האויר חיל ומורשת להיסטוריה הדיגיטאלית הספרייה www.fisherlibrary.org.il דני שלוםDanny Shalom LIKE A BOLT OUT OF THE BLUE "MOKED" Operation in the Six Day War, June 1967 דני שלום כרעם ביום בהיר BAYIR - Aviation Publications P.O.Box 8460 Zion 75357 Israel 2002 באויר - פרסומי תעופה טל ת״ד ראשון לציון אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם או לאחסן בכל מאגר מידע כל חלק מהספר ללא אישור מראש, ובכתב, של המחבר מסת״ב Printed in Israel 2002 נדפס בישראל הספר מוקדש בהערכה רבה לכל לוחמי האויר במבצע ״מוקד״ דני שלום תוכן הספר מפקד חיל־האויר הקרמה שעתה״ש״ מבוא - מטוסים בחולשתם פרק א׳-תכניות תש״ת - מלחמת העצמאות, שנות החמישים, מבצע קדש פרקב׳-תכניותתש״ת - שנות השישים, עזר ויצמן, הקרב על המים, המירז׳ פרק ג' - מטוסים ותילי טילים מרכז הניסויים בחילואן, מהשביט ער היריחו פרק ד׳ - תכנית ״מוקד״ להתחיל מבראשית, מוטי הוד, "יהלום״ נוחת בישראל פרק ה׳ - מאי נאסר סוגר את המיצרים, אהלן וסהלן, חוסיין מצטרף לקואליציה פרק וי כנף מהאורגן ער המירז׳, חימוש,:תותחים וטילים פרק ז׳ - מהעבר השני של הגרר - מצרים מטוסי קרב, מפציצים, תכנית"פאהד״ פרק ח׳ - ״אפרוחים״ בשמי הנגב - האם היתה אופציה אחרת? פרק טי-יוני מעדכנים נתונים, מתי שעת ה״ש״? פרק י׳ - לישון עם הסוד הגדול שהכל יפעל ללא דופי תדרוך אחרון למלחמה, פטרולי השחר נוחתים פרק יא׳ בתולדות חיל־האויר הנקורה הקריטית: חציית חוף פרק יב׳ - עשרה שרות ועוד אחד פוגות יוצאות להונאה, הקפיץ משתחרר, קרניים עלומות בשמי מצרים פרק יג׳ - הגל הראשון - השדות בסיני אל־עריש, ביר גפגפה, ביר תמרה, גיבל לימי, פוגות יוצאות לתקיפה פרק ידי-הפיקוד המצרי בלב המהומה פרק טו׳ - הגל הראשון - השדות באיזור ההעלה פאיר, כברית, אבו סואר פרק טז׳ - הגל הראשון - השדות בדלתא אינשאס, קהיר מערב, קהיר בינלאומי פרק יז׳ - הגל הראשון - השדות הרחוקים בני סואף פרק יח׳ - תריסר מירז׳ים ועוד כמה פרק יט׳ - מטוסי הצילום מביאים הוכחות פרק כי-הגל השני תוקף ג׳בל ליבני, ביר גפגפה, ביר תמרה- השרות בסיני: - תקיפת מערכות המכ״ם בסיני פאיר, כברית, אבו סואר- השדות מרזח־ התעלה: אינשאס, קהיר מערב, חילואן, מנסורה- השדות כדלתא: אל מינייה- השדות הרהוקיס: פרק כאי-הגל השלישי יוצא לדיר - השדות בסיני פאיר, כברית- שדות באיזוד וזזעלה: קהיר מערב- השדות בדלתא: לוקסור, גררקה, בילבייס- השדות תחזוקים: פרק כבי- פטרולים בשמי הצפון פרק בגי- החזית הצפונית- סוריה מיגים סוריים בשמי הגליל, חיל־האויר הסורי דמ־יר, רמשק, מארג׳ ריאל, ס״קל פרק כר׳ - החזית הצפונית - לבנון חיל האויר הלבנוני פרק כה׳ - החזית המזרחית - יררן ירדן מצטרפת להתכתשות חיל האויר המלכותי הירדני רבת עמון, מאפרק פרק כו׳ - החזית המזרחית - עיראק חיל־האויר העיראקי שלוש משימות לעבר שדה פרק כז׳- ניקוי האורוות במצרים תדהמה וחוסר אונים גיבל ליבני, ביר גפגפה, ביר תמרה השדות בסיני: כברית, פאיד, אבו סואר השדות באמור התעלה אינשאס, בילבייס, קהיר מערב, השדות באיזור הדלת* קהיר בינלאומי ראס בנאס השדות הדחוקים: פרק כה׳ - פיינל קצר הוד: השמדנו נספחים 1 2 3 4 5 י * הצדעה למעטים שהביאו את הנצחון השנה נציין מלאת הימים׳/ במרכזה עמד מבצע ״מוקד״ להשמדת חילות האויר של מדינות ערב. בהתפתחות הכוח האוידי לאורך המאה העשרים, היו מספר נקודות ציון משמעותיות, בתוכן ניתן למנות את מבצע ״מוקד׳״ בו הביא חיל־האויר הישראלי לידי ביטוי את השימוש בכוח האוירי כגורם מכריע במערכה. מחקר מודיעיני, תכנון, אימונים וביצוע ברמה גבוהה ביותר, הפכו את המערכה למורכבת פחות על ידי פגיעה אנושה במרכיב הכוח האיסטדטגי של מדינות ערב. מבצע ״מוקד״ הדגיש את הנחישות, ההקרבה והיוז- מה של הלוחמים האויריים שרשמו פרק מרשים במורשת הלחימה של חיל־האויד ושל צה״ל. הנצחון האוירי במלחמה היה חסר תקדים בעת המודרנית, והביא לירי מיצוי את עוצמת חיל־האויד של אותם ימים. הם היו צעירים, נחושים, דבקים במשימתם - וחלקם שילמו על כך בחייהם - על מנת להשיג את הנצחון. ספר זה הוא הצדעה למעטים שעשו את ההבדל- למעטים שהדגישו בנצחונם את חשיבותו של הכוח האוירי בלחימה המודרנית. דני חלוץ, אלוף מפקד חיל־האויד הקדמה ״מנקודת מבט הסטורית, מבצעי חיל־האויר הישראלי נגד חילות האויר הערביים במלחמת את ההצלחה המהירה, הברורה ביותר, בהפעלת כוחות נגד אויריים מאז מלחמת העולם השניה״ - כך כות- 1 בים מחברי הדו״ח על ״עליונות אוירית ותקיפת שדות תעופה״ ואכן, מבצע "מוקד״ של חיל־האויר הישראלי לתקיפת שדות התעופה הערביים במלחמת ששת הימים, נחשב כאחד המבצעים המוצלחים, ובעל התוצאות הברורות והחדות ביותר בכל מלחמות האויר במזרח התי- כון ובעולם. מחיר המלחמה כטייסים ובמטוסים לא היה נמוך, אך ההישג של המבצע היה חד משמעי וברור. מלחמת ההתשה שנמשכה שלוש שנים ומלחמת יום הכיפורים שבאה כשלוש שנים לאחר מכן, היו מורכבות ותובעניות יותר, ובהן הופעלה עוצמה אוירית גרולה ללא השוואה למלחמת ששת הימים. מלחמות אלה אף עיממו מעט מזוהרם של הישגי מבצע ״מוקד״ ושינו גם את ההתיחסות אליו. לא מפתיע איפא, כי חלק מהטייסים שהשתתפו במלחמה זו ובבאות אחריה, הגדירו את מלחמת ששת הימים כ״לא מלחמה״ ואילו אחרים תיארו אותה כ״אחת התקופות הגרולות של חיי״. מבצע ׳׳מוקד״ לתקיפת שרות התעופה הערביים לא היה מנותק, כמובן, ממחשבות וממבצעים רומים שבוצ- עו על ידי חילות אויר אחרים במהלך המבצעים האויריים בעולם. בספר זה הבאנו מבוא קצר על תולדות הלחימה האוירית בעולם מראשית התעופה הצבאית, ערב מלחמת העולם הראשונה וער ימינו אלה. בשני פרקים מיוחדים מובאת סקירה על מחשבות ותוכניות של חיל־האויר הישראלי לתקיפת שרות תעופה ערבי- ים במהלך השנים שבין מלחמת העצמאות בשנת הרעיון לכתיבת הספר על מבצע ׳׳מוקה" התגבש אצלי בעקבות פגישות רבות שערכתי עם מפקרים, טיי- סים ונווטיס של היל־האויר הישראלי. בפגישות אלה שמעתי את סיפוריהם והתרשמתי מיכולתם וממבצעי האויר בהם נטלו חלק. נוכחתי בצער לרעת כי לבר מאירועים בורדים, לא כל הסיפורים האלה סופרו ולא כל התיאורים נרשמו במקום כלשהו, כחלק ממורשת חיל־האויר או תולדות הלחימה האוירית בשמי ישראל. חשבתי, איפא, כי הגיע הזמן לספר גם את סיפורם של האנשים שעשו את המלחמות והמבצעים - אלה החיים ובמיוחה אלה אשר אינם עמנו עור ונותרו רק כשמות החרותים על מצבות החיל וספרי הזכרונות. הגבלתי את עצמי בספר זה לתיאור הפעולות הקשורות למבצע ״מוקד״ - הכוללים את גיבוש התכנית ובנייתה וכן תיאור כל מבצעי התקיפה של שרות התעופה של מצרים, ירדן, סוריה ועיראק במהלך היום הראשון למלח- מה. כמו כן המשכתי את התיאור לתקיפת שרות תעופה בימים השני והשלישי למלחמה. הבאתי גם בקצרה מספר נספחים האמורים להשלים את המירע המובא בפרקים עצמם. לא נכנסתי להמשך הפעילות האוירית במלחמה, בימים שלאחר מכן. איסוף החומר והעדויות לספר וכתיבתו, ארכו למעלה מתריסר שנים, בהן ניסיתי לדלות כל חומר שפורסם על הנושא בארץ ובחו״ל. נפגשתי עם יותר מ־ "מוקד". למרות האמור, גורמים רשמיים בחיל־האויר ובארכיון צה״ל הטילו מגבלות רבות על עיון במסמ- כים הקשורים למבצע ״מוקד״ ולמלחמה. זאת למרות שחלפו המירע מושלם ולא כל הפרטים מלאים. אני תקווה כי הבאים אחרי ישלימו את המידע כאשר יואילו הגופים10 הקדמה האלה להקל מנטל המגבלות המלאכותיות שהוטלו על העיון במסמכים. בשל תוצאותיה המכאיבות למדינות ערב, אין מלחמת ששת הימים נזכרת כמעט בתיעוד, כתבות או ספרים שפורסמו במדינות שנטלו בה חלק. המלחמה המוכרת במדינות אלה כ״אל נאכסה״)האסון״ או ״הכשלון״( אינה מוזכרת בשל כך אף לא בקצרה בספרים, סרטים או תיעור הסטורי אחר של מלחמות ישראל והערבים. התיאור של הפעילות מצירה השני של הגדר לוקה כצפוי, בחסר, והגישה למסמכים וללקחי המלחמה אשר נכתבו בחילות־האויר הערביים אינה אפשרית כמעט. לבד ממספר מועט של ״מבצעי גבורה" גם הסיפורים האישיים של מפקדים וטייסים לא סופרו. בשר כך השתדלתי לאתר כל מקור אפשרי המתאר את פעולת חילות האויר הערביים במלחמה כפי שהובאו בספרים, כתבות וראיונות עם מפקדים בכירים במדינות ערב. חוויה מיוחדת היתה השוואת התיאורים של טייסים ישראלים לאלה של טייסים ערביים כאשר הם עוסקים באותם קרבות אויר או מבצעי תקיפה. ברצוני להודות לכל המפקדים, הטייסים, הנווטים ובעלי תפקידים אחרים אשר היו מוכנים להקדיש לי שעות ארוכות מזמנם ואף לפתוח בזהירות את אלבומיהם ולהשאיל לי תצלומים מאוספיהם. לאלמנות הטיי- סים, לבניהם ולבנותיהם אשר סיפרו את הידוע להם על חלקו של הבעל או האב במלחמה. תורה לארכיון צה״ל ומערכת הביטחון,למרות הגישה הסלקטיבית מאד שאפשרו לי בגישה למסמכים. עזר רב היו לי צילומי יחידות הצילום של בסיסי חיל־האויר השונים בתקופת המלחמה ולפניה. הרבה אנשים תרמו לכתיבת הספר בתיאור, סיפור וצילומים ותקצר היריעה מלהביא את שמות כולם. תודה מיוחדת למפקד חיל־האויר, אלוף )מיל( איתן בלאליהו אשר עמד על חשיבות הספר ואישר לי לעיין בפקודת"מוקד״ ובמסמכים אחרים שנכתבו בחיל על מלחמת ששת הימים. יהי ספר זה תעודה וכבוד לכל אלה שעשו את מבצע"מוקד" ויד לאלה שאינם עימנו עוד. דני שלום ניסן תשס״ב - יוני 1. DNA-TR-84-161. Air Superiority and Airfield attack, Defence Nuclear Agency, 15 May 1984 p. 121 07:45 :, שעת הש שעות החשיכה האחרונות של ליל יום שני שרויה מזה ימים אחרים בהאפלה קפדנית. באויר נשמעו רק ציוצי צרצרים, ואוושת רוחות הלילה הצוננות שנשבו על פני הארץ. תושבי המרינה בימי המתיחות של ראשית יוני, ציפו להתעורר ליום נוסף של איומים של שליטי מדינות ערב, אל תשובות מגומגמות של מנהיגי ישראל, ואל חוסר בהירות מדיני וצבאי אשר שרר בכל. באותה שעה דלק האור רק בחדרי התרריכים עטויי הוילונות של טייסות חיל־האויר הישראלי וחדרי המבצ- עים במפקדה בתל־אביב. טייסים מנומנמים כונסו בחשאי לתדריר, שהפתיע גם אותם. מפקדי הטייסות, שהיו בסוד המבצע כבר בליל אמש, עלו על הבמה המוגבהת, ורשמו על הלוח השחור: "ש שעת ה״ש״ למלחמה. עבור חלק מן הטייסים היה זה רגע של התרוממות רוח - הם שמחו על כי חיל־האויר יוצא סוף סוף לשבור את הקרח ולקטוע את מחול האיומים על המדינה הקטנה, שנשמעו מזה שבועות ארוכים מפי מנהיגי מדינות ערב, את צהלת ההמונים צמאי הרם בחוצות קהיר ודמשק. עבור אחרים - ותיקים ומנוסים יותר במלחמות - היו אלה רגעי מחשבה מעמיקים על החיים, על האישה, הילרה הקטנה, והבית. מזה שנים ארוכות הם נערכו לרגע זה. מזה מספר שבועות הם התאמנו לקראתו בנחישות - הם הכירו את הנתיבים למטרותיהם, למדו את כיווני המסלולים, ידעו הכל על היערים ועל אש הנ״מ המצפה להם. בהתאם ללוח הזמנים המדוקדק שנועד להם, הם יצאו לעבר המטוסים. קסרות הריסוק ביריהם, מפות הנתיבים מקופלות בכיסי חליפות הלחץ שלהם, ובכל גופם מרטטת התחושה הכברה: הכל תלוי עתה רק בי, וביכולת שלי לתקוף את היעד, להשמיד את המטרות שיועדו לי בלב מצרים. הם עלו למטוסים, נקשרו לרצועות המושב, ולרתמות מערכת ההפלטה. המטוסים החמושים, הוסעו לאיטם אל מחוץ לדת״קים, מקנים תחושת רצינות לשעה ולרגע. המכונאים אשר שנתם נקטעה באישון לילה, נפרדו מן הטייסים לשלום, מברכים אותם בליבם להצלחה. הטייסים סגרו מעליהם את החופות השקופות, ניתקו עצמם מן העולם בחוץ, והשיבו להצרעת המכונאים המתוחה בהרמת בוהן. ׳ורעים כי הפעם הם יוצאים למלחמה. המטוסים יצאו אל המסלולים. חלק מהטייסים שליבם ניבא להם רעות, הגניב מבט אחרון אל פגי חבריהם לטייסת, הכלואים בתאי הטייס. את כולם הם הכירו בשמותיהם, ידעו על משפחתם וילריהם. האם הם יחזרו מן המשימה?. אחד אחד התכנסו המטוסים ברביעיות והמתינו על הרחבות הגדולות. בלא אומר הם התיישרו לאיטם על המסלולים לפי המבנים והציוות, מלוים בשריקה צורמנית של מנועי הסילון שלהם. בדממת אלחוט מוחל- טת הם יצאו לעבר המסלולים. בארבעת בסיסי חיל־האוויר מהם יצאו המטוסים לתקיפה, היתה זו ״דממת האלחוט הרועשת ביותר״ שנשמ- עה בהם מעולם. עשרות מטוסים יצאו לדרר. היו שם מטוסי המירז׳ הכסופים והעדינים, חור החנית של חיל־ האויר. מטוסי הווטור הגדולים אשר קרטעו על כן הנסע הכפול שלהם, ומטוסים ותיקים יותר, שכבר ראו שרות מפואר יותר בשנות החמישים - הסופר־מיסטר בעל חרטום הכריש, המיסטר האצילי, והאורגן הקשיש בעל הגוף הצלינדרי הקצוץ, שמיכלי דלק קישטו את קצות כנפיו המתוחות לצדדים. מתחת לגחונם ולכנ־ פיהם נשאו המטוסים מיכלי דלק, פצצות ברזל חומות־ירוקות ופגזים לתותחים. חלק מהמטוסים נשאו גם רקיטות חשופות. כרעם ביום בהיר כל אחד מן הטייסים ירע כי השלב הראשון חייב להיות מדויק ומתוזמן לפי השניה. הפקודות שקיבלו היו מפורשות: יש להקפיד על דממת אלחוט מלאה, לשמור על לוח זמנים מדויק להנעה, יציאה למסלול והמר־ אה. יש להמשיך בביצוע בכל מחיר. אין להפריע בשום צורה למבצע או להתקדמותו. אם איבדת גלגל בזמן ההמראה, רסק את המטוס לצירי המסלול. הלך לך מנוע בזמן הנסיקה, הנחת את המטוס ישר לשדה שלפניך בלא אומר ובלא מלה. אם פרצה אש במנוע, נטוש את המטוס בגובה שאינו עולה על בתקלה בזמן היציאה לנתיב, התרחק משם במהירות - כל חיל־האויר נמצא בעקבותיך, ואתה עלול להתנ- גש באחר המטוסים הרבים מסביב. צא מהמשחק לבד- אתה עלול להפריע לביצוע של אחרים. המטוסים הראשונים נועדו להגיע ליעדם בשעה הרקות מדורות- המהירויות, המרחקים וכיווני היציאה היו מחושבים, כדי להפתיע את חיל־האויר המצרי- ובבת אחת. למירז׳ים העלקוליים נועדו הבסיסים בהן שכנו חיות הטרף עצמן - בסיסי המיג שים והמפציצים הגדולים. הווטורים הרו־מנועיים יצאו לשדות הרחוקים שם רבצו מפציצי הענק טופולב במכלאותיהם, חלקם חמושים בטילי אויר־קרקע קטלניים. הסמב״דים נועדו להשבית את השרות בקרבת התעלה ובמבואות הדלתא. למיסטרים הקצו את השדות מעבר לאגם הגדול. האורגנים קצרי הטווח הסתפקו במטרות בסיני, ואחרים שצוירו במיכלי דלק גדולים במיוחד התאמצו להגיע אל השדות ליד האגמים. גם לפוגות הקטנות נועד תפקיר במלחמה: מוטסים על ידי פרחי טיס או טייסים ותיקי מלחמות הם יצאו למשימות הונאה בשמי הנגב. כל המטוסים נשלחו אל השרות בלב שטה אויב, נכנסו ללוע הארי והיו מוכנים להתמודד גם עם מטוסים העולים עליהם בביצועיהם. המטרה של כולם בשעה זאת, היתה לצאת אל עבר שדות התעופה של מצרים, לסגור את המסלולים ולהשמיד את המטוסים על הקרקע. מיד עם ההמראה, השתחרר בבת אחר גם המתח, ופעולות הטייסים הפכו להיות מיכניות כמעט. שנים של אימון ותרגול, הגיעו לכדי מיצוי ברגעים אלה ממש. הטייסים רחפו את המצערות, המנועים רעמו בשאון אדיר ובתוך כמחצית השעה היה כל מערך מטוסי הקרב של חיל־האויר הישראלי באויר, מטוסיו מלחכים את גלי הים בגבה נמוך, ואחרים נזהרים שלא לפגוע בדיונות החול הבוהקות של סיני. בעוד דקות עמדו הטייסים לשנות את ההסטוריה של המזרח התיכון. מבוא מטוסים בחולשתם כלי טיס הם מערכות הנדסיות מעופפות אשר תוכננו בקפירה לפעול באויר, בסביבה מוגדרת, ומשם לבצע את משימתם. מטוסי הקרב והתקיפה נועדו לשאת פצצות, רקיטות וטילים, כרי לתקוף יערי אויב. מטוסי היירוט חומשו בתותחים וטילים כדי למנוע חדירת מטוסי אויב ולהשיג עליונות אוירית מעל שדה הקרב או מעבר לו. אולם כלים ארירי־עוצמה אלה, כאשר הם רכונים על כני הנסע שלהם ועוטרים על המסלול, הם מכלי הלחי- מה הפגיעים ביותר. מבנה המטוסים, תכנון הנדסי מורכב ועדין, אשר נועד להתמודד בסערת הרוח הנעה סביבו בשעת טיסה ובעומסי הטיסה הגדולים, רגיש כקליפת ביצה לפגיעה חיצונית קשה, גם כשהוא עשוי פלרה או טיטניום. שלא כמו טנקים או ספינות מלחמה, מטוסי הלחימה הניצבים עריין על המסלול הם ״בר- ווזי מטרה״ פגיעים - השילוב הקטלני של מבנה צפיד, ועליו או בתוכו פצצות וטילים, עם טונות של דלק הנישא חיצונית ופנימית במיכליו, הוא ״פצצת זמן״ פוטנציאלית. גם מאמץ נואש של הטייס לפתוח או להשיב אש כשהוא על הקרקע הוא נסיון חסר תכלית - מתג בכן הנסע הפתוח נוצר למעשה את החימוש של המטוס, ואת אש התותחים לא ניתן להפנות לצדדים. בשל כך הרעיון ללכור את המטוסים ב״רגעי חולשה״ אלה, כשהם על הקרקע, אומץ על ידי מתכננים רבים כיער חשוב בכל תכנון פתיחה להשמדת חילות אויר עויינים. כבר בשנים הראשונות של מלחמת העולם הראשונה, משנוכחו מפקרי הצבא ביכולתם של מטוסים לשאת מכונות יריה ופצצות קלות, הם שלחו את המטוסים השבריריים לתקוף מטוסי אויב במנחתיהם, או לפעול נגד ספינות אויר שהיו מוגנות במוסכים גדולי מימרים. היו אלה מטוסי ניפורט צרפתיים, או אלבטרוס גרמ- 1 ניים, מטוסי סבויה מרקטי איטלקיים או ספאר של תיל־המשלוח האמריקני באירופה ״פטרולי שחר״ אלה, כמו פעולות התקפיות שנעשו במטוסים חד־ או רו־מושבייים, במפציצי ענק ממשפחת R" אית והציבורית המלחמה האוירית בשמי אירופה ארכה חמש שנים והריה הגיעו גם לשמי אדץ־ישראל. גם כאן היו המש- תתפים בה בין חיל־האויר המלכותי הבריטי מול כוחות האויריה של גרמניה ותורכיה והם ניהלו מערכה כברה להשגת עליונות אוירית. זו החלה כבר בשנת ארץ ישראל עת נעו הכוחות הבריטיים צפונה בספטמבר את פעולת הכוח האויר׳ הגרמני־תורכי בארץ, לאחר מספר מבצעים רומים שנעשו במהלך מסע המלחמה. בין מלחמות העולם נרשמו מבצעים רבים בהם הותקפו שרות תעופה - במלחמת האזרחית בספרה, הכיבו- לשיאם הגיעו מבצעים אלה, כצפוי,4 שים האיטלקיים באריתריאה ומבצעי היפנים נגר סין במנצ׳וריה במלחמת העולם השניה. בשחר ה־ פולין בה השמירו מטוסי השטוקה והמסרשמירט את חיל־האויר הפולני על מסלולי שנה אחר כך, לאחר הכיבוש המהיר וההכנעה של חילות־האויר הצרפתי וההולנרי, פתח חיל־האויר5 שלו הגרמני, ה״לופטוואפה״, ב״קרב על בריטניה״ - נסיון בן מספר חרשים, שנוער להכשיר את הקרקע לפלי- 6 שה במבצע"ארי הים״ אולם לא הצליח לקרקע את חיל־האויר המלכותי הבריטי מבצע אחר, הפעם במזרח, נגר חיל־האויר הרוסי החל ביוזמת הגרמנים ב־ מטוסים בחולשתם מת. ערב מבצע ״ברברוסה״, הפלישה הגדולה לרוסיה, יצאו מאות מטוסי תקיפה גרמניים לתקיפת אויר רוסיים, והותירו אחריהם את שריריהם העשנים של כ־ האוירי המוצלח הראשון בו הושגה השמדה טוטאלית כמעט של חיל־האויר על הקרקע, ממנו יתאוששו הרו- הטראומות שנגרמו בעקבות מבצעים אלה לא היו רק מנת חלקן של מעצ-7 סים רק חדשים ארוכים אחר כך מות באירופה. ב־ ריקנים ווילר, היקאם וקלארק ב״פרל הדבור" - ״יום שייזכר לדיראון עולם״ הצהיר נשיא ארה״ב הזועם, פרנקלין ד. רוזבלט, שמיהר להכריז על כניסת ארה״ב למלחמת העולם השניה כוחות בעלות הברית לאירופה ביוני התעופה הגרמניים. מטוסי ת׳נדרבולט ומוסטנג אמריקניים, טייפון וטמפסט בריטיים, יצאו במבצעי"מבא־ מבצעים אלה9 רב״ לעשרות גיחות שנועדו למנוע המראת מטוסי קרב גרמניים לאויר ולרתק אותם לקרקע לא היו חד צדדים לגמרי. במבצע "בודנפלאט״ אחד המבצעים הנואשים האחרונים של הגרמנים במלחמת העולם השניה שנערך ב־ 10 בבסיסי אויר בהולנד ובלגיה יחלפו עוד מספר שנים וכוחות האויר של בעלות הברית ייפגשו שוב בשמי הקרב - הפעם מעל קוריאה, נגד אלה שהיו בעלי בריתם אך לפני חמש ־שנים. מלחמת האויר שנערכה הפעם, מחמת מגבלות פולטייות, רק בשמי הזירה, תלמד את מפקדי זרועות האויר, שהיו מנועים מתקיפת שדות התעופה, כי ניתן היה לחסוך אבירות רבות בקרב הלוחמים וצוותי האויר של בעלות הברית, לו יכלו מטוסי הפנתר והבנשי של הצי והת׳נדרג׳ט והסייבר של חיל־האויר, לפגוע במיג ״מבצע קדש״)או ״מלחמת סואץ״( בשנת חילות האויר של בריטניה וצרפת פגעו במאות מטו־ 12 השמדת כוחות האויר של מדינת אויב על מסלוליהם סים בשדות התעופה המצריים. מבצע ״מוקד״ במלחמת ששת הימים היה שיאם של המבצעים להשמדת חילות האויר הערביים. בשנות הששישים והשבעים, במהלך ההתכתשויות בין הודו לפקיסטן נערכו מבצעי תקיפה רבים של שדות תעופה, אולם אלה לא הביאו להשבתה מליאה של הפעילות האוירית של הורו או יריבתה, פקיסטן לאור האמור בולטת במיוחד מלחמת האויר בוייטנם שהתנהלה משך כשמונה שנים במזרח אסיה. במהלך מלחמה זו נמנע ממפקדי כוחות האויר האמריקנים, משיקולים פוליטיים, לתקוף את שדות התעופה של צפון וייטנאם - מדיניות עליה שילמו מחיר כבד במטוסים וצוותי אויר תקיפת שרות תעופה לא היתה מן המהלכים העיקריים של מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים׳ אולם במלחמה זו עלה גורם חרש: טילי ם נגד מטוסים. מערך התותחים והטילים של מצרים כיסה את השמים מגובה הקרקע ועד האש באוגוסט במלחמת יום כיפור עדך חיל־האויד הישראלי תקיפות רבות של שדות תעופה במצרים וסוריה, אך מחירן היה גבוה ותוצאותיהן קלושות. לאחר מלחמה זו פותחו תורות לחימה חדשות שנועדו להבקיע את הדרך לשליטה אוירית על ידי השמדת סוללות טילי הקרקע־אויר אשר הלכו ומלאו את נתיבי הגישה לשדות התעופה. לקחי המלחמה יושמו בחילות אויר רבים. חיל־האויר האמריקני וזרועות האויר של הצי יצאו במלחמת המפרץ בשנת והשמידו את המטוסים על המחסות שהגנו עליהם.*! לצורך השגת העליונות האוירית, הופעלה מערכת שכללה מטוסים ללוחמה אלקטרונית, מפציצים לתקיפה מנגד, מטוסים להשמדת מערכות קורנות ואמצעים אחרים. כך היה גם גם במלחמת האויר בשמי יוגוסלביה ולאחר מכן בקוסובו. הנה כי כן, השמדת חילות האויר של האויב על הקרקע, היתה ונותרה מטרה נכספת בכל מלחמה אוירית, אולם האמצעים שנדרשו לכך ומורכבות התכניות הלכו וגברו ממלחמה למלחמה., פרק א תכניות תש״ת־ מלחמת העצמאות חיל־האויר הישראלי נולד בסערת מלחמת העצמאות. ערב המלחמה היו בירי היישוב בארץ רק קומץ מטו־ סים קלים של חברת ״אוירון״, קלוב התעופה ואנשים פרטיים. עם כך הפוטנציאל האוירי של ישראל הלך ונצבר במדינות אירופה, ארה״ב ומדינות אחרות בעולם. י ערב המלחמה נחתם הסכם לרכישת מברית מועצות. מטוסי קרב אלה)שהיו פיתוח של המסרשמידט שנמכרו מאוחר יותר והגיעו לארץ לקראת תום המלחמה, היו חוט השדרה של מעיר הקרב הישראלי. במק- ביל הוברחו מארה״ב מטוסי מוסטנג ואף ארבעה מפציצים כבדים מסוג בואינג ושלושה מתוכם אף הגיעו לישראל ונטלו חלק במבצעי ההפצצה. גם ארבעה מטוס־ תקיפה מסוג בריסטול בופייטר הגיעו לארץ וכן ערב רב של מטוסי תובלה ומטוסים קלים השליטה בשמי מדינת ישראל בימיה הראשונים היתה בירי חילות האויר של מצרים, סוריה ועיראק. עד להגעת ארבעת מטוסי האויה טפיירים, ההרברדים והרקוטות שהגו בשמי הערים והטילו את פצצותיהם ללא הבחנה. עם כר, כבר בשלבים הראשונים של המלחמה היה ברור לאנשי המבצעים במפקרת חיל־האויר כי יש לפגוע במטוסים התוקפים בבסיסיהם. תקיפת שדות התעופה הערביים היתה, איפא, במרכז תשומת הלב של החיל אויח כבר בימים הראשונים לפעילותו. עיקרי לשרות אלה, היה שרה התעופה המצרי באל־עריש ממנו פעלו מטוסי ספיטפייר מצריים, וכן מטוסי רקוטה דו־מנועיים, אשר הותאמו לשמש כמפציצים. בינתיים יכלו המצרים לפעול ללא מפריע בשמי ישראל. ב־ כרעם ביום בהיר תקפו ארבעה מטוסי ספיטפייר מצריים, אשר המריאו מאל־עריש, את שרה רב בתל־אביב. אחד המטוסים הופל באש נ״מ והתרסק לחוף הרצליה. כשעה וחצי לאחר מכן תקפה רביעייה שניה את השרה. במקום נפגעו מספר מטוסים קלים. יום לאחר מכן תקפו מטוסי ספיטפייר את שדה עקרון, שהיה בסיס התובלה האוירי העיקרי של ישראל משך ימים ארוכים המשיכו המצרים במבצעי התקיפה שלהם. שבוע לאחר מכן שלחו שני מבנים של מטוסי ספיטפייר לעבר בסיס האויר רמת חד בעמק יזרעאל - בגלל טעות בדיווח מודיעיני חשבו מפקדי הפעולה כי הבסיס נמצא כבר בידי ישראל. במקום חנו עדיין מטוסי קרב של טייסת טי ומספר מטוסי תובלה. הספיטפיירים המצריים פגעו במספר מטוסים בגיחה הראשונה. בגיחה השניה ציפו להם מטוסי ספיטפייר בריטיים באויר והפילו שניים מהם בקרבת השדה. שניים אחרים נפגעו בדרכם חזרה לבסיסם בסוף חודש מאי, עם הגעת מטוסי האויה הצ׳כיים, התכוונו מפקדי חיל־האויר להגיב על תקיפת תל־אביב ובסיס האויר בעקרון, בתקיפת שרה אל־עריש משם יצאו המטוסים המצריים. ארבעת מטוסי הקרב הראשונים שהורכבו בעק- רון נועדו לצאת לפעולה ב־ אילוצים אחרים, שהעיקרי בהם היה האיום החמור של חיל־המשלוח המצרי על תל־אביב, חייבו הפניית המטוסים לתקיפת הטור שחנה כבר ליד אשדוד שדה אל־עריש לא חמק מתקיפה. בימים הבאים הופנו לעברו מספר רב של מטוסים, ואף היה תכנון לפשוט עליו בעזרת כוחות קומנדו מוטסים. שדה אחר שהיה מטרה מודיעינית חשובה, היה שדה התעו- פה הסורי אל־מאזה בקרבת דמשק. עם כך, למרות גיחות רבות של מטוסי קרב ותקיפה ישראלים נגד אל־עריש, נמשכה ממנו הפעילות של מטוסים מצרים גם בשבועות הבאים. באותם ימים חיל־האויר נדרש לתת עדיפות לפעולות סיוע קרקעיות ולא יכול היה להוציא לפעול תקיפה מסיבית של שדות התעופה הערביים. ב־ בכך נפסקו הטיסות של מטוסי תובלה אלה בשמי ישראל. מפקדת חיל־האויר הכינה מספר תכניות לתקיפת שדה אל־עריש מיד עם תום ההפוגה הראשונה. בין השאר תוכנן לתקוף את השדה על ידי רביעייה של מטוסי אויה B-17G התקיפה לצאת לדרך החלו הבעיות: בחלק מהם נתגלו ליקויים טכניים שגרמו לאיחור ביציאת המטוסים לדרך. מטוס אחר התהפך בהמראה. מטוס שני איבד קשר עם חבריו למבנה ונעלם. שני האחרים לא מצאו את אל־עריש ותקפו את מחנות הצבא סביב העיר עזה כושלת היתה גם הפעולה של מפציץ ה־סד לארץ. אחד מהם יוער לתקיפת קהיר מגובה רב, השני לתקיפת עזה והשלישי יוער להפציץ את אל־עריש. טייסי המטוסים הראשונים איתרו את מטרותיהם והפציצו אותן אולם הטייסים שיועדו לאל־עריש לא גילו את השדה ותקפו את מחנות רפיח. למחרת יצאו שלושת המטוסים לתקוף את אל־עריש ובסיום הפעולה נחתו ברמת דוד, בסיס הפעולה שלהם בשנים הבאות. במהלך ההפוגה השניה שנכנסה לתוקפה באותם ימים עשו שני הצדדים הכנות לפעולה נגר שדות תעופה. עם חידוש הקרבות תקפו המצרים בין ה־ יחידת הקומנדו האוירי דרך בלתי שגרתית להשמדת מטוסי אויב בעודם על הקרקע, נבחנה בראשית שנות החמישים. במפקדת החיל הוחלט לבחון הקמת יחידת קומנדו מיוחדת, שנועדה לפגוע בבסיסים ובמתקנים המצוים בשדות תעופה של האויב. בשנת ועזריאל ספיבק מסמך על האמצעים הנדרשים להקמת יחידה זו. הרעיון להקמת היחידה עוכב ולאחר מכן בוטל מחוסר אמצעים.17 עם ודורות ב־ בופייטר ושלושה מטוסי ספיטפיר יצאו לפעולה. אחר הבופייטרים נפגע ונחת בשלום בעקרון. למחרת תקף מפציץ 7 ושני אויה ב־ ירי מטוסי הרברד ומפציצי בופייטר. - אחד מתון שלושה שהופעלו במלחמת העצמאותB-17G מפציץ מפציצים מצריים בשמי ישראל תקיפת שרות תעופה לא היתה פעולה חד־צדרית של חיל־האויר הישראלי. גם המצרים תכננו לתקוף את מרכזי הפעילות של חיל־האויר הישראלי הקטן. ב־ בעקרון אך לא גרמו לו נזק. יומיים אחר כך תקפו את השרות בקסטינה וסירקין - גם כאן התוצאות היו עלו- בות. בפעולות אלה השתמשו המצרים לראשונה במפציצים הכבדים מדגם שורט סטירלינג אותם רכשו מבריטניה, למרות האמברגו שהטילה מרינה זו על אספקת נשק לאיזור. ב־ גם את שרה לוה מגובה רב. הפעולות הנמשכות של חיל־האויר הישראלי נגר שרה אל־עריש הביאו להחלטה להפעיל במקומו שרה חלופי ליד אל־חמה בסיני. הפעילות במקום נתגלתה בעקבות סיור של מטוס מוסטנג ישראלי מעל סיני. חיל־האויד פעל במהירות גם נגר השדה החדש. ב־ חמה ובמהלך התקיפה השמידו שני מטוסי קרב חרישים מסוג פיאט שלישי הופל כאשר ניסה להמריא מהמסלול המלחמה על השליטה בשמי ישראל נמשכה גם בשבועות הבאים. כוחות הקרקע של צה״ל נכנסו לסיני וכבשו את אל־עריש, שם תפסו מספר מטוסי ספיטפייר, חלקם היו דמיים. ב־ קרבות אויר בין מטוסי קרב ישראלים למטוסי חיל־האויר המלכותי הבריטי, שבסופם הופלו חמישה מטוסים 9 בריטיים מעל חולות סיני היה זה האירוע האחרון שחתם את הפעילות האוירית במלחמת העצמאות של ישראל. כרעם ביום בהיר שנות החמישים - ארץ קסנה, וחיל־אדיר דרוך גבולות ישראל אשר נקבעו בהסכמי שביתת הנשק, תחמו שטחים צרים שהיו פגיעים ביותר לתקיפה אוי־ דית או קרקעית. באזורים אחדים היה המרחק בין הגבול המזרחי לים התיכון פחות מ־ חיל־האויר היו בטווח תותחים מעבר לגבול, וכך גם בסיסי הצבא ומחסני החירום שלו. לא היתה ברירה לצה״ל אלא לפתח תפיסת לחימה התקפית, שנועדה להעביר את המלחמה לשטחי האויב, כבר מן השעות הראשונות ללחימה. לחיל־האויר נועד בתפיסה זו התפקיד המרכזי. תפיסה זו חייבה את כל מערכות החיל להיות בכוננות מודיעין ובכוננות מבצעית בכל רגע נתון. לקול האיום הראשון נדרש חיל־ האויר לפרוש את מטוסים בבסיסים משניים, להוציא לפועל תכניות הגנה על הבסיסים ולהפעיל את מערך מטוסי היירוט להגנת שמי המדינה. חיל־האויר לא יכול היה לספוג מהלומה אוירית, ולכן דרך את יכולתו לפעולה התקפית, בכל פעם שהיה נדמה כי נוצר איום על ישראל. אחרי מלחמת העצמאות החל חיל־האויר הישראלי לגבש את מבנהו ואת תורות הלחימה שלו. היה צורך לארגן את הבסיסים, הטייסות והיחידות הלוחמות. אותה עת חזרו רוב מתנדבי המח״ל )מתנדבי חוץ לארץ( אשר היו המפקדים והטייסים אשר נשאו בנטל העיקרי של הלחימה, לארצותיהם ובחיל הורגש מחסור רב כטייסים מיומנים. דור הטייסים החדש של חיל־האויר עדיין לא היה בשל לנטילת הפיקוד על הבסיס־ם והט־ ייסות בבסיסי החיל היו מפוזרים מטוסים אזרחים וצבאיים. כדי להשמיש מספר מסוים של מטוסים, שימשו רבים אחרים כחלקי חילוף. באמצע שנת הוצאו משרות מבצעי״ וטייסת הקרב הראשונה הושתתה על מטוסי הספיטפייר וקומץ מטוסי המוסטנג הזמינים. לאחר זמן החל רכש של מטוסי קרב בשבריה, צרפת ואיטליה וכן הגיעו לארץ רוב מטוסי הספיט־ פייר שנרכשו בצ׳כיה. כך התגבש מערך הלחימה סביב שלוש טייסות קרב אשר הפעילו מטוסי מוסטנג וספיטפייר, שתי טייסות תקיפה שהפעילו מטוסי מוסקיטו, טייסת מפציצי בעלות תפקידים ייעודיים. בין אלה טייסת לחימת לילה וגף צילום. ער שנת ס? מטוסי קרב הפצצה, וכמאה מטוסי קרב - כוח אויר לא מבוטל גם במושגי הימים ההם. הספיטפייר הבריטי הותאם במיוחד להגנה אזורית והיה בשמת עד ערב מלחמת קדש19 בחודש אוקטובר אותנו בתקופה מתאימה״ אמר לימים מפקר חיל־האויר האלוף אהרון רמז. כחלק מלקחי התרגיל נלמד הצורך בכוננות מבצעית גבוהה, יכולת פעולה בכל מזג אויר, והפעלת מערכת שליטה ובקרה מרכזית. נתגלו גם פערים בכושרם הפיקודי של המפקדים והטייסים. כרי לשפר את יכולתם המבצעית, נשלחו מספר קצינים של חיל־האויר לאנגליה כדי ללמוד את רזי הלחימה והפעלת חיל־אויר מודרני. עזר ויצמן, מפקד כנף ברמת דור, נשלח לקורס פיקוד ומטה למשך עשרה חרשים, רס״ן שלמה לנדאו ערד קורס רומה בארה״ב ואח- רים יצאו בעקבותיהם לקורסים מקצועיים שוני חיל־האויר דרש גם להקצות לו תקציבי רכש מיוחרים. היו אלה ימי הצנע, וכל דרישה כספית חורגת, נרחתה על הסף. קצינים אשר חזרו מבסיסי חילות האויר בהם ביקרו או למדו, יכלו לעמוד על הפער הגדול בין מצב היתירות שם למצב ההזנחה הקיים בישראל. חיל־האויר באותם ימים היה חיל עני. בסיסיו נראו כשדות משמימים, בצירי המסלולים גדלו פרא עשבי בר ובקרבת המוסכים נראו עדיין גרוטאות משרירי מלחמת השחרור ומלחמת העולם השניה. ״חיל־האויר צפת״ נגד ״חיל־האויר דרום״ במסגרת התרגילים שעיר צה״ל באותם ימים, נדרש חיל־האויר להפגין את יכולתו לסייע בתקיפה, וכן להטיס ציור לבסיסים רחוקים. במקביל, עסקו הטייסות השונות באימונים שגרתיים, אשר העיקריים בהם היו תקיפה ארוכת טווח, הגנה על בסיסים ויירוט של מטוסים חודרים. מטוסי המוסקיטו, שהיו הזרוע הטקטית ארוכת הטווח של חיל־האויר, נוצלו לטיסות מסביב לקפריסין, ובסו- פן ערכו תקיפת שרות תעופה ומתקנים אחרים. היה זה אימון חשוב בתחומי הנווט, הדיוק בהגעה למטרה מבחינת זמן ומקום, ופעולת התקיפה עצמה בתור זמן קצר הלכו והתגבשו שני מערכים עיקריים: מערך טייסות הקרב ברמת דוד ומערך מטוסי התקיפה בחצור. הטייסות השונות השתתפו בימי קרב: טייסת אחת תקפה את בסים הטייסת שניה, ונבחנו נושאי הסבב, יכולת הפריסה המהירה, הגנת שמי הבסיס ועוד. ב־ בו השתתפו טייסות חיל־האויר. טייסת סות השונות תרגלו תקיפת שרות תעופה, הגנה אוירית תקיפות, אמנעה נגד כוחות שריון ועור. גם כאן - מטוס התקיפה חאיסטרטגי של חיל־האויר עד להגעת הווטוריםFB.VI מוסקיטו דגם •י *VV . fef^mm^^^^^^MM&^i כרעם ביום בהיר נתגלה כי לא רי בכושר הטיסה ובנועזות הטייסים כרי להפגין מיומנות מקצועית גבוהה. הסיבות לכך היו מחסור במערכות גילוי מכ״מיות, ובמספר קטן מן הדרוש של צוותי אויר. לאלה נוספו בעייות אחזקה ושמי־ שות נמוכה של מטוסים שהיו במצאי. בכל אותן שנים, היתה מחלוקת עמוקה בין מפקד חיל־האויר לבין המטכ״ל של צה״ל לגבי תפקידו וכפיפו־ תו של חיל־האויר. אנשי היבשה, ובראשם הרמטכ״ל יגאל ידין, היו חסרי הבנה באשר לתפקידי חיל־האויר במלחמה ובצורך לתת לו חופש פעולה מבצעי ומקצועי. על רקע זה התפטרו שני מפקדי חיל־אויר - אהרון רמז וחיים לסקוב ז״ל נורת׳ אמדיקך אוירה זו, בה נאבקו הכל על סמכויות ועל עצמאות מבצעית גרמה לכך שהמטכ״ל ישאף להוריד את דרג מפקד חיל־האויר. ב־ לתפקיד ״ממלא מקום מפקד חיל־האויר״ בדרגת אלוף משנה, למשך מחצית השנה. את המינוי כמפקר חיל־ האויר קיבל בדצמבר אותה שנה, ודרגת האלוף הוענקה לו רק שנה לאחר מכן, במאי טולקובסקי הביא לחיל־האויר את החשיבה המסודרת, ואת הצורך בקביעת יעדים מבצעיים, שלאורם יש לפתח ולאמן את יחידות החיל. בעקבות כך הוא הועיד פגישה של ראשי האגפים במטה הכללי, ברמת דוד, בה השתתף גם ראש הממשלה, דוד בךגוריון, והתווה את תכניות חיל־האויר. בין השאר הוא ציין כי חיל־ האויר יהיה זקוק לשש טייסות מבצעיות, מתוכן שלוש סילוניות. אותה עת היו בחיל־האויר רק ארבעה טייסי בן גוריון שהיה מעורב מקרוב בפעילות צה״ל ובתכניותיו המבצעיות הצביע על המטרות של החיל:15 סילון ״יש לתת עדיפות, לדעתי, לכוחות המחץ, שבראשם עומד חיל־האויר. עליו להשמיד כבר בראשית הסכסוך את כוח האויר של האויב, להפציץ שירותי התעופה שלו. הוא צריך לסייע לחילות שלנו בהתקפות על צבא היבשה של האויב. הוא צריך להגן על נתיבות הים שלנו ולחפות על חילות היבשה שלנו. שלטונו באויר מבטיח לנו הניצחון יותר מכל גורם אחר, ולהיפך״ נקודות שהיו ברורות למפקדי חיל־האויר הלכו וקיבלו משמעות ברמה הלאומית. בדיון שנערך במפקדת חיל־האויר ב־ לי היא ״לנטרל את הכוח האוירי של האויב בשלב הראשון של הקרב״. לשם כך היה צורך בהגדלה משמעו־ תית של הכוח האוירי, על ידי הקמת טייסות קרב ותקיפה, בניית מערכות שליטה ובקרה מתאימות וחיזוק21 היכולת הלוגיסטית והטכנית לטיפול במטוסים ובמערכותיהם כך הלך חיל־האויר וקבע בצורה מפורטת את משימותיו: 1 2 3 4 נהמת סילונים בשמי המזרח התיכון גיבוש משימות חיל־האויר, חייב רכישת מטוסי קרב עתירי ביצועים, שיוכלו להתמודד עם מטוסי הקרב המופעלים במדינות ערב, או אף להיות מתקרמים מהם. יחד עם כך נדרשו מטוסים אלה להיות מסוגלים לפעול גם במשימות תקיפה של מטרות קרקעיות. קו זה שגובש אותה עת, היה הקו המנחה בכל פעולות הרכש של היל־האויר גם בשנים הבאות. מטוסי הקרב כגון המוסטנג והמוסקיטו יכלו לתת מענה הולם לדרי- ובקצה השני מטוסי קרבB-17 שה לרב־משימתיות. אולם מציאותם של ״מפציצים״ גדולים ברמות הבואינג קצרי־טווח כמו הסופרמרין ספיטפייר היתה בעייתית בתפיסה זו. מחוסר במטוסים אחרים, המשיכו שני מטו- סים אלה להיות בשרות מבצעי - הראשון ער אחרי מבצע קרש, והשני ער שנה לפני המבצע. תכניות התקיפה אשר פותחו בראשית שנות החמישים, היו מבוססות על מטוסי הבוכנה שהיו בשרות - אשר נוערו להכנס לפעולה מבצעית עם השגת העליונות האוי־B-17 ספיטפייר, מוסטנג, מוסקיטו ומפציצי רית בשמי הזירה. - מטוס הקרב הסילוני הראשון של חיל־חאוירF.8 גלוסטר מטאור בחורש יוני של טייסות הלחימה של חיל־האויר. ישראל לא היתה, עם כך, הראשונה אשר הכניסה מטוסי סילון לשרות - קרמו לה חילות האדר של מצרים בשנת ראשית עירן הסילון באיזור, השפיע גם על תכנונים מבצעיים: מהירות המטוסים חייבה מערך התרעה מהיר־ תגובה, והצבת מטוסים בכוננות מיידית ליירוט מטוסים חודרים. בשנת חיל־האויר לתת תשובה לאפשרות שמטוסים ערביים יתפסו את מקומם. הפעלת השדות באיזור התעלה כרעם ביום בהיר שינתה למעשה את מבנה הזירה האוירית והקטינה את זמן ההתרעה מפני תקיפה. ישראל ניסתה לאחר את צאת הבריטים על ירי פעולות חבלה במתקנים בריטיים במצרים אך המבצעים נכשלו ימים אלה היו גם ימי פעולות הטרור של הפיראין משטחי מצרים וירדן, ופעולות התגמול של צה״ל נגד תחנות משטרה ויחידות צבא. האוירה המתוחה הגדילה גם את מספר החדירות של מטוסי ומפייר ומטאור מצרים לשמי הנגב, ומטוסים סוריים שחצו את הגבול בצפון. בריטניה נשמיד את ח״א הישראלי בריטניה וירדן היו קשורות בברית הגנה. אותה עת נערכו פעולות תגמול רבות של צה״ל נגד תחנות משטרה ונגד מוצבים של הלגיון הירדני שסייעו למחבלים. המצב החמיר במיוחד לאחר פעולת עזה בליל רואר אל. בין השאר הכינו קציני המבצעים של חיל־האויר המלכותי הבריטי פעולה שנועדה להשמיד את כל בסיסי האויר של ישראל ואת המטוסים שחנו בהם על הקרקע. התוכנית כונתה ״קטפולט״ ולאחר מכן, כאשר הושלמו פרטיה, שונה שמה ל״קורדג'״. יי טייסי מיסטר של טייסת הקרב הראשונה מספרים בתנועות ידיים את חוויות הטיסה האחרונה לפי התכנית נועדו המטוסים, בהם מפציצים אטומיים מסוג וליאנט)נושאי פצצות מקובלות(, לפגוע בבס״ סי האויר העיקריים של ישראל, במנחתים משניים ושדות חירום, בתחנות מכ׳׳ם ומרכזי תקשורת. ״מטרתנו הראשונה תהיה להשמיד את חיל־האויר הישראלי״ כתב מפקד כוחות האויר הבריטיים במזרח התיכון, מרשל־אויר סר קלוד פלי לראש מטה חיל־האויר בלונרן, סיר וויליאם דיקסון. ״להשלמת המשימה ננצל את מירב הכוח האויר׳ שברשותנו. להערכתנו תושלם המשימה לאחר שלושה ימים. לאחר מכן נתרכז במתן סיוע ישיר ועקיף לכוחות היבשה״. זמן מה לאחר מכן, כאשר ביקש חיל־האויר הישראלי לרכוש מטוסי מיסטר מצרפת, ניסו נציגים בריטיים להניא את ממשלת צרפת ממכירת המטוסים, שהיו עלולים לאיים על מטוסי התקיפה שנועדו לפעול נגד ישראל. כל אותה עת ניסוי שליחי הרכש של ישראל לרכוש מטוסי קרב מתקדמים. בחודש אפריל חודשי מו״מ ממושכים, הסכימה ממשלת צרפת, שמצאה כי היא נמצאת באותו צר של המתרס נגד מצרים, למכור לישראל מטוסי קרב מדגם מיסטר23 קרב או תקיפה, למרות שנכנס לשרות חיל־האויר הצרפתי במספרים גדולים. נציגים של ישראל לא התרש מו לטובה מהמטוס והעדיפו, למרות המצב הקריטי בגבולות, להמתין למטוסי המיסטר בינתיים הציעו הצרפתים למכור לישראל מטוסי אורגן - מטוס קרב ותקיפה שהיה הדור הראשון למטוסי סילון מתוצרת צרפת. ישראל ניאותה מחוסר ברירה אחרת, לקבל את המטוסים והעברת שונים החלה ב־ סים נוספים נרכשו בנובמבר אותה שנה. י עיסקת הנשק הציכית בתקופה בה החמירו היחסים בין מצרים לבין מעצמות המערב, ובראשן אנגליה וצרפת, על רקע הלאמת תעלת סואץ, עשתה מצרים תפנית מדינית קריטית אשר השפיעה על האיזור למשך שנים ארוכות. בספ- טמבר קה היו כלולים מטוס תקרב מיג צים בינוניים מסוג איליושין גייסות משוריינים, תותחים ועור. המטוסים המתקדמים ביותר שהיו אותה עת בידי ישראל היו מטוסי גלוסטר מטאור. לא הרבה יכלו לעשות בישראל נגר"העיסקה הצ׳כית", אולם במחלקת המבצעים של צה״ל הכינו תוכניות לתקיפת המטוסים החדשים והשמדתם זמן קצר לאחר הגעתם למצרים. במקביל ניסו שליחים של ישראל לרכוש מטוסים מתקדמים בארה״ב, צרפת, בריטניה, שבדיה ומדינות אחרות. התשובות ברוב המקרים היו שליליות. ב־ שימוש בכל המטוסים הקיימים, כולל מטוסי אימון חמושים מסוג הרברד של בית הספר לטיסה. ב־ במבר כתב מפקד חיל־האויר, דן טולקובסקי לרמטכ׳׳ל משה דיין כי ״אם לא נוכל לקבל מטוסי מיסטר לפני יולי־אוגוסט ייוצר מצב של עדיפות אוירית מכרעת למדינות ערב. המיג הנמצא ברשותנו כיום, וללא מטוס כמו מיסטר בפני חיל־האויר המצרי. י ראש הממשלה׳ דוד בן גוריון אישר את התכנית, אולם ביצועה נדחה עד סוף ינואר, בעקבות החלטת נשיא ארה׳׳ב, דווייט אייזנהאור, לדון מחרש בבקשת ישראל לרכוש מטוסי נורת׳ אמריקן היתה מוכנה למכור לישראל מטוסים באופן ישיר: היא איפשרה לחברת קנדאייר הקנרית שייצרה אותם כרעם ביום בוזיר ברשיון עבור נאט״ו, לספק לחיל־האויר טייסת אחת בת בינתיים החלו להגיע למצרים מטוסי הקרב הרוסיים וצרפת עמרה בהבטחתה לספק לישראל מיסטר 101 פים אשר נרכשו והוטסו ארצה במבצע ״שחרית״. הרוחות בישראל נרגעו, והטייסים החדשים החלו להתאמן בהטסת המטוסים הצרפתיים המתקדמים. כל אותה עת תרגל החיל את טייסיו במבצע תקיפה עצמאי, שנועד ״לפשוט״ על שדות התעופה המצריים ולהשמיר את המטוסים שחנו בהם. בסתיו ות חיל־האויר הישראלי מיסודן. המטוס ש״פתח״ את מבצע קדש- מטאור מבצע ״קרש בחורשי הקיץ של שנת זור המתלה ולאחר מכן יחברו אליהם כוחות מוסעים שינועו מגבול ישראל. במקביל נוערו כוחות שריון וחי״ר לחדור לסיני ולרצועת עזה כרי להלום בבסיסים המצריים ולהשמיר את היהירות שלהם בסיני עד איזור התעלה. המשימות אשר הוטלו על חיל־האויר במבצע ״קרש ־ השגת עליונות אוירית על ידי תקיפת שרות התעופה המצריים ־ הגנת המרחב האוירי של ישראל ־ הצנחה וסיוע קרוב לכוחות הקרקע בסיני. בעקבות החשש כי מטוסי הפצצה של מצרים ינסו בשלב הראשון של מלחמה עתידית לתקוף את ערי ישר- אל, לחץ חיל־האויר על השמרת המטוסים בשרות התעופה בפעולה מקרימה. תכנית הפעולה של חיל־האויר היתה מבוססת על תכנית ״צלע״ ועוהכנה בעקבות הגעת מטוסי המיסטר החרשים. לפי תכנית התקיפה החרשה, היתה חלוקת המטרות כרלהלן: - קהיר מערב: מטוסי מיסטר -כברית ופאיד: מטוסי אורגן, מוסקיטו ומוסטנג יועדו לתקיפת שרות אלה ואחרים שהיו ממוקמים בקרבת התעלה, ומשם הופעלו מטוסי הקרב מיג לכל שרה הוקצו המצרים הפעילו אותה עת בסיני שלושה בסיסי אויר: אל־עריש, ביר גפגפה וביר חמה, אשר שימשו כבסי- סים קדמיים או משניים בעלי מסלולי כורכר. עם גבור המתיחות היה צפוי כי מטוסי קרב מתקרמים מסוג25 מיג דרושים שישה ימים להשמדת היל־האויר המצרי ובמקרה של הצטרפות מדינות ערביות נוספות למערכה, עלול המבצע להמשך ארבעה ימים נוספים. חיל״האויר המצרי עם רכש המטוסים המזרחיים שינה חיל־האויר המצרי את היערכותו והכשיר בסיסים רבים יותר לקליטת מטוסי הקרב והמפצ־צים החדישים. בין השדות האלה היו שדות התעופה שפונו על ידי הבריטיים. אלה שכנו על חופיו של האגם המר הגדול וכן בלב מצרים התיכונה. חיל־האויר המצרי היה מאורגן אותה עת בארבעה פיקודים ייעודיים: אשר שלטה על ארבעת השדות בקרבת התעלה. היא היתה אחראית על הפעילות- ״מפקדה אוירית טקטית״ האוירית בסיני, כולל תקיפת מטרות קרקע, והגנה אוירית במטוסי מיג בבסיס אינשאס היתה אחראית על הגנת שמי הדלתא, ותחת פיקודה היתה- ״מפקדת ההגנה האוירית״ טייסת מיג היה מופקד על הפעלת מפציצי האיליושין- ״הפיקוד האיסטדטגי״ את המטוסים במשימות תקיפה נגר ישראל. אשר היה אחראי על הפעלת מטוסי התובלה שונים ומסוקים.