האויר חיל ומורשת להיסטוריה הדיגיטאלית הספרייה www.fisherlibrary.org.il*A* ע ד׳ !יי • דני שלום ^7 רוח רפאים מעל קהיר חיל האויר במלחמת ההתשה 1970-1967) כרך א׳ ספריית מכון פישר בית וזיל האויר 3140 רוח רפאים מעל קהיר כרר א שלום, דני שלו באויר - פרסומי תעופה וחלל דני שלום רוח רפאים מעל קהיר חיל האויר במלחמת ההתשה 1970 -1967) m I I ן F! באויר - פרסומי תעופה וחלל רוח רפאים מעל קהיר Danny Shalom Phantoms Over Cairo Israeli Air Force in the War of Attrition (1967- 1970) Bavir- Aviation & Space Publications P.o.Box 8460 Rishon Le-Zion 75138 Israel All Rights Reserved ISBN 965-90455-2-2 דני שלום v •מ«***»<«*»ו ^v#5r•^<־••-־••־, ־ -' רוח רפאים מעל קהיר חיל האויר הישראלי במלחמת ההתשה באויר פרסומי תעופה וחלל ת״ד מסת״ב כל הזכויות שמורות אין להעתיק לשכפל, לצלם להקליט, לתרגם לאחסן במאגר מידע או להפיץ ספר זה או טעים ממנו, בשום אמצעי- אלקטרוני, אופטי או מיכני)לרבות צילום, הקלטה, אינטרנט ודואר אלקטרוני( ללא אישור של המחבר 4 תוכן העניינים כרך א׳ וכרך ב׳ כירא׳ הקדמה מבוא מטרות המלחמה של מצרים: סילוק כתם התבוסה; ישראל: שמירה על המצב הקיים עד להסכם שלום שער א׳ - חיל האויר נערך -פרק מוטי הוד: להמשיך בלי לאבד את הראש; חוזרים הביתה - פרק מפקדת חיל האויר: כנף חצור; בח״א - פרק מפרחי טיס למובילים בקרב;הדרכה כל סילונית; קורס ראשון אחרי המלחמה; הצוות האירובטי; שנתיים תובעניות; תאונות אימונים: הכרשת טייסי הקרב: הקפות באל עדיש; קא״מ- קורס אימון מבצעי: המובילים; טייסות הקרב שואבות את המדריכים - פרק חיל האויר פורש פעילותו בסיני; בח״א עריש, בח״א משניים - פרק מערך הבקרה מרחיב מבט; יחידות נ״מ מתפרסות בסיני: תותחי נ"מ וטילי הוק: תקריות ראשונות: הפלות ראשונות 71 - פרק ליקויים בפיקוד הבכיר;; הרוסים מתגייסים- רכבת אוירית לקהיר; תוכנית"לפיד"; רוסיה בולמת את מצרים: האקרמיה האוירית; הקמת פיקוד ההגנה האוירית; מערך חדש נגד מטו- סים, חילות האויר הערביים שער ב׳ - חיל האויר מגיב - פרק התעלה מתלקחת; מבחנים ראשונים באויר; השיטה: "פגע וברח"; אביהו מול שמונה מיגים, עודד מרום מפקד טייסת תוקפים את 715 ,101 רפידים;נאסר מדיח את מח״א: מטוסי צילום ללב מצרים: משה שער מפקד ותקיפות בחזית המזרחית - פרק מה התחליף למיתי?, סער: סמב״ר עם נשימה ארוכה; התעשיה u-2 מתגייסת מטוס, הטכנולוג - פרק סקייהוק; A-4 ארה״ב מוכרת לישראל מטוסי תקיפה; רוגלס יוצאים לאימונים בארה״ב; פלטפורמה נוחה לשינויים; עיט בצבעי הסוואה; שת־ טייסות סקייהוק-ועוד אחת; תדלוק אוירי; מגבלות מבצעיות - פרק היכן היו הרקטות במלחמה? רקטות ארטילריות; טילים מטאו- רולוגיים; טילים בליסטיים; כנף בליסטיים במצרים, טילי לימוד - פרק "אבירי השמים": הי׳נבחרת" של מוטי הוד: שלוש, לד הביתה!: עמוס עמיר מפקד ה״עטלפים״: עזרא דותן מפקד בפרויקט הטילים המצרי?, מטס מצרים: לא מוכנים עדיין לקרב: תקריות לאורך התעלה: עברי מפקד אויר פעולות מוסקות בלב מצרים; מבצע"הלם": שני מיג ים בבצת; המלחמה בחזית המזרחית; מבצע ״תופת״ בכדאמה; מבצעים מוסקים נגד ירדן: טרור אוירי נגד מטוסים אזרחיים; מבצע"תשורה״ בנמל האו־ר של ביירות - פרק נאסר פותח במלחמת ההתשה; קרבות במורדות החרמון: מזל״טים ראשונים בשמי התעלה; צבעי הסוואה מדבריים; מצרים: חוזרים לשקם את הכוחות; מבצעי"רימון": מהגנה אוי־ רית לקרבות יזומים; אורי אבן ניר מפקר 5 רוח רפאים מעל קהיר בהיל"ברקן״; "פורצי הגשרים״ בלב מצרים: "בוסתן לעבר נגע חמארי;; מיג בטיל הוק ושלושה בתותחים; "הנמרים המעופפים״- מפקד חרש, בסיס חדש; בום על־קול־ בשמי קהיר; נאסר מדיח עוד מח״א; ספקטוד; בלי דלק אבל עם הוכ- חות; "נתק מגע" ו״הפסק קרב" - פרק יוצאים לפני המשימות ואחר־הן;מטוס־ צילום בהתשה: מהמט־ אור עד הפנטום; מטאור, ווטור, מירז', פנטום לצילום: טיסות בגובה נמוך ובגובה רב; לבד, ללא פחד, לויינים מצלמים את המזרח התיכון;מטוס־ צילום בחיל האויר המצרי;מטוסי תובלה לצילום - פרק קיץ של הפלות; שפריר מוטי ישורון מפקד כוחותינו;; מבצעים מוסקים קיץ סתיו פים"; התכתשות עם הסורים עם ירדן שערג׳ - חיל האויר תוקף - פרק "מלחמת הקזת הדם"; ישראל: לא להביא להסלמה; אגסי: נכבוש איזור הבמצרים; נקודת מפנה במלחמה; מבצע"בול־ מוס": כיבוש האי גדין; "בוקסר": חיל האויר מחסל את המערך המצרי: המצרים מג־ב־ם במשימות חילוץ; הצלה ול״א; שלוש הפלות ב־ - פרק האש בתעלה מתחדשת; גיורא אורן מפקד נפגע מעל ג׳בל עתקה -פרק תוכנית הרכש"שמואל אי; "המטוס המכוער- היפה ביותר בעו־ לם": מי יפקד על טייסות הפנטומים?; טייסת חרשה וטייסת יוצא לדרך; Peace Echo ותיקה; כובשים את נליס: מבצע ־, "עשרת המופלאים"; טייסת ; טילי"בולפאפ" ופצ־ Peace Patcln Peace Echo ש־ם צונות -פרק מערכי ל״א בחיל האויר; "צייד" ו״תוקף", "סודי ביותר" גם למשתמש; מערכות פאסיביות: מערכות התרעה, מערכות פיזור מוץ נורים; מערכות אקטיביות; מטוסי ערבה למשימות ל״א; מערכת "יבלת״; מערכות"כתף"; מערכת"אפונה"; טילים נגד קורנים: ציוד שלל בשימוש מבצעי; מערכות ל״א במצרים - פרק מבצע"רביב"; חגי רונן נפגע; "בוקסר 11 ו״פיצול״ בקרבות אויר; "צרור בהרב": ישראל מבקשת עוד מטוסים; חיל האויר נגד הארטילריה המצרית; מסוקים מצריים מעל בארדוויל - פרק המלחמה משנה אופיה למדו מלקחי התקלויות קודמות"; מצרים מאוששת יכולתה: הפנטום לפטרול חמוש ראשון; "גביר סואר ואל מנייף: טיל"סטרלה" מופעל לראשונה; "גביר נגד סוללות סואץ; הפנטום יוצא לתקיפה ראשונה: סוללת התעלה בוערת; "פורצי הגשרים" בי, מטוס סטרטו SA-2 כמפציץ ארוך־טווח - פרק "קהיר, הפנטומים כאן:״; נאסר: "גבנו אל האבדון"; משחתות מצריות תוקפות את צפון סיני; פנטום מול מיג את סודות המיג מון דוד מושמדות שוב שער ד׳ - מבצע ״קווקז״ - פרק נאסר נואש: "אני רוצה כוח רוסי"; מתנדבים מהצבא הסדיר: ולא יהודים: משלחת סקר למצרים; ה״גרצ׳קואים"; שמי מצרים לידי הרוסים: המודיעין הישראלי הופתע; רוסים בתחפושת מעל הצי השישי; הוד: המצרים היו במצב קשה; מטוסי ביון רוסיים במצרים: טייסים רוסיים מגנים על קהיר; המיגים מתגנבים מזרחה - פרק מערך הגנה אחוד וצפוף, הוראות חדשות לפיקוד ההג״א, "הדיביזיה הרוסית״ משתלבת במערך, רחפות מעל ביצות סיני, מערכות נ״מ בצבא הרוסי; הדיביזיה הרוסית משתלבת במע־ גרייל; טקטיקות SA-7 גיינפול SA-6 גואה SA-3 רך הפעלה חדשות; מטוסי קרב משולבים במערך הטילים - פרק הפנטום משתלב בלחימה, מנפצים את חומת הטילים, פנטום־ מים תוקפים את סוללות ואדי האסה וג׳ניפה; משה סער מפקד 102 6 תוכן הענינים שקרים ותעמולה כוזבת; קרבות אויר ללא תוצאות ואנהנו לא- איר חוזרים הביתה? סופרים את הקברים,: התכת- SA-2 שות איתנים סביב הסוללות; מירז׳ צילום נפגע מטיל נתיב־ יירוט ותקיפה;, הפתעה "גביר את"ספינות שרבורג"; גיחה בין שני עשורים בחצי שנה; המצרים משקמים את הסוללות; מבצע"תרנגול 53 - פרק המלחמה באויר מחריפה; ישראל: טייסות הדשות והישנות לידן מיג כרךב׳ שער ה׳ - חיל האויר תוקף בעומק - פרק מבצעי"פריחה ״ ללב מצרים; היערכות חדשה בשמי קהיר; "פריחה מסלה: "פריחה הנוסעים בקהיר בינלאומי צופים במהומה; בסיסי ההדרכה הועברו לסודן ולוב: "פריחה - פרק תקיפת המחנות הרחוקים; ״פריחה שלמה נבות: תהילה ומוות; ״פריחה 8 קלדס מפיל ונופל בשבי; מבצע ״זיקוקית בי" לעבר נמל גרד־ קה; "ילק זעבל; קו התעלה נצבע אדום; "פריחה הפנימי, "פריחה פת סוללות נ״מ - פרק בר לב אופטימי: הרחקנו את המלחמה; מחפורות "נזהרנו שלא לפגוע באניות רוסיות״, "דו״חות מדאיגים על בניה מחדש של איזור הבונקרים: מפצחים SA-3 הצבת טילי את המערך החדש: "ילק "פריחה בתאונה, מצלמים, תוקפים ומפילים; פיר־דוד: הפלה שניה ל־ 201 ראס עובייה "איפה הטילים שלי?״ אביב של אלופי טיס; מבצע"פריחה מבוטל בלטים: "יום קרב מבצעי" של בח״א גם כנף לקרבות, מירזיים בתחפושת מפילים סוחנה; "פריחה בח״א אלוף טיס; "פריחה מחריף- הרוסים מתבססים במצרים, פנטומים מפענחים את התעלומה: "מעופפים נגד סוריה ומצרים:"שפט 47 - פרק הוד: לתקוף לתקוף את הסוללות הרוסיות: בדלב לא נאפשר טייסת SA-3 להציב טילי פנטום ישראלי מופל בסוריה; מבצעי"פריחה" דועכים, "פריחה 18 ומשלמים; "פריחה רוסית, ״פריחה SA-3 סוללת זור ומנזלה, האם השיגו תקיפות העומק את מטרתן? טראומת חיל האויר הישראלי, נאסר: אין תחליף למלחמה"; "תקיפות עומק" נוסח מצרים; מפגש עם הרוסים - הם חומקים, מארב למיגים- האם היו רוסיים? אורגן ומיסטר משפרים ביצועים, "כתפים" מול התעלה שער ו׳ - חיל האויר נגד הרוסים - פרק מבצעים בגזרת ״קרחת", כותשים את המחפורות, המצרים תוק- פים סוללות הוק, "אמל": הקרב על הקמת חומת הטילים; תוכ- נית "אמל יוצאת לדרך; גמאסי: אין מנוס מהצלחה, הפיקוד המצרי: זחילה או קידום מהיר? המצרים מניעים את המערך לעבר התעלה, חיל האויר מסכל את מבצע"אמל", עמיר ורוזם מפילים מיגים, ליל המצור הגדול; המצרים מנסים לתקוף מופלים, סקייהוק"הורג" מיג מעל ראס בנאס; עקשנות מצרית מול נחישות ישראלית; תקי- פות ליליות על מערך מתגלגל, שעשועים או־דיים בליל ירח, ספקטור והניפוי הגדול; ההזדמנות שהוחמצה: פשיטה מוסקת גיחות הצילום נמשכות למרות תקלה, SA-3 על סוללת פנטומים נגד מערך פורט סעיד; איתן: יופי, אז נפיל רביעייה, מכ״ם עין סוחנה; גולדה: "לא להתגרות ברוסים"; נאסר: אנו זקוקים מאד לסיוע הרוסי קרקעי קטלני בדרך לפורט סעיד -פרק חיל האו־ר מנתק את פורט סעיד מיגים מאיימים ונמלטים, מטוסי תדלוק מעל סיני, מיסטר נפגע מעל קנטרה; אורגנים רואים לתקיפה; פצצת מצרר ״טל 1 תקיפה נגד מוצבים, מבצעים מוסקים נגד מצרים, "תרנגול 67 ברוסים, טייס המיג חמק, ווטור צילום נפגע מעל פורט סעיד 7 רוח רפאים מעל קהיר תקיפות בלילות סוערים, שגרה של מבצעי תקיפה; הרוסים מפתיעים: מארבי טילים ממזרח, טיסות פטרול אלימות, מערך הטילים לידי הרוסים; מירז׳ים נגד מסוקים; טילים ומארבים; "יש להזהר מטילים!"; ״סוללות הטילים זזות לתעלה!"; שני טילים באיזור אל בלאה; הולכים לתקוף את הטילים, צילום מסף הסטרטוספירה, מבצע נגד מערך הטילים; רמי הרפז ואייל אחיד נופלים בשבי; פיר; ״יהיה לנו שמח!"; יאיר; "ידעתי שתבואו"; שינויים בפיקוד הבכיר של חיל האויר; בוחנים את שיטות הלחימה עין; טייסים מול טילי קרקע־אויר; שלושה ימי מלחמה בסוריה; איתן־גולד משגרים ומפילים; פשיטה על המוצבים הסוריים; איתן בועז נופל בשבי - פרק חושלו בקרב בפוטנציה, אלופי טיס ערביים - פרק תחושה קשה לאחר נפילת הפנטומים; משבר הגיחות הגבוהות; ישראל דורשת אמצעים מיוחדים; הפוגה מתקיפת הסוללות; טילים ממערב לשלופה; בוחנים שיטה חרשה: הפצצת"קלע"; תוקפים בשלשות: תקיפה משולבת נגד סוללות טילים ותות- חים; משבר התקיפות הנמוכות מטוסי יירוט; סיכון רב מול סוללות ריקות; זמיר ולויטוב נופ- לים בשבי; מודיעין לקוי וסוללות ריקות; אתנחתא בתקיפת הסוללות: היום בו הותקפו שדות התעופה: הסתערות על מוסכי אבו סואר: סקייהוק וסער על מוסכי כברית; משמידים את בסיס האויר פאיד; בן אליהו חומק מטיל: טילים מתפוצצים בגובה רב; מסתערים על הנ"מ; מצלמים מגובה רב; מערך הסוללות נעשה"קשיח": כיצד למשוך את המצרים לקרב?: פתיון בשמי בילבייס - פרק ברלב: "בכל המערך ניכרת ידם של הרוסים": המבצעים הגדו־ לים נגד המחפורות; "על הטייסים להיות עירניים על שני זוגות פנטומים; חדירות גישוש לאיתור הטילים; לילה אדום בקו קנטרה־שלופה; הרוסים משבשים את התקשורת; ריכוך מערכי הנ"מ; מאמץ מרוכז נגד הסוללות; "פודי הקסם" מגיעים; "אפונה ריחנית"; ה׳׳פנטום" הופעה ראשונה מקרוב; מפקד חיל האויר, אלוף מוטי הוד: "הצבת סוללות תהיה בעיה גדולה מהבעיות בעבר": חיל האויר מול האמריק- נים - שיטות פעולה שונות: האמריקנים הופתעו ממערך הטי- לים בתעלה; תקיפה מאסיבית בחיפוי מערכות אלקטרוניות: "השבת חץ ימות"; מבנים להטעייה, הסחה ותקיפה; יוסף נאור: "היית־ מאד סקפטי"; מערכות מסייעות להגנת התוקפים; חמו־ שים בפצצות, פודים ותפילה בלב; גבעת האנטנות באום חשי- בה; מבצע"אתגר" יוצא לדרך; מה קרה למערכות נגד ה־ SA-3 סים: גיחות צילום להערכת נזקים; מוטי: כולם לחזור הביתה אביהו: "הגיחה היתה הצלחה"; הרוסים נשארו- המצרים ברחו; ישראל דורשת"חבילה אנטי־טילית"; לאושש את עה; בוחנים שיטות משולבות: חוזרים לתקוף בתעלה; שלושה ימי קרב לוהטים בשמי התעלה: התקפות יום והתקפות לילה; 22 המהפיכה במצרים; ההסתערות על סוללות הנ״מ - פרק התנגשות בלתי נמנעת; קוריוטק: הישראלים גילו אותנו מיד: הטייסים הרוסיים מגששים: מיגים רוסיים מיירטים פנטומים; "מי שנופל בשבי- הוא לא משלנו": מבצעי"פריחה" נמוגים ומפסקים; מיגים רוסיים מיירטים פנטומים; ישראל חושפת: טייסים רוסיים מגינים על מצרים הרוסים מנתקים מגע; ברלב: הרוסים עדיין לא התקרבו למגע עם טייסינו"; הם נלחמו בצורה אינטליגנטית; הרוסים: "פגענו במטוס ישראלי": מיגים פוגעים בסקייהוק ישראלי; "צלצלים" בשמי התעלה: נסיון שני למשוך את הרוסים לקרב; ״שימו לב: "צלצל לסיני; השיירה הגיעה מהסואץ עד קהיר; כותשים את כביש סואץ: •ש אישור לקרב עם הרוסים: הטעיה, הונאה, מארב וכוח אש; המטוסים יוצאים לקרב; המירז׳ים חודרים; הרביעייה הטראגית של בני סואף: הפנטומים מסתערים מדרום; שני מירז׳ים יוצאים מהקרב; המצרים הכירו את תרגילי ההונאה; מוטי: "כולם לנתק מגע!״; הרוסים: לא היינו מוכנים"; חוזרים לכתוש את הארטילריה, סער נפגע בפעולה לילית - פרק צוותים עמוסים- משפחות חרדות; שיבוש המערך הרוסי: מה יעשו הרוסים?"מתיחות מבצעית חיובית": "שיער סוללות אבו סואר: שוחט וגולד נפגעים: רענן: היתה לי תחושה שלא נצא משם: רומם: "הוציאו אותנו בהזנקה כמעט": נאסר לרוסים: "אבל הם ממשיכים לתקוף!; תוקפים גשרים וביצורים; ייתכן וקיימים מארבי טילים" - פרק ניסוח מעורפל של ההסכם: "שיער המערך המצרי: "סוללות הטילים נעות מערבה"; האמריקנים מרסנים את ישראל; מטוסי היה חיל האויר לתקוף את הסוללות? מלחמה א־סימטרית ועל- יונות אוירית ביבליוגרפיה מראה מקום אינדקס הקדמה הספר ״רוח רפאים בשמי קהיר- חיל האויר במלחמת ההתשה של חיל האויר הישראלי במלחמת ההתשה. הוא יכול להיות המשך לספר ״כרעם ביום בהיר״ על מבצע ״מוקד״ בששת הימים. עם כך, ובניגוד לספר הקורם, מחקר זה עוסק בפעילות הלחימה בתקו- פת זמן ארוכה - ארבע שנים - בהן ניהל היל האויר הישראלי את אחת המלחמות הקשות ביותר בתולדותיו. קיימות הגדרות שונות למרחב הזמן של ״מלחמת ההתשה״. יש המצמצמים את תחולתה לתקופה שבין אפריל ועד החתימה על הסכם חדש באוגוסט הימים ועד פרוץ מלחמת יום כיפור. אנו בחרנו לכלול בספר זה את כל הפעילות המבצעית בין ביוני שאת התקופה שבין מועד זה ועד מלחמת יום כיפור הפעילויות וההכנות שהובילו למלחמת יום כיפור עצמה. מלחמת ההתשה כללה פעילויות אויריות רבות, ובהן קרבות אויר, תקיפת מטרות קרקעיות, לחימה נגד סוללות הטילים, פעולות מוטסות ועוד. למרות נסיוננו להפריד בין הפעולות השונות שבהן עסק חיל האויר, ולכתוב מסכת של תיאורים נפרדים על קרבות אויר, או פעולות לחימה נגד הטי- לים, מצאנו כי לא ניתן להפריד בצורה מלאכותית בין הפעילויות, ואלה כרוכות זו בזו בצורה הדו- קה. מה שהתחיל לעתים כתקיפה קרקעית התפתח לא אחת לקרבות אויר, ומה שתוכנן כקרב אויר נמשך והתפרש על פעולות לתקיפת מטרות קרקעיות. ספר זה הוא מן הראשונים הנכתב בשפה כלשהי על מבצעי האויר במלחמת ההתשה. הוא מבוסם על מקורות ראשוניים, מסמכים של טייסות ויחידות חיל האויר והמודיעין. השתדלנו להכניס חיים לתיאור היבש של המסמכים, הדו״חות והתחקירים, בעזרת סיפורי קרב ועדויות ממקור ראשון, שכללו עשרות ראיונות עם המפקדים והמבצעים עצמם. כמו כן נעזרנו בתיאורים של הפעילות בכתבות שהופיעו מאז המלחמה. לבד מאלה השתמשנו במסמכי שלל רבים של חיל האויר ופיקוד ההגנה האוירית של מצרים וסוריה, אשר נתפסו בידי המודיעין של צה״ל לאחר מלחמת יום כיפור. אלה סייעו בידינו להביא את התמו- נה כפי שנראתה גם מהצד השני של הגדר, וזו, מסתבר, היתה מרתקת לא פחות. ברוב הספרים על מלחמת ההתשה נעשו ניתוחים מלומדים של אירועים, ללא תיאור האירועים עצמם. לא אחת הוסקו מסקנות שגויות ממידע לא נכון. כמו כן עסקו רוב המחקרים יותר בצד הפוליטי־חברתי ובפוליטיקה גלובלית ופחות באירועים האויריים־מבצעיים עצמם. במהלך המחקר גילינו עובדות רבות שלא היו ידועות לנו על מבצעי חיל האויר- החל מתקיפת 9 הקדמה שדות תעופה, מרדפים אחר שיירות הטילים, ותקיפות שהפכו את הלילות השחורים של מצרים רבים ללילות אדומים מאש. למדנו הרבה על המשברים שעבדו על אנשי המבצעים בבואם לתכנן את המשימות, על הנסיונות הרבים, התהיות והטעיות בפניהן עמדו בהכנסת שיטות לחימה ובשי- מוש באמצעים אלקטרוניים חדשים. מלחמת ההתשה היתה מלחמה אוירית דינמית ביותר, בה נוסו שיטות פעולה שונות שלא אחת נזנחו לטובת שיטות אחרות. כדי לתאר את הלחימה האוירית עצמה, הבאנו כאן פרטים רבים ככל האפשר על כל מבצע, תקיפה או אירוע בו נטלו חלק מטוסים. הארכנו ופירטנו את התיאורים בחודשים האחרונים של המלחמה, כדי להדגיש את האינטנסיביות הרבה של הפעילות האוירית, שנערכה בשעה שהאזרחים בעודף ניהלו את שגרת חייהם, וידעו על המתרחש, בדרך כלל, רק מכותרות העתונים והחדשות. השתדלנו עם כך לא להיעלם במבוך העצים, אלא לנסות ולתאר את החורשות והיערות - המגמות והאירועים - שהיו אבני דרך בהתפתחות המלחמה האוירית במלחמת ההתשה. למרות הפירוט הרב של פעילות הלחימה, קיימת בנו תחושה כי לא כל המסמכים נפתחו בפנינו ולא כל המידע נמסר לנו. אנו מקוים כי הבאים אחרנו יוכלו להשלים את התיאורים ולהוסיף משלהם. ומשהו אישי: במלחמת ששת הימים, כמו במלחמת ההתשה, הייתי חייל סדיר - אלחוטן בגדוד קשר ארצי א־טור ושארם א־שייח. לא אחת הדבר נעשה בלילות חשוכים ובמקומות שכוחי־אל. תפקיד הצוות שלנו היה לספק קשר ליחידות שונות של צה״ל, במהלך מבצעים עלומים שנערכו בעומק מצרים. באותם ימים לא ידעתי בדיוק את הפרטים - הכל היה סודי מאד וחסוי. את המברקים המוצפנים שידרגו מהחפ״ק של היחידות או הכוחות המיוחדים שנכנסו לשטח מצרים, למטכ״ל בתל אביב. עבורנו הכל התבטא ביצירת קשר, כיוון הקבלים והנגדים במכשירי השידוד הגדולים, והפעלת מערכות ההצפנה של הטלפרינטרים. על חשיבות הפעולות ידענו רק על פי דרגותיהם של הקצי- נים הבכירים, שהגיעו לפני המבצעים ונעלמו חזרה לתוך המסוקים, בסיומם. הרבה פעילות אוירית חיתה במלחמה. את המטוסים ראינו מרחוק- מירז׳ים וסקייהוקים, פנטומים ומסוקים שנכנסו בגובה נמוך מערבה ויצאו חזרה. היינו עדים גם לחדירות בגובה הדיונות של מטוסי סוחוי ומיג מתחם החווה הסינית, הפתח המערבי לגידי ואום חשיבה ועוד. בתקריות אש רבות צפינו מטאסה, בלוזה, קנטרה, פורט פואד, אבו דורס ושארם א־שייח. לחלק ניכר מן האירועים בספר הייתי שותף אישית- לצהלה ברפידים על הפלות בקרבות אויר, כמו לחרדות מפני פשיטות של אנשי קומנדו, שנעשו במקומות בהם שהינו, על הציר הצפוני או המרכזי. לא אחת הסתתרנו מירי ארטילרי כשה־ תותחים היו מכוונים לעברנו ברומני וקנטרה, פורט פואד או פורט איברהים. אני עוקב מקרוב אחר הפעילויות האויריות בארץ, ושותף לא אחת לתוויותיהם של טייסים. אולם למדתי כי אין דומה הטסה של מטוס קל או זעיר, לזו של ״המטוסים המהירים״ - מטוסי הקרב. באדיבותו הרבה של מפקד חיל האויר, אלוף איתן בן אליהו- סרן וסמ״ט בטייסת ההתשה - זכיתי לטעום מעט מן החויות שעובר ״הברנש במושב האחורי״ במטוס הפנטום. לצורך כתבה בעתון בו אני משמש כתב צבאי, הצטרפתי לטיסת אימונים במטוס המדהים הזה- טיסה 10 שהיתה חויית חיי בטיסה ושינתה את תפיסת עולמי אודות הטיסה הקרבית. רס״ן רן מסיימת נתן לי לטעום מעט מטעמו של קרב־אויר מול סקייהוק ואחריו המנטלי והפיזי של הפצצת חתף אחת, ואחריה עוד אחת וגם יעף צליפה בתותח וולקן על סוללת נ״מ- ואחריהן חמיקה אלימה ממערכות מכ״ם ומטילים. חוץ מהריגוש של טיסה בארץ אויב ואש נ"מ וטילי קרקע־אויר - נדמה כי הכל היה שם. לבד מן הסקרנות האישית שלי, לדעת מה באמת קרה במלחמה השכוחה הזאת, הרי הטיסה הזו בפנ־ טום, ואחרת בסקייהוק, נתנו לי את התמריץ להקדיש למעלה מעשר שנים לאיסוף החומרים וכתיב- תם, לכלות מאות ק״מ בנסיעות כדי לראיין עשרות אנשי צוות אויר, ולכתוב לבסוף את הספר. אני חב תודה לכל מי שעזר לי בכך: לכל צוותי האויר, המפקדים, הטייסים והנווטים שהיו מוכנים להעלות מנבכי זכרונם, אירועים שקרו לפני יותר משנות דור. לאנשי הבקרה והמודיעין, ולאלה אשר סייעו לי בצילומים ובמפות, בתרשימים ובדפיות נייר עליהן רשמו את הפרטים. ברצוני להודות למיכל צור, מנהלת ארכיון צה״ל ומערכת הביטחון, לדורון אבי־עד ושרון צפיר שנברו בתיבות המסמכים הרבות, כדי לאתר פ״מים ודו״חות מבצעיים מן המלחמה. למייג׳ר דייב ברוג שלא חסך נתונים על מעורבותו בהכנסת מערכות ל״א לחיל האויר בימים הקשים של יולי 1970 ״קווקז״ והמעורבות של ברית המועצות במלחמה. לעומר מילר שסייע לי בתרגום מאמרים מערבית לספרניות האדיבות של ספרית מל״מ - המרכז למורשת המודיעין, שאפשרו לי לעיין במסמכי שלל רבים שסייעו לחשוף בפני את הצד השני של המלחמה. לכל אלה אני חייב תודה. דני שלום אב תשס״ז - אוגוסט 11 מבוא מטרות המלחמה של מצרים: ״סילוק כתם התבוסה״ אחרי תבוסת מלחמת ששת הימים, עסקו מדינות ערב בלימוד לקחי הכשלון בשרות הקרב. מנהיגי מדינות ערב - שנפגעו אישית ופוליטית מתוצאות המלחמה - לא היססו לקבוע את הדרך לעתיד. נשיא מצרים, כמו ראשי סוריה וירדן, הצהיר כי מטרתו העיקרית היא להחזיר ״את הכבוד הערבי״ שנרמס במלחמה עם ישראל. התחושה כאילו ישראל הונתה את מדינות ערב- למרות הפעולות המלחמתיות בהן פתחו מדינות אלה - היתה טבועה עמוק בלב המנהיגים הערביים. לפיכך המטרות שנקבעו מיד אחרי המלחמה, היו לקומם ולאושש מחדש את הצבא, כדי שניתן יהיה להתמודד שוב נגד ישראל ולהחזיר את השטחים - כל הדיבורים מצד ישראל, הרמזים של שר הביטחון, משה דיין על כך שהוא ממתין לטלפון מנאסד, נתקלו בתגובה דוחה ופגועה. מדינות ערב התכוונו להחזיר לעצמן את כבודן האבוד בכוח הזרוע, ולכבוש מחדש את השטחים על ידי מלחמה. נדרשו מספר חודשים, בהם התפטר נאסר וחזר בו, והודחה ההנהגה הצבאית העליונה של צבא מצרים, כדי שנאסר יתחיל לגבש את התפיסה שלו לגבי העתיד. במשך שבועות אלה הגיע ציוד צבאי רב למצרים, ועם השלמת ההצטיידות בחודשי הסתיו, יכול היה נשיא מצרים לפגות לפעולות מעשיות יותר, כדי להוביל את המדיניות המלחמתית של הערבים כלפי ישראל. לא מפתיע, איפא, כי ההחלטה הראשונה אותה קיבלו מדינות ערב ביוזמת מצרים, היתה לחסום את דרך המשא ומתן. ועידת חרטום שהתכנסה בספטמבר תהיה הכרה ולא יהיה שלום עם ישראל״. ב־ ״כל מה שנלקח מאתנו בכוח - אין להשיבו אלא בכוח״. במהלך החודשים שלאחר יוני במערכת הפוליטית והצבאית. המצרים החלו להיערך למלחמה חדשה נגד ישראל. הם הרחיבו את הצהרותיהם וכללו גם את פתרון הבעיה הפלשתינית, על ידי השמדת מדינת ישראל. ההצהרות היו קולניות ומלאות בטחון, אולם הנסיונות לפתוח חזית מלחמתית חדשה לאורך התעלה, למרות הצל- חות מקומיות אחדות, נכשלו כולם, בעקבות תגובה קשה ובלתי מתפשרת של ישראל. ביולי להשאיר את הבעיה במרכז תשומת הלב העולמית. המצרים פתחו באש לאורך כל גזרת תעלת סואץ. ישראל הגיבה בפעולות בלב מצרים, שחשפו את חולשת הצבא ואת חוסר יכולתו להגן על מרחבי מדינה זו. בכך הצליחה ישראל למנוע את המשך ההכנות המצריות לפתוח במלחמה כוללת והעסי- קה את הפיקוד המצרי בפתרון בעיות דוחקות יותר. למרות שארה״ב נענתה לבקשת ישראל לרכוש מטוסי סקייהוק עוד לפני המלחמה, הרי במהלך כל ארבע השנים הבאות, עסק הממשל של לינדון גיונסון ואחריו ריצ׳רד ניכסון, ב״הערכה מחדש״ של 12 רוח רפאים מעל קהיר המצב- מבחינתה של ישראל הדבר התבטא בעיקר בעיכוב משלוח של ציוד ומטוסים. כך היה גם בינואר סון תיאר את האיזור כ״חבית חומר נפץ״ ואמר כי"חלפה תקופת העימות והגיע עידן ההדברות״. הוא רמז לרוסים כי ברצונו לדון איתם בדרכים לפתרון המשבר במזרח התיכון. הוא אף בחן אפש- רות להציע לרוסים הישגים באיזור המזרח התיכון, תמורת פתרון בעיית המלחמה בוייטנאם. ישראל שילמה כצפוי את המחיר לכך: ניכסון החליט להשעות כל מסירה של מטוסי סקייהוק ופנטום לישר- אלי. דוחקים את המלחמה הגדולה בישראל 20 פה נגד ישראל. נאסר הורה לשר המלחמה החדש, פריק־אוול מחמד פאוזי, להיות מוכן בתוך שלוש שנים ״להגיע ליכולת של כניסה למערכת שחרור״. את המטרה הגדיר פאוזי עצמו: ״שחרור האד- מות הכבושות בסיני בכוח, והגעת הכוחות עד הגבול המצרי פלשתיני ואבטחת השטח״. על התכנון המפורט של הכנת הכוחות, היה מופקד ראש מטה הכוחות המזוינים, פריק עבד אל מונ- עים ריאד. התוכנית כונתה ״תוכנית שלה, תוך הקפדה על זמן מינימלי לביצוע אימוני העוצבות הלוחמות של החילות השונים, אשר עליהם יוטל הביצוע״. הפניה לעבר עימות מזוין היתה מובנת מאליה. המפקדים והיחידות נדרשו לעסוק בהכנות למלח- מה, תוך ניהול מלחמת ההתשה נגד ישראל. עבד אל גאנם גמאסי, שהיה ראש מטה חזית התעלה במלחמת ההתשה, כתב כי מטרות המלחמה בישראל הן: - לגרום לצה״ל אבירות כבדות בנפש ובציוד, כדי לשכנע את ישראל כי מחיר הכיבוש גבוה מדי - לפגוע בכלכלת ישראל על ידי אילוץ ישראל להחזיק בתעלה כוחות גדולים - להשיב לקצין ולחייל המצריים את בטחונם העצמי, על ירי פעולות התקפיות בשטח סיני -לשדר לעולם, כי מצרים ומדינות ערב לא יוותרו על סיני והשטחים האחרים שנכבשו על ידי צה״ל .2 במלחמת ששת הימים לשם כך פתחו המצרים בתקריות יזומות לאורך קו התעלה. ישראל הגיבה ביד קשה על ההתגרויות המצריות, מתוך כוונה לשמור על הישגי המלחמה ולא לוותר למצרים, אלא לאחר הסכם להפסקת האש. בינואר וב־3 עוצבות הכוחות המזוינים ״מלחמת ההתשה". שר המלחמה פאוזי תיאר את הכוחות הדרושים למצרים כדי להשתקם מחרש: 5 גדודי קומנדו וכן סים כדי לאמן ולהכשיר טייסים חדשים נדרשו נדרשו 13 מבוא לשם הגנה על שמי מצרים ועל הכוחות בקו הראשון היה צורך במערך הגנה אוירית ובו )בכל אחת מהן שליטה אוירית מרכזית. ב־ בהפסקת האש ולא תחרש את ההסכם עם ישראל. שבוע אחר כך הופיע נאסר בנאום בפני האומה המצרית, והצהיר כי לא יחרש את הסכם הפסקת האש. נאסר תיאר את פעילות הכוחות המזוינים שלו, ואמר כי צבא מצרים גיבש את שלבי ההיערכות והמלחמה בישראל. שלבים אלה היו: - אל סומוד)העמידה האיתנה(: יוני - אל מוהג׳הה)העימות(: מרס .4- אל תחדי אל רדע)התמודדות והרתעה(: אפריל באותו נאום באפריל, הוא ציין כי תמו שני השלבים הראשונים, ועתה הגיע הזמן לשלב השלישי, ״התמודדות והרתעה״. למעשה ״תוכנית השלבים״ המלאה היתה חסרת משמעות במלחמה עצמה, והיא נוסחה רק לאחר .5 מלחמת יום כיפור מצרים על סף התמוטטות פאוזי כתב, כי אחרי מלחמת ששת הימים היתה מצרים על סף שבירה. בשלב ראשון - העמידה האיתנה - היה עליה לבנות מחדש את המערכים הצבאיים ולאמן את החיילים. לאחר מכן היתה תשומת הלב שלה נתונה לבניית הקו הראשון, מערבית לתעלה, ולהכנת החזית הפנימית למערכה כוללת. השלב השני -העימות המוגבל - נוער להגביר את בטחונם של הטייסים והלוחמים המצריים. במסג־ רת זו נעשו בשנת עיש( כוחות האויר)הפעולה ב־ פעולות הקומנדו, כדי לאפשר לכוחות המיוחדים לחוש את מוראה של המלחמה ולהתכונן אליה. בעקבות כך הוגברו החדירות של מטוסים מצריים לשטח ישראל, וכוחות קומנדו נשלחו אל מעבר לתעלה כדי לשפר את בטחונם ביכולתם. כמו כן נפתחה אש ארטילרית רצופה כמעט, יומם ולילה, כדי לפגוע בכוחות ישראלים על קו המים. באפריל שמה: ״מלחמת ההתשה״. עם כך נאסר לא יכול היה להעריך את השפעת ההחרפה על ההתפתחויות בשדה הקרב, ואת התגובה הישראלית. במשך החודשים הבאים שילחה הארטילריה המצרית אלפי פגזים לעבר המעוזים והבסיסים של צה״ל בסיני. צה״ל הגיב בפעולות בעומק מצרים. מספר האבירות הלך וגדל, והיה ברור כי צה״ל לא יוכל להתמודד מול מצרים בכמות קני הארטילריה. וגם במקרה זה הנזקים שהיא יכולה לספוג גרו־ 14 רוח רפאים מעל קהיר לים בהרבה מאלה של ישראל. במהלך החודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים, עזבו כשני מיליון תושבים את הערים איסמעילה, קנטרה המערבית וסואץ, ונספחו על תושבי קהיר וערים גדו- לות אחרות. בקיץ צה״ל להכניס את חיל האויר למלחמה. היתה זו תגובה אי־סימטרית לארטילריה המצרית. מלחמת ההתשה שכוונה נגד ישראל, הפכה להתשה נגד מצרים. בשלב זה הבין נאסר כי לא יוכל להגשים את כוונתו לפתוח מחדש במלחמה נגד ישראל. מטרתו המיידית היתה עתה, למנוע את חופש הפעולה של חיל האויר הישראלי בשמי מצרים. חופש פעולה זה הפך לתסביך העמוק של נאסר משך חודשי המלחמה. שאיפתו הגדולה היתה עתה להפסיק את טיסות מטוסי חיל האויר בשמי מצרים. נאסר הבחין כי הוא נסחף למצב גרוע יותר, ובלתי נשלט מבחינתו, והחליט לגייס את ברית המוע- צות למלחמה. הרוסים נענו לו, ולמרות התנאים שהציבו, הם נגררו לעימות ישיר עם צה״ל. בינואר רות מול התעלה ובלב מצרים, הגיע לאלפים בכל חודש. בחודשים פברואר עד אוגוסט על ידי הפעלת עשרות סוללות טילים ואלפי מערכות נ״מ, חלקן הגדול מאוישות על ידי טכנאים ומומחים רוסיים. המעורבות הרוסית במלחמה היתה ישירה, וההתנגשות החזיתית עם חיל האויר, היתה בלתי נמנעת. ולאחר פגיעה במספר מטוסי פנטום, והפלת חמשת הטייסים הרוסיים, נפתחה הדרך להסכם חדש להפסקת האש. במהלך התקופה שבין יוני בישראל, אולם נכשלו. המטרות שהציב נאסר לצבאו - סילוק צה״ל מסיני - לא הושגו. מפקדי הצבא המצרי, יחד עם אלה של חיל האויר ופיקוד ההגנה האוירית, למדו את החסרונות של הלוחמים ומערכות הלחימה שלהם, ופעלו כדי לתת תשובות ליתרונות של צה״ל וחיל האויר. צבא מצרים עשה הכנות למלחמה נוספת נגד ישראל, שאכן התממשה באוקטובר כיפור״ או ״מלחמת הרמדן״. 15 מבוא ישראל: שמירה על הקיים עד להסכם שלום מיד עם תום מלחמת ששת הימים, עמדה ישראל בפני מציאות חדשה. הגבול היבשתי התקצר ובמ- קום רו מול התעלה. הגבול הימי התארך מ־ סיסים הצבאיים התרחקו מקווי הגבול. ב־ נות ערב, כמו הציבור שלהן, לא היו מוכנים אף להתיחם לכך. המטרה המיידית היתה לנקום בישר- אל ולהכניע אותה על ידי התמודדות בשדה הקרב. כל דרך אחרת, כולל מו״מ, נראו להם כ״תכתיב של הציונים״ והמשך הכניעה. המטרה של ישראל, היתה איפא, להמשיך ולהחזיק בשטחים ששוחררו עד שניתן יהיה להשיג פתרון - רצוי פוליטי - למצב. איש לא ידע לאן יתפתחו הדברים- בכל מקרה הכוונה של ישראל הפעם היתה ברורה: לא יוחזרו שטחים ללא הסכם שלום עם מדינות ערב. ארה״ב קיבלה את התפיסה הזאת, ושלא כמו במלחמת קדש, לא לחצה על ישראל להסיג אות כוחותיה מהשטחים. גם הפיקוד הבכיר של צה״ל, עמד נבוך מול ההתפתחויות, ובמשך החורשים הראשונים שלאחר המלחמה, עסק בתגובות ולא פיתח תפיסה מגובשת לגבי העתיד, אותו לא יכלו גורמי המבצעים או המודיעין להעריך. לא מפתיע שהאירועים לאחר ששת הימים כונו, לפחות בשנתיים הראשונות, ״המלחמה שלאחר המלחמה״. הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים ברלב )שהחליף את יצחק רבין ב־ במטכ״ל, עם כניסתו לתפקיר: ״עלינו להחזיק בקווים האלה למען ההרתעה, שתוציא להם מהראש את הרצון להתקיף. כשאנחנו יושבים על התעלה, בירדן וברמת הגולן, יחסי הכוחות שלנו טובים .6 משהיו, והגבולות נוחים להגנה״ עם כך, באותו דיון הוא העריך נכונה כי המצרים יפתחו בפעולות מקומיות מוגבלות: ״היות שהער- בים, אינם רואים עצמם מסוגלים להדוף את ישראל חזרה לגבולות הקודמים, החלופה הריאלית מבחינתם, היא פעולה מוגבלת, שעשויה להתמקד ב׳פתיחת תעלת סואץ׳ - שהיא אינטרס חיוני לא .7 רק למצרים אלא גם לברית המועצות ולמדינות ערב״ מטרות הלחימה של חיל האויר במלחמה היו, איפא, לשמר את היכולת, כדי להיות ערוכים למלח- מה נוספת אפשרית. האמברגו הצרפתי, והעיכוב במשלוח מטוסי סקייהוק, גרמו למיתון הפעילות, ולבד מאימונים של טייסים חדשים, ותגובות על ירי ארטילרי משטח ירדן או סוריה, לא יזם חיל האויר כל פעילות עד קיץ סיור וצילום או חדירות לשטח סיני. האמברגו שהטיל נשיא צרפת, העיק במידה רבה על חיל האויר הישראלי, שמטוסי המירז׳ שלו, כמו הווטור או הסמב״ד, נשחקו במלחמת ששת הימים ובאימונים לאחר מכן. למרות ריעות אחרות, הפגיעה של האמברגו הצרפתי היתה מכאיבה- אך לא נואשת. מפקד חיל האויר החליט להשאיר את מטוסי האורגן והמיסטר הישנים תקופה נוספת בשרות. חלק מתפקידם של מטוסי הקרב בוצע על ידי מסוקים ומטוסי תובלה, שהופעלו ל״מבצעי עומק״: מסוקי סופר פרלון, ובהם לוחמים מסיירות 16 רוח רפאים מעל קהיר מובחרות של צה״ל, נשאו כוחות צנחנים ואחרים למבצעים נגד סכרים, גשרים ותחנות כוח בלב מצרים. היתה זו גם תקופת הצטיידות ופעילות בתחומי פיתוח של מערכות נשק מסוגים אחרים. בסוף שנת 1967 סות היו עסוקות בקליטת המטוסים, ובתוך זמן קצר הן היו מוכנות לפעילות מבצעית הפעילות של מטוסי הקרב המצריים הטרידה את חיל האויר ומוטי הור החליט לפגוע במורל הטיי- סים המצריים, על ידי סדרת פעולות יזומות שכונו מבצעי ״רימון״ - ״טקסאם״ בפי טייסי הקרב - בדרום איזור הסואץ. לא זמן רב יכלו הטייסים להשתעשע בהשגת נצחונות בקרב. ביולי האויר לתקיפה נגד ארטילריה ומוצבים, בעקבות החמרה במצב בתעלה. היתה זו התפתחות שאיש לא שיער את המשכה: מחודש זה וער תום המלחמה, הפך חיל האויר הישראלי לאמצעי העיקרי של צה״ל נגד מטרות מצריות באיזוד התעלה. בראשית חיל האויר. בקיץ סא״ל יעקב אגסי- שניהם רגלו בתפיסה שונה לגבי הפעלת חיל האויר. בחודש האחרון ללחימה היו מבצעי חיל האויר אגרסיביים יותר - במקום ״דקירות״ כפי שכונו על ידי אחד הטייסים - הם הפכו לפעולות רבות היקף, שנועדו להביא להישגים חר־משמעיים במלחמה. ואכן, לאחר המבצעים של חורש יולי הוחלט על הפסקת האש. למרות חוסר התגובה של חיל האויר על הזזת מערך הטילים המצרי־רוסי לעבר התעלה, לאחר הפסקת האש ובניגור להסכם, השיגו צה״ל וחיל האויר את יעדם: מניעת מלחמה כוללת, באופן זמני לפחות. עם מערך הסוללות החדש ייאלצו להתמודד המפקדים במלחמת יום כיפור. שלבי הלוחמה האוירית במלחמת ההתשה רבים נוטים לחלק את התפתחויות הלחימה במלחמת ההתשה, על פי ״תורת השלבים״ שקבע נשיא מצרים בראשית שנת התערבות חיל האויר הישראלי, והתגובה החריפה של צה״ל על פעולות מצריות, שיבשו את סדר השלבים שתכנן נאסר עד לשלב ה״תחריר״-"השחרור״)כמתואר מקודם(. בחינה של השלבים השו- נים של הלחימה האוירית, בין השנים ביל לתגובות על פעילות אוירית מצרית, הוא שהחליט על פעילויות, הוא שיזם וביצע אותן, והוא אשר שינה את מימדי המערכה האווירית ועומקה. זאת לעומת התגובה ההגנתית מאד של חיל האויר המצרי. מבחינה אוירית, התנהלה מלחמת ההתשה על פי מתאר שונה מאשר המלחמה אותה תכנן נשיא מצרים, גמל עבדל נאסר. חלוקה זו מבוססת על הפעילות הממשית בגזרת התעלה ובמרחבים עמוק בתוך שטח מצרים. 17 מבוא ניתן לחלק את הפעילות האווירית במלחמת ההתשה לשלבים אלה: - א. חיל האויד נערך - ב. חיל האויר מגיב - ג. חיל האויר תוקף בחזית - ר. מבצע ״קווקז״ - ה. חיל האויר תוקף בעומק - ו. חיל האויר נגד הצבא האדום - חיל האויר נערך מיד לאחר תום מלחמת ששת הימים, הוטלה על מפקדי חיל האויר המשימה לאושש את יכולתו הקר- בית, למלא את השורות באנשי צוות אויר צעירים, ולבנות מחדש את יחידותיו הלוחמות. בית הספר לטיסה הכשיר מאות לוחמים חדשים בתפקידי טייסים, נווטים, מכונאים מוטסים ועוד. כמו כן הוכשרו אלפי מכונאים כדי לקלוט את מטוסי הקרב והמסוקים החדשים אשר נרכשו אותה עת מארה״ב, איטליה ועור. למרות המאמצים הרבים שעשו אנשי משרה הבטחון לקבל את מטוסי המירז׳ המטוסים של מפעלי דאסו בצרפת, בשל האמברגו שהטיל נשיא מרינה זו. אולם את הפער מלאו מטוסי הסקייהוק- איטיים יותר אמנם - אולם בעלי יכולת נשיאה וטווחים גדולים בהרבה מכל מטוס אחר שהיה בשרות)למעט הווטור הדו־מנועי(. מטוסים קטנים אלה, שהופעלו במהלך המלח- מה בשלוש טייסות, לא היו רק תוספת מספרית- הם הכפילו ושילשו את יכולת הטלת החימוש של חיל האויר. מטוס אחד מרגם סקייהוק, אשר תוכנן כמטוס תקיפה - יכול היה לשאת כשלוש טונות חימוש לעבר מטרות בתעלה. זאת לעומת טונה אחת במטוסי הקרב אורגן, מיסטר, סמב״ד או מירז׳ )שתוכננו כמטוסי קרב ויכלו לשאת גם חימוש(. חיל האויר תכנן להוציא זה מכבר את המטוסים הישנים - אורגן ומיסטר - משרות מבצעי, אולם בעקבות התפתחות המלחמה, נאלץ חיל האויר לעכב את הביצוע, ושני מטוסים אלה נשארו בשרות מבצעי עד אחרי המלחמה. - חיל האויר מגיב בתקופה שבין תום מלחמת ששת הימים ועד בפעילות צה״ל נגד מטרות במדינות ערב. רוב הפעילות האוירית התרכזה מול ירדן, בעקבות התחממות הגבול והמלחמה נגר חיל המשלוח העיראקי, צבא ירדן וארגוני הטרור הפלשתיניים. חיל האויר הגיב על פעילות התקיפה של חילות האויר של מצרים וסוריה: הוא יירט מטוסי קרב שחדרו לסיני לצילום ותקיפת מטרות, ופגע במטוסים סוריים שניסו לחדור למרחב רמת הגולן. כמו כן בוצעו בתקופה זו מבצעים מוסקים ארוכי־טווח לתוך שטח מצרים. המוטו שהוביל את מפקדי חיל האויר בתקופה זו היה ״שימור הכוח״ - איש לא ידע מתי תפרוץ המלחמה הבאה, ולכן עשה חיל האויר כל שניתן להשמיש מטוסים שנפגעו ולקלוט מטוסים חדשים, וגם להמנע מהטלת מטוסי הקרב שלו למבצעי תקיפה בחזיתות השונות בצורה מסיבית. 18 רוח רפאים מעל קהיר - חיל האויר תוקף בחזית נקודת המפנה החשובה ביותר במלחמת ההתשה היתה מבצע ״בוקסר״ שהחל ב־ ונמשך מספר שבועות. מבצע זה היה ראשיתה של המעורבות הישירה והמסיבית של חיל האויר בתקיפת מטרות במצרים )ובמידה קטנה יותר גם בסוריה(. החל מיום זה ועד תום הלחימה שמשו מטוסי חיל האויר כ״ארטילריה המעופפת״ של צה״ל. הדבר נמשך בעוצמות הולכות וגדלות עד תום המלחמה ב־ ניות״ תקפו עמדות, מוצבים וסוללות ארטילריה לכל אורך התעלה. היתה זו הפעלה אי סימטרית של יכולת צה״ל: מטוסים נגד תותחים. בתקופה זו הוכפל ושולש כוחו של חיל האויר עם הגעתם של אחרוני מטוסי הסקייהוק עבור הטיי- סת השלישית, ונחיתתם ב־ - מבצע ״קווקז״ חיל האויר המצרי קיבל סיוע רב היקף מברית המועצות מיד עם תום מלחמת ששת הימים. בספטמ- בר ששת הימים. הרוסים חידשו את מצבת המטוסים של חיל האויר המצרי ואת סוללות הטילים ומער- כות ההתרעה של פיקוד ההגנה האוירית. אולם פעולות חיל האויר הישראלי באיזור התעלה, והנ- חיתות שהפגינו טייסי מצרים, בהתמודדות עם הטייסים הישראליים, הביאה למעורבות ישירה של ברית המועצות במלחמה נגד ישראל. נאסר דרש כי חיילים רוסיים יגנו על מצרים- וברז׳נייב נענה. זאת עוד לפני שהחלו תקיפות העומק בלב מצרים. היות ולא ניתן היה להכשיר טכנאים ומפעילים מצריים במהירות הדרושה כדי להפעיל את מערכות הנשק החדשות, דרש נאסר כי יחידות רוסיות ישלחו להגן על מצרים. הרוסים הקימו את "הדיביזיה המיוחדת מספר אותה להגן על שמי מצרים. זו כללה חטיבות של טילים מן המתקדמים ביותר בעולם, וגם טייסות קרב מצוידות במטוסי מיג במצרים. בכך שינה מערך ההגנה האוירית של מצרים את פניו. - חיל האדר תוקף בעומק השליטה שהפגינה ישראל בשמי מצרים, והגעתם של מטוסי הפנטום ארוכי־הטווח, עודדו את צה״ל וחיל האויר לפתוח בשלב חדש במלחמה: תקיפות עומק בלב מצרים. המטרה היתה להביא את המלח- מה לידיעת הציבור המצרי, ולהוכיח לראשי הצבא כי שמי מצרים פרוצים למטוסים ישראליים. כמו כן נועדו מבצעים אלה לשכנע את ראשי הצבא המצרי, כי עד שלא יבטיחו עליונות אוירית ושלי- טה בשמי מצרים, הם אינם מוכנים לפתוח במלחמה כוללת נגד ישראל. במהלך התקופה שבין . במבצעים אלה הותקפו מחנות צבא, בסיסים, מפקדות ומחסנים בדלתא. 8 "פריחה" בעומק מצרים כמו כן הותקפו בסיסים רחוקים, במדבר המצרי, לשם העביר הצבא המצרי חלק מפעילותו, בעיקר אימונים והדרכה. התחושה במצרים היתה כי היא נמצאת על סף משבר. נאסר שהרבה להשתמש בנאומיו ברטוריקה חריפה וציורית, הזהיר את עמו כי צפויים"נחלים של דם". אולם הוא הבין את 19 מבוא המשמעות הצבאית של פעולות חיל האויר: הצבא המצרי, וחיל האויר שלו, עדיין אינם מוכנים למלחמה. עור לפני תקיפות העומק, הוא יצא לרוסיה כדי לבקש מעורבות ישירה של חיילים רוסי- ים במלחמה נגד ישראל. נרמה כי המטרה העיקרית שלו בשלב זה היה למנוע את פעילות מטוסי חיל האויר בשמי מצרים. - חיל האויר נגד הרוסים הגעת הריביזיה ה־ נוספת, וקריטית, במלחמת ההתשה. הרוסים פעלו במספר שלבים: הם קיבלו את השליטה על שמי קהיר, צפון הדלתא וסכר אסואן, ואיפשרו ליחידות הטילים המצריות לנסות ולהתמקם באיזור התע- לה. לשם כך הקימו המצרים כ־ סים הביאו אתם לא רק ציוד מתקדם אלא גם שיטות לחימה מיוחרות, בהן השימוש במטחי טילים, מארבי טילים, מבצעי הונאה ושיבוש מערכות קשר ועור. ״אמל״, התוכנית המצרית ל״הזזת הטי- לים" לאיזור התעלה נראתה איטית מדי למפקרים הרוסים, והם החליטו על מבצע אחוז ומזורז להצבת הסוללות באיזור התעלה. השלב הבא היה מעורבות רוסית ישירה נגד חיל האויר הישראלי, על ידי הנעת סוללות טילים לאיזור התעלה, ולחימה נגד מטוסים ישראליים אשר חדרו לשמי מצרים. הרוסים הביאו למצרים גם מספר טייסות קרב אשר הגנו על שמי קהיר ואזורים אחרים. העימות בין חיל האויר הישראלי למערך הרוסי היה בלתי נמנע. בחורשי קיץ יר, יום אחר יום, נגד המערך הרוסי המתגלגל לאיזור התעלה, שכלל טילים מתקדמים מסוג I עד יולי, נערכו מפגשים אויריים אחדים עם מטוסים מוטסים על ידי טייסים רוסים. באחד ממפג שים אלה אף ירה מטוס מיג חדירה לשטח סיני. חיל האויר הגיב בייזום קרב אויר ומארב מתוכנן לטייסים הרוסיים, בו הופלו חמישה מטוסי מיג שהקימו הרוסים, ובקרב המפקדים בישראל גברה התחושה כי לא ניתן יהיה להביס את המערך שהקים ״הצבא האדום״. לא עסקנו בספר זה בתפיסות המדיניות של ברית המועצות וארצות הברית לגבי המזרח התיכון. די אם נציין כי ברית המועצות ריסנה את נאסר ומנעה לא אחת רעיונות מצרי- ים לפתוח מיה במלחמה, אולם היתה מוכנה לסייע לה, עד כדי מעורבות של חייליום רוסיים בהגנה על שטחה של מצרים וריבונותה. ארה״ב, שהיתה מעורבת עמוקות בוייטנאם, לא רצתה לפתוח חזית עימות נוספת עם הרוסים. ארה״ב מנעה לא אחת משלוח מטוסים ואמצעים לישראל כרי לפייס את המצרים. יש האומרים כי ניכסון היה מוכן אף להקריב את האינטרסים האמריקנים באיזור, אם הרו־ .9 סים היו מקלים עליו בויטנאם באותם ימי לחימה עזים של קיץ אשר התקבלה לבסוף על ידי מצרים וישראל. אחר מסעיפי ההסכם היה כי הצדדים ישמרו על המצב הקיים ולא יערכו שינויים במערכים הצבאיים באיזור התעלה. ישראל הסכימה לקבל את התוכנית. המצרים החליטו להשיב בחיוב לתירוש ההסכם הפסקת אש, תשובה שהיתה חלק מתרגיל הונאה מצרי/רוסי אשר נועד לאפשר להם להניע את מערך הטילים לאיזור התעלה. ואכן, האקורד האחרון 20 רוח רפאים מעל קהיר והצורם של המלחמה, היה בליל רים להניע את סוללות הטילים, והציבו אותן מול התעלה. אגב, לא רבים יודעים זאת אבל מערך הטילים בהודש אוגוסט כיפור באוקטובר ישראל בחנה מחדש את המצב. שני גורמים השפיעו לבסוף על ההחלטה שלא להגיב: א. לישראל לא היו שיטות ואמצעים להשמדת המערך החדש. היה ברור לכולם כי ההתמודדות עתה היא מול ברית המועצות וצבאה, ואלה לא יהססו לבנות מחדש את המערך ואף להגביר את עוצמתו. גם המחיר בצוותי אויר ובמטוסים היה עלול להיות גבוה. ב. מבחינה מדינית ארה״ב לא היתה מוכנה לתמוך במהלך צבאי של ישראל ולחצה עליה להשלים עם המצב. בתמורה לכך היא קיבלה סיוע טכני שנועד להתגבר על מערך הטילים. במשך השנים הבאות היו חילוקי ריעות בין אלה שתמכו בחידוש הלחימה והסתערות מקיפה נגר מערך הטילים כרי להשמיד אותו, לעומת המתונים שהבינו כי המצב הולך ומתקרב לעימות עם ברית המועצות, וכל פעולה לא תקבל גיבוי - לא פוליטי ולא צבאי - של ארה״ב. ״הטיל כופף את כנף המטוס״ כתב עזר ויצמן בספרו ״לך שמים לך ארץ״ והאשים את מפקדי חיל האויר כי בכך תרמו להווצרות מצב הפתיחה הגרוע של מלחמת יום הכיפורים. ישראל הצליחה לדחות את העימות הגדול מול צבאות ערב, אולם דחיה זו ארכה רק שלוש שנים. באוקטובר פרצה מלחמת יום כיפור. מלחמת ההתשה שינתה נושאים רבים בתחום הלוחמה האוירית. היא היתה למעשה ״תקופת החניכה והלימוד׳ וסייעה בפיתוח תחומים רבים, שהיו דרושים למלחמת יום כיפור והמלחמות שבאו אחריה. אלה התפשטו על תחומי השליטה והבקרה, ניהול משימות ארוכות טווח, תקיפות בסביבה של פעי- לות אלקטרונית מסועפת ועור. לראשונה הופעלו מטוסים בקרבות אוויר גדולים, יזומים ומתוכננים, בשילוב מערכות סיוע אוירי־ ות וקרקעיות רבות. היתה זו המלחמה הראשונה בה התמודדו טייסים, כמעט יום אחר יום, נגד טילים ומערכות מכ״ם. מסוקים ובהם לוחמים יצאו למבצעים, עמוק בשטחי מצרים או סוריה. לקחי מלחמת ההתשה שימשו לאחר מכן להכשרת צוותי האויר, פיתוח שיטות ואמצעי לחימה אשר שינו את רמותה של הלוחמה האוירית במזרח התיכון ובעולם. ניתן לומר כי במלחמת ההתשה)ובמידה רבה גם מלחמת ששת הימים לפניה( היו אנשי חיל האויר חייבים הרבה הרבה לאנשי ״המגיה השחורה״ - התחום העלום באלקטרוניקה, אשר סייע להוציא מבצעים אל הפועל או למנוע את הפעלתם על ידי הצר השני. לא מפתיע כי דיין כינה את ההתנג- שות המכאיבה עם הרוסים, בה הופעלו עשרות מערכות אלקטרוניות מתקדמות, ״קיץ אלקטרוני מחשמל״. מלחמת ההתשה, גם עבור המצמצמים את אורכה, היתה מלחמה אינטנסיבית ומן הקשות שידע צה״ל וחיל האויר. רבים זוכרים אותה כתקופת ההתבגרות המבצעית שלהם. אולם את ההכרה כ״מלחמה״ היא קיבלה רק בשנת 21 מבוא למרות שמלחמת ההתשה היתה שכוחה משך שנים ארוכות, היתה זו מן המלחמות המעצבות ביותר בתולדות חיל האויר הישראלי. לקחיה נלמדו בישראל כמו במדינות ערב. במהלך השנים הבאות, פותחו שיטות ואמצעים כדי למצוא תשובות לבעיות שעלו במהלך המלחמה, כולל שיטות חדשות ומורכבות ללחימה במערך של טילי קרקע־אויר, מציאת שיטות להשמדת מטוסים בתוך המחסות שלהם ועור. לא כל השיטות פעלו במלחמה הבאה - חלקן היו תלויות מודיעין או מזג־אויר. כאשר נערכו צבאות ערב לקראת המלחמה הבאה נגד ישראל, אשר נפתחה באוקטובר להפיק לקחים רבים מהשיטות, האמצעים וההכשרה שנלמדו בעקבות מלחמת ההתשה. חלק מן הבעיות נותרו בלתי פתורות - בהן בעיית טילי קרקע־אויר - למעשה עש שנבחנו במלחמת של״ג בשנת 22 וזי ל פרק חיל האויר: מנצח אך מותש אלוף מום׳ הוד, היה מפקד חיל האויר משך כל מלחמת ההתשה עד ערב יום כיפור חיל האויר הישראלי סיים את מלחמת ששת הימים עטור תהילת נצחון. מבצע "מוקד״ שפתח את . לאחר יום הלחי- 1 המלחמה, היה ממבצעי האויר הבולטים ביותר בתולרות הלוחמה האוירית בעולם מה הראשון היו חילות האויר הערביים מובסים - מטוסי הקרב המתקדמים ביותר שלהם נותרו כערימות מתכת חרוכות, על המסלולים ורחבות הכוננות בעשרות בסיסים בשטחי מצרים, יררן, סוריה ועיראק. עם תום הלחימה פירסם מפקר חיל האויר, אלוף מוטי הוד, את המברק הבא לאנשי חיל האויר: בהול אל: לוחמי חיל האויר מאת: מפקד החיל הושלמו המשימות שהוטלו עלינו העליונות האוירית שהישגנו איכשרה שחרור ירושלים, חצי האי סיני, הגדה המערבית והרמה הטורית. ברכת חיל האויר לאזרחי מדינת ישראל לאחר הניצחון: עם ישראל ישכון לבטח כארצו. כבוד ללוחמי האויר ולחיל כולו. 24 רוח רפאים מעל קהיר חיל האויר הישראלי מנה עם תום מלחמת ששת הימים, תשע טייסות קרב: טייסות שהפעילו מטוסי מיה/ טייסת ווטור. טייסות .1 בבוקר ה־ מטוסים אלה המשיכו בלחימה במהלך חמשת הימים הבאים עת התרחבה המלחמה לגזרה הירדנית והסורית. במהלך הימים הבאים, התנהלו מספר קרבות אויר בשמי סיני, מצרים, ירדן וסוריה אולם רוב הפעילות בימים הבאים היתה של סיוע בלחימה היבשתית ותקיפת מטרות קרקע. מטוסים רבים נפגעו במשימות אלה, במיוחד לקראת סוף השבוע כאשר החלו הפעולות נגד הצבא הסורי הנסוג ״סרן״, ״סרן״ -ע מרמת הגולן. עם תום המלחמה נערך נשף גדול של צוותי האויר במלחמה, אליו הוזמנו מפקרי חיל האויר, מפק־ דים בחילות היבשה והים, ונכבדים אחרים. במהלך הנשף העליז, שנערך במלון בירושלים, הופיעו הטייסים במחרוזות המקובלות בכל נשפי יום העצמאות, ופצחו בשירי ארץ ישראל. במהלך הטקס העניק מפקד חיל האויר, אלוף מוטי הוד תעודת לכל הטייסים אשר רשמו לזכותם הפלות של מטו- סים אויב במלחמת ששת הימים. הערכת נזקים למרות הנצחון האוירי הגדול והשמדת חילות האויר הערביים, גבתה הפעילות במהלך ימי הלחימה מחיר גבוה מטייסות הקרב. . טייסים אחרים 2 הפגיעה בטייסים היתה גבוהה: במלחמה נהרגו נפצעו ויצאו מהמערך הלוחם. חיל האויר נערך להכשרת מספר רב יותר של טייסים בבית הספר 25 חיל האויר - מנצח אך מותש שמחת ס״םים- נשפי הנצחון נערם בכל יחידות חיל האויר לטיסה, שעבר לחצרים ופעל משם עם תום המלחמה על כל טייסותיו)ראה בהמשך(. . כלומר 3 ביום שבת כעשרים אחוז ממטוסי החיל אבדו, וכ־ סים אשר הוטלאו במהלך המלחמה באורח זמני, הועברו לתיקון יסודי יותר בתעשיה האוירית ובמ- תקני האחזקה של החיל. מתוך שים. טייסת ועוד חמישה לא שמישים. מתוך )שלושה היו לא שמישים(. טייסת הווטור החלה את המלחמה עם ועוד שניים לא שמישים. שתי טייסות האורגן הפעילו מטוסים מתוכם שבעה בלתי שמישים. טייסת הפוגות הפעילה .4 רון ללחימה עם מוטי הוד: להמשיך בלי לאבד את הראש הנה כי כן נערכה מפקדת חיל האויר לתיקון המטוסים ולאישוש יכולת הלחימה של החיל. היה צורך לרכוש מטוסים חדשים במסגרת תוכניות הרכש אשר הותוו כבר בשנת העתיד עם כך לא נראה זוהר במיוחד: על כטייסות המובילות של החיל - היה מוטל אמברגו. היה חשש כי גם האמריקנים יטילו אמברגו או יעכבו את אספקת מטוסי הסקייהוק אשר נועדה להתחיל בסוף שנת 26 רוח רפאים מעל קהיר והמכונאים היתה, איפא, מלאה בימים שלאחר המלחמה, בהחזרת מטוסים לכשירות מבצעית. בגלל ההיקף הגדול יותר של הפעילות הוחלט לשנות את היקף התפקידים ויחד איתם את הדרגות. במקום"ענפים״, עליהם פיקדו סגני אלופים, הוקמו"מחלקות״ ובראשן אלופי משנה. גם מפקדי הטייסות הועלו לדרגת סא״ל ויחד אתם בעלי תפקידים אחרים במטה ובבסיסים. אל״מ יחזקאל סומך, מפקד רמת דוד, עבר למטה בתפקיד ראש להק אויר. היה זה התפקיד מספר שתיים למעשה בחיל. סא״ל דוד עברי, מפקד בית הספר לטיסה, עבר באוקטובר אויר למבצעים והועלה לאחר מכן לדרגת אל״מ. לידו היו רס״ן דוד פורת כראש מדור הגנה ואריק עזוז ראש מדור תקיפה. רס״ן אליעזר כהן)צ׳יטה( היה ראש מדור מבצעים משולבים, לפני שקיבל את הפיקוד על רפידים. המרחבים הגרולים של סיני חייבו גם הקמת מערכים חדשים בבסיסים ובאזורי פעילות שונים. חיל האויר בחן את מערך בסיסי האויר בסיני, והחליט להפעיל רק אחדים מהם: רפידים כבסיס מבצעי עיקרי, אל עריש כבסיס משני של בית הספר לטיסה. כמו כן הוחלט לסלול מספר מנחתים עבור מטוסי הקישור הקלים ומטוסי התובלה)ראה פרק נפרד(. לא הרבה זמן נותר לטייסי הקרב לחגוג- בתוך זמן קצר הם חזרו לשגרת פטרולים, יירוטים בשמי סיני, רמת הגולן ומעבר לנהר הירדן, ותקיפות נגד מטרות אויב. העומס על טייסי התובלה גדל, והמטוסים החלו לתספק את הבסיסים בסיני. צוותי המסוקים הוצבו בסיני בכוננות חילוץ וסיוע ליהירות המפוזרות בסיני וברמת הגולן, או יצאו לפעולות בעומק שטח מצרים ויררן. טייסים חוזרים הביתה ־ אגסי וברקת מקבלים את פניו של אברהם וילן שחזר מסוריה חיל האויר - מנצח אך מותש ״אחד ההישגים הגרולים של חיל האויר, ההיחלצות המהירה והמייהית מההלם הגדול של הישגי ששת הימים, והחזרה לסדר יום פעיל, מסודר ולפי תכנית״ אמר מוטי הוד לאחר המלחמה, ״שבועי- ים אחרי המלחמה היה ברור לי שצריך להמשיך, בלי לאבר את הראש. אפשר לומר שעור לא הספק- נו לקפל את מצנחי העצירה של מלחמת ששת הימים, כשנדרש חיל האויר לפעול שוב. אני זוכר שכבר במסרר הכנפיים הראשון שלאחר המלחמה אמרתי ׳עור נצללות האזניים מהנצחון, תלויים .5 באופק עננים חדשים מלחמת ההתשה שהחלה ביולי ביותר שעמדו בפני לוחמי האויר. חוזרים הביתה אחרי המלחמה נערכו חילופי שבויים בין ישראל, מצרים ויררן. ב־ לסוריה ישראלי שחצה את הגבול לפני המלחמה(. ירדן החזירה לישראל את הטייסים יצחק גלנץ וגדעון דרור שנפלו בקרב על בסיס האויר ומצרים העבירה ב־ השבויים עם מצרים הסתיימו ב־ קצינים ומצרים החזירה לישראל שמונה לוחמים של חיל הים ושני טייסים. עברי ושחר מקבלים בקנסרה את פניו של 28 פרק פיקוד חיל האויר מפקדת חיל האויר הדמויות המרכזיות במפקדת חיל האויר הישראלי, אשר נשאו בתפקידי פיקוד על חיל האויר במהלך מלחמת ששת הימים, המשיכו לפקד על החיל, בתפקידים מקבילים או בכירים יותר, גם במלחמת ההתשה. מפקר חיל האויר, אלוף מרדכי הוד, פקד על החיל משך כל שנות מלחמת ההתשה. הוא פרש מן הפיקוד במאי התפקיד לתת־אלוף בני פלר, שהועלה לדרגת אלוף. ראש מחלקת אויר במלחמת ששת הימים, היה מנחם בר. בתחילת 1968 התפקיד כלל את הניהול השוטף של מטה חיל האויר, ההדרכה שליטה ובקרה, מבצעים, ארגון אמל״ח וכוח אדם. במהלך תקופת הפיקוד שלו, התמקד בני פלד בעיקר בקליטת מערכות נשק- בהן המיה׳ ומערכות טילים. הוא הושאל לתעשיה האוירית לשם ניהול פרויקטים מסוימים ולאחר מכן חזר למטה .6 כרי להתמודד על תפקיד מח״א תחת אחריותו של רמ״א היו הענפים והקצינים הבאים: אויר אויר אויר אותו החליף סא״ל )אח״כ אל״מ( דוד עברי. ביוני לתפקיד זה, שהפך ל״מחלקת מבצעים״ אל״מ יעקב אגסי. לידם היו ראש ענף הגנה רס״ן דוד פורת, ראש ענף יירוט מיכאל הבר, ראש ענף תקיפה רס״ן אריק עזוז, וראש ענף מבצעים משולבים רס״ן רפי סברון. סברון הוחלף על ידי רס״ן אליעזר )צ׳יטה( כהן. אויר מודיעין( עמד סא״ל שעייה ברקת, שמילא את התפקיד עד חודש יוני מפיקוד על תל נוף. אויר אויר 29 פיקוד חיל האויר הענף במלחמת ששת הימים והוחלף על ידי רס״ן מנחם זהבי. כמו כן הוגדרו בחיל תפקידי קצין טילי קרקע־אויר, קצין תותחנים חילי וקצין הגנה קרקעת חילי במלחמת ההתשה, מיולי סות הקרב הבאות: כנף על כנף במשך ארבע שנים שנים וב־ התמנה לראש ענף אויר במפקדת חיל האויר. את מקומו כמפקד רמת דור, מילא אל״מ יעקב אגסי, שהיה מפקד בית הספר לטיסה בתל נוף ערב מלחמת ששת הימים ובמלחמה היה מוביל בכיר בטייסת אגסי הכיר את הבסיס ואת הטייסות בו משחתו במקום כטייס צעיר וכמפקד טייסת בכנף ווטור, טייסת החליפה בסוף הטייסת הראשונה בחיל האויר הישראל שהכניסה מטוסים אלה לשרות מבצעי)ראה בפרק נפרד(. בסוף שנת 69 רים וסוריה. לבר ממטוסי התקיפה והקרב, הפעילה הטייסת שני מטוסי פנטום מוסבים לצילום, שיצאו לגיחות עמוקות לשטחי מדינות ערב)ראה בפרק נפרד(. בכנף לחימה שונות, בהן טילי שפריר אשר נוסו על ידי טייסים של הבסיס. טייסת טייסת חנכה פעילותה במטוסי גלוסטר מטאור מתוצרת בריטניה. מטוסי הקרב הראשונים שהפעילה הטייסת היו מדגם גלוסטר מטאור גברו התקריות והחדירות של מטוסים מצרים לתוך הנגב, נשלחו ארבעה מטוסים של הטייסת לכוננות הזנקה בחצור. בספטמבר תא״ל יחזקאל סומך אל״מ יעקב אגם׳ 30 רוח רפאים מעל קהיר 1955 הצליח, ככל הנראה, לנחות באל־עריש. ב־ _ את מטוסי המטאור למשימות תקיפה, אמנעה וצילום לאחר המלחמה הפכה הטייסת לטייסת קא״מ)קורס אימון מבצ- עי(. בקיץ שנת הראשונים שלה, והוקמה מחדש בפיקודו של רס״ן שמואל שפר )שטופח. הטייסת השתתפה בקרבות אויר רבים בתקופת המלח- מה על המים. בין השאר הפילו טייסיה מספר מטוסי מיג בקרבות אלה. מפקדה במלחמת ששת הימים ולאחר מכן, היה רס״ן עמיחי שמואלי)שומי(. הטייסת איבדה במלחמה טייס אהד: סרן מאיר שחר וטייס נוסף שלה, גדעון דרור נשבה בעיראק. במהלך המלחמה איבדה הטיי- סת מספר מטוסים, כולל מטוסו של מפקד הטייסת, עמיחי שמוא־ לי אותו נטש לאחר תקיפת דמשק. שמואלי היה מפקד הטייסת ופיקד עליה עד אפריל הטייסת מטוסי מירז׳ חד ודו־מושביים. כמו כן נערכו בטייסת ניסויים של מערכות נשק שונות, כולל טיל השפריר סא״ל עמיחי שמואל ס״ס׳ הסדיר של 31 פיקוד חיל האויר רס״ן אורי אבן ניר, סמ״ט א׳ הנמרץ של הטייסת, פיקה עליה למעשה מאז נפצע מפקהה. הוא קיבל את הפיקוה על הטייסת ב־ החודשים הבאים הוא הוביל את הטייסת למבצעי קרב רבים בהם צברה טייסת הסילון הראשונה, הפלות רבות בקרבות אויר. 0 טייסת טייסת קיטו מדגמים שונים, אשר נרכשו אותה עת בצרפת. מטוסים אלה יצאו משרות הטייסת ביוני הטייסת את מטוסי המיסטר שהופעלו מרמת דוד על ידי טייסות צרפתיות. מטוסים אלה הופעלו על ירי טייסת ששת הימים ועד בשנת הטייסת הראשונה שתקלוט את מטוסי הסקייהוק האמריקנים. סא״ל אוהד שדמי, שהיה מפקד הטייסת בתקופת מלחמת ששת הימים, נועד לקלוט את המטוסים החדשים ועמו סמ״ט א׳, רס״ן חגי רונן וסמ׳׳ט ב׳ סרן צבי הם)הר(. ב־ על הטייסת. שרמי נהרג)עם הנווט נתן מרום( ב־ 32 רוח רפאים מעל קהיר במהלך קורס הסבה על מטוסי פנטום שערך בחצור. ארבעת המטוסים הראשונים של הטייסת, מדגם רוגלס בדצמבר השתתפו גם קצינים בכירים, בהם מפקר הכנף סא״ל יעקב אגסי, סא״ל אהרון יואלי מפקד זרוע האויר בפו״מ)עמדה לזכותו העוברה שבהיותו הנספח האוירי בארה״ב עסק בקליטת המטוסים(. וכן טייסים שנועדו להטיס את המטוס בטייסת זו ובטייסת מטוסי המיסטר של הטייסת הועברו ל־ השבחות שונות, כולל החלפת התותחים. לאחר מלחמת ההתשה הותקנו בהם מערכות ״קריסטל״- מערכת ניווט הפצצה וכן מערכת אינרציאלית, תעייל וכוונת אויר־אויר. טייסת במלחמת ההתשה ביצעה הטייסת טייסת טייסת מטוסי המוסקיטו לקרב ותקיפה. פעולת טייסת הוקמה מחדש ערב מלחמת קדש. כל מטוסי המוסקיטו רוכזו בטייסת זו והיא הפעילה אותם ער באפריל בינואר IIN לאחר העברתו ל־ לשמש כמטוס צילום ארוך־טווח. טייסת במלחמת ששת הימים פקד על הטייסת רס״ן לוי צור שמסר את הפיקוד לרס״ן יעקב טרנר בספטמבר סת עד יולי שפיקה עליה עד אפריל מטוסי הווטור של הטייסת הופעלו במהלך כל מלחמת ההתשה למשימות תקיפה בכל חזיתות הלחימה ולצילום. הטייסת הפעי- לה גם שלושה מטוסי מטאור משרות בפברואר מטוסי הווטור הוצאו משרות ב־ 1971 במהלך מלחמת ההתשה איברה הטייסת חמישה טייסים בפעילות מבצעית בשמי מצרים ויררן בח״א בסיס תל נוף היה מן הבסיסים הפעילים ביותר בתקופת מלחמת ששת הימים. בהיותו בסיס הקבע a סא״ל יעקב סתר 33 פיקוד חיל האויר לטייסות קרב, תובלה ומסוקים, המשיך הבסיס להיות אחד מהג- דולים ביותר בחיל האויר, במספר הטייסות שלו ובמספר הגיחות שיצאו ממנו, גם בתקופת מלחמת ההתשה. בבח״א מירז׳, טייסת שהפעילה מטוסי נורד ודקוטה, טייסת S-58 שהפעילה מסוקי סופר פרלון וקלטה לאחר מכן גם את מסוקי היסעור. כמו כן פעלו בבסיס יהירות תחזוקה ובינוי. על הבסיס פיקד במהלך מלחמת ההתשה)עד יוני )שטופר( ומחודש יוני אל״מ דוד עברי. טייסת טייסת"העטלף״ היתה מן הטייסות הבולטות של מלחמת ששת הימים. לא פחות מ־ הטייסת במהלך המלחמה, ורק אחד ממטוסיה הופל יום לפני סיום הלחימה מאש נ״מ בשמי רמת הגו- לן. טייסת שהופעלו עד שנת insr הוחלפו לאחר מכם במטוסי ווטור עת קלטה הטייסת את מטוסי המירז׳. מטוסים אלה הופעלו על ירי הטייסת משך כל ימי מלחמת ההתשה. שלושה סוגי מטוסים מדגם זה הופעלו בטייסת: מיח׳ פה, מטוס אימון דו־מושבי מסוג שני מטוסים צילום ייעודיים, וכן מערכות צילום אותן ניתן היה להתקין במספר מטוסים אחרים. על הטייסת פיקד במלחמת ששת הימים רס״ן רן פקר)רונן(. לאחר המלחמה, באוגוסט כמפקר הטייסת )רן התמנה מפקד בית הספר לטיסה בחצרים(. עמיר שהיה ידוע כמפקד שקול, דייקן וקפרן, הכניס את טייסת ״העטלף״ לשיגרת פעילות מבצעית תובענית. לאחר המלחמה נוערה הטייסת לקלוט את מטוסי המירז׳ החרשים, אולם האמברגו שיבש את התוכניות והטייסת המשיכה להפעיל את מטוסי המירז׳ עד תום מלחמת ההתשה. טייסת את הפעילות המבצעית של צה״ל וחיל האויר בשמי מצרים, סוריה, ירדן ועיראק בטיסות צילום אל״מ שמואל שפר סא״ל רן רונן )פקר( 34 רוח רפאים מעל קהיר 0 לפני ואחרי הפעולות עצמן. הטייסת השתתפה בפעילות מבצעית ההתשה, וצברה עד סיומה הפלות רבות בקרבות אויר. טייסת רבה במהלך כל תקופת מלחמת טייסת פה במלחמת קדש במשימות תקיפה ואמנעה. כמו כן יצאו טיי- סיה לנתק את חוטי הטלפון בסיני ביום המלחמה הראשון אוקטובר לום. הטייסת הפעילה את מטוסי הבוכנה עד שנת קיבלה את מטוסי המיסטר של טייסת מירז׳ כמטוסי ניסוי לסוגים מתקדמים של פצצות וחימוש אחר. טייסת דו של רס״ן יהונתן שחר. ב־ )״סימי״( סער- שהיה מן הטייסים הבולטים בטייסת הווטורים ברמת דוד -למפקד הטייסת. סימי פקד על הטייסת עד 102 עליה, הטייס הותיק יוסף אביב)אברבוך יהונתן שחר 35 פיקוד חיל האויר טייסת 109 מטוסי המיסטר, שביצועיהם ומערכותיהם, לא התאימו לפעולה באזורים רוויי טילים ומערכות נ״מ הופעלו בעיקר בקדמת התעלה, וגיזרה המזרחית, מול ירדן וסוריה. הם היו בכוננות להפעלה נגד עמרות מחבלים, או בירדן או נגד עמדות תותחים של צבאות ירדן ועיראק, והמחבלים שהפגיזו את שטח ישראל. ב־ הישראלי. במהלך מלחמת ההתשה ביצעה הטייסת חימוש(. היא איברה שני טייסים בתקופה זו: סמ״ט א׳, רס״ן דוד נבו שהופל מעל ירדן, סגן חיים הולצמן שנפל בתאונת אימונים מעל רחובות. טייס נוסף, צבי קנטורג׳י, נפגע ביוני התעלה וחולץ בשלום. טייסת הטייסת השלישית בחיל האויר הישראלי, אשר הפעילה מטוסי סקייהוק היתה טייסת הוקמה כגף צילום הטייסת שני מטוסי מטאור מטוסי הטייסת ערכו גיחות רבות בשמי המזרח התיכון כהכנה למבצע קרש. כשנתיים לאחר המלחמה הודממה הטייסת, עת יצאו מטוסי המוסקיטו משרות מבצעי. הטייסת נולדה מחדש כטייסת סקייהוק בשלהי מלחמת ההתשה. היא הוקמה ב־ חורשיים של הכנות. שלושת המטוסים הראשונים מדגם דוגלס A-4H לאשרור, ונקלטו בטייסת בתל נוף המפקר הראשון שלה, כטייסת סקייהוק, היה סא״ל אליעזר פרי־ גת, אשר פיקד עליה משך כל ימי מלחמת ההתשה. פריגת היה טייס קרב מצטיין שטס בששת הימים כמוביל בכיר בטייסת מירז׳. סמ״ט א׳ של הטייסת היה נחום מרחבי. ״הטייסת הוקמה יש מאין״ סיפר פריגת, ״כשלושה חודשים נדרשו כרי להקים את התשתית המתאימה, כולל שיפוץ מבנה הטייסת, שלא היה אלא צריף קטן, וקורס הסבה ראשון לטייסים ולמכונאים״. הטייסת ערכה את התקיפה המבצעית הראשונה שלה ב־ יצאו שני מטוסים לתקוף מכ״ם במען, ירדן. במהלך מלחמת ההתשה ביצעה הטיסת תקיפה ללא אף אבירה. פריגת פיקד על הטייסת עד במחלקת אויר ולאחר מכן יצא שוב למפקרת חיל האויר כמפקד יחידה במחלקת המבצעים. במקומו נתמנה לפקד סא״ל אליעזר סריגת 36 רוח רפאים מעל קהיר ולאחר מכן יצא שוב למפקדת חיל האויר כמפקד יחידה במחלקת המבצעים. במקומו נתמנה לפקד על הטייסת סא״ל עמיחי גולדשטיין)גולדי - הוא נהרג ערב מלחמת יום כיפור בטיסת אימון(. לאחר המלחמה אמר פריגת: ״השתתפנו במלחמה בצורה מסיבית ביותר. טייסת הסקייהוקים שלי היתה מהטייסות היותר פעילות בבסיס, ובסיכומו של דבר, הוצאנו יותר גיחות משתי טייסות הסק־ ייהוקים הבוגרות יותר. עם זאת הצלחתי במשימה שקבעתי לעצמי, ובתום המלחמה יכולתי לציין בגאווה שלא איבדנו אף טייס. תוך כרי לחימה עברנו למבנה אחר בבסיס, עדיין ללא שירותים, הכשרנו טייסים נוספים לסקייהוק, וכן ערכנו קורסי הסבה לצוותי אויר. יש לציין שאיכות האחזקה והרמה שגילה הצוות הטכני בזמן המלחמה היו משובחים״)ראה גם פרק סקייהוק(. כנף על כנף שמסר את הפיקוד על הכנף ליעקב)יאק( נבו. יאק היה מן הטייסים הבולטים של חיל האויר. הוא פיתח שיטות לחימה בקרבות אויר, והיה ידוע כמפקד מופנם, בעל ריעות שהרגו מן המקובל. יאק השתתף באופן פעיל במבצעי הטייסות שלו, וכאשר הגיעו מטוסי הסקייהוק והפנטום לכנף, הוא השתתף בקורסי ההסבה, ויצא לתקיפת מטרות במצרים, סוריה וירדן. ביוני לפני כן ראש אויר־ שיצא ללימורים. הוא פיקד על הכנף עד ערב מלחמת יום כיפור, עת נתמנה רמחמ״ן, ראש מחלקת המודיעין במפקרת חיל האויר. כנף טייסת במלחמת ההתשה פעלו בה טייסת לנשיאת מנוע הקרב של חיל האויר ולתקיפה בגזרות הלחימה השונות. , ס בכנף הוקמה בשנת בחצרים. את הרת״קים שלה ירשה, חודש לאחר מכן, טייסת של חיל האויר הישראלי)על הפעלת טייסות הסקייהוק והפנטום ראה בנפרד(. טייסת טייסת בסוגי המטוסים שהפעילה. היא הפעילה את מטוסי הקרב אויה ספיטפייר ומוסטנג ערב קדש, ומטוסי מיסטר במלחמה עצמה. היא היתה הראשונה שהכניסה לשרות, בשנת מאז תום מלחמת העצמאות מחצור, ומפקדה במהלך מלחמת ששת הימים היה רס״ן עמוס לפידות. אל״מ יעקב )יאק( נבו 37 פיקוד חיל האויר טייסת המירז׳- דגם לפרוש מתפקידו ערב המלחמה וכבר היה לו מחליף)רס״ן גיורא פורמךרם(. בעקבות מותו של מפקד טייסת תעופה בחצור, סא״ל שלמה בית־און, התמנה גיורא לתפקיד זה ואת הפיקוד על טייסת 101 עודד מרום היה מדריך בבית הספר לטיסה במהלך המלחמה והוצב כהצ״ח)הצבת חירום( בטייסת כמוביל בכיר. הוא היה אדם נוח, בעל נטיה דידקטית, שעסק גם בציור ובכתיבה, עובדה שהביאה אותו לאחר קורם הטיס לטייסת הווטור דוקא. לאחר ^ שם בלט כטייס חם, שקול ומביא תוצאות. במהלך המלחמה 1 0 שימש רס״ן דן סבר כסמ״ט א׳. ביולי נתמנה יפתח ספקטור כמ׳׳מ סמ״ט א׳ ויורם אגמון כמ״מ סמ״ט ב׳. את ספקטור החליף, לאחר שעבר לשמש כסגן מפקד טייסת תעופה, רס״ן שמואל חץ. חץ ואגמון נבחרו בראשית את מטוסי הפנטום ובקיץ יצאו לארה״ב. באוגוסט חזר ספקטור לתפקיד סמ״ט א׳ ובאפריל טור החליף סרן מנחם שרון. עודד מרום פיקד על הטייסת בימים הסוערים של מלחמת ההתשה, עד לסופה כמעט. הוא רשם את ההפלה הראשונה של הטייסת לאחר מלחמת ששת הימים, עת הפיל מיג את הטייסת לעשרות קרבות אויר בהם הופלו מטוסי אויב רבים. עד שחרורו בדרגת אל״מ, הוא צבר 0 38 רוח רפאים מעל קהיר לא פחות מ־ למחלקת המבצעים במפקדת חיל האויר. במקום מרום התמנה ב־ טייסי הקרב של חיל האויר הישראלי. למרות חזותו הרכה והצנומה, הוא היה טייס סוער, שנלחם בשצף קצף על כל הפלה. ״באתי לטייסת שעובדת מאד קשה והיא כל הזמן בכוננות״ כתב בספר הטייסת, ״אם ההצבות חירום והמילואים טסו בלי סוף, אז אפשר רק לדמיין כמה טסו הסדירים. כשנכנסתי לתפקיד הגיעה מלחמת ההתשה לשיאה, והשלושה־ארבעה חודשים הראשונים היו לי קשים, אני מודה. היתה תקופה קשה. אף אחד לא ידע שאלה החודשים האחרונים- זה נראה ללא סוף- הסיפור הזה. הטייסת היתה עייפה ושחוקה, טייסים ומכונאים כאחת״. יפתח קיבל את הפיקוד בתקופה של לחימה ממושכת- כאשר איש לא ידע כמה זמן עוד תימשך המלחמה. הוא החליט לחדש את פני הטייסת על ידי קליטת טייסים חדשים ולפנות טייסים ותיקים מפעילות מבצעית )ראה בנפרד(. טייסת במהלך המלחמה השתתפו טייסיה במאות קרבות אויר ורשמו לעצמם הטייסת במאות גיחות תקיפה במצרים, סוריה וירדן. טייסת טייסת הישראלי. היא הפעילה מטוסי ספיטפייר ומוסטנג עד שנת 1957 לוט את מטוסי הסופר מיסטר- מטוס הקרב הראשון שהיה בעל מבער אחורי, וכן הראשון שהיה מסוגל לעבור את מהירות הקול בטיסה אופקית וישרה. טייסת כשלרשותה הימים שישה טייסים ותשעה מטוסים. מפקדה הנמרץ, אהרון)ילו( שביט, המשיך לפקד על הטייסת עוד כשנה אחרי תום ששת הימים, ובאוגוסט לרס״ן עודד שגיא, מן הטייסים הבולטים של הטייסת)במלחמת ששת הימים היה טייס מירז׳ ב־ הפיקוד על טייסת תעופה ברמת דוד. למרות שמטוסיה היו נחותים יחסית, פעלה טייסת כל מלחמת ההתשה באזורי התעלה, בגיזרה המזרחית מול ירדן, סוריה ונגד כוח המשלוח העיראקי שהיה עדיין מוצב בירדן. במהלך המלחמה איבדה הטייסת טייס אחד שנפגע מעל ירדן ונרצח בידי תושבים מקומיים. טייסת הוק הוחלט בחיל האויר לשתול את מנוע הצרפתי, שסבל מבעיות טכניות משך תקופה ארוכה. החל ממרס לשרות את מטוסי ה״סער״ שהיו בעלי טווח, וכושר נשיאה גבוהים מהמטוסים הקודמים. עד סוף סא״ל אהרון )ילו( שביס 39 פיקוד חיל האויר לשרות את מטוסי ה״סער״ שהיו בעלי טווח, וכושר נשיאה גבו- הים מהמטוסים הקודמים. עד סוף שנת לנשיאת מנוע זה. טייסת מטוסי האורגן היו המטוסים הותיקים ביותר במערך מטוסי הקרב של חיל האויר הישראלי. טייסת ושימשה כטייסת המובילה של חיל האויר עד אפריל הגיעו מטוסי המיסטר לשרות טייסת מלחמת ההתשה היתה ואליה הגיעו כל בוגרי מגמת הקרב של בית הספר לטיסה. על הטייסת פיקר במלחמת ששת הימים רס״ן יוסי סלנט, ובמהלך המלחמה היתה זו מן הטייסות הגרולות ביותר של חיל האויר הישראלי. את סלנט החליף סא״ל גיורא אורן)שהיה סמ״ט בטיי- סת בשל ביצועיהם הנחותים ומערכותיהם שלא התאימו להפעלה באזורים רוויי איומים, הופעלו מטוסי האורגן לתקיפות בעיקר באיזור התעלה, בגזרת ירדן נגד עמהות של הצבא הירדני ומתקנים של המחבלים במדינה זו. טייסת 1972 בסיס חיל האויר בחצרים הוקם בשנת לשמש בסיס האם של בית הספר לטיסה. בסוף שנת אליו מתל גוף חלק ממטוסי בית הספר, ולאחר המלחמה הושלמה ההעברה )ראה בנפרח. על הבסיס פיקד מהקמתו ומשך כל ימי מלחמת ההתשה, אל״מ יוסף)גיר( אלון)פלצ׳ק(. בבסיס הצרים פעל, כאמור, בית הספר לטיסה שהפעיל מטוסי פייפר קב למיון, ומטוסי פוגה מגיסטר לשלבים הראשוני והמ־ תקרם. לימים נעשתה הדרכת שלב המתקרס־קרב במטוסי סקיי־ הוק. טייסת הקרב הראשונה שהופעלה מחצרים היתה טייסת 102 טייסת טייסת טייסת הסקייהוק השניה של חיל האויר הישראלי. גרעין ההקמה של הטייסת פעל ברמת דוד יחד עם צוות ההקמה של טייסת שהכניסה לשרות את המטוס האמריקני לשרות מבצעי(. על הטייסת פיקד סא״ל יוסי שריג. שריג סא״ל יוסף סלנס בח״א אל״מ יוסף אלון 40 רוח רפאים מעל קהיר היה טייס ותיק שפיקד לפני כן על טייסת טייסת סה, לפני שיצא לתפקיר במטה. את הפיקוה על הטייסת פקדו משברים אישיים: לתפקיד סמ׳׳ט א׳ נבחר הטייס אקי ארצי, שהיה סמ״ט א' בטייסת הווטור, אולם הוא נהרג בגיחה מבצעית לפני שקיבל את התפקיד. גם הטייס השני שנוער להחליף אותו, צור בן־ברק, נהרג במהלך טיסת אימון לילה. במקומם מונה רס״ן נסים אשכנזי לתפקיר סמ״ט א׳ אולם הוא חלה ובמקומו מונה לתפקיד סרן אריק עזוז. מטוסי הרוגלס אשדוד ונקלטו ב־ גיחותיה הראשונות. ב־ מחצור לחצרים, וסא״ל נסים אשכנזי התמנה מפקר הטייסת. פיקודו לא ארך זמן רב: הוא הופל במצרים ב־ תקיפה. במשך ארבעה חודשים לא היה מפקד לטייסת )רס״ן עמי גדיש )גולרשטיין( התמנה מ"מ מפקד הטייסת( ובדצמבר במהלך מלחמת ההתשה ביצעה הטייסת משימות מגוונות בחזית המצרית, הסורית ובסך הכל יצאו מטוסיה ל־ ב־ במהלך המלחמה תרגלה הטייסת ופיתחה את שיטות התדלוק באויר. טייסת טייסת ״הנמרים״)לימים בתומי הזנב״( היא טייסת הקרב אשר הוקמה והודממה יותר מכל טייסת קרב אחרת של חיל האויר הישראלי. ערב מלחמת ששת הימים היא פרסה מרמת דוד לשרה התעו- פה בלור, משם יצאו מטוסי האורגן שלה לגיחות תקיפה רבות בכל הזירות הלחימה. מיד לאחר מלחמת ששת הימים הודממה הטייסת. מפקדה, יעקב טרנר, קיבל את הפיקוה על טייסת האורגן של טייסת מחרש כטייסת מטוסי סופה באותו בסים. לבר מטייסות אלה הופעלו במלחמת ההתשה גם שתי טייסות פנטום: טייסת דור וטייסת התקיפה של חיל האויר הישראלי בשנה האחרונה למלחמת ההתשה)ראה הרחבה בפרק הפנטום(. טייסות תובלה חיל האויר הפעיל במהלך מלחמת ההתשה שתי טייסות תובלה: - טייסת סא״ל יוסי שריג 41 פיקוד חיל האויר 0 אד מרס - טייסת סטרטוקרויזר. מטוסים אלה הופעלו למשימות תובלה ופינוי, וחלק מהם שימוש במטוסי ממסר, לוחמה אלקטרונית, תדלוק באויר ואפילו כמפציצים)ראה בהמשך( טייסות התובלה, המסוקים והמ- טוסים הקלים, יחד עם יחידות אחרות השתתפו באופן ישיר או עקיף בלחימה. חלקן של טייסות אלה במבצעי מלחמת ההתשה, מתואר בנספחים המשולבים בין עמודי הספר. טייסות מסוקים: חיל האויר הפעיל במלחמת ההתשה שלוש טייסות מסוקים: - טייסת 205 - טייסת 205 ידי סא״ל יגאל מור ־ טייסת המסוקים המסוקים השתתפו במלחמת ששת הימים ולאחר המלחמה הצטרפו אליהם עוד שמונה מסוקים מדגם זה. הטייסת ערכה משימות רבות, חלקן עלומות עד היום במהלך מלחמת ההתשה ושימש לתובלה, ל״א, חילוץ ופינוי ועוד. על הטייסת פיקודו במלחמת ההתשה רס״ן חיים נווה ורס״ן אברהם פרי. כמו כן הופעלה טייסת 42 פרק מפרחי טיס למובילים בקרב מטוסי ה״פוגה מגיסטר״ הוכיחו עצמם כמטוס׳ הדרכה סלחניים הדרכה ״כל־סילונית״ בית הספר לטיסה של חיל האויר, עבר בראשית שנות השישים שינויים מהותיים בתוכנית ההכש- רה של פרחי הטיס ובסוגי המטוסים שהפעיל. מפקר בית הספר מנובמבר .1 היה סא״ל ישעיהו)שעייה( גזית בתקופתו הוחלט על בהירת מטוס הפוגה מגיסטר הצרפתי, כמטוס ההדרכה העיקרי של בית הספר . המטוסים אשר שימשו להדרכה היו מטוסי בואינג סטירמן 2 לטיסה והנורת׳ אמריקן המתקרם של מגמת הקרב והקא״מ נעשה על מטוסי מטאור או אורגן. באוקטובר למיון פרחי טיס בשלב הקדם מכין, ומשלב זה והלאה נעשה האימון כולו על מטוסי סילון: הפוטז CM -17 0 הראשונים )מספרים 43 מפרחי טיס למובילים בקרב שני מטוסי ״פוגה מגיסטר״ במבנה. מרחבי סיני אפשרו אימוני נווס לטווחים ארוכים במעמד המסירה וקיבל את השם"התעשיה האוירית לישראל״( נמסרו לבית הספר לטיסה ב־ 1960 שעייה גזית היה אחראי, יחר עם סגל המדריכים והמפקדים, על הכנת מתווה ההכשרה החדש, ועל תכנון מקצועות הלימוד הטכניים וההכשרה האוירית. את הביצוע של ההחלטה ובחינתה בפועל, הוא השאיר למפקדים הבאים של בית הספר לטיסה. עד מלחמת ששת הימים ביוני הספר לטיסה בתל נוף שלושה מפקדים: סא״ל יחזקאל סומך)מרס שיצא לפקד על בסיס רמת דוד, החליף סא״ל אהרון יואלי, מראשוני טייסי הסילון של חיל האויר )יולי בית הספר עובר לחצרים כבר עם כניסת מטוסי הפוגה מגיסטר לשרות בבית הספר לטיסה, עלה הצורך להעביר את בית הספר מתל נוף לבסיס אחר. מיקומו של בסיס תל נוף ואזורי הטיסה והאימון שלו, היו במרכז הארץ, והמרחב האוירי והקרקעי שלו, היו עמוסים בטיסות תובלה, מסוקים ומטוסי קרב, שהמריאו מהבסיס עצמו או מבסיסים אחרים וחלפו בשמיו בתדירות גבוהה. , רצוי בסיס 3 המצדדים בבניית בסיס חדש, אמרו כי יש צורך בבסיס נפרד עבור בית הספר לטיסה עצמאי בו ניתן לבצע את האימונים ללא הפרעה של טיסות מבצעיות. היה צורך גם לבחור אתר לבסיס, שיהיה בעל אקלים נוח, בו ניתן להתאמן ברוב ימות השנה. במקביל עלתה הדרישה להרחיק 44 רוח רפאים מעל קהיר •י ישעיהו גזית היה מניח׳ היסוד להדרכה הכל־סילונית בחיל האויר את הבסיס ממרכז הארץ ולבחור מרחב מוקף באזורי אימון פנויים מטיסות תובלה אזרחיות או צבאי- ות. הפניה לנגב היתה אך טבעית. ואכן בראשית שנות השישים הוחלט על בניית בסים אויר חדש באיזור החולי, ליד קיבוץ חצרים מערבית לבאר־שבע. על מבצע ההקמה הופקד יוסף)ג׳ו( אלון)פלצ׳ק()מי שהיה בין השאר, מפקד טייסת המירז׳ הראשונה של חיל האויר, טייסת עת הופעלו בו טייסות קרב ומסוקים, הוחלף סימולו לבח״א הלחץ להעברת בית הספר לטיסה מתל נוף הלך וגבר, והוחלט על העברה מוקדמת של חלק ממג- מות בית הספר למתקנים שהיו עדיין בשלבי בנייה בחצרים. מפקד בית הספר לטיסה בתקופת מלחמת ששת הימים, היה סא״ל דוד עברי, שקיבל את הפיקוד על בית הספר באוקטובר מתקרם פוגה וחלק ממגמות בית הספר הקרקעי, לחצרים. בתל נוף נותרה טייסת ראשוני, טייסת בסיסי וחלק מלמ״ק המד״ר)מדריך ראשי( של בית הספר לטיסה. אלה עברו עד אפריל מרכיבי בית הספר. קורם ראשון אחרי המלחמה השלמת הכשרתם של פרחי הטיס מיד לאחר המלחמה השתבשה, בגלל הפגיעה במפקדים ומדריכי הטיסה. אלה טסו בטייסת מפקד הטייסת, רס״ן אריה בן־אור)אורבך(, סמ״ט א׳ שלה, סרן ארנון לבנת ועוד חמישה טייסים, נהרגו. אנשי המילואים של הטייסת שוחררו, ומדריכים אחרים לא יכלו להמשיך בפעילותם מסי־ 45 רוח רפאים מעל קהיר לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט על הקמת צוות אירובסי מיוחד אשר יופיע בסיום קורם׳ הטיס ובמפגנ׳ יום העצמאות. לשם כך נצבעו תשעה מסוסים בםכי־ מת צביעה מיוחדת, אשר שילבה כחול כצבע בסיסי למטוס ופס לבן, מעוטר בפסים אדומים לאורך הגוף והכנפיים. בצוות שהופיע בשנת מרום, שאף עיצב את צבעי המטוסים של הצוות ואת סמלו, רס׳׳ן מוטי ישורון, סרן איתן בן אליהו וסרן הרצל בודינגר )שני האחרונים יהיו לימים מפקדי חיל האויר(. הצוות התאמן לקראת כל מופע, במבנים שונים שאומצו מצוותים אחרים או ברע- יונות של אנשי הצוות עצמם. כך הופגנו ״המרדף האינדיאני״, ״ברבור״, ״יהלום״, ״שושנה״ ועוד. מטוס הפוגה הופגן גם בהופעות סולו ותרגילי אירובטיה בפני הבאים למסדרי הכני פ״ם של חיל האויר, בחודש יולי ובחודש דצמבר. מפרחי טיס למובילים בקרב מפרחי טיס למובילים בקרב בות שונות. סא״ל דוד עברי נקרא לפקד על ה סות״ אומר עברי. ״הסגל היה פגוע מאד. עשי הטיס. גייסנו טייסים מטייסות אחרות כדי לב בנובמבר תו בתל נוף, פרחי הטיס של קורס מטוסי הפוגה וחלק מהם אף השתתפו במלח- מה כטייסי תקיפה. לאחר מכן נעשה מאמץ ניכר להשלים את הקורס, על ידי גיוס טיי- סים שהיו מדריכי בית הספר ועברו לטייסות אחרות. הקורס הראשון אשר סיים את הכשרתו בחצי דים, היה קורס ביולי המלחמה, ואלפים הגיעו לבסיס כדי לצפות במטוסי החיל ובטייסיו. בתצוגה האוירית הופיעו, לבד מארבעה מטוסי פוגה מגיסטר, אשר נצבעו בצבעי כחול־לבן ואדום, במיוחד עבור הצוות האירובטי, גם מטוסי מירז׳ ומיג 21 והקרב של החיל, יחד עם מטוסי תובלה, מטו־ סים קלים ועוד. יסת ולאושש אותה. ״הלכתי לשם לשקם את ההרי־ באותה תקופה מאמצים להשלים את הכשרת פרחי .4 ולהיות מדריכים בבית הספר״ סא״ל עברי הניח את יסודות ביה״ס בחצרים בית הספר לנווטים בשנת סים, כניסתם של מטוסי הסקייהוק לשרות, והאפשרות לרכוש את מטוסי הפנטום בתוך השנה הקרו- בה. עברי נאלץ לפעול בכיוונים שונים כדי להגדיל את מספר הטייסים שיעמדו על מגרש המסדרים. ״בששת הימים, למרות ההצלחה, המחיר כטייסים היה גבוה. היו גם טייסים בשבי ולא היה ברור מה מצבם. רק לאחר המלחמה התברר כמה היה המחסור כטייסים חמור. עשינו הערכה שצריך להגביר את הכשרת הטייסים״ אמר עברי. בין השאר הוא בחן את תיקי החניכים שהודחו בתקופה האחרונה שלפני המלחמה, ומתוך מאה חניכים שבחן, החליט להחזיר לקורס כשלושים. חלקם היה כבר ביחי־ דות אחרות בצה״ל, ועברו את המלחמה בצנחנים או בשריון. בין אלה היו טייסי קרב שהפכו לימים אלופי טיס בחיל האויר. המרחבים החדשים של סיני חייבו הגברה ניכרת של מערך טייסי התובלה, המסוקים ומטוסי הקישור, וגם במגמות אלה הוגדל מספר הטייסים. רס״ן רפי סברון, מי שתכנן את מבצע ״מוקד״, נתמנה לעמוד בראש צוות לבחינת הנושא. ״היה צורך . ״בית הספר 5 ללמד שיטות ניווט חדשות, ממוחשבות, טיסה מהירה ועבודת צוות״ אומר סברון 48 רוח רפאים מעל קהיר מבנה מטוסי ״פוגה מגיססר" - עדיין צבועים בצבעי חום-כחול ופסים זוהרים הכשיר נווטים חרשים. היו כאלה שלא עברו את שלבי הטיסה הראשוניים, בגלל בעיות קואורדינ- ציה, וכאלה שהתבלטו ביכולת החשיבה שלהם. פתחנו קורס חדש לנווטים, אשר התקיים אחת לארבעה חודשים. הקורס הראשון היה קורס לא היו זהים למספרים קורס הטיס(. העברת בית הספר לטיסה לחצרים, והמרחק ממרכז המרינה, חייבו גם היערכות וסדר יום שונה. פרחי הטיס והסגל הגיעו ממרכז הארץ וצפונה, והיה צורך להתאים את שגרת הפעילות להגעתם לבסיס הדרומי. שנתיים תובעניות שלבי ההכשרה בבית הספר היו קורס קדם מכין, קורס מכין, לימודי קרקע. כטייסות הטיסה היו פרחי הטיס עוברים את השלבים הבסיסי והמתקרם, ואז יוצאים למגמות השונות. מבחינת בית הספר לטיסה היתה זו תקופת מפנה: האבירות כטייסים במהלך מלחמת ששת הימים, והצורך במספר גדול יותר של טייסים ונווטים למטוסי המירז׳ ייהוק והפנטום, הביאו להגדלה ניכרת במספר הבוגרים שסיימו את הכשרתם למקצועות צוות האויר לאחר המלחמה. במהלך הקורסים הבאים נראו בוגרים רבים יותר על מגרש המסדרים, בהם טייסים, נווטים ובעלי מקצועות תעופתיים אחרים. כמו כן הוכשרו טייסים רבים יותר למערך המסוקים. נווטי תובלה ובעלי מקצועות ותיקים אחרים, חזרו לבית הספר כדי לקבל הכשרה בטיסה קרבית או בתפעול המטוסים והמסוקים החדשים. גם הטייסות העבירו חלק מן טייסים להדרכה על מטוסי הסק־ 49 מפרחי טיס למובילים בקרב בתקופת מלחמת ההתשה אירעו מספר תאונות אימונים בהן ניספו מדריכים וחניכים של בית הספר לטיסה. ב־ כשנה אחר כך, ב־ אחיהו. ב־ אימונים לקראת הופעת סולו. סרן משה המרמש )בצי- לום(, היה מדריך בכיר בבית הספר, וטייס קרב בהצ״ח בטייסת הסופר מיסטר. משה תירגל בשעת בוקר מוקד- מת את תמרוני ההופעה שלו במטוס פוגה מגיסטר, ובאחת הפניות הוא התרסק על המסלול. תאונה נוספת היתה בבית הספר לטיסה ב־ השנה האחרונה למלחמת ההתשה, ניספה פרידמן יעקב. ייהוק, שהחלו להגיע מסוף סי הפנטום אשר עמדו להגיע בספטמבר ההכשרות של נווטים קיבלו תאוצה. ״כל זה נעשה לקראת קבלת מטוסי הפנטום״ אומר סברון. ״קבלנו הנחייה מהמטה והתחלנו לעבוד על הנושא. קורס מאד שהוציא כ־ בשנת אותה עת היו בבית הספר שני סא״לים: המד״ר)מדריך הראשי( עודד מרום ומפקד אמנ״ט, סא״ל רפי מסוסי ה״פ״פר קב" שימשו תקופה ארוכה כמסוס׳ מיון ראשוניים ,,״m,,w,| ־״ 50 רוח רפאים מעל קהיר ־י־ •רן פקר מפקד ביה״ם וג׳ו אלון מפקד בסיס חצרי סברון. ליד סבתן היו שהוכשרו במיוחד להדרכת נווטות מתקדמת, כולל שימוש במחשבים, מערכות ניווט אינרציאליות, ועוד. בשיאה של מלחמת ההתשה, היו כאלף פרחי טיס בשלבים שונים של הדרכה, ומספרם של המסיימים שניצבו על מגרשי המסדרים, היה כפול כמעט מהממוצע עד אותה תקופה. בתקופת מלחמת ההתשה פיקדו על בית הספר, לבד מדוד עברי, סא״ל רן פקר )אוקטובר 1970 )יולי הכשרת טייסי הקרב הכשרתו של טייס הקרב החלה, למעשה, כבר בשלבים המוקדמים של קורס הטיס. בבית הספר לטיסה הוא למד את התפעול הכללי של המטוס, וכאשר עבר את הדרישות והפגין כושר שליטה מתאים, נבחר להמשיך במגמת הקרב. כאן הלכו הנושאים המיוחדים למשימותיו העתידיות והתחד- דו. סיפר עודד מרום המדריך הראשי: ״האימון לקרבות אויר בקורס טיס היה דל ביותר. אנו שמנו את הדרישה לאנשי צוות אויר הגדילה את מספר פרחי הסיס אחרי המלחמה V 51 מפרחי טיס למובילים בקרב מרכז הכובה על טיסה בסיסית, על תגובות אינטואיטיביות של טייס הקרב, על הבנת הטיסה והת- נהגות נכונה עם המטוס- דבר שלפי רעתי היה נכון לעשותו אז, וכך נכון גם היום. אני גרסתי אז שלא משנה באיזה מטוס אתה טס, אם אתה לומד על מהות ההתקרבות, על זמן חליפה, על מצבים אנכיים ־ כל זה ביסודות - ומתרגל את זה, זה מהווה מבוא מספיק ובסיסי לקרבות אויר. אין שום סיבה להכנס עם אנשים חסרי נסיון, ישר למצבים שלא תמיד בטוח שירעו לצאת מהם - כמו טיפוס אנכי לכיוון השמש, או תפעול חריף ללא קשר עין- מצבים אלה גרמו, גם אצלנו וגם בחילות אויר זרים - התנגשויות בין שני בני המבנה שהלכו, בלי הבנה ובלי תקשורת, על אותו יריב. לכן במחק- רם פוגות, תרגלנו הרבה מצבים בסיסיים באויר, וגם מעט מטווחי אויר־קרקע. הכל במהלך ארבעה חורשים". ״היו גם ריעות אחרות שצריך לעשות טייס קרב מה שיותר מהר. האמריקנים, במלחמת וייטנאם ואחריה, הכשירו טייסי מסוקים של המרינס להיות טייסי קרב- בתוך שלושה חודשים. חלק גרול מהאבירות שלהם היה מתוך חיפזון בהכשרה למלחמה. גם בחיל האויר היו תקופות שבחרו לעשות מהחבר׳ה קרביים, או לחילופין להקפיץ אותם למטוסים מתקדמים- במדרגה ולא בהדרגה F".6 - כמו למשל קא״מ שטסו על מטוסי הצ״ע)צוער טיס( צבר עד סיום הקורם מעל בסיום השלב האחרון הוא טעם מעט מהנושאים הקשורים בטיסה קרבית: טיסה במבנה קרבי, תרגי- לי אירובטיקה, תקיפת שדות תעופה, ניהול קרבות אויר, ניווט נמוך ועור. הקפות באל עריש פרחי הטיס בשלבים הראשונים של הקורס, התאמנו ונבחנו בשרה תימן צפונית לבאר שבע. לאחר זמן מה הם הוכנסו חזרה לחצרים וטסו מ״בסיס קרם״ -האיזור הצפוני של הבסיס. את רוב טיסות מסוסי "פוגה מגיסטר״ שימשו להדרכה מאל עריש ונחתו גם ברפידים ובשדות אחרים 52 רוח רפאים מעל קהיר סגל בית הספר לטיסה סרן עמיחי רוקח מפקד קורס מדר״ט: מפקד בית הספר לטיסה: סא״ל רן רונן סרן עומרי הופמן מפקד קורס ראשוני א׳: מדריך ראשי: סא״ל יעקב טרנר סרן ארנון לבושין מפקד קורס ראשוני ב׳: מפקד טייסת מתקדם: רס״ן גיורא יואלי סרן יובל נוימן מפקד קורס מתקדם: מפקד טייסת ראשוני אי: רס״ן יפתח זמר סגן ירמי קידר מפקד קורס בסיסי: מפקד טייסת בסיסי: רס״ן יפתח ספקטור הניווט עשו החניכים במרחבים החדשים של סיני. ״הדבר הקל על העומס בהכשרת החניכים ובטי- סות״ אומר עברי, ״זה היה בית ספר חדש והיה צריך לקבוע לו את שגרת הפעילות היומיומית״. בית הספר לטיסה הקים, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, נספחת באל עריש, לשם עברו חניכי הקורסים. המדריכים, וחניכים מאושרים, יצאו לאל עריש בטיסה בפוגה. שאר החניכים הגיעו לבסיס באוטובוסים בשעת בוקר מוקדמת. משם יצאו לשתי גיחות יומיות. רוב הטיסות, היו הקפות ואימו־ ני המראה ונחיתה סביב הבסיס הגדול והפתוח. הגיחה השלישית והאחרונה ליום הפעילות, נעשתה באזורים שנקבעו סביב הבסיס וליד חצרים, ומשם חזרה לנחיתה בבסיס האם בחצרים. לא כל הגי- חות הסתיימו בשלום. על אחת מהן מספר עמרי אפק, מפקד קורס בבית הספר לטיסה: "באחד הימים, אני המדריך הבכיר ביותר במקום, ומוציא חניכים לסולו. אחד החניכים אינו חוזר, וגם אינו עונה בקשר. עברו שהיתה הבקרה הקרובה לחצרים. ניסיתי להשיג את חצרים- אולי נחת שם. הבקרה אינה עונה בקשר ובחצרים אף אחד לא יודע על המטוס האובד. מזניקים את החילוץ של חצרים ומסוק יוצא לאויר. תוך כדי כך אני מחזיר את החניכים שהיו בסולו ונחתו באל עריש או בחצרים. אני עושה ספירת מלאי וחניך אחד חסר על גבה. הסתבר כי הוא תרגל, בניגוד להוראות, הזדקרות, נכנם לסחרור ולא הצליח לצאת ממנו. והפ״ט, עם אפם נסיון במצבי חירום מסוג זה, החליט לנטוש. הוא פתח את המצנח בהצלחה והגיע לקרקע בריא ושלם. הדחתי אותו מהקורס. הבחור סיים לאחר מכן את השרות שלו כנווט קרב בדרגת .7 אל״מ״ מרחבי הטיסה החדשים שנפתחו בסיני, הקלו על תיאום נתיבי הטיסה והניווטים. חלק מן המטוסים שהמריאו מחצרים ירדו דרומה, ואת אימוני ההקפות וטיסות האירובטיקה, ערכו פרחי הטיס מעל בסיס האויר אל עריש. מרחבי סיני, היו אך מרחב מתאים להמשך ההכשרה, במיוחד לניווטים ארוכי טווח. טיסות אלה יצאו ופנו דרומה, למפרץ אילת, חלפו מעל שארם א־ שייח וטסו חזרה מערבה וצפונה. כך הורחבו אזורי הטיסה, וטייסי הקרב לעתיד, למדו לתפקד במרחבי מדבר והשטחים ההר- ריים, בחום ובשמש המסנוורת- אלה היו נופים ומצבי טיסה עימם יתמודדו בשנים הבאות. לימים הוחלט על הקמת בסיס האויר אופיר בשארם א־שייח, וגם בסיס זה שימש לפריסות של טיי- סות ושל חניכים מבית הספר לטיסה, שהיו בטיסות ניווט. 53 מפרחי טיס למובילים בקרב יוסף סלנט )במרכז( מפקד קא"מ - קורם אימון מבצעי מסהר הכנפיים בסיום בית הספר לטיסה - חגיגי ומרומם נפש - היה עבור טייסי הקרב אך התחלתו של מסע ארוך לקראת היותם טייסי קרב מבצעיים. השלב הבא בהכשרתו של טייס הקרב היה בקא״מ- קורס אימון מבצעי. בקורס זה קיבל הטייס, אשר סיים זה עתה את מגמת הקרב על מטוסי הפוגה מגיסטר, את הכלים הבסיסיים לניהול קרב אויר או תקיפת מטרות קרקע. הקורס נמשך ארבעה חודשים* ונערך על מטוסי אורגן, בטייסת הקא״מ פיקר בחלקה הראשון של מלחמת ההתשה, סא״ל יוסי סלנט. סלנט, ממוצע קומה ומקורזל קו אורגנים בס״סת 54 רוח רפאים מעל קהיר שיער, נכנס לתפקידו באפריל אשר היה במהלך התקופה הראשונה של מלחמת ההתשה מפקד טייסת תעופה בחצור(. .8 את יוסי סלנט כמפקר טייסת טייסת הקא״מ פעלה בשני גפים: גף מבצעי, אשר השתתף בכל פעילות חיל האויר בזירות הלחימה השונות, וגף הקא״מ אשר היה אמון על הכשרת הטייסת החדשים. הכשרת הטייסים כללה נושאים רבים. במהלך הקורס צברו הטייסים כשישים שעות טיסה, שכללו הכרת המטוס וטיסות סולו שעות(, הסבה או מה שכונה ״העברה״, מבנה מכונס, ומבנה קרבי שעות(, ירי א״א)אויר־אויר 2) גות ויירוטים. על תרגילים או נושאים אלה, הוא יחזור לאחר מכן על מטוס הקרב בטייסת המבצ עית שלו. המובילים טייסת הקא״מ העניקה לבוגריה את היכולות הבסיסיות בתחום קרבות האויר ותקיפת מטרות הקר- קע. את ההכשרה בהטסת מטוס הקרב או התקיפה, בו יעבור את התקופות הבאות, קיבל טייס הקרב בטייסת המבצעית אליה נשלח לאחר מכן. המצטיינים בקרב בוגרי הקא״מ נשלחו לטייסות היירוט- טייסות הבוגרים אל שלוש הטייסות כטייסות אלה למדו הטייסים להכיר את המטוסים אותם יפעילו באופן מבצעי ואת יכולותיהם. את השלבים הראשונים עשו במטוסים הדו־מושביים מדגם מירז׳ TA-4H לקורס - הם עברו הכשרה נוספת בת מספר חורשים, בה למדו תמרוני קרב, שיטות תקיפה של מטרות קרקע ועוד. במהלך שתי תקופות הם נחשבו טייסים זוטרים ורק לאחר שישה חודשים של אימונים, הם קיבלו את התואר ״טייס מבצעי״. המשמעות היתה שהם יכולים להחזיק כוננות ולה- שתתף במשימות המבצעיות של טייסת. לאחר תקופות הכשרה נוספות וצבירת נסיון מבצעי, הם יצאו ל״קורס מובילים״ שאחריו הוגדרו כ״מובילי זוג״ ולאחר מכן ״מובילי רביעייה״. זה היה שיאה של שרשרת הקירוס של טייסי הקרב בחיל האויר. מעתה הם היו המובילים את הזוגות לקרב, הם המנהלים את הלחימה והם הנוטלים אחריות על טייס שני, בגיחות מבצעיות מעבר לקווי האויב. סגל הטייסות היה מורכב מהצוות הסדיר, שמנה לא יותר מ־ סגניו ובעלי התפקירים השונים)קצין הדרכה, ניווט, קצין מקלענות ועור, וגם קצין גינה...(. לאלה הצטרפו טייסי ההצ״ח- הצבות החירום - שמילאו תפקידי הדרכה בבית הספר לטיסה או תפקידי מטה במפקרת חיל האויר. הם השתלבו באימונים ובטיסות המבצעיות אחת לשבוע או יותר. טייסי המילואים, היו למעשה הרוב המספרי של הטייסים כטייסות. הם הגיעו אחת לשבוע לטיסת אימון, שיננו את הפקודות והוראות הבטיחות החדשות, למדו את הזירה המתפתחת בשטחי האויב, 55 מפרחי טיס למובילים בקרב כניסת מטוסי המיח׳ הדו־מושב״ם לשרות טייסות הקרב, הקלה על ההסבה למטוס והצטרפו לפעילות מבצעית ככל הטייסים. רוב הטייסים שמרו על נאמנות לטייסת האם בה היו טייסים סדירים, ולא אחת היו מפקדים בכירים בדרגות אל״מ או סא״ל מגיעים לטייסת וטסים כמספרי שתיים לטייסים זוטרים בדרגות סרן או אף סגן. טייסות הקרב שואבות את המדריכים כל מפקדי הטייסות, והמדריכים של בית הספר לטיסה, היו אנשי הצ״ח )הצבות חירום( בטייסות הקרב. לא אחת הם יצאו לימים אחדים כדי ״לשמור כוננות״ ברפידים או בבסיסים הקבועים של הטייסות ובכך השתבשה פעילות ההדרכה. כפי שיתואר להלן, ״שאבו״ טייסות הסקייהוק שהוקמו לאחור המלחמה, ולאחר מכן טייסות הפנטום, את מיטב הטייסים מקרב טייסות היירוט והתקיפה. עם כך הגיעו לטייסות אלה גם טייסים זוטרים, אשר הצטיינו בקא״מ, והוכיחו עצמם במהלך ההכשרה כטייסי קרב. סא״ל רן פקר, מפקר בית הספר לטיסה, למרות שעודד טייסים לצאת למשימות כהצ״ח כטייסות שלהם, לא היה מרוצה מן המצב, שגרם לשיבוש מערך ההדרכה בבית הספר. ב־ כאשר הגיעו מים עד נפש, הוא שלח למפקדי הטייסות מכתב ארוך ובו עמד על הקשיים של בית הספר לטיסה במימוש הנדרש ממנו בתחום הכשרת הטייסים. בין השאר הציע כי תקופות הצבות החירום של המדריכים לא יעלו על יומיים שלושה, ובמיוחד כאשר מדובר ב״תפיסת כוננות״ בדפי־ דים. המלחמה מול מצרים היתה עם כך מרכז הפעילות של טייסות הקרב ומדריכי בית הספר, המשי- כו למלא את השורות כטייסות אלה. 56 פרק בסיסים חדשים בסיני חיל האויר פורש פעילותו בסיני בסיני היו מספר בסיסי אויר שהופעלו על ידי חיל הארד המצרי עד ששת הימים. הגדולים בהם היו אל עריש בצפון, רפידים, ג׳בל ליבני וביר תמרה במרכז, בואכה מעברי הגידי ותעלת סואץ, א טור ואבו רודס, ושארם א שייח בדרום. כמו כן היו מנחתים שונים מפוזרים באתרים רבים במרחבי סיני. לבד מבסיס אל עריש, אשר מסלוליו לא הושמדו בגלי התקיפה הראשונים, כדי לאפשר הטסת תובלה לכוחות היבשה שנעו מערבה, תקפו מטוסי חיל האויר את שאר השדות בגלי התקיפה הרא- שונים של מבצע ״מוקד״. מיד אחרי המלחמה יצאו אנשי יחידות הבינוי כדי לבדוק את מצב השדות. המסלולים תוקנו ומתק- נים אחרים, כולל מגדלי פיקוח, מחסנים ומבנים שופצו והוחזרו לפעולה. בח״א בסיס האויר מספר ביר גפגפה- שרידי מיג 57 בסיסים חדשים בסיני ששת הימים. במקום היו מסלול יחיד בכיוון מגדל פיקוח, מספר רב של פנים פתוחים עבור מטוסי הקרב, הפצצות ומיכלי הדלק, וגם מוסך לטי- פול במטוסים. מתקנים אלה נפגעו בצורה חמורה בגלי התקיפה הראשונים של מבצע ״מוקד״ ב־ ביוני כל מי שביקר במקום מיד אחרי ששת הימים, יכול היה להתרשם ממצבו העגום של הבסיס, שהיה מרכז הפעילות של חיל האויר המצרי עד המלחמה. רוחות המדבר לא הטיבו עם המקום, וסחפו חולות ושרידי זרדים לכל מקום. ריח חריף של מתכת שרופה וחרוכה, מיכלי סולר שנזלו או בערו, היה בכל מקום. מגדל הפיקוח היה קבוע במבנה קובייה וחלונותיו מנופצים. אנשי האחזקה שהגיעו למקום, הבינו כי יהיה צורך לבנות את מערך הקשר מחרש. הם הרימו אנטנות לקשר עם המטוסים והיהירות שהיו בבסיס. אוהלים של יחידות קשר ואחזקה נמתחו ליד מגרל הפיקוח ההרוס, ששוקם על ירי אנשי האחזקה. מתחת למדרגות שהובילו למגדל, היה בונקר קטן, ששימש את הטייסים המצריים. טייסי חיל האויר מיתיים בשמש היוקדת- מזג האויר ב 58 רוח רפאים מעל קהיר סיפחו אותו במהירות והפכו אותו- לאחר ניקוי יסודי וסילוק ערימות של חול ועפר- לחדר הכונ- נות. שתי מיטות פשוטות שנלקחו מאחר מבסיסי האספקה המצריים באיזור, היו בשני צירי החדר, מכוסות בערב רב של שמיכות שלל. בצד החדר היה שולחן ששימש לארוחות מאולתרות, משחקים וכמדף לחוברות וספרים שנערמו עליו. גם ״לוח הפלות״ הותקן לאחר זמן מה בחדרון הקטן, עליו נרשמו שמות הטפילים, סוגי המטוסים ועוד. מירז׳ים יורדים לרפידים בשל מיקומו של בסיס דפידים, והמרחבים שהיו סביבו, החליט חיל האויר להפעיל אותו כבסיס מבצעי קדמי של טייסות הקרב, מיד לאחר המלחמה. למרות שהבסיס נחנך רשמית רק במאי החליטה מפקדת חיל האויר להציב מטוסי קרב של הקו הראשון ברפידים, כבר ביולי בעקבות הקרבות הראשונים שהתחוללו באמצע החודש. הדבר קיצר באורח משמעותי את זמן התגו- בה של חיל האויר, מול מטוסי מיג וסוחוי שחדרו לתוך סיני לטיסות סיור. ב־ בסיסים חדשים בסיני .1 כדי להחזיק כוננות במקום לא היו רת״קים בבסיס הגדול. מול חדר הכוננות חנו ארבעה מטוסי מידז׳ כסופים, שהשמש והחול לא הטיבו עם המבנה והמערכות שלהם. לאחר תקופת מה הוקמו סככות, כדי להצל על המטוסים ואנשי הצוות הקרקעי. גגות הסככות שנעשו מברזנט התעופפו ברוח ובתוך זמן לא רב, נראו כמב- נים נטושים של עיר סרטים נידחת במערב הפרוע. ״הגעתי לרפידים עם רביעיית מירז׳ים״ סיפר גיורא אפשטיין, שהימים והלילות בהם בילה כטייס קרב ברפידים, זכורים לו כתקופה הרפתקנית במיוחד. "כשהגענו לא היתה עדיין עמדת יירוט בשביל המטוסים, וגם לנו לא היו מגורים. נתנו לנו איזה בונקר ישן ומוזנח, תת־קרקעי בחלקו, שהיה .2 מלא לכלוך וארמה ״המטוסים עמדו בחוץ, ורק מאוחר יותר בנו להם סככות" נזכר עודד מרום, מפקד טייסת תקופת מלחמת ההתשה. "הם היו במצב מאד גרוע, כי היתה שם תמיד רוח עם חול, ומירז׳ים לא בנוי- ים לאקלים של מדבר, אלא לאקלים של צרפת. המטוסים עמדו בגשם, בלכלוך, בחול, כסופות. דבר .3 נורא. הם היו תמיד מלוכלכים עם אבק וחול, וזה הפריע למנועים ולתקינות של המטוס״ ״היו ימים, בהם בגלל מזג האויר, נשארנו בבונקר יומיים־שלושה- אי אפשר היה לצאת". צוותי הקרקע השתרעו על החול בקרבת המטוסים, וכאשר הלכו לישון, נכנסו לאהלים שנמתחו מול רחבת המטוסים. רק לאחר תקופת מה נבנו עבורם צריפי קבע, והם ניסו להכניס לחדרים בהם שכנו מירח מסוימת של סדר. בעקבות תקלה טכנית, בה שיגר אחר המטוסים טיל, בהיותו על הקרקע, הוחלט להקים חומה שתח- צוץ בין קו המטוסים למגורים המאולתרים. החומה כונתה לימים ״חומת זוריק״ ע״ש זוריק לב שהיה היוזם שלה באחת משבתות הכוננות שעשה ברפירים. את החומה בנו הטייסים והמכונאים בתוך שבת אחת ולאחר מכן הוקמה חומת בטון מוגבהת. ״השארנו רק פתח צר, של כשישים סנטימטר למעבר. עשרות פעמים אחר כך, קרה שהיתה סירנה באור ראשון, והטייסים זינקו מהבונקר עם עיני- ים רבוקות ועצומות, ופשוט פספסו את הפתח, כשהם נכנסים עם הראש בקיר החומה..." ספרו. רק לאחר שלוש שנים נבנו במקום שני דת״קים ובהם ארבע)לאחר מכן שש( עמדות למטוסי קרב, .4 דפ״צים לפצצות וחימוש ומגורים נאותים לטכנאים ומכונאים תנאי החיים במדבר היו קשים. השמש בשעות היום היתה קופחת. מרגע שעלו קרניה הראשונות במזרח, היא הפכה את האיזור הפתוח לכבשן. רוחות המדבר העזות שנשבו באיזור, לא יכלו לסלק את החום ופיזרו אותו למרחבי המדבר כולם. בעקבות המים הגיעו הזבובים, השפיריות וגם הרבה כלבים ששוטטו במדבר, נוכרים בקברים וממלאים את כרסם שתפחה והלכה. עקרבים הילכו בין המבנים והסתתרו בשעות הלילה מתחת למזרונים ולמצעי המיטות. באחר המקרים ניסו שני טייסים של שעמרה לתומה בשטח פתוח. הירי החל בבודדת, ולאחר מכן בצרורות. לפתע התפוצצה המשאית בקול רעם אדיר וחלקי פגזים, כדורים ופצצות התעופפו לכל עבר. התברר כי היתה זו משאית שהו־ רחקה משטח הבסיס, ועליה הועמסו שרירי התחמושת שנמצאו ברפידים עם כיבושו. לא מפתיע שהיה מי שכינה את המקום ״המערב הפרוע״. רק לאחר שבועות רבים החלו לארגן את הפעילות ברפירים, עם הגעתן של יהירות צה״ל למקום. מה שהחל כמפקדת חטיבת שריון, התפתח לימים למפקרת כוחות צה״ל בסיני, ברמה של אוגרה. כל 60 רוח רפאים מעל קהיר דגלי החילות היו מיוצגים בביר גפגפה: בעקבות יחידות חיל האויר התמקמו בבסיס מפקדות שריון ותותחנים, יחידות הנדסה וחימוש. יחידות מודיעין מסווגות קבעו את משכנן במבנים שסיפחו. חיל הקשר הרים לאויר עשרות אנטנות, שחיברו בין היחידות למפקדות שלהן בעורף. נציגים של חיל ביר גפגפה ומשם הם הוטסו צפונה אל מסוקים העבירו את הנפגעים מקו׳ החזית הים- למעשה היחידות הלוחמות והסודיות שלו, בהן שייטת ועוד, השתלבו בחיים המחוספסים בביר גפגפה. גם לוחמי סיירת מטכ״ל הגיעו במטוסים לפעילות חשאית אחת למספר ימים, ולאחר מכן נעלמו בבטן המטוסים או המסוקים, שהביאו אותם מצפון והחזירו אותם לבסיסם. קיומן של יהירות אלה, שמן או מספרן, לא פורסמו אלא שנים רבות לאחר מכן. הן נותרו במשך כל ימי המלחמה יחידות עלומות. באחד הפנים המצריים, נותרו שלושה מטוסים קלים- ככל הנראה מטוסים בהם השתמשו מפקדי השדה במטוסי אח״מ פרטיים. הרברד, יאק המלחמה, שלמים ומוכנים לטיסה. אך ירם של חובבי המזכרות ומשחיתים אחרים היתה במטוסים. בתוך מספר ימים נחתכו מהם סמלי חיל האויר המצרי, מכשירים בתא הטייס נתלשו ממקומם, וכל מי שהיה יכול אסף חלק זה או אחר. כאשר החלו אנשי חיל החינוך לארגן את פעילותם, הם בחרו בפן הפתוח הזה, כבסיס להקמת בית הקולנע של רפידים. המבנה קורה, מושבי עץ הותקנו בחלל המקום ומידי ערב נערכו בו הצגות, הופעות וסרטים. שלדי המטוסים נגררו באלימות לערימת שרידי המטוסים והזבל שנאספה לא רחוק משם. על רחבות החניה בצירי מסלול ההסעה, נותרו גם שרידי ארבעת מסוקי המיל 61 בסיסים חדשים בסיני מסוס נורד טראטלס מסים אספקה לסיני- ברקע סככות המטוסים ומגדל הפיקוח מיד בפרוץ המלחמה. כתמי השמן והפיח עוד היו במקום תקופה ארוכה. לא רחוק מהם היו שדידי המיג בין מפקדי השדה בראשית מלחמה ההתשה היה רס״ן צבי גוב ארי)לימים תא״ל וראש להק כוח ארם במפקדת חיל האויר( וכן שעייה לזרסון ואליעזר כהן. רפידים הפך מיד לאחר כיבושו למרכז תובלה אוירי. מטוסי רקוטה ונורד, סטרטוקרויזר וגם מטו- סים קלים, שנשכרו על ירי חיל האויר, נחתו במקום והסיעו עד למבני מרכז התובלה שהוקם בקצהו הצפוני והרחוק של המסלול. מטוסי וייקאונט והרלד צבעוניים של חברת ארקיע, הטיסו חיילים לחופשת סוף שבוע ביום חמישי, והחזירו אותם לרפידים בימי ראשון. במהלך מלחמת ההתשה הגיעו למקום מסוקי החילוץ ובהם הרוגים ופצועים מהתעלה והמעוזים. עבור יפתח ספקטור, זה היה אחר הזכרונות הקשים ביותר מתקופת הפעילות ברפידים. ״היינו בכונ- נות שעה, ויצאנו לסייע בהוצאת הנפגעים מההליקופטרים. הם היו מכוסים בוץ, תחבושות, חלקם מחובר לאינפוזיות- זה היה מחזה איום״ הוא נזכר. כוננות יום ולילה מבחינת חיל האויר, הרוח הרועמת של הבסיס היו מטוסי הקרב. רפידים הפך לבסיס הפעולה הקדמי העיקרי של חיל האויר הישראלי מול מצרים. אחת לשבועיים־שלושה, ירדו למקום ארבעה טייסים על ארבעת מטוסי המירז׳ של הטייסת שלהם, כרי ״להחזיק כוננות" מול קו התעלה. בספר משותקת באותה תקופה. אך שם כאילו לא היה ׳ 62 רוח רפאים מעל קהיר .5 ללא הפסק, מיגים וסוחוי חולפים בשריקה את הקו, והפעילות הלילית גם היא לא מן השקטות׳׳ ״את הכוננות ניהלנו בשלט רחוק״ נזכר עודר מרום, ״או להיפך- את הטייסת ניהלנו בשלט רחוק מרפידים״. טייסי הקרב היו יורדים לרפידים במטוסי פייפר- שני מטוסים לארבעה טייסים. לאחד מכן הוכנסו לשרות מטוסי הססנה או ממנו. הדרך לרפידים היתה קצרה יותר בתאי הטייס של מטוסי המירז׳. הטייסות נדרשו לשמור מטוסים בכוננות הזנקה מיידית. בשל כך הופעל נוהל מיוחד ל״החלפת משמרות״ ברפידים. סיפר עודד מרום: ״צוותי הקרקע של הטייסת המחליפה, היו מגיעים במטוס נורד. זוג המטוסים המחליפים היה ממריא מהטייסת בצפון והולך לפטרול - זאת כדי שיהיה זוג מירז׳ים באויר. לקראת סוף הרלק, היה ממריא הזוג שלנו שהיה בכוננות ברפירים והזוג שהגיע מהצ- פון היה נוחת בשרה ומוכן להזנקה. לאחר זמן מה היה הזוג שלנו שהמריא לאויר חוזר לחצור לנחי- תה. כך היה גם עם הזוג השני. היו הרבה תקלות ולא תמיר היה לנו מטוס חמישי. במקרי חירום היו .6 מורידים עוד זוג, או מזניקים מהטייסות בצפון״ ״להגיע לרפידים״.״ רפידים הפך גם לבסיס החירום של המטוסים שחזרו מקרבות כשהם תשושים, לעתים פגועים או מחוסרי דלק. כאן טופלו, תוקנו, תודלקו והמשיכו צפונה לבסיס האם שלהם. גם מסוקים שהביאו פצועים נחתו לאחר כל תקרית עם המצרים, ומשם הוטסו החיילים במטוסי תובלה צפונה, לבתי החו- לים. בגלל החום הכבד והמעיק, לא ניתן היה לעמור על היקף הפעילות בשרה. כולם היו מוסתרים במב- נים או אוהלים. רק משאיות, גייפי פיקוד עטורי אנטנות ורכבי מבקרים, נסעו בשעות היום בדפי־ דים. רוב הפעילות נעשתה בשעות הלילה, ורק רעם ההמראה של מטוסי הקרב החריד את רפידים מפעם לפעם, עת הוזנקו לפעילות מבצעית. בחורשים הראשונים של הלחימה לא היתה פעילות מוגברת של מטוסי קרב בבסיס. ״אותם ימים עשינו המון"מיידי״, והיו גם המון הזנקות, אבל חיל האויר לא ביצע עריין פעילות התקפית. היינו יושבים ללא הרף בכוננות במטוסים לפני אור ראשון. לשבת בחורף שעה שלמה בקור הנוראי הזה של המדבר- זה היה עינוי שלא היה כתוב בתורה״ נזכר גיורא אפשטיין, ״לבסוף המצאנו שיטה: היינו מניעים את המטוסים, סוגרים חופות ומחממים את התאים עד למקסימום. אחר כך היינו מכבים ונשארים לשבת עם חופות סגורות, שהחום לא יברח״. מג׳י סויט לג׳י סויט מפקדת חיל האויר קבעה כי ברפידים יעמרו שני מטוסים בכוננות הזנקה מיירית. המשמעות המבצ- עית היתה, כי המטוסים צריכים לזנק לאויר בתוך חמש דקות ממתן אות האזעקה. שני המטוסים הבאים היו בכוננות של לא אחת, שהמטוסים הראשונים שהוזנקו חזרו לאחר פטרול של כשעה, והוצבו שוב בכוננות של דקות, לסבב הרצוף. 63 בסיסים חדשים בסיני הטייסים היו לבושים כל הזמן בציוד הטיסה- סרבלים וחליפות לחץ. טייסי רמת דוד נדרשו לא רק לשמור כוננות בסבב החילי של טייסות הקרב ברפידים, אלא גם לשמור כוננות מול הצפון- סוריה ולבנון. לאחר שהגיעו צפונה עם תום הכוננות ברפידים, הם נכנסו לעתים לכוננות בבסיס האם שלהם. טייסים רבים סיפרו כי חשו שהם עוברים ״מג׳י סויט לג׳י סויט״. עיון בספר הטיסות של יהורה קורן, סמ״ט א׳ של טייסת הוזנק לאויר מרפידים לא פחות מארבע פעמים ביום אחד. לאחר שתי גיחות פטרול באותו מטוס, הוא הוזנק למפגש, השתתף בקרב אויר והפיל מטוס מיג והוזנק בפעם הרביעית לפטרול נוסף בשמי התעלה. את ההוראה ״זנק! כיוון שתיים־שבע־אפס. כוח מלא!" לא ישכחו טייסי הכוננות לעולם. לא אחת הם המריאו, נסקו במבערים לוהטים לעבר מטוסים מצרים, שנראו מהצר השני של התעלה, והופנו על ידי הבקר לפטרול מתיש של שעה ומשהו. לא תמיר הסתיימה ההזנקה בפקורה ״למפגש!״. במקרים רבים נעלמו המטוסים המצריים כלעומת שבאו, ללא קרב. לא אחת היה זה תרגיל של המצרים לבחון את מהירות התגובה של מטוסי הקרב הישראליים. לאחר שעה ארוכה בפטרול, ביום בלילה, בכל מזג אויר כמעט, חזרו המטוסים לאחר שכילו את הדלק במיכליהם, והועברו ליריהם המסורות של המכונאים שטיפלו בהם, תרלקו והכינו אותם להזנ־ קה הבאה. הטייסים יצאו לחדר הקטן כרי לחלץ את עצמותיהם ולהשאר שם בכוננות, לבושים בנע־ ליהם הגבוהות ובסרבלים המיוזעים. לא אחת נקראו מטוסים מבסיסים בצפון, הצטרפו לפטרול באי־ זור התעלה או לקרב אויר, נחתו ברפידים ויצאו לפטרול נוסף, לאחר ששלושת הזוגות של רפידים מטוס סטרטוקרויזר נוחת בביר גפגפה על רק תותחי נ׳׳מ שהגנו על המרחב רוח רפאים מעל קהיר יצאו לאויר. רק לאחר מבן הם חזרו לבסיס האם שלהם בצפון. לא מפתיע כי בתקופות של מתיחות, לא יכלו הטייסות לאמן טייסים חרשים בצורה סדירה. לעתים נעשו האימונים תוך כדי ירירה דרומה לסיני. יהורה קורן נזכר כי לא אחת הם היו בדרכם דרומה לרפידים, ותוך כרי טיסה לשם, כשהם מצוידים במיכלי הלק לטיסות העברה וטילים, הם ביצעו אימוני קרבות אויר מעל סיני וסיימו אותם בנחיתה והצטרפו לכוננות ברפידים. בשעות הלילה היה מטוס אחר בכוננות הזנקה. טייס בודד נקרא להיות בכוננות ולא אחת הוא יצא בחופזה ליירוט מטוסי קרב, מפציצים או מסוקים. רבים לא ישכחו את מראהו של עמוס עמיר, מפקרת טייסת ליירט מפציצי איליושין מצריים שתקפו באיזור אל עריש, ואף הפיל אחר מהם. יהודה קורן יצא לתקוף משחתת מצרית שתקפה בסיסים של צה״ל בצפון סיני, ושיגר לעברה טיל אויר־אויר יהלום, שצלל, כצפוי, לתוך הים והרים נר גבוה של מים. בבונקר שהו באופן קבוע ארבעה טייסים שהתחלפו במחזוריות שנקבעה על ידי הטייסות. שני טיי- סים היו בכוננות מיירית בתא הטייס, עד שעתיים לאחר זריחת החמה. במהלך ימי הכוננות הם פיתחו נוהל הזנקה מזורז: כאשר נשמעה הסירנה זינקו הטייסים, פרשו את זרועותיהם מול המכונ- אים שהשליכו עליהם את חליפות הג׳י, אחזו בקסרה ועלו במהירות לתאי הטייס. הם היו בקשר מיידי עם מגדל הפיקוד ועם הבקרה. לעתים ההמראה היתה חפוזה, במקרים אחרים הם המתינו רקות ארוכות עד שהדברים בשמי התעלה התבהרו. סיפר אורי אבן ניר, מפקר טייסת לשבת ככה שעות- זה ממש קשה. התחילו להווצר לנו פצעי לחץ בישבן, ואנשים התחילו להביא כריות פוך כדי לרפר בהן את כסא המפלט. מהר מאד הבנו שזו סכנת נפשות, כי הכרית יוצרת מרווח בינך לבין הכסא, ואם תנטוש- הכסא יפגוש את הגוף שלך בתנועה מהירה, וישבור לך את הגב. בסוף השגנו אישור, שבמקום לעשות כוננות כשאנחנו קשורים במטוס, נעשה אותה כשאנחנו שוכבים על . מרפי־ 7 מזרון ליר המטוס, לרגלי הקוקפיט. גם זה היה אפשרי רק אם הבקר נתן אישור שהכל נקי״ רים יצאו במהלך מלחמת ההתשה מאות גיחות יירוט ותקיפה לעבר מצרים. אל הבסיס חזרו המטו- סים לאחר הגיחות. אבן ניר: ״אני זוכר שברפידים היינו עושים כוננות לילה ולפעמים היו מזניקים אותנו רק כרי להפ- גין נוכחות בזמן הפגזות בתעלה. הגענו לעייפות כזו, שלילה אחד הטלפון צלצל וביקשו שנזנק. אמרתי לבקר: ׳אדוני, זה יירוט או תקיפה?' הוא אמר: ׳תקיפה׳. אמרתי: ׳תזניק מהצפון, אין לנו כוחי. .8 היינו כל כך עייפים. הגענו לרמת עייפות רצינית מאד״ סיפר יהורה קורן, לימים מפקד אותה טייסת: ״רוב הימים היינו קמים מאוחר, מכינים ארוחת בוקר בבונקר, איפה שישבו המצרים לפנינו, משחקים כדורגל שולחן, לומדים ברידג׳, קוראים עיתונים או ספרים ורואים המון סרטים, שהחלפנו עם האוגרה. חלק מזה היה בטלה, אבל חלק מזה היה כונ- נות: באמצע הלילה, או בבוקר, כשאתה עריין ישן עם השמיכה, פתאום יש סירנה. אתה רץ ותוך .9 שתי רקות אתה באויר, נכנס לקרב אויר שנמשך שלוש דקות, ואת הכל סיימת בתוך חמש רקות״ בסיס רפירים היה ״ארץ המקלט״ של טייסי הקרב שחזרו ממשימות לאורך התעלה או בעומק מצרים. רוב המטוסים שנחתו שם לאחר הגיחות, ריקים מרלק, פגועים לעתים, ובהם טייסים תשושים מקרב, היו מטוסי המיתי. מטוסי הפנטום היו אורחים נדירים- כמויות הרלק וסוגי המבצעים בהם השתת־ 65 בסיסים חדשים בסיני פו תוכננו להחזיר אותם הביתה, צפונה. לא אחת נחתו המטוסים במקום והועברו צפונה על ה״קווין מרי״. מצבם היה כה גרוע עד כי הם לא יכלו להמריא משם. בח״א בסיס חיל האויר באל עריש)בסיס המסלולים לא נפגעו על ידי מטוסי חיל האויר בפתיחת מלחמת ששת הימים. מסוקים ומטוסי תובלה נחתו בו זמן קצר לאחר כיבושו, וטיהרו אותו מחיילים מצריים. בשנת בחצרים גברה ואזורי האימונים וההקפות ליד באר שבע התמלאו במטוסי הפוגה מגיסטר, הוחלט להעביר חלק מאימוני בית הספר לטיסה לבסיס האויר באל עריש. המטוסים ובהם מדריכים ופרחי טיס, היו ממריאים מחצרים, ויורדים דרומה לאל עריש. לאחר יום אימונים היו חוזרים המטוסים ואנשי הצוות לחצרים. בסיס זה שימש, כמו בסיסים אחרים בסיני כבסיס לנחיתות חירום בזמן המלחמה. לא אחת נחתו בו מטוסים שחזרו ממשימות מבצעיות ונותרו ללא דלק, בהם מטוסי צילום או קרב, והיה בהם אף מטוס מיח׳ אחר שנפגע מאש כוחותינו, וטייסו הצליח להנחיתו בשלום)ראה שם(. במהלך המלחמה נערכו מספר רב של פריסות של מטוסי קרב לבסיס אל עריש, כחלק מאימונים הטייסות או לקראת מבצעי קרב נגד מצרים. לעתים המריאו ממנו מטוסים לגיחות קרב וחזרו לנחי- תה בבסיס האם שלהם. בח״א בסיס השריון והרגלים המצריים שנחפרה באיזור, הוא שימש במיוחד לטיסות אח״מ ומפקדים מצרים לסיני שהגיעו לבקר אצל הכוחות המצריים. ביר תמרה היה בעל מסלול יחיד וארוך, ולצידו מסלול דקוטה באל עריש- מטוסי התובלה העבירו אספקה ודואר לכל מרחבי סיני 66 רוח רפאים מעל קהיר :fe^f mismmmm r 1 ! אל עריש- הבסיס המצרי שימש את חיל האויר הישראלי לטיסות אימון ולחירום הסעה ורחבות חנייה למטוסים. זמן קצר לאחר ששת הימים הוצבו במקום רמיים של מטוסי מיתי, אולם לא נראה כי היה בהם כרי לשכנע את המצרים: "מטוסים״ אלה מעולם לא הותקפו מן האויר. דמ״ מירד בביר חסנה- חיל האויר החליט לא לעשות שימוש בבסיס אלא לפריסות 67 בסיסים חדשים בסיני מיד אחרי המלחמה הוצע להשמיש את הבסיס ולהוריד למקום רביעיית מטוסי קרב, כפי שנעשה ברפידים, אולם משיקולים תקציביים הוחלט לוותר על כך. לבד ממטוסים קלים, מטוסי תובלה ומסוקים שהגיעו למקום לטיסות אימון, הוא היה מושבת משך כל ימי מלחמת ההתשה. למרות האמור, פרסו לביר תמרה טייסות קרב, כחלק מאימוני פריסה או לקראת מבצעים מיוחדים בשטח מצרים. בח״א שארם א־שייח נמצאת על הקצה הדרומי של חצי האי סיני. היא נכבשה לראשונה במלחמת קדש בשנת - מוטסים במטוסי נורד ומסוקי סופר פרלון -לכבוש המקום. ב־ מלווה במטוסי קרב של טייסת האיזור לפני שהגיעו כוחות חיל הים, שגם כבשו את המקום. בין אלה היו יחירות הצנחנים שהגיעו ברעש תקשורתי גדול עם פרוץ המתיחות בחודש מאי וסגירת המיצרים. מיד אחרי מלחמת ששת הימים הוחלט להקים את מפקדת מרש״ל או מרחב שלמה. המפקדה היתה אחראית גם על הפעילות בשארם א־שייח וכן על השדות בראס סודר ובא־טור. ב־ מבנים לתחזוקת מטוסים. המסלול הוארך לאחר מכן פעם נוספת, ואיפשר נחיתה והמראה של מטוסי שארם א־ש״ח לימים אופיר - מטוסי קרב, צילום ומסוקים הופעלו למשימות מיוחדות 68 רוח רפאים מעל קהיר תובלה וקרב. הארכת המסלול נעשתה לאחר שמטוס פנטום שתורלק במקום וניסה להמריא, כמעט וייגמר מסלול״ בגלל החום באיזור והמסלול הקצר יחסית. טייסות הקרב פרסו למקום אחת למספר שבועות מבסיסיהן הקבועים במרכז הארץ. מבסיס שארם א־שייח המריאו מבצעים רבים ללב מצרים, חלקם הגרול היו מוסקים. בין אלה היו מבצעי הפיצוץ של הסכר והגשרים בנגע חמארי)ליל בות רבה לבסיס הדרומי, ובעקבות כך הוחלט להגריל אותו ולהוסיף לו מתקנים. בדצמבר מלחמת ההתשה יצאו ממנו מטוסי קרב לפטרולים מעל מרחב ים סוף. השרה, שהיה מרוחק רק ק״מ מבסיסי האויר המצרי בגרדקה, איפשר לעקוב אחר הפעילות המצרית במקום. בשנת חדרו לאיזור מטוסי סיור של חיל האויר המצרי מספר פעמים, כדי לעמוד על הפעילות במקום. בין אלה היו שני מטוסי מיג אחר חלפו מיגים מסוג רומה מעל הבסיס וצילמו אותו, לפני שחמקו לשטח מצרים. בסיס האויר "אופיר", קלט מטוסי קרב שיצאו למשימות צילום בלב מצרים וטיסות יירוט באיזור דרום מפרץ סואץ. הבסיס שימש כאתר לנחיתות חירום של מטוסי קרב במהלך המלחמה, לאחר פעולות שנעשו לעבר דרום מצרים. מבסיס זה יצאו גם מסוקים למשימות חבלה בלב מצרים וכן לכיבוש האי שדואן בינואר בסיסים משניים בסיס האויר בג׳בל ליבני בסיס לכוחות אויר. הוא היה נתון בלב מתחם צבאי גדול, בו היו מחנות צבא של יחידות שריון, רגלים ואספקה של הצבא המצרי. ערב המלחמה שימש הבסיס כבסיס קדמי למטוסי מיג יושין רחבות חניה, וכן פנים פתוחים למטוסי קרב וקישור. חיל האויר הישראלי לא השתמש בבסיס והפ- עילות במקום היתה רק במסגרת תרגילי פריסה והטסת כוחות. שדה בלוזה בלוזה היה מחנה מצרי שהוקם על ציר התנועה הצפוני מאל עריש לעבר קנטרה. במקום היה בסיס ומחסנים של הצבא המצרי. במהלך מלחמת ההתשה הוא שימש מקום יציאה לפעולות קרקעיות שונות וכן כבסים אספקה לכוחות בצפון סיני. בשלהי המלחמה הוחלט להקים במקום מנחת למטו- סי קישור, להטסת מפקרי הכוחות לאזורי הפעולה שלהם, לפינוי פצועים ולנחיתת מסוקים למשי- מות שונות. היהירות שהיו במקום הותקפו לא אחת על ידי יחידות קומנדו וכן על ידי ספינות מצרי- ות מהים. בסוף מלחמת ההתשה הורחב והוארך המסלול והותאם להנחתת מטוסים בינוניים. לאחר מכן ניתן היה להנחית במקום גם מטוסי קרב. במהלך מלחמת יום כיפור נחתו במקום, ששימש כמנחת חירום, מטוסים שנפגעו בפעולות בשטח מצרים. 69 בסיסים חדשים בסיני שדה התעופה אבורודס ליד הישוב אבו רודס, ששיכן את העובדים הרבים של חברות הנפט המצריות והזרות, נסלל מסלול והוקם מסוף נוסעים. המסלול שאורכו היה כ־ ״נתיבי נפט״ ומטוסים אזרחיים אחרים מיד אחרי המלחמה. מטוסי רקוטה ונורד של חיל האויר, הטיסו אספקה וחיילים לכוחות שפעלו באיזור. כמו כן פעלה מהשרה חברת"נתיבי נפט״ שהטיסה את אנשי הצוות של חוות הקידוח והאסדות, במטוסי דוקטה שהוחכרו לה על ידי משרד הבטחון. בשל חשיבות המקום והצורך להגן על מסופי הנפט והמיכלים, הוצבו באיזור יחידות נ״מ שהגנו על השרה. דקוסה של ״נתיבי נפט״ באבו רודס- הבסיס שימש לכינוס של כוחות מיוחדים 70 פרק מערך הבקרה והנ׳ימ מערד הבקרה מרחיב מבט המרחבים החדשים של סיני, קירבו את הגבול אל לב מצרים וברמת הגולן הצטמצמו המרחקים לעבר דמשק. מערכות המכ״ם של הבקרה הדרומית, המוצבות באיזור דמון, וחלשו על קדמת סיני, לא היה בהן עוד כדי לענות על הצרכים, כאשר הפעילות האוירית נערכה באיזור התעלה, או עמוק בתוך מצרים. בעקבות כך העביר חיל האויר מערכות מכ״ם ותצפיות אל מערב סיני, ואלה השתלבו במערך הקיים בתוך שטח ישראל. ערב מלחמת ששת הימים, החליט מפקר חיל האויד, אלוף הוד, על חלוקת מערך הבקרה של ישראל ל״בקרה צפון״ ו״בקרה דרום״. במהלך מלחמת ההתשה בקרי יב״א הבקרה המרכזית חיים ליד גדרה )שהפסיקה את פעילותה עם הקמת היב״א הדרומית(. יב״א מהר מירון, והיתה אחראית על הפעילות מקו מרכז צפו- נה. כמו כן פעלה בצפון יחידת בקרה מריס על הר הכרמל )היחידה פורקה בנובמבר יב״א רשמית בספטמבר והיתה אחראית על הפעילות מקו מרכז ודרומה. לבד מאלה הוצבה, לפי הצורך, יחידת בקרה ניידת כדי לצפות לעבר ירדן. מספר חודשים לאחר המלח- מה נערכו שינויים חשובים במערך הבקרה מול מצרים. 71 מערך הבקרה והנ״מ ברכס אום מדגים, צפונית לביר גפגפה, היתה ממוקמת יחידת בקרה של ההגנה האוירית המצרית. כל מערכות המכ״ם שהיו שם, ו״הביטו״ לעבר ישראל, נהרסו במהלך המלחמה. חיל האויר החליט, משיקולים טופוגרפיים, להקים במקום את יחידת הבקרה העיקרית שצפתה מערבה וצפונה. היהירה כונתה יב״א)יחידת בקרה אזורית רים ולימים נוספו שם מערכות לגילוי מטרות בגובה נמוך וגבוה. לבד מיחירה זו הוקמה יהירה הפעילות בקו שעבר מערבית לאל עריש שארם א־שייח. יחידה מאוחר יותר במלחמת ההתשה, הוקמה יחידה דה לתת תמונה אוירית על איזור מפרץ סואץ וים סוף. מערך הבקרה צפונה, לעבר סוריה, לא שונה, לבר מהקמת מצפים על הרכסים השולטים או יב״א ה״תלים״. בגלל המבנה הטופוגרפי של הנגב והרמה הסורית, לא היה כיסוי מספיק לאזורים מסוי- מים ונוצרו ״שטחים מתים״ ברשת הכיסוי המכ״מית. כדי לסתום פרצות אלה שולבו מערכות המכ״ם של סוללות טילי הוק במערך הבקרה, ואלה סיפקו מירע על תנועות מטוסים בגובה נמוך. לעתים הוצבו סוללות חוק חלקיות- משגר ומכ״ם הנחייה בלבד - אשר היו חלק מהסוללה אשר נמצאה מרחק מה משם, כדי לפעול נגד מטוסים מצריים או סוריים, לאחר שנתקבלו התרעות מודיעיניות על פעולות צפויות. 72 רוח רפאים מעל קהיר לבר ממערכות מכ׳׳ם, הוצבו במהלך מלחמת ההתשה מצפים רבים לאורך קו התעלה. כאשר הוקמו המעוזים, פעלו מתוכם המצפים ואנשיהם מסרו דיווחים על מטוסים חודרים, ישירות ל״שולחן מצפים מרכזי״ ביחידת הבקרה ההחרפה בפעילות באיזור מרכז התעלה, הביאה להקמת נקורת בקרה קדמית מול העיר איסמעיליה. אולם לאחר שמיקום המערכות נתגלה והיחידה הופגזה, הועברה יחידה אום חשיבה, שם הוקם מערך מודיעין וקשר, ולימים הוקם שם מרכז המבצעים של פיקוד דרום. יחידות נ״מ מתפרסות בסיני צה״ל הפעיל במהלך מלחמת ההתשה מערכות נ״מ מסוגים שונים. עם כך, הפעלת המערך לא היתה אהודה: סוללות טילי הוק הופעלו על ידי חיל האויד, בעוד תותחי הנ״מ אשר הגנו עליהם ועל מתק- נים שונים, כולל מערכות המכ״ם של מערכת הבקרה, היו באחריות חיל התותחנים*. )הערה: מערך הנ״מ אוחד החל מדצמבר עם הקמתה של מפקדת הנ״מ בראשות קהנ״ט, קצין הגנת נ״מ, במפקדת חיל האויר.( מכ״ם ״ברלוק״ מצרי שהושמד על רכס אום מדגים צפונית לביר גפגפה 73 מערך הבקרה והנ״מ מיה לאחר תום מלחמת ששת הימים, והזזת קו המגע בין ישראל למצרים לתעלה סואץ, הרחקת קו הגבול ברמת הגולן מזרחה, וההתיצבות על נהר היררן, שונתה, במקביל להיערכות מערך הבקרה, גם היערכות הנ״מ. סוללות של טילי חוק ותותחי נ׳׳מ הוצבו על אתרים שולטים במרחבי סיני. הסוללות הוצבו בין השאר באתר אום מרג׳ם, צפונית לבסיס האויר ביר גפגפה, על הרכסים שחלשו על מבואות המתלה והגידי, איזור אבו רורס וכן בבלוזה בצפון סיני. כמו כן הוקמו יהירות נ״מ שהוצבו באיזור שארם א־ שייח. בין יהירות אלה היו גנ״מ דות היו מוצבות באתרים קבועים, חלק מהן הועברו מאתר לאתר לפי הצרכים המבצעיים. יהירות הנ״מ הקניות השלימו בשנת )כונו בצה״ל ״פרש״( מונחי מכ׳ים מתוצרת שבריה, ותותחי ארליקון המלחמה באיזור התעלה, רוללו סוללות הנ״מ שהגנו על הבסיסים הקבועים של חיל האויר, והועב־ רו להגנת מתקנים במיני. מלחמת ששת הימים היתה מקור לא אכזב לאספקת כמויות גדולות של תותחי נ״מ שנלקחו שלל במרחבי סיני או רמת הגולן. בין אלה היו תותחי לאמץ תותחים אלה והקים מספר גדודי נ״מ חדשים, שהשתלבו במערך הנ״מ הקיים בחיל, והם הוצבו במרחבי סיני וברמת הגולן. תותחי נ״מ וטילי הוק בין המערכות שהוצבו בסיני במהלך מלחמת ההתשה היו, כאמור, גם סוללות טילי ריית׳יאון MIM-23 תותח נ״מ מונחה מכ״ם אשר הופעל מול התעלה 74 רוח רפאים מעל קהיר צבא ארה״ב בשנת למסורבלת מאד. אלה כללו מכ״ם מתקפים לרכישת מטרות, מכ״ם הארה בגל רציף, מכ״ם טווח, שני מכ״מי הארה נוספים, מרכז בקרת אש, ושישה כני שיגור, שנשאו שלושה טילים כל אחד. כמו כן היו לסוללה כלי רכב וציוד עזר להנעת הטילים והצבתם. בדגמים משופרים יותר אוחדו מספר מרכי- בים, וכך הוקנתה לסוללה ניירות טובה יותר. טיל הוק, שאורכו טומו הוא נושא ראש נפץ במשקל בגובה נמוך ובינוני, וכן במטוסים הטסים עד גובה שינויים במערכות המכ״ם ובטילים עצמם ששיפרו את יכולתם ואת ביצועיהם. חיל האויר הישראלי הצטייר בטילים אלה בראשית שנות השישים. היתה זו המערכת היחידה שארה״ב אישרה אותה עת למכירה לישראל, בתגובה לכניסת טילי לשרות במצרים. במלחמת ששת הימים היתה רק סוללה אחת )מתוך השתיים שנרכשו( מבצעית, והיא הוצבה להגנת הכור האטומי ברימונה. לאחר המלחמה הופעלה גם הסוללה השניה ולאחר מכן נרכשו סוללות נוספות שהוצבו בסיני באתרים שונים. הסוללות מוגנו ומרכזי הבקרה שלהן נחפרו מתחת לאדמה. למרות שטילי הוק נכנסו לשרות מבצעי בשנת של הטיל, וכמובן טרם צברו הפלות כל שהן. בשנת הוק. אנשי סוללת הוק התמקמו לירי לעבר מטרה שנגררה על ידי מטוס ווטור. כדי לצפות בניסוי מיכל של מיג מערך הבקרה והנ״מ הוזמנו למקום ראש הממשלה, שרים ונכבדים אחרים, אך לרוע המזל הטיל התפרק באויר מיד לאחר שיגורו)כפי שקורה לא אחת באירועי הרגמה מסוג זה(. במטווח חוזר שנערך לאחר מכן, פגע הטיל .1 במטרה והיא הושמדה מיד לאחר המלחמה הוקמה, כאמור, צפונית לרפידים, על רכס אום מרג׳ם יחידת בקרה. כרי להגן עליה ועל השדה, לאחר שהוחלט להפעילו כבסיסי קרמי של חיל האויר, הוצבה במקום סוללות תותחי נ״מ ולאחר מכן סוללת הוק. תקיפת מטוסי הקרב שהוצבו ברפידים, או יחידות היבשה של צה״ל שהתמקמו בו והפכו אותו לבסיס מרכזי של צה״ל בסיני, היתה פיתוי שהמצרים לא יכלו לעמוד בו. מטוסים אחרים הגיעו לסיור חזותי וטיסות צילום. בין אלה היו מטוסי מיג ני. לא אחת נראו שני מטוסי סוחר איסמעילה, פונים במהירות מעל רפידים ונזהרים שלא ליפול טרף לטילי ההוק ולתותחי הנ״מ שהיו מוצבים ברכס צפונית לשם. במקרים רבים היתה זו הטיסה האחרונה שביצעו הטייסים המצריים. במהלך מלחמת ההתשה הופלו מטוסים רבים מדגמים אלה במרחבים הגרולים שבין טאסה לביר גפגפה. תקריות ראשונות - הפלות ראשונות כבר ב־ באיזור ראם סודר. מטוס אחר הופל והשני הונס. למחרת הנ״מ שהוצבה באיזור, להגנת מתקני השאיבה, וכללה תותחי מבין המטוסים התוקפים באש התותחים. ב־ מהם הופל. שני מטוסי מיג ביולי. כחודש לאחר מכן, ב־ זור איסמעילה במרכז התעלה. התותחנים)שהפעילו תותחי היספנו סואיזה אותם לפני שהספיקו לתקוף. לא רק מטוסי קרב השתתפו בפעילות נגד מטרות ישראליות. ב־ באוגוסט, טס מסוק מיל מי־ שתי סוללות של תותחי מיג מ״מ ו־ המטוסים המצריים תקפו לא רק עמדות ומוצבים של צה׳יל מול התעלה או מפרץ סואץ. ב־ גוסט, זמן קצר לאחר שמטוסי קרב החלו לפעול מן השרה, תקפו מטוסי סוחוי דים. אנשי סוללת הנ״מ שהוצבה בבסיס, הבחינו במטוסים המצריים שהגיעו בשעת דמדומים, ונעלו עליהם את המכ״ם. בשל ההרים בסביבה הם לא הצליחו לעשות זאת אלא לאחר שהמטוסים המצרי- ים השליכו את מיכלי הרלק שלהם ונסקו ליעף התקיפה. אחר המטוסים הופל על ידי תותחני הסול- לה אותה ניסה לתקוף. המטוס נפגע בשורש הכנף והתרסק כ־ לחמוק וחזר למצרים. 