳ ״אם יגורו במקום סיסי• אפשר יהיה לשכן אותם בבית בקרבת השדה אשר כבר שמש למעון טיסים. יש צרך להקים גדר סביב המחנה. כמו כן צריך להתחיל בהקמת מרפאה עם חובש במקום. יש לציין שהאוטו של מד״א הקרוב ביותר הוא בפתח תקוה״. באשר למסלול החדש שנסלל אז, יתאים זה, לדבריו, ״מכל הבחינות לצרס טיסה של אוירוני קרב. צריך מיד להקים מצפנות נוספות עבור אוירונים. על מחלקת העבודות לשים לב לעובדה שהמצפנות שהותקנו בקו עצי הברוש אינן מתאימות כל עיקר לצרכים כ׳ מצפנה דורשת שטח מסוים אשר בו אפשרי יהיה לסובב ביד את האוירון״. כבר אז קבע טולקובסק׳ בדו״ח שלו, כ׳ לנוכח ה״תנאים השוררים בארץ״, שדה תעופה מסוג זה ״אינו זקוק למגדל, צריך להסוות מכונית משא עם משדר או לבנות סוכה מתאימה לאלחוטאים בתוך אחד הפרדסים או החורשות בקרבת המקום ולהעמיד ליד המסלול איש אחד או שנים עם מכשיר כגון והמטוסים, והאנשים ליד המסלול יקבלו הוראות ע״׳ המכשיר שלהם וישגיחו על התנועה באמצעות פנס 209 אלדיס או אקדח ורי״ בעקבות ביקורו של טולקובסק׳ וממצאיו, ולנוכח התקרבות מועד סיומה של ההפוגה, הוחשה העבודה להכנת תשתיות הבסיס, להרכבת שאר המטוסים ולהשמשת האחרים. בדו״ח של מחלקת העבודות של החיל לשבוע המסתיים ב־ 210 לפי ההצעה המקורית שאושרה, כמו כן מסתיים בנין המחנה כלו״ עצמאית ובלתי תלויה״: בין הטייסת לבין הבסיס והמסה נ״דת, ״יחידה בה־בשעה נמשכה הפעילות לאיושה המלא של הטייסת על־פי התקן, אשר נקבע לה כבר ב־ אז נקבע 2] ניידת ״עודה ומהותה כט״יסת קרב, ה״מהווה יחידה לא ״פלא אפוא, שעל רקע התפיסה שהמדובר בטייסת 212 תקן ״מעובד לעבודת טייסת בעלת עצמאית, ומכיוון שבאופן כללי טרם הוגדרו בכלל מערכות יחסי הפעולה בין טייסת עקרון, התגלעו חיכוכים בין שתי המסגרות. כך, למשל, כתב ב־ 588 >״־?>״ בינוי והתבסס הביאו לתשומת לבי תכן מברקך למטה בת״א בקשר עם שעות העבודה של אנשי טייסת הקרב. הרי גי להביא לתשומת לבך את הוראות המטה בקשר עם קיומה של הטייסת כיחידה מנהלתית עצמאית. בהתאם לכך איני רואה כל הצדקה להתערבות הנ״ל בעניניה הפנימיים של הטייסת. שעות העבודה של אנשי הטייסת תקבענה נם להבא לפי שקולו של מפקד הטייסת. אשמח לשמוע הצעות בקשר עם סדור העבודה של אנשי בתנאי שהצעות כאלו 2י3 תופננה ישר אלי השאיפה למעמד אוטונומי של הטייסת — המסוגלת לספק לעצמה את כל השירותים הנחוצים לה, מבלי להיות תלויה בשירותים הכלליים של הבסיס - באה ליד׳ ביטוי גם בפנייתו של מפקד הטייסת ליהודה גלעדי, ראש מחלקת המחקר. הוא ביקשו, שעל־פ׳ מה שסוכם ידאג ״מיד להעברת אחראי ו־ ולהודיע על זאת למפקד המחנה״. ואכן, ב־ *2,4 על־פי דרישתו של מפקד הטייסת למחרת נפתח בעקרון קורם לשמונה נשקים, ומטרתו - להקנות לנשקים את הידיעות הדרושות לבדיקה יומית של מערכת הנשק של מסוס המסרשמיט, ״טעינה ופריקה של תחמושת ופצצות״ למטוס, וכן ״נקו׳ של מכונות יריח ונושאי פצצות״ שלו. הקורס הסתיים ב־ו ביולי, ובמסגרתו למדו באופן כללי על תפקידי הנשק; על בדיקות הדרושות כל יום, כל של תחמושת ופצצות; ניקוי ואופן השימוש ב״טופם הטפול באוירון״; וכן ״ארגון מחלקת הנשקות״. כן למדו על מכונות הירייה של המטוס: 151 שלהן; הפעלת הכלים ממושב הסייס, מעצורים והטיפול בהם; בדיקה יומית של הכוונת האופטית; הפצצה הפצצ!ת - חיבורם ושיטת הפעולה )השחרור וההצתה(; בדיקה יומית של נושא׳ הפצצות וניקוי המקלעים; וכן טעינת התחמושת. בסךהכול 21532 אותו מתח מסורתי בין המטה לבין השדה התקיים אף כאן, ובט״סת ביקרו את מטה החיל גם על סדרי העדיפויות שעל־פיהן פעל. כך, למשל, בא הדבר ליד׳ ביטוי בשאלת הנשק האישי. כבר באמצע יוני פנה קצין החימוש של הטייסת ״בצינורות המקובלים״ למטה חיל־האוויר לשם קבלת הנשק הנדרש, אולם אף בתחילת יוני טרם התקבל דבר. לדברי לו לנארט, ששימש אז כקצין הניהול של הטייסת, יש ל־ ( בלבד. והוא הוסיף בסרקזם בולט: , שלושה אקדחים )קליבר זהו כמובן מצב לא כל־כך נורא כפי שזה נשמע, משום שיש לנו כמות גדולה של תחמושת, בדיוק חמש מחסניות לשלושה אקדחים, או בממוצע מחסנית ושני שליש לכל אקדח, ובזכות המיומנות והתיאום, שהם נתונים בסיסיים בכל טייס טוב, אנו כעת ממש מומחים בשימוש במחסניות בינינו לבין עצמנו. הדבר יהיה במיוחד יעיל אם, במקרה לגמרי, שלושת הטייסים נושאי האקדחים יופלו כולם באותו יום ובאותו מקום מעבר לקוי האויב. ובחילוביץ,1 * היו אלה הנשקים: יעקב פ״נקינו, ורנר )לא ברור( לוין, יהודה א״זקסון, אהרן בןמנחם, אפרים שפיר, אריה וסודי )?(, דוד משה כץ, אברהם סיסנר )?(, מאי רפורמן, זאב ר״נה״מר, שלמה אושרוב. 589 w > מוד׳ אלון מפקד טייסת הקרב מממטוסים חלים - למסוס׳ קרב והסצצה יוא נ במלחמה לעצמאות לדבריו, מובן שעל הפרק מצויים נושאים חשובים בהרבה מנשק אישי ותחמושת, וחשוב יותר לספק נשק איש׳ לאלה ״הישובים מאחורי המכתביות או העומדים במסדרונות במלונות ירקון וסנטר״, שכן להם צפויה ״סכנה מוחשית יותר מט״סים בגיחות קרביות״. לכך הוסיף באירוניה: ״מצפים מהערבים אחרי הכל לחדור למסה בכל רגע, וכמובן שאנו מבינים את הגיחוך בבקשתי• להנפיק כלי נשק בעלי קליבר גדול מ־ לס״סים, במיוחד משום ש־ חדירה של נשק איש׳ הינם כמובן בעלי ערך רב יותר על רצפת הריקודים של מלון פארק מאשר בידיהם של ס״ם׳ קרב״. הוא ביקש אפוא להעביר להם את כלי־הנשק הנדרשים, על־מנת ש״לא ניאלץ לזנוח את הערוצים הרגילים של 2'6 הרכש לסובת שיסות ישירות יותר׳ פנייתו של לנארס זירזה את הסיפול בתחום זה. על־מנת לבדוק את המלאי בחיל־האוויר ולקבוע קני־מידה ברורים יותר לחלוקת הנשק המצומצם, הורה ראש המטה לראשי האגפים להכין פקודת־קבע לפרסום בפקודות־יום בעניין ״נשק אישי״. על קצין הביטחון הוטל להכין את הרשיונות לנשיאת הנשק, ועל קצין החימוש - להודיע על הסידורים לביצוע הפקודה. בפקודה נאמר, כ׳ אקדחים יחולקו לצוות־אוויר בשירות פעיל, למשטרת חיל־האוויר בשירות פעיל, למפקדי בסיסים, יחידות ושדות, הנמצאים במחנות ה״מרוחקים מישוב״. באשר ל״נשק אחר״ נקבע, כ׳ זה יחולק ״לחיילי הגדוד לפי תקן הגדוד, למכונאים ולעובדים אחרים המשרתים בשדות מרוחקים מערים וכן לנהגים בדרכים מחוץ לערים״. הודגש כ׳ את הנשק האישי יש לשאת אך ורק בשעת טיסה או ״בשעת מילוי תפקיד המחייב זאת״ על־פי הוראות מפקד היחידה. על כל אלה, שקיבלו עד אז אקדחים לשימוש איש׳ ולא נכללו בין הקריטריונים שפורטו לעיל, הוטל להחזירם עד אצל קצין החימוש ביחידתם, והודגשה סמכותו ״להפקיע כל אקדח פרטי לתקופת המלחמה אם בעליו אינו 2,7 זכאי לשאת נשק לפי ההוראות לעיל״ עד אז נמשכה פעילותו של מפקד הטייסת לאיושה של הטייסת. במסמך מיום אשר טיפל בשאלת כוח־האדם במטה חיל־האוויר, מצויה התייחסות לתקן ט״טת טייסים )אחד מהם יועד ״לתפקיד אמונים ואחד לתפקיד מבצעים״(. על־פי הרשימה שהועברה מטעם מרדכי אלון, מפקד הטייסת, היו אז עשרה ט״סים מועמדים להעברה לטייסת.* גינר ביקש אפוא מאגף המבצעים ״להמציא לנו את רשימת 218 העברתם למלוא התקן״ אחד מאותם טייסים, רוברט )בוב( ויקמן )הוא הגיע לארץ (,219 ב־ כתב ב־ באחד מבתי־המלון הסמוכים מאוד לחוף הים, וכי מתרחץ הוא בים כל יום אחר־הצהר״ם. הוא אף ציין כ׳ להערכתו הוא שבר ״שיא עולמי״ מבחינת בתי־המלון ששהה בהם בימים האחרונים, והוסיף כ׳ ״הותר להם להוסיף כמעט את כל הוצאותיהם לחשבון * עזר ויצמן, לואיס לנארס, מוחם מאן, גדעון ליכ גולדשס״ן. מלון ״פארק״ מימין לשמאל: מורי אלון, ססנל׳ אנדרוס, עזר ויצמן 590 ׳ בינו׳ והתב 0 ™י׳ של המלון״. במכתביו לאחיו התייחס ויקמן גם למשא־ומתן שהתנהל באותה שעה בחסות האו״ם, וציין כ׳ הוא וחבריו משוכנעים ״שהרוזן ] מעלה״. הוא אף ציין את החשיבות הרבה להיותו סייס קרב, היכול על פ׳ בקשתו של קלמן 220 לתרום באורח ניכר במלחמה המתנהלת סורין, הועברו ב־ 101 באשר ל״פרוצודורה שיש לנקום כדי להוציא לפועל את ההשבעה 22, ביחידה זאת״ מימין לשמאל: עזר ויצמן, קלמן טוריו ב־ לטייסת בתור קצין מבצעים שם. למחרת היתוספו לרשימת הטייסים גם הט״סים: ויליאם פומרנץ, סירל הורביץ, ליאון פרנקל ולסלי בלוך. קלמן טוחן הועבר משדה תל־אביב לשמש כשליש הטייסת. עד אז הגיע מספר אך טרם מונה עדיין רופא לטייסת. כפי שדיווח בתחילת יולי ראש המחלקה הרפואית 222 אנשי הס״סת ל־ המחסור ברופאים, המשך 223 של חיל־האוויר, שמעון וינטר, פתחו בהרצליה ״מרפאה עם אחות מוסמכת וציוד״ ישיבתה של הטייסת בעקרון, והימצאות! שם של רופא )ד״ר שיק( - כל אלה דחקו את הצורך, אולם מיד עם התגבשות התוכנית להעברת הטייסת להרצליה, ומכיוון שט״סת ״העלולה לשנות את בסיסה לעתים קרובות ובמקרים אלה יתכן מאד שלא תוכל להסתיע ברופא׳ יחידות אחרות״, 224 דרש סולקובסק׳, קצין המבצעים, למנות מיד רופא לטייסת ואכן, כעבור זמן קצר מונה הרופא ד״ר פלדמן. ב־ של החיל, וביקשו להודיעו בדחיפות אילו פריטים מרשימת הציוד שהעביר אליו יוכל לקבל ממחלקת האפסנאות, ומה הציוד שיצטרך ״לקנות בכסף בשוק החפש׳״. הוא ביקשו להעביר לו אישור בכתב על כך כדי שיוכל ״להגיש בקשה 225 ותקציב עבור אותו הציוד שיהיה הכרח לקנותו בכסף״ תוך כדי כך החלה פעולה זריזה לארגונו של חדר־המבצעים של הס״סת. כבר ב־ הוהנברג, קצין המבצעים של הטייסת, למחלקת האפסנאות כדי שיסדירו ״קבלת ציוד הנמצא בשרונה, ואשר עד אז חסרו לטייסת גם מצנחים וגם מכשירי קשר, ובתחילת יולי ביקש 226 יכול להביא תועלת בעבודתו כאן״ קלמן סורין, שלישו של מפקד הטייסת, ממחלקת המצנח׳• בתל־אביב ובשרונה לספק למזל ארנז׳, האחראית למצנחים בטייסת, ״את כל הדרוש לה ואשר תבקש מכם...״, ולהושיט לה ״את כל העזרה הדרושה היות ומצב המצנחים בס״סת זו הוא דחוק ביותר״. לכך הוסיף גם איום לא כל־כך מרומז: אם ״כל דבר הנחוץ לנו ולא נקבל מכם, נקנה בכסף מזומן ונח״ב את מחלקתכם״. המצוקה במכשירי ווקי־טוק׳ היתה כה חמורה, והשפעתה כל־כך ניכרה בטייסת, עד כ׳ ב־ 227 את מנעול המחסן הנ״ל והוציא שני משדרים בה־בשעה רווחה בקרב אנשי הטייסת גם ״התמרמרות מרובה, הגוברת והולכת, על שלא סודר להם, תשלום המשכורת ודמי הכלכלה לחודש יוני״. לדברי מפקד הטייסת, מאז תחילת חודש יולי הוקמה מחלקת כמה מצוותי־האוויר משתזפים בחוף הים של תל־אביב. ברקע - האונייה ״אלסלנה״. 591 יו3 במלחמה לעצמאות על חשבון חודש יוני ומפרעה של , גזברות ״ליד ס״סת זו״, ולכן ביקש להעביר אליה מיד ״סכום של 00 כדי להבטיח להבא תשלומים סדירים לאנשי מידיים עלי לבקש מאת מחלקת הגזברות במטה, לאחוז בצעדים בעניני פרוצדורה, הוראות תשלום וכיוצא בזה. עד כה לא נהנתה יחידה זו מכל הדרכה קשר אמיץ הטייסת וכן למרות 228 בשאלות כספיות, ופרט להעברת פקיד חשבונות אשר גם הוא לא קבל כל הוראות בענין הנ׳יל״ פנייה זו פנה שוב מפקד הטייסת למחלקת הגזברות ב־ טייסת זו סך של שהטייסים החלו לקבל את כלכלתם בבסיס, הוחלם לשלם להם רק הטייסת ביקש אפוא לאשר סידור זה או ״לתת הוראות ברורות בנוגע לתשלום לטייסים. כן עלי לחזור ולדרוש הוראות ברורות בנוגע לתשלום המגיע לאנשי גח״ל״. הדרישה להקצאת סכומים אלה ( - על־פי הצעה זו אכן הוגשה לקצין הכספים של החיל, משה אגמי, וזה פנה לקצין התשלומים ,440) 229 וביקשו להודיע לו איך ״הסתדרו התשלומים לטייסת זאת״ עד אז כחלק מן ההכנות להעברת הטייסת הורה יצחק גינר, בשם מפקד החיל, על העברת אנשי מערך האחזקה ומפקד הטייסת ביקש להעביר מיד לטייסת את כליחרכב 230 משדה עקרון לס״טת ב־231 החסרים לה לפי התקן, שכבר נקבע לה )שלוש מכוניות, משאית ואופנוע אהד קצין המטה לעבודות, לדן טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים, כ׳ הגיש לאישורו של ראש המטה את ״סדור החשמל עבור המחנה בהרצליה״, וביקשו ״ללחוץ על בית המלאכה והאפםנאות בקשר לתאורת השדה״. כן ציץ כ׳ ״סולל־בונה כבר קיבלו את ההזמנה להקמת האהלים עבור הטייסת בהרצליה״, והובטח שלמחרת 232 יתחילו בעבודה בדיון מטה חיל־האוויר ב־ ו ביולי שוב ציין ראש המטה, אהרן רמז, כ׳ ״נצטרך להעביר את טיסת הקרב למקום שממנו יוכלו לפעול ביתר יעילות״. ״תכן והתכוון לכך, כ׳ מוטב שמקום הרכבתם של המטוסים יהיה גם מקום הפעלתם, וכך אפשר יהיה גם לתחזק את המטוסים טוב ומהר יותר. עם זאת נראה, שהעברת ס״סת הקרב להרצליה נועדה בעיקר כדי לתת הגנה קרובה יותר לשדה דב ולתל־אביב בכלל, כלומר להזנקה מהירה של המטוסים. אכן, מערכות הקשר, הדיווח, הבקרה והשליטה, שנועדו לדיווח ולהזנקת המטוסים היו אך בראשיתן; והעברת הס״טת נועדה גם כדי לשמור )!( על מטוסי הקרב עצמם קרוב ככל האפשר, מתוך הנחה שעד שיגיעו מטוסי הקרב המצריים לתל־אביב, כבר ׳וזנקו סוף־םוף המסרשמיטים לקראתם, ובכך גם תימנע פגיעה בהם על הקרקע. לקראת העברת הטייסת הנחה אפוא ראש המטה ״לתת את מיטב העזרה. מחנה ניד של אהלים ואפסנאות״; וראש אגף האפסנאות, יצחק לוי, ציין ש״יש להכין הכל מחדש חוץ ממספר 233 אהלים מצומצם״ עוד קודם שהושלם ארגונן של התשתיות הנחוצות, ולנוכח תום ההפוגה הממשמש ובא, הודיע מרדכי אלון ב־ החדש בהרצליה תוך במטה החיל להיערך בזריזות לשם העברת ״כל אותם האנשים אשר יהוו את הפרסונל הקבוע של היחידה״ על־פי התקן שנקבע. הוא ביקש אפוא לעשות את הסידורים המיידיים, כדי לספק לטייסת את בעלי המקצוע אשר טרם הועברו עד אז, או שחלקם לא הועברו רשמית לטייסת מסרשמיס לאחר נחיתה בעקרון 592 י ב׳גו׳ והתבססות: מעידה דב וסמסלול׳ החירום - לבסיסי ט =יק במיוחד הדגיש אל טבחים. בזמנו הצעתי שהטבחים הנמצאים במקום )בסיסט החדש( יועברו אל טייסת זו. בקשתי זו נתקלה בקשיים ולא נתקבלה. עתה הזמן דוחק ויש להסדיר את שאלת הטבחים בלי כל דחוי נוסף״; ולבסוף - ״כבאים כעבור כמה ימים אף ביקש מפקד 234 דרושים לנו באפן דחוף נא להעבירם מיד אחה גמר הקורם שלחם״ הטייסת לאשר לו להוציא משדה התעופה בעיו־שמר שני ״טרקטורים קטנים למשיכת מטוסים״, שלדבריו חיוניים לצורכי הטייסת, ״מכיון שכל תנועת המטוסים שלנו על השדה נעשית ע׳׳׳ משיכה״. למרות כל ההתכוננות הזאת היו דברים, שלא ניתן היה להסדירם במסגרת החיל. כך, למשל, פנה כעבור כמה ימים קצין הקשר, ש׳ מונסטירסק׳, למפקד החיל וטען, כי טרם הותקנה אספקת חשמל בשדה הרצליה לצורך הפעלת מכשירי הקשר החיוניים, והדבר גורם ל״מכשולים בלתי נמנעים״. לדבריו, ״המקור הקרוב ביותר להעברת הספקה חשמלית הוא במרחק של הקו באופן זה אינה ״לפי תקנות רוסנברג)כפי שנאמר לנו ע״׳ נציג מחלקת העבודות שלנו( הם לדעתי חסרי 235 שחר בזמן מלחמה״ מעקרון - להרצליה: ״לתשומת לב מאורע היסטורי״ למרות זאת נחת המטוס הראשון בהרצליה כבר ב־ מטוסי הקרב שנחתו במקום רוכזו 236 חיל־האוויר, כי ״האוירון ירד בשלום )לתשומת לב מאורע היסטורי(״ בפרדם ובמטע הבננות הסמוכים למסלולים, וכמגדל פיקוח להמראה ולנחיתה שימש מגדל המים. הפיקוד על הבסיס, לרבות יחידת ההרכבה והתיקונים של מטוס׳ המסרשמיט, הועבר ליד׳ אלון )עזר גוטליב, המפקד 237 הקודם, עבר לגדוד חיל־האוויר(. מפקד הטייסת היה אפוא גם למפקד הבסיס בדיון מטה החיל ב־ מרדכי אלון, כ׳ הוקמו ״מספר מינימלי של ׳מצפנווד למטוסים, אולם חסרות עוד כמה״; שאין תאורה מסודרת במקום; שטרם נסללו על־יד׳ מחלקת הקשר של החיל קווי הקשר הנחוצים לקשר עם המטוסים ולקשר עם מטה החיל. עוד ציין כ׳ ״המסלול הוא מסלול שמזיק למנועים ומפריע להפעלת כמה מטוסים יחד. צריך היה ליצור משסה מתאים או ואכן, לחץ 238 לפחות לרבץ את המסלול במים״ הזמנים והמחסור באמצעים לא אפשרו הכנת מסלולי דשא - סוג המסלול המתאים ביותר להמראת מטוס המסרשמיט ולנחיתתו - ולמטוסים הוכנו מסלולי עפר בלבד. בתשובה לבקשתו של מפקד הטייסת - לקבל ״מכונות הרבצה להשקאת הדשא״ — ענה ראש אגף האפסנאות, יצחק לוי, כ׳ לא ניתן להשיג מכונות אלה, כיוון שכל המכונות של מחלקת העבודות ״הופקעו כבר מזמן ע״׳ כוחות צבא אחרים״. הוא ביקשו להודיעו אם אכן הדבר חיוני, ואז ינסה ״להשיג אישור לקנות עם זאת, נכון ל־ 239 את מכונות הדשא באמצעים אחרים׳׳ ״מאמצים רבים הובאו למקום מרבצי מים להרבצת השדה לשם הצמחת היבלית. התוצאה עד היום טובה 240 מאד, נותנת תקוה רבה לפתרון שאלת האבק במסלולי קיץ ושאלת מסלולי עשב״ דפוסי הפעולה והכפיפות בין היחידות בבסיס, שטרם הוגדרו בחיל־האוויר, והצורך להתכונן במהירות מסרשמיס בהרצליה 593 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והפצצה ניוא במלחמה לעצמאות • הועברו לשם עוד קודם 1 האפשרית לקראת הפעילות מיד עם תום ההפוגה, גרמו אפוא לכן, שהמטוס שהושלמה הכנת כל התשתית - ובכלל זה הכשרת המסלולים, הקצאת מכונית סבו׳, אמבולנס ועוד - המתאימה והמתח״בת להפעלת טייסת הקרב במקום. גם הלחץ להכין מספר מרבי של מסוסים שמישים גרם לחילוקי־דעות בין ראש הטייסת לאנשי יחידת ההחזקה בבסיס, כפי שהדבר התבטא בדברים שנכתבו *241 לראש אגף ההנדסה ב־ בוגוסלבסקי, שהטייסת רוצה להטים סכין מס אינו מוכן לטיסה, וצריך לבדוק אותו על הקרקע. בוגוסלבסקי חזר להרצליה ולפי הודעתו מ־ מטייסת אוזרי כן חזר הטייס גדעון עם המפקד של טייסת 242 לטוס. המטוס התהפך בזמן העליה ועזר תא המתקרבת למטוס ושמעתי קולות נוספים ברקע. יהודה פלפל על רקע מסוס מסרשמי הרגשתי שהמטוס זז. מישהו פתח את הרצועות. השכיבו אותי והובילו אות׳ לתל־אביב. רק אז התחלתי להרגיש בכאבים והבחנתי באמבולנס בסימנים כחולים . נראה שבעקבות תאונה זו כתב צ׳רלס וינטר, ראש המחלקה הרפואית של חיל־האוויר: 243 על גופי״ התאונה מהיום והקשיים בהוצאת הטיס מהמטוס מוכיחים את הצרך לאמבולנס ולמכונית האש להגיעה למקום מיד. בשדה הרצליה ענן החול המתעורר עם תנועת המטוס מסתיר לגמרי את האוירון ולכן אי אפשר לדעת מיד אם קרה משהוא מרחוק. אנו מציעים או: א. על סדור טלפונים לאורך המסלול שבו אפשר להודיע מיד אם קרה משהוא. ב. עד שסדור זה יסודר אפשר יהיה להעמיד שני אנשים ליד המסלול עם 244 בצבעים מסוימים במקרה אסון. ברור כי סדור זה צריך להעשות מיד * באותו מסמך גם כתב ראש יחידת ההחזקה, כ׳ אשר ארדי בפריקת משאית בהרצליה, ולמחרת נשפט על־ידי מפקד הס״סת. אומנם ארדס׳ יצא זכאי ושוחרר, אולם לדברי ראש יחידת ההחזקה, ״לא היתה כל רשות למפקד ס״סת 594 » וינסו התייחס גם לקושי הרב הכרוך בהוצאת הס״ם מהמטוס ״בגלל חוסר ציוד מתאים״ במקום כדי מאוחר יותר, בחיבור 245 לחתוך את החגורות של הטייס, והמליץ לרכוש בדחיפות ״סכינים מיוחדים למטרה זו״ כולל על הטירות הופוא׳ של חיל־האוויר, שב וינסו והתייחס לבעיה זו: ״לטייסת קשה, להטיס מכונות משונות )מטרשמיט( משדה גרוע ומסווה ליד הוצליה. התרסקויות וחוסר בטחון היו מאד שכיחות״. הוא ציין את רופא הטייסת, ד״ר פלדמן מדרום־אפריקה, אשר לדבריו היה ״איש חביב ביותר בחיל־האוויר של דרום אפריקה ובעל התמחות כללית וגישה לרפואה״. לדבריו, ״בחוסר אנוכיות , עם ניסיון טיסת מחלס, יום אחר יום, חודש אחר חודש, הוא לא נטש את השדה, היה יושב שעות במעבר המסומן בהמתנה להמראות והנחיתות הקשות. הוא היה פקטור מאד חיוני למוראל של אנשי הצוות, חוץ מהענין שהיה לו 246 בשאלת תשישות טיסה״ התאונות במטוסי המטרשמיט - במיוחד בעת ההמראה או הנחיתה - העסיקו ובות את מטה חיל־האוויו ואת מפקד ס״סת הקרב. אלה היו מודאגים מאוד מומת המיומנות של טייסי הקרב הטסים על המטרשמיס ומביצוע׳ המטוס, שהתבטאו במספר הגדול של תאומת ההמראה והנחיתה שלו. היה אפוא חשש רציני, שתוך זמן קצר ביותר לא ״שאר אף לא מטוס אחד מכלל המטוסים שכבר הוטסו לארץ. לפיכך נמנעו ככל האפשר מהססת מטוסים אלה - פרט לטיסות מבחן, שנעשו לכל מטוס לאחר הרכבתו, ולהזנקות נגד מטוסי חיל־האוויר המצרי, שחדרו לשמי המדינה. מובן שלא נעשו טיסות לאימון הטייסים. בעקבות התאונות הרבות כתב מפקד טייסת הקרב, מרדכי אלון, לראש מטה חיל־האוויר ולמנהל מחלקת מבצעים: בקשר עם התאונות הרבות שארעו לטייסי האפשר את השג ותן של אלו יש לדעתי: א( להגדיל את תקופת האמון של הטייסים בחו״ל )עד שיני/צו למספר של מטוס דו־מושבי מהטפוס הנ״ל עם מדריך מתאים )בין טייסי ח.א. אין אתד מלל מספר שעות מספיק למילוי תפקיד זה(; ג( רכישת מטוס ומדריך כאלו תאפשר גם את הכשרתם במקום )בשדה נפרד( של טייסי קרב בעלי נסיון בטפוסים אחרים - הנמצאים כבר בארץ ־־ לטיסה ילל ה״ ותחסוך את הוצאות נסיעתם לוזו״ל; ד( מסיבות מובנות אין אפשרות להשתמש במטוסי הטייסת לאמונים. עוד הוסיף מרדכי אלון, ״שבחלק ניכר מהאסונות יש לזקוף את האשמה לאיכות הגרועה של החמר׳•״ שמהם בנוי המסרשמיט. לדבריו, אין ספק שכמה מקרי נחיתה לא טובה לא היו נגמרים בשבירת המכונות, ״אילו היו חלקיהן בנויים מחמרים בעלי איכות גבוהה אולם המלצותיו של מפקד הטייסת לגבי הכשרתם 247 יותר״ של הס״סים באוץ לא יושמו, וקורסי ההסבה הקצרים נמשכו באינטנסיביות ובה. בסוף יוני כבו יכול היה סגן ואש מטה חיל־האוויו, ה״מן שכטמן )״מומן״(, לבקש מחי ישכר, מרכז כל הפעולה האווירית באיוופה, לשלוח ארבעה ״ט״סים בעלי ניסיון בדו־ממע״ם שיוכלו לא חסרו אפוא 248 טייסים לסכינים ואין טייסים לדו־מנוע׳״ הקרבות ב־ מסרשמיס בהרצליה לאחר תאונה להיות קפטנים בדקוטה״, שכן לדבריו ״כרגע יש עודף ט״ס׳ קרב, אולם חסרו מטוסי קרב, עת שבו והתחדשו להפעלת חיל־האוויר בקרבות אלה. 595 Notes taken during trip Dalia - el Aviv of conversation •between Boris aenior and Egyptian Pilot shot down by British near Dalia. £2 S ^,U Abo(u/ Qffl*/}h,,^ I did not expect to be shot dovm by a British fighter after all the propaganda they made for us to fight. My target was Ramatfiavid aerodrome. X did not know that there were still British planes there. I did not think the British had a whole squa«k dron there. I was hit all round. I attacked low and was surprised to recognise the ritish markings on the two planes on ray tail. I took a steep turn hut %hey we_e 3till on ray tail. I felt the bursts and am very astonished that-W><£ safe. The range of "3pit 9 is under two hours safe, (stalls on this point.) I am flying for 5 years and have 900 hr3. 27 years old, not married and live in<£airo. ( uoes not want to give the name of the street where he liiB^s.) On toy airfield there is enough fun. Life in Cairo is pretty monotonous hut better than when the English where there. A ) here is no blackout in Cairo. Our country is not in war. But it is a war־ but not a declared one. Agrees he kjiows international law. Joes not kmow Palestine. °nly one trip DAHQUER as target. / .״ Dl-d not do much nightflying , only two hours in^airo. י After having landed I walked about 5 miles until some people with guns capfctered me. They took me hack to the crashed plane. Then we walked 011 *m another hour. A tot S;;p3CT TO BE TREATED SO DECENTLY יי ך"" י The British have given us planes hut only old ones. The British policy is ! the cause of all the trouble. J now Axish British built. A poor country cannot affoil Length of runways is very'ong. We could use bigger aircraft if available, a big airforce. shoul*d fly bigger planes than fighters because the strain is too big I am not expecting anything in the line of tranfer, especially now. lew Ansons for four hours, or few hours. I have my rank for a long time and not received it recently. I was the leader of the attack. Boris !"Did you come from El Arish?" Pilot! "Yes". B. "You did not have to tell me as I could have computed this from the amount of petrol." g." It is very difficult to do this" ( Pilot wanted to 3trees here that he was volunteering, the information. ) I came lato to El ^ish antTliave not~yet done many operations^?} ^e is very surprised to discover that Boris is a pijpt too.Rather pleas e a. I did ^10t see the plane which dropped bombs at 6 am. and did notour r being fired at. X^El Hasr i3 a big bane^) ield base. % ץ 66666666666666666 Before leaving car he said that he saw that we were 1?uch different from what he thought we were and asked Boris to come and see him to "talk about other things" r> Remark Pelt sick at time of handing over to headquarters, should '•see BR. uted decently. Will talk if tre חקירות השבויים המצרים תרמו לגיבושן של תוכניות מבצעיות הבריטים ליד דליה. , חקירת הסייס המצרי שהופל על־יד פרק טז םת "רשלנות שא׳! לוז כפרו!" 15-9 ״יגזרו המשן ההפוגה ויודיעו שמי שלא ״שמע ״ענש״ התפקוד היומיומי של חיל־האוויו בעת ההפוגה הוקצה אפוא לשתי משימות בעלות משמעות מיידית: אתון מחדש בכל אותם התחומים שחיל־האוויר יכול היה לפעול מבלי שפעולתו תיבלם על־יד חילוקי־דעות עם המסכ״ל 1 בשאלת מעמדו של החיל; וההיערכות למבצעי צה״ל הגדולים, שנועדו לקראת סיום ההפוגה וחידוש הקרבות צה״ל נערך למתקפה בשתי חזיתות - צפון ומרכז - ולשיפור עמדות בדרום. עד סוף חודש יוני הלכה והושלמה התוכנית המבצעית לפעולת חיל־האוויר, כשברקע הערכות, שאולי עשויה ההפוגה לא רק להתקצר )כאמור לעיל( - אלא אולי אף להימשך מעבר לזמן שהוקצה לה. הערכות אלו התבססו בעיקרן על כך שלא פג תוקפם של האינטרסים של רוב הגורמים בזירה המדינית, אשר פעלו להחלת ההפוגה. אנגליה היתה מעונ״נת בכך מפני שאצלה, כפי שנאמר בישיבת הממשלה ב־ היא תהיה מוכרחה לבגוד בערבים או לתמוך בהם תמיכה נמרצת בלי שים לב לאמריקה״. הוערך כי אנגליה תומכת בממשלות הערביות ב״עזרה כספית״, אולם עושה זאת כמי שכפאה שד, מתוך ״פחד רב שמא ׳וודע הדבר לאמריקנים ושמא ישפיע בדעת הקהל בעולם ובאומות המאוחדות, ושמא ישפיע על סיכוי מלווה ותכנית מאראשל״. אנגליה פסחה אפוא על שתי הסעיפים. גם ארצות־הברית תמכה בהמשך ההפוגה, מחשש ״שתצטרך לעזור יותר מאשר היא עוזרת״, ולכן הוערך כ׳ יש לה עניין להאריך את ההפוגה עד אחרי הבחירות שם בחודש נובמבר והרפובליקנים מסבך אותן עם העולם הערבי״. למחלקת המדינה האמריקנית היה ברור, כ׳ חידוש המלחמה עלול לגרור את ממשלת ארצות־הברית למלחמה גלויה יותר לצד היהודים, ומשמעות הדבר היא להתעמת עם העולם הערבי, שהם ״אינם רוצים בשום אופן״. זאת ועוד, סרומן, נשיא ארצות־הברית, ״עמד על דעתו, בניגוד לדעת הסט״ט דפרסמנם, לשלוח את דה־יורה - ולא רק דה־פקסו, כפי שעשה עד אז. הם גם חששו מהתערבות מסיבית יותר, מעבר לאספקת הנשק לישראל, של ברית־המועצות ושל המדינות התומכות בה באירופה. ישראל הבהירה לאמריקנים, ״שעליהם להבין שבשבילנו נשק זה ענין של חיים ומוות ונסיגו במקום שנוכל, ובקשתי שיודו כ׳ הם לא היו מתנהגים אחרת אילו היו במצבנו. אם תתחדש המלחמה ׳תהדקו קשרינו עם המזרח יותר ויותר״. גורם שלישי לתמיכה האמריקנית בהמשך ההפוגה היה הכרתם, שהתחדשות המלחמה תגרום לפגיעה ביחסים בין אנגליה 2 לארצות־הברית בסיכום דבריו בישיבת הממשלה ציין שר החוץ, משה שרתוק, כ׳ קיבל ״עתה סלגרמה״, ולפיה אף הוחלט להפעיל את פרק משה שרתוק)שרת( שר החוץ 597 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב ווזמצצה א יוכ במלחמה לעצמאות ויודיעו שמי שלא ״שמע ״ענש״. כך או כך, סיכם שרתוק, רוסיה ״אף פעם לא הצביעה נגד שביתת נשק״; והיא אף אמרה ״לנו במפורש שבענינים אלה לא ישתמשו הרוצים שהברית האנגלו האמריקנית תבוא עד משבר לרגל ענין א״׳״. היו אפוא נימוקים טובים מאוד להניח שההפוגה תימשך מעבר לארבעת השבועות שנקבעו לה. בךגוריון סיכם את מסקנתו מהדברים: עלינו להביא ליד׳ כך, במידה שהדבר תלוי בנו, שההפוגה תימשך עוד את כל ההכנות הדרושות לגמר המלחמה, ואם לא נקבל דבר שאיננו יוצר מצב בר־ק״מא - נוכל לערוך הצורך בהמשך ההפוגה עלה גם משיחותיו של בן־גוריון עם הקצינים הבכירים 3 כוחותינו לקראת הכרעה״ במסה הכללי. ב־ התווה את המגמה האסטרטגית לאחר תום ההפוגה: עדיפות ראשונה לחזית המרכז מול הלגיון הערבי; בחזיתות הצפון והדרום - חיסול צבא לבנון )כדבריו ״אולי גם נפורר אותו ונקים נממשלה נוצרית בתחומים חדשים״(, גירוש הסורים, ״ואולי גם נפוצץ מצרים. בן־גוריון הדגיש, כ׳ ״המלחמה על ירושלים והמרחבים סביבה - מחוץ לכל הטעמים הסנטימנטל״ם - היא מלחמה על הארץ: אם ננצח 4 כאן - אפשר להניח שניצחנו״ היערכות צה״ל היתה בעייתית. כזכור, התפטרו ראשי האגפים במטכ״ל מתפקידיהם, ״ועדת החמישה״ הקפיאה את המינויים של בן־גוריון, ולא נקבעו מפקדי חזיתות ומבצעים. בן־גוריון עצמו יצר מצב של הימנעות מפעולה, וב־ לפני שפרצו הקרבות מחדש, החלה להתבהר התמונה )וגם זאת באופן חלקי וזמני(. על אף שרשרת ההתפטרויות והפרשות הפוליטיות הקשות, המשיכו מלם - כולל ה״מתפסרים״ - למלא את תפקידם במלוא המרץ והמסירות. אגף המבצעים במטכ״ל, בראשות יגאל ׳דין, תרגם את ההנחיה האסטרטגית לארבע תוכניות מבצע. החשובה שבהן: ״לרל״ר״)״לוד, רמלה לטרון ורמאללה״ - יעדי המבצע - לימים מבצע ״דני״( נגד הלגיון העבר־ירדנ׳ להרחבת הדרך לירושלים ולאבטחתה. תוכניות נוספות, קטנות יותר בהיקפן, היו ״ברוש״ - הדיפת הצבא הסורי אשר ישב במובלעת משמר־הירדן בדרום וברכס מלכיה בצפון; ״דקל״ - פגיעה בכוחות דאנפאר״)״אנטי־פארוק״( — השתלטות 5 קאוקג׳׳ וכיבוש אזורים נוספים בגליל התחתון )נצרת וסביבותיה 6 על צומת הכבישים מגידל-בית־ג׳וברין וג׳וליס—כאוכבה ופריצת הדרך לנגב הנצור תמונת מודיעין ראשונה על וויל־האוויר המצוי תוכניות אלה של כוחות היבשה, ובכללן השתלבות פעולתו של חיל־האוויר, התבססו על מודיעין מדויק יותר, שהלך והאטבר למן תחילת הלחימה ב־ של הטייסים המצרים השבויים. אומנם הידיעות שנמסרו על־ידיהם היו נכונות למחצית השנייה של מאי, ונראה בן־גוריון ע• סגל הפיקוד הבכיר עומד ראשון מימין: ישראל עמיר, מפקד וזיל־האוויו. 598 ni'jomo ™5 ייו חקירת טייס מצרי שבוי)ראשון משמאל( ראשון מימין: עזר ויצמן. כ׳ אף הפריזו במספר מטוסי הקרב - אולם אין ספק שהיה בכך שיפור ניכר לשמת תמונת המודיעין, שהיתה לחיל־האוויר בערב הפלישה ואשר התבססה בעיקרה על מקורות זרים גלויים )עיתונות מקצועית, סקירות וכדומה(. מלבד ממצאיהן של חקירות הסייסים השבויים העביר אג׳׳ם/מודיעין בימים הראשונים לאחר הפלישה גם ידיעות אקראיות שנקלטו בשידורים ערביים גלויים, כגון שסעודה העמידה לרשות הכוחות הפולשים ארבעה מסוסי דקוטה וסרב. מודיע דרוזי, שנשלח בימי ההפוגה הראשונה לסוריה להביא ידיעות על חיל־האוויר הסורי, סיפר על שדה תעופה ארעי שנבנה ליד קונ״טרה ועל מסלול חירום ליד כביש ב״רות-דמשק ממערב לבירת סוריה. כן תיאר מטוסים שראה בשדה התעופה מזה, שנחשב לבסיסו העיקרי של חיל־האוויר הסורי - אך בלי שיידע לזהותם. מאוחר יותר התברר שהמטוסים שחנו במזה היו של חיל־האוויר העיראקי, 7 ואילו חיל־האוויר הסורי פעל מבסיסים בבקעת לבנון עיקרו של דבר: היו אלה ידיעות ספורדיות, מקוטעות ומבולבלות, שלא ניתן היה לבנות מהן תמונה מודיעינית כלשה׳ על חילות־האוויר של מדינות ערב, על מטוסיהם, בסיסיהם ותוכניותיהם, ולהיערך לפעילות בהתאם. מצב זה לא השתנה באורח ניכר במהלך ההפוגה, ובמטכ״ל היה ברור אפוא הצורך לרכז את הפעולה של כל הגופים העוסקים במודיעין, על־מנת ליצור זרימה ושליטה טובות יותר של המקורות וההערכות בין כל הגופים הרלוונטיים. את אחד הביטויים לכך מצאנו ב־ אג״ם/מודיעין מקציני המודיעין של החילות והשירותים, ש״בכד׳ להשוות את הידיעות שיש בידכם עם הידיעות שקבלנו באופן ישיר ממקורות שונים, ובכדי להגיע להערכה אחידה ובמידת האפשר נכונה של כוחות האויב״, להעביר אליו עד 8 נשק והצבתם, שיטות לחימה, אבידות באנשים ובציוד״ ואף ״כוונות״ ב־ עדות טייסים מצרים שנשבו. שש טייסות היו לו: ארבע טייסות קרב, המפעילות 9 שלושה אנסון ושישה מסוסי דקוטה. כן ציינו כ׳ באמצע מאי החרימה הממשלה המצרית כמה מטוסי דקוסה של חברת מסוסים(. כן ציינו בחקירתם שחיל־האוויר הבריטי ״ימכור להם בעתיד הקרוב״ עוד מסוסי דקוטה. וציינו את האפשרות להפעיל את מטוסי הדקוטה כמטוס׳ הפצצה, אולם לא ידעו אם נעשו ״כבר נסיונות ממש, עם או בלי כונת־פצצות״. הם עמדו על כך, שאין להם לא מטוסי ולינגטון ולא סמפסט, ומטוסי הוריקן אינם שמישים כבר למעלה משנה. עם זאת ציינו, שיש להם באל־עריש כמה מטוסי ל״זנדר המשמשים לצילום אווירי. בשדה התעופה אל־עחש, שממנו המריאו המטוסים המצריים לתקיפת מטרות בישראל, נערכו שיפוצים, אולם טרם הותקנה בו כל תאורה להמראות ולנחיתות בלילה. היה שם מסלול )המכונה בסקירה ״המסילה״( חול, ״וכתוצאה מזה הטיסים ממריאים אחד אחד וצריך לחכות עד אשר נעלם האבק מהמסילה״. לטייסת שם, בפיקודו של קולונל אל־מליג/ היו )״כתות״( טיסה, וגף אחזקה אחד. מפקדת הכוחות הרגליים בפיקודו של מיור־גנרל מאוא׳ היתה בעזה. שיטת הפעולה היתה כדלהלן: 599 OIODD *יונ במלחמה לעצמאות אחרי קבלת פקודת הפצצה מאת מפקד הצבא נתן תדריך מלא לטיס המשמש בתור מפקד הפעולה. ליתר הטיסים נאמר רק מה היא המטרה. אין עליהם לדעת כיצד להניע אליה, הם טסים בעקבות המפקד. ההדרכה נתנה לפי תכונות אויריות של המקומות שיש להפציצם. התמונות צולמו ע״י טיסי סיור מצריים. המטוסים טסים בזונות, זוגות כפולים או הקשר בין מגדל הפיקוח לבין המסוסים נערך רק לשם בדיקת מכשירי האלחוט, ושפת הדיבור הנהוגה בין הסייסים היתה ערבית, אנגלית ושתיהן יחד. במטוסים לא היו מכשירי זע״ט )זיהוי עמית־טורף(* היה בהם מכשיר מכונות ירייה פ׳ כל אחת״. אלה נרכשו מה־ )היו להם סנקים של דלק על־יד׳ משאבות־יד. הגנת שדה התעופה באל־עחש היתה ביד׳ שתי יחידות צבא חמושות בתותחים קלים ובכמה תותחים כבדים להגנה אנטי־אווירית. במקום המטוסים שנגרעו - בגלל שמישות או נפילות - נשלחו מסוסים אחרים מבסיסים שונים במצרים. כיוון שאחדים מהטייסים המצרים שירתו הם הכירו"את תל־אביב יפה״. עם זאת ציין אחד הטייסים, שהופל ב־ שלא לפגוע אלא במטרות צבאיות, אולם הובהר כ׳ ״אין זה כולל אניות בנמל תל־אביב״. בחקירתם ציינו גם ש״בקהיר אין האפלה״, וכי חיל־האוויר המצרי לא יסייע באופן ישיר לירדן ולעיראק, ו״לא יתקיף מטרות בצפון 9 ארץ־ישראל״. בנוסף, ציינו שיש לעיראקים מטוס׳ פיוח חדישים היה זה אחד התוצרים הראשונים של אגף המודיעין של החיל, וכזאת היתה תמונת המודיעין שלו על חיל־האוויר המצרי, נכון ל־ הופלו, גם שמישות מטוסי טייסת מם׳ לשיפוץ. במקומם הגיעו מטוסי ספיטפ״ר ישנים יותר שהיו ברשות טייסת מם׳ המלך פארוק בבסיס אל־עריש, כדי לעמוד מקרוב על היערכות הטייסת לקראת המשך הלחימה, ועל־מנת לתת ללוחמים עידוד מורלי. המשך האמברגו האנגלראמחקנ׳ אכן הכביד מאוד על החיל ומנע את הצט״דותו 0אמברגו במטוסים חדישים, כפי שקבע לאחרונה עמיצור אילן בספרו ואכן, כבר אז העריך ״טנא״)הוא שירות המודיעין(, כ׳ לאור ״חולשתן הבולטת של ארצות ערב בשטח התעופה הצבאית״ והאפשרות כ׳ ״רכישת מטוסים צבאיים באירופה או באמריקה תתקל במסיבות הקיימות בקשיים מסוימים, יש לשער כ׳ ראשית פעולות הממשלות הערביות בכוון הגדלת כוחות הטיסה שלהן תתבטא בגיוס כל המטוסים האזרחיים הנמצאים ברשותן״. כבר ראינו לעיל את הפעולה שנעשתה בעניין זה במצרים, כמוכח מחקירות השמיים. לחברת התעופה המצרית התעופה של עיראק התעופה הלבנונית )שכונתה בהערכת ״טנא״ ״החברה הלבנונית, נתיב׳ אויר של המזרח התיכון״(, שבסיסה היה בביירות, ביצעה לפני פרוץ המלחמה כמה טיסות בין לבנון, לוד מצרים. הנחה זאת היתה תקפה במיוחד לגבי ״הלגיון העבר ירדני״, אשר לדברי ״טנא״ היה ״הצבא הערבי היחיד אשר הוא פועל ללא עזרת אגף אויה משלו״. הוערך אפוא שאותה חברה, שפעלה מעמאן תחת השם ״חברת נתיב׳ האויר הערביים׳׳, עלולה לשמש את הבסיס לאותו כוח אווירי. עובדי החברה היו אנגלים, והיו לה שלושה מטוסי אימון ט״גרמות ולא פחות .identification Friend 0r * במקור נכתב: ״מנשיה 600 i™ מ־ בטיסות מקריות ובלתי־קבועות, קבע טנא שיש ״מקום לחשוש כי מטרותיה לא היו מסחריות גרידא; ושמטום׳ החברה ״ישמשו למטרות צבאיות במסיבות הנוכחיות״; זאת לבד ממטוסים צבאיים אחרים, שהידיעות על הגעתם כבר הגיעו לטנא. בסקירה זו הודגש כ׳ אכן ״בדרך כלל אין מטוס אזרחי יכול למלא את מקומו של מטוס צבאי״, וכי צעד זה ״עשה רק לאחר שאכן יתברר למדינות ערב שאין ״בידיהן להשיג מטוסים מתאימים בדרכים הרגילות״; הודגש כ׳ אכן אין למדינות ערב כמעט בכלל מפציצים דדמנוע״ם, אולם חסרונם לא מורגש, כיוון שתפקידיהם מתמלאים על־יד׳ מפציצי קרב יומיים קלים מסוג ספיטפ״ר; וככל שתגבר התגובה היהודית - כן תוגבל יעילותם של הספיטפ״רים ותגדל הנחיצות במפציצים כבדים יותר. אולם כיוון ״שכובד משקל הפצצות יגביל את מהירות המטוס המתקיף, יצטרך זה לערוך את פעולותיו בלילה״, ובהיעדר מטוסים צבאיים מתאימים מגודל בינוני לביצוע התקפות ליליות על מטרות יהודיות יצטרכו אפוא הערבים להסתייע באותם מטוסים את כל הנתונים הללו היה צריך אפוא להביא בחשבון בעת הכנת התוכניות 11 של חברות התעופה האזרחיות לפעולת חיל־האוויר בתום תקופת ההפוגה. המשימה הראשונה: השגת עליונות אווירית בניגוד לעבר, שבו לא אפשר לוח הזמנים תיאום ותכנון; ולאור לקחי העבר, שעלו בדיוני ״ועדת החמישה״, כמתואר לעיל - הפעם, לקראת התחדשות הקרבות, שולב חיל־האוויר מן השלבים הראשונים בתכנוני אגף המבצעים של המטכ׳׳ל. אומנם, כמתואר לעיל, ערב ההפוגה התאפיינה פעילותו של חיל־האוויר בחולשה רבה וביכולת מוגבלת ביותר לעמוד במשימות שהועידו לו; אולם הציפייה היתה שעם הגעתם של המטוסים שכבר נרכשו בחוץ־לארץ אפשר יהיה להפעילם על־יד׳ כל אותם מגויסים/מתנדבים אשר הגיעו עד אז, ולמצות באורח מיטבי את הכוח האווירי. ב־ לניצולם המיטבי, ״נוכל לקצר את המלחמה התוקפנית״. לדבריו, ״בקרוב תתפרסם פקודה אופרטיבית לכולם״ על־מנת ״שיעמדו על המשמר וידעו את המתרחש״. כן הדגיש את הצורך לדאוג שלא תהיה דליפת מידע, והורה לפרסם בפקודות־יום את הצורך לדאוג בכלל לכל בעיית בטחון שדה. לדבריו, בפקודה יהיה ״תאום בין כלים כבדים שתפקידם יהיה פעולת עונשין, פעולת קשר ופעולה טקטית על בסים׳ התעופה הקרובים לארץ״. לשם כך הורה להכין מסלולי נחיתה, מסלולים מוסווים לפיזור מטוסים גדולים, את כל הציוד הטכני הנחוץ להפעלתם היעילה, לרבות אמצעי תחבורה )״טרנספורט״(, תשתית הקשר והתשתית המבצעית הנחוצות 2 לפעילות בבסיסים, וכן לארגן את כוח־האדם ולהתאימו לפעילות הנדרשת מבחינת מקצועו ויכולותיו באותו יום, שבו נאמרו דברי רמז, העביר שלמה אורן, קצין קשר חיל־האוויר־מטכ״ל/אג״ם, מסמך מפורט לראש אג״ם, יגאל יד׳ן, ובו תיאר את התרשמותו חבלתי־אמצעית באשר למה שניתן לצפות מחיל־האוויר עם התחדשות הקרבות. כידוע, נכח אורן רבות במטה חיל־האוויר, ובמיוחד באגף המבצעים של החיל, ואין ספק שאת דבריו אלה הוא הסיק מפגישותיו עם האנשים אשר הובילו את חיל־האוויר, מצד אחד, ומהיכולת המוגבלת של הפעולה של החיל עד אז, מצד אחר. הוא ציין כ׳ ברשות החיל מצויים שלושה מטוסים כבדים, המסוגלים לשאת עד שלושה-ארבעה טונות, לנחות בשדות התעופה הפזורים ברחבי הארץ למטרות הספקה מוטסת, ולפעול בטווח כל ארצות האויב השכנות. עוד עד 601 יואנ במלחמה לעצמאות ״לשמועות מעודדות״ יש להביא בחלבון רק שלושה־ארבעה מסרשמיטים ״מוכנים לפעולה״ והימנעות ״מסיסות יום ללא ליווי מסוס׳ קרב״; ואפשרות לבצע הפצצה מגובה רב על־יד׳ המ שיקבלו ליווי של מסוסי קרב, ו״שסווח הפעולה לא יעלה על חצי שעה טיסה משדה ההמראה. זמן זה מאפשר להגיע לכל החזיתות בגבולות הארץ. כמו כן אפשר יהיה לפעול ללא לווי לטווחים קצרים בשעות דמדומים או זריחה, כפי שנהגנו עד ההפוגה״. הוא המליץ להימנע מפעולות הפצצה בלילות אפלים, כל עוד אין ברשות החיל מסוסים עם ״מכשירי נווטות מחיקים לטיסה לילית ומכשירי כיוון לזריקת פצצות״, מהטעמים הבאים: סיכו״ ההצלחה לפגיעה ביעדים הם ״אפסיים״; חשש לפגיעה בעמדות ישראליות; ו״בזבוז רציני של מטעני פצצות שייצורם בארץ כרוך עדיין בקשיים״, שכן מטוס, שלא מצא את יעדו, נהג בחוזרו לבסיס להשליך את מטען הפצצות לים, שכן נאסר לנחות במטוס טעון. לכן המליץ לפעול בלילות ירח )בימים ז׳-כ״ג לחודש העברי( להפצצת יעדים המצויים בקרבת סימני היכר בולטים, כמו דרכים, נהרות, המאפשרים זיהוי של המטרה. אורן התייחס גם למספר הפצצות המצומצם שהוכן על־יד׳ ״תעש״ במשך תקופת ההפוגה המלאכה, שאם לא כן, לדבריו, ״כל החישובים והשיקולים ביחס למבצעים אויר״ם שהתבססו על מספר מטוסים 13 לפעולה מסוימת, לא יהיו חשובים יותר. הגורמים הקובעים יהיו עתודת הפגזים ואפשרויות ״צורם״ זאת ועוד, מפאת המחסור במטוסי קרב ולאור נסיון הפעלתם עד תחילת ההפוגה, הציע אורן שלא להשתמש במטוסי המסרשמיט לפעולות צליפה )״סריקה״, בלשון אותם הימים( מגובה נמוך, מחשש לפגיעה בהם. לדבריו, לפעולות מסוג זה ״צריך שיהיו בקביעות שלושה מטוסים כעתודה לכל מטוס בפעולה, אחרת אנו מחסלים את היש בפעולה אחת או שתיים ומאבדים לימים את השליטה בשמים לאור היום״. לפיכך המליץ 14 אורן לנצל את מספרם המועט של מטוס הקרב ״לפעולות סיור באופן עצמאי ולפעולות לווי מפציצים ביום״ רב היה אפוא הפער בין המציאות, שלפיה כמעט ולא היה ניתן להסתמך על מסוסי המסרשמיט — לבין התדמית או התחושה, כפי שהתהוותה כבר אז לאחר הפלת שני מטוסי הדקוטה ביד׳ מוד׳ אלון ב־ 1948 לאור היום״, כאילו שהיתה ״שליטה בשמים״ למרות הערכה מחמירה זו בדבר יכולתו המוגבלת של החיל, באותו יום שבו כתב אורן את דבריו ביוני, העביר מטכ״ל/אג״ם לחיל־האוויר ״מצע למבצעים בחזית צפון )ירמיהו ואלכטנדרוני( עם תום ההפוגה״, ובו נדרש חיל־האוויר לא פחות ולא יותר מאשר להכין עבור חזית הצפון ס״סת הפצצה, טייסת קרב, ואף להשלים את ארגונה של טייסת הגליל ואת כל הנחוץ לה לקראת הפעולה המתוכננת. תמונת המודיעין על חילות־האוויר הערביים ועל צבאותיהם הפועלים בחזית זו היתה חלקית ביותר. הוערך שסדר הכוחות של הצבאות הערביים — הסוריים, הלבנוניים והעיראק״ם - וכן הכוחות המקומיים הפרוסים בחזית הצפון, הוא למעלה מ־ טורים ולבנוניים. הם מופעלים, לפי הידיעות, ע״׳ טייסים ושרות׳ קרקע גרמניים, המשרתים - כנראה - את הצבא הסורי ואת צבא קאוקג׳׳, בעת ובעונה אחת״. לאחר ההפוגה הראשונה חוזק הכח האווירי העיראקי במפרק עם בואם של מטוסי פיזר׳ במסגרת טייסת אלה אבד ב־ בפיקוד הקולונל מחמד ראוף חסאן, איבדה - בנוסף לשלושת מטוס׳ האכסון בארץ־ישראל - שני מטוסים נוטפים בתאונות: האחד התרסק במפרק, והשני במנחת '5 חיל התעופה העיראקי משדות תעופה בעבה״׳״ בפקודת ההתרעה, שהועברה לחיל־האוויר, נקבעו לו התפקידים הבאים: להפציץ הפצצת־הפתעה מרוכזת את כל בסיסי התעופה הערביים בצפון; להבטיח באמצעות מטוסי קרב את פעילות כוחות היבשה מפני 602 ™י™ מתוכחות - לביצוע תקיפות אוויריות; ולבסוף - לסייע לפעולות חיל־היבשה על־יד׳ הפצצת מסרות שתימסרנה לחיל־האוויר על־יד׳ כוחות היבשה. על־מנת לעמוד במשימות אלה נדרש החיל על־יד׳ מסכ״ל/אג״ם ״לעשות את הסדורים הבאים מיד עם קבלת פקודת התראה זו״: להכין רשימה מעודכנת של כל ״בסיס התעופה של האויב״ דרך ״מחלקת המודיעין שלו, בשיתוף עם שירות הידיעות, מחלקת המודיעין של האגם ומחלקות המודיעין של החסיבות״; להכין ס״סת מפציצים למשימה, ואף ״לתכנן עם מפקדי ום״ הנ״ל - וכמו כן להכין את השירותים השונים )פצצות, דלק, תיקונים וכדי( למבצעים אלה״. כן חוסל עליו להכין ס״סת מסוסי קרב ״שתהיה מיועדת לפעולה בחזית הצפון״, ואף לדאוג לארגונה של ס״סת ״הגליל״, ״הנמצאת ברשותו של מסה ירמיהו. לבחור בסיסים אלסרנסיב״ם מתאימים לס״סת זאת ולרכז רזרבות של דלק ופצצות עבורה״. לבסוף נדרשו מפקד חיל־האוויר וראש מטהו להציג בפני ראש מסכ״ל/אג״ם, יגאל ידין, 16 את הערותיהם לפקודה לא יאוחר מ־ תוך כדי כך פורסמה בתחילת יולי ״תכנית פעולה זמנית״ של חיל־האוויר בכל החזיתות. הודגש בראשה כ׳ אומנם מבוססת היא בעיקרה על תוכנית פעולתם של כוחות היבשה, אולם גם על הצורך להביא בחשבון בראש ובראשונה את הצורך בפעילות ״אוירית כללית״ מקדימה: ״לפגוע בחיל האויר של האויב״, לתת לו ״מכה רצינית״, ובכך יוכל החיל להשתחרר, מצד אחד, כדי לחושים סיוע לכוחות היבשה, ומצד אחר - למנוע בכך את הסכנה להפצצת כוחות היבשה מהאוויר; שנית — להפציץ את מרכזי הפעולה של ״כוחות היבשה של האויב״; שלישית - להושיט ״סיוע ישיר לפעולות יזומות של כוחות היבשה״־, ולבסוף - ״לפגוע במטרות אסטרטגיות״. כן הודגש סדר הפעולות הראוי להפעלת חיל־האוויר ביחס להפעלת כוחות היבשה: אם בנית שכחות היבשה מתהילים בפעולות יזומות בערך בשעה יום מסוים, תיל האויר שלנו נוטה לפתות בפעולותיו בערך כ־ לפני שעת האפס של כותות היבשה. הווי אומר ב־ לוקח בחשבון ששקולים פוליטיים עלולים לצמצם פעילות מוקדמת שלו בצורה זו שיתחיל בפעולותיו לא יותר מוקדם משעתיים לפני שעת האפס של כוחות היבשה. אי לזאת ישתנה לוח הזמנים של תכנית הפעילות המצורפת. הפעילות ביום ה־ 0 יתקוף חיל האויר בעיקר מטרות אסטרטגיות כמו קהיר, דמשק עמאן״; וכן פגיעה בהצטלבות הרכבות המצריות לבסוף הודגש כ׳ ״כרגע זה בלתי אפשרי״ לתכנן במסגרת אגף המבצעים של החיל את פעולות חיל־האוויר מעבר לתקופה של צוותות. לא ידוע כמו כן היקף הפעולות ומה תהיה כמות הפצצות שתוקצב״. בתוכנית החיל נקבע, שרק לאחר בירור נתונים אלה והגעת התוספת המצופה של מסוסים, העתידים להגיע מחוץ־לארץ, אפשר יהיה '7 להעביר למפקדי החזיתות ״קוים מנחים נוספים על פעולות חיל האויר בחזיתותיהם אחרי יום המשימה להפציץ ״מסרות אסטרטגיות״ דורגה אפוא בסוף המשימות של חיל־האוויר, שכן אגף המבצעים של חיל־האוויר לא נתן לה עדיפות גבוהה ביותר. מקצת מן השיקולים לכך ניתן למצוא בחיבורו המפורט והממכר לעיל של אליעזר קובץ; הנווט הראשי של חיל־האוויר, אשר נטל חלק חשוב בפעילות של אגף המבצעים של החיל, והמליץ להימנע ככל האפשר מהפעלת חיל־האוויר למשימה זו. הוא סבר, שתקיפת מטרות מרוחקות )כמו נמלים, בירות, מתקני נפט וכוי(, למשל במצרים, על־יד׳ חיל־האוויר עלולה דווקא לגרום להצבת יחידות נוספות של חיל־האוויר הבריטי ולהתערבות! בלחימה - במיוחד כדי לסכל תקיפה אפשרית על מתקני נפס. 603 יו׳׳ ממטוסים קלים - למ נ במלחמה לעצמאות פרס לכך הציע קובץ׳ להביא בחשבון גם את השפעתן של תקיפות מעין אלה על היהודים, החיים באותן ארצות אויב; אלה, לדבריו, הופכים להיות ״בני ערובה״, ועלולים להיפגע כתוצאה מאותן תקיפות. לפיכך הדגיש את הצורך לבחור יעדים צבאיים בלבד, ולדאוג שהמטוס׳• הנשלחים למשימות אלה יצוידו בכוונות הפצצה, המבטיחות דיוק של הפגיעה במטרה, כמו גם איוש הצוותים בכווני הפצצות ובסוסים מן המקצועיים ביותר. 18 כל זאת, לדבריו - גם מתוך המגמה למזער ככל האפשר את הנזק הנגרם מאותן תוצאות למרות זאת, עם תחילת הקרבות ב־ של חיל־האוויר ואת עוצמתה. אלה יועדו להפציץ את קהיר, אל־עריש ואת עזה בטיסת ההעברה שלהם מצ׳כיה לארץ. לימים נזכר החלד ס״מון )״סמוק׳״(, אשר שימש כמפקד גף המפציצים באגף המבצעים )הגף השני היה תכנון ושליטה על מטוסי קרב(, כ׳ בעקבות ״ההשפעה העצומה״ שהיתה, לדבריו, להפצצת דמשק ערב ההפוגה, הציע לטולקובסק׳ להפנות אל כל שלושת המטוסים להפצצת מסרות שונות בקהיר. הוא סבר שבטיסה המבצעית הראשונה של מטוסים אלה טמון אלמנט הפתעה חד־פעמ׳ ויוצא־דופן במיוחד, העשוי לזרוע פניקה עצומה בעיר־הבירה המצרית. רמז סבר שמדובר בסיכון רב מדי, בהתחשב בכוח הנ״מ שהיה אותה עת בקהיר, עם זאת, כל תוכנית חיל־האוויר, שהוכנה אז בכל החזיתות, 19 ולכן הוחלט להפנות רק מטוס אחד להפצצתה לכל20 זוהתה עם ״המבצרים המעופפים״, וכימים - ״הפטישים״ — הוא אשר קבע גם את הכינוי ״נבוס״ תוכנית חיל־האוויר עם פרוץ הקרבות. תוכנית ״נבוט״: ״כיצד להסביר כל אלה״ כפי שהתפרסמה לראשונה ב־ את המטרות הבאות: הפצצת קהיר; התקפה והפצצה של שדה התעופה באל־עריש; הפצצת קווי התחבורה והאספקה בקו עזה-אשדוד; הפצצה בשטח גשר בנות־יעקב; התקפה על שדה התעופה בקונ״טרה; ״טיהור האויב באיזור הגליל העליון״; התקפת מטרות טקטיות שתיקבענה על־יד הצבא; ולבסוף - אף הפצצת בגדד אותם מטוסי ה־ , על־יד עד השונות הותאמו ככל האפשר לאופי המטרות שיועדו לתקיפה. לפי התוכנית הראשונה, נקבע כ׳ לחיל־האוויר יהיו שתי מגמות: לתקוף ״מטרות מסוימות בארצות האויב״; ו״לתת סיוע טקט׳ לפעולות אנפאר לרל״ר וחזית הצפון של צבאותינו בארץ״. הנחת־היסוד היתה כ׳ שעת תחילת הלחימה הנוחה ביותר לחיל־האוויר היא שעת ביךערב״ם, שכן היא מאפשרת ביצוע תקיפות אוויריות, ולאחריהן התארגנות נוחה בשעות החשיכה ללא חשש מתקיפה אווירית רחבת־היקף של האויב. הפעולה הראשונה היתה להפציץ את ״שסח עיר קהיר״ עם ״דמדומי ערב״, וברבזמן לתקוף במטוסי מסרשמיט את שדה התעופה באל־עריש. לפני החשיכה תוכננו גם מטוסי הרפיד של טייסת מס׳ ו בשדה דב להפציץ את עיראק־סואידן ואת בית־ג׳וברין, ומסוס׳ הדקוטה )ה״סלים״( של טייסת את שמי הגליל מאוירוני האויב״, ושאר המטוסים יועדו למשימות סיוע ולהפצצה; וביום השלישי ללחימה תוכנן 2, לתקוף עם שחר את בגדד ב׳׳מבצרים המעופפים׳׳ * בתחילה כונתה התוכנית ״מבצע בלק גיק״ הגדול שהם ראו בעצם התוכנית, מצד אחד, ומצד אחר מלמדת היא גם קצת על עולם המ אחד העיסוקים של הצוותים בזאסץ. אולי אפשר לראות בו גם קשר אסוציאטיבי למבצע ״בלק״, שהתנהל באותה שעה. השם ״בלק גיק״ מוזכר בהקשר להוראתו של רמז לשמור על חשאיות המבצע, תוך שהוא מזהיר כ׳ צעדים חמורים ״נקטו נגד המפירים הוראה זו. 604 י מתוכניות - לביצוע ט =י? תוכנית חיל־האוויר התעלמה אפוא מסדרי העדיפויות האסטרטגיים, שקבעו בךגוריון והמטכ״ל. אלה ראו במצרים את היעד האחרון - לאחר הלגיון והצבא הסורי - ואילו כאן הועדפה תקיפת מסרות במצרים, שלה היה למעשה חיל־האוויר החזק ביותר בזירה. ׳תר־על־כן, התוכנית נתנה עדיפות מוחלטת למשימות האוויריות הטהורות, ושאפה להשיג ״שליטה באויר״ ופגיעה בבירת האויב - ורק לאחריהן להתפנות לסיוע לכוחות היבשה. בעקבות הביקורת, שהתעוררה כנראה במטכ״ל לנוכח אי־העמידה בסדרי העדיפויות שנקבעו מראש, התבקש מסה חיל־האוויר להגיש תוכנית אחרת, שבה יושם דגש רב יותר במשימת הסיוע לכוחות נקודת המוצא בתוכנית 22 הקרקע. ואכן, ב־ זאת היא תחילת לחימה בבוקר - ולא בדמדומים, כפי שנקבע בפקודה הקודמת; והמשימה הראשונה - להפציץ את שדה התעופה בקונ״טרה ברמת הגולן, על־מנת לאפשר לכוחות הקרקע בחזית הצפון חופש פעולה מהתקפות אוויריות של חיל־האוויר הסורי; המשימה השנייה - להפציץ את ריכוז׳ הצבא הסורי באזור גשר בנות־יעקב ומשמר־הירדן; אחר־כך לתקוף את שדה התעופה באל־עריש, בערבו של אותו יום - להפציץ את קהיר, ולמחרת בבוקר - אף את בגדד. בתוכנית בא אפוא ליד׳ ביטוי איזון בין המסכ״ל לבין מטה חיל־האוויר. למחרת התעדכן בן־גוריון אצל ידי ן לגבי תוכניות המטכ״ל לקראת סיום ההפוגה. בראשונה דיווח ידיו על ה׳׳מבצרים״. אלה תוכננו להפציץ את קהיר מגובה קונ״טרה. בן־גוחון אישר את התוכנית להפצצת קהיר, שגובשה בחיל־האוויר ואומצה במטכ״ל. ב־ הראשונות הפצצת קהיר )״פטישים״( עם דמדומים והפצצת שדה התעופה באל־עריש. בו־זמנית התחייב חיל־האוויר לתקוף יעדים טקטיים בדרום )עיראק־סואידן( ובצפון )קונ״טרה ומשמר־הירדן(. יום המחרת תוכנן להיות מוקדש בעיקרו לסיוע, כולל תקיפת שדות התעופה של האויב בצפון, ו״פסישים יפעלו נגד אחת מבירות האויב עם חשכה״. בגרסה זו הוחלפה בגדר בנוסח כללי יותר: ״אחת מבירות האויב״. ״תכן שהדבר נבע מחוסר מודיעין עדכני באשר ליעדים המדויקים להפצצה בבגדד, או אולי יש בכך איזה ביטוי )כנראה של המטכ״ל( לנטייה להעדיף את הפצצת דמשק, מתוך הנחה שהפצצתה עשויה למוטט גם את הלחץ הצבאי של הסורים בחזית הצפון. בחיל־האוויר היו מעונינ״ם להוסיף לרשימת ערי־הבירה המופצצות )רבת־עמון, דמשק וקהיר( אף את בגדד, שכוחותיה השתתפו במלחמה בארץ־ישראל, אך עורפה לא חש עדיין את המלחמה. מעבר לכך היה בהפצצת בגדד כדי להגביר את כוח ההרתעה של החיל, ולהוכיח את עוצמת ״הזרוע הארוכה״ של 23 החיל עם הצטרפות ״המבצרים המעופפים״ בדיון מטה החיל ב־ את הטיפול בציוד ובתחבורה, אשר העיבו במיוחד על הפעולה המיידית. בציינו את האפשרות שהקרבות יתחילו עוד לפני המועד המתוכנן - יום שיש׳ הרעיון שזוהי המערכה המכרעת״. ראש המטה שב וציין את הצורך לסיים במהירות את ההיערכות לקראת הפעילות המבצעית, והדגיש במיוחד את תהליך המיגון וההסוואה של בסים׳ חיל־האוויר ואת הצורך למנוע 24 את דליפת התוכניות לפעילות המבצעית באותו יום עד אז גם נשלמה הכנתם של התוכניות לפעילות 25 וביקשו לדאוג להכנת ״עמד חיל־האוויר בתום ההפוגה, ובכללן הפעלתם של מטוסי ה־ החשאית ביותר ולמנוע זליגת מידע ככל האפשר )באותה שעה נחשד אלכם ליהמן, טייס במבצע ״בלק״, וכן לתאם את הפעולה בדקדקנות, להחיש את הכנת המטוסים, וגם כדי לסייע בביצוע, נשלח לזאטץ 26 בריגול ב־ יהודה להכרה ולהערכה רבה כבעל מקצוע מהמדרגה הראשונה בתחום המבצעי. הוא נבחר לשליחות זו גם 605 יי* כ/מטוסים קלים - למטוס׳ קו־ב 3 במלחמה לעצמאות מכיוון שבמלחמת העולם השנייה שירת במצחם והכיר היסב את קהיר. דן םולקובםקי, ראש אגף המבצעים, ונתנאל )״נס״( כהן, ראש אגף המודיעין, תדרכו אותו ומסרו לו את הפקודה, כולל מפות נלוות. לפי פקודה זו תוכננו שלושת ה״פטישים״ להפציץ מטרות אסטרטגיות בקהיר ביום שישי דקות לפני אור אחרון. המטרות כללו משרדי ממשלה, את ארמון עבדן ותחנת רכבת. אם תנאי מזג־האוויר או מגבלות אחרות ימנעו את הפצצת קהיר, יופצצו מטרות חלופיות בשדה התעופה באל־עריש )בתנאי שההפצצה תתבצע באור, בשל ההכרח לזהות מטוסים ומסלולים(, רפיח ועזה. הפקודה כללה פירוט נתיב מומלץ )הגעה ממערב כדי להימנע מגילוי; יציאה לאחר התקיפה לים כדי לעקוף את אזור התעלה וכדי להימנע ממגע עם מטוסי טפיטפ״ר של האויב, שאינם ״אוהבים״ לטוס מעל הים(, זיהוי המטרות, איומים )קהיר מוגנת בתותחים נ״מ נוסף. איומים אלה באזור המטרה היו אחד הגורמים השנויים במחלוקת בתכנון, והם השפיעו על גובה הטיסה, ומכאן על איכות ההפצצה. דוד יהודה היה אמון על הניסיון שרכש בחיל־האוויר הדרום־אפריקני, והמליץ על טיסה בגובה עד העולם השנייה מול תותחי נ״מ גרמניים, דרש לטוס ולהפציץ מגובה רב 27 חשבון איכות ההפצצה, ואפילו כרוך הדבר באספקה מלאכותית ושוטפת של חמצן לצוות בזאסץ, כעדותו של רימונד )״ר״׳׳( קורץ, עמלו עד אז קשה ביותר כדי להכין את המטוסים להססה לארץ מיד עם תחילת הקרבות. לדבריו, חרף כל הקשיים ״היינו מוכנים בבוקר יום השישי אולם דוד יהודה החליט להשהות את יציאת המטוסים, שכן לא היו ״מוכנים עדיין להשתתף 28 הכן בשדה התעופה״ במערכה״ על־פי התוכניות שהותוו בארץ. הודעה זו גרמה לאכזבה קשה ביותר במטה חיל־האוויר, והיא היתוספה למצב הגרוע בלאו הכי, שאפיין את רמת היערכותו של החיל לקראת חידוש הלחימה אף בתחום מערך הקרב: למרות הפעולה האינטנסיבית להעברת מטוס׳ המטרשמיס ולהשמשתם, היו ברשות החיל עד בוקר רק שלושה מטוסים שמישים, שניים - ״בתיקון רציני״, וחמישה - בהרכבה )שלושה מתוכם הורכבו בשלמותם והיו בהמתנה לטיסת ניסיון(. מצב שמישות זה של הטייסת היה גם תוצאה ישירה של התאונות שאירעו למטוסים - במיוחד בעת ההמראה והנחיתה. פרט למטוסי הקרב הללו היו לחיל־האוויר עוד מטוס׳ ט״לרקראפט, עשרה מטוסי אוסטר, מטוס 29 אחד, שני רפיד, א״רובאן אחד, ויג׳ן אחד, שלושה מטוסי דקוטה ונורסמן אחד הלחץ של מטה חיל־האוויר* להחיש את הכנתם של שלושת מטוס׳ במידה רבה עליהם, מאפיין את כל הימים הראשונים של הלחימה עד הגעתם של ״המבצרים המעופפים״ ב־ על שמי המדינה, ומטוסי חיל־האוויר המצרי המשיכו להפציץ מטרות אזרחיות כמעט ללא אבחנה. בגלל העליונות האווירית המצרית נמשכה הפעלתם המבצעית של המטוסים הקלים בעיקר בלילות, ומגבלות פעולתם והפעלתם של אלה היו רבות ביותר. הביקורת על חיל־האוויר היתה רבה גם היא, כפי שהדברים משתקפים בסיכומו של שלמה אורן, קצין הקשר אג״ם־חיל־האוויר, לראש אג״ם מבצעים, יגאל ידן, ב־ ** איש לח.