- ״פיקוד התובלה האוירית' מבנה פיקודי זה נשאר בתוקפו ער אחרי מלחמת ששת הימים. מטוסי חיל־האויר המצרי, מולו נועדו מטוסי חיל־האויר הישראלי לפעול לפי תכנית "צלע״ היו מרוכזים בשמונה בסיסים בקרבת התעלה ובלב מצרים. המטוסים המאיימים ביותר, מטוסי הקרב מדגם מיג לו באבו־סואר)טייסת אחת בת 25 בזירה אותה עת 30 )טייסת ולה מטוסי ומפייר הופעלו בשלוש טייסות מאבו־סואר )טייסת אחת ולה רית פעלו מטוסי קרב ליליים מדגם מטאור תובלה מסוג איל על הבסיסים האויריים ועל בסיסי כוחות הבשה והים הגנו תותחי נ״מ מקטרים שונים, מוצרת רוסיה, מזרח 2 אירופה ושוויץ. כמו כן הפעילו המצרים למעלה מתריסר תחנות מכ״ם להתרעה ובקרה אוירית. ״ מבצע ״קדש עיסקת הרכש הציכית, וההיערכות החדשה של חיל־האויר המצרי, חייבה את חיל־האויר הישראלי להתאים 2 את תכנית התקיפה שלו לפעולה נגר מספר גדול יותר של טייסות ומטוסים. בתכנית המעודכנת ״קדש היו המטרות והכוחות כדלהלן: - קהיר מערב - אבו סואר - כברית - בספרית - פאיד גם תכנית זו שמה דגש עיקרי על השמדת המטוסים על הקרקע. נגד מפציצי האיליושין הדו־מנועיים נשלחו2 6 כרעם ביום בתיו מטוסי הקרב המהירים וארוכי הטווח - המיסטר והמטאור, ואילו נגר השרות הקרובים יחסית לתעלה נשלחו מטוסי הבוכנה האיטיים יותר. כדי לחמוק ממערכות הגילוי והמכ״ם נוערו הטיסות ליעדים להתבצע בגובה נמוך, והשהייה מעל כל שרה נוערה לארור כ־ ולפעול מעליהם ללא כל הגנה אוירית. מצב זה יצר איום חמור במיוחד על מטוסי הבוכנה, בעור שמטוסי הסילון היו יכולים להגן על עצמם ללא קושי מפני מטוסי המיג תכנית פעולה משולבת ב־ המצרים לתקוף את תל־אביב. מפקר חיל־האויר, רן טולקובסקי, התקשר בשעות הלילה המאוחרות לביתו של ראש הממשלה, דוד בן־גוריון. הוא ביקש את אישורו לתקוף באותו לילה את בסיסי חיל־האויר המצרי. ״לא״, ענה בן־גוריון, ״אנו לא נהיה הראשונים להתקיף מן האויר. אם הם יתקיפו נתקוף אנו חזרה. חשוב שבינתיים תראה מלחמת סיני כמלחמה מקומית״. בן גוריון ידע על התכנית המתרקמת עם הצרפתים ולא רצה להחריף את המצב מוקרם מרי מיסטר משימותיו העיקריות של צה״ל במלחמת קרש שתוכנה אותה עת היו, איפא, ליצור איום על תעלת סואץ, לשבש את המערך הצבאי המצרי בסיני וכן לכבוש את מיצרי טיראן אשר איימו על חופש השיט הישראלי בים סוף. בעוד חיל־האויר נעיר ובוחן את יכולתו המבצעית, הלכה והתרקמה תוכנית גדולת מימרים לתקיפת הצבא המצרי, בה היו משולבים כוחות אויר, ים ויבשה גם של בריטניה וצרפת. במסגרת תוכנית לשיתוף פעולה איסטרטגי עליה הוסכם בדיונים חשאיים בין נציגים של ישראל ושתי המעצמות, סוכם כי צה״ל יפתח במבצע עצמאי לתור סיני, ויצניח כוחות ליה התעלה. באותה עת היה צפוי כי צרפת ובריטניה, בעלות האינ- טרסים בתעלת סואץ, ישגרו אולטימטום לכוחות צה״ל ולמצרים להתרחק אמורה להסכים לקריאה של שתי המעצמות, אולם היה צפוי כי מצרים תסרב להישמע לאולטימטום ותיתן עילה לכוחות צרפתיים ובריטיים להתערב במשבר. ב־ חיל־האויר. בעקבות ההסכמים עם בריטניה וצרפת, שנטלו על עצמן את תקיפת שרות התעופה המצריים, היו מבצעיו של החיל מעוגנים עתה למשימות הגנה בלבד - לא עוד תקיפת שרות התעופה המצריים, ולא השמרת מפציצי האיליושין ארוכי־הטווח שהיו איום על האוכלוסיה האזרחית בישראל. את המשימות האלה27 מיסטר השאירו מתכנני המבצע למפציצי היל־האויר המלכותי הבריטי ולמטוסי הקרב הצרפתיים. חיל־האויר הוגבל להגנת כוחות צה״ל מן העבר הזה של התעלה, מתן סיוע התקפי לכוחות היבשה, תקיפת כוחות קרקע מצרי- ים שיאיימו על כוחותינו, ופעילות לוגיסטית אחרת. בפרוץ המלחמה היו בשרות חיל־האויר הישראלי: - טייסת - טייסת - טייסת - טייסת - טייסות - טייסת - טייסת - טייסת 27 כמו כן הופעלו טייסות נוספות לתובלה, סיור וצילום וטייסות קישור יחד עם כך, היה חשש כי מה שנמנע מחיל־האויר הישראלי, יהיה פתוח בפני חיל־האויר המצרי, והוא יתקוף את כוחות צה״ל המתקדמים בסיני או יפציץ את הערים הגדולות בישראל. חיל־האויר נדרש להיערך למקרה כזה, ולקיים"כוננות לתקיפת כוחו האוירי של האויב והשמרתו", זאת לפי תכנית ״צלע״ ערב המלחמה קיימו יחידות חיל־האויר סדרה של תרגילים כרי להגביר את השליטה במטוסים החדשים ולב- חון את ביצועיהם בקרבות אויר עם מטוסים אחרים ובמשימות תקיפה. כמו כן הוצאו מטוסים שהיו באחסנה מ״בדק מטוסים״ והושמשו. הטייסות פרסו לבסיסים המבצעיים שיועדו להן בפקורת המבצע. מערך מטוסי הקרב של חיל־האויר תוגבר בעשרות טייסים צעירים, אשר היו חרורי רוח קרב, אך חסרי נסיון טיסת׳ ומבצעי. חלק מהם הטיס את מטוסי המיסטר לאחר הסבה מהירה למטוסי סילון באורגן. למלחמה יצאו חלק מהטייסים כשבלוג בוק שלהם רשומות לא יותר מתריסר טיסות. חלק לא הפעיל את תותחי המטוס מעולם ולא אף פצצה אחת במטווח מבצעי. בין טייסי האורגן היו לפחות שישה אשר צברו לא יותרמשמונה שעות טיסה, ובטייסת המיסטר היו לפחות ארבעה טייסים חדשים, שלרשותם נרשמו שש שעות בלבד במטוס זה. מערך השליטה והבקרה של החיל הותאם לימי מלחמה - יחידת בקרה פרשה לחצרים, וכן נפרשו סוללות כרעם ביום בהיר נ״מ בבסיסים ובנקודות קריטיות להגנת הערים ונערכו הכנות לקראת המבצע. אותה עת רכש החיל מער- כות מכ״ם צרפתיות מתקדמות לבקרה אוירית. תחנת המכ״ם הוצבה בגדרה והיתה בעלת טווח כיסוי של עד 290 בו די לכיסוי המרחב האוירי הנדרש לשליטה מלאה בכוחות האויריים שפעלו באיזור התעלה. בשל כך הועב־ רה ניירת ובה מכשירי מטוסים צרפתיים להגנת שמי ישראל בין ההחלטות שנתקבלו במבצע היתה דרישתה של ישראל, למעשה דרישה אישית של ראש הממשלה דוד בן גוריון, כי מטוסים צרפתיים יגנו על שמי ישראל וספינות מלחמה על חופי הארץ. ההחלטה להגביל את מבצעי חיל־האויר לתחומי ההגנה ולא לאפשר לו תקיפה מקדימה של שרות התעופה המצריים, פגעה ביוק־ דת החיל ומפקדיו. בן גוריון, שחווה אישית את ההפצצות האויריות על לונדון במלחמת העולם השניה, ראה בדמיונו את רחובות תל־אביב והערים האחרות נהרסים תחת התקפות אויר מאסיביות של מפציצים מצרי- -ם. בעקבות כך החליט לדרוש כי הגנת שמי מדינת ישראל תהיה באחריות של טייסי חיל־האויר הצרפתי. ב־ אורגנו במסגרת "החטיבה האוירית השניה״ בפיקודו של קומנדנט סךמרטין. משדה אקרוטירי בקפריסין הגיעה טייסת מיסטר מיסטר שנרכשו על ידי ישראל. שתיהן פעלו מרמת־רור. טייסת נוספת של מטוסי תקיפה, מספר ת׳נדרסטריק הגיעה למחרת לשדה התעופה בלוד ופעלה בפיקודו של רס״ן פרס־F-84F18 ביל. צוותי האויר והקרקע וציוד הטייסות הובאו יום לפני המבצע במטוסי נורד נוראטלס מקפריסין M ״י תגיעו עד לוקסור כדי להשמיד את המפציצים שהוברחו לשםF-84F מטוסי התקיפה ארוכי הטווח מטוסי הקרב הצרפתיים נשאו את סמלי חיל־האויר הישראלי תקופה מסוימת, ועם התחלת המבצע הבריטי צרפתי ״מוסקטיר״, הם נצבעו מחדש בצבעים צרפתיים. במהלך ימי המלחמה ערכו המטוסים הצרפתיים עשרות טיסות פטרול בשמי ישראל מהצפון עד הנגב, אולם לא ירו למעשה אף כדור אחד בקרב. המלחמה התנהלה בשמי סיני והתעלה. מיסטרים מעל כברית מבצע קדש נפתח בחדירה של מערב סיני, שם הצניחו29 לפטרול בשמי התעלה ומעל השדות בכברית, כרי לתת הגנה אוירית לצנחנים שהתארגנו ליד מצבת פרקר בקרבת המתלה. מטוסים אלה לא היו רשאים לפתוח באש על מטוסים או מטרות קרקעיות, אלא אם יותקפו. הטייסים שפטרלו מעל השרות המצריים, יכלו לראות בעיניים כלות את מטוס המיג שורות שורות, על הרחבות בבסיסים המצריים, אולם, כמו טייסי הסייבר מעבר לנהר היאלו בצפון קוריאה, אסור היה להם לפעול נגר המטוסים אלא אם יסכנו אותם. רק לאחר שמטוסים מצרים תקפו את כוחות צה״ל הותר למטוסים לפגוע במטרות מצריות. במהלך הימים הבאים נערכו מספר קרבות אויר, בהם הגיעה לכלל ביטוי יכולתם הגבוהה יותר של טייסי חיל־האויר הישראלי. ב־ האויר הראשון בין שני מטוסים אלה. למחרת הופלו על ידי הטייסים אהרון שביט ושי אגוזי ארבעה מטוסי ומפייר מצריים. בצהרי אותו יום הופלו שני מטוסי מיג במהלך המלחמה, בהם הופלו שבעה מטוסים מצריים במבצע קדש בוצעו פגעו ב־ החששות מפני התקפה של מטוסים על אוכלוסיה אזרחית לא היו נטולי יסור. בלילה שבין טובר יצאו מפציצי איליושין אל. בלילה שאחריו שוב יצאו המפציצים ארוכי־הטווח והפציצו את הישוב גזר, שלא היתה רחוקה ממפקדת חיל־האויר ברמלה סים, אך ללא הצלחה. המטוסים הצרפתיים, שלא היו מותאמים ליירוט לילי, לא הוזנקו לאויר. במשך ימים אלה הם ביצעו עשרות טיסות בשמי ישראל, אולם רק בשעות היום. אורגן־ עטור ב״פסי מבצע קדש״ לקראת יציאה לגיחת תקיפה מבצע ״מוסקיטר״ יוצא לדרך ב־ בישראל. חילות האויר של בריטניה וצרפת, שהיו אמורים לפי התכנון להשמיר מטוסים אלה, לא נכנסו ביום זה לפעולה. במקביל החלו להגיע למרכזי השליטה והמוריעין של צה״ל וחיל־האויר יריעות על כוונה מצרית להפעיל את המטוסים נגד ערי ישראל למחרת. מפקר חיל־האויר, אלוף רן טולקובסקי הורה לטייסות המט־ אור, ה־ קהיר עצמה. טולקובסקי פנה ללשכת ראש הממשלה ושר הביטחון, בהיעדרו של הרמטכ״ל וביקש אישר כרעם ביום בהיר לפעולה מיידית. אולם שר־הבטחון העריף להמתין לפעולה של המעצמות, כמובטח. רק בשעה רדת החשיכה, החלו להגיע ידיעות ראשונות על תקיפת שרות התעופה המצריים על ידי מפציצים בריטי- ים מבצע ״מוסקטיר״ של חילות צרפת ובריטניה החל ב־ צי ויקרם וליאנט ארוכי־טווח שהמריאו מקפריסין ומלטה, ומפציצי קנברה מקפריסין. המפציצים פעלו נגד בסיסי האויר המצריים בקהיר מערב, קהיר מזרח, אינשאס, אבו סואר וכברית. למחרת הופעלו גם מטוסי תקיפה טקטיים של חיל־המשלוח הצרפתי, וכן מטוסים מנושאות מטוסים צרפ- תיות ובריטיות. למעלה מ־ אל המטוסים הבריטיים, אשר פעלו בשלב ראשון בשעות הלילה בלבד, נגד השרה בלוקסור, הצטרפו טייסי ת׳נררסטריק משרה התעופה בלור. היה זה לאחר שהגיעו ירי-F-84F הקרב של טייסת עות כי מספר מפציצי אליושין לתקיפת השרה, מרחק שלF-84F אישור רשמי של המפקרה בקפריסין, יצאו ב־ ק׳׳מ. גל שני המריא מספר שעות לאחר מכן. בפעולה זו הושמדו לערב הסעורית פרק ב׳ תכניות תש״ת ־ שנות השישים - מכפילי הכוח האוירי חיל־האויר הישראלי לא הגיע לכלל ביטוי מלא במלחמת קדש. מגבלות פוליטיות ומבצעיות שהוטלו על ידי הדרג המדיני מנעו זאת. עם תום המלחמה שררה בקרב מפקדי חיל האויר תחושה עזה כ׳ ניתן היה לבצע את רוב המטלות של החיל, כולל הגנת שמי ישראל, גם ללא שיתוף פעולה עם מדינות זרות. ״גם בלי הצרפתים היינו מבצעים את המתקפה״ אמר לימים מפקד החיל אלוף דן טולקובסקי. ״נוכחותם קיצרה את הלחימה והקטינה את האבירות - אבל לא יותר מכן. שיתוף הפעולה עם הצרפתים שיחרר אותנו מעול הדאגה להגנת שמי המרינה - נושא שמאד הדאיג את שר הביטחון ולא היה מוצדק״. י בני פלד, מפקד טייסת המיסטרים בקדש, ולימים מפקד החיל, אמר כי ״בקדש פיספסנו הרבה מאד. לא על הקרקע, אלא באויר. זו היתה התפיסה שלמעשה עיקרה את כל יכולת האויר־קרקע שלנו. האמון של מנהיג הישוב בחיל האויר היה מסויג. הם חששו משואה שאותה תגרום הפצצה אוירית. גם אם הפחד הזה היה מוצ־ דק, יכולנו אנו עצמנו לתת לו תשובה הולמת עם כך מבצע קדש היו נקודת מפנה בהיערכות חיל־האויר למשימותיו העתידיות. פיתוח מערכת התקפית אשר תוכל לפעול תוך התרעה קצרה, חייב היערכות גם בתחומים פריפריאליים אחרים. ראשון להם - מערך שליטה מרכזי שיוכל להפעיל את המטוסים ולשלוט בהם עד האחרון, ולטווחים ארוכים, בכל משימה. היה צורך בבסיסי אויר שיוכלו לתת הגנה למטוסים ובמערך שיתמוך בהם בכל רגע מרגעי פעולתם עד צאתם למלחמה ולאחר מכן. היה חיוני להגן על בסיסי האויר מפני מטוסי אויב תוקפים, על ידי מערך של אמצעי נ״מ, וגם על ידי הגנה פאסיבית. מצד שני היה צורך במודיעין מדויק ומעורכן על מבנה חילות האויר הער- ביים, יחירותיהם, בסיסיהם, סוגי המטוסים שהפעילו, חימושם - כל הנתונים אשר הצטברו לתמונה כוללת על האיום על ישראל. היה צורך לפתח את מערך השליטה והבקרה כדי לתת התרעה מוקדמת על פעילות ווטור- מטוס התקיפה אשר העניק יכולת פעולה איסטרטגית לחיל־האויר כרעם ביום בהיר סופר מיסטר אפשרית של כוחות אויר עוינים. בסוף שנות החמישים החלה מהפיכה בתחומים אלה. חיל־האדד נערך מחדש חיל־האויר החל ללמוד את לקחי מלחמת קדש ולגבש את תפיסת ההפעלה שלו לשנים הבאות. ראשון בהם היה נושא ההצטיידות. "צריכים היו להיות לחיל־האויר שני צירי התפתחות - האחד של מטוסי קרב והשני של מטוסים בעלי כושר נשיאה לטווח ארור. הסופר מיסטר נראה הפתרון ההולם, המירז׳ היה רחוק כמו חלום, שמענו עליו רק סיפורים״ אמר מפקר החיל, אלוף דן טולקובסקי לאחר המלחמה. הבחנות אלה תורגמו לשתי דרישות עיקריות: מטוס תקיפה ארור טווח אשר יוכל לכסות את רוב שרות התעופה המבצעיים של מצריים, ולתקוף אותם במטען פצצות משמעותי. כמו כן נדרש מטוס יירוט ועליו- נות אוירית אשר יוכל להגן על שמי המרינה. זאת במיוחד לאור כניסתם הצפויה של מטוסי מיג ואכן שתי דרישות אלה הגיעו לכלל מימוש עם רכישתם של מטוס הקרב העל־קולי ראסו סופר מיסטר B.2 לאחר מלחמת קדש. ג סבב מטוסים עבור הריוטות, השוואה מצבת המטוסים של חילות אויר העומרים משני צירי המתרס יש בה כרי לענות על השאלה, מיהו החזק ביניהם. אולם חוזקו ועוצמתו של חיל אינה נמדרת במצבת המטוסים שלו בלבד, אלא גם ביכולתו להפיק מהם את המירב. מנחם בר, שהיה מפקד טייסת הסילון הראשונה, הטייסת המובילה של חיל־האויר הישראלי החל מיוני סיפר בראיון כי באחד מביקוריו בבסיס, שאל אותו ראש הממשלה, דוד בן־גוריון: "כמה זמן ייקח לכם לעבור מרגיעה ללחימה?״. ״ואז תפסתי את הראש״ ציין בר, ״והתחלתי לחשוב בכוון הזה״. זמן קצר לאחר מכן נכנס למושגי האימון של חיל־האויר המונח ״יום קרב״. הכרזת ״יום קרב״ כמוהה ככניסה ליום מלחמה בזעיר אנפין - ביום זה נכנסה הטייסת לכוננות כרי לבצע משימה כלשהי שהוטלה עליה - תקיפה או הגנה, ומולה פעלה טייסת אחת או יותר במשימה נגדית. נושא נוסף שקיבל תמריץ בצריפי המבצעים המיושנים של מנחם בר, היה ״סבב המטוסים". למרות שנושא זה פותח על ידו כבר בשנות החמישים הראשונות ברמת דוד, הרי עתה הוא קיבל משמעות מקיפה יותר. כל33 חיל־אויר מוגבל במירה ידועה ביכולתו להפעיל מספר גהול של מטוסים לשם ביצוע המשימות המוטלות עליו - לא רק בשל מחירם והתקציב הגרול הנדרש לרכישתם, אלא גם בשל מספר הטייסים המסוים שהוא יכול להכשיר, ויכולתו לאכסן את המטוסים בצורה נאותה בבסיסים מוגנים ולתחזק אותם. לעומת זאת יכול אותו חיל לנצל את המטוסים הנמצאים ברשותו על ירי הקטנה של הזמן הנדרש כרי להכשיר אותם לפעו- לה - הקטנת ״סבב הפעולה״. משך המשימה של מטוס נקבע על ידי מספר פעולות: תרלוק המטוס, חימושו, הכנסת כל האמצעים הנהר־ שים לו כרי לבצע את משימתו, מילוי מיכלי החמצן, החלפת סרטי ירי ועור, וכן כל הפעולות הנחוצות כרי להניע אותו ולהוציא אותו למסלול. עם תום הגיחה נוסף לרשימה זו גם הצורך לתקן פגיעות במטוס או תקלות שנתגלו בזמן הטיסה. ככל שמורכבות המטוס גרולה, כך עולה הזמן הנדרש כדי להכין אותו לביצוע המשימה הבאה. ״סבב המטוס״ הוא איפא נתון בו משתמשים כרי לקבל מידע על עצמתו ומידת מוכנותו של חיל למלחמה. חיל המשכיל להקטין את סבב המטוסים, יכול על ירי כך להכפיל או לשלש את יכולתו המבצעית, באותו מספר מטוסים ובאותה כמות של טייסים. כמובן, מוטלת עליו החובה להחזיק צוותי קרקע במספר רב יותר, לצייד את עמרות ההזנקה שלו במספר גדול יותר של מתנעים, מערכות תדלוק וכיו״ב. כמו כן עליו לאמן צוותי קרקע רבים יותר שיוכלו לתקן, לחמש ולהכין את המטוס במהירות רבה. ברם עלות הכשרת המכונ־ 1 מנחם בר אבי שכלול ה״סבב״ בחיל־חאויר יחד עם ויצמן, בתרגיל הכנת מטוסים בטייסת אים והטכנאים וכן רכישת אמצעים קרקעיים אינה אלא חלק מן הנדרש לרכישת מטוסים נוספים וכל הכרוך בהפעלתם. כך הלכה תפיסה מבצעית זו ופותחה בכל טייסות חיל־האויר: נערכו תחרויות בין מכונאים מטייסות שונות, ובתוך הטייסות, ואלה קיבלו עידוד על ידי פרסים ותעורות הערכה. ומי שביקש לחזות במו עיניו בתצוגת סבב קלאסית יכול היה לעשות זאת ערב המלחמה. באפריל הוזמנו נספחים צבאיים זרים לבסיס חיל־האויר ברמת־דוד כרי לעמור על יכולת אחת הטייסות וצוותי הקרקע שלה מולאו, תותחיהם ותאי הפצצות שלהם חומשו בפגזים ופצצות, והם חזרו לאויר בתוך ״זה תרגול, ולא מלחמה!״ העירו בסקפטיות אחדים מן הנספחים. הזמן שנדרש לסבב רומה במלחמה הבאה, היה אף פחות מכך. כרעם ביום בהיר דויל־האדר יורד אל מתחת לקרקע במקביל לרכש מטוסים החלה מתגבשת המחשבה לגבי התוכניות להפעלת חיל־האויר הישראלי בימי מלח- מה. התוכנית להשגת העליונות האוירית על ידי תקיפת שדות התעופה הערביים, הלכה ועודכנה יחד עם השינויים בעוצמת חיל־האויר המצרי וחילות האויר של סוריה ויררן. מטוסי הסילון החדשים שנרכשו מילאו את מקומם של מטוסי הבוכנה הישנים שהוצאו בזה אחר זה מסד״כ חיל־האויר. במטה חיל־האויר נערכו דיו- נים לגבי סדר הקדימיות שיש לקבוע בנושאי רכש, בינוי ופיתוח. הנושא הראשון בסדר העדיפויות, היה הגנת המטוסים. עד מלחמת קדש היה רק חלק מן המטוסים של חיל־האויר הישראלי מוגן בתוך "פנים", מורשת חיל־האויר הבריטי שנותרו ברמת דור, תל נוף, חצור, וגם בשדות המיועדים לפרישת טייסות בשעת חירום, כמו שדה תימן, עין שמר ועור. מיד אחרי המלחמה, החל חיל־האויר לבחון סוגים שונים של רת״ק - דיר תת־קרקעי - לשם הגנה על המטוסים אשר ברשותו. מחיר בניית הדת״קים היה גבוה, והמאבק על התקציבים מחוץ לחיל ובתוכו נמשך חורשים ארוכים. היה צורך לשכנע בכך את שר הביטחון ואת מפקדי צה׳׳ל. אלה הוזמנו לבי- קור ומפקדי החיל הציגו בפניהם את הבעיות ואת הפתרונות. באחר מביקוריו ברמת דוד, ראה ראש הממש- לה ושר הביטחון דוד בן־גוריון, שורות ארוכות של מטוסים, העומדים חשופים על המסלול. פגיעותם של המטוסים היתה גלויה לעין כל, והוא פלט ״שומר פתאים ה׳״... הדת״קים איפשרו לצוותים לפעול בתנאי לחימה משן ימים ארוכים. מירז של רק כאשר החלו להגיע מטוסי הווטור היקרים, נעשתה פריצת הדרך הגדולה. הדרך לאישור המימון של בניית דת״קים היתה מעתה סלולה. ראשונות היו, כצפוי, טייסות הקרב. בתוך זמן קצר החלו דחפורים וכלים הנדסיים כבדים להפוך את האדמה בבסיסי חיל־האויר. לקראת סוף שנת ״הדת״קים הצרפתיים" הראשונים הוקמו בחצור וברמת דוד. טייסת i960.4 בחיל־האויר, היתה ״חפורה״ ומוגנת כבר ב־ הקרב של חיל־האויר היו טמונים עמוק בתוך דירים תת־קרקעיים מוגנים. כשהגיעו מטוסי המירז׳ בשנת 1962 לה, חייבה רחבות היערכות למבני המטוסים שעמדו לצאת לפעולה ומסלולים רחבים יותר. ואכן בתוך מספר שנים נערכו שינויים במסלולי הבסיסים העיקריים ברמת דור, תל־נוף וחצור. כמו כן נעשו שינויים35 רבתיים במערכות התומכות את הפעילות המבצעית - כל דת״ק וכל סככת כוננות צוידו במערכות כוח צינורות תת־קרקעיים הביאו דלק עד ל׳׳כיפות" המטוסים, רפ״צים)דירי פצצות( נבנו בסמור וניתנה אפש- רות לצוותי הקרקע לתפקר במקום תקופה ממושכת כיחירה אורגנית עצמאית עדכון מערכות הבקרה נושא נוסף שהיה קריטי להצלחה של כל פעולה בזירה היה הקמת מערכת בקרה אוירית מרכזת. מערכת זו נועדה לאפשר למפקד היל־האויר ואנשי המבצעים שלו לקבל במרויק, ובכל זמן נתון, את ״תמונת המצב האוירית״ בזירה - לספק למפקד נתונים על מטוסים ידידותיים היוצאים למשימות, או מטוסי אויב המת- קרבים לשמי הארץ ומאיימים על פעילות החיל. כמו כן נדרשה מערכת קשר שתאפשר למפקד לדבר ולפקד על כל אחד מן המטוסים היוצאים לפעילות ולדעת על מצבו, או אף לשנות את משימתו תור כדי פעולה. בשנת השניה - אבל הוא פעל במסירות תקופה לא מבוטלת. אותה עת הוקמו שתי יחידות בקרה: האחת בגדרה אשר ״הביטה״ לעבר מרחבי סיני ומצרים, והשניה בסטלה מאריס ליד חיפה ופניה לעבר סוריה ולבנון בצפון ומערבה אל היררן. בשנות החמישים פנו מפקדים בכירים לראש הממשלה דוד בן גוריון והסבירו לו שצה״ל זקוק למערכת התרעה משוכללת, ואף הסבירו לו את פעולת המכ״ם ומערכותיו. ״אנו צריכים רובים, לא טלויזיות!" השיב להם הזקן ופטר אותם ממשרדו. רק בסוף שנות החמישים, חל שינוי חשוב עת ניאותה ארה״ב לספק לישר- תחנות אלה היו אמורות להיבנות באתרים חולשים בצפון הארץ ובדרומה.6 אל שתי תחנות התרעה לקראת מלחמת קדש נערכו שינויים במערכת הבקרה האוירית. בחודש יולי קרקעי להתרעה ומכ״ם למדירת גובה שיכול היה לתת נתנים על גובה המטוסים החודרים. חודש אחר כר, באוגוסט שולחן מיוחר, נוסח ״הקרב על בריטניה״, וסביבו ישבו מפקרי החיל ואנשי המבצעים ויכלו ללמוד, באופן חלקי לפחות, על המתרחש בזירה. מערכת הקשר עדיין לא יכלה לפעול לטווחים ארוכים. במהלר המלחמה היה הקשר האוירי והקרקעי בין היהירות לקוי, למעשה עד אחרי מלחמת קדש לא יכול היה מפקרת חיל־האויר ליצור קשר אמין עם מטוסים שיצאו לדרר. גם השימוש במוצבי פיקוד קדמיים, מצפ׳׳ע, לא הועיל. במלחמת קדש קיבלו המטוסים הוראה כללית לטוס לעבר איזור מסוים, בלא שידעו אם מצויים שם מטוסים שלנו או לא, או מה האיום העומד לפני- הם בזמן נתון. בשנת בסוף אותה שנה גם שונה שמה של היהירה מ״יחידת קשר״ ל״יחידת בקרה״. עם כניסתו של מוטי הוד לתפקיד מפקר חיל־האויר, הוא החליט על יישום מיירי של ההחלטות לגבי מבנה מערד הבקרה בשמי ישראל. במסמך אותו כתב סא״ל שמואל כסלו, ראש ענף אויר פורטו מבנהו ופעולותיו של מערך הבקרה החדש. חודש לאחר מכן נעיר השינוי בפועל. ז המעיר שפעל מיב״מ )יחידת בקרה מרכזית( חולק לשתי יחידות אזוריות: ״בקרה צפון״ בסטלה מאריס, הבסיס הותיק ליה חיפה ו״בקרה דרום" שהוקמה באוגוסט שלושה מרכזים אלה סיפקו לחדר המלחמה של חיל־האויר את ״תמונת המצב האוירית״ בשמי הזירה, ואי־ פשרו למפקד לדעת בכל רגע על המתרחש, להיות בקשר ישיר עם כל אחר מהטייסים שיצאו למשימות, ולשלוט בלחימה האוירית בזמן אמיתי. באמצע שנות השישים נרכשו שתי מערכות מכ״ם משוכללות מתוצרת ארה״ב. מסיבות תקציביות לא פעלה ערב המלחמה אלא תחנה אחת. ״השניה היתה בארגזים, כי לא היו לימים מפקר חיל־האויר, אלוף הוד כרעם ביום בהיר מערכות אמריקניות מחליפות את הצרפתיות עד אמצע שנות השישים הפעיל מערך הבקרה של חיל־האויר מערכות שהגיעו לישראל לקראת מבצע קדש בשנת למדידת גובהFPS-89- מכ״ם חיפוש רו־מימרי מתוצרת חברת בנדיקס ומערכתFPS-100 היו מערכת מתוצרת ג׳נרל אלקטריק. טווח הכיסוי של המערכת הראשונה היה מעל טכנית גבוהה ביותר. עד המלחמה נרכשו שתי מערכות מסוג זה, אולם רק מערכת אחת נכנסה לשימוש בגלל מחסור בתקציב להקמת המכלול הקרקעי של המערכת. מעיד הבקרה משתכלל- ערב המלחמה נרכשו מערכות אמריקניות מתקדמות ששיפרו את השליטה האוי־ רית בשמי ישראל. בצילום: מערכות בקרה ביב״א הדרומית המלחמה נרכשו מערכות נוספות, בין אלה מערכת מתוצרת קררון שנועדה לפריסה ולהצבה באתרים רחו- קים ומערכת משלימה מתוצרת ווסטינגהאוז שנתנה חיווי על גובה המטרה. ביטחון שדה בשנות השישים היה חיל האויר ״חיל מסווג״ - כל מידע על מטוסיו, טייסיו או יחידותיו היה אסור לפרסום. העיתונות היתה ברובה עיתונות מגוייסת. במשך שנים אסור היה להזכיר את שמות בסיסי חיל־האויר או מיקומם. בידיעות שפורסמו נכתב כי ״המטוסים חזרו לבסיסם במרכז הארץ״. איש לא הזכיר היכן נמצא בסיס עקרון/תל נוף, חצור או רמת דור. כתבות שפורסמו על טייסות או טייסים עסקו ב״אוירה״ בטייסת, שיחה עם מכונאים, או בהגיגים מתלהמים על ״ציונות בגובה הטייס המרצדים באור יקרות", על ״הטייסת מהקומה העליונה״ ועוד מיני קלישאות. בצילומים שפורסמו אותן שנים נמחקו ביד גסה כל מספרי המטוסים כדי לשבש מעקב אחר מספרי המטוסים הנמצאים בשרות. והס מלהזכיר פרסום של סמלי טייסות, בסיסים או כנפות. גם מערכות נשק מעולם לא פורסמו אלא לאחר שהיו בשימוש שנים ארוכות. כך טילי השפריר שלא נחשפו לציבור אלא לאחר מלחמת ההתשה. מערכות אחרות, כגון פצצות הפפ״מ, דבר קיומן נודע רשמית רק לאחר שהוצאו משימוש מבצעי. שמות הטייסים הופיעו כג. או נ. המושבניק/קיבוצניק/עירוני, בן העשרים או ה־ מידע כלשהו, או אף צילום חלקי אורות השינויים בתכנון בסיסי חיל־האויר באותן שנים, יתקשה למצוא לכך אף רמז קל. צילומי דירים תת־קרקעיים או מערכות חירום אחרות לא הופיעו מעולם בעיתונות. מטו־37 סים חיל־האויר צולמו באויר על רקע השמים. כאשר הם צולמו על הקרקע נעלמה כל הסביבה שלהם - הם היו ״מרחפים״ על רקע לבן ומרוטש או צרובים בחלל ריק. המידור היה חמור, כל המסמכים או התוכניות קיבלו סיווג ״סורי" או ״סורי ביותר" גם כאשר עסקו בסקר על ״תותחי הנ״מ במלחמת העולם הראשונה״, או על ״סוגי המנועים בחילות האויר של נאט״ו". לבד ממפקר חיל האויר, שנחשף חגיגית בפני הציבור זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיר, איש לא היה יכול למצוא מירע על מפקרי הבסיסים או בעלי תפקידים אחרים, אלא אם עסקו בנושאי אחזקה או נושאים קרקעיים. למידור והגבלה אלה היו משמעויות מבצעיות לשני הכיוונים: מצר אחר הדבר מנע איסוף מירע על חיל־ צילום ״חבול״ של אורגן לאחר ״טיפול וריטוש״ של חצנזווה האויר, מפקדיו ויחירותיו המבצעיות. אם לשפוט על פי תוכניות הקרב של מצרים וירדן, הרי המודיעין שלהם סבל מחוסר נתונים בסיסיים והטייסים לא ידעו נגד אלו מטרות הם יוצאים למלחמה. מצר שני הדבר פגע בכושר ההרתעה של צה״ל - שהרי אם אין מידע על מטוסים ומערכות המופעלות על ידי חיל־האויד הצר השני אינו נרתע מאיום או יציאה למלחמה. עזרויצמן ביולי רוח חרשה החלה מנשבת מעל בסיסי חיל־האויר הישראלי. עזר ויצמן היה איש תעופה עוד מנעוריו בחיפה. בשנת כותי הבריטי. את שרותו החל כנהג, ורק לאחר השתדלויות רבות ניאותו הבריטים לשלוח אותו לרורזיה ללימודי טיס. אחרי המלחמה הצטרף לארגון האצ״ל וערך מספר פעולות באירופה לטובת היישוב. בחודש יוני זיות בו, וקיבל את הפיקוה על טייסת הנגב. ערב הכרזת המרינה נשלח לצ׳כיה כרי להתאמן על מטוס הקרב שלרגם צ׳כי של המסרשמידטs-199 אויה טייסת הקרב הראשונה, אשר יצאו לגיחה הראשונה של טייסת הקרב, ב־ לעבר תל־אביב מדרום. במהלך המלחמה הוא יצא לתקיפות וטיסות סיור וצילום רבות, וגם זכה לפגוע באחר 9 ממטוסי הקרב הבריטיים בהתנגשות ב־ אחרי המלחמה, התמנה עזר ויצמן למפקר טייסת הקרב הראשונה, יצא להשתלמויות באנגליה וחזר כרי לקבל את הפיקוד על בסים חיל־האויר ברמת דור. כאן התבלט ביצירת רוח יחידה נלהבת, והיה מעורב בכל האירועים בבסיס ובקרב המשפחות. כאשר החלו להגיע ראשוני מטוסי הסילון הצרפתיים, מונה עזר ויצמן כרעם ביום בהיר כמפקד כנף הישראלי אותה עת. הוא מיהר לסלק את מטוסי הבוכנה המיושנים מהבסיס ונערך לקליטת מטוסי האורגן ואחריהם המיסטר שהגיעו מטס אחר מטס מצרפת. ביולי האויר, והחל מראשית שנות השישים החל לבנות את החיל לפי התפיסה המבצעית שפיתח. עזר ויצמן החל לרענן את תוכניות המלחמה של חיל־האויר ברוח התפיסה המבצעית שלו. הוא עמר מאחורי הקריאה ״להעביר את המלחמה לשטח מדי- נות ערב״. זאת לא רק בגלל השטח הצר של מדינת ישראל, אלא כתפיסה מבצעית שנתנה יתרון ליו־ זם, לתוקף, לעומת איש המגננה הממתין לפעולת האויב ומגיב לה. ״על חיל־האויר להשיג עליונות אוירית בשמי הזירה״ הוא אמר. לשם כך יש לצייד אותו במטוסים מתאימים ולבנות אותו כדי שיוכל לפגוע במטוסי המדינות הערביות בבסיסיהם, ולל- כוד אותם ברגעים בהם מתגלה חוסר האונים המבצ־ עי החמור ביותר שלהם - חמושים, מתודלקים אך עומרים על הקרקע מבלי יכולת לירות אף כדור אחר במקלעיהם. תקיפת שדות התעופה הערביים מיד בראשית המלחמה היתה, לפיכך, מיסודות התפיסה המבצעית של עזר ויצמן כמפקד חיל־האו־ יר. תפיסה מבצעית חשובה לא פחות היתה דרישתו של ויצמן להשתית את מערך המטוסים של חיל־האויר על מטוסים רב משימתיים, המסוגלים לצאת לתקיפה ויחד עם כך להגן על עצמם אם יותקפו על ידי מטוסי יירוט של האויב. בשל כך התעקש על התקנת תותחים במטוסי המירז׳ של חיל־האויר, ולא היה מוכן לרכוש מטוסים חד משימתיים במופגן. גם מטוסי הווטור שנרכשו החל משנת צה, היו מטוסים שהתאימו לקרבות אויר ויכלו להתגונן גם מול מטוסים מהירים יותר, כפי שהוכח במלחמת ששת הימים ולאחריה. עזר קנה לו אויבים רבים לתפיסה זו, והדבר התבטא לא רק בעיכוב תקציבי רכש, אלא גם בנסיונות לכנס את חיל־האויר לתוך המערכת הצה״לית מבחינה לוגיסטית ומינהלית. עזר דרש חופש פעולה לחיל־האויר, ואמר כי העליונות האוירית היא הבסיס לכל התפיסה המבצעית של צה״ל, ואם צה״ל יאפשר לו לבנות את המערכת כדי להשיג מטרה זו, יוכל חיל־האויר להצטרף ללחימה הקרקעית בתוך זמן קצר, ולהכריע את המלחמה עד לנצחון. הסיסמה ״עליונות אוירית יש להשיג בשמי קהיר״ אותה טבע עזר ויצמן, לא היתה מליצה נבובה. מפקד חיל־האויר עזר וצמו יורד מה״ספיט השחור״ משית לילה התפיסה לגבי הצורך בתקיפה מקדימה של שדות תעופה, היתה, כמובן תפיסה מקובלת על כל חילות האויר בעולם. כאשר החלו מערכות מכ׳ים מתקדמות להגיע לשרות חיל־האויר, במטוסי הווטור, הסתבר לטייסי המטוס כי בעזרתם ניתן להבחין לא רק במטוס אויב הטם באויר, אלא גם בפרטי נוף על הקרקע. כך ניתן היה39 לראות קוי חוף בין ים ליבשה, או את נתיבי ערוצי הנחלים יואש צידון, מן המוחות הפוריים של חיל־האויר, היה אותה עת מפקד טייסת הניסויים נערכו במטו־10 הטייסת את הרעיון לבצוע תש״ת בשעת לילה, על ידי זיהוי השדות בעזרת מכ״ם סי ווטור אחריו בטיסות אלה. כחצי שנה לאחר מכן, ב־ וחדרו לתוך סיני. הם נכנסו לאיזור בו נמצא שדה ג׳בל ליבני. תוך טיסה בחושך מוחלט. הם ניווטו בעזרת המכ״ם והגיעו בגובה את השדה. ב־ פה ביר גפגפה בסיני. שני המטוסים יצאו בליל ירח בהפרש זמנים קצר בין שני המטוסים. הם לא ידעו את מיקומו המדויק של השרה, והגיעו אליו משני כוונים שונים. אולם שני הנווטים חזרו וקבעו את מיקום השרה בשתי נקודות ציון שונות. תקיפות תש״ת בלילה, הציבו אתגר קשה מרי, במיוחד לאור העובדה שרק מעט מטוסים היו מצוידים במכ״ם שהיה מאפשר ביצוע משימה זו - לאורגן, מיסטר וסופר־מיסטר לא היה במקרה הטוב ביותר, אלא טלמטר למדידת טווח לקרבות אויר. אולם גם למטוסי הווטור היו בעיות בזיהוי מטרות בלילה, ובתוך זמן קצר נזנחו טיסות אלה. מתיחות בצפון למרות שהשנים בין מלחמת קרש למלחמת ששת הימים מוגדרות כ״עשור השקט״ הרי תקופות של מתיחות, על רקע פוליטי או שינויים צבאיים, היו ממאפייני העשור הזה. התקריות על גבול ישראל סוריה, אשר נמשכו למעלה משבע שנים והחריפו משנה לשנה, היו הגורם העיקרי אשר הביא לבסוף למלחמת ששת הימים. במהלך כל אותן שנים היו מטוסי חיל־האויר נכונים להכנס למלחמה, כאשר תקיפת שדות התעופה הערביים היתה בראש המשימות והעיקרית שבהן. לא חלפו אלא מספר חודשים מאז נכנס עזר ויצמן לתפקיד מפקד חיל־האויר וכבר החלה מתיחות בגזרה הסורית. היו אלה ימים סוערים במזרח התיכון: לבנון היתה נתונה במלחמת אזרחית לוהטת וקראה לסיוע ומעורבות של ארה״ב להצלת המשטר. ביולי נערכה הפיכה בעיראק ועל גבול ירדן גברה המתיחות. כוחות אמריקניים הוצבו בלבנון וחיילים בריטיים הוטסו וחלפו בשמי ישראל כדי להגן על המשטר בירדן. ב־ ישראלי שעבד מדרום מזרח לחולה. חילופי אש אלה התפתחו לתקרית ממושכת לאורך הגבול בין ישראל לסוריה. התקרית עם הסורית התרחבה וטייסות חיל־האויר נערכו בכוננות הזנקה מיידית לתקיפת העמדות הסוריות. יי בתקופה זו היתה הערכה כי ההסלמה בצפון תחריף ועלולה להתפתח למלחמה כוללת. חיל־האויר נערך בשל כך לאפשרות שיצטרך לפעול נגד חילות האויר הערביים. פקודות המבצע לתקיפת שדות התעופה הוצאו מהכספות, המשימות רועננו והטייסים למדו את המטרות. ראש הממשלה, דוד בן־גורי־ ון, אשר ישב בישיבת ממשלה אשר בפניה הובאה ההצעה לתקוף את שדות התעופה הערביים אמר כי ״חיל האויר שלנו בטוח שהוא יוכל להכות את חיל־האויר המצרי־סורי ודרשה את כינוס מועצת הביטחון של האו״ם לדון במצב. פקודות המשימה חזרו, בינתיים, לכספות. להשמיד מירב המטוסים על הקרקע ״ת בעקבות הההתפתחויות בגזרה עם סוריה בחורש דצמבר לתקיפת שדות התעופה של קע"מ )הקהיליה הערבית המאוחדת - מצרים וסוריה( ״במגמה להשמיד מירב באותם ימים החלה טייסת14 מטוסים ולפגוע במתקנים״ מטוסי הקרב המתקדמים ביותר של חיל־האויר עד אותה עת. מטוסים פעורי־לוע ומשוכי־כנף אלה היו מטוסי כרעם ביום בהיר הקרב הראשונים באירופה)שנכנסו לייצור( שהיו מסוגלים לטוס במהירות הקול בטיסה אופקית וישרה. כמו כן הם היו מצוידים במבער אחורי חזק אשר שיפר את ביצועיהם בקרבות אויר בצורה משמעותית. סר"כ חיל־האויר מנה אותה עת את הטייסות הבאות: טייסת טייסת 2 טייסת טייסת טייסת טייסת טייסת כמו כן היו בטייסת התובלה מעיר המטוסים הקלים כלל 15 שלושה מסוקי תובלה סיקורסקי לפי תכנית מבצע ״רות״ נועדו להשתתף במבצע תקיפת שרות התעופה הערביים המטוסים הבאים: 16 16 8 16 8 חלק ממטוסים אלה נועדו גם לתקוף את שני שרות התעופה העיקריים של חיל־האויר הסורי - דמשק ודמי־ יר בדמייר. עם החמרת הפעילות לאודר הגבול הסורי עקבו מצרים וסוריה אחר התכונה בישראל, ואף שלחו מטוסי סיור לגיחות מעל שטח ישראל. ב־ מטוסי מיג לאחר תקופת מה של מתיחות הצטננה האוירה והתוכניות הוחזרו לכספות.16 באחד מהם שלושת האיזורים המפורזים בין ישראל וסוריה, והזכות לעבד אותם היו מקור לתקריות חוזרות ונשנות בין שתי המרינות גם בשנים הבאות. ב־ הוכנס לכוננות, מטוסיו פוזרו בשדות משניים, ואנשי צוותים הוזעקו לטייסות. היה זה תרגול מרענן לשי- טות הגיוס והאזעקה של חיל־האויר, והדבר אר הגביר את הביטחון ביכולת החיל להתארגן למלחמה בתוך התרעה קצרה. חתם ההתגרויות הסוריות בשנת בקע״מ)קהיליה ערבית מאוחדת( והיתה להם ברית להגנה הדדית. באיזור תל־קציר ותאופיק היו הירי האר- טילרי ענין של יום יום. ישראל הזהירה את סוריה מפני פעולות אלה וזו השיבה באיומים משלה. פעולת צה״ל נגר המוצב הסורי בתאופיק, העלתה את המתח לרמה חרשה. ב־ משגרירות רוסי בקהיר, כאילו ישראל מרכזת כוחות גרולים לפעולה נגד דמשק. נאסר מיהר לבקר בסוריה ולרון עם השליט הסורי במצב. בינתיים גבר הלחץ הפוליטי על נשיא מצרים, גאמל עאבד א־נאסר, להגיב. המצרים שלחו מספר מטוסי קרב לסיורים על גבול סיני, אולם נשיא מצרים תכנן מהלר דרסטי יותר כדי41 דגם זה של המטוס היה בעל מב״ם שאיפשו תקיפה של שדות תעופה בהשיבה ובלילהIIN ווטוו לאשש את ההסכמים בין שתי המדינות. באמצע ינואר הורה נשיא מצרים לצבאו להכנס לסיני בכוחות מתוגברים ובחשאיות מרובה. ימים מספר אחר כך נעה הריויזיה המשורינת מספר תנועתה של הדיביזיה נתגלתה רק בעקבות טיסת סיור של מטוס ווטור ישראלי שנערכה ב־ לתעלה. היתה זו טיסה ראשונה מזה זמן רב של מטוס ישראלי בלב מצרים. לא חלפו אלא מספר ימים וכבר היו שלוש דיביזיות מצריות ערוכות על גבול ישראל. הן נערכו באיזור עזה, בקרבת אל־עריש באבו עגילה ובקסיימה. צה״ל היה מופתע מתנועת הכוחות המצריים ולא ירע עליה. בדיון שנערך יום לאחר טיסת הסיור, דיווח ראש אמ״ן על היערכות הצבא המצרי מול הנגב. יצחק רבין, ראש אג״ם, העביר פתק למפקר חיל־האויר, עזר ויצמן: ״אנחנו נתפסנו עם המכנסיים למטה. ל־ הכל תלוי בחיל־האויר״. אותה עת היו לצה״ל פחות מ־ שני הצבאות היו ערוכים זה מול זה, אך נאסר השיג את מטרתו: מניעת התקפה ישראלית, כביכול, על סוריה. אירוע טראומטי זה - התיצבות הצבא המצרי בחשאי על גבולות ישראל - המשיך להעביר רטט בקרב הפי- קוה הישראלי הבכיר עור תקופה ארוכה. הוא נותר חרות במיוחד בזכרונם של שני האישים המרכזיים שפעלו אותה עת: יצחק רבין מזה ועברל נאסר מזה. לימים יכתוב על כך יצחק רבין, רמטכ׳׳ל ששת הימים: ״כראש אג״ם, נשאר"רותם" חרות בזכרוני היטב. חלק מן הלקחים שהפקתי באו לירי ביטוי בשלב מאוחר יותר, ערב עבור נאסר זו היתה חזרה לקראת ההליכה על הסף מול ישראל בחודש מאי17 מלחמת ששת הימים ממנה חשב לצאת, כנראה, בתוצאות דומות. המשבר בו היה שרוי האיזור בראשית לרגיעת מה בפעילות הצבאית. אך פעולות אלה עצמן הביאו לבחינה מחודשת של תגובות אפשריות של ישראל והכנות למקרה שיהיה אירוע רומה בעתיר. בחיל־האויר המשיכו לרון ולבחון את התוכניות המבצ- עיות למקרה של פרוץ מלחמה. האירועים על הגבול והתקריות התדירות שינו את סדרי העדיפויות. ב־ )נמ״כ( של חיל־הים אשר שטה בכנרת, וצה״ל החליט על פעולת תגמול נגר המוצב נוקייב. הוחלט לפעול למחרת וחיל־האויר נדרש לתקוף את המוצבים סוריים, למרות מזג־האויר הגרוע. מטוסי תקיפה הוזנקו להפצצה ולהנרה בלילה והמשיכו בתקיפה בשעות הבוקר. חיל־האויר הסורי לא הגיב לפעולות ליליות אלה.M כרעם ביום בהיר היה זה ביטוי לחסרון מבצעי ממנו סבלו מטוסיו: ברשות הסורים לא היו מטוסי קרב או תקיפה אשר יכלו היחידים שנוערו לפעולה מסוג זה היו מפציצי האיליושין 18 לפעול בלילה או במזג אויר גרוע עם בוקר הוזנקו מטוסי מיג ב־ הוזנק מטוס ווטור של טייסת סים סוריים להגנה על השטח הסורי, ואף התפתח קרב, חסר תוצאות, עם מטוסי סופר מיסטר של טייסת רק באמצע שנות השישים רכשו חילות האויר של מצרים וסוריה מטוסי יירוט בעלי מערכת מכ״ם לכל מזג אויר מדגם מיג מטוסי ווטור בכוננות ברמת דוד - המטוסים היו מוכנים לפעולה נגד מצרים בתוך זמן קצר המית׳ - איך מצדיקים הוצאה של מיליונים האפשרות כי חיל־האויר ייאלץ לפעול נגד שדות התעופה הערביים, ויחד עם כך יידרש לשמור על שמי המרינה במקרה של פרוץ מלחמה כוללת עם מדינות ערב, העלתה בקרב ראשי המדינה את חשיבותו של כח אוירי חזק. שליטה בשמי המדינה היתה חיונית גם כרי לאפשר את גיוס המילואים ואת היערכות צה״ל, וכן כרי לתת שהות להיערכות מתאימה בקוי הגבול. אחר הנושאים הראשונים אשר עלו לדיון אצל מפקד חיל־האויר, עזר ויצמן, מיד עם כניסתו לתפקיד באו- גוסט ראשוני מטוסי הסופר מיסטר. אך בעולם החל כבר עידן מטוסי המאך להצטייד במטוס מדור זה. בין נציגי דור זה היו הסטרפייטר האמריקני, הלייטנינג הבריטי, הררקן השבדי, המיג הצרפתי. מבחינתה של ישראל המבחר שהציעו יצרני המטוסים בעולם היה תיאורטי בלבד: הרוסים לא היו כלל בשיקולי הרכש, האמריקנים סירבו למכור לישראל מטוסי קרב, הבריטים היו פרו־ערביים מכדי להע- לות בדעתם מכירת מטוסי קרב למדינה הנמצאת איתן במצב מלחמה. מקור הרכש העיקרי של ישראל בשנים אלה היה בצרפת. ואכן כשנה לאחר שנכנס לתפקיר צפה ויצמן בטיסת תצוגה של המירז׳ ואף התלהב ממנו. עם כך, חיל־האויר הישראלי שהיה בעל דרישות ייחודיות, לא היה מוכן לרכוש את המטוס התקני כפי שתוכנן על ידי מהנדסי דאסו. הוא דרש להתאים את המטוס העל־קולי היקר, המצויר ברקטה נוזלית, שנועד ליירט ולהפיל מפציצים אטומיים מגביהי־טוס ל״משימות ארציות״ יותר. בין אלה התקנה43 של שני תותחים ויכולת נשיאה של פצצות ברזל פשוטות מתחת לגחונו. אנשי ראסו הרימו גבה, אך נאמ נים לסיסמה כי ״הלקוח תמיד צודק״, עשו את השינויים הנדרשים, אם כי בלא התלהבות יתירה. בר הפר מטוס היירוט המגביה־טוס והחר־משימתי למטוס קרב רב־משימתי שהיה יכול ליירט מטוסים ובעת הצורר גם לשמש לתקיפת מטרות קרקע. שידוד מערמת הקרב עזר ויצמן לא היה מוכן לפקד על חיל־אויר נחות - הוא רצה מטוסים חרישים היישר מקו הייצור. הוא אמנם אהב לראות מטוסים ישנים - אבל רק במוזיאונים. לא במטוסים מבצעיים בבסיסים עליהם הוא פיקד. כאשר הגיע לפקד על בסיס חצור, הוא מיהר לסלק משם את כל ״הגרוטאות ממלחמת העולם השניה״ - המוסקיטו TT1 עירן המאר יירוט מודרני ומטוס תקיפה מקובל השלים את טיסות הניסוי שלו, דרש עזר ויצמן לרכוש לא פחות ממאה מטוסים מרגם זה. כולם חרשים מקו הייצור. רכישת מאה מטוסי מירז׳ היתה יקרה ביותר - מחיר כל מטוס הגיע ל־ אף יקר יותר מפי שניים מהווטור הרו־מנועי!(. הרמטכ״ל חיים לסקוב, החליט לאשר רכישה של טייסת אחת בת ההחלטה פתחה מסכת של ויכוחים סוערים במטכ״ל אשר רוב חבריו ביקשו לתת עדיפויות תקציביות לשרי- ון וליחידות החי״ר. עזר לא נלחם על רכש מטוסים חרשים בכל התחומים: הוא רצה מטוסי קרב חרישים - כל השאר, מטוסי התובלה והמסוקים המשיכו להיות מטוסים שנרכשו מיה שניה ושלישית. עזר גם לא הסתפק בטייסת אחת -הוא רצה לפחות שלוש- אחת לכל בסיס מבצעי. תקציב הרכש של מטוסים אלה היה עשוי להיות כ־ ות כי מצרים וסוריה עמדו לחתום על עיסקות לרכש מטוסי מיג לאחר דיונים רבים, הצליח עזר לשכנע את ראשי מערכת הביטחון לרכוש שלוש טייסות -או ״זה מה שדרוש לנו כדי להשיג עליונות אוירית!״, הוא טען בלהט. הרמטכ״ל החדש, רא״ל צבי צור, הסכים עם עזר והעיסקה יצאה לפועל. ייצור המטוסים במפעלי דאסו בצרפת החל ובחודש אפריל בחורש יולי אותה שנה הגיעו המטוסים הראשונים לרמת דוד19 המטוסים הראשונים בבסיס האויר בחצור ושנתיים אחר כף הוקמה טייסת שלישית בתל נוף. מטוסי מאך עתה עמר עזר ויצמן בפני רילמה: כיצד להקל על ה״ירוקים״ וה״לבנים״ להבין ולהפנים את חשיבות המטו- סים היקרים האלה לביטחון ישראל. היה צורר לשכנע אותם בתועלת שיפיקו גם הם מהרכש החרש. השגת עליונות אוירית מעל שדה הקרב, הוא אמר לרמטכ״ל וראשי הזרועות האחרות, היא התמורה שתקבל מרינת ישראל, וחילות היבשה והים, בכל תכנית לחימה בשרה הקרב תמורת ההשקעה הגרולה. עבור מפקרי חיל־האויר היתה לרכש המטוסים האלה משמעות עמוקה אף יותר. הם רצו להבטיח כי לעולם לא תזדקק עוד ישראל לטייסים זרים כדי לשמור על בטחון השמיים שלה. ״תוכנית ׳מוקד׳ נעוצה בטראו- מה״ אומר בני פלד, שהיה מפקד כנף בעיה גנטית של השלטון - הוא לא בטח בחיל־האויר ובעיקר לא סמר על כושר העמירה של היישוב. הם לא היו מוכנים לקבל מצב בו יפלו פצצות על האוכלוסיה האזרחית. הטראומה הזו הכעיסה את מפקדי חיל־האויר 20 ומשנת מפקדי חיל־האויר והפיקוד הבכיר שלו, אשר חשו פגועים מדרישתו של בן גוריון כי מטוסי ה״ארמה ד׳לאייר״, חיל־האויר הצרפתי, יגנו על שמי ישראל במבצע קדש, חשו עתה צורר לתת משמעות לביטוי ״השגת עליונות אוירית בשמי הקרב״. ויצמן החליט לבחון מחדש את תרומת חיל־האויר לנצחון על צבאות ערב ואת המשמעות של השגת עליו־ כרעם ביום בהיר נות אוירית בשמי המערכה. הוא הפקיר את הנושא בידי אנשי ענף המבצעים שלו ופינה את שולחנו לטי- פול באירועים היומיומיים בגבול סוריה שהלכו ותכפו. האפשרות שחיל־האויר יידרש לתקיפת שרות התעו־ פה הסוריים תעלה מחדש בכל פעילות שהתלקחה בצפון, מול רמת הגולן. הקרב על המים עם הפעלת המוביל הארצי בשנת על חיל־האויר נועדו בעיקר לתת תשובה ליתרון הארטילרי והגיאוגרפי ממנו נהנו הסורים אשר ישבו על הרכסים המערביים של רמת הגולן. מעמדות ארטילריה ובונקרים על רכס הרמה הם ירו לעבר יישובי האי־ 21 זור בצד הישראלי בסוף שנת ומחלקת המבצעים שלפה את תוכניות המבצעים לקראת החרפה אפשרית בתקריות או גם לקראת מלחמה. בדצמבר אותה שנה השלים ענף המבצעים את פקודת ״נשר״, ובה נכתב כי ההכרעה באיזורים השנויים המח- המטוסים נועדו לפעול בשלושה שלבים: התקפה על המוצבים בקרבת22 לוקת ״תושג על ירי חיל־האויר״ תואפיק, פגיעה בסוללות הארטילריה ברמה הסורית. מתוך חשש כי הפעולה תתרחב ויהיה צורך לפעול נגד חיל־האויר הסורי היא כללה גם פרק על תקיפת שרות התעופה בסוריה ולתת מטריה אוירית למטוסי התקיפה הועמדו בכוננות הזנקה של חמש דקות. שמונה מטוסי סופר מיסטר ושני מטוסי ווטור הועמדו בכוננות תקיפה מיידית. לבד מאלה הועמדו בכוננות תקיפה 109 בכוננות הזנקה של חמש דקות, וצוידו בפצצות דים בפצצות ויחידות אחרות של החיל. המבצע שנועד להיערך ב־ תכנית מבצע ״עיט״ בשנת גוע במתקניו. בשל כך הכין חיל־האויר תכנית שנועדה לתת תשובה להפעלת מטוסי תקיפה נגד מתקנים צבאיים סוריים שיאיימו על המוביל, וכן על ארטילריה ומטרות בתוך השטח הסורי. אותה עת אירעו שינוי- ים פוליטים מכריעים באיזור: מצרים, סוריה ועיראק הודיעו על איחוד ביניהן)שבוטל בתוך זמן קצר( וראש הממשלה דוד בן גוריון התפטר. במקומו בא לוי אשכול. המתיחות בגבול הסורי נותרה עם כך בעינה. ההפרעות הסוריות לעבודות חקלאיות נמשכו וחיל־האויר הכין תכניות לפגיעה במוצבי הקו הראשון הסוריים. הפעלת המטוסים נועדה להתבצע יחד עם פריסה של הטיי־ סות, פיזור מטוסים והזנקת מטוסי מירז׳ לאויר להגנת המטוסים התוקפים. את המטוסים23 אותה עת הפעיל חיל־האויר הסורי, לפי דו״ח מודיעין שנלווה לפקודת המבצע "עיט״ הבאים: בסיס האויד בדמשק: טייסת מספר טייסת מספר בסיס הארד רמייה טייסת מספר טייסת מספר טייסת מספר45 עזר ויצמן־ דרש מטוסי מירז׳ חדישים, ובכמות גדולה. רביעייה של מירז׳ם במבנה צמת לפי הערכות חיל־האויר נוערו חלק מן המטוסים לצאת לפטרול בשמי הבירה דמשק בעוד אחרים יצאו ליירט את מטוסי חיל־האויר הישראלי. גם באותה עת טרם נכנסו לשרות מבצעי בסוריה מטוסי הקרב ללחימה בלי־ לה. התוכניות לתקיפת שרות התעופה הסוריים בדמשק וברמייר היו השלב האחרון שנוער להתבצע לאחר תקיפת מטרות וחלק מהחרפה אפשרית של הפעילות הצבאית באיזור. ב־ ים בארם ובוערות שביתת הנשק.46 כרעם ביום מזיר תקרית חודשיים אחר כך שוב נשמעו קולת מלחמה בצפון. הסורים התעקשו להפריע לעבורות הטרקטורים הישרא- לים באיזור תל רן ואף הכניסו טנקים לגזרה. צה״ל הגיב בהצבת טנקים משלו מול הסורים. ב־ 12 במבר, יום שישי, פתחו הסורים בירי לעבר סיור של צה״ל ולעבר יישובים ישראלים בצפון. התקרית התרח־ בה במירה לא צפויה, והוחלט להפעיל את חיל־האויר. במבצע התקיפה גדול ביותר מאז מלחמת קרש, אשר נמשך כ־ הקרב אשר היו בשרות חיל־האויר. המטוסים הגיעו מכל בסיסי החיל ונכנסו לפעולה בתיאום אנשי המבצ- עים והבקרה מטוסי מירז׳ של שלוש טייסות הקרב פטרלו בשמי האיזור והמתינו למיגים הסוריים. לקחי ה־ השתרר שקט למספר חודשים וכאשר הגיע הקיץ התעוררו הסורים והחריפו את המתיחות על הגבול., פרק ג תילי טילים במזרח התיכון מרכז הניסויים חילואן שנות השישים המוקדמות היו תקופה של מירוץ צבאי בלתי־מרוסן מצד מדינות המזרח התיכון שנועד להא־ ריר את שמן בעולם ובמיוחד במדינות האיזור האחרות. נשיא מצרים, גאמל עבר אל־נאסר, ביקש להוכיח כי הוא מוביל בתחומי הטכנולוגיה והייצור הצבאי ולהג־ ריל בכך גם את השפעתו על מדינות העולם השלישי. בראשית שנות החמישים הוא החליט להקים מרכז ייצור וניסוי בבסיס האויר חילואן דרומית לקהיר. המרכז החל בייצור חלקי חילוף למטוסים שהיו בשרות מבצעי ולאחר מכן עסק גם בייצור מערכות נשק פשוטות יחסית, כולל מנשאים לרקטות, מיכלי דלק, רקטות אויר־קרקע ועוד. באמצע שנות החמישים הוחלט, על פי הצעת מומ- חים גרמניים, להכנס לפר- ויקט לייצור מטוס האימון "בייקר בסטמן״, שהיה מטוס האימון הראשוני של הלופטוואפה הגרמני. המטוס יוצר במצרים וכונה ״גומהוריה״ )רפובליקה(. לאחר שהחל ייצורו הוא שימש כמטוס האימון הראשוני באקדמיה לתעופה של חיל־האויר המצרי. לאחר זמן הסתעפה הפעילות והיא התנהלה במסגרת ארגון מצרים(, שכלל חמישה מפעלים: ־ מפעל לייצור מטוסי אימון מונעי בוכנה. מפעל זה ייצר את ה״גומהוריה״ הנזכר. ־ מפעל לפיתוח וייצור מטוסי אימון בסיסיים סילוניים. עסק בהרכבה וייצור של מטוס האימון קאהירה״. - מפעל - מפעל - מפעל את השאיפות לפיתוח מטוסי מתקדמים וטילים מימש נשיא מצרים בעזרת מהנדסים גרמניים שוויצרים ואו- סטריים- חלקם הגדול אוהדי הנאצים. בין אלה היו גם פרופי ווילי מסרשמידט וקורט טנק, המהנדס הראשי של מפעלי פוקח וולף, שטיפלו בפיתוח מטוסים וצוות גרמני אחר אשר פיתח את טילי הניסוי מסוג וורוניק הגרמנים הידועים(. מצרים גייסה את הצוותים הגרמיv-2 בצרפת)טילים אלה היו מבוססים על מנוע טילי ניים, בהם מאות מהנדסים וטכנאים כדי מטוסי קרב וטילי קרקע־קרקע צבאיים. י אחד הפרויקטים הראשונים בתחום המטוסים, בו עסקו המהנדסים הגרמניים היה הקמת קו ייצור למטוס האי־ מון הסילוני "אל קהירה״ )הכינוי מטוס אל־קהירה בטיסה מעל מרכז הניסויים כרעם ביום בהיר מסרשמירט בספרד. כאשר הועברו הפרויקטים למצרים הפך הכינוי ל־״חילואן אירקרפט״(. שפיתוהו הוחל במפעלי היספנו אויאשן בספ-HA-300 כמו כן הועבר לחילואן התכנון של מטוס קרב חדש רד. היה זה מטוס קטן, בעל כנפי דלתא וגוף צר שכונסי אויר עגולים בצידיו. הוא נועד להיות מטוס קרב סילוני על־קולי למטרות יירוט ותקיפה. לאחר שנסיונות שנעשו בספרד עם דאון לא ממונע הראו כי הוא סובל מחוסר יציבות, הוחלט להוסיף לו גם זנב אופקי. לאחר מספר שנים החליטו הספרדים כי הפרויקט יקר מדי וגם מסוכן מבחינה טכנולוגית. בעקבות כך הפסיקו את הפיתוח והוא נרכש על ידי מצרים. פיתוח 2 המטוס נעשה ב״מפעל המטוס תוכנן סביב הדחף שסיפק מנוע אורפיאום הבריטי. כאשר הופסק פיתוח המנוע בבריטניה עשו המצ־ רים צעד נוסף: הם החליטו להכנם לפרויקט מסועף של פיתוח וייצור המנוע הסילוני בעצמם. לשם כך הם החליטו על הקמת ״מפעל ברנדנר. ער שנת שני מטוסי אבטיפוס של "מטוס היוקרה״ של נאסר, וגם לבנות מספר מנועים. אחד ממנועים אלה, שסימו־ היה תלוי מתחת לכנפו של מטוס התובלה הארבע־מנועי מסוג אנטונובE-300 לו היה 3 האויר, במקום מנוע מספר שניים, המנוע הפנימי בהיעדר טייסי ניסוי מיומנים במצרים ולאחר שהחל שיתוף פעולה טכנלוגי עם הורו, פנה מפקד חיל־האויר המצרי, מוחמר סידקי מחמוד, לעמיתו בניו־ רלהי, וביקש ממנו לשלוח למצ־ דים טייס ניסוי מנוסה לביצוע הטיסות של מטוס הקרב. ואכן למרכז הניסויים בחילואן הגיע טייס הניסוי הראשי של מפעל הינדוסטאן אירונאוטיקס, מפקד במרכז4 כנף קאפיל בהרגבה הניסויים הוצמדו לו שני טייסי קרב מצריים: מייג׳ר זוהייר שאלאבי ומייג׳ר סובחי אל טאוויל שהיה גם מהנדס. לאחר תקלות רבות ורצופות שעיכבו את הטיסות ובו הטייס ההודי, לטיסת הבכורה שלו ב־HA-300^ המריא האבטיפוס הראשון של שהיתה קצרה ומלאת תקלות. בסך הכל נבנו ארבעה מטוסי אבטיפוס של מטוס הקרב. שניים מבין ארבעת המטוסים גם המריאו לאויר. בדגם הרביעי נוספו ״עכברים" לכונסי האויר שנועדו לשפר את ביצועיהם במהירויות גבוהות. פיתוח המטוס נפסק זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, מסיבות כלכליות. יחד עימו נפסק גם הפיתוח של מטוסי קרב במצרים. תילי טילים ההרפתקה הגדולה, עם כך, היתה החלטתו של נאסר לפתח ולהצטייד בטילי קרקע־קרקע, כדי לאיים על ישראל. בראשית שנות השישים החלו המצרים בריכוז של מדעני טילים נאציים, פליטי תכנית הטילים הצרפתית ״וורוניק״. אלה הגיעו לקהיר, ופיתחו משפחה של טילים בליסטיים. בבסיס תכנון הטילים היה מנוע הרקיטה של הטיל נשלמה בניית הטיל הראשון והוא שוגר לחלל מלווה בהצהרות וברעש תקשורתי רב. ״מטוס היוקרה של נאסר״ ־ -אבטיפוס49 החל משנת קהיר ב״יום המהפיכה״ בחורש יולי והפכו למסמר המצעד השני של ״יום המהפיכה״ במצרים. המומחים הגרמנים פיתחו שלושה סוגי טילים: - אל־זאפר)המנצח( המסוגל להגיע לטווח של ק״מ. טיל זה כונה ברגם הצבאי שלו ״א־תין״. )התא- נה(. )הכובש( גם הוא חר־שלבי, לטווח של- ״אל־קאהר״ 590 )הזית )החלוץ( - טיל דו־שלבי שנוער לטווח- ״אלדאיד" של מדעיות״. הטילים היו מסוגלים לשאת ראש נפץ במשקל של 450 ב־ הודיע כי מומחים מצריים שיגרו באותו יום ארבעה ידעו טילי קרקע־קרקע בהצלחה. מקורות מצריים לספר כי היו אלה טילים משני סוגים: אחד לטווח של 280 החדשים, היו מסוגלים, כדברי נשיא מצרים, להגיע ״לכל מקום דרומית לביירות״ השיגורים נערכו במפעל הטילים מספר כולוגית הקשה שהשפיעו על דור שלם של ישראלים, שרבים ממנו חוו את התקפות הבליץ באירופה במלח־ שלושת סוגי טילי קרקי־קרקע שפותחו במצרים הטיל הקטן- ״אל זאפר״ נישא על משאית במצעד בקהיר. בדגם הצבאי שלו הוא הופעל בצבר של כרעם ביום בהיר מת העולם השניה, היו עלולים להיות איום על יכולת היל־האויה להזניק את מטוסיו לאויר. בשל כך הואצה בניית המחסות בבסיסי החיל ומוגנו מצבורים ומחסני חירום. אולם מה שלא עשתה ישראל למניעת ייצור של הטילים נעשה במצרים: בתוך זמן קצר הסתבר כי אין מפעלי היי- צור שהקימה באיזור חילואן מסוגלים לטפל בטכנולוגיה המיוחהת שנדרשה לייצור הטילים, במיוחר בתחום הבקרה והניווט. "עידור״ נוסף קיבלו המהנדסים והטכנ- אים הגרמניים מ״המוסר״ הישראלי אשר החריר את משכנם של מהעני הטילים. בשנים הבאות הוצגו במצ- רים ״טילי דיקט״ שהמשיכו להלהיב את ההמונים אולם למעשה היו כיסוי לפרויקט שמת זה מכבר מיתה שקטה. בישראל היתה ראגה מן האפשרות כי אלה אכן ישוגרו ויפגעו בערים הגדולות ובמתקנים צבאיים. זאת לאור העוברה כי באותה עת החלה מצרים לפתח גם את יכול- תה בתחום הנשק להשמרה המונית, כולל נשק כימי וביו- לוגי. אותה עת פיתחו המצרים גם היכולת הגרעינית שלהם על ידי בניית כורים גרעיניים. דוד בן גוריון, ראש הממשלה, החליט להפעיל את ״המו- סר״ וסוכניו נגר מפעלי הטילים במצריו אולם בשלב מסוים אף בלם אותו. בכינוס רפ״י ב־ אזרחית. משה דיין לעומתו, שיצא כבר לבחון את כוחות צה״ל הפרושים בנגב אמר כי"טיל אינו אלא מטוס עאבד א־נאסר, עאמר ומומחי טילים גרמניים במטווח הטילים מערבית לקהיר הטיל אל־קאהר במצעד צבאי שנערך בחוצות קהיר51 בלי טייס״ ולכן אין פגיעתו קשה במיוחד במדינות ערב, ובמיוחד במצרים קיוו רבים כי טילי המהפיכה שהוצגו ברוב עם, ישוגרו לעבר ישראל ויכ- ריעו את המערכה נגדה. השלטון המצרי לא עשה כדי להפחית תקוות אלה, ועד לפרוץ מלחמת ששת הימים ממש, היו הטילים במרכז תשומת הלב הציבורית במדינות ערב, ככלי הנשק שינצח במלחמה. ערב מלחמת ששת הימים, לא היו טילי הקרקע־קרקע המצריים אלא דגמי ניסוי ראשוניים, או טילים עשוי- ים דיקט, שמצאו את מקומם הראוי בחצרות הגרוטאות שמאחורי הבנינים במפעלי הטילים בחילואן שליד קהיר. למרות זאת המשיכו מפקדי הצבא המצרי להתפאר ב״נשק הסודי של מצרים שיכריע את המלחמה נגר ישראל״. העיתון"אל אנואר" הלבנוני כתב ב־ המצרי לשמוע גם על הטילים מתוצרת מצרים שטווחם, כפי שסופר למצרים, הוא האויב. הם התרגלו לראותם במצעדים חגיגים. והנה עם פרוץ הקרבות מוטלים הטילים האלה כאבן שאין לה הופכין״... עם כך הטילים שכבר יוצרו במהלך פעילות הפרויקט, אוכסנו באחד המחסנים הצבאיים ליד קהיר. הטילים הקטנים מסוג ״אל־זאפר״ הופעלו ארבע־ארבעה על רכב שיגור מיוחד. ב־ המצרי׳ פריק סאעד א־רין שזלי לבצע שיגורי נסיון של הטילים, כרי לבחון את ביצועיהם. הוא מספר על כך : "אל־קאהר׳׳ התגלה כאמצעי פרימיטיבי למדי. טווח פעולתו המירבי היה פחות7 בספרו"חציית התעלה״ מ־ מכתשי פגיעותיו. באדמה רגילה הם הגיעו לרוחב של "אל־קאהר" היה כלי מימי הביניים. וממשיך שאזלי: "לטיל"אל־קאהר" היה אח קטן, ״אל־זאפר״ שאף הוא שוגר למעני במסגרת אותה הדגמה. הוא היה קטן וקל יותר ובעל טווח קצר יותר. לפיכך על אף היותו רק מעט מדויק יותר מ׳׳אל־קאהר״, היה צורך להתיחס אליו בזהירות רבה, בעיקר מאחר שהמכללה הטכנית הצבאית שלנו פיתחה משגר המאפשר לשלח ארבעה טילים בבת אחת״. והוא ממשיך: קידמנו אותו, איפא, רק בלילה שביין ה־ 8 ביצועיהם הקרביים של שני הטילים היו מאכזבים כצפוי״ חיסול פרויקט הטילים בו הושקעו מיליונים רבים, לא הובא, כצפוי, ליריעת הציבור במדינות ערב ולא בישראל. מדזשביט הידיעות על רצונה של מצרים להיכנס לתחום פיתוח הטילים עוררו גם את ישראל להכנס וביתר שאת לתחום פיתוח הטילים. עד אותה עת עסקה רפא״ל, שהיתה מעבדת הפיתוח של מערכת הביטחון הישראלית, בפיתוח של טילי ניסוי מונחים קטנים, או טילי קרקע־קרקע יבשתיים שכונו לימים"לוז״. היות ובמידה רבה היה מדובר גם במידוץ בעל אופי תעמולתי, החליטו מנהיגי ישראל להשיג את המצרים ולצבור הישג חשוב מול מדינות ערב, גם בתחום זה. מיד כאשר החלו הידיעות על הפעילות המצרית החליטה ישראל להקדים את המצרים. כך אולתרה הרקטה ״שביט שפותח לפני כן ברפא״ל. ב־ לחלל. הטיל נשא בראשו קונוס ובו חומר שהתפזר באטמוספירה ואיפשר לעקוב אחר השלב האחרון של 9 טיסת הטיל אך שיגור הטיל וההד שצבר בעולם, במיוחד ערב הבחירות שנערכו באותה שנה, היה אך אפיזודה קצרה. למעשה החליטה ישראל אותה עת להכנס בצורה יסודית יותר לתחום פיתוח הטילים, וכאשר התברר כי אין בידה מומחים וידע בנושא זה היא פנתה לחברות זרות. כרעם ביום בהיר שנות שיתוף הפעולה העמוק עם צרפת, אשר החלו ערב מבצע קרש, והגיעו לשיאם בראשית שנות השישים, הניבו לא רק רכש של מטוסי קרב ומערכות חימוש אויריות. מדענים מישראל ומצרפת עסקו גם בתחומים אחרים, בהם פיתוח טילי קרקע־קרקע ואמצעים אחרים. ההכרה כי לאחר השואה של העם היהודי באירופה, לא יוכל העם לשאת עור בהרג ובאיום על קיומו היתה טבועה עמוק בתודעת ראשי המדינה. בשל כך האיצו את השלמתן של אופציות אחרות, כולל שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי ושמירת האופציה האטומית, יחד עם כך הוחלט לנקוט במדיניות של עמימות בכל הנוגע 10 ליכולת של ישראל בתחומי האופציה הגרעינית וטילי השיגור פיתוח טילי קדקע־קרקע האם היו ערב פרוץ מלחמת ששת הימים בירי ישראל אמצעים אחרים כדי להר- תיע את מדינות ערב מפני פעולה צבאית?. יותר מכך: האם היתה אפשרות להשמיד את חילות האויר הערביים או לפגוע בחלק משדות התעופה שלהם, באמצעים אחרים? למשל על ידי שיגור טילי קרקע־קרקע לעבר הבסיסים, לפחות כמכה מקדימה או הרתעתית? למרות הפעילות המתקדמת שנערכה בישראל או עבור ישראל בתחום פיתוח טילי קרקע־קרקע המסוגלים לפגוע במטרות בטווח ארוך, כפי שתיארו מקו- רות זרים, הרי הם לא הגיעו עדיין לבש- לות מבצעית, שהיה בה כדי להרתיע או לאפשר ביצוע פעולה מסוג זה. בשנת של ישראל עם מערכת הביטחון הצרפ- תית, ובמיוחד עם חברת דאסו, בשיאם. ישראל עמדה לקבל את ראשוני המירז׳ים, לאחר רכש של עשרות מטוסי קרב מדגמים אחרים. לפי הזמנה של ישראל, ניאותה חברת דאסו לפתח בחשאי טיל קרקע־קרקע, אשר סומל MD-620 ישראל. הטיל תוכנן כטיל רו־שלבי מונע בדלק מוצק ובעל מערכת הנחייה ספרתית, ראשונה מסוגה בצרפת. הוא תוכנן לשאת ראש נפץ במשקל של 500 הטיל, מערכותיו ומערכת ההנחייה שלו נמשכו כשלוש שנים. שמט רקע פיתוח הטילים במצרים. בצילום הוא נוסק מ״ציפור האש״ ב־53 בסר הכל נבנו, על פי מקורות צרפתיים טילי ניסוי וארבעה טילי קדם סררה. שיגור הניסוי הראשון נערך ב מבסיס הניסויים והמחקר לנשק מיוחד( של צבא צרפת, הנמצא על האי לבאנט דרומית לצרפת. בחמשת הניסויים הראשונים נבחנה פעולתו של השלב הראשון בלבה )הטילים נשאו משקולות במקום השלב השני( ובשלבים הבאים נבחן גם 11 באחד מניסויי השיגור בצרפתMD-620 שביט רן, פרס, הרמטכ״ל צור ומתיה מרדור בוח- נים את הטיל המטאורולוגי לפני השיגור ״ השלב הרקטי השני. פיתוח טיל זה על ידי צרפת עבור ישראל, היה רומה במירת מה לפרויקט הטילים של מצרים. ישראל התכוונה לרכוש כמות מסו־ יימת של טילים מעבר לטילי הניסוי. פיתוח הטילים מדגם הניסויים שהיו בשלב מאד מתקרם אותה עת, נפסקו בשנת צרפת על הטלת אמברגו על משלוחי נשק לישראל. עם כר בירי המהנרסים הישראלים שהיו בסור הפיתוח היו כל השרטוטים אשר נדרשו להמשר הפעילות. ואכן הטיל MD-620 חו״. ברגם המתקרם של הטיל הוא היה יכול לשאת מקורות זרים פיתוח היריחו נמשך בסוף שנות השישים בישראל ושופר בשנות השב־5• עים ואף לאחר מכן הרגם השני של הטיל, יריחו של לטווח של הנה כי כן, גם לפי לוחות הזמנים שפורסמו על ידי מקורות מהימנים זרים, בהם חברת ראסו הצרפתית, הרי בתקופת מלחמת ששת הימים עדיין לא היה בידי ישראל טילי קרקע־קרקע בשלב פיתוח מתקדם שאיפשר לעשות בהם שימוש מבצעי. פרק ד , תכנית ״מוקד שינוי תפיסתי בתקיפת שרות תעופה תקיפת שדות התעופה של מדינות ערב, היתה, כאמור, במרכז תשומת הלב של אנשי המבצעים של חיל־ האויר הישראלי. בראשית שנות השישים כאשר היה ברור למפקדי החיל כי המלחמה הבאה עלולה להיות מלחמה כוללת נגד כל מדינות ערב, גובשו מספר תכניות לתקיפת שדות התעופה הערביים. תכניות אלה עודכנו במהלך השנים עם כניסתם של מטוסי לחימה חרשים לשרות חיל־האויר הישראלי, או עם הוצאתם משרות מבצעי של מטו- סים ישנים. אולם התוכניות האלה לא היו אחודות ופיזרו מאמץ לכיוונים שונים. חיל־האויר פעל באותם ימים ב׳׳שיטה אזורית״: לכל טייסת קרב היתה ״גיזרת גבול״ משלה עליה היא היתה אמורה להגן מפני חדירות של מטוסים עוינים. בשל כך המטרות שנקבעו לכל אחת מהכנפות והטייסות לא היו בעלות השפעה מכרעת על התוצאות הכוללות במקרה מלחמה. היה צורך בתוכנית ריכוזית ומגובשת, בה תגיע לביטוי יכולתו המבצעית של החיל כולו ותופעל כאגרוף אחור ומרוכז נגד כל אויב פוטנציאלי. בשלהי שנת ״השגת עליונות אוירית". הוא הזמין למשרדו את סא״ל יאק נבו, ראש ענף המבצעים של חיל־האויר, והורה לו להכין תכנית מעודכנת להשגת עליונות אוירית על חילות האויר הערביים. במצב זה יוכלו מפקדי השרי- ון של צה״ל להסיר מליבם דאגה מפני מטוסי אויב ולהכריע את המערכה היבשתית. עזר לא הסתפק בכך - הוא רצה לתרום תרומה דומה גם לחיל־הים. הוא דרש מקציני מדור התכנון של חיל־ האויר, להכין גם תוכנית להגנת חופי ישראל מן האויר - כסיוע, אולי כתחליף, למשחתות וספינות מלחמה 1 אחרות של חיל־הים יאק יעקב נבו)מילנר(, או ״יאק" בכינויו בחיל־האויר, גויס לחיל־האויר בשנת העיר עפולה למחנות הראיה המרכזיים שנערכו בילדותו באיזור, הוא לא בנה דגמי מטוסים ולא היה קרוב לנושא התעופה. את האהבה לשחקים פיתה רק לאחר שהשלים את קורס הטיס, וטס במטוסי ספיטפייר. הוא היה גם מראשוני טייסי הסילון של חיל־האויר, עת הוצב להטסת מטוסי המטאור בטייסת הסילון הראשונה ברמת דור. יאק, שהיה ארם סגור ומופנם, מצא את נהמתו באויר ובחקר הטיסה הקרבית לכל סוגיה. הוא יצא לבדו לתרגילי אירובטיקה וקרבות אויר, אותם ביצע הרחק מעיני חבריו לטייסת. הוא בחן את כושר התמרון של המטוס, תוך בדיקת כל אחד משלבי התרגיל. יש אומרים כי היתה לו גם נטיה מובחנת להסתכן. בדרכו המיוחדת הוא ביקש לפתוח56 כרעם ביום בהיר את ״מעטפת הטיסה״ האישית שלו, בכל סוג של מטוס, בכל תרגיל ובכל מצב. את ממצאיו הוא הביא לאחר מכן בפני חבריו, וגם שילב אותם בביצוע התרגילים אותם פיתח ואל גבולותיהם הוא התקרב. חבריו הטייסים אומרים כי מרגע שנעל מעליו את חופת תא הטייס, יאק כאילו ניתק מן העולם. הוא הפך לאדם אחר. זה לא היה עור יאק הצנום, המסוגף, הממעט להתבטא. באויר יאק היה לוחם ערמומי, מסוכן, שדחף את עצמו, ואת המתמודד מולו, לפינות מסוכנות. את יכולתו הוא הפגין במלחמת קדש, עת התמודד עם מטוסי מיג 2 ברראוויל והוא מקשט מאז המלחמה את בסיס חיל־האויר בחצור יאק היה טייס קרב נועז ומקורי ונרשם בתולרות חיל־האויר כאחד מראשוני ההוגים של תורת הלחימה האוי־ בו פיתח את תיאורית ההת-3 רית של החיל. מיד לאחר מלחמת קדש חיבר פרסום פנימי בשם ״קרבות אויר מודדות בין מטוסי קרב באויר. התפיסות הייחודיות ללוחמה אוירית שניסח, נוסו במספר היתקלויות עם מטוסי מצרים וסוריה. תרגיל "תן לו לחלוף״ ששיכלל, הפך מאז לנכס צאן וברזל בכל קרב אויר. לאחר תקופה במטוסי המטאור והמיסטר, נתמנה מפקדה הראשון של טייסת הסופר־מיסטר - הטייסת המובילה של 4 חיל־האויר אותה עת עתה הוא היה בתפקיד ראש ענף מבצעים של חיל־האויר, ונראה כי לא היה מתאים ממנו לפתח את הרעיון של השגת עליונות אוירית. רפיסברון כיד ימינו בראש מחלקת התכנון, בחר יאק בסרן רפי סברון, אותו הכיר במהלך השתלמות קצרה שערכו שניהם בבסיס הצי הבריטי במלטה, בנושא ״לוחמה נגד צוללות״. רפי סברון התגייס לצה״ל בשנת 17.5 נמוך. הוא חויל לחיל הקשר כטכנאי ושרת בפיקוד דרום ובגייסות השריון. לאחר זמן החליט לבקש העברה לקומנדו הימי)שייטת אחרי שנה, ולכן התנדב לקורס טיס. בקיץ את קורס למגמת נווטים. במרס כנווט בטייסת המוסקיטו צילום. ערב מבצע קדש השתתף סברון במספר רב של גיחות צילום מבצעיות במטוסי המוסקיטו והמטאור. בסוף כטייס משנה. את רוב התקופה עשה בפעולות מבצעיות, שחלקן חסויות ער היום. על שתיים מהן, שסייעו רבות למבצע ״מוקד״, קיבל את צל״ש הרמטכ״ל. וס״ן רפי סבתן משכשן רגליים בתעלת סואץ תפקידן הראשון של רפי במחלקת התכנןן היה ארגון מטסי יום חיל־האויר, אשר היו אותה עת מקור לגאווה לאומית בלתי מוסתרת, ובהם צפו מאות אלפי אנשים. תכנון זמני ההמראה וההגעה לאזורי הכינוס, תיאום הגבהים והכניסה ל״רכבת המטוסים״ בדרך לחליפה מעל נתיב המצער, חייבו תכנון מורכב. המטוסים המרי־ או מבסיסים בכל הארץ, לכל מבנה היה רדיוס פניה שונה, ולכל מטוס מהירות טיסה וחליפה שונה. כל המב־ נים היו צריכים להתכנס בנקודה מסוימת וממנה לצאת לעבר נתיב המצעד. הנסיון שצבר סברון בתיאום תמית ״מוקד״ מבנים אלה, היו לו לעזר חשוב בהתויית תכנית המטסים לתקיפה במבצע ״מוקד״. אותה עת היתה מונחת בכספות המבצעים של טייסות חיל־האויר תכנית ״תלם״ לתקיפת שרות התעופה הערביים ולפיה נערכו האימונים והגיחות על מטווחי המטרה. ״הפקורה הזו היתה קשקוש גמור״ אומר סברון. "נכנסתי לראש הענף וביקשתי רשות להשליך אותה לפח". המצב היה רגיש: ראש הענף הקודם, ומי שאישר את התכנית, היה לא אחר מאשר מוטי הור, שהיה עתה ראש מחלקת אויר והאיש מספר שניים בחיל. "מרוע?״ שאל אותו יאק המופתע. "יש כאן הרבה טעויות תכנון״ השיב לו סברון. ״למשל, אורגנים מחצור, תוכננו לתקוף את שרה גררקה מעבר לים סוף - שהיה בהחלט מחוץ לטווח שלהם״. כאשר שאל סברון את כותב התוכנית מרוע נעשה תכנון 5 כזה, הוא קיבל תשובה: "המטוסים תוכננו לתדלק לפני הגיחה בשרה התעופה האזרחי באילת״ היה6 גם גורמים אחרים במטה החיל, שללו את תוכנית ״תלם״. רו״ח בשם ״תקיפת שרות תעופה פסימי ביותר לגבי יכולת חיל־האויר, ב בתקיפת שרות התעופה הערביים. מחבר הדו״ח, סא״ל יואש צירון־צ׳אטו כתב בסיכום הרו״ח הביקורתי: "אם ההנחות שביסור מחקר זה הן סבי- רות, צפוי שכוח התקיפה הקיים, בשיטת התקיפה הקיימת, לא יצליח לשתק את רוב שרות התעופה של האו־ יב, לא במטס ראשון ולא במטסים הבאים. יש לבצע הערכת מצב ולשנות את שיטת התקיפה בהתאם לכך״. לאנשי מחלקת המחקר היה, איפא, הרבה מה לעשות. ״מבחינתי התחלתי את מוקד כדף חלק״ אומר סברון. להתחיל הכל מבראשית נבו, בדרכו הפילוסופית, ביקש להתחיל הכל מן הריבוע הראשון של הלוח. סברון, שחבר אליו, הצטיין ביכו- לת לתרגם את הרעיונות המופשטים של יאק לשאלות טכניות מפורטות, ולערוך אותן מחדש בצורה מסוד- רת ובהירה. ראשית הם אווררו את התכניות אשר היו קיימות אותה עת בארונות המבצעים של חיל־האויר. ער אז התבס־ סו תכניות אלה, כאמור, על חלוקה גיאוגרפית של המטרות: הטייסות הצפוניות נועדו לפעול נגר השדות בסוריה ועיראק. הטייסות בחצור ובתל־נוף נגד שדות התעופה במצרים וביררן. לכל טייסת הוקצה שרה ייעורי, וגם מתקני השדות חולקו אף הם למטוסים בוררים - אלה ילכו אל המוסכים, אחרים יפגעו במגדלי הפיקוח ואחרים יעסקו בהשמרת המטוסים שחנו ברחבות. היה זה התכנון הקלאסי והמקובל בעולם. יאק נבו ורפי סברון ביקשו לשנות את התפיסה מעיקרה. יאק החזיר את השאלה"כיצר להשיג עליונות אוירית" למרכז הריון. המטרה היתה שעם פרוץ מעשי האיבה ישלטו מטוסים ישראלים בשמי הזירה ואם אפשר אף יהיו שם לבר. הוא החל בסיעוד מוחות אמיתי, שנערך על לוה חלק. מה השיטה העריפה: התקפה או הגנה? אם יוחלט על הגנה - לכמה מטוסים זקוק חיל־האויר מול המטוסים של חילות האויר הערביים, ומה יהיה סוגם? היכן לבצע את קרבות האויר - מעל שדות התעופה הערביים או מעל ״איזור קטל" בסיני. עור ביקש לרעת מה ההכש- רה שמקבל כל טייס ערבי והנסיון שהוא צובר במשך שרותו, על אלו נושאים יש לשים את הרגש בפיתוח המיומנות האוירית הלוחמת בקרב הטייסים, ועור. אם התקפה ־ האם יש לתקוף את מטוסי האויב בבסיסי- הם או למשוך אותם לקרבות אויר ולהפילם? אילו מטוסים יש לשלוח לשרות הרחוקים, ואילו יצליחו להגיע רק לקרובים? מה היערים שיש לתקוף ובאיזה סדר עדיפויות. יאק גיבש את רוב התשובות בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר ראשו היה צלול והצורך להתמודד עם בעיות שוטפות ושיגרתיות של ענף המבצעים עריין לא עלה. בשלב מסוים הוא כינס את אנשי המוריעין והאמל״ח, החימוש וההדרכה וגם את אנשי הבקרה והשליטה. לאחר שהפך את כל התכנונים ובחן את כל המסקנות הוא הוציא מסמך שהיה הערכת מצב ברמה פילוסופית־מתודית להשגת עליונות אוירית, אשר הוגדר כ״תכנית כרעם ביום בהיר התכנית הזו נגנזה לאחר זמן קצר.7 אב״ "היא היתה יותר מדי תיאורטית" אומר עליה סברון, "זו היתה חשיבה צבאית נהררת אבל לא הביאה לתוצ־ אה חשובה, פרט לצורר לבדוק הכל מחרש"... לקשור את הרגליים ולמרום את הנוצות ל״תכנית האב" של יאק היתה עם כר תועלת: היא גרמה לכל ענפי מפקדת חיל־האויד להתחיל לחשוב על הנושא כמערכת אחורה, על כל הבעיות והאתגרים שהעמירה בפני החיל. יאק וסברון החלו לכנס נתונים. לאט לאט הסתבר להם כי המספרים אינם אומרים הכל. הוא החל בוחן את חיל־האויר הישראלי מצר אחר ואת חילות האויר הערביים מצד שני. יאק שאל: מה יכולתו האמיתית של חיל־האויר? - שהרי הסד״ב הקיים היה ידוע לו. האם ניתן להכפיל את להגביר את כוחו של הסר״כ הקיים? האם ניתן לעשות זאת בכמות ירועה של אנשי צוות אויר וקרקע?. המערכת התומכת - הבסיסים, יחידות האחזקה ועוד - עד כמה היא יכולה להשפיע על יכולת המטוסים ועל הפוטנציאל המבצעי הטמון בהם. חיל־האויר הישראלי מעולם לא נהנה מעליונות מספרית במטוסי קרב מול מדינות ערב. אולם היחס המספ- רי אינו נקבע בהכרח על ידי מספר כלי הטיס, אלא על ידי מספר המטוסים הזמינים לרשות המפקד או לצורר ביצוע המשימות, בכל זמן נתון. אם סבב המטוסים המקובל, כלומר הזמן החולף מאז נחת המטוס וער שהוכן לגיחה הבאה שלו, הוא כמחצית השעה, ניתן"להכפיל את מספר המטוסים" על ידי הקטנת הסבב ל־ למשל. אם מטוס מסוגל להטיל פצצה בסבירות פגיעה של אותו בחימוש רב יותר או מאמנים טוב יותר את הטייסים. בתור זמן קצר ירהו האופציות ההגנתיות: לא, חיל־האויר לא יפתח יכולת יוצאת דופן בתחום ההגנה האוי־ רית. אין לו יכולת לשמור מערכת בכוננות קבועה ומתישה. הוא גם לא ינהל קרבות אויר מעל שטח ישר- אל, כמו שעשו טייסי חיל־האויר הבריטי בקרב על בריטניה בשנת - עדיף לעשות זאת בשמי קהיר והמשק. היה ברור כי חיל־האויר, בשל חסרון מספרי, לא יוכל להתמודד עם מאות מטוסי קרב מתקרמים הממריאים לאויר, משנים את מיקומם במרחב האינסופי של השמים. גם הצטיי־ דות בכמות גדולה של תותחי נ״מ או טילי קרקע־אויר, לא תיתן פתרון נגר כוח התקפי גדול, במיוחד אם הוא מצויד בטילי אויר־קרקע ארוכי־טווח. לעומת זאת היה למדינות ערב מספר מסוים של בסיסי אויר, מיקומם היה ירוע, את המרחקים אליהם ניתן למדור, על מצבם אפשר לקבל מודיעין מרויק. המסקנה היתה: יש לפנות לתחום ההתקפי. ואמנם לא נדרש הרבה זמן כרי להגיע לתשובה הקלאסית, אשר נקבעה בתורות הלחימה האויריות כבר במלחמת העולם הראשונה: עליונות אוירית משיגים על ירי השמרת מטוסי האויב או יכולתם לפעול. ואת זאת עושים בעורם על הקרקע, ברגעים בהם הם חונים על המסלולים או ברחבות החניה שלהם. אז הם מצויים בכל חולשתם - הם בולטים בשטח, חסרי אונים מחמת משקל הפצצות והחימוש שהם נושאים, ופגיעים בשל כמות הרלק הרבה הממלאת את גופם וכנפיהם. התשובה התאימה גם לרוחו הסוערת של עזר ויצמן, מפקר חיל־האויר: ״את מטוסי מדינות ערב יש להשמיד הרחק משטח ישראל. ואם אפשר עור לפני שהמריאו לאויר״ הוא אמר. מודיעין למשימה שרות התעופה הערביים - אלה נכנסו עתה למוקר הפעילות של מוריעין חיל־האויר. היה צורך להשיג נתו- נים מדויקים על המטרות. עתה הותנעה המכונה הגדולה. יאק ורפי סברון זימנו את אנשי המודיעין של חיל־ האויר ובראשם סא״ל זאב לירון ואנשי המודיעין של צה״ל וזרועות אחרות, והציגו בפניהם משימות ומטלות כרי להשלים את המל״מ - המודיעין למטרה. כולם נדרכו לפעולה. היה נדמה כי כל מודיעין חיל־האויר ויחידות לאומיות ומבצעיות אחרות, מתנהלים עתה סביב דרישות אנשי מחלקת המבצעים של חיל־האויר. הבחינה נעשתה במישורים רבים, גם האיסטרטגיים. אנשי המודיעין בחנו את נתיבי התקשורת בין חילות תכנית ״מוקד״ האויר הערביים - מערכות הקשר שהפעילו ביניהם ומשך הזמן שנדרש להעברת הודעות ממפקרה למפקדה. הם למדו כמה זמן אורכת העברת טייסת מאלג׳יר למצרים או ממצרים לסוריה ולהיפך. הם רצו להכיר את חילות האויר הערביים טוב יותר מאשר המפקדים הערביים עצמם. יכולות המערכת המבצעית של חיל־ האויר המצרי, הסורי והירדני ופיקוד ההגנה האוירית שלהם תורגמה לטבלאות ביצועים. לאנשי המודיעין היה חשוב לרעת מה מהירות התגובה של מערכות האויר הערביות: בתוך כמה זמן מעבירה עמדת מכ״ם את המידע על מטוס חודר למפקדה בעורף, וכמה זמן אורכת הזנקת מטוסי קרב לעבר אותה מטרה. מטוסים עלומים יצאו לבחון את מערכות המכ״ם של מצרים, ואת נתוניהן הטכניים. כמו כן נעשו פעולות בסוריה ובירדן כדי ללמוד על יכולת הפעולה שלהן. עכשיו לא נותר לאנשי המבצעים והאלקטרוניקה אלא 8 למצוא את הפרצות מבעדן ייכנסו מטוסי חיל־האויר לתקיפה ולהעביר את הנתונים לאנשי המבצעים גם ביצועי המטוסים הערביים נבחנו, יכולת הנשיאה שלהם, חימושם וטווחם. רמתם של הטייסים הערביים נלמדה היטב. מסלול ההכשרה שלהם, כושרם בקרבות אויר, כושר הפגיעה והמקלענות שלהם, הכשרתם לפעול בגובה רב ובגובה נמוך, יכולתם לטוס במזג אויר סגרירי או בלילה. הכל נבחן והמסקנות הועברו 9 לטבלאות התכנונים האם ניתן להשמיד את כל המסלוליסז וגם נתונים טכניים יבשים על המטרות: מהם בסיסי האויר הערביים, מי הם מפקדיהם, מספר הטייסות שהו- פעלו מהם, סוגי המטוסים. המסלולים באותם שדות - מה מספרם, כיוונם המדויק, מה היה עוביים ומאלו המרים נבנו. אורכי המסלול הנדרשים למטוסים הערביים בהמראה או נחיתה. חיל־האויר בחן בעבר את האפשרות לפגוע במסלולים, והגיע לכלל החלטה כי מספרם הרב של אלה בשרות התעופה הערביים יוצר בעייה מבצעית. לכן החליט כי יש לתקוף דוקא את המטוסים, מגדלי הפיקוח, המוס- כים, המגורים ויעדים אחרים בשרה. הדו״ח החרש דחה את התפיסה הזו: את המאמץ יש לרכז דוקא נגד המס- לולים, ואחר כך לטפל במטוסים - כל השאר משני. השמדת המסלולים היא הסוד להצלחת הפעולה להשגת עליונות אוירית. השמדת המסלולים לא תאפשר למטוסים הנמצאים בכוננות על רחבות החניה להמריא, ומטוסים אשר נמצאים באויר לא יוכלו לנחות או יתרסקו בתוך המהמורות אם ינסו לעשות זאת. כמו כן לא ניתן יהיה לתגבר את השרות במטוסים משדות רחוקים יותר. נכון, את המסלולים והמהמורות ניתן לתקן, אולם הדבר אורך שעות מסוימות, וזה הזמן היכול לתת למטוסי חיל־האויר את מרווח הנשימה הנחוץ לפעי- לות מעל שרה הקרב. לא היתה זו הברקה גאונית, אך היא היתה חזרה למסקנה בלתי נמנעת - יש לתקוף את בסיסי האויר הערביים, ולהשמיד את המטוסים על הקרקע - בהפתעה, במהירות ובצורה קטלנית. הדבר היה משול לקשירת רגליו של הנשר המצרי ומריטת כנפיו מיד אחר כך. מיסתורין באברסדאר בניית מערך ההפצצה על שרות התעופה, חייב להשיג מידע רב ומפורט ככל האפשר על כל שרה תעופה ערבי. מטוסי חיל־האויר יצאו לגיחות עמוקות בהן צילמו כל הבסיסים הערביים, ואת תחנות המכ״ם ולפי התצ׳׳א )תצלומי אויר( שהביאו, הוכנו מפות מפורטות של כל שדה. היות ומספר המסלולים היה גדול, היה חשוב ביותר לשמור על מספר מצומצם ביותר של יעדים אותם יש צורך לתקוף. הצורך בחסכון באמצעים, כדי להשיג אפקטיביות גדולה ככל האפשר מן המטוסים והחימוש שיכלו לשאת לתקיפה, חייב ידיעה מדוי- קת על תכונות המטוסים הערבייים. אין טעם, אמרו אנשי המבצעים, לתקוף ולהוציא מכלל שימוש מסלול שלם, כאשר מטוס מיג לתקיפה מדויקת, כדי שלא10 של כל מטוס אויב, ולכל בסים הוכנה מפת מסלולים עליהם סומנו"יעדים״ לאפשר למטוסי שהופעלו ממנו להמריא. מלבני ״יעדים״ אלה היו שונים למטוסי מיג - או טופולב טו־ שני טייסים ותיקים, איציק זוסמן ואליה רוזן היו האנשים אשר הופקדו על משמרת התיקים ועדכונם. חלק כרעם ביום בהיר מן השדות במצרים וירדן נבנו על ידי הבריטים, ונעשו סידורים כדי להשיג את נתוניהם ולאתר את תכני־ ות הבניה המפורטות. שרות אחרים שנבנו על ידי המצרים בסיוע רוסי היה צריך לבחון במקום - את עובי המסלולים, את המבנה המיוחד שלהם, את אורכם ורוחבם. גם מידע זה הושג. היו שני בסיסים אשר עוררו תשומת לב מיוחרת: בסיס האויר של אינשאס והבסיס באבו סואר. הראשון היה בנוי ממסלולים רחבים שעוררו תמיהה מיידית: האם נועדו המטוסים להמריא לרוחב המסלולים? לבסוף נמצא כי בוני השדה טעו בקריאת התכניות שנמדדו ברגל, ובנו את חלקם בשיטה המטרית, ובכך הביאו לשילוש רוחב המסלולים. המסלולים באבו־סואר היו בעייתיים: התברר כי הם עשויים מלוחות בטון חזקים שהיו עלולים לנפץ כל פצצה שתוטל עליו. ואכן בסיס זה היה מן האגו- זים הקשוחים לפיצוח במבצע כולו, כפי שיתברר מאוחר יותר. בעיה נוספת שעדיין היה צריך להשיב עליה, היתה יכולת המצרים לתקן את המסלולים, ולו באופן זמני, לאחר הוצאתם משימוש. הוחלט לבחון את הנושא בארץ: מטוסים יצאו להפצצת מסלולים במטווח בדרום, וחיילים קיבלו הוראה למלא את המכתשים בעפר, ולהחזיר אותם לשי- מוש מהר ככל האפשר. מודדים עמרו במקום, 11 ורשמו כל רגע שחלף נתונים אלה שימשו לקביעת מערך סבבי התקי- פה הנדרשים כרי למנוע מן הערבים לתקן את המסלולים לפני השמרת המטוסים שחנו על המסלולים ורחבות החניה. הנחת העבודה היתה כי יידרשו לפחות מספר שעות כרי להשמיש את המסלולים, והיה בכך כדי לתכנן בפירוט את זמני התקיפה. כדי להגביר את מצוקת צוותי התיקו- נים, החליטו אנשי התכנון לשלב בחימוש המטו- סים גם פצצות השהייה שנועדו לפגוע בצוותים בשעת פעולת שיקום המסלולים, ולשבש עוד יותר את עבודתם. עזר ויצמן, חסיד ה״פיירפליי״ הורה שלא להשתמש בהן, ״אנו לא מנהלים מלחמה מלוכלכת״ אמר... 12 אנשי המבצעים לא התייחסו לאיסור מסתורין באינשאס: מדוע המסלולים כה רהביםז השדה לאחר תקיפתו בגל התקיפה הראשון במלחמת ששת הימים פמה גדולה או מספר קטנות מרגע שהוחלט כי המסלולים הם המטרה העיקרית החלה בחינת הנושאים הטכניים והאמצעים - האם לפגוע בהם בעזרת פצצות כבדות או אולי ברקיטות שיסדקו את המסלולים? בימיו של אהרון יואלי כראש ענף המבצעים של חיל־האויר נוסה רעיון השימוש ברקטות, אך אלה רק ניקבו חורים קטנים במסלול, והשימוש בתותחים אך שרט אותם בצורה לא משמעותית. הוחלט להתמקד בפצצות. לאלה היה חסרון ידוע: פצצה אוירית, כבדה ככל שלא תהיה, יש להטיל מגובה אפקטיבי מסוים - אם תוטל גבוה יותר, יקטן דיוק הפגיעה, והמטוס ייחשף לפגיעת אש נ"מ קרקעית. אם תוטל מגובה נמוך, עלול המטוס המשליך את הפצצה להפגע מרסיסיה. היה צורך לשלב את שתי תכונות - דיוק הפצצה עם הטלה מגובה תכנית ״מוקד״ נמוך. עור נמצא כי פצצה כברה אשר תוטל בצורה מדויקת על המסלול, תוכל להשבית אותו לתקופת זמן מסויימת. כאשר נבחנו התוצאות נמצא כי היא תשבית את המסלול רק לפרק זמן קצר. ״מצייד ציוד( מצא לאחר ניסוי כי שתי פצצות של מאה ק״ג עושות נזק גדול יותר מאשר אחת של סברון. בשל כך הוחלט להוסיף שני סוגים של פצצות: פצצת השהייה וכן פצצה מיוחדת אשר תאריך את השבתת הנ פה נוספת. הראשונה היתה מוכרת זה מכבר, השניה היתה פצצה חדש- נית באופיה אשר פותחה להשמדת מסלולים מגובה נמוך. ואכן, פצצה זו שכונתה פפ״מ )ראה שם( תוכננה, נוסתה והו- כנסה לשימוש. היות וכל מטוסי חיל־האו־ יר, לבר מהווטור, היו מטוסי יירוט מוסבים, הם יכלו לשאת אך מטען קטן של פצצות. באחת התמונות שצולמו במלחמה, בה נראים מטוסי סופר מיסטר ממריאים לתקיפה כשמתחת לכנפיהם שתי פצצות, כתב אחר הטייסים: "זה הכל מומחים בעקבות אונות המכ״ם מתכנני מבצע ״מוקד״ ביקשו לקבל כל מירע על תחומי הכיסוי של מערכות המכ״ם המצריות, כרי להתוות את נתיבי הטיסה לעבר המטרות. מומחים לאלקטרוניקה יצאו מצויירים במקלטים רגישים, ונעו עימם מנקו־ רה לנקורה, תוך שהם רושמים את הנקורות בהן קלטו את התשדורות ואת עוצמתן. מטוסי תובלה וקרב נשלחו לטוס באזורים מסוימים, בלי שהטייסים ירעו כלל מה מטרת הטיסה. על הקרקע או במטוסים אחרים ישבו מומחי אלקטרוניקה וציירו גראפים ו״קשתות״. מטוסי תובלה מסוג דקוטה וסטרטוקרויזר הועמסו לעייפה במקלטים נוספים וטסו בגבהים שונים כדי ללמוד על הגובה האפקטיבי של ״כיפות״ הכיסוי המכמ״יות. הם טסו במקביל לקוי הגבול והחוף, ורישתו את האותות ואת אזורי הכיסוי שלהם. היתה זו ההפע- לה המקיפה הראשונה של מערכות מודיעין אלקטרוני אויריות בזירה, והתוצאות היו משביעות רצון. המצ- רים לא הפעילו את כל התחנות בימי שיגרה. חלק מתחנות המכ״ם ומערכות השליטה אוישו על ידי אנשי אבטחה ונכנסו לפעולה רק בימי חירום. מוחו הקודח של סברון העלה רעיון נוסף כדי לצבור מודיעין מעמיק יותר: הוא הציע לערוך תרגיל אוירי בקרבת הגבול בסיני, כדי לגרות את המצרים, ואף לגרום להם להזניק את מטוסי הקרב שחנו בסיגי ובאי־ זור התעלה. מעקב אחרי זמני התגובה היה מאפשר לעמור על היכולת המבצעית של מערכת הבקרה המצ- רית, ואילו רישום עוצמת השידור של המכ״ם ואזורי הכיסוי שלו על ירי תחנות קליטה ומערכות כיוון)מכ׳׳ן( אויריות וקרקעיות, היה מאפשר לעמור על טווחי הגילוי והכיסוי המכ״מי. הצעתו נדחתה על הסף על ידי מפקר חיל־האויר בשל חשש מהסתבכות מרינית. הפתרון היה איסוף שיטתי של מידע מודיעיני, ונסיונות ״לעורר״ את המערכות לפעול, בשיטות אחרות. כרעם ביום בהיר שני מערכי מכ״ם עוררו בעיה מיוחרת: האחת במערך שהוצב על חוף אל־עריש, מוסוות בענפי דקלים, ונתנו כיסוי לתוך שטח ישראל ולעבר הים, ער לטווח של כשלושים קילומטר והשניה באיזור עין עאבד לחוף רומני בצפון סיני. המעיר באל־עריש כלל מערכת נאט״ו )המכונה אלה פעלו יחר: הראשונה היתה מערכת בקרה ויירוט שפעלה בטווח של ער אף יותר. לאיזור הכיסוי המכ״מי של תחנות אלה הוקרשה תשומת לב רבה, והן שקבעו, למעשה את נתיב הטיסה שנבחר: יציאה הרחק לתור הים ומשם אל עבר המטרות. תחנה אחרת שעוררה ראגה היתה תחנת המכ״ם הבריטית מסוג מרקוני כל שטח מדינת ישראל וגם עשרות קילומטרים לתור הים התיכון. הפתרון שנמצא לטווח הכיסוי של תחנה זו היה יציאה הרחק אל הים לפני הפניה דרומה לעבר המטרות. השאלה שעמרה בפני המתכננים היתה האם לפגוע בתחנות המכ׳׳ם על ירי הפצצה)עוברה העלולה להסגיר פעילות אוירית שתבוא בעקבות כך(, או לנסות ולהוציאן מכלל שימוש בשיטות אחרות. אחת משיטות אלה היתה הלוחמה האלקטרונית. ימים אלה, אמצע שנות השישים היו ימי הנערות של הלוחמה האלקטרונית. מערכות לשיבוש מכ״ם ומשר- די תקשורת הופעלו אמנם במלחמת העולם השניה בצורה מאסיבית, אולם בשנות השישים רק המעצמות הגרולות הקרישו לנושא זה תשומת לב נאותה. ראשית שנות השישים היו השנים בהן חורשה ההתענינות בנושא, במיוחר עם הכנסת טילי הקרקע־אויר מונחי המכ״ם לשימוש מבצעי. סיפר על כר אחרי המלחמה, האלוף הוד: ״אנחנו לא היינו משופעים אז ולא נהנינו מהטכנולוגיה המודרנית שיש היום. לא היו מחשבים - לא במטוסים ולא במערכות הלחימה. אבל היו לנו אמצעים פרימיטיביים שבע- זרתם יכולנו לקרוא את מה שהמכ״ם המצרי רואה. עשינו ניסויים לפני המלחמה הזו, על מנת לבחור את הנתיבים, על ידי שהטסנו מטוסים שלא ירעו מה הם עושים, ואנחנו בדקנו אם המכ״ם המצרי ׳רואה׳ או ׳לא רואה׳ אותם. ואז קבענו אותם כנתיבי חדירה ואת גובה המינימום שאנו יכולים לחרור. וזה נתן לי את האפש- רות להשיג את ההפתעה שרצינו והיינו בטוחים כי היא תהיה. ידענו שבנתיבים האלה המכ׳׳ם המצרי לא 14 רואה אותם״ מה הטווח האמיתי של אורגן חמוש? הצוות ערד גם בחינה מעמיקה של יכולת חיל־האויר הישראלי: מספר המטוסים בסר׳׳כ, יכולת הנשיאה 15 שלהם, הטווחים האמיתיים שיכלו לעבור בסוגי חימוש וכמויות רלק שונות מטוסים מוגבלים מטבע תכנונם לביצועי טווח/מטען מסוימים. לשם השלמת המשימה כבטחון יש צורר להבטיח שוליים רחבים ככל האפשר של דלק, ויחר עם כך להגדיל במירת האפשר את מטענם המבצעי. כילוי הדלק יורד, כירוע, ככל שגובה הטיסה עולה, אולם טיסה בגובה רב חושפת את המטוסים למערכות מטוסי דקוטה וסטרטוקרוייזר יצאו לבחון את מערכות המכ״ם תכנית ״מוקד״ המכ׳׳ם ועלולה להסגיר את המבצע עור לפני שהחל. היה ברור כי המטוסים יצטרכו לטוס בגובה נמוך ככל האפשר, כרי לחמוק מהקרניים הבולשות של המכ״ם. אנשי המבצעים חילקו את הטווחים לבסיסים הערביים ל״מעגלי טווחים״: היו בהם המעגל הקרוב, הבינוני והרחוק. הם בחנו את ביצועי המטוסים מחדש, ולא סמכו על ספרי המטוס המקוריים ונתוני היצרן. לאחר שהוחלט כי מטוסי חיל־האויר יצאו למטרות בגובה נמוך, כדי לחמוק ממערכות המכ״ם, נבנתה מחדש ״מעט־ פת הביצועים״ שלהם וטבלאות מרחקי ההמראה, טווח/מטען, בגבהים בהם נועדו לטוס אל המטרה, מעל פני המים ובתנאי האקלים החמים של האיזור. מירז׳ צוות מיוחד מונה להתמודד עם הבעיה. זוגות ורביעיות של מטוסי קרב יצאו לגיחות בגובה נמוך, כשהם נושאים מטעני חימוש שונים - פצצות, רקטות, וללא מטענים כלל, כדי לבחון את כילוי הדלק שלהם, את מהירותם ואת יכולת הטייסים לשלוט בהם בתצורות השונות. ״המירז׳ למשל״, אומר רפי סברון, ״בחנו כיצד יטוס מטוס שנושא שתי פצצות תים לא חשבו לתלות עליו כלל פצצות״. חלק מן הטייסים קיבל משימות הדומות למשימות מבצעיות: טיסה לטווח מסוים, משם פנית המיקה בגובה נמוך, והטלת פצצות מעל המטרה. לאחר מכן ביצע שלושה יעפי צליפה. שולי הביטחון בכל תצורה נבחנו גם הם. לאחר שנבנתה התפיסה, הוחל בתכנית ניסויים לבחינת האמצעים. נבחנו פצצות קלות, ופצצות כברות, אלה הוטלו מגבהים שונים ועל מסלולים שנבנו במיוחד כדי לרמות את מבנה המסלולים בבסיסים אנשי16 הערביים. אפילו פצצה מיוחדת מתוצרת גרמניה, שנועדה לפוצץ בטון מזויין נרכשה לצורך כך החימוש של חיל־האויר מדדו מחרש את יכולת החדירה של פצצות בהטלה מגובה רב ומגובה נמוך, זויות ההטלה והאפקטיביות שלה ועוד. לאנשי המבצעים היה נדמה כי הם משנים סדרי בראשית, וכותבים את ספרי המטוסים מחדש. לא נותרה למעשה אבן אחת שלא נבדקה מחרש. לאט לאט הלך והתגבש המודיעין והיעדים נגרם יש לפעול. אחרוני הנתונים בפסיפס המבצעי הושלמו ונצבר מידע על כל הטייסות של חילות האויר הערביים, ועל המטוסים המצויים בבסיסים השונים. חיל־ האויר השלים את הסקת המסקנות מנהלי המבצעים של חילות האויר הערביים, את מיקומם של השדות כרעם ביום בהיר לפריסת חירום, השרות המשניים ועור. לכל בעיה הוכנה תשובה מדוקדקת. תיקי המירע והמטרות הלכו ותפחו - לכל בסים ערבי הוכן תיק נתונים, הכולל מפה מדויקת, תצ׳׳א, נתונים טכניים על המסלולים והחומרים מהם נבנו, זיהוי מדויק של כל מבנה ומתקן בבסיס ובסביבתו הקרובה. ויצמן דוחה אז הציקלון באופן טבעי המשיך חיל־האויר לבחון את תוכניות הרכש וההצטיידות שלו מתקופה לתקופה. באמצע שנות השישים נערכה בחינה של הדרישות לרכש מטוסי קרב מתקדמים יותר. תוצאות הבחינה של אנשי המבצעים, אשר קבעו כ׳ העליונות האוירית תושג על ירי פעולה התקפית, סתרו לכאורה את תכניות הרכש שהכינה מפקדת חיל־האויר. התפיסה המבצעית של עזר ויצמן דגלה ב״השגת עליונות אוירית בשמי קהיר״ ובהשמדת חילות האויר על הקרקע. והמשמעות היתה ברורה: כדי להשמיר את חילות האויר הערביים יש צורך ביותר מטוסי תקיפה ובפחות מטוסי יירוט. אך המפקד התכוון לרכוש מטוסי מירז׳ שהצטיינו כמטוסי יירוט דווקא. כאן נתגלתה בעיה מהותית: ״אם החיל מתכנן לנצח במלחמה על ירי תקיפת שדות התעופה הערביים, יש לצייד אותו במטוסי תקיפה ולא במטוסי יירוט" אמרו אנשי המבצעים. בבחינה שנערכה בשנת 17 צוות מקצועי את הדרישות לרכישת מטוסי קרב עבור החיל באחת התכניות שהוגשו על ידי אויר מהדורה ישראלית של המירז׳- דאסו ״בדק״, מפציץ טקטי דו־מנועי מתוצרת בריטניה שהופעל באותה תקופה על ירי הזרוע האוירית- בלקבדן בוקניד, של הצי המלכותי הבריטי. דגם משופר של הווטור שהוצע על ידי צוות של ענף אויר- ״ציקלון׳, מטוס רו־מנועי בעל כנף משוכה לאחור, שהיה בבחינה שלF-2דגם של הראסו מירז׳- דאסו ״אשמדאי", ראסו. רגם חר־מנועי של מטוס תקיפה טקטי בעל כנף משוכה לאחור שנבחן על ידי דאסו.- דאסו מיתי יואש צידון)צ׳אטו( מחבר הדו״חות ומי שעמד בראש הצוותים שבחנו את המטוסים, המליץ על פיתוח ה״ציקלון" שהיה, כאמור, פיתוח של הווטור חביבו, אותו אף ניתן היה לייצר בישראל באישור סיר אויאסי־ ון. עזר ויצמן דחה את ההצעה כלא מעשית. בספרו"לך שמים לך ארץ״ הוא כתב על כך: ״בשלב מסוים הגה י. אחד ממפקרי הטייסות, שתרם תרומה מצויינת לחיל־האויר, בפרט בנושא אל־ראות, רעיון לשפר את הוו־ טור באופן מהפכני. הוא טען כי הווטור הוא מטוס מצוין ואפשר לחזקו ולשפרו ולהעניק לו כושר מבצעי משובח בנושא התקיפה. נאלצתי להסיר את התוכנית מסדר יומנו: החישוב הוכיח כי מחירו של ״צעצוע" כזה ינוע בין שניים וחצי לשלושה מיליון דולר - סכום עתק בימים ההם. אף לא הייתי בטוח, שמטוס כזה אמנם 18 יצדיק את ההוצאה הגדולה״ לפחות בנושא המחיר צדק עזר: זמן קצר לאחר מכן ניתן היה לקבל 2000 רפי סברון ואנשי צוותו המליצו לרכוש מספר רב יותר של מטוסי ווטור, גם על חשבון מטוסי המירז׳ היק רים ובעלי כושר הנשיאה המועט יחסית. המלצה זו נדחתה בזעם על ידי מפקד חיל־האויר: ויצמן ניהל אותה עת מלחמה מול ״הירוקים״ על רכישת המירז׳ ולא היה מוכן לשמוע כל טיעונים נגד הרכישה מצד אנשיו במפקרה. ״הביקורת שלנו היתה מוצדקת" אומר היום סברון. "היינו צריכים שלוש טייסות של מטוסי ווטור ולא מטוסי מירז׳ - זו היתה שגיאה מבחינה זו. בסופו של דבר מבצע ״מוקד״ היה עלול להכשל בגלל מיעוט אמצעי חימוש!״. תוכנית ״מוקד״ הוכנה, איפא, על סמך מצאי המטוסים, ועורכנה מפעם לפעם עם השינוים בסד״כ חיל־האויר הישראלי ובמצב בחילות האויר הערביים. בשל החסרון במטוסים מתאימים היה צורך לפתח תכנית מבצעית, תמית ׳׳מוקד״ על סמך המצאי ונתוני המטוסים הקיימים. היל־האויר יצא למעשה למלחמת ששת הימים, כאשר ברשותו ערב רב של מטוסים, חלקם מטוסי יירוט שכמות החימוש שנשאו לא היתה משמעותית, וגם כמות הרלק במיכליהם היתה מועטה יחסית*. משמילא עזר ויצמן את שאיפתו לרכוש את מטוסי המירז׳ בצרפת, נפתה פתח חדש לרכש מטוסים בארה״ב. ואכן, לאחר השלמת תוכנית הרכש של מטוסי המירז׳, נערכה בחינה נוספת של צורכי חיל־האויר, והושם רגש על רכש מטוסי תקיפה בעלי כושר נשיאה גבוה יותר. שני המטוסים הבאים אותם יבקש לרכוש חיל־ האויר, הסקייהוק והמירז׳ קד״ יצאה לדרך. תוכניות הדדכה לתקיפה בניית תכנית המבצעית המרכזית של חיל־האויר, הציבה מעתה ״סרגל יעדים״ לכל יחידות החיל. מערך ההדרכה שם דגש רב על דיוק בתקיפת מטרות קרקעיות, על ניווט וזיהוי מטרות מגובה נמוך, על רמת מקלענות גבוהה יותר מול מטרות מזדמנות. במקביל לבחינת יכולת המטוסים, שונו מערכי ההדרכה של הטייסות לאימונים. מחלקת המבצעים בנתה כרי למנוע את חשיפת תכנית"מו-19 מערכי אימון שהיו העתק של משימות ״מוקה״ עבור הטייסות השונות קד״, נערכו כל טיסות האימון של מטוסי חיל־האויר בצורה אקראית, ומעולם לא יצאו לדרך יותר ממבנה בסיסי אהד, שכלל ארבעה מטוסים לכל היותר. הטייסים אומנו שוב ושוב לטוס בגובה נמוך בטיסות מעל פני המים. במרחבי הנגב נבנה ״שרה תעופה״ על מסלוליו, מוסכיו ורחבות המטוסים שלו, וכל מבנה של מטוסי תקיפה ירד דרומה כדי להתאמן בתקיפה מגובה נמוך. בחלק גרול מן הטייסות נבנו דגמים מרויקים של השדות נגדם נועדו לפעול, וכל טייס ירע והכיר את המטרה שלו גם בעיניים עצומות. גם מפקרי הבסיסים ומערך השליטה תורגלו פעם אחר פעם. טייסות התקיפה פעלו בלוח זמנים מדויק ב״ימי קרב" תקופתיים - כל מפקר מבנה קיבל מעטפה ובה השרה המיוער לו, הנתיב המתורגל אליו, כולל לוח זמנים מרויק, ליציאה למטוס, להנעה, עליה למסלול ואחרי מי הוא ממריא וזמן ההמראה במדויק. כך תרגלו הטייסים את משימותיהם, תוך כרי לחימה ושמירה על בטחון שוטף. הדרישות לא היו מקובלות: טייסי חיל־האויר נדרשו עם היציאה מן הדת״קים לשמור על רממת אלחוט מוחל־ טת. כל המכשירים הקורנים היו כבויים ער עשר רקות לפני הזמ״מ. מפקרות הבסיסים הכינו תכניות לטי־ פול במטוסים ברממת אלחוט מוחלטת. ״בנתיבים בהם טסנו״, סיפר לאחר המלחמה עמוס עמיר)מוביל בכיר 20 בטייסת מטוסי התקיפה של חיל־האויר לא היו מצוידים באותם ימים במערכות ניווט משוכללות. כל טייס ניווט וטס כמו במלחמת העולם השניה- כיוון, זמן, וטיסה במהירות קבועה וירועה. סרט ירי של סמב״ד - הטייסים שיפרו את יכולת הקליעה66 כרעם ביום בהיר רפי סבתן, כנווט עמר על בעיה אחרת: כיצר להבטיח שאכן כל המבנים יאתרו את נקורת הפניה הדמיונית שלו בלב ים, ויגיעו אליה בזמן ונכון? הוא הורה להגביר את אימוני הטייסים בניווט מדויק בגובה נמוך ביו־ תר, שחייב דיוק מירבי בהטסה ומשמעת עצמית רבה. ״טיסה חישובית״ קראו לכר בז׳רגון חיל־האויר. לוח זמנים שני גורמים חשובים איפיינו את תכנית המבצע: שמירה על הפתעה מוחלטת והצורר בהיחשפות מאוחרת - ובו־זמנית - לכל מערכות ההתרעה של מדינות ערב. זאת כרי למנוע מתן התרעה מבסיס מותקף אחר למשנ- הו שטרם נפגע. למעשה שעת ה״ש״ של תוכנית ״מוקד״ לא היתה הזמ״מ - הזמן מעל המטרה, אלא השעה בה התגלו מטוסי חיל־האויר למערך המצרי במקום מסוים. מבנים לשרות הנמצאים עמוק בתור מצרים קיבלו זמ״מ מאוחר יותר היות והיו עלולים להיחשף למערכות למכ״ם בשעה היעורה. רביעייה שהזמ״מ שלה מעל אינשאס היה אם ייקבע הזמ״מ ל־ שיגיע לאבו סואר מכיוון הים, למרות שהאחר יהיה כבר מעל מטרתו ואילו השני נמצא עדיין מרחק של עשר דקות ממנה. היחשפות בו זמנית חייבה תזמון מרויק של מבני המטוסים, שיצאו מארבעת הבסיסים המבצעיים של חיל־ האויר - רמת דוד בצפון, לוד, תל נוף וחצור במרכז ודרום הארץ. כאן הגיע לירי ביטוי הניסיון שצבר רפי סברון בתיאום מטסי חיל־האויר. המטוסים נועדו לנוע במספר נתיבים - חלקם התכנסו מעל הים, אחרים טסו ישירות מעל סיני ובמקומות מסוימים התכנסו לשרשרת ארוכה של מבנים. בנקורות ״יציאת כיוון״ הם נוערו להתפצל כמניפה - כל מבנה ליעדו. גיבוש תכנית ״מוקד״ חוברת רקה בת סיכום ראשוני של העכורה המסועפת שנעשתה על ידי מחלקת המבצעים. בחוברת, העטופה בקרטון כחול 21 ומסווגת כ״סודי ביותר״ פורטה תכנית האב לתקיפת שרות התעופה הערביים בשנת שדות התעופה של מדינות ערב, במקרה של פרוץ מלחמה. פרקי החוברת כללו מבוא, רקע, השיטה ועוד. פקודת ״מוקד״ הקיפה את אפשרויות הלחימה הבאות: נגר מצרים בלבד תוכנית אי־ נגר סוריה בלבד תוכנית ב׳־ נגד מצרים וסוריה או מצרים, סוריה וירדן תוכנית גי־ כמו כן נגד לבנון ועיראק בנוסף לנ״ל. המשימה: א. לשתק את חיל האויר של האויב על ירי פגיעה במסלוליו והשמדת מירב המטוסים על הקרקע, תוך הגנת שמי המרינה וביצוע יתר משימות החיל על פי התפתחות המלחמה. ב. רגש יושם על האויב העיקרי - מצרים. ג. בשרות האויב יותקפו מסלולים, מסלולי הסעה מקבילים ומטוסים על הקרקע. מעיר ההגנה של האויב יותקף, כמשימה משנית, בהתאם למידת הפרעתו לביצוע המשימה הראשונית. ד. לאחר המטוס הראשון תמשך התקיפה בקצב מירבי על סמך ריווח תוצאות מהאויר ועל פי הוראת המשל״ט. ה. מטוסי צילום ווטור ושחק ישולבו בתוך המבנים התוקפים ויצלמו את תוצאות הפגיעה במסלולים ו. מערד ההגנה האוירית ייפרס ויעמור בכוננות הגבוהה ביותר ז. תיעשנה הכנות לספיגה ח. תבוצענה ההכנות לביצוע יתר משימות חיל־ האויר ט. מילואי חיל־האויר ייקראו לשרות. מערך "סרן״ ייפרוס במלואו. י. שעת ה־ש־ תיבחן ענינית לקראת ביצוע יא. במקרה של הידרדרות תיתכן שעת ה־ש־ בכל אחת משעות היממה יב. הפעלת המבצע תעשה על פי פקודה מהמשל״ט הפעל ״מוקד״ תוכנית.... שעת ה־ש־ פקודה זו תהיה מלווה עם כניסה אוטומטית למצב כוננות ג׳ והפעלת ״סדן״. אם מצב כוננות זה לא הוכרז לפני כן. סודה הגדול של החוברת לא היה, עם כך, בעמודיה הראשונים, אלא בששת הנספחים עבי הכרס אשר היו צמודים לה. היה שם נספח ״מודיעין", ״היער־ כות לוגיסטית״ למלחמה, ״כוחות ומשימות״ שבאו־ פן טבעי היה הנספח העיקרי והגדול, ״נתיבי הטי- סה״, ״נהלי קשר״ ו״ביטחון שדה״. בכל אחר מהם פורטה משימתה של כל כנף ובסיס בשעת קבלת הפקודה. הבסיסים היו אמורים לתכנן את פירוט היציאה למשימות לכל טייסת ומבנה, לתאם את שעות ההמראה ועור. בניית הפקודה בצורה מודול- רית איפשרה לעדכן את כל הנתונים בתוך זמן קצר, על ידי כל אחד מן הגורמים אשר היו מופקדים עליה - המודיעין עדכן את הנתונים והמטרות, ענף מבצעים את טבלת ״כוחות ומשימות״, ענף ציוד את מצאי המטו- סים, מצב הדלק והחימוש וכיוצא בזה. ״הטיוטה הוצגה בקיץ כאשר הובאה התכנית למפקד חיל־האויר היו לעזר ויצמן שלוש הערות: הוא אסר, כאמור, על שימוש בפצ- צות השהייה אותן שילב סברון במספר מדוד בכל קבוצה של פצצות רגילות. עזר גם ביטל את הפצצת שדה אל מזה ליד קהיר, שם חנו שתי טייסות מסוקי מיל ממריאים עם חיילים ומתפזרים על פני סיני ומצרים" מסביר סברון, ״רביעייה אחת היתה מספיקה לחסל עשרות מסוקים על הקרקע״. עזר ויצמן לא יחס חשיבות למסוקים - "צריך להרוג מפציצים ומטוסי קרב״ הוא אמר. הנקודה השלישית היתה שעת הביצוע. שעת השי תבחן לקראת ביצוע גורמים רבים משפיעים על בחירת שעת התקיפה. הגורם הראשון במעלה הוא מזג האויר. אזורי מצרים השו- נים, מכוסים בשעות הבוקר המוקרמות, למעשה ער השעה המקומית ההתאיידות מן הדלתא. שעות אלה אינן טובות, כמובן, לניווט ולא ניתן אז לזהות פרטי נוף הנדרשים לזי- הוי והתמצאות. היה איפה צורך לאחר את השעה ער שיתפזר הערפל הסמיך. כמו כן לא היה ידוע מתי תבוצע 22 המתקפה - בחורף או בקיץ אנשי המבצעים ומפקדים אחרים שהיו מעורבים בהכנת פקודת המשימה עמדו על כך שהפעולה תבוצע עם אור ראשון. אולם גם במדינות ערב היו ערוכים לאפשרות של בחירה בשעה קלאסית מעין זו. בשל כך הם 67 מפקדיז וז>י האזיו • נוחלקח מבצע ״מוקד פקודת אב שער פקודת ״מוקד״ במתכונתו האחרונה. הפקודה שונתה מספר פעמים ערב המלחמה כרעם ביום בהיר הוציאו פטרול עם שחר - שניים או שלושה מבנים של מטוסי מיג ואיזור קהיר. מבנה מסוג זה היה עלול לגלות את המטוסים בדרכם ולהכשיל את כל המבצע. יאק העדיף את שעת אחר הצהריים כרי שניתן יהיה להשלים את התקיפה ולהכנס לחושך, שימנע תגובה של חילות האויר הערביים שלא היו ערוכים לפעולה לילית. רפי סברון היה סבור כי אין כלל חשיבות לקביעת השעה, אם היא תיקבע קרוב לשעת הביצוע על ידי גורמי המודיעין, ומצב הכוחות המתאימים. יאק הביא את הענין בפני עזר ויצמן, מפקד חיל־האויר, ולאחר הריון חזר לסברון ואמר: ״עזר רוצה אור הביטוי המיתולוגי ״המטוסים המריאו עם שחר״, נחלת חיל־האויר הבריטי, עדיין היה נטוע חזק23 ראשון!״ בתודעתו של מפקד חיל־האויר. רפי סברון התנגד לכך נמרצות. בעקבות המחלוקת שהיחה בין חסידי התקי־ פה בבוקר, לבין אלה שלא העדיפו שעה מסוימת למבצע, הוא החליט להשאיר את השורה הזו ריקה. נרשם בה: ״שעת ה־ש־ תיבחן עניינית לקראת ביצוע״. סברון השלים את כתיבת התכנית, והתכונן לצאת ללימודי כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. בלא גינוני צניעות מיותרים הוא אמר לאנשי המבצעים: ״התכנית מאה אחוז - אל תזיזו כלום עד שאני מסיים את הלימודים!״. בקשתו של סברון לא הגיעה, ככל הנראה, לאוזניהם של סא״ל רפי הרלב ורס״ן יוסי שריג שהחליפו את יאק ואותו במחלקת המבצעים. במהלך שלושת שבועות הכוננות הם שינו וערכנו את הפקודה לא פחות מארבע פעמים. "התכנית הבסיסית היתה טובה. הם סמכו עליה והם היו אלה אשר פתחו אותה לטייסים כטייסות״ אומר סברון, ״לשמחתי הם לא קלקלו אותה״. מוטי הוד מקבל את הפיקוד עזר ויצמן, המפקד הכריזמטי של חיל־האויר, אשר יזם וקידם את תכנית ״מוקד״, פרש באפריל קוד על החיל. ״אמרו לי שהמלחמה הבא תהיה רק בשנת כמעט מתנצל, ״ואם הייתי יודע כי המלחמה עומדת בפתח - לא הייתי פורש בימים אלה״. באותם ימים עוד יכול היה מפקד בכיר לקבוע את מועד פרישתו מהתפקיד. במקומו נכנס לפקר על החיל אלוף־משנה מרדכי הוד, או מוטי פיין כפי שהיה מוכר לידיריו. ״אלוף משנה מוטי הוד יובילכם לנצחון!" הצהיר עזר ויצמן חגיגית במסדר החלפת הפיקוד בתל־נוף, ולא ידע עד כמה קרובה הנבואה הזו להתגשם. ״היתה לי כל הזמן הרגשה בבטן שהמלחמה היא בלתי נמנעת והיא , ״אך לא שיערתי עד כמה קרובה היא -כשלושה עשר חודש מאותו24 מתקרבת בקצב״ כתב עזר בזכרונותיו יום של טקס העברת הפיקוד״. בחירתו של הוד לתפקיד מפקד חיל־האויר לא היתה ברורה מאליה. ליצחק רבין, הרמטכ״ל, היתה העדפה אחרת: אל״מ גדעון אלרום. בינואר בנעשה בחיל־האויר, רצה למנות את המפקד הותיק יותר, ולאפשר להוד להמתין ולקבל את הפיקוד לאחר שאלרום יסיים את תפקידו. עזר אמר לרבין: "על גופתי המתה!״׳. "הענין מאד לא מצא חן בעיני״ סיפר לימים מוטי הוד, ״ביקשתי מרכין שיעביר את זה לאשכול. אשכול, שר הביטחון קרא לי. אמרתי לו: ׳זה לא טוב. מפקד חיל־האויר צריך להיות בגיל בו יוכל לטוס עם הטייסים שלו. ואתה דוחה את זה וזה לא מוסיף לבריאות של חיל־האויר׳. הייתי אז בן מהימים שגר בדגניה, הכיר את מוטי מילדות וניסה לשכנע אותו שיסכים לדחיה. ממשיך הוד: ״ואז הוא אומר לי: ימה יש, מה אתה ממהר? אני בגיל שלך עבדתי בבננות!״. אמרתי לו: ׳אשכול, אתה, האידיאל שלך בגיל 25 הזה, היה לעבוד בבננות. האיריאל שלי הוא לפקד על חיל־האויר!״ אשכול לא השתכנע ולא התערב ורבין המשיך להתנגד. לאחר תקופה של שנתיים נוספות בהן נשאר עזר כמפקד החיל, כשהוא ״שומר״ על התפקיד עבור מוטי הוד, הסכים הרמטכ״ל למנות את הוד למפקר חיל־69 תכנית ״מוקד״ האויר. מוטי הוד נכנס לתפ- קיד בצער מאושש ובמרץ רב. ויצמן עבר לתפקיד ראש אג׳׳מ במטכ״ל והניח לו לנהל את העניינים בדרכו שלו. מררכי פיין לא היה חובב תעופה מילדות ולא עסק בבניית טיסנים או בראיה. הוא נולד במעין חרור להוריו בני רגניה. אביו, יוסף פיין היה מהדמויות הידועות בקרב פעילי ה״הגנה״ באיזור. הקשר הראשון של מוטי הילה עם מטוסים ותעופה היה כאשר ירד, יחף ופרוע שיער, לראות את ספינות הטיס של חברת "אימפריאל איירוייז״ הברי- מוטי הוד - מפקד החיל בשתי מלחמות קריטיות- ששת הימים וההתשחבשנת . חתו הכנרת טית שנ 1945 הבריטי ועשה את שירותו כנהג במצרים ולאחר מכן באיטליה, שם שהה ער תום המלחמה. עם שחרורו הוא גויס לפעילות העליה הבלתי ליגלית ממרינה זו ואף נעצר יחד עם ערה סירני, שעמרה בראש עליה ב׳ שם. בין חדרי הכלא יכול היה מוטי הצעיר לחשוב על המשך דרכו ובחר בטיס. הוא הצטרף למוערון התעופה של מילנו, שם התגלה כ״טייס טבעי". לא חלפו אלא שעתיים של טיסות רואו עם מדריד וכבר יצא לטיסת סולו על מטוס איטלקי קטן. מוטי נשלח על ידי ״שרות אויר״ ללמוד טיסה בצ׳ביה ושם התאמן בהטסת מטוסי אימון וקרב, ואף סיים את הקורס בהצטיינות. ב־ להטיס לישראל את מטוסי הספיטפייר שנרכשו בצ׳כיה. השני היה דני שפירא. את הטיסה הם ערכו ישירות מצ׳כיה לישראל, עם חניית ביניים ביוגוסלביה. הור הצטרף לטייסת הקרב הראשונה של חיל־האויר והיה לאחר מבין ארבעת הטייסים הראשונים אשר קיבלו את כנפי הטייס שלהם בחיל־האויר הישראלי. לאחר שטס על מטוסי ספיטפייר ומוסטנג, עבר למטוסי המט- אור הסילוניים. בשנת קדש. חמש שנים לאחר מכן התמנה לראש מחלקת אויר ובאפריל מוטי הור היה אלוף־משנה עת קיבל את הפיקוד על החיל - באותם ימים נבחן כל מפקד בתפקידו לפני שזכה לדרגת האלוף התקנית והנכספת. הוא התגלה בתור זמן קצר כמפקד מזן חרש. ״מוטי הוא אדם פשוט שאהב דברים פשוטים״ אמר עליו רפי ״היה לו שכל בריא ויכולת מופלאה להבחין בין עיקר לטפל". ואכן26 הרלב, ראש ענף מבצעים במלחמה הוא דרשלהציג בפניו תכניות ומבצעים בצורה פשוטה, ללא הרבה מורכבויות ורחה מעל פניו כל מסמך שהיה מתפלסף, או טכני מרי. אחר הנושאים הראשונים שהובאו לבחינתו המחודשת היה פקודת ׳׳מוקה״. *הוזירים של מוסי הוד״ במהלך החודשים הבאים, חזר רפי סברון למפקרת חיל־האויר כרי עסוק בתוכניות אחרות של מחלקת המבצ- עים. שלושה אנשים המשיכו לטפל ולערכן את התוכנית: סא״ל רפי הרלב ראש ענף כרעם ביום בהיר ברקת ראש ענף בני פלד כינה אותם: ״הוזירים של מוטי הוד״. רפי הרלב היה ראש מבצעים. צנום, מתולתל שיער, בלט הרלב כאיש קשוח, תובעני, אשר ירע מה הוא רוצה בדיוק ודרש לקבל תוצאות. הרלב היה מראשוני טייסי הסילון של חיל־האויר הישראלי. עד לקבלת תפקיד המטה בשנת קרב. היו אלה טייסת האורגן בחצור, טייסת מיסטרים בתל נוף וטייסת המירז׳ים באותו בסיס אותה הקים מחדש, לאחר שמסרה את מטוסי הווטור שלה לטייסת הצפונית. הוא יצא לאחר מכן ללימודים במכללה לפי- קוד ומטה וקיבל את תפקיד ראש ענף אויר בעור עזר ויצמן היה מפקד חיל־האויר. הרלב הכיר היטב את פקודת ״מוקד״ שהיה מופקר עתה על ביצועה. הוא העריך את עבודת קודמיו: ״סברון היה אדם מאד מוכשר ועשה עבורה מצרעת״ אומר הרלב. שמואל כסלו, ראש ענף אויר קורס נווטים באוגוסט הספר לנווטים. במלחמת קדש היה נווט בטייסת המוס־ קיטו ולאחר מכן עבר לווטורים כאשר החליפה הטייסת את מטוסיה לאחר המלחמה. משסיים את תפקירו הגיע לאויר־ בעקרון ובשנת בח״א בתקופתו עבר חיל־האויר מהפך בתחום השליטה והבקרה עם רכישת ציור המכ״ם החדש והקמת שני מערכי הבקרה- צפון ודרום, יחד עם מערכת בקרה ניירת לזירה המזרחית. עם כך המערכות היו עדיין בתקופת הקליטה שלהן והדבר נתגלה ביתר שאת בזמן המלחמה. לאחר ששת הימים עברה מערכת השליטה והבקרה שינויים מפליגים. סא״ל ישעיהו ברקת, היה ראש אויר רות, היה רמות מיוחדת במינה בקרב קציני מפקדת חיל־האויר. הוא נולד בשנת חדשים הוא עלה עם הוריו לישראל וגר בשכונת גנים ולאחר מכן בתל־אביב. משפחתו היתה מעורבת מאד בפעילות מחתרתית נגד הבריטים - אביו ואחותו היו פעילים בהגנה, גיסו היה איש לח״י. לימים הוא נעשה המקשר בין שני הגופים, בשמו המחתרתי ״פגניני״. בגלל לימודי הכינור שלמד. ישעיה למד במכס פיין מכונאות מטוסים, ובגיל קורס טיס מספר * לאחר מלחמת ששת הימים נתמנה הרלב לעוזר ראש להק אויר למבצעים כמינוי זמני בדרגת אל"מ ובשנת ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון בבירת ארח״ב. בסוף מלחמת ההתשה קיבל הרלב את הפיקוד על חצור ובאפריל תפקיר אותו מילא גם במלחמת יום הכיפורים. ״הייתי אז צעיר וחסר נסיון״ הוא אמר שנים אחר כך. בכל אותן שנים טס על מטוסי הפנטום בטייסת ״האחת״ שפעלה מחצור, הבסיס עליו פיקד. בקיץ למשר השנתיים הבאות וסיים את שרוחו בשנת סא״ל רפי הילב, ראש ענף מבצעים- היה ממונה עתה על עדכון הפקודה והתאמתה תכנית ׳׳מוקד״71 אנשי השליטה והבקרה- שמול כסלו)במרכז( עם מנחם זהבי מפקד הבקרה הדרומית ויצחק ברקן מפקד הבקרה הצפונית במלחמת ששת הימים המרינה וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. שלוש שנים אחר כך, לאחר שחזר מלימודיו, החליט מפקד חיל־האויר, עזר ויצמן, להחליף את קצין המודיעין שלו בקצין מאופי חרש. הוא בחר בישעיהו ברקת, אותו הכיר בבסיס בחצור ומינה אותו לראש ענף אויר מן', תמיר היה לי מה להגיד״ אומר ברקת.