76 רוח רפאים מעל קהיר הוק - הפלת בכורה עולמית ב־ היתה זו סוללה חדשה שאך הגיעה לישראל מארה״ב, ופרסה יום לפני כן באיזור בלוזה, על הכביש המוביל מקנטרה לאל עריש. בצהרי היום נקלטה המראה של מטוסי מיג המטוסים ניסו לחדור לסיני, כדי למשוך את מטוסי הקרב הישראליים שפיטרלו אותה עת באיזור, בעוד מטוסים אחרים נועדו לחדור לסיני למטרות תקיפה. אנשי הבקרה הבחינו במטוסי הפתיון המצריים, והרחיקו את מטוסי הקרב של חיל האויר שפטרלו באיזור. לאחר מכן אישרו לסוללה לפתוח באש. טיל הוק שוגר, נסק לגובה של מכן נצרה הסוללה את טיליה, ומטוסי קרב של טייסת 21 יחידות הטילים של חיל האויר ערכו גם ״פריסות שקטות״, באתרים, שלפי ידיעות מוריעיניות היו מטרות לתקיפות של מטוסי אויב. באחת הפריסות החשאיות, שנערכו לאיזור קנטרה במרכז סיני, התמקמו אנשי הצוות והפעילו את המערכות במור ״מוכן לפעולה״ ללא שידור. לאחר זמן מה התחמ- מה הגיזרה, ומטוסים מצרים חדרו לשטח סיני, מול האיזור בו התמקמה הסוללה. עם קבלת הוראת הפתיחה באש, שוגרו שני טילי הוק לעבר המטוסים המצריים. אולם רבה היתה האכזבה כאשר .2 התפזר ענן הפיצוץ של הטיל, והתברר כי לא היו פגיעות לקראת מבצע ״בוקסר״- בו הופעלו מטוסי חיל האויר לראשונה לתקיפת מטרות מצריות בתעלה, נדרשה היערכות מיוחדת של מערך הנ״מ בסיני. סוללות תותחים וטילים הוצבו באתרים שולטים בסיני, כדי לקדם תקיפות של מטוסי קרב מצריים. ואכן, מספר שעות לאחר שמטוסים ישראליים תקפו את קו המוצבים המצרי בין קנטרה לפורט סעיד, יצאו מטוסי תקיפה מצריים לפעולה נגד מוצבים ויחידות ישראליות בתעלה. היתה זו שעת דמדומים כאשר תקפו מטוסי מיג בה בבלוזה הפילו מיג אחר. באותה שעה לערך, הפילה סוללת חוק, שהיתה מוצבת בראס סודר,מטוס סוחוי עליהם״ סיפר מפקד הסוללה, עמרי יחיאל)מערך נמ לעברנו ולי היה הכבור להפיל אותם״ הוא סיפר. שאר המטוסים חמקו מהאיזור. לא חלפו אלא מספר דקות, ושלוש רביעיות של מטוסי סוחוי נראו על מסכי המכ״ם, כשהן מגיעות לתקיפת מטרות בראס סודר. קצין בסוללה, יצחק בירן)לימים מכהנ״מ- מפקר כוחות הנ״מ( נעל על המטוסים ושיגר טיל הוק. ״שיגרתי די מוקרם, כשהם היו במרחק טיל מטרה היה צריך להיות בטווח קטן מ־ ריים ראו טיל שנורה לעברם, נפוצו לכל עבר וברחו״. מבצע ״בוקסר״ נמשך שמונה ימים, שבמהלכם הותקף הקו המצרי גם מקנטרה רדומה, עד איזור סואץ. ב־ הגידי. מפקר הסוללה, זאב שריג, כיוון את המפעילים וביקש אישור לירי. למרות שמטוסי מירז׳ ישראליים היו באיזור, הודיע מפקר הסוללה כי הוא מבחין בהם היטב וקיבל אישור לירי. המטוסים המצריים טסו נמוך מאד ותמרנו בין ההרים והגיאיות. ״עקבתי אחר המטוסים וירעתי איפה אין להם ברירה, והם חייבים לצאת החוצה. ירעתי מתי הם נכנסים לואריות והיכן הם מוכרחים להתרומם 77 מערך הבקרה והנ״מ מעט... ראיתי אותם בגובה המים, שם חיכיתי להם כשהמכ״מים מוכנים בכיוונם״. שני מטוסי מיג 17 באותו היום הופל גם סוחוי של תותחני שניסה לתקוף מטרות באיזור הגידי הונס מהמקום על ידי תותחי ב־ ראלית. המטוסים המצריים נהגו לתקוף בשעות דמדומים כאשר השמש בעורפם, כדי להקשות על מערכות הנ״מ הישראליות. אולם אחד המטוסים נפגע על ידי תותחי שרידי מיג ב־ סואץ)מבצע ״רביב״(, התפתחו קרבות אויר רבים באיזור התעלה. גם יחידות הנ״מ השתתפו בהגנה פעילה על מוצבי צה״ל וזכו להפלות. ביום זה הפילו תותחני מטוסים שתקף בשעת בוקר. זמן קצר לאחר מכן הופל באותו איזור גם מטוס סוחרי הוק. הפלות נוספות נרשמו גם בהמשך החודש. ב־ בבלוזה מטוס סוחוי גם בחורש הבא, אוקטובר היו התנגשויות אויריות בשמי התעלה. ב־ 78 רוח רפאים מעל קהיר ׳-*״ר :• ׳.. י י י . . י י.:״•׳.:: ו:׳•״: ! ״ י סוללות הוק ניידות- הסוללות הוצבו על גבעות שולסות והועברו ממקום למקום ני השיגה אותה סוללה הפלות נוספות. אנשי הבקרה הורו לסוללה להיות בכוננות מיירית. אותה עת נראו מפציצים בינוניים מדגם איליושין הגרול ופניהם מזרחה, לעבר סיני. בשל בעייה במיקום המשגרים, הטילים לא קיבלו חיווי מהמכ״ם אולם למרות הבעיה זכתה הסוללה להפלות. ברגע שהמטוסים היו בטווח, שיגרו אנשי הסוללה שלושה טילים בזה אחר זה, משתי פלגות, והפילו מפציץ בינוני אחד מדגם איליושין 21 לא התערבו וטייסיהם יכלו לצפות בשיגורי הטילים ובהתרסקות שני המטוסים ב־ זור ראס סודר, ושניים מתוכם הופלו על ידי שני טילי הוק ששוגרו לעברם. הפלות נוספות נרשמו לזכות סוללות הוק בחודש אפריל לעבר שלושה מטוסי מיג הפילה סוללת חוק באבו ממארה מטוס מיג תותחי מטוסי חיל האויר המצרי פעלו במהלך מלחמת ההתשה לא אחת בשיטות של ״פגע וברח״. אלה טסו וחדרו בגובה נמוך, תקפו או סיירו מעל עמרות צה״ל, ווחמקו חזרה. היות והסוללות התקניות של תותחי לפתח תותחים ניידים יותר, כדי לתת תשובה לשיטת הפעולה המצרית. אולם נדרשו עוד חודשים רבים ער אשר הושלם הפיתוח והייצור של תותחים אלה. שני תותחי ארליקון 79 מערך הבקרה והנ״מ BTR-40 ובמקומות שולטים אחרים. כמו כן הם הוצבו ליה מחנות ואתרי מכ״ם ומודיעין. בחודש פברואר 1970 תותחים אלה הוכיחו את יעילותם כאשר הפתיעו מטוסים שצללו לעבר המעוזים כדי לתקוף או לרקט אותם. ב־ המעוז בעור השני תקף בפצצות מגובה נמוך. צוות של אחר התותחים שהיה מוצב במעוז, ירה לעבר המיג המרקט ופגע בו. אחר התותחנים נפגע אולם המשיך לירות. המיג נפל אפוף להבות בצר המערבי של התעלה. גם המיג השני הופל באש התותחים החרשים. תותחים אלה הותקנו לאחר מכן גם על זחל״מים של צה״ל, ונעו יחר עם כוחות לוחמים, או הוצבו באתרים שולטים, בהם בלוזה, ראס סודר וכן המעוזים. תותחי מטוסים נגד מסוסים- בסוף המלחמה הוצבו תותחי• על זחל״מים 80 פרק חיל האויר המצרי משקם הריסותיו ליקויים בפיקוד הבכיר חיל האויר המצרי - אל קואת אל ג׳אווייה אל מטרייה- יצא ממלחמת ששת הימים כשהוא מובס ושבור. למעלה מ־ מתכת עשנות שהיו מוטלות על רחבות הכוננות של בסיסי האויר המצריים. מיה אחרי שוך הקרבות, כאשר המשבר האישי והפיקודי נרגע מעט, החלו פעולות השיקום של חיל האויר המצרי. גנרל חאסן אל בדרי מונה לעמוד בראש ועדה לבחינת תוצאות המלחמה והסיבות להן. הדו״ח שמסר לנשיא מצרים, ואשר סווג ״סודי ביותר- אישי׳׳- העלה טענות חמורות ביותר על תפקודם של מפקדים בכירים של הצבא, ובמיותר של חיל האויר. נמצאו ליקויים כמעט בכל הדרגים, באמינות הריווחים, ובמהירות העברתם, נמצאו מקרים רבים של דיווחי שקר והסתרת מירע״. כמו כן נמתחה ביקורת חמורה על חוסר המנהיגות, שהפגינו מפקדי הבריגרות האויריות והסייפות במלחמה. מיג 81 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו מחמוד גנרל אחמד מדכור אבו אל עיז , גנרל מוחמד סידק נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאסר, לאחר שהתאושש מה״אל נאכסה״)״האסון״ של ששת הימים, להבדיל מה״אל נכבה״ - הטרגריה של הצבא, והחלטה זו קיבלה גיבוי של ההנהגה המצרית, וגם ההמון. ב־ הצבא המצרי והעמידם לדין. בין אלה היו מפקר חיל האויר המצרי, פריק־אוול מוחמר סידקי מחמוד, ופריק־אוול גמאל עפיפי, ראש מטה חיל האויר. יחד אתם הודחו ליווא איסמעיל לביב, מפקד כוחות ההגנה האוירית, וליווא עבד אל חמד אל דגידי, מפקד כוחות האויר של הפיקור המזרחי, שהיה אחראי על הפעילות בסיני ומערבית לתעלת סואץ. סגן הנשיא ומפקד הכוחות המזויינים של מצרים, פילדמרשל עבד אל חכים עאמר, התאבד, או מת בנסיבות משונות, ב־ ב־ מפקד חיל האויר המצרי ל־ האוירית נידון ל־ 1968 במקום סידקי מחמוד נתמנה לוטננט גנרל אחמד מדכור אבו אל עז, לתפקיד מפקד חיל האויר. הוא נכנס לתפקידו ב־ אל עז נולד ב־ האוירית והתקדם בדרגות ובתפקידים. בין השאר היה מפקד האקדמיה ולאחר מכן התמנה לתפקיד ראש מטה חיל האויר. שלוש שנים לאחר מכן פרש מחיל האויר והתמנה מושל איזור אסואן. היות והיה רחוק ממוקרי הפעילות של חיל האויר בזמן המלחמה, הוא נקרא לשוב לשרות ולקבל את תפקיד מפקר החיל. אך לא מפקד מסוג זה היה דרוש אותה עת כדי לאושש את חיל האויר המצרי. אל עז נתגלה כמפקד חסר השראה ויכולת מבצעית, והודח לאחר מספר חורשים. 82 רוח רפאים מעל קהיר הרוסים מתגייסים - רכבת אוירית לקהיר לבד מן ההשלכות הפוליטיות של כשלון מדינות ערב במלחמת ששת הימים, היתה למפלת צבאות ערב גם משמעות צבאית קשה עבור הרוסים. ראשי הצבא המצרי האשימו את הרוסים כי הציוד שהם מספקים נחות ואינו ברמה שווה לזה של ישראל. גם מפקדעי צבאות ברית ורשה ביקשו לערוך דיון במלחמה ובהשלכותיה על צבאותיהם. הרוסים רחו כצפוי בבוז את ההאשמות של המפקרים המצרי- ים, ולמרות תחושת האכזבה הקשה מביצועיהם של הצבאות הערביים, הם הסכימו לחרש את אספקת הציוד. אנטונוב מיר לאחר המלחמה החל מאמץ רוסי מרוכז להחזיר לצבא המצרי, ובעיקר לחיל האויר, את יכולתם הקרבית. רכבת אוירית של מטוסי תובלה גדולים, ומספר רב של אניות, החלו להטיס ולהשיט ציוד ואמצעי לחימה לשרות התעופה במצרים ולנמל אלכסנדריה. ״לאחר מלחמת ׳גשר אוירי׳ למשך כ־ .2 אותה עת סג״מ בבסיס האויר קהיר מערב, ולימים מייג׳ר גנרל העדיפות הראשונית נתנה לחיל האויר ולמערכות ההגנה האוירית. למרות שהציוד לא היה חדש- הוא נלקח מטייסות ברוסיה, גרמניה המזרחית ורומניה- היה בו כרי לתת תשובה מיידית לדרישות להחזיר למצרים את הסד״כ שהיה לה לפני המלחמה. ה״רכבת האוירית״ והימית היו מאסיביות, ובוצעו במהירות: מטוסי תובלה גרולים מסוג אנטונוב הטיסו, ב־ טנקים, תותחים ומערכות לחימה אחרות - נשלח ב־ על כוננות אוירית מיידית . מטוסים אחרים נשלחו בספינות ששטו ברציפות מנמלים 3 ורשה, והוטסו דרך יוגוסלביה למצרים אירופיים לנמל אלכסנדריה. גם גרמניה המזרחית, פולין ויוגוסלביה הצטרפו למשלוחי נשק אלה, לעתים מחוסר רצון ולעתים 83 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו מתוך כוונה להפטר מציוד ישן: מטוסים, טנקים, תותחים וכלי נשק אחרים נשלחו מבסיסי צבאות של מרינות אלה הישר לקוי החזית בתעלה. אלג׳יריה שלחה לטייסות התקיפה . יחד עם הציור הגיעה למצרים ב־ 4 ולפחות שישה מטוסי מיג אים ומבנאים, שסייעו בהרכבת המטוסים ובבניית קו ההגנה הראשון של מצרים מול התעלה. בחלק מהמקרים הציור הועבר ישירות לבסיסי האויר המבצעיים. מטוסי אנטונוב הטיסו כל אחד מטוס מיג המפורקים הורכבו על ידי טכנאים רוסיים ואלה שהגיעו ממדינות ברית ורשה. במשך החודשים הבאים עסקו ברוב הבסיסים בהרכבת המטוסים שהגיעו מפורקים. אלה נצבעו מיד והועברו לטיי- .5 סות ב־ המצרי וחייליו, טייסת של מפציצי טופולב סיוע אוירי- מטוסי מיג בדרכם למצרים, וחלפו בשמי קהיר במבנה מרשים שהרעים מעל הבירה המצרית, והכריז בפני המצ- .6 רים: הרוסים לא נוטשים אתכם כדי לעודד את ראשי השלטון במצרים אולם גם לעמוד על סיבות המפלה, הגיעו למצרים שתי משלחות: האחת צבאית בראשותו של גנרל פיוטר לאשנקו שנוערה לעמוד על הצרכים ולתכנן את . ב־ 7 משלוח הציוד אי פודגורני והרמטכ״ל של ״הצבא האדום״, מרשל מטביי זאכרוב, לביקור במצרים. המשלחת השניה נועדו לדון בהיבטים איסטרטגיים של הסיוע של ברית המועצות למצרים. הייכל כתב על כך: ״באופן בלתי נמנע התיחסו הרוסים אל תבוסת מצרים במירה מסוימת גם כאל 84 רוח רפאים מעל קהיר הרמטכ״ל הרום׳, מרשל זכרוב )מימין( עם הגנרל המצרי מוחמד פאתי)משמאל( תבוסתם שלהם. נאסר עודד גישה זו, משום שחשב שהדבר יוליך למעורבות סובייטית גרולה יותר במזרח התיכון, וזו היתה הדרך היחידה שבה ניתן היה לערער על העליונות האמריקנית במזרח התי- ". בין השאר דרש נאסר מפודגורני לחתום על הסכם לפיו תועבר ההגנה האוירית על שמי 8 כון מצרים לצוותים רוסיים. פודגורני סירב, וגם לא נענה לדרישות שהיו עלולות לפתות את ראשי . אולם בכל הקשור לחידוש פני הצבא 9 מצרים לצאת להרפתקה נוספת נגד ישראל, בתקופה הקרובה המצרי לא היו כמעט מגבלות. בין השאר הוחלט לתת עדיפות למשלוח מטוסים ומערכות אויריות. המצרים ביקשו מטוס תקיפה ארוך טווח, ומשלוח של כי הסובייט העליון החליט לספק למצרים את כל הנשק שדרשה, כולל המיגים הנוספים, מטוסי אימון, טנקים ומערכות הגנה אוירית. היקף העסקה היה כ־ תשלום עבור הציוד הרב, והיה זה חלק ממה שהוגדר ״שיתוף הפעולה והידידות בין שתי המדינות״. מספר חודשים לאחר מכן, באפריל ויועצים, כדי להאיץ את הכשרתם של טייסים מצרים בהטסת הציור החדש. אספקת המטוסים והציוד היתה מהירה. עד סוף השנה סיפקו הרוסים כ־ למצרים. ״אדוני הנשיא״ אמר המרשל זכרוב, שהגיע בנובמבר לביקור נוסף, "אני סבור כי מצרים יכולה עתה לעמוד בכל דבר שישראל עשויה לעולל. אין לי כל חשש לחזית המצרית. אמצעי ההגנה .10 הם בסדר גמור״ לקראת סוף השנה היה מוחמר פאוזי, המפקר העליון של הכוחות המזוינים, יכול להכריז כי"בסוף 85 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו לתקיפת שרות התעופה , תוכנית ״לפיד כמתואר בפרק זה, עסקו חילות האויר הערביים, ובמיוחר חיל האויר המצרי, בבנייה בהולה של מאות מחסות להגנת מטוסי הקרב והתקיפה שלהם. חיל האויר הישראלי עקב בצמידות אחר בניית המחסות, והכין את תוכנית ״לפיד״ לתקיפת שרות התעופה, כולל השמדת דת״קים אלה. תוכנית זו הושלמה כבר ב־ דת״קים בשרות תעופה של האויב״. עוד נאמר בפקורה כי ״חלוקת הדירים מחייבת סימון כל אחד מהם, אישית״. בנספח ״מטרות "לפיד״ צורפו מפות ובהן מרשם כל שדה על כל פרטיו, וחלוקתו ליעדים: מסלולים, דירים ונ״מ. המסלולים סומלו באותיות א׳ ער כ׳ והדירים בספרות במהלך מלחמת ההתשה תקף חיל האויר את שדות התעופה בפאיד, כברית, ואבו סואר מספר פעמים. המוסכים והמתקנים בשדות אלה, שימשו כמחסנים לציוד וחומרים לבניית המחפורות וסוללות הטילים. יחד עם כך ראוי לציין כי בפקודות לתקיפת השדות היתה הנחייה מפורשת בה נאמר כי אין לתקוף את הדת״קים. נובמבר מצמת, וסולקה סכנת האיום של ניצול הצלחת האויב מיוני .11 סואץ ולאיים על קהיר רוסיה בולמת את מצרים נאסר העלה בפני הרוסים רעיונות שונים שנוערו להעמיק את מעורבותם באיזור. ב־ , הוא העלה את הרעיון, 12 בפגישה שערך בקהיר עם נשיא רוסיה ניקולאי פודגורני והמרשל זכרוב כי יגדילו את מספר כלי השיט של ״השייטת החמישית המבצעית״ במימי הים התיכון ויקבלו עליהם אחריות גרולה יותר לפעילות הצבא המצרי. התוכניות המצריות לגבי חירוש הלחימה, לא היו לרוחם של הרוסים. מבחינתם מצרים היתה צריכה להמתין עוד תקופה ארוכה, לאמן את הצבא ולארגן אותו מחרש, לפני שתצא למלחמה נוספת. ביולי 1968 . סארת 14. נאסר נחפז לנסוע למוסקבה, כדי לרון בהאצת אספקת הנשק שהובטח למצרים 13 שביקשה התבטא שנים לאחר מכן כי ברית המועצות סירבה לחדש אספקת ציוד מתקדם יותר למצרים. ״במי- דת מה היה זה עונש לנאסר על שהחל והמשיך את מלחמת ההתשה בניגוד לרצונה של ברית המוע- .15 צות״ כתב משקמים את התשתית המבצעית המבנה הפיקודי של חיל האויר המצרי לא השתנה, כאמור, בתקופת מלחמת ההתשה. הוא היה מבוסס על ״רג׳ימנט אוירי״)״גדודי אויר״( - ירושת חיל האויר הרוסי. כל אחד מרג׳ימנטים אלה, כלל 86 רוח רפאים מעל קהיר שלוש טייסות, בדרך כלל של מטוסים מאותו סוג. המעבר של הטייסות מרג׳ימנט אחד לאחר, היה פשוט ולא חייב שינויים נוספים. לעתים היו מטוסים מסוגים שונים באותו רג׳ימנט בהתאם למשי- מות שהוטלו עליו. המטוס העיקרי שהופעל על ירי טייסות הקרב היה המיג מטוסי קרב אל־ראות חמושים בטילי אטול, סיפקו הרוסים לטייסות הקרב גם את המיג הרגם הבסיסי ליירוט יום, ולאחר מכן גם דגמים מתקדמים יותר. טייסות התקיפה הטקטיות המשי- כו להתבסס על המיג ולכל מזג אויר. בסיסי אויר חדשים אברן חצי האי סיני, שלל מחיל האויר המצרי מספר בסיסי אויר, בהם בסיסים מרכזיים- אל עריש, וביר גפגפה, וגם שדות משניים- ג׳בל ליבני וביר תמרה. אלה היו לפני המלחמה באחריות מפקד ״איזור ההגנה האוירית המזרחי״. בחלק מבסיסים אלה התמקם חיל האויר הישראלי שהפעיל אותם כשדות מבצעיים או למטרות אימון. בכך הורחקו בסיסי האויר המבצעיים של חיל האויר המצרי מגבול ישראל, והדבר הקטין את יכולת המטוסים המצריים לפעול נגד מטרות נגד ישראל עצמה. מעבר לאובדן הישיר של בסיסים אלה, נמנע מחיל האויר המצרי השימוש בבסיסי האויר שהיו קרו- בים לתעלה סואץ ולטווח תותחי צה״ל. בין אלה היו בסיסי האויר כברית, בספרית, פאיד)במירה חלקית( ואיסמעיליה וגם בסיס האויר הגדול של אבו סואר נזנח. במהלך השנים שלאחר מלחמת ששת הימים שינו בסיסי האויר המצריים את דמותם. בסיסים רבים יותר הוקמו בלב מצרים, והם נבנו במרחק שהיה מעבר למה שהוגדר ה״טווח האפקטיבי״ של מטוסי חיל האויר הישראלי. המצרים בנו במהלך השנה הראשונה כ־ מהתעלה, מהם יכלו לפעול מטוסי קרב ומטוסים אחרים. חלקם נבנה במרכז מצרים אולם אחרים נבנו מעבר לרלתא של הנילוס, כרי להרחיק אותם מרריוס הפעולה של מטוסי חיל האויר הישרא- לי. 16 ב־ אל מאזה, קהיר מערב, קהיר מזרח, קהיר בינלאומי, אינשס, בילבייס, בני סואף, דחילה, ג׳יאנקליס, מנסורה, אסואן, אבו סואר, פאיד, כברית, קוויסנה, קום אושים, חילואן, אמבאבה, מרסה מטרוח, שבריכת, כפר א־שייח, אל בריגאת, טגטה, סאן אל חג׳ר, סלחייה, כותמיה, אבו חמר, מינייה, ביר ערירה, ואדי אל ג׳דיד, לוקסור, דראם, גררקה, ברנס, וארי קנה. חלק מבסיסים אלה היו באזורים הרחוקים של מצרים, במדבר המערבי או בדרום המדינה. בסיסי האספקה הראשיים לציור טכני היו באל חנכה, קוויסנה ובררץ. בסיסי התחמושת היו באל ג׳עפרה, ואדי חוף, אבו כביר, ריפה, ברקש וגיאנקליס. מחסני הדלק המרכזיים היו בבילבייס, אל מנאשי ובסנג׳ה. בסיסים ומתקנים אלה יהיו מן המטרות העיקריות של מבצעי ״פריחה״ החל מינואר תקיפה אחרים של חיל האויר. 87 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו מסלולים מקבילים גם תכנון הבסיסים עבר שינוי: לא עור התכנון הבריטי מתקופת מלחמת העולם השניה, בו היו המס- לולים מוטים לפי משטר הרוחות באיזור, או מוצלבים)מסלולים אלה איפשרו להמריא מהם כאשר הרוח שינתה כיוון, או כאשר היה צורך לקצר את הטיסה ולצאת מיד לכיוון מסוים(. הבסיסים החר- שים נבנו לפי התפיסה המבצעית של נאט״ו: שני מסלולים ראשיים מקבילים, ולעתים נוסף להם גם מסלול הסעה, שכיוונם נטה לעבר הרוח כפי שנשבה במשך רוב ימות השנה. כך ניתן היה להגדיל את יתירות המסלולים ולהפעיל מטוסים גם לאחר תקיפת אחר המסלולים והשבתתם. המצרים הכשירו ברחבי מצרים כבישים רבים, שהצטיינו ברוחבם, והיו בעלי קטעים ישרים וארוכים בני מספר קילומטרים. הם חיזקו אותם כדי שיוכלו לשמש מסלולי חירום למטוסי קרב. הצמחיה ליר הכבישים סולקה. ליר כבישים אלה נבנו מחסות ומבנים לתחזוקת המטוסים ומסלולי גישה ישירים לכבישים. מסלולים אלה נועדו לשמש שדות חירום, לפני פרוץ מלחמה או בזמן פעילות חירום, עבור מטוסים שיפרסו לשם מהבסיסים הקבועים. קטעים מסוג זה היו ליר טנטה, מערבית וצפונית .17 לקהיר, בקליוב, טוח, בנהה וקוויסנה, ובמקומות רבים אחרים בתוככי הדלתא מחסות למטוסים אחר הלקחים העיקריים מהתקיפה של חיל האויר במבצע ״מוקד״, היה הצורך להגן על מטוסי הקרב היקרים על ידי מחסות. ואכן, לא רק במצרים אלא גם בכל מדינות אירופה, במיוחד מדינות ברית ורשה, החלה אותה עת בנייה קרחתנית של מחסות, שיכלו להכיל מטוס אחד או שניים מגודלם של מטוסי הקרב מיג גבעות חול שהסתירו את מיקומם. כמו כן הוכנסו כל מבני המבצעים, חדרי התדריכים, ריכוזי הפצ- צות והטילים ועוד, לתוך מחסות חפורים. בשנת הגנה למטוסים. ער תוך מלחמת ההתשה הגיע מספרם ל־ המצרים בנו את המחסות באזורים פתוחים, בצירי המסלולים. הם היו עשויים מלוחות בטון מזוין אשר נוצקו במרכזי בניה, והובאו למקום כשהם מוכנים. על הלוחות הצדדיים יצקו מבטון מזוין את תכנון המסלולים בבסיסי האויר המצריים שונה- מעתה נראו רק מסלולים מקבילים 88 רוח רפאים מעל קהיר הגג ובו פתח אוורור. על חלק גרול מהמחסות שפכו חול כרי להסתיר אותם ולהקטין את אפקט הפגיעה של פצצות. מחסות אלה היו מסוגלים לעמור בירי של מקלעי מטוסים, רקטות והרף התפוצצות של פצצות, אם לא פגעו פגיעה ישירה בגג. המחסות הוסוו על ירי עצים ושיחים וחלק מהם אף זכו לצריח מסגר אופייני שהוצב בצידם, כרי להטעות את טייסי חיל האויר לחשוב שמדובר במבנה של מסגר תמים. כל המבקר בבסיסי האויר המצריים, וגם באלה של חילות אויר אחרים בעולם, לא יכול היה למצוא עור את קוי המטוסים המבריקים העומרים זה בצר זה, חשופים לשמש. אחרי מלחמת ששת הימים הוכנסו כל מטוסי הקרב למחסות מוגנים. רק המפ- .18 ציצים הגרולים שהגיעו בסוף המלחמה, נותרו במחסות פתוחים המחסות למטוסים בבסיס קהיר מערב הוקמו על המסלולים 89 מחסות למטוסים הוסוו במסגדים תמימים חיל האויר המצרי משקם הריסותיו מחסה אופ״נ׳ למטוסים שנבנה לאחר מלחמת ההתשה בבסיס האויר פאיד במקביל לבניית הבסיסים החדשים והמחסות למטוסים, הגביר חיל האויר המצרי במידה רבה את ההגנה על מתקני האויר שלו. מספר רב של תותחי נ״מ - מקוטר המפקרות, בסיסי האויר וסוללות הטילים. בשלהי מלחמת ההתשה נוספו לאלה מערכות נ״מ מונ- חות מכ״ם אשר הגבירו את הריוק ואת סיכויי הפגיעה במטוסי תקיפה. כמו כן הוקצו גפים - לעתים טייסות קרב שלמות - להגנה מקומית של הבסיסים כמשימה העיקרית שלהם. הנה כי כי כן, דמותם של בסיסי חיל האויר המצרי השתנתה ללא הכר, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. עובדה זו השפיעה על תוכניות הקרב של חיל האויר הישראלי ועל שיטות הפעולה שלו. 90 רוח רפאים מעל קהיר האקדמיה האוירית למרות שלא נערכו שינויים מהותיים במבנה חיל האויר - הוא המשיך לפעול במבנה הרוסי המקו- בל של ״בריגדות אויריות״- נערכו שינויים ברמות ההכשרה של הטייסים. בריגדיר גנרל קדרי אל האמיד סיפר על תקופה זו: ״לאחר המלחמה חילקו אותנו לשתי קבוצות של טייסי מיג נבחרתי להיות טייס קרב לילה. הרוסים שלחו לנו הרבה מטוסי מיג בתוך תקופה קצרה. קיבלנו מיג 21FL במטוסי תובלה אנטונוב וספינות, והורכבו במהירות "בתוך זמן קצר היה לנו חיל אויר חרש, היות ולא איברנו רבים מבין הטייסים שלנו או מצוותי הקר־ מיג קע. אני זוכר שמשה דיין אמר שאחת הטעויות הגרולות שנעשו, היתה שלא חיסלו את הטייסים ואת צוותי הקרקע. הם השמידו את החומרים אבל לא את האנשים. ייתכן שאיבדנו 1967 שים, או יותר, טיסות בחום יולי. לטוס, לטוס לטוס- נשארתי בבסיס האויר חמישים יום ללא יום חופשה אחד. טסנו גיחות מטריה, לטיסות האספקה הרוסיות, והרבה מאות טיסות אימון. מאמצים .19 אלה שיפרו את הסטנדרטים של הטייסים שלגו היות והיינו תחת לחץ מהאויב ומהמפקדים שלנו״ הכשרת טייסים חיל האויר המצרי ניצל היטב את תקופת השקט היחסי בפעילות אוירית, בחודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים, כדי להכשיר טייסים נוספים ובמספרים גדולים. למצרים היו דרושים כ־ שלושה בתי ספר שהוקמו בבסיסים אחרים( וכן בבסיסי הדרכה ברוסיה. אחת ההחלטות הקיצוניות שהתקבלו על ידי פיקור חיל האויר המצרי, היתה לקצר במחצית את משך . האקרמיה האוירית בבילבייס פלטה 20 ההכשרה של טייסי הקרב)משלוש שנים ל־ 91 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו עשרות טייסים בכל קורס, לאחר טיסות מעטות במטוסי גומהוריה ויאק הלאה כדי לשמש טייסי קרב. אלה קיבלו הדרכה בבסיסים המרוחקים אל־מיניה על פיתולי הנילוס במצרים עילית, ומרמה מטרוח. שם הם הוכשרו להטים את היאק ועברו לאחר מספר מסוים של שעות טיסה למטוסי ההדרכה הסילוניים מסוג הטייסים צברו עד שלב זה ומספר הבוגרים גדל ל־ סים נשרו במהלכם- הרי היה במספר הבוגרים כדי למלא את השורות. חלק מהטייסים קיבל הכשרה כחלק משיתוף הפעולה בין הודו למצרים, שהיו חברות בקבוצת המדינות הבלתי 21 גם במדרס בהודו מזדהות. חלק מהטייסות, כגון אלה של מיג 25 השלב הבא בהכשרת טייסי הקרב היה קורס אימון מבצעי על מטוסי קרב מסוג מיג הוכשרו ס״ם׳ חיל האויר המצרי לקרבות אויר, תקיפה וצילום 21uti במיג סים אלה התקיימו בשדות רחוקים, בהם דאראו צפונית לאסואן. לאחר הטיסות במטוס הדו־מושבי המתקדם, עברו פרחי הטיס להטסת מטוסי מיג .23 להכשרה בקירגיזיה מכאן עברו החניכים למטוסי המיג )קורס אימון מבצעי( הועברו לבסיס האויר ג׳בל אל באסור, להסבה על מטוסי מיג ג׳יאנקלים, כדי להכשירם לשמש טייסי סוחוי . האימונים היו נוקשים ונעשו על 24 בשנת פי הדוקטרינה של חיל האויר האדום. ״לאחר מייג׳ר ג׳נרל מוחמד נאביל אל מסרי, ״המדריכים שלי הדריכו, ובאותו זמן הם גם טסו טיסות מבצ- עיות. בין האימונים הם נלחמו בישראלים. זה היה הלימור הטוב ביותר, והדבר פיתח את רוח הקרב. אני יכול לספר לך, שאיבדנו יותר טייסים תוך כרי הדרכה, מאשר איבדנו במלחמה. אני יורע זאת, היות שמאוחר יותר הייתי אחראי להדרכה של כל גדורי הקרב־הפצצה במצרים. אחרים מהטייסים 92 רוח רפאים מעל קהיר סיפרו לי שהם היו יותר רגועים במהלך הקרבות מאשר באימונים. זה מה שהיה עלינו לעשות כדי 25 להתכונן למלחמה בישראלים״ טייסים אחרים הועברו מיד לאחר הקא״ט לטייסות המיג מסוקים נעשתה בחופזה, בשל התפקיד הרב שתוכנן למסוקי הסער והקומנדו במלחמה עתידית. החניכים למדו להטיס את מסוקי המיל טייסי התובלה למדו את האיל של הצבא, שם השתלמו קצינים ומכונאים במקצועות קרקעיים שונים. פעילות מוגברת להכשרת טייסים נעשתה גם ברוסיה. אחת לשלושה חורשים יצא להק)״סירב״( של טייסים, נווטים ומכונאים להכשרה מרוכזת, כרי להעלות את רמתם המבצעית. במהלך התקופה עד פרוץ מלחמת ההתשה הוכשרו במצרים עצמה כ־ צוברים נסיון מבצעי טייסי הקרב אשר השלימו את הכשרתם במצרים, ואלה אשר השלימו את אימוניהם בברית המוע- צות, הגיעו לטייסות המבצעיות, ואף יצאו לקרב כמספרי שתיים, יחד עם מובילים בכירים ומנוסים יותר. הם ערכו טיסות חדירה מהירות לשטח סיני, שאחריהן חמקו חזרה לשטח מצרים. כך התנסו באש נ״מ וביירוטים של מטוסי קרב ישראליים. הם גם ניסו להתמודד בקרבות אויר עם מטוסים ישראליים. בדרך כלל פיטרלו המטוסים המצריים בצד המערבי של התעלה וטסו לאורכה. לעתים שימשו כ״מטריה אוירית״ למטוסי סוחרי אחת הם הופתעו על ידי מטוסי קרב של חיל האויר הישראלי, שטמנו להם מארב או נכנסו אתם לקרב, מיד לאחר שחצו את התעלה. תוצאות קרבות האויר לא היו מעודדות- במצרים היתה תחושה כי יש צורך במפנה דרמטי כדי למנוע מחיל האויר הישראלי לפעול בשמי מצרים. הפניה אל ברית המועצות, בשלהי המלחמה, היתה אך טבעית. גם הטייסים שנפצעו במלחמת ששת הימים, שבו לטייסות. אותה עת חזרו מברית המועצות טייסים רבים שהשתלמו בהטסת מטוסי קרב מתקדמים. עם כך הגידול במחזורי הטייסים וקיצור משך הכשרתם נתן את אותותיו ברמת הטיסה של הטייסים. מספר שבועות לאחר מלחמת ששת הימים, . הלחץ באימונים ובמבצעים נתן את אותותיו, רבים חשו מתח 26 כבר החלו באימונים מבצעי רב בתקופה זו וחלק מהם נזקקו לטיפול נפשי. לא מעטים הוריעו כי הם חשים עייפות פיזית רבה. הטייסים סיפרו זה לזה על חששותיהם ועל הפחר המלווה כל טיסה, במיוחד לתוך שטח ישר- אל, כאשר הסיכוי למות בקרב או ליפול בשבי היה גרול. טייסות הקרב שמרו כוננות בשלוש רמות: "כוננות ראשונה״ - טייסים יושבים בתאי הטייס. הזנקה מיידית על ידי נור אדום ממגרל הפיקוח. "כוננות שניה״ - טייסי ״הכוננות השניה״ יכלו לשחק קלפים, לאכול או לישון ליד מטוסיהם. ההזנ־ קה לאויר תוך ״ כוננות שלישית" - כחצי שעה כטייסות הקרב וכשעה כטייסות המפציצים. 93 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו הקמת ״פיקוד ההגנה האוירית״ במהלך שנת אית מול צה״ל שנערך על גדות התעלה. בנואשותם, היו מוכנים למסור לידי הרוסים את האחריות לפעילות האוירית ולמערכות ההגנה האוירית. הרוסים לא היו מוכנים, משיקולים גלובליים ומשיקולים מעשיים, ליטול את האחריות, לפחות לא בתקופה זו. במהלך שנת ליטול את השליטה המלאה וההפעלה של מערכות ההגנה האוירית- מערכות מכ״ם, טילים ומטוסי קרב שהגנו על מצרים. למעשה זרע העברת האחריות להגנה האוירית של מצרים ניטע מיד אחרי מלחמת ששת הימים. במהלך ביקורו של נשיא ברית המועצות, ניקולאי פודגורני במצרים כי לא ידעו להפעיל נכון את מערכות הנשק שקיבלו מברה״מ. ״טוב, אם כך״ השיב לו נשיא מצרים, גמאל עבדל נאסר הפגוע, ״בשלב ההגנתי הנוכחי, אני מוכן להע- ביר את כל ההגנה האוירית של מצרים לברית המוע- .27 צות- אבל ללא בסיס, ללא דגל ארום!״ הרוסים סירבו לקבל עליהם את האחריות שנשיא מצרים התכוון להעמיס על כתפיהם. בשנת הפררת ההגנה האוירית שכללה תותחי נ״מ, טילי קרקע־אויר ומטוסי הגנה, מפיקור חיל האויר. ב- ! ביולי במתכונת של פיקור ההגנה הרוסי מפקדת פיקור ההגנה האוירית היתה באל־גיושי, בליבו של מרכז הפיקוד המצרי בגבעת מוקטם, .2 מחוץ לקהיר. המתחם כולו נבנה זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים והורחב במירה רבה לאחר מכף בראש הפיקוה החדש הועמד מייג׳ר ג׳נרל עלי כאמל אולם שרותו נמשך כשנה וחצי בלבר. ביוני 1968 עלי פאהמי נולה בשנת מצרים, ויצא לאחר מספר תפקידים ללימודים באקרמיה ע״ש לנין במוסקווה. בשנת רים וקיבל את הפיקור על בסיס טילים להגנה אוירית. ביוני האוירית של מצרים. ״אני חש לך סימפטיה רבה, על שהסכמת לקבל עליך אחריות כה גדולה״ אמר לו נאסר בטקס בו קיבל את הפיקוד. פאהמי היה פעיל מאד בתפקירו והוכיח יכולת רבה בתחום הפיקור והניהול הקרבי. בין השאר היה אחראי על ההכנות להקמת ״חומת הטילים״ במלחמת ההתשה, ובניית המערך החדש לקראת מ״ג׳ר ג׳נרל מוחמד עלי פאהמי 94 רוח רפאים מעל קהיר פיקוד ההגנה האויחת של מצחם מפקד יחידות ההגנה האוירית מלחמת יום כיפור. הוא נתמנה לרמטכ״ל צבא מצרים בשנת כיפור, הוא הועלה על ידי נשיא מצרים, חוסני מובארק, לדרגת פילדמרשל. פאהמי חיבר מספר ספרים שהידוע ביותר בהם הוא "הפיקוה הזרוע הרביעית״ ספר שסקר את פעילות פיקוד ההגנה האוירית של מצרים. הוא מת בשנת הרוסים שלחו מומחים כרי ללמור את הדרישות המבצעיות החרשות להגנה על שמי מצרים ואת הטופוגרפיה של האיזור מול התעלה. לאחר מכן הכינו תוכנית מקיפה להצבת מערכי המכ״ם, אשר נועדו לכסות אזורים קריטיים במצרים, כולל סכר אסואן, הערים הגדולות, מבואות התעלה ועוד. כמו כן ניתן כיסוי למחנות הצבא, מרכזי ההדרכה ולאזורים המבצעיים מול תעלה סואץ. מערך ההגנה האוירית חולק לחמישה אזורים. כל אחר מהם כלל מרכז פיקור ושליטה על מרכז מכ״ם ועל ות כרי למלא את החללים בכיסוי המכ״ם. מרכזים אזוריים אלה, חוברו למרכז הבקרה שהוקם במפקרת ההגנה האוירית בקהיר, ברשת תקשו- רת אלחוטית מתקרמת. הפיקוה החדש קיבל אחריות מלאה על סוללות הטילים, תותחי הנ״מ ומער- כות ביון והאזנה. בסך הכל היו באחריותו של הפיקוד החהש כ־ לה מ־ 95 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו מסוללות אלה הופעל בעזרת מכ״ם עצמאי. כמו כן סופחו לפיקור החדש טייסות של מטוסי קרב שהופעלו באחריות מפקרת ההגנה האוירית. תיאום ההגנה בין מטוסי קרב וטילים במקביל להקמת הפיקוה החרש, נקבעו נהלי הפעלה ותיאום בין פיקוד חיל האויר שהפעיל את מערך מטוסי הקרב, לבין פיקוד ההגנה האוירית שהיה אחראי על הפעלת הטילים, תותחי הנ׳ימ ומטוסי הקרב שבאחריותו. כך כאשר פעלו מטוסי חיל האויר במשימות תקיפה או פטרול אוירי, הועברה השליטה האוירית לפיקור חיל האויר, וניתנה לסוללות הוראה לנצור את אש הטילים והתותחים. כאשר מערכות ההגנה האוירית קלטו מטוסי קרב בלתי מזוהים, הם היו עשויים להחליט על הרחקת מטוסי הקרב, והפעלת מערך הנ״מ הטילי או הקני, כרי לפגוע במטוסים הישראליים. בעקבות החלטה מסוג זה, היה להם אישור לשגר לעבר כל מטוס שטס במרחב. המצרים הפעילו גם ״מעגלי מארבים": בעוד סוללות הנ״מ מרוכזות באזורים מסוימים, פטרלו מטוסי קרב סביב אזורים אלה. כאשר המטוסים הישראלים התרחקו מהאמ״ט)איזור מוגן טילים( הם יורטו על ירי מטוסי הקרב. מצרים קיבלה גדודי טילים במספר העולה פי ארבעה על זה שהיה ברשותה בשנת ההגנה האוירית סבל באופן כרוני ממחסור בטכנאים. כדי להתגבר על כך, הוקמו שני בסיסי אימון נוספים וגויסו מדריכים מצרים ורוסיים רבים. מערך הגיוס הפנה את רוב בעלי ההשכלה הגבוהה, כולל בוגרי תיכון ואוניברסיטאות, לתחום זה. צוותים של סוללות שלמות נשלחו להכשרה נוספת בברית המועצות, אך לא היה בכך די, ובראשית שנת צוותה להשתלמות בברית המועצות, מלווה במתורגמנים. אלה היו אמורים לחזור לקראת קיץ 1970 96 רוח רפאים מעל קהיר 1968 מצרים היתה המדינה הראשונה במזרח התיכון אשר הכניסה לשימוש טילים נגד מטוסים למערך ההגנה האוירית שלה. בשנת יותר בסימולו בנאט״ו מפציצים מגביהי טוס, עשרות קילומטרים לפני הגיעם למטרתם. לאחר מכן, ובעקבות לקחי קרבות האויר בוייטנאם ובמזרח התיכון, הם הותאמו לפעול גם נגר מטוסים שטסו בגובה בינוני. כאשר טילים אלה הופעלו במתואם, הם יכלו להוות סכנה ממשית גם למטוסי תקיפה מהירים, כפי שאכן למרו האמריקנים בוייטנאם, וגם טייסים של חיל־האויר הישראלי במלחמת ששת הימים. מסיבות טכניות, בעיקר טווחי נעילה ארוכים וכושר תמרון לקוי, מערכות אלה היו חסרות אונים מול מטוסים אשר טסו בגובה נמוך ביותר. סוללות הטילים הוצבו ערב מלחמת ששת הימים באתרים איסטרטגיים: בסיס אלכסנדריה בצפון, חמישה אתרים הוקמו סביב קהיר הבירה, ארבעה סביב הסכר באסואן, אחד ליר בסיס האויר טנטה בלב הדלתא ואחרים במבואות התעלה וליד פורט סעיד. דרומית יותר היו בסיסים ליה העיר איסכד עיליה במרכז התעלה, וסואץ בחלק הדרומי של התעלה. שני בסיסים הוצבו בסיני - אחד בקרבת ביר גפגפה והשני מזרחית לתעלה ליד פורט תואפיק. ערב המלחמה היו במערכת ההגנה האוירית המצרית 97 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו יל׳ בשעות הראשונות של מלחמת ששת הימים, התעלם חיל האויר הישראלי ממערכות המכ״ם והטי- לים, ופעל נגדן רק על ידי סימוי ושיבוש אלקטרוני. רוב מבני מטוסי התקיפה קיבלו הנחייה לעקוף את הסוללות ולהתרחק מהן. מומחי חיל־האויר הישראלי טרם ידעו כיצד להתמודד עם טילים אלה. השיטה אשר הוטמעה בקרב הטייסים לתקיפת הסוללות, היתה לטוס נמוך, ובמידת הצורך לתקוף את מרכזי הבקרה והשליטה שהיו במרכז הסוללה. הסוללות נחשבו למטרה משני בחשיבותו, ולא מפתיע כי לא אחת יצאו מטוסים לצלוף על הסוללות בתותחים- כה קלוש היה המידע על יכולתן ועל הסיכון הטמון בהן למטוסי תקיפה. 98 רוח רפאים מעל קהיר מערכות הבקרה והמצפים מצרים הפעילה מתקני מכ״ם ב־ מעבר לתעלה. היות ורוב שטחה של מצרים, במרחב מקהיר עד התעלה, היה מישורי, הותקנו מער- כות המכ״ם על רכסים שהיו סביב מרחב זה. הן הוצבו בגבעות ליד פאיד, על רכס ג׳ניפה ושבע תחנות נוספות הוצבו במבואות הדלתא באיזור פורט סעיד. המצרים הפעילו גם עשרות מצפים שהוצבו לאורך כל קו התעלה ומעט מעבר לה. אלה צפו לעבר קו המים וכאשר גילו מטוסים ישרא- לים הם דיווחו על כך למרכז הבקרה. המצרים לא הסתפקו בכך והציבו מערכות מכ״ם ברכסים הצופים לעבר ישראל בעבר הירדן. תחנה נוספת שעוררה ראגה בישראל, היתה תחנת המכ״ם מדגם מרקוני מרכז ישראל. בעזרת מכ״ם זה ניתן היה לגלות כל המראה או פעילות אוירית מבסיסי האויר העיק- ריים של ישראל בתל־נוף, הצור, לוד ואחרים. תחנה זו הותקפה לא אחת במהלך מלחמת ההתשה והושמדה. מערכות מכ״ם היו גם בסוריה שצפו על המתרחש בצפון ישראל. SA-2 ( מסומל בברית המועצות 29SA-2V1 צוא מפציצים מגביהי־טוס של המערב. המערכת פותחה בראשית שנות החמישים. הטילים הוצגו לראשונה במצער במוסקבה בשנת שנתיים אחר כך נכנסה המערכת לשרות מבצעי בפיקור ההגנה האוירית של ברית המועצות וכן ביחידות הקדמיות של הצבא האדום. כל סוללת טילים מסוג מוגנים. במרכז הסוללה חפור בונקר מוגן היטב, בו נמצא המנ״א- מרכז ניהול אש - ובו חדרי השלי- טה והבקרה, מערך המחשבים וצגי ההפעלה של מערכות המכ״ם והטילים. במחפורות או ב״דירים״ עגולים ומוגנים, הקבועים סביב מרכז בקרת האש, מוצבים הטילים על משגרים ברי הכוונה. מול כל פתח גישה ל״טבעות״ בהן מוצבים הטילים, קבועות מחפורות ובהן טילים חלופיים, שנוע־ רו להצבה מהירה על המשגרים. פתחי המחפורות מאפשרים הסעה מהירה של הטילים הרזרביים, והצבתם ישירות על משגרי הטילים. את הסוללה מזינים מספר מערכי מכ״ם. האחד נוער להתרעה ובקרה ארוכת טווח והשני להנחיית הטילים לאחר השיגור. מכ״ם הנחייה מסוג כות הקליטה( מוצב מעל הבונקר במרכז הסוללה, ומספק לטילים נתונים על המטרה ומנחה אותם לעברה. המערכת כוללת קרון ועליו שתי אנטנות מלבניות הסורקות את המרחב בשתי אונות- אנכית ואופקית. מטוס הטס מול המכ״ם"נלכד״ על ידי שתי האונות, ומערכת ההנחייה מחשבת את ״נקודת הקטל״ ומעבירה את המיקום למערכות ההנחייה של הטיל לאחר השיגור. אנטנת צלחת בצירי הקרון מעבירה את הפקודות לטיל. את נתוני הכיוון והגובה של המטרה מעביר מכ״ם שליטה ובקרה מסוג המטרה לטווח קבוע, מחשב המערכת קובע נקורה מרחבית אליה מופנה הטיל ולאחר מכן הוא מקבל 99 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו 100 רוח רפאים מעל קהיר עדכוני מיקום מטרה. הטיל מוזנק לאויר על ירי מאיץ מוצק הניתק לאחר מספר שניות, ומופעל מנוע השיוט הרקטי הנוזלי. השלב הסופי של ההנחייה נעשה על ירי מכ״ם, הקבוע בראש השלב השני של הטיל. הוא נכנס לפעולה בטווח האפקטיבי שלו, קולט את המטרה באופן עצמאי, ומנחה את השלב השני של הטיל להתביית עליה ער להשמרתה, על ירי פגיעה ישירה או על ידי הפעלת מרעום קירבה. הטיל מסוגל לפעול ער גובה יכול גם לאחר השמדת המכ״ם יכלו הסוללות לפעול. מעל קרון המכ״ם נקבעה נקורת תצפית, ממנה יכול מנחה הטיל לכוון אותו לעבר המטרה באופן ידני על ירי מעקב אופטי. מערכת זו נוערה להנחות את הטיל גם לאחר שמערכות הנחייה שובשו או לאחר שהמכ״ם נפגע. המערכת מסוגלת לעקוב אחר שש מטרות בו־זמנית ולשגר טילים לעבר שלוש מתוכן. מערכת משש שניות לאחר השיגור כרי שניתן יהיה לשלוט בו ולהנחות אותו. כמו כן נמצא כי מחשב של הטיל נכנס ל״רוויה״ ואינו מסוגל לקלוט מידע מעבר להנחייה בסיסית ראשונית. בעיות אלה תוקנו בדגמים הבאים של הטיל. פיקור ההגנה המצרי הפעיל אחרי ששת הימים שתי מערכות: מערכת ״דבינה״ והשניה, מתקדמת יותר מסוג 1969 SA-2 מימיים - אורך משקל מהירות הנעה: מאיץ בעל הודף מוצק לשלב הראשון. מנוע שיוט רקטי נוזלי לשלב השני. מערכות מכ״ם: מכ״ם חיפוש הנחייה: פיקוד רדיו בהתחלת העיקוב, הנחיית מכ״ם עצמית בשלב הסופי של הטיסה טווח יחס הפלות כל אדמייה של הצבא הרוסי מוגנת בשש סוללות טילים, ובכל סוללה שישה משגרים. שלוש מבין הסוללות ממוקמות ק״מ משם. יחס הפגיעות של מערכת של משרד ההגנה האמריקני, בשנים הראשונות להפעלתם היה היחס המטוסים והגיע ל־ יחס זה השתנה והלך לטובת המטוסים, ככל שהתקדמה המלחמה, הודות למערכות השיבוש והסימוי הרבות שהופעלו, ושיפור טקטיקות התקיפה נגד הטילים. לא ירוע מה היה היחס בין מספר הטילים מסוג 101 חיל האויר המצרי משקם הריסותיו רוח רפאים מעל קהיר ההתשה. אולם בעור בשלב הראשון של הלחימה, עד ראשית שנת יחסית של טילים לעבר כל מטוס, הרי מחודש מרס הם ״שטפו״ כל מטוס תקיפה בארבעה־חמישה טילים לפחות. באחת התקיפות של מחפורות ליד אבו סואר, שוגרו לא פחות מעשרים טילים קרקע־אויר לעבר שני מבנים של מטוסי תקיפה. מערכי טילים נייחים ותותחים בשנתיים הראשונות של המלחמת ההתשה היה מערך ההגנה האוירית שהוקם במצרים נייח באופיו. הוא היה מורכב ממערכות מכ״ם וסוללות טילים, שהוצבו במרחק ידוע זה מזה, בצורה שאפשר להן כיסוי אפקטיבי בטווחי הפעולה שלהן. הסוללות מוקמו, כאמור, סביב אתרים חשובים, בסיסים ושדות תעופה ועור. בין אלה היו מוצבות סוללות טילים שכיסו את המרחב בקוי הגנה נגד מטוסים, מטווחים של מאות מטרים ועד עשרות קילומטרים. קוי תקשורת פיזיים או אלחוטיים חיברו בין המערכות השונות כרי לאפשר לאנשי ההגנה האוירית ליצור, במרכז הבקרה, ״תמונה מרחבית״ של שדה המערכה ולהפ- עיל ביעילות את המערכות מול מטוסי האויב. בראשית שנת מצרים את פניו, עם הגעתה למצרים של ״הריביזייה ה־ לבד מטילי קרקע־אויר אלה, היו בשרות הצבא ופיקור ההגנה האוירית של מצרים, אלפי קני תות- חים נגד מטוסים מקטרים שונים מתנייעים מסוג 103 חילות האויר הערביים בםי• האויר של דמשק כפי שצולם במהלך מלחמת ההתשה 104 רוח רפאים מעל קהיר חילות האויר הערביים הפעילות האוירית במלחמת ההתשה, התנהלה בעיקר מול חיל האויר ומערך ההגנה האוירית של מצרים. למרות האמור, ניהל חיל האויר פעילות מתישה וממושכת מול ירדן- בעיקר מול מערכים של המחבלים הפלשתינים ומוצבים של חיל המשלוח העיראקי שנותר ביררן. כמו כן התנהלה פעי- לות אוירית, שהושפעה מרמת העימות מול מצרים בתעלה, גם מול חיל האויר הסורי. חיל האויר הסורי חיל האויר הסורי - או אל קואת אל ג׳אוויה אל ערביה אל סוריה - הפעיל במהלך מלחמת ששת הימים טייסות של מטוסי יירוט מסוג מיג מסוג איליושין f המיג במהלך המלחמה איבר חיל זה מעט יותר ממחצית מכוחו- שאר המטוסים שניצלו מגיחות מבצע "מוקד״, הוברחו לשדות רחוקים בצפון סוריה. מיד לאחר המלחמה החלו הרוסים לספק מטוסים וציוד שאבדו לחיל האויר הזה, ובמחצית שנת שלפני המלחמה. היות ולא איבד טייסים רבים, יכול היה חיל האויר הסורי לאייש את הטייסות שהצטיידו במטוסים החרשים. טייסות אלה הכניסו לשרות דגמים מתקדמים של מטוסי קרב, ובהם המיג ומסוקי במהלך מלחמת ההתשה נערכו, כמתואר בפרקים הבאים, מספר רב של קרבות אויר בין מטוסי חיל 105 חילות האויר הערביים האויר הישראלי למטוסים סוריים. הסורים הצטרפו למבצעים שערכו המצרים נגד ישראל בתעלת סואץ, כחלק מן המערך המזרחי. במהלך מלחמת ההתשה, הפעילו המצרים שתי טייסות של מטוסי קרב מרגם מיג צבא סוריה לא הפעיל המהלך מלחמת ההתשה מערכות טילי קרקע־אויר - אלה יצטרפו לשרותו החל משנת אליהם טילים מתקדמים יותר מדגם לן. חיל האויר העיראקי חיל האויר העיראקי - אל קואת אל ג׳אוויה אל עיראק׳ייה - הופעל נגד מטרות ישראליות במהלך מלחמת ששת הימים. מטוסים ישראליים יצאו שלוש פעמים כרי לתקוף את בסיס האויר H-3 סיוע מוגבר מברית המועצות, כולל מטוסי קרב מתקדמים מסוג מיג SU סוחרי האויר ההודי החל משנת למרות שבאיזור אירביד ביררן חנה חיל המשלוח העיראקי, לא השתתפו מטוסי חיל האויר העירא- קי בלחימה נגד ישראל במהלך מלחמת ההתשה. חיל האויר המלכותי ירדני חיל האויר המלכותי היררני - אל קואת אל ג׳אוויה אל מליכייה אל אורדונייה - הושמד למעשה במהלך היום הראשון של מלחמת ששת הימים. המטוסים מרגם חוקר הנטר, שהיו חוט השדרה העיק־ רי שלו, הופעלו ממספר שדות, ולאחר שהשתתפו בגיחות אחדות נגד מטרות ישראליות הם הושמ־ רו על הקרקע ובאויר. במהלך שלוש השנים שלאחר מלחמת ששת הימים, החל חיל האויר הירדני לבנות מחדש את כוחו, בסיוע נדיב של ממשלת בריטניה. מטוסי חדשים מרגם הנטר הוקר הנסר עיראק׳ שנמסר למדינה זו לאחר מלחמת ששת הימים 106 רוח רפאים מעל קהיר והנטר ערב מלחמת ששת הימים ספקו האמריקנים לירדן. שני מטוסים חד־מושביים ושלושה דו־מושביים סופקו לירדן באפריל סת מספר מה הם הוחזרו לירדן. חיל האויר הירדני לא פעל למעשה במהלך מלחמת ההתשה. לבד מטיסות סיור של מטוסי קלים ומסוקים לאורך הגבולות, לא פעלו מטוסי הקרב נגד ישראל ולא נרשמו קרבות אויר עם מטוסים של מרינה זו. לבנון הפעילה מטוסי הוקר הנטר אולם אלה לא היו מעורבים במלחמת ההתשה חיל האויר הלבנוני חיל האויר הלבנוני - אל קואת אל ג׳אוויה אל ליבנניה - ספג במהלך מלחמת ששת הימים אבירה אחת של מטוס הנטר, שחדר לשמי ישראל עם שלושה מטוסים אחרים. הדבר הספיק כרי להרתיע אותו לאחר מכן מהצטרפות לעימותים מול מטוסי חיל האויר הישראלי. לאחר מלחמת ששת הימים, המשיך חיל אויר זה להפעיל טייסת אחת של מטוסי חוקר הנטר, אולם לא היה מעורב במלחמת ההתשה נגד ישראל. חילות אויר אחרים בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, קיבלו המצרים והסורים, סיוע באנשים ובציור מחילות אויר ערביים אחרים, כחלק מן ״החזית הערבית המאוחרת״. ברית המועצות היתה מעורבת במלחמת ההתשה למעשה מראשיתה, ומעורבותה הישירה הגיעה לשיאה בסוף שנת המתקדמים ביותר בארסנל שלה, וטייסיה פטרלו והגנו על שמי מצרים, ער שהוכרעו בקרב אויר עם טייסים ישראלים ביולי 107 חילות האויר הערביים טייס מיג מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר החלה ההצטיירות המחורשת של חיל האויר המצרי, שלחו לשם האלג׳ירים לפחות שישה מטוסי קרב מדגם מיג האויר האלג׳ירי שימשו לטיסות אימונים לאחר שבסיס ההדרכה בבילבייס היה בטווח מטוסי הקרב הישראליים. מדינות אחרות, בהן לוב וערב הסעודית, סייעו למצרים בתרומות כספיות ולא היו מעורבות ישירות בלחימה. 108 פרק 1967 התעלה מתלקחת זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים, חירשו המצרים את הלחימה עם ישראל. מטוסי תקיפה וקרב חררו לסיני למשימות סיור וצילום, כהכנה למלחמה רחבת היקף, אולם המהלומות שספגו הכו- חות המצריים, הביאו להשהייה של התוכניות לחרש את האש במלוא ההיקף. המצרים החליטו להמ- שיך באימון הכוחות הלוחמים שלהם, להצטייד במטוסים מתקרמים ולהשלים את סר״כ החילות היבשתיים לפני שיפתחו במלחמה רבתי. מצרים ניסתה לערב את ברית המועצות ישירות במלחמה נגד ישראל. את רוב תקריות האש הם ניהלו מאיזור פורט סעיד, שם עגנו או שייטו ספינות רוסיות, מתוך כוונה שאלה ייפגעו והרוסים יגררו למלחמה. מחשש מפגי עליונות חיל האויר הישראל היה נאסר מוכן אותה עת לתת לברית מועצות את ההגנה האוירית על שמי מצרים׳. בפברואר ״עלינו לדעת שהאמריקנים והסובייטים חוששים מן העימות הצבאי והמדיני באזורנו״ אמר ליוע- . התשובה הרוסית לנס־ 2 ציו. בשל כך הציע להסלים את המצב כדי ״להביא את המצב לידי משבר״ יונות המצריים, היתה לספק לצבא המצרי נשק משופר יותר. במרס ציוד. נאסר שיבח את הרוסים על אספקת הנשק, ואמר כי הדבר יאפשר לו לבצע את תוכניותיו המל- חמתיות ללא הפרעה מצידם. מירד של 110 רוח רפאים מעל קהיר מיג רוסיה הסתייגה מהרעיונות לפתוח במלחמת התשה. רק ביוני גרומיקו בקהיר, הבינו הרוסים כי נאסר נחוש בהחלטתו לפתוח במלחמה, והתאימו את ההתבטאוי- ות שלהם לאלה של קהיר. ראש הממשלה אלכסיי קוסיגין אמר לחברי משלחת מצרית שביקרה במו- סקבה: ״אני יכול להבין שאין הדבר אפשרי בשבילכם, להרשות למטוסי אויב לטוס מעל השטח שלכם, או להרשות לטנקים ולתותחים של האויב למצוא מטרות בשטח שלכם, מבלי להשיב באותה מטבע. אך אל תניחו למצב לצאת משליטתכם. עליכם לשמור על גייסותיכם, על הנשק שלכם ועל .3 התחמושת שלכם. עליכם לנצל את פרק הזמן הזה כדי לאמן את כוחותיכם״ הטייסים המצריים: האם אנו מוכנים לקרב? כבר בראשית יולי, עת הושלמו ההטסות של גל האספקה הראשון מברית המועצות, והמטוסים הורכ- בו ונוסו בטיסות ראשונות, החלו אנשי המבצעים במפקדת חיל האויר המצרית לתכנן פעולות התק- פיות. לפעולות אלה היו מספר מטרות: ראשונה בהן, להחזיר לטייסי חיל האויר המצרי את הבטחון העצמי ביכולתם לנהל קרבות אויר מול טייסי חיל האויר הישראלי. למרות המספר הגרול של מטוסים שהופלו בקרבות אויר במלחמת ששת הימים, רבים מקרב הטייסים, התהלכו בתחושה כי למעשה לא ניתנה להם הזהמנות להוכיח את יכולתם בקרבות אויר. מטרה שניה- להוכיח לישראל כי לא תוכל לשקוט על שמריה וליהנות מתוצאות המלחמה. בקרב הטייסים המצריים הותיקים, אלה שנתפסו על הקרקע ולא הספיקו להמריא לאויר, בערה התשוקה לפעול נגד ישראל והם לחצו לצאת לפעולות יזומות- כולל קרבות אויר ומבצעי תקיפה. 111 מפגשים ראשונים כ עם הטייסים הישראליים. השאלה שעמרה בפני המפקרים המצריים הבכירים, ומפקדי הטייסות היתה: ״האם אנו מוכנים להתמודר עכשיו עם הטייסים הישראליים״? מייג׳ר גנרל פאריד חרפוש, שהיה אותה עת סג״מ בבסיס האויר קהיר מערב, סיפר על ימים ראשו- נים אלה: ״מפקד חיל האויר אותה עת היה גנרל אל עיז. הוא היה בחור־סופר. המוראל שלנו היה נמוך מאר באותה עת, כך שהוא תכנן מספר פעולות כרי להכות חזרה. שיגרנו מטוסי קרב־הפצצה רבים כרי להכות בישראלים. אני לא חושב שהם היו מבוצרים היטב אותה עת- עם בונקרים ועמ- דות הגנה- והם היו פגיעים. פגענו בהם קשה ביולי, בתקיפות אויר וארטילריה, ואנו מאמינים שהם ספגו אבירות רבות. יש לנו מידע מאושר שהם ביקשו מסוקים ומשאיות, כדי לפנות פצועים חזרה .4 לישראל. שיגרנו לאויר עשרות מטוסי קרב־הפצצה וניסינו להעסיק את מטוסי הקרב הישראלים״ מבחנים ראשונים באויר תוצאות ההתמודרויות האויריות במלחמת ששת הימים, כמו בימים שלפניה, העמיקו בתודעתם של מפקרי חילות האויר הערביים, את העליונות האוירית שהשיגה ישראל במלחמה. במהלך מלחמת ששת הימים התנהלו עשרות קרבות אויר, בהם הופלו 17/15 שמונה מטוסי מיג עיראק שלושה ולבנון מטוס אחד מסוג זה. עם כך האבירות של חיל האויר הישראלי, בצוותי אויר, במבצעי התקיפה, הפטרול וקרבות האויר היה גבוה: במהלך מלחמת ששת הימים נהרגו המלחמה. מטוסים רבים נפגעו והוצאו משימוש או היו בשיפוץ ואחזקה. מאידך, מספר הטייסים הערביים שנהרגו במלחמה לא היה רב, ובתוך זמן קצר יכולים היו בית הספר לטיסה של מצרים, סוריה ויררן, למלא את השורות בטייסות הקרב. למדינות ערב היו בשלבים האח- רונים של מלחמת ההתשה, גם מטוסי קרב חדשים: מיג בתותח רו־קני בגחונם. לאלה נוספה גם קיבולת גרולה יותר של הלק ומנועים שהקנו לה ביצועים משופרים יותר. טייסות קרב מצומצמות טייסות הקרב של חיל האויר הישראלי, שחררו מיד לאחר המלחמה את טייסי המילואים, וטייסי ההצ״ח)הצבות חירום( חזרו ליחידותיהם. כך נותרו בטייסות רק קומץ של טייסים- בדרך כלל מפקד הטייסת, שני סגניו ועור וגם אנשי המילואים הגיעו אחת לשבוע כרי להתאמן או לבצע גיחה קרבית, ולשוב לענייני היום יום שלהם. מיד לאחר המלחמה, היתה תחושה כי הנצחון יביא לרגיעה מושכת. בקרב טייסים רבים הלכה הסברה כי תמו המלחמות והגיע הזמן לעשות לבתיהם. אחר הטייסים שוחח על הצפוי עם מפקר הטייסת שלו, וגילה לו כי על כוונתו להשתחרר וללכת לחברת אל על. זה הרגיע את הטייס שמצפונו נקפו 112 רוח רפאים מעל קהיר התיעצות מבצעית - אלוף מוט׳ הוד וסא״ל רפי הרלב, ראש ענף מבצעים ואמר לו: ״אין לך מה לדאוג- לא יהיו עוד מלחמות". יחר איתו עזבו מיה אחרי המלחמה רבים מטובי הטייסים בחיל- סמ׳׳טים, טייסים בכירים ואחרים, שפנו לתעופה האזרחית. שם, החליטו, יוכלו למצות טוב יותר את יכולתם וגם לשפר את מצבם הכלכלי. העומס שהוטל על טייסי הסדיר שנותרו בטייסות, היה רב. במהלך החודשים הבאים, של מה שכונה ״המלחמה שאחרי המלחמה״, כאשר סערו הרוחות בשמי התעלה, הם יצאו מירי יום לשתיים־שלוש גיחות קרב ופטרול בשמי התעלה. בעיקר נטל קרבות האויר נשאו טייסות המית׳- טייסת - בעוד שאר טייסות התקיפה מאוששות את מצבת מטוסיהן. הם הוזנקו לאויר כאשר מערכות המכ״ם של הבקרה הבחינו ב״תנועה מאיימת״ מכיוון התעלה או סוריה, והם התמודדו עם נסיונות מצריים לחצות את התעלה למטרות צילום או כדי לתקוף עמרות של צה״ל. מטוסי שלוש הטייסות יצאו לגיחות קרב ופטרול גם בכל פעם שמטוסי הטייסות האחרות יצאו לגיחות תקיפה. זמן קצר לאחר תום המלחמה הופעל בסיס האויר ברפידים )ביר גפגפה או המליז בפי המצרים( שבמרכז סיני, וטייסי הקרב של חיל האויר שהוזנקו ממנו, יכלו לחסוך דקות יקרות מהזמן שנדרש להם כדי לזנק מבסיסים בתוך ישראל לעבר המטוסים המצריים. 113 מפגשים ראשונים השיטה: ״פגע וברח״ לא הרבה זמן יכלו טייסי חיל האויר הישראלי, לנוח על זרי הדפנה: כבר ביולי- כחורש אחד לאחר תום המלחמה- החלו קרבות הארטילריה בחזית התעלה. גם טייסי קרב מצריים יצאו להוכיח את יכולתם. מטוסי מיג לשטח מצרים. גיחות אלה נועדו, בשלב ראשון, לבדוק את מידת הכוננות של חיל האויר הישראלי, ואת מהירות התגובה שלו, אך גם כדי לצלם ולעקוב אחר היערכות הכוחות הישראליים שהחלו לתפוס נקודות מרכזיות מול העמרות המצריות בתעלה. פעולות אלה ליוו את הפעילות הקרקעית- ירי ארטילרי, הפגזות וירי מרגמות - נגד מוצבי צה״ל מעבר לתעלה. מבצעי הלחימה שהיו מקומיים באופיים, התפתחו לכל אורך הגזרה, זמן קצר לאחר מכן. ב־ במלחמת ששת הימים, והמצרים ניצלו את איזור המים הדרורים והטובעניים, ואת העובדה כי רק נתיב תנועה אחד מוביל לשם, כדי להפעיל אנשי קומנדו נגד שיירה ישראלית. הקרב היה קרקעי .5 באופיו והמיגים המצריים לא הורשו להכנס לקרב הפלה ראשונה: סוחוי ראשונים שהתמודרו עם המטוסים המצריים היו אנשי הנ״מ. תותחי נ״מ הוצבו באתרים שולטים ובנ- חדירה צפויים של מטוסים מצריים. ואכן את ההפלה הראשונה של מטוס אויב לאחר ששת , תיב הימים, רשמו חיילי יחידת נ״מ סוחו׳ 114 רוח רפאים מעל קהיר 7 . בתקיפה השתתפו גם מטוסי 6 שהוצבו להגנת שרות הנפט. מטוס סוחוי מיג למחרת שוב פעלו מטוסים מצריים- מיג . על פעילות טייסת הסוחוי 7 זור. שניים מבין המטוסים התוקפים נפגעו באש התותחים והם הופלו 7 .8 סיני לאחר הפסקת האש בשחר ה־ המערבית, וביקש ממני לתקוף עם כל המטוסים הזמינים. מיר לאחר עליית השחר המראתי, מלווה על ידי מספר שתיים שלי, מוחמר ג׳אברה, כדי לחמשיר במשימה. מצאנו שערפל סמיך כיסה את הדלתא ואת איזור התעלה, והתקשרתי לשאר המבנה כדי שיחזרו לבסיס, היות ואין הרבה זמן לסו־ חוי כדי לחוג ער שהערפל יתפוגג- שוב בעיית הטווח הארורה! ״המשכתי לברי, לאחר שמספר שתיים שלי חזר והצליח להגיע לאיזור אל פירדאן בסיני, וראה מספר טנקים ישראליים מבעד לערפל שהחל לסגת. בזמן שהתחלתי להתישר לקראת המעבר, נכנס מפקר הבסיס )לקשר( ופקר עלי לבטל את המשימה. כאשר חזרתי, ניסה מספר שתיים שלי לנחות באינשאס אבל לא הצליח בגלל הערפל, כך שאני פניתי לעבר בילבייס. ניסיתי שלוש פעמים לנחות ללא הצלחה. בשל כך חזרתי לאינשאס וניסיתי פעמיים לנחות, אולם נכשלתי. המטוס היה כבר כמעט ריק מדלק. כאשר ניסיתי לנחות בפעם האחרונה והצלחתי, הפסיק המנוע לפעול בזמן .9 שהסעתי. בן מזל!״ לאחר הגיחה התקשר מפקד חיל האויר המצרי, גנרל מדכור אבו אל עז, שהתמנה לתפקירו ב־ ני, יום לאחר המפלה, ושאל את תחסין על פעילות הכנף ועל ממצאי הגיחה מעבר לתעלה. הוא ציין כי נשיא מצרים עקב אישית אחר הפעילות של מטוסי הכנף, והוא מאד מרוצה מטיסת הסיור שביצ- עו. ב־ במרכז התעלה, מעל קנטרה המזרחית בסיני. מיג המצרים טענו כי שני מטוסי מירז׳ הופלו, אך הדבר לא אושר על ידי ישראל. קרב זה, כמו קודמיו, היה אבן בוחן ראשונה ליכולת הטייסים המצריים, ואחריו הוחלט למנוע מהם יציאה לקרבות אויר .10 מול המטוסים הישראליים שפיטרלו מעל התעלה 115 מפגשים ראשונים אביהו מול שמונה מיגים ב־ ממושך באיזור התעלה. המצרים הפגיזו מטרות וחניונים של צה״ל, ומטוסי קרב הגיבו בתקיפת מטרות מעבר לתעלה. שלושה זוגות ורביעיה מטייסת אותה עת הועמרו טייסות היירוט בכוננות מיירית. גם בתוך הטייסות התחלפו טייסי הכוננות אחת למספר שעות. כאשר התפתחה תקרית רצי־ «n JlffiJk| |P . 5J ול, לחזור לטייסת ולצאת מיה לגיחות קרב כשהם מחליפים את חולצות הטי ומכנסי נ י ״ 4"* nhj^ jBrJ השבוע לנופש במלון בירושלים. הטייסים Mnj£ ^^ BraRjj ^ s J₪₪m 5 "•*י אביהו בן נון היה מן המייסרים של טייסת y % 19 אביהו עת היה סמ״ס א׳ בס״סת מונה לתפקיד סמ״ט א׳ של טייסת מיסטר ואתה עשה את המלחמה. למעשה הוא היה מפקר הטייסת- מטוסו של מפקרה, רס״ן יהונתן שחר, הופל ביום הראשון למלחמה, והוא חולץ באותו לילה בשלום. אחיו של יהונתן, מאיר שחר נהרג ביום הלחימה הראשון מעל דמשק. לאחר המלחמה קורם אביהו לתפקיד סמ״ט א׳ בטייסת יום שבת כן, הוכרזה כוננות כטייסות חיל האויר, לנוכח ידיעות מודיעיניות כי המצרים מתכוונים לבצע פעילות אוירית באיזור התעלה. אנשי הטייסת יצאו ביום זה לירושלים, שם עתיר היה להיערך במוצאי שבת נשף צוותי אויר לציון סיום המלחמה. הכוננות נמשכה, ונדרשו טייסים כדי להשאר בכוננות בתל נוף. סיפר אביהו בן נון: "שאלו: ׳מי מתנרב?׳ אני התנדבתי מייר. במלחמה הייתי במיסטרים ולא יצא לי להפיל מטוסים. לכל החברים שלי במירז׳ים היו כבר קרבות אויר והפלות. השארתי את האשה בירושלים עם החוגגים, ונשארתי בכוננות. יצא לי לטוס מספר טיסות פטרול באותו יום, ולקראת ערב כבר התכוננו לרדת מהכוננות. אז היתה אזעקה, ממש כששקעה השמש״. המטוסים הוזנקו מתל נוף מערבה, לעבר פורט סעיד. אביהו הוביל את סרן אילן חייט כמספר שתי־ ים. אותה עת טרם היו מטוסי כוננות ברפידים, וגם מערך הבקרה דרומה, יחירת הבקרה יב״א פעלה מאיזור רמון. את המטוסים הזעיקו מבסיסי הקבע שלהם בצפון הארץ ובמרכזה. 116 רוח רפאים מעל קהיר מספר אביהו: ״הוזנקנו לאיזור צפון התעלה, לפורט סעיר, שם פיטרלנו. על הארץ היתה כבר חשי- בה, אבל בגובה עוד היה אור. המכ״ם לא ראה טוב בגבהים נמוכים, כי זה היה מכ״ם של יחידה אז הם רק אמרו ש׳נדמה להם׳ וש׳נברוק סביב׳ וכל מיני הנחיות. היה ברור לי שהם לא רואים- ואז זיהיתי במרחק של טובה מאר מול השמש. אתה רואה נקודות שחורות ועל רקע שמים בהירים, רואים את זה טוב. אבל אלה נקורות, שאם אתה מסיט מהן את העין לשניה, אתה מאבד אותן. אמרתי לבקר שיש לי קשר עין. הוא אישר לי להכנס לקרב. הוא חשב ודאי שמדובר במשהו קרוב. ״פניתי חריפות לאותו כיוון, בלי להסיט את העיניים מהנקודות האלה, והשלכתי את הבירונים. אבל לא השלכתי במהירות הנכונה ואז הם ׳קטפו׳ לי את הטילים! - ברגע שהמהירות גבוהה יותר מהר־ רוש- נוצרת תנועת הפרדות של המיכל ובמקום שתהיה ישר למטה הוא מסתחרר הצידה. אני לא ידעתי מכך״. היה חשוך בשמי מצרים והמטוסים טסו ללא אורות ניווט. אילן, מספר שתיים של אבי־ הו, טס מאחוריו אבל איבד אתו קשר עין. הוא נשאר לפטרל בצפון סיני בעוד אביהו טס מערבה ומסתער לבדו על המיגים. "בשלב זה היה ברור לי שמספר שתיים לא נמצא אתי״, סיפר. המיגים טסו ברביעיה בשורה עורפית. אביהו חלף על פניהם, והתחיל בפניה חדה, כשהוא מצטרף למעגל, ומתמקם מאחורי מספר ארבע. ״המעגל האינדיאני״ של המיגים והמית׳ הבורר של אביהו, החל לנסוק מעלה: ״כנראה שאחד הלקחים שהרוסים לימדו אותם אחרי המלחמה, היה שהמיג מתמרן יותר טוב ומוגבל פחות מהמירז׳ בגובה. הם נסקו לגובה במין רריפה, ואני אחריהם״ אומר אביהו. "לקח לי כמה סיבובים כדי לסגור עליהם. כשסגרתי לטווח טילים - הסתבר לי שאין לי טילים!״. מערכת הבקרה המשיכה לעקוב אחרי הקרב וגילתה עוד ארבעה מיגים שהמריאו מבסיס האויר אינשאס, בין איסמעיליה לקהיר. היה זה בסיס מטוסי הקרב המרכזי של מצרים באיזור זה. ״היינו בערך מעל הביצות שמעבר לתעלה״ ממשיך אביהו, ״הגובה הגיע כבר ל־ מירד 117 מפגשים ראשונים עודד מרום- מפקד טייסת ערב מלחמת ששת הימים היה אמור גיורא פורמן)רם( להחליף את רס״ן עמוס לפידות כמפקד טייסת סלנט( אולם בגבור המתיחות מול מצרים, הציע עמום למוטי הוד כי ימשיך בתפקידו ער שיחלוף מצב החירום. ואכן, הוא המשיך בתפקידו כאשר פרצה המלחמה. אך התכ- נון השתבש: בעקבות נפילתו של סא״ל שלמה בית־און )ביטון( מפקר טייסת תעופה בחצור, הוחלט לקדם לתפקיר את פורמן. עמוס עזב את הפיקוד בספטמבר 1967 במקומו נבחר כמפקד מרום, שהיה עדיין מדייר בית הספר לטיסה וטס כמוביל בכיר בטייסת. סיפר עודר: "כשהתמנתי למפקד הייתי עדיין בבית הספר לטיסה. בכל המובנים- פרט לטיסה- לא ירעתי מה זה פיקוד על טייסת. לא קיבלתי כל הכשרה לכך ולא היו לי הנחיות. בני פלה, שהיה מפקד הכנף בחצור, קרא לי ללשכתו עודד מדום־ הופתע מקבלת התפקיד ואמר: יעודד, תירגע. כבשנו את חצי המזרח התיכון ויהיה שלום. ניצחנו. ירוש- לים מאוחדת ואנחנו נוסעים לבקר בקצרין. השלום נצחי. תלמד את החבריה לטוס ויהיה בסדר. הקפיצו אותי מעל שניים־שלושה שהיו בכירים ממני. "נבחרתי לפקד על טייסת אלמנות צעירות. חלק השתחררו, אחרים הלכו לאל על. בטייסת היו לי ארבעה טייסים סדירים. לא היה לנו הרבה זמן להתארגן, ונכנסנו ישר לפעילות מבצעית. פתאום צריך להחזיק כוננות, וגם להדריך קורסי הסבה לטייסות- אנו עשינו זאת פעם בשנה. צריך לטוס עם הצעירים במיתי ואחרי זה לחזור ולנהל את הפעילות בטייסת וגם לנהל קרבות אויר- היו ימים בהחלט מורכ- בים״. בזמן שעודד קיבל את הפיקוד היה שמואל חץ סמ״ט א׳ ויפתח ספקטור סמ״ט ב׳ של הטיי- סת. לאחר שהחלה בחירת הטייסים לפנטום, המליץ מרום על שמואל חץ, יורם אגמון ויצחק פיר כמועמרים להסבה למטוס החדש. ספקטור הפך לאחר תקופת מה לסמ״ט א׳ ומנחם שרון נחלץ מטייסת האורגנים, שם עבר את המלחמה, ונבחר כסמ״ט ב׳ של הטייסת 118 רוח רפאים מעל קהיר \ אביהו התנדב להשאר בכוננות וזכה בהפלת מיג תי על מספר ארבע. בינתיים מספר אחת ושתיים, שגילו שאני רורף אחריהם, עשו תרגיל פניה כרי שיוכלו להכנס עלי. הבחנתי בתרגיל הזה. יריתי במספר ארבע ממש באותו רגע בו מספרי אחת ושתיים צללו עלי. לאחר שהפלתי את המיג שלי בתותחים, משכתי בצורה פראית למעלה כרי למנוע מהם אפשרות להכנס עלי. לפתע קיבלתי הזדקרות מרחם. התמרון במירז׳ בגבהים מעל אלף רגל, היה צריך להיות בזהירות- אבל אנו היינו בקרב ושם לא היה מקום לזהירות״ סיפר אבי־ הו. אביהו לא איבר את העשתונות- למרות שהזרקרות המנוע התרחשה בתוך קרב עם שלושה מטוסי המיג שנותרו מהמבנה הראשון ועוד ארבעה שהיו בדרך לזירה, הוא הכיר את המצב וירע כיצר לנהוג. עכשיו היה צריך לראוג לבעיה של המירז׳ שלו. הוא עזב את המיגים המצריים, צלל ב־ 90 מהמצב המסוכן, הוא המשיך להביט סביב. להפתעתו הסתלקו המיגים מהאיזור. ״יכולתי להמשיך .12 להפיל את כל הרביעיה, אבל כבר לא היה לי מנוע״ סיפר אביהו, מאוכזב המיגים נעלמו ואביהו יצא מהקרב וטס חזרה לסיני, שם הפגישה אותו הבקרה עם מספר שתיים שהמשיך כל אותה עת לשייט מעל צפון סיני. ״זו היתה ההפלה הראשונה שלי של מיג, ותמיד הצט- ערתי אחרי זה, שלא נתנו לי הרבה זמן כרי להפיל את כל הארבעה -הם ממש טסו כמו אפרוחים" סיכם אביהו את הקרב. היתה זו ההפלה הראשונה של אביהו, שהיתה גם הראשונה של טייסת במלחמת ההתשה. התחושה בקרב חבריו לטייסת היתה של רוממות רוח. טייסת ״העטלף״ רשמה לזכותה עוד הפלה. באותה שעה היו מטוסי הטייסת בכוננות למקרה שהתקרית תתפתח ל״מלחמה זוטא״ בשמי התעלה. על חרטום מטוס במשך השבוע הבא היה שקט מתוח בשמי התעלה. פטרולים יצאו, טסו לאורך התעלה מצפון לדרום וחזרו שוב צפונה ל״גיהוץ״ שנמשך ער לבילוי הדלק, ולאחר מכן הם שבו לנחיתה ברפירים או בבסיס האם שלהם ב״צפון״. 119 רוח רפאים מעל קהיר 15 שבוע לאחר הפלת המיג אותיה היו סטירת לחי מכאיבה למצרים: היא הוכיחה למפקדי הצבא ולראשי חיל האויר, כי רמת הטיסה של ״נשרי הנילוס״- כפי שכונו בחיבה בתקשורת המצרית- רחוקה עריין מזו של טייסי חיל האויר הישראלי. ב־ . טייס המטוס הצליח לחצות את התעלה 13 של מנשה גונן)לימים מפקד אגד נ״מ(, שפרס ליד קנטרה בשחיה למצרים. על הפגיעה במטוס זה, סיפר מפקר כנף הסוחוי המצרית, קולונל תחסין זאכי: ״במהלך אחר הצהרי־ ים, ביקשו אנשי המודיעין לבצע טיסת סיור נוספת באותו איזור, וכך שני מטוסי סוחוי של מוחמר עבד אל רחמן ועמו הטייס אחמד אל סימרי, ביצעו את המשימה. הסיור היה מוצלח, אולם מטוס הסוחוי .14 התעלה בלילה. מטוס הסוחוי למחרת נערך קרב מול חוף סיני בו טובעו שתי טרפדות מצריות, ובחילופי האש שהתפתחו נפצעו שני חיילי צה״ל. התקריות נמשכו בימים שלאחר מכן במה שכונה בצה״ל ״המחשת הריבונות על התעלה״. ב־ ביולי הורדו לתעלה סירות גומי ממונעות, ובהן לוחמי קומנרו. הן הושטו בקו האמצע שלה כשהם סככות הכוננות של 120 מפגשים ראשונים נושאים את דגל ישראל ברמה. המצרים לא היו זקוקים לגירוי רב יותר, ופתחו באש לעבר הסירות. לוחמי הקומנרו הימי צללו אל מתחת למים וחזרו בשחייה לחוף. אותה עת פתחו תותחי צה״ל בהרע־ שה ארטילרית לעבר העמדות המצריות. אך היה מחיר לפעולה: שמונה חיילי צה״ל נהרגו ו־ עו. כמו כן הוטבעה ספינה ישראלית ושתי סירות גומי. שני לוחמי חיל הים נשבו. במקביל ערך חיל האויר המצרי התקפה על עמדות ומוצבים ישראליים. ביום זה הוציא חיל האויר המצרי קרב לעבר סיני״. התקרית נמשכה גם ביום המחרת, וכאן התערבו גם מטוסי קרב הפצצה ומטוסי יירוט. היה זה יום שבת אביהו בן נון ואיתן כרמי, לצילום העמדות המצריות בתעלה. המטוסים חלפו במקביל לתעלה, שומ- רים על כיוון וגובה מרויקים. הבקרה המצרית גילתה את המטוסים והזניקה מטוסי מיג הקרוב באינשאס, כדי ליירט את מטוסי הצילום. באויר היו כבר מטוסי מירז׳ של טייסת ריאו מחצור לפטרול, והם הופנו לעבר המיגים. לאחר מספר רקות הוזנקו גם מיתיים של טייסת 119 הפלה בשפריר - רן פקר ״אייס״ רן פקר, מפקר טייסת ההתכתשות נערכה מעל אזורי הביצות של התעלה. המטוסים תמרנו, נסקו וצללו, ולאחר דקות אחדות ללא תוצאות, נתקו המיגים מגע וחמקו חזרה לבסיסהם. המיגים הפנו את חרטומיהם מערבה- לא הרבה זמן היה עליהם לטוס במצב הזה- בסיסי האויר שלהם מפגשים ראשונים היו קרובים. בעוד שאר המירז׳ים מנסים להגיע להישגים, לפני שיקבלו הוראה לנתק מגע ולהפסיק קרב, הבחין רן באחד המיגים כשהוא טס לאיטו מעל הדלתא המצרית. טייס המיג לא היה עידני וטס ישרה ואופקית- מאושר לחזור בשלום הביתה. רן היה מאחור, מטיס את אחד המירז׳ים הכסופים של הטייסת. הוא היה יכול לדחוף מצערת ולה- תקרב אליו לטווח תותחים, אבל החליט לנסות לפגוע בו בטיל שפריר שנשא מתחת לאחת מכנפיו. הטיל היה ירוע ככשלון טכני ומבצעי - "הפצצה"- כינו אותו ברחייה הטייסים. רן החליט לתת לו עור הזהמנות. הוא שמר על מרחק ומיקום מתאימים בדיוק מאחורי המיג, שמע את צפצוף ראש החישה של הטיל שנגעל על מנוע המיג, ולחץ על ההדק. הטיל הקטן השתחרר מן המנשא, ולחרד־ תו של רן, צלל מטה. טיל אבוד! זעם רן, הרי יכולתי להפיל אותו בתותחים. אבל לפתע נסק השפ־ ריר לשמים וננעץ בחלקו האחורי של המיג. המטוס המצרי התפוצץ לרסיסים. רן המאושר, נסק לאויר, פנה באימלמן חריף לאחור, וחזר במהירות אל העבר המזרחי של התעלה. היתה זו ההפלה הראשונה בקרב אויר של השפריר מתוצרת רפא׳יל. עבור סא״ל רן פקר היה זה גם ניצחון אישי נוסף: המיג הזה היה המטוס החמישי שהפיל בקרבות אויר, ובכך הוא הפך לאלוף הטיס .16 השני של חיל האויר הישראלי היתה זו הפתיחה להתכתשות אוירית שנמשכה גם בשעות לאחר מכן. טייסות הקרב בקהיר מערב אינשאס ובסיסים אחרים, קיבלו פקורת משימה לתקוף את העטרות הישראליות לאורך הקו. מטוסי מיג ישראלות לאורך כל הקו. הפעולות נמשכו לאורך כל שעות היום במספר גלים. מירד מופל באש נ״מ בשעה זור איסמעיליה, מערבית לסואץ. הם הבחינו בזוג מיגים וחלפו מעליהם. פריגת ערך פניה מתואמת והצליח להשיג יתרון על אחד מהם. שלמה נפרד ממנו ויצא ללכור את המיג השני. כך התפצלו המטוסים: בעור המוביל רודף אחר המיג שלו צפונה פנה שלמה מערבה. פריגת היה ירוע כטייס חם, שאינו מוותר בקלות. המיג ניסה לחמוק אך המירז׳ הגיע ליתרון ופריגת הפיל אותו בצרור קצר מתותחיו. לשלמה, שהיה מן הטייסים הצעירים של הטייסת, היתה צפויה התמודדות מפרכת עם טייס המיג שלו, שהיה ככל הנראה מוביל בכיר. הוא התקרב לטווח תותחים, ירה ולא פגע. הוא הרים 122 רוח רפאים מעל קהיר את מתג שיגור הטילים, שיגר שפריר אבל זה נפל בשריקה מאכזבת לארמה. בינתיים הצטרפו לקרב זוגות נוספים של מיגים שהוזנקו מבסיסים בקרב התעלה. בסך הכל היו שם כשמונה מיגים מול שני המירז׳ים. שלמה התמורה עם המטוסים, פנה ונסק, התפתל ונאבק. הוא המשיך לרדוף אחר מיג נוסף, לא הספיק לסגור מרחק וקיבל הוראה לנתק מגע. ספר הטייסת מספר כי מעל איסמעילה הוא נפגע, ככל הנראה, מפגז של תותח מ״מ ונטש בשלום מעל כביש איסמעילה רפירים. מטוס לטייסי חיל המצרי יש גרסה מעט שונה על תוצאות ההתמודדות עם שני המירז׳ים הישראלים. סיפר מייגר גנרל פאריד חרפוש, שהיה סג״מ בבסיס האויר קהיר מערב: ״במהלך תקופה זאת, הייתי סג״מ בבסיס האויר קהיר מערב. טסנו טיסות חיפוי בכל שעות היום והייתי הרבה בכוננות. ״ב־ הייתי מספר ארבע של הקבוצה. בקרי הקרב הורו לנו 0והיו ללכת מזרחה... טסנו מזרחה מהר ככל שיכולנו׳ לנו הוראות להצטרף לקרב אויר בין מטוסים ישראלי- ים למצריים. ראיתי שני מירז׳ים וריווחתי על כך למו- ביל שלי. טסנו באותו זמן במהירות על־קולית בגובה של את מיכלי הרלק. טסנו במהירות רבה ומיכל הרלק שלי פגע בחיפוי בחלק האחורי של המטוס. לא ירעתי שהוא גרם לנזק רב עד שנהתתי מאוחר יותר. ״עשינו תרגיל שלוש ואני הלכנו בעקבותיהם ועזבנו את המוביל ואת מספר שתיים שלו, שיילחמו עם הזוג הרא- שון. העסקנו את המירז׳ים וזה היה באמת קרב קשה. לאחר מספר פניות חדות ראיתי את מספר אחת שלי נאבק עם מירז׳ בודד. לא ירעתי מה קרה לשאר המירז׳ים או למספר שתיים שלו. כך שנכנסתי וניסיתי להגן עליו. מספר אחת שלי שיגר טיל והוא יצא ופגע במטוס הסילון הישראלי. המירז׳ התפוצץ ולא ראיתי את הטייס נוטש. ראיתי שני מירזיים נוספים נכנסים עלי. הורעתי עליהם למו- ביל ושברתי בחוזקה. הבטתי על מצב הרלק שלי ומצאתי שהוא היה נמוך מאד. ריווחתי למוביל שלי ברריו והוא אמר ׳גם אני בא׳. בצעתי צלילה תלולה והאצתי למהירות רבה ביותר קרוב לזה. נהתתי באינשאס היות ולא יכולתי לחזור לקהיר מערב בגלל מצב הרלק הנמוך. שלי. אז תרלקתי וטסתי חזרה לקהיר מערב. ״במבנה שלי המוביל הפיל מירז׳; ראיתי זאת ואישרתי את הנצחון... היה זה הקרב הראשון שלי. בגף .17 שלי לא היו כל אבירות, אולם אחרים הופלו ממבנים אחרים״ כתגובה לתקיפות של המטוסים המצריים, הוזנקו מטוסי מיסטר של 105 אחרי הצהריים שוב יצאו מטוסי קרב־הפצצה מצריים לתקוף את עמרות צה״ל בסיני 123 מפגשים ראשונים מירד סיפר על כך קולונל תחסין זאבי: ״ב־ 17 את הכוחות הישראליים ממול לסואץ ולעיר איסמיעיליה. ההתקפה היתה הצלחה היות וזו היתה הגיחה הגדולה הראשונה שנעשתה על ידי חיל האויר שלנו, לבר מן העוברה שאיבדנו סוחוי מוטס בידי מורתדה אל מארג׳י. במהלך ההתקפה הזו הצטרפו מטוסי סוחוי 18 לפטרול אוירי קרבי מעל האיזור בין אינשאס והבירה׳׳ את הסוחוי המצרי, עליו מספר זאכי, הפיל סרן יורם אגמון מטייסת אגמון הטיס את מירז׳ 10,000 צה׳׳ל בתעלה. הבקר אמר שתוקפים את כוחות צה׳׳ל, ועלינו לצאת לשם בכוח מלא. טסנו מערבה השמש היתה כבר לקראת שקיעה והקשתה על הראות, אבל זה עזר לי מאר בגילוי המטוסים כבר מרחוק. אני רואה זוג שבאו ממערב וטסו מזרחה. הם ערכו פניה ונכנסו מכיוון דרום. אני מביט והנה הם תוקפים. בשלב מסוים ראיתי שתי צלליות, מושכות לכיוון דרום מערב ופונים לכיוון שלנו. אמרו לי שזוג יצא מתקיפה ומשך ליעף נוסף. אז ניסיתי לתפוס אותם כשהם יורדים. נכנסתי מאחו- רי אחר המטוסים, תפסתי אותו ואז הבחנתי שהוא ביני לבין כוחות צה׳׳ל. אם הייתי יורה הייתי עלול לפגוע בכוחות שלנו. הוא ירה בתותחים על כוחותינו והתחיל את הנסיקה והיציאה. המתנתי עד שיצא ואז הפלתי אותו. הוא נפל והשני הסתלק. על ההפלה שמעתי לאחר מכן גם מכוחות הקרקע״. "חלקי המטוס הזה, סוחוי בתותחי המירז׳. ״את הסטיק קיבלתי במתנה אחרי שבדקו אותו אנשי אמל״ח. בשלב מסוים, אחרי כמה חודשים, אויר־ נעלם״ יום הקרב לא הסתיים עדיין. 124 רוח רפאים מעל קהיר בשעה מטוסי מיג בות הירי הארטילרי של תותחי צה׳׳ל. אשר הביט סביב וגילה שני מטוסי מיג צללו לעבר המיגים. מוטי, המוביל, שיגר שפריר אך זה, במקום לפנות לעבר המיג, הסתחרר באויר, ופגע בתא הטייס של המירז׳ המשגר!. בשל עשן הטיל שנכנס לכונס, קיבל מנוע המירז׳ הזדקרות מרחם. מצב לא נעים מעל שטח אויב- אך מוטי היה טייס קרב מנוסה. הוא התנקה, כיבה את המנוע, צלל והניע אותו מחדש. מוטי נסק מעלה ונחלץ מהבעיה, אך נתון בפתרון הבעיות האישיות שלו, הוא גם יצא מהקרב. אשר שניר המשיך להתמודר עם המיגים. הוא סגר טווח ופנה בעקשנות אחרי המטוסים המצריים המתמרנים היטב. מיג תר. תוך כדי פניה שמאלית בכיוון צפון מערב, הוא נכנם מאחורי המיג ופוצץ אותו. ״ראיתי עוד את המיג שלי חוצה את התעלה ומתרסק אל תוך האדמה״. הוא סיפר. אשר, מסונוור על ידי השמש השוקעת לא ידע אם פגע במטוס או לא. הוא הביט סביב ולאחור, וגילה כי נותר לבד, ומאחוריו מזנבים שני מיג גילה לו כי לפניו טס רק מיג לעבר איזור הביצות המלוחות מעבר לקנטרה המערבית. הוא הביט לאחור, וגילה כי שני המיגים התארגנו פעם נוספת מאחוריו. לא היה לו הרבה זמן. ״לפני נשאר עוד מיג אחר. זה טס אל עבר ביצות מנזלה. סגרתי מיד טווח עליו, יריתי צרור קצר וראיתי כי כל הבטן של המטוס בוערת. המיג המשיך לטוס ישר ולא משך. עברתי מעליו וראיתי את הטייס כשראשו שמוט לצירו. הוא נפגע כנר- אה. המיג המשיך בטיסה אופקית עוד כחצי רקה. אחר כך איבד גובה במהירות ונכנס לביצה כשהוא . אנשי המודיעין אישרו לאחר מכן כי טייס המיג הראשון נטש 20 מותיר עמוד עשן שחור מאחוריו״ את המטוס ונחת בשלום מעבר לתעלה. משני המיגים האחרים הוא נפטר בדחיפת ידית המצערת למבער אחורי, וחמיקה מהירה מהאיזור. לקראת ערב הפילו סוללות גדוד הנ״מ שהוצב באיזור קנטרה שני מטוסי מיג יום הקרב נמשך עד חצות ובמהלכו נהרג חייל צה״ל ו־ כתוצאה מפגיעה במאגרי הרלק באיסמעילה, וכן נפגעו עמדות רבות, מוצבים ובסיסי צבא. הקרב הגרול ב־ היה זה חלק מנסיון להחזיר לחיילי הצבא המצרי את בטחונם העצמי על ידי פעולות קרקעיות)הפ- עולה בראס אל עיש( מבצע אוירי יזום ולאחר מכן גם בפעולה ימית נגר המשחתת ״אילת״)ראה בהמשך(. מפקרי חיל האויר המצרי, למדו את הלקחים בצורה הקשה: הטייסים של חיל האויר המצרי, שיצאו מהקרבות בכנפיים מרוטות, עדיין לא מוכנים לקרב. בשל כך הם החליטו לשנות את התפיסה המבצעית, ולהגביל את הפעילות לטיסות חדירה חפוזות, או טיסות בקרבת התעלה, ולהסתלק משם כאשר נראו באויר מטוסים ישראליים לבד מגיחות סיור וצילום בוררות, הם הרחיקו את המטוסים המצריים ממגע. מפקדי חיל האויר המצרי ריכזו מעתה את מאמציהם בהגברת פעילות ההדרכה והאימון. הטייסים המצריים לא היו 125 מפגשים ראשונים חסרי מוטיבציה, ותחושת הנקמה בערה בהם, אולם רמת הטיסה שלהם עריין היתה לוקה בחסר. הטייסים הותיקים יותר יצאו גם לגיחות חמיקה לתוך מרכז סיני ודרומו. גם ב־ סים משני הצדדים יצאו לפטרולים בשמי התעלה. סוחוי חודש לאחר מכן, ב־ תותחי היספנו סואיזה בקנטרה. זוג מטוסי מיג באיזור פורט תואפיק בדרום התעלה. ככל הנראה נפל אחר המטוסים, אולם טייסו הצליח לנטוש קרב אויר מעל התעלה: מירד מזנב במיג . הנסיונות המצריים לחדור לסיני כרי לעמור על הפעילות הישראלית, נמשכו גם לאחר 21 בשלום מכן. ב־ טסים מאיסמעילה לעבר מרכז סיני, מעל הציר המרכזי. הם הגיעו למרחב רפידים. זמן קצר לפני כן נחת פייפר קב קטן, ובו הגיע לשדה עמרי אפק מטייסת הכוננות. עודד שגיא ישב כבר במטוסו ועמדי נכנס לתא של מיח׳ מטוסי הסוחוי המצריים, שטסו בגובה החוליות, והזניקה את המירז׳ים. בעור הם רצים על המסלול 126 רוח רפאים מעל קהיר החלה התקיפה של מטוסי הסוחוי על השדה. ״אני שם אזניות ושומע צעקות וצווחות. אנו מקבלים ׳זנק!/ רצים וממריאים״ סיפר עמרי, ״יש כאן פיצוץ! עודד לפני ואני אחריו, ופתאום הוא רואה מטוס מתרסק על המסלול. הוא חשב בהתחלה שאני התרסקתי. היו המון צעקות. אני ממריא, ואנו מקבלים שמאלה ודרומה. אני חותך אותו, מביט על המוביל ולא מבין מי צועק. ואז אני רואה שקרה משהו בשרה- הכל היה מכוסה עשן. אני ממשיך להתכנס והבקר צועק לי שמאלה בהקפה שמאלית״. שני המירז׳ים נסקו לשמיים וקיבלו מהבקרה הוראות ליירט את המטוסים המצ- ריים שהיו מעל השרה ברפירים. הם ערכו פניה חריפה כדי ללכור את מטוסי הסוחי סוללת נ״מ שהיתה מוצבת בשרה, לא הצליחה לנעול על המטוסים התוקפים, בגלל ההחזרים מן ההרים צפונית לשרה. רק כאשר מטוסי הסוחוי נסקו לאויר וערכו פניה רחבה, הם נתגלו. מיד לאחר מסרה מצרית משרכת עשן מעל התעלה, מול מתחם ״החווה הסינית״ מכן, הם השליכו את מיכלי הגחון שלהם, וחזרו לתקיפה בגובה נמוך מאר. המטרה היתה סוללת הנ״מ שהיתה מוצבת להגנת השרה. אנשי הסוללה היו מהירים יותר. הם גילו את המטוסים התוקפים ופתחו באש לעבר המטוס הראשון. הוא נפגע בשורש הכנף שלו ובגופו, והחל להתפרק מעל הסוללה. הסוחוי קדמים ביותר של חיל האויר המצרי, נפל לבסוף כ־ אך הצליח לחמוק מערבה. אחריו ררפו עתה שני המירז׳ים. 127 מפגשים ראשונים סיפר אפק: ׳״כה מלא, מבערים מלאים, תשיגו אותם!׳ צועק לנו הבקר. המהירות כבר מבער מלא. מסתבר ששני סוחוי המסלול. הם ירו ופגעו במגרל ובמסלול הראשי. הפקחים והאנשים במגרל קפצו מלמעלה לקרקע. . שני טייסי המירז׳ מתוסכלים, לא הצליחו להפיל את 22 הסוחוי הנותר פנה הסוחוי שחמק מערבה. הם הגיעו לנחיתה אולם על המסלול נראו מכתשי הפצצות שהתפוצצו והש- ביתו אותו. שני המירז׳ים נחתו על המסלול המקביל. המסלול היחיד של רפירים נפתח רק למחרת לטיסה. לבד מעל אינשאם ב־ אביהו בן נון, סמ״ט א׳ של טייסת רפירים. הבקרה הזניקה אותם לאויר, והוריעה על חדירה של מיגים באיזור כברית, מעל האגם המר. שני המטוסים הגיעו לאיזוד במהירות. לפתע גילה אגוזי תקלה במערכת ההדראולית. אגוזי הוריד את החרטום, ולמרות נסיונותיו למשוך את הסטיק, ההגאים היו רופסים. האף התחיל לררת ולא היה לו מספיק הגה. הוא ריווח על כך לאביהו. המירז׳ נמצא כבר במצב מסוכן- טס במהירות גבוהה בחר- טום מושפל וכמעט ונכנס לארמה. אביהו הורה לו ללכת הביתה ונכנס לקרב לבדו. מספר אביהו: ״הם היו נמוכים מאה, כנראה סיור מעבר לתעלה. נכנסו באיזור כברית ויצאו קצת מירד 128 רוח רפאים מעל קהיר ו צפונית לסואץ. הבקר היה טוב מאד, וכיוון אותנו בעזרת המביים״. הוא הבחין באחד המיגים, והתיישר מאחוריו. טיל השפריר השמיע את הצפצוף המוכר ואביהו לחץ על הרק השיגור. ״הפעם הוא לא עף בגלל הבירונים, אלא פשוט נפל כאבן. זה קרה בערך אחת לשני שיגורים, אולי אפילו יותר״. אביהו המשיך לרדוף אחרי המיג מערבה לתוך הדלתא, והתקרב לטווח תותחים. הם היו כבר מעל בסיס האויר אינשאס, ואנשי הבסיס שהרימו את הראש, יכלו להבחין במירז׳ הדולק אחר המיג. אביהו לחץ על ההדק ושחרר צרור קצר אך מכוון היטב. המיג נפגע והתפוצץ. "המטוס שלו נראה שלם אבל הוא כנראה הרגיש שהכל מתפרק לו כבר שם, ונטש. אני חלפתי מעליו. אני זוכר את סרט הצלום בו רואים שהכסא לא הצליח להשתחרר מהמצנח. רואים את הפליטה והנטישה שלו. הטייס והכסא חלפו .23 ממש לידי כמה מטרים. הוא לא הספיק להגיב״ 129 מפגשים ראשונים נאסר מדיח את מפקד חיל האויר נשיא מצרים החליט בסוף שנת המרכזיים שבהם, היה החלפת מפקד חיל האויר, לוטננט גנרל מדבור אחמד אל עז, ב־ 1967 היה זה בתקופה בה היתה מחלוקת חריפה בין המפקרים והטייסים המצריים לבין ראשי הצבא והמומחים הרוסיים. טייסי הקרב המצריים- חלקם הגרול לא המריאו כלל לאויר במהלך מלחמת ששת הימים- חשו פגועים והיו להו- טים לצאת לקרב. הם הביעו לא אחת, במפגשים עם מפק־ ריהם ואף עם נאסר, את שאיפתם ״לנקום את מפלת וטענו בקולניות, כי יש לצאת לפעילות התקפית יזומה נגד ישראל. מולם עמרו המומחים הרוסים אשר הביעו רעתם כי על טייסי חיל האויר המצרי לעבור תקופת הכשרה ארוכה יותר, לפני שיוטלו מחדש לקרב. הם עמדו על כך שהציור הרוסי מעולה וכי יש להכשיר את צוותי האויר והקרקע להפעילו נכון, לפני שיתמודדו מול הטיי- עול מוסטפה שאלבי אל חינאווי סים הישראליים. מפקר חיל האויר, מדכור אחמד אל עז, שהיה רחוק מהמערכת הפיקודית של החיל בתקופת המלח- מה, צידד ברעתם של הטייסים. גורמים במצרים טענו כי מדכור הציג מדיניות מבצעית תקיפה. נאסר וראשי השלטון נטו להסכים עם הרוסים, והעדיפו לארגן מחרש את הצבא לפני שיצאו לקרב. ההיתר היחיד לטיסות מבצעיות היו סיורי ראיה וצילום, כדי לעמוד על בניית המערך הצבאי היש- . במקום 24 ראלי בסיני. ואכן, סילוקו של מדכור היה מאפיין למחלוקת הקשה עם המומחים הרוסים מדכור אחמר אל עז, מינה נאסר את מייג׳ר ג׳נרל מוסטפה שאלבי אל חינאווי. חינאווי נולר ב־ והטיס מטוסי ספיטפייר. בשנת המחלקה האוירית ומילא תפקירי פיקור שונים במהלך האיחוד עם סוריה וירדן, במסגרת ״פיקוד האויר המזרחי״. הוא היה מפקר טייסת המיג חינאווי היה בין הקצינים שלא היו מעורבים במלחמה, ונקראו לבחון את הסיבות למפלת חיל האויר המצרי במלחמת ששת הימים. כאשר הוחלט ב־ נפרד מחיל האויר, הוא נותר בתפקיד מפקר חיל האויר המצרי ומילא תפקיר זה עור שמונה חור־ שים, ער שהודח ביוני נאמן למדיניות של נאסר והמומחים הרוסיים, עסק חינאווי במהלך תקופת פיקודו בעיקר בנושאים מנהלתיים וארגוניים, שכללו שינוי מבנה חיל האויר וארגונו במבנה דומה לחיל האויר הרוסי- כולל חטיבות ובריגדות אויריות. חינאווי הרבה לעסוק בהכשרת טייסים לקרב. כמו כן עסק במבצע הקדחתני לבניית בסיסי אויר חרשים, בניית הדת״קים והמסלולים ועוד. נאמן להנחייות של הממשל המצרי, הוא לא עורר את 130 רוח רפאים מעל קהיר הפעילות המבצעית היזומה, ותקופת הפיקור שלו היתה שקטה יחסית. ב־ בכך פתח את הדלת לסדרת תקריות שנערכו בחורשים הבאים מול מוצבי צה״ל בחצי האי סיני. צה״ל הגיב במבצעי עומק בלב מצרים. לאחר שורה של תקריות שקטה התעלה למשך כארבעה חור- שים, ולאחר מכן נכנסה המלחמה- אשר כונתה עתה ״מלחמת ההתשה״- לתקופה סוערת, שנמש- כה ברציפות עד תום המלחמה באוגוסט מטוסי צילום ללב מצרים מטוסי צילום של חיל האויר הישראלי יצאו לטיסות, סדירות כמעט, כרי לצלם את המערך המצרי באיזור התעלה וגם הרבה מעבר לה. בין אלה היתה טיסת הצילום ב־ מפקד טייסת .25 בשדות התעופה המצריים במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר נערכו חילופי אש כברים בהם נהרגו שמונה חיילים של צה״ל ואחרים נפצעו. כמו כן טובעה ב־ לשיט בתעלת סואץ. המצרים טענו להפלת מטוס ישראלי ב־ .26 האירוע לא אושר על ידי ישראל ב־ האטומי באינשאס. תוך כרי חליפה בפס הצילום הם חלפו וצילמו גם את בסיסי האויר בילבייס וביל־ בייס מזרח. הם פנו לאחר מכן דרומה וצילמו את איזור אל מנייף, מזרחית לאגמים, שם החלו המצ- רים בבניית אתרים לסוללות טילי קרקע־אויר. כחודש לאחר מכן, ב־ ואיתן כרמי, לצילום כל המערך המצרי לאורך תעלה סואץ. היתה זו הפעם הראשונה בה יצאו .27 ארבעה מטוסים לגיחה מסוג זה אקי ואלחנן אבדו מול הסואץ מערך המודיעין המשיך לעדכן את הנתונים והצילומים של ההיערכות המצרית החרשה במצרים. מטוסי מיח׳ של טייסת 110 ולאפשר לאנשי המצבעים להכין תיקי מטרה ותיקי מודיעין אחרים למירזיים היה יתרון כאשר התמודדו מול מטוסי יירוט מצריים הורות למהירות החמיקה הגבוהה שלהם וכושר התמרון. פחות טובים להתמודרות מסוג זה היו מטוסי הווטור, אבל גם המטוסים הצרפ- תיים מהדור התת־קולי, המשיכו לצאת לגיחות, בשמו של ״לוח הצדק״ החילי המפורסם וגם הורות לאיכות הצילומים שהביאו. לא אחת נפגעו מטוסי צילום אלה במהלך הגיחות, על ידי מטוסי אויב או מערכות הנ״מ והטילים. 131 מפגשים ראשונים יצחק )אקי( ארצי, סכו׳׳ס א׳ ב־ אלחנן רז, נוו כך היה ביום שישי ביום זה יצאו שני מטוסי ווטור של טייסת סא״ל יעקב טרנר היה אמור להוביל את הגיחה, אולם בגלל אירוע משפחתי, ביקש מיצחק ארצי, ״אקי״ להחליף אותו. אקי, סמ״ט א׳ של הטייסת, השתוקק לצאת לטיסות מבצעיות. הטייס שסיים בהצטיינות את קורם הטיס במגמת קרב, ובלט ברוחו החברית ובכושר הטיסה המקצועי, לא השתתף במלחמת ששת הימים בגלל תאונת טיסה בה היה מעורב. עכשיו הוא התאושש, ונלהב לצאת לגי- .28 חה הנווט שלו בווטור רגם השני, גם הוא מרגם מטרת הטיסה היתה לצלם סוללת טילי במפקרת חיל האויר על המשימה ואיזור הפעולה, הם חזרו לרמת דור והתכוננו לטיסה. לפי התכנון הם נועדו לצאת לים התיכון בגובה נמוך, כרי שלא להתגלות על ידי מערכות המכ״ם המצריות, לחלוף מעל סיני בגובה נמוך, ולחצות את מפרץ סואץ ישירות לעבר המטרה וביצוע ״פס״ הצילום. האיזור היה גדול ורחב, ובתכנון הראשוני נקבע כי מטוס בודד יבצע שני ״פסי״ צילום כרי לכסות את האיזור. היה בכך סיכון רב לצוות המטוס ולכן הוחלט לשלוח שני מטוסים שיטוסו זה בצד זה ויכסו יחר את האיזור הנדרש. כך יצאו ווטור מספר הטיסה הם שמרו על רממת אלחוט מלאה, כאשר מערך שלם של מטוסי קרב, מסוקי ממסר ומסוקי חילוץ, עמד בכוננות בסיני, כרי לסייע להם במקרה של התקלות במטוסי אויב או תקלה טכנית.יער הצילום היה כ־ 132 רוח רפאים מעל קהיר משה סער מפקד ב־ קרב ותיק שאת מלחמת ששת הימים עשה כסמ״ט א׳ בטייסת סימי נחשב לטייס נחוש וקפהן. במהלך השבועות הבאים הוא יפקר על אחת הטייסות הגדולות ביותר של החיל, עם העברת אחרוני מטוסי המיסטר של בתל נוף)פברואר המיסטר פרסה מספר פעמים במשך החודשים הבאים לחצרים, שהיה אמור להיות שרה הפריסה הקבוע שלה למקרה של מלחמה בדרום. סימי ימלא את התפקיד כשנתיים עת ייקרא לפקר על טייסת ירדו לגובה של בשעת המעבר טס אקי בצידו הימני־מערבי של הווטור של יעקב. לפתע חש אקי, ככל הנראה, בפגיעה במטוס או שהוא נפגע בעצמו. הוא הפנה את הווטור הגדול והכבר בחוזקה שמאלה, כשהוא חולף על פני המטוס השני. הוא משך מעלה מעל המפרץ, כששובל דק של דלק משתרך אחריו. השובל הלך והתעבה. טייסי ווטור מספר שתיים, הופתעו לראות את המטוס המוביל חולף לידם בקרבה כה מסוכנת. הוא שרך אחריו שובל הלק לבן. הם הפסיקו את פס הצילום, ופנו ללוות את המטוס של המוביל מזרחה, אל מעל המפרץ. לא היה ברור מה התרחש באותן רקות בתא של המטוס של אקי. גל ועיני עקבו אחר המטוס. לפתע ניצת שובל הדלק הלבן ולהבת אש גרולה פרצה ואפפה את המטוס. הלהבות הלכו והתפשטו סביב הווטור הגדול. גל פרץ למערכת הקשר וצעק: ״מספר אחת, אתה בוער. תנטוש, אתה בוער!״. אקי לא הספיק לעשות הרבה. מצד אחד רצה מאה לחלץ את עצמו ואת אלחנן מהמטוס הבוער. מצד שני רצה להביא את המטוס אל שטח סיני, אולי יוכל לבצע נחיתת אונס. גל המשיך להורות להם לנטוש ומילא את הקשר בהוראות ״תנטוש, תנטוש, אתה בוער!״. אולם איש מאנשי הצוות לא נראה נפלט מהמטוס. המטוס הגרול נחבט למימי המפרץ. הווטור הגרול פגע במים, העלה נר גבוה ושוצף ושקע בתוכם במהירות. אותה שעה טס מעל האיזור מטוס מירז' ובו אבי לניר, אשר נועד לשמש ממסר בין מטוסי הצילום לבור הפיקוד במפקרת חיל האויר. במטוסו של לניר נתגלתה תקלה במערכת הקשר, והוא לא יכול היה לשדר. גל ועיני ערכו פניה מעל המקום בו נראה הווטור פוגע במים. הם אימצו את עיניהם, אך לא גילו את אנשי הצוות ולא כל חלק מהמטוס. הים הכחול בלע אותם במהירות, ולבד מקצף וגלים קטנים שסבו במעגל הולך ונעלם, הם לא הצליחו לראות כל חלק של המטוס. גל אימץ את עיניו, הביט מטה והיה בטוח כי ראה מצנח. עיני לא הצליח לגלות אותו. גם לא את אנשי הצוות. 133 מפגשים ראשונים ווסור אנשי המבצעים הורו למסוק החילוץ שהיה זה מכבר בכוננות, לצאת לעבר מפרץ סואץ. מבצע החי- לוץ נכנס להילוך גבוה. מטוסים רבים הוזנקו לאויר ומסוקים החלו לחוג מעל האיזור בתקווה לגלות את אנשי הצוות. גם מטוסי קרב הוזנקו לחפות על מאמצי ההצלה. יפתח ספקטור וזוריק לב, מטייסת נות ברפירים, היו הראשונים שהוזנקו לאויר. היה זה ערב שבת, והחשיכה הלכה וכיסתה את האיזור. הם הגיעו למקום שנמסר להם על ירי אנשי הבקרה, חגו שעה ארוכה מעל האיזור אך המים לא הסגי- רו את סודם- כל זכר לא נמצא ממטוס הווטור, או משני אנשי צוותו. אקי ואלחנן נלכרו בתוך תא הטייס ולא יכלו לפלוט עצמם החוצה. למרות שמטוסי ווטור פעלו במקומות המסוכנים ביותר במטוסי צילום, לא נפגע עד אז כל מטוס בפעילות מבצעית. אבדנו של ווטור 134 רוח רפאים מעל קהיר מדגם זה. באחד השלבים היה מחשבה שמא ספינה יוונית חילצה והעלתה אותם על סיפונה. שני המירז׳ים טסו מעליה, ונפנפו לה בכנפיהם. אך בריקות שנעשו עם בעלי הספינה ועם החברה, לא גילו דבר. מאמצי החיפוש נמשכו על ידי חיל האוויר עור זמן מה. כל סימיז שנתגלה על המים או החוף הובאו לבדיקה. גם המשפחה עסקה רבות הבנסיונות לדעת מה עלה בגורלם של שני הצוות. אולם כל הנס־ יונות לא פתרו את התעלומה, מה קרה למטוס הרו-מנועי הגדול. עקבותיהם של הטייס אקי ושל הנווט ואיש הצילום אלחנן לא נמצאו ער היום. י ־׳ 135 מפגשים ראשונים מארב טילים למשחתת ״אילת״ התקריות המקומיות אשר התפתחו בקיץ הערבית בחרטום, בירת סוהן. מנהיגי מדינות ערב, קבלו את דרישת נאסר, והכריזו על שלושת הלאוים: לא הכרה בישראל, לא ניהול מו״מ אתה ולא חתימת הסכם שלום. ב־ אות הדרומיים של תעלת סואץ, לעבר ספינות ישראליות ששטו במפרץ. במהלך חילופי האש טיבעו כוחות צה״ל טרפדת מצרית. יומיים אחר כך פתחו המצרים באש לאורך הציר המרכזי מול איסמעיליה. כוחות צה״ל השיבו אש ארטילרית ופגעו בשכונות באיסמעיליה שם הציבו המצרים את תותחיהם. עד סוף החודש התחוללו עוד מספר תקריות לאורך תעלת סואץ, בהן נהרגו המשחתת אח״׳ ״אילת״ הושמדה בטילי ״סטיקס״ שה המצרים פתחו באש מתוך הערים למרות שידעו כי המשמעות של הרבר תהיה חמורה עבור האוכלוסיה האזרחית. ואכן במהלך חילופי האש בחודשים האחרונים של שנת מנוסה גדולה של תושבים מערי התעלה לעבר קהיר- קנטרה, איסמעילה וסואץ הפכו לערי רפאים. מנהיגי מצרים בחנו את המצב, בשעה שגורמים מריניים, בהם הליגה הערבית האומות המאוחדות ומדינות אחרות דנו במצב. ב־ באניות רוסיות שעגנו בפורט סעיר והביאו אספקה וציוד לצבא המצרי, כדי להסלים את המשבר ולהפוך אותו למשבר בינלאומי חמור. 136 רוח רפאים מעל קהיר חיילים רוסים שהיו על סיפון הספינות הרוסיות בפורט סעיר, אף ירו לעבר כוחות צה״ל בפורט פואר: ״ישבנו שם והסתכלנו זה על זה׳/ סיפר קפטן יורי נ. חריפונקוב שהיה קצין תותחים וממו- נה על גף בן שלוש ספינות.״הישראלים כבשו חלק מפורט פואר בסיני, כך שהיה כוח ישראלי בצר האחד, ובצר השני, יחד אתנו, היו כוחותינו, כלומר הערבים. ואנו היינו באמצע. בכל בוקר בשעה .29 התעלות הישראליות... היינו ישראל נמנעה תקופה ארוכה מפגיעה בנמלים המצריים בפורט סעיד או אלכסנדריה, ומטוסי חיל האויר הישראלי התרחקו מאזורים אלה מחשש, היסטרי כמעט, מפגיעה בכלי שיט רוסיים. אולם הרוסים לא היו מרוסנים. באותם ימים שייטו ספינות חיל הים הישראלי צפונית לסיני, ואף הגיעו אל מול ערי הנמל המצריות. ב־ תותחי צה״ל הגיבו על טיבוע ״אילת״ בפגיעה חמורה במתקני הזיקוק בסואץ טוריאליים של מצרים. היה זה חלק מסיור שגרתי כמעט, שערכה המשחתת לאורך חופי מצרים למטרות מודיעין. בספינה היו לפתע שובל של אש, כשהוא עושה את דרכו לעבר הספינה. התצפיתנים לא הספיקו להגיב, ולפתע הוארו השמיים מהתפוצצות גרולה בצירי הספינה. התברר כי טיל יכדים מסוג ״סטיקס״, שוגר לעבר המשחתת ופגע בה פגיעה ישירה. ספינת טילים מסוג ״קומאר״, ששיגרה את הטיל, עגנה בנמל פורט סעיד. היה זה מארב מתוכנן שהסתיים באסון לספינה ולאנשי צוותה. מפקר הספינה, סא״ל שושן, נתן הוראה להגביר את מהירות המשחתת ולהסתלק מהמקום אך טיל שני ששוגר לעברה, היה מהיר יותר ופגע במרכז הספינה באיזור הדוורים. אספקת החשמל נפסקה לפתע ובין אנשי המשחתת היו נפגעים. לאחר שתי דקות פגע טיל נוסף במשחתת וגרם 137 מפגשים ראשונים לה נזק חמור יותר. מערכות ההנעה נפגעו ואש פרצה במרכז המשחתת. הספינה ניסתה שעה ארוכה להזעיק סיוע מהחוף אולם לא קיבלה תשובה. הרוסים והמצרים המתינו, אולם כשראו שהמשחתת אינה טובעת שיגרו טיל נוסף, כשעתיים אחר כך. ב־ הספינה והבקיע אותם, והיא החלה לשקוע. ערי ראיה לאירוע ירעו לספר כי את הטילים שיגרו למעשה אנשי צוות רוסיים שפעלו מתוך ספינות טילים מצריות. אותה עת עגנה שייטת רוסית עשן סמיך מכסה את איזור הסואץ לאחר הפגזות צה״ל בפורט סעיד ואלכסנדריה, והיא עמדה בחזית הפעילות נגד ישראל בזירה הימית. פעולות החי- לוץ של צוות הספיגה החלו מיד לאחר שהתקבלו במפקדת חיל הים קריאות המצוקה של הספי- נה. מטוסי תובלה נשלחו לאיזור כדי לשמש ממסר ולהשליך סירות הצלה ליר הספינה, מסוקים הגיעו לקרבת המשחתת הפגועה וניסו לשלות את הנפגעים מן המים, ומטוסי קרב המריאו כדי להניר ולחפות על הפעולה, מעל האיזור שהחשיכה כבר השתלטה עליו. בין הטסים באותן שעות כרי לתת הגנה לפעולות החילוץ שנערכו סביב"אילת״ היה גם סא״ל דוד עברי, מפקר בית הספר לטיסה, אשר היה בכוננות באותו יום שבת ברפירים 152 הפגיעה במשחתת. ב־ סואץ והעלו אותם באש. 138 רוח רפאים מעל קהיר מרדפים ותקיפות בחזית המזרחית עם תום מלחמת ששת הימים, עמרו כוחות צה״ל על הירדן וכבשו את רמת הגולן. הגבול המלא- כותי בין מאות הקילומטרים, בין ישראל לסוריה ולירדן, נמחק. בראשית שנת מדינות ערב להקים את ארגוני הטרור הפלשתיניים, ובראשם הפתח׳, ולסייע להם בכוח אדם, אימונים ונשק. בעקבות ארגון זה קמו ארגונים קיקיוניים אחרים שמרכזם היה ברבת עמון, דמשק וביירות, שהפעילו טרור והרג נגר אוכלוסיה אזרחית ונגר חיילי צה״ל. ארגוני הטרור החלו לפעול מתוך מרכזי פעילות מחתרתיים אותם הקימו בערים בשטחי יהודה ושומרון. הם סולקו משם, בפעילות רצופה של לוחמי צה״ל והשב״כ, אל מעבר לנהר ירדן. מסוק׳ סיקורסק׳ שימשו את הצנחנים במרדפים אחר טרוריסטים פלשתינים המחבלים הקימו תאים רבים, ביררן ולאחר מכן השתלטו על אזורים שונים ליד מען, אירביד ואתרים אחרים בממלכה ההאשמית, ומשם הוציאו חוליות טרור וירי, כדי לפעול נגד ישראל. הרחקת המחבלים הביאה לידי כך שהחל מחודש אוגוסט הם החלו ליזום תקריות אש נגד יישו- בים בבית שאן, בבקעה ובערבה. אל המחבלים הצטרפו יחידות ארטילריה של צבא ירדן וחיל המשלוח העיראקי שהיה מוצב, מאז מלחמת ששת הימים, ברמת אירביר. במהלך כל תקופת מלחמת ההתשה, המשיכו המחבלים בפעילות זו, כאשר חיל האויר וכוחות הצנחנים פועלים נגרם מן האויר ומן הקרקע. צה״ל לא נמנע מפעולות נגר תשתיות של הממל- כה ההאשמית, כרי להרתיע את צבא ירדן מפני סיוע לאירגוני הטרור. פעולות אירוגני הטרור, אשר השתלטו על מרכזיים חיוניים בירדן, נפסקו לאחר ״ספטמבר השחור״ בשנת ארגוני הטרור איימו על שלטונו של חוסיין והוא החליט לפעול נגדם, ולגרש אותם ואת ראשי- הם ממרינה זו. חיל האויר השתתף בלחימה מול יררן, וגיחותיו התאפיינו במבצעי תקיפה של סוללות, עמדות ומוצבים צבאים ומטרות אחרות. 139 מרדפים ותקיפות בחזית המזרחית תקרית אום שורט - דוד נבו נהרג ביום שישי מול הצבא הירדני, בעקבות ירי של טנקים ותות- חים ירדניים לעבר כוחות צה״ל צפונית ליריחו. מטוסי אורגן של טייסת 109 ירדניות ופגעו בטנקים, שריוניות ועמהות של הצבא הירדני. אחר המבנים של טייסת ביל, ספיר, שמואל בן רום ומנחם אליהו, תקף מטרות ירדניות בין כראמה ושונת נימרין. נבו נפגע מאש נ״מ, וניסה למשוך את מטוסו לשטח ישראל, אולם המטוס פגע בקרקע והתרסק. דור נבו, סמ״ט ב׳ של הטייסת, שקיבל זה מקרוב את תפקיד סמ״ט אי, הצליח לנטוש את המטוס ולצנוח, אולם נרצח בידי ברואים. היה זה המטוס הראשון בירדן מאז תום מלחמת ששת הימים. דוד נבו, סמ״ט א׳ בס״סת ל חיל האויר ושל טייסת מיסטר מופל מעל סוריה ב־ ממושך הזניקו הסורים מטוסי מיג מגע. אותה שעה תקפו מטוסי מיסטר של אורי קרופניק )קירר(. במטוסו פרצה שריפה והוא נטש את מטוסו, אך מצנחו לא נפתח והוא נספה. מיסטר של טייסת 140 פרק אמברגו ־ מירד מה התחליף למירז׳ כבר בראשית שנות השישים, היה ברור לאנשי המבצעים והרכש של חיל האויר, כי יהיה צורך למצוא תחליפים מייריים למטוסים המתישנים שהיו בשרות מבצעי, במיוחד האורגן והמיסטר, שנכנסו לשרות עוד באמצע שנות החמישים. הררישה המבצעית ותפיסת ההפעלה, לא השתנתה: חיל האויר דרש מטוס קרב בעל יכולת תקיפת מטרות קרקע המותאם גם להגן על עצמו ולנהל קרבות אויר. אותה עת היו המירז׳ים מטוסי הקו הראשון. כאשר החלה ישראל לפזול לעבר ארה״ב ולהתעניין בסקייהוק והפנטום, הציע מפעל דאסו את המירז׳ וההצעה נרחתה. בשנת אם למטרות חיל האויר הישראלי. המטוס החדש, אשר סומל מירז׳ הישראלי מהפעלת המירז׳ האויר הצרפתי. האפיונים נעשו על ידי מצ״ר המירז׳ הישראלי- מירז 141 אמברגו - מירז׳ המירז׳ 09b מחרטום המטוס מכ״ם הסיראנו הבלתי־אמין, שהשביע את טייסי החיל ואת טכנאי האלקטרוניקה מרורים. במקום המכ״ם הועברה לחרטום המטוס מערכת מיזוג־אויר ובנפח שנתפנה מאחורי תא הטייס, הותקן מיכל דלק נוסף וגופו חוזקו והותאמו לנשיאת נקודות חימוש נוספות, כולל פצצות, טילים מונחים וחימוש אחר. בסך הכל יכול היה המטוס החדש, לשאת מיכלים נתיקים, במשקל של .1 עבור המירז׳ היהודי״ , ״המירו אלוף עזר ויצמן מפקד חיל האויד, היה תומך נלהב במטוס החדש. בחודש מרס רכישה ל־ ומחליפו ויורשו, מוטי הור היה האיש שסיכם את העיסקה. בסוף השנה הגיעה לישראל משלחת מכובדת של ראשי מפעל דאסו, ובראשם סרג׳ דאסו, בנו של מייסד המפעל, ועמו בנו וליידי, המנהל בפועל, ובידם רגם של המירז מוטי הוד. לאחר הריונים המסכמים החליט חיל האויר הישראלי לממש את האופציה ולרכוש בסך הכל כ־ ב־ שונה לאויר. המטוס הכסוף, נשא על חרטומו את הסימול 142 רוח רפאים מעל קהיר Mf היה צורך בטיסות ניסוי רבות מדי, ולאחר מספר שבועות של טיסות ניסוי ובחינת המערכות, הוכרז המטוס ככשיר לקרב. מסירת המטוסים הראשונים לחיל האויר הישראלי, נוערה להתחיל בחודש ספטמבר המטוסים נוערו להמסר בקצב של ארבעה מטוסים לחודש. בינתיים פרצה המלחמה ורוחו הזועפת של נשיא צרפת, שארל רה־גול, הופנתה כלפי ישראל. הוא החליט להטיל אמברגו על אספקת מטו- סים לישראל ובכך טרף את הקלפים ומנע את כניסת המירז׳ החלטת נשיא צרפת, להטיל אמברגו על ישראל, עוד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, גרמה לטלט- לה רבה בחיל האויר ובתעשיות הבטחוניות של ישראל. ישראל היתה המרינה היחידה למעשה במזרח התיכון, שמערך הקרב שלה התבסס על מטוסים צרפתיים. היה צורך רחוף למצוא תחליפים למטוסים אלה אשר הלכו והתישנו. בארץ וגם בצרפת היתה תקוה כי ניתן יהיה למצוא הסדר למסי- רת המטוסים. משלחות יצאו הלוך ושוב לפריז ולבורדו, כדי למצוא פתרון, אולם נשיא צרפת, וגם מחליפו, התעקשו. ריח הנפט הערבי נעם לאפו של רה גול יותר מהיחסים המסורתיים עם מי שכינה בעבר ״ידידתנו ובת בריתנו״. האמברגו הצרפתי הוטל אומנם על כל מרינות המזרח התיכון, בהתאם לצדק הצרפתי, אך ישראל היתה המדינה היחידה שרכשה נשק מצרפת והפגיעה החמורה ביותר היתה רק בה. סיים הניסוי דני שפירא בחן את המטוס בצרפת ואת התאמתו לדרישות חיל האויר 143 אמברגו - מירז׳ המירז׳ים ממתינים במריניאק דאסו החל בזריזות לייצר את המטוסים, והמירז׳ים החדשים, כסופים ונושאים את צבעי הטריקולור של חיל האויר הצרפתי, לפני שיומרו לצבעי הכחול לבן של חיל האויר הישראלי, הלכו ויצאו מקווי הייצור. בתוך מספר שבועות מלאו רחבות החנייה והמסירה במפעלי דאסו במריניאק. טייסי הניסוי של ראסו המריאו לאויר כדי לערוך להם בחינות קבלה, חתמו על המסמכים ואישרו כי הם מוכנים למסירה ללקוח. לאחר מכן הועברו המטוסים לאכסון בבסיס האויר בשאטודן. הטייסת הראשונה של חיל האויר שהיתה אמורה לקלוט את המטוסים החרשים, היתה טייסת בתל נוף. אנשי הטייסת כבר החלו ללמוד את המטוס, להכין את הספרות הטכנית ולהיערך לקלי- טת המטוסים. בראש צוות הקליטה של המטוס נתמנה סרן ראובן רוזן. הוא יצא בסוף השנה לבסיס קולמר בצרפת)שם פעלו מטוסי מירז׳ את הספרות כדי לתרגם אותה לעברית. רוביק הכין גם תוכנית להכשרת הטייסים בתל נוף. מירז׳ים ישראלים במדים צרפתיים- לצרפת לא היו דרישות למטוס מסוג זה ברם המטוסים האלה לא יגיעו לעולם לישראל. לאחר ההחלטה על עיכוב המטוסים החליף אותה נשיא צרפת הזועם, ב־ עים וחלקי חילוף לישראל. היה זה בעקבות פעולת צה״ל בנמל האויר בביירות. דה גול אילץ את . אולם חיל זה לא רצה 2 חיל האויר הצרפתי להקים שתי טייסות חדשות כדי להפעיל את המטוסים ובלבד שלא יימסרו לישראל. 3 בהם כלל התפיסה לפיה תוכנן המירז׳ 144 רוח רפאים מעל קהיר מירד לתקיפה והיו גם על־קוליים, ללהיט בשוק מטוסי הקרב בעולם. אנשי הפיתוח בישראל, הביטו בעיניים כלות במטוסים שפותחו על ידם, אולם נרכשו בכמויות גרו־ לות דוקא על ידי מדינות ערב. בין הלקוחות הראשונים היה חיל האויר של לוב, שהכניס את המירז׳ים לשרות ערב מלחמת יום כיפור)מטוסים אלה הועברו למצרים, והשתתפו במלחמת יום כיפור. יחר עם ההנטר היו מטוסי הקרב היחירים שהיו מסוגלים לתקוף מטרות בישראל(. המירז׳ הפתרון לבעיית המטוסים, שעבודם שילמה ישראל את כל התשלומים, נמצא בהסדר חשאי שהושג בין משרה הביטחון, למנהלי המערכת הבטחונית הצרפתית, שהימרו את פי הנשיא עצמו: בשנת 1970 קומם תייצר ישראל את המירז׳ מרסל ראסו, סיפקו במשך השנים הבאות את חלקי המטוסים להרכבה, כ״חלקי חילוף״)על אלה לא היה מוטל אמברגו(. התעשיה האוירית נערכה לייצור המטוס במפעל ״לה״ב״, שם הוקם קו ייצור JCV 4 בשטח סגור ומגודר. כרי להסוות את הפעילות הוגדר המירז׳ רה, אשר שימש עד אז רק לשיפוץ מנועים, הפך למפעל ייצור של חלקי המנוע. בבית שמש, הוקם לאחר מלחמת ששת הימים מפעל מנועי בית שמש. בעליו והרוח החיה מאחורי הקמתו היתה יוסף שדלובסקי, מיסד מפעל טורבומכה בצרפת, אשר ייצר דגמים רבים של מנועי סילון. שדלובסקי היהודי, עשה זאת במופגן, כמחאה על האמברגו שהטיל נשיא צרפת על ישראל. את מה שהיה חסר בשרטוטי הייצור של המנוע שהוברחו לישראל, הצליחו אנשי ״המוסר״ להשיג בעזרת המהנדס אלפרד פראונקנכט, שעבר במפעל זולצר בשווייץ. מפעל זה ייצר את המנועים ברשיון חברת 145 אמברגו - מירז׳ 9 במרינה זו שני מטוסים שלמים)מספרי טייס הניסוי של חיל האויר, ערך בראשון בהם את טיסת הבכורה ב־ של התעשיה האוירית, ולאחר מכן טייסי מנ״ט )מרכז ניסויי טיסה( שהוקם בחיל האויר המשיכו לערוך בהם את טיסות הניסוי, הטלת החימוש ובחינת המערכות והביצועים. מטוסים אלה שימשו גם אבטיפוסים לבניית המטוסים החרשים שהמריאו לאויר בשמם החדש: נשר נכנסו לשרות חיל האויר הישראלי החל מאמצע שנת לראשונה בטייסת הקרב הראשונה בחצור, יחה עם מטוסי המירז׳ נשר חדשות: טייסת ״שומרי הערבה״ שפעלה מבסיס איתם בסיני וטייסת ״הצרעה״ שפעלה מבסיס האויר בחצור. תפיסת התכנון של המטוס הוכיחה עצמה. למרות ביצועיו המשופרים כמטוס יירוט רוב הפעילות המבצעית של ה״נשר״ היתה רוקא בתחום התקיפה הטקטית. מיכל הרלק הנוסף, והחימוש הרב יותר התאימו למשימות שהוטלו על מטוס. טייסים רבים היו אסירי תוהה למתכננים על אותן ״רקות הלק״ שנוספו להם בשעת לחימה, עמוק באיזור הדלתא במצרים ובעומק סוריה. במהלך מלחמת יום כיפור היו בשרות בות אויר. מטוסי הנשר, שהחלו את ימיהם במטוסי מירד משנת חיל האויר לא הפעיל מטוסי נשר במלחמת ההתשה. אולם ההשפעה הקשה של האמברגו הצרפתי, היתה מובחנת בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים. מטוסים רבים קורקעו והיה צורך לאחר טייסות כדי לשמור על יכולת מבצעית נאותה. כה קשה היה המצב מבחינת המשיכה להפעיל את מטוסי האורגן והמיסטר עד ראשית שנות השבעים ולא הוציאה אותם משרות. המטוס הראשון נכנס לשרות בשנת אך ישראל לא נותרה לברה. כבר בשנת סקייהוק לחיל האויר הישראלי. אלה לא הגיעו אלא בסוף שנת מספר המטוסים שהיו בידי ישראל, לבין אלה שנמסרו, ללא הגבלה כמעט, לחילות האויר הערביים על ידי ברית המועצות ומדינות ברית ורשה. עתה, כאשר האמברגו הצרפתי היה בתוקפו, לא נותר לחיל האויר אלא להתיחס לרכש שהחל להתב- צע בארה״ב. בחיל האויר הישראלי נשמו לרווחה, לאחר שהחלה אספקתם של מטוסי הסקייהוק מארה׳׳ב. אלה היו אמורים להחליף דור שלם של מטוסי תקיפה מתיישנים והעבירו את חיל האוויר לדור חרש של טכנולוגיה- אמינה ומתקדמת יותר. 146 רוח רפאים מעל קהיר סער - סמב״ד עם נשימה ארוכה לאמברגו שהטיל נשיא צרפת על ישראל היו השלכות רבות, לא רק בתחום רכש מטוסים אלא גם בתפעול מטוסים שהיו בשימוש בחיל האויר הישראלי. כחלק מן ההחלטה על היפרדות ממקורות האספקה של התעשיה הצרפתית - אשר השתלבה עם בעיות טכניות חמורות שנתגלו במטוסים בשנות הפעלתם - החל חיל האויר לבחון אפשרות להחליף מנועים ומערכות של מטוסים צרפתי- ים, אשר היו עדיין בשרות מבצעי, במערכות מתוצרת ארה״ב. סיבה נוספת שעמדה ברקע ההחלטה על השבחת מטוסים צרפתיים, היתה החשש כי ארה״ב תטיל אמברגו על אספקת מטוסים לישראל וההגבלות שהטיל הממשל על הפעלת אותם מטוסים שכבר סופקו לחיל האויר, כפי שהיה באספקת הסקייהוק. אבטיפוס ה״סער״ לפני יציאה לאחת מטיסות הניסוי הראשונות במהלך השנים הבאות, עם כניסת מטוסי הסקייהוק, הפנטום ומסוקי היסעור לשרות, הוחלט לבחון אפשרות להחליף מנועים של מטוסים ומסוקים צרפתיים במנועים האמריקניים בהם היו מצוירים מטוסים אלה. כך הוחלף מנוע הסנקמה אטאר של הסופר מיסטר במנוע פראט אנד וויטני הסופר פרלון מתוצרת טורבומקה, הוחלף במנוע עים הוחלף מנוע האטאר הצרפתי של המיתי, במנוע מסוג ג׳נרל אלקטריק למעשה, עם שינויים רבתיים אחרים, את ה״כפיר״(. עם כך, המטוס המוסב היחיד מבין אלה, שהיה בשרות בתקופת מלחמת ההתשה, היה הסער. התכנון בח״א- הייצור בתע״א הסער הוא הסבה ישראלית של מטוס הסופר־מיסטר מתוצרת חברת דאסו. עשרות מטוסים מדגם סמב״ר היו בשרות טייסת ״העקרב״, ושימשו כמטוסי תקיפה, לאחר כניסת מטוסי המירז׳ לשרות כמיירטי הקו הראשון. בעיות באמינות מנוע סנקמה אטאר 147 אמברגו - מירז׳ החלפתו במנועי פראט אנד וויטני 1967 אחוז מזה של המנוע הצרפתי, ותצרוכת הרלק שלו היתה נמוכה ב־ באפריל הצרפתי במנוע האמריקני. לאחר בריקת היתכנות ראשונית, שעשה המהנרס עובריה הררי)לימים ראש פרויקט הלביא בתעשיה האוירית וסמנכ״ל( עם חבר אנשי הנרסה ואחזקה, נמצא כי הדבר אפשרי מבחינה טכנית, ויהיה צורך במספר שינויים בגוף המטוס, מערכותיו ותכנון תא הטייס. היות והמנוע האמריקני היה קצר יותר מהצרפתי ונטול מבער, ניתן היה להוסיף הלק במיכלי הגוף שהו־ גדלו. כמו כן איפשרה הגדלת הדחף לשאת חימוש מגוון יותר, כולל התקנת נקורות תליה נוספות .5 מתחת לשורשי הכנפיים ועוד בחינת השתלת המנוע, אושרה על ידי מפקר חיל האויר, והשינויים כאבטיפוס בוצעו ביחירת אחזקה אוירית ב־ הניסוי של חיל האויר. במשך השנים הבאות הותקן המנוע החדש בשאר מטוסי הסופר מיסטר, במפעלי התעשיה האוירית, בקצב של מטוס לחורש. במלחמת ההתשה הופעלו כעשרה מטוסי סער שהגיעו לטייסת הוטס לטייסת ביוני מטוס עם לב חדש מבחינה חיצונית היה גופו של הסער ארוך יותר משל הסופר מיסטר, ובצר השמאלי של הגוף בלט חיפוי לצינורות מערכת האוורור. כמו כן הוגרל כונס האויר, וסולקו שלושת הפתחים שהיו בשני צידי הגוף המקורי. ״השתלת המנוע, היתה כמו השתלת לב למטוס, שכל חמש שעות היה צריך להחליף לו מנוע״ אומר עודד שגיא, מפקר טייסת הסמב״ד/סער, במלחמת ההתשה. ״היו גם בעיות אחרות- מערכת ההדר־ אוליקה, למשל. היו למטוס שלוש מערכות נפררות- עם כל אחת מהן ניתן היה להטיס את המטוס, והיתה להן צומת משותפת. עם כל פגיעת נ״מ בצומת הזו, היית מאבד הגאים ושליטה על המנוע. כך איבדנו את שלמה ביטון בששת הימים, וגם המטוס של נהוראי נפגע בצומת הזו. עם ההשתלה הפררנו את המערכות לצהרים של המטוס כדי שלא ייפגעו בבת אחת. ״מכוון שצינור הפליטה של מנוע האירורינמית, וזה גרם גם לפליטה מזערית של חום. תצרוכת הרלק של המנוע היתה חצי ממנוע האטאר. קיבלנו מנוע ללא מבער, אולם בגובה נמוך הוא היה בעל אותו רחף כמו המטוס עם המב- ער. אנו, עם כמות דלק פנימי, יכולנו להגיע לאיזור התעלה ועל נקורות התליה של הבירונים יכול- נו לשאת עוד פצצות. ״בשורש הכנף התקינו עור שתי נקורות תליה לפצצות או טילים. עברנו משתי פצצות של ל־ שי הכנף. במהלך המלחמה לא טסנו עם טילי אויר־אויר, אבל הוכח שהדבר הזה היה מוצדק" אומר עודד. 148 רוח רפאים מעל קהיר השינויים הפנימיים כללו תכנון מחדש של מערכות תא הטייס, שינוי במערכת הרלק, המצערות ועור. התקנת המנוע החרש שהיה, כאמור, גם חסכוני יותר בדלק, איפשרה למטוס להשיג טווחי פעולה גדולים ולשאת מגוון רב יותר של חימוש לעומת הסמב״ד, בנקודות תליה מתחתלכנפיים. אחרי מלחמת ההתשה הותקנו בשורש הכנף מתלים לטילי אויר־אויר מסוג ״שפריר מכל: הם חידשו את הביטחון של הטייסים במטוס בו יצאו למבצעי בשטח אויב. בטייסת האבטיפוס"בלייברג״)ע״ש מושתל הלב הראשון בדרום אפריקה(. היתה זו הטייסת היחירה שהפ- עילה את מטוסי הסער בחיל האויר. מטוסי סער הוצגו לראשונה ביום העצמאות שנת מו אלא לאחר מלחמת יום כיפור. טייסת ״העקרב״ בחצור, השתתפה בגיחות תקיפה רבות במהלך מלחמת ההתשה, למרות שלקראת קיץ בעומק מצרים, הופעלו המטוסים רק באיזור התעלה ונגד מטרות בירדן ובסוריה. מסוקי הסופר פרלון עברו גם הם השתלה ומנועי הטורבומקה טורמו שלהם הוחלפו לאחר מלחמת ההתשה במנועי ג׳נרל אלקטריק המית׳ הוחלפו לימים לדגם אטאר J79 אורגן דו־מנועי אחד הרעיונות המעניינים שהועלו במהלך מלחמת ההתשה, היה להאריך את ימיו של האורגן על ירי החלפת מנוע הרולס־רויס "נין״ המיושן, בצמד מנועי ג׳נרל אלקטריק יוצרו בארה״ב, והיו מנועיו של ה״ג׳ט קומנדר״ שיוצר בתעשיה האוירית. את הרעיון העלה סא״ל גיורא אורן, מפקד טייסת סים ופתרון תקלות. גיורא עמד גם מאחורי הרעיון להחליף את מנוע הסופר מיסטר. באותה עת נשלחו מנועי האורגן לשיפוץ בתעשיה האוירית, לאחר כ־ מבנה המטוס הצטיין בחוזקו, ולפי תכנון ראשוני, ניתן להיה לשתול בגופו של המטוס צמד מנועים, זה בצד זה, כפי שנעשה למטוסי הפיאט . כך ניתן היה להגדיל את כושר הנשיאה 6 אחוזים כח ולהפחית את הדלק ב־ של המטוס וטווחו, אולם התכנון הבסיסי של המטוס היה מיושן, ואת ביצועיו לא ניתן היה לשפר אלא לאחר שינוי תכנוני מקיף. לאחר בחינה הנרסית של הרעיון במחלקת ההנרסה של המפעל, החליט חיל האויר לא לאמץ את הרעיון. באותה עת נקלטו מטוסי הסקייהוק שנרכשו בארה״ב, ותא׳׳ל חיים ירון, רלצ״ר, חשש שהדבר יפגע ברכש מטוסי הסקייהוק. התעשיה מתגייסת האמברגו הצרפתי פגע בצורה קשה ביכולת חיל האויר הישראלי, ושינה בצורה דרמטית את תוכני- ות הרכש והפעולה. 149 אמברגו - מירז׳ ישראלי - מטוס ביון לגובה רב u-2 בין הרעיונות שנבחנו באמצע שנות החמישים על ידי אנשי אמל״ח ומהנרסי חטיבת ההנדסה של התעשיה האוירית, היה פיתוחו של מטוס צילום מגביה טוס. היה זה לאחר שמדינות רבות, בהן צרפת, ארה״ב ובריטניה, סירבו למכור לישראל מטוסים מסוג דאסו מירד RB-57 אלקטריק קנברה בדגמי הצילום שלו. המטוס החר־מנועי, היה אמור להיות בעל כנף ארוכה וישרה, כונסי אויר בצירי הגוף, וזנב מקובל בעל זנב אופקי. למרות בחינות ראשוניות של התכנון, הוחלט לבטל את הפרויקט עם רכישת מטוסי המירז׳ לצילום. דרישה זו תמולא בשנים הבאות על ידי מטוסי פנטום מיוחדים. המועקה שגרמה התלות הגוברת במקור אספקה אחד, עודדה את משרר הביטחון להשקיע בפיתוחים ובפרויקטים תעופתיים וטכנולוגיים בקנה מירח גדול בטיוחה. במהלך השנים בין חלה התעוררות רבתי לא רק במוסכי"ברק מטוסים״ ועל לוחות התכנון של חטיבת ההנרסה של התעשיה האוירית, אלא גם במפעלים אחרים. רפא״ל, תע״ש, תדיראן, אלישרא, מנועי בית שמש, אלתא ומפעלים אחרים, נרתמו לפיתוח וייצור של מטוסים, טילים ומערכות בקנה מירה שלא היה כמותם בארץ. במפעלי התעשיה האוירית היו בפיתוח או ייצור מטוס ה״ערבה״ ו״ג׳ט קומנדר״ לדגמיו השונים, במוסכי"להב״ החלה הפעילות לייצור חשאי של מטוס ה״נשר״. מטוס ה״סער״ שפותח בחיל חאויר הושבח בתעשיה האוירית. מפעל המנועים הפך ממפעל שיפוץ ואחזקה, למפעל לייצור חלקי מנוע ה״אטאר״ של המירד. ב־ טורבומקה בצרפת, את מפעל מנועי בית שמש. שירלובסקי עשה זאת כהתרסה נגד החלטת דה גול להטיל אמברגו על ישראל. לאחר זמן החל המפעל בייצור להבי מנועים, תאי שריפה וטורבינות. ברפא״ל שיפרו את המערכות ללוחמה אלקטרונית שסייעו לשיבוש מערכי המכ״ם וסוללות הטי- לים המצריות. במקביל הועברה לישראל כל פעילות התכנון והייצור של מערכות הטילים אשר פותחו עבור 150 רוח רפאים מעל קהיר ישראל במפעלי ראסו בבורדו. הכל נעשה בחופזה, ב״תוכניות חירום״ תובעניות. משרד הביטחון ומשרד האוצר, שהכירו בחשיבות הלאומית של אי־תלות במדינות זרות, לא הססו להקצות כספים לתוכניות אלה. זכורה ההתבטאות של שר האוצר, פנחס ספיר, שנתבקש לאשר תקציבים לפיתוח מטוס ה״ערבה״: ״אם זה יעזור לנו לפתח מטוס קרב- זה מאושר״. נלחמים על כל מטוס למרות כניסתם של מטוסי הסקייהוק לשרות, ואחריהם הפנטומים- נותרו המירז׳ים הותיקים, מטוסי הקרב המובילים של חיל האויר במלחמת ההתשה. באופק לא נראו תחליפים אחרים. בשל כך ״נלחם״ חיל האויר להשמשתו של כל מטוס שניזוק בתאונה או בקרב, גם אם מצבו היה נואש במיוחד. במקביל הפחיתה מפקדת חיל האויר את האימונים של טייסות המירז׳ להכרחי ביו- תר, לצורך הכשרת טייסים חדשים. מי שסייר לאורך כבישי סיני בשנת אחרות, מוטלים על גחונם על הדיונות העמוקות של המדבר. הדברים השתנו כאשר התברר כי האמ- ברגו על מטוסים אלה לא יסתיים במהרה, אם בכלל. אחר מסממני ה״מלחמה על כל מטוס״ הוא סיפורו של מירז׳ במטוס זה יצא סגן שמואל בן רום באוקטובר מבעיות בכן הנסע שלו. ואכן, כאשר חזר לנחיתה בתל נוף, נשבר הכן הראשי השמאלי, תוך כרי נחי- תה, והמטוס נסחף לצירי המסלול. הטייס נטש, פצוע קשה ונדרשו חודשים ארוכים של טיפולים בלוד ומוסבים כמטוס׳ סער ב״בז־ק״ ם !ח מטום׳ סופר מיסטר )למעלה( מושב 151 אמברגו - מירז׳ רפואיים ער שחזר לטיסה מבצעית. המטוס נלקח ליא״א )יחידת אחזקה אוירית לאחר כשנה הוא יצא לטיסה והוחזר לשרות מבצעי. במרס נוספת לאחר מלחמת ההתשה. רס׳׳ן ירמי קידר היה בטיסת אימון מעל סיני, כאשר כבה לפתע מנוע המטוס, והוא נאלץ לנחות אונס בבסיס האויר אל־עריש. גלגל האף נשבר והמטוס נשרף כולו ועלה באש. חודשים ארוכים של ״בניה מחדש״ נדרשו גם לשיקומו של מירז׳ מירד בחיל האויר לא היו מוכנים לוותר על אף מטוס. אחד ממטוסים ששוחזרו כמעט לגמרי במהלך מלחמת ההתשה, היה מירז׳ צילומים אלה מראים את מצבו של מטוס מירז׳ לאחר התאונה )למעלה(, שיקומו של המירז׳ )מימין( והחזרתו לשרות מבצעי, בעקבות הבנייה מחרש ביא״א 152 רוח רפאים מעל קהיר ״לנטוש מירז׳ היה פשע״ מטוסי המירז׳ הישראלי, וערכם אחרי מלחמת ששת הימים לא יסולא בפז. לא מפתיע כי הטייסים עשו כל שניתן כרי לחלץ מטוסים פגועים ולהחזירם לטיסה. "המיה׳ עלה הון תועפות״ מספר עודד מרום, מפקד טייסת תי ריחפה מעל הכל. לנטוש מירז׳ היה משהו דומה לפשע״. באחד הימים הגיע עודר לנחיתה בחצור, בשעה שבמטוס היתה תקלה. לפי הוראות היצרן, אסור היה להנחית מטוס מירז׳ ללא מנוע בשטח פתוח, כאשר כן הנסע סגור, היות והמטוס היה נשבר בדיוק באיזור תא הטייס. עודר החליט לעשות הכל כדי להציל את המטוס. בצירי המסלול כבר המתינו הכבאיות ורכבי ההצלה. מפקרים בכירים עלו למגרל הפיקוח ויעצו לו מה לבדוק ומה לחפש, בין שפע שעוני המטוס. ״מכל העצות האלה- הטייס צריך להחליט מה הוא עושה. ניסי- תי לשמור כיוון. המטוס נחת בסדר ולא התפרק. אחר הצמיגים התפוצץ והתפרק לחלקים שהת- פזרו על המסלול. בסוף המטוס נחת על הג׳נט וקצה הכנף נגע במסלול. התחילו לצאת ניצוצות, .7 אבל הצלחתי להציל את המטוס״, סיפר עודד בסיפוק תקלת מנוע חמורה, לאחר גיחה מבצעית בצפון סיני. ב־ ורן שנטש אותו באותה טיסה, יצא לבחון אותו בטיסה הראשונה לאחר הבניה מחדש. גם אחר מ״אלופי ההפלות״ בין מטוסי המירז׳- מטוס מספר מלחמת יום כיפור. המטוס המריא לתקיפה, חמוש ומלא דלק, כאשר כן הנטע שלו התפרק, והוא נסחף לצירי המסלול. במטוס היה סגן מפקד טייסת פצוע, אולם המשיך לטוס. המטוס הועבר לתעשיה האוירית ושם הושמש והוחזר לטיסה מבצעית. הטכנולוג בימים בהם השה ישראל את עולו של האמברגו הצרפתי, נעשה כל בסידן להיחלץ מהתלות בציור צרפתי. הצלחת ההשתלה של מנוע שייה האוירית לבחון השתלה רומה של מנוע הפנטום במטוס המירז׳. באפריל bj 111 j79 ב־ לאחר מכן בוצעו טיסות הניסוי ופתיחת המעטפת גם על ידי רס״ן אורי יערי, אשר חזר מקורס טייסי ניסוי בבריטניה, ועמד להקים, שנים מספר לאחר מכן, את מנ״ט- מרכז ניסויי טיסה של חיל האו־ יר. מטוס הטכנולוג)יחד עם מטוס הרעם שהיה מירז׳ 153 אמברגו - מירז׳ מסוס הניסוי טכנולוג בכ והמערכות לקראת פיתוחו של מטוס ה״כפיר״, אשר יוצר בשנות השבעים במספר דגמים חד־ ודו־ מושביים. הטכנולוג שימש במשך שנים רבות, כ״מעבדה מעופפת״ לבחינת תכנונים ושיפורים אירודינמיים ומערכתיים. בין אלה היו התקנת כנפונים קדמיים בצירי כונסי האויר, התאמת המטוס כמטוס אימון רו־מושבי, ביטול שפת המשור בכנף והתקנת דשים קדמיים נשלטים, וכן כמטוס תצוגה להרגמת ביצועי הכפיר עבור לקוחות זרים. אור׳ יערי, מייסדו של מרכז ניסו״ טיסה בחיל האויר, לאחר אחת הטיסות בטכנולוג 154 פרק העיט- סקייהוק סטרילי הסק״הוק תוכנן כמטוס תקיפה אולם הותאם לנשיאת עיט - סקייהוק סטרילי ארה״ב מוכרת לישראל מטוסי תקיפה ההתענינות של ישראל במטוס הקרב הוגלס שהיה בעל יכולת נשיאה גבוהה במיוחד, נוער להחליף את המטוסים הצרפתיים המתיישנים - אורגן ומיסטר - שהיו אותה עת בשרות חיל האויר הישראלי. באותה עת פותחה תוכנית ״מוקה״ להשמרת חילות האויר הערביים, ובמרכז תשומת הלב היתח רכישת מטוס בעל כושר נשיאה גבוה של חימוש, כדי לפגוע במסלולים ובשדות התעופה הערביים. הסקייהוק, שהיה יכול לשאת חימוש במשקל פי ארבעה משל הסופר מיסטר או המירז׳ למשל, היה מטוס מתאים בהחלט לדרישות החיל באותה תקופה. ארה״ב סירבה תקופה ארוכה לספק לישראל את המטוסים, אשר הוגדרו במטוסי תקיפה. בעקבות אנשי חיל האויר אשר ליוו את רכש הממוס בארה״ב והתאמתו לדרישות חיל האויר שינויים פוליטיים באיזור, וכוונתן של מדינות ערביות לרכוש מטוסים ונשק מברית המועצות, החליטה ארה״ב למתן את האמברגו שהטילה בשנות החמישים, ולאשר מכירת מערכות ומטוסים ״הגנתיים" למרינות האיזור. כך מכרה ארה״ב טילי חוק נגד מטוסים לישראל ולסעודיה, מטוסי לוקהיד הדיונים על רכש המטוסים נמשכו מספר שנים. ישראל ביקשה מארה״ב מטוסי סקייהוק. מניעת המכירה של מטוסים אלה בראשית שנות השישים, נבעה בעיקר משיקולים פוליטיים, אך גם בשל התנגדות מפקדי זרוע האויר של צי ארה״ב, אשר הפעיל את המטוסים במטו- סי התקיפה הטקטיים העיקריים שלו מעל נושאות המטוסים. אותה עת היו כבר על שולחנות השר- טוט מטוסי וקצב הייצור של מטוס זה הלך ופחת. גם הלחץ מצד יצרנית המטוס, חברת רוגלס, הועיל למכירת 156 רוח רפאים מעל קהיר המטוס. לאחר מו״מ ממושך עם הממשל האמריקני, הוחלט לאשר את מכירת מטוסי הסקייהוק לישראל. במאי דוגלס שנרכשו באופן רשמי בארה״ב. דוגלס הדוגלס למעשה הוא נוער להחליף את מטוסי של המטוסים בשנות החמישים, ומחירם שהלך והאמיר, דרש הצי האמריקני לפתח מטוס תקיפה קל, בעל מנוע סילון חזק ויכולת נשיאה של חימוש רב. התכנון שהציגו מהנדסי דוגלס, בראשותו של המהנדס אר היינמן הידוע, זכה בחוזה הפיתוח. ב־ ביוני j65-w-2 המטוס החרש היתה מיידית: משקלו הריק היה כמחצית המשקל שקבע הצי, והורות לכך גם ביצו עיו ויכולת הנשיאה שלו, היו גבוהים במידה רבה מהדרישות. המטוס שכונה לימים"מרים המשקו- לות הקטן״, נכנם לשרות הצי והמרינס ברגמים שביצועיהם הלכו והשתפרו. בין השאר הם היו מסוג- לים לשגר נשק אטומי טקטי לעבר מטרות עמוק בשטחי אויב. במהלך השנים הבאות פותחו רגמים משופרים יותר, אשר כללו מנוע בעל דחף גבוה יותר וכושר נשיאה שהלך וגדל. כמו כן שופרו מער- כות המטוס, נוספו לו מערכות חירום משופרות ועוד. בשנת דוגלם 157 עיט - סקייהוק סטרילי וויטני הנחיתה, ומערכת היגוי לגלגל חרטום. לא פחות מ־ זה, ממנו יוצרו היה זה הדגם אשר שימש בסיס לדגם במקביל לדגמים החר־מושביים יוצרו דגמים דו־מושביים, אשר שימשו להדרכה והסבה של טייסים למשימות המפרכות שציפו להם בהפעלה מעל נושאות המטוסים. למרות צורתו שאינה על־קולית, זכה המטוס הקטן, הודות ליחס רהף־משקל הגבוה שלו לרשום מספר שיאי עולם במהירות, נשיאת משקל ונסיקה לגובה. יוצאים לאימונים בארה״ב ההשתלמויות של צוותי הקרקע החלה כבר במרס השתתפו ארבעה טייסים שהיוו את הגרעין לשתי הטייסות: מטייסת )שנוער להיות מפקר הטייסת( וסמ״ט א׳ רס״ן חגי רונן, רס״ן יוסי שריג, שנועד לפקר על טייסת ארבעת הראשונים: אוהד שדמי, נסים אשכנזי, יוסי שריג וחגי רונן 158 רוח רפאים מעל קהיר חרשה מספר 1967 וחזרו לטוס כטייסות המקוריות שלהם. הצוות הטכני נשאר עם כך בארה״ב, והמשיך בהשתלמות בבסיס ססיל פילר במדינת פלורירה. שבועות ספורים לאחר המלחמה חזרו הטייסים לארה״ב כרי להמשיך בהשתלמות. לכל טייס הוצמד מדריך וגם מטוס"אישיים״. הטייסים נאלצו ללמור את המושגים ונהלי הטיסה של הצי האמריקני, שהיו שונים מהמקובל בחיל האויר האמריקני, וכמובן בישראל. ב־ הסולו. ההתרשמות הכללית שלהם מן הסקייהוק הקטן, היתה נלהבת: המטוס היה נוח לטיסה, פשוט להפעלה ובעל כושר תמרון טוב באויר. ״טסנו הרבה במזג אויר״, סיפר רס״ן יוסי שריג. "בפלורירה מזג האויר היה עננות וגשמים, יום ולי- לה, וגם ערפל. היינו מקבלים קור לזע״ט והיה ברור לנו שהפקח היה מחזיר אותך לנחיתה בטוחה בנחיתת מכשירים״!. גם שיטות הנחיתה היו שונות- על נושאות מטוסים הנחיתה היא בשיטת ״התרסקות מבוקרת״ עם מנוע מלא. ״האמריקנים ניסו להכניס לנו בכוח את שיטת הנחיתה הזו, ואנו באים ונוחתים על המס- לול בערינות, בקלי קלות. הם ניסו להכריח אותנו לרחוף את המטוס למסלול ולנחות מיד״. האימונים היה רומים לאלה שעברו טייסי הצי או המרינס, כולל תדלוק באויר ביום ובלילה, גם חלי- פות הלחץ היו מותאמות לתפעול של הצי, ולא מפתיע כי בצילום המשותף שלהם נראים ארבעת הטייסים כמו טייסי מרינס, בסרט תעמולה וגיוס להתנדבות למרינס. ״ככל שטסנו יותר, העריכו את רמת הטיסה שלנו. עשינו קרבות אויר, רריפה בשורה שהתפתחה לקרבות אויר, והפקנו אותם מהיום הראשון״ מספר שריג. הישראלים ביקשו לתרגל גם נחיתות על נושאות מטוסים, אולם האמריקנים היססו- ״אין לכם נוש- אות מטוסים, ומה אתם צריכים את זה? - אמרו לנו. אבל היתה להם הערכה לחיל האויר״ סיפר שריג. ״באחר הימים בא לבקר אותנו אחר האדמירלים של הצי. אמרו: ׳הסטייט דיפרטמנט לא מאשר. תנו לו להחליט על העניך. לבסוף אמרו לנו נשלח אתכם לציירי פוינט, שם היה מסלול ועליו לוחות psp זאת כדי שלא תגרור את המטוס. באמצע המסלול היה כבל עצירה "יצאנו לטיסה בחמישיה, טייס אמריקני מוביל, וארבעה ישראלים. לפני כן התערבנו על ארגז בירה, שאין סיכוי שמישהו מאיתנו יתפוס את הכבל בפעם הראשונה. מלמעלה זה נראה כמו בול- משהו קטן ולא אמיתי. אתה בא, עושה הקפת היכרות, ונוחת כמו שאומרים לך. בסקייהוק היה מר־זוית התקפה. צריך להתאים את התצוגה. אתה צריך להטיס את היבייגלה׳ בזוית הנכונה. "הייתי הראשון. עשיתי את ההקפה. נחיתה כמו בנושאות מטוסים- כולל פתיחת מנוע בניגור לכל האינסטינקטים, והכבל אמור לעצור. התקרבתי, נחתתי ותפסתי את הכבל מיה. הבלימה חזקה ולא צפויה: אתה נוחת ב־ והמטוס נעצר, עומר במקום. ״עשינו גם המראה בקטפולטה מהמסלול הזה, וזה היה מרהים. מהירות אפס ואחרי 159 עיט - סקייהוק סטרילי אתה ״כל השלושה תפסו את הכבל בפעם הראשונה והמריאו משם. קיבלנו גם את ארגז הבירה״.