א. יש כ־ 3 יש כ־ איש לכל מטוס. בשדות אני שומע בקביעות אוז התלונות: אין מספיק * לצדו של מפקד החיל, ישראל זבלודובסק׳ )עמיר(, נכון ל־ רמז, מבצעים — דן טולקובסק׳, מודיעין - נתנאל)״נס״( כהן, האגף לתובלה אווירית - מאיר )״מוניה״( מרדר )מרדור(, הנדסה - יהודה רבין, מחקר - יהודה גלעדי, עבודות - משה ירמיצקי. ** מספר המגויסים בצה״ל, נכון ל־ פ׳ שניים ממספרם במחצית מאי. 606 ™!י״ מתוכניות - לביצוע מכונאים, אין מספיק טייסים, אין מספיק צוותים להטלה. כיצד להסביר כל אלה? חוזר על דברי בעל פה. הכרתי שייעשה משהו יסודי לחיל זה - לפיקודו, למבנהו ולקביעת מגמתו. כי באם יוסיפו להתנהל שם העניינים בשגרה הקיימת, נראה לי כי מוסר אנשי חיל זה ויעילותם 31 הממשית - במאמץ הכללי, יורדים כליל הביקורת על חיל־האוויר החלה כבר למן היום הראשון שבו החלו הקרבות, וכבר אז כתב אורן, ס ״תוצאות 32 יום הפעולה הראשון מוכיחות שוב״ כ׳ חיל־האוויר ״סובל מלקויים שאין להם כפרה״ מתוכניות - לביצוע ״יום הפעולה הראשון״, כדבריו של אורן, נחת כמעט במפתיע על חיל־האוויר: ההפוגה אמורה היתה להסתיים ביום שיש׳ להאריכה נכשלו, וב־ למפקחי האו״ם לעזוב את משמרותיהם. חמור מכך. עוד באותו יום כבשו המצרים במפתיע את הכפרים כאוכבה וחוליקאת ותפסו את משלם בין מרחב הנגב ובין צפון מדינת ישראל. בתגובה לכך הועבר מברק של הממשלה הזמנית ליושב ראש מועצת הביטחון, ובו דווה על פעולות המצרים ונאמר ש״נסת״מו סדרי ההפוגה... שנכנסו לתוקפם באותה שעה ביום ה־וו פעולת חיל־האוויר 33 ביוני למשך הוקדמה ב־ לכשלון הפעולות באותו יום. באותו יום מסכ״ל/אג״ם את פקודת המבצע המעודכנת לפעולת חיל־האוויר עם תחילת הקרבות, שלפי ההערכה אז היו אמורים להתחיל רק למחרת בשעה פלוג׳ה וביודג׳וברין. ארבעה מטוסי מסרשמיט תוכננו ״לסרוק מגובה מועט״ את שדה התעופה באל־עריש; מטוסי רפיד היו אמורים להפציץ את בית־ג׳וברין ועיראק־אל־מנשיה׳, מטוס בוננזה - את פלוג׳ה; ומטוס דקוטה יועד להצניח אספקה וציוד לכפר־דרום. מפת קרבות ״עשרת הימי•״ 607 יוא ממטוסים קלים - למ נ במלחמה לעצמאות הכוונה היתה אפוא לפגוע בכוחות המצריים על־יד׳ ריכוך אווירי על מפלסיו - ובו־זמנית להשיג עליונות אווירית במרחב על־יד פגיעה במטוסי חיל־האוויר המצרי בעודם על הקרקע. בה־בשעה תוכננה הפצצה כבדה של מסוסי דקוטה מס״סת ל־ של מבצע ברוש״( זוג מטוסי מסרשמיס במשימת פטרול באזור הלחימה 34- במיוחד להגנת כוחות הקרקע מפני מטוסי חיל־האוויר הסורי אולם כעבור שעה בלבד, בשעה דין, מברק בהול לחיל־האוויר ולחזית הצפון, ובו נאמר כי ״היות וההפוגה 1 יגאל נסתימה״, הרי ש״שעת האפס הכלל־ארצית״ נקבעה ״להיום על מפקד חזית הצפון, ״ירמיהו״ - הוא משה זליצק׳ )כרמל( - הוטל ״לבצע את מבצעי ברוש ודקל בשעת אפם זאת ללא דחוי וללא הסוסים״. באשר לסיוע האווירי המיועד לחזית שלו, נאמר כ׳ בין השעות ל־ ההפצצה ובאם לא תבוצע בעוד אור יש לסמן את הקצה המערבי של קוינו עם סימני אור״. כן נמסר כ׳ למחרת היום בשעה ברוש בעיקר נגד אוירוני האויב״. לבסוף התבקש מפקד חזית הצפון: אס ברצונכם להוסיף מטרות מיוחדות להפצצה הערב עליכם להודיע זאת לאגם לא יאווזר מהיום שעה בבוקר - יש להקפיד שכותותינו לא יפעלו נגדם אוירי נוסף ינתן במשך יום שישי בערך בשעות אחה״צ ביום שישי 35 משעות הבוקר המוקדמות ב־ למרות ההכנות הממושכות, ולמרות המשימות המוגבלות שהוטלו על חיל־האוויר, לא הצליח החיל לעמוד במשימות שהוטלו עליו לפעולה בחזית המצרית. מטוס הרפיד, שתוכנן להפציץ בשעה המריא באיחור של עשרים דקות, מוטס ביד׳ צבי טרויהרץ )סוהר(, ועמו שני מטילנים, נושא 36 הוא הצליח להגיע ליעד ולהפציצו וחזר לנחיתה בשעה מטוס הבוננזה, שתוכנן להפציץ את עיראק־אל־מנשיה, המריא בשעה עם שתי פצצות של להגיע ללא בעיות עד גדרה, אך לאחריה לא הצליח ״לראות שום דבר על פני הארץ״. לאחר כ־ ראה מסלול מואר היטב בכיוון מזרח-מערב בערך. מאחר שלא יכול היה לזהות את המטרה, התקשר עם הבסיס וביקש הוראות לשם מציאת המטרה בעזרת המסלול המואר. מן הבסיס נאמר שהמטרה נמצאת שלושה ק״מ מדרום־מזרח למסלול. בהתאם לכך טס וזרק את הפצצות בשעה למטה. שתי הפצצות התפוצצו. הזריקות נעשו זו אחר זו מגובה ובתחקירו ציין גם כ׳ הווקי־טוקי היה בסדר, אולם באשר לתדריך)״הבריפינג״(, ״אין מה להגיד היות ולא ראה הסתבר שהפציץ בטעות בסביבות רוחמה. בדו״ח של שלמה אורן על פעולה זאת נכתב, כ׳ 37 שום דבר״ הטייס לא הצליח לזהות את היעד, הסתובב בשטח, ״דיבר כל שעת הטיסה באלחוס הזכיר שמות ערים וכפרים 608 !™ מתוכני!!/ - לביצוע 7י3 בסביבה למרות איסור חמור להשתמש באל־חוס פרס לצרכי נחיתה בשדה הבסיס. זרק לבסוף את המסע בקרבת אורות שראה. נתברר בבקר שהפציץ את רוחמה. בנס לא היו אבדות ולא נגרם נזק״. מסוס הרפיד, שנשלח להפציץ את פלוג׳ה, המריא בשעה ביד׳ יעקב בן־ח״ם )״בלק״(, ועמו שני מסילנים ו־ ההצנחה לכפר־דרום לא בוצעה, כיוון שמטום הדקוסה המיועד 37 הפצצות לים ונחת בחזרה בשעה לכך ברמת־דוד ״התקלקל... לפני ההמראה״. מסוסי המסרשמיס, שיועדו להפציץ את אל־עריש, לא היו מוכנים לפעולה, וגיחתם בוטלה. למחרת בבוקר, ״ברגע האחרון לפי הוראת אגם״, בוטלה גם גיחת ההפצצה של מטוס׳ הדקוסה; וענבתא - אשר יועדה להיות מופצצת על־יד׳ שלושה מסוסים של טייסת מם׳ ו - הופצצה על־יד שני מסוסי בוננזה ״(. הראשון נחת בחזרה בשעה , בלבד, מוטסים ביד׳ אליהו פ״נגרש )אייל( וצב׳ זיבל )״צ׳יב רפיד, שצריך היה להשתתף בפעולה, לא המריא, מאחר 39 בשעה גם פעילות טייסת הקרב, אשר עברה מעקרון להרצליה, 40 שהטייס והצוות הגיעו לשדה באיחור של שעה וחצי היתה מוגבלת ביותר. עליונות אווירית: ״לפגוע בכל האוירונים החונים על הקרקע״ בפקודות המבצע, שהורדו על־יד׳ אג״ם/מבצעים, נדרש חיל־האוויר להפעיל את מטוס׳ הקרב הן בדרום והן דלק״ בשדה התעופה באל־עריש; וכן לערוך פטרול , בצפון ו״לפגוע בכל האוירונים החונים על הקרקע ובמיכל 4, ״רוט ב״שסח משמר הירדן בהתאם להוראות שנמסרו לנווט הראשי ולמפקד הטייסת״ עם שחר, בשעה )״•ב״( ויקמן לצאת ברביע״ת מטוסי מסרשמיט לתקיפת שדה התעופה באל־עריש. המטוסים הסתדרו בתחילת המסלול להמראה, ובשעה - פומרנץ, ואחריו התחיל אנדרום בהמראה. הוא נעלם מהעין בתוך האבק הרב, שהתאבך לאחר המראת המטוסים הקודמים. הוא לא הצליח לראות את כיוון המסלול, ירד ימינה, נתקל באדמה רכה ובגדר שהיתה כ־ על גבו מימין ובמרחק כשליש מאורך המסלול״, כדברי מפקד הטייסת, מרדכי אלון. הסייס חולץ ללא פגע, אולם המטוס ניזוק לחלוטין. הרביעי במבנה, רוברס ויקמן, הפסיק את פעולת המנוע, ורק לאחר שהוצא המטוס שהתהפך מהמסלול, המריא אף הוא, בשעה כעבור זמן קצר פגש בשני המטוסים האחרים, ויחד המשיכו לעבר המטרה. בגלל ראות לקויה עקב שכבת עננים נמוכה לא מצאו את שדה התעופה, ולכן בדרכם חזרה צלפו על כמה מטרות בעזה ופגעו גם בכמה סירות וספינות, שעגנו בקרבת מזח עזה. באזור זה נעלם חברס ויקמן. הסייסים נחתו בשעה ודיווחו שראו את מטוסו של ויקמן לאחרונה בשעה הניחו)כמתואר להלן(, שייתכן ומטוסו הופל מאש תותחיו עצמו בגלל חוסר־סינכרוניזציה בין התותח למדחף. החיפוש אחרי ויקמן נמשך)היו אף כמה ידיעות כאילו נשבה ונמצא באל־עריש או בעזה(, אך הוא לא נמצא, לימים התפרסמה הגרסה המצרית, ולפיה הופל מסוסו של ויקמן 42 ועד עצם היום הזה נחשב ויקמן לנעדר בקרב אווירי עם מטוס חיל־האוויר המצרי מסוג ל״זנדר, שהוטס על־יד קומנדר האוויר המצרי עבד אל־מונים מיקאט/ סגן מפקד חיל־האוויר המצרי, אשר היה בדרכו מקהיר לאל־עריש. לדבריו, זיהה המקלען במטוסו מטוס מסרשמיט מתמרן לקראתם. מטוס המסרשמיט הגיע מאחורי מטוס הל״זנדר, ובעוד מיקאס׳ יורד 609 במלחמה לעצמאות יייא ממטוסים קלים - למ לגובה 43 והפילו. גרסה זו לא מופיעה בשום מקור ישראלי הידוע לנו מהתקופה בינתיים נמשכה הלחימה. על־פי התוכנית שהותוותה, המריאו ב־ 08:22 משמר־הירדן. בבוקר אותו יום תקפו מטוסי הרוורד סוריים את א״לת־השחר, חולתה וראש־פינה. כשהגיעו שני מטוסי המסרשמיט לאזור, נתקלו בזוג מטוסי הרוורד טוריים. מאן פגע באחד מהם, והאזנת המודיעין קלטה את הטייס הסורי מרווח: ״נפצעתי בראש. רוברס ויקמן המוטור אינו בסדר, אשתדל לחזור״. הטייס הסורי, מלאזם־אוול )סג׳׳ם( פ״סל נאציף, בה־בשעה רדף בלוך אחר מטוס ההרוורד השני גם מעבר לגבול 44 והמקלען ומל )סמל( עלי נטאת נהרגו הטורי, שם נעלמו עקבותיו. בשעה נמצאו עדויות לאשר אירע למטוסו של בלוך. כעבור זמן קצר )כמתואר להלן( הניחו בטייסת, כ׳ אף מטוסו של בלוך נפל מאש תותחיו עצמו בגלל חוסר־סינכרוניזציה בין התותח למדחף. עם זאת ״תכן כ׳ הופל על־ידי המקלען האחורי במטוס הטורי או התרסק כתוצאה מחוסר דלק. בספר שפורסם לאחרונה נטען, כ׳ מטוסו של בלוך הופל ביד׳ וסל גאלב פארוג׳׳, טייס ההרוורד הסורי, וכי התרסק ליד קונ״טרה. במוזיאון הצבא הסורי בדמשק אף מוצג מטוס ההרוורד, שהפיל ״מטוס *45 מסשרמידט ציוני״ ט״טת מטוסיה. הביקורת על הכשלים בפעולת חיל־האוויר באותו יום לא איחרה לבוא, והיתה נוקבת ביותר. בדו״ח של קצין הקשר אג״ם־חיל־אוויר, שלמה אורן, נאמר כ׳ ״תוצאות 46 יום הפעולה הראשון מוכיחות שוב״ כ׳ חיל־האוויר ״סובל מלקויים שאין להם כפרה״ בחוטר־המשמעת - האיחור הרב בהמראה לביצוע - ראה אורן את הגורם העיקרי לכשלונות הללו, אף שתכנון הפעולות נמשך שלושה שבועות, ופקודת המבצע נמסרה תשע שעות לפני הביצוע. הוא סיכם: ״אפשרי להבין כשפעולה נדחית כליל. אולם כשפעולות מתאחרות באופן כרוני כזה זוהי רשלנות שאין לה כפרה״. הדגש בדו״ח זה הוא במילה ״שוב״. למעשה ראה מטכ״ל/אג״ם בפעולות חיל־האוויר ביום הראשון המשך ישיר לכשלונות, שהיו מנת חלקו ערב ההכרזה על ההפוגה: כביכול מה שהיה - הוא שנשאר. הגנת שמי המדינה: הפצצת תל־אביב, ולראשונה - אף ירושלים ט״טת הקרב גם לא הצליחה ליירט את המטוסים המצריים, אשר שבו לפקוד את תל־אביב. ב־ - נפגע ידיעות אחרונות הטיל זוג מטוסים פצצות בלי אבחנה, ובמהלך ההפצצה - כפי שפורסם בעיתון אותו מוסד חינוכי היה חוות הכשרה, אשר היתה ידועה בשם 47 ״מוסד חינוכי ונהרגו ״משק פועלות״ מיסודה של ההסתדרות. באותו יום היו בה עברו את מוראות השואה. על אותם שני ילדים, בנימין ויצחק, שנהרגו באותה הפצצה, ועל קורות אותה שלום הפצצה ותחושת הוסר־האונים, שאפפה את האנשים, סיפר הטופר והעיתונאי חברט סנט־ג׳ון בספרו פשוטו כמשמעו: ליאונל נווחס בלוך * על הפעולה לאיתור גופתו במהלך השנים ראה להלן, בפרק אחרית דבר. » כשמצא האוירון את מטרתו והנמיך טוס, חשבו האנשים שנשארו ברוזוב בן-יהודה - חיילים, חברי המשמר האזרחי ושוטרים - כי הניע קצם. נראה שהאוירון יורד ממש לרחוב. הפצצה שרקה בנפלה. האנשים עצרו את נשימתם. יש שסתמו את אזניהם באצבעותיהם. יש שעצמו עיניהם והתפללו. אבל הפצצה לא נפלה ברתוב בן־יהודה. היא נפלה על גג הבנין בן שלוש הקומות בשדרות קרן הקיימת. ההתפוצצות זעזעה את כל הסביבה. עשן שחור התאבך כלפי השמים. בבתים רבים נשברו החלונות. דלתות נעקרו מציריהן. אבל שבעים ושמונת הילדים במשק הפועלות ניצלו. כולם היו מכוסים טיח ואבק ונראו כאילו שיחקו תפקידי שדים במחזה. רבים מהם נשרטו... בנימין ויצחק נקברו יחדיו - שני יתומים יהודים שנתנסו בכל מה שמטורפים באירופה המציאו כדי לענות בני אדם על מנת לההרג על ידי פצצה תוצרת בריטית שהוטלה מאוירון )מייצור( בריטי, בשעה שעלו על הגג לקחת בכדים ללבוש אותם בשבת... 48 הס נקברו יחדיו המסוסים שבו והפציצו את תל־אביב גם אחר־הצהו״ם. את ההפצצות בשעה מעל סיפונה של האונייה ״אילת״ של חיל־הים. באונייה ניתן אות האזעקה, והצוותים נערכו ליד עמדות הנשק האנטי־אוויח. כעבור חמש דקות הבחינו במסום ספיספ״ר ״סס מכוון העיר לעבר שדה התעופה ונעלם לכמה רגעים״. כעבור שת״ם־שלוש דקות שוב ראו את המטוס סס מכיוון שדה התעופה ישר לעבר האונייה, מנמיך, וממרחק רב פתח ביר׳ ״ממכונות היריה שלו״. צוות התותח האנסי־אוויח השמאלי של הגשר״, נפגע מיד. אחד האנשים נהרג, ושניים נפצעו עוד קודם שהספיקו לפתוח באש. כן נפצעו עוד כמה אנשים שעמדו ליד מקלע הבזה על ״הספון האחורי", פתח ביר׳ מדויק על המסום עת עבר מעל האונייה, ״והקליעות היו ישירות״ בכנפיו. עוד קודם שנערכו לקדם את המטוס, חג שוב המ 49 על הסיפון האחורי. המטוס נמלס, וכל הפצועים באונייה הורדו ״בסירת מוטור לנמל ומשם לבית־החולים״ האזעקות האוויריות חזרו ונשמעו בחללה של תל־אביב פעמים אחדות ביום, ותחושת החרדה כמעט ולא משה מקרבם של התושבים גם בימים שלאחר מכן. ביום ראשון ו את תל־אביב, והפעם שלוש פעמים; אולם ״האזעקה ניתנה בשני מקרים אחרי נפילת הפצצות )ובמקרה אחר זמן מה לאחר גמר ההרעשה...( ונפגעו כמה אנשים, שלא הספיקו למצוא מחסה. אחת הפצצות נפלה על גג בית־ספר, אולם שם לא התנהלו כל לימודים באותה השעה. בהפצצה שניה נהרגה ילדה ששיחקה ברחוב. כן נפגע ונהרג עוד אדם אחד... בהפצצה שהיתה בצהר״ם נהרגו שני אנשים וכ־ בשידורי הרדיו בקהיר נטען, שבאותה הפצצה 50 בין הבניינים שנפגעו אתמול - שוב מוסד חינוכי וביודכנםת״ נהרגו לא פחות מ־ באותו יום הפציצו המצרים אף את ירושלים. בשידורי ״קול ישראל״ נמסר על זוג ספיטפ״רים, שהטיל פצצות ללא אבחנה. ממקור אחד נמסר שהמטוסים חלפו על־פנ׳ תחנת מכ״ם בריטית, וחיל המצב העיראקי חשב אותם לישראל״ם וירה לעברם; אך הם עברו והצליחו להפציץ את ירושלים. הם הטילו פצצות סמוך למסלול התעופה בגבעת־שאול - הוא מסלול מג״ש. בית מגורים אחד נפגע, שלושה ילדים נהרגו, ועוד ילד בדדה מסכ״ל/אג״ם/מודיעין נמסר כ׳ ״ 51 אחד שנפצע מת מאוחר יותר מפצעיו סביבת הקסטל והסביבה שמערבית מירושלים״. ירושלים, אשר אף ״מעצמות הציר׳ פסחו עליה בהפצצותיהם 611 ייאנ במלחמה לעצמאות * ממסוסיו של חיל־האוויר המצרי 52 האוויריות במהלך מלחמת העולם השנייה, הופצצה לראשונה בתולדותיה 53 בפצצות בנות במשך היום נשמעו בתל־אביב שוב ושוב צפירות האזעקה, ולדברי רוברט סנס־ג׳ון, ששהה באותם ימים בעיר, ״הצפירות בלבלו את הקהל״, כיוון שעד אז היה ״אות האזעקה תקיעה גדולה ואות הארגעה תרועת שברים״ — ואילו עכשיו ״החליטו השלסונות להפוך את האותות ולעשות את האזעקה שבחם ואת הארגעה תקיעה גדולה״. כתוצאה מהבלבול שאחז באנשים היו כאלה ש״יצאו מן המקלטים כשצריכים היו להכנם אליהם ונכנסו כשצריכים היו לצאת״. המצב היה נואש; אף־על־פי־כן הוליד הבלבול הזה הלצה, שיש בה כדי ללמד עד כמה הפכו האזעקות והחרדות מההפצצות לחלק משגרת יומם של תושבי תל־אביב. ההלצה מספרת על ״טייס מצרי ששב לבסיסו והקצין הממונה עליו נזף בו על שהביא בחזרה את כל הפצצות. למה לא הטיל אותן? 54 והטייס ענה: ׳כשטסת׳ על פני תל־אביב שמעתי אות ארגעה. זאת אומרת שההפצצה עברה ובכן חזרתי הביתה׳״ מעבר להלצות אלה עוררו סדרי האזעקות גם ביקורת נוקבת בעיריית תל־אביב על סדרי הג׳׳א. יי רוקח, ראש עיריית תל־אביב, טען כי האחריות לכך היא בידי הצבא: הוא הנותן את האות להפעלת הצופרים, ופעולתו של המשמר האזרחי בעיקר לאחר ההפצצה - להגיש עזרה, לפנות הריסות וכיו״ב - ואף הוא ״כפוף למרותו העליונה של הצבא״. יתרה מזאת, בישיבת מועצת העירייה נאמר עוד, כ׳ ״ההרגשה השוררת בעיר היא, כ׳ המצב בשטח הג״א הוא יותר רע מאשר היה לפני ההפוגה״. לעניין זה של האזעקות ושל ההפצצות האוויריות היתוספה החרדה אף מ״רסיס׳ הפגזים של התותחים האנטי־אוויר״ם המתפזרים בכל רחבי העיר״. כן הודגש בהוראות של המשמר האזרחי, כ׳ ״א׳ שמיעת רעש האווירון אינו סימן לכך שהסכנה חלפה כ׳ האווירון עלול להופיע שוב לאחר שהתרומם ולזנוק ולהטיל את פצצות׳!״. שוב הוזהר אפוא ״הציבור נמרצות שלא לצאת 55 מהבתים והמקלטים לפני מתן אות הארגעה״ הפצצת עקרון מטוסי הקרב של החיל לא הצליחו להגן אף לא על בסים׳ חיל־האוויר, ובסיס עקרון במיוחד שב וספג הפצצות כמעט מעשה יום ביומו. ב־ שנמצא אותה שעה בתצפית בעקרון, הפעיל בעצמו את האזעקה ונמלט למקלט, וכך לא התקיים כל קשר בין התצפית לבין מפקד ההגנה א״א בבסיס, והוא לא יכול היה לקבל ממנה את הגובה והמהירות של המטוס, את הכיוון שממנו הגיע, את סוגו ואת מספר המטוסים. נתונים אלה צריך היה ״לקבל מהתצפית על מנת שיוכל לתת את הפקודות המתאימות לעמדות האש ולהפעיל את תכנית האש שלו עוד לפני שהאויב נמצא כבר מעל המטרה עצמה״. בדיווח של יהודה צוקרברג, מפקד גדוד חיל־האוויר, באותו יום לראש המטה, אהרן רמז, נכתב כ׳ ״לפי נסיון הראשון בהתחדשות הקרבות״ התברר כ׳ האזעקה על תקיפת עקרון מהאוויר ניתנה ״רק בזמן שאוירוני האויב צללו כבר על המטרה״, וכי ״תצפית האוויר נמצאת על מגדל הביקורת שלה מוגבל״. עתה )!(, עם התחדשות הקרבות, הציע מפקד הגדוד להכשיר עמדות תצפית על משלטים מחוץ לשדה התעופה, על־מנת שהצופים בה יוכלו להעביר מבעוד מועד את ההתרעה על התקרבות מטוסים * מצויה ידיעה נוספת, שלא אומתה, באשר להפצצת ירושלים גם ב־ אג״ם/מודיעין, כ׳ ״סמוך לחצות חג אוירון מעל לירושלים והסיל מספר פצצות על העיר. באותו זמן נתקבלה יריעה על אויוון שהפציץ את רמאללה ושעפאס. הודיעו אם אוירון שלנו פעל שם״. ואכן, באותו יום הועבר ממסכ״ל/אג״ם/מודיעין לידין נוסח הודעה שהועבר מירושלים למופתי בקהיר: "אוירו! יהודי הרעיש בשעה והשניה ע״׳ מלוא 612 יי!™ מתוכניות - לביצוע 3 עוינים לשדה; לאמן את הצופים בתצפית ולהסביר להם כדבעי את גודל האחריות המוטלת על שכמם בתפקידם זה; לדאוג להתקנת קשר טלפוני בין עמדות התותחים לעמדת מפקד ההגנה א״א בשדה, על־מנת שיוכל לתת ״פקודות אחידות לעמדות האש״; להעמיד לרשותו אמצעי תחבורה לשם אזעקת תגבורת באנשים ובתחמושת לעמדות; ״לסדר סדור של משמרות א.א. נעות״; לקשר בין העמדות תוך התנהלות הקרב ולהחלפה מהירה של עמדות בזמן הצורך. כן ציין את הצורך בהקצאת ד׳ תחמושת זוהרת, העשויה לשפר את בקרת האש וגם להשפיע ״השפעה מורלית על הס״ם״. הוא אף חת״חם לכך, שאין לשדה הגנה קרקעית מתאימה 55 עקב המחסור בכוח־אדם ובנשק במהלך הימים הבאים שבו ותקפו מסוסי חיל־האוויר המצח את עקרון כמעס מדי יום ביומו וגרמו למקים. חוסר־האפשרות להבחין בין ״עמית״ ל״סורף״)גם מפאת 57 ב־ חוסר־הידיעה של הצופים בזיהוי אלמנסר׳ של מסוסים וגם מפאת חוסר־הקשר בין העמדות על־מנת להפסיק ירי שגוי - אם היה כזה( אף הוסיף לקושי הרב להפעיל נגד המסוסים המצריים את קני הנ״מ הספורים, שהיו למחלקה בעקרון, ולהזניק את מטוס׳ המסרשמיט ל״רוטם. וכך אירע שב־ מצריים בכיוון חצור, חג אותה שעה בדיוק מטוס מסרשמיט במרחב בעקרון. סמיכ בעקהן, לסכן את מטוסי חיל־האוויר. הוא הציע, כ׳ אם למפקד גדוד חיל־האוויר ״מסבות טכניות קשה להפעיל את הסיסמה לפי המנהג הבריטי )רקטות אור(״, אז׳ ניתן לנקוט בשיטה הרוסית - ״תנועות כנפי האוירון 58 ביום וניצוצי פנס הכנף בלילה״ השמים נותרו אפוא אף הם חזית. מטוסי הקרב הספורים של חיל־האוויר לא נתנו מענה לעליונות האווירית של חיל־האוויר המצרי, וזה המשיך להפציץ הן מטרות אזרחיות הן מטרות צבאיות, כמו שדות תעופה ומחנות צבאיים. בעקבות זאת גם הסיוע האווירי, שניתן לכוחות הקרקע על־יד׳ המטוסים הקלים או על־יד׳ מטוסי התובלה בחזיתות השונות, היה מוגבל ביותר והתרכז בעיקר בלילות, כפי שהיה נהוג לפני תחילת ההפוגה הראשונה. זוהי אפוא, בין השאר, התשובה לשאלתו של יגאל אלון, מפקד מבצע ״דני״* - מדוע ״אף פעם 59 לא יכלנו לקבל אוירונים ליום״ מבצע ״דני״: ״חיל האויר אכזב... אף פעם לא יכלנו לקבל אוירונים לי מבצע ״דני״)בתחילה כונה מבצע ״לרל״ר״ על־שם מטרותיו העיקריות: לוד-רמלה-לטרון-רמאללה( נועד להרחקת האיום הערבי על אזור תל־אביב מצד כוחות הלגיון, שחנו במרחב רמלה-לוד-יהודיה; כיבוש שדה התעופה בלוד; הרחבת הפרוזדור לירושלים )שנוצר בחלקו על־יד׳ ״דרך בורמה״( על־יד׳ כיבוש כפרי הערבים בכל הגזרה ממזרח ללטרון; מניעת לחץ על ירושלים על־יד העסקת הלגיון בכל הגזרה שלמן רמלה ועד 60 ירושלים; וכמטרה כללית - נטילת היוזמה מיד׳ האויב בגזרה זו, פגיעה בו וביטול יתרונו הטופוגרפי באותה שעה היו בשליטתו של הלגיון בהמשך הפרוזדור לוד ורמלה - אשר היוו כעין ראש חץ המכוון לעבר תל־אביב, ועשויות היו לשמש בסיס להתקפה עליה ועל צומת׳ התחבורה החשובים - שדה התעופה בלוד ותחנת הרכבת הסמוכה לעיר. עיקר כוחו של הלגיון - שני גדודי חי״ר, ואתם כוחות שריון וארטילריה - היה מרוכז במלבן לטחן-דיר־איוב-יאלו-אימואס, ומשלטיו השולטים על צומת לטרון מנעו תנועה ישראלית * על־שמו ש 613 ממ א יונ במלחמה לעצמאות בקטע זה של כביש ירושלים. מהם נשקפה סכנת ניתוק מתמדת ל״דרך בורמה״, העוברת בפרוזדור הצר בין שסח׳ הלגיון מזה לבין אלה המוחזקים ביד׳ המצרים מזה. על כביש ירושלים-תל־אביב, בין לטרון לבין רמלה, החזיק צה״ל בכפרים אל־בריה ואל־קבאב, וממזרח ללוד )כשני ק״מ מממנה בלבד( - בבן־שמן הנצורה, אשר הלגיון היה לה מפנים ומאחור: בתחנת משסרת לוד ובמחנה בית־נבאללה. בשטח שמראש־העין צפונה החזיקו הצבא העיראקי ומקומיים תחת פיקודו. ברמלה ובלוד חנו כוחות לגיון קטנים יחסית, והערים הוחזקו ביד׳ מקומיים וסדירים למחצה, שפעלו בפיקוחן של הוועדות הלאומיות. שדה התעופה לוד נשמר על־יד׳ ״חיל מצב קטן״, מצויד בכמה משוריינים. השדה היה מואר בלילה - אף שלא נעשה בו כל שימוש ״ומתוך האזנות נשמעה אזהרה מפורשת לא לרדת 62 בשדה־התעופה״ לחזית זו, היא חזית הלגיון הערבי, הוקדש המאמץ ההתקפי העיקרי של צה״ל בקרבות אלה. בשלב הראשון של התוכנית נקבע סבוש לוד ורמלה, ולאחריו לרשותו של מפקד מבצע 63- לטרון ורמאללה ״דני״ הועמדו שתי חטיבות פלמ״ח )״הראל״ ו״יפתח״(, ״ ו״אלכ , שתוגברו בכוחות מחטיבת ״קריית באשר לחלקו של חיל־האוויר, בהוראות מבצע ל״פעולת ״דני״)שלב ו(, שפרסם מטה ״דני״ ב־ כ׳ תפקידיו יהיו: ״ 64 רמאללה, בית-נבלא עם שחר בבן־שמן הנצורה, ומשם לפרוץ ללוד ולהשתלט עליה. כוח מגדוד חטיבת ״קר״ת׳״)חי״ר( כבשו את שדה התעופה. משם המשיכו הכוחות לדיר־טריף, כבשוה, אך נאלצו לסגת מאוחר יותר בעקבות התקפת־נגד קשה. לצד כיבוש שדה התעופה פעלו כוחות אחרים לכיבוש יעדים נוספים 65 בחלק זה של הגזרה המערבית של מרחב התנהלות מבצע ״דני״ בעוד הכוחות מתקדמים ליעדם, הפציץ חיל־האוויר )על־פי פקודת מבצע מס׳ בהפצצה זו השתתפו שני מטוסים: 66 מטכ״ל/אג׳׳ם( בסביבות מטוס אוססר ומטוס רפיד. האוסטר הטיל שלוש פצצות וזיהה פגיעות ברחבי הכפר. מטוס הרפיד הטיל בדואי בדרום־מזרח העיר, ששימש מקום ריכוז לכוחות הערביים. תנאי הראות הקשו על הטייס, והוא נאלץ לחוג מעל המטרה כמה פעמים כדי לזהותה. למרות זאת הטיל שבע פצצות. לאחר מכן חדר דרך קרע ענן, זיהה את המטרה לדבריו )בין העיר רמלה לשדה התעופה בלוד(, והטיל לעברה את שאר פצצותיו. הפעם 614 מפת מבצע ״דני״)הגזרה המערבית ־יק™ מתובלות - לביצוע הבחין אף בכמה פגיעות בבתי העיר. אש שנורתה מן הקרקע לעברו לא פגעה במטוס, והוא שב לנחיתה בשעה בפקודת מבצע מם׳ 1,250 ואכן, בשעה 67 במפקדת האויב, ברמזי צבא רכב ודלק״ הרפיד נשא מטען שכלל הגיע אל מעל המטרה הראשונה לתקיפה, לוד, בשעה בבהירות״, והטייס הטיל תשע פצצות. משם המשיך המטוס להפצצת רמלה. הוא הטיל חמש פצצות בקצה העיר וכן כמה פצצות תבערה ״בחלק הצפוף ביותר של העיר״. אש מן הקרקע נורתה לעבר המטוס, אך לא פגעה בו. בה־עת יצא מטוס אוסטר לתקיפת רמלה. הוא טס בגובה המטרה. הוא ירד לגובה טיסה של כל אחת ״על חלק העיר המיושב ביותר זמן קצר לאחר המראתם של האוסטר והרפיד הללו המריא בשעה יצחק קליין )סלע( והמטילנים גלעדי וארליך, להפצצת מטרות בערים לוד ורמלה. הוא נשא ק״ג כל אחת, והטיסה התנהלה בגובה הכפר ג׳ימזו, בית־נבאללה ובית־צוחף. הם חלפו מעל לשדה התעופה של לוד אל לוד העיר, ושם הבחינו בהתפוצצות של כמה פצצות, שהוטלו על־יד׳ מטוס הרפיד. כן הבחינו ביר׳ נ׳׳מ לעברם ולעבר המטוס הקודם, אשר הגיע עד לגובה לאורך העיר, המשיכו לכיוון רמלה, ובהגיעם לשם הטילו ארבע פצצות. ביעף נוסף הטילו עוד הם הצליחו לראות את התפוצצות חלק מהפצצות שהטילו בלוד וברמלה; פנו לעוד יעף בין לוד ורמלה וחזרו ״בגלישה לבסיס״. בשעה מחלקת הנווסות בחיל, ציין הצוות את בעיית הפעולה עם ״אוסטרים בלי אורות״, הגורמים לעיכוב בפעולה, וכי כמעט התנגשו באחד מהם. כזכור, היה זה אחד הליקויים, שעליהם עמדנו עוד קודם ההפוגה, ולמרות 68 הצורך לתקנו לא נשלמה עד אז המלאכה בשעה טיסה ושתיהן הוטלו על מטרות בעיר. התקיפה התנהלה בתנאים קשים: תנאי ראות רעים ואש נ״מ. הטייס דיווח על ״שריפות רבות בעיר וכמו כן בשטח בין לוד ורמלה״, ושב לנחיתה בשעה ב־69 מם׳ אוסטר עוד כרוזים על לוד ורמלה, ובהם דרישה לתושבים להיכנע, ולא - כפי שנאמר בסוף אותו הכרוז - ״תכבד עליכם המלחמה, ועל מנהיגיכם תחול האחריות לדמכם 70 הנשפך ולרכושכם ההרוס״ 70 כניעת ערב״ רמלה כרוזים אלה וההפצצות האוויריות שקדמו להם השפיעו ללא ספק על כושר עמידתם של ערב״ לוד ורמלה, והם החלו לפנות את האזור. לאותו לילה של 21:00 - והפעם ממטוס דקוטה של טייסת ק״ג פצצות ועוד פצצות תבערה. בגלל התקלות שהיו עד 15 ממטוסים קלים - למ יוא נ במלחמה לעצמאות אז בהפעלת מסוסי הדקוסה אף צוין בפקודת המבצע של מטכ״ל/אג״ם, כי ״במקרה שיתברר׳ שמטום הדקוטה מרמת־דוד ״לא מסוגל לעשות זאת״, יש לבצע את הפעולה ממסופי• אחרים. לשם כך הועמדו אף אלה בכוננות." אולם גיחה זאת לא בוצעה בסופו של דבר, שכן באותו יום בשעה והג׳יפים בפיקודו של משה דיין ללוד. פלוגת ״יפתח״ מצלה את ההלם של המגינים וכבשה את מרכז העיר, הוזז72 ולמחרת עם בוקר נכנעה רמלה ללא קרבות. בעקבות זאת, כדבריו של יגאל אלון כעבור כמה ימים קו ההגנה של תל־אביב אל לוד ורמלה. בהעריכו את ערכה של הפעילות האווירית במבצע זה סיכם אלון, כ׳ ״חיל האויר אכזב הפעם״, ולדבריו לא ידוע לו מדוע ״אף פעם לא יכלנו לקבל אוירונים ליום״. ואכן, מפקדת מבצע ״דני״ ביקשה במהלך היממה הראשונה של הפעולה הפצצה אווירית בשעות הבוקר, ואחר־הצהר״ם תבעה שוב הפצצה מיידית בעדיפות ראשונה על לוד, וכן על רמלה ועל ביתוניה - אולם ההפצצה בוצעה רק לאחר חשיכה. אומנם הופצצו הערים, בעקבות זאת ציין אלון כ׳ אכן ״ההפצצות עשו רושם גדול״ לא 73 אולם בטעות הוטלו הפצצות גם על גיימזו רק על הערבים - אלא גם על היהודים, כ׳ כשהפציץ חיל־האוויר את לוד, הפיל ״פצצות על ג׳ימזו שהיו בה אנשינו״. על רמלה עשו הפצצות רושם, אולם ״חוץ מהפצצה אחת והפצת כרוזים והפצצת ג׳ימזו שלנו לא 74 מלא חיל האויר תפקיד במערכה. התפקיד העיקרי היה לחיל רגלים ולארטילריה״ עם כיבוש שדה התעופה בלוד מיהרו ב״יחידת חיל האויר״ בירושלים להעביר למחלקת העבודות במטה החיל ״תכניות המתקנים החשמליים של אותו שדה״ לצורכי עבודות ההחזקה הנחוצות בשדה לקראת הפעלתו. אלה הוכנו על־יד עובדי המחלקה לתעופה אזרחית בממשלת המנדט, ועם הכוונה להפוך את שדה התעופה בלוד לשדה תעופה אזרחי היו אמורות, בסופו של דבר, להימסר ליד׳ מחלקת התחבורה של ממשלת ישראל. ב־ הנלווית אליהם. הם ביקשו להעמיד ״שמירה על כל הרכוש הזה עד שיתברר תפקידם בשדה הזה. כמו כן יש לתת פקודה למפקד השדה לא להרשות לשום גוף לפרק חלקים מהאנסטלציה של הדלק ולהוציאם מהמקום״. בעקבות זאת פנה ראש מטה החיל לשירות האכסון של חטיבה השדה. בה־בשעה נבדקה שמישותם של המסלולים בשדה לשם הפעלתם לצורכי הפעילות של האגף לתובלה שדה התעופה לוד — 75 אווירית בפיקודו של מוניה מרדר שמטום׳ שירות האוויר פונו ממנו בדצמבר היהודים פונו אף הם עם החרפת המצב הצבאי במהלך אפריל טעון שיפוצים נרחבים, אולם קשה להפריז בערכו הרב. כמתואר להלן בפרק התעופה האזרחית, עתיד הוא להפוך לנמל הבינלאומי של מדינת ישראל מאז ועד ימינו אלה. ב־ לכן, ציין בךגוריון בישיבת הממשלה את גודל ההישג: "למדתי דבר נוסף שהמלחמה אינה בזבוז בלבד. רכשנו דבר, שמדינת ישראל לא היתה מקימה אותו במשך שנגרם על יד ההתקפה צבאות׳• שהוא קטן מאוד. שדה התעופה הזה שווה מליונים״. מעבר לכך סיכם: ״אשר קרה במשך חמשה ימים אלה לא יאמן, נוסעים לשדה התעופה בלוד דרך יהודיה וסלמה השטח הנמצא 76 בידינו התרחב והגיע עד בית נבאללה ועד ראש העין״ השלב הראשון של מבצע ״דני״ הושג אפוא במלואו: נכבשו הערים רמלה ולוד, לרבות שדה התעופה ותחנת הרכבת הסמוכה לה, וכפרים ערביים רבים, והאיום על תל־אביב הוסר. עתה צריך היה להיערך לביצוע שדה־התעופה לוד לאחר הכיבוש 61 יק™ מתוסג׳ות - לביצוע 5 מגדל הפיקוח בלוד לאחר הכיבוש אולם בגלל 77 השלב השני: הרחבת ה״פחזדור״ לירושלים הדיונים האינטנסיביים במועצת הביטחון של האו׳׳ם והתביעה הבריטית לצוות מיד על הפוגה נוספת, לא ניתנה לכוחות הפועלים בשטח שהות מספקת להתארגן ולהחליף כוח. הוחלט אפוא לצמצם את היקפו של השלב השני, ולהשמיט מתוכו את רמאללה. בפקודת המבצע, שפורסמה ב־ כ׳ מגמותיו יהיו: פתיחת הדרך תל־אביב-רמלה-לטחן—ירושלים והבטחת השליטה על צינור המים. בכלל אלה נקבעו המשימות הבאות: כיבוש לטרון; היאחזות בצומת הדרכים של בית־סירא, והתבססות על כביש בית־נבאללה-נעילין. ״הקשר בין האויריה וחיל הרגלים היה לקוי עד מאד״ גם בגזרה זו המשיכה פעילות חיל־האוויר להיות ספורדית ביותר, ופעילותה של טייסת הקרב לא תואמה כדבעי עם הפעילות של כוחות הקרקע. ככל הנראה נבע הדבר גם מהעדר שיתוף־פעולה ותיאום מוצלח בין מטכ׳׳ל/אג״ם לבין אגף המבצעים של חיל־האוויר, כפי שהדברים מוכחים מפנייתו של ראש מטה חיל־האוויר לראש מטכ׳׳ל/אג״ם, יגאל ידן. לדבריו, החיל לא מקבל את דו״ח המודיעין ״של הצבא בזמן ולכן אין כל אפשרות למסור ביד׳ הט״ט מפה המסמנת כראוי את הערכות כוחותינו וכוחות האויב״. הוא ציין אפוא את ההכרח להסדיר פעולה, שתאפשר לקצין המודיעין של החיל ״לקבל כמה פעמים ביום דו״ח מדויק של מצב כל החזיתות, הערכות כוחותינו וכו׳ כדי לקבוע את קו׳ ההפצצה וכד״. יתרה מזאת, רמז צ״ן כ׳ קציני הקשר הנשלחים על־יד׳ מטכ״ל/אג״ם ״אינם מתאימים לתפקידם ואינם מבינים מה מוטל ואכן, בתשובה לטענות אלה, חסכים גם ראש 78 עליהם לעשות ואף אינם מצוידים באינפורמציה הדרושה׳׳ מטכ׳׳ל/אג׳׳ם, יגאל ידן, כ׳ הערותיו של רמז נכונות, אולם הוסיף כ׳ מזמן דרש ממנו שנוסף ׳צל קציני האגם בחיל־האויר - יתמנה קצין חיל האויר שישב באנס וימסור לכם את דרישותינו מבחינת ראות אווירית וכוי וכוי. הדבר לא נעשה בגלל סיבות בלתי ידועות. אשר לקציני הקשר של האגם - הבעיה היא אחרת. בגלל סיבות שמן הראוי שלא אעלה על הכתב, היה עליהם לעסוק בעניינים אחרים כגון השגת מכוניות טקסי לטייסים, השגת אוכל לטייסים אמריקאיים שהתהלכו רעבים וכיו״ב. אני מקווה שעם השיפורים שייעשו 79 בתיל־האוויר ועם מינוי קצין אוויר באגם ישופר הדבר על־פי יומן הטיסות של טייסת מם׳ ו בשדה דב, היו מטוסים שמישים, ולמרות הפעילות המבצעית נערכו במהלך ימים אלה טיסות אימון רבות למדי. המטוסים הקלים לא נטלו אפוא חלק בפעילות המבצעית הזאת - בעיקר בגלל החשש שמא ״ורטו, שכן טרם ניתן היה לספק להם את ההגנה האווירית של מטוסי הקרב, ומטוסי חיל־האוויר המצרי המשיכו לשלוט בשמים גם מעל לכוחות הקרקע. יתרה מזאת, גם כאשר הופעלו מטוסי הקרב כדי לסייע לכוחות הקרקע, לא תואמה פעולתם כדבעי עם הכוחות המסת״עים. על כך כתב קצין המודיעין של גדוד בית־חורון: ״במחוז ירושלמי הקשר בין האויריה וחיל הרגלים היה לקוי עד מאד ובהרבה מקרים לא הייתה אפשרות להתקשר עם האוירון הפועל מעלינו. 617 יואנ במלחמה לעצמאות הדבר גרם שבכמה מקרים אוירונים שלנו פעלו נגד מ עם מומחים אלחוטאים לסדר אפשרות קשר בין האוירון לבין מטה שעל הקרקע״. כך, לדבריו, תקפו מסוסי החיל פעמיים - ב־ ניכר שבאותן תקיפות ״פגעו כוחות הגדוד, אשר היו פרוסים סמוך מאוד לכפר. לדבריו, מטוס׳ החיל תקפו שם - אף שבמרחק שני ק״מ מהמקום היו רכוזים גדולים של האויב שהאוירונים עזבו אותם לנפשם. הפצצות של הרדאר על יד בידו לא נתנו שום תוצאות רציניות. באותו הזמן היה באפשרותנו לציין לאויריה מקומות רכוז של שריון, של מכוניות*, בסיסי האויב ועמדות תותחים שבאותו מספר הפצצות ואוירונים היתה קיימת אפשרות להגיע לתוצאות יותר ממשיות. בסכום הדבר אפשר לציין שלקוי זה גורם חוסר קשר בין מודיעין אויריה ובין מודיעין של חיל הרגלים הפועל בסביבת המטרה. את הדבר יש לשפר על מנת לנצל את הכת האוירי בצורה יעילה. לדבריו, גרם חוסר־הקשר וחוסר־התיאום לכך ״שאוירון שלנו תקף באש מכונות יריח וזרק פצצה על אחד מן המשלטים התפושים על ידנו באזור באב אל ואד. מזה אפשר להוציא מסקנה שמפת הערכות כוחותינו שבידי האויריה לא מדויקת. במקרה שאני מזכיר לא גרם לאבדות אבל יש לשפר את המצב על מנת להמנע פעילות מטוסי הקרב לא תרמה אפוא כמעט דבר לכוחות הקרקע באזור, וגם לא 80 ממקרים כאלו להבא״ יכלה לספק את ההגנה האווירית הנחוצה לפעילותם של המטוסים הקלים. אלה המשיכו לטוס לגיחות הפצצה על מטרותיהם בלילות תחת מגבלות מזג־אוויר וקש״ הניווט. לבד מהשפעה מורלית מסוימת על ערב״ הכפרים, שהופצצו מפעם לפעם, לא היתה ככל הנראה כמעט כל השפעה לאותן הפצצות ליליות, ואלה גם לא תרמו כמעט דבר לכוחות הקרקע. עדות לקש״ הפעולה הרבים באה ליד׳ ביטוי באחדים מהתחקירים של כמה מאותן גיחות טיסתו של צבי זיבל, המתוארת להלן, מאפיינת במידה רבה ביותר את עיקרי הקשיים הללו. ב־ להפציץ ״בשעה המטוס׳• הקלים על־יח מטוסי הקרב המצריים( את הכפר סלביט, המצוי מצפון ללטרון וממערב לבית־נובא. אף כמות פצצות נקבעה בפקודה למשימה הוקצו ארבעה מטוסים: 81 בסלביט, אימואם ולטרון״ — ואילו ״כוחותינו מרוכזים בקובב, ביריה, עיננבה״ בוננזה )״ר״״( גולדברג. אולם לנוכח אי־הוודאות באשר לתנאי מזג־האוויר, החליט גולדברג תוך כדי התדריך לעכב את המראתם של הצוותים, ולהמריא ולבדוק את הנתונים בשטח עצמו. לשם כך הוא הצטרף לגיחה של צבי)״צ׳יבי״( זיבל, אשר יועד להפציץ ממטוס בוננזה )מם׳ בראותו שתנאי מזג־האוויר קשים דב שלא להמריא. לאחר כעשר דקות, שבהן לא הצליחו, לא הוא ולא זיבל, למצוא את סלביט, הורה להם שלא להמריא — ״היות והיה כבר מאוחר ואור מדי כדי להמריא, בגלל אפשרות של הזעקה חדשה עם שחר״ לרגל הופעתם התדירה של מטוסי הקרב המצריים באזור באותה שעה. בינתיים המשיכו גולדברג וזיבל לחפש את סלביט. עננות כבדה ביותר רבצה על האזור כולו. הם טסו בכיוון לטרון, אולם בזמן המשוער, שבו לפי חישוביהם היו אמורים להיות מעל המטרה, לא הצליחו להבחין בשום דבר. זיבל המשיך לחוג בשטח, ״עד שדרך שבירת העננים״ הוא ראה את באב אל־ואד )שער הגיא(. 618 יק™ מתוכניות - לביצוע 5 על־פי זיהוי זה קבע את הכיוון למסרה - אולם, ללא הועיל: הוא לא הצליח לראות את סלביט. את בית־נובא הסמוכה ראה ד׳ ברור, וביודעו ״שזו נקודת אויב״, החלים להפציצה. ביעף הפצצה אחד הטיל עליה את שתי הפצצות. הוא הרגיש את ההתפוצצות, אשר נראתה אחר־כך גם במרכז הכפר. לעבר המסוס נורו ״שלוש יריות מאירות״, אש אנטי־אווירית נראתה במרחק שני מייל, ו״כדורים זורחים באו מכוון דרום־מערב לבית־נובה״. הוא פנה בחזרה לכיוון שדה דב, ודרך העננים )עדיין היתה זאת היתה שגרת יומם של תושבי 82 את הגעתם השגרתית כמעט של מסוסי חיל־האוויר המצח להפצצה תל־אביב במהלך הימים הללו של תחילת הקרבות. מסוסי המסרשמיס לא הצליחו להגן על שמי המדינה. למחרת כזכור, היה גולדשס״ן הראשון שהטיס לארץ מטוס נורסמן )באותה הזדמנות הוטס מטוס נורסמן שני בידי לו לנארס(, והוא הכיר היטב את המסום. בהגיעו למטוס התרשם, כך סיפר לימים, שהמטוס כלל לא טס זה זמן רב. ״תכן שאותה טיסה, שבה נהרגו יריב ש״נבאום ואלדד בוקשט״ן ב־ את בית־מחסיר - היא שגרמה לכך שהטייסים חששו להטיס מטוס זה. עדות ברורה לכך שמטום זה שכב כאבן שאין לה הופכין מצויה בדבריו של שלמה אורן, קצין הקשר אג״ם־חיל־האוויר, ממש באותו יום ביולי: הוא כתב כ׳ בשדה דב נמצאים כמה מסוסים שאינם מופעלים, מאחר שמפקד הטייסות טוענים שאין להם מספיק טייסים למשמרות החילופין. המטוסים הם: רפיד נוסף ונורסמן. לדבריו, למרות תביעתו החוזרת ונשנית במשך שלושת הימים האחרונים לסדר טיסת מבחן לס״סים )שניים לפחות( עבור הנורסמן, לא בוצע הדבר - מה שנראה בעיניו כהזנחה. לדבריו, ״נאמר ל׳ כ׳ לביצוע טיסת מבחן כזאת נדרשות כשתי שעות 83 סיסה. אחת ביום ואחת בלילה״ גולדשטיין הופנה אפוא להטסת המטוס, שיועד לפעילות מבצעית באותו לילה. בבודקו את המטוס מצא גולדשטיין את הפצצות מונחות על הרצפה ולא קשורות. הוא מיאן לצאת למשימה, מחשש שהפצצות עלולות להתפזר בתוך המטוס תוך כדי הטיסה, ובכך לגרום לאיבוד שיווי־המשקל של המטוס. לדבריו, ״הוא הסכים לטוס למחרת בלילה אם יחזקו את הפצצות לרצפה״. הוא אף הנחה אותם בכתב כיצד לקשור ואכן, למחרת בערב הוא מצא שכל 84 את הפצצות אחת משש הפצצות של עץ עם ידיות להשלכת הפצצות החוצה מהמטוס״. רק ב־ דב. במושב משמאל לגולדשטיין ישב ספנסר אנדרו בויד, טייס לא יהודי, ובמושב הימני אבנר חלבני ורפאל גולדברג כמטילי פצצות. כפי שנזכר גולדשס״ן לימים, כמה דקות לאחר ההמראה ״לחץ השמן נפל ומגן הרוח התכסה כולו בשמן והוריד את הראות לאפס״. גולדשטיין נאלץ אפוא לבצע נחיתת אונם במטע תפוזים ליד הרצליה. מטוס הנורסמן נהרס, אולם הצוות לא נפגע - למעט גולדשטיין, אשר אפו נשבר ופניו שתתו דם, שכן נתקעו בלוח המכשירים. המשימה לא בוצעה אפוא, ומסוס נוסף נגרע ממצבת המטוסים של חיל־האוויר. בדו״ח של שלמה אורן, קצין הקשר מטכ״ל/אג״ם־חיל־האוויר, על אירוע זה נאמר, כ׳ ״מסוס אחד )נורסמן( שהמריא לרמאללה ירד ירידת אונם צפונה לשיךמונס על מטענו מיד לאחר המראתו. הסייס ושלושת אנשי לקראת טיסה בנורסנןן 9 OIODD א במלחמה לעצמאות ניד בעקבות תאונה זו כתב ראש המחלקה הרפואית של החיל, שמעון וינסר, 85 הצוות נפצעו. אין סכנה לחייהם״ כ׳ בסיסה זו חגר הס״ם חגורת בסן, שלא החזיקה את פלג גופו העליון, ולכן נפל עם ראשו קדימה. לדבריו, אילו חגר חגורה שלמה, ״הוא לא היה נפגע בצורה כה רצינית״. הוא הדגיש אפוא כ׳ ״פציעה זאת מדגישה את הצורך בהשגחה על תנאי הסייס בכל אוירון ואוירון ולכן יש לסדר... שבכל אוירון החגורות על כסאות הס״סים תהיינה שלמות ולא נותנות לראש הס״ם לפגוע בבני! האוירון מלפניו... טיפול מיד׳ יכול למנוע פצעים 86 נוספים ממין זה״ הפצצת הכוחות העיראקיים עד אז הושיטו מסוסי הטייסת משדה דב סיוע אווירי גם להפצצת מסרות אחרות, שנשלסו ביד׳ הכוחות העיראקיים שהיו ערוכים גדודים־גדודים מבית־שאן שבצפוךמזרח ועד ראש־העין שבדרום־מערב: שכם, ג׳נין, ב־87 טול־כרם וקלקיליה פעולתם כללה גם הפצצות מהאוויר, כפי שדווח על־יד׳ מטכ״ל/אג״ם ב־ 88 על משלטים לפני ג׳נין ע״׳ מטוסים היו פצצות־שהיה, שהתפוצצו אחרי שעתיים״ ב־וו ביולי בשעה את כפר־קאסם, ראש־העין ובקה בשעה ואכן, למחרת דיווח אורן שב־ 89 המסרשמיס יהיו ״במצב הכן במשך יום למחרת 90 ״ראש העין המבצר והמשלט״ בכמות של בשעה מטוס רפיד, מוטס ביד׳ אימברג עם דן פיטר גילברט ויונתן מולר שהצטרפו 9121:00 לטיסה כמטילנים, ומטוס בוננזה, מוטס ביד׳ צבי)״צ׳יב׳״( זיבל, נערכו לביצוע הפקודה. ראשון המריא זיבל בשעה המטרה בגובה קטנה בראש־העין, נכנם ליעף הפצצה על כפר־קאסם, בו הוטלו שתי פצצות פנה לחזור באותה דרך לשדה התעופה בתל־אביב, ותוך כדי כך עוד הספיק לראות את מסוס הרפיד מפציץ את אותה מטרה. לעברו של זיבל לא נורתה אש מהקרקע, אולם הוא הבחין ביר׳ לעבר הרפיד שהגיע באותו זמן מעל כפר־קאסם. יריות אלה כלל לא הורגשו בתוך הרפיד. אימברג ערך שני יעפי הפצצה מעל המטרה: בראשון הטיל חמש פצצות )שלושה ק׳׳ג כל אחת(, שנפלו מדרום למסרה; ובשני כל אחת(, והצוות הבחין בשתי דליקות. ממטוס הבוננזה הצליח זיבל לראות שישה ״פצוצים לאורך הכפר ממזרח למערב. ההתפוצצות הראשונה ביניהם גרמה לדלקה״. בשעה באותו יום 92 וכעבור שבע דקות נחת שם גם צוות הרפיד מיד׳ העיראקים, ולמחרת היום נכבשה גם ראש־העין - מוצא הירקון. העיראקים פוצצו את תחנת הכוח ואת מכלי הדלק, אולם מכון המים נותר שלם. באותו יום להפציץ את בקה אל־גרביה בכמות של כ׳ ״כוחות האויב מתרכזים בבקה אל גרביה, תול כרם ובטח מזרחה״, ואילו ״כוחות• מתרכזים בקאקון, עיךשמר, ואכן, לקראת השעה 93 ועין החורש״ אוסטר( להמראה לתקיפת בקה. הם קיבלו תדריך לטיסה מאת אליעזר קובץ׳, ראש מחלקת המוסת במטה 620 yiy3 י?™ מתוכניות וחנוך וישליצק״, 1 החיל. במטוס הבוננזה האחד חיו שמואל וידלם עם נחום בירנבוים, ובשני - בנימין בוניסלבסק 1 ובאוססר היו עמנואל )״עמה״( חטשט״ן ויצחק זוסמן. שני מסוס׳ הבוננזה המריאו בשעה סם משדה התעופה לכיוון חדרה, משם לעין־שמר, ומשם לכפר. וידלם הגיע ראשון למטרה בשעה ביעף הראשון הטיל את שתי הפצצות של הכפר. הוא הבחין בעשן סמיך המתאבך ״מגבול הפגיעה״, ולא נורתה לעברו כל אש מהקרקע. בשעה הפציץ גם בוניםלבסק׳ בשתי פצצות בחזרה בשדה תל־אביב. חמש דקות לפניו נחתו אף וידלם ובירנבוים במטוס הבוננזה. בדרכם חזרה ראו שריפה 94 בסביבת פרדס־חנה וגן־שמואל אולם מטוס האוסטר לא הגיע כלל לבקה. לאחר ההמראה בשעה מעל לשדה כדי לאסוף גובה״ ופנה לכיוון המטרה; אולם כבר בהגיעו ליד הרצליה שמע לדבריו ״באופן לא ברור על יד׳ אלחוט שכאילו ישנם אוירונים על יד תל־אביב ועליו לחזור״, אולם הוא החליט לא לחזור לשדה דב, כיוון שלדבריו ״היה שקט מוחלט מהבסיס״. הוא נחת אפוא במסלול בשפ״ם ״כדי לברר מה נשמע״. לאחר נחיתתו שם ״מצא מכונית צבאית ואנשי הצבא אמרו לו שישנה אזעקה בתל־אביב״. הוא ניסה להקים קשר אלחוט עם השדה, אולם ללא הצלחה. הוא שהה שם כרבע שעה והמריא משם בחזרה לשדה דב, אך לא הצליח להתקשר עם הבסיס כדי לברר מהם פני הדברים, והאם ״׳ש הפצצה בתל־אביב או לא״. לכן ״זרק את הפצצות עם נצרות סגורות על חוף הים ליד פתח ואד׳ החדש״ בשדה דב הצליח ליצור קשר עם הבסיס. לבסוף נחת בשדה בשעה 95 ד״ר ש׳ ר״טר ציין רוטשט״ן, כ׳ התדריך וחדו״ח המטאורולוגי היו בסדר, אולם האלחוט ״לא בסדר.׳׳ למחרת האוסטר בו סם, זוסמן, אלא ולסר פרונט. את התדריך לטיסה העביר להם ג׳״מס ק״ן. הם טסו לאורך החוף עד אחרי נחל אלכסנדר )״איסקנדרונח״, ככתוב בתחקיר(, ומשם מעל גבעת־ח״ם. מפאת הראות הגרועה טס לכיוון עיךשמר, ומשם לבקה. בהיותו מעל המטרה, בשעה בטוח שזו המטרה - זה היה נחוץ בגלל הראות הרעה״. רק לאחר שהיה בטוח בזיהוי, הטיל בשלושה יעפי הפצצה שלוש פצצות של הוא עזב את המטרה בשעה 96 דיר ש׳ ר״טר בשעה שוויכה*, הנמצא מצפון לטול־כרם, ממזרח לכביש המוביל מסול־כרם לבקה. אף להם ניתן התדריך לטיסה על־ידי ג׳״מס ק״ן. לאחר ההמראה טיפס אבישר לגובה מכוסה של קרב רגלי״. הוא ״טם לאורך ההרים״, שכן שם ״לא היו עננים״. למרות זאת הוא התקשה מאוד במציאת המטרה, ולכן תפס את ״הכביש בקה-שוב״קה בכוון לשוב״קה״. בהגיעו למטרה הטיל את כל ״הפצצות בגישה אחת לפי כוון הכביש״, וראה את העשן מיתמר ככתם שחור בקצה הצפוךהמערב׳ של הכפר. משם פנה חזרה לשדה דב, ונחת בו בשעה חצי שעה מאוחר יותר הגיע מעל הכפר שוויכה מטוס 97 הדו״ח המטאורולוגי )״מט־רפורט״( לא היה מדויק בוננזה שני מוטס על־יד׳ בנימין בומסלבסק׳ )בונה(. הטייס ביצע שלושה יעפי זיהוי, ובשתי גישות הטיל את 98 הפצצות בחלק המזרחי של הכפר * בתחקיר תועתק שם המקום כדלקמן: שוב״קה. 621 O'OIOOD איונ במלחמה לעצמאות באותה שעה להפצצת בקה. גם הם תודרכו על־יד ג׳״מם ק״ן. היו להם שלוש פצצות של 1,500 באוססר השני״. כך טס צפונה לאורך החוף עד חדרה. אז עלה לגובה ולסוס ״למסרה לפי הכביש״ המוביל לעיךשמר, ומשם דרומה בכביש המוביל לבקה. לדבריו, ״היו בעננים חורים... אבל א׳ אפשר היה לראות את הכביש היטב״. השעה כבר הפעולה אחרי החליט יבנה לחזור לשדה דב. הוא שקל את האפשרות להטיל את הפצצות על טול־כרם, אולם לדבריו ״לא יכלתי לבחור במטרה משום ששם היה הרפיד״. הוא חזר אפוא מערבה, תוך שהוא יורד לגובה בהגיעו לים, מצפון לשפ״ם, הטיל לשם את כל פצצותיו. בשעה לצוות על־יד ד״ר ר״טר צ״ן יבנה, שהתדחך, הדו״ח המטאורולוגי וגם האלחוט היו בסדר." הצוות אבישר חוטמן זיהו, לדבריהם, את סול־כרם, אולם צוות הרפיד עצמו לא הצליח למצוא אותה. אכן, באותו אזור — בעיקר מדרום לטול־כרם - היה מצוי באותה שעה )למן רפיד, אשר המריא בשעה כמטילנים גם א׳ נלסון וק״ן, אשר קודם לכן תדרך את הצוותים והצטרף לטיסה, שכן טוב מראה עיניים. היו להם ותפס כיוון למטרה, אולם לדבריו, בגלל בסביבה, ומשראו אנשי הצוות ״עיר ד׳ גדולה דרך העננים״, חשבו שהנה הגיעו לטול־כרם. הם ערכו שני יעפי הפצצה )״שתי גישות״( על המקום, ובהן הטילו בראשון חמש פצצות, ובשני - ארבע. אז, לדבריו בתחקיר, כבר לא היה אפשר לראות את המטרה: היא ״נסגרה בעננים״. הוא החל לחפש שוב, ואז נוכחו לדעת שכלל לא הפציצו את טול־כרם, אלא את הכפר טייבה המצוי מדרום לטול־כרם. בחיפושיהם עתה הצליחו לראות ״בין העננים״ שני כפרים נוספים, והם זוהו על־ידיהם כפלמה וככפר־גימל. הם הטילו על כל כפר שלוש פצצות, וחזרו לנחיתה בשדה דב בשעה לנחות שם. טרויהרץ צ״ן אפוא בתחקירו )שנערך על־יד׳ ד״ר ש׳ ר״טר( ש״פקוח הנחיתה היה בלתי יעיל לרגלי רכוז ריכוז אוירונינו מעל לבסיס״, ולדבריו גם המצפן במטוס לא היה מאופס כראוי: ״למשל מקלקיליה 100 הצטרך לטוס כפי שהיא משתקפת מתיאורם עד כאן, אכן מתאפיינת פעילות טייסת מם׳ הפצצה אחדות כל יממה ובביטולו של כמה מהגיחות על רקע מגבלות מזג־אוויר ותקלות וליקויים אחרים. אלה גרמו לעיכובים בהמראה, ובעקבות זאת לעתים - לביטול יציאת המטוסים הן מחשש לפגיעה בכוחות הקרקע הן מחשש להתמשכות הפעולה של המטוסים הקלים לאור יום ויירוט• ביד׳ מטוסי הקרב המצריים. כל הבודק את ספר הטיסות של הטייסת במהלך קרבות אלה יתרשם מהיקף הפעילות הכללית שלה בהוצאת גיחות לבדיקת יכולתם של צוותי־האוויר החדשים, שהצטרפו תוך כדי הקרבות לס״סת, וכן גיחות להעברת נוסעים ומטען - אולם לא גיחות הפצצה רבות. עיקר ביקורתו של שלמה אורן, קצין הקשר אג״ם־חיל־האוויר, התייחסה אפוא בעיקר לפעילות זו של המטוסים הקלים ולפעילות המוגבלת ביותר של טייסת הקרב, שעליהן דיווח כמעט מכלי ראשון, כיוון שהוא עצמו אכן נכח בשדה דב, בשדה התעופה בהרצליה וגם במטה חיל־האוויר. אולם באשר לפעילות חיל־האוויר בחזית הצפון ובחזית הלחימה מול המצרים נשענה ביקורתו על דיווחים, שהגיעו אליו מקציני קשר אחרים. אף הפעילות ברמת־דוד התאפיינה בליקויים לא מעסים, אולם פעילותה האינטנסיבית של טייסת הגליל זכתה להערכה רבה ביותר באותם ימים, ותרמה תרומה נכבדה לכוחות הקרקע במקום. 622 פיקס׳ מתוכניות - לביצוע ״הגענו לדמשק, שזה היה מיותר, מאחר שזה לא היה בתוכנית״ בחזית הצפון הוטלה על חסיבת ״כרמלי״ המשימה לכתר את הכוח הסורי, הנמצא בגשר משמר־הירדן, ולחסלו בהתקפת לילה במסגרת מבצע ״ברוש״. צילומי אוויר שבוצעו ב־ ביולי כיסו כמה פעמים את בית־המכס הסורי וסביבתו, את סביבות משמר־הירדן, הגדה המזרחית של הירדן עד דרדרה, פרדס החור׳, שפך החולה לכנרת ותל המעברה, א״לת־השחר, קרד אל־ג׳נמה וקרד אל־בקרה. ב־ 01 האוויריים י ס״סת מסוסי הדקוטה ברמודדוד בפיקודו של קלוד דובל, הוטל במסגרת פקודת מבצע 02 על ם״םת ״ברוש״ להפציץ בליל וכן קונ״טרה והסביבה; משעה משעה באזור. לשם תיאום הפעולה בין מטכ״ל/אג״ם לחיל־האוויר בפעולות המתוכננות מרמת־דוד מונה אז שמחה אולם פעילות מטוס׳ הדקוטה, שאמורה היתה לפתוח את הפעילות 03 אלשט״ן כקצין קשר, והצטרף למסה הבסיס 04 היבשתית בגזרה זו, בוטלה ברגע האחרון: המטוסים והצוותים ברמת־דוד לא סיימו את ההכנות לפעולה למחרת, בליל לרמת־דוד, ולהפתעתו גילה כ׳ עקב המחסור בבאוזר לא תודלק המטוס למשימה. כולם נרתמו לתדלוק המטוס בפחים, ואף־על־פי־כן חלפה לה שעת ההמראה. לבסוף, ״במאמצים על אנושיים״, כדבריו של אלשט״ן, הוכן מטוס אחד להפצצה מוקדם בבוקר. ב־ קונ״טרה. המטוס הוטס ביד׳ קלוד חבל ופנחס )״פינ״ה״( בךפורת כט״ס־משנה. הצטרפו אליהם דן טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים של החיל, שמחה אלשט״ן, וכן חמישה מטילנים; אולם לא היה להם בצוות לא אלחוטא׳ ולא נווט. דל וב, שטם עד אז בקביעות בתפקידים אלה, לא היה בטיסה זו ק״ג( היוו את כל החימוש של המטוס, ואלה יועדו להטלה דרך דלת המטוס. לאחר ההמראה, עת עשה המטוס את דרכו למטרה, נורתה עליו אש נ״מ חלשה, ובעקבות זאת הגביה טוס ל־ למטרה נראו אורות העיר דמשק )!(. הטייס שינה את כיוון הטיסה, ולאחר מעל עיר קטנה. היה חשוך מדי, ולא ניתן היה לזהות את המטרה. בזמן שהמטוס חג מעל המטרה, ממתין לאור ראשון, כבו כל האורות בעיר. חבל הנמיך טוס בינות לענני סטרטום ק״ג האחת על מה שנראו להם כצריפים של מחנה צבאי, בערך שישה ק״מ מדרום־מזרח למטרה. פצצה אחת פגעה בקרבת היעד. לאחר מכן, משהיה דובל בטוח בזיהוי קונ״טרה, עבר כמה פעמים מעל לעיר והטיל ארבע פצצות של ״שוחררו דרך העננים בסביבות נצרת. מאחר שהנצרות הוצאו מהן לפני כן״ באזור משמר־הירדן, נותרו להטלה, אולם עקב עננות גבוהה והמחסור בדלק במכלי המטוס )זה הלך ואזל לאחר ההגעה לדמשק והטיסה חזרה( הוחלט לוותר על הפצצת האזור. בשעה מסוס הדקוטה 623 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות 105 בדו״ח המודיעין של מטה חיל־האוויר נכתב, כי ״הפעולה על קונטרה בוצעה... ותוצאותיה היו טובות״ בדו״ח שכתב לאחר הפעולה ציין אלשט״ן במיוחד ״את השתדלות מפקד השדה ] לדבריו, מכיוון שלא היה נווט במסוס, ״הגענו לדמשק, שזה היה מיותר, מאחר שזה לא היה בתוכנית״. הוא הדגיש שעל־מנת לבצע פעילות מבצעית מרמת־דוד יש צורך להעביר לבסיס ״שני באחרים, אמבולנס אחד )לפחות(, מכונת כיבוי אש המחנה״. לדו׳׳ה שלו ושל הטייס צירף גם את הערותיו של טולקובסק׳, זה התייחס בעיקר לאופן שבו הוטל החימוש עד אז: צורת ההטלה וההחזקה של הפצצות היא לא מוצלחת ביותר. זרם האויר מהפרופלר את הסדורים הנחוצים להטלת פצצות מספיק לעבודה זו הם בלתי מנוסים ולא יודעים את העבודה. הדלת שדרכה מטילים את הפצצות היא קטנה ואין מספיק מקום לפעולה יעילה. לדבריו, עד הטלת הפצצות כבר חלף המטוס מעל המטרה. הוא המליץ ״שהפצצות ׳וטענו בצורה כזאת באותו יום בשעה 106 שכל הגדלים יהיו מעורבים״ ״לחפש שדה תעופה״ בקונ״טרה. הם המריאו משדה התעופה תל־אביב ״ישר למשמר הירדן, לאורך הכביש ממשמר הירדן לקונטרה״. הם טסו בגובה בכמה אוטובוסים הנוסעים לצפון מבית־המכם. בהגיעם לקונ״טרה לא מצאו שם שום שדה תעופה וגם לא ״לאורך הכביש קוניטרה-בניאס״. הם המשיכו מקונ״טרה לאורך הכביש המוליך לדמשק, התקרבו לקטאניה, ד אולם לא ראו מאומה, ונחתו בחזרה ברמת־דוד בשעה ״יש לציין את פעילות האויב באויו״ בינתיים החל המבצע היבשתי. ב־ אך למחרת פונו בעקבות התקפה סורית נגדית עזה מלווה במטוסי הרוורד, ארסילריה ושריון. על־פי דיווחי * בדו״ח של קצין המודיעין של מטה חטיבת ״כרמלי״ 108 הכוחות, נמשכה פעילות חיל־האוויר הסורי כל היום סוכמה הפעילות האווירית עד אז כדלקמן: יש לציין את פעילות האויב באויר שנמשכה במשך כל היום. אוירוניהם צללו באומץ רב והטרידו את כוחותינו בלי הרף בפצצות ובמכונות יריה. מספר מכוניות הוצאו מכלל שימוש. אוירון אחד של האויב הופל די חיל האויר שלנו )עדות ראיה, וההאזנה שקלטה את דברי הטיס ״נפצעתי בראש. המוטור אינו בסדר; אשתדל לחזור״(... יש לציין מצדנו את חוסר הזהירות ואי נקיטת האמצעים המתאימים נגד התקפות אויריות, חוסר 109 סדורי הסוואה, רכוזי מכוניות במקומות גלויים, חוסר התחפרות וכוי * מפקדת הצבא הסורי הוקמה בקונ״סרה, ומפקדה העליון היה זעים )גנרל( חוסני אל־זעים. בראש הגשר של משמר־הירדן רוכזו, נכון ל־ 624 י >זת!