״ ברקת היה אדם חקרן, סקרן ותובעני. ״כאשר קיבלתי את האחריות על מוריעין חיל־האויר, זה היה ענף קטן ועלוב במפקדת חיל־האויר, תחת ראש מחלקת אויר. הייתי רב־סרן, יילד בן ראש הענף, ראיתי חדר קטן מלא כספות מפלרה. חששתי שהרצפה תתמוטט! ׳מי צריך כספות כאלה 28 בחדר הזה?״ שאלתי״ מיה לאחר מכן אסף את ראשי הענף לחדרו. ״מה טס עכשיו בחיל־האויר המצרי?״ הוא שאל את הקצינים המופתעים. הם הבטיחו לתת לו תשובה אחרי הצהריים, לאחר שיפענתו את תרשומות ההאזנות של אותו יום. זה לא סיפק אותו. הוא רצה תשובה מיידית. ברקת ידע בריוק מה הוא דורש מאנשי הענף שלו: הוא רצה לרעת הכל על חילות האויר הערביים. "המודיעין יעבור מעכשיו להם. ״אני רוצה לרעת מה קורה לכל מטוס בחיל־האויר המצרי, עוד לפני שמפקד הטייסת שלו יודע על כך - לפני שמפקר חיל־האויר המצרי יורע על כך!״. הדרישה של ברקת התקבלה בהפתעה מצר היושבים בחדר. ״לא היו לנו כלים לרעת מה קורה אצל חילות האויר הערביים. לכן החלטנו להשקיע הכל בתחום הזה" הוא סיפר. מאותו יום השתנו דברים באויר מת ההתשה ב־ ישעיהו ברקת- סקרן ואוהב לשאול שאלות כרעם ביום בהיר עין של חיל־האויר שלנו מעמד מן השורה הראשונה בעיני ׳הבורסה המו- דיעינית הבינלאומית׳ כפי שמקובל לקרוא לענין המסתורי הזה״ מספר ברקת. על תקופת ההמתנה הוא סיפר: ״ואז באה תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים. זו היתה מן התקופות הקשות בחיי. פתאום נתגלו לי כל כך הרבה רפי רוח וקטני אמונה. לא ידעתי שבעם כל כך קטן יכולים להיות כל כך הרבה מן הסוג הזה. אחרי המלחמה נתרבו, כמובן, בשי- עור עצום המנצחים, המצליחים הגי- בורים. עוד תבוא השעה לספר כמה מאמצים השקעתי לשכנע מפקדים צבאיים ומנהיגים אזרחיים בכוחנו להכות את הצבאות הערביים שוק על ״״ יךך ענף תכנית"מוקד" שהיתה מוכרת למוטי ראש מחלקת אויר, היתה עדיין בשלב ההוכחה והבחינה. במפקדת החיל הוחלט לבדוק אותה בעזרת סימולציה ידנית )מחשבים לא היו אז בשימוש אלא במכוני מחקר גדולים( על ידי ענף שליטה ובקרה. הסימולציה נועדה לגלות את נקורות התורפה של ״מוקד״, במיוחד בכל הקשור להי- ערכות וללוחות הזמנים. באופן פרטני ביקשו הבורקים לאתר את המבנים אשר יתגלו לפני שאר המבנים ולטפל בהם. "הסתבר כי בנתיב ללוקסור שהיה אז במטס הראשון, מתגלה המבנה חמש דקות לפני נתיבים אחרים״ נזכר סברון. בעקבות כך נערכו שינויים והתאמות נוספות. ביקורתי יותר היה ענף קבע. בדו״ח שהוצא בסוף שנת אבירות, טעויות וכדומה, כלומר בתנאים טובים בהרבה מהמשוער, אזי: 1 2 חון של לפחות ב״מוקר״. צ׳אטו גם לא היה מוכן לקבל את ההערכה לגבי ״זמן ההתאוששות" של הפיקוד המצרי לאחר המהלומה הרא- שונה. להערכה זו היתה חשיבות קריטית: על פי הערכת ״זמן ההתאוששות״ נקבע מוער הפעלתו של המטס השני ואלה שאחריו. תוצאות סימולציה ממוחשבת זו ירדו על רפי סברון כמקלחת של צוננין. ״הם נתנו לה רק 30 לעומת גם רפי הרלב לא אהב את הניתוחים של אויר הייתי דורש לדעת אם יש סיכוי של גים הפתעה ומזג האויר מאפשר לפגוע במטרות - זה 31 ומזג האויר לא מאפשר לנו, הייתי אומר שהתכנית היא כשלון״ בעוד עזר ויצמן היה חלוק מזה שנים על ״אנשי הקוסינוס״, ומסקנותיהם התקבלו אצלו במשיכת כתף מסוי־ אודמ בגובה הדיונות- האם יצליחו הטייסים להגיע למטרותיחסז אורגן כסוף גת, הנה עתה נכנס מפקד חדש לתפקיד. ומוטי, כאמור, לא אהב רבדים מסובכים מדי. ״צ׳אטו״ ביקש לזמן דיון אצל מוטי הוד. הצעתו היתה ברורה וחרה: לגנוז את תוכנית ״מוקד״. אבל כאן נתקל בהתנגדות על הסף: תכנית ״מוקד״ היתה תכנית פשוטה ומפקד חיל־האויר החדש אהב תכניות פשוטות. לאחר שאנשי המבצעים הציגו את התכנית בפירוט, ונשמעו הטיעונים בעד ונגר, סיכם מוטי הור את הדיון. הוא פנה לצ׳אטו ואמר: ״בוא נרוץ על זה!״. מרגע שהתכנית אושרה מחרש על ידי המפקד החדש, היא היתה קו ההתיחסות של הטייסות. תכנית ״מוקד״ היתה מעתה תכנית מלכדת לכל הגורמים בחיל־האויר - טייסות מבצעיות כמו גורמי מפקדה. למרות שבראשית ימיה היא היתה ידועה רק לשותפי סוד מעטים, מפקדי הבסיסים והכנפות ומפקדי הטייסות, היא חילחלה לעט לאט לתודעת הטייסים, אשר שמו לפתע לב כי הם מתאמנים במתארי פעולה מאד מסוימים, יוצאים למרחקים בעלי משמעות לזירה המזרח־תיכונית, ותוקפים שרות תעופה מזוהים. ענף ההדרכה בפיקודו של שעייה גזית הוציא מערכים מיוחדים לתקיפת שדות תעופה ולהטלה מדויקת של פצצות בנקודות מסוימות, שכונו ״יעדים״, על מסלולים שצוירו על חולות המטווחים בנגב. ״ימי הקרב״ כללו מעתה טיסות, גיחות ניווט ותקיפה במתארים דומים למשימות המיוחדות לכל טייסת וטייסת. לכל טייסת נקבעו מספר שדות תעופה ספציפיים אותם למדו ועל תקיפתם התאמנו. היה זה שינוי קיצוני במאפ- ייני הגיחות שביצעו עד אותה עת טייסי הקרב. כל הטייסות, כולל אלה של האורגן, המיסטר והווטור, אשר היו אותה עת טייסות תקיפה מובהקות, התאמ- נו עד לפרסום תכנית ״מוקד״ בעיקר בקרבות אויר וזנחו את משימות התקיפה. לפתע החלו להציב בחדרי התדריכים ״לוח פגיעות״ במקום ״לוח הפלות״ או בצירו. ״הטייסות מצאו משהו להיאחז בו, והטייסים ידעו כי יש סיבות מדוע ולמה הן מתאמנות כך ולא אחרת" אומר סברון. ״התוכנית היתה מבוססת על מודיעין מאד מדויק ועמוק״ אומר בני פלד, מפקד כנף הערות: עם השלמת הטיוטה הראשונה לתכנית התקיפה גדולה, חשב רפי סברו לכנות אותה בשם"תומר" על שם בנו הבכור אשר נולד זמן לא רב לפני כן. "אשתי לא הסכימה" אומר סברון, "היא אמרה: מלחמה זה מלחמה וזה תינוק חמוד ומה אתה מערבב ביניהם". לאחר זמן מה הציע לו אחר ממפקדי המדורים לקרוא לה "מוקד"־ שהרי זה יהיה מעתה מוקד הפעילות של חיל־האויר. כרעם ביום בהיר ״ועשינו כדי לשתול את הידע כטייסות חיל־האויד יום יום, כמו שלומדים איך לשדוד בנק. הייתי יכול להעיר כל אחד מן הטייסים והוא היה מדקלם את המטרות שלו. עשינו רגמים תלת־מימדיים של כל השדות. 32 בנינו שדה מיוחד שעליו כל חיל־האויר התאמן״ אנשי המודיעין בכל טייסת ובסיס עדכנו את מעטפות המבצע - כולל תצ״א)תצלומי אויר(, מפות הנתיבים לכל מטרה. אויר במקרי חירום, רפי קשר ונהלי דיווח תוצאות ועוד. מפקרי הבסיסים תרגלו את נהלי ״השליטה בדממה״ על המטוסים בעזרת טלפון קוי ומפעילי שלטים, בזמן שהמטוסים ינועו מן הדת״קים לעבר המסלולים ואת תיאום זמני ההמראות. נרמה כי כולם התרכזו בתכנית והתמקדו בה. למרות שהתכנית נחתמה ופורסמה, נותרה תכנית ״מוקד״ כתכנית חיה, שעורכה לעתים קרובות לפי השינ- ויים בזירה. אחד הבולטים בהם נערך בשנת שדה תעופה חדש, ביר תמרה, בסיני. לבעיה זו נמצא פתרון מיידי: שנה לפני כן נפתחה טייסת אורגן חדשה, טייסת ״מוקד קטן״ נגד סוריה המבחן הראשון של תכנית ״מוקד״ היה למעשה עור לפני מלחמת ששת הימים. ב־ בות התקריות נגד הצבא הסורי, אשר תקף מוצבים ויישובים ישראלים באצבע הגליל, עלתה האפשרות כי התקריות המקומיות יתרחבו למלחמה כוללת, ויהיה צורך להשמיד את חיל־האויר הסורי בבסיסיו. באותו יום נערך חיל־האויר לתקיפת שדות התעופה של סוריה, וטייסות החייל קיבלו טבלת ״כוחות ומשי- מות״ מעודכנת על פי תכנית ״מוקד״ בה פורטו המשימה, המטרות, מספר המטוסים, החימוש, הדלק והזמ״מ כל מטוסי חיל־האויר היו ערוכים לתקיפה, הטייסים למדו את המטרות ואנשי החימוש הכינו33 לכל מבנה את הפצצות והמרעומים בהתאם לפקודת"מוקד״. המתיחות והכוננות נמשכו יומיים. לאחר מספר ימים בהם התנהלו קרבות אויר והסורים איבדו מספר מטו- סים, שככה המתיחות. ב־ תקיפה תוך הפעם הבאה בה חיל־האויר ישלוף את פקודת ״מוקד" מהכספות תהיה במלחמת ששת הימים. 11 הוד נכנס לתפקידו בתקופה הסוערת של תקריות רבות בגבול סוריה אשר כונו לימים ״המלחמה על המים״ התנגשויות אויריות ותקיפות של מטוסים נערכו אחת למספר ימים. שלא כמו עזר ויצמן שהיה מעורב עמוקות בכל פעילות, הוד אהב להעניק סמכויות ובטח בפקוריו. טייסים שהשתתפו בפעילות האוירית ובקרבות האויר העירו כי עזר היה בולם את הפעילות המבצעית או את הקר- בות מחשש להסתבכויות פוליטיות או מבצעיות. למוטי הוד לא היו עכבות מסוג זה. הוא הבין לרוחם האי־ נדבידואליסטית של טייסי הקרב ולאופי הקרב האוירי- הוא נתן לטייסיו יד חופשית לנהל את הקרב. היה 34 למוטי רק מחסום אחד: המחסום המבצעי אנשי המבצעים מספרים כי מוטי עקב בצמידות אחר הטייסים שנשלחו לקרב וידע על כישוריהם - אם לא היה בטוח במוביל רביעיה או בבני הזוג, הוא לא הזניק אותם לאויר, או הורה להם לחזור הביתה. על המצט- יינים הוא סמך כאשר ניהלו את הקרב: את הההחלטות והשיקולים הטקטיים במרחב האוירי הוא הותיר להם בצורה חופשית כמעט. הוא גם ידע כמה זמן יוכלו טייסיו לנהל את קרב האויר, ומיד עם פתיחתו קבע ״זמן פעילות סביר״ ולחץ על שעון עצר. רק לאחר שמחוגי ה״סטופר״ התקרבו למגבלה שקבע - בדרך כלל כמות הדלק לחזרה בטוחה לנחיתה - הוא הורה להפסיק את הפעילות ולחזור הביתה. כל חיל־אויר נמדד בתודעה הציבורית על פי קנה מידה אחר: ״מבחן הניצחון״ - בשפה האוירית קראו לו: ״מבחן ההפלות" - ומוטי הוד צבר מהן בשנתו הראשונה בתפקיד מלוא חופניים.7575 כרעם ביום בוויר76 ואכן את ההישגים בקרבות אויר הוא צבר במהירות - לא פחות מ־ בתוך שנה מאז נכנס לתפקידו, במספר תקריות אויריות. הנחשון היה סרן יורם אגמון, טייס צעיר בטייסת הקרב הראשונה. לאחר סדרה של התנגשו ות אויריות חסרות תוצאות עם מטוסי מיג את ההפלה הראשונה בעולם במטוס המירז׳. ב־ בצרפת( הוא היה מספר ארבע במבנה מירז׳ים של טייסת הקרב הראשונה. בקרב אויר ממושך הוא נצמד למיג והפילו באש תותחיו. חורש לאחר מכן, ב־ סח יהודה קורן מטייסת מטוס מיג בקרב אויר המוני שהתפתח עם מטוסי חיל־האויר הירדני ב־ רן פקר מפקר טייסת ירדני. בסוף אותו חורש הופלו גם שני מטוסי מיג גם ההפלה הראשונה בעולם בטיל מונחה־מכ״ם מסוג מאטרה )ראה להלן(. היתה זו בהחלט שנה ראשונה וסוערת בתפקיד מפקר חיל־האויר. בתוך המולת קרבות האויר והתקריות של שנת רמיון בו היו מעורבים ״המוסר״ וגורמי מוריעין של חיל־האויר. ״יהלום״ נוחת בישראל מטוס המיג ביל בכל קרבות האויר במזרח התיכון במשך שנים ארוכות. המוריעין של צה״ל, כמו זה של מרינות המערב, עסק באיסוף נתונים על המטוס הרוסי המתקדם והמהיר. כל מידע נלמד והוכנס למשוואות ביצועים וגרפים, כרי לבחון את יתרונותיו ונקורות התורפה שלו. אך עזר ויצמן, מפקר חיל־האויר אותה עת, לא הסתפק בכך. הוא פנה לראש "המוסד", מאיר עמית שביקר 35 בלשכתו ואמר לו בפשטות: ״אני צריך כאן מיג הגלגלים החלו לנוע וכשנה וחצי לאחר מכן, ב־ סר״, נחת לפתע מטוסי מיג את המטוס המתקדם ביותר שהיה אותה עת בשרות חילות האויר של הגוש המזרחי ומדינות ערב. היה זה סופו וגם שיאו, של מבצע מודיעיני ארוך בו היו מעורבים אנשים רבים באירופה ובעיראק. לאחר שמבצע ראשון נכשל ומבצע שני לא הצליח, לכדו אנשי המודיעין של ״המוסד״ ברשתם טייס נוצרי שהס־ תכסך עם מפקדיו. סרן מוניר ואפה)שמו נכתב ררפה(, הטייס העיראקי שהנחית את המטוס בישראל, סיפר כי עשה זאת מסי- בות פוליטיות ואישיות. לאחר יומיים של כוננות מתוחה בישראל שציפתה להגעתו בכל עת, הוא יצא לדרך ונחת בבסיס חיל־האויר בישראל. באותו יום הוא היה בטיסת אימון בשמי עיראק. הוא נפרה לפתע ממטוסי המבנה שלו, ירה לגובה נמוך וחלף סרן יורם אגמון- חלוץ מפילי המיגים בעידן תמאך77 תכנית ״מוקד״ על פני מדבריות עירק מערבה. בדרכו הוא חצה את ירדן. בדרך הוא חמק ממרדף של מטוסי מיג ירדני שנשלח ליירט אותו. באותו יום הורה מפקד היל־ האויר, אלוף משנה מוטי הוד, שהיה יחד עם גורמים ישראלי- ים אחרים, בסוד הענין, להזניק שני מירז׳ים שהיו בכוננות בתל נוף כדי ללוות את המיג 21 ובהם סא״ל שמואל שטופר סגן מפקד בסיס תל נוף ורס״ן רן פקר, מפקד טייסת ״העטלף״ ליוו אותו לנחיתה בחצור. המטוס הכסוף היה מדגם מיג Mig 21F-13 פישבד את הספרות חיל־האויר העיראקי. בישראל הוא קיבל לאחר זמן מה את המספר המאד משמעותי מיג עוד באותו ערב הוצג המטוס בפני העיתונות והציבור, ומפקד חיל־האויר, הוריע בחגיגיות כי ״אנו אוחזים את האריה בזנבו״. מיד לאחר מכן הוחלט על הקמת צוות לבחינת המטוס וביצועיו. דני שפירא, טייס הניסוי הראשי של חיל־האויר נמנה להטיס את המטוס, ועמו רס״ן עזרא אהרון, שנוער ללוות אותו במירז׳ ישראלי. ב־ בחצור. לאחר מכן נערכו בקצב זהיר טיסות נוספות להכרת המטוס. ער ה־ במטוס 36 ונקודות התורפה המבצעיות שלו חלק גדול מן הטיסות נערך כדו־קרב בודדים מול מטוסי מירז׳ וסמב״ד של חיל־האויר, אשר הוטסו על ידי בכירי הטייסים בחיל, כדי לעמוד על יכולת המטוסים הישראלים נגדונגד המיג, ולפתח נגדו שיטות לחימה בקרב. מיד לאחר מכן הופקו המסקנות המבצעיות: לטייסי חיל־האויר נאמר להימנע מלהתמודד עם המטוס בגובה רב, ורצוי למשוך אותו להתמודדות בגובה נמוך. כמו כן נמצא כי בשעת טיסה מהירה היו הגאי המיג ״מתקשים" וכושר השליטה של הטייס במטוס נפגע. בשל כך הומלץ למשוך אותו לתמרונים במהירות גבו- הה. כמו כן נמצאו מרחבים ״מתים״ שהקשו על טייסו לראות מטוסים מאחור. עוד נלמד כי אחד ממיכלי המטוס אשר נועד להנעת המנוע נשא חומר דליק במיוחד. די היה בפגז אחד כרי להבעיר את המטוס ולהע- לותו באש. טייסי חיל־האויר הישראלי הפיקו תועלת רבה מ״טיסות התמודדות״ אלה מול המיג כרעם ביום בהיר מי שפירא וחמיג שעת המבחן, יכלו גם טייסי סופר מיסטר להתמודד עמו בקרב, כפי שאכן התרחש בשמי סייקל וגם במצ- רים. 7 יום שישי הרמה הסורית. שלוש חלקות, מספר ישראל התעקשה לעבר את השטחים האלה למרות ההתנגדות של דמשק. בבוקרו של אותו יום יצא טרקטור לעבר את אחת החלקות. לא ארכו הרקות, והסורים היושבים על הרכס הגבוה, וצופים על המישור שלמטה, פתחו לעברו באש תותחים וטנקים. היו אלה ימי ״המלחמה על המים״ - הפעלת מוביל המים הארצי והמלחמה על מקורות הירדן. תקריות התפת- חו מזה שבועות ארוכים באיזור הצפון, ועל חלקות ארמה חקלאיות אשר הוכרזו כ״שטחים מפורזים״. בגלל האופי הטופוגרפי של האיזור, בו שלטו הסורים מרכסי רמת הגולן על כל מישורי עמק החולה שמתחתם, היה ברור כי הפעלת חיל־האויר היא אחת האופציות העיקריות הנשקלות בירי צה״ל. אותו יום שישי שון. לאחר מספר רקות פתחו הסורים באש מהעמרה בעמארת עז א־רין על הטרקטור. התקרית התפתחה לחילופי אש הדדיים ממרגמות ותותחים. הסורים הפגיזו לאחר זמן מה את קיבוץ תל־קציר. חיל־האויר היה דרוך לפעולה בתוך רקות. מטוסי יירוט היו כבר בעמרות הזינוק, ומטוסי תקיפה עמרו חמו- שים בכוננות של מחצית השעה. זמן קצר לאחר השעה את המטוסים נגר העמרות הסוריות. מפקרת חיל־האויר, אמונה על ״לוח הצדק״ המבצעי, הזניקה לאויר את כל סוגי מטוסי התקיפה ושיתפה בפעולה את כל הטייסות. הם נכנסו לתקיפת המטרות הסוריות ועסקו בכך מספר דקות, כאשר קלטו יהירות האזנה של מוריעין החיל מידע על המראות של מטוסי קרב סוריים לעבר האיזור. מפקר החיל הורה למטוסי התקיפה לחזור לשטח ישראל ופינה את הזירה למטוסי הקרב. בסביבות השעה79 תכנית ״מוקד״79 • ־־ן שש הפלות של מטוסי מיג ודותן. בשורה השניה מימין־ ספקטור, פקר ולניר טור וסרן בנימין רומח מטייסת הקרב הראשונה היו החלוצים: לאחר מספר דקות הם השמידו שני מטוסי מיג 21 הפטרולים באויר נמשכו משני צידי הקו. כשעה לאחר מכן התפתח קרב נוסף בין מירז׳ים של טייסת הסילון הראשונה למיגים סוריים, אולם זה הסתיים ללא תוצאות. בשעה הטייסת וסרן שלמה ניר נכנס לקרב עם מטוסי מיג שיגרו טילי שפריר אך לא פגעו במטוסים הסוריים. אל תוך איזור דרום רמת הגולן התגנבו אותה עת גם זוג מטוסים של טייסת המירז׳ השלישית הקרב מתנהל מעל הרמה ניהלו השניים קרב עצמאי עם זוג מיג המיגים, אך הם ״הלכו בדרך כל שפריר״. הוא עבר לתותחים והפיל אחד המיגים דרומית לדמשק. שלמון שיגר גם הוא שני טילים לעבר המיג השני אך גם הם לא פגעו, ושני המטוסים חזרו לנחיתה בבסיסם. זה לא היה סופו של יום הקרב. לאחר שעתיים, בשעה כרעם ביום בהיר המירז׳ השחור- מטוסו של אבי לניר)משמאל( מפויח לאחר הקרב בו הפיל מיג כברת דרך קצרה על ידי מוטי ישורון והנחית את מטוסו בשלום ברמת דור. הזוג השלישי של טייסת ברביעיית מטוסי מיג השתתפה הרביעייה הקודמת, אולם בתוך זמן קצר איתר סלפק מיג סורי נוסף והפילו באש תותחים. שישה מטוסים סוריים הופלו באותו יום, ואת הכישלון הזה, שלא כמו בפעמים קודמות, לא ניתן היה להס- תיר מעיני העולם: שלושה מטוסים סוריים נפלו בשטח ירדן, ושני טייסים אושפזו בבית חולים ברבת עמון. 37 הם אף זכו לביקור של המלך חוסיין שהגיע במיוחד כדי לברכם על ״גבורתם״ הציבור בישראל אשר מאם בהתגרויות הסוריות ובהפרעות התדירות למפעל המים הגדול, היה רכוב על גלי שמחה ותחושה של הצלחה אפפה את הכל. הטייסים הפכו לגיבורי הימים הבאים בעיתונות וברדיו. אכן היתה זו נבחרת של בכירי טייסי הקרב - רובם עתידים להוביל את המבנים הקרביים לגיחות התקיפה מיג אל. ארבעה מטוסי מירז׳ הופנו על ידי הבקרה לעבר המיגים. הזוג הנותר פנה בכוון נגדי. הטייסים הישרא- ליים היו רס״ן מרדכי ישורון ודס״ן עודד שגיא מטייסת הם התכנסו לפי הוראת הבקרה למבנה אחד והופנו לעבר המיגים שנראו עתה באיזור פיק. רותן פנה לעבר מטוס מספר שלוש, שיגר טיל שפריר שהכזיב ולאחר מכן ירה בתותחיו במיג והשמידו. לניר הצעיר והנלהב, התקרב לאחר המטוסים הסוריים וכילה בו את זעמו ממרחק קצר ביותר. המיג עלה באש בפטרית אש ועשן, לתוכה נכנס גם מטוסו של לניר תוך כדי חמיקה. המירז׳ כוסה פיח וטייסו התקשה לראות החוצה. הוא לווה הוד עמר ב״מבחן תקופת השנה״ וקטף את זרי התהילה. כמחווה של הערכה זימן אותו הרמטכ״ל, יצחק רבץ, ללשכתו והעניק לו את דרגות האלוף, שבועיים לפני המתוכנן. התקריות ב־ פרק ה׳ מאי ישראל היתה שבעת רצון מהמחשת כוחה הצבאי ויכולתה האוירית בתקרית ה־ הדבר ישים קץ להתגרויות הסוריות אשר נמשכו מזה מספר שנים. בסוריה היה מפקר חיל־האויר, חאפז אל אסר, שאחז גם בתפקיד שר ההגנה, במבוכה רבה וחש בדידות בשל הכשלונות הרצופים בשנה האחרונה מול צה״ל ובעיקר חיל־האויר שלו. מצרים לא סייעה לסוריה, והסכם ההגנה בין שתי המדינות לא הופעל. מדינות ערב אחרות, בהן יררן, שהיו מסוכסכות ב״מלחמת מלים״ עם שתי המרינות מזה חרשים אחרים, לא הסתירו את שביעות רצונן משביר־ תו של ההסכם בין מצרים וסוריה. צה״ל והצבא הסורי, נותרו גם בימים הבאים בכוננות מבצעית לקראת התמודדות אפשרית נוספת. הדברים באיזור התפתחו בכוון אחר. ב־ האויר המצרי, מחמוד סידקי מחמוד, כדי ללמור את לקחי הקרבות. את רשמיו ומסקנותיו הציג יומיים לאחר מכן בפני עבד אל חכים עאמר, סגן נשיא מצרים ומפקר הכוחות המזוינים שלה ובפני ראשי הצבא. הסורים לא חסכו בימים הבאים את ביקורתם ממצרים על שלא עשתה דבר כדי לסייע לסוריה בחדשים האחרונים. הם דרשו מנאסר לעשות דבר ממשי כדי להוכיח את תקפות ההסכם הצבאי בין המרינות, ולהרפות את הלחץ מעל סוריה. ראש ממשלת מצרים סידקי סוליימן שביקר בסוריה, הזהיר את שליט מצרים כי המרינה האחות בצפון עלולה לגרור את מצרים למלחמה עם ישראל. נשיא מצרים ראה במתיחות הצפון תמריץ להידוק הקשרים עם סוריה, והחליט על תיאום צבאי בין שתי המדינות, במסגרת הסכם ההגנה ההדדי שנחתם בנו- במבר 1 מרינות קע״ם מוכנות למלחמה ״בעזרת טילים ונשק סודי חריש והרסני ביותר״ בראשית מאי הלכה המתיחות עם סוריה והחריפה. מחבלים פלשתינים טמנו מוקשים ליה הכנרת. ישראל האשימה את סוריה בסיוע למחבלים, ודובר ישראלי אמר כי ״האופציות הניצבות בפני ישראל נעות בין ב־2 החלטה לנקוט לוחמת גרילה משלה, לבין פלישה וכיבוש המשק״ אשכול כי ישראל תיאלץ ״ללמד את סוריה לקח חריף עוד יותר מלקח ה־ רות ביון רוסיים למצרים כי ״ישראל מרכזת כוחות צבא אדירים בגבול הסורי, בסדר גורל של בות״. כמו כן הוריעו הרוסים כי ישראל ״מתכננת התקפה על סוריה מיד לאחר יום העצמאות, בין 3 במאי״ פיקור הצבא המצרי היה נבוך למשמע אזהרות אלה, היות ולא מצא להן אימות מכל מקור אחר. בשל כך החליט לשלוח לסוריה קצינים כרי להתרשם מהמצב בשטח באופן עצמאי. עור באותו יום הורה עבד אל חכים עאמר לרמטכ״ל המצרי, פריק־אוול מחמד פאוזי לצאת לרמשק כרי למצוא מה פשר היריעות ולבדוק את המצב בחזית. בספרו ״מלחמת שלוש השנים״ כותב פאוזי: ״התוצאה היתה, כי לא מצאתי בשטח שום הוכחה המאמתת את המירע, אלא היפוכו של דבר, צפיתי בצילומי אויר מן החזית הסורית שצולמו בשעות היום ב־ 1967 פאתי וסירקי, אף הזהירו את הסורים כי לא יהיו מוכנים למלחמה כוללת עם ישראל לפני שנת 4 יושלם המערך הנגד מטוסי של מצרים בשלמותו יום לאחר מכן שלחו הסורים מטוס צילום לשטח ישראל. המיג כרעם מום בהיר הצליח לחדור אל מעל אצבע הגליל, חלף מעל שרה התעופה במחניים וחזר במהירות לרמת הגולן. לא נראה כי תוצאות הסיור הזה שינו את תמונת המצב בדמשק. הימים היו ימי מתיחות פוליטית גם בין מדינות ערב. מצרים קיוותה כי הצהרה על כוננות בצבאה תרגיע את המצב. למרות החשד במצרים כי סוריה מנסה לסבך אותה במלחמה, החליט המושיר עאמר להעלות מיד את רמת הכוננות של הצבא המצרי, ובפזיזותו אף הורה להעביר כוחות משורינים וחי״ר לסיני בהתאם לתכנית ההגנה ״אל־קאהר״. הנשיא המצרי, גאמל עבד א־נאסר נסחף גם הוא והסכים לקבל את דעתו של עאמר. הוא הוריע מספר ימים אחר כר כי ״ישראל החליטה הפעם לבצע, החל מן ה־ אד שלא כמו בשנת במוצאי חג העצמאות התקיים בבסיס האויר תל נוף נשף צוותי האויר המסורתי. בערב השתתפו גם ראש הממשלה ושר הבטחון, לוי אשכול, הרמטכ״ל יצחק רבין ואלופים רבים אחרים. בעור אנשי צוותי האויר, ותי־ קים וחדשים, מחליפים חוויות, טילפן קצין בכיר במטכ״ל והודיע לרמטכ״ל על התנועה המופגנת של הכו- חות המצרים בלב קהיר. רבין הודיע על כך מיד לאשכול והורה להכריז על כוננות בצה״ל. למחרת הוחל 5 בגיוס חלקי של אנשי מילואים ב־ עבד את חכים עמאר פירסם גם הוא באותו יום את פקורת היום הראשונה שלו בה הוכרז כי ״מצב הכוננות בשטחי מצרים יועלה לדרגה העליונה, החל מיום האו״ם מסולק מסיני נאסר החליט לקחת לידיו את השליטה על האירועים ולקבוע את מהלכיהם. אך בתוך מספר שבועות הוא נסחף אחרי ההמון המצרי והערבי ואיבר את השליטה במתרחש. ירדן עדיין האשימה אותו כי הוא ״מסתתר מאחורי כוח החירום של האו״ם" ונאסר הגיב מיה: הוא הורה לגנרל ההודי אינדיראג׳את ריקייה, לפנות את קו הגבול, ״מתוך ראגה לבטחונם המלא" של כוחות האו״ם ולרכז את כוחותיו בבסיסים ברצועת עזה. כוח החירום היה מוצב בגבול ישראל מצרים, החל מה־ כם לפינוי סיני על ידי ישראל. ב־ בול, וכי אם השליט המצרי עומד על כר, הוא יוציא את כל כוח החירום מן האיזור. נשיא מצרים, רכוב על קריאות ההמון ברחובות קהיר הגיב כצפוי, ואו תאנט הורה ב־ האיזור נטה כמדרון בפני כדור השלג של המלחמה. מוציאים את פקודות הקרב ה־ סיסים ברקו את המטוסים ונערכו לחימושם. במרכז הפקודות האלה היו הפקודות לגיוס מילואים, היערכות הגנתית, פריסת יחידות וגם פקודת ״מוקה". ביום זה החל גם גיוס טייסי המילואים, טייסי ההצ״ח)הצבות החירום( אשר היו במפקרות חיל־האויר ובבית הספר לטיסה, יצאו לטייסות המבצעיות שלהם. עם ההחמרה במצב החירום, החל גיוס מילואים נרחב בישראל. התחושה היתה כי המלחמה עומדת בפתח, וכל יום שעבר אד הגביר את האפשרות לכר. הטייסות החלו באימון וערכו טיסות רענון לטייסים. משר מספר ימים הם יצאו לטיסות בנתיב רומה לזה שיבצעו במקרה של מלחמה. הטיסות נערכו בגובה נמוד ברממת אלחוט מלאה לעבר אזורי האימון בנגב לתרגולי תש״ת)תקיפת שרות תעופה( ותקיפת מטרות קרקע. כשבוע לאחר התחלת המתיחות הורה מפקד חיל־האויר על הפסקת טיסות האימונים בחיל־האויר, כדי לאפשר לצוותים הטכניים להשמיש את מירב המטוסים. טייסות המירז׳ העמית מטוסים בכוננות להזנקה מיירית. טייסות התקיפה הציבו מטוסים לתקי־83 מפקדי הבסיסים הגיעו למפקדת חיל־האויר לתדרוך יומי ולאחר מכן כינסו את מפקדי6 פה בתוך חצי שעה היהירות בבסיסיהם וערכנו אותם לגבי התוכניות ליום המחרת. הפעילות בבסיסי האויר היה מרובה. טייסי המילואים, הצבות החירום ובעלי תפקידים אחרים החלו להתיי- צב לפי הצוים. בסיסי האויר ברמת דוד, תל־נוף וחצור וגם לוד המו אנשי מילואים. צוותים טכניים טיפלו והשמישו כל מטוס, בדקו כל עגלת כוח וכל צינור תדלוק. המפקדים חזרו ושיננו את פקודות המשימה שיועדו ליחידות שלהם. במפקדת חיל־האויר ובטייסת אוהד שדמי ורס״ן חגי רונן הסמ״ט שלו)שהיו מתוכננים להסב את הטייסת שלהם למטוסים האמריקניים(, לארה״ב לקורס ההסבה על מטוס 7 יצאו עם רס״ן יוסי שריג, סרן אריק עזוז ורס״ן נסים אשכנזי מטייסת הסקייהוק. בגבור המתיחות הם הוחזרו, יחד עם אנשי הגף הטכני, לטייסות. בינתיים נעשה כטייסות ובמתקני התחזוקה כל שנדרש כדי להחזיר את מצבת המטוסים לשמישות מירבית. הגפים הטכניים בבסיסים, בכנפות ובטייסות הקרב היו במצבה מלאה ואף מעבר לכך. המבנאים בטייסות תוגברו על ידי אלפי אנשי מילואים. נאסר סוגד ב־ מצרים המשולהבת מהצהרות הנשיא, ומיכולתה לסלק במחי הוראה אחת את כוח החירום שנכפה עליה למעשה בשנת גירוש היהודים אל הים, וחיסול המרינה היהודית. המונים יצאו אל הרחובות, משולהבים על ירי עיתונות מטעם, רדיו ממלכתי שקרא קריאות מלחמה והשמיע סיסמאות תעמולה קולניות, ומערכת שלטונית שהמ- שיכה להלהיט את הרוחות. נאסר היה בשיא התלהבותו המלחמתית ועתה החליט לעשות צעד דרמטי נוסף. L-70 תותחי נ״מ נפרסו בבסיסים- מכ״ם ותותח בתל נוף ב־ מפלגת ״האיחוד הסוציאליסטי״ כדי לאשר צעד נוסף נגד ישראל: סגירת המיצרים. למחרת נכנסו כוחות של צבא מצרים לשארם א־שייח, וכוח צנחנים הוצנח בצורה הפגנתית מעל י כרעם ביום בהיר עמיר עבד אל מונעים חליל, מונה מפקד שארם א־שייח ולמיקודו חוכפפו חטיבת צנחנים, גרורי שריון וחי״ר, גדודי ארטילריה ועור. כוחות החי״ר הגיעו למקום בעזרת מסוקי תובלה גרולים. המערך הימי באיזור תוגבר בספינות מלחמה, ותותחי חוף ארוכי־טווח הוצבו בעמרות החולשות על המיצרים. חיל־האויר העמיר לרשות מפקד שארם א־שייח טייסת של מטוסי מיג למפרץ. לכולם היה ברור עתה לאן הדברים מובילים. סגירת המיצרים, היתה עבור ישראל ״קאזוס בלי״ - עילה למלחמה. ראש הממשלה לוי אשכול כינס בדחיפות את חברי סיעתו בכנסת ולאחר מכן את חברי ועדת חוץ וביטחון. חלק מן השרים הגיע לתל־אביב, בשל בהילות הפגישה, במסוקים, מירושלים. קציני המטכ״ל אמרו כי יהיו מוכנים לפרוץ את ההסגר בתוך יומייכדשלושה. הרמטכ״ל פרש לפי השרים את תכניות המלחמה וגם את מחירה הצפוי. שרי הממשלה היו מודאגים ממספר האבירות ולא הסתירו זאת מפני יצחק רבין. במקביל החלה נעה המערכת הדיפלומטית. משרה החוץ הורה לשגרירים בכל העולם להודיע כי ״אם תימשך התוקפנות בחסימת מיצרי אילת, תשתמש ישראל בזכותה להגנה עצמית על פי סעיף נשיא ארה״ב לינרון ב. ג׳ונסון, הזדרז לבקש מישראל, דרך השגריר בוושינגטון להמתין ולא לפעול. טילי קרקע־אויר מסוג ריית׳יאון ״הוק׳׳ הוצבו באתרים שולטים בינהם הכור בדימונה לומדים חיל־האויר החל להניע את ההיערכות למלחמה. כלי רכב רבים ואלפי אנשי מילואים גוייסו והופנו ליחידות השונות. במסגרת תוכנית ״תיבה״ לפריסת מערך החירום לקראת מלחמה, פרסה טייסת האורגן במאי, מרמת דור לשרה התעופה בלוד. מטוסי נורד של טייסת קלים ומסוקים הופנו למפקדות ויהירות היבשה ונחתו בבסיסי היערכות החירום שלהם. טייסת מסוקי הסיקורסקי שלה התכוננה לפריסה לשטחים פתוחים באיזור ההיערכות שלה ליד אשקלון. מפקרות 8 התחזוקה טיפלו במטוסים בעייתיים, החליפו מנועים ומכלולים והשמישו כל שניתן להשמיש טייסות רמה נפרשו בבסיסים. מנחת מגידו נראה לפתע כמו בסיס מבצעי ועליו ״מטוסי״ מירז׳, ווטור ומיס- טר. מערך הנ״מ כולל תותחים וטילי הוק, פרם במקומות שיוערו לו והגן על הערים ועל בסיסים בצפון,85 במרכז ובדרום ענף המודיעין בפיקודו של סא״ל ישעיהו ברקת עקב בצמידות אחר מצבת המטוסים בבסיסים השונים של חיל־האויר המצרי. מטוסי סיור נשלחו לטיסות צילום, ואמצעים אחרים הופעלו במקומות שונים ועמדות ההאזנה אוישו על ידי אנשי מודיעין רבים כדי לעקוב אחר הפעילות מעבר לגבול. השאלה הגדולה היתה: היכן נמצאים המטוסים המצרים?. מפקדת חיל־האויר המצרי הניעה את הטייסות מבסיס לבסיס כדי להקשות על איתורם. ברקת הבטיח למפקדים כי יספק לכל מבנה את כל המידע לו הוא זקוק לשם ביצוע משימתו. המעקב היה צמוד. מערכות מכ״ם בלשו באויר וקלטו כל נחיתה או המראה, תשמועים האזינו לכל תנועה צפויה והעבירו את המידע לאחור, מטוסי תובלה ובהם מערכות האזנה משו- כללות ירעו להבחין בקולו של כל מפקד טייסת וכל מפקד בכיר של חיל־האויר המצרי. ״הפעלנו אמצעים מעניינים" אמר לאחר המלחמה מפקד המודיעין, סא״ל ברקת. מעדכנים את מפות המבצעים - סגן דרור חריש מטייסת תגבור הכוחות המצריים בסיני התקבל בדאגה על ידי מפקדי הכוחות של פיקוד דרום. כל תוספת של גדוד או חטיבה חייבה להפנות לעברה כוחות ולשנות משימות. מאירך בענף המבצעים בחיל־האויר התקבלו הידי־ עות על תגבור כוחות האויר בסיני בשמחה לא מוסתרת. כל תנועה של טייסת מצרית או מבנה שהוצאו מאי־ זור התעלה והועברו לסיני, הכניסה אותם ל״מעגלי ההשמדה״ של המטוסים קצרי־הטווח, האורגן או המיס־ טר, ושיחררה את המירז׳ים והווטורים לפעולה נגד מטרות איכות בלב הדלתא או בעומק מצרים. כאשר רוכז כל המידע הזה, נבחן ונותח עודכנו גם טבלאות ״כוחות ומשימות״ של הטייסות בהתאם. בשבו- עות הראשונים של המתיחות ירדו טייסות מצריות שלמות מבסיסי התעלה והדלתא לבסיסי האויר באל־ עריש, ג׳בל ליבני, ביר גפגפה וביר תמרה בסיני. אלה יכלו להיות איום משמעותי על ישראל והמודיעין הגביר את עירנותו. כפי שהתברר לאחר מכן, לא כולם נשארו בסיני. חלק מהטייסות הגיעו ונחתו, עסקו בתמרונים או בכוננות למספר ימים ושבו במהרה לחיק הדלתא המוגנת והקרירה. גם טייסי חיל־האויר המצרי לא אהבו, כנראה, את סיני החם והלוהט. על שינויים אלה ניתן לעמוד מבחינת טבלת ״כוחות ומשימות" של מבצע ״מוקד״ שנערכו במהלך ימי הכונ- נות. בטבלה הבסיסית שעודכנה ל־ כרעם ביום בהיר האויר באל־עריש, שלושה לעבר ג׳בל ליבני, שלושה לעבר ביר גפגפה ושלושה לעבר ביר תמרה. ב־ תוכננו ארבעה מבנים לעבר אל־עריש, שלושה לג׳בל ליבני וחמישה לביר גפגפה. לעבר שדה ביר תמרה, שהתרוקן, ככל הנראה, ממטוסי קרב, לא הופנה כל מבנה. בפקורה לפני האחרונה שהוצאה יום לפני המב- צע, רק שני מבנים הופנו לאל־עריש וג׳בל ליבני הושמט כליל מהטבלה )בפרוץ המלחמה נשלחו לתקוף אותו רק שני מירז׳ים וגם זאת כפעולה משנית של משימה אחרת(. לעבר ביר גפגפה, לשם הגיעה טייסת מיג הכוננות שונתה טבלת ״כוחות ומשימות״ של פקודת ״מוקד״ ארבע פעמים ופעם נוספת ממש ערב המבצע. לקראת חפ׳׳ט - צוותי הקרקע ממנים מירז׳ 20 תשומת הלב של כל המפקרים היתה עתה נתונה ללמירה ועיון במשימותיהם למקרה של מלחמה. מאז פורס מה פקודת ״מוקד״ והופצה כטייסות ובבסיסים, היא תורגלה ברמת הטייסות אחת לתקופת אימון. חיל־האויר ערך תרגילים משולבים לבריקת המערכות השונות האמורות ליטול חלק במבצע אפשרי נגר חילות האויר הערביים. הטייסות למדו את הבסיסים המיועדים להן, את הנתיבים לשם ואת הזמנים, ותרגלו את מטרותי־ הם על בסיסי רמה בנגב. לאחר ההמראה הם היו אמורים לצאת לעבר הים, כשהם מנווטים לעבר נקורה במרחק ירוע, ומשם יצאו בכיוון ומהירות נתונים לעבר המטרות בשרות הרפאים בנגב, והטילו את פצצות התרגול. תיקי המשימה הלכו ותפחו במפות, מסמכים ותצ״א של הנתיב המתוכנן למטרה. בחלק מהנתיבים הטייסים יכלו לראות סרטים של הנוף עד למטרה אשר צולמו על ירי מטוסי הצילום של חיל־האויר. יריהם של אנשי המוריעין והמבצעים היו מלאות - ערכון המפות והנתיבים, סימון של שינויים במערך הנ״מ של האויב, במבני הבסיסים ובאיומים אפשריים בדרך. ב־ תכנית המבצע לפרטיו. נקודות הדגש בכל תקיפה היו תזמון נכון והגעה מרויקת מעל המטרה בהם נבחנו המובילים, ושיפור המקלענות ברמת הטייס הבודד. לבר מאלה נבחנה יכולת השליטה של מערכת הבקרה של חיל־האויר. עם נחיתת המטוסים, תורגלו גם אנשי צוותות הקרקע בהסנת המטוסים והוצאתם לגיחה87 חוזרת - סבב המטוסים כלל תדלוק, חימוש, בדיקת המטוסים לאיתור פגיעות אפשריות. על כל התקלות נרשמו דרות ונלמדו לקחים אשר הועברו למפקדי הטייסות. מי יהיו המובילים מפקדי הטייסות התכנסו עם עוזריהם הבכירים, הסמ״טים, והחלו בקביעת השיבוץ הסופי של הטייסים ליע- דים שלהם, במקרה שתפרוץ מלחמה. לא היתה זו החלטה קלה - מובילי המבנים, במיוחד הראשונים שהיו אמורים להוביל את מבצע התקיפה הגדול, היו חייבים להיות טייסים מנוסים - בהם היו תלויות תוצאות המלחמה. גם מספרי שלוש, שהיו מובילי זוגות, היו צריכים להיות מיומנים ומוסמכים ליטול את ההובלה במקרה שנמנע מהמוביל לעשות זאת. השינויים במערך מטוסי האויב חייב גם שינוי של יערי המבנים. בחלק מהטייסות האיושים נעשו מיד בהתחלת הכוננות ועודכנו ברגע האחרון. באחרות עשו מפקדי הטייסות מני- פולציות אישיות ושמרו את המידע לעצמם עד לבוקר המלחמה עצמה. התשובה לשינויים במערכי האויב היתה לימוד כל בסיסי האויר המיועדים לטייסת במלחמה. ואכן ברוב מוכנים להוראת הזינוק ־ מכונאים בעמדת הכוננות בטייסת הטייסות הכירו כל הטייסים היטב את כל שדות התעופה"של הטייסת״. כטייסות אחרות, כמו בטייסת הורה מפקד הטייסת, אוהד שדמי, להכין מפות לכל המטרות האפשרות במצרים, סוריה וירדן. למרות שמפק- די הטייסות היו מופקדים על האיוש, הרי גם מפקדי הכנפות והבסיסים היו מודעים להם והתערבו לא אחת כרי לשנות אותם. הבעיה הקריטית היתה, כאמור, באיוש המבנים הראשונים על המטרות. ואכן, כמו באיוש הטייסים למשימות היירוט)ראה שם( כך גם באיוש מבני התקיפה נמצאו ליקויים. בכל אחת מהטייסות היו טייסים בעלי כשירויות שונות. מצד אחר היו המובילים הסדירים של הטייסת, שהיו גם מעודכנים בנעשה. מצד שני המובילים שהצטרפו לטייסות כהצ״ח או כמילואים. אלה בדרך כלל היו גם המובילים הבכירים והמנוסים יותר, וחלקם גם טעמו כבר את טעמה של מלחמה. אל״מ שמואל שפר)שטופח, מפקד תל נוף, בחן את האיושים בשתי טייסות הקרב שלו ואף שינה אותם. הוא הורה למפקדי הטייסות לקבוע את האיוש כרי שמובילים ותיקים, שהיו בעלי נסיון מבצעי, הם שיובילו את המבנים לפעולה, ולאו רוקא אנשי הטייסת הסדירים. לאחר ששפר קיבל את הרשימות הוא ערך שינויים: ״עברתי לראות מי המובילים ברביעיות ומי מספרי שלוש -אלה אשר יחליפו את המובילים אם יש להם כרעם ביום בהיר 10״בטייסת9 תקלה או בעיה אחרת״. אומר שפר בטייסת לות אחרת, כמובילים״. ומנסיונו הוא מוסיף: ״בקרב הראשון יש התרגשות, יש מתיחות - לכן היה חשוב להצלחה לשים את המובילים והבכירים למשימה העיקרית - השמדת מטוסי הקרב על הקרקע״. ״היה לנו זמן להתארגן״ הוא מציין, ״עשו הצבות הרשות של הרביעיות עם האנשים של כל מבנה. המפקרים ישבו כל אחר עם עצמו, עם אנשי אותה רביעייה על המפות והתרשימים של השרה. הטייסות בתל־נוף לא בנו מוהלים של השדות - "את רוב העבודה עשינו על תצ״אות ותרשימי מטרות״ אומר שפר. כך היה גם בטייסת בנימין פלד מפקר כנף סים הבכירים וסמך על מפקדי הטייסות כי יבחרו ויאיישו נכון. הטייסים שלא היו מאויישים חשו תסכול עמוק. ערי בניה מטייסת בכל פעם שמישהו חלה או יצא למפקרה הוא מילא את מקומו. ״חילקו אותנו למבנים. הגעתי לטייסת עם פעמון האזעקה וקסדות הקרב - שורת קסדות תלויות בחדר הכוננות בטייסת מאיר שחר -מאיר היה בפנים ואני לא הוצבתי. נורא התאכזבתי- זה היה כאילו אמרו לי שאני לא טייס גם ברוך קינן, )בוקי( קצין המבצעים של תל נוף וטייס ב־11 מבצעי במירז׳״ שף לאחר שקטע טיול באירופה, מצא עצמו מחוץ לאיוש. ״תארו לעצמכם איזו אכזבה: להגיע כל כך מרחוק ולא למצוא את עצמי ברשימת המטם הראשון הגורלי!״ הוא כתב לאחר המלחמה. ״קיויתי כל הזמן שאיזה טייס יחלה ולא יוכל לטוס באותו יום - וכמעט הצלחתי בתקוותי הזדוניות, כשמספר טייסים חזרו מכנף עם שלשול נוראי ומעודד, ואפילו נרשמתי לכמה ימים למטוס הראשון. אבל בבוא הזמן הושמטתי מהרשי- 12 מה והוחזרתי אבל וחפוי ראש לבור בונקר המבצעים, בו היה משכני הקבוע בין טיסה לטיסה״ היו מאוכזבים אלמוגים מסוג אחר: דן לניס מטייסת ממנו ומישהו היה חייב לפנות את מקומו במטס לכברית. הטייסים בטייסת המטרות המיוערות להם מיה בהתחלת הכוננות. לא היו סורות בטייסת הזו. האיושים והמטרות השתנו פעם כמו בשאר הטייסות ב־13 אחר פעם ב׳ של הטייסת היה אחראי לארגון סהר המבנים, ודאג גם להחליף מירי פעם את איוש הכוננות, כדי לאפשר89 לכולם לטוס. הטייסים חולקו למבנים ולמדו כל אחד את מיקומו ואת שרה התעופה שנועד לו במבצע. הם הצטיירו במפות, תצלומי אויר, אקדחים ומימיות. הטייסת קיבלה גם שני אהלים והגיע גם קרון. כטייסות נערכו פעם אחר פעם תדרוכי מילוט והצלה. המטרה: השגת הפתעה טקטית אנשי ענף מבצעים, שהיו סמוכים ובטוחים ביכולת טייסות הקרב לבצע את משימותיהם, היו מודאגים ממזג האויר מעל המטרה ובדרך אליהן. זה היה אחד הנושאים הקריטיים להצלחת המבצע או לכשלונו. נושא נוסף שהעסיק אותם היה השגת הפתעה מלאה. בתקופה14 "התשובה המבצעית כולה התמקדה ב׳איך להשיג את ההפתעה׳״ אומר רפי הרלב, ראש אויר זו ענף המבצעים התיחס למספר נושאים: מטוסי פוגה מגיסטר תוכננו להמריא בבוקר וטייסיהם היו אמורים להשתמש באותותאלמנט ההונאה. 1 קריאה של רוב מבני המטוסים של חיל־האויר ושל בסיסים שונים. מתוך מחשבה שהאויב מאזין והוא שומע את כל טייסות החיל טסות, ואז יהיה יותר רגוע. מצבם של מטוסי הכוננות והשעה בה המריאו או עמדו לנחות היו קריטיות ביו-כוננות הבוקר במצרים. 2 תר. חיל האויר עקב אחר שגרת הפעילות של טייסות הקרב המצריות וקיווה כי שגרה זו תימשך גם בבוקר יום המלחמה הראשון. חיל־האויר הורה לכל הטייסים ולכל מפעילי המערכות שלא להפעיל אותןדממת אלחוט אלקטרונית. 3 כלל בבוקר יום המבצע. ״זו לא היתה רק רממת אלחוט מלאה״ אומר הרלב, ״אלא דממה אלקטרונית מלאה זה לא דבר פשוט כי ליד המסלול מצטברים שניים־שלושה וארבעה מבנים שונים. המטוסים מגיעים ממקו- מות שונים וצריכים להסתדר במבנה ולהמריא. חיל־האויר התאמן לענין הזה לפחות כמה חורשים לפני המלחמה, מתוך מחשבה שזה עלול לבוא. זה כלל מבצעי שליטה ליד המסלול וכל הכרוך בכך״. כל הטיסות אל המטרות היו אמורות להיעשות בגובה הריונות או הגלים. ״בתדריךטיסה בגובה נמוך. 4 שהתקיים ערב קורם בלשכת מפקד חיל־האויר, קיבלו ממני מפקרי הכנפות אישית תדרוך לגבי חשיבות השגת ההפתעה. אמרתי להם: ׳לטוס הכי נמוך שאתם יכולים, בניגוד לכל מה שאומרים לכם בטיסות האי- מונים. עליכם להזהיר את הטייסים שלא להתרומם בשום אופן. ואכן היה מקרה אחד בו שני מבנים, שהנתי- בים שלהם הצטלבו, חלפו אחד בתוך השני. עוד אמרתי כי אם למישהו יש תקלה שאחריה הוא צריך לחזור או פעולה אחרת שהוא צריך לעשות, הוא לא פותח את הפה, הוא לא מתרומם, הוא לא מתפעל את הרריו - הוא לא עושה אלא דבר פשוט: מסתובב אחורה וחוזר בגובה נמוך. מסתובב וחוזר הביתה או לבסיס אחר. אם למישהו יש תקלה יותר חמורה שהוא צריך לנטוש אז הוא לא מתרומם -הוא פשוט קופץ. המאמץ העיקרי והגרול היה לא לתת לאויב כל סיכוי לגלות את המבנים״. פעילות מבצעית מתוחה עוד מספר ימים חלפו. בסיסי חיל־האויר נכנסו לכוננות. אין יוצא ואין בא. רק רכב המוביל תחמושת, מיכ־ ליות דלק ורכב אספקה נעו בין הבסיסים. אלפי אנשי המילואים המגיעים לטייסות מצאו להם פינות, פרשו מזרונים והמתינו. מערכות ההונאה החלו לפעול גם הן. יחידות ״טייסות הדמה״ פרשו בבסיסים משניים והציבו דגמי דיקט של מטוסים, צבועים בצבע כסף בולט או מוסווים ברשלנות, ליד המסלולים. כל מי שטס מעל מגידו היה חושב כי לפחות שלוש טייסות קרב פועלות בו. מטוסי פייפר עלו לאויר וטייסיהם הקימו קשר עם הבסיסים כאילו טייסות שלמות פורסות לבסיסים שונים. מטוסי דמה פוזרו ליר המסלולים והטיי־ סות השונות. ליד טייסת המירז׳ים של רמת רוד הציבו שני רמיים של מיסטר. טייסי המירז׳ התלוצצו כי ״אלה הם מטוסי הכוננות של טייסת המיסטרים היה עדיין חבוש בידו מנטישה של מיסטר ולניס שהשתחרר אך לפני זמן מחבישת ירו. אות הקריאה של המבנה שלהם היה: גבס כרעם ביום בהיר לסרן אהור חנקין טייס סדיר מטייסת היה גבוה מאה. היו הרבה שאלות. התפרוץ מלחמה, או לא אם תפרוץ - איך תפרוץ. השאלה המטרידה ורבת המתח ביותר היתה: מה יהיו תוצאות המערכה - לא שמישהו הטיל ספק בתוצאות. מה שבירסם בפנים היתה השאלה איך תחפופנה התכניות את המציאות. אימונים, לימוד, נסיון של שנים, ירע ותכניות. הכל עמר 16 להיות מופעל בפעם הראשונה וזה לא נתן מנוח״ כר חשו רבים מן הטייסים באותה עת. מטוסי תובלה מסוג סטרטוקרויזר של חיל־האויר ומטוסי אל־על גויסו להטסת מטענים חיוניים מאירופה ענף המודיעין של חיל־האויר היה כמרקחה. ישעיה ברקת שניצח על המלאכה, רצה לרעת הכל, לעדכן הכל ער הפרט האחרון. לבר מהפעלת מערך המודיעין המסועף, הוא הורה על הוצאת טיסות סיור בשמי מצרים. הפעם לא נדרשו אישורים מיוחדים לטיסות אלה. ב־ סרן שלמה קרן ורס״ן אייל)לוס( אחיקר ובמטוס השני סרן זוהר בן־ציון והנווט סרן אלכסנדר ענבר)מלצר(. צוות נוסף, מיכה גיל והנווט שבתאי בן־שוע עמד בכוננות כרזרבה בתחילת מסלול במשר שעה שלמה. מגייסים את כל המשאבים התחושה כי האיזור נע למלחמה, האיצה במפקדים הבכירים בחיל לעשות כל מאמץ להגריל את מצבת המטוסים, להוסיף אמצעי לחימה. מטוסי אל על גויסו להטסת חלקי חילוף מצרפת וממדינות אחרות. מטוסי תובלה כבדים מדגם סטרטוקרויזר שייטו במרומים ועברו משרה לשרה בדרום צרפת כרי לאסוף משלוחים דחופים של ציור וחימוש. כי ערב המלחמה ביקר בישר-17 רני שפירא, שהיו לו מהלכים קרובים בקרב קציני חיל־האויר הצרפתי, סיפר אל מפקד בכיר בחיל־האויר הצרפתי. מוטי הוד, מוראג ממצבת מטוסי חיל־האויר, ובמיוחד מאפשרות ההי־ פגעות של המטוסים המיושנים יחסית מדגם אורגן ומיסטר, אירח בלשכתו את הקצין הבכיר, שהיה ידיד של ישראל ודורש טובתה. לאחר שתיאר בפניו את מצבת מטוסי חיל־חאויר ורמז על אפשרויות הפעולה הקיי־ מות בפניו, פנה מוטי אל הקצין הצרפתי הבכיר וניסה לבחון אם צרפת תוסל להשאיל לישראל מספר מטוסי מירז׳. הוא גם הבטיח לו כי יחזיר את המטוסים, או מטוסים ישראלים תמורתם, אם ייפגעו. הקצין הצרפתי הפנה מבטו אל פניו של מוטי והציע לו להמנע מבקשת מטוסים מצרפת: ״אל תעשו את השגיאה שעשיתם91 בשנת מלחמה תנצחו ניצחון גדול. איש לא יוכל להגן על מדינתכם טוב כמוכם!״. מוטי אינו זוכר את האירוע. הוראות מיוחדות יצאו לתעשיה הצבאית להאיץ את הייצור של מיכלי דלק נתיקים למטוסי הקרב, להגביר את קצב הייצור של פגזים ופצצות. משאיות פרקו עשרות מיכלי דלק, במיוחד מהדגמים שיועדו לטייסות המירז׳. היה צפוי כי קרבות אויר רבים יתנהלו במלחמה ויהיה צורך במספר גדול של מיכלי דלק לקרבות אלה. גם מנהלי התעשיה האויר־ת נרתמו למאמץ והוסיפו משמרות עבודה כדי להשלים את שיפוץ מטוסי הקרב התובלה והמסוקים שהיו בטיפול. מסופחים ־ תשעח מטוסי סופר מיסטר צרפתיים שחיו בשיפוץ בתעשיח האוירות סופחו לטייסת באותה עת היו תשעה מטוסי סופר־מיסטר של חיל־האויר הצרפתי בשיפוץ בתעשיה האוירית בלוד. אנשי מחלקת הציוד של חיל־האויר ביקשו מאנשי ״בדק מטוסים״ למהר ולסיים את העבודה והם ״הוחרמו״ על ידי חיל־האויר. טייסים של טייסת הועברו בחופזה למוסך, צבעי הטריקולור נמחקו מעל גופם והם יצאו לדת״קים, צבועים בכחול־חום ונושאים 18 את סמלי חיל־האויר הישראלי היתה זו תוספת משמעותית למצבת מטוסי הטייסת. הטלת האמברגו על ישראל, היתה אך רקע מתאים והצדקה להחלטה להחרים את המטוסים. אהלן וסאהלן- נשיא מצרים יצא לבקר בסיני כרי לעמוד על מצב כוחותיו. בביר גפגפה הוא נפגש עם טייסי הקרב שהיו בכוננות ועם המפקדים במקום. לבושים סרבלי טיסה וחליפות לחץ התקהלו הטייסים סביב נאסר והפמליה, שכללה את עאמר ומפקדים בכירים אחרים. נאסר הנלהב הכין את הכל כהצגת תיאטרון מבויימת היטב. לנוכח מפקדיו וחייליו, ונציגי התקשורת והמוזמנים הוא אמר: "ישראל לא הגיבה ער כה. זאת למרות ששלו- שה מתוך ארבעת התנאים שהצבנו לא קוימו: כוח החירום הוצא מסיני ומעזה, הפלשתינאים הסלימו את פעו- 19 לותיהם, מצרים ריכזה את כוחותיה בסיני "עתה״, הוא המשיך כשהוא שומר על טון דרמטי מחריף ממשפט למשפט, ״הוריתי למפקד הכוח בשארם א־ שייח, לסגור את מפרץ עקבה בפני שיט לישראל וממנה". הנוכחים קיבלו את דבריו בתרועות ממושכות. הם היו מלאי תשוקה לצאת לקרב, ולהכות את המרינה היהו־ דית שוק על ירך. מפקדים האיצו בפוליטיקאים לעשות עתה את הצעד האחרון המתבקש - לצאת בפועל למלחמה בישראל, ולא להמתין עוד. נאסר הרגיע אותם - "ישראל לא תילחם", אמר נאסר, ״אם היא לא עשתה זאת עד עכשיו״. ב־ כאמל מורתגי, מפקד הכוחות המצריים בסיני שהודח לאחר המלחמה, בראיון לעתון"אחר סאעה״. במהלך כרעם ביום בהיר הכינוס התנהל ויכוח בין נאסר לבין מפקה חיל־האויר המצרי. ״חאלס״ אמר נאסר, ״כבר קיבלנו החלטה לא להתחיל במכה הראשונה". "אם ינחיתו היהורים את המכה הראשונה יהיה מצבנו שונה״ מחה סידקי מחמוד. ״זוהי החלטה פולי- טית ועל איש הצבא לבצע אותה״ השיב לו נאסר ונעל את 20 הדיון בזכרונותיו מספר אנואר סאדת על פגישה בדרג בכיר. י עבדל חכים עמר, זכריה מוחי א־דין, חוסיין א־שאפעי עלי סברי וסירקי סולימן. "נוכח הריכוזים שלנו בסיני סיכויי המלחמה הם עכשיו של מאה אחוז״. אמר נאסר, ופנה לעמר: "האם הכוחות המזוינים מוכנים, עאבר אל חכים?". "בחייאתי ובחייאת־ראסי)חיי וחי־ראשי( יא־ראיס, הכל מוכן ומזומן!" אמר עמר כשהוא מורה על צווארו. סארת היה סקפטי יותר: "ידענו שהחימוש שלנו מספיק״ אמר סאדת. ״כאשר שאל נאסר לריעותנו הסכמנו כאיש אחד לסגירת המיצרים - כולנו, חוץ מסירקי סוליימן שהיה אז ראש הממשלה וביקש שנאסר יביא בחשבון את מצבה הכלכלי הגרוע של מצרים". נאסר מבחינתו, משך את החוט ער הקצה אליו התכוון. מכאן, כך אומרים מקורות ופרשנים ערביים, הוא קיווה כי המעצמות יתערבו וימצאו דרך להפחית את המתיחות באיזור. זאת לאחר שטרפו הקל- גירוש כוח החירום מסיני וסגירת מיצרי טיראן - היה בפיו. מספר ימים אחר כך ביקר נאסר בבסיס האויר באבו־סואר, מן הבסיסים החשובים ביותר של חיל־האויר המצ- רי, שם חנתה עדיין כנף מפציצי הקרב החרישים מסוג סוחוי לאחר שחזה הראיס בתרגילי אירובטיקה ומעברים רועשים בגובה נמוך שביצעו בפניו טייסי הסוחר הנלה- בים, הוא כינס את סגל הבסיס ואת הטייסים והציג בפניהם את המצב עד לאותם רגעים. הוא אמר דברים מרגיעים על הצלחת המערכה המדינית נגד ישראל ער כה. טייס אחר, עאוואד חאמרי, העיר כי סגירת המיצ־22 בין הטייסים שעמדו ליד נאסר היה גם רס״ן נביל מעיד רים, פירושה למעשה, מלחמה עם ישראל, וצפויה תקיפה של חיל־האויר הישראלי. ״עלינו לתקוף את שרות התעופה שלהם ראשונה, היות וכולם נמצאים בטווח המטוסים הנמצאים בסיני" אמר הטייס הנועז בפני מנהיגו. ״אנו לא נהיה התוקפנים אשר התחילו את המלחמה״ השיב לו נאסר. ״אבל למה לא?״ המשיך הטייס לשאול. "אם אנו נתקוף ראשונים, ארצות הברית תיכנס ללא ספק למלחמה, ואין אני רוצה, וגם איני מסוגל להלחםM חיוכים בביר גפגפה- אם היהודים רוצים מלחמת- אהלן וסאתלן־.. אמר נאסר בפני טייסיו המחייבים93 כמעצמת על.״״ ״והרוסים?!״ התפרץ הטייס. ״איני רוצה להתחיל מלחמת עולם שלישית...