״ הטייסים הישראלים טסו מבסיסי האויר ססיל פילר וצירי פוינט. לצורך האימון במטווחים הם יצאו ליומה, אריזונה. סיפר שריג: "כל הצי והמרינס באים לשם פעם בשנה. מזג האויר תמיר פתוח והמ- טוסים עומדים בצירי המסלולים. יומה היה איזור מעניין. מזג האויר היה חם מאד. ביום הראשון באנו בטיסה ישרה, עם תדלוק באויר. אמרו לנו: ׳מגיע לכם צ׳ופר׳ ואתם יכולים בדרך לעשות נחיתה אחת - תחליטו איפה אתם רוצים. רצינו בסן פרנציסקו. הם התלבטו. נחתנו במאפט ולקחו אותנו למועדונים. עשינו תדלוק עד סן פרנציסקו ובאנו ליומה, עם מזג אויר, גשמים וסופות. ׳זה קורה פעם במאה שנה׳ הם אמרו לנו. הטמפרטורות שם היו בדרך כלל ״השיגרה שם היתה של טיסות בבוקר מוקדם- שלוש טיסות עד הצהריים. בחום המדברי הציפוי של המטוס פשוט רותח, ובלי כפפות אתה מקבל כוויה ביד. באים מוקדם בבוקר, עושים שלושה פירי־ טים, וב־ וב־ "תוצאות המטווח היו ממש מרהיטות. לקחנו כל דבר ברצינות רבה, היינו הרבה מעל הממוצע. בצלי- פה זה היה "מאה העריכו אותנו שם. באחת הפעמים עשינו מטווח לאזורים הרחוקים. יש שעה שצריך להיות שם, ואחר כך נכנסת רביעייה של טייסת אחרת. פעם באנו והעניין נסחב, ואמרו לנו: ׳תלכו- אתם מעבר לזמן׳. המוביל של הרביעייה שהמתינה אחרינו, נכנס לקשר ואמר: יחכה רגע. אני רוצה לראות איך החבריה האלה פוגעים׳. "הביקור שלנו ביומה היה חשאי. הטיסות נערכו בסורי סוריות. האמריקנים לא רצו לפרסם שיש- ראלים מתאמנים שם. לנו אמרו: ׳תשמרו על פרופיל נמוך׳. אבל נכונה לנו גם הפתעה. לתושבים האמריקנים היו שלטים מוארים, בהם בירכו אנשי המקום את הטייסות שהגיעו לאימונים. ובאחד הערבים אנו נוסעים בכביש, ולפתע אנו רואים: ׳ברוכים הבאים הטייסים שריג, שדמי, אשכנזי, חגי" באותיות ניאון גדולות. והיו עור הפתעות לצוות הישראלי. "בקטע מסוים התחברנו עם טייסי המרינס שהיו שם באימונים. הם שמעו את הסיפור בצירי פוינט. הם היו טייסי פנטומים של המרינס. ימה דעתך על סיבוב על הפנטום?׳ הם אמרו. בלי לבדוק, בלי לשאול אף אחד - הבטיחו. נעשה את זה ב־ הראשון ב־ וסודי ביותר. אבל למחרת הפתעה: בעתון מקומי אנו מגלים יריעה על טייסים ישראלים שטסו בפג־ טום של המרינס..." שלהם, השלימו את האימונים במטווח ועמדו לחזור n ארבעת הטייסים הישראלים, על מטוסי יחר מיומה אריזונה, לססיל פילר בפלוריהה. את הטיסה הזאת לא ישכח יוסי שריג לעולם: ״עמהנו באותו יום לחזור לפלורירה, תור תדלוק באויר. יצאתי להניע את המטוס. לא הצלחתי להניע. לוח הזמנים היה צפוף, והיה צריך גם להתכונן לטקס הסיום. קיבלנו החלטה שהם יצאו ואני אחריהם, לאחר שיתקנו את המטוס. הם יצאו ותדלקו בדרך. לי לא היה מטוס מתדלק. אמרו לי ׳אין ברירה, תטוס ותנחת בדרך בטקסאס, ומשם תמשיך. המראתי והייתי צריך לנחות בבסיס שפרד של חיל 160 רוח רפאים מעל קהיר עיט - סקייהוק סטרילי האויר האמריקני בטקסאס - זה חיה בחצי הדרך לפלורידה. אני נוחת ולפתע תקר בגלגל. הסקייהוק הוא מטוס של הצי- ובבסיס חיל האויר אין גלגל מתאים. אני מרים טלפון לקצין התורן ואומר לו שאני צריה צמיג חרש. ״בינתיים המטוסים האחרים כבר עמדו לנחות ואני תקוע בטקסאם שכל המטוסים פינו בינתיים את ססיל פילר בגלל התרעה על הריקן. מצאו מטוס וטייס, כדי שיטיס לי צמיג לטקסאס בסיום הקורס״. פלטפורמה נוחה לשינויים ביצועיו של הסקייהוק, במיוחד חימושו הרב, טווחו הגדול ועמידותו בפני פגיעות נ״מ שהוכחו בזמן מלחמת האויר בוייטנאם, היו מן הגורמים אשר העמידו אותו שני ברשימת המטוסים שביקשה ישר- אל, אחרי הפנטום. ארה״ב לא אישרה, כאמור, את מכירת מטוסי הפנטום, ורק לאחר תקופה ארוכה נענתה לבקשת ישראל לרכוש את המטוס הקטן. הסקייהוק היה מטוס נוח להפעלה, וכפי שיתברר בשנים הבאות, היה גם פלטפורמה מתאימה ביותר להשבחות והוספת מערכות. שמונה רגמים של המטוס נרכשו והוכנסו לשרות חיל האויר הישראלי, החל משגת הראשונים מגיעים - מצופים קוקון הגיעו הסק״הוקים לנמל חיפה 162 רוח רפאים מעל קהיר מטוסים מדגם בלבד. מטוסי הסקייהוק היו בקו הראשון של מטוסי התקיפה במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור, ושימ- שו תקופה ארוכה כמטוסי תקיפה במלחמות מול לבנון. הרגם הראשון שנכנס לשרות חיל האויר הישראלי היה רגם דגם מיוחד שפותח מדגם הסכימה לקבל את מטוסי נורת׳רופ למכור לישראל דגם ״סטרילי״ ונחות של המטוס. דגם זה הופשט מכל מערכותיו המבצעיות החיוניות: כוונת הטלת חימוש התקנית הוסרה, ובמקומה הותקנה ״כוונת פיקס״ קבועה ופשוטה לתקיפה, שנלקחה מרגם האימון של המטוס. היא לא התאי- מה לקרבות אויר או להטלה מרויקת של חימוש. יכולת נשיאת טילי אויר־אויר הושמטה גם היא. כמו כן בוטלה יכולת הנשיאה של מערכות תקיפה חיוניות, בהן מערכות ההטלה של פצצות נפל״ם agm-12רוקאיי)פצצונות נגד טנקים( טילי מונחים מסוג Mk.20 blu-27 גם תותחי להתאמת תותחי רפה אחד בלבד. בחיל האויר רצו שניים. בשל כך הוחלט להשמיט מן המטוס את הניווט הטקטית, ובמקום שהתפנה להתקין מערכת קשר נוספת. חמור יותר: האמריקנים הסירו מהמטוס גם את מערכות ההתרעה החיוניות. במטוסים של הצי היו מותקנות מערכות מסוג מכ״ם קרקעיות ואויריות. מערכת זו, שחיוניותה התגלתה בשמי צפון וייטנאם, הוסרה למרות התנג־ דות של ישראל. לאנשי חיל האויר לא היתה ברירה- היתה זו הפעם הראשונה בה הסכימו האמריק- ״ אמרו נציגי הפנט- Take it or Leave it נים לספק לה מטוסי תקיפה והם לא יכלו להיות בררנים. ״ גון לאנשי חיל האויר. אנשי חברת דוגלס פרשו ידיהם לצדדים בתנועה נואשת. כך נותר הסקייהוק עירום ממערכות תקיפה מתקדמות. והיו גם יכולות מבצעיות שהיו חסרות בו. שריג: ״המטוס עצמו לא היה מטוס מסובך יחסית. הוא נבנה לנחיתות על נושאות מטוסים וללא מעצורי חניה. אתה כל הזמן לוחץ על המעצורים ער שהגב שלך כואב. אנחנו הכנסנו מעצורים״. למרות מגבלות אלה, לישראל, כאמור, לא היתה ברירה. לימים התגלה הסקייהוק כפלטפורמה נוהה לשינויים, ואנשי להק ציור לא הפסיקו לשפר את במטוס עד צאתו משרות למעשה. במהלך השנים הבאות יוחלפו תותחי המטוס, תותקן מערכת כינון חימוש משופרת)קריסטל( והוא יחווט לנשיאת טילי אויר־אויר ופצצות מונחות. בכך הפך הסקייהוק למשך שנים ארוכות, למטוס התקיפה הטקטי העיקרי של חיל האויר. אך כל השיפורים האלה, לא יהיו ברשות שלוש טייסות הקרב שהפעילו אותו במהלך מלחמת ההתשה. 163 עיט - סקייהוק סטרילי ״עיט״ בצבעי הסוואה האבטיפוס הראשון של דגם והמריא לראשונה לאויר ב־ וכדי לפעול טוב יותר במזג האויר החם של המזרח התיכון הוגרל במעט שטח מיצב הכיוון ונוסף לו מצנח עצירה. הצבעים בהם נצבע המטוס - חום, חום בהיר)טאן( וירקרק - היו צבעי ההסוואה החדשים של חיל 242 האויר, אשר הוכנסו לשימוש בשנת הטייסים חשו בטוחים ביכולתם להטיס את המטוס. כה בטוחים עד כי לאחר תרגילי התדלוק האוי־ רי שביצעו בארה״ב, הם הציעו להטיס את המטוסים לישראל בעצמם, עם תדלוק באויר בדרך. "בי- קשנו להטיס את המטוסים מארה״ב.״ סיפר יוסי שריג, "ניסיתי לשכנע את חיל האויר כי זה יהיה הכי זול ומהיר. עזר קנה את הסיפור וגם מוטי. הם היו מוכנים ללכת על זה. כשהגישו את הבקשות, האמריקנים אמרו שהדבר בלתי אפשרי, והמסירה של המטוסים, מבחינת הביטוח, חייבת להיות בארץ- בחצור. לבסוף החליטו ללכת על אניות משא וכך הביאו אותם״. 164 רוח רפאים מעל קהיר אליעזר פריגת, אוהד שדמי ויוסי שריג מפקדי שלוש הטייסות הראשונות שתי טייסות סקייהוק- ועוד אחת מפקדת חיל האויר ערכה בשנת עיל שתי טייסות סקייהוק: טייסת במטוסים החדשים. הטייסת השניה היתה טייסת נענתה לבקשת ישראל לרכישת מטוסים נוספים מרגם זה, הוקמה טייסת שלישית - טייסת שהוקמה מחדש בבסיס האויר בתל נוף. טייסת טייסת שרמי, שהיה מפקר הטייסת בתקופת מלחמת ששת הימים, נוער לפקר עליה ולקלוט את המטוסים החדשים ועמו סמ״ט א׳, רס״ן חגי רונן וסמ״ט ב׳ סרן צבי הס)הד(. ארבעת המטוסים הראשונים של הטייסת, שהיו מדגם רוגלס האויר הישראלי, צופו ב״קוקון״ להגנה מפני מימי הים המלוחים, ויצאו על גבי אניית משא לישר- אל. הם הגיעו לנמל חיפה ב־ לוי אשכול וחברי ממשלה ומטכ״ל, ומפקחים בחיל האויר. לאחר שתמו הטקסים, הועמסו המטוסים על מובילים והוסעו לבסיס הטייסת ברמת דוד. בינואר 1968 מפקר הכנף סא״ל יעקב אגסי, סא״ל אהרון יואלי מפקד זרוע האויר בפו״מ)עמרה לזכותו העובדה שבהיותו הנספח האוירי בארה״ב עסק בקליטת המטוסים(. וכן טייסים שנוערו להטיס את המטוס בטייסת זו ובטייסת טייסת 165 עיט - סקייהוק סטרילי ליווי בטיסת בכורה בישראל- הסק״הוק הראשון של . שרמי המשיך לפקר על הטייסת ער ה־ 2 בירהן יר. שרמי היה אמור לקבל, לאחר התפקיר במטה, את הפיקוה על אחת מטייסות הפנטום אולם הוא והנווט מרום, נהרגו ב־ *3 את הפיקוד על טייסת טייסת הטייסת השניה שהפעילה את מטוסי הרוגלס סא״ל יוסי שריג וסמ״ט א׳ שלה, נסים אשכנזי, היו בין ארבעת הטייסים שנשלחו ללמוד את המטוס בארה״ב. ״בחצור היה צריך להתחיל הכל מאפס. לא היה בנין ולא כלום״ נזכר שריג. מפקר הכנף אותה עת, אל״מ בני פלר, הזמין את שריג, שאת רוב שנותיו עשה כטייס בכנף לו: ״אתה כבר ילד גדול. סידרתי לך טנדר סוסיתא, יושבת פקידה עם מכונת כתיבה על הברכיים. חדר ותקים את 4 לך תבקש מפורמן ב־ "ההתארגנות הקשה, היתה רוקא בתחום הטכני״ מספר שריג, ״קליטת מטוסים מבחינה טכנית והפעלה נכונה שלהם בצורה מבצעית. יחסית למיסטר ולמירז׳ היה צריך הרבה הכנות. היה צורך 166 רוח רפאים מעל קהיר בהרבה מתלים, הרבה נושאי פצצות וציור קרקעי״. פעילותה של הטייסת בכנף סות קרב, ובו היתה אמורה לפעול אחת מטייסות הפנטום, הוחלט כי טייסת ותעבור לכנף יצא למפקרת חיל האויר ובמקומו נתמנה סא״ל נסים אשכנזי. יום לאחר מכן הועברו גם מטוסי הטייסת לחצרים, שם פעלה טייסת טייסת בראשית שנת קצר לאחר שהתברר כי אין עור כל סיכוי לקבל את מטוסי המירז׳ הוחלט להקים שתי טייסות סקייהוק נוספות- טייסת לרחות את הקמת הטייסת הרביעית)שהפעילה מטוסי ווטדר( ער להשלמת הסר״כ של טייסת והיא הסבה את מטוסיה, למעשה, רק אחרי מלחמת ההתשה. טייסת שלושת המטוסים הראשונים מרגם רוגלם האמריקנית ״קריין״, והועברו לטייסת בתל נוף. ב־ חודשיים של הכנות. המפקד הראשון של טייסת מלחמת ההתשה. פריגת היה טייס קרב מצטיין שטס בששת הימים כמוביל בכיר בטייסת הסמ״טים של הטייסת היו אודי שלח, סמ״ט א׳, ונחום מרחבי סמ״ט ב׳. ״הטייסת הוקמה יש מאין״ סיפר פריגת, ״כשלושה חודשים נדרשו כדי להקים את התשתית המת- אימה, כולל שיפוץ מבנה הטייסת, שלא היה אלא צריף קטן, וקורס הסבה ראשון לטייסים ולמכונ־ הטייסת ערכה את התקיפה המבצעית הראשונה שלה ב־ 5 אים״ תה, עת יצאו שני מטוסים לתקוף מכ״ם במען, יררן. במהלך מלחמת ההתשה ביצעה הטיסת כ גיחות תקיפה ללא אף אבירה. פריגת פיקה על הטייסת עד .6 במחלקת אויר לאחר המלחמה אמר פריגת: ״השתתפנו במלחמה בצורה מסיבית ביותר. טייסת הסקייהוקים שלי היתה מהטייסות היותר פעילות בבסיס, ובסיכומו של דבר, הוצאנו יותר גיחות משתי טייסות הסק־ ייהוקים הבוגרות יותר. עם זאת הצלחתי במשימה שקבעתי לעצמי, ובתום המלחמה יכולתי לציין בגאווה שלא איבדנו אף טייס. תוך כרי לחימה עברנו למבנה אחר בבסיס, עדיין ללא שירותים, הכשרנו טייסים נוספים לסקייהוק וכן ערכנו קורסי הסבה לצוותי אויר. יש לציין שאיכות האחזקה כך הפעיל חיל האויר במלחמת ההתשה 7 והרמה שגילה הצוות הטכני בזמן המלחמה היו משובחים״ שלוש טייסות סקייהוק שפוזרו בבסיסים ברמת דוד בצפון, בתל נוף במרכז ובחצור/חצרים בדרום הארץ. 167 עיט - סקייהוק סטרילי TA-4H 10 ישראל הזמינה גם עשרה מטוסי אימון רו־מושביים מסוג ממערכותיהם המבצעיות, אולם היה בהם רי להסבת טייסים לטייסות הסקייהוק. אבטיפוס המטוס הרו־מושבי הראשון עבור ישראל, המריא לראשונה ב־ לטייסות עור באותה שנה. למעלה מ־ התקיפה נגד מצרים, סוריה,ירדן לבנון. חיל האויר הישראלי הפעיל עוד מספר רגמים בהם גם i a-4f שונות, כולל החלפת התותחים. לאחר מלחמת ההתשה הותקנו בהם מערכות ״קריסטל׳׳- מערכת ניווט הפצצה וכן מערכת אינרציאלית, תע״ל וכוונת אויר אויר. ומה חושבים הטייסים? הריעות על הסקייהוק הקטן, בקרב טייסי חיל האויר, לא היו אחידות: היו כאלה ששיבחו את יכולת המטוס הקטן וכושר הנשיאה שלו. אחרים חששו מה״פלטפורמה״ החדשה, והיססו מעט כאשר יצאו לתקיפת מטרות. דן סחף, אחר מטייסי ההסבה ב״טייסת העמק״, שהיתה הראשונה שהכניסה את הדגם המתקדם של המטוס מצויר במנוע חלש יחסית, ולא היו בו מערכות מתקדמות. מבחינה טכנולוגית ומערכות אויוניקה, הוא היה מתקדם אך במעט מקורמיו. מבחינת הביצועים הוא היה יותר רציני מקודמיו, והיה מטוס . במלחמת ההתשה, כמו גם במלחמת יום כיפור עדיין היה פקפוק לגבי יכולת המטוס 8 קל להטסה לפעול בסביבה עתירת איומים. לעפר ארז, טייס ב־ 168 רוח רפאים מעל קהיר שלושת המסוסים הראשונים של המטוס. לא מפתיע: הטייסת שלו הפעילה את דגם מיושן יותר הוק פרימיטיבי כזה, כמו שהיה לטייסת שלנו, טייסת ״הכנף המעופפת׳/ זה לא הדבר הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו. זה לא שהמטוס היה כל כך גרוע - אבל אני לא מוצא הרבה דברים טובים להגיר עליו. לא היו לו שום מערכות חרישות, לא היתה לו תצוגה עילית, ולא היה מחשב ניווט וטיסה. הגיעו מהצי e היתה רק כוונת פיקס, שהיה צריך להטיס אותה אל המטרה. המטוסים האלה, סקייהוק .9 האמריקני, משומשים- במצב טוב״ אך היו גם טייסים שאהבו את המטוס ואת ביצועיו, את פשטות הפעלתו ואת מערכותיו האמינות. לסקייהוק היו יתרונות ברורים מול המטוסים הצרפתיים: כושר הנשיאה של חימוש היה פי שניים )מול הרוטור( או פי ארבעה מול שאר מטוסי הקרב של החיל)אורגן, מיסטר, סמב״ד ומירז׳(. טווח המטוס היה ארוך במיוחה וכיסה את כל המטרות במצרים. בקצה החרטום של הסקייהוק הזדקר מוט תדלוק אוירי- אנשי המבצעים הכינו תוכניות לשימוש ביכולת זו למבצעים ארוכי טווח, אולם היא לא תגיע לירי מימוש אלא בשנה האחרונה למלחמה. גם כך היה למטוס טווח ויכולת נשיאה גבוהים יהיהJ52-P פי כמה משל מטוסים אחרים בשרות. היתה תקווה שהמנוע מסוג פראט אנר וויטני בעל אמינות גבוהה יותר: האמריקנים הבטיחו כי משך ההפעלה בין החלפות מנוע יהיה בעור המנועים הצרפתיים המגושמים הוחלפו לאחר היטב. אליעזר פריגת היה מפקד טייסת הסקייהוק מטוסי מירז׳ מתקרמים ומהירים יותר, הוא אהב את המטוס: ״המעבר מהמירז׳ לסקייהוק היווה עבורי מעבר ממטוס יירוט למטוס תקיפה. וזוהי תפיסה שונה לגמרי עבור טייס. ״כטייס תקיפה אתה חשוף לאש נ״מ, בדרך למטרה ומעל למטרה עצמה, וכן לפגיעה ממטוסי יירוט של האויב. ועם כל זאת, לא חשתי שירדתי מדרגה. הסקייהוק זכור לי ער היום לטובה. זהו מטוס נהדר, בטוח ומצוין למשימות שנקבעו לו. עבורי היווה הסקייהוק מעבר למשימות אחרות, הנושאות 169 עיט - סקייהוק סטרילי . חיל האויר היה מרוצה 10 עימן אתגרים חרשים. בהקמת טייסת התקיפה ראיתי אם כן, אתגר כפול״ מהרכש החרש שהוכיח את עצמו כמטוס אמין, בעל מערכות חיוניות, המסוגל לספוג פגיעות ולהח- זיר את טייסו בשלום לנחיתה. חברת רוגלס שילבה את הדגם הישראלי של הסקייהוק, רגם בקו הייצור שלה )שפלט לא פחות מ־ המטוס לשרות, נערכו לשלב את ״מרים המשקולות הקטן״ בפעילות המבצעית. מטוס קרב ראשון בעל יכולת לתדלוק אוירי מטוסי הסקייהוק הקנו לחיל האויר הישראלי, לראשונה, יכולת תדלוק אוירי. המטוסים הראשונים מדגם גם מיכלי תרלוק שנישאו מתחת לגחונם של מטוסי הסקייהוק ואפשרו לתדלק מטוסים אחרים. יכולת התדלוק באויר אפשרה להאריך את טווח המטוסים, שהיה גרול גם כך, במאות ק״מ על ירי תדלוק באויר. כמו כן היא איפשרה למטוס להמריא בחימוש במשקל רב ולתדלק באויר במהלך הטיסה למטרה. לישראל לא היו מטוסי תרלוק מתאימים, ובשל כך הניסויים הראשונים נערכו בתר־ לוק של מטוס סקייהוק אחר ממשנהו. ב־ מטוס ה״מיכלית" הטיס רמי הרפז מטייסת וצבי הס, ויוסי שריג, מפקר טייסת למרות מזג האויר, והטייסים רכשו את המיומנות הנדרשת בטיסת מבנה הרוקה ותדלוק ממטוס מסוג דומה. אולם חיל האויר היה זקוק למטוס תדלוק גדול יותר שיוכל לתדלק מספר מטוסים בדרכם לפעולות ארוכות טווח. חיל האויר בחן אפשרות להסב מטוסי נורד נוראטלס כמטוס תדלוק באויר, אולם אלה לא התאימו למשימה זו. המטוס היחיד שהיה זמין ובעל נפח ויכולת נשיאה מתאימים, היה מטוס סטרטופרייטר. היות וארה״ב התנגרה למכירת מערכות תדלוק לישר- c-97 התובלה מסוג בואינג אל, החליט חיל האויר להשתמש במיכלי התרלוק של הסקייהוק, ושניים מסוג זה הותקנו מתחת לכנפי הסטרטופרייטר וחוברו למערכת הרלק המרכזית שלו, שנפחה הוגדל על ירי הוספת מיכלי רלק בתא המטען. טייסת המוסב הראשון, שנוער לבחון את הבעיתיות בטיסה במבנה מכונס. הניסוי הושלם ללא קושי ״ 37 . כחצי שנה לאחר מכן, ב־ 12 והוחלט להסב מטוס סטרטופרייטר אחרים כמטוס תרלוק 1968 תרגולים של תדלוקים באויר על ירי הטייסים הבכירים של טייסות הסקייהוק. במהלך מלחמת ההתשה נערכו מספר פעולות התקפיות שהסתייעו בתדלוק אויר. נטישה ראשונה ב־ וח. במטוסים היו אל״מ יעקב אגסי, מפקד הבסיס, אליעזר, נאמן ויפתח סדן. מיד לאחר ההמראה דיווח אגסי על נורית אש במנוע. אגסי היה בגובה אבל נאלץ לנטוש לפני המסלול. מצנחו נפתח שניות אחדות לפני שרגליו נגעו בקרקע. שלושת 170 רוח רפאים מעל קהיר תדלוק בשלשות- הסק״הוק יכול לשמש כמטוס תדלוק למשימות ארוכות נ המטוסים המשיכו למטווח, שם התברר להם כי מטוס פייפר קב של קצין המטווח, התהפך על גחונו. מגבלות מבצעיות מטוסי הסקייהוק - תת־קוליים גם בצלילה עקשנית, ובעלי מהירות חדירה לא מרשימה, התאימו לתפיסות המבצעיות של מבצע ״מוקד״: מטוס תקיפה שהיה יכול להגן על עצמו מפני מטוסי אויב. לעומת המטוסים הצרפתיים שהיו בשרות- שכולם)לבד מהווטור( היו מטוסי קרב שהותאמו לנשי- את פצצות- הצטיין המטוס ביכולתו לשאת חימוש רב ובטווח הטיסה שלו, ללא תדלוק נוסף. אין ספק כי אם היו מטוסים אלה מגיעים ערב מלחמת ששת הימים, היה ניתן לבצע את מבצע ״מוקה״ במספר נמוך יותר של מטוסים ובזמן קצר יותר. למרות הכוונה להחליף בהם את מטוסי האורגן והמיסטר, החליט חיל האויר להשאיר את שני המטו- סים האחרונים בשרות, בגלל האמברגו הצרפתי. אולם דברים רבים השתנו בשמי המזרח התיכון בשנת מבצעיות ראשונות. המשימות שנדרשו לבצע במהלך החודשים האחרונים של מלחמת ההתשה, וגם האיומים עמם היו צריכים להתמודר, היו אחרים בתכלית. בשלבים האחרונים של מלחמת ההתשה הופעלו על ירי המצרים והרוסים תותחי נ״מ מהירים מונחי מכ״ם, טילי קרקע־אויר מתקדמים ומערכות ללוחמה אלקטרונית. הסקייהוק לא היה מצויר להת־ מודד עם מערכות אלה. לאנשי המבצעים התברר כי אחת הדרישות החיוניות ;להישרדות במערכי הלחימה החרשים היא 171 עיט - סקייהוק סטרילי תדלוק של הסק״הוק , תכנון ישראלי- מ מהירות חדירה גבוהה- הסקייהוק לא היה תוכנן למהירות כזו, יותר מאשר מטוסי המיסטר או הסופר־מיסטר. מהירות החדירה שלו)מיכלי הלק, מחצית כמות החימוש( היתה 370 הסקייהוק היה סוס העטרה של מלחמת ההתשה משך חודשים ארוכים, אולם בחורשים האחרונים למלחמת ההתשה, התברר כי הזירה השתנתה והדרישות לפעולה מול מערכי הטילים היו תובעני- ות. מטוסי הסקייהוק הוצאו ממשימות תקיפת סוללות טילים, היות ולא היו מצויירים כראוי למשי- מות אלה, והופנו לכתישת מטרות אחרות לאורך קו המים. שנים לאחר מכן הוא יצויד במערכות כח״ן משופרות, מערכות ל״א וטילים מונחים שיאפשרו לו לפעול באוירה רוויית איומים, ויותירו אותו בשרות מבצעי עוד שנים רבות. 172 פרק הנשק העלום: טילים היכן היו הרקטות במלחמה? התפיסות המבצעיות על פיהן פעל צה״ל בתקופת מלחמת ההתשה, שילבו אך מעט בין זרועות השו- נות. לכל חיל היו ״הבעיות המבצעיות שלו״: חיל התותחנים טיפל בארטילריה, חיל האויר עסק בתקיפת מטרות לאורך התעלה או בעומק מצרים ועסק גם בהשמדת סוללות הטילים. ספינות חיל הים נלחמו מול ספינות האויב או נגד מטרות חוף. רק במקרים בודדים - פעולות העומק המוסקות, למשל- נעשו פעולות או תכנונים אשר שילבו בין החילות בתפיסה רב־זרועית אחורה, שניצלה את היתרונות של כל אחד מן החילות. אחר המאפיינים הבולטים לכך הוא המלחמה נגד סוללות הטילים. סוללות הטילים נחשבו ל״בעיה של חיל האויר״, כמו שהארטילריה המצרית היתה תקופה ארוכה ״בעיה של חיל התותחנים״. אחר מכלי הנשק שהוזנחו במהלך המלחמה היו הטילים הארטילריה או הטקטיים. בראשית מלחמת ההתשה, היו בירי ישראל הידע והיכולת, לפתח רקטות ארטילריה והרעשה מסו- גים שונים. לרקטות אלה היו טווחים של עשרות קילומטרים, והן היו יכולות להוות תשובה ליתרון רקטות מחקר מטאורולוגיות שפותחו על ידי רפא״ל 173 טילים- הנשק העלום של המלחמה הבולט של הארטילריה שהפעיל הצבא המצרי, וגם לבעיית סוללות הטילים- אלה שהיו בקרבת התעלה, כמו אלה שהיו בעומק עשרות קילומטרים בלב הרלתא. אולם צה״ל לא נתן עדיפות לפי- תוח טילים מסוג זה במהלך מלחמת ההתשה, ורק בסופה נפנו מעט ״משוגעים לדבר״ לבחינת הנו- שא. רקטות ארטילריות בראשית שנות השישים הוקמו בתעש- התעשיה הצבאית- שלושה מפעלים לייצור חומרי הרף וחומרי נפץ לרקטות. מפעלים אלה היו חלק מתשלובת ״תעש תיכון״ ועסקו בייצור מנועי רקטות וטילים. הרקטות שפותחו במפעל, התבססו על מספר סוגים של קטיושות, כולל רקטות המועצות אשר נתפסו שלל במלחמת ששת הימים. במשך השנים הראשונות שלאחר מלחמה זו, לא נעשה כל מאמץ להכנס לייצור מזורז של רקטות אלה והן לא נכנסו לשימוש בחיל התותחנים. בשנת 1 אלה, אולם הן סופקו לצה״ל רק בסוף שנת רקטות ״זאב״ גורם נוסף שעסק בפיתוח רקטות היה חיל ההנרסה של צה״ל. היו אלה, למעשה, רקטות הרעשה מסוג"זאב״ שהופעלו נגד עמדות מצרי- ות לאורך התעלה ומול ירדן. ל״זאב״ היו מספר דגמים. הרגם הקטן שלה, שקוטרו כ־ 20 זור הבנוי בירושלים. דגמים גדולים יותר פותחו לשימוש ברקטות הרעשה של עמדות מצריות בתעלה. הרקטה הגרולה שבהן הגיעה לבשלות במלחמת ההתשה ואף הופעלה במלחמת יום כיפור. שלוש רקטות מהסוג הגדול - שלא היו אלא צינור ממולא חומר הודף ובראשו זאב- רקסה הרעשה שנועד לכתוש את העמדות המצריות 174 רוח רפאים מעל קהיר חומר נפץ- מעין קטיושה מוגדלת- נישאו על גבי זחל״מ מוסב. השימוש הראשון של הרקטה הגרולה, נגד עמרה מצרית בגרה המערבית של התעלה, היה ב־ 2 ביוני ״הוראות הבטחת הכוחות בקשר לרקטת התבערה הישראלית קוטר 440 ק״ג בערך, מצויד במרעום הקשה, ופועל במנוע של אותו טיל בקוטר משגר נייח או נייר. הטיל הינו מתוצרת ישראל׳׳.גם בחודשים שלאחר מכן נמשך השימוש ברקטות אלה. באחר המקרים שוגרה הרקטה לעבר עמרה מצרית על גרת התעלה, אולם היא לא התפוצצה. כוחות רבים של מחלקת הכימיה של הארמיה המצרית, הגיעו למקום כדי לקחת דגימות של חומרי ההדף וחומר הנפץ. תותחים של צה״ל עמלו שעה ארוכה כרי לפגוע ולהשמיר את הרקטה, לבל יוסג- רו סודותיה המבצעיים לירי המצרים. סילים מונחים מסוג ״לוז ״נבחנו לפעולה נגד סוללות סילים פרויקט ״לוז״ ישראל היתה בין המדינות הראשונות בעולם, אשר עסקו בסוף שנות החמישים ובראשית שנות השי- שים, בפיתוח רקטות טקטיות. הפרויקט המרכזי בתחום זה, שהגיע לבשלות טכנית ומבצעית, היה הטיל ״לוז״ מתוצרת רפא״ל. ה״לוז״ פותח כרקטה מונחית לשיגור מהאויר, מהים ומהיבשה. היא נועדה לתת סיוע ארטילרי ליחידות קרקעיות בדגם היבשתי, לתקוף מטרות מבוצרות בשיגור מהאויר ולהשמיד ספינות אויב בשי- גור מהחוף, או מספינות טילים ייעודיות. פיתוח המערכת נמשך מספר שנים. בין הרגמים היו כאלה שהוזנקו לאויר בעזרת מאיץ רקטי. הרגם הימי הועבר לימים למפעל מב״ת של התעשיה האוירית לישראל והושלם כטיל ים־ים ״גבריאל״. טילי ״גבריאל" לרגמיהם זכו להצלחה גרולה במלח- מת יום כיפור עת טיבעו מספר רב של ספינות אויב וכן פגעו במטרות חוף רבות 175 טילים- הנשק העלום של המלחמה לאחר ששוגרו מספינות ״סער סיפון ספינות אזרחיות. ״מרקיד נגד טק״א אחר הרגמים של הטיל ״לוז״, שכונה ״מרקיז״, פותח בשלהי מלחמת ההתשה כדי לפגוע ולהשמיד עמדות, מוצבים וסוללות טילים. הוא היה מסוגל להגיע לטווח של במשקל עשרות ק״ג. בחיל האויר הציעו לאנשי רפא״ל לצייד את ראש הנפץ שלו בפצצונות- פיתוח מסווג ביותר באותם ימים - שהיה בשימוש חיל האויר האמריקני נגר סוללות הנ״מ והמכ״מים בוייטנאם. לפחות סוללה אחת ובה מספר קומנדקרים, שכל אחר מהם נשא טיל אחד מסוג ״מרקיז" הוצבה מול סוללות הטילים מעבר לתעלת סואץ*. לטיל לא היו הצלחות רבות במהלך הניסויים. כאשר הוחלט להכניס את מטוסי הפנטום לתקיפות העומק בלב מצרים, נזנח הרעיון ולא הופעל, ככל הידוע, מבצ- עית. בכך החמיצה ישראל הזרמנות פז לפגוע בסוללות הטילים מרחוק, ללא סיכון צוותי מטוסי התקי- .3 פה טילים מטאורולוגיים השנים שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום כיפור, היו שנים קריטיות בפיתוח רקטות בישר- אל. מקורות זרים רבים עסקו בנושא פיתוח טילי קרקע-קרקע בישראל ופרטו את סוגי הרקטות ונתונים טכניים שלהן. בסוף שנות החמישים החלה ישראל בפיתוח רקטות מטאורולוגיות, אשר שימשו כבסיס לפיתוח הודפים, מערכות שליטה ובקרה ומערכות שיגור. מספר רקטות פותחו במשפחת ר״מ)רקטות מטאו- רולוגיות( ואחרות במשפחת"שביט״. בין אלה היתה"שביט מורכבת מהשלב הראשון של ה״שביט 2 מטאורולוגית שנרכשה מארה״ב .4 המחקר נמשך גם בשנים הבאות עת פותחו רקטות ״שביט טילים בליסטיים הודות ליחסים המיוחרים שפיתחה ישראל עם מפעלי התעשייה בצרפת, שנענו בשמחה לכל דרישה ישראלית)שכוסתה היטב בחוזה שמן( החלו מדענים מישראל ומצרפת בפיתוח טילי קרקע־קרקע. חברת ״אויון מרסל ראסו״ ניאותה לפתח עבור ישראל טיל קרקע־קרקע, אשר כונה על ירי הצרפ- תים ״יריחו״ וסומל בהתאם לשנות הפעילות מ־ נחתם חוזה בסכום של 25 176 רוח רפאים מעל קהיר הטיל פעמים אחדות לביצוע מחקרים אטמוספריים ולאחר מכן אומץ כשלב השני של הטיל הגדול ״די־ אמנט הטיל מסוגה בצרפת. משקלו בשיגור הגיע ל־ לטווח של ער בסך הכל נבנו, על פי מקורות צרפתיים הראשון נערך ב־ של צבא צרפת, הנמצא על האי לבאנט דרומית לחוף הצרפתי. בחמשת הניסויים הראשונים נבחנה פעולתו של השלב הראשון בלבה)הטילים נשאו משקולות במקום השלב השני( ובשלבים הבאים נבחן גם מנוע השלב הרקטי השני. ישראל התכוונה לרכוש כמות מסויימת של טילים מעבר לטילי הניסוי. ערב מלחמת ששת הימים החריפו יחסי ישראל עם צרפת ובמיוחר עם נשיאה שארל רה־גול. הנשיא הצרפתי הורה להפסיק כל שיתוף פעלה צבאי עם ישראל, כולל פיתוח הטילים מדגם הפסקת הניסויים של הטילים שיוצרו, שהיו אותה עת בשלב מאד מתקרם. האמברגו על משלוחי נשק לישראל כלל גם את טילי הקרקע־קרקע שכבר יוצרו. שביט 177 טילים- הנשק העלום של המלחמה רוח רפאים מעל קהיר כתב על כך בנימין פלד: ״שתי מערכות נשק, מטוס המירז׳ תוח אצל מרסל דאסו כאשר השתנתה עמדת צרפת כלפינו ביוני ״.5 עד חטיפת הסטי״לים. אז הוטל אמברגו ממש והופסקו כל תהליכי הפיתוח והרכש בדצמבר שנה לאחר מכן החליטה צרפת לבטל את תכנית הפיתוח והיא הועברה לישראל. חלק גדול מן הציוד ותוכניות הייצור הוברחו לישראל על ידי אנשי הצוות הישראליים בצרפת, ומכלולים רבים, כולל המשגרים הניידים, הועמסו על אניות מטען כ׳׳ציוד חקלאי". בשנת שלמים מדגם פיתוח הטילים וייצורם נמשך בארץ במפעל ״מלח״מ״ של התעשייה האוירית אשר הוקם בבאר יעקב בשנת האקלטרוניקה, הבקרה וציוד הבדיקה ועוד. ״כנף כרי להפעיל את מערכות הטילים, החליטה ישראל להגן עליהם על ידי שיכונם ב״סילו״ תת־קרק־ עיים. מקורות רבים בחו״ל פרסמו מידע וצילומים על כך שישראל הקימה בסיס שיגור והפעלה לטילי הקרקע־קרקע המכונה ״כנף הוטלה על חיל האויר, וקצינים בכירים בקרב הטייסים והנווטים, אשר היה בעל השכלה טכנולוגית כמהנרסי אירונאוטיקה או אלקטרוניקה, הופקדו על קליטת הטילים והקמת בסים השיגור והאכס־ נה. לפי מקורות זרים, הפעילות באיזור זה החלה בראשית שנות השישים. סיימור הרש כותב בספרו כי מחסות מוגנים לשיגור הטילים נבנו החל מדצמבר זכריה. לדברי הרש, הטיל הפך מבצעי בשנת שניים או שלושה משגרים נייחים ועוד מספר לא ידוע של משגרים ניידים. בשנות התשעים חשפה סוכנות הביון המרכזית של ארה״ב צילומי לויין של בסיסים אלה. בשנת 2002 את מערך כני השיגור של הטילים. כמו כן פורסמו מפות של האתרים שהיו מבוססות על צילומים אלה באתרים שונים באינטרנט, בהם אתר הטילים לא הופעלו לבד מרקטות ההרעשה מסוג ״זאב״, לא הופעלו רקטות או טילי קרקע־קרקע טקטיים נגד המערכים המצריים או נגד סוללות הטילים. צה״ל לא פיתח שיטה אחורה לטפל בבעיות מבצעיות אלה, על פי היתרון היחסי של מערכות לחימה שונות. התפיסה חיתה, כאמור, כי חיל התותחנים מטפל באר- טילריה, וחיל האויר בסוללות הטילים. רק לקראת יולי הישראלית עוצמה מספקת להגיב על ירי ארטילרי מצרי, הוחלט כי חיל האויר ישמש כ״ארטילריה מעופפת" נגר סוללות התותחים של מצרים. בעיית טילי הקרקע־אויר זוהתה כ״בעייה של חיל האויר״. לכן הוא היה אמור לתת לה תשובה. כאשר נשאל מפקד בכיר במלחמה מרוע לא פיתח חיל האויר ולא הפעיל רקטות קרקע־קרקע טקטי־ 179 טילים- הנשק העלום של המלחמה mmMM^^HBHBBNVHM••• כך ראה לו״ן ביון אמריקני את מתקני ״כנף ות לפגיעה בסוללות, הוא השיב: ״להפעיל רקטות? זה התפקיד של חיל התותחנים.״״ כאשר החמיר המצב מול סוללות הטילים במצרים, הזמין עצמו בני פלד לחדר המבצעים במטה חיל האויר ואמר לנוכחים: ״אני לא מבין מרוע אינכם משתמשים בכל האמצעים שיש לנו. אני יכול להציע לכם טילים נגר סוללות הטילים״. הקצינים חייכו ולא ירעו אם הוא מתכוון ברצינות או מתלוצץ. ההצעה שלו לא התקבלה. ישראל לא הפעילה במלחמת ההתשה טילי קרקע־קרקע טקטיים באופן מבצעי. לא נגד מטרות מצריות באיזור התעלה ולא נגר סוללות הטילים בעומק המצרי. טילים בליסטיים במצרים פיתוח של טילים בליסטיים למטרות צבאיות נעשה גם במצרים. לצורך כך הוקם ארגון מיוחד אשר גייס מומחי הנעה וטילים מגרמניה ואוסטריה. פעילות זו הביאה לפיתוח של שלושה טילים למט- רות צבאיות: )המנצח( טיל חר־שלבי בעל טווח של -אל-זאפר )התאנה(. )הכובש( גם הוא חר־שלבי, לטווח של - "אל-קאהר" )הזית(. - ״אל־דאיד" )החלוץ( - טיל דו־שלבי שנועד לטווח של שפותח ״למטרות מדעיות". 180 רוח רפאים מעל קהיר טילי הלימוד של הטכניון מדאיגים את מצרים המוריעין המצרי עקב בצמידות אחר היריעות שהתפרסמו בישראל על פיתוח טילים ורקטות. בין השאר הם עקבו אחר פיתוח רקטות התלמידים בטכניון בחיפה ובבסמ״ת. במכתב שהוציא קצין מטה מבצעים בחטיבה בכוורת טילי מטוסים )דרבי( האמריקני כמשגר קרקעי׳/ נכתב: ״נמסר מסוכנויות היריעות אודות נסיון שערכו תלמירי בית הספר הטכני, השייך לחיל האויר הישראלי, על טיל ששוגר לחלל במהירות מעל קמ״ש, שהגיע לגובה של \ י * ו כוורת אויר־קרקע )זוני( שמופ־ | to ilu \ 1 1 11 11 .|1\: 1 11\\ v 1*1 1\ 14 1 1\ \ \ 1 \\ והקצין ממשיך: "כמשגר נגד fljwv 14 m^k 11 1 hi nj^h^ ״6l1 w₪k ^^v^ia בסמ״ת 181 טילים- הנשק העלום של המלחמה הטילים היו מסוגלים לשאת ראש נפץ במשקל של ב־ לפני יום המהפכה במצ- רים, הפתיע גמל עברל נאסר את העולם כאשר הוריע כי מומחים מצריים שיגרו באותו יום בהצל- חה, ארבעה טילי קרקע־ קרקע, בזה אחר זה. בנאום שנשא לאומה הצהיר נאסר כי טילי הקרקע־ קרקע החדשים מסוגלים להגיע ״לכל מקום דרו- מית לביירות״. מפעלי הייצור של מצרי- ים ייצרו עשרות טילים מהדגם הקטן, ״אל זעפר״, והם נכנסו לשרות בצבא המצרי, והיו בשימוש במלחמת יום כיפור. למעשה הם נועדו לשמש כ״נשק הרעשה ארטילרי״ בשל טווחם הקטן יחסית וראש הנפץ הגרול שלהם. לאחר זמן נעצר המשך הפיתוח ועמו נפסק גם פרויקט הטילים המצרי. נאסר ומומחי טילים ליד רקטת ניסוי לפני השיגור בתקופת שלוש השנים בין מלחמת ההתשה למלחמת יום כיפור, הצטייד צבא מצרים בטילי קרקע־ קרקע טקטיים מסוג"פרוג מסוג ״סקאד 182 פרק 1968 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים ״אבירי השמים״ הקרבות שנערכו בסוף שנת ישראל לא תימנע מפעולה נגד אלימות מצרית, ותגיב בצורה קשה על פגיעה בכוחותיה. הדבר הגיע לביטוי מוחשי לאחר טיבוע המשחתת ״אילת״, עת ניספו בהצתת מיכלי הרלק בבתי הזיקוק בסואץ ובגרימת נזק של מיליוני דולרים לתעשייה המצרית. בחיל האויר הישראלי, הועלו רעיונות רבים כיצד לדכא את רצון הטייסים המצרים ומפקריהם לחדש את האש בתעלה. שלד מבצעי קטן מיה לאחר תום המלחמה השתחררו רוב טייסי המילואים, וטייסות הקרב התבססו על שלד מבצעי קטן, שהיה אחראי לפעילות הטייסת: מפקד הטייסת, שני סמ״טים ומספר בעלי תפקידים אחרים. אל אלה הצטרפו טייסי ההצ״ח, שהיו בתפקיהי מטה, או מדריכים בבית הספר לטיסה. כמו כן הצטר- פו לטיסות קצינים בכירים- מפקדי בסיסים וכנפות. עם כך רוב טייסי הקרב של חיל האויר היש- ראלי היו אנשי המילואים שנקראו לטיסות אימון וגיחות מבצעיות, אחת לשבוע. פני הקרבות הלכו והשתנו ככל שהתקדמה המלחמה. הטייסים הותיקים- שהתחנכו על אימוני קרבות האויר ערב מלחמת ששת הימים ובמהלכה, מצאו עצמם לא אחת במצבים מביכים, כאשר התכתשו עם מטוסי אויב. באחת הטיסות שנערכו בשלהי המלחמה, מצאו עצמם שניים ממפקריה הבכירים של טייסת המזל הם נחלצו והצליחו לחמוק. לאחר מכן לא הוסיפו לטוס עור בטיסות מבצעיות בטייסת. לא אחת הביעו טייסים צעירים את ביקורתם, על כך שאלה ש״הטיסו שולחנות״ במפקרה, תפסו את המקומות שנועדו להכשרת טייסים במטוסים החדשים. כך היה בתקופת כניסת מטוסי הסקייהוק והפנטום לשרות, עת יצאו מספר אנשי מפקהה לאימוני הסבה, בהם כאלה שלא ישתמשו בהכשר- תם זו מעולם לטיסות מבצעיות. לא כולם היו ״מטיסי שולחנות": בין המפקחים היו כאלה שהצטר- פו ללחימה, פעם אחר פעם, ואף זכו להישגים. שינוי בתפיסת הלוהמה האוירית למרות הנסיון הרב שצבר טייסי חיל האויר הישראלי- מפקדים וטייסי קרב- במלחמת ששת הימים ולפניה, שינתה מלחמת ההתשה את התיחסותם לקרבות האויר. שלב אחר שלב, הפכו קרבות האו־ יר, לא להתנגשות אקראית, בה התמודרו מטוס מול מטוס, או מבנה מול מבנה, אלא למבצעים מתואמים ומורכבים שנועד להפיל מטוסי אויב. מספרן של התקריות היזומות במלחמת ההתשה היה רב, והן ותוכננו מראש כמבצע אוירי מתוזמן היטב. סיפר איתן בן אליהו, סרן במלחמה, ולימים מפקר חיל האויר: ״מבחינה מקצועית, חיל האויר התקרם, והגישה שלו השתנתה לחלוטין. אני עברתי זאת על בשרי. ראיתי שהיו דברים שחשבנו את עצמנו למומחים גרולים בהם, אבל בעצם עולמנו הצטמצם בהטסת המטוס ובתמרונו. התרגיל המפורסם, ״מספריים״ - שבעיקרו הוא התמוד־ דות של אחד מול אחר בהטסת המטוס - היה האלמנט העיקרי בטיסה הקרבית באותה תקופה. לפתע החל החיל להתיחס לקרבות האויר־אויר, כאל ״לוחמת אויר־אויר״, רהיינו מבצעים יזומים. ואלה 184 רוח רפאים מעל קהיר מושגים שאני חושב שהתבשלו תוך כדי הטיסה. סרן איתן בן אליהו, לימים אלוף ומפקד חיל האויר, שהיה טייס קרב בטייסת 1968 בתקופה הקרובה, כחלק מההתשה. אני זוכר שכטייס שנמצא בטייסת קו־ראשון, זה נחרט רי עמוק בזכרוני. מכאן נולרו, למעשה, מפגשי אויר־אויר יזומים. למבנים שהשתתפו בהם קראנו ״טוסט- .1 רים״- מחממים״ מטוסי המירז׳ שרכש חיל האויר הישראלי בראשית שנות השישים, תוכננו להיות מטוסים רב־תכלי־ תיים: מטוס קרב להשגת עליונות אוירית, שיכלו גם לשאת שתי פצצות לגחונם לתקיפת מטרות קרקע. המירז׳ים יצאו במהלך מלחמת ששת הימים ואחריה למשימות תקיפה והשתתפו במבצעים רבים מעבר לתעלה בסוריה, וירדן. בראשית שנת המירז׳ הקלה, עם כניסתם של מטוסי הסקייהוק לשרות והכרזתם כמבצעיים: מעתה הם הופקרו על משימות השמירה על שמי ישראל, ואת רוב פעולות התקיפה, ביצעו המטוסים המותאמים יותר למשימות אלה. באוגוסט .2 בלבד "מלחמת ההתשה היא מעין ציון דרך בגישה ללוחמת אויר־אויר״ אמר בן אליהו, ״מאז המלחמה .3 התחלנו להסתכל על המרחב כולו, ולא רק שמירה על גלגול או מספריים״ הינבחרת׳ של מוטי הוד שלוש טייסות המירז' ניהלו תחרות אישית ויחירתית שהסממן הבולט שלה היה: נצחון בקרבות אויר. מפקרי הטייסות, שהיו בעצמם מן הטייסים תאבי־הקרב ביותר של חיל האויר, פיתחו את גאוות היהירה באירועים חברתיים, בניהול קרבות ומבצעי תקיפה. אולם היה נתון אחד אשר היה גולת הכותרת של כל טייסת: מספר ההפלות. זה היה ״קנה המירה הקובע״. בכל מוערוני טייסות הקרב מוקדשים קירות שלמים, או טבלאות, להפלות שצברה הטייסת מיום שהוקמה. כל הפלה זכתה ל״צלחת״, צללית מיג או סימול אחר, בו הופיע שם הטייס המפיל, סוג המטוס המופל ותאריך ההפלה. ככל שנתמלאו קירות מועדון הטייסת בהפלות, כך צברה הטייסת יוקרה ובבור בין הטייסים ובין האורחים. מוטי הוד, מפקר חיל האויר - בעצמו טייס קרב טבעי - עודד את התחרות בין הטייסות, ובכל ביקור היה יכול לעמור על הצלחות הטייסת, ומספר ההפלות שצברה בקרבות אויר, שאת חלקם הגרול הוא יזם. מוטי אהב לנהל אישית את קרבות האויר - היזומים או אלה שהתפתחו בשמי תעלה סואץ. בעור עזר ויצמן לפניו היה בקשר קרוב עם כל אחר מאנשי חיל האויר- אנשי צוות אויר כמו מכונאים, מוטי יצר קשר מיוחד עם מפקרי הטייסות. ״מפקדי הטייסות היו מקור הכוח שלו״ אומר גיורא פור- מן, מפקדת טייסת תעופה בחצור בראשית מלחמת ההתשה ומהאנשים הקרובים ביותר למוטי הוד. ״היו כמה שלבים במלחמת ההתשה והוא השתרל לשתף אותנו במחשבות וברעיונות שלו. כך היה .4 לפני תקיפות העומק- היו לו התלבטויות וכך גם לפני קרב האויר עם הרוסים״ סיפר אהה מטייסי הקרב הבכירים: "למוטי היתה שיטה. הוא היה יוצא מהבית, נוסע לתל־אביב, מגיע ל׳בור׳, מארגן שם את הפעילות ומתכנן את אירועי אותו היום. זמן קצר לאחר מכן הוא היה 185 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים ״חשנו כמו זן נדיר״ עודד מרום: ״משנת תחליף. ויש גם אמברגו. ״אומרים לנו שלאמן טייס מירז׳ לוקח חמש שנים. אנו טסים שנתיים ועוד שלוש שנים. ואתה מוצא עצמך ׳טייס מזן נדיר׳ - שעלה מליונים להדריך אותו, על מטוס שעלה הון עתק לרכוש אותו- מעטים מול רבים. ועכשיו, מה אתה עושה? כמפקד טייסת קרב, אתה נותן את כל מה שיש לך כדי לשמור על הישבן שלך ועל המירז' שלך - שאי אפשר לקנות אחר במקומו - ולשמור על ה״אפרוחים״ שלך. ויש מלחמה. ״צריך להלחם עם ארבעה מירז׳ים מול הם פתחו טווח - ולא יכולנו לתפוס אותם. המיגים היו יותר חזקים והופיעו במספרים גדולים מאשר היה לנו. לא תמיד זה הצליח. בתור מפקד טייסת איברתי חמישה מטוסים- שלושה בקרב ושניים בתאונות אימונים. באחר המקרים הייתי בצרפת להעברת מירז׳ לארץ, כאשר הודיעו לי כי בטיסת לילה היתה לאחד הטייסים תקלת מנוע והוא נטש. שני טייסים אחרים התנגשו ורק אחד מהם הצליח לחזור לנחיתה. לאבר מטוס היתה תחושה קשה״. מתקשר לטייסת ומשוחח עם המפקד. בירר היתה רשימת טייסי הכוננות באותה שעה. אנשי המבצ- .5 עים היו מורידים בינתיים את הפ״מ״ מוטי נתן הרבה חופש פעולה לטייסי הקרב שלו. הם יכלו לפתח יוזמות קרביות באיזור הלחימה. אולם היו מספר נושאים בהם שלט ולפיהם קבע את מהלכי הקרב: איוש הטייסים והזמן שקבע לני- הול הקרב. מוטי לא התערב בציוות הטייסים שעמדו בכוננות- בין אלה היו טייסים שזה עתה הוכרזו מבצעי- ים במירז׳, או אחרים שלא תמיר הצטיינו בקרבות אויר. אבל בכל פעם שהתכוון ליזום קרב או להגיב על פעולה מצרית, הוא דאג להזניק רק את הצוות המנוסה והמצטיין. בדרך כלל יצאו למבצעים יזומים המטוסים ממרכז הארץ- מטוסי הכוננות ברפידים עלו לאויר רק כאשר מטוסים מצרים תקפו או חדרו לשטח סיני. ״מוטי הוד, אחרי שרכש נסיון ארוך בניהול קרבות אויר ליד התעלה, הבין כי לרשותו יעמדו לכל היותר שנייכדארבעה מירז׳ים מביר גפגפה״ סיפר עודד מרום, ״אם רצית זוג או רביעייה נוספת לתגבור, אתה לא יכול לעשות זאת, בלי לתכנן מראש 20 מכל שרות התעלה באפם זמן. וגם להגיע לקרב באפס זמן ״בהסתמך על כך, הוא החליט שכעבור הגביל את משך הקרב לשתי דקות. התוצאה שהוא רצה להגיע אליה היתה אפס מירז׳ים מופלים .6 וכמה מיגים שיופלו- המטרה היא: אפם אבירות למטוסינו״ עם פתיחת הקרב היה מוטי לוחץ על שעון עצר, וקובע את הזמן שהוא מקצה לטייסיו. אם לא עמרו בזמנים אלה ולא השיגו תוצאות, הוא היה מורה על הפסקת קרב וניתוק מגע. הזמנים נקבעו גם על 186 רוח רפאים מעל קהיר מוט׳, היה יד פי כמות הרלק שהיתה במיכלי המטוסים - במירז׳ים הוא קיצר, בפנטומים הוא האריך מעט יותר. לא רק הדלק קבע את משך הקרב, כמיהה שהוא היה יזום על ידי ישראל: מוטי הכיר אישית את כל אחר מטייסי הקרב שלו, וירע על יכולתם ועל הישגיהם. גם לטייסים נקבעו"זמני קרב"- אם לא השיגו תוצאות, הוא היה מורה להם לנתק מגע. ״התיאוריה הזאת היתה נוסחה מוצלחת מאד, ומוטי צריך לקבל מחמאות על אוריינטציה, הבנה מצו־ יינת, ראיית הקרב במימדים של עומק - תמונת הקרב שלו הצליחה והנוסחה הזו עבדה״ אומר עודר מרום. יש לציין כי לא תמיר היו הטייסים מאושרים מהיריעה כי בעורפם נושף מוטי, האוחז כסטופר ולוקח זמנים. לא אחת חששו טייסים מפני הרגע בו ישמעו את ההוראה"לנתק מגע". לוי צור, טייס פנטום ב־ שתיים היה צור־נוי. הם התמודדו מול רביעיית מיג לנעול. יורם ירה ממרחק של לי כל הזמן, שמוטי יושב עם סטופר ביד, ואם אנחנו לא מפילים תוך דקה או שתיים - הוא ייתן את ההוראה לנתק מגע. ובאמת, תוך כדי הסגירה, הוא נתן הוראה לנתק מגע. האמת היא שעור לא .7 תפעלנו טוב את המטוס בקרבות אויר. היינו צריכים לשבור למעלה ולהכנס. לא תמרנו טוב״ מבחנה האולטימטיבי של התפיסה המבצעית של מוטי הוד, היה התוצאות בקרבות אויר. היא פעלה היטב משך המלחמה והביאה הישגים, ואל ״נבחרת קרבות האויר" הצטרפו בזה אחר זה טייסים חרשים שהוכיחו את יכולתם. 187 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים תלמד לאייש! מוטי דרש ממפקרי הטייסות שלו ״להשחיז״ את יכולת הטייסים בקרבות. הוא ההגיש את הצורך להתאמן במתארים שיתנו מענה הולם לשיטות הלחימה של המיגים, ודרש להגיע לתוצאות. מפקד טייסת שלא הציג נבחרת מתאימה לקרב מתוכנן - היה מסתכן בכך שמטוסיו וטייסיו היו נשארים על הקרקע. התחרות בין שלוש טייסות המירז׳)בשנת הלחימה האחרונה של מלחמת ההתשה נוספו אליהן גם שתי טייסות הפנטום(, היתה חריפה. המפקדים ראו במספר ההפלות את הקריטריון היחיד כמעט להצלחה של הטייסות. הכלל היה פשוט ואכזרי: ״יותר הפלות, יותר יוקרה״. מפקר טייסת ששלח טייסים לא מצטיינים לקרב, היה מסתכן בכך שמוטי לא יכניס אותם לקרב, לא יאשר להם לחצות את התעלה, או יפסיק את ההתלקחות אם לא הביאו הפלה בזמן קצר. "מוטי הוד לא היה אדם של תיאוריות גדולות אלא של ניצול של כל דבר שאפשר״, סיפר יפתח ספקטור. ״כשהתברר שאנחנו כל כך טובים בקרבות אויר, יחסית לאויבינו, הוא הלך על הנושא הזה. המירז׳ים, עור לפני ששת הימים, התעסקו בענין הזה בהצלחה- הפנטומים לא הגיעו למעמר הזה אלא בסוף ההתשה. לאט לאט היתה תשומת הלב של מוטי מופנת לנושא. הוא היה יורד לפרטים, ולאיוש. התחקירים היו בנוכחותו- הוא שמע מה אנשים אומרים, והשרה את רוחו על שאר הפיקוד. פתאום היה ברור שהוא מקדיש תשומת לב מיוחרת לנושא הזה, אפילו בלי שאמר. ״כשנכנסתי לפקר על הסתכנויות, הצ״חים ומילואים שכבר לא היו מאומנים טוב. היה אירוע. מטוסים של מוכנים לזינוק. ו־ טייסי 188 רוח רפאים מעל קהיר מירד למוטי והוא עונה לי: ׳לא. אתה לא מזניק אותם. תלמד לאייש- ואז אזניק אותם!" הבנתי את המסר מיד. אז היו לנו בכוננות גם טייסים ותיקים, בהם מפקרי הטייסת בעבר ועוד. מוטי אומר לי יתלמד לאייש׳ ואני מפקד חדש בטייסת. הבנתי את הענין הזה. באותו זמן היה גם חוסר בשעות טיסה, והותיקים לקחו שעות טיסה ופעילות של הצעירים. תוך שבוע הדחתי תשעה אנשים. היו אגשים שקיבלו את זה בצורה נאה. זוריק, למשל, שמע, הצדיע ואמר: ׳המפקד!׳ "זו היתה פגיעה בטייסת מבחינה חברתית, אבל הענין התחיל להביא תוצאות. הבהרתי להם כי אני מפקד חרש ורוצה לבנות את הטייסת כפי שנראה לי. גם נתתי להם כלים- ככה נלחמים וככה מנה- לים קרבות אויר. התאמנו רבות. עמדתי על דעתי. בחודשים האחרונים של מלחמת ההתשה, הטיי- סת הביאה פתאום תוצאות בקרבות אויר- התמרון הזה הצליח לי״. ספקטור ניהל גם מלחמה על זכותו לבחור את הטייסים הטובים, ולאייש את צוותי הכוננות. הוא מספר: ״יש קרב אויר גדול, גדול ממש. אני מאייש את מנחם שרון, סמ״ט א׳ שלי, כמוביל הרבי- עייה. מוטי מתקשר ואומר: ׳יפתח, תקשיב. הולך להיות קרב קשה. הקרב הזה חשוב!׳. ואני משיב לו: ׳מוטי. אני רוצה לקדם את שרון. אני רוצה ששרון יטוס. אני יודע שזה קרב חשוב, הוא מספיק טוב׳. ומוטי עונה: ׳יפתח. אני אומר לך עוד פעם: תלמד לאייש!״. מוטי היה קצר רוח, אבל יפתח היה הפעם נזעם באמת. הוא חש כי מוטי טועה. הוא ידע על רמת הטיסה הגבוהה של שרון, לא ויתר והשיב למוטי: ׳מוטי, העפתי תשעה אנשים מהטייסת הזאת - ואחרי השיחה הזאת, אם אתה רוצה, אני אעיף את עצמי!״ מוטי שתק. ״שרון הוזנק, נכנס לקרב והפיל אחר כך ארבעה מיגים״ סיפר יפתח. ״ככה נלחמים וככה עושים מלחמה. עמדתי על דעתי. לא ויתרתי. הטייסת הביאה פתאום לעליית מדרגה, בלי הסתכנות בקר- בות אויר״. לא כולם נכנסו ל״נבחרת של מוטי״ - ״היו כאלה שהפילו מטוסים בקרבות אויר, אבל מוטי לא היה מוכן להכניס אותם לקרבות״, אומר יפתח, ״אבל אלה שהיו בנבחרת הובילו. אם הם לא היו שם, בלע־ 189 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים ״שלוש. לך הביתה!״ טיסה מבצעית עם מפקרים בכירים, לא היתה טיסה קלה למוביל צעיר. כפי שהתברר במלחמת ששת הימים, הלחץ הפסיכולוגי של מפקד בכיר, הנושף בעורפו של המוביל הצעיר, עלול לגרום להחלטות שגויות, לבחינה שונה של המצב ולטעויות שעלו בחיי ארם. כך היה לא אחת גם במלחמת ההתשה. באחת הטיסות הוביל יפתח ספקטור, מפקד טייסת סואץ. בין הטסים היה גיל)השם בדוי( שיצא כמספר שלוש ומוביל הזוג השני. גיל היה סא״ל ומו- ביל בכיר, שביקש להצטרף זמנית לטיסות ב־ למרות יחסיו המתוחים מאה עם גיל, לא התנגד. סיפר יפתח: ״הוא מספר שלוש- אני המוביל. יוצאים לקרב מתוכנן בדרום הסואץ. היינו אמורים להיות בגל השני של המטוסים. אנו באיזור הברדאוויל, יש ברריו שמתחולל משהו מעל ררום התעלה. הבקר אומר לי: ׳קח כיוון שתיים אפס אפם, כוח על יבשי. ״מברדאוויל עד דרום התעלה זה לפחות עשר רקות. זה רחוק. אם אתה קרוב וקצר, אתה שם פלפל מלא חוצה את המאך ומגיע. לקרב הזה יש לך רקה או שתי דקות. כאן היו לי עשר דקות. אז אני שם כוח מלא, יבש, זה משאיר דלק בבירונים. ואנחנו לא היינו מתוכננים לקרב הזה בכלל, אלא לקרב הבא״. כך נשמעה השיחה בין המוביל למספר שלוש שלו: יפתח למבנה: ״יבש מלא״!. ׳פלפל. פלפל. קצת פלפל!׳ נשמע הקול העמוק של גיל, ״זרוק כבר בירונים!״ יפתח זעם. ״שלוש. אתה רוצה לקחת הובלה״? הוא שאל אותו. ״ לא התכוונתי...״ ענה לו גיל, מתגונן. יפתח כעס על ההתערבות בניהול הקרב. ״שלוש, לך הביתה!״ הוא הורה לו בלי הסוס. .8 ריהם הרביעייה לא נכנסת״ מנחם שרון, אשר סיים את קורס הטיס כחניך מצטיין, אהב את המירז׳, וצבר עליו ועל מטוסי הדלתא שבאו אחריו- הנשר והכפיר - נסיון מבצעי רב. במלחמת ששת הימים היה טייס אורגן ולאחר מכן חזר לטייסת בקרבות אויר שנצברו כטייסות המירז׳ היו כאלה, שאי אפשר היום לחזור אליהם. בכל תדריך יכול- .9 תי להביט על הטייסים - כולם היו מנוסים והשתתפו בקרבות אויר וכל אחד מהם הפיל מיגים״ 190 רוח רפאים מעל קהיר ״אבן. תכין נבחרת!״ כך היה גם כטייסות אחרות. אורי אבן ניר, מפקר טייסת כזה, היו טלפונים ממפקד חיל האויר, מוטי הור: ׳אבן, תכין נבחרת׳. כלומר, תכין את הכי טובים. הוא הכיר את כולם בשמות, וידע בדיוק מי כן ב׳נבחרת׳ ומי לא. ואם לא היית מכין ׳נבחרת׳ הוא לא היה משתף אותך והיה לוקח רביעייה של טייסת אחרת. ״מה זה ׳נבחרת׳? מפקד טייסת, סמ״ט א׳, סמ״ט ב׳ ומספר ארבע בטייסת. בתור מפקר טייסת, אתה מנסה כל פעם להכניס אנשים נוספים לדבר הזה. ראשית כי אתה חושב שהם טובים. שנית, כי אתה רוצה שהם יצברו נסיון ויכנסו ל׳נבחרת׳, וגם כדי שהעבורה תתחלק בין יותר אנשים״. מוטי עקב אחר יכולתם של טייסיו, וכמו מאמן נבחרת כדורסל, ירע מי אלה המביאים תוצאות בכל מפגש, אלה שהצטיינו בפרצי הצלחה אחת לתקופת זמן, ואלה שהיו בינוניים. טייס שנכנס ל״זיכרון״ של מוטי כטייס לא מוצלח במיוחר, היה נרחק לפינה ער שיוכיח את עצמו. ״אחת הרוגמאות לזה היתה שלמה וינטרוב״ סיפר אבן ניר, ״הוא היה בחור נפלא, עם חוש הומור, בחור נהדר. הוא היה טייס שהלך והשתפר עם הזמן, אבל מוטי זכר אותו משום מה כאחד ש׳לא יודע לטוס׳. כל פעם שניסיתי להכניס את וינטרוב למבנה, מוטי היה אומר: ׳אבן, אני לא מוכן. הוא לא לנבחרת׳. עד שבסוף, באחד התדריכים בתל אביב, אמרתי לו: ׳מוטי, מה אתה רוצה מוינטרוב? הוא .10 טס מצוין, תן לו צ׳אנס׳. בתוך חמישה חורשים הוא הפיל חמישה מטוסים אלה שעושים סרטים- ואלה שכותבים הסטוריה טייסי היירוט, מעטים ומצטיינים, היו כאמור השאור בעיסת טייסי הקרב של חיל האוויר הישראלי. במשך התקופה יוני הם עמדו במרכז תשומת הלב הציבורית והמבצעית וצברו את התהילה. כותרות העתונים היו מלאות תיאורי קרבות אויר והפלות, ופחות מבצעי תקיפה. היתה זו התקופה הרומנטית וההרואית של חיל האויר, שנמשכה באינרציה מאז ששת הימים. אולם החל ממבצע ״בוקסר״ וער תום המלחמה, שינתה המלחמה את פניה, ולמרכז הבמה נכנסו טייסי התקיפה. הם נשאו בעול המבצעים ויצאו פעמיים ושלוש ביממה למבצעי תקיפה באזורים המסוכנים של המלחמה. טייס הקרב והסופר הירוע, סטיפן קונץ, בספרו ״טיסת האינטרורר״, שם בפי אחד מטייסי המטוס את המשפט: ״ישנם אלה העושים סרטים - וישנם אלה שעושים את חהסטוריה״. ואכן, למרות הכותרות שמשכו ההפלות של טייסי חיל האויר בקרבות אויר, הרי בתוך שבועות ספו- רים יעמדו במרכז תשומת הלב המבצעית, לא מבצעי היירוט - בהם הוכו הטייסים הערביים שוק על ירך - אלא מבצעי התקיפה, בהם התמודרו הטייסים מול מערכות מכ״ם, טילי קרקע־אויר ואלפי קני תותחי נ"מ - כל מה שהפך את הגיחות למבצעי לחימה מלאי אתגר ומסוכנים. נבחרת גם בין המירז׳ים לא רק בין טייסי חיל האויר היו טייסי נבחרת- גם בקרב מטוסי המירז׳ היו מטוסים מצטיינים ומטו- סים בעייתיים. ״כל מטוס שנכנס ליירוט היה עובר מטווח על הקרקע ובאויר״ נזכר שרון. "בדקנו את כיוון התותחים והכוונות. התותחים של המיה׳ היו מכוונים לצדדים. בשעת הירי הם היו מתכנ־ 191 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים סים פנימה ולמעלה. יהענו את האיפוס של כל מטוס. כל טייס היה עובר בחדר מקלענות ובודק את התוצאות של המטווח״. חלק מן המטוסים, כמו עם המספר הכפול היו תמיר בעייתיים- ה־ הטייסים הערביים כבר בהתנגשויות האויריות שקרמו למלחמת ששת הימים, הלכו הטייסים הישראליים והגדירו את יכולתם של הטייסים הערביים ואת שיטות הלחימה שלהם. הטייס הירדני - חניך האסכולה הבריטית - נתגלה כטייס הנועז מבין הטייסים הערביים. הוא לא ויתר ולא חמק מן הקרב, וניהל אותו בתבונה ובמקצועיות. אחד מקרבות האויר הבולטים בין טייס ישראלי לטייס יררני התנהל ב־ טייסת הנטר ירדני, מואפיק סלטי. קרב האויר שנמשך שמונה וחצי רקות, התנהל בשמי ארץ יהורה והגיע עד לפאתי היררן. בכל אותה עת התעקש הטייס הירדני, למרות שהיה במגננה ומירז׳ דולק אחריו, להמשיך בקרב ולנסות לחמוק מהפלה. המקצועיות של הטייס הישראלי ועקשנותו היו גבו- הות יותר, והוא אכן פגע בהנטר הירדני והפילו. הירדנים גם היו טייסים יוזמים, שיצאו לתקיפה ונלחמו לאחר מכן, למרות שמטוסיהם היו נחותים, יחסית למטוסים הישראלים. לאחר שמטוסיו הושמרו במלחמת ששת הימים, לא פעל חיל האויר היררני במלחמת ההתשה. טייס הקרב המצרי נחשב בעיני הטייסים הישראלים לטייס בינוני, הנצמד לאימונים הדוקטרינרי־ ים ולשיטות הקרב אותן למד בברית המועצות. הוא לא הצטיין בטיסה בגובה נמוך, ואת שיטות טייסת 192 רוח רפאים מעל קהיר עמוס עמיר- מפקד ה״עטלפים״ ב־ )פקר( כמפקד טייסת טייסת אות. שם הטיסו את המיסטרים והמירז׳ים, ושם פיתחו את תפיסות העולם שלהם, לגבי אופיה של הפעילות המבצעית. טייסת זו גם הטמיעה בלוחמיה את הלהיטות לקרב, התחרותיות האישית, והשאיפה להתמודדות ער לנצחון. עמיר היה מטייסי המירז׳ הראשונים בחיל האו־ יד, וגם הוא ירש את התכונות, שהפכו את הטייסת הקרב סא״ל עמוס עמיר הראשונה לשם דבר. למרות אופיו המתון יחסית של עמיר, המשיכה טייסת על הלהיטות לקרב, שיטות הביצוע והאופי ה״חם״ שהקנה לה רן בשלוש שנות פיקודו על הטיי- סת. עמיר פיקד על הטייסת עד סוף מלחמת ההתשה, והסב אותה מספר חודשים לאחר מכן לטייסת פנטומים. רן יצא לפקד על בית הספר לטיסה, אולם המשיך לטוס עם ה״עטלפים״ כהצ״ח, ובמשך שנות מלחמת ההתשה אף צבר הפלות בקרבות אויר. העברת הפיקוד- עמיר, שפר מפקד תל נוף ורן פקר 193 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים התקיפה בגובה זה למד רק בשלהי מלחמת ההתשה. הריחות מודיעין מסרו כי הוא ״אינו אוהב לטוס מעל מים" וגם טיסות לילה לא היו חביבות עליו במיוחר. אחר ממאפייני הקרבות עם המצרים היתה העוברה כי ברגע שנפגע המטוס המצרי הראשון, היה הקרב נפסק למעשה- באותו רגע היו שאר הטייסים נפלטים מאיזור הקרב, ומחפשים דרכים לחזור ולחמוק לשטח מצרים. לא אחת הופלו הטייסים המצרים ב״רגעי שאננות" אלה, כאשר היה נדמה להם כי הקרב תם, והם יכולים לשייט בטיסה ישרה ואופקית, חזרה לבסיסיהם עמוק בהלתא. "במצרים היתה לנו הרגשה באויר, שאם תיתן להם הזדמנות לברוח, הם מנתקים מגע והולכים הבי- תה״ נזכר יהורה קורן. "לא אחת נפגשנו- זוג שלנו עם רביעייה או שישייה. הם משכו מערבה. רובם נפלו בשטח שלהם, מעט מאה הופלו בקרבות אויר בשטח שלנו, בדרך כלל זה היה על ידי נ״מ״. במהלך מלחמת ההתשה התפתח מושג ״ התעלה, שמרו המצרים על פטרולים כשלושים ק"מ מערבה יותר, בתוך הדלתא. כאשר חדרו המטו- סים הישראלים .12 משם, וטסים במרחבי המדבר. "כך זה נמשך לאורך מלחמת ההתשה״ נזכר יהודה קורן הטייס הסורי נחשב ל״טייס חמום מוח״- הדבר נתגלה בקרבות האויר ערב מלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ויום כיפור, ואפילו בקרבות במלחמת של״ג. הסורים שיגרו מספר רב של מטוסים לקרב, כרי להגריל, כביכול, את הסיכון למטוסים הישראלים ולשפר את הסיכוי של הטייסים הסו- ריים. "הטייסים הסוריים שמרו על מבנים הרוקים. הם טסו הרבה זמן ביחר, בהתאם לדוקטרינה הרו- סית, והם רצו הפלות. אצלם נתקלנו כטייסים שמעיזים יותר ורוצים להפיל. הם רצו הישגים" נזכר יהורה קורן שהיה בין הטייסים הישראליים הראשונים שנכנסו לקרב עם טייסים סוריים. שיטה נוספת שנחשפה בקרבות אויר: חלק מהטייסים הסוריים העדיפו להשתתף כ״צופים בקרב", ולצאת ל״חליפות" מהירות לעבר מטוסים ישראליים, לשגר טיל, ולחמוק בנסיקה, תוך ניצול יכולת הנסיקה המשופרת של מטוסיהם. במקרים רבים התנהל"מעגל אינדיאני" ממושך, עד שאחד המטו- סים- ישראלי או סורי- שבר אותו בצלילה ויצא מהמעגל. בקרב תותחים יש צורך, כירוע, להתישר מול מטוס המטרה, ובמקרה של טילי ה״אטול", היה המשגר חייב להיות בתוך קונוס צר, כדי שטיל מסוג זה יקלוט ויפיל את מטוס המטרה. עובדות אלה לא שינו את מאפייני ההתמודדות ההמונית, שבתוך זמן קצר הפכה להתמודדות של זוגות או אף בוררים. ובסוג כזה של התמרדדות, לא רבים היו סיכוייו של הטייס הסורי. למרות זאת היו מספר ״כוכבים" בקרב הטייסים הסוריים, שהתמודרו ללא חשש, גם עם מטוסי מירז׳ ישראליים. אחר מאלה היה מפקד טייסת מיג ישראליים שהוטסו על ידי אלופי טיס - עמוס עמיר ואשר שניר - לפני שהוכרע בטיל אויר־אויר. ומה הם אומרים על טייסי חיל האויר הטייס שוקרי טאבט, לימים קלונל בחיל האויר הסורי: "כל הזמן הטייסים הישראליים הכתיבו את התנאים. לפני לכן רוב קרבות האויר היו כשהשמש בעיניים של המצרים. ב־ פיתו אותנו עם מטרות, דוגמת מטוסים שהמתינו בגובה רב, כשהמכ״ם הסורי או המצרי קולט אותם, כרי שתינתן הוראה למיג לטוס וליירט את המטוס. בגובה נמוך, בלתי נראים, חיכו מטוסים ישרא־ 194 רוח רפאים מעל קהיר עזרא דותן)בבן( מפקד על ב־ סא״ל אוהד שרמי, בפיקוד על טייסת עבר למחלקת המבצעים של חיל האויר )הוא נהרג עם הנווט נתן מרום ב־ במהלך קורס הסבה על מטוסי פנטום שערך בטיי- סת טייסת עילה את מטוסי הסקייהוק האמריקנים. שני הסמ״טים שלו היו רס״ן חגי רונן וסרן צבי הס )הד(. ״בבן״ היה טייס מירז׳ בולט ב־ מלחמת ששת הימים, ולמרות השאיפה שלו לקבל סא״ל עזרא )בבן( דותן פיקוד על טייסת מירז׳ים, הוא ניאות לקבל את הפיקור על טייסת סקייהוק. אולם רוח הלחימה לא פסה ממנו: גם כטייס מטוס תקיפה הוא רשם לעצמו הישג יוצא דופן כאשר הפיל מטוסי מיג מטוסי הסקייהוק של הטייסת עליה פיקד, פעלו במהלך כל ימי מלחמת ההתשה במשימות תקיפה על יעדים במצרים, ירדן, סוריה ולבנון. היתה זו אחת הטייסות הפעילות ביותר של חיל האויר במהלך מלחמת ההתשה. ליים, וכשהמטוסים הסוריים או המצריים המריאו, הישראלים היו תוקפים אותם כלומר היו פותחים מבערים ומטפסים במהירות לגובה, כמו רקטה. ככה הם היו מגיעים לתוצאות טובות. כל זה היה לפני מלכורות. ב־ שיש להם חימוש טוב, כוונות טובות, ומכ״ם״ מה קורה בפרויקט הטילים המצרי? המפעלים לפיתוח הטילים במצרים, המשיכו להיות במרכז תשומת הלב בישראל. ב־ נערך מבצע צילום משולב, שחלקו היה מכוון להיות הטעייה, כרי למשוך את תשומת הלב של מערכת הבקרה. אורי יערי קצין הצילום של צילום מפעל הטילים 195 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים הים התיכון דרומה, וחדרו למצרים מערבית לאלכסנדריה. לאחר שגילו את האתר וצילמו אותו, הם פנו צפונה וטסו מעל קהיר מערב. משימתם הבאה היתה לצלם את מסלולי הנחיתה המאולתרים בצפון הרלתא- למעשה קטעי כביש ישרים, שנועדו לשמש שדות חירום במקרה של התקפה נוספת על בסיסי האויר של מצרים. שני הטייסים איתרו את הקטעים שסומנו להם, השלימו את הצילום, והתכוננו לצאת צפונה לעבר הים התיכון. בינתיים חדרו גם אביהו ואיתן ללב הדלתא, כרי לצלם את הבסיסים החדשים ג׳יאנקליס, שוברא חית ומנסורה. מטוסי המיג נשלחו לעבר זוג המטוסים האלה, בשעה שהשניים האחרים צילמו דרומה משם. לבסוף יצאו אביהו ואיתן לסיני, ואורי ורן חצו לעבר הים התיכון, באיזור דומייט. כבר במהלך הטיסה מעל איזור קהיר, נתגלו המירז׳ים של אורי ורן על ירי הבקרה, ולמרות תרגיל ההטעייה שערכו שני המטוסים האחרים מזרחה משם, הפנתה מערכת ההגנה האוירית המצרית מספר רב של מטוסי יירוט לעבר שני המירז׳ים. שני טייסי המירז׳ים לא יכלו לעשות הבר- הם היו כבר קצרים ברלק, מטוסיהם לא חמושים, ולבה מחמיקה בגובה השיחים, נבצר מהם לעשות מעשה התקפי כלשהו. ואכן, מטוסי מיג המשיכו לטוס בקור רוח, והצליחו לצאת אל הים ולנחות לאחר מכן בשלום, בבסיס רפיהים. כל אותה עת היו מטוסי הפטרול הישראליים באויר, אולם הוחלט שלא להכניסם לקרב עד ליציאת שני ה׳׳מצלמים" משטח מצרים. גם יעדים איסטרטגיים עמוק בשטח מצרים צולמו אותה עת. סא״ל עמוס עמיר, אשר קיבל ב־ אחד ממטוסי המירז׳ שנשא בעול טיסות הצילום במהלך מלחמת ההתשה ואחריה 196 רוח רפאים מעל קהיר ביולי על פיתולי הנילוס בדרום מצרים. באיזור זה הציבו המצרים דגמים חדשים של טילי קרקע־אויר. צילום בסיסי הקרב של חילות האויר הערביים נותר כמשימה מודיעינית בעריפות ראשונה עבור טייסות הצילום. ב־ בסיסי האויר במצרים וחלפו גם מעל הבסיס החדש בכותמיה. מערכת הבקרה המצרית גילתה את המטוסים והזניקה לעברם מטוסי יירוט, אך זה היה מאוחר מרי. המירז׳ים הספיקו לצאת מהרלתא, ולחזור לתל נוף בשלום. הזוג השני, ובו ראובן רוזן)שהחליף את אורי יערי כקצין הצילום של טייסת לעבר הבסיס החרש קום אושים, שהוקם אותה עת. כרמי נשא חרטום צילום"תרמיל״ וצילם מגובה 6000 עין אשר מסרו על בניית בסיס אוירי חדש באיזור. ״באנו ממערב למזרח, ואיתן זיהה את השדה״ אומר רוביק. ״זה היה צילום ראשון של קום אושים. נכנסנו מסיני, חצינו את המפרץ ומשם פנינו . הם חלפו גם מעל בני סואף, שנמצא 14 מעל האגם הגדול כשפנינו מזרחה. לא ניסו ליירט אותנו הרחק מעבר לנילוס, וגילו שם מסלול חרש שנבנה במקביל למסלול הראשי. עם התפתחות התקריות מול הצבא המצרי, הופנתה תשומת הלב לעבר קו המוצבים לאורך התעלה. כמו כן היה צורך בצילומים לקראת הפשיטות העמוקות שתוכננו לאזורים רחוקים בלב מצרים. ב־ איזור נגע חמאדי. עמוס עמיר ואשר שניר ביצעו באותה שעה טיסה לצילום בעומק שטח מצרים. הבסיסים במרחב ים סוף לא חמקו אף הם ממוקד ערשות הצילום של מטוסי המירו. ב־ 1968 המערבי של מפרץ סואץ. מערכת המכ״ם המצרית גילתה את המטוסים והזניקה לעברם מטוסי קרב טייסי הפיל אחר ממטוסי המיג טיסות צילום רבות הופנו במהלך מלחמת ההתשה לעבר סוריה. ב־ רן פקר ואורי יערי יצאו לצלם את בסיסי האויר פסי צילום מעל בסיסי האויר האחרים של סוריה. כחורש לאחר מכן, ב־ והמשיכו מזרחה לתוך מערב עיראק. שם הם ערכו פניה בגובה נמוך, התיישרו בגובה המתאים וציל- מו את בסיסי האויר טיסות אלה נועדו לעדכן את נתוני המודיעין על חיל האויר המצרי, לאחר שהצילומים והנתונים של מלחמת ששת הימים לא היו עוד בתוקף. מבצעי הצילום נמשכו בגיחות יומיומיות בחורשים האחרונים של מלחמת ההתשה. 197 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים מטם בה׳ באייר תשכ״ח במאי בירושלים המשוחררת מצער צה״ל גדול, אשר היה למעשה מצער הניצחון של צה״ל במלחמת ששת הימים. כל מטוסי החיל השתת- פו במטס שחלף בשמי העיר. בין אלה הופיעו לראשונה גם מטוסי הסקייהוק, מטוסי ה״פוגה מגיסטר״ של בית הספר לטיסה ציירו את הספרות סי מירז׳ היו בחוד מבני מטוסי הקרב. גם מסוקי בל קי הסופר פרלון הוצגו לראשונה במבנה גרול. 4 4 1 4 4 4 4 1 4 •jt ^ * '4 4 44 4 4 4 4 4 20 מירדים חולפים מעל מבנה פוגות המציירות ft -ifh. ווסורים מכל הדגמים במנה של 198 רוח רפאים מעל קהיר מצרים: לא מוכנים עדיין לקרב במהלך השנתיים שלאחר מלחמת ששת הימים, עדיין היה חיל האויר המצרי נתון בהיערכות לקראת המלחמה עם ישראל. היה צורך במספר קטן של התמודדויות בקרבות אויר, כדי להמחיש לטייסים המצריים הלהוטים לקרב, כי רמתם המקצועית עריין אינה מכשירה אותם להתמודדות מול טייסי חיל האויר הישראלי. יהד עם כך, טייסים אלה יכלו להמציא הפלות כיר דמיונם המפותח, ומפקדי חיל האויר המצרי קיבלו את התוצאות ללא ערעור. עד היום מוזכרים הקרבות ב־ 23 ים מצריים, בקרבות עתידי תהילה, בהם הופלו ארבעה מטוסי מירד, ללא אבירה לטייסות המצריות. לפי הרשומות בספרי הטייסות בישראל, בשני קרבות אלה, כפי שיתואר להלן, לא הופל אף מטוס ישראלי. נאסר היה קצר רוח לחרש את הלחימה, ולא תמיר האמין לסיפורי בדיות אלה. בנושא זה העדיף לשמוע לעצות של המומחים הרוסים, שהמליצו לו לדחות את המלחמה. בסוף שנת שנת היערכות והחודשים הבאים יהיו קריטיים. בסוף השגה מינה נאסר את חוסני מובארק, לתפקיד ראש מטה חיל האויר המצרי. מובארק נולד בשנת בשנת בבסיס האויר חילואן ולאחר מכן באל עריש. מובארק בלט כטייס מקצועי ומיומן, והצטיין במיוחד בתפקידי הדרכה. עוברה זו גרמה לכך שהתמנה מדריך באקדמיה לטיסה של חיל האויר ומפקד טייסת קרב. במהלך שנים אלה ערך הסבה למפציצים כבדים בברית המועצות, ולאחר מכן נתמנה מפקד האקרמיה האוירית בבילבייס. בסוף שנת דים בכירים ממנו הוא שימש בתפקיר זה משך כל ימי מלחמת ההתשה. תקריות לאורך התעלה שנת הנרחבת שהיתה בסוף שנת המצרים ניסו במהלך השנה שיטות תקיפה שונות נגד עמדות ישראליות- מתקיפות בשיטת ״פגע וברח״ ועד לחדירה מהירה לשטח ישראל ויציאה זריזה לשטח המצרי. בסוף השנה החלו המצרים לנקוט בשיטה חרשה: לא עוד זוג מול זוג או רביעייה מול רביעייה. הם הטילו לקרב עשרות מטוסים, שהגיעו מבסיסים שונים באיזור האירוע. המגמה של המצרים היתה 199 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים מירד ברורה: להגיע ליתרון מבצעי על פני המטוסים הישראליים, על ידי כמות המטוסים הגדולה יותר. הפעילות המצרית נערכה מול העמהות בתעלה, וגם מול חוף סיני, על מפרץ סואץ. המלחמה על קו התעלה עברה שינוי, כאשר החל הצבא המצרי, ב־ סוס מה, את השלב ראשון בתוכנית נאסר: על פי עצת הרוסים הוצבו מאות סוללות ארטילריה מול היהירות הישראליות, וקו המוצבים עובה. ביום זה החלו בהפגזות רציפות שנמשכו שעות ארוכות מירי יום. חיל האויר המצרי יצא בתכיפות גוברת והולכת ל״סיורים אלימים״ בשמי התעלה, ומטוסיו חדרו מדי פעם גם לתוך סיני. הפעולות נעשו בשיתוף פעולה: מטוסי מיג רות בעוד מטוסי מיג מבצעים אלה גרמו לשורה של תקריות אויריות בשמי התעלה. מטוסי חיל האויר הישראלי יצאו מבסיסים בישראל לפטרולים קבועים או על פי המצב, או הוזנקו מרפידים כדי למנוע את חדירת המטוסים המצרים. ב־ התעלה. היו אלה ימי הפעילות הקרחתנית לבניית קו המעוזים, שכונה לימים ״קו ברלב״. מוטי הורה להזניק מטוסי קרב שהיו בכוננות, אולם המטוסים המצריים חמקו חזרה מערבה. ב־ .15 הפלת שלושה מירז׳ים ישראליים, אולם אף מטוס ישראלי לא נפגע באותו יום תקריות הירי הארטילרי הלכו והתרחבו. ב־ צה״ל ששיחקה במגרש כדורגל ליה קנטרה חיל האויר תקפו כתגובה מטרות מצריות לאורך קו התעלה. ב־ לפעילות גם כוחות קומנדו מצריים שירו לעבר כוחות צה״ל. 200 רוח רפאים מעל קהיר עברי מפקד אויר־ באוקטובר ראש ענף)לימים מחלקת( מבצעים. דוד עברי היה טייס קרב, פיקד על טייסת לטיסה בחצרים. במהלך מלחמת ששת הימים, השתתף כהצ״ח בטייסת ותקיפות אויר־קרקע. לא אחת הוא ״תפס כוננות״ ברפידים, בעיקר בסופי שבוע. עברי השתתף בקר־ בות אויר אולם לא זכה להפלות. אולם מה שהחסיר בתחום זה פיתח בתחום הטקטי. הוא היה מתכנן מצטיין במבצעים טקטיים ואיסטרטגיים ובפיתוח שיטות לחימה, והיה מעורב בתכנוני משימות באופן אישי. סא״ל רפי הרלב )מימין( העביר את הפיקוד על ענף מבצעים לסא״ל דוד עברי עברי היה מתון באופיו ובחן כל משימה בצורה ביקורתית. מיד עם כניסתו לתפקיד, הגדיר את משי- מות החיל והענף שעמד בראשו. התפיסה שלו אמרה כי על חיל האויר לשמור על יכולתו המבצעית, לימי מבחן ולמלחמה צפוייה, ולא לשחוק אותו. חיל האויר היה בתקופה של בנייה מחדש - מעבר ממטוסים צרפתיים למטוסים אמריקניים - וקליטה של מערכות חרשות. היה צורך להכשיר טייסים ולעקוב אחד השינויים שעברו הטייסות, בהסבה למטוסים חדשים או בקליטת ציור חרש. השנה הרא- שונה שלאחר ששת הימים, היתה מעוטת אירועים ואיפשרה לחיל האויר לעסוק בפעילות לשימור הכוח וחיזוקו על ידי מטוסים חדשים. כאשר החריפה הלחימה באיזור התעלה, נדרש חיל האויר להתערב, ועברי קבע הנחיות להפעלתו. ״די מוקרם התחלתי להגדיר את המשימות והיערים״ הוא אמר. ״אם אתה הולך לכבוש את מצרים, 201 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים טיסות עלומות טייסי חמירז׳ים והווטורים, מצאו עצמם נוטלים חלק בטיסות עלומות, שאת מטרתן לא ידעו. הם היו יוצאים לטיסות אלה לבד מעל מרחבי הזירה השחורים. ״כשטסנו עם הווטורים, היו לנו לפעמים טיסות ב־ עודד מרום. ״זה היה פטרול ארוך - לא ירעתי אף פעם מה אני עושה שעה וחצי, בחושך. לאחר מכן הייתי חוזר לנחיתה. אחרי ששת הימים חזרה אותה תופעה במירז׳. עכשיו היה לנו גם מכ״ם. היו מזניקים אותנו באמצע הלילה, מטוס בודד עשרות קילומטרים. מה צריך לחפש- אף פעם לא אמרו לנו. ״אלה היו טיסות מפחידות שמרתקות אותך כל השנים. גובה לא רואים כלום בשום מקום. החושך אופף אותך מכל הצהרים- למעלה, למטה ומהצדדים - וצריך לראות ואתה לא רואה כלום. לאחר שהייתי חוזר ורואה אור למטה - זה היה כאילו נולד־ תי מחדש״. ראיון מהותן של הטיסות לא התבררה גם שנים אחר כך. היו שאמרו כי הטיסות העלומות, היו קשו- רות למבצעים מיוחרים. כראי לך להסתכן. אבל אם אתה לא הולך לכבוש אותם, למה לשחוק את המטוסים? גיבשתי את התפיסה הזו גם כשיטה מבצעית: לאחר שהחלו התקיפות במבצע ׳בוקסר׳, הוצאנו הוראות לתקיפה מגובה מזערי של .16 רוחות, אך אתה נכנס לפחות סיכונים בגלל הנ״מ - בשלב זה עדיין הנ״מ הקני״ עברי פיקד על מחלקת מבצעים מאוקטובר ביותר של מלחמת ההתשה. עם הגברת הפעילות האווירית בשמי התעלה, הוחלט גם על הקמת שתי פונקציות חדשות: ״רווח מבצעים - אויר״ אשר תפעל במשל״ט ו״מרכז שליטה לוגיסטי״. תפקירי הרו״ח היומי, שכונה ״דווח מבצעים - אויר״ היו ״העברת רווחים שוטפים לגורמי מפקדת חיל האויר ובסיסיו. וכן ״הכנת רו״ח מבצעים יומי כתוב, והפצתו לגורמי מפקרי חיל האויר הבכי- רים״. את הרווחים, היה הגוף החדש אמור לקבל מבסיסי חיל האויר באמצעות הקשל״טים)קציני . הגוף החדש נוער 17 שליטה(, יחידות הבקרה )באמצעות הבקרים( וצה״ל באמצעות רווח אג״מ למעשה לעדכן את מפקרי חיל האוויר בפעילות היהירות השונות אשר הלכו והתפרסו ברחבי סיני והאירועים בהן גברו מיום ליום. כמו כן הוחלט בסוף ינואר על הקמת ״מרכז שליטה לוגיסטי״ במשל״ט. הקמת הגוף החדש, שנועד לאפשר שליטה וקבלת מידע על כוח האדם, הציור והמיקום של היחירות שהלכו ונפרסו בסיני וברמת הגולן, אושרה ב־ .18 האויר 202 רוח רפאים מעל קהיר ״היו שם לפחות ב־ לעבר מספר מבנים של מיגים שפטרלו באיזור הצפון התעלה. סיפר ספקטור: ״הייתי אז בבית הספר לטיסה, והגעתי כהצ״ח לטייסת. שם הייתי מאד קרוב להפלה. לא הפלנו - אבל שנינו כמעט הופלנו״. אותה עת פטרלו ארבעה מטוסי מיג שתיים סגן איברהים חאמר. מוביל הזוג השני היה סרן אחמד נור א־דין ואתו סגן אחמד עאטף, . לאחר מכן הוכנסו עוד מבנים מצרים לקרב. 19 כמספר ארבע ממשיך ספקטור: ״החנקנו לקרב אויר אמת כזוג- אני, וגורדון מספר שתיים. נדמה לי שנכנסנו לדבר שהיה גדול עלינו בשני סדרי גודל. התוצאה היתה שלא רק שהופרדנו זה מזה בלחץ הנסי- בות- אלא שעל כל אחד מאיתנו היו מיגים. היו שם לפחות עשרה מיגים ואף יותר. היה לנו קשר רדיו. אני ידיתי על מיג אחד ואז מיג אחר ישב על גורדון. חלפתי מעל הראשון, כמו ב׳טופ־גן" - אני מביט עליו מלמעלה והוא מביט בי מלמטה. אני זוכר שהיה לו כובע עור שחור- לא קמרה - והמ- שקפים היו למעלה, הוא הרים אותם. אז חלפה לי המחשבה האבסורדית שזה לא טייס ערבי- אולי רוסי. גם המטוס היה צבוע אחרת: חדש ומבריק- כפי שהתברר זה היה גם דגם יותר חרש של מיג ״לא יכולתי להתישר כדי לבצע מקלענות- תמיר היה מיג מאחור. בסופו של דבר התפוצץ לידי אטול ואני שברתי חזק. האטול התפוצץ ורסיס פגע לי בחופה. יצאנו משם ושמחתי שגם גורדון . דובר מצרי ידע לספר כי המירז׳ הישראלי הופל במהלך הקרב והדבר אושר על ידי 20 נחלץ משם״ הצבא המצרי. ספקטור נפגע אמנם, כמתואר, אך הצליח להחזיר את מטוסו הפגוע לנחיתה. "לאחר האירוע לקחתי על עצמי להכין עבורה על ״לחימה בקרב אויר רב משתתפים״. העבודה הזו עוררה הרבה מאר ויכוחים בין הטייסים״ סיפר ספקטור. המצרים רואים בקרבות האויר שנערכו ב־ כותב21 רית מול חיל האחר הישראלי. במסמך מיוחד שפורסם על ירי האגף למחקרים צבאיים המחבר כי ״בימים ים ארבעה מטוסי מירז׳ - ללא אבירות למטוסים הידידותיים. ״אסור לפרש נצחון זה כזכיה גדולה, כיוון שהטייסים המצריים השתמשו, בזמן הקרבות, בטקטיקות מודרניות שהיו מאחורי נצחון זה. ההכוונה הנכונה לטייסים, שבאה ממרכזי ההכוונה המכ״מיים והתגבורת הרצופה באויר, לקחו חלק בגצחון בקרבות אלו, על ידי מתן ידיעות מדויקות על מטוסי המירז׳ של האויב ועל מסלולם״. ולאחר מכן הוא מגיע אף למסקנות מרחיקות לכת: ״האבירות בנפש, אשר הוסבו לאויב בפרק זמן קצר יחסית, אלצוהו להמנע מקרבות עם מטוסי הקרב שלנו, במשך התקופה שבין מחצית נובמבר ועד מרם אך מחבר הדו״ח שכח להזכיר קרב אויר אחר שהיה באותה שנה, בו התוצאות היו חד משמעיות: מיג 17 פטרולי המטוסים על קו התעלה נערכו בהיסוס מה- מטוסי המיג פטרלו מן העבר המערבי, ומטו סים ישראליים מן הצד המזרחי - אולם לכלל מגע משמעותי לא הגיעו. זאת עד יום 1968 203 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים סא״ל עודד מרום פיקד על טייסת מרום: ״אנו לא אוהבים מיג ביום זה יצאו רס״ן עודד מרום, מפקד טייסת סיני. מרום הטיס את מירז׳ . ״פטרלנו 22 מטרירים את כוחותינו בסיני ומצלמים- והוחלט להפסיק את זח״ סיפר עודד מרום באופן שגרתי דרומה למיצרי טיראן. היתה זו שעת אחר הצהריים מוקדמת. הכל היה שקט. טסנו בגובה יימים, המתנשאים לגובה של סופיים הגובלים בהרים ומגיעים עה הים, וים גדול ומפורץ מאד. מפרץ אילת, המגיע ער אילת, מפרץ סוף המגיע צפונה עד תעלת סואץ, ומדרום הים הענק, ים סוף, המשתרע עד האופק והלאה- דרומה עד באב אל מנדב. ״את הרממה הפריע קולו של הבקר ברהיו, המהווה על זוג מטוסי אויב שהתגלה בנסיקה ובכיוון אלי־ נו. כל המחשבות הרגועות!ההתרשמויות מכחול המים ויפי הנוף, נעלמו בין שניה. את מקומם תפסה התכונה לקרב. כל שרשרת הפעולות שאותה למדנו באימונים וחזרנו עליה בתרגולת חוזרת פעמים אין ספור, התבצעה בין רגע. שאלתי את מספר שתיים שלי לכמות הרלק שלו. הוא ענני בשלווה. הוריתי לו על זריקת המיכלים חנתיקים ושאר הפעולות בתא הטייס, כולל הפעלת מפסקי התות־ חים ומערכת הירי. לפי הוראת הבקר, פנינו דרומה והנמכנו תלולות, לכיוון מטוסי האויב. ״דווחי הבקר המשיכו להזין אותנו במידע אורות זוג המטוסים, גובהם, הכיוון בו הם טסים ומהירו- תם. הטווח הצטצמם במהירות רבה, מפני שבשעת הצלילה הגענו למהירות 204 רוח רפאים מעל קהיר המיג בגובה ״המיג שני המירזיים היו כבר על גבול הדלק לחזרה, אבל החליטו להמשיך. בעוד יואלי מתכתש עם מספר שתיים, פנה עודד לעברו במהירות: ״המיגים טסו בכיוון אלינו, וכשראו אותנו החלו לפגות לעבר החוף המצרי, כשהם מתפעלים מבער אחורי ומגבירים את המהירות. בתמרון חריף אחר, הגעתי ער מאחורי המיג האחורי שביניהם, כשהוא מתאמץ להתחמק על ידי פניות חריפות לצדדים. אולי גם היה מצליח בכך, אלמלא עשה טעות אחת בתפעול המטוס שלו, שאיפשרה לי לסגור את מעט זוית הצידוד, שהפריעה לי לכוון את התותחים לעברו. מכאן שוב לא נדרש ממני אלא לכוון נכון ובמהי- רות, מאחר והמיגים נסו אל עבר החוף המצרי, ועלינו נאסר להתקרב לשם. ״צרור קצר, כשמרכז הכוונת שלי על תא הטייס של המיג, גרם לתוצאה מיידית- עשן שחור וחלקי מתכת עפו לאחור, כשאני ״שובר״ ימינה כרי להתחמק מהם. המיג החל בפניה קלה תוך הנמכה שמאלה, כשהוא פוגע במים בחבטה עצומה ונבלע מיד בתוך נד מים לבן. מוזר היה לראות איך שהמים סוגרים על המטוס ולאחר שניה הם שקטים ורגועים כאילו לא קרה דבר״. ״המיג השני המשיך במנוסה לעבר החוף, כשמספר שתיים שלי רודף אחריו תוך כרי ירי, ופוגע בו במיכלי הכנף. ענן דלק לבן נראה יוצא ממנו, אך הוא נחת בבסיסו. הצטרפנו למבנה וטסנו הביתה״. היתה זו ההפלה היחידה בקרבות אויר של מטוס מצרי בשנת 101 205 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים פעולות מוסקות בלב מצרים במהלך מלחמת ההתשה, יצאו בוחות צח״ל לפעולות עמוק בתוך שטח מצרים, שבוצעו, בדרך כלל, כתגובה לפעולות מצריות נגר כוחות צה״ל. היו להן מספר מטרות, פוליטיות ומבצעיות: - להוכיח לשליטי מצרים כי צבאם אינו מוכן עריין לפעולה רחבה נגר צה״ל בסיני. - להמחיש לראשי השלטון בקהיר כי אין הם חסינים בפני פעולות של צה״ל נגד מתקנים דגי־ שים. - לגרום לפיזור הכוחות המצריים מן התעלה לאזורים רחוקים - להפנות את תשומת הלב המבצעית של הפיקוד לעורף מצרים, על ירי פגיעה במתקנים מסוק׳ הסופר פרלון נשאו בעול ״המבצעים המיוחדים״ בלב מצרים בהצלחה רבה איסטרטגיים עורפיים - אזרחיים וצבאיים. פעולות אלה, יותר מאשר מבצעי תקיפה של מטוסים, היו גם בעלי משמעות פסיכולוגית לא קטנה: הם נוערו להוכיח לראשי הצבא והממשל במצרים, כי צה״ל עושה בתוך שטחם כבתוך שלו, ויכול להנחית לוחמים ולהגיע לאתרים רגישים ולפגוע בהם. משימות אלה היו על גבול ביצועי המסוקים, ולא אחת כמעט ונכשלו בגלל רצף של תקלות. ברקע הדברים היתה לכך גם סיבה פוליטי־מבצעית: הממשל האמריקני המליץ לישראל להמנע 206 רוח רפאים מעל קהיר משימוש במטוסי הסקייהוק )שהחלו להגיע בדצמבר של שנה לערך. בחורשי הסתיו החריפו המצרים את הלחימה לאורך התעלה. בספטמבר ריה המצרית, לאחר תקופה ארוכה של שקט, את הירי לעבר כוחות צה״ל ומוצביו על גדות התעלה. היה זה במסגרת מה שכינה נאסר כשלב השני, "שלב ההרתעה״. נאסר היה יכול אותה עת להסלים את המצב, בעקבות התחושה הגוברת בקרב מפקדי הצבא שלו, כי הציוד שאבד למצרים הוחלף במערכות חדישות שהגיעו מברית המועצות והחיילים השלימו את אימוניהם. ב־ לאחר מכן הם הסלימו את פעילותם ופתחו באש גם צפונית לקנטרה, ער המוצבים שליד ביצות מנזלה ליד פורט סעיד. למרות שאיברו הפעולות באותו היום, כניצחון גדול וכהוכחה לשיקומו של הצבא המצרי, לקראת השלב השלי- שי של המלחמה, ״שלב השחרור״. הצבא המצרי, מעודד מהקמת ״הפיקוד המזרחי״, פתח ב־ גיזרה של המעוזים בתעלה רועים כהמשך הניצחון ושלב נוסף בדרך למלחמה כוללת עם ישראל. תגובה בעומק מצרים צה״ל נדרש להגיב לפעולות אלה, אולם בשל חסרון בארטילריה לאורך התעלה, הגיב במקומות בהם לא ציפו מפקדי הצבא לתגובה: בעומק מצרים. מפקדת קצין צנחנים וחי״ר ראשי, בחנה מספר רעיונות לשימוש במסוקים לפעולות עמוקות בתוך שטח מצרים. פעולות מסוג זה, לטווחים קצרים יותר, נעשו לפני כן נגד ירדן ומצרים, אך אלה היו פעולות חשאיות ובודדות. הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים ברלב, היה בין המצדדים בפעולות קומנדו מיוחדות מסוג זה, והיה משוכנע כי הן יפגעו בביטחון העצמי של מפקרי הצבא המצרי. ״אנחנו צריכים להיות מוכנים לביצוע פעולות בעומק, אשר בנוסף לעצם שיפור ההיערכות שלנו בקוי הפסקת האש, תבאנה למיתון יחסי בפעילות האויב״ כתב הרמטכ״ל חיים ברלב בדו״ח על פעילות צה״ל שהוציאה צה״ל מחלקת הסטוריה של בעקבות כך החל צה״ל בסדרת מבצעי ״מעופפים״, שהיו באופיים מבצעי משא״ג: מנע, שיבוש, אזהרה וגמול. 207 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים מבצע ״הלם״ מבצע ״הלם״ היה מבצע העומק הראשון של חיל האויר הישראלי בתוך מצרים. הוא היה גם מן הפשיטות המוסקות ארוכות הטווח ביותר שנערכו בשטח מרינת אויב. ב־ מצרים: סכר נגע חמדי, גשר מרכזי ליר קינא - שניהם מרוחקים כ־ המטרה השלישית היתה תחנת מיתוג גדולה על קו המתח הגבוה בין הסכר באסואן לקהיר. קו מתח זה סיפק חשמל לבירת מצרים ולערים מרכזיות אחרות. המבצע תוכנן ושונה מספר פעמים, וכדי לשפר במעט את ביצועי המסוקים הוחלט לפתח פצצת מזלף מיוחרת ולהצמירה לגחון המסוק. בליל הפעולה, בין פרלון של הטייסת, ושל חיל האויר, בבסיס היציאה באופיר. גם לוחמי הצנחנים הוטסו למקום על ציורם. המסוקים נועדו לצאת לעבר יעריהם: שלושה הוקצו למבצע ״הלם תה ואחד לחילוץ( אחר למבצע ״הלם לוחמים לחילוץ ומסוק נוסף בכוננות תדלוק. לבר מאלה השתתפו במבצע ארבעה מטוסי תובלה- שניים לממסר, אחר חהנרה ואחר להצנחת תגבורת במקרה הצורך. שני מטוסי סטר־ טוקרויזר נועדו לשמש כמטוסי ממסר לטווח ארוך. לבר מאלה הועמדו מטוסי מיח׳ ועיט ליי- רוט ולתקיפה. ״התחושה היתה שזה מבצע התאבדות.״״ במבצע ״הלם לוס, מרחק של הגבוה, שהוביל מסכר אסואן לקהיר. המבצע היה יוצא רופן בטווחי הפעולה שלו וגם ובתושת הבדידות של הלוחמים. לפני המבצע אמר מתן כי ״זו היתה הפעם הראשונה שצה״ל אמור היה לפעול בעומק כה גדול בשטח האויב... . שני המסוקים בפיקודם של רס״ן זאב מטס)ואתו קרן 24 התחושה היתה שזה מבצע התאבדות...״ רחמני( וסרן שאול שפי)ואתו ורדי ואלון(, נערכו לצאת לדרך, והיו אמורים לנחות ביערם בשעה רקות יצאו המסוקים בשעה מספר קילומטרים מתחנת הכוח. במהלך הטיסה היה גרמה כי כל התנאים היו נגד המבצע: לבר מהתקלה במסוק הצנחנים, הרו- חות היו חזקות יותר וגם הטמפרטורות גבוהות, יותר מאשר צפו החזאים. הדבר פגע בביצועי המסוקים, אך בחפ״ק הוחלט להמשיך במבצע. מסוקי הצנחנים נחתו כחמישה ק״מ הרחק מתחנת הטרנספורמטורים ליה העיר נגע חמארי. הלוחמים יררו מהמסוק, שהמריא משם וחזר לסיני, והתקדמו רגלית לעבר תחנת הכוח. לוחמים 208 רוח רפאים מעל קהיר אחרים הורידו את מטעני חומר הנפץ מהמסוק השני)שנחת קשה בשל תקלה במר הגובה האל- קטרוני שלו( והובילו אותם, על עגלות מיוחדות, לעבר תחנת המיתוג. הפיצוץ של כל המטע- נים בתחנת הכוח, על הגשר ועל הסכר, תוכנן לשעה הלוחמים החלו לנוע לעבר תחנת הכוח, ובמהלך התנועה הבחינו בהם השומרים. חמישה חוסלו מטווח קרוב ושניים אחרים הצליחו לברוח. החבלנים הצמיחו את מטעני החנ״מ לבסיסי עמוהי השנאים, והפעילו אותם. הם מיהרו להתרחק מן המקום ויצאו לאיזור, משם היו אמורים להתפ- נות על ידי המסוק שיגיע מסיני. שני מסוקים נוספים יצאו, כ־ וגשר קינה. הם נשאו בתאים הגדולים שלהם פצצות ״מזלף״ מיוחדות, וכן מנוף מיוחד שהיה אמור להוריה את הפצצות אל הקרקע, ולפוצץ אותן לאחר דריכתן על ירי המכונאי המוטס, מהמסוקים המרחפים מעליהן. שעת הפיצוץ נוערה ל־ המיתוג. שני המסוקים טסו בגובה נמוך מעל מפרץ סואץ וחדרו למצרים יחד, ולאחר מספר הקות התפצ- לו למטרותיהם. את המסוק שנוער להגיע לגשר נגע חמארי)מבצע ״הלם 209 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים טייסת לאורך הנילוס, הגיעו לפניית הברך הבולטת מזרחה וצפונה, וזיהו את הסכר. הם הספיקו להבריח מצרי שנקלע למקום, ולאיחר מכן ריחף המסוק, הפצצה הונחתה והופעלה. לצוותים נותרו שלוש דקות כדי לחמוק מהמקום. הסופר פרלון במבצע שכונה ״הלם לעבר גשר קינה. הקברניט נחמיה רגן, )לימים אלוף וקצין חינוך ראשי, עם סלע ואתרוג( הטיס את המסוק הישר לעבר הגשר, שאורכו כ־ בזמן המתוכנן. הפעולה נעשתה כאשר תושבים מן הסביבה, מביטים במסוק הגדול שריחף לפתע בגובה נמוך מעל הגשר. המכונאי המוטס הוריד בעזרת מנוף מיוחד את מטען חומר הנפץ מסוג ״מזלף״, תוך כדי ריחוף, ודרך אותו. המסוק פנה לאחור והתרחק מן המקום. בשעה את שמי הלילה השחורים. צוותי המסוקים צפו ממרחק בטחון בפיצוצים, ומיהרו לחזור לשטח סיני. לפתע כבו כל האורות ומערכות החשמל באיזור. עלטה יררה על מצרים ברדיוס של כ־ בעוד הכוח של מתן ממתין למסוק החילוץ, יצאו שני המסוקים האחרים בדרכם חזרה. בשעת 2:00 במהירות, תוך כדי ריחוף, את הלוחמים. הם חזרו לנחיתה באופיר בעקבות צילומי אויר שבוצעו למחרת על ידי מירז׳ים של בצורה חמורה ושלושה אחרים נפגעו בפיצוצים. הנזקים במתקנים במצרים, היו ברי־תיקון, אולם הפגיעה בתחושת ראשי מצרים היתה קשה. הם נוכחו לפתע לדעת, כי שמי מצרים פרוצים, והמתקנים האיסטרטגיים - כולל תשתיות החשמל והמים של המדינה - פגיעים מאד. החשש המצרי היה, כי ישראל תחליט לפגוע גם בסכר על הנילוס. בשבועות הבאים הקים נאסר את ״המיליציות העממיות״ שנועדו להגן על מתקנים איסטרטגיים בשטח מצרים. הצבא המצרי הפחית בצורה משמעותית את פעילותו בחודשים הבאים, וצה״ל ניצל את הימים האלה להקמת קו המעוזים בסמוך לתעלת סואץ. הפעולות שגרמו להפסקת חשמל ממושכת בערים רבות במצרים, השיגו זמנית את אחד מיע־ ריהן - הפוגה בלחימה בתעלה. פגיעותה של מצרים לפעולות מסוג זה הוכחה בפני העולם. המצרים הודיעו, בתגובה להודעה הישראלית על הפעולות, כי מטוס סקייהוק בודד הצליח לחדור לשטח מצרים ולתקוף את הגשרים ותחנת הכוח. ישראל פרסמה למחרת צילומים שהראו סא״ל חיים נווה, מפקד טייסת 210 רוח רפאים מעל קהיר את הפגיעות בתחנת הכוח והפריכה את טענות המצרים. הפעולות המחישו שוב למצרים כי אין בכוחה למנוע פעולות ישראליות בלב מצרים. הוראות לתגבור הפעילות הלילית חיל האויר המצרי ומערך ההגנה האוירית קיבלו פקודות להתארגן מחדש נגד פעולות מוסקות אלה. הם הקימו שורה ארוכה של נקודות תצפית לאורך חופי מפרץ סואץ, ועיבו את מערך המכ״ם. שר ההגנה המצרי הוציא פקורה לטייסות קרב הלילה בגררקה )חורגרה(, ליירט את הנחתה קרבית- מסוק סופר פרלון מנחית לוחמים וציוד במבצע ״הלם״ במצרים המסוקים הישראליים בפעולות הבאות. ״היתה זו משימה קשה״ נזכר בריגדיר גנרל קאדרי אל האמיר, היות ולא היו לנו תותחים וזה היה בלתי אפשרי ליירט מסוק בטיל מונחה אינפרא־ארום. כמו כן למכ״ם שלנו היו קשיים באיתור מסוק בגובה נמוך. חורגרה היה על הים הארום, והטווח לבסיס הקרוב ביותר, לוקסור, היה גדול מאד. חורגרה היה מקום בו נשבו רוחות ואם היתה סופת .25 חול, לא היה לנו שרה חלופי בקרבת מקום״ בינואר במה שכינה ״מלחמת ההתשה״ נגד ישראל- היה זה השם שנצמר מאז כשמה הבלתי רשמי של 211 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים פצצות ״מזלף״ פצצות ״מזלף״ חן פצצות מטען חלול מיוחדות שפותחו בדגמים שונים, על ירי חיל ההנדסה של צה״ל. פצצות אלה, שצורתן כשל גליל, היו במשקל של הן נוערו לנשיאה במתלה מטען על ירי מסוקים בינוניים וכבהים. מעל המטרה הן היו מונפות על ירי המסוק, ומופעלות על ידי המכונאי המוטס, לפני שהמסוק הסתלק מהמקום. השימוש הראשון בהן היה במבצע ״איתן״ בו פוצצו גשרים על כביש בעבר היררן. כמו כן הופעלו פצצות אלה במבצע ״הלם״ בו פוצצו הסכר בנגע חמרי והגשר בקינה, בלב מצרים, ברא- שית נובמבר המלחמה. ואכן, מאז חודש מרס מול מצרים ובחזית רמת הגולן מול סוריה וגם ממזרח, מול יררן והכוחות העיראקיים שהיו עריין במרינה זו. 212 רוח רפאים מעל קהיר שני מיג שנת ישראל והערבים כאחת, הבינו כי מצב המלחמה יימשך גם בתקופה הקרובה, עשו שני הצדדים כל שניתן כדי לשפר את המצב בתחום הארגון, רכש המטוסים והנכונות המבצעית. בתוך השקט היחסי הזה, נחתו לפתע שני מטוסי מיג יה. היה זה ה־ סוריה, כשמגמת פניהם מערבה, לעבר לבנון. מטוסי מירז׳ של טייסת "מיידי״. כאשר המשיכו המטוס ונעו לפתע לעבר ישראל מול קונייטרה, הוזנקו שגי מטוסים, אחד משני המיגים הסוריים שנחתו בבצת ובהם דוד פורת ויעקב ריכטר, לאויר. הם עקבו אחר המיגים, אך אלה פנו צפונה ואחד כך מער- בה, לתוך המרחב האוירי של לבנון. המיגים טסו בגובה נמוך והקשו על מערכת הבקרה לאתר את מיקומם במדויק, בין רכסי מול הלבנון. כאשר החלו פונים דרומה, הוזנקו שני מירז׳ים נוס- פים, ובהם אבי לניר ומאיר לבנה. המיגים נעלמו לפתע מן העין בדרום לבנון, מול הגליל המערבי. שני המיגים היו מוסווים, והשתלבו היטב בסביבה המיוערת. דוד פורת נשלח לבצת כרי לבחון את המתרחש בדרום לבנון. הוא הגיע לאיזור נהריה, הביט מטה והוריע כי"שני מיסטרים גמרו על המסלול". קובי חר־העין פרץ לקשר והודיע: "אלה שני בוגיס!". ואכן, היו אלה שני מטוסי המיג 213 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים מטוס מיג בשרה הנטוש בבצת. התברר כי שני הטייסים הסוריים, מלאזם אוואל)סגן( וואליד אדחם ומלא־ זם )סגן משנה( רדפן ריפעי, טעו בניווט: הם המריאו מדמשק, ובמקום להגיע לשהה לטקייה . לאחר המולה תקשורתית לא קטנה, פורקו שני 25 בלבנון, הם הנחיתו את מטוסיהם בשדה בצת המטוסים)מספר עו בסמלי חיל האויר הישראלי. סא״ל דני שפירא, טייס הניסוי של חיל האויר, ערך ב־ נחיתת המטוסים - את הטיסה הראשונה באחד המטוסים. לימים הצטרפו אליו סרן אהוד חנקין, טייס בטייסת טיסה(, ושניהם הטיסו את המיגים ולמדו את הפעלתם ושיטות ההתמודדות איתם. במהלך החורשים הבאים, נערכו טיסות השוואה רבות בין מטוסים אלה לבין מטוסי הקו הראשון של חיל האויר הישראלי. בטיסות אלה נמצא כי המיג בות אויר, ויכול להוות אויב מסוכן, שאין להקל בו ראש, גם למטוסים המתקדמים ביותר. הוא היה בעל כושר תמרון עהיף על מטוסי המירז׳ והפנטום, וכושר הפניה שלו, כמו החמיקה מטה, היה משופר במירה רבה. היו לו עם כך חסרונות בולטים: היות ולא היו לו הגאי סרבו משופרים, היו הגאי המטוס ״מתק- שים״ במהירויות גבוהות, והטייס היה צריך להפעיל כוח רב כדי לתמרן בו, לעומת הטיסה במהירויות נמוכות יותר. טייסי חיל האויר נקראו שלא להכנם איתו לקרב אויר צמור, אלא למשוך אותו לנסיקות או צלילות מהירות, בהן היה הטייס הישראלי יכול להשיג יתרון בתפ- עול המטוס. לאחר מספר חודשים, הועברו שני המטוסים לרשות ״טייסת ביום אויב״ של חיל האויר האמ- ריקני בבסיס נליס, שעסקה בבחינת ביצועי מטוסים רוסיים מול מטוסים מערביים. 214 רוח רפאים מעל קהיר את המיגים בטיסות בשמי ישראל, ליוו מטוס׳ מיח כדי לערוך השוואות ביצועים 215 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים המלחמה בחזית המזרחית במהלך השנים בים אזרחיים או בפטרולים של צה״ל. פיקוד המרכז הפעיל נגר המחבלים סיורים רגליים או רכובים, והשתמש גם במסוקי סער ובהם צנחנים שהונחתו באזורים שולטים ופגעו במחבלים. צה״ל סגר את הגבול מול ירדן, על ידי גדר שלאורכה נערכו פטרולים שנועדו למנוע חדירות מעבר לגבול. כמו כן ערך חיל האויר סיורים קבועים, והעמיד מטוסי תקיפה בכוננות הזנקה מיידית, כדי לסייע לסיורי בט״ש שנתקלו באש מעבר לגבול. המררפים הפכו לפעולות שגרתיות בחודשים אלה, עת יצאו לוחמים של יחידות מובחרות של צה״ל, טמנו מארבים וערכו מרדפים בהם חוסלו עשרות חוליות מחבלים. »WPfS מסוק׳ ה בין יוני נגד צבא יררן וצבא המשלוח העיראקי, ששהה עדיין באיזור אירביד. מטוסי חיל האויר מכל טייסות הקרב- מן האורגן ועד הפנטום)שהגיע בספטמבר חלק במשימות תקיפה בשטח מדינה זו. המטרות שהותקפו היו מחנות מחבלים, בסיסי אימונים, סוללות ארטילריה ירדניות ועיראקיות, תחנות מכ״ם ירדניות ומצריות שהופעלו מעל אתרים גבוהים מעבר לירדן, ועוד. אש הנ״מ שהפעילו הירדנים והעיראקים היתה לעתים קטלנית, ומספר הטייסים שנהרגו והמ־ 216 רוח רפאים מעל קהיר טוסים שנפגעו בחזית זו, היה גבוה יותר ממספר המטוסים שנפגעו בחזית התעלה. במפקרת חיל האויר היה נרמה כי הסיבה לפגיעות היא שאננות של המובילים, הגורמת לתקי- פה בשיטות מקובלות, כלומר מגובה נמוך, ולהפגעות המטוסים. בשל כך הוצאו הוראות לתקוף רק מגובה בינוני ורב, כרי להמנע מפגיעה במטוסים. םק״ה ב־ חיל האויר הכניס את הטייסות הצפוניות לכוננות, והזניק בשעות אחר הצהריים מטוסי ווטור של טייסת אולם הם לא הוזנקו. מטוסי מירז׳ של טייסת לציין כי למרות שמטוסי הסקייהוק, אשר הגיעו זה מכבר לטייסת לפעולה, הוחלט לעכב את הפעלתם ער להשלמת ניסויי החימוש. מבצע ״שיבולת״ - גיחה ראשונה לסקייהוק בליל במהלך הלילה פתחו מחבלים באש לעבר שטח ישראל והתקריות התפתחו לחילופי אש ארטיל- רית בין צה״ל לצבא יררן. הירדנים לא בחלו במטרות והפגיזו את יישובי עמק בית שאן- תל קציר, אשדות יעקב, גשר, יררנה, בית יוסף מעוז חיים וחמריה. בשל החרפת ההפצצות והידי הארטילרי, עזבו אלפי אזרחים יררניים את הכפרים באיזור והשתכנו במקומות ישוב בתוך ירדן. 217 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים אולם הדבר לא מנע מארגוני המחבלים להמשיך בירי לעבר ישראל. תקריות אלה, העמירו את המלך חוסיין בפני הברירה: פעולה נגד ארגוני הטרור שהלכו והש- תלטו על הממלכה ההאשמית, או מלחמה מתמדת מול ישראל וסבל רב לאוכלוסיה האזרחית באיזור. הוא הכריז על מצב חירום והחל לפעול נגד המחבלים. ב־ הם הוזנקו לאויר. המטוסים תקפו מטרות של צבא ירדן משך שעות ארוכות, והפעילות נפסקה רק בשעה מפקר הטייסת, סא״ל אוהד שרמי, הורה להכין שמונה מטוסים חמושים לתקיפה. ארבעה טיי- סים, ובהם שדמי, רס״ן חגי רונן סא״ל יוסי שריג ורס״ן גסים אשכנזי)שני האחרונים, היו עתי־ דים לעבור בתוך זמן קצר לחצור כרי להקים את טייסת צוותי הקרקע מכינים מסופי מיססר של ס״סת שונה. הם נחתו, עלו לתאי ארבעת המטוסים האחרים שהוכנו לגיחה, ויצאו שוב לתקיפה. לאחר חזרתם הם עלו שוב לרביעיית המטוסים הראשונה שחומשה בינתיים ויצאו לגיחה שלישית. בסך הכל תקפו שלוש פעמים מטרות בשטח ירדן. התוצאות היו טובות והטייסים חזרו מלאי רשמים מן המטוס ויכולתו. הפעלת מטוסי הסקייהוק נגד מטרות בירדן, גרמה לסערת רוחות במדינות ערב. הממשל האמ- ריקני יעץ לממשלת ישראל, בחשאי, שלא להפעיל את מטוסי הסקייהוק לתקיפת מטרות במדינות ערב. גם בחיל האויר חששו כי ה״רעש התקשורתי״ יביא לעיכוב במסירת המטוסים הבאים, ועלול לפגוע גם במכירת מטוסי הפנטום לישראל. ואכן, עד חודש יולי לו מטוסי הסקייהוק למשימות תקיפה באורח גלוי. 218 רוח רפאים מעל קהיר מבצע ״תופת״ - כראמה אחר שסולקו משטחי יהודה ושומרון, התארגנו אירגוני הטרור הפלשתיניים במחנות מעבר ליררן והקימו שם אזורי שליטה עצמאיים. המחבלים מיקשו כביש ליד באר אורה, וגרמו למותם של שני מלווים ופציעתם של תלמידים רבים. בגלל חשש שהם עלולים לחבל במצער צה״ל בשנת העשרים למדינת ישראל, החליט צה״ל לפעול בצורה נרחבת נגד המחבלים. המטרה היתה מחנות המחבלים באיזור העיירה כראמה מעבר לירדן, ובאיזור ספי מדרום לים המלח. טייסי חיל האויר נקראו להתיצב בטייסות לקראת המבצע. ב־ ושריוניות, טנקים וארטילריה ומלוו- s-58 לאחר פעולת המיקוש, יצאו כוחות צנחנים במסוקי ים ביהירות הנרסה, כדי לפעול נגר המחבלים באיזור גשר אום שורט. היתה זו הפעולה הגדו- לה ביותר של צה״ל מאז מלחמת ששת הימים. ביום זה פעלו מטוסי חיל האויר, גם במבצע ״אסותא״ נגר קיני מחבלים בא־ספי וחירבת הנא- דר מדרום לים המלח. מטוסי מיסטר של טייסת איזור הפעולה. מזג האויר הסוער לא איפשר הנחתת כוחות הצנחנים ממסוקים, כרי לחסום את צירי הנסיגה מכראמה. המחבלים ניצלו עובדה זו, כדי לברוח מהמקום. בשעת בוקר השתלטו הצנחנים על העיירה כראמה הנמצאת צפונית לגשר אלנבי. כוח שריון התקדם מזרחה ונתקל בטנקים של הצבא הירדני שהספיקו להיערך מול הכוחות. במשך כל היום התנהלו קרבות מול טנקים ירדניים ותותחי נ״ט, אשר נסוגו מזרחה לעבר ההרים ותפסו עמדות שולטות. מטוסי קרב של חיל האויר נטלו חלק בפעולה מראשיתה. הם פטרלו באויר ואחרים תקפו יעדים של הצבא הירדני והמחבלים. המטוסים פעלו מאיזור סאפי בדרום ועד גשר רמיה בצפון. טייסת שני מירז׳ים של 219 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים ווטורים של טייסת 116 בפצצות המטוסים נפגע והתפוצץ מעל שכם. טייסו נטש וחולץ בשלום. היה זה המטוס השני שהופל מעל שטח יררן מאז תום מלחמת ששת הימים. בשעה 28 נים איברו הממשל האמריקני לא התיר, כאמור, להפעיל את מטוסי הסקייהוק לתקיפה והם לא השתתפו במבצע. התקריות לאורך הגבול עם ירדן נמשכו גם לאחר מכן. כשבוע לאחר מבצע כראמה, ב־ 1968 שונות באיזור, וגרמו למותם של ארבעה מחברי מסרה כוחות ארטילריה, טנקים ומטוסים הופעלו נגד בסיסי שריון, סוללות תותחי לונג טום ומוצבים ירדניים בגיזרה. במהלך התקיפה נפגעו שני מטוסי מיסטר של טייסת חזרו בשלום לתל נוף. מטוס אורגן של ייהוק לא שותפו גם בפעולות אלה, בגלל איסור של ארה״ב. 220 רוח רפאים מעל קהיר ^^pHIMHIgliPjBHlfjflM מטוסי פ״פר קב חמושים פטרלו לאורך גבול ישראל ירדן באיזור כביש הערבה ״חורש״: סיורי היכרות בשמי ירדן במהלך מלחמת ההתשה, הוציאה מחלקת המבצעים פקוהת משימה, שנועדה לאפשר לכל טייסי הקרב של החיל, להכיר היטב את גזרת הפעולה ביררן. מטוס ווטור של טייסת אל. הצילומים של הגזרות השונות נתלו בכל חדרי המבצעים של טייסות הקרב. לבר מתצ״אות אלה, יצאו הטייסים ל״גיחות להכרת הזירה״ שנערכו, על פי פקוהת ״חורש״, אחת לתקופת מה. הטיסות נוערו גם להפגין נוכחות, מעל ירדן, כרי להניא את הצבא הירהני מפתיחה באש. כפי שניתן ללמוד ממברקי לוחות הזמנים שהוקצו לטייסות השונות, המטוסים טסו לעתים במרוו- חים של ברומה למבצעי ״חורש״, יצאו מטוסי חיל האויר לגיחות חמושות לאורך הגבול עם ירדן, במשי- מות ״סרטן״, בהן השתתפו כל מטוסי הקרב של החיל. המבצע ראשון נערך ב־ 221 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים מבצעים מוסקים נגד ירדן במהלך מלחמת ההתשה נערכו מבצעים מוסקים רבים נגד מצרים, ירדן וסוריה- חלקם הגדול אינו מותר לפרסום גם לאחר ״2 ניות: מבצעי ״רוצץ״ ו׳׳רוצץ 2 ״מבצע ״רוצץ״ ו״רוצץ ב־ פיראן וואדי מאהתדי. בפעולה השתתפו לוחמי חטיבה .16 את הבסיסים ולחסל את המחבלים שם. כמו כן נכנסו לשטח ירדן טנקים לחסימת נתיב בריחה. פלוגת צנחנים של חטיבה אותם הוביל רס״ן אליעזר כהן, מפקר טייסת s-58 והונחתה בשעת בוקר על ידי שישה מסוקי 124 אליעזר. במהלך הפעולה חגו באויר מסוקים חמושים במקלעים כדי לפגוע במחבלים שינסו לברוח. במהלך הפעולה חוסלו חמישה מחבלים. מחבלים אחרים נפגעו ממוקשים שהונחו בשטח. את הכוח פינו מסוקי סיקורסקי וגם מסוק סופר פרלון שהיה בכוננות בחפ״ק. 222 רוח רפאים מעל קהיר הכוח השני המריא מחצרים אולם לא איתר את המחבלים בוארי מאהתרי וחזר לאחר מספר שעות לשטח ישראל. במהלך החורש הוחלט לפעול נגר מחבלים של הפתח שחזרו לוארי מאהתרי. במבצע ״רוצץ 23 של סיירת שקר, שהוטסו בארבעה מסוקי סיקורסקי כדי לפשוט על האיזור לאחר שתצפית אוירית במטוס ״דרור״ תאתר תנועה. כמו כן הוצבו בכוננות מטוסים של טייסת בכלי רכב שנעו בצירים ליה האיזור היו רק אזרחים. ב־ אור, בית יוסף וחמריה. התקריות התפתחו למלחמה זוטא, שנמשכה עד ראשית יוני. צה״ל הגיב באש ארטילרית, ותותחים אף ירו לעבר העיר אירביד. מטוסי חיל האויר תקפו בחורש זה את סוללות התותחים ואת עמרות הצבא הירדני בצפון ירדן. הירדנים מסרו כי העיר הותקפה גם על ידי רקטות קרקע־קרקע)ככל הנראה מדובר ברקטות הרעשה מסוג ״זאב״(. בחילופי האש נהרגו ארבעה אזרחים ישראליים ושבעה נפצעו. הירדנים מסרו על מבצע ״איתן״ נגד גשרים בעקבות פיגוע של מחבלים במפעל האשלג באיזור ים המלח, נערכה טייסת הבל לסדום. הפעולה נערכה בליל צימל, הגיעו למקום בשמונה מסוקי בל חילוץ. שלושה מבין המסוקים נשאו את לוחמי הצנחנים שנוערו לחסום את הצירים, בעור שלושה מסוקים אחרים נשאו פצצות ״מזלף״: המסוק של אהור חצרוני נשא שתי פצצות במשקל 250 223 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים קים נוספים נשאו מקלעי צות על הגשרים והמכונאים המוטסים הפעילו אותן. מן הפיצוץ התמוטטו גשר הרכבת וגשר הכביש. באותו לילה פעלו כוחות צה״ל נגר סירת מחבלים שהבריחה מטעני חבלה מירדן. מטוס סקייהוק יצא להנרה, אולם בגלל תקלה הנורים לא פעלו. כמו כן הותקפו סוללות תותחי לונג טום שהפגיזו את יישובי עמק בית שאן. אורגן נפגע מול בית שאן פעילות חיל האויר מול ירדן, תבעה מספר לא מבוטל של קרבנות מקרב טייסי התקיפה של חיל האויר. ב־ בגיזרת בית שאן. שני מטוסי סקייהוק תקפו את התותחים ארוכי הטווח. במהלך פעילות חיל האויר נגר סוללות הארטילריה הירדניות, נפגע מטוס אורגן של גלבוע ז״ל, נהרג. הפגיעה במטוס האיטי יחסית, עודדה את מפקדת חיל האויר להכניס מטוסים מהירים יותר לתקיפת מטרות קרקעיות. ארבעה ימים לאחר מכן, ב־ ריה יררנית, שהפגיזה את מעוז חיים וכפר רופין. הגבול בין ישראל לירדן באיזור הערבה, הפך עם ״סגירת" הגבול לאורך נהר הירדן, לאיזור החדירה העיקרי של המחבלים לפיגועים בשטח ישראל. ער להקמת גדר המערכת הארוכה לאורך הגבול, שימשו מטוסי הסיור לגילוי המחבלים ולעתים גם ללחימה בהם. ביום נערך מרדף אחרי מחבלים, שחדרו לשטח ישראל באיזור נאות הכיכר. במררף השתתפו מטוסי פייפר קב חמושים, שפטרלו באיזור ומסוקי בל בפעולה חוסלו באותו חודש, נערכו מספר מררפים בהם השתתפו לוחמי הצנחנים, שהוטסו ממקום למקום במסוקים. במהלך הלחימה באותם ימים, חוסלו אל׳׳מ אריה רגב וסרן גרי מנלה ולוחמים אחרים נפצעו. ב־ הפגיזו את העיירה כראמה, שהפכה למעוזם של המחבלים באיזור. ארבע רביעיות מטוסי סקיי־ הוק תקפו מטרות בעיירה א־סאלט בשני גלי תקיפה. שישה מבין המטוסים היו של טייסת - טייסת הסקייהוק השניה של חיל האויר- שפעלה מחצור. היתה זו הפעולה המבצעית הראשו- נה של הטייסת החל מספטמבר שוגרו בחורש זה, לעבר בית שאן וצה׳׳ל הגיב באש ארטילריה נגד עמרות המחבלים. ההפגזות נמשכו גם בחודשים אוקטובר ונובמבר ב־ כן נורו רקטות קטיושה לעבר מפעלי ים המלח בסדום. 224 רוח רפאים מעל קהיר ״גיאות״ לאודר ירדן מבצעי ״גיאות״ היו מבצעי אמנעה, שבוצעו בעיקר באי־ זור ים המלח. הם נועדו למנוע תנועה של מחבלים בין המחנות שלהם בירדן. הגיחות בוצעו לעתים, כאשר כני־ הנסע של המטוסים מורדים, כדי להפחית במהירות ולהג- דיל את רמת הדיוק בפגיעה בכלי רכב שגעו עליהם. "כל יום היו גיחות מבצעיות״ מספר נסים אשכנזי, מפקד טייסת מעל אילת, בשעות הלילה. מטוס בורר שנשא חימוש של פצצות ונוהים. במשך שעה וחצי היינו טסים באויר. אם תותחי הלונג טום היו מפגיזים מטרות בארץ, היינו מפציצים את הנמל. בטיסות האלה אתה ׳נררם׳. חשוך מסביב והלילה שחור. אתה שם טייס אוטומטי ועושה פניות מעל הנגב והמפרץ. מקיים קשר עם הבקר. הוא היה מתקשר אלינו אחת למספר רקות״. סמב״ד נפגע בתקיפת הכוחות העיראקיים ב־ ישראליים בעמק בית שאן. ההפגזה נערכה בתותחי פו לפעולה תותחים של הצבא הירדני. ארטילריה של צה״ל השיבה באש ופגעה בסוללות התותחים שמעבר ליררן. התקריות באיזור נמשכו שבועות ארוכים. מטוסי חיל האויר הוזנקו לאיזור, כדי לפגוע בעמרות ובסוללות התותחים. ב־ 105 ומספר שתיים שלו היה סגן נרב נהוראי נדב נולה בבית אלפא ב־ התגייס לצה״ל בשנת שנתיים לאחר מכן, והוצב בטייסת הסמב״דים בחצור. על הפעולה סיפר עודר שגיא, מפקה הטייסת: ״תקפנו במבואות שרה התעופה מאפרק, ביום חורף גשום, עם עננות. ליה הבסיס חנו היחידות העיראקיות. נרב היה מספר שתיים שלי. ביעף השלישי של הצליפה, הוא נפגע ומשך לגובה. הוא נעלם בתוך העננים. משכתי יחד אתו וראי- תי אותו נוטש מעל העננים. ליוויתי אותו ער שהגיע לקרקע. הזעקתי את החילוץ, והסתובבתי שם. הייתי כבר קצר בדלק. כשראיתי מטוסים שלנו מגיעים לאיזור, חזרתי הביתה. בקשר אני 225 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים הסמב״דים של שומע את ההליקופטר שטס לכיוון. הייתי בטוח שכאן הולך חילוץ קלאסי. הבחור לא הפעיל את מכשיר הקשר ״שרה״, שהיה המכשיר הישן, וההליקופטר עשה דרך ארוכה מאה והתקשה למצוא .28 אותו. הצוות מצא אותו ירוי על ידי בדואי שעבר במקום״ ״צרצר״ מעל ירדן כדי להגיב במהירות על פעולות ירי של מחבלים, מעבר לגבול ירדן, הוחלט להציב מטוסי תקי- פה, חמושים בפצצות, בכוננות להזנקה תוך פעולה ראשונה נערכה ב־ פת מטרות מחבלים. ב־ מקרוב קיבל את הפיקוד על טייסת מבצעי ״חיץ״ נגד ריכוזי מחבלים פעילות המחבלים גברה בקיץ מחנות אימונים ופעילות בשטח יררן. בעקבות כך החל צה״ל בפעולות נגר מחנות אלה. לוח- מים של צה״ל הונחתו במסוקים בקרבת הריכוזים של המחבלים, ותקפו אותם בפעולות ליליות או בשעות היום. פעולות אלה כונו מבצעי"חיץ״, והשתתפו בהם מסוקים רבים של טייסת ״החרב המתהפכת״ שהטיסו לוחמים ואמצעי לחימה שונים. 226 רוח רפאים מעל קהיר טרור אוירי נגד מטוסים אזרחיים ארגוני הטרור הפלשתינים לא נמנעו מפגיעה במטרות אזרחיות, או משיבוש פעילות התעופה האזרחית בעולם. ב־ בלור. על המטוס היו ליה, פרצו שני מחבלים לתא הטייס והודיעו לקברניט, עודד אברבנאל, ולטייס הראשון אבנר סלפק, כי עליהם לשנות את כיוון הטיסה ולהנחית את המטוס באלג׳יר. מחבל שלישי נשאר בתא הנוסעים. המחבלים היו מארגון הטרור ״החזית העממית״ של נאף חואתמה. היה זה מקרה החטיפה האוירית הראשון של ארגוני הטרור הפלשתיניים, אשר מחוסר יכולת לפעול נגר צה״ל, התנכלו למטוסים אזרחיים. המטוס הישראלי צה״ל תרגל מבצע מוסק לשחרור החטופים מנמל האויר ״מזו בלאנש״ באלג׳יר והיה מוכן לבצע אותו אולם ריין הורה לא לבצע. תמורת שהדור המטוס והנוסעים הישראלים)האחרים שוחררו עור לפני כן( נאותה ישראל לשחרר חברת אל על, ומערכת הבטחון בישראל נערכו למניעת חטיפות נוספות של מטוסים ישראלים. מאבטחים חמושים הגנו על הנוסעים ואנשי הצוות קיבלו הנחיות כיצד יש לנהוג. בשל חוסר יכולתם לחטוף מטוסים ישראליים באויר, הפנו הטרוריסטים הפלשתינים את נשקם לעבר מטוסי אל על אשר חנו בשדות התעופה הבינלאומיים. ב־ נג של חברת אל על. הקברניט הבחין בטרוריסטים והורה לנוסעים להשתטח על רצפת המטוס. אחד הנוסעים נהרג. גם הפעם היתה זו פעולה של החזית העממית שיצאה מביירות. ישראל ראתה בממשלת לבנון אחראית לפעולות הטרור שיצאו משטחה. בעקבות כך הוחלט לפעול נגד חברות התעופה של מרינה זו. מבצע ״תשורה״ בנמל האויר של ביירות מספר רעיונות הועלו על ידי גורמים צבאיים, לתגובה ישראלית אפשרית לפעולות הטרור נגד התעופה האזרחית. באחת מהן נבחנה האפשרות לחטוף מטוסים אזרחיים של חברות תעופה ערביות שחנו בביירות, ולהטיסם לישראל. חלק מן הטייסים, בהם טייס הניסוי דני שפירא, יצא ״קורונדו״ של cv-880 ללמור את תא הטייס של מטוסים מדגם בואינג חברות שטסו לישראל. בליל רפאל איתן)רפול( למבצע ״תשורה״. מטרת המבצע היתה לפגוע במטוסים של חברות תעופה ערביות בנמל האויר חאלרה בביירות כדי להרתיע את המחבלים ונותני החסות שלהם מים של סיירת חטיבה 227 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים מטוסי קונוא״ר ״קורונדו״ ודוגלס 228 רוח רפאים מעל קהיר מסוסי דה הוילנד ״קומס״ של חברת התעופה הלבנונית 229 מרחבים חדשים - אתגרים חדשים פה שהמשיך לפעול כל אותו הזמן. המסוקים הוטסו על ידי חיים נווה, נחמני, ומתי במסוק המו- ביל, רס״ן זאב מטס קרן ואתרוג מספר שתיים ופסח, דרור והלל במסוק מספר שלוש. שני מסוקי בל אל״מ רפאל איתן)קצנ״ר- לימים הרמטכ״ל ושר בממשלה( וסא״ל חיים נאדל)לימים מפקד חטיבת הצנחנים ואלוף בצה״ל(. המטוסים יצאו לים פנו צפונה ומזרחה וחדרו, לאחר התעופה בביירות - לוחמי הצנחנים הונחתו צפונית לשדה וחסמו בעזרת עשרות רימונים ונרות עשן את הכביש. הכוה העיקרי פנה לעבר רחבות החניה של המטוסים והמוסכים הגרולים. חיי- Middle East Airlines לים אחרים פוצצו ״. בין אלה היו שלושה מטוסי קומט, שני Trans Mediterranean Airlines״ וחברת ״ dc-6 ודוגלס vc- בואינג או כניסה של כלי רכב לנמל התעופה פיזרו מסוקי הבל רים, רימונים ונורי עשן על הכבישים המובילים אליו. לאחר תום הפעולה חזרו כל הלוחמים לשטח ישראל. את שלושת מסוקי החילוץ מסוג סופר פרלון, הוביל מנחם דגן. ערך הנזק הכספי שנגרם לחברות, הגיע ל־ הודיע נשיא צרפת על הטלת אמברגו מלא על ישראל, כולל על מסירת האויר. ארגוני הטרור המשיכו לפגוע במטוסי נוסעים על הקרקע: ב־ בואינג באש לעבר המטוס, ואחר מאנשי האבטחה של המטוס, מרדכי רחמים, ירה לעברם והרג את מפקר החוליה. בשנת חברות זרות. לפחות במקרה אחד נשלחו שני מטוסי פנטום כדי ליירט ולהפיל מטוס שהוביל מחבלים פלשתינים שפגעו במטוס אל על, אולם הם נקראו לחזור ולא ביצעו. . המטוס המריא מלוס TWA ב־ אנג׳לס וטס לישראל דרך רומא ואתונה. לאחר שהמריא מרומא השתלטו על המטוס שני טרו־ ריסטים והפנו אותו לשרה התעופה בדמשק. הם שחררו את כל הנוסעים )כולל ארבע נשים ישראליות( וכלאו שני ישראלים למשך שבויים של מצרים וסוריה. כמו כן הוחזרו לישראל הטייסים גיורא רום ונסים אשכנזי, שנשבו במצרים. ב־ מינכן בגרמניה. נוסע אחד נהרג ו־ ריסטים מטוס של חברת התעופה האוסטרית, והטמינו פצצה שגרמה למותם של ואנשי צוות של מטוס ״קורונדו״ של חברת סוויסאייר. 230 פרק נאסר: ״שלב העימות״ הגיע נאסר: ״שלב העימות״ הגיע נאסר פותח ב״מלחמת התשה״ החודשים בין נובמבר ראליות המוסקות בעומק מצרים, הפלת מטוסי המיג והסוחוי שיצאו למשימות בתוך סיני, והתגו- בות הישראליות הקשות לפגיעה במשחתת אח״י ״אילת״, עודדו אצל נשיא מצרים ומפקדיו את המחשבה כי מצרים עהיין אינה מוכנה לפתוח במלחמה כוללת עם ישראל. המצרים למרו את לקחי התקריות לאורך תעלת סואץ, והבינו כי דרכם לכיבוש חוזר של שטחי סיני לא תהיה קלה. נאסר התווה בפני הרוסים, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, את שלושת שלבי הפעו- לה שלו: ״עמידה איתנה״, ״עימות״ ו״שחרור״. הרוסים הסכימו לסייע לו בשלושת השלבים. ער כה הוא עסק בארגון הצבא, הצטיידות ו״עמירה איתנה״ בפני צה״ל- למרות מחירה הכבד. אולם בחוד- שים אלה של המלחמה, התברר לו כי הוא אינו מוכן לעבור לשלב הבא, שלב ה״עימות״. בעקבות כך החליט לקבוע שלב ביניים חרש: שלב אותו כינה ״מלחמת התשה״. ב־ בנאום זה מונח חדש: ״חארב אל איסתינזאף״ או ״מלחמת הקזת הדם״ שתורגם ל״מלחמת התשה״. בחודשים מרס־אפריל היתה בירי ארטילרי ובתקיפה חפוזה של מטוסים נגד מטרות ישראליות בקו התעלה. צה״ל הגיב בירי לעבר בתי הזיקוק, ספינות מלחמה מצריות, מתקנים צבאיים ועמדות לאורך התעלה. ב־ לעבר התעלה. למחרת רות מול איסמעיליה. המודיעין הישראלי ירע על הביקור ותותחים שכוונו לאותה עמרה השמידו אותה. ריאד ומספר קצינים בכירים נהרגו)ביניהם היו גם יועצים רוסיים בכירים(. האש הארטילרית של צה״ל גרמה נזק רב לערים המצריות שהיו על קו התעלה- איסמעיליה, קנטרה וסואץ. ואכן בתקופה זו החלו הערים להתרוקן - מאות אלפי בני ארם עזבו את בתיהם והנזקים הכלכליים למשק המצרי היו גהולים. שבועיים אחר כך, ב־ אינה מכירה עור בהפסקת האש ולא תחרש את ההסכמים. שר המלחמה המצרי, גנרל מוחמר פאוזי הצהיר כי הצבא המצרי, מוכן עתה לשלב האחרון במלחמה - ״שלב השחרור״ - והוא ערוך לשחרור חצי האי סיני. נשיא מצרים הודיע למחרת פעם נוספת על פתיחת ״מלחמת ההתשה״ נגד ישראל. הצבא המצרי נתן ביטוי מוחשי להצהרת הנשיא נאסר על פתיחה ב״מלחמת ההתשה״. הוא הגביר את הירי לאורך התעלה ומספר פעולות האיבה גדל בצורה משמעותית. סוללות ארטילריה תקפו ביום זה יחירות ועמהות של צה״ל לכל אורך קו המים. גם מטוסי תקיפה נשלחו להפציץ מטרות לאורך התעלה ובסיני. ישראל הגיבה בחומרה על האש המצרית ותותחים של צה״ל העלו באש פעם נוספת את בתי הזיקוק לנפט בסואץ, ופגעו במתקנים צבאיים חשובים. לאחר הפוגה קצרה, חירשו המצרים את האש ב־ 232 רוח רפאים מעל קהיר מיגים נוסקים לעבר מטוסי צילום מטוסי המירז׳ לצילום יצאו לא אחת למשימותיהם במטוסים בוררים. הדבר השתנה כאשר החלו המצרים להציב סוללות טילים. בחיל האויר כונו אזורים אלה ״אמ״ט- איזור מוגן טילים״. גם למשימות רחוקות יותר יצאו מטוסי הצילום בליווי מירז׳ים)אחר כך פנטומים( אחרים. טיסות הצילום היו טיסות שגרתיות - יש האומרים אפילו משעממות - בגלל הצורך לטוס ישרה ואופקית בגובה ומהירות מסוימים. לימים הפכו טיסות אלה לגיחות יומיומיות. לא תמיד מצליחים מטוסי צילום להנציח רגעים דרמטיים במצלמותיהם. אולם לעתים הם זוכים מלווה במנחם אייל 2 לצלם שלבים ראשונים של התפתחויות מעניינות. ב־ במטוס קרב רגיל, לצלם את קו החוף באיזור גרדקה. ״טסנו בגובה נמוך מעל ים סוף. ירדנו כמעט עד ראם בנאם ושם פנינו ימינה לעבר החוף. משיכה לגובה באורך מנחם הזנקה של מיגים למטה. צילמתי את המטוסים שזינקו, סיימנו את המשימה וחזרנו לסיני". המיגים נסקו לאויר, צברו גובה וכוונו לעבר המירז׳ים. ״לא היה לי חשש שיירטו אותנו- עד שהיו .3 בגובה אורי לים פותח את שנת ההפלות שנת את ההפלה הראשונה לשנת דור. אורי, בן עין שמר, היה בוגר קורס במלחמת ששת הימים ובתקריות הרבות שהיו לפניה עם סוריה וירדן. היה זה ב־ ליס: "באתי ליום מילואים. היה יום מאד אביך. פייפר הביא אותי לרמת דוד מעין שמר. אמרו לי תיגש ל׳מיידי׳ עם עמיחי שמואלי, מפקד הטייסת. דוד פורת היה סמ״ט ורצו שהוא יוביל את הזוג השני. הלכתי וישבתי במיידי. בטייסת הזו הייתי כבר משנת בשמים. השאיפה היתה, כמובן, להפיל. חשבתי ׳טוב, עוד מיידי׳. אחרי רבע שעה טלפון: ׳זנק לכוון קונייטרה!׳. אנחנו מזנקים, גובה נמוך, לאיזור קונייטרה. הבקר מפנה אותנו דרומה. ׳לפניכם זוג מיגים׳ הוא אומר לנו. גילנו קשר עין על קו סגול, והתחלנו לסגור עליהם- מבער מלא אנו זורקים כידונים. כבר זרקתי בידונים קורם לכן, אבל הפעם הם היו מלאים, טסנו בגובה נמוך ובמהירות גבוהה מאר. זה נתן זבנג רציני למטוס. שומי לקח את האחורי ואני את הקדמי. שומי ירה עליו טיל וגם ירה בתותחים ולא ראה פגיעה. הוא עלה למעלה. נכנסתי עליו״. אורי היה סבלני. מתחת לכנפי מירז׳ עי. הוא הביא את המירז׳ שלו למצב שיגור מתאים מאחורי המיג, האזין לצליל: ״אני שם צלב, יורה טיל בתנאים טובים. לא רואים פגיעות״. אורי היה משוכנע כי הטיל הזה נכשל פעם נוספת, הוא התקרב לטווח תותחים: ״התארגנתי לפס תותחים. הם טסו גבוהה מאה. מהירות פראית. פניה שמאלית ואני רואה מיג, מירז׳ ואחריהם עוד מיג. שומי משך וירד 233 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע צילום נדיר של טיל השפריר ששיגר ליס, עושה דרכו לעבר המיג הסורי על הראשון ומספר שתיים של המיגים משך אליו. ואני נמצא למעלה בכיוון מזרח ויורד על המיג האחורי. שומי שובר. אני מכוון, מקבל קליטה של הטיל, ומשגר. המיג הפך הטייה. פניה ימנית. מספר אחת שלהם, ששומי היה אחריו, היה בפניה ימנית ואני בא ממערב. שם כוונת, משגר ובעודף פוטנציאל מושך למעלה ומתהפך. המיג היה בכוון דרום־מזרח - אני רואה להבה רקה וארוכה מהכנף הימנית. אחרי עוד טקט אחר, פתאום נפתח מצנח לבן־כתום. הבקר שואל: ׳מה קורה?׳ ״מספר שתיים הפיל״ עונה לו שומי. מספר אחת של המיגים שבר. הייתי מאד מופתע ששומי אמר את זה. הבקר אומר ׳נתק מגע!׳ . שני המירז׳ים 4 המשכתי פניה ימנית לכוון מערב. הכל היה באיזור המזרחי דרומית לקונייטרה׳׳ נחתו ברמת דור. היתה זו ההפלה הראשונה לשנת עוד תקופה ארוכה וצבר עור שלוש הפלות במלחמת יום כיפור- כולן בשפריר וכולן במיה/ המיג השני חמק בינתיים לעבר בסיסו. היתה זו אחת ההפלות הבודדות של טיל שפריר מהרגם הרא־ 234 רוח רפאים מעל קהיר סיבה טובה לשמוח- אור׳ ליס יורד מהמירז שון. שבועיים אחר כך, בשעות הבוקר של ה־ רי. מטוסי ווטור של טייסת להמשק - היתה זו התקיפה הראשונה של מטרות קרקעיות בסוריה מאז תום מלחמת ששת הימים. במהלך התקיפה, יורטו הווטורים, אותם הובילו יעקב טרנר ואורי טלמור על ירי מטוסי מיג 235 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע הפלה ראשונה לקובי ריכמר: מיג מירז׳ים של טייסת כצפוי, הסורים הזניקו מספר רב של מטוסים לאויר. בין אלה היו מטוסי מיג אמנון שמיר וקובי ריכטר מפילים אמנון שמיר ושלמה לוי מטייסת בגובה נמוך עם מספר מיגים. ס. ניהל קרב אויר ממושך עם מספר מיגים אך ללא תוצאות. לאחר דקות ארוכות של קרב נפגעו שני מטוסי מיג שה שבועות נתקבל דו״ח מודיעין ולפיו נודע כי אחר המטוסים הופל והוא נרשם לזכותו של אמנון . המירז׳ים של 5 שמיר מטוסי מיג וסגן קובי ריכטר. קובי הצעיר יצר קשר עין עם המיגים. הוא היה מהיר, התמקם מאחורי אחר מהם וירה לעברו בתותחיו. המיג שירך עשן לבן מכנף ימין ולאחר מכן התהפך והתרסק. היתה זו ההפלה הראשונה, בסדרת ההפלות הארוכה של קובי ריכטר, במלחמת ההתשה. קרבות במורדות החרמון סוריה הצטרפה לפעילות הצבאית נגד ישראל, בעירורה של מצרים, כרי לפתוח חזית שניה נגר ישראל. פעילות זו הלכה וגברה במהלך שנת לבר מפעילות הצבא הסורי הצטרפו גם ארגוני הטרור הפלשתיניים לפעולות בגבול הצפון. המחב- לים שגורשו מיררן, החלו להתמקם במוררות הצפוניים־מערביים של החרמון, במה שכונה לימים ״פתח לנר״. במהלך תקופה זו נערכו מרדפים רבים אחר חוליות מחבלים שחדרו לגליל כדי לבצע פעולות טרור. ב־ 236 רוח רפאים מעל קהיר החרמון. מחבל אחר נהרג בקרב והשאר נמלטו. החל מימים אלה הצטרפו אירגוני הטרור הפלשתיניים לפעילות נגר צה״ל ממזרח ומצפון. יואלי: ״ההפלה צריכה להיות שלי״ ביום שבת קרבות ארטילריה עזים באיזור התעלה. תותחים מצרים הפגיזו את המוצבים הישראליים ללא הרף. גם מטוסי תקיפה מצריים חדרו לשטח ישראל ותקפו מטרות בסיני. מטוסי המירז׳ של לעבר המטוסים החודרים, אולם המיגים נסוגו לשטח מצרים. המירז׳ים המשיכו לפטרל עור שעה קלה וחזרו לנחיתה. המצרים ניסו שוב: מטוסי תקיפה התקרבו פעם נוספת לתעלה, ומטוסי הכוננות ברפידים היו בתוך זמן קצר באויר. כך זה נמשך שלוש פעמים. לא כולם במצרים אהבו את גיחות הקצרות לשטח ישר- אל, בהן הטילו המטוסים את הפצצות בחופזה ונמלטו מיד מערבה. לבסיסי האויר המצרים, הגיעו טייסים אשר השלימו את ההשתלמויות שלהם בברית המועצות, והם היו להוטים להכנס לקרב. התחושה הגיעה ער הפיקוה על חיל האויר המצרי, ובעקבות כך התירו לטייסים החרשים לנסות את יכולתם. אחרי הצהריים השתנתה התמונה בשמי התעלה. ארבעה מטוסי מיג התעלה. המטרה הפעם: קרב עם הישראלים. מטוסי המיג לאורכה מצפון לדרום. הבקרה הישראלית גילתה את המטוסים. זוג מירז׳ים של , מוביל ותיק בטייסת, ומיכאל צוק, מן הטייסים הצעירים שלה, הוזנקו לפטרל במקביל למיגים. , ל הפעם המיגים לא נסוגו: כאשר המטוסים הישראלים הפנו זנב למיגים, הורה הבקר המצרי לשאמלה לרדוף אחריהם. הוא כיוון את המטוסים המצריים, שטסו בשורה עורפית, אל מאחורי המירז׳ים היש- ראלים שהיו במצב נחות, מתוך כוונה להפיל אותם. מוטי עקב אחר הקרב, ובזמן שהמיגים התקרבו, הוא הורה ליואלי לפנות לעברם. המירז׳ים ערכו פניה קלה, והתישרו חזיתית מול המיגים שטסו במגמה קרבית. הם ערכו חליפה מהירה זו מול זה ונכנסו לקרב. סיפר רס״ן)לימים אל״מ( גיורא: ״הפעם המראנו ונשלחנו לפטרל לאורך הקו. זה היה כבר די שגר- תי, אבל פתאום הודיעו לי על מיגים המגיעים ממערב ושלחו אותנו לקראתם. היינו שני מיתיים- מספר שתיים שלי היה צוק. פנינו לכיוון שלהם. גילינו את המיגים מרחוק בשעה סרן גיורא ׳ואל׳ 237 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע מיכאל צוק בתא ה באש. שברנו אליהם והם המשיכו לירות, בזוית חליפה של יותר מ־ ״מיג אחד נעלם לגו מיד, ויותר לא ראינו אותו. המיג השני הסתבך בקרב, במהירות נמוכה, עם צוק. זה היה תמרון שבו מי שמגדיל ראשון את המהירות הוא המפסיד. אני הייתי פנוי. נכנסתי על המיג הזה מאחור, עשיתי עליו צרור טוב וארוך, ומשכתי למעלה. לא הספקתי לראות פגיעות, אבל ראיתי שהמיג ׳נעמד׳ פתאום באויר. ״הכניסה שלי שיחררה את צוק. הוא אסף מהירות, ובעת שאני עליתי למעלה, הוא כבר נכנם על המיג וירה בו צרור. הטייס המצרי קפץ מיד, נפל בשטח שלנו ונשבה. כאן נגמר הקרב. פטרלנו עוד . על הקרב סיפר צוק: ״זינקנו לפטרול, ולאחר פניה אחת נשלחנו ליירוט. 