כנ׳ות - לביצוע טיק מ ״ י :יvy vf_ t>7> o jo" d « /7A J>«/ I No* iff in'/fr* !3! A 6 ׳ הדרישה לפעילות אווירית של מסוסי קרב באזור היתה אפוא דחופה וחיונית ביותר. שני מטוסי מסתכמים יועדו לצאת לאזור משמר־הירדן ב־ ואנשי יחידת ההחזקה של הס״סת לא אישרו את המראתו )או כפי שנאמר באחד המסמכים - הס״סת לא קיבלה את המטוס ״בצורה הרשמית הרגילה״(; אולם מפאת הצורך המבצעי לא התחשבו בדעתם של 110 אנשי ההחזקה והמריאו במסום זה בשעה פסרלו באזור וחזרו לנחיתה בהרצליה. הנחיתה עברה בשלום, אולם כשבדקו שוב את המטוס )מם׳ ווו(, ״נמצא ששני להבים של הפרופלור נוקבו ע״׳ מכונות היריה של המםום עצמו״. בדיקת הסינכרוניזציה במטוס נעשתה גם לפני המראתו וגם לאחר נחיתתו, ובשתי הפעמים ״הראה המכשיר שהסינכרוניזציה נכונה״. למחרת היום שוב נבדק המטוס ״בעזרת תרמילים ריקים ונמצא שהמרו ] שבמטוס זה וגם באותם שני מסוסים, שנעדרו בפעולה ב־ הבדיקה של הסינכרוניזציה, ומרכיבי המכונות )האחראי לדבר - נשק צ׳כו בעקבות זאת הניחו אפוא, 1 דבר זה בחשבון״ כ׳ ״תכן שבעקבות התקלה בתיאום בין המקלע למדחף פגעו הטייסים ויקמן ובלוך במדחפיהם, ובכך גרמו לנפילת מסוסיהם. פרט לבעיית הסינכרוניזציה היתה גם בעיה קבועה של מסלולי ההמראה בהרצליה, אשר מצבם היה ״משתנה מהמראה לנחיתה״. מטוסי המסרשמיט התאימו להמראה ממסלול דשא, ולא ממסלול עפר. בעיה זאת פגעה באופן ישיר ומיידי בפעילותה המבצעית של הטייסת, כמתואר לעיל, כבר בראשיתה, ובאה ליד׳ ביטוי בהמשך הפעילות. ב־ ו ו ביולי הודגש הצורך ההכרחי והמיידי להעביר לטייסת בעל מקצוע ' אולם מפאת הפעילות המבצעית לא טופל הנושא כראוי. 12 על כל הציוד הדרוש לטיפול בשני המסלולים בשעה שנחיצותם של מטוסי הקרב היתה חיונית ביותר - לפחות כדי לשמור על ״שמים נקיים״ ולהבטיח בכך הן את פעילות כוחות הקרקע והן את פעילות שאר מטוסי חיל־האוויר - כמעט ולא היו מטוסי מסרשמיט. אחדים מהם פשוט התהפכו בהמראה, ובמקרים אחרים בחוזרם לנחיתה. ייtk-> .k.r) «>(fi/ ^•pMv /*ffnM rfntit lf°a •arc* III an <,)611 oi/s/oBn fi׳ iJ'Jj!»3s .1/1׳ ft לייויוז sljio* 'V bf'J פ.(׳>׳J>y 3p T,/!trj no js f ™fLlJ j-3 .1 י'>ן>ז ו ג J It p ר r'1l0"'r' i/13 J*/ , 111 o'u oifaat ניי׳-י׳י־ר ^ llJH"^ o.Mf 91 1.7. ftהrlf' י׳ kf (133 f)s!)b11* '?•y>nl , ׳ » » in!• •Sj י טייסו יזיל בעיית הסינכרוניזציה במכונת הירייה הפצצת משמר־הירדן ובית־המכס: ״עברו כל שבועות ההפוגה, ודבר לא נעשה״ גם מטוסי הדקוטה של טייסת אלה הופצצו ב־ והגליל המערבי, והפציצה את גילמה, מוקבילה, נצרת, מגדל ויפיע. בםך־הכול הטילו מטוסי הטייסת 625 ממטוסים קלים - ל א יונ במלחמה לעצמאות ניי של באותו לילה נערכה טייסת עם שמחה אלשט״ן, קצין הקישור מטכ״ל/אג׳׳ם־חיל־האוויר, הגיעו לטייסת, ולהפתעם התברר להם כ׳ מתוך שלושת מטוסי הדקוסה מוכן רק אחד בלבד לפעולה. מפקד הבסיס, יהושע גילוץ, גרס שמוטב לדחות את הביצוע מפאת העדר אמצעים חיוניים, כמו מפות, תחבורה וכיו״ב, אולם לבסוף הוסכם ביניהם להוציא מטוס אחד עם מטען של שניים וחצי טון פצצות. לביצוע המשימה נקבעו סיריל כץ ובן־פורת כט״ס־משנה, וגם אלשט״ן הצטרף לטיסה. בתדריך לטיסה אף נמסרו להם תצלומי האוויר של המטרות. בשעה המטוס מרמת־דוד, עבר מעל נצרת ובין טבריה וצפת על דרך מחנ״ם-משמר־הירדן. כעבור מעל בית־המכם. הפצצות הוטלו אך נפלו הרחק מהמטרה. לאחר מכן חזר המטוס למשמד־הירדן, וכשהיה מעל המטרות הטיל פצצות במשך כ־ אך הוערך כ׳ הפצצות פגעו במטרה. ב־ למסכ״ל/אג״ם על הפעולה, הצביע על כשלים ארגוניים ומבצעיים של הבסיס: החיילים המשמשים את השדה אינם מועסקים ואינם ׳לרבדים בקצב המתאים למלחמתנו... הטייסים אינם מכירים את הארץ ולכן צריך לתת להם את האפשרות לסייר באוירוניס או במכונית את חלקי הארץ הניתנים כיום לסיור. יש לדאוג, שיהיה קשר בין הטייס ובין חיל הרגלים הפו/גל בסביבה, כדי שתהיה אפשרות לכוון את ההפצצות בצורה יותר יעילה. הפעם התמקד עיקר הביקורת במיוחד במפקד הבסיס וביחסי העבודה הגרועים בינו ובין הפיקוד של טייסת תנאים אלה אכן היו קשים ביותר, והסיכון הרב שנשקף לצוותים בפעולות 114 ולהתאים עצמו לתנאים הק״מים״ אלה נראה אז רב מדי למפקד הבסיס, שהכיר היטב תנאי פעולה אחרים מחיל־האוויר הבריטי, שבו שירת במלחמת העולם השנייה. קצין הקישור לא היה מודע לסיכונים הרבים שנטלו הצוותים, עת יצאו לביצוע אותן הפעולות למרות אותם תנאים. שלמה אורן, קצין הקשר , למחרת אג״ם־חיל־האוויר, פקודת מבצע מם׳ גשר בנות־יעקב ועל שתי תחנות המכס במשלטים ממזרח לגשר זה.* ״הקף הטוח מהנקודה המערבית של המושבה משמר עד לעומק של״ שניים וחצי שלושה ק״מ ״מזרחה לנקודה זו ברוחב של ק״מ בערך. בכמות של שם, והתעורר ביניהם ויכוח באשר ״לחשיבות העניינים של הערב״. תוך כדי כך נכנם קלוד דובל, מפקד טייסת 103 הכל יהיה בסדר. נעשה את הכל שזה יצא לפועל הלילה אני עצמי הייתי קצין חיל רגלים פעם״. אלשט״ן התקשר אפוא עם מטה חזית הצפון, וכעבור זמן־מה הגיע לבסיס קצין קישור בשם ישראל מטעם מטה החזית, והוא תדרך אותו באשר ״למצב החזית״ ומסר לו אף ״צלום אווירי מהמטרה״. בשעה האלחוטא׳ - שאול פרידמן, וסימור גוטליב - האחראי למטילנים( לתדריך. במשך כמחצית השעה העביר * לפי הפקודה, היו כוחות צה״ל מרוכזים ״במשלטים מזרחית צפונית למחנים ודרומית מזרחית ליסוד המעלה וחולתא ובראש גשר מזרחה לירדן בקרבת ים החולה". לעומתם, היו כוחות האויב מרוכזים ״במשמר הירדן, עלמין, בתחנות המכס מזרחה לגשר בנות יעקב ובמשלסים קרובים מערבה למשמר הירדן״. 626 yiy3 יק״ מתוסג׳ות להם אלשט״ן ״את כל הפרטים וההוראות בבריפינג באזור משמר־הירדן יפציצו את צומת הדרכים ליד קונ״טרה. הצוות יצא אפוא לעבר המטוס, אולם כאשר הגיעו לשם, התברר לט״ם שאף ש׳׳נהוג ומקובל שעושים בקרת כל יום לאווירון ובודקים אותו, לפני כל המראה״, לא בוצעה בקרה למטוס זה שיועד לפעולה עקב חילוק׳ דעות ״בין המהנדס וטגן מפקד השדה״. כץ החליט אפוא שלא וכי ״אין לו כעת זמן להסביר ל׳, אבל האי־סדר הוא איום״. לדבריו, תיאם אלשט״ן עם ״ירמיהו״)מטה חזית הצפון( שיהיו בקשר אלחוט עם המטוס. הוא אף התקשר עם קצין הקישור מטעמם, מסר לו את סימני הקשר, בדק אם יש להם קשר עם המטוס ו״הכל היה בסדר״; אך כעבור זמן־מה ניתק הקשר ביניהם. הטיפול בעניין הועבר לקצין הקשר של הבסיס, וזה טיפל בעניין ואף יצא עם הצוות למשימה. בשעה "5 ידידיה קפלנסק׳, מס״ם׳ בהגיעם לאזור הטילו פצצות ראשונות, ובשעה פצצה של ולכן עקב מקרוב אחר הפעולה. היה זה ניסיון ראשון להטיל פצצה במשקל זה, ובגלל משקלה הרב התקשו המטילנים ברנס )״בודי״( אלברג ובן־זוגו להחזיק בה. הם הצליחו לבסוף להטיל את הפצצה, אולם קפלנסק׳ הבחין, לתדהמתו הרבה, שזנב הפצצה פוגע בחלק התחתון של דלת* המטען, קצת לפני המנעול התחתון. מעוצמת המכה נשבר המנעול, והחלק התחתון של הדלת יצא החוצה בכמה סנטימטרים, פגע במדחף, וכתוצאה מכך נתלשה הדלת מציריה ופגעה בקצה המוביל של המייצב השמאלי. מעוצמת המכה התכופפה הדלת וקיבלה צורה של לצלול ספיראלי לצד שמאל. הכוח הצנטריפוגלי של הסיבוב העמיד את כולם על הרגלים, ואנשי הצוות נצמדו לקירות התא והרצפה״. הטייס שמע לפתע חבטה עזה והבחין שהמטוס החל להסתחרר, העביר את האחריות לטיסה לארתור קופר, ט״ס־המשנה, ופנה לראות מה מתרחש בגוף המסום. מבעד לדלת האחורית הבחין כץ בדלת המטוס, התלויה על החלק הקדמי של זנב המטוס, והודיע לצוות לנטוש את המטוס. כולם, בשלב זה, נמצאו על הרצפה, מתקשים לייצב את עצמם. הניסיון היחיד של קפלנסק׳ עצמו לצנוח מהמטוס כשל, כיוון שמבלי משים נתפס חבל ההתרה של המצנח )השולף את המצנח בשעת הצניחה( בבורג ברצפת המטוס, והמצנח נפרם על רצפת התא. אולם מיומנותו הרבה של קופר הועילה לבסוף, והוא הצליח להוציא את המטוס מהצלילה; אולם הדלת נותרה צמודה באופן הדוק למ״צב, והמטוס המשיך לרעוד בפראות רבה ולאבד גובה. הטייסים החליטו לחזור במהירות לבסיס. הדרך חזרה נעשתה במהירות הוטלו על המ לכינרת במרחק ד׳ גדול מהכינרת לכוון צפונית מערבית מטבריה״. יש גם בכך משום ביטוי לבהלה הגדולה 116 שהיתה במטוס באותה עת בינתיים, בשעה בסךהכול שש פצצות, ואלה ״נפלו צפונה מהמשמר לתוך הסווח״. בשעה בקשר מורס שהוא מתקדם מכיוון צפון־מערב, וביקש להאיר גם בפצצות תאורה את אזור המסלול לנחיתה. רק לקראת הגישה הסופית * את הדלת הקדמית הסירו לפני ההמראה, ומהפתרו שלה הסילו את הפצצות. הדלת האחורית נותרה נעולה. זn'oioDD איונ במלחמה לעצמאות לפתע הדלת, אולם הטייסים לא הבחינו בכך, ולכן לא ביטלו את כוונתם לנחות שם נחיתת גחון. נורו שש פצצות תאורה ירוקות, ובאותה הזדמנות הופעל זרקור, שמון לעבר המטוס המתקדם. אמבולנס ורכב חירום הועמדו בצד׳ המסלול בכוננות, אולם ט״ס־המשנה, ארתור קופר, הצליח לבצע נחיתת חירום על הגחון מבלי להוציא את הגלגלים. החשש היה גם שהוצאת הגלגלים עלולה לגרום לסחרור של המטוס במצבו אז. בנחיתה נפגעו המנועים, ולאנשי הצוות נגרמו פציעות קלות בלבד. המטוס נגרר על־יד׳ רכב החירום ונבדק על־יד׳ מפקד הטייסת חבל. מסקנתו של זה היתה שמנעול׳ הדלת האחורית לא היו ד׳ מחוזקים. עם זאת היתה לו ביקורת כלפי שיטת ההטלה הידנית. הוא טען כ׳ פצצות להתגבר על כך מבחינה סכנית. לפי שעה הושבת המטוס ונזקק לחלפים. לדברי אלשט״ן, מדע לו מדברי הצוות לאחר מכן ״שאחת הפצצות, מאלו שנזרקו עם הנצרות התפוצצה באוויר וכמו כן הם חושבים כ׳ כל יתר הפצצות התפוצצו גם כן אבל אינם בטוחים בכן״. אלשט״ן הודיע על כך למטה חזית הצפון, על־מנת ״שיזהיר את אנשיו בחזית ויודיע להם את הנ״ל״. ״תוהו ובוהו״ — במילים אלה אפיין אלשט״ן את המצב הכללי ברמת־דוד. שלמה אורן, אשר קיבל את הדו״ח של אלשט״ן, הוסיף מילים כדרבנות: מסתבר, כי התאונה קרתה שוב כתוצאה מהזנחה, אינטריגות בפקוד השדה במקום וכל הכרוך בזה. בנס נמנע אסון. המטוס נפגע קשה. יצא מפעולה. יש לציין כי עוד לפני - מהדקוטות. עברו כל שבועות ההפוכה, ודבר לא נעשה בנדון. מוסיפים להטיל את הפצצות בשיטה הפרימיטיבית, כפי שנהנו בהפצצת הנסיון יי ממטוסים אלה בתחקיר טען מפקד השדה, יהושע גילוץ, שהאירוע ״נגרם עקב תקלה טכנית, ושהשדה והאנשים אינם מוכנים לפעולות״. מעבר לכך לא רצה להוסיף. אלשט״ן הבהיר לו אפוא, שאם ישאל אותו יגאל ידין לפשר "9 האירועים המוזכרים בדו״ח שלו, יפנה אותו לישראל זבלודובסק׳, מפקד החיל, או לאהרן רמז, ראש המטה בדו״ח של שלמה אורן, קצין הקשר אג״ם־חיל־האוויר, למחרת, נאמר כ׳ אכן ״משמר הירדן הופצצה ב־ ב־ רמת־דוד לא נענה ל־ 120 מטוסים נוספים שנועדו להפצצה לא המריאו ״בגלל ליקויים טכניים ארגוניים בשדה נראה כ׳ גם בגלל הקשיים ברמת־דוד הקצו גם מטוסים מט״סת מם׳ על־פי פקודת מבצע מם׳ ואכן, בשעה 121 בשעה מוטס ביד׳ יצחק סלע עם המסילנים פאול דיאמלנד ואבנר חלבני, לגיחת הפצצה באיג׳זים. בדרכו למטרה הבחין סלע בשטח רמלה ממזרח בכמה התפוצצויות. הוא זיהה את איג׳זים על־פי מיקומו של הכפר עיךגזל שהכיר מטיסותיו הקודמות באזור. בשעה לבן לרוב״ לעומת הכפר הקרוב עין־גזל שהיה ״׳!תר כהה״. במשך ביעף הפצצה ראשון הטיל שמונה פצצות; את תוצאות השתיים הראשונות לא הצליח לראות ״בגלל עננים״, ואילו שש האחרות נפלו ״שלש בשטח מאוכלס ושלש בקצה הכפר - צפון, אבל גם בשטח מאוכלס״. סלע נכנם ליעף הפצצה שני, ובו הטיל שבע פצצות. לדבריו, נפלו שתיים בגבולות הכפר, והשאר - לתוך המטרה. דליקות ניצתו מכל עבר, ולכיוון המטוס נורו מהקרקע ״כמה כדורים זוהרים״. סלע פנה לשוב לכיוון תל־אביב, ובהתקרב! לעיר החל להנמיך, ובשעה 628 ™ז™ מתוכחת - לביצוע ואילו בשדה ״בסדר, חוץ ממכוניות״. כן צ״ן כ׳ ״הצעה מעשית מפאול דיאמנס נעשתה בנוגע לשיטה יעילה 122 יותר כדי להפטר מפצצות״, וכי ״פרסים על כך ימסרו על ידו לגלעדי״ לעומת גיחה זו בוסלה באותו לילה גיחה אחרת, שנועדה אף היא להפציץ את איג׳זים, ובה אמור היה לצאת מטוס אוסטר, מוטס ביד׳ בנימין כהנא עם גחן כמטילן. בתחקיר הטיסה של הצוות פורטו בזו אחר זו הסיבות לביטול הגיחה: מצנחים לא הוכנו מבעוד מועד, ועד שהובאו למטוס היה ״חסר אדם להתאמת המצנחים״; משנפתרה בעיה זו, לא ניתן היה להניע את מנוע המטוס׳, ומשהגיע המכונאי והניעו, גילה להפתעתו שאין פצצות; הוא הלך להביא את הפצצות, וכשהביאן כיבה את המנוע על־מנת להעמיסן )כאלה היו ההוראות(; ולאחר שהעמיסן - שוב לא הצליח להניע את המטוס. האיחור בהמראה הצטבר עד אז לכדי קשר אג״ם־חיל־האוויר הודיעם, כ׳ חשוך מדי מכדי להמריא לביצוע הטיסה, כ׳ המסרה לא תיראה, ולכן בוטלה ' התקלות חזרו ונשנו גם למחרת 23 הטיסה ברצוני ״לנקום באמצעים חריפים ביותר״ בפקודת מבצע מם׳ 124 יפציץ את ״משמר הירדן, הגשר שם, ותחנות המכס מזרחה לגשר בכמות של הוחלט להוציא שלוש גיחות הפצצה לאזור משמר־הירדן. בורים סניור, מפקד שדה דב לשעבר, אשר מונה לסגן ראש אגף המבצעים, היה מעורב בשלבי התכנון של הגיחות למשמר־הירדן באותו לילה, ולדבריו ״כל התכנון הצבאי בשטח הנ״ל נערך לפי כמות הפצצות אשר היה עלינו להטיל״; אולם בסופו של דבר המריא רק מטוס אחד. בשעה וכהן להפצצת משמר־הירדן. מסען הפצצות כלל בשעה עננים(. הוא טס מעל הים בגובה מדרום לשדה התעופה של מחניים. משמר־הירדן ״היתה מעורפלת לגמרי״, אך הוא הצליח למצוא אותה ״בהצטלבות של הדרכים של הגשר ושל בית המכס״. בשעה ללא כל ירי נ״מ מתחת, והבחין בהתפוצצויות סמוך מאוד ״לבנינים על יד בית המכס״, ולדבריו ״פצצה אחת פגעה בדיוק במקום המואר״. בשעה 125 התפקיד - לא היה ממולא בדלק... בזבזנו לא בוצעה אף הטיסה לנגב. ב־ מם׳ שהמצפן אינו מואר... שלא מילאו מחדש בנזין באוירון״. סניור לא יכול היה להסתיר את מורת־רוחו, שכן לדבריו הרי היו ״שש שעות להכנת הטיסה״. ולא רק זאת; בשעה לאחראי שם בחדר־המבצעים למלא מיד שלוש חביות דלק תעופה אחר. הוא שלח לשם מכונאי להעברת חביות הדלק, אולם בהגיעו לשם בשעה את חדר־המבצעים לא נעול, את ״הט״ם התורני ישן״, וגם את ״שני קציני המבצעים ישנים״. לא היתה שום השגחה, ויכול היה ״להלך בחדר המבצעים ולהתבונן״ בכל אשר יחפוץ. לאחר שהעיר את הקצינים התורנים, לא נמצאו האחראים למילוי הדלק בשום מקום. תלונה על התרחשויות אלה הועברה למפקד הטייסת על־יד׳ סניור. הדבר חרה לו אישית במיוחד, שכן כמפקד השדה לשעבר חש ככל הנראה מעורבות גבוהה יותר בכל 629 במלחמה לעצמאות כיו׳׳ הקשור לשדה זה. במכתבו למפקד השדה, בנימין אימברג, ציץ ״זו לא פעם ראשונה שקורה מקרה מסוג זה בשדה הנתון למרותך ונראה שהנהול הוא בלתי יעיל מיום גמר ההפוגה״; והדגיש כי בכוונתו ״לנקוט באמצעים '26 חריפים ביותר נגד כל הנוגעים בדבר״ גם למחרת חזרו ונשנו הליקויים, ובתחקיר הטיסה של שמואל וידלם וצהיק יבנה )אשר הטילו כרוזים מעל משמר־הירדן ממטוס בוננזה - גיחתם נמשכה למן השעה המסאורולוג״ם שניתנו להם היו לגמרי לא מדויקים, מכשיר האלחום לא היה תקין, והמצפן לא מדויק. פרס לכך ציינו שאין מקפידים כלל על הוראות ההאפלה לא בתל־אביב, לא ברמת־דוד ולא ביבנאל, ובהם נראו 127 המסלולים מוארים היסב אין ספק שגם לעובדה, שלא ניתן היה להסתמך על מסוסי הקרב, היתה השפעה רבה ביותר על פעולת מטוסי החיל בכל מרחבי פעולתם. בסיכום מבצע ״ברוש״, שמטרתם היתה חיסול ראש־הגשר הסורי, צוינה נוכחותם של ארבעה-שישה מסוסי הרוורד של חיל־האוויר הסורי באופן קבוע באוויר, אשר ״הטרידו את כוחותינו בפצצות ובאש מכונות יריח״; ו״חוםר תיאום בין חיל האויר ומסה הפעולה גרמו לכך שמטוס׳ הקרב הגיעו זאת ועוד, מפאת החשש שעוד כמה תאונות עלולות להשאיר 128 על פ׳ רוב לאחר שמטום׳ האויב נעלמו״ את חיל־האוויר בלי המטוסים הספורים שעוד נותרו לו, צומצמה ביותר פעולתם ההתקפית )צליפה והפצצה( של המסרשמיסים, ואלה הועמדו נכונים ככל האפשר למשימת הגנת שמי המדינה, או לכל היותר למשימות חיפוי לשאר מסוס׳ חיל־האוויר, שפעלו אף הם במשימות רבות ומגוונות עם פרוץ הקרבות. אין ספק שפעילותה המוגבלת של ס״סת נאלצו להמשיך ולפעול בשעות הלילה, ולכן ההפצצות לא היו מדויקות, והתקלות רבות. נוכח שליטה מוחלטת של חיל־האוויר המצרי במרחבו הצסמצמה בימים שלאחר מכן יותר ויותר הפעילות האווירית משדה דב בשעות היום. מול מסוסיו של חיל־האוויר הסורי מעל מרחב הפעולה של מבצע ״ברוש״ היו טייסי המסוסים הקלים עם זאת, בדו״ח המסכם של מבצע ״ברוש״ הודגשה תרומתו של חיל־האוויר בתחום הצילום 29 חסרי־אונים האווירי, וצוין כ׳ רק למן מבצע זה החל חיל־האוויר לספק צלומיס באופן שיטתי וברצפים אנכיים. הוכנו אמנם מספר רצפים של תזית הצפון, לפי בקשת הקמ״נים, אך איכותם לא היוזה טובה. לא היה כסוי של כל השטת המבוקש והיה קושי רב בהזמנת צלומים נוספים וקבלתם לתקונים והשלמת רצפים. השמוש בצלומי האויר של הצבא הבריטי 130 שהיו בנמצא, לא היה עדיין מפותת טייסת הגליל: ״כל מכונה מפציצה שלוש־ארבע פעמים בלילה״ העדר מסוסי קרב השפיע, כמובן, גם על יכולת פעילותה של ס״סת הגליל ביבנאל, אשר כמתואר לעיל היוותה חלק אינטגרלי מפעילות צה״ל בחזית הצפון. למרות כל המגבלות, ביצעה טייסת זו פעילות אווירית רבה וחשובה ביותר, אשר סייעה באופן ישיר לכוחות הקרקע באזור וזכתה להערכה רבה מצדם. במסגרת מבצע ״ברוש״ השתתפה גם בכמה גיחות הפצצה, וכאמור ביצעה גם גיחות סיור וצילום; אולם עיקר פעילותה עד 16 הערביים - וזאת בתיאום עם מהלכי הקרב היבשתיים באופן דומה לס״סת הנגב )שכאמור כבר חדלה מהתק״ם( הייתה ס״סת הגליל צמודה למפקדה המרחבית, ולכן התגברה על העדר מערכות הקשר ונוהלי התיאום המסורבלים והמחייבים בסוג כזה של פעילות. יתרה 630 » מזאת, בקרב הסייסים, שפעלו עם כוחות היבשה וגרו ממש עם בני המקום )שחלקם היו אף בבי משפחתם נוצרה תחושת הזדהות ומחויבות גבוהה יותר. ואכן, בימים הראשונים ללחימה היו שלושת האוסטרים של ס״סת הגליל ממריאים חליפות מיבנאל ומרמת־דוד בכל גזרות הלחימה באזור ״דקל״, כפי שהדבר התבטא בדברי משה פלדמן, מפקד הטייסת, לאגף המבצעים של החיל: ״התחלנו לעבוד בכל המרץ במכונות שישנן בידנו. כל מכונה מפציצה שלוש־ארבע פעמים בלילה. כל יום בבוקר אני שולח דו״ח על־יד׳ הקשר של הצבא. 132"* הודע לנו מתי לבוא ביחס לרפיד׳ , דרושים כמות גדולה של צפורנים ואכן, במסגרת מבצע ״דקל״ הפציצה ״טייסת הגליל״ ב־ ההפצצה על תרשיחא בוצעה ביד׳ מנחם ברנשטיין )בר(. הוא המריא באוסטר 33 ומראר 05:30 אחה ריטרמן)עם בלטיטא כמטילן( באוסטר עננים בלתי צפופים שנתנו אפשרות לראות ביניהם״. הם הטילו את שלוש פצצות ה־ באמצע הכפר, והאחרות - ״בחלקים היותר צדדיים שלו״. נורתה לעברם אש בלתי־יעילה מהקרקע. להפצצת מראר המריא נחום רפפורט )עם אברהם פורטוגלי כמטילן( מיבנאל באוסטר על הכפר שלוש פצצות 06:30 134 על הכפר ארבע פצצות טייסת הגליל החלה אפוא בפעילות מבצעית כבר ביום הראשון למבצע ״דקל״, וסייעה לכוחות הקרקע שפעלו נגד ״צבא ההצלה״. בשלב זה הצליחו כוחות קאוקג׳׳ להתקדם עד משלטיה הקדמיים של סגירה. כפי שדיווחה הטייסת לאגף המבצעים של החיל, הפציצו מטוסיה במהלך ליל פעמיים את גילמה וסביבות קבטיה, את ג׳נין ואף את משטרת נצרת. הטייסת ביקשה לשלוח לה ״פצצות בדו״ח של קצין מודיעין מטה חזית הצפון נכתב: ״חיל האויר שלנו הפציץ לפנות ערב ולפנות בוקר 135 בערה״ בעזרת שטסו בלי ליווי אוירוס קרב חגו שלוש פעמים במשך היום מעל עפולה והטילו פצצות מגובה רב, לא נגרמו למחרת היום נכתב, כ׳ בהפצצת הצופה אולם לאותו קצין מודיעין טרם היה כל המידע. בעיתון 136 אבידות״ בלילה הפציצו 137 המטוסים הוטלו כ־ מנחם ברנשטיין )בר( ואריה ריטרמן ממטוסי האוסטר 138 לוביה וסורען. באותו יום הטילו מטוסי הטייסת הגליל בימים הבאים המשיכו מטוסי הטייסת לפעול באזור שבין הגליל המערבי, בו היתה ידו של צה״ל על העליונה, ובין סגירה, שם ניכר לחצם של כוחות קאוקג׳׳ היטב. כל אותה עת עמדה הטייסת בקשר עם הצבא וקיבלה הוראות ישירות ממטה חזית הצפון. ב־ ואת גילמה, מחנה צבאי על־יד מוקבילה. בה־בעת פעלה גם הטייסת נגד הכוחות העיראקיים באזור ג׳נין, המשך הפעולות באותו יום היה בעיקר באזור סג׳רה. בשעה 39 והפציצה את משטרת ג׳נין ופעמיים את טירה 05:00 העננים לא זיהו את המטרה, ולכן הפציצו את חירבת־מסכנה בפצצה אחת של בודילבסק׳ ובלטיטא, אשר המריאו מיבנאל 1 ק״ג)אחת מהן לא התפוצצה(. חירבת־מסכנה הופצצה גם על־יד '40 באוסטר * ב־ מהפעולה שהיתה בתחום זה. היה בכך כדי להקל על העומס הרב של צוות הטייסת במהלך פעילותם המבצעית, וגם ניסיון כלשהו לתרום ל״אינסגרציה״ של הס״סת )על-פי מאפייניו של חיל־האוויר באותו זמן(. הוא פעל במשך זמן קצר - כחודש, ואז הועבר ₪ב למסה. 631 ירא3 במלחמה לעצמאות למחרת, בלילה שבין מסוסי הס״סת בפצצות זבובה, חירבת־מסכנה, לוביה וטורען. באחדות מהגיחות אף נורתה לעברם אש בלתי־יעילה מן הקרקע. הפעילות המאומצת עד אז היתה הגור• לכך, שב־ החיל לשלוח בדחיפות מלאי רזרבי של פצצות לעשרה ימים לפחות 300 פצצות תבערה, כ׳ ״הלילה יאזל המלאי״. מפקד הטייסת ציין, שעד אז הסילו בכל לילה כ־ ק״ג פצצות למחרת בלילה פעלה הטייסת בשלושת מטוסי האוסטר שלה להפצצת מגידל, לוביה, טורען, י4 עיךמהאל וחירבת־מ ב־ המריא מנחם ברנשטיין מיבנאל על אוסטר כעבור שלוש פצצות תבערה, ואחת מהן הדלקה ערימות בגורן. בשעה ביבנאל. חמש דקות קודם לכן המריאו משם •דילבסק׳ ובלטיסא באוססר תחת אש חזקה, שנורתה לעברם ״מהכפר ומהמשלסים שבצד צפון ודרום מזרח״, הטילו שלוש פצצות 20 22:45 המריאו משם רפפורט וברוקס כמטילן על או 5^•JJJI ^jjC. _]) ע—י'jj'*>» (J'j • y* •iJeL J• fck J Mj-ull oU01 cm ^ ^ ->״ i,^ J J-in . f&j,יySJ rrjl_^l ij ,J.[/]ailj _., XjW U^ji ^ ^V JP f^j.i^l JWj pL-JlfiW!.^:- v1^•w J j\ jj. ••• ^•^WI^IJI ;>sr ״ i-9.1 iU-1 f) JU-1 י ub J f^U-v yJ^U jtf CALu)) CA-iJuU (Jc. ,.01.1*1 ע ^J ^tairj Js Usi'ci-^ —־f^j bL .CjuajLo Ctli ij Li i^kll ^Wj is:* p. 01 ^ Wj V1r* 1 ^L^jfSjl 1 ^ u^-C Vpfi! -־ ,״ us riiUJij iU-ij .f1jjj1 ^iijj^yu ou! Uj-^^ij .ל׳נ׳י-מ Gi.> ר׳ sjuto rm1?2wpf (0sf1y?l,AW»n-*nop» py/gp>0211) enidon p>tp7> thiol,'fotn' !•>'?, m •w 1ep cewn puj Je fteid v&p pxojyi p-t/.y/nmian prfoMit pv n ojf n'oy tpt vJpM^g ok! umj/ hk>m ,y,j/ ly&HM ieptA/1 PfJ o>,y !j'nMAP >>/) 'hxnto pw/ rjt<: nmiei /2>m: v1 w'cfr o n,ey&w J.I.' •m'cfk' of, (10/2A1J WJ&)? at )ו ,aldj j&mJ P>k't PMB8 o>/T,p>J\tjM p3**lp1M>J p'ry/nv f) H njmt{6/aS!) t/,1 jtdSi mtilerf « en^fmrf . I'M •ttp'M ftiji) •A AH ti'flA tf Pk p>yi)0 P'ip iaj n wi) A-fje^ W /V>M U .jizvf! 'f'luf fuo AW? SIM) r. הכרוז ותרגומו לעברית, שהוטל על־ידי הטייסת על סירה טורען, הטילו שלוש פצצות של ואהרן קאופמן )געתון( באוססר הכרת האזור עבור אחד מהם או לנוכח קש״ מזג־האוויר. ואכן, תנאי ראות קשים, שכללו ״עננים נמוכים וצפופים״, מנעו מהם את זיהוי המטרה. הם הפציצו אפוא בשלוש פצצות בשעה "2 ״עדיין בוערת״ בדו״ח של קצין המודיעין של מטה חזית הצפון, נכון ל־ 632 יק3 פצצות מתוך השמונה שהוטלו 1 הלחימה של מבצע ״ברוש״, ועל כך שבהפצצת דרדרה התפוצצו רק שת על המקום. במרחב הלחימה של מבצע ״דקל״ ח שפרעם-נצרת. בחזית סגירה נמסר שהמושבה הותקפה מהבוקר, הורעשה מתותחים, ובשעה הופצצה ״ע״׳ שני מפציצי האויב״, אך ללא אבידות. כעבור שעתיים החלו להתקדם לעבר המושבה שישה משוריינים, אך הם נהדפו על־יד׳ התותחים של מגיניה ״אחר שהגיעו קרוב מאוד לגדר המושבה״. על פעילות 143 מסוסי ס״סת הגליל נאמר כ׳ ״הפגיעות היו סובות״ בסכמו את המצב בחזית הצפון, נכון ל־ והמזרחי מתוח, נמצא שם צבאו של קאוקג׳׳ המונה כל כך במספרים אולם יש לו תותחים רבים וגם אוירונים״. הוא התייחס לקרבות בגליל התחתון וציין במיוחד * כעדויות כוחות 144 את הקרב הקשה על סגירה, שבו נהרגו הקרקע להלן, היה לפעולת הטייסת מקום חשוב בהישגים שהושגו עד אז במסגרת מבצע ״דקל״. אף שהדבר לא נאמר במקורות, אין ספק שההפצצות הללו היוו גורם חשוב ביותר לכך, שחלק ניכר מהכפרים ננטשו על־יד׳ יושביהם הערביים, ובאחרים נכנעו ראשיהם. ב־ ולמחרת הגיעו הכוחות לשערי ציפורי והמשיכו לכיוון נצרת. בשעות הערב של הופיעה משלחת של מכובדים מנצרת וביקשה כניעה, וזו אכן נחתמה בשעה נצרת הביא לנפילת הגליל התחתון - ובתוכו 145 שורה של כפרים ערביים - ליד׳ צה״ל ההפצצות של טייסת הגליל נמשכו )בשני מטוסי אוסטר בלילה מראר על־יד׳ מנחם ברנשטיין, והכפרים חיטין ונמרץ - על־יד׳ אחה ריטרמן)שמואל ברוקס היה המטילן שלו(. הם השתמשו בפצצות וחצי כל אחת. רוב הפצצות נפלו בתוך הכפרים וגרמו לדליקות מספר. מן הכפר חיטין אף נורו לעבר המטוס ״כדור׳ •פור״. הכפר לוביה הופצץ על־יד מפקד הטייסת, משה פלדמן )עם דב תבור׳ כמטילן( בשעה 21:50 בחזרה ביבנאל ב־ פצצות כעבור מחצית השעה המריאו בודילב בשעה 45 * הכוונה לשאול אביגור. בעקבות נפילת בנו גור במערכה זו שינה את "ל״העיי 1 2 הזמנית, או פל מי שיפונה על ידו, לוקח חמת נ::רח משעה הצבא הערבי מכל הארצות סל 3 יי,ססרו לידיו של המפקד ה::באי 4 של כל יחיד ובכל דשור 5 יהיה דשאי לחסיל עונש סות לסי החלמתו האישית 6 ה נירה וסביבתה, ד. ראש העיר הנוכחי של נצרת ימשיך לכהן כתפקידו כיושב ראש מועצת העיר הנבחרה. האדמיניסטרציה הרגילה לתועלתם של זוח 8 תושביה האזרחיים של נצרת, ככל העניניס הצבאייס הוא יעסוד לפקודתו של הספקר חצ::אי של העיד. בסמכותו של המפ-זד ה :באי רחייס.ז לקבוע מה הם הענינים חצב:!יים וה:! 9 זכויוהיהם האזרחיות של פל תו ללא הבדל דת, גוי; ולשון. 10 מלות ה::תריו לדי(יו נצרת ועל זה באו על הה.:ום נציגי העיר נצרת: ׳, .־ 5< י ׳׳ ועל זה ם ־ )תנאי הכניעה של העיר נצרת 633 01DDD איונ במלחמה לעצמא בשעה אריה ריסרמן עם דב תבור׳ כמסילן הפציצו בפצצות מפרשת הדרכים ע״׳ לוביה״; ולאחר מכן הפציץ ריסרמן גם את רמה בשלוש פצצות בסךהכול הושלכו 146 תבערה, והן גרמו לכמה דליקות ק״ג ר שעזבו בהמוניהם את העיר בכוון צפונה התפשטה גם בכפרים הללו והחלה בריחה המונית״. לדבריו, ״מסוסי• 47 הרעישו במשך הלילה את גוש הכפרים מזרחית לנצרת והוסיפו על הבהלה במקום״ נכון ל־ ההשתלטות המוחלטת על נצרת וסביבתה. בעיר הוקם שלטון צבאי, והכפרים יפה, איכסל, דבוריה והמנזרים באותו לילה נמשכו 148 על הר התבור נכנעו ומסרו את נשקם. קרני חיסין שמצפוךמזרח ללוביה נכבשה ההפצצות של הטייסת, ובשש גיחות )שתיים על איג׳זים, זלפק, רמה, זבובה ומראר( הוטלו פצצות במשקל '49376 בראשונה הופצצה איג׳זים על־יד׳ בודילבסק׳ ובלסיטא: הם הטילו עליה שלוש פצצות אהרן קאופמן )געתון( בשלוש פצצות , תבערה ונחתו בחזרה בשעה אחת של שמונה ק״ג. הוא נחת בחזרה ביבנאל בשעה עם זאב טובקין כמטילן - את רמה; קאופמן הפציץ את מראר בשלוש פצצות 150 ש״כולן בול״, כפי שכתב בתחקירו; וברנשטיין הפציץ את זבובה ״פעולות רבות נתאפשרו הודות לסיוע הטוב של מסוסי הטייסת הזו״ פעילות טייסת הגליל היתה אפוא נרחבת ביותר ומותאמת ככל האפשר לצורכיהם של כוחות הקרקע בשטח. פעילותה המבצעית נעשתה כמעט ללא שום קשר לא לטייסת מם׳ ו בשדה דב, לא למטה חיל־האוויר במלון ״ירקון״, וגם לא למטכ״ל/אג״ם דרך קצין הקשר שלו עם חיל־האוויר. היתה זו למעשה הטייסת היחידה, אשר למרות היקפה המצומצם ביותר הושינוה סיוע אווירי ישיר צמוד לכוחות הקרקע במהלך כל הקרבות הללו עד תומם. היא אף זכתה להערכה רבה של כל הכוחות המסת״עים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי הערכתו של נחום שפיגל )גולן(, מפקד חטיבת ״גולני״: טרם ניתן לסכם את פעולותינו במערכה, בה ׳למדנו ועומדים תחת לחץ אויב עדיף ביבשה ובאדיר מאז סיום ההפוכה. אולם כבר כיום אפשר לציין את חלקה הוזשוב של ״טייסת הכליל״ בעמידתנו במערכה מכרעת זו. בעוז נפש וכבורה ידעו, צעירים במקצוע זח, למצות את מלוא היכולת של ״צפורי הלילה״ הזעירות. על כנפיהן נשאו עדוד ללוחמינו בפכיעותיהן המוצלחות בריכוזי האויב. חטיבתי מביטה בחיבה וכבוד י לפעולות ״טייסת הכליל״. גם מפקד החזית, משה כרמל, הרעיף שבחים על פעילותה של הטייסת. ב־ וגם למסה חיל־האוויר, ש״פעולות רבות נתאפשרו הודות לסיוע הטוב של מטוס׳ הטייסת הזו״, ולכן ביקש 52 ״אם ניתן, להרחיב את יכולתה של ס״סת זו ע״׳ הוספת מטוסים לשם העלאת יכולתה והגדלת היקף פעולתה״ עם סיום קרבות ״עשרת הימים״ סיכם מפקד חזית הצפון, מ׳ כרמל, את הערכתו בכתב לפעילות טייסת הגליל: 634 מתוכניות - לביצוע 0י5 עם סיום הפעולות עתה רצוני להביע בפניך את הערכתי המלאה לכבודה היעילה של הטייסת, אשר בפקודך והסיוע החשוב שקבלנו מטייסת זו בפעולות הרבות שבוצעו בתזית הצפון מאז גמר ההפוגה. אני מציין לשבח את מדת השתוף והתאום המלא שבין יחידות חיל הרגלים וחיל האויר, שהיו ללא פרצה, ואפשרו הצלחות בעבודתינו. אני מלא הערכה למסירות הבלתי־מסויגת והנאמנות המלאה של הטיסים העומדים לפקודתך, י53 אשר באמצעים מועטים עשו עבודה רבה ויעילה מאד במכתבו למטה חיל־האוויר באותו יום סיכם משה פלדמן, מפקד הטייסת, את פעילותה של הס״סת עד אז בנסיבות המיוחדות שבהן פעלה: ראויים כל אנשי הטייסת לאות הצטינות על עבודתם הקשה, בחוסר כל תנאים. אם זה בהספקת מזון ותחמושת למשקים מנותקים, בהעברת תולים ופצועים, ממקומות מנותקים שהמסלולים שם לא גמורים וקצרים. הפצצות מידי לילה בלילה, ויש שטיסים הפציצו חמש פעמים בלילה, פגיעות ישירות במיכלי דלק. התקלות אוסטר עם אוירוני קרב, וכוי וכוי. גם עובדי הקרקע ראויים להצטינות, על עבודתם המסורה. גאוות הטייסת 154 על העבודה המביאה תועלת במלחמה באויב 55 בתשובה לכך כתב רמז, שיש ״לקבל את השמות ומספר הטיסות וכו׳ של כל אחד עם המלצה אישית״ ואכן, סיכום כזה של כל הגיחות הוכן והועבר אליו כעבור זמן־מה. חלק מאותם דברי הערכה לפעילותה של טייסת הגליל פורסמו גם בפקודות־יום של מטה חיל־האוויר־, וראש מטה החיל, אהרן רמז - בשולחו את המכתב לטייסת הגליל ב־ '56 מספיקים״ שבהם פעלה, כדבריו, והוסיף: ״החיל כולו גאה בכם״ הישגיה של טייסת הגליל עד אז היוו מעין נחמה פורתא, שכן עד אז ספג חיל־האוויר ביקורת נוקבת ביותר כמעט על כל פעילות ט״סותיו. כזכור, לא פעלה ס״סת הנגב כלל בתקופה זו, ואילו על תוצאות פעילות שאר הטייסות — הן משדה דב הן מהרצליה והן מרמת־דוד - היתה הביקורת רבה ביותר, כפי שהדברים משתקפים גם ב־ ״דין: ״הכרחי שייעשה משהו יסודי לחיל זה — לפיקודו, למבנהו ולקביעת מגמתו. כי באם יוסיפו להתנהל שם העניינים בשגרה הקיימת, נראה ל׳ כ׳ מוסר אנשי חיל זה ויעילותם הממשית - במאמץ הכללי, יורדים באותו יום, שבו נאמרו דבריו אלה של אורן, שוב הפציץ חיל־האוויר המצרי את תל־אביב, ומטוסי 157 כליל״ הקרב של החיל כלל לא נראו באזור; וכשכבר הגיעו - הסתיימה ההפצצה. ״הפצצה והטרדה כזו מן האוויר עוד לא היתה מיום פריץ המלחמה בארץ״ בישיבת הממשלה ב־ נגבה ולהשתלט על קו מגדל פלוג׳ה החותך את כל הנגב מהדרום ומשאר חלקי הארץ, מצד שני הם שולחים כוחות מבית ג׳וברין צפונה בדרך לירושלים כדי לכבוש את העיר יחד עם הלגיון או בעצמם״. החשש, לדבריו, הוא ש״ברגע האחרון הם יכולים לכבוש במאמץ גדול ובקורבנות גדולים כמה משלטים, שינתקו את הנגב״. 635 יו״ ממט נ במלחמה לעצמאות 58 אף־על־פי־כן - בעיקר מחמת הדאגה לירושלים - הוחלט שלא להעביר כוחות מאזור רמלה־לוד לחזית הדרום העליונות האווירית המצרית בחזית זו היתה מוחלטת, ולכך היו שתי תוצאות ישירות: פינויה של טייסת הנגב משם והעברת צוותיה ומטוסיה לטייסת מסי ו בשדה דב; ומתן הסיוע האווירי על־יד׳ מטוסי טייסת מם׳ ו ומטוסי טייסת קשה כדי לתספק אותו ללא הצלחה רבה, פונה ב־ עד אז כל כוונה לפנותו. במסגרת מבצע ״אנ־פאר״ )אנטי־פארוק(, שבראשו הועמד מפקד חטיבת ״גבעתי״, שמעון אבידן, הוטל על כוחות של חטיבת ״הנגב״ - שאף הם היו כפופים למפקד המבצע - לפשוט על הכפרים אבו־ג׳ביר ודיר אל־באלח, הכפר הערבי הסמוך לכפר־דרום, ובחיפוי פשיטה זו להחליף את מגעי הכפר. על טייסת לכפר זה, אולם הגיחה לא בוצעה. בדו״ח של שלמה אורן צוינה אומנם עובדה זו כחלק מהתקלות שהיו לחיל־האוויר בפעילותו ב־ עד כמה קשה היה לדייק בהצנחת אספקה ממטוס קל, ולא היה טעם אפ!א להורות על הצנחת אספקה מדקוטה. למחרת בבוקר פתחו המצרים בהרעשה כבדה על הכפר, הסתערו בכוחות רגלים 159 ושריון — אך להפתעתם מצאו אותו ריק מאדם מעבר לאותה גיחה שיועדה לכפר־דרום, השתלבה התוכנית להפעלת המטוסים, כפי שתוארה לעיל, להפצצת משטרת עיראק אל־מנשיה, פלוג׳ה ובית־ג׳וברין במסגרת פעולות כוחות הקרקע במקום. אלה יועדו לכבוש את המשטרה - היא ה״מפלצת״ הגדולה הסמוכה לצומת וחולשת עליו - וכוחות ״גבעתי״, הבאים מן הצפון, נועדו לכבוש את עיראק־סואידן הכפר, ולפעול נגד בית־עפא וחתה. בהמשך אף 60 תוכננה פשיטה נגד אל־עריש כמתואר לעיל, הפעילות האווירית בחזית המצרית ב־ גם ההתקפה היבשתית לא הצליחה ביותר: אומנם כוחות ״גבעתי״ הצליחו לכבוש באותו לילה את הכפרים עייאק־סואידן, בית־עפא ועיבדם - אולם הכפר עיראק־סואידן ננטש לבסוף לנוכח הכישלון של יחידות ״הנגב״ למחרת היום כבשו המצרים שוב את בית־עפא וריכזו מאמץ לכיוון עיבדם. באותו 6 להשתלט על המשטרה יום וגם למחרת תקפו את הנקודה, אולם נהדפו על־יד כוחות ״גבעתי״. תוך כדי כך הפציץ חיל־האוויר המצרי 62 את נגבה ואת באר־טוביה באותו יום מג׳דל. ואכן, בשעה ו פצצות תבערה במשקל המריאו שני מטוסי רפיד, מוטסים ביד׳ צבי טרויהרץ ויעקב בן־ח״ם )״בלק״(, להפצצת הכוחות המצריים במג׳דל וסביבותיה. בכל מטוס היו פצצות במשקל כולל של 63 מהקרקע הכבידו על התקיפה, והם הצליחו להטיל רק חלק מהפצצות קודם שעזבו את המטרה ב־ * במהלך ההפוגה חדרה שיירת גדוד הפשיטה של חסיבת ״הנגב״ לכפר עם אספקה, ומתוך כוונה לפנות משם את החברות ואת הפצועים, אולם המצרים פתחו באש לעבר הכפר ומנעו את יציאת השיירה. הם שהו שם שמונה ימים, והצליחו להתחמק משם עם כמה פצועים וכמה חברות. שבועיים לאחר מכן, אור ל־ את החזית״ ולהשתחרר מנסל ההחזקה בנקודה גם במחיר ויתור על בסים סמוך לכביש עזה-רפיח ולמרות העיקרון שאין לפנות ״שובים.״, שמעון אבידן 1 מפקד חסיבת ״גבעת )משמאל(, וסגנו, מאיר דוידסון 636 מתוכניות - לביצוע טז ™י תבערה ומכונות ירה״; גם ניר־עם הופצצה פעמיים מן האוויר. באותו יום התקיפו המצרים גם את נגבה בכוחות גדולים; וסעד, גבר־עם ובארות־יצחק הורעשו בתותחים. במהלך הפעולה של המסופים המצחים הופל מסוס ספיספ״ר מאש שנורתה מן הקרקע. המטוס נפל בסעד, ומסה חיל־האוויר התבקש לשלוח מומחים כדי לפרק 164 אותו אולם לא היה בהפלת המטוס המצרי כדי לשנות את המציאות: המסוסים המצריים, שיצאו משדה התעופה באל־עריש, המשיכו לשלוט שליטה ללא מצרים בשמי הנגב. על־מנת לבדוק את היערכותם שם - לקראת ההפצצה המתוכננת של שדה התעופה על־יד׳ מטוס׳ ה־ לשם צבי זיבל ב־ להם שתי פצצות בהגיעם מעל רפיח ראו אורות חזקים. גם העיר אל־עריש נראתה מוארת מאוד. הם התקדמו לעברה, ובשעה 00:50 אחת נדלקו לפתע חמישה זרקורים, ואורם הגיע לגובה מפעילי הזרקורים לא הצליחו ללכוד את מטוס הבוננזה, והם המשיכו לחוג כך במשך אל־עריש לא נורתה לעברם כל אש אנטי־אווירית. בשעה לעזה. בגובה חזרו לשדה התעופה בתל-אביב ונחתו ב־ קרה לפצצה השנייה שהיתה לו. מידע זה מצו׳ בדו״ח של קצין הקשר אג״ם־חיל־האוויר, שלמה אורן. בהתייחסו לגיחה זאת כתב: ״מסוס שחזר מסיור אל־עריש השליך פצצה אחת על עזה. שניה לא שוחררה מהמלחצים '65 מבלי שהטייס ידע על כך. המטוס נחת בסדר עם הפצצה״ היתה זו גיחה ארוכה ומסוכנת, שבוצעה במטוס קל ללא כל הגנה אווירית. היא הוכיחה היטב כבר אז עד כמה גדולה היתה שאננותם של המצרים, שכן למעשה לא דאגו לאבטחת שדה התעופה באל־עריש מפני תקיפה מהאוויר - אף שידעו שיש לחיל־האוויר מטוסי קרב. ככל הנראה טרם ראו אז במטוסי המסרשמיט איום של ממש. עובדה זאת מוכחת גם מ״פקודת מבצע קרבי מס׳ רובאים רגלים״ של הצבא המצרי ב־ יש בפקודה זו )שתורגמה על־ידי ״קצין חקירות ומסמכים״ כעבור ארבעה חודשים( כדי ללמדנו כיצד נערך אז הכוח המצרי מבחינת הסיוע האווירי המצרי והיערכות נ״מ. חשיבותה של הפקודה לא רק במה שיש בה - אלא במיוחד במה שאין בה: לא מצויה בה כל התייחסות לחיל־האוויר הישראלי. יש בכך כדי ללמדנו שחיל־האוויר טרם נחשב עד אז לגורם, שיש צורך להתחשב בו. בפקודה זו נאמר, כ׳ במהלך ההפוגה ״הגיעו תגבורות רבות באנשים בנשק ובציוד״ לנגבה. לשני הגדודים )ה־ אנסי אויה, מכונית בעלת מהירות רבה מאוד נספחת לתעופה, שתי מכוניות עזר לתעופה״. תותחים אלה נועדו גם להרעשת נגבה. באשר לסיוע האווירי, נאמר כ׳ למן ותבערה לסרוגין״. למן השעה ולהפציץ ״כל רכוזים או משורינים של האויב״ ולמנוע כל התקדמות על הדרכים המובילות למושבה נגבה מצפון, מדרום וממזרח; כל זאת - לבד מהדרישות הדחופות של כוחות הקרקע תוך כדי הפעולה. אלה ״תשלחנה באמצעות מכונית מיחידת האיתות לעזרה אוירית אל המטה האויר׳ של הכחות. ד. המכונית בעלת המהירות '66 הרבה ביותר תעמוד לרשותו של המפקד בכל בקשותיו מן המטוסים להרעשת כל מטרות שיראה כנחוצות״ ואכן, בשחר אותו יום הופגזה נגבה מתותחים של הצבא המצרי והופצצה מן האוויר, ואחר־כך פתח השריון שלו באש. לקראת הצהר״ם הסתערו כוחות הרגלים על המשק, אך נעצרו כ־ 637 במלחמה לעצמא זמן כתב מפקד חטיבת ״גבעתי״ למסכ״ל: ״מתקיפים קשה לאורך כל החזית, מהאוויר ומתותחים, חי״ר מסתער. קשה במיוחד המצב בנגבה ובעיבדיס. הכרח להוריד אוירוניהם ולהתקיף ריכוזי הרכב בין בית־עפא ועיראק סואידן״. על אודות ההפצצה האווירית כתב אבא קובנר ב״דף הקרבי״: ״...כל אותו זמן - שמונה שעות רצופות! — הפציצו מסוסי האויב במרוכז את כל מרחב נגבה. הפצצה והסרדה כזו מן האוויר עוד לא היתה מיום תוך כדי ההפצצות 67 פרוץ המלחמה בארץ״ על נגבה הפציץ חיל־האוויר המצרי גם את באר־סוביה, בית־דראם וג׳ולים. המטוסים צללו וצלפו ממקלעיהם גם לעבר המכוניות בסופו של דבר 168 שנעו ליד מחנה קסטינה 169 לא הצליחו המצרים לכבוש את נגבה ב־ גלאון, ששימשה בסים פעולה של ״גבעתי״ נגד בית־ג׳וברין והדרך העולה אליה מפלוג׳ה, אולם ההתקפה שלהם נהדפה. כזאת היתה אפוא הפעולה במרחב פעולתה של חטיבת ״גבעתי״; ואילו בנגב עצמו )מרחב פעולתה של חטיבת ״הנגב״ בפיקודו של נחום שריג - ״סרג״״( הסתפקו המצרים בהפצצות מתותחים וממטוסים על המשקים שבו: ב־ תבערה, ובאותו.יום הופצצה מהאוויר גם ניר־עם; סעד ובארות־יצחק הופצצו מתותחים וממרגמות; ולמחרת הופצצו מהאוויר גם דורות, גבר־עם וניר־עם. בה־בשעה פעלה חסיבת ״הנגב״ לאמירת הקשר בין נקודות '70 ההתיישבות השונות במרחבה ובעריכת פשיטות ומארבים נגד התחבורה הערבית בכביש עזה-מג׳דל מפת ההתקפה על נגבה ״לבחון מחדש יצירת טייסת קלה בנגב״ העובדה, שבמהלך קרבות אלה כבר לא היתה טייסת קלה בנגב, פגעה ללא ספק ביכולת להושיט סיוע אווירי מיידי לכוחות הקרקע ולסייע בשיפור איכות הקשר בין נקודות ההתיישבות בנגב, כמוכח מדבריו של מפקד 171 חטיבת ״הנגב״, נחום שריג, ב־ דבריו של מפקד החטיבה נאמרו בהקשר לצורך לפנות מצאלים את אחד הפצועים שחייו בסכנה. לשם כך המריא באותו יום אליהו פ״נגרש, מפקד טייסת הנגב לשעבר, במטוס אוסטו בגובה אורות״ הואר המסלול והוא נחת בו. למחרת בבוקר המריא משם לצאלים, אולם ״דרומה מכביש עזה—באר 638 yiy3מתוכניות סז י? שבע נתקל בערפל חזק שהיה מונח על הארץ״, ולכן חזר לדורות. כעבור מחצית השעה ניסה שוב להגיע לצאלים, אולם שוב ללא הצלחה ונאלץ לנחות בתקומה. כעבור שעה המריא משם, והפעם הצליח להגיע לצאלים. הוא נשאר שם עד לפנות ערב, ואז המריא עם הפצוע לתל־אביב, והגיע לשדה דב בשעה בתחקירו איין כ׳ ה״מס־רפורט לא היה מספיק״ סוב, כיוון שלדברי אנשי המקום בצאלים ובתקומה ״תופעת הערפל היא לא יוצאת מגדר הרגיל״, ולכן תמה על שלא צויד במידע חיוני זה. לטיסה זו לא לקח מכשיר 2 אלחוס, ואף הוא ציין כ׳ ״המצפן במטוס אף על פ׳ שכוון כמה רגעים לפני הסיסה לא פעל ב תוך כדי הקרבות בנגב הלך והחמיר עוד יותר הצורך בהעברת מטען ונוסעים לשם, ובמיוחד להוצאת פצועים וחולים משם. משימה זו הוטלה על טייסת מם׳ סלילת מסלול ארוך בדורות אפשרה לבסס את הקשר האווירי עם הנגב גם באמצעות מסוסי הדקוטה, שיכלו עתה לנחות שם. המטוסים הועמסו באמצעות יחידת המחלקה לאספקה מוטסת של אג״א/מסכ״ל וטסו משדה דב לדורות, ובדרךכלל החזירו משם נוסעים. עם זאת אין ספק, שהעברת מסוסי הדקוסה לרמת־דוד הקשתה על המשך ביצוע הטיסות. אלה היו יוצאים משם, נוחתים בשדה דב, מועמסים במטען, טסים לדורות, ולאחר פריקתם שם יוצאים בטיסה לרמודחד. פרט לטיסות אלה יצאו לעתים מטוסי הדקוטה על־פי פקודה מאג״ם/מבצעים גם להעברת תחמושת והוצאת פצועים. כך, למשל, המריא ב־ "3 דקוטה משדה דב עם מסען של שניים וחצי טון תחמושת, ובחוזרו בשעה כעבור כמה ימים אף ביקש ראש מסכ״ל/אג״ם, יגאל ידן, כ׳ ״לרגל מצב הבסחון... להעמיד מיד דקוטה אחת ואכן, על־פי פקודתו של ראש המטה יועד ב־ 74 למשך ביולי מטוס דקוטה ״לרדת בתל־אביב בשעה ״5 של מטוס דקוטה לצד מטוסי הדקוטה של הטייסת נמשכה פעולתה של טייסת מם׳ 9 הצורך להקים מחדש את 177לבד מדורות נחתו מטוסים אלה גם בנבטים וגם ברביבים 76 של מטוסי אוסטר טייסת הנגב שב ועלה גם ב־ לבחון מחדש יצירת טייסת קלה בנגב, ס לרגלי נתוקם מצד אחד ואפשרויות הטרנספורט מצד שני הכרחית ' לבקשתו של ידן היתוספו ודאי עוד פניות רבות מצד חטיבת ״הנגב״ ושאר הכוחות שפעלו 78 ס״סת כזו״ במרחב הדרום; אולם העליונות האווירית המוחלטת של חיל־האוויר המצרי באזור מנעה ככל הנראה את האפשרות לממש את הצורך, קודם שיוסדרו התנאים החיוניים להפעלת המטוסים הקלים באזור. ניר־עם היתה סמוכה מדי ״לעמדות תותחי האויב״, ולכן דרש בורים סניור מאגף המבצעים של חיל־האוויר שהמטוטים יופעלו רק מדורות. פרט לכך היה צורך לחפור ״מקלטים לאוירונים״ וכן ״מקלטים יעילים נגד ההתקפות אויריות עבור עובדי השדה והאלחוטאים אשר ישמשו גם משכן ארעי״. בכל אלה לא היה אפשר לטפל תוך כדי הלחימה, העליונות האווירית של המצרים היא שמנעה אפוא את 179 ולכן נדחה מועד הקמתה מחדש של טייסת הנגב הקמתה המחודשת של טייסת הנגב. ״הפצצה זו הזכירה את הפצצת תל־אב״ב על ידי האיטלקים״ עליונות אווירית זו לא נשמטה מיד׳ חיל־האוויר המצרי גם ביתר חלקי המדינה. תוך כדי הפצצותיו על היישובים בנגב נמשכו הפצצותיו גם על תל־אביב. ב־ אוירוני ספיטפ״ר ודקוטה המתקרבים מדרום לכיון תל־אביב״, והועברה אזהרה לכל התחנות בדרום. שוב העבירה 639 יוכ במלחמה לעצמאות ההאזנה ידיעה בדבר התקרבות מטוסים, ובשעה אכן הופעל האות. לאחר בירור, ומבלי שהתרחש דבר, הופעל בשעה אפוא בשעה על ״זמזום אוירונים המתרחק מערבה״. בשעה משדה התעופה על ״אוירון אויב״. בשעה הארץ: המצרי שוב את תל־אביב, כפי שנכתב בעיתון הפצצה קטלנית ילל אוורי מכורים בת״א ־ דו נהרגו ו־ ללא אבחנה... ביניהם ילדים ונשים.. בהפצצת טרור על תל־אביב אתמול בשעה הטילו על מקומות רבים ב׳ציר, ברדיוס רחב למדי כמות פצצות גדולה. הפצצה זו הזכירה את הפצצת תל־אביב על ידי האיטלקים במלחמת העולם השניה. שופרי האזעקה פעלו הפעם ביעילות רבה. אות האזעקה ניתן רגעים '80 מספר לפני שהוטלו הפצצות והיתה שהות לכל התושבים להכנס למקלטים והמצרים , הודגש כ׳ הפצצה זאת ״היתה הקשה ביותר מאז התחלת המלחמה בא״ הגקר גם בעיתון השתמשו הפעם במפציצי ׳דקוסה׳ אשר נשאו פצצות עזות נפץ״. אחת הפצצות הכבדות ״בהפצצות טרור״ ״נפלה מסרים מספר מבית חולים, הפצצה הרסה את הכביש והתפוצצה על המשמר, אלה, כפי שנכתב בעיתון בתוך החול. בבית הח עד דרומה וזרקו צרורות פצצות מהן קסנות בנות שיפור בכל נושא האזעקות: אלה ניתנו בזמן והתריעו מבעוד מועד. הודגש במיוחד שכל אלה שנפגעו בהפצצה ״נפגעו בקומות העליונות או ברחובות. איש מבין יושבי המקלטים לא נפגע... בשעות הבוקר וכן בשעות אחרי הצהרים ניתנו כמה פעמים אותות אזעקה, אך לא אירע דבר. יש לציין שאות הארגעה ניתן בכל המקרים כעבור שעה קלה״. בדיווח של ״קר״ת׳״ נמסר גם על הפצצה בשעה בספיטפ״ר; על כך שהופעלו נגדם תותחי נ״מ, אשר גרמו להם להפיל את פצצותיהם בים; ואף על כך שאחד 181 ממטוסי הדקוטה נפגע מהירי הודעה רדפה הודעה. בשעה מבת־ים נמסר בשעה שני דברים מבריקים בשמים מעל לים המתקרבים ממערב לתל־אביב״. בשעה ולאחר בירור נוסף ניתן כעבור בדרום. בשעה הסס בכיוון תל־אביב. בשעה על התפוצצויות בדרום־מזרח. לאחר בירור ניתן בשעה ואשה אחת נהרגה. בשעות הצהר״ם הפציצו המסוסים המצריים בטעות גם את ״הכפר הערבי זרנוגה, שפונה 182 מתושביו והגובל עם כפר גבתון שע״׳ רחובות״ באותו יום משני מטוסים. הידיעה נמסרה על־יד׳ סוכנות ״רויטר״: ״שלושה מפציצים בני והטילו והטילו אחר כך עוד 640 מתוכניות - לביצוע טז ?!י > 183 גרמו כל מק. בדו״ח של קצין המודיעין של חזית הצפון הוערך, שמדובר במטוסי אנסון של חיל־האוויר הסורי על רקע המשך ההפצצות האוויריות הקשות והתסכול הרב על שמטוס׳ הקרב בארץ סרם הצליחו להפסיקן, התייחס בךגוריון בישיבת הממשלה למחרת ההפצצה שהובטחו)הוא הזכיר כ׳ הגיע מוסקיטו אחד, אולם לא היה בו כדי לשנות במשהו את המצב(. לדבריו, ״ישנם קשיים רבים בעמן זה. המבצרים המעופפים עדיין לא הגיעו״. בעקבות הרעיון לבצע פשיטה קרקעית על שדה התעופה אל־עריש ולפגוע במטוסים שם )שכן, כמתואר לעיל, לא הצליח חיל־האוויר לבצע פעולה זו( ציין בךגוריון, כ׳ אכן ״הבסיס לאוירוני המצרים נמצא באל עריש אין לנו כוח מספיק כדי להגיע לשם, כ׳ 184 המקום נמצא בלב מדבר סיני״ בישיבת הממשלה נדונה גם ההצעה על ההפוגה. נאמר בה כ׳ ״מקניל סגן מיניסטר החוץ הבריטי״ אמר לו, כ׳ ״האנגלים לחצו לחץ חזק על הערבים שיסכימו על ההפוגה ואמרו להם ברורות, שלא יתנו להם שום עזרה צבאית בנשק ובדברים אחרים אם יחדשו את המלחמה״. גם אמרו להם שהסיכויים הצבאיים שלהם ״אינם ברורים ביותר אם יחדשו את המלחמה״; שהאמריקנים עלולים לבטל את ״האמברגו לטובת היהודים״; ואכן, גם בדו״ח 85 ושלא יוכלו ״להגן עליהם בפני סנקציות של מועצת הבטחון אם יחדשו את המלחמה״ של נתנאל כהן, ראש אגף המודיעין של חיל־האוויר, נאמר: חונים יודעי דבר בלונדון סבורים שמשך הקרבות הוא לתועלת היהודים כי בלי ספק ירכשו תותחים וטנקים כבדים אמריקאיים. לדעתם, אלולא חששו האנגלים מפני מפלה ערבית צבאית היו ממשיכים לתמוך בערבים, אבל לבריטניה הדרך הטובה ביותר לעזור לערבים היא הדרך המדינית, אינה יכולה להגיש העזרה הצבאית הדרושה להם בהתחשב עם רצינות המצב '86 הבינלאומי והצורך לשתף פעולה עם ארה״ב לבסוף קיבלה הממשלה את הצעתו של בךגוויון - להסכים ״להפוגה בלי תנאים״; אולם אם ׳כרכו אותה בהפסקת העלייה, ״נצטרך לערוך מלחמה״, כדבריו. בסיכום דבריו אמר: ״נתנגד לכל התערבות בעניני עליה ולא נזכיר את ענין הנשק״. לדבריו, ״שני הדברים כל כך שונים בחשיבותם, שהעמדת שניהם בשורה אחת מחלישה את תביעתנו״. ההפצצה הקשה על תל־אביב; הדיונים על ההפוגה ההולכת וקרבה; והצורך להוציא את שלושת מטוסי ״המבצרים המעופפים״ מזאטץ לביצוע המשימות שיועדו להם - אלה היו הגורמים שבעיצומם של הקרבות הוחלט לשלוח לצ׳כיה את ה״מן שמיר, סגן ראש המטה. מתקופת פעילותו בארצות־הברית הכיר שמיר חלק ניכר מהצוותים שהיו באותה שעה בצ׳כיה, ושיגורו גם הבטיח תיאום־פעולה עם האנשים. אין ספק שגם הבעייתיות שניכרה בהפעלת חיל־האוויר עד אז, והתקווה שעם הגעתם של מטוסים אלה עשוי להשתפר המצב, סייעו אף הם לקבלת החלטה זו. ואכן, נקודת המפנה של קרבות אלה היתה הופעתם של ״המבצרים המעופפים״ בזירה. כפי שראינו, למעט ההערכה הרבה לפעילותה של טייסת הגליל, רבה היתה הביקורת עד אז על החיל בגלל הליקויים השונים שבו, אשר בעטיים התבטלו גיחות רבות, וגם על שלא הצליח להגן על שמי המדינה )וגם כתוצאה מכך נמשכה פעולתם של המטוסים הקלים ושל מטוסי התובלה בעיקר בלילות(; אולם למן הגעתם של שלושת מטוס׳ להסתמן שיפור ניכר ביכולתו המבצעית של החיל. גם טיסות ההפצצה של חיל־האוויר המצרי על תל־אביב הלכו והתמעטו באורח ניכר. העובדה שיש לחיל־האוויר היכולת להפציץ גם את עיר־הבירה של מצרים - כפי שהוכחה בהפצצת קהיר - היתה ככל הנראה הגורם לכך. הגעת מטוסי ה־ בפעילות חיל־האוויר - במיוחד בשתי משימותיו העיקריות: הגנת שמי המדינה והשגת עליונות אווירית. 641 פרק יז הדבר היחידי שבא בתשב ביול׳ ״ערך עצום לפעילות הפס״ש״ם כפי שתוכננה כאן״ במסה חיל־האוויר המתינו אפוא בקוצר־רוח להגעתם של שלושת מסוסי תוכנית ״נמס״. ההפצצות החוזרות ונשנות של חיל־האוויר המצח — במיוחד על תל־אביב, ואי־היכולת להפעיל את שלושת מסוסי ה־ תסכול עמוקה ביותר. יציאת המסוסים מזאטץ שבה ונדחתה עקב המחסור המתמשך בהשגת האמצעים החיוניים כל־כך להפעלתם על־פי התוכנית. ב־ 1 תנאי מזג האויר הקשה׳׳ באותו יום הפסישים כפי שתוכננה כאן. עשו כל מאמץ למען השיג את הציוד כדי שהפעולה הרחבה תצא לפועל״. הוא ביקשם להודיעו מהן האפשרויות לפעולה, ובעקבות זאת הודיע לו אבריאל, כ׳ ״בנוגע לפעולת נבוט. כל התוכניות בהתאם להוראותיכם״. עם זאת ציין, כ׳ על־פי החלטתו של האחראי, דוד יהודה, הוחלט שלא לצאת להפצצת המטרות שנקבעו בקהיר, ולהסתפק בהפצצת עזה ושדה התעופה באל־עריש: ״מטרה מספר ו ומספר לפי הדף הראשון של ההוראות ששלחתם״. ככל הנראה נבעה החלסה זאת מההערכה, שיש למצרים בקהיר אמצעי נ״מ מסיביים ביותר, המסוגלים ליירט את המטוסים. הערכה זו חייבה אפוא טיסה בגובה רב ביותר, ולשם כך נצרכו אמצעים - בעיקר מכלי חמצן לכל חברי הצוות, ציוד ניווט וכוונות לשחרור מדויק של חימוש, שלא הצליחו להשיג עד אז. ללא אותם אמצעים, כך הניחו, ודאי לא יוכלו לדייק בהפצצת ארמון המלך, שהיווה את המטרה המרכזית של ההפצצה. אם הובא בחשבון גם החשש, שהפצצה בלתי־מבוקרת עלולה לפגוע באזרחים רבים חפים מפשע ולגרור תגובה קשה של המצרים - הרי סביר להניח שתוצאות ההפצצה של חיל־האוויר המצרי ב־ 2 הסירו אותו לחלוטין החלטה זו עוררה את התנגדותו הנמרצת של רמז. אין ספק שההחלטה להפציץ את קהיר נתמכה במיוחד על־יד׳ בן־גוריון, אשר כתב ביומנו ב־ רמז החליט 3 ביולי, כ׳ ״אין נצחון גמור בלי כיבוש שכם והפצצה אדירה של קהיר, אלכסנדריה, דמשק וביירות״ אפוא לשלוח לצ׳כיה גם את סגנו, ה״מן שכסמן )שמיר(, על־מנת להעביר אליהם ״הוראות סופיות״ לפעולה. עוד באותו יום הורה בבהילות לכל המעורבים בפעולה לעצור ״פעולות נבוט וכל פעולה אחרת של הפטישים״ עד הגעתו של שמיר״, כל זאת - מבלי להפסיק את כל הפעולות שניתן לעשות כדי להכין את הפעולה בנונ/ג,לטיס .הנס להסן. האיש !זשוד בהחלט להיות טוכן. היה קשח־ עפ זונה סוכנת' בריטית. ברוז שלנו לפרא: והתאכסן בסלזך היקר בי ותר אף ׳צל פי שבא בלי כסף אלינו. יסיט• לאיש-זד נתין שזיגוי שהוא עובד כע ^ מכיו־דן שריתוזלנו כאן בהכנות ה־ב י״ז )מטוסי ־על־פי תוכנית •נבוטי( "ומתוך תוסר זהירות נודעה התכנית לכולס-וזיה צורך לסלקו מכאן מיד". אל תתזירוהו הנה. ינול ״מתוך חוסר זהירות נודעה התכנית״ — מברק )בענין החשוד בריגול( מיהודה בריגר ואהוד אבריאל לאהרן רמז ולמוניה מרדר ב־ 643 ירא3 במלחמה לעצמאות להפצצת המטרות שנקבעו בקהיר. למחרת פעולת הפטישים לפי הוראות ה״מן״, שכן לדבריו ״הטיכו״ם להפוגה גדולים״. שמיר יועד לטוס לצ׳כיה במטוס הקונסטל״שן, ורמז הורה למרכזי הפעולה בצ׳כיה לדאוג לכן שבחזרתו לארץ יוביל המטוס ״ביצים אולם מטוס זה כבר לא חזר לארץ. 4 אוויר ב־ בזאטץ השתחרר רק גלגל אחד, ולאחר כמה נטיונות בלתי־מוצלחים להוציא גם את השני או להחזיר את הראשון נאלץ הטייס לבצע נחיתה על גלגל אחד. למרות זאת לא נפגע איש מן מהנוסעים, אולם למטוס מיד לאחר הגעתו נפגש שמיר עם כל העוסקים במלאכת 5 נגרם נזק כבד, והוא יצא מסד״כ מטוסי מבצע ״בלק״ הכנת מטוסי ה־ 1800 ושלוש״. הוא אף העלה את האפשרות שהמטוסים יוכלו ״לשוב לזברה ככל הנראה מחשש להפצצתם ביד׳ חיל־האוויר המצח. כן ציין כ׳ ״רק פטיש אחד צבוע״. למחרת שב רמז 6 ושאל ״מה סכו׳ הפעולה על דוקר הפצצת קהיר ב־ קהיר, אל־עריש ועזה. רימונד קורץ נקבע לקברניט המטוס, אשר יצא להפצצת קהיר, ויליאם )״ביל״( כץ - קברניט־המשנה, ועמם שישה אנשי צוות )האלחוטא׳ היה ג׳ק גולדשטיין מקנדה(. במסוט היה גם ה״מן שמיר. טייסי שני המטוסים האחרים, שיצאו להפצצת עזה ואל־עריש, היו נורמן מוניץ עם ליאו)״דא 0 - 7 ר״זן עם הר׳ שוורץ מנוסים. ג׳ולט קובתיק היה נווט באחד המטוסים. דוד יהודה יצא במטוס, שיועד להפציץ את אל־עריש. בהיות מטוסו של קורץ מעל אלבניה נורתה לעברו אש נ״מ, ולאורך הדרך היו להם תקלות טכניות רבות. מעל כרתים פנה המטוס לכיוון צפוךאפריקה והחל להגביה עד נ״מ. כיוון שמערכת החמצן לא פעלה כראוי, גרם המחסור בחמצן להתעלפותם של אחדים מאנשי הצוות. הכיוון לקהיר נקבע גם בעזרת ״קרן אלחוטית מנחה beacon) * דברים אלה של קורץ, שנכתבו בעדותו בחודש דצמבר התחזה כמטוס של חברת התעופה לפני היציאה לפעולה: נורמן מוניץ )עומד שלישי משמאל(, דוד יהודה )כורע שני משמאל(. 644 ׳ "הדבר היחיד׳ ן ,!7י5 הגיעו מעל קהיר, והמ 21:40 בשעה טונות וחצי של פצצות על כ־ העיר היתה מוארת באור מלא, ואף אורות המסלול דלקו. המטוס הטיל מרכז העיר סמוך לארמונו של המלך פארוק. תקלה במנגנון הפרימיטיבי לשחרור הפצצות, שהורכב ידנית בצ׳כוסלובקיה, גרם, לדעת שמיר, להחסאת ארמון המלך ולנפילת חלק מהפצצות כקילומטר אחד ממנו. ההפתעה היתה מושלמת: לא נורתה אש נ״מ, לא הוזנקו מסוסי ״חס, ואף במהלך ההפצצה לא הספיקו לכבות את אורות העיר. אפילו אזעקה לא הופעלה בעיר. לאחר ההטלה יצא המטוס לעבר הים ועבר ממערב נחת בעקרון. שם המתינו לו בציפייה דרוכה קציניו הבכירים של מטה 22:45 לפורט־סעיד, הנמיך, ובשעה חיל־האוויר לצד ראש אג׳׳ם, יגאל ידין, וקצינים בכירים במטכ״ל. תוך דקות הצטרפו לנחיתה שני ״המבצרים המעופפים״ האחרים. מטוס אחד הפציץ, כמתוכנן, את עזה, אולם המטוס שנועד לפגוע בשדה התעופה אל־עחש לא מצא את היעד, והפציץ את רפיח. בישיבת הממשלה ב־ ראדיו קאהיר הודיע הבוקר, שהיתה הפצצה קשה׳, לפי ידיעות שלנו לא היוזה כל כך קשה. הגיעו שלושה מבצרים מעופפים והוחלט, שאחד מהם יפציץ את קאהיר, אחד יפציץ את עזה ואחד יפציץ את אל־עריש. מטוס אחד הגיע לקאהיר ב־ זרקו את הפצצות במקום שנקבע. זרקו שמונה פצצות של רבע טון כל אחת על ארמון המלך, אבל לא פגעו בארמון אלא בסביבת הארמון. זרקו עוד שמונה פצצות של האוניברסיטה האמריקנית, או )אצלה(. שתי המטרות האחרות לא הצליחו כל כך. האוירון, שעמד להפציץ את אל־עריש, הפציץ בטעות את רפיח; שזה בסיס אנגלי, השני הפציץ את עזה. אבל איני יודע את התוצאות. 