״ חייר נאסר. מפקד הכנף, תחסין זאכי, כתב לאחר המלחמה כי הדברים פגעו כטייסים, והיתה להם הרגשה כאילו ״קשרו את ידיהם״. עקב ההכרזות של שליט מצרים על סגירת המיצ־ דים, נעיר חיל־האויר לצאת למלחמה בבוקר 26 קיבלו התרעה והבסיסים נסגרו ונערכו למלחמה. ערב לפני כן ירדו ארבעה מטוסי ווטור, לפי המתוכנן בפקודת ״מו־ קר״, ובהם רס״ן משה )סימי( סער והנווט סרן אלכסנדר ענבר, סגן גיורא גורן, סרן יעקב רפאלי וסגן הרצל בודינ־ גר לתל־נוף. המטוסים הגיעו לשם לאחר טיסה כבוררים מעל הים התיכון ונחתו כמעט בחשיכה. גם שמונה מיסטרים של טייסת 109 בוטלה והמטוסים חזרו צפונה לבסיסם סימי ואנשי צוותו, וצבי הס על שמונת המיסטרים של הפעם כרי לצאת לתקיפה. מקלחת צוננין אצל בן־גודיון בינתיים המשיכו כוחות השריון של מצרים להכנס לסיני, וכוחות עיראקיים נערכו לתנועה לעבר גבול ישראל ירדן. הרמטכ״ל רבץ עמר עתה בלחץ כפול: מצד אחד עמרו אלופי המטה הכללי, ובראשם ראש אג״מ, אלוף עזר ויצמן, שקראו לפתוח מיה במלחמה, ומצר שני שרי הממשלה שהיו מוראגים מן המחיר הגבוה שתגבה פעולה ישראלית. הבין היה המום מעוצמת התגובה של השרים והמפקרים המקיפים אותו, ומן האחריות הכבדה שנחתה על כתפיו, וביקש לו נוחם אצל דור בךגוריון, ראש הממשלה הראשון. הוא החליט לבקר אותו בביתו בתל־אביב. אך במקום עידור מבן גוריון הקשיש והזועם, הוא זכה למקלחת של צוננין. מן הפגישה הוא יצא סעור רוחות ונרגש. בן־גוריון, שהיה מן הרוגלים גם בימים אלה בהישענות על מדינות זרות בימים של משברים רבתיים, האשים את רבץ כי הוא מסכן את קיומה של ישראל - חלום של שנים עומר לגוז, הוא הזהיר אותו, בגלל תסבוכת מרינית וצבאית אליה נקלעה ישראל באשמת מנהיגיה. שרים אחרים עמם נפגש האשימו את רבין ואת צה״ל בליבוי היצרים, ושאלו אם מותר לישראל להסתבך במלחמה. רבין התמוטט אותו היום מהעומס והלחץ הנפשי בו היה שרוי. הוא הציע לאלוף עזר ויצמן, ראש אג״ם במטכ״ל, ליטול עליו את תפקיר הרמטכ״ל. עזר סירב. מסוקי סופר פולון יצאו ערב המלחמה לסיורי גבול ממושכים כרעם ביום בחיר "אחרי המלחמה התברר לי שרבין נשבר מפני שהערלים שלו הודיעו לו שהם לא מוכנים בשום אופן לחכות ער שהאויב יתקוף והם לא מבטיחים אותו מפני שואה" אמר בני פלד, מפקד כנף לימים מפקד חיל־האויר. ״בראשם היה עזר ויצמן. רבין תפס הלם - והיה בענין גם הרבה וויסקי, סיג- ריות. הוא סגר את האור. כולם הלכו לאשכול ואמרו: ׳אם אתה לא נותן לנו לתקוף ראשונים, חוסיין יחתוך בבית ליד ושאזלי באילת, והסורים באצבע הגליל. אז הוא 23 נבהל במשך יומיים תמימים היה יצחק רבין ספון בביתו. לציבור נאמר כי 11 ״הרעלת ניקוטץ״- כך הסגירו ראשי הצפא את ההתמוטטות של היתה זו ״הרעלת ניקוטין״. הומטכ״ל עוב הםלח הכתפיים הרחבות של הוד מפקר חיל־האויר, אלוף מוטי הוד היה בימים קריטיים אלה במיצר. הוא היה האיש שנטל ההוכחה היה מוטל על כתפיו: הוא הבטיח כי התכנית של החיל תפעל ותביא לנצחון. אם יוחלט על פתיחה במלחמה - חיל־ האויר היה החיל בעל המשמעות הגרולה ביותר להצלחתה או כשלונה. הוא קבע את שיטת הפעולה והוא קבע את זמנה - וצה״ל כולו התישר לפי החלטתו. אם מבצע ״מוקד״, בו הוא בטח כה הרבה היה נכשל, או מצליח חלקית, היתה ישראל עלולה לספוג מהלומה כברה, קרקעית ואוירית. מצר שני, איש, לבר מאנשי המבצ- עים הבכירים שלו, לא ידע מהי התכנית המסתורית של הוד שמבטיחה את הנצחון. למוטי היו ספקות אם מותר לו לגלות את פרטי התוכנית המבצעית גם לבכירים ממנו, והוא אכן לא גילה את פרטיה לאיש מחוץ לחיל. והיתה לו סיבה טובה לכך: תוכנית ״מוקד" היתה פסיפס בן אלף חלקים, בו נטלו חלק גורמים רבים. היא היתה בנויה על עקרונות מורכבים - מבצעיים, מודיעיניים ואפילו פסיכולו- גיים - שהיו אמורים להשתלב זה בזה באותן שעות קריטיות. היא לא היתה בנויה רק ממטוסי התקיפה - מטו- סים ללוחמה אלקטרוניות עמדו לצאת ולשבש את מערכות המכ״ם במצרים ירדן וסוריה, מערך מסועף של גורמי מוריעין, האזנות, וקליטת תשדורות השתתפו בפעילות בזמן אמת. היה גם תכנון להפעלת הטעייות נגר ספינות ההאזנה הרוסיות והמצריות מול חופי ישראל. מטוסי יירוט עמדו לצאת להגנת שמי ישראל, מערך שלם של מטוסי ממסר וקשר, מסוקים לחילוץ עמדו להמריא לאויר. סוללות הוק, תותחי נ״מ, מערכת בקרה ושליטה היו אמורות לחדד את פעילותן ולמקד אותה באותן שעות גורליות. באותם ימים חיל־האויר כולו, על כל יחידותיו, היה מגויס לטובת מבצע ״מוקד״. דיין עסק ברברים רק באופן כללי, רבץ לא ירד לעומק המורכבות של הפעלת ״מוקד״. האנשים הפוליטיים בממשלה ובמפלגות היו חשודים מאז ומתמיד בעיניו של הוד. האיש היהיר ממנו קיבל תמיכה גורפת, היה ראש אג״מ, עזר ויצמן שהכיר וירע את התכנית לפרטיה. ואכן, אחד מסודותיה הגדולים של התוכנית היתה פעולה בחשאיות גמורה, כאשר כל המערך הגדול של החיל תומך בפעילות. אומר מוטי הוד: ״כאשר הצגתי את התוכנית היה ברור שהולכת להיות מלחמה. זו לא היתה הפתעה. מה שנשאר זו ההפתעה הטקטית. ״מוקד״ היה תלוי בהפתעה טקטית כדי להצליח. הוא היה מצליח פחות ללא95 הפתעה טקטית. הבעיה שלנו היתה לעשות הטעיות- להטעות את הרוסים, ואת המצרים ואת כל העולם. כל 24 זאת כדי שנשמור על הפתעה טקטית״ ואכן אומץ לב רב ושכנוע עצמי עמוק נדרשו באותם ימים ממוטי הוד. הכל היה נתון על כתפיו. הוא החליט להמליץ על יציאה למלחמה, הכתיב את השעה שלה, אולם גם שמר את פרטי תוכניתו ולא הציג אותה מעולם לגורמים מחוץ לחיל־האויר. ״לא הצגתי את התוכנית הזו אף פעם יותר מאשר על דף בריסטול עם רובריקות של מטרות וסוגי מטוסים שתוקפים. לא הצגתי כמויות ולא שעות״ הוא אמר. מוטי היה תחת פיקד דו של הרמטכ״ל רבין ולו היה חייב ריווח על תוכניותיו של חיל־האויר. אולם רבין באותם ימים לא היה מסו- טה יכול חיל חאויר לעשות- מוטי הוד מארח רמטכ״ליס בבסיס האויר בחצור. מימץ דיין ורבין גל, כאמור, לרדת לעומקם של רבדים. גם הוד הבחין בכך. מספר הוד: "ליצחק הסברתי את הפרינציפ. הבעיה הראשונה היתה לשכנע אותו שזה לא מסוכן יותר להש- איר את סוריה ואת ירדן ולרכז את המאמץ במצרים. כולם היו בהיסטריה: מה יעשה חיל־האויר המצרי ומה יעשה חיל־האויר הירדני. זה חייב תהליך שבו נכנסתי איתו קצת לטכניקה של הדברים, שהיתה בנויה על מספר גורמים: א. מודיעין בזמן אמת. ב. היכולת שלהם להגיב ג. על הניתוח שלנו איך זה יכול לקרות. אמרתי לו: יתראה יש לנו הערכה בוודאות גבוהה מאד, של להגיב. ממש לא יכולים. אם אנחנו מצליחים להשיג את ההפתעה הטקטית ייקח חצי שעה לפחות למצרים להבין מה קרה. חצי שעה שעה נוספת תידרש כרי לנסות ולהסביר את זה לסוריה ולירדן. באותה עת הסו- רים והירדנים היו בטוחים שגוררים אותם למלחמה והיחסים עם מצרים היו מתוחים. הם חששו שהם גוררים אותם למלחמה בלי שהם יורעים את האמת. זה ייקח עוד חצי עשה בסוריה וירדן עד שיחשבו מה עושים, ואנו כבר בשעתיים. המצרים היו בכוננות של חצי שעה. אנו הכרנו אותם טוב. ׳כוננות חצי שעה׳ אצלם - פירו־ כרעם ביום בחיר שה שלפני שעה הם לא יוכלו להמריא. מכאן יש לנו שלוש שעות׳״. גם בנושא ההגנה על שמי ישראל לא היה הוד נדיב במיוהר. הוא לא היה מוכן לפרט בפני איש מה מספר המטוסים שהוא מתכנן להשאיר להגנת שמי ישראל. יש אומרים סי הוא אפילו נטל סיכון רב מן הדרוש. ״לא נכנסתי לפרטים אם נשאיר עשרה מטוסים או תריסר. לא רציתי לערב אותו בכלל בענין. אני חשבתי שלא צריד להשאיר שום מטוס. אין שום הגיון להשאיר. אבל זה היה בשביל שלא יגידו שאנחנו לקחנו סיכון לא מחושב. אז החזקתי שתי רביעיות באויר ורביעיה אחת על הקרקע וברגע שחזרו חמירז׳ים שהיו מתוכננים, הם נכנסו לרשימת המטוסים המבצעיים. אני את ההגנה האוירית שלי מבסס על זה שמירז׳ים, שהם המטר סים הכי טובים שהיו לנו להגנה האוירית, אלה יתקפו קרוב וכעבור שלושת רבעי שעה הם מוכנים לחזק את המטוסים בהם לא נשתמש לתקיפה״. לאחר המלחמה הוא אמר: ״נקראתי כמה פעמים למשרד ראש הממשלה, לוי אשכול, להבטיח לו שלא תיפול אף פצצה על תל־אביב. הבטחתי שתל־אביב לא תיפגע מהפצצות מאסיביות. לא אמרתי ישירות לשר הבט־ חון ולרמטכ״ל שבתכנית ״מוקה" סל חיל־האויר הולך לתקיפה, ושנשארים להגנה אוירית רק 25 השתדלתי להציג את הענין בחצי משפט, כי ירעתי שזה יפריע...״ וממשיר הור: ״יצחק השתכנע. עכשיו צריר לשכנע את הממשלה. הוא רצה להיות בטוח שאשכול יורע בריוק מה אנחנו עושים. הלכת־ איתו לאשכול והסברנו לו שאנחנו מרכזים את הכוח - משאירים מינימום של כוח להגנה אוירית ויש לנו בהחלט יריעה סבירה להניח שעד שיתברר להם מה קרה, נתחיל לטפל בסוריה וביר- דן. אחרי כמה ימים אני מקבל בפעם הראשונה זימון לאשכול עם יצחק״. וממשיר הוד: ״אשכול שאל: ״יונגמן, תגיר האם אתה יכול להתחייב שלא ייפלו פצצות על תל־אביב?״. מוטי השיב לו: ״אשכול תראה בפעם האחרונה שנפלו פצצות על תל־אביב זה היה ב־ היה פה עם רקוטה וזרקו כמה פצצות על התחנה המרכזית. נפלו פצצות - וזו היתה הפעם האחרונה שנפלו פצצות על תל־אביב. מה שאני יכול להתחייב בפניר זה שתל־אביב לא תעמור בתקיפה אוירית מאסיבית״. אכזבה גוברת מתגובת העולם השרים הבכירים בממשלה והקצינים בצה״ל שמעו את דבריו של חור, אבל החשש המשיך לנקר בלבם מפני תוצאות המלחמה. במשך הימים הבאים של חורש מאי, הם החליטו לתת הזדמנות נוספת למריניות להפגין את יכולתה. אולם האכזבות היו רבות, מעשי הבגירה מובחנים. נשיא צרפת, שארל רה־גול, ״בן בריתה של ישראל״ אליו הגיע שר החוץ, אבא אבן, פקד עליו בצורה בוטה לא לפתוח באש: ״הפותח במלחמה הוא זה שיורה את היריה הראשונה״ הוא אמר. ״אל תפתחו במלחמה!״ הזהיר את שר החוץ ביציאה מן הפגישה. נשיא צרפת היהיר מיהר להמחיש את בוגרנותו בסטירת לחי בפניה של ישראל: הוא הטיל אמברגו על אספקת נשק לצה״ל. ״צרפת החליטה לדחות את אספקת הנשק לישראל באורח זמני״ הודיעו הצרפתית בצביעות אופיינית. אבל מדינות ערב לא נפגעו מהאמברגו - ישראל היתה המרינה היהירה במזרח התיכון שהפעילה נשק צרפתי. בבריטניה השתמש ראש הממשלה, הרולר ווילסון, בשפה דיפלומטית כרי להניא את ישראל מתגובה: ״ממש- לת הוד מלכותה תבטיח זכות השימוש במיצרי טיראן... ומוכנה לשתף פעולה עם כל מרינה...״ וכן הלאה. בארה״ב הבהיר הנשיא האמריקני לינדון ב. ג׳ונסון לאבן, לאחר שביטל עימו את הפגישה הראשונה שנוע- דה להם, כי הקונגרס ובית הנבחרים לא יאפשרו לו התערבות כלשהי במזרח התיכון. ״מעל הכל, אל תהיו הראשונים לירות״ והוא גם יעץ לאבן: ״יהיו יתרונות רבים לכר אם תוכלו לפעול לברכם״. הנשיא סיים את דבריו ברמז, ובכל זאת ביקש להמתין עור שבועיים ימים להתגבשות פעולה בינלאומית לפתיחת המיצרים. הרוסים, המניע הראשון להגברת המתיחות במזרח התיכון, המשיכו בהצהרותיהם אשר איימו על ישראל במלחמה והתערבות, אם תחליט לפתוח באש. היריעות על התוצאות המאכזבות של הפגישות של אבן בבירות העולם לא עודדו את ראשי המרינה ולא את 97 הציבור. חיילי צה״ל הפרושים במרחבי הנגב מזה שבועיים, מתרגלים וחוזרים ובוחנים את כוננותם למלח מה, כבר איבדו את שלוות רוחם. תחושת החנק והמצור בעקבות תגובת אומות העולם, וזניחת ישראל השרו בקרב האזרחים והחיילים, תחושת מועקה נמשכת. יש לסלק את המצור, חשבו כולם, המלחמה בלתי נמנעת ויש לפתוח בה מיה. אך בממשלה החליטו להמתין. ביום בו הכריז נאסר על סגירת המיצריס הודיע ראש הממשלה, לוי אשכול כי הטלת המצור מהווה פעולה תוקפנית נגד ישראל, והפרה גסה של החוק הבינלאומי. ב־ בטחונית מן הרמטכ״ל. הממשלה החליטה על המתנה נוספת של סגירת המיצרים, עמר ראש הממשלה לשאת נאום מדיני חשוב בכנסת. כל מכשירי הרריו היו מכוונים לקליטת השידור, חיילים ואזרחים התאספו סביב הטרנזיסטורים כרי להאזין לו. אך כגורל הציפיה כך היתה האכזבה: אשכול קרא בצורה מגומגמת נאום פייסני, מוכן מן הכתב, אשר עורר זעם רב בקרב תושבי ישראל אשר ציפו להכרזת מלחמה. "אנו נתגונן בשעת הצורך בתוקף הזכות להגנה עצמית״ אמר אשכול, ותחושה של פיק ברכיים לאומי אפפה את הכל. נאסר הצוהל, לא יכול היה לצפות ליותר מזה. ״כוחנו מספיק, ואם תפרוץ מלחמה - ננצח בעזרת אללה ונש־ מיה את ישראל!״ - הוא הכריז בנאום תגובה באותו יום - ״אחרי שארם א־שייח מצווים אנו להיות מוכנים למלחמה טוטלית בישראל, שמטרתה תהיה להשמיד אותה. ההתנגשות הצבאית היא בלתי נמנעת״. ״עשרת הימים הגדולים אשר שינו את פני המזרח התיכון״ כינה ימים אלה, במירה רבה של אופטימיות, חסנין הייכל, עורך העיתון אל־אהרם ושופרו של נאסר, כאילו כרי להעמיק את תחושת חוסר האונים בצי- 26 בור בישראל ב־ ב. ג׳ונסון ולתת שהות נוספת למהלכים הריפלומטיים. תיסיץ מצטרף לקואליציה ערב המלחמה, ניתקה יררן את יחסיה הדיפלומטיים עם סוריה. העילה: מכונית תופת שהציב המוריעין הסורי ברמתא, התפוצצה ב־ ב״שיתוף פעולה של כל מדינות ערב נגד ישראל״. הוא הציע לפתוח את הגבול בפני כוחות של סעוריה ועיראק, כרי להתגונן מפני איום אפשר־ של ישראל. הכדור המשיך להתגלגל: בעקבות הצהרות של נשיא מצרים כי הוא מוכן למלחמה בישראל, האיץ חוסיין בראש המטה היררני לצאת לקהיר כרי לתאם עמדות, אך ביקורו החפוז נכשל. ״המפקדה הערבית המאוח־ דת", עליה הכריזו מדינות ערב בועירת הפסגה הראשונה שערכו, לא היתה קיימת עוד. מצרים, עולצת על הישגיה ער כה, החליטה למשוך את הכרכרה בעצמה, ולא מיהרה להתיעץ או להודיע למדינות ערב האח- רות על מהלכיה. ראשי הממשל במצרים היו שיכורי הצלחה ומלאי התלהבות. בית הנבחרים המצרי העניק לנשיא סמכויות חירום מלאות. כוננות הוכרזה בכל בסיסי הצבא המצרי ושדות התעופה של חיל האויר. כצפוי בקרב הער- בים, תמו באחת ההאשמות והגידופים בין מדינות ערב. הרריו המצרי, אשר לא חרל מלהאשים את המלך היררני ואת ממלכתו באחריות לאירועים שונים, הפסיק לפתע את התקפותיו. הכל הופנה עתה נגד ישראל. קריאות העירור לא נפלו על אזניים ערלות. מלך יחץ נחפז להכיר במנהיגותו של נשיא מצרים, ותאם עימו פגישה דחופה. ב־ הקארבל המלכותי, מלווה במטוסי חיל־האויר הירדני, לעבר קהיר. אל המלך נילוו ראש ממשלתו סעד ג׳ומעה, הרמטכ״ל עאמר ח׳מאש, ומפקר חיל־האויר הירדני, גנרל סאלח אל כורדי. כה סודית היתה הטיסה ער כי לא הוריעו עליה דבר ברדיו, ואיש מאנשי השרות החשאי לא ליווה את המלך חוסיין. יותר מכך, אנשי החצר שחששו לחייו של המלך, והיו אף שהזהירו כי הוא ייאסר, היו צמודים לרדיו קהיר כדי לשמוע את כרעם ביום בהיר 27 קורות הטיסה והנחיתה. הם לא האמינו כי ינתן למלך לנחות, בלי שיופל על ידי מטוסי קרב מצריים המלך, הענוד בכנפי טיס של חיל־האויר, קם כדרכו ממושבו והלך להתרווח במושב הטייס, ולהטיסו עד לנחיתה בשדה התעופה אל־מאזה, ליד קהיר. לבוש מדי קרב בצבע חאקי, וחמוש באקדח על ירכו השמאלית הגיע המלך לארמון קובה. שם המתין לו הנשיא המצרי. ״המלך חוסיץ, והנשיא עבד אל נאסר, עומדים לחתום על הסכם הגנה הדרי״ הפסיק רדיו קהיר את שידוריו• כדי להביא את מבזק הידיעות. להסכם זה הצטרפה גם עיראק, אשר ראש ממשלתה, טאהר יחיא שאף הגיע לשם כך למצ- רים. עם הצטרפות ירדן ועיר- אק לקואליציה נגד ישר- אל, נדמה היה כי לא יהיה מנוס ממלחמה. גם בישראל נעשה שידור מערכות פוליטי. ב־ במאי הוקמה בישראל ממשלת אחדות לאומית פגישה חרת אסון- המלן חוסיין ונשיא מצרים עבדל נאסר נפגשים בקהיר כדי לחתום על הסכם הצטרפות יחץ לחזית נגד ישראל מנחם בגיז התמנה שי בלי תיק ומשה דיין קיבל את תיק הביטחון. במדי- נות ערב התקבלה ההחלטה על ממשלת אחדות לאומית בדאגה. משה דיין, גיבור המלחמה בסיני, היה החותם האחרון למלחמה הקרובה. בשעות אלה כבר עמדו חמישה בסיסים וכנפות וכן עשר טייסות הקרב של חיל האויר הישראלי כשהן מוכ- נות לצאת לקרב. פרק ו׳ 10 1 חיל־האויר הישראלי הפעיל בחורש מאי מגיסטר הוסבה לתקיפה ערב המלחמה. טייסות הקרב הופעלו מארבעה בסיסים: רמת דוד בעמק יזרעאל בצפון, שרה התעופה לור ובסיס תל נוף במרכז הארץ וחצור, מעט דרומית מערבית להם. מבסיס הצרים, שם היה בית הספר לטיסה פעלה טייסת ארבעת מפקדי הבסיסים הגדולים היו מפקדים מנוסים, אשר השתתפו במלחמת קרש כטייסי קרב. על כנף לחיל־האויר בשנות החמישים ושרת ברמת דור לראשונה כטייס מטוסי קרב. בפעם השניה הגיע לבסיס כטייס מוסקיטו. במלחמת קדש היה מפקד טייסת לאחר המלחמה הוא הסב את הטייסת ממטוסי בוכנה למטוסי סילון, עת קלט את מטוסי הווטור החדישים. הטייסת הוקמה בחצור אולם הועברה לאחר כשנה לרמת דוד. לאחר שפרש מפיקוד על הטייסת הוא עשה מספר תפקירו מטה ומונה למפקד השרה הצפוני כשלוש שנים לפני המלחמה. בשנת מחדש והיא פעלה בבסיס עד ערב מלחמת ששת הימים. סומך היה מפקד מקצועי, טייס מעולה שלא אהב להתחכך עם הבכירים וקובעי העתידות בחיל. עוברה זו לא הועילה לקידומו כאשר התמודד על תפקיד מפקד חיל־האויר שנים אחר כך. במלחמת ששת הימים היו תחת פיקודו שלוש טייסות: טייסת 109 אורגן הועברה ערב המלחמה ללוד, בהתאם לתוכנית הפרישה החילית למלחמה, אולם המשיכה להיעזר בשירותים הטכניים והמנהלתיים של רמת דוד. סומך היה טייס מנוסה ומפקד אחראי וקפדני. הוא ידע להקנות תחושה של דרמטיות למשימות שונות אולם כאשר לא היה צורך בסיכון חיים הוא שיחרר את הרסן. כך היה במלחמה. בשעות הבוקר של היום הראשון הוא קרא למאמץ אישי מירבי להשגת המטרה והשמדת חיל האויר המצרי. לאחר שהושגו המטרות העיקריות של המלחמה, הוא הורה לטייסיו שלא לתקוף מגובה שהוא פחות מ־ רים התייחסו במיוחד לתקיפות ברמת הגולן. שינויים אלה בהנחיות שלו למלחמה התקבלו על ידי טייסיו בקורת רוח ובהערכה רבה. רבים מהם אמרו כי חשו כי הם חבים לו את חייהם על כך. אחרים אמרו כי רק כאשר אמר את הדברים הם חזרו להוקיר את סומך המפקד, הדואג עתה לחייהם באורח אישי. סומך היה גם מפקד שנתן רוגמה ללוחמיו. במלחמה השתתף אישית במבצעים לא מעטים, בין אלה היו תקיפת שדה התעופה דמייר בסוריה ותקיפת בסיס האויר אל״מ יחזקאל סומך כרעם ביום בהיר טייסת טייסת זו הוקמה ביוני סים, ומפקרה הראשון היה סרן)לימים אל״מ( דני שפירא. באמצע שנת לטייסת האחות אל, הופעלו על ידי טייסים של חיל־האויר הצרפתי מרמת דוד. הטייסת הישראלית שהוקמה לאחר מכן על בסיס זה השתתפה במשימות תקיפה רבות בתקופת המלחמה על המים. ערב המלחמה פקד על טייסת מראשוני הבנים של קיבוץ מעברות. הוא נולד בשנת למנחם וחנה שדמי, ממיסרי הקיבוץ. בנערותו היה מופנם, מסתגר וממעט בדיבור. את עולמו קנה מספרים שעימם בילה את רוב זמנו. מאביו, שהיה המסגר של הקיבוץ, ירש את החוש הטכני. בימי מלחמת העצמאות הרבה לצאת לשרה התעופה בקיבוצו, מעברות בשרון, שם פעלה טייסת הקרב הראשונה תקופת מה. מכאן הררך היתה סלולה לגרנ״ע אויר במסגרתו דאה ואף צבר מספר שעות טיסה על פייפר קב. אוהר התגייס לחיל־האויר וסיים את קורס טיס מספר 1 בבית הספר לטיסה בכפר סירקין אוהד היה טייס ומוביל שמרד בשיגרה כמעט מראשית דרכו בחיל־האויר. מכל מטוס שהטיס או טייסת עליה פיקד, ביקש למצות את היכולת המיוחדת להם. חבריו לטייסות השונות בהן שירת אומרים כי היה לו ״סגנון טיסה ברוטלי״. כך היו גם קרבות האויר שערך וגם הנחיתות שלו. באחת הטיסות במוסטנג נחת נחיתת אונס בשדה בחיפה, ובנם לא נהרג. הוא עבר במהירות מן ההרברד למיסטר, וכאשר סירב הקיבוץ לאפשר לו לחתום קבע, הוא עזב את קיבוצו. בשנת סת הבכירה של חיל־האויר, אותה הקים יאק נבו. במלחמת ששת הימים היה אוהד ותיק מפקדי הטייסות בחיל - את הפיקוד על טייסת 1964 בה הכין את הטייסת שלו, היא שהביאה ליכולתה המעולה במלחמה. ״חלק גרול מהצלחת הטייסת שעליה פיקר במלחמת ששת הימים היה בזכות המחשבה המקורית שלו״ ציין. כאשר פורסמה פקודת ״מוקד״ ביקש שדמי לקבל מטרות מעבר לתעלה ולא היה מוכן להסתפק בהפצצת שדות תעופה בסיני. הוא ררש ״בסיסי איכות בעומק הדלתא״. נתוני טווח־מטען של המיסטר לא איפשרו לבצע זאת מרמת דור, אולם אוהד התעקש: ״המיסטרים יעשו זאת מתל־נוף״ אמר לאנשי המבצעים. ואבן יום אחר לפני המלחמה נשלחו שמונה מטוסי סמ״ט ב׳, סרן צבי הס והתמקמה בבסיס. משם המריאו לתקיפת בסיס האויר בכברית מעבר לתעלה. אוהר היה מפקד קפרן, שלא אחת מצא עצמו בויכוח מקצועי רציני עם טייסיו. הוא דרש מהם נאמנות מליאה למשימה, וקבע לפרטים את שיטות הביצוע. כך לא היה מוכן לקבל את שיטת התקיפה בפניות של מעלות שאומצה על ידי שאר טייסות הקרב בחיל, וקבע שיטה שונה, ״פנימה פנה" שהיתה אופיינית לטיי- סת שלו וגם לאורגנים. יוזמה מרחיקת ראות שלו כמפקד, ערב המלחמה, היתה הכנת מפות ונתיבי טיסה לכל זירות הלחימה באיזור - לא רק אלה שנקבעו לטייסת במבצע ״מוקה״. יעילות המפות והצורך בהן, הוכחה כבר ביום הראשון למלחמה עת שונו המטרות למבנים אשר היו בדרכם ליעדים אחרים. אוהד שמר בקנאות על משמעת גבוהה בקרב טייסיו בכל הקשור לבטיחות הטיסה שלהם. ואכן במלחמת ששת הימים וסח צבי הם סמ״ט ב׳. לטיי-3לירו היו במלחמה רס״ן חגי רונן כסמ״ט א׳2 לא נהרג טייס מן הטייסת שלו סת היו במלחמה רס׳׳ן אוהד שדמי10 101 מטוס יירוט שהפן מפציץ- הסופר־מיסטר היה מהמטוסים שנשאו בנטל העיקרי של מבצעי התקי פה במלחמת ששת הימים כרעם ביום בהיר מטוס מיסטר טייסת טייסת פעילותה כטייסת הסבה ואימון למטוסי התקיפה ארוכי הטווח מסוג רה־הוילנד שון היה סרן הוגו מרום. במלחמת קדש היא היתה טייסת המוסקיטו היחידה לתקיפה, בפיקודו של רס״ן יחזק- אל סומך )טייסת אחרת רבות בימי המלחמה, בהן תקיפות ברצועת עזה, מרכז סיני ואיזור שארם א־שייח. לאחר מבצע קדש, קיבלה הטייסת, עדיין בפיקודו של סומך, את מפציצי הקרב ווטור אשר הגיעו לארץ בשנת טייסת מטוסי הווטור של חיל־האויר מטוסים מסוג ווטור וכן ווטור רו־מושבי תקיפה ושימש בראשית המלחמה את מובילי המבנים לתקיפה(. בטייסת הופעלו גם שני מטוסים אשר יועדו למשימות לוחמה 4 אלקטרונית טייסת לתוך שטה מדינות ערב. גיחות אלה הקנו לטייסים ולנווטים נסיון רב כאשר באו לתכנן את הטיסות לתקיפת שרות התעופה הרחוקים במדינות ערב. הטייסים השתתפו בגיחות רבות לתקי־ רט״ן לוי צור פת מטרות סוריות ברמת הגולן ומעבר לה• טייסת הווטור היתה עתה ״הטייסת האיסטרטגית של חיל־האויר הישראלי״ ומפקדה במלחמה היה רס״ן לוי צור. לוי צור גדל בקיבוץ שריד והיה חובב תעופה מגיל צעיר. הוא הצטרף לגדנ״ע אויר ואף הספיק לטוס סולו על פייפר קב לפני גיוסו. הוא סיים את קורס הטיס מוסטנגים ולאחר המלחמה עבר למטאורים ולאורגנים. לוי יצא לצרפת לשנת טיסות בחיל־האויר הצרפתי מיד לאחר המלחמה וחזר לבית הספר לטיסה להדרכה. לאחר מכן התקדם בתפקידי פיקוד בבית הספר וטס בטייסת מונה מפקדה.סוגי מטוסים610 103 m כרעם ביום בהיר ווטור לוי צור הופתע למצוא כי רוב המטוסים שירש אינם שמישים וסובלים מבעיות טכניות חמורות. ״הטייסת האיסטרטגית" של חיל־האויר הישראלי, היתה למעשה מושבתת. ״מצאתי שכמעט כל המטוסים עומדים מקורקעים" הוא ציין. לוי צור ריכז את האנשים הטכניים, ולאחר מסע שתדלנות אצל מפקדי חיל־האויר לרכש חלקי חילוף, הוא הכניס מטוס אחר מטוס למוסכי האחזקה והשמיש את כולם. ״קיבלתי שלושה מטו- 5 סים שמישים - ערב המלחמה עמרנו עם שני הסמ״טים שלו היו טייסי ווטור מנוסים: סרן שלמה קרן וסרן יצחק גולן)גלנץ(. עתה עמדה הטייסת, ולה לפי התכנון של מבצע ׳׳מוקר" היא נוערה לשלוח שלושה מבנים לבני סואף, מבנה אחד לאבו סואר, שני מטוסים למשימות לוחמה אלקטרונית ומטוס אחר לצילום והערכת נזקים מעל סיני. לטייסי הווטורים, כמו אלה מטייסת טווח בעומק שטחי האויב. הנווטים שהיו בטייסת הכירו כל נתיב וכל כביש מעל מרינות ערב. הם יצאו לגי- חות בהן צילמו את שרות התעופה הערביים הרחוקים, את שטח סיני ואתרים נבחרים אחרים. יכולת מבצ־ עית זו יחר עם הנסיון שצברו הטייסים והנווטים עמרו לטייסת בכל מבצעי התקיפה ארוכי הטווח שלה. ערב המלחמה עמדו ברת״קים להם לתקוף את בסיס האויר המצרי הרחוק בני סואף, בגיחה נמוכה. טייסת טייסת מושביים לאימון מתוצרת בריטניה. מטוסי הקרב הראשונים שהפעילה הטייסת היו מדגם גלוסטר מטאור F.8 מטוסים של הטייסת לכוננות הזנקה בחצור. בספטמבר יר מצריים. אחר המטוסים המצריים נפגע אר הצליח, ככל הנראה, לנהות באל־עריש. ב־ חדרו שני מטוסי ומפייר לשטח ישראל. אהרון יואלי ויואש צירון שהיו בכוננות הוזנקו לעברם. יואלי הצליח להפיל את שני המטוסים. במלחמת קרש הפעילה הטייסת את מטוסי המטאור למשימות תקיפה, אמנעה וצילום. לאחר המלחמה הפכה הטייסת לטייסת קא״מ )קורס אימון מבצעי(. בקיץ שנת מטוסי המירז׳סוגי מטוסים610 105 בקרבות אויר רבים בתקופת המלחמה על המים. בין השאר הפילו טייסיה מספר מטוסי מיג מפקדה במלחמה היה רס״ן עמיחי שמואלי)שומי(. רס״ן שמואלי, לימים תת־אלוף, היה מטייסי המירז׳ הראשונים של חיל־האויר, והגיע לטייסת המירז׳ הצפונית ממטוסי המים־ טר. הוא היה המפקד השלישי על הטייסת, לאחר שמואל שפר ודור עברי, ואת הפיקוד עליה קיבל ביולי פרוץ המלחמה )לפני כן פקד על טייסת ברמת דוד(. שמואלי ניהל את הטייסת ביד רמה, אך הרוח החיה בה היו טייסיה הבכירים סרן אורי אבן־ניר סמ״ט א׳, וסמ״ט ב׳ סרן יהודה קורן. שומי, אומרים חבריו לטייסת, לא בלט במיוחד בקרבות אויר, אך הקפיד על משמעת שגרתית בטייסת, על שמירת נהלים ועל עמידה בלוחות זמנים וביצוע. הטייסת צברה נסיון מבצעי רב בתקריות המלחמה על המים בצפון. טייסיה השתתפו בקרבות ב־ הפילו מטוסי אויב. בתקופת הכוננות פרסו ארבעה ממטוסיה, מספר פעמים, לבסיס האויר בחצרים, כדי לנסות וליירט את מטוסי המיג בימי הכוננות היתה הטייסת ערוכה היטב למלחמה, המכונאים שלה ידעו לטפל בכל בעיה טכנית שהתגל־ טייסי המירז׳ של טייסת תה והשמישו את כל מטוסיה. שמואלי הכין את הטייסת למבצעיה המתוכננים אולם פקד עליה למעשה רק ביום הראשון למלחמה. בצהרי אותו היום נפגע ונטש את מטוסו כשהוא פצוע. נראה כי לאחר מכן הוא היה נתון לבעיותיו האישיות - אל הטייסת לא הגיע אלא לאחר המלחמה. לאחר שנפגע פיקד למעשה על הטיי- סת סמ״ט א׳ שלה, אורי אבן־ניר, שאף החליף את שומי לאחר המלחמה כמפקד הטייסת. יהודה קורן היה סמ״ט ב׳. ״זו היתה טייסת שקטה, עם המון נסיון מבצעי״ הסביר זאת אחד מטייסיה הבכירים. על ניהול הלחי־ מה בבוקר היום הראשון היה מופקר סרן שלמה ויינטרוב. בטייסת רס״ו עמיחי שמואלי)שומי( כרעם ביום בהיר בח״א אל׳׳מ שמואל שפר)שטופח היה מפקד בסים האויר תל נוף או עקרון. שמואל לבש מדים עור לפני מלחמת העצמאות ועבר את המלחמה כחייל בגבעתי. בעצתו של ישראל טל, הוא התגייס אחרי המלחמה לחיל־האו־ יר, והשלים את קורס טיס מספר ברמת רוד. לאחר שהוריע כי הוא עומר להשתחרר הציעו לו להצטרף למחזור הבא של ההסבה למטאורים. את מלחמת קרש עשה כטייס אורגן ובשנת מראשוני טייסי המירז׳ והקים את טייסת הסילון הראשונה ברמת דור. שטופר קיבל את הפיקוד על בסיס תל נוף כחורש לפני המלח- מה. אולם הוא היה בקיא כבר במסתריו ובאופיו של בסיס זה: הוא הגיע לתל־נוף במרס והתמנה למפקר טייסת תעופה במקום. מספר6 ״בסיס תל־נוף היה ילד חורג בחיל־האויר״ הוא מציין שנים לפני כן ניסה מנחם בר להכניס מעט סדר בבסיס, כרי לקרב אותו ליכולת כנפות הקרב ברמת דור ובחצור. הוא החל בהקמת מערכת תדלוק מרכזית שהחליפה את ה״באוזרים״ - משאיות התרלוק המסורבלות. כמו כן החל בבניית פ״צים, פנים לפצצות, שהוקמו בקרבת כל אחת מטייסות הקרב. מיר בהגיעו חש שטופר כי תל־נוף שייך ל״מרינה אחרת״. ״היה צורך להחדיר לבסיס אופי של יחיהה לוחמת״ הוא נזכר, ״לשנות לו את האופי כרי שיהיה בסיס מבצעי, כולל חינוך מחדש של האנשים״. והוא מוסיף: ״לא היו שם תשתיות מתאימות. מגרל הפיקוח היה קטסטרופה. התחלתי לבנות את המפי״כ)מרכז פיקוד כנפי(. כאשר קיבלתי את הפיקוה על הבסיס אמרו לי: ׳אתה לא צריך מפקר טייסת תעופה - תסתדר לברי. התחלתי להביא אנשים מבסיסים אחרים כמו חצור ורמת דור, שבחינוך ובמנטליות שלהם היו שונים״. בתל נוף פעלו לא רק טייסות קרביות אלא ערב רב של יהירות, כולל טייסות תובלה ומסוקים, יהירות תחזו- קה, אספקה, בינוי ועור. היו לו שתי טייסות קרב: טייסת טייסת התובלה מספר וטייסתS-58 סיקורסקי בזמן המלחמה היה קצין המבצעים ברוך)ברקי( קינן, שחזר לטייסת המירז׳ שלו בצהרי יום הלחימה הראשון. טייסת טייסת כמו כן השתמשו טייסיה במתקנים מיוחדים לקריעת החוטי הטלפון בסיני ביום המלחמה הראשון. בין השאר היו ברשותה גם מטוסי מוסטנג לצילום. הטייסת הפעילה את מטוסי הבוכנה ער שנת מטוסי המיסטר של טייסת כמטוסי ניסוי לסוגים מתקדמים של פצצות וחימוש אחר. מפקר הטייסת, רס״ן יהונתן שחר, איש גבה קומה ומלא גוף, סיים את קורס במהלך תקופת קורס הטיס7 טיס קצר בגדנ״ע אויר. ״כל חיי חלמתי להיות טייס״ הוא סיפר לאחר המלחמה פרצה מלחמת קרש ויהונתן, למרות שטס כבר על הרברד במתקדם, מצא עצמו מטיס מטוסי סטירמן בטיסות קישור ברחבי הארץ ובסיני. את הקא״מ עשה על מוסטנג ולאחר מכן טס על המטאור, האורגן והמיסטר. באוגוסט טורים, שם טס מספר רב של משימות וצבר שעות טיסה רבות. ער היום הוא שומר על השיא כ״טייס בעל אל״ט שמואל שפר)שטופר(סוגי מטוסים6 -10 107 מספר השעות הגבוה ביותר על מטוסי ווטור בהיל־האויר היש ראלי״. שחר נתמנה לסמ״ט א׳ של טייסת הפיקור על טייסת 117 של הפיקוד ראה עצמו יהונתן מועמד לפקד על חיל־האויר. אבל הדברים השתבשו. ״אני לא גיבור גדול״ אומר יהונתן, ״במלחמה נהרגו זה ענין לא פשוט, והדבר גרם לי בעקבות כך משבר אישי״. למרות זאת הוא המשיך לטוס על מטוסי קרב גם במלחמת ההתשה ויום הכיפורים. עד לפרישתו משרות מבצעי. יונתן השרה בטייסת אוירה רגועה - הוא ראג לטייסים ולמכונ־ אים ובמשך ימי הכוננות העסיק עצמו בהכשרת המטוסים למלחמה. לידו פעל כסמ״ט א׳ סרן אביהו בן־נון)שהגיע לטייסת מטייסת המירז׳ השכנה(. אביהו היה טייס מעולה שהיה גם מפקד כריזמטי. לאחר שיונתן נפגע הוא מילא את מקומו בפיקוד על הטייסת. סמ״ט ב׳ היה ידירו הקרוב של יהונתן, סרן דוד נבו, אשר נהרג שנה לאחר מכן בתקיפה בירדן. נדב מרגלית היה מנהל הלחימה בבוקר הראשון. לרשות הטייסת עמדו ערב המלחמה רס״ן יהונתן שחר מיסטר של טייסת טייסת טייסת מפקדה הראשון היה יואש)צ׳אטו( צידון. היא נועדה לשמש טייסת לקרב אל־ראות ובכל מזג אויר. מספר שבועות לפני מלחמת קדש הגיעו לשרות הטייסת שלושה מטוסי מטאור ראשונים. ערב המלחמה הפיל יואש באחד ממטוסי המטאור מטוס תובלה מסוג איליושין איל־ כרעם ביום בהיר שטסו מדמשק לקהיר. לאחר המלחמה החליפה הטייסת את ציורה במטוסי ווטור כות מכ״ם ויועדו ליירוט בלילה ובכל מזג אויר. מטוסים אלה הועברו שנה לאחר מכן לטייסת טייסת חיל־האויר הישראלי, ופעלה מתל נוף. אופייה המבצעי נקבע בשנותיה הראשונות על ידי רס״ן רפי הרלב, מפקרה הראשון. אולם משמסר את שרביט הפיקוד לרס״ן רן פקר, )רונן( במאי רן נכנס לטייסת כרוח סופה. הוא הגיע אליה לאחר תפקיר מ״מ בטייסת הקרב הראשונה, וביקש לקבוע את רמותה כדמותו. רן פקר נולד בכפר ויתקין ואת שהותו הצבאי החל בקורס טיס מספר קצר לאחר מכן היה אחד מבין ארבעת הטייסים הראשונים אשר הוצבו ישירות בטייסת המטאור הסילוני. לאחר טיסה בטייסת האורגן, הוא עשה את מלחמת קדש ססגן צעיר בטייסת הקרב הראשונה בחצוד, שם הטיס מיסטרים. באותו טייסת המשיר בשרותו והיה סמ״ט א׳ בזמן קליטת מטוסי המירו. כאשר קיבל את הפיקוה על טייסת הוא דורש מטייסיו ופקוריו. הוא הקפיד מאד בנושאי משמעת ודיווח, ודרש מטייסיו ציות מוחלט. הביטוי ״עם רן לא מתווכחים״ הפך שגור בטייסת. כצפוי, זמן קצר לאחר קבלו את הפיקוה החלה תסיסה חריפה בקרב הטייסים: רן דרש לטוס ולהתמורר עם כל אחר מלוחמי הטייסת בקרב אויר כדי ללמוד על יכולתו. ״זהירות, רן פקר יושב על הזנב שלך״ לחשו הטייסים זה לזה. המטרה של רן היתה, ככל הנראה, כנה׳ אה הדבר גרם למר־רה בקרב הטייסים. שני הסמ״טים, שהיו טייסים מבצעיים שכבר חצו לא אחת את הגבול, סירבו לצאת עימו ל״התמודדות אוירית״ בה ראו חוסר אימון ביסולתם. כאשר החריפה המחלוקת ואחר מהם, סרן אריה בן־אור נקלע לעימות חזיתי מול רן, הוא נאלץ לעזוב את הטייסת. אריה חזר לבית הספר לטיסה וערב המלחמה קיבל את הפיקוה על רס״ן רן רוע )פקר( טייסיסוגי מטוסיםקרב10 109 טייסת היסס להריח את סמ״ט א׳ הבכיר שלו, בגלל הערה שנאמרה ליד כל הטייסים. הוא אומנם החזירו ללחימה זמן קצר לאחר מכן, אך הרבר גרם לסערת רוחות בקרב שאר הטייסים. לא כולם יכלו למצוא עם רן שפה משותפת. אך אלה שנשארו בטייסת, היו גאים בה ובמבצעיה. לא מפתיע כי רוב טייסי הכניס בהם רוח קרב לוהטת, אגרסיבית ואף המציא עבורם מונחים לוחמניים: ״ברזל בברזל״ הוא כינה את הדרך להכנס לקרב אויר, ״מהר ובכל הכה״ הוא דרבן אותם לתקיפת מטרות קרקע. ״לעולם לא מבטלים משימה - ויהיה מה!״ - היה עוד מוטו שגור בפי כל. את התוצאות ניתן היה לראות בסי- כומי הרישום במטווחים, בקרבות האויר, בהצטיינות מול טייסות אחרות. רן פקר, שהיה מוכר שאחד מ״ילדי טיפוחיו של עזר״ קיבל גיבוי מלא ממפקדיו שאהבו את ההעזה וחוסר הפחד שלו. ואכן, הוא היה גאה לקבל משימות איכות, שמשכו אליו ואל הטייסת את תשומת הלב של המפק- דים למעלה. הוא היה מוכן לצאת, או לשלוח את לוחמיו, למשימות הקשות, המסוכנות והתובעניות ביותר. הוא דרש מטייסיו לתת הכל כדי להשלים את המשימה והוכיח זאת אישית, בעשרות טיסות מבצעיות וקר- בות אויר בהם השתתף לפני המלחמה. דרך פיקוד קשוחה ותובענית זו, שהיתה בעייתית בימי שיגרה נתגל- תה כחיונית ביותר בימי מלחמה. ״אין מפקד בלחימה כמו רן״ אמר אחד מטייסיו האוהדים - ״הוא נולד לדבר הזה״. אחרים היו נלהבים פחות מאופיו ומדרך הפיקוד שלו. עד מלחמת ששת הימים הפיל רן בקרבות אויר שני מטוסים ערביים: מטוס הנטר ירדני, בקרב אויר שנערך ב־ מכן בקרב במבואות דמשק. בשנים מאז הוקמה עסקה הטייסת בגיחות צילום בעומק שטחי מדינות ערב. טיי־ סיה התגברו על המשבר הכרוך בחציית קו, התנסו בכל הכרוך בניווט בעומק שטחי אויב והמיקח מיירוט מצד מטוסים עויינים. הטייסת זכתה להישגים בולטים במלחמה: היא לא איבדה אף טייס, למרות שיצאה לתקי- פת השדות שהיו מהמסוכנים ביותר. מטוסה היחיד שאבד נפגע מאש נ״מ כשהוא מוטס בידי מפקד הבסיס. טייסת ״העטלף״ הפעילה דיים לצילום, אשר כונו ״התשעימים״)על שום מספריהם שהיו מו לנשיאת ״חרטומי צילום״ וכן הופעלו מטוסים למשימות מיוחדות. לצירו של רן עמדו איתן כרמי, סמ״ט א׳, ומוטי ישורון, סמ״ט ב׳ שהיה גם מנהל הלחימה בבוקר היום הרא- שון למלחמה. מירז׳ כרעם ביום בהיר כנף כנף עילה רק טייסות קרב. אל״מ בני פלד, מפקד הכנף, ולימים מפקד חיל־האויר, הוא מן הדמויות הבולטות ביותר בתולדות החיל. הוא נולד בתל־אביב בשנת שרות מסוימת ב״מ״ג״)המשמר הנע של משטרת הישובים העב- ריים(, הוא יצא בשנת התקבל, מחמת גילו, למחלקת הטיס של הפלמ״ח. אך הלימודים הופסקו והוא הצטרף בינתיים לחטיבת ״כרמלי״ להגנה על מרכז חיפה. בני שמע על קורס טיס שעמד להפתח, וכאשר הגיע למרכז קלוב התעופה בתל־אביב, הסתבר לו כי רק בעלי רשיון טיס התקבלו לקורס. בשל כך החליט להצטרף לקורס מכונאי מטוסים. במאי נשלח לתל נוף שם סייע לפריקת מטוסי התובלה אשר הגיעו מצ׳כיה ולאחר שהגיעו המסרשמיטים הוא שולב כמכונאי בטייסת הקרב הראשונה. בדצמבר הסילון הראשונים של חיל־האויר ויצא לקורס מיוחד ללימוד הטסתם בבריטניה. לאחר מכן נתמנה סגנו של מנחם בר, מפקד טייסת הסילון הראשונה של חיל־האויר ברמת דוד. כבעל רקע ובקיאות מיוחדים בנושאים טכניים, נשלח בני לבחון את מטוס הקרב השבדי סאאב המלצנו - על המיסטר מטוסי סילון לישראל. באוקטובר עות שלהם, המליץ לבטל את הרכישה ולהמתין למיסטר בני עמד בראש מבצעי ההטסה של מטוסי האורגן לישראל, והקים את טייסת לידיו של מוטי הוד. בראשית מפקד טייסת הקרב הראשונה־מיסטר, עמה יצא לקרבות מלחמת קדש. ב־ התותחים המצרים בראש נסרני, נפגע בני מאש נ״מ, נטש את מטוסו וחולץ במבצע נועז על ידי טייס של מטוס פייפר קב. בשנת תהליך שיקום ארוך. בני פלד חזר למטה חיל־האויר באוגוסט במהלך תקופה זו עסק בנושאי פיתוח של מערכות מתקדמות, והקנה לחיל־האויר ולצה״ל יכולות שלא היו לו לפני כן. שנתיים מאוחר יותר, קיבל את הפיקוד של כנף הבסיסים, נאסר לצאת לפעולה ביום הראשון למלחמה ״קיבלתי את זה קשה מאד. עד היום זה מציק לי״ הוא אמר שנים אחר כך. אך כבר למחרת הוא יצא כטייס אורגן, לתקוף מטרות ירדניות ובמהלך אחת התקי- פות מטוס האורגן שלו אף נפגע מאש נ״מ. פלד היה דמות מיוחרת במינה בשיטות הפיקוד שלו וביחסו לטייסיו. הוא היה מפקד קשוח, בעל חוש הומור דק, שידע להעביר סמכויות לפיקודיו אך דרש קבלת החלטות מבוססות ובדוקות, אותן בחן לא אחת בעין בוחנת וביקורתית. לבני פלר לא היה ספק בנצחון חיל־האויר במקרה של פרוץ מלחמה. מספר ימים לפני פרוץ הקרבות הסתו- בב עזר בין היחידות במסוק האלואט הקטן ונחת בחצור. עימו במסוק היה גם יצחק)חקה( חופי. ״תשמע איזה שחצן זה בני״ הוא אמר לו בקול ופנה לבני: ״כמה זמן יקח לנו לדעת אם הצלחנו או לא הצלחנו במלחמה?״ הוא שאל אותו. אל״מ בני פלדסוגי מטוסים6 -10 111 בני פלר הביט בו בעיניו הקרות ואמר: ״אם תוך שלוש שעות אנחנו לא נדע בבירור שהצלחנו, כנראה שפי־ שלנו בגדול. אין מה לדבר שנכשלנו!״. ״אמרתי לך שהוא שחצן כזה!״ פנה עזר אל חקה והמריא מן המקום. , טייסת׳ ערב המלחמה פקד פלד על שלוש טייסות קרב: טייסת אורגן. מפקר טייסת תעופה בבסיס היה סא״ל שלמה בית־און)ביטון( וקצין המבצעים סרן יוחנן רוזר. בסיס חצור היה הבסיס העמום ביותר ביום הלחימה הראשון. טייסת טייסת הקרב הראשונה של חיל־האויר נולרה, למעשה, עור לפני ההקמה הרשמית של החיל. מטוסיה הרא- שונים היו מרגם אויה פעולתה הראשונה במלחמת העצמאות היתה ב־ המצרי שנע לכיוון תל־אביב. במהלך המלחמה הפעילה הטייסת גם מטוסי סופרמרין ספיטפייר ומטוסי מוסטנג, עת פעלה מבסיסי האויר והמנחתים בעקרון)לימים תל נוף( מעברות וקסטינה)לימים הצור(. לאחר המלחמה הוצאו ששת מטוסי האויה האחרונים משרות והטייסת הפעילה רק מטוסי מוסטנג וספיטפייר)לאחר זמן מה הוקמה טייסת קרב שניה טייסת נסגרה הטייסת והם הועברו לטייסת היא הוקמה מחדש כטייסת מיסטר בחצור בפיקודו של בנימין פלה. הטייסת השתתפה במבצע קרש וטייסיה הפילו שני מטוסי קרב מיג בשנת 116 של חיל־האויר. שני המטוסים הראשונים של הטייסת הגיעו ב־ באפריל רבות. על הטייסת פיקה בששת הימים רס״ן עמוס לפידות. עמוס, ממוצע קומה ורציני תמיר, לא היה דמות כריזמטית - גם כאשר העפיל והיה שנים אחר כך למפקר חיל־האויר. במלחמת קרש הוא היה טייס מיסטר ולחם בסיני, לאחר מכן התקרם והיה למפקד טייסת אורגן שפעלה כטייסת קא״מ. עמוס היה המפקר השלישי של ריק לב. את הפיקוה על הטייסת קיבל באוגוסט עמוס לפירות היה אדם ממושמע, רבק בהוראות וחסר חוש הומור. אך הוא ירע להביא תוצאות - טייסת הקרב הראשונה היתה טייסת המירז׳ים המצטיינת של חיל־האויר בקרבות אויר אמת ובקרבות אויר באימונים. היה לה קאדר של טייסים מנוסים, שואפים לקרב, אך יחד עם כך ״מרוסנים ורחוקים מלהיות חמומי מוח״ כפי שהגדירם אחד הטייסים. מאז קיבל את הפיקוה על הטייסת רשמו טייסיה לזכותם את ההפלה הראשונה של מיג 1966 רסמת של עם כך, שילוב זה, של טייסים לוהטים ומפקד קפרן, הביאו במשך השנתיים האחרונות להקמתה של"אופו- זיציה" פעילה של טייסים חדורי אמביציה. ״אופוזיציה פעילה״ זו קיבלה כל החלטה של לפידות בביקורת קולנית. הדבר התבטא במיוחד בתדריכים כאשר ״יושבי השורות האחרונות״, בהם מבכירי הטייסת וטייסיה הסדירים, השמיעו את הסתייגויותיהם וזכו למירה ירועה של אהרה מפי חבריהם. בין חברי ה׳יאופוזיציה״ רס״ו עמום לפידות כרעם מום בהיר 9 הפעילה הזו היו אבנר סלפק, יאיר נוימן, מרדכי פינטו ואחרים מאוכזב מיחס טייסיו, העדיף עמוס להשקיע את מרצו בנושאים הטכניים של הטייסת - את שאר הפעילוי- ות העביר לאחריות של הסמ״טיס שלו, שהיו מעט יותר מקובלים בין הטייסים. את טיפוח רוח הטייסת הוא הפקיד בידי בעלי תפקידים אחרים, בעוד הוא מקדיש את תשומת ליבו לנושאים מקצועיים, בחינת המטו־ סים, ביצוע טיסות ניסוי בגובה רב ומשימות אחרות. עמוס הכין את הטייסת למבצעיה לפי ההוראות וההנ- חיות המבצעיות. למרות חוסר העידוד מצידו של המפקד נשמרה בטייסת אוירה מבצעית גבוהה. באמצע שנת פורמן)רם(. גיורא, הקיבוצניק גבה הקומה והתחרותי מאד באופיו, פקד לפני כן על טייסת האורגן באותו טייסי בסיס. בחודש אפריל הוא מסר את הפיקוד על הטייסת שלו לרס״ן יוסף סלנט, ויצא לטיול מלא הרפתקאות בחו״ל. עתה חזר לחצור והחל בחפיפה עם לפידות לקראת קבלת הפיקוד על טייסת הכוננות. כשבוע לפני המלחמה הודיע עמוס כי הוא ימשיך בתפקידו כל עוד הכוננות בתוקף. בני פלד קיבל את ההחלטה, מפקד חיל־האויר אישר אותה וההחלפה עוכבה. פורמן הזועם והמאוכזב, העדיף לחזור לטייסת האורגנים, ולטוס כאחד הטייסים. שם אויש כמוביל בכיר. עם כך יצא בכל יום מימות הלחימה לגיחות גם 10 במטוסי המירז של טייסת טייסת מושבי שהיה מיועד להסבה ואימון. המטוסים הדו־מושביים הופעלו כמטוסי קרב לכל דבר, לאחר הוצאת המושב האחורי והתקנת מערכת התותחים בגחון המטוס. בשל היחס הגבוה בין טייסים למטוסים סבלה הטיי־ סת בראשית המלחמה ממחסור במטוסים, ולא אחת ״החרימה״ מטוסים של טייסות אחרות שנחתו בחצור. שני סגניו של לפידות והאנשים אשר נשאו בנטל התכנון וההכנות למלחמה היו סמ״ט אי, סרן רן סבר, וסמ״ט ב׳ סרן יפתח ספקטור, לימים תת־אלוף ומהטייסים הבולטים והמקוריים של חיל־האויר הישראלי. בטייסת היוסוגי מטוסים6 -10 113 טייסת טייסת הספיטפייר של טייסת הראשונים להפעלתה כטייסת קא״מ ובפיקודו של מנחם בר פעלה מרמת דור. בשנת הספיטפייר משרות, היא הפעילה מטוסי מוסטנג. בשנת B.2 מיג תיל־האויר. הסמב״דים הוסבו לאחר מכן למשימות תקיפה. רס״ן שלמה בית־און היה מפקרה עד יוני עת העביר את הפיקוד עליה לאהרון)ילו( שביט. מירז׳ ילו, שהתהלך כ׳׳שריף״ בקרב הטייסים שלו, היה ארם זהיר, ישר, שלא הסתיר את דעתו ולא חסך את ביקור- תו מטייסיו. הוא היה אדם הדבק במשימה, נוקשה בנושאים מבצעיים, ולא היה ותרן גם כאשר היה מדובר בבכירים ממנו שהגיעו לטוס בטייסת. במהלך המלחמה הוא אף הריח מוביל בכיר לאחר שנכשל פעמיים בניווט למטרה. יחד עם כך, לאחר הטיסות ובערבים היה ילו איש חברה חביב, מספר סיפורים בחסר. אומ- רים עליו כי ירע להפוך גם סיפור יבש ושגרתי לאגרה סוחטת דמעות. לא פלא שהפך ל״מוביל ערבי טיי- סת״ בכל יחידה אליה הגיע או עליה פיקד. ילו קיבל את הפיקור על הטייסת ביוני של חצור בדרגת סא״ל. כפעולה דחופה ראשונה וקריטית הוא היה צריך להחזיר את אמון טייסיו בסופר מיס- טר, לאחר שורה ארוכה של תאונות ותקלות טכניות רציפות. ״כאשר קיבלתי את הטייסת״ הוא סיפר לימים, ״עמרו בטקס החלפת הפיקוד שני מטו סים שמישים. מאחו- לבד מבעיות טכניות במנועי ה״אטאר״ של11 ריהם עמדו המטוס נתגלו בעיות אחרות בקולחים של מערכת מיזוג האויר שהביאו לנטישת מספר מטוסים. בעיות אלה נפתרו לאחר שילו עצמו הנחית אחד המטוסים לאחר שעשן חדר לתא הטייס שלו. אז אותרה גם התקלה. עתה יכול היה ילו להתכונן לביצוע חלקה של הטייסת בתכניות מבצע ״מוקד״ כאשר טייסיו נותנים את כרעם ביום בהיר אמונם במטוס החר־מנועי. הסמב״ר תוכנן במקורו כמטוס יירוט מגביה טוס ומהיר - הוא לא נוער לשמש כמטוס תקיפה - למעשה היה ״מטוס יירוט שהיה מסוגל גם לשאת פצצות״. אולם תכונותיו הבסיסיות הקנו לו יסולת להתמודד עם מטוסים עדי- פים מיד לאחר שנפטר ממטענו החיצוני, בעזרת המבער האחורי החזק שנשא ותכונותיו האירודינמיות. מצבת מטוסי הטייסת גדלה ערב המלחמה בצורה משמעותית: שישה מטוסים הוטסו באפריל מצרפת. תשעה מטוסים צרפתי- ים, שהיו בשיפוץ בתעשיה האוירית הוחרמו על ידי ישראל. המטוסים הוטסו לחצור, שם נצבעו וקיבלו סדרת ספרות מיוח־ 12 רת יחד עם ילו פעלו שני סמ״טים ותיקים, יש אומרים שלושה: סמ״ט א׳, סרן גיורא אורן הותיק שהיה יד ימינו של ילו בכל הנושאים הטכניים. סרן אריק עזוז היה סמ״ט א׳ של הטייסת לפני שעזב להשתלמות על מטוסי הסקייהוק בארה״ב וחזר לפני המלחמה לטייסת. סרן נסים אשכנזי שהיה לאחר ניתוח, שימש משך כל ימי המלחמה כמנהל לחימה. אל הטייסת בחצור הגיעו ערב המלחמה טייסים רבים - חלקם חזרו מטייסות המירז׳ לפני שהשלימו הכשר- תם והוכרזו מבצעיים, אחרים חזרו לטייסת־האם בגלל מחסור במטוסים כטייסות המתקדמות יותר. לרשות הטייסת עמדו ערב המלחמה רס״ן אהרון)ילו( שביט טייסת שתי טייסות אורגן פעלו במלחמת ששת הימים. הטייסת האחת היתה טייסת סלנט)לימים אל״מ( והשניה טייסת טייסת טייסיסוגי מטוסים610 115 מצרפת ראשוני המטוסים מרגם זה. מפקרה הראשון היה דס״ן בנימין פלד. במבצע קדש, תחת פיקודו של מוטי הור, היא השתתפה במשימות תקיפה רבות בסיני ברצועת עזה, מרכז סיני ובזירה הימית. לאחר המלח- מה היא הפכה לטייסת קא״מ)קורס אימון מבצעי( של חיל־האויר הישראלי ובה עברו כל טייסי הקרב של החיל. בימי המלחמה היא היתה מן הטייסות הגדולות ביותר, גם מבחינת מספר אנשי הצוות שלה וגם במספר מטוסיה. מטוסי האורגן הקשישים של טייסת זו הופעלו נגד השרות בסיני ומעבר לתעלה. לא פחות מ־ מטוסים היא הפעילה מחצור. מפקד טייסת שיער וחזק פיזית. טייסים אמרו כי ״היה בעל גוף חזק ויכולת פיזית כשל שור״. הוא התגייס לחיל־האויר בשנת בקדש הטיס סטירמנים מרמלה ולאחר מכן טס על המטאור, האורגן והמיסטר, לפני שיצא להדריך בבית הספר לטיסה. סלנט חובב הטיסה מילרות, היה טייס אירובטי והשתתף בצוות שהו־ פיע במטוסי הרברד ולאחר מכן גם הוביל את הצוות במטוסי פוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה. באפריל ים בהן היה מפקר השלב הבסיסי והמתקדם בבית הספר לטיסה הוא קיבל את הפיקוד על טייסת האורגן בחצור. סלנט היה מפקד קפדן אך רגיש. בתקופת הכוננות הוא שם רגש רב על הכשרת מטוסי הטייסת לקראת מבצעיה ב״מוקר״ סת משולבת, הופעלו בה גף מבצעי וגף קא״מ, דרכו עברו כל הטייסים שנוערו לטייסות הקרב. ״היתה לי טייסת ענקית, מלאה באנשי מילואים שתפחה למאות אנשים באגף הטכני ועשרות טייסים באגף טיסה. הייתי עסוק הרבה מאה באגף הטכני, במיוחד כרי להשמיש את המטוסים. את הנושאים של גף הטיסה רס״ן יוסף סלנט חלק מטייסי טייסו כרעם ביום בהיר סרן גיורא יואלי היה סמ״ט ב׳ של הטייסת.13 השארתי לסרן שמואל חץ, שהיה סמ״ט א״׳ לא מפתיע איפא, כי אל הטייסת הגיעו כל הטייסים ה״יתומים״ אשר לא מצאו את מקומם כטייסות אחרות. ״כולם הכירו את האורגן מהקאי׳מ" אמר סלנט. "טייסים שהיו בלימודים, בהשתלמויות, טייסי מטה, ואף כאלה אשר לא טסו מזה מספר שנים הגיעו לטייסת וביקשו לצוות אותם למשימות. כל מי שמצא עצמו ללא ׳מקום עבודה׳ בטייסת אחרת- אנשי מפקרה, אנשי מילואים ועוד - בא לטייסת הזו״. וממשיך סלנט: "היה לנו טייס, מרדכי פינטו, בן כפר וולד. טייס חם מזג שרץ לכל רבד ובגלל עודף התלה־ בות וביצועים שלחו אותו למפקדת חיל־האויר ׳להתקרר׳. הוא בא אלי ואמר: ׳אתה לא תשאיר אותי בחוץ- מה?!, היה לו נסיון- ואני יכול להגיד לו לא?