6 קצת וחזרנו לנחיתה״ כשהיינו בכיוון צפון, מקביל לאגם המר, ראיתי ארבעה מיג הזוג האחורי והתחלנו לרדוף אחריהם לכיוון מערב. באותו שלב המשיך הזוג הקרמי את הפניה והגיע מאחורינו. ראינו אותם ושכרנו כשכל אחד מתעסק עם מיג. העפתי את המיג שלי קרימה, ויריתי עליו צרור בזוית צידוד גדולה. לא פגעתי. משכתי למעלה ואז ראיתי את יואלי שהצליח להתארגן ולירות צרור שפגע בכנף. אני נכנסתי אחריו ומטווח התפוצץ". מי הפיל את המיג? כמו בכל קרב אויר בו התמודדו שני מטוסים עם מטוס אויב אחד, נותרה השאלה: לזכות מי לרשום את המיג המצרי - האם מי שירה בו ראשון או מי שהשלים את ההפלה? יואלי התקשה להביא הוכ- חות שהמיג שלו: ״מה שמרגיז אותי עד היום, זה שסרט הירי שלי אבד, ולא הצלחתי למצוא אותו 238 רוח רפאים מעל קהיר ולברוק אם פגעתי במטוס". מפקר חיל האויר בחן עם המוהיעין ואנשי המבצעים את סיפור ההפלה, והחליט לרשום את המיג לזכות צוק. יואלי המשיך לטעון כי המיג מגיע לו, ואף הביא לאחר מספר ימים עדות ממקור ראשון: ״לאחר זמן נפגשתי עם הטייס המצרי השבוי, ויחד ניסינו לתחקר את הקרב״ סיפר יואלי. "לדבריו נלחם עם מירז׳ אחר במהירות נמוכה, כשראה את השני, כלומר אותי, מגיע מאחור. הוא ניסה להתחיל לנתק מגע, ואז הרגיש שחטף פגיעות והמנוע כבה לו. הוא ניסה להניע אותו ולא הצליח, ואז חטף צרור ״7 נוסף וקפץ מהאוירון. יוצא מכאן, שצוק פגע בעצם באוירון מת וההפלה היתה צריכה להיות שלי היתה זו רביעיה של מטוסי מיג כשקיבלו אזהרה על המירז׳ים המזנבים בהם, השליכו המיגים את מיכלי הגחון הנתיקים. מייג׳ר שאמלה, ביצע חצי גלגול והגיע אל מאחורי זוג המירז׳ים. הוא לחץ על כפתור השיגור של הטילים, אך אז הסתבר לו כי אין טילים מתחת לכנפיו: בזמן ששיחרר את מיכל הגחון, נשרו גם שני הטילים שנשא מתחת לכנפיו. הוא העביר את היירוט למוביל הזוג השני, ויצא מן הקרב. הטעות שלו היתה פאטלית. המוביל של הזוג השני החליט לתקוף באופן עצמאי. הוא ערך פניה מתונה כרי להגיע מאחורי המירז׳ האחרון ושיגר שני טילים. בתחקיר הוא טען כי פגע במירז׳, אולם זוג המטוסים הישראלי המשיך בקרב. שאמלה, שהתרחק בינתיים מן האיזור, חזר וניסה לסייע לחבריו. הוא הבחין באחד המירז׳ים ונסה לבצע ירי תותחים תוך כרי משיכה מעלה. אך זוית הצידור היתה גבוהה מרי. לאחר מכן המשיך בנסיקה והסתלק מהמקום. מספר שתיים שלו, לוטננט עבד אל באקי, נותר ממרה בלב הקרב ולא הצליח להצטרף למוביל שלו, כאשר זוג המירז׳ים הסתער עליו והפיל אותו. הקרב הסתיים. המירז׳ים כמו המיגים, פנו והתרחקו מן המקום. אחרים מן הטייסים הבחינו במיג הפגוע צולל מטה כשהוא משרך אחריו שובל עשן, ופוגע בקרקע. הטייס המצרי, סגן מוחמר עאבר אל באקי, בן טיל סוללות טילי הקרקע־אויר המצריות, שהיו מוצבות מול מרכז התעלה, היו מטרד למטוסי חיל האו־ יר. אלה השתדלו לעקוף את"מעגל הטווח" שלהן כאשר חדרו מעבר לתעלה. אולם בתוך זמן קצר יכלו הגורמים הצבאיים בישראל, להבחין בסיכון הרב מנוכחותן של הסוללות בקרבת התעלה. )דרור( לאורך התעלה, במשימת טיווח ארטיל- D0-27 ב־ . הטיל לא פגע ישירות 2 רי. מערכות המכ״ם המצריות קלטו את המטוס, ושיגרו לעברו טיל במטוס הקטן, אולם התפוצץ בקרבת מקום והמטוס נפגע ונפל. הטייס והסייר שעמו צנחו לקרקע והובאו לאחר המוצבים כשהם פצועים קשה. בשעות הלילה הם פונו מהמוצב על ירי מסוק בל אך היה זה מאוחר מרי: הטייס, סרן אהוד פרייס, נפטר לאחר זמן מפצעיו. באותו יום נהרג חייל צה״ל ו־ ו־ תקריות האש נמשכו גם בימים הבאים והמצרים הרחיבו אותן לכל גזרות התעלה. מטוסי הקרב המצ־ 239 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע מזל״טים ראשונים בשמי התעלה השימוש במזל״טים - מטוסים זעירים ללא טייס - הינו כיום טבעי ומובן מאליו בצה״ל ובצב־ אות העולם. צה״ל היה מן החלוצים שהפעילו כלי טיס זעירים לצילום, שיבוש ולמטרות אחרות. אולם תחום פעילות מוריעיני זה היה חידוש מבצעי, ונדרשו ״משוגעים לדבר״ כדי ללחוץ ולשכנע את המפקדים, בנחיצות המטוסים הזעירים למטרות מודיעין. ראשונים שעסקו בתחום הביון בעזרת מטוסים זעירים - למעשה טיסנים - היו אנשי חיל המוריעין. צילום נדיר של התעלה שנעשה מהמזל״ס המאולתר במהלך מלחמת ההתשה, התקשו קציני המודיעין של אמ״ן ובמיוחר אלה של פיקוד דרום, לעקוב אחר הפעילות הטקטית המשתנה מעבר לתעלה. רס״ן שבתאי בריל מאמ״ן, העלה רעיון להשתמש בטיסן נושא מצלמה, כדי לצלם את האתרים מעבר לקו המים. הוא גייס לרעיון את שלמה ברק, שהיה טייס בחיל האויר, והם החליטו להשתמש בטיסן פופולרי מסוג ״לניה״ ולהת- קין בגחונו מצלמה. השניים הטיסו את הטיסן באחד מבסיסי המודיעין, ולאחר מכן יצאו לאיזור 0 240 רוח רפאים מעל קהיר הבקעה והטיסו אותו מעל עמדות ירדניות. התוצאות לאחר זמן מה החליטו לערוך ניסוי דומה מעל התע- til לה. הם בחרו בטיסן מסוג ״פלקון״ וטכנאים של אחת ממעבדות המודיעין, התקינו בגחונו מצלמה. ואכן, kjp ml-* יצא הצוות, שכלל את ברק 1969 ^j! ink fm? ibr jllr^lip /y^j באש נ׳׳מ. המטיס נאלץ לבצע תרגילי המיקה ותוך כדי כך פעלה המצלמה שקלטה את איזור התעלה. הטיסן הוחזר לשטח ישראל אולם התרסק בנחיתה, SSSi'^no שלמה ברקי הסרט שצילם פותח והצילומים היו מוצלחים. באותה שנה נרכשו שלושה טיסנים גדולים מסוג ״לנייה״ בארה״ב. הם הצטיינו בהיותם בעלי כנף גבוה שאיפשרה להתקין את המצלמה בגחון. לאחר מכן תעלות קשר ירדניות שצולמו על ידי המימן המאולתר הוחלט לנסות ולבנות טיסן גדול ודו־מנועי, כדי שיוכל לשאת מצלמה עם מספר רב של תשלי־ לים ומיכל דלק שיספיק זמן רב יותר. אולם הטיסן הדו־מנועי התרסק בטיסה הראשונה. בפיתוח ובחינת טיסנים לשימושים צבאיים היו מעורבים גם עזרא רותן)בבן(, יהודה מנור ואחרים. התפנית החלה לאחר המלחמה כאשר מהנדסים בדמותם של אל אליס ואחרים, הציעו לחיל האויר ולמודיעין שימוש במטוסים קטנים. חיל האויר בחן מספר מטוסים זעירים מתוצרת e -Systems אדה״ב, בהם שיוצרו על ידי ״פורר אירונאוטיקס״!־ 241 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע צבעי הסוואה מדבריים בסוף שנת מטוסי החיל. הבחינה נעשתה על ידי ענף אויר לאחר המלחמה הובהר ביתר שאת, הצורך בצבעים חרשים, בעקבות הפעילות הרבה בשמי סיני המדבריים. רס״ן עזרא אהרון, איש ענף אמל״ח כתב: ״מטוסי הקרב היו צבועים בגוון חום כהה וכחול כהה, שנקבעה מתוך ראיה הגנתית- להסתיר את המטוסים בחנייתם על הקרקע. מאחר והשתנתה התפיסה- המטוסים חנו מוגנים ברת״קים, ולעומת זאת היה צריך להבליע אותם בטיסה לתקי- פה בגובה נמוך, יזם ענף אמל״ח שינוי צבע לכל מטוסי הקרב בחיל. בוצעו טיסות צילום צבעו- ני של פני שטח שונים באיזור, ונברקו סוגי שונים של מתווים שיתאימו למטרה. בסופו של דבר נבחרו הגוונים הכי מתאימים: חום, ירוק וצהוב חום)צבע חול( מאט. לפני קביעת הצבע הסופי 8 בוצעו טיסות במטוסים השונים מעל אזורים שונים כשהם מצולמים מלמעלה בצבע״ ואכן מטוסי חיל האויר החלו להופיע כבר בשנת מטוסי הקרב, כולל מטוסי היירוט. ראשונים היו מטוסי התקיפה - האורגנים, המיסטרים והסו- פר מיסטרים. מטוסי הסקייהוק והפנטום הגיעו מארה״ב, צבועים בסכימה החרשה והבהירה יותר. אחריהם נצבעו גם מטוסי המירז׳ ששימשו ליירוט. ער אז שלטה בכיפה התפיסה, כי מירד 242 רוח רפאים מעל קהיר מטוסי יירוט צריכים להיות כסופים, כדי להחזיר את בוהק השמים התכול ולהיעלם בהם. לאחר המלחמה התברר כי פעילות רבה נעשית בגובה נמוך, במשימות תקיפה, וחשוב כי גם מטוסים אלה יוכלו להבלע ברקע האיזור בו פעלו. המירז׳ים של טייסת הטייסת, ב־ . הצבעים החרשים 9 בצבעי הסוואה בטייסת התאימו במיוחד לפעילות מעל שטחי סיני והסתירו את המטוסים הישראליים טוב יותר גם מעל הרלתא של הנילוס. לבר ממטוסי הקרב, גם מטוסי התובלה, המסוקים והמטוסים הקלים נצבעו בצבעי ההסוואה החרשים. עם כך מטוסי הסטרטוקרויזר אשר שימושו לטיסות בינלאומיות, נותרו בצבעים הלב- נים או הכסופים־אפורים שלהם. גם חיל האויר המצרי בחר צבעי הסוואה חרשה למטוסיו. המטוסים שהיו כסופים ברובם במלח- מת ששת הימים, קיבלו צבעי הסוואה מדבריים, הכוללים גווני חום, ירוק בהיר ואפור. לא היה מתווה אחיה לצביעת המטוסים, והם נצבעו על פי רמיונם של הצבעים בכל טייסת וטייסת. מטוסי המיג צי איליושין שהחליפו את הקנל, נשארו לבנים. מירד 243 רוח רפאים מעל קהיר רים המריאו לאדיר, אולם לאחר הפלת מטוסי המיג מצרים. מצרים: חוזרים לשקם את הכוחות תוצאות חודש הלחימה הראשון לאורך התעלה, לא עודדו את נשיא מצרים להמשיך בפעילות בקצב בו התחיל. התגובות הקשות של צה״ל, הפגיעה במתקנים איסטרטגיים לאורך התעלה, והתוצאות הקלושות של היוזמות בהן התחיל הצבא המצרי, יחר עם הזעזוע שעבר הפיקוה הצבאי עם מותו של הרמטכ״ל, עוררו מחשבות שניות בקרב ההנהגה המצרית. ב־ עלי לרמטכ״ל צבא מצרים. המצרים בחנו מחרש את המצב הצבאי, אך החליטו למרות המכות שספ־ הסככות הראשונות בבסיס האויר רפידים סבלו מפגעי מזג האויר 244 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע גו, להמשיך בפעולות נגד ישראל. בין לשמור על תנופת המלחמה. בנאום שנשא נאסר ב־ מצרים להבטיח את שיקום הכוחות המזוינים שלה, לשפר את יכולת העמירה שלה בתחום הכלכלי ותחום נוסף - הגנת העורף המצרי - בעקבות הפשיטות של כוחות צה״ל לתוך שטח מצרים. אותה עת הקים הצבא המצרי את ה״מיליציות העממיות״ שהוצבו במתקנים איסטרטגיים, בהם גשרים, תחנות כוח ועור. שלושה ימים לאחר מכן הצהיר נאסר בפני חברי מפלגת השלטון כי ״אין דרך אחרת בפני מצרים, אלא דרך המלחמה בישראל״. ירי הארטילריה המצרית, ותגובות צה״ל התחרשו בימים אלה ונמשכו, למעשה, עד אוגוסט עת הושג הסכם להפסקת האש. 245 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע מבצעי ״רימון״ - מהגנה אוירית לקרבות יזומים השליטה על מרחבי סיני, חייבה היערכות מתאימה להגנה על המתקנים והשטחים החדשים. היה צפוי כי חיל האויר המצרי ינסה לחדור למטרות צילום ומודיעין, וגם כדי לבחון את מערך ההגנה האוירית שהקימה ישראל בסיני ולאורך החופים. 10 10 ב־ תרגיל חטיבתי שנוער להיערך בצירי המתלה והגידי במערב סיני. אנשי המבצעים התכוונו למנוע חדירה לצורכי מודיעין של מטוסים מצריים. ״בעקבות הפעילות המוגברת של מטוסי תובלה וכו- חות קרקעיים במערב סיני, צפויה חדירה של מטוסים מצריים לצרכי מודיעין" נכתב בסעיף ב׳ של הפקורה. לשם כך"מערך ההגנה האוירית במערב סיני יתוגבר״. המשימה שהוטלה על כוחות האויר והנ״מ היתה: "להפיל מטוסי אויב שיחדרו לסיני". במקביל הוחלט על שינויים בנהלי הטיסה בשמי סיני. המרחבים האויריים במרכז סיני ובקרבת התעלה נסגרו, וניתנו פקורות פתיחה באש לסוללות החוקים ותותחי הנ"מ. במקביל הוחלט להציב שישה מטוסי מירז׳ של טייסת נוער להיות בכוננות הזנקה מיירית, החל מאור ראשון ועד אחרון. הזוג השני הוצב בכוננות תוך לים". אלה היו טילי"מאטרה" או שפריר, ולאחר מכן סייוויינרר מערך ההגנה האוירית בסיני כלל סוללות טילי ״הול׳ ותותחי נ״מ . במערך טילי הנ״מ היו שלוש סוללות: סוללה לה שלישית מערך סוללות התותחים להגנה אוירית כלל שש סוללות תותחי נ״מ שהוצבו באתרים גבוהים ליד רומני, קנטרה, ומעבר המתלה. שלוש סוללות תותחי חיל האויר, על טייסותיו וסוללות הנ״מ שלו, תרגל שיתוף פעולה במשימות הגנה אוירית, בתרגיל כוונות בו הובהרו מונחים מבצעיים בהם הגדרת מרחבים ל״אש חופשית״ של טילים או תותחים, אזו- רים אסורים לטיסה ועור. זמן מה לאחר מכן, הוצאה פקודת ״רימון מערך הבקרה, טייסות הקרב והנ״מ)התרגיל נערך באופן שלדי בענף אויר בר הועברה סוללת ״הוקי׳ מהמתלה להגנת י״ב)יחידת בקרה מיקום מערך הנ״מ שונה: סוללות תותחי הנ״מ הוצבו ליד י״ב שלישית התמקמה בציר הגידי, ואחרות הוצבו בביר תמרה ובגבעת טאסה. ארבע סוללות נותרו להגנת בח״א 246 רוח רפאים מעל קהיר אורי אבן ניר- מפקד טייסת ב־ למפקד טייסת של הטייסת במלחמת ששת הימים, ולמעשה פיקה עליה במלחמה, בעקבות פציעתו של עמיחי שמואלי)שומי( מפקר הטייסת. אורי היה ירוע כטייס ״חם״ ולהוט לקרב, אשר היה נלהב להתמורה עם מטוסי אויב ולהוביל את אנשיו למשימות תובעניות. במהלך ששת הימים הפיל מטוס הנטר לבנוני, ובמלחמת ההתשה עור שלושה מטוסים. שלושה נוספים הפיל בקרבות אויר לאחר מכן. אבלניר קיבל את הפיקור על הטייסת בשיאה של מלחמת ההתשה. ימים ארוכים של פעילות בצפון, השתלבו עם פעילות הטייסת מול מצרים- כוננויות, הזנקות וקרבות אויר רבים שהתישו את הטייסים המעטים שהיו צריכים לפעול בשני מרחבים אויריים תובעניים. אורי היה אדם ישר, נטול גינונים, שלא אחת הביע את דעתו בצורה ישירה בפני מפקריו ולוח- מיו. יחר עם היותו לוחם אוירי מצטיין, הוא בלט בעבורת הצוות שניהל, בתמיכה בלוחמיו בקר- בות אויר, ולא אחת זיכה אותם בהפלות אותן יכול היה לרשום לזכות עצמו. בטייסת קאדר של טייסים אשר היו לימים מן הבולטים במלחמת יום כיפור ואחריה. אור׳ אבן ניר, מפקד ואכן בחורשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת המים, היה נרמה כי די במערך ההגנתי הזה כדי למנוע או להפחית במידה רבה את פעילות מטוסי חיל האויר המצרי בשמי סיני. אולם בתקופות הבאות הפכו הטייסים המצריים נועזים יותר והיה צורך להחזיק פטרולים קבועים בשמי סיני, כרי למנוע חדירות למטרות מוהיעין או הפצצה. בעקבות השינויים במתווה הפעולה של המטוסים המצריים, שונו גם פקודות ״רימון״ הבאות. ״חיל האויר ייזום קרבות אויר״ , היתה עריץ הגנתית באופייה ועסקה בהגנה על המרחב האוירי של סיני. בפקו־ 11 פקורה ״רימון רה, עליה חתום סא״ל דוד עברי, ראש ענף אויר באיזור תעלת סואץ, והכנסת מטוסים למשימות תקיפה, יתוגבר מערך ההגנה האוירית במערב סיני״. הפקורה החרשה נכנסה לתוקפה ב־ מערך ההגנה היתה גם ״הפלת מטוסי אויב במרחב סיני״. 247 רוח רפאים מעל קהיר מירז׳ים של אך המציאות המבצעית מול התעלה, הלכה ושינתה את פניה. בראשית שנת די חיל האויר הישראלי, כי הגיע הזמן להפעיל שיטה חרשה נגד הטייסים הערביים. בעוד פקורות מבצעי ״רימון״ הראשונות, היו הגנתיות באופיין, ונוערו להגביר את הכוננות ליירוט מטוסי אויב, הפקורות הבאות היו התקפיות יותר. ההכרזות של נשיא מצרים על פתיחה במלחמת התשה, החדי- רות של מטוסים מצרים לשטח סיני, והאש הבלתי פוסקת לאורך התעלה, עודדו את מפקרי חיל האויר, לפתוח במבצעים אויריים יזומים, שנועדו לדכא את רצון הלחימה של הטייסים המצרים. ראש להק אויר, אל״מ)לימים תא״ל( יחזקאל סומך, דיבר על סדרת קרבות מתמשכת, בהם ״יופלו מאה טייסים מצריים״. המרחב שנבחר לקרבות אלה היה בתוך שטח מצרים. אנשי המבצעים תרגמו את הרעיון לפקודות מפורטות יותר, שהבהירו את הכוונות. לשם כך נבחרו אזורים שונים במצרים ובסוריה, אשר התאימו מבחינת זמן ומרחב לפעילות מטוסי הקרב. ״החלטנו לפתח את נושא קרבות האויר״ סיפר אל״מ דוד עברי, לימים אלוף ומפקר חיל האויר. ״בדרך כלל היה הקרב מתפתח לאחר תקיפה, או שמישהו היה תוקף אותך ומתפתח קרב. היתה זו 248 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע .12 הפעם הראשונה שכתבנו בפקורה: ׳חיל האויר ייזום קרבות אויה״.׳ ״נקטנו מספר שיטות, בהן פיתויים- מטוסי צילום היו יוצאים וחוררים למצרים, ומטוסי הקרב היו מחכים למטה, מתחת לכיסוי המכ״ם. כאשר המצרים היו מאיימים על מטוסי צילום, היינו מזיזים אותם הצירה ומזניקים את מטוסי היירוט. יצרנו מצבים יפים של הפלות, כולל בתוך מצרים עצמה. הדבר נתן בטחון טוב יותר לטייסים, והזדמנות לפתח את יכולתם בקרב אויר. נכנסנו למצרים במקומות שונים״. היות ורוב קרבות האויר מול המיגים נערכו באיזור התעלה, שהיה מוגן על ידי סוללות טילים שסיכ- נו את המטוסים הישראליים, וקרוב לבסיסי האויר המצריים, הוחלט למשוך את המטוסים המצריים לאזורים מוגנים פחות. האיזור העיקרי שנבחר לקרבות מול מצדים, אותר דרומית־מערבית לעיר סואץ. היה זה איזור פתוח, מישורי ונטול סוללות טילי קרקע־אויר. מצפון לאיזור שנבחר, התנשא רכס ג׳בל עתקה, שהיה אתר בולט ומזוהה היטב. מדרום התפרש המרחב הגדול של המדבר המזרחי, בו לא היו בסיסי אויר או מערכות הגנה של צבא מצרים. ממזרח בלט צבעו הכחול של מפרץ סואץ, שאיפשר לטייסים פגועים לנטוש מעל המים ולמסוקי חיל האויר 249 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע להכנס ולחלץ אותם. לחוף מפרץ סואץ התנקזו ממערב מספר גיאיות עמוקים, בהם אל הפייר, שהקנו למטוסי חיל האויר מסתור בדרכם לחדירה ללב מצרים, מבלי להתגלות על ידי המב״ם. הטייסים הישראלים יכלו למקד את תשומת לבם במטוסי הקרב המצריים, שהגיעו בדרך כלל מצפון וממערב, כשהם חופשים לטוס בכל המרחב, וללא חשש כי יטמנו להם מארבי טילים. משימות קרב אלה, שהחלו, כאמור, בראשית שנת הם כונו מבצעי ״רימון״. טייסי חיל האויר כינו אותם ״קרבות טקסאס״: כאן השולף מהר יותר מנצח״. המטרה של המבצעים היתה ברורה: דיכוי רצון חילות האויר הערביים לפתוח במלחמה. השיטה: הפלת מיגים ופגיעה כטייסים. מרחב אחר במצרים, שהתאים לפעולות הקרב היזומות, נבחר סביב בסים האויר גררקה. המרחב כאן היה פתוח, נטול סוללות טילים, ובמרכזו בסיס אויר ובו מטוסי מיג דיה היה דרומית מזרחית לרמשק. מבצעי ״רימון״ נמשכו למעשה עד תום מלחמת ההתשה, אולם שיאם היה בחודשים יוני־יולי מטוסי היל האויר, בזוגות או ברביעיות, חדרו לאזורים בגובה בינוני או רב, והפגינו נוכחות מול המערכות של פיקוד ההגנה האוירית של מצרים או סוריה. הם טסו בנתיבים ״מאיימים״ לעבר שדות התעופה הערביים. נצרות התותחים של המטוסים היו מורמות, הטילים היו חמושים, וכמו קאובויים שחצו את הרחוב המרכזי של הכפר במערב הפרוע, הם שידרו לטייסים הערביים: ״אנחנו כאן- צאו והתמודדו איתנו!״. נרמה כי הדבר היחיר שלא עשו טייסי המירז׳ כדי להבליט את נוכחותם בשמי מצרים, היה להצמיר דגל ישראל, בצבעי כחול ולבן, לתאי הטייס של המטוסים שלהם. מטוסי פתיון ומטוסים אורבים אל מבצעים אגרסיביים אלה, שהסתיימו לא אחת בקרב לוהט, נשלחו רק מובילים בכירים מקרב טייסי היירוט של חיל האויר- נבחרת ״השולפים האוידיים של ישראל״ שסומנו אישית על ידי מפקד חיל האויר. כל מבצע היה מורכב ובעל לוח זמנים מדויק. למובילים ניתן ״החופש להפיל״, והם קיבלו תמיכה של מערכות מסייעות רבות. המטוסים החודרים לא היו לבר. מטוסי קרב אחרים יצאו בגובה נמוך, ונסתרו מאחורי רכסי ההרים של סיני או רמת הגולן. אם התעורר סיכון למטוסי הפתיון, או התברר כי מספרם של המיגים היה גדול במידה משמעותית משל המטוסים הישראליים, היו אלה נוסקים מעלה ומצטרפים להתכת־ שות. מטוסים אחרים הוצבו בכוננות כדי לצאת ולהצטרף לקרב במידת הצורך. כדי לנצל את הדלק עד תום, לא יצאו המטוסים מהבסיסים הקבועים שלהם אלא הוזנקו, במקרים רבים, מרפידים או אופיר. כך יכלו לשהות זמן ממושך יותר בזירת הקרב. לקראת מבצעי ״רימון״ נערך חיל האויר לספק ל״מטוסי הפתיון״ החודרים, סיוע אוירי, כולל מטוסי תובלה ומסוקים לממסר, חילוץ והצלה. לא אחת שותפו במבצעים אלה, גם מערכות שיבוש תקשו- רת, שהתערבו בשיחות בין מרכזי הבקרה לבין המטוסים, וכן מערכות ל״א קרקעיות ומוטסות. מול 250 רוח רפאים מעל קהיר צגי הבקרה ישבו בקרים בכירים, אשר התאמנו בהכרת האיזור, יתרונותיו וחסרונותיו. הם תרגלו פעם אחר פעם שיטות לניהול קרב אויר כרי להביא את המירז׳ים ליתרון מול המיגים. במבצעי ״רימון אולם הרצון לעשות זאת הלך ונמוג ממבצע למבצע. חיל האויר המצרי, ומערכת ההגנה האוירית, הבינו את מטרת חיל האויר הישראלי והחליטו כי הם . הם נתחו כל אחד מהקרבות שהתנהלו באיזור סואץ, למרו את התכ- 14 ״לא משתתפים במשחק הזה״ סיסים בהם השתמשו טייסי חיל האויר, והגיעו לאחר זמן מה למסקנה מכאיבה: מרחב המואץ הפך איזור מסוכן מדי עבור טייסי הקרב של חיל האויר המצרי. כפי שיתברר להלן)ראה בפרק הקרב עם הטייסים הרוסיים(, הם הכירו את כל התכסיסים וירעו למה להמתין ומאיפה בהיוק יגיע כל אחד מהמבנים הישראליים. ״טיסות גיהוץ״ מעל סיני טייסי חיל האויר שמרו על כוננות קבועה בבסיס האויר רפידים. גם טייסות הקרב צפונה יותר, החזי- קו שני מטוסים בעמהות הכוננות, לקראת פעילות אפשרית באיזור התעלה. במהלך התקופה ערכו טייסי הקרב פטרולים ממושכים לאורך קו המים. המטוסים הוזנקו לאויר כאשר נראו מטוסים מצרים מפטרלים בצד המערבי של התעלה. מיד כאשר התקרבו המיגים לטווח של עשרים־שלושים ק״מ מהתעלה והיה חשה כי הם עומרים לבצע ״גיחת מחטף" לתוך שטח ישראל, הוזנקו מטוסי הכוננות לאויר. הטייסים קיבלו הוראה לצאת לפטרול בשמי התעלה. לעתים טסו דקות ארוכות במקביל למטוסים המצריים, עירניים, ממתינים בכל רגע לפקורה ״למפגש!״. אולם פעמים רבות הסתיימו טיסות אלה, בפטרול חמוש, אך הסר תוצאות. בחיל האויר כונו הטיסות האלה ״טיסות גיהוץ״. מזג האויר בסיני בתקופת הקיץ, הפך את הכוננות למשימה מפרכת. הטייסים נדרשו לשבת בתוך התאים, חגורים, רתומים ומוכנים לזינוק. לא אחת היו מתפתחות סופות חול ועלעולים היו חודרים לסככות ומכסות את הכל באבק טוררני. בימי החורף מזג האויר היה נוח יותר, במיוחד לאחר שעברה חזית קרה. אז היו השמים מתבהרים ורוח קרירה נשבה על הכל. אולם היו גם ימים ולילות קרים במיוחר, שחייבו את הטייסים לנעול מעלי- הם את חופות התא ולהפעיל את החימום. בסיס רפירים, שנראה בשנה הראשונה להפעלתו, כמרחב נטוש, קיבל לאט לאט מראה של במים מבצעי. גבנו סככות מוגנות למטוסים וצריפים לצוותי הקרקע, ושופרה יכולת הצוותים להזניק מטוסים לאויר. רבים מן הטייסים, ובמיוחד מפקרי הטייסות, ראו בתקופת השבועיים בהם שהו ברפידים כתקופת ״בריחה״ משגרת הפעילות היומיומית בבסיסים, אולם למרות זאת שמחו לחזור ל״ציביליזציה״ כאשר תמה תקופת ה״גלות" בסיני. 251 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע הפלה ראשונה בטיל ״ברקן״ לא רק טייסי חיל האויר הישראלי נקטו בשיטות הונ- אה- גם המצרים ניסו לעשות זאת. ב־ חדרו מטוסי סוחוי ולתקוף את כוחותינו באיזור האגם המר. מעליהם היו מטוסי קרב מיג כשהם חמושים בטילי אויר־אויר המטוסים המצריים התפצלו: בעור חלק ממטוסי הסו- חר, בחיפוי של מיג את המטוסים הישראליים, חדרו מטוסים אחרים בגזרה צפונית יותר כרי לצלם את המערך הישראלי לאורך התעלה. עמוס שחר ומנחם שרון מטייסת המטוסים המצריים. בשלב זה החלו המצרים בתרגיל ההטעייה שלהם: מטוסי הסוחוי פת מטרות. המירז׳ים הופנו לעבר מטוסי ההטעייה. בינתיים חדרו המיגים שנוערו לבצע את הצילום. הבקרה הישראלית הבחינה בתרגיל ההונאה, והזניקה לאויר מטוסים נוספים. ראובן רוזן ומנחם אייל מטייסת ברפירים. הם הוזנקו לאויר והופנו לעבר מטוסי הצי- לום שגם הם טסו בליווי חיפוי אויר. זו היתה הפעם הראשונה בה יצאו מטוסי המירז׳ של טייסת לקרב, כשהם מצוידים בטילי אויר־אויר מסוג AIM-9B אייל פנה לעבר זוג מיגים וראובן הסתער על מיג בודד. "הוזנקו מרפידים מול שתי רביעיות מיגים״, סיפר רוביק. ״בקרב הזה עשיתי שלוש טעויות, שכל אחת מהן היתה עלולה להיות קריטית. הטעות הראשונה שלי היתה ששכחתי להשליך את מיכל הגחון - זו היתה משקולת של מיכל הגחון. מספר שתיים שלי, מנחם אייל, זכר לעשות זאת. הקרב החל ואני שמתי לב כי כל אחר אחר היה מהיר יותר ממני. להלחם זוג נגד רביעייה, עם הגרר הנוסף של מיכל הגחון - היה אסון. זו היתה הטעות השניה שלי. מיג היה בתוך זמן קצר על הזנב שלי. ראיתי אותו ועשיתי תמרון יו־יו מהיר. בגלל המיכל לא היה לי סיכוי לעשות זאת נכון. אבל הייתי בר־מזל, היות והאויב שלי לא היה טוב במיוחד. נכנסנו למספריים. בקרב המוני אסור לעשות מספריים״. אייל הבחין במיג שהתארגן מאחורי ראובן ובא לסייע לו. הדבר הועיל: ראובן הצליח להחלץ מהמצב הפלה ראשונה ב״ברקן״ - הצילום רוסש כדי לא לזהות את ה 252 רוח רפאים מעל קהיר והם נפרדו שוב בחיפוש אחר המיגים שעריין היו באו־ יר. אייל חזר לעבר זוג המיגים וניהל קרב עצמאי. רוביק הבחין באחר המיגים והתכוון לירות בו כשהוא מחוץ לכוונת, בירי מצד לצד)ירי שכונה ״צרור בהרב״ - ראה בנפרר( טייס המיג הבחין במירז׳ המזנב אחריו, רחף את הסטיק וצלל מטה. רוזן צלל אחריו. המיג היה כבר בטיסה אנכית לארמה, רוזן מאחוריו. המיג התיי- שר ומשך מעלה. המיכל המשיך לפגום בכושר התמרון של המיתי, אך הפעם הוא סייע לו להקטין מרחק. עור 1200 אייל לידו. הוא החליט להמתין עד שיתרחק משרה הירי שלו. עור שניה קלה חלפה, וראובן שיחרר טיל סרן ראובן)רוביק( רוזן AIM-9B לפתע מהלהבה קרימה, והמשיך לטוס כאילו לא נפגע כלל. ״ראיתי כדור אש, ואחר כך את העשן, ולבסוף את המיג המיג המצרי. היתה זו ההפלה הראשונה של מטוס אויב בטיל .15 המצרים ידעו לספר כי מיג מנחם אייל המשיך בינתיים להתעסק עם זוג המיגים"שלו״. גם הוא שיגר טיל מהם, אך זה לא פגע. מיג שני היה מאחוריו. ראובן הזהיר אותו והוא שבר במהירות. המיג בו פגע ראובן צלל בינתיים לאדמה והתפוצץ בכדור אש גרול על ג׳בל עתקה. ההתפוצצות הגדולה ריתקה את תשומת לבו של ראובן והוא לא הבחין בסכנה שהתפתחה מאחור. אחד המיגים התמקם מאחוריו, ושיגר לעברו מטח של שני טילי אטול. היה זה הטייס המצרי סמיר עזיז מיכאיל. "הייתי צריך לצפות שמישהו יהיה על הזנב שלי - ואכן היה שם מיג בדיוק מאחורי. אחר התפוצץ מימין ולמטה- השני משמאל ולמעלה, בשל מרעומי הקרבה שלהם המטוס נראה ככברה- הרגשתי כמו ברד מתופף על גג פח. המטוס רעה כמו בזמן טיסה במערבולות חריפות. לאחר שנחתתי מצאו ראש ג׳יירו תקוע במייצב הכיוון. שברתי, כך שהמיג שירה את הטי- .16 לים לא יוכל לירות בי בתותחו המשימה של ראובן עכשיו היתה להיחלץ מהקרב. על החזרה הביתה הוא סיפר: ״ירדתי לגובה נמוך, בווארי המוביל לאל חפייר. כמה המטוס הזה יצליח עוד לטוס? אם היה נפגע צינור שמן הדראולי, היתה לי רק דקה אחת לפני נטישה. חשתי שאני חי על זמן שאול ואני בשטח אויב. אמרתי לאייל ׳הפסק קרב׳. בכך גם הצלתי אותו: התברר כי הוא היה כבר קצר ברלק ומה שהיה, הספיק לו להגיע לרפירים. לי היה הלק- המיכל היה עדיין תלוי בגחון. ואז אני אומר לעצמי: הנה מפרץ סואץ. המנוע עבד יפה- אפשר להמשיך. האצתי ויררתי לגובה נמוך. נכנסתי לואדי ואחר כך למפרץ. ראיתי את המים- ׳רק שיחזיק מעמד׳ אמרתי לעצמי. טסתי כבר מעל המפרץ וראיתי את החוף- האם אצליח להגיע לשם?. חוף סיני מנגר. פתאום עלה בי החשש שיש שם כרישים. היה לי אמנם חומר נגד כרי- שים אבל לא הייתי בטוח שהם ירעו את זה... התפללתי שהמטוס יחזיק מעמד ער החוף. ואז חציתי 253 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע את חוף סיני. ביר תמרה ממול - לא שדה מבצעי אבל היה שם מסלול. זו היתה המטרה שלי עכשיו. ומירז׳ עות פח. לא ירעתי זאת בזמן הטיסה- אבל אחר כך גילינו צינור בו היתה נזילה קטנה- לא הרבה אבל אם הוא היה מתפרץ, היו לי רק שלושים שניות כדי לנטוש. אני מגיע לרפירים, נוחת ומכבה את המנוע. למטה המתין לי אשר שניר- סמ״ט ב׳ של הטייסת. הוא עשה אתי סיבוב כדי לראות מה הנזקים. לאחר ההליכה סביב הוא אמר לי חצי בערבית: ׳ראובן, ראובן. אחסן גרם מזל - מטונה של .17 שכל׳ ההפלה בקרב האויר, היתה השניה שנרשמה לזכותו של ראובן רוזן בקרב אויר. על הקרב שהתחולל אותו יום, סיפר בריגדיר גנרל סמיר עזיז מיכאיל: "פעולת סיור בכוח מלא תוכננה ל־ מעבר המתלה, ושניה לטוס מהצפון דרומה למשימות פטרול. המראנו, מלוים את הסוחוי בגובה אפס רגל לתעלת סואץ, ואז נסקנו לחמישה ק׳׳מ. מטוסי הסוחוי שלגו, כך שהתחלנו להתפרש. אני נשארתי כשלושה ק׳׳מ מאחור, כדי לחפות על הסוחויים. ערכנו פניה לימין כרי שהסוחוי מגיעים מביר גפגפה "הסוחוי שלושה ק׳׳מ מאחורי, החלו ברכי לרעוד- היתה זו הפעם הראשונה שפחרתי. חשבתי שאם אופל מעל סיני אתפס. בנקורה זו התחלתי ׳להשתולל׳ ועשיתי פניה חדה מאר לימין, שבירה חזקה. ברגע זה התפוצץ לידי טיל, ביני לבין מספר שתיים שלי. התחלתי לעשות פניות חריפות מאד, כדי לסכל את התקיפה. שנינו נלחמנו בשמונה מירז׳ים ואני פניתי לעבר תעלת סואץ. מספר שתיים שלי נפרד ממני ושידר שהוא הולך מערבה וינחת בביר ערירה. ״כך, אני לבר מול שמונה מירז׳ים. מטוסי סילון ישראליים נוספים המתינו ליד תעלת סואץ כדי לנתק אותנו. הבטתי סביב וראיתי מעגל: מירז׳-מיג שררת עד עכשיו, נסה לפגוע באחד המטוסים שלהם. חציתי את המעגל ובחרתי מירד. הוא חשב שיש לי תותח, שלא היה לי היות והטסתי מיג שלי. ואז התפרק מעגל הסילונים, וכל אחד נפרד. "אחר המירז׳ים פנה משם, ואני שמתי את הכוונת שלי עליו ויריתי אטול. הוא פגע בו בזנב ועשה הבהק גרול. לא יכולתי להאמין לזה. ואז יריתי את הטיל השני שלי לעברו. הם לימדו אותנו: כאשר אתה מתחיל לירות הבט לאחור. וכאשר עשיתי זאת, ראיתי מירז׳ בא לעברי והוא היה בטווח תות- חים. עשיתי פניה חריפה וצללתי ישר מטה כדי לחמוק. כאשר פניתי ראיתי עשן כבר יוצא מהמירז׳ .18 שבו יריתי. הוא טס מזרחה לתוך סיני. חזרתי לבסיס האם שלי וסיפרתי לחברי שהפלתי מירד למרות העשן שיצא ממנו, והפגיעות שספג מירז׳ הפגיעות בגוף המטוס ומערכותיו תוקנו, ובתוך ארבעה ימים כבר יצא לטיסת צילום בשמי מצרים. כחודש לאחר הקרב, הוא ירשום הפלה נוספת של מטוס מצרי. לראובן רוזן נכונה עור הפתעה פיקנטית: ״אחרי כמה ימים פרסמו בעתונים תמונה של נשיא מצרים, נאסר, שעומד ומעניק מדליה לטייס ש׳הצליח להפיל אותי״׳ הוא סיפר, ״גם אשר שניר ראה את 254 רוח רפאים מעל קהיר חיים הולצמן נהרג במיסטר ב־ המיסטר בו טס, התרסק צפונית לרחובות. היה זה לאחר חזרה ממטווח בדרום, כאשר מבנה של מטו- סים של טייסת היתה תקלה במנוע המטוס שלו והוא חש רעירות חזקות. הולצמן ביקש להרחיק את המטוס מאיזור רחובות המיושב וממכון ויצמן, וניסה לנטוש כאשר המטוס היה בפניה ובה־ טייה אולם ככל הנראה היה בגובה נמוך מרי, מצנחו לא נפתח והוא נהרג. הצילום ואמר לי בסרקסטיות: ׳זה כמעט הגיע לו!״׳ המצרים ידעו לספר כי גם ב־ רי, בו הפיל מיג לי לא הופל ולא נפגע ביום זה. הטייס המצרי, לוטננט אשיר רמי, יודע לספר כי באותו יום חזר מאימון קרבי ועמד לחזור לבסיסו. לפתע ראה שני מטוסים ישראליים, שטמנו מארב למטוסים מצריים שעמדו לנחות בבסיס האם שלו. הוא סיפר כי הישראלים הבחינו בו והשליכו את מיכלי הרלק שלהם וירו במיג בתקיפה חזיתית. שני פגזים פגעו בכנף השמאלית של המיג להכנס מאחורי הזנב של המיג נחות: במהלך האימון ממנו חזר הוא שיגר את הטילים שלו. למרות זאת הוא החליט להתמודד נגר המירז׳ים הישראליים. הוא סיפר כי הצליח להכניס את מספר שתיים בזוג הישראלי לכוונת, ערך תיקון קל, הגביר את עוצמת מנועיו, סגר ל־ .19 לחלקים. המוביל הישראלי הפעיל את המבער ונעלם כאמור, לא נפגע ולא אבד אף מטוס ישראלי באותו יום וגם המצרים לא יכלו להציג שברים או שרי- דים של מטוס ישראלי שנפל על אדמת מצרים. 255 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע ״פורצי הגשרים״ בלב מצרים מרדים המפציצים: ההגבלות על הפעלת מסוס׳ סק״הוק לא הותירו ברירה רבה בסוף שנת לו במבצעים נגה מטרות מחבלים ביררן. בעקבות התגובה הערבית הזועפת, ״המליצו״ האמריקנים לישראל להמנע משימוש במטוסים אלה לתקיפת מטרות במדינות ערב. היה זה מצב מגוחך, בו נמצאו בירי חיל האויר מטוסים שנוערו לתקיפה אך הם היו מקורקעים למעשה, מרצון ומסיבות פוליטיות ער לתום אספקת המטוסים. צה״ל נאלץ להשתמש במסוקים ואפילו במטוסי תובלה איטי- ים ופגיעים, כדי לפגוע במתקנים בעומק מצרים. אנשי התכנון והמבצעים של חיל האויר, לא היו נטולי דמיון, כאשר התכנסו לתכנן את המבצעים האלה. במהלך מלחמת ההתשה הוכנו ״תיקי משימה״ רבים למבצעי תקיפה עמוקים בתוך שטח מצרים. תכניות אלה, אשר שילבו מסוקים ומטוסים, יחר עם לוחמי צנחנים או הסיירות, כונו בשם הכולל ״בוסתן״, וקיבלו ספרות עוקבות. אחר המבצעים יוצאי הדופן במבצעים אלה, היה מבצע ״בצורת״, בו יצאו מטוסי תובלה, איטיים יחסית, לתקוף מטרות בלב מצרים. היה זה לאחר מבצעי"הלם״ תחנת מיתוג על הנילוס, והופצצו שני גשרים בנגע חמאדי ובקינה- ראה תיאור בפרק קורם(, בהם השתמשו כוחות צה״ל במסוקים. הפעם הוחלט להשתמש במטוסי תובלה. לצורך מבצעים אלה, פותחו מטעני נפץ חדשים שכונו ״אשלגן״. היו אלה מטענים גרולים, בעלי מטען חנ"מ כבר, אותם ניתן היה להנחית רק ממטוסי תובלה מסוג נורד נוראטלס, שמהם הוסרה רלת המטען האחורית. 256 רוח רפאים מעל קהיר מטוסי הנוראטלס יכלו לטוס גם ללא דלת המטען האחורית ״בצורת״ ו״בוסתך לעבר גשרי הנילוס שני מבצעים נערכו במקביל בליל ״בצורת" יצאו שני זוגות מטוסי נורד נוראטלס לפגוע בגשרים בעזרת מטעני ״אשלגן״. במבצע ״בוסתן פעולות מסוג זה שנעשו חודשים לפני כן, הביאו להרפייה בפעילות הארטילריה המצרית וההפצ- צות על עמדות ישראליות על גדות התעלה. גם הפעם המטרה היתה דומה: להפחית מהלחץ על הלוחמים שהיו במעוזים, בתקופה בה החליטו המצרים לבטל את ההסכם להפסקת האש שנחתם לאחר תום מלחמת ששת הימים. ״הרעיון לפגוע במטרות איסטרטגיות בעומק מצרים, נולד תוך כדי מלחמת ההתשה. המחיר היומ- יומי הכבר ששילמו כוחות צה״ל על גדות התעלה, יצר את הצורך בפעולות נועזות שיפגינו למצ- רים את יכולתה המרשימה של הזרוע הארוכה של צה״ל״ אמר איתן ראשוני, סמ״ט א׳ של טייסת .20103 מבצע ״בצורת״ - נודדים בגובה הדיונות יעדי המבצע של הנודדים, היו שני גשרים גדולים בלב מצרים: גשר נגע חמאדי וגשר איסנה, שנבנו מעל הנילוס. היעד של הפעולה המוסקת של הצנחנים, היה חבלה בקו המתח הגבוה בעומק מצרים. לצורך המבצע תוכנן לצאת בארבעה מטוסי נורד נוראטלס, וחמישה מסוקים מדגם סופר פרלון. צוותי הנודדים, התאמנו לקראת המבצעים במשך כארבעה חודשים. הם תרגלו טיסה בגובה נמוך 257 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע בואריות בסיני בשעות הלילה, וכן הטלת מטעני הנפץ הכבדים מבעד לרלתות האחוריות והפעורות של תא המטען. כרי להגן על המטוסים האיטיים מפני מטוסי קרב מצרים, ולחמוק מבעד לסוללות תותחי הנ״מ והטילים, הוחלט לבצע את הפעולה בשעות המאוחרות של הלילה ולטוס בנתיבים עוק- .21 פים סיפר על הפעולה רס״ן ראשוני: ״זו היתה אמורה להיות טיסה מאר מסוכנת בשביל מטוס תובלה איטי וכבר, אבל זו היתה תקופה של מלחמה. זה היה מבצע סודי מאד- גם בטייסת ידעו עליו רק אלה, שהיו אמורים להשתתף בו. את מטעני ה׳אשלגן׳ הביאו לטייסת בסודיות גמורה והטעינו אותם בחשאי על המטוסים״. הטייסים ביצעו אימונים לנשיאת מטעני רמה של ה״אשלגן״ במשך כשבועיים, בהם נבחנו יכולת הנשיאה וההטלה של הנורר, הסיכונים והשיטות להטיס ולשלוט במטוס, לאחר השלכת המטען הכבר. הטייסים היו צריכים להשתלט על המטוס בזמן ההטלה היות ואז נע מרכז הכובד של המטוס לאחור, והיה צורך בשליטה איתנה בהגאים שלו תוך קיזוז מתאים. עם השלכת המטען, נעשה המטוס קל יותר ונסק לאויר, והטייסים נדרשו לתרגל את המצב ולהתכונן לו. הטייסים תרגלו גם מצבים בהם ״נתקעים״ המטענים ומרכז הכובה של המטוסים יוצא מהתחום המותר. טיסות הניווט נערכו בואדיות בסיני, בעור טיסות ההטלה נעשו מעל הירדן, למרות שלא היה רמיון בין הזרזיף הקטן של נחל זה, לבין הזרם השוטף והרוחב של הנילוס. לאחר כשבועיים בהם נשמרו פרטי המבצע בסודיות רבה, הובאו המטענים המיוחרים לתל נוף, והו- כנסו לתאי המטען של הנודרים. הטייסים לא היו רגועים: גם בתנאי הפעלה רגילים, היתה סכנה רבה בהטלת המטען עצמו. הפצצות נגררו והוטלו לאחור, וכל מעצור או בלימה של הפצצה היתה עלולה לגרום למטוס לאבד את שיווי משקלו. ״וזיתה סכנה שהמטען יפגע בחלקו העליון של תא המטען או בזנב המטוס״ אמר סא״ל צבי, אחר מנווטי המבצע, ״ואז המטוס יתפוצץ. ידענו בפירוש שיש בעיה, לקחנו צ׳אנם ועשינו מה שצריך לעשות". הנודדים יוצאים לעבר המטרות ב־ השתתפו גם הרמטכ״ל רב־אלוף חיים ברלב ומפקר חיל האויר, אלוף מוטי הוד וכן אנשי מבצעים ומוריעין מהמטה. ״הטייסים הוצגו לפניו כ׳טייסי חו״ל׳ של הטייסת״ סיפר סמ״ט ב׳ של הטייסת, רס״ן אבינועם מימון)לימים אל״מ(. במהלך תכנון הגיחה וההכנות, התברר כי לא היו מפות של אזורי הפעולה. הנווטים נאלצו להשת- מש במפות ניווט"ג׳פסן״ אזרחיות, שלא הצטיינו בריוק הפרטים שהיו משורטטים עליהן, במיוחר במרחבים מדבריים. בעקבות מידע מוריעיני הוחלט לפצל את המבצע ולשלוח זוג מטוסים לכל מטרה, ובנפרד. את המבנה הראשון הוביל רס״ן איתן ראשוני. את המבנה השני הוביל מפקר הטייסת סא״ל עודר . ארבעת המטוסים יצאו לדרך זמן קצר לאחר דרת החשיכה. הם המריאו מאופיר במשקל 22 מימיני גבוה מהמותר, כשהם נושאים את המטענים הגדולים בתאי המטען שלהם. היה זה ליל ירח מלא. המטוסים טסו יחר בגובה הגלים, ער חציית החוף המצרי, שם התפצלו לזוגות- זוג אחר פנה לעבר גשר נגע חמארי והזוג השני לעבר גשר איסנה. הנוהרים הכברים טסו בגובה 258 רוח רפאים מעל קהיר מטען הנפץ ״אשלגן״ חיל ההנרסה של צה״ל פיתח בסוף שנות השישים מספר פצצות מיוחדות ומוקשים, שנועדו להפעלה ממטוסים ומסוקים. בין אלה היו פצצת ה״מזלף״ שנוערה לנשיאה במסוקים)ראה שם(, ופצצה כברה במיוחר, שכונ- תה "אשלגן״, ונוערה להתפוצץ בקרבת גשרים או סכרים. היה זה מטען נפץ גדול וכבד, בעל כושר ציפה על המים, שנשא חנ״מ במשקל כחמישה טון. מטען הנפץ נבנה בצורת תיבה, שאורכה שלושה מטרים ורוחבה התאים לנשיאה בתא המטען של הגורר. כהי להטיל את המטען מהאויר, היה צורך להסיר את שתי הרלתות האחוריות מן המטוס. לאחר שהמטוס הגיע לאיזור ההטלה, היה הטייס אמור לטוס בגובה נמוך, להרים מעט את החר־ טום ולאפשר למטען לגלוש לאחור. המטען תוכנן לפגוע במים ולהסחף במעלה הזרימה שלהם. מרעום קרבה מיוחד, על בסיס חיישן אינפרא־אהום שפותח ברפא״ל, תוכנן להפעיל את המטען, .23 כאשר זה הגיע לקרבת הגשר או הסכר, או תוך כדי מעבר מתחת לגשר נמוך, נעים מגיא לגיא ובנתיבי ואריות. הטיסה עצמה היתה שקטה ולא עוררה תשומת לב בקרב אנשי מערכת ההגנה של מצרים, וככל הנראה גם המצפים לא הבחינו במטוסים. סיפר איתן: ״טסנו לאורך מפרץ סואץ בליל ירח מלא, בגובה של את הגבול דרומית לנגע חמאדי. כשנכנסנו לתוך יבשת אפריקה, שאלתי את הנווט מה הנקורה הגבוהה ביותר בשטח. הוא אמר שהיא בגובה כך הגיעו המטוסים למטרה ללא פגע, ובלי שנתגלו על ירי התצפיות או מערכות המכ״ם של ההגנה האוירית המצרית. הנווט הראשי של המבצע היה רס״ן שלמה ברכה: ״יצאנו למבצע ארבעה מטוסים, כשכל זוג יוער למטרה אחרת. בכל מטוס היו שני טייסים ושלושה נווטים. תגברנו את הנווטים כי היה ברור לנו מהרגע הראשון, שהבעיה העיקרית תהיה בעיית הניווט״. הזוג הראשון פנה לעבר המטרה. ״הגענו לאיזור הגשר, הטלנו את הפצצות לתוך המים, במרחק של 800 מטען כבד מאר- כמעט על גבול יכולת הנשיאה שלנו. המטוס התנהג בהתאם. היה במשימה הזו רגע קריטי במיוחד - רגע ההטלה - שבו הטייס היה צריך להפגין את כל המיומנות שלו. בשניות המע- טות האלו, המטוס מאבד חלק ניכר מהמשקל שלו ומזנק למעלה. היה צורך להשתלט טוב על ההג- אים, ולא לתת לו לברוח״. ״הצלחנו להגיע למקום הנכון, ואיתרנו את גשר נגע חמאדי״ סיפר הנווט צבי, ״האיזור היה מואר, שקט, ודבר לא העיד על מה שעומר להתרחש. הגענו ער לפני הגשר, עשינו את כל ההכנות והטל- נו את הפצצות״. הצוותים לא המתינו לראות את תוצאות הפעולה, מתוך הנחה שהמטען יתפוצץ בכל מקרה. המטוסים ערכו פניה חהה: ״שברנו מיד והסתלקנו משם בגובה נמוך כשאנחנו פונים לכיוון מפרץ סואץ״ סיפר ראשוני. שני המטוסים של הזוג הראשון, חמקו משטח מצרים וטסו נמוך מאד מעל מימי מפרץ סואץ. במהלך 259 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע Jr^ ״R י- י מסוס נורד שימש לתובלות, הצנחה ומשימות מיוחדות מאז נכנס לשרות הטיסה בגובה הגלים, לא הבחינו הטייסים באחד ממגרלי הקידוח שבלט מתוך מימי המפרץ. אהר הנווטים שהביט מבעד לחלון, ראה לפתע את המגדל המזדקר בנתיב הטיסה, והזהיר את הטייס. הטייסים פנו חדות והצליחו לתמרן את המטוס אל מחוץ לנתיב ההתנגשות ופגיעה במגדל. ״הנווט שלי קרא לי ׳לטוס כמו אינדיאנים׳״, סיפר ראשוני לאחר הגיחה. כעבור שבע שעות מהרגע בו יצאו הנודרים למשימה הם נחתו בבסיסם בשלום. מצילומי אויר של האיזור שנעשו מאוחר יותר, התברר כי הגשר נפגע רק באופן חלקי, אולם המשי- .24 מה הוגדרה כהצלחה מיג מבנה הנודרים השני נועד, כאמור, להפציץ את גשר איסנה. החדירה לשטח מצרים התנהלה כשורה אולם כאן החלו הבעיות. שני המטוסים טסו בגובה של ההטסה של המטוס הגדול, אשר הגאיו הגיבו בעצלות כלשהי להטיית ההגאים, היתה קשה במיוחר בגובה נמוך. אך הבעיה החמורה יותר של הצוותים היתה במקום אחר: הם נתגלו על ידי מערכת ההגנה המצרית. לאחר דקות אחרות, הוזנקו לעברם מספר מטוסי מיג המכ״ם של המיגים קלטו את הנודרים הגרולים והאיטיים, והתקרבו אליהם כרי להפיל אותם. הטיי- סים שקבלו אזהרה ממערכת הבקרה, ערכו תמרוני התחמקות ממטוסי הקרב. אותם לא ראו בחושך. בשל כך איברו הנווטים את נקורות ההתמצאות שלהם. לאחר דקות מתח אחדות, בהן נצמדו כולם לחלונות כדי לנסות ולאתר את המיירטים, נבלעו המיגים לתוך הלילה החשוך. הרילמה שעמרה בפני אנשי הצוות, לאור הסטיות שנגרמו מפעולות החמיקה, היתה: האם להמשיך או לבטל את המשימה? הם לא ויתרו, והמשיכו לעבר המטרה שנקבעה להם. ״מבחינת הנווטים הקושי היה עצום- זה היה איזור בו לא היינו מעולם״ סיפר הנווט צבי. ״כמעט ולא היו באותה תקופה אמצעי ניווט, ובטיסה 260 רוח רפאים מעל קהיר ארוכה מאד, של שבע או שמונה שעות, נאלצנו לטוס בניווט מגע, בו מסתמכים על המפות ועל מראה העיניים בלבד. ידענו שמספיק לטעות לשנייה כרי לא להגיע למקום הנכון״ הוא סיפר. ואכן תמרוני ההתחמקות מהמיגים, גרמו לנווטים לאבד את המגע עם פני השטח, והמטוסים סטו מרחק רב מהמטרה. הם נעו על פיתולי הנילוס ואילצו עצמם להאמין כי כל הפניות והגיאיות בהם הם מבחינים, הם אכן אלה המצוירים על המפה. מפקר הטייסת ציין בתחקיר כי גם רוחות סחפו את המטוס דרומה ממטרתו. "הכיוון הכללי בו טסנו באפלה, היה כיוון מערב״ סיפר הנווט. ״הבנו שאנח־ מטוס מיג נו לא יודעים בריוק איפה אנחנו נמצאים. אבל לא חששנו שנחמיץ את הנילוס, מכיוון שהיינו ׳נתקלים׳ בו בכל מקרה, בכיוון של בריוק לפי המצפנים, אבל אמצעי הניווט היו מאד דלים" סיפר הנווט. ״בתחילת הדרך המפות איפשרו לנו לנווט כמו שצריך, אבל במהלך הטיסה הן הפכו יותר ויותר קשות להתיחסות. גם תוואי הקרקע לא הקלו עלינו. טסנו במדבר, בחושך, ולא היו לנו נקורות ציון עליהן יכולנו להסתמך. בשלב מסוים המפות הפכו ממש זוועתיות. לדעתי גם אם היו לנו מפות טובות - עם אמצעי הניווט שהיו לנו אז, סביר להניח שהיינו עושים את אותה שגיאה״ סיפר סא״ל צבי, הנווט. במהלך הניווט הם היו אמורים להבחין באי על הנילוס ומשמאלו עיר. אבל הם לא גילו אותו ונאלצו ׳לאנוס׳ את המפות להתאים לפרטי הנוף בהם הצליחו להבחין. למרות ההיסוסים החליט מפקד המבצע להטיל את המטענים על גשר בו הבחינו על הנילוס, ולא לבטל את המשימה. הם התקרבו אליו והנחיתו את המטענים הכבדים על פני המים השחורים. רק לאחר שנחתו בבסיס תל נוף, התברר עד כמה סטו המטוסים מהמטרות: הם לא הגיעו למעשה לגשר איסנה, אלא לגשר אידפו, הנמצא כ־ לוס, והצוות נטה לחשוב כי מדובר בגשר אידפו. דובר צה״ל מסר למחרת בבוקר כי צה״ל פעל נגד גשרים בלב מצרים, ללא ציון שמות הגשרים וגם 261 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע בשארם א־ש״ח לפני היציאה ל״בוטתן 8 ללא פירוט שיטת הפעולה לעבר נגע חמאדי 22 ״בוסתן . המטרה תיתה לפגוע 25 במקביל למבצע זה, תוכנן, כאמור, לאותו לילה, מבצע מוסק ״בוסתן בשישה עמורי מתח גבוה ואנטנה לבקרה באיזור אסיוט, כשלושים ק״מ מנגע המרי על פיתולי הני- לוס. כוחות סיירת הצנחנים נועדו לפגוע בעמורי מתח גבוה, כ־ בלב שטח מצרים. שני מסוקים נועדו להנחית את הכוח בשטח מצרים, בעור שלושת האחרים היו שני מסוקי חילוץ ורזרבה למקרה של תקלה באחר המסוקים, ומסוק חמישי לתדלוק. את המסוק המנחית, הטיסו סרן נחמיה דגן, הנווט פנחס נחמני והמכונאי מתי אהרוני. במסוק היו שתי עגלות שתוכננו במיוחד לנשיאת חומרי החבלה לפיצוץ עמורי המתח הגבוה. במסוק המחלץ היו סרן זאב מטס, רס״ן אברהם פרי)המפקד החרש של טייסת הגיחה הראשונה כמפקה, אולם שימש כטייס משנה(, והמכונאי אשר אתרוג. מסוק זה נוער להמריא כ־ המבצעים. כמו כן נשא המסוק את ששת הלוחמים. בשני מסוקי הכוננות היו יוסי טחן, קרן ויחלו־ מי, וכן שאול שפי, רשף ושני. במסוק לכוננות תהלוק היה הצוות בר, בן ארי והלל. כמו כן יצאו לאויר מטוסי תובלה ומטוסי סקייהוק לממסר. שני המסוקים המבצעים המריאו לאופיר. שם הועמס הציור, לבנות החבלה והעגלות על המסוק המג־ 262 רוח רפאים מעל קהיר חית. הצוות עלה על המסוק המחלץ ובשעה למשימתו בלב מצרים. לאחר טיסה ארוכה בגובה נמוך, נחתו המסוקים כמתוכנן ופרקו את הלוח- מים והציוד. מיד לאחר מכן המריאו המסוקים חזרה לכיוון א־טור. הלוחמים, בפיקודו של גדי נגבי )סגנו של מתן וילנאי(, פנו לעבר עמורי המתח הגבוה, הוריהו את העגלות והסיעו את המטענים, בתוך ריונות החול הטובעניות, לעבר בסיסי העמודים. לאחר שהופעלו חומרי הנפץ, הוארו שמי הלילה בהתפוצצות אדירה. העטורים התמוטטו. רק עמור אנטנה גבוה אחר - שהיה עבה מן הצפוי - נפגע אך לא נפל. בינתיים ריווחה מערכת הבקרה הישראלית שהיתה בכוננות גבוהה, לצוותים, כי מטוסי קרב מצרים המריאו לאויר והם מתקרבים לאיזור הפעולה. הפעולה הסתיימה בעור מסוק החילוץ היה כבר בדרכו לעבר הנקורה המתוכננת. בצוות היו זאב מטס ואבי פרי. הלוחמים נבלעו במהירות במסוקים, ואלה חזרו בטיסה נמוכה לעבר מפרץ סואץ. לאחר למחרת דיווחה ישראל על פיצוץ הגשרים ועמורי המתח הגבוה. מפקרי הצבא המצרי, שהקימו בעק- בות מבצעי ״הלם״ של צה״ל, ״מיליציות עממיות" מיוחהות להגנת אתרים רגישים, היו במבוכה. דוברים רשמיים רחו את היריעות, ואף הזמינו עתונאים לטוס מעל קווי המתח הגבוה. את הטיסה ערכו המצרים באיזור אחר מזה בו בוצעה הפעולה. חיל האויר החליט לשלוח מטוסי צילום לאתר בו היו העמודים הפגועים, כדי להביא הוכחות מצולמות. ואכן, למחרת פורסמו צילומי אויר של עמודי המתה הגבוה, כשהם פגועים, וצוותי תיקון לירם. מבצעים מוסקים אלה בלב מצרים, היו מבצעים אשר הצטיינו בדמיון, תעוזה ונחישות, בתקופה בה מסוסי צילום נשלחו כדי להביא הוכחות: עמודי החשמל שחובלו במבצע המוסק 263 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע היה צורך להוכיח לנשיא מצרים כי צבאו אינו מסוגל להגן על מצרים עצמה, ואל לו לשלות באשליות לגבי יכולתו לפתוח במלחמה נגד ישראל. ישראל ערכה אך מספר מבצ- עים מסוג זה, כאשר המערכת המצרית הלכה וסגרה את הפר־ צות. במהלך המבצעים העמוקים הבאים בלב מצרים, סמכו המת- כננים על איטיות התגובה של חיל האויר המצרי והמערך הקרקעי של פיקוד המרכז, כרי לבצע מבצעים זריזים יותר שארכו פחות משעה. לפי הערכות מודיעין, זמן ההכנה של מיג ארך כמחצית השעה וזמן ההכנה של מפציץ בינוני מסוג .26 איליושין יחד עם כך גם כוח האש של המיליציות החדשות הלך וגבר והם פעלו סביב מתקנים איסט־ דטגיים בצורה שיכולה היתה לסכן את מטוסי חיל האויר, כפי שאכן קרה במבצעים הבאים. עם כך, ניתן להעריך כי אם ישראל היתה ממשיכה לפגוע באינטרסים כלכליים של מצרים בתקו- פה זו היתה השפעת המבצעים גדולה יותר. גם הפגיעה בתחבורה- צבאית ואזרחית- גרמה מבוכה רבה בקרב הפיקוד המצרי, אשר כבר לא היה יכול לבטוח בזהותם של כלי הרכב או השוטרים הצב- איים אשר עמרו במחסומים שונים שהוצבו ברחבי מצרים. הפתרון של מצרים לבעיות אלה היה סגירת אזורים רחבים במצרים ומניעת תנועת כלי רכב, אזרחים וצבאיים, באזורים מסוימים בשעות הלילה. העברת שיירות נעשתה רק בליווי נגמ״שים או כלי רכב משוריינים אחרים. החרדה בקרב האוכלוזסיה האזרחית, כמו בקרב חיילים במחנות ובבסיסים, היתה מוחשית, אולם מספר הפעולות שביצעה ישראל הלך וקטן, ככל שהתברר כי הן מיצו את עצמן. צילום מפת הניווט המבצעית למבצע ״בוסתן 264 רוח רפאים מעל קהיר צילום ההפלה של רן פקר )מימין( וההפלה של רוביק רוזן - שתיהן בתותחי המירז׳ מיג בטיל הוק- ושלושה בתותחים ה־ והמערכות המצריות צפו מזרחה, ובמטוסי הכוננות משני עברי התעלה, ישבו טייסים מוכנים לפקו־ רת ההזנקה. טייסת ראובן רוזן, שהיה קצין הצילום של הטייסת, בחן את הפ״מ שהגיע לביצוע טיסת צילום שנוערה ליום המחרת לעבר נגע חמארי. רן פקר, מפקר בית הספר לטיסה, שהיה אמור לטוס איתו, הגיע לטייסת כרי להכין את הטיסה וללמור את הנתיב. רן רצה לנצל את ההזרמנות שהוא בטייסת, כרי לצאת לפעילות מבצעית. הוא פנה לקצין הטכני ושאל אם יש לו מטוסים מוכנים לטיסה. הקצין השיב כי הטייסת לא בכוננות באותו יום. רן, שהיה לפנים מפקר הטייסת והמשיך לטוס בה כהצ״ח, לא אהב את התשובה. הוא ביקש ממנו לחמש ולתרלק שני מטוסים. לאחר זמן מה הוריע לו הקצין הטכני כי שני מטוסים מוכנים ונמצאים בכוננות. רן הודיע לרפי הרלב, ראש מחלקת מבצעים במטה: ״שמע, רפי. אני כאן עם רוזן. אם יש לך משהו, אני פה. המטוסים מוכנים״. לרוביק הוא הציע לעלות על חליפת ג׳י. הם המשיכו בהכנת המפות לטיסת הצילום ואכן הם לא נאלצו להמתין זמן רב. באותה שעה הלכה והתפתחה פעילות אוירית של חיל האויר המצרי באיזור התעלה. 265 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע המצרים ערכו מבצע הטעייה באיזור האגם המר־איסמעילה, כדי למשור אליהם את מטוסי היירוט בעוה מטוסי הצילום פנו דרומה לאורך התעלה. הפעם כל המטוסים היו מהגם מיג מערכת הבקרה גלתה את רביעיית מטוסי המיג שהגיעו מאיזור פורט סעיד. שני מטוסי מירז׳ של שהיו בכוננות ברפירים, הוזנקו לאויר. במטוסים היו אשר שניר ומנחם שמול. סיפר סגן)לימים אל״מ( יאיר כפרי, בקר הקרב: ״היה מירע על גיחת צילום שלהם בתעלה. היה קשה לתפוס אותם. הבקרה שלחה פטרול נמוך צפונית לבאררוויל ואת הפטרול שלנו שלחנו דרומה לאיזור טאסה. המצרים באו מפורט סעיד התיש־ סגן יאיר כפרי היה בקר הקרב רו וירדו לאורך התעלה. היו זוג צלמים וארבעה מפטר־ לים״. לקחתי את המבנה שלי ליירוט״. הבקר הורה להם שלא להתקרב לצפון התעלה: המטוסים המצריים נתגלו על ידי סוללת טילי חוק שהיה מוצב בבלוזה בצפון סיני, והמכ״ם שלה היה כבר נעול עליהם. המירז׳ים התרחקו מהמקום. הבקרה אישרה לסוללה)שהוצבה במקום אך יום אחה לפני כן( לפתוח באש על המטוסים המצריים. המכ״ם קלט את המבנה, נעל עליו ושני טילים שוגרו לעבר המיג המוביל. החוקים ציירו שובל לבן שנמשך ער לגובה של ים: שאר המטוסים צללו לקרקע וחמקו חזרה לתוך שטח מצרים. באויד היו עור מיגים. הסוללה קבלה הוראה לנצור אש, בעוד טייסי הקרב קיבלו את הפקודה: ״למפ- גש!״ באיזור נותרה רביעיית מיג סים המצריים טסו בזוגות צמודים, ובדירוג לאחור. הבקרה הזניקה את אשר שניר ומנחם)מאן( אליהו לכוון איסמעיליה. המבנה התפצל. אשר שניר, כדרכו, מיהר לפעול. הוא פנה לעבר אהה המטוסים המצריים, תמרן מאחוריו, הגיע למצב שיגור ושחרר טיל. חתיכות מתכת נראו עפות מהמיג, אך הוא המשיך לטוס ולא נראה נופל. מיד כאשר המריאו המטוסים מרפירים התקשר רפי הרלב לרן בטייסת: ״קח את רוזן. רממת אלחוט. תלכו לבארדוויל, תמתין שיקראו לך״ הוא אמר לו. בתוך זמן קצר היו רן וראובן באויר. הם עקבו בקשר אחר הקרב שהתחולל באיזור קנטרה. בהיותם מעל צפון סיני התערב סגן כפרי והורה להם: ״כוח מלא רן הורה לראובן להשליך את מיכלי הדלק. יש צורך במהירות מסוימת ובגובה ידוע כדי לשחרר מיכי לים וכמו כן צריך להרים מעט את החרטום, כדי שזעזוע השחרור לא יגרום לראשי הטילים להתפ- רק ולנשור. רן לא הביט לתוך התא. הוא הרים מעט את החרטום, לחץ על ההדק, ולפתע ווווששש... שני הטילים שהיו מתחת לכנפיו, עפו קרימה ומשכו אחריהם שובלי עשן ואש. בהחלט פתיחה לא טובה לקרב אויר מול מיגים המצוירים בטילים. טעות אצבע מביכה. רן התאושש, תיקן, שחרר את המיכלים ונכנס לקרב. 266 רוח רפאים מעל קהיר המצרים הזניקו עוד מיגים לאיזור. מול הזוג של רן וראובן היו עתה ארבעה מיגים, שטסו בזוגות צמודים. רן הלך על הזוג הראשון. ראובן חשש שיכנס לסנרביץ׳ והחליט להפוך הטייה ולפנות לכוון אחר. מאותו רגע הם נפרדו. רן נסק מעלה, פנה והתמורה מול שניים מבין המטוסים שזה מקרוב באו. לפתע הבחין כי הרחק משם, אחר מהמיגים עורך גלגול חבית ממושך, ומצייר ספירלה בשמים. רן לא התרשם במיוחר מהתרגיל: הוא המתין רגע קל, וכאשר השלים המיג את ה״הצגה״, התקרב אליו לטווח אפקטיבי וסחט את ההרק. המיג התפוצץ תוך כדי תמרון ועלה באש. היה זה המיג השישי של רן. רן פקר ראובן ניהל אותה עת מררף משלו: הוא הבחין במיג בודד, שמראה המטוס של חברו המתפוצץ באויר, לא עודר אותו להמשיך בקרב, והוא מיהר לצלול ולצאת מהזירה. ראובן רדף אחריו אולם הטייס המצרי הבחין בו, יישר כנפיים וחמק במהירות לתוך שטח מצרים. ראובן הביט סביב - וגילה שנותר לבר בשמים: אף מטוס לא נראה באויר. כל קרב כזה נמשך שתיים־ שלוש דקות, ועכשיו, ללא מטרה, היה עליו לחזור הביתה. לא מומלץ לטוס לבר בתוך המרחב המצ- רי, אבל הוא לא היה לבד. ״אני מחפש מטוס. סגרתי מבער. הכוון היה מערב. גובה אני רואה מתחתי מיג מיח׳ מאחוריו אבל אני לא ראיתי אותו. ׳זו ההזדמנות שלי! אמרתי לעצמי תוך כרי צלילה״ ״הפסק קרב. נתק מגע!״ הוא שמע לפתע את הבקר שפרץ למערכת הקשר. ראובן היה מתוסכל- ״לא יהיה כזאת״ הוא אמר לעצמו. הוא החליט: אני לא אוותר על ההזדמנות הזו. הוא לא יתן למיג לחמוק. המיג, כמו המירז׳ שטס מאחוריו בו הבחין עתה ראובן, טסו במבערים מלאים. ראובן היה ביבש מלא, אבל בגלל הצלילה, היה מהיר משניהם. לפתע מצא עצמו בין שני המטוסים. הוא הלך וסגר את המרחק אל המיג. כשהיה ב־ בים עליך. לך מפה!״. היה זה אשר שניר שהתיחס לאותו המיג המצרי, וחשב כי מנחם אייל, מספר שתיים שלו, הוא ההולך עליו. אך מנחם היה רחוק משם ורדף אחרי מיג אחר. הוא שמע את האזהרה, שבר, תמרן ובינתיים איבר הזרמנות לפגוע במיג. שניר הביט הצירה וראה שהמירז׳ אותו ניסה להרחיק, ממשיך לטוס לעבר המיג. הוא פרץ שוב לקשר וצעק כרי להבהיל אותו: ״שתיים. יש מיג על הזנב שלך- שבור!״. ראובן שמע את האזהרה ולא התיהס. הוא היה טייס ותיק בטייסת ״העטלף״ והתרגיל הזה היה מוכר ולא הרשים אותו. הוא חייך מתחת למסיכת החמצן, והחליט: ״לא שובר - את המיג הזה איש לא ייקח ממני!״. הוא חתך את אשר מהצד, סגר מרחק לעבר המיג, התקרב ל־ המיג התפוצץ באויר ונפל לקרקע. היה זה המיג השלישי שנזקף לזכותו של ראובן רוזן. 267 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע הקרב נמשך כבר דקות ארוכות, המבע- רים כילו את הדלק והמטוסים היו עדיין בתוך הרלתא של הני- לוס. ההוראה להתנ- קות ולצאת היתה ברורה ומתחייבת. כל המטוסים היו כבר »היה י כ ־ קצרים בדלק .גם י דז ^ גם מטוסי הוא היה עדיין עמוק כתוך שטח מצרים מזדהית לאיסמעיליה כאשר הבחין במספר מיגים שטסו מאחוריו מירז׳ים מעל הים התיכון- פטרולים קבועים נשמרו מעל צפון סיני צר ק כרי מאד ברלק, הוא לא הפעיל מבער וירר לגובה נמוך מאד. רן היה טייס מנוסה ובקי בהטסת המירז׳. הוא תמרן בחריפות, וחמק במהירות לעבר סיני. המיגים לא חצו את התעלה, פנו לאחור וחזרו לבסיסם. היה זה יום אביך בשמי התעלה. רוח מזרחית של לאורך כביש איסמעילה המוביל לרפידים. הוא ריווח על חציית התעלה. שניר כינס בינתיים את שלושת המירז׳ים, והוביל אותם לרפירים. הוא הורה לכולם להקיף את השרה בגובה לאפשר לרן, הקצר בדלק לנחות ראשון. לשאר המטוסים של אפילו לחצרים. על המסלול של רפירים היתה רוח צר חזקה. רן, המפקד הבכיר, לא התקשר לאיש ולא ביקש כוונים. הוא יתגבר על הבעיות הדלק ומזג האויר הגרוע לבד. ראובן היה מודאג יותר: ״התקשרתי עם יב״א 511 כוונים ״קשר עין״ נכנס לפתע רן לקשר. ״מה מצב הרלק?״ שאל הבקר. ״ ואכן רן הצליח לנחות ואפילו פינה את המסלול. כאשר הגיע לרחבה וראה את שלושת המירז׳ים המשייטים עדיין מעל רפירים. הוא חש אחריות פיקודית כלפי מספר שתיים שלו, ממנו נפרד לפני דקות ארוכות. ״שתיים מאחת״ הוא קרא לראובן. ״שומע חמש״ ענה לו. 268 רוח רפאים מעל קהיר ״מצב הדלק אצלך!?״ ראובן חייך והמשיך בפניה לעבר המסלול. השלושה נחתו בשלום ברפידים. לאחר הגיחה נערכו שלושה תחקירים- ראשוני ברפירים בין אנשי הרביעיה, שני בתל נוף ותחקיר שלישי בתל אביב עם מפקר חיל האויר. לאחר בירור של גורמי המודיעין הסתבר כי גם המיג הראשון, בו פגע אשר שניר, לא נחת בבסיסו. מיג נוסף נרשם לזכותו- גם עבורו זה היה המיג השישי במספר. רן ושניר המשיכו להוביל את רשימת הטפילים של טייסי הקרב. המצרים התקשו לעכל את הפלת מטוסיהם באותו יום, ופיתחו סיפור מקורי משלהם. כדי לנקום את הפלתם של המיגים בקרב הראשון, כך הם מספרים, הם טמנו מארב למירז׳ים הישראליים כאשר חזרו מן הקרב. היו אלה מטוסי מיג רי, אותם הוביל מייג׳ר מאני, מאלופי האירובטיקה של מצרים. בתיאור הקרב אומרים המצרים כי מאני תמרן את מטוסו מתחת לזנב המטוסים הישראלים. הזוג של מאני האיץ, נסק ושיגר שני טילים מטווח של הקרב נערך מעל הרלתא, אולם המצרים לא יכלו להציג את שרידי המטוס. גם לבעיית הטייס .27 הפגוע מצאו פתרון: ״הטייס טבע בתעלת סואץ"... הם סיפרו ״שתיים - הוא שלך!״ לא הרבה זמן נתנה מפקדת חיל האויר לרס״ן אורי אבן־ניר, כדי להתאקלם במושב מפקד טייסת 117 מטוסי סקייהוק, תקפו סוללות ארטילריה יררנית ב־ ניר, לצילום מטרות בשייח מסכיין בסוריה. לאויר הוזנקו גם מטוסי קרב של תערב במידת הצורך. במטוסים היו אבן־ניר ואיתמר גוינר, והם פטרלו לאורך הגליל. בינתיים התחממה הגיזרה ומטוסי מיג במפות וסימן לבקר. זוג המירזיים קיבל הוראה"למפגש!׳׳. הם השליכו את מיכלי הדלק, פנו מזרחה, הגבירו את מהירותם וחיפשו את המיגים. איתמר היה הרא- שון שהבחין במטוסי הקרב הסוריים. בינתיים השלימו מטוסי הצילום את משימתם וקיבלו הוראה, יחד עם מטוסי הליווי, לחזור הביתה. הזירה פונתה לטובת מטוסי הקרב. המירז׳ים של בין הבקרה למטוסי המית של ההוראה לנתק מגע. אבן ניר ונוינר הגיעו מאחור, וניהלו בינתיים קרב בעומק סוריה. תוך כדי פניה הבחין נוינר ראשון במטוסים הסוריים והיה עתה המוביל. הוא נכנס על אחר המיגים ושיגר לעברו טיל שפריר. היה זה הדגם הראשון של הטיל- ׳רקטה׳ כינו אותו טייסי הקרב- אשר קופה של כשלונות היתה תלויה מאחוריו. הפעם הוא עבד כמו שמתכנני רפאל התכוונו: השפריר טס לעבר המיג כששובל עשן 269 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע מאחוריו, צלל, נסק וחדר למנועו- אך המטוס הסורי המשיך לטוס. נוינר פינה את הזירה לאבן ניר כרי שישלים את הפלת המיג. אורי היה סבלני. הוא ראה כיצר המיג הפגוע מתפתל באויר וגם את טייסו הנוטש. היה ברור לו כי אם היה יורה במטוס, הוא היה נזקף לזכותו. אלה היו כללי קרבות האויר באותם ימים- הפוגע האחרון הוא הזוכה בהפלה. אך הוא נצר את תותחיו ולא פתח באש. .28 באבירות של טייסי קרב, פנה אורי לאיתמר ואמר לו: ״שתיים- הוא שלך!״ קרב מאכזב בגרדקה את העוברה שתשומת לב הבקרה המצרית נתונה להתנהלות הקרבות במרכז התעלה, ניצל מוטי הוד כדי לשלוח מטוסי מיה׳ אחרים למבצע ״רימון 101 "המפגש היה רריפה. התפתח קרב קצר בו שוגרו שלושה טילי ״ברקן", ללא תוצאות. נורו מספר צרו רות תותחים בתנאים גרועים - ללא תוצאות". הרו״ח סיכם את שני הקרבות שנערכו ב־ בות התרשמו טייסינו שמטוסי האויב נטו לתמרן חריף. במהירות גבוהה, בדרך כלל לא היתה לשחק בעיה לבנות יתרון. אך הדבר לוקח זמן)ומאמץ פיזי(. בדרך כלל ביצעו המיגים לולאות אלכסוניות, כשנראה שהמיג פותח במשיכה והשחק סוגר במצבי האף הנמוכים. במקרה אחר בלט שטייס מיג התעייף וחדל לתמרן. עור נכתב כי"השימוש בטילי אויר־אויר היה בזבזני בקרבות אותו היום". אומר הדו״ח: "נורו שישה טילי ברקן בשני הקרבות. אחד בלבה התפוצץ. חמישה החטיאו, מתוכם שניים ניהגו וחלפו מתחת למטרות. בשני המקרים שכחו הטייסים להעביר בוחר טילים לאחר שיגור טיל אחד. קיים חשש רציני שהטילים שהחטיאו ניזוקו מהשלכת הביהונים. בזמן השלכת ביהונים הושלכו טילים בטעות על ידי טייס שלא רצה להסתכל בתא". ״מטוס שחק צילום הוכנס באחר המקרים לקרב. במצב הנתון הדבר היה סיכון מיותר של המטוס ולא מוצרק. הבקרה לא ירעה שמבנה ״רוזוולט״ מוכן. קשר עם יב״א לזרוק כידונים רק ביירוט אפרוחים". אנשי חיל האויר יכלו להתנחם בעובחה כי שלושה מטוסי מיג המירז׳, ולא חזרו ביום הקרב לבסיסם. אל מטוסים אלה צורף מיג טיל חוק מסוללת בלוזה. היתה זו ההפלה המבצעית הראשונה של טיל הוק. רן ורוזן שנחתו ברפידים, תרלקו את מטוסיהם וחזר לתל נוף. הם המשיכו את ההכנות לקראת טיסת הצילום שתוכננה להם. למחרת יצאו אל האיזור מערבית לתעלה, כרי לצלם את הקו המצרי. במהלך הטיסה הם קיבלו התרעות על טילי קרקע אויר ש׳׳האירו" אותם. המירז׳ים לצילום היו מצויחים במערכות בסיסיות ביותר להתרעה, אשר לא נתנו אלא כיוון ממנו שוגרו קרני המכ״ם. היתה זו אחת הפעמים הראשונות שמטוסי מירז' קיבלו התרעות מסוג זה. 270 רוח רפאים מעל קהיר ״הנמרים המעופפים״: פיקוד חדש, בסים חדש טייסת מצורך מבצעי: במחצית שנת אנשי המבצעים החליטו כי הן יוקמו בכנף סים לנדרש להפעלת טייסת שניה, היא תופעל בכנף ׳*י *י ml ׳מי *ץ־ ימי *י ׳מ ׳מ 15 בשל העומס על בסיס חצור, בו פעלו גם טייסת מירז׳, וטייסת את הרת׳׳קים שלה ותעבור דרומה. ההעברה לא היתה לרוחם של אנשי הטייסת, אבל פקורה היא פקודה. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים להשהות את ההעברה, נקבע כי העברת המטוסים תיעשה ב־ 16 שונה- ולהתחיל את ההתארגנות בחצור ב־ למפקרת חיל האויר, ובמקומו נתמנה סא״ל נסים אשכנזי. "ההסכם היה שאני מקבל את הפיקוד על .29 הטייסת מהרגע שהמטוסים נוחתים בבסיס החדש״ אמר אשכנזי יום לאחר מכן, עברו 271 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע לאחר מספר שבועות ותוך כדי לחימה וגיחות רצופות, השלימו אנשי הטייסת את ההתארגנות המנ- הלתית והמבצעית בבסיס החדש, שזו היתה הפעם הראשונה בה הוא קולט טייסת קרב. נסים אשכנזי, ג׳ינג׳י ממוצע קומה, צנום ונמרץ, נכנס לתפקידו בהתלהבות רבה. כטייס מקצועי ואהוד, עור בימיו בטייסת הסופר מיסטר, היה בין ארבעת הטייסים הראשונים אשר יצאו ללמוד את הסקייהוק בארה״ב. הוא אהב את גיחות התקיפה, וקבלת הפיקוד על הטייסת היתה אך צעד מתבקש בקידומו בדרגות ובתפקידים. לאנשי הטייסת לא ניתנה שהות רבה מדי להתארגנות בחצרים- בתוך זמן קצר היא יצאה לגיחות מבצעיות, ברובן דרומה, לעבר איזור התעלה. מטוסי הטייסת השתלבו במהירות בתקיפות של החוד- שים הבאים, והיה להם יתרון: כאשר החלו חודשי החורף ומזג האויר מנע מהבסיסים בצפון ומרכז הארץ להוציא טיסות, זכתה הטייסת להוציא משימות בכל שעות היממה, מבסיסה החדש בחצרים. ״היה שפע של טיסות מבצעיות, ממש כמות אדירה של גיחות יומיומיות. בחורש יולי מבצעי ׳בוקסר׳ של תקיפות באיזור תעלת סואץ, ותקיפות סוללות הטילים שנכנסו אז לאיזור התע- לה. בגיחות אלה השתתפו סל הטייסים - צעירים וותיקים - רצף זה של תקיפות נתן הזדמנות לכל האנשים- טייסים מכונאים וביחוד חמשים - לצבור נסיון ידע ולהטמיע את החומר שלמדו, להפוך למקצוענים בטיסות הפצצה וטיסות ארוכות טווח. טיסות יום ולילה, בכל הטווחים ולכל סוגי המט־ רות היו הגורם שהעלה את הטייסת על מפת הטייסות המצליחות במבצעים״ כתב אשכנזי בספר .30 הטייסת תקופת הפיקוד של סא״ל נסים אשכנזי על הטייסת לא ארכה זמן רב: ב־ מטוס הסקייהוק שלו, והוא, פצוע, נפל בשבי)ראה בהמשך(. המסוסים מגיעים לחצרים- אחד מסיע ורביעיה בהקפה לקראת נחיתה 272 רוח רפאים מעל קהיר בום על־קולי מעל קהיר הפעולות המוטסות והמוסקות של חיל האויר בלב מצרים, והכשלונות המתמידים של הטייסים המצ- ריים בהתמודרות מול טייסי הקרב של חיל האויר הישראלי, גרמו מבוכה לנאסר ולאנשי שלטונו. בעור הם מהברים על מימוש השלב השלישי של המלחמה, ועל סילוקו של צה״ל מסיני, התברר להם פעם אחר פעם, כי מערכות ההגנה האוירית של מצרים אינן מסוגלות להגן על שמי מצרים, ומטו- סי קרב ומסוקים של חיל האויר הישראלי עושים בהם כבתוך שלהם. סדרת קרבות האויר שהתנה־ טייסי לה בקיץ סיני. היה צורך לעורה אחת לתקופה את המפקדים והטייסים המצריים להבין, כי אין הם אינם מוכ- נים עריץ לפתוח במלחמה, בטרם יצליחו להגן על שמי מצרים, ובירתה קהיר, מפני מטוסי חיל האויר הישראלי. חיל האויר בחן וניסה רעיונות שונים כרי להניא את המצרים מהמשכת הירי: מארבים, קרבות באזו- רים פתוחים, זינוב במטוסים מצריים חוזרים ועוה. ב־ רעיון נוסף: בום על־קולי, לא מכוון, בשמי קהיר. 273 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע במהלך החודשיים שלאחר ההתכתשות הגרולה של ה־ 21 הזירה האוירית בשמי התעלה. חיל האויר, וצה״ל דרשו עם כך, צילומים מעורכנים על הפעילות במצ- רים, ובמיוחד בבסיסי האויר המצריים. מה שהחל כטיסת צילום שגרתית משהו, הפך בסוף היום למהומה רבה בשמי קהיר ובפיקוד על חיל האויר המצרי. ארבעה מטוסי מירז׳ של וברממת אלחוט מתל נוף, ונחתו בבסיס האויר אופיר בשארם א־שייח. בשעת בוקר התארגנו הטייסים במטו־ סיהם. היו שם עמוס עמיר מפקר הטייסת, ראובן רוזן סרן אשר שניר מספר שתיים שלו)במטוס איתן כרמי ואשר שניר היו בזוג השני. המטרות שנקבעו לשני הזוגות היו נפררות: הזוג הראשון נוער לצלם את בסיסי האויר קהיר מערב, מאזה וקהיר בינלאומי בפס צילום רציף אחר. שני המטוסים האחרים יצאו לעבר בסיסי האויר טנטה ובילבייס, צפונה ומזרחה יותר, שם פעלו טייסות הקרב העיקריות של חיל האויר המצרי. היה יום חם באופיר, אך השמיים היו בהירים וצלולים. ארבעת מטוסי הצילום- שני מטוסים ייעודי- ים ושניים מוסבים - המריאו ברממת אלחוט מלאה ופנו מעט צפונה משאדם. תוך טיסה בגובה נמוך הם חלפו בשקע הפיראן, האיצו, חצו את מפרץ סואץ וחדרו למצרים. איזור החדירה היה מול החוף במקום נידח, שעל פי נתוני מוריעין, לא היה מכוסה על ידי מערכות מכ״ם. המטוסים המהירים חמקו בין ההדים ונעלמו במדבר המערבי הגדול, מעבר לפיתולי הנילוס. במהירות של טסים במבנה קרבי פתוח בין מטוס למטוס, הם נבלעו בין החוליות הנמוכות שהיו מפוזרות באיזור. מעל אגם שהצטייר ליה פיתולי הנילוס נפררו המטוסים. עמוס וראובן פנו ימינה למרכז קהיר. איתן ואשר פנו צפונה ומעט מזרחה יותר. לאחר שהתקרבו למטרותיהם, התכוננו ארבעת המטוסים למעבר הצילום. הם ערכו פניה ימנית רחבה הגיעו מאחורי מערכות המכ״ם המצריות, ויישרו את החרטומים המארכים של מטוסיהם בכיוון מזרח. הרגעים הקריטיים של הטיסה הלכו וקרבו. עמוס נסק לגובה שהם מרימים ענן אבק לבן. רוזן שיחרר גם הוא את מיכלי הכנף הריקים. עתה גברה מהירותם והגי- עה ל־ לחדור לעומק הרלתא הירוקה והמיושבת. כאן התרוממו השניים לגובה שני מטוסי הזוג השני עמרו גם הם להכנס לפס הצילום על בילבייס ואינשאס. לפתע הם הבחינו במטוס תובלה איל ״עזוב אותו. שתיים, המשך בכיוון!״ הורה כרמי לשניר, לאחר שניחש מה הרעיון העלול להתגלגל 274 רוח רפאים מעל קהיר עתה במוחו. עמוס וראובן דחפו מצערות מול קהיר, האיצו ליבש מלא, ומחוג המהירות הראה יותר מ־ מולם, מעבר לערפילי הבוקר וענני האבק האדמרם של קהיר, הם יכלו להבחין בבתיה הגבוהים של בירת מצרים. מימין בלטו גם ראשי הפירמידות. הם המשיכו מזרחה. בינתיים החלו בסיסי האויר המצריים לרחוש פעילות. מערכת הבקרה המצרית גילתה את המטוסים והחלה להזניק את מטוסי הכוננות מבסיסים שונים. חלק הופנו לעבר המטו- סים- אחרים נשלחו לעבר התעלה כדי ללכור את המטוסים לאחר סיום משימתם. המיגים המריאו לאויר ממספר בסיסים. הבקרה הישראלית העבירה לטייסים מילת קור שפירושה היה ״התגלתם. אפשר להמשיך בגיחת הצילום. אבל דרוש ביצוע מהיר״. מהומה בשמי קהיר ראובן, מספר שתיים, התמהמה מעט מאחור. הוא הבחין כי הולך ונפתח מרווח בינו למוביל. לפי התכנון הם היו אמורים לטוס זה בצר זה, ביבש מלא. ראובן רצה לסגור את המרווח. הוא רחף את מצערת המנוע, הפעיל מבער, האיץ והצטרף לעמיר. תוך כרי כך הוא עבר את מהירות הקול, ומשך אחריו קונוס של גל הלם על־קולי אדיר, שהתנפץ על פני הקרקע. המירז׳ של ראובן הותיר אחריו שובל של הרס והרעם המתגלגל חלף ברחובות ועורר את תושבי קהיר המנמנמים עדיין. אלפי זגו- גיות נופצו. שני המטוסים השלימו את המעבר מעל קהיר, והיו בדרכם לעבר סיני, כאשר למטה התחוללה מהו- מה. הבום העל־קולי נשמע בכל מקום - גם בביתו של נשיא מצרים בהליופוליס וגם במפקדת ההגנה האוירית במוקטם, על ג׳בל גיושי. כתבים זרים דיווחו על חליפת מטוסי חיל האויר מעל קהיר, על הזעזוע האדיר שנשמע ברחבי העיר. תחנות הרריו והטלויזיה בעולם שידרו דיווחים חיים על הבהלה ברחובות קהיר. פיקור ההגנה האוירית של מצרים היה במבוכה. בחיל האויר לא הבינו את פשר המהומה שהריה הגיעו מקהיר. ״מי עבר את מהירות הקול מעל קהיר?״ היתה השאלה הראשונה שמוטי שאל את מובילי הזוגות, מיד לאחר שנחתו ברפירים. ראובן רוזן היה מוראג- לא היתה לו כל כוונה לעורר מהומה מעל קהיר- הוא בסך הכל רצה להצט- רף למוביל שלו בשלום. לאחר שקיבל את התשובות בחן את התוצאות. מוטי היה מרוצה. אמנם חיל האויר הישראלי לא התכוון לבצע את הבום העל־קולי מעל קהיר, אך מח״א שמח לשמוע על המהומה שהתחוללה בשמי הבירה המצרית. נאסר מדיח עוד מפקר חיל האויר הבום העל־קולי בשמי קהיר, גרם זעזוע לא רק לחלונות בשמי הליופוליס, אלא גם לפיקוד של חיל האויר המצרי. נאסר הזועם, שפעם אחר פעם נוכח לרעת כי חיל האויר שלו, נותר מרוט כנפיים, ואינו מסוגל להמריא כדי ליירט את המטוסים הישראלים, החליט כי הדבר אינו יכול לעבור ללא תגובה קשה. היה זה אך זמן קצר לאחר שנאסר הכריז בפני עמו, כי הצבא המצרי עובר לשלב הבא 275 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע במלחמה נגד ישראל, שלב שנועד להביא ל״שהרור השט- חים הכבושים״. הוא הזעיק אליו את המפקרים הבכירים של חיל האויר וההגנה האוירית שלו, כדי לקבל הסבר. נאסר תבע לרעת איך הצליחו המטוסים הישראליים לחדור לשמי קהיר ומרוע הם לא יורטו. התשובות לא הרגיעו אותו. התגובה שלו היתה מיידית: הוא סילק את מפקד חיל האד יר, מייג׳ר גנרל מוסטאפה שאלבי אל חינאוזי, מתפקידו. יחר עמו הודח גם מפקד בפיקוד ההגנה האוירית, גנרל חסאן כאמל. קצינים נוספים בפיקוד ההגנה האוירית הודחו ואח- רים נענשו. אל חינאווי היה המפקד השני של חיל האויר המצרי שהורח מאז מלחמת ששת הימים. הוא קיבל את הפיקוד על חיל האויר המצרי ב־ חק. ב־ רי. בגדדי נולד ב־ 1948 מחלקת המבצעים וההדרכה, מדריך באקרמיה האוירית ומספר תפקידי מטה. שלא כמו המפקד הקו רם, בגדדי נחשב לקצין פעלתן ואגרסיבי, שהיה צפוי כי יוביל את חיל האויר למבצעים ולפעילות נחושה יותר מול ישראל. בגדדי - המפקד השלישי של חיל האויד המצרי בתקופת מלחמת ההתשה - המשיך למלא את תפקידו עד המשיך בתפקידו כראש מטה חיל האויר, עד אחרי מלחמת ההתשה. גנרל עלי פאהמי מפקד פיקור ההגנה האוירית של מצרים מאז הקמתו כזרוע נפרדת ב־ שי למפקד החדש: מיג ב־ השמשות בנתיב הטיסה שלהם, למדו הציבור המצרי והעולם, על השינויים בפיקוד על חיל האויר המצרי. מוטי הור החליט להשתעשע מעט בעצביו של המפקד החדש. הוא הורה להכין מבצע נוסף בסדרת מבצעי ״רימון" לעבר מרחב הקרב ב״טקסאס״. ביום זה העניקה טייסת מטוסי הפתיון היו שני מטוסי מירז׳ של יצא מחצור, לפטרול באיזור ״טקסאס״. באיזור זה לא היה כיסוי של טילים נגר מטוסים והכוונה היתה, כמו במבצעים הקודמים, למשוך את המצרים לקרב. שני מטוסים אחרים, ובהם עמוס עמיר, מפקר טייסת סת, היו בכוננות עם שחר בבסיס האויר רפידים. לאחר כשעתיים, הם יצאו מהתאים ונכנסו לחדר מ״ג׳ר גנרל עלי מוסספה בגדדי 276 רוח רפאים מעל קהיר הטייסים שהיה בבסיס מגרל הפיקוח. המירז׳ים של הם, ומוטי הורה להזניק גם את מטוסי הכוננות מרפירים. עמיר ושומי חזרו למטוסים, נחגרו ויצאו למסלול. שם קיבלו את פקורת ה״זנק״ ונסקו לאויר. הם יצאו לפטרול עמוק, בגובה רב, בתוך שטח מצרים, מדרום לסואץ. באיזור התנהל כבר הקרב בין זוג המירז׳ים של טייסת הטוב, מפקד הטייסת האחות שבחצור״ כתב עמיר. ״נמוך מתחתי אני מגלה מירד בפניה הרוקח מול .3 זוג מיגים, כשאלו האחרונים טסים במבנה צמוד למדי״ הוא סיפר׳ עמיר ומספר שתיים המשיכו לחוג מעל הקרב, ממתינים לניתוק המגע הצפוי בין המטוסים, שכבר כילו את הדלק בתמרונים הרבים. לאחר זמן לא רב הסתיימה ההתכתשות. המירז׳ים פנו לעבר סיני והמיגים לעבר מצרים. אז התערבו עמוס ובן זוגו וזינבו במיגים המתרחקים. עמוס פנה לעבר מטוס אחר. שומי פנה לעבר מיג שני. עמוס היה נחוש. הוא תיאר את הקרב: ׳המיג הזה מכאן לא יצא בטיסה...׳ אני מסגן לעצמי. בטווח 280 הימנית של המיג, הופכים במהירות עצומה את המטוס ללפיד בוער. אני מושך למעלה וחולף מעל המיג הבוער. סוף פסוק״. מיג אולם כמה מטוסים באמת הופלו בקרב זה? למצרים יש תיאור מעניין ומפתיע על תוצאות אותו הקרב. במסמך ״לקחים מקרבות אויר בין מטו- סינו לבין מטוסי האויב, בתקופה שבין נראה בשמי איזור הסחנה, מבנה מטוסי מירז׳ בגובה של ולעומתם זינק מבנה מטוסי קרב מיג נה. מובן שמטוסי המירז׳ תפסו עמדה טובה באמצעות הכוונת מרכזי השליטה הקרמיים שלהם, מירד 277 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע מיג שעשו זאת בתוך שטח מצרים. ״הטייסים המצריים ביצעו ״חצי סיבוב במהופך)ספליט אותה עת בברית המועצות - ר״ש( והחלו להתקרב למטוסי האויב, ותוך כדי רריפה, הם הופתעו על ירי התקפתו הבלתי צפויה, של מבנה אחר שהתקיפם מלמטה, בזוית של התקפה זו היתה נפילתו של מטוס מפקר המבנה המצרי, וחיסול מטוס נוסף שטייסו לא היה יכול לראות את המטוס שהתקיפו. ״מאחר ולמטוסי האויב היתה עדיפות מספרית התוצאה הסופית של קרב זה, היתה נפילתם של שאר מטוסי הקרב המצריים, שלא היה באפשרותם לנתק מגע בגלל העריפות המספרית של האויב. למרבה המזל, ארבעה טייסים מצריים צנחו בשטח מצדים והגיעו שלמים״. ישראל הוריעה על הפלתו של מיג האם האחרים נפגעו ונפלו מאוחר יותר, או נכנסו לתמרון צלילה חריף ממנו לא יצאו. אולי לא חזרו לנחיתה, בגלל מחסור ברלק? אנשי המוריעין לא יכלו לתת תשובה לשאלות, והן נותרו חירה. עמיר סיים את הגיחה בבז בגובה נמוך מעל בסיס האויר רפידים. לרעם המירז׳ היו עדים גם מסק- רים בכירים של צה״ל שביקרו אותה עת במפקרת כוחות צה״ל ברפירים. הרמטכ״ל חיים ברלב, שתמיר אהב לשמוע את סיפורי הטייסים, מפקר הכוחות המשוריינים בסיני, אלוף שלמה )צייץ׳( להט, ומפקדים בכירים אחרים, הזמינו את עמיר ושומי כדי שיספרו להם על קורות הקרב שזה אך הסתיים במרחב דרומית לעיר סואץ. 278 רוח רפאים מעל קהיר ספקטור: בלי דלק- אבל עם הוכחות מבצעי ״רימון״ נערכו בשטח מצרים בשעות שונות של היום ונועדו למשוך את המיגים המצריים לקרב. היה זה ה־ המטרה היתה: הונאה ומשיכת מטוסי אויב, שוטטות בשטח מצרים והפלת מיגים. המירז׳ים טסו במתאר דומה לזה בו טסו מטוסי סקייהוק: מטוסי התקיפה הקטנים היו תוקפים, ובשל כמות הפצצות הגהולה שנשאו, הם היו חוזרים ומתארגנים בשטח סיני, ושבים לתקיפה חוזרת של המטרות. המירז׳ים ״המחופשים״ לסקייהוקים, תקפו מטרה באיזור סואץ, וחזרו כרי לתקוף אותה פעם נוספת. בעור המצרים נרתעו מכניסה לקרב עם מירז׳ים, הם ניסו לא אחת להפיל סקייהוקים. הפעם הם התפתו להכנס לקרב - והופתעו. ״זו היתה משימה יזומה - קרב אויר יזום - כאשר המירז׳ים 'מתחפשים׳ לסקייהוקים״ סיפר עודר מרום, מוביל הגיחה. "המיגים היו אורבים לסקיי־ הוקים שתקפו את הסוללות. הטיסה היתה בגובה נמוך- ומוציאים עוד מירז׳ים תוך המתנה להת- פתחות הקרב״ סיפר. לאחר שנכנסו לתקיפה חוזרת, צפונית לסואץ, הוזנקו לעברם מספר מטוסי מיג שתיים שלו, יפתח ספקטור, נפרדו בתוך זמן קצר. עודר ניהל קרב נגד אחר המיגים, וזה נמשך לעבר הרלתא. ״זה היה קרב אכזרי שהלך ונסחף מערבה כי המיגים ברחו לשם״, סיפר עורה. הוא היה ממושמע: לאחר מספר רקות הביט בשעון הרלק וכאשר נוכח כי המצב מחייב לחזור, פנה מזרחה, וחזר לסיני. ״אני החלטתי שכאן תוצאות לא יהיו, הרלק הולך ואוזל ואנו בגובה נמוך בתוך מצרים. התכוונתי לחזור לעבר התעלה בגובה נמוך- למעלה אני רואה ׳מרבד׳ של עשן אפור בגובה החלטתי לחזור בגובה אפס. .32 ״הפסק קרב- הולכים הביתה״ אמר עודד בקשר הוא לא יהע היכן נמצא ספקטור וציפה כי יבוא אחריו חזרה מזרחה, לעבר התעלה. יפתח ספקטור היה אמנם מאחוריו, אבל פניו היו מופנים לכיוון קהיר: הוא היה בלבה של התכתשות עם מיג עקשן, אחריו רדף עד מבואות עיר הבירה המצרית. ספקטור לא היה מוכן לוותר: הוא תמרן מאחורי המיג, התיצב, והפיל אותו באש תותחים: ״פגעתי בו על יד קהיר והוא נפל וצלל בתשעים מעלות למטה״ סיפר. ״עזבתי אותו עם על מרכז המפלט. אני מאה גאה בירי הזה. בצילום ניתן לראות את הפרברים המזרחיים של קהיר. להפיל את , יפתח •פקטור בתדריך- הפית! המיג היה גדול 279 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע 11 \\ ן riPlkHPi j - ,י ויל tree אל: מו־ג סודיל הפכזז מיג חופ ל מיג י ההוכחה של ספקטור: סרט הירי של הפלת המיג, מפת איזור הפעולה והמברק 280 רוח רפאים מעל קהיר . היה זה מיג33 המטוס הזה נפל בין הבתים, בזוית שלא יוצאים ממנה״ ספקטור השלים את ההפלה, פנה לאחור, מזרחה, ומצא עצמו בורר בלב הרלתא העוינת, כשהרלק במיכליו הולך ואוזל. בשלב מסוים מצב הרלק הפך קריטי. הוא חשב לנסוק לגובה רב כדי שיוכל לגלוש משם לעבר בסים האויר ברפידים. ספקטור דחף מצערת והחל לצבור גובה כאשר הבחין שמאחוריו מזנבים שני מטוסי מיג הוא לא יכול היה לתמרן הרבה או להפעיל מבער- כדי שלא לאבד דלק יקר. באחר הרגעים הוא חשב לבצע מעשה נואש: הוא יפיל אחר המיגים הטוררניים וינטוש את המטוס שלו מחוסר דלק. אך רצון הקיום והשאיפה לחזור הביתה בשלום היו חזקים יותר. הוא גם לא רצה לאבר את המירז׳ היקר. הדרך היחידה שעמרה לפניו היתה לררת לגובה נמוך ולנסות לחמוק משם במהירות האפשרית. הוא משך מצערת והפחית את רחף המנוע והמירז׳ טס חסכונית כשפניו מזרחה, בדרכו לתעלה. המיגים הבחינו בו ולא ויתרו. הוא טס בגובה השיחים, חולף ממישור פתוח אחד למישור שני, נזהר שלא לפגוע בעצים או בחושות. טייסי המיגים היו מאוכזבים: ראשי האינפרא־ארום של הטילים שלהם לא השמיעו אף ציוץ- ״חתימת החום״ של מנוע המירז׳ על רקע הארמה היתה זניחה. כרי לירות טילים או תותחים היה עליהם להמצא מתחת למירז׳. וזה טס מאד נמוך. מתוסכלים מן המצב, הם נאלצו להסתפק בביצוע יעפי חליפה וירי על המירז׳ הבודד. כך ערכו ארבעת המיגים ״פסים״ זה אחר זה, ואלה שהיו מצוידים בתותח, אף פתחו לעברו באש תוך כדי חלי- פה. ספקטור היה עירני: הוא הבחין בהם, המתין לרגע בו התישרו מאחוריו לירי, ושבר בחמיקה מושלמת. הוא גם השתעשע אתם קלות: לא אחת הפנה את חרטומו לעבר המיגים, כרי שיבהלו מעט ויתרחקו. המראה לטיסת אימון - מירד 281 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע אחר מהטייסים המצריים אשר ניהלו עתה את המררף אחר המירז׳ הישראלי הבודד בשמי מצרים, היה הטייס תמים פאהמי עבראללה. הוא סיפר על היירוט של ה־ סים וזינקנו. מספר שתיים שלי ואני, פנינו לערוץ המבצעים והם הפנו אותנו ליירוט האויב, במאמץ לסייע למטוסי הקרב האחרים של אינשאם. ״ראיתי מירז׳ טס לבהו בכיוון חזרה מזרחה. ניסיתי לצלול כדי לתפוס אותו. במרחק של במייל אחד, הוא פנה אלי בחריפות, אבל לא היה לי תותח, כך שתמרנתי יחר אתו. הוא ערך פניות חדות ואני עשיתי יו יו במהירות גבוהה, כרי להיות אתו. עשינו זאת כשלוש פעמים ואז הוא פנה חזרה וצלל. הלכתי מתחת לו כרי לקבל צליל של הטיל. שמעתי את הבוזזז של האטול וחשבתי שהוא טוב. הטיל .34 יצא, התפוצץ לידו וראיתי עשן״ זה היה שובל העשן של הטיל- המירז׳ של ספקטור המשיר לטוס מזרחה. הבקרה לא היתה עירנית מספיק למצבו של ספקטור. רק לאחר שעודד מרום ריווח כי הוא כבר מעל סיני, לבהו, התחילו לחפש אחריו במכ״ם. מוטי הור לא אהב את המצב הזה. הוא הורה לפנות מיד לשמי"טקסאס" שני מיתיים של טייסת נוינר ושלמה ויינטרוב. הם הגיעו זה מכבר לסיני וערכו טיסות פטרול, מתוך כוונה שיוכנסו לקרב במקרה שהמצרים יזניקו מיגים נוספים. הבקרה התערבה לאחר מספר דקות: ״דלת, קח כיוון שנצטרך אותך" אמר להם הבקר. כאשר הופנו לעבר האיזור בו ניהלו עודר ויפתח את הקרב, היו כבר המירז׳ים רחוקים זה מזה. ספק־ טור נותר לבד, כשמיגים מתמרנים סביבו, וניסה נואשות לחלץ עצמו מזרחה. ״ברוש אחת, כאן דלת״, קרא לו מבנה המירז׳ים הצפוני, ״אנחנו עוד שתי דקות מול אל חפייר. מצבך?״ ״רביעיה שלהם עושה עלי פסים״ השיב להם ספקטור בקולו השקט, ״כללית אני בכיוון לים אבל נאלץ לשבור כל הזמן. אני תקוע ב־ ״דלק?״ ״ שבאו לעזרתו. נוינר הבחין בבעיה. המיתיים האיצו לעבר איזור העיר סואץ. כאשר חצו המירז׳ים את חוף המפרץ הניחו המיגים לספקטור וחזרו לתוך הדלתא. הבעיה של ספקטור עתה היתה מצב הדלק- לפניו היו עריין המדבר ו־ סואץ שאותם היה לעליו לחצות כרי להגיע לסיני. הוא הרהר במצבו: רפירים היתה מרוחקת כ־ ק״מ מזרחה. אולם האם הרלק יספיק, או שמא יהיה עליו לנטוש את המטוס מעל המפרץ? כרי שלא יהיה ספק בתוצאות הקרב הוא שלף את מחסנית סרט הצילום וטמן אותה בתוך הסרבל- לפחות תהיה לו הוכחה לקרב שניהל בלב מצרים ולהפלה שלא היו לה ערים. בעצה אחת עם מוביל המיתיים המלווים, הוא החליט לנסוק לגובה רב ומשם לחזור בגלישה לעבר רפירים. הוא בחן עם הבקרים את מיקומו המדויק וביקש לקבל את מרחקו מהשרה הקרוב ביותר. רפירים היה מרוחק עכשיו 282 רוח רפאים מעל קהיר המערבי של סיני היה באבו רורס. ספקטור נסק לגובה שני המירז׳יס איתרו אותו, כשהוא טס בורר ונוסק מעל מימי המפרץ. הם התארגנו סביבו, למקרה שיצטרך לנטוש, כרי שיוכלו להגן עליו ולכוון אליו את כוחות הצלה. אבל ספקטור לא התכוון לנטוש. בהיותו מעל המים, במרחק של גורים האחרונים של מנוע המירז׳. ״אני זוכר שהיתה לי תחושת כשלון קשה מאד״ כתב לאחר מכן, ״כל הדרך ער הסוף הרגשתי שהע־ נין הזה ייגמר רע מאה: בבושה, בזיון ואולי אני גם אאבר את המטוס. כל מה שלא יקרה - יהיה רע מאד- ואחרי זה לעמור ולהסביר. מה שהוביל אותי כל הזמן היתה הרגשה של'אזניים ארומות׳. אז הפלתי מיג - אבל הנה אני הולך לחסל מטוס״. ספקטור החליט לעשות הכל כרי להציל את המירז׳ שלו. את המטוס הזה הוא לא יאבר. הוא תכנן לגלוש עתה, ללא מנוע, לעבר השרה, שהתאים למטוסי תובלה ואורך המסלול שלו רק - זה היה קצר מדי למטוס קרב מהיר. שני המירז׳ים המשיכו לטוס לידו, מספקים לו מירע על מיקום השרה ומווראים כי הגישה נקיה, כדי שיגיע לשם ללא תמרונים מיותרים שיגרמו לו לאבר מהירות וטווח. ספקטור שלט היטב במטוס. בכשרון הטסה וירטואוזי, הוא החל פניה קלה לעבר המסלול. המירז׳, עריין בגלגלים מקופלים, היה בגלישה אופטימלית אל מול השרה הנירח שהיה בפיתול של החוף. ספקטור סחט ממנו את כל הפוטנציאל. הוא שמר אותו ״נקי״- מיעט בהפעלת ההגאים, ותכנן במוחו את הצער הבא. לאחר רקות גלישה ארוכות ומתוחות הוא הבחין בשרה. רוח גב של רב, סייעה לו להאריך את הגלישה במאות מטרים נוספים. ספקטור כיוון את המירז׳, שהיה עתה דאון סילוני שגלש ברממה לעבר הקרקע, לתחילת מסלול. ברגע האחרון פתח גלגלים, הרים חרטום והר־ ביק את הגלגלים הראשיים למטר הראשון של האספלט. הוא שחרר את מצנח העצירה לפני שגלגל החרטום נגע במסלול, לחץ בחוזקה על הבלמים והמטוס הצייתן והמרוקן מדלק, עצר מרחק מטרים ספורים מקצה המסלול. ״דלת. הכל בסדר. תורה לכם״ נפרד ספקטור בנימוס משני המירז׳ים שנפנפו לו לשלום וחזרו לנחי- תה בבסיסם. אנשי הבקרה נשמו לרווחה. קרבות האויר באותו היום לא תמו. ״העורבים השחורים״ נגד ה״עטלפים״ שני מטוסי מירז׳ של עמום עמיר, מפקר הטייסת, ואברהם גלעד מספר שתיים. עם השלמת המשימה הם קיבלו הוראה להאריך את טיסתם בשמי מצרים, כדי למשוך למקום מיגים מצריים. התרגיל הצליח, המיגים הגיעו והתפתח קרב יזום באיזור ״טקסאס״ שנמשך עד מבואות קהיר. המצרים הזניקו לאויר מספר מיגים 283 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע של הבריגרה האוירית לשני מטוסי הליווי, ובהם אשר שניר וגיורא רום מאותה טייסת. הבקרה המצרית גילתה את המטוסים הישראלים בגובה טייסת ולנסוק במהירות לגובה, זינקו שני מטוסי המיג המצרית במהויק כרי ליירט את המטוסים הישראליים מאחור. אשר ורום הבחינו במיגים המסתערים עליהם, ובתרגיל מהיר, העיפו אותם לגזרה הקדמית שלהם. אשר היה זריז ושיגר טיל ״ברקן״. המיג נפגע אך המשיך לטוס. ׳רע מאד! ׳חשב אשר. הוא לא התכו־ ון לוותר: הוא התקרב למיג הפגוע ופוצץ אותו במטח פגזים מטווח של הטייס המצרי נטש. המצרים ידעו לספר סיפור אחר. הם מסרו כי באותו יום נפגעו שני מטוסי מירז׳ ישראליים ונפלו מעל ביצות מנזלה בצפון הדלתא. התקשורת המצרית הביאה את סיפור הקרב ואת דבריו של הטייס אחמד נור א־דין שסיפר ער כמה ״היה צר לו להפיל טייס ישראלי״. לחבריו סיפר הטייס הנלהב כי ״הרגיש מאד רע היות וטייס המירז׳ הישראלי נראה מאה לא מנוסה ועשה הרבה שגיאות״. למטה: מיג 284 רוח רפאים מעל קהיר ״נתק מגע״ ו״הפסק קרב״ טייסי הקרב של חיל האויר הישראלי, כמו טייסי קרב אחרים בעולם, היו אנשים אינדבירואליסטי־ ים. הם היו אגרסיביים במירה, מקבלי החלטות ועצמאיים. אולם בשעת הקרב הם נדרשו לשמור על משמעת מבצעית, להגן על בן הזוג שלהם, כמפקדים או כמספרי שתיים, ולציית לפקורות של מערכת הבקרה או המובילים. בתקופה האחרונה היה נרמה למוטי הוד, מפקר חיל האויר, כי ״קיימת אי הבנה״ לגבי מונחים בהם השתמשו אנשי הבקרה במהלך קרבות אויר. הקרב של ה־ המירז׳ של יד. למרות שלא נערך תחקיר רשמי לאשר אירע, היתה לעודד מרום, מפקר הטייסת, תחושת אי נחת. אך הוא לא התכוון לנקוט צעדים נגד טייס ומוביל בכיר כספקטור. ספקטור מצירו, שהיה בעל חוש ביקורת עצמי מפותח, הבין את הטעות, הסביר את פעולותיו, אולם היה גם אסיר תורה לגורל, אשר סיים את הגיחה כפי שהסתיימה. הראגה הרבה לגורל הטייסים, יחר עם הבנת הצורך שלהם בניהול קרב בצורה עצמאית, חייבו מחשבה חדשה לגבי פעולות בני הזוג בקרב וההוראות שניתנו על ירי הגורמים המוסמכים. יום לאחר הקרב, ב־ עות ברורה יותר להוראות לסיים מגע עם מטוסי אויב. וכך נכתב במברק: ״החל מיום שני -נתק מגע: ״יש כוונה להפסיק מגע. רשאי להמשיך, באם הנך במצב ירי או במצב מסוכן. אין לפתח מצב חדש או להמשיך ברדיפה״. - הפסק קרב: "יש לעשות כל מאמץ על מנת להפסיק את הקרב במינימום זמן, ולחזור לשטח המדי- נה". ״הפסק קרב היא פקורה המחייבת את כל הטייסים באויר״ מסביר עודד מרום, ״עליהם לעשות כל מה שהם יכולים כרי להפסיק את הקרב ולנתק מגע, ללא שיקולים אחרים. הפקורה מבוססת על החלטה של המשל״ט, לעתים על פי נתונים שהטייס לא יודע אותם- מוריעין, האזנות וכר״. לא אחת קרה, שאנשי הבקרה ראו את התמונה הרחבה של המטוסים בזירה - למשל מטוסי אויב המת- קרבים לאיזור הקרב - ואילו הטייס התעקש להמשיך בקרב שממנו לעתים לא חזר. ״נתק מגע" היתה פקורה נוספת להפסקת קרב" אומר עודר, "אם שומעים את הפקודה ברדיו - מהמר ביל, הבקר או המשל׳׳ט - זו יעצה מחייבת׳. ההמשך נתון לשיקול רעתו של הטייס: אם הוא נמצא במצב של נצחון בקרב, לפני לחיצה על ההדק, או בחסרון בולט וצריך לעשות פעולות נוספות ומת- אימות, כרי לנצח או להיחלץ״ אומר עודד מרום. ״המרווח בין הפקודות לבין שיקול הדעת של הטי- יס, הוא שמבריל לעתים בין ציון לשבח על הפלת מטוס אויב, לבין נזיפה או אף הרחה מבוישת. האחריות עליו: הצליח - קיבל צל״ש. נכשל - טר״ש״ אומר עודד מרום. ״נתק מגע" היתה, כאמור, פקורה בה היה מקום לשיקול רעתו של המוביל. היו מקרים שהמוביל בקרב הורה להפר אותה על פי שיקול רעתו אותה עת. , אני המוביל, ואתי ישראל בהרב, גיורא אפשטיין ומיכאל צוק. 36 סיפר עודד: ״באחר הקרבות ״התחלנו את הקרב נגד 285 נאסר: ״שלב העימות״ הגיע 0 לנו תגבורת. אחרי ״באותה שניה של ׳נתק מגע׳ המצב היה כזה: אני רודף אחרי מיג אחרי השני, ובהרב הפיל כבר מיג. אמרתי: ׳להמשיך!׳ ״היה שקט ברריו. אני הפלתי את המיג שלי. גיורא את שלו - ארבעה מיגים שנלחמו אתנו הופלו. באותו שלב נתתי פקורה: ׳הפסק קרב. כולם הביתה!״׳. ״נחתנו בביר גפגפה. בתוך שתי דקות צלצל הטלפון עם פקורה: לקחת את הפייפר ולעלות מיר צפו- נה, לתחקיר בשרה רב. ״לקחנו פייפר ואחרי שעתיים היינו בצפון, בתחקיר ב׳איגלו׳ בשרה רב. כל ה׳מנהלים׳ של חיל האויר היו שם, וכבר התיישבו בשורות הראשונות. ואני, עדיין עם האוברול וכולם מתחילים להע- ביר ביקורת: ׳אתה מפר פקורה, מפר נוהל... ומה יגירו הצעירים׳.״ ״אני לא זוכר מה אמרתי בתחקיר הזה. נתתי נאום קצר. אני ידוע כממלא פקודות. אמרתי שלמרות הפקורה שהגיעה מהמשל״ט, יש מקום בכל זאת לעצמאות ולשיקול רעת של המוביל באויר. הייתי בר מזל: מישהו מהמוריעין נכנס באמצע והוריע כי הפלנו רביעייה שלמה של מיגים - כולם עם . כולם ציפו למוצא פיו של מפקר חיל האויר. 37 אותו אות קריאה״ מוטי, בחיוך מלא הנאה, סיים את התחקיר, פנה לעורר ואמר: ׳״אתה בסהר׳ - אבל שזה לא יהיה תקדים״. 286 פרק מטוסי הצילום: בודדים בעורף האויב מסלולי רמת דוד מבעד לצוהר הנווט בווטור דגם בוררים בעורף האויב יוצאים לפני המשימות- ואחריהן מטוסי הצילום ליוו את הפעילות המבצעית של חיל האויר, משך כל ימי מלחמת ההתשה. המטוסים יצאו לגיחות צילום בקצב יומיומי כמעט - לפני פעולות מתוכננות וגם אחריהן - כדי לתער את התוצאות. מפקרי חיל האויר, קבעו מראשית הקמת החיל בשנת בעלי ביצועים הרומים לאלה של מטוסי הקו הראשון. כך היו בשרות משנת s-199 טיסות הצילום היו טיסות מסוכנות. ער לתקופה מאוחרת במלחמת ההתשה, לא היו המטוסים חמו שים. הטייסים סמכו על תכנון המשימה, על יכולת החמיקה שלהם ועל גורם ההפתעה כאשר יצאו לגיחות, שלעתים קרובות היו על גבול הטווח המבצעי של המטוסים. בדרך כלל יצאו שני מטוסים למשימה: האחר מטוס צילום והשני מטוס ליווי. במשימות מיוחדות יצאו שני מטוסי צילום, ולעתים יצאו גם ארבעה מטוסי צילום, מלווים במטוסי קרב. גיחות הצילום נערכו בדרך כלל בשעות הבוקר או אחרי הצהריים. המטוסים היו מצויירים במצל- מות יייעודיות לצילום פנורמי מגובה נמוך, מצלמות לצילום מהיר מגובה מיפוי לצילום מגובה רב. כל גיחת צילום חייבה תכנון קפדני של נתיב הטיסה, היערכות מורכבת של מטוסי פטרול, שנוערו לסייע למטוסי הצילום במקרה של יירוט, והעמדת מטוסי קרב אחרים בכוננות הזנקה. לבר מאלה הופעלו מערכות הטעייה, מערך מורכב של מסוקי חילוץ, מטוסי ממסר ועור. מטוסי הצילום פעלו במלחמת ההתשה במישור האיסטרטגי והטקטי. מעט קשה למצוא מאפיינים למטרות שמטוסי הצילום יצאו לצלם - הם צילמו כמעט הכל: ממוצבי הקו הראשון בתעלה, תחת אש נ״מ וטילים, ועד למבצעים ארוכי טווח, עמוק בשטחי מצרים, סוריה ועוד. בראשית המלחמה היה חיל האויר מעונין לרעת על ההתארגנות החרשה של חילות האויר הערבי- ים: בניית בסיסי אויר חרשים, הקמת מחסות למטוסים ומסלולי חירום היו המטרות לטיסות אלה. בשלב מאוחר יותר של ההתשה, היו גורמי המודיעין והמבצעים מעוניינים לדעת יותר על מיקום סוללות הטילים החדשות ועל מערך הנ״מ שהקימו המצרים - ואחר כך הרוסים - מעבר לתעלה ועמוק בשטח מצרים. מטוסי צילום יצאו לטיסות ארוכות לעיראק, כדי לצלם את איזור המחנות במערב המרינה, את הבסיסים הרחוקים במצרים ואת סוללות הטילים שהוצבו ליד סכר אסואן. גם הפעילות בסוריה לא נעלמה מעיני אנשי המוריעין, ולא אחת התפתחו קרבות אויר כאשר מטוסים סוריים יצאו ליירט את מטוסי הצילום, ונתקלו במטוסי הפטרול והאבטחה. האיום על מטוסי הצילום הלא־חמושים הלך וגבר. מטוסי המירז׳ לא היו מצוידים במערכות התרעה. כאשר התנהלה המלחמה על סוללות הטילים, הוצמד מטוס פנטום שטס נמוך ובצירי קו הצילום, כרי לתת להם התרעות מפני מערכות מכ״ם ש״האירו״ אותם או טילי קרקע־אויר ששוגרו לעברם. 288 רוח רפאים מעל קהיר צילום פנורמי שנעשה על ידי מסוס וו 289 בוררים בעורף האויב מטוסי צילום בהתשה: מהמטאור ועד הפנטום חיל האויר הפעיל במהלך מלחמת ההתשה מספר סוגים של מטוסים צילום: - גלוסטר מטאור מטוס המטאור בשנת לקראת מבצע כארמה ביררן. היתה זו אחת המשימות האחרונות של המטאור הרו־מנועי כמטוס צילום בחיל האויר הישראלי. טייסי מכן יצאו לתקוף את המטרות במטוסי הווטור. לא אחת חזרו שוב כדי לבחון את התוצאות במטאו־ רים. ווטור s.0- סיד אויאסיון חיל האויר רכש החל משנת של המטוס, אולם בישראל הם הוסבו לשמש כמטוסי צילום ארוכי טווח. רק שני מטוסים נותרו בשרות בתקופת מלחמת ההתשה: מספריהם גלוםסר מסאור 290 רוח רפאים מעל קהיר ״האח הגדול״ - ווטור נות או במבצעים שנים לפני כן(. ערב מלחמת ששת הימים שימשו מטוסים אלה, לטיסות צילום ארוכות־טווח, בהן נערך מיפוי מדויק של חצי האי סיני. כמו כן יצאו שני המטוסים לפני המלחמה לצילום שדות התעופה המצריים, הסו- ריים והיררנים. במהלך המלחמה שימשו המטוסים לטיסות מעל השרות שהותקפו כרי לצלם את התוצאות. במלחמת ההתשה הופעלו שני מטוסי הווטור מפרץ סואץ בדצמבר רד(. המטוס השני משני מטוסים אלה, הוסבו שני מטוסים נוספים מדגם ווטור - מספריהם אלה צילמו מטרות לפני כוחות פושטים, ורצף הצילומים שהביאו, איפשר לאנשי צוות המסוקים או מטוסי התובלה, לנווט בגובה נמוך עד המטרה. מטוסי הווטור לצילום הופעלו מדת״ק פעילות מטוסי הווטור לצילום במלחמת ההתשה, נמשכה עד תום המלחמה. מערך הטילים היווה איום משמעותי על המטוסים, שלא היו מצויירים במערכות התרעה או במערכות שיבוש נגד טילים. עם הגעת מטוסי הפנטום לצילום, שהיו מצוידים טוב יותר להתמודדות עם מערכות הההגנה האוי־ רית של מצרים וסוריה, הופנו מטוסי הווטור בעיקר לפעילות מעל ירדן, סוריה ולבנון. 291 בוררים בעורף האויב - דאסו מירז׳ יחד עם מטוסי הקרב מדגם מירז׳ טומם מערכות צילום במקום המכ״ם. שני מטוסים ראשונים הוסבו לנשיאת המצלמות על ידי יחידת האחזקה האוירית של החיל, ואף יצאו למשימות צילום מעל שטח סיני ומצרים. מטוסים אלה הופע- לו על ירי טייסת עו גרמה להתרסקותו זמן קצר לאחר גיחת הצילום המבצעית השניה שלו. הוא הושמש וחזר לטיסה( עם הקמת טייסת המירז׳ השלישית, טייסת שני מטוסיה הראשונים היו מטוסי צילום, שמערכותיהם פותחו במפעלי דאסו בצרפת. המטוסים הוטסו מצרפת לתל נוף והופעלו מדת״ק מיוחד, מספר טייסת מספריהם שלהם בחרטום צילום)בין אלה מירז׳ים מטוסי הצילום מדגם ווטור ומירז׳, של חיל האויר הישראלי, היו מצוידים במערכות צילום שהותא- מו לפעולה במשימות שונות. שלוש המערכות העיקריות שהופעלו במלחמת ההתשה היו: - מערכת ״תרמיל" )מצלמה מסוג חרטום ״אוניברסלי״ - תכנון זה נבחן ונכנס לשרות במהלך ההתשה לצורך מיפוי מגובה רב. היא הותקנה בחרטום חרש שהיה מעט יותר ארוך מחרטום המכ״ם. - מערכת ״מושל״)מצלמה מסוג קרל־צייס מגובה של רת של התמונה שאיפשרה למפענחים לגלות גם פרטים קטנים. - ״אוניברסלי״. בחרטום זה ניתן להתקין מצלמות מסוגים שונים לצילום אלכסוני, אנכי או פנור- מי. הוא בלט באורכו הגדול יותר ובהתקנת מצלמה קדמית לצילום לפנים. טיסת הניסוי הראשונה של המערכת)מירז׳ 292 רוח רפאים מעל קהיר מירד ח!צה חוף- פעילות מטוסי הצילום נערכה כמעט כל יום בשטח אויב 293 בודדים בעורף האויב 119 בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, תוכננו חרטומים לנשיאת מצלמות מסוגים שונים, כרי שניתן יהיה לצלם מטרות קרובות ורחוקות באותה גיחה. כך נעשו שילובים של מצלמות ומערכות למשי- מות שונות. רוב המערכות שפותחו אותה עת, היו מערכות לצילום אלכסוני, שנועדו לאפשר למטוס לצלם את המטרות מנגד, בלי צורך לחדור לשטח מרינות האויב. בררך כלל היה מדובר בצילום של מערכי התעלה או המוצבים הסוריים בטווח של עשרות ק״מ. מערכות אחרות שפותחו עבור מטוסי הצילום היו אלה: - "שפופרת״ מערכת שנוערה לצילום פנורמי. הותקנה בחרטום מארך של המירו. - ״תשבץ״. מערכות לצילום אלכסוני של מטרות מנגד. - ״צניעות״. צילום אלכסוני ארוך־טווח. חרטום זה בלט באורכו הגדול שנוצר על ידי התקנת ״גליל״ מארך, בו מוקמו המצלמות. בקצה הקרמי של החרטום נקבעה מצלמה ארוכת טווח שהיתה יכולה לצלם מטרות ממרחק רב. טייסת f IS 1 ; te 1 י • ״~ משימות יומיומיות - אחד מבין שני מסוס׳ הצילום הייעודיים של למטוסי פנטום ועור לפני שקלטה מטוסים אלה, הועברו מטוסי הצילום לטייסת לצילום היו בשרות הטייסת, וחיל האויר הישראלי, עד שנת 294 רוח רפאים מעל קהיר - מקרונל־דוגלס חיל האויר הישראלי רכש בעסקת הרכש הראשונה מרגם משדר ההגנה להבטיח מסירת מטוסי הצילום, לפני סוף שנת האויר להסב מטוסי קרב תקניים לנשיאת המצלמות, שהופעלו במטוסי המירז׳ והווטור. בשנת הוטל על מחלקת ציור בחיל האויר, לתכנן מחהש את חרטום הפנטום ולהתקין בו את מערכות הצי- לום. לשם כך הוסר התותח ונעשו שינויים בתכנון החרטום. כמו כן היה צורך בשינויי מבנה רציני- ים למנשאי המצלמות, מנועים להטיית המצלמות והטענת הסרט ועור. ״הסבת המטוסים לצילום היתה ממש במהלך המלחמה״ סיפר אביהו בן נון, מפקר טייסת עילה את המטוסים. ״לי היה הרבה נסיון בנושא הזה - הייתי קצין צילום ב־ חיל האויר האמריקני השאיל לישראל שני מסוסי הקליטה של המטוסים, היו ביוזמה משותפת ובפיקוח שלי- זה היה מטוס עם טילים ללא תותח. הדבר איפשר לשאת שני סוגי מצלמות: ׳תרמיל׳ ״ .1 נמוך״ בסך הכל הוסבו שני מטוסים למטרות צילום: מספריהם ביא״א מבצעיים בחודש מרס שלהם)יש לציין כי שני המטוסים המשיכו לשמש גם במטוסי תקיפה תקניים במהלך המלחמה. ראה בהמשך(. בחודש אוגוסט, לאחר תום מלחמת ההתשה, וער להגעת מטוסי הצילום שנרכשו בעיסקת הרכש הראשונה, הושאלו לישראל שני מטוסי פנטום מרגם הגיעו לישראל במבצע האויר היו ״היו להם מצלמות מכל הסוגים, כולל מצלמת אינפרא־ארום ללילה - זה היה חירוש שלא היה בחיל האויר ואנו התמחנו בצילום לילה״ סיפר אביהו. שני המטוסים הוטסו ע״י טייסים אמריקניים לחצור 295 בודדים בעורף האויב ומשם הועברו לרמת דוד. מיכאל דביר, שהיה קצין הצילום של הטייסת, העביר אחד מהם לצפון וב־ 22 הציוד התקני של דגם למשימות המטוס. הוא אפשר לאנשי הצוות מעקב אחר פני השטח, לצורך ניווט או צילום מכ״ם של אתרים. מצלמה אלכסונית קדמית מסוג ks-56 מצויר גם במכ״ם 102 הותקן במטוסים שהושאלו לישר־ אל( שצילם מכ״מית את שני צירי נתיב הטיסה של המטוס. מערכת an-aas-18a צילום אינפרא־אדום אשר איפשרה צילום גם בלילה. כמו כן היה ה־ rf-4c ומערכות התרעה מסוג an/apr-25/26 במרס מטוסים הצילום מדגם נכנסו לשרות בטייסת וטייסת )חיל האויר הישראלי הפעיל, לאחר מלחמת יום כיפור, גם מטוסי צילום משופרים שפותחו במיוחד עבור ישראל. אלה סומלו מסיבות טכניות הם לא נכנסו לשרות. במקומם הוסבו שלושה מטוסי קרב כהגמי היו מטוסים בעלי מצלמות hiac-1 ו״שבלול״ בחרטום( שהיתה מסוגלת לצלם לטווח ארוך במיוחד. אולם היא פגמה בביצועי המטוס. מצל- מות אחרות )״גלולה״, ״צניעות״ ועור( הותקנו בפנטומים גם בשנים הבאות. המטוסים הופעלו כטייסות היו בשרות במלחמת ההתשה. 296 רוח רפאים מעל קהיר טיסות בגובה נמוד ובגובה רב מטוסי הצילום הצטיינו בביצועים המיוחרים שלהם. הם יכלו לטוס בגובה נמוך מאד או בגובה רב. כמו כן נעשה שימוש במהירות הטיסה הגבוהה בה יכלו מטוסי המירז׳ והפנטום לטוס. מטוסי המירז׳ הגיעו למהירות מאך ומטוסי הפנטום לצילום יכלו לנסוק ולשייט בגובה לגיחות צילום בגובה רב מעל לגובה האפק- טיבי של טילי לשם ביצוע משימות הצילום בגובה רב, לבשו הטייסים חליפות מיוחדות שנוערו להגן על גופם במקרה שיצטרכו לנטוש בגובה רב. בחיל האויר לא היו במהלך מלחמת ההתשה חליפות לטיסה בגובה רב עבור צוותי הפנ- טום, אלא רק למירז׳ים. טייסים ומפעילי המערכות יצאו לא אחת לטיסות צילום מבצ- עיות בגובה רב, כאשר הם יורעים כי כל בעיה באחד משסתומי מערכת הריחוס עלולה לחרוץ את גורלם. ״אתם חיילים״ אמר קצין בכיר במפקדת חיל האויר לאחר הטייסים כאשר זה שאל כיצד ניתן לצאת ללא חליפות לטיסה בגובה רב. לאחר המלחמה נרכשו חליפות מתאימות גם עבור טייסי הפנטומים ונווטיהם. בטיסה בגובה רב נפגמו ביצועי המטוסים, והם טסו בדרך כלל טיסה ישרה ואופקית כרי לא לאבר מהירות וגובה. כאשר נאלצו לתמרן אנכית מול טילים ששוגרו לעברם, הם איבדו אלפי רגל בתוך זמן קצר. במהלך מלחמת ההתשה נפגעו מטוסי הצילום לא אחת, ואחד מהם מדגם ווטור אף אבר מעל מפרץ סואץ ושני אנשי צוותו נעדרים. לבד, ללא פחד מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היתה בקרב אנשי המוריעין תחושה קשה של ״ריקנות מידע״: מטוסי חיל האויר הרסו במבצע ״מוקד" סא״ל ישעיהו ברקת, ראש אויר־ יפתח ספקטור בוחן חליפת לחץ לטיסה בגובה רב את כל בסיסי האויר המצריים, והשמירו את מטוסיו. י, סיפר כי לאחר המלחמה הפכו לפתע כל תיקי המט־ 297 בוררים בעורף האויב רות ובסיסי האויר על מצרים לחסרי ערך: "לאחר המלחמה, כשהיה ברור שהמשימות שלנו בוצעו באופן הטוב ביותר, הסתובבתי בין אנשי המודיעין וראיתי אותם במצב רוח קשה. הבנתי שמתרח- שת פה תופעה פסיכולוגית משונה ביותר. במשך שנים בנינו את רמותם של חילות האויר הערביים באמצעים שונים- מפות, שרטוטים, טבל- אות וצילומים. שיבצנו בפאזל הזה כל עוברה וכל פיסת מירע שהגיעה לירינו. לפתע, במחי יד אחת, בכמה שעות, הרסנו ער היסור את ה׳׳צעצוע" של עצמנו. תרועת הנצחון התחלפה בהזרהות עם האו- יב. שכן מה שהיה שלו היה במירה רבה גם ״שלנו״. התחושה היתה כאילו למשך שנים רבות לא יזרקק איש לאנשי המוריעין ושחילות האויר הערביים, הם אולי, עסק לדורות הבאים. מבחינתנו אין .2 כבר דבר כזה ״כך החלה התגובה, שנקטעה באיבה בריווחים על אספקה רוסית ועל ארטילריה כבדה המופעלת נגר כוחותינו בתעלה. לפתע החל חיל האויר המצרי לטוס שוב. השמים כבר לא היו מופקרים לטו- בתנו כפי שהורגלנו בימים הראשונים. ה׳טיולים׳ מעל לפירמירות הסתיימו. אין ספק שחיל האויר .3 המצרי הבריא והמריא מהר מכפי שציפינו. מבחינתנו ממש באמצע ה״חגיגות״ לוויינים מצלמים את המזרח התיכון במהלך מלחמת ההתשה, הפעילו האמריקנים והרוסים מערכות צילום לוייניות כדי לעמור על הפעילות הצבאית של הכוחות הלוחמים באיזור. האמריקנים השתמשו בלוייני־סרט מסוג ״קורונה״. לויינים אלה שוגרו לחלל אחת לתקופה במשג- רי אטלס־אג׳ינה או תור־אג׳ינה, וטסו מעל ברית המועצות ומדינות אחרות. לויינים מסוג זה שהיו מסווגים ביותר משך שנים ארוכות, חלפו גם בשמי המזרח התיכון וצילמו את ההיערכות הצבאית באיזור. כרי להעביר את הסרטים שחררו מערכות הלויין את מחסניות הצילום, ואלה צנחו בעזרת מצנחי בלימה, ונלכדו באויר, מעל האוקינוסים או היבשת האמריקנית, על ירי מטוסי תובלה מסוג פיירצ׳יילד ״סאמוס״. הרוסים שיגרו לחלל במשך השנים הגרול היו לוייני ביון, כדי לעמוד על פעילות כוחות הצי השישי האמריקני באיזור המזרח התיכון ועל מצב ההיערכות הצבאית של ישראל ומצרים במהלך המלחמה. מטוסי צילום בחיל האויר המצרי חיל האויר המצרי, הפעיל במהלך מלחמת ההתשה מספר מטוסים ייעודיים לצילום, וכמו כן השתמש ב״פודים״ לצילום שנישאו על ידי מטוסי קרב מהירים. בין המטוסים הייעודיים לצילום היו מפציצי איליושין מסוג רוב משימות הצילום בשטח סיני נעשו על ידי מטוסי קרב מדגם מיג מתחת לגחונם. את הפור ניתן היה להצמיד למטוסים מדגמים שונים, גכולל דגמי היום ורגמי האל־ 298 רוח רפאים מעל קהיר מטוסי תובלה לצילום נורד לצילום אלכסוני- המסום נשא מצלמות לצילום ארוךטווח מרחוק לבר ממטוסי הצילום הייעוריים, הותקנו מצלמות גם על מטוסי תובלה ומטוסים קלים, ואלה נשלחו למשימות השגת מוריעין כשהם ^j^jpt(^'1 j^s^^^b^s^/l התעלה מצלמה שהותקנה בססרטוקרויזר גם מטוסים קלים, בהם הפייפר קב והדרור, שימשו מטוסי צילום לצרכים טקטיים. הם צוירו במצלמות קטנות שהופעלו מבער לחלונות המטוסים. 299 בוררים בעורף האויב המצרים רכשו מטוס׳ מיג ראות שנכנסו לשרות מאוחר יותר במלחמה. מטוסים אלה טסו כשהם חמושים בשני טילי"אטול״. המצלמות שהותקנו בפוה זה היו מדגמים שונים, ויכלו לתת צילומי מיפוי, צילומים אלכסוניים וצילומים פנורמיים. יחר עם כך פור זה פגע בביצועי המטוס. מפעלי החימוש של מצרים בחילואן, פיתחו במהלך המלחמה מארז צילום שהותקן במיכל הלק גחון של המיג היות והוא מנע נשיאת הלק והטיסות בו נעשו לגיחות קצרות בלבד. הרוסים תכננו גם פורים לצילום למטוסי הסוחוי הופעלו במהלך המלחמה למטרות צילום של יעדים בטווח טקטי. כמו כן ערכו המצרים צילומים ממסוקים, בהם מסוקי מיל לקראת החודשים מרס־אפריל ארבעה מטוסי TU רוסיים מסוג גם חיל הסורי הפעיל רגמים שונים של מטוסי צילום, הזהים לאלה של חיל האויר המצרי. 300 פרק קיץ קיץ של הפלות ב־ דו ישראליים שלושה מוצבים של הצבא המצרי באיזור מפרץ סואץ. בפעולה נהרגו ים, והיה צפוי כי הם יגיבו למחרת בתקיפה אוירית של כוחות צה״ל. שני מירז׳ים של טייסת עמיר יצא לקרב עם ״בעיה טכנית אישית״: התכווצות בשריר הצואר. ״יכולתי להביט רק ימינה״ הוא נזכר. המירז׳ים נסקו לגובה רב ויצאו מעל רכס הג׳ניפה, צפונית לסואץ. שם יררו לגובה נמוך יותר פטרלו באויר, כאילו הכריזו: אנחנו כאן! שגי מיגים המריאו לאויר ויצאו לרחרח באיזור. עמיר ורום נדרכו והחלו לתמרן עצמם אל מאחורי המיגים המצריים. רקה חלפה ועוד רקה ובתוך רגע נוסף היה כבר כל אחר מהם מאחורי מיג גיורא רדף אחר אחר המיגים אבל זה הפנה את חרטומו לעבר בסיסו. רום נצמר אליו ולא הרפה. המיג השני המשיך בינתיים לתמרן באיזור ונקלט על ידי עמיר. הוא פנה לעברו ושיגר טיל, אך זה איכזב- המיג המשיך בטיסתה עמיר התקרב לטווח תותחים והשלים את ההרג בירי של תריסר פגזים. המיג התפוצץ ונשר מן השמים בלהבת אש ועשן. רום המשיך להאבק עם המיג שלו. הוא שיגר לעברו טיל אך זה נפל ונעלם. לפתע הוא ראה בצירי העין פיצוץ באויר, וחשב כי זה הטיל ששיגר ולא פגע. כרי להיות בטוח שלא מדובר במיג המשגר מאחור לעבר המירז׳ים, הוא גלגל את מטוסו והפנה מבט לאחור - היה נרמה לו שמיג שיגר עליו טיל אטול. רום שבר בחוזקה, וניער את מטוסו ימינה ושמאלה, אך בתוך זמן קצר איבד קשר עין עם המיג שלו. הפיצוץ שראה היה של המיג בו פגע עמוס, שהתפוצץ בלהבה גרולה. מוטי היה שבע רצון מתוצאות המפגש בשמי"טקסאס״- הוא החליט לחזור על התרגיל פעם נוספת. את המפגש השני באותו יום ניהלו איתן כרמי ומנחם שמול, גם הם מטייסת המרחבים הגדולים מעל מערב התעלה. הפעם היו המצרים עירניים, ובמקום זוג מטוסים הם שלחו ארבעה זוגות לעבר הזוג. הכוונה היתה שהאיום על המטוסים הישראליים יהיה גדול יותר. סיפר איתן: ״הקרב התבצע בטקסאם- כלומר באיזור שכינינו אותו ״טקסאס״ - המקום היה חלק מ״המערב הפרוע״ של סיני. איזור נטוש, שכוח־אל, דרומית לעיר סואץ. ״באותה תקופה הטילים עריין לא היוו בעייה כה רצינית, ולכן ביצענו הרבה קרבות אויר ללא חשש מיוחד. צברנו נסיון רב בקרבות אויר ועשינו הכל ממש בעיניים עצומות. ״הגענו לאיזור הקרב. התחולל שם כבר קרב אויר בין מיגים לזוג מירז׳ים שלנו. תוך כדי הסתובבות בשמים, קלטתי את אחר המיגים. התישבתי עליו ובלי בעיות מיוחרות הצלחתי להפיל אותו בתות- חים. הבעיה היתה עם השני״. מבריחים את המיגים כרמי הפיל את המיג הראשון מטווח של ושיחרר טיל ״ברקן״ ״המשכתי לרדוף אחריו, בעור הוא מנסה כל העת להתחמק ממגע אתי. פגעתי בו אך הוא המשיך לטוס. לא ירעתי אם הטייס נטש את המטוס או לא, כי באויר ריחפו מספר מצנחים של טייסים מצרי- ים״. בינתיים צלל המיג כלפי הארמה. איתן הביט על מר הרלק: עם הכמות הזו הוא לא יחזור כבר לתל נוף. הוא החליט לפנות מזרחה וחזר לנחיתה ברפירים. ״בתחקיר הסתבר שהפלתי גם את המטוס השני״ הוא סיפר, ״אמנם המיג לא התפוצץ אך הטייס .1 נאלץ לנטוש עקב הפגיעה במטוסו״ מנחם ררף גם הוא אחרי מיג, אך מיג שני היה באותו זמן מאחוריו. הוא שיגר טיל לעבר המיג הקר־ מי, לא פגע ושבר חרות מהמיג שהיה מאחוריו. גם הוא שב לנחיתה. י ההתמודדות לא הסתיימה. שפריר מוטי הוד שניהל את הקרבות, והבחין בחסרון המספרי של שני זוגות המטוסים הישראליים מול שמי־ ניית המיגים, הורה להזניק עוד זוג לקרב. הפעם הגיעו מרחוק שני מירז׳ים של טייסת הטייס שלהם ישבו שניים מבכירי הטייסים: יהודה קורן וקובי ריכטר. מתחת לכנפיו של המירז׳ של ריכטר היו שני טילי שפריר משך כל התקופה האחרונה נערכו טיסות הניסוי של הטיל החדש של רפאל בטייסת הצפונית, והם שפריר 302 רוח רפאים מעל קהיר קובי ריכנ למרו להכיר את תכונותיו באויר. סיפר על כך אורי אבן־ניר: ״הגיע הפ״מ לפטרול ב׳טקסאס׳. בטייסת עמדו זוג מטוסי עם שפרירים מוכ- נים לניסוי. שכנעתי את אגסי, מפקד הכנף, שיאפשר, על אחריותי, .2 להוציא את הזוג הזה למשימה״ יהורה קורן וקובי ריכטר הופנו לעבר הגיזרה הדרומית של תעלת סואץ. הם נכנסו לזירה בגובה רב, ולא הבחינו במטוסים מצריים. בקשר יכלו לשמוע את התנהלות הקרב שניהלו כרמי ושמול צפונית משם. הקרב הלך וחעך, ויהורה וקובי נקראו לחזור לשטח סיני. לפתע ראו מיג הקרב שניהלו המירז׳ים של ״ראיתי שהפער בינינו גדול״, סיפר קובי, ״אי לכך נעלתי עליו מכ״ם פן אאבד אותו, והתחלתי לסגור מרחק. הגעתי לטווח טילים ושיגרתי טיל בוהה שהחל לרוץ אחרי המיג. ראיתי את השובל שמשאיר מאחוריו הטיל, והדבר היחיד שראיתי אחר כך, היתה פטריה ענקית של המיג המתפוצץ״. התברר כי השפריר קטלני באמת: הטיל יצא מהמנשא שלו, פנה לעבר המיג ופרק אותו לרסיסים. הטייסים יכלו להעיר כי המיג ״נעלם״ בתוך להבת הפיצוץ של חומר הנפץ שבראש הטיל. היתה זו ההפלה הראשונה בעזרת טיל שפריר מרגע זה הופסקו הניסויים וה״שפריר תם הרבה של מפתחי הטיל ברפאל. וגם של קובי ריכטר שרשם לזכותו 303 מבריחים את המיגים מוטי ישורון מפקד ביולי את הפיקוד לסא׳׳ל מוטי ישורון, שהיה במלחמה סמ״ט א׳ של טייסת הטייסת במהלך כל שנות מלחמת ההתשה, והעביר את הפיקוה עליה באפריל טייסת צילום והוכוזה ״המניו החילי״ במבצעים הליליים של חיל האויר במצרים, יררן וסוריה. מטוסי הווטור יצאו למשימות תקיפה מיוחמת שכללו הפצצות דיוק, צילומים במצלמות ארוכות־מוקר שהו- תקנו בגחון המטוסים. הטייסת הפעילה גם מערכות ״יבלת״ לשיבוש מערכות מכ״ם שליוו את מבצעי סא״ל מוס׳ ישורון התקיפה משך כל ימי המלחמה. הישג ראשוני והסטורי. לימים יוכיח הטיל כי הוא יעיל במיוחר מול מטוסי המיג השפריר המיגים הופתעו מעל גרדקה ה״מארבים״ במבצעי ״רימון״ נערכו לא רק מעל איזור הסואץ, אלא ירדו למרחבים פתוחים אחרים- איזור גררקה, על חופו המערבי של מפרץ סואץ היה אחר מהם. ב־ פת. הפעם התחולל הקרב מעל בסיס האויר גררקה, בצד המערבי של מפרץ סואץ. עודד מרום, מפקד הטייסת, יצא לפטרל מעל דרום סיני, עם אבינעם קלרס. באותה שעה שייט בשמי גררקה מירז׳ לצילום של הוא צילם מגובה רב את האיזור. היה צפוי כי מיגים ינסו ליירט את מטוס הצילום. ואכן טיסת הצי- לום משכה את המיגים לקרב. עודר וקלהס טסו בגובה נמוך דרומית לשארם א־שייח, כאשר קיבלו ריווח על שני מיגים הטסים מעל בסיס האויר המצרי. היתה זו התרעה מוקדמת. אותה עת פטרלו המטוסים מעל האי שדואן, בפתח מפרץ סואץ, בין ראס מוחמר לבין החוף המצרי. אלה היו מטוסי מיג הבקר המתין לרגע המתאים, נתן להם כיוון והורה לשני המירז׳ים: ״למפגש!״. ״המיגים נעו לעברנו ופנינו מולם״, סיפר עודד מרום, ״המפגש הפך לרריפה כשהמיגים משתדלים לחזור לתחומם, ובהמשך הרריפה הגענו עד מעל שרה התעופה. טסנו בגובה של כ־ הירות גבוהה- כ־ נה, והוריתי למספר שתיים להשאר לידי ולפנות לעברם. מספר שתיים- טייס צעיר שזה לו המפגש 304 רוח רפאים מעל קהיר הראשון עם מטוסי אויב - מילא בצייתנות אחר ההוראות״. מיג מספי שתיים פנה בכיווו הפור י המיגים נפרדו לכיוון טיסת המירז׳ים הישראליים, ומספר שתיים אמר שהוא רוצה ללכת עליו. עודד אישר לו והוא * פנה לעבר המיג. עוהה המשיך בטיסה לעבר המטוס הראשון: ״המיג שלפני ביצע שורה של טעויות, שגרמו לכך שתוך שניוות הייתי מאחוריו במהירות גבוהה מאה. הקרב הנמיך מאר והגיע לגובה 300 שניות מספר כדי לכוון ולפגוע. בצרור אחר הוא נפגע ונרלק כולו, כשאני חולף על פניו במהירות. היה נרמה לי שראיתי חלקים נפלטים ממנו לפני שעזבתיו והוא נכנס לאדמה״. עודר הביט לצדדים, וראה את ההתכתשות בין אבינ- עם למטוס המצרי, ויצא לסייע לו. "מספר שתיים שלי ׳התעסק׳ עם המיג בריוק מעל , שדה התעופה המצרי, לעיני כל הצופים על הקרקע״ סיפר עודד, ״עור לפני שהספקתי להגיע למקום, שמעתי ברדיו את מספר שתיים מוריע שהמיג נמצא מרום"• •א״ל עודד ירות בו במצב גרוע והוא עומד ל אבינעם הגיע לעמדת ירי מאחורי המיג, סגר את הטווח למרחק של החק התותחים. אבל הטייס המצרי הקרים אותו: הוא פלט עצמו מהמטוס שנמצא בעמהת נחיתות ברורה. המיג המצרי צלל לארמה ללא שליטה והתרסק בלהבה אדירה אל הקרקע ליד השרה. שני הטייסים המופתעים של המיגים, שעסקו אותה עת בהקפות סביב הבסיס, הצטרפו לחבריהם שהופלו בימים אלה מעל דרום מצרים. המירז׳ים הישראלים לא נשארו עור הרבה זמן מעל השרה. .3 הם הצטרפו למבנה, וחזרו לנחיתה בבסיס חיל האויר בשארם א־שייח״ עד לקרב מעל איזור חורגרה, היה קדרי אל חמיד, לימים גנרל בחיל האויר המצרי. על הקרב הוא : ״בשנת 4 סיפר מארבים כל הזמן. עתה היו לנו מחסות, כך שמרהכי הוד )מפקח חיל האויר הישראלי( אמר שהוא יתחיל מלחמה נוספת נגר המצרים. הוא אמר שיש להם מחסות והם מסתתרים מתחת לפירמידות, כר שאני אוציא אותם לאויר ואפיל אותם. ״זה היה האופי של המלחמה האוירית החחשה באיזור זה. הם החלו בזאת נגר אחת הטייסות שלנו, טייסת מיג הבכיר שמעלי לארוחת צהריים. ואז שמעתי ירי של תותחים, כך שרצנו החוצה לראות מה קורה. 305 מבריחים את המיגים קלדס הסיס את מירז ראינו אחר ממטוסי המיג ומצאו את הטייס, אולם הוא היה מת. מטוס נוסף שלנו מרגם מיג בשלום". מבצעי ״טקסאס״ גוועים התחושה בקרב טייסי חיל האויר הישראלי, היתה מרוממת- המרחב מדרום לסואץ היה מרחב קלאסי לקרבות אויר, והם ניצלו זאת היטב, ואף הרחיבו את האיזור לדרום מצרים. השאיפה להשיג הפלות היתה של כל טייסי הקרב. בטייסת הקרב הראשונה אמרו: ״שיבואו- לא חשוב המקום והגובה- העיקר שיבואו״. בפעולות הראשונות בשמי מערב הסואץ, הופתעו הטייסים המצרים מן הנועזות ומקריאת התגר הגלויה. הם התפתו לזנק לעבר המטוסים הישראליים ולהתמודד אתם. אולם פעם אחר פעם הם סיימו את ההתכתשות פגועים וחבולים. לאחר מספר שבועות ״הבינו״ המצרים את העניין, ונמנעו מהתמודרות עם המטוסים הישראליים. לא רק זאת, לפי הוראה מיוחדת של נשיא מצרים, נאסר על מטוסי קרב מצריים לצאת לאיזור כאשר הבחינו במטוסים שחדרו משטח סיני. הם קיבלו פקורה לפטרל בגובה רב, בקו שהגן על שמי קהיר ומרכז הדלתא. ״ישתעשעו הישראלים עם עצמם!״ החליטו המפקרים המצריים. לא אחת חדרו מטוסי הקרב הישראליים לתוך האיזור דרומית לסואץ, "גיהצו״ במקום הלוך ושוב משך שעה ארוכה, בעוד מטוסים מצריים מפטרלים צפונה משם, אנשי הבקרה המצריים־רוםיים הורו .5 להם לשמור מרחק מהישראלים, מתוך כוונה שאלה לא יחדרו לאיזור הרלתא עצמה שמואל חץ, אשר יצא לא אחת לאיזור טקסאס כטייס מיתי, נהג לומר לטייסים המאוכזבים: ״מה 6 אתם רוצים מהם- שיתנרבו להיות מופלים?!״ 306 רוח רפאים מעל קהיר טילי שלל וטילים מתקדמים במהלך מלחמת ההתשה הפעיל חיל האויר הישראלי ארבע משפחות של טילי אויר־אויר: - טילים מונחי מכ״ם מסוג מאטרה - טילים מונחי אינפרא־ארום מסוג שפריר ושפריר טילי סיידוויינדר בנוסף לאלה, הוכנסו לשימוש מבצעי גם טילי שלל מסוג מלחמת ששת הימים נמצאו במחסני הצבא המצרים בביר גפגפה ומקומות אחרים מעל טילים מסוג זה )שהיו למעשה, העתק של טילי סיידויינדר דגם טילים שוגרו בניסוי בטייסת בר נות ברפידים. ככל הידוע לא הופלו מטוסי אויב בטילים מסוג זה. הפעילות במבצעי ״רימון״ נמשכה למעשה עד תום המלחמה, אולם היוזמות באיזור"טקסאס״ הלכו וגוועו. חיל האויר המצרי ״לא היה מוכן לשחק את המשחק של הישראלים״*. מבצעי ״רימון ״ באיזור זה הופסקו בתקופה זו, כאשר התברר כי המצרים החלו להציב באיזור סול- 2-7 לות טילי למרות שחיל האויר לא הפעיל מעל סוריה את השיטות של ״טקסאס״ היו התוצאות דומות. אש על כוחותינו: מירז׳ פוגע במירז׳ ב־ מטוסי סמב״ד של 307 מבריחים את המיגים גר, סמ״ט א׳ של הטייסת. את הסמב״רים רוני חולראי. הווטורים תקפו את מטרותיהם, והיו כבר בדרכם חזרה מעל הים, לרמת דוד. אחריהם חזר גם המבנה של הסמב״רים. את הפעולה ניהלו שתי מערכות בקרה יב״א מערכת הבקרה הדרומית, שקיבלה לפני כן התרעה מודיעינית על אפשרות של חדירת מיגים, חשרה כי הסמב״רים הם למעשה המיגים בהם מדובר. ״המערכת ננעלה על הדעה שאלו מיגים מצרי- ים״ סיפר הבקר רס״ן אברהם ויידה, שהיה בחדר הבקרה אותה עת, ״אז אמרו שצריך להפיל אותם. שאלו אותי אם יש שם מישהו, אמרתי: ׳כן, יש שם משהו- וזה שלנו׳״. הבקרים לא ראו נכון את תמונת הזירה האוירית, והחליטו להפנות לשם מטוסי מירז׳ של . שני מירז׳ים מטייסת 8 ריהם את מטוסי הכוננות מרפידים סיני. במטוסים היו אשר שניר ועמרי אפק)הופמן(. זוג מטוסים נוסף של טייסת גיורא אפשטיין הוזנק וקיבל הוראה להצטרף לזוג הראשון. זמן קצר לאחר מכן הוזנק זוג מירז׳ים נוסף של הוזנקו לעבר מבנים של מטוסים ישראליים, שחזרו מתקיפה או היו בפטרול, בלי שמישהו בבקרה יבחן את המצב לאשורו. בודינגר שהבחין בסמב״דים מרחוק נערך ליירט אותם וכבר היה במררף אחר הזוג האחרון, כאשר לפתע הם הבחינו בו וערכו פניה. בשלב זה הוא זיהה כי אלה מטוסים של חיל האויר, והפסיק את המרדף. אחר הבקרים של מטוסי הסמב״ד והווטור התערב, ונתן להם הוראה לטוס נמוך ולהתרחק במהירות מהאיזור. סיפר גיורא אפשטיין: ״צירפו אותנו לאשר שניר ועמרי הופמן. פטרלנו ברביעייה ובשלב מסוים אמרו לנו לרוץ למפגש לבארדוויל. מרפירים הגיע אותו מבנה נוסף אותו הוביל ר. אנחנו זוג אחורי אחרי אשר והופמן. אני רואה זוג מושך מדרום בעוד אנחנו רצים למפגש״. ר. היה מוביל הזוג הדרומי יותר והוא סיפר: ״הבקר הזניק אותנו מרפירים. ׳גובה התעלה׳, לעבר ׳מטוסים שלהם שחודרים בצפון סיני לכוון אל עריש׳. אני חותך ומתחיל לראות אותם. ראיתי אותם מאחור- במבט מאחור הם נראו ׳סכין׳ - רק הגוף והכנפיים. לא שמתי לב שאין להם זנב. שיגרתי טיל ממרחק הערוץ שלי. ואז ראיתי שזה מירז׳. צעקתי לבקר: ׳אלה מירז׳ים תזהיר אותם!׳. הבקר הזהיר והמטוס שבר חזק. שמעתי על הערוץ ׳נפגעתי. אני גולש לכוון אל עריש׳. ההרגשה שלי היתה גרועה. המשכתי לטוס לכוון שלהם והוא ביצע נחיתת אונס. חזרתי לרפידים. ברגע שנחת - משהו כבד מאד ירד לי מעל .9 הגב. במשך תקופה ארוכה לקחתי את הענין הזה נורא״ על קורות האירוע הטראגי, מספר עמדי אפק: ״פטרלנו רביעייה, מפורט סעיר ודרומה. היו שם עוד כמה זוגות של לים מפורט סעיר לאגמים ולהיפך, ופתאום מקבלים פקורה ׳למפגש הבנתי מה קורה כאן- איך הם כבר חדרו לסיני? אבל אנחנו חיילים ועושים מה שאומרים לנו. "מאיצים וסוגרים טווח. הבקר מכוון אותנו. כיוון בינינו ואנו טסים גבוה, מעל מטה כנף שמאל כדי לראות טוב יותר, ופתאום אני חוטף פגיעה מעל ג׳בל מערה. זה בלב סיני, צפו- נית מזרחית לרפירים. הפגיעה קשה. ואני חושב: ׳ערבי דפוק דפק אותך כאן!״. 308 רוח רפאים מעל קהיר אני כבר לא רואה אף אחר. מכניס את הראש לקוקפיט ושם המנורות צהובות. אני מתארגן. מנקה את האוירון, פתאום הפסקת חשמל כללית. אני נכנס לקשר: ׳נפגעתי. יש לי אש במנוע. האם מישהו יכול לעזור?׳. היתה הרביעייה, אבל כולם התעופפו. כולם מתנפלים עכשיו על ערבים״. עמר׳ והמירז׳ הפגוע - הרבה קור רוח ותושיה נדרשו כדי להנחית את המטוס 309 מבריחים את המיגים עמרי היה בקיא בהטסת המירז׳, והתכוון להנחית אותו, למרות הפגיעה הקשה. בפניו עמדה הדיל־ מה היכן להנחית את המטוס- ברפירים שהיתה מאחוריו, או באל עריש על חוף הים לפנים. ״אני מרים אף, מקטין מהירות לגלישה. מכבה מנוע שלא יעלה באש, המשכבים קופצים. אני בחי- רום. יש גובה, יש מהירות - המטוס עדיין טס. רפידים רחוק מרי, וזה בכיוון אחר. אני טס דים גבוה מצפון מזרח, עושה פניה של מצנח. ״אני מדדה לתחנת הקרקע שם, בא למגהל, ושם היה טלפון שרה מצחיק. ׳מוטי בטלפון׳ אומר לי אחר הפקחים. ״עמדי מה שלומך?