9 כולם חזרו בשלום הנזקים היו מועטים יחסית והתרכזו בעיקר בדרום קהיר )ב״צרבל אל אחמד, האבניה ובר־אמונ׳״( ובדרומו של ״ארמון המלך אשר היה מואר כל זמן ההתקפה אולם לא נפגע״. דיווחי מודיעין מנו כ־ '0 פצועים, ופגיעה בקו מסילת ברזל ״לאורך למחרת ההפצצה ביקר המלך פארוק את הפצועים בבית־החולים הגדול קאסר אל־עין" העיתון המצרי המקורב לחצר המלך, כתב כ׳ ההפצצה היתה מכוונת נגד ארמון המלך, כיוון ש״היהודים אחיבאר אל־יום, חשבו, כ׳ המלך פארוק ״מצא אותה שעה בארמונו, כיוון שבדרך כלל נערכת מטיבה למנהיגי האיגודים המקצועיים בארמונו של המלך בראשית הרמאדאן...״. יתרה מזאת, באותו עיתון נכתב שזאת הפעם השלישית שהיהודים מנסים לפגוע במלך: ״בפעם הראשונה הפגיזו היהודים מכפר דרום את השיירה של המלך בשעה 12 שהוא ביקר בחזית בפעם השנייה - כשהפציצו מטוסים יהודיים את אל־אריש בשעה שהמלך ביקר במקום״ לאחר ההפצצה התברר כ׳ הערכת המודיעין היתה מוטעית: המצרים לא היו מסוגלים לבצע ״רוט לילה, והגנת הנ״מ של קהיר היתה לקויה ביותר. מסתבר אפוא שניתן היה להפציץ את קהיר עם כל שלושת המטוסים מגובה בינוני וללא סיכון מיוחד. בהודעת אגף המודיעין לראש אגף המבצעים נאמר כ׳ ״נמסר ממקור מוסמך: א. התותחים האנטי אויר״ם שבידי המצרים *13 סבור כ׳ מפציצים הטסים מעל קהיר בגובה של שמואל סולידאנו בשם ראש אג״ם מודיעין על הפעילות האנסי־אווירית של האויב היתה ש״מעדויות , * עם זאת, ההערכה שנכתבה על־יד ס״סינו״ עולה ש״הפעולות האנס׳ אויריות של האויב מאורגנות היסב״: ״התותחים האנס׳ אויר״ם פועלים באופן מדויק בגבהים בינוניים ונמוכים במכשירי ״קולס׳ קול״ ו״מכשיר׳ מכם״. 645 O'OIUDD ייו״ במלחמה לעצמאות כפי שנאמר שם, הסיבה לכך היא שלמטוסים לא היתה תחמוצת מתאימה, ולכן השתמשו ב״תחמושת אימון - קצרת טווח״. כן דובר על כך שהמצרים פירקו את כל ״תותחי ההגנה בחופים והעבירו אותם לחזית איץ־ישראל מתוך תקווה להפגיז תל־אביב ממרחק של תום הפוגה א׳ לא סיפקה אנגליה למצרים אף תותח אחד״. כן צוין כ׳ למצרים יש מכשירי מכים, אולם אלה משמשים אותם ״לצרס תצפית על מסוסים אבל לא בשמוש בקרת האש 14 האנס׳ אוירית״ למרות כל זאת אין ספק, שהפגיעה המורלית היתה קשה נכתב, כ׳ ההפצצה נשמעה ידיעות מעריב* הרבה יותר. בעיתון היטב גם במרפסות של בתי המלון השכנים - ״קונסיננסל״ ו״שפרדם״ - ובמועדוני המותרות המפוארים בקאסר אל־ניל ובזאמלאק, שם נאספה אותה שעה ״שמנה וסלתה של החברה הגבוהה הקאהירית״. בפקודת האיפול, אשר הוטלה על קהיר ואלכסנדריה, נאמר כ׳ במקרה של אזעקה יש לחפש מקלט ב״מקום בטוח״. אולם בקהיר, שלא הופצצה בעבר, לא נבנו מקלטים; לכן בא ליד׳ ביטוי אותו ״מקום בטוח״ כבר למחרת, יום שישי, בנהירה הגדולה ״של מכוניות בואיק וקר״זלר מפוארות בעליהן חיפשו מחסה באחוזותיהם הכפריות או בפינות נידחות אחרות״; ״היכן ימצאו מקום ידיעות מעריב, אולם, כפי שממשיך וכותב זה תושבי בתי החימר העלובים שמורכבים מהם כל רובעי המגורים של דלת־העם בקאהיר... הממלאים לילה לילה יחד עם בני משפחותיהם זאת ועוד, אותה האפלה גם גרמה 15 את המדרכות בכל חלקי העיר״ גם לכך, שפורעים ״התחילו לרצוח ולשדוד... חלק גדול בין הקרבנות היו לא יהודים. נפגעו כל אירופי שנזדמן, ולא נוכו גם ערבים מצרים לבני עור. היו מקרים רבים שמצרים מצאו הזדמנות להפרע מאויביהם הפרטיים ע״׳ עלילות שהם ציונים״. ואכן, על־פי עדויות מאוחרות, מכיוון שנפגע! ״הרבה נתינים זרים״ היתה התערבות חזקה מצד הקונסולים להסיר את ההאפלה, המשמשת ״כסות לפורעים״. היו אף שמועות ״כאילו טנקים בריטיים מאיזור התעלה התכוננו לנטיעה לקהיר... השנאה לאנגלים ולאמריקאים היא חזקה מאד״. ואכן, הוסרה ההאפלה, ואף ניתנה רשות ליהודים ״שצוו לאחר ההפצצה לעזוב את סביבות ארמון המלך, לחזור למקומם״. עם זאת, ״האסור על טיסות לילה מעל לטריטוריה מצרית״ נמשך עוד זמן רב, ורק בתחילת אפריל 16 בקרב ״השלט מאז הפצצת קהיר היו אפוא אזעקות נגד התקפות אוויריות ואש בלתי־מכוונת נ״מ לשגרה יומיומית. על־פי מקורות מאוחרים, בעקבות הפצצת קהיר אף השאילו ״מוסדות הר.א.פ. במזרח הקרוב״ ״מכשירי ראדאר; הטובים במיוחד ״לקליטת טיסות בלילה״. גם חודשים מאוחר יותר שררה ברחובות תחושה של פניקה. בראשונה מתוצאות הפצצת קהיר מעריב. ומאוחר יותר הפך לעיתון ידיעות אחרונות, ** עיתון זה התפצל מהעיתון 646 "הדבר׳ היחיד׳ שבא בוושבנן - שימוש בחיל אויר 1 פיק׳ טעמו אזרחי קהיר את טעם המלחמה. ההשפעה הרבה של הפצצת קהיר על המצרים היתה מעבר לשעתה, ותוצאותיה ניכרו אף בינואר ידיעות ממקור רציני מוסרות על שתוק החיים הכלכליים בקהיר בחודש גובמבר, יום יום בין השעות כמעט יום יומיות המלוות אש א.א. מכל הסונים שנפתחה ע״י תותחנים מבוהלים. ההפרעות הללו בחיים הנורמליים של בירת מצרים התחילו 18 מזמן התקפת האוויר הישראלית בחודש יולי ונמשכו עד נובמבר לפחות הדי ההפצצה נותרו סר״ם בזיכרון אף כשנתיים לאחריה. בעדותו של יליד קהיר )אשר עזב את מצרים ב־ האויר הישראלי נשמעו קללות רבות נגד הממשלה ונגד שריה על שהכניסום לעסק ביש זה. כולם צעקו ׳ד׳ ביטוי לחרדה הגדולה שהסבה ההפצצה בקרב תושבי 19 לנו בצרותינו, הפסיקו את המלחמה עם היהודים׳...״ העיר, מצד אחד, ולתחושות השמחה אף של השבויים היהודים במצרים, מצד אחר, מצאנו אף בעדויותיהם של ״שבו״ ניצנים״: חג כדול לשבויינו בימי סבלותיהם בענוייהם, היו ימי ההפצצות כאשר חיל האויר הישראלי הפציץ פעמיים )ראה להלן( את קהיר. בהלה נוראה השתררה אז בקרב תושבי העיר וחייליה. המונים ברחו מהעיר אחוזים אימת מות. שעה קלה לאחר ההתפוצצות הופיעו במחנה השומרים המצריים והתחילו להרביץ בשבויינו, כי רצו להתנקם בהם, אולם למרות זאת שמחו שבויינו בכל לבם, כיווץ שראו בהפצצות כם נקם ושלם בעד כל 20 מה שעבר עליהם הפצצת קהיר תרמה תרומה מורלית גדולה לאוכלוסייה הישראלית - במיוחד בעיר תל־אביב, אשר ספגה עד אז הפצצות חוזרות ונשנות מהאוויר. אחת הנשים אף תרמה סכום כסף לטייס שהפציץ את קהיר. הסכום הועבר לר״ קורץ, ומכתבה הועבר לשמירה בארכיון על־פי הוראתו של ראש המטה, אהרן רמז. דבר זה מוכיח, שכבר אז נחשבה ההפצצה לאירוע היסטורי מיוחד במינן. יתרה מזאת, היא אף תרמה לרעיונות נוספים. כך, למשל, כתב אחד התושבים מרח׳ רוקח ״הידיעה המשמחת שיש ביד׳ היל האויר שלנו לבקר בארצות ערב ולהפציץ מטרות צבאיות וכוי״, הוא מציע ״הרס הסכרים של מקו׳ המים של מצרים בדלתה ובאסואן )מצרים העליונה(. זה היה מהווה הרם, שטפון וחורבן הרבה יותר גדול מההרס והשםפון בגרמניה בזמן המלחמה העולמית שנעשה ע״׳ האנגלים״. לדבריו, הפצצה זו עשויה לפגוע ולהרוס ״כמעט את כל חייה 21 הכלכליים של מצרים, ועי׳׳ זה אולי מונע ממצרים את האפשרות, הרצון והיכולת להתקיף את ארצנו״ עם זאת, כמו לאחר תקיפת רבת־עמון, גם בהפצצת קהיר לא הובאה בחשבון התגובה של חיל־האוויר הבריטי. כמה שעות לאחר ההפצצה הישראלית דיווח מפקד הצבא הבריטי בקהיר על אשר התרחש. אחר מימין לשמאל: ר״ קורץ וג׳ולס קוברניק. 647 ממ א יינ במלחמה לעצמאות כך ניסח מברק מבוהל, ובו דאג להדגיש כי למעשה הוכיחה ההפצצה כ׳ קהיר נסולת הגנה לחלוטין, וכי המשך ההפצצות על קהיר עלול לגרום לאבירות רבות ולהרס רב, ובעקבות זאת - מה שעלול לגרום ל״היססריה רחבה שתלווה במהומות שיהיו מעל לכוחותיה של ממשלת מצרים לרסנם ויחייבו את התערבותנו המיידית״, מצד אחד, ומצד אחר - את דרישת השלטונות המצרים מהבריטים להתערב לפי חוזה ההגנה הקיים בין שתי המדינות. כן צוינה העובדה שהפצצת קהיר - אשר לא הופצצה אף במהלך מלחמת העולם השנייה* - גורמת להתרת הרסן; ואם לא תבוא תגובה מיידית — ״משכו ההפצצות על קהיר, ו״יוקרתנו במצחם כמו בכל המזרח־התיכון כמקשה אחת תדרדר כל־כך עד שעמדתו הכללית של הצבא תהיה בסכנה״. במברקו הציע לתבוע את הפסקת השימוש במטוסים במלחמה במזרח התיכון באמצעות החלטה של מועצת הביטחון, ואם לא, אף לשקול את הפעלת חיל־האוויר המלכותי - לבדו או בעזרתן של ארצות־הברית וצרפת - שישמיד את כל המטוסים במזרח התיכון בבסיסיהם ולהשתלט על בסיסי חיל־האוויר המצרי. הוא ציין כ׳ אכן מודע הוא ל׳׳טבעה הדרסטי של הפעולה״, אולם לדבריו ״פעולה קשה נראית הכרחית ותחזק מאוד את יוקרת• אם פעולתנו תביא להפסקת הפצצות עד כה לא מצאנו אף לא מקור אחד, המלמד על תגובת לונדון למברק המבוהל מקהיר 22 הדלתה בקהיר״ או אף מקור אחר, העשוי לשפוך אור על תגובה בריטית כלשהי להפצצה על קהיר. הופצצה תל־אביב לראשונה באורח מטיבי ביותר. הפצצות אלה היו כל־כך מדויקות, בלילה אולם למחרת עד שהתעורר החשד שהמטוסים קיבלו סיוע מהקרקע. האם היו הבריטים מעורבים בכך? לא ידוע. לא הגיע A MAGEN DAVID ADOMm.« רר ס ־י״1 • לכבוד המסה הכללי של חיל התעוווו! העברי • ב .נ. * קבלנו סחורפת ב על סן של הראשון אשר הפ נודה לכם ם הנ״ל *ת הקבלה. .נבקשכם לאשר את הנ״ל ,בתורה .ןגינגוו וג Vv., •V>Ns .}. >.%>. יv.\ ו! וו .קבלה ספי ״תרומה לטייס העברי הראשון אשר הפציץ את קאירו״ בכתב־יד, משמאל, הערתו של אהרן רמז חיל האויר הישראלי הפציץ את קאהיר חזרו בשלום לבסיסיהע בגבול המצרי. כל מפציצינו בסאהיר ובסיסים של האויב הפציצו הלילה מטרות צבאיות מפציצי חיל האדר הישראלי כיבושים בגליל ובדרום הבשר עיביליז. זשוגה־ את סביבת ראש־העין. האויב המגי! בתות שריון. בתותחים ובססוסים. בבוקר קשה עי ידי הזב* הנערי ברכב םשק בארות יזחק בקרבת עזה הותקף גנז* ההגנה לישראל הודיע אחה״*: התקשה על כאמת יצחק מועצת הבטחרז מצביעה הבס תוך0 הישיבה השניה של מההד. בתזות י הנגיג האמריקאי ספביי־ ה נגיג ארה נ־!שי• להגעת שלי ?ה שישכיב* י לנד כ־ NRRE.TR •דוגן ג ^ nwB . , י מו , RAX- VOOO £ 1 התיקון חכריטי ,גכר השימוע S •גדחח כמונח .הדינר. י׳צראל־י רק בדגיה. כרימגיה וקולומביה ??״״ר ;״ד ן עי נכונותה לתה =ן תמ פצ*ות על חל-אכיב ססוסי האויב הסילו בשעות הערב הנד אוהדות פגזות־נפץ ושמות תבערה בא־ ךד תל־אביג יא נודע עי אבירית או נד יוסף שפרי! דבר ב־ הבקר בעיתון להפציץ את קהיר ואת ירושלים. ההסכם לא הופר. 648 wio'iy - 3׳ "הדבד היח׳ז־׳ שבא נרזשבון , י? לידנו אף מקור כתוב - לא בריטי, לא מצח ולא אחר - אשר עליו ניתן לסמוך הנחה זאת. עם זאת אין בכך ראיה ודאית לחוסר־מעורבותם של הבריטים בהפצצה לילית קשה זו על תל־אביב. גם ברור האינטרס הבריטי להסתיר מעורבות שלהם - אם אכן היתה כזאת - על-מנת לשמור על ההסכמות בינם לבין האמריקנים, מצד אחד; ומצד אחר, כאמור לעיל, היה לבריטים אינטרס מובהק ביותר למנוע ככל האפשר גיחה נוספת להפצצת קהיר. ניתן אפוא להניח שככל הנראה סייעו הבריטים למצרים באורח ניכר )גם אם *23 נאמר שהם עצמם לא טסו בגיחות אלה( בגיחות הפצצה ליליות אלה על תל־אביב ״סידרת הפצצות טרור בת״א״: ״יום ההפצצה הגרוע ביותר... עד שלוש אחרי חצות״ תושבי תל־אביב לא יכלו אפוא להתבשם זמן רב מכך, שסוף־סוף הפציצו מטוסי חיל־האוויר את קהיר. ההפצצות למחרת היום - יום שיש׳ דקוסה של חיל־האוויר המצרי, אשר קיבלו בדרךכלל חיפוי אווירי של זוג מטוסי ספיטפ״ר. הם הפציצו כמה נקודות ברחובות אב״׳, ויתקין, הירקון, גורדון, ופגעו גם בקפה ״שלגית״ ברציף הרברט סמואל, בסביבת הסמינר בבךיהודה וכן ברח׳ זולוטופולסק׳, מעבר לכך אף נפלו פצצות שלא התפוצצו )למשל: ברח׳ זבוטינסק׳ והדבר עורר חרדה גדולה מחשש להתפוצצות! כל רגע. היתוספו לכך גם כמה אזעקות שהושמעו באותו 24 יום ״וכן ארגעה וחוזר חלילה״ באותו לילה, ליל שבת המצרי סמוך לשדה דב באזור תחנת ״רדינג״, בתערוכה, ברח׳ ויתקין, ירמיהו, דיזנגוף ואף באזור מחנה יונה. דווח על פגיעות בבתי מגורים ועל ארבעה אנשים שנהרגו. למחרת, שבת אות אזעקה, ושוב הטיל חיל־האוויר המצרי פצצות במקומות שונים בעיר: ברחובות יבנה, אלנב׳, נחלת בנימין פינת קלישר, הקונגרס, וולפסון פינת מנשה בךישראל; בשעה הנשיא, בלפור )בית שטראום(, העבודה, בוגרשוב, סוקולוב. כמחצית השעה לאחר מכן נשמעו אותות של ארגעה. מההפצצות הללו במשך היום נהרגו עשרה אנשים ונפצעו בשעה אוויר, כי שני מטוס׳ מסרשמיט נמצאים באוויר ״ואין לפתוח עליהם באש״. בשעה ארגעה, כעבור אזעקה ״לאחר שנשמעו התפוצצויות״, ואף נמכור כ׳ פרצו שריפות בשכונת התקווה, בגבעת רמב״ם ובין 25ד־אליהו לסלמה; בשעה 1 במשך כל היום נשמעו אפוא חליפות אותות של אזעקה ואותות של ארגעה, והחרדה הכללית בעיר היתה רבה. יתרה מזאת, הדיוק בהפצצות אף עורר את החשד שמישהו באזור תל־אביב מסמן למטוסים המצריים היכן להפציץ, והדבר מתח עוד יותר את עצביהם של המשרתים בשדה. הדיווח על כך הגיע מאת א׳ ברנשס״ן, ששירת במשרד המבצעים בשדה. מיד לאחר שהמטוסים המצריים עזבו את המקום יצא מהמקלט, ועם אנשים נוספים הבחין ״בשלושה אורות שנראו היטב״. לדבריו, הניגוד בין אותם אורות לבין ההאפלה המוחלטת באזור היה כה ניכר, שהאורות בלטו ביותר. הם נראו ״בצורת משולש״ והיו ממוקמים באחת מגדות הירקון. החשד שמישהו סימן למטוסים המצריים התחדד, כיוון שלא היתה זו הפעם הראשונה: כבר קודם לכן הוסלו כמה פצצות, שגרמו לשריפה בחצר תחנת הכוח והעלו את אחד המחסנים באש. גם אחרים דיווחו ״שכשנפגשו מודיעין וזיל־האוויו: 1 * בהקשר זה ראוי לציין גם את הידיעה שהעביר ׳ואש ציאסו )צידון(, קצין הקשר של יחידת חיל־האוויר של ירושלים ״נודע ממקור מודיעין צבאי כ׳ ב־ 649 ממ ניר״ במלחמהלעצמא!ת ליד שק הרוח, כשניה לפני נפילת הפצצה הראשונה )לא היתה אזעקת תקיפה בשדה(, הם ראו בכיוון מגדל הפיקוח ועץ בבהירות אור אדום״. לאחר נפילת הפצצה השתטחו על האדמה ומיהרו לאחד המקלסים הסמוכים. כעשר דקות מאוחר יותר, ״לאחר שכל הפצצות הוטלו, הם יצאו מהמקל• והבחינו מאותו כיוון שממנו בקע האור האדום, שני הבזקים בירוק, בהפסקות של שתי דקות, בשעה מאוחר יותר נמסר, כ׳ גם אחד השומרים הצבאיים הבחין באותם שלושה אורות באותו כיוון. הוא סיכם אפוא, כ׳ ״הדיוק היחסי והלא שכיח של ההפצצה )כשלושים יארד מתחנת חכח(, בהחלט תומך באפשרות שדבר מה חשוד היה מעורב בכך. דיוק כזה יכול להיחשב כפגיעה טובה למטוס בתקיפה לילית, אפילו כשהוא גם בח״ח של קצין המודיעין של חטיבת ״קר״ת׳״ נאמר, כי ״בעת האזעקות בלילות 26 מצו״ד בכוונת ירי״ קבלנו ממקורות שונים ידיעות שרואות איתות מכיוונים שונים בעיר. טרם הצלחנו לברר את סיבתן ומקורן. הבדיקה הועברה לחדר המבצעים של שדה דב, שמישהו מאותת לאוירוני אויב״. על־פי הוראת קצין הביטחון בשדה נבדק חשד זה ב־ שלא הקפידו ביותר על ההאפלה, אורותיהם של כמה בתים פרטיים ״היו מכוונים לעבר שדה ת״א ונמל תחת הכותרת ״סידרת דבר פצצות אלה של יום שיש׳ ושבת סוכמו בעיתון 27 ת״א,״ ואלה הותראו בחריפות עם זאת הוערך במטה חיל־האוויר, כ׳ השימוש הנרחב שעשה חיל־האוויר המצרי 28 הפצצות סרור בת״א״ במטוסי דקוטה )הוערך שאין למצרים יותר מעשרה מטוסים כאלה(, שלווו• על־יד• ספיטפ״רים, מוכיח שה הגיע לכלל הכרה, שהפצצת תל־אביב על־יד׳ ספיטפ״חם ״לא נתנה את התוצאות הדרושות״; והשימוש בדקוטה מוכיח שהוא חסר ״מפציצים דרמנוע״ם ממשקל בינוני״. לפיכך הודגש הצורך להיערך לכך, שחילות־האוויר של מדינות ערב יעברו לשימוש נרחב יותר ״במטוס הובלה דו מנוע׳ מכל הסוגים שהותקנו באופן ארעי 29 להשלכת פצצות״, ובכלל אלה גם מטוסי ״ההובלה והמסע של חברות התעופה הערביות האזרחיות״ חרדה גדולה זו מפני ההפצצות השפיעה אף על הפעילות המבצעית בשדה דב, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי בפקודות־יום של שדה התעופה תל־אביב: ״קרו כמה וכמה מקרים מחמירים שאנשי השדה נמלטו למקלטים בהפקירם את משמרתם ותפקידיהם עוד בטרם נתן אות האזעקה בשדה״. בפקודות אלה הודגש כ׳ ״בריחה זו חוץ מזה שהיא גוררת הפרעה רצינית לעבודות החיוניות בשדה, אינה הולמת את החייל העברי כלל וכלל״. לפיכך פורטו בפקודות־יום אלה, שפורסמו ב־ הודגש בהן, שרק בהינתן אות האזעקה בשדה יש להיכנס למקלטים או לחפירות; ואין לשים לב לאזעקות, הניתנות ״מכל מקום שהוא מחוץ לשדה״. כן נקבע הצורך להשאיר בתורנות את עובדי מרכזיית הטלפונים, שוטרי חיל־האוויר הנמצאים במשמרת ומכבי־האש בתורנות. אף הודגש כ׳ ״לכל ראש מחלקה ישנה הסמכות לתת פקודה לכל אחד מאנשי מחלקתו שישאר בתפקידו בשעת האזעקה, ואף לקרוא מהמקלט כל איש מאנשי מחלקתו ולהחזירו לתפקידו לפי הצורך״. לבסוף סוכם כ׳ ״אין לתת שהאויב ישיג את מבוקשו על 30 ידי השתקת עבודות השדה, וכל העובר על פקודה זו ״ענש בכל חומר הדין״ בהתייחסו להפצצות ביום שבת בתל־אביב - כ׳ היה זה ״יום ההפצצה הגרוע ביותר בתל־אביב. ההפצצות נמשכו עד שלוש אחרי חצות״. בסכמו את כל אותן הפצצות כתב, כ׳ תל־אביב דמתה ״ללונדון בשעת ה׳בליץ׳, א פחות גדולים״. לדבריו, כיוון שהמטוסים הגיעו לעתים מצד הים, שמעו תושבי העיר את ההפצצות ״באיזה בעקבות ההפצצות הליליות הללו של חיל־האוויר המצרי והחשש 3 מקום בעיר לפני שבא אות האזעקה׳׳ מפגיעה במטוסי התובלה של מבצע ״בלק״, שכאמור פעלו רק בלילה, הן על־ידי מטוסים עוינים והן על־יד׳ ירי א״א של תותחני צה״ל, נאסר למן נקבע שייכנסו ״מצד הים במרחק של 32 לשדה עקרון״ 650 ־יקיז. "הדבר־ היחיד׳ שבא בחלבון ־ במציאות זו בתל־אביב בכלל, ובשדה דב בפרס, התרחשה נחיתת האונס של הא״חבאן, אשר חזר לתל־אביב מגיחת תובלה אשר ביצע לסדום. גיחות התובלה לסדום נמשכו תוך כדי הפעולה. התפתחות אירוע זה עם הא״רובאן ותוצאותיו מובנות רק בהקשר לפעילות המבצעית הכוללת, המשך העליונות האווירית המצרית בשמי מדינת ישראל, והעדר הבקרה והשליטה של חיל־האוויר אחר המתרחש בשמיה. תוצאותיו הרות־האסון נותרו חקוקות בתולדות חיל־האוויר עד ימינו אלה - אף שעד היום לא נחקר האירוע כדבעי. נעצור אפוא בתיאור התפתחות הקרבות בשאר החזיתות וכאיר את האירוע הזה על כל גורמיו ותוצאותיו. כך נוכל להבין סוב יותר גם את פני הדברים עד אז ואת המשך התפתחותם של הקרבות הללו, שכונו בדיעבד קרבות ״עשרת הימים״. הטיסות לסדום ב־ )״בלק״(. הוא המריא מתל־אביב לכיוון רחובות ועיךגד׳, ומשם לסדום. תוך כדי הטיסה הבחין בהתפוצצויות באזור ירושלים, אשר היתה מוארת יותר מאשר חברון. בהגיעם לסדום, היה ״צריך לתת את הסמן כדי לקבל רשות לרדת״, ואז הודלקו כל אורות המסלול לפני הנחיתה. לאחר פריקת המטען המריא הצוות בחזרה. הראות היתה בינונית, אך הם הבחינו שבאזור ירושלים יש עדיין התפוצצויות, וכן בכיוון מג׳דל. בהמשך הטיסה מכיוון רמלה וראם אל־עין הבחין עדיין ב״רקטות עולות מדי פעם ומאירות את הסביבה״. הוא נחת שם בחזרה בשעה 01:20 33 לטייסים״ ב־ אנשים לסדום משדה התעופה בתל־אביב. בגובה אוירית ד׳ כבדה כנראה בסביבת איזדוד״. היריות הגיעו עד לגובה ״קריאת מפה לרחובות״, ואז פנה לכיוון חמי טבריה והמשיך בטיסה )לדבריו, ״הגעתי לים המלח לפני הזמן המשוער״( לאורך החוף לסדום. לאחר הנחיתה ופריקת המטען המריא משם, מוביל בחזרה שלושה נוסעים וחבילות מטען. בדרכו הבחין ״בפגז׳ תותחים שהתפוצצו בבית נבלה, ירושלים ומה שנראה כשטח באר־טוביה״. אור ״הירח עזר בהרבה״ במהלך הטיסה, ובהגיעו מעל שדה תל־אביב הבחין ב״מעט סטרטום 34 בגבה זמן קצר לאחר הגעת מטוס הא״חבאן לארץ ניכרו בשני מנועיו כמה בעיות. להערכתו של מאיר מטול, הקצין הטכני של שדה דב, הן נבעו בעיקרן ממערכת הדלק: מכלי הדלק של המטוס נמצאו בכנפיים, ולעתים לא הגיע הדלק למנועי המטוס. גם לא ניתן היה להסתמך על מחווני הדלק, מפני שלא הצביעו על כמות הדלק המדויקת שאכן היתה במכלים. לפיכך הוחלט, שלפני כל טיסה יש למלא לפחות על־פי נסיון הטייסים עד אז, הספיקו 35 ליטר בבריטניה( דלק במכלים במכל הנוסף( לביצועה של גיחה אחת מתל־אביב לסדום, שנמשכה בדרך־כלל שעתיים ו־ ״בתנאים טובים ביותר - זמני טיסה יותר קצרים - שהמטוס טס גם עם הרוח וכדומה - אפשרי היה להגיע לסדום ולחזור רק על תצרכת של מיכל ראשי אחד״. אבל היה מקובל בטייסת, ש״ט״סים זהירים השתמשו 36 תמיד בשני מיכלים )למשל גדעון ב־ לאחר מכן אף הסיס לסדום ציוד, ולדבריו, ״מזמן לזמן בדקתי את המצפן לאור פנס־כיס חשמלי ושמרתי על בשעה 37 הכיוון לפי הכוכבים. מצאתי טיסה כזו מיגעת למדי״ 651 במלחמה לעצמאות ייו״ אגף ב׳ בטייסת מס׳ ו בשדה דב, לסדום במטוס אייחבאן. אתו סס ספנסר אנדרו בו יד כט״ס־משנה. בסיסה ז! נתן לו אלפרשט״ן ״הכשר לטיסת לילה״. הם הסיסו שמונה נוסעים ועוד 03:20 לדברי אלפרשט״ן, במהלך טיסה זו השתמש ״אך ורק במיכל הראשי״, ואחרי נחיתתו חזרה בתל־אביב בשעה 5 38- כפי שהראו השעונים״ את הסמכתו לסוס סולו כטייס יום על הא״רובאן קיבל •יד קודם לכן מצבי טרויהרץ )טוהר(, טייס בטייסת מם׳ ו בשדה דב. על הא״חבאן היו לו, לבויד, בסךהכול שלוש שעות ו־ רפיד וא״רובאן( שבע שעות ו־ ר שני. לימים העיד טרויהרץ, כ׳ במהלך האימונים שניתנו אז לא אימנו את הטייסים ״בטיסה אסימטרית״, מכיוון שהחליטו שהתרגולים הללו מסוכנים מדי; והם הונחו כ׳ אם מנוע אחד חדל מלפעול, יש להנמיך את כוחו 39 של המנוע השני ולבצע נחיתת אונס מיידית. לדבריו, כך נאמר גם לבויד במהלך פרק הסמכתו על הא״חבאן ב־ בפרדם סמוך להרצליה. גולדשטיין נפצע, אולם האחרים לא נפצעו. בויד אף לא עבר שום בדיקה רפואית 40 לבדיקת כשירותו לטוס לאחר מכן ״תחת הרושם כי אין לו יותר דלק במיכלים - ולכן החליט לרדת ירידת אונם״ גם בלילה, בשעה 4 כאמור, ביום שיש׳ 22:50 ליווי של מטוס ספיטפ״ר מצח(. בדו״ח על ההפצצה נאמר, כ׳ המטוסים צללו מיפו לכיוון מחנה יונה, והטילו שתי פצצות. נורתה לעברם אש, וככתוב בדו׳׳ח, הם פגעו במטוס הדקוטה, אשר ״נראה נופל הימה במקום בשעה 42 שממנו עלה עשן׳׳ 43 הלילה נשמעו גם כמה אזעקות ברחבי העיר אזרחי העיר, ובכללם הצוותים שפעלו משדה דב, נמצאו אפוא תחת תחושה קשה של הפצצות חוזרות ונשנות: לא רק בימים, אלא גם בלילות. באותו לילה, ליל תובלה לסדום. פרטים על אודות הטיסות הללו קיבלו הוגו אלפרשט״ן ודוד בן־אור ממבצעים מטה חיל־האוויר בשעה דלק, ולהחזיר משם נוסעים למרכז הארץ. היתה זאת טיסתו הראשונה לסדום כטייס ראשון. את התדריך לטיסה קיבל מאלפרשט״ן, שהיה גם הקצין התורן באותו לילה. הקצין התורן בחדר־המבצעים בשדה דב היה ג׳״מס ק״ן. ראש מחלקת המוטות של חיל־האוויר, אליעזר קובץ׳ )אשר לדבריו נהג מאז תום ההפוגה להגיע כל ערב לשדה דב על־מנת לסייע בהעברת התדריך לצוותים שיצאו לפעילות מבצעית(, העביר לבויד את התדריך בדבר נתיב הטיסה לסדום. בתדריך זה הביא בחשבון את מהירות הרוח, מזג־האוויר, הטמפרטורה 652 wio'iu - 3!׳׳ "הדבר היחיד׳ ע 7 י וגם את הטיפוס לגובה ואת מהירותו: שדה דב-רחובות-הר־טוב-מע״נות חמים-טדום. עם המראתו משדה דב היה עליו לחוג לגובה סם קודם לכן אדם שתקא׳, באשר לדרכו חזרה לשדה דב נאמר לו, כ׳ אם ״אינו מוצא את רחובות עליו להמשיך עד חוף הים ומשם לפנות עד לתל־אביב״. בתדריך נמסרו לו, בין השאר, גם הוראות באשר לפעולה שעליו לנקוט, אם בהגיעו לנחיתה יהיה שדה דב תחת התקפה אווירית של חיל־האוויר המצח, ולא יוכל לנחות בו. במקרה מעין זה היה עליו להמשיך )לפי מה שייאמר לו במכשיר הווקי־סוקי( לשפ״ם; ואם לא יהיה לו קשר, אלפרשט״ן ובויד אף פיקחו על העמסת המטען, 44 יוכל לדעת על כך לפי ירי הזיקוקין ממגדל הפיקוח בשדה שמשקלו היה קרוב ל־ בשעה 20 נמשכו בין באמצעות מכשיר הווקי־טוקי. בשעה לגובה, ופנה למסלול הטיסה בדרך לסדום. ברגעים אלה עד״ן התקיים קשר באמצעות מכשיר הווקי־טוקי. לאחר נחיתתו בסדום ופריקת 45 זמן הנחיתה המשוער של מטוס הא״רובאן בחזרה בשדה תל־אביב היה חביות הדלק עלו למטוס בשעה בסדום, ממפקדת סדום בפיקודו של צבי שמאלי, מפקד חבל סדום. הנוסעים היו: אמנון וונטיק, מ״כ איש הפלמ״ח; מרדכי)״מוסקה״( גליקסון, יוצא פלמ״ח וחבר בית־הערבה; צבי)״הייני״( גלזר, חבר הפלוגה המקובצת בסדום; פסח אוקראיניץ, מפועלי חברת האשלג בסדום; חנה )״חנקה״( אברך, יוצאת פלמ״ח וחברת בית־הערבה; יוסף בךעמרם, מפעיל ציוד מכני כבד במפעל האשלג; וגרשון)״גיר׳״( ססרוסטה )רווה(, ממחלקת בית־הערבה 46 של הפלמ״ח המטוס המריא בסביבות השעה תחנת האלחוט בסדום. בערך מעל חולדה נורו על המטוס יריות מן הקרקע, ובתגובה על כך טיפס הטייס עוד יותר גבוה. תוך כדי הטיסה - ככל הנראה מפאת חוסר־התמצאות בנתיב הטיסה - ניסה הטייס להתקשר עם שדה דב באמצעות מכשיר הווקיטוק׳ - אולם ללא הצלחה. באותה שעה, לפי עדותו של גרשון סטרוסטה, שישב לידו, שמע הוא מאוזניות האלחוט של הטייס מטוסים אחרים. בויד המשיך בטיסה, מבהיר את נתיב הטיסה במפה לאמנון וונטיק, שהיה לידו. תוך כדי כך, מכיוון שסם שמאלה מדי מהנתיב שלפי התדריך, לא הצליח למצוא את רחובות, ולכן פעל על־פי הוראות התדריך: פנה לכיוון חוף הים וטסו מעליו כמה דקות. עד אז עברו כתשעים דקות, ובויד החליט כנראה שיש ״הכרח להשתמש במיכל הנוסף... אלא היה כבר מאוחר. לצינור נכנם אויר, המנועים הפסיקו לעבוד כהלכה והטייס נשאר תחת הרושם כ׳ אין לו יותר דלק במיכלים - ולכן החליט לרדת ירידת אונם״. כזה היה מהלך הדברים גם לפי עדותו של גלזר: ״לפי דבריו של הטייס היינו צריכים לרדת בגלל חוסר בנזין. לא ראינו את תל אביב. לפי דעתי הטיס לא יכול היה למצוא את תל 47 אביב, אז סם לכוון הים, היינו מעל הים כמה רגעים והתחיל לרדת״ ואכן, בשעה מואדי־רובין, שבעה ק״מ מערבה ליבנה״.* מיד לאחר החבטה של המסוט והתייצבותו על הקרקע עזבו הנוטעים והטייס את המטוס. היחיד שנפצע באורח קשה היה אמנון וונטיק, אשר ״היה מוטל מתחת למטוס כשחלק גדול מהמטוס מונח עליו״, כעדותו של גרשון סטרוסטה. זה משכו משם וגילה שיש לו ״שטפי דם חזקים ברגל וביד״. 31 * 653 יי3 במלחמה לעצמאות סטרוסטה, שבמקצועו היה חובש צבאי, העניק לו טיפול רפואי ראשוני. הם ניסו להתקשר במכשיר הקשר ווקי־טוקי, אולם המכשיר ״לא פעל״. הטייס רצה לצאת עם ססחסטה לסיור באזור כדי להזעיק עזרה מאחד הבסיסים שם. פרס לאקדחו של הטייס, לא היה להם כל נשק; וכיוון שניכר היה בטייס שהוא עייף, הציע לו סטרוטטה להישאר לנוח. הוא לקח ממנו את אקדחו, ומאחר שחנה )״חנקה״( אברך לא הסכימה 48 להצסרף, יצא עם יוסף בן־עמרם בשעה באותה שעה חיל־האוויר על כך שהא״רובאן טרם הגיע מסדום. ידיעה זו לא הגיעה לדוד שבבו, שהיה באותה שעה הקצין בשעה 49 התורן בחדר־הפעולות דב, עם חדר־המבצעים בשדה כדי לברר אתם מה קרה למטוס. אלה הודיעו לו שהמטוס ״אולי יאחר״, ומאותה שעה ניסה מגדל הפיקוח להתקשר עם המטוס באמצעות מכשיר הווקי־סוקי - אך ללא הצלחה. בשעה 04:00 לסדום״ כדי לקבל את זמני המראת המטוס ונחיתתו בסדום. באותו זמן הוא גם הודיע לאגף מבצעים במסה חיל־האוויר שהמטוס מאחר לחזור. בשעה הקשר של המטכ״ל כדי לדעת אם כבר נתקבלה תשובה מסדום. נאמר לו כ׳ אין אפשרות לשדר את המברק 50 עד שעות הבוקר בינתיים נשארו יתר הנוסעים והטייס באזור שבו נחתו נחיתת אונם במרחק קילומטר מהמטוס. הטייס ניסה לתקן את הווקי־סוקי — אך ללא הצלחה. בשעה למטוס. הם החליטו להתרחק מהמקום, והחלו לנוע צפונה, לכיוון תל־אביב. כעבור שעתיים, בהיותם מצפינים לשפך נב׳ רובין, נורו לעברם יריות מכיוון הדיונות. צבי גלזר נכנם לים ושחה פנימה, וממקומו ראה את האנשים מרימים ידיים ומוקפים כמה ערבים חמושים ברובים ובתת־מקלע ססן. גלזר הצטרף אליהם, והערבים אמרו להם שייקחו אותם כשבויים, לאחר שלקחו מהם ״את כל דברי הערך שהיו ברשותם. כעבור מטר לערך הפרידו מהם את בויד ואת וונטיק ולקחום ״לכיוון בית לבן אשר היה בסביבה״. על ארבעת האנשים, וגלזר בכללם, הם פתחו בירי. גלזר נפצע בחזה, וזמן קצר אחר־כך שמע עוד שתי יריות מכיוון ״הבית הלבן״. כך הבין כ׳ רצחו את בויד ואת וונטיק. חלף זמן־מה, וגלזר הבחין בערבי אחד המתקרב אליו. זה ירה באוויר )ככל הנראה כדי לסמן לערבים כאילו הרג מישהו(, ואמר לגלזר כ׳ הוא יהודי וברצונו לעזור לו. גלזר הפצוע הערבי שפנה אל גלזר 51 ביקש בערבית מהערב׳ שיהרוג אותו, אולם זה אמר לו כ׳ הוא הולך להזעיק עזרה היה מוחמד אבו־גנום )שכונה ״הרצל״( - משתף פעולה עם הש״׳, שהזדמן לשטח על חמורו והכיר את חברי הכנופיה. אבו־גנום מיהר לבית־עובד והזעיק את מפעילו בש״׳ - אביגדור יוסיפו!, שומר השדות ונספח ליחידת הדרוזים צירף אליהם כיתת חיילים, לרבות חובשת בשם עליזה סקלצק׳, לחיפוש אחר נוסע׳ המטוס. ״הרצל״ הוביל את הכיתה לשטח, וכעבור זמן־מה נפרד מהם בהצביעו על הכיוון הכללי. ״איסור טיסות יום לשטחי הנגב של מסוסים משדה ת״א״ שני הנוסעים גרשון סטרוססה ויוסף בךעמרם, אשר יצאו בשעה 08:30 מם׳ ובפרט׳ הטיפול שנעשו ביד׳ אלפרשט״ן, אשר הגיע לשם כך במיוחד לביתו של סלע ברח׳ בלפור 654 lyiD'iy - 3 יקי׳ "הדבר היחיד׳ שבא בחשבון סלע שמע מסםרוםסה כי המטוס נחת בריאים ושלמים. סלע מסר את תוכן השיחה לאריה רוזנבלום, קצין מבצעים תורן באגף מבצעים במסה החיל, וביקשו לשלוח מיד רכב לבת־ים, מתוך הנחה שנוסע׳ המטוס כבר הגיעו לשם. כן ביקשו ״לשלוח שמירה על המטוס עד שנשמע פרטים מהס״ס עצמו״. רוזנבלום טיפל בארגונו של כוח הסיוע הנדרש, ובשעה ממטה חיל־האוויר לבת־ים. לשאלה מדוע לא דאג לה!צאת סיור אווירי, השיב רוזנבלום: בעת קבלת הידיעה ממפקד האגף התורני בשדה )הוגו אלפרשטיין( בשעה לא באה בחשבון ההצעה לשלות מטוס לחפש את האיירובאן מהסיבות 04:00 דלקמן: א. הדבר לא הוצע ע״י מפקד האגף מאחר שלא היתה כל ידיעה בדבר מקומו של המטוס. ב. אין כל הוראות קבועות באגף המבצעים בקשר לנוהג במקרים כגון אלה. ג. תוסר כל יעילות במשלוח מטוס בלילה. ד. איסור טיסות יום לשטחי הנגב של מטוסים משדה ת״א שעדיין לא לא18.7 בבוקר 08:30 בוטל בעת שנודע לנו על המקרה. ה. עד לשעה 52 היה ידוע באגף המבצעים על חנית אונס של המטוס ועל הסביבה בו נחת בשעה מדבריו הסיק סולקובסק׳ ״כ׳ המטוס ירד בקרבת בת־ים וכבר נעשו הסדורים המתאימים עם גדוד מגעי השדות והצבא לשם העברת האנשים והבטחת האוירון. בררתי אם קיימת אפשרות לשלוח מיד מטוס לחפוש״. אולם, כאמור לעיל, הגיע לכלל מסקנה שלא לשלוח מסוס סיור מפאת החשש לתקיפתו ביד׳ ״מטוסי הקרב של האויב הנמצאים מיד׳ יום ביומו באויר משעה מוקדמת בבקר״, מחד גיסא, ומאידך גיסא לא יכול היה ללוותו רוזנבלום עדכן גם את בורים סניור, אשר החליפו 53 במסוס׳ קרב, שכן אלה היו בכוננות ״לפעולות בצפון הארץ״ באגף המבצעים לקראת השעה בינתיים בבת־ים פקעה סבלנותו של ססרוסטה, שדאג לנוסעי המטוס, והוא החליט לצאת במונית שנהגה התנדב להובילו, ועמם יהושע רודיק, קצין הגא״ס )הגנה אווירית סביבתית( חולון־בת־ים, ואיש מסף ממסה בת־ים. כעבור כמה קילומטרים שקעה המונית בחול. בשעה , גרשון 1 גדוד חיל־האוויר בפיקוד ישראל סברנסק׳. כמה חיילים הושארו ליד המונית, ואילו הנהג, ישראל סברנסק סטרוסטה, יהושע רודיק וגם איש מטה הצבא בבת־ים המשיכו בג׳יפ עד לוואדי רובין. הנהג נשאר בקרבת הרכב, ויתר הקבוצה המשיכה משם ברגל. ברשות גרשון סטרוטסה היה אקדחו של בויד, אך מכיוון שהאקדח לא פעל, הוא לקח רובה. הכוח הבחין בעקבות בחול שכיוונם צפונה, אך הארבעה המשיכו לכיוון מיקומו המשוער של המטוס. כעבור זמן־מה ראו אותו, וגם הבחינו בשתי דמויות חשודות בקרבתו; ולאחר שסטרוססה ירה - הן נעלמו. לאחר שגילו שהנוסעים כבר אינם ליד המטוס, שבו על עקבותיהם, ממשיכים בחיפוש הנוסעים. תוך כדי כך מצא סטרוסטה, לדבריו, ״מגבת שלי פרסית ותיבת מפוחית פה שהיו בתרמיל צד שהשארתי במטוס״. הם החליטו להמשיך לפי העקבות שניכרו בחול, ותוך כד כך מצאו את מסרגותיה של חנה אברך, ואף את המזוודה שלה. כעבור זמךמה הם גילו ״בגובה מעל לשפת הים בית בן קומה אחת והצעדים נמשכו לאותו כוון״. שני פרשים, שהצטרפו לחיפוש, חזרו כעבור כמה דקות וסיפרו כ׳ פגשו את הקבוצה )שנשלחה, כאמור, מיבנה עם החובשת(, וכי זו מצאה את הנוסעים: חמישה נרצחו, והשישי פצוע קשה. הם לקחו מהם את הפצוע, וחברי הקבוצה חזרו לאורך חוף הים על־מנת לשמור על הגופות עד לפינויו. בהגיעם לנב׳ רובין נותר יהושע רודיק )שהיה עם םטרוםסה( עם אדם נוסף מהצוות שלו ועם הפצוע. הם התקדמו באטיות, עד שפגשו בשני אנשים, ואלה הזעיקו ״אנשי משטרה מיוחדת הנמצאים במקום״. הם העבירו את הפצוע ״עד גדות נחל רובין״, 655 OIODD א.ונו במלחמה לעצמאות ושם נחו. בשעה ומים. הם השקו את הפצוע, הגיעו לבבי רובין, והודיעו באלחוט ל״קר״ת׳״ שישלחו להם אמבולנס. ואכן, בשעה 5 קשה ואפשר להביאו. נמצאים עוד 54 הים שישילחו סירת מוטור״ בשעה מראשוךלציון הופיע האמבולנס והרופא. זה נתן לפצוע ״זריקת מורפיום; ורודיק המשיך עם הפצוע לבית־החולים 55 ״הדסה״ שבתל־אביב ״הארובן נמצא שרוף״ באותה שעה ניסה יצחק סלע בשדה דב לברר עם אגף המבצעים במטה חיל־האוויר, אם ידוע להם מה עלה בגורלם של נוסעי הא״רובאן. עד הצהר״ם לא קיבל שום תשובה ברורה, אף ששאל כמה פעמים. בהגיעו למטה חיל־האוויר בשעה המטוס ביניהם הטייס״. הוא טלפן מיד לשדה דב וביקש מזהרה לביסוב, מזכירת הס״סת, לשלוח מיד מסוס להצנחת כריכים ומימיות עבור נוטעי המטוס, שלפי הערכתו ודאי נזקקו להם; אולם בשדה לא היה אז אף לא מטוס אחד לפעולה זאת: המטוסים העבירו פצצות ומפקדים לרמת־דוד. בשעה לשדה דב, ובסביבות השעה המטוס. בשעה נתבקשתי ע״י מפקד אכף המבצעים דן טולקובסקי להטים אותו במהירות לרמת־דוד... )אז( גם וזזר הבוננזה מההצנחה עם המזון, היות שלא מצא את האוירון, נתתי לו פקודה לצאת שנית ולחפש יותר דרומה ומזרחה. ב־ נודע מפי מפקד השדה וקצין התורני של מבצעים שדה שהארובן נמצא שרוף, 56 מצב האנשים בלתי ידוע, אולם יש שמועות שהם נרצחו ואכן, מטוס הבוננזה, שנחת בשדה תל־אביב בשעה הגיע לאזור, מצא את המטוס, הצניח לאנשים את האספקה, ונחת בחזרה ב־ פינו משם את הפצוע. בינתיים קברה כיתה מחטיבת ״גבעתי״, שהשתתפה בחיפושים, את גופות נוסעי המטוס במקום - כ־ למחרת היום הטיל מפקד גדוד חיל־האוויר, יהודה צוקרברג, על שלמה אהרונסון, מפקד פלוגה ב׳ בגדוד, לטפל בהעברתם בדרך הים של הנרצחים ממקום קבורתם. בפקודת המבצע נכתב: ״אוירון שלנו נפל ונמצא בערך בנקודה 58 ערבית שמשוטטת כנראה בסביבה בחולות. אין ידיעות על כח הכנופיה. כל השטח מסביב לחולות נמצא בידינו״ לאחר התדריך שקיבל הגיע אהרונסון למטה חיל־הים כדי לתאם את הפעולה. עד אז נערך )בשעה סיור אווירי באזור במטוס בוננזה עם איש חיל־הים ״כדי לברר את המקום המדויק שבו נמצאות״ גופות הנרצחים. סיור זה, לדברי אהרונסון, ״לא הראה שום תוצאות״. לאחר קביעת דרך הפעולה במטה חיל־הים, לקח אתו עשרה אנשים. התלווה אליהם גם יוחנן בר־סלע, עוזרו של קצין ההחזקה בשדה דב, לשם בדיקת מצבו של המטוס 656 יי! יי "הדבר ה׳ח׳־ד׳ שבא בחשבון 5 ואם ניתן להציל ממם משהו. בהגיעם לנמל יפו עלו לקראת השעה 59 הנהוגה ביד׳ ״אנשי פלי״•״, יצאו לדרך. התלווה אליהם גם מורה דרך לקראת השעה המשיך לאחר שהתקלה תוקנה והמים הוצאו מתוכה. בשעה המסמנים להם את מיקומם. שמונה אנשים עלו על סירת המשוטים, הנהוגה ביד׳ אנשי פלוגת ים תחת חיפוי מכונת ירייה הנמצאת בסירה. בשעה נתן להם את מיקום קבורת הגופות. הם ירדו לחוף, ועם אנשי ״גבעתי״ העבירו את הגופות לסירת המשוסים, כדי להעבירן מסירה זו לסירת המנוע. בשעה ״אחרי רבע שעה האבקות בגלים, הסירה מתהפכת והים מפליט אותה עם הגופות לחוף״. הסירה ניזוקה, והוחלט לקבור את הנרצחים במרחק לבן־ירוק. סירת המנוע חזרה לבסיסה, וחיילי גדוד חיל־האוויר הגיעו ברגל בשעה 60 לוואדי רובין, שם אספה אותם מכונית של חיל־האוויר למחרת של הפלמ״ח מהגדוד החמישי, שנמצאה בצריפין, לשם העברת הנרצחים ממקום קבורתם הארעי. אל הכוח הצטרף גם פאול דיאמונד, חברו של •יד. בשעה משא אחד״ בדרכם לנב׳ רובין, ומשם המשיכו לאורך החוף. בדרך נתקע הזחל, והכוח המשיך ברגל כשישה ק״מ עד מקום קבורת הגופות. בשעה עזר בהרבה והתמסר מאד לעבודה״. על הגופות היו ״סמני התעללות ברורים״. העמיסו אותן על אלונקות, והחלו לצעוד חזרה את ששת הק״מ: ״מאמץ מיוחד נדרש לעבור את המרחק הזה... והרגלים ש!קעות בחול. האנשים על כל פעולת 6, הגיעו למקום עייפים ורצוצים״. בשעה החילוץ נכתב מאוחר יותר: היו הרבה קבוצות שחיפשו את האוירון ואת יתר האנשים, הם אמנם עשו כמיטב יכולתן, אלא הדבר לא היה מאורגן באופן יעיל, לא היה קשר ביניהן ולא היו שום פקודות ברורות בנוגע לעצם תפקידן וצורת ההוצאה לפועל. משום כך נוצר מצב משונה, כי קבוצת מחפשים אתת בראותה קבוצת אנשים חשבה שאלה הם ערבים, פתחה באש - מבלי לדעת כמובן - שזו היא אך ורק קבוצת מחפשים שניה... יש לנו הרושם כי מפקד הצבא האחראי על המקום לא תאר לעצמו כי אפשרי הדבר שבסביבה נמצאים עוד בדואיס־אויבים. ב־ הקונסוליה הירושלמית בבית חמנד שבתל־אביב לבדיקת נסיבות האירוע. הוא תחקר את גרשון סטרוסטה 1 62 ועוד כמה אנשים שהיו מעורבים באירוע; אולם בכך לא היה ד׳ החקירה שהוקמה לאחר מכן. המלצות ועדת החקירה אירוע זה הותיר תחושה קשה ביותר בקרב צוותי־האוויר וצוותי־הקרקע, במיוחד בשדה דב. ביקורת חזקה הופנתה במיוחד כלפי אגף המבצעים של החיל וצורת הטיפול שלו בכל הפרשה. הועלתה דרישה לעריכת ספנסר אנדרו בויד 657 יו* ממטוסים קלים - ל 3 במלחמה לעצמאות חקירה מקיפה לגבי הנסיבות והובילו לדבר, ולגבי הגורמים לעיכוב הרב למן מועד הגעת הידיעה על נחיתת האונס ועד הוצאת 63 מטוס לאזור ואכן, בעקבות כל הדברים הללו הוקמה ועדת חקירה לבדיקת השתלשלות האירועים. בראש הוועדה הועמד ברוך פרלים, ״קצין פקוח הבסיסים״, ושני חברי הוועדה היו דבורה ארוך, קצינת מבצעים, ואלכסנדר )״ לאחר האירוע, מהווה הדו״ח של הוועדה במתכונתו דו׳׳ח ראשון בהיסטוריה של חיל־האוויר, ועיקריו ותבניתו שימשו מודל לחיקוי מאז. ואכן, אחת מהמלצותיה של ועדת חקירה זאת היתה: ״׳ש להקים ועדת חקירה קבועה הכפופה לראש המטה למקרה אסון במטוסים שתתחיל לפעול מיד אחרי התאונה. הועדה חייבת לעבד מיד עם הקמתה תקנון של פעולותיה ואופן שתוף הפעולה בינה בעקבות המלצה זאת אכן 64 לבין יתר המחלקות של חיל־האויר״ הוקמה הוועדה, וברוך פרליס נקבע לנשיאה הקבוע. מאז חקרה הוועדה כל תאונה שהתרחשה בחיל־האוויר על־פי כללים מדוקדקים, שהלכו והתגבשו מאז. יש בממצאי דו״ח זה, המחזיק יותר מ־ לפרטי האירוע עצמו( את נסיבות פעולתו והפעלתו של חיל־האוויר באותו פרק־זמן במהלך מלחמת העצמאות. למרות הביקורת בדבר השהות הארוכה בין ההודעה בדבר היעלמות המטוס לבין הפעולה הממשית של חיל־האוויר, לא נחקרו בפירוט הסיבות לכך. ועדת החקירה התמקדה בעיקר בגורמים לנחיתת האונס של מטוס הא״רובאן. בפתיחת דבריה קבעה כ׳ מכיוון שהתמנתה מאוחר מדי, לא יכלה להגיע למקום נחיתת המטוס מיד לאחר נחיתתו; ועד שמונו חבריה כבר נשרף המטוס, וכך לא יכלה להתרשם באורח בלתיאמצע׳ מהעדויות בשטח. זאת ועוד, אף שקבוצות המחפשים היו במרחק לא רב מהמטוס קודם שנשרף, ״בין קבוצות המחפשים לא היה מומחה לאוירונים שיוכל לתת תיאור של מצב המטוס או של תנאי ירידתו ומצבו במקום״. גם לא ניתנו שום הוראות מצד אגף המבצעים של חיל־האוויר ״לצאת לסיור ולחפוש אחרי המטוס הנעדר עד שעה נשק, ״תכן שהדברים היו נגמרים אחרת. בלית ברירה סמכה אפוא הוועדה את דבריה על הצהרות ועדויות בעל־פה. חבריה הניחו כ׳ הטייס, שלא הכיר כלל את הארץ, תעה בבחירת נתיב הטיסה, ומשהבחין בכך, ניסה לפעול לפי ההוראות שמסר לו קובץ׳ בתדריך. בניגוד לעדותו של סטרוסטה, קבעה הוועדה כ׳ הטייס כלל לא הגיע לתל־אביב, וכי נחיתת האונס נגרמה בעיקר עקב חששו כ׳ אזל הדלק. נראה שבויד אכן פעל לפי ההנחיות, שניתנו לו בעת מהלך הסמכתו להטים את הא״רובאן, כעדותו של טרויהרץ: ״משאחד המנועים חדל מלפעול החליט לעשות את מה שלימדו בהסבריה לקביעת הסיבה העיקרית לנחיתת האונס הרחיקה הוועדה 65 אותו״ - לנחות נחיתת אונם במקום ותלתה את הקולר בנסיבות הרכש בכלל: אין הוראות ברורות *ל אופן וצורת קבלת התומר האוירי )מטוסים, מנועים, חלקים שונים וכדומה(, על אופן בדיקת האיכות שלו, וכיצד להביא למצב של ראוי לשמוש - באם נתגלים בו קלקולים. כמו כן אין הוראות ברורות כיצד יש למסור את התמר הזה עם ההוראות ההכרתיות ליחידות המשתמשות בו. הוא הדין גם לגבי המטוס הנעדר מילס אירואן הבאת ספנסר לקבורה בבית־הקבוות ביפו. אוחז בדגל עם הפנים לחזית: ראלף מוססו. 658 ™ז״ "הדבר ה׳רויד׳ ע ב הדלק לשעה של כל מנוע. נוסף לזה יתכן מאוד, כי המטוס נמסר לטיסה כששעוני הדלק אינם פועלים כהלכה... הדו״ח של ועדת החקירה לתאונה זו מוכיח עד כמה לא היו לחיל־האוויר האמצעים החיוניים ביותר, שיבטיחו את פעילותו המבצעית הסדירה, אף לא פקודות־הקבע האלמשריות להבטחת פעילות מסודרת ומבוקרת בתחומיו השונים. המלצות הוועדה מפרסות את כל התחומים, שבהם יש להיכנס לעובי הקורה: לקבוע הוראות ברורות באשר לדרך קליטת הציוד האווירי הנרכש בארץ, כולל צורת הפעלתו והטיפול בתקלות המתגלעות במהלך הפעלתו; על כך, ציינה, יש להקפיד גם בעת העברת ציוד זה ליחידות חיל־האוויר. כן הדגישה את הצורך לקבוע את ״התצרוכת של דלק ושמן בשעה בכל סוג של מסוס ומנוע״ ואת ״הרזרבה הוזיבת להמצא תמיד במיכלים על כל צרה שלא תבוא עבור כל סוג של מטוס החוזר בשלום לבסיסו או הנוחת בבסיס אחר״. את כמות הדלק במכלים המליצה הוועדה לבקר הן באמצעות שעוני המטוס והן באמצעות ״שעון באתר״ או ״מקל מדידה״. פרט לצורך להסדיר קשר יעיל בין בסיס החיל לבין המטה, ובמיוחד ״לשם פקוח על תנועת המטוסים״, המליצה הוועדה להוציא פקודות־קבע באשר לפעילות הנדרשת, כאשר מטוס אינו חוזר לבסיסו כעבור עשרים דקות אחרי שעת הנחיתה המשוערת, ולשפר בכלל את איכות הקשר האלחוטי בין המטוס והבסיס. יתרה מזאת, ״בשדה צריך תמיד להמצא ברזרבה מטוס אחד עם הציוד המלא על מנת לצאת לפעולות סיור, חיפוש והצלה - עד שהדבר אפשרי - במקרה של תאונה - ואם התנאים מאפשרים זאת״, ויש להגביר את שיתוף הפעולה ״עם שלטונות הצבא והשלטונות האזרחיים במקרה של תאונה לאיזה שהוא מטוס על מנת לקבל את עזרתם הפעילה והמהירה בעבודת ההצלה״. קשורה לכך גם המלצת הוועדה, שהצבא ידאג ל״טהור שטח התאונה וסביבתו מערבים )עוד ב־ הוועדה להורות, כ׳ בכל מקרה של תאונה על כל ״חבר העובדים במטוס או הנוסעים המשתייכים לתא. להבדק על ידי רופא מיד״, ולאשר את חזרתם לפעילות ״רק אחרי אישורה של המחלקה הרפואית״; ״לקבוע מינימום של ציוד ביטחון והצלה החייב להמצא בכל סוג של מטוס ועבור כל סוג של מבצעים וביחוד בטיסה מעל לשטח האויב או שטח לא בטוח״. על־מנת לעקוב אחר התפתחות האירועים בכל יחידה בחיל־האוויר יש ״להנהיג שיסה של יומן עבודה בכל מחלקה ויחידה וביחוד במחלקות הקשורות עם אגף המבצעים. בשיחות טלפוניות יש למסור ולרשום את שמות המדברים״. ולבסוף, כאמור לעיל, המליצה על הקמת ועדת חקירה קבועה. ממצאי ועדת החקירה הדגישו אפוא במיוחד את הצורך האקוטי במערכת קשר, בקרה, שליטה ודיווח בחיל־האוויר - במיוחד כדי להסדיר את תנועת המטוסים בשמי המדינה. מה שניתן היה לטיפול באופן מיידי אכן נעשה, ותוך זמן קצר נקבעו פק״לים באשר לציוד אבטחה, אף הוקמה 66 חיפוש והצלה, שצריך להימצא בכל מטוס ועדת חקירה קבועה בראשותו של פרליס, כאמור לעיל. באגפי המטה ובבסיסי חיל־האוויר נמצאו באותה שעה צוותי־אוויר וצוותי־קרקע, שבאו איש־איש מחיל־אוויר בחדר השליסה של חיל־האוויר, עוקבי• אחר תנועת הממוסים בשמי המדינה. משמאל לימין: ה״מן שכטמן, הרמטכ״ל יעקב )דורי( דוססרובסק׳, אהרן רמז, דוד שבבו 659 ממטוסים קלים - ל א יונ במלחמה לעצמאות אחר, ממקום אחר, מרקע אחר, מאמונה אחרת, מתרבות ארגונית אחרת. לעתים נמצאו באותו חדר כמה אנשים שהגיעו מקצווי תבל, שאפילו שפתם לא היתח אחידה. במציאות זו של קרבות, של יצירת ״יש מאין״, הלך והתגבש חיל־האוויר דרך הפעילות המבצעית. הדברים בוצעו לפי ההסדר של ״נעשה ונשמע״: קודם ביצוע - ורק אחר־כך לשמוע. הפעילות המבצעית קבעה את לוח־הזמנים, והפעילות הארגונית נגזרה בעיקרה מהלקחים שהופקו מהפעילות המבצעית. התקלות והתאונות היו אחד הזרזים, שהניע גם את הפעילות לארגונו של חיל־האוויר. בפרספקטיבה היססורית, ועל רקע מאפייניה של הפעילות המבצעית משדה דב בכלל, ולסדום בפרס, נראה שוועדת החקירה אכן מיצתה את הגורמים לנחיתת האונס של מסוס האייחבאן; אולם היא לא נכנסה לעובי הקורה בשאלות הטיפול של מסה חיל־האוויר ושל שדה דב באירוע למן הגעת הידיעה בדבר נחיתת האונס ועד הוצאת המסום למחרת היום בשעה של חיל־האוויר - שלא הוזנקו מסוסים קלים לחיפוש הא״רובאן בגלל החשש ממטוסי חיל־האוויר המצרי שפקדו כל יום את תל־אביב, ומשום שלא יכלו להעניק להם ליווי של מסוסי קרב, שכן אלה עמדו בכוננות לפעולה באזור משמר־הירדן; אולם למרות האיומים בוצעו, כמתואר לעיל, במשך אותו שבוע סיסות של מטוסים קלים בשעות היום הן למטרות אימונים והן לתובלה ולמשימות נוספות. אם כן, מדוע לא הוצאו מטוסים אלה לחיפוש אחר המטוס? ההסבר לכך טמון כנראה בכך, שנחיתת האונס של מטוס הא״חבאן לא עוררה דאגה מיוחדת במטה חיל־האוויר; שהרי גם לאור הידיעות שהועברו לאגף המבצעים של החיל ״על מקום המצאם של האנשים, כלומר, באזור היהודי, בסביבות מושבה יהודית״, טולקובסק׳ בא, כדבריו, ״לכלל מסקנה כ׳ האמצעים בהם אחזתי הנם מספיקים בהחלט״. גם שיחת הטלפון, שהגיעה למפקד אגף א׳ של הטייסת בשדה דב, יצחק סלע, מאת גרשון סטרוסטה בדבר נחיתת האונס ועל כך שהנוסעים לא נפגעו, חיזקה עוד יותר את התחושה שאירוע זה אינו מצריך טיפול בהול, מיידי ומיוחד. הוא ביקש אפוא לשלוח רכב לבת־ים מתוך ההנחה, שעד שיגיע הרכב לשם כבר יגיעו לשם גם נוסעי המטוס. לא היה להם מושג ברור באשר לאיומים מצד כוחות מקומיים ערביים, שהיו צפויים לנוסעים בסביבה שנחתו. אף בח״ח של שלמה אורן, קצין הקשר אג״ם־חיל־האוויר, שסיכם את פעילות חיל־האוויר עד נראה אפוא שאגף 67 בדרכו חזרה נחת נחיתת אונס דרומה לבת־ים. לנוסעים שלום. המטוס יצא משמוש״ המבצעים של חיל־האוויר - ובמידה לא מבוטלת גם פיקוד שדה דב - פעלו על־פי הערכת מצב )שתוצאות האירוע מוכיחות שהיתה שגויה(, שלפיה הניחו שאין חשש רציני לגורלם של נוסעי המטוס. אילו היה קיים חשש כזה, סביר להניח שהיו פועלים במטה חיל־האוויר ובשדה דב להפסקת הפעילות המבצעית ולהתמקדות בגילוי ופינוי של הצוות והמטוס - כפי שהדבר נעשה, למשל, בחיפושים אחר שפרינצק וסוקניק, עת תקפו במטוס הפ״רצ׳״לד את האונייה המצרית, ומטוסם נפל מול חופי תל־אביב, כמתואר לעיל. אולם למרות אירוע קשה זה טרם חל שיפור במצב גם חודש מאוחר יותר. קרל מרכס, האחראי על חדר־הפעולות, כתב כ׳ ״על אוירונים היוצאים לסדום אנו יודעים רק שהגיעו שלמים ובסדר למקום, אחרי שהם חוזרים וחונים בבסיסם״. עד אז, לדבריו, לא היה כל קשר בין סדום לבין תל־אביב, ולמטוס רפיד היו מחשבים שעת טיסה מתל־אביב לסדום; חצי שעת שהייה במקום; ועוד שעת טיסה חזרה. במילים אחרות: היו ממתינים לחזרת המטוס שעתיים וחצי למן המראתו מתל־אביב. אולם לדברי מרכס, ״שיסה זו אינה יעילה ביותר כ׳ אף פעם אין אנו יודעים אם המטוס לא נשאר בסדום שעל־מנת ״להפעיל את מנגנון החפוש אחרי אוירון שלא הגיע למטרתו בהקדם האפשרי״, וכדי שאפשר יהיה להפיק יותר תועלת מחדר הפעולות /!־יי הרמת מציע שיאיימו על הצבא שאם לא נקבל קשר למשך 660 יי! יי "הדבר וזירו׳ד׳ 5 ומקומות דוסים כדי להעביר מברקי נוזיתה והמראה בזמן יהיה צורך לעצור כל תחבורה אוירית אל אותם המקומות. במותגי כי ביכלתו של 68 הצבא להקים את הקשר הדרוש אם נדע ללחוץ במקום הנכון אירוע הא״חבאן וגלגולו - לרבות כל העדויות שנלוו לו - מוכיח שבסיכומו של דבר סרם יכול היה חיל־האוויר להבטיח את הגנת שמי המדינה במלואה באמצעות מסוסי המסרשמיט הספורים שהיו לטייסת 101 שנחת נחיתת אונם, הוא השיב: ״מפאת החשש פן מטוסי הקרב של האויב הנמצאים מיד׳ יום ביומו באויר משעה מוקדמת בבוקר יתקיפו את מטוס החיפוש - לא בא בחשבון לשלוח לתפקיד זה את אחד ממסום׳ הסיור שלנו...״. ועל השאלה מדוע לא שלח מטוסי קרב או ליווי של מטוסי קרב לאותו מסוס קל, ענה טולקובסק׳ כ׳ באותה שעה עמדו המסרשמיסים בכוננות לסיוע לכוחות הקרקע בגזרת משמר־הירדן: ״המצב הטקסי 69 הצבאי בגזרה זו בשעה זו היה רציני מאוד והכרחי היה להמשיך בסדור עם הצבא״ בין משמר־הירדן, דמשק ואל־עריש מיד לאחר הגעתם לארץ היתה משימתם הראשונה של המטוסים הפצצת אל־עריש, שנועדה בעיקרה לפגוע בעליונותו האווירית של חיל־האוויר המצרי הן באמצעות פגיעה במטוסיו ממש והן באמצעות פגיעה במסלולים ובתשתיות שלו. כזכור, אחד משלושת המטוסים שיצאו מזאטץ יועד להפציצו, אולם הוא החטיא ופגע ברפיח. אל־עריש היה גם המטרה הראשונה, שיועדה לתקיפתם של רביעיית מסוסי המסרשמיט הראשונים ב־ במאי, אולם בסופו של דבר - בגלל לחצם של כוחות הקרקע - הופנו מטוסי הקרב לתקיפת הטור המצרי באשדוד למשימת סיוע לכוחות הקרקע, ולא למשימת השגת עליונות אווירית. אף שהובסח למשה כרמל, מפקד חזית הצפון, שמיד לאחר הגעתם יופנו מסוסי משמר־הירדן על־מנת לסייע לכוחות הקרקע בפעילותם באזור - הופנו המטוסים להפצצת אל־עריש. לא לשווא אפוא טען כרמל מאוחר יותר בהקשר לפעילות חיל־האוויר באזור, כ׳ ״הוא כמעט תמיד מפתיע אותך. כשאתה צריך אותו מאד - הוא לא בא, והפוכו של דבר. כפי שהוגד ל׳ היו כרמל קשר את 70 את קהיר ואח״כ את ראש הגשר אי־קבלת הסיוע האווירי שהובטח לו אף בשאלת מעמדו של חיל־האוויר: ״יודע אני, יש כל מיני קשיים שבהם נאבק חיל חדש זה. אנשיו הם ממוצא שונה, הם טרם לוכדו ליחידה ואין להם הרצון לעמוד לשרות חיל הרגלים, ויש להם אמביציות מוזרות לעצמאות״; אולם ביקורתו לא התמקדה רק בכך שלא קיבל סיוע של מטוסי מטוסי הקרב שלנו הם מהירים מדי והם לא מוכשרים לצלול כפי שעשו זאת הגרמנים, הם קטנים ורגישים מאד ודרושים להם שדות תעופה טובים וישרים. המכונה היא כה קטנה שאין אפילו מקום להכניס לתוכה מכשיר מ.ק - נמצא בטפול ובבדיקות והעיקר שמספרם אינו גדול מספיק. בקשנו 3 הדבר קשה ויודע אני על השפעה רעה ואכזבה שבאו בעקבות הבטחה שלא 71 ק וימה 661 000 איונ במלחמה לעצמאות נראה כ׳ טענות מעין אלה לא חסרו במהלך המלחמה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי מאוחר יותר אף בהרצאתו של אחד מקציני המסה של חיל־האוויר בפני כוחות הקרקע, בדברו על בעיית שיתוף־פעולה אוויר־קרקע בכלל, ובציינו את המגבלות האובייקטיביות של חיל־האוויר בפרס: ״חיל האויר שלנו הוא צעיר, קסן, חסר ציוד ויש אולי פעמים שאין מבינים אותו כהלכה. מספר המטוסים שברשותנו קסן וברוב המקרים אין הם מהסוגים המתאימים לצרכינו הטוטאל״ם. אך אנו, כמוכם אתם, צריכים לפעול בחמרים העומדים לרשותנו״. הוא הדגיש אפוא את הצורך ״לעבד סדר עדיפות״ בשיתוף־פעולה עם כוחות הקרקע, וציין כ׳ ״תכנון מבצע אויה בקנה מידה ניכר הוא מסובך באותה מדה כתכנון מבצע קרקעי. וקיימות בעיות שאינן בהכרח הדדיות, היו מקרים 72 רבים בדברי ימי הלחימה האוירית שדרישות לסיוע הושבו ריקם״ ואכן, לאור מצבת מסוסי הקרב הדלה ביותר והבעייתיות הקשה ביותר בהפעלתם של המסרשמיטים, התמקדה שמטוס׳ חיל־האוויר המצרי שבו והפציצוה כמעט מעשה יום ביומו )לאחר הפצצת קהיר החריפו את פעילותם זו(. על־פי דו״חות הפעולה המצויים ברשותנו לתקופה שלמן פעילות תקיפה עצמאית, כפי שתוכנן בתחילה בתוכנית ״נבוט״. כך, למשל, ב־ לפחות שבע גיחות הזנקה למטוסי הקרב בעקבות דיווחים בדבר מטוסי חיל־האוויר המצרי הנמצאים באזור; וכל זאת - מבלי שהמטוסים אכן ״תקלו בפעילות אווירית כלשה׳ של המצרים. עד שהוזנקו מטוסי הקרב כבר לא היו שם מטוסי חיל־האוויר המצרי, לאחר שהצליחו לבצע אף שתי הפצצות ליליות על תל־אביב, כמתואר לעיל. מטופי המסרשמיט הופעלו אפוא במשורה בעיקר למשימת הגנת שמי במדינה, והגעתם של מטוסי ה־ - עם יכולת נשיאת החימוש העצומה שלהם ועם יכולתם גם להגן על עצמם - מילאה את החלל שהותירו מטוסי הקרב בכל הכרוך במשימת העליונות האווירית. הצורך בהפעלת מטוסי ה־ שם פעילות מוגברת ביותר של הסורים. לפני הצהר״ם הם פתחו ״בהתקפה כבדה במגמת פריצה מראש הגשר לכוון חולתה, אילת השחר ומחניים. בהתקפה השתתפו וחיל רגלים במספר רב״. לסורים היתה עליונות אווירית מוחלטת, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי, למשל, בדברי יעקב שגב, נשק מקיבוץ א״לת־השחר: ״מדי בוקר ירדו עלינו שני מטוסי הרווארד הם ירדו כל כך נמוך, עד נשק נ״מ לא היה בקיבוץ, ואפילו 73 שיכולנו לראות את הט״סים תרים בעיניהם אחר מקום להטיל את הפצצה׳׳ נשק אישי לא היה לכל החברים. באותו יום כתב שגב ביומנו, כ׳ ״היום החזית״. לדבריו, ״כשמונה פעמים ניטה האויב לפרוץ ברכב משוריין את קו׳ ההגנה ולהתקדם לעבר המשלטים מזרחה למשק. אך הוא נהדף ע״׳ אש מכונות יחיה שפעלו ביעילות רבה, בלמו והכריחוהו לסגת״. תוך כדי כך, כתב ביומנו, ״מטוסי האויב ותותחיו מרעישים ומפגיזים את המשק ללא הרף״. ואז, לדבריו, בשעה אוירון סורי )אחד מהשלושה שמתקיפים מהבוקר השכם( צלל והטיל צרור פצצות על העמדות המערביות של המשק. האוירון נפנע באש רובים ומקלעים של המגינים. איבד את שיווי משקלו. נפל והתרסק בוזצר בית הילדים. טייסיו, השניים נתרסקו עמו. הידעתם שמחה אמיתית מהי?... כל שעות היום הנך רואה בהרס עמל דורות - ולפתע רואות עיניך נקמה באויב! אוירון זה תג ימים אחדים מעל לראשינו. זורע את זרע המוות בכל שטתי המשק. צולל בשחצנות וביליל אימים ותזר ועולה שוב. צולל ועולה. אך הפעם הדבקנו אותו. הנה הוא צולל, מריק מטענו בבת אתת. מתהפך ליאון פרנקל, כחס מאגי, עזר ויצמן, ביל פומרנץ, לסלי שגם, אלכסנדר ג־קובס וגדעון ליכ , * הגיחות בוצעו על־יד 662 "הדבר היחיד׳ שבא בחע ז פיקי ׳צל ראשינו ממש. מכונות היריה ממטירות את אמין והנה לפתיל צונח, ומתרסק לרסיסים. חברים, ותיקים כציירים, קופצים למראה צניחתו. זאת ושד, לדבריו, ״מגל הגרוטאות, ששרד מן האוירון נשלחים עתה ברגים !