״. פינטו נהרג במטס הראשון לעבר פאיד. סלנט הכיר בנחיתות המבצעית של מטוסיו בטייסת אולם הוא סמך על יכולת ההפתעה, החימוש שלא היה דומה לו במטוסים אחרים של החיל, ויכולת האורגן הקשוח לספוג פגיעות נ״מ. ממשיך סלנט: ״נכון, לא היינו הטייסת הכי מכובדת, אך העוברה היא שטייסת תשתית של טייסות הקרב של חיל־האויר״. בטייסת היו בח״א בשדה התעופה בלוד פעלו בימי שיגרה טייסות התובלה הבינלאומית וטייסת דקוטות, לפני שפרסה אליו טייסת אורגן השרה, אשר התרוקן ערב המלחמה ממטוסי חברות התעופה הזרות, היה מקום בו יכלו לפעול המטוסים הצבאיים ללא מפריע. על הפעילות הצבאית בשדה פיקד אל׳׳מ משה פלר. פלד היה מראשוני הטייסים בארץ ישראל, פעיל במחלקת הטיס של הפלמ״ח. במלחמת העצמאות טס והיה מפקד טייסת הגליל, עבר קורס טיס בצ׳כיה לאחר מכן היה מפקד מספר טייסות קרב. הוא מילא תפקידים רבים במפקדת חיל־האויר. משה פלד שהיה לפני כן מפקד כנף התעופה האזרחית ונקרא על ידי הוד לשמש כמפקד הצד הצבאי של לוד. הוא טיפל בכל הדרוש להכנתו למלחמה ולסיוע לטיי- סות שפעלו בו, שכללו טייסת קרב ולה מטוסי אורגן, טייסת דקוטות ו״הטייסת הבינלאומית״ שהפעילה מטוסי בואינג סטר־ טוקרויזר. המטוסים האחרונים עסקו בתובלה של ציוד צבאי חיוני והטסתו מאירופה. כמו כן טיפל הבסיס במטענים שהובלו בחברת אל־על מחו״ל ערב המלחמה. טייסת טייסת הנסגרות/נפתחות בתדירות הגבוהה ביותר בחיל. היא הוקמה כטייסת הקרב השלישית של חילהאויר בשנת 1956 מוסטנג. בראשית שנות השישים הועברו אליה מטוסי המטאור הסילוניים. הקמתה מחדש היתה כמעט יד המקרה. בשנת סים אלה נרכשו בגרוטאות על ידי מרדכי)מוקה( לימון, נציג משרד הביטחון בצרפת. כל מטוס נרכש בסכום של האורגנים הופעלו עם הגיעם בטייסת 14 שהגיעו איתם בת והיו בה לא פחות מ־סוגי מטוסים6 -10 117 בשנת עזר ויצמן הסבים ובקיץ15 האויר יוציא על כר אפילו פרוטה אחת" כפי שכתב שנים אחר כך הטייסת בבסיס הצפוני בפיקודו של רס״ן עמיחי שמואלי. שנה לאחר מכן, הועבר הפיקוד עליה לירי יעקב טרנר הצעיר, כאשר לצירו הסמ״טים עתירי הנסיון וותיקי הטייסת. הטייסת הספיקה לצאת לפעולת תקיפה אחת ער מלחמת ששת הימים, שבוצעה ביום הקרב ב־ רס״ן יעקב טרנר לימים תא״ל, נמוד הקומה והצנום לא היה טייס מלירה, אר את אשר החסיר בהטסה מקצועית השלים בחברמני־ ות, סיפורי אגדות וטיפול בערבי טייסת ואירועים. טרגר היה חניך בקורס מספר לקורס הבא. ״עפתי מן הקורס״ הוא סיפר באחר הראיונות, ״פשוט, לא למדתי אז ברצינות. לקחתי את הענין בקלות. לאחר מכן חזרתי לקורס אחר". הוא סיים את הקורס, טס על מטאורים ואורגנים ואחר מכן חזר לבית הספר לטיסה כמדריך. ״אברה״ קראו לו חניכיו על יחסו האבהי והסלחני לשגיאות ההטסה שלהם. לאחר שנתיים בבית הספר הוא הגיע לטייסת מירז׳ים ברמת דוד שם מילא תפקירים שונים. את הפיקוה על טייסת טייסת בטייסת מובילים בכירים. דור הביניים שכלל את יובל אפרת וגם צעירים שהיו בוגרים של קורסים הטייסת סונתה על ידי טרנר, ״טייסת הילדים״ - לבר משני הסמ״טים ושני טייסי מילואים, היו שאר הטיי- סים ללא כל נסיון מבצעי ממשי. ״היה הרבה קונדס״. ב־ טייסי וס״ן יעקב טונו ובכירים במפעל על רקע ״מושבת״ אוהלי הטייסת כרעם ביום בהיר אורגן מלחמה. ״בולם עטפו אותנו באהבה - נציגי העיר לוה, התעשייה האוירית, וער העוברים שלה, וישובים בסביבה" מספר יפתח סדן מצעירי הטייסת. מטוסי האורגן שהיו צבועים בכחול־חום וחלקם היה עדיין כסוף, פוזרו בפאתי שרה התעופה בלוד. לא היו סככות עבור המטוסים שלא לדבר על רת״קים. הם היו חשופים וללא הגנה גם בחום הקיץ ורק רשתות הסוו- אה כיסו את חלקם מלמעלה. הדבר הקשה על הטיפול בהם, חימושם ותדלוקם. את חרר המבצעים וחדר התד- ריכים הקימו בשני קארוונים נגררים, אותם הובילו למחפורות שנחפרו בחופזה וכוסו ברשתות הסוואה. לעומת זאת עמדו לרשות הטייסת כל מתקני התעשיה האוירית בלור. מהנרסים, טכנאים ומכונאים של המפעל השמישו את מטוסי הטייסת. רק אורגן סרבן אחר מתוך הטייסת היתה אמורה לתקוף את השדות באל־עריש ובביר תמרה. אך היתה בעיה: הטייסת האחות בחצור "סירבה״ להעביר לה מיכלי דלק גדולים בקיבול של היה צורך לפתח שיטת תקיפה ונתיב מיוחדים כרי להגיע למטרה הרחוקה בלב סיני. על התכנון של הנתיב היה ממונה רמי הרפז, טייס ותיק ומנוסה שאף הוביל את המבנה הראשון של הטייסת לתקיפת ביר תמרה. לרשות הטייסת עמדו בבוקר היום הראשון כנף בסיס חצרים הוא הבסיס הראשון מ״תוצרת ישראל״. הוא נבנה החל מאמצע שנות השישים ונועד למעשה להקל על הצפיפות בבסיסים הקיימים עם הגידול במספר הטיי־ סות והיהירות. כמו כן היתה לו מטרה לעורר את המעבר לנגב. חצרים נועד לקלוט את בית הספר לטיסה מתל נוף, וכן לשמש בסיס לטייסות קרב ואחרות שנועדו לעבור אליו. על כנף הוא יוסף אלון. ג׳ו היה פליט מצ׳כיה שהגיע לישראל והתקדם בתפקידים ובדרגות. הוא היה מפקד טייסת האורגן בסוף שנות החמישים ולאחר מכן מונה כמפקר טייסת המירז׳ הראשונה של חיל־האויר הישראלי בחצור. לאחר מספר תפקירי מטה הוא נבחר להקים את בסיס הצרים ופקר עליו בימי המלחמה. ג׳ו היה מפקד מיוחד במינו בעל דרישות תובעניות אולם היה איש חברה מאופק. הוא הפך את בסיס חצרים, הנטוע בלב המדבר לפינה ירוקה ומשך אל הבסיס מפקדים וחיילים שראו במקום 16 משימה חלוצית לפתח ולבנות את הנגב. לאחר שחזר למטה הוא נתמנה נספח אוירי של צה״ל בארה״ב אל׳׳ט יוסף)ג׳סוגי מטוסים6 -10 119 פוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה- המטוסים יצאו למשימות הונאה בבוקר המלחמה כנף פעלו מטוסי בית הספר לטיסה ומטוסים קלים. עם כך בימי המלחמה מצאו טייסים רבים שהיו קצרים בדלק, את מפלטם במסלול הבודד של בסיס חצרים. במקום היו ערב המלחמה מערכות מכ״ם וסוללות נ״מ להגנת טייסות קרב וטייסות של מטוסים מסוגים, המרחב הדרומי־מערבי של ישראל. לאחר מכן יופעלו מהבסיס אחרים. טייסת הטייסת התשיעית, שעל הקמתה כיחירה לוחמת הוחלט רק ערב המלחמה היתה טייסת פוגה מגיסטר. טייסת בפעם הראשונה היא הוקמה ערב מבצע קרש, ומטוסיה היו מרגם הרברר של השלב המתקרם בבית הספר. היא הפעילה את מטוסיה לתקיפה ולסיור בסיני. בתכנונים הראשונים של מבצע ״מוקד״ יוערו לטייסת השדות באל־ עריש ובג׳בל ליבני. לאחר מכן התברר כי הסיכון למטוסים אלה בתקיפת השדות, שנ״מ רב הגן עליהם, היה גבוה. הם הוצאו בעקבות כך מסד״כ הלחימה למבצע ״מוקד״. עם השינויים במערך הטייסות המצריות ערב המלחמה, הוחלט להפנות את מטוסי הפוגה מגיסטר החמושים למשימות הונאה וכן לתקיפת מטרות קרקע בפתחת רפיח, כדי לסייע לכוחות שנועדו לפרוץ שם לעבר צפון סיני ורצועת עזה. מפקדה של הטייסת בימי המלחמה היה רס״ן אריה בן־אור )אורבך(. בן־אור היה טייס קרב מצטיין ולאחר שסיים קורס טיס מצא עצמו לאחר תקופה קצרה כסמ״ט בטייסת ובעל עקרונות עליהם לא היה מוכן להתפשר. זמן קצר לאחר שהתח- לף הפקוד על הטייסת מצא עצמו בן־אור במחלוקת קשה עם מפקד הטייסת והחליט לעזוב אותה. הוא הגיע לבית הספר לטיסה ובימי המלחמה היה מפקד מגמת קרב. טייסת 147 של הטייסת ובוגרי הקורס שעמד לסיים כחודש לאחר המלחמה. לרשות הטייסת עמרו למעשה כמעט כל מטוסי הפוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה טומם, כנפיהם וזנבם הוסרו ומערכותיהם הותאמו ללחימה. בשרות הטייסת היו ערב המלחמה כרעם ביום בחיר 2 להבדיל מחילות האויר של מדינות ערב, ובמיוחד אלה של מצרים ועיראק - חיל־האויר הישראלי היה חיל טקטי באופיו - הוא לא הפעיל מטוסי קרב ליירוט נקודתי מצד אחר, ובין מטוסיו לא נכללו מטוסי הפצצה כבדים או מרחיקי טוס, מצד שני. היתה זו תפיסה אשר הוכיחה עצמה לאורך כל השנים מאז הוקם חיל־האויר באמצע שנת טקטיים אשר היו יכולים לצאת לתקיפה וגם להגן על עצמם. רק במקרים מיוחדים נקראו מטוסי יירוט להגן על שמי הזירה, בה פעלו מטוסי תקיפה, כדי שהאחרונים יוכלו למלא את משימתם. המבנה של מערך הקרב של חיל־האויר הישראלי בשנות השישים, גרם ללא ספק קורת רוח רבה, וגם מילא את אוצרו של מסייה מרסל דאסו הקשיש - מנהל חברת ״דאסו אירונאוטיק״ הצרפתית. במשך תריסר שנים, מאז נכנס האורגן הראשון לשרות בשנת בשנת מטוסים אלה, ומכירתם לישראל היו חלק מאותה ״ברית ידידות" מכוונת ותלויה בדבר שהחלה בשנות החמי- שים, בין צרפת לישראל. אך היו לכך גם מגרעות: כל המטוסים והמנועים מתוצרת המפעלים הצרפתיים, ללא יוצא מן הכלל, הגיעו לארץ לפני שתמה תקופת הבשלות המבצעית והטכנית שלהם. חיל־האויר היש- ראלי שילם על כך במטוסים מרוסקים, קרבות אויר מבוזבזים ובטייסים מתוסכלים. בראשית שנות השישים הלכה דמותן של טייסות הקרב של חיל־האויר, ועוצבה סביב חמישה מטוסי סילון, שניים מהם ירושת מבצע קרש, ואחרים אשר נכנסו לשרות לאחר מכן. 2 10 As * *1S ן4 4 ן ן 4 * מטוסי ששת הימים- מבנה מורכב ובו כל סוגי המטוסים שהשתתפו במלחמה כרעם ביום בהיר ראסו אורגן הותיק בין מטוסים אלה, היה הראסו מהירותו, שלא היתה גרולה יותר מזו של המטאור שתוכנן במלחמת העולם השניה, היה בעל ביצועים ויכו- לת נשיאה משופרים, וכושר התמרון שלו היה טוב יותר. האורגן היה מצויר בארבעה תותחי חיל האויר הישראלי. המטוס הקטן היה יכול לשאת חימוש במטען מירבי של כ־ 250 שנתיים לפני המלחמה, נקרתה לחיל־האויר הזדמנות לרכוש מטוסי אורגן שהוצאו משרות חיל־האויר הצרפ תי, במחיר מציאה. מטוסים אלה צורפו לטייסת הקא״ט ובשנת מחדש ברמת דור. שתי טייסות הפעילו את האורגן בימי המלחמה, טייסת ראסו מיסטר מיסטרMD.520 גם מטוס המיסטר הוא ירושת מבצע קדש. הדאסו פיתוח מאוחר ומשוך־כנף של האורגן. המיסטר הצטיין במלחמת קרש וגם אחריה. חימושו הפנימי התקני היה שני תותחי רפה לשאת חימוש במשקל כולל של טונה אחת על שני מתלים מתחת לכנפיו. חימוש זה כלל מ״מ לשאת שני מיכלי דלק נתיקים במתלים הפנימיים. המטוס הופעל על ידי שתי טייסות המיסטר יכול לשאת מגוון רב של חימוש, כולל רקטות ופצצות בתצורות מגוונות ראסו סופר־מיסטר נציג ראשון למטוסי מאה שנת אשר סיפק דחף חיוני לקראת הכניסה לקרב או היציאה ממנו. הוא היה מצויד בשני תותחים בקוטר אולם למטוס לא היתה עדנה בקרבות אויר: בשל מרעומים בעלי השהייה ארוכה מדי, חדרו הפגזים את גופם של מטוסי הקרב עימם התמודד, כולל המיג התברר כי המרעומים היו מותאמים לפגיעה במפציצים. רק לאחר זמן, כאשר נוכחו כי בעיה זו קיימת גם סוגי מטוסים610 123 בתותחי המירז׳ הזהים כמעט, שינו מהנרסי החימוש את זמני ההשהייה וההישגים לא איחרו לבוא. ואכן הישיגיו הגרולים של המטוס היו במלחמת ששת הימים ואחריה. הסמב״ר, אשר תוכנן כמטוס יירוט קלאסי, היה יכול לשאת רק שתי פצצות טווחו וביצועיו הפכו אותו למטוס קרב שמן הראוי להתחשב בו ראלית היחידה שהפעילה אותו, טייסת במלחמה. למרות שתוכנן במיוחד כמיירט, הסמב״ד נשא מגוון רב של אמצעי חימוש סיד אויאסיון ווטור הווטור, נשר הפלדה הרו־מנועי מתוצרת סיון וכיום היא חלק מחברת אירוספסיאל( היה מטוס התקיפה האיסטרטגי של חיל־האויר הישראלי במלח- מה. כמוהו כסופר מיסטר, הוא נרכש על ירי חיל־האויר כתוצאה ישירה מלקחי מלחמת קרש. במלחמה הזו נמצא כי טווחם של מטוסי התקיפה לא היה בו די לכיסוי מטרות רחוקות וגם כאשר הם תקפו באיזור התע־ לה, היה מטענם זניח כמעט, או זמן השהייה שלהם מעל המטרה היה קצר כאשר נשאו חימוש רב יותר. רכישת המטוסים בעלי הטווח האיסטרטגי נשמרה בסור כמוס לאחר הגיעם באוגוסט חרשים נחשפה הטייסת ומטוסיה והיא הועברה למקומה הקבוע ברמת דוד. הווטור היה היוצא דופן בגלרית מטוסי חיל־האויר בהיותו מטוס דו־מנועי, גדל־מימרים. הוא היה בעל כוח אשר אדיר במונחי הימים ההם: ארבעה תותחי מגוון של פצצות בתא גדול במרכז גופו או מתחת למתלי הכנף הגרול שלו בנות שלושה רגמים של המטוס הופעלו בחיל־האויר הישראלי: - ווטור - ווטור בחיל־האויר הישראלי הוא שימש לתקיפה ונועדה לו גם משימה מיוחרת: הוא הוסב כמטוס צילום לטווח ארוך, במקום מטוסי המוסקיטו מונעי הבוכנה. ארבעה מטוסים מרגם זה אשר נרכשו בראשית שנות השישים היו חור החנית של מבצעי הצילום ארוכי הטווח של חיל־האויר בשנים שלפני המלחמה. נווט אשר ישב בחר־ כרעם ביום בהיר טומו המזוגג של המטוס היה אחראי גם להפעלת המצלמות שהיו מותקנות על מגש בגהון המטוס. - ווטור כנסו מטוסי המירז׳ המצוידים במכ״ם לשרות חיל־האויר, הוא הוסב לשמש כמטוס תקיפה לכל רבר והועבר לטייסת הווטורים ברמת דוד. במטוס זה ישבו שני אנשי הצוות בטנרם - טייס במושב הקדמי ונווט באחורי. I הווטור הצטיין ביכולת הנשיאה של חימוש בתאים פנימיים ובמתלים חיצוניים במהלך היום הראשון ללחימה, הוביל דגם זה את מבצעי התקיפה של חיל־האויר. דגם זה הותאם ערב המלח- מה לשמש גם כמטוס צילום. הווטור המריאו בו גם טייסים זוטרים לבדם, לגיחות תקיפה. כל מטוסי הווטור הופעלו מרמת דוד על ידי טייסת 110 דא חוד החנית של מטוסי הקרב של חיל־האויר היה המירז׳ ממטוסי הקרב המתקדמים ביותר בשנות השישים והשבעים. הואיהצליח להתמודד בהצלחה רבה מול מטוסי המיג ריה, וכן עם מטוסי ההנטר של ירדן. המירז׳ האצה נוזלית מסוג הוא הוסב לשימוש כמטוס קרב רב משימתי: כמטוס יירוט חמוש בתותחים ובטילי אויר־אויר או כמטוס תקיפה נושא פצצות ורקטות. מטוס זה היה היחיד מבין מטוסי חיל־האויר במלחמת ששת הימים אשר נשא טילי אויר־אויר. היו אלה המאטרה אדום מסוג שפריר מתוצרת רפא״ל.סוגי מטוסים6 -10 125 המירז׳ - מירז׳ - דגמי צילום. שני מטוסי מיח׳ ידי החלפת חרטומם בחרטום נושא מצלמות. שניים אחרים הוסבו על ידי היצרן לנשיאת מצלמות מתוצרת ארה״ב. המטוסים הראשונים הופעלו בתקופת המבחן בטייסת הקרב הראשונה. עם הקמת טייסת ״העטלף״־ מירז׳ על חימושו. לפי דרישת חיל־האויר הישראלי הפך ״מיירט המפציצים״ חעל־קולי למטוס רב־משימתי המסוגל לתקוף ולהגן על עצמו מול מטוסי יירוט מתקדמים מירז׳ הוחלט להעביר לטייסת זו את כל פעילות הצילום והיא הפעילה את המטוסים המוסבים והייעודיים שכונו ה״תשעימים״ וכן את המטוסים האחרים לצילום. זרוע הקרב של חיל־האויר היתה בנויה על מספר רב של מטוסים, שפותחו למעשה במטוסי יירוט וקרב, אולם כושר הנשיאה שלהם למטרות תקיפה היה מועט, וטווחם היה קצר למטרות שיועדו להם. לבד ממטוסי הוו־ טור שהיו בעלי טווח ויכולת נשיאה משמעותיים כל השאר יכלו לשאת לכל היותר טונה אחת של חימוש - פצצות או רקיטות - והיו בעלי יכולת שהייה של דקות אחדות לפני שטייסיהם נדרשו להחזירם בזריזות לנחיתה. יכולת זו החמירה אף יותר בגלל הדרישה לבצע לפחות את החלק הראשון של נתיב הטיסה בגובה נמוך. לא מפתיע, איפא, כי מספר לא מבוטל של מטוסים נאלץ לנחות לאחר השלמת משימתם בשדות קרו- בים, כאשר מיכלי הדלק שלהם התרוקנו מדלק. פוגה מגיסטר מטוס הפוגה מגיסטר פותח כמטוס אימון ראשוני אולם היה מסוגל לשאת שני מקלעים בני טומו, שתי פצצות מושבי מפלט בתאי הטייס פגעה ביכולת הטייסים להיחלץ בגובה נמוך. מטוסים מדגם זה גויסו ערב מלחמת ששת הימים למשימות תקיפה ופעלו בפתחת רפיח, נגד שריון ירדני ומטרות אחרות בשטחי יהודה ושומרון. כרעם ביום בוזיר נוףבתל מטוס האימון שגויס לקרב- הפוגה מגיסטר על מגוון חימושו בתצוגה שנערכה כאשר החלה ההתקפה על רמת הגולן גויסו המטוסים לפעילות גם נגד מטרות סוריות. מלחמת ששת הימים היתה הפעם האחרונה בה הוטלו מטוסים אלה לקרב. 3 גם כאשר בעולם החלה מתפתחת מגמה לשימוש במערכות נשק מונחות ומתקדמות, המשיך חיל־האויר היש ראלי לרגול בהפעלה פשוטה יותר של המטוסים, מצויירים בתותחים ובפצצות ברזל. יותר מכך: גם כאשר הוצעו לישראל מטוסים משוכללים, דרש חיל־האויר לפשט אותם ולהוציא מהם מערכות אקזוטיות ומסורב־ לות. כך היה כאשר נרכש המירז׳ ולהתקין במקומה שני תותחי מספר מועט של טילי אויר־אויר מונחי מכ׳ים. מטוסי המירז׳, הודות לעקשנות מפקרת חיל־האויר הישראלי מותקנו לנשיאת מתלי פצצות מתחת לגחונם וכנפיהם. התפיסה של מערכות פשוטות היתה גם במרכז תכנית החימוש של מטוסי חיל־האויר למבצע ״מוקד״ - פצצות ברזל מקובלות, שהאפקט שלהן נבחן והיה ידוע אשר נוערו למעבר ההפצצה הראשון להשמרת המסלולים, רקטות ותותחים לצליפה ביעפים להשמרת המטוסים על הקרקע ובאויר. התותחים שהשמידו אז המטוסים ״התותח עשה את מלחמת ששת הימים״ אמרו חלק מהטיייסים במלחמה. ואכן תותחי המטוסים היו ״אחר־ אים" להשמדת מאות המטוסים על הקרקע. נשק פשוט אך קטלני זה, היה חלק בלתי נפרד מחימושו של סל מטוסי קרב ישראלי במלחמת ששת הימים. היו אלה ימים בהם התגבשה התפיסה לפיה ״התותח עשה את שלו״ ומטוסי קרב נטולי תותח, החלו להסנס לשרות מבצעי. בולטים בין אלה היו מטוס הפנטום, ה־סוגי מטוסיםקרב10 127 תותח מסוג דפה שהיה חימושם התקני של רוב מטוסי הקרב הישראליים אחרים. חיל האויר הישראלי התעקש כי טרם נס ליחו של התותח. מטוסי הקרב הישראלים היו מצויירים בשני סוגים של תותחים במלחמה: תותח מטוס האורגן היה יוצא רופן בגלריית מטוסי חיל־האויר בכך שתותחיו היו מסוג היספנו 20 חימושם התקני של מטוסי המיסטר, הסופר מיסטרDEFA 5-52 תותח אחר, בקוטר של הווטור והמירז׳. הרפה הוא תותח אוטומטי חד־קני המופעל על ירי לחץ גזים. במקורו היה זה תותח מאוזר גרמני אשר שוכלל על ירי הצרפתים. משקלו הפגזים שהיו מסוג נפיץ או חודר שריון, ניצתו חשמלית בזמן הירי. תותח זה נכנס לראשונה לקרב במלח- מת קדש עת הפיל יוסף צוק מטוס מיג היתה כניסתם של תותחים אלה לשרות רצופה אכזבות ותיסכולים. מטוסי סופר מיסטר אשר נכנסו לקרבות אויר עם מטוסי מיג שעברו מבער להם. בעיה זו חזרה על עצמה גם במטוסי מירז׳ שהיו מצוידים בתותח רומה. היה צורך לאתר את הסיבות לבעיה, ואכן לאחר בחינות וניסויים בחיל־האויר הישראלי נמצא כי מרעומי הפגזים הותאמו להתפוצץ בתוך גופו הגדול של מפציץ, ולא של מטוס קרב. בעקבות כך נעשה כינון מחרש של התותחים והוכנסו לשימוש מרעומים מתאימים. התוצאות לא איחרו לבוא. טילי אויר־אויר מאסרה עם כניסת מטוסי המירז׳ לשרות, נרכשו על ירי חיל־האויר הישראלי גם הטיל גרל־המימרים פותח ברגם מונחה מכ״ם וברגם שני בעל הנחיית אינפרא־אדום. רק הדגם הרא-R.530 שון נכנס לשרות בחיל־האויר הישראלי. הטיל נישא בגחון המטוס והופעל על ירי טייסות המירז׳ בלבה. הטיל מונחה המכ״ם, שכונה בארץ ״יהלום״, נוער לפגוע במפציצים מגביהי טוס, אולם היה יכול לפעול בגזרות צרות ביותר, ולא התאים לקרבות אויר עתירי־תמרון או קרובים, בגלל כושר התמרון הגרוע שלו. כמו כן הוא דרש "הארה״ של המטרה לזמן ממושך יחסית, עת היה המטוס המשגר חייב לעקוב אחריו ולהנחות אותו. בעיות טכניות ומגבלות מבצעיות אלה נחשפו במספר קרבות אויר עם מטוסים סוריים. למרות זאת, ה״יהלום״ זכה להפלה אחת של מטוס קרב: היה זה בנובמבר מטוס מיג במהלך מלחמת ששת הימים שוגרו ארבעה טילי ״יהלום״ לעבר מטוסי אויב. רפא״ל שפריר טיל אויר־אויר שפריר, הוא טיל מונחה אינפרא־אדום, אשר פותח על ידי רפא״ל)הרשות לפיתוח אמצעי כרעם ביום בוזיר פותחו בשני דגמים עיקריים: דגם מונחה מכ״ם ודגם מונחה אינפרא־אדם.R.530 טילי מאטרה רק הראשון נכנס לשמת בחיל־חאויר הישראלי לחימה(. הוא נכנס לשרות מבצעי מוגבל בשנת ניסויים בהתקנתו במטוסי סופר מיסטר, אך טילים אלה לא הופעלו מבצעית. השפריר היה ממערכות הלחי- מה המאכזבות ביותר שנכנסו מעולם לשרות חיל־האויר הישראלי. במהלך הקרבות ב״מלחמה על המים״ בצפון, שוגרו עשרות טילים מסוג זה לעבר מטוסי אויב, אולם אף אחד מהם לא רשם ולו פגיעה אחת. הטיל הקטן גרם תסכול ואכזבה לרבים מטייסי המירז׳ שהפעילו אותו. לא מפתיע כי הוא הוגדר על ידי טייסיו כ״משהו בין רקטה לטיל מונחה״. טילי שפריר בקו הייצור של רפא׳׳ל ערב מלחמת ששת הימים היו בשרות כ־ המירז׳ 16 מטוס מיג פצצות ורקטות פצצות ש*כ כל מטוסי חיל־האויר יכלו לשאת פצצות ש״כ)שימוש כללי( מסוגים שונים. מגוון הפצצות היה רב: מפצ- צות נשאו גם פצצותבר10 129 כמו כן פותחו ויוצרו ערב המלחמה פצצות מסוגים אחרים אשר לא הוכנסו לשימוש מבצעי פצצות פיצוח מסלולים אחת הבעיות עימן התמודדו אנשי האמל״ח בראשית שנות השישים, היתה הצורך לפתח פצצה אשר ניתן להטילה מגובה נמוך יחסית, כרי לפגוע במסלולים. הטלה בזוית מתונה מדי גרמה ל״ניתור׳׳ של הפצצה מעל המסלול, ולסיכון המטוס המטיל שעדיין היה בגובה נמוך. הטלה מגובה רב מרי התגלתה כלא מדויקת. היה צורך, איפא, בפצצה אשר תוטל מגובה נמוך, תאפשר למטוס להתרחק מן המקום, ולאחר מכן תפגע פצצת פיצוח מסלולים - למרות התקוות הגדולות הפצצה לא הוכיחה עצמה מבצעית במסלול ותחדור אותו. לכאורה שתי מטלות נוגדות. האמריקנים בנו בשנות השבעים פצצות מסוג"סנק־ איי״ שנועדו להטלה מגובה נמוך, על ירי שימוש בסנפירי בלימה גדולים שנפרשו מאחורי הפצצה ואיפש־ רו למטוס המטיל להתרחק ממקום הפיצוץ. אולם פצצות אלה נועדו לפעול נגד מטרות רכות, ולא התאימו לחדירת מסלולים. הפתרון עלה בדעתו של יואש צידון)צ׳אטו( שהיה ראש ענף אויר פצצה מקורית אשר תאפשר למטוס להטילה מגובה נמוך וגם תהיה בעלת יכולת לחדור את המסלולים. הרעיון נראה מורכב מדי לאנשי רפא״ל והתעשיה הצבאית, ולכן הוא פנה לחברת מאטרה הצרפתית, אשר התמחתה בייצור פצצות מיוחדות. ואכן לאחר מספר שנים פותחה פצצה מיוחדת זו והיא כונתה בחיל־האויר "אולר חד״ או פפ״מ)"פצצת פיצוח מסלולים"(. שלבי הפעלתה של הפצצה היו כרלקמן: ו/טייס היה צריך להטיל אותה מן המטוס מגובה של וק. לאחר מספר שניות נפרש מצנח בלימה כדי לאפשר למטוס להתרחק. המצנח גם היטה את חרטומה של הפצצה לזוית של תה לעבר הקרקע והיא התפוצצה לאחר כשש שניות. המכתש שיצרה בתוך מסלול תקני היה בקוטר של מטרים ועומק של במהלך שנת זכויות הייצור שלה מצרפת, היא שוכללה במפעלי תע״ש באחריותו של אברהם מקוב, מנהל המעברה המרב־ זית של המפעל. ניסויי ההטלה של הפצצות למטוסי מיסטר, נעשו בטייסת כרעם ביום בוזיר 70 לפצצה היו שלושה רגמים. בשנת היא נכנסה לשימוש מבצעי בפברואר המלחמה נעשה שימוש ב־ למרות תשומת הלב העולמית לה זכתה המערכת, פצצות אלה לא הוכיחו את עצמן במלחמה והוצאו משרות מבצעי זמן קצר לאחר מכן. רקטות גם מגוון הרקטות שיכלו המטוסים היה רב. מטוסי הפוגה מגיסטר והאורגן נשאו רקטות חשופות מתחת לסנפיים. מטוסים אחרים נשאו כוורות רקטות לו רק מטוסי האורגן את הרקטות שלהם להשמדת מטוסים ומטרות בבסיסי חילות האויר הערביים. פרק ז׳ מהעבר השני של הגדר - מצרים חילות האויר של מדינות ערב היו מבוססים בראשית שנות החמישים, על ציור מערבי - מטוסי וומפייר ומט־ אור לדגמיהם היו מטוסי הקרב העיקריים בשרות מבצעי, והם נכנסו לשרות החל משנת ״העיסקה״ הצ׳כית״ אשר נחתמה בסוף שנת האלה. מיד לאחר חתימת העיסקה החל שטף של מטוסי קרב מסוג מיג מצרים וסוריה. רק ירדן המשיכה להפעיל ציוד מערבי - מטוסי דה־הוילנד ומפייר וחוקר הנטר בריטיים. עיראק הפעילה מטוסים משני המקורות - מטוסי ונום, ומפייר והנטר וגם מטוסי מיג לסוגיהם הופעלו במק- ביל כטייסות הקרב. לאחר מלחמת קדש החל במדינות ערב עידן מטוסי מאך - מטוס הקרב הרוסי העלקולי הראשון, שהיה מונע בשני מנועים. אך ימיו של מטוס זה כמטוס המוביל היו קצרים: בשנת המיג קרב ליירוט יומי נקודתי. בתוך מספר שנים הוא הפך לחוט השדרה של טיי- סות הקרב במצרים, סוריה ועיראק. גם מערכות ההגנה האוירית עברו שינויים, במיוחד במצרים, עת נרכשו והוכנסו לשימוש טילי קרקע־אויר מגביהי טוס, מערכות מכ״ם מתקדמות ותותחים מונחי מכ״ם מקטרים שונים. חיל־האויר המצרי מצרים הפעילה את חיל־האויר הגדול והמתקדם ביותר בקרב מדינות ערב*. מבחינה ארגונית ופיקודית, חיל־האויר המצרי היה מחולק לארבעה מערכים מבצעיים: אשר הגנו על לב מצרים, בעזרת מטוסי קרב ליירוט יום ומטוסי קרב אל־ראות - חסימת אוידיות בפיקודו של לואה טיס עאבד אל חמיד עבד אל־סאלם רגידי. זו כללה טיי-- מפקדת האיזור האוירי המזרחי, סות קרב שהגיעו לפריסות בסיגי, ובהן מטוסי מיג שהפעילו מפציצי טופולב מיג •הערה: פרק זה דן בחיל האויר המצרי ובתכניות הקרב שלו- על חילות האויר האחרים ראה בפרקים בסוף הספר כרעם ביום בוזיר ציצים בינוניים מסוג איליושין אשר הפעיל את טילי- פיקוד ההגנה האוירית SA-2T! במרחבי האויר של מצרים הכוח האוירי היה מוצב, בימי רגיעה, בבסיסים :1 הבאים בסיסים בסיני•. - בסיס חטיבה אוירית מספר טייסת חטיבה אוירית מספר - בסיס חטיבה אוירית - בסיס חטיבה אוירית - בסיס חטיבה אוירית בסיסים באיזוד התעלה - בסיס טייסת - בסים חטיבה אוירית -בסיס חטיבה אוירית בסיסים באיזוד הדלתא: - בסיס אויר אינשאם: חטיבה אוירית מספר חטיבה אוירית מספר טייסת מספר סחוי של מעוף התקיפה המצרי, אך נתגלה נקצר טווח ובעל יכולת נשיאה מוגבלת ביותר בסיסים כלב מצרים: - בסיס בני סואף חטיבה -בסיס ראס באנס חטיבה - בסיס גררקה חטיבה אוירית - בסיס לוקסורהיה מטוס הקרב המתקדם ביותר של חילות האויו הערביים. חסרונו הגדול: הוא היהPF מיג מצויד בשני טילי אויר־אויר)או כוורות רקטות( וללא תותחים כרעם ביום בוזיר חטיבה מס׳ בסיסי ארד חדשים מבצע קרש, או מבצע סואץ, היה נקורת מפנה בתפיסה המבצעית של חילות האויר הערביים, ובמיוחד של חיל־האויר המצרי. התקפות חיל־האויר המלכותי הבריטי וכוחות האויר הצרפתיים, על שרות התעופה בקרבת התעלה, והעימות הגובר מול ישראל, החישו את ההחלטה לבנות מספר רב של בסיסי אויר חרשים. בעור שבשנת כבר מספרם ל־ בסיסי חורגרה)גררקה( וראס באנס לחוף הים האדום. בסיני הורחבו במירה רבה שלושה בסיסים: ביר גפג־ פה, ביר תמרה, וג׳בל ליבני. כפי שניתן ללמוד מצילומי אויר של הבסיסים המורחבים, הם נבנו בשיטה הרו- סית שכללה מסלול הסעה מקביל לכל מסלול ראשי, רחבות חניה גדולות ועור. מספר לא מבוטל של מטו- סים היה מוגן בדירים פתוחים, במיוחר מטוסי הטופולב טו־ המהסום הראשון - מיג מטוסי קרב קצרי טווח ערב מלחמת ששת הימים הלך הארסנל האוירי של מדינות ערב והשתנה: מצרים, סוריה ועיראק רכשו מטוסי מיג היד ים. גורם אופייני כמעט לכל המטוסים הרוסיים היה טווחם הקצר יחסית או בהמרה, משך השהייה הנמוך שיכלו לשהות מעל שרה הקרב. מטוסי הקרב הערביים מתוצרת מזרחית, נשאו חימוש מג וון, שכלל תות- חים מקטרים שונים, פצצות וטילי אויר־אויר. סוגי מטוסי הקרב והתקיפה שהפעיל חיל־האויר המצרי: )״פאגוט״ בכינוי נאט״ו(. מטוס זה היה עדיין בשימוש מבצעי ערב מלחמת ששת הימים, נשא - מיג תותחים בקרמת החרטום: אחד בקוטר )״פרסקו״(. מטוס קרב רב־משימתי שהיה פיתוח מתקרם של המיג- מיג הופעל בשני דגמים: דגם המיג אויר־קרקע ופצצות במשקל כולל של135 את שני הדגמים( הופעלו ערב המלחמה )״פרמר״(. מטוס רו־מנועי שהופעל בדגם ליירוט יום וליירוט לילי. הוא היה חמוש בשלושה תות-- מיג חים בני צות במשקל כולל של )״פישבד״(. מטוס קרב בעל כנף הדלתא האופיינית, הופעל בשני דגמים: דגם - מיג ודגם פיו. הרגם השני היה מוגבל יותר: הוא יכול היה לשאת רק שני טילי אטול. ערב המלחמה הופעלו שש טיי- סות של מטוסי מיג הזרוע האיסטרטגית- מפציץ )״פיטר״(. ערב המלחמה הצטיידה מצרים במטוס תקיפה מהיר, סוחוי- סוחר מימדים זה נועד למשימות תקיפה לטווח בינוני. יתרונו הגרול היה ב״מהירות החדירה" שלו לעבר המטרה - הוא יכול לחיה לטוס במהירות עבר־קולית בגובה נמוך מאד. חסרונו הגדול היה טווחו הקצר יחסית וכושר 3 הנשיאה המוגבל. הסוחוי מפציצים: )״בדג׳ר״(. מטוס הפצצה גדל־מימדים - אורכו היה מעל- טופולב הוא היה מסוגל לשאת פצצות במשקל של יותר מ־ מן המפציצים שהיה מדגם לעבר המטרות. זרוע ההפצצה ארוכת הטווח כללה שלוש טייסות של מפציצים מסוג זה. אמונים על ההבט- חה כי האוכלוסיה האזרחית של מדינת ישראל לא תיפגע בזמן המלחמה, כיוונו מתכנני מבצעי התקיפה חלק ניכר מן המטוסים לתקיפת הבסיסים בהם חנו מפציצים כברים אלה. הטופולב )״ביגל״(. איום נוסף על האוכלוסיה האזרחית היה המפציץ מסוג איליושין- איליושין כרעם ביום בוזיר מנועי אשר היה בשרות מבצעי כבר בשנת לשאת כ־ מסוג זה. האיל לבר מאלה הפעילו המצרים טייסת תובלה כבדה מצוידת במטוסי אנטונוב 14 יחד עם המטוסים מתוצרת מזרח אירופה, עברו חילות האויר של מצרים, סוריה ועיראק גם שינוי בתפיסה המבצעית שלהם. מערכת ההגנה האוירית התבססה עתה על דוקטרינת הפעלה מזרחית, שבמרכזה מערכת שליטה ובקרה אוירית מרכזית, אשר שלטה על מרחבי פיקוד אזוריים. ליקויים במודיעין וביכולת המבצעית תכניות המלחמה של חילות האויר הערביים, כפי שנתגלו לאחר המלחמה, לקו בצורה חמורה. המודיעין שהיה בידי מצרים, וגם חילות אויר אחרים, על חיל־האויר הישראלי, ועל שדות התעופה שלו, לא היה מעוד- כן ולקה בחסר. גם המצרים הודו בכך: ״לחיל־האויר המצרי, לא היו מפות מפורטות המראות את שרות התעופה הישראלי־ ים, והמפות המעטות אשר היו ברשותנו, היו משנת כך היו חלק מן המבנים של מטוסי התקיפה מיועדים לפעול נגד שדות תעופה משניים,4 הסוחוי בהם שרה התעופה בסירקין)לשם פרשו מטוסי תובלה ערב המלחמה( ולתקוף אותו בגל התקיפה הראשון. תוכנן לפגיעה במפציצים מגביהי טוס- טיל קרקע־אויר ההגנה האוירית המצרית המרחב האוירי המצרי כולו חולק לארבעה אזורי הגנה אוירית, ולכל אחר מהם היה מרכז מבצעים עצמאי: פעל מול ישראל, והיה אחראי על הפעילות בסיני.- ״אמור אל־עריש״ בצפון היה אחראי על המבואות הצפוניים של מצרים.- ״איחד אלכסנדריה״ היה אחראי על הפעילות במרכז מצרים.- ״איחד קהיר)אל זמאלק״( היה אחראי על הפעילות מכיוון מזרח.- ״איחד אל־פידדן״ מרחבים אלה היו מוגנים על ידי מערכות מכ״ם להתרעה אוירית, וכן עמדות תצפית לצופי אויר. כל בסיסי האויר והבסיסים העיקריים היו מוגנים בתותחי נ״מ בקטרים שונים, החל ממקלעי גוריונוב בני וכלה בתותחים גדולים, מונחי מכ״ם, בקוטר137 טילי קרקע־אויר בשנת יותר בסימולו המערבי עשרות קילומטרים לפני הגיעם למטרתם. טילים אלה יכלו לפעול במירה ירועה גם נגד מטוסים שטסו בגובה בינוני. כאשר טילים אלה הופעלו במתואם הם יכלו להוות סכנה ממשית גם למטוסי תקיפה מהירים, כפי שאכן למרו האמריקנים בוייטנם ער אותה עת, וגם מספר טייסים של חיל־האויר הישראלי במלחמת ששת הימים. מסיבות טכניות, מערכות אלה היו חסרות אונים מול מטוסים אשר טסו בגובה נמוך ביותר. SA-2-n השני המשיך במעופו לעבר מטוס המטרה בהנחייה של מכ״ם קרקעי, ובשלב האחרון גם של המכ״ם הקבוע בראש הטיל. למרות גורלו יכול הטיל לתמרן מול מטרה נעה, וטווח הקטל של ראש הנפץ מגיע לעשרות מטרים. ראש זה מופעל על ידי מרעום קרבה, ומתפוצץ גם אם אינו פוגע ישירות במטרה. סוללות הטילים הוצבו באתרים איסטרטגיים: בסיס אלססנרריה בצפון, חמישה אתרים הוקמו סביב קהיר הבירה, ארבעה סביב הסכר באסואן, אחד ליה בסיס האויר טנטה בלב הרלתא ואחרים במבואות התעלה וליד פורט סעיד. דרומית יותר היו בסיסים ליר העיר איסמעיליה במרכז התעלה וסואץ בחלק הדרומי של התע- לה. שני בסיסים הוצבו בסיני - אחד בקרבת ביר גפגפה והשני מזרחית לתעלה ליד פורט תואפיק. ערב המלחמה היו במערכת ההגנה האוירית המצרית לסוריה לא היו אותה עת מערכות טילי קרקע־אויר. מומחי חיל־האויר הישראלי טרם ירעו כיצר להתמודד עם טילים אלה. השיטה אשר הוטמעה בקרב הטייסים היתה לטוס נמוך, ובמירת הצורר לתקוף את מרכזי הבקרה והשליטה שהיו במרכז הסוללה בתותחים או פצצות. בתכנונים המבצעיים, קיבלו הטייסים הערות 5 שהזהירו אותם מפני סוללות הנמצאות בקרבת המטרה או כדרר אליה מערמת מכים מערכות המכ״ם של מדינות ערב היו פרושות בנקורות שולטות. מצרים הפעילה מתקני מכ״ם ב־ בסיני - בהם שניים שהיו על חוף אל־עריש ואחרות בריר עאבר. שתי מערכות חשובות היו באל חסנה ובטל־ מערכות המכ״ם המצריות כיסו למעשה את כל חלקה הדרומי של ישראל, כולל הנגב6 עת אלבדן בסיני ומזרח ישראל. שבע תחנות נוספות הוצבו במבואות הדלתא באיזור פורט סעיד. תחנה מנוספת שעוררה ראגה בישראל היתה תחנת המכ״ם מדגם מרקוני ניתן היה לגלות כל המראה או פעילות אוירית מבסיסי האויר העיקריים של7 מרכז ישראל. בעזרת מכ״ם זה ישראל בתל־נוף, חצור, לוד ואחרים. מערכות מכ״ם היו גם בסוריה שצפו על המתרחש בגליל. לבר מאלה היו גורמים מסייעים נוספים אשר לו גילו את המטוסים הנעים דרומה לא היו מהססות קרוב לורא׳ להעביר את המידע לפיקור המצרי - היו אלה ספינות הביון הרוסיות אשר שייטו בקרבת החוף של ישראל, והאזינו לתקשורת ולתשדורות מכ״ם וכן קלטו את התנועה האוירית בשמי ישראל. המטרה הראשונה שהכתיבו אנשי המבצעים של חיל־האויר הישראלי, היתה לסמן את המיקום המדויק של אתרי המכ״ם, וכן לקבל את אזורי הכיסוי של כל מערכת. ערב המלחמה היה ידוע על אליהן נוספו מערכות מכ״מ הבקרה והשליטה שהיו חלק ממערך טילי הקרקע־אויר. בשנת ההגנה האוירית, כולל מערכות המכ״ם, נגר מטוסים מנמיכי טוס. התוצאות היו מאכזבות למדי: מטוסים בעקבות כך נערך היון מקצועי ברא-8 שטסו עד גובה של שות מפקר חיל־האויר מחמוד סידקי, כרי ללמוד את חסרונות המערכת אולם הדבר לא שיפר את המצב במירה מובחנת. המומחים הרוסים החליטו לתת עדיפות לשיפור מערך ההתרעה האוירית באיזור פורט סעיר. חיל־האויר הישראלי שלח גיחות צילום רבות סדי לאתר את מיקומן של סוללות הטילים ובסיסי המכ׳׳ם. את כרעם ביום בוזיר הטיסות ביצעו מטוסי ווטור ומירז׳ אשר צוירו במיוחד לטיסות צילום. בין אלה היתה טיסת צילום שנערכה ב־ לות טילים, שהיה חשש כי הוצבו באיזור אל־עריש. המטוסים חדרו לצפון סיני וסרקו את האיזור, ללא תוצ- אות. חורש אחר כך, ב־ מפקדה, רן פקר, כדי לאתר סוללות טילי קרקע־אויר משני צירי התעלה. בגלל טעות בניווט לא נכנסו 9 מטוסי הווטור נכון לכוון שדה התעופה כברית ותוצאות הגיחה לא היו משביעות רצון לבד מטילי קרקע־אויר אלה, היו בשרות הצבא המצרי אלפי קני תותחים נגד מטוסים מקטרים שונים מ״מ מונחים על ידי מכ״ם. תקיפת שדות תעופה ומתקני חיל־האויר החל מה־ על הפקודה חתם מפקד10 המצרי האיזור המזרחי של חיל־האויר המצרי, ליווא עבד אל המיר עבד א־סלאם דאגידי, והיא נשלחה לטייסות ולי- חידות אחרות של חיל־האויר, כולל יחידות ההגנה האוירית. התכניות המבצעיות של חיל־האויר המצרי, כללו בימי המתיחות הראשונים תכניות לתקיפת בסיסי האויר של ישראל, וכן תחנות מכ״ם ומתקנים אחרים. בשלב מאוחר יותר פורסמו תכניות לתקיפת העיר אילת ומתקני הנמל, כחלק ממבצעי כיבוש העיר על ידי כוחות שריון שרוכזו מול נחל. הן היו אמורות להכנס לתוקף על פי הוראה מיוחדת של מפקד חיל־ האויר המצרי. המשימות הראשונות היו, כאמור, השמדת חיל־האויר הישראלי בבסיסיו על ידי התקפה מקדימה. לפי תכנית - משימות חטיבה אוירית מספר טייסת טייסת טייסת סים. - משימות חטיבה אוירית מספר טייסת - משימות חטיבה אוירית מספר 9 6 3 את ההגנה האוירית על איזור שארם א־שייח נועדה לבצע טייסת מטוסי קרב ותקיפה מסוג מיג כדי לתאם את פעילות כוחות האויר, במיוחד אלה אשר נועדו להתבצע בו־זמנית, הוציאה מפקדת חיל־ האויר המצרי פקודה מיוחדת ובה הנחיות לתיאום אירועים אלה. פקודה זו תיאמה את פעולות חטיבות האויר מספר הנגב ובסביבת אילת.139 המטח? ניתוק הנגב וכיבוש אילת המטרות כפי שהותוו בפקודת משימה מספר הפצצה מרוכזת למטרת השמדת מאגרי הדלק, תחנות השאיבה והפקת החשמל, רציפי ההטענה, יחידות ימי- 11 ות, תחנת האלחוט, מרכז המכ״ם מחנות צבא ונמל התעופה״ לביצוע הפקודה הוקצו שתי טייסות של מפציצים בינוניים מדגם איליושין ארבעה מפציצי טופולב קנל, של חטיבה נגד המטרות באילת גם שתי טייסות מפציצי קרב מדגם מיג חטיבת אוירית מספר כמו בתכנונים של מבצעי אויר במלחמת העולם השניה ואחריה, נועדו מטוסי קרב מתקדמים לשמש ״מטריה אוירית״ לפעולות ההפצצה. מטוסי החיפוי כללו שמונה מטוסי מיג אמורות לטוס בשתי רביעיות. המטוסים נועדו להגן על המטוסים התוקפים ולפטרל מעל איזור אל־עג׳רוב בצפון והר שמעון בדרום בגובה טייסת נוספת, מספר מספר להיות בכוננות לסייע כנדרש. כדי להתגבר על בעיות קשר ושליטה, נועד מטום איליו־ שין במזרח סיני לאיזור התעלה. הטייסות הקרובות יותר לחזית, אלה אשר פעלו מאל עריש וג׳בל ליבני, נועדו גם הן להשתתף במבצע. מטוסי מיג טייסים מ׳בל לימי ־ הטייסים המצריים התאמנו בשיטה משני בסיסים אלה היו אמורים לתת חיפוי הרוסית שצידדה בשליטה מרכזית על הפעילות האוירית אוירי ולבצע גיחות תקיפה טקטית. כמו כן עתידים היו מטוסי התקיפה לקבל סיוע נוסף של מפציצי איליושין מהרזרבה של מפקד חיל־האויר לטובת מבצע זה. כמהלך הימים הבאים נערכו מספר שינויים בתכנית הפריסה של טיסות חיל־האויר המצרי בסיני: טייסת שנועדה לתקוף בסיסי טילים מסוג חוק, הועברה לבסיס הופסקה הכשרתם של טייסים ומכונאים לטייסת הסוחוי, ואנשיה הועברו לחיזוק טייסת לה מיג החטיבה האוירית מספר האויר אמריקני״ בהר אריכה מפקד כנף מטוסי הסוחוי החדישים, תחסין זאכי הורה בראשית יוני, לפזר את מטוסיו באזורים שונים ברחבי הבסיס, וכן העמיר תריסר תותחי נ״מ בקצות המסלולים, ואת האחרים בחצאי מעגלים בצפון השרה ובדרו- 12 מו. כמו כן נחפרו תעלות קשר עבר כדי להגן על הטייסים ואנשי הצוות האחרים כרעם ביום בוזיר החטיבה האוירית מספר לתקיפת שרה עקיר)תל־נוף( בשעת ה״ש״, וללמוד את שרה תמנע ואילת כמשימה משנית. למרות החששות הכבדים בישראל מפני התקפה על האוכלוסיה האזרחית, המטרות אשר יועדו למפציצים הכברים היו, בשלב ראשון, שרות התעופה של חיל־האויר הישראלי. בתכנית מבנה של שלושה מטוסים נוער להפציץ את שרה פתח־תקוה)שרה סירקין( מבנה של שלושה מטוסים נוער להפציץ את השדה בלוד)יעד משני: שדה סירקין( מבנה של שישה מטוסים נוער להפציץ את שרה חצור וללמוד את שרות רמת דור וחיפה. כל הפעולות נוערו להתבצע במרוכז בחיפוי אוירי של מטוסי מיג התכנית המבצעית של חיל־האויר המצרי, כללה מכלול של פעולות מבצעיות בהיקף מלא או חלקי, אשר נועדו להתבצע על פי הוראה ישירה של מחמוד סידקי מחמוד, מפקר חיל־האויר המצרי. ואכן כל המערך המבצעי של חיל־האויר המצרי נערך לקראת פעולות אלה. מרכז המבצעים המרכזי של חיל־ האויר המצרי אשר שכן באל גיושי במזרח קהיר, היה בקשר ישיר עם חדר המבצעים של המפקרה העליונה במחוז נאסר. תחנות המכ״ם של פיקור ההגנה המצרי, אשר היו מוצבות בסיני, בחוף הצפוני של מצרים, ולאודר מפרץ סואץ הופעלו במלוא יכולתן. תחנות ניירות הוצאו ממחסני החירום והוצבו באזורים שולטים בסיני ובמבו- אות התעלה. אלה העבירו נתונים על הפעילות האוירית של מטוסי חיל־האויר הישראלי לחדר המבצעים. כמו כן קיבל חיל־האויר המצרי את האחריות על תחנת המכ״ם הירדנית אשר היתה מוצבת על הר עג׳לון. תחנת מכ״ם משוכללת זו אשר נבנתה על ידי הבריטים, חלשה, כאמור, על כל הפעילות של חיל־האויר היש- ראלי, ועל הנעשה במזרח הים התיכון. מילת הקור לפתיחת ההתקפה האוירית הכוללת על ישראל היתה ״אסר׳)אריה(. אולם האריה נשאר כלוא בסוגרו. הפקורה לצאת לקרב ולתקוף את ישראל מעולם לא ניתנה. האם התכוונה מצרים לצאת למלחמה? האם ההצהרות הנלהבות של נשיא מצרים, הפגנות ההמונים, היו הכנה לקראת מלחמה, או התלהמות אופ- יינית לעמי ערב? האם אכן התכוון נאסר לצאת למלחמה- האם חיל־האויר המצרי היה מוכן והתכונן למלח- מה? אם לשפוט על פי הפקורות נראה כי כל התכניות היו ערוכות לפעולות נגר חיל־האויר הישראלי וכל הטיי- סות למרו, התאמנו ונערכו להפעלתן ולאחר מכן התכוונו לסייע לכוחות היבשה בניתוק דרום הנגב מישר- אל. הסל המתינו להחלטת הראיס - נשיא מצרים גמל עבר א־נאסר. אותה עת כבר סגרה מצרים את המיצרים, חסמה את השיט לאילת, והשיגה את נסיגת כוח החירום של האו״ם, אשר היה מוצב על גבול ישראל וכשא- דם א־שייח. למעשה, לבר מהקריאה הדרמטית להשמדת מדינת ישראל, השיג נאסר, ער אותה עת, את כל תאוותיו. מבחינתה של מצרים התקופה של השבועות הבאים נוערה ל״שמירת הישגים״. עת עמד נאסר באותו יום בסוף מאי בפני טייסי הקרב שלו, לבושים בחליפות לחץ ומחייכים מפה לפה במוע- דון הקצינים בבירגפגפה בסיני, ואמר את המשפט המפורסם: ״אם רוצים היהורים במלחמה - אהלן וסאהלך, הוא רמז למעשה לכך כי מצרים לא תפתח במלחמה ולא תעשה פעולות צבאיות יזומות. המשמעות של הבי־ טוי ורוח הדברים היתה, למעשה: ״אנו מוכנים לקרב. אם רוצה ישראל במלחמה, ברוך הבא!״. אבל מכך השתמע כי ישראל תצטרך לפתוח בה - נאסר לא התכונן לפעול מעבר לכך ולא לצאת למלחמה. לא כר התקבלו בישראל מעשיו של נאסר ודבריו. חסימת מפרץ אילת, סגירת המיצרים וגירוש כוח החירום של האדם מסיני, היו מבחינתה ״קאזוס בלי״ - עילה למלחמה. נאסר צבר הישגים שפגעו בביטחונה של141 איום איסטרטגי- מפציץ ישראל. היא ניסתה לתת הזדמנות לפתרון מדיני שיחזיר את המצב לקדמותו, אך העולם נותר אריש, מביט במתרחש ומתכחש לכל ההתחייבויות שקיבל על עצמו. האופציה היחידה של ישראל: מכה מונעת האם נשיא מצרים היה ריאלי יותר ממפקדי חיל־האויר המצרי וטייסיו בהחלטתו שלא לפתוח במלחמה? האם היה חיל־האויר המצרי מסוגל לתקוף את ישראל ולהכריע אותה במכה אוירית מקדימה? ואם כן - האם היה יכול להוציא לפועל את תוכניות הקרב שפרסם בזו אחר זו במהלך ימי מאי ויוני, או שמא היו אלה תכניות סרק חסרות בסיס?. ומה היתה דעת המפקדים בישראל על אפשרות כזו? המודיעין של חיל־האויר הישראל ידע על כל פקודות המשימה הערביות ונערך לקראתן. גם ״נבואות רעות״ שהגיעו מצר מחלקות המבצעים שהראו כי חיל־האויר הישראלי לא יוכל לעמוד בפני מכה מקדימה, בוטלו כלאחר יד. תרחישים שונים אשר נבחנו למקרה של מלחמה, העלו כי לצה״ל יהיו אבירות רבות מאד, במקרה שמדינות ערב יפתחו ראשונות במלחמה קרקעית. מפקדי צה״ל שמו את יהבם על חיל־האויר, שאמור לתקוף ולמנוע תנועה של כוחות שריון וחי״ר לעבר ישראל. אך למפקדי חיל־האויר היתה דרישה משלו: הוא דרש לאפשר לו, על ידי פעולה התקפית להשיג עליונות אוירית מעל שרה הקרב ובזירה. אחר כך יצטרף ויסייע בהכר- עת הקרב הקרקעי. יותר מכך: אם חיל־האויר מקבל את התפקיד המכריע, הוא דרש גם לקבוע את השיטה ואת המועד. היו גם כאלה שאמרו כי על צה״ל לספוג מכה מקדימה ורק לאחר מכן לצאת לתקיפה. אולם האם יוכל חיל־ כרעם ביום בוזיר האויר והאם היה ערוך לספוג מכה מקרימה מצד מדינות ערב? בחיל האויר היו דיעות פסימיות לגבי התוצאות במקרה שמדינות ערב יפתחו במלחמה. במסמך ״מטוסי חיל־ 13 האויר בסר״כ נאמר: ״הלקח החשוב ביותר שנלמד ממשחקי המלחמה העוסקים בתקי- פת שרות תעופה הוא שלתקיפה אוירית ערבית נגד חמישה שרות התעו- פה הסילוניים של חיל־ האויר, סיכויים טובים לקרקע את מרבית חיל־ האויר הישראלי. אם, כפי שצפוי, ישתמש האויב במרעומי השהייה, קיימת סכנה שהשיתוק שיושג יהיה יותר מזמני, והתוצאה תהיה הפסד העליונות האוירית״. ומחברי המסמך ממשיכים ברוח פאסימית: ״גם אם תתקבל התראה מודיעינית בזמן, ומרבית המטוסים ימרי- או בטרם ייפגעו השדות, קיים עדיין סיכוי סביר שחלקם ואולי רובם לא ימצאו מסלול נחיתה כשיאזל הדלק במיכליהם״. המסקנה החד משמעית של מחברי הדו״ח היא: ״סביר להאמין שחיל־האויר לא יוכל לעמוד נגד מכת אויר יזומה, אלא רק אם יפזר לפחות מחצית ממטוסיו לשדות חירום מחוץ לחמשת בסיסי הקבע. הסתרת מסלולי החירום או שינוי מקומם ערב ההתקפה, יביאו לחסינות כמעט מוחלטת של המטוסים שיהיו בהם, כך שאלה יישארו שמישים למהלומת נגד״. האם חשש חיל־האויר מפני תוצאותיה של מתקפה מקדימה מצד חילות האויר של מדינות ערב?. אומר רפי ״חשבנו שאם הם יתקפו ראשונים, נפיל אותם על הגבול. בקרבות אויר אנחנו14 הרלב, ראש ענף מבצעים היינו הרבה יותר טובים מהם. אין ספק שאם אתה עומד מול מאה או מאתיים מטוסים, חלק היו עוברים. אבל היינו משוכנעים שנפיל אותם, גם אם הם יעשו מטס אחד או גל אחר. בסופו של דבר היינו מכים אותם״. ״חילות האויר הערביים לא יכלו לתקוף ראשו- 15 אלוף מוטי הוד, מפקד החיל במלחמה, נחרץ הרבה יותר נים. לא היתה בכלל סיטואציה שהם יכלו לתקוף ראשונים!. הם גם לא היו יכולים להפתיע אותנו באויר. היו לנו מספיק סירורים מתאימים. אני מאחל לכל מפקדי הצבאות בעולם, לא רק חילות האויר, שיהיה להם מודיעין כמו שהיה לנו בששת הימים. ידעתי שהמצרים עלולים לעשות ״מחטף״. הם באמת עשו מחטף - באו וצילמו את הכור וברחו לירדן. אבל תקיפה יזומה על שדות התעופה - זה קשקוש. לא היתה לנו בכלל דילמה כזו!״. ״היו לכך מספר גורמים״, אומר מפקד היל־האויר, ״בשלושת השבועות עשינו להם הטעייה. ראשית חיל־ האויר התאמן בשלושת השבועות. וכשחיל האויר מתאמן, שום דבר לא יכול להפתיע אותו. הוא באויר ויש לך גמישות תפעולית גבוהה. מיג הצטיין בתקיפת מטרות קרקע143 שנית- מערכת הבקרה. אחד הדברים הראשונים בהם טיפלתי עם כניסתי לתפקיד היה מערכת הבקרה והש ליטה של חיל־האויר. לפני כן משהו לא עבר שם. אני מיד הבנתי שבמלחמה זה לא יעבוד בלי שליטה ובקרה מרכזית - רציתי שליטה מרכזית באמצעות בקרה אזורית. זו נותנת אפשרות לאיזור להיות חופשי לגמרי במלחמה, ויחד עם כך מאפשר לשליטה המרכזית להכנס ולהתערב בפעילות, עד רמת המטוס הבודד. הקמנו שלוש בקרות אזוריות שבאמצעותן קיבלנו נתונים לחדר השליטה המרכזי של חיל־האויר. בימים האחרונים הפסקנו את האימונים כדי להשמיש את המטוסים אבל בשביל לעשות הטעייה העלנו רביעיות של פוגות על ערוצי הקשר של הטייסות המבצעיות שידענו כי המצרים מאזינים עליהם. הם התנהגו ברביעיות שעושות אימונים: קרבות אויר, תקיפות אויר קרקע והמצרים רואים שעוד יום רגיל מתחיל ואין בעיה. ׳דיברנו עם המצרים׳ דרך הקשר״. ולגבי אפשרות של תקיפה מקדימה של מדי- נות ערב אומר הוד: ״ידע־ נו על כל הדברים והתכני- ות שהם הכינו וסיכמנו אותם. לא היה שם שום רבד שיכול להפתיע אות־ נו. חיל־האויר יפעל גם אם הם ינסו לשלוח את כל מטוסי המיג אבל למטוסים האלה לא היה טווח להגיע לחצור, רק למפציצים. לא היה להם כוח מספיק לתקוף - לא למיג 28 היינו יודעים על כך. מיד היינו מרגישים. ובגובה נמוך הרי הם לא יכולים לבוא. הם מוכרחים למשוך למעלה ואז אנו נגלה אותם״. ומוסיף מוטי הוד: ״ודבר חשוב נוסף: בשנת הישראלי. היה פיזור של מטוסים, היו הסוואות, דירים תת־קרקעיים. לאור מה שתכננו לעשות לחילות האויר הערביים, תכננו את הפעילות והתגובות של חיל האויר שלנו״. גם המבנה של המערך האוירי המצרי היה בעייתי, אומר מוטי הוד: ״המבנה שלהם היה מפוצל וזה פגע בשלי- טה על חיל־האויר. היתה ״הגנה אוירית״ שהיו לה מטוסי מיג לקח מבצעי- מלחמת ששת הימים הוכיחה למנהיגי מדינות ערב כי תפארתם לא תהיה על טייסי הקרב שלחן. בעקבות כן פיתחו בצורה מאסיבית את מערכי הטילים להגנה אוירית144 לגמרי והיה מפקד חיל־האויר שישב בקהיר ללא שליטה על שום הבר. הם לא היו יכולים לתקוף אותנו בהפתעה!״. האוירה באיזור הלכה ולהטה ובעוד חיל הארד נערך למלח- מה, העמידו מטוסי הצילום של חיל האויר המצרי למבחן את יכולת מערך הבקרה ומטוסי היירוט של חיל האויר. התוצ- אות היו מאכזבות. כרעם מום בחיר ממונים שעוני- לטייסי המפציצים הגדלים לא היתה הזדמנות לעשות זאת בבוקר היום הראשון למלחמה פרק ח בשמי דימונה,, ״אפרוחים האם תכנן נשיא מצרים, עברל נאסר, לתקוף את הכור בהימונה, כחלק ממהלכי המלחמה בשנת זו עריין לא קיבלה תשובה סופית ומכרעת. נאסר איים לא אחת באמצע שנות השישים כי יתקוף את הכור, וסביר להניח כי היה עושה זאת לו פתח הוא במלחמה. מרחבי הנגב שמשו כבר בשנות החמישים פיתוי לחרירה של מטוסי חיל־האויר המצרי. המטוסים המצריים המריאו משדות באיזור התעלה או בסיני ונהגו לחלוף במקביל לקו הגבול מביר תמרה לעבר צפון סיני והר- צועה, ומשם חזרו לאיזור התעלה. במיוחד רבו טיסות אלה משרה אל־עריש בצפון סיני. היו אלה טיסות "להכרת הסביבה״ אליהן יצאו טייסי הקרב המצרים אשר הגיעו לבסיס האויר באל־עריש בסבב רו־שבועי. לא אחת חרגו טיסות אלה וחדרו לתוך שמי הנגב. חכור בדימונה בצילום לוויין ביון אמריקני, שנעשה בשנות השבעים כרעם ביום בוזיר הקמת הכור האטומי בדימונה נעשתה בסודיות רבה ונחשפה לאמריקנים בשנת u-2 מטוס הביון מגביה־הטום מסוג לוקהיד מטוסי המיסטר של חיל־האויר הישראלי ניסו ליירט את המטוסים אך ביצועיהם לא איפשרו להגיע לגובה של המטוס האמריקני. גם מטוסים מתקדמים יותר, בהם הסופר־מיסטר המצויר במבער אחורי, או המירז׳ 1 מצאו עצמם נחותי ביצועים מול המטוס שטס בגובה רב. מבצעי היירוט שכונו ״ז׳ול רודן״, נכשלו כולם באוגוסט כך להגנת הכור האטומי בדימונה. ערב המלחמה תוגברה ההגנה האוירית על הכור וכללה טילים ומערך תותחי הנ״מ אשר נוערו להגן על המתקן. בשנת המטוסים המצריים לאורך הגבול. במהלך אחת מטיסות אלה שבוצעו על ידי מטוסי מיג האוירית מספר 2 מה של מפקד המבנה, ללא אישור מגבוה מידז׳ים בכוננות בדרום בתקופת המתיחות של מאי־יוני פת מטרות בישראל. בשל כך ניתנה הוראה לטייסות המית׳ מחצור, תל־נוף ורמת דור להיות בכוננות יירוט כתנות נגד ״אפרוחים״ - מיתיים של טייסת נגד כל מטוס אשר ינסה לחדור מעבר לגבול ישראל. עם כך, ליתר ביטחון, הוצאה הוראות מתאימות להפע- לת הכור. החדירות לצורך השגת מודיעין מהאויר על היערכות צה״ל בנגב, החלו מיד עם התחלת המתיחות באמצע מאי חדרו לישראל בגובה של21R מטוסי הצילום מגביהי־הטום מדגם מיג היו מלכת-3 מאך. הסיכויים של טילי הוק או מטוסי המירז׳ ליירט את המיגים החודרים, אשר כונו ״אפרוחים״ חילה קלושים. בגלל בעיות של זמן ומרחב, לא היו לגיחות יירוט אלה תוצאות: עת חלפו מעל שטח ישראל היו כבר המיגים בגובה רב מאר והם טסו במהירות שהגיעה כמעט למאך שטח ישראל שהפרידו בין מצרים לירדן. כפי שיתואר להלן, המצרים נקטו גם בשיטות הונאה כרי להפחית מזמן התגובה של מערכות הבקרה של ישראל. ״אפרוחים״ בשמי דימונה למרות האמור, הגיעו מטוסים ישראלים למצבי ירי קרובים בנסיונות היירוט של המיגים, אולם קיבלו הוראה לנצור את האש. לפחות במקרה אחר מנעה הבקרה של חיל־האויר הפלה בטוחה של אחר המטוסים )בפי שיתואר בהמשך(. מחלקת המבצעים של חיל־האויר החליטה בעקבות החדירות להציב מספר מטוסי מירז׳ בכוננות מיידית ליי־ רוט מטוסי הצילום. שני מטוסים היו בכוננות בטייסת עם המיגים, הורתה מפקרת חיל־האויר לפרוס רביעייה נוספת של מטוסי מירז׳ בבסיס האויר בחצרים. אלה נשלחו מטייסת הבסיס הדרומי בחצרים היה עריין בבניה ולו רק מסלול מבצעי אחר. המטוסים הוצבו בכוננות הזנקה של דקות אחרות, כאשר הטייסים וצוותי הקרקע שוהים באוהלים בקרבת מקום. הכוננות הצריקה עצמה והחש- שות כי הכור בדימונה אכן מהווה מטרה נבחרת של מצרים נתגלו כנכונים. כבר באותו יום תה חדירה של מטוסים מצריים לשמי הנגב. נשא בגחונו מיכל צילום ומטוס שני, מצויר4 חיל־האויר המצרי שלח את מטוסיו בזוגות: מטוס מיג בטילי אויר־אויר ליווה אותו להגנה. המיגים המריאו מבסיסים שונים בסיני או במצרים וגם נתיבי הטיסה והחדירה שלהם השתנו מגיחה לגיחה כדי שלא ליצור מאפיין אחר לגיחות אלה ולמנוע את יירוט המטוסים. מטוסי המירז׳ של טייסת ב־ הרחק ממטוסי המירז׳ הכסופים שלהטו בחום הנגב. לפתע נשמעה סירנה. המכונאים ניעורו ממקומם ורצו לעבר המטוסים והטייסים זינקו בריצה למטוסים. הבקרה הזניקה ביחר את מטוסי הסוננות מחצור ואת המירז׳ים מחצרים. ״שלמון ואני זינקנו ראשונים" מספר מנחם שמול, אז סגן צעיר ומהטייסים ה״חמים״ של הטייסת, שהצטיין בקרבות אויר. ״כדקה וחצי לאחר השמעת הסירנה, כבר קיפלנו גלגלים. היירוט היה בשעה שתיים וחצי או 5 שלוש אחר הצהריים. השמש היתה גבוהה במערב ואנחנו קמנו משינה של אחר הצהריים ישר למטוס״ היירוט נעשה בחופזה רבה ושני הטייסים נכנסו לתאים, סגרו מעליהם את החופות השקופות ונסקו לאויר. ״גם הוא וגם אני מטפסים לעבר המיגים, כאשר אנחנו בכלל לא קשורים בתא הטייס. זרקו עלינו את חלי- פות שני הטייסים יצרו קשר עם הבקרה וקיבלו את הכיוון המתאים. ממשיך שמול: ״הבקר אמר: ׳ כחגם מום בוזיר מאך׳ - חשבתי שזה לא יכול להיות. הערתי לו והוא תיקן: ׳ שני המירז׳ים הכסופים, מעוטרים ב״ברק״ האדום על זנבם הוזנקו לעבר שני מטוסי המיג ים שלהם היו קלושים: ״עם שני הכידונים של חדירת המיגים לשטח ישראל ב־ תרגיל הונאה: הם המריאו מבסיס האויר גרדקה בדרום מצרים ומשם יצאו צפונה, בנתיבים האזרחיים באי־ זור, כשהם טסים בגובה השיוט של מטוסי נוסעים ובמהירות דומה. ״בגובה הזה הם היו כאילו מטוס אזרחי״ אומר שמול וממשיך: "המיגים נדבקו לחוף סעודיה וקצת לפני אילת טיפסו ל־ מעל הרי אדום בתוך שטח ירדן, ער לנקודה ליד פטרה, דרומית מזרחית לים המלח ושם פנו במהירות מערבה וחרדו לשטח ישראל. ״כשהיינו באויר נתן לנו הבקר כיוון מזרח ופניה לכיוון מערב במהירות גבוהה״ ממשיך שמול, ״הגענו לאי־ זור באר שבע וכאן אמר לנו לפנות, כי המיג עובר מעלינו. התחלנו לרדוף אחריהם. לשלמון היו שני שפרי־ דים ושני מיכלי דלק ולי היה שפריר אחד. הגענו למאך מאיתנו. באיזה שהוא מקום הוא הלך ופתח מאיתנו. היינו די לחוצים לרדוף אחריו״. הזוג הראשון של טייסת התקרבו לגבול עם מצרים, החליטו הבקרים להחזיר אותם לפני שיחצו את הגבול. הזוג השני של להתקרב למיגים המצריים. "אנחנו המשכנו לרדוף ולרוץ תוך פניה לתוך סיני״ מתאר שמול. ״הבקר אמר לנתק מגע אבל אנחנו ׳לא שמענו אותו״ והמשכנו לרדוף. המיג טס מעל פס התעבות, לכן לא ראינו אותו. הוא התחיל להנמיך כרי לנחות בביר גפגפה״. המיג הוא טס ללא מיכלי כנף. הלחץ שבו היה נתון הטייס המצרי, שקיווה להגיע לנחיתה, אך לא קיבל כל הגנה מפני המטוסים הישראלים בשלב האחרון של הטיסה, נשמע גם במערכות הקשר של הטייסים הישראלים. שמול שמע את הקריאות האלה: ״הוא החל להאיט והתחיל לצווח. שמרתי איתו קשר עין. שלמון ואני המשכ- נו לטוס עד מערבית לג׳בל הילל. ראינו מיג אחד, לא יורע אם היה עוד אחד, שהמשיך לנחיתה. הוא צווח בקשר שכל הזמן רודפים אחריו. היתה פניקה מוחלטת״. טייסו של המיג המצרי המבוהל התארגן בינתיים לנחיתה בבסיס האויר ביר גפגפה. הוא הגיע לגלישה ארו- כה, הנמיך לאט וגלגליו נגעו במסלול היחיד של הבסיס. אברהם שלמון, מוביל הגיחה, לא רצה להאריך אותה מעבר למרכז סיני. בשלב מסוים הוא ויתר והודיע ברדיו: ״לאחור סוב״. שני המירז׳ים הישראלים טסו עד ביר גפגפה, שם נחת המטוס המצרי, הקיפו את המקום וחזרו לנחיתה. הזוג של טייסת מיג מצלם בכוונת המית׳ בעקבות היירוט של המיגים ב־ הצילום, החליטו המצרים לשנות את שיטת הפעולה. לא עוד טיסה ממצרים לירדן וחדירה לישראל, אלא חדירת חתף לשטח ישראל וחזרה מהירה לשטח מצרים. בכך הם הקטינו את זמן החשיפה של הטיסה למער- כת הבקרה הישראלית ולמטוסי היירוט שלה. המצרים הפעילו גם הונאה: הם שלחו צמד מטוסי מיג ון כרי למשוך אליו את מטוסי היירוט ואת תשומת הלב של מערכת הבקרה, בעוד זוג שני חודר לביצוע הצי- לום מעל הכור. תשעה ימים לאחר מכן הם חדרו שוב. טייסת וסרן בני רומח, שני טייסי קרב מצטיינים של הטייסת. הזוג השני היה סא״ל דוד עברי, בעבר מפקד טייסת 117 149 מחוץ למעטפת הביצועים- כושר הנסיקה ובעיות מרחב מנעו ברוב המקרים יירוט של תמיגים המצריים כרעם ביום בוזיר רים לפני כן. היה זה ה־ ורומח הוזנקו ראשונים ונסקו לאויר כשהם עוקבים אחר הזוג שחרר מאל־עריש ופנה בפניה רחבה ררומה. המירז׳ים ררפו אחר הפתיון שמשך אותם לכיוון ררום ולאחר שחצה את הנגב לכל אורכו חזר לשטח מצרים. המיגים הצליחו לחמוק. מאוכזבים פנו שני טייסי המירז, חזרה לנחיתה בבסיסם. בעוד המירז׳ים של דים לעבר אותם המיגים. במטוסים של טייסת ״העטלף" היו סרן אשר שניר, וסגן מנחם שמול. מספר שמול: ״התחלפנו - שניר הפעם היה המוביל. הבקרה היתה יותר עירנית. הם גילו את המיגים. הכיוון דרומה. הוזנקנו וטסנו הרבה זמן דרומה בגובה הבקר שלהם או ראו אותנו מרביקים אותם. הם פנו דרומה וברחו ולנו לא נתנו הנחיות להמשיך ולרדוף״. מאורעות היום לא הסתיימו שם. שני המירז׳ים היו מצויירים בטילי אויר־אויר - לשניר היו שני טילי שפריר ולמנחם טיל אחד. הדבר גרם לו להחלקה קלה הצירה. בעקבות כך נוצר מרווח של כמייל אחר בין שני המטוסים ומיד עורר את החששות של מערכת הבקרה. ממשיך שמול: ״עברנו את אילת לכיוון ראהב, עמוק רדומה לכיוון שארם א־שייח. בינתיים מיג הפתיון נחת כנראה בגרדקה. לא ראיתי אותו. בשלב מסוים הבקר התבלבל וחשב שאני הוא מיג שנמצא מייל מאחורי שניר. היה שם בלבול עצום ואז הבקר התחיל לצעוק לשניר: ישבור!