״ שואל מוטי. ״נפגעתי כרגע מאיזה ערבי. מצבי טוב״ עונה לו עמדי. ״יש לי לספר לך סיפור עצוב: זה לא ערבי - מי שירה בך זה ר.!״. עמרי אפק קיבל רישום לזכות על הצלת מירז׳ ״בתאריך המטוס, שעה שביצע גיחה מבצעית בשטח אויב. הודות לרמתו האישית וקור רוחו, התגבר סרן הופמן על התקלות והנחית את המטוס בשלום, תוך כדי אוברן כח המנוע״. )-( מדרכי הוד מפקד חיל האויר״. נתק מכ״ם, נתק מכ״ם!״ זה לא היה המקרה היחיד בו ירו מטוסי קרב ישראלים האחר על השני. קיץ של קרבות אויר. טילי המאטרה ו־ מבנה. הטייס א. טס עם מוביל אחר. המטוסים שיצאו לפטרול טסו כשהם חמושים ומוכנים לקרב, כולל מערכות המכ״ם והשיגור. את המערכת שהפעילה את טילי המאטרה, ניתן היה להציב במור ״טיר אוטומטיק״- ירי אוטומטי. כל שעל הטייס לעשות היה להעביר את מתג השיגור למצב זה. המכ״ם היה נועל על המטרה, בורק טווחים, כיוונים ושאר נתונים, ובמצב המתאים ביותר היה משגר את הטיל- ללא התערבות של הטייס. מצב קלאסי ליירוט מפציצים. באחת הטיסות יצאו המטוסים של סיני. מערכת היירוט של המירז׳ בו טס א. הגיעה למצב שיגור, וטיל המאטרה הגרול השתחרר מגחון המטוס ברעם אדיר, להפתעתו ולהפתעת כל בני המבנה. הטיל טס קרימה במהירות כשהוא מתבי־ ית לעבר המטוס המוביל שטס לפנים. ״נתק מכ״ם, נתק מכ״ם!״ פרצו כל הטייסים שהבחינו לפתע בלהבה ובטיל המזנק מגחון המטוס. א. התעשת, כיבה את הסיראנו, והטיל הגרול והקטלני, שנותר ללא ההנחייה של המכ״ם, איבד את הביות ואת המטרה, נפל והתפוצץ על הקרקע. 310 רוח רפאים מעל קהיר מבצעים מוסקים - קיץ סתיו למבצעי הפשיטה בעומק מצרים, היתה השפעה רבה על הפעילות לאורך התעלה. לאחר המבצ- עים של סוף שנת מבצעים אלה שני מאפיינים: פעולות נגד מטרות תשתית אזרחיות ופעולות נגד מחנות ובסי- סים של צבא מצרים. הפעולות נגד התשתיות נערכו על ידי יחידות עילית שונות, בעוד המבצ- עים נגד יחידות הצבא, שכונו מבצעי ״מעופפים״ נערכו על ידי חטיבת הצנחנים, תחת פיקו- דם של יצחק מרדכי, לימים אלוף ושר הביטחון, דורון רובין ושי תמרי, לימים קצינים בכירים. פשיטה על ראס ערבייה צה״ל גייס לפעולות המיוחדות שנערכו בקיץ או הקומנרו הימי)עוברת קיומן של היחידות ושמן הצבאי, לא היתה ירועה בציבור אותה עת(. בליל סואץ, ופגעו במתקנים ובאמצעי לחימה. במהלך הפעולה נהרגו מחיילי צה״ל נפצעו. ״בוסתן המבצעים המוסקים של חיל האויר והיחידות המיותרות של צה״ל נמשכו גם בקיץ 29 פעם נוספת בעמודי המתח הגבוה שהוביל בין אסואן לקהיר הפשיטה בוצעה בקרבת המקום בו בוצעו שתי הפשיטות הקודמות נגד קוי המתח הגבוה, "הלם״ ו״בוסתן מסוק אחד, מוטס בידי פרי, נחמני ואהרוני, הנחית את הלוחמים בעוד מסוק שני מפנה אותם מן האיזור. שלושה מסוקים אחרים היו בכוננות להזנקה כרזרבה או לתרלוק. כמו כן קיבל המבצע סיוע בדמות מטוסי סקייהוק לממסר קשר, מטוסי תובלה לחילוץ ועוד. מסוקי סופר פרלון המריאו בשעה מצרים. הטיסה ארכה כשעה ושלושים דקות, ולאחר מכן נחת המסוק כחמישים מטרים מקו המתח הגבוה. שלא כמו במבצע קורם בו השתמשו הצנחנים בעגלות, הפעם הם נשאו ״אלונ- קות״ היות והעגלות שקעו בחול במהלך המסע לעבר היעדים. הלוחמים התפצלו לשתי חוליות והצמידו מטעני חבלה לעמודים. לאחר מספר רקות הכוח התרחק מהמקום והחלו התפוצצויות חזקות. חמישה עמודים קרסו, בעוד השישי נשאר לעמוד על מקומו. לפתע שררה עלטה בכל האיזור ואף מאות קילומטרים הרחק משם. בשעה 23:20 המצרים מיהרו להכחיש את הודעת דובר צה״ל על הפעולה המוצלחת בנגע חמאדי. עוד לפני המבצע יצאו רן פקר, מפקד טייסת 311 מבריחים את המיגים הפעולה צילומים מעורכנים של המקום לקראת הפעולה. למחרת בבוקר נשלחו שני מטוס מירז׳ ובהם איתן כרמי ואשר שניר, וצילמו את העמוהים הפגועים השרועים על הארץ וליהם העוב- רים המצריים המשקמים את ההריסות. הצילומים לפני הפעולה ואחריה, פורסמו בהבלטה על ירי סוכנויות היריעות והפריכו את ההודעה המצרית. מבצע ״בוסתן לקחים ממבצעים קודמים ומתכנון קפדני. ״בוסתן בליל חטיבה דות נבחרו היו בראס אבו באכר, ראס אסרן וראס אזברבן. היו אלה נקודות תצפית ומשמר אשר הוקמו בעקבות פעולות צה״ל בעומק מצרים והן נועהו לגלות את מטוסי חיל האויר ומסוקיו בשלב החדירה, וגם לפגוע בכלי הטיס ובלוחמים, תוך שימוש במקלעים, תול״רים, מרגמות וכלי נשק אחרים. כהי לסייע באש מן האויר ללוחמים, הוכנו גם שני מסוקי בל במקלעי מאג. שלושה מסוקי סופר פרלון המריאו יחר בשעה התפצלו: שניים פנו צפונה והשלישי דרומה. במסוקים שפנו צפונה היו פרי, נחמני, אחרוני ושלום ואתם ויצחק ואתם שפנה דרומה היו בר, סלע, יהלומי ובלנרו ואתם יהוהה בר. מיגים ואיליושין מוזנקים לאויר מסיבות שונות רק שני המסוקים ה״צפוניים״ הגיעו בזמן ליערם. המסוק שפנה דרומה הנחית את הלוחמים מאוחר מן הזמן שנקבע בגלל טעויות הכוונה. לאחר דיהם והחלו בפעולה. המסוקים נתגלו על ירי המצפים והמכ״ם המצרי ו־ הוזנק מיג הערכה שהמסוקים פועלים בעומק. מיג שי, מפציץ הו־מנועי מסוג איליושין כשעתיים לאחר חדירת המסוקים לשטח מצרים. בתגובה הוזנקו שני מירז׳ים מרפידים ופטרלו שעה ארוכה לאורך חוף הסואץ, אולם לא נוצר מגע עם המטוסים המצרים. הכוחות תקפו את המוצבים המצריים ונקודות התצפית נפצעו. סמל ושני אזרחים נשבו. בתום הפעילות פונו הלוחמים מן האיזור על ירי שלושה מסו- קים. 312 רוח רפאים מעל קהיר "בוסתן למחרת, ב־ שלושה מוצבי משמר בחוף ראס אסרן וראס אבו באכר, על הכביש הראשי המוליך ממצרים לסו- דן. בפשיטה נהרגו פעולות אלה לא הביאו להפסקת האש. נראה היה כי המצרים היו מוכנים לשלם כל מחיר כרי לפגוע בעמרות צה״ל על קו התעלה, והפעולות שתוכננו ובוצעו על ירי הלוחמים הישראלים, לא היו אלה ״דקירות סיכה״ כפי שהגדיר אותן סא״ל מתן וילנאי, מפקד גדוד צנחנים ולימים אלוף בצה״ל. מבצעי ״מעופפים״ ״בוסתן בסוף קיץ מחנות ובסיסים בעומק מצרים. במהלך מלחמת ההתשה נערכו חמישה מבצעים מסוג זה. . נגד בסיס ״פיקוד המר־ 10 המבצע הראשון היה ״בוסתן כד של צבא מצרים במנקבד, בו היו כ־ יש לציין כי הפעולה נערכה בתקופה בה היו הכוחות המצריים בכוננות לקראת פעולות מסוג זה והיחידות לאורך קו החוף תוגברו. יחידת צנחנים ובה הביטחון( יצאה לביצוע הפעולה. במבצע השתתפו שלושה מסוקים: שני מסוקי סופר פרלון- האחד כבד ובו וארבעה לוחמים. בגלל מגבלות משקל ויכולת הנשיאה של המסוקים הציע מפקר הטייסת, רס״ן אבי פרי)שקיבל ימים מספר לפני כן את הפיקוד על טייסת תן מן האויר ולחסוך הטסת לוחמים למשימה זו. מסוק שלישי ובו שלוש חביות דלק נוער להמ- תין ממזרח לנילוס באיזור אסיוט, כדי לשמש כמסוק חילוץ ותדלוק. מסוק רביעי המתין באו- פיר לכוננות תרלוק ומסוק חמישי הוכן כרזרבה. המסוקים יצאו מתל נוף ונחתו באופיר, משם יצאו לאבו רורס. בשעה קים מאופיר לא־טור)הצוותים היו פרי, בן ארי, מתי ומושקטל, ובמסוק השני שפי, ורדי, הלל ובלנרו(. בשל תקלה נגרם עיכוב ביציאה מא־טור. שני מסוקי הסופר פרלון חצו את המפרץ לתוך שטח מצרים. מסוק שלישי)היו בו גנזבורג, עדו, אתרוג ואונגח יצא כמחצית השעה לאחר מכן, ונחת באיזור אסיוט. עם הגיעם לנקורות שנקבעו, הם הנחיתו את המרגמות והלוחמים. המסוק הכבד של שפי, חזר לא־טור בעור המסוק של פרי, נסק לאויר כדי לשמש מרכז תצפית מעופף ולכוון את הרגמים. אלה הפגיזו במשך כמחצית השעה את המחנה הגדול במנקבר, שם פעלה מפקדת פיקוד המרכז של צבא מצרים. כל המסוקים חזרו בשלום לשטח ישראל. 313 מבריחים את המיגים בהפגזות נגרמו למצרים אבירות רבות ובין ההרוגים היו גם קצינים בכירים. המצרים הודיעו למחרת על מטוס תקיפה ישראלי שתקף את המחנה, אולם המירע האמיתי התפרסם לאחר מכן בעולם. מבצע ״תרנגול בליל הראשונה, תרנגול )ראה תיאור בנפרר( הפעולה השניה היתה מבצע ״תרנגול שבויים מצריים, כרי שניתן יהיה להחליפם בשבויים ישראלים המוחזקים במצרים. במסוק סופר פרלון הראשון היו הקברניט נחמיה רגן, הנווט עדו אמבר והמכונאים שני ויצחק. במסוקי השני היו הקברניט שאול שפי, טייס המשגה דרור, והמכונאים סירי וציון. בראש היהי- רה של סיירת מטכ״ל עמד רס״ן אהוד ברוג)ברק- לימים רמטכ״ל וראש ממשלה(. המסוקים הנחיתו את הלוחמים ופינו את האיזור. למרות המירע המודיעיני על שיירה צבאית צפויה לא עברו במקום כלי רכב צבאיים אלא רק כלי רכב אזרחיים. במבצע נשבו כולם אזרחים. בשעה ורדי, מתי ומושקטל, ובמסוק השני שאול שפי, דרור סירי וציון( כרי לפנות את הלוחמים והשב־ ויים. לפי ההתחקיר של צה״ל ״המבצע הצליח בביצוע אך נכשל במשימה״. מבצע ״תרנגול בליל כלי רכב שנועדו לטמון מארב לכלי רכב מצריים באיזור בין ראם גארב לראם זעפרנה. יש לציין כי במהלך השבועות בהם בוצעו המבצעים היה הצבא המצרי בכוננות גבוהה ביותר כדי למנוע או לפגוע בכוחות הפושטים של צה״ל. למרות זאת ניצל צה״ל את יכולת הפעולה המהירה שלו, מול יכולת התגובה האיטית יחסית של המצרים, כדי לבצע את המשימות בלב מצרים ולחמוק חזרה לשטח ישראל בסיני. יותר מכך, צה״ל ירע כי המצרים משגרים מטוסים כדי ליירט ולה- פיל את המטוסים ולמרות זאת ננקטו שיטות כדי למנוע את הפגיעה במסוקים, אם על ירי הזנקה של מטוסי קרב לפטרול בשמי האיזור או על ירי משיכת המטוסים המצריים לאזורים אחרים. לצורך המבצע יצאו בשעה רודס וחצו את החוף. שני מסוקי בל צורך לסייע באש ללוחמים במקרה של התקלות )במסוקי הסופר פרלון היו פרי, עדו, מתי ושלום. במסוק השני שפי, הררי, ורקר ובלנרו. בשלישי טריז, בן זאב יהלומי וקרן(. הם נשאו שני ג׳יפי תולר וג׳יפ סיור ו־ במהלך חציית החוף התגלו המסוקים על ידי מכ״ם מצרי ותצפיות, והם נערכו לפעול נגד הכוח 314 רוח רפאים מעל קהיר על ידי שליחת סיורים חמושים. המצרים הזניקו מפציץ איליושין לחפש את המסוקים במדבר המזרחי, על ציר בני מזר ראש ג׳רב. מהאזנה למודיעין המצרי התברר כי הם הבחינו בשלושה מסוקים וגילו גם את מקום נחיתת הכוח. בשעה מצרי לאיזור המארב ועלה על אחד המטענים שהטמין הכוח. ג׳יפי התולר פתחו לעברו באש. שלושה חיילים מצריים נהרגו. בשעה בליל לתעלה והפגיז בסיס של הצבא המצרי. מבצע ״באפלר נגד נמל סאפגה מבצע אחר נערך לעבר בסיס ימי מרכזי של הצי המצרי במפרץ סואץ. היה זה בסיס סאפגה, ששכן על החוף המערבי של המפרץ, כ־ הגדולים במערך הימי של הצי המצרי, לאחר נמל סואץ, ועגנו בו משחתות, צוללת, ספינות טילים וטרפדות. הפעולה נעשתה כתגובה על פעילות של ספינות חיל הים המצרי נגד כביש החוף בין בלוזה לרומני בצפון סיני בליל צוללנים מצריים נגד מטרות בנמל אילת. גם פעולה זו נעשתה למרות הכוננות הגבוהה של הכוחות המצריים באיזור מפרץ סואץ. ב־ בדצמבר קיבלו כל היהירות המצריות לאורך החוף התרעה מפני אפשרות של פעולה ישראלית, והן הוכנסו לכוננות גבוהה. זמן קצר לפני הפעולה יצא מטוס ווטור של בליל ראס גמסה לגרדקה. במסוקים היה כוח שמנה שתי מרגמות ועשרות פצצות. את המסוקים הוביל אברהם פרי, מפקר טייסת השני הטיס שאול שפי. היות והיה צפוי כי המצרים יכבו את האורות מיד עם התחלת הירי, נשלח לאיזור גם מטוס סקיי־ הוק שתפקידו היה להטיל נורים כדי להאיר את האיזור. במשך כעשרים דקות ירו הרגמים מאה פצצות מרגמה לעבר הבסיס, כאשר המסוק של פרי משמש כתצפיתן ומכוון את הירי של המרג- מות. שתי הפעולות הבאות במבצעי ״מעופפים״ נערכו בשנת מבצע מוסק נוסף נערך בליל סואץ. הכוח חדר כעשרה ק״מ מן החוף ופגע במתקנים צבאיים ואף שבה ארבעה חיילים מצרי- ים, לפני שחזר בשלום לשטח ישראל. בפעולה נפצע חייל צה״ל. 315 מבריחים את המיגים התכתשות עם הסורים קרבות האויר בקיץ הסורי. במקרים רבים היה זה לאחר נסיון ליירט מטוסי צילום. כך היה גם ביום זה. ב־ שלמון לגיחת צילום מעל המרחב שבין רמת הגולן לרמשק. הסורים הזניקו מיגים לאויר כדי ליירט את המטוסים הישראליים. באויר פטרלו אותה עת מטוסים של היו בכוננות הזנקה מיידית. מפקד טייסת ריכטר וטייס נוסף. המיגים נראו מרחוק כשהם מתקרבים במהירות מאיימת לעבר מטוסי הצי- לום. לאורי היו שלושה טילים: שני טילי שפריר תצורה זו נבחרה כדי לאפשר פגיעה במטוסי יירוט סוריים מטווח ארוך. מיד לאחר שהמטוסים הסוריים התקרבו לאיזוד נשלחו מטוסי הצילום הבלתי חמושים הביתה, ומוטי הורה ליירט את המיגים. אורי הוביל את מטוסי בגובה הקרב והוא רצה למשוך אותם לכיוון שלנו. הוא נתן לנו כיוון כזה שהם יבואו מכיוון הזנב שלנו. ואז המיגים הולכים וסוגרים טווח להכנס לקרב. השלכנו נתיקים ופנינו לעבר המיגים. עם תחילת הפנייה, אנחנו רואים את המי־ גים שמים עלינו את האף ומשגרים טילים". בינתיים הבחין אורי במיג הוא צעק לו לשבור. ״התחיל קרב כשהם ביתרון" סיפר אורי. אורי החליט לתת הזרמנות לטיל היהלום, שלא היה מהטילים המתאימים לקרבות אויר הדוקים. "אני נועל את ה׳יהלום׳ על המטרה, לוחץ על כפתור ונשמע רעש, לפחות כאילו שאני משגר את ה׳אטלנטיס׳ לשמיים״ סיפר אורי, "לאחר שיצאתי מענן העשן, עקבתי אחרי המיג, מחכה לפיצוץ והטיל הזה נעלם. ער היום אני לא יורע לאן הוא עף". אורי לא ויתר וחזר לטילים הקטנים, שכבד הוכיחו עצמם בקרב. ״התקרבתי אל המיג קצת מאחור שיגרתי טיל שפריר מ־ שלמה ויינטרוב היה עסוק אותה עת בהתכתשות מול זוג המיגים השני. הוא תמרן מאחוריהם, כיוון לעבר המיג האחורי, והפיל אותו בטיל שפריר שני הפיצוצים הוכיחו לטייסי המיגים כי כאן מדובר כטייסים ישראלים מסוכנים. הם החלו לחפש מפלט ולחמוק לעבר בסיסי האויר שלהם. קובי היה בגובה רב כאשר התנהל הקרב של אורי ושלמה. הוא הבחין באחר המיגים המנסים להתרחק, פנה לעברו, נצמר אליו, התקרב לטווח תותחים והפיל אותו בצרור קצר. שלושה מיגים סוריים לא שבו לנחיתה. 316 רוח רפאים מעל קהיר גיורא רם )פורמן( ואיתן בן אליהו הסתערו בהתלהבות על הסיגים הסוריים איתן בשעה שות. פורמן היה אותה עת הצ״ח בטייסת. איתן היה נלהב, לאחר שנאמר לו כי הוא בין המועט־ דים לקורס ההסבה הראשון על הפנטום. הם פטרלו בשמי האיזור. הקרב של הרביעייה הראשו- נה הסתיים בינתיים, המיגים התרחקו מן האיזור והיה נרמה כי זו תהיה גיחה אבורה. המטוסים המשיכו לפטרל עור זמן מה לאורך הגבול בשטח ישראל. ״לאחר פטרול של כרבע שעה קיבלנו התרעה על מבנה מיגים שטס במקביל לנו ובאותו כיוון״ סיפר איתן, שהגיע להוט לקרב. ״כשנמסר לנו שהמיגים פונים לעברנו טיפסנו לגובה שלושים אלף״. ״כשפנינו דרומה נמסר לנו על תנועת מיגים ממערב לעבר שטחנו״ סיפר גיורא פורמן, ״המר- חק היה כעשרה מילין״. שניים מבין המיגים טסו גבוה כרי להגן על הגזרה האחורית של הזוג הראשון שטס נמוך יותר ונכנס מיד לקרב. המירז׳ים קיבלו פקוהה ״למפגש!״, השליכו את הנתי־ קים שלהם, ופנו מזרחה לעבר מטוסי המיג ״נוצר קשר עין בינינו, ומספר אחת שלי התארגן מיה מאחורי אחד המיגים״ סיפר איתן שהטיס את מירז׳ בדיוק מתחת למספר אחת. הזהרתי אותו שהוא ממש מעלי. קבענו את חלוקת המטוסים בינינו. המטוס ׳שלי׳ ראה אותי והתחיל לתמרן. הוא ניסה להלחם ולבצע קרב מספריים אך איכות הבי- צוע היתה יתהה למרי". איתן הגיע למצב ירי ולפתע צלל המיג הסורי אנכית מטה כלפי הקרקע. איתן צלל מאחוריו. 317 מבריחים את המיגים שני מיגים סוריים הגיעו לעזרת חברם הנמלט וגיורא הזהיר את איתן. ״התיישבנו על זוג מיגים וכשהבטתי קהימה להערכת מצב, ראיתי כי הזוג שעליו תרגלנו, ישב על מטוסים שלנו״ סיפר גיורא. הוא החל לסגור את הטווח לעבר המיגים. הוא תמרן כרי להגיע מאחוריו כשהוא סוגר מרחק במהירות גבוהה: ״עצרתי ממש מעליו, וראיתי שהוא כלל לא מרגיש בנוכחותי. סגרתי טווח והמשכתי להתקרב אליו וראיתי לפתע שהוא מכוון שוב למטוס שלנו. ברגע שבו הזהרתי את חברי, ראיתי כיצר המיג משגר טיל לעבר המטוס ששבר. צעקתי ׳שוגר טיל!׳ וראיתי כיצר זה מתפוצץ ליה המטוס של חברי״. ואכן אחר המיגים ה״גבוהים״ הספיק לשגר לעבר איתן טיל ״אטול״ שרסיסיו פגעו במירז׳. ״שברתי מיד" סיפר איתן, ״שמעתי מכה. אחר כך הסתבר כי שוגר אלי טיל וכי כמה רסיסים פגעו בגוף המטוס. מיד לאחר השבירה התארגנתי שוב על המיג הנמלט. טייסו ניסה לתמרן ולברוח אך ללא הועיל. צרור קצר חתך את שורש הכנף ומיד נראו לשונות האש הראשונות. המנוע פסק כנראה מלפעול, מהירותו של המיג יררה בבת אחת. חלפתי לידו ובאותו רגע ממש ראיתי את הטייס נשלף מתוך התא ועף כפגז כלפי מעלה״. בעור איתן מפיל את המיג ונחלץ מהמטוסים האחוריים, התמודד גיורא עם מיג אחר, והפיל אותו בצרור מתותחי מטוסו. איתן לא התכוון להסתפק במיג הראשון. הוא הבחין במיג נוסף ורדף אחריו. אך המרחק ביניהם היה רב מרי. על המיג הזה הלך גם גיורא. ״פתחנו מבערים מלאים. המרחקים הלכו וגדלו", סיפר גיורא שהטיס את מיח׳ סת. הוא שיגר טיל לעבר המיג בעוד מיג אחר היה מאחוריו. איתן צעק לו לשבור. ״שברתי וראיתי כיצר הטיל שלי משפשף את המיג״ סיפר גיורא, ״חלקו האחורי של המטוס הסורי החל לבעור ותוך שניות התפוצץ לרסיסים. הטייס הסורי נפלט ממש מול פניו של איתן. כל אותה עת פטרלו מטוסים של מטוסי הצילום, צפה באירועים ״מהקומה העליונה״ ושימש כ״יועץ״ לטייסים. הוא כיוון אותם לעבר מיגים בורחים. אחרי שהבחין בהפלה של איתן ובמרדף שלו אחרי מיג נוסף, הוא עודר אותו: ״תפיל עוד אחד!״. לאויר נשלחו עור מבנים. באחר מהם היה גם רן גורן שיצא לפטרול בצפון. המבנה שלו פטרל לאורך הגבול עם סוריה. לפתע קלטה הבקרה ארבעה מיגים סוריים. המירז׳ים המפטרלים הופנו לעברם. טייסי המיגים היו קצרי רוח: עור בהיותם בטווח רחוק הם שיגרו מטח טילים לעבר המירז׳ים בהתקפה חזיתית כמעט. הסביבה הפכה מסוכנת עבור הטייסים הסוריים. הם פנו פגיה מהירה והחלו לסגת לתוך סוריה. המיג המוביל הפעיל מבער והספיק לחמוק משם. רן הסתער על המטוס השני. לאחר התכתשות קצרה הוא השיג יתרון על המיג וברגע שזה ניסה לפנות מזר- חה, סגר מרחק בזוית מתונה, התקרב אליו מהצד לטווח תותחים ופירק אותו בצרור קצר. היה זה המיג השני שהפיל רן גורן בתוך שלושה ימים. היה זה יום קרב עתיר הישגים לטייסות הקרב של חיל האויר: שבעה מטוסים סוריים הופלו בקר־ בות אויר מעל מרחב המשק. 318 רוח רפאים מעל קהיר ווטורים לאויר- מטוסי הווטור וט״ס׳ תקריות גבול עם ירדן במהלך כל שנת הצבא העיראקי באיזור אירביד ואירגוני הטרור הפלשתינים - לבין כוחות צה״ל. בליל ונכנסו לשטח ישראל. ב־ הפעולה ירו חיילים ירדניים לעבר הכוחות מבניין משטרת גרנרל. בתגובה הוזנקו ארבעה מטוסי סופר מיסטר של טייסת בל ״משוט ב־ מטוסי חיל האויר יצאו לתקוף מטרות בשטח יררן, וכן הוחלט להשמיד את תחנות המכ״ם ברכ- סים באיזור מאזר ומען בירדן. תחנות אלה כללו גם מערכת מכ״ם מסוג האוירית המצרי, שסיפקו למצרים התרעות על מטוסים ישראליים שהמריאו משדות התעופה בארץ. הפעולה במבצע "משוט פעלו המטוסים נגר התחנות עצמן. שתי רביעיות של מטוסי סקייהוק, תקפו את סוללות הנ״מ המגינות על המכ״ם במאזר, וזוג נוסף שהיה בפטרול, תקף אותה לאחר מכן. לאחר התקיפה הוזנקו עור שני זוגות נוספים, אולם הצפיפות בשמים היתה גרולה, והם לא נכנסו לתקיפה. מרכז השליטה הורה להם להטיל את חימושם לים. 319 מבריחים את המיגים סרן נפתלי פורת למחרת הוחלט לשלוח מטוסי ווטור של פה. יעקב טרנר, מפקר הטייסת, הוזמן לפני התקיפה למפקד חיל האויר, כרי להסביר לו את חשיבות הפעולה. ״כשהוא היה צריך דיוק רב במטרה, היה ברור לו שהוא לוקח את טייסת מה״ אמר טרנר. את המבנה הוביל טרנר, ועמו מיכאל גיל, נפתלי פורת סמ״ט א׳ ויצחק גת מספר ארבע. המטוסים יצאו מרמת דוד רדומה, בגובה נמוך וחצו את ים המלח באיזור עין גרי. הם התרוממו מעט לפני המטרה והתארגנו לתקיפה. פורת פרץ לקשר והזהיר: ״שימו לב. יש קצת נ״מ, אני חושב. הלוואי ותמיד הנ״מ יהיה חלש כמו היום״. כל הרביעייה ביצעה יעף ראשון ונכנסה ליעף שני. מערכות הנ״מ נערכו בינתיים ועקבו אחר מבנה המטוסים. טרנר ביצע יעף שני, ויצא עם מספר שתיים. ״השלכתי שתי פצצות ראשון, אחרי מספר שתיים״ סיפר טרנר, ״וכשנפתלי היה צריך להשליך, אני כבר הייתי אחרי המטרה. ראיתי אותו נכנם לצלילה כרי לתקוף מגובה יד״. היה זה מטוס מספר את הפגיעה ראה גם אורי שחר, חברו לקורס של פורת שתקף לאחר מכן בסקייהוק: ״שריג הוביל את הסקייהוקים לתקיפה. ראיתי את פורת גבוה, מוריד כנף לכניסה לתקיפה, ופתאום ראינו פיצוץ״. אחת ההשערות היא שאחר המרעומים של הפצצות הופעל וגרם להתפוצצות. נפתלי פורת נולד ב־ ואת מנהיגותו השקטה. במלחמת ששת הימים הוא היה טייס מירז׳ ב־ לתפקיד סמ״ט א׳ בטייסת וכאשר החלו הפעולות האויריות, החליט לחזור לשרות. באותו היום הותקפו שתי מפקדות של ארגוני הטרור בצפון יררן, שסייעו להחדרת מחבלים לישראל כדי לבצע פיגועים ולחבל באירועי יום העצמאות. פעולות הטרור נמשכו גם בשבועות הבאים. ב־ חמה. בליל ב־ בדיר אל חריר בדרום ירדן. בליל 320 רוח רפאים מעל קהיר מחסני התחמושת של המחבלים. ארבעה מטוסים חמושים ברקטות ״זוני״ תקפו את המחנה בשעה גם ב־ רופין, וב־ חיל האויר הוזנקו לתקיפת סוללות ארטילריה של צבא ירהן שסייעו למחבלים. פעולה רבת היקף היתה ב־ לסירוגין, תקפו מטוסי חיל האויר את המטרות. באותו יום הותקפו גם מוצבים ירדניים מול מעוז חיים בעמק בית שאן. פעולות הטרור משטח יררן התנהלו גם בחורש הבא. ב־ העיר יריחו. תיירת נהרגה וארבעה אחרים נפצעו. בליל חה. ישראל איפשרה לירדן לחדש את העבודות, תוך הסכמה כי מחבלים לא יפעלו באיזור זה. בראשית אוגוסט פעלו שוב המחבלים, והטמינו מוקשים שגרמו למותם של שני חיילים ופציע־ תם של ב־ רצופות, תקפו ארטילריה ומחנות של צבא יררן מול בקעת הירהן. מטוסי חיל האויר תקפו בליל 28 למחרת כי בפעולת חיל האויר נפגעו שש משאיות, שלושה חיילים נהרגו ועוד ב־ חוסיין. השיירה הותקפה על ידי שמונה מטוסי סקייהוק ושמונה מטוסי סופר מיסטר בשעת לילה, בעוד מטוסי ווטור מגירים. בעקבות התפוצצות של מטען חומר נפץ שהוטמן על ירי מחב- לים ב־ מטרות צבאיות של ירדן ברמת אירביד. שלושה ימים לאחר מכן, ב־ הודיעה כי הפעולה נעשתה ״בעקבות שיתוף הפעולה הנמשך בין הצבא הירדני לאירגוני הטרור הפלשתיניים״. יום לאחר מכן תקפו מטוסים שבעה ריכוזי מחבלים במורהות המערביים של החרמון, בעקבות המשך הפעילות החבלנית באיזור זה שכונה ה״פתח לנר״. גם גסיון שני להגיע להסכם עם ירדן, לא כובד וב־ לאחר מלחמת ששת הימים, נותרו עדיין כוחות חיל המשלוח הסעודיים בירהן, והם השתתפו בפעילות נגד ישראל. כוחות אלה הותקפו על ידי מטוסי ווטור ב־ תחנת המכ״ם מושמדת שוב מאז הותקפה תחנת המכ״ם המצרית במאזר באפריל והושמהה, עשו המצרים מאמצים להקים אותה מחרש. אולם היל האויר לא התכוון לאפשר להם להפעיל אותה. ב־ מטוסי חיל האויר את התחנה והשמירו אותה, בעוד מטוס ווטור רו־מושבי משייט בגובה רב 321 מבריחים את המיגים ומתאם את התקיפות. כמו כן הופצצו מחנות של צבא ירדן, וסוללות ארטילריה שהיו מוצבות באיזור דרומית מערבית לעיירה א־סאלט. בין אלה היו גם עמרות ומחנות של צבא המשלוח העיראקי שהיה מוצב עדיין בירדן. מטוס ישראלי אחד נפגע מאש הנ״מ אולם טייסו הצליח למשוך אותו לשטח ישראל ולהנחיתו בשלום. כעשרה ימים לאחר מכן, יצאו מטוסי חיל האויר לתקוף את הסוללות העיראקיות באיזור רמת אירביר. סוללות ישראליים בעמק בית שאן. ב־ בטווחן הארוך, והשמידו אותן. גם תחנת המכ״ם היררנית בעג׳לון, הותקפה ב־ 322 פרק ״בוקסר״ בתעלה ״מלחמת הקזת הדם״ חורשי הקיץ של שנת תה של מלחמת ההתשה למעשה. כמתואר למעלה, ב־ ושליטה הכריז על פתיחת ״מלחמת הקזת הדם" )״חארב אל איסתינזאף"(. ב־ על ביטול הפסקת האש ולמחרת החלו תקריות חמורות לאורך כל קו המים. המטרה של שליטי מצרים, שנואשו מאפשרות לסלק את צה״ל בכוח מן השטחים ששוחררו במלח- מת ששת הימים, היתה ברורה והם הכריזו עליה בפומבי: התשה צבאית של צה״ל על ירי הגרלת מספר הנפגעים והשמדת מתקנים וציור בסיני, ופגיעה בכלכלת ישראל על ירי לחימה ממושכת שתטיל מעמסה כברה על המשק. התגובה הישראלית במהלך החורשים הבאים נוערה להוכיח למצרים כי אינם מסוגלים לפגוע בישראל, או לפתוח במלחמה שתביא לסילוק צה״ל מסיני. הארטילריה המצרית נתנה ביטוי להורעות המצריות, בהפגזות יומיומיות על מוצבי צה״ל והמעוזים שזה עתה הושלמו לאורך התעלה. ישראל ספגה במהלך החורשים הבאים אבירות רבות 36 הרוגים ו־ .1 עו ישראל הגיבה בסדרה של פעולות התקפיות, שנוערו להוכיח למצרים כי ארצם חשופה לפעילות של צה״ל. בליל המוביל חשמל מתחנות הכוח באסואן לקהיר. הכוחות פגעו גם בסכר נגע חמאדי ובגשר ליה העיר אידפו)ראה בנפרד(. ב־ רית. באותו חודש נערכו מספר פעולות משולבות. כוח של הקומנרו הימי פשט בליל תחנת חוף בראס ערבייה, ופוצץ את המתקנים במקום. במהלך הקרבות עם הכוח שהיה במקום נהרגו 29 המתח הגבוה מאסואן לקהיר באיזור סוהייג׳. המצרים, שזעמו על הפעולה הכחישו אותה מכל יכול חיל האויר מיהר להביא הוכחות: שני מטוסי צילום שיצאו למחרת בבוקר לאיזור הפעולה צילמו עובדים מצריים מתקנים את עמורי החשמל. הצילומים פורסמו בהבלטה בכל העולם. רצף הפעולות האלה, יחר עם הבום העלקולי בשמיר קהיר, הוכיחו לעבדל נאסר כי שמי מצרים חשופים. 324 רוח רפאים מעל קהיר שיחה עם חייל פשוט - נאסר לא הרבה לבקר בקו התעלה אך היה מודע למצב חייליו נאסר מדיח מפקדים בכירים נאסר שירע את האמת, למרות שנמסרה לו מאוחר יותר, הגיב על הפעולות בזעם רב. ב־ הוא הדיח, כמתואר למעלה, את מפקר חיל האויר המצרי, מייג׳ר גנרל מוסטפה שאלבי אל חינאווי, אשר מונה לתפקירו שנה לפני כן. יחר עמו הודח חסאן כאמל מפקד בכיר בפיקור ההגנה האוירית שהוקם אך מספר חורשים לפני כן. הצבא פרסם כי השניים"השלימו את משימותיהם בארגון חיל האויר וההגנה האוירית של מצרים״. נאסר הורה להגביר את כוחות"המיליציה העממית״ ולשלוח כוחות קומנדו לתוך סיני, כרי לפגוע במערך המעוזים שהלך והתנשא אל מול העמדות המצריות בגרת התעלה. טייסי הקרב של חיל האויר הוכיחו למפקרי חיל האויר המצרי, פעם אחר פעם כי טייסיהם עדיין אינם בשלים להתמוררות. הם יצאו מכל קרבות האויר כמעט וירם על התחתונה. עד למוער זה הפילו טייסי חיל האויר הישראל עשרות מטוסי מיג ישראל: לא להביא להסלמה למרות הצלחות אלה, בצה״ל היתה תחושה כי דרושה פעולה דרסטית כרי להביא להפסקת האש בתעלה ולהמחיש למצרים שאין כוחותיהם מוכנים לפעולה מלחמתית נגד ישראל. עם כך חיל האויר לא גילה להיטות להצטרף ללחימה באיזור התעלה. היו לכך מספר שיקולים: - שמירת מצבת מטוסי חיל האויר שהלכה והדרררה מאה מלחמת ששת הימים. 325 ״בוקסר״ בתעלה ראש אג״ם, עזר ויצמן היה היה מן הדוחפים העיקריים להכנסת חיל האויר למלחמה. בצילום עם סא״ל ישעיה ברקת ראש ענף מודיעין, מול קנטרה - רצון לשמור את ״הקלף החזק של צה״ל- חיל האויר- למלחמה אפשרית, שאיש לא ירע מתי תפרוץ. - הרצון למנוע ״עליית מדרגה״ בתגובות צה״ל, לאור איומי הרוסים והחשש כי יצטרפו ללחימה לצר המצרים. איש, במיוחד לא שר הבטחון, לא היה מוכן להחריף את המצב, ואליו הצטרפו גם מפקדים אחרים, שהמצב הקיים- של תקרית אחת למספר ימים, היה נוח להם. איש לא קבע מדיניות לטווח ארוך, איש לא היה מוכן לקהת יוזמה לוחמת או יוזמת שלום מול הערבים. מול דיין, ברלב, מוטי הוד ובכירים נוספים במטכ״ל ובמערכת המרינות, בלטה דמותו של ראש אג״מ, אלוף עזר ויצמן. ההיסוסים והשימוש המפוזר והבלתי יעיל בחיל האויר קוממו אותו. הוא דגל בהכנסת מטוסי התקיפה למלחמה, כדי להכריע אותה ולהביא תוצאות. ״בשנתי השניה כראש אג״ם״ כותב עזר ויצמן בספרו ״לך שמים לד ארץ״ ״מציקות לי שתי תופ- עות: צה״ל היבשתי, שלא הורגל מעולם למלחמת עמדות סטאטית... וחיל האויר המפואר שלנו יושב ואינו עושה כלום, פרט לצילומים וליירוטי מטוסי אויב, והוא הולך ומתרחק מן הדימוי של חיל המכ- ריע בקרב, בעליונותו המוחלטת״. והוא ממשיך: "על כל אוזן הרעפתי: ׳מוכרחים׳ להכניס את חיל ".2 האויר, מייד, במלוא עוצמתו. ועדיין לא קיבלו את עמדתי המלחמה באיזור התעלה הלכה והחריפה, במיוחד לאחר הצהרות נשיא מצרים. חיל האויר השתתף בלחימה בעיקר על ידי טיסות פטרול בשמי סיני והתעלה, שהלכו ושחקו את מצבת מטוסי המירז׳. 326 רוח רפאים מעל קהיר דיין לא אהב לקבל עצות ממפקדי צה׳׳ל. בצילום עם הרמטכ״ל חיים ברלב ואל״נ׳ו יעקב אגס׳ בביקור ברמת דוד אגסי: ״נכבוש איזור במצרים״ ב־ ומעלה, למפגש מיוחד ברמת הוד. את הכינוס שנערך באחד ממוסכי טייסת הבסיס, אל״מ יעקב אגסי, ומפקר הטייסת עזרא חתן)בבן(. השתתפו בה גם אהרון)ילו( שביט, מפקר טייסת תעופה, ואורי אבן ניר מפקד ברמת דור תחושה כי יש לפעול בצורה נחרצת יותר. ״את חיל האויר צריך להפעיל כאגרוף, לא כאצבעות״ אמר ילו שביט. לילו היתה תחושה קשה כי הפיקוה הבכיר מהסס יותר מדי לגבי הצורך ״לה בתגובה נחושה יותר של צ דיין פתה בדברים כלליים על המצב ולאחר מכן פנה אל הנוכחים ושאל: ״ראש אג״מ, עזר ויצמן, מציע להכניס את חיל האויר למלחמה בתעלה. אני רוצה לשמוע מה דעתכם״. אגסי לא יכול היה שלא להבחין בנימה של לעג לרעיון. מוטי הור לא הגיב ולא נתבקש לעשות זאת. סא״ל אהרון יואלי היה הראשון שהעלה רעיונות. מפקדים אחרים קמו ואמרו את דבריהם. ״אני חושב שלהכניס את חיל האויר למלחמת ההתשה בתעלה, יכול להיות רעיון חיובי״ אמר אגסי, ״בתנאי שהצלחת חיל האויר תנוצל אחר כך״. ריין שאל: ״למשל, למה?" אגסי: ״למשל, חוצים את הזרוע של ים סוף, תופסים את גררקה״ ״ומה לדעתך יעשו הערבים?״ שאל ריין. ״הערבים- או שיפסיקו את מלחמת ההתשה מיה, או שאחרי שנפגע בהם, הם יבקשו הפסקת אש״ 327 ״בוקסר״ בתעלה השיב אגסי. היין שהביט בו במבט מרוכז, התנועע במושבו בחוסר נוחות. ריין הגיב בצורה צינית. היה זה מספר ימים לאחר שאמר, ב־ במלחמת ההתשה, ספק אם נוכל להתמיר במלחמה רק במסגרת רפנסיבית. אפשר לגרור צבא למלח- מה אופנסיבית אף אם אינו רוצה בכך״. אולם הוא לא היה מוכן לתרגם את המחשבה הזו להוראות מבצעיות. בפני קציני חיל האויר הבכירים הוא הגיב על הרעיון בביטול: ״גם לי יש סיווג מקצועי בענייני ערבים" הוא אמר. איש מהנוכחים לא הגיב, לבד מאחר מקציני הפמליה של דיין שפרץ בצחוק רועם. ריין המשיך ופנה לאגסי: "ואני אומר לך, שאם נעשה מה שאתה מציע, הם יפציצו את .4 אילת, הם יפציצו את נהלל והם יפציצו את תל־אביב״ נסחף דיין בתיאורים על גבול ההגזמה איש מבין הקצינים הבכירים של החיל, לא עלה לבמה לאחר מכן. שיתוק קל אחז בכל מי שחשב לעלות ולשאת דבריו. ההצעות הלוהטות רעכו. ההינמיקה הקבוצתית עשתה את שלה ואחרים לא העיזו להעלות רעיונות. דיין נשא עוד מספר משפטי סיכום על מצבו של צה״ל ועל מצב המלחמה עם מצרים. הוא נתן לכולם להבין כי המפגש הזה לא יניב עור הצעות נוספות. הכל נפנו לשולחנות הכיבוד. נקודת מפנה במלחמה אל"מ יעקב אגסי, היה אותה עת מפקד כנף המבצעים. אך הוא לא היה מוכן לוותר. הוא הציע, בעידודו של עזר ויצמן, להתחיל בפעילות מאסי־ בית נגד מצרים, כולל הכנסת חיל האויר למבצעי תקיפה גהולים. הצעותיו חילחלו לבסוף לתורעת הקצינים הבכירים. דיין וברלב, שהתיחסו בחשש לכל רעיון להחריף את המלחמה, דחו אמנם את הרעיונות, אבל בנקודה זו במלחמה, נראה כי לא היה מנוס משינוי רפוסי הלחימה של צה״ל, ושל חיל האויר. אגסי, שדגל בביצוע פעולות רחבות היקף שיפסיקו את מלחמת ההתשה או יכריעו אותה בצורה ברורה- יממש את התפיסות שלו שנה לאחר מכן, לאחר שיקבל את תפקיד ראש ענף אויר 3 המלחמה בתעלה הלכה והחריפה. הארטילריה המצרית הפגיזה ללא הרף את יהירות צה״ל ומוצביו ומספר הנפגעים הלר וגרל. הקש ששבר את גב הגמל היו אירועים שהיו בראשית יולי עזר ויצמן ביקור במעוז"פורקן״ מול העיר איסמעילה. יחר עמו היו קצינים בכירים של פיקוד דרום. ויצמן הגיע לאיזור בג׳יפ, וכאשר הבחינו המצרים בשיירה העושה דרכה אל מחוץ למעוז, הם פתחו לעברה באש ארטילריה כבדה. כל הקצונה הבכירה של הפיקוה היתה שם. עזר ויצמן נלכד באחר ממטחי הארטילריה, ובמשך שעה ארוכה נאלץ להסתתר בין קפלי החולות סביב המעוז. למרבה המזל איש לא נפגע. עזר ויצמן ניער מעליו את החול והאבק, וחזר במהירות לקריה בתל אביב. הוא הזעיק למשרהו את מוטי הוד ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, הורה לו להכין מבצע תקיפה גדול שיפגע קשות ביחיחות המצריות מול הקו הישראלי, ויהרוס את התשתית שהקימו המצרית בקו התעלה. מוטי לא התלהב מהרעיון להשתמש במטוסים כ״ארטילריה מעופפת". חיל האויר היה זקוק אותה 328 רוח רפאים מעל קהיר עת, כאמור, לתקופה של התאוששות, בניית הכוח וארגון הטייסות החרשות, ולאימון טייסים. ברקע הדברים היה חשש כי מצרים ומדינות ערב יפתחו במלחמה כוללת נגד ישראל, עליה הכריזו פעם אחר פעם. הכוח האוירי שהלך ונבנה, היה נחוץ למקרה שתיפתח מלחמה חרשה עם מצרים ומרינות ערב. היה גם חשש כי ארה״ב תעצור את אספקת מטוסי הסקייהוק שהובטחו לישראל. אולם לאור ההתרחשויות בתעלה, היתה תחושה של רחיפות בהפעלת מטוסי החיל. אמר על כך מוטי הור: ״חיל האויר הוכנס ללחימה בתעלה ב־ שרצינו בתחילה. מהר מאד הסתבר לנו, כי הלחימה לאורך התעלה, לא תסתיים בלי כניסה מהירה ״ גם עברי, רמ״ח מבצעים, לא התלהב: ״העמדה שלי היתה רומה לזו של מוטי. זה 5 של חיל האויר עריין היה קרוב לששת הימים. חיל האויר היה בתקופת היערכות. היה חוסר בצוותי אויר והבעיה היה אקוטית״. היה זה כשנה וחצי לאחר הגעת מטוסי הסקייהוק. במהלך תקופה זו דרשו האמריקנים שלא להפעיל מטוסים אלה למשימות תקיפה, כרי שלא להכעיס את שליטי ערב. אספקת המטוסים היתה לקראת סיומה- כ־ נוספים. בעיה נוספת שהטרידה את מפקדי חיל האויר היתה סוללות הטילים שהוקמו במערך צפוף, ממבו- אות קהיר ועד התעלה, ומנעו את חופש הפעולה של מטוסי חיל האויר בשמי מרכז מצרים. לאורך משופרים. לא כל מטוסי חיל sa-2b וגם מדגם sa-2 התעלה היו מוצבות עשר סוללות טילים מסוג האויר היו מותאמים להתמודד עם האיום הזה, שמימריו הלכו וגברו ומשמעותו החמורה התחוורה רק אותה עת. בכל התכניות שהציג חיל האויר, עמרה השמדת סוללות הטילים, בראש רשימת הפעו- לות המקדימות שדרש מוטי הור, לפני תקיפת המערך הקרקעי והמוצבים. אולם המציאות בשטח גררה את צה״ל, וחיל האויר לתגובה דרסטית יותר. בליל כוחות קומנדו מצריים, בחיפוי אש ארטלרית כברה על מוצבי צה״ל, על חניון טנקים של צה״ל שהיה ליה מוצב המזח מול העיר סואץ. החיילים המצריים פגעו במספר טנקים. שישה חיילי צה״ל נהרגו וחמישה נוספים נפצעו. חייל נוסף נשבה על ירי המצרים ומת מפצעיו. צה״ל לא היה יכול עור להבליג על הפעילות הנמשכת של הצבא המצרי. למרות חוסר ההתלהבות של מפקדי חיל האויר הוחלט להטיל את חיל האויר למערכה על ידי פעילות רחבת היקף. מלחמה מתגלגלת מוטי לא רחה את דרישותיו של ויצמן, אולם את אנשי המבצעים שלו הנחה לתכנן את המבצע בשל- בים- מצפון התעלה לדרומה, תוך פעולה הדרגתית ומתואמת נגר האיומים שהיו בזירה. הוא הציע, בשלב ראשון, לצמצם את הפעולה לגזרה בין פורט סעיד לקנטרה- שם ניתן להשיג יתרון מקומי להרחיב אותו, ולהביא תוצאות משמעותיות. איזור זה היה מוגן על ידי סוללת טילים מיושנת אחת, שהיתה מוצבת מול מבואות פורט סעיר. סא״ל דוד עברי, מפקד ענף מבצעים, היה מודאג מקרבת סוללות הטילים לאיזור הפעולה בצפון התעלה. הוא זימן אליו את סא״ל יוסף נאור, איש הל״א של החיל, ושאל אותו: ״יוסף, מה עושים עם הטילים?" 329 ״בוקסר״ בתעלה לחיל האויר לא היו משדרי שיבוש מול פורט סעיר. נאור הבטיח למצוא תשובה. הוא בחן את האפ- שרויות והחליט להתקין את משדרי השיבוש ואת האנטנות שלהם, בפתחי הטעינה של מסוקי הסי־ קורסקי והסופר פרלון. ״ההתקנה תוכננה כדי שניתן יהיה לפרק את המכשירים הסודיים בתוך זמן קצר״ סיפר נאור, ואכן, התקנה זו נעשתה על מספר מסוקים, ושימשה לאחר מכן עד סוף מלחמת .6 ההתשה עברי לא רצה לסכן את המטוסים. הוא הורה למתכנני התקיפות לקבוע גבהים מינימליים לתקיפה, כדי להתרחק מאש הנ״מ ולמנוע פגיעה במטוסים.״היינו צריכים להגדיר את היעד של התקיפות. אם אתה הולך לכבוש- כדאי לך להסתכן. אבל אם אתה לא הולך לכבוש אותם, למה לסכן את הטיי- סים ולשחוק את המטוסים? גיבשתי את התפיסה הזו של תקיפה מגובה רב. נכון, הדיוק הולך ופוחת בתקיפה גבוהה- אך אתה נכנס לפחות סיכונים בגלל הנ״מ- בשלב זה עדיין היה מדובר בנ״מ הקני. התאמנו איך מדייקים בהפצצה היות והשפעת הרוח מאד גדולה״. ערב המבצע יצאו הטייסים לאי- מונים במטווחים, כדי לתרגל את ההפצצות מגובה רב, שתוצאותיהן הושפעו כאמור, על ידי רוחות, כיווני הטלה, ראות ועוד. ״המצרים כיסו את המרחב באלפי קנים של תותחי נ״מ״ אמר עברי, ״מגו- בה רב אתה נכנס לפחות סיכונים. קבענו להם גובה מינימלי של לצורך מבצע זה, החליטו אנשי אמל״ח ומחלקת ציוד, להשתמש בכל מצאי החימוש הישן - מפצ- צות .7 יותר רבים מבין הטייסים התלוננו לא אחת כי ״אנשי המבצעים לא ידעו מה קורה בשטח״. ואמנם רבים מבין הקצינים אשר היו במדורים השונים, לא השתתפו, על פי הוראה מגבוה)או מסיבות בריאות ואחרות(, בגיחות מבצעיות. חריג בין אלה, היה רס״ן אריק עזוז, ראש מדור תקיפה)לימים תא׳יל ומפקד בכיר בחיל(. במלחמת ששת הימים, הוא היה מבכירי הטייסים בטייסת סמ״ט א׳ בטייסת. להבדיל מחבריו לענף מבצעים, הוא יצא לגיחות מבצעיות, ושימש כהצ״ח בטיי- סת שלו. לאחר זמן מה עבר לטייסת למבצעים, מכין את הפקודות לטייסות, יורד דרומה לחצור, מבצע טיסה מבצעית לאיזור התעלה, ״.8 וחוזר למבצעים כדי להכין פ״מים נוספים. יום בהחלט לא קל נדרשה לאריק, גבה הקומה והנמרץ ״מלחמה קטנה״ עם הממונים עליו כדי לקבל אישור לצאת לגי- חות אלה: "עברי התנגד. סומך התנגד מאד. הלכתי למוטי, והוא אישר״. במהלך מלחמת ההתשה ביצע עזוז מעל 330 רוח רפאים מעל קהיר מבצע ״בולמוס״ - כיבוש האי גדין צה״ל החליט לשתף בפעולה נגד העטרות המצריות בתעלה, מספר רב של יחידות, כולל יחידות מיוחדות, שריון, ארטילריה ותותחנים. המשימה הראשונה היתה לחסל את ״סוללת הנ״מ״ שניצבה על האי גדין, שהיה במבוא הדרומי של תעלת סואץ, כדי שלא תפריע לפעילות חיל האויר למחרת. האי ״גריז״ נמצא כחמישה ק״מ מן העיר סואץ, במבוא הצפוני של המפרץ, והיה ״מבצר תותחי נ״מ״ שהיו מוצבים בו מכל עבריו. תותחי נ״מ אלה כבר פגעו והפילו מטוס סיור ישראלי בדצמבר עתה הם היו איום על מטוסי חיל האויר שפעלו בגזרה הדרומית של התעלה. באחר מאגפי המתחם המבוצר פעלה גם עמרת מכ״ם. לא כולם ראו צורך להפעיל את לוחמי סיירת מטכ״ל או הקומנרו הימי נגד האי. ״חיל האויר היה יכול ממש להטביע את האי הזה״ אומר אל״מ דוד עברי, ראש ענף מבצעים ולימים מפקד חיל האר יר, ״היינו יכולים לשלוח מטוסים ולפגוע בו בצורה קשה. הוא לא היה גורם מפריע- כל מטוסי התקיפה של חיל האויר שהיו יוצאים לתקוף מטרות במצרים, סיימו את המשימה שלהם בהטלת הפצצות שנותרו להם על האי הזה. הוא היה ״מטרה משנית״ קבועה. מבחינתנו הוא לא הפריע״. הרמטכ״ל החליט עם כך לשלב בפעולה גם יחידות מובחרות ולכבוש את האי כאיתות למצרים. ) מבצר על המים - האי גחן היה עמדת נ״מ מורחבת שחלשה על איזור סואץ 331 ״בוקסר״ בתעלה האי מי מתאריך על האי גרין הוצב מכי ם ותותח׳ נ׳׳ס רבים שכיסו את כל מבוא 332 רוח רפאים מעל קהיר לפני הפעולה הוכרזה כוננות מוגברת בחיל האויר. היה זה יום שבת כדי לרכך את ההתנגרות של המצרים לפעולה של הקומנרו על האי. עם ררת החשיכה, ליל מוס״. הלוחמים הגיעו בסירות גומי, השתלטו על מתקני האי ונלחמו פנים אל פנים עם חיילים מצריים שהגנו עליו. לאחר פעולה מאומצת חיסלו את כל החיילים המצריים שהיו על האי המבוצר. מחיר הפעולה היה גבוה: שישה לוחמים נהרגו ו־ את המפרץ תחת אש של המוצבים המצרים באיזור המואץ, וחילצו את הלוחמים ואת הפצועים גופות של חיילים מצריים נותרו ליד העמרות ובתוך הבונקרים הבנויים במתחם המארך של האי. 333 רוח רפאים מעל קהיר ״בוקסר״ - חיל האויר מחסל את המערך המצרי כבר ב־ לטייסות, כדי להתעדכן ולרענן את ידיעותיהם וגם כדי לחזור ולתרגל תקיפת מטרות קרקע. ביום שבת, יום לפני המבצע הגדול, כינסו מפקדי הבסיסים המבצעיים את כל הטייסים. טייסי ההצ״ח הצטרפו לטייסי הסדיר, ואליהם גם אנשי המילואים שנקראו להגיע לטייסות. בחלל חדר התדריכים היתה אוירה של מלחמה- טייסים רבים סיפרו כי מאז מלחמת ששת הימים לא היתה תחושה כזו של מתח וכוננות למלחמה. איש לא ידע לאן יוביל המבצע- האם תתחדש האש ותפרוץ מלחמה כוללת עם מדינות ערב, או יהיה זה מבצע אותו ניתן יהיה לסיים כתקדית גדולה- אבל 334 ״בוקסר״ בתעלה מבנה מסו•׳• של ס״סת בעלת מימרים מקומיים. מפקד כנף האויר וצה״ל. חיל האויר החליט להכניס מטוסי תקיפה לפעולה מאסיבית נגד מטרות מצריות בתע- לה, הוא אמר, לראשונה, מאז מלחמת ששת הימים. בהצור אסף אל״מ יאק נבו את מפקרי טייסות הקרב ולוחמיה!, והסביר להם כי החיל נכנס לתקופה חרשה, בה יגיב על פעילות המצרים בצורה חריפה יותר מבעבר. מפקר בסיס תל נוף, אל״מ שמואל שפר)שטופח, כינס את הטייסים כרי לתת להם רקע ותדריך לפעולה. גם ג׳ו אלון, מפקר חצרים שוחח עם לוחמי טייסת 335 "בוקסר״ בתעלה הפ״מים לכל אחת מהטייסות נפלטו כבר מהטלפרינטרים, והטייסים יצאו לשרטט את מפות התקי- פה, תרגלו את השימוש בציוד החירום והמילוט. בחיל האויר ציפו כי המצרים יגיבו לתקיפות הישראליות. מערך סוללות הנ״מ בסיני, שהגן על בסי- סים חשובים ומוקם על גבעות ואזורים שולטים, עובה בסוללות ותותחים נוספים מהצפון ומבסיסי ההדרכה. סוללות הוק הוצבו בראס סודר, בטאסה ובבלוזה. תותחי כרי להגן עליהן. למחרת החל מבצע"בוקסר". בסים האויר ג׳מיל ליד פורט סעיד הפך לבסיס טילים ורק מסוקים הגיעו אליו 336 רוח רפאים מעל קהיר ״בוקסר ביום ראשון מלחמת ששת הימים, בה הופעלו טייסות הקרב של חיל הארד הישראלי, במימדים כה גדולים. עשרות מטוסי קרב של כל טייסות הלחימה, יצאו לתקוף את העמדות המצריות. מטוסי קרב חיפו מלמעלה, ומערכות הנ״מ בכל רחבי סיני הועמדו בכוננות מיידית. מה שנראה כפעולה גדולה אך חד־פעמית הפך למבצעים רצופים לאורך מספר שבועות, לאחר שהתברר כי תקיפות חיל האויר אכן משיגות את יעדן. מסרה ראשונה בבוקסר- בצילומים אלה נראית סוללת הטילים לפני ואחרי שהופצצה 337 "בוקסר״ בתעלה הפעולות החלו מן הקל אל הכבר: בשלב ראשון התכוונו מתכנני ״בוקסר״ לפגוע בסוללות הטילים באיזור פורט סעיד, שהיו מנותקות יחסית, ודרכי הגישה אליהן היו קשות. לאחר מכן, עם התפתחות ה״פירצה״ במערך ההגנה האוירית, תוכנן לפגוע בסוללות תותחי הנ״מ ולהמשיך את התקי- פות דרומה, ער קנטרה. באופן מעשי, המבצע נמשך גם בימים הבאים והגיע ער הסואץ. את התקיפה המקהימה, ערכו שני מטוסי מירז׳ של טייסת המוצבת באיזור ג׳מיל, מער- sa-2 טילי בית לעיר פורט סעיר בצפון התעלה. המו- ביל היה רס״ן אורי אבן־ניר, מספר שתיים היה סרן גיורא גורן. אורי נזכר כי יצא אחרי מטוסי הסקייהוק האיטיים יותר, והשיג אותם מעל הים. רגע לאחר שפנה מעל הים לעבר פורט סעיח, הוא הביט לשמאלו ולאחור- וראה שובלים ארוכים של עשן, וארמרות של מטוסים קטנים, שהתקרבו בלוח זמנים מדויק לאיזור הפעולה. בשעה היעוחה נכנסו אורי וגיורא לתקיפה, ירו בתותחיהם לעבר מכ״ם ה״פאן סונג" שהיה מוצב במרכז סוללת ונסקו לשמיים. משך השעה הקרובה יהיה תפקידם לפטרל בשמי האיזור כדי להוות מטריה אוירית .9 למטוסי התקיפה אחריהם הגיעו מטוסי סקייהוק של תקפו מגובה נמוך, תוך כרי ניצול ההפתעה של היחידות המצריות. הסוללה נהרסה ומערכותיה הושבתו. את הגיחה הוביל מפקר הטייסת, עזרא דותן)בבן(. מספר ארבע במבנה הראשון, היה הטייס הותיק שלמה הגיג. הרבה עשן ואבק מילאו את השמים. אנשי המבנה תקפו, שחררו את הפצצות ויצאו מן האיזור. הם הביטו סביב ולא גילו את מספר ארבע. נראה כי שלמה איבר את הכיוון וטס מערבה, הרחק לתוך מצרים. מיד החלו הטייסים לחפש אותו, ואליהם הצטרפו גם טייסי המבנה השני, שטסו בעקבותיהם. הקשר התמלא בקריאות ובתשובות של הטייסים. בבן, מפקר הטייסת ומוביל הגיחה החליט לעשות סדר. הוא נכנס לקשר ואמר: "שקט. שלמה. תסתכל על המצפן!״ "אני מסתכל״ ענה שלמה. ״10 ״שלמה, מה הכיוון שלך על המצפן ״כיוון מערב״. הניג הבין, פנה לאחור והצטרף לאנשי המבנה ולחזור בשלום הביתה. סרן שלמה הניג 338 רוח רפאים מעל קהיר 2sJi עשן סמיך ואד׳ מים מתרוממים במהלך הפצצת מוצבי התעלה במבצע ״בוקסר״ 339 "בוקסר״ בתעלה על הפעולה ניצח מוטי הוד, מפקד חיל האויר. ב״בור״ הפי- קוה במפקרת חיל האויר הוא ישב מול המפות והתצ״אות עם אנשי המוריעין והמבצעים. אותו היום, היה יום נחיתת האנשים הראשונים על הירח. מוטי התקשה לשמוע את הריווחים של הטייסים שתקפו בתעלה. לעומת זאת ברריו נשמע היטב קולו של ניל ארמסטרונג, שעשה את צעריו הראשונים על פני הירח. ״מה קורה כאן?" שאל מוטי-"אני שומע את הקולות מהי- רח, יותר טוב מאשר את הטייסים בתעלה!״. אנשי השליטה והבקרה מיהרו לשפר את המצב על ידי הכנסת ממסרים מוטסים לפעולה. המגמה: שמירת הכוח לאחר התקיפה של טייסת רים לפעול ביתר חופשיות מעל האיזור. מטוסי מירז׳ של טייסות היירוט הגיעו מיד לאחר מכן לצפון התעלה, פטרלו באיזור והגנו על התוקפים מפני מטוסי יירוט מצריים. מבצעי התקיפה הגרולים החלו מיד לאחר מכן. בפעולה השתתפו כל טייסות התקיפה של חיל האויר הישראלי. בזה אחר זה הגיעו רביעיות של מטוסי אורגן, מיסטר, סופר מיסטר, ווטור וסקייהוק. עבור טייסות הסקייהוק - טייסת החזית המצרית. שלא כמו המבנים הראשונים, התקיפות בשעות ובימים הבאים נערכו מגובה רב. שישיה של טייסת מותיקי הטייסת, נפגע מהנ״מ. בהירי, מספר שתיים, דווח לו על אש שפרצה משורש הכנף השמא- לית שלו. רגן היה טייס ותיק ובמלחמת ששת הימים הטיס את מטוסי המיסטר בטייסת הצפונית. עכשיו נערך לאפשרות שיצטרך לנטוש מעל הביצות אולם האש בכנפו כבתה. רק שובל של עשן לבן עריץ השתרך ממנה. רגן החליט להפסיק את התקיפה, ולנחות חירום באל עריש. הוא הגיע לשרה, ערך פניה רחבה ימינה והתכונן לנחיתה, אך נורית הנעילה של גלגל שמאל לא נדלקה. הוא החליט להמשיך לחצרים ונחת ללא בלמים. תוך כדי ריצה, איבר את השליטה במטוס, נסחף וירד מהמסלול. מחשש שהמטוס עומד להתרסק הוא פלט את עצמו מהמטוס. רביעיה אחרת של השליכו את הפצצות על מוצבים לאורך התעלה. זוג אחר של לים בג׳מייל כרי לכתוש אותה ולוורא את הוצאתה מפעולה. התוצאות של הפעולה היו מוצלחות. בשל כך קבלו מבנים של טייסת רס״ן אורי שחר 340 רוח רפאים מעל קהיר שחר: ״הבטחתי לחסל את המיל מטוסי הסקייהוק של עמי גולדשטיין)גולרי( סמ״ט אי, ואורי שחר סמ״ט ב׳. מזה תקופת מה היה יהוע לטייסים כי בגמיל נוחת מסוק מפקדים או טכנאים, מסוג מי־ הבטיח לכולם כי אם יראה את המסוק במקום, הוא ישמיה אותו. ששוגר לעברם, ככל sa-2 ואכן רביעייה ובה אורי, נכנסה לתקיפה כאשר לפתע הם הבחינו בטיל הנראה בהנחייה אופטית, מהסוללה. "זו היתה הפעם הראשונה שראיתי טיל מקרוב״ סיפר אורי שחר, ״עשינו יעף התחמקות וחזרנו לנתיב התקיפה״. סרן אורי שחר, היה טייס מירז׳ ב־ במהלך קרב אויר לוהט במיוחד עם ירמי קידר. שני הטייסים נטשו. אורי הועבר למחלקת המבצעים במפקרה, ולא אהב את ההחלטה. זמן מה לאחר מכן הוא עשה הסבה לסקייהוק, והוצב כסמ״ט ב׳ בטיי- סת המבנה שבר עם שיגור הטיל הגדול, אבל אורי לא ויתר. הוא חזר לתקיפה והנה הוא רואה את המסוק: ״ראינו אותו בתצ״א. ירענו איפה הוא עומר. הבטחתי לחבריה שאם יתמזל המזל שלי, אני אשחיל אותו״. גם יעקבס ראה את המסוק והתכוון לפגוע בו. אבל אורי, שתמיר השתחל להמשיך את יעפי ההפצצה שלו בצליפה, פגע במסוק הלבן והעלה אותו באש. הגיחה השניה של אורי באותו יום היתה .11 לתקיפת סוללה באל הפייר: הטלת פצצות סנקאיי, תקיפת סוללה טייסת הבאים שלחה הטייסת מבנה אחר או שניים נוספים לפעילות. ביום התקיפה הראשון הגיע לבסיס אלוף־משנה בני פלר, וביקש להצטרף לאחר המבנים של הטייסת שיצאו לתקיפה. הוא היה כבר במטוס הסקייהוק בדרכו למסלול, כאשר הגיעה הוראה של שר הביטחון האוסרת עליו להשתתף בגי- חה. בני, באכזבה לא מוסתרת, פינה את מטוסו חזרה לדת״ק. סרן אשר נאמן החליף אותו ויצא לעבר מצרים. 7 טייסת סים. את המבנה הראשון הוביל עורה שגיא, מפקה הטייסת ועמו ישראלי, פלד, ופדרו. הם היו חמו- שים בפצצות נפל״ם אותן הטילו על מטרות רן( תקף ב־ 250 היו המבנים האחרונים שתקפו טייסי הסופר מיסטר מצאו כי מהירות החדירה הגבוהה שלהם, התאימה במיוחה לתקיפות מהירות מגובה נמוך. ״אין לחשוש להמשיך ולתקוף בסמב״ד מטרות קרקע, תוך ניהול קרבות אויר באיזור" נכתב בתחקיר המסכם של כנף .12 קשר״ בטייסת 341 ״בוקסר״ בתעלה 0 רביעיות המריאו, כשהמטוסים נושאים פצצות התיאומים ותוכניות הקרב, נאלצו אנשי המבצעים להורות לחלק מהמבנים לא להכנס לתקיפה ולח- זור לנחיתה. חלק מטייסי המבנים של טייסת יום. שגיא הוביל מבנה נוסף לתקיפה)ועמו פרנס, שעני ורוזנברג(, ואת המבנה האחרון הוביל אריק עזוז)ואתו ישראלי, עופר ופתי(. שני המבנים האחרונים לא תקפו בגלל שעת החשיכה המאוחרת. גם שלוש מבין הרביעיות הבאות של כן. המטוסים נשלחו לתקיפה של מטרות מזדמנות. ההפתעה של מפקדי הצבא המצרי היתה רבה. הקו בין פורט סעיד לקנטרה הושמד. אודים עשנים עלו מעל קו המוצבים המצריים בתעלה - אלה לא נערכו כלל לתקיפה מסוג זה ולא הסוו את הציוד והעמדות. גם סוללות הנ״מ לא היו מוכנות לתקיפה כה מסיבית. טייסי המבנים מסרו בתחקירים כי היתה מעט מאד אש נ״מ, במיוחד נגד המבנים הראשונים שתק- פו. במשך שלוש שעות ערכו מטוסי חיל האויר צות נפל״ם על המוצבים המצריים. , שתי תחנות מכ״ם וסוללות תותחי נ״מ, כולל sa-2 במהלך המבצע הושמדו שתי סוללות טילי סוללת סים תקפו גם את גדות תעלת המים המתוקים אשר סיפקה מים לעמדות המצריות. אלפי מטרים מעוקבים של מים נשטפו לעבר התעלה ולשדות סביב. 342 רוח רפאים מעל קהיר היה זה היום הראשון של המבצע, והוא הסתיים, לפי התכנון, בשעה פות של פעילות בשמי מצרים ולאורך הקו הצפוני של המוצבים. המצרים מגיבים המצרים לא ציפו לפעולה כה מקיפה של חיל האויר הישראלי, ולא מיהרו להגיב. נדרשו להם שעות ארוכות כרי להבין את המתרחש וכדי לקבל מידע על מימדי הפעולה. מספר שעות לאחר מכן, הוצי- אה מפקרת חיל האויר המצרי פקורת משימה לכל טייסות הקרב והתקיפה. החוף המערבי של התעלה חולק לגזרות שהועברו לאחריות הטייסות הפועלות. חיל האויר המצרי הגיב בעוצמה רבה. למעלה מ־ ות: היו בהם מטוסי מיג היה זה בשעה סים בעומק הדלתא. המטוסים המצרים תקפו מוצבים ועמרות של צה״ל לכל אורך התעלה. הם נקטו בשיטת תקיפה חפוזה: חדירה לשטח ישראל, איתור המטרה והטלת הפצצות תוך כרי פניה, וחמיקה מהירה חזרה לשטח מצרים. מטוסי המיג חיל האויר ציפה לפעולה מסוג זה והגיב בהתאם. ברפירים היו אותה עת שלושה זוגות של טייסת סק״הוק חמוש ב־ 343 "בוקסר״ בתעלה שוחט, בזוג השני היו יפתח ספקטור ומיכאל צוק, ובזוג השלישי גיורא אפשטיין וערי בניה. אל אלה הצטרפו לאחר מכן מטוסים נוספים מבסיסיס בצפון הארץ. יואלי ושוחט הוזנקו ראשונים לאויר, וזמן קצר אחר כך הזניקה הבקרה את ספקטור וצוק. הם יצאו לעבר התעלה וחדרו מול איסמעיליה, איזור שהיה מרכז הפעילות של מטוסי המיג חר מה הוזנק עוד זוג ובו גיורא אפשטיין ועדי בניה לעבר התעלה. כאשר התלהט הקרב הוזנקו עור שני זוגות מירז׳ים: יפתח ספקטור ומיכאל צוק מרפידים ואיתן בן־אליהו ואלי זוהר מחצור. מטוסי מיג מירז׳ מול מיג גיורא יואלי)במירז׳ והסתער עליהם. סיפר יואלי: ״הוזנקנו בצהריים, מאחר שהיה חשש מתקיפה שלהם, בתגובה על תקיפת חיל האויר מהבוקר. אני הובלתי את הזוג הראשון וקצת אחרי המריא זוג נוסף. כשהתקרבנו לשטח, ראינו תחילה את הבהקי הפצצות שהם זרקו ורק אחר כך גילינו אותם. זאת היתה רביעייה של מטוסי מיג נכנסו לפניה רצופה בגובה נמוך״. מטוס המיג פצצת אויר רוסית וסיל ׳׳אטול״ שנמצאו בחולות סיני אחרי תקיפת המצרים 344 רוח רפאים מעל קהיר חורשים לפני כן, הוא מטוס המתמרן היטב בגובה נמוך ובינוני. טייסי חיל האויר, במיוחד טייסי המירז׳ שהיה מהיר יותר, הוזהרו שלא להבנס אתו לקרב צמוה ולא לעשות פניות חריפות מדי- למיג היה יתרון בתמרון הדוק. אבל גיורא התעקש. "כמעט מיד נעלם לנו אחר המיגים, ואני המשכתי לרדוף אחרי השני, בגובה אפס ממש. וזאת היתה פניה! אני לא יורע כמה ג׳י עשינו שם, כי לא יכולתי להסתכל על מר הג׳י- ואחר כך כבר שכחתי להסתכל- אבל זאת היתה פניה בכל הכוח, שנמשכה כמה סיבובים רצופים, כשאני הולך וסוגר אחריו בהדרגה. היתה לי ממש בעיה פיזית בפניה הזאת. ממש בעיה להמשיך עם העומס הנוראי של הג׳י, עור סיבוב ועוה סיבוב. ״צעקתי ושאגתי בתוך התא, כדי להכריח את עצמי לא להכנע ולא להשבר. היה ברור, גם לי וגם למיג שלפני, שהראשון שישבר מהעומס, ויקטין את שיעור הפניה, יפסיר מיה: או שהוא יופל או שאני אאבה את ההפלה שלי. השאלה היתה למי משנינו יש יותר כח וכח סבל. אני מעריך שאם הוא היה ממשיך להסתובב עור קצת, לא הייתי מצליח להגיע אליו, וכבר הייתי קרוב מאד לסוף היכו- לת שלי להתמיה בעומס. אבל הוא נשבר טאקט אחה לפני. וזה כל מה שהייתי צריך. פתאום הוא שחרר מהפניה ומשך אף מעלה, כשאני סוגר מיה את הטווח אחריו. צרור ראשון לא פגע ואז יריתי בו, בתוכו, צרור ארוך־ארוך. ״זה כבר היה המיג השלישי שיצא לי לירות עליו בתותחים. המיג הראשון נפגע ולא נפל. השני נפגע אבל לא התפוצץ, כך שצוק יכול היה ״לגנוב״ לי את ההפלה, ואני הרגשתי שזהו זה: מוכרחים הסוחו׳ 345 "בוקסר" בתעלה מסוקים במשימות חילוץ והצלה ול״א הסיקורסק׳ בתקופת מלחמת ההתשה, פעלו בחיל האויר מספר טייסות מסוקים, אשר עסקו במשימות הילוץ והצלה, תובלה של לוחמים וציוה ולוחמה אלקטרונית. טייסת החלה להכניס לשרות את מסוקי אגוסטה־בל סילון, עוברה שהקלה על אחזקתם ועל תפעולם באזורים מדבריים. מסוקים אלה שימשו במהלך כל ימי המלחמה למשימות לחימה במחבלים, תובלת סער ופינוי פצועים, וכן ל״א. טייסת "סופר פרלון" מתוצרת אירוספסיאל. ארבעה מסוקים מדגם זה הגיעו לישראל ערב מלחמת ששת הימים ועור שמונה בשנים לאחר מכן. בדצמבר הכבדים מדגם סיקורסקי נים כברים ופעולה בטווחים ארוכים. הטייסת פעלה מתל נוף. טייסת יחר עם האלואט במהלך כל ימי המלחמה הפעיל חיל האויר מערכות לוחמה אלקטרונית אשר נישאו על מסו- קים, והוכנסו לפעולה במבצעים מיוחדים או למשימות שיבוש של מערכות מכ״ם חיוניות לפני חדירה לשטח מצרים. מסוקי התובלה פעלו רבות בהטסת כוחות ולחימה מן האויר, נגד אירגוני הטרור הפלשתיניים בשטחי יהורה ושומרון, ירדן, סוריה ולבנון. 346 רוח רפאים מעל קהיר לקבוע עוברות בשטח בצורה החלטית וברורה. נתתי צרור אימים וראיתי פגיעות בכנף שלו, והמ- שכתי ללחוץ על ההדק. יריתי עד שראיתי שאחת הכנפיים נחתכה לו ממש מהגוף, והמיג נרלק והת- ״. הקרב בין המירז׳ למיג 13 חיל להסתחרר. לא ראיתי נטישה ומשכתי מיה למעלה משתי רקות תמימות. היה זה המטוס המצרי הראשון שהופל בקרב אויר זה. גיורא אפשטיין היה בזוג השני עם עדי בניה בדרכו לעבר התעלה. גיורא אפשטיין, נמוך קומה, צנום ובעל עיני נץ, נשלח לטייסת למירז׳. את המטוס למד בקיץ ובמרס עכשיו הוא הטיס את מיח׳ ״הזניקו אותנו לכיוון איסמעיליה באיזור חודשת הדקלים ליה התעלה״ סיפר גיורא. ״באותו שלב לא ירענו מה מצפה לנו, אבל לי היתה מין תחושת בטן מאד ברורה, שמהגיחה הזאת אני לא אחזור בידיים ריקות. רצנו לשם, וכשהתקרבנו לתעלה ראינו את המיג . ״התי־ 14. שוחט רדף אחרי המיג השני בקרב בגובה נמוך. הזוג הראשון כנראה ברח. סיפר גיורא , ל שבנו עליהם בפניה שמאלית הרוקח. ״נכנסתי אחרי המיג הזה, והסתובבתי אחריו בין צמרות העצים דרומית לאיסמעיליה. המיג יכול להחזיק בעייה, אבל הכוונת היתה יורדת מתחת לרגליים... בעומס ג׳י גבוה היא היתה שוקעת וברגע שהיא יוצאת מה׳פריים׳ אין לי עם מה לכוון״, סיפר גיורא. גיורא ושוחט, הזוג הראשון, היו עדיין באיזור. יגאל שוחט ניהל קרב בגובה נמוך עם אחר המיגים, מירד 347 "בוקסר״ בתעלה היה בפניה הדוקה. הוא ירה צרור אחד וצרור שני, לא פגע במיג, גמר את התחמושת ויצא מהקרב. באויר היו חמישה או שבעה מיגים שיצאו מתקיפה וערכו פניות הדוקות שהגיעו לגובה העצים. המי־ גים פנו פניות חדות מאד והוכיחו את יכולת התמרון שלהם מול המירז׳ים המהירים יותר. גיורא יואלי עדיין התמודד עם המיג שאחריו רדף ועכשיו מצא עצמו מחוץ למעגל הפניה ו״עף״ החוצה בגלל מהירות גבוהה מדי. המיג כבר פנה מערבה. אפשטיין היה במיקום מתאים. הוא הבחין במיג החומק: ״אני נכנם ויושב אחרי המיג הזה, ורואה שאין לי כוונת. ואז אני עושה את ׳שיטת ברלינג׳: מכניס אף בפניה, נותן צרור והוא עבר לו לפני האף. פתאום הוא הפך הטייה ובאותה שניה הופיעה לי הכוונת מחדש. נתתי צרור והכדורים פגעו לו בחי- בור שבין הגה הגובה להגה הכיוון. חלק מהם פגע גם בגוף. ראיתי שפגעתי, אבל המיג רק התישר והמשיך לטוס כאילו לא קרה לו כלום. בן הזוג שלי ביקש להכנם עליו. אישרתי לו״. אבל לא היה צורך בכך: המיג לאדמה. ״ראיתי את הטייס יושב זקוף באוירון, בלי עשן ובלי אש. הוא בכלל לא ניסה לנטוש. זהו, חזרנו לנחיתה״ סיפר גיורא. המיגים נפרדו בינתיים, בעוד המירזיים מזנבים בהם ומתמודדים איתם בעומק מצרים. השמים היו מלאים מיגים ויואלי היה עקשן - הוא רצה להפיל עוד אחד. הוא גלגל את המיה׳ וערך פניה כדי לחזור לקרב. לפתע הבחין במיג היתה מהוססת וחסרת אנרגיה, מנועו היה כבר כבוי וכנפיו שמוטות. סיפר יואלי: ״בינתיים הקרב נמשך ופתאום ראיתי מיג לשגר עליו טיל, אבל הטיל לא יצא. סגרתי עליו לתותחים, שמתי כוונות ולחצתי על ההדק ו... אף כדור לא יצא. פשוט, נגמרו לי הכדורים בהפלת המיג הקודם. ואז, איך שאני יוצא ממנו, המיג מתהפך פתאום, מוריד את האף ונכנס לאדמה!״ "אחר כך הסתבר לי שמה שקרה כאן, זה כמעט מקרה הפוך למה שקרה בקרב שלי עם צוק״ סיפר יואלי, ״המיג הזה, שעליו הלכתי, כבר נפגע קודם לכן על ידי המוביל של הזוג השני שלנו. הוא לא נדלק ולא התפוצץ, אבל כנראה שהלכו לו ההגאים או המנוע. אני גיליתי אותו בשיא המשיכה שלו. אילו היה יוצא כדור אחד- היו אומרים שהכדור שלי הוא שהפיל אותו והמיג היה שלי. אבל הטיל .15 לא ניצת ואף כדור לא יצא, והמטוס נזקף, בצרק, לזכותו של המוביל השני״ היה זה המטוס בו פגע כבר ״צרור המוות״ של גיורא אפשטיין. גיורא יואלי וגיורא אפשטיין - שני מובילי המבנים- רשמו לזכותם מטוס מיג הטיס בקרב הזה את מיח׳ מספר איים״. זו היתה ההפלה הראשונה של גיורא אפשטיין במלחמת ההתשה והשניה שרשם לזכותו. הם כילו את הדלק במרדפים ובתמרונים ההדוקים שערכו, והתכוננו לצאת מהקרב. בזירה היו עדיין מטוסי מיג ״יצאתי במירז׳ וחזרתי בקומנדקר״ השמש הלכה ושקעה בשמי מצרים. מטוסי התקיפה המצריים משוכי הכנף יצאו זה מכבר מן הזירה לאחר שהטילו את הפצצות שלהם. באויד נותרו רק מטוסי המיג מטוסי המיג 348 רוח רפאים מעל קהיר אפשטיין: באויר אסור לך לחשוב על הטיים היריב טייסי המיג מוכר, בקרב הטייסים המצריים. שלא כמו טייסים אחרים, הם התמודדו דקות ארוכות בקרב- גם כאשר מולם היו מטוסי מירז׳ בעלי ביצועים טובים יותר. יואלי התרשם מהטייס עימו נלחם, וגם גיורא אפשטיין יכול היה לשבח את פעילות הטייס שהפיל: ״באותו קרב אויר הטייס המצרי התגונן בצורה יוצאת מהכלל, ממש טס על גבול ההתרסקות. הערכתי אותו על כך, אבל אני אשקר אם אומר שהצטערתי כשלא ראיתי אותו נוטש. באותו רגע פשוט לא הרגשתי כלום. כשאני באויר תמיר הרגשתי שאני נלחם מול מכונה, נגר מטוס. הטייס היריב אף פעם לא שיחק תפקיר, הוא תמיד נשאר שקוף״. ״ישנם טייסים שאומרים שאחרי שהם הפילו מטוס, הם חשו הקלה כשראו את הטייס נוטש. אני יודע שהדברים שאני אומר יעצבנו כמה אנשים, אבל אני ממש מרגיש שזו אמירה יפת נפש, שאין מאחוריה הרבה. ״בקרב אויר אתה לא יכול לחשוב על הטייס היריב כמו שאסור לך לחשוב על האפשרות שתיפ- גע, או שתצטרך לנטוש. קיים גבול דק מאד שאותו קל לעבור, ובו מחשבות כאלה כבר יכולות להפריע לך לבצע את המשימה״. בן אליהו ואלי זוהר, מטייסת ספקטור ומיכאל צוק, היה בכוננות ברפידים. מוטי הורה להכניס את שני הזוגות לקרב. בן אליהו וזוהר קיבלו את הפקוחה ״למפגש!״ והפנו את חרטומי מטוסיהם לעבר איסמעיליה. לעבר אותם המיגים הוזנקו גם ספקטור וצוק. סיפר בן אליהו: ״היינו רביעייה בפטרול מעל ימת בארהוו־ יל. נקראנו לקנטרה, אל לב האיזור שבו היתה אש קרקעית. תוך כרי שאנו מגלים את המיגים, נפגע- תי. הפגיעה היתה ממש מעל לתעלה. ״אני זוכר שנטשתי. הגובה היה בסביבות היו מערביות, וכך נסחפתי לאט לאט ובסופו של דבר הגעתי לקרקע כקילומטר־קילומטר וחצי דרו- מית מזרחית לקנטרה. אני זוכר היטב שהירי נמשך ללא הרף, ופתאום אתה שומע- ועד אז לא ידעתי .16 שאת המלחמה גם שומעים״ סיפר ספקטור: ״הובלתי כוננות ברפיחים, והזניקו אותנו. טסתי על מירז׳ מספר ההפלה הראשונה בחיי, כמה שנים קוהם לכן. לקחנו כיוון לתעלה. עוד לפני כן שמענו ברהיו שמת- חולל קרב אויר מעל איסמעיליה, שבו השתתפו שני זוגות שלנו, מול מיג בתעלה. נוצר מוקה שמכל הצהרים הגיעו אליו עור ועוה מטוסים, כולל מיג אחרון. ״טסתי לכיוון מערב נמוך ומהר מאה. מולי השמש השוקעת, והבטתי כלפי מעלה כדי לראות מה 349 ״בוקסר״ בתעלה הסופר מיסטר הצטיינו במהירות חדירה גבוהה יחסית למסום׳ תקיפה אחרים מתרחש. הדבר הראשון שאני רואה זה התפוצצות בשמים ומטוס נופל. מיד אהר כך אני שומע ברריו את קולו של אלי זוהר שאומר: ׳אני בוער, אני בוער!׳. ואני לא כל כך מבין- כי הסתכלתי על המטוס שבער והתפוצץ ואני רואה צנחן על ידו. אני מסרב להאמין. לקח לי זמן לתפוס שאחד כבר הופל אבל יש עוד אחד. ״המטוס שראיתי היה של איתן בלאליהו. וכשזוהר חוזר ומתאר ׳המטוס בוער. המנוע כבה׳ - מצב שאין הרכה מה לעשות איתו - וזה מעל התעלה ושם יורים נ״מ אדיר - אז אני לוקח סמכות של ׳.7 מוביל בכיר ואומר: ׳קפוץ!׳. קפץ גם הוא והלכו שניים״ רצנו אחריהם מערבה ספקטור המשיך בקרב: "אני מרים את העיניים לכיוון המטוס הבוער של בן־אליהו והופ, אני רואה לירו מיג רצים אחריהם, טסים מערבה. השמש מסנוורת בעיניים. הם נורא מהירים ואנחנו גם כן. פתאום, מעל הרלתא, עננים, והמיגים חותכים לעננים כרי להיעלם מאתנו. ״המיג שלי, האחורי, נכנס לענן כשהכוונת שלי כבר היתה בטווח. יריתי בו בחושך. כשעפתי החוצה מהענן ראיתי אותו יוצא- בוער ונופל. זה היה אירוע מרהים ולא שיגרתי: למרבה המזל הכוונון היה מצוין והמיג הזה לא היה מספיק חכם בשביל לשבור הצירה איך שהוא נכנס לענן. הוא המשיך ישר ופגש את הטיל. מייק צוק אמר לי: ׳כל הכבוד!׳". מרכז השליטה של חיל האויר הזניק לעבר התעלה עוד שני מירז׳ים של 350 רוח רפאים מעל קהיר ושמואל גורמן. אבל הם הגיעו לאחר שהקרב הסתיים וכולם נקראו כבר לחזור. שני מטוסים מצריים נוספים הופלו על ירי סוללות הנ״מ - מיג מוצב בבלוזה בצפון סיני. מטוס סוחוי עבור טייסות הקרב של חיל האויר הישראלי, התוצאה של יום הלחימה היתה מביכה: בעוד המצרים מאברים חמישה מטוסים בקרב אויר, ושני מיג אחד של טייסת זה המטוס הישראלי הראשון שהופל בקרב אויר מאז מלחמת ששת הימים. מטוס שני של אותה טייסת ובו איתן בלאליהו נפגע גם הוא. היתה זו טבילת האש הראשונה במבצע ״בוקסר״, אשר נמשך לסירוגין כשבוע ימים, עד ה־ לי. בתקיפה השתתפו כמעט כל מטוסי התקיפה של היל האויר, כולל ״המטוסים הצרפתיים״ המיוש- נים. כדי לאפשר בימים הבאים פעילות התקפית גם בזירות אחרות, דרומית לקנטרה, החליטו אנשי המבצעים של חיל האויר להקרים לפעולה השמדה של חמש סוללות טילים נוספות מול התעלה. כמו כן הותקפו חמש תחנות מכ״ם. בסד הכל נערכו ביום הראשון למבצע גיחות, והוטלו .18 פצצות נפל״ם על העמדות המצריות כרי לתער את המצב מעל קו התעלה יצא מירז׳ צילום מגובה נמוך. מערכת ״מושל״ שהיתה בחרטומו הנציחה את כל המרחב בין האי גרין לראס זעפרנה, לפני שחזר לנחיתה. הצילו- מים הועברו לאנשי המודיעין לפענוח ולמת־ כנני המבצעים לתכנון מבצעי הימים הבאים. זמן קצר לאחר מכן כבר הוזנק רוזן ליירוט באיזור התעלה. למחרת יצאו ארבעה מטוסי סקייהוק של כדי לרכך את מערכות תותחי הנ״מ באיזור הסוללות כהכנה לתקיפות באיזור. הם תקפו מגובה .19 שהיו מוצבים בקנטרה נגד קנטרה ומרכז התעלה 2 ״בוקסר חיל האויר החליט לנצל את ההצלחה של המבצע ולתקוף מטרות נוספות בקו התעלה. ב־ 351 ״בוקסר" בתעלה שהיו מוצבות בקרבת התעלה, והמוצבים המצריים לאורכה. איתן כרמי ועמדי אפק מטייסת עתקה מעבר לתעלה. עמדי טס במירז׳ בצורה חמורה במלחמת ששת הימים ונחת חירום ברמת דוד. במהלך הטיסה נפגע המטוס מאש נ״מ, אולם עמדי הצליח להחזירו לנחיתה בשלום. , וכן מערכות המכ״ם של פיקוד ההגנה האוי־ sa-2 מיד לאחר מכן החלה תקיפה של ארבע סוללות רית. היתה זו אחת הפעולות הראשונות להשמדת מערך טילי הנ״מ של מצרים, והמשך להשמדת המערך בצפון התעלה. המטוסים המשיכו בכתישה של המוצבים המצריים שטרם נפגעו, ובין אלה הותקף גשר, עמדות מרג- מה, סוללות תותחי נ״מ, טנקים ומוצבים מצריים באיזור שמצפון לקנטרה. כמו כן הותקפו המוצבים המצריים באיזור פורט איברהים בפתח הדרומי של תעלת סואץ. מפקדי חיל האויר החליטו לנצל את ההצלחה בהשמדת מערך טילים הנ״מ המצרי. הם הוציאו פ״מים לתקיפת מערך סוללות הטילים בגזרה הדרומית של התעלה. מטוסי סקייהוק של טייסת את סוללת הטילים באל מנייף מערב והוציאה אותה מכלל שימוש. רביעיה נוספת תקפה את הסול- לה בעגרוד בפצצות השהייה מסוג סנקאיי, אולם הסוללה המשיכה לפעול חלקית גם לאחר מכן. במהלך התקיפה נפגע שמעון אש בכניסה ליעף נגד המכ״ם. הוא הצליח להנחית את מטוסו הפגוע ברפידים. המטרה הבאה היו תותחי הנ״מ, כדי לאפשר פעולה של המטוסים נגד המוצבים והמערך המצרי. ארבע רביעיות ושני זוגות של תותחי הנ"מ בפורט איברהים בפתח הצפוני של התעלה. המטוסים תקפו תותחי ולאחר מכן הרחיבו את פעולתם לתקיפת תותחים נגד טנקים, מרגמות ומוצבים שונים, תוך שימוש נרחב בפצצות סנקאיי ונפל״ם. במהלך כל שעות התקיפה הועברו ממטה חיל האויר הוראות לטיי- סות להכין מבצעי תקיפה, אולם חלקם בוטל בהיות המטוסים בדרכם למסלולים. טייסת עית המריאה לקראת אור אחרון, אולם נקראה לשוב חזרה ולא תקפה. הטייסים סיפרו בתחקיר כי הנ״מ היה חלש במהלך כל התקיפה - סימן חיובי לתוצאות הפעילות בימים האחרונים. במהלך היום בוצעו ג׳בל עתקה דרומית לעיר סואץ. מבצעי יום זה היו פרק ראשון במלחמה שניהל חיל האויר במלחמת ההתשה נגר סוללות הטילים. המצרים לא התעלמו מן הלקח: כדי להגן על מוצבי התעלה יש להציב סוללות טילים למניעת פעולת מטוסי חיל האויר. ואכן בחורשים הבאים הם בנו מערך טילים חדש להגנת שמי מצרים. שלוש הפלות ב־ פעולות התקיפה של ה־ זה. חיל האויר המצרי החליט להגיב ושלח מטוסים לתקיפת המוצבים הישראליים בתעלה ובמפרץ סואץ. הם אף הרחיבו את הגזרה לחוף סיני. ראשונים היו מטוסי סוחוי על אום חשיבה ועל מטרות אחדות. באויר היו מטוסי מיג 352 רוח רפאים מעל קהיר פים. מטוסי התקיפה הגיעו בגובה נמוך מעל התעלה, ערכו פניה לעבר המטרה והטילו את פצצו־ תיהם או ירו בתותחיהם. לאחר מכן מיהרו לשוב אל הצד המערבי של התעלה. לא הרבה זמן הם היו היחידים באויר. מטוסי מירז׳ של חיל האויר הישראלי שהוזנקו לאויר, הופנו ליירוט המטוסים התוקפים. בקרבות אויר שהתפתחו באותו יום הופלו שלושה מטוסים מצרים: את המטוס המופל הראשון, סוחוי 7 מיכאל צוק יצא בחודש יוני לארה״ב לטיול פרטי, עם שני טייסים אחרים. הם שמרו קשר עם הטיי סת ושמעו על קרבות שנערכו ועל הפלות שצברו חבריהם. ״מיה כשהגענו לארה״ב התחלתי לספור את המיגים הטופלים״ סיפר מיכאל צוק, ״חשבתי שאני מתפקע- המספרים עלו ועלו. כשהגעתי לשש עשרה, לקחתי את החפצים וחזרתי הביתה. לא יכולתי יותר...״ ההחלטה השתלמה: צוק השתתף בקרבות הראשונים של מבצעי ״בוקסר״ וב־ בכוננות ברפידים, ועמר לסיים אותה כאשר התקבלה מהבקרה ההוראה לזנק לאויר. ״פיטרלנו פטרול רגיל לאורך הגרה המזרחית של התעלה, כשפתאום נשמע בקשר ׳תוקפים מוצב באיזור המתלה׳״ סיפר צוק. שני המירז׳ים ובהם גורדה וצוק, המריאו במהירות ולקחו כיוון לעבר איזור המתלה. הם השליכו את מיכלי הרלק הנתיקים שלהם ופנו לעבר המטוסים המצריים. ״ראינו פצצות מתפוצצות על הקרקע ומרחוק ראינו כבד מטוס אויב מופל באש מן הקרקע. חצינו את התעלה וכשהיינו מעל האגם המר הקטן, ראינו זוג מטוסים מתחתינו. יררנו עליהם וזיהינו אותם כסוחויים. היינו במהירות המטוסים המצריים כבר התכוונו לחמוק חזרה לשטח מצרים. המירז׳ים היו מאחוריהם. מירז׳ 353 ״בוקסר״ בתעלה המוביל, גורדון, פנה לעבר המטוסים ופתח על אחר מהם באש. הסוהוי לא נפל. גוררון יצא בפניה מהירה, ומיכאל צוק נכנס מאחוריו. הגובה הלך וירד לעבר הקרקע. מצב הרלק לא היה מעודד, אך צוק שאף מאר להפיל את הסוחוי המצרי. ״החלטתי לנסות עור פעם אחת, לחצתי על ההדק ויריתי צרור ארוך. ראיתי פגיעה והסתו- בבתי מיה כשפני הביתה. כשהתיישרתי, מסר לי המוביל שהסוחוי התרסק אי שם בחולות. הרלק היה קצר. טסתי נמוך נמוך, חציתי את התעלה בגובה סיפוני האניות התקועות. אחר כך משכתי לגובה .20 והביתה״ בקרב אויר אחר שהתפתח בהמשך היום, הפיל רן גורן מטוס סוחוי אחר מבין המטוסים המצריים שתקפו את המוצבים הישראליים. רן טס כמוביל של אחר מבין שני זוגות מטוסים. המירז׳ים השלי- כו את מיכלי הדלק, ויצאו לעבר המטוסים המצריים הגרולים. ״כשהגענו ראינו רק עשן פצצות. מטוסי האויב -סוחויים במקרה זה - לקחו כבר כיוון הביתה, לעבר קהיר. לפיכך מטוסי הקרב שלנו אספו מהירות, חצו את התעלה ונכנסנו עמוק עמוק לשטח האויב״. רן הביט סביבו, מנסה לזהות את המטוסים: ״לא יכולתי להבחין אם הם משלנו או מטוסי אויב. ביקשתי מהם להזרהות על ידי נפנוף כנפיים. משלא נפנפו היתה זהותם ברורה". ״נכנסנו על הסוחוי הקדמי״ ממשיך רן גורן, ״הסוחוי ירד עוד ועוד, ואיבר גובה כרי להשתחרר מאיתנו. הגובה החל להוות גורם מסוכן. טסנו בגובה הטיל ניהג יפה על המטוס, אך התפוצץ בקרבתו וכנראה לא גרם הי נזק. הייתי עסוק כל הזמן בברי־ קת מצבי ביחס לקרקע. החלטתי לנסות שוב. הגובה היה ממש אפסי. התרכזתי שוב במטוס שלפני סגרתי מרחק לכ־ הטייס ניסה לנסוק אך הדבר לא עלה בידו. לאחר מכן ראיתי את הטייס נפלט בעוצמה מתאו כשמ- .21 תחתיו מתפרק הסוחוי לרסיסים״ שלמה נבות מפיל מיג בין טייסי המירז׳ שיצאו לקרב באותה שעה, היו יוסי חנקין ויצחק ניר מטייסת לסייע לזוג מטוסי מיח׳ של טייסת ים. הבקר כיוון את המטוסים לאיזור הקרב. יוסי לא הצליח לשמוע את הוראות הבקר, בעור זה מאיץ כטייסים שימהרו לאיזור. ניר ששמע את ההוראות, הגביר את דחף מנועו והקדים את חנקין, כרי לסמן לו על כוונות הבקר. הוא הניר בכנפיו, השליך את מיכלי הרלק שלו, אולם יוסי לא התיחס אליו. ניר המשיך לטוס לאיזור במהירות גבוהה כשהוא נוסק לגובה הבחין בשני מטוסי מיג .22 מספר שתיים ממש דבוק למוביל- כך הם טסו בדרך כלל״ סיפר ניר ״הבחנתי בהם ממרחק די גדול, משכתי מעלה וערכתי פניית מאזנות- תפירה. הייתי מאחוריהם, התחלתי לסגור את המרחק, כאשר מפקר חיל האויר הורה לי לנתק מגע. המטוסים המצריים יישרו כנפיים, הורירו את האף וצללו לעבר הרלתא של הנילוס, תוך שהם מגרילים את הטווח בינם לבינ- גו, הורות ליכולת ההאצה הטובה יותר של המיג שלי, אבל לא היה סיכוי שהוא יפגע - הטווח היה גדול מרי". באויר היה גם זוג מטוסים של טייסת 354 רוח רפאים מעל קהיר המיגים. שלמה נבות הגיע למצב שיגור מאחורי אחר המינים ושחרר טיל שפריר פגע במטוס ופורר אותו באויר)היתה זו ההפלה החמישית של טיל זה שנרשמה בקרב(. היה זה יום גדוש פעילות עבור חיל האויר. באותו יום נערכו דות של הצבא המצרי בגזרה המרכזית של התעלה. תוצאות המבצעים צולמו מן האויר על ירי המירז׳ים של פעולות הכתישה נמשכו גם בימים הבאים. אנשי המבצעים של צה״ל החליטו להרחיב את הפעולה ולתקוף גם מטרות יבשתיות, סוללות תותחים ועמדות מצריות לאורך הגזרה. ״בוקסר ב־ לה. ההחלטה לשגר את המטוסים לאיזור שהיה בטווח סוללות טילים, היתה מסוכנת. באיזור פעלה . הרביעייה הראשונה נכנסה לתקיפה, כאשר לפתע החלו sa-2 עריין לפחות סוללה אחת של טילי טילי קרקע אויר לנסוק ולפנות לעבר המטוסים האיטיים. המיסטרים מיהרו לצלול לגובה נמוך והתרחקו מהאיזור. היתה זו הפעם הראשונה שטייסי המיסטר של הטייסת ראו טילים אלה במו עיני- הם. הם גם לא קיבלו התרעה על כך מהבקר. מיד לאחר שריווחו על הירי לעברם הרחיקו אותם אנשי השליטה והבקרה מן האיזור. הם חזרו לנחיתה בלי להטיל את החימוש. שחר בסקייהוק מתמודד עם מיג גם למחרת, יום שבת טייסת ותותחי נ״מ בפורט איברהים מול העיר סואץ. רביעיה אחרת של הטייסת, ובה גולדי, כוכבא, דוד ופורת, יצאה לתקוף מטרות בדוור סואר, מול האגם המר הגדול. המטוסים יצאו בגובה נמוך מעל סיני, והגיעו למטרות מדרום לצפון. לאחר התקיפה לא נראתה תנועה בעמרות המצריות והטייסים יצאו חזרה, בלי לצלוף על המטרות. מבנה שלישי של דלסון(, יצא לתקוף תותחים וארטילריה באיזוד קנטרה. עור לפני שהמטוסים הגיעו לאיזור, שונתה המטרה לתקיפת מוצבים מצריים במרכז התעלה. מטוסים רבים היו באויר, והיה בלבול בתיאום התקיפות על ירי הבקרה. המטוסים נכנסו ליעף ההפצצה הראשון, כאשר התבדר להם כי במקום פעל אותה עת מבנה אחר של מטוסים. המטוסים של לאחר מספר דקות קיבל המבנה של שחר אישור להכנם לתקיפה. המצרים עקבו אחר הפעילות והבחינו כי המטוסים התוקפים היו מטוסים איטיים יחסית. בהיות הסק־ ייהוקים במעגלי תקיפה, נשלחו לאיזור מטוסי מיג הנחותים יותר של המטוסים הישראלים, הטייסים המצריים לא הסתכנו מדי: כדרכם הם ערכו יירו- משיכה לעבר מטוסי המבנה - צלילה ממרחק, נסיון לשגר טילים ונסיקה או צלילה הרחק מן הזי־ , ט 355 ״בוקסר״ בתעלה ״זריחה בלילה שבין לצבא הירדני לפעול נגד ישראל. המודיעין גילה את תנועת השיירה לעבר הגבול הירדני. חיל האויר שלח שלושה מטוסי ווטור של טייסת רה. לאחר שהשלימו את הטלת החימוש, נשלחו למקום שתי רביעיות של מטוסי סקייהוק והפ- ציצו את השייירה בפצצות ורקטות. את התקיפה השלימו ארבעה זוגות של מטוסי סופר־מיסטר של טייסת רה. זוג מטוסים התישב על דודלסון, מספר ארבע והאחרון במבנה, והתכונן לשגר לעברו טילי אטול. דודלסון שהיה בצלילה לקראת תקיפה, גילה את המיגים והחליט לותר על היעף. הוא הפך הטייה, שבר בחוזקה, וחמק מהם. בפני שחר היתה דילמה: האם להמשיך בהפצצה למרות הסיכון מצד המיגים, להשליך את כל הפצ- צות ולחמוק מן המקום, או לצאת ולהתמודר איתם. הוא החליט לשלב את השניים: גם לבצע את התקיפה וגם להתמודד עם המיגים. שחר היה טייס מירז׳ לפני שהגיע לסקייהוק, והסיכוי להפיל מיג ״יצאנו להפצצת צלילה על מוצב סים היו כבדים. נכנסנו. היינו בזוגות והתיישרנו לשורה עורפית. לפתע מודיע הבקר: ישני מיג ״קשה לתמרן עם מטוס כבר מול המיג" סיפר שחר. "רציתי לבצע יעף הפצצה- לא היה טעם לזרוק את החימוש- ואחר כך להכנס לקרב אויר. ואז ראיתי אותם. אמרתי למבנה להכנס. היינו בנסיקה להפצצה, וזה היה תמרון שהיה להם קשה להחזיק אותו. "נכנסנו להפצצה. אחד המיגים שיגר טיל בתנאים גרועים- אין סיכון שיקרה משהו. הוא שיגר על מספר ארבע בתנאים לא נוחים והחטיא אותו. השלמנו את ההפצצה". שחר יצא מהצלילה וידע כי המיגים עדיין מסכנים אותו מאחור. הוא ביצע תרגיל אימלמן מהיר- משיכה לאחור וגלגול. "לפתע אני רואה מיג אחד ממש מול הפרצוף. התכוונתי אליו. המבנה לא החזיק איתי. אני נכנס אחרי המיג. זה היה כמעט מפגש מצח והוא התפתח לצלילה ספירלית כשאני מתיישב עליו בזוית צידוד גבוהה. הטווח היה קרוב ואני מחכה שישחרר ואז אוכל לירות בו. זו היה שעת בין הערביים - הראות גרועה ואנו בצלילה". שלושת מטוסי המבנה התרחקו בינתיים מן האיזור והתכוננו לחצות לסיני. הם לא ראו את המוביל שלהם. "המבנה שואל: ׳איפה הקרב?׳ כשראיתי שהם לא רואים אותי, שלחתי אותם מזרחה שיפטרלו צפון־ דרום. במבנה היה גם ג׳ו אלון, מפקד הכנף. הוא התעקש להגיע אלי. 356 רוח רפאים מעל קהיר ״הקרב התפתח מערבה. אני מתדרך אותו, אבל הוא לא ראה אותנו. אמרתי ^ אפור־כחלחל. בגלל הראות חשבתי י p -4• y ^ ^ -^jtkjff סא״ד נסים אשכנזי מפקד טייס המיג המאיים, מצא בסקייהוק הישראלי יריב קשוח, שלא היסם לחת־ מורה אתו גם במטוס נחות- זה היה לקח שהמצרים לא למרו גם בהמשך הלחימה. אבל אחרי התמ- רונים מול המטוס הקטן, הוא מצא עצמו קצר בדלק, והבסיס שלו היה קרוב. הוא ניצל את ביצועיו העוהפים, פתה מבער, הגריל את המרחק מהסקייהוק, צלל והסתלק מערבה. ממשיך שחר: ״פניתי וחזרתי נמוך לגמרי- ממש גיררתי את האדמה - כדי שלא יראו אותי כשאני חוזר. ג׳ו היה מערבית לתעלה, בלי לזהות אותי, ואני אומר לו להסתלק ולהפסיק לחפש אותי״. אנשי השליטה לא ראו נכון את התמונה האוירית. הם העריכו כי כל הסקייהוקים של המבנה כבר בשטח סיני. כאשר חצה שחר את התעלה הם העריכו כי מדובר במטוס מצרי, והזניקו לעברו מטוסי יירוט. ״כאשר חזרתי לתעלה הזניקו מירז׳ים מרפיהים. הם לא ידעו מי מתקרב לתעלה, וכאשר חציתי הם היו בריוק מעלי. ואני הייתי על תקן ׳מיג 357 ״בוקסר״ בתעלה כדי שיראו, הם היו צריכים לטוס מתחתי״. במפקדת חיל האויר לא אהבו את הקרב של שחר ואת התעקשותו להתמודר עם המיג. ״לאחר התח- קיר התקשר אלי יחזקאל סומך, ראש מחלקת אויר ונזף בי: ׳למה המשכת לרדוף אחרי המיג- האם לא היתה ברירה אחרת אלא להכנס לקרב? מה פתאום אתה טס למנסורה עם סקייהוק?׳. ג׳ו אלון חייך כאשר שמע את זה״. אורי, הטייס לשעבר של המירז', היה עכשיו טייס סקייהוק וקינא בחבריו המהירים יותר: ״בכל פעם שהייתי חוזר מגיחה הייתי חוזר מלא התלהבות. זה היה החלום של כל טייס קרב, לחזור שבע עלי- לות. זה לא היה צחוק ילרים, היו גיחות קשות. אבל כשהייתי חוזר ועובר לערוץ הבקר ואני שומע שזה הפיל וההוא הפיל - ואת כולם הכרתי - תמיר היתה לי צביטה בלב. מזה לא נגמלתי ער הסוף. .23 הענין הזה מעולם לא עבר לי״ האפשרות כי אחר מטייסי המבנה היה מופל עור לפני התקיפה על ירי אחר המיגים, עוררה את חמתו של מפקר הטייסת, נסים אשכנזי. והוא העיר על כך למוביל ולטייסים. אורי שחר סיפר לאנשי המודיעין על הגיחה ובסיום התחקיר רשם: ״כוונת וטיל- תנאי למפיל!" "הכוונת בסקייהוק היתה כוונת ׳פיקס׳ הוא נזכר, ״רק לאחר שנים יתקינו את כוונת ׳קריסטל׳. אבל טייסת כאשר עזבנו את חצור, השארנו על המרפסת של הטייסת ׳דרוג׳ ועליו פגיעות של יותר מ־ בשישה צבעים שונים. בטייסת המירז׳ צע, עם מכ״ם ובלי מכ״ם. אצלנו היו טייסים שהיו עם ״בוקסר חיל האויר לא הרפה והמשיך לנצל את ההצלחה. מבנה אחר מבנה יצאו בזוגות ורביעיות לתקוף מטרות ולכתוש את הקו המצרי. ב־ מצריות. במהלך הלילה הבא יצאו חמישה זוגות, כולל מטוסים של טייסת פה כאשר טייס אחד, בר־נר מניר. במהלך התקיפה נפגע מטוס הסקייהוק של אלישע פרי בשמשה הקרמית, אולם הוא הצליח להנחית את מטוסו בשלום. על התקלות עם מיגים במהלך הפעילות, סיפר יצחק ניר: ״טסנו מעל הביצות צפונית מערבית לאי־ סמעילה, בין סלחייה למנסורה בגובה המצרים הזניקו שלושה זוגות של מטוסי מיג אייל פנו צפונה. ראיתי זוג מטוסי מיג אותם חוץ ממני. היה לנו נוהל, שאם מספר שתיים רואה את האויב ראשון, הוא היה לוקח את ההוב־ לה. השלכתי את מיכלי הרלק שלי, כשאני מצפה ששומי יבוא בעקבותי, אבל הוא לא עשה זאת. טסתי אחרי הזוג האחרון ועמוס עמיר ומנחם אייל העסיקו את הזוג המוביל. ניר נשא אותה עת טיל שלל מסוג ״אטול״ מתחת לאחת מכנפיו. הוא נכנס לקרב. ״הזוג של המיגים שלי טס במבנה הרוק. הם נכנסו במהירות רבה לקרב והוא הפך לקרב אויר קלא- סי. היה דרוש לי זמן רב, ולאחר שתי פניות מאזנות)תפירה לעבר האנכי( כרי להגיע אל מאחורי- הם, אבל זה לא היה קשה במיוחר. הם ראו אותי ככל הנראה כל אותו הזמן, כך שכאשר הייתי כאלף 358 רוח רפאים מעל קהיר רגל מאחוריהם הם פשוט איזנו את כנפיהם ונסקו מעלה- הודות לכושר הנסיקה הגבוה יותר של מטוסיהם. טייסי המיג AA"2-24 נסקו מעלה. המטוס שלי היה חמוש רק בטיל אטול אחד בשל מגבלות מספר הטילים מסוג נערך5 מבצעי"בוקסר״ נמשכו עוד מספר שבועות לפני שהוחלפו במבצעים אחרים. מבצע בוקסר ב־ הוביל אביאם סלע. אביאם לא הצליח לשחרר את הפצצות והתברר כי גם התותחים אינם יורים. שאר המטוסים פגעו במטרה כאשר אש נ"מ קלה המשיכה לירות לעברם. ביום האחרון של המבצע מטוסי צילום היו מטרה מועדפת על המיגים המצריים. מיגים נסקו לאויר כדי ליירט את מטוס הצי- לום, אולם רוזן לא היה לבד. רביעיה של מירז׳ים מטייסת לעבר המיגים. לא היה זה צוות רגיל: בין טייסי המירז׳ היה מפקד בסים חצור אל״מ יעקב)יאק( נבו, סא״ל עמוס לפירות)מפקר הטייסת במלחמת ששת הימים(, מפקד טייסת מפקר טייסת היה זה מארב מתוכנן של ה׳׳גאוורריה הותיקה״ - אולם ההתמודרות היתה הסרת תוצאות. במהלך קרבות האויר שהתנהלו אותו יום, הופלו שבעה מטוסים מצרים שתקפו מטרות של ישראל בסיני. סוללת הוק, שהתמקמה באיזור הגירי, הפילה שני מטוסי מיג כן הופל בתותחי נ״מ מטוס תקיפה מסוג סוחוי הופל בתותחי נ״מ שהוצבו בטאסה. "בוקסר״ - פתיחה למבצעים הבאים מפקרי חיל האויר היו מרוצים מתוצאות מבצע ״בוקסר" לכל שלביו. בהדרגה, תוך תכנון מבצעי קפרני, חוסלו סוללות הטילים בצפון התעלה, ונפער פתח דרכו יכלו המטוסים לחדור ולפעול במרכז הרלתא והתעלה. לאחר תום המבצע, התברר כי במהלך שמונה ימי לחימה, השמיר חיל האויר את מערך סוללות הנ״מ בגזרה מפורט סעיד וער קנטרה. המרחב האוירי לקהיר היה עתה פתוח. לאחר השבתת סוללות הארטילריה בצפון, הושמרו סוללות הטילים מול איסמעילה וקנטרה. השלב האחרון היה השמרת הסוללות והארטילריה - יחד עם עמרות הצבא המצרי ומוצביו - בדרום התע- לה. לאחר מכן חודשו ההתקיפות כדי למנוע הצבה או הפעלה מחרש של הסוללות והעמרות שהו- תקפו. קרבות האויר שהתפתחו במהלך המבצע, היו אך"הצגה משנית" למבצעי התקיפה הממושכים. אך תוצאותיהם המחישו לטייסים המצריים ביתר שאת, כי הם רחוקים עדיין מיכולת להתמודד מול חיל האויר. העליונות האוירית שהשיגו הטייסים הישראלים היתה מוחשית. מוטי הוד היה מרוצה מתוצאות הפעולות ומההשפעה שהיתה לכך על התפתחות המלחמה: ״המחש־ נו למצרים מחרש את נושא העליונות האוירית. ניהלנו אתם סדרה של קרבות אויר, כרי להמחיש 359 ״בוקסר״ בתעלה את העדיפות שלנו, כך שבהמשך יכולנו לתקוף מטרות קרקע ללא הפרעה. הוטלו שם כמויות ״25 חימוש עצומות, וזכורות הודעותיו של נאסר על היקף האבירות המצריות אך אנשי המבצעים לא היו שקטים. השיטות והאמצעים שהופעלו יחד עם ״שליפת חרב חיל האויר מנדנה״ לא גרמו לשביעות רצון בקרב כולם. ״הפעלנו שיטות חדשות בלחימה- אסור היה לשחוק את חיל האויר״ אמר אל״מ דוד עברי ראש ענף מבצעים בחיל האויר. ״אמנם כלפי חוץ נראה חיל האויר כחיל שאחרי נצחון אדיר, אבל בפנים המצב היה מאד קריטי- אתה צריך להכשיר את חיל האויר למלחמה הבאה. אתה יודע שאם תשמיד סוללת תותחים- המצרים יביאו עוד סוללה. מצד אחד רצינו ליצור מצבים יותר קשים לארטילריה המצרית, שלפחות ירגישו את המלחמה, או שהא־ פקטיביות שלהם תהיה יותר קטנה. מצד שני רצינו גם לתת גיבוי לאנשים שלנו. למעשה לא היה כאן יעד מלחמתי־פוליטי להמשיך ולהחריף את ההתשה, עם סיכונים לכוחות שלנו. ״נכנסנו גם לתקיפות לילה. ראינו שהנ״מ הקני בתעלה, שלא היה יכול לראות את המטרות, יורד באפקטיביות שלו. פעלנו עם המטוסים בלילות ירח- אז יכלו לראות את התעלה ואת העטרות ולאתר את המטרות עצמן. יצא לי לטוס שם לפחות פעם אחת- הירי היה מפתיע- ממש כמו אורות .26 בכריסמס- אבל הם לא ראו את המטוס ולא היו אפקטיביים״ במהלך יותר משבוע של לחימה ביצעו מטוסי חיל האויר כ־ חיילים מצריים נהרגו. בקרבות האויר הופלו 21 סוחוי שהיה בין הטייסים שקיבלו בשמחה את פניו של נאסר עת ביקר בטייסת הסוחוי בפאיד. הוא נשבה ונחקר בישראל. פעולות חיל האויר הצטיינו בשמירה על רצף תקיפות נגד עמרות, מוצבים ומחנות של הצבא המצ- רי. למרות האופי המקומי שתוכנן לפעולה הראשונית - תקיפת מטרות בין פורט סעיד בצפון לקנט־ רה במרכז התעלה - החליט מפקר חיל האויר להרחיב את המבצע ולפגוע בימים הבאים גם בסול- לות טילים ומערכות מכ״ם. כמו כן הושמד כל קו הביצורים המצרי בתעלת סואץ, עד העיר סואץ עצמה, והושמדו סוללות ארטילריה שהוצבו מעבר לתעלה, מחנות צבא ועוד. הצלחת מבצעי ״בוקסר״ גרמה להפסקת אש מקומית שנמשכה שבועות אחדים. המצרים ביקשו לחדש את בניית הקו שהושמד, ולא נקטו פעילות שהיתה עלולה לפגוע בפעולות בנייה אלה. מבחינת חיל האויר הישראלי, החשיבות העיקרית של הפעולה היתה השמדת חלק מרכזי וחיוני של מערך סוללות הקרקע־אויר מול התעלה. סוללות אלה הפריעו לפעולות מטוסי הקרב בתוך מצרים ובקרבת התעלה. מפקדי חיל האויר וצה״ל, ראו את מבצעי ״בוקסר״ כפעילות חד־פעמית, האמורה להביא לרגיעה בתעלה. המציאות היתה אחרת: מאז נפתחו מבצעי ״בוקסר״ ב־ למעשה, לגורם העיקרי בלחימה מול מצרים. גם השמדת סוללות הטילים במרחב התעלה, היתה המבצע הראשון במלחמה בעלת מאפיינים חדשים, אשר הלכה והתפתחה, מחודש יולי אוגוסט מצרים. 360 פרק סתיו 0 ״ים של דם- אופקים של אש״ פורת איברהים היה ממרכזי הפעילות הבולטים באיזור הסואץ האש בתעלה מתחדשת מבצעי ״בוקסר״ שנערכו בחורש יולי לא הביאו לתעלה את השקט המיוחל. צבא מצדים, שהופתע מן התפנית שקיבלה הלחימה בגיורת התעלה, היה עתה בשיאו של מה שכינו ״שלב ההתמודדות והרתעה״. הוא הגביר את פעילותו נגד מוצבים ישראליים. לאורך כל המערך שמול הקו הישראלי, הוצבו למעלה מ־ לאורך התעלה. ישראל ראתה בהכנסת חיל האויר לפעולה, בחורש יולי 362 רוח רפאים מעל קהיר גיורא אורן מפקד סא״ל גיורא אורן החליף את סא״ל יוסף סלנט בפיקוד על טייסת סא״ל גיורא אורן )לימים אל"מ( התגייס לחיל האויר בשנת מטוסי אורגן, סופר מיסטר ומיהי. במלחמת ששת הימים הוא היה סמ״ט בטייסת ידוע כאיש טכני, ובין השאר המליץ להחליף את מנועי האטאר של הסמב״ר במנועים המשופרים יותר של הסקייהוק. טייסת "הצרעה" עליה פיקד במלחמת ההתשה, היתה מן הטייסות הגדולות ביותר בחיל האויר, לאחר שקלטה את מטוסי האורגן של טייסת )שנסגרה אחרי ששת הימים(. על הטייסת בחצור היו מוטלות שתי משימות: היא שמשה כטייסת קא״מ האחראית על הכשרת טייסי הקרב וטייסת מבצעית שהמשיכה להלחם בכל זירות הלחימה. במהלך המלחמה התעוררו תהיות לגבי יכולת המטוסים הצרפתיים הוותיקים )הם פעלו בטייסת משנת טייסי ביום ובלילה. טייסת סא׳׳ל גיורא אורן נשיא מצרים, ולהביא להפחתת עוצמת הלחימה בתעלה. היתה גם תקווה כי הכנסת מטוסי חיל האויר שהיתה מסיבית, תהיה חד־פעמית בהיקפה, ותביא לרגיעה. היתה זו תקוות שווא: מחודש יולי 1969 אחת ליום, לעתים מספר גיחות ביום אחד בחודש אוגוסט הצהירו מנהיגי ישראל כי מעתה יופעלו מטוסים נגד מטרות במצרים, בתגובה לכל ירי מצרי. מוטי הוד אמר על השיטה החדשה: "סיגלנו לעצמנו שיטת תקיפה ושיטת פעולה כזו המת- אימה למטרות קטנות. מעין המצאה פרטית שלנו. הגענו לרמת מקלענות גבוהה המאפשרת לנו .1 לפגוע במטרות ולהשיג תוצאות נפלאות בארמון הנשיאות במצרים נפלו הדברים על אוזניים ערלות. נשיא מצרים לא נרתע. לאור ההבטחות והתקוות שנטע בקרב עמו, הוא לא יכול היה לסגת עתה, למרות המחיר הבלתי נסבל ששילמה מצרים. הוא שאף להחרפה בלחימה כרי שיוכל לממש את ההצהרות עליהן חזר פעם אחר פעם, כי צבאו צובר יכולת וציוד, כרי לצאת למלחמה כולל נגד ישראל. המחיר ששילמו המצרים היה גבוה- בתקיפות חיל הארד ביולי נהרגו בין 363 ״ים של דם- אופקים של אש״ מצריים על קו התעלה. צבא מצרים חידש את הקמת חקו, ושלח לשם חיילים נוספים. לנוכח הפעולות המצריות, והנחישות להמשיך בלחימה בכל מחיר כמעט, החליטו הרוסים להתיצב מנגד ולראות כיצד ייפול דבר. הם ניסו לשכנע את ראשי הצבא כי חילות מצרים, ובמיוחד חיל האו־ יד, אינם מוכנים למלחמה כוללת. עדיף שתתרכזו באימונים הם יעצו להם. נאסר המשיך להלהיט את הרוחות בתקופה זו, ובנאום שנשא ברהיו הוא הבטיח לעמו ״ים של דם ואופקים של אש״. בסתיו תקפו מטרות רבות לאודר התעלה. הרעשה על ראם מסלה פעולות חיל האויר בחודש יולי הרגיעו את המצב באיזור התעלה, אולם כוחות מצריים המשיכו בירי ובפעולות קומנהו מול קו המעוזים ואיזור סואץ. ב־ בהרעשה ארטילרית כברה על כוחות צה״ל באיזור ראס מסאלה שני חייל צה״ל נהרגו ו־ על כוחותינו באיזור דוור סואר, מול העיר סואץ. מטוסי חיל האויר תקפו את סוללות הארטילריה ושיתקו אותן. בראשית אוגוסט נודע כי המצרים הקימו מחדש את מערך המכ״ם וסוללות הטילים ליה ג׳בל עתקה, מול הסואץ, שחלש על גזרת סואץ ואיים על חופש הפעולה של מטוסי חיל האויר בגזרה הדרומית של התעלה. תותחים מצריים הפגיזו ב־ פיק. אנשי המבצעים תכננו מבצע מיוחר לחיסול הסוללות, ולפגיעה בתותחים המצריים באיזור סואץ, כרי להחזיר את המצב לקרמותו. את הפ״מ ליום בעג׳רור, במרחב הנמצא מזרחית sa-2 פעלה אותה עת מבח״א לעיר סואץ. היה זה אחר הימים הקשים ביותר של הטייסת. 364 רוח רפאים מעל קהיר נסים אשכנזי נפגע מעל ג׳בל עתקה היה זה ה־ סת, בילו בנופש צוות אויר ליד נתניה. סיפר אשכנזי: ״אורי שחר מחכה לי שם ואומר שבעוד רבע שעה נוחת הליקופטר. אשתי הבינה. סימנתי לה: ׳בארבע אני אחזורי. התכוונתי לשעה ארבע- וזה היה אחרי ארבעה חורשים... ״עלינו על ססנה והגענו לחצרים. הלכנו לתקוף בעגרור". sa-2 סוללת נסים אשכנזי עמר להוביל את הגיחה לתקיפת מערך הטילים בג׳בל עתקה ממערבית לסואץ. מבנה שני, אותו הוביל אורי שחר, סמ״ט ב׳, היה אמור להכנס זמן קצר אחריהם. גולדי, סמ״ט א׳, נשלח לבדו לאיזור המתלה, כדי לשמש ממסר בין מבני התקיפה והבקרה. הוחלט לתקוף את המחפורות וסוללות הנ״מ בשלושה מבנים. ״יצאנו שישה מטוסים - זוג אחר עם נפל״ם לגובה נמוך, אחר עם פצצות סנקאיי, ואני עם המבנה יצאנו בגובה רב. לא היתה לנו שיטה איך מתמודרים עם מערך הטילים. תקפנו עם שלושה סוגי חימוש כי היה בלבול והוסר ירע מה יעיל יותר- אתמול תקפנו בגובה נמוך היום מנסים את הגבוה.״ במבנה של אשכנזי היו רענן, נאמן ופורת. הם יצאו דרומה לסיני בגובה בינוני, נכנסו לתקיפה בגובה נמוך, נסקו מעלה ובזוית של הסוללה והטילו את פצצות הנפל״ם. אש הנ״מ היתה כברה, וכל מי שהיה יכול מבין החיילים המצ- ריים, הרים את התותח או המקלע וירה לאויר. לאחר שיצאו מטוסי המבנה השני, שתקפו בנפל״ם, בדק אשכנזי קשר עם חבריו למבנה ונכנס ליעף צליפה. מטוסו של נסים נפגע מאש הנ״מ הכברה, והוא איבר את השליטה עליו והחליט לנטוש. סיפר אשכנזי: ״ההרגשה נוראה- אתה טס באוירון בהרגשה של כוח, בטחון, שליטה- אתה המלך בשמים- זורק פצצות, הורג ערבים, מבסוט מהחיים- הרבה מהירות, הרבה כוח. דקה אחר כך אתה מוצא עצמך בעולם שונה- תלוי על מצנח בשמים. מפרפר בין חיים למוות. ״לפני היציאה הרמתי מעט את האף כדי לעלות מעל קווי המתח הגבוה. ואז נפגעתי. הרגשתי שתי פגיעות: הלך המנוע וגם המאזנות. הייתי בגובה נמוך אין לי הגאים. ניסיתי למשוך את הירית העליונה אבל לא הצלחתי. משכתי את הירית התחתונה. מזל שנפלטתי כאשר המטוס היה מאוזן ולא הפוך. ״נפלטתי במהירות של כ־ עצמי עם שברים ביד וברגל, מפותל בין מיתרי המצנח, כל זה מן ההפלטה במהירות הגבוהה הזו. סא״ל נסים אשכנזי 365 ״ים של דם- אופקים של אש״ הרגשתי שאני נחנק מחוסר אויר. צינור החמצן היה מפותל. הסרתי את הקסרה וזרקתי אותה. הגעתי לקרקע ברוח חזקה, עם גפיים שבורות, לנחיתה על שדה מלא אבנים ענקיות. המצרים ירו עלי בעודני באויר, עם הנחיתה תפסו אותי, וקיבעו את היה והרגל השבורים בגבס, במרפאת שרה .2 מוזנחת״ הסקייהוק פגע בצלע הר ועלה באש. רענן נאמן היה מספר שתיים במבנה. הוא נולד וגרל בשרות ים- קיבוץ מהזרם של הקיבוץ המאוחד. ביולי קורס הקא״ט באורגן, הוא הוצב בטייסת סקייהוק. ״אהבתי את המטוס הזה- כל מי שטס בו אהב אותו״ נזכר רענן, היום מרצה בכולל בישיבה בבני ברק. ״היינו צריכים לתקוף ברביעיות: אחת מושכת למעלה כרי למשוך את אש הנ״מ, והשניה תוקפת בגובה נמוך. הייתי הכי שמאלי במבנה. מתחת לכנפיים היו לי חמש פצצות נפל״ם. כיוונתי לצר המערבי של סוללת 57 היה בסדר גמור. התרוממתי מעט כדי לראות את הסוללה. הייתי צריך לטוס כך שלא אפגע ולא אחטוף את הסנקאיי. אני מתרומם ורואה את הקנים נעולים על אורי- מהרביעיה שמשכה למעלה. הסת- כלתי צפונה באלכסון והרגשתי שהפתענו אותם. הכל היה מוכן. אני מתקרב, שניה או שתיים ושחררתי את פצצות הנפל״ם בשמחה רבה. פגעתי יפה מאה בסוללה. המצרים למטה התחילו לרוץ בפניקה. אני יוצא מהתקיפה ורואה שיש מקדימה משהו שהיה מכוון אלי. הרבצתי צרור ופגעתי במק״ב בול- הוא עף באויר. זו סגן רענן נאמן יצא כמספר שתיים לגיחה 366 רוח רפאים מעל קהיר 4000 מלחמת ההתשה צרכה כמויות גדולות מאד של חימוש. במלחמת ששת הימים ולפניה נרכשו אלפי גופי פצצות לשנה מעורפי חיל האויר האמריקני, ואלה מולאו על ידי תע״ש בחנ״מ והו- תקנו בהם מרעומים. כאשר החלה מלחמת ההתשה נערך תעש לייצור אלפי פצצות אויר, פגזי טנקים ותחמושת מסוגים אחרים. קצב הייצור של פצצות אויר פצצות לחודש, בשני קוי ייצור שפעלו בחיפה ובמעלות. כשהחריפה הלחימה יוצרו למעלה מ־ 300 .5100 היתה פגיעה נחמרה ״אני מביט מעלה ורואה את נסים פונה דרומה נמוך מאה. הוא ערך פניה ואני התכוננתי לעבור מתחתיו. לא ראיתי מטוסים. אני מפנה מבט לראות לאן אני טס ורואה מולי עמור מתח גבוה במס- לול התנגשות. אינסטינקטיבית נחלצתי מהפניה במשיכת סטיק. עברתי את מגבלות ווצתי בתא. התכוננתי למכה של העמור חשמל אבל היא לא באה. התהפכתי על הגב בגובה נמוך ואני רואה את נסים בשעה אחת טס לכיוון דרום. לפתע אני רואה את המטוס שלו מתגלגל ומוציא עשן. הוא יצא מהמטוס עם מיתרים שלא היו פרושים לגמרי. מיד שברתי לעברו וראיתי את המטוס מתרסק בג׳בל עתקה בצלע הצפונית. פניתי לעבר המקום וראיתי אותו נוטש בגובה נמוך. אני עושה סיבוב ורואה את נסים שוכב בתוך שרה אבנים- כל אחת בגודל קסרה. המצנח נגרר ופינה שובל בתוך האבנים. אני רואה טפטופים ויורים. עשיתי פניות חזקות וחשבתי לשטוף את התותחים האלה, אבל החלטתי שאם אירה בהם, הם יהרגו אותו. עשיתי בז על נסים- הוא לא אהב את זה, כך סיפר לי לאחר שחזר. מרעירות המנוע והרעש נגרמו לו כאבים. רציתי שהוא יעשה שלום או ינפנף עם היה- שנראה שהוא חי. ״הודעתי לאורי שחר שאחת נפגע ומסרתי לו את המיקום שלו. אורי גילה איתו קשר עין ואני הסת- לקתי מהמקום. תוך כרי טיסה ראיתי נ״מ כבר בגובה .3 טסתי בגובה נמוך, נסקתי לגובה וחזרתי לנחיתה בחצרים״ ״אני הובלתי את הטקט השני של התקיפה״ מספר שחר, מוביל המבנה שתקף את מכ״ם הסוללה. נאמן הוריע לי שנסים נפגע. התחלתי להסתובב ולחפש אותו. גיליתי את נסים, המצנח שלו על הקרקע ואת מקום הפגיעה של הסקייהוק, עם העשן. סילקתי את המבנה שהיה אתי, אמרתי להם דרך איפה לחזור. נשארתי עם נאמן כרי להסתובב מעל נסים. לאחר זמן מה, אני לא מרגיש שאני באי־ זור מאוים מאר. לנאמן היה פחות רלק. החלטתי שלא צריך שם את נאמן. טסתי אתו דרומה, שמתי אותו באיזור של ראס עהאבייה. גולרי המשיך עם הממסר במתלה. חזרתי למקום שבו נסים היה. ״היה גם קטע משעשע: ראיתי משאית קטנה ׳פארגו׳ כמו שהיה לנו לכיבוי אש, מתקרבת למקום שבו היה נסים. הוא היה במקום די מבודד. ראיתי שם ענן אבק. טסתי מסביב. עשיתי סיבוב כרי לצלוף בהם, אבל לא צלפתי. נזכרתי בסיפור שסיפר לנו ׳צ׳יטה״)אליעזר כהן( כאשר הייתי תלמיר בשישית, והוא היה טייס מוסטנג. הוא הסתובב מעל אטקס והחליט לא לצלוף על רכב מצרי שהתק־ 367 ״ים של דם- אופקים של אש״ רב אליו. לא לחצתי על ההדק והמשכתי להסתובב. אני מסתובב ומדבר עם הבקר אם לשלוח מסוק לחלץ, אם אפשר להכנס. לשלוח מסוק נראה לי שנכון לעשות זאת, אבל זו המשימה של ההליקו־ פטרים. יש סיכונים וגם זה סיכון. הדבר שמשך את תשומת לבי היה שלא היה נ״מ כאשר הסתובבתי שם. ההליקופטר היה יכול להכנס. לא היתה בעיה של אור. ואכן, ההליקופטר נכנס ופגעו בו, ואפילו פצעו את הטייס, עציון. ואז הם יצאו. כל הסיפור הזה, נמשך מסתכל על הזמן הייתי חושב שזה לקח יותר. בחלק האחרון אני מסתובב לבד, המסוק נפגע ויוצא ואני יודע שהעסק אבוד. על מי שיבוא לקחת אותו אני. לא יורה. הייתי מנהל הפעילות שם- מי שהחליט .4 זה אני, על המטוסים האחרים, ועל המסוק נסים אשכנזי נלקח בשבי. מסוק שני שהיה בכונ- נות בקרבת מקום, לא הוזעק היות ואשכנזי היה כבר בידי המצרים. ״מבחינת הטייסת, הלך לה מפקד טייסת זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו״ אומר אורי שחר, ״עם ההז- דמנות להקים טייסת במקום חדש. הטייסים העריכו אותו, אהבו אותו. הוא היה בקי במטוס, והכיר אותו היטב. גסים היה בצוות הראשון שלמד אותו בארה״ב. הוא היה אדם תכליתי. פתאום הדבר הזה אתנו. אנו לא ידענו אם הוא חי או לא, אם יחזור ומתי״. רס״ן עמיחי גולדשטיין)גולרי(, שהיה סמ״ט א׳, מונה למ"מ מפקר הטייסת למשך כארבעה חודשים. ארבעה שבועות לאחר מכן נערכו חילופי שבויים עם מצרים. נסים הפצוע, הוחזר לישראל יחד עם גיורא רום מטייסת אשכנזי חזר מהשבי אך לא חזר לפקד על הטייסת. הוא נזקק לתקופה ארוכה של טיפולים רפואיים. ב־ בעני. סימי לא הכיר את הסקייהוק, ואת ההסבה למטוס ערך לו גולדי. אורי שחר התמנה סמ״ט אי. סימי ימשיך בתפקיד מפקר הטייסת כשנה, עד מלניק נפגע מעל פורט איברהים הדרמה של אותו היום לא הסתיימה. לשעות אחר הצהריים תוכננה תקיפה של שתי רביעיות של איברהים במפרץ סואץ. את המטוסים של של עות לפני כן לטייסת. המטוסים היו אמורים לתקוף את מזח פורט איברהים בפצצות סנקאיי- פצצות אלה אשר היו מצוי־ סרן עמיחי גולדשס״ן)גולד׳( 368 רוח רפאים מעל קהיר צילומים שנעשו ממוצב ישראלי: מלניק תוקף בסנקא״ והמטרות העולות באש 369 רוח רפאים מעל קהיר רות בסנפירי בלימה, איפשרו למטוסים לטוס ולהטיל אותן בגובה נמוך וגם לחמוק מן ההתפוצצות שלהן. רביעיית המטוסים של מעל סיני, התקרבו למפרץ סואץ ובפניה שמאלית, התיישרו המטוסים אחרי מטוסו של המוביל והחלו להטיל את הפצצות. המטוסים היו בגובה נמוך מאר. המטוס המוביל שחרר את הפצצות שלו בשרשרת ארוכה, והצליח לחמוק שמאלה ומזרחה לעבר סיני. המטוס של מספר שתיים נכנס אחריו. ״מתחת למטוס היו תלויות בשובל לאורך המזח. טסנו נמוך. לקראת התעלה התרוממנו מעט, כרי לזהות את המזח ולהכנס בפניה שמאלית. שם ציפתה לנו הפתעה מוחלטת בנושא הנ״מ. עוד לא ראיתי כמות כזו של נ״מ. נכנסתי אחרי שלח. לחצתי פיקל והפצצות מתחילות להשתחרר. בשלב מסוים אני מרגיש מן זעזוע קטן במטוס. שום דבר מיוחד. אני ממשיך לטוס ואז נכנס לי בראש שנורית אש מנצנצת כבר כמה שניות״. בדיקות אחרונות למסוסים של 370 ״ים של דם- אופקים של אש״ מלניק משך את הסטיק אליו, אולם זה הגיב בצורה רופסת. הוא ניסה לרחוף קהימה ואחורה אבל המטוס לא הגיב- מערכת ההיגוי נפגעה. הוא הפעיל את מערכת החירום המיכגית והשליך באחת את קלה אחזה במלניק הצעיר. ״נפגעתי. אין לי הגאים״ הוא מרווח בקול גבוה במספר אוקטבות מקולו הרגיל. לפתע עולה לקשר קול אחר: ״אז תמשוך את הגאי החירום!״. מלניק זיהה את קולו של בבן, מפקד שלו לשעבר, שפעל באיזור והיה ער שמיעה לשיחה בין המבנה של שלח לבקרה. מלגיק לא ענה. את הפעולה הזו עשה זה מכבר. הוא ניסה להסיט את מתג המקזז ולהפנות את מטוסו מעלה ונסק לגובה והיווח לו על מצבו. אין אש במטוס הוא אמר לו, ומלניק התעשת והחל בהכנות להנחתת המטוס. מקזז הגה הגובה פעל. ״בדרך מבצע נסיונות כיצר לשלוט על המטוס בתהליך הנחיתה. מנסה עם המקזז, התגובה מאוחרת ומוגזמת אבל זה מגיב״. שלח הקיף את המטוס של מלניק- היה זה מטוס 371 J ״ים של דם- אופקים של אש״ ji רס״ן אודי שלח מספר חורשים. לאחר מכן התברר כי פגזי הנ״מ פגעו במיכלי החמצן של המטוס וההתפוצצות גרמה לניתוק מערכת ההיגוי. אבל מערכת החירום המיכנית איפשרה למלגיק לשליט במטוס והמקזז הפעיל את הגה הגובה. מלניק לא רצה לנטוש את המטוס. הוא החליט להנחית אותו למרות הפגי- עה. כשהיה מעל הכביש איסמעילה־רפירים, הוא החל בפניה רחבה לעבר המסלול, התרחק והתכוון לנחות בגלישה ארוכה. ״האף מגיב בפראות על כל נגיעה במקזז. תנועות פראיות של האף בפיינל" תיאר מלניק. הוא הגיע גבוה מרי לנחיתה וכשהייה בגובה עשרה מטרים הוא נפל על המסלול. הסק־ ייהוק הוא מטוס שתוכנן לעמור ב״התרסקויות מבוקרות״ מסוג זה, אולם לא מגובה כזה. מיד לאחר שהגלגלים נגעו במסלול ממול עמרו מכוניות כיבוי אש שהוזעקו לפני כן על ירי שלח. מלניק לחץ בחוזקה על הבלם הימני והמטוס התיישר לאורך המסלול ונמצא במרחק מטרים ספורים מכלי הרכב. מלניק זכה על ביצוע הנחיתה במטוסו הפגוע לרישום לזכות בו נאמר, בין השאר כי ״היה זה ביצוע למופת בתנאי קרב, תוך גילוי כושר הטסה מעולה וסיכון עצמי רב״. הפעילות של חיל האויר נגד מטרות מצריות במהלך חודשים יולי ואוגוסט, העמיקה בקרב היועצים הרוסיים במצרים את התחושה כי יש לעשות דבר מה דרסטי, כרי לשנות את המצב לטובת הקליינ- טים הערביים שלהם. קולונל ולדימיר סרקוב, יועץ ליד ריביזיית החי״ר השניה של הצבא המצרי בתעלה, היה מן היועצים שהיה יכול לעמוד מקרוב על תוצאות התקיפות של חיל האויר הישראלי: עשרות מוצבים, עמרות, מחסני תחמושת וגם סוללות טילים ותותחי נ״מ נהרסו בתקיפות הרצופות של המטוסים. היה זה מימה חרש שנכנס ללחימה מול התעלה. הוא ציין כי מבחינתו ומבחינת סגל היועצים הרוסיים חורש אוגוסט היה ״קו פרשת המים״ של הפעילות המלחמתית לאורך התעלה. ואכן, בחורשים אלה של השנה, כבר היו כוחות רוסיים נערכים לקראת מעורבות עמוקה יותר במצ- רים. לא עור יועצים או מסייעים ליה היתירות המצריות: בחורש זה החלה המעורבות הרוסית הישי- רה במלחמה נגד ישראל)ראה פרק נפרד(. סגן משה מלניק 372 פרק הפנטום רוח רפאים מעל קהיר המקדונל דוגלם תוכנית הרכש ״שמואל א׳״ בשנת והמיסטר, הווטור והמירו׳. כל טייסי החיל התאמנו על מטוסי פוגה מגיסטר- גם הם מתוצרת צרפת. מצרים חתמה באותם ימים על עיסקות נשק חדשות עם ברית המועצות. בין המטוסים שרכשה היו עשרות מפציצים ארוכי־טווח מדגם טופולב מטוסי קרב אחרים. באותה שגה ערכה מפקדת חיל האויר את תוכניות הרכש לשנים הבאות. מפקד חיל האויר, אלוף עזר ויצמן, דגל בתפיסה, לפיה כל מטוסי הקרב של החיל יהיו מטוסי קרב מתקרמים, בעלי יכולת לתקוף מטרות וגם להגן על עצמם מול מטוסי קרב ערביים. כך נולדה התפיסה המבצעית מאחורי תכנון המירז׳ הישראלי: מטוס מאך ארה״ב סירבה במשך שנים לספק מערכות נשק לישראל. מאז קום המדינה היא הסתפקה במכירת 374 הפנטום מערכות קשר לצבאות היבשה, ומספר שנים לפני כן ניאותה למכור לישראל מערכות נ״מ מתקד- מות ובהן טילי נ״מ מסוג ״חוק״. המטוסים היחידים שנרכשו, רשמית, מארה״ב היו שלושה מטוסי סיור ימיים)גם מהם הוסרו המקלעים( מסוג"קטלינה" ומסוקים שנוערו ל״חילוץ והצלה״. הכל כרי לא לפגוע ביחסים המיוחדים של ארה״ב עם מדינות ערב ועם ספקיות הנפט המסורתיות שלה באי־ זור. באמצע שנות השישים השתנתה האוירה. השינויים הפוליטיים באיזור, ההתחמשות המאסיבית של מצרים וסוריה, והעימות הגובר מול ברית המועצות, שסייעה לצפון וייטנאם נגר כוחות ארה״ב, שינו מעט את היחס לישראל. נשיא ארה״ב, לינדון ב. ג׳ונסון, היה חופשי יותר לקבל החלטות. ראש הממשלה, לוי אשכול ושרת החוץ גולדה מאיר, נפגשו בארץ עם אוורל הרימן, השליח המיוחר של נשיא ארה״ב, שהגיע כרי להכין את פגישת ראש הממשלה עם נשיא ארה״ב. ״אנו זקוקים לנשק״ אמר אשכול להרימן, ״צה״ל חזק ימנע מלחמה באיזור״. הרימן היה שגריר ותיק, ולא הראה סימני הפתעה. הוא הציע כי ישראל תכין את רשימת הנשק החיוני לה. אשכול הזעיק את הרמטכ״ל יצחק רבין ואת מפקר חיל האויר, עזר ויצמן, ודרש מהם להכין רשימת רכש. עזר הכין רשימה ארוכה ובה דרישה ל־ 375 הפנטום מרובה ב״דוה סאם״. עזר ואנשי המבצעים שלו, בחנו את מצאי המטוסים הנמצאים בייצור בארה״ב. היו שם מטוסי התקי- אינטרורר a-6סקייהוק, מטוסי התקיפה לכל מזג־אויר מסוג גחמן a-4 פה הקטנים מסוג רוגלס f-5פנטום - שלושתם הופעלו על ירי הצי. בחיל האויר היו מטוסי גורת׳רופ f-4 וכן המקרונל שפותחו במיוחד עבור מרינות העולם השלישי והוא החל להכניס לשרות את מטוסי הפנטום. בפני עזר ואנשי המבצעים עמדו אותה שעה הדרישות של מבצעי התקיפה להשמרת חילות האויר הער- ביים, אשר התפתחו לימים למבצע ״מוקד״. בשל כך הדרישה העיקרית היתה למטוס תקיפה שיוכל לשאת כמויות גהולות של חימוש מאה, שביצועיו כמטוס תקיפה לשעות הלילה היו מעולים, אך כמטוס קרב הוא לא היה יכול ולא היה חמוש, להתמודה עם המטוסים הערביים בהם המיג עזר ואנשי צוותו החליטו לדרוש ראש הממשלה ופמלייתו, יצאו באוקטובר האמריקני. אשכול, הפוליטיקאי הממולח, נשאל ערב הנסיעה על ירי ויצמן, כיצד להציג את דרי- שות ישראל. הוא השיב לו באידיש: ״עליך להציג את ישראל כאילו היתה'שימשן דער נבכהיקער׳- או ״שמשון המסכן״. האמריקנים לא הופתעו מרשימת הרכש הישראלית, אבל גם לא נענו לכל הדרישות של המשלחת. במאי רו החל מדצמבר סטרפייטר. סעוריה רכשה באותם ימים מטוסי קרב מתקדמים מסוג אינגליש אלקטריק f-104 ״לייטנינג״ ולמצרים המשיכו להגיע מטוסי המיג רכש מטוסי הפנטום נהחה בינתיים, אך התקוות לא נגוזו. בינואר ששת הימים, יצא אשכול שוב לארה״ב ונפגש עם הנשיא ג׳ונסון. היו אלה ימי המתיחות בין ישראל לצרפת, בעקבות האמברגו שהטיל נשיאה, שארל רה־גול, אשר מנע מישראל את משלוח המירז׳ במצבת מטוסי חיל האויר, אך ישראל היתה זקוקה לנשק בעל יתרון מבצעי מובהק. פנטום n תר. והוא הוצב שוב כסעיף ראשון ברשימת הרכש החדשה שהגישה ישראל נשיא ארה״ב, לינדון ג׳ונסון, ואנשי משרד ההגנה שלו, אישרו בפגישה עם אשכול מכירה של מטוסי סקייהוק וטילי נ״מ נוספים, אך עיכבו את תשובתם בעניין הפנטומים. ג׳ונסון הבטיח, עם כך, כי המותאם לאופיוני חיל האויר האמריקני, ואם f-4e חברת מקדונל תתחיל בייצור המטוסים, בדגם תאושר בקשת הרכש, הם יועברו מקו הייצור ישירות לידי ישראל. במקביל אושר לישראל להתחיל בדיונים טכניים על מחיר המטוס, קליטתו, ולשלוח אנשי צוות טכניים ללימוד המטוס ומערכותיו. אלוף מוטי הוד, מפקר חיל האויר, יצא לארה״ב בראש צוות טכני ומבצעי, ונפגש עם אנשי משרד ההגנה האמריקני. הצוות הישראלי הציג את הכמויות הנדרשות: ישראל זקוקה למטוסים לציוד שתי טייסות קרב, וכן למספר מטוסי צילום. ב־ מטוסי פנטום לישראל. הנשיא עמד בהבטחתו לחתום על העסקה ערב פרישתו מן הבית הלבן. מחיר 376 רוח רפאים מעל קהיר המטוסים, מנועים רזרביים וחלקי החילוף שלהם, הגיע ל־ תשלם במזומן עבור המטוסים. היתה זו עיסקת הנשק הגרולה ביותר של ישראל עד אז. הצי האמריקני היה הראשון שהכניס את הפנטום המטוס המכוער- היפה ביותר בעולם כאשר אתה עומד לירו, על הקרקע, הפנטום הוא מטוס גדל־מימדים, בעל גוף עקלתוני שחרטומו מושפל מטה, וחלקו האחורי מורם מעלה. קצות כנפיו ״שבורות״, ומייצבי הגובה הענקיים שלו מוטים מטה. שני נחירים אדירים, בעלי לוחות הטייה שטוחים, מקשטים את צירי תא הטייס, ומסת- יימים במפלטי המבער האחורי השחורים. הגוף הענק עמוס הלק- לא פחות משבעה מיכלים גרולים קבועים בגוף - מהחציץ שמאחורי תא הנווט, וער תחתית הזנב האנכי. גם כנפיו בעלות השטח הגדול מכילות מיכלי רלק בעלי קיבולת רבה. תאי הצוות רחבים, ולוחות המכשירים שלהם עמוסים לעייפה. אין זה תא המירז׳ המתלבש על הטייס כמו כפפה- תא הטייס של המטוס האמריקני הוא רחב, גדול ונוח מאר. סטייל אמריקה. לשני אנשי הצוות משימות הטסה ולחימה משולבות: לפני הטייס קבועות המערכות הנדרשות להטסת המטוס ולהפעלתו. אלה כוללות את מערכות הטיסה, מערכות ההתרעה והטלת החימוש. 377 הפנטום מפעיל המערכות היושב במושב האחורי, אחראי על כיול מערכות הניווט, הפעלת המכ״ם, מערכות הל״א, מערכות הקשר, תיחמוש הפצצות לפני הטלתן ועוד. ויש לו גם יכולת להטיס את המטוס: ישראל דרשה כי יותקנו בו מערכות הטסה כפולות, כדי שניתן יהיה להטיס את המטוס גם מהתא האחורי. מעל הטייסים קבועות חופות שקופות. הפנטום לא תוכנן להיות מטוס קרב קלאסי, ולכן לא הוקרשה תשומת לב מספקת לראות הטייס והנווט, הנפגמת מעט לאחור ולצדדים. מתחת לגופו ולכנפיו, מסוגל המטוס הגדול לשאת מיכלי דלק ופצצות רבות. במגרעות שתוכננו מתחת לקרמת הגוף והמנועים שתולים ארבעה טילי אויר־אויר מסוג"ספראו" לטווח בינוני. ארבעה טילים אחרים, לטווח קצר יותר, ניתן לשאת על מתלים מתחת לכנף. על הקרקע הפנטום מפגין עוצמה אדירה. באויר לא היה מטוס שהיה יכול להתמודד אתו באותם ימים בכושר הנסיקה שלו, טווחו הארוך, או מהירות הטיסה שלו בגובה נמוך. טייסי הפנטום מספ- רים, כי לאחר שלמדו את יכולתו בקרבות אויר, הצטיין המטוס גם בהתמודדות עם מטוסים זריזים יותר לכל הצופה בו, הפנטום הגדול שידר ברוטליות אלימה, גם כאשר הוא ניצב על כן הנסע רחב־ המפסע שלו וגם באויר כאשר הרעים במנועיו האדירים. הפנטום הפך בשנות השישים והשבעים למטוס הקרב העיקרי של זרועות האויר של ארה״ב ומדינות אחרות בעולם, אולם את חייו החל הפנטום כ״מטוס דחוי״. הדגמים הראשונים של הפנטום שפותחו ביוזמה עצמית של חברת מקדונל, לא התקבלו על ידי הצי וחיל האויר: משימתו של הרגם הראשון של המטוס, שסומא טווח. הצי לא היה מעוניין במטוס, ולחיל האויר היו כבר מטוסים אחרים שענו על הדרישות. לאחר תקופת מה הוציא הצי האמריקני מכרז לפיתוח ״מטוס קרב להגנת הצי״. מטוס זה היה אמור להמריא מנושאת מטוסים ולצאת ללב ים כדי ליצור"מעגל הגנה״ בטווח ארוך נגד מפציצים רוסי- ים. לשם כך הוא נדרש להיות דו־מנועי, בעל יכולת שהיה ארוכה מעל המים, ומצויד בטילי אויר־ אויר ארוכי טווח ומונחי מכ״ם. חברת מקדונל הסבה את התכנון הראשוני שלה, כרי לענות על הדרי- שות החדשות, בדגם חרש שסומל J79 מחדש, הותקן מכ״ם מתקדם וארוך־טווח. כך הלכה דמותו של המטוס הראשוני ועברה מטמורפוזה שהפכה אותו למטוס קרב בעל ביצועי המראה ונסיקה, מהירות מירבית וטווח שהיו הטובים ביותר בדורו. אבטיפוס המטוס החדש התמודד מול ה״קרוזיידר מבצעיות זכתה חברת מקדונל בחוזה הפיתוח והייצור. הדגם המבצעי הראשון שונה במאי 378 רוח רפאים מעל קהיר דגם F-4E מטוסי הפנטום, היו ממטוסי הקרב העיקריים של הצי והמרינס, ממועד כניסתם לשרות בפברואר 1960 ליט לאמץ את התכנון של הצי, ואף לרכוש אותו במספרים גרולים. המטוסים עבור חיל האויר)שהו זמנו במאי לימים להגמי צפון אמריקה, ונשלחו לבסיסים האמריקניים באירופה ואסיה. היו אלה גם רגמי הקרב העיקריים של ארה״ב במהלך הפעילות האוירית בשמי וייטנאם. אולם בזירת לחימה זו, גם נתגלו מגרעותיו: כמטוס קרב חמוש טילים, הוא התקשה להתמודד מול מטוסי המיג רהיוס הפניה הגרול של המטוס. יחס ההפלות בקרבות אויר, שהיה וייטנאם ל־ 379 הפנטום הקרב. כמטוס החמוש בטילים בלבה הוא לא יכול להיה לנצל את טווהם הארוך, ללא זיהוי פוזיטיבי של מטוס האויבי. בקרבות אויר נתגלה הצורך החריף בתותח. היה ברור כי יש צורך בפיתוח דגם חרש, חמוש בתותח בציורו התקני, שיהפוך את המטוס הקיים למטוס קרב אמיתי, בעל כושר תמרון ויכולת קטל מטווח קצר ועד עשרות קילומטרים. בניגור לתפיסה שרווחה בעולם בשנות החמישים, התברר למפתחי המטוס, כמו לטייסים במרחבי הלחימה האוירית, כי טרם חלפו ימיהם של קרבות האויר ההרוקים, וכי ההספרים שהושמעו על מטוס הקרב החמוש בתותח- היו מוקדמים מדי. ואכן בשנת לפתח דגם חמוש בתותח, ובעל ביצועים משופרים יותר. ־4 כך נולד רגם נבנו RF-4 )כמו כן נבנו הפנטום השטח הגרול של הכנף, איפשר עומס כנף נמוך יחסית, עוברה שסייעה ליכולת התמרון של המטוס, במיוחר בטיסה בגובה רב. משקל ההמראה המירבי של המטוס, הגיע ליותר מ־ הפצצות והרלק היה יותר מ־ הפנטום . צמד מנועיו האדירים, מסוג ג׳נרל אלקט־ 2 וטווח טיסה/שהות באויר גדולים פי כמה ממטוסים אלה שילב טכנולוגיות חרישות שהיו המתקדמות ביותר בסוגן בעולם. המנועים סיפקו רחף של 179 ריק 5385 משקלו המירבי, הפנטום יכול לנסוק בשיעור של בנסיקת זום, ולטוס לטווח של )באיזור החם של המזרח התיכון מהירות זו נפגמה, כצפוי(. ספראו מונחי aim-7 הפנטום היה מסוגל לשאת שמונה טילי אויר־אויר- ארבעה מתוכם טילי מכ״ם, וארבעה נוספים מסוג מתחת לגחונו ולמתלי הכנף, פצצות ברזל במשקל רב, פצצות מונחות, טילים ועור. זאת לעומת המירז׳ שהיה מסוגל לשאת שני טילי סייוויינדר/שפריר וטיל מונחה מכ״ם מסוג מאטרה האויר השמיט אותו מסד״כ מערכות הלחימה במהלך מלחמת ההתשה, בגלל בעיות טכניות(. הפנטום דגם כשנה לפני כניסתו לשרות בישראל. למרות זאת הוא לא השתתף בקרבות אויר אלא ארבע שנים לאחר מכן)במאי ואכן רגם זה, היה הפנטום האולטימטיבי עד אז, לקרבות אויר. מטוס קרב בעל תותח קבוע בחרטו־ מו, דשים קדמיים שסייעו לו לתמרן בזויות התקפה גבוהות ומכ״ם חדש ומתקדם מרגם ווסטינגה־ אח 380 רוח רפאים מעל קהיר דגם זה הרגם שהתאים לחיל האויר הישראלי והוא נבחר מבין שפע הרגמים בהם יוצר המטוס. הנה כי כן, חיל האויר הישראלי היה הראשון אשר הכניס את מטוס הקרב מרגם מבצעית. היו לכך יתרונות- אולם גם חסרונות לא מעטים. מי יפקד על טייסות הפנטומים? כאשר החלה הפעילות לרכישת מטוסי הפנטום, עלתה באופן טבעי השאלה: מי יפקר על שתי הטיי- סות? נתיב הקירוס של טייסים היה תפקידי סמ״ט בי, סמ״ט א׳ ולאחר מכן פיקוד על שתי טייסות קרב. על טייסות של מטוסים חדשים, נתמנו לפקד רק טייסים שכבר היו ותיקים בפיקוד על טייסת אחת. כך היה כטייסות הסקייהוק הראשונות. אנשי המבצעים וכוח ארם, הכינו רשימות של מפקדים ותיקים וצעירים מומלצים, שהובאה בפני מפקר חיל האויר. מוטי הור, הרהר ארוכות כאשר בא לקבוע מי יהיו האנשים שיפקרו על שתי טייסות הקרב. לאחר שבחן את רשימת המועמרים, הוא החליט לבצע מהפיכה: לא טייסים ותיקים ומנוסים אלא ״טייסים עם פוטנציאל״- כאלה שהיו טייסים מצטיינים, ויוכלו לשרת עוד שנים רבות בחיל, ולא ותיקים מרי העלולים לפרוש לאחר מספר שנים. הוא בחר לפיקור על שתי הטייסות בשני טייסים צעירים: רס״ן שמואל חץ כמפקר הטייסת הראשונה, ורס״ן אביהו בן־נון, שיצא לארה״ב כאחר הטייסים, ועם שוב המשלחת נבחר כמפקר הטייסת השניה. שניהם היו סמ״טים צעירים, אשר לא נבחנו עדיין בפי- קוד ראשון על טייסת. הבחירה של מוטי הפתיעה טייסים רבים. ״החלטנו לכלול במשלחת שני מפקד טייסות עתיריים, שיהיו בעלי חיי פיקוד פוטנציאליים ארוכים ככל האפשר. לכן נבחרו שמואל חץ ז״ל ואביהו בן נון, שהיו לפני כן סמ״טים, להובלת בנייתן של שתי טייסות הפנטום הרא- שונות״ אמר מוטי. ״הוא הרין לגבי הנווטים. רצינו שהם יגיעו לקליטת הפנטום עם מטען מספיק 381 הפנטום .3 של בגרות ונסיון, על מנת לקבוע את מורל נווט הפנטום לעתיר לבוא״ אמר מוטי אביהו לא ידע על הבחירה שלו, למרות השמועות, ער שחלפו מספר חוהשים. ״זה היה משונה. שלחו 10 בך, ״ואני ער היום לא יורע למה. זה יצר קושי מסוים בהתחלה, עד שלא עוררנו אותו להתחיל ולהע ביר הנחיות והוראות. לא יכולנו לנצל את הזמן בארה״ב כשלמהנו על המטוס על היכולות ועל הצר- כים המיוחהים שיהיו לנו אז. שמואל חץ יצא בראש המשלחת של עשרה אנשי צוות אויר וכמאה אנשי צוות קרקע. היה ברור שחוזרים לטייסות חהשות שלושה לפני החזרה, היתה החלטה רשמית, ויכולנו כבר להתחיל לפעול באופן רשמי במכתבים, .4 בטלפונים וכן הלאה, כרי להכין את הקרקע״ סיפר אביהו הבחירה הפתיעה רבים שראו עצמם מועמדים טבעיים לפיקוד על טייסות הפנטומים. הרבה אנשים ביקשו להצטרף ולהקים את הטייסות החרשות, בהם מפקדי טייסות קיימות, וגם בעלי תפקירים אחרים. בין אלה היה יפתח ספקטור: ״אני רציתי ללכת לפנטומים. נלחמתי מאר לבוא לפנטומים. לי יש קריירה של ׳איחורים׳ לכל דבר - כך היה במירז׳ים וכך בפנטומים. עם הזמן נעשיתי מוביל ומשיג תוצאות. כך עברנו את מלחמת ההתשה, ופתאום נלקחתי לפנטומים והקמתי טייסת - אותי ״.5 אף אחר לא שלח לאמריקה. יהעתי לטוס על פנטום ולאחר מספר חודשים ידעתי גם ללמד אותו גם גיורא פורמן, אשר דילג על פיקוד על טייסת מירז׳ ומונה למפקרת טייסת תעופה בחצור, קיוח .6 כי הוא יהיה אחר מן המפקרים של הטייסות החדשות החבריה של חץ ואביהו שמואל חץ ואביחו בן נון היו טייסים מוכרים, למרות היותם צעירים ורק סמ״טים כטייסות הקרב. הם הצטיינו לא רק ביכולת הטיסה שלהם, בהישגיהם בפעילות מבצעית, אלא גם בכושר המנהיגות המבצעית ויחסי החברות שפיתחו סביבם. שניהם היו חברים בצוות הקמת רס״ן שמואל חץ, ממוצע קומה, צנום, היה במלחמת ששת הימים סמ״ט א׳ של טייסת האורגנים. לאחר מכן יצא לטייסת א׳ שלו, בטייסת האורגנים עליה פיקה, כתב על חץ כי היה ״גלוי וישר לההחים. וגם הדבר המסובך ביותר- נעשה איתו לפשוט ביותר. אי אפשר לסרב לו בכלום. בטיסה הוא רייקן. שמואליק הגיע לתפקירו בטייסת האורגנים בעקבות רם)גיורא פורמן- ה״ש(. אחרי שירות משותף בסמבי׳דים ובט־ . עוד כתב עליו פורמן: ״עכשיו הוא המנהל הכללי, והוא מלווה כל 7 ייסת השחקים בבסיס השכן״ הסבר בציורים ובשרטוטים מלאי כשרון. בתחקירים שלו הכל מתפוגג בהומור רק. שמואליק הוא ״איש לכל החיים״: הכרת פעם אז תתאהב. התאהבת, אז תחיה עם זה כל חייך״. ״חץ היה אישיות יסודית ופדנטית״ זוכר יורם אגמון, שהיה עמו גם בטייסת האורגן בחצור. ״היה בו מין שקט פנימי, בלי התפרצויות. הוא היה מנתח את הדברים בצורה מאד מאד יסורית. הדיאגנוזות שלו היו תמיד טובות ונכונות. לי כסמ״ט א׳ של הטייסת היה מאה נוח לעבור אתו. הוא היה טייס .8 טוב. בהחלט טייס טוב. היתה לו ראיית קרב נכונה ותחושת קרב מדויקת״ יפתח ספקטור הכיר את שמואל חץ היטב: ״הוא היה האומן שלי ושל עוד שני צעירים. גם הוא בא 382 רוח רפאים מעל קהיר פנטום מהקיבוץ המאוחר, שפיים והיה בגרנ״ע אויר. כחניך בקורס טיס הוא בלט. הוא היה ׳טייס של ראש׳ - היה לו ראש טוב מאד. לא גמר חניך מצטיין- חברו כאח־לו, יצחק ארצי, אקי, הוא שסיים מצטי- ין. הלכנו להדרכה. כצפוי חץ היה המצטיין. כולנו היינו בטייסת מת בחיל האויר- אז המירז׳ים עדיין לא הגיעו. היינו חבורה מלוכרת, זה התאים לי ואני, החרש, הייתי מתאים להם. נסענו ביחד לכל מקום. חץ היה אלוף ביחסי אנוש, פוליטיקה. איש שידע להתח- בב על כל אחד. וממשיך יפתח: ״חץ לא היה טייס מבריק. הוא היה ׳טייס בסדר׳. בטיסה לא היה יצירתי או נועז. הוא ידע לתקן. לא סתם בחרו אותו ל־ והבנה, והאישיות שלו. הוא היה בעיקר חבר. היה סמ״ט א׳ במלחמת ששת הימים, והפיקוד שלו הסתמך על תבונה ונחמדות. מעולם לא היה כופה את דעתו. היה לו צד חברתי מאד מפותח. יכול .9 להיות שהחברויות שלו היתה גם כן חולשה״ שמואל חץ היה נשוי לרנה, בת מושב סמוך, אותה הכיר במהלך נסיעה משותפת באוטובוס. רס״ן אביהו בן נון, ממוצע קומה, נמרץ ולימים אלוף ומפקד חיל האויר, היה, כאמור, בין מקימי טייסת ששת הימים. לאחר שמפקד הטייסת נטש מעל סיני, היה אביהו, למעשה, מפקד הטייסת. לאחר מכן הוא חזר לטייסת מירז׳ מצריים, בשניים מבין הקרבות הראשונים שלאחר המלחמה, לפני שנבחר לצאת לארה״ב. אביהו היה ידוע ביושרו ובקפדנותו, אך גם ברוח החברות שפיתח עם טייסים ואנשי צוותי הקרקע. 