אבזרים למזכרת לילדם״. גם 74 לאחר מכן נמשכה הפצצת המטוסים והתותחים על המשק, ובית־הספר נפגע למרות הכתוב לעיל, לא ברור עד היום מ׳ הפיל את המטוס, שכן גם חברים מחולתה ומראש־פינה טענו שירו לעבר המטוס. המטוס נפל בחצר של אחד מבתי־הילדים בא״לת־השחר, וקצין המודיעין של חסיבת ״כרמלי״ הודיע, כ׳ ״ התעודות הללו היה גם יומנו של הטייס פ״סל גאדיף, בן אומנם ההתקפות של הסורים נהדפו, אולם חירבת־ירדה 75 אלים זאת ועוד, באותו יום גם תקף זוג מטוסי אנסון סוריים מטרות 76 ופרדס־חור׳ )בקצה הדרומי של החולה( נעזבו באזור עפולה ומגידו. לפי עדויות חיילי הפלוגה שנמצאו באותה השעה בשדה התעופה מגידו, הופצץ השדה גם ב־ ד לוי, ממחלקת ההעלמה של חיל־האוויר חיפה, שמהנדס׳ החטיבה 77 ״יזיזו את הדחלילים אחרי כל ביקור של אוירוני האויב״ חזית הצפון אכן נצרכה ביותר לסיוע אווירי, ובמיוחד לאותה גיחה של מטוסי ראש הגשר - הרי לפחות בסיוע עקיף: על־יד׳ הפניית המטוסים להפצצת דמשק, כפי שהדבר הובטח גם לבךגוריון כבר בעת הצגת התוכניות להפצצת קהיר. כבר אז כתב ביומנו, כ׳ לאחר הגעת מטוסי ה־ המטוסים לישראל: ״המבצרים המעופפים באו. אחד הפציץ קהיר... טייסינו מלאי התלהבות. הלילה הולכים לדמשק״. אולם המטוסים יצאו םוף־סוף דווקא לתקיפת אל־עריש. לאחר מנוחה קצרה בבסיס עקרון ותדרוך יצאו אפוא שלושת מסוסי ה־ אביך למדי לתקיפה ראשונה של שדה התעופה אל־עריש. המטוסים הוטסו על־יד רוב הצוותים, שהטיסו אותם ביום הקודם, עת יצאו מזאטץ. דן טולקובסק׳, ראש אגף המבצעים של חיל־האוויר, הצטרף לאחד המטוסים כעוזר לנווט, שכן מכור כבר סם לאל־עריש באחת הגיחות הקודמות של אחד המטוסים הקלים. לצילום תוצאות ההפצצה צורף גם מחין פחים, וג׳ולס קוברניק נקבע לנווט והאחראי על כל ההפצצה. הם טסו במקביל לחוף, ואז ערכו פנייה חדה לכיוון אל־עריש. בסביבות השעה מעל המטרה, והטילו בסךהכול מעל המטרה כדי שלא יבחינו בהם - ואז עלייה למעלה לגיחת הפצצה. במהלך הטיסה הנמוכה - מהמטרה ואליה - השתמשו הרובאים במכונות הירייה כדי להרעיש מסרות נייחות על פני הקרקע. נראה שהפצצות פגעו בשדה התעופה, שאותה שעה חנו בו, לפי הכתוב בדו״ח הפעולה, שני מטוסי דקוטה ו־ בלי כל נסיון הסוואה״. לעבר המטוסים נורתה אש חלשה מתותחי 78 באבףהודה, והשניים האחרים המשיכו ונחתו ברמודדוד ככל הנראה היתה זו ההתקפה, שלה היה עד רב־סרן סליח, קצין המבצעים בשדה אל־עריש )אף שזיהה את המטוסים כמטוס׳ דקוסה(. הוא הורה ליחידת הנ״מ בבסיס ״להיכנס למצב ירי כאשר המטוסים יכנס שרידי ההרוורד הסורי באיילת השוזר 663 יוכ במלחמה לעצמאות לשסח הפעיל״, אולם לדבריו מפקד הבסיס, קולונל מחמד חאפם׳ מחמד, ״עצר את הפקודה מפני שחשש, שמא מדובר במטוסים בריטיים״. בעקבות זאת, לדבריו, הצליחו המטוסים להפציץ את ההאנגר, אך ההפצצה לא גרמה לדבריו לנזקים רציניים, רההגנה האנס׳ אווירית שלנו ואבו ז״ד יכלו ליירט את שלושת המטוסים בקלות״. בישיבת הממשלה באותו יום ציין בךגוריון: מה שאחד לא הצליח לעשות בלילה באל־עריש - עשו שלושתם לפנות בוקר, אחד משלושת הטייסים, קצין המבצעים בתל־אביב, מספר, שתקפו את שדה־התעופה באל־עריש; הורידו כל הטייסים שבו מלאי התפעלות. מטוסים אלה אמנם אינם מצוידים כל 80 צרכם, בכל זאת יביאו תועלת בימים מעטים אלה, שנשארו לנו ואכן, באותו יום בשעות אחר־חצהר״ם החליטה מועצת הביטחון להכריז על הפוגה למן עם אפשרות להתחיל אותה אף קודם לכן. לאחר מכן נפגש בן־גוריון עם ראש אג״ם, יגאל ידן, וזה סקר לפניו, בין השאר, את המצב הקשה בגליל המזרחי, סביב ראש הגשר הסורי במשמר־הירדן. חששו היה כ׳ עד ההפוגה המתקרבת הסורים לא ״הדפו, ונראה שידן הבטיחו, כפי שרשם בךגוריון בשנית ביומנו, כ׳ ״המבצרים יפציצו הלילה את עמדות הסורים ואת דמשק״. למחרת ׳דין, הסיבה היא ״הפרעותיו של גילוץ״. לפי הרישום ביומן בךגוריון, היה זעמו של ידן על מפקד בסים רמת־דוד לאחר כל הדיווחים הביקורתיים שקיבל מקציף הקישור 81 כה רב, עד כי בן־גוריון אף אישר לו לאסור אותו שלו על מפקד רמת־דוד ועל התקלות בהפעלת המטוסים, ראה ידן באירוע זה ככל הנראה משום הגדשת הסאה. כאמור, שירת גילוץ בעבר בחיל־האוויר הבריטי, ולא היה מוכן לאשר ביצוע משימות שלא התנהלו על־פי הפקודות, כפי שהדברים היו מוכרים לו מתקופת שירותו. לכל פעולה דרש להקדים תהליך מסודר ומפורט ביותר של תדריך וקביעת מטרות מדוקדקות להפצצה. גם על רקע המחסור הרב באמצעים החיוניים והאלמנטר״ם ביותר והספק הרב שלו באשר ליכולת לבצע את המשימה, ניסה מפעם לפעם לעכב את הוצאת הגיחות. על רקע זה התעוררו חילוקי־הדעות המתוארים. הוא ניסה אפוא לעכב גם הפצצה זאת - אולם ביומנו כתב בן־גוריון למחרת היום: 82 ללא הצלחה, שכן למרות הכתוב* אכן הופצצה דמשק באותו לילה ״הפצצנו סוף סוף הלילה את דמשק. לא המבצרים אלא דקוטה״. הפצצת דמשק המראת מטוס הדקוטה להפצצת דמשק תוכננה לשעה אור ירח ד׳ מלא לביצוע המשימה. כאמור לעיל, התאחרה ההמראה, והצוות המריא לבסוף רק בשעה במטוס היו הטייסים אליוט רוזנברג וארתור קופר; האלחוטן שאול פרידמן והמטילנים סם רוז, אב דנוביץ, אלי ארליך )ארד(, סטנל׳ גורדון, כהן ובודלבסק׳, לאחר ההמראה קבעו כיוון ישירות לדמשק. כעבור אורות העיר לחלוטין, והעלטה היתה רבה ביותר. לעבר המטוס נורתה אש נ״מ בלתי־יעילה, אך הבהקיה סייעו * הפער בין הדיווחים נבע מהקשר הלקוי בין כוסה חיל־האוויר לבין רמת־דוד, כפי שהדבר התבסא בהערה, שצורפה לדו״ח היומי שהגיש מודיעין רזיל־האוויר לבן־גוריון ב־ משם״. גם הדו״ח, שהגיש לידין קצין הקישור, הוכן 664 wio'w - 5 י?׳׳ "וזדבר היחיד׳ שנא כחשבון לצוות לראות משהו באפילה הסמיכה שהשתררה במקום. כן הופנו לעברם שני זרקורים, שהיו ממוקמים מדרום־מערב לדמשק, בשוליו של שדה התעופה. אף אלה סייעו להם לראות משהו, אולם אף הם כובו כעבור זמן קצר. ירי הנ״מ כלל לא הגיע למ הירח כבר שקע, והם לא הצליחו לראות דבר. מזג־האוויר היה סוב, אך הראות אפסית מעל המטרה, ובמהלכן ביצע כ־ כולל של כתוצאה מההפצצה התלקחה אש, שנראתה היטב בגובה מקורה בדמשק. הם הפציצו כל מקור אור, אולם לא יכלו כלל לראות באיזה חלק של העיר נפלו הפצצות. שני היעפים הראשונים בוצעו באזור מאוכלס בצפיפות, והמטוס היה ד׳ נמוך כדי שהצוות יוכל לראות בבירור את ההתפוצצויות. אובחן שוני בהתפוצצויות: במקום אור כחול חשמלי היה זוהר כתוח־תפוז. תוך כדי הטיסה התקרבו להר גדול, וטיפסו עד לגובה בין וזחלה. לפי דיווח המטילן, נפלו הפצצות באזור המטרה בצד ימין בין דמשק לדומא, ואש פרצה שם. ביעף האחרון הטילו פרט להן לא ראו דבר עד שחצו את רצועת החוף שבין עתלית לחיפה. בהיותם בקרבת משמר־הירדן נורתה לעבר המטוס אש משלושה תותחי ואכן, בדיווח׳ מודיעין 83 ״היה ממריא בשעה היעודה התוצאות היו טובות בהרבה. המידע על המטרה היה טוב״ לאחר ההפצצה צוין, ס ״שדה התעופה לא נפגע לגמרי וכן לא נפגעו ריכוז׳ צבא״, ואף דווח על נפילת פצצה )שלא התפוצצה( בשכונת היהודים בדמשק. למרות כל זאת הלכו והצטברו הדיווחים* על ההפצצה - במיוחד מפי עדים שנכחו בדמשק במהלך אותם ימים. אלה לימדו שהיתה לה השפעה לא מבוטלת: כ־ ניזוקו באופן רציני. הפצצות נפלו בסביבות הפרלמנט הסורי, וזה אף נפגע מנזקי הדף האוויר. דווח ש״רחוב ארנון נהרס כליל מההפצצה. הנזק מגיע ל־ על תושבי דמשק, כפי שדיווחו אותם ״אנשים מהימנים״: החלה בהלה בעיר, הוצבו תותחי נ״מ רבים בעיר, ואנשיה החלו לברוח לכפרים ולהרים. העריכו את מספר היוצאים בליל ההפצצה ולמחרתו ב־ 8420,000 לצד הדיווחים על תוצאות ההפצצה הלכו ונערמו במטה חיל־האוויר בעיצומם של הקרבות הללו גם נתונים רבים על אודות למעלה מ־ מפורטים, ובחלקם כללו אף התייחסות לעמידותן ולמשקל הפצצות הנדרשות להריסתן. דיווח על אודות מטרות אלה הועבר למטה החיל על־יד ש׳ גולנט, קצין המודיעין של יחידת חיל־האוויר בחיפה, והוא פירט את מאפייניהן ואת מיקומן על תרשים שצורף למפה. בין השאר ציין, למשל, את ״בית הפרלמנט״ ואת תיאורו: ״בנין בן קומה אחת בנוי גבוה מעל פני הקרקע. נמצא בפינת רחובות. מצד צפון גן של דשא ירוק ושיחים. מצד מזרח כביש עם פסי חשמלית היורדים לכיוון הנהר. הבנין דרומית מהפרלמנט ומערבית מהכביש שמסומן על המפות בתור בית חולים צבאי, איננו משמש יותר למטרה זו ונמסר לפני כשנתיים לעיריה״. כן ציין את ה״גשר על נהר ברדה״ - ״הגשר החשוב ביותר בעיר, המקשר את שני חלקי העיר... מהצד הצפוני פסי חשמלית הפונים באופן חד מזרחה לאורך הנהר״; את מלון ״אורינס פלס״ - ״מקום שמתאכסנים בו מדינאי ערב״; את תחנת הרכבת הראשית של דמשק; את ״אל חריקה״ - ״המרכז המסחרי החדש של דמשק בו מתרכז צומת המסחר של סוריה״, והוערך כ׳ פגיעות רציניות במקום זה עשויות להשפיע על כלכלת המדינה ועל המורל של אותם * נראה שחלק מהדיווחים על הפצצת דמשק מתייחסים בערבוביה לשלוש ההפצצות שהיו עליה, וקשה להפריד ולקבוע באיזו הפצצה בדיוק נפגעו מטרות אלה ואחרות. 665 במלחמה לעצמאות ?ין!׳ בעלי־הון השולטים מאחורי הקלעים בממשלה; במרכז זה היו ״בנינים חדשים מאבן בנויים באופן מודרני ויסודי״, והוערך כ׳ ״דרושות פצצות בעלות משקל כדי לגרום נזק רציני״; כן צוין מלון ״ג׳מע אל־ערביה״; בניין שבו שכנו ״מחלקות של מפקדת הצבא הסורי״; ״מרכז הספקה של הצבא הכולל מחסני דלק ותחמושת״; ואף ״בית הועד הערבי העליון״ - ״הבית השלישי מצד ימין בכוון ממזרח למערב, עצים גדולים על יד חבית )הכי גדולים בסביבה הקרובה(, לפני הבית בריכת מים עגולה״. גם ״מחסני הדלק של חברות ׳של׳ ויוקום׳״ צוינו כמטרות: ״כ־ מעל פני האדמה״, ומסביבם עצי פרי. סביב העיר דמשק צוינו מטרות נוספות, כמו שדה התעופה מזה, שבו היו שני האנגרים גדולים ושלושה טנקים של בנזין בגובה מחנה ״קטנה״, אשר שימש כמרכז האימונים של הצבא הסורי. כן צוינה תחנת החשמל של דמשק, ולבסוף - אף ק״סנת בלודן, אשר ״בעונה זו של השנה נמצאות שם המשפחות של ראשי הממשלה והתושבים החשובים של דמשק. המלון בו מתאכסנים האורחים החשובים, הוא בנין בן חמש קומות, הבנין הכי גבוה שינוי גדול התרחש אפוא מאז 85 בסביבה. על יד המלון ישנה בריכת שחיה בגודל של ההפצצה הראשונה של דמשק ב־ ביולי: הפעם היה המודיעין על אודות המטרות בדמשק מפורט ביותר ועדכני. נתונים אלה מלמדים על התמורה שחלה בתמונת המודיעין במהלך פרק־זמן זה. סיכומו של דבר: פעילות צוות הדקוטה, שחג במשך חיל־האוויר הסורי, כמתואר לעיל, חשפה את פגיעות הסורים לתקיפות מן האוויר ואת המחסור החמור שלו במטוסי קרב ״עוד״ם. כמתואר להלן, למחרת היום הגיע לבסיס המרכזי של החיל במזה גם אחד ממטוסי ה־ לדרום — מג׳דל. הפצצת משמר־הירדן ודמשק: ״הביאו בכנפיהם חסות ללוחמים ולעומדים בשער״ לקראת השעה כוחות סוריים במשמר־הירדן: במטוס המוביל טס ר״ קורץ; במטוס השני - נורמן מוניץ קברניט ראשי, ועמו בצוות, בין היתר, ליאו מילר, אל דוברוביץ, ג׳ולס קוברניק )ששימש בטיסה זו תותחן אווירי(; במטוס השלישי טס הקברניט אל ר״זן, ועמו הרי שוורץ ואירווינג ארונסון. לטיסה הצטרף זו גם צלם האוויר מרוין פריים. בתחילת ההפצצה נורתה לעבר המטוסים אש נ׳׳מ במקום, למן השעה של משמר־הירדן, והשאר נפלו, לדבריהם, בשטח ריק. מההאזנות לשידורי הסורים שנקלטו אז, התברר, שכתוצאה מהפגיעות הללו שותקו מרבית קווי הסלפון שלהם, אולם בית־המכס לא נפגע. כשעה נמשכה ההפצצה, והמטוסים חזרו לרמת־דוד. לקראת השעה שוב חגו כמה פעמים מעל לשטח והסילו פצצות, ואלה נפלו בקרבת בית־המכס, בקרבת ריכוז מכוניות ממזרח לו, בכביש בין בית־המכס והירדן, בין הגשר לבית־המכס, שוב בקרבת בית המכס, ואף נראתה פגיעה בסךהכול לא היו ההפצצות מדויקות, שכן מדובר במטוסים שיועדו בעיקרם להפצצות 86 ישירה במשמר־הירדן שטח - ולא להפצצת מטרות נקודה. עם זאת אין ספק בדבר ההשפעה המורלית שהיתה להן לחיזוק רוחם של כוחות הקרקע ושל בני היישובים במקום. באותו יום כתב נחום זכאי מא״לת־השחר: 666 I - 0"הדבר היחיד׳ ע 1 יי!׳ בתרועות גיל קיבלו מנינינו את טיסת מפציצנו הגדולים, אשר חכו מעל המשק והביאו בכנפיהם חסות ללוחמים ולעומדים בשער. אוירונינו הפציצו את ריכוזי האויב ואת עמדותיו. גל אחר גל זרעו את הפצצות ואחר כך המשיכו לחוג ממעל בהפגינם את כוחם - כוח העם. בדיווח המסכם של קצין המודיעין במטה חזית הצפון נכתב: ״טייסת מסוסים שלנו הפציצה במשך היום פעמיים את משמר הירדן ועמדות הסורים בראש הגשר. לפי ידיעות מוסמכות נפגעו מתקני האויב, קו׳ הקשר והתחבורה, ומכוניות ונגרמו לו אבידות בהרוגים ובפצועים. בלילה הופצץ ראש הגשר פעם שלישית״. להפצצות אלה היתה חשיבות רבה, שכן, כדבריו, כוחות הקרקע ״ערכו התקפות ופשיטות אל קו׳ האויב שעורער ע׳׳׳ התקפות האויר שלנו״. חירבת־ירדה נכבשה שוב, ובמורדות שלפניה ובתוכה נמצאו ״עשרות גויות של סורים 87 על נשקם. התנגדות האויב בכל המקומות היתה חלשה״ במהלך היום נמשכה ההיערכות ברמת־דוד להמשך הפעלתם של מטוסי ה־ לפצצות במספר ניכר — בהתאם ליכולת הנשיאה של המטוסים הללו, שלא נודעה עד אז כמעט בחיל־האוויר. בהוראתו של ראש המטה, אהרן רמז, למפקד רמת־דוד נאמר, כ׳ יש להכין כל אחד משני מטוסי ה־ הדיטנטורים יהיו בפנים״. בה־בשעה נדרש להכין שתי פצצות להגיע אליהם בשעה למפקד עקרון להעביר מיד לרמת־דוד ״בעזרת הטרנספורט שאנו שולחים״ את ״ 88 המגיעות הלילה״ במטוס הסק״מססר עם כל ״החלקים הנוספים )מציתים דטונסורים וכן׳(״ למחרת מוניץ כקברניט, ״דאסט׳״ מילר כט״ס־משנה, סמוק׳ ס״מון כנווט, דוד )דב( יהודה כמטילן, ר״ בלוך, גיורג׳ מאירסון, בארס דין כמקלענים, וביל בלסמן כמהנדס ט״ס. המטרה העיקרית היתה שדה התעופה מזה. הצורך לפגוע במטרות נקודה חייב לבצע את המשימה באור יום, אולם הביטחון ביכולת אפשר גיחה כזו. בהגיעם מעל לשדה התעופה הם הבחינו ב־ נערכה מגובה של בקרבם של תושבי דמשק. הם החטיאו את שדה התעופה; בדו״ח שהתקבל בקונסוליה הצרפתית בחיפה נאמר, בין השאר, כ׳ בהפצצה זאת נהרגו Oerrick Green) 89 הדו״חות אף נאמר כי אחת הפצצות נפלה ליד ארמון ראש הממשלה, והבניין נסדק תגובת הסורים להפצצה היתה כמעס מיידית: באותו יום הם שלחו מטוסים אף להפצצת רמת־דוד - ככל הנראה בניסיון לפגוע במטוסי על כפר־יונה ושת׳ פצצות על עין־שמר. מאוחר יותר, בשעה המטוסים הגיעו לשדה בגובה הקרובה״ לשדה. מהשדה נורתה לעברם אש, ולדברי מפקד המחלקה, ״האוירונים הללו הסתלקו בהופעת ״תכן והכוונה היתה לפגוע במטוסי ה־ 90 אוירון אזרחי שלנו שחשבוהו כנראה לאוירון קרב )בוננזה(״ אולם באותה השעה היו מצויים מסוסים אלה בהתקפה על טול־כרם. גם מטוס דקוטה הפציץ באותו היום אותו מטוס בוננזה הוטס על־יד׳ אליהו פ״נגרש, אשר הטיס אחדים 91 והזמן )סמוך לשעה מקציני מטה חיל־האוויר משדה־התעופה בתל־אביב לרמת־דוד לתדריך מקיף לקראת ההפצצה על ראש־הגשר הסורי במשמר־הירדן. 667 יונ במלחמה לעצמאות בשעה רגל, והטילו ״פצצות הרם, פצצות תבערה״, שגרמו ״להדלקת קוצים ובעירה בקרבת האוירונים שלנו״. לעבר המטוסים נורו יגיעו לנחיתה בבסיס. כתוצאה מההתקפה פרצו שתי שריפות על מסלולי הטיסה. בדו״ח הסיכום של מפקד מחלקה ד׳ נכתב, כ׳ המטוסים תקפו את מקומות החנייה של המסופים בפצצות תבערה, אולם ״קבלת הפנים היתה אפקטיבית מאד. התותח בעמדה מס׳ ותיכף נראה עשן יוצא״. ואכן, לדבריו, ״יותר מאוחר נודע שאוירון אויב ירד ירידת אונם ע״׳ עפולה״.* בשעה מטוס׳ האנסון הפציצו גם את נמל חיפה: שתי פצצות נפלו בים, אחת פגעה 9219:10 במחסן בשטח הנמל וגרמה לדליקה קטנה, שסבתה מיד; והאחרונה גרמה לנזק קל ביותר. איש לא נפצע 93 לקראת השעה השימוש באנסון לא הפתיע, שכן ידוע היה למודיעין חיל־האוויר על ציוד מטוס׳ האנסון הסוריים ״בשני צריחים אך הסיבה לשימוש 94] , מכי׳ במטוסים אלה, האס״ם והפגיעים לאש מן הקרקע, לא היתה ברורה דייה. בעיקרו האנסון הוא מסוס אימון נווטים, ושימש כמטוס הפצצה גם בחיל־האוויר העיראקי; אך במשימות צליפה ותקיפה היה נחות לעומת ההרוורד. ״תכן וחיל־האוויר הסורי שאף להפגין בפני כוחות הקרקע עוצמה על־יד׳ שימוש בכלי טיס גדול יותר - אם גם לא בהכרח יעיל יותר - כתגובה על הביקורת הנוקבת, שהושמעה בחוגי הצבא על אזלת היד של חיל־האוויר הסורי בהגנה על כוחות הקרקע. בידיעה שהעביר ראש אגף המודיעין של החיל לראש אגף המבצעים נאמר, כ׳ ״הלך הרוח בצבא הסורי הנו קשה, לאחר האבידות הקשות שנגרמו ע״׳ ההפצצות שלנו. הלך רוח זה גרוע 95 במיוחד, בגלל העובדה שהאוירונים הסור״ם לא באו לעזרת הצבא המופצץ. רוב הנפגעים היו מבין הקצינים״ אולם לא היה באותן גיחות ספורות של מטוסי האנסון כדי לרכך במידה כלשה׳ את הפגיעה המורלית הקשה ביותר, שהנחיתה הפצצת דמשק על תושביה - ובמיוחד על עשירי העיר. ימים ספורים בלבד לאחר ההפצצה הודיעה ״הנהלת שרות האויר האזרחי בדמשק״ לכל שדות התעופה בארצות ערב, שכל מטוס המתכונן לטוס מעל סוריה או לנחות באחד משדות התעופה שלה ״חייב להודיע על כך לפחות שש שעות לפני המראתו״ הפחד מהפצצות נוספות היה הסיבה לכך, שהודעה 96 וכי כל מטוס שלא ימלא אחר ההוראות הללו - ״ורט זו שבה ופורסמה מחדש גם ב־ גם על־יד׳ הממשלה הסורית: ״אסור לכל מטוס שהוא בין אם הוא ערבי, זר או של משקיפי האדם - לטוס בשמי סוריה אלא אם כן תימסר על כך הודעה להנהלת 97 שדה התעופה של דמשק להפצצה זו, השלישית במספר, היתה השפעה . כנפי הסיסה של נ מצטברת גם מאוחר יותר, כפי שציינה המחלקה המדינית של משרד החוץ הישראלי: ״הפצצה זו תלמד את הדמשקאים את לקח המלחמה ותקרב אותם יותר אל באחד הדו״חות נאמר כ׳ ״עשירי דמשק עזבו את העיר וגרים בכפרים מסביב לדמשק. בעיר נבנו 98 המציאות״ מקלטים לכל סוג שהיו במזה. אף דווח שאחד מקציני הצבא הסורי סיפר כי ״האוירונים הציוניים שערכו התקפות על אדמת הצבא הסורי 99 סוריה סמנו על כנפיהם את סמלי התעופה העבר־ירדנית כדי להטעות את הכוחות הסוריים״ הגביר את רכישת הנשק שלו בציכוסלובקיה, וזה הועבר בדרך הים באוניות שעגנו בנמלי ביירות ולדקיה. גם * לימים העיד אדי קפלנסק׳, כ׳ קיבל מאחד מאנשי רמת־דוד את כנפי הסיסה של סייס האנסון, אשר נחת מאונס כאמור. היו אלה קפלנסק׳ למוזיאון חיל־האוויר. 1 כנפיים של חיל־האוויר העיראקי. ס״סים עיראקים טסו אפוא במסוסים סוריים. כנפיים אלו נמסרו על־יד 668 ?יי! יי "הדבר׳ היחידי שבא בחשבון - שימוש בחיל אויר הרכש האווירי הוגבר. מאוחר יותר דיווח מקור מודיעיני ס ״חלק ממטוסי הקרב נרכשו אחרי התקפת האויר הישראלית על דמשק ביולי. המםוםים הסוריים לא יכלו להפציץ את היהודים בשעת הקרבות מחוסר תחמושת ואכן, בחקירתו של אחד השבויים הסורים במהלך קרבות אלה נמסר, כי ״שורר אצלם מחסור 00 ופצצות״ חמור בסיסים מאומנים וזו הסבה לפעולתם המצומצמת באויר״; על כך שחיל זה מונה לכל היותר מסוסים מסוגים שונים, שחלקם הגדול הגיע ממצרים־, על שימוש בהרוורד כמסום קרב, ובמטוס האנסון - בעקבות הפצצת דמשק אף נדונה אז בפעם השנייה בישיבת הפרלמנס הסורי ההצעה 10, כמסום הפצצה בדו״ח של אגף המודיעין הודגש, 02 ״להחרים את רכוש היהודים ולחלק את הרכוש והכסף למשפחות הנפגעים״ כי ״העובדה שדמשק הופצצה ולא בירות היו לה תוצאות חשובות. הפצצת דמשק עשתה רושם כביר״. מאוחר יותר אף המליץ ראש האגף, כ׳ ״אם המלחמה תתחיל יהיה צורך להפציץ את דמשק מחדש״, ובמיוחד את 03 הרובע החדש של העשירים הנמצא בין מוהג׳רין ובב־מואור לבד מהפצצת דמשק הפציצו מסוסי מגדל וסול־כרם, איג׳זים, ג׳בע ועין רזאל - על־יד׳ הקברניסים מוניץ, אלברס )״אל״( ר״זן וחי קורץ. בדיווח של קצין המודיעין במטה חזית הצפון נאמר, כי ״ס״סת שלנו הפציצה בצהרים את עמדות האויב בראש הגשר למרות 04 של משמר הירדן. הפגיעות היו מדויקות; לאויב נגרש אבידות... מהבוקר אין כל פעילות בחזית זאת״ זאת לא השיג מבצע ״ברוש״ את מסרתו, וראש הגשר הסורי במשמר־הירדן נותר במקומו. בסכמו את הישגי מבצע ״ברוש״ צ״ן משה כרמל, מפקד החזית, כי אומנם לא השיג את כל המטרות שהציב לעצמו ולא עקר יתרה מזאת, חשיבותו של מבצע ״ברוש״ 05 את הסורים מראש הגשר, אבל, לדבריו, הוא ״הציל את הגליל״ נמצאה בהשפעתו לאחר מכן: ניתוח המהלכים הצבאיים הסוריים עד תום המלחמה מלמד, כ׳ בעקבות חוסר־הצלחתם במבצע זה והמחיר היקר ששילמו בסופו של דבר )כ־ 06 היחידות המובחרות שלהם( הפכה פעילותם מהתקפתית להגנתית ״הםכ״נים פעלו גדולות״ באותו יום הפציצו מסוסי מטוס׳ קרב, אשר הוטסו ביד׳ ארנולד רוך ואלפרד פחמן, והמריאו מהרצליה. העליונות האווירית המוחלטת של חיל־האוויר המצרי באזור - היא שהביאה ככל הנראה להחלטה לצרף לגיחה של המטוסים את המסרשמיסים. הפצצות הוטלו מגובה הקרב לרמת־דוד, ומשם המשיכו להרצליה. תוצאות ההפצצה היו טובות, ובהודעת חיל־האוויר המצרי ביום שלמחרת נקלטה ההודעה, כ׳ נגרמו אבידות עד אז הצליחה 07 כבדות, ונדרשו תגבורות לאזור גם טייסת הקרב לזקוף לזכותה כמה הצלחות - למרות העליונות האווירית המוחלטת של חיל־האוויר המצרי באזור. מרדכי 1 הפלתם של שני מטוסי הדקוטה על־יד אלון, כמתואר לעיל, הפחיתה אומנם את מצבת מטוסי הדקוסה של חיל־האוויר המצרי, שהוסבו להפצצה, לשלושה בלבדי, אולם הפעלתם נמשכה, מג׳דל )תצלום אווירי( 669 נ יונ במלחמה לעצמאות ובה־בשעה הוסבו גם מסוסי הקומנדו של טייסת מס׳ חיל־האוויר המצרי במסוס קומנדו שהוסב להפצצה היתה ב־ בתקיפה זו השתתפה גם רביעיית ספיספ״ר. עם שחר ותקפו אותה שוב. לאחר ההפצצה הראשונה החלה הפגזה ארטילרית, וכוחות שריון וחי״ר נעו לעברה מכיוון עזה ומדרום באותו זמן. המצרים הצליחו לפרוץ למשק, ובשעה צדדים. המצב נואש. אנו משתמשים ברימונים״. בצהר״ם חלה הפוגה בקרבות: המצרים נערכו לכיבוש סופי, אולם באותה השעה התקדמה לעבר המשק תגבורת מגדוד הפשיסה של ״הנגב״ ומסוללת תותחים. חיל־האוויר המצרי ניסה לפגוע בתגבורת זו, אולם היא הצליחה להתמקם במשק, והתותחים הצליחו לפגוע בכוח המצרי ולהניסו מהמקום. להבסחת מנוסתו התלוותה הרעשה אווירית נוספת של חיל־האוויר המצרי על המשק. מאז חדל הצבא המצרי מלנסות לכבוש את בארות־יצחק. לאחר אולם העליונות האווירית 108 קרבות אלה עברה היוזמה באזור לידי צה״ל לא נשמסה כלל מידיו של חיל־האוויר המצרי. ב־ קהיר, וכי בהפצצה האווירית הזאת ניזוק המלון המפורסם ״שפרד״, הידוע כמלון המהודר ביותר במזרח התיכון. הוא מסר כ׳ נהרגו ארבעה, ו־ נפצעו. בהתייחסו לידיעה זו כתב סנס־ג׳ון בספרו, כ׳ ט״ס׳ חיל־האוויר, אשר הגיעו למלון ״פארק״ שבו התארח, הודיעו ״כי הפצצת קהיר היא פלאית. הם יודעים לבטח, ששום מטוס ישראלי לא סם באותו כיוון במשך הלילה״; ובמסיבת עתונאים, לדבריו, אף הכריז דובר ישראלי כ׳ אם הופצצה מטוס של ארץ אחרת. האמריקנים 1 קהיר הלילה, הרי שבוצע הדבר על־יד בקהיר הואשמו כ׳ כיוונו מסוסים ישראליים למטרות בקהיר, ואחד היהודים ואכן, גם במטה חיל־האוויר הכחישו נמרצות, 109 שנאסר בקהיר הואשם בכך שאותת בלילה למטוס המפציץ 11 כי בוצעה הפצצה נוספת על קהיר - אף שבחיל־האוויר עלתה הצעה כזו יותר מפעם אחת עם זאת אין ספק, שידיעות אלה מוכיחות אף הן על החרדה - ובמיוחד על ההרתעה - שהושגה בעקבות ההפצצה של קהיר. הופעת שלושת ״המבצרים המעופפים״ גרמה לשידוד מערכות ולתמורה מכרעת במהלך הלחימה. למן מועד זה כתשו מטוסי ה־ כמעס ללא שיעור. עצם הופעתם מעל המסרות זרעה ככל הנראה אימה וחרדה לא קטנה באזור, ואין ספק שכך תרמו גם הפרסומים בעיתונות, שניצלה את העיתוי לכתבות נרחבות על אודות התעצמות חיל־האוויר. עיתון יומי בלונדון, פרסם בהבלטה רבה מאמר מאת סידני סמית תחת הכותרת ״ההפתעה דיילי אקספרס, הגדולה של ישראל. חיל תעופה חשאי, כולו דרוך לפעולה״, ומאמר זה הובא ברוב העיתונים היומ״ם בארץ. מתוך מאמרו של סמית: ״חיל תעופה ישראלי ובו הבקר בין השאר נכתב בעיתון מסרשמיס, ס״סת של מפציצים כבדים בעלי ארבעה מנועים מסוג המבצרים המעופפים והליפקס - ״עומד הכן בארץ־ישראל״. עוד נאמר כ׳ ״חיל זה הוכן להתקפה בקנה מידה עצום על המדינות הערביות לכשתגיע ממשלת ישראל לכלל דעה, שאין עוד תקוה להסכם״. הודגש כ׳ ״המטרה העיקרית להתקפות חיל התעופה מחוץ לארץ־ישראל תשמשנה רבת עמון, דמשק, בירות, אלכסנדריה ואולי קאהיר׳׳״י ההגזמה בדבריו של סמית רבה ביותר, ואף־על־פי־כן הקנתה הגעתם של שלושת מטוס׳ ה־ 670 מסרשמיט בכוננות להמראה תחת רשת הסוואה )סירל הורוביץ בתוך המטוס(! יי "הדבר היחיד׳ ע 7י0 חיל אויר אגף מבצעים 19 סודי מסקר ח.א. וזגדון!- רשימת חמטוסיט ליום הוראותיך סיום בהתאם לג״ל ח לחיל־האוויר יכולת, שעלתה כמה מונים על זו שהיתה לו קודם לכן. הודות לפעילות המטוסים הללו במיוחד עלה באורח ניכר משקל הפצצות, שיכול היה חיל־האוויר להטיל. ההתייחסות לחיל־האוויר ולתוצאות פעולתו, במיוחד מצד מטכ״ל/אג״ם, הלכו והשתנו, ולמן מועד זה הפגין חיל־האוויר יותר ויותר את העוצמה הטמונה בו. בישיבת הממשלה ב־ ״אם נותרו לנו רק שלושה ימים ההפוגה העברת כוחות צבא גדולים מהגליל אין מה לדבר. הדבר לא יוכל להעשות עד להתחלת ההפוגה. הדבר היחידי, שבא בחשבון - שימוש בחיל אויר, וזה יעשה. יתכן, שנצליח לשלוח תגבורת לנגב, אבל "2 בעיקר עלינו להפציץ״ כעבור יומיים כתב בךגוריון ביומנו, כ׳ ״המצרים תקפו אחרי־הצהר״ם את עסלוג׳ - להפוך מה שעשינו לפני התחלת ההפוגה , ב־ ו ו ביוני״ - עת נכבשה ביר עסלוג׳ על־יד צה״ל. בתגובה לכך נשלחו, לדברי בךגוריון, "3 ״שלושה סכינים... לפוצץ עמדת המצרים״ ואכן, בעקבות ידיעות דחופות על אודות סור מצרי משוריין העולה על ביר־עסלוג/ המריאו מרדכי אלון, סיד אנסין ורודי אוגרסן לתקיפתו. בהגיעם לאזור המסרה בסביבות השעה מכוניות משוריינות, משאיות וגם שני טנקים. הם הפציצו וצלפו מגובה נמוך על המטרות, ופנו לשוב לבסיס בהרצליה. בדרכו צלף אלון על מטרות צבאיות po פרטים המטוס רמת- דוד מוכשרים לטי סח t 3 רמת- דוד מוכשר AVK דקוטח רמת- ד וד ״p VN דקוטח ניזוק בירידח אונם וסעון Wl71436 רמת- ד וד חקו ן הדורש חלקי חילוף רמת- דוד טעון תקון מזסקיטו יהיו מוכשרים לטיסה במשך מסרשמידט4 חרצליה ח* ום. תל- אביב טעון החלפת מנוע S - אוסטר תל- אביב מוכשר לטיסה 4 -0 יבדאל0 0 S -0 יבניאל *׳ ״ 6 -0 תל- אביב ניזוק בירידת אונס 7 -0 תל- אביב מיכל דלק טעו ן חקו ן 10 -0 חל- אביב טעון החלפת מנוע 11 -0 תל- אביב טעו ן תקון) נפילח סבובים על מגנטו שמאל( 12 ־־ יבגיאל מוכשר לטיסה 14 -0 תל- אב יב״ 0 IS -0 רמת- דוד0 16 -0 תל- אביב 0 ״41 ב ו נ ג ז ח תל- אביב ״ ״42 -0 תל-אביב״0 43 -0 ״ ״ ״ ״ 72 - רפיד ון' יש לחכות לדו״ח טיסת נטי 73 - 0 ״ ״mm 74 - 0 מוכשר לטיסה 75 - 0 ׳61 - סיבי 32 - אוסטר ״ ״P וידג לא מוכשר לטיסה ני ו וק נורסנון ב בירידת אונם שפי י ם מוכשר לטיסה 33-RWP א ז סטר גי זוק קשח בירידת אונס - אירואן 10 לחשבו לאבוד א/בב קצין מבצעים. בין המציאות לביו הדמיון: מצבת המטוסים 19.7.48) p/yjh yf לעומת הנתונים של סמית בבאר־שבע, ואז ראה שני מטוסי ספיטפ״ר מצריים. אוגרם! רדף אחר אחד מהם, ולדברי אלון ״כשהלה הצליח להסתלק אני הספקתי לירות בזנבו. ראיתי פגיעות ישירות. האוירון נפל, התרסק ונראה בוער״. הטייס המצח אלון ואוגרטן נחתו בהרצליה ללא תקלות, אולם מטוסו של 114 המופל היה ראש כנף סעיד עפיפי אל־זנזור׳ אנטין התהפך בנחיתה, והוא נפצע קל. מטוס המסרשמיט נזוק; כן הועלתה ההערכה שגם מטוס הספיטפיר השני נפגע. בדיווח של אגף המודיעין של החיל נאמר, כ׳ ״ק״מ מואדי סוקחר נראו שברי מטוס ספיטפ״ר "5 מצרי, על החוף״ בפעולה זו השתתפו שלושה מטוסי קרב - בניגוד להוראת אגף מבצעים של חיל־האוויר, אשר הורה לשתף שני מטוסים בלבד. מפקד טייסת הקרב, מרדכי אלון, התבקש אפוא להבהיר מדוע לא מולאה הפקודה. בתשובה לכך כתב, כ׳ קצין המבצעים של המטה אכן הציע לשתף בפעולה רק שני מטוסים, אולם לדבריו הוא לא הביע כל התנגדות להצעתו של אלון לשתף שלושה. עם זאת קבע אלון: 671 גנו במלחמה לעצמאות ברור שקביעת הטקטיקה של הפעולות )וכמובן מספר המטוסים המשתתפים בהן( הוא ענינו של מפקד הטייסת. אבקשכם על כן להביא דבר זה בוזשבון בזמן הוראות להבא. מובן, אמנם, שמתלקת המבצעים מתוך וזשובים משלה יכולה ורשאית ליעץ בענין זה אך מפקד הטייסת צריך להיות הקובע האחרון. בתגובה לכך הדגיש בורים סניור, סגן ראש אגף המבצעים, כ׳ ״נקבע ללא ספק שבעתיד מחלקת מבצעים מטה תא. היא המחליטה על מספר המסוסים המשתתפים בכל פעולה. ההחלטה הסופית נתונה תמיד ביד׳ נוהלי הפעולה ומערכת היחסים בין הטייסת ובין אגף מבצעים במסה חיל־האוויר היו 116 מחלקת מבצעים׳׳ טעונים אפוא הגדרה ברורה יותר; אולם ביקורת זאת לא העיבה על העובדה, שפעולת מטוסי הקרב זכתה להצלחה רבה. באותו יום כתב ״סרג״״ למבצעים חיל־האוויר: ״ההתקפה על ביר עסלוג׳ נהדפה. הסכינים פעלו גדולות. אבידותינו הרוג אחד וארבעה פצועים. "7 שלח רפיד הלילה לרביבים לפנוי פצועים ויביא פרודוקטים״ תוך כדי כך נכנסה ב־ לתוקף, מבלי שנקבע לה מועד לסיום. במהלך מבצע ״מוות לפולש״ באזור הדרום נכבשו אזור׳ חתה וכרתיה על־ידי ״גבעתי״ וחטיבת ״הנגב״, ובכך נפתח פרוזדור לנגב; אולם עוד קודם שנכנסה ההפוגה לתוקפה הספיקו המצרים להקים מערכת מוצבים, שמנעה את ניצול ההצלחה במבצע. ערב תחילתה של ההפוגה השנייה נותר אפוא הנגב מנותק, והקשר עם ״שוביו וביניהם נשמר בעיקרו רק דרך האוויר: הן באמצעות הקמתה מחדש של טייסת הנגב, הן באמצעות מטוס׳ הדקוטה של טייסת כמתואר להלן. פתיחת המערכה בקרבות ״עשרת הימים״ באמצעות חיל־האוויר נכשלה כמעט לחלוטין. ככל שהיתה נועזת במגמותיה, לא היתה התוכנית מעשית מבחינת יכולתו המבצעית של החיל, שאותה עת היה נתון בתהליך מואץ של קליטת מטוסים, וכן צוותי־אוויר וצוותי־קרקע, שהתנדבו ובאו מכל קצווי תבל. הפעילות המבצעית האווירית התנהלה בכל החזיתות בעיקר בלילות בגלל העליונות האווירית של חיל־האוויר הסורי בצפון, והמצח - בדרום. בסךהכול ביצע חיל־האוויר בקרבות ״עשרת הימים״ פצצות במשקל כולל של 5 הקלים־, אולם מאז הצטרפו למשימה גם ״המבצרים המעופפים״, והם הטילו בפרק־הזמן 118 שלמן ואכן, גיחות ״קרב״ של טייסת מם׳ שני אגפיה הלכו ופחתו, והיא הלכה והתמקדה כיצדססים בס״סת מימין: ביל פומרנץ. משמאל: כריס מאגי כופת כיבוש חתה וכותיה 672 יקי׳ "הדבר היחיד׳ שבא בחשבון - שימוש ברו׳ל א 0 יותר ויותר בטיסות סיור, הובלת נוסעים ומטען, וכן בטיסות לאימונם של צוותי־האוויר בטייסת, כפי שהדבר * עד סוף החודש הלכה והתחזקה מגמה 9 בא ליד׳ ביטוי בסיכום שעות הטיסה לימים שבין זו, כפי שהדבר בא ליד׳ ביטוי בדו״חות הפעולה של האגפים. עתה, בתום קרבות אלה - בניגוד לביקורת הנוקבת של מטכ״ל/אג״ם על פעולת חיל־האוויר בימים הראשונים - ביקש ראש מטכ׳׳ל/אג״ם, יגאל ׳דין, ממפקד חיל־האוויר להעביר ״את ברכת ׳האגם׳ - לכל פקודיך עבור מבצעיהם היעילים בתקופת הקרבות, הן בהעברת האספקה והן בפעולות הפצצה. לשבח מיוחד יצוינו: ט״טת ת״א, טייסת 120 רמז, פורסמה ברכה זו בפקודות־היום של חיל־האוויר מבצע ״שוטר״: ״התקפות האויר הן ששברו את רוחם והכריעו אותם״ עם תום קרבות ״עשרת הימים״ ב־ AVM ,AVK) לא שמיש; ארבעה מטוסי מסרשמיט ״בהרצליה יהיו מוכשרים לטיסה במשך היום״; שבעה מסוסי או שמישים וחמישה לא שמישים; עוד אוסטר אחד 43,42 ,41) 121 ניסיון״(; מטוס סי־בי אחד שמישות מרבית של המטוסים היתה חיונית עדיין, שכן למרות תחילתה של ההפוגה לא נפסקו הקרבות ואכן,122 בחזית הצפון. ב־ באותו היום הפציץ צוות מטוס דקוטה של ט״ לא היתה מפה עבור תרשיחא. בראותו את התחקיר, פנה ראש אגף מבצעים למפקד שדה רמת־דוד וכתב לו כ׳ ״ברצוננו לברר בהקדם מדוע לא ניתנו המפות הדרושות לטייסים. זהו ליקוי חמור, ועלול היה לגרום לכל מיני תקלות״. בג׳נין נרשמו כמה פגיעות במטרה. קשה היה להבחין בתוצאות הפצצת בניאס בגלל החשיכה 123- למעט כמה שריפות. לא היה ירי נ״מ על המטוסים. גם ב־ הפצצות נפלו בקרבת סוללת תותחים שליד עיךפיט, לא נגרם לה נזק, אולם 124 כן הוערך שבעקבות הפצצה זו הועברה מפקדת החטיבה מזעורה, הסמוכה לעיךפיט, למסעדה, יותר בעורף היו אלה גיחות ספורדיות בלבד, שכן הלחימה התנהלה בעיקרה במרחב הכרמל, מדרום לעתלית. הערבים בכפרים ג׳בע, איג׳זים ועיךרזאל )״המשולש הקטן״( גילו התנגדות עיקשת ביותר, ואף גרמו לסגירה מוחלטת של הדרך תל־אביב-חיפה. ב־ מקומיים עד שב־ באיג׳זים מנה כ־ בקשר מתמיד עמם. אספקה, תגבורת ופסרולים של העיראקים הסתננו דרך הקווים בחבל מנשה ובוואדי 125 מילק לפעולות מתואמות נגד חיפה ולהפרעות בדרכי התחבורה בין חיפה לתל־אביב בישיבת הממשלה ב־ * בפרק־זמן זה ביצע בסךהכול אגף אי של הנ משא אימונים 673 ממטוסים קלים - למטום׳ קרב והפצצה ייא נ במלחמה לעצמאות את הקשר, אלא מעמיד בסכנה פעולות רבות אחרות. רציתי לשמוע מה התכניות בעמן זה״. בן־גוחון השיבו: אם ״תוכרז הפוגה. כפרים אלה נמצאים בכיסם. נוכל לפעול נגדם גם לאחר ההפוגה. תהיה זו פעולה משטרתית. 126 אם תושבי מדינה יורים - אוסרים אותם. הם אינם נחשבים לאויב, כ׳ השסח הוא שלנו והם תושבי המדינה.״ עד לס וסרפנד. ב־ של חזית הצפון חוח על הרעשות מתותחים ומשוריינים, הניתכות על ג׳בע ועין־רזאל; אולם לדבריו ״הכפרים עתה, עם 27 גלו עד עכשיו התגוננות עקשנית וגרמו לנו מספר נפגעים. פעולותינו לפתיחת הדרן נמשכות״ תחילת ההפוגה, הואצה הפעילות נגד שלושת הכפרים ג׳בע, איג׳זים ועין־רזאל. על רקע דברי בן־גוריון לעיל - אף שהאמצעים לא היו אמצעי שיטור רגילים. 28 יובן גם מדוע כונתה הפעולה מבצע ״שוטר״ ב־ יחיד והחיל תלה בו תקוות רבות, שכן היה בעל כושר נשיאה ניכר. בתוכנית העבודה, שפרסמה מחלקת חימוש בגיחה זו הוטס המטוס בידי 29 מטוסים של החיל, אף תוכנן להתקין במטוס ״שטח שחרור פצצות של תעש״ החלד אורבך, קצין המבצעים של האגף לתובלה אווירית. לימים העיד אורבך, שכאשר ראו את מטוסי ה־דו־ . באחד משלושת 30 ״פותחים את דלת הפצצות ומטילים את פצצותיהם, הסלט את שלנו דרך הדלת האחורית״ 1 771 על־יד אותם צוותים קבועים שהטיסו את המטוסים עד אז: אל ר״זן, נורמן מוניץ וביל כץ. בדיווח על תוצאות ההפצצה באותו יום נאמר, כ׳ אף שחלק ניכר מהפצצות נפלו בשטחים פתוחים - שכן הכפרים ״בנויים בצורה מפוזרת״ - הרי שכתוצאה מהפצצות אלה ״נהרסו כליל ונפגעו באופן רציני עשרות בתים״. יתרה מזאת, אף צוין כ׳ ״הדעה הכללית בין הערבים היא שהתקפות ", האויר הן ששברו את רוחם והכריעו אותם״. המטוסים הפציצו את הכפרים ללא כל התנגדות, אולם בשובם לרמת־דוד, עת התקרבו לחיפה, נורתה לעברם אש מהקרקע. כעשר דקות קודם לכן, בשעה התעופה תל־אביב, אשר הגיע לשדה התעופה חיפה במטוס ויג׳ן. במטוס היו אתו גם מפקד טייסת מם׳ ו, גדעון גורדון, ואליהו פ״נגרש, מט״ס׳ הטייסת. הירי לעבר המטוס לא נפסק גם במהלך הנחיתה של המטוס על המסלול, ולמרות זאת לא הצליחו לפגוע בהם. להפתעתו של מפקד שדה תל־אביב התחדש הירי ״מכל התותחים של איזור חיפה״ גם לעבר שלושת מטוסי ה־ לחדר־הסינון בחיפה ושאל את קצין הסינון שם, שאול קצין, לפשר הירי, אך זה השיבו כ׳ אינו יודע על כך דבר. כעשר דקות מאוחר יותר, כשחזרו שוב מטוסי לרמת־דוד. בהגיעו לשם בדק את יומן מגדל הפיקוח, ואכן היה רשום שם כ׳ בשעה מחיפה והודיע כ׳ שלושה מטוס׳ דקוטה תקפו את חיפה וביקשו לשלוח נגדם את ״המבצרים המעופפים״. הידיעה הועברה מיד למטוסי ה־ כמטוס׳ דקוטה. מעבר לכך סיכם מפקד שדה התעופה בתל־אביב, כ׳ האירוע כולו מוכיח כ׳ ״ידיעתם המקצועית 32 של התותחנים האנטי אוויריים היא למטה מכל בקורת, שלא יכלו אפילו לפגוע פגיעה אחת...״ עוד טרם התבררו נסיבותיו של אירוע הא״חבאן המוזכר לעיל - וכבר התרחש אפוא אירוע נוסף, המאיר ביקור בן־גוריון בבסיס רמת־דוד 674 ,UJID'VJ - 5"וזדבר׳ היחיד׳ שבא בחעינ 1 יי!׳ פן נוסף בבעייתיות של הגנת שמי המדינה: חוסר־היכולת להבחין בין ״עמית״ ל״טורף״ ופגיעת כוחות נ״מ במטוסי חיל־האוויר. לא היה זה אירוע יחיד, שכן למן חודש מאי ירו מפעם לפעם כוחות נ״מ לעבר מסוס׳ התובלה, שהטיסו אמל״ח ומטוסי קרב מצ׳כיה לארץ במבצע ״בלק״, וכבר תיארנו לעיל גם כמה אירועים כאלה בנגב. אירוע זה נחקר מיד לאחר התרחשותו, והעדויות של המעורבים בו - הן מצד חיל־האוויר והן מצד יחידות אחרות - מאפשרות לנו לתאר בפרוטרוס את שהתרחש על רקע הפעילות המבצעית באותו האזור - הפצצת שלושת הכפרים ג׳בע, איג׳זים ועין־רזאל במסגרת מבצע ״שוטר״. התברר כי ב־ מעט יטוסו מעל חיפה מבצרים מעופפים שלנו״. סבי ספנר, שהיה שם, העביר את הידיעה מיד למרכז המצפים בחיפה, והח״לת התורנית שם העבירה אותה לקצין הסינון, שאול קצין. זה דיווח על כך למרדכי גיכמן, קצין תורן של גדוד הנ״מ )הקרוי אז א.א.( בחיל התותחנים )חודם( בחדר־הסינון, אשר ״הזהיר מיד את כל העמדות חת״ם א״א״. תוך כדי כך הגיעו למרכז המצפים ידיעות רבות על אודות תנועות מסוסים במרחב, ומזכרוךיעקב ומבית־אורן אף הודיעו שמפציצים אותם. ידיעות על מטוסים בלתי־מזוהים הגיעו גם מעפולה ומנהריה. התמונה הכללית שהתקבלה אז בחדר־הסינון היתה אפוא, לדברי ועדת החקירה, ״ד׳ מסובכת ומטושטשת בעיקר נוכח העובדה שחדר סינוךחיפה אינו מקבל ידיעות על תנועת האויר שלנו מאת מטה חיל האויר״. לנוכח מצב זה החליט קצין הסינון להפעיל את האזעקה בחיפה ובמפרץ בשעה לפתוח באש, אם ״המטוסים הבלתי מזוהים יכנסו לטווחם״. תותחני ה־ מסוסים שהתקרבו מכיוון סירה. המ מרובות ומסובכות והמצב מעורפל ובלתי ברור; הורה גיכמן על נצירת האש, ולא לחדשה אלא אם ״תפולנה פצצות על חיפה״. כשקרבו המטוסים, דיווח אריה אמר, קצין חודם א״א, מפקד עמדת תותחים לחדר־הסינון שהוא מזהה שני מטוסים בעלי ארבעה מנועים, ושניים - דרמנוע״ם. ב־ לחדש את האש אלא לפי פקודתו הישירה. אש התותחים הופסקה, אולם ״מכונות היריה של חי״מ ושל חיל הים״ המשיכו לפעול. עמדות התותחים ומרכז המצפים לא יכלו להורות על הפסקת האש, ״היות ואין קשר ישיר אל עמדות מכונות היריה לא על היבשה ולא על ספינות חיל הים״ במרכז המצפים, גם לא הוכר הצורך בקצין מתאם של חיל־הים. חדר־הסינון פנה אפוא למודיעין ״הדרי״, וביקשו להורות להם להפסיק את האש. בדיעבד התברר, שגם לחי״מ )חיל־משמר( וגם לחיל־הים יש פקודות־קבע, המורות להפעיל את האש נגד מטוסים רק ״בהתאם לאש התותחים א.א.... הקבועים שעל הכרמל ועל שוברי הגלים״. הוערך אפוא, שבלהט ההתרגשות והלחץ לא הקפידו הפעם על כך, והמשיכו לירות גם לאחר שהתותחים נצרו את האש. במסקנות ועדת החקירה נכתב, כ׳ פתיחת האש על המטוסים נבעה מהגורמים הבאים: ו. חוסר מסירת אינפורמציה מספקת ע״י מטה חיל האויר אל חדר הסנון חיפה, אשר תאפשר לציין את מסלול טיסתם של מטוסינו על שולחן המנון וכך להבדיל הבדלה ברורה בין מטוסינו אנו לבין מטוסים בלתי מזוהים או של האויב של נציג חיל הים בחדר המנון או בחדר המבצעים המשולבים, אשר מטה הדרי הציע להקימו ע״י חדר סנון. כמו כן חסר רכוז ושלוב של עבודת מודיעין של שלושת החילות אשר על ידו יקבל קצין הסנון תמונה כללית שעל רקעה הוא יבין ידיעות בודדות וארעיות וידע להוציא את המסקנות הנכונות ביתר קלות. )הוא דורש מרכז מודיעין משולב כחלק של חדר מבצעים 675 ממנווסיב! קלים - למטוס׳ קרב והס׳צצה א יונ במלחמה לעצמאות הרולד אורבך ליד מסוס ה־ כן הודגש ״שאפילו עם מנגנון שלוב פעולה, קשר ובקרת אש המוסלם ביותר, לא ימנעו להבא טעויות דומות״, כל זמן שלקצין הסינון של החיל במרכז המצפים לא יהיה מידע מוסמך ביותר על תנועות המטוסים ונתיביהם; שכן לא ניתן לסמוך על ״ידיעות ארעיות ממקורות מודיעין של הצבא״, אשר ״לא ימנעו מלערבב את מטוסנו עם מ של שירות בטחון האוויר יהווה חדר־הסינון את ״המקור המוסמך והמקצועי לידיעות על המצב באויר״ לשאר החילות, ולא ההפך, אף הודגש הצורך להעמיד את ספינות חיל־הים ״בזמן שהן נמצאות בתחום חדר הסמן חיפה״ תחת ביקורתו היעילה של קצין חודם א״א חיפה, הנמצא בחדרהסימן, 3 ״בכל שנוגע לאש אנטי־מ כזאת היתה אפוא המציאות, שבה פעלו מטוסי חיל־האוויר במסגרת מבצע ״שוסר״ להפצצת שלושת הכפרים. גיחתו זו של מטוס ה־ היתה הראשונה והאחרונה, שכן לאחר שנחת ברמת־דוד יצא מכלל שימוש, ושוב לא הוסס במהלך המלחמה. מסוסי בדו״ח נכון ל־ להפצצת מטוסי מן האויר הכפרים ג׳בע, איג׳זים ועין ראזל. נגרם הרם רב ברכוש והיו הרבה אבירות״; בלילה אף הותקפו הכפרים ג׳בע ועיךרזאל על־יד׳ כוחות קרקעיים, אולם אלה ״גילו התנגדות וכוחותינו חזרו למשלטים הקודמים. כביש החוף חיפה-ת״א עדיין בעקבות ההתנגדות העקשנית הופסק לחצם של הכוחות ״שהורכבו בעיקר מחיל משמר 134 סגור לתנועה״ 35 ומשרותים,״ ועיקר המאמץ עבר להפגזות והפצצות אוויריות על הכפרים הללו באות! לילה לס״סת נותרו רק שני מסוסי אוססר שמישים בשעה 136 דב שלוש פצצות 00:25 01:00 על מדרוני ההר — מקום ששם בורחים תושבי הכפר בשעת ההפצצות״. בשעה כעבור בשעה ציינו כ׳ ״שתי פצצות פגעו פגיעות סובות מאוד באמצע הכפר ובית אחד כנראה עלה באש. הפצצה השלישית 137 נפלה בחלק החיצוני של הכפר בשטח בתים״ בליל כמסילן להפצצת ג׳בע. הם הטילו שלוש פצצות התפוצצה. לעבר המטוס נורתה אש מן הקרקע, אך החטיאה, והם נחתו בחזרה ביבנאל ב־ 00:40 השעה הטיל על הכפר שלוש פצצות בחזרה ביבנאל. כעבור רבע שעה המריא שוב והפציץ )בשעה מאוחר יותר הפציצו אריה ריטרמן ודב תבור׳ )מסילן( את איג׳זים בשלוש פצצות 38 הכפר. בתחקירם ציינו כ׳ בדרכם למטרה, בסביבות רמת־דוד, נורתה לעברם אש מן הקרקע 676 יק יי "הדבר• היחיד׳ שבא בחשבון - שימוש בחיל אויר־ 0 ב־ בודילבסק׳ ואברהם בלטיסא כמטילן, ובשני - פרץ גחסר ושמואל ברוקם )״ברוקס׳״( כמטילן. כעבור כמחצית השעה הטיל כל מסוס במרכז הכפר שלוש פצצות 23) 00:20 על הכפר, וחזר לנחיתה ביבנאל בשעה וכעבור " ב־ 940 )עם בלטיטא כמטילן( - להפצצת עיךרזאל. כעבור כמחצית השעה הופצצו שני הכפרים, כל אחד, בשלוש פצצות נחום רפפורט ופורטוגל׳, וכעבור , איג׳זים על־יד '40 נחתו המטוסים בחזרה ביבנאל קשה להפריז בערכן של הפצצות אלה. אין ספק שהפעילות החוזרת ונשנית של המטוסים הקלים של ס״סת הגליל כל לילה, כמה גיחות בכל לילה, הותירה את בני הכפרים והנהגתם ערים ומבוהלים, הטילו אימה ופחד גדולה בקרבם, ותרמה אף היא בסופו של דבר לשבירת רוחם ולכניעתם. בדו״ח סיכום פעילות טייסת הגליל למשך חודש יולי נכתב, כ׳ בסךהכול בוצעו הובלה, סיור, צילום, אימונים וניסיון. בוצעו שבע גיחות לצילום בםךהכול בוצעו 15 ביולי. פעולתה הלילית למן תחילת הקרבות ב־ תרומה חשובה מאוד לכוחות הקרקע בחזית הצפון. משימותיה תואמו על־יד מטה חזית הצפון, אשר הפעילה - בכל הכרוך בפעילות המבצעית — ישירות. מטה חיל־האוויר כלל לא היה מעורב בקביעת המטרות או המשימות של הטייסת. הטייסת בתל־אביב בפרט ומטה חיל־האוויר בכלל דאגו לכך שהט״טת, על שלושת מטוסיה וכלל צוותיה, תוכל לבצע את המשימות הללו. פעילותה והפעלתה מיבנאל - ולא מבסיס חיל־האוויר ברמת־דוד - היו אחד הגורמים שאפשרו את ההפעלה הישירה הזאת ואת האוטונומיה הפיקודית של היחידה בפיקודו של משה פלדמן. לעומת זאת הופעלו שאר הטייסות )טייסת מם׳ 1 על־יד אגף המבצעים במטה חיל־האוויר על־פי הנחיותיו של מטכ״ל/אג׳׳ם. תוך כדי הפעילות המבצעית התגלעו לא אחת חילוקי־דעות נוקבים באשר לשאלת מעמד הטייסת ומפקדה ביחס לאופן ביצוע המשימה )כמו, למשל, מספר המטוסים בדבריו של מרדכי אלון, מפקד טייסת פקודות המבצע )ראו להלן ביקורתו של אדם שתקא׳, ראש אגף א׳ בטייסת מס׳ והוגדרו אפוא גם דפוסי הפעולה בין מטה חיל־האוויר * באלה הופצצו בין השאר, המקומות הבאים: גיבע, עין־רזאל, איג׳זים, עין־פיט, תל־עזזיאת, גילמה, מוקבלה, רמה, מואר, זבובה, זעורה, לוביה, כפר־היטין, נמרין, רינה, טורען, עין־מהאל, סירה, משטרת נצרת, ציפורי, מסכנה, עתה, משטרת ג׳נין, משמר־הירדן נצרת, כפר־יפה, בית־המכס הסורי, תרשיחא, מגיד אל־נחם, שפרעם. 677 במלחמה לעצמאות ניו׳׳ לבין בסיסיו וס״סותיו ובינו לבין מסכ׳׳ל/אג״ם. לא תמיד ראו מפקדי הטייסות וראשי האגפים את שלל השיקולים המנחים של מסה חיל־האוויר, וגם על רקע זה, כמתואר להלן, התעוררה ביקורתם של מפקדי היחידות על המטה. כל אלה היו מסימניה של תקופת ההתגבשות של יחידות חיל־האוויר. ״אוירוני הקרב שלנו שפעלו נגד מטרות קרקע הוסיפו הרבה לחסול ההתנגדות״ ב־ לאחר כל ההפצצות 142 נתפסו משלטים מעל עין ראזל. התנגדות האויב היתה חלשה. לחצנו על הכפרים נמשך״ הללו ולפני הכניסה של הכוחות הקרקעיים נשלחו לשם ב־ מבצע ״שוטר׳ נפתח באירוע, שבו נורו מטוסי חיל־האוויר ב־ שבו פגעו מטוס׳ הקרב של החיל בטעות בכוחות קרקע ישראל״•. היה זה הצד השני של אותו מטבע: חוסר־היכולת להבחין בין ״עמית״ לבין ״טורף״ לא מן האוויר אל הקרקע ולא מן הקרקע אל האוויר. ב־ )״רד״( פינקל לסיסת סיור. בתחקיר הטיסה נכתב שהטייסים ראו ״שיירת כלי רכב משוריינים נעה על כביש תל־אביב-חיפה לכיוון אל פורד״ם, זכרוךיעקב בת־שלמה״. מבירור שנעשה לאחר התקיפה התברר, ] שלנו ששני המטוסים צלפו על ״טור משורין במקור הכביש הראשי של חיפה—תל־אביב, למרות הוראות ברורות שנתנו בתדריך להמנע מכל פעולה פרם לשטח המוסכם שנקבע סביב הכפר איגזים. בנם נמנע אסון...״. הועברה אפוא התרעה חמורה לחיל־האוויר, ובמיוחד ״תכן שבעקבות זאת גם נמנעו מלשלוח שוב את מטוסי 43 לטייסת הקרב, להקפיד לפעול לפי הפקודות הקרב להפצצת מטרות אלה. בדיעבד הוכח, כאמור להלן, שפעולתם של מטוסי הקרב היתה בכל אופן יעילה מאוד, והוסיפו לשבירת רוחם של בני הכפר איג׳זים. כך או כך, במהלך הלילה נכבשו הכפרים ג׳בע ועיךחאל, וכן נתפסו ״כל המשלטים לאורך הכביש הראשי״. בדו״ח של קצין מודיעין מטה חזית הצפון צוין, כ׳ ״נכרת בריחה של הערבים מכל הסביבה אל המשולש '44 גם מאגזים, שהופצצה קשה מהאויר. מתנהל משא ומתן לכניעתה של אגזים״ על־מנת להכניע סופית גם את איג׳זים, שאליו הגיעו רבים מהנמלטים מג׳בע ועין־רזאל, הוחלט עתה להטיל לפעולה גם את מטוסיה של טייסת מם׳ לקראת הפעולה. הסייסים היו צבי זיבל )לא ידוע באיזה מטוס טס(, עמנואל רוטשט״ן במטוס אוסטר ויעקב בן־ח״ם )״בלק״( במטוס רפיד )אתו היו גם חיים אוירא ובלפור םימךסוב כמטילנים(. כל מטוס אוססר נשא שלוש פצצות המטוסים משדה דב. במהלך הטיסה היה קשר אלחוט בין שלושת המטוסים, והם סיכמו ביניהם שבן־ח״ם ימתין מחוץ למטרה עד שזיבל יטיל את כל החימוש ויודיע לו על כך באלחוט. אז ״כנם בךח״ם ליעפי הפצצה, ולאחר שיסיים יטיל גם רוטשט״ן את החימוש שלו. בהגיעם למטרה בסביבות השעה זה: זיבל הטיל את פצצותיו, ובשעה נ 678 y - 5 יקי׳ ''הדבר היחיד׳ בחלבון 1 .2 .3 .4 .5 םםכל/אגם קצי( קער - אגס ח.א. 26 רו״ח םבצ ורווה נשים. 8 4 J טרום טיסה אחת מיסה סי וו נ 0030 U 6 ;msm נמקה הס נסו לסרוק מגונה נמוך, טוו נלי רגב קל הנני חל-אניג לרגלי ניגע וקין רזי. לא נודע על פגיקוח בטור המסורין והסכינים נסו לפרוק אוחו על וקח ׳ ודוסתנו קצסס למרוח הרראוח החוויך, נוסף קל נך עסקה הסיסת באימונים. לפקודת מבצק מס שיצאו בשקה »א והתסענה וגל חסוורים הטבנ״ס האהרינו יק 0100 הוטלו חמש פצצות, בשני - שלוש פצצות, ובשלישי - שבע פצצות. הם ראו את התפוצצות הפצצות, וצבען 45 היה ״צהוב אדמדם״ בחזית הלחימה המצרית נשמרה ההפוגה בדרךכלל, וחיל־האוויר המצרי הפסיק את טיסות ההפצצה שלו בפרט, ואת טיסותיו בכלל. החשש ליירוט המטוסים הקלים של הוחלט לשלוח את המטוסים להפצצת יום על איג׳זים. הפצצות אלה הועמדו בראש סולם העדיפויות, ובפקודת המבצע של מטכ״ל/אג״ם ב־ טייסת ת״א תעסוק בטיסות תובלה במשך כל שעות היום... לסדום ולדורות במידה שהדבר לא יפריע למבצעי 46 ההפצצה במשולש אגזים״ ואכן, בבוקר לשלוח ארבעה מטוסים להפצצת אימים: שני רפיד ושני בוננזה; אולם עקב ההחלטה להטים את קולונל מרגו* באחד ממטוסי הבונמה, ומכיוון שהבוננזה השני נמצא ״בלתי ראוי לשימוש; נשלחו רק שני מסוסי רפד להפצצת איג׳זים. בשעה אגף א׳ של הטייסת, עם ולטר פרונט וחנוך וישלינצקי כמסילנים, ועמם 12 09:00 הצליח לראות חמישה־שישה אנשים בבגדים לבנים רוכבים על חמורים באיג׳זים, וכן את התפוצצות! של הפצצות שחוסלו ממטוס הרפיד השני, אשר הגיע מעל המטרה בשעה על איג׳זים, על־מנת לדייק ככל האפשר בהטלת הפצצות בתוך המטרה. הוא הבחין שהפצצות נפלו בתוך הכפר, אולם לא ראה התפוצצויות ״יוצאות מהכלל״ יחסית למספר הפצצות שהוטל. בשעה 47 בשדה התעופה בתל־אביב והצטרף לשתקא׳, שנחת כעשר דקות לפניו בסופו של דבר שימש מטוס הרפיד של שתקא׳ להטסת מרגו לסיור, ובעקבות זאת צ״ן שתקא׳ כ׳ ״הבזבוז של הבוננזה היה, איפוא, לשוא, הראפיד שהיה דרוש לטיסות דחופות לנגב, יצא במקום זה לסיור עם בלבד״. באגף המבצעים של החיל - אשר במשך שלוש שעות באותו יום שינה חמש פעמים את ההוראות שלו - ראה שתקא׳ את אחד הגורמים העיקריים לכך, שהפעילות המבצעית של הטייסת נפגעה: במהלך היום הורה האגף לטייסת להכין מטוסי בוננזה, רפיד ואו איג׳זים; אולם כעבור זמן־מה הורה האגף על ביטול טיסתם של הבוננזה ושל האוסטר — אף שעל־מנת להביא ס, אורן. ש׳ אורן, קצין הקישור, ליגאל ידי! של דו״ח על מרגו ראו להלן בפרק יח. 679 ממטוסים קלים - למנ יו* נ במלחמה לעצמא את הטייסים מהעיר לשדה היו, לדברי שתקא׳, ״קשיים רבים הודות לטרנספורט הדל העומד לרשות הטייסת״. הם היו אפוא מיותרים, וגם ״חלק גדול של הפצצות שהובאו והוכנו, היו צריכות לחזור למחסן״. יתרה מזאת, בגלל הכוננות להפצצה לא היה ניתן להשתמש באוסטר ובבוננזה, ועם ביטול הפקודה ״נמצא ששני האוירונים הללו עמדו בטלים ללא כל סיבה״, והאנשים, שתוכנן להטים בהם בתחילה, כבר לא היו בשדה. כל זאת - בעוד הטייסת, האמורה להוציא לפועל פקודות מבצע להטסת נוסעים לירושלים, עסוקה גם בהוצאת סיסה של אוטטר לירושלים וגם לדורות. לדבריו, בשעה של אנשים, אשר נשלחו על־יד׳ אגף המבצעים. הם חיכו לטיסה זו זמן רב, ולבסוף ״הנסיעה בוטלה אחרי שהאוירון שהיה כבר טעון עמד לצאת למסלול, כיון שניתנה פקודה לעמוד הכן להפצצה״. שתקא׳ סיכם אפוא, כ׳ ״בצורה כזו אין כל אפשרות להוציא לפועל משימה מסודרת״. לדבריו, ״משלוח האנשים בדרך האויר עושה רושם בלתי מסודר בתכלית״; אלה מופנים לשדה מבלי כל התחשבות במספר המטוסים העומד לרשות הפעולה הזאת; ולנוכח העומס הזה מוקצים מטוסים נוספים לתובלת הנוסעים, ״עד כ׳ אין אפשרות לנהל אמונים אפילו ההכרחיים ביותר״. לדבריו, עקב לחץ הפעילות להטסת הנוסעים לא מספיק ״צוות הקרקע״ לתחזק את המטוסים כדבעי, וחלקים שונים במטוס ״אינם פועלים כראוי)בטריות הדלקה, נושא׳ פצצות וכו׳(״. עובדה זו, לדבריו, עלולה לגרום לאסונות, ״אשר יזקפו במידה מעטה של צדק על חשבון הרשלנות של צוות הקרקע, בו בזמן שחלק גדול של האשמה מוטל על את המטוסים העסקת יתר״. בעקבות כל זאת, ציין שתקא׳, ״המורל של הטייסים הולך ויורד בגלל הסימנים של הוסר דעה צלולה ותכנון במבצעים״, והרושם של ״הנוסעים וכל הנמצאים בשדה״ הוא ש״העבודה בס״סת אינה מתנהלת לפי תכנית שהיא, וכי כל חברי הטייסת מתרשלים בעבודתם״. הוא ביקש אפוא שאגף המבצעים של החיל יפעל לצמצום מרבי של מספר הנוסעים בדרך האוויר, וידאג ״לברר לפני מתן פקודות טיסה אם 148 אין ביטולן עתיד בשעות הקרובות״ עם זאת, השפעת הפעילות האווירית במבצע ״שוטר״ היתה רבה ביותר. בדיווח על תוצאות ההפצצות של איג׳זים באותו יום נמסר, כ׳ הפצצות נפלו במרכז הכפר סמוך לבית־הספר, נהרגו שמונה ו־ וכי לא נגרמו אבידות כבדות יותר ״היות ואנשי הכפר התחבאו בהרים״. ב־ הוא, ובכך הושלם כיבוש כל ״המובלעת הערבית בכרמל דרומית לחיפה״. בדו״ח של קצין המודיעין של מטה חזית הצפון צוינה במיוחד ״ההתנגדות העקשנית וחוסר הרצון להכנע של הכפריים הערביים במובלעת. זו הפעם הראשונה שנתקלנו בתופעה מעין זאת אצל האויב״. הוא ציין את חשיבותן של ההפצצות הקשות מהאוויר שניתכו על הכפרים, והדגיש במיוחד כ׳ ״אוירונ׳ הקרב שלנו שפעלו נגד מטרות קרקע הוסיפו הרבה כאמור, בהפצצות אלה השתתפו גם מטוסיהן של שאר הטייסות, ובםך־הכול הוטלו 149 לחסול ההתנגדות״ 150 במבצע ״שוטר׳ פצצות במשקל כולל של בניתוח פעילות חיל־האוויר במהלך הקרבות הללו, שהחלו ב־ ביצע בסךהכול 82 לחודש היו העובדה, שלמן מ־ ק״ג פצצות. למן המספר י53,720 ההפצצות, יולי של גיחות. ואכן ב־ 680 יי!׳׳ "הדבד ה׳ח׳־ד׳ שבא כחשבון - ש׳נזוש ברזיל אויר 3 זה פוגע כלל בניתוח הכולל, אולם 1 הסססיסס למען הדיוק ההיסטורי נציין רק שאף הנתונים המסכמים בו אינם מדויקים. סיכום סך כל הנתונים מלמדנו שבמהלך חודש יולי בוצעו גיחות, והוטלו פצצות במשקל כולל של ק״ג - ולא כפי שסוכם במסמך. בה־בשעה הסיק ראש אגף המודיעין של החיל, מניתוחם של כל תחקיר׳ הסייסים במהלך קרבות ״עשרת הימים״, כ׳ ״הפעולות האנטי אויריות של האויב מאורגנות היסב״, שתותח׳ הנ״מ שלו פועלים במדויק ״בגבהים בינוניים ונמוכים 8000) הוא ״אזהרות על התקרבות״ מפציצי חיל־האוויר בטיסות לילה. אי! חתיקוניפ ® דויתיכ נו 1 .1 שנעזזח פבצעי חחפבגות כדלקפן ג jiixxsn *BO מספר גיחות זפן ב*ויר יום לזווד• 400 4 0108 1 ZOO C 0068 ד IB 00 פ0600 8 1100 10 0946 » 1870 19 i960 10 «oo 9 0750 11 1860 16 1220 12 iiao 15 1300 13 'XI90 12 1210 14 7980 14 1025 18 4220 9 0730 16 7560 20 1520 17 13870 22 1800 18 '. 