׳. 6 שניר ענה לו: ימה אתה רוצה, שאני אשבור?!" - רק לאחר זמן הבינו שאני הוא הטס אחריו״ שני המירז׳ים כילו את הדלק במרדף לשטח סיני ולא יכלו לחזור לבסיס חצרים משם המריאו. הם החליטו לנחות בשרה האזרחי הקטן באילת. ממשיך שמול: ״באנו לאילת, שניר שואל: ׳אתה יכול לנחות?, המסלול מאד קצרי. עניתי בחיוב. לשניר לא היה דלק, אולי יוצא ואני מיה סוגר מנוע ונוחת אחריו. אני במהירות עצר ונעמה על המסלול. לי היה מעלה להגרלת הגרר, הוציא מעצורים וכיוון את סן הנסע שלו לנגיעה ממש בראשית המסלול. כדי לא לפגוע במטוס של שניר שעמר באמצע המסלול, הוא לחץ בחוזקה על הבלמים והצליח לעצור את מטוסו ב־ 400 שני המטוסים הסתובבו לאחור על המסלול והגיעו בטיפות הרלק האחרונות שלהם לרחבת החנייה של ארקיע. ״מפקר השרה נתן לשנינו לשתות, תדלקנו וטסנו חזרה לחצרים" מסיים שמול את סיפור המרדף אחר מטוסי הפתיון שחמקו דרומה. לא לשגר, לא לשגח המבנה השני של המיגים ובו מטוס הצילום טס אותה עת מסיני ישירות לסיוון הנגב. גם הוא נתגלה על ידי הבקרים שהזניקו לאויר את זוג הכוננות השני של טייסת סשהם טסים בקו ישר לעבר הכור האטומי ברימונה. ״כבר כשרצנו על מסלול7 סיפר על הגיחה סגן גיורא אפשטיין בות שלהם מגיעים מכיוון מערב. המראנו עם שני כידונים גדולים. מיד אחרי ההמראה זרקנו את שני כידו- ני הכנפיים. היינו חמושים בטיל יהלום, מאטרה רקנו את המיכלים, אני נשארתי עם יהלום, ודור עם יהלום ושפריר. השפריר בקצה הכנף גרם לגרר גרול יותר למירז׳. ראינו את המטוסים תוך כרי ההאצה והתחלת הטיפוס. האצנו ל־ בגלל שהמירז׳ של גיורא היה"נקי״ יותר הוא נסק מהר וגבוה יותר. לא חלפו אלא מספר שניות ומטוסו חלף על פני המירז׳ של עברי המוביל וטס לפנים. גיורא, בעל עיני הנץ גילה את המיגים בגובה רב. הוא היה יכול151 להבחין היטב במטוסים ובנתיב ההתעבות שהשאירו אחריהם גיורא: ״מייד ראיתי שאין לי שום סיכוי לתפוס אותם בכיוון מזרח. הם היו כבר בגובה זינקנו, וטסו מכיוון אשקלון/אל־עריש. אבל היה ברור שכמה שלא ניקח מזרחה אין לנו שום סיכוי לתפוס אותם, ולכן אמרתי לדור שאני ממשיך למעשה דרומה בשביל לנסות לחתוך להם את הדרך בדרך חזרה ממז- רח״. השיקולים של גיורא הצעיר הוכיחו עצמם: שני המירז׳ים האיצו, אספו מהירות והתחילו לטפס לעבר הנתיב חזרה הצפוי של המיגים. שני המיגים טסו עתה מזרחה כאשר מתחתם נוסקים שני המירז׳ים שסחטו כל ק״ג דחף של המנוע כדי להגיע אליהם. ״ראינו אותם עוברים לפנינו, הולכים בכיוון הכור ועושים פניה שמאלית רחבה מעל איזור הכור. אני לא ידעתי בדיוק איפה נמצא הכור" סיפר גיו- רא. שני המיגים השלימו בינתיים את הפניה שלהם, והחלו בטיסה מהירה ישירות מער- בה, חזרה לכיוון שטה מצרים. גיורא: "אנחנו, איפה שהוא, עדיין מטפ- סים. התחלתי לחתוך ימינה, למרות שהם באים משמאל כי היה ברור שזה הולך להיות יירוט מושג כזה: במקום כלשהו הם יחלפו מעלי, ואני אכנס מאחוריהם״. גיורא הקטין את המרחק אל המיגים והיה בנתיב סגירה. לאט לאט התכנס לנתוני ירי טובים מתחת למיגים. ״איפה שהוא, כשהם חלפו לי על האף, הצלחתי לנעול עליהם במכ״ם, וקיבלתי נתונים טובים, ומנורה כחולה של המאטרה, שהוא מוכן לשיגור״. המירז׳ של גיורא היה כמייל אחד בלבד מאחורי המיגים, כשהם במהירות פתיחה קלה וקצת יותר גבוהים ממנו. ״הייתי בנתוני שיגור אידיאליים. אבל כאן עשיתי את הטעות הראשונה שלי בתור טייס קרב״, אומר גיורא באכזבה, ״הייתי טייס צעיר, מבצעי על המירז׳ בסך הכל חודשי- ים. פשוט עשיתי שטות. פניתי לעברי . . ואמרתי: ׳שניים. יש נעילה בנתונים. סגן גיורא אפשטיין - הבקרה מנעה ממנו חפלה של מיג מצלם , רשות לשגר״. ״שלילי לשגר, שלילי, שלילי!״ פרץ פתאום קולו המבוהל של הבקר לרדיו, עוד לפני שעברי, המוביל, הספיק להגיב. ״לא הבחנתי שזה לא הקול של דור. אמרתי לו: ״אחד, נתונים טובים, מנורה כחולה, רשות לשגר״. ושוב חזר הקול של הבקר: ״שלילי, שלילי לשגר, שלילי, שלילי!״. ״התעלמתי כל הזמן מן הבקר והמשכתי לבקש מדוד״ אומר גיורא, אבל עברי, האמון על משמעת מבצעית קשוחה לא זיהה את ההזרמנות הנדירה שהיתה, וגם הוא השיב לגיורא: "שלילי לשגר״. כרעם ביום בוזיר ״ואני לא מבין למה!״ מוחה גיורא. נדמה היה באותם רגעים כי גם המיגים מכלים את הדלק במיכליהם. המטוסים היו ״חלקים״ לגמרי, ללא מיכלי כנף ורק מיכל צילום גדול היה תלוי מתחת לגחונם. היירוט נמשך. מספר גיורא: ״הם סגרו מבערים והתחילו להנמיך לכיוון אל־עריש, ואנחנו היינו איפה שהוא בשלב הזה מול ניצנה או בסביבה. אני נכנס אחריהם, והם מתחילים להנמיך, ואני כל הזמן במבער מלא, הולך וסוגר עלי- הם. בשלב הזה אני כבר יוצא מן הנתונים של ה״יהלום״ אבל מתחיל לסגור לנתוני תותחים. תוך כדי הנמכה הם יורדים לגובה שלי. אני הייתי ב־ עוד לפנינו״. באותה עת עוד היתה בתוקפה הוראה חמורה של מפקדת חיל־האויר כי אין לחצות קו לשטח מצרים. זאת כדי לא להגביר את המתיחות הגבוהה בין שתי המרינות. אבל הגבול הלך והתקרב. גיורא טס בגובה הנמיכו מתחת ל־ את המיגים ונכנס מאחור, לעמדת תותחים מדויקת. הוא פונה למוביל: ״אחר, רשות לתותח״. ״שלילי, שלילי!״ חותך שוב הבקר בהיסט- ריה את דבריו של גיורא. תוך כרי נסיונותיו הנואשים של הטייס הצעיר לקבל אישור לירי, חצו שני המיגים את הגבול. ״היה ברור לי שאי אפשר ללכת אחריהם״ מסיים גיורא הממושמע את תיאורו. המיגים הצליחו לנחות. שני המירז׳ים פנו חזרה לבסיס האויר בחצור ונחתו. דוד עברי לא זכר כך את האירוע וציין כי איש מהם לא הגיע למצב ירי בכל אותה 8 גיחת יירוט מפת נתיבי החדירה של ה״אפרוחיס״ בתקופת הכוננות כמסורת אותם ימים הסתיים כל אירוע בתחקיר בלשכתו של מפקד החיל, שהיה בזמן האירוע עצמו בביקור בטייסת 9 ברמת דוד ארבעת טייסי המירז׳, יחד עם אנשי הבקרה נקראו אחרי הצהריים למטה חיל־האויר. סיפר גיורא: ״הבקר בא אלי אבל וחפוי ראש והתנצל: ׳סליחה. טעות שלי׳. ואני לא הבנתי מה הענינים כאן - כי הרי הוא בסך הכל עשה את תפקירו. בתחקיר התבררו הדברים: הבקר טעה וחשב כי הזוג של שניר ושמול הוא המבקש אישור לפתוח באש. אותה עת חצו שני המירז׳ים שלהם את הקו והיו בתוך שטח מצרים. ״עשיתי טעות״ התנצל הבקר. ״היתה סבירות די גבוהה שאוכל להפיל אותם״ סיכם גיורא באכזבה את האירוע. מתוך דבריו של אחד המפקדים המצריים לאחר המלחמה, עולה כי גם טילי הוק שוגרו לעבר המטוסים המצ־153 ריים המצלמים כאשר חלפו מעל הכור, אך גם אלה לא פגעו קדרי אל חמיד, לימים בריגדיר ג׳נרל בחיל־האויר המצרי, סיפר לאחר המלחמה: ״הייתי בטייסת מספר בשדה אל־מליז במרכז סיני. היינו רגילים לטוס מעל ישראל ולעשות סיור בגובה של טילי הוק אולם בגלל הגובה שלנו הם לא פגעו בנו. אנו טסנו מעל שטח ישראל אבל נשארנו מעליה אך זמן קצר, כך שהמירז׳ים לא יכלו לתפוס אותנו. איש מאיתנו לא חשב באמת כי אנו באמת נילחם בישראל, אבל 10 אנו הרגשנו כי אנו טובים מאד מיתיים מפטרלים בשמי הנגב המפגש חסר התוצאות עם המיגים המצריים חייב שינוי בשיטה המבצעית. ב־ רוט המיגים. כדי לקצר את משך הזמן הנדרש להזנקה, הורה ענף מבצעים לשגר זוג מטוסי מירז׳ לפטרול אוירי קבוע באיזור חצרים. למטוסים אלה היה יתרון של גובה ומהירות והם יכלו לפנות בזריזות רבה יותר לעבר המיגים. ואכן מיד לאחר שהחלו טיסות פטרול אלה הפסיקו המצרים את טיסות הצילום שלהם בשמי הכור. גיחות הפטרול בשמי הנגב, נעשו בסבב בין שלוש טיסות המירז׳. טייסת בן ארבעה ימים גם טייסת ריס מטוסי מירז׳ של הטייסת והם הוחזרו לטייסת ברמת דוד ערב המלחמה. מטוסי הפטרול הישראליים הביאו אמנם להפסקת הטיסות בשמי רימונה, אך גיחות החתף לעבר איזור דרום הנגב, לשם יוערה פעולת התקיפה העיקרית של הכוחות המצריים, נמשכו גם לאחר מכן. טיסות אלה היו למעשה חדירות קצרות שנועדו לעמוד על השינויים בפריסת צה״ל בדרום ונמשכו אך רקות אחדות בשטח ישראל. בחיל האויר כינו אותן ״גיחות מריטת עצבים״: המטוסים המצרים טסו לאורך קו הגבול, כאשר מטוסי היירוט הישראלים טסים מהצר השני אך לא היו מורשים לחצות אותו. כך טסו זוגות המטוסים זה בנתיבים שציירו ״אסים" בשמי הנגב וסיני. כאשר היו המטוסים הישראלים התרחקו מעט, חדרו המטוסים המצרים ב חתף לשטח ישראל וניסו לצלם את היערכות צה״ל. ער פרוץ המלחמה נערכו חמש גיחות חתף מסוג זה. ב־ בפניה מהירה לעבר שטח סיני. יום לאחר מכן חדרו מספר מטוסים מצריים לשטח הנגב מעל איזור ניצנה במישור פארן וחזרו כלעומת שבאו. בשני המקרים שהו המטוסים המצריים אך רקות ספורות מעל שטח ישר- אל. ב־ הגבול, וחזרו באיזור פארן מזרחה לסיני. בראשית יוני, עד פרוץ המלחמה ביצעו המצרים עוד שתי טיסות צילום בשטח ישראל, כרי לעמוד על מערך הכוחות שרוכזו מול הגבול: טיסה אחת נערכה ב־ הנגב עד איזור הר כרכום ומשם פנה מזרחה. הטיסה הבאה נערכה בצפון סיני ביום ראשון פרוץ המלחמה. המטוסים חדרו באיזור ניצנה טסו צפונה עד עזה משם פנו במהירות וחמקו מעל הים חזרה 11 לשטח מצרים מטוסי מירז׳ שהוזנקו לאויר לא הצליחו למנוע את חדירות החתף המהירות. המיגים נכנסו לסיורי צילום וראיה והצליחו לחזור לבסיסם בסיני. יש אומרים כי ישראל אף הפיקה תועלת מגיחות אלה מעבר למשוער: במהלך אותם ימים ערך צה״ל מבצע הונאה רחב היקף כדי לעורר את המצרים לחשוב כי כוחות ישראלים רבים רוכזו בדרום הנגב. ואכן המצרים העבירו לאיזור כוחות שריון וחי״ר והקלו בכך על האוגדות שעמרו לפרוץ באיזור מרכז סיני ופתחת רפיח. כרעם ביום בוזיר ״עורב״ ישראלי - המיג נם ה״עודב״ במגבות יירוט המיגים החודרים כאמור, בנתוני זמן ומרחב שעמדו לרשות טייסי הכוננות של היל־האויר הישראלי היה קשה להשיג יירוט בטוח של המיגים המצריים. גם נתוני הנסיקה וצבירת המהירות של המירז׳ים לא היה בהם די כדי ליירט את מטוסי המיג רות הקול. פתרון אפשרי לבעיית יירוט המיגים, עלה במוחו היצירתי של מפקר כנף בחצור היה אותה עת מטוס המיג עים המשופרים של המטוס בתחומים אחדים, היה סביר להניח כי הוא יוכל להתמודד עם המיגים המצריים ביתר הצלחה - כושר הנסיקה שלו במצבים מסוימים היה גבוה מזה של המירז׳. אנשי רפא״ל מיהרו להכין את המיג מספר חדש שהיה עדיין בשלבי ניסוי מוקדמים, השמיטו את מיכל הגחון שלו, והוא הוצב בעמרת היירוט של טייסת 101 נות הזנקה מיידית ליירוט המיגים המצריים. זאת למרות שהיה מוצב כהצ״ח הצבת חירום בטייסת נוף. דני הזהיר, ביקש כי המטוס יצבע בצבעים שחורים ואדומים־זוהרים ״כדי שכולם ייזה- רו״. וכרי שלא לטעות חלילה, בין אזעקה רגילה למטוסי המירז׳ ליירוט, לבין אזעקה המכוונת אישית לדני, התקינו על גג הטיי- סת סירנה ענקית בעלת צליל שונה ומיוחד. ״הרעיון שלי היה לשתף את המיג הזה כדי להפתיע אותם״ אומר בני פלד, ״לא היתה לנו הצלחה בזה״. דני שמע מספר פעמים את הקריאה ״עורב למיידי״. המיגים המצריים חדרו לשמי ישראל, אך המיג ראקי בלבושו הישראלי, לא המריא מעולם במשימת יירוט נגר מטוסים אלה. המלחמה פרצה בתוך זמן קצר. בבוקר ה־ אים לתקיפה, כשהוא יושב בכוננות הזנקה במושב הטייס של המיג155 המד היה מסדה בתכניות המידיות תקיפת חילות האויר הערביים על ירי מטוסי קרב, כרי להשיג עליונות אוירית במלחמה, היתה אופציה אשר פותחה, נבחנה ותורגלה על ירי חיל־האויר הישראלי. לראשי מדינות ערב, ובמיוחד לגמאל עבר אל־נאסר היה מירע על יכולת חיל־האויר הישראלי, אולם הוא וראשי מדינות ערב, וכן מפקדי הצבאות שלהם, לא הושפעו מכך, וככל שהמשבר הלר והחריף, הלר ונמוג גם כושר ההרתעה של ישראל. ראשי מדינת ישראל חששו מפני הפצצה אוירית על ערי ישראל, בנוסח מלחמת העולם השניה. ״האם אתה יכול להבטיח כי תל־אביב לא תופצץ?״ היתה שאלת המפתח אותה שאל אשכול, ראש הממשלה בכל מפגש עם מפקד חיל־האויר ערב המלחמה. היה חשש לפגיעה חמורה בבסיסי חיל־האויר הישראלי במכה מקרימה של חילות האויר הערביים. אולם היו גם מטרות רגישות אחרות. במשך השנים ניסחו מנהגי המרינה מסמך ובו נקבעו יערים שפגיעה בהם היתה מהווה עלה ברורה למלחמה, בין אלה היה סגירת המיצרים ומניעת שייט לאילת ועור. דוקטרינה זו פותחה על ידי יגאל אלון, חבר וערת השרים לעניני ביטחון. ערב מלחמת ששת הימים היא עורכנה וכללה לבד מסגי- רת המיצרים, גם תקיפה של הכור האטומי 12 ברימונה מבחינתה של ישראל היה איזור הכור האטו- מי בדימונה מטרה אפשרית של חיל־האויר המצרי. ואסן איזור הסוד היה מסומן על מפות המבצעים אשר נתפסו לאחר המלחמה )ראה מפה מימין(. אלוף מוטי הוה התקפה על המד בדימונה לא הדאיגה איתי לא הרבה נכתב על היכולת של ישראל בתחום הגרעין, ואין זה כמובן מעיסוקו של ספר זה. ישראל שומרת, ובצרק, על עמימות בנושא זה, שהוכיחה את עצמה מזה ארבעה עשורים ויותר. האם החשש מפני אוברן מטרה בנגב- איזור הכור מסומל על מפת מבצעים מצרית יכולת ההרתעה של ישראל האיצו את שהוכנה לקראת מבתע ״פאהד״ לתקיפת מטרות בישראל קבלת ההחלטה להפעיל את חיל־האויר לשם מכה מקדימה על מצרים? האם החשש מפגיעה בכור האטומי בדימונה היה העילה המיירית למלחמה? ישראל לא הודיעה ולא פירסמה כל הורעה בנושא זה מסיבות מובנות. הערה: מפקרת חיל־האויר המצרי פרסמה, החל מ־ פקודות קרב. עם כך, בכל המקורות בהם מופיעות תכניות אלה, נערר מקומה של פקודה מספר לתכניות המצריות מופיע איזור הכור לא רק כבסיס טילי חוק ותותחי נ"מ אלא גם כאחת המטרות. ככל הנראה פקודת הקרב מספר כרעם ביום בוזיר עם כך בספרים אשר הופיעו לאחרונה, ובמיוחד הספר ״ישראל והגרעין״ נכתב כי לישראל היו כל המרכי- 13 בים הדרושים כדי לבנות מספר פצצות הטיסות של המיגים מעל הכור, מעבר לעוברה שפגעו בריבונות האוירית של ישראל, ואולי מעט באגו של הטייסים הישראלים, לא עוררו דאגה מיוחדת בפיקוד חיל־האויר. האם סיכנו טיסות המיגים את הכור האטומי בדימונה? ״לא״, אומר מפקד חיל־האויר, אלוף מוטי הוד נחרצות. ״צילמו את הכור, אז מה?. היה ברור לנו שהם לא צרי- כים צילום כדי לדעת איפה הכור - אי אפשר היה להסוות אותו ומה בעצם הוא יכול לראות מגובה 14 רגל?. הוא לא רואה שום דבר!״ האם האפשרות כי המצרים ימקדו תקיפה אוירית על הכור האטומי, ויסכנו את ישראל הדאיגה את חיל־האו־ יד?. הוד דוחה גם את הסברות האלה מכל וכל: ״לא, לא דאגתי מי יודע מה. אם היו זורקים עליו פצצה או שתיים הם לא היו עושים שום דבר. זה הדאיג רק כסימן שזה יעד עדיף אצלם. ידעתי שיש לי סוללות הוק על מטרת נקודה ומטוסי קרב שיכולים ליירט כל מטוס״. לחשש מתקיפה אפשרית על הכור האטומי בדימונה, לא היה גם כל השפעה על ההחלטה על מועד פתיחת המלחמה, אומר הוד: ״זה קשקוש מארץ הקשקושים - מה שקבע את מועד ששת הימים היתה האזהרה של מאיר עמית שקיבל תשובה סופית מהאמריקנים שהם לא מתכוננים לעשות שום דבר״ מסכם הוד. ״לא דאגתי שהמלחמה תתחיל בכור. זה רבד שלא היה. ידעתי שאילת מפתה אותם יותר מהכור״. מטוסים ישראלים תוקפים את הסד המצרי אולם מה שלא עשו מטוסים מצרים לכור בדימונה, עשו מטוסים ישראלים לכור המצרי. מצרים בנתה בשנות הששים כור אטומי באיזור העיר אינשאס. הכור היה מוגן היטב על ידי מערך של טילי קרקע־אויר ותותחי נ״מ רבים. במהלך היום הראשון למלחמה, חלף מספר לא מבוטל של מבנים מעל הכור המצרי בדרכם לתקיפת השדות. הם לא ייחסו חשיבות להפצצת הכור והדבר לא היה בפקודת המשימה שלהם. עם כך, אחרי גל התקיפה הראשון, כאשר המטוסים שלטו בשמי מצרים ויכלו לטוס גבוה וגם לראות את הכור באינשאס מרחוק, הם תקפו גם אותו. התקיפות נעשו בצורה ספורדית במהלך גיחות לתקיפת מטרות אחרות - בדרך כלל שדות תעופה)ראה להלן(. תקיפות אלה לא גרמו לכל פיצוץ אטומי או נזק משמעותי אחר לכור- רוב הפגיעות היו, ככל הנראה, חיצו- ניות בלבד. פרק ט׳ יוני הערבים מנפנפים שאבריות הסכם התיאום עליו חתמו המלך הירדני ונשיא מצרים, הביא למעשה להשלמת הכיתור הצבאי של ישראל - עתה ניצבו מולה מצרים מדרום, ירדן, עיראק וסוריה ממזרח ולבנון מצפון. אלה קיבלו גיבוי בנשק וכס- פים- ועם פרוץ המלחמה גם גיבוי בחיילים ובציוד- ממדינות ערביות אחרות. ההסכם עם מצרים היה גם ויתור יררני על כל שליטה בפעילות שנערכה משטחה של מרינה זו. צבא ירדן, כולל חיל־האויר, הוכפף למרותו של מפקד מצרי. ב־ נית״, למפקרה המשותפת ברבת עמון, כדי ליטול את הפיקור. ריאה היה קצין ממוצע קומה ומקריח, פניו עטורי שפם ועורו הכהה בלטו מתחת למרי הגנרל אותם לבש. תחת פיקורו של הקצין בן ה־1 מכריו תיארו אותו כאדם ער ואינטליגנטי עתה כל הכוחות בחזית המזרחית: חילות ירדן, סוריה ושני גדורי הקומנרו המצריים שהיו עתירים להגיע לירח, וכן הכוחות הסעורים והעיראקיים. ביום שבת הטיסו את חיילי גרורי הקומנדו מספר כמו כן הגיע ליררן הגרור הפלשתיני, לבוש בגדים מנומרים, ושאגות קרב בפיו. הגרור ה־ המלחמה על שרות התעופה של לוד, רמלה ועקרון. הגרור השני נועד לפעול נגד השרות בכפר סירקין, הרצ- ליה ועין שמר. מתוך שרות אלה, למעשה רק השדות בלוד ובעקרון היו בעלי משמעות צבאית כלשהי- שאר השרות שמשו רק כשרות חירום משניים. באותן שעות היתה כבר החטיבה העיראקית בתנועה לתוך יררן. חלוצי הכוחות חצו את הגבול בין שתי המרינות במוצאי שבת, ליל עיראק שם עסקה בריבוי המרה הכוררי. ביום שלישי נשלחה לאיזור גם חטיבת החי״ר מספר אק, ולאחר מכן חטיבת החי״ר ה־ לברך את טייסיו אשר נשלחו לבסיס "מאחורינו עומר הצבא העיראקי״ הכריז נאסר המשולהב והמבטיח לעמו - ״מאחורינו עומדים צבאות המלך פייסל הסעודי הכריז על הפסקה ב״ריב3 אלג׳יריה, כווית וסוראן... כל האומה הערבית מאחורנו״ האחים״ עם מצרים בענין תימן, והוריע כי ישלח בשארם א־שייח כרי להפגין אחדות ערבית. וכרי להוציא מכלל אפשרות מעבר של ספינת נסיון המיצרי טיראן, הכריז נאסר בהתלהבות כי המיצרים מוקשו. טייסות מאלג׳יריה התכוננו לצאת לבסיסים מצריים. ואמנם אלה הגיעו לאחר השמרת חיל־האויר המצרי, ואיפשרו לבצע מספר קטן של התקפות מקומיות נגד כוחות ישראליים שנעו ביום השני והשלישי למלחמה בסיני. ביום בו החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמה, זומנה פגישה מיוחרת של המפקרה הצבאית בירדן. בפגי־ שה נכחו המלך חוסיין, הפאריק ריאד ועוזרו, ראש המטה הירדני והפיקור הצבאי הבכיר. בסיכומו של הריון הוחלט להשאר במערך הגנה בחזית מוגבלת, ער בוא התגבורות שהובטחו מסעוריה ועיראק. כרעם ביום בוזיר ביון אלקטרוני - מטוסי דקוטה ואחרים יצאו למשימות ביון ואספו מידע חיוני כוחות הצבא הירדני, מנו אותה עת שים מסוג ״פאטון״ ואחרים. חיל־האויר הירדני, שהיה עדיין תחת השפעתם של המבצעים האויריים בפעו- לת סמוע, היה בכוננות הגנה על שדותיו. הוא הכין תכניות לתקיפת יעדים צבאיים, כתגמול לפעולה אפש- רית של ישראל. ״מעולם לא עלה בדעתנו לערוך התקפה על ישראל״ אמר חוסיין לאחר המלחמה, בשים לב 4 ליחסי הכוחות ביננו, היה זה שגעון״ גם סוריה החלה נעה לאיטה לקראת מלחמה. החטיבה הממוכנת ה־ בתנועה לעבר ירדן. למעשה החלה, לאחר היסוסים רבים, לנוע לעבר ירדן והגיעה לשם רק ביום רביעי ביוני - יומיים לאחר פרוץ המלחמה. יומיים אחר כך קיבל מפקדה המלצה מריאד, לעזוב את ירדן. החטיבה לא השתתפה למעשה בקרבות. בימים אלה הטיסו מטוסי חברת התעופה של כווית גם חטיבת חי״ר למצרים. תכניות החזית המזרחית נגר ישראל, ״אל־חוסיין", אשר הותוותה כבר בשנת התעופה הישראליים מעבר לגבול, על ידי מטוסים ותותחים ארוכי טווח מסוג ״לונג טום״ שהיו בשרות הצבא הירדני. הדגש היה על השדות במרכז הארץ, בהם סירקין וכן השדה ברמת דוד שהיה בטווח תותחים מאיזור הגבול בג׳נין. סידקי: אנו מוכנים, אדוני.- הקמת ממשלת הליכוד הלאומי בראשית יוני, בה נכנס משה דיין לתפקיד שר ביטחון היתה הפתעה לראשי השלטון במדינות ערב. הנשיא המצרי, עבד א־נאסר, אמר באותו יום כי"עם השינויים המדיניים שחלו בישר- אל בתחילת חודש יוני... עלו סיכויי המלחמה ב־ בערב שבת במפקדה העליונה של הכוחות המזוינים במחוז נאסר. בכינוס השתתפו, לבד מן המושיר, גם הרמטכ״ל פריק־ אוול מוחמר פאוזי, מפקד חיל־האויר המצרי פריק מחמוד סידקי מחמוד, מפקדי החילות העיקריים, ראש אגף מבצעים, מפקדי יחידות השדה וצמרת משרדו של עאמר. נאסר סקר את המצב המדיני והצבאי, ועמד על ההתפתחויות בזירה הבינלאומית. הוא צפה כי ישראל תפתח במלחמה בתוך יומיים־שלושה, עוד לפני כניסת הכוחות העיראקיים לירדן. "ישראל תפתח במכת פתע מן האויר ונגד אמצעי ההגנה שלנו״ ניבא נאסר.159 הוא פנה למפקד חיל־האויר, פריק סידקי מחמוד ואמר בטון אבהי "יא סידקי, נראה לי כי המכה הראשונה שתנחיל ישראל, תהיה מכוונת לחיל־האויר המצרי. עלינו לספוג הוא הסביר לסידקי כי בשל המצב המדיני, על מצרים להימנע מפתיחה במלח-5 אותה, ואחר להשיב עליה מה, ולנקוט בכל האמצעים להפחית מהשפעתה. זאת כרי שיוכל לאחר מכן להזניק את מטוסיו לפעולה נגד מטרות בישראל. מחמוד סידקי, דמות עגלגלה וחייכנית, אשר היה מפקד חיל־האויר המצרי גם במלחמת קדש, התנגד לרעי- ון זה, ודרש לנקוט בפעולה התקפית מקרימה. אך לנוכח עמדתו של עאמר ומפקדים אחרים נסוג, ללא מאבק עקשני מדי, מעמרתו. כאשר נמוגו כל ההסתייגויות, במיוחד לאחר שהועלו האפשרויות הפתוחות בפני ישראל נשאל סידקי למצב חיל־האויר המצרי, ולכמות האבירות שהוא צופה לאחר תקיפה אפשרית של חיל־האויר הישראל. סידקי הבטיח כי האבירות לא תהיינה גבוהות: ״על כל פנים, אנחנו מוכנים, אדוני" הבטיח לנאסר, ״אם נספוג את המכה הראשונה, לא יעלה שיעור האבירות על עשרה אחוזים!״. בהמשך דבריו העריך מחמוד כי לאחר ההתקפה המצרית יושמדו כ־ לי, בתנאי שמטוסי חיל־האויר המצרי ימריאו לפעולה לאחר כ־ מתוך הנחה, אשר הופיעה גם במסמכים אשר נתפסו אחרי המלחמה, כי חיל־האויר הישראלי יוכל להוציא את מטוסיו לגיחה שניה לאחר כשעתיים, או להשלים שתי גיחות ליום לכל היותר לכל מטוס תקיפה. זו היתה הרמה אליה הגיע חיל־האויר המצרי: סבב של שעתיים לכל מטוס כולל בדיקת המטוס, חימושו, תדלוקו ומתן אפשרות לטייסו לנוח. הנחה מוטעת נוספת שהיתה בבסיס התפיסה המצרית היתה כי חיל־האויר הישראלי יפגע במערכות המכ״ם והבקרה כפעולה מקדימה, ויהיה בכך כדי לתת התרעה מספקת להזנקת מטוסי הקרב לאויר. הכינוס הסתיים בסדרה של עצות מפי המושיר עאמר: "צריך להגדיל את מספר גיחות הסיור, וצריך שתהיה מטריה אוירית רצופה מעל סיני ומעל התעלה״ הוא הורה למפקד חיל־האויר. הנשיא המצרי סיכם את הדיון בהעירו לסירקי: "עליך לצפות למתקפה זו מחר או מחרתיים. אם היא לא תהיה תגבור מהות - מסוקי מיל כרעם ביום בוזיר בשבת, או ביום ראשון, אולי היא תהיה ביום שני. ברור הוא כי המפקדה הישרא- לית תנהית מכת פתע על היל־האויר כרי 6 להכריע את המערכה לטובתה״ התרעותיו של נשיא מצרים, אשר נאמרו במפגש המיוחד של ראשי מערכת הביטחון המצרית, נשמעו בהנהון על ידי הנוכחים. גם המועד שקבע, לא היה חד משמעי - המלחמה עלולה לפרוץ בשלושה ביוני, בארבעה או בחמישה. החמישה ביוני היה, איפא, מועד צפוי, כמו כל יום סביר אחר במהלך הימים האחרונים. האם לא התיחסו המפקדים ברצינות לרב־ דיו של הראיס? האם ראו בהם עור אמירה כדי לצאת ירי חובה?. מפקר חיל־האויר המצרי הורה מיד לאחר הפגישה להוציא פטרולים ל״מטריה אוי־ דית״ רק ליומיים הבאים, יום שבת ני, ויום ראשון האשימו אותו כי לא האריך פקורה זו גם ליום הבא, ה־ 7 האויר הישראלי לתקוף. ליום זה לא הועיד כל פטרולים אויריים מיוחרים חיל האויר המצרי שמר על עירנות מבצעית: ב־ על תקיפה אפשרית בתוך מארשל סאלח אל־מאנאווי, קיבל רו״ח ברוח זו, אשר הגיע מן המוריעין הצבאי, והועבר אליו בטיסה מיוה־ דת של מטוס איליושין הכוחות בתימן. מפקרים מקומיים היו אמורים להוציא פקורות נוספות להגברת הסוננות, להעלאת מטוסים רבים יותר לפט־ רול, וכן להגברת המאמצים להגנת מטוסי הקרב וההפצצה שעמרו על המשטחים הפתוחים, גלויים ונוצצים לאור היום. פטרולי"המטריה האוירית״ נשמרו במתכונת השגרתית. כאמור, מפקרי אגף המבצעים של חיל־האויר המצרי לא הוציאו פקורת התרעה מיוחדות לגבי יום שני ביוני. משנשאל מארשל גאלל זייר קצין מבצעים בכיר במפקדת האיזור המזרחי, על ידי מפקד סנף הסוחוי 87 המפקרים הצבאיים של מצרים גם לא מיהרו להסניס את מדינות ערב האחרות בסוד התחזית על מועד פרוץ המלחמה. דבריו של נאסר התקבלו כ״עצות מניסטריאליות", אולם למרות היותו גם הראיס הכל יכול, לא 9 היה בהם משום הנחייה מחייבת מלכורת נוספת היתה בהצהרתו של מפקר חיל־האויר המצרי כי ראשוני המטוסים שלו יוכלו לצאת להתק- פת נגד כ־ קת מטוסי הקרב והמפציצים שלו מבסיסים קרובים לישראל - שם יהיו טרף למכה הראשונה, ולהעבירם לאי־ זור המוגן יותר בתעלה. להיפר. בימים האחרונים הוא אף הורה לתגבר את הטייסות בסיני על ירי העברת טייסת איליושין צעירים בקוב - במלחמה נטלו חלק טייסים שאך סיימו את קורס האימון המבצעי. סג״ם דני שליידו וטייס מטייסת161 המלחמה לבסיסה ברקע הדברים היה שיקול מבצעי מוב- הק: למטוסים שנועדו לתקוף בתוך שטח ישראל היה טווח קצר יחסית. אם היו מוסגים אל מעבר לתעלה לא היו מטוסי התקיפה מדגם מיג ואפילו מטוסי הסוחוי עו לא מכבר למצרים, מסוגלים להגיע לתוך מרכז ישראל. ביום המלחמה עצמו, יצאו מפציצי הטו־ פולב הגדולים לטיסות אימון ברחבי כאשר יגיעו מטוסי חיל־האויר11 מצרים אל מעל השרות יהיו חלק מהמטוסים על המסלולים בדרכם למדבר המערבי או לים התיכון. זזוסיין: המלחמה תפרוץ בתוך שעות- ביום שבת בפגישת עיתונאים בארמון, נתקבלה כששב לעיתונאים, נשאל12 ידיעה כי עיראק הצטרפה לחזית המזרחית, וחתמה על חוזה הגנה עם מצרים המלך על ידי כתב מערבי: ״האם אתה חוזה מלחמה במזרח התיכון?״ ״כן״ ענה המלך. "מתי תפרוץ לדעתך?״ הוא שאל. ״ב־ למחרת בערב, הוציא המלך חוסיין פקודה ובה הורה למפקד חיל־האויר הירדני, להעמיד את כל מטוסיו בכוננות, ולהיות נכון להגנת שרות התעופה הירדניים למחרת בבוקר. כפי שהעיד אחר כך לא היתה לירדן 13 כל תכנית התקפית, והוא נערך להגנה מוטי הוד מנסה לעודד אן תהו של רבץ באוירה של דכדוך ציבורי מתמשר ותחושה לאומית מעיקה, נכנס משה ריין בזריזות לתפקידו כשר הביט- חון. מצב הרוח הלאומי נדרך. במדינות ערב קיבלו את המינוי כאות ברור כי המלחמה קרובה. ביום שבת הודיעה ישראל לאו״ם כי עליו להסיר את ההסגר במפרץ אילת, וציינה כי היא לא מוכנה לקבל כל פשרה שאינה פתיחה מיידית של מיצרי טיראן. אולם מועצת הביטחון היתה משותקת. שר הבטחון החדש לא התמהמה. את תכניות המלחמה הוא הכיר זה מכבר מפגישות עם אנשי המטכ״ל ומפק- די הכוחות, וגם מסיורים שערך ביחידות שהיו פרושות בנגב. הוא כינס את המטכ״ל לשמיעת תכניות הפעו- לה שלו, תור רגש מיוחד על חילות האויר והשריון. לאחר ששמע את תכניות הקרב של אלוף ישעיהו גביש, למחרת יצאו חלק מן השרים למוצב הפיקוד14 מפקד פיקוד הדרום, אישר דיין את התכנית בשינויים קלים של צה״ל כדי ללמוד מפי אלופי הצבא על תכניותיהם המבצעיות. דיין הדגיש בפני כולם כי המטרה העיק- רית של צה״ל היא: ״השמדת צבא מצרים״. יצחק רבין, הרמטכ״ל, עדיין לא התאושש מ״הרעלת הניקוטין״ שלו, וחששו מפני תוצאות המלחמה אליה לומדים את המטרות- רן פקר מפקד דנים בפרטי אחת הגיחות כרעם ביום בוזיר נסחף היו ניכרות בכל תנועה מתנועות גופו. מוטי הור שהבחין במצבו של הרמטכ״ל החליט לעודד את רוחו. 15 ״רבץ היה במצב נפשי ממש קשה. אמרתי לעצמי שאני מוכרח לעודד אותו: שיבוא לראות את הטייסים״ הור הזמין את רבץ לבקר בבסיסי חיל־האויר כדי לעמוד על רוח הטייסים ומוכנותם לקרב. מספר מוטי: "אחרי שהוא קם, אמרתי לו: אתה יורע מה - בוא, אני אישית מטיס אותך לשני שדות תעופה של חיל־האויר בהפתעה, בלי רל״שינדשמרשים. ננחת ו׳ניפול׳ עליהם. נחתנו בבח׳׳א הטייסים פה לפניך׳. ישבנו עם רביעייה בכוננות מיירית. הלכנו לקצה המסלול. הוא עלה על הסולם ודיבר עם טייס בקוקפיט. אחר כך דיבר עם טייסים במרפסת. הם לא הבינו את הראגה שלו. אמרו לו: ׳אין שום בעיה. תן אישור ואנחנו מחסלים את חיל־האויר המצרי׳״. ביקור השראה- רביו ודייו הרבו לבקר את הלוחמים כדי ללמוד מקרוב על נכונותם לקרב ועל מצב רוחם הפגישה בתל־נוף היתה בצוות מצומצם. כאן נפגש רבץ עם טייסי הכוננות של טייסת לול. הוא נכנס לצריף בו שהו הטייסים, שאל אותם מספר שאלות על הבסיסים שהם אמורים לתקוף ועל המטרות. בספר הטייסת כתב רן פקר מפקר על הטיסה הראשונה. הוא לא היה שלם בליבו שאכן הניצחון היה מונח בידינו, ורצה לשמוע את האנשים 16 בשטח. הוא ראה את הביטחון של האנשים ויצא משם עם הרבה ביטחון״ אך רן פקר לא הסגיר את מצבו האמיתי של רבין. בטייסת חריש הצעיר, לא היה יכול להאמין למראה עיניו. הזה הרמטכ״ל של צה׳׳ל? הוא שאל את עצמו. ״רבץ היה חסר שינה, עיניו ארומות והסיגריה הדולקת בין אצבעותיו רערה כל הזמן. ואני, עם הפרש של עשרים שנה 17 ממנו, טייס צעיר, היה לי רצון עז לחבק אותו ולומר לו: ׳תירגע, תירגע רמטכ׳׳ל שלי. יהיה בסדר!״ רבין הפנה לטייסים סדרת שאלות על בסיס אבו סואר במצרים - אחר מן הבסיסים הראשונים המיועדים לתקיפה. הבסיס לא היה בתכנית התקיפה של הטייסת הזו. על השאלות השיב לו נ. טייס מנוזל, לבוש בגרים אזרחיים מרושלים, שסבל אותה עת גם מחום גבוה. "מזל שהרמטכ״ל עצמו לא כל כך בענינים״ כתב מישהו 18 בספר הטייסת לאחר שיצאו מחדר התדריכים הם פגשו את הטייס הצעיר יונתן זורע. מוטי עצר ואמר לו: "יצחק, תגיד163 שלום לבן של זרו״. יונתן הצעיר הסמיק, התקרב לרבין ולחץ לו את היד מתל נוף הם יצאו לחצור. אל״מ בני פלד, מפקר כנף לאשר התרחש בימים האחרונים ולמצבו של הרמטכ״ל של צה״ל. ״אספתי בשבילו את כל הקצינים כמועדון״ סיפר בני. ״ואז נכנס רבין. הרגשתי מאד מוזר. לא רק אני אלא כל הקצינים. האיש לא היה מסוגל למלמל מילה אחת. הוא היה מבולבל. כל מה שהצליח לומר לחמישים או לשבעים הקצינים היה: ׳אתם תצליחו... בהצלחה...׳. הוא עמד עם הסיגריה המתנדנדת לו בין האצבעות הרועדות. ׳שלום׳ הוא אמר, הסתובב ויצא״. רבץ עלה לאחר מספר רקות למסוקו ויצא לירושלים. ״היהודים נוהגים לומר״ - כתב רבין בספרו, בשפה מתרחקת של צבר ישראל הנזהר מנגיעה בפסוקים מן 19 המקורות, ״כי בשעה קשה, ישועתם תבוא משמיים. מעולם לא ידעתי עד כה, כמה הם צדקו...״ ב־ אבא אבן, וכן השר יגאל אלון ומזכיר הממשלה יעקב הרצוג עם הרמטכ״ל, רא״ל יצחק רבין. הם החליטו לאשר לצה״ל לפתוח בהקרם במתקפה, אולם לא לפני ה־ בחצות נפגשו שוב ראש הממשלה ומספר שרים כרי לשמוע את הערכותיו של השגריר בוושינגטון על תגוב- תה הצפויה של ארה״ב לפרוץ מלחמה. ראש ״המוסד״, מאיר עמית, קרא לדחות את הפעולה בימים מספר, 20 אך הצעתו לא התקבלה האישור ניתן. גלגלי המלחמה החלו לנוע במהירות. קצב הדברים עתה היה מואץ, אך מנהיגי ישראל ביקשו לשמור על דממת אלחוט תקשורתית ולהותיר בצי- בור רושם אחר, כחלק מתרגיל הונאה רחב היקף. חיילים לא חיוניים הוצאו ביום שישי לחופשת שבת. אנשי מילואים מיחידות עורפיות נראו בחופים וכלי רכב צבאיים נסעו ברחובות תל־אביב ואחרים נעו צפונה. באותו ערב כינס דיין מסיבת עיתונאים עם כתבים זרים. ״ממשלת ישראל נקטה בדרכים דיפלומטיות וצריך לתת לה צ׳אנס״ הוא אמרי... "כרגע אנו נמצאים מאוחר מדי מכרי להגיב בשטח הצבאי על חסימת מיצרי טיר- אן, ומוקדם מכדי להסיק מסקנות לגבי הדרך הדיפלומטית״. סוכנויות הידיעות פרסמו את הרבדים בהבל- טה והיו גם עיתונאים ידועים אשר מיהרו לארוז את חפציהם ולחזור לארצותיהם. ״ההצגה תהיה במקום אחר״ חשבו... מעדכנים נתונים אחרונים שעון החול של תקופת הכוננות הלך ואזל. בישראל חידרו את חושי המודיעין, אימתו פעם אחר פעם את מיקום המטוסים ולמדו את השינויים שנערכו והגיבו להם. היה צורך בעדכון אחרון. מפקדת חיל־האויר המצרי עקבה בצמידות אחר הטיסות הישראליות שנעשו בשבועות האחרונים של חורש מאי לתוך מצרים. היו אלה טיסות צילום וביון אחרונות, אותן דרש המודיעין כדי לעדכן את מבצעי התקי- פה. ראש ענף המודיעין, סא״ל שעייה ברקת, הבטיח למפקדי הטייסות כי ימצאו את המטוסים המסומנים בדפי המירע במקומם, והוא רצה לעמוד בהבטחה זו. המפקדה המצרית, עם כך, תרגמה את משימתן של טיסות הסיור האלה כ״טיסות גישוש״ אשר נועדו למצוא נתיבים כדי לחדור ללב מצרים. לא זו היתה הסיבה האמיתית לכך ברוב המקרים. אולם הפיקוד המצרי העדיף שלא להסתכן. הוא נקט בשיטת ״הטייסות הניידות״- טייסות מאיזור התעלה יצאו למספר ימים לבסיסים בסיני, ולאחר מכן חזרו לבסיסיהם המקוריים בתעלה. מפציצי איליושין משם לאחר מכן וגם מטוסי התקיפה החדישים סוחוי לבסיס האם שלהם. טיסות אלה מבסיס לבסיס נוערו להטעות את המוריעין הישראלי אך חלק מהן נועדו לתגבר אזורים בעייתיים במיוחד. את הטיסות בין הבסיסים גילה המודיעין הישראלי. ״את מקום המטוסים ערכנו מידי ערב״ אומר רפי הרלב. כך היו המטרות שסומנו בבסיס• האויר המצריים מעודכנות עד לרגע יציאת המטוסים. והיה צורך לעדכן גם 164 כרעם ביום בוזיר ״חאח הגדול״ - ווטור מספר את פריסת הכוחות המצריים בסיני ואת עמדותיו, כלי הנשק שלו ועוצמתו. ביום ראשון ים מול ישראל. במטוסים היו הטייסים איתן כרמי ואהור שלח. התוצאות של הגיחה היו טובות, ומפות המבצ־ עים של הפיקוה ושל המטכ״ל עודכנו בהתאם לנתונים. שני מטוסים אחרים יצאו מכיוון אילת לשארם א־שייח ומשם הצפינו לעבר ביר חסנה וחצו חזרה את הגבול. 21 טיסות אלה ניצפו ונתגלו על ידי המס״ם המצרי גם אחר הצהריים יצאו טיסות הסיור והצילום. שני מטוסי ווטור של טייסת מעל איזור וארי קורייה הנמצא יותר מ־ שירד מאל־עריש דרומה. שני המטוסים חדרו בגובה של נקורת ציון מסיימת. תוצאות הצילום קבעו את מקום הפריצה של אוגדת שרון, למחרת בבוקר. אך תוצאות הגיחה סיפקו מידע רב יותר. אחר המפענחים המקצועיים הצליח לזהות מספר טנקים של ריביזיה 22 רסמת של מוחמד שאזלי, שכונה ״רומל המצרי״, ותכניות המבצעים עורכנו בהתאם ימים אחרים לפני ה־ כוונה להונות את המצרים כאילו משם תבוא התקפה של חיל־האויר הישראלי. ההונאה פעלה: המצרים העבי- רו תריסר מטוסי מיג מטוסים אלה נמחקו ברו״ח המוריעין הישראלי ממצבת המטוסים בבסיסים באיזור התעלה. ההחלטה: יוצאים למלחמה הזירה היתה מוסנה למלחמה. ב־ הביטחון משה ריין ומפי ראש אגף מוריעין במטכ״ל, אלוף אהרון יריב. הכיתור של צבאות ערב נשמע מאיים יותר מאי פעם - צבאות סוריה תכננו התקפה על הגליל, יררן התכוונה לפרוץ במרחב הצר לעבר נתניה, ומצרים עמרה לנתק את אילת ודרום הנגב.165 רבין: ״כאשר החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמה, היא אישרה לצה״ל לפעול ביוזמתו אך ורק נגד מצרים, בגלל היותה המדינה היהירה שביצעה אקט של מלחמה - סגירת מיצרי טיר- אן״. כאשר הציג הרמטכ״ל את המשמעויות האויריות של ההחלטה המדינית, היה ברור גם לדרג המדיני, שהתקפה אוירית על מצרים בלבד, חושפת את ישראל בפני חילות האויר של סוריה, ירדן ועיראק. הדרג המדיני הכריע והצבא היה צריך לקבל זאת. אין ספק שהמפתח להתפתח- ויות המלחמה היה מונח במכה האוירית ובהתקפה ביון חזותיבוש ישם כל לאוגדת טי של אל־עריש, בסיוע חסימת האגף של אל־עריש על ידי אוגדת יפה״. 23 עוד כתב רבין כי ״ההפתעה הישראלית... היתה טקטית - שיטת הפעולה - יותר משחיתה איסטרטגית״ לאחר דיון ארוך, אישרה ממשלת ישראל לצה״ל לפתוח בפעולה התקפית ביום המחרת. מוטי מכתיב את שעת השי למלחמה הרמטכ״ל, יצחק רבין, קיבל אישור סופי לפתוח במלחמה ויצא מישיבת הממשלה לדיון מסכם של המטה הכללי. בבירור עם אלופי צה״ל הועלתה מחדש לדיון שעת התקיפה. המטכ״ל החליט לקבל את ההצעה)יש הסוברים ״אולטימטום״( של מפקד חיל־האויר. היה בכך מן הצדק, כי האיש אשר נשא בנטל העיקרי של האח- ריות לביצוע השלב הראשון של המלחמה, יקבע גם את המועד הנוח לו ביותר לפתוח בפעולה. בשעת הכנת תכנית"מוקד״ הוחלט, כאמור, שלא לקבוע את שעת השי. עם כך בחורש מאי החלו ענני המלחמה מתקשרים בשמי המזרח התיכון, הוצגה השאלה ואנשי המבצעים והמודיעין של החיל דנו בה בכובד ראש. הם גם סיפקו לבסוף את התשובה שהושפה ממספר גורמים: מזג האויר היה מן הגורמים המשפיעים ביותר על קביעת השעה. בשעות הבוקר המוקרמות כיסו- מזג האדר. ערפילים ועננים קטנים את הדלתא המצרית רווית אדי המים ואת מבואותיה. המודיעין הכין תחזית לתקו- פת השנה ומצא כי כדאי לאחר את שעת התקיפה. מודיעין חיל־האויר עקב אחר שגרת הכוננות המבצעית של חיל־האויר המצרי.- כוננות ופטרול אויריים. ה״סנסורים״ של המודיעין ידעו כי כבר בימים הראשונים של מחצית מאי, עת הועברו כוחות מצריים לסי- ני, הוחזק מבנה של מטוסי מיג - הזמן בישראל. זמן מצרים מאוחר יותר בשעה אחת(. בשעות האור הראשונות יצא מבנה של מטוסי מיג לפטרול ״אור ראשון״ אחת למחצית השעה. בין השעות כרעם ביום בוזיר לים, ויצאו לארוחת בוקר ולעיסוקים אחרים. בשעות אלה גם הופסקה פעולתן של חלק ממערכות המכ׳׳ם, עם הכניסה לשגרת הפעילות היומית. המודיעין ידע כי אנשי המפקרה, קציני המנהלה של בסיסים המצריים ואלה אשר לא היו- שגרה מבצעית. בתורנות, הגיעו לבסיסיהם רק בשעה זו ״שעת התפר״ בין המערכת המבצעית של כוננות הלילה, הנרגעת מפעילות, לבין המערכת היומית וחש־ גרתית הנכנסת לפעולה. מפקדי חיל-האויר בחר בשעה זו כשעת התקיפה. היתה עוד סיבה לא פחות חשובה לבחירת השעה: החלטה על עריכת המבצע עם עלות השחר, לא היתה מאפשרת לטייסי חיל־האויר הישראלי מנוחה מספקת, למרות שכולם נשלחו לחדריהם בשעת ערב מוקרמת. יקיצה בשעה לקראת יום הפעילות הבא שיהיה, כצפוי, עמוס ביותר. מוטי בחן את כל הנתונים והחליט על השעה. ״זו היתה החלטה אישית של מוטי, ואת זה אי אפשר יהיה לקחת ממנו״ אומר רפי הרלב, ראש ענף מבצעים 24 במלחמה. ״על קביעת שעת הש׳ מוטי החליט לבד״ ״עקבנו בשבועיים האחרונים אחרי התנועות המדויקות של חיל־האויר המצרי״ תמצת מוטי הוד בקצרה את מסכת הדיונים הארוכה. ״עם אור ראשון הם ממריאים לפטרול אוירי הנמשך כשעה. אחר כך הם נוחתים והולכים לסעור את ליבם. השעה בין שבע לשמונה היא ׳זמן מת׳. בשבילנו השעה האידאלית״. והיה, כאמור, גם שיקול מבצעי חשוב בשל רממת האלחוט: ״נתחיל להסיע את המטוסים על המסלולים באור יום, בהסעה ובהמראה תשרור דממת אלחוט. אין סכנה של ערפילי בוקר, לא בישראל ולא 25 במצרים. רצוי שהטייסים ישנו כראוי לפני צאתם למלחמה ולא נעיר אותם מוקדם מדי״ שעת ה״ש״ שנקבעה היתה זו היתה השעה עליה המליץ רפי סברון כשנתיים לפני כן. פרק י׳ לישון עם הסוד הגדול יצחק רבין, רמטכ׳׳ל צה״ל, אשר התאושש זה מכבר מהמועקה וחוסר הבהירות של ימי מאי, ומ״ההעלת הני- קוטין״ ממנה סבל ימים מספר לפני כן, חש בימים אלה, כפי שכתב, ״שקט ורגוע״: ״הר אדיר של לבטים וחש- שות וספיקות והתחבטויות, שנשאתי על גבי בשלושה השבועות האחרונים, נתפרק עתה והגב נתיישר״ הוא כתב לאחר שנים מספר בספרו. מאמין בנבחרת שפיקחה על הכוחות האויריים, היבשתיים והימיים, היתה לו תחושה ״כי היטבנו להכין את צה׳׳ל, בחיזוקו ובאימונו, גם בתקופת ההמתנה, גם בפריסתו ערב המלחמה, גם בתכנית התקיפה שגיבשנו״. י• יום ראשון מפקר חיל־האויר, מוטי הור, זימן את המפקדים הבכירים של החיל - בהם מפקרי הכנפות והבסיסים, וקצי- ני מטה במפקרת חיל־האויר. ללא הקדמות רבות, בקול עניני ושקט, הוא אמר להם: ״תקופת ההמתנה הסתיימה. הבטחתי למטכ״ל ולמ- משלה שחיל־האויר ימלא את משימתו וימנע פגיעה במדינת ישראל״. היה שקט בחדר, כולם המתינו למלים הבאות. ואז גילה מוטי בפניהם את הסוה הגרול: ״אנו יוצאים למלח- מה. שעת ה״ש״: יום שני זה היה למחרת בבוקר. היתה המולה קלה בחדר. קצינים הביטו זה בזה במבט מהרהר. ״אני מבקש מכם לציין בתדריך שהגיחה הראשונה קובעת״ קטע מוטי את מחשבותיהם של המפקרים הדומי מים, תולה בהם את כל יהבו, סומך עליהם כי יתנו כיסוי להבטחה שלו כי המבצע יצליח. הור הפסיק לרגע את דבריו והמשיך בטון סמכותי ומקצועי: ״דממת אלחוט בכל מחיר. טוסו נמוך, לא יותר ממאה רגל. מי שיש לו תקלה, שיסתדר בעצמו". ״מזג האויר בסדר, לא תהיה רוח״, הוא הבטיח. ״תתררכו את הטייסים רק מחר בבוקר. תגירו להם שנתוני המודיעין שלנו מרויקים, ושהמטרות יהיו בריוק במקומות אותם שיננו״. הוא העיף מבט סוקר על פני כל הנוכחים והוסיף מספר מלים להעלאת המוטיבציה: ״זו ההזרמנות הגרולה של חיל־האויר״ הוא סיים את דבריו, ״ואני יודע שנצליח. חזרו לבסיסים ולכו לישון״. רפי הרלב, ראש ענף מבצעים, הספיק להכין שלושה עותקים מעורכנים בכתב ירו של טבלת ״כוחות ומשי- מות" מעודכנת ומסר אותה למפקרי הכנפות והבסיסים. המפקדים קמו ויצאו ליחירותיהם. הזמן החל עתה להתגלגל במהירות. במפקרת חיל־האויר ידעו רק אנשי המבצעים על הצפוי למחרת. מפקה חיל־האויר, מוטי הוד, אשר העביר עתה למפקרי היהירות מעט מנטל האחריות אותה חש בימים האחרונים, הלך לישון בביתו. רפי הרלב השלים את ההכנות לקראת הבוקר של היום הבא. בשעת ערב מאוחרת נסע גם הוא לביתו ברמת השרון ותפס תנומה של מספר שעות. יוסי שריג, ראש מדור תקיפה ערך את הטבלאות, עדכן את רשימות המטוסים והלך גם הוא רפי סברון, אשר חזר לשרות עם התחלת הכוננות, הגיע לענף המבצעים, נפגש עם שריג, והבין כי2 לישון אין הרבה מה לעשות עתה. סברון היה אחר מן הבודדים שירע כי חיל־האויר יוצא מחר בבוקר למלחמה, אך נצר את הדבר בלבו. בינתי־ כרעם ביום בוזיר ים היו לו נושאים אחרים לטפל בהם: כראש"מרור מבצעים משולבים״ הוא שקר עתה על השלמת תכניות ההנחתה של המסוקים לקראת המבצע של אריאל שרון נגר מוצבי אום כתף. גם התכנונים לכיבוש מוסק של שארם א־שייח ולעבר רמת הגולן היו באחריותו והוא עסק בכך בכל השעות הבאות. בשעת לילה מאוחרת הוא יצא כדי לחטוף מספר שעות שינה ב״בית החייל" בתל־אביב. אל"מ יחזקאל סומר, מפקד כנף לעבר בח״א אל״מ בנימין פלה. אל״מ משה פלד נסע ללוד וג׳ו אלון ירד לחצרים. המפקדים נוצרי הסוד חזרו איש איש לבסיסו. בדרך, בנסיעה לעבר הכנף בחצור, באשר קציני המטה שלו היו מסונסים בעצמם וחושבים על יום המחר, זרק לעברם אל״מ פלה: "זו תהיה מלחמה רצינית מאד, אני לא יורע מי יחזור״ הוא אמר להם, ובמחווה לא אופייני לאיש המחושב והמרוחק, הוא הציע: "תנו לי את הכבור להז- מין אתכם לסטייק בפיתה״. המכונית ובה המפקדים, עצרה ליה תחנת הדלק בצומת בילו, ובני פלה הזמין. המלחמה הפגישה טייסים ותיקים עם צעירים- יאק נבו משמאל( עם שמואל גורדון, יוסף צוק, ואיתן פלד לדאוג שהכל יפעל ללא חפי שעה קלה לאחר מכן כינסו מפקדי הבסיסים את מפקרי הטייסות וקציני המטה שלהם ומסרו להם את הבשו- רה. כל אחד מהם הקפיר להדגיש את הנקודות שאמר מפקר חיל־האויר - רממת אלחוט מוחלטת, טיסה בגובה נמוך, יציאה לפי התכנית בהפתעה. אה מעטים בבסיסים שמו לב לתכונה המוזרה ולאודות שרלקו לפתע במבני הטייסות שהיו פזורים בבסיסים. מפקרי הטייסות, יחר עם הסמ״טים התכנסו לקבוצת פקורות טייסתית - הם היו בשלב זה שותפי הסוה היחי־ הים שירעו על המבצע המתוסנן ליום המחרת. טייסי חיל־האויר האחרים יצאו ללילה אחרון של מנוחה לפני המלחמה. אלה אשר לא ירעו יכלו רק לנחש. האוירה הלכה והפכה רצינית. כיבוי אורות כללי הוטל כבר בשעה פיים, נערכו ונברקו הוראות האחרונות לפינוי משפחות אנשי צוות אויר. טייסים אחרים העריפו לבלות זה אצל זה ער אשר קיבלו בקשה, שהפסה להוראה, להתפזר למיטותיהם. בני פלד מסר את הדברים לאנשי מטהו. סא״ל שלמה בית־און, מפקר טייסת תעופה, יצא לבחון את הכוננות. לישון עם חסוד חגדול עיניים בולשות- מערכות חמכ״ם המצריות )בצילום נראה חמכ״ם באום ממים צפונית לביר גפגפה לאחד כיבוש המקום( שלחו בבוקר המלחמה קרניים בולשות לעבר המזרח. גילוי המטוסים חיה מאוחר מדי170 כרעם ביום בוזיר הוא שוחח עם אנשי המנהלה, פגש את האחראים על מערכי ההגנה ההיקפית, הכוננות והמבצעים. דמותו התמירה נראתה כמעט בכל מקום. ״בתוקף תפקידו נמצאנו עובדים בצמוד במסגרת היחידה״ כתב לימים מפקד כנף 3 שהכלים לשליטה בבסיס, שהיו בתחום אחריותו של שלמה, יפעלו ללא דופי, ואמנם כך פעלו״ שלמה בית־און נהרג ביום האחרון למלחמה, עת יצא במטוס סמב״ר לתקיפת מטרות ברמת הגולן. דמת דוד סומך הגיע לאחר שעה ארוכה לרמת דוד. הוא כינס את סגן המפקד, סא״ל שמואל גלבוע ואת מפקדי הטיי- סות ומסר להם על התכנית לפתוח למחרת בתקיפת שרות התעופה של מצרים. הוא הדגיש את נושא דממת האלחוט, הטיסה בגובה נמוך ושמירת נהלי החירום בהקפדה. במקביל הוא העביר עדכונים אחרונים לגבי ההגנה על רמת דור. היתה לכך הצדקה רבה בימים הבאים: רמת דור יהיה הבסיס היחיד של חיל־האויר HKJK mT < טקס החלפת הפיקוד על שהותקף על ידי תותחים וגם מהאויר. לא רבים ירעו על ההכנות ליציאה למלחמה למחרת. אולם השמועה עשתה לה חיש כנפיים. בוגרי מלחמות העבר עשו את המתבקש: הם הלכו לישון. הצעירים יותר עוד שוחחו אחר עם השני על המשמעות ועל החשי- בות של מכה חזקה לחילות האויר הערביים. בלטו בין אלה הקיבוצניקים מעמק יזרעאל והסביבה. אלה, סוציאליסטיים באופיים, הרבו להתבטא ולהתווכח על הצורך להכות חזק בערבים, אך יחד עם כך ״לא ליה- נות יותר מרי״ מהמעשה עצמו. אוהד שדמי, מפקד טייסת המלחמה תוקנה פקודת המבצע ואיפשרה לו לתקוף גם"שרות איכותיים״ מעבר לתעלה. ברמת דוד נותרו רק שמונה מבין מטוסי הטייסת. שמונת האחרים נחתו זה מכבר בתל נוף באחריותו של צביקה הס, סמ״ט א׳ של הטייסת. חלק מהטייסים לא הצליחו להבין איך הצליח שדמי ״לסדר״ את צביקיה ולשלוח אותו ל״גלות״ בדרום. שומי, מפקד בלבם. ארבעה מבין טייסי ההצ״ח של הטייסת היו אותה עת בלימודים בטכניון, והפסיקו את לימודיהם 171 כאשר החלה המתיחות. היו אלה יוסי חנקין, )אחיו הצעיד, אהוד, היה טייס סדיר בטייסת(, אמנון ארר)פק־ טורי(, שרגא פסח ומאירק׳ה לבנה. יוסי חנקין, מבכירי הטייסים של הטייסת, סיפר: ״בערב הייתי בדרך לחד- רי. הצטרף אלי חברי, אחר מהטייסים. הלכנו בחושך. פתאום הוא אומר לי: ׳אני יכול להגיד לך זאת רק בחו- שך. יש לי אליך בקשה. אם איהרג במלחמה הזו, אני מבקש ממך שתאסוף את ילדי ותספר להם למען מה 4 נהרגתי׳״ לאורי ליס, חבר קיבוף עין שמר, היתה בעייה אחרת בתקופת הכוננות. אורי היה טייס מילואים בטייסת בתקופת המלחמה. הוא השתחרר משרות ביולי נה הוא נבחר על ירי חברי הקיבוץ להיות אחר השחקנים הראשיים במופע המרכזי של חגיגות בוץ. באמצע מאי, בשעה שש בבוקר, לאחר שהשלים את חלקו בחזרה הוא נקרא למילואים. חבר הסיע אותו לשרה התעופה שליה הקיבוץ ומשם הוא יצא בפייפר קב לרמת דוד. שם התברר לו כי הוכרזה כוננות בחיל־ האויר והוא לא יוכל לצאת שוב לחזרות. קיומה של המסכת בה עמר לקחת חלק היה מוטל עכשיו בספק. האם 5 יספיק לחזור לחגיגות ה־ בערב לא ירעו חלק מהטייסים על המצפה להם ביום המחרת. אורי הלך למגורים יחר עם שכנו שלמה ויי־ נטרוב)בבות(, שהיה אמור להיות מנהל הלחימה למחרת, וזה גילה לו כי מחר יוצאים למלחמה. אחותו של אורי, רותי, היתה נשואה למאירק׳ה לבנה, גם הוא טייס ב־ למלחמה, החליטו אורי ומאירק׳ה כי אם למישהו משניהם יקרה משהו במלחמה, יראג השני למשפחת הנו- תר. רס״ן ראובן הראל, הצנום וממוצע הקומה, היה איש מילואים ב־ של הטייסת, לאחר שהיה בתפקיר רומה בטייסת הווטורים השכנה. ״דוד עברי הלך לפקד על נשארתי סמ״ט של שטופר מפקר הטייסת״, סיפר הראל. הוא ירע כבר בערב כי מחר צפויה מלחמה. ״בערב ידענו שיעירו אותנו בבוקר מוקדם ויתנו תדריך לטיסה. יום או יומיים לפני כן, כל מבנה היה מסודר, וידע- תי מאיזו זוית לתקוף ולאן להסתכל. התדריך בבוקר נוער למעשה להזכיר את הנקורות החשובות. באותו ערב ירענו שזה יהיה מחר״. בשעת ערב הוא הלך לישון במגורי משפחות באותו חדר בו ישן מאיר שחר, הטייס הסדיר. בטייסת לטייסים הסדירים״ אומר הראל בשמץ של טרוניה. ״אותנו הותיקים, הציבו כמספרי שלוש במבנים״. הירי- עה כי המלחמה עומדת לפרוץ, עוררה תחושה של אחריות כברה בקרב הטייסים של הטייסת. רבים הביעו 6 את שמחתם על ההחלטה לצאת לקרב. אחרים התכנסו עם עצמם והעדיפו להסתגר עם מחשבותיהם טייסת בטייסת הווטורים ירעו זה מכבר את המטרות וגם מובילי המבנים היו טייסים מנוסים שהכירו את הנתיבים והיו בטוחים ביכולת הניווט שלהם. לוי צור, עור עסק שעה ארוכה בסיור ברת״קים כרי לעמור על מצב המטוסים 7 לפני כן בתל נוף סא״ל צבעוני היה אותה עת מפקד אויר ״ידעתי מה אני הולך לעשות למחרת״ אומר אדם. ערב המבצע הופיע מפקר הבסיס, אל״מ יחזקאל סומך בפני המפקרים הבכירים ואמר להם כי עליהם לשמור על משמעת חמורה ועל דממת קשר מוחלטת אם תפרוץ מלחמה. הוא נתן הוראות לגבי הפעלת המטוסים והטיסה בנתיבים וסיים את דבריו באומרו כי אם יופצץ הבסיס על ידי חילות אויר ערביים, יוכלו המטוסים לנחות על הכביש המקביל לכפר יהושע. כביש זה היה ישר וארוך, אולם עצים גבוהים היו נטועים משני צרריו. הדבר עורר גיחוך קל בקרב טייסי הווטור. ״הכ- ביש היום נראה בדיוק כמו אז״ אומר אדם, ״ולנחות בווטור על הכביש הזה לא היה מן הדברים הפשוטים 8 שאפשר לעשות. בווטור זו משימת התאברות״ ארם היה מטייסי הווטור הותיקים של הטייסת והגיע עתה כהצ״ח. הוא ניהל את עניניו מחרה קטן שהוקצה בחגם ביום בהיר לו בבסיס. באותו ערב סיים את סידוריו ושלא במו טייסים אחרים, הלך לישון. "אני לא דוגמה טובה" הוא מציין - "עברתי שתי מלחמות לפני בן, את מלחמת העצמאות ואת מלחמת קדש. ירעתי שהרבר שהסי טוב לעשותו לפני שקורה משהו, זה ללסת לישון. הלכתי לחדר שהוקצה לי ושם ישנתי ער הבוקר". תל־נוף שטופד, מפקה תל נוף אסף את המפקרים הבכירים והודיע להם על המלחמה הצפויה. הדברים התקבלו בתחושה מתוחה כלשהי. הישיבה לא ארכה זמן רב ולאחר עוד מספר רקות בהן הובהרו נושאים שונים, הסת- יימה. לאחר מכן יצא כדי לבדוק את ההיערכות בבסיס, את מצב יהירות התחזוקה וחוליות הפריסה. הוא בחן את עמרות הנ״מ, יצא אל הטייסות, עבר מרת״ק לרת״ק ומסככה אחת לאחרת. הוא בדק גם את מצבן של יחידות התחזוקה, המנהלה וגם את חרר האופל שהיה אמור לספק מזון לטייסות הלחימה. 