383 הפנטום ״היתה זו הגשמת שאיפה ממדרגה ראשונה״ סיפר אביהו, ״למילה ׳פנטום׳ עצמה היתה משמעות חזקה מאד במדינת ישראל של אותם ימים. להיות בין חברי צוות הקמה, היתה משאת נפשו של כל איש צוות אויר בחיל האויר. בחודשים שלפני היציאה, שירתתי במטה והדבר איפשר לי ללמוד את .10 כל מה שירעתי על המטוס באותה תקופה״ יחד עם שמואל חץ ואביהו בן נון, בחר מוטי בשני צוותי טייסים ונווטים - שניים ותיקים ושניים צעירים. סרן יורם אגמון, סמ״ט בטייסת הקרב הראשונה, נרשם בתולרות חיל האויר כטייס אשר הפיל את המיג נבחר למשימה החרשה. יורם לא הופתע מהבחירה בו: "אלה שהיו מיועדים לעבור לפנטום, ירעו זאת- למעשה כאשר הודיעו על כך רשמית, ידעתי שאני בין המועמרים. קיבלתי את זה בשמחה . יורם נוער להיות סמ״ט א׳ של טייסת 11 רבה״ סרן רמי הרפז, סמ״ט א׳ בטייסת אורגנים במלחמת ששת הימים, היה ממובילי התקיפות להשמדת חילות האויר הערביים, ונורע ביכולתו הטכנית הרבה. הוא נועד להיות קצין המערכות של טייסת נתן סגל, הקצין הטכני של 69 הסקייהוקים, הלכתי לסומך, מפקר הכנף, וביקשתי לעבור לשם. יזה עידן אחר׳ אמרתי לו, ׳ואני רוצה להיות שם׳. היו במטוס מחשבי ניווט ומערכות מתקרמות. הוא קיבל את זה. לכן ברגע שנקבע מי הולך לפנטומים, לא היה לי ספק שאני יוצא עם המשלחת. הייתי ברביעייה הראשונה שעשתה .12 הסבה בארצות הברית. לפני היציאה ישבתי ולמדתי את ספר המטוס״ יחר איתם היו שגי צעירים: סרן אהוד חנקין, טייס מירז׳ שבלט בכושרו במלחמת ששת הימים, וסרן יצחק פיר, טייס שנולד בארה״ב אך גדל בישראל, והוכיח פוטנציאל רב, כטייס קרב חושב ומקצועי. חנקין נוער להיות סמ״ט ב׳ של טייסת 384 רוח רפאים מעל קהיר מנחם עיני )מימין( ואביהן בן נון )משמאל( עם המדריך האישי הצמוד שלהם ות ולאחר מכן חזר לתפקיה הטייס והיה קצין ההררכה של טייסת יחר עם הטייסים יצאו לארה״ב ארבעה נווטים- שניים ותיקים ושניים צעירים. סרן מנחם עיני וסרן אייל אחיקר, היו נווטים ותיקים שהגיעו ממטוסי הווטור ברמת דוד, איתם עברו את מלחמת ששת הימים. גם שני נווטים צעירים צורפו לצוות הראשון: סגן שאול לוי וסגן דוד יאיר. שאול לוי שאף להגיע לטיסה מגיל צעיר, עור בהיותו בבגדד שם נולד. הוא התנדב לקורס טיס, אולם סיים במגמת נווטים. לאחר תקופה קצרה במטוסי נורה הוא עבר לטייסת הווטורים ברמת דור ושם נבחר להיות בצוות הראשון שיצא לפנטום. לימים יהיה סמ״ט א׳ של טייסת חרשה לקירום נווטים״ סיפר אביהו מפקד הטייסת, "שאול היה אחר מן המובילים של הדרך הזו. לימים מיניתי אותו לסמ״ט שלי - הנווט הראשון בחיל האויר שמונה להיות סמ״ט. הדבר עורר ויכוח בחיל, אך לבסוף הצלחתי לשכנע בצרקתי. הוא מילא את תפקירו יוצא מן הכלל, כמו כל דבר שלקח לידייס״ מוטי הוד: ״תורידו את הנווט״ הכנסת מטוס קרב חרש, שהוא ביסודו דרמושבי, לא התקבלה בהסכמה מובנת. מוטי הור היה רגיל למטוסי קרב חד־מושביים - סמב״דים או מירז׳ים. באלה שהיו רו־מושביים - הווטור למשל- מקומו של הנווט לא היה אינטגרלי ולא תמיד נדרש לתפעול המטוס. לא מפתיע שמוטי הורה לחץ ואבי־ .14 הו לפני היציאה לארה״ב: ״סעו לאמריקה, ותראו איך מורירים את הנווט״ רמי הרפז, איש המערכות של המשלחת, היה אותה עת ברמת דור, ולפני היציאה, למר היטב את ספר המטוס. ״אני רוצה שתבדוק, אם אפשר להטים את הדבר הזה עם איש צוות אחד. ואני רוצה שהת־ 385 רוח רפאים מעל קהיר שובה תהיה ׳כן״׳ אמר מוטי להרפז. כאשר יצא לארה״ב היו בתיקו רעיונות ושרטוטים, איך מעבי- רים את המערכות מהמושב האחורי לקדמי, כדי שטייס לבדו יוכל לתפעל את המטוס. אבל הדברים לא יכלו להסתכם רק בלימור התרשימים החדשים. כדי לנצל את כל יכולות הפנטום, היה צורך .15 באיש צוות נוסף, שמשימותיו היו חלק אינטגרלי של תפעול המטוס כצפוי, האמריקנים לא התלהבו מרעיון הפנטום החח־מושבי- המטוסים שחיל האויר הישראלי נוער לקבל היו מטוסים תקניים של צור, מופחתים משהו ביכולותיהם. לא היה כאן מקום לשינויי תכנון כה דרסטיים. עם הרפז טס משך כל הקורס הנווט דוד יאיר, ועל שניהם הוטל ״להוכיח כי אין צורך בנווט״. לאחר צילום קבוצת׳ של אנשי הצוות הישראליים עם המדריכים האמריקניים 386 הפנטום שנברק חיווט המטוס, מורכבות השינויים במבנה, והצורך בתפיסה תכנונית שונה, וכמובן, תפעול המערכות, התברר כי הדברים אינם פשוטים כל כך. לאחר זמן מה, גם הישראלים היצירתיים ביו- .16 תר, נואשו מן הרעיון ״היינו צריכים להוכיח שהפנטום יכול לטוס כחד־מושבי. אז לא ירעו מה הערך של איש הצוות השני. חזרנו מארה״ב ואמרנו: ׳מוטי, אוקיי, בסדר. בדקנו את הכל - אבל הפנטום הוא דו־מושבי!" .17 והסברנו לו גם למה״, אומר הרפז היו גם טייסים ששמרו על רוח הדברים של מוטי. הטייסים- רובם טייסי מירז׳ חר־מושביים, לא תמיד השלימו עם העובדה כי ״הבחור במושב האחורי״, עוקב אחר מעשיהם מאחור, ויש לו גם זכות להתערב. משה ברטוב נזכר כי באהת מטיסות האימון, העיר לו אחד הטייסים: "אתה שתוק כל הטי־ 387 הפנטום סולו ראשון - שמואל חץ יורד מהמטוס לאחר טיסת הסולו הראשונה . לאנשי הצוות התברר, כצפוי, כי 18 סה- נדבר כשננחת״ חלק בלתי נפרה מצוות המטוס ובעל תפקירים מיוחרים בתפעול המערכות. מבחינה טכנולוגית, הפנטום היה קפיצת מדרגה גדולה מאה לעומת המטוסים הצרפתיים- המערכות המתקדמות, ומו־ רכבותן במטוס המהפכני, לא איפשרו תפעול מיטבי שלהן ללא איש צוות שני. למרבה המזל, הרעיון של מוטי נגנז באיבו. טייסת חדשה וטייסת ותיקה אילו טייסות יפעילו את המטוסים החדשים? בפני מוטי הוד, עמרו האפשרויות להסב טייסות קיי- מות לקליטת המטוסים החדשים, או להקים שתי טייסות חרשות. הוא החליט להסב את טייסת טייסת הקרב הראשונה והותיקה של חיל האויר כטייסת פנטום. אולם אנשי הטייסת בחצור לא היו מוכנים לוותר על המירז׳, השם והמסורת, ולהקים טייסת חרשה. מוטי בחר לשלב את שתי האפשר- ויות: כדי לשמור על הראשוניות הוא החליט להקים טייסת חדשה, טייסת לפקד רס״ו שמואל חץ. טייסת זו תהיה לימים הטייסת שהפעילה את הפנטומים לתקופה הארוכה ביותר: היא הפעילה את המטוס האדיר הטייסת השניה, טייסת מת העצמאות. אך חלפו המעופף״ משרירי מלחמת העולם השניה. עתה החליט הור, בעקבות לחץ של עמותת ותיקי הטיי־ 388 רוח רפאים מעל קהיר סת, להקימה מחדש באותו שם ובינוי, ברמת רוה. עליה נועד לפקד רס״ן אביהו בן נון. כובשים את נליס כדי ללמור את המטוס ומערכותיו, יצאו לארה״ב בראשם היו סרן ישראל גבע )סולו( שיהיה הקצין הטכני של הטייסת בתצור, וסגן נתן סגל שנועד להיות הקצין הטכני של טייסת בינואר יצאו הנווטים לבסיס דייויס־מונת׳ן בטוסון, אריזונה, כדי ללמור את המטוס ומערכותיו. האחרונים שהגיעו לארה״ב היו הטייסים- אלה יצאו לארה״ב רק בראשית פברואר הטייסים הגיעו לסאן אנטוניו בלייקלנד לקורס אנגלית, ואליהם הצטרפו אנשי הצוות האחרים. לקראת התחלת טיסות האימון, הצטרפו אליהם הנווטים. את קורס ההסבה על המטוסים, הם עברו בטייסת ההתקרמות היתה מהירה: טיסות ההסבה החלו ב־ ערכו ב־ ביולי הסתיים קורס הכשרה לצוותי הפנטומים הראשונים. ״המפגש הראשון היה -לא אגיד מאכזב -אבל מאד לא מרשים״ כתב יורם אגמון, טייס השחק הותיק, בספר הטייסת, ״מטוס כבד, גרול ורועה. זה לא אותו השחק הקטן והזריז. רק לאחר כמה טיסות למרת להכיר אותו וראית את היכולת שלו- את מה שניתן להפיק ממנו. ואז, כמובן, אתה לומר לאהוב אפילו את הצורה שלו, ומתחיל לראות שהוא גם יפה, למרות צורתו המגושמת. מהר מאד אמרתי חץ, מדריך אמריקני, עיני ופיר ביום טיסות הסולו של הצוות הישראלי 389 הפנטום יצחק רבין הגיע לבסיס האימונים כדי לברך את הצוות ויצא לטיסה קצרה במטוס .19 שהמטוס יפה ונעים להטסה״ "לשבת בתוך התא של המירו׳, היה כמו לשבת עם חגור קרב - ואני הכרתי את הנושא מקרוב מהי- מים בהם הייתי בנח״ל המוצנח - הכל נמצא בהישג יה, אתה לא צריך להתכופף, כל כך נוח וטוב וירירותי. הפנטום היה מטוס גדול מאה - אתה לא מבין איך הוא בכלל עולה לאויר. אתה יושב בתא ומניע, והוא רוער ועושה תנועות - מתנועע מעלה ומטה. אתה בשפיץ - ומאחוריו עוד קילומטר וחצי של מטוס. זאת ער שאתה פותח מנועים- את המכה בגב אני לא אשכח לעולם. אז הוא פתאום הופך להיות יפה - מטוס אדיר שעושה את העכורה. אריה של ממש. "מבחינת הטסה זהו מטוס לא קל. על מנת להוציא מהפנטום את מירב הביצועים, הדבר מחייב רמת הטסה גבוהה וזה בהחלט לא מובן מאליו. יותר קשה מאשר כל מטוס אחר - כולל ספק כי המירז׳ היה עדין יותר מבחינת ביצועים לעומת הפנטום. "אבל המטוס הזה לא היה סתם מטוס- זו היתה מערכת נשק שלמה- וזה חייב שינוי עקרוני בכל התפיסה התפעולית. ממבנה תא הטייס וער הטייסת והפיקוד, עד לרמה של מפקרת חיל האויר. כל מערכת החשיבה שונה - המטוס יותר ורסטילי. יכולת חימוש, ללא השוואה לכל מטוס קורם בחיל, כולל ווטור ואחרים. "יש לו גם תא נוסף. במירז׳ אתה יושב לבד, ויכול לשיר ולדבר עם עצמך. כאן יש עוד איש צוות יחד אתך. וזה שונה מאשר בווטור, שם שיתוף הפעולה של שני אנשי הצוות היה שולי- כאן זה אחרת לגמרי. תפעול המערכות מחייב פעולה של השניים ביחד ובתיאום מלא. 390 רוח רפאים מעל קהיר ״היו גם אנשים שלא אהבו את הענין, ולא רצו לעבור לפנטום. כאן מאחוריך יש עוד זוג עיניים שראה מה קרה, עוד פה לתחקיר. אבל רוב ההשלכות של הענין היו חיוביות. הפנטום ביצע בריוק .20 מה שתוכנן לו לעשות״ פיר: "המעבר מהשחק לקורנם, נראה לי טבעי לגמרי. כושרו של המטוס, מבחינת המערכות, היווה בהחלט תחליף לחלק מההנאה שבטיסה במירז׳. מבחינת הטסת המטוס, הפנטום היווה אתגר גדול יותר לטייס מאשר המיתי. נדרשת למאמץ גדול יותר, כרי להפיק מהמטוס את הביצועים המעולים שלו. אתגר כזה מצא חן בעיני מאה. המיה׳ הוא מטוס יפה ובנוי סביב הטייס. הפנטום הוא מטוס .21 גברי, חזק, דורש הרבה מהטייס, אבל אפשר ליהנות משני העולמות״ לא חלף זמן רב מאז הנחיתו הטייסים הישראלים את מטוסיהם בטיסות הסולו במדבריות קליפות ניה, וכבר מצאו עצמם נתונים בתרגול טיסות מבנה, טיסות אירובטיקה, ירי אויתאויר ואויתקרקע ועור. לצאת מ״סעיפי הספר״ המפגש עם המדריכים האמריקניים היה מעניין- כולם היו טייסי קרב בעלי נסיון קרבי. באותם ימים היו בקורס גם טייסי מפציצים כבדים ותובלה, שעברו הסבה לפנטום, בעקבות דרישות המלחמה בוייטנם. אחרים הגיעו למטוס המתקרם מהסופתסייבר או מטוסי קרב אחרים. המדריכים האמריקנים, מצאו לפניהם טייסי קרב ״חמים״, אשר למרו לאט לאט להכיר את תכונו- תיו של המטוס, ולא אחת ״שכחו״ כי הם בתא של המטוס הגרול. הם ביצעו בו תמרונים המתאימים למטוסי קרב קטנים יותר אותם הכירו. טייסי הקרב הישראלי היו עתירי קרבות והילת הנצחון במלחמת ששת הימים ריחפה מעל ראשם. בשעות שבץ הטיסות, ביקשו האמריקנים- חובבי החס־ טוריה המבצעית ולקחי הקרבות- לשמוע מהם על המלחמה ועל קרבות האויר. הישראלים סיפקו להם תיאורים ולקחים מלוא החופניים. שיטת האימון בבסיסי ההדרכה בארה״ב, היתה קפדנית ביותר, והמגבלות שהוטלו על הטייסים היו רבות. המדריכים עברו"לפי הספר״: הם הלכו שלב אחר שלב ושמרו היטב על מגבלות ביצועי המטוס. מולם ניצבו חמישה טייסי קרב לוהטים ומנוסי קרבות, שמזה תקופה ארוכה שכחו את מגב- לות ה׳׳אדמר" במירז׳. ואכן טייסי קרב הישראליים, נתגלו כחסרי מעצורים: ״מהר מאד למרנו להשתמש בפנטום באופן שהם לא השתמשו בו״ סיפר פיר. "המדריכים היו מוגבלים מאד בבטיחות הטיסה, ולכן תפעלו את המטוס במגבלות שנראו לישראלים ׳לא אמיתיות׳. ״אנחנו לא סבלנו מיותר מדי מגבלות, ולפעמים, בצורה ילדותית, לא שמרנו עליהן. אולם מהר מאר למדנו מהן המגבלות האמיתיות של המטוס. היה לנו קל להתבלט. היינו בתוך קבוצה ממוצעת של טייסים אמריקניים: טייסי תובלה, מפציצי הקדמי״ סיפרו הטייסים. אהור חנקין, מהטייסים ה׳׳חמים" שבין החמישה, הצליח לא אחת"להפיל״ את המדריך שלו בקרבות אויר. לא משנה מה היה המצב ההתחלתי- הוא הצליח"לצלם" את המדריך פעם אחר פעם. לאחר סדרה של קרבות מסוג זה, הזמין המדריך את חנקין לחדר, סגר את הדלת ואמר לו: "אתה חייב להס- ביר לי איך אתה עושה זאת!״. 391 הפנטום חנקין הבטיח להדגים את הדבר, ולאחר ההסבר התיאורטי, הגיע הזמן להסבר המעשי. הם יצאו לקרב מול מטוס אחר, כאשר המדריך שלו מאחור, בתא הנווט, והדגים לו את תרגילי ״תן לו לחלוף״ ותר- גילים אחרים, עתירי אנרגיה ותמרונים אנכיים, שפותחו ושוכללו בחיל האויר הישראלי. סיפר יורם אגמון: ״לכל אחר מאיתנו היה מדריך צמוה שליווה אותנו כל הקורס. המדריך שלי, ג׳רי, היה בחור מאד נחמד, אבל אתו אי אפשר היה לעבור מגבלות אסור היה לעלות לזוית התקפה גבוהה מדי. ׳שמור על זה, שמור על זה!׳ הוא היה מזהיר אותי פעם אחר פעם. והיו גם הצפצופים של מערכת ההתרעה לזוית התקפה גבוהה - אם אתה מוביל לא נכון את זוית ההתקפה הקריטית, המערכת היתה מצפצפת. זה לא תמיר היה רלבנטי״. גם יורם היה טייס קרב חם, שמגבלות מסוג זה, לא התאימו לתפיסה שלו לגבי ניהול קרבות אויר מול מטוסי אויב. הוא עבר את המגבלות וגירי מאחור העיר לו פעם אחר פעם. ״אבל לקראת הסוף הענין נרגע, והוא היה די בסדר״ נזכר יורם. באחת הפעמים הוא יכול היה להתרשם מביצועי הפנטום הגרול ובעל שני המנועים האדירים: ״טסנו במהירות רבה, בגובה של כך, הרמתי את חרטום המטוס ומשכתי אותו לגובה זום לגובה, ער שהמנועים כבו. הפעלתי אותם וחזרנו לנחיתה״. רוב המדריכים האמריקנים, היו, כאמור, בוגרי מלחמת האויר בוייטנאם. לפני שהוקמו בתי הספר לטיסה שכונו לימים האויר הישראלי. ההישגים שלהם בקרבות אויר, לא היו בולטים. סיפר אגמון: ״יצאנו לתרגיל ירי אויר־אויר על ׳דרוג׳- מטרת ירי קטנה, שהיתה עשויה עץ ומצופה במתכת שמחזירה הרי מכ״ם. מטוס אחר גרר אותה בעזרת כבל באורך את המדריך: ׳מה קורה אם הדרוג הזה נפגע או נופל?׳ המדריך חייך, וביטל את האפשרות הזו בתנו- עת יד: ׳בדרך כלל לא פוגעים בדבר הזה- הרביעייה תמריא - וגם הדרוג יחזור׳ הוא הבטיח. ״יצאנו לירי״ מספר אגמון, ״חץ, אביהו וחרפז, ואני מספר ארבע. מעבר ראשון. חץ נכנס ומפוצץ את הדרוג. שקט בקשר- מה עושים עכשיו? זו היתה הכניסה הראשונה והאחרונה לירי בגיחה הזאת. נחתנו. יצאנו לטיסה שניה. הפעם אביהו יורה ומפוצץ את הדרוג. ׳היי גאייס, זה לא ייתכן!׳ אמר לנו המדריך. אחרי סדרת הירי, הגענו ל־ לאחוז כזה. שיטות הירי שלנו היו שונות- הראינו להם איך מובילים כוונת לירי מסודר, בזוית צירוה .22 נכונה, ואיך להגיע לתוצאות גבוהות״ יצחק פיר: מפקה הטייסת צ׳יקו - מכסיקני במוצאו - היה בחור לענין. למרות המלחמה בוייטנאם המדריכים היו שלוים ולא רואים אותם עובדים ומעדכנים פקודות. כל אחר מהם עבר לפחות גלגול אחר בוייטנאם, ויש לו איזה דים שיורעים את מלאכתם. הם הרבה יותר מקצוענים מאיתנו מבחינת היחע הבסיסי והסבלנות ללמוד לפני שעולים למטוס, אבל נשארים עם זה ולא מפתחים את המחשבה״. גם לנווטים היה המעבר לפנטום לימוד מעניין. דוד יאיר: ״לנווטים, הפנטום היווה שינוי גדול לעומת הווטור. בווטור, בחלק ניכר מהגיחות הנווט כמעט מחוסר עבוחה. כתוצאה מכך עבורת צוות, שבווטור כמעט ולא באה לידי ביטוי - לא קיימת. בפנטום המיכשור מצריך עבורה של הנווט לאורך כל הטיסה״. 392 רוח רפאים מעל קהיר יצחק פיר הוביל את המבנה שכלל שלושה מירדים ושני פנטומים אנשי הצוות הישראלים היו במתח רב באותם ימים של חודשי הקיץ: היו אלה ימי הפעילות ב״טקסאס״ בה נשלחו מטוסי הקרב להתמודד מול המטוסים המצריים וצברו הפלות רבות. גם בשמי סוריה התנהלו קרבות אויר והחבר׳ה צברו הפלו. הטייסים בארה״ב שמעו על מבצעי תקיפה ממוש- כים על עמדות ומוצבים מצריים לאורך התעלה, שערכו חבריהם מטייסות הקרב האחרות במבצע ״בוקסר״ ואחרים. מספר יורם אגמון: ״העובדה שבארץ נלחמים, היתה קשה מאר. כל יום היינו שומעים על קרבות יום האתמול, על כל ה׳טקסאסים׳ ומבצעים אויריים אחרים - ואנחנו יושבים בארה״ב ולומדים. כל בוקר היינו מתאספים לנסוע לבסיס, ודבר ראשון היינו שומעים כמה מיגים הופלו ומה היה - וכך הלאה. זה אפילו הגיע למצב של בריחה: בתשעה ביולי, יום לאחר שהופלו שבעה מיגים בסוריה, חזרנו מטיסה ועל לוח המודעות בטייסת היה כתוב בגרול: ׳השעה אף מיג׳״... הרצון ליטול חלק בפעילות המבצעית, אך הגביר את הרצון להשלים את הלימודים ולשוב ארצה מהר ככל האפשר. 393 הפנטום הטייסים חלקו ביניהם את ההתמחות במערכות המטוס, ויצאו למפעלי הייצור של הפנטום בסנט לואיס, כדי לעמוד על שלבי הייצור של מטוסי הפנטום הישראלים הראשונים. הם ביקרו גם במפע- לי ג׳נרל אלקטריק המייצרים את המנועים, והתקבלו בברכה גם במפעלים אחרים האחראים על תכנון המערכות. גם מפעלי הנשק עניינו אותם. הם יצאו לקווי הייצור של טילי האויר־אויר החד־ שים, והתרשמו מסרטי הירי שהוצגו בפניהם. כמו כמו יצאו לסיורי השתלמות בבסיסי הצי וחיל האויר האמריקני, ונפגשו עם עמיתים אמריקנים, שלא הסתירו את הערצתם לחיל האויר הישראל והיו צמאים לשמוע את סיפוריהם. ערב סיום הלימודים הגיע לטייסת האויר, מוטי הוד, ונציגי שגרירות ישראל בארהי׳ב והנספחות הצבאית. רבץ אף הוזמן לצאת לטיסת היכרות קצרה במטוס החדש. יוצא לדרךPeace Echo מבצע במקביל לפעילות בארה״ב, נערכו הכנות לקליטת המטוסים הגדולים בחצור וברמת דור. ב־ 1969 טייסת שים. הפנטום הוא מטוס גדל מימדים, אולם המערכות הנלוות לו, מיכלי הרלק, ומגוון החימוש הרב שנדרש להפעלותו, דרשו דפ״צים)דירי פצצות( חדשים וגדולים יותר, חדרים מיוחדים לאכסון וטי- פול בטילי האויד־האויד לסוגיהם, ובעיקר הכשרה של צוותים קרקע רבים יותר כדי לטפל בטילים, פנטום ראשון בישראל- את חבסת הנחיתה חשו בכל רחבי בסיס חצור 394 רוח רפאים מעל קהיר הרמטכ״ל חיים ברלב )בצילום עם יאק וחץ( עקב מקרוב אחר קליטת מטוסי הפנטום בפצצות ובמערכות המטוס. גם חדרי התרריכים הוגדלו- מספר אנשי הצוות כטייסות החדשות היה כפול מאשר בטייסת קרב ממוצעת. באמצע יולי חזרו אנשי הצוות הטכניים לבסיסיהם והתחילו לארגן את פעילות הטייסות. האנשים הטכניים פעלו להכנת כל הנדרש לקליטת המטוסים החדשים, שעמרו להגיע בעוד מספר שבועות. טייסת בסמלה של הטייסת ער היום. אנשי בשמו המקורי: ״פנטום״. לפי התכנון, נוערו טייסי טייסת ״הפטישים״ לפעול יחד עם טייסת שיגיעו לישראל , במבצע שכונה בארה״ב 23 לישראל טייסי קרב של חיל האויר האמריקני וחברת מקדונל־דוגלס Peace Echoi עד יולי ביום שישי, מעט לפגי כניסת השבת, רעדו שמי חצור. ארבעת מטוסי הפנטום הראשונים, צבועים בצבעי ההסוואה המדבריים החרשים של חיל האויר הישראלי, נראו מתקרבים ממערב, וחולפים במבנה חגיגי ורועם בשמי הבסיס. שלושה מטוסי מיח׳ של טייסת הקרב הראשונה, אותם הוביל יצחק פיר ליוו אותם לנחיתה. במקום היו כל המי ומי- ראש הממשלה גולרה מאיר, שר הביטחון משה ריין, הרמטכ״ל חיים ברלב, עזר ויצמן ומוטי הוד, וגם מפקדים בכירים אחרים של צה״ל. 395 הפנטום ״עשרת המופלאים״ נרמה כי אין השוואה סמלית וטראגית יותר משתי תמונות אלה. בצילום העליון, צוות של עשהה אנשי צוות אויר)מימין(: אייל אחיקר, דוד יאיר, שאול לוי, אביהו בן־נון, שמואל חץ, מנחם עיני, יורם אגמון, רמי הרפז, יצחק פיר, אהוד חנקין. צעירים, מחייכים, בוטחים בעצמם ובמטוס הפנ- טום הענק הניצב ברקע- המטוס הטוב ביותר בעולם באותה תקופה. בצילום השני, שנעשה כעשרים שנה אחר כך, התמונה נראית אחרת: שלושה מתוך העשרה אינם מופיעים בתמונה- שמואל חץ נהרג בהתשה, אהוד חנקין ושאול לוי ז״ל נהרגו במלחמת יום כיפור. רמי הרפז, מנחם עיני ויצחק פיר נפגעו ונפלו בשבי. דוד יאיר)שטס עם פיח חולץ במבצע נועז מתוך שטח מצרים. מטוס הפנטום של אביהו בן נון ושאול לוי, נפגע בתקיפה ב־ 1970 יורם אגמון, לימים תא״ל רוח רפאים מעל קהיר פנטום ישראל שמרה על הגעת המטוסים בשתיקה, אולם לאנשי משרה ההגנה האמריקני היו כוונות אחרות. באותו יום פירסם דובר הפנטגון הורעה רשמית על מסירת ארבעת המטוסים הראשונים לישראל. דובר צה״ל פרסם את הדבר רק במוצאי שבת, בהורעה קצרה ולקונית: ״משלוח ראשון של מטוסי פנטום הגיע לישראל. המטוסים הוצבו באחר הבסיסים". טייסת הפנטומים נחתו בארץ, ובחיל האויר אחזה רוח של תזזית. הוד: "קיבלנו מערכת מאה מוצלחת, עם הרבה נסיון בוייטנאם ועם יכולת שלא הכרנו קורם לכן: בטווחים הארוכים, ביכולת נשיאת חימוש האדירה, וביכולת יירוט מצויינת, שחסתמכה על טילים אלקטרו־מגנטיים ואינפרא־אדומים. ירענו שהמטוסים הללו עומהים להשפיע על מהלר המלחמה .24 ובצורה מכרעת ביום ראשון יצאו שמואל חץ ומנחם עיני, מפקר טייסת אל. הפנטום הגרול חלף מעל כל בסיסי חיל האויר במבערים רועמים והכריז על תקופה חרשה בעל- יונות האוירית של ישראל באיזור. בימים הראשונים היו ביקורים רבים בטייסת בפי טייסיה. אנשי ציבור, קצינים ואורחים רבים באו לראות את הפלא החרש, אולם לאט לאט הבי- קורים נפסקו. טייסות הפנטום - הטייסות המתקדמת ביותר של חיל האויר - החלו להיכנס לשגרת פעילות מואצת. הציבור ידע אר מעט על פעילות המטוסים והטייסות, ואלה הסתכמו בהודעות לקו- ניות של דובר צה״ל. רק מפקחי הטייסות בבסיס האויר בחצור וברמת דוד, וטייסים אשר היו במגע 397 הפנטום מבצעי עם טייסי הפנטום, ידעו על מבצעיהן ועל משימותיהן. הפנטום היווה נקורת מפנה ביכולת המבצעית של חיל האויר הישראלי, ומפקהי צה״ל וחיל האויר התכוונו לנצל את היכולות המגוונות של המטוס, עד תום. מכשירים טייסים נוספים קליטת המטוס כטייסות, נעשתה תוך כדי פתיחה של קורסי הסבה לטייסים חדשים. עשרת אנשי הצוות הראשונים, הכינו את מערך השיעורים, תרגמו את הספרות המתאימה, והדריכו דור חדש של טייסי קרב. הפנטומים דרשו מספר כפול של אנשי צוות, ולא היה די ב״עשרת המופלאים״ הראשו- נים כדי לספק את הדרישות המבצעיות. טייסים רבים ביקשו לעבור הסבה למטוסים החדשים, ופנו למפקדיהם כדי שיכניסו אותם לרשימות המומלצים. במפקדת חיל האויר נבחנה מועמרות כל טייס והוכנה רשימה של טייסים ונווטים, חלקם ותיקים ואחרים שאך יצאו מקורס הטיס. להק כוח אדם גייס טייסים ממערך מטוסי הקרב הקיים, וגם כאלה שזה מקרוב סיימו את קורס האימון המבצעי. משתתפי הקורס הראשון, שנפתח ב־ סים ותיקים וצעירים. בין אלה היו רס״ן לוי צור, המפקד לשעבר של טייסת הווטורים במלחמת ששת הימים )שהיה עתה סגן מפקד בית הספר לטיסה ולאחר מכן מפקד טייסת תעופה בחצור(; מחזור הסבה ראשון לטייסים ונווטים נערך בטייסת 398 רוח רפאים מעל קהיר גדעון מגן שהגיע לאחר שנים רבות כטייס מוביל בטייסת חווטורים; שרגא פסח מטייסת המירז׳ים ברמת דוד; סרן איתן בן־אליהו, טייס אורגן בששת הימים שהטיס מירז׳ים בטייסת הקרב הראשונה; סרן אביאם סלע, טייס מיסטרים בששת הימים. הצעירים בחבורה היו אברהם רודן ואורי שעני. בין הנווטים היו משה ברטוב ושבתאי בן שוע שהגיעו מטייסת הווטורים, פיני נחמני והנווטים הצעירים יונתן אראל, ראובן פישר ומשה גולדווסר. הטייס גיורא רום נקרא מטייסת העטלף שהפעילה מירז׳ים לערוך הסבה לפנטום, אולם הוא לא .25 השלים את ההסבה: ב והיו שם גם אנשי מטה ומפקדי בסיסים: אהרון יואלי, ראש מדור הדרכה במטה, אל״מ יאק נבו מפקר חצור ויעקב אגסי מפקד רמת דוד - שני הבסיסים שהיו אמורים לקלוט את המטוסים. הכשרת הטייסים לא עברה ללא תאונות. מטוסי הפנטום סבלו אותה עת מבעיות במבנה הזנב האופ- קי. כאשר המטוסים תמרנו בעומס גבוה מאר, נטו ציפויי הזנב להתפרק ומסמרות ניתקו ממקומן. סא״ל אוהד שדמי, מפקר טייסת הסקייהוק הראשונה של חיל האויר ונווטו נתן מרום, היו בקרב אויר. חלק מהזנב האופקי של המטוס התפרק, בגלל עומס יתר בתרגיל. הם נטשו את המטוס, אך הגובה .26 היה נמוך מרי, והם טבעו ב־ שים להם לגרירת מטרות וכן ליירוטי לילה. הקורס השני נפתח שלושה חודשים לאחר מכן, ב־ וילן, טייס ווטור, שהגיע מטייסת טים של הפנטום, שעשה קפיצה רצינית במעבר ממטוסי המיסטר למטוס החדש)לפני כן היה סמ״ט . כמו כן גויסו לקורס הנווטים הותיקים 27 בטייסת הסופר מיסטר( ושלמה אגוזי מצעירי טייסת יגאל בר שלום, אורי טלמור ועודד ארז, שהיו בתפקירי מטה במפקדת חיל האויר. שלושתם טסו גם על מטוסי המוסקיטו והווטור. קורס ההסבה השלישי החל ב־ הנה כי כן, לימוד המטוס החדש, והכשרת הטייסים החדשים, נערכה במקביל לפעילות מבצעית מפרכת בשמי התעלה, קרבות אויר ומבצעי תקיפה. 399 רוח רפאים מעל קהיר טייסת מחלקת אויר במטה, קבעה כי טייסת 1969 חות מבצעיות מחצור. אנשי הטייסת, ובראשם אביהו בן נון והסמ״טים שלו, טסו במטוסי הקישור הקטנים מחצור לרמת דוד וחוזר חלילה, כרי לטפל בבעיות ההקמה של הטייסת שלהם. לאט לאט הוכנו הדת״קים וחדרי המבצעים של הטייסת. אביהו אף נתן לטייסת מניחוחן של טייסות הקרב האמריקניות וקישט את הטייסת בסיסמאות קרב שהמציא. בין אלה היו: ״את הקשה אנו מבצעים מיה - הבלתי אפשרי אורך מעט יותר״. ב־ של ותיקי הטייסת, לציון 1969 בחצור, ומשם הוטסו צפונה על ירי טייסי כל המי ומי הגיע, כרי להשתתף בחנוכת הטייסת. אנשיה - טייסים, נווטים ואנשי צוותי הקרקע - שפעלו ער כה בטייסת הפנטומים הראשונים לטייסת 400 הפנטום הטייסים שנועדו לטייסת השניה והם לא היו מעורבים בתוכניות ההקמה החפוזות שהוכנו בארץ. כאשר הגיעו לרמת דוד הם הופתעו מרמת ההכנות שנעשו שם: לטייסת הוקצתה סככה בלויה, אשר שימשה לאכסון ציוה קרקע. איש לא חשב על הצורך להכין חדרים למבצעים, לתדרוך או למפקה הטייסת. לבאים מקרוב לא היתה ברירה. הם התמקמו בסככה הנטושה והכשירו אותה לשמש כמבנה הטייסת. למרות שהפנטום היה המטוס המתקדם והיקר ביותר של חיל האויר הישראלי, לא הרבה טרחו בהקצ- את מבנים מתאימים לטייסת החדשה. יעקב אגסי, מפקר הבסיס, ראה בטייסת את ה״בייבי״ שלו, ולמור לקחים מהקמת טייסת לאנשי הצוות של הטייסת החרשה. הפעילות לבניית הטייסת, נעשתה תוך כרי פעילות מבצעית, הדרכת צוותים חרשים והכנת תוכ- ניות מבצעיות שונות. בשנה הראשונה, עה הפסקת האש, כרבע מגיחות הטייסת היו גיחות מבצעי- ות. הסמכות הטייסים נעשו גם הן בחופזה, משולבות בתוך פעילות מבצעית שוטפת בשמי מצרים. סיפר אביהו: ״נכנסנו למבצעיות תוך כרי הקמת טייסת מן חיסור, עם חמישה אנשי צוות אויר שעברו את הקורם בארה״ב. בנוסף לכך, היינו חייבים להמשיך ולהכשיר טייסים ונווטים חדשים, שימלאו את השורות, ולקלוט כשני מטוסים לחורש. הכשרנו, תוך כהי לחימה, מעל 401 הפנטום רס״ן אביהו בן נון חונך את לות מטוסים ושבויים בסוריה ובמצרים. כרבע מהגיחות שלנו, בתקופה שהחלה באוקטובר .28 והסתיימה באוגוסט הטיסות המבצעיות נעשו תוך כרי הדרכת צוותים חדשים. סיפר אביהו בספר הטייסת: ״בכל טיסה מבצעית, הייתי לומד משהו חרש על המטוס. והאנשים האחרים, הצעירים יותר, למדו את יסודות הטיסה בפנטום, ממש בתנאי קרב. היינו מקבלים לטייסת אנשים עם נסיון, כרי שיוכלו להתחיל לטוס מיר לאחר ההסבה. הם היו יושבים ולומרים את המטוס בלילות, כמו בחורי ישיבה, ותוך זמן קצר מוסמכים לטיסה מבצעית. הרוגמה הטובה ביותר לכך, היא ההסמכה לטיסות לילה של עמוס זמיר. התישבתי בבק־סיט, טסתי איתו בלילה לתעלה. הפצצנו, הנרנו לעצמנו, הפצצנו שוב. צלפנו על המחפורות המצריות ועל שיירה שנסעה מאיסמעיליה לקהיר. בדרך חזרה, מעל הים, עשינו שלושה תרגילי יירוט על המטוס שהחליף אותנו בתעלה. חזרנו לבסיס, עשינו שלוש־ארבע הקפות, .29 נחתנו - וזמיר הוסמך לטיסות לילה ולטיסות מבצעיות. זמן קצר לאחר מכן הוא נפל בשבי״ הישראלים דורשים שינויים מטוסי הפנטום, בתקופה בה נרכשו על ידי ישראל, יוצרו בקצב של עשרות מטוסים לחודש. בחורש ממוצע של שנת צור, הגיע הקצב ל־ 402 רוח רפאים מעל קהיר צוותי האויר הראשונים של טייסת קר, אביהו בן נון, שבתאי בן שוע, אהוד חנקין. כורעים: שאול לוי, ראובן פישר, אביאם סלע וגדעון מגן ודרישות המלחמה בוייטנאם היו גדולות, לא הקפיד חיל האויר של ארה״ב לדרוש שינויים במטוס, שפותח למעשה להגנת הצי. תפיסת התכנון שלו היתה של מטוס־טילים שנועד לצאת לסיורים ארו- כים ולפעול נגד מפציצים. כאשר הופנה לתקיפה, לא הוכנסו בו עדיין השינויים המתאימים. למרות שהמטוס מדגם האויר האמריקני, דרשו נציגי חיל האויר הישראלי - בלהיטות של לוחמים מנוסים בקרב - לערוך בו מספר שינויים. חלקם היו הגיוניים, אולם חייבו בחינה של המערכות המוסבות ואישורן בטיסות ניסוי. אולם הצורך להכניס את המטוס לפעילות מבצעית במהירות, לא השתלב עם השינויים הדחו- פים שדרש חיל האויר. לא היה זמן לערוך טיסות ניסוי ולמרות זאת נעשה שינוי בתכנון המערכות. לאחר שהישראלים ״ירדו״ מהרעיון להסב את הפנטום למטוס קרב חד־מושבי, עמדו על כך שייער- כו שינויים במיקום מערכות ההפעלה והמחוונים. השינויים לא היו סתמיים. אנשי חיל האויר, במיוחד קציני אמל״ח־ כותיו היטב, עוד לפני שנחתם חוזה הרכש הראשון. כאשר הגיעו נציגי חיל האויר למפעלי הייצור של מקדונל)לימים מקדונל־דוגלס( בסנט לואיס, כבר היתה בידם רשימה ארוכה של דרישות שינוי, שנבעו מתוך לימוד מעמיק של המטוס ומערכותיו, שסמכה על הנסיון המבצעי של טייסי חיל האו־ יר. השינויים שדרשה ישראל הוכנסו ברובם בתכנון המטוס, אבל השפיעו, כאמור, על יכולתו. שינוי 403 הפנטום Peace Patch"! Peace Echo ישראל רכשה במהלך השנים והסתיימו בשנת מטוסי Peace Echo: 44 1 - 1970 ההתשה, ונכנסו לשרות טייסות ער הגעת מטוסי הצילום מרגם Night Light סט רק בראשית מטוסי Peace Echo: 6 2 - במטוסי השלמה במקום מטוסים שאבדו בפעילות מבצעית או בתאונות נמסרו לישראל, במשך חמישה חורשים, החל מספטמבר f-4e Peace Echo: 18 3 - 1970שהוקמה בספטמבר 119מטוסים אלה נכנסו לשרות בשתי טייסות חרשות: טייסת 1970 לצי־rf-4e(sטייסת זו הפעילה גם את מטוסי הפנטום מרגם 3 )החליפה את מטוסי המירז׳ 1971 פנטום הוקמה מחרש בשנת 107 לום ארוך־טווח(. טייסת במלחמת יום כיפור היו בשרות ארבע טייסות מטוסי Peace Echo: 42 4 - מטוסי Peace Patch :44 105 טום לרגמיהם על ידי חמש טייסות קרב שנעשה במערכת המכ״ם, במוד אויר־אויר, השפיע לרעה על יכולתו במוד אויר־קרקע. גם תפעול המטוס היה מורכב, וחייב תיאום בין הטייס לנווט. למשל: כדי להטיל פצצות, היה צורך לתחמש אותן על ידי הזזת מתג. לחיץ שחרור הפצצות היה על הסטיק של הטייס- מתג תיחמוש הפצצות לעומת ואת, היה בצר ימין של תא הנווט. את השליטה על מערכות הקשר ניתן היה להעביר מהטי־ יס לנווט, אולם לא אחת גרמה תקלה באחר התאים לאיבור הקשר עם החוץ או קשר הפנים. מנוף העברת מצבי ירי, מטילי מכ״ם לטילי אינפרא־ארום, היה קבוע בקרמת לוח המכשירים השמאלי, וכדי להגיע אליו היה צורך לשלוח יד ארוכה לפנים. הוסיפו לו ירית הארכה אך לעתים היא הופעלה בטעות, ובמקרים אחרים נמעכה תוך כרי הפעלה. לחיץ שיגור הטילים במטוס המקורי, הותקן ליד מתג שחרור הפצצות. לא הגיוני. עדיף שמערכות הירי אויר־אויר - תותחים וטילים- תהיינה מרוכזות באיזור אחר. חיל האויר דרש למקם את הלחיץ על הסטיק, ליר זה של התותח. כמו כן ביקש החיל לערוך שינויים אחרים בפעולת המערכות לשח- רור פצצות, להתקין מערכות כפולות בתא האחורי של הנווט/מפעיל המערכות ועור. הסטיק היה סימטרי- הוא תוכנן לתפעול של בעלי ידיים ימניות כמו שמאליות- והדבר הקשה על תפעולו כנדרש מטייסים בזמן קרב. הפעלת המטוס בקרבות אויר, חייבה את הטייס להביט מטה ולהפעיל מתגים כאשר ״ראש הטייס 404 רוח רפאים מעל קהיר טילי בולפאפ ופצצונות מטוסי הפנטום נרכשו יחד עם מערכות וחימוש נלווה, שמשרה ההגנה האמריקני התיר למכור לישראל. בין הפרטים האלה היו טילי אויר־אויר מסוג וגם עם כך לא כל המערכות התאימו לזירת הלחימה במזרח התיכון. הטיל בולפאפ)בצילום למעלה מתחת לכנפי הפנטום(, שהיה פופולרי בשנים הראשונות של המלחמה בוייטנם, במיוחד נגד גשרים ומטרות נייחות אחרות, נתגלה כלא מתאים להפעלה בתנאי הזירה כאן. לצורך הנחיית הטיל, שפעל בפיקוד רדיו אלחוטי, הותקנה ירית קטנה בצירי תא הטייס, אותה היה על הצוות להניע בזהירות כדי לכוון את הטיל לעבר המטרה. זמן הטיסה של הטיל למטרה היה עשרות שניות, וכל אותה עת היה על המטוס המשגר להיות אתו בקשר עין ובלי יכולת לתמרן כרי לחמוק מטילי קרקע־אויר או מטוסי יירוט של האויב. טילים מסוג זה נוסו, תוך כהי מלחמת ההתשה בטייסת אדה״ב סירבה למכור לישראל מערכות מתקדמות- כולל פצצות אויר־אויר מתקהמים מונחי איפרא־אדום מסוג בפני האמריקנים כי ברשותה טכנולוגיות לייצור הטילים, אותן יישמה בטילי שפריר הממשל למכור לישראל את מיה עם כניסת הפסקת מלחמת ההתשה, ובעקבות הזזת הטילים, פתחו האמריקנים את ארסנל הנשק, ומכרו לישראל טילים ומערכות מתקדמות אחרות, בהם טילי מערכות קורנות, פצצות בפיתוח פצצת ״טל 405 הפנטום מתאמנים גם באירן לפני נפילת השאה, ניהלו ישראל ואירן מסכת יחסים ביטחוניים קרובה, אשר נשמרה בפוריות רבה על ידי שני הצררים. ישראל סייעה לאירן בפיתוח ואספקת מערכות נשק, בשיפוץ מטוסי קרב מסוג ״סייבר״ ועור. חיל האויר האירני היה מן הראשונים בעולם אשר הפעיל מטוסי פנטום. הוא היה מצויד גם בסי- מולטורים, וישראל ביקשה להיעזר בהם להדרכת טייסים חרשים. בחודש מאי כרי להתאמן במתקני חיל האויר האירני, כולל בסימולטורים, במרכז ההדרכה בטהרן. מפקד המשלחת הראשונה היה סרן יצחק פיר, קצין ההדרכה של גם רענן נאמן, ואברהם וילן, וטייסים ונווטים מהמחזורים השני והשלישי של טייסי ההסבה. האימון נמשך כעשרה ימים ולאחר מכן שבו אנשי הצוות לישראל. הסימולטורים- במיוחר אלה שנועדו לדימוי יירוט - היו כלי עזר חשובים ביותר לנווטים ולסי- ים הישראלים בוהקנו להם נסיון חשוב במהלד מלחמת ההתשה. בתור התא״ - בניגור לכל התפיסה של ניהול קרב אויר ״עם ראש בחוץ״. בתקופה שבין תפקירו כסמ״ט א׳ בטייסת המירז׳ים ליציאתו לארה״ב, היה אביהו מ״מ בענף אמל״ח. הוא היה מעורב בשינויים והצדיק אותם. ״למדנו את הפנטום, ויכולנו להתעמת על כל בורג, גם עם מי שתכנן את המטוס. היו לנו באותו זמן האנשים הכי טובים שחיל האויר היה יכול לשלוח בנושא - גם הטכניים וגם אנשי צוות אויר- כולם היו באוריינטציה של אמל״ח. היה לנו נסיון רב עור מהמ- טוסים הצרפתיים. גם בהם עשינו שינויים. ״כשהייתי באמל״ח, למרנו את המטוס, וזה היה חודשים לפני שהגענו לארה״ב. רמי הרפז שהתמחה בענין- הוא גאון מתמטי כמעט בנושאים טכניים. כל היתר - החל מהמבוגרים ביותר ועד הצעירים ביותר - היו עם אוריינטציה ללימור המטוס. כאשר הגענו, ידענו כבר איזה שינויים צריך לעשות בו. היתה לנו רשימה ׳מכאן עד הורעה חרשה׳ מה צריך לשנות. ״דרשנו להכניס, למשל, מצלמת כוונת. לפנטום לא היתה מצלמה כזו. זה דבר חיוני, שהורות לו ניצחנו בקרבות אויר. נצחנו את מלחמת ששת הימים ולפניה, כתוצאה מכד שיכולנו לתחקר היטב את הקרבות, ולהגיע לרמה מאה גבוהה. התקנו באופן זמני מצלמת ״אומרה״ צרפתית, שלא אחת פגע בה הטייס״ סיפר אביהו. השינויים במור אויר־אויר של המכ״ם גרמו בעיות. המכ״ם היה מודד מרחק בזוית מסוימת כלפי המטרה. לא אחת הוא היה ״מרים אף״ ומודר את המרחק לעבר עצמים רחוקים יותר. ״את הבעיות האלה גילינו בתקיפה של האי גדין״ נזכר רמי הרפז, ״לפני הפשיטה )של הקומנדו הימי( עשינו הפצצת לילה של האי, ונכנסנו מדרום. שאול לוי היה הנווט שלי. בזמן הצלילה הוא הבחין שסמן הטווח מתרחק. סמכתי עליו - כל מלה שלו היתה מלה בסלע. בדרך חזרה עשינו ניתוב. בחנו את המכ״ם וראינו שאין נעילה. חזרנו הביתה ומיהרנו לנתן סגל. הטלנו עליהם למצוא פתרון 406 רוח רפאים מעל קהיר לבעיה״. גם אביהו זוכר תקלות מסוג זה. ״היו לנו גם תקלות - לדוגמה המקרה בראם בנאס. לא פגענו מגובה רב בגלל שינוי שעשינו - ככל שאתה גבוה יותר ומתרחק יותר מהמטרה הדיוק פוחת. בשל כך, נאלצנו לרדת לגובה נמוך יותר, והפעלנו את המערכות ידנית״. איתן פלה, שהיה קצין המערכות בטייסת מאד- היו הרבה דרישות. עשינו בלילה אחד מה שהיום לוקח שנתיים״. שינויים אלה נעשו בשלב מאוחר יחסית של הייצור, או אחרי שהמטוסים יצאו כבר מהקו והיו בתפ- עול מבצעי. כך נוצר מצב בו חלק מהמטוסים היו בהתקנים המקוריים ואחרים היו כבר מוסבים. איש לא טרח לעדכן את אנשי הצוות של המטוסים שיצאו למשימות מבצעיות. היו הברלים גם בין המטוסים של שתי הטייסות. הבעיות לא איחרו להתגלות: בחלק מהמטוסים נתג- לו, כאמור, סטיות חמורות של מאות מטרים בדיוק הפגיעה של הפצצות. לא טייס אחד נכשל בבי- צוע משימותיו, כי לא ירע שהמטוס עליו הוא טס הוא מטוס מוסב/לא מוסב. בשני מקרים שיתוארו בהמשך, אבדו לשניים מבכירי הטייסים הפלות בטוחות של מיגים מצריים, בגלל שינוי שלא נעשה במטוסו. השינויים נעשו בחופזה רבה ונבחנו למעשה בפעילות מבצעית מעל שטחי האויב. והיתה עוד מגרעת מראיגה: הפנטום, שתוכנן במקורו כמטוס ליירוט מפציצים בגובה רב, היה אמור לטוס מעל הטווח האפקטיבי של תותחי נ״מ. בשל כך חלק ניכר מהמערכות הקריטיות של המטוס, היה מותקן בגחון המטוס ולא היה מוגן דיו מפני פגיעה של פגזים. כך יצא שהמטוס האדיר, אשר היה מסוגל להתמודר עם המתקדמים במטוסים בעולם, היה פגיע לאש של רובה או מקלע שנורתה מהקרקע. כך הופל הפנטום הישראלי הראשון. לא חלף זמן רב מאז הגיעו הפנסומים לרמת דוד והם יצאו למשימות מבצעיות 407 הפנטום ררן.י היה זה ב־ ארבעה מטוסים יצאו לתקיפה. בזוג הראשון היו יורם אגמולשרגא פסח ובשני אביהו בן נון ואייל אחיקר)לוס(. הם ערכו מספר יעפים והטילו את פצצותיהם על התותחים. יורם גילה במהלך התקי- .30 פה תקלה במערכת אחר הצהריים יצאו המטוסים שוב מזרחה. המטרה הפעם: מערכת מכ״ם מצרית שהוצבה בשטח יררן. מטרה המתאימה למטוסים פשוטים יותר. אך ״לוח הצדק״ של מפקדת חיל האויר פעל גם כאן. היה זה תורה של טייסת הפנטום לצאת לתקיפה, ומטוסיה נשלחו לתקוף. שמואל חץ־דוד יאיר יצאו עם אהוד חנקין־שאול לוי. חץ־יאיר פגעו במכ״ם חנקין־לוי תקפו את מכ״ם והטילו פצצות, ירו בתותחיהם וצפו בפגיעות טובות במטרה. לאחר מכן קיבלו אישור לתקוף בונק־ רים של צבא ירדן באיזור. עור החלטה מיותרת ושגויה שסיכנה מטוס יקר בתקיפת מטרה משנית וזניחה בחשיבותה. אהוד־שאול נכנסו לצלילה, אך התברר להם כי אחת הפצצות אינה משתחררת. אהוה הודיע על כך בקשר וציין כי הוא יוצא מערבה. לפתע הוא חש גרגור עמום בתוך המטוס. הוא ניסה לאתר את התק- לות על ידי סריקה רחבה של לוח המכשירים, ואף ניסה להפעיל מערכות חירום כרי להתגבר על התקלה. מערכת היגוי אחת נפגעה ואחריה יצאה השניה מכלל שימוש. היתה זו מערכת עה, ושלטה על המערכת ההדראולית המפעילה את ההגאים. האויר ההם חתיך חלק מצינורות המערכות בתוך המטוס. לפתע התחילו רעידות במטוס- מר הרלק עלה וירה, ואחריהם נתקעו גם המצערות. חץ שליווה את מטוסו של חנקין וניסה לסייע לו לאתר את התקלה, שמע אותו לפתע מרווח: ״הלכו ההגאים!״. ״או.קיי. אם ככה, החוצה!״ הורה לו חץ. הפנטום של חנקידלוי היה בגובה לטיסה חגיגית של הפנטום בשמי ישראל - צלל והתרסק בפטרית אש ועשן גדולה, ליר עין בוקק. אהור חנקין, מחהבטחות הגרולות של הטייסת הצפונית, נפגע ברגלו וקורקע למשך ארבעה חוד- שים. ועדת החקירה, בראשות רמי הדפז, קבעה כי התקלה נבעה בגלל שריפה באחד מצינורות מערכת הנטישה הראשונה עוררה מהומה בטייסת. גם הפנטום פגיע, גם הפנטום נופל. דובר צה״ל התעלם מהענין לגמרי- באותם ימים לא כל דבר דווח לתקשורת, והציבור היה בדרך כלל מנותק מהפעי- לות המבצעית. נפילת המטוס מול ירדן נשמרה בסודיות רבה. גולרה מאיר שקיבלה ריווח על הנטישה, התקשרה למוטי הור, ובטון אימהי הרגיעה אותו: ״תגיר לחבר׳ה של חץ, שמטוסים קונים בכסף, אך טייסים אי אפשר לקנות, ושלא יהיו עצובים מדי״. לטייסות הפנטום לא היה זמן רב כרי להשאר עטופים בתשומת לב אימהית. מהר מאר הם נשאבו לגיחות המתישות והמפרכות ביותר של מלחמת ההתשה. 408 פרק ל״א: ״המגיה השחורה״ הדקוטה היתה אחת הפלטפורמות הראשונות בחיל האויר עליהן הותקנו מערכות ל״א מערכות איסטרטגיות למערכות טקטיות באמצע שנות החמישים הצטרפה אל מערכות הלחימה ה״קשות״ של מטוסי הלחימה - הפצצה, התותח והטיל - גם מערכת הלוחמה האלקטרונית, אשר הלכה ותפסה מאז, מקום מרכזי בציוהם של מטוסי הקרב והתקיפה וכן השפיעה על שיקולי מתכנני המבצעים וטייסי הקרב. ער תקופה מאוחר־ חת יחסית, היו המערכות, הציור והמפעילים שעסקו בתחום, עלומים ומסווגים. לא מפתיע איפא, כי תחום זה כונה ״המגיה השחורה״. מערכות הל״א)לוחמה אלקטרונית( פותחו כבר בשנות השלושים, במקביל לפיתוח מערכות הקשר והמכ״ם. מפתחי מערכות אלה, הבינו כי ניתן לשבש את פעולת המשדרים והמקלטים, ופיתחו הגנות מיוחחות או שיטות פעולה חסויות. במלחמת העולם השניה פיתחו הבריטים, וגם הגרמנים, מערכות אקטיביות ופאסיבות, לשיבוש פעולת מערכות המכ״ם הקרקעיות, האויריות והימיות של הצר הנגהי. בין אלה היו אמצעים אקטיביים- משדרים שהופעלו בתדרי השידור של מערכות המכ״ם של האויב- או פאסיביים- מוץ)אשר כונה לאחר מלחמת העולם השניה, נותר תחום הל״א עלום, ורק מפציצים איסטרטגיים או מטוסי ביון, צוידו במשדרים או מקלטים, כדי לקלוט או לשבש את מערכות האויב. כך היה בשנות החמישים ל״א - ״המגיה השחורה״ - פיקור האויר האיסטרטגי של ארה״ב - צוידו במערכות לשיבוש מערכות sac כאשר מפציצי הבקרה והמכ״ם של ברית המועצות, או מערכות קורנות של מטוסי הקרב. כאשר נתגלו ראשוני הטי- בשנת sa-2 לים מסוג המפציצים הכבדים מפני טילי קרקע־אויר אלה, ותחום הל״א נכנם לתחום חרש של פעילות. אך מספר טראומות מבצעיות זרזו את פיתוח מערכות הל״א טקטיות. אותו הטיס גארי פאוורס, עמוק בשטח ברית המוע- u-2 בשנת בו זמנית, ופיצוצם sa-2 צות. המטוס הופל, ככל הנראה, על ידי הפעלה של מספר רב של טילי מאחורי זנבו השברירי של המטוס. גם בשנים הבאות הופלו מטוסים מסוג זה בשמי קובה. אירועים אלה, עוררו את מומחי האלקטרוניקה להבין את גודל הסכנה שמהווים טילי קרקע־אויר למטוסי הפצצה וקרב. אך הפעילות הממשית בתחום הל״א הטקטית לא החלה לפני שארה״ב שילמה בקו- רבנות בשמי צפון וייטנאם. , פיקור האויר הטקטי. היות ומטוסי tac במשך כשנה היו שמי צפון וייטנאם פתוחים בפני מטוסי הקרב לא מנעו את פעילות המטוסים האמריקניים, הציבו הצפון וייטנאמים בסתיו . המרחבים סביב האנוי הבירה ונמל הייפונג, כוסו sa-2 לות טילי אויר־קרקע הראשונות מסוג ברשת של סוללות טילים, מוגנות בתותחי נ״מ בעלי קוטר שונה. . מפקדי חיל sa-2 פנטום אמריקני ראשון מפגיעת שלושה טילי f-4c ב־ האויר האמריקני הגיבו במבצע תקיפה כולל נגד מערך הסוללות בחיפוי של עשרות מטוסי קרב אחרים, יצאו להשמיד את מערך הטילים. בכך נפתח פרק חרש בלוחמה האוירית בעולם: מטוסי תקיפה נגד טילי קרקע־אויר. האמריקנים הבינו כי אין די בפצצות כדי להתמודר עם האיום החדש וגילו מחרש את הנושא העלום אך המוכר: לוחמה אלקטרונית. בתוך מספר חורשים הם פיתחו, בפרויקט חירום מזורז שכונה ״ למטוסי התקיפה. קיומן של המערכות ושיטות פעולתן, נשמרו בסוריות רבה. האמריקנים החליטו לפתח גם סוג חרש של מטוסים ללוחמה אלקטרונית ואלה קיבלו את השם ״סופר סייבר", היו הראשונים f-ioof הכולל אשר צוידו במערכות התרעה, לתחומי התדרים בהם פעלו מערכות המכ׳׳ם להתרעה ולהנחיית הטי- לים. מטוסים אלה יצאו לפני מבני התקיפה החמושים כדי להתריע על מערכות קורנות ועל סול- agm-45 לות מכ׳׳ם. בשלב מאוחר יותר הם חומשו בפצצות ונלחמו במערכות הקורנות בעזרת טילי שדייק ומערכות שיבוש אלקטרוניות. מערכות הל״א שוכללו לאחר מכן והותקנו גם על מטוסי כמו כן הותקנו f-105g "ת׳נדרצ׳יף׳׳ והרגם הרו־מושבי המיוחר למשימות ל״א f-105d ריפבליק המערכות על מטוסי דוגלס במיוחר למשימות לוחמה אלקטרונית. f-4g השישים עת פותח הדגם 410 רוח רפאים מעל קהיר מערכי ל״א בחילהאויר כיום קשה לתאר את פעילותו של מטוס קרב מודרני, מול מערכי אויב, ללא שימוש במערכות ל״א. מערכות אלה מכסות כיום את כל ספקטרום התדרים בהץ פועלות מערכות קורנות. תחום הלוחמה האלקטרונית החל להתפתח בישראל כבר בשנות החמישים. מאחורי הפעילות החש- אית מאה והממודרת בתחומי חל״א, עמדו אנשי במצ׳׳א שחולק למעברה, משרהים ומחסן לציוד, עטופים במעטה כבד מאד של סוריות. אנשי במצ״א היו יוסף נאור מקבל את דרגות האל״מ מידי מפקד חיל האויר ואשתו בנוכחות הרמטכ״ל ברלב אחראים לפיתוח תחום זה, פסיבי ואקטיבי, אולם רבים מקרב אנשי המבצעים בחיל האויר, לא ידעו כלל במה מדובר, ולא יכלו לנצל את הידע שנצבר בנושא למבצעים נגד מדינות ערב. במרכז העשיה בתחום הל״א עד לפרישתו בשנת מהנדס אלקטרוניקה יליד פולין, שלאחר תלאות מלחמת העולם בסיביר ובפולין, למד בטכניון בצ׳כיה והשלים את לימוריו בטכניון בחיפה. הוא הצטרף למחלקת ציור)לימים להק ציוד( ובצריף קטן בצריפין, החל את פעילותו בעזרת צוות קטן ומסור. במשך השנים שלפני מלחמת ששת הימים הוא אסף עודפי ציוד בתחומי השידור והקליטה, ולאחר שיצא ללימורים באנגליה, שם המתמחה במערכות טרנספונדרים, הוא חזר לישראל והתמנה כאחראי על פעילות זו בחיל האויר. במשך השנים הבאות הוא נסע לא אחת לאירופה ולארה״ב בחיפוש אחר מערכות שידור וקליטה אויריות. לאחר זמן מה התברר לו כי המערכות הרוסיות היו למעשה העתק של מערכות מערביות, והדבר הקל .1 עליו במציאת תשובות לציוד הרוסי שהיה בידי מצרים 411 ל״א - ״המגיה השחורה״ אחד מתוך שני מטוס׳ טטרטוקרויזר עליהם הותקנו מערכי קליטה ושיבוש במהלך השנים הבאות הוא הקים מערך ל״א, מצויד בתיבות קשר ואלקטרוניקה, אותו ניתן היה להתקין על מטוסים ומסוקים בתוך זמן קצר. ״את ההצלחה של מלחמת ששת הימים יש לרשום לטובת הל״א״ הוא אמר. לאחר מלחמת ששת הימים הוא היה אחראי על איסוף, ניתוח ולימוד הציוד השלל הרב שנתפס מידי המצרים והסורים. מערכות אלה הופעלו מיד לאחר המלחמה מול המצרים בתעלה וסייעו לא אחת לפעילות המבצעית בלב מצרים. ישראל רכשה אותה עת גם ציור תקני להאזנה, קליטה ושיבוש. במהלך מלחמת ההתשה ולפניה, הוקמו בחיל האויר יחידות ל״א ייעודיות, שכללו מערכים קרקעי־ פעלו2 ים ומוטסים במטוסי תובלה או מסוקים. יחידות ל״א אלה, שמספרן היה מאתרים שולטים, בהם טאסה, רכס אום חשיבה)לימים"דבלה"( ואחרים, ואף הוצבו במהלך המלח- מה בתוך המעוזים)בין השאר מול איסמעיליה - עד לגילויץ ופגיעה בהן על ידי המצרים(. מערכות ל״א מוטסות הופעלו גם ממטוסי תובלה, לאיכון ושיבוש השידורים של מערכות השליטה והבקרה של ההגנה האוירית המצרית. כמו כן הופעלו מערכות ״כתף" ממסוקי תובלה וסער, לפני ובמהלך פעולה מבצעית של מטוסי התקיפה או הקרב או בהתאם לדרישות. תחום הל״א בחיל האויר התפרש במהלך מלחמת ההתשה על פני כל מערכת קורנת- ממערכות קשר ועד מכ״ם בקרה והתרעה, וטילי שה, הגיעו לישראל גם מערכות שיבוש אקטיביות למטוסי הפנטום, אשר גרמו להיסוס בקרב אנשי צוותי האויר בקשר לשיטות ההפעלה שלהן. כדי להשיג אפקטיביות, הן דרשו, דרשו טיסה ישרה 412 רוח רפאים מעל קהיר יוסף נאור )שלישי מימין( ואנשי צו!תו בוחנים טיל ואופקית, ללא תמרונים כמעט, ער לכניסה לטווח האפקטיבי של הטילים עצמם. לאחר הגיחה של ה־ אנשי האלקטרוניקה לא גילו - הטייסים לא ידעו בתקופת מלחמת ההתשה, כמו בתקופות שלפני כן, היה תחום הל״א מן העלומים ביותר בחיל האר יר. לא רק הציבור הרחב לא ידע על כך הבר- אפילו אנשי המבצעים או הטייסים המבצעיים עצמם, לא ירעו על הפעלת מערכות מסוג זה, וכאשר אלה הותקנו במטוסיהם, הם לא קיבלו מידע על פעי- לותם. אנשי הל״א הסתפקו באמירה: ״תרים את הכפתור הזה, כאשר אתה נכנס לשטח אויב". טייסי חיל האויר הישראלי, התיחסו בהסתייגות קולנית למערכות האלקטרוניות של הדור הראשון. במהלך קרבות האויר ערב מלחמת ששת הימים ולאחריה, רוב המערכות האלה הכזיבו: מכ״ם הסיר- נו של המירז' לא היה אמין- עד כדי כך שטייסי קרב העריפו לכבות אותו ולא להתיחס לנתונים שלו במהלך הקרב. טילי ״שפריר״ מהרגם הראשון, וגם טילי המכ״ם מסוג מאטרה יהלום, היו ממערכות הנשק המאכזבות של חיל האויר מעולם. מערכות הקשר לא היו אמינות. לא מפתיע כי רבים מקרב הטייסים- חלקם הגרול אנשי קיבוצים ומושבים שהעריפו ״לחוש״ את פעולת המערכות העובדות למענם - לא סמכו על המערכות האלקטרוניות והיו חשרניים כלפיהן. גם הסוריות הרבה בה התיחסו אנשי הל״א למערכות אותן הפעילו, הרבתה מבוכה. ״הפתרון הטוב ביותר נגר מכ״ם - הוא פצצה במרכז האנטנה״ אמרו הטייסים האמריקניים בוייטנ- אם. טייסי חיל האויר הישראלי אימצו את התפיסה הזו בכל לב. אמר על כך אל״מ דוד עברי, ראש מחלקת מבצעים במלחמת ההתשה, ולימים אלוף ומפקר חיל האו־ 413 ל״א - ״המגיה השחורה״ יר: ״על אנשי הל״א לא סמכנו מספיק. הסוריות היתה כזאת, שבמבצעים לא ידעו לנצל אותם. לרעתי אחת השגיאות הגרולות של יוסק׳ה נאור ואנשיו, היתה שלא נתנו לטייסים להבין מה זה עושה. אם אתה משדר החוצה, אתה לא יורע מה זה עושה- אולי הם"יראו״ אותך יותר טוב? "זה רבד מאד מוזר: אתה נלחם במשהו, ולא רואה את התוצאה- אתה לא רואה עשן. במערכות נורמ- ליות, כשאתה לא רואה תוצאה- אתה לא רוכש לזה אימון. עם הזמן אתה לומד לרעת מה קורה במערכות האחרות ממול- אם הן מגיבות, אם יש להן בעיות בשיגור טילים - כן או לא. אתה לאט לאט מבין איפה האפקטיביות שלך- לכן היה קשה לקבל את המנטלית שזה באמת עוזר. התקנו מערכות על מסוקים- בלים וסופר פרלונים. זה פעל בזמן התקיפה או במבצעי חילוץ. אבל בחיל האויר היה קשה לרעת מה זה עושה". סיפר עברי: "כאשר הגיעו המערכות האלה, הייתי מפקד בסיס תל נוף. אמרתי: ׳אני מוכרח לטוס איתם, לראות מה זה, כי אנשים לא מאמינים לפקודה׳. החלטתי לצאת לראות במה מדובר. יצאנו עם סקייהוקים, עלינו לגובה .3 פעם. נושא הל״א הלך והתפתח בעיקר לקראת יום כיפור. אתה רוכש לאט לאט אמון לא מפתיע, איפא, כי כאשר שינה חיל האויר את שיטות התקיפה שלו, בעקבות רכישת המארזים ללוחמה אלקטרונית, שהיו אמורים לפתור חלק מבעיות הטילים, עורר הדבר"מרד כללי" בין טייסי הקרב של חיל האויר)ראה בהמשך הספר(. אולם החיל לא ויתר על המארזים והשתמש בהם לאחר מכן כסיוע לשיבוש מערכות קורנות של טילים שהופעלו נגר המטוסים. ״צייד ותוקף״ שיטה אחרת שפותחה ללחימה בסוללות הטילים אומצה על ירי ״טייסי הפיזיקה״. הם פיתחו את שיטת ״הצייר והתוקף״ - מטוס אחד או יותר מושך ונוסק לשמים, בעוד שאר המטוסים נכנסים לתקיפה נגר המטרה. המטוס הצופה מגבוה, שימש כמטוס התרעה מפני טילים ששוגרו לעבר התוק- פים. יפתח ספקטור, מפקד טייסת מן הדוגלים והמובילים את שיטת הפעולה הזו. טייסים הם עם שלומד מהר. אחרי מלחמת ההתשה ומשבר הלחימה בטילים, והטראומה שהוגדרה בצורה ציורית על ידי עזר ויצמן כאילו"הטיל כופף את כנף המטוס", שינה חיל האויר את רמות הלחימה במערכות קורנות. חיל האויר הישראלי ישנה את ההתיחסות שלו לתחום הל״א לאחר מלחמת ההתשה. ״מערכות ל״א הן מערכות לחימה״ אמר מפקר חיל האויר מוטי הוד, ״אלא שבמקום כדורים הן יורות אלקטרונים". ואכן לאחר המלחמה הוקם ענף מיוחד שתפקירו לתאם בין אנשי המבצעים לאנשי האלקטרוניקה כדי לנצל את יתרונות התחום בצורה מושכלת יותר. 414 רוח רפאים מעל קהיר ״סודי ביותר״ גם למשתמש תקצר היריעה מתיאור כל המערכות שהופעלו על ידי חיל האויר במהלך מלחמת ההתשה. להלן נעמוד על המשפחות העיקריות שבהן. ניתן לחלק את הפעילות בתחום הל״א, לארבעה תחומים עיקריים: מערכות פסיביות, מערכות התרעה, מערכות אקטיביות ומערכות השמדה של מערכות קורנות. ארבעה תחומים אלה התפתחו זה אחר זה, כאשר הם תלויים בפעילות המבצעית שבוצעה בזמנים מסוימים. מערכות פסיביות המערכות הפסיביות הן מערכות שאינן משדרות, וכוללות בעיקר ציוד קליטה. חיל האויר התקין בתחנות קרקעיות ובמטוסי תובלה, מקלטים מיוחדים כדי להאזין לשידורי רשתות הקשר של מרי־ נות ערב. לוחמים של יחידות מיוחדות יצאו לארצות אויב כרי להתחבר לקוי התקשורת ומומחים האזינו לנאמר בהן. כמו כן הופעלו מקלטים לקליטת שיחות רדיו אלחוטיות, תשדורות רדיו־טלפון וכן למעקב אחר אונות המכ״ם של מערכות הבקרה. בשלב מאוחר יותר, עת נכנסו מערכות הטילים מסוג לאורך הגבולות, במקלטים לאיכון התשדורות שיצאו לאויר. על ירי הצלבה של כיווני השידור בעזרת מכ״ן)מגלי כיוון( ניתן היה לקבוע את מיקומן. חיל האויר הישראלי הפעיל ציוד רב בתחומי הלוחמה האלקטרונית, ותקצר היריעה מציונם כאן. למעשה כיסו מערכות אלה את כל תחומי הפעילות של מערכות קורנות. בין המערכות הבולטות שהופעלו היו: - מוצץ: מערכת לגילוי תחומי התדרים של מערכות זע״ט APR-9 - - רקפת: מערכת שעקבה אחר תשדורות בין תחנות מכ״ם למרכז הבקרה )עבור פיתוח ושימוש במערכת זו קיבל יוסף נאור את פרס בטחון ישראל לשנת מערכות התרעה חיל האויר הפעיל במלחמת ששת הימים מערכות התרעה בסיסיות מסוג ״כומר״ שנתנו לטייסי המירז׳ התרעה על ״קורן הנמצא בסביבה״. הם לא יכלו לדעת אלה על כיוון הקרינה אולם לא ידעו על המרחק, הסיכון ועור. הגעתם של מטוסי הפנטום, וכניסתם לשרות בספטמבר תפנית בתחום הל״א בחיל האויר הישראלי. מטוסים אלה היו מצוידים במערכות התרעה, מפני טילים ומערכות קורנות, ויכלו לקבל התרעה, ולאחר מכן גם לשבש, את המערכות ש״האירו" אותם. המערכות הבסיסיות של הפנטום)שכונו בישראל בשמות ממשפחת ״כומר״ - ״כומר עליז״, ״כומר עייף״ ועוד(, כללו את מכלול קליטת מכ״ם ולתת לאנשי הצוות התרעה חזותית וקולית כאשר מערכות מכ״ם ״מאירות״ את המטוס. המערכת כללה כל המרחב סביב המטוס. אלה העבירו את התשדורות הנקלטות, למגברים שהגבירו את האות והע־ 415 ל״א - ״המגיה השחורה״ בירו את המידע למחשב המרכזי. בזכרון המחשב היו אגורים מראש כל נתוני המערכות הקורנות של האויב- קרקעיות ומוטסות. מחשב המערכת ניתח את מאפייני שידורי המכ״ם הנקלטים: תדרי השי- חור, התח״פ המחשב השווה את הסיגנלים שנקלטו, עם אלה האגורים בזכרון, והעביר מידע מעובה לצג בתא הטייס. על הצג, שמידותיו כ־ הטייס או הנווט, קיבלו את הזיהוי של המערכת הקורנת, במיקום המרחבי שלה)מרחק וכיוון(. הסימולים ברגמים הראשונים היו של קו ארון לטילי לאחר מכן שונו הסימולים לאותיות מיוחדת למערכת, איפשרה לאנשי הצוות לקבל חיווי בכל פעם שהטיל נכנס למוד ״שיגור״ או בשלב השיגור עצמו ההתרעה הקולית משנה את הצליל שלה. מערכת נוספת בה היה מצויה הפנטום לקלוט שידורים של מערכות הנחייה לטילים בתחומי מערכות פיזור מוץ/גורים המראה של מטוסי תקיפה, או מסוקי קרב, המפזרים מוץ ונורים מעל איזור הפעולה שלהם, כדי לשבש את פעולתם של ראשי הנחייה של טילים, הוא מראה שכיח כיום. אולם למרות שיכולת המוץ לשבש פעולת מערכות הנחייה, היתה מוכרת כבר במלחמת העולם השניה)הם כונו על ירי הברי- טים והאמריקנים מה. אין ספק כי אילו השתמשו במערכות מוץ בשלב מוקדם יותר של מלחמת ההתשה, ניתן היה למנוע נפילתם של מטוסים רבים במלחמה על הטילים. במטוסי התקיפה הצרפתיים - האורגן, מיסטר, סופר־מיסטר ומירז׳- א ניתן היה לשאת מארזי מוץ. גם מטוסי הסקייהוק האמריקנים לא נשאו מכלולים למטרה זו. השימוש במוץ במטוסי הפנטום, .4 שנשאו בעול העיקרי של מבצעי התקיפה, נעשה בצורה מאולתרת, ורק בחורש האחרון למלחמה ״הכנסנו חבילות מוץ במעצורי האויר״ סיפר אביהו בן נון, מפקר טייסת ריקנים. בארץ לא היו לנו אמצעי שיגור של המוץ הזה. כשהמעצורים סגורים החפיסות נמצאות בפנים. וכשאתה פותח, לעשירית שניה, את מעצורי האויר, החפיסות האלה עפות החוצה. זה לא היה בראשית הפעילות. ביקשנו את המוץ מיד אחרי התחלת הפעילות, אבל לקח זמן עד שאישרו, הזמי- נו, קנו ושלחו- ער שזה הגיע היה כבר בעצם אמצע במלחמה״. מערכות אקטיביות תחום הל״א התפתח לאחר מכן שלב נוסף - השיבוש האקטיבי. לשם כך הוקמו תחנות קרקעיות מצוידות במקלטים ומשדרים מסונכרנים, לשיבוש תשדורות של האויב. משדרים הותקנו על מסרים בתאי המטען של מטוסי תובלה ומסוקים, כדי ליצור ״רעש אלקטרוני" ולשבש את פעולת מערכות המכ״ם על הקרקע ובאויר. ערב מלחמת ששת הימים היו בשרות מספר מטוסי חקוטה וסטרטוקרוי־ זר, שיצאו לפני מבצע ״מוקר״ ובמהלכו, כרי לשבש את התשדורות של מערכות הקשר והמכ״ם של 416 רוח רפאים מעל קהיר מטוסי ערבה למשימות ל״א מטוס ערבה פותח כמטוס תובלה קל, שהיה מסוגל לשאת כ־ מות צבאיות הוא נועד לשאת כיתה מוגברת של חיילים או ג׳יפ נושא תול״ר. אבטיפוס המטוס המריא לראשונה ב־ הבעיות בהן נתקל חיל האוויר במלחמה נגר סוללות הטילים, היו ירועות לתעשיות הבטחוני־ ות, ואלה הציעו שיטות שונות כרי להלחם בהן. בשלהי שנת טיפוס הערבה המריא לאויר, הציעה חטיבת הנרסה של התעשיה האוירית לחיל האויר, לבחון פיתוח מטוס מיוחד מדגם זה, למשימות לוחמה אלקטרונית. הכוונה היתה כי מטוס זה יפטרל מטוס ערבה אשר שימש לפיתוח מערכות ל״א אקטיביות בתעשיה האוירית מול מערך הטילים, במרחק, ובנתיב מסוימים ומוגדרים, יקלוט את השידורים ויפעיל חוסמים מנגד, כדי לשבש את פעולתם. מפקד מדור משולבים, סא״ל אליעזר כהן, הציע לרכוש מטוסי ערבה למשימות אלה, כדי לחסוך הפעלת מסוקים יקרים, למשימות ל״א. רס״ן משה ברטוב, שהיה בענף מבצעים במפקרת חיל האויר והצ״ח בטייסת פנטומים, עמר בראש הפרויקט במחלקת המבצעים. ואכן, מטוס מספר 4X-JUC השמאלי של הגוף, כדי לאכן את מקורות השידור, ואנטנות שהותקנו על הגוף, המנודים והכנ פיים שימשו לקליטה ושידור. כדי לאפשר את הפעלת המערכות והחוסמים, היה צורך בהספק חשמלי גבוה במיוחר, וזה סופק על ידי מערכת יע״ל)יחידת עזר להנעה או במיכל מיוחר על מתלה בצירו הימני של גוף המטוס. הניסויים במטוס זה ארכו תקופת מה, אולם חיל האויר הסתפק בערכות ה״כתפים״ שהותקנו על מסוקים ועל המערכות שנשאו מטוסי ההקוטה והסטרטוקרויזר, ולא רכש את המטוס. רק שנים אחר כך החליט חיל האויר לרכוש מטוסי ערבה למשימות ל״א ואלה הופעלו בגף נפרד - לימים טייסת 417 ל״א - ״המגיה השחורה״ ״כל נושא הל״א היה שושו ביזנס״ ו׳, קצין ל״א בחיל האויר במלחמת ההתשה סיפר: ״לאורך כל מלחמת ההתשה, תכננו במחלקת המבצעים פעולות ומשימות שונות עבור טייסות חיל האויר. בין השאר תיאמנו גיחות ׳יבלת׳ עם טייסת הווטורים. העבורה התנהלה סביב השעון. אני זוכר שהייתי קם בארבע לפנות בוקר, מתדרך את מפעילי הל״א במטה ונוסע לבסיסים כדי לתררך את הטייסים. הייתי מעביר הור־ אות ופעולות לטייסות לגבי הטיסות היומיות. ליקטנו כל פירור מידע אפשרי, כדי שנוכל לנטרל את האויב. ״תיכנון גיחת ׳יבלת׳ היה קשה מאה לביצוע. יש לתכנן היכן בריוק על הטייסים לטוס בעזרת חישובים מתמטיים מסובכים. הטייסים לא תמיד ירעו מה הם מפעילים, כיוון שהכל היה מאר חשאי. העברתי פקורה לטייסת מסוימת, לטוס לאיזור ספציפי ו׳לגהץ את המכם׳ מנקורה א׳ לנקורה ב׳ וברגע ידוע מראש, להפעיל אתהמערכת בגובה נתון. כשהייתי מתדרך את הטייסים, לא הייתי מכנה את המערכת ׳יבלת׳ - היא וכל נושא הל״א היו ׳שושו ביזנס׳. מערכות מכ״ם וסוללות טילי ערב מלחמת ששת הימים, אלתרו מהנרסים של רפא״ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, ועמיתיהם בחברת אלתא)אשר הוקמה אותה עת כחברת בת של התעשיה האוירית לישראל(, משדרים אשר הותאמו למטוסי קרב. מערכת ״מאירה״)לשיבוש תשדורות מכ״ם ומערכת ״עופרה״)משיב לתשדורות זע״ט( במטוסי הסופר מיסטר והווטור. המערכות הותקנו על המטוסים אך ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, עודכנו לאחר מכן ושופרו. קיומן של המערכות היה כה מסווג, ער כי הטייסים עצמם לא ירעו למעשה מה הן עושות: ״אמרו לנו לשבור את הגנת הפלס- טיק, ולהרים את מתג הפעלת המכשיר לפני חציית הגבול״ אמר אחר הטייסים. המערכות נוערו, כאמור, להשיב לתשודורת של טרנספונדרים)משיבים( של מערכת ההגנה האוירית המצרית והן עורכנו בכל פעם ששונה תדר המערכות החוקרות של מצרים. בין המערכות האקטיביות שהפעיל חיל האויר, מן האויר ומהקרקע, בתקופת מלחמת ההתשה, ניתן לציין מערכות אלה: - כידון: סדרה של מערכות סימוי אקטיביות שהופעלו נגד מערכות מכ״ם -עופרה: מערכות חסימה, מתוצרת אלתא, שהותקנה על מטוסי ווטור וסמב״ד. - יבלת: מערכת שיבוש שנישאה על ידי מטוסי ווטור וסקייהוק)ראה בנפרד( ALT-6 ,ALT-7 - ALR-47 - - יוז 418 רוח רפאים מעל קהיר מערכת ״יבלת״ נישאה מתחת לכנפי הווסור וסק״הוק מערכת ״יבלת״ מבחינת מכשורם, לא היו מטוסי הקרב הראשונים של חיל האויר מצויירים במערכות אלקטרוניות, יותר מאשר מטוסי מלחמת העולם השניה. אלה היו מערכות בסיסיות ביותר: המטאור והאורגן היו נטולי מערכות אלקטרוניות מסוג זה)לבד מרדיו(. המיסטר היה מצויד בטלמטר)מר טווח( פשוט ביותר, וכמוהו הסופר־מיסטר. המטוסים היהירים שהיו מצויירים במכ״ם היו מטוסי הווטור דגם iin אבן דרך חשובה בתהום הל״א האקטיבי בחיל האויר, היתה פיתוחה והכנסתה לשרות של מערכת ל״א מסוג פותחה על ידי החברה הצרפתית במיוחד עבור חיל האויר הישראלי. היו אלה למעשה שני מיכלים גדולים שמשקל כל אחד מהם הגיע ל־ מים, ושני משדרים ששידרו לפנים ולאחור בתדרים שנקבעו מראש )בתחום למערכת שני משדרים- האחד שידר בגל־נושא רצוף והשני בפולסים. אלה איפשרו לפעול נגד )גל נושא רציף(, גלים מאופננים, שידורי פולסים, ומערכות מכ״ם cw שידורים במתכונת tws של סול־p קת פעולתה. ה״יבלת״ התאימה גם לחסימת המערכות הקורנות מסוג לות הטילים מסוג שני מיכלים מסוג זה נישאו מתחת לכנפיהם של מספר מטוסי ווטור של טייסת למשימות ל״א. כדי ליצור המשכיות בשיבוש, טסו שני המטוסים במעגל שצורתו כשל מסלול מירו־ צים. המטוסים טסו במרחק ידוע כך שכאשר מטוס אחד טס בכיוון אחד המטוס השני טס בכיוון השני, כדי לתת כיסוי רצוף של המטרות. מטוסי הווטור יצאו פעמים רבות במהלך מלחמת ההתשה, כדי לתת "חיפוי אלקטרוני״ למטוסי תקיפה ולשבש את השידורים של תחנות מכ״ם. לאחר המלחמה הותאמו מטוסי הסקייהוק לנשיאת מערכות ״יבלת" והטייסת שהפעילה אותן, פיתחה בעזרת מוט־ 419 ל״א - ״המגיה השחורה״ חים לתחום הל״א, שיטות שיבוש מבצעיות שהופעלו במבצעים מיוחרים במהלך מלחמת ההתשה. למעשה, עד להגעת מערכות השיבוש עבור מטוסי הפנטום בחורש אפריל מבצעית רק מערכות שיבוש אויריות מסוג ״יבלת״. שאר המערכות היו קרקעיות. מערכת ״כתף״ אחת המערכות בהן השתמש חיל האויר רבות במהלך מלחמת ההתשה היתה מערכת ״כתף״. היה זה מערך של מקלטים ומשדרים מסוג לות הטילים ומערכות המכ״ם. המערכות היו קרקעיות או מוטסות. המערכות הקרקעיות הותקנו בתק״שים )תיבות קשר( שהת- מקמו בנקודות גבוהות מול האיזור בו נערכו פעולות תקיפה. זמן קצר לפני כניסת מטוסי התקיפה, הן הופעלו כדי לסמא את מערכות המכ״ם, לבל יבחינו במטוסים החודרים. מערכות אלה הותקנו על מטוסי רקוטה)רקוטה מספר 52 שחור רע" ו״שחור מכוער״ ועור, שנבהלו בתחומי התדרים ותחומי הכיסוי שלהן. מערכות אלה ליוו כאמור את מבצעי התקיפה שיצאו לעבר מטרות באיזור התעלה, וגם במשימות לתקיפות עומק בתוככי הדלתא. מערכות ״כתף״ ראשונות הותקנו על מסוקי סופר פרלון 420 רוח רפאים מעל קהיר מערכות ״אפונה״ מערכת אקטיבית מסוג כ״פרויקט חירום״ על ידי חברת יוז. הפיתוח נעשה זמן קצר לאחר שנתגלו טילי הקרקע־אויר הרא- שונים בצפון וייטנאם. היא כונתה בארץ ״אפונה ריחנית״. דגמים מתקדמים יותר כונו גם ״אפונה צמחית״. את מארז הל״א ניתן להצמיח לכל מטוס תקיפה. מערכת השיבוש פותחה על ירי חיל הים האמריקני ואומצה על ירי חיל האויר. היא כוללת )ברגם הראשוני שלה( שישה משדרים ששידרו מארז ל״א מסוג ״רעש אלקטרוני״ בשלושת תחומי התררים בהם פעלו מערכות המכ״ם של סוללות תות הן שידרו על ידי אנטנות אנכיות שנקבעו מתחת ל״פוד״. במהלך המלחמה בוייטנאם, יוצרו מאות מערכות שיבוש מסוג זה. ברגמים המאוחרים יותר ניתן היה להוסיף, מודולרית, עוד משבשים בתחומי תדר אחרים, כולל המכ״מים ששימשו לתותחי הנ״מ)בין אלה מכ״ם הפור המארך הותקן במגרעת הקרמית הימנית או השמאלית של מטוסי הפנטום)במקום טיל ״ספר־ או״(. עם הפעלתה בתחום האפקטיבי שלה, היתה פעילות המכ״ם משובשת וצגי המערכות מתכסה ב״שלג״. מטוסי הפנטום של חיל האויר האמריקני, היו מחווטים לנשיאת מארזים אלקטרוניים אקטיביים, שנוערו לשיבוש השידורים והקליטה של מערכות מכ״ם קרקעיות ומערכות ההנחייה של הטילים. לתפעול המארזים. )מסמך C-6175/ALG במטוס הותקנה גם מערכת בקרה 7 סיים במצרים באביב SA-3 מיוחדות לישראל. אלה כללו)לבד משיפור יכולת הקליטה ותחומי התדרים של מערכות ההתרעה במטוסי הפנטום( גם משבשים אקטיביים מסוג 421 ל״א - ״המגיה השחורה״ ^^•BKMMHjjjl^^^H HMgsr ..,j^rffc. • 1 0m1 jjr 1 H * 1 סיל .5 לשבש את השידורים בתחומי התדר בשלב מאוחר יותר, למעשה אחרי מלחמת ההתשה, רכש חיל האויר הישראלי מערכות מתקדמות יותר לשיבוש מערכות מכ״ם. בין אלה היו מארזי מתוצרת ווסטינגהאוז טילים נגד קורנים כאשר התפתח משבר הטילים, וחיל האויר התקשה להתמודר עם שיטות הפעולה והכמות הרבה של טילים ששיגרו המפעילים הרוסיים, פנתה ישראל לארה״ב וביקשה לקבל פצצות מצרר נגד סוללות התותחים, וטילי ״שדייק״ להשמרת המערכות הקורנות. היו רבים שראו בטילים אלה חזות הכל ותשובה הכרחית לבעיית הטילים. אולם לא כך היה הדבר: טילים אלה לא היו יכולים להוות תשובה למערכות את הטילים והפצצות, והם הגיעו לישראל רק אחרי שהמצרים הפרו את ההסכם להפסקת אש באו- גוסט ציוד שלל בשימוש מבצעי ער מלחמת ששת הימים, רכשו אנשי במצ״א ציוד מיד שניה ומכל הבא ליד. לאחר המלחמה השתפר מעט המצב, לאחר שנתפס ציוד רוסי רב ללוחמה אלקטרונית. אנשי במצ״א ירדו מיד אחרי מלחמת ששת הימים לאל־עריש )שם רוכז שלל המלחמה( כדי לאתר קרונות ציוד אלקטרוני וציוד אשר שימש את חיל האויר המצרי. ואכן מומחים הצליחו לאתר ציוד רב, אשר שימש לאחר מכן לקליטת שידורים, האזנה, שיבוש וחסי- מה של המערכות המצריות. מומחים ומתורגמנים סייעו לצוותי הפיתוח לפתח מערכות נגר, ואלה 422 רוח רפאים מעל קהיר הוצבו מול איסמעילה, מול קנטרה ובאזורים חיוניים אחרים בקרבת התעלה. כמו כן הוצבו באזורים שולטים, בהם אום מדגים, טאסה, רכס אום חשיבה)״דבלה״ - שהפך למרכז המבצעים והמודיעין של צה״ל בסיני( ועוד. בין אלה שהגיעו כדי לבחון את ציוד השלל היו גם מומחים אמריקניים שהיו סקרנים לדעת על יכולת המערכות הרוסיות- מערכות דומות הופעלו נגדם במלחמת וייטנאם. התנאי של חיל האויר היה לקבל את כל המידע שיפיקו המומחים האמריקניים, וכמו כן האפשרות לרכוש ציוד נגדי שיפו־ תח על ידי המומחים בארה״ב. אולם האמריקנים לא עמדו בתנאים. בשבועות המשבר מול הטילים הרוסיים במצרים, העדיפו האמריקנים לשלוח לישראל ציוד מיושן, או ציוד שיצא זה מכבר משי- מוש מבצעי בארה״ב. ״האמריקנים היו אצלנו הרבה חודשים״ אמר מומחה לאקלטרוניקה שעסק בתחום הל״א בבמצ״א- ״אבל הציוד שהאמריקנים שלחו לא עבד כמו שצריך״. כאמור, נושא הל״א והשיטות ללחימה במערכות קורנות היה בחיתוליו באותה תקופה. קצינים בכי- רים בחיל האויר העידו כי הנושא המסתורי הזה היה ״מבולבל ולא ברור״: ״קצין האלקטרוניקה שהיה ממונה על הנושא, לא ידע להסביר לנו בדיוק מה עושות המערכות האלה- כל הידע שלו היה מיידע אישי׳״ סיפר מפקד אחר הבסיסים. מערכות התרעה בסיסיות אלה, הן שהיקנו לחיל האויר יכולת פעולה מינימלית מעל ״השדות האל- קטרוניים״ שהקימה דיביזיית ההגנה האוירית הרוסית שהוטסה למצרים, שכללה מערכות התרעה ארוכות טווח, מכ״ם בקרה אוירית, מערכות המכ״ם של סוללות הטילים והמערכות הקבועות בראשי הטילים ועור. למעשה, ללא מערכות ההגנה וההתרעה, ולאחר מכן מערכות השיבוש, בהן צוידו מטוסי חיל האויר, כל פעולה מעל שמי מצרים או בקרבת קו האש היתה כמעט בלתי אפשרית. מערכות ל״א במצרים צבא מצרים הפעיל במלחמת ששת הימים, מערכות לוחמה אלקטרונית מסוגים שונים. אלה כללו מערכות קליטה, שיבוש והתרעה שהותקנו במטוסי תובלה וקרב שהופעלו נגד ישראל. במלחמת ההתשה הכניסו המצרים לשימוש מערכות חדישות יותר לקליטה פסיבית ולשיבוש אקטי- בי. מערכות אלה הופעלו מתחנות קרקעיות שהוצבו על מגדלים באיזור התעלה, ממטוסי תובלה ומסוקים שטסו לאורך קו המים. נקודת מפנה בתחום הפעילות בתחום הלוחמה האלקטרונית בין מצרים לישראל, היתה במרס עם הגעתה של ״הדיביזיה ה־ הביאו למצרים מערכות חסינות להצפנת שידור, שאפשרו להם לנהל את התקשורת בין התחנות, בלי שאנשי ההאזנה של צה״ל יוכלו לעקוב אחריה. הם גם הפעילו מערכות ל״א לשיבוש המכ״ם של מטוסי הפנטום, מערכות התקשורת וגם מערכות מכ״ם של סוללות ״הוק״. המצרים והרוסים נקטו גם בשיטות של הונאה. אחר מאנשי הל״א של חיל האויר סיפר, כי באחת הפעמים נתקלו מפעילי מערכות המכ״ם של תותחי בעוד מטוסי מיג הצליחו לסמא את מערכות המכ״ם בעזרת משדרי פולסים בוש נגד מכ״ם הבקרה ונגד סוללות טילים ותותהי נ״מ. 423 ל״א - ״המגיה השחורה״ ארה׳׳ב פתחה מערכות סימולציה רבות כדי לתרגל את מפעי־ ל׳ מערכות הל״א בלחימה נגד מערכות רוסיות. בצילום מערכת הסיל מערכות השיבוש גרמו לכך שהמכ״ם יביט לכיוון אחר, בעוה המטוסים חודרים באיזור אחר. המצרים הפעילו את המערכות לא רק מקרונות קרקעיים אלא גם מכדורים פורחים שהועלו לאויר זמן קצר לפני חדירת המטוסים. כמו כן הפעילו הדוסים מערכות שיבוש קרקעיות ומוטסות מתקרמות ביותר נגד מערכות מערביות שהו־ פעלו על ירי חיל האויר. בתקופה זו, או מה שכינה שר הבטחון משה ריין ״הקיץ האלקטרוני״ היו מערכות הל״א מן הגורמים החשובים ביותר שהופעלו על ירי שני הצדדים כדי לגלות לקלוט או לשבש פעילות אוירית. 424 פרק סתיו ״מבצע רביב״ ב־ האויר במבצע ״בוקסר״ ואחריו. כמו כן הורה לעבות את המערך ולהקים סוללות חדשות. המצרים החלו בשיקום המחפורות של הסוללות ההרוסות. יום לאחר מכן, ב־ מפורט סעיד וער המואץ חיילים ו־ לאחר שורת התקריות בחודשים אוגוסט־ספטמבר, החליט צה״ל לצאת למבצע גדול נוסף על חוף ים סוף, כדי לאלץ את מצרים להפסיק את הלחימה. מבצע ״רביב״ שנערך על החוף המצרי של מפרץ סואץ, הוא אחר המבצעים המקוריים, הארוכים והמוצלחים ביותר שבוצעו בתקופת מלחמת ההתשה. חוזר מגיחה- הסווח הגדול של הסק״הוק איפשר פעולה ממושכת בלב מצרים ״לפתוח סדק במערך המצרי״ 0 לומדים ומכינים את הזירה יהירות שונות של צה״ל היו מעורבות לפני הפעולה בלימור והכרת האיזור. המצרים יודעים לספר כי בליל סואץ לראס זעפרנהי. במהלך הימים הבאים ישבו גורמי מודיעין כדי לצייר את מפת התצפיות והתשמועים של המצרים לאורך החוף. בימים המתוכנן של הפעולה )ראה מפה(. גיחות אלה, שנוערו לצלם את ההיערכות היבשתית, האוירית והימית באיזור הפעולה, נתגלו והיו תחת מעקב של פיקור ההגנה האוירית של מצרים. נתברר כי ההיערכות המצרית שונתה, והסכנה למטוסי חיל האויר גברה בעקבות הצבתו של גדוד טילי קרקע־ באל סחנה. הסוללות המבצעיות נתגלו בעקבות גיחת הצילום של ה־ sa-2 אויר מסוג - יום אחד לפני התחלת הפעולה. היה זה ראובן רוזן שיצא כדי לצלם ברצף)מירז׳ המערבי של גזרת סואץ. ב־ של הקומנרו הימי)שייטת ראס סארת. המפקרים הדגישו בפני הלוחמים את חשיבות הפעולה, ואת חיוניותה להצלחת הפעו- לה הימית והקרקעית הגרולה, שנוערה ליום המחרת. לאחר שהגיעו לנמל, הצמירו לוחמי חיל הים את חומרי הנפץ לצירי ספינות הטורפהו והפעילו אותם. הספינות התפוצצו וטבעו. בדרך חזרה התפוצץ מטען חומר נפץ באחת הסירות וגרם למותם של שלושה לוחמים, בהם מפקד הפעולה. 426 רוח רפאים מעל קהיר 20.03.75/351/0007 -22— מפת מצב: פעולות הסיור של חיל האויר של האויב מ־ מירז׳ חצו2 - מפאיד מפת שלל. המצרים עקבו אחר טיסות הסיור של חיל האויר מעל מפרץ סואץ 427 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ " כדי למנוע מהמצרים לגלות את המבצע ואופיו, או 1s1h לנסות לפגוע בנחתות האיטיות, נדרש חיל האויר לקיים פטרולים קבועים של מטוסי קרב, ולמנוע את כניסתם של מטוסי סיור מצריים למרחב הפעולה. ן ב־ m^t * מסוג הם נלקחו שלל, ונצבעו בצבע צהוב בהיר האופייני לשריון המצרי. הטנקים והנגמ״שים החמושים הונח־ 0 רוק הצרה. בדרכם השמידו מוצבים, כלי רכב, טנקים חגי ״ן רס ועטרות של הצבא המצרי שהיו בנתיב התנועה. בין השאר הושמדו הבסיס בראס אבו דארג׳. עור לפני שהחלה הפעולה הקרקעית, יצאו מטוסי תקיפה של חיל האויר לנתק את האיזור ולמנוע כניסה של כוחות לתגבור המערכים המצריים. מטוסי חיל האויר חיפו על הפעולה ותקפו כלי רכב ועמרות בנתיב התנועה של הכוח. הפעולה האוירית, שכונתה ״רביב־אוירי״ ונמשכה באיזור זה מספר ימים, כללה תקיפה של מוצבים מצריים על כביש החוף היחיד באיזור, וכן תקיפת מטרות אחרות בסביבת הפעולה, כרי להסיט את תשומת לב הפיקור המצרי בים סוף מהפשיטה המשוריי- נת. חגי רונן נפגע באור ראשון של ה־ ופלוגת המכ״ם בזעפרנה. מוביל הגיחה היה עזרא רותן)בבן(, ואת הזוג השני הוביל רס״ן חגי רוגן, סמ״ט א׳ של הטייסת. חגי רונן נולד ב־ יס לנח״ל ולאחר מכן התנדב לקורס טיס וסיים את קורס הימים היה טייס מיסטר בטייסת שנשלחו לארה״ב כדי ללמור את המטוס. לאחר מכן התמנה סמ״ט א׳ בטייסת תפקידים בכירים, כולל פיקור על אחת מטייסות הפנטום הבאות. הזוג הראשון תקף והשמיר את מרכז הבקרה באל סחנה, בעור הזוג השני פנה לעבר סוללות הטילים. במהלך הפעולה שיגרו המצרים טיל אחד לעבר המטוסים, אולם זה איבר את ההנחייה, צלל ופגע בקרקע כ־ חסרי יכולת פעולה. 428 רוח רפאים מעל קהיר ״לפתוח סדק במערך המצרי״ לאחר תום התקיפה יצאו עור ארבעה מטוסים של על החוף. חגי הוביל. הם טסו מעל ראס זעפרנה, שהיה מוצב ובו מכ״ם שחלש על איזור הפעולה של הכוחות הקרקעיים, ותקפו אותו. לאחר מכן יצא חגי לגיחה שלישית לאותו איזור. המטרה היתה מכ״ם ראס זעפרנה והמוצב המצרי במקום. גם הפעם הוא הוביל את התקיפה. מספר שלוש ומוביל הזוג השני, היה רמי הרפז, שזה מקרוב חזר עם צוות הפנטומים בארה״ב. ער להגעת המטוסים הוא יצא לפעילות בטייסת חגי ערך הקפה סביב האיזור, כדי להגיע למטרות ממערב. ארבעת המטוסים טסו בזוגות: ״בפעם הראשונה עקפנו את המוצב מכיוון מערב. טסנו צפונה - זוג אחר על החוף וזוג אחד מעל ליבשה, עד ראש המפרץ. חזרנו באותה דרך. ראינו טנקים שלנו. נוכחנו לרעת שהכל ׳נקי׳ ואין צורך להגיש סיוע לטנקים, מאחר והדרך לכיוון זעפרנה פנויה״ סיפר מספר שתיים. ״תוך טיסה מצפון לדרום, .2 התארגנו עם המפות והתקרבנו ליעד״ מסביב היה ירי של אש חזקה מסוללות הנ״מ. ״שים לב. אתה טס בגובה נמוך״ הזהיר הרפז את חגי. חגי המשיך בתקיפה ובמהלך הפניה נפגע מטוס הסקייהוק שלו. ככל הנראה נפגע חגי עצמו מאש הנ״מ. הוא משך את מטוסו לגובה רב. בהיותו בגובה במים ונעלם. ״לאחר ששיחררתי את הפצצות הסתכלתי ימינה לראות אותו ולא מצאתיו״ סיפר מספר שתיים. ״השמש היה בריוק מולנו. שאלתי: ׳אחת, איך אתה שומע?׳ אין תשובה. שאלתי את מספר שלוש איך הוא שומע אותי ואמר: ׳שומעי. שאלתי איפה אחת? השיב שאינו רואה״. ״לא היה אתו קשר״ סיפר הרפז, ״ראינו אותו בכיוון מזרח. אנו עשינו את יעפי התקיפה, ואז, מרחוק, אנו רואים אותו נוטש. המטוס היה יחסית בגובה גדול. ראיתי מצנח. ניסינו ליצור איתו קשר על הגארד. הוא לא ענה. ליוויתי אותו במעגלים, עד שהגיע למים. ראיתי מצנח נפרש על המים, ושר קע. אני מעריך שהוא נפגע אישית או שמערכת הקשר שלו נפגעה. לא היה שום סימן של פעילות .3 שלו לאורך כל הצניחה. לקחתי כיוון הביתה״ חגי עסק בפעילות ספורטיבית והיה ידוע כשהיין מעולה. ככל הנראה נפגע מאחד מפגזי הנ״מ ונה- רג. כוחות הצלה, ובהם מסוקי חילוץ וסירות של חיל הים נשלחו למקום הנפילה, אך חגי אבד בים ולא נמצא מאז. מימי הסואץ היו ידועים כעמוקים במיוחר ולא הותירו הזדמנות רבה להצלה או חילוץ. הקסדה של חגי נמצאה לאחר מכן על החוף, וניתנה לחברו הקרוב, נסים אשכנזי. טייסת תקפה את מכ״ם ראס ג׳ארב. כמו כן הותקפו תותחי נ״מ ומכ״ם. כדי להגביר את אפקטיביות הפגי- עה במטרות ה״רכות״ נשלחו מספר מטוסי סקייהוק מצויירים בפורים ובהם תותחי ״וולקן״ כדי להשמיד סוללת נ״מ ליד ראס ג׳ארב. ביום הפעולה הראשון, יצאו גם שמונה מבנים של טייסת מצריות באיזור פעולת הכוח המונחת מעבר למפרץ סואץ. המבנים יצאו ברביעיות, שלישיות ולאחר מכן אף בזוגות. אורי שחר הוביל את רענן נאמן ורפי רוזר, לתקיפת ריכוזי טנקים בראס זעפראנה ברקטות"זוני״. הגיחה וההפצצה שנעשתה מגובה נמוך, ארכו 430 רוח רפאים מעל קהיר פעולת הכוחות המשוריינים בחוף המצרי, נמשכה כעשר שעות. במהלכם כבשו הכוחות את חוף מצרים לאורך כ־ הקשר נהרסו וגם הקשר הקוי ניזוק. כאשר החלו להבחין כי מתנהלת לחימה על קו החוף, הגיעו למקום קצינים בכירים מפיקוח ים סוף. הם הותקפו על ידי מטוסי חיל האויר, וכלי הרכב שלהם הושמדו על ירי טנקים של הכוח. באחת הפעמים נפגע כלי רכב שנסע מול הכוח. לימים התברר כי ברכב היה המפקר המצרי של האיזור וכן גנרל רוסי ואנשי צוותו, אשר שימשו כיועצים לצבא המצרי. לאחר השלמת המבצע חזרו כל הלוחמים לצר הישראלי של סיני. במהלך כל שעות הפעולה, שלט חיל האויר בשמי האיזור כולו. מטוסי חיל האויר המצרי לא המרי- או נגר הכוחות ולא יצאו ליירט את מטוסי הקרב והתקיפה. בהו״ח שפרסמו לסיכום הפעולה, כתבו . זמן ההתקפה הכולל 4 המצרים כי בסך הכל נערכו היה באל סחנה, שלוש פלוגות המכ״ם באל סחנה)הותקפו sa-2 גארב נח ואלמנטים של"חיל הגבולות״. בעור הכוחות מסיימים את הפעולה ושטים חזרה לעבר החוף הישראלי של סיני, התפרסמו בעולם ידיעות על "פלישה ישראלית למצרים״. נאסר ניסה לרעת היכן הכוחות, ומה הם עושים, אך איש לא יכול היה לתת לו תשובה. כאשר הובאו פרטי המבצע לידיעת נשיא מצרים הוא קיבל התקף לב , את מפקח חיל 5 חמור. עשרה ימים לאחר מכן הוא החיה את הרמטכ״ל, גנרל אחמר איסמעיל עלי .6 הים המצרי ומפקד זירת ים סוף ועשרות קצינים בכירים אחרים ״בוקסר טייסת הוביל רביעיה של מטוסי סקייהוק, ובה איתן לוי, יוסף לוין והיינמן למטרות אמנעה. הם השמירו שני גוררים, משאית ושני כלי רכב צבאיים שהיו בדרכם לאיזור הפעולה. הפעולות האויריות נמשכו גם בימים שלאחר תום מבצע ״רביב״. שני זוגות של טייסת למחרת למשימות אמנעה באיזור ומטוסים נוספים של טייסת כרי למנוע פעולה של הצבא המצרים. ב־ לאמנעה בין אל חפייר לראס ג׳ארב והשמידו ברקטות נגמ״ש וכלי רכב צבאיים נוספים. בסך הכל בוצעו בימים אלה הגיבו בסדרה של תקיפות אויריות על מוצבי צה״ל לאורך התעלה, כתגובה לפעילות הישראלית שהביכה את הפיקור המצרי. 431 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ 11 היה צפוי שהמצרים יגיבו על הפשיטה הישראלית במפרץ סואץ, אם על ידי ירי ארטילרי או על ירי תקיפה אוירית. ישראל פעלה באיזור ים סוף ומול העיר סואץ, אולם המצרים החליטו לרכז את פעי־ לותם נגד עמדות צה״ל בקו התעלה. רק לאחר מכן תקפו גם באיזור המפרץ. ב־ שלושה קרבות אויר שהיו - יחד - ההתכתשות האוירית הגרולה ביותר בין חילות האויר של ישראל ומצרים מאז מלחמת ששת הימים, ומהגדולות ביותר במלחמת ההתשה. בשעה ריך, ובחששות לא מוסתרים יצאו לעבר ההנגרטים, בהם חנו המטוסים שלהם. בשעה נערכו המראות ראשונות לעבר התעלה. מבנים גרולים של מטוסי תקיפה, שכללו לעתים סים בארבע רביעיות המריאו והפנו את חרטומם מזרחה. מטוסי התקיפה חדרו בגובה נמוך, והצליחו להגיע לעתים לעומק הליווי מדגם מיג שלושה גלי תקיפה מצריים הפעילות המצרים וההכנות לתקיפה ביום זה, לא נעלמו מעיני המודיעין הישראלי. בעוד מטוסים אחרים נשלחו לפטרל לאורך תעלת סואץ והמפרץ, הוצבו מטוסי קרב של שלוש טייסות המירז׳ בכוננות הזנקה. הראשונים שהקבילו את פניהם של מטוסי התקיפה המצריים היו תותחני הנ״מ וסוללות הוק. במהלך היום הפילו תותחי הוק הפילה מטוס סוחוי להטיל את פצצותיהם על הסוללה. טייסי הקרב נטלו לאחר מכן את חלקם ביד רחבה. המצרים תקפו בשלושה גלים: בראשון תקפו מטרות בצפון סיני. המבצע השני היה נגד בסיס הפעילות של חיל הים הישראלי בראס מאסלה, במפרץ סואץ. אחרי הצהריים הופעל גל התקיפה השלי- שי, גם הוא נגד מטרות בצפון סיני. בשעות הבוקר כבר היו פטרולים של מירז׳ים באויר. שני מטוסי מירז׳ של טייסת המיג נראה קרוב מדי במצלמה של רן מאיר 432 רוח רפאים מעל קהיר ס״ם׳ ורן מאיר הוזנקו לפטרל לאורך התעלה. כעשר דקות לאחר מכן, בעור המטוסים מפטרלים לאורך הקו, גילתה הבקרה את המטוסים המצריים הפונים לעבר סיני. מבנים רבים של מטוסי תקיפה, בחיפוי מטוסי יירוט התקרבו לקו המים. שלמה ורן הופנו לעבר המטוסים המצרים שהספיקו לחצות את התעלה. המיגים נקטו בשיטה המוכרת להם: חדירה בגובה נמוך לתוך סיני, פניה הדוקה, הטלת הפצצות על עמרות צה״ל וחמיקה מהירה מערבה. בשלב בו ערכו את הפניה, ״תפסו״ אותם המירז׳ים. לאויר הוזנקו גם אורי גיל ודני שליידר מאותה טייסת. סיפר אורי גיל: ״קיבלנו הוראת ׳זנק׳. לקחתי כיוון גור להוראה לקחתי כיוון שאני רוצה, שחשבתי שמשם מגיעים לקרב. הוא זיהה שאני שם, אבל לא רצה להכניס אותנו לקרב. פעם היה לטייס חופש החלטה - היום יש מרווח החלטה- וזה משהו מאד מאר משמעותי. לא היה לנו שם קרב - לא נתנו לי להיכנס בכלל״. שלמה ורן ררפו בינתיים אחרי המיגים שנסוגו לתוך מצרים. המיגים נעלמו, אך רן הבחין לפתע בזוג מיגים. שלמה התיחס אליהם, משך מעלה ונכנס על האחורי, הכניס אותו לכוונת וסחט את ההרק. המיג נפגע מצרור קצר ונפל מעל הרלתא. התקרב למיג השני- ויש האומרים כי התקרב מדי - וסגר את הטווח עד 7 רן מאיר הצעיר ולמזלו לא סחט את ההדק. אורי גיל שהוביל את הזוג השני היה באיזור הקרב. הוא הבחין במצב המסוכן וצעק לרן בקשר: ״אתה קרוב מרי. זה מסוכן. תצא!״. היתה זו טבילת הקרב הראשונה של רן מאיר, ורבים מאנשי הטייסת נרתעו מעט כאשר ראו בתח- קיר את הסרט שהתחילה מצלמת הירי לצלם. 433 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ אורי גיל התכוון ללכת אחרי מספר שתיים של מבנה המיגים: ״הוא יצא ואני נכנסתי על המיג״ הוא סיפר, ״נכנסתי עליו מלמעלה, והבטתי לאחור. היה לי זיכרון מדברים שכתב פייר קלוסטרמן הטייס הצרפתי היהוע- ׳לפני שאתה יורה תסתכל אחורה׳. ואכן, היה שם מיג. הפכתי הטייה. הייתי בחסרון עשיתי ׳תן לו לחלוף׳. את בירון הגחון לא הצלחתי לשחרר. זה גרם איברה גובה, עם אף למעלה. הפכתי והוא עף. איבדתי מהירות ולא הצלחתי להפיל אותו. המיג השני ברח בינתיים. לא היו יותר מטוסים. דני .8 היה זוג נוסף של טייסת לאויר אך לא הגיע לכלל מגע עם המיגים: "כשהגענו לאיזור הקרב, מצאנו בו רק פטריות עשן״ הוא סיפר. המצרים המתינו עד להפגת הכוננות של צה״ל אחרי גל התקיפה הראשון. מטוסי הקרב הישראליים פטרלו עדיין מעל איזור סואץ. המצרים החליטו להפ- תיע ולתקוף מטרות בחוף הישראלי של סיני. אפשטיין: ״קשר עין את המטוסים של הגל השני, שלח חיל האויר המצרי בשעה לתקוף סוללת חוק ואת בסיס חיל הים במקום. מטוסי סוחוי ומטוסי מיג הבקרה הבחינה בתנועה האוירית לעבר מפרץ סואץ, והזניקה לאויר את זוג הכוננות מרפיהים. גיורא אפשטיין ואילן גונן מטייסת לנופש צוות־אויר בחוף הירוק. היתה פעילות בדרום, ואני נשארתי בטייסת״ סיפר גיורא. המירז׳ים הוזנקו למפרץ סואץ, כדי ליירט את מטוסי הסוחוי בגלל המספר הגדול של מטוסים מצרים שהשתתפו בתקיפה, הוזנקו לאויר עור מטוסים. יהורה קורן ואבשה פרירמן מטייסת מעבר למפרץ סואץ. הבקר הורה לזוג של קורן לנסוק לגובה האוירי. מטוסי המירז׳ היו חמושים בטילי אויר־אויר מסוג שפריר להוכיח את קטלניותם בקרב. למטה פעלו בינתיים גם מטוסי הסוחוי התוקפים והיו בדרכם לחציית התעלה. גיורא הוביל את הזוג הראשון. ״היינו בפטרול במערב סיני, גובה דרומה, לאבו רודס. הוא אמר שיש תקיפות של מטוסים מצריים". הוא שמע כי זוג נוסף מצטרף ליירוט. היה בלבול בפקודות של הבקרה לשני המובילים. גיורא > סרן גיורא אפשס״ן 434 החליט לעשות סדרתנקחויאיצתזעלוקןףקןחרי המיגים בגובה רב ואני הולך אחרי הסוחויים בגובה נמוך״ הוא אמר לקו- ח, מוביל מבנה המירז׳ים של לא הרבה הספיקו מטוסי הסוחוי לעשות על החוף המערבי של סיני. בשלב בו הגיעו המירז׳ים הם כבר החלו לחמוק חזרה. גיורא בעל עיני הנץ, גילה את המטוסים מעל המרחב הימי הגדול. ״הייתי בפטרול מול העיר סואץ״, סיפר גיורא אפשטיין. ״כשהודיעו על תקיפת סוחויים בראס סודר. ראיתי על שפת הים נקודות רצות על המים. הודעתי לבקר: ׳קשר עין מייל׳י׳ ״רשאי״ הוא השיב לו. ״זרקנו כידונים גדולים, פתחנו מבערים. הגענו ל־ תוך כרי הנמכה. ירעתי לאן הם טסים. הם התכוונו לחזור לבילבייס - הבסיס שלהם״. גיורא התלבש על אחר ממטוסי הסוחוי. מטוס חר־מנועי זה, הצטיין בטיסה מהירה בגובה נמוך, ועתה היה המטוס בדרכו חזרה לשטח מצרים. טייסו ירד לגובה הקרקע, התפתל בין פיתולי הוארי, מנסה לנער את המירז׳ שזינב אחריו. גיורא היה עקשן, וכל תמרון חמיקה של טייס הסוחוי, אך הגביר את נחישותו לפגוע במטוס הגרול. גיורא נחשב מאז ומתמיה כטייס הדבק במטרה, שלא היה יוצא מקרב, אלא לאחר שכילה את הטי- לים שמתחת לכנפיו, או את הפגזים שרשרשו בחביות התותחים שלו, גם אם היה צריך להתמודד עם ארבעה מטוסים בקרב אחר. הסוחוי נעלם לפתע באחר הפיתולים. ״רצנו לאורך הואדי, עברנו מתחת לחוטי המתח הגבוה. גילי- תי קשר עין עם הסוחוי. המשכנו לרדוף״ רשם גיורא ביומן קרבות האויר שלו, ״עברנו את כביש סואץ קהיר, מתחת למתח הגבוה. לאט לאט נסגר המרחק אחרי הזוג האחורי. כשבינתיים גם גונן מגלה אותם״. מטוסי הסוחוי כבר חשו בטוחים יותר, והפחיתו מהירות לקראת נחיתה. המירז׳ים עריין היו מהירים 700 - רי לטווח כ־ כל נטישה. כנראה הטייס נפגע או שלא הספיק לנטוש. ״מספר ארבע, שהיה כ־ להתקפה איתו במקום מספר שתיים, וגונן מאחוריו. אמרתי לגונן שהוא ׳שלו׳ ושיפיל אותו. ״גונן הוריע לי שהוא יורה. פתאום ראיתי מתחתינו התפוצצויות, כעין נ״מ. הזהרתי את גונן, אך הוא אמר שאלה הפגזים שלו. הסתכלתי אחורה וראיתי את גונן רחוק מאד מאחורי, יורה. אמרתי לו שיפ- סיק ויתקרב, אך הוא הודיע שגמר תחמושת ויוצא הצירה״. גיורא עדיין לא ראה את תוצאות הירי של גונן בסוחוי הגדול, והתכונן להסתער עליו. הוא עשה גלגול חבית מהיר ופנה לעברו. ״נכנסתי מיד אחרי הסוחוי לטווח וכשהרמתי הדק לירות, הוא כנראה הבין סוף סוף מה קורה, ונטש את האוירון - מהר מאד ונמוך״ סיפר גיורא, ״משכתי וראיתי אותו נמרח על הקרקע, כשהמצנח עריין לא פתוח כולו. קשה להאמין שהוא ניצל״. המטוס נרשם לזכותו של אילן גונן. 435 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ המירז׳ים התכוונו לשוב מזרחה. ״היינו כבר קרובים לבילבייס, והזוג הקדמי כבר קדימה באיזור השדה. פנינו מזרחה מהד ונמוך, עד לפני האגם הגדול, ושם משכנו לגובה ועברנו לשטחנו. לגונן .9 היו קצת בעיות מנוע, והלכנו לנחיתה ברפידים״ באיזור המפרץ נמשך בינתיים גם הקרב של יהודה קורן ואבשח פרידמן מול שישה מיגים של הפט- רול האוירי, שטסו למעלה בגובה רב. עבור קורן היתה זו ההזנקה השניה לאותו יום- בהזנקה הרא- שונה שהיתה בבוקר הוא היה בזוג השלישי שנסק לאויר, והגיע לאחר שהקרב הסתיים. הפעם הוא היה נחוש להביא תוצאות. סיפר קורן: ״בשעה שלנו לקרב אויר בעת פטרול באיזור. הבקר הפנה אותנו למטוסי מיג תתפו בקרב. גילינו קשר עין עם שישה מטוסי מיג וונים הפוכים, כשאני מתעסק עם הרביעייה ואבשה עם הזוג״. אבשה רכש יתרון על המטוס האחורי בזוג שלו והפיל אותו בצרור תותחים קצר. המיג התגלגל באויר והתנפץ על הקרקע. לא ברור אם הטייס ניצל. שאר הטייסים איבדו את הרצון להלחם או היו קצרים בדלק- הם פנו מיד מערבה וניתקו מגע, תוך צלילה מהירה לעבר הקרקע. הם החלו להפוך הטייה ולברוח חזרה לבסיסיהם. קורן החליט לרדוף אחרי שלישית המיגים, כאשר שניים מהם היו מאחוריו. מיג אחר צלל מטה מתוך כוונה לנתק מגע ולחמוק מן הקרב. קורן שהיה בפניה שמאלית, הבחין בו, יישר את כנפיו והכין את טילי השפריר רי קורן היה מיג. אבשה הבחין בו וצעק לקורן: ״מספר אחת- שבור!". קורן שבר והמטוס שהיה על זנבו חלף על פניו. עתה סקרן אותו לדעת מה עלה בגורל הטיל ששיגר. הוא הביט לאיזור הקרב והב- חין בהתפוצצות גדולה באויר. השפריר קורן המשיך להתיחס למיג האחורי, אבל הוא נעלם מהקרב. "אחרי שגם המיג הזה עף קדימה, הפכתי הטייה חזרה, וראיתי את המיג הראשון בוער. השתרר שקט מסביב. התבוננתי משני צדדי- אין סימן למטוסים. מקדימה הסתחרר מיג בוער ונפל. פגעתי!". 436 רוח רפאים מעל קהיר ״המיגים ירו עלינו מכל זוית״ סיפר קורן, ״הסיכויים שלהם לפגוע היו קלושים. אבל הם פתחו באש בכל מקרה. באימונים, כאשר אתה רואה מטוס בזוית כזו, אתה מתעלם ממנו, אבל בקרב המיוחד הזה המיגים פתחו עריין באש. שובלי הפגזים הנותבים חלפו לידי. שני מטוסים אפילו ירו לעברי בחלי- .10 פת מצח״ גיורא רום: ״נפגעתי!״ בסר הכל הופלו ער שעת הצהריים חמישה מטוסים מצריים. אך יום הקרב הזה לא תם. צה״ל החליט להגיב על התקיפות המצריות בתקיפת מטרות לאורר קו התעלה. מטוסי חיל האויר החלו בכתישה שיטתית של המעיר המצרי. סוללות ארטילריה, מוצבים, בסיסי אספקה, סוללות מכ״ם וסוללות טילים, הותקפו גל אחר גל. הפעולה נמשכה גם נגר מוצבי האיזור הדרומי של התעלה ער העיר סואץ. במקביל תקפו מטוסים ישראליים מוצבים מצריים בצפון סיני, מול מבואות תעלת סואץ ופורט סעיד. מיגים מצריים פטרלו באויר, התקרבו לאיטם, כרי לנסות וללכור את מטוסי התקיפה של חיל האויר במהלך הצלילה או היציאה מתקיפה. כאשר הבחינו במטוסי היירוט נסוגו מכוונותיהם. מירז׳ים נוספים נשלחו לפטרל מעל הזירה. באותה שעה יצאו מבנים של מטוסי מיג מטרות דרומה, באיזור ראם סודר. מפקר חיל האויר החליט ללכור את כל המיגים שכבר ניתקו מגע והחלו לחמוק מערבה, וגם להתעמת עם המטוסים שהחלו לעשות דרכם לעבר התעלה. הוא הורה להזניק לאויר גם מטוסים של טייסת ״אחר הצהריים הופיע גל תקיפה של מיגים מצריים״ סיפר יהורה קורן, שעבודו היה זה אחר מימי הקרב הארוכים והתובעניים במלחמה, ״הוזנקתי לאיזור התעלה. בצר השני של התעלה פטרלו מיגים. כשהגיעו למצב מאיים, הלכתי למפגש אתם. אחר המיגים ניתק מגע לכיוון מנסורה. התחל־ תי לרוץ אחריו ותוך כדי רריפה הגעתי עד איזור השרה של מנסורה. כל האיזור היה מלא סוללות טילים. כשראיתי כי לא אוכל ליצור מצב ירי, חזרתי לרפידים״. מערכת הבקרה הישראלית עקבה אחר המיגים ואחר המררף שניהל קורן כדי להפיל אותם. המצרים שלחו מטוסים נוספים לעבר התעלה. בהיותם במרחק נות לעברם את ארבעת המטוסים שהוזנקו מטייסת קרב האויר התנהל מעל הדלתא, ליה בסיס האויר מנסורה. רן פקר, מפקר הטייסת לשעבר, שהיה עתה מפקד בית הספר לטיסה, שמע על התלקחות הקרבות באותו יום, ועלה מחצרים לתל נוף, כדי לההצטרף ללוחמים בקרבות. הוא היה בכוננות כהצ״ח, ויחד עמו היה דרור חריש שישב בחדר ההדרכה והתכונן לאחת הבחינות שלו במשפטים. לפתע נשמעה הסירנה והמטוסים הוזנקו לאויר. מיד אחריהם הוזנק עור זוג של הטייסת ובו אשר שניר וגיורא רום מספר שתיים. מתחת לכנפי המטוסים היו טילי אויר־אויר מסוג טים של הטייסת וחיל האויר. סרן גיורא רום, הוא אלוף הטיס הראשון של חיל האויר הישראלי הוא טס על מירז׳ים, לאחר מכן היה סמ״ט א׳ בטייסת 437 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ סרן גיורא רום במירז׳ - המיג המצרי הפתיע ושיגר םיל מאחור לטיסה. במלחמת יום כיפור היה מפקח טייסת שלושה ימים לפני שפרצה המלחמה, בעקבות מותו של מפקרה, סא״ל עמי גולדשטיין)גולהי( בתאונה. לאחר מכן היה ראש מחלקת מחקר בלהק מודיעין, פיקד על רמון ותל נוף והיה ראש מטה חיל האויר. את שרותו סיים בדרגת אלוף, כנספח צה״ל בווושינגטון. המירז׳ים יצאו במבערים מלאים מערבה, כדי לצטרף להתכתשות. לבר מיהורה קורן שהיה כבר בדרכו הביתה, היו באויר ארבעה מירזיים רעננים ושלושה זוגות מיגים. המירז׳ים קיבלו כיוון וגובה וכבר ממרחק הבחינו במיגים. רן ודרור התלבשו על שני מטוסים. רן נכנס לקרב עם הזוג האחד. באגרסיביות אופיינית הוא הסתער על המיג, תימרן בחריפות, והתקרב לטווח תותחים. הוא לחץ על החרק, אך לא פגע. הוא התרחק מעט לאחור ושיגר ״ברקן״. הטיל- דור ראשון לטילי אויר-אויר - ערך את התמרון המוכר שלו למטה, התפתל, נסק מעט התישר ופרק המיג לרסיסים. רן הביט בשובל של הטיל והיה נראה לו כי הטיל מפספס. הוא נרגע רק לאחר שראה את ההתפוצצות. דרור חריש: ״מפטרלים ער שעה ארבע הלוך וחזור באיזור תעלת סואץ. הבקר מוהיע על מפגש ואנו חוצים את הגבול בגובה, כאשר חולפת על פנינו שמיניית מיגים. אני מתעסק עם מיג דיווחים מחברי למבנה. ״ההתרגשות גהולה: סוף סוף אני בקרב אחה על אחד. רוכש יתרון על המיג, שטייסו מבצע את כל הטריקים הכתובים בספר, בנסיון להמלט. מטווח 400 הביתה. נוחת בביר גפגפה״ 438 רוח רפאים מעל קהיר מטוס שני לזכות העטלפים. אשר שניר וגיורא רום התקרבו גם הם לזירה וכבר היו נתונים בקלחת הקרב. הם הלכו על זוג מטו- סים. התברר כי היה זה הזוג הראשון ברביעיית מטוסים. הם לא הבחינו כי מאחוריהם, עדיין רחוקים, הלכו והתקרבו מיגים נוספים. המלכורת הלכה ונסגרה. המיגים שלפניהם ניצלו את יכולת הנסיקה שלהם כרי למשוך מעלה ולהתרחק. גיורא, מספר שתיים ראה בכך הזרמנות טובה להפיל אחר המי־ גים. הוא נפרד משניר, רחף מצערת ונסק לגובה רב כרי ללכור אחר המיגים המצריים שנסק מעלה. המיגים הצטיינו בכושר הנסיקה שלהם לגובה וזה היה אחד התמרונים אותם נהגו טייסיהם לבצע בקרבות אויר. גיורא נותר לפתע לבר. ״אחת, האם פנית שמאלה?״ שאל רום את אשר. אשר היה בפנייה ימנית. גיורא ניסה לפגוע באחד המיגים, ושיגר לעברו טיל ברקן. בינתיים חשף את המנוע הלוהט של המירז׳ בפני אחר ממטוסי המיג שהתקרבו מאחור. טייס המיג ראה לפני מטרה מזמינה- ושיגר טיל אטול לעבר המירז׳. ״נפגעתי״ דיווח גיורא. המירז׳ רטט, ועשן החל לצאת ממנו. גיורא ניסה להשתלט על מטוסו אך המערכות כבר לא פעלו. המירז׳ עוד נסק מעט לאויר, וכאשר איבד פוטנציאל כמעט נעצר במקומו. לפתע השפיל חרטום וצלל לעבר הארמה. כל מנורות האזהרה ניצנצו באדום וכתום. מערכות נפגעו. גיורא איבר את השליטה במטוס, והחליט לנטוש. הקרב היה מעל לב הדלתא. רום נטש בגובה של שנפלט מהתא. מירז׳ המצרים. ״צנחתי לאמצע שרה, מקופל כולי- הרגל על הכתף והיד מעוותת מאחור. עור מהאויר ראיתי את ההמונים שהתאספו וחיכו לי. לכולם היו כלי עבורה ביד- קלשונים ומעדרים- מה שנראה לי כמו התחלה של לינץ׳. הם הקיפו אותי וניסו לדובב אותי, כרי לגלות מאיפה אני בא. שמרתי על שתי- קה. ירעתי שהסיכוי היחיד שלי להינצל, תלוי בכך שלא אצור אתם שום קשר. שאשמור על מרחק. בשלב מסוים, אחר מהם ראה את התוית שהיתה לי על חולצת טריקו וצעק: ׳הוא יהודי!׳. השתררה שתיקה ואחר כך התחיל שם ממש מאבק בין שתי קבוצות, שהאחת הרשה להרוג אותי והשניה לא הסכימה. כשהם נאבקו ביניהם התגנב אלי איזה נער עם אבן ביד. ברגע האחרון הצלחתי להזיז את הראש והאבן פגעה לי רק בגבה ופתחה אותה. ״עיני התמלאו בדם. פרדוקסלית- רוקא האירוע הזה היה נקורת מפנה. אחרי שהם ראו את הדם, שניים מהכפריים הרימו וגררו אותי, כשהראש שלי מופנה לאחור, ואני רואה את ההמון שצוער אחריהם. באותו רגע הייתי משוכנע שהמסע הזה יסתיים ליה עץ עם חבל. אבל לא- הם הניחו אותי .12 באחת החצרות ליה כר מים וסוכרית מנתה, ושם מצאה אותי המשטרה״ אשר, שמספר שתיים נעלם לו מהקרב, התמורה אותה שעה עם מטוסי הזוג השלישי. הוא רדף אחרי המטוסים ואלה ניסו לחמוק על ידי שבירות חזקות לצדדים. אשר לא ויתר. הוא לכד אחר המטוסים, שיגר טיל, אך זה לא פגע. התקרב למיג לטווח תותחים, סחט את ההרק והפיל אותו״. 439 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ מיתיים על המים- המטוסים ערכו פטרולים לאורך חופי סיני ומעבר להם מי פגע בגיורא רום? על הפלת גיורא רום יש עדויות סותרות: באחד המקורות נאמר כאילו שם הטייס הוא מייג׳ד פאוזי סאלמה, מטייסי הקרב הבולטים של חיל האויר המצרי. סאלמה היה חבר בצוות האירובטי לשעבר של חיל האויר המצרי, ותיאר הפלה של מטוס ישראלי באותו יום, כאשר ניסה לצאת מן הקרב. יודע לספר כי סמיר מיכאיל, שהיה טייס בחטיבה האוירית מספר 4 הספר מיגם 21FL לה, אך לא נפגע ולא הופל. ביום זה הופל רק מטוס ישראלי אחר - המטוס של גיורא. סביר להניח כי הטוען השלישי להפלה, ממיר עזיז מיכאיל, לימים בריגדיר ג׳נרל, הוא הטייס שפגע במטוסו של גיורא. וכך מתאר סמיר עזיז מיכאיל את הקרב בו הופל המירז׳ הישראלי: ״טסתי מאל מנסורה במיג היינו צריכים ללוות מטוסי מיג וליווינו את המיג הסוללה. היא היתה מוסוות היטב, ער שהם ירו עלינו. לאחר מכן הם השמירו את סוללת החוק עם פצצות ורקטות וחיסלו אותה. כאשר פנינו חזרה, מצאנו שמירז׳ים ניתקו את נתיב החזרה שלנו לתעלת סואץ. המיג ״על אחד מטייסנו הסתערו מירז׳ים ששיגרו טילים לעברו, אולם משום מה אף אחר מהם לא פגע. אמרתי לו שיש מטוס מאחוריו, אבל הוא לא שמע. "לאחר מספר תמרונים הגעתי למירז׳ים ושיגרתי אטול על אחר מהם. הוא פגע וראיתי חלק מזנבו נפרד ונופל ארצה. עכשיו נותרתי רק עם תי במירז', התחילו השאר לפנות לעברי, אבל אני פניתי כדי שיחשבו שאני עומד לתקוף בעזרת 440 רוח רפאים מעל קהיר תותח, כך שהם התרחקו. "אני חושב שאם היה לי תותח, הייתי יכול להפיל רבים מבין המירז׳ים. זה היה המירז׳ השני בו פגעתי בעזרת טיל וזה היה די קל. המירז׳ שירך אחריו עשן אולם פנה לעבר סיני. שברתי וחזרתי ׳.5 לאל־מנסורה שם נחתתי על טיפות הדלק האחרונות״ המצרים יודעים לספר כי באותו יום הופל מטוס מירז׳ ישראלי בקרבת אחד מבסיסי האויר המצרי- ים כאשר ניסה לפגוע במיג שהיה בגישת נחיתה. לוטננט ג׳מה, טייס צעיר שחזר מטיסת אימון, מצא עצמו, כך יודעים המצרים לספר, בגישה סופית לנחיתה כאשר הורה לו מגדל הפיקוח ללכת סביב. הוא ערך הקפה בגובה נמוך ומצא עצמו מאחורי מירז׳ שהתכונן לפגוע במיג שהיה בדרכו לנחיתה. גמה הפחית את דחף מנועו, סגר את הטווח ל־ רבנו. שמו שם הטייס הישראלי שנלקח בשבי: יעקב רום. גיורא רום לא הופל בזמן שזינב אחר מטוס .16 מצרי, ונראה כי הטייס הצעיר ייחס לעצמו את נפילת גיורא רום באותו יום רן פקר ודרור חריש, כמו טייסי המירז׳ שיצאו לקרב מבסיסים במרכז הארץ- היו כבר קצרים בדלק. הם נחתו ברפידים. זמן קצר אחריהם הגיע גם מטוסו הבודד של אשר שניר. האווירה ברפידים היתה מתוחה- מסביב כבר התנהלה פעילות צוותי החילוץ וההצלה, כדי לאתר את גיורא רום, ולנסות להיערך לחילר צו האפשרי. כל האוזניים היו כרויות לשמוע את קולו במערכות הקשר, אך קולו לא נשמע. אשר, מתוסכל מהפגיעה במספר שתיים שלו, קיווה כל הזמן כי מספר שתיים שלו יצא בשלום מהק־ רב, ויצליח לנחות בשטח ישראל. הוא המתין מחוץ לחדר הטייסים, אך כל המבטים שהפנה מערבה, בציפיה להגעת המטוס של רום, לא הניבו דבר. כאשר שמע את הקריאות בתדרי החירום, הבין אשר כי כלו כל הקיצין. צללית המירז׳ של רום לא נראתה בשמיים הכחולים, וכאשר היה סביר כי כילה את הדלק, נואש גם אשר שניר מתקווה. השמש הלכה ושקעה על התעלה, והמטוס האבוד לא נראה באופק. באותה שעה היה כבר גיורא בדרכו למרפאה ליד מנסורה, לאחר מכן הועבר לבית הכלא עבסייה ממזרח לקהיר. , נפל בשבי כשהוא פצוע קשה. 17 גיורא רום, אלוף הטיס הישראלי הראשון סיפר דרור חריש לאחר הנחיתה ברפידים: ״השדה הזה קולט אותנו לאחר קרב, ואז מסתבר לי שגיו־ רא רום איננו. חודשים לאחר מכן אני נוסע במכונית ושומע שהחזירו את השבויים. הוא התקשר .18 לגיורא ושאל לשלומו. גיורא השיב לו בשאלה: ׳האם עשית את המבחן?׳ יום הקרב של ה־ המצרי מאז מלחמת ששת הימים. המצרים הכניסו לפעולה לות הם איבדו שבעה מטוסי מיג הופלו בקרבות אויר ושלושה מפגיעת טילים ותותחי נ״מ. יחסית לרמת הפעילות של חודש ספטמבר, לא היו הפגיעות במטוסי חיל האויר קשות. שני מטוסים ישראליים הופלו במהלך מבצע ״רביב״: מטוס סקייהוק הופל באש נ״מ, וטייסו, חגי רונן, נהרג. מטוס מירז׳ נפגע בקרב אויר, וטייסו, גיורא רום, נשבה. 441 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ מגביהים את המינימום במהלך מבצעי התקיפה מול הארטילריה והמוצבים המצריים, היה הנ״מ הקני - התותחים - האויב המסובן ביותר של מטוסי התקיפה. סיפר עודד שגיא, מפקר ער מהרה חיל האויר ראה שאם ימשיך לתקוף בגובה נמוך, יאבר הרבה מטוסים. ואז הוחלט לוותר על ריוק, ולצאת מהיעדים בגובה ״היתה לנו בעיה רצינית מאד לפגוע, בלי מערכות כינון החדישות שהיו למטוסים האמריקנים. הטלתי על סמ״ט ב׳ שלי, גירי שוהם, למצוא שיטה בה נוכל לפגוע יותר במדויק״. ואכן, גידי אירגן צוות של טייסים שבחנו את כל הגורמים המשפיעים על הריוק בהפצצה- סוג הפצצה, גובה ההטלה, משטר הרוחות ועור, והם מצאו את השיטה המיטבית לדייק בפגיעות גם מגובה רב. ״מצאנו שיטה בה צריך להיות בזוית הנכונה של הצלילה, שזה דבר מאה קובע, להטיל פצצה בגובה הנכון ולתת היסט לרוח שאתה לא יורע מה עוצמתה. אין לך מערכת למדור את הדבר הזה. בדרך למטרה היינו מבקשים ממטוסי הסקייהוק למסור לנו את עוצמת הרוח והכיוון שלה בגובה 150,100 לפגוע יותר מרויק. הכנו גם לוח פגיעות מבצעי בכדי להגביר את התחרות והרצון לפגוע יותר טוב. הפגיעות לאחר מכן היו הרבה יותר טובות, אם כי בהשוואה למערכות היום אלה היו מער- כות מתקופת האבן״. 442 רוח רפאים מעל קהיר ״הפרדה״ ו״פיצול״ בקרבות אויר מוטי הור לא אהב, בלשון המעטה, את הדרך בה נוהל הקרב בו נפגע גיורא רום. הוא הרש לחקור את שהתרחש בכניסה לקרב ובמהלכו, ולהסיק מסקנות. בעקבות כך, הוציאה מחלקת המבצעים במפקרת חיל האויר הוראה מחייבת, אשר אסרה על בני זוג להפרד בשעת קרב עם מטוסי אויב. זאת גם אם היתה לאחר משניהם הזהמנות מתאי- מה להפיל. במיוחר היו הדברים אמורים לגבי ״מספר שתיים״. רס״ן יפתח ספקטור, אשר היה מפקד טייסת בבית הספר לטיסה, ומוביל בכיר כהצ״ח בטייסת פרסם מסמך, אותו כינה ״שיטת הגדרת המטרה״, לפיו יש צורך לשמור, בכל דרך, על הזוג כמבנה בסיסי שאין לפרקו. סרן ישראל בחרב, טייס קרב בטייסת ישראל היה טייס צעיר בטייסת להסתיר את רעיונותיו. ״כשהתחלתי את דרכי כטייס, הייתי בינוני ומטה" מוחה בחרב. ״שלחו אותי לטייסת קא״מ להדרכה. בזמנו לא היו כלי הדרכה כמו היום. לי היה זמן להתעסק עם נושא קרבות האויר. יזמתי מהלך והתעקשתי שניפ- גש סביב ההערות האלה״. ״טסים, מבצעים, חוזרים ומתקנים. מי שניחן בתכונות יוצאות דופן לארם הסביר והרגיל, השתלב בצורה טבעית בטייסת ובקרבות אויר. אני לא מאלה ש׳יש להם את זהי. נאלצתי משך הרבה מאד זמן, ובאופן עצמאי, לנתח, להבין ולנסות לאסוף לעצמי כלי עבורה״. באיטיות אך בעקשנות, החל בחרב לצבור נקודות זכות: ״כטייס מאד צעיר חזרתי לבית הספר לטיסה להררכה. עברי, מפקח בית הספר, החליט על תחרות אירובטיקה בין המדריכים, ומי שיזכה במקום הראשון, יופיע סולו בפוגה. היו שם מבוגרים וותיקים ממני בשלוש־ארבע שנים. הייתי מדריך מאד צעיר ומאח בלתי נחשב, והנה זה פלא: זכיתי במקום הראשון. לכן כאשר התחלתי להפיל מיגים, זה לא התחבר להם אלי- ׳הטייס החלש׳. ״זו היתה הפתעה מאד גרולה. בכל קרב אליו אני הולך, אני מפיל. ובזוגות. חוץ משני קרבות אויר בהם הפלתי רק מטוס בודד אחר - גם שם למעשה היו שניים. ״עם ספקטור לא חייתי בשלום. היו לכך שתי סיבות: לספקטור היו תפיסות מסוימות איך עושים דברים והוא ניסה להנחיל לחיל האויר את"שיטת הגדרת המטרה״. היה לי איתו עימות תיאורטי עוח לפני שהגיע לטייסת. הוזמנתי לסימפוזיונים והצגתי את התיזה שלי. ״ספקטור היה הצ״ח בטייסת, והנה הוא מפקר הטייסת. מה יקרה עכשיו? ייתן לי פקורה להפסיק 443 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ להופיע בסימפוזיונים- מה עושים עם זה? הוא התעקש כי בשום פנים ואופן אין לטוס ככה. ואני סגן, אפילו לא סמ״ט בטייסת״. במסמך מיוחד אותו חיבר)״ויכוח בין שתי גישות בענין תפעול זוג״( כתב בהרב, בין השאר: ״בתקופת מלחמת ההתשה התפתח ויכוח בין שתי שיטות, באשר לאופן תפעול הזוג הבסיסי בקרב אוויר. יפתח אמר שצריך בכל דרך לשמור על הזוג כמבנה בסיסי שלא מתפרק. הטכניקה לבצע זאת מתחילה בכך שהמוביל מגדיר לבני הזוג מיג מסוים)או זוג מיגים אם הם טסים יחר במבנה צמוד(, בתור ״המטרה״ לזוג. מתוך שהם כל הזמן מתייחסים לאותה מטרה, אך בדרכים שונות, אזי נקבע ביניהם מי במצב טוב יותר להפיל. אחר מכאן ואחר משם. כך שהמיג יהיה ברילמה רצופה: מה שמתאים למיג לבצע טקטית כנגר אחר - יהיה לחובת המיג כנגר השני. מעין מלקחיים. בני הזוג יהיו יותר יעילים כשניים על אחד, מאשר כ״א מהם על אחר. זה היתרון בהיבט ההתקפי. ״בראייה ההגנתית, מתור שתהיה לבני הזוג נקורת התייחסות אחת- ׳המטרה׳, הם לא ייפררו. הם יכולים גם להגן אחר על השני, כי הם רואים זה את זה. כשאחר עסוק עם המיג, בן הזוג מגן עליו ולהפר. בניגוד לכר, השיטה שלי אמרה, להתייחס לכמה שיותר מטרות. לכן, כ״א הולך על מיג אחר. היתרון: אתה מעסיק יותר מטרות אויב. בד״כ הקרבות התאפיינו ביחס מספרי של אחר לשני- ים לעומתם, אבל, המיגים תמיר השתדלו לשמור על זוג צמור, כר שבעצם היחס לא היה רחוק מאחד לאחר. ״במקרה האחר, המיג ׳שלי׳ מאיים, רוצה להפיל ומתייחס ל׳מטרה׳ שהיא לא אני, אלא מישהו אחר משלנו. אני אראה זאת, אוכל להזהיר והחשוב מכל, אתן את ההגנה האולטימטיבית - אשמיד את האיום. לכן, זו ׳הגנה אקטיבית׳. בכר, טענתי, אנחנו אף מגרילים בכפלים את כוח האש שלנו. ״ניסו לטעון כלפי שאין כאן ׳שיטה׳, אלא סתם לגיטימציה לכל אחד לעשות כרצונו, לחוסר משמעת טקטית ולאי סדר. אלא של׳הגנה האקטיבית׳ היו מספר כללים הכרחיים נוספים עבור כל אחר משלושת שלבי הקרב - לכניסה, למהלר הקרב ולסיומו: המוביל, ככל שיש לו את תמונת הפתיחה, הוא שמגדיר ומארגן את הכניסה לקרב - מתי, מי, לאן. המובלים, הולכים רק על המטרות שמתמרנות אל איזור הקרב, ולא אל מטרות החולפות לכיוון מתרחק. יש להתמקד על מטרות שישאירו אותך בתוך הקרב בו נמצאים שאר בני המבנה שלך, ולא על כאלה שכבר בפתיחת הקרב יגררו אותך לבר, החוצה מהמוקד. רמת המשמעת העצמית במהלך הקרב צריכה להיות עור יותר גבוהה״. נושא נוסף עליו שעלה במסמר של בהרב, היה הפסקת הקרב. ״בהמשך לפקורות הבקר: ׳נתק מגע׳ ו׳הפסק קרב׳, המוביל הוא שצריד לנהל את עזיבת הקרב. עליו להגדיר בקשר את העיתוי המרויק, לאיזה כיוון ולאיזה גובה: ״מבנה ׳חרדל׳ כולם לנתק מגע עכשיו, לכיוון מזרח לגובה נמוך!״. בהמשר, לוודא שיש קשר עין הדדי ושכולם מצטרפים יחריו למבנה להגנה הדדית. שאר בני המבנה צריכים להכין עצמם לקראת ניתוק המגע, לארגן מצב טיסה יחסי, שיאפשר להם לסיים פנייה לכיוון ניתוק המגע, מבלי שהם ׳גוררים'״ אחריהם מיג. "לי עצמי היו מספר טענות נגר שיטת ׳הגדרת המטרה׳. אחת: שאנחנו לא מתאמנים בשיטה זו. בכל אימוני קרבות האוויר, כשאנו נגד עצמנו, אף פעם איננו שומרים את הזוג ב׳הגדרת מטרה׳ 444 רוח רפאים מעל קהיר נגד יריב אחר. להפך! תמיד, תמיר, אנחנו מפצלים, והולכים כל אחד על אחד. אם תרצו - זו הרי ה׳הגנה האקטיבית׳. אם כל הזמן אנו ממשיכים ומתאמנים כך, כנראה שהגענו לשיטה הנכו- נה- מה פתאום ללכת למלחמה ולעשות הפוך מהאימונים? ״כל הדיון בתפעול הזוג נבע והתפתח משהתחילו קרבות מרובי משתתפים, אשר חשפו בעיות חרשות, שלא זכו למענה באימונים. היו טייסים שמצאו עצמם לבר, תחת איום וסיכון גבוה ולא הצליחו להתחבר חזרה לאיזור הקרב. או אז, התחקירים היו מאד צורבים וקשים: "איפה אתה היית!״, ״מדוע נפרדת?!״ ו״למה ההוא נפל!". השאלה עלתה, אז מה המסקנה? מה עושים ואיך? ההוראה היתה: ׳אסור להפריה!׳. מבחינת השפה העברית, צמר המילים פשוט וברור. המילה ה׳שלילית׳ ׳להפריה׳ שמשמעותה אסור! לבין המילה ה׳חיובית׳: ׳לפצל׳ שמשמעותה- מותר. ״שיטת ׳הגדרת המטרה׳ הביאה לכאורה את הנוסחה הגואלת: ׳פיצול׳ על אותה מטרה ימנע ׳הפררה׳, בעור שה׳פיצול׳ המוכר, על מטרות שונות, טומן בחובו את סכנת ה׳הפררה׳. לכן, לא ׳הגדרת מטרה׳, אלא הגדרת ה׳מטרות׳ והקרבי. "צרור בהרב״ המחלוקת לגבי שיטת תפעול הזוג לא היתה הנושא היחיר בו היו לספקטור ובהרב ריעות שונות. ספקטור היה אלוף המקלענים ובצילומי ההפלות ניתן לראות כמעט תמיר את ה״פיפר״ במרכז מטוס האויב. בהרב, פיתח שיטה אחרת אשר כונתה לימים "צרור בהרב״. כמו ג׳ורג׳ ברלינג, גיבור קרבות האויר מעל מלטה, גם בהרב שיכלל את ה״צרור״ וגם הביא תוצאות. כותב על כך בהרב: ״מה הביא לכך שאהיה משויך לקבוצה המצומצמת של אלופי ההפלות? מדוע הפלתי כל כך הרבה מטוסי מיג אוויר. זאת, להבהיל מהפלת מטוסי תקיפה, אשר ביצועיהם נחותים ובדרך כלל הם טסים בנתיב משימתם ואינם מתייחסים בתמרוניהם אליך. האם יש לכך קשר עם העוברה שמתוך 21 קשר עם עובדה נוספת: מתוך הכוונת? אלה צרורות ירי בהיסטים, במצב שהכוונת לא על המטרה. לכן להפלה כזו אין הסבר ׳מקובל׳ והיא לא יכולה להיות ׳נחשבת׳ לפי הסטנדרטים של ירי ׳יבש׳ באימונים? ״כן, יש גם יש קשר! ״המכנה המשותף לשישייה זו הנו, שלא ניתן היה להפילם בכוונון ׳נכון׳. זאת, בגלל המגבלות הפיזיקליות של הכוונת, שלא אפשרו לה להציג לטייס את ה׳פתרון׳ הרינמי הנחוץ, למצבי הטיסה הקיצוניים הללו. לכן, אלמלי הבאתי פתרון מ׳שלי׳, הייתי היום אחר מהמפילים ה׳רגילים׳ - עם מיג הגעתי בניגור להוראות, הרי שהייתי היום עם נס לארמה בעקבות טיל שלי שהתפוצץ לירו, והשני מצרורון קצרצר של רבע שניה במקום צרור של שניה מלאה - כך, שלמעשה, הייתי אמור להיות טייס שהפיל מטוס אויב אחד בלבד - בטיל. ״הייתי מאה שנוי במחלוקת בעניין זה. היו שטענו: ימי שחסר משמעת בענייני הצרור, הוא גם חסר 445 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ }י T 6 » פיפר בלב המסום- כך ראה ספקסור את המיג ב־ משמעת באוויר בכללי. היו על כך מאבקים לא קטנים. היו אפילו כאלה שטענו ש״זה ממש לא חינוכי׳/ העוברה שאני מצליח להפיל כך מיגים. זה אפילו ׳מזיק/ כי טייסים אחרים במקום שיפי- לו בצרור תותחים בכוונון ׳נכון/ ינסו לחקות את ה׳צרור הזה׳ ויבשלו. ל׳צרור הזה׳ הודבק שם: יצרור בהרב׳. השגת גזרת ירי אחורית, הנה הסיום המוצלח, של תמרונים וירטואוזיים מורכבים בקרב אוויר, שבסופם הטייס ׳״יושב על הזנב׳ של היריב ועובר להתרכזות ב׳הטסת׳ כוונת ערינה, תוך הזנחה מודעת של זנבו הוא, למשך השניות הנחוצות לכוונון והירי. כרי שפגזי התותח שלי יפגעו במטוס האויב, עלי לכוון אותם לא עליו, אלא יש להסיט את התותח קרימה, לנקודת מפגש עתידית בין המטרה לפגזים. כמו מסירה מוצלחת ל׳מתפרצת׳ בכדורסל - לא מוסרים למקום שהשחקן המתפרץ נמצא עתה, אלא, לנקודה קדמית עתידית, אשר אליה אנו מניחים שהמתפרץ)בריצתו( והכדור)במעופו( יגיעו יחדיו. לאחר הסבר תיאורטי על תפעול מערכות הכיוונון של המטוס לעבר המטרה, כותב בהרב: ״אלא שהמטרה איננה משתפת פעולה ולא מתנהגת כמו השחקן המתפרץ בכדורסל. האמנות היא: לשפוט ולהעריך בעצמך, מניסיונך, מראש, בהתאם למצב האווירי, היכן צריך לשים את אף המטוס, ביחס למטרה)למתפרץ(, ובאיזה קצב להניעו, כך, שלאחר השניה של פיגור תגובת הכוו- נת, יגיע ה״פיפר״ ויתייצב על המטרה)המתפרץ(, במינימום תיקונים נוספים. במשך שניה נוספת של עיקוב מיוצב - תלחץ על ההדק ויתבצע גם הירי. בסה״ב כשתי שניות מרגע ששמת את האף במקום וער סיום הירי. ״לשיטתי, אם שפטת נכון, שמת )את האף( במקום, למעשה אתה לא צריך לחכות את השניה של הפיגור בתגובת ה׳פיפר. אתה כבר שם, רק שהכוונת עדיין לא מראה את זה. אם אף המטוס שלי, עם התותח שלי, במקום - מרוע שלא אלחץ על ההדק כבר עתה?! בעור שניה, )המון זמן!( כשאסי- ים את הצרור, רק אז יראו את הכוונת מגיעה למטרה, יחדיו עם הפגזים הפוגעים בה? באופן כזה, ניתן לחסוך שניה שלימה של תהליך הכוונון. בכל סרטי הירי שלי מהסוג הזה, ניתן לראות שאמנם אחרי שניה־שניה וחצי הכוונת הגיעה למטרה)או מה שנותר ממנה(. 446 רוח רפאים מעל קהיר צרור בהרב- הפגזים מכסים את נתיב המסו• )נשר מפיל מיג ״לאחר שנים, החלו להכניס זאת כטכניקה ׳חוקית׳: ירי לפני שה׳פיפר׳ מגיע, ואם אמנם מגיע בהמשך, למשך זמן נתון- יש לך ׳הפלת אימונים׳! כך גם מצופה ממך שתפיל בקרב אמת. ״אחרי מלחמת יוה״כ... פיתחנו בחיל האוויר וגם אחרים בעולם פיתחו, טכנולוגיה לכוונות, שמת- אימה לצרורות האלה. כרי שכל טייס יוכל להפיל במצבים כאלה ולא יהיה מותנה ביכולת השי- פוט הנזכרת. כרי שזה יהיה שווה לכל נפש. לכן, היום כבר כמעט שלא צריך ׳צרור בהרב׳ כרי להפיל מיגים, או, לפחות הכוונת מאפשרת לטייס לעשות זאת ביתר קלות. בזאת אני רואה את חלקי ותרומתי לאחרים. בסופו של דבר, זה גם סייע לשנות ולשפר את הטכ- ניקה של הטייסים, וגם לרחוף את הטכנולוגיה קדימה״. המחלוקת בין ספקטור לבין בהרב לגבי ניהול הקרב והטכניקות להפעלת הירי, היתה ירועה ומפורסמת בכל טייסות הקרב בחיל האויר. טייסים אחרים שנשאלו על דעתם אמרו: ״מה זה חשוב באיזו שיטה מפילים- העיקר להביא הפלות...״ אם לשפוט על פי תוצאות קרבות האויר שניהלו השניים, שתי השיטות פעלו: גם יפתח ספק־ טור, וגם ישראל בהרב הפכו לימים אלופי טיס. 447 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ ישראל מבקשת עוד מטוסים מפקרי חיל האויר הבינו כי המגמה ההתקפית שהחלה בחורש יולי עלולה להמשך גם בחורשים הבאים, לאור הכרזותיו התוקפניות של נשיא מצרים על ״מלחמת הכבוד״ בה הוא עומר לפתוח. בחודש ספטמבר ביקרה ראש הממשלה, גולרה מאיר, בארה״ב ונפגשה עם נשיאה, ריצ׳רר ניכסון. למשלחת נלווה גם מפקר חיל האויר, אלוף מוטי הוד. גולרה שוחחה עם הנשיא על התפתחות המלחמה והעלתה את בקשתה של ישראל לאספקת ושמונים מטוסי סקייהוק. מטוסים אלה נועדו להקמת טייסות חרשות במקום הטייסות הצרפתיות וכן למילוי האבירות באימונים ובקרב. ב־ בלב קל יותר" לאחר שהנשיא הבטיח לשקול באהרה את הבקשה. עד חודש אוגוסט בו מהבטחותיו לאספקת המטוסים. הרקע לשינויים אלה היה הלחץ הכבר שהפעילו מדינות ערב על ארה״ב למנוע אספקת נשק מישראל. בשלב מסוים החליטו האמריקנים כי אין צורך להכריז בכל חזרה מגיחה- סקייהוק של ״הנמרים המעופפים״ 448 רוח רפאים מעל קהיר פעם על מכירת מטוסים חדשים לישראל, אלא הם יסופקו בחשאי, ולהכריז עליהם כ׳ימילוי שחיקה במטוסים״. אולם ישראל לא תקבל את המטוסים האלה אלא לאחר המלחמה, אולם היה די בהבטחת הנשיא האמריקני כדי לשחרר מעט מן הלחץ בו היו נתונים מפקרי חיל האויר וצה״ל לגבי השימוש .19 במטוסי חיל האויר בחורשים הבאים חיל האויר נגד הארטילריה המצרית הפעילות בחודש ספטמבר, הביאה לשיא חרש את פעילות חיל האויר בשמי התעלה. למפקרי צה״ל, כמו למפקרי חיל האויר התברר כי לא יהיה מנוס מהפעלת מטוסי הקרב גם בשבועות הבאים. שיתוף המטוסים הוכח כמכריע- הם השיגו עליונות אוירית בשמי הזירה, ותקפו מטרות בכל מקום לאורך קו התעלה. הוחלט להמשיך בפעילות זו גם לאחר מכן, בפעילות יזומה נגד מטרות מצריות במערב התעלה. כי ישראל תנקוט במדיניות של 20 שר הביטחון, משה דיין, אמר בראיון לשבועון"שטרן״ הגרמני ״מתקפה מוגבלת״ ללא קשר לפעילות המצרית נגר כוחות צה״ל בסיני. המטרה היא להביא את המצרים לכיבור הפסקת האש. ״מטרותיה העיקריות של ישראל, כתב חסנין הייכל, הן"להכריח את הפיקור המצרי לפזר את הרי- כוז האריר והיעיל לאורך התעלה... לפתוח סרק במערכת ההגנה האוירית שיאפשר לישראל לתקוף מטרות בכל עת שתרצה... ולשכנע את הציבור המצרי כי כל המאמצים שנעשו בשנתיים האחרונות, .21 להתגייס למען המלחמה, לא השפיעו על חופש הפעולה של ישראל ועל העליונות הצבאית שלה״ במהלך השבועות הבאים - למעשה ער אמצע אוקטובר - תקפו מטוסי חיל האויר את המטרות המצ- ריות לאורך התעלה ללא הרף. דגש מיוחר במבצעים אלה היו סוללות הארטילריה, אשר גרמו נזקים כבדים למערך המעוזים של צה״ל. הפעולה המאסיבית נגר סוללות הארטילריה השיגו את יערן במירה חלקית בלבה: מספר ההפגזות פחת מ־ במקום התותחים הפעילו המצרים מרגמות, רקטות וירי מנשק קל, כולל צלפים. אלה גרמו ל־ הרוגים בחודש אוגוסט הרוגים מסוקים מצריים מעל בארדאוויל בתקופה זו של סתיו ות. מטוסי תקיפה וגם מסוקים מצריים ערכו מספר פעולות התקפיות בשטח סיני. היו אלה ברובן פעולות ״השלך וברח״, אשר הבטיחו כי המטוסים הישראליים לא יספיקו ליירט את המטוסים התוק- פים. בין אלה היה, לראשונה, גם מבצעי תקיפה על ידי מסוקי תובלת סער. בליל נשלחו שני מסוקי מיל ושיגרו מספר מטחים של רקטות. לאחר מכן נעלמו חזרה לעבר הים. אנשי היישוב שיצאו לאיזור נפילת הרקטות מצאו את שריריהן תקועים עמוק בחולות. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק בישוב או 449 ״לפתוח סדק במערך המצרי״ מסוק׳ מיל במחנות בסביבה. בלילה הבא שחר, ותקפו את המוצבים המצריים בתעלה. היה זה ליל ירח מלא, והדבר איפשר לאתר את המטרות בקלות רבה יותר ולהטיל עליהן פצצות נפל״ם. היתה זו התקיפה הלילית הראשונה בפצצות מסוג זה נגד מטרות מצריות. 450 פרק לילות ארומים בשמי התעלה פנטום מצטרף למלחמה- המשימות הראשונות בוצעו כבר בחודש אוקטובר לילות ארומים בשמי התעלה המלחמה משנה אופייה השליטה של חיל האויר הישראלי, בחודשים ספטמבר־אוקטובר, בשמי התעלה ומבואות קהיר, היתה מלאה. מעתה גם הדרך ללב מצרים היתה פתוחה. חדירת מטוסי חיל האויר לאיזור ההלתא של הנילוס והטיסות מעל קהיר, עוררו מורת רוח בהנהגת מצרים. במהלך החורשים הבאים עשה פיקור ההגנה האוידית נסיון עקשני להציב סוללות טילים חדשות במקום הסוללות שהושמרו בגיחות של החודשים אוגוסט־ספטמבר. לאחר המבצעים שהבי- או לדילול יכולת סוללות הטילים, היתה מגמת חיל האויר בתקופה זו, למנוע את חסימת ה״מסדרונות״ בין מערכי הסוללות ההרוסות, שנפתחו במחיר כה יקר. מגמת המצרים, שגילו את המעברים, היתה כמובן, לצמצם את הרווחים ולסגור אותם. למרות שהמלחמה באיזור התעלה נמשכה בכל עוזה, עבר מרכז הכובה של הפעילות האוירית, החל מחוהשי הסתיו, למלחמה על השליטה בשמי מצרים. מטוסי חיל האויר היו פעילים בתקופה זו יותר ויותר בשמירה על חופש הפעולה שלהם, על ירי פגיעה בסוללות טילים ומערכות מכ״ם. מבחינה גיאוגרפית היו שלושה מרחבים פתוחים מול התעלה: המרחב הצפוני באיזור פורט סעיד, המרחב המרכזי מאיסמעילה לקהיר והמרחב הדרומי מהעיר סואץ ומערבה. לבר מאלה היו, כמובן Q סק״הוק המ 452 רוח רפאים מעל קהיר דוור סואר- איזור מפרץ סואץ היה מן המסוות שהותקפו משך כל המלחמה 453 לילות ארומים בשמי התעלה המרחבים הפתוחים יותר דרומית למפרץ עצמו, שהגיעו עד גרדקה וראם באנס. המרחבים החיוניים ביותר, היו, כצפוי אלה שהובילו לעבר קהיר. לא מפתיע אם כן, כי על הצבת סוללות הטילים במרחב זה, התנהלה מלחמה עקשנית בין פיקוד ההגנה האוירית המצרי לבין חיל האויר. היתה זו תקופה בה היה ברור כי קרבות האויר הוכרעו לטובת חיל האויר הישראלי והם איבדו מתשומת הלב המבצעית והציבורית. מאוקטובר עבר מוקד הלחימה ותשומת הלב של ראשי מצרים, כמו אלה של ישראל - למלחמה על סוללות הטילים. בשבועיים הראשונים של אוקטובר, נערכה שורה של מבצעי תקיפה נגד מוצבים ועמדות מצריות . ב־1 לאורך התעלה. ב־ .2 מוצבים בקו המצרי בפצצות נפל״ם 3 יומיים אחר כך, ב־ . באותו היום תקפו מטוסים מצריים בבלהה, ומטוסי מירז׳ יצאו ליירט אותם. 3 של הקרב שהתפתח הסתיים בהפלת שלושה מיגים. היתה זו שעת דמדומים כאשר גילו הבקרים מספר מטוסי מיג עודד מרום, מפקד טייסת לעבר המיגים. השמש השוקעת במערב, סינוורד את עיניהם והם ניסו לחפש את המיגים. אלה פנו בינתיים לאחור וחזרו מערבה. מוטי לא התכוון לאפשר למיגים לחמוק. הוא הורה לזוג המירז׳ים לזנב אחריהם פנימה, לתוך הדל- תא. מרום ובהרב רדפו אחריהם לתוך שטח מצרים, והתקרבו אליהם למרחק קצר. מרום פנה לעבר אחד המטוסים, הגיע לטווח ירי, והפיל את המיג בצרור תותחים קצר. ישראל בהרב הצעיר, הפיל בקרב זה את שני מטוסי הקרב הראשונים שלו, גם הוא באש תותחים. על ההפלות הוא סיפר: "למרות שכל החבריה האחרים מתנקים כל הזמן ו״תופסים ניסיון״ בפטרולים, לי לא יצא כלל לזנק ואפילו לא לזכות בהמתנה בקוקפיט בכוננות"הנע והמתן״... בעצם, אני פשוט חסר מזל, ואלוהים יודע, אם בכלל ומתי, אזכה לקרב־אויר הבתולים שלי. רפידים. רביעיית טייסים, עודד מרום מוביל הזוג שלי. לאחר יום שלם של ישיבה במטוסים, בכוננות ׳מיידי׳ החל מאור ראשון, ירדנו סוף סוף. מותשים, חזרנו בשעה שתים אחר הצהריים לחדר הכוננות, ויכולנו לבסוף להשתרע מלוא האורך על המיטות ולשקוע בשינה נהדרת. פעמון הזינוק טרטר בראש מתוך השינה, והקפיץ את קצב פעימות הלב בצורה מסוכנת... תוך שניות ספורות הצטרפה אליו הסירנה, כשאני מוצא עצמי רץ, חצי רדום, לכיוון המטוס. ניסיתי במשך הריצה לשחזר את הפעולות המיידיות להזנקה. אך המחשבה היתה מבולבלת וקפצה קרימה אל השאיפה לזנק, להיכנס לקרב... להפיל... המכונאי חיכה לי עם ה ״מיי־וסט״)חגור ההצלה( מוכן, השחלתי את הידיים ובתנועת הסיבוב האופיי- נית התעופפה לה ה״מיי וסט" לתנוחת הלבישה הנכונה סביבי. אני מוצא עצמי כבר על הסולם, בתוך 454 רוח רפאים מעל קהיר המטוס. אבטחות בחוץ, חגור מהודק, קסרה על הראש, ומתוך האזניות נשמע: יזנק לכוון צפון, מטוסי אויב תוקפים בבלהה!