4SOO 7 0746 19 9150 a. 0935 86; 1870 4 0620 21 270 4 0510 22 510 & 0500 25 860 6 0850 ]tl 370 G 26 £5 1500 a 0630 26 62200 ,£03' '•־ תני ל.1 2 י־ -י' י ז ~ 'י י.,';*. גיחות י• 10$,י '/, - 0& ה 5' מנתונים לחלן - תי J111011K מבצעי הפצצות, יולי דדח של אריה אגריס, ראש מחלקת הסטטיסטיקה באגף המודיעין בעקבות זאת הסיקו באגף המודיעין של החיל, כ׳ ״האויב משתמש במכשירים אלה: א. קולטי קול. ב. מכשירי מכם״. האגף ביקש אפוא מראש אג״ם/מודיעין מטכ״ל להעביר אליו את כל הידיעות שיש בידם )מצופים או מנפילת מכשירים אלה ביד׳ כוחות צה״ל( ״בקשר לשמוש האויב במכשירים״ אלה, וכן את כל הידיעות שיש 152 בידם ״בקשר למספר, גודל וסוג מכשירים אנטי אויר״ם שנמצאים ביד׳ האויב״ האירועים במהלך קרבות ״עשרת הימים״, ובמיוחד אירוע הא״רובאן, הוכיחו כ׳ עד אז טרם היו לחיל־האוויר לא מטוסי קרב ולא תותחים במספר מספיק להגנת שמיו. חיל־האוויר המצרי שב והפציץ מטרות אזרחיות בתל־אביב, ושוב - כמו בחודש הלחימה הראשון - כמעט ולא הוזנקו נגדו מטוסי קרב, לא הופעלו נגדו כמעט תותחי נ״מ, ולעתים רק לאחר ההפצצה ידעו שאכן מדובר במטוסים עוינים. טרם כוננה אפוא מערכת אמינה לבקרת התנועה האווירית בשמי המדינה לאבחנה בין ״עמית לטורף״. בסכמו את התפתחות הדברים בכל התחום הזה עד אז כתב מ׳ נמצא־ב׳, ראש ״שרות התגוננות מפני הרעשות״, שהיה מצו׳ לפני ולפנים ] אלא נסוגו אחורנית בפעולה, כ׳ ״בעצם הענינים לא התקדמו 153 את פעולתן של כל היחידות שעליהן עמדנו לעיל ״באופן יסודי ומוסמך ולהוציא מסקנות מחייבות״ עם זאת, תוך כדי הקרבות הללו חל שיפור ניכר ביכולת פעולתו של חיל־האוויר על כל ס״סותיו. במהלך 1 יואנ במלחמה לעצמאות מבצע ״דני״ נכבש ™ה התעופה לוד, העתיד להוות את המוקד לתחילת הפעילות להסדרת התעופה האזרחית של מדינת ישראל. אין ספק שההפצצות הקשות, שניתכו על תושבי הערים לוד ורמלה, סייעו להשגת תוצאה זאת. טייסת הגליל הושיטה סיוע ישיר לכוחות הקרקע בחזית הצפון — במיוחד במהלך מבצע ״דקל״ ומבצע ״שוטר״ - ותרומתה להצלת כוחות הקרקע היתה רבה לאורך כל אותם ימים. מעבר לכך היוותה התוספת של שלושת מסוסי ה־ בעלי יכולת הגנה עצמית ובעלי יכולת נשיאת חימוש כל־כך גדולה. הדבר בא ליד׳ ביטוי גם בתוצאות פעולת החיל למן המטוסים הללו להפצצות אסטרטגיות בקהיר ובדמשק. אומנם מיד לאחר הפצצת קהיר הופצצה כתגובה תל־אביב אינסטנסיבית בלילות, אולם לאחר מכן הלכו ונפסקו ההפצצות׳, סביר להניח שהפצצת קהיר, ובמיוחד היכולת הפוטנציאלית של חיל־האוויר כפי שבאה ליד׳ ביטוי בהפצצה זו )מעבר לתוצאות המיידיות(, היו אף הן מן הגורמים החשובים ביותר להסכמת המצרים לקבל את ההחלטה על ההפוגה בקרבות. תוך כדי הקרבות הללו החל להסתמן התהליך, שבו הופעלו המטוסים יותר ויותר לפי המטרות שלשמן יוצרו; וכך טייסת מס׳ 1 את מקומה לפעילותן של טייסות ו לקראת פרסום בטאון חיל־האוויר מם׳ ו בסוף ספטמבר למפקד חיל־האוויר, לתמורה הגדולה שחלה עד אז בבנייתו ובפעילותו של החיל: עברה כמעט שנה מעת שהחליטה ה״הגנה׳י להקים ׳ישרות אויר". אכן, שנה ארוכה היתה זו לש.א. שנמל ובכר בה והפך לחיל אויר ורשם כמה דפים מזהירים בפרשת מלחמת השחרור של ישראל. לא עת היא עדין לסכם ולאזן את חשבון מפעלו של תיל האויר שהנו הצעיר בין כוחותינו הלוחמים וכבושינו הטכניים והמדעיים - אך אפשר וצריך להגיד ברבים כי לא בייש זה הצעיר את קודמיו. אולי טרם למד הישוב הרחב להכיר ולהוקיר את סבך הבעיות והקשיים הטכניים, הארגוניים והאנושיים של חיל זה ומשוס כך גס אינו מעריך כראוי )והן לא הכל ידוע ברבים( את חלקנו במלחמה ואת התפקיד המיועד לנו למען הנצחון במלחמה ופתוח ושמירת מדינתנו בשלום. עתה כאות לבגרות ועצוב רוחו ודמותו של החיל - הננו מקדמים בברכה את החוברת הראשונה והמודפסת של בטאו ן חיל האויר, תשמש זו מבטא 154 להגיגינו והדי המלחמה בטוי לכוחנו 682 מראי מק קיצורים וראשי תיבות אב״ג - ארכיון למורשת בן גוריון בנגב, שדה בוקר. אחה״א - ארכיון חיל האוויר, מ א״צ - ארכיון צה״ל, תל־השומר אצ״מ - הארכיון הציוני המרכזי שלושה כרכים בעריכת גרשון ריבלין ואלחנן יומן המלחמה - מלחמת העצמאות, תש׳׳ח-תש״ט, - דוד בן־גוריון, יומן המלחמה אורן, החברה להפצת משנתו של דוד בן־גוריון, משהבינו - ההוצאה לאור שורשי חיל־האוויר, התפתחות התעופה הבטחונית בארץ־ישראל עד הקמת - עדו אמבר, אלי אייל, אבי כהן, שורשי חיל־האוויר הענף לתולדות חיל־האוויר, משרד הביסחון - ההוצאה לאור המדינה, Poblic Record Office — PRO Foreign Relations of the United States — FRUS פרק א עמישורשי חיל אוויר, 1 4.4.49 חוזה עם חברת ׳מעוף׳ על בניית אוירון 2 3 4 ספרי ידיעות אחרונות/עידנים, ירושלים בעובי הקורה, 5 זמורה־ביתן, תל אביב עלילות נפט, סיפור פריצת מצור הדלק על ישראל, 6 בית הדפוס הצבאי אגף האפסנאות והמערך הלוגיסטי, שם, עמיבעובי הקורה, אלמוגי, 127-125 שם, עמישורשי חיל־האוויר, 7 8 9 20.1.48 תסקיר מס אווירון, 10 עמי. שורשי חיל־האוויר, 11 עלהערת אלכ מטוס׳ ארצות ערב, סנא )שם, שם(; מהורביץ לידין שדה התעופה בבצרה הוצאת משרד הביטחון שורשי החבצלת — המודיעין ביישוב 12 עמישורשי חיל־האוויר, סנא ושירות אוויר 30.4.48 תפקידי קמ״ן של שדה תל־אביב 13 14 שתרמו את שני הדאונים הראשונים בארץ־ישראל למכבייה, שנערכה באותה שנה. הוא הקים את השירות המטאורולוגי הארצישראלי וניהלו מאז שנת 14.12.48 התפתחות השרות המטאורולוגי של חיל־אוויר מיום הוסדו 15 פרם קצר, ינואר הקמת השרות המטאורולוגי של ח״א, 16 30.4.48 מתן הוראות לפני הטיסה 17 18 17.4.48 שרות רפואי לאנשי וז״אבשדה 19 12.9.49 תולדות מחלקה רפואית חיל־אוויר רפואית חיל־אוויר למפקד חיל־האוויר, משרד כל רו״ל חזית — השירות הרפואי הצבאי בארץ־ישראל ובמדינת ישראל בתקופת מלחמת העצמאות הביםחון - הוצאה לאור 25.3.48 הטייס נחו• בירנבאום עמישורשי חיל־האוויר, 20 עורכים א. שמואל׳ וי. גרדום, משרד הבסחון הנגב במרי במאבק ובמלחמת העצמאות 21 - הוצאה לאור הוצאת ברונפמן, תל אביב מסילות למרומים, 22 5.6.48 אנשי המנגנון 23 לרבי 683 יזאנ במלחמה לעצמא שם, עמי מסילות למרומים, 24 21.7.48 ,7.15-15.5 התקדמות מחלקת הנד ׳יח דו 25 17.3.48 חלוקת אגם למחלקות 26 14.1.48 הקמת מחלקה להספקת צילומי אוויר לצרכי תכנון לידן, 127 13.4.48 הקמת מעבדת צלום בחילהאוויר , מטכ״ל/אג״מ ,28 29 הלוקת המטוסים לטייסות 20.4.48 טיסת צלום למפקד שדה תל אביב ועוד, 8.5.48 דו״ח תאונה 28.4.48 7.4.48 דו׳׳ח טיסה מס׳ 30 10.4.48 דו׳׳ח טיסה מס׳ 31 עמי שורשי וזיל־האוויר, שם; גלבר מפרט את המקורות הבאים: שורשי החבצלת, 32 עורך דב גולדשטיין, הוצאת ספריית מעריב, תל אביב לך שמים לך ארץ, עזר ויצמן, הטייס המצרי השבוי מ־ 33 34 אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת 35 ציפורי הלילה הגליליות ערך ב. עציוני, מערכות, תל אביב גולני, 2.5.48 דו׳׳ח פעולות הגליל העליון ימים 36 בטאון חיל־האוויר א"צ הוצאת עמיקם לאור היום ובמחשך, 36 37 משרד הביטחון - הוצאה לאור, תל אביב תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, 38 דו ירחון לידיעת הארץ, יולי שדה התעופה הראשון של ירושלים, קרדום 39 כרך אי יומן המלחמה, 40 41 42 שם, עמי תשעה קבין, 43 כרך אי יומן המלחמה, 44 עמישורשי חיל־האוויר, 45 91ירושלים של ח״א, בטאון חיל־האוויר 77בסאון חיל־האוויר באחה״א, פורסם, 1973 46 77מרו״ם ומג״ש, ב 47 7.11.48 בקשה לשחרורי 48 הוצאת יד יצחק ירושלים לא נותקה - שדות התעופה של הבירה בתש״ח, סדרת עידן - ירושלים בתש״ח, 49 בטאון חיל־האוויר 77מרו׳׳ם ומג״ש, בטאון חיל־האוויר בן־צב׳, ירושלים 91 עמי שורשי חיל־האוויר, 50 5.4.48 יומן המלחמה 51 עם עובד, תל־אביב חבל ים המלח, 52 53 8.4.48 שרות חדש בשדה התע 54 6.4.48 שדה התעופה לוד וידין. 55 14.1.48 שדה התעופה בחיפה 56 57 58 59 60 61 62 חיפה הוצאות בקשר לסדורים בשדה התעופה, 63 64 4.5.48 אנשי שדה התע 65 66 67 68 684 מראי 69 4.2.48 תזכיר בענין קוים מיוחד למכונאי אווירונים 70 ]IWDtfJfTO .71 התש״ח, תדפיס השמשוני יהודה המקים והמפקד הראשון של בסיס ההדרכה הטכנית של חיל־האוויר לישראל 72 מעודכן, תשנ״ז, עמי 73 74 א"צ 75 אווירונים 76 77 78 79 80 20.4.48קורס למכונאי מטוסים מם 81 2.4.48 הכשרת אנשים למקצועותיהם בשביל הש״א 82 83 החלום הפלשתיני הסיוט הישראלי 23הבית הירוק, עת־מול 84 6.7.01 הארץ שם, עמי בעובי הקורה, 85 9.5.48 הנדון: שדה התעופה בחיפה 86 87 88 89 90 91 92 Air Chief Marshal Sir Oavid Lee. WINGS IN THE SUN - A history of the Royal Air Force in the Mediterranean 1945• 1986. London. 1989. pp. .93 .8-16,22-23. p. 27 1.1.47 שדה התעופה ברמת־דוד עמי שורשי חיל־האוויר, Cull, Shlomo Aloni & Oavid Nicolle, SPITFIRES OVER ISRAEL. London GRUB STREET. N.D. unknown yaer of publishing, p. 30-33 6.3.98 האיש שקנה את בסים תל־נוף, ערים 95 96 97 98 פרק ב 1.מאמברגו טוטלי לניצנים של שתוף הדברים להלן על המדיניות האמריקנית בתקופה זאת מבוססים על מחקרו של דיר ציון אברוני, שנכתב במיוחד עבור ספר זה, אחה״א, טיוטא פעולה, ארצות־הברית ווויל־האוויר במלחמת העצמאות )מאי בכתב יד; פיסקה זאת מבוססת על, ו FRUS, 1949. p. 169 .2 FRUS. 1947, p. 1249 .3 FRUS, 1948, p. 541 .4 FRUS, 1949,p. I-I490 .5 I. Pappe, Britain and the Arab-Israeli Conflict, St. Martin's Press, New York, 1988, p. 4-23 .6 FRUS, 1948, p.549 .7 עמישורשי חיל־האוויר, 8 Jaffrey & Craig Weiss. I Am My Brother's Keeper: American Volunteers In Israel's War For Independence, 1947-1949-Schiffer Military History .9 Publishing. 1998, p.74-79 עם הספר כנפי הניצחון)לתולדות חיל־האויר ומח״ל(, 10 זרעאלי־בכר ב־ 1 11 12 משרד הביטחון - הוצאה לאור, תל אביב גשר אווירי לעצמאות, 13 14 685 ממטוסים קל׳נ א יונ במלחמה לעצמאות 15 שם, עמי גשר אווירי לעצמאות, 6 7 18 משרד הביטחון - הוצאה לאור, עמי הנאמנים — מוסדות הרכש בתש״ח, 19 20 21 22 שם, עמי גשר אווירי לעצמאות, 23 1998 פריזמה 24 שם, עמי פריזמה, עמי שורשי וויל־האוויר, 25 דבר, ללא שנת הוצאה, עמי הם המריאו בעלטה, 26 J.O Bercuson, The Secret Army, Toronto, 1983, p. 44 .27 197) 96הנץ ממלמה, בסאון חיל־האוויר 28 Cull, Aloni & Nicolle. Spitfires Over Israel, IBID, p. 76-77 29 ; Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBDI, p. 73-89 ;Jaffrey & Craig Weiss. I Am My Brother's Keeper. IBID, p. 68-73 .30 .Bercuson, The Secret Army, IBID, p. 74-75 31 קרב״. עור היו נציגי שירות האוויר אמורים להכין בסיסי ביניים באירופה לנחיתת המטוסים שנרכשו, וגם לבדוק , ״הליקופטרים ואוירונ את האפשרות ״של חנוך סופי לט״ס׳ קרב״. סוגיות אלו נדונו ב־ ואהרן רמז עם דוד בן־גוריון, בפגישתם הציעו בין היתר כ׳ אהרן רמז וה״מן שכטמן יצאו לארצות־הברית: הראשון יטפל בקניות עמי שורשי וזיל־האחיר, ויחזור לאירופה, השני יטפל בגיוס אנשים. ראו: 32 33 אחה״א המח״ל מדרום אפריקה, הענף, שנכתבה במיוחד עבור מחקר זה. קטעים ממנה שולבו בספר זה, Henry Katzew, South Africa's 800, the Story of South African Volunteers in Israel's War of Birth, (Reader"s Copy, unpulished, Feb 1998), p.28-30. Katzew, South Africa's 800. IBID, chapter I, p. 7-8 .34 35 36 37 Kotzew, South Africa's 800, p. 45-54,66 .38 39 Henry Katzew, South Africa's 800, p. 30-31 .40 אחה״א מוז״ל מדרום־אפריקה, עמי שורשי חיל־האוויר, 41 זמורה־ביתן שמים חדשים, 42 43 Katzew,South Africa's 800,IBID .44 Katzew, South Africa's 800, IBID .45 Cull,Aloni & Nicolle,Spitfires Over Israel, IBDI, p.73-89 . 46 47 48 Katzew,South Africa's 800, IBID .49 Henry Katzew, South Africa's 800, p. 83 . Katzew. South Africa's 800, IBID, p..78-80 . 50 שם, עמי כנפי ניצחון, 51 52 שם, עמי כנפי הניצחון, Bercuson,The Secret Army. IBDI.p.58-59 .53 עמי שורשי חיל־האוויר, שם, עמי הנאמנים, 54 שם, עמי גשר אווירי לעצמאות, 55 Julian Swing. GOD'S LITTLE AIR FORCE, Draft,AA, p. 10-18 .56 57 Swing,GOD'S LITTLE AIR FORCE, IBID, p. 10-30 .58 59 עמי שורשי חיל־האוויר, 60 61 62 11.4.48 פעולת שליחינו באירופה 63 686 מקום חרא׳ 64 14.4.48 יומן המלחמה 65 66 כהן. סידני, אשר שירת כסייס קרב של חיל־האוויר המלכותי הבריס׳, יצא מבסיסו במלסה לסיסת סיור במסום־ים דו־כנפי מדגם פ״ר׳ סורדפיש על א׳ קרוב. בגלל בעיית המצפן לא היה הסייס בטוח במיקומו, ולא ידע כ׳ האי הוא למפדוזה. בנחיתה הופתעו הסייס וצוותו)הסמלים פיטר ט״ט ולזל׳ ר״ט( לטובה, כאשר קבוצת חיילים איסלקים התקרבה למסוסם כשהם מנפנפים בפיסות בד לבנות לאות כניעה. בתוך זמן קצר הופצץ האי על־יד׳ מטוסים של בעלות־הברית - פעולה שאך הגבירה את רצונו של המפקד להיכנע. מכיוון שלא יכול היה להקים קשר עם בסיסו, ביקש הטייס מהאיטלקים לתדלק את מסוסו, והוא חזר למלטה לדווח על הכניעה. חבריו הט״סים כינו אותו בשל כך ״מלך למפדוזה״, והסיפור דלף לעיתונות הבריטית. הקהילה היהודית בלונדון נמלאה גאווה, בלומדה לדעת כי מדובר בס״ס הלונדוני בן ה־ נופך הירוא׳ לתקרית. המחזה זכה להצלחה כבירה בקרב הקהל היהודי בלונדון, ואף הועלה לתקופה קצרה על בימות ברוחו״. לימים פגש ידידיה )אדי( קפלנסק׳ איש מטוס אנסון מאירופה לבריטניה כדי להגיע מהר יותר לביתו, ואולם עקבותיו של המטוס אבדו מעל התעלה הבריטית. לסיפור זה ניתן אישור רשמי, וצוין כ׳ הנגד סידני כהן מצא את מותו ב־ של את המיתוס. על־מנת להפריך קביעה זו הרחבנו אפוא בתיאור הדברים. תודה לקפלנסק׳, אשר בדק פרשייה זאת. 67 Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBID. p. 73-89 .68 Cull, Aloni & Nicolle. Spitfires Over Israel, 69 70 71 72 73 א״צ שם, עמי גשר אווירי לעצמאות, 74 שם, עמי שמים חדשים, 75 76 עמי שורשי חיל־האוויר, שם, עמי כנפי הניצחון, 77 78 79 עמי שורשי חיל־האוויר, 80 .Katzew, South Africa's 800, IBID, p.85-86 .81 82 83 84 85 86 87 88 89 עמייומן המלחמה, 90 עמייומן המלחמה, 91 92 שם, עמי נשר אווירי לעצמאות, 93 94 סיוע של צ׳כוסלובקיה לוזיל־האוויר הישראלי עמי שורשי חיל־האוויר, 95 מצ׳כית לעברית, נפתל׳ בר־שלום, יוני בהתהוותו בשנת 96 97 שםסיוע של צ׳כוסלובקיה לחיל־האוויר הישראלי בהתהוותו בשנת 98 99 100 101 102 103 104 687 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב והסצצוז א יונ במלחמה לעצמאות 105 מא שורשי וזיל־האוויר; 106 107 108 109 110 שם, עמישורשי חיל־האוויר, ווו. Jaffrey And Craig Weiss, I Am My Brother's Keeper, p. IIO-116 .11 2 113 114 עמישורשי וזיל־האוויר, 115 116 עמי שורשי וזיל־האוויר, 117 עמישורשי וזיל־האוויר, 118 מרמז למאירוב 9 עמישורשי וויל־האוויר, 120 121 122 123 שם, עמילך שמי• לך ארץ, 124 125 126 127 128 עורך בנימין הלו׳, הוצאת מורשת וספרית הפועלים בזכות אותם ימים, 129 עמיגשר אווירי לעצמאות, Jaffrey And Craig Weiss, I Am My Brother's Keeper,p. 110-116 .130 שם, עמי בזכות אותם ימים, 131 שם, עמיגשר אווירי לעצמאות, 132 עמישורשי חיל־האוויר, 133 פרק ג 21.3.48 רשימת אנשי המנגנון בש״א 1 מסירת מברקים 15.5.48 הוראת קשר מס׳ 2 הוראת קשר ה״א, הוראת קשר מס׳ 15.7.48 הוראת קשר מם׳ 1948/7/12 מם׳ 74/51/1111 שדה התעופה 3 6.4.48 לוד 4 5 Monestirsky .6 24.7.48 מטה וז״א - פק לפני עזיבתם; ראו גם פקודת יום, 21.7.48 דין וחשבון מס׳ 7 29.4.48 שרות קשר 8 9 2.5.48 הצעת ה׳׳א, הערות שרות הקשר, והצעתם 10 א"צ שרות קשר 11 7.5.48 בבםיםי חיל־האוויר 18.5.48 הגדרת היחסים בין חיל־האוויר ושירותי הקשר 12 .1/137/51/900 13 688 מראי מקום מפקד החיל , 14 כרך למען השם, עת־מול, 15 דו׳׳ח התקדמות מם׳ 16 I.6.48-15.6.48 24.5.48.9.5.48 הנדון: גדוד צופי אוויר, מכתבכם מ דו״ח התקדמות מם׳ 17 אחה״א התצפית, מה־ 5.8.48 .18 25.2.48 מחלקת התעופה האזרחית - פנוי הארץ ע״י הבריטים - ציוד 0 .19 Amos Ben-Ron, My Life Story, Part II: My service in 505 squadron, 1948-1950, Dreft - version 4.6.98 .20 21 22 23 24 25 3.1.49 שחרור מהצבא 26 12.5.48 דו״ה של קצין המוטות 27 II.6.48 11.11.48 בקשה עבור חברות בגה״ל 28 שכפול חוזר ביס״ס, פברואר חיל האויר - צה״ל במלחמת העצמאות, 29 30 לבסוף; העבודה על הטיוטה רוכזה בידי אהרון רמז, שנסתייע ביצחק זמיר ובקצינים רבים אחרים, א"צ 17.1.49 חוזי שכירות של חיל־האוויר 31 32 33 34 שם, עמי שורשי החבצלת, 35 36 37 עמי שורשי חיל־האוויר, 38 39 40 41 3.5.48 הרשמת האינוונטר והציוד בכל המחלקות 42 3.5.48 הקמת מחלקת אפסנאות ע״י מטה ח.א״ 43 8.5.48 ציוד, ריהוט וציוד אישי ותלבושת 44 45 46 1.8.48 דו״ח על בקרת בחיל־האוויר לחדשים: מרץ, אפריל מאי 47 48 49 14.12.48 התפתחות השרות המטאורולוגי של חיל־אוויר מיום ה 50 תזכיר על מצבו בעתיד של השרות המטאורולוגי 921/51/93 10.5.49 של חיל־האוויר והצעה להקמת שרות מטאורולוגי אחיד בישראל 2.6.48 דו״ח על השכון בשייך־מונים 51 52 9.5.48 כלכלה זמנית 53 22.5.48 כלכלת לילה ב׳כטית׳ 54 כלכלה לאנשי ח״א. בחודש 1.6.48 פקודות יום של שדה התעופה בתל־אביב 55 28.5.48 יוני 31.5.48 פקודות יום של שדה התעופה תל־אביב 56 , עמי ,תל־אביב, תש״ תולדותיה של טייסת א, 57 58 59 מסבטאון חיל־האוויר, 60 )אין תאריך(, א"צ הגורם המצרי, 61 .DC Bateman, UnHoly land, Air Clues Vol. 14 No. 4, April 1987, p, 154 .62 689 00 יונ במלחמה לעצמאות כתר, ירושלים מלחמות ישראל, מלחמות העובי• ביהודים מאז 63 שם, עמי שורשי החבצלת, 64 65 ממרס חילות התעופה בארצות השכנות, 66 חיל־האוויר, עמי סיוסה המודיעין במלחמת העצמאות, זאת מתוך יואב גלבר, פרק ד 1998 חילות־אוויר ערב במלחמת העצמאות 1 עבור מחקר זה על־יד׳ רס״ל נעם הרסוך במסגרת שירות מילואים בענף Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBDI, p. 22-23 .2 Cull, Aioni & Nicoiie,Spitfires Over Israel, עם־עובד, עמי פרקי הססוריה מדינית, 3 4 5 17.2.49 חיל־האוויר המלכותי העיראקי שם, עמי כנפי הניצחון, 6 תולדות הצבא משרד הביטחון - הוצאה לאור, תל אביב אמברגו, עוצמה והכרעה במלחמת תש״ח, מתוך טיוסת מחקר אמ״ן, ארכיון אמ״ן. העראק׳ עד מלחמת השחרור, מערך כוחות האויב לשנת שם, עמי תולדות הצבא העראק׳ עד מלחמת השיחרור, 7 שם, עמי אמברגו, אילן, חלק בי, 3.5.48 דו״ח מודיעין 0 .8 שם, עמי אמברגו, 2.2.49 חילהאוויר המלכותי העיראקי 9 שם, עמי אמברגו, 10 מערכות מאחורי הפרגוד, 11 א״צ סקירה כללית על הצבא העיראקי, 12 2.2.49 חיל־האוויר המלכותי העיראקי 13 1.5.48 צבא עיראק 14 א״צ עדות מאיש המוסד על הסקירות בדבר האוויריה העיראקית, 15 16 שם, עמי חיל־האוויר המלכותי העיראקי, 17 1.5.48 צבא עיראק 18 דו׳׳ח מ־ הצבאות הערביים, 19 הערות מאיש המוסד על הסקירות בדבר האוויריה 10.5.48 סקירה בדבר האוויריה העיראקית 20 א״צ העיראקית מימים Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBID, p. II9-I20 .21 J. M. Moreaux, The Syrian Army, Defence Update 1947, p. 35. .22 .Cull, Aloni & Nicolle. Spitfires Over Israel. IBDI, p. 28 ; Defense Update N0.73, p 35 .23 לכסיקון פוליסי של המזה״ת במאה כרךמערכות, 24 מהדורת דבר ה־ כרךמערכות, 25 Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBID, p. 59 .26 Lon O. Nordeen & David Nicole, Phoenix over the Nile, Smithsonian Institution Prass. 1996, p. 345. .27 שם, עמי אמברגו, כרךמערכות, 28 שם, עמי אמברגו, Cull, Aloni &Nicolle, Spitfires Over Israel, IBID,p. 119 .29 12.6.49 דו״ח על חיל־האוויר הסורי 30 12.12.51 תולדות חיל־האוויר הסורי 31 12.6.49 דו״ח על חיל־האוויר הסורי 32 33 שנה בסאון ח״א, אחה״א; ח״א הסורי, מודיעין, 34 28.2.49 סקירת חיל־האוויר/מודיעין על חיל־האוויר הסורי 35 תרגום דו״ח מסי צבא סור׳ — חיל־האוויר, 36 20.2.49 חיל־האוויר הסורי 37 גנזך אמ״ן; ״תכן וחלק מהמתקנים בשדה נבנו במהלך הלחימה כרך מערכות, 38 20.2.49 חילהאוויר הסורי 39 68-54 ,9.8.48 פרקים לידיעות צבאות ערב 40 690 מראי מקום מדכווזות־האוויושל האו״ב, 41 1949 דוי׳ח היערכות חיל־האוויר הסורי 42 מה״ד הסטודיו הצבא הסוו׳ והלבנונ׳ במלחמת הקוממיות, 43 .Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID, p. 16 .44 .IBID,p. 17 .45 The Egyption Air force 1931-1945, AEROMILITARIA, pp 11-12 .46 Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID. p. 21-22 .47 .Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel. IBID, p. 27 .48 ־ IBID. p. 25-26; p. 24; p. 27-28 .50 The Egyptian AinForce 1931-1945, IBID, p. 12 .51 Cull,Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBID .52 Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, p. 32 .53 . The Egyptian Air^Force 1931*1945. IBID, p. 12 .54 .IBID. p. 12-13 .55 Neutral Allies, p. 2 ; The Egyptian Air-Force 1931 -1945, IBID, p. 13 .56 עמי אמברגו, 57 Neutral Allies. IBID, p. 2 .58 The Egyptian Aii^Force 1931-1945, IBID.p. 14 .59 AIR ENTHUSIAST p 2 .60 Neutral Allies. IBID, p. 2 .61 .Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID, p. 36-37 ;IBID, p. 3 .62 The Egyptian Air-Force I93l-I945,p. I4-I5; David Nicolle, A Dakota, King and Loyal Turk, Air Pictoral, April I994, p. I58. .63 Neutral Allies .64 .IBID, p. 4 .65 JBID.p.5. .66 Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBID, p. 33-35 .67 .Cull, Aloni & Nicolle, Spitfires Over Israel, IBID, p. 33-41; Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID,p. 46-49 . 68 .Nordeen & Nicole. Phoenix over the Nile, שם, עמי כנפי הניצחון, שחן, Neutral Allies.IBID,p. I0-I6 .70 .Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID, p.עמיאמברגו, א'ל עמי ח״א - צה״ל במלחמת העצמאות, Cull, Aloni 8, Nicolle,Spitfires Over Israel,IBID.p.117 .72 משרד הביטחון - הוצאה לאור חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, היו ביד׳ החיל המצרי v מסוס׳ תובלה דוב שמישים ו־ Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID, p.90] מהדורה מתוקנת הצבאות הערביים, .שם, שם Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID, p. 80. .75 א"צ הגורם המצרי, 76 15.5.48 דו״ח על חקירת הטיס המצרי השבוי שם, עמי כנפי הניצחון, 77 19.5.48 חקירת הטייס המצרי ג׳מאל ס״ף־אל־נאסר 6/1 37/51/694 .Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, IBID, p. 69-71 .78 מאי דבר, 79 פרק ה 14.5.1948 יומן המלחמה 1 עמי שורשי חיל־האוויר, 2 עמי תולדות נעוריה של טייסת אי, 3 4 5 An Assessment Of Eleven Claims And Conclusions. Manuscript. Haifa, 23 November 1998. פבואר להפלה אבות רבים, בטאון חיל־האויר השם 16.5.48דו״ח של התקפה אווירית מס׳ 6 0 איונ במלחמה לעצמאות למח״א , מנסק1 15.7.48 אותות הצטיינות 7 סכום שבועי 8 16.5.48 של פעולות הטייסת בימים (, עורך: שמואל גרשוני, הוצאת כבאי ישראל במאבק על המדינה, חמישים שנה לכבאות בתל־אביב אנקורי, ועדת היובל מסמך מ־ סיכום התקפות אוויר על שדה תל־אביב, בימים 9 שם, עמי סולל׳ העצמאות באוויר, א׳׳צ 7.3.48 סקירה על כוחות האויב 10 14.5.48 יומן המלחמה 11 כרטא, משרד הביטחון - ההוצאה לא על מנש של כסף - תולדות מדינת ישראל מראשית ההתיישבות עד, 12 לאור עורך אביתר נור, כרטא, משרד הביטחון - הוצאה אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל — שנים ראשונות תש״ח — תש״ד, 13 שם, עמ הנגב במרי במאבק ובמלחמת העצמאות, לאור שם,גשר אווירי לעצמאות, חלק ב׳, משרד הביטחון - הוצאה לאור, תל אביב, עמי עם דור ההגנה, 14 עמי 15 28.5.48 דו״חים 16 16.5.48פעילות הטייסת בימים 17 16.5.48דו״ח של התקפה אווירית מס׳ 8 19 As It Attacked Sde Dov On 15 May 1948, Who Fired The 'Lucky' Bullet?: An Assessment Of Eleven Claims And Conclusions. Manuscript. Haifa, 23 November .104-105.1998 .Jaffrey & Craig Weiss. I Am My Brother's Keeper, IBID. p שם, עמי שמים חדשים, 20 21 ינואר היסטורית חיל־האוויר במלחמת השחרור, שם, עמי כנפי הנצחון, אחה״א ריאיון טלפוני של קפלנסק׳ עם בוריס סניור 22 שם, עמי שמים חדשים, 23 24 25 26 27 28 29 המשמר שר החוץ מוחה בפני הצלב האדום הבינלאומי על הפגיעה בבית החולים ועובדיו, 30 דו׳׳ח על הפצצת א״צ דו״ח על הפצצה מן האו 31 18.5.48 תל אביב מהאוויר ביום 17.5.48 נשיב מלחמה שערה, ידיעות מעריב 32 33 18.5.48 דו׳׳ח על הפצצת תל־אביב מן האוויר 34 הכיבוי של תל־אביב, עותק מהם נמצא במוזיאון חיל־האוויר 20.5.48 פגיעה ישירה בבית ׳הארץ׳, הארץ 35 36 א״צ הגורם המצרי, 37 38 הגורם 25.4.54 רשימת ההפצצות שנערכו על ישובים בארץ מסכ״ל/אג־ם, חקירת הטייס המצרי עמי כנפי הנצחון, )אין תאריך(, א״צ המצרי, Nordeen& Nicole, Phoenix over the Nile, 19.5.48 גימאל 39 תיק משרד הביטחון שליחות עלומה - פרקי מבצעים מיוחדים במערכת ״ההגנה״, 40 — הוצאה לאור, תל אביב 41 עד שעה דו׳׳ח על הפצצת תל אביב מהאוויר ביום 42 43 2.5.48 דו״ח על הפצצת תל אביב מהאוויר ביום 44 22.5.48 יומן המלחמה 45 692 מראי מקום 20.5.48 צופי אוויר 46 24.5.48 גדוד צופי אוויר 47 20.5.48 מרכז מבצעי• של גדוד המצפים 48 26.5.48 בית הספר בילו - מצפים 49 50 22.5.48 פקודות יום של שדה התעופה תל־אביב 51 22.5.48 אזעקת שוא 52 22.5.48 יומן המלחמה 53 54 55 24.5.48 אזעקות בפני התקפות אוויר 56 .26.5.48 תצרוכת מידית של כוז־אדם עבור חיל נקודות התצפית 57 .17.5.48 הצופה 58 הנידון מפקד הגדוד השני של יחידת הרובים המלכותית של המלך, פורס סעיד, Lieut.Colonel) 59 19.05.48 דו׳׳ח ההפצצה והירי על מחנה אל־בורג׳ בפלשתין 60 20.5.48 שדה התעופה ליד חיפה הועבר לידי היהודים, הבוקר 61 62 משרד הביסחון - ההוצאה לאור, תל־אביב בדרך לא סלולה, 21.5.48 יומן המלחמה 63 .189 Cull. Aloni & Nicolle, SPITFIRES OVER ISRAEL, IBID, p. 103 -102 .64 65 66 התקפות חיל־האוויר 67 22.5.48 המצרי על בסיס של חיל־האוויר המלכותי ברמת־דוד ב־ 68 IBID,p. 149- I4I 69 Cuii, Aloni & Nicoiie. SPITFIRES OVER I70 71 72 73 74 75 Cull, Aloni & Nicolle, SPITFIRES OVER ISRAEL, IBID, p. 146 .76 דיווח מפקד חטיבת הרגלים על ההפצצה 77 אחה״א; משגרירות בריטניה בקהיר למשרד החוץ הבריטי, מחלקת מצחם דיווח מפקד חטיבת חיל הרגלים על 78 אחה״א תקרית ההפצצה, 79 דיווח מפקד חטיבת חיל הרגלים על תקרית ההפצצה 80 אחה״א. חילוק׳ הדעות בין בריטניה לבין מצרים בנושא האחריות לתקרית רמת־דוד נמשכו גם במהלך החודשים שלאחר מכן כמתואר להלן. Cull, Aloni & Nicolle, SPITFIRES OVER ISRAEL, IBID, p. 146 .81 82 שם, עמי הגורם המצרי, 83 פרק ו סרן)מיל׳( דייר מ׳ אהרונוב, מקציני מדור מחקר בעבר, על מח״ל־גח״ל במלחמת , 1 שנכתב אף הוא במיוחד עבור מחקר זח, אחה״א מח״ל במלחמת העצמאות, העצמאות, אחה״א, וכן על מחקרו של יי מיורק, שם, עמי כנפי הניצחון, 2 עמי בדרך למטרה, בטאון חיל־האוויר, 3 Katzew, South Africa's 800, IBID, p. 21 .4 Katzew,South Africa's 800, שם, עמי שליחות עלומה, 5 6 Katzew, south Africa's 800, 7 693 יונ במלחמה לעצמאות 8 9 10 שם, עמי כנפי הניצחון, 11 .Katzew, South Africa's 800, IBID, p. 12 .12 Katzew,South Africa's 800.IBIQp.2l .13 14 15 16 שם, עמי שליחות על שם; מרדר, גשר אווירי לעצמאות, 17 תלאביב, משרד הביסחון - הוצאה לאור גוי שלשבת, 18 שםגוי של שבת, 19 20 63המחלניקים, בטאון חיל־אוויר שם, עמי הנאמנים, 21 Cull, Aloni & Nicolle, SPITFIRES OVER ISRAEL, IBID .22 שם, עמי עלילות בשחקים, 23 שםהמח״ל בחיל־האוויר, שם; י׳ מיורק, מחייל בחיל־האוויר, 24 0 .25 26 27 28 29 30 20.5.48 מחברות אביגור 31 21.5.48 מחברות אביגור 32 33 שםעם דור ההגנה )חלק בי(, 34 13.5.48 מחברות אביגור 35 18.5.48 מחברות אביגור 36 ליקס, תרגם וערך אשר גולן, משרד הביטחון - ההוצאה לאור מילון אנגלי־עברי למונחי תעופה ולוחמה אווירית, 37 עמי 38 39 18.5.48 .40 41 42 43 44 20.5.48 מחברות אביגור 45 46 47 הודעתו של בן־פורת ב־ מחברות אביגור, 48 שם, עמי לך שמים לך ארץ, 49 שם, עמי שליחות עלומה, 50 א״צמחברות אביגור, 51 21.5.48 יומן המלחמה 52 א״צמחברות אביגור, 53 54 שם, עמי גשר אווירי לעצמאות, 55 א"צמחברות אביגור, 56 20.5.48 יומן המלחמה 57 58 59 תנאי ההסכם עם העובדים תצ׳כיים 60 8.7.48 61 א"צמועמד, אגף אמונים והדרכה, ההנדסה, 694 מקום מראי 62 63 64 65 66 א"צ תחקיר קורטיס, 67 יום ב׳דיילי אקספרס, 68 8.5.1948 דו״ח ע״י הסייס ביל מאלפין, שבוי מס׳ 69 .6/137/51/712 א״צ תווקיר קרסים, 70 71 שם, א״צ דו״וז ע״׳ הטייס ביל מאלפין, שם, עמי כנפי הניצחון, 72 משרד המעופפים הראשונים: אנשי צוות־אוויר במלחמת העצמאות שם; אדי קפלנסק׳, הנץ ממלטה, בסאון חיל־האוויר, הבסחון — ההוצאה לאור, ענף תולדות חיל־האוויר א״צ מחברות אביגור, 73 א״צ הודעת אסף ב־ 74 IBID.P.136-137 cuii. Aioni & Nicoiie.SPITFIRES OVER ISRAEL75 ע״׳ הטייס ביל מאלפין, שם א"צ תחקיר קורטיס, הסייס ביל׳ מאלפין, שם, 1מאלפין, דדח ע״ 176 Swing, GOD'S LITTLE AIR FORCE. IBID, p. 18-30. .77 78 79 Swing, GOD S LITTLE AIR FORCE, IBID, p. 18-30 .80 שםדו׳׳ח ע״׳ הט״ם בילי מאלפיין, 81 א״צ מחברות אביגור, 82 א"צ תחקיר קרסים, 83 דו׳׳ח על אובדן נורסמן 84 , א״צ^־נ מספר רשום מ 85 תחקורו של רוברט דניאל פיין — טייס נורסמן שמספרו 86 א"צ 87 .87 שםדו׳׳ח ע״י הטייס ביל׳ מאלפין, 88 11.3.49 תחקיר - אברהם ו״נברג 89 ( מטוס uc 64-דו׳׳ח על אובדן נורסמן 90 , א״צ קרב מספר רשום מ״ 11.3.49 תחקיר אלברט סרופ, טייס משנה של נורסמן מספר 91 א"צ תחקיר קורטים, 92 93 שםדו׳׳ח ע״י הטייס ביל׳ מאלפין, 94 א״צ מחברות אביגור, 95 96 97 12.7.48 שבויים 98 א״צ דו״ח על הפצצת תל אביב ביום 99 ולרמז 1100 שם, עמי הנאמנים, 101 102 23.5.48 יומן המלחמה 103 104 שםגשר אוויר׳ לעצמאות, 105 ענף תולדות חיל־האוויר, יולי מרגל בחיל־האוויר, 106 107 שם עמי גשר אווירי לעצמאות, 108 109 שם, עמי גשר אווירי לעצמאות, 110 111 695 ׳ מ ,יו3 במלחמה לעצמאות מ הוצאת א. לוין־אפשט״ן, בת־ים, ללא שנת הוצאה, מתוך ספר זה רשימה תחת השם, נס לא קרה לנו, 112 עמי 113 114 115 116 117 118 119 120 25.5.48 ,1121 122 123 124 125 126 127 28.12.47 יומן המלחמה 128 Cull, Aloni & Nicolle. SPITFIRES OVER ISRAEL, IBID, p. 73-89 .1 29 IBID, p. 158-160 .1 30 131 Cuii, Aiom & Nicoiie, SPITFIRES OVER ISRAEL, IBID .132 אחה״א 133 134 7.6.48 .135 136 .K. Rseckeho, K. Piecka, V. Skalu, J. Prokopce, V. Marouska, V. Soukupa, J. Bilka, J. Hajneho, M. Maleho, J. Tesinskeho, J. Soodka, K. Postu, 137 138 שם, עמי תולדות נעוריה של טייסת אי, 139 מכתב למערכת דבר, 140 פרק ז 1 28.5.48 דו״חים 2 3 4 7.6.48 דין וחשבון של מחלקת מטאורולוגיה חודש מאי 5 14.12.48 התפתחות השוות המטאורולוגי של חילאוויר מיום הוסדו 6 23.5.48 תצפיות מזג האוויר 921/51/93 27.5.48 טפסים, דו״חים ׳ומייים, שבועיים וכוי 7 8 אחה״א 25.5.48 חלוקת הטייסת לאגפים 9 דו״ח לחודש שם, עמי תולדותיה של טייסת אי, 102/51/137/29 16.6.1948 מאי 10 1.6.48 . פקודות יום של שדה התעופה בתל־אביב 11 31.5.48 הוראת מנהלה מס׳ 5.48 ד 12 1.6.48 ,28.5.48 ,27.5.48 ,25.5.48 פקודות יום של שדה התעופה תל־אביב 13 26.5.48 ושימת חלקים רזרביים לדקותה 14 15 הס״סים, ״אך היה לצנינים בעיני מפקד הטייסת ומפקדי הגפים״. הערותיו של אברבנאל, שמורות בארכיון חיל־האוויר 24.5.48 יומן הטיסות של טייסת 16 696 מראי מקום 17 א"צ דו״וז פעילות בשדה תל אביב לשבוע 18 שנה ה׳פרימוסים׳בערו במחתרת, בטאון וזיל־האוויר, 0 .19 20 16.5.48 דו״וז טיסה של אלפרשטיין 21 בסימן תל־אביב, תשט״ז, עמי חבל ים המלח, 22 עם עובד קריעה, 23 עמי קורות מלחמת העצמאות, 24 25 27.5.48 יומן המלחמה 26 26.5.48 פקודת מבצע מם׳ 27 שם, עמי חבל ים המלח, 28 27.5.48 ד 29 30 31 32 תל־אביב ירושלים תש״ח, 33 עמי א״צ יומן הטיסות של טייסת א, א״צ דו׳׳ח הפעולה של ליל 34 35 א״ציומן הטיסות של טייסת א, 22.5.48 דו״ח פעולת ליל 36 .29/137/51/72 א*צ יומן אגם/מבצעים מ־ 37 א״צ דו״ח על פעולת ליל 38 39 א"צ רו״ח פעולת ליל 40 23.5.48 יומן המלחמה 23.5.48 ישיבת הממשלה 41 42 תל־אביב, תש״ך, עמוד קריה נאמנה: מצור ירושלים 43 מיום ישיבת הממשלה הזמנית, 44 א"צ תחקיר טיסה מליל 45 28.5.48 מבצעים מלחמתיים 46 28.5.48 צוותות 47 16.5.48 שעורים בעברית 48 מונחים בעברית 1.6.48 פקודות יום של שדה התעופה בתל־אביב א״צ 24.5.48 לקשר בין טיסים והקרקע 48/5/11 לקויים בקשר 49 50 20.6.48 ישיבת הממשלה 51 52 53 54 55 56 57 שם, עמי תשעה קבין, 58 שםירושלים של ח״א, 59 א״צ יומן הטיסות של טייסת א, א"צ דו״ח מהפעולה ב 60 61 שם; על נטיון ההפצצה, עדותו של אוח בר״ר ירושלים של ח״א, 62 ירושלים העתיקה במצור ובקרב — תיק׳ זילוני; ידיעות תל־אביב א"צ דו״ח פעולת ליל 63 שם, עמי תשעה קבין, 64 2.6.48 יומן המלחמה הזמנית ישיבת הממשלה 65 הזמנית ישיבת הממשלה 66 697 ממטוסים קלים - למ א יונ במלחמה לעצמאות 16.6.48 דו״וז הובלות נוסעים לירושלים!בחזרה 67 מבצעי א״צהעברת דאר ממשלת ישראל לירושלים, מיום 12.6.48 חיל־אוויר ביום 68 69 70 גדעון, מפקד 71 תל־אביב בכל מחיר — לירושלים, 72 73 שם, עמי בכל מחיר, 23.5.48 תעודה — פעולת ב.נ 74 .409-407 4.5.482דו׳׳ח פעולת ליל א״צדו׳׳ח טיסה מליל 75 21:30 שם, עמי בכל מחיר, 76 שם, עמי תשעה קבין, 77 25.5.48 •ומן הטייסות של טייסת 78 25/5/48 פקודת מבצע מם׳ 79 ב־ א״צדו״ח פעולה ליל 80 81 82 83 שם, עמי בכל מחיר, 84 85 86 87 א״צדו׳׳ח פעולת ליל ה־ 88 27.5.48 יומן הטיסות א״צדו״ח פעולת ליל 89 26.5.48 פקודת מבצע מסי 27.5.48 פקודת מבצע מס׳ 27.5.48 פקודת מבצע מס׳ 90 91 , א״צדו״ח פעולת ליל 92 93 דו׳׳ח מפעולת ליל 94 א"צ א״צדו׳׳ח מפעולת ליל ה־ 95 דו״ח מפעולת ליל אריה רוזנבלום ממחלקת המבצעים של החיל כעבור שעתיים וחצי, , 96 א"צ א״צדו״ח פעולת לליל 97 28.6.48 שתוף פעולה בין אוויריה וחיל הרגלים 98 תל־אביב חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, 99 חטיבת גבעתי במלחמת תל־אביב, ללא תאריך הוצאה )תש״ס?(, עמי ממאורעות למלחמה, 100 משרד הביטחון - הוצאה לאור חמושים לפני המחנה, ספורה של פלוגה דתית, שם, עמי הקוממיות, 1984 שם, עמי ממאורעות למלחמה, 101 עיטורי הגבורה, העוז, המופת וצל״ש הרמסכ״ל בעוז רוחם, 21.7.49 במחנה עמישורשי ח׳ל־האוויר, 102 שהתפרסם בערב יום העצמאות תשנ״ד סייס ה״פרימום״ של תש ח, במרחב, משרד הבטחון 103 שם, עמי חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, שם, עמי חמושים לפני המחנה, 104 .143-141 105 106 שם, עמי תמ!שים לפני המחנה, 107 שםה׳פרימוםים׳ בערו במחתרת, בטאון חיל־האוויר, 108 נערך ע״׳ אריה רוזנבלום בשעה דו׳׳ח מפעולת ליל 109 א״צדו׳׳ח מפעולת ליל 110 698 מראי מקום 111 נערך ע״׳ אליעזר קובץ, א״צ דו״ח פעולות ליל 112 .137/51/178 113 29.5.1948פקודת מבצע מס 114 נערך על־יד׳ קובץ; א״צ וו״וו פעולת ליל 115 116 31.5.48 הערות בקשר למחלקות 117 21.5.48 .118 27.5.48 פקודות יום של שדה תעופה תל־אביב 119 120 121 28.5.48 תלבושת אישית לסייסים 122 1.6.48 תלבושת הטייסים בפעולות ה 29/137/51/1 19 2.6.48 ציוד אישי 123 5.7.48 דין וחשבון 124 31.5.48 פקודות יום של שדה התעופה תל־אביב 125 21.6.48 כביסת בגדי טייסים ממי הרון לראש אגף מבצעים ועוד, 126 סכום שבועי של פעולות הטייסת בימים ה״א, יוסף קצין מנהלה, פליקס קצין קשר ח״א גדעון מפקד ס״סת מסי א"צדו״וז שבועי מס״סת תל אביב מס 30.5.48 אחה״א 127 18.8.48 דו״וז עבודת טייסת מ 128 שם, עמיציפורי הלילה הגליליות, 129 א״צדו״ח טיסה 130 א״צדו׳׳ח טיסה 131 דו״חות טיסה 27.9.72 טייסי הפיפרים, סיפרו על הפצצות כבדות של 132 א״צ של סייסת הגליל, במאי א״צ 133 יפתח אחוזת הסופה תל־אביב: מסדה, ידיעות אחרונות, ספרי חמד קורות מלחמת העצמאות, 134 עמי 135 136 137 0.99 יפתח אחוזת הסופה, עמי 259-258 שם, עמיקורות מלחמת העצמאות, לורך, 138 7.6.48 .139 מדריכים לצבאות ערב — הצבא הסורי בשנת שם; מטכ״ל/אכדן/ספרית הפרסומים, קורות מלחמת העצמאות, 140 גנזך אמ״ן, מד־ - כוחות־האוויר, שם, עמיקורות מלחמת העצמאות, 141 142 Cull, Aloni & Nicolle,SPITFIRES OVER ISRAEL50 ,52n"n 143 גנו 144 א״צדו׳׳ח טיסה 145 מערכות, תל־אביב עין גב במערכה, 146 17.5.48 דו׳׳ח טיסה מספר 147 148 149 19.5.48דו״ח טיסה מס׳ 150 .29.9.72 טייסת הגליל חוזרת ליבניאל, מעדיב, מוסף ״ימים ולילות״ 151 עמיצפור׳ הלילה הגליליות, 152 153 154 155 שם, עמיקורות מלחמת העצמאות, 156 699 יו״3 במלחמה לעצמאות 157 א״ציומן הטיסות של ס״סת א, א״צדו״ה הפעולה של ליל 158 בן־גוחון, פו דו״וו א״צדו״וו 159 .20.5.1948 20.5.48 דו״ח סיסה מם׳ 160 161 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 162 דו״ה טיסה א״צדו״וו טיסה מס׳ א״צדו״ה טיסה מם׳ 163 ,25.5.48 טיסה מס׳ ׳יח דו א״צ יומן טיסות א״צ מם׳ 48.26.5 דו׳׳ח טיסה מס׳ א״צ 29/137/51/77 23.5.48 דו״ח זמני 164 עמיהצבא הסורי והלבנוני במלחמת הקוממיות, 165 166 שם, עמי יפתח אחוזת הסופה, 167 168 דו״ה טיסה 4828.5ורוו סיסה מם׳ 169 א"צ מ 170 29.5.48 . דו״ח טיסה מם׳ 171 א״צדו״ח טיסה מס׳ 172 30דו״ח טיסה מם׳ 173 עורך א' שמואל׳ ואחרים, עמי המערכה על הגליל במלחמת העצמאות, ארצות הגליל, 174 30.5.48 דו״ח טיסה מס׳ 175 176 א״צדו״ח פעולת ליל 1 77 א״צדו״ח מפעולת ליל 178 30.5.48דו״ח טיסה מם׳ 30.5.48 תחקיר טיסה 179 שם, עמיקורות מלחמת העצמאות, 180 א״צרשימת הפצצות שנערכו על הישובים בארץ 181 שם עמישורשי חיל־האוויר, 182 183 דו׳׳ח יומי 184 דו״ח 185 סיכום והעתת לפעולת הטייסת מם׳ 186 187 אחה׳׳א פעולת טייסת מם׳ 188 מם׳מרשימותיו של טייס עברי, בטאון חיל־האוויר 189 190 191 192 193 194 אל אהרן 19:07:45 .195 אחה״א דו״ח יומי 196 197 198 199 200 אחה״א דו״ח 201 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 202 203 204 205 206 207 700 מי׳אי שם, עמילך שמים לך אוץ, 208 209 שם, עמיקורות מלחמת העצמאות, 210 211 23.5.48 פעולת טייסת 212 20.5.48פקודת מבצע מסי 213 19.5.48 תעודה 214 שם, עמי כנפי הנצווון, א״ציומן הטיסות של טייסת א, תיחקר דן סולקובסק׳, א״צ 215 שם, עמיקורות מלחמת העצמאות, 216 217 218 א"צדו״ח פעולת ליל 219 220 ה׳פרימוסים׳ בערו אחה״א; שתקא׳, סיכום והערות לפעולת טייסת מס׳ 221 שם במחתרת, 222 223 23.5.48 הנידון: פעולות טייסת מס׳ מפקד טייסת 224 225 דו׳׳ח יומי 226 דו״ח יומי 227 228 229 230 א״צדו׳׳ח פעולת ליל 231 , א״צPAI, 25.5.48 אי הפעלתו של מטוס 232 א״צדו׳׳ח פעולה ליל 233 א״צדו״ח פעולות ליל 234 א״צ דו״ח פעולת ליל 235 236 237 27.5.48 תלונות לשרותים בשדה 238 א"צד 239 א״צדו״ח פעולת ליל 240 241 20.5.48 הבוקר עתון שדה התעופה ליד חיפה הועבר לידי היהודים, 242 243 244 245 246 הנדון: הערות לסיכום פעולות חיל התותחנים בשלב 247 .23.5.48 פעולות טייסת מס׳ 22.8.48 הראשון 248 28.5.48 יומן המלחמה 249 שם, עמילן שמים לך ארץ, 250 פנימי, מאי טייסת הקוב הראשונה: פרקי יומן, 251 252 שם, עמיבכל מחיר, 253 פרק שם, עמי לן שמים לך אוץ, 1 2 3 01 קו׳ב ל ?ונ במלחמה לעצמאות עם עובד, מעבר לגשמי, פרשת ח״ו שלאבא קובנר, ספרית פועלים פנים אלפנים, 4 יד ושם 5 תעודות ממלחמת א״צ דו״ח מפעולת ליל ה־ 6 יוני העצמאות במלאת 7 הוצאת יד יצחק בן־צב׳, ירושלים גרעין לצבא עברי סדיר, תרומתם של יוצאי הצבא הבריטי להקמת צה״ל, 8 שם, עמי פנים אל פנים, ענו׳ משרד הביסחון - ההוצאה לאור, מהדורה שישית ספר המטוסים - מטוסי הלחימה מראשיתם ועד ימינו, 9 עמי 30.5.48 יומן המלחמה 10 )מהדורה רביעית(, הוצאת סברסק׳, תל אביב, תש״׳, עמי בשדות פלשת 11 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 12 13 30.5.48 יומן המלחמה 14 15 16 17 18 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 19 שם, עמי לך שמים לן ארץ, 20 תחקיר פעולה מיום 21 א"צ תחקיר׳ כ א״צ שם, עמי לך שמים לך ארץ, ששם מצוין לגבי גיחה זאת רק הפרס, שרובנפלד צנח מהמסוס׳, ויצמן, מטוס הספיספ״ר פורסמה גם בעתון מעריב ב־ 30.5.48 יומן המלחמה 22 23 .721/72/1 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 24 25 עמי לך שמים לך ארץ, 26 3.7.48 סקירה על כוחות האויב 27 28 29 2.6.48 ,831.5.4 דו״ח פעולה - תל־נוף 30 2.6.48 יומן המלחמה 31 30.5.48 יומן המלחמה 32 33 34 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 35 יוניקובץ תעודות ממלחמת העצמאות במלאת 36 ג׳ורג׳ די־בלוק בשעה , 37 א״צ דו״ח פעולת ליל 38 39 40 א״צ יומן הטיסות של טיסת א, א"צ דו״ח פעולת לליל 41 א״צ דו׳׳ח פעולת ליל דוד שבבו, , 42 א״צ דו״ח פעולת ליל 43 א״צ דו״ח פעולת 44 45 46 א"צ פקודת מבצע מס׳ 29.5.48 ,פקודת מבצע מספר 47 א״צ n 48 א״צ דו״ח פעולה ליל 49 יומן טייסת א 50 שם, עמי טייסת א', 51 משרד הביטחון - הוצאה לאור בני קשת, 52 702 נזרא׳ מקום 31.5.48פקודת מבצע 53 324 הפצצת בירות עדב במלחמת העצמאות, מערכות 54 55 56 קובץ לזכר הסייס מרדכי)מורי( אלון, עמי איש כנפיים בישראל, 57 58 24.5.48 יומן המלחמה 59 60 שם; יומן המלחמה הפצצת בירות ערב, מערכות, 61 המדינה 17״הארץ״ 62 1977 תורות צבאיות התפתחותן במאות ה־ 63 314 המלחמה העתידית עפ״י ג׳וליו דואה, מערכות 325—312 24 3.6.48 הפצצת רבת־עמון 64 22.5.48 הפצצת שדות־תעופה 65 עידנים בדרכי שלי, 66 הפצצת בירות ערב במלחמת העצמאות 67 שם 68 Katzew, South Africa^ 800, Ibid, p. 126 .69 .Ibid, Ibid .70 א״צ דו״ח פעולת יום 71 .71 קובץ לזכר הסייס מרדכי )מודי( אלון, עמי הפצצת רבת עמון, איש כנפיים בישראל, 72 מם׳ בטאון חיל־האוויר א״צ דו״ח פעולת ליל 73 דוח שיחה עם קצין בריסי יומן המלחמה, 74 דרחות פעולה לליל הוצאת אחיאסף, ירושלים )מהדורה שנייה מקהיר עד דמשק, 75 עמי 76 77 לעזר ויצמן, מיום 78 קצין מודיעין חיל־האוויר, לבורים סניור מפקד שדה תל־אביב, ליצחק קליין מפקד אגף א׳ בטייסת, להוגו אלפרשס״ן מפקד אגף א" צסכום שבועי של פעולות הטייסת בימים ב׳, 79 Alec Kirkbride. From the Wings: Amman Memoirs 1951 -1947, London, 1976, p. 83-84. .80 1.6.48 תקציר של תוכן טלגרמות 81 שם, עמיקורות מלחמת העצמאות, 82 83 84 3.6.48 הפצצת רבת־עמון 85 שם •ומן המלחמה, 86 87 88 89 דבריו בפני מועצת המדינה הזמנית, עמי בהילחם לישראל, 90 91 תל־אביב זכרונות, 92 93 94 עמי קורות מלחמת העצמאות, 95 96 1.6.48 פקודת מבצע מספר 97 דו׳׳ח פעולות ליל 2.6.48 אחור בהפצצת אשדוד ע״י מטוסנו ב־ 98 א"צ ליוני 703 במלחמה לעצמאות ?יד 99 א״צדו׳׳וז פעולת ליל 100 א״צדו׳׳ח פעולת ליל 101 102 שם, עמי טייסת הפילים, 103 104 5.6.48 תלונה א״צ דו״ח על הפעולה, 105 א״צדו״חות פעולה על יום זה, 106 אחור א״צדו״חות תחקיר ל־ 3.6.48 פעולות חיל־האוויר מ־ 107 2.6.48 בהפצצת אשדוד ע״י מטוסנו ב־ שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 108 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, שם, עמי לא על מגש של כסף, 109 שם, עמי תשעה קבין, עמי בכל מחיר, להשתלט על לטרון, שמיר, א״צתחקיר דו״ח פעולת ליל 110 פעילות א״צ דו״ח פעולת ליל 111 סבב ראשון, תיק חודש יוני, אחה״א ח״א מ־ 112 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 113 114 115 א״צדו״ח טיסה מם׳ 116 3. דו׳׳ח טיסה מס׳ 117 א״צ דו״ח טיסה מם׳ 118 א״צ דו׳׳ח טיסה מם׳ 119 א"צדו״חות טיסה מס׳ 120 א״צ דו׳׳ח טיסה מם׳ 121 א״צדו׳׳ח טיסה מם׳ 122 .7.6.48 דו׳׳ח פעילות מ־ 123 א"צ תחקיר׳ הטיסות ל־ 124 אחה״א פעולות חיל־האוויר מ־ 125 א״צסכום שבועי של פעולות הטייסת בימי 126 שם, עמי לן שמים לך ארץ, 127 שם, עמי איש כנפיים בישראל, 128 129 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 130 131 3.6.48 פקודות יום של שדה התעופה בתל־אביב 132 תיק מקורות מסי דו׳׳ח פעולות ח״א מ־ 133 7.6.48 הפצצת תל־אביב ע׳׳׳ מטוס דקוטה ביו ח״א למטכ״ל אגם א״צ דו״ח הפעולה ביום 134 4.6.48 שם, עמי שמים חדשים, 135 א״צ דו״ח הפעולה ביום 136 137 138 139 שם, עמי שמים חדשים, 140 Nordeen & Nicole, Phoenix over the Nile, Ibid, p. 88-89; Cull, Aloni & Nicolle, SPITFIRES OVER ISRAEL, Ibid, p. 162 .141 במחקר זה מס׳בטאון חיל־האוויר, 142 סכום 4.6.48 תעודה 143 עמיתולדות נעוריה של טייסת א, 7.6.48 שבועי של פעולות הטייסת בימים עמיכנפי הנצחון, שחן, בישיבת הממשלה הזמנית מיום 144 6.6.48 יומן המלחמה 145 146 704 מראי מקום 7-6.48,30/5/48 —סכום שבועי של פעולות הטייסת בימי 147 148 149 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 150 א״צ דו״ח פעולה, 151 4.6.48 דו״ח פעולה 152 5.6.48 דו״ה פעולה 153 5.6.48 דו״ה פעולה 154 5.6.48 דו״חות פעולה 155 9.6.48 ד 156 5.6.48 הפסקת פעולות 157 158 5.6.48 פקודת מבצע מס׳ 159 160 161 גם יהושע גילויי המערער על חוקיות פקודה זאת. גילוץ לראש המטה, הוראת מנחל מס 162 163 דין וחשבון על חקירה לסיבת ההתפוצצות בשדה התעופה בתל־אביב ביו 164 6.6.48 דו״ח יומי מטייסת תל אביב מס א"צ 05:40 למפקד חיל־האוויר ועוד, דרגות לחללים ונעדרים של ח״א 165 7.6.48 דו׳׳ח שבועי מט״סת תל אביב מ־ 166 6.6.48 יומן המלחמה 167 168 דו״ח פעולות ח״א מ־ 169 170 א״צדו״ח פעולה שדה דב 171 11פעולות חיל־האוויר מ־ 172 אחודא 9.6.48 -דו״ח פעולה תל־נוף 173 .28/56/22 174 שם, עמי לא על מגש של כסף, 175 176 177 178 179 עקיר, א״צ דו״ח פעולת יום 180 מעקיר א״צ דו׳׳ח פעולת יום 181 משלמה אורן לידין דו״ח על מבצעי ח״א ב־ עקיר, א״צ דו״ח פעולת יום 182 תל־אביב בכל מתיר לירושלים, שלמה שמיר, .12.6.48מבצעי חיל־אוויר ביום 183 184 28.6.48 שתוף פעולה בין אוויריה וחיל הרגלים 185 .38/137/51/213 186 187 3.6.48 קשר בין מטכ״ל/אגם לבין מטה חיל־אוויר ושדות התעופה 188 קשר אלחוטי עם רמת־דוד 189 4.6.48 .137/51/900 קשר2.6.48 קשר אלחוט באוירונים 190 קשר אלחוט 3.6.48 אלחוט באוירונים 5.6.48 באוירונים 2.8.48 מכשירים - נו.ק 191 7.6.48 הפצצת תל־אביב 192 705 יונ במלחמה לעצמאות שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 193 11.6.48 דו׳׳ח תווקיר טיסה 194 תל־אביב חמושים לפני המלחמה - סיפורה של פלוגה דתית, 195 א״צ דו״ח פעולות ליל 196 א"צ דו״ח פעולת 197 שם, עמי חבל ים המלח, 198 א"צדו׳׳ח פעולות ליל 199 דצמבר חיל־אוויר להק הדרכה 200 שם, עמי חבל ים המלח, 201 202 שם, עמי קורות מלחמת העצמאות, 203 204 205 9.9.48 מכשיר למילוי סוללות 206 16.10.48 מכשיר למילוי סוללות - איילת השחר הראשי, שם 207 208 209 א״צדו׳׳ח טיסה מס׳ א״צ דו׳׳ח טיסה מם׳ 210 א״צ דו״ח טיסה מספר א״צ 18.8.48 דו׳׳ח עבודת טייסת מס׳ 211 דפי יומן מ־ איילת השחר במערכה, 212 8.6.48 דו״ח טיסה מס׳ לבסקי, זא״צ דו״ח טיסה מם׳ 213 8.6.48 דו״ח טיסה מס׳ א׳׳צ יומן הטיסות של טייסת תל אביב, 9.6.48 דו״ח טיסה מס׳ א״צ יומן הטיסות של טייסת תל אביב, גם מפיטורי הרמ״א עד פירוק הפלמ״ח — סוגיות במאבק עמייומן המלחמה, 214 הוצאות הקיבוץ המאוחד על ההנהגה הביטחונית 215 216 324 מערכות 217 218 219 220 221 112.6.448 ״צרור ידיעות על חיל התעופה הישראלי״ 222 דן סולקובסק׳ קצין המבצעים של החיל ב־ עמיגשר אווירי לעצמאות 223 שמונה דו״ח פעולות ח״א מ־ 224 12.6.48 ״צרור ידיעות על חיל התעופה הישראלי״ 225 של החיל ב־ 226 דפי יומןאיילת השחר במערכה, 227 דו׳׳ח טיסה מט׳ 228 דו״ח טיסה מם׳ 229 דו״ח טיסה מם׳ 230 דו״ח מס׳ בודילבסקי. דו״ח טיסה מס׳ 231 10.6.48 דו״ח טיסה מם׳ 232 דו״ח טיסה מם׳ 233 דו״ח טיסה מס׳ 234 ד 235 10.6.48 דו״ח טיסות בלילה 236 237 התחקיר נערך ביד׳ קובץ, א"צ תחקירם של ס״מון וצ׳ימם על הפצצת דמשק, 238 .6/137/51/369 11.6.48 דו״ח פעולת ח״א מ־ 239 לוג בוק עול סמוק׳ הפצצת בירות ערב; David J.Bercuson, The Secret Army. Toronto: Lester and Orpen Dennys, I983.p I30 706 סרא׳ מקום 0 7.7.48 סכום ידיעות ליום 240 ממפקד אגף מודיעין .א. 241 מש.מ דו״וז שבוע 242 21.9.48 תמונות של הפצצת דמשק של החיל, שם, עמי מקהיר עד דמשק, 243 11.6.48 .244 12מבצעים ח״א 245 11.6.48 פרשוטים וחזיות הצלה 246 4.6.48 הוראות 247 13.6.48 סכום שבועי של פעילות הטייסת 248 249 ,11.6.48 תלונות 8.6.48 מנגנון בירורים 250 א"צ 13.6.48 הוראות 251 252 9.6.48 עבודת קמ״ן של שרה תל אביב 253 11.6.48 מערכת הפקוד בחדר התדריכים 254 255 ללא תאריך, א"צ פקודות קבע לקצין דגלן, 256 257 258 הם ״סרבו אפילו להתבונן בו״ 259 260 261 262 263 264 265 266 א״צ עמישורשי חיל־האוויר, 13.5.1970 אחה״א סיכום והערות לפעולת ס״סת מם׳ 267 268 269 הוצאת מערכות, עמוד וי חטיבת הנגב במערכה, צה״ל, 270 271 272 273 274 א״צ תלונה על מילוי דלק בשדה תל אביב 275 16.6.48 עדות בקשר לתלונה על מילוי דלק 276 277 הוצאת רשפים, תל אביב טייסת הפילים, 278 279 280 281 282 283 284 שםגשר אווירי לעצמאות, 285 286 א׳ םיון תש״ח פרטי כל ישיבה שלא מן המניו של הממשלה הזמנית 287 288 289 707 והסצצה קלים - למ 000 יואנ במלחמה לעצמאות פרק ט ו. בן־גוויון, ישיבת הממשלה מאת יי. ו״ץ גזברות הביטחון בתל־אביב 2 3 במסמך מפורס. חיבור צור עמי 4 5 6 7 8 9 א"צ 13.6.48 יומן המלחמה 10 13.6.48 יומן המלחמה 11 12 13 14 10.6.48 יומן המלחמה 15 עמישורשי חיל־האו 16 17 18 19 20 ללא תאריך)כנראה נכתב ע״׳ ברוך פרידן לפי ראשי התיבות בצד ימין( ממחלקת מבצעים דו׳׳ח על בסיס אלבמה 21 למפקד א.ת.א .א. א.ת 23.5.48 יומן בןגוריון 22 23 24 25 26 .27.5.48 יומן בן־גוריון 27 28 29 30 31 32 33 34 29.6.48 סיורי בצ׳כיה לשם הסדרת האספקה לאנשינו שם 35 36 37 38 39 40 41 42 43 שם, עמימעש בצל, 44 26.6.48 נחיתת מטוסים זרים בארץ 45 46 47 48 49 עמייומן המלחמה 50 4.6.48 ״דו׳׳ח על מצב כלי הטייס בארה״ב״ 51 שם, עמימעש בצל, שם; א׳ סחרוב, הם המריאו בעלטה, 52 708 מראי מקום תל־אביב: הדר בין המגן והצלב, 53 במחקרים אחרים הזוקפים את ההצלחה לגולדברג. לאחר בדיקה שערכנו נראה, שאין במחקרים אלה ממש. ראו Spitfires Over Israel, p. 172; David J. Bercuson, The Secret Army Toronto: Lester and Orpen Dennys Publishers, 1983, p.. 132: 50165-166 .Jeffry Weiss and Craig Weiss. I Am My Brother's Keeper, Atgalan: Schiffer Publishing Ltd, 1998, pp תל־אביב: כינרת אווירית, 16.6.48 ניו יורק ט״מס 54 .17.6.48 ניו־יורק טיימס 55 שם, עמי שורשי חיל־האוויר, 56 57 58 59 60 29.6.48,28.6.48 יומן המלחמה 61 20.8.48 פרוטוקול ועד הביטחון של מועצת המדינה הזמנית 62 ארכיון המכון למורשת בן־גוריון 63 שם, עמי שליחות עלומה, 64 65 66 67 68 15.6.48 יומן המלחמה 69 70 71 20.6.48 .72 73 74 לעפר׳״; מרמי לעופרי שם עמי גשר אווירי לעצמאות, 75 76 77 .1.8.48 יומן בן־גוריון 78 גשר אוויר׳ לעצמאות 79 80 Daily Express, 5.7.1948 1 ״ההפתעה הגדולה של ישראל - חיל־אוויר סודי מוכן להתקפה״ 81 .16.7.48 על־המשמר גם בעשן 82 83 84 85 וישעיהו , 86 א״צ 87 88 89 ללא תאריך, א״צ דו״וז על פעולת האמריקאים בענין האוירונים, 90 91 92 ללא תאריך, א״צ דו׳׳ח על פעולת האמריקאים בענין האווירונים, 93 94 95 א״צ מחברות אביגור, 96 אחה״א ידידיה קפלנסק׳, גף 97 98 .Spitfires Over Israel, IBID, p 167-182 .99 ללא תאריך, א״צ דו״ח על פעולת האמריקאים בענין האווירונים, 100 101 09 יונ במלחמה לעצמאות אוזה״א. גף102 103 104 105 106 107 108 109 6.9.48 הנדסה לאפסנאות, תוספת מטוסים 110 של רמז על ההטסה בידי כריס; מישעיהו למר 111 112 למר מאת ישעיהו וחי סם אל בן, נורמן 113 114 Tm" רומא דו׳׳ח על מצב האווירונים באיטליה וביון, 115 מודיעין מסה חיל הים לקצין מודיעין מסה ה״א 24-6)דין וחשבון על נסיעתי ליון 116 117 118 119 120 121 122 123 .1.8.48 יומן המלחמה 124 125 126 127 26.6.48 יומן המלחמה 128 129 130 131 132 7.6.48 .133 134 1948 ']10 29 .135 136 137 138 139 140 141 רומא דר׳ה על מצב האווירונים באיסל׳ וביון, 11.7.48 דו״ח אסף על פעולות ח.א. באיטליה 142 א"צ 143 144 שם, עמילך שמים לן ארץ, 145 עמייומן המלחמה, 146 29.6.48 יומן המלחמה 147 עמייומן המלחמה, 148 149 150 151 9.6.48 .152 7 מראי 153 154 155 156 157 רומא וביון, , דו״ח על מצב האווירונים באיטל 158 159 160 161 162 163 164 165 166 167 11.7.48 באיסליה ח.