9 ״לא היתה כל בעיה״ הוא נזכר בטייסת גיר בפניהם את הסור של הערב. ״אין להוריע על כך לטייסים נוספים״ הוא התרה בהם. אביהו בן־נון התאפק מאה שלא להסגיר את הדבר. נלהב מן ההזרמנות לצאת לפעולה מבצעית הוא עצר בער תשוקה עזה לשתף אחרים במירע החסוי: "אח, כמה רצינו לשתף עור אנשים בסודנו, כמה רצינו לאמר לאשה: ״נא לארוז, להת־ כונן, לכבס ולהכין... אבל, לא. כל אחד מחזיק בבטן ומשתרל לא להתפוצץ. האשה שואלת הרך תם - האם מטור להכין עור רשימה? שמעתי שיש סיכוי שהשבוע זה יקרה ואולי... והתשובה, מתחמקת, סבלנית: ״כרצונך, לא יועיל, לא יזיק. יוריעו בן כה וכה 10 לה בחיוך קל. "לילה קשה עבר על כמה מאיתנו״ הוא אמר לאחר מכן אולם מה שלא חשף בפני אחרים, המשיך לעורר בו עצמו מחשבות והרהורים. אביהו היה מוטרר ממבצעי יום המחר. הוא רצה כי המשימה תבוצע בצורה הטובה ביותר, ולאחר מן קיווה כי כולם יחזרו לנחיתה בבסיס. מחשבות אלה העסיקו אותו עור מספר שעות, ורק בשעה נוספות הוא הרהר במבצע ובאשר צפוי למחרת בבוקר. ״כל הזמן חשבתי על המשימה, וראיתי לפני את המס- לול והמפות״ הוא נזכר, "איך אבוא, ואיך צריך לחזור״. אביהו נועד להוביל למחרת את המבנה הראשון לעבר פאיד. באותה שעה עשה אחר מטייסי לישון עם הסוד הגדול מיוון לישראל במטוס קל. הוא הצליח בכך, ולמחרת הצטרף ללוחמי הטייסת. בטייסת על המבצע שנקבע ליום המחרת. התחושה כי משהו מתרחש אפפה את כל הטייסים, למרות שלא ידעו בדיוק את הפרטים. חלק מן הטייסים אשר ירע על קבוצת הפקודות הנערכת במפקדת חיל־האויר, נשאר להמתין בדריכות במוערון הטייסת. בשעה פקד עליהם: ״לילה טוב". הטייסים לא זזו מן המקום. שמועות משמועות שונות התהלכו בקרב יודעי דבר, ואחרים הצטרפו למסכת שצברה תאוצה והוסיפו הרשות משלהם. התחושה כי משהו עומר להתרחש היתה באויר. סא״ל אגסי, שהיה הצבת חירום בטייסת, היה כבר מנוסה בימי כוננות מסוג זה. גם לפני פרוץ מלחמת קדש, עת היה טייס אורגן בחצור, הוא פינה את משפחתו מהבסיס. את אשתו וארבעת ילדיו, בהם תינוק בן חדשים הוא שלח הפעם לאחותו ביישוב שכן. לפני שיצאה שאלה אותו אשתו: ״כמה אנשים ימותו במלחמה - מה אתה אומר?״ ״אם אנחנו פותחים במלחמה ״מה, כל כך הרבה?״ היא המשיכה לשאול. ״מה לעשות?" הוא ענה, והמשיך בשאלה: ״ומה איתי, לי את לא דואגת?״. "לך לא יקרה כלום״ היא השיבה בביטחון. 11 "לא טעיתי״, אומר אגסי היום- ״ טייסת בינות לטיסות התובלה האזרחיות המעטות שעור המשיכו להגיע לישראל ולצאת ממנה. מפקד טייסת המילואים, רס״ן יעקב טרנר, היה בשיאן של ההכנות לקראת יום המחר. מטוסיו הכחולים- חומים, נושאי סמל הנמר, היו מפוזרים באתרים שונים בשרה התעופה האזרחי הגדול. אחרים שנותרו כסו- פים נשאו רק את מספרי המטוס. אבל לא היה לו הרבה מה לעשות, את ההכנות למלחמה עשו כבר סגניו הותיקים והמנוסים. שאר הטייסים יצאו לישון ב״בנין הסוכנות״ שהיה בפאתיו המזרחיים של השרה. כטייסות בחצור נמשכה הפעילות ער שעה מאוחרת. בחלק מהן יצאו הטייסים ואנשי צוותי הקרקע לחזות בהופעות של להקות צה״ל או זמרים אשר גויסו כדי לשעשע את הלוחמים ולהעביר את הזמן בצורה תרבו- תית. מפקרי הטייסות בחצור, עמוס לפירות, אהרון שביט ויוסף סלנט, נקראו לדיון עם בני פלד ואנשי המפקדה ויצאו מהפגישה בתחושה של רוממות רוח מהולה בראגה. סוף סוף יוצאים לעשות משהו. לעמוס היתה סיבה מיחדת לשמוח בימים אלה של כוננות: עשרה ימים לפני כן, ילדה אשתו, עמליה, את בנו אסף, לימים קצין בחיל. מספרים כי כאשר התקשרה מבית היולדות לטייסת כרי להודיע על הולדת הבן, חשבו טייסי הכוננות כי מדובר באזעקה. הם זינקו ממקומם ושאלו: ״מיידי״ או"לא מיידי?״. עמוס היה מפקד שקט וסמכותי, בעל חוש הומור דק. הוא אסף ללשכתו את המפקדים הבכירים. היו בהם שני הסמ״טים, דן סבר ויפתח ספקטור וכן ההצ״ח הבכירים, זוריק לב ודור עברי וגילה להם את המידע שקיבל: מחר אנו פותחים במלחמה. עם תום הפגישה נפנה זוריק לאחד החדרים. הוא היה מאד מוראג. הוא שימש בימים אלה כראש ענף ההדר- כה של חיל־האויר, לאחר שמסר את הפיקוד על הטייסת כשנתיים לפני כן לעמוס. זוריק היה מהרמויות הססגוניות של חיל־האויר. הוא היה טייס מוסקיטו שהושעה מטיסה בשל מעשה קונרס מסוכן שעשה מעל מכונית נוסעת, ולאחר מכן הצליח לקבל מחילה ולחזור לנתיב הקידום בחיל. הוא טס על מטאורים, עבר לאורגנים ובמלחמת קרש היה טייס מיסטר. לאחר מכן פקד על טייסת סופר־מיסטר וטייסת המירז׳ בחצור, אליה הגיע עתה כהצבת חירום. בשבועות האחרונים, במקביל לפעילות במפקדה, הוא היה עסוק בלימודים ברעם ביום בהיר חיל־האויר שמר על פעילות שגרתית בימים שלפני המלחמה- מירז׳ בפטרול לקראת שקיעה להשלמת בחינות הבגרות, ועם התחלת ימי הכוננות התגורר בצריף של יורם ותלמה אגמון, ידידי המשפחה. הוא ירע על תכניות המלחמה והיה מן הדוחפים להכנת הטייסת ואנשיה לקראתה. אך באותו לילה הוא היה חסר מנוחה. הוא הגיע לחדרו, אך לא הצליח להירדם, התלבש וחזר לבנין הטייסת. זוריק נכנס לחדר התד- 12 ריכים, שוחח עם טייסי הכוננות ולאחר מן תפס כסא באחת הפינות ונרדם בכיר נוסף שהיה בהצ״ח בטייסת בשנת לטייסת קרב כטייס מוסטנג. נתיב ההתקדמות שלו היה שגרתי אך מהיר: בשנת במטוסי מטאור ושנה אחר כך היה מטייסי האורגן הראשונים, עמו טס גם במבצע קרש. את השנתיים הבאות עשה כמדריך בבית הספר לטיסה, ובשנת הקומה והצנום, בלט כאדם אינטליגנטי אך עצור, אך אמרו עליו כי היה גם אמיץ ונועז. הוא השתתף במספר התקלויות עם מטוסים מצרים, ובמהלך אהד מהם אף נטש את מטוסו לאחר שנכנס לסחרור. לאחר שסיים את בית הספר לפו״ט הוא נמנה בין טייסי המירז׳ הראשונים של חיל־האויר. בשנת טייסת מיסטר ובין השנים 1966 עברי מודה כי לטיס הגיע במקרה, בעידוד של אחת מבנות כיתתו: ״אני לא הייתי מאותם ילדים שחלמו עור ״לא עסקתי מעולם בהרכבת טיסנים. כאשר התגייסתי לא ידעתי13 בגיל עשר להיות טייסים״ אמר בראיון לאיזה חיל להתנדב. ממש התלבטתי. הגעתי לחיל־האויר במקרה ואז אמרה לי אחת מבנות הכיתה שהיתה כבר בגרנ״ע־אויר: ׳שמע דוד, אולי תנסה טיס׳. אמרתי לעצמי: ׳ננסה׳. נרשמתי ומאז אני בחיל־האויר״. לאחר המלחמה מילא תפקידים בכירים, כולל ראש להק אויר במלחמת יום הכיפורים. עברי היה, כאמור, מטייסי המירז׳ הראשונים בחיל, ולמטוס זה הוא שומר מקום נכבד: "מטוס הנוסטלגיה שלי הוא המירז׳. פשוט יצא לי להיות בצוות שקלט אותו עוד בצרפת והביא את המטוסים ארצה. אני חושב כי המירז׳ שירת ועדיין משרת אותנו בצורה בלתי רגילה״ אמר עת קיבל את הפיקוד על חיל־האויר. טייסת הסופר מיסטרים, או הסמב״ד היתה ממלכתו הפרטית של ״ילו״ הרי הוא אהרון שביט, טייס ותיק ומנו- סה, ומן הדמויות הצבעוניות ביותר שצימח חיל־האויר הישראלי. הוא ניהל את הטייסת ביד רמה. בראשית לישון עם הסוד הגדול ימי המתיחות הצטרפו אליה רבים ממפקדיה בעבר. היו שם אל״מ יאק נבו, מקימה של הטייסת שהגיע מלי- מודים בארה״ב. יאק היה מכוניה של תוכנית ״מוקה", אך עתה הוא היה מצוות לגיחות כאחר הטייסים. סא״ל שלמה בית־און היה, כאמור מפקרת טייסת תעופה, האחראית על כל הפעילות הלוגיסטית של הכנף בחצור, וגם הוא לחם לאחר היום הראשון בטייס מן השורה בטייסת זו. בטייסת הלחימה של הטייסת. גם סרן אריק עזוז)לימים תת־אלוף( היה אמור לצאת לארה״ב אה הוחזר. יומיים לפני אולם13 המלחמה נולדה בתו מור, והוא הרהר בה ובאשתו שזה עתה עזבה את מחלקת היולרות ושבה הביתה מחשבות אחרות ריצהו במוחו באותן שעות: ״קיימת תחושת הכבוד, הרצון לא לבייש, והיריעה שמצפים אריק נתמנה14 ממך. גאוות היהירה - והיהירה יכולה להיות הטייסת שלך, חיל־האויר או צה״ל צבא העם מפקד הטייסת באמצע שנות השבעים, עת הפעילה מטוסי פנטום. טייסי הקמב״ץ של הטייסת, בצלאל)צוליק( עופר, שהיה מוותיקי הסמב״ר מספר כי בערב חיכו הוא והסמ״טים לבואו של ילו מהפגישה עם בני. לאחר שחזר היו פניו שונות מתמול שלשום. הוא קיבל את ההודעה על פרוץ המלחמה בהפתעה, וכל גופו אמר ראגה לא קטנה. לאחר שנכנס לחדר הוא אסף את הסמ״טים, הקמב״ץ ובעלי תפקידים אחרים, ישב במקומו, קם ובלי להוציא הגה מפיו רשם על הלוח: ״שי החדר. לאחר ששב הוא העביר אל הסמ״טים את הדברים ששמע בלשכת מפקר הכנף. כאשר התפוגגה המתי- חות, אמר ילו בחוש ההומור האופייני: "המלחמה תהיה קשה. זה לא צחוק. במלחמה יש הרוגים. אבל בכל 15 מקרה יש לנו בשביל זה את טייסת רווקא בטייסת בערב זה חגגו הטייסים והמכונאים את יום הטייסת. וכמקובל השתתפו באירוע כל ותיקיה ואנשיה - טיי- סים, מכונאים ואנשי מנהלה. מפקר הטייסת יוסף סלנט)נכרו של הרב סלנט הידוע(, צנום, מדובלל שיער, הסין את הטייסת הגרולה לפעילות. הוא נקרא מהמסיבה אל בני פלד לתרריך הכנפי. הקריאה הפתאומית הגבירה את המתיחות בקרב המשתתפים במס״בה. כולם החלו לעסוק בהערכות על פשר הקריאה הבהולה, אך סלנט, אמון על כללי הסוריות לא התפתה ולא גילה להם את הסיבה. באויר עמדה, עם כך תחושה חריפה של מלחמה קרובה. סלנט החליט לא לפזר את החוגגים. הוא קרא אליו את הקצין הטכני ואת סגנו, ויחד הם176 כרעם ביום בוזיר בדקו את מצב המטוסים והשמישות שלהם. רק לאחר שעה ארוכה שלח את ההברה לישון. הטייסת הותיקה, אשר שימשה בימי רגיעה כטייסת קא״מ )קורס אימון מבצעי( להסבת בוגרי בית הספר לטיסה כטייס קרב, מתחה עתה את שריריה והתכוננה למשיט־ תה העיקרית - תקיפת מטרות בשדות התעופה הקרובים בסיני, וגם אלה שמעבר לתעלה על קו המים. סלנט קרא לסמ״ט א׳, סרן שמואל חץ ויחר השלימו את הפעילות לקראת המלחמה. סמ״ט בי, סרן גיורא יוא- , יצא באותו לילה לישון במגורים כרגיל., ל מכונאים בטייסת בטייסת מטרות בעדיפות גבוהה. בטייסת זו בלטו הקצוות בין הטייסים: חלק מהם היה בוגר מלחמת העצמאות, אחרים טסו בקדש. מצד שני היו פרחי טיס צעירים, אשר רק חודש לאחר מכן עמדו לקבל את כנפיהם. הטיי- סים שולבו במבני תקיפה. שמונה מתוכם קיבל משימה עלומה: טיסות הונאה. הם היו אמורים להמריא למחרת לפני כל ״הארמדה האוי־ דית" ולדבר בקשר כאילו היו מבנים של מטוסים חיל־האויר העסוקים בשגרת יומם. על הפעילות ניצח רס״ן אריה בן־אור, צנום, תמיר ובעל ארשת פנים רצינית. בן־אור היה נלהב לצאת למלחמה ולהכות במדינות ערב, לאחר תקופה ארוכה של המתנה מורטת עצבים. עם התקבל ההוראה, נערכו גם יחידות אחרות של חיל־האויר לקראת הפעילות המבצעית. ענף המבצעים של החיל הוציא הנחיות ביטחון חמורות לבסיסים וליחידות. סידורי התנועה הוחמרו. השמירה על הבסיסים תוגברה. מרכזיות הטלפונים נותקו. שערי הבסיסים ננעלו, אין יוצא. רק כלי רכב שהביאו ציוד או השלימו חוסרים נעו בין הבסיסים. כל המטוסים עמדו חמושים ומוכנים לפעולה. חלקם היו בסככות פתוחות. אחרים היו מוסתרים מתחת לרשותות הסוואה בפנים פתוחים, ו״השמנה והסלתא״ של מטוסי התיקיפה והקרב היו חפויים בתוך דת״ים, ומוגנים גם מפגיעה ישירה. בעוד השמועה על הפעולה הצפויה הסתננה לידיעתם של הטייסים, המשיכו אנשי צוותות הקרקע לגשש באפילה. אך מעטים מהם חשו בתכונה הגוברת של השעות האחרונות. משך כל השבועיים האחרונים הם עשו הכל כדי להשמיש את המטוסים. חיל־האויר דרש שמישות מלאה, ובמטוסים המורכבים נבדקו כל מכלול, לישון עם הסוד הגדול חלק ובורג. הם תדלקו את המטוסים, חימשו אותם לפי דפי ההוראות שקיבלו, והמתינו. הקצינים הטכניים התרוצצו עתה בדירים התת־קרקעיים המוגנים, וניהלו את הפעילות כמו בכוורת הומה. הם בדקו שוב ושוב את המערכות כדי לוודא שהכל פועל כשורה. חמשים הרכיבו את אחרוני המרעומים. המתדלקים מילאו את המיכלים ער תומם. הם, שלא היו בסוד המבצע, אך יכלו לחוש בהתענינות הגוברת מצר אנשי צוותי האויר במטוסים ובמצבם, עתירים היו לגבות בימים הבאים חלק ניכר מן האשראי להצל- חת המבצע. הטייסים יצאו לחדריהם. חלק מהם לא היה יכול לישון באותו לילה. אחרים נרדמו כמו תינוקות. בחלק מהט- ייסות נותרו מספר מפקדים בכירים שביקשו לבחון הכל מחרש שוב ושוב, כרי לוודא שהם מבינים את פקודת ״מוקד" ועשו הכל כרי להתכונן לה. כולם יצאו ללילה אחרון לקראת המאמץ שהיה צפוי להם בימים הבאים. באותו לילה נרגעה הפעילות לאיטה ואפלה כיסתה את הכל. חיל־האויר היה מוכן למלחמה. נשף צוותי אויר באינשאס ההצלחות המדיניות של מצרים, תוכניות המלחמה והכוננות שהחזיקו טייסות הקרב המצריות בשמי סיני והתעלה הפכו גם את ימי יוני המתוחים לימי שיגרה. בשל כך, וכרי להרים את מוראל צוותי האויר והקצי- נים, החליט. מפקד חיל־האויר, פריק מחמור סידקי מחמוד, לערוך נשף רב־משתתפים בליל יום שני. המסי- בה נערכה בבסיס האויר הגדול באינשאס - מעוזן של טייסות הקרב המתקדמים של מצרים. אל הנשף הוזמ- נו טייסי הקרב של הבסיס וטייסים אחרים אשר לא היו אותה עת בכוננות בבסיסיהם בסביבה. וכך, בעוד טייסי חיל־האויר הישראלי עורכים את הסידורים האחרונים למלחמה ויוצאים לחטוף מספר שעות שינה לקראת היום התובעני הצפוי להם למחרת, בילו טייסי הקרב המצריים במסיבה סוערת בבסיס האויר אינשאס. מסיבת הריקורים העליזה נמשכה באולם הגדול של מפקדת הבסיס כל שעות הלילה. הרבה הפתעות היו בה והרבה מזון משובח, כיד הטבחים המזרחיים. מול עיניהם הבורקות של עשרות הטייסים, הופיעה הרקדנית היפהפיה זוהייר זאכי, שנחשבה עת לרקדנית הבטן המפורסמת ביותר במצרים. מפקדים בכירים, במדיהם הצבעוניים והמצועצעים, נשותיהם הזוהרות שוחחו על אירועי הימים האחרונים ושמחו על ההישגים שהשי- גה מצרים. האם יגיבו היהודים? האם יאלצו אותם לצאת למלחמה? לא היה זכר לכך באותו הלילה. המסיבה התארכה עד לשעות הבוקר המוקדמות, והסתיימה עת יצאו אחרוני המפקדים, בהם מפקד חיל־ האויר עצמו וקציני מטהו הבכירים, והטייסים הלומי המשקאות והממתקים, לעבר מפקדותיהם ויחידותיהם. הם היו רגועים: בערב הוציאה מפקרת המודיעין המצרי רו״ח לפיו ישראל לא תפתח למחרת במלחמה. "נאסר אמר שההתקפה צפויה״ אמר מפקד הכוחות המצריים בסיני, פריק מוחמר מורתגי בראיון לעיתון"אחר סאעה״ אחרי המלחמה, "לעומת זאת קבע דו״ח מודיעין שנמסר באותו לילה, כי היהודים אינם חושבים 16 לתקוף. ואחרי כל ריכוז הכוחות עוד אמרו לנו כי היהודים יחשבו פעמיים לפני שיתקיפו ברוח דו״ח המודיעין הזה הלכו גם הטייסים המצריים, אשר היו בכוננות או המפקדות, לישון את שגת הלילה שלהם. 197 חושך אפף את מדינת ישראל בליל שני, החמישה ביוני. ההאפלה נשמרה בכל רחבי הארץ. חיל־האויר פעל מתחת לאדמה. בדירים העשויים בטון אפור וקר, נחבאים בין שדרות סבוכות של עצי אקליפטוס ומוגנים היטב, היו מוסתרים מטוסי הקרב והתקיפה. אחרים היו מוסתרים מתחת לרשתות הסוואה כבדות. כולם חמו־ שים, מתודלקים ומוכנים לצאת לדרך. עשרות מכונאים, חמשים וטכנאים הפכו את הלילה ליום, כדי לתקן תקלה במטוס מיסטר, להשמיש אורגן סרבן, או להחליף מצבר במטוס הסופר מיסטר. הכל נעשה במהירות. כל מטוס היה חשוב, ועבודה שנדרשו לה לעיתים ימים, הושלמה בתוך שעות אחדות. כרעם ביום בוזיר באותו לילה היו רק שישה, מתוך מוכנים לצאת לאויר. זה היה שיעור שמישות גבוה במיוחד בכנף שלוש שנים בבנייה מחדש. לטייסת הווטור היו גם בעיות מסוג אחר: בימי הכוננות הבחין אחד מראשי הצוותים כי כני הנסע הגדולים של המטוס כורעים תחת עומס הרלק, הפצצות והחימוש. הוא הציע להעמיר אותם על ג׳קים - הרעיון התקבל ויושם בימי הכוננות. עתה הורירו את ה״קביים״ מתחת לגחוני המטוסים, והם היו מוכנים שוב לצאת לקרב. בכנף עמלו כל אותו הלילה להחזיר אותו לשמישות, ללא הצלחה. המשמעות היתה: מטוס אחד פחות במצבת המטוסים שיצאו לתקיפה. תקלות חוזרות מנעו גם משני אורגנים להיות מוכנים למלחמה בטייסת לטייסת זו לא חסרו מטוסים פה בחמישייה. גם בטייסת בבח״א יא״א)יחירת אחזקה אוירית( השכנה, והשמישו את כל המטוסים לקראת אותו בוקר. למרות זאת עור נכונו למחרת הפתעות למספר טייסים. ראשי הצוותים אשר מספר מכונאיהם תוגבר בימים האחרונים על ידי מאות אנשי מילואים עבדו משמרת אחר משמרת, סביב השעון. בין המכונאים היו רבים אשר סירבו להתחלף. הם ישנו לאורך קירות הדת״קים, שרועים על הקרקע על מזרונים. כולם המתינו. התחושה כי הפעם זה אמיתי היתה משותפת לכולם. נרמה היה כי כל המחסנים, בתי המלאה, והמערכת הלוגיסטית של חיל־האויר, מאות המכונאים והחמשים, אנשי המוריעין והמבצעים, לא נבראו אלא עבור אותן תשע טייסות קרב, אשר מטוסיהן היו אמורים לשאת על כתפיהן את המלחמה. תדריך אחרון למלחמה בבוקר ה־ רי הטייסים וקראו להם לחרדי התדריכים. אלה שירעו על הצפוי הגיעו בעצמם לפני כולם. כטייסות אחרות התקשרו הקצינים התורנים וקראו לטייסים להתיצב. עכשיו, בבוקר ה־ משהו, על מה שנאמר כבר בימים ובשבועות האחרונים. לא כל הטייסים ירעו לאן הם מיועדים לצאת. כטיי- סות אחדות נערכו שינויים של הרגע האחרון והיה צורך ללמור את השיבוץ הקרבי המעורכן. השעה אוהד שדמי, מפקר טייסת המיסטר ברמת דוד התקשר אישית לכל טייסיו: ״כולם לבוא לטייסת״. ״סתם טרטור באמצע הלילה״ רטנו אחרים מבין הטייסים. הם הביטו לעבר מגורי טייסי המירז׳ והווטור השכנים, וראו כי האורות שם עדיין כבויים. ״עוד תרגיל של אוהד׳ הם מחו בקול, והרימו עצמם מן הדרגשים והמי- טות, לבשו את הסרבלים ויצאו לתוך הלילה הצונן. לפני צאתם הם התקשרו לקצין המבצעים התורן כדי 17 לוורא מה קורה, וזה אישר את הקריאה לבוא לתדריך אוהר שרמי היה כבר בחדר התדריכים, ממתין בסבלנות מתוחה לאחרוני הטייסים. הטייסים נכנסו לחדר בקבוצות ובבודרים, והתיישבו עלופי שינה במקומותיהם. אוהר ניגש ללוח, כתב את שמות המבנים - טייסים, מטוסים ואותות קריאה, ובצד גם ארבע הספרות: ״ש בחדר פרצה מהומה מיידית ורועשת. שרמי היסה את הקהל לבוש הסרבלים הירוקים, ולאחר מספר משפטים כלליים על משימות הטייסת, הוא עבר לתדרוך מפורט של המבנים והזכיר את שתי רביעיות המטוסים אשר יצאו דרומה לתל נוף. אלה נוערו לבצע את משימותיהם ולחזור לרמת דוד מיד לאחר הגל הראשון. לישון עם הסוד הגדול המהומה הלבה וגברה, הטייסים אשר פרטי משימותיהם ומטרותיהם היו חקוקים במוחם מזה זמן רב, כבר לא הקשיבו להמשך הדברים. אוהד מעביר תרריך מוסר, ירוע, סמעט חוזר על עצמו. בתוך זמן קצר נכנס אל״מ יחזקאל סומך, מפקר הכנף לחדר התדריכים. אור הניאון הבהיר מסלק מפניו הצנו- מים סומק חיוור. הוא מדבר לאט. מאחל לכל הטייסים הצלחה. זו אחת הטייסות הראשונות אליהן הוא מגיע למלים אחרונות של מפקר, והוא מסיים ברוח דברי התורה, לפני היציאה למלחמת מצוה: ״כל הירא ורך אחוז מבין המטוסים הושמשו למלחמת בידי צוותים מסורים97 מכונאים בטייסת הלבב": "אם מישהו מרגיש לא טוב״ הוא אומר, ״כראי שלא יטוס, יש מספיק אחרים בריאים״. אך הדברים עברו ליה אוזניהם של הטייסים ללא תגובה. התחושה בקרב אנשי הטייסת היתה הפוכה. נלה- בים לצאת לקרב, הם חשו כי אפילו אם מי מהם היה שכיב מרע או גוסס ברגע זה, הוא לא היה מוותר על ההזרמנות ההסטורית לצאת לקרב. הטייסים יצאו בקבוצות קטנות לתדריך רביעיות. סרן יצחק)אקי( ארצי, ידו חבושה בגבס, נותר בחדר המבצעים כמנהל לחימה. לא הרחק משם התעוררה גם טייסת הטייסים לחדר התדריסים זמן קצר לאחר שיצא מפגישה עם אל"מ יחזקאל סומך מפקר הכנף. הוא המתין רגעים אחדים עד שישב אחרון הטייסים, ובלי הקדמות רבות פתח בלקוניות: ״רבותי, בוקר טוב. הולכים למלחמה". היה זה תדריך נוסף, אחרון, כר יסתבר לאחר מכן, לסדרת תדריסים שנתן שומי מדי בוקר בתקו- פת ההמתנה. אך הפעם היה התדריך שונה. באויר עמדה תחושה כברה. הטייסים ירעו כי הפעם זהו הדבר אמיתי ועליהם מוטלת אחריות מבצעית גרו־ לה. חלק מן הטייסים הפנה את עיניו ימינה ושמאלה, להגניב מבט אחרון בפני חבריהם. אלה שאולי לא יחז- רו. חלק מהם עלול להשאר מעבר לתעלה, או יעשה את דרכו ברגל בחולות סיני. ״את היער שלנו, האויב, הכרנו היטב״ יאמר שומי לימים. ״היו להם שרות תעופה מעטים, מאד לא מאורג- נים. היתה לנו הרגשה שאנחנו מכירים אותם על בוריים. כל אחר ירע איזה פן שלו, מה הוא עושה אחרי התקפה שניה ומי יבוא מימין לשמאל. הכרנו את השטח היטב, הסרנו גם את המטוסים היטב, היה לנו אימון בעצמנו ובהצלחה״. והוא ממשיך: "כשהרגשנו שהמלחמה הולכת וקרבה, והיינו מאד מוכנים, וגם מאד נכו- 18 נים, לעשות את הדברים. היה רצון יותר מאשר בפעמים קדומות לרפוק אותם כרי שירעו״ כרעם ביום בוזיר את רס״ן ראובן הראל, מראשוני הטייסת, העירו בשעה היה מאד מרגש״ הוא סיפר, ״לכולם קרקר בבטן. היה שקט מוחלט. כל אחד ירע את מקומו, רשמנו את מספרי המטוסים ואת סדר היציאה״. סרן אהוד חנקין שירת בטייסת המירז׳ים יחד עם אחיו הבוגר, יוסי. הוא סיפר: ״השעות הקשות, הנרגשות, היו מאותו רגע ששמענו שאנו יוצאים למערכה עד שיצאנו. כל אחד מאיתנו חשב משהו. על כל אחד עבר משהו. לי נראה מוזר שבעוד שעה־שעתיים אשב על שרה תעופה ואתקוף אותו״. בגיחה הראשונה שלו הוביל אהוד חנקין רביעיית מיתיים לתקיפת שדה אבו סואר מעבר לתעלה על הכביש איסמעיליה קהיר. אהור גבה הקומה, נשא אישה רק חצי שנה לפני כן. טובה היא בת קיבוץ מעגן מיכאל והזוג הצעיר התגורר בקיבוץ. ״אני עצמי איני חבר הקיבוץ, אבל מתיחסים אלי שם נפלא״ הוא סיפר לאחר המלח- 19 מה לאחר התריך הכללי יצאו כל הטייסים לתדרוך ברביעיות. סרן שלמה ויינטרוב אשר הכין ותכנן את חלקה ראובן20 של הטייסת במבצע ״מוקד״, מילא את תפקיד מנהל הלחימה באותו בוקר וניהל את חדר המבצעים הראל יצא מחדר התדריכים. "אני זוכר שזה היה יום יפה. שמים כחולים ונקיים. מחשבה אחת חלפה בראשי כאשר ירדתי במדרגות הטייסת לרכב שהוביל אותנו לדת״קים: ׳עולם כמנהגו נוהג. העולם כה יפה. לאף אחד לא איכפת מה עומד לקרות. השיטה פורחת, והשוחט שחט... אבל אולי זו ההתחלה של ישראל החזקה והגדולה׳״. טייסת יותר, בהם אורי ליס ואורי דקל ישבו גם הם בכוננות ליירוט. ״ראיתי את כולם יוצאים למטוסים״ סיפר אורי, ״ואני נותרתי בכוננות יירוט״. מישהו לא מרגיש טוב? המבנה של טייסת המשימות ארוכות הטווח במיוחד. לרשות הטייסת האיסטרטגית של חיל־האויר, עמדו באותו בוקר אורגן מתחת לסככה - לא כל מטוסי התקיפה היו מוגנים בדת״קים, חלקם היו בסככות מפוזרות ומוסווה לישון עם הסוד הגדול סיס, שמונה מתוכם חנו אותה על ברחבות בסיס תל נוף. בשעה הטייסת, נכנס בצעדים מאוששים לחדר התדריכים. באור הבוהק נראו פניו חיוורים מעט ולאים. ״מישהו לא מרגיש טוב?״ הוא פתח את דבריו, מסגיר סוד - ״מישהו הלך מאוחר לישון, מישהו לא ישן בכלל?״. הטייסים לא השיבו - גם אם היו כאלה, לא היה זה הזמן להציג אופי חלש, כאשר כל העול הגדול מוטל עתה על כתפיהם. הנהוני ראש ליוו את השאלות בתשובות ברורות מאליהן. גם מי שלא ישן טוב בלילה הקודם לא הסגיר את עייפותו. "אף אחד״ סיכם צור את מטח השאלות, "בסדר". צור, גבה קומה ובעל בלורית המטופחת, חש באותו בוקר כי הוא עומד בשיא המשימה שנטל על עצמו כמפקד הטייסת - בניית טייסת הווטור מחדש, והפיכתה מטייסת בה היו לכל היותר שניים־שלושה מטוסים שמישים לטייסת מבצעית עליה סמך חיל־האויר בתכנונים האיסטרטגיים שלו. מטוסי הטייסת הזו היו אמו- רים עכשיו לשאת באחת המטלות העיקריות של המלחמה - השמדת מפציצי הטופולב הגדולים של מצרים. צור ניגש מיכנית כמעט אל הלוח השחור, ורשם בגיר סגול, אות אחת, וארבע ספרות: "ש דממה אפפה את חדר התדריכים. בטייסת מרובת אנשי צוות זו, בה הרצינות היא חלק מזהותה הקולקטיבית, כמעט כמו המטוסים הגדולים שהפעילה, קיבלו את הנתון ללא אומר. הפעם זה רציני. מולו ישבו ונווטים - חמישה נוספים היו אותה עת בתל־נוף. חלק מהם סגנים צעירים חסרי נסיון. בטייסת זו חלק מן המטוסים היו דו־מושביים, ומספר אנשי הצוות שלה היה גדול במיוחד. באויר היתה תחושה מוזרה - מעט שמחה על שסוף סוף עומרים לחלץ את המדינה ממצבה הנואש, הרבה דאגה על החברים והמשפחות, וגם תחושה של סחרחורת קלה. הטייסים הביטו סביב כדי לקלוט את תגובות חבריהם. זה אמיתי? חלק מנסים לזרוק משפט משעשע, אחרים ישבו ברגליים מקופלות, מכונסים בתוך עצמם. היו שביקשו להחזיר לגופם את החום שאבר בצמרמורת שאפפה אותם עם קליטת המשמעות. הם קמו, מזגו לעצמם כוס תה מהביל ודלוח, וחזרו למקומותיהם כשהם עוטפים בידיהם את הכוסות. כדי להוציא אותם במהירות מן ההלם הראשוני, חזר מפקד הטייסת שוב על מידע מקצועי טכני: הוא דיבר על היציאה, על נהלי המילוט ועל הצורך בדממת אלחוט מוחלטת. משתם התדריך נתבקשו הטייסים להשאר במקומם. מפקד הבסיס, אל״מ יחזקאל סומך, שעבר בשעה זו מטיי־ סת לטייסת, ביקש לומר מילה אחרונה של עידור, נכנס לחרד. הוא דיבר על חיוניות המבצע, על הצורך בשמירת דממת אלחוט מוחלטת. כמו כן דיבר על מעשים שיש לעשות בזמן חירום, כרי שלא לחסום את המסלולים ולא לפגוע במהלך המבצע. דבריו נאמרו לאט, כמעט בלחש, כרי להדגיש את חשיבות היום והרגע. אדם צבעוני נזכר כי סומך שוחח עם הטייסים ואמר להם כי עליהם לשמור על משמעת חמורה ועל דממת קשר מוחלטת. ״אחרי המלחמה ישתנו הרבה רבדים במדינה, בצבא ובחיל־האויר״ אמר סומך באותו בוקר, ולא ידע עד כמה ניבא נכון- ״בכם תלוי גורלה של מדינת ישראל״, ובטרם סיים את דבריו הזעיק אותו צלצול הטלפון. ״בהצלחה!" הוא פלט מילת עידור אחרונה ועזב בצעד מאושש את חדר התדריכים. צור הוסיף עוד מספר משפטים, אך נרמה כי רק מעטים הקשיבו לו ברגעים אלה. רק מילות הסיכום שלו נחרתת במוחות הטייסים באזכור מכביד נוסף: ״רבותי, זו מלחמה!" נזכר אחד הטייסים: ״נכנסנו לחדר התדריכים במתיחות גרולה מן הרגיל. כאשר שאל מפקד הטייסת אם מי מאיתנו עייף או חש שלא בטוב ידענו כי זהו זה. כשהודיע המפקד על שעת היציאה למטוסים, התפרק בבת אחת כל המתח אשר הצטבר. סוף סוף ידענו מה עומד לפנינו. כל אחד עשה את חשבון הנפש. חשנו כי היום עלינו להצדיק את קיומנו כטייסים, למלא את התקוות שתולים בנו ולהשיג את המטרות שלשמן התאמנו כל השנים". כרעם ביום בוזיר צוותי האויר - טייסים ונווטים, יצאו לעבר המטוסים הכהולים־הומים שחנו בתוככי הדת״קים. אורות הדי- רים הבוהקים היו כמכת סנוורים לטייסים שעשו את דרכם בעלטה הכבדה. לאחר שהתרגלו לאור החזק, הם בהקו את המטוסים, עוברים מבורג לבורג בגוף, ממשטח למשטח על כנפי המטוס, בועטים בכן הנסע לבהוק את מצב הצמיגים, מותחים את גופם כדי להעיף מבט מלמטה אל עבר לועי התותחים. חלק מהם החליף מספר מלים עם המכונאים. אלה מאחלים להם הצלחה. ממאנים לקלוט כי הפעם אכן מדובר במלחמה. ״טוב, יוצאים״ זרק אחר הטייסים. חלק מהטייסים לא יצא בגל התקיפה הראשון. הם נותרו על הרחבה הגרולה, מלווים את צאתם הכברה של המטוסים מן הדירים במבט של קנאה קלה, ומקווים שכולם יחזרו בשלום. תחושה של רוממות רוח אפפה אותם כאשר החלו המבנים לצאת במנועים רועמים אל משימותיהם. הווטור הגרול, גם כשהוא מסיע על הקרקע, מותיר רושם בל יימחה בכל מי שצופה בו. תוקפים וחוזרים הביתה בסיס האויר בתל־נוף היה מהבסיסים הגרולים של חיל־האויר הישראלי. מטוסי תובלה, מסוקים יהירות בינוי ותחזוקה ויחידות נוספות אחרות מילאו כל שטח פנוי שהיה בו. עתה פעלו בו שתי טייסות קרב ו־ הפעילות בשרה הזה לא נפסקה למעשה. עוד בשעות הלילה יצאו מטוסים למשימות עלומות. מטוסי תובלה יצאו בשעות הבוקר המוקדמות לעבר נתיבים מוגדרים. מסוקים התכוננו לצאת לפריסה שקטה באזורים שנקבעו להם. בטייסת המיסטרים היתה פעילות הלילה שגרתית משהו. עם הכרזת הכוננות הוגברה השמירה על מצבורי התחמושת ועל הרת״קים. בשעה חוק. לפתע נראו מספר כלי רכב העושים דרכם מן הצריפים המוארים לעבר מגורי הטייסים. ״הנה עור תרגול הזנקה של יונתן״ חשבו אחדים. רבים מהם הופתעו מן השעה המוקרמת. אבל הפקורה להגיע מיה לטייסת היא פקורה. הם מיהרו ללבוש את סרבלי הטיסה, נטלו את חפציהם ועלו לרכב אשר הסיע אותם לעבר חדר התדריכים. את סגן דרור חריש העירו בשעה 21 השי, האיוש נמצא על הקיר, וקרימה למלחמה״ עבור נדב מרגלית, הצנום ומקורזל השיער, היתה זו המלחמה השניה במטוסי מיסטר. במלחמת קרש היה טייס זוטר שהספיק להכנם לקרבות אויר מעל סיני ולתקוף מטרות על הקרקע. הוא נוער להוביל את הרבי־ עיה לאבו־סואר, אולם בבוקר זה עדיין היה מצונן. הוא נשאר כמנהל לחימה בחדר המבצעים. את מקומו כמו- ביל נטל סרן מריו שקר. הטייסים נכנסו לאיטם לחדר. האור היכה בעיניהם בחוזקה. הם לגמו כוס קפה ראשונה, חטפו כריך דק ונכנ- סו לתדריך. יהונתן לא אהב להפתיע אותם. מולם, על הלוח השחור היו מצוירים כבר בגיר לבן הזמנים, המב־ נים, שמות הטייסים, אות הקריאה לכל מבנה, היערים, החימוש ופרטים אחרים. לא היה בכל הנתונים האלה משום חירוש - זה מכבר הם ירעו בעל פה את הנתונים, את המטרה המיוערת לכל אחד ולמרו את נתיבי הטיסה והחזרה, שיטת התקיפה. דממת אלחוט מוחלטת עד שעת ה״ש״. יהונתן התקדם לעבר לוח התדריכים נעצר לידו, ומסר נתונים אחרונים ומעודכנים. ״יש לשמור דממת אלחוט מוחלטת, ער ההגעה ליער", הוא אמר בהטעמה. ״אני חוזר על הפרטים: הטיסה תיערך בגובה נמוך ביותר נכנסים לתקיפה, מטילים חימוש, יוצאים לסבב שני וחוזרים הביתה״. כאילו ניחש את העתיד לקרות לו אישית, התעכב יהונתן דקות ארוכות על נושא המילוט, ופירט את האמצעים, הדרכים, הקשר ונושאים אחרים. לאחר התדריך לקחו הטייסים את המעטפות החומות, בהן היו כל הנתונים והמפות עליהם טרח דרור חריש הצעיר וטייסים אחרים משך חורשים ארוכים. הם התכנסו בקבוצות קטנות לתדרוך במבנים, חוטפים ער כוס לישון עם הסוד הגדול קפה ועוד כריך, לקראת היציאה למטוסים. בתוך זמן קצר אספו מובילי המבנים את טייסיהם, ועמדו על פרטים אחרונים - תדריך במבנה לתקיפה. רובם היו טייסים צעירים. היו בהם סג״מים שאך חורשים לפני כן קיבלו את כנפי הטיס שלהם. חלק מהטיי- סים הסיר את הדרגות- לכל מקרה. ההתרגשות היתה ניכרת בפני כולם. שרות המטרה היו מעבר לחולות סיני, מעבר לתעלה, במקומות המוגנים ביותר של מצרים. הטייסים עמדו בעוד מספר רקות להכנס לגוב האריות - לאיזור מבואות הדלתא שהיה מהמוגנים ביותר במצרים. המיסט־ רים כבר לא היו יכולים להתמודד, מבחינת ביצועיהם לפחות, עם מטוסי המיג של המצרים. הקלף החזק של הטייסת, כמו של כל מטוסי חיל־האויר,היה טמון בהפתעה. בשעה מטוסי המיסטר הכחולים־חומים עמדו כבר חמושים לפי יעדיהם. רובם נשאו פצצות ש״כ )שימוש כללי(- פצצות ברזל פשוטות בנות ירקרקות שהיו תלויות בצרורות מתחת לכנפיים. כל מטוס היה חמוש גם בשני התותחים התקניים שלו בני טייסי 20 טר, אשר הדלק שבהם הוא שקבע מי ישלים את משימתו ומי יצטרך לנטוש מחוסר דלק. הכל היה מחושב היטב, ושולי הביטחון היו צרים ביותר. 17 בינתיים התעורר כל הבסיס. מכונאים שעייפות הערב הקודם עוד ניכרה על פניהם, הגיעו למטוסים, כשהם משפשפים את ידיהם מפאת צינת הלילה העזה. הם לא היו שותפי סוד לעומד לקרות בתוך זמן קצר, אבל התכונה הדביקה גם אותם. גם כאשר גילו שהמטוסים יוצאים למשימה מבצעית, הם סירבו להאמין. ״עוד תרגול הזנקות״ הם ביטלו את התכונה במחי יד. אבל הפעם זה נראה שונה. המטוסים באמת יצאו ולא חזרו אלא אחרי רקות ארוכות. כרעם מום בחיר נכנסים בחל בברזל בשעה הם ירהו לטייסת, נשימתם מהבילה עריין מצינת הבוקר שאפפה את הבסיס. הם הספיקו למזוג להם כוס קפה של שחרית ונסנסו לתדריך. רן הגיע ראשון, העיר את פקירת הטייסת עלופת השינה והורה לה להכין את חדר המבצעים. את סודו הוא לא הסגיר, מקנה מיסתורין לרגעים הבאים. בטייסת זו הכל כבר נקבע כמעט: שמות המובילים, טייסי המבנים. ערב המלחמה היו לרן ספקות לגבי איוש הצוותים - בולל מקומו שלו בשעות הראשונות של המלחמה. בשבוע לפני המלחמה הוא השלים את האיוש, וערב לפני כן הוא רשום אותו על הלוח. רן אהב הצגות תיאטרליות ועתה הוא ניצל את הבמה עד תום. הוא ניצב זקוף ליה הלוח הפנימי אותו חשף עתה בפני הטייסים, מהסה את המלחשים האחרונים ובקוצר רוח מסמן לאחרוני הבאים לתפוס את מקומו- תיהם. לאחר שהשתרר שקט, הוא חשף את לוח האיוש, חזר על הנקורות החשובות, הרגיש את רממת האלחוט המו- חלטת ער שעת התקיפה. "טסים נמוך ביותר מעל הים התיכון, נשארים נמוך בחליפה מעל חולות סיני, וגם בזמן החרידה לתוך הדלתא של הנילוס״ הוא אמר. המפות שהיו נתונות במעטפות חומות חתומות נפרשו. בכל אחת מהן מצא הטייס את מפת הנתיב, תצלום אוירי מעודכן של שרה המטרה, בו היו מתקניו מסומנים ובולטים. דפית קשר, נהלי חירום, וסדר ההמראה שלו היו מצורפים לפקורת המשימה. כל אחד למר היטב את הניווט ואת המטרה המיועדת לו. למרות זאת, ניתן היה לחוש במתיחות ששרתה על כולם. הפעם נרמה היה כי שוב אין זה תרגול נוסף אלא הדבר האמי- תי עצמו. הפעם יוצאים למלחמה. טייסת סות צילום״ וטייסיהן יצאו לטיסות עלו־ מות, ארוכות טווח ומסוכנות לתוך לב מדינות ערב. ״ל־ לים הבכירים שלה היו טייסי צילום שחצו קו ונפגשו עם מטוסי אויב פעמיים או שלוש בשבוע״ אומר מנחם שמול שהצטרף לטייסת זמן לא רב לפני כן, ״אנו היינו הצעירים ותמיד התרשמנו מכך שיש כאלה שנכנסים לשטח אויב ויוצאים אחרי שעה, וגם מביאים תוצ־ אות״. טייסת אורי יערי שהיה קצין הצילום של הטיי- סת, רן פקר, איתן כרמי, מוטי ישורון וקומץ טייסים אחרים יצאו לטיסות חרירה מסוכנות אלה, ואוששו את ביטחונם של שאר הטייסים כי ניתן לחדור לשטח מדינות ערב, לחמוק ולצאת משם בשלום. לאחר התדריך של רן, יצאו מובילי המבנים לתדריכי אמת אחרונים. ארבעה ארבעה הם בהקו שוב את המפות, לוחות הזמנים. נהלי חירום ועור בהנה נושאים. מובילים מעט יותר פדנטיים עברו מטייס לטייס במבנה שלהם, ובדקו את הציוד של הטייסים הזוטרים אשר נועדו לצאת איתם. האחריות כאן היתה כוללת לישון עם הסוד הגדול ויסודית. לאחר מספר דקות הם יצאו אל כלי הרכב, אשר הסיעו אותם למטוסים. את ניהול הלחימה בבוקר זה הפקיד רן בידיו של מוטי ישורון, סמ״ט ב׳ של הטייסת. בתוך הדת״קים מקומרי־התקרות היו מכונאי הטייסת צמודים מזה שבועות ארוכים למטוסים. הם אכלו וישנו בקרבת המטוסים על מזרונים ושקי שינה. גם הם עברו את התרגולים השונים לקראת הזנקה, בחנו את הזמ- נים הנדרשים להוצאת המטוסים לאויר, חימשו את המטוסים לפי רפי משימה שקיבלו. הם בדקו את מצב המערכות, המכ״ם והחימוש. בשעת חושך זו הם לא היו בסור הענינים שהלכו והתחוורו בחדר התדריכים של הטייסים שם למעלה. תרגלו אותם בהזנקות מספר לא מועט של פעמים בימים האחרונים. ״עד שלא תחזרו בלי פצצות" - אמר אחד המכונאים לאחר הטייסים - ״אני לא מאמין שזה אמיתי״. הטיי- סים במבט רציני הגניבו חיוך קל, ואף לא טרחו לשכנע אותו. הם נפנו למטוסים, נכנסו לתאים ובידיהם פתקיות המשימה, סגרו מעליהם את החופות. עתה נותרו איש איש לעצמו ולמחשבותיו. לבד משתי הטייסות התקניות של הבסיס היו בה עתה גם מטוסים שהיה בהם כדי להוות טייסת נוספת: האור- חים מהצפון. שמונה מטוסי מיסטר של טייסת מיועדים לצאת לבני סואף נחתו כאן ערב לפני כן בדממה ובטיסת בודדים, ופוזרו בקצות שדה התעופה. חלקם חנו במקומם של מטוסי הפוגה של בית הספר לטיסה שעברו משם זה מכבר לחצרים. המטוסים היו חשופים ועמדו בלילה ברחבות הפתוחות - גם סככות לא היו עבורם. הטייסים שמעו על המלחמה ערב לפני כן וקיבלו את מטרותיהם ואת הזמ׳׳מ. בבוקר השתתפו כמאזינים לתדריכים ולדבריו של מפקד הבסיס, אל״מ שמואל שטופר, שדיבר על חשיבות המשימה ועל היערים שלהם. גם קבוצת המכונאים שהביאו איתם מהצפון לא היו בסוד הענינים ולא ידעו כי הפעם זה אמיתי. כשבוע לפני כן כבר ״ירדו״ עם המטוסים דרומה וחזרו לבסיס האם שלהם לאחר שהמשימה בוטלה. אל״מ שמואל שפר עלה לפני יציאת המבנה הראשון למגדל הפיקוח בתל־נוף, שם היו כבר אנשי המגדל ערו- כים, ולידם רשימות המבנים וסדרי ההמראה. במפי״ב נערכו קציני המבצעים והמש״קים ליד לוחות המשי- מות. טלפון קוי חיבר בין מגרל הפיקוח לבין רחבת החניה ממנה עלו המטוסים על המסלול. בבסיס בתל נוף פעלו שני מסלולים - מסלול ני מערבי, וליד המפגש היתה גם רחבת המטוסים. לשם התנקזו מטוסי המירז׳ ממערב ומטוסי מיסטר ממזרח וגם הווטורים והמיסטרים האורחים. כולם עלו לפי לוח זמנים מדויק ויצאו דרומה, דרומה מזרחה או מערבה. באין רוח, המריאו המטוסים באותו בוקר לכל הכיוונים לפי טבלה מפורטת ובדוקה. פקחים קרקעיים עמד בצמתי המסלולים, ובידם סדר יציאת המטוסים. הם החזיקו בידם לוח ועליו היה כתוב: ״רשאי להמריא״ מצד אחד או ״עצור״ מצירו השני, אותו הניפו והציגו לעיניו של כל מוביל שזוהה על פי מספר המטוס ושעת ההמראה המדויקת. אחרים סימנו את האישור להמראה בפנס אלדיס ירוק. חצוד - הבסיס העמום מכולם אותו בוקר היה הצור הבסיס העמוס ביותר מבין כל בסיסי חיל־האויר. מפקד הבסיס, אל״מ בני פלד, ישב ארוכות על מדוכת התכנון המבצעי המפורט של מועדי היציאה וההמראה של המטוסים על שני המסלולים של הבסיס. מכנף זו עמדו בתוך שעה קלה להמריא לאויר לא פחות מ־ מהירויות שונות שאת יציאתם היה צורך לתאם במדויק. קצב ההמראות היה בלתי אנושי - בכל רקה נסק מבנה מאחר ממסלולי הבסיס, בעוד אחרים נעים כבמחזה רפאים לעמדות המראה או ממתינים בקוצר רוח לרקת העליה למסלול שלהם. פלד הדגיש בפני כל אנשי המבצעים והמסלול כי בשום מקרה אין לחסום את המסלולים - יש להקפיד על מוערי הכניסה לרחבות, על מוערי העליה למסלול ובמיוחר על זמני ההמראות. מטוס שלא המריא יש להו- ריד מיד לצירי המסלול, מטוס שנפגע יש לסלק הצידה בכל מחיר. גם באלימות אם יש צורך. אין לפגוע ברעם ביום בהיר בשום צורה בהתקדמות המבצע ובלוחות הזמנים של המבנים. באותו בוקר הוא עבר מטייסת לטייסת והשת- תף בתדריכים לקראת היציאה לקרב. הוא רצה לעשות זאת כמי שביקש להדגיש את חשיבות היום והמבצע. ראשונה הוא הגיע לטייסת בוכנה, ואותה הקים מחדש כטייסת מיסטר ערב מבצע קרש, הוא שמר חיבה מיוחדת. אבל היום היו בפיקודו שלוש טייסות קרב, כל אחת הפעילה מטוס מדגם שונה וכל מבנה יצא למטרה אחרת. בשעה אחרים יכלו רק לנחש. לכולם היתה ברורה כבר המטרה, אם אכן לא תהיה זו השכמת תרגול נוספת. רס״ן לפידות, המפקד, כבר היה בחדר התדריכים, מכונס בתוך עצמו, מהרהר בתכנון תוך ציפיה לכניסת כוננות טייסת הטייסים לחדר התדריכים. הוא העביר את התדריך בשקט, בקול בוטח וסמכותי, מכיר בחשיבות היום. "היתה הרגשה חגיגית, הרגשה הסטורית. הנה אנחנו יוצאים למלחמה ביוזמתנו. הכנו תוכניות, אנחנו יוד- עים בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות והכל חשוב עד מאוד. העבירו לנו מסרים ממפקדת חיל־האויר שהע- 22 צימו והרגישו את הגורליות של המבצע. הרגשנו שגורל עם ישראל על כתפינו״ הוא אמר טייסיו היו גם הם ברוממות רוח - ״סוף סוף הולכים לעשות משהו״ יכתוב אחר הטייסים בספר הטייסת: ״אנו הולכים לעשות מעשים גורליים״ הוא כותב, עדיין לא מוכן להסגיר, למי שאינו יודע, מה בדיוק הם אותם המעשיים. "לקראת זה אנו טסים ומתכוננים מהרגע שקיבלנו כנפיים, בטוחים שלא נאכזב״ הוא מסיים את הכתיבה, בפני טייסת קהיר מערב, ומבנה נוסף לבני סואף - בשני בסיסים אלה חנו מפציצי הטופולב עמד לצאת לתקיפת ביר תמרה ולאחר מכן לפטרל בשמי סיני. זו מלחמה בה אגו חייבים לנצח בשעה לישון עם הסוד הגדול ריבים. שביט, מן הרמויות הססגוניות ביותר אשר יצר חיל־האויר. מזה שנים הוא מושך אחריו שובל של עלי- לות אמת ומעשיות, אגרות וצ׳יזבטים. עכשיו הוא היה רציני. בצעדים מדודים, כמו שריף המושל ביר ברזל בממלכתו הפרטית, הוא ניגש אל הלוח השחור, מרים את ירו בתנועה דרמטית כרי להסות את הטייסים ואומר בקול בס נמוך: ״שעת ה״ש״ בחדר התרריכים פרצה מהומה קלה. נדרשו עוד כחמש דקות תמימות עד אשר קלטו הטייסים את המשמע־ ויות, ועד אשר כילו להביע את ריעותיהם ופרשנויותיהם לדברים. ילו לא מנע את התפתחות המהומה, ואפי- לו ביקש לחזק את רושמה. הוא היה מפקר הטייסת הגרולה ביותר של חיל־האויר ביום זה מיסטר, ומספר גדול אף יותר של טייסים, עמדו לרשותו לקראת המבצע. בהינף יה הוא מהסה את אחרוני כריש בקרב- טייסי הסופר מיסטר של טייסת הרועשים, וממשיך בקול גבוה, נרגש, המתגבר על שרירי ההתלחשויות: "לנו אין את הלוקסוס להיות נכב- שים. זו מלחמה בה אנו חייבים לנצח״ הוא אומר. "תוצאת המלחמה צריכה להיות נצחון מכריע״ הוא מטיף להם ציונות ללא כחל וסרק, ״המטס הראשון חשוב להשגת עדיפות אוירית, ועריפות זו היא שתקבע את 23 המלחמה״ בשעה המטבח הקטן. שם היה גם הטייס אלכם ערמון אשר פנה לחבריו ושאל: ״איפה יש כאן משהו לאכול כרי לא למות ברעב". עבורו זו תהיה הארוחה האחרונה. את המכונאים וההמשים העיר זה מכבר רס״ר רכוב על קטנוע. הם היו בעמרות ובנקורות הפיזור, מעכלים את השמועות, חוששים לעור תרגול של הזנקה חסרת תכלת. עדיין לא יורעים שהגיעה שעת האמת. אך הופעת הטייסים, רציניים מתמיד, מפות ביריהם, ושיחם מסגיר משימות מבצעיות של אמת, שינתה גם את סברם. ״כן, אנחנו יוצאים למלחמה!״ הם שכנעו את המכונאים שנאלמו לפתע. הטייסים בורקים את המטוסים, שלא כמעשה שיגרה. אחדים טופחים על מבנה המטוס בחיבה, מקוים שלא יכזיב הפעם, מקנחים את טללי הבוקר מעל לוע הכריש הפעור, מלטפפים את שני צינורות הפיטו בחרטום, ומגניבים מבט אחרון לעבר המכונאים. הם חותמים על הספרים ונכנסים למטוסים. מעליהם נסגרים אט אט תאי הטייס השקופים, והם מתכנסים לעולמם הבורר של טייסי הקרב. מתניעים מנועים והמטוסים יוצאים כרעם ביום בוזיר באיטיות כברה לנקודות המראה. בתוך היהלום - נמצא כל עם ישראל בארבע לפנות בוקר, לפני כולם, העירו את אנשי טייסת מטוסי התקיפה של חיל־האויר, והוא הופעל בטייסת, למעשה, מיום הקמתה לפני סלנט, רוחו מרוממת, המתין בסבלנות עד שטייסיו יתפסו את מקומם בחדר התדריכים. היו שם שועלי קרבות מנוסים, עם טייסים זוטרים, ותיקי מלחמות ותקריות עם סג״מים שאך חדשים אחרים לפני כן קיבלו את כנפיהם. שמואל חץ, סמ״ט א׳ של הטייסת הסתובב אנה ואנה והתחבט כיצר להודיע לטייסים על פתיחת המלחמה. בני פלד, מפקר הכנף שהגיע לחדר אותה עת, הבחין במבוכה של חץ ואמר לו: ״כתוב, שעת חש׳ 07:45 חץ ששמע על השעה שנקבעה ערב לפני כן, היה מעט מופתע, אך שבע רצון: זו השעה שניחש בהתערבות שערכו הטייסים ערב לפני כן. ״בעוד שעה תגיע שעת המבחן" אמר סלנט שלא הצליח לכלוא את התרגשו־ תו. ״הגיחה הזאת אינה יכולה להיות גיחה שמתפספסת, שבה שוכחים להרים מפסק פצצות או להכניס לחיץ תותחים״ הוא מתרה בהם. ״בטיסה הזאת אתם לא טסים לבד״ - הוא השלים את דבריו בפאתוס שהשתלב היטב ברוח הימים ובתחושת האנשים - "בתוך התא טסים איתכם הרבה דורות של יהודים!״. "לכן״ הוא הרים מעט את קולו, ״באותה שניה, בשעה יחד עם כל אחד מכם, יושב כל עם ישראל ובוטח בכם״. ואז עבר להוראות הטכניות היבשות: ״אין לעלות מעל עור מספר דקות הוקדשו להוראות בטיחות, נושאי מילוט ועור. אך הטייסים ששמעו נושאים אלה לעייפה בימים הקודמים, כבר לא הקשיבו. הם נפנו ללימוד המטרות הספציפיות שלהם. לאחר מכן התכנסו חבורות חבורות לפי הציוות, חזרו ושיננו את שיטות התקיפה, מנצלים את הזמן עד מועד היציאה למטוסים לעדכו- נים אחרונים. היה זה אחרי הרבה שעות של אימונים. האחראי על ציוד החירום נותן תזכורות אחרונות על שיטות המילוט. הטייסים יצאו למטוסים. שמואל חץ, סמ״ט א׳ של הטייסת, שחש אחריות אישית על הוצאת המבנים ותיאום הציוות, נותר בחדר המבצעים כמנהל לחימה לשעות הבוקר הראשונות. אתו היה גם גיורא יואלי, ער שיצא במבנה האחרון של הטייסת לעבר פאיד. חץ התעקש שלא להוביל מבנה במטסים הראשו- )שמואל חץ ז״ל25 נים ואמר לסלנט: ״מישהו חייב להישאר ולנהל את הלחימה. להכין את הגיחה השניה״ נהרג במלחמת ההתשה עת היה מפקדת טייסת פנטום(. מעט אחרי הם ממסלולי חצור. ״ילדים״ יוצאים למלחמה בודדה מכל שאר הטייסות, אם כי הקרובה ביותר למטה חיל־האויר היתה טייסת משרה התעופה בלור. מטוסי האורגן ארוכי הכנפיים, עמדו ברחבות הפתוחות, פצצות ו רקטות מתחת לכנ- פיהם ומיכלי הלק קטנים תלויים על קצותיהן. לא היו סככות עבור המטוסים שלא לדבר על דת״קים. המטו- סים היו חשופים וללא הגנה גם מחום הקיץ. סביבם היו עגלות הפצצות, מיכלי הדלק, הרקטות. הדבר הקשה על הטיפול בהם, חימושם ותדלוקם. אך לעומת זאת עמדו לרשות הטייסת כל מתקני התעשיה האוירית בלוד. אורגן סרבן אחד לא היה שמיש והוא עמד בפאתי השרה, נכלם משהו. מחוסר חדר תדריכים עצמאי ומסודר, כבשו טייסי האורגנים בלוד לשעה קלה את חדר התדריכים של טייסת התובלה המתנה תיאטרלית קצרה, הוא רשם על הלוח לא צריך היה להסביר הרבה לטייסים, לבושי חליפות הלחץ אותם עטו על סרבלי הטיסה שלהם. את הכל הם תרגלו לפני כן. הם הכירו את המטרות שיועדו לכל אחר מהם וכבר ידעו אותן בעל פה. טרנר יכול היה לישון עם הסוד הגדול להעיף מבט כטייסים הצעירים - ״טייסת הילדים של טרנר״ כפי שכינה אותה לימים, חלקם הגדול סג״מים צעירים אשר אך סיים את קורס הקא״מ )קורס אימון מבצעי( והגיעו אל הטייסת לביצוע משימה קרבית ראשונה. המטוסים שהיו ברשותם היו עתה המטוסים הנחותים ביותר מבין מטוסי התקיפה של חיל־האויר, להוציא את הפוגה מגיסטר. גם מיכלי דלק מוגדלים לא עמדו לרשות הטייסת. בשל כך הוקצו להם השדות באל־עריש שהיה בטווח המבצעי של המטוס, ובסיס האויר ביר תמדה שהיה מעבר לטווח המבצעי של האורגן. לסרן רמי הרפז, מתכנן הגיחות לעבר בסיס זה נדרשו מיומנות מקצועית, כושר אילתור ומנהיגות מבצעית כדי לחח־ זיר את הרביעיה שלו בשלום, בגלישה ארוכה ארוכה מאל־עריש. הראיה ללא מנוע, היתה חלק מתכנון הטיסה המקורי. טרנר מנצל את הרקות היקרות כרי להרצות להם על נושאי מילוט, על אפשרות לפגוש במיגים, במטוסי האורגן האיטייים. לאחר שהשלים את דבריו הוא יצא למטוסו, נרתם למושב המפלט בתא הטייס והתכונן לצאת לדרך. מטרתו: בסיס האויר באל־עריש בצפון סיני. בטייסת ״פותחי המלחמה״ עת יצאו לשמי הנגב סדי"לעשות רעש של מטוסי קרב״. בכל מטוס היו שני אנשי צוות אשר תפקירם היה להציג יום טיסה שגרתי של בית הספר לטיסה בחצרים. הם הפעילו את מכשירי הקשר שלהם, חלקם היה מכוון לתדרים בהם נועדו לפעול מטוסי הקרב, כדי להונות את מערכות ההאזנה והבקרה של חיל־האויר המצרי שהיו בסיני. לאחר נחיתת מבנה הפוגות הראשון, יצא מבנה הונאה שני ואחריו עור עשרות מטוסים, חמושים לתקיפה, שמטרותיהם היו מרוכזות במבואות רפיח, בשייח זואיר ובאיזור אל־ עריש. אל המכונאים והחמשים צורפו גם חניכי השלב הראשון של קורס הטיס. אחר מהם, פרח־טיס רני חלוץ, לימים מפקר חיל האויר, הסיע בהתלהבות עגלות ועליהן פצצות ורקטות לעבר המטוסים הקטנים. עשרות הטייסים של המבנים הראשונים כבר היו מוכנים לצאת לדרך. מכשירי הקשר שלהם רוממים, המכ״ם במטוסים כבוי. את הנעשה ברגעים אלה אין להשיב. אם לא יעצרו את המטוסים על המסלולים, לא יעצרו אותם לעולם. ״זה כאילו שיגרת טיל לחלל״ אמר לאחר שנים רפי הרלב. מיה עם תום ההתרגשות הראשונית, התארגנו הטייסים כל אחד בעולמו ויצאו לעבר המטוסים. שקט שרר אותה עת במבנים של הטייסות. אחרי התדריסים לא נשמעו קריאות ״הורה״ צעקניות בנוסח טייסי חיל־ האויר האדום, ושירי מולהת לא התנגנו ברמקולים ברקע. גם לא היה צריך להשקות אותם בסאקי ולקשור מטפחת ארומה למצחם - טייסי חיל־האויר הישראלי לא חשו כטייסים מתאברים אלא כמי שיוצאים למלח- מה מוצדקת, כאילו כל גורלה של מדינתם הקטנה הועמס עתה על סתפיהם. עתה הם יצאו כדי לנצח בקרב. בדממה, מסונסים איש איש לעצמו הם צעדו למטוסים. מעל מאתיים טייסים ונווטים היו עתה בשלבים שונים של הנעת מנועים, הסעה על המסלול והמראה. הותי- קים בהם, שטעמו את טעמה של המלחמה והכירו את מוראותיה, היו רציניים מתמיה, מהרהרים בנשים