׳ התנעה, סיבובי המנוע כאילו אינם רוצים לעלות, ולמרות שאני יורע שזה הקצב הרגיל כמו נצח. הפעם המנוע לא יאכזב אותי, הוא חייב להתניע בנסיון הרא- שון! קרטעתי אחר ״מספר אחת" אל המס־ לול, כשתוך ההתיישרות על המסלול אני סוגר את הרצועות ומשלים הפעלת מפסקים. כבר בעת ההמראה אפשר היה לראות את שרירי ה״הוקים״ ששוגרו על התוקפים)ללא הצלחה(. הבקר"לקח״ אותנו ל״חיתוך דרך״׳ לכוון צפון מערב, בתקווה לתפוס אותם בדרכם חזרה. הסיכוי היה קטן, היות והוזנקנו באיחור יחסי, כשהטווח גדול והמיגים עשו "פגע וברח״. עודר מרום נשאר במבער מלא. מבנה הקרב הבסיסי- זוג מירדים באויר המרחק בינינו הולך ונפתח כמי מסטיק ודרש ריכוז רב לשמירת ׳קשר עין׳. תוך כדי ריצה התריע לנו הבקר על מבנה נוסף)שלהם( שכנראה טס מזרחה, לפגישה מעל התוקפים, להגן עליהם. היה לנו ברור שאלה הם הצ׳אנס שלנו למפגש, הם המטרה העתידית! הבקר העלה אותנו ל־ ככל שפנינו מערבה, כך היה לי קשה יותר לראות את מספר אחת. שעת אחר הצהריים מאוחרת, השמש על סף שקיעה, אובך. התקרבנו לתעלת סואץ במהירות של את התעלה ללא אישור! המוביל שאל ברדיו מספר פעמים ׳רשות לחצות התעלה״, התשובה החוזרת'שלילי׳, אך ׳המשך כוון 270 הבקר הטוב, אשר גם הוא היה ממולכד בין ההוראה לא לחצות קו תעלה, לבין מתן ההכוונה הטקטית הנכונה, מצא את הדרך להיות בסדר גמור גם אתנו... ברגע זה חצינו את התעלה. ׳הפעל מפסקים! י הורה מספר אחת. הורעה שהעבירה בי מעין זרם חשמלי, עוררה אותי למציאות של קרב. את עודד כבר בקושי ראיתי ׳*יי 455 לילות אדומים בשמי התעלה ב׳שעה ״שוב קבלתי ׳מכת חשמל׳. מיד גיליתי את הזוג השני - שני מיג ימינה אל עודר, מתחתיו, אך בשעה חולף מעליהם במצב אף גבוה, עריץ עם כל שלושת הבירונים)אהד כו פניה אופקית ימנית מכיוון דרום דרך מערב וצפונה. ״מה זה?! רגלי השמאלית רועדת בויברציות ודופקת על רוושת הכיוון בלי יכולת שלי להפסיקה... מוזר, ברור לי שזה ביטוי להתרגשות ואין לי שליטה על הרעידות. אבל מאירך, יש לי שליטה מוחל- טת בהיגוי המטוס ומנטלית אני חש בשיא כושרי להילחם. ״הורדתי את האף חריף תוך ביצוע ״ספליט צפון כבר הייתי כ־ בשלב זה כבר יכולתי, ואף נאלצתי, להיפטר סוף סוף מנתיקי הכנפיים. מה גם שהמיגיס גילו ׳קשר עין׳ עמי והתייחסו אלי. התיישרתי לרגע, השלכתי את נתיקי הכנפיים, את ה־ מאחר והיה בו עדיין דלק שיהיה חשוב, אולי, בהמשך. מוזר, רגלי כל הזמן ממשיכה לרעוד, מלווה ללא הפרעה את פעולות הניהוג וההטסה שלי. זוג המיגים ביצע בעיקר תפעולים אופקיים, כשמספר שתיים משתרל להידבק לאחת ככל שיכול היה. אלא שהמרחק ביניהם הלך ונפתח. ״בשלב זה הגיעה התרעה על רביעיית מיגים נוספת שמושכת לקרב. מידי פעם ראיתי את עודר עם המיגים ׳שלו׳. נאלצתי לשבור פעמיים, אך הצלחתי להמשיך ולחזור לזוג ׳שלי׳ אשר היה בעמרת נחי־ תות ברורה לגבי. כשהתקרבתי לטווח שבשלב זה כדאי להתחיל להתייחס אלי בלבד, ולעזוב את מספר אחת שלו. לפתע הוריע הבקר: ׳נתק מגע! ׳ ״מה?, כבר? על פי ההוראות במצב כזה, ניתן ׳לסיים הפלה׳. כמובן שהכנסתי עצמי לקטגוריה זו. המיג נכנם לסדרה של הפיכות הטייה פראיות אשר קרבו אותי מייד לטווח רגלי עדיין רועדת לסירוגין, כאילו היא שייכת למישהו אחר. שהרי היא איננה מפריעה לי לתפעול וגם אינני חש שאני מתרגש. ״לא היה כל סיכוי להצליח לשים כוונת לירי תותחים, שלא לדבר על הטיל העלוב)שפריר(. אלא שהרבה זמן לא היה לי, מאחר והמיג המוביל)אשר כבר בשלב זה הגדרתיו לעצמי כמטרה מספר שתיים להפלה בקרב זה( כבר החל להתרחק, דבר שהחל לערער את החלטתי המקרימה והנחושה שמהקרב הזה אני חוזר עם מינימום שני מיגים! ״כן, ׳החלטה מקדימה׳. היות וער כה יכולתי רק לחלום על קרב אויר ומיגים, אז חלמתי, חלמתי המון. בחזיונותיי ודמיוני, תמיד ׳ראיתי׳ קרב, בו אני עובר בטבעיות ממיג מופל אחד לאחד אחה״ולעוד... זאת לעומת טייסים אחרים שדיברו רק על ׳הפלת מיג׳ בקרב, אצלי בראש היו תמיד ׳הפלות של מיגים׳... בינתיים, מה שהטריר אותי לא פחות, היו המיגים הנוספים שהתקרבו להצטרף לקרב. תמרוני הפיכות ההטייה המהירות והחריפות של המיג, לא מנעו ממני לשמור מקום, אך קצב ההפיכות לא סיפק את הזמן המינימלי הנחוץ לייצוב כוונת עליו. החלטתי לנסות ׳ירי בחליפה׳. בחליפה הבאה, משמאל לימין, חיכיתי לו עם ה׳פיפר׳ בהטיה הפוכה ולחצתי... לא הצליח, אך החלטתי לנסות בחליפה 456 רוח רפאים מעל קהיר הבאה... רגל שמאל ממשיכה בריקוד הסולו הפרטי שלה... ״אין זמן! שוב חיכיתי לו, אלא שחלף מתחת קו טיסה ולא יריתי! זמן... זמן... בפעם הבאה אני חייב לתפוס את קו הטיסה וללחוץ יותר מוקדם! היסט קרימה, בחליפה הנוספת כבר היה ברור לי שזו תהיה ההזרמנות האחרונה, הטווח היה קרוב מאוד, כ־ מוקדם מאור הצמרתי את ההרק אל תוך הסטיק, צרור פגזים ארוך של זוג תותחי ה־ המטוס. לאחר שבריר שניה. יש! המיג החל להתקלף מהפחים שלו ונעצר, וכך נוצרה מהירות סגירה מסוכנת. בזריזות, אינסטינקטיבית, משכתי מעליו. כבר היה לי שוב קשר עין מחורש עם המיג הראשון בשעה נקי. ראיתי גם את המצנח של הטייס שהופל על ירי זה עתה, מתנפנף לו בין שמים וארץ, מה מרגיש הבחור? קצת לפני שריווחתי על ההפלה, דיווח עודר על הפלת אחד. מייר השבתי לו ברריו שגם אני הפלתי, זה היה הזמן המתאים להשליך את בירון הגחון שהתרוקן כבר. התחלתי ׳לחתוך׳ על המעגל אל המיג, כשברריו נשמעת ההורעה הבלתי נמנעת, אשר ממנה יגורתי, ׳הפסק קרב׳! משמעותה, להפסיק לאלתר כל פעולה ולחזור מייר. ׳״לא שמעתי׳ ולא עניתי. המיג החל לשבור ימינה בטווח תותחים רחוק, אך לא הצלחתי להתקרב יותר מ־ נים, התרגלנו תמיד לכוון עם כפתור זרם מיכני של טווח ונוח)לא היה ניתן בעת הפענוח בתחקיר האימונים לגלות את ה׳בלוף׳(. אבל, מה עושים במצב אמת! כאן ה׳בלוף׳ לא יעזור, אפילו אם יהיו לי ׳ המיג לא ייפול. בכפתורי טווח רחוקים לא היה לי ניסיון... מה יהיה? הטבע עשה את שלו והשתמשתי בכפתור כגורל מטוס שלם. בנוסף, קצת למעלה, לתיקון ׳נפילת הכובד ולחצתי... לא יאומן! הוא נפגע! נשמתי עמוקות ותוך ביצוע שבירת ניקוי ופניה לאחור הביתה, אישרתי את הורעת ׳הפסק קרב׳ ודי- ווחתי על מיג נוסף. בשבירה לאחור גיליתי מיג אחר מנסה להתארגן עלי, בטווח כ־ נמוך, כ־ חדש, למרות שעריין היה די הלק ותחמושת בתותחים. בתוך ביצוע השבירה של מערב מזרחה, הנמכתי, ונצמרתי אל הביצות של מנזלה, נמוך ככל האפשר. מבער מלא, על קולי. בנתונים כאלה, ידעתי, איש לא יפיל אותי. לאחר כשתי דקות ארוכות של טיסה נמוכה ומאומצת, חציתי את התעלה חזרה. המשכתי קצת לשטח- נו בסיני, ותוך התרוממות קלה בצעתי שבירת ניקוי ווידאתי שאמנם אני ׳נקי׳. אלא, שעכשיו ציפתה לי בעיה חרשה: איך מוצאים את רפידים, באובך כבר, שמש בשקיעה. לא רואים אלא מייל אחר או שניים, אנכית כלפי מטה - לא ראות אופקית ולא אלכסונית. רווקא בשלב זה הבקר לא מוצא אותי!? ג׳בל מערה המוכר נתן לי ׳קצה חוט׳. לאורך הכביש זחלתי עד רפידים. לא ויתרתי על שני גלגולי הניצחון המסורתיים. 457 לילות ארומים בשמי התעלה נהתתי בהתרגשות, וכשהגעתי להרר הכוננות שטפתי סוף סוף את העיניים. רק עכשיו שמתי לב שהן שורפות מאוד, מאחר ולא קבלו במועה את שטיפת היקיצה הרגילה... רגע! מעבר לעניין הרעידות של רגל שמאל, היה עור משהו מוזר לכל אורך הטיסה! משהו הרבה יותר משמעותי. היה חסר לי משהו בקרב. לאורך כל הקרב! מה זה!... כן! מד גובה ומד מהירות! שני מכשירי הטיסה החיוניים! לא שהם לא היו תקינים... הם היו מאה אחוז! זה אני שלא ׳ראיתי׳ אותם, כי לא התייחסתי אליהם לחלוטין, מתחילת הקרב ועד סופו! איך יתכן ש׳שכחתי׳ את קיומם של שני מכשירי מפתח קריטיים אלה?! מן הסתם, משך כל הקרב טסתי לפי תחו- שה, שיפוט ואינטואיציה. גם לא יעיל וגם מסוכן! ...4 כנראה שבכל זאת נרבקתי במלא כל מנת ההתרגשות של קרב ראשון המצרים: ״לא למדו מלקחי התקלויות קודמות״ המצרים טענו כי באותו היום הפציצו של צה״ל. ועל קרבות האויר מספרים המצרים סיפור שונה במעט. במסמך על לקחי קרבות אויר בו : "גם הדוגמה השניה מובילה אותנו לאותן מסקנות. ב־ 5 מנותחים הקרבות, כותב המחבר בר שהמרחק בין כל שני גפים)קסאמים( במבנה, יהיה "כשמטוסי המיג הגיעו לאיזור הקרב, ביצעו חצי סיבוב במהופך)ספליט רות גבוהה מאה, שכתוצאה ממנה, עם גמר התמרון, מצא קאסם, מפקה המבנה, את עצמו מול מבנה המירז׳. הטייסים הישראליים לא החמיצו את ההזרמנות הטובה, תקפו את הקסם והצליחו להפיל שני מטוסים על ירי טילים מונחים. "כשהגף השני של מטוסי המיג ביצע את התמרון היהוע ׳חצי סיבוב במהופך׳, הוא מצא עצמו עם סיום התמרון בתוך המבנה הישראלי. הוא תפס עמהה ממנה יתקיף את הגף הראשון של מטוסי המירז׳, אך מפקד המבנה המצרי הותקף ומטוסו נפל לפני שמטרתו נפגעה. הטייס המצרי השני בגף, .6 הצליח להפיל מטוס מירז׳ על ידי טיל מונחה״ למחבר המסמך יש גם מסקנות מעוררות לטייסי חיל האויר המצרי, אולם הוא אינו חושש גם מהשמ- עת ביקורת על פעולות הטייסים המצריים וגם אנשי הבקרה: ״כך אפשר לומר כי הצלחת הטייסים הישראליים בשתי ההתקלויות )ב־ מכושרם הבלתי רגיל, או מיתרונם של מטוסי המירז׳, אשר אליהם מיחסים תמיה את הסיבות לכש־ לון בהתקלויות האויר. הכשלון בדוגמאות הנ״ל הוא תוצאה טבעית של טעויותיהם של הטייסים המצריים, במהלך ביצוע התמרון. הם נכשלו בהערכת האפשרויות והטקטיקה שבה ינקוט האויב. הם לא נקטו באמצעי זהירות ולא למהו מלקחי התקלויות קורמות. ״כן, הכשלון נובע כתוצאה מטעות המכוונים, אשר לא הקפיהו על חישובים מרויקים לשם תנועת ׳חצי סיבוב במהופך׳ כרי שהטייסים יצאו ממנה עם עמרה טובה לתקיפת האויב״. 458 רוח רפאים מעל קהיר מצרים מאוששת את יכולתה חיל האויר המצרי עבר במהלך מלחמת ההתשה מספר שינויים בציודו ובסוגי המטוסים שלו. כמו מערך סוללות הטילים, שתוגבר ושילב טילים מתקדמים יותר, כך גם מערך מטוסי הקרב קלט בסוף שנת פר, כולל תותח פנימי. מזה תקופה ארוכה התלוננו הטייסים המצרים כי מטוסיהם- גם דגם ראות, אינם מהווים תשובה נאותה למירז׳ים הישראליים. לטענות על איכות המטוסים הרוסיים, היה באופן חלקי על מה לסמוך: הרגם הראשון היה קצר טווח והתאים ליירוטי יום בלבר. הרגם השני היה מצויד רק בטילים, ולא אחת, לאחר שהמצרים שיגרו את שני טיליהם, הם מצאו עצמם ללא חימוש .7 מול המירז׳ים שהיו מצויירים בשני תותחים ושני טילים כניסת מטוסי הפנטום לשרות חיל האויר הישראלי בחודש ספטמבר שלטונות ברית המועצות לספק למצרים מטוסי קרב מתקדמים יותר. המצרים עשו גם נסיונות למצוא תשובות מקומיות לבעיות אלה. בין השאר הם פיתחו מיכל גחון ובו תותח, אותו הצמידו לרגמי המיג השהייה שלו בקרב ובביצועיו. המצרים דרשו מהדוסים לספק להם את הדגמים המתקדמים ביותר של המיג, שיכלו לשאת תותחים תקניים, לבר משני הטילים. בסוף שנת היו מטוסי מיג שנשאו מתחת לכנפיהם. המטוסים החרשים הועברו לטייסות הקרב המתקדמות, וחלקם צורפו לטיי- סות שהפעילו זה מכבר מטוסי מיג השינוי העיקרי במטוסי מיג יותר של של הלק. הטייס המצרי עלא בארקת סיפר כי בשנת .8FM 21 טקטיקות לחימה חדשות טייסי חיל האויר המצרי התלוננו לא רק על איכות המטוסים שסיפקו להם הרוסים, אלא גם על ההדרכה שקיבלו ועל שיטות הפעולה של הטייסים הסובייטיים. המדריכים הרוסים אימנו את המצ- רים לטוס תחת שליטה של מערכת בקרה הרוקה, לנסוק לגובה רב ושם להתמודר עם מטוסי האויב. מטוסי מיג צריך לעקוב אחר נתונים שסיפק לו המכ״ם ולטוס בנתיב שנקבע לו, תוך האזנה להוראות מערכת הבקרה הקרקעית. בכל שלב היירוט, היו עיניו צמורות למסך המכ״ם במרכז לוח המכשירים. השיטה זו היתה טובה ליי- רוט נקודתי של מפציצים בגובה רב, כמובן, אולם לא התאימה ללחימה בקרב אויר הרוק. ללא הפעלת מערכת זאת, היה הטייס צריך לסמוך על המכ׳׳ם קצר ־הטווח שהיה למיג, ועל עיניו. שיטת יירוט אחרת היתה הפעלה במשולב עם מערכות הטילים: מטוסי מיג פיקור ההגנה האוירית, קיבלו הוראה לטוס בגובה רב, סביב האזורים בהם הופעלו סוללות הטילים. 459 לילות ארומים בשמי התעלה מיג רום׳ מחנק ברקט כאשר נכנסו המטוסים הישראלים לאזורים שהיו מכוסים על ידי הסוללות, היו משוגרים לעברם הטילים והיה צפוי כי הם יחמקו לצדדים- שם המתינו להם המיגים. אז היו מטוסי הקרב מקבלים פקודה ליירט את המטוסים הישראליים. המדריכים המצריים החליטו להתאמן גם ביירוטים מגובה .9 נמוך, כחיקוי לשיטת הפעולה של הטייסים הישראליים מיגים מצויירים ברקטות האצה חיל האויר המצרי בחן, בסיוע המומחים הרוסיים, גם מספר טקטיקות הפעלה, שנועדו לטמון מלכו- דות למטוסי חיל האויר הישראלי כאשר טסו בקרבת התעלה או מעבר לה. בין השאר הם הצמידו רקטות האצה המיגים הוזנקו לאויר, בעוד מטוסים ישראליים משייטים באיזור. מארבי מטוסים אלה, שהופעלו בצורה דומה למארבי הטילים, לא היו מוצלחים, היות והפעלת מערכות ההאצה הרקטות חייבו מיומ- נות הטסה ושליטה רבה של הטייסים, במיוחר בשלב ההזנקה. שיטה אחרת שנבחנה על ידי חיל האויר המצרי, מתוך רצון לארוב למטוסים ישראליים, היתה להטיס בשעות הלילה מטוסי מיג הונחתו בשדות קדמיים, שלא היו בשימוש בימים רגילים, והוסתרו מתחת רשתות הסוואה. משם הוזנקו לאויר כאשר מטוסים ישראליים חלפו באיזור. מטוסים אלה שימשו גם לתקיפות הפתעה .10 מעל סיני נגד מטרות קרקעיות 460 רוח רפאים מעל קהיר הפנטום לפטרול חמוש ראשון כניסתו של הפנטום לשרות מבצעי, נעשתה בהדרגתיות, שלב אחר שלב, כרי להגביר את ביטחון אנשי הצוות ביכולת המטוס וכדי להרגיל אותם בזירות הלוחמה החרשות. הטייסים למדו להכיר את המטוס והצוותים ה״אמריקניים״ עסקו בהכשרת ואימון אנשי הצוות במשימות השונות להן תוכנן המטוס. טייסי הפנטום כמו הנווטים, התאמנו בקרבות אויר, בתקיפות יום ולילה, וטיסות ניווט ארו- כות טווח ועור. את אלה הם ביצעו מעל סיני, מעל הים ואזורים מוכרים אחרים בזירה. ב־ פטרול חמוש באיזור שארם א שייח. שני מטוסים של טייסת הבכיר מנחם עיני. יצחק פיר ואייל אחיקר היו מספר שתיים. הם היו מצוידים בארבעה טילי A1M-9B מארה״ב. לאחר התחושה בקרב הטייסים היתה טובה: ההכשר לצאת למשימות מבצעיות בלב שטח מצרים עמד להגיע לטייסת. בינתיים הם חזרו לאימונים בתקיפה, קרבות אויר ופתחו את מעטפת הטיסה האי- שית של הטייסים ומפעילי המערכות במושב האחורי. אולם בשלב זה המטוסים והצוותים עריין לא היו מוכנים להשתלב במבצעי התקיפה הגרולים של הימים הבאים. ״גביר שתי הסוללות שהוקמו באבו סואר ואל מנייף, במקומן של הסוללות שהושמרו, היו מכשול רציני לפעולות חיל האויר בשמי מצרים. ב־ בגזרה המרכזית של התעלה)מבצע ״גביר בלחימה האוירית בשמי התעלה ומצרים. ערב המבצע הגרול אסף מפקר חיל האויר, מוטי הור, את המפקרים הבכירים של ענפי המוריעין, המבצעים, השליטה והבקרה, את מפקרי טייסות הסקייהוק וטייסות אחרות, לתדריך, אותו ניהל סא״ל דוד עברי, עוזר רמ״א. עברי מסר סקירה כללית על המצב וציין כי המשימה העיקרית של חיל האויר במבצע המתוכנן, היא השמרת סוללות הטילים שהוקמו באבו סואר ואל מנייף. מזג האויר היה סגרירי בימים אלה, אך עברי ציין כי ״החל מהיום אנו נהיה בכוננות לביצוע- ההתרעה תהיה מהיום למחר״. איש ענף המודיעין, רס״ן זוסמן, הביא פרטים על הסוללות, וציין כי בסוללה של אבו מואר היו שישה טילים על המשגרים ובאל מנייף רק חמישה. הוא סקר גם את מערך המכ״ם סביב הסוללות ואת המערכות שנתנו להן גיבוי בגוז אל חמרה ובפאיד. זוסמן מסר גם כי ״המכ״ם חשוב מאד למצרים, ובעיקר נושא המכ״ם והקרונות. אין להם, ולכן הם מכניסים מכ״מים וקרונות ישנים. לכן אם פוגעים בהם זה יוצר להם בעיה רצינית״. בפנותו למפקחי טייסות היירוט, הוא ציין כי ״בקרבות אויר- יש להניח שכאן אנו נפגש עם מיג 461 לילות ארומים בשמי התעלה משופר, כלומר עם שני בירונים, בצבע כסף, ועם תותח עברי חזר לבמה ותיאר את שני שלבי המבצע: הראשון שיתחיל בשעה הוא ציין כי תוכנן גם שלב ג׳ ליום המחרת. ״לכל סוללה הולכות שתי רביעיות עיט- הרביעיה הרא- שונה הולכת עם דגם מזערי שני יעפי הפצצה. זה יקח ״השלב השני יהיה בש גם את המכ״ם באבו מואר ובגוז אל חמרה, שעליהם ילכו רביעיה לכל מקום. יתכן שעל המכ״ם באבו םואר ניתן עוד מבנה. בשלב השני אנו מקוים שהמכ״ם כבר לא פועל. גם שלב זה יהיה קצר- לא יותר מ־ עברי עמד גם על התוכניות לשלב גי: ״אנו נלך על לתקוף את אמת המים״. איש ביטחון שרה ביקש לשמור על סודיות מירבית לגבי פרטי המבצע המתוכנן: ״לא להוריד ליותר מאשר סמ״טים" הוא דרש. מימד חדש ללחימה - הגיחה הראשונה של הפנטומים היתה מפנה במלחמת ההתשה 462 רוח רפאים מעל קהיר הקצינים יצאו לבסיסים ולמפקהות שלהם והחלו להיערך לקראת הפקוחה שעמרה להגיע. למחרת החל להתגלגל המבצע הגרול״גביר לה. סקייהוקים מסתערים על הסוללות השלב הראשון של מבצע התקיפה החל, לפי המתוכנן, בשעה תקפו את סוללת אבו סואר, והטילו עליה ארבע פצצות ענק פצצות במשקלים שונים שמחקו את הסוללה וסביבתה. את המטוסים הוביל עזרא רותן)בבן(. מערך ההגנה האוירית של מצרים, כבר היה בכוננות ונערך להגן על עצמו. המטרה הבאה היתה הסוללה באל מנייף. ארבעה מטוסים של טייסת 102 ארבעה מטוסים מטייסת ושפיר(. סוללת הטילים הושמהה ללא פגע. במהלך התקיפה שוגרו שני טילים לעבר הסקייהוקים. אך אלה חמקו והטילים התרוממו מעלה ועפו בנתיב בליסטי לפני שהתפוצצו בשמיים הכהים. "תקפנו את הסוללה באל מנייף ופגעגו במרכזה וכן במשגרים הדרומיים, ובסביבות המשגרים המזר- חיים" דיווח שפיר בתחקיר. עוד כתב כי ״נראה שמרכז הסוללה וחלק מהמשגרים הושמה. נראה נ"מ חזק ופופים לבנים ער גובה נראה עמוד אש שמתרומם מכיון מערב כנראה מקססין״. לאויר הוזנקו גם שני זוגות של טייסות ושיבשו את מערכות המכ״ם המצריות שפעלו בשתי הזירות. כמו כן היו בכוננות חילוץ מסוק בל 205 ״לפי ריווחי הטייסים, היו פגיעות טובות במטרות, אך טרם ניתן לקבוע אם הסוללות הוצאו מכלל שימוש״ נכתב בהו״ח לאחר הפעולה. עור נכתב שם כי ״היתה אש נ״מ חזקה על מטוסינו התוקפים, ואף נורו לפחות שני טילי בטילים האלה הבחין אורי שחר: ״ירו עלינו שלושה טילי עים את בבן מ־ את הטילים אבל יהענו להתמוחה איתם. הסימן הכי טוב שזה בא אליך - זה כשרואים נקודת אור באה אליך. ראיתי אותם לראשונה ב״בוקסר״ מעל ג׳מייל - אין אומהן מרחק, אין כלום. ואז שוברים . בסך הכל הוטלו בשלב הראשון על המטרות 11 ויוצאים מזה. טיל שאתה רואה לא יפיל אותך פצצות )פצצה אחת לא השתחררה(. המטוסים שבו לנחיתה, ואנשי המוריעין בחנו את ההיווחים. התברר כי חלק מן היערים לא הושמה, ויש צורך לתקוף אותם מחרש. כמו כן יצאו המטוסים, לפי המתוכנן, לחסל מערכות מכ״ם נוספות ששימשו את פיקוד ההגנה האוירית המצרי. 463 לילות ארומים בשמי התעלה בשעה וג׳בל עתקה. ארבעה מטוסים מטייסת Mk (82.227 המטרה ארבעה מטוסים אחרים של טייסת Mk.82 30-p הפעולה את המכ״ם שהוצב מחרש בג׳בל עתקה, תקפה רביעייה של מוביל הרביעייה פגע באחת ממערכות המכ״ם, ושאר המטוסים במטרות בסביבתו. בג׳בל עתקה נפגע מכ״ם המטוסים לנחיתה בשלום. במהלך הגיחות נורו טילי ״סטרלה״ גם לעבר מטוס הסקייהוק של לים הנראים לראשונה בזירה, ודיווחו עלהם ״כנראה מהדגם של רדאיי - נראה שובל לבן משיגור הטיל מהקרקע״ נכתב בתחקיר הטיסה. טילים משבשים גיחת צילום בשעה 119 הפקורה לחדור לשטח מצרים. הפקורה השתהתה בגלל המצב מעל איזור התקיפה ״לאחר המתנה של כ־ המשכנו להמתין כמעט ער מגבלת הדלק של מספר שתיים. ואז רווחו לנו לטפס לגובה להמתנה. טפסנו לגובה בעיית הדלק בקשתי אישור להכנס בגובה ואישרו לי״. כתב שלמון. זמן קצר לפני שהסתיים השלב השני הזניקו המצרים שתי רביעיות של מטוסי מיג לה. אלה פטרלו עתה מעל בסיסי האויר שלהם, אולם לא התקרבו לאיזור המוגן בסוללות טילים. מטרתם היתה למנוע ממטוסי הצילום לחדור ללב הרלתא. שני זוגות המירז׳ים של מרפירים. ״אך המטוסים המצרים פנו מערבה ולא נוצר מגע בין מטוסינו לבינם״ נכתב ברו״ח הסי- כום של מטוסי המית׳ המיירטים. מטוסי הצילום היו כבר בלב מצרים, בפניה אחרונה לפני הכניסה לפס הצילום. עכשיו התקרבו לאי־ זור מסוכן לא פחות: איזור סוללות טילי הקרקע־אויר. מטוסי הצילום היו כבר מעל איזור מלחייה, עמוק בשטח מצרים. המטרה הבאה היתה חדירה לאיזור קמסין צפונית מערבית לשם. ״מעל מלחייה התחלתי פניה שמאלית לכוון הנתיב. תוך כרי פניה, דווח מספר שתיים ׳שבור, יש פה טילים!״׳. שלמון דיווח ״אדום״ - אך הבקרה הורתה לו להמשיך. בעור המטוסים משייטים בגובה הצילום ועוקבים אחר הגובה והכיון, שיגרה לעברם סוללת הטילים 464 רוח רפאים מעל קהיר טיל ״סטרלה״ מופעל לראשונה מטוסי חיל האויר הישראלי, נתקלו לראשונה בטילי הכתף מסוג"סטרלה״ נאט״ו(, במהלך תקיפה שנערכה ב־ ענף מבצעים, לכל היתירות והטייסות המבצעיות, נכתב כי"בעת התקיפה באיוור זעפרנה, שוגר טיל אשר פגע במטוס סמב״ר. הטיל אותר כטיל קרקע־אויר מסוגו של ה״רראיי״. היה זה במהלך תקיפה של מבנה סופר מיסטרים של טייסת הטייסת)ראה בטקסט(. בעקבות כך הוציא עברי, הנחייה לפיה"יש לתכנן את כל התקיפות למגבלות מזערי לתקיפה". כמו כן הוצאו הוראות לגבי הפעלת המנועים כדי לתת "רמות חום" נמוכה למטוסים לפני ובמהלך התקיפה. טיל קרקע־אויר ״חניבעל״ יש לציין כי כשנה לפני כניסת ה״סטרלה״ לזירה המזרח תיכונית, ועם פיתוח טילי"רראיי״ בארה״ב, בחן גם חיל האויר הישראלי, אפשרות להסב את הטיל "שפריר״ כטיל קרקע־אויר נישא על רכב או משוגר כתף. הפרויקט כונה"חניבעל". מ־ 12 במכתב אפשרות לרכוש טיל מסוג ״אינדיגו" שיוצר על ידי חברת קונטראבס השוויצרית. 465 לילות ארומים בשמי התעלה באל קססין ארבעה או חמישה טילי קרקע־אויר. המצב הלך והפך מסוכן יותר ויותר עבור מטוסי הצילום אבל הם המשיכו במשימה. כאן התערב הבקר והורה להם להפסיק את הצילום בגלל הטי- לים, ולפנות מיד מזרחה. שלמון הפנה בחריפות את המירז׳, אך לפתע הזרעזע מטוסו מהרף התפוצצות אחד הטילים. המירז׳ים המצלמים צללו, השלימו את השבירה וחמקו מהטילים. לאחר מכן הנמיכו ופנו חזהה לשטח סיני. הם הספיקו לראות את הפטריות הלבנות של שלושה טילים, ששוגרו לעברם והתפוצ־ צו בגובה רב. שניים־שלושה טילים נוספים המשיכו כלפי מעלה. ״שברנו שמאלה ולמטה ולאחר מכן במספריים לכוון מזרח. התישרנו לפני התעלה וחצינו בגובה 15,000 זוג אחר של מטוסי צילום יצא בשעה מטוסי סופר מיסטר של טייסת המטוסים תקפו, צללו ויצאו חזרה. לפתע נראה שובל דק נוסק לעבר מספר שתיים. עודד שגיא, שהוביל את המבנה, סיפר: ״ראם זעפרנה, שוכנת לחוף סואץ. יש שם ואדי שנכנס לתוך המדבר. באחת היציאות ראיתי שובל עשן, יוצא מהקרקע. מספר שתיים שלי, היה חגי ישראלי. הוא הוחיע פתאום שמשהו פגע בו. התקרבתי אליו למבנה מכונס, וראיתי שבזנב יש לו הרבה חורים. המטוס התנהג כמו שצריך. לא היו בעיות הטסה. לאחר הנחיתה מצאו בצינור המפלט שלו כל מיני טרנ- זיסטורים וסלילים חשמליים. ככה התברר שיש להם טילי כתף. זו היתה הפעם הראשונה בה נתקל- .13 נו בטילים מהסוג הזה״ המצרים פטרלו מעל שדותיהם היה זה אחר המבצעים הגדולים נגר סוללות הטילים המצריות, שבוצע אחרי מבצע ״בוקסר״. עשרות מטוסי הסקייהוק, נחתו בחצרים, תל נוף ורמת חוח. גם המירז׳ים חזרו לבסיסים מהם המרי- או ואחרים נחתו ברפידים להמשיך את הכוננות. מבצע התקיפה נגר סוללות הטילים הסתיים. מוטי הוד כינס עוד באותו יום את מפקרי היתירות שהשתתפו במבצע, כרי לשמוע על הרשמים שלהם ולהעביר להם הנחיות למבצעים הבאים. עברי עלה לבמה ותיאר את התפתחות האירועים ומבצעי התקיפה. הוא הציג שקופיות ובהן סיכום הנתונים על המבצעים של אותו היום שנערכו בשלושה שלבים: ״שלב א׳- תקיפת סוללות sa-2 ״שלב ב׳- תקפו את המכ״ם באבו סואר וגוז. המצרים התקרבו לשטח, אלא שלא היו מפגשים "ב־ בוצע צילום מלא, אחר כך שוב צילום, כאשר ב־ סא״ל יוסי שריג, קצין המוהיעין סיכם את המיחע המוהיעיני: ״התגובה האוירית של המצרים לא היתה רצינית. הם שלחו שלוש רביעיות ועוד שתי רביעיות סוחוי, שפטרלו מעל לשדותיהם. תוצ- אות: אבו סואר מנייף בעתקה עובר והשני לא עובר. באל גוז כנראה שלא היו p- מכ׳׳ם 466 רוח רפאים מעל קהיר פגיעות טובות״. לאחר מכן השמיעו מפקדי טייסות הסקייהוק את דבריהם ותיארו בעיות בהן נתקלו המובילים והט- ייסים במהלך התקיפה. גם ה״צלמים״ של מצרים. מוטי הוד: ״זו בעיה של חיל האויר מול הגנת הנ״מ״ מוטי הור שמע את אנשי המטה שלו ואת מפקדי הטייסות, ועלה לסכם: ״שתי הסוללות האלה הן היהירות שמנעו מאתנו פעולה חופשית לאורך התעלה. אך התברר שגם בקססין יש סוללה וצריך להתיהס אליה. אם נצליח לסגור את שתי הסוללות - איני חושב שהמצרים יוכלו להרשות לעצמם להשאידנו בחופש פעולה גדול כל כך. לכן אנו חושבים שהם עלולים כל הזמן לדלג, ואז אנו צרי- כים להתיחס לרילוגים שלהם. בכל אופן, אנו נסגור אותם... יהיה לנו חופש פעולה לאורך כל הקו. אנחנו נשתדל שלא לתקוף אך ורק כתגובה לירי ממוצב מסוים. נחלק לנו את התעלה לגזרות ונת- קוף אותם בהתאם לצרכים ודרישות שלנו. ״לגבי יגביר קיבלו רשות להמשיך ושיגרו עליהם. לכן הבעיה שלנו היא שבעצם בכל מצב בו מטוס נכנס לתחום של סוללה, יכול טיל להיות משוגר כלפיו. במשך היום נורו כעשרה טילים לעבר המטוסים. ״אנו לא רוצים שהמצרים ונאסר יביאו אותנו לירי עצבנות - כי זוהי בעיה קונקרטית ופרטית בין חיל האויר לבין ההגנה נ״מ המצרית. אנו עובדים בקצב רצחני - אך בשום אופן, אסור שנגיע למצב של ׳עצבנות׳ וזה הדבר שנראה לי היום. אסור שבשום אופן יוציאו אותנו משיווי משקל, כי הדבר יהיה בעוכרנו. ״בסיכום: אפשר לומר שזה יום מוצלח, כי מהתחקיר ברור שאיפה שזרקנו את הפצצות יש פגיעות טובות, כללית. אנו גם מבחינים שהמצרים הקטינו את הענין ומתוך כך ברור שזה כואב להם. גם ממקורות אחרים ברור לנו שזה הפסיק לפעול״. המצרים לא התכוונו לוותר על הסוללות ומערכות המכ״ם שהושמרו. הם הציבו אותן מחדש במקו- מן. לא חלפה אלא יממה אחת וכבר נדרשו טייסי חיל האויר לצאת למבצע נוסף להשמדת הסוללות. ואכן, החל משבועות אלה וער תום המלחמה, תנוע הפעילות סביב סוללות חשובות אלה שהבטיחו מבחינת המצרים את שמי הדלתא, בעוד עבור חיל האויר הישראלי הן היוו מכשול שהיה צורך לסלק אותו, כמעט בכל מחיר. ״גביר ב־ באבור סואר, פאיד מערב וג׳ניפה. חלק מן המטרות היו אלה שהותקפו יום לפני כן. בפעולה השתתפו רביעייה וזוג של ייסים היו של 467 לילות ארומים בשמי התעלה המטרות של המבצע, בו השתתפו - אבו סואר: מערכות המכ״ם מדגם סוללת טילי - אל מנייף: סוללת טילי - ג׳ניפה דרום: סוללת טילי במהלך הפעולה יצאו שני מטוסי ווטור של מצריים, הוצבו שלושה זוגות מטוסי מירז׳ של 117 הפעולה נגד הסוללות החלה ב־ סואר, טייסי מבנה ״גנן״ על פגיעות יפות בסוללת הטילים שהיתה שם בשלבי הקמה, ומבנה ״הרס״ פגע במשגר הדרומי באל מנייף והשמיר שלושה מבין ששת משגרי הסוללה. ״סוללות פאיד היה דבר במשגרים״ כתב דור מוביל המבנה. ״בונקרים וחפירות במרכז הסוללה, לא נראו סימנים המצביעים על פריסת סוללות טילים. תקפנו את הסוללה. פגענו במרכזה ובחלק מהמשגרים. פצצות 500 במהלך הפעולה שוגרו לעבר המטוסים שני טילי לאחר פעולת התקיפה, היה עתה המרחב ללא סוללות טילים וחיל האויר יכול היה לפעול בחופשי- ות באיזור הדרומי מרכזי של התעלה. ״עמוס הציל את חיי״ סוללות טילי הקרקע־אויר אשר החלו למלא את המרחב מעבר לתעלה, הוו סכנה גוברת למטוסי הצילום. בעוד בעבר יצאו המטוסים בטיסות בוררים למבצעים אלה, הנה בימים אלה נדרש ליווי של מטוס נוסף כרי ש״יהיה עיניים״ ויוכל לתת לטייס הצילום התרעות על שיגור טילים. ב־ ״הייתי מספר שתיים״ סיפר רוזן. ״הוא היה עם מצלמת ׳תשבץ׳ ואני עם ׳תרמילי. טסנו בגובה 30,000 לשמור על טיסה מדויקת וישרה, ללא סטיות, כרי שלא לטשטש את הצילומים לעמוס עמיר היתה, ככל הנראה, אינטואיציה והוא חש שמשהו עומד לקרות כאן. מערכות ה׳כומר׳ שהיו לנו, נתנו התרעות כלליות על טילים - אבל אלה היו יכולות להיות גם מרחוק. הן לא קלטו הפעם שידורים שלהם ולא התריעו. ככל הנראה הם שיגרו את הטילים בשיגור אופטי. אני מביט בו, ולפתע הוא מוריה כנף ואני שואל את עצמי: מה הוא עושה?! והוא צועק לי פתאום: ׳שתיים שבור. עקרבים!״. ״לפתע שני עמודי חשמל ממריאים לאויר ורצים - אחד אליו ואחר אלי. זו היתה הפתעה מוחלטת. לא היו אמורים להיות שם טילים. לאחר שפיתחנו את סרטי הצילום, ראינו בסרטים של עמיר את .14 השיגור של שני הטילים האלה. אין לי ספק כי האינטואיציה של עמוס הצילה את חיינו״ 468 רוח רפאים מעל קהיר הפנטום יוצא לתקיפה ראשונה: סוללת כחודש וחצי חלפו, מאז נחתו ראשוני הפנטומים בבסיס חצור. הצוותים הראשונים היו כבר נלהבים לצאת למבצעים, אולם מוטי הוד, עיכב אותם ער שהטייסת תתארגן והטייסים ימצו מהמטוס כל שניתן בתקופה הקצרה שעמרה לרשותם. לאחר כשישה שבועות אימונים מרוכזים, היה נדמה למפקר חיל האויר כי הם בשלים להשתלב במבצעי התקיפה. התותחים המצריים לא חרלו בימים אלה מהפגזת המוצבים לאורך התעלה, וצה״ל דרש לשתק אותם. חיל האויר התנה זאת בהשמדה של הסוללה המאיימת של אבו סואד צפון: ״תנאי לביצוע - סוללת SA-2 לטייסת מבצעית של ממש. מפקר חיל האויר, בחן את הנושא עם הטייסים, והחליט לשלב את המטוס בתקי־ פה של שתי סוללות הטילים באבו סואר, מערבית לאיסמעילה. אלה הסוללות אותן הקימו המצרים מחדש אחר מבצעי התקיפה של השבוע שעבר. ב־ היתה קרובה יחסית לתעלה ולסיני, והמטוסים היו אמורים לבצע תקיפת חתף, אחרי חדירה למצ- רים, ולשוב מיה לשטח ישראל. כאשר הגיע מועה היציאה לגיחה, שרר מתח רב -גם במפקרה וגם בטייסת בכנף מפקרים מהמטה הגיעו לבסיס כדי לעקוב אחר ההכנות לתקיפה. חץ הציב עצמו כמוביל עם עיני, הנווט הבכיר. יורם אגמון יהיה מספר שתיים שלו, עם דוד יאיר. חץ ואנשי הצוות שלו הקדישו זמן רב ללימור המפות, לתכנון נתיבי הכניסה והיציאה- כיוונים, גבהים, זמנים - וסימנו אזורים מסוכ- נים. הם בחרו את הפצצות ואת המרעומים. אנשי המודיעין מסרו נתונים אחרונים על המטרה. החזאי מסר ריווח על מזג האויר הצפוי. חץ תדרך את המשתתפים, אולם רבים אחרים הגיעו לחדר התר־ ריכים לחוות את הרגע ההסטורי בו יוצאים הפנטומים לראשונה למשימה מבצעית. ארבעת אנשי הצוות יצאו לחדר הצב״ה, לבשו את חליפות הלחץ האפורות, חגרו את חגורות ציוד החירום, נטלו את הקסרות, המפות והתצ״א. הם חגרו את אקרחיהם וברקו את ציור המילוט ואת בקבוק המים הקטן, ויצאו ולררך. באוטובוס לא נשמעו דיבורים רבים מרי. הטייסים הגיעו לדת״קים, ערכו את ה״הליכה סביב״ המסורתית סביב המטוסים- ברקו את קטלניות במיוחד - ליטפו את ראשי הטילים האפורים, נתנו ניגוב טקסי אחרון בקצה האמה שלהם, לחיפוי המכ״ם הגרול והשחור. המכונאים פתחו את התאים והצמירו את הסולמות הצהובים לצירי המטוסים. עיני נכנס לתא האחורי- חץ לקדמי. כך עשו גם יורם ויאיר. הטייסים הפעילו מתג קטן שהאיר את התא באור ארום. מכונאי ליווה את אנשי הצוות וסייע להם להקשר לכסא המפלט. שש הרצועות שעטפו את כתפיהם, גופם ורגליהם, נלכרו באבזם עגול אחר בחיקם. רצועות נוספות של הכסא לפתו את קרסוליהם. הם הניחו את המפות והתצ״אות בצירי התא, חבשו את הקסדות וחיברו אותן למערכות החמצן והקשר. המכונאי שהשלים את תפקידו בתא, בירך אותם לשלום על ירי 469 לילות ארומים בשמי התעלה טפיחה אלימה־משהו על הכתף או הקסדה. הטייסים לחצו על מתג קטן, בשעה שהמכונאי ירה וסילק את הסולמות, וסגרו מעליהם את החופות. הטייסים סימנו באצבעות מתגלגלות לאנשי הצוות להפ- עיל את עגלות הכוח. צוות הקרקע הפעיל את המערכת וצינורות האוויר התקשו ונמתחו כמו נחשים עבים מתחת לגחון. החמשים והמכונאים הקיפו את המטוס. הבכירים היו מחוברים במערכת הקשר לתאים, ודווחו לאנשי הצוות על פעולותיהם. לאחר שהוציאו את פיני הביטחון הם הציגו אותם בפני אנשי הצוות. חץ לחץ על מתג ההפעלה של מנוע מספר אחת- השמאלי - על לוח בצירי התא. המנוע החל לנהום וכאשר הראה מחוג הסל׳׳ד על ׳ המנוע הימני, בחן את מחוגי לחץ השמן והטמפרטורות, והפעיל את מערכות הקשר. עיני עסק כל אותו זמן בהפעלת מכשירי הניווט והקשר, מערכות הל״א ועוד. הוא עקב אחר הספ- רות המתגלגלות, הציב את נקורות הציון של היציאה, הפניות והמטרה. הוא הפעיל את המכ״ם ואור ירוק ניתר לפתע על הצג. בסיבוב מתג קטן התעוררו לחיים גם מערכות ההתרעה. הוא הביט בלוח הקשר משמאל, בלוח תחמוש הפצצות בצד ימין. ידיו נעו בצורה שיטתית מלוח ללוח, והכינו את המטוס למשימה. הכל היו מוכן לפעולה לפי רשימות התיוג. את תחמוש הפצצות יעשה, יחד עם הטייס, בדרך למטרה. פנטומים תוקפים - נתיב הטיסה של הפנמומים בתקיפה הראשונה מעבר לתעלה Aoian usa? -.!mum/. H ?tf&A'N. ־ sir 470 רוח רפאים מעל קהיר 1(] 1T- \f יTr• ר.ג׳יו^- 'V* PI «oe *3 \ (O —H— 9-TO b ;?s *SO \H f>6 .to f>\ Jitp. 11• W Id If A ty nnr) lie J" *־1 PI ייj't J11Q2 זיH . + niln lit J יזrW A)/Hi IW Ho C> W rt if J'l ju! ׳nCa J H -id Mlh In•• K n ur h ) י 11 / n 1 I פ״מ ״גביר מגהל הפיקוח בחצור אישר לחץ לעלות על המסלול בשימוש. הוא מסר לו נתונים על הלחץ הברו- מטרי, על עוצמת הרוח וכיוונה. שמים נקיים הוא הבטיח לו. שני הפנטומים המתינו ברחבה לבהיקה הסופית של המכונאי הראשי. חיילים רבים התאספו וליוו במבטם את המטוסים הגדולים, בגיחתם הקרבית הראשונה. המכונאים הרימו בוהן להצלחה. ברכת שלום אחרונה. המטוסים שיצאו מן הה״תקים, חמושים ב־ הגהולות, הסיעו לעבר מסלול ההמראה. שמואל חץ־מנחם עיני)מטוס בתור תאי הטייס, נרגשים מן המעמה לא פחות מאחרים, הרימו בוהן לעבר אנשי הצוות שנפרדו מהם. בריקה אחרונה של המחוונים, אישור המראה. הטייסים רחפו את שתי המצערות ו״שברו״ אותן שמאלה וקרימה לתוך המגרעות. המבערים חגהולים ניצתו. הפנטומים הכבדים הרעימו על מסלול ההמראה ויצאו, במנועים עשנים ולוהבים, מערבה ודרומה לעבר סיני. הם חלפו בגובה נמוך מאר מעל הריונות הצהובות, בדרכם מערבה. מרגע זה עקבו אחריהם מערכות המכ״ם. הטיסה נמשכה בדממת אלחוט. כרי שלא להסגיר את גיחת הפנטומים, החליטו אנשי המבצעים להטעות את המצרים: שני מטוסי מידז׳ חגו בגובה נמוך, צפונית לרפידים, ברממת אלחוט. בזמן המתוכנן, הורה להם הבקר לפנות מערבה, ולטוס לכיוון סוללת הטילים, ולאחר מכן למשוך לגובה את קו התעלה. מערכות המכ״ם של המצרים שהיו בכוננות, גילו את המטוסים מיה כשמשכו מעלה, והפנו את תשומת לבם למירז׳ים הנוסקים. באותה שעה חדרו שני מטוסי הפנטום בטיסה בגובה נמוך ובמהירות ודרומה ומשכו באחת לגובה של חו על הגבהים היורחים. בגובה המתוכנן הם שחררו קוח ומכ״ם ההנחייה של סוללת הטילים. נזכר יורם אגמון, מספר שתיים בתקיפה הראשונה: ״אנשי החימוש של הטייסת, עריין לא הגיעו 471 לילות ארומים בשמי התעלה מארה״ב. נעזרנו בהמשים של טייסת הסקייהוק פנטום מלא פצצות, ונרמה לי שלא לקחנו מיכלי דלק - רק פצצות. טסנו בגובה נמוך, האצנו במבע־ רים לגובה עשינו בגובה לא זוכר שהיו טילים״״. ״הפגיעות היו טובות, והרבה עשן יוצא מהמטרה״ כתב יאיר דוד בספר הטייסת. ״חזרנו הביתה עם הרבה דלק״. הטיסה - מהמראה וער נחיתה - ארכה התקיפה הראשונה של הפנטומים, בסוף חודש אוקטובר, שיחררה הרבה לחצים בקרב הטייסים והנ־ ווטים, והגבירה את הבטחון במטוס וביכולתו. ״זו היתה חוייה בלתי רגילה. זו היתה המחשת הנוכ- חות של הפנטום. לנו היתה תחושה של בטחון רב ביכולת שלנו ושל המטוס- שום דבר לא יכול לעצור אותנו״ חש יורם אגמון לאחר התקיפה. המתיחות המבצעית החיובית, העוברה כי המטוסים הוכנסו לפעילות מעבר לקוי האויב, לאחר שישה שבועות בלבד, עוד בטרם נלמרו כל יכולות המטוס- כל אלה הוסיפו בהחלט לתחושה המתו- חה, המתלווה לכל פעילות מבצעית. ״התקיפה הראשונה היתה תחילת ההתבססות של הרגשת הבט־ חון העצמי במטוס, ורכישת ההרגשה שאנחנו מלכי השמים, ויש לנו את המטוס הכי טוב לאויר־ .16 קרקע, ובאויר־אויר משתווה לפחות בביצועיו לשחק״, נכתב בספר הטייסת בעתונות לא נכתב דבר על כך. דובר צה״ל פרסם הורעה שגרתית כמעט, על תקיפת מטוסי חיל האויר במרכז התעלה. התעלה בוערת מבצע התקיפה של הפנטומים, היה פתיחה מוצלחת לסדרה של מבצעים שנמשכו, למעשה, ער תום מלחמת ההתשה. במהלך הימים והלילות הבאים, הותקפו המוצבים וסוללות התותחים המצריות ללא הפוגה. במבצע ״גביר בים והמחנות בפנארה, כברית, ג׳ניפה, כוברי, פורט איברהים וערבייה. שמונה מטוסים של בחשיכה לעבר נקורות מסוימות בסיני, התפצלו לזוגות כאשר הטייסים מתאימים גבהים לתקיפה ויציאה. אנשי המבצעים בפיקוד דרום הגיעו למעוזים וציירו אותם ב״גוזנקים״ שהורלקו והוצבו במעוזים. כמו כן הודלקו אורות צבעוניים, בצבעים מתאימים לכל משימה. אלה נתנו למטוסים נקו- דות ׳צא כיוון׳ לעבר המטרות. כך היה בכל הלילות הבאים בהם פעלו מטוסי התקיפה בשעות החש- כה. בשעות החשיכה, בהן פעלו מטוסי התקיפה, יצאו מטוסי מירז׳ חמושים בטילי ״מאטרה״ ו״סיידוויינדר״ לפטרול כרי להגן על המטוסים התוקפים, מפני מיירטים ליליים מצריים. עם 472 רוח רפאים מעל קהיר התחלת הפעילות של מטוסי תקיפה, נתגלו מיגים שפטרלו מערבית לתעלה. עודד מרום, מפקד טייסת של המירו׳. ״בוצע מפגש. נתונים עד בגלל שהמטרה פנתה חד מאד, תוך שינוי פראי של גבהים״ הוא תיאר בתחקיר, ״הנתונים השתנו כל כך מהר ובצורה כל כך חריפה, ער שעזבתי את המכ״ם)טווח הפליטה בעין״. כאן התערב הבקר והורה לעורה ״נתק מגע. כיוון במיה׳ הבודד, המתרחק מזרחה, והפנתה לעברו מטוס מיג חמק בשלום. ״הגעתי לתעלה תוך שבירות, ונחתתי ברפידים עם ״הבקר היה טוב מאה- ער כמה שאפשר היה לבקר הבר כזה״. המצרים הגיבו על פעולות אלה במבצעי תקיפה ביום ובלילה, ובהפגזות על מטרות ישראליות. באותו לילה של ה־ סיני. המטוס השליך את הפצצות בחולות וחמק לעבר הים, לפני שמטוסי חיל האויר הספיקו ליירט אותו. הפצצות נפלו על חולות במישורים הפתוחים ולא גרמו כל נזק. בליל כאשר המטרה היא"הטרדת הכוחות המצריים״. בין אלה היו שני מטוסי סקייהוק של אורגנים של ומאירים את הלילה. "הרגשה מצוינת מבחינת סיכויי פגיעה וההיפגעות״ כתב סא״ל גיורא אורן, מפקר הטייסת שהוביל זוג לתקיפה. גיורא אורן, מפקר הטייסת שלא החמיץ טיסה מבצעית, והיה ידוע ברעיונות מבצעיים וטכניים מקו- ריים, סיפר כי טייסי האורגן נקטו בשעות הלילה, בשיטה מיוחדת לתקיפת שיירות מצריות באיזור התעלה. המצרים הציבו לאורך התעלה תשמועים, ובעזרתם הם קלטו את רעש המטוסים המתקר- בים. כך יכלו להכניס לכוננות את סוללות תותחי הנ׳׳מ. גיורא פיתח רעיון כיצר להתגבר על כך: ״עשינו הרבה גיחות לילה לאורך התעלה. האורגן היה בעל כנפיים ישרות, ויחס גלישה טוב. החלט- נו לנצל את הדבר. היינו מטפסים בחצור לגובה היינו מפחיתים כח ומתחילים לגלוש לעבר התעלה ער לגובה לחלוטין. מעל התעלה היינו סוגרים מנוע וטסים מעל השיירות. היו שם מכליות רלק והיינו מהלי־ .17 קים אותן. השגנו שם תוצאות טובות פי אלף מאשר אלה של המיסטרים״ באותו יום נפצעו. למחרת שוב תקפו מטוסים מצרים את המחנה אולם הפעם לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. ב־ כן תקפו את המחנה ברומני. בפעולות נהרגו שני חיילים ונפצעו תשעה. סוללות ההוק שהוצבה באי־ זור מול קנטרה, פגעה באחר המטוסים ושבריו נפלו לתוך האגם המר. מטוסי קרב שהוזנקו לאחר מכן, רדפו אחר המטוסים המצריים, ואלה חמקו חזרה לשטח מצרים. היה זה יום שבת. ארבעה מטוסי סקייהוק של רה. בלילה שלאחר מכן, יצאו)מבצע"גביר אל בלאח צפונית לאיסמעילה. הטייסים צפו פגיעות טובות. 473 לילות ארומים בשמי התעלה דרום התעלה - מטרות התקיפה ב״גביר במטוס של המיגים נשארו מעל הדלתא. שלושה זוגות של עמדות נ״מ וסוללות תותחים במרכז התעלה. לאחר ההפצצה יצאו המטוסים לצלוף בעמדות הנ״מ שהסגירו את מיקומן בירי של נותבים. תותחי הנ״מ מהאי אל באלח, היו הטורדניים במיוחד. מטרת הלילה הבא שישה זוגות של בליל רה. ״יש לתקוף בתיאום בין בני הזוג- אחר ׳מושך את האש׳ בעור השני מפציץ את המקור, ולהיפך״ נכתב בפקודה )גביר מטרה חילופית רק מערבית לתעלה סואץ, ולא רחוק יותר משלושה ק״מ מהאי באלח״. כמתואר למעלה, תותחי הנ״מ שהוצבו על האי היו מטרד רציני למטוסים התוקפים, והוחלט לפעול 474 רוח רפאים מעל קהיר במיוחד נגרם, כרי לרכך את האש נגר המטוסים התוקפים. את היעדים בליל הפעם האירו פצצות הנפל׳׳ם את הלילה בצפון האגם המר, ואיזור פורט איברהים, שעה ארוכה. מבצע ״גביר ייסות את הלילה לארום ואת המוצבים למלכודות מוות עבור החיילים המצריים שהיו בהם. המצרים החליטו להגיב על מבצעים ליליים אלה. ארבעה מטוסי מיג ליכו פצצות על קנטרה. במקביל תקפו ארבעה מטוסי סוחרי את כוחות צה״ל מול כברית, בפצצות וצלפו לעברם באש תותחיהם. בשני המקרים לא היו נפגעים. בפעולה אחרת טענו המצרים כי הותק- פה מפקרה ימית של צה״ל בראס סודר. התברר כי היה זה מטוס בודה שהטיל מספר פצצות שנפלו סביב הבסיס, בלי לגרום נזקים. 475 לילות ארומים בשמי התעלה , ״פורצי הגשרים״ ב מבצע ״תרנגול הצוותים של טייסת טיסת ההפצצה הראשונה שנערכה במטוסי נורד)ליל מספר שינויים בשיטת הפעולה. שלא כמו בטיסות הראשונות, הוחלט לערוך ״יעפי זיהוי״ על פני הגשרים, לפני שהמטענים הכברים יוטלו על המים. ״טעות הניווט במבצע ׳בצורת׳ גרמה לנו לשי- נוי בתפיסה. בגלל השינוי הזה, כמעט ולא חזרנו משם״ סיפר שלמה ברכה, שגם במבצע זה היה הנווט הבכיר של הטייסת. כחצי שנה לאחר המבצע הראשון, למרות שמטוסי הפנטום כבר היו בארץ)אולם טרם הוכרזו מבצ- עיים( הוחלט לבצע פעולת הפצצה רומה, נגד הגשרים בנגע חמרי ובאיסנה. לאחר שפרטי הנתיב נלמרו היטב, בעזרת צילומי אויר מגובה נמוך שבוצעו במיוחר למשימה, נערכו תרגולים של הטלת .18 המטענים והצוותים זומנו לתדריך. אותה עת פיקר על הטייסת יצחק ברקן הפעם הוחלט להטיל את מטעני ה״אשלגן״ במבנה: מטוס אחד מוביל בעוד מספר שתיים טס מאחו- ריו ומשמאלו וכ־ מטרים מהגשר. ההטלה תוכננה במעלה הנילוס מדרום לצפון, ובכיוון הזרימה של המים. לפי התכ־ 476 רוח רפאים מעל קהיר נון המטוסים היו אמורים להגיע מדרום ליעד, גשר סוהייג/ לטוס מזרחית לו לאחר מכן לפנות צפו- נית ליעד בפניה שמאלית לכיוון דרום, להקיף את הגשר ולהשלים את הפניה ולאחר מכן לטוס מדרום לצפון למעבר ההטלה של הפצצות המיותרות. הכוונה היתה שבמהלך הפניה יוכל הנווט לבחון את מהירות הרוח וכיוונה. בליל שניים נועדו לביצוע המשימה ושלישי כרזרבה. היתה זו שעת לילה מאוחרת, וירח מלא עמד בשמים. לאחר שנברקו המטענים יצאו המטוסים לדרכם. הנודדים חדרו למצרים בגובה נמוך, וטסו מעל המדבר הגרול והעוין. סיפר יצחק ברקן, מפקד טייסת שהאף כבד, דבר שהוריה מהירות, ולכן קיצרנו את הנתיב לא־טור. בחציית המפרץ, מגדלי הקירוח שמשו כנ״צ. מהם לקחנו שמאלה על מנת לא להתגלות. בגובה ירדנו דרומה לאורך הוארי, שנראה היטב בליל הירח, ומשם פנינו ימינה לאורך הואריות, וכך בין .19 הצוקים וההרים ראינו את עמק הנילוס״ המטרה היתה גשר הכביש הרחב ליה העיר סוהייג׳ שעל הנילוס. הטייסים והנווטים הבחינו, להפ- תעתם, כי בעת שנכנסו לשטח מצרים, היה כל איזור הנילוס מואפל, והדבר עורר בהם חשדות רבים. ממירע שהגיע ליריהם אחר כך התברר כי המטוסים נתגלו, והמצרים החלו לגלגל את המערכת כרי ליירט אותם. מטוסי הנורד נפגעים ״המשכנו לטוס בחושך מוחלט, עד למטרה. לא היתה טיפת אור. כשהתקרבנו לגשר נגע חמאדי התחלנו לערוך, לפי ההוראות, יעף זיהוי, ואז נפתחה עלינו אש נ״מ נוראית. טסנו בתוך ים של כדו- רים נותבים מכל הכיוונים״ סיפר הנווט שלמה ברכה. ״סיימנו את יעף הזיהוי ופנינו ליעף ההטלה״ סיפר ברכה שהיה במטוס מספר שתיים, ״כל הזמן היינו נתונים תחת אש בלתי פוסקת. ממש ראינו את הכדורים נעים לעברנו בקצב מטורף״. מטוס הנודד המוביל נפגע בצינור הדלק של אחר המנועים. המנוע הפסיק את פעולתו בתוך זמן קצר, והצוות הגביר את פעולת המנוע השני וטס על מנוע זה, מזרחה לתור החושך. כרי להקל ממשקל המטוס הטיל הצוות את מטען ה״אשלגן״ לקרקע וזה התנפץ בחולות המדבר. רגע לפני הטלת המטען, הודיע גם מספר שתיים כי נפגע במיכל הרלק ובכנף. הרלק נזל במהירות והמיכלים הלכו והתרוקנו. אולם צוותו לא ויתר: הוא ביקש אישור להטיל את המטען למרות הפגי- עה, אולם נענה בשלילה וקיבל הוראה לחזור מיד לשטח סיני. הצוות הטיל את ה״אשלגן״ כאשר מרעומיו דרוכים והתרחק מן האיזור)המטען נחת על החולות ולאחר מכן התפוצץ כמתוכנן כאשר עשרות סקרנים התקבצו לידו(. מטוס הנורה לא היה ידוע כמטוס בטוח במיוחר להטסה במנוע אחר. הטיסה במנוע אחד גורמת קשיים בהטסת המטוס תקופה ארוכה מרי. לבר מהפגיעה במנועים, ספגו המטוסים פגיעות גם בחל- קים אחרים של המטוס ובמערכות. הטייסים ואנשי הצוות בחנו את המצב והחליטו לנחות מיד בשרה אבו רודס. שני המטוסים הצטרפו למבנה פתוח, וטסו בגובה נמוך מאה מעל המדבר ולאחר מכן מעל מימי המפ־ 477 לילות ארומים בשמי התעלה שלושת דגמי הסטרטו- ל״א )מימין(, תובלה )למטה( ונושא מטענים גדולי נפח רץ. הם היו בכיוון אבו רורס אולם לא הצליחו לזהות את המקום אלא לאחר שנורו מהמגהל שם שתי רקטות ירוקות. לאחר התחקיר ואיסוף המוהיעין התברר כי המטרות לא נפגעו. כמו כן התברר לאחר מעשה כי המו־ ריעין לפעולה היה לקוי: המטוסים האיטיים והפגיעים נשלחו לאיזור מוגן היטב, רווי סוללות תות- חים וטילי נ״מ שהוצבו על כל הגשרים והסברים האיסטרטגיים במצרים. כמו כן התברר כי המצרים התקינו רשתות למרגלות הגשרים הגדולים, ואלה היו מונעים ממטעני ה״אשלגן״ להסחף ולהתפו־ צץ ליד בסיסי הגשרים. 478 רוח רפאים מעל קהיר ה״מפציץ החדש״- הסבת מסוסי התובלה למפציצים היתה החלטה תמוהה מטוס הסטרטו כמפציץ ארוך־טווח אחד הרעיונות המוזרים ביותר שפותח, ונוסה במהלך מלחמת ההתשה, היה הרעיון להחזיר את מטוסי הסטרטוקרויזר עשרים שנה אחורה, לתקופה בה שימש אביו־מולידו כמפציץ איסטרטגי. ואכן מסתבר כי לא רק מטוסי נורד נוראטלם הוסבו לשמש כ״מפציצים״. ערב מלחמת ששת הימים בחנו אנשי חיל האויר, יחד עם מהנדסי התעשיה האוירית, הסבת מטוסי סטרטוקרויזר/סטרטופרייטר כדי לשמש כמפציצים. הרעיון לא נזנח, ולאחר המלחמה המשיכו צוותי התכנון בפיתוח הרעיון. מטוסי תובלה גדולים אלה, או ״ענק״ בשמם בארץ, היו פיתוח של מפציצים כבדים מסוג - הכנפיים, הזנבות וכל מערכות המטוס - אומצו ממפציצים אלה לאחר המלחמה, ויצרו מטוס תובלה ותדלוק עבור ציצים המקוריים היו מהירים, בעלי כוונות הפצצה מתקדמות, ותאי פצצות מתאימים, הרי במטוסי התובלה תוכנן לשאת את הפצצות על ״עגלות", ולהטילן דרך הדלת האחורית של תא המטען, כפי שנעשה הדבר במלחמת העצמאות. לא ירוע מה היה הגורם שעודד מחרש את פיתוח הרעיון הנואש וחסר הסיכוי הזה. אולי היה זה האי- סור שהטילו האמריקנים, על שימוש במטוסי הסקייהוק, לפחות בחורשים הראשונים לאחר הגעת המטוסים לישראל, כדי שלא לעורר את זעמן של מדינות ערב. מהנרסי התעשיה האוירית, תכננו ויצרו עגלות נשיאה אלה, עליהן הונחו פצצות במשקל של מאות ק״ג. הסיכונים בהטלת פצצות בשיטה זו היו גבוהים, והיה חשש כי העגלות יפגעו בצירי גוף המטוס וייתקעו בצורה העלולה לגרום לאיבור השליטה במטוס בגלל בעיות איזון. גם תנועת הפצצות, תוך שינוי מיקום מרכז הכובר של המטוס היו מקור פוטנציאלי לבעיות. מטוסי ה״סטרטוקרויזר/סטרטופרייטר, היו מטוסים איטיים ומסורבלים, וסיכוייהם לשרוד, גם בטי־ 479 לילות ארומים בשמי התעלה 'ו י1!!Iff Tw^ % . 4 ן חזרה למלחמת העצמאות- את הפצצות היתה כוונה לגלגל מבעד לפתח האחורי פות הפצצה ליליות, בסביבה בה פעלו טילי קרקע־אויר ומטוסי קרב ליליים, היו קלושים ביותה. למרבה המזל נכנסו מטוסי הפנטום ארוכי־הטווח לשרות, והרעיון הנואל להחזיר את ה״סטרטו״ לתפקיד מפציץ, לא פותח מעבר לניסויי ההתקנה בתא הנוסעים. 480 פרק נאסר: ״גבנו אל האבדון״ נאסר: ״גבנו אל האבדון״ קהיר, הפנטומים כאן! מפקר חיל האויר, מוטי הור, שהותיר ער כה את תכנון הגיחות לאנשי המבצעים, החליט על מבצע מיוחד, תודעתי באופיו, שידגיש בפני מדינות ערב, ובמיוחד מצרים, כי נפתח עירן חדש בשליטה האוירית של ישראל בשמי האיזור. הוא התכוון להכריז על כך בצורה רועמת. שותפים לו היו מפקרי טייסות הפנטום: ״המחשבה היתה כי אין בכוחן של תקיפות ופגיעות להש- פיע עליהם, שיחרלו מהפגזותיהם בתעלה״ אמר אביהו בן נון, ״רצינו באפקט פסיכולוגי גדול, כרי .1 שכל מצרים תשמע ותיווכח בכוחו של הפנטום״ היתה זו שעת בוקר מוקרמת של ה־ מפקרי הטייסות ונווטים משתי הטייסות, שמואל חץ־דוד יאיר ואביהו בן־נון־אייל אחיקר )לוס(, המריאו מחצור, יצאו בגובה נמוך לעבר סיני, חצו במהירות גבוהה את התעלה בין שני האגמים ופנו שמאלה ודרומה לעבר קהיר. המטוסים הגיעו לקהיר כמה דקות לאחר הזריחה. אובך רב כיסה את שמי מצרים, אולם אנשי הצוות יכלו להבחין בראשי הפירמירות הבולטות באיזור גיזה דרומית לקהיר. כאן דחפו את המצערות למנועים עם ״פלפל״ מלא- צללו, התישרו והאיצו למהירות הקול. ״עבדנו בדיוק כמו שצריך״, כתב לימים אביהו בספר הטייסת, ״והמכשירים הראו שאנחנו במאך 0.94 בין האנטנות של קהיר, כאילו אנחנו מכוניות שנוסעות ברחוב הראשי. מצב הרוח היה רע, כי על המכשירים לא הופיע מאך, וחזרנו הביתה. רק כשחזרנו ושמענו על התוצאות, התברר לנו שגרמנו נזק הרבה יותר חזק מהצפוי. הסתבר כי למרות שהמטוס עצמו לא עבר את המאך, שפות ההתקפה פנטום רועם מעל קהיר בינלאומי - כפי שצולם על ידי א״ל במטוס מספר שתיים 482 רוח רפאים מעל קהיר 14 שלו עברו את מהירות הקול - מה שיצר אפקט החף חזר הרבה יותר״ ההר הספיק כדי ליצור ״פס של הרס״ לאורך קהיר. זגוגיות של אלפי מבנים נשברו והה המטוסים זעזע גם את החלונות בביתו של נאסר וחלף מעל שהה התעופה הבינלאומי של קהיר. שני הפנטו־ מים הותירו אחריהם שובלים ארוכים של הרס, פנו דרומה ומזרחה, התרחקו למדבר, וחצו את מפרץ סואץ בדרכם לנחיתה בחצור. תוצאות טיסת הפנטומים בשמי קהיר התפרסמו למחרת בכל העתונות הבינלאומית, וקהיר נבוכה. נאסר: ״גבנו אל האבדון״ ב־ המילטנטיים, והנואשים ביותר, בתקופת המלחמה. ״הדרך היחירה העומדת בפני מצרים ובפני . הדבר היה אך ביטוי, לתחושת 2 האומה הערבית כולה, היא מלחמה לחיים או למוות״ אמר נאסר חוסר האונים של נשיא מצרים והפיקור הבכיר של הצבא, לנוכח פעולות צה״ל. טיסת הפנטומים מעל ארמונו לא הוסיפו גם לבריאותו האישית. שנים לאחר מכן התברר כי מצרים עמרה באותם ימים בפני התמוטטות צבאית. צבא מצרים, למרות הציור הרב והאימונים שעבר בסיוע רוסי צמוד, לא יכול היה להגן על שמי מצרים, שלא לדבר על פתיחה במלחמה חרשה. זאת בעור מטוסים מתקהמים - פנטומים וסקייהוקים - מגיעים לישראל וצה״ל ממשיך לפעול בעומק מצרים, בלי שהצבא המצרי יוכל לבלום פעולות אלה. ״ההרגשה אשר חייבת להשתרש בקרבנו היא שאם האויב נלחם וגבו אל הים - הרי אנו נלחמים כשגבנו אל האברון. אם הוא איננו יכול להרשות לעצמו להפסיד אף מערכה אחת, הרי גם אנחנו 483 נאסר: ״גבנו אל האבדון״ איננו יכולים להרשות לעצמנו להפסיד אף מערכה אחת״ אמר נאסר בנאום שארך מספר שעות. אך לא רק טיסת הפנטומים המביכה בשמי קהיר גרמה לתגובה הנואשת של נאסר. ההתפתחויות הצבאיות בחודש נובמבר פיקוד ההגנה האוירית של מצרים, ויש לעשות מעשה דרסטי ולפנות לרוסים כי יקבלו עליהם את הגנת שמי מצרים. בינתיים נמשכו ההתכתשויות מול מרכז התעלה. ב־ .3 היתה זו חזרה על מבצע רומה שנערך בליל זוג מטוסי סקייהוק של גלא- אחר המחנות המרכזיים של הצבא המצרי במרכז התעלה. ״נראו פגיעות באיזור המגורים ונפגעו שני בניינים. כל מטוסינו חזרו בשלום״ נכתב במברק שנשלח למחרת לטייסות. 484 רוח רפאים מעל קהיר משחתות מצריות תוקפות את צפון סיני הבום בשמי קהיר, ההפצצה המוצלחת של סוללת הטילים ושיפור היכולת בקרבות אויר, עוררו את מוטי הוד לשלוח גם את מטוסי הפנטום לפטרולים ליירוט. המצרים החליטו להגיב ומהומה לא קטנה התחוללה במשך לילה שלם מול חופי הבארדוויל בצפון סיני. במוצאי שבת, ליל מטרות של צה״ל בבסיס בלוזה, על כביש אל עריש קנטרה בצפון סיני. הספינות שטו לאורך החוף וירו כמאתיים פגזים מתותחיהן אל המחנות שהיו לאורך כביש קנטרה אל עריש. יחר עם ספינות המלחמה, ולמרות מזג האויר הגשום, הם שלחו לאיזור גם מטוסי מיג כרי לתת חיפוי לכוחות הימיים. באמ״ן ובחיל האויר לא ידעו האם מדובר בספינות מלחמה רוסיות או מצריות. בשל כך הבדיקה היתה ארוכה והתגובה מושהת. המשחתות המצריות תקפו במשך כשעה שלמה, לפני שהגיעו לאי־ זור מטוסים ישראליים. בין אלה היו שני מטוסי פנטום, שהוחזקו שעה ארוכה בכוננות הזנקה, על הקרקע. כאשר נראו המטוסים המצריים באויר, הוזנקו הפנטומים ויצאו לצפון סיני. היה יתרון לשלוח מטוסים מסוג זה, שהיו מצויירים במכ״ם ארוך טווח ובטילים מונחי מכ״ם, במקום מטוסי המירז׳ שמערכותיהם לא הצטיינו באמינות רבה. בשעה קים לאויר היה גם עמוס עמיר, מפקד טייסת שיצאו מן המשחתות, ומסרו דיווח מן האויר על מיקומן. ״היה עלינו נ״מ פרוע מן הספינות״ נזכר רוזן. הבקרה, זהירה ומהססת, לא איפשרה לו להיכנס לתקיפה, אלא כאשר הדלק כמעט כלה ממיכ־ ליו. בעוד ראובן מניר נכנס עמוס לצלילה על אחת הספינות. רשפי האש של התותחים גרמו לו לתחושות מוזרות. הוא צלל, יצא מהתקיפה ומטוסו נותר חסר מהירות מעל הספינה. הוא נכנס לור־ טיגו ממנו נחלץ תוך זמן קצר. כאשר תקף, האניות היו כבר בנסיגה מערבה, ומבנה נוסף של שהוזנק למקום תקף אותן, אבל ללא תוצאות. מטוס נוסף המריא בשעה לתקוף את המשחתות. ההנרה החלה בשעה שני מטוסי סקייהוק של טילי אויר־אויר נגד אניות תקיפת המטרות הימיות בשעת הלילה, ומזג האויר הסוער, לא הביאו לתוצאות טובות. המטוסים של לילה לא הוסיפו לריוק. כולם ציפו גם למטוס הווטור של מרמת דוד ולהאיר את שמי הלילה. אך זה לא הגיע משום מה. שני מירז׳ים של טייסת נתנה להם כל סיכוי לראות את הספינות. הן שמרו על משמעת אורות חמורה וגם מערכות המכ״ם 485 נאסר: ״גבנו אל האבדון״ שלהם, מסתבר לא הופעלו. כל אחר מהמטוסים נשא בגחונו טיל מסוג מטרה ״יהלום״(. מה עושים נגד משחתות גדולות בשעת לילה? הטייסים העלו רעיון מקורי: היות והטילים הם מונחי מכ״ם והמשחתות הן מטרות מתכת גדולות במיוחד, אולי ניתן לשגר אותם לעבר הספי- נות בהנחייה של מכ״ם המטוס. אך היה זה נסיון נואל: במקרה הראשון ניתקה ההצמרה של המכ״ם והטיל נפל לים. יהודה קורן, אחר מטייסי המירז׳ים, לא וויתר: הוא החליט לשגר גם את הטיל שלו, לעבר אחת המשחתות. הוא עקב אחר האור הכחול שהיווה הצמדה של מכ״ם הסיראנו, ובהיותו בטווח של מירד ויהלום - קורן מצא שימוש חדש לטיל המאטרה: טיל מונחה אויר־ים על כפתור השיגור. הטיל יצא מתחת למטוס בלהבת אש אדירה שהאירה את כל הלילה. הטיל ניהג כלפי מטה, והיה נרמה כי הוא עומד לפנות לעבר הספינה, אך הוא נעלם בתוך המים. יהורה פיטרל עוד דקות אחרות בלילה החשוך, כאשר בשעה הנמצא בקרבתו. מטוסי הסקייהוק של נכתב: ״קורן הופנה ליירוט המיג. בדרכו למפגש חלף אותו, בכיוון נגדי, מטוס מואר. הוא חשב שזה מטוס שלנו שמודחק. אחר כך הסתבר שהיה זה מיג - והאור היה המבער האחורי. כשנאמר לו לשבור כי יושבים עליו, פנה וראה את המיג בגלל המבער. הוא תמרן לעבר המיג, ואז התישר המיג, סגר . מטוס נוסף של 4 מבער והתרחק עקב מהירות עודפת. משלב מוקרם היה המירז׳ במנוע יבש״ הוזנק לאיזור כרי להניר, אך הקרב נגר המשחתות היה חסר תוחלת. הן כבר נסוגו לעבר פורט סעיד. סמיר מיכאיל, אחר מן הטייסים המצריים, שנשלח לפטרול מעל הים באותו לילה, סיפר על גיחתו: ״ראיתי נורים ונאמר לי על ידי בקר הקרב, שיש שם ארבעה מטוסים התוקפים אויר־ים. לא ידעתי שהיו לנו ספינות שם. כך שתפסתי מטוס אחד במכ״ם, אולם ברגע זה שמעתי רעש ברריו. הם שיבשו את תדר הרריו שלי עם הבקר בעוצמה גבוהה מאה. ואז הנורים נפסקו. המטוס שהיה במכי׳ם שלי 486 רוח רפאים מעל קהיר .5 צלל ואני איבדתי קשר בגלל ההחזרים״ לאחר דקות ארוכות של התכתשות ונסיונות לפגוע במשחתות הנסוגות, הוזנקו גם שמואל חץ־ אך לא גילו את המטוסים המצריים. אנשי האלקטרו- באיזור, מנחם עיני, מטייסת ניקה של חיל האויר גילו פעילות רבה על מסכי המכ״ם והמקלטים שלהם. בשל כך חששו במפקדת חיל האויר כי מדובר בספינות רוסיות הנושאות טילי ים־אויר, העלולים לסכן את המטוסים. עיני כיוון את אונת המכ״ם לעבר הספינה ולפתע היא הפסיקה לשדר- כל המערכות האלקטרוניות שלה נדמו ברגע שהיתה הצמדה על הספינה במסך המכ״ם של הפנטום. הפעילות נמוגה שם זה מכבר והפנטום חזר לנחיתה. אנשי המבצעים כינסו למחרת את הטייסים שהשתתפו במבצע הרחקת המשחתות, ועמרו על בעיות בתפעול כוחות אויריים נגד מטרות ימיות. בין השאר התברר כי לא לכל טייסי הכשרה לתקיפה אויר־ים וכי מטוסי הווטור של אלא בשלב מאוחר מדי. כך גם מטוסי האורגן של למחרת יצא עוד זוג מטוסים לפטרול מערבית לפורט סעיר, כדי לאתר את המשחתות המצריות. הן נתגלו בים הפתוח, אולם החשש כי מדובר באניות רוסיות מנע את תקיפתן. התגובה הישראלית על ״תקיפות הלילה הימיות״ של מצרים על בסיסי צה״ל בחוף סיני, נערכה למחרת, אולם היא היתה קלושה בהיקפה: ״ב־ דרומית לאיסמעיליה. משך התקיפה נורתה אש נ״מ בלתי יעילה מאיזור המטרה. נראו פגיעות באי־ זור המגורים ונפגעו כנראה שני בניינים״ נכתב במברק שנשלח ליחידות חיל האויר למחרת. היה זה ביצוע שלישי וחוזר של מבצע ״גביר זוג המטוסים הדו־מושביים, ובהם ״טייסים מנוסים" כלשון הפקורה, נשאו נורים בהם הנירו לעצמם ופצצות 487 נאסר: ״גבנו אל האבדון״ פנטום מול מיג לפנטום, שתוכנן כ״מטוס להגנת הצי״ וצויד רק בטילים, היו מגרעות מובנות כאשר התמודד בקר- בות אויר הרוקים- המטוס לא היה יכול ״להחזיק״ ורות התקפה גבוהות, ולא לפנות בצורה חריפה. הצי האמריקני פתר את הבעיה שנים לאחר מכן, על ידי התקנה של מערכות השבת־אויר על ההג- אים, כרי להגביר את יעילותם. חיל האויר האמריקני, תכנן מדפים קרמיים שהצמית את הזרימה מעל הכנפיים ומנעו מהמטוס לאבר את העילוי)מה שכונה לימים ״כנף רכה״( אולם מערכות אלה יותקנו רק בשנים הבאות, כאשר גם טייסי ארה״ב יכוו בלחימה אוירית מול מטוסי מיג .6 ויטנאם פנסום בכוונת - ס״ם׳ המירד חשו לעתים שמחה לאיד כש״הפילו״ פנמום באימון אולם לא רק נושאים טכניים הגבילו את ביצועיו של המטוס הגרול. טייסי הפנטום הראשונים של חיל האויר הוטלו לסערת הקרב, בטרם מיצו את יכולת המטוס ואת יכולתם. בשלבים הראשונים של קליטתו, התיחסו אליו אנשי המבצעים של החיל, ואלה אשר הכינו את פקורות המשימה)פ״מ(, כאל ״פלטפורמה" בעלת טווח ארוך, המסוגלת לשאת מטען משמעותי של חימוש. לא מפתיע כי ברוב הגיחות של מלחמת ההתשה, יצאו זוג מטוסים לתקיפה- הם יכלו להטיל כמות חימוש השווה לזו של שמונה מטוסי מירז׳. שתי סיבות אלה - הטכניות והאימון הבלתי מספיק - הגבירו את החששות בקרב הפיקוה הבכיר, לפני שהטילו את המטוס לקרבות אויר. הרבה מידע שגוי ואמיתי, התפרסם אז בעתונות האמריק- נית על חסרונותיו של הפנטום בקרבות אויר צמורים. כתבי העת המקצועיים פרסמו, מפי טייסים, 488 רוח רפאים מעל קהיר חושפים את סודות המיג לטייסי חיל האוויר הישראלי, היתה הזדמנות טובה ללמוד את ביצועיו וסורותיו המבצעיים של המיג טיסות במטוס, בהן הושוו ביצועיו לאלה של המירז׳ בתצורות שונות. מול רני טס בטיסות השוו- את הביצועים רס׳׳ן עזרא אהרון, איש ענף אמל״ח, שהיה מותיקי טייסת בטיסות אלה נמצא כי הגאי המיג ״מתקשים״ כאשר הוא טס במהירויות גבוהות מ־ הטייס להפעיל כוח רב כדי לתפעל אותם. כמו כן נמצא כי ביצועיו בגובה רב נחותים יחסית. הרוסים המליצו לטייסים המצריים והסוריים לבצע ״יירוטי משיכה״ לעבר המטוסים הישראלים ולפעול במישור האנכי, יותר מאשר במישור האופקי. מול הפנטום התבררו שיטות אלה בחס- רון: הפנטום היה מהיר, והיה לו כוח רב, במיוחד במשיכות לגובה רב. עם כך נמצא כי בגובה מעל בות בגובה נמוך, ולנסוק מול המיגים ער לגובה של האמריקני כמעט בכל מצב. במהלך המלחמה בוייטנאם סבלו האמריקנים ממטוסים שנבנו ליי- רוט מפציצים ולא התאימו לקרבות אויר הרוקים, וגם מהכשרה לא מתאימה של טייסים לחת־ מודרות מול המיג המיג העיראקי- חיל האויר בחן היטב את היתרונות והחסרונות של המטוס הרוסי ישראל היתה מוכנה להעביר את המיג ציוד ומידע מודיעיני. האמריקנים הססו. תת־אלוף בני פלד אמר להם: ״הגיע הזמן שתבינו .7 שהדם שלנו לא פחות אדום משלכם״ רק לאחר שהאמריקנים נענו, הועברו המיגים לחיל האויר האמריקני, שהקים באיזור נסתר של בסיס נליס, בסיס סודי, בו נלמרו ביצועיהם של מטוסים אלה. לאחר זמן מה הגיעו למקום גם טייסי חיל האויר הישראלי לארה״ב, כדי להתאמן מול המיגים. 489 נאסר: ״גבנו אל האבדון״ תיאורי קרבות אשר רמזו על בעיות תפעוליות רבות. מומחים של חיל האויר האמריקני, אשר למדו את לקחי קרבות האויר בשמי וייטנאם מול המיג במיוחר בגובה נמוך ובמישור האנכי- שנועדו לנצל את יתרונותיו של הפנטום מול אלה של המיג 21 טייסי חיל האויר רצו לבחון הכל בשמים- שם יתמודדו מול מטוסי המיג כו להגיע למצרים. במהלך השבועות הראשונים בהם נקלט המטוס בטייסת שות של קרבות אויר מול מטוסי המירז׳ - מטוס הקרב המתקדם ביותר של החיל. מטוס זה היה אמור לרמות את ביצועיו של המיג התוצאות המייריות לא היו טובות. הפנטום היה גדול וכבד, מעשן למרחוק, ולא התקרב ליכולת התמרון של המירז׳ הקטן והזריז. מול טייסי הפנטום הלומדים עריין, התיצבו אלופי טיס, "אייסים״ לכל דבר, שהכירו את מטוסם ככף ירם, נלחמו בהם במלחמת ששת הימים וההתשה, וידעו לנצל את כל היתרונות שלהם. על קירות טייסות המירז׳ ובספרי הטייסות הוצגו צילומים של כוונות המירז׳ כאשר הפנטום ממלא אותן- ומאחור. והיתה לכך סיבה נוספת, אנוכית: אלופי הטיס הרכובים על המית׳, לא היו מוכנים שיטלו מהם את הבכורה בקרבות אויר. התחושה שלהם היתה כמעט רומנטית כאשר נאבקו על שמירת מקומם כ״ריכטהופנים״ וג׳והני גיוהנסונים״ של המלחמה. ״הפנטום- מטוס מעולה לתקיפת קרקע״ אמר גיורא אפשטיין בחיוך, לאחר שעשה הסבה למטוס... ונשאר במירז׳ים. ״שהפנטומים יצאו לתקיפת מטרות קרקע״ הציעו רבים מטייסי המירז' בביטול. היתה כאן כמעט שמחה־חברית לאיד. טייסי הפנטום - רובם טייסי מירד בעבר הלא רחוק - לא היו מוכנים לקבל זאת בפשטות. הם נחתו לאחר אימוני קרבות האויר, ופנו חזרה לספרי הטייס וללימוד נתוני מעטפת הטיסה. שם מצאו כי למטוס יש עדיין יתרונות רבים בגבולות המעטפת, בניצול מנועיו האדירים ובטווחי מערכות הנשק. עם הזמן בנו טייסי הפנטום יכולות, וכבשו תחום אחר תחום. היו להם כמה יתרונות בסיסיים מול המיג לרריוס המבצעי של טילי האטול של המיג, וגם בירי חזיתי. מהירות הטיסה וכושר התמרון של המטוס בגובה נמוך, היו גדולים יותר משל המיג והיתה לפנטום הרבה אנרגיה: הפנטום, אחרי שהתנקה מהפצצות, היה יכול לנסוק לשמים במבערים מלאים, בעור מנוע המיג מחרחר ומאבד רחף בגבהים מעל טייסי הפנטום להציג מירה גבוהה של מיומנות בשליטה במטוס הכבר והגדול, בתמרוני המיקה ממטוסי הקרב הקלים יותר, ובתפעול נכון של המערכות. "עשינו קרבות מול המירז׳ים״ אומר רמי הרפז. "בקרב הרוק המירז׳ים היו'דופקים׳ את הפנטום בלי בעיות. מול המירז׳ והמיג צריך לנצל את הפוטנציאל של הפנטום. לפתוח את הקרב. מתחילים פניה, 290 .8 יושב לך על הזנב- זה הפתרון. הרעיון היה לא להגיע למצב שהמיג יושב לך בכלל על הזנב׳׳ 490 רוח רפאים מעל קהיר הפקודה: קרבות אויר רק מטווח רחוק למרות תחושת הבטחון הגוברת בקרב טייסי הפנטום, במפקרת חיל האויר היו יותר זהירים. הם קיבלו את תוצאות קרבות האויר והבינו את המשמעות שלהם. מפקר חיל הארה אישר לטייסי הפנ- טום, בשלב זה, להכנס לקרב רק מטווח ארוך, שם יש יתרון לטילים. הוא אסר להתקרב לטווח תות- חים או להכנס לקרב הרוק עם המיגים. אומר על כך אביהו בן נון, מפקר טייסת שלהם - עם הנסיון שהם צברו וכל זה, ובינינו - שהיינו חרשים על המטוס והיה צריך להכיר אותו ולהיות אתו ברמה שנוכל להלחם במירו׳ים - לא היתה ענין פשוט. וה לא היה דבר טבעי ומובן מאליו שאתה יודע איך לעשות קרב אויר. בפנטום אתה גם לא עושה אותו באותה דרך. עשינו השוו- אות ביצועים ותרגילים משותפים וכך הלאה. ״בהתחלה ממש, בכל קרב כזה שעשינו נגר המירז׳ים- ולא משנה נגר איזו טייסת- הם עלו עלינו בקרב צמור והרוק. הפנטום לא יכול להתמודר עם המירז׳ בקרב צמוה ובמהירויות הנמוכות, אבל יכול להתמודר הרבה יותר טוב ממנו, בשילוב כל המערכות שיש לו, עור לפני שמתחיל הקרב. אחרי ומן לא רב - מספר חודשים - נוצר איזון, וכל צד ירע מה היתרונות ומה המגבלות שלו מול הצר השני. ״למרבה המזל, לא היינו אחד נגר השני- אלא באותו הצר. למיגים לא היה את אותה פרי- .9 בילגיה״ יצחק פיר, היה קצין ההדרכה של מאומנים מספיק והיה פחד)בעיקר פוליטי( מנפילת קורנס בקרב אויר. מה עור שהיו חילוקי ריעות למי העדיפות בקרב האויר: לקורנס או לשחק. ראשית זה היה אישי- ענין של נסיון. שנית מסתכ- לים על הגראפים ורואים את היתרון של כל מטוס. לימרנו את טייסי הפנטום שאי אפשר להלחם נגד שחק כמו נגד קורנס. המסקנה של תוצאות הקרבות בטייסת היתה, שאין שום תירוץ ליפול .10 משחק. יכול להיות שלא תביא בריוק הפלה- אבל שהוא יפיל אותך- מה פתאום?!״ כמו כטייסות הסקייהוק, אשר הכניסו את המטוסים בחופוה לפעילות מבצעית, כך תכננה מפקרת חיל האויר לנצל את יכולתו המטוס, שלב אחר שלב. המטרה העיקרית היא תקיפה, חשבו אנשי התכ- נון- את יכולתו של המטוס בקרבות אויר נפתח מאוחר יותר. למרות האמור, לא אחת הסתבכו מטוסי הפנטום בקרבות הרוקים, ויצאו מהם וירם על העליונה. ואכן, לא הרבה זמן יכלו טייסי הפנטום לשפר את יכולתם ולהתכונן - הם היו להוטים להוכיח את יכולתם ולהפיל את המיג הראשון. כפי שהתפתחו הדברים, הם ״נשאבו״ אל תוך הקרב גם כאשר היו אמורים להתבונן בו מרחוק. כך התפתחו הקרבות של אמצע נובמבר 491 נאסר: ״גבנו אל האבדון״ רימון . שהוצאה ב־ 11 ״צפויה פעילות אוירית בגזרת ראס סורר״ נכתב בפקודת מבצע ״רימון בר. ״הכוונה להחזיק פטרולים נמוכים באיזור כדי שיוכלו להכנס לקרב בזמן מזערי״. היה זה הנוסח הרשמי של הפקוחה, אולם מאחוריה הסתתרה פקוהות משימה מפורטת, אותה יזם מוטי הוה, שנועהה ללכוה את הטייסים המצרים במבצע שכלל הטעיה, הונאה ומארב בשמי מצרים. שלוש טייסות הקרב הוציאו גיחות פטרול אחת ל־ ל־ תל נוף וחצור. פעולות אלה היו משולבות במבצעי תקיפה שחלקם היה פתיון למשיכת המיגים המצ- ריים. אך המיגים לא באו. מוטי לא נואש. . בה נכתב: ״חיל האויר ייזום קרבות אויר באיזור אל 12 ב־ חאפייר במטרה להפיל מטוסי אויב". השיטה שנבחרה: ״לאחר ביצוע ׳גביר יוכנסו ארבעה מטוסי שחק לביצוע מעגל אינדיאני במטרה להיות חיפוי על תקיפה. זוג מטוסי קורנס יבצע פטרול נמוך בשטחנו. זוג שחק נוסף, בפטרול גבוה בשטחנו״. גובה השיוט נקבע ל־ 20,000 במבצע היו אמורות להשתתף, לבד מזוג של טייסת הסקייהוק ולהיות פתיון, גם מבנים של טייסות ואחרים ״התחפשו לסקייהוקים״ במעגלי תקיפה מבוימים. כמו כן הוכנסו לכוננות גדור הנ״מ ומערך החילוץ והקשר. התימרונים החלו. מטוסי הסקייהוק תקפו בשעה טובות, והשמירו אותו וחלק מסוללות הנ״מ שנותרו שם. המירז׳ים ארבו והפנטומים רעמו בגובה נמוך מעל מרכז סיני. כולם ציפו להמראת המיגים משדות התעופה באיזור הדלתא. אך טייסי הקרב המצרים לא התפתו, וקרבות אויר לא התפתחו גם ביום זה. יום למחרת השתנתה פני התמונה. רימון ב־ בג׳בל עתקה, כדי לגרות מטוסי קרב מצריים להיכנס לקרב, ולהפיל אותם. עברי ואנשיו התכוונו . הפעו- 13 לטמון להם מלכוהת כפולה. במקביל לפקוחה זו יצאה לטייסות היירוט פקודת ״רימון לה תוכננה לשעה מטוסי אויב״ נאמר בפקוהה. מי היה צפוי להגיע לאיזור? אנשי המוהיעין צפו כי יהיו אלה ״מטוסי אויב משרה כותמיה בשעה המיוערת החל הקרב. את האקט הראשון ביצעו ארבעה מטוסי סקייהוק של טייסת הרביעייה יצאה מתל נוף דרך כרם שלום, וטסה בגובה נמוך לביר חסנה. הם חצו את המפרץ לראם סודר. מטרתם היתה להשמיר את המכ״ם המצרי בג׳בל עתקה, מעבר לסואץ ״כהי לחמם את האיזור 492 רוח רפאים מעל קהיר 1969 וז נובמבר מיג בכוונת של שרון- ההפלה הראשונה של שרון .14 ולגרור את חיל האויר המצרי לקרב״ אליהם הצטרפה רביעייה של מטוסי מירז׳ שטסה בגובה למטוסי הסקייהוק. זוג מטוסי סקייהוק תקף למרות העננים, בעור זוג שני המתין מזרחית להם בגובה רים ידעו זה מכבר כי הסקייהוקים ערכו בדרך כלל שני יעפים: הם תקפו את המטרות במצרים, יצאו לסיני, התארגנו וחזרו ליעף נוסף. על חמכ״ם ראו המצרים רק בליפים, שנעו על המסך במתאר דומה לזה של מטוסי סקייהוק. המצרים בלעו את הפתיון. הם ״הזניקו מטוסים רבים, עד ני״, הוביל מנחם שרון, סמ״ט א׳ הנלהב של טייסת הוביל מרום היו באויר מעט הרחק משם. מוטי הוד החליט לתת לטייסי הפנטום לטעום קרב אויר אמיתי - בזהירות ומרחוק. הוא שלח זוג מטוסים מעל סיני, מעבר לתחום המכ״ם המצרי"לפטרול נמוך בשטחנו״, מצוידים בדלק מלא, ארבעה טילי א״א וחימוש פנימי מלא. במטוסים היו אגמון־עיני וחנקין־אחיקר. הם נשלחו לפטרל צפונית לחוף סיני, כדי לבצע, לפי פקודה, יירוט משיכה על מטוסי אויב מתקרבים. רביעיית מטוסי הסקייהוק תקפה, חזרה לסיני, אבל במקומה נכנסה רביעיית המירז׳ים. המצרים לא הבחינו בתרגיל. מנחם שרון, הוביל את הזוג הראשון. מנחם, מושבניק שגדל בכפר פינס, וטייס קרב מצטיין, היה בלחץ: הוא היה סמ״ט בכיר של הטייסת, טייס לוהט שסיים בהצטיינות את קורס הטיס. את מלחמת ששת הימים עשה כסמ״ט בטייסת אורגן. הוא אהב את המירז׳. אבל בעוד חבריו צוברים הפלות, הוא עריין לא זכה להפיל אפילו מיג אחר. האמביציות שלו בקרב הזה היו גבוהות, והאדרנ- לין שטף את גופו באנרגיה סוערת. סיפר שרון: ״המצרים חשבו שהיו רק מטוסי סקייהוק באויר, כך שהם נכנסו. נכנסנו לקרב ואחרינו הפנטומים. הייתי נתון בלחץ - הייתי סגן מפקר הטייסת, ולרוב 493 נאסר: ״גבנו אל האבדון״ הטייסים שלי היו כבר הפלות. לי לא היתה הזדמנות עד לאותו אירוע״. את ההזרמנות הזו החליט לא להשמיט מיהו. ״המיגים באו לקרב בשני מבנים, שורה עורפית, עם הפרשי גובה ביניהם״ נכתב בתחקיר הקרב. שרון ראה זוג חולף משמאל, התיחם אליו ופנה לעברו יחר עם סלע. את המיגים האלה רצה לעצמו - הוא הורה לזוג השני ללכת לזוג המי־ גים השני. ״נפרדנו ואני נותרתי בקרב אויר אחד על אחר״ ממשיך שרון, ״התרכזתי במיג וזנחתי את כל שאר המטוסים. פנינו ואני סגרתי עליו. הוא פנה טוב, נראה לי שבפנייה לימין, המירז׳ היה טוב יותר מאשר המיג. סגרתי עליו והוא ביצע תמרונים מועטים ונואשים אחרונים. יריתי סרן יאיר סלע צרור קצר אבל החטאתי. התאוששתי. הצרור השני היה כמו מהספרים: הכוונת ישבה לו על הגוף, המרחק היה נכון, טווח קצר . המיג שהופל היה מספר שתיים של הזוג. שרון הנלהב משך מעלה ופנה לעבר המוביל. 15 נטש״ יאיר סלע שנפרה זה מכבר משרון, השליך את שלושת מיכלי הדלק שלו, וראה את שרון ומרום, כל אחד על זוג מיגים. כמספר שתיים נאמן ואחראי, הוא נשאר מאחור, חזר והזהיר מטוסים כאשר מיגים סיכנו אותם. פעם אחת אף הזהירו אותו לשבור, הוא בדק לאחור ומצא עצמו נקי. לאחר שניות אחדות נפרד משרון והצטרף לקרב של מרום. סלע התקרב כ־ ולא פגע, התקרב ל־ מיג שני הופל. בשלב זה נסחף הקרב לעומק מצרים, וסלע מצא עצמו מערבית לקהיר. הוא פנה חזרה ובדרך אף הספיק לראות ״ספירלה כלפי מעלה, ככל הנראה טיל״. סלע היה כבר קצר בדלק וחזר לנחיתה ברפירים. המיגים קיבלו פקודה לנתק מגע והחלו לחזור הביתה, מערבה לעבר הדלתא. זוג המירז׳ים השני, אותם הוביל מרום, החל לררוף אחריהם. מרום אף שיגר שני טילי ״ברקן״ - אחר לא ניהג והשני ניהג ולא פגע. למרות שהקרב התפתח, עריין לא נתן הוד לפנטומים את מילת הקוד להצטרף לקרב. אך אינך יכול לרחוף לוחמים למהומה ולעצור אותם לפני המגע הקריטי. טייסי הפנטום שעקבו אחרי הקרב היו כבר קצרי רוח, שטופי אדרנלין ולהוטים לקרב. המיגים התחילו לחזור הביתה. טייסי הפנטומים לא יכלו להתאפק. הם הצטרפו לקרב. 494 רוח רפאים מעל קהיר פנסום הפנטום מתפרץ לקרב ״יצאנו לפטרול בגובה נמוך מעל סיני״ סיפר יורם אגמון. ״חיל האויר היה הססני לגבי הכנסת הפנ- טום לקרב אויר. נתנו לנו אפשרות לפטרל בשטח שלנו. פטרלנו באיוור. ידענו שיש קרב. לפתע אני רואה מרחוק, וגבוה, פיצוצים וסימני קרב. אני מדבר עם הבקר והוא מרסן את התלהבותי: ׳יש קרב אויר. אתם תמשיכו לפטרל׳ הוא אמר לי. ואז ראיתי כידונים עפים. שמתי אף לכיוון, בלי להגיר שום דבר״. את יורם אגמון, המוביל, העסיק עכשיו אתגר אישי: הוא היה הטייס הראשון שהפיל מיג המירז׳. הוא רצה להיות גם המפיל הראשון בין טייסי הפנטומים. זה היה אתגר שקשה היה לעמוד בפניו. בירו השמאלית רחף מצערות ובימנית משך את הסטיק ונסק מעלה לקרב. במבערים לוהטים נכנס לאיזור דרומית לג׳בל עתקה. ״מחפשים את המיגים. בשלב מסוים אני רואה איוה פוף- כנראה בירון. אומר: ׳זהו זה- זה הקרב!׳ אהור חנקין טס בגובה נמוך. כאשר החליט המוביל להכנס לקרב, לא היה צריך לשכנע אותו- זה מכבר הוא נחשב לטייס חם ותוקפני. ״אנחנו והפנטום השני פתחנו מבערים וטסנו במהירות, חוצים . ״משכנו לגובה וזיהינו לפנינו רבי- 16 את ים סוף וחודרים בגובה נמוך לתוך מצרים״ סיפר אחיקר עיית מטוסי מיג יורם הבחין במיגים למעלה. הוא התארגן לקרב וביצע יירוט משיכה קלאסי תוך נסיקה לגובה 15,000 ברורה ״חנקין לשמאלי ושום דבר במכ״ם. אני מחליט לפנות אינטואיטיבית ימינה ומתגלים לפנינו שני מיגים. המרחק נותן לחנקין להכנס, הטיל שלו יוצא והמיג נופל". חנקין טס קרוב לצידו של יורם, וגם הוא התיחס לאותו מיג. אייל אחיקר, הנווט, אישר כי כל הנתר 495 נאסר: ״גבנו אל האבדון״ המפילים הראשונים בפנטום - סרן אהוד רונקין ורס״ן א״ל )לוס( אחיקר נים במגבלות, המספרים במקום, והטילים נעולים. הנקין לא המתין. למעשה האישור של יורם לירות הגיע אחרי שהוא כבר לחץ על ההדק. הוא שיגר טיל של חנקין, שטוף אדרנלין, שמע את צפצוף ראש החישה של הטיל, המתין - וזה לא יצא. או כך זה נראה לו ברגע זה. אחרי ישירה. הכנף הימנית של המיג התפרקה והמטוס נכנס לסחרור והתרסק. יורם אגמון, המוביל, לא היה מוכן לוותר על הפלה בקרב הזה. באויר היה מיג שני. הוא פנה לעברו: שניהם היו כבר בגובה טום הגהול, החף את הסטיק לצלילה פראית כרי לצאת מההתכתשות. הפנטום רעם מאחוריו. ״שוברים כלפי מטה, ואני נכנס עם השני לקרב החוק יחסית. המיג מרים את האף, ואני נשאר כללית אחריו. אנו מתמרנים ועושים מספריים ואני שומר על גזרה אחורית, ולא מגיע לירי, וגם הביצועים של המטוס לא היו מה שציפיתי. החלק הולך ויורה ובשלב מסוים אני מנתק מגע. גם המיג״. המהירות של הפנטום היתה גבוהה כצפוי. הוא התנקה ויצא מזרחה. חנקין טס לירו. הוא סימן לו עם אצבע מכוונת כלפי מטה. יורם הבין: מיכל הגחון שלו, היה תקוע ולא ניתק. ״פעם ראשונה שטסים מהר כל כך ועוד עם בירון גחון״. מוטי נתן להם עוד דקה קצרה והורה: ״הפסק קרב!״. מאוכזב הפנה יורם את מטוסו לעבר סיגי. 496 רוח רפאים מעל קהיר יורם היה טייס שקול, קר רוח, וברגעים אלה נפנה להבין מה קרה שם בשמי הדלתא. השאלה הרא- שונה שברק עם הנווט שלו היתה"מדוע לא יצא הטיל?!״. תשובה הוא לא מצא, עד אשר הפנה מבט למטוס השני, והבחין במספר הזנב של מטוסו של חנקין. זה היה מטוס עלו בחצור למטוסים, היה יורם בטוח כי הוא עולה על מטוס זה. ״רק בדרך חזרה כשיושבים במבנה, אני רואה שחנקין ב־ לו כבר את השינוי הישראלי לשיגור טילים: לחיצה על ההדק במקום על כפתור הפצצות״. מאוכזב, לא נותר ליורם אגמון, הטייס הישראלי הראשון שהפיל מיג חם בעובדה שנטל חלק בקרב: "פיספסתי את ההפלה הראשונה בפנטום. יכולתי להתנחם לפחות .17 בעוברה שהשתתפתי בקרב הראשון שלו ההפלה נרשמה לזכות טייסת ההפלה הראשונה של הפנטום התקבלה בשמחה רבה במפקרת חיל האויר ובמיוחד בקרב טייסי המטוס. גם המהנרסים והטכנאים האמריקנים אשר ליוו את קליטת הפנטומים בישראל, הופתעו: .18 החבריה האלה הקדימו גם אותנו - הפלה ראשונה, חודשיים בלבד לאחר כניסת המטוסים לשרות אנשי המבצעים הזמינו את כל משתתפי הקרב לתחקיר חילי בבח״א כי טייסי הפנטום, היו כבר בטוחים בשליטתם במטוס וביכולתם להתמודר עם המיגים. ״ההרגשה הכללית של המבצעים: אין בעיות פוטנציאל גם כשלא סוגרים בפניה, ניתן תמיר למשוך לגובה. ניתן לבצע יירוט משיכה מגובה נמוך ל־ בעיות בניתוק מגע" נכתב בתחקיר הסיכום של הקרב. מסיבות לא ברורות, שמרו בישראל על דממה תקשורתית בנושא ההפלה הראשונה של הפנטום: דובר צה״ל לא ציין באותו יום כי גם הפנטומים השתתפו בקרב, והפילו מיג מצרי. ההנחייה של מפקרת חיל האויר לכל הבסיסים והטייסות, היתה: "נושא הפלת המטוס על ידי קורנס, מסווג סודי״. חץ ועיני נגד מיג- שמצליח לחמוק כשבוע אחר כך נקרתה לפנטום הזדמנות נוספת להכנס לקרב. ב־ ובהם ח־דעיני ושעני לפטרול בצפון סיני, דרומית לנחל ים. מערכת הבקרה גילתה מספר מיגים שחדרו לסיני, כשהם טסים בגובה נמוך צפונית לנחל ים. אנשי הצוות של הפנטומים, קלטו את אחד המיגים המצריים, ונעלו עליו את המכ״ם, בטווח של ״אורי שעני היה בטיסה חזיתית- הר־און- מול המיגים, משך מעלה ואיבד את הקרב" סיפר עיני. הפנטום של חץ הלך וסגר את הטווח לעבר המיג כל המערכות היו מוכנות לשיגור טיל. אבל אנשי הבקרה לא היו בטוחים במצב והורו להם לנתק מגע. ״נשארנו לבר וקיבלנו הוראה לנתק מגע, בגלל שהבן זוג שלנו פתח מרחק מהקרב" סיפר עיני. טייס המיג הספיק להביט לאחור, גילה את הפנטום הגדול המסתער עליו, שבר והצליח לחמוק מהמ- . שמואל חץ ומנחם עיני יצאו מן המטוסים בחצור מאוכזבים מאד. 19 קום בצלילה מבוהלת בחודש נובמבר סערה התעלה. תותחים מצריים הפגיזו ללא הרף את מוצבי צה״ל ואת המעוזים. 497 נאסר: "גבנו אל האבדון״ על שלדגים וטילים אדומים חיל האויר המצרי קיבל בסתיו ביר אותם לטייסות הקרב, היתה כה גדולה, שהם לא הספיקו לצבוע אותם. המיגים נותרו ״ירו- קים״ עם שכבת ״פריימר״ כפי שיצאו מקו ההרכבה. גיורא אפשטיין, קיבוצניק לשעבר, מתאר מפגש עם מבנה מטוסים"ירוקים" אלה: "פעם אחת, במפגש לא מתוכנן, היתה סמטוכה של מטוסים, ואני רודף אחרי אחד המיגים. לפתע חולפת רבי- עייה של מטוסים ירוקים. הם היו בצבע טורקיז יפה ואני חושב: ׳היי, הנה שלדגים! איזה צבעים יפים!״ היה זה ה־ של המירו׳ שהטיס שלמה היו צבעוניים: טילי ה״שפריר עדיין טילי ניסוי, שיצאו מרפאל אך טרם נצבעו בלבן. ראוי לציין כי לא אחת טסו מירז׳ים של חיל האוויר כשהם נושאים מיכלי הלק לוהטים בארום - גם את אלה לא הספיקו בתעש לצבוע )או להסיר את ציפוי ההגנה( לפני שנתלו מתחת לכנפיים ולגוף. המצרים טמנו גם מארבים בתוך שטח ישראל ופגעו בחיילי צה״ל ובסיורים. חיל התותחנים לא היה יכול לעשות הרבה, עם קומץ הסוללות שהיו ברשותו, וחיל האויר נקרא שוב לשמש ״ארטילריה מעופפת״. תוכנן ל־ 20 מבצע ״גביר אל גלה דרומית לאיסמעילה כדי לפגוע בחיילים שהתגוררו בו. לצורך התקיפה הלילית נשלחו שני מטוסי סקייהוק רו־מושביים- האחד כרי להניד, ומספר שתיים, ובו טייסים בכירים של הטייסת, לתקיפה. הטייסים סיפרו על תוצאות טובות ופגיעה במבנים במרכז המחנה. בליל בלילה חשוך את מחנות פאיר. כ־ ראות לפטרול כ־ גיחת צילום מגבול תורכיה ודרומה מטוסי הפנטום שאך נכנסו לשרות, היו מצוידים במערכות ניווט אינרציאליות משוכללות. בחיל האויר הוחלט לנצל אותן כדי לסייע למשימות צילום ארוכות טווח. כך היה ב־ שני מטוסי צילום של הגבול עם תורכיה. מטוס פנטום של מתל נוף לעבר הים ופנו צפונה. מעט צפונית ללטקיה פנו ימינה, משכו לגובה רב והפעילו את מצל- מות ״תרמיל״ כדי לסרוק את כל החוף הסורי עד גבול לבנון ודרומה. הגיחה הסתיימה בשלום והצי- לומים שמשו לאחר מכן לתכנון מבצעים לעבר סוריה. 498 רוח רפאים מעל קהיר תוקפים בחיפוי מטוסי יירוט הלחימה לאורך התעלה נמשכה בכל עוזה בימים אלה- פגזי ארטילריה, פצצות מרגמה וקטיושות כיסו את המעוזים והמוצבים הישראלים. ב־ החל בשעה 2 את התעלה בפצצות נפל״ם, בשעות הלילה. המבצע׳ ושיגרו רקטות הכוללות פלשט וראשים נפיצים נגד עמדות ומוצבים מצריים. בקרב מפקרי צה״ל היתה תחושה, כי יש למצוא פתרון ליתרון של הצבא המצרים במספר קני האר- טילריה שהציבו המצרים בחזית התעלה. היחס היה האויר תכנן מבצע רחב היקף כדי להתגבר על כך. "חיל האויר יתקוף בלילה, בהיקף נרחב, לאור ירח ולאור נורים באיזור יגביר׳״, נכתב בפקורה)גביר 54 ני טנקים, עמדות נ״מ ועור בהפצצה, בנפל״ם, בריקוט ובצליפה". היה צפוי כי המצרים ישלחו מטוסי יירוט לילים, משופרים, אשר נקלטו בשבועות אלה, כדי ליירט את המטוסים. כדי לסייע בהגנה היקפית על האיזור מפני מטוסים מצריים, נשלחה פלגת טילי הוק להתמקם מזרחית לאי־ סמעילה. לצורך המבצע הגדול, שנמשך ברציפות ארבע שעות, חולקה הגזרה לשני אזורים: האחד צפונית לאיסמעילה והשני דרומית לה. היות ומדובר היה בתקיפת לילה, נשלחו לשמי הזירה מטוסי ווטור, אשר נוערו לשמש כ״מוצב פיקוד אוירי״. לאחר שהטילו את הפצצות על היערים שנקבעו להם, נסקו הווטורים לגובה, וכוונו את שאר המטוסים שפעלו בצפון הגזרה ובדרומה. הם ניהלו את ה״תנועה האוירית" בשמי האיזור: הטייסים בווטורים כיוונו את המטוסים הנכנסים והרחיקו את היוצאים, רווחו על האירועים, ובמק- רה של ירי לעבר המטוסים, כוונו את המבנים נגר סוללות תותחי הנ״מ. הפעולה החלה בשעה כן תקפו המטוסים את האי אל באלח, ומטרות נוספות. המטוסים הגיעו בזוגות, בהפרשים של חמש רקות זה מזה, הטילו את פצצות הנפל״ם, או שיגרו את הרקטות ומיהרו לפנות את האיזור לזוג הבא. באחר ממטוסי הווטור לשליטה ובקרה מגבוה, יצאו סרן בודינגר ושמואל. ״בוצעה הנרה למבנה ליס- בון״ כתב בודינגר. "לאחר הנרה ראשונה הופסקנו על ירי הוראה״. בודינגר רווח על הפגיעות של המבנים בנפל״ם על עמדת נ״מ שירתה. פגיעה אחת דרומית למטרה באיזור א׳ בערך, ושתי פגיעות מער- בית מהיעד ובכמות מעטה ביותר״. מטוסי מידז׳ של טייסות זה( ובשני טילי סיידוויינדר, נשלחו לפטרל בשמי הזירה. כמו כן נשלחו לאויר מטוסי פנטום חמו- שים בטילי מכ״ם ואינפרא אדום. בגף רפירים היו מירז׳ים אחרים בכוננות במהלך הפעילות המריאו מטוסי מיג מצריים לאויר, והם נתגלו על ירי הבקרה. "בוצע פטרול לפי הוראות הבקר. בכל הפעמים שהבקר הפנה אותנו מערבה, היו מגעים עם המיגים בטווחים של 499 נאסר: "גבנו אל האבדון״ 40 כתב רס״ן שמואל חץ שיצא עם עיני בשעה במבצע הלילי הגרול השתתף גם מטוס הקוטה לניהול ושיבוש מערכי תקשורת ומסוק חילוץ והצ- לה. בסך הכל נערכו באותו לילה סוער סים מכל אחת מטייסות האורגן, המיסטר והסמב״ר, שני ווטורים, חמישה מטוסי מירז׳ ופנטום אחד לפטרול אוירי. המטוסים הטילו שניים ממטוסי המיסטר נפגעו קל מירי נ״מ מצרי. גזרת התעלה נרגעה לתקופה קצרה. ירי הארטילריה של המצרים נפסק בגזרות מסוימות ונחלש באחרות. מטוסי חיל האויר תקפו גם ב־ זור דוור סואר בשעות הלילה ויצאו לאחר מכן לצליפות. סוללות אבו סואר ועגרוד מושמדות שוב מערך הטילים באבו סואר, על הדרך הראשית מאיסמעילה בואכה קהיר, וזה שהוצב בעגרוד, מער- בית לסואץ, חלש על המבואות לקהיר ממרכז התעלה ודרומה. פגיעה בו היתה הרסנית למערך ההגנה של מצרים, ואלה עשו הכל כדי לשקם אותם פעם אחר פעם. באמצע נובמבר נעשה עוה ניסי- ון להציב שם מחהש סוללות טילי של מטוסי חיל האויר היתה בלתי נסבלת. מיקום הסוללות הפריע לפעילות מטוסי החיל, והוחלט לתקוף אותן זמן קצר לאחר שנתגלה כי הן הפכו מבצעיות. .22 ב־ היתה זו השעה פחות מ־ ועגרוד. המטוסים יצאו מחצור וטסו בגובה נמוך ער למטרה. עד לקרבת התעלה הם טסו יחה. כאן הם התפצלו: שניים יצאו כבודדים לעבר אבו סואר ושניים לעגרוד. חץ־עיני ופיר־שרגא)מבנה ״חובל״( חמקו לתוך מצרים ותקפו את הסוללה באבו סואר מזרח. אגמון־ יאיר ואביהו־לוי)מבנה ״נגר״( מטייסת לים בעגרוד. כדי לבלבל את מערכות המכ״ם המצריות, נערכה התקיפה מכוונים שונים, לעתים מצטלבים, שחיי- בו תיאום מדויק: מטוס אחד תקף דרומה בעור השני מדרום לצפון. כך גם עשו המטוסים שיצאו לעג־ דוד שבאו ממזרח או מצפון, ותקפו את אותה מטרה. הפעולה היתה חרה ומהירה. הפנטומים שחררו את הטונג׳ הרב של הפצצות במטח אחד. המטוסים הקלים התנערו ויצאו חזרה מזרחה תוך נסיקה לגובה רב. במהלך הגיחה ליווה את המטוסים ירי ממושך של תותחים נגד מטוסים מקטרים שונים, אך הטייסים הצליחו לחמוק מהפגזים ולחזוה לנחיתה בשלום. 500 רוח רפאים מעל קהיר שלמה נבות מפיל מיג המצרים החליטו להגיב על השמרת סוללות הטילים באיזור התעלה. הם שלחו מספר מבנים של מטוסי סוחוי והמהירים, קיבלו חיפוי של מטוסי מיג מטוסי מיח׳ שהיו בכוננות ברפירים. היה זה זוג מירז׳ים של טייסת בתוך מספר רקות התפתח קרב אויר המוני. הבקרה המצרית הורתה למטוסי התקיפה לצאת מן האי־ מפת המבצעים בפ״ס ״גביר זרד והכניסה מטוסי קרב ״רעננים״ יותר, שהיו בפטרול בשמי מצרים. המיח׳ים הופנו לעבר מטוסי המיג 501 נאסר: "גבנו אל האבדון״ מצאו עצמם במצב נחות, ולפניהם כמטרה פגיעה. כמו כן סיפרו כי מערכות ל״א של חיל האויר הישראלי שיבשו את התקשורת ואת פעולתן של מערכות שליטה אחרות של חיל האויר המצרי, עד .23 כדי כך שהם לא שמעו את האזהרות כל המירע הזה לא השפיע על שלמה נבות, סמ״ט א׳ של טייסת המיגים שניסה לחמוק לשטח מצרים, שניהם היו בפניה וכאשר המיג התישר הוא שחרר לעברו טיל שפריר 69 לאחר השמדת הסוללות באבו סואר במרכז התעלה ועגרוד בדרומה, נותרו במרחב האוירי בין התעלה לקהיר, מספר סוללות טילים מבצעיות. הסוללות בוארי חסה ובפאיד מערב החלו לגלות סימני פעילות. חיל האויר החליט לפגוע ולהשמיר גם אותן. ב־ מבצע"גביר מטרות באיזור התעלה, חלקם להסחה. גם הפעם הותקפו סוללות הג"מ המוצבות על האי גדין, סול- לות ארטיליה ונ״מ באיזור פורט איברהים. מטוסי הפנטום- זוג של טייסת מערב יצאו שני פנטומים של נשאו חימוש מירבי נתיקי גחון. הזוג של רה. הזוג של "תובל"( נשא חלופי חמוש שיצא במהלך התקיפה לפטרול אוירי. הפעולה היתה מתואמת מבחינת לוחות זמנים ומרחב הפעילות, וכללה תקיפות הסחה. בשעה בה תקפו מטוסי הסקייהוק והסמב׳׳ד את המטרות שיועדו להם, משכו הפנטומים מעל התעלה פנו לעבר הסוללות ושחררו את מטחי הפצצות מגובה אותן. במהלך כל התקיפות ליווה את המטוסים ברד של פגזי לטייסים כמו"כדורי טניס לוהטים״. כמו כן שוגרו שני טילי ״סטרלה״ לעבר המטוסים מיד בתחי- לת התקיפה. רוב הפצצות נפלו במרכז המטרות ובמעגל המשגרים. המטוסים השלימו את משימתם ונחלצו בשלום. המבצע השני)"גביר ער השעה לים, כדי למשוך את מטוסי הקרב המצריים לקרב. בשלב השני תוכנן להכניס לאיזור מטוסי יירוט ובשלישי תקיפה של ארטילריה ומוצבים. זוג ורביעיה של נוספים על סוללות התותחים באי גרין, ועל מוצבים באיזור סואץ ומזח פורט איברהים. כן הותקפו 502 רוח רפאים מעל קהיר גיחה ראשונה מרמת דוד - מכונאים מכינים את פנטום בעג־sa-2 סוללות תותחים שהיו מוצבות בסביבה, והפגיזו את כוחותינו ועור. תקיפת סוללת טילי רוה בוטלה. בין השלבים השונים הפגיזו תותחים של צה׳׳ל, בהכוונה של מטוס רורנייה ריים. היה צפוי כי מטוסים מצריים ינסו ליירט את מטוסי התקיפה. לפי התכנון נועדו מירז׳ים להשתלב בתקיפה במטוסים אחרים, ולמשוך את המטוסים המצריים, אך אלה לא התפתו ולא הצטרפו לקרב. בתרגיל ההונאה השתתפו ארבעה זוגות מטוסים של בהורעה שהועברה ליהירות חיל האויר בסוף יום הלחימה נכתב: "היום 36 תוצאות - סוללות סא - סוללת סא - האי גדין. פגיעות טובות מאד. נראו אש והתפוצצויות באי. לפחות חלק מעמרות הנ"מ הושמד. - באיזור סואץ הותקפו סוללת תותחים בינוניים, סוללת נ״מ עות טובות בכל המטרות. - פורט איברהים. נפגעו בנינים ועמדות מרגמות. נראו פגיעות טובות. בתקיפת וארי חסה הובחן ירי של שני טילי ״זרת״ לעבר מטוסינו. כל המטוסים חזרו בשלום״. 503 נאסר: "גבנו אל האבדון״ היתה זו הגיחה הראשונה של טייסת המכונאים ואנשי החימוש של הטייסת, בסיוע מכונאים והמשיט של טייסת הסקייהוקים השכנה, הוציאו את שני המטוסים לגיחה, לאחר עבורה מפרכת משך כל הלילה. טייסת הראשונה שלה, כטייסת עצמאית. מבואות מצרים פרוצים שוב מעתה היה מערך סוללות הטילים מול מרכז התעלה פרוץ שוב. חיל האויר עקב מקרוב אחר מצבן של הסול- לות, למרות שהיה ברור כי פסק הזמן בפעולתן הוא זמני. המצרים לא נואשו מהשמהת סוללות הטילים באזורים אלה, וחידשו את בנייתן. כדי למנוע עבורות אלה יצאו מטוסי תקיפה לתקיפת איזור הסוללות כרי לעכב את הבנייה. טייסת חות המבצעיות. זמן קצר לפני חצות, בעוה הנשף בתל נוף נמשך, נשמעה נהמת מנועי ארבעת הסק־ ייהוקים היוצאים לדרכם. פריגת)מפקה הטייסת( ומרחבי והזוג השני, שלח ומספר שתיים שלו רוח, עזבו את החוגגים כרי לצאת לתקיפה לאור ירח. הם ביצעו שני יעפי הפצצה נגר הסוללות בעגרור. כבר אז החלו החששות מפני מארבי טילים: ״יש להיות עידני לאפשרות מארב טילי קרקע־אויר״ נכתב בפקוחה )״גביר במטרה- לפי היווחי הטייסים״ נכתב במברק שפלט הטלפרינטר באותו לילה ביהירות חיל האויר. יומיים אחד כך, ב־ בג׳ניפה. הפצ- sa-2 סוללות הטילים מערבית לתעלה. באותו היום תקפו פריגת ופסח את סוללת . גם סוללת טילים זו הושבתה. 24 צות בנות הטונה כל אחת, נפלו בדיוק במרכז הסוללה רס״ן אליעזר פריגת 504 פרק דיביזיה רוסית להגנת מצרים נאסר נואש: אני רוצה כוח רוסי נאסר הכריז באביב אל איסתינזאף״- או ״מלחמת הקזת הרם״ נגר ישראל. אולם הוא לא יכול היה לשער כיצר תגיב ישראל, ומה המחיר שישלמו העם המצרי וצבאו. נאסר וברזנ״ב- הדרישות המצריות תאמו את כוונות הרוסים להרחבת השפעתם מצרים הרחיבה את הפעילות הצבאית נגה העמהות הישראליות לאורך התעלה, ובמהלך החורשים הבאים של המלחמה, הגיבו מטוסי חיל האויר הישראלי, פעם אחר פעם, בתקיפה מסיבית שהשמי־ הו את העמהות המצריות על קו המים. המצרים פתחו אמנם, במבצעים צבאיים לאויר התעלה, אולם לירי הכרעה או שינוי משמעותי במצבם הכולל לא הגיעו. המצרים ניסו ליישם אחר משלבי ההכנה לקראת מלחמה כוללת- העברת ״טווח הקטל" של מער- כות ההגנה האוירית מזרחה, לעבר סיני. הנסיונות החוזרים ונשנים של המצרים להניע את סוללות הטילים לעבר התעלה, נתקלו בתגובה אלימה וקשוחה של ישראל- כל סוללה שנעה לעבר התעלה הושמהה וכל סוללה שניסתה לפגוע במטוס ישראלי, נפגעה ושותקה. במהלך החורשים אוקטובר עח 506 רוח רפאים מעל קהיר דצמבר, הגיעה ההצלחה של חיל האויר לשיאה בנחישותו לגלות, לפגוע ולהשמיד את מערך סול- לות הטילים המצרי. היה זה מצב אותו לא צפה נשיא מצרים. בסתיו החליט על צעד דרסטי ופנה לבת בריתו, ברית המועצות, לעזרה. בטרקליני הקרמלין במוסקבה, הוא מצא אוזן קשבת- גם הרוסים כיוונו לדעתו כי יש להגביר את המעורבות במצרים. עכשיו הם היו מוכנים לשלוח עוד ציוד ומומחים. אבל נשיא מצרים התכוון לטמון להם מלכודת. הוא פנה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, ליאוניד ברז׳נייב, ובלי כחל ושרק, הציג את טיעוניו: ״הכוחות המצריים עדיין אינם מוכנים למבצע ההתקפה הגרולים... הגיחות הישראליות הולכות ונעשות יותר ויותר הרסניות״ הוא אמר, ״כדי להכין את הצבא יש צורך בהגנה אוירית אמינה יותר". ברז׳נייב הנהן הנהוני הסכמה, ואז זרק נאסר את המשפט הגורלי: "אני רוצה שאתם תגנו על מצרים. אני רוצה שאתם תאיישו את סוללות טילי הקרקע־אויר״י. ברז׳נייב הראה סימני הפתעה, אולם היה נרמה כי זה מכבר ציפה לכך, אולם עדיין פעל באופן רשמי. הוא הודיע לנאסר כי לצורך החלטה כה קריטית, יש להפנות את הנושא לפוליטבירו, ״המשרד הפו- ליטי״ של המפלגה, שהוא הדרג המחליט הגבוה ביותר בברית המועצות, וכינס אותו למושב מיוחר. לאחר הטיעונים בעד ונגד, גבר הטיעון בדבר הצורך לסייע ל״ידידה מסורתית וותיקה״ וכן חשיבות חירוש האמון של העולם בציור הרוסי. גם מצבו הבריאותי של נאסר, שעמד לא אחת במהלך המלח- .2 מה בפני התמוטטות, השפיע על החלטת ההנהגה הרוסית הרוסים הסכימו לכל דרישותיו של נאסר. המחלוקת היתירה היתה בנושאים מקצועיים, כמויות ולו- חות זמנים. לאחר היון והתיעצות נוספת בין קציני ההגנה האוירית של שני הצדרים, הוחלט לקבל את הדרישה המצרית. לרוסים היה תנאי: על הפעולה להיות סודית ביותר וללא הרבה ״רעש תקשור- תי״ מיותר. 10,000 הרוסים היו זהירים - מעורבות רוסית ישירה, היתה יכולה לגרום לעימות ישיר עם ארה״ב במזרח התיכון. אך הם לא העריכו שהמצב יגיעו לכלל עימות גלובלי. הם היו מוכנים לשלוח למצרים ציור חדיש, כולל טילי קרקע־אויר מסוג )המכונים בנאט״ו פישבר לשליטה ושיבוש המערכות הישראליות. נאסר רחה בקוצר רוח את ההצעות. הוא פירט את הבעיות הטכניות, שהיו מוכרות זה מכבר למומחים הרוסיים: הכשרה של צוותים להפעלת סוללות טילי . הכשרת טייסים למטוסי הקרב אורכת שנים, ואנו נמצאים תחת איום ישראלי רצוף, 3 זמן״ אמר הרגיש בפניהם. הפגישות שנערכו בזו אחר זו הגיעו עד משבר, כאשר נאסר איים שאם הרוסים לא יאותו לקבל על 507 ריביזיה רוסית להגנת מצרים עצמם את הגנת שמי מצרים, הוא יתפטר, ויודיע לעמו כי אינו יכול לסמוך עור על הסיוע של ברית המועצות. הביקור של נאסר ברוסיה ארך ארבעה ימים, בהם דן שוב ושוב עם ברז׳נייב ופודגורני על משמעוי- ות הפעלת כוחות רוסים במצרים. כמתואר למעלה, היה זה ביקור קריטי, שנערך לאחר הסיכום שהושג בדצמבר המשלוח של הכוחות. אנשי הצבא עסקו בפרטים הטכניים של המערכות החרשות, ובלוח הזמנים לשליחתן לאלכסנדריה. בפגישה מסכמת הביעו הרוסים נכונות לקבל על עצמם ״באופן זמני״ את ההגנה על שמי מצרים. בסיכום שנתקבל הוחלט: 1 יע, מתוך דיוויזיות ההגנה האוירית של ברית המועצות. בתנאי שתגיע לנמלי מצרים תוך חודש אחד, ותשרת תחת פיקוד מצרי, למטרות ההגנה האוירית של העומק המצרי. 2 J511 חייה וכן ציוד טכני וכלי רכב שיעמדו תחת פיקוד כוחות המפקדה המצרית, כדי להשתתף בהגנה ועשרה 4 האוירית על העומק המצרי. זאת בתנאי שיגיעו תוך חודש וזאת נוסף על־ מטוסי מיג סי מיג 3 האוירית של מצרים 4 המתוכננים על ידי המפקדה המצרית, עור לפני הגעת הציור הסובייטי למצרים 5 הגנה אוירית וכוחות אויר, שיאומנו במקביל בבסיסי הדרכה בברית המועצות ובמצרים. אז ישובו החיילים הסובייטיים למולרתם. בסך הכל היה מדובר בכ־ .5 כמו כן הבטיחו הרוסים לשלוח למצרים שלושה מטוסי ביון מגביהי טוס מסוג מיג במקביל, הוסכם כי המצרים ישלחו לרוסיה קצינים וטכנאים לאיוש שלוש חטיבות של הגנה אוי־ רית, כדי ללמוד לתפעל את מערכות מיג .6SA-3 ״מתנדבים״ מהצבא הסדיר- ולא יהודים הרוסים התכוננו, כאמור, למעורבות עמוקה יותר במצרים כבר בקיץ קולונל יורי ו. נסטנקו, מפקד ריביזיית הגנה אוירית רוסית, נקרא ב־ 508 רוח רפאים מעל קהיר ״המועצה הצבאית״ במפקדת חיל האויר של הצבא הרוסי. המפקד, לוטננט־ג׳נרל ו. ס. לוגינוב, פנה אליו ושאל אותו: ״מה דעתך לפקר על קבוצה של טייסים מתנדבים, כדי לספק סיוע בינלאומי לעם 7 המצרי, לשם סילוק התוקפנות הישראלית?״ נסטנקו היה מופתע, אך כחייל ממושמע, התשובה שלו היתה ברורה. ״במשך עשרים שנה אימנו אותי להשיב תשובה חיובית״ כתב לימים, ״יום לאחר מכן טסנו לפגישה עם שר ההגנה. א.א. גרצ׳קו וראש המטה הכללי מרשל זכרוב״. רוסים במצרים - קצינים של הדיביזיה הרוסית מסיירים בקהיר הרוסים גייסו גם מפקדי סוללות טילים. מפקר אחת מיחיהת הטילים, קוטינצב, סיפר על הגיוס: ״בחודש דצמבר מיוחחת. את השנה החהשה מונים. להפתעתנו מצאנו עצמנו לא בשטח אימונים או במטווח, אלא במרכז לימוהי. המשימה שהציבו בפנינו חיתה: להתכונן לאימונים של צוותי הפעלה ערביים, אך מהר למדי עברנו מאימון .8 ברוסיה לפעולה בשטח עצמו... )במצרים״ כאמור, באותה עת נערכו אימונים של צוותים מצריים בהפעלת מערכות הטילים החרשות. ההצל- חה של הטכנאים והמפעילים המצריים לא היתה רבה. בתוך זמן קצר, מצאו עצמם המדריכים הרו- סים בדרכם למצרים עצמה. מספר קוטינצב: ״קיבלנו הוהעה שעלינו להתכונן למשימה מיוחחת 509 ריביזיה רוסית להגנת מצרים גרצ׳קו, נאסר ופאת׳- הרוסים תכננו את מערך ההגנה האוירית של מצרים מאד. ביקשו רק מתנדבים. מתוך אנשי היחידה שבפיקודי לא ערק איש. הועברנו במהירות לשטח .9 אימונים. ירינו שוב ושוב, בהצטיינות, ואחר)יצאנו( בשיירות לגמל״ ״איש לא הוכרח ללכת למצרים״ העיד בורים א. ז׳ייבורונוק, מפקד אחת מבריגרות ההגנה האוירית שנשלחו למצרים. בראיון לעתונאי רוסי הוא סיפר: ״לפני הנסיעה היה ראיון עם כל אחר, והיתה אפשרות לסרב. אתה לא תאמין לזה - אולם הארם היחיר שחשש ללכת היה קולונל. במועצה הצב־ אית שאישרה את המועמרים למשימה הזו, הוא משך אותי הצידה וביקש שאומר משהו נגדו- מלמל משהו על כאבים ברגליו שמנעו ממנו לרוץ במהירות. אני לא מאשים אותו- אולם עדיף לא ללכת . כל המועמדים עברו סדרה של בדיקות רפואיות, נשאלו על מוסר לחימה 10 לקרב עם אנשים כאלה״ ועור. הבוחנים ניסו לעמור על נטיותיהם הפוליטיות וריעותיהם. כצפוי, יהודים לא נכללו בין המת- נדבים- השאלון כלל שאלות, מהן יכלו המגייסים לעמוד על כך מיד. עדות לכך שהרוסים התארגנו למבצע זמן רב לפני מועד היציאה עצמה, ולא מדובר ב״מתנדבים״ שהתגייסו מיד, ניתן למצוא בעובדה שהמועמדות של כל אחר, נבדקה במשך שלושה חודשים. בין הנפסלים, היו כאלה שהיו להם קרובי משפחה בחו״ל, נשואים פעם שניה, או אבות לשני ילדים ויו- תר. גם כל מי שהיה בעל נטיות לשכרות, או בעל ״סטיות שמאלה״״נדחה. נפסלו גם מועמרים ״אם הפרצוף שלהם לא מצא חן בעיני מישהו״. הרוסים שמרו על סודיות גם מול הקצינים שעמדו לפקר על הכוח, כולל מפקר הדיביזיה עצמה. 510 רוח רפאים מעל קהיר 511 ריביזיה רוסית להגנת מצרים 512 רוח רפאים מעל קהיר מ־ ברית המועצות ערכה שלוש־ארבע עסקאות נשק לשנה עם המצרים. היקפן ואיכות הציור שנכללו בהן הלכו וגחלת ביוני ל־ התשלומים נעשו לאחר ארבע שנים, והם נפרסו ל־ חים לא חויבו על תשלום למדריכים, בין אלה אנשי המערכות קרקע־אויר או טייסות הקרב. מחירי הציור היו מפתיעים: עבור כל מיג צרפתי שעלה מעל מיליון דולר. מחירי הנשק נקבעו על סמך יחסים פוליטיים ולא לפי ערכם. בדצמבר לין כל אנשיה וציורה - מוכנה לצאת למצרים. מפקח הריביזיה, מיור־ג׳נרל אלכסיי סמירנוב, סיפר כי באותו חודש נקרא בדחיפות מבסיס הפעולה הקבוע שלו, למוסקבה, כדי להפגש עם מפקד זרוע ההגנה האוירית של רוסיה, מרשל פבל פ. בטיצקי. ״הוא נתן לי מידע סודי ביותר אורות ההכנות ל׳מבצע קווקז׳, ופקד על קולונל־ג׳נרל גד. סוזיגוב למסור לי תדריך על הפרטים״ סיפר, ״סוזינוב הזהיר אותי שאסור לאף אחד להעת על כך. חתמתי על מסמך בלי להעת מי הפקורים שלי, בלי שיהיה לי זמן לבחון בצורה נאותה מה אני, או הפקודים שלי, יצטרכו לבצע״, העיה שנים לאחר מכן. מרשל פאבל במיצק משלחת סקר למצרים בסוף דצמבר את הדרישות המבצעיות, ולעשות מחקר שטח לקביעת האתרים להצבת סוללות הטילים ומערכות המכ״ם. בין חברי המשלחת היו עשרה גנרלים רוסיים, ובהם גם סמירנוב. את העכורה החל למעשה היועץ הצבאי הראשי במצרים, גנרל איבן קטישקין, וגם סייעו לו להשלים את הסקר. בין חברי המשלחת היה גם סגן מפקח חיל האויר הרוסי, מרשל אויר אלכסנדר יפימוב, שהיה אחראי לאחר מכן על פריסת טייסות הקרב הרוסיות, ומערכות ההגנה האוירית. הוא אף בחן את המיקום האפשרי לטייסת של מטוסי הביון מסוג מיג .12 גלובליות, כולל סיורים אויריים מעל המזרח התיכון בסוף שנת החיילים שנבחרו, נערכו לצאת למצרים, תחת פיקודו של קולונל־ג׳נרל אלכסיי ג. סמירנוב שנועד לפקר על כוח ההגנה האוירי הרוסי במצרים. היער של הכוחות נשמר בסוהיות חבה מפני הקצינים 513 ריביזיה רוסית להגנת מצרים מטוס התובלה הגדול אנטונוב והחיילים, ואיש לא ירע למעשה לאן מועדות פניהם ער לשלב מאוחר במסע. כאשר הגיע סמירנוב לקהיר, הוא הופתע לשמוע, כי הכוח שעליו עמד לפקד, כבר התארגן ונמצא למעשה בדרכו מנמלי הים השחור לאלכסנדריה. הוא יצא בבהילות לשגרירות, כדי לשלוח מברק מחאה לממונים עליו. גנרל א. פ. שצ׳גלוב, סגן מפקד זרוע ההגנה האוירית של ברית המועצות)שה- גיע למצרים יחד עם חברי משלחת הסקר( חייך ופנה אליו בעוקצנות: ״אלכסיי, אתה ׳ביג בוס׳ ועליך להפעיל את הראש שלך. אם הכוח עזב ללא האישור שלך- יש לכך סיבה. ההחלטה התקבלה כבר, ועלינו לעשות כל דבר, כרי לבצע את המשימה המבצעית שלנו בצורה מוצלחת, בתנאים . סמירנוב נרגע, טמן את המברק וחזר לארגון אתרי הטילים. 13 האלה״ בינואר, עם השלמת עבורת הסקר, נפגשו אנשיה, בראשות מרשל בטיצקי, עם נאסר ואנואר סארת. הם ריווחו להם אישית על לוח הזמנים להגעת הכוחות ועל התוכניות לפריסת הריביזיה. בטיצקי הציג את קולונל סמירנוב בפני נאסר, והבטיח כי ״הגנרל הצעיר הזה, יפתור את הבעיות הכרוכות .14 בסילוק ההתקפות של חיל האויר הישראלי על המתקנים של ארצך״ שבועיים נדרשו לחברי משלחת הסקר לבחינת מרחבי מצרים, המתקנים החיוניים ודרכי ההגנה עליהם, ולבסוף לקבוע היכן יהיו האתרים המרויקים בהם יוצבו סוללות הטילים. המשלחת הגישה את הרו״ח המבצעי הסופי שלה למפקד זרוע ההגנה האוירית הרוסי. לאחר חזרתה למוסקבה כינס שר ההגנה גרצ׳קו דיון מיוחר, בו השתתפו חברי המשלחת ונציגים מכל זרועות .15 הצבא, כרי להגיב על התוכניות ולרווח על ההכנות ליציאת הריביזיה למצרים ב־ פת, שנשלחה על ידי משרה ההגנה הרוסי והמטכ״ל. בראש המשלחת עמר סגן מפקר זרוע הגנת האוירית הרוסי, גנרל קולונל שיגלוב, והוא דן עם אנשי פיקור ההגנה האוירית המצרית על מקום .16 הצבת הכוחות והצורך בציור נוסף מומחים של חיל ההנרסה הרוסי, שנועדו לסייע בתכנון הלוגיסטי של חומרי הבניה וכל האמצעים הנדרשים להקמת המחפורות עבור הטילים, יצאו למצרים בליל 514 רוח רפאים מעל קהיר מיותרים. בימים הראשונים לשהותם הם הוסתרו בבתי מלון, ולאחר זמן מה שוכנו ב״עיר נאסר״ כרי להעלים את נוכחותם. הם סיירו באתרים, עמרו על ההכנות לבניית המחפורות, ותיאמו את הפעולות עם הצוותים המצריים. ב־ נוספת, בראשות חבר הפוליטבירו והמזכיר הראשון ד.א. קונייב, לביקור בין עשרה ימים. המשלחת נפגשה עם נאסר וזה מסר לראש המשלחת איגרת מיוחדת עבור ברז׳נייב. היה זה כשבועיים לפני נסיעתו הבאה של נשיא מצרים למוסקבה. סמירנוב נשלח פעם נוספת למצרים בחודש ינואר, כדי לעמוד על התקדמות עכורות הבניה של המחפורות באתרים שנוערו להצבת סוללות הטילים. מיועצים למפעילי המערכות שר ההגנה המצרי, מחמוד פאוזי, בספרו ״מלחמת שלוש השנים״ כתב: ״משימותיהם של המומחים, התפתחו אחרי 1967 לות והמשימות של הכוחות המזוינים. כמו כן נקבעה עבורם רשימת מטלות ותפקידים מוגדרים תוך הבהרת הזיקה בין המפקר המצרי לבין היועץ הסובייטי. מספרם גרל, והם נבחרו מקרב קצינים המשרתים בכוחות המזוינים של ברית המועצות. לא היו ביניהם אנשי מילואים. המצב השתנה איפא, והיועצים הסובייטיים - שמספרם הגיע ליותר מ־ ׳.7 דבר למייצגי ״התמיכה החיובית בכוחות המזוינים של מצרים״ בשנת גדוד, טייסת ועד לרמות הפיקוה הגבוהות. בלשכה מיוחדת בקהיר, ישב יועץ אישי לשר המלחמה המצרי. כמו כן הוצב יועץ פיקודי ומבצעי ליד ראש המטה של המטכ״ל. היועצים, כמו הקצינים והח- יילים אשר נשלחו למצרים, לבשו מרים חומים בהירים של צבא מצרים, ואלה שהיו בעורף לבשו בגדים אזרחיים. למעשה נטלו הרוסים את הפיקוד על מערך הההגנה האוירית של צבא מצרים, וגם שלמו מחיר על כך: למעלה מ־ הציוד נלקח מיחידות רוסיות סדירות "ריביזיה המיוחדת מספר של ברית המועצות, כולל מכוחות ההגנה האוירית של מוסקבה ולנינגרר: - מטה הדיביזיה גויס מריביזיית ההגנה אוירית של איזור דנייפרפטרובסק. - בריגדה ראשונה נלקחה מכוחות ההגנה במוסקבה. מפקרה היה קולונל בורים ז׳ייבורונוק. - בריגרה שניה הורכבה מכוחות הגנה אוירית של ביילורוסיה. מפקרה היה לט. קולונל ניקולאי רודנקו גנרל אלכם״ סמירנוב 515 ריביזיה רוסית להגנת מצרים ה״גרצ׳קואים״ הגעת היחידות הרוסיות למצרים, חייבה היערכות מתאימה של אנשי המודיעין של צה״ל ושל חיל האויר. רס״ן)לימים אל״מ( טוביה פיינמן, קצין מודיעין ביחידה סס איש מסתורין שהגיע תדירות ליהירות ההאזנה והקשר שנפרשו ברחבי סיני. היה זה ערב מבצ- עים מיוחדים או לקראת פעילות של יחידות בתוך מצרים. צוותי המוריעין של היחירה הוצבו בטאסה, בחווה מליאת עצי מנגו של אפנדי עשיר בקנטרה )״גושן״( ולאחר מכן גם על הרכס הגבוה באום חשיבה. יחר עם אנשי יחירה זו פעלו גם חוליות קטנות של יחידה או המפוענח על ירי הקב״רים)קציני בקרה רשתית( אל מרכז יחידת מודיעין האותות בצפון. יחידות אלה נעו, על התק״שים והגנרטורים שלהם, ונפרשו באתרים שונים, אליהם הגיעו בלי- לות חשוכים ובחשאי. לבד מהעברת מידע, שמשו יהירות הקשר כממסר בין לוחמי סיירת אתרים מאולתרים - אוהל מודיעין וקשר על אחת מגבעות סאסה 516 רוח רפאים מעל קהיר ה״גרציקואים״ ואנשי הקשר ברגע של פנאי בסיס מאולתר בקנטרה מטכ״ל והקומנרו הימי לעורף, במבצעים שונים בלב מצרים. הגעת הרוסים בראשית פים. כך הקים טוביה את יחידת"מסרגה״, או הי׳גרצ׳קואים״)ע״ש שר ההגנה הרוסי(. לשם כך גייס דוברי רוסית רבים, שהאזינו, ולעתים אף שיבשו, את התשדורות בין הצוותים הקרקעיים ויהירות הבקרה לבין הטייסים הרוסיים. המודיעין ידע על הגעת המיגים המוריעין הישראלי עקב בצמידות אחר התקשורת בין מצרים לרוסיה ואחר תנועת הכוחות בין מדינות ברית ורשה למצרים. באחח מימי השישי של ראשית של רמ״ח מחקר באמ״ן, אריה שלו. זה ישב בחדר עם עוזרו והציג לאיש חיל האויר מברק. "מה אתה מבין מהמברק הזה״? הם שאלו. ״מה הבעיה ? - הרוסים מביאים טייסות מיג רק, והביט בו עוד שניות מספר. ״מה זאת אומרת מביאים טייסות מיג אנשי המוהיעץ ההמומים. ״הנתיבים הם ממוסקבה לבני סואף. הנה כאן מדובר על צוות טכני למיג חיל האויר את הכתוב. 517 ריביזיה רוסית להגנת מצרים - בריגרה שלישית גויסה מקרב מפקדי הארמיה ה־ .18 ולדימיר בולוסוב הציור העיקרי של הריביזיה החרשה, נלקח מגדודי נ״מ רוסיים סדירים, שהיו בדנייפרופטרובסק. לבד מהציור והאנשים של דיביזיית ההגנה האוירית מספר .19וארכנגלסק וציור שנלקחו מחטיבות ההגנה האוירית של מוסקבה, מינסק, לנינגרד למרות שכוחות תקניים של חטיבת הגנה אוירית כללו שמונה בטליונים)גדורים( של טילים, החטי- בות המגויסות היו בתקן קטן יותר וכללו בסך הכל )״פצ׳ורה״(. כ׳׳א כללה ארבעה משגרים. sa-3 - ארבע סוללות)דיביזיון( של טילי - יחידת תותחי נ״מ מונחי מכ״ם מסוג )״סטרלה״(. sa-7 - יחידות טילי כתף נ״מ מסוג כמו כן הוקמה וצוירה יחידה מיוחדת ללוחמה אלקטרונית בפיקודו של לוטננט קולונל א. איסמעי־ לוב. כוחות אלה היו בפיקודו של גנרל-מאיור לב גרומוב, שהיה גם הוא כפוף ליועץ הצבאי הרוסי הראשי במצרים. אימונים מקיפים באזרביג׳ן הכוחות השונים ערכו אימוני הקמה ופריסה נרחבים באיזור באקו באזרביג׳ן, לפני שיצאו למשימ- תם. היו אלה אימונים ברמה חטיבתית ונערכו על ידי כל כוח בנפרר. הכוחות של הריביזיה, יפגשו רק בחודש מרס גם יהירות ה״שילקה״ וה״סטרלה״. בגלל החרפת המלחמה האוירית בשמי מצרים, והתחלת מבצעי ״פריחה״ שבהם הותקפו מטרות עומק במצרים, החליטו הרוסים להאיץ את משלוח הכוחות. לפני הנסיעה נעשו גם הכנות יסודיות, שכללו תרגילי הונאה והסוואה: ה״מתנדבים״ הרוסיים קיבלו מרים בהירים, בצבעי הצבא המצרי. .20 כל הציור שלהם נצבע בצבעים מדבריים בהירים קרונות מערכות הטילים, מתקני התקשורת וציור נלווה אחר, הוסוו ככלי רכב אחרים. חלקם הוגדר ״ציור חקלאי״ ואחר נשלח כ״חלקי גשרים״. מאחר מהתק״שים)תיבות קשר( לביון אלקטרוני שהוע- . הטי־21 לה על הספינה ״אדמירל נחימוב״, הוסרו האנטנות והציור החיצוני, והוא הוסווה באמבולנס לים והמשגרים שנשלחו במשלוח הראשון, הועמסו על אניות אזרחיות כ״ציור חקלאי". ה״מתנדבים״ לא ירעו למעשה לאן מוערות פניהם. עד לרגע בו חצתה הספינה הראשונה את מיצרי הבוספורוס, נשמר היעד אפילו בפני קברניט האניה. הקצין הפוליטי, הפוליטרוק, שצורף למשלחת, אף ניסה להטעות את המתנרבים הרוסים על ירי המלצה לקרוא ספרים על... יפן. אך תרגיל ההסו־ אה לא ארך זמן רב: כאשר אחר הקצינים תהה מרוע אין יהורים במשלחת, הבינו כולם כי מרובר ביציאה לאחת ממדינות המזרח התיכון. הכוחות שרוכזו בנמל הועמסו בימים הבאים על .22 שונה בהן הגיעה לנמל אלכסנדריה ב־ 518 רוח רפאים מעל קהיר הונאה דיפלומטית כדרכם, מעבר להונאה וההסתרה הטקטית של מסעה של החיביזיה למצרים, נקטו הרוסים גם בהונ- אה דיפלומטית. ב־ ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסיגין, מכתב לנשיא ארה״ב ר׳יצ׳רד ניקסון, בו איים כי ״אם ישראל תמשיך בהרפתקנות שלה ותפציץ את שטחה של קע״ם ומדינות ערביות אחרות, תיאלץ ברית המועצות לדאוג לכך שברשות מדינות ערב, יהיו האמצעים וכן הסיוע שנוער לכך, כרי להדוף את התוקפנות שיעשה השחצן״. ניכסון החח את המברק. אותה עת כבר השלימו הכוחות את אימוניהם ונערכו ליציאה לנמל אלכסנדריה. כמו במקרים רבים אחרים, המומחים האמריקנים לא האמינו, או לא רצו להאמין, לדו״חות המוריעין שהתחילו להזרים מירע על ההתארגנות ברוסיה. המומחים והפרשנים במשחה החוץ האמריקני, ראו את המידע הזה כחלק מ״משחקי הבלופים״ של הרוסים, ולא היו מוכנים לקבל את ההערכה כי הם יממשו אותם. יותר מכך: האמריקנים הצליחו, משך כל אותה תקופה, להדהים את המוריעין הישראלי, והבטיחו כי .23 משיקולים גלובליים לא תיתכן מעורבות רוסית, וכל היהיעות על כך אינם אלא תעמולה רוסים ומצרים- הצוותי הרוסיים נאלצו להתרגל לתנאי החיים והאקלים הקשים 519 ריביזיה רוסית להגנת מצרים שמי מצרים לידי הרוסים מיר עם הגעת האניות, נפרקו הכוחות, והועברו בהפגנתיות ברחובות אלכסנדריה, בדרכם לאתרי ההצבה של הסוללות ומערכות המכ״ם. ההתמקמות היתה מהירה, ונעשתה במקומות שהוכנו לכך מראש: - מפקרת הריביזיה ומפקרות שלושת הבריגרות של ההגנה האוירית, התמקמו באיזור קהיר. - תשעה גדודי טילים על מערכותיהם, נוערו להגנת הבירה המצרית ובסיסי האויר שלה. הם יצאו לשטחים סביב הבירה המצרית והבסיסים. חלק מגדודים אלה התפרס מזרחה לעבר ציר סואץ. - חמישה גדורי טילים הוצבו באיזור נמל אלכסנדריה, שם פעלו אניות של הצי הרוסי. - שני גרוהי טילים הוצבו דרומית לסכר אסואן, שם השתלבו במערך ההגנה שכלל גם טילים מסוג SA-2 - שני גדודים אחרים הוצבו להגנת הבסיס והנמל במרמה מטרוח, שם פעלו אניות מלחמה ומטוסי ביון של הצי הרוסי. למצבת הכוחות הראשונית של ריביזיה מספר כאשר הגיעו ״אנשי היתירות הידידותיות״ הרוסיות למצרים בראשית יותר גם חטיבת שהוצבו בנמל פורט סעיד, וכן ארבעה מטוסי ביון וצילום ארוכי טווח ומגביהי טוס, מסוג מיג ״פוקסבט״ שהוצבו ממערב לקהיר. בריביזיה ה־ טי, שהיו חלק מהציור התקני של היהירות להגנה אוירית של רוסיה והיו באחריות פיקור ההגנה האוירית. המודיעין הישראלי הופתע מחקרים הסטוריים שפורסמו לאחרונה, חושפים בצורה בולטת את עומק ומימהי ההפתעה של גורמי המוריעין - אמ״ן בצה״ל ולמר״ן בחיל האויר - מהמעורבות הגרולה של ברית המועצות במלחמה. כל גורמי המודיעין בישראל, היו שבויים בתפיסה המוטעית, כי ברית המועצות לא תשלח כוחות . היתה וו קונ- 24 למרינות שאינן גובלות עמה, ולא תסבך את יחירותיה במלחמה למען מדינות ערב ספציה אשר הכתיבה את הפרשנות שליוותה את הפעילות סביב הקמת המחפורות, קליטת הציוד והפעלת סוללות הטילים הרוסיות במצרים. למעשה מערך המודיעין של ישראל )וגם של ארה״ב( נכשל בחיזוי ההתפתחויות העוטרות לחול במלחמה האוירית על התעלה ועל שמי מצרים. בניגוד לתפיסות שרווחו בקרב גורמי מודיעין בישראל ובארה״ב לאחר מלחמת ששת הימים, לפיהן רוסיה תימנע משליחת ציוד מתקדם למצרים)מחשש שיפול לידי ישראל והמערב( נעתרו הרומים, ללא מגבלות כמעט, לדרישות המצריות, וסיפקו לחיל האויר ולפיקוח ההגנה האוירית של מצרים את הציוד המתקדם ביותר שהיה ברשותם. עם כך חלק מהציוד הם הפעילו בעצמם, בהיותו סודי ביו־ תר. בין אלה היו מערכות הבקרה של המכ״ם והטילים החדשים, ציור לוחמה אלקטרונית קרקעי ואו־ .25 וירי, ציור להצפנת תקשורת אלחוטית וקווית ועוד 520 רוח רפאים מעל קהיר למצרים נשלחו גם יחידות ל״א )לוחמה אלקטרונית(, ביון אלקטרוני sigint רים לא הכירו את הציור הזה ולשם הפעלתו היה צורך לשלוח ליחידות על קו התעלה, טכנאים ומומחים רוסיים. בעזרת ציור האזנה זה יכלו הרוסים להאזין לשיחות בין הטייסים הישראליים לבין .26 מערכת הבקרה הישראלית אל״מ ישעיהו ברקת, ראש מחלקת מודיעין בחיל האויר במלחמת ההתשה, אמר על כך: ״מכיוון שציוד סובייטי רב נפל שלל במזרח התיכון במלחמת ששת הימים, התפיסה היתה שלהבא ייזהרו הרוסים מלחשוף אמצעי לחימה, ולא ישלחו ציוד חדיש לאזורנו. והנה יום אחר גילינו שהרוסים עומדים לשלוח לאיזור טילי .27 תו הגנה על מתקנים חשובים וערים בתוך ברית המועצות״ היה זה אחד הכשלונות החמורים והבולטים של מערך המוריעין האוירי של ישראל בתקופה זו. תדרוך בלב המדבר- קצין מצרי משוחח עם צוות סוללת טיל׳ 521 ריביזיה רוסית להגנת מצרים רוסים בתחפושת מעל הצי השישי מטוס ביון רום׳ בצבעים מצריים- איליושין עור לפני שצוותי הגנה אוירית וטייסים רוסיים הגיעו למצרים, הפעילו הרוסים משיקולים איסטרטגיים, טיסות סיור וביון, משטח מצרים. הרוסים הרשו כחלק מהסיוע למצרים, שימוש עצמאי בנמלים ובסיסי אויר במצרים, עבור כוחות ימיים ואויריים. המטוסים הופעלו מבסיס ג׳יאנקליס החל מסתיו השישי. מספרם של הצוותים הרוסיים הגיע ל־ T11-16C 28 סירנא, כהכנה להצבת מפציצי הרוסים קיבלו זכויות עגינה לספינותיהם גם בנמל טרטוס בסוריה. כאמור, למעורבות הרוסית במצרים, היה רווח צררי: הרוסים יכלו לטוס מעל הים התיכון מבסי- סי האויר במצרים, ולעקוב מקרוב אחר תנועות הצי השישי, נושאות המטוסים שלו וספינות הלחימה האחרות. הרוסים הפעילו מפציצים מסוג אנטונוב אירועים מיוחרים, אולם לא אחת היה מפגש כזה עלול להפוך לתקרית בינלאומית חמורה. קורפורל אלכסנדר י. מיטרוכין, שהיה מכונאי מטוסים במקצועו, הגיע לקהיר בסוף ינואר 1970 ציץ, לביון ולוחמה אלקטרונית. המטוסים הגדולים פעלו מבסיס האויר באסואן ויצאו למשימות צפונה משם. באחד המקרים, הוא סיפר, יצא אחד המטוסים לסייע למטוס מצרי שחדר לשמי סיני, על ירי מיסוך אלקטרוני. ״המטוס הזה לא חזר בזמן, ולפי פקורה שהועברה אלינו מהבקרה הקרקעית, 522 רוח רפאים מעל קהיר מטוס סיור ארוך טווח מסוג טופולב עשה הצוות שלנו עוה חליפה מעל התעלה. כאשר ערכנו פניה מעל הים התיכון, יורט המטוס שלהם על ירי מטוס פנטום של הצי השישי פנטום האמריקני. בעורו מתקרב לטווח קרוב מאר, החל הפנטום לצלם את המטוס שלנו, מעשה שנעשה, אגב, בצורה שגרתית. לאחר שהוא ערך פניה על כנף שמאל, הצוות שלנו היה יכול לראות את המטוס האמריקני. תוך כרי פניה ימינה, הם חשו פגיעה במטוס. הפנטום, לאחר שירה כמה מאות מטרים, התישר ונעלם לעבר הים״. לאחר שהמטוס חזר לאסואן, בדקו המכונאים הרוסיים את המפציץ וגילו כיפוף במרף של כנף ימין, שריטות ועקבות של צבע. הנזק תוקן בזהירות, והאירוע הזה קיבל פרסום מועט מאד. אולם מצבים אלה נמשכו. במהלך הגיחה הבאה עם צוות אחר, הדבר חזר על עצמו, והצוות הרוסי שם לב כי צוות הפנטום מעניק תשומת לב מיוחדת למהפים של כנף ימין של המטוס הרוסי. ״לצו- ות שלנו היו מספר רגעים לא נעימים״״. 523 ריביזיה רוסית להגנת מצרים גנרל סמירנוב עם צוות קצינים רוסיים ומצריים במפקדת הדיביזיה ליד קהיר הוד: המצרים היו במצב קשה על התחושה שלו ושל מפקרי חיל האויר בעקבות המעורבות הרוסית הגוברת אמר מוטי הוד, מפקד חיל האויר: ״המצרים חטפו מאיתנו מכות רבות, בעיקר בתקיפות העומק, להן היו חשופים בלב ליבה של מצרים ומסביב לקהיר. הם היו במצב קשה, ונאסר הבין שאם לא יעשה פעולה מהירה כלשהי, ייפול משטרו. לכן פנה בבהילות למוסקבה, והרוסים העבירו למצרים דיביזיה להגנה אוירית, שכללה חמש טייסות מיג וכן מערכות טילים ונ״מ. ״במצב החדש שנוצר, היינו חייבים לשתף את האמריקנים, במטרה להרגיע את האיזור ולהגיע להפסקת אש. הרוסים קיבלו אחריות על גיזרה שלמה, בה לא פעלנו באותה תקופה. היתה לנו אינ- פורמציה על פריסתם. פעלנו באותו זמן לאורך התעלה, ואילו הרוסים נמנעו מלהתקרב לתעלה. הם הגנו על עומק מצרים ושם לא התנגשנו בהם. ברגע שהם הגיעו, עזבנו את תקיפות העומק וחזרנו לתקוף באיזור התעלה. על ירי כך האצנו את התהליך ההצטיירות הצבא המצרי במערכות הגנה אוי־ דיות. היה בדור לנו שהמצרים לא יפסיקו את מלחמת ההתשה. ניסינו לשמור על מטילים בתעלה. ״לרוע מזלנו ההתעצמות הוחרפה. אלה תפסו אותנו בעת שחיל האויר היה שרוי, רובו ככולו, בקלי- טת הפנטומים החרשים. באותם ימים בהם נדרשנו למאמץ עילאי, עמדו לרשותנו 524 רוח רפאים מעל קהיר 525 ריביזיה רוסית להגנת מצרים מים בלבה. כמו הסקייהוקים לפניהם, החלו גם הפנטומים בפעילות מבצעית מלאה, כשבועיים בלבד לאחר הגיעם לארץ. באותו זמן קשה היה לרכז מאמץ ממשי באיזור מסוים, בשל נתונים אלה .30 ובעיקר בשל מספרם המצומצם של צוותי הפנטומים שטסו ללא הפוגה ההפלה הראשונה: מפציץ מצרי... הרוסים ידועים כאנשי ארגון מעולם. עור לפני בואם, הם ערכו סקר לבחינת הדרישות להגנת שמי מצרים, הכינו תוכניות מפורטות להצבת מערכות השליטה והבקרה באזורים שולטים, מיקום מער- כות המכ״ם על גבעות או מגדלים בולטים, והצבת סוללות הטילים במערכים צפופים שהגנו אלה על אלה. כמו כן נקבעו נהלי טיסה ונתיבים חדשים סביב האזורים המוגנים על ירי טילים. למרות האמור, היכולת הרוסית הקטלנית היתה טראגית, לפחות עבור צוות אחר של מפציץ איליו־ שין הסוללה הראשונה של דיביזיית ההגנה האוירית, בפיקודו של קוטינצב, שהפעילה את הטילים החדישים מדגם לפעולה, זמן קצר לאחר כיול המערכות והצבת הטילים במקומם. אולם המציאות לא האירה לה פנים: באותו לילה חלף מעל האיזור מטוס לא מזוהה, והמפעילים הרוסים, להוטים ללחוץ על לחצני השיגור, לא הססו זמן רב- מטוס בלתי מזוהה, שגם אינו מגיב למערכות פונדר( הוא מטוס אויב. הם התקשרו מיד למפקרה כדי לקבל אישור לירי אך משהו השתבש בקשר. בינתיים נתגלו חמש מטרות המתקרבות על מסך חמכ׳׳ם. רק לאחר מספר נסיונות לקבל אישור, .31 הגיעה הפקורה: ״השמר את המטרות!״ לוטננט בשנצב לחץ על כפתורי השיגור, הטילים זינקו לשמיים, והשמירו את המטוס הראשון בפגי- . חמש מטרות אחרות שנראו לפני כן לידו, נעלמו לפתע. איש לא יכול היה להסביר מה 32 עה ישירה בדיוק קרה. ״מאות הקצינים והחיילים המצריים, שהיו ערים להפלת המטוס הריעו בשמחה: ׳זה יותר .33 טוב מההוק, זה יותר טוב מהחוק!׳״ אך השמחה היתה מוקדמת מדי: בריקה קצרה העלתה כי המטוס ביש־המזל היה מפציץ איליושין 11-28 משימתו כגורר מטרות למטוסי קרב. ככל הנראה מערכת הזע״ט שלו לא פעלה. צוות המטוס נפל קורבן לטעות זיהוי חמורה. על האירוע סיפר נסטנקו, מפקד טייסות הקרב: ״בשעה שנערכנו לפרוק את מטוסינו מתאי המטען, שמענו אש מפוזרת מכל סוגי הנשק. מספר שניות לאחר מכן ראינו שני מטוסים לא מוכרים חול־ פים מעל הבסיס בגובה של טילי סאם משוגרים מסוללח בקרבת מקום. לאחר זמן קצר נפסקו היריות. לא היה לנו זמן לפחה, למרות שלא היה מקלט. הצוות הטכני הגיע וסיפר לנו שאחד ממטוסי האויב הופל על ידי טיל, אולם .34 לאחר מכן התברר כי המטוס המופל היה הרוסים הנבוכים היו המומים וכבר תכננו להריח את הקצינים שהיו אחראים לכשלון החמור. גנרל־ מאיור רוז׳דנקין, אחר הקצינים הרוסיים הבכירים במצרים, הגיע לסוללה ותחקר את המפקדים לגבי 526 רוח רפאים מעל קהיר בין המטוסים ששלחו הרוסים למצרים, היו, גם ארבעה מטוסי .35 במטוסי מיג המיג 1860 נכתב כי מטוסים מרגם זה טסו כבר ביוני ות שנערכו במטוסים אלה בשמי ישראל, במהלך מלחמת ההתשה. עתוני תעופה כתבו בשנת הראשונה של המיג 1971 1860 של הצי השישי בים התיכון. הראשונה בהן נערכה ב־ התיכון, וטס במקביל לחופי ישראל מעכו ועד פורט סעיר, וביצע צילום אלכסוני של כל שטח ישראל כמעט. ב־ ב־ שארם א־שייח לפני שיצא מהמרחב שבשליטת ישראל. בטיסות אלה הוא שייט בגובה רגל במהירות מאך .36 בקרת ההיגוי של טילי הספראו קפאו בגובה הרב אליו שוגרו, והטילים לא ניהגו למטרתם 527 ריביזיה רוסית להגנת מצרים האירוע. ״הסתבר לי לתחהמתי כי היה זה מטוס מצרי וכל הצוות נהרג״ סיפר קוטינצב. החוקר הרוסי החל לרמוז לקוטניצב, מפקה הסוללה, כי עליו לקבל אחריות על האסון. למרבה הפתעתם של חמפקהים הרוסיים, היחס של המצרים לאירוע היה שוגה בתכלית: מייג׳ר ג׳נרל מוחמר ס. בסיוני, מפקח ההיביזיה להגנה אוירית שבחסותה פעלו הרוסים, שיבח את המפעי־ שרידי מפציץ דו־מנוע׳ מסוג איליושין המדף הימני לים והציג את הענין כ״הצלחה וכתקרים לעתיד״ נגד מטוסים ישראליים. כאשר סמירנוב, מפקר ההיביזיה, הציע את ניחומיו למשפחות הצוות של המטוס, החח ראש המטה של הצבא המצרי, גנרל סאהק, את ההתנצלות ושיבח את היכולת הרבה שהפגינו הצוותים הרוסי- .37 ים ואכן, יש לציין כי היתה זו בהחלט יכולת טובה: הפלת מטוס שטס בגובה כה נמוך, למרות שהוא בלט במהירותו האיטית, וטס באורח תמים בשמי האיזור, היתה בכל זאת הפגנה מוצלחת של יכולת טילי החדשים ומערכות המכ״ם שלהם. sa ה־ כמתואר למעלה ראו הבקרים חמישה מטוסים על המסך. אחר מהם הושמר. על היעלמות ארבעת המטוסים הנוספים סיפר קוטינצב: "הישראלים קיבלו מידע על הגעת טילים רוסיים למצרים. הם החליטו על כן לבצע טיסת סיור. יש להורות כי נהגו בערמומיות: ארבעת המטוסים הישראליים נצמדו לאחוריו של מטוס מצרי וטסו בעקבותיו בגובה נמוך. השיקול שלהם היה פשוט: הרי ירוע 528 רוח רפאים מעל קהיר .־,""׳ צילום קבוצת׳ של טייסים רוסיים מ״היחידה המיוחדת מספר רים. ניתן לעמ שהטילים פוגעים קורם כל במטוס המוביל. אם כך אכן יקרה, הרי שמיר יבצעו הם עצמם תמרון התחמקות. ואכן, הרברים התרחשו על פי התסריט שלהם. אילו היו לטייס המצרי נהלי זיהוי ברורים, היינו מגלים מראש את מה שבישלו הישראלים״ קוטינצב יצא בשן ועין מהאירוע הטראגי, אולם היחס אליו מצר מפקריו השתנה מאז תכלית שינוי. 529 ריביזיה רוסית להגנת מצרים טייסים רוסים מגנים על קהיר נשיא מצרים, גמאל עבדל נאסר, גילגל את הרעיון להגן על שמי מצרים בעזרת טייסים רוסיים, מיד לאחר התבוסה במלחמת ששת הימים. נואש מהכשלונות של טייסיו במלחמה ואחריה, הוא ביקש כבר בפגישותיו הראשונות עם היועצים הרוסיים והרמטכ״ל הרוסי, לשלוח טייסים להגנת על שמי קהיר. בחורש אוגוסט חידש את בקשתו בפני ראש משלחת היועצים הרוסיים במצרים. גם באביב ההגנה הרוסי, מרשל גר׳צ׳קו לשלוח טייסים לפעילות הגנתית בשמי מצרים, אך שוב נענה בשלי- לה. פגישותיו של נאסר עם ברז׳נייב בסוף שנת מההנהגה הרוסית הבטחה, כי טייסים רוסיים יכללו בכוחות של מבצע ״קווקז״ להגנת שמי מצרים. ואכן הרוסים פעלו בשני מישורים: מצד אחר הכינו את הכוחות להתערבות ישירה, ומצר שני השהו את מתן ההבטחות לראשי מצרים עד ראשית ההכנות למשלוח הכוחות, כולל הכשרת טייסים נעשו, כאמור, כבר לפני כן. טייסות הקרב, על סגל הקצינים והטייסים שלהן, החלו את אימוניהן באיזור החם של הים השחור הרוסים הביאו למצרים את המיג 530 רוח רפאים מעל קהיר באוגוסט במסגרת הכוחות של מבצע ״קווקז", שלח חיל האויר הרוסי למצרים שני רגימנטים )גדודים - . המטוסים פורקו והוטסו למצ- 38 מקביל לכנף( של טייסות קרב. כל אחה מהם כלל רים במטוסי תובלה גדולים בסוף דצמבר. לפני צאתם לדרך, נפגשו מפקחי הרגימנטים הרוסיים עם מפקחי הצבא וחיל האדר האהום. ״חובת- כם כמפקדים לשמור על חיי הטייסים, כר שיחזרו למולדת, לא בארונות קבורה, אלא בריאים ושל- מים" אמר שר ההגנה הרוסי, מרשל גרצ׳קו למפקהי הכוחות. עם אלפי צוותי הקרקע לתחזוקת המטוסים, הגיעו גם . הטייסת הראשונה שיצאה למצרים נשלחה בחשאי- 39 חורש ימים על חופי הים השחור והים הכספי ות רבה. מטוסי המיג במטוסים אזרחיים של חברת התעופה ״אירופלוט״. הטייסים וצוותי הקרקע שלהם, נקראו לצאת בחופזה: הם בקושי נפרהו ממשפחותיהם וכבר יצאו לדרך. בינואר - רגימגט מספר זה היו העיר אלכסנריה ודרומה ער מבואות קהיר. למעשה היה זה רגימנט שנועד להגן על הכוחות הימי- ים והאויריים של הרוסים בים התיכון. הטייסות הוצבו במנסורה ובקום אושים. - רגימנט ה־ על הרגימנט הזה פקד קונסטנטין קורוטיוק. הוא היה מצויד ב־ הוא הוצב להגנת דרום מערב ההלתא, כולל קהיר ובסיסי האויר המרכזיים שלה. הטייסות פעלו .40 מכותמיה, קהיר מערב ובני סואף המטרות המבצעיות שהוגדרו למפקחי הרגימנטים הרוסיים היו: - מתן חיפוי אוירי לבסיסי חיל הים המצרי בצפון מצרים)למעשה הגנה על יחידות ימיות רוסיות( - הגנה על קהיר נגר מטוסים הבאים ממזרח - הגנה על מרכזים תעשייתיים במרכז המהינה - הגנה על סכר אסואן מפני מטוסים התוקפים מכיוון צפון מזרח ב־ 21 וק, חלפו שני מטוסי פנטום בגובה נמוך ביותר על פני הבסיס)ראה מקורם עד ינואר שה, פרושה במחסות מוגנים בחמישה בסיסי אויר במצרים. ראשוני הטייסים הגיעו לבסיס האויר ג׳ינאנקליס ב־ .41 שלהם להכרת הסביבה הרוסים דאגו ראשית כל לעצמם: הגנת מטוסי הסיור שלהם שיצאו לטיסות מעל הצי השישי)ראה בנפרה(. לפיכך המשימה של הטייסת של נסטנקו, שנחתה בקהיה והועברה לבסיס האויר ג׳יאנקליס, היתה חיפוי אוירי על בסיסי ימי על חוף הים התיכון, ועל מרכזי תעשייה לאורך החוף, מאלכסנד־ 531 ריביזיה רוסית להגנת מצרים ריה למרמה מטרוך ודרומה ער קהיר. הרגימנטים הרוסיים הביאו אתם לא רק ציוד מתקרם, אלא גם שיטות פעולה ייחודיות. כרי להט- עות את המוריעין הישראלי, הם העבירו טייסות או גפים מבסיס לבסיס, השתלבו עם מטוסים מצרי- ים במבנה אחד, שלחו מארבים ועסקו בפעולות אחרות. כבר עם הגעתם, הרוסים לא הסתפקו בחמשת הבסיסים שהועמדו לרשותם על ירי המצרים. הם דרשו גם בסיסי פרישה קדמיים יותר, לשם יוכלו לרלג ולהפתיע את מטוסי חיל האויר הישראלי. עבור הרגימנט של נסטנקו היה זה בסים האויר בכותמיה, כ־ תת־קרקעיים מוסווים, החל מ־ חלק ממטוסי הטייסת השניה שהגיעה למצרים, נוערו להגן על אזורי התעשייה הקרובים לסכר אסו- .42 אן מי היה הטייס הרוסי? הטייסים הרוסיים שהגיעו למצרים, היו חלק ממערך פיקוד ההגנה האוירית של ברית המועצות. הם גויסו מיהירות שונות, אולם המשותף לכולם היה, כי הם חסרו נסיון קרבי. המלחמה האחרונה בה נטלו טייסים רוסיים חלק- מחופשים לסינים או צפון־קוריאנים - היתה מלחמת האויר בקוריאה, בראשית שנות החמישים. מאז השתתפו הרוסים רק בפעילות במסגרת אימונים ברוסיה עצמה, או בתרגילים משותפים עם חילות האויר של מדינות ברית ורשה. רוב הטייסים הרוסיים היו בשנות השלושים לחייהם- מעט מבוגרים יחסית לטייסים המערביים. הם היו בקיאים היטב במערכות הנשק של מטוסי המיג לת מטוס הקרב שלהם היתה מגבילה: שלא כמו במערב, הטייסים לא היו חופשיים לפתח יוזמות, ואת המירע על הזירה קיבלו ממערכות הבקרה הקרקעיות שעקבו אחר הקרב, בעזרת מכ״ם ומערכות תקשורת. גם השמירה על מבנים צמו- דים היתה קררינלית ועליהם היתה חובה לבצע הוראות שהועברו מהקרקע, למרות המצבים המשת- נים במרחב הקרב האוירי. הדברים יגיעו לירי ביטוי בהתנגשויות שהיו לאחר מכן עם טייסים ישרא- ליים. הטייסים הרוסיים יצאו מיד לאחר הגיעם לטיסות להכרת הזירה. הם טסו בשמי הים התיכון, בשמי הדלתא ומפרץ סואץ, ולמדו את זירות הלחימה. כפי שנראה להלן הם הצטרפו, ברביעיות, למבנים של חיל האויר המצרי אשר יצאו לפטרולים מול מטוסי קרב ישראליים במהלך תקריות אויריות. למרות האמור הטייסים הישראליים שהתמודדו איתם לאחר מכן, יכלו להבחין כי התרגילים שביצ- עו היו בסיסיים ביותר ולא הצטיינו בשיתוף פעולה בין הטייסים. אולם לנוכחות של טייסות רוסיות במצרים, היתה השפעה ניכרת על פעילות חיל האויר הישראלי. מתוך כוונה להמנע מעימות עם מעצמה עולמית, הורה מוטי הור להרחיק את מבצעי חיל האויר מלב מצרים. התקיפות העמוקות במסגרת מבצעי ״פריחה״ נסוגו לצפון הדלתא או לאיזור התעלה, ולבר מטיסות צילום וביון, לא נערכו עור טיסות תקיפה בלב מצרים. אולם מבצעי התקיפה באיזור התעלה נמשכו בכל עוזם, זאת למרות החשש כי המיגים יתערבו, כפי שאכן היה לאחר מכן. 532 רוח רפאים מעל קהיר מיג מטוס הקרב העיקרי, למעשה היחיר, אותו הפעילו הטייסים הרוסיים במצרים, היה מדגם מיג )כינויו בקור נאט״ו היה פישבר קולונל נסטנקו העריך כי למצרים הגיעו ירי הצי הרוסי והיה מתקדם יותר מהרגמים של חיל האויר הארום. המיג אץ״( היה מן הדגמים המשופרים ביותר בין דגמי המיג את מגרעות הדגמים הקודמים של המטוס, במיוחד דגם צפון וייטנאם או המזרח התיכון. מנועו של המיג החדש היה מדגם טומנסקי ק״ג או גם חימושם היה משופר: בגחונם היה מותקן תותח דו־קני תקני קבוע, מסוג המתלים של הכנפיים הם יכלו לשאת ארבעה טילי אויר־אויר טילים ושני מיכלי הלק. הדגם החרש היה בעל מהירות וכושר תמרון טובים יותר בגובה נמוך- עוברה שהפתיעה לאחר מכן את טייסי חיל האויר. בחיפוי שבגב המטוס הוא נשא מכשור שהועבר מגוף המטוס כדי לפנות נפח לדלק רב יותר. מיד עם הגיעם למצרים נצבעו המטוסים של הטייסות הרוסיות בצבעי הסוואה של חיל האויר המצ- רי, והוסתרו מתחת למחסות הגנה מיוחדים אשר נבנו בבסיסי חיל האויר המצריים. המיגים מתגנבים מזרחה טייסות הקרב של חיל האויר הרוסי שהוצבו במצרים, נוערו להגן, כאמור, על מרחבים שונים בצפון מצרים, מרכזה ואיזור סכר אסואן. אלה כללו את מרכז הדלתא, כולל הערים הראשיות, בסיסי הצבא ועוד. על ירי העברת אזורים אלה לאחריות של הטייסות הרוסיות, יכלו מפקרי חיל האויר להפנות את פעילותן של טייסות חיל האויר המצרי לאיזור התעלה. כך יכלו המצרים לפעול בחופשיות יתר מול מטוסי הקרב הישראליים, בעוד מרכז מצרים מוגן על ידי הרוסים. אולם הדבר לא השפיע במידה רבה על פעילות טייסות אלה: גם בתקופת החורשים הבאים הם העדיפו שלא להתמודד בקרבות אויר עם הטייסים הישראליים, והותירו את הזירה פנויה למערכות הנ״מ. עם כך ההוראות למפקרי הרגימנטים הרוסיים היו חמורות: על הטייסים הרוסיים נאסר להתקרב לאיזור התעלה, והמפקדים הרוסיים הדגישו לא אחת בפני טייסיהם הנלהבים: אנו נתעלם מכל טייס שייהרג או יפול בשבי בסיני, והוא לא יוכר כטייס רוסי. אולם הדברים נפלו על אוזניים ערלות. היות ונאסר עליהם, באופן פורמלי, לחצות את התעלה, הם פטרלו בשמי מצרים, ולאט לאט החלו להתגנב מזרחה יותר ויותר. הם רדפו, ללא הצלחה, אחרי מטוסי צילום ישראליים שחדרו לשמי הדלתא, ערכו משיכות יירוט על מירז׳ים ישראליים ולשיאה הגיעה פעילות זו עם הפגיעה במטוס סקייהוק ישראלי בשטח סיני. כאשר היה ברור למפקר חיל האויר הישראלי, כי הוא הולך ומאבר את חופש הטיסה בשמי התעלה היתה הדרך לפעולה נגר המטוסים הרוסיים, פתוחה)ראה בפרק נפרד(. 533 ריביזיה רוסית להגנת מצרים מיג כמתואר למעלה, ההכנות להעברת הריכיזית להגנה אוירית על סוללות הטילים שלה, וכן משלוה טייסות הקרב הרוסיות למצרים, החלו כבר בקיץ מצרים, ובמיוחה התקיפות הרצופות שהשמידו את כל מערך ההגנה האוירית - החל מיולי ובמשך החורשים הבאים - היו אך גורם מעורר ומאיץ להחשת הכנת הכוחות ושליחתם להגנת מצרים. שלא כפי שטענו הרוסים והמצרים, ״מבצע קווקז" תוכנן ויצא איפא, לדרך, עוד לפני שישראל קיבלה בספטמבר בעומק מצרים. 534 רוח רפאים מעל קהיר פרק פיקוד ההגנה האוירית נערך מחדש מערד הגנה אחוד וצפוף דמותו של מערך ההגנה האוירית בשמי מצרים, והיקפו, השתנו מספר פעמים במהלך מלחמת ההת- - רובן מפוזרות, שהגנו sa-2 שה. בעור שבתקופת מלחמת ששת הימים, היו במערך זה על ערים או מתקנים איסטרטגיים )קהיר, סכר אסואן, הכור האטומי באינשס ועור( - הרי בסוף שנת ואחורים מבחינה מבצעית, שפניהם היו לכיוון מזרח. השלב השני החל בראשית הגנה אוירית: ״קו פנימי״, שהגן על קהיר ומרכז הדלתא, ו״קו קדמי״, שהגן על מבואות הרלתא אחרי קו המוצבים לאורך התעלה. שני הקוים sa-2 עובו, והסוללות, שבהן נכללו גם טילי משופרים, הגנו זו על זו וסתמו פרצות במערכים. כדי ליצור מה שהמצרים כינו לימים ״הומת הטי- לים״ ולכסות את המרחב כולו אנכית - מהקרקע - הוצבו n וער לשיא הגובה אליו הגיע סוללות תותחים בקטרים רבים, חלקן הגדול מונחי מכ״ם. גם מערכות השליטה והבקרה אוח־ האוירית גנרל עלי פאהמי מפקד פיקוד ההגנה ר׳ ,בקה ה לבמרכז ההפע דו, ויכלו לתת למפקדים תמונה מלאה של המערך כולו. השלב השלישי בהתפתחות מערך הטילים, נעשה במקביל להכנסה לשרות של טילי קרקע־אויר )כונו ״רבינה״(. אלה נברלו מהטילים מהדור הראשון)שכונו sa-2וטילים מדגם sa-2c מסוג ״רסנה״ ברוסיה( במרעומים רגישים יותר, ופעלו בתחומי תדרים גבוהים יותר. עם הגעת ״ריביזיית ההגנה האוירית ה־ מערך ההגנה האוירית במצרים. הוא כלל עתה לא רק את קו ההגנה הראשון והקו שני- אלא גם סול- ששולבו ביניהם, וצמצמו במירה רבה את הרווחים בין הסוללות עד כדי sa-3 לות חדשות מדגם סגירת ה״פערים״ ביניהן. 535 פיקוה ההגנה האוירית נערך מחדש הוראות חדשות לפיקור ההגנה האווירית בתקופה זו של המלחמה החלה ההיביזיה הרוסית מספר במהלך החורשים האחרונים עוהכנו פקוחות ההפעלה של פיקוה ההגנה האוירית. כמתואר למעלה קיבלו הרוסים בשלב ראשון את האחריות להגנת שמי קהיר ולאחר מכן הם הרחיבו את פעילותם מזרחה, לעבר התעלה. יחיהות החיביזיה הרוסית השתלבו במערך החדש, ללא איזכור מיוחר שלהן. במסמך מיוחה שהוציא ליווא מוחמה עלי פהמי, מפקר כוחות ההגנה האוירית באפריל מפרט את מבנה הכוחות, אזורי האחריות, ושיטות ההפעלה שלהם׳. בין השאר נכתב במסמך: ״נקבעו שבעה אזורים עיקריים לפעולות הקרב של הטילים וארטילריית הנ״מ כדלהלן: א. איזור מס׳ ב. איזור מס׳ ג. איזור מס׳ ר. איזור מם׳ ה. איזור מם׳ ו. איזור מס׳ ז. איזור מם׳ כמו כן נקבעו אזורי אחריות לפעולות חטיבות מטוסי הקרב מס׳ פות לפיקוח ההגנה האוירית. בהמשך המסמך מפורטות שיטות ההפעלה של יחירות ההגנה האוירית, כאשר הפעילות מנוהלת ממפקהת הפיקוה במפקרה הראשית מספר והאמצעים של ההגנה האוירית, ינוהלו על יחי המפקרה הראשית של ההגנה האוירית, באמצעות מפקח כוחות ההגנה האוירית ומפקח חיל האויר, וכמו כן באמצעות היביזיות ההגנה האוירית, מפקחי חטיבות טילי הנ״מ, יחידות ארטילרית נ״מ, ומפקהי חטיבות מטוסי הקרב על ירי מפקרותי־ הם בהתאם למצב״. בהמשך נכתב כי ״חטיבות מטוסי הקרב במפקחה הראשית״. הפעולות יעשו בשיטות אלה: ״מפקחי הפורמציות, היהירות ויהירות המשגה של ההגנה האוירית ומטוסי הקרב, יחליטו להשמיר את מטוסי האויב באזורי הקרב שלהם באופן עצמאי, במקרים הלקמן: א. בשעת בלימת התקפות אויר של האויב, בגבהים נמוכים או נמוכים מאד. ב. בשעת בלימת התקפות אויר מרוכזות של האויב. ג. כשהמצב לא ירשה שמשימות מטוסי הקרב תוקצנה על יהי המפקהח הראשית. ד. כאשר אין קשר בין המפקדה הראשית לבין המפקחות של הפורמציות והיחיחות. ״הפקוחה למטוסי הקרב להמריא ליירוט מטרות אויב מחוץ לאזורי הטילים וארטילריית הנ״מ, תינתן באמצעות מפקח חטיבת מטוסי הקרב והוא אחראי להשמרת מטוסי האויב באיזור הקרב שנקבע לו״. 536 רוח רפאים מעל קהיר הפעילות של מטוסי חיל האויר הישראלי נערכה במרכז התעלה ובאיזור דרום מצרים. באיזורים אלה פעלו ריביזיה הנמצאים בכוננות בשרות התעופה אל מנסורה ושוברה חית, לשם יירוט מטוסי אויב״. סמכות רומה ניתנה למפקה ריביזיית ודראו״. יחר עם כך מפקר חטיבת הטילים לא היה יכול להורות למטוסי הקרב להמריא: ״במפקדות המשותפות קום אושים וג׳ינאקליס, מפקדי ארטילרית הנ״מ בשרה התעופה הם האחראים לארגון העבורה במפקרות אלה״. כרי לתאם את הקשר בין היהירות הוצבו קציני קישור מיוחדים: ״במפק־ רת חטיבת הטילים בחילואן יש קצין קשר מחיל האויר וקצין קשר מריביזיה היה קצין קשר גם במפקרת הטילים מערבית לקהיר. היהירות הבאות פעלו בפיקור ההגנה האוירית: יחידות מכ״ם: גדודים רית. בסעיף חלוקת האחריות נכתב: ״יחידות המכ״ם יתנו התרעה על סיורי תצפית של האויב האוי־ רי, ויעבירו התרעה ליהירות חיל הים, אורות המצב האוירי, ממפקדת ריביזיה יחפשו ויקלטו מטרות אויב באיזור מפרץ סואץ, הים התיכון, ים סוף, ויעבירו התרעה ליחידות חיל הים המפוזרות בים התיכון, ממפקדת ריביזיה ממפקדת ריביזיה 5 מטוסי קרב: מטוסי הקרב של חטיבה אוירית האויריות של האויב בגזרה או במספר גורות של איזור מס׳ מטוסי הקרב של חטיבה אוירית מטוסי הקרב יפעלו במסגרת הגזרות שנקבעו להם באיזור נגר מטוסי אויב שיתקפו ספינות של חיל הים באיזור אלכסנדריה, אבו קיר, אל סחנה, ראס גארב, גררקה, ספאגה, מיוערות חטיבות הקרב משרות אל מנסורה, שוברה חית וג׳אנקליס ש״ישמידו את מטוסי האויב בגבולות טווח הפעולה האפקטיבי שלהם באיזור פעולתן״. בבסיסים אלה שכנו גם טיי- סות קרב רוסיות. עוד נכתב כי ״מאמץ מיוחד מצר מטוסי הקרב יוקדש לשמירת כוחות הים בלב ים )על פי פקורה מיוחדת(״. סדרי הפעולה בין מערכות הטילים והנ״מ למטוסי הקרב, היו מוסדרים. במקום בו פועלים מטוסי הקרב לא יופעלו מערכות ההגנה האוירית - טילים ותותחי נ״מ - ולהיפך. כך נכתב במסמך: ״יחי־ רות הטילים וארטילריית הנ״מ בריביזיה סעיד(, ישמירו את מטוסי האויב, הנכנסים לאזורי האש שלהן ללא הגבלה, במקרה שאין מטוסי הקרב משוגרים ליירוט בגזרותיהם. במקרה שהמטוסים ישוגרו ליירוט בגזרה, או בכמה גזרות, של איזור מספר חה לא תפתח לפני יציאת המטוסים מהגזרות״. לגבי מטוסים הטסים בגובה נמוך נכתב בפקורה כי ״מטוסי הקרב ישמידו את המטרות האויבות המסתננות בגובה נמוך בדרכי הגישה הצפויות, בגבולות אזורי פעולתם, מחוץ לאזורי הטילים ואר־ טילריית הנ״מ״. כוחות מיוחרים של חיל הים, עסקו במעקב אחר פעילות מטוסי חיל האויר הישראלי בים התיכון 537 פיקוה ההגנה האוירית נערך מחדש ונתנו התרעות קילומטרים רבים לפני הגעתם לחופי מצרים. כמו כן הופעלו מערכות ל״א: ״אמצ- עי הל״א ינהלו מעקב אלקטרוני של אמצעי ההנחייה והניהול של כוחות האויב ונשקו. עמרות המכ״ם העצמאיות יפעילו, ממקומותיהם העיקריים באיזור קהיר, שיבוש אלקטרוני על אמצעי ההג־ חייה והניהול. עמדות השיבוש האלקטרוניות העצמאיות של קע״מ ינהלו שיבוש על אמצעי הקשר האלחוטי בעלי תדר גבוה״. כך גם לגבי פעילות באזורים אחרים של המרחב האוירי של מצרים. המבנה החדש של מערך ההגנה האוירית לרשות ליווא עלי פאהמי)שקיבל את התפקיר בשנת כיפור( עמדו דיביזיות )הרשימות מלוקטות ממקורות שונים ובתקופות שונות- ייתכנו שינויים בעקבות תזוזת כוחות(. ריביזיה ריביזיה חטיבה חטיבה חטיבה דיביזיה חטיבה חטיבה חטיבה חטיבה חטיבה חטיבה .2 חטיבה ״הדיביזיה הרוסית״ משתלבת במערך עם הגעת כוחות ״דיביזיית ההגנה האוירית המיוחדת מספר שלב אחר שלב את השליטה על שמי מצרים. מוחמר פארזי, שר ההגנה המצרי, כתב גם שנים לאחד מכן כי הדוסים הגיעו ״להשלמת ה . עוד כתב כי ״החל משלהי מרס 3 ההגנה האוירית״ רי, תחת פיקודו ושליטתו של מפקד כוחות האויר וכוחות ההגנה האוירית, ובך הושלם סד״כ כוחות .4 האויר, עליו הוחלט בתוכנית הכוחות המזויינים, ובנייתם בלוח הזמנים שקבע הנשיא נאסר״ אך כמו בתיאורים אחרים של פאוזי הדברים היו רחוקים מן המציאות. למעשה הרוסים קיבלו עליהם בתוך מספר שבועות באופן ישיר את האחריות המלאה להגנת שמי מצרים, והם היו היחידים שקיב- לו החלטות על מיקום המערכות, ציודן ושיטות הפעלתן. יותר מכך: גם במקומות שהיו, כביכול 538 רוח רפאים מעל קהיר באחריות של המצרים, הרוסים התערבו כאשר הבחינו כי הקליינטים שלהם אינם פועלים בצורה אגרסיבית שהתאימה לרוח הפעולה של הרוסים. כאמור למעלה, בניגור להערכות מודיעיניות בישראל, ובמיותר בארה״ב, לא נמנעו הרוסים מלה- ביא למצרים את הציור המתקדם ביותר שלהם בתחומי ההגנה האוירית הטקטית. הם גם השכילו להביא מערכות שנתנו תשובה חרה לשיטות הלחימה של חיל האויר הישראלי- רהיינו תקיפה מגובה נמוך. המערכת הבולטת ביותר בציור החרש שהביאו הרוסים, היתה, ללא ספק, מערכת ה־ sa-3 SA-3 האתגר שהוצב בפני מטוסי התקיפה של חיל האויר הישראלי, החריף בקיץ 3-5sa לשרות טילי קרקע־אויר מסוג טילים אלה היו מוכרים אותה עת במערב. הם הוצגו במצעדים בכיכר הארומה והגנו על המרחבים האויריים של מוסקבה, לנינגרד וערים אחרות בברית המועצות. עם כך סוללות טילים מסוג זה לא הוצבו מחוץ לברית המועצות עצמה- גם לא באזורים הרגישים של מדינות ברית ורשה או להגנת מתקנים חיוניים בצפון וייטנאם. האמריקנים ידעו על מערכות אלה ובידיהם היו גם נתוניהם הטכניים ושיטות התפעול שלהן. עם כך במהלך כל ״תקופת החררה״ מפני טילים אלה, שהיתה בארץ בראשית נים, או לא נתבקשו למסור, מירע על מאפייני הטיל ומערכותיו לישראל. בסימולו בקור נאט״ו, מכונה ״גואה״. שמו ברוסיה ״פצ׳ורה״ )שם של נהר( n ברגם לייצוא(. זהו טיל קרקע־אויר דו־שלבי לטווח קצר ובינוני s-125 )או5v27,5b24 וסימולו סיל קרקע־אויר רוח רפאים מעל קהיר 540 פיקוה ההגנה האוירית נערך מחדש רחפות מעל ביצות סיני במהלך מלחמת ששת הימים, לא השתלט צה״ל, פיזית, על מרחבי המלחות בצפון מערב סיני, שנפרשות מאיזור בלוזה ועד מבואות פורט פואד, מול פורט סעיר. במלחמה שהתפתחה לאחר מכן, התברר למפקדי צה״ל כי חוסר השליטה על מרחבים אלה, לבד מכביש צר שהוליך צפונה, מעודד את הצבא המצרי לבצע פעולות קומנדו נגד יחירות שנעו לאורך התעלה. צה״ל, וחיל הים בחנו מספר דרכים לפתרון הבעיה, ואחת מהן היה שימוש ברחפות. הרחפת היא כלי שהגדרתו כ׳׳כלי טיס" לא ברורה, אולם הוא משתמש במרכיבים אוי־ דיים כדי לאפשר לו להתרו- מם מעל פני השטח ולנוע במהירות יחסית מעל כל מכשול, בים או ביבשה, כול מים רדודים. כלים אלה מתאימים מאד לפעולה באזו- רים מסוג זה, אולם היה צורך להפוך אותם לכלי לחימה, על ידי שריון הירכתיים וחי- מוש הרחפות במקלעים או טילים. פעולות אלה לא נעשו והשימוש ברחפות נותר רעיון שנבחן אך לא מומש)צה״ל יכסה לאחר ההתשה שטחים נרחבים ביריעות פלסטיק כדי לאפשר תנועה עליהם(. בשלהי מלחמת ההתשה, החליט מפקר חיל הים, אלוף בנימין תלם, לרכוש רחפת קטנה מתוצ- רת בריטניה, כרי לבחון את יכולת הפעולה שלה בשטחי המלחות. הרחפת הונעה במנוע אחד שהפעיל מניפה לדחיסת אויר לתוך ה״כרית״ התחתונה לצורך ריחוף, ובשני מדחפים לתנועה לפנים. הרחפת נשאה שלושה ארבעה אנשי צוות בתא קטן. היא הופעלה ממוצב ״דפנה״ ליד ימת בארדוויל, וכן בראס כניסה ובדרום סיני. בשנת יותר מבריטניה, אשר נבחנו באזורים אלה. הן יכלו לשאת של ציור. כמו כן היא צוידה במכ״ם ימי. הרחפת יכלה לנוע במהירות של כל ספינה של חיל הים. באותה תקופה עסק המהנדס נתן קירפיצ׳ניקוב בפיתוח רחפות, והוא הציע לחיל הים רחפת שפיתח, והיא נוסתה באזורים חוליים ועל פני המים, במקומות שונים. רחפת ניסוי שהופעלה מימת בארדוויל במלחמת ההתשה 541 פיקוה ההגנה האוירית נערך מחדש מערכות נ״מ בצבא הרוסי מערך ההגנה האוירית של מצרים, היה מבוסס על מבנה ותקנים שאומצו מהצבא הרוסי. ניתן להשוות את המערך המצרי, שהשתרע על יותר מ־ ולפני שילוב sa-3 טיות )התיאור להלן מתאים למצב במלחמת ההתשה, לאחר הכנסת טילי במערך(. sa-6 טילי קבוצת ארמיה סובייטית תקנית, משתרעת על חזית ברוחב מערך ההגנה האוירית שהיא מפעילה כולל: טילים גיידליין - טילי קרקע־אויר ארוכי טווח. כל סוללה מכילה sa-2 מות במרחק של גואה - טילי קרקע־אויר ניידים, לטווח קצר ובינוני. הטילים מצטיינים בניירותם הרבה sa-3 וזמן ההצבה של כל סוללה, על שני כלי רכבה, מגיע ל־ מטר, מירבי סטרלה - מאות טילי כתף מסוג זה נישאים על ידי חיילים, ועוד sa-7 BRDM (2- רכב מסוג אולם אלה לא הוצבו במצרים( sa-4 )הצבא הרוסי באירופה מפעיל גם טילי תותחים zu-23/2 מהחזית, ומעל 6 s-60 120 מופעלות החזית מגיע ל־ zsu-57/2 סוללות בנות ירי zsu-23/4 טנקים ומכונים ״שילקה״, מופעלים במערך ההגנה האוירית. בסך הכל מוצבות מסוג זה. התותחים מונחים בעזרת מכ׳ים. טווח לרקה. מערכות אלה נחשבות קטלניות במיוחד נגר מטוסים התוקפים מגובה נמוך. לבר מאלה כוללת כל ארמיה מאות מקלעים יחידתיים ונשק אישי. 542 רוח רפאים מעל קהיר מסך המכים מדגם המצטיין בגיירותו הגבוהה ובמהירות התגובה המבצעית שלו. הוא מונע במאיץ בעל הודף מוצק ומנוע שיוט לשלב השני. הטיל פותח עבור פיקור ההגנה הרוסי לפעולה נגר מטוסים הטסים בגובה נמוך ובינוני. מערכות מספר רגמים של הטיל היו בשרות, כולל רגמים בעלי הנחייה אופטית־טלויזיונית וכן מערכות לוחמה אלקטרונית, שנועדו למנוע שיבוש מערכותיו בזמן הפעלתו לות נייחות או מרכב נשיאה ושיגור נייד. כאשר הוא מופעל מבסיסים נייחים, מוצבים הטילים בזו- גות במחפורות בצורת האות בצמור לסוללת הטילים הנייחת, או לרכב הנשיאה והשיגור של הטילים, פועל מכ״ם Low Blow וחסימה אלקטרוניים. כל מערכת שיגור, כוללת גם מכ״ם מסוג המכ״ם מגיע ל־ SA-3 נתונים טכניים גובה יירוט מזערי הנעה: שלב ראשון ושני בעלי הודף מוצק מכ״ם הנחייה ובקרה הנחייה: פיקוד רדיו וביות מכ״ם בשלב הסופי. טווח מימדים - אורך משקל 543 פיקוה ההגנה האוירית נערך מחדש אלכסיי סמירנוב: המעורבות הביאה לשיפור הציוד הסובייטי שנים רבות לאחר תום המעורבות הרוסית במצרים, ערכו הווטרנים הרוסיים כינוס פומבי, בו השתתפו גם מפקדים מצריים, כחי לציין את השותפות בין שתי המהינות במלחמה נגד ישראל. בין שאר דבריו אמר מאיור גנרל במילואים אלכסיי סמירנוב: 1 לוחמה על אדמת יבשת אפריקה 2 את ההגנה על שמיה ואדמתה של מצרים, מפני התקפות אויריות של האויב. בכך אפשרו תנאים מתאימים עבור הכוחות המזוינים של מצרים, לשיקום יכולת הלוחמה שלהם, ולעריכת אימוני לוחמה כהכנה למלחמה. 3 מצרים, בהמות מחקרים מועילים, שהביאו לשיפור ציור ההגנה האוירית ומנגנון ההגנה האוי־ רית של ברית המועצות באופן כללי. 4 .5 הצבא הסובייטיים בכל הדרגים, לבין העם המצרי הטוב, החרוץ והשקהן׳׳ הפתעות מטווח קצר ובינוני אנשי המוהיעין והל״א של חיל האויר הצליחו, בתוך מספר שבועות, למצוא את תדרי ההפעלה של המערכות. מערכות ההתרעה של מטוסי הפנטום עודכנו זמן קצר לאחר הכנסת מערכות אלה לפעו- לה, כרי לקבל חיווי גם על טילים אלה. אנשי המבצעים של חיל האויה הישראלי, שבחנו היטב את שיטות הפעולה של האמריקנים, פעלו גם הם בשיטות חומות. על מפות המבצעים מוקמו מערכות המכ״ם וסביבן צויהו ״טווחי הסכנה״ של כל מערכת בגבהים מסוימים. את המיקום המרויק גילו המפענחים על ידי צילומי אויר, או על ידי מגלי כיוון בשיטות אלקטרוניות. כך קושטו מפות המבצ- עים ב״משולשים שחורים״ - כל אחר סימן סוללת טילים, ומעגלי טווחים של כל אחת ממערכות המכ״ם. אנשי המבצעים והתכנון קבעו את נתיבי הטיסה כהי שיחלפו בין המעגלים האלה. SA-7 לא היו ההפתעה היחיהה במערך הטילים הרוסי. כבר ב־ sa-3 טילי חיל האויר במערכת חרשה, אשר שולבה במערך תותחי הנ״מ של הצבא, באיזור אבו סואר. היו אלה המכונים ברוסיה ״סטרלה״)חץ(. 9m32 טילי נ״מ משוגרי כתף מסוג מכונה בקוד נאט״ו sa הטיל מטוסים, אותו ניתן לשגר מהכתף או מכלי רכב נייד. כמו ה״רר־איי״ האמריקני, הוא פותח במיוחה להגנת הכוחות הקדמיים מפני מטוסים או מסוקים התוקפים מגובה נמוך מאה. הטיל חתום בזביל נשיאה ושיגור מתכלה, לו צמוהה מערכות הכוח, ההפעלה ומערכת ההנחייה. טילים מסוג זה השתל- בו במערכות התקניות להגנה על סוללות הטילים, מפני מטוסים המגיעים מגובה נמוך, והגרילו את 544 רוח רפאים מעל קהיר SA-6 בשלהי מלחמת ההתשה, החלו להגיע יריעות על הצבתם של טילים מסוג חדש במצרים ״גיינפול״. מערכות אלה הוצבו לראשונה באיזור סכר אסואן)כדי לאפשר העתקת הסוללות המצריות שהוצבו שם לאיזור התעלה(. שיטות הפעולה של המכ״ם והטילים וכן תחומי התדרים, כמו סוגי השידור, לא היו ידועים עד אחרי מלחמת יום כיפור, עת היוו הפתעה לטייסי חיל האויר הישראלי בשמי מצרים וסוריה. n zrk קו־קע־אויר דו־שלבי המונע בהנעה משולבת: השלב הרא- שון מופעל במנוע בעל הורף מוצק, שלאחר שכילה את הדלק שבו, הוא משמש תא בעירה למנוע מגח סילון בעל דלק מוצק המופעל בשלב השיוט. מערכת ה״גיינפול״ ניידת ביותר, ונישאת על גבי שני נגמ״שי )פועל בגל שידור רציף(, והנגמ״ש השני נושא שלושה straight Flush מערכת המכ״ם מסוג טילים מוכנים לשיגור, ומספר טילים בתוך התובה. המערכות מסוגלות להכנם לפעולה בתוך ארוכת Long Track זמן קצר ביותר. מערכות המכ״ם מקבלות נתוני מטרה ממערכת מכ״ם טווח. בכל ארמיה רוסית מופעלות חמש סוללות של טילי פות במרחק של חמישה ק״מ מקו האש הקדמי, תוך הזנת נתונים וחיפוי הדדי. הטילים משוג- רים במטחים ומהווים סכנה במיוחד למטוסים מנמיכי טוס. טילים מסוג סכר אסואן בשלהי מלחמת ההתשה ולאחר מכן גם להגנת קהיר. ככל הידוע, ולמרות עדויות אחרות, לא הופעלו טילים מסוג זה נגד מטוסי חיל האויר הישראלי במהלך המלחמה. SA-6 מימדים - אורך ביצועים- מהירות טווח אלכסוני טיל׳ 545 פיקוה ההגנה האוירית נערך מחדש הסיכון לטייסי התקיפה שפעלו נגר הסוללות. במהלך מלחמת ההתשה שוגרו מאות טילים מסוג זה נגר מטוסי חיל האויר. לבר מהפגיעה הראשונה שנרשמה, במטוס סמב״ד, לא נפגע אף מטוס בצורה משמעותית מטיל מסוג זה. SA-7 ביצועים: מהירות הנחייה: אינפרא־אדום. מימדים - אויר משקל טקטיקות הפעלה חדשות הרוסים הביאו אתם למצרים לא רק מפעילים מיומנים וציוד חדש, אלא ובעיקר שיטות הפעלה חדשות, אשר גרמו לא אחת הפתעות טקטיות למטוסי חיל האויר, ולספקות בקרב המומחים המק- צועיים של מערכות הל״א, שהופעלו נגר הסוללות. שיטות אלה כללו: - מערכות שליטה ובקרה אחודות. הרוסים הפעילו מערכי שליטה שיכלו לתת למפקד במפקדת חטיבת הנ״מ, תמונה אחורה על כל הפעילות האוירית בגזרתו. כך הוא היה יכול להפעיל נגר התוק- פים, את הסוללה או הסוללות, שהיו בעלות סיכויי הפגיעה הטובים ביותר במצב מסוים. - שליטה על מספר סוללות בו זמנית. לעתים הפעילו הרוסים שלוש סוללות צפופות, אשר נשלטו על יד מערך שליטה אחר, תוך הזנת נתונים הררית. המטוסים שפעלו נגר סוללה אחת הופתעו מטי- לים ששוגרו מסוללה שכנה, שבבת אחת הפעילה את מערכות ההנחיה שלה, בעור השניה מפסיקה את פעולתן. לא אחת שוגרו הטילים של הסוללה החסויה בצורה אופטית, ואת המכ״ם הפעיל הטיל רק בהיותו בדרכו למטוס התוקף. - טווחי הפעלה חופפים. הסוללות הרוסיות הוצבו במרחקים קרובים אחת לשניה, כך שהמפקר היה יכול להפתיע את המטוסים התוקפים סוללה אחת, על ידי שיגור טילים מסוללה שכנה. היו ניידות, ויכלו לדלג מאתר לאתר במהירות. sa-3 - מערכים מרלגים. סוללות הטילים מרגם - מארבי טילים. היות וסוללות הטילים החרשות ותותחי הנ״מ הצטיינו בניירות גבוהה ביותר, ניתן היה להפעילן מכל מקום כמעט. כר יכלו הסוללות לדלג ממקום למקום בתור זמן קצר ולטמון מאר- בים מאתרים לא צפויים. - מטחי טילים. הרוסים שיגרו לעבר כל מטוס מספר טילים בו־זמנית. כר הקשו על אנשי הצוות לחמוק מן הטילים, וגם גרמו ל״רוויה״ במערכות הל״א. - הטעייה מערכתית. הרוסים בנו מחפורות ובסיסי שיגור במספר שהיה פי שלושה מאשר מספר סוללות הטילים המבצעיות שהפעילו. בשלב מסוים נבנו מהסוללות הוצבו טילים מבצעיים - בסוללות אחרות התקינו טילי רמה)עשויים דיקט וקרטון( או השאירו אותן ריקות. כר יכלו הסוללות המבצעיות לדלג מאתר לאתר בתור זמן קצר, ולהפתיע מאתרים לא צפויים)ראה הרחבה בפרקים הבאים(. - הטעייה טקטית. כדי להטעות את חיל האויר הפעילו הרוסים בסוללות הריקות נורים או הבעירו מדורות, וכן פיזרו שמן שרוף על סביבות מתקני השיגור, כרי להציג אותם כפעילים. 546 רוח רפאים מעל קהיר - הגנת נ״מ צפופה. הסוללות קיבלו הגנה צמוהה של סוללות תותחי נ״מ בקטרים שונים, ולקראת אוקטובר מונחי המכ״ם מסוג מערכים ושיטות הפעלה אלה, לא היו מוכרים בזירת המזרח התיכון ער להגעתה של ההיביזיה הרו- סית. את סוללות טילי ״ מחפורות מוגנות ומרכז הבקרה שלה היה קבוע בבונקר במרכז. סוללות להן, שהיו ניירות, הכניסו מהפכה בתחום ההגנה האוירית, והציבו אתגר מסוג חרש לחיל האויר. 547 פיקוה ההגנה האוירית נערך מחדש מסמך שלל: תרשים ניהול אש בחטיבה של טילי מטוסי קרב משולבים במערך הטילים כאמור למעלה, כל היכיזיה רוסית תקנית להגנה אוירית, כללה לא רק טילים אלא גם תותחים ומטוסי קרב מתקרמים. חלק מחמש הטייסות הרוסיות שהגיעו למצרים, שלחו מטוסים לבסיסי חטיבת הקרב נוערו להגנה אוירית בשמי החזית ונחשבו ל״טייסות עילית״. כמו כן פעלו במצרים טייסת מספר . לבר מאלה פעלה בבסיס האויר בני סואף טייסת 726 111 מערך ההגנה האוירית של מצרים, הפך למערך אחור, בעל שליטה מרכזית בו הופעלו מערכי הטי לים או מטוסי הקרב בהתאם להתפתחות המבצעית. הנה כי כן, חיל האויר הישראלי התמורה בשלהי המלחמה עם שיטות פעולה מתוחכמות ומתקרמות שפותחו על ידי הרוסים, לפני הכנסת המערכות החדשות לשרות מבצעי וגם תוך כרי לחימה. 548 פרק ההתכתשות על מערך הטילים הפנטום משתלב בלחימה למרות ההפלה הראשונה של הפנטום בקרב אויר, לא מיהר מפקה חיל האויר, מוטי הוד, להכניס את מטוסי הפנטום לבדם לקרבות אויר יזומים. היו לכך מספר סיבות: - ניצול הפוטנציאל של המטוס. המטוסים התאימו במיוחד למשימות אויר־קרקע נגר מטרות קרי- טיות, שם ניתן היה להביא לביטוי את הביצועים המשופרים שלהם בחימוש, טווח ומערכות הגנה. - מספר הטייסים. למרות הכשרת הצוותים הזריזה, עריץ היה מספרם של הטייסים והנווטים קטן יחסית. ער סוף המלחמה החליפו לא אחת טייסים את הנווטים בהפעלת מערכות המטוס. - מיומנות הטייסים. יכולתם של הטייסים למצות את ביצועי הפנטומים בקרבות אויר, היתה, באופן טבעי, מוגבלת בחורשים הראשונים, לעומת יכולתם המוכחת של טייסי המירזיים. לא היתה הכרה מספקת של יכולות המטוס, יתרונותיו וחסרונותיו בקרבות אויר. בשל כך חיל האויר העדיף למצות את היכולות המיטביות של כל מטוס במשימה שנוערה לו: המירז׳ים בקרבות אויר והפנטומים לתקיפות מטרות קרקע. מוטי הור החליט להכניס את המטוס לקרבות אויר בשלבים. "נכון, היה היסוס להכניס את הפנטו־ מים לקרבות אויר" מאשר אל"מ דוד עברי, רמ״ח מבצעים, ״מוטי היסס, כי המירז׳ הוכיח עצמו לפני מ התכתשות על מערך הטילים כן, וגם היה בו ניסיון מבצעי רב בקרבות אויר. המירז׳ היה טוב יותר בקרבות אויר - הפנטום היה גדול ובמטרה נראה ממרחק רב. גם העשן של המנועים שלו היה נראה למרחוק. באותו איזור היו קרבות, שאת המירזים לא ראית - ואת הפנטום ראית מרחוק. אבל מערכות הכינון שלהם היתה טובה יותר- המכ״ם, הטילים ומערכת הנשק בכללותה. בפנטום היית צריך להתאמץ יותר ולהשקיע יותר. במירז׳ זה היה הרבה יותר קל. זו אחת הסיבות שהצבנו רק מירז׳ים בכוננות ברפירים. הפנטומים הצטרפו אליהם רק אחרי המלחמה״׳. ״בהחלט היתה הדרגתיות״ אומר אביהו בן נון. ״אנו זיהינו את זה. הוא היסס- כי ברוב המקרים היו במלחמת ההתשה מעט מאד צוותים. באויר־קרקע, הם היו צריכים לעשות עבורה, שאף אחר לא היה יכול לעשות כמותה. לא היה לנו מספיק מטוסים כהי ללוות את עצמנו, במשימות בהן היו עלולים ליירט אותנו. לעומת זאת היו כאלה שלא יכלו לעשות שום דבר אחר בתנאים האלה, ברמה שלנו, באויר־קרקע. הם היו טובים מאד באויר־אויר. לא היה ויכוח על הדבר הזה. היתה כל הזמן מלחמה על מי שיעשה מה- איזו טייסת תעשה ואיזה סוגים של מטוסים יעשו. עלינו נפל העומס היום יומי׳/ מחדדים את קרבות האויר חיל האויר ערך בשלב זה של המלחמה אימוני קרבות אוויר יסודיים, כרי להעניק לטייסים ולנוד טים את הביטחון הדרוש בהתמודדות מול המיגים. ב־ יכולתם של צוותי הפנטומים ולהכינם טוב יותר לקרב. במשך יומיים נערכו חמש סדרות של קרבות בודדים, מיח׳ נגר פנטום. לאיש לא היה ספק בתוצאות ההתמוררויות: טייסי המירז׳ היו ותיקים ואחריהם שבע שנות נסיון בקרבות אויר, בעור טייסי הפנטום מדדו את נסיונם בשבועות. טייסי המירז׳ של כאמור, למעלה, טייסי הפנטום היו כולם טייסי קרב עתירי נסיון, אולם טיסות אלה שיפרו במירה רבה את תחושתם ואת יכולתם במטוס החדש. גם טייסי המירז', ״נסיכי קרבות האויר״- אשר יכלו להתהדר בשורה ארוכה של הפלות, ירעו כי טיי- סות הפנטום, על אנשי צוותן, עריץ לא מיצו את יכולת המטוס. היה ברור להם כי לא יחלפו עור ימים רבים והמטוסים הגהולים, בעלי שני המנועים האדירים והחימוש המגוון, יתפסו את מקומם במערך הלוחם של חיל האויר הישראלי. היתה כאן גם מלחמה על הבכורה בקרבות אויר, אולם המציאות הלכה והשתנתה. ״נערי הפלא״ במירז׳ים, אשר חתרו והשיגו עליונות אוירית ברורה בשמי מצרים, לא התכוונו לפנות את מקומם כ״פרימה בלרינה״ במרכז הבמה. זאת למרות שלמרכז הפעילות המבצעית נכנסו מטוסי התקיפה- והפנטום בראשם. רק אלה יכלו לפעול בביטחון בזירה עתירת הנ״מ - טילים ותותחים - ורווית מערכות הלוחמה האלקטרונית. רק הם יכלו לחדור ללב מצרים ולהביא תוצאות משמעותיות. עתה נשענה כל יכולתו המבצעית של חיל האויר הישראלי במשימות התקיפה, על יכולתם של צוותי המטוסים האלה, ועל המערכת אשר הכינה אותם לקרב. "אחרי זמן לא רב של מספר חורשים, היה מצב של איזון״- אומר אביהו, ״כל צד ירע מה היתרונות שלו ומה המגבלות שלו מול הצח השני״ אומר אביהו. לא יחלפו ימים רבים והפנטום יביא לידי ביטוי את כל יכולתו- גם בקרבות אויר. 550 רוח רפאים מעל קהיר מנפצים את ״חומת הטילים״ חודש דצמבר האויר הישראלי עדיין לא ידע על החלטת הרוסים להתערב במלחמה, אולם מיום ליום הצטיירה לפניו תמונה חדשה, שמשמעותה היתה אחת: שלא כמו במערכים הקודמים - שהיו בנויים מסוללות מבודדות שנקבעו באתרים איסטרטגיים - החלו עתה המצרים ויועציהם הרוסים בהקמת מערך כולל, בו היו סוללות שחיפו והגנו זו על זו. כל שטח שנבחן היה מכוסה על ידי מספר סוללות בחפי- פה. לאחר השמרת הסוללות הבוררות שהגנו על מבואות פורט מעיר, איסמעילה וסואץ, החלו המצ- רים בבניית מערך מעובה וצפוף של סוללות. פיקור ההגנה האוירית המצרי, נערך לבניית סוללות הטילים ההרוסות. הוא נקט בשיטת הגנה החר- דית: עור לפני שהחלה בניית הסוללות באתרים אלה, הוא הקים סוללות אחרות בעומק, בקססין, חילואן, ובאתרים אחרים דרומה יותר, שטווח הטילים שלהן כיסה את האיזור מאבו סואר בצפון, דרך פאיר, ג׳ניפה, אבו חאסה, ועגרוד בקרבת העיר סואץ. אלה נועדו לפגוע במטוסים שינסו לשבש את הקמת הסוללות המשוקמות. במהלך השבועיים הבאים, ניהל חיל האויר מערכה מתישה נגד הסוללות האלה, ״חומת הטילים״ כדי למנוע את בנייתה. המצרים מנגר, לא חסכו כל מאמץ כרי להקים אותה מחדש. חיל האויר הפיל ער כה את החומה, במבצעים שהשמירו לבנה אחר לבנה. המצרים הגיבו בחידוש הבניה של כל ״לבנה״ במערך. אולם עתה הרחיבו המצרים את עבורותיהם ובנו את החומה לכל אור־ כה. היא היתה גם עבה, במידה שאיפשרה הגנה הדדית על הלבנים הקרמיות. חיל האויר לא הבין בשבועות אלה כי מדובר במכצע אדיר שנוער להקים את המערך כולו ולעבות אותו לקראת הגעת הסוללות הרוסיות החדשות. בחורש זה החל שלב חרש בלחימה על השליטה האוירית. המטרות: אבו סואר ואבו חאסה נגר הסוללות שנהרסו ועתה נמצאו בבניה מחדש. מירד של 3 ב־ 119 היות ובסוללות לא היו עדיין מערכות מכ״ם וטילים, נשלחו שני זוגות סקייהוק - האחד של )יעקבס, לוי( וזוג של השהייה עד בוש מערכות המכ״ם, ומטוס רקוטה לשיבוש מערכות הקשר של פיקוד ההגנה המצרי. הטייסים הוזהרו כי ״טילי קרקע־אויר אישיים הובחנו בפעילויות קודמות מעל הסוללות עד גובה ק״א בשעה זור הסוללות נראו הציור והחומרים שהובאו לחידוש בניית הסוללות, כשהם מתפוררים ועפים לאו־ יר. כל המטוסים חזרו בשלום. המצרים הגיבו בירי ארטילרי כבר על מוצבי צה״ל בקו התעלה. 551 התכתשות על מערך הטילים 552 רוח רפאים מעל קהיר 3 היום הבא לות התותחים של פיקוד דרום: בעוד התותחים יורים לעבר סוללות הנ״מ שהקיפו את החת״מ, תקפו המטוסים את סוללות הארטילריה המצרית. היה זה אחד המבצעים המשולבים הראשוגים- והנרי־ רים- בין חיל האויר לארטילריה של צה״ל. הפעולה נעשתה במדורג: סוללות התותחים ירו על הנ״מ ואחריהן נכנסו מטוסי התקיפה לפעולה. נערך בשלושה שלבים. הראשון החל בשעה 4 המבצע כולו לאחר מכן שני זוגות ורביעיה של עם התחלת מבצעי התקיפה היו כבר מטוסי יירוט של מטוסים של בסך הכל נערכו ביום זה בשעה בה החל השלב השני של הפעולה, הוצבו שני מטוסי פנטום בכוננות יירוט- אגמודעיני ופיר ־דוד עמדו בחצור בכוננות לתקיפה ויירוט- היתה זו אחת הפעמים הראשונות בהן הוצבו פנטומים חמושים בטילים בכוננות יירוט. ״יש אפשרות שג׳ניפה סוללה מבצעית״ סוללות הטילים עדיין היו על כוונת אנשי המבצעים של חיל האויר. אנשי המודיעין עקבו אחר הבניה ומסרו צבר מטרות להשמרה. כדי לשבש את הבנייה המואצת של הסוללות, נערך ביום שישי, . המבצע נערך בו זמנית נגד הסוללות שהיה בבנייה באבו סואר מזרח, 55 ג׳ניפה דרום ואבו חאסה. "יש להיות עירניים לאפשרות שיגור טילי קרקע־אויר אויב״ הוזהרו הטיי סים בפקודה. מירז׳ של שחדר בגובה נמוך מאד, התישר לפס הצילום והפעיל את המצלמות שלו לפני שמיהר לפנות מזרחה לעבר סיני. לפעולה שהחלה בשעה מטסים. את המטס הראשון פתחה רביעייה של 115 שהסוללה עשויה להיות מבצעית(. מטוסים של ומטוס ורקוטה יצאו לשיבוש מערכות התקשורת והמכ״ם באיזור. את המבנה של ואולמן. הס דיווח: ״פגענו באיזור המטרה בחלק המזרחי. נראו שני שיגורים גבוהים מצפון. זרת אחר שוגר מאיזור המטרה״. פריגת, פנאי דוד ושפר מטייסת אחד האזורים המסוכנים בלב המערך. הם דיווחו על פגיעות טובות במרכז המטרה. הלחימה נגד הסוללות לא היתה חד־צדדית: תוך כדי תקיפה התעוררו סוללות ההגנה ושיגרו טילים לעבר המטוסים. אנשי המבנה דיווחו על שני טילים שהתפוצצו בגובה 553 התכתשות על מערך הטילים לאחר מכן לשיחת היום בין טייסי הסקייהוק, במיוחד אלה שהתמוררו עם טילים ענקיים אלה לרא- שונה. שלח ופסח מאותה טייסת שיצאו לג׳ניפה דרום)״אגוז״(, תקפו את הסוללה וראו ״הרבה נ״מ בחלק הצפוני מזרחי. מספר שתיים ראה שני את שני הטילים ששוגרו במהלך היעף השני. היה נ״מ משתי סוללות שירו לפני הכניסה״, כתב שלה בהו״ח צוות אויר לאחר הגיחה. מבצעי התקיפה הושלמו, אולם במהלך הפעולה התברר כי ישנן עריין סוללות ״חיות״ שפעולתן לא הושבתה. לאחר בחינת התוצאות הוחלט לתקוף את הסוללה בג׳ניפה דרום פעם נוספת. המטם השני לעבר הסוללה הנמצאת בקרבת חסואץ, נערך בצהריים. רביעייה של טייסת הדר, בר נר ופלה( יצאה לתקיפת ג׳ניפה דרום בשעה מסוללת וארי חאסה השכנה. אנשי המבצעים החליטו לתקוף גם אותה פעם נוספת. בשעה תקפה רביעיה של פנטומים תוקפים את סוללות ואדי חאסה וג׳ניפה המלחמה על סוללות הטילים בתעלה היתה מאבק אדירים, בו גילו שני הצדדים עקשנות רבה. פיקוה ההגנה האוירית המצרי מיהר לשקם את סוללות אחרי העבוהות שהתנהלו בקרחתנו, והכינו את נתוני המטרות כרי לתקוף אותן שוב. הסביבה הפכה עכשיו מסוכנת: מערכות המכ׳ים היו מבצעיות, הטילים חמושים ומוכנים לירי. הפעם הוחלט לשלוח את מטוסי הפנטום המצוידים טוב יותר לפעול בסביבה העוינת. מירד של במערכת צילום מגובה רב)מצלמת ״תרמיל״(, יצא ערב המבצע כרי לצלם את המערך. במבצע התקיפה הבא נגר הסוללות הוחלט לשלב את מטוסי הפנטומים. כרי להטעות את המצרים, הוחלט לתקוף בשיטה הומה לזו בה תקפו מטוסי הסקייהוק: תקיפה ראשונה, יציאה חזרה לסיני ותקיפה שניה מעבר לתעלה. המטורות היו סוללות וארי חאסה וג׳ניפה. ב־ מטוסי פנטום)חץ־עיני, יורם־דוד ופיר־שרגא(, פנה לעבר הסוללה המשוקמת בואדי חסה. כל מטוס נשא שש פצצות אייל והרפז־נחמני( יצא לעבר הסוללה בג׳ניפה. הפנטומים של פיהם. הוחלט לנצל את כל נקודות התליה לנשיאת חימוש: כל מטוס נשא שתי פצצות 11 סוללות הטילים היו מטרות שהתפרסו על שטח רחב. בשל כך הוחלט לכסות אותן ב״שובל״ או מטח של פצצות, שיעבור דרך אחת מטבעות הטילים, מרכז הסוללה, כאשד היער המרכזי הוא המנ״א )מרכז ניהול האש( ועוה טבעת ובה טיל. בהתרעות לפעולה נכתב כי הסוללות היו פעילות וישנה אפשרות כי הן מוגנות מסביב בסוללות פעילות נוספות. גם תותחי נ"מ רבים, בהם בקוטר הקיפו את הסוללות מעל עבריהן. התכנון של נתיב החדירה היה צריך להיות מדויק. שלושת המטוסים של ים פצצה אחת הפצצות ברצף מהיר שכווון לעבר הבונקר. מיד לאחר מכן חזרו המטוסים לשטח ישראל במה שנהמה 554 רוח רפאים מעל קהיר כסיום הפעולה. אולם רק מספר שלוש עזב - שני הנותרים ירהו לגובה נמוך, ערכו פניה וחדרו ליעף תקיפה נוסף על הסוללה. היתה זו, כאמור, השיטה בה נהגו לפעול מטוסי הסקייהוק. מטוסי הטילו את הפצצות ביעף הפצצה אחר. ואכן המצרים הגנו על הסוללות בסוללות רבות של תותחי נ״מ. אלה ליוו את התקיפה בירי מתמשך של פגזי נ״מ. טייסי הפנטום השלימו את המשימה. התוצאות היו טובות ופעולת הסוללות הושבתה. היתה זו מן התקיפות הראשונות של הפנטומים. הטייסים שהשתתפו בה - שבעה מבין הטייסים השתלמו בארה״ב, שרגא )טייס שיצא כנווט( ונחמני שיצא שהיה במחזור ההסבה הראשון - כינסו את שאר אנשי הצוות ושיתפו אותם בחוייות הגיחה, הפעלת המערכות, המחשבים המתקרמים ומערכות ההטלה החרשות. התחושה היתה טובה: הצוותים מוכנים לקרב, הפנטום משתלב בלחימה. מעתה יוטלו על המטוס משימות מורכבות יותר ויותר, אשר יציבו אותו בלב מערך מטוסי התקיפה של חיל האויר הישראלי. המצרים לא הפסיקו את העבודות. בעקשנות בולטת הם בנו מחרש כל סוללה שנהרסה ושיקמו את המבנים והבונקרים. בשעות הלילה הם הניעו עשרות משאיות ובהן חומרים וציוד לשיקום המחפו־ רות, וכלי רכב שהטעינו מחרש את הטילים על בסיסי השיגור. למחרת נמצאו הסוללות מוכנות לפעולה. סקייהוקים נגד סוללות פאיד, אבו סואר ועגרוד גם במרחב צפונה יותר, באיזור פאיד מזרחית לאגם המר הגרול, היתה פעילות קרחתנית לשיקום הסוללות שנהרסו. היו שם שלוש סוללות טילים, אשר היו בתהליך שיקום. המכ״ם והמנ״א עדיין לא היו פעילים, ולכן הוחלט לשלוח לשם את מטוסי הסקייהוק. אנשי המבצעים החליטו להוציא מבצע משולב ורחב היקף) ״גביר בסיומו של יום נשלח מברק לכל היחידות: ״היום במצרים. הותקפו סוללות פאיד מערב, אבו סואר מזרח sa-2 מטייסות ועגרוד. לפי ריווחי הטייסים זוהו פגיעות בכל הסוללות. בפאיד ואבו סואר הותקפו גם סוללות הנ״מ 57 סינו חזרו בשלום״ באותו היום ולמחרת נבחנו התוצאות. שני מטוסי ווטור של אות התקיפה ומצב הסוללות. גם הסוללות דרומה יותר הותקפו במהלך היום. בשעה בוארי חאסה, ג׳ניפה דרום ופאיד מערב. sa-2 109 סקייהוקים חוזרים לתקוף היה זה ב־ מערבית לתעלה. עמיר ושניר יצאו במבנה אחד לצילום, ושלמון רוזן במבנה השני. בשעה נכנסו לשני פסי הצילום - האחר בגובה 555 התכתשות על מערך הטילים משה סער מפקד בחודש דצמבר נערכו חילופים בפיקוד על טייסות 116 אוגוסט טיין )גולדי(. בחודש דצמבר נקרא משה)סימי( סער על ידי מוטי הור להחליף את נסים אשכנזי כמפקרה הקבוע של הטייסת. מימי היה מפקד טייסת במהלך החורשים הבאים, עד לסיום המלחמה למעשה, הוביל סימי את הטייסת למבצעים רבים. טייסת טייסת קבועה למבצעים באיזור התעלה, והיא נהנתה ממזג אויר בהיר גם בימים בהם טייסות הצפוניות קורקעו. הדבר הטיל, כמובן, עומס רב ביותר על אנשי הטייסת. יוסף אביב מפקד במקומו של סימי נבחר לפקד על טייסת אביב)אוורבוך( שנכנס לתפקידו ב־ יוסף אביב סיים את קורס הטיס במרס היחיר שסיים את הקורס. הוא הצטרף לחניכי הקורס הבא בקא״מ, טס על מטוסי מיח׳ בטייסת בטייסת בבי״ס לטיסה, וקיבל את הפיקוד על סגניו היו שלמה שפירא סמ״ט א׳ ומיכה גיל סמ״ט ב׳)לאחר מכן דוד יצחק סמ״ט א׳ ושמואל גוררון סמ״ט בי( הוא הוביל את הטייסת ער תום מלחמת ההתשה והסב אותה לסקייהוק. אביב המשיך לפקד על הטייסת ער אפריל הוא לא ראה בעיה מיותרת בהפעלת מטוסי המיסטר בעלי הביצועים הנחותים יותר, באיזור התעלה. ״במקומות שהיו ׳מוכי נ"מ׳ טסנו בגובה ולא יורדים מתחת ל־ הרבה טייסים- מילואים והצ״ח. אמנם לא יצאנו לתקיפות עומק, אבל לא היתה לנו בעיה נגד ארטילריה, מוצבים או מטרות אחרות בתעלה. תקפנו בלילות ירח: ׳מז׳ עד יז׳ בחודש. יכולנו לתקוף ללא נורים, ובלילה לא רואים אותך. ראינו את נתיבי פגזי הנ״מ - זה היה כמו זיקוקי דינור- ויכולנו לחמוק מהם. היעילות של תותחי הנ״מ לא היה טובה- חוץ מה׳גנדיש׳ מונחי מכ״ם. השתדלנו לתמרן ולצאת תוך כרי שינויי״. טכנית לא היתה בעיה במטוסי המיסטר. ״מנו- עי המיסטר היו חוזרים לאחר היתה לנו הרגשה יותר בטוחה מאשר באורגן״. סאל משה )סיכן״( סער סא״ל יוסף אביב 556 רוח רפאים מעל קהיר לים והקו. מערכות רבות לשיבוש פעילות מערך המכ״ם המצרי, ליוו אותם מן הקרקע ומן האויר. בין אלה מטוס סטרטוקרויזר ורקוטה לשיבוש מערכי התקשורת והמכ״ם, ומסוק שעמד בכוננות לחילוץ מול איזור הפעולה. כרי להסיח את תשומת לב הבקרה המצרית ממטוסי הצילום, נשלחו ארבעה מטוסי סקייהוק של )פרעת, פנאי, מרחבי ופסח( לתקיפת הסוללה באבו סואר מזרח. רביעיה נוספת של המכ״ם מסוג לות והמכ״ם. שני מטוסים נוספים של ייהוקים של הלך על תותחי הנ״מ בקוטר כל מהלך התקיפה בגבהים שונים. מטוסי הצילום המשיכו במשימתם, אולם הפעולה הלכה והסתבכה, כאשר הזניקו המצרים מטוסי קרב ליירוט המצלמים. טייס מצרי: פגעתי בפנטום! באותה שעה בה תקפו מטוסי הסקייהוק את הסוללות, ומטוסי הצילום חלפו מעל מרחב התעלה, הוזנקו לאויר מספר רביעיות של מטוסי מיג עמוק יותר בשטח מצרים. בין אלה היתה רביעיה של מטוסי קרב מסוג מיג מראיי, מוחמד איסמעיל אווייס, אחמד עאטף, ומוניר חמרי. המטוסים הופנו לעבר האיזור בין ג׳בל שם פעלו אותה עת מטוסי הצילום. 7 עתקה לסוחנה שני מטוסי פנטום של טייסת לצילום השלימו את משימתם והתכוננו לצאת משטח מצרים, כאשר המיגים פנו לעברם וניסו לייר- טם. הבקרה הישראלית הורתה לצמר הפנטומים לסכל את היירוט ולצאת למפגש. המגבלות המבצ- עיות היו עריין בתוקפן: אין להכנס לקרב צמוד אלא יש להשתמש בטילים, ומטווח רחוק. חץ היה ממושמע, וערך פניות רחבות שנוערו להביא אותו למצב של ירי טילים מרחוק. תוצאות הקרב וירי הטילים היו מתסכלות- אף אחר מהמיגים לא נפגע. צוותי הפנטומים נכנסו לקלחת הקרב בזהירות מתכקשת, כשהם מגששים אחר המתרחש באיזור בעזרת אונות מערכת המכ״ם שלהם. חץ־עיני הצליחו לנעול את המכ׳ים על אחד המיגים, ושיגרו טיל ספראו מטווח של חש. טייסי הפנטומים, זהירים ונשמרים, ערכו פניות רחבות, כשהם מתמרנים מול המיגים, אך שומ- רים עדיין על מרחק מה מהם. בינתיים הזניקו המצרים עור שמונה מטוסי מיג יורם אגמון היה מספר שתיים מהימן, והמשיך לטוס בעקבות המוביל. המיגים, שנואשו מלכידת מטוסי הצילום שחמקו בינתיים לשטח ישראל, פנו לעבר הפנטומים הגדולים, משרכי העשן, אותם ראו מרחוק. מספר שלוש של אחת הרביעייות שהוזנקה מאינשאס, אחמר עטיף, הבחין במטוס המוביל של חץ 557 התכתשות על מערך הטילים ועיני, ושיגר לעברו טיל אויה־אויה. הזוית לא היתה טובה, וה״אטול״ התפוצץ בקרבת המטוס. הטייס המצרי, עדיין מאחור, ירה טיל נוסף. גם טיל זה התפוצץ, אך לא פגע במטוסו של חץ. הסביבה האוי־ רית הלכה והסתבכה, ושמונה המיגים שהצטרפו לקרב הגדילו את הסיכון למטוסים הישראליים. חץ־עיני החליטו לצאת בשלב זה מהאיזור. הם צללו, חמקו ופנו מזרחה, חזרה לשטח סיני והביאו את מטוסם לנחיתה בשלום. גם הפנטום של יורכדיאיר, קיבל הוראה לנתק מגע והסתלק מהמקום בצלי- לה ובמהירות הקרב של ה־ למטוסי מיג ללא תוצאות. אולם לנוכח ההצלחות של מטוסי הפנטום, בתקיפה ובקרבות אויר, וההשפעה המרב־ את שהיתה להם על הטייסים והציבור במצרים, היו המצרים זקוקים להישג כלשהו- פסיכולוגי אם לא מבצעי. הם החליטו להפוך קרב זה, בו הצליח אחר הטייסים להתיצב מאחורי אחר הפנטומים, ואף לשגר לעברו שני טילים, להישג תעמולתי. מאז נחשב קרב זה כ״אחה משיאי ההצלחה״ בקרבות האויר של חיל האויר המצרי במלחמת ההתשה. הטייס המצרי אחמר עטיף - לימים קולונל בחיל האויר המצרי - הפך לגיבור התקשורת במצרים. בכל הראיונות איתו טען ״פגעתי במטוס פנטום ישראלי״ ועד היום הוא מכונה במצרים כ״מפיל הפנטום הראשון". על ההתקלות והקרב הוא סיפר: "הייתי בכוננות מדרגה ראשונה באינשאס ב־ מטוסי מיג בני סואף. ארבעת המיג "אנו הוזנקנו, והבקרים הקרקעיים הווחו לנו על המצב. המבנה הראשון של המיג את המיחז׳ים, היות והם טסו מאה מהר, כך שהמיגים חזרו לבסיסם. אנו טסנו במטריה כדי להגן עליהם בזמן הנחיתה. לאחר מכן מסרה לנו הבקרה הקרקעית, שיש מטרה מעל מפרץ סואץ המת־ קרבת בגובה המטרה של הישראלים היתה ליירט את המבנה שלנו - של ארבעה מטוסי מיג פנטום שבאו כדי ללכור אותנו. התחלנו לנוע לכיוון צפון, כהי לפגוש אותם בגובה של מטרים. מאחורינו, במרחק של כ־ "הבקרה הקרקעית הזינה אותנו במירע לגבי המצב- הגובה של המטרות שלנו, ומספרן. בזמן הזה יחענו שאנו הולכים לקרב- אמרו לנו יצאו במהירות מירבית, שחררו את מיכל הגחון, לכו עם מבער אחורי מופעל, המטרה שלכם במרחק עית של כל הקרב הזה. הם הורו לנו לעשות פניה קרבית ולטפס לגובה F-4 "לאחר שביצעתי את הפניה הקרבית שלי, ראיתי את מספרי שלוש וארבע של הפנטומים. המוביל שלי אמר: ׳אני רואה שני מטוסים׳. ואז ראינו טיל אחד באויר- טיל אויר־אויר ישראלי. הוא חלף בין המבנה שלנו, אבל לא פגע בכלום. המוביל של הישראלים ערך פניה הלקה מאד, ומספר שתיים שלו השתהה מעט. המוביל שלי הלך אחרי מספר שתיים. כאשר אחר הישראלים ראה את שני המיגים 558 רוח רפאים מעל קהיר שקרים ותעמולה כוזבת אחת הבעיות עימן נאלצה ישראל להתמודר בשנות השישים, וגם שנים לאחר מכן, היא תעמו- לת הכזב והשקדים, שניהלו המצרים בכל הנוגע להישגים והצלחות בקרב. טייסים מצרים סיפרו לא אחת על הפלות שלא היו ולא נבראו אלא ברמיונם. סיפור הפלת הפנטום הישראלי, המובא בעמודים אלה, הוא אך סימפטום לבעייה חמורה ממנה סבלו קצינים ומפקדים בצבאות ערב, שלא להזכיר את העתונות הערבית, שריווחיה היו מסכת נמשכת של שקרים וסילוף עובדות. יום לאחר שהחל מבצע ״בוקסר" בו התנהלו קרבות אויר, דיווח אל אהרם: ״יום מפואר לכוחותינו. חיל האויר ואמצעי ההגנה האוירית, השיגו נצחונות . כין8 גרולים. מטוסינו ותותחי הנ״מ שלנו הפילו לאויב אתמול עד החשיכה כ־ ביוני ועד הוק. טייסים מצריים רבים חזרו לנחיתה, כאשר בפיהם סיפורי אגדות על הפלות ועל מטוסים ישראליים שהושמדו. יש לציין כי לא כולם קנו את דיווחי הרהב האלה. גנרל מחמור פאוזי, המפקר הכללי של הכו- חות המצריים במלחמת ההתשה, כתב בזכרונותיו: "עבד אל נאסר נהג להדגיש את חשיבות הריוק בהורעות הצבאיות... בקרבות אויר בפרט, עד כדי כך שאמר, שהוא לא יכיר בהפלת מטוסי אויב, אלא אם אביא לו טייס ישראלי, או חלק ממטוס ישראלי שהתרסק, או תמונת אויר . אותו9 שהפיקה מצלמה של אחד ממטוסינו, בצירוף תמונת המטוס הישראלי במרכז הכוונת מחמוד פאוזי, כתב בזכרונותיו כי במהלך התקיפות נגר סוללות הטילים הופלו פנטום. ההשפעה המיידית של ריווחי כזב אלה היתה, שהמצרים לא ידעו את האמת על רמתם ועל יכול- תם של טייסיהם. דיווחים שקריים אלה עיוותו את תמונת המציאות וגרמו לראשי הצבא המצרי לחשוב כי הם מוכנים למלחמה, אך הוכו פעם אחר פעם שוק על ירך. מתקרבים, הוא ערך פניה מהירה לימין, שכח את המוביל שלו ונמלט. הוא עשה חמיקה טובה מאר ופנה לעבר החוף. "הבטתי סביב וראיתי מטוס במרחק בהם וראיתי שהחרטומים שלהם שחורים. כל המטוסים שלנו היו עם חרטום ירוק- סוחוי לכולם היה חרטום ירוק. כך שהלכתי אחריו. עכשיו אני יודע שהוא היה טייס חלש, הוא ערך מספר פניות אולם לא היה יכול לחמוק אם היה צולל מטה ובורח. "אני הטסתי מיג של המבערים שלו. הייתי כ־ נמוך, וירעתי שמתחת לגובה תיו, כדי להפוך אותו למקור החום היחיד בשמים. ״זו היתה הפעם הראשונה בה שיגרתי טיל אטול)הייתי בחופשה כאשר הטייסת שיגרה טילי אטול 559 התכתשות על מערך הטילים באימונים(. אני זוכר שהמהירות היתה אבל לא היה אכפת לי. היה לי צליל מהטיל, ושיגרתי אותו. הטיל הלך לעבר ה־ היתה מתחת לגחון המטוס. שום דבר לא קרה -רק חבטה, עשן והמטוס המשיך עדיין לטוס. כך ששי- גרתי את הטיל השני. היתה התפוצצות מאחורי עשן, אבל הוא עדיין טס. לא יכולתי לדמיין מה קורה, כך שהחלפתי לתותח והתקרבתי למטוס. ״הוא החל להאט ואני לא רציתי לפתוח באש, ער ששמתי אותו ׳על הברכיים שליי. ואז מספר ארבע שלי צעק לי: ׳שבור, שבור! יש לנו ארבעה מטוסים מאחור׳. כך ששכחתי מהפנטום המעלה עשן, ופניתי משם. השארתי אותו דרומית מזרחית לסואץ, והמטוס חצה לתוך סיני. משכתי .10 תי לאינשאם בגובה נמוך מאה. אני חושב אבל הפנטום הישראלי לא נפגע ולא ״התרסק בדרכו הביתה״. הסיפור נשמע מרתק, אולם היה רחוק מן האמת: ככל הנראה, העשן ה״טבעי״ של מנועי הפנטום, נראה כעשן של ״מטוס פגוע״. מטוס אבל היה די בתיאור זה כרי להפוך את אחמר עטיף, הטייס המצרי לגיבור האומה הערבית. מנחם עיני, נווט הפנטום, הגיב על תיאור הקרב: ״צר לי לקלקל להם את הסיפור- שום פנטום ישראלי לא הופל באותו יום בקרב אויר. היה קרב אויר אחד שרדפו אחרינו מיגים וירו עלינו טילים. ראינו את הטילים - הם נורו מעבר לטווח האפקטיבי שלהם. ראינו אותם מגיעים לקצה הטווח ונופ- לים כלפי מטה- ממש כמו שאתה מיירה אבנים לעבר אוטובוס נוסע, שמתרחק ממך. אני זוכר שהיה יותר מטיל אחר - בכל אופן, הטילים לא הגיעו אלינו ונפלו רחוק מאחורינו. בשלב מסוים הבקר נתן לנו הוראה לנתק מגע. אז פנינו מזרחה כדי להתרחק מקו התעלה״. ואכן, בספר הטיסות של שמואל חץ, יש איזכור של הטיסה בפנטום מטוס מוזכר בטיסה אחרת, מספר ימים לאחר מכן. לא מן הנמנע כי טייסים אחרים יצאו בו לטיסות גם בין תאריכים אלה. על התיאור הדרמטי של הטייס המצרי, אומר מנחם עיני: ״סיפורי הבל. גם הוא לא טוען שהפנטום נפל. יכול להיות שזה רק נרמה לו. התשובה לשאלה אם הופלנו באותו היום היא: לא ולא!״. יש לציין כי אין זו הפעם היהירה בה הודיע טייס מצרי על הפלת מטוס פנטום במלחמת ההתשה. במהלך השבועות הבאים השמיעו טייסים מצריים נוספים טענות מסוג זה, אולם כולן היו מופרכות: .11 אף מטוס פנטום ישראלי לא הופל בקרב אויר בשמי מצרים במהלך מלחמת ההתשה 560 רוח רפאים מעל קהיר קרבות אויר - ללא תוצאות חלק גרול מההזנקות של מטוסי המירז׳, הסתיימו בפטרולי סרק, וחזרה לנחיתה ללא קרב וללא תוצ- אות. לא אחת התפתח קרב אולם סיבות טכניות מנעו השגת תוצאות. בתקופה בה ניסתה ישראל להעביר את המלחמה לאזורים שונים של מצרים, הוריהו המצחים טיי- סת, לעתים מספר גפים, של מטוסי קרב ותקיפה, לבסיסי האויר בגרהקה, על חופו המערבי של ים סוף. מטוסים אלה היו חודרים לשטח ישראל ומנסים לתקוף מוצבים ועמרות של צה״ל. חיל האויר החליט לפגוע בהתלהבות המצרים, על ירי הפלה של מיג אחד או יותר. מוטי הורה להו- ריה רביעיית מירז׳ים של טייסת ירה לשם גם אל״מ יחזקאל סומך, ראש מחלקת אויר, כמנהל המבצע. בבסיס האויר היה כבר מסלול מתאים למטוסי סילון וכן סככת כוננות. היה זה ה־ מספר שתיים, איתן בן אליהו)שטס בטייסת המקורית שלו במהלך ההסבה לפנטומים(. גיורא אפש- טיין ירה כמוביל הזוג השני ועמו שמואל גורהון. היתה זו הפעם הראשונה שמטוסי המירז׳ של . הם היו כבר בשרות בטייסת 12 צויידו בטילי נוף. מספר גיורא: "באופיר היו טמפרטורות גבוהות המזגן היה שובק חיים. היינו יושבים כל היום בחת״ק היירוט, שם היתה קצת זרימת אויר. התכנון היה שברגע שהמצרים ממריאים, יזניקו אותנו מאופיר ונפיל אותם. ״המצרים המריאו, והזניקו את עודד ואיתן. המצרים נחתו חזרה ולא נוצר מגע. מיד אחרי שהם נחתו הזניקו אותנו. לצורך הפריסה נסענו ל־ פעל רק שתי שניות, וטווח השיגור היה קצר מאח שזרקת בירונים, קצה הכנף היה עושה "ירטו אותנו עליהם גחון. גילינו קשר עין, הגעתי עד אבל עבר מתחת לבטן של המיג. סגרנו עליהם גם בתותחים לנו נוהל, אותו הכנסנו אחרי שהיו מעצורים בתותחים. כשהולכים לגיחה מבצעית - עושים לפני הקרב ניסוי תותחים. הייתי מוביל צעיר, וביירוט הזה לא הספקתי לעשות צרור בריקה. התקרבתי למיג והיה לי כוונון מצויין. נתתי צרור ״בעוד אנו מיישרים ואני ממשיך במהירות סגירה, בן זוגי, גורדון, חתך אותי בפניה. לפתע אני רואה את הבטן של גורהון חותכת אותי - הייתי חייב לשבור החוצה ושמאלה״. שני המירז׳ים חזרו לנחיתה ללא תוצאות. ההתקנה הפרוביזורית של הטילים לא הוכיחה עצמה. "טיל אחד שיגרתי והוא לא פגע. את הטיל השני מצאנו עם ׳עין׳ למטה. אני בטוח שאם הייתי נותן צרור תותחים, הייתי מפיל אותו". באותו זמן נחתו רן פקר וראובן רוזן מגיחת צילום בעומק מצרים. מטוסיהם לא היו מצויהים בתות- חים, אבל מתחת לכנפיהם היו טילי אויר־אויר. רן ששמע על המפגשים שהסתיימו לא תוצאות, הציע להזניק את מטוסי הצילום לעבר המטוסים המצריים. ההצעה נהחתה על ידי סומך. 561 התכתשות על מערך הטילים סא״ל אור׳ אבן ניר- אגרסיבי, לוחמן וחסר פשרות בקרב ״ התחרות החיובית בין טייסי המירז׳, שהיו להוטים להביא הפלות, הגיעה לשיאה במהלך מלהמת ההתשה. טייסים נלהבים יצאו לקרבות אויר, ולא אחת נאבקו על ״לוח הצדק״ ועל מקומם בסדר הכוננות וההזנקות לקרב. התחרות לא היתה רק בין טייסים, אלא גם בין טייסות. ב־ התקפית. חיל האויר הזניק זוג מירז׳ים של ורביעיה נוספת הועמדה בכוננות ברמת דוד. לאחר זמן לא רב, נתגלו מיגים סוריים על ידי הבקרה. היו אלה מטוסי מיג תקיפה מסוג מיג אורי ואבשה הופנו לעבר מטוסי המיג מירז׳ של טייסת ״היינו זוג, אבשה פרירמן היה מספר שתייים שלי״ סיפר אורי, ״התחלנו קרב מול רביעיית מיג 17 להגנה, ואנחנו לא מצליחים להגיע למצב ירי- כל הזמן הם שוברים לנו בזמן. כך זה הולך ונמ שך, והדלק הולך ואוזל. ״פתאום ׳נופלים מהשמיים׳ ארבעה מירז׳ים, אנכית. הם התישבו מאחורי המיגים - ותוך שניות 562 רוח רפאים מעל קהיר ״אבן״ הניח פתיון למיג והפיל אותו בטיל שפריר שני מיגים בארמה! זיהיתי את המירז׳ים של טייסת ׳העטלף׳ - הבושה והעלבון אכלו אותנו. ״אמרתי לאבשה: ׳איך אנחנו חוזרים הביתה?׳ ״אכולים וחפויי ראש, אנו מתארגנים למבנה לכיוון הבית. פתאום אנו רואים נקודה קטנה הולכת וסוגרת לכיוון שלנו. הבקר אמר לי: ׳זה מיג ״מסתבר שהסורים הזניקו תגבורת והיה שם טייס אחד, חם מאה, שרצה להפיל יהודים ורץ קרימה לפני המבנה״. שני המירז׳ים היו במבנה פתוח מאד. אורי היה טקטיקן רב השראה, והפעם החליט שלא לתת להזרמנות להפיל מיג לחמוק מיהו. הוא החליט לסגור על המיגים בצבת אוירית רחבה, שתסכן אותם, והורה לאבשה לצאת קרימה, כפתיון. ׳״שים לב. יש מיג מאחור שסוגר עלינו. הוא עדיין רחוק מאד והולך עליך״ הזהיר אורי את אבשה, ״תפנה כשאני אגיד לך!׳ אורי עקב אחר המירז׳ של אבשה שהיה בפניה ואחר המיג שהלך וסגר עליו מאחור. לאחר עור שניות אחדות, סגר המיג את המרחק. אורי היה בצד ימין כאשר המיג חלף אותו. ׳״עכשיו תתחיל פנייה, לא חרה מדי, שמאלה״ ״לשבור?״ שאל אבשה ״לא. לא לשבור. רק פנייה קלה שמאלה״ השיב אורי בקור רוח. אבשה פנה והמיג רץ אחריו. אורי חר־העין, יכול היה להבחין כי מדובר במיג צץ. בזמן המתאים הוא התקרב למרחק של כ־ ולחץ על הדק הטילים. טיל השפריר . בשני המטוסים האחרים 13 אורי כמעט חיכך את ידיו בהנאה: ״זהו, עכשיו אפשר לחזור הביתה!״ של 563 התכתשות על מערך הטילים סופרים את הקברים חורש הצמבר היה ראשיתו של מפנה בלחימה האוירית בין חיל האויר הישראלי לפיקוה ההגנה האוי־ רית של מצרים. כמתואר למעלה ניהל חיל האויר הישראלי מלחמה עיקשת למניעת ההקמה המחוד- שת של סוללות הטילים באיזור התעלה. אולם כבר אז החל להתגלגל המכבש הכבד של המעורבות הרוסית. הסימנים הראשונים לכך היו המבצעים הגדולים לבניית מחפורות- עריין ללא טילים - שנועדו לקליטת דיביזיית ההגנה האוירית הרוסית. בישראל עקבו אחר המבצע של הצבא המצרי, שהתגייס לבניית עשרות מחפורות בו זמנית. המצרים היו עקשניים. הם גייסו את כל מערך חיל ההנרסה המצרי, ואת כל יכולת הבניה של החב־ רות הקבלניות הגדולות ביותר במצרים, כרי להקים מחרש סוללות שנפגעו. הם רכשו מאות אלפי שקי חול מפקיסטן ומהודו, וגייסו עשרות אלפי עובהי־כפיים כרי להקים את ריפוני הסוללות. במקום הבונקרים הטמונים במבנים מבטון, הם הקימות ״פירמידות״ מוזרות למראה, העתירות להיות בסיס להצבת מערכות המכ״ם. ״היו שם מאות אנשים״ מספר אורי שחר, ״חיילים של חיל ההנרסה, חיילים פשוטים - המונים. ראינו ערימות של ציוה וחומרי בנייה, ערימות של קרשים ושקי חול, ולירם אנשים שהולכים ובאים מן המחפורת לשם. ואתה תוקף אותם כל הזמן. המטרה שלך היא לא להרוג אותם, אלא למנוע את בניית . בשלב זה של המלחמה, המטרה העיקרית של פיקור ההגנה המצרי כבר לא היתה רק 14 המחפורות״ שיקום המערך וחירוש פעולתן של סוללות הטילים בקו שהוביל מפורט סעיד, לאבו מואר ודרומה לסואץ, אלא בניית מערך חרש ומעובה יותר. המצרים שילמו מחיר גבוה מאה בעוברים ובציור, על עקשנותם לשקם מחרש את המערך. כדי להס- תיר את היקף האבירות, הורה נשיא מצרים לקבור את כל המתים בשטח, ללא טקסי הלוייה מסור- תיים. הוא הורה גם לאסור הקמת ״סוכות אבלים״ בכפרים, בהם התגוררו המתים. אבל מספר האבי- רות הגדול לא נסתר מעיני ההמון במצרים, אשר החליט לתת גיבוי לנאסר. כדי לעמור על היקף הפגיעה בעוברים אלה, החליטה מפקרת חיל האויר לנהל ״תיק קברים״: טיסות צילום שיצאו למצרים, חלפו מעל האזורים בהם נקברו המתים המצריים, ומומחים אמרו את היקף הפגיעה ומספר הקורבנות. ״בזמן המלחמה לא ידענו שאנחנו יוצאים לצלם גם קברים- רק לאחר המלחמה זה נודע לנו״ סיפר ראובן רוזן, קצין הצילום של טייסת נאסר הורה כי במלחמה בחורשים אלה, שילמה מצרים ביותר מ־ מערך הסוללות במצרים. 564 רוח רפאים מעל קהיר התכתשות איתנים סביב הסוללות לבר מן המלחמה במערכות ההגנה האוירית שהוקמו בימי לחימה אלה במלוא המרץ לאורך התעלה, הקהיש חיל האויר תשומת לה מרובה לענות לדרישות של היחיחות שנלחמו לאורך התעלה. הירי המתמשך לעבר מוצבים ומעוזים של צה״ל באיזור התעלה נמשך, וחייב תגובה הולמת. בעוח תשומת הלב העיקרית שלהם מרוכזת באיום שהציבו סוללות הטילים, הם הוציאו פ״מים לתקיפת תותחים, מרגמות ומוצבים מצריים. ביום חמישי עם תקיפת סוללות הטילים שהיו בבנייה. המבצע היה גדול מאה בהיקפו ובמספר המטוסים שהש- תתפו בו. השתתפו 16 במטס התקיפה הראשון של אותו היום כל אחת מהטייסות בבוקר ועד המטוסים החמושים לעייפה בפצצות תקפו את סוללות הטילים, ואת קו המוצבים כולו באיזור קנטהה והשמיהו אותו. הפעולה נעשתה מול בסיסי טייסות הקרב המצריות ולכן הוצבו בכוננות היירוט, חלקן אף חדרו לשטח מצרים, כהי למשוך את המיגים לקרב. היו אלה שישה מטוסים של 101 טנסיבי והצטיין בכתישה מירבית של מערך הארטילריה המצרי שפעל מול מוצבי צה״ל במרכז התעלה. ״היום מוצבים, סוללות ארטילריה ועמדות נ״מ באיזור קנטחה. כל מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם. לפי דיוו־ חי הטייסים נראו פגיעות טובות במטרה. סוללות חת״מ .17 תותחים נראו בוערים״ היה זה מבצע פתיחה לפעולת כתישה נוספת של סוללות הטילים באבו סואר מזרח)מערבית לאי־ סמעילה( ואבו חאסה)מערבית לעיר סואץ(. רביעייה של מטוסי סקייהוק מטייסת אבו סואר מזרח והשמירה את המחפורות שנבנו שם מחדש. לעבר סוללת אבו חאסה נשלח זוג של 115 פה הם הותירו אחריהם ענני אבק ועשן שהתמרו ממה שנותח מחומות המגן שהגנו על עמרות הטי לים. פיקור ההגנה המצרי הוכיח בימים אלה את עקשנותו הרבה. שלא כמו חטיבות מטוסי הקרב - שזה מזמן איברו את הרצון להתמודר עם טייסי חיל האויר. פיקוה ההגנה האוירית של מצרים, שבאותם ימים התכונן לקבלת הציוח של ההיויזיה הרוסית, התחייב להקים את התשתית לקליטת סוללות . והוא אכן עשה זאת בנחישות רבה אם כי במחיר כבר sa-3 הטילים, כולל הסוללות החחשות מחגם מאד באנשים וציוה. הסוללה באבו סואר מזרח חלשה על נתיבי הכניסה ללב מצרים, ובמבצע שנמשך לילה ויום בנו על משגרי הטילים. כמו כן הקימו sa-2 אנשי חיל ההנהסה המצרי מחרש את הסוללה והציבו טילי 565 התכתשות על מערך הטילים מחדש את מערך הנ״מ שהושמה על האי גרץ במרכז מפרץ סואץ. כאשר נשלחו לשם מטוסי הסקייהוק, חסרי מערכות ההתרעה מפני טילים, היא עריץ לא היתה מבצ- עית, אולם המטוסים נמצאו בטווח הכיסוי של סוללת קססין ממערב. סוללת אבו סואר היתה קרובה יחסית לתעלה ופעולת חמיקה מהירה התאימה גם למטוסי סקייהוק. ביום שני המטוסים מעל המטרה, צללו ושחררו את הפצצות הרבות שנשאו מתחת לכנפיהם וגחונם. המבצע נעשה תחת חיפוי של מטוס יירוט ול״א. "לפי ריווחי הטייסים היו פגיעות באיזור המטרה. נורתה אש נ״מ בינונית על מטוסינו מאיזור המטרה. כל מטוסינו חזרו בשלום״ נכתב במברק שהו- ציאו אנשי המבצעים. גם הלחימה בסוללות התותחים לא נפסקה. אנשי המבצעים הפנו את הגיחות הבאות לעבר סוללות ארטילריה ומוצבים מצרים בדרום התעלה. ב־ מערך הארטילריה המצרי. מיד לאחר שהותקפו תותחי הנ״מ המטרידים על האי גדין)״אל אכדר״ בערבית(, הסתערו המטוסים ועל תותחים שהוצבו באתרים שונים. לתקי- 18 על סוללות מרגמות בפורט איברהים ובאיזור סואץ פה יצאו, החל משעה 12,102 זוג מירז׳ים של כתף לשיבוש מערך הקשר והבקרה של המצרים באיזור הפעולה. מטוסי הקרב של חיל האויר פעלו במשך כמעט שלוש שעות נגר קו המוצבים המצרי והשמידו אותו. המטוסים הגיעו בגלים, מבנה אחר מבנה, כאשר המטוסים מחפים זה על זה ומטוסי יירוט מפטרלים מלמעלה. ״לפי ריווחי הטייסים נראו פגיעות במטרה״ סיכמו אנשי המבצעים את הפעולה. המצרים לא הזניקו מטוסים לאויר והמיגים נותרו במחסות שלהם. אולם למרות זאת הודיעו על הפלת שני מטוסים ישראליים באש נ״מ. חוזרים לדרום סואץ ״היום את סוללת הסא סיכום לקוני למבצע של שמונה מטוסי סקייהוק אשר נערך בדרום מערך הטילים המצרי. כל אחר מהמטוסים נשא פצצה בת ליברות, כדי לכתוש את הסוללות. הפעולה נעשתה מכיוונים שונים, כאשר הטייסים מכוונים ביעף הראשון למרכז השליטה והבקרה, וביעפים הבאים פעלו נגר "טבעות״ מגנני הטילים סביב המנ״א. המצרים הגיבו בירי ארטילרי לעבר מוצבי צה״ל על התעלה והוחלט לפעול נגדם. גם הנ״מ שסיכן את המטוסים, נקבע כיעד מועדף להפצצות שנערכו ביום המחרת ואכן, משעה 105 התעלה. מטוסי 566 רוח רפאים מעל קהיר פורט איברהים, וטייסי הסמב״רים השליכו את הפצצות שלהם על האי גרין ועטרות המרגמות כבהות. לאחר התקיפה הותירו המטוסים ארמה חרוכה באזורים בהם היו מוצבים מחנות, בסיסים עמדות וסוללות ארטילריה של הצבא המצרי. מירז׳ צילום נפגע מטיל השינויים בהיערכות סוללות הטילים המצריות מעבר לתעלה, עוררו ראגה במפקהת חיל האויר הישראלי, היות וטילים שהיו מוצבים באיזור זה יכלו לחלוש על הפעילות האוירית במרכז סיני. ב־ החדש, דרומית מערבית לאגם המר הגרול. היה זה יום סגרירי, והמטוסים התקשו לבצע את הצילום בגלל העננים. אולם הדבר לא הפריע למכ״ם של סוללת טילים מצרית לעקוב אחר המטוסים ולכו- ון אליהם את טילי הקרקע־אויר. היתה זו סוללת הטילים בפאיד מערב. מערכות המכ״ם עקבו אחר מטוסי הצילום, וכאשר נכנסו . שני טייסי המירז׳ לא היו מורעים sa-2 לטווח האפקטיבי של הטילים, שיגרה הסוללה לעברם טיל לכך- במטוסיהם לא היו מותקנות מערכות התרעה, ובעין לא יכלו לראות את הטילים הנוסקים לעברם: הם טסו בגובה ומתחתם היה מרבה של עננים סמיכים. טיל אחד נסק לאויר, פרץ לפתע ׳. המירו הזרעזע מהתפוצצות הטיל, וכל חלקו האחו- 9 מבער לעננים והתפוצץ ליד מטוסו של ארנון רי, כולל תריסי המנוע והמצנח, נתלשו ובערו. סיפר על כך ארנון: ״ביום מעונן אחר יצאתי עם מנחם שמול, לצלם סוללות טילים בתעלה. זאת היתה גיחה מאה מסוכנת. חיל האויר ביצע אז גיחות צילום כל יום, והיה ברור שיום אחר המצרים מירד 567 התכתשות על מערך הטילים נתיבי יירוט ותקיפה במהלך פעילות חיל האויר מול מצרים, נהרשו שינויים בנתיבי היירוט והתקיפה מעל סיני. שינויים אלה נדרשו כדי לאפשר פעילות רצופה בנתיבי המתנה ויירוט, בהם פעלו מטוסי הפנ- טום והמירז', שהמהיאו מבסיסי הטייסות בשטח ישהאל. כמו כן נבחרו הנתיבים כדי לאפשר תנועה בלתי מופרעת של מטוסי תקיפה, המגיעים מבסיסי האויר ברמת דוד, חצור, תל נוף וחצ־ רים. היה צורך להתחשב גם בפעילות הגוברת בבסיס האויר ברפיחים. נתיבי פטרול מעל סיני ענף אויר נתיבי הפטרול בסיני. בסוח הנתיבים היה הצורך לאתר נתיב מוסתר ממערכות המכ״ם המצרי־ ות שמעבר לתעלה, כדי לטמון מארבים או לצאת לפעילות מוסתרת. נתיבים אלה נקבעו באי־ זורים הבאים)ראה מפה(: - ״נתיב רומני״ : בוצע בגובה נמוך מצפון לדרום - ״נתיב טאסה״: היה בעל שתי צלעות ובוצע בגובה נמוך - ״נתיב גירי״: גובה נמוך מעבר לרכסי ההרים שסביב המעבר - נתיב ראס סודר״: גובה 5000 באיזור בקר - נתיב מצפק״: גובה נמוך - ״נתיב נק־ נמוך -״נתיב ג׳בל ליבני״: גובה 25,000 אחרת בנתיבים אלה נערכו הפסטרולים הקבועים של מטוסי הקרב שהגיעו מהב- סיסים בצפון או אלה שהמ- ריא מרפיחים. בחלק מהם 568 רוח רפאים מעל קהיר הסתתרו מטוסי הקרב כרי לארוב למטוסים מצריים או לצאת לסייע למטוסי קרב ותקיפה שפעלו בשמי מצרים. נתיבים לתקיפה ב־ דירה את נתיבי התקיפה מעל סיני. בפקורה נאמר כי ״לאחר ביצוע מספר רב של פעולות עיק- תקיפה במצרים, נראה שקיימים נספר נתיבים למטרות שניתן לצמצם לשלושה נתיבים ריים״. הפקורה נכנסה לתוקף ב־ הנתיבים שנקבעו הם: - ״נתיב צפון״: ממצפ״ק לבלוזה לחוף הים התיכון. מטוסים שהגיעו מבסיסים בישראל הצטר- פו לנתיב זה מעל הים, כאשר המגיעים מרמת דוד טסו כעשרה ק״מ מערבית לחוף הים, ער רפיח. - ״נתיב מרכזי״: מהגעה מהבסיס בישראל וטיסה לג׳בל ליבני ורכס אום מרג׳ם צפונית לרפי־ דים - "נתיב דרומי״: מהבסים לכרם שלום, צומת אבו עגילה, ביר חסנה, ביר תמרה וג׳בלה. 569 התכתשות על מערך הטילים יבינו את השיטה ויחכו לנו. טסנו בגובה שהוא אידיאלי עבור סוללות טילים, ופתאום אני מרגיש שנפגעתי. טסנו כשסביבנו הרבה עננים ולכן לא ראיתי את הטיל יוצא- דבר שמנע ממני אפשרות להתחמק מהפגיעה״. נוריות ההתרעה על אש במנוע הבהבו בתא, ומערכות השמע צווחו בקול צורם. ״שמול צעק לי שיש אש במטוס שלי״ ממשיך ארנון. ״הייתי רק שתי רקות טיסה משטחנו, אבל המהירות יררה בקצב מהיר, והמטוס פשוט ׳נעצר׳ בשמים. באותה תקופה כבר היו לנו כמה שבויים במצרים, ומאה פחהתי לנטוש שם. החלטתי שכל עור יש לי שליטה בהגאים, אני ממשיך לטוס, לפחות ער שאחצה את התעלה״. ארנון היה טייס מירז׳ מנוסה, שכבר נלחם במטוס וצבר הפלות במלחמת ששת הימים. עתה הוא היה מותיקי הטייסת. הוא התכנס בתוך התא בנסיון לשלוט במטוס שמערכותיו הלכו ורעכו, והפנה אותו מייד מזרחה, לעבר סיני. שמול היה לידו, עבר מצד לצר וניסה לבחון את מצב הפגיעה במטוס. ״התכנסתי בתוך הקוקפיט, אטמתי את עצמי לכל רחש מבחוץ וניסיתי להיחלץ מהמצב אליו נקלע- תי״. שני המירז׳ים היו עדיין בשמי מצרים, באיזור מסוכן. שמול המשיך לחוג סביב המירז׳ הפגוע, ולהביט סביב. לפתע הוא הבחין בטיל נוסף הנוסק לעברם: ״שבור! בא עור טיל!׳ צעק לו שמול. ארנון ניתק את מחשבותיו מן הסביבה ולא הגיב. ״אני כאילו לא שומע״ סיפר ארנון, ״שמול הבין כנראה שאני מאד לחוץ, ופתאום שמעתי בקשר בקול צלול וברור: ׳ארנון, שבור!. ארנון, שבור עכשיו, למטה!׳. רק כששמעתי את השם שלי הבנתי שהוא מדבר אלי״. ארנון שבר חרות, כשהוא מנצל את כל האנרגיה של המטוס הפגוע. היה זה התמרון שהציל את חייו. הטיל השני חלף לירו באוושה צווחנית, ולא פגע בו. ״באינטואיציה שלו לקרוא לי בשמי, שמול הציל את חיי, כי במהירות הנמוכה בה טסתי, הטיל היה פוגע במטוס פגיעה ישירה״. המירז׳ משך אחריו שובל של אש ועשן, אולם המשיך לטוס בגובה נמוך, מזרחה. ארנון עשה מאמ- צים לסחוט ממנועו את כל ההחף שהיה יכול לתת. לאחר מספר רקות, המנוע יצא משליטה. ארנון הביט במר הסל״ר המסתחרר, והיה בטוח כי המנוע עומר להתפרק בכל רגע. הוא גרר את מטוסו אל .20 מעבר לתעלה. ״כשהבנתי שלשבי אני לא הולך, כיביתי את המנוע״ הוא סיפר לבושין לא איבר את השליטה במטוס הרלתא הבוער. עתה, ללא מנוע, הוא הפנה את המטום לרפי־ הים, כ־ לנטוש. אבל לבושין התעקש להציל את המטוס הפגוע ולהמשיך לנחיתה. ראובן רוזן שהיה בכונ- נות ברפידים, הביט מהקרקע במטוס של לבושין: ״המטוס משך שובל של אש, והיא התקרמה על הגוף. המטוס הגיע לנחיתה על מסלול לאחר שנחת, האש התקרמה במהירות והיתה קרובה לקוקפיט. ארנון עצר ליד עמרת היירוט, פתח . מספר שניות לאחר מכן התפוצצה אחת הכנפיים בלהבה גרולה לאחר שמיכל 21 חופה וקפץ מהתא״ הרלק שלה התנפח והתפקע. מירז׳ היה סיכון בהוצאת מטוסים ללא מערכות התרעה לאזורים שהיו מכוסים בסוללות טילים ומערכות מכ״ם שעקבו אחר כל תנועותיהם. לקחי הטיסה נלמדו. לא די היה במערכות ההתרעה הפשוטות של המירז׳. מעתה הצמירו אנשי המבצעים למטוסי המירז׳ של שהיה מצויד במערכות התרעה, כרי להזהיר אותם מפני מערכות המכ״ם והטילים. ואכן בגיחות הבאות של מטוסי המירז׳ התלווה אליהם מטוס פנטום כ״מטוס התרעה״- מספר שלוש. 570 רוח רפאים מעל קהיר הפתעה הפגיעה במטוס המירז׳ של ארנון המחישה לאנשי המבצעים את הסכנות הרבות האורבות מעל איזור אבו רודס. טייסת הצילומים הותיר את אנשי המודיעין פעורי פה: המצרים הקימו מחרש, בתוך לילה אחר, שמונה סול- לות טילים, על בסיס התשתית שנהרסה ממערב לתעלה. הסוללות חסמו שוב את המרחב החשוב במרכז מצרים, ופגעו ביכולת הפעולה של מטוסי חיל האויר באיזור התעלה והדלתא. חלק מחומות ההגנה של הסוללות לא שוקם, אולם למרות זאת הוצבו בהן טילים מבצעיים. מוטי הור החליט להשמיד את הסוללות במבצע אחוד ו רב היקף. היה בכך לא רק צורך מבצעי- הוא ביקש להפגיז בפני המצרים את נחישות חיל האויר הישראלי לשמור על חופש הפעולה שלו, ולמו- טט את בטחונם כי יצליחו להקים את המערך מחרש. באיזור תעלת סואץ בהיקף נרחב״ נכתב בפקודה שיצאה לטייסות sa-2 ״חיל האויר יתקוף סוללות ב־ סוללות טילים באיזור התעלה, מאז יולי באותו לילה לא כבו האורות בחדרי המבצעים כמפקדת חיל האויר עוד שעות ארוכות. התכנון של המבצע המשולב היה מורכב. אנשי המבצעים, יחד עם אנשי המוריעין והל״א, בחנו את המערך החדש וערכנו את המפות לקראת מבצע השמדת מערך הסוללות. ״דפי מטרה מעודכנים יופצו לטיי- סות עוד הלילה ויגיעו ער עוד לפני צאת המבצע הגדול לדרך הוחלט לפעול מיידית נגד סוללת אבו סואר מזרח, אשר כיסתה תחום רחב והיה חשוב לסלק את המכשול הזה, לפני התחלת הפעולה הגדולה. מטרה נוספת היתה סוללה אחרת שהיתה בהקמה לירה. אנשי המבצעים ידעו כי הסוללות היו בכוננות, מערכות המכ״ם פעלו במלוא יכולתן והמצרים/רוסים ניצבו נכונים לקראת המטוסים של חיל האויר. הם צירפו שנשלחו לטייסת 22 לפ״מ הפעולה נעשתה בחופזה. בשעה והזוג השני)הרפז־לוי, סלע־בן שוע(, בקצה המסלול, מוכנים להמראה, כאשר הוריעו להם על עיכוב. רכב התקרב למטוסים של הרפז וסלע, ואנשיו בישרו להם על שינוי משימה: המטרה החדשה שלהם היא סוללת פאיר. הם קיבלו מפות ותצ״א מעודכנים. זו היתה הסוללה שפגעה במטוסו של ארנון. השינוי היה חפוז ובלתי מתוכנן, וכך גם התוצאות. ארבעת המטוסים של טייסת לתקיפה היה כרי לסייע למטוסים התוקפים בשיבוש מערכות המכ״ם, שהיו מכוונות לעבר סיני, יצא מטוס ווטור של אלה כבר שייטו אותה שעה באיזור הפעולה, כדי לפגוע בפעולת מערכות המכ״ם המצריות. מסוק נוסף היה בכוננות הזנקה לחילוץ. אביהו ומספר שתיים יצאו בגובה נמוך ולקראת התעלה משכו לתקיפה. ״בוצעה תקיפה לפי המתוכ- נן״ כתב אביהו בתחקיר, ״מספר אחת ביצע שובל)תקיפת מחשב( מכיוון דרום מזרח לצפון מערב. 571 התכתשות על מערך הטילים לאחר נחיתה- פנטום של 572 רוח רפאים מעל קהיר מספר שתיים ביצע שובל מדרום לצפון. רוב הפגיעות באיזור הסוללה״. המצרים ירו אש תותחים לעבר המטוסים: ״באיזור המטרה נ״מ רב מכל הסוללות, כפי שמסומנות בתצ״א. זיהוי המטרה היה מאוחר, עקב שמש נמוכה בדיוק בכיוון הכניסה. היו התרעות על עקרבים חמים ואדום- כנראה מקם־ סין״ ריווח אביהו. גיחת זוג הפנטומים הראשון על אבו סואר הסתיימה בשלום, הפצצות נפלו על סוללת הטילים והש- מידו אותה. הזוג השני פגעו הרפז־לוי צפונית למטרה. לסלע־בן שוע לא השתחררו הפצצות. המטרה לא נפגעה. המטוסים חזרו לנחיתה בחצור ורמת דור, ואנשי הצוות שלהן נערכו למבצע התקיפה הגדול להשמדת מערך הטילים החרש. - מבצע אחוד להשמדת הסוללות 79 ״גביר .23 למחרת, יום חמישי המטרה: השמרת שמונה סוללות הטילים המבצעיות ממערב לתעלה. מפקרי הטייסות והסמ״טים, עמדו נוכח הטייסים בתדריך הסופי, והציגו את המפות. המטרה להיום: שמונה סוללות עגרור, ג׳ניפה דרום, ג׳ניפה צפון ומנייף מערב. תקיפת הסוללות נוערה להיעשות במספר גלי תקי- פה, בבוקר, בצהריים ולפנות ערב. חלק מהן היו כבר פעילות ומבצעיות: אבו סואר צפון ומזרח וקס־ סין בצפון המערך, פאיד מערב מעבר לאגמים, ג׳ניפה דרום וסוללת וארי האסה בדרומו. בסוללות אלה הוצבו טילים ומערכותיהן ההנחייה שלהן היו פעילות ובכוננות גבוהה. מובילי המבנים תדרכו את הטייסים והודיעו על איוש המבנים. הם הזהירו את הטייסים מפני המער- כות שאיימו עליהם, ודרשו מהם לנקוט משנה זהירות בחולפם ליד ובין הסוללות. השיטה המומל- צת לתקיפה: חציית התעלה בגובה נמוך ובמהירות רבה, כניסה ומשיכות מאוחרות ותלולות להפצ- צה מגבוה. הם המליצו לחמוק מפגיעת הטילים, על ידי שבירה אנכית וירידה לגובה נמוך במהירות גבוהה. הטייסים תודרכו לתקוף כל אחת מן הסוללות שנקבעו להם, ואף להיות מוכנים לקבל מטרות הרשות מן האויר על ידי הבקרה. לאחר התדריך בטייסת יצאו צוותי המבנים השונים לתר־ רוכים נוספים עם המובילים. כדי לוודא השמדה מוחלטת של הסוללות, הוחלט לשלוח מספר מבנים על כל סוללה, ולתקוף אותן במספר גלים, כאשר האחרונים בהם יהיו ״מקצה תיקונים״. 201 טייסת מטוסי פנטום מפקר הטייסת, שמואל חץ העביר את התדריך. רוב אנשי הצוות שנועדו להשתתף במבצע, היו טיי- סים צעירים, שלא תקפו לפני כן סוללות טילים. חץ פנה לאנשי הצוות שישבו מולו, ושאל: ״האם מישהו ראה טילים?״. איש לא הרים את היד. עבור חלק מהיושבים לפניו, זו היתה לא רק הגיחה הקרבית הראשונה בפג־ טום- אלא הגיחה המבצעית הראשונה שביצעו מעולם. 573 התכתשות על מערך הטילים הכל תקין - יורם אגמון יוצא לגיחה בפנסו• בזמן המתוכנן להמראה, התיישרו המטוסים על הרחבות בחצור. טייסיהם דחפו מצערות ויצאו במנו- עים לוהטים מערבה ודרומה. הם יצאו בנתיב שנקבע במבנים צמודים, ובשעה וצללו לעבר הסוללות שיועדו לכל זוג מטוסים. מכל ארבעת אנשי הצוות, רק חץ ודוד השתתפו בתקיפת מטרות בשטח מצרים- כל השאר היו צעירים שאך סיימו את קורס ההסבה הראשון לפני טום. כולם ירעו כי הפעם תהיה התגוששות מסוכנת נגד טילי קרקע־אויר. מטוסים מתמודדים עם טילים המטרה של חץ־עיני ראק־יוני היתה הסוללה המשוקמת בוארי חסה. )אל׳׳מ יאק נבו היה מפקד בסיס חצור והיה מוסמך על הפנטום- הוא החליט להצטרף לתקיפה כמספר שתיים של חץ(. הם יצאו בגובה נמוך מעל סיני, ופנו דרומה לעבר המטרה שיועדה להם מדרום לסואץ. ״מיד עם תחילת מהסוללה בג׳ניפה. אחר מהם פגע בקרקע, והשני התפוצץ לפנינו בגובה sa-2 המשיכה שוגרו שני נמוך מאד" דיווח חץ לאחר התקיפה. "באמצע המשיכה שוגרו שני טילים נוספים מג׳ניפה על הזוג של איתן שנכנס מצפון. בכניסה לתקיפה שוגרו שניים עד ארבעה טילים מחאסה לעברנו, כשהם חולפים במרחקים של כ־ סו אלי. כל הטילים הלכו ישר אל המטוסים, מבלי לשנות כיוון. פעמיים הרגשתי את גל ההלם של הטילים, שעברו בסמוך אלי, אך לא נראו פיצוצים בקרבתנו. כל הטילים הלכו לגובה רב, כשהם משאירים פסי התעבות״. שני המטוסים חמקו אל מעבר למפרץ ופנו חזרה לסיני. סרן איתן בן אליהו, מן הטייסים הצעירים שהגיעו לפנטומים מהמירז׳ים, הוביל את הזוג השני 574 רוח רפאים מעל קהיר לתקיפה מצפון. הוא כתב: ״בנתיב בין נראו שני טילים יוצאים מג׳ניפה דרום ופגעו בארמה. מיד אחר כך, שני טילים מסוללת חאסה. שיגרו מיה טיל נוסף מג׳ניפה ועוד שניים מחאסה״. איתן־דור ושעני־גולה תקפו את הסוללה ג׳ניפה דרום והשמירו אותה. מערכת ההגנה המצרית/רוסית היתה בכוננות וסוללות הטילים ״חמות״ ומוכנות לקרב. הן המתינו עתה למטוסים בדריכות גבוהה. ער עתה שוגרו שבעה טילים מג׳גיפה דרום וחאסה מערבית לסואץ. אבל הטייסים לא הססו לרגע: ״נכנסנו מכיוון צפון מערב למטרה. מספר אחת פגע במרכז המטרה וסוף ה׳סטיק׳ בשעה אחת״ סיים איתן את הדו״ח שלו, וציין כי"אחר היציאה נראה נ״מ רב בכל האיזור. פיצוצים לבנים דיווח איתן. 24 בגבהים בין שני מטוסי פנטום, שהיו בכוננות לפני התקיפה, הם גילו, כמו מבנים אחרים את הפעילות של מערכות המכ״ם של הסוללות. ״איג־ ריקציות על ׳הוראות פיקוד׳ נקלטו במרחק יאק ואראל יצאו לתקיפת ואדי חאסה ״בוצעה תקיפה מכוון דרום לצפון. נ״מ כבד מאיזור הסוללה מתחילת המשיכה. נורו שני טילי מחאסה לכוון צפון, אשר התפוצצו במרחק קטן מהסוללה ובגובה נמוך. למספר אחת לא השתחררו פצצות מהגחון״. שני הטילים ששוגרו מחאסה, שוגרו בכינון ישיר לאחר שהמכ״ם של הסוללה נפגע. הם התפוצצו במרחק קטן מהסוללה ובגובה נמוך. המטוס של פיר פגע במרכז וצפונה. המטוס של יגאל שוחט פגע מחוץ למטרה, מעט צפונית למטוס הראשון. לששת הפנטומים של המשל״ט בהתאם לתוצאות התקיפה של הגל הראשון. הרפז־לוי מטייסת 575 התכתשות על מערך הטילים סוללת אבו מואר בשעה מערב. הם יצאו לעבר הסוללה שהיתה מוצבת מערבית לבסיס האויר המושבת בפאיר, מעבר לאג- מים. האיזור היה מלא פעילות ועמודי עשן התמרו מהסוללות הפגועות. הנ״מ סביב פאיר ירה פגזים נפיצים עד לגובה צפונית־מזרהית למטרה. הסוללה לא נפגעה. מגן־נחמני וסלע־בן שוע גוערו גם הם לתקוף את פאיד מערב באותו זמ״מ. סלע־בן שוע גילו תקלה במחשב. הם המשיכו את הצלילה, נסקו מעלה, ומיהרו לחמוק מן האיזור בגובה נמוך. גם מבנה זה לא השמיד את הסוללה. הזוג הבא של המטרה מהמשל״ט לאחר תקיפת הגל הראשון. הפנטומים היו השחקנים הראשיים בתקיפה, אך הם לא היו לבד. לאחר שנפגעו חלק מן הסוללות ניתן היה להכניס גם את מטוסי הסקייהוק לתקיפה. מטוסים מטייסות הסקייהוק יצאו להשמיר את תותחי הנ״מ שהגנו על הסוללות ונתיבי הכניסה. כמו כן הם הסתערו בגל שני על הסוללות המרוב־ כות מתקיפת הפנטומים. ארבעה זוגות של וארי חאסה. גורן ואייזלר יצאו לעבר פאיד מערב, סדן ושגיא לעבר אבו סואר מזרח ודגן גולדברג לתקיפה נוספת על סוללת וארי חאסה. מטוסי מירז׳ של שלוש הטייסות יצאו לפטרולים מתוכננים או הוזנקו לאויר במהלך שלושת המט־ מים. אולם המיגים לא הגיעו באותו יום ולא התערבו במלחמה על הסוללות. במהלך שלושת המטסים ביצעו מטוסי ווטור, נושאי מערכות ״יבלת״ טיסות מיותרות לשיבוש מערכי המכ״ם של הטילים. המטוסים יצאו בגובה בצפון ושני)גת־ויטמן( ששייט בררום התעלה. כמו כן יצאו מטוסי דקוטה ובל הקשר והבקרה ולהאזנה לתשדורות המצריות של מערכת ההגנה האוירית. אנשי המודיעין עקבו מקרוב אחר הריווחים בזמן התקיפה, והמתינו לדיווחים בתחקיר לאחר הנחי- תה. לאחר ריכוז הדיווחים התברר כי למרות המאמץ הגרול, לא כל הסוללות הושמת. היה צורך לתקוף פעם נוספת חלק מן המטרות. אחת מהן היתה הסוללה בוארי חסה שהותקפה, אך המשיכה לשגר טילים גם לאחר מכן. הוחלט להשמיד אותה בטרם יוצבו טילים חרשים על כני השיגור. 10:45 בשעה שת טייסות הסקייהוק האמה ופאיד מערב בגלים רצופים שהגיעו אחת לחמש רקות. טייסת דרום - חלקן הותקפו גם על ידי טייסות אחרות. בתקיפה אותה הוביל פריגת מפקר הטייסת, השתת- פו מלניק, מרחבי, פסח. במבנה שני שלח, אולמן, בינה, פיארה ובמבנה השלישי נאמן, שפיר, רם ודוד. אל מטוסי הסקייהוק הצטרפו שני זוגות של שני זוגות נוספים של מטוסי פנטום מטייסת 576 רוח רפאים מעל קהיר את יאק נבו( השתתפו במטס השני. חץ־עיני וצור־יוני תקפו את הסוללה באבו סואר מזרח. הפעם לא ריווחו הטייסים על שיגורי טילים. נראה כי הסוללות הושמרו או כילו את טילי ריים גם לא הספיקו להציב את טילי החלופין שהיו במחפורות ליה המשגרים. במהלך התקיפה קיבלו הטייסים אמנם התרעות מכיוון הסוללה, אך טילים לא נסקו לאויר. באותה שעה תקפו בן אליהו־רוד ושעני־גולר את סוללת פאיר מערב. גם לעברם לא שוגרו טילים. השמיים היו מלאים כפופים מתותחי הנ״מ הרבים שהקיפו את סוללות הטילים, ונוערו להגן עליהן. בשעה בין המטסים השני והשלישי, נשלחו מטוסי צילום ל״בחינת תוצאות״ התקיפות. בשעה שני זוגות של טייסת מנחם שמול לפס צילום בגובה 9000 ״ידיים עובדות״ רבות נדרשו כדי לחמש •ק״הוק אחד לגיחת תקיפה 577 התכתשות על מערך הטילים 13:30 בשעה ארבעת אתרי הסוללות באבו סואר מזרח, ג׳ניפה דרום, ואחי חאסה ופאיר מערב, אליהן נוספה הסול- לה בעגרור. הפעולה באיזור המוגן הדדית על ידי מספר רב של סוללות, נעשתה במלוא הכוח, ובזהירות רבה, כאשר המטוסים חודרים לעומק מצרים ממזרח, פונים וחוזרים לתקיפה ממעהב, כהי להפתיע ולצאת במהירות חזרה לשטח ישראל. השיטה החדשה: מטחי טילים היה זה מבצע התקיפה האחור, הגדול ביותר שערך חיל האויר עה כה גגה סוללות הטילים המצרי- ות. בסיומו של יום סיכמו אנשי המוריעין והמבצעים את הפעילות: 2 - 28 - 22 - 22 - 22 - 2 - הסק״הוק נתן לחיל האויר הישראלי ״מקדם נשיאת חימוש״ גבוה ביותר 578 רוח רפאים מעל קהיר 2 - בסך הכל יצאו בשלושת המטסים של אותו היום פצצות במשקל של לבד ממטוס אחד - סקייהוק של של נות להם, וכולם חזרו בשלום לנחיתה. לאחר השלמת התקיפות התכנסו המפקדים, הטייסים ואנשי המודיעין, כדי לתחקר את תוצאות התקיפות. לבד מנושאים שהיו מוכרים זה מכבר, כמו החיפוי ההררי הגובר בין הסוללות, התברר כי המצרים נוקטים בשיטת פעולה חדשה: שיגור מטחים של טילים נגר המטוסים- היתה זו אחת הפע- מים הראשונות בה השתמשו המפעילים המצרים, או אולי יועציהם הרוסים- בשיטה זו. לא פחות מ־ - מספר הטילים של שלוש סוללות טילים מלאות- שוגרו לעבר מטוסי התקיפה sa-2 24 מהסוללות המותקפות וגם מסוללות אחרות שהיו סביבן במהלך כל פעולות התקיפה של חיל האויר, לא נראו מטוסים מצריים באויר, וגם טייסי המירז׳ היש- ראלים נותרו ללא תעסוקה. לפי השיטה הרוסית, בשעה שניתנת פקודת ״אש חופשית״ לסוללות הטילים, מטוסי קרב אמורים להתרחק מן האיזור. המיגים הותירו את הזירה פנויה לסוללות הטילים ולמערך ההגנה האוירית של מצרים, אשר נלחמו על חייהן והיו נאלצות להגן על עצמן. דובר מצרי הוריע כי ״שישה מטוסים ישראליים הופלו, ושניים אחרים נפגעו״. הדבר הצטרף לשרשרת הכזבים של הדוברים המצריים מאז ראשית המלחמה. הסקייהוק לא יתקוף סוללות טילים בסיומו של מבצע התקיפה הגדול של אמצע דצמבר, היה מפקר חיל האויר, אלוף מוטי הוד יכול להודיע לרמטכ״ל, כי ״קו סוללות הטילים בתעלה, שהוקם בעזרת הרוסים, הושמד כליל״. יחד עם כך, התברר כי לא כל מטוסי חיל האויר יכולים לפעול בצורה בטוחה, באזורים מוגני טילים. במצב בו משוגרים לעברם עשרות טילים, במטחים של סוללות שלמות, היה חיוני לתת לטייסים התרעה על הסיכונים הניצבים מולם. רק מטוסי הפנטום נשאו מערכות התרעה מתאימות. מטוס סקייהוק אחד נפגע במשימות התקיפה, לאחר שטייסו לא הבחין כלל כי טיל שוגר לעברו. לסקיי־ הוק, כפי שנכתב מקודם היה חסרון נוסף: מהירות חדירה ותמרון נמוכה מדי. אנשי חקר ביצועים בחנו ומצאו כי למטוס, שהיה בעל מהירות חדירה של כ־ מתמרן. sa-2 סיכויים קלושים לחמוק מטיל המסקנה המבצעית הראשונה היתה: יש להוציא את מטוסי הסקייהוק ממשימות תקיפת סוללות טילי קרקע־אויר פעילות, עד שיותקנו בהם מערכות התרעה. מעתה יתקפו הסקייהוקים רק סוללות בבניה שלא סיכנו את המטוסים. כמו כן יצטרפו למטוסים הצרפתיים ויצאו לתקוף את הפריפריה- תותחי נ״מ שהגנו על הסוללות, עמדות ארטילריה ומטרות אחרות. ה־ ההתשה. 579 התכתשות על מערך הטילים המצרים משקמים את הסוללות גם המצרים הפיקו לקחים והעיקרי בהם: להמשיך בשיקום הסוללות, ובכל מחיר. ואכן, באותו לילה התברר לאנשי המוריעין לאכזבתם, כי בסוללות בג׳ניפה ואבו חאסה ההרוסות, הוצבו טילים חרשים על בסיסי השיגור. ביום שישי מטוסים את שתי סוללות הטילים וכן תותחי הנ״מ, משאבות הלק, מתקן טיהור מים וארטילריה מצרית. ארבעה מטוסי סקייהוק תקפו את סוללות הטילים בג׳ניפה ואבו חאסה והטילו עליהן פצצות בכך פינו את הדרך לתקיפת מתקנים אחרים באיזור סואץ. מטוסי סקייהוק הטילו מים, בעוד מפוזרות במרחב מערבית לסואץ. הם הטילו על סוללות התותחים במבצעי יום השישי הארוך גם במהלך התקיפה של יום זה לא נראו מטוסים מצריים באויר. לעבר אחר המטוסים שטס מעל איזור שלופה, שוגר טיל סטרלה, אך הוא לא גרם נזק. מערך הטילים מול התעלה הושמד. במהלך חודש דצמבר נערכו מבצעי הבניה של מעוזי התעלה. אולם אלה לוו בירי ארטילרי של המצ־ רים. בשל כך הוחלט, על פי דרישה של פיקוד דרום, לתקוף את סוללות הארטילריה שהפריעו להשלמת הבניה. ביום ראשון 105 יכלו אנשי חיל האויר לכתוב כי ״סוללות הסא 25 רה עירניים לאפשרות שיגור טילי קרקע־אויר, לרבות זרת״. במברק הסיכון היומי נכתב: ״נראו פגי- עות טובות במטרות. מטוסינו חזרו בשלום״. למחרת נמשכו מבצעי התקיפה. חיל האויר החליט להשמיד לא רק סוללות פעילות אלא גם את אלה בהן נעשו עבוהות שיקום. ביום זה הותקפו גם סוללות טילים שעריין הראו סימני חיים, מתקנים שונים באיוור אבו סואר שסייעו לסוללות הטילים, וסוללות ארטילריה. בימים הבאים נמשכו תקיפות חיל האויר. המטרות היו המערך סביב סוללות הטילים- תותחי נ״מ, מחפורות בבניה ובסיסי לוגיסטיקה. כמו כן הותקפו סוללות הארטילריה, המוצבים, העמרות והמח- נות של צבא מצרים באיזור התעלה. ביום שני של מתקנים באיזור סואץ. שני זוגות תקפו משאבות, ווג אחר תקף מכון טיהור מים ושתי רביעיות תקפו ארטילריה ומוצב. בסך הכל נערכו במהלך התקיפה באיזור ערכו שני מטוסים של של תקיפת המתקנים באיזור סואץ נערכה גם ביום רביעי 580 רוח רפאים מעל קהיר פנטומים מלווים את ספינות שרבורג בחודש דצמבר הספינות שחמקו מצרפת, לוו בסוף הדרך על ירי ספינות של חיל הים, ומטוסי פנטום פטרלו מעל נתיבן כאשר שטו מכרתים לישראל. על אחת מגיחות ליווי אלה סיפר רס״ן)לימים תא״ל( משה ברטוב: ״ליווינו אותם מכרתים לישראל. הכנתי מפת טרקטור מתוך מחשבה שאם ילך לי לית, יש לי רדיאלים ומעגלי מרחק. הדבקתי על ריקט את המפות ואני בא לתדריך. "יגאל שוחט, שהיה אמור להוביל את הזוג, רואה מפה עם כל מיני צבעים, ושואל: ׳מה זה?׳ אמרתי לו: ׳יגאל זה כמו תעוהת ביטוח. טוב שיהיה׳. עברתי על זה כשעה וחצי. בכל אותן תקו- פות שטסתי בפנטום האגתי להכין את הניווטים כמו שצריך. ואכן, מערכת קרוב לכרתים. יגאל גיסה להפעיל את המערכת מחרש, אבל היא לא פעלה. הוא כבר נואש. ואמר לי באינטרקום: ׳ברטוב. אני מעביר הובלה למספר שתיים׳ אמרתי לו: ׳לא. אני אתן לך נתונים, לא תרגיש שהמערכת הלכה. אתה זוכר את ׳תעוהת הביטוח׳?. כך המשכנו וניווטתי״. שני הפנטומים ובהם שוחט וברטוב הובילו את הזוג ער לתום המשימה שלהם. במהלר הגיחה הזו יצא גם מטוס צילום של טייסת נחת ואנשי המעבחות פיתחו את הצילומים. הם נמסרו למפקחי חיל הים עור לפני שהספינות נכנסו לנמל היפה. השעות 116,113,115,109 מירז׳ים של ברלב: לא ניתן להגיע להפסקת אש בישראל היו מרוצים מתוצאות הלחימה בחורשים האחרונים שהגיעו לשיאם בדצמבר. הרמטכ׳׳ל, רב אלוף חיים בר לב, אמר כי ״אחרי לחימה רצופה של עשרה חודשים, נראה כי חלקה הראשון של מטרתנו מובטח לנו, כלומר שאין למצרים סיכוי להיאחז בגהה המזרחית של תעלת סואץ. ואילו החלק האחר של מטרתנו - דהיינו הפסקת האש - לא נראה היה כי הוא ניתן להשגה בשיטות הפעו- . ואכן באותם ימים דנו בצמרת הבטחונית הישראל באפשרות להחריף את 26 לה שנקטנו עד אז״ המלחמה על ירי הפצצות עומק בלב מצרים. מן הצח השני התמונה היתה שונה: חוסר יכולתם של המצרים למנוע את פעילות חיל האויר היש- ראלי, המחיש למפקחי הצבא המצרי את העדיפות האוירית ממנה נהנה צה״ל, לא רק מול הטייסים המצריים אלא גם נגד טילי קרקע־אויר. לתחושה הגוברת כי טייסי חיל האויר המצרי אינם יכולים למטוסים הישראלים, נוספה עתה ההכרה כי גם מערך ההגנה האוירית של מצרים קורס. עשרות 581 התכתשות על מערך הטילים גיחה בין שני עשורים הימים האחרונים של שנת 31 לתקיפת מטרות באירביד בירדן. הטייסת, בפיקודו של עזרא רותן)בבן(, היתה בכוננות הפעלה של ההכנות ליציאה לגיחה. ״פתאום היתה סירנה. בגלל שהיה לי אוטו, הגעתי ראשון לטייסת והיי- תי מאד מרוגז, כי לא היה שם אף אחד. השני שהגיע היה בבן. אמרתי לו: ׳אני אטוס איתר. אין פה אף אחד, ואני רוצה לצאת במינימום זמן׳. ״המראנו לירדן לתקיפה ליד אירביר. הגענו לשם וזו היתה חגיגה אמיתית. היו עננים, מצאנו את המקום וירדנו נמוך. לא פחדנו משום דבר כי התקיפה היתה די ׳סייף׳. זרקנו נורים והפצצ- נו. וכשחזרנו היה כבר עשר רקות לפני 31 נו ב סוללות, אלפי תותחי נ״מ מקטרים שונים ורבים, לא הצליחו למנוע את השמדת מערך הטילים החזק בשטח מצרים. זאת בעוד נשיא מצרים ומפקדי צבאו, מכריזים השכם והערב כי הם מתקדמים משלב לשלב, ונערכים לקראת ״שלב השחרור״ או המלחמה הגדולה נגד ישראל. הכרה זו הביאה את נאסר להחלטה הנואשת: מסירת ההגנה על שמי מצרים לרוסים גם אם יעלה הדבר במשבר בין המעצמות הגדולות. נאסר החליט לערב את ״הצבא האדום״ ישירות במלחמה נגד ישראל, כמתואר למעלה. בחודש דצמבר הוא נסע למוסקבה ודרש מההנהגה הרוסית לקבל את מלוא האחריות על הגנת שמי מצרים. הרוסים נענו. 72 לפי רשימות שערכו יועצים רוסיים באותה תקופה, איבד חיל האויר המצרי מיולי המועד בו נערך מבצע ״רימון״ הראשון - ועד תום השנה, לא פחות מ־ לא כולם הופלו בקרבות אויר 53 הופלו על ירי אש תותחי נ״מ, טילי הוק או מטוסי קרב של חיל האויר הישראלי. מן הנתונים הרוסיים עולה עוד כי ישראל איבדה בשנים שגוי לחלוטין. 582 רוח רפאים מעל קהיר מבצע ״תרנגול פעילות חיל האויר, והפשיטות המוסקות בעומק מצרים עילית, חיזקו בלב המצרים את הצורך להגן על האיזור מפני פעולות נוספות של כוחות מוטסים ומוסקים. בין השאר החליטו להציב מספר מערכות מכ״ם מתקדמות מסוג מפרץ סואץ. אחר מהם הוסתר בגבעה שולטת באיזור ראס גארב. לירו הוצב מכ״ם רמה, חציו גלוי, שאכן הותקף לא אחת על ידי ישראל. פעילות מצרית זו לא נעלמה מעיניהם של מפענ- צילומי האויר. מטוסי ווטור יצאו לצלם את המכ״ם וסביבתו מיה לאחר שהוצב במקום. , ח במרור המבצעים המשולבים, בפיקודו של סא״ל אליעזר)צ׳יטה( כהן, בחנו שיטות שונות לחי־ סול המכ״ם, כולל תקיפה מן האויר והשמחה קרקעית, ובשלב מסוים הועלה על ידי אחר המפ- ענחים, רעיון לסלק את המכ״ם מהמקום ולהביא אותו לישראל. יש לציין כי מכ״ם מסוג זה היה מוצב גם ביררן. אולם צה״ל החליט כי הפעם הוא רוצה לא רק את הסורות הטכניים של המכ״ם, אלא גם הישג יוקרתי שנועד לפגוע בצורה חמורה ביוקרתו של נשיא מצרים. מסוקי הסופר פרלון לא התאימו לנשיאת המכ״ם בשל משקלו. בדצמבר ראשוני מסוקי התובלה מסוג סיקורסקי לשאת את המכ״ם. לאחר בחינת המשקל, יכולת הנשיאה של המסוקים, והסדבול של קרונות שלל דומים שנפלו בידי ישראל, הוחלט לצאת לפעולה להבאת המכ״ם. לפי התכנון, יצאו שלושה מסוקי סופר פרלון, ובהם לוחמים וטכנאים של סיירת הטופר פרלון היה המסוק העיקרי של חיל האויר למשימות ארוכות טווח 583 התכתשות על מערך הטילים משימה כבדה - יסעור של הצנחנים, כהי להשתלט על תחנת המכ״ם ולהכין אותו לנשיאה. באותה עת היו שני מסוקי היסעור בכוננות בצר המזרחי של מפהץ סואץ, והמתינו לקריאה של הלוחמים. מרחק הטיסה בין החוף הישראלי של סיני לנקודה בה נמצא המכ״ם היתה כ־ בליל הצבא המצרי שהיה במרחק גרור פרי, מפקח הטייסת, ולידו הנווט עדו אמבר. את המסוק השני הטיס קרן, ואריה בן ארי במסוק השלישי. הלוחמים התארגנו לפעולה, התקרבו בחשאי למתחם התחנה ופתחו באש לעבר השומ- רים המצרים. שניים נהרגו ארבעה נשבו ואחרים הצליחו להמלט. מיד לאחר מכן, החלה פעולת הפירוק של האנטנות וניתוק הקרונות מכבלי העגינה. הפעולה ארכה יותר מן הצפוי וסמוך לשעה מערכת המכ״ם כללה שני קרונות: קרון האנטנות וקרון הבקרה. את מסוקי היסעור הטיסו נחמיה דגן וזאב מטם. מיד לאחר שהמסוק הניף את קרון הבקרה, התברר כי כבלי הריתום גרמו לתקלה במערכת הדראולית והיה חשש כי המסוק לא יוכל להגיע לצר השני של המפרץ. צוות המסוק התעקש והמשיך בטיסה לעבר סיני. לאחר חקות טיסה מורטות, הנחית במהירות את הקרון על הקרקע. המסוק השני הניח את קרון האנטנות על משאית, הניף את קרון הבקרה והניח אותו על משאית שניה. שתיהן יצאו צפונה, כאשר הקרונות מכוסים ומוסווים. מומחים של חיל האויר ורפא״ל נקראו ללמוח את המערכות החרשות ולמצוא להן תשובה בתחום ההתרעה והשיבוש. שלושה מסוקי סופר פרלון פינו את הכוחות שפעלו באיזור תחנת המכ״ם. בשלב זה היה חשש כי המסוקים לא יצליחו לזהות את טרפז האורות, היות ואלה הודלקו במדרון 584 רוח רפאים מעל קהיר אחורי ולא ניתן היה לראות אותם. רק לאחר שניות מתח ארוכות נתגלה הטרפז והמסוקים נחתו והעמיסו את הכוחות. . מן התחקיר עולה כי 27 הצבא המצרי חקר את פעולת חיל האויר והוציא מסמך שמסכם אותה באיזור היו שתי עמדות: אחת של ארבע פלוגות נ״מ במרחק ארבעה ק״מ מן החוף, והשניה עמרת מכ״ם מפעילים. העמרה לא היתה מאובטחת ״מתוך סברה שהדבר יטעה את האויב, באופן שעמדה זו לא תשמש מטרה להפצצה אוירית של האויב״. באיזור היה גם גדוד חי״ר שנועד לאבטח את הגז- רה. מן המסמך עולה עוד כי ״האויב ביצע תצפית מפורטת במשך חמשת הימים שקדמו לביצוע הפשיטה... נתגלו עקבות ישנים של הליקופטר... האויב השאיר קבוצות סיור שביצעו תצפית אחר הפלוגה במשך היום והלילה״. עוד מתוארות במסמך הפעולות שעשה הכוח ולאחר מכן ״כח הפשיטה קרא לשני מסוקים אשר התקרבו מכיוון הים. התאים נקשרו לתחתית המסוקים והם טסו לעבר סיני... במשך כל זמן הפשיטה ביצע האויב הפצצה מהאויר מסביב לאזורי פלוגת הרדר וגדוד החי״ר. ההפצצה בוצעה לסירוגין בהפסקות של עשר דקות״. במסקנות התחקיר המצרי נכתב כי ״הצלחת הפשיטה של האויב על פלוגת המכ״ם והשתלטותו עליה, אי התנגחות האויב ואי ביצוע כל פעולה נגדו במשך ארבע שעות, מלמדים על חוסר i -1 § m 1 • I. jh • * ,׳ (^ ^^^^^ שני הקרונות של מכ״ם 585 התכתשות על מערך הטילים ים סוף עמדת גדוד חי״ו פטרול מארב בעת הפשיטה קבוצת סיור התצפית ^ . --׳ עמדת מכשיר קבו c • f . 1. איזור מפגש הכוחות קבוצת מסך סיור ז מקום הבסיס בעת הפשיטה 1 o o ^ מחלקת אנשי מנהלה וטכנאים מסמך שלל: המפה שהתפרסמה בדו״ח החקירה המצרי, ובה פירוט תנועת הכוחות הפושטים באי־ זור תחנת המכ״ם ברור בתכנון וברוח קרב בקרב כוחותינו כגזרה״. ישראל שמרה על שתיקה ולא פרסמה את דבר המבצע. לאחר מספר חודשים פורסמה הידיעה על סילוק המכ״ם בתקשורת והפכה לסנסציה עולמית. היה זה יומיים לאחר בריחתן של חמש ״ספינות שרבורג״ מהנמל הצרפתי, והתחושה בישראל היתה של רוממות רוח ושביעות רצון. 586 פרק המלחמה על מצרים המלחמה על מצרים המלחמה באויר מחריפה הלחימה האוירית בשנת מעבר לתעלת סואץ. עם כך כאשר מרכז הבובה של הגנת מצרים, עבר, בחודשים מרס־אפריל, למערכות ההגנה האוירית שבמרכזן טילי קרקע־אויר ותותחי נ״מ, הלכו הקרבות ופחתו. למרות השינוי, פתחה ישראל בחודשי האביב והקיץ של מצרים. בסופו של חודש דצמבר לפעילות אוירית של ישראל. עם כך ברוסיה החלו כבר נעים גלגלי מבצע ״קוקז״ להצבת דיביזית הגנה אוידית להגנת שמי מצרים. בחודשים הראשונים של השנה הלך והתחוור למפקרים המצריים כי למרות הציוד המתקדם שהגיע למצרים, חיל האויר הישראלי ממשיך לשמור על עליונות אוירית. מטוסי פנטום חדרו ללב מצרים, החל מ־ יעות המצריים ליירט את המטוסים הביאו לסדרה של קרבות אויר שנוהלו במקביל לפעילות התקי- פה במבצעי״פריחה״)ראה פרק נפרד(. טייסי המירז׳ היו להוטים להכנס לקרבות אויר ולרשום לזכו- תם הפלות. והם אכן עשו זאת במהלך חורשי הלחימה של ראשית נמשכו עד תום המלחמה. ישראל: טייסות חדשות והישנות לידן בקרבות האויר שהתפתחו בחורשים האחרונים של שנת המירז׳ הקלאסיים אלא גם מטוסי הפנטום, אשר הוכנסו לשרות בחופזה, והיה צורך לשלב אותם במתינות בפעילות מבצעית, צעד אחר צעד, עד אשר שלטו הטייסים הישראלים בכלי הלחימה החדש. מטוסי הפנטום השתתפו לראשונה בפעילות מבצעית כבר ב־ לאחר שהגיעו ראשוני המטוסים לארץ. הם הוכנסו למבצעי תקיפה ב־ ההפלה הראשונה ב־ במהלך עשרת החורשים של המלחמה הפעיל חיל האויר שתי טייסות פנטום בנפרר, הכנסת הפנטומים למשימות פטרול ויירוט נעשתה במדורג, אולם בחודשים האחרונים של המלחמה, הם הצטרפו למירז׳ים בטיסות פטרול והגנה אוירית. חיל האויר ידע לנצל את טווחם וכושר השהייה הגדול שלהם. להבדיל ממטוסים אחרים, הם ביצעו לא אחת, באותה גיחה, שתי משי- מות: תקיפה שאחריה נסקו כדי לשמש פטרול אוויר לשאר המטוסים. היה זה ניצול מושכל של יכולת המטוס, למרות הרטינות שנשמעו מכיוון טייסי המירז׳. טייסות המירז׳ זיות שלהן: שמירת העליונות האוידית - תוך שהן מצטרפות ללחימה ומבצעות משימות נוספות. עיקר פעילותן היתה בגזרה הדרומית מול מצרים והן היו אחריות לתחומי פעולה ומרחבים נוספים. טייסת סת והכניס בה רוח חרשה, אגרסיבית משהו, ותוך כדי כך ערך רענון בשורות הטייסים הותיקים 588 רוח רפאים מעל קהיר שהוחלפו כטייסים צעירים יותר)ראה להלן(. טייסת חות העיראקיים. טייסת של מפקחת חיל האויר - ולבד מכך היתה אמונה על טיסות הצילום והביון. שלוש הטייסות המשי- כו לשמור על כוננות בבסיס חיל האויר רפידים, והשתתפו בפטרולים, הגנה על מטוסים תוקפים וניהול קרבות אויר יזומים על ידי ישראל. בעיקר נטל משימות התקיפה נשאו טייסות הסקייהוק. שלוש הטייסות דור ו־ , אולם אלה נועדו aim-9b לקראת סוף המלחמה צוירו חלק מן המטוסים בטילי אויר־אויר מרגם להגנה עצמית, בתקופה בה גברה פעילות הטייסות הרוסיות. הפעילות האוירית שהתפתחה בגזרת התעלה, לא איפשרה לחיל האויר לוותר על שרותם של המטו- סים הישנים. למרות תוספת מטוסי הפנטום והסקייהוק החרשים, חיל האויר המשיך לשלב את מטוסי הטייסות הצרפתיות הותיקות במשימות רבות ער תום הלחימה. טייסת פה זו את הסמב״ר והחלה בשילוב מטוסי הסער. מטוס זה יכול היה להצטרף לטייסות התקיפה, הורות להשתלת המנוע שנעשתה לו, שהגהילה את כושר הנשיאה שלו ואת טווחו המבצעי. יחר עם כך מטוסי האורגן, המיסטר והווטור לא נותרו מאחור, ושולבו גם הם במשימות תקיפה נגד מטרות מסוימות, כאשר התברר שהשמים נקיים ממטוסי אויב. טייסי המטוסים הצרפתיים יכלו בהחלט להבחין כי בעור הם נושאים שתי פצצות הסקייהוקים הקטנים מטען הגרול פי חמישה או יותר. מאוחר יותר הוגדל כושר הנישאה שלהם. ״המטוס של סיני״- המיסטר המשיך בשרות מבצעי לאורך כל מלחמת ההתשה 589 המלחמה על מצרים 16 :1 חיל האויר המצרי הפעיל בינואר בצפון: ג׳מיל)פורט סעיד(, אל מנסורה, אל מנזלה במרכז: אינשאס, בילבייס, קהיר מזרח, קהיר מערב, חילואן, טנטה, קוויסנה, אימבבה במערב: אבו קיר, אלכסנדריה, מריוט, עמיריה, מרסה מטרוח, ג׳יאנקלים, סירי ברני, שוברא חית במדבר: אסיוט, בני סואף, אל מינייה, לוקסור, אל גרהקה, אסואן, ראס בנאם, דחליה, קום אושים לבר מאלה עמדו לרשות המצרים, הבסיסים בקרבת התעלה - פאיד, כברית, בספרית, ואבו סואר - שלא הופעלו מבצעית בשל היותם בטווח הפגיעה של תותחי צה״ל. בסיסים אלה שימשו מחסנים לציוד פיקור ההגנה האוירית של מצרים ולמשימות אחרות. לחיל האויר המצרי, היו חטיבה אוירית חטיבה אוירית חטיבה אוירית חטיבה אוירית חטיבה אוירית חטיבה אויהית מירד חמוש בשפריר 590 רוח רפאים מעל קהיר חטיבה אוירית חטיבה אוירית חטיבה אוירית חטיבה אוירית חטיבה אוירית כמו כן הופעלו יהירות ההדרכה מצרים הפעילה בראשית 5 רה, בני סואף 6 5 SU5 :2 כמו כן הפעילה מצרים את הטייסות הבאות 2 טייסת מטוסי תובלה אנטונוב 2 2 חלק מטייסות אלה הופעלו, החל מחורשי האביב, על ידי טייסים רוסיים, כולל טייסות קרב שהטי סו מטוסי מיג .3 ממאי פתיונות ומארבים חיל האויר הישראלי ניסה שיטות קרב שונות, כרי להביא לריבוי רצונם של הטייסים המצריים לצאת לקרב. המטרה האיסטרטגית היתה למנוע קבלת החלטה לצאת למלחמה נגד ישראל. בראשית שנת טה, והמצרים הכניסו לאיזור סוללות טילי נות שונים להפחתת רצון הלחימה של המצרים. טייסות הקרב של חיל האויר הרבו להשתמש בשיטת הפתיונות והמארבים: מטוסי תקיפה נשלחו לאיזור מסוים, כאשר מטוסי היירוט"מסתתרים״ הרחק מהאיזור, מאחורי הרים או בגובה נמוך, מחוץ לאונות המכ״ם של מערכת ההגנה המצרית. כאשר המצרים התפתו ליירט את מטוסי התקיפה, היו המירז׳ים מסתערים מגובה נמוך ויוצאים לעבר המיגים. שיטה אחרת היתה לשלוח מטוסי צילום, או מטוסים ש״התחפשו״ למטוסי צילום, ולהמתין ליירוט, אז היה מוטי שולח לעבר המיגים מטוסי יירוט, שהיו מעבר לתחום הקליטה של המכ״ם המצרי, ומורה להם: "למפגש!״. 591 המלחמה על מצרים מלחמת ״בומים״ בצפון כמו במצרים, כך גם בסוריה, ראה חיל האויר חשיבות רבה להבאת ״תודעת הפנטום״ ליריעת מפקרי הצבא והציבור שם. מטוסי הפנטום נכנסו כבר לקרבות אויר, והיו מוכנים למפגשים עם המיגים, אולם נדרשה פעולה בעלת אפקט פסיכולוגי כרי להמחיש את הגעתם לאיזור. ב־ לאיזור דמשק בגובה נמוך, עברו את מהירות הקול וניפצו אלפי זגוגיות בנתיב הטיסה שלהם. הסורים ידעו כי חיל האויר, לאחר פעולה מסוג זה, יהיה בכוננות למקרה שהם ינסו לבצע פעולה דומה מעל שטח ישראל. הסורים התאפקו שלושה שבועות. ב־ האויר הסורי, כדי לבצע בום בשמי חיפה. הוא פנה צפונה ומערבה לעבר לבנון ומשם הדרים לאורך החוף, עד חיפה. מל המפרץ פנה שמאלה ומזרחה, האיץ את מטוסו ועבר את מהירות הקול, תוך שהוא יוצר גל הלם מעל העיר. לאחר מכן חזר במהירות לשטח סוריה )פאיז הופל בקרב אויר באפריל השעה היתה חיל האויר לא נשאר חייב: הוא החליט להגיב בבום רועם מיידי שיעורר את רמשק. שני מטוסי פנטום ובהם רמי הרפז ואביאם סלע, קיבלו פקורה להתכונן למשימה, שאת מהותה לא ידעו. סיפר סלע: ״בעקבות המיג הסורי שעשה בום מעל חיפה, הזניקו את רמי הרפז ואותי כמספר שתיים. אנו לא ירענו אותה עת שהיה מיג מעל חיפה. בעמרת ההמראה, בא אלי מישהו עם מפה קטנה של אחת להכנות. רמי ואני לא יכולנו לדבר, בגלל רממת האלחוט. עשינו סימנים ביריים. ״טסנו צפונה ללבנון, זרקנו את הבירונים והאצנו בגובה נמוך. המיג היה בחיפה באחת בצהרי־ ים ואנחנו היינו מעל דמשק שעתיים אחר כך, בשלוש״. שני מטוסי הפנטום ביצעו חליפה כפולה ורועמת מעל רמשק, לפני שחזרו לשטח ישראל. אך לא היה זה סיום הפעולה: באור אחרון של אותו היום, יצאו שלושה מטוסי פנטום אחרים, וטסו כבודדים לעבר הערים הראשיות של סוריה- לטקיה, חומם חאלב וחמה - כרי להרעים מעליהן בגובה נמוך. אביאם סלע יצא לעבר קוצר וחומס. הוא סיפר: ״היתה זו טיסה בלתי שגר- תית. הלילה היה חשוך מאד והקשה על ההתמצאות. לכל אורך הדרך טסנו לאור ירח״. היה בכך די כדי להמחיש את הגעתו של הפנטום לאיזור, וכי ישראל מתכוונת להשתמש במטוס באופן פעיל. 592 רוח רפאים מעל קהיר מטוסי הווטור הופעלו בט״טת בדך כלל מדובר היה בארבעה מטוסי פתיון ועוד ארבעה מטוסי יירוט, כאשר מטוסי קרב אחרים היו בכוננות למקרה של הסתבכות, או הזנקת מספר רב של מטוסים מצריים שסיכנו את המטוסים היש- ראליים. מובילי המבנה הישראליים העדיפו לצאת לקרב במספרים קטנים יחסית- כדי לא לסכן מטוסים ולהמנע מהצורך לשלוט במספר יירוטים בו זמנית. הדבר גם הגריל את הפוטנציאל של פגיעה במטוסי אויב: ״בכל עת יכול היה רק מטוס אחר או שניים של המצרים להיות מאחורינו״ אמר אחה הטייסים. מול כל מבנה ישב בקר שניהל את הקרב מרחוק בעזרת מכ״ם ואמצעים אחרים. חיל האויר ומערכת השליטה והבקרה שיכללו את השיטות האלה, ובחורשי הקיץ היו התרגולות כה ״משופשפות" עד כי המצרים הכירו אותן וכבר לא מיהרו לצאת לקרב. המצרים טענו כי באביב 1970 בגובה נמוך לקרבת בסיסי האויר המצריים, כדי ללכוד מטוסי קרב מצריים שחזרו מפעילות מבצ עית או מאימונים. עוד ירעו המצרים לספר כי חיל האויר הישראלי ניצל את העובהה כי מערכת המכ״ם המצרית, שהוצבה על אתרים נמוכים יחסית, לא יכלה לכסות היטב את האיזור בין התעלה ללב הרלתא, ולתת התרעה מוקהמת, על מטוסים שחדרו בגובה נמוך לשטח מצרים. פעולות אלה נעשו בחיפוי של מערכות ל״א ששיבשו את יכולת המכ״ם לגלות את המטוסים, מיקומם או מספרם. חיל האויר המשיך לעקוב בקפדנות אחר הפעילות המצרית באיזוח התעלה ובלב הרלתא. המטרה גם בימים אלה היתה, לא לאפשר למצרים לשקם את מערך הטילים. בינתיים החריפה הלחימה על קו התעלה עצמו. 593 המלחמה על מצרים רביעיית מירז׳ים של טייסת תוקפים מטרות במרחב התעלה את פעילות הלחימה בשנת ות. ב־ . המטוסים תקפו משעה 4 דירו את כוחות צה״ל והטילו .5 ביום שישי במהלך פעולת התקיפה של מטוסי הווטור נראו מיגים באיזור והבקרה הורתה למטוסים להזדרז ולסיים את התקיפה. הם הטילו לאויר אך המיגים נסוגו, ולא התפתח קרב. אחריהם באו שני זוגות של עיה של 594 רוח רפאים מעל קהיר איתמר נוינר יורד מהמירז׳ לאחר גיחה עודד מיג יום ראשון זו ומטוסי חיל האויר תקפו מטרות לאורך קו הביצורים המצרי. המטרות לאותו היום היו סוללות ארטילריה ומוצבים באיזור קנטרה במרכז התעלה. הפעילות החלה בשעה רה. אחריהם תקף זוג של כ־ איזור הפעילות. המצרים הזניקו מספר רביעיות של מטוסי מיג מטוסי מרום, מפקד הטייסת ושלמה לוי, מטייסיה הצעירים. הפעם המיגים לא חמקו, או לא היתה להם הזדמנות לעשות זאת. עודד פנה לעבר המיגים בגזרה שלו. הוא ניהל קרב ממושך עם אחד הטייסים המצריים אך זה בחר לשמור מרחק ולאחר מספר רקות של תמרונים ופניות, צלל בפניה, והתרחק לעבר הדלתא. עודד לא ויתר: הוא התקרב, סגר טווח ובל- חיצה קצרה על הרק התותחים, פוצץ את המיג ממרחק של ונפל אחוז להבות. היה זה קרב מיוחד עבור עודר: ביום זה הפיל את מטוסו החמישי, והפך ל״אייס״ הרביעי בתולדות 595 המלחמה על מצרים .6 חיל האויר הישראלי גם המירז׳ים של ולא נותרו חסרי תעסוקה. אבשלום )אבשה( פרירמן ואיתמר נוינר פנו לעבר זוג מיגים אחר. המיגים חמקו, תמרנו וכבר מצאו עצמם במלכורת. שני הזוגות התפצלו בינתיים, ובעור אבשה מנהל קרב משלו עם אחר המיגים ניהל נוינר קרב עם השני. נוינר תמרן, ניהל תרגילי מספריים, עוד תרגיל ״תן לו לחלוף״ מהיר, והוא נמצא כבר מאחורי אחר המיגים. טיל השפריר תקיפת המטרות באיזור התעלה, לא נפסקה בזמן שהמירז׳ים התמודרו מול המיגים מעל הדלתא. באותה שעה תקפה רביעיה של סרן אבי לניר פלום וגבע( סוללות מרגמות באיזור קנטרה, בעור רביעיה של הטילה את פצצותיה על מחנה של מפקרה מצרית של הארמיה השניה באיזור קנטרה. גם רביעיה של סוללות ארטילריה והשלימו את המשימות האחרונות ליום לחימה זה. . טייסות הקרב גויסו למבצע: החל 7 מבצע התקיפה נגר מוצבי קנטרה נמשכו גם ביום שני משעה 105 נגד מטרות באיזוד איסמעילה וסואץ החל 8 שני מבצעי תקיפה נערכו ביום שלישי מן השעה אחריהם תקף זוג של מפקרת מחנה ותניוני רכב בגזרה. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 102 בגזרה הפעילות המתישה באיזור התעלה שנוערה לכתוש את המוצבים ולהשמיר את המערך המצרי התנה- לה גם בימים הבאים, במקביל להחרפת הירי הארטילרי המצרי. אך המלחמה האוירית בשמי מצרים עמרה לקבל תפנית חריפה: חיל האויר, באישור הדרג המדיני, החליט לפתוח במבצעי ״פריחה״ לתקיפת מטרות בעומק מצרים. 596 רוח רפאים מעל קהיר מבצע ״רודוס״ - כיבוש האי שדואן מבצע ״רביב״ שנערך ב־ מפרץ סואץ, גרם לתחושה קשה בקרב ראשי השלטון המצרי והקצונה הבכירה של הצבא. את מחיר המחדל שילמו מפקר חיל הים המצרי ומפקדים בכירים אחרים בצבא ובחיל האויר, שהור- הו מתפקירם. המפקד החרש של האיוור, סעד א־רין שאולי הבטיח כי לא יאפשר עוד לצה״ל לערוך מבצעים מסוג זה. הוא ביצר את חוף סואץ, הקים עשרות מוצבי תצפית חמושות לאור־ מסוקי סופר פרלון מנחיתים כוחות וציוד על רקע המגדלור של האי שדואן כו, והפעיל סיורים משוריינים בנקורות קריטיות. השינויים במערך המצרי, חייבו בחינה נוספת של כל תכנון, אולם אנשי מדור מבצעים משולבים, בפיקוח של סא״ל אליעזר)צ׳יטה( כהן, לא נמנעו מהמשכת הפעילות. זו נועהה להמחיש למצרים ער כמה פגיעה מדינה זו לפעולות עמו- קות, וער כמה אין צבאה מוכן למלחמה כוללת נגד ישראל. הנסיונות של ישראל להניא את מצרים מפעילות צבאית בתעלה, לא הניבו תוצאות. בחודש ינואר, רבו המקרים של ירי ארטילרי לעבר מוצבי צה״ל בתעלה. צה״ל החליט על פעולה שנוע־ רה להמחיש לנאסר כי צה״ל יכול לפעול בשטח מצרים וצבאו אינו מסוגל למנוע זאת. ב־ 597 המלחמה על מצרים ק״מ ורוחבו חיזוק הכוחות באיזור המפרץ, הובאה למקום יחירת קומנדו נוספת ולה על האי טכנאים, שהפעילו את המכ״ם הימי ומתקני הקשר שהיו עליו. מבצע ״רודוס״ החל בתקיפה של המפקרה המצרית והעמדות על ידי מטוסי סקייהוק וסופר מיסטר של חיל האויר. במהלך כל הפעולה פטרלו מטוסי קרב ותקיפה ישראליים מעל הכוח המוסק, וסביבות האי. כמו כן פטרלו מטוסי קרב במשך שעות היום בין האי לחוף המצרי, כדי למנוע פעולה של מטוסים מצריים נגר כוחות צה״ל. תדלוק מבצעי ראשון מטוסי בחיל, למרות שלמטוסים היה הטווח הנדרש לחזרה בטוחה לבסיסם. במטוסים המתחלקים היו דוד ובר־נר, והתהלוק לא נתקל בקשיים מיוחדים. למרות זאת נחת מבנה של מטוסי סקייהוק של טייסת בעוד מטוסי הסמב״ה והסקייהוק תוקפים ומושכים את תשומת הלב של המפקרים המצריים, הגיעו מסוקי סופד פרלון ובהם לוחמי הצנחנים, ומסוקי בל ונחתו על הגבעות השולטות במרכז האי. מפקח הפעולה, אל״מ חיים נדל)מפקר חטיבת הצנח- נים הסדירה של צה״ל ולימים אלוף בצה״ל( הפעיל את הכוחות לפי התכנון, ואלה כבשו גבעה אחר גבעה, עה שהשתלטו על האי כולו. לוחמי הצנחנים התקרבו למוצבים ולעמרות המצריות וקראו לחיילים שבהם להכנע. ואכן חלק מהחיילים המצריים הניף רגלים לבנים בעוה אחהים הסתתרו. המצרים שלחו שתי ספינות טורפהו מהבסיס הימי בגרהקה, כחי לסייע לחייליהם באש, אולם אלה טובעו על יהי מטוסי סקייהוק של טייסת )רן גורן וישראל בסטר( ששיגרו לעברם רקטות בשעה בחפי׳ק במסוק שטס מעל האיזור, כי האי נמצא בירי כוחות צה״ל. איליושין בליל לפטרולים מעל המרחב שבין אופיר והאי שהואן. בין הטסים באותו לילה היה רס״ן עודד מרום, מפקה הטייסת. הוא הקצה לעצמו את השעות האחרונות של הלילה, מתוך כוונה לנחות באופיר עם זריחה. המירז׳ יצא לפטרול מעל האיזור, בעור הבקרה המצרית עוקבת אחר טיסתו. ״לקראת השעה שתיים, בלילה חשוך מאה, המראתי לבהי וטיפסתי לגובה״ הוא סיפר. ״הטיסה תוכננה למשך שעתיים. השמש עמחה להאיר אחרי 598 רוח רפאים מעל קהיר הסופר פרלון היה מסוק התובלה הכבד העיקרי במלחמת ההתשה- עד הגעת היסעור ראשון, ואהיה האחרון לטיסות הלילה. בטיסה חסכונית, במהירות לא גבוהה, ובכוח מנוע לא גרול, טסתי צפונה, דרומה מורחה ומערבה, במשך יותר משעה. את רוב השעה ביליתי במחש- בות ותכנונים וחשבון נפש- וביקורת על מכשירי הטיסה. שמתי לב לחלק ופחות או יותר נכנס- תי למעין תרדמה רוחנית, אם לא פיזית. הבקר, שכל הזמן עמד בקשר איתי, התחיל לדבר פתאום בקול יותר עידני. לא שאלתי- אבל הבנתי שמתקרבים מטוסים מצרים לאיזור. במכ״ם המטוס לא קלטתי דבר. הבקר התחיל לתת לי כיוונים ולאט לאט נעשה יותר ויותר ׳חם', ולא עברו מספר רקות והעסק נעשה יירוט שלי על מטוסים״. עודר פתח את מנוע המיתי, והאיץ לעבר מטרה שלא ירע את מיקומה. גם הבקר לא היה יכול לסייע לו הרבה. מאחר וכך, החליט להפחית כוח מנוע ולחזור לטיסתו כמקודם. היה זה יירוט נפל שהופסק באיבו, לאחר שהמטוסים המצריים קיבלו הוראה לפנות חזרה. לאחר דקות פטרול ארוכות, כאשר החלק כלה במיכליו, הוא התכונן לחזור לנחיתה. הוא הורה להכין מטוס אחר שיחליף אותו. לאחר זמן מה שוב הופנה על ידי הבקר לעבר החוף המצרי. גם נסיון זה נפסק. בינתיים הלך הרלק במיכלי המירז׳ ואזל, ועודר התחיל להתארגן לנחיתה באופיר. בהיותו במרחק של העריך שאת היירוט יבצע כבר הטייס המחליף. לפתע עלה אותו טייס לקשר והודיע כי יש תקלה במטוסו והוא לא יוכל להמריא לאויר. עודר לא היה יכול לעשות עור הרבה והיה כבר 599 המלחמה על מצרים בדרך לנחיתה. "אותו רגע הפסקתי לפעול מתוך בטיחות טיסה ושיקולי מופת של מפקד, פניתי לאחור בחזרה לעבר האי שתאן, במטרה לחסום את דרכו של המטוס המצרי. בחצי הדרך לאי שהואן הבנתי שההחלטה היתה חפוזה: ייתכן שהוא יירתע מכך שאני הפניתי חרטום אל האי, ויפנה לאחור- אני מכל מקום אשאר ללא דלק. לכן פניתי חזרה לבסיס, והחלטתי שאני לא יכול להסתכן עוח, כי גם אם אפיל אותו המחיר לא כראי, אם אני לא אשוב לבסיס״. עורר המשיך לטוס לקראת נחיתה באופיר. הבקרה המצרית הבחינה בכך, והודתה למפציץ להאיץ את טיסתו לעבר האי שתאן. היה זה מפציץ איליושין אן והטיל מספר פצצות. לפי עתיות הלוחמים האיליושין עשה מעבר הפצצה אחר, הטיל פצצה אחת ומיהר להתרחק מהמקום. עוהח, מתוסכל, האזין לריווחי הבקרה אך כבר לא היה יכול לשנות דבר. הוא הוריע: ״ממשיך לנחיתה״. מסכת האירועים שלו לאותו לילה לא הסתיימה. כאשר התקרב לנחיתה באופיר, התברר לעודד כי הבסיס חשוך. הוא פנה למגרל הפיקוח, ותריע כי אין הוא רואה אורות. התברר כי הנפט בגו־ זנקים אזל ואיש לא טרח לטפל בהם. מהמגהל ביקשו ממנו לחוג באויר, עד שימלאו את הגוזג־ קים מחרש. הדבר היה עלול להמשך כחצי שעה, ובמיכלי המירז׳ לא נותר חלק לחצי שעה. עודד החליט לנחות על המסלול החשוך. הוא הבחין בשני גוזנקים שהאירו את פאתי המסלול. שאר ה־ אורות הנחיתה והוריה את גלגלי המטוס על המסלול. לאחר 600 תעופה וחלל 1 באויר - פרסומ מציע מחיר הנחה מיוחד: 80 או שני הספרים במחיר של על האופק באויר - פרסומי תעופה ^ חדשים על תוכניות החלל . של ישראל ן נותר מספר מצומצם של ספרים. כל הקודם זוכה. מביא את סיפורם של כל הרקטות -״מעל האופק״ הטילים,הלויינים ומערכות החלל שפותחו בישראל משנת רמון לחלל. -״מסוסי חיל האויר - מהס״גר מות׳ עד הסופה״, מתאר את כל המטוסים אשר היו בשרות חיל האויר משנת שני הספרים מופיעים בפורמט גדול,בצבעים מלאים. דני שלום קרבות אויר, תקיפות העומק במצרים לוחמה אלקטרונית מבצעים מוסקים ללב מצרים וסוריה מסוסים נגד טיל קרקע־אויר משברים בלחימה, הפלת המטוסים הרוסיים הספר ״רוח רפאים בשמי קהיר - חיל האויר במלחמת ההתשה 1967 - במלחמת ההתשה. הוא יכול להיות המשך לספר ״כרעם ביום בהיר״ על מבצע ״מוקד״ בששת הימים. עם כך, ובניגוד לספר הקודם, הוא עוסק בפעילות הלחימה בתקופת זמן ארוכה - אר- בע שנים - בהן ניהל חיל האויר הישראלי את אחת המלחמות הקשות ביותר בתולדותיו. הספר כולל את הפעילות המבצעית בין מלחמת ששת הימים ועד האש עם מצרים. בשל היקף המחקר, חולק הספר לשני כרכים: האחד מקיף את המלחמה מראשיתה ועד סוף מדצמבר מלחמת ההתשה כללה פעילויות אויריות רבות, ובהן קרבות או־ יר, תקיפת מטרות קרקעיות, לחימה נגד סוללות הטילים, פעו- לות מוטסות ומוסקות ועוד. ספר זה הוא מן הראשונים הנכתב בשפה כלשהי על מבצעי האד יר במלחמת ההתשה. הוא מבוסם על מקורות ראשוניים, מסמי כים של טייסות ויחידות חיל האויר והמודיעין. את התיאור היבש של המסמכים, השלמנו בעזרת סיפורי קרב ועדויות ממקור רא- שון, שכללו עשרות ראיונות עם המפקדים והמבצעים עצמם. כמו כן נעזרנו בתיאורים של הפעילות בכתבות שהופיעו מאז המלח- מה. לבד מאלה השתמשנו במסמכי שלל רבים של מצרים וסוריה, אשר נתפסו בידי המודיעין של צה״ל לאחר מלחמת יום כיפור. אלה סייעו בידינו לראות את התמונה מהצד השני של הגדר. בספר גילויים רבים על מבצעי לחימה אשר לא פורסמו מעולם והנחשפים כאן לראשונה. באויר - פרסומי תעופה וחלל rr