א. דו״רז אסף על פעולות 168 169 170 171 פרק י 1 פרסי־כל ישיבה שלא מן המנין 26.5.48 ישיבת הממשלה 20.5.48 ישיבת הממשלה 2 א' סיון תש״ח של הממשלה הזמנית, 14.6.48 הוצאות נסיעה מאנגליה לארץ־ישראל 3 4 5 6 7 8 החתמת ויזות ישראליות בפספורטים בויסיים, אמריקאיים 9 20.10.48 וקנדים 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 מאת קצין בטחון חיפה ״דו״וו על אנשי גוז״ל״ 21 אחה״א, עמי סקירה על להק תובלה אווירית, 22 סיורי בצ׳כיה לשם הסדרת האספקה לאנשינו שם 23 29.6.48 24 25 שם, עמיסקירה על להק תובלה אווירית, 26 תל־אביב, מערכות גוי שלשבת, 27 28 29 30 31 71 1 00 יו״נ במלחמה לעצמאות 32 .Henry Katzew, South Africa's 800 the Story of South African Volunteers in Israel's War of Birth, (Reader's Copy, unpulished. Feb 1998).PP 33 34 35 36 37 38 39 40 הבסה ו ן, א״צ 41 42 43 44 25.7.48 .45 46 קובלנה על 47 17.8.48 הקורפורציה במשרד הקניות בשביל האוויריה הישראלית, בניו־יורק 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 חיל־האוויר בהפוגה הראשונה, טיוסה בכי׳׳, פנימי, ענף היסטוריה ומידע אוויר לחיל־האוויר, 69 הקיבוץ המאוחד אלטלנה, עידנים אלטלנה, 70 71 72 א, תל־אביב מדינת ישראל המחודשת, 73 עמייומן בן־גוויון, בן־גוריון בישיבה החמישית של מועצת המדינה הזמנית מיום עמישמים חדשים, 74 בעת האירוע של אלסלנה. ויצמן סיים את הקורס בדיוק חודש קודם לכן ב־ תל־אביב גוי שלשבת, 75 תל־אביב הימן: האיש והתקופה, 76 מיום 30.6.48 גיוסו של נתן גריצר 77 22.5.48 כהנא בנימין — טייס 78 79 14.9.48 הצעת חיל־האוויר להגדרת היחסים בין המטה הכללי ובין מטה חיל־האוויו 80 81 82 712 חרא׳ מקום 83 26.6.48 זבלודובסק׳, יו• מפקד והשבעה 84 85 86 א״צ 87 עמייומן המלחמה, 88 89 90 137/51/121 91 בנד ציריקובר מלחמת העצמא פורת, מכתבים מירושלים תל אביב עמי 6.6.48 חדרים במלון אקסלזיוו 92 93 מחוץ לארץ 29.6.48 עולים מגויסים מחו״ל 94 95 30.6.48 סגירת הקנטינה 96 97 98 99 100 1.7.48 פעולת קק״ל בין עולים חדשים 101 ישיבת מטה — פרטיכל מיום 102 5.8.48 יומן המלחמה מתנדבים מחו״ל 103 פרק יא 1 מערן הגנת שמי המדינה במלחמת העצמאות המדינה הנוכחי, מאנשי המילואים של הענף, רס״ן)מיל׳( דייר טוביה פרילינג, 1996 עמישורשי חיל־האוויר, 2 3 החיבור באנגלית 4 5 .א, דוח על התארגנות ההגנה האנטי מטוסית מרחב חיפה, אחרי 3.7.48 א־צ 12.6.48 6 22.6.48 הסדרת עניני ההגנה האנטי אוירית האקטיבית 7 26.6.48 הסדרת עניני ההגנה האנטי אוירית האקטיבית 8 א.א תותחים 9 10.7.48 מסדרונות ואותות זיהוי אווירונים 10 7.6.48 פגיעות באוירונים שלנו בלילה 11 18.6.48 שרות התגוננות בפני הרעשות 12 21.6.48 הכרת אוירונים 13 26.6.48 נחיתת מטוסים זרים בארץ 14 15 מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור גשר אווירי לעצמאות, 16 12.10.48 פקודות אש 17 23.7.48 הוראות לזמן הפוגה לתותחים אנטי אויר״ם ממפקד חיל התותחנים למסכ״ל/אגם, 18 713 0 איונ במלחמה לעצמאות •יוטא, עמי תולדות מערך הבקרה, 9 20 21 1.6.48 תכנית ליצירת יחידות אבטחה לשדות התעופה בארץ 22 18.7.48 משכורתו של יהודה צוקרברג 23 16.6.48 תותחים אנטי אוויריים 24 29.6.48 רכישת כלים אנטי - מטוסיים 25 26 2.7.48 סמכויות העבדה 27 פרסי כל מישיבת מטה מיו 28 14.7.48 דו״ח התקדמות 29 30 31 32 5.8.48דו׳׳ח חודשי מם 33 34 24.6.48 כסף מזומן על חשבון תקציב חדד המנון 35 23.6.48 סדורים מנהלתיים עם קצין בטחון אוויר 36 1.7.48 תקן מצבה והחסר והצעת מבנה של שרות בטחון אוויר 37 38 אחה״א הצעת מבנה שרות בטחון אוויר, בטחון אוויר לראש חיל־האוויר, רמ״ 39 הנדון 29.7.48פקודת הרכב מס׳ 40 תקציב שוות שם, יולי דוח פעילות שבועי 31.7.48 ;30.7.48 העברת שרות האזנה. שרות מכם אחה״א. בטחון אוויר, 5.8.48 דו׳׳ח חודשי מ 41 21.7.48דין וחשבון מס׳ 42 43 44 9.7.48 מכשיר אלחוט 45 5.8.48 האזנות 46 30.7.48 העברת שרות האזנה 47 הנדון: תצרוכת מיידית של כוח־אדם עבור חיל נקודות התצפית. בקשה להוסיף 48 10.6.48 דוח מצבה ח.א 26.5.48 ליחידת הצופים דו״ח התקדמות מם׳ 49 אחה״א, קלסר התצפית, מה־ וכן תרשים מבנה שרות התצפית. ראיון עם דב יהודה, מראיין מריס סניור, אחה״א אחה״א - טיוטא, עמי תולדות מערן הבקרה, 50 17.6.48 מנויים: מנו׳ טובקין 28.6.48 מנויים 51 20.6.48 פקודות קבע לכל התצפיות 19.6.48 פקודות קבע לחדר הסינון 52 הנדון: מחלקת הקשר 24.6.48 הערכות לחיזוק התצפיות בירושלים 53 26.6.48 לתצפיות ח״א בירושלים ראו: מוולטר מ. טובקין לתא״ל יום טוב טמיר, לונדון על עוד מצפים גם של וזיל הים. 54 הנדון 7.6.48 19.6.48 קו טלפון. קו טלפוני ישיר מחדר הסינון לחיפה הנדון: העברת בנות מגוייסות לשרות בטחון א"צ 24.7.48 אוויר חיפה 5.8.48 דוח חודשי מם אגף מבצעים, הנדון: הנדון: מסקנות מהתקפה אווירית 55 10.7.48 אויב על שדה התעופה עקרון דין וחשבון על חדר הפעולות מ־ 56 15.7.48 ביולי 57 58 26.5.48 מכשירי רדר 59 7 מראי מקום א״צדו״וז התקדמות של מחלקת מכ״ם 60 דו׳׳ח מחלקת 18.6.48 דו׳׳ח התקדמות של מחלקת מכם 61 1.7.48 מכי׳ 18.6.48 דו״ח התקדמות של מחלקת מכם 62 .AMOS BEN-RON, MY LIFE STORY. PART II: MY SERVICE IN 505 SQUADRON, I948-I950. DRAFT -VERSION !JULY, I998. ראו גם כנס מורשת הבקרה דו״ח מחלקת מכ״ם טיוטא, עמי תולדות מערן הבקרה, מחלקת המכ״ם דו׳׳ח התקדמות במשקיף לפי המצב ב־ , א״צ1.7.48,1.7.48 - 18.6.48 3.7.48 ביולי 22.7.48דו״ח שבועי על השבוע הנגמר ביום 63 1.7.48 ,1.7.48 - 18.6.48 דו׳׳ח מחלקת מכ״ם 64 22.7.48דו״ח שבועי על השבוע הנגמר ביום 65 .A. BEN-RON, MY LIFE STORY: MY SERVICE IN 505 SQUADRON, 1948-1950. [PART II] DRAFT - VERSION 4, JULY, 1998 דו״ח התקדמות של מחלקת 4.6.48 - 10.6.48 -דו״ח התקדמות של מחלקת מכ״ם 66 דו״ח שבועי על 18.6.48,16.6.48 - מכ״ם 22.7.48 השבוע הנגמר ביום 22.7.48דו״ח שבועי על השבוע הנגמר ביום 67 Henry Katzew, South Africa's 800 the Story of South African Volunteers in Israel's War of Birth, (Reader's Copy, unpulished, Feb 1998). pp. 13 .68 .A. BEN-RON, MY LIFE STORY: MY SERVICE IN 505 SQUADRON, 1948-1950, [PART II] DRAFT - VERSION 4, JULY, 1998 .69 22.7.48 ד 70 א״צדו׳׳ח התקדמות של מחלקת מכ״ם 71 מכם כסף מזומן על חשבון א"צ השלמת חדר סנון 72 1.7.48,1.7.48 -דו״ח מחלקת מכ״ם 24.6.48 תקציב חדר הסבון א״צמבצעים קצין בטחון אוויר, קו טלפון 73 6.7.48 קשר קשר, תכנית 1.7.48,1.7.48 -דו׳׳ח מחלקת מכ״ם 74 21.7.48 רחבה למכם ומכשירי עזר אחרים, דוות על שליחות קניות מכם וציוד הקפי בארה״ב א״צדו׳׳ח התקדמות מחלקת המכ״ם. 10.6.48 ,93/51/137/50 75 76 22.7.48 ד 77 78 ,15.7.48דין וחשבון על חדר הפעולות מ־ 79 א"צ 5.6.48 סיכום ישיבת קציני מטה פעולת ״שילוב״ להגנת מרחב תל־אביב 80 19.6.48 דין וחשבון על ישיבה אנטי מטוסית של מרחב תל־אביב 81 7.6.48 פרטיכל מפגישה לענייני הגנת חיפה 82 12.6.48 דו״ח על התארגנות ההגנה האנטי מטוסים מרחב חיפה .א, 83 21.6.48 הצעה להקמת מטה פעולות משולבות במרחב חיפה 84 26.6.48 הגנה אנטי אוירית חיפה ממטה חיל התותחנים למסכ״ל/אגם, שם, עמי בעובי הקורה, 85 תנועת מטוסים משדה 8.7.48 הגנה אנטי מטוסית 86 9.7.48 התעופה 87 31.7.48 דו״ח שבועי לשבוע 88 .A. BEN-RON, MY LIFE STORY: MY SERVICE IN 505 SQUADRON, 1948-1950, [PART II] DRAFT - VERSION 4, JULY, 1998 . 89 א"צשדה התעופה חיפה 90 ד מבצעים/חדר פעולות - מקרל מרקס קצין אחראי לחדר הפעולות למפקד אגף המבצעים, 2.7.48 עד 2.7.48 דו״ח על חדר הפעולות מ־ 91 6.7.48 הפעלת חדר פעולות 895/52/17 92 10.7.48 משדרים־מקלטים 93 דין וחשבון על חדר הפעולות מ־ 94 א״צ בי 6.7.48 מתן אות אזעקה שלא לצרכי אזהרה מפני הרעשה 95 715 במלחמה לעצמאות ביו׳׳ ממ 10.7.48 אוירונים מחו״ל א״צ דין וחשבון על חדר הפעולות מ־ 96 15.7.48 ,1948 97 דין וחשבון על חדר הפעולות מ־ 98 אוגוסס פרק יב א״צפקודות ״ב״ 1 א"צדיון מטה חיל־הא״יר, ביום 2 )התימה ומשלוח פקודות קבע ופקודות כללי, 3 28.6.48 הצעה לתקן אגף המבצעים 4 5 852/51/463 אותו בצורה מאירת־עינ״ם 6 852/51/463 7 852/51/463 8 18.6.48 דו׳׳ח אפשרות על התקדמות מחלקת הנוונוות 9 18.6.48 קורס לנווסות 10 25.6.48 דו״ח שבועי על התקדמות מחלקת הנוו 11 18.6.48 דו׳׳ח שבועי על התקדמות מחלקת המוטות 12 א״צ 13 14 מס׳ פקודות ב. 15 חודש יוני דין וחשבון חדשי של מחלקה מטארולוגית, יי מינם, התפתחות 16 א״צ השרות המטאורולוגי של חיל־אויר מיום הוסדו תזכיר על מצבו בעתיד של השרות המטאורולוגי של חיל־האויר והצעה להקמת שרות מטאורולוגי אחיד בישראל של ח״א, 10.5.49 14.7.48 פק 17 21.7.48 דין וחשבון מס׳ 18 21.7.48דין וחשבון מס׳ 19 תקן מחלקת הקשר 5.7.48 קורם מס והיחידות, 5.7.48 12.7.48 חלוקת מברקים ודואר רשמי בין יחידות חיל־האויר 20 12.7.48 מברקי לילה ראש המטה, דין וחשבון מס׳ 12.7.48 יחידת טלפונאים 21 21.7.48 21.7.48 דין וחשבון מם׳ 22 15.7.48הוראת קשר מס 12.7.48 21.7.48 דין וחשבון מם׳ 23 7.7.48 תחנות ומעבדות קשר ניידות 24 14.7.48 תחבורה בשדות התעופה הראשי אל ראש המטה, טיוטה בכי׳׳, שנכתבה עבור ספר זה מודיעין חיל־האוויר במלחמת העצמאות, 25 21.7.48 העברות - כרמי צ׳רני״ 26 17.7.48 העברות כרמי צ׳רני ח״א למפקד מוריה, ,27 סרן )מיל׳( משה נאור, מהקצינים הסדירים של מדור מחקר, שכתבה במיוחד עבור ספר זה; הטיוטה שמורה באחה״א; חוזר של א״צ, תיקארגון ״מחלקת צילום אווירי״, ג ודו וין מ־ 28 27.5.48 תפקידי כוח האדם 29 716 0 בארכיון הענף: ״ראשית המודיעין הצלומי״ 3.6.48 קשרים עם הצבא 30 7.6.48 צילומי אויר 31 32 5.6.48 היחסים בין חילאויר ושרות מפות וצלומים 33 5.6.49 חסול שרות מפות וצלומים 34 8.6.48 היחסים בין חיל־האויר ושרות מפות וצלומים 35 עמיצבא נולד, ראו גם: זהבה אוסטפלד, 11.6.48 טייסת צלום 36 37 38 - מחלקת תצלומי אוויר 8.6.48 n 39 17.6.48דו״ח שבועי של מחלקת תצלומי אויר מ 40 א 19.6.48 הצעה לארגון 41 42 24.6.48 דו״ח שבוע של מחלקת תצלומי אויר מס 43 44 א״צכרטיס איש׳ של בר 45 28,6,48 מחלקת מפות 46 יחסים בין חיל־האויר ובין שרות מפות וצלומים 47 28,6,48 בעניני צלומים מן האויר 48 30.6.48 יחסים בין חיל־אויר ושרות מפ מסה חיל־האוויר ועוד, 3.7.48 מבצעים חיל־אויר פענוח תצלומים למסכ״ל/מת״ם, שרות מפות וצלומים, 49 25.6.48,13 אוסטר מספר 50 .28.6.48 תכנית עבודה לחודש יולי 51 52 53 - מםדו׳׳ח שבועי של מחלקת תצלומי אוויר 54 12.7.48 רשימת הפרסונל 55 .6/137/51/819 28.7.48 שתוף פעולה בין אויריה וחיל הרגלים 56 דו׳׳חא״צפרסיכל מיום 29.6.48 פקודות ב׳ מם 57 א״צ מישיבת מטה ביום 12.5.49 דו״ח בצוע 58 16.7.48 דין וחשבון כללי להסדרת מחלקת הביטחון חיל־אויר 59 60 61 62 פרק יג 14.6.48 דיון הממשלה 1 14.6.48 הוראות ראשוניות לארגון הכוחות בתקופת ההפוגה 2 3 6.7.48 יחידת קשר לעיתונות 4 15.7.48 •חידת קשר לעתונות 5 15.6.48 שביתת הנשק לאור המצב 6 7 8 פקודות ב 9 16.6.48 מס׳ עמייומן המלחמה, 10 717 ייאנ במלחמה לעצמאות ו ו. בוליסין חטיבת ״אלכסנדרונ׳״ ב־ יומן המלחמה 12 PD .13 14 28.6.48מכשירי מ.ק 15 16 מפיטורי שוקן, תל־אביב וירושלים למה פרקו את הפלמ״ח, חלוקות דעות הפרשנים. ראו לדוגמה: י׳ גלבר, הקבוץ המאוחד, תל־אביב הרמ״א עד פירוק הפלמ״ח, א׳ סיון תשיח . פרטי־כל ישיבה שלא מן המנין של הממשלה הזמנית, 17 18 19 א׳ סיון תש״ח פרטי־כל ישיבה שלא מן המניו של הממשלה הזמנית, 20 21 עמייומן המלחמה, 22 23 24 כנראה בסוף מאי 3.6.48פקודות ׳ב׳ מס 25 7.6.48 דו״וז על פגישה בשדה התעופה בעקרון ב־ 26 א״צ27 .27 6.7.48 .28 .4.7.48 ועדת החמישה 29 30 15.6.48 העברת נוסעים לירושלים 31 16.6.48 דו״ח הובלות נוסעים לירושלים וחזרה מ 32 17.6.48 נוסעים לירושלים בתקופת הזמן שבין 33 921/51/108 34 ח״א למפקד שדה תל אביב ראו גם דו״ח על הדיון במטה חיל האוויר בתל־אביב ביום 35 נכתב ע״׳ פרידמן א״צ 19.6.48 רשות טיסה 36 37 25.6.48 .א38 39 7.7.48 23.6.48 טיסות נוסעים 40 א״צדו״ח מישיבת מטה ביום 28.6.48 הצעת דרגות 41 14.6.48 ישיבת הממשלה 42 43 44 45 46 47 48 49 עלילות נפט — סיפור פריצת מצור הדלק 13.6.48 יומן המלחמה 50 זמורה־ביתן, תל אביב על ישראל, זמורה־ביתן, תל אביב עלילות נפט, סיפור פריצת מצור הדלק על ישראל, 51 11.6.48 אחוד הטפול בענינ׳ הדלק והמיכלים 52 15.6.48 53 54 א״צ רשימת האינוונטר של מח׳ הדלק ליום 55 א״צכלי עבודה והובלה לשאיבת בנזין למלן׳ אוירונים 56 57 א״צ דו״ח מחלקת העבודות לתקופה שבין 58 718 סרא׳ מקום 23.6.48 החרמת 59 נובמבר תזכיר בענין התנורים שהוחרמו אצל ׳המלחים׳, למפקד שרות בנוי, 30.6.48 סדור חשבון המלחים 27.6.48 סדור חשבון המלחים למח״א, א"צ 60 15.6.48 לסוגיית דלק אוירונים 61 62 63 שם, עמי בעובי הקורה, 64 65 אתילן גליקול, מטיל ברומיד 66 9.7.48 אתלין גליקול 7.7.48 67 27.6.48 דלק לאוירונים 68 4.7.48 בדיקת הדלק העומד להרנש בצרפת 69 6.7.48 הקמת מפעל לערבוב דלק 70 27.7.48 הקמת תחנה לערבוב דלק מסכ״ל, 3.6.48 יעילות פצצות 71 11.6.48 הוראות לנשקים )ב( סימון פצצות ומציתים אויר 72 זאת פורסמה ב־ סיכום ישיבה מ־ פצצות אויר, 73 2.7.48 פצצות מחו״ל 74 השיטה שלפיה תנהג להבא מחי מחקר בהזמנת פצצות לנסוי״ 75 10.7 סיכום ישיבה מ־ פצצות אויר, 76 30.7.48 מכונית ג׳יפ 77 מסיבטאון חיל־האוויר, 78 79 מ־ יומן של זאב סגל, 80 18.6.48 אחריות להחזקה של נושא׳ פצצות 81 9.7.48 הוראות לתקון נשק בשדה תעופה בשדות התעופה של החיל ראו למשל לשדה הרצליה ועוד מאת יהודה גלעדי, 29/137/51/16 הוצאת מערכות ברו• שחקים, 82 מס׳בטאון חיל־האוויר, 83 84 85 86 87 28.7.48 פרטי החרמה של נמה חלקי• של כוונות להפצצה אוירית ונושאי פצצות לאוירוני 88 89 ״בונאנזה, ראפיד, אוסטר, דק 90 ״תכנית עבודה לחודש מסי בטאון חיל־האוויר, מתוך היום לפני עשר שנים״, מיום יולי 5.6.48 אנשי המנגנון 91 21.7.48 ,15/7 - 15/5 דו״ח התקדמות מחלקת הנדסה 92 הקמת קנטינה 8.7.48 דין וחשבון שבועי 93 8.7.48 דין וחשבון שבועי 25.6.48 ליחידת ההחזקה בשרונה 2384/50/1 94 7.7.48 דו״ח שבועיים 95 7.7.48 כלי רכב ליחידת החזקה 96 , א״צJUM0 29.6.48 מנוע 97 טוףדו״ח של מחלקת החשמל, 8.7.48 דין וחשבון שבועי 98 ,18.6.48 כסף עבור הוצאת לפועל עבודה על האוסטרים יוני, א״צ א״צ 99 סכום שבועי מחלקת המכשירים כשרונה, 100 9 יו׳׳נ במלחמה לעצמאות 8.7.48 דין וחשבון שבועי 5/137/51/19 101 החזקה 8.7.48 דין וחשבון שבועי 102 9.6.48הוראות אפסנאות מם 103 2.7.48 בקשתכם לציוד קשר 104 5.7.48 תאורת שדות 105 7.7.48 ״הצעות ושינויים במבנה ו 106 107 108 109 110 111 7.6.48 מכונות כתיבה 112 א״צ דו״ח מחלקת העבודות לתק 113 114 15.6.48 26.6.48 בקורת חשבונות אכם/מטכ ל, הביקורת בח״א 115 7.7.48 תשלומים 116 22.7.48 ״חילוף ציוד אישי של טייסי הנגב״ 117 7.7.48 ״הצעות ושינויים במבנה וסמכויות הפעולה של אפסנאות חיל האו 118 15.7.48 •צחק לוי 119 26.7.48 .120 א׳׳צ דו״ח מצבה ח״א ל״ 22.7.48 דו״ח קצב גיוס 121 מדוד קורונל למח״א 122 החיבור באנגלית יוניסוגי בריאות, 123 4.4.48 .124 1 25 126 25.6.48 קאפון יצחק )גד׳ 127 128 129 130 131 9.7.48 דרישות לכורו־אדם 132 133 134 21.4.48 חיל עזר נשים 135 23.6.48מטה חיל־אוויר - פקודות ב׳ מם 136 137 12.6.48 גיוס פרםונל ש.ר 138 139 140 141 142 מאגנס אשר יכולנו — תרומת האוניברסיטה העברית ורופאי ארץ־ישראל במלחמת העולם השניה ולאחריה, 143 ירושלים, תשמ״ו, עמי 12.9.49 תולדות מחלקה רפואית חיל - אוויר 144 17.1.49 חוזי שכירות של חיל האויר 145 14.7.48 בדיקת סייסים מקצין רפואי של שדה תל אביב, 12.9.49 תולדות מחלקה רפואית חיל - אוויר 146 א״צ 1.7.48 בדיקות רפואיות 147 11.6.48 ריפוי שניים 148 149 720 מרא׳ מקום 12.9.49 תולדות מחלקה רפואית חיל - אוויר 150 .721/72/1 א״צדיון מנוה חיל האויר 151 א״צדיון מסה חיל האויר 152 א״צדיון מטח חיל־האויר 153 6.7.48 דיון מטה חיל־האויר 154 4.7.48 פקודות ב׳ מס׳ 155 156 דו׳׳ח התקדמות במשקיף 1.7.48 דו׳׳ח מחלקת מכ״ם 157 3.7.48 לפי המצב ב־ 158 159 5.7.48 .160 11.7.48 הנחת היסודות לסעד והארחה למען אנשי ח.א בישראל 161 .7/137/51/1 06 22.7.48 פעולות חבר נ.ח.ת 162 22.7.48 סיגריות והספקה קטנה לפצועים וחולים 163 26.6.48 הספקה קטנה 164 16.6.48 תלונת רופא עקרון א״צדיון מטה חיל־האויר 165 א״צדיון מסה חיל־האויר א״צדיון מטה חיל־האויר 166 23.8.48 חחומת מלון ׳צנטרל׳ למח״א, , 167 168 )כול אנשי הקריה פתיחת מטבח לאנשי שרות מטה ח.א. 169 א״צפקודות יום שדה התעופה בתל־אביב א״צפקודות יום של שדה תעופה תל־אביב 170 29/137/51/119 30.6.48 הצעות הועדה לענייני טרנספורט 171 ,1.7.48 מסקנות מישיבת המטה א״צדיון מטה חיל־האויר 172 א"צ 2.7.48 הוראות לחלוקת בנזין בתחנות צבאיות 173 א״צדיון מטה חיל־האויר 174 175 א״צדיון מטה חיל־האויר 176 א״צדיון מטה חיל־האויר 177 פרק יד א״צדיון מטה חיל־האויר א״צדיון מטה חיל־האויר 1 2 18.5.48חיפה לחודש יוני .א. תקציב משוער של ח 3 4 בחיפה 5 6 יוליסדורים רפואיים לחיל־אוויר חיפה, 7 8 12.7.48 הגנה מפני מלריה הטייסת ביבנאל, 20.5.48 ח״א צפון ביה״ס למכונאי אוירונים 9 10 25.6.48 .1 1 12 2.6.48 ציוד מחנה קרית מוצקין 13 14 27.5.48 ביה״ס למכונאי אוירונים, תכנית הקמת מחלקה 15 12.7.48 דו׳׳ח על ביקור אצל יחידות חיל־האויר בצפון הארץ 16 17 18 721 ייא ממ נ במלחמה לעצמאות 7.7.48 חילאויר חיפה 19 20 21 22 19.7.48 רקיטות 23 דדח עדתזכיר של מחלקת מחקר צפון, 24 7.7.48 29.6.48 .25 1.7.48 מסקנות מישיבת מסה 26 .125/49/6127,25.6.48 שמירת שדה התעופה בחיפה 27 .125/49/6127,9.7.48 שמירת שדה התעופה בחיפה 28 29 21.7.48 דין וחשבון מם׳ 30 31 32 33 עמייומן המלחמה, 30.6.48 .34 35 גדעון, מפקד ס״סת מס 11.6.48 יחידת שרותי האויר החטיבתי יר 36 א״צדו״ח על הדיון במטה חיל־האויר בתל־אביב ב־ 37 38 טיסות 39 1.7.48 לירושלים 8.6.48 מסלול ״מגש״ 40 41 2.7.48 עבודות ב״מרם״ 42 18.6.48 - 15.6.48 ביקור בירושלים 43 6.6.48 דו׳׳ח - תכנית להפלת ציוד ממטוסי• ללא מצנחים״ 44 29.6.48 הצנחת אספקה 45 46 6.6.48 דו״ח - תכנית להפלת ציוד ממטוסים ללא מצנחים״ 47 מסקנות מביקורו בירושלים של רפאל ב־ 48 1.7.48 מקום ההצנחה בירושלים א״צ ביוני 12.6.48 תאום פעולה עם ח.א. תל־אביב 49 18.6 - 15.6 דו״ח ירמיצקי על ביקור בירושלים 50 51 19.7.48 טיסות מירושלים לתל אביב 52 א״צדו״ח על הדיון במטה חיל־האויר בתל־אביב ב־ 53 26.6.48 מחלקת הקשר ותצפיות אויר בירושלים 54 29.6.48 .55 א״צדו״חות של מנדם, רפופורט, הלוי על התאונה, 15.6.48 יומן הטיסות של טייסת 56 , א״צ7A, 30.6.48 דו״ח על תאונת אוירון מספר 57 30.6.48 דו׳׳ח תאונת אוירון אוסטר 30.6.48 על הג׳מיני של ירושלים למע״ר, 6/137/51/206 הוצאת איש־דור עונת הגז, כיתת יורים בבית ג׳יז,קלבן, 58 59 היה אשם, ובכתב־יד שנותר אחריו רשם כ׳ לא השתכנע , 60 מהנימוקים שהוצגו אז בפניו בדבר חפותו של טוביאנסק׳, ונותר בעמדתו בדבר אשמתו. ראו קטעים מהספר שכתב בתוך מאמרו 9.11.01 ,11במחנה של ש׳ נקדימון, ״האיש שלנו בעיראק״, 31.7.48 דו״ח על מצב המסלולים בירושלים 61 .921/54/108 12.7.48 ביקורו של ה׳ דוד זסלבסקי - מטה תא. תל אביב 62 31.7.48 דו״וו על מצב המסלולים בירושלים 63 12.7.48 ביקורו של ה׳ דוד זסלבסק׳ — מטה ח.א.תלאביב 64 31.7.48 דו״ח על מצב המסלולים בירושלים יועץ לתא. 12.7.48 ביקורו של ה׳ דוד זסלבסקי - מטה תא. תל אביב 65 722 סרא׳ מקום 31.7.48 דו׳׳ח על מצב המסלולים בירושלים 66 12.7.48 תל אביב .א. ביקורו של ה׳ דוד זסלבסק׳ - מסה ח 67 68 69 10.7.48 דלק עבור מחי קשר בירושלים 70 20.7.48 מנויים ליחידת חיל־האויר בירושלים 71 הוכנה, ככל הנראה באמצע יולי, א״צ פרק ללא תאריך)סוף יוני-תחילת יולי(, א״צ מחלקת העבודות, 1 2 יהושע א״זיק 7.6.48 בתי המלאכה בשרונה 3 א״צ דו״ת שבועי לשבוע הנגמר ביום ה׳ ג׳ סיון תש״ח 4 1 5 שירות האכסון, הסדר בהוצאה לפועל של 20.6.48 מפת עקיר 6 23.7.48 נגריה חיל־אוויר 14.7.48 עבודות חיל־אוויר פעילות מחלקת העבודות בין 7 א"צ 17.6.49 דין וחשבון של הוועדה אשר מונתה ע״י א׳ פרי על־פי כתב מינוי מ־ 8 דו״ח שבועי לשבוע הנגמר ביום ה׳ ג׳ א״צ פקודות ב׳ מס 9 10.6.48 תש״ח 10 12.7.48 מחלקת העבודות 11 מחלקת העבודות בין עבודות בין 13.6.48 הסוואה 12 א״צ דו״ח מחלקת העבודות לתקופה שבין 13 12.6.48 תוצאות קורם להעלמה 14 7.6.48 העלמה 6.6.48 קורם להעלמה לחיל־האוויר ועוד, 30.6.48 קורם להעלמה 1/137/51/607 .1/137/51/607 4.7.48 הצעה לתכנית מקיפה להעלמה 15 6.7.48 הצעתך לתכנית העלמה 16 14.7.48 העלמה 17 א״צדו״וז מחלקת העבודות לתקופה שבין 18 משה ירמיצקי,דו״ח מחלקת העבודות לתקופה שבין 19 א״צ א״צדו׳׳ח מחלקת העבודות לתקופה שבין 20 18.7.48 מנויים 8.7.48פקודות ב׳ מס 21 א׳׳צ 21.7.48 דין וחשבון מ 22 23 א״צ דו״ח מחלקת העבודות לתקופה שבין 24 א"צמנויים בצפון, 3.7.48 5.6.48 דו״ח על ביקור בתיכון 25 .7/137/51/1 15/7/48 בקור כללי בשדה דב בימים 26 22.6.48 פקודות יום של שדה תעופה תל־אביב 27 או א"צ ללא תאריך )סוף יוני-תחילת יולי(, א״צ מחלקת העבודות, 28 א״צ פרסיכל הישיבה של ראשי מחלקות מבצעים, מפקדי בסיסי שדה, סם פומרנץ ונס כהן ב־ 29 30.6.48 תחנת הכח בשיך מואנם 30 8.6.48 לבני בנין של ׳אכסון׳, ׳התנהגות של ב״כ אכסון׳ 31 723 D'OIODD אייכ במלחמה לעצמאות 10.6.48 לבני מלט שדה תל אביב 32 תקציב עב 3.7.48 הצעת תקציב 33 13.7.48 אביב 34 12.7.48 דו״ח לחודש יוני 35 דו״ח לחודש 15/7/48בקור כללי בשדה דב בימים 36 12.7.48 1> 12.7.48 דו״ח לחודש יוני 37 א״צדו״ח מחלקת העבודות לתקופה שבין 38 א״צבקור כללי בשדה דב בימים 39 א״צדו״ח לח 40 41 42 10.6.48 הוראה מס׳ 43 15.6.48 מסלול חדש 44 בימיםבקור כללי בשדה דב 12.7.48 דו׳׳ח לחודש יוני 13,14,15/7/48 בקור כללי 12.7.48 דו״ח לחודש יוני 45 א״צדין וחשבון מס׳ א״צ בשדה דב בימים 6.7.48 ישיבת מטה 46 47 ח״א א״צבקור כללי בשדה דב בימים 48 בקור כללי 12.7.48 דו׳׳ח לחודש יוני 49 א״צ בשדה דב בימים 20.6.48 רופאי חיל־אויר 50 13,14,15/7/48 12.7.48 דו״ח לחודש יוני 51 52 13.7.8 טופס בדיקה יומית וטופס הטיפול באוירון 53 בדיקה בין הטיסות והדרכת המטוס 29/137/51/122 19.7.48 למסלול וממנו דו׳׳ח לחודש א״צדו׳׳ח שבועי 54 א׳׳צ יוני 55 30.6.48 דו׳׳ח על א׳ המראת אוירון טעון 56 12.7.48 דו״ח לחודש יוני 57 בקור כללי 12.7.48 דו״ ח לחודש יוני 58 א"צ בשדה דב בימים א״צבקור כללי בשדה דב בימים 59 12.7.48 א״צבקור כללי בשדה דב בימים 60 12.7.48 דו׳׳ח לחודש יוני 14.7.48 דו׳׳ח התקדמות 61 א״צבקור כללי בשדה דב בימים או א״צ א״צבקורת רשיונות כניסה לשדה 62 2.7.48 משטרת ח.א.בשדה התעופה תל־אביב 63 א"צ ישיבת מטה מיום 25.7.48 שמירה 64 בדרך לצה״ל 9פקודות אפסנאות מם׳ 65 מערכות 66 ,1.7.48 הצנחת אספקה 67 א״צ מחלקת אספקה מוטסת, 68 7.7.48 1989 קורות מלחמת העצמאות 69 שםשורשי חיל־האוויר, 70 724 מראי מקום 15.6.48 דו״ו! פעולה 71 מבצעי ח.א. ב־ דוחות על הפעילות באותם הימים. א״צ 4.7.48 בשביל מבצעים וו׳׳א לקחתי, 72 שנה בטאון חיל־האוויר, בערו במחתרת״, , 73 16.6.48 דו׳׳ח סיכום טיסות לירושלים 15.6.48 יומן הטיסות של טייסת 74 17.6.48דו״וו פעולות חיל־האוויר חיל־האוויר לאמיתי, 75 שהיה ממונה על שדה התעופה בסדום כפי שנכתבה עבור יחזקאל אבנר׳ באוגוסט א״צדו״ח פעולת ליל 76 15.6.48 יומן חסימות של 17.6.48,1948 77 30.6.48 דו״ח על בקור בסדום עם משלחת מסנ״ל בליל 78 79 דו״וז מבצעי 3.7.48 מרחב סדום 80 4.7.48 חיל־אוויר ליממה המסתימת ב־ כרך ב; עמייומן המלחמה, 81 82 83 חיל־א 84 15.6.48 דו״ח פעולה )מ־ סכום יומי 85 ,12.7.48 דו״וז לחודש יוני 12.7.48 דו״ח לחודש יוני 86 א"צ רשימת הטייסים הזכאים לשאת אקדחים, 87 העברות בין יחידות — קצינים 11.7.48 18.7.48 1 שם, עמיפריזמה, 88 28.6.48 יומן הטיסות של טייסת אי 89 שם, עמי פריזמה, 90 16.7.48 התפטרותך מתפקיד קצין דגלן 91 15.7.48 התפטרות מתפקיד קצין דגלן אגף א, 28.6.48 חמושים לפני המלחמה - סיפורה של פלוגה 92 תל־אביב דתית, שם, עמי פריזמה, 93 94 95 16.6.48 קורם לאמון אלחוטא׳ אויר 96 29.6.48 אנשי צוות אויר 25.6.48 העברות האגפים, 11.7.48 רשימת הטייסים הזכאים לשאת אקדחים ממפקד טייסת א א"צ 9.7.48 קורסים לתותחנ׳ אוויר ואלחוטאים אוויריים 97 א״צבקור כללי בשדה דב בימים 98 99 25.6.48 ,סמכות להעברת טייסים 100 אגף א 16שיחה סלפונית מהנגב 101 א״ציומן הטיסות של טייסת 102 48,17.6.48 מברק 103 .29/1 37/51/76 יומן הטיסות של טייסת 17.6.48 תחקיר הטיסה של וידלס 104 18.6.48 ,1 7.6.48 טיסה לדורות 105 19.7.48 איסור טיסה ליצחק זו 29/137/51/98 27.6.48 ״צחק — טייסת הנגב״ 106 א״צ 25.6.48 מברק 107 7 25 OIODD איונ במלחמה לעצמאות 28.6.48 ״דו׳׳ח מבסיס 08 2.7.48 הצנחת חבילות דין לחיל־האוויר 1 28.6.48 דו׳׳ח פעולות מיום תל אביב לקצין מודיעין מסה ח״א ועוד, 109 1.7.48 מבצעים .א״ 110 1340/52/115 6.7.48 בסיומת זריקה בלי מצנחים 111 5.7.48 נםיונות למפקד שדה תל אביב מגלעד׳, 17.6.48 .112 113 21.7.48 דין וחשבון מסי 14.7.48 דו׳׳ח התקדמות 114 בסאון חיל־האוויר 8.7.48 ברמן אמנון 115 116 116 22.7.48 הקמת סייסת הנגב 117 עמיהנגב במרי, 118 119 120 שם עמי מסילות למרומים, 121 27הוראת מנהלה מם׳ ו, שלד — שדה תעופה רמת־דוד 122 .21.6.48 שירות שקיים כמופיע בפקודות יום של מפקד הבסיס 3/137/51/13 123 שם, עמי יומן המלחמה, תאריך, א״צ מחלקת מכשירים סכום שבועי מ־ א״צ ״מכלי דלק מצב ל־ 124 א״צ ״דו״ו! שבועי על 21.7.48 18.6.48 התקדמות מחלקת הנווטות 125 126 127 .29/137/51/98 העברות 128 מסילות למרומים 129 שם עמי מיולי־א ביטאון חיל־האוויר 130 עמימסילות למרומים, בעניין זה ראו גם בצלאל גורן, 5.6.48 אנשי המנגנון 131 רפורט 15.6.48 המחלקה הטכנית תל־אביב 132 א״צ על מקרה תאונה של מטוס, 133 10.6.48 דו״ח טיסות בלילה 18.8.48 דו׳׳ח עבודת טייסת הגליל 134 135 29.6.48 ״משמעת צבאית״ 136 19.6.48 טייסת מס׳ 137 , ואולי יש לקשור לכך גם את המקור הבא: גילוץ לדן Spitfires over Israel, p. 147.138 26.6.48 דו״וז טיסה 19.648 טייסת מס׳ 139 .29/137/51/78 עדות בכתב באנגלית של ׳עקוב׳ ממחלקת צילום של חילהאוויר 140 22.6.48 דו׳׳ח טיסה מס׳ תיק ׳עקוב׳, אחה״א; סניור, שם, עמי 141 דו׳׳ח טיסה מסי כ״ד סיוון תש״ח״, א״צ ״דו׳׳ח ביקור בגליל ובעמק יזרעאל, 142 יומן טייסת הגליל א־צ 143 1.7.48 דו״ח א״צ דו׳׳ח טיסה מסי 144 2.7.48 דו׳׳ח טיסה מספר 2.7.48 דו׳׳ח טיסה מספר 145 4.7.48 יומן הסייסת א׳׳צ דו׳׳ח טיסה מם׳ 146 7.7.48דו״ח טיסה מס׳ 147 726 מראי מקום 5.7.48 פקודת הרנב מסי 148 5.7.48 .149 12.7.48 ״דו״ח על בקור אצל יחידות חיל־האויר בצפון הארץ״ 150 13.6.48 פרטיכל הישיבה של ראשי מחלקות מבצעים, מפקדי בסיסי שדה 151 א״צדו׳׳ח מצבה אחה״א, דו״ח מצבה ח.א.ל־ 152 12.6.48 תקציב — כספים נוספים לחודש יוני מיהושע גילוץ למסה הראשי של ח״א, אכס 153 24.6.48 שדה התעופה ברמת דוד 154 17.7.48 אישור עבור הוצאות לבסיס — ומת דוד א״צ 13.6.48 יומן המלחמה 155 26.6.48 נחיתת מסוסים זרים בארץ ח״א לאבידר מסכ״ל/אג״ם, 156 29.6.48 ג׳והן ה לאכ״א, א״צהמסמך המקורי להקמת טייסת 10.6.48.157 א״צפרטי כל מישיבת מטה חילהאוויר 158 2.7.48 טייסת 159 א"צ 160 161 ( דר מ׳ אהרונוב על רמת־חד, שנכתב במיוחד עבור ספר זה. סיוסות מאמרים אלה שמורות בארכיון הענף , )מיל 14.7.48 דו״ח התקדמות א״צישיבת מטה מיום 162 13.7.48 דו״וז שבועי 15.7.48 העלמה 163 א״צ לשבוע הנגמר ב־ 2.9.48 העברה 16.7.48 דין וחשבון כללי להסדרת מחלקת הביטחון ח״א 14.7.48 גדוד ח״א,דו״ת התקדמות 164 .6/137/51/381 12.7.48 דו׳׳ח על ביקור אצל יחידות חיל־אויר בצפון הארץ 165 166 א״צדו״ח מחלקת העבודות לתקופה שבין 167 גילוץ קצין מטה לעבודות, עקרון, למפקד החיל ישראל זבלודובסקי 30.5.48 קצין מטה לעבודות ח״א, מחנה עקרון 168 ״הגבולות סומנו ע״׳ מהנדס המקום ושליש השדה ואושרו על ידו;״ ראו גם הודעה באנגלית ב־ גבעתי יפנו את הבסיס, ושהבסיס יהיה רק של חיל־האוויר, א״צ 169.169 עבודות מטה חיל־האוויר, דו״ח שבועי שם.בשדות פלשת, 170 30.5.48 שדה תעופה תל־מף 171 11.7.48 הסבות של הפסקת עבודתי במחלקת הדלק 172 הכתבה: ״מסוס של ליל״, הוצאת א. לוין־אפשט״ן, בת־ים, ללא שנת הוצאה נס לא קרה לנו, 173 ב־ דו׳׳ח על פגישה בשדה התעופה בעקרון 174 175 שםגשר אווירי לעצמאות, 176 21.7.48 דין וחשבון מ 177 178 179 180 12.6.48 טענות מהקנטינה בעקיר 181 16.6.48 תלונת רופא שדה עקרון אפסנאות ח״א למפקד חיל־האוויר, 20.6.48 מיכאל שטראום 182 183 184 18.6.48 דו״ח שבועי על התקדמות מחלקת המוטות 185 ללא תאריך א״צ הקמת חדרי המבצעים בעקרון, 186 2.7.48 דו״ח שבועי על התקדמות מחלקת המוטות לראש המטה ועוד, 7.7.48 הודעת מבצעים לרופא מטה ח״א, 727 OIODD איונ במלחמה לעצמאות 14.7.48 דו״ח התקדמות 187 19.6.48 מחנה חיל התעופה - עקרון — שכון יחידת גבעתי 188 , א־צדין וחשבון מס׳ 189 10.7.48 משדר תחנת עקרון 190 1.7.48 מרפאה — עקרון 191 ,8.7.48 מחנה עקרון)תל־נוף 192 א״צ 193 שם עמיגשר או 194 195 196 10.7.48 .197 שם, עמילך שמי• לך ארץ, 198 199 משרד הביסחון - ההוצאה לאור בדרך לא סלולה, 200 ביוניפקודת הרכב מס׳ 201 8.7.48 תנאי ההסכם עם העובדים הצ׳כ״ם 202 9.6.48הודעתכם מיום 203 204 א״צמגרש הספורט הרצליה אי, 205 א״צדו׳׳ח של סקצית למיכל׳ דלק בעד השבוע הנגמר ב־ 206 4.7.48 מחסור באנשים 207 14.7.48 דו׳׳ח התקדמות 208 17.6.48 בקור בשדה התעופה בהרצליה אי 209 24.6.48 דו״ח שבועי לשבוע הנגמר ביום ה׳ ׳״ז סיון תש״ח 210 5.7.48 תשלומים לאנשי טייסת מם׳ 211 .921/51/109 212 213 15.6.48 העברת נשקים ומטפל מצנחים מתחנת עקרון לטייסת הקרב 214 25.6.48 העברת נשקים ממחלקת מחקר למפקד עקרון ועוד, עקרון דו״ח על קורם לנשקים, 215 5.7.48 נשק אישי לט״ 216 217 25.6.48דרישות למועמדים - הרכב טייסת קרב מס 218 219 220 27.6.48 טפסי השבעה 221 29.6.48 ג׳והן הוהנברג ודב בן־צבי 222 דו״ח מצב 30.6.48 העברות בין יחידות - קצינים וצוות אוויר 101 30.6.48 5.7.48 דין וחשבון 223 4.7.48טייסת 224 .6/137/51/358,27.6.48 ציוד ׳רבקה׳ 225 2.7.48 ציוד לחדר מבצעים 226 9.7.48 מצנחים 227 8.7.48 דו׳יח החזקה, 5.7.48 תשלומים לאנשי טייסת מם׳ 228 .921/51/109 12.7.48 תשלום לטייסים 229 16.7.48 תקציב יולי, כלכלה, לטייסת מ 4.7.48 העברות בין יחידות 230 2.7.48 כלי רכב 231 232 1.7.48 דיון מטה חיל־האוויר 233 5.7.48 העברות אל טייסת מס׳ 234 10.7.48 שדה הרצליה 235 728 מראי מקום 236 237 מיום ישיבת מטה, 238 239 א׳ תמוז דו״רז שבועי לשבוע הנגמר ביום הי, 240 19.7.48 טייסת מס 241 242 פרקי ׳!מן, ע טייסת הקרב הראשונה: 243 7.7.48 שדה הרצליה וסדור להצלה 244 א"צ 7.7.48 ,סכינים להצלת טייסי 245 12.9.49 תולדות מחלקה רפואית חיל - אוויר 246 247 248 פרק טז מאמר שנכתב במיוחד עבור מחקר זה על חיל־האוויר במלחמת העצמאות, ״ההפוגה הראשונה - אוויר לחילהאוויר״, ו. ד צחור, אחה״א. קסעים ממאמר זה שולבו בפרק זה. שולבו בפרק זה גם עיקרי הדברים הרלוונס״ם שכתב סא״ל )מיל׳( ד לכיש על הפצצת כן נעשה שימוש בדברים שכתב רס״ל מערכות: בירות ערב, כפי שנשמרו בארכיון הענף, ופורסמו מאוחר יותר, כאמור, בכתב־העת ( נועם הרסוך, במיוחד עבור מחקר זה, על חילות־האוויר של מדינות ערב, אחה״א. , )מיל כ״ג סיון תש״ח פרטי־כל ישיבת הממשלה הזמנית, 2 3 סיון תש״ח שם יומן המלחמה, 4 סכום פעילות 5 9.7.48 כוחות האויב במרחב חזית הצפון בין הפ עמיקורות מלחמת העצמאות 6.7.48 מבצע ״ברוש״ ו״דקל״ 6 טיוטה המודיעין במלחמת העצמאות, 7 28.6.48 לקראת גמר ההפוגה 8 3.7.48 סקירה על כוחות האויב 9 Phoenix over the Nile,p.95 ;285 'Wא'ל V .10 17.7.48 השמוש במטוסים אזרחיים ערבים כמפציצי עזר 11 .29.6.48 דיון מטה חיל־האויו 12 13 14 .Spitfires Over Israel, p. 179 .15 29.6.48 מצע למבצעים בחזית הצפון)ירמיהו ואלכסנדרוני( עם תום ההפוגה 16 גנזך אמ״ן תחילת יולי, ארכיון אמ״ן. . תכנית פעולה זמנית של חיל האוויר, 17 18 החיבור באנגלית 19 4.7.48 הבטחון של מבצע ״בלק גיק״ 20 מיו פקודת התראה לחיל־האוויר, ״מצע למבצעים בחזית הצפון עם תום ההפוגה״, 21 7.7.48 פעולה נבוט מאגף מבצעים ח״א למטכ״ל/אג״ם, א״צ פעולת נבוט תכנית ב׳ 22 23 א"צישיבת מטה מיום 24 25 שם עמיגשר אווירי לעצמאות, 26 27 שם עמישליחות עלומה, 28 8.7.48 דין וחשבון שבועי 29 )סול( גולן לאהרן, מפקד חיל־האויר 30 729 במלחמת לעצמאות מדי׳ ממ הערות ממבצעי א״צ דו׳׳ח מבצעי ח.א. ביממה המסתיימת 31 13.7.48 ח״א ב־ א״צא׳ בצוע מרבית המשימה שהוטלה על הח.א. ב־ 32 שם, עמילא על מגש של כסף, 33 עמי קורות מלחמת העצמאות, 34 9.7.48 אי בצוע מרבית המשימה שהוסלה על הח.א. ב־ אורן ליגאל ׳דין, 35 9.7.48 יומן הטיסות של ס״סת א 36 א״צדו״ח תחקיר, 37 9.7.48 יומן הטיסות של טייסת א 38 39 א״צאי בצוע מרבית המשימה שהוטלה על הח.א. ב־ 40 ,9.7.48פקודת מבצע מם׳ א״צפקודת מבצע מם׳ 41 א"צ 42 תחקיר׳ טיסה של טייסת ב־ אי בצוע מרבית המשימה שהוטלה על הח.א. ליגאל ׳דין, 1.5.49 דו׳׳ח רשום אבדות אנשי מחייל א״צ הקרב טייסים נעדרי• אחה״א; מחיל האויר ס״סת 30.3.49 בעקבות פעולות מבצעים Spitfires Over Israel,pp. 182-183. .43 1948 ״ברוש״ - דו״ח יומי 44 28חיל־האויר הסורי ״המסרשמיס״, פנימי. ענף תולדות ח״א, אפריל 1949 45 דו״ח10.7.48 פעולות חיל האויר ממודיעין ח.א. לאמיתי, דו׳׳ח אבידות מבצעיות, עמיכנפי הנצחון, 1.5.49 רשום אבידות אנשי מח״ל תיקראיון עםמוריס מאן, 13.7.48 א״צא׳ בצ 46 9.7.1948 דרג קדמי לקט ידיעות אחרונות 47 שם עמישלום פשוטו כמשמעו, 48 49 .12.7.48 על המשמר 50 .12.7.48 הצופה שם, עמי שלום פשוטו כמשמעו, 51 52 של מסכ״ל/אג״ם/מודיעין דו״ח פעילות מס׳ 53 )מ־ שם, עמי שלום פשוטו כמשמעו, 54 באותו היום, עתונים אלה גם בתוך א״צ הצופה 12.7.48 על המשמר 55 10.7.48 מסקנות מהתקפה אוירית של האויב על שדה תעופה עקיון 56 57 ללא תאריך, א״צ סמני אוירונים, 58 בכינוס קציני תרבות ב־ מבצע ידני׳ 59 תל־אביב: הוצאת מערכות תולדות מלחמת הקוממיות 60 כינוס קציני תרבות מבצע דני, 61 62 63 מערכות, משהב״ט — ההוצאה לאור, תל אביב בדרך אל העיר, מבצע ״דני״, יולי 64 65 ,1989 קורות מלחמת העצמאות תל־אביב, מערכות תולדות מלחמת הקוממיות, הכללי, עמי 9.7.1948 פקודת מבצע מס 66 10.7.1948 פקודת מבצע מס 67 68 69 70 פקודת מבצע 1 1.7.1948פקודת מבצע מם 71 730 מראי כ/קום 11.7.1948 מס 72 א"צ מערכות - משהד• - ההוצאה לאור, תל אביב בדיך אל העיר, מבצע ״דני״, יולי 73 74 11.7.1948 תכניות המתקנים החשמליים בלוד 75 12.7.48 מיכלים ואינסטלציה לדלק בלוד 7/137/51/195 13.7.1948 מיכלי• ואינסטלציה לדלק בלוד חיל אויר לאג״א - שרות אכסון, הסיבה חיל אויר״, מ/כללי/אויר 14.7.48 ישיבת הממשלה 76 פקודת מבצע מס 77 ״דו׳׳ח פעולות חיל־האויר א"צ מ־ דו״ח פעילות מם׳ א״צ השעות וכן דוחות טיסה של הטייסים. המסמכים בתיקי א״צ 1948 78 79 28.7.48 שתוף פעולה בין אויויה וחיל הרגלים 80 81 82 13.7.48 הערות על מבצעי ח״א ב־״ 83 84 85 16.7.48 הצורך בחגורות שלמות 86 87 88 11.7.48פקודת מבצע מס׳ 89 12.7.48 על מבצעי ח״א ביממה המסתיימת ב 90 12.7.48 פקודת מבצע מס׳ 91 92 93 94 13.7.48 תחקיר טיסה 95 14.7.48 תחקיר טיסה 96 נעשה על־יך דיר ש׳ ר״טר תחקיר טיסה 97 דוחות תחקיר׳ ס״סים בין על הפעילות האווירית בגזרת הכוחות העירקים, 98 לאמיתי 14.7.48 תחקיר טיסה 99 14.7.48 תחקיר טיסה 100 ארכיון אמ״ן. ללא תאריך סיכום מבצע ברוש, 101 102 9.7.48 מנוי .א, יולימטה חזית הצפון כרמלי, 103 104 נעזרתי בחיבור על רמת־דוד שנכתב על־יד סרן)מיל׳( דיר משה אהרונוב, מהקצינים הסדירים של הענף בעבר. חיבור זה נשמר אף הוא בארכיון חיל־האוויר. 10.7.48 ״דו׳׳ח מההפצצה בקונטרה״ 105 106 10.7.48 תחקיר הטיסה 107 9.7.48 סכום פעילות כוחות האויב במרחב חזית הצפון בין הפוגה להפוגה 108 א"צ — ח״ח יומי ״ברוש״ 109 110 מטה ח.א סינכרוניזציה של מכונות יריה !״ 111 13.7.48 112 א"צ אחה״א. יומן טייסת הגליל, 10.7.48 .113 דו׳׳ח מישראל, מטה חזית הצפון, למטכ״ל/אגם, דו׳׳ח הפצצת משמר הירדן ובית המכס בהתאם לדו׳׳ח מטה חזית הצפון, 114 731 יו״נ במלחמה לעצמאות 12.7.48 מהפצצת משמר הירדן ובית המכס 115 116 12.7.48 דו״רו מהפצצת משמר הירדן ומשלטיו 117 13.7.48 הערות למבצעי ח.א.ב־ 118 3הערות במבצע• ח.א ב־ 13דו״ח על פקודת מבצע מס׳ 119 1' 14.7.48 דו׳׳ח על מבצעי ח״א ביממה המסתיימת ב־ 120 12.7.48 פקודת מבצע מם׳ 121 ברנשטיין , נערך על־יד תחקיר 122 12.7.48 דו״ח תחקיר 123 13.7.48פקודת מבצע מם׳ 124 13.7.48 תחקיר טיסה 125 דו׳׳ח על הנעשה בליל 126 14.7.48 תל־אביב 15.7.48 תחקיר טיסה 127 א״צסיכום פעולת ״ברוש״ 128 שעה א״צעל הפעילות האווירית בקרבות ״עשרת הימים״, דוחות פעולה, 129 על פעילות אורן למסכ״ל/אג״ם, דוח מבצעי ח.א ביממה המסתיימת 11.7.48 חיל־האוויר המצרי, "דו״ח פעילות ארכיון אמ״ן. סיכום מבצע ברוש, 130 131 132 9.7.48 דו״ח יומי 133 9.7.48דו׳׳ח טיסה מס׳ 9.7.48 דו׳׳ח טיסה מסי 134 א״צדו׳׳ח טיסה 9.7.1948 דו״ח טיסה מם׳ 135 א"צדו״ח ליום 136 .12.7.48 הצופה 137 138 139 א״צ דו״ח מספר 12.7.1948 דו׳׳ח טיסה מם׳ 140 דו׳׳ח פעילות חיל אויר א״צ דו׳׳ח ליום ה־ אג״ם מודיעין, אחה״א. השעות 13.7.48 דו׳׳ח טיסה א״צדו׳׳ח יומי 141 48 דו״ח ליום דו׳׳ח טיסה א״צ ח״ח טיסה מם׳ א״צ דו״ח מספר 142 א״צ מס׳ א״צדו״ח ליום 143 .14.7.48 ישיבת הממשלה 144 145 מבודילבסק׳ דו׳׳ח טיסה מס׳ מפלדמן, דו׳׳ח טיסה מם׳ מאריה, דו״ח טיסה מם׳ מאריה, דו׳׳ח טיסה 146 דו״ח טיסה מבודילבסק׳ ופורטוגל׳, דו״ח טיסה מם׳ מריטרמן, דו״ח טיסה מם׳ מברנשס״ן, דו׳׳ח טיסה ופורטוגל׳, מאריה, דו״ח טיסה מסי 22 שעה דו״ח ליום 147 א"צדו׳׳ח ליום 148 149 דו׳׳ח מקאופמן, דו״ח מם׳ מריטרמן דו׳׳ח מס׳ מברנשס״ן דו׳׳ח מס׳ מקאופמן, דו״ח טיסה מס׳ 150 דו׳׳חכולם בא״צ דו׳׳ח טיסה מבתשס״ן טיסה שעה ליום 151 18.7.48חיזוק טייסת מם 152 153 154 155 156 732 מראי מקום א״צ דו״ח מבצעי וז.א. ביממה המסתיימת 157 ב־ 14.7.48 ישיבת הממשלה 158 159 160 דו׳׳ח לאמיתי על שתקא׳, ״סולל׳ העצמאות באוויר״, שם עמי על תוצאות התקיפות האוויריות, 161 המסרשמידט: מטוס הקרב הראשון של חיל־האוויר א״צ פעילות חיל־האוויר לליל תל־אביב 10.7.48 ,10.7.48 דו״ח פעילות מס׳ 162 9.7.1948 פקודת מבצע מם 163 12.7.48 הצופה 12.7.48 על המשמר 164 תחקיר טיסה של צבי א״צ מבצעי ח.א. ביממה המסתיימת 165 אחה״א, שבו כתוב במפורש שגיחה זאת נועדה להכין לוג־בוק של הרולד סיימון, 13.7.48 זיבל מסו 1 את המודיעין לקראת הפצצת השדה על־יד 12.7.48 פקודת מבצע קרבי מם 166 קצין חקירות ומסמכים(, א״צ שם עמילא על מגש של כסף, 167 א"צ סיכום ידיעות ליום 168 169 170 171 172 173 16.7.48 העברת אספקה לנגב 174 דו״רו על מבצעי ח״א ביממה המסתיימת ב־ 175 176 21.7.48 יומן הטיסות של טיסת 177 אחה״א העברת אספקה לנגב 178 1948 הקמת טייסת הנגב אל מטכ״ל אגם מאת בורים סניור מפקד טיסות מבצעים 179 א"צ ידיעות מעריב, 14.7.48 הארץ 180 ב־ הבקר, על־המשמר, הארץ 181 קריתי/מסה המחוז/מודיעין, סכום יומי 14.7.48 הארץ לא ברור מי הוציא את הדו״ח, א"צ דו׳׳ח על אזעקות ביום 182 ,14.7.48 הארץ א״צ דו״ח ליום 183 א"צ 14.7.48 ישיבת הממשלה 184 .14.7.48 ישיבת הממשלה 185 186 פרק •ז ו. ראו המברקים השונים בא״צ 2 11.7.48 יומן המלחמה 3 4 שם עמי גשר אווירי לעצמאות, 5 6 שם עמי שליחות עלומה, 7 שםבזכות אותם הימים, 8 .16.7.48 פרטיכל ישיבת הממשלה 9 10 1.9.48 הפצצת קהיר שם עמי 11 .18.7.48 דבר 12 8.8.48 פעילות האויב האנטי אוירית 13 ,12.8.48 יומן המלחמה 14 733 OIODD «יונ במלחמה לעצמאות שם עמי ״כך הופצצה מצחם״ ידיעות מעריב, 15 16 דיווח עליה למפקד אגף מודיעין ב־ ידיעות כלליות מ־ ידיעות 17 18 19 30.3.49 הצנזורה , ידיעות שנפסלו ע״ 20 חרות הצנזורה בשבוע המסתיים ביום 21 PRO, FOI322/141 .22 23 24 בזל, עותק מהיומן נשמר במוסיאון חיל־האוויר בחצרים - התחנה המרכזית ברחי בזל, עותק מהיומן נשמר במוזיאון יומן מבצעים ״מכבי־אש מתנדבים תל־אביב״ 25 חיל־האוויר בחצרים דו״ח שדה התעופה תל־אביב, 26 17.7.48 קריתי/מסה המחוז/מודיעין, סכום יומי על המשמר, 16.7.48 הארץ 16.7.48 הבקר 27 18.7.48 דבר 17.7.48 ללא תאריך, א׳׳צ דין וחשבון 1310/52/90 18.7.48 דבר 28 18.7.48 מטוסי דאגלס דקוסה 29 18.7.48 פקודות יום של שדה התעופה תל אביב 30 31 32 11.7.48 תחקיר סיסה 33 שנערך על־יד׳ מ׳ ברגר תחקיר טיסה 34 דו״ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה״ארובן״ בליל 35 28.7.48 ליולי 28.7.48 דו״ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה״ארובן״ בליל 36 שנה בטאון חיל־האוו״ר, 37 38 39 28.7.48 דו׳׳ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה״ארובן״ בליל 40 28.7.48 דו״ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה״ארובן״ בליל 41 42 43 עדותו של אליעזר קובץ ב־ 44 28.7.48 ליולי עדותו של קצין תורני שדה תל־אביב הוגו הלפרשטיין; דו״ח של ועדת החקירה בענין תאונת 45 28.7.48 ה״אר הוצאת משרד הביטחון, תל אביב ההגנה על סדום 46 , א״צ דו׳׳ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה״ארובן״ בליל 47 .13.4.94 מעריב על כל האירוע ראו גם יעל חן ״השתיקה של חולות נב׳ רובין״, 48 רומם תל אביב ביום 49 28.7.48 דו״ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה׳׳ארובן״ בליל מבצעים, 28.7.48 דו׳׳ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה״ארובן״ בליל 50 חקירה שנערכה במשרדי הקונסוליה הירושלמית בבית חמנו תל אביב ביום עדותו של צבי גלזר, 51 רוזנבלום קצין מבצעים מסה חיל האויר, א״צ 52 53 54 דו״ח של ועדת החקירה בענין 55 734 מראי 28.7.48 תאונת ה״אוובן״ בליל עם עובד, תל־אביב תשט״ז, עכו׳ חבל ים המלח, ערה״ש תשרה, אחה״א; יהודה אלמוג־בן ציון אשל, 13.4.94 מעריב ״השתיקה של חולות נב׳ רובין״, חילעדותו של קצין תורני שדה 56 האויר אגף מבצעים א״צ דו״ח פעולות •ו 57 19.7.48 פקודת מבצע 58 59 לאסוף את גויות אנשי האוירון, ירדו לחוף עד 14:10 עדותו שלאהרונסון שלמה 60 דו״ח מפעולה מיום מפקד פלוגה ב׳ גדוד חיל האויר, עדותו של חייל גדוד ח.א. 61 28.7.48,20.7.48 ברנט חיים פלוגה בי, סיכום הפעולה בהוצאת הנעדרים n 22.7.48 דו״ח הפעולה מיום 6.8.48 הוצאת גויות הרוגי המטוס בנבי רובין 17.8.48 ואד׳ רובין 20.7.48 תאונת האירובאן 661/69/26 62 63 28.7.48דו״ח של ועדת החקירה בעניו תאונת ה״ארובן״ בליל 64 65 66 8.8.48 רובה ומימיות עבור סיסות לסדום הספקה מוטסת, 17.8.48 אבדן נשק אביב ועוד, 67 דין וחשבון על חדר הפעולות מה־ 68 א דו׳׳ח של ועדת החקירה בענין תאונת ה״ארובן״ בליל 69 28,7.48 18-17 70 71 .65/49/5942 72 73 74 17.7.48 דו״ח יומי מ־ 75 והגליל 76 18.7.48 הדחליליםבשדה תעופה מגידו 77 78 ל־ Spitfires Over Israel, pp. 192-194. .79 .16.7.48 פרטיבל ישיבת הממשלה 80 שם עמייומן המלחמה, 81 82 ,19.7.48 ״דו״ח תצפיות מטוסים״ 83 א"צ 2.8.48 פרטים על ההפצצה השניה של דמשק 84 4.8.48 ידיעות מדמשק, בירות, צור, עמאן חיפה לקצין מודיעין ח.א., ארכיון אמין קרסון דו״ח מם׳ חיפה, לפי מפת דמשק מטרות בעיר דמשק, 85 18דו״ח פעילות אווירית של ר 86 87 קטע מתוך איילת השחר במערכה, דפי יומן מ־ו במאי משלט ללא מספר, א״צ דו״חליום חזית הצפון, 88 19/9/48 דו״ח מס׳ 89 735 במלחמה לעצמאות נירא , שעה 190 .Operational Log, IAF Intel. Section. IDF Arch. 6/137/51/1016 .91 18.7.48 ״דו״וז על התקפה אווירית״ 92 אחה״א 93 20/2/49 חילהאויר הסורי גליון בולטין חס׳ אלכסנדרונ׳, 94 95 א׳׳צ 26.7.48 ידיעות שונות 96 16.9.48 טיסות נועל לסוריה 97 25.9.48 דו״ח מהמשלחת הצרפתית בבירות 98 יומן ידיעות דו״ח מס׳ 99 13.1.49סכום מודיעין יומי מם׳ 100 9.7.48 סכום פעילות כוחות האויב במרחב חזית הצפון בין הפוגה להפוגה 101 א״צ 10.9.48 דו״ח סיוריו של מודיענו בן דוד 102 103 שעה דו״ח ליום 104 שם, עמי מערכות צפון, 105 כותב, עמי 106 וליום קוברניק; תחקיר׳ הטיסות של ט״ם׳ הקרב, א״צ 1 107 108 עמי שלו• פשוטו כמשמעו, 109 עמי יומן המלחמה, 110 .16.7.48 הארץ 16.7.48 על המשמר 16.7.48הבקר 111 112 שם יומן המלחמה, 113 Phoenix over Israel, p. 97. ,114 20.7.48,20.7.48 -דו׳׳ח מבצעי חיל אויר מ־ 115 קובץ לזכר הסייס מרדכי אלון, הוצאת עם עובד איש כנפיים בישראל, א"צ תחקיר׳ טיסה של טייסת ,19.7.48פעילות ח״א ביממה המסתיימת ב־ תל אביב, תש״׳, עמי א״צ 116 טייסת ב־ 117 21.7.48 .118 119 120 א"צ 19.7.48 רשימת המטוסים ליום 121 19.7.48 יומן המלחמה 122 26.7.48 מפות 123 Operational log of IAF Intelligence Section. IDF Arch 1. 6/137/51/1016 124 ,1.8.48 סכום פעילות כוחות האויב במרחב חזית הצפון בין הפוגה להפוגה 125 א״צ 14.7.48 ישיבת הממשלה 126 שעה דו׳׳ח ליום 127 שעה דו׳׳ח ליום מטה חזית הצפון למטכל/אגמ/מודיעין ועוד, שעה דו״ח ליום הצפון למטכל/אגמ/מודיעין ועוד, 128 אחה״א תוכניות עבודה לחודש יולי 129 130 תוצאות ההפצצות על המובלעת ב־ 131 2.8.48 ראזלאיגזים 736 מראי מקום ולי, אחה״א. 1 132 25.7.48 חקירה של מקרה פתיחת אש א.א. על מטוםינ 133 א״צ דו״וז ליום 134 9.7.48 סכום פעילות נוחות האויב במרחב חזית הצפון בין הפוגה להפוגה 135 א"צ 136 א״צ דו״חות טיסה מס׳ 137 א״צדו׳׳ח טיסה א״צ דו״רו מספר א״צ דו׳׳ח מספר 138 29/137/51/83 דו״ח טיסה מם׳ א־צ דו׳׳ח טיסה מספר 139 א"צ דו״וז טיסה מספר א״צ דו׳׳ח טיסה מס׳ 29/137/51/83 דו״ח א"צ דו״ח טיסה מספר א״צ דו״ח מבצעי מספר 140 א״צ 0 )לחודש יולי(, א״צ סכום פעולות טייסת 141 שעה דו׳׳ח ליום 142 26.7.48 הפצצה וסריקת הסכינים בשטח איגזים, גבע, עין רזל ב־ 143 א״צ דו״ח ליום 144 145 , בתוך תיק פקודות מבצע, אחה״א פקודת מבצע מ 146 מ׳ ברגר ואי ברנשטיין והתדריכים לטיסה נערכו ביד׳ ר״טר ואריה , א"צ תחקיד׳ טיסה באנגלית, 147 רוזנבלום מאגף מבצעים של החיל 148 דו״ח ליום 149 א״צדו׳׳ח יומי 27.7.48 27.7 סכום פעילות כוחות האויב במרחב חזית הצפון בין הפוגה להפוגה 29/137/51/60 1.8.48 ,27.7 עד 27.7.48 תוצאות הפצצת איגזים 150 יולינתוח סטטיסטי של מבצעי ההפצצות, 151 22.7.48 מכם 152 2.8.48 מרכז ביטחון האויר של חיל האויד 153 א״צ בטאון חיל־אויר מם׳ 154 זD'OIODD איונ במלחמה לעצמאות מסתוז אישים א־דין מחמד נאסר אבו־גנוס מוחמר )״הרצל״ TO TOniD TFQN אבוטבול בתיה אביגור )מאירוב( שאול 259 ,257 ,1 79 ,1 76 ,1 72 ,1 70-1 69 ,1 63-162 ,1 58 ,358-356 ,346-345 ,343-341 ,337 ,335-332 ,330-329 ,515 ,388 ,386-385 ,380-379 ,375 ,370 ,368 ,363-360 644-643 ,633 אבירן שמע אבירר)רוכל( יוסף אבירר יוסף: ראה רוכל )אבירר( יוסף אבידרור )פרייר( צבי אבישר יעקב 622-621 ,463 אבן אבא אבנר׳ אורי אברבנאל עודד אברהים טוסמום כאמל אברהם׳ )אברמוב( יעקב אברהמם במרד אבריאל אהוד 643 ,459 ,388 ,380 ,333-332 ,330 ,1 74 ,1 70 ,1 62 אברך חנה )״חנקה״ אברמוב יעקב: ראה אברהמ׳)אברמוב( יעקב אגמון )אלפרשס״ן( חגי)הוגו 557 ,555 ,548 ,463 ,277 ,229 ,214-213 ,206-205 ,201 655-651 ,629 אגמי משה אגרונסק׳ גרשון אגרונסקי דני 385 ,378 ,374 ,372 ,370 ,364-362 ,355 ,344 אגריס אריה אדילסון בבה אדלשט״ן חנן הנס אדמון שמואל אדמונטון ביל אהרונסון שלמה אהרן לסלי אהרן מאיר אוגר אוויג׳ן הרמן אוסו פליקס אוירא ח״ אולופסק׳ הרי אוליצק׳ יוסף אוסוולד ויקנוור אוסםרוף מוריס )משה אוסרין הרולד הרי)״אום׳״ אופוסובסק׳ זאב אופור !גברת אופסיקמן פנחס: ראה ׳ואל׳)אופסיקמן( פנחס אופנה״מר יעקב אוקראיניץ פסח אורבך החלד הל א 610 ,608-606 ,602-601 ,585 ,401 ,320 ,312 ,307 ,293 679 ,660 ,637-635 ,628 ,626 ,622 ,620-618 אושגר אושרוב חיים אושרוב שלמה אחיסוב אברהם אסל׳ קלמנס אסנברג אסנברג משה אסקם משה איזנגראו הרווי א״זיק יהושע: ראה אשל )א״זיק( יהושע אייזן יוסף )ג׳ו(: ראה איתן)איזן( יוסף )ג׳ו( א״זנברג ש א״זנמן א״זנשסס שלום )פריץ(: ראה עשת )א״זנשסס( שלום )פריץ( א״זקס א״זקסון יהודה אייחל שלדון אייל)פ״נגרש( אליהו)אלי 609 ,558 ,555 ,552 ,494 ,317-316 ,314 ,284 ,242-241 674 ,667 ,638 א"ל א״נשס״ן אלברס א'ל אילן עמיצור אילת )אפשס״ן( אליהו אימברג בנימין 544 ,541 ,469 ,463 ,318 ,308-307 ,297 ,283 ,280-279 630 ,620 ,554 — 553 ,550 איצקוביצ׳׳ אירום משה איש־שלום )פרידמן( יעקב )״פרדי״ ״גיק״ איתן )אסנברג( משה אית איתן מתתיהו אל־אסראש אל־בחאן אחמד אל־גינזור׳ מחמד אל־דוואנ׳ סעד סאדיק אל־זעים חוסני אל־חאכים עבד אל־והאב 738 מפתח אל־חוס״נ׳ עבד אל־קאדר אל־כוואתל׳ שוכרי אל־נילאנ׳ ראשיד עלי אל־מליג׳ מחמוד צדקי אל־נאסר ג׳מאל סייף אל־עוב״ד׳ צאדק אל־קאוקג׳' פאתי אל־תל עבדאללה אלברג ברנט )״בודי״ אלוטין)דייר אלון )קליבנסקי( מרדכי )״מוד׳״ 263 ,257 ,253 — 251 ,249 ,214 ,184 ,1 78 ,174-173 ,602 ,595-588 ,468 ,401 ,387 ,359 ,320 ,292 ,281-280 677 ,671 ,609 אלון דן אל אלוני)לצקי( מרדכי אלוף ארי אלטמן נחמן אלטשולר אהרן: ראה לירון)אלטשולר( אהרן אלישר מי אלמוג יוסף אלמוגי)קרלנבוים( יוסף אלקלעי אלר 266 ,245-244 ,233 ,224 ,214 ,207 ,195-194 ,191 ,187 ,501 ,465 ,463 ,459 ,318 ,316 ,312 ,291-290 ,286 ,271 674 ,651 ,567 ,562-557 ,554-553 ,541 אלשט״ן שמחה אמן יוסף אמר אריה אנדחס ס אנטין סידני)״סיד אנקורי אי אסטוריק אסלאם עלי אפרת )רפפורט 677-676 ,632-631 אפשטיין אליהו: ראה אילת )אפשטיין( אליהו אפשס״ן בלפורה אפשס״ן חנן אפשס״ן יהודית אקמן מאיר אקסלרוד הרי אקר עמנואל ארגוב )קופילביץ( לוי ארגוב נחמיה ארד )ארליך( אלי ארד )וילנצ׳וק( בר־עתיד )״ביל׳׳ אשר 1 אודים ארודה אוגוסט ארוך דבורה ארונסון אירווינג אח׳ 364 ,343 ,338 ,336 ,333 ,331 ,165 ,155 ,83 ,81 ,74 ,72 379 אריסון סדי ארליך אלי: ראה ארד )ארליך( אלי אונולד רוך ארנון דוד ארמי מזל אשבל אשכול )שקולניק( ל 479 אשל )א״זיק( יהושע 534 ,397 ,131 ,97-96 ,63 באומן כרמלה באר אדולף באח בארכאת מחמד באתט פאני בארנס ראובן בביץ אדם •ביס שאול )״בובס׳״ בוגוסלבסק׳ בךציון בודילבסק׳ ישעיהו )*בודי 634-631 ,573 ,313 ,304 ,300-299 ,279-278 ,228-226 677 ,664 בודקין אליעזר •וין ארנסם בויד ספנסר אנדרו בויטנר אשר ( בנימיו 1 בונה )בוניסלבסק בוניסלבסק׳ בנימין: ראה בונה )בוניסלבסקי( בנימין בונפיניול׳ בונר גיק בוקשט״ן דניאל בוקשפן אהרן בורובסק׳ צפורה: ראה פורת )בורובסק׳( צפורה בורן )בורנשטיין( מרדכי בושס שמואל)״סם״ בזר אהרן בטלר רוברט ביגון לב ישראל , בילינק בילק בין גי״מס ביצ׳ר קיט בירן )בירנבאום( נחום בירנבאום נחום: ראה בירן )בירנבאום( נחום בית־הלחמ׳ נגה בכנר בלאו זהבה בלאו נפתל׳)״סוק 312 ,308 ,280-279 ,274 — 273 ,260 ,244 ,240 ,224 679 ,560-558 בלאושט״ן טובה בלוך גיורג׳ די בלוך ליאונל מוריס בלוך פליקס )״פיל״ בלוף חמונד)״ר״״ בלום גרשון בלום ליאון 739 ממטוסים קלים - לסנ א יונ במלחמה לעצמאות בלומל אנדר׳ בלחטובסק׳ בלסיטא אברה 677 ,634 ,632-631 ,573 ,571 ,314-313 ,304 בלטמן ויליאם )״ביל״ בלינד בלנדר פנחס בלפונד מרסין ב ב 97 — 96 ,92 ,84 ,81 ,76 ,74-71 ,65-63 ,60-59 ,55 — 54 ,151-150 ,147-146 ,143 ,141 ,139 ,135-131 ,129 ,127 ,1 81 ,1 79 ,1 72 ,1 70-1 69 ,1 62 ,1 60 ,1 57-1 56 ,1 54 ,226 ,224-223 ,212 ,205—203 ,201 ,199-195 ,191 -189 ,266-264 ,262-261 ,257 ,254-252 ,249 ,247 ,245 ,241 ,302-301 ,298 ,293 ,290—289 ,284 ,278 ,273 ,271 -269 ,330-329 ,327-326 ,323 — 322 ,318 ,316 ,31 3 ,306 ,386 ,382 ,368 ,364 ,362 — 360 ,357 ,343-339 ,337-336 ,454-453 ,426 ,409 ,407 ,404 ,398 — 397 ,393—392 ,390 ,633 ,616 ,605 ,598 ,576 ,526 ,515 ,469-468 ,466-456 674-673 ,671 ,664-663 ,645 ,643 ,641 ,635 בן־דוד יחזקאל בן־חור אליהו בן־ח״ם יעקב)״בלק״ 678 ,651 ,636 ,629 ,609 ,577 בן־מנחם אהרן בן־סימון מוריס בןסירא משה בן־סירה )מהנדס עיריית תל־אביב בן־עמרם יוסף בן־פורת פנחס )״פיניה׳׳ 626 ,623 ,581—580 ,553 ,463 ,214 ,175-173 TIPD) |ITp בךשחר)שטרן( ישראל )״סיבי״ בנסוב מרדכי בנטלי בנימין בנסאוד ז׳וםה בנץ בנש תומאס בסרפנד סימור בץ מאיר בק מרדכי בקוויט מוריס בר־נתן אשר בר־סינא )סיעזון( גד בר־סלע )ברסלאור( יוחנן בר־שביט יחזקאל בר )ברנש 677-676 בר יוסף בר לאה בר פיטר קולינם בראון גרישה )״ריצ׳רד״ בראילובסק׳ אליהו ברגמן אריה ברגסון ברוזה הלן ברוידא יוסף חיים )״צ׳רל׳״ ברוכמן יוחנן ברונסון ר״ ברונר עמוס: ראה בן־רון)ברנר( עמוס ־1 ברוקס שמואל)״ברוקס 677 בחייך בוצ׳ק בריאנס מ״קל בריגר יהודה 605 ,585 ,388 ,373 ,368 ,361 -360 ,257 .352 ,349 ,341 643 ברא״ר אור׳)"אשד 386 ,273-272 ,268-267 ,260 בריל ברין־הלוי יהושע ברליאנד ג׳ורג׳ ברלין לילי ברלין מקס ברלינג ג׳ורג׳)״באדי ברמן אמנון במדוט פולקה )הרוזן 591 בתס חיים ברנס לאונרד ברנשטיין)דייר ברנשטיין אי ברנשטיין חוה ברנשטיין מנחם: ראה בר )ברנשטיין( מנחם ברנשטיין נחום ברסלאור יוחנן: ראה בר־סלע )ברסלאור( יוחנן ברפל יוסף ג׳אווד מחמד עלי ג׳בל׳ בנימין ג׳ונסון ארווין לי ג׳ורג׳ השישי )המלך ג׳״מס ג׳ו גאדיף אלים גאדיף פ״סל גאז׳ )מלך עיראק גא׳ רוברג גאר׳ ויליאם גבולי יוסף גבלבר יעקב גבעול שמואל גוברמן שרה: ראה מקלף )גוברמן( שרה גוטוולד קלמנט גוטליב אברהם )דייר גוסליב סימור גוטליב עזרא גוטמן נחום גולד אלברט גולדברג )פרופסור גולדברג אלכסנדר )״סשה״ גולדברג הימי גולדברג יצחק ליב 740 nn0D גולדברג מונ גולדברג רפאל צ׳רלם )״ר״״ גולד גולדשס״ן איב גולדשס״ן גיק גולדשס״ן חיים גולדשס״ן מרדכי טוביה ג ג גולומביק יסה גולן)שפיגל( נחום ג 581 ,550 ,509 ,505 ,502 ,499-497 ,467-466 ,460-459 גולנס גורבולסק׳ בורים גורדון גדעון: ראה אלרום )גורדון( גדעון גורדון מקם גורדו! סםנלי גורוחובסק׳ שרגא: ראה גורן)גורוחובסק׳( שרגא גוחאל •ריס גורינדר בצלאל: ראה גורן )גורינדר( בצלאל גורל׳ אברהם גורן)גורוחובםק׳( שרגא גורן)גורינדר( בצלאל גורן)גורניצקי( משה גורניצק׳ משה: ראה גורן )גורניצקי( משה גזית )שוורצמן( ישעיהו ג גיאח חיים גיבסון גיכמן מרדכי גילברס דן פי גילון)גלוקמן( סעדה גילון)גלוקמן( קולין גיל 492 ,482 ,365—364 ,330—329 ,299 ,259 ,211-210 ,143 ,624 ,579-575 ,571 ,569-567 ,546 ,544 ,536 ,534-533 664 ,628 ,626 גינצבורג פנחס )״פינו״ גינר יצחק גלאב )פחה( ג׳והן באגוט גלבר יואב גלוקמן קולין: ראה גילון)גלוקמן( קולין גלזר משה גלזר צבי)״הייני״ גליזר א גלילי ישראל 390 ,380 ,332 ,175 ,172 ,170 ,163 ,160-159 ,156 ,137 584 ,580 ,467 ,457-456 539אי גליק גליק מנחם גליקמן יוסף גליקסון מרדכי)״מוסקה״ גלס רפאל גלעדי אליהו 615 ,606 ,589 ,565 ,562 ,560 ,520 ,513 ,506 ,492 ,485 629 גלר פול געתון)קאופמן( אהרן 677 ,634 ,632 ,574-573 ,570 ,518 ,314 ,304 גרבססק׳ )דיר גרבלר חיים גח־נר ל'א גרונברג מי גרוס ׳והן)ג׳ון גר 677 ,632 ,573 ,568 ,314-313 ,304 ,300—299 גרסמן נ גרי ויליאם )״ביל״ גריבר דוד גר״צר נתן גחן דריק גרין הרולד )״פפי״ גרין מונס׳ גרין סידני H 629 ,558 ,308 גרינבוים יצחק גרינברג)חשמלאי במחלקת העבודות גרינולד ויקסור גרינפלד מורי גרינשפון הנק גרינשפן דוד גרינשפן כתריאל גתובסק׳)ד״ר גרסון ויליאם )״ביל״ גרשהם )קולונל גרשסר עזרא דבוביץ׳ גיינג׳ר דבוביץ •ומי דה־בלוק דה־קססרו משה דדבוף החלד דואה גיוליו ד 628 ,626 דובנו יצחק דובנר מולה דובקין אליהו דוברוביץ אל דוגלאס לואיס דוידסון מאיר דויס יחזקאל דולדנר צבי דונםק׳ דוד דונקלמן בן דוססרובסק׳ יעקב: ראה דור׳)דוססרובסק׳( יעקב דורון )פליקס( אוריאל אוטו 379 ,1 78-1 77 ,1 74 ,170 דורון )פליקס( מיכאל דורון אשר דורון מרים דור׳)דוססרובםקי( יעקב 741 יו* ממטוסים קל׳ב נ במלחמה לעצמאות 659 ,514 ,391 די־ליאו אברהם דיאמונד פאול 530 ,525 ,523 :D'll"! דיין משה דין בארס דינקין הרי הארי 1 דיקוסק דן )טרכטנברג( ישעיהו)״ש״קה״ דנוביץ א״ב דנקנר דוד 1 דרקסלר פריץ האבר )מהנדס מארה״ב האוזנר גדעון הגדוס שאול הדס נעמי הדר )א הוד )פ״ן( מרדכי )מוס׳ הוהנבת ג׳ 591 ,583 הוז דב הוכפלד ארנו הוכפלד הנח הופמן תמר הורביץ בן-ציון הורביץינתן הורוביץ מקס הורוביץ משה 506 ,498 ,460 ,453 ,445 ,433 ,413 ,409 הורוביץ הורנגרד יוסף הי ה״לבורן נתן)״ה״נץ״ ה״מנם מקס הירש מוני הירש משה: ראה עופר)הירש( משה הירשל יהודה חלבני אבנר הלו׳ מרדכי הלמר עי הלנר משה הלפורד רון הלפרין אלכס המאיר• נחמן הנדרסון לוי העס 579 ,577 הנקוק פ העליון אליהו הקלמן יוסף הר-צב׳)פקח תנועה הראל איסר החוי ג׳ון הרון מרדכי הרסן ג׳ין הרצוג חיים הרשברגר)חבר א״לת השחר שנהרג השמשונ׳ יהודה וארסיקובסקי ברוך 1 ווסרהאום פרנק וו״לר )ל״טננט ווילר וולד גירי וולוביץ יצחק וולוביץ מי וולטה״מר צבי וולף )ד״ר וולף יונה וולף לאה וולפסון )אשתו של סמלי 11 וולצ׳ק 'א וונסיק אמנון ויג׳יארה מיכאל וידלם שמואל 630 ,624 ,621 וידמא״ר רוברס ג וידריך אלואיס ויזינםקי ו״דנפלד בנימין)״בני״(: ראה פלד )ו״דנפלד( בנימין)״בני׳׳( ו״מרס מיכאל ו״נברג אברהם ויקסור ו״נברג ראובן ו״נשט״ן סימי ו״נשט״ן שמעון ו״סברוד הנס וילי אפרים וילנצ׳וק בר־עתיד )״ביל״(: ראה ארד )וילנציוק( בר־עתיד )״ביל״( 385,1 53 :("1 וילסון קליפורד דנזל )'׳ת וינברג אליהו וינג״ס לורנה וינג״ט ציארלס אורד וינסר שמעון צירלס ט 620 ,595-594 ,591 ,585 — 584 ,511 ,501-499 וינשט״ן אליהו וינשט״ן ברוך וינשט״ן יחזקאל )״חצקל״ ויסברג אליהו ויסוצקי אידה ויסמן יהודה ויצמן חיים 1 ,281 ,271 ,268 ,257-256 ,253-251 ,249 ,245 ,243 ,214 ,662 ,599 ,594 ,591-590 ,586 ,405 ,387 ,371 ,360 ,314 678 ויקטור )המרזסנא׳ של מאיר ססול ויקמן הארי ויקמן רוברט לסטר )״בוב״ וישליצק• חנוך 1 42 מכתת ולדן אריקה ולנר אלתר ון־אם פרדיעד ון־ליר )גב׳ |1 וסח־׳ אריה וקס ס״מון ורבר יהודה ורבר תמר ורד׳ א ורמל זרובבל ז. זאב )חבר איילת השחר זבלודובסק׳ ישראל: ראה עמיר )זבלודובסק׳( ישראל זבר זודאק )מדריך ציני זולסאן יוסף זומר פראנסשיק [OOIT ,318,308 ,214,210,191 ,184,181 ,132 ,26 :(", זיבל צבי )"צייב 678 ,637 ,620 ,618 ,609-608 ,556 ,552 ,463 ז״דמן)דייר ז״דמן שמואל זילוני אלכסנדר )״אלכס׳׳ 184-183 ,133 ,129-128 ,99—95 ,92-91 ,87 ,76 ,63 ,56 588 ,585-584 ,582 ,580-579 ,568 ,458 ,290 ,248 זינבל בחך זינגר־רון שלום זינגר )גבי זכאי אבי זכאי נחום זלינגר אהרן משה: ראה כרמל )זליצקי( משה , זליצק זלץ יחיאל זלצמן לנגרס זסלבסק׳ דוד זעיר אמנון)״רוד׳״ זקס ברנרד זקס דוד זקס מרגלית זרובינסק׳)מחלקת חימוש זרובינסק׳ ישעיהו זרח׳ אברהם חאפס׳ מחמד האפסי חבוצק׳ הנר׳ )״הייני חוסר־יש׳ אהרן חוס״ן יחיא חופשי מאיר חוח׳ צבי חוש׳ אבא חלים עבאס חנכאן סלאח אל־דין חסאן מחמד ראוף חסיד חיים חרמון שלום חרש צבי סאהר אלא׳ חסני טאובר אלברס ט סאוזיג)נציג חברת התעופה הצ׳כית סבת שבתאי 10 528-527 10 676 ,634 ,631 ,530 •והר )סרויהרץ( צבי 0 •ולידאנו שמואל 0 459 10 ,386 ,355 ,353 ,336 ,328 ,323 ,310-308 ,303 ,288-287 ,449 ,434—433 ,427 ,423 ,412—41 1 ,404-403 ,396 ,391 ,51 3 ,510 ,494 ,476 ,468 ,463-462 ,460 — 459 ,455 ,577-574 ,572 ,570 ,567 ,561 ,558 ,541 ,523 ,518-51 7 ,624-623 ,606-604 ,595 ,592-591 ,588 — 587 ,584 ,581 663 ,661-660 ,656-655 •ופל מרדכי םוקסל׳ יהודה טוריו קלמן םורסים אלכס 0 ט״בר אברהם )״רמי׳ ם״ס ויה סילרד מאי סל ישראל •מקין טננבאום חיים םננבאום ישראל )״אברמיקד טסל ישראל סראוב אברהם )״אל״ טרויהרץ צבי: ראה טוהר )טרויהרץ( צבי 0 טרופ אלברט )״אל״ טריטל טרכטנברג ישעיהו)״ש״קה״(: ראה דן)טרכסנברג( ישעיהו)״ש״קה״( טשרובסק׳ אלכסנדר יאן שמשון יבנה )בומיק( יצחק )״צחיק״ 630 ,622 ,563 ,560 יחון ארסור )״ארס״ ידידיה אליהו ידי 197 ,191 ,183 ,181 ,131 ,125 ,106-105 ,98 ,96-95 ,302-301 ,285 ,283 ,266-265 ,249 ,228 ,211 ,203-201 ,463-461 ,457 ,455-454 ,431 ,406 ,403 ,384 ,312 ,307 ,617 ,608 ,605 ,603 ,601 ,598 ,585 ,560 ,507 ,496 ,468 679 ,673 ,664 ,645 ,639 ,635 ,628 יהודה עליזה )"אלס׳״ יהודה 483 ,468 ,31 0-309 ,296 ,291 ,287 ,284 ,277-267 667 ,644-643 ,606-605 743 במלחמה לעצמאות נירא ממטוסים קלים - למ יהל )ליכטיג( מקם מרדכי ׳ואל׳ )אופסיקמן( פנחס ובחילוביץ דוד 1 ׳ונגר ׳ יוסיפו! אביגדור יוסף דב ינאי )ינ ׳נובסק׳ איסר ׳נובסק׳ שרגא: ראה ינאי)׳נובסק׳( שרגא ׳נקנר מורים ׳עקוב׳ אריה ׳עקובסון יוחנן ׳עקובסון יוסף יפה אברהם יפה אורי יפה בת־עמי יפה הרי יפה ראובן ירמיצקי משה 606 ,592 ,542-541 ,538 ירקוני)בעל חנות בגדים ישכר חי 388-486 ,381 ,379 ,374—370 ,368 ,364-361 ,358-357 644-643 ,595 ,585 ,557 ,534 ישראל יהודה ישרו אלי כבוינק יוסף כהן אברהם כהן אדוארד)״אדי״ 325 ,257 ,253-251 כהן אלי כהן גדעון כהן דפנה כהן זאב כהן ירוחם כה כהן מ כהן מוריס כהן מריון כה 641 ,606 ,581 ,468 כהן סידני )״סיד״ כהן סיריל כהן סלווין כהן סלומון)״סמי״ כהן שמואל )״מולה״ כהנא בנימין כהנו מאיר כספי יצחק כץ )בעל בית הספר לסיסה של האצ״ל כץ אריה: ראה קצרן)כץ( אריה כץ ויליאם )״ביל״ כץ ויקסור כץ יהודית כץ משה כץ סיייל 627-626 ,577 — 576 ,305 ,303-302 כריםטרנםן אולף כרמל )זליצקי( משה כתרי שבתאי לאונרד מר לאק׳ מרדכי לבהר לביסוב זהרה לבנון יהודה להב )להוב להב זאב להס )לנדאו( שלמה להמן הנם ל ( אריה, לוביץ׳ אריה: ראה לפיד )לוביץ |ITIU 011*7 לוי)לויצה( יצחק לוי בי לוי ד )ממחלקת ההעלמה של ח״א חיפה לוי יעקב לוי יצחק )ראש אגף אפסנאות 495—491 ,476-474 ,470 ,460-459 ,434-433 ,330 ,323 593-592 ,583 ,581 ,531 ,524 ,504 לוי מיכאל )תצפיתן מלוד לוי מנחם לוי קור• שמעון )קצין כלכלה לוי שבתאי לוי שמעון לויזון ר לוין)מהנדס מארה״ב לוין אברהם גי לוין דניאל לוין ותר לוין יצחק מאיר )רב לוין מנחם לוין מנחם )מכונאי מהגליל לוין ססנל׳)דייר ל 649 לוין צבי)נהג ל 557 ,371 ,364-362 ,353 לוין שמשון לוינסון זאב לויס אדם לויסור מורס לויצה יצחק: ראה לוי)לויצה( יצחק: לוססיג יצחק לוססר לופוביץ׳־קונפינו אסתר לור׳ בוב לוריה נורמן לורך נתנאל לחובסק׳ ישראל: ראה להב )לחובםקי( ישראל לי ג ל' נ 744 מסתרו לי ברון ויליאם )״סמוק׳ ליברמן ליברמן יוסף ליהמן אלכס ליסויץ גרשון)״לי״ ליטמן ליאון ליטמן רומן ל״ת נתן ליכסיג מקם מרדכי: יהל )ליכטיג( מקם מרדכי ליכסמן גדעון)״גידי״ ליכסמן ויליאם )״ביל״ ליכ לימון מוקה אדולף )״אלף״ , לינדס ליססר דוד ליפקין)בן־נחום( ארנון ליפקין ארנון: ראה ליפקין )בן־נחום(ארנון לירון )אלסשולר( אהרן לכובסק׳ למברס אן מרי לנאר 619 ,609 ,590-589 ,434 ,387 ,383 ,257 ,253-251 לנגוצק׳ מוסיה לנגר אלרט לנדא! גיאורג לנדאו שלמה: ראה לה• )לנדאו( שלמה( לנר דן לסלאו ישראל לסקוב ה״ם לפיד )לוביץ׳( אריה לפין יצחק לפין לססר לצק׳ מרדכי: ראה אלוני)לצקי( מרדכי לק 581 לשם )שמלץ( יוסף מאבל פיס מאגי כריסטופר )״כרים״ מאוא׳)מיור־גנרל מאור )מלח משה מאיר )מאירסון( גולדה 667 ,384 מאירוב גור מאירוב שאול: ראה אביגור )מאירוב( שאול מאירוביץ בר־כוכבא מאיר׳ אמנון מאירסון גולדה: ראה מאיר )מאירסון( גולדה מאירשט״ן אי מאלאן ד״פ מאלי מילאן מא 610 ,590 מגור )מליגסון( גרשון מדלי ג׳ון מדלי ג׳ק מואיסיס אשר מויאל שמואל אהרן מולר יונתן מוניו ]ID מונ 593 ,585 מוססר ראלף מועאפ׳ עלי מורנו משה מושקוביץ פרחיה מזרחי עזרא מחמד מחמד חאפ מיטוואל׳ מחמד מיסשניק שמעון ר מיכאל׳ אורי מילר רון מילר דוד מי מילר לואיס מילר ליאו)״דאס מילר מרטין מינם יצחק מינץ אריה מיקאט׳ עבד אל־מונים מליגסון גרשון: ראה מגור )מליגסון( גרשון מליון מלכין מלוין מלפ״ן ויליאם )״ביל״ מלר משה: ראה מאור)מלר( משה מנדלסון ארנסט מנדס זיגפריד מנטין דוד מנסל אהרן מס דני מס יונתן מסנג סחגו׳)״טריג״ מסראו לואים מסרשמיט !׳ל׳ מצא יוסף מק־קונויל מקדונלד ג׳״מס מקלף )גוברמן( שרה מקלף מרדכי מקלף פלטיאל מקמילן מקניל מרגו ס מרגולין מרגולין בועז מרגולין פ״מ מרגיאת׳ תומם מרדר )מרדור( מאיר )״מוניה״ 643 ,616 ,606 ,582 ,577 ,433 ,404 ,397 ,375 מחוט סיריל מרמלשט״ן פיל מרקוביץ )ד״ר מרקוביץ חיים מרקוס אדל 745 יוא ממ נ במלחמה לעצמאות מרקוס דוד )״מיקי״ מרקם סימון)סר מרקם קרל 660 נאמן חנן נאציף פ״סל נאר נבון פיליפ נדיב• ׳׳ נובומ״סק׳)גבי נובומ״סק׳ משה מביק נתן: ראה נתן)נוביק( נתן כוד־לכזן פנחס נוח איזידור )"א׳!׳ נוסמן דוד נולמן משה D'OI] מקראש׳)פחה נורסון מיכאל )״מיקי מרק אברהם )״איב״ נוריק חווה נחמן הרווי נסאת עלי ניומן רודולף נלסון אי מרדכי)מ ( 1 נמצא־ב׳)נצאביצק נמרוד משה נעמי נצר משה גרבוני גיינו נתן)נוביק( נתן נתן אברהם וא״ב׳״ סאליח מחמוד סאליח סבובודה לודביק סבירסק׳ משה סברנסק׳ ישראל סגל זאב סגל יעקב סגל פועה סדגר)ד״ר 110 סומרם יוסף סוםנוב ויליאם סופריו נתן סוקניק אליעזר )פרופי סוקניק יגאל: ראה ידיו)סוקניק( יגאל סוקניק מתתיהו)מתי 555 ,308 ,285-282 ,280-279 סורג)ד״ר 0 ,374-371 ,368 ,365 ,359 ,351 ,349 ,340-338 ,336-335 459 ,388 ,385 ,377 סטארק גיאוף 0 סטון סטון מיקי 0 סט״רק אדוארד )״אדי סטלין ג׳וזף מסליק ארנסט )אדני סטפמפולום ססרוסטה גרשון )גירי(: ראה רווה )סטרוססה( גרשון)גירי( סיגל גיני סיגל יעקב גיק סיגרקרנץ סיגרקרנץ ליאו סירק! באקר )פאשה ס״מון הרולד )״סמוק׳״ 637 ,604 ,581 ,483 ,455 ,445 ,434 ,305 ,302 ,280—279 674 ,667 ס״מון מ״רה סילברססון)מנהל בבנק אנגלו־פלסס״ן סימון)ברשימת תורנות סימון מ״רה סימור גוטליב סימן־טוב בלפור סיממבמק׳)מנהל מחלקת הקשר בשדה דב סינגלובסק׳)יו*ר אורם סינטרה )קולונל סינטרה פרנק סיני טוביה סיננזון גד: ראה ברסינא )סיננזון( גד סינקלר סיסנר אברהם סירמ עדה סלבי קליב סלבין חיים סלומון יעקב )עו״ד סליגסון גרשון סליח )רס״ן קצין המבצעים בשדה אל־עריש סלים רידוואן סלמה חסן סלע )קל 656-654 ,628 ,615 ,560 ,555 ,318 ,311 ,308 ,283 ,274—273 660 סמאטס יאן סמוליק ויוטק סמית מורי: ראה שמיר )סמית( משה )מורי( סמית מרים סמית סידני סמרצ׳ק פרנטישק סנדרלנד ג׳ו סנט־גיון רוברט סניור )אלד 100 — 102, 129-128, 133-132, 144, 178, 184, 187 — 188, 194, 214, 224, 233, 239, 267, 284-282, 287, 311-310,296, 318, 356, 358, 368, 379, 390, 405, 433—434, 459, 465-463, 540- 541, 553, 562, 564, 576, 629, 639, 655, 672 סניור ליאון ספיבק עזריאל: ראה רונן)ספיבק( עזריאל ספ״סהנדלר דניאל ספינקס )פאשה 746 מסתרו ספיר )קוזלובסק׳( פנחס ספיר יוסף ספנר סבי ספקטור הי ספקסור שלמה ספרינגר ספרנג בוב סקוס גיף סקלצק׳ עליזה סקלר בנימין)״בן עבדאללה )מלך ירדן עופר )הירש( משה עזריהו ארנן)״סיני״ עט״ה אחמד עלי ראשיד: ראה אל־כילאנ׳ ראשיד עלי עמיר )זבלודובסק׳( ישראל 429 ,414 ,412 ,405 ,392 ,382 ,357 ,327 ,307 ,160 ,143 ,492 ,476 ,474 ,472 ,470 ,468 ,466 ,464-462 ,460-457 ,580 ,543 ,541 ,538-537 ,522 ,516 ,510 ,505 ,503 ,494 628 ,606 ,598 ,593 ,586-585 עמתי)משפחה ענאן עשת )א״זנש פ פאהן הי פא״ם הרולד פארוג׳׳ גאלב פארוק )מלך מצרים פדר נחמיה פוגל אליהו פוהורילה אמיל פוזנר פרץ: ראה פורן)פוזנר( פרץ פוזקנזר רב פול מורים פולנםק׳)אשתו של אליוס פולנסק׳ אליוס פולק )אין שם פרסי, תורן במחסן כללי בשדה רב פולק הרי)דר פולק מרציל פוממץ ויליאם )ביל 19 388 ,379 ,373 ,368 ,361 ,359 ,357 — 356 ,349 פוסקנזר דב פועה פופר ריכרד פוקס )קולונל פורסוגלי אברהם פורן)פוזנר( פרץ פורת )בורובסק׳( צפורה פיא פיאלה יעקב פ״ן יוסף פ״ן מרדכי)מומי(: ראה הוד )פ״ן( מרדכי)מוס׳( פ״ פ״נגרש אליהו)אלי(: ראה אייל )פ״נגרש( אליהו)אלי( פ״נקינד יעקב פ״נשס״ן זאב: ראה שפר )פ״נשט״ן( זאב פילבון ידני פיליפון סגני פינדר משה פינק יוסף פינקל אהרן )״רדי פינקלשס״ן אליהו פיק ויין פיקובםקי מנחם )״נאג״ פישמן ׳"ל פישמן יהודה פישר הרה פישר מורים פלאוט זאב פלגי יואל פלד )ו״דנפלד( בנימין )בני פלד)פלדמן( משה 677-676 ,635 ,633 ,631 ,573 ,570-566 ,304 ,299 ,279 פלדמן )רופא ס״סת פלדמן יעקב פלדמן משה: ראה פלד)פלדמן( משה פלונסק׳ שמעון פליגלמן דוד פלידרבאום יעקב פליק צבי פליקם אוריאל או פליקם מיכאל: ראה דורון )פליקס( מיכאל פלישוק אסא פלפל יהודה פנקס דוד צבי פסקמן מרטין פעלה נאדין צאדק פקר נתן )״נט״ פרדקינס הרי)״פרדי״ 356 ,353-348 פרדר רות פרונט ולסר פחקופק יאן פרי וי פרידלנדר חיים פרידלנדר צבי פרידמן)ד״ר פרידמן)פרדי( יעקב )״ג׳ק״(: ראה איש־שלום )פרידמן ״פרדי״( יעקב )״ג׳ק״( פרידמן יוסף פרידמן יעקב: ראה שאנן)פרידמן( יעקב פרידמן ליאונל שאול פרידמן עי פר״)דייר פריים פר״ס מרוין פרייר דוד פרייר משה פרייר צבי: ראה אבידרור )פרייר( צבי פרימן אלפרד פרימן פרץ 747 יוא ממ נ במלחמה לעצמאות פ פרלשט״ן יהודה ID פרנק יעקב )״ג׳ פרנקל ליאון פרס )פרסק׳( שמעון פרסלר אדם פרסק׳ שמעון: ראה פרם )פרסק׳( שמעון פרץ אבנר פת יעקב פתח סאמי צ׳אסו ׳ואש: ראה צידון)ציאטו( ׳ואש צ׳יזיק יי צי״מס אליעזר )״לסלי״ 557 ,396 ,308 ,305 ,302 ,262 צ׳סקלסון רונלד צ׳רלס )מנהל בית מלאכה צית׳ כרמי צבי מאיר צדוק משה צדקי איסמעיל צוקר אדולף צוקרברג יהודה צוקרברג עמנואל: ראה צור )צוקרברג( עמנואל צוקרמן פילים צור )צוקרבת( עמנואל 576 ,553 — 552 ,526 ,465 ,365 — 364 ,362 ,360 ציד ציוני אברהם ציזלינג אהרן צי צ״טלין צילבוים בנימין צימרמן טוביה )״טייב״ צימרמן ליאון צינוביץ שמואל צינקין אליהו)אלי צלדריס קונסטנטין צרקובסק׳ חטה קאופמן אהרן: ראה געתון)קאופמן( אהרן ק. אילן ק. מוניה קאופמן מורים קאוקג׳׳ פאוז׳: ראה אל־קאוקג׳׳ פאוז׳ קאסם עבד אל־כרים קאפא אומברטו קאפון יצחק קדמי ביל קדחן אברהם קדרי ברוך קובאק מומן קובנר אבא ק 584-583 ,563-561 ,497-496 ,439-434 ,401-400 658 ,652-651 ,620 ,615 ,604-603 ק קוזלובסק׳ דוד קוזלובסק׳ פנחס: ראה ספיר )קוזלובסק׳( פנחס קוטלוביץ רפאל קויבסק׳ נתנאל קול־נשר מיכאל קול )קולות׳( משה ( משה1 קולות׳ משה: ראה קול )קולות קולינס פטר ק 388 ,384 ,382-380 ,377 ,374-371 ,348 ,345 ,343 קונוסניק׳ מרסל קונפינרלופוביץ׳ אסתר: ראה לופוביץי־קונפינו אסתר קופילביץ לוי: ראה ארגוב )קופילביץ( לוי קופר אלק קופר ארתור 312 ,308 ,296 ,286 ,276-275 ,273 — 272 ,262 ,260 ,239 664 ,628-626 ,577 קופרמן מרק קופרמן עמי קוק ד״ב קוק יוסף קוק ישראל קור״ן, פרופי קורין צבי קורנוול קורנק וויטה קורסק׳ ליאו קורץ רימונד)ר״ 674 ,669 ,666 ,647 קושניר אריה קושציק דב קטין אי קיזר ג׳והן ק״ ק״ן מ״קל קילגור ג׳״מס קינג ארנסט )״גלן״ קירקבריד אלק קירשנר אלי קירשנר שרגא קלאוזנר שמואל )סם קלה מרטין קליין יצחק: ראה סלע )קליין( יצחק קלינמן הלל קל׳•׳ פול קליר קלמנטיס קלקא אביבה קלר הרברט קמבל רונאלד קניל׳ ג׳ים קנינגהם אלן קנר מישה: ראה קרן)קנר( מישה קס שלמה קסטן מאיר קסטנר מאיר 748 מפתח קפלן אליעזר קפל 289-288 ,286 ,275 קפלן מורסון)״מורס״ קפלנסק׳ ידידיה )אדי קפוא חנה קצב הנוי קצין שאול קצנלסון)ד״ר קצרן)כץ( אריה קראוזר יי קרוג׳ינגסון צירלם קרוכמלניק משה קרון חד קרופינסק׳ יוסף: ראה קרן)קרופינ קרסים הוברנ קר״בן לורנס קר״ז אשר קר״זר ביל קריס ברוך קריקין תיאודור 511 :1 קרלינסק קרלנבוים יוסף: ראה אלמוגי)קרלנבוים( יוסף קרלסון ג׳ון חי קרמר ה״ם קרן)קנר( מישה ( יוסף , קרן)קחפינסק 550 ,548 קרק ססנל׳ קשבה מחמד )פאשה ר. עמנואל ראב לורנם )לארי רא״ל׳ בארי רבי 498 ,491 -485 ,482-481 ,475 ,460-459 ,433 ,362 606 ,583 ,576 ,569 ,512-510 רבינוביץ )רס״ר ביה״ס חסכני רבינוביץ )שם פר רבינוביץ שלמה: ראה שמיר )רבינוביץ( שלמה רבץ )חשמלאי רגרפרוינד עדנה רדניק אלינור רובין יוסף חבינזון)פרופסור רובינסון איזי חבנס אריה חמפלד מיל 590 ,383-381 ,348 חברה )הרוזן רוברסס דונלד ה. )״דון״ חברססון ניל חדיק יהושע רווה )ססרוססה( גרשון)גירי TH nun רוזין דניאל )דני רוזין יוסף רוזן )רחנבליס( פנחס רוזן)חזנצו״ג( אליהו)איליה 317 ,287 רוזן )היועץ המשפס׳ של משרד החוץ רוזן גיק רוזנבאום אלי רוזנבאום מהם אהרן רחנבלו • אריה 671 ,657 רוזנבליס פנחס: ראה רוזן )רוזנבליס( פנחס רוזנברג אדי רוזנברג אלי 664 ,578-577 ,553 ,296 ,291 ,287-286 ,277-275 ,273 רוזנברג מאשה רוזנברגר קורט רוזנר שאול רוטבלס שושנה רוטנברג אברהם רוטנברג נתנאל רוטנברג פנחס רוטשם״ן אברהם רוטשס״ן הרולד רוטשס״ן עמנואל )״עמה״ רוטשילד יהודה רוך ארנולד )אתי רוכל )אבידר( יוסף רוכל יוסף: ראה אבידר )רוכל( יוסף חלץ מירוסלב חמל רון יוחנן רונן )ספיבק( עזריאל רוט לי חס משה חסו שמואל רוסופסק׳ ראלף חף מאיר רוקח ישראל רושגולד יוסף חתם )רי 676 ,634 — 633 רזניק יצחק רטושניאק ג׳ק רטנר יוחנן ריבקוף מר ריבקינד פילים ריטרמן אריה: ראה רותם )ריטרמן( אריה ר״זברג סם ר״ז ר״זס בלה ר״סר ש׳)ד״ר ר״ל׳ בארי ר״ל׳ הווארד בדלי ריין נס ר״נה״מר זאב ר״נמן שמואל: ראה רמון )ר״מן( שמואל ר״נר אריה 749 d'oiddo איונ במלחמה לעצמאות ר״נשס״ן שמעון n ר״םמן יוסף )ג׳ו(: ראה רענן)ר״סמן( יוסף )ג׳ו ריפסין יי רכל רמון )ר״נמן( שמואל רמז אהק 97-96 ,93 ,91-90 ,88 ,83-80 ,78-75 ,67-66 ,64-63 ,163-162 ,160 ,159 ,157 ,149 ,133 ,131 ,128 ,104 ,102 ,99 ,247 ,228 ,214 ,200 ,184—183 ,179 ,176 ,174 ,170 ,168 ,299 ,294 ,290 ,288 ,266-264 ,259 ,257 ,255 ,253 ,249 ,350-349 ,345 ,343 ,341 ,335-332 ,330 ,328 ,323 ,301 ,377 ,375 ,373 ,371 -370 ,365-360 ,358-355 ,352 ,408 ,406 ,404 ,399 ,395 ,393 — 392 ,387 — 386 ,383—380 ,456—455 ,453 ,450-448 ,445 ,441 ,433 ,415 ,412 ,410 ,495-494 ,492-491 ,489 ,480-478 ,474 ,470 ,468—458 ,546 ,544 ,538 ,523 ,51 8-517 ,51 5 ,510-509 ,502 ,498 ,590 ,587 ,585—581 ,574 ,569 ,567-566 ,557 ,551 —550 ,639 ,635 ,628 ,625 ,617 ,612 ,606 ,604 ,601 ,595 ,592 682 ,673 ,667 ,659 ,648-647 ,644 — 643 רמז דוד ממון וענן )וייסמן( יו 515 — 514 ופוומן מאי ופסוו בול רפפוו רפפורס יצחק רפפורט נחום: ראה אפרת )רפפורס( נחום שאלתיאל שאנן )פרידמן( יעקב שבב שגב יעקב שגם לסלי שוארץ חנוך ש 379 ,375 ,368 ,358 ,346-345 ,341-340 ,338-337 ,161 389-388 ,385-384 שוורץ אורי 1₪ שוורץ הוי שוווצמן ישעיהו: ואה גזית )שוווצמן( ישעיהו שוחס ג שוחס מוקי שול ׳שואל שולמסון סידני)״סיד׳ שולקינד זאב שומאכו מכם שורצשילד שחם )שכטר( מישאל שטג )דר שסח גניה שטיין בנימין)ולסר שטיינברג אוטו שטיינברג סיריל שט״נמן יוסף שטינר גיק שטראום מיכאל שטרית בכור שטרן ישראל)״טיבי״(: ראה בן־שחר )שטרן( ישראל )טיבי( שטרן עבריה שטרנפלר אלי שטרסברג יוסף שיבא )שיבר( חיים ש״נבאום יריב שיל! פילים )פיל שילוח ראובן שינרלר אירווין ר. )״ שיק גורג יורי )דיר שיקלר שכטמן יי שכסמן לורין: ראה שמיר )שכטמן( לורין שכטמן שמיר: ראה שמיר )שכטמן( ה״מן שכסו שכסו מישאל: ואה שחם )שכסו( מישאל שלה ובקה שלון אוויאל שלוש וני שלוש שלמה שלק אליעזו שמאלי צבי שמולביץ זאב שמיוט שמעון שמיו )סטית( משה )מוח שמיו )רבינוביץ( שלמה שמיו )שכטמן( ה״מן 265 ,249 ,161 ,149 ,131 ,97-96 ,83 ,73 ,71 ,67-66 ,64 ,373-372 ,368 ,364 ,357 ,344-343 ,337 ,335 ,323 ,299 ,397-395 ,393 ,391—390 ,386 ,384—383 ,380-379 ,377 ,582-581 ,567 ,474 ,468 ,460—458 ,433 ,410—409 ,399 659 ,645-643 ,641 ,595 שמיו)שכטמן( לווין שמיו משה שמלץ יוסף: ואה לשם )שמלץ( יוסף שמעוני יהודה שמשוני נחמיה שנ״וומן סם שססוויץ אבנו שעיה יוסף שפושניק שפיגל נחום: ואה גולן)שפיגל( נחום שפיו אפוים שפיוא דניאל)״וני״ שפיוא יעקב שמשון שפיוא משה שפיוא ני שפיוא ניסן שפר )פ״נשט״ן( זאב שפוינצק 555 ,463 שפוינצק יוסף שקולניק לוי: ראה אשכול )שקולניק( לוי שקולניק נוומן 750 חפתו שקלרסק׳ אלישע שרויטמן יוסף שחג נחום ר״ שרם ירחמיאל שרת )שרתוק( משה 598-597 ,469 ,459 ,457 שתקא׳ אדם 285-284 ,281 ,269 ,263 ,241 ,238 ,235-233 ,214 ,211 ,51 6 ,463 ,318 — 31 7 ,310-308 ,297 ,292-291 ,287 680-679 ,677 ,673 ,653 ,651 ,577 ,562-559 ,553-552 תב תבור׳ צבי תדמור יהושע תמרי אליעזר מקומות אבו־גוש אבו־סויר אבו־שושה אבן־יהודה אגיקיו)שית אוברפפנהופן)ש״ת אודסה אום־אל־חורפן אום־אל־פחם אוסטריה אוסטרליה אוקינווה אוקלהומה אוקלנד אורבה אורבה )עדת אורים אזור אזורים, האיים ה איאצ׳יו 344 איגזיים איטליה 163-161 ,157 ,148 ,122 — 121 ,111—110 ,84 ,82 ,80—79 ,348-347 ,345-344 ,337 ,335 ,331 ,329 ,178 ,176 ,170 ,166 ,501 ,437 ,387 ,380 ,378 ,364-362 ,358 ,355-352 ,350 639 ,557-556 א״לת־השחר איכסל אילון, עמק אילניה )סגירה אילת אימ אינבס איסטנבול איסלין איראן אישוא אל־אקצא, מסגד אל־בורג׳ אל־בריה אל־ואש )ש״ת ״אלוויך, מלון אל־חבאנה אל־חוניד׳ )ש״ת אל־חמה אל־חרב אליכאוכב אל־מנשיה אל־ אל־עריש 609 ,607-603 ,600 ,320 ,284 ,265 ,250 ,168 — 167 664-663 ,661 ,645-643 ,641 ,637-636 אל־קבאב )משמר־אילון אל־קובאב אל־רשיד )ש״ת אלבניה אלגייריה אלומות אליבורג אלכסנדריה אלמאזה "אנןבםדור־, מלון אמסטרדם ״אנגלטר״, מלון אנגליה: ראה בריטניה אנטיפטרוס אסואן א־סלקה, ואדי אפיקים ״אקסלסיור״, מלון ארבד ארזה ארצות־הברית )אמריקה 96 ,94-91 ,84-82 ,79 ,77 ,74-72 ,68-66 ,64-63 ,158-148 ,137 ,127 ,124-123 ,1 16-112 ,110 ,106-104 ,257 ,252 ,1 84 ,1 77-1 73 ,1 70-1 68 ,1 66 ,164 — 160 ,339-335 ,333-331 ,328-326 ,323-322 ,320 ,306-305 ,371-370 ,368 ,365-362 ,360-357 ,354—353 ,351-341 ,423-420 ,418 ,400 ,397 ,395-393 ,389-377 ,375-373 ,491 ,476 ,469 ,459-458 ,454 ,445 ,442 ,439 ,436 ,429 ,646-645 ,641 ,600 ,598 — 597 ,582 ,577 ,556 ,519 ,503 670 ,657 ,649-648 ארקסוס אשדוד 604 ,455 ,319 ,315 ,285 ,283-282 ,279 ,276-271 אשדוד, גשר אשדות יעקב אשוע )אשתאול אשקלון: ראה מג׳דל )אשקלון( אשתעול: ראה אשוע )אשתעול( אשנה ״בריסטול״, בית־מלון 51 000 יונ במלחמה לעצמאות ״בתיה״, מסעדה באב אל־ואד: ראה שער־הגיא )באב אל־ואד( באר־ באר־יעקב באר־שבע 671 בארות יצחק באח )איטליה באח )נגב בגדד •דרום בוורלי־הילס בולוואיו בוסניה בורמה בורמה, דרך בורקין בסאני־א־שרק׳ 294 ,292-291 ,209-205 ,203 :HQ ביילורוסיה ב״קסרפילד ב״ר 670 ,668 ,665 ,643 ביל״ו, בית־ספר )תל־אביב ביר־אימאעין ביר־עסלוג׳ בירה בית־אורן ביודאשל ביודג׳וברין )בית גוברין 635 ,608-607 ,604 ,273 T'THQ בית־דגון )בית־דגן, בית־דגין בית־דראם בית־הערבה בית־הספר בסמ״ת בחיפה בית־הספר הסנני של חיל־האוויר בית־הספר הריאלי בחיפה בית־הספר למכונאי אווירונים בית־הספר ל₪סרים בית־הספר לתעופה בית־הספר ע״ש מכס פ״ן בית־וגן)ירושלים בית־חורין בית־חנון בית־החולים ״הדסה״ בית־החולים ״הר סיני״ בית־החולים ״בילנסון״ בית־החרושת ״מיספרו״ בית־יוסף בית־לחם בית־מחסיר )בית־מאיר 619-618 ,614 ,351 בית־נבאללה בית־נובה בית־נסופה, בקעה 291 ,263-262 ,204-202 :j'OIOTIQ בית־סורק בית־סירא בית־עובד בית־עינן בית־עפה בית־שאן בית־שאן, עמק בלאו בלגיה בלומסבר׳ בלטה בלידה בלפוריה P 649 ,640 ,614 ,552-551 בנות־יעקב, גשר בניאס בנינה בנת־גיביל בסיס אספקה מם׳ בעל־בק בצת בקה ברבנק ברגן־בלזן ברוקלין)ניו־יורק בריסניה )אנגליה 68 ,66-65 ,63 ,58 ,56 ,48 ,46-38 ,36 — 33 ,31 ,29 ,27 ,122-1 18 ,116-104 ,96 ,94-90 ,86 ,84-82 ,80 ,74-70 ,153-152 ,147 — 138 ,135 — 134 ,129-128 ,125-124 ,225 ,223-222 ,209 ,205 ,194 ,185 ,180-176 ,167 ,159 ,284 ,270-264 ,262 ,259 ,257 ,254 ,247—246 ,240 ,230 ,345 ,343 ,330-326 ,321 ,319 ,305 ,302 ,297 ,294 ,289 ,394-393 ,390 ,371 ,369 ,364 ,360 ,354—353 ,348-347 ,422-421 ,419 — 41 8 ,413 ,407-406 ,402 ,400 ,397 ,459-458 ,456 ,454 ,445 ,437 — 436 ,427 ,425-424 ,506 ,500 ,497 — 496 ,489 ,480 ,479 ,472 ,469 ,461 ,553 ,540 ,538 ,527 ,524—523 ,520 ,517 ,515 ,513-511 ,591 ,584 — 583 ,580-579 ,577 ,565-564 ,557 ,555 ,649-646 ,641 ,630,626 ,617,613,611 ,603 ,600-597 667 ,664 ברייה ברין 165,163,71 -70 ,69,66 :, ברינדיז ברית־המועצות 613 ,598 ,448 ,391 ברלין ברמודה ברפיליה m ״ג׳מע אל ערביה״, מלון ״גרנד בראדה״, מלון ״גת־רימון״, מלון ג׳בע ג׳וסיר גיזירה 752 מפתח ג׳ימזו גילמה ג׳ני 673 ,631 ,620 ,607 ,572-571 ,449 גירש 285 ,256-255 ,130 :•, גאול גבולות גבים גבעה גבעת־ה״ם: ו גבעת־שאול )ירושלים ראה גם מג״ש )מסלול גבעת־שאול( גבר־עם גדרה ג׳וליס גוואסמלה גולן, רמת ה WU גזר גלא גלבוע, הר גליל 450-448 ,420 ,347 ,318 ,313 ,299-298 ,291 ,277 ,273 ,248 682 ,671 ,669 ,633 ,631 ,625 ,598 ,572 ,564 ,539 ,456 גליל־ים גלינה, מסערה גמזו גנס, אוניברסיטה גרינלנד גרמניה 391 ,378 ,351 ,321 ,265 ,1 78 ,153 ,1 50 ,141 ,127 ,122 661 ,647 ,606 ,602 ,497 ,461 ,437 ,413 גשר גת ״דה־אינ ״דיזינגוף״, מסעדה ״דן״, מלון)תל־אביב דבוריה דגניה אי דור: ראה טנטורה ד 680-679 ,639-638 ,564 ,559-558 ,31 7 ,315-314 דחיליה )ש״ת דיר־א־זור )ש״ת דיר־אברטור דיר־איוב דיר־איססיה דיר־אל־בלח דיר־ דיר־יאסין דיר־מחייזין דיר־סניד דיר־רפת דירבאן דליה דמשק599-598 ,461-460 ,457 ,454 ,347 ,321 ,319 ,307-305 682 ,670—668 ,666-664 ,661 ,643 ,610 ,605-603 דן)קיבוץ דנבה דנצינג דקר דרבן דרדרה דחם־אמריקה 190-188 ,184 ,1 78 ,169 ,152-151 ,132 ,129 ,125 ,100 ,356 ,354—353 ,344 ,305 ,303 — 302 ,266 ,246 ,201 ,198 ,420-418 ,397 ,395 ,378 ,373 ,371 -368 ,363-362 ,358 ,595 ,577 — 576 ,570 ,565 ,557 ,515 ,462 ,459-458 ,442 606 דרעה ״המוזג״, מסעדה האי הבטיחה, עמק הודו הוליווד הולנד הונולולו החולה החולה, עמק הטפילד )ש״ת הליופולים הראל: ראה בית־ג׳יז)הראל( הרארה: ראה סולסבור׳ הרדץקרלובה הרדר הרוורד, אוניברסיטה הרטוב הרצל, הר הרצליה 443-441 ,421 ,417 ,410 ,408 ,321 ,319 ,290 ,285 ,282 ,576 ,556 ,545 ,539-537 ,533 — 532 ,487—486 ,476 ,456 ,652 ,635 ,625 ,621 ,619 ,609 ,595 — 591 ,588-586 ,582 677 ,673 ,671 ,669 ואךנוים ואנקובר וודפורד )ש״ת ווסטצ׳סטר )ש״ת 469 ,350 ,154 :OC |HM'WII וילהלמה וילנה וינה ״דלאט לב״, מלון ז׳והולה תבה 388 ,386 ,384 ,381 ,379 ,372 ,364-363 זאטץ 405 ,377 ,374 ,365 ,359 ,352-349 ,346-341 ,338 ,334 663 ,661 ,644-643 ,641 ,606-604 ,585 ,582 זימבבווה: ראה רודזיה הדרומית 753 ממטוסים קלים - למטוס׳ קרב !ודסצצה א ונו במלחמה לעצמאות זכחן־יעקב זלצבורג זרעי זרקה ח׳זעיל ח׳לדה )משמר־דוד ח׳לפה, ואדי 72 ,69 — 68 ,45 :DIOYn וזאלב חאףונס חבניה חבר חדיתא חדרה חולדה 653 חולה ח חולתה חוח חיסין חיפה 179-178 ,168 ,151 ,147 ,145 ,143-142 ,138 ,130 ,122 ,105 ,303-302 ,298 ,287 ,270 ,268 ,266 ,247 ,205 ,184—182 ,402 ,3 70 ,361 -360 ,358 ,328 ,321 ,31 2-31 1 ,305 ,439 ,436 ,428-423 ,420-418 ,416 — 415 ,410 ,407-406 ,507 ,474 ,472 ,469 ,467 ,451 ,448 ,445 ,443 — 442 ,440 ,578 ,575 ,572-571 ,566-565 ,536 ,531 ,527 ,513-509 680 ,676-674 ,667 ,665 ,663 ,640 ,607 חיפה, בתי הזיקוק חיפה, נמל חיפה 266 ,264 חל חלוצה הלץ חניתה הםאני)אתונה, ט״ת הצור )קיבוץ הצור)ש״ת הצרים חרב חרביה: ראה קסטינה )חצור, ש״ת( חרבת מסקנה חרוב, ואדי חרובה, רכס חריין חתה ״טיבולי״, מלון ״סרה נוססרה״, מלון סאלסה 0 סבריה 651 סול־כר622-621 ,434 ,382 ,348 ,288-285 ,280 ,278 ,276 ,271 ,267 669 ,667 סולסה טוניסיה IOID טוקיו טורונטו 10 טורקיה טטרבורו)ש״ת טייבה טירה טירת־הכרמל טכניון, העברי, ה )חיפה 557 ,513 ,510 טנגנאיקה )טנזניה טנטורה )דור טקסס טריפולי)לבנון "יח־ "ירק 442-441 ,439-438 ,428 ,424 ,420 ,397 ,390 ,382 ,365 ,294 634 ,576 ,544 ,523 ,504 יבנאל 677-676 ,634-630 ,574-569 יבנה )כפר יבנה )קבוצה יד־מרדכי יהודיה יוגוסלביה 363-362 ,352 יוהנסבורג 356 ,355-353 ,331 ,167 ,163 ,1 58 ,152 ,66 :|11' יוסטון יזור: ראה אזור יזרעאל, עמק יחיע 'ל '•־המלח 607 ,554 ,436, ,329 ,326 ים־סוף ימה יסוד המעלה יסור יפה יפ 658 ,652 ,564 ,506 ,502 ,500 ,497 ,486 ,283 ,280 יפיע יפ ירדה, חירבה ירדן )ממלכה 265-264 ,255 ,227 ,225 ,223 ,220 ,205 ,201 ,198 ,191-190 ,602 ,598 ,555 ,515 ,394 ,304 ,299 ,296 ,271 ,269-268 668 ,607 ירדן, נהר ירדן, עמק 54 מסתר 571 ,314 ,65-64 ,45 ,43-42 ,34—28 ,26 ,19—18 ,16 ,11-10 :•, יחשל 151 ,147-146 ,135 ,131 -130 ,105 ,96 ,91-90 ,86 ,231 ,224 ,217-216 ,208-195 ,193-190 ,187 ,183-180 ,291 ,288 ,271 ,267 ,264-262 ,254 ,248-246 ,244 ,240 ,390-389 ,364 ,357 ,327-326 ,323 ,316 ,298-297 ,293 ,455-454 ,445 ,443 ,439 ,434 ,428 ,421 ,418 ,416 ,394 ,539 ,532 — 516 ,514 ,510-509 ,507 ,475 ,467-462 ,460 ,617-616 ,614-610 ,607 ,598 ,560 ,555 ,553-551 ,548 680 ,657 ,651 ,636-635 יריח ירמוך, נהר ירק ״נסית״, מסעדה כאוכבה כווית כוכב־הירדן ספרא מרת, ימה 627 ,623 ,607 כפר־א־לבה כפר בניאס כפר־ג׳מל כפר גלעדי כפר־דחם 645 ,636 ,607 ,562-560 כפר השילוח: ראה סילואן כפר־ויתקין כפר־ורבורג כפר־הרב כפר יונה כפר־יעבץ כפר־נונחם כפר סאלד כפר־סבא כפר־סולד כפר־סירקין)ש״ת כפר־עאנה כפר־עציון כפר־עתא כפר־פיק כפר־קאסם כפר־קמה כפר־תבור כרמל, הר כרתיה כרתים ״לב הכרמל״, מלון לבנ 602 ,600 ,571 ,368 ,301-300 ,198 ,265 ,227-226 ,223 607 לבנון, בקעת ה לגיון לדקיה להבות־עמיר לוב לוב, מדבר ל ל 616-613 ,607 ,598 ,552 ,297-296 ,292-291 ,285 ,262 636 ל 21 1 ,209 ,205 ,199-198 ,192-190 ,133 ,101 ,94 ,91 ,617-613 ,600 ,563 ,506 ,424 ,410 ,318 ,305 ,296 ,267 682 ,619 ל 469 ,385 ,376 ,373 ,327 ,268 ,265 ,176 ,143 ,141 ,127 670 ,650 ,648 ,488 ל לוסקה לסביה לסר 607 ,598 ,458 ,357 ,301 ,297 ,294 ,292-291 ,285 ,276 618-617 ,614-613 לידם ליוויאנה ליון ליטא ל״ק טקסס ליסבון לפתא )ירושלים ״מסימו דסליו״, מלון ״מקורות״, מחנה מבטחים מגידל־יבה )מגדל צדק מגידל )אשקל 669 ,632-631 ,628 ,625 ,607 ,603 ,273 מגדל־צדק: ראה מג׳דל־יבה )מגדל צדק מגיח מרש )מסלול גבעת־שאול 61 1 ,531 -528 מדבא מדבר המערבי, ה מדיסון, פארק )ניו־יורק מדריד מוהגירין מונסיפיוח, שכונה )ירושלים מונטנגרו מונטריאול מוסקבה מוצררה, גשר מוקבילה מזה מזכרת־בתיה מזרעה מחנה מחנה אלנב׳ מחנה יהושע מחנה יונה מחניים 662 ,629 ,626 ,571 — 570 ,566 ,564 ,531 ,312 ,303 755 יואנ במלחמה לעצמאות מטולה מטרופ סיאמי מיאמי־ביץ׳ מילאנו מילק, ואדי)נחל ׳וקנעם מינכן מינסוסה מירון, הר מכמורת מלחה )ירושלים מלטה מלכיה 571 מלכיה, רכס מנחת )מאליהה מנציססר מנרה )רמים מנשה, חבל מ מסחה מסכנה, חירבה מעברות מע״ן־בחך מעלח־החמישה מפרק )ש״ת מצלבה, עמק ה )מסלול(: ראה מר״ם )מסלול רחביה־מצלבה( מצרי 157-156 ,148—142 ,140-137 ,135-127 ,125-118 ,111 ,201 ,196 ,187-186 ,183-178 ,171 ,169 — 168 ,163 — 160 ,248 — 246 ,243-238 ,236-230 ,21 7 ,208 ,206 — 204 ,273-271 ,269-268 ,266-263 ,259-258 ,255 — 250 ,316-314 ,303 ,301 ,295 ,291—290 ,284-281 ,276—275 ,369 ,360-359 ,351 ,348-347 ,337-335 ,325 ,321—319 ,431 ,427 ,424 ,421 ,416 ,413 ,410 ,403 — 399 ,373 ,371 ,565 — 564 ,559 ,540-539 ,521 ,516-515 ,500 ,456 — 455 ,614 — 61 1 ,608-603 ,600-598 ,595 ,586 ,582 ,580 ,650-645 ,643 ,641-640 ,638-635 ,630 ,622 ,618—617 681 ,679 ,672-669 ,662 ,660 ,653-652 מקווה־ישראל מקסיקו מקסיקו־סי מרגי־עיון מרים )מסלול רחביה־מצלבה 551 ,531 ,529 ,527-524 ,522 ,520-516 מוסה־מטרוח מרם״ מרר משואות־יצחק משלטיה משמר־אילון: ראה אל־קבב משמר־דוד: ראה חלדה משמר־הירדן 610-607 ,604 ,598 ,572-571 ,569 ,449 ,323 ,314-312 669 ,667—664 ,661-660 ,630—623 משמר־חנגב משמר העמק ״נשר׳, מפעל נבטים נבי־י!שע נבי־סמואל נבי־רובין נגב 248 ,242-241 ,235-234 ,232 — 230 ,216 ,189 ,182 ,165 ,456 ,454 ,435 ,347 ,327 ,318-314 ,276 ,271 ,265 ,254 ,657-654 ,638-637 ,629 ,607 ,576 ,564, 560 ,558 ,548 ,539 679 ,675 ,672-671 נגבה נהלל נהריה נהריים נובהיסקוטיה נוה־שאנן)ירושלים נווה־יעקב נוציראת נורבגיה נורמנדי נורתולט )ש״ת נחלת בנימין)תל־אביב נטאל נטר נירגיר ניו־יורק 383 ,379—378 ,374—372 ,346 — 345 ,341—340 ,338 ,264 557-556 ,469 ,388 ,386-385 ניו־יורק, מדינת ניוארק נילוס, נהר ה ניס ניצנים ניק!סיה ניקרגואה ניקשיץ ניר־עם 639 ,637 ,564 ,561-558 ,443 ,315 ,242-240 ,238-233 נירב )ש״ת נירי נס־ציונה נע נענה נצנה: ראה עוגיה אל־חפיר נצרת 634-633 ,626-625 ,623 נתיבה נתניה 607 ,417 — 416 ,414 ״סטלינגרד״, מלון ״טלגר״ב״, מלון םאן־חואן סאפיר״ה סאקר, גן)ירושלים סגירה: ראה אילניה 0 56 מסתרו 554-551 ,548 ,539 ,483 ,346 ,431 -430 ,298-296 679 ,660 ,655-651 סואכיר סואץ, תעלת 10 סולסבור׳)הראוה סומיל סוריה 307-298 ,295 ,265 ,228 ,226 ,224-219 ,217 ,205-204 ,610 ,607 ,605 ,602 ,599-598 ,571 ,566 ,538 ,324 ,311 672 ,669-662 ,641 ,630 ,624-623 סטלינגרד סטרטון סילואן)כפר השלוח סין סיני, חצי־האי סיציליה סלבית )שעלבים סל סלמה סמרה 537 ,533 ,42 :|IT0]0 סנהדחה )ירושלים סנס־קליר )ממר סנסה־מוניקה סנסה־מריה סעד ספיאנציה, מפרץ ספיה ספסף ספרד סרדיניה סרפנד: ראה צריפין)סרפנד( ״עד הלום״)גשר עאל־דאבה עברית, אוניברסיטה עבדיס עבס״ה עבר־הירדן: ראה ירדן)ממלכה( עוגיה אל־חפיר )נצנה עזה 600 — 599 ,555 ,348 ,262 ,248 ,245-243 ,240-238 648 ,645-644 ,638-636 ,607 ,604-603 עטרות )מושב ע עיבדיס עיבלין עיטחן עימארה עימואם עי עין־גזל עין־החורש עין־ה₪פ עין־ורד עין־חוד עין־חרוד עין־כרם עין־צורים עין־ראזל עי 667 ,622-620 עינאבה עיראק 278 ,276 ,271 ,268 ,260 ,257 ,255 ,228 ,225 ,221 ,192 ,608—607 ,602 ,599 ,515 ,496 ,469 ,437 ,301 ,286-284 673 ,668 ,636 ,620 ,61 1 עיראק־ ע עלומים עלמה עמא רבת־עמון )עמאן( ע עסלין עפולה 675 ,668-667 ,631 ,607 ,575 ,572 ,427 ,416 ,280 עציון, גוש עקבה עקרון)עקיר, תל־נוף, ש״ת 157 ,136 ,134 ,132 ,128 ,101 ,97 ,94-93 ,91 ,86-85 ,188—187 ,185 ,183-181 ,178 ,173-171 ,167 ,162 ,160 ,291-290,187,181 ,173 ,271 ,259-256 ,253-251 ,249 ,349 ,344 ,331 ,322 ,320-319 ,311 ,305 ,302 ,295-293 ,430 ,423-422 ,417-416 ,410-408 ,406-404 ,372 ,361 ,495 ,490 ,487—486 ,481 ,476 ,466 ,456 ,443 ,440-438 ,589—679 ,576 ,568 ,548 ,540-537 ,534-532 ,523 ,504 667 ,663 ,650 ,645 ,613-612 ,609 ,593-591 ערב־אל־קורן ערב־הסעודית ערב, ואדי ערבה ערה, ואד׳)נחל עירון עתלית ״פארק״, מלון ״פונס״נבלו״, מלון ״פורסין״, מלון ״פילדלפיה״, מלון ״פלאם״, מלון ״פלורה״, מלון ״פנורמה״, מלון פאביה פאדינגסון פאיד פא״ךפילד )קהיר־מערב, ש״ת פגיר פ פורט־לודרד״ל פורט־טעיד פורטו־ריקו פורט פורטין)מלון 757 יואנ במלחמה לעצמאות פיססבורג פילדלפיה 252 :•, פיליפינ פינלנד פיק פיקדיל, בית־קפה )חיפה פל פלורידה פלמיספונסין פלמידה )תדמור, ש״ת פנמה פראג 585 ,539 ,388 ,379 ,363 ,377 פרדס־החור׳ פרדס־חנה פרוגייה פריס 455 ,385 ,377 ,373 ,369 ,362 ,357 ,351 פרצ׳״ס פתח־תקוה 640 ׳ציוך, מלון *צנסרל״, מלון צ׳ירונדו ציכוסלובקיה 162 — 1 58 ,156-1 54 ,149 — 148 ,131 ,129-128 ,105 ,306 ,290 ,288 ,253 ,249 — 248 ,243 ,187 ,184 ,179-169 ,346-345 ,343-341 ,338 ,335-332 ,329 ,325 ,322 ,314 ,378-377 ,375-372 ,365 ,363-359 ,357-355 ,352-350 ,582 ,577 ,539-538 ,501 ,487 ,459 ,405 ,387—386 ,384 675 ,668 ,645-643 ,604 ,590 ,587 ,585 צ׳כיה: ראה צימסלובקיח צ׳מפינו)ש״ת ציסקה צאל צוער צופים, הר ה צור צור־באהיר צידון ציון, הר ציפורי ציריך צלף צמה צפת צריפין: )סרפנד צרעה צרפת 397 ,378-377 ,363 ,351-349 ,335 ,332-330 ,328-327 648 ,476 ,474 ,463 קאסר אל־ניל, מועדון קאפ דה דאקסון קאקון קבסיה קדמה קדש )קדם, כפר קהיר 649-643 ,641 ,612-611 ,609 ,606-604 ,347 ,301 ,270 682 ,670 ,662-661 קובב קובה קובנסח קולה ק 627 ,624-623 קופקבאנה קורנוול קורסי קורסיקה קסאניה קסרא ק״פטאון קינגוויליאמסםאון קיסריה קישון, נחל קליה קליפורניה קלנדיה: ראה עטרות )שית( קלנסואה קלקיליה קנדה 644 ,577 ,421 ,418 ,397 ,395 ,386 — 385 קניה קססינה )חצור, שית קססל קסינו קפריסין 585 ,538 ,516 ,469 ,358 ,306 קקון קרד אל־בקרה קרד אל־ג׳נמה קרוידן)ש״ת קריה, ה: ראה שחנה קר״ת־ח״ם קר״ת־סבעון: ראה סבעון קר״ת־מוצקין קר״ת־ענבים ראס־אל־אחמר ראס־אל־נקורה: ראה ראש הנקרה ראפאת ראש־הנקרה רא רא 663 ,610 ,571 ,569 ראש רבדים רביבים 672 רבת־עמון )עמאן 670 ,605 ,460 ,457 ,319 ,306 758 מסתרו רגבים ר רובע אל־פוקה 354 — 352 ,331 ,329 ,1 76 ,168-167 ,163 ,69 ,66 :Dim 365 רוחיה רודויה הדרומית )זימבבווה רודזיה הצפונית )זמביה רוחמה חמא 385 ,363 ,358 ,356-353 ,337 ,167-166 רומניה רוססנגברג רוסיה: ראה ברית המועצות רחביה, שכונה )ירושלים גם מר״מ )מ רח 653 ,651 ,640 ,614 ,513 ,418-416 ,291 ,281-280 ,262 רידינג, תחנת חברת ההטמל 549 ,475 ,282 ,258 רינדיזי רמאללה 619 ,617 ,614 ,612 ,598 ,302 ,294 — 293 ,266 ,262 רמות־נפתל׳ רמלה 31 8-31 7 ,297 — 296 ,292-291 ,285 ,273 ,262 ,260 682 ,651 ,636 ,616-613 ,607 ,598 ,450-449 רמת־גן רמת־דוד )ש״ת 270 ,268 ,266 ,259 ,254 ,246 ,230 ,181-180 ,171 ,148 ,336 ,329 ,321,319 ,314-313 ,311 ,304 ,300-298 ,294 ,457 — 456 ,443 ,240 — 238 ,428 ,410-408 ,406 ,404 ,563 ,540—538 ,532 ,513 ,511 ,497 ,488 ,486 ,476 ,466 ,624-622 ,616 ,609 ,591 ,586 ,582 ,579 — 573 ,571-565 ,665-663 ,656 ,639 ,636-635 ,631—630 ,628 ,626 677-767 ,674-673 ,669 — 667 רמת הנגב רמת־השרון רמת־יוחנן רמת־רחל רמתיים רנת״ה תת׳ רעננה רפיח רשפון שדה־אליהו שדה־דב )ש״ת 129-127 ,125 ,109-108 ,104-100 ,94-93 ,87-85 ,70 ,188-185 ,183-180 ,163 ,155 ,144 ,137 ,135 ,133-132 ,213-210 ,207-206 ,203-202 ,200—199 ,195-193 ,190 ,249-247 ,245—243 ,239 ,233—232 ,224-222 ,218-215 ,290-286 ,282 ,280-279 ,275—271 ,269-267 ,263—258 ,328 ,322 ,319-317 ,314-309 ,307 ,302 ,298 ,294 ,292 ,448-447 ,440—438 ,409-408 ,402 ,393-390 ,369 ,358 ,510 ,505-504 ,501-500 ,492 ,488-480 ,463 ,456 ,451 ,553-541 ,539 — 538 ,536 ,533-532 ,516 ,524 ,521 ,518 ,61 5 ,587 ,585 ,574-573 ,564-560 ,558-557 ,555 ,667 ,660 ,657 ,655-649 ,639-634 ,629-628 ,622-617 679-678 ,676 ,674 שדה־עקיבא שובל 1₪ שוויכה 397 ,380 ,375 ,362 ,329 ,177 ,1 58 ,77 ,65 :Y'llKJ שועפס שסרסבורג ש״חי־ג׳ראח ש״ח"מ שילתא שיקגו שכם 643 ,620 ,607 שנחאי שנלר, מחנה שעירן שעלבים: ראה סלבית שער־הגולן שער־הגיא )באב־אל־ואר שפ״ם שפרעם שרה שחנה 489 ,487-486 ,484 ,481 ,450 ,442 ,440-439 ,419-418 591 ,588 ,534 ,505 ,501 ,491 שריו)קיבוץ תבור, הר תדמור: ראה פלמירה )תדמור, ש״ת( תולסה תל־אביב 105 ,102 ,96 — 95 ,91 -89 ,87-86 ,80 ,77 ,72-69 ,58 ,148-147 ,141-135 ,133-132 ,130 ,128—127 ,125 ,107 ,184-181 ,179 ,176 ,169-168 ,163-161 ,157 ,151-150 ,213-212 ,210-206 ,204 ,201-195 ,193-191 ,189—186 ,248 ,246-237 ,232 ,230-229 ,226 ,224 ,222 — 221 ,216 ,273-272 ,270 ,266 ,264-262 ,260-257 ,253 ,251 ,345 ,328 ,326 ,321 ,318-316 ,314 ,297 ,295 ,290-277 ,398-396 ,391-390 ,386 ,365 ,357 ,353-351 ,349 ,347 ,430 ,428-421 ,419-417 ,413 ,410 ,406-405 ,403-402 ,476-475 ,472 ,465-462 ,447-446 ,444 — 441 ,439 ,51 1 ,509 ,507-506 ,504 — 500 ,494 ,488 ,485-484 ,549 ,547 ,540 ,538-537 ,533 ,528-520 ,518-51 7 ,584 ,582 ,579 ,577 ,575 ,572 ,569 ,566-563 ,560—552 ,617-616 ,614-610 ,608-607 ,594 ,592-591 ,589 ,586 ,643 ,641 -639 ,636-634 ,630 ,628 ,624 ,621 -619 ,678-676 ,673 ,664 ,662 ,660 ,658-652 ,650-646 682-681 תל־אל־קאד׳ תל־המעברה תל־לי תל־מף: ראה עקרון )עקיר, תל־נוף, ש״ת( תלפיות, )ירושלים 759 נזממוס׳ם קלים - למ א יוכ במלחמה לעצמאות תקומה תרשיחא מסוסים 13 5 RWD 13: 7-6, 28, 45, 105, 216, 227, 255, 312, 314, 490, 552, 562, 606 RWD: 6 15 אארונקה ״צ׳מפיוך א 212-210 ,206 ,203-202 ,199 ,195 ,191 ,142 ,1 32 ,235-233 ,230 ,228 ,226 ,224-223 ,221-220 ,217—216 ,290 ,285 ,279-278 ,261 ,255 ,246-241 ,238-237 ,449 ,417 ,358 ,356 ,318-316 ,314-313 ,304 ,300-299 ,517 ,490 ,488-487 ,485-484 ,482-480 ,466 ,464-463 ,572-569 ,563 ,560 ,557-556 ,552 ,548 ,538 ,528 ,526 ,522 ,635 ,633-631 ,629 ,624 ,621-620 ,618 ,615-614 ,606 680-678 ,676 ,673 ,652 ,639-638 אוקספורד א״ר 681 ,674 ,661-660 ,658 ,656-651 ,639 ,606 ,559 אנ 329 ,271 ,268 ,225-224 ,221 ,1 76 ,169 ,124-1 16 669-667 ,663 ,641 ,631 ,602 ,599 ,365 ,363 ,359 ,356-352 א 201 ,188 ,186 ,133-132 ,129 ,125 ,105 ,70 ,68-67 :Pima ,245 ,243 ,239 ,237 ,229 ,224 ,216 ,213 ,206-205 ,203 ,288-286 ,284-283 ,280-279 ,277-273 ,267-266 ,260 ,358-357 ,330 ,318 ,314 ,312-311 ,302 ,296 ,291—290 ,609-606 ,562 ,559 ,555 ,552 ,548 ,518 ,490 ,484 ,482-481 ,673 ,667 ,656 ,637-636 ,630 ,621 -620 ,618 ,615 680-679 בופ״נור ביציקואפס בלנה״ם בח גלדיאסור ג׳ ג׳פס׳ מות דאב דאגלאם־נורתופ ד 105, 110, 7-116 11, 125-123, 129, 132, 134, 144, 148, 158, 167, 169, 176, 179-178, 186, 188, 199, 246, 255, 266, 282-280, 290, 295, 303-302, 305, 315, 320-319, 325, 330, 359-356, 362, 386, 401, 406, 456, 476, 483-482, 488, 490, 522, 525, 529-528, 536, 538, 541, 554-553, 559, 562 — 564, 574, 576 — 578, 595, 599, 602, 604, 609-606, 616-615, 623, 625, 628-626, 636, 640-639, 650-649, 652, 663 — 664, 667-666, 669, 674-672 דראגונפל״ האבוק הוקר אודאקם ה הוקר־האריק״ן הוריקן ה״נקל־איל הלטון הליפק 226 ,224—220 ,1 77 ,1 73 ,123 ,1 17 — 1 1 5 ,109 ,83 :mm 669-667 ,663-662 ,630 ,624 ,610 ,357 ,307 ,303 ,298 || 1 וסטלנד־וסקס זלין סומהוק ס״גרמות ס״לרקראפס טמפסס ׳ונקרט לאנגדוק ל״זנדר ל״טנינג לנקסטר לסקומב סילבא״ר מבצר מעופף 365, 377, 456, 476, 539-538, 606-604, 637, 641, 643 — 645, 664-661, 666—670, 676-672, 682 מגיסטר מוסטאנג ו מ מ מ״לס מאסטר מיציל מ 125, 129, 132-131, 149, 163-153, 79-169 1, 184, 187, 204, 243, 249-248, 251, 253 — 260, 263, 272, 280, 286 — 287, 292-290, 296, 303, 311, 314, 322-319, 325, 329 — 330, 333-332, 338-337, 342, 348-347, 351, 356 — 357, 362-359, 365, 367, 374, 377—378, 385—387, 399—401, 403, 406, 488-486, 491-490, 538, 567, 577, 580, 582, 587-575, 589, 595-592, 602-601, 604, 606—610, 613, 620-619, 625, 630, 637, 649, 662-661, 669 — 673, 678-677 [1 187, 327, 329, 352-348, 356, 359, 361, 365, 373, 383, 488-487, 490, 606, 619, 652, 673 ־, ס 760 מסתח 673 ,606 ,548 l'TODO 38-133 1, 144-142, 146, 53 1, 60 1, 72 1, 76 1 — 78 1, 82-181 1, 92 1, 96 1, 205-204, 231, 235-234, 238, 241 — 242, 250, 256, 258, 269-268, 274, 282, 291-290, 5 316-31, 322-320, 325, 330-329, 348-347, 355, 360-359, 373, 417, 446, 455, 487, 491, 565, 583, 601-599, 606, 1 612-61, 637, 639, 640, 650-649, 652, 663, 671-670 סק״מסטר 306, 331, 338-337, 344, 348, 352-351, 358, 361, 667, 672 ID"D פ״רצ״לד 244-243 ,240—239 ,230-223 ,212-211 ,207—206 ,203 ,290-283 ,279 ,276-272 ,268 ,263-262 ,260 ,246 ,556 ,548 ,490 ,488-487 ,314-313 ,304 ,302 ,300-299 660 ,606 ,571 פרוקסור פוסיוול פרוקטור קוברה קומודור ק 129, 131, 158, 162-160, 170, 177-174, 258-257, 290, 303, 306, 321-320, 327, 337—338, 341—342, 344—346, 348, 352, 354, 356, 358, 361, 365, 372, 380, 383, 487-486, 491, 576, 581, 583, 586-585, 670, 672 ק 644 ,586 ,385-384 ,347 קיטיהוק רפיד 188 — 90 1, 97 99-1 1, 208, 1 21, 3 21, 239, 246, 255 260- 261, 267-266, 277-272, 279, 284-283, 292-286, 298-296, 308-307, 312, 314, 329-327, 361, 379, 406, 482-481, 485-484, 490, 528, 548, 552—554, 559—560, 562, 577, 601-600, 604, 609-606, 615-614, 620-619, 624, 629-628, 631, 636, 639, 652-651, 660, 673, 680-678 תיאנדומלט אחרים ״אגתה״, מבצע ״אדמה ועבודה למען ארץ־ישראל״, אתון ״אוירון״, חברת 72-71, 77-76, 79, 96, 104, 129, 173, 184, 198, 260 267, 330-326, 367-365, 465, 486, 552, 585, 673 "אזורים׳/ תוכנית ״אחדות״, מבצע ״איגוד החיילים המשוחררים של דרום־אפריקה״ "אילת", א ״אליקה״, בית הספר לטיסה "אמירה־פאוז״ה״ שייטת מצרית ״אנפאר״, מבצע )מבצע אנטיפארוק אורס, ארגון אותות הצס״נות אל אלכסנדרונ׳, חטיבת 620 ,614 ,602 ,455 אמונים אצ״ל )ארג 456 ,454 ,393 ,391-389 ,300 ,272 אקסודוס, ספינה ארז, מבצע ״אש כוחותינו על כוחותינו״ אשלג, חברת ה "בלק 303 ,290 ,259-258 ,185 ,178 ,176-175 ,173 — 170 ,167 ,348 ,344 ,342-341 ,336-335 ,333-330 ,322 ,31 1 ,306 ,431 ,405-404 ,377 ,374 ,365 ,363 ,361-360 ,357 ,352 ,583-582 ,580-578 ,576-575 ,540 ,487 ,477 ,450 ,434 675 ,650 ,644 ,605-604 ,586-585 ״בךנון״ אי, מבצע ״בן־נוך ב׳, מבצע ״ברוש״, מבצע ״ברק״, מבצע בית־הספר הטכני בית־הספר הראשון לגופנאים בית־הספר לטיסה בהרדץ קרלובה בית־הספר לטיסה ברומא בית־הספר למכונאי אוירונים בטכניון בית־הספר לצנחנים ברמת דוד בית־ספר לאלחוסא׳ מורס בית־ספר לגופנים בית־ספר ללימודי תורת האלחוט והחימוש בניית מטוס מגרוטאות בקרת תנועה ופקוח על ההובלה, מחלקה ל בש״ח )ב 643 ,545 גבעתי, חטיבת 579-581 ,537 ,409 ,407 ,403 ,31 5-31 6 ,262 ,259 638 ,636 ,672 ,657-656 ,585-584 גדוד המצפים גחד חיל־האוויר 657-655 ,613-612 ,593 ,584 ,578 ג 539 ,537 ,51 1 ,497 ,315-313 ,299 ,278-277 ,230-229 634 ,575 ,573 ,571 -570 דגלן, קצין דני, מבצע )מבצע לרל״ר לרל״ר, מבצע: ראה דני, מבצע )מבצע לרל״ר( דקל, מבצע ״הבונים החופשיים ״הליגה־הדרום־אפריקנית למען ההגנה״ ״הליגה האמריקנית לארץ־ישראל חופשית״ ״המכון למסחר חוץ״ 761 מממוסים קלים - ל א יונ במלחמה לעצמאות ״הם׳/ גדוד האזנה האפלה 650 ,649 ,630 הג״א הועדה להארחה וסעד היסטוריה של ח״א, כתיבת ה הכשרת כח־אדם סכני המועדון לתעופה במילאנו המועצה הכללית לתעופה העברית בארץ־ישראל 510 ,503 ,96 ,57 ,39 ,15 ה 670 ,624 ,605 ,581-578 ,575 ,570 ,555 ,543 ,538-536 העפלה הפלות מטוסים 610 ,602 ,600 ,402—401 ,359 ,348 ,319 ,282—280 ,227 671 ,668 ,663-662 ,652 ,637 ,624 הפצצות אויב 186-185 ,182 ,180 ,179 ,172 ,169 ,163 ,161—160 ,158 ,156 ,242-240 ,235-231 ,225 ,223 ,221 ,219 ,217-216 ,204 ,273 ,271 ,269 ,266 ,264-262 ,259 — 258 ,255 ,248-246 ,319 ,315 ,307 ,304-303 ,300-289 ,295 ,290 ,282-281 ,405 ,402 ,400 ,399 ,386 ,369 ,367 ,360 ,336 ,325 ,321 ,474 ,472 ,455 ,439 ,431 ,429 ,425—424 ,421 ,414 ,410 ,587-585 ,582 ,580 ,574 ,568 ,566 ,559 ,541 ,51 5 ,51 1 ,641-635 ,633 ,631 ,627 ,619 ,613-61 1 ,610 ,606 ,601 ,670 ,668-667 ,663—662 ,660 ,652 ,650-649 ,644-643 682-681 ,679 הצלב האח הצנחת אספקה 607 ,562-560 ,551 ,525 ,522-519 ,510 ,315-314 ,288 656 ,636 הקלוב הארץ־ישראל׳ לתעופה 523 ,509 ,367 ,105 ,80 ,46 הראל, הסיבת התפטרות ראשי האגפים במטכ״ל התקפות תותחנים וארטילריה ערביים התרסקות מסוס 564-563 ,559 ,380 ,373-372 ,358 ,351 ,322 ועדת חקירה לפרשת חילוץ הפצועים ועדת המחקר זיהוי יעדים מהאוויר זיהוי מטוסים זיהוי עמית טורף חברת החשמל 541 ,534 ,527 ,476-475 חברת החשמל הירושלמית חברת התעופה של פנמה חדר סינון חוקת תש״ח חסיבות עבודה צבאיות חיל־א 531 ,515-590 חיל־א649 ,616 ,531-516 ,510-509 חיל־משמר חיל־נשים )ודן חילוץ נפגעים חילוץ פצועים )ביבשה חינוך גופני חיפוש ניצולי נחיתת אונס חללים חמישה, ועדת ה טיסות לילה 564 ,561 ,553 ,500 ,315 ,305 סכני, בית־הספר ה סכני, המערך ה ״יואב״, מבצע ״יער״, מבצע ״יפתח״, מבצע ״יקום פורקן״, תוטית 586 ,539 יהיב )יחידת הצלה ובנייה יפתח, חטיבה ירושלים, חטיבה כיבוי־אש כרמלי, חטיבת 663 ,624-623 ,575 ,539 ,537 ,51 1 לאפס״א לוחמה פסיכולוגית, הטלת כרוזים 632 ,630 ,616 — 61 5 לח״׳ )ארגון לוחמי חרות ישראל מצנחים מצפים 676-675 ,640,631 ,524 ,429 ,427 ,425 — 424 מוגלים מרד הגנרלים משמו האזרחי, ה ״נבוט״, מבצע ״נחשון״, מבצע ״נתיב׳ אויר איץ־ישראל״, חברת התעופה נ״מ 208 ,193-192 ,180-179 ,171 ,148-147 ,144 ,141—138 ,248 ,244 ,241 ,239 ,235 ,233-231 ,227-226 ,218 ,213 ,284—282 ,275-274 ,267-265 ,260—258 ,256 ,254—251 ,410-408 ,406-399 ,360 ,322 ,315 ,306-305 ,292 ,290 ,580 ,578 ,563 ,555 ,537 ,427-426 ,422 ,416 ,414-41 3 ,650 ,647—643 ,640 ,637-636 ,623 ,615 ,613 ,606 ,582 675 ,668 ,663 נ״מ, אויב ] נגב, חטיבת ה 639-638 ,636 ,559 ,31 6 ,273-272 ,240 ,238 — 237 נ 653-651 ,624 ,602 ,563-561 ,489-488 ,439 — 437 762 נח״ת )נשים חובבות תשפה(, אתון שיתת א 619 ,552 ,482 ,455 ,430 ,363 ,356 ,354 ,348 ,344 ,285 673 ,660 ,658 ,655-651 נחיתת חירום נעדרים נפילות )הפלה של מטוס ח״א נפילות )הפלה של מסוס ח״א(, נטישה ״סולל 592 ,587 ,582-581 ,579-578 עודד, חסיבת עלאוים עליה בי עציוני, חסיבת עשרת הימים, קרבות 681 ,672 ,651 ״פאן־אפריקאית״, חברת תעופה ״פלסורס״ ״פלרוד״, חברת ״פרובידנס״, ספינה פאן־אמריקן״, חברה פדרציה הציונית, ה פינוי אווירי פינוי אווירי של נפגעים 639-638 ,635 ,563 ,561 -559 ,317-316 ,314 ,298-296 פיקוח התעופה הבינלאומי פיקוח תנועה אווירית פלוגות העבודה פלוגת הקשר פלי״ם פלמ״ח 614 ,574 ,568 ,516 ,495 ,457 ,456-454 ,444 ,389 ,262 657 ,653 פלמ״ח, מחלקת סיס פענוח תצלומי אוויר, היחידה ל פקודת הקמת צה״ל צילום א 630 ,599 ,571 -570 ,558 ,555 ,552 קודים, מחלקת קופת חולים כללית קורס הסייס הראשון קורס הראשון לתצפיתניות, ה קורם סייס בב״קרספילד קורס טיס בצ׳כיה קורם לאלחוסא׳ מורס קורס לפקידות מבצעים קורס לצילום אווירי קורם לקציני פיקוח קורס מחסנאים ראשון קורס מכונאים קורס נווסות קורס נשקים קליסת מגו״םים קק״ל )קרן קיימת לישראל קרב אוויר־אוויר קר״ת׳, חטיבת 656 ,640 ,614 ,549 ,537 ,425 ,424 ,403 ,390 קרן קיימת לישראל קשר לירושלים 680 ,526-524 ,522-520 ,518 רפואה 659 ,656 ״שירות נתיב׳ אויר; חברה ״של״, חברת דלק ש״׳)שירות ידיעות שב שבויים ישראלים שביתת־נשק שבע, חטיבה ״שוטר״, מבצע שירות ב שירות האכסון שירות המפות והצילומים שירות הקשר שליחי רכש שליחים, רכש; סניור שליחים, עמנואל צור שמונה, חטיבה שרות הובלה ודלק לירושלים שת"פ אוויר־ים שת״פ אוויר־קרקע שת״פ בין מטה ח״א למסכ״ל 617 ,607 ,513 ,463 ,461 ,452 ״תקנון הגיוס״ ת״ש )תנאי שירות תוכ״ל תוכנית רמז-שמיר תורת הלחימה האווירית תזמורת מכבי־אש מתנדבים תחבורה תחנת השידור של ה״הגנה״ תיאום בין ת״א לירושלים תיאום עם כוחות הקרקע 635-634 ,631-630 ,627 ,618-617 ,614-613 ,608 ,571 678 ,662-661 תיאום עם מטכ״ל/אג״א תינוק, מבצע תע״ש, ה 523 ,515-514 ,510 ,467 ,441-440 ,428 ,399 ,376-375 682 ,618 ,616 ,531 תצפיתנים 681 ,613-612 ,530 תקיפות מטוס׳ אויב תקציב תרבות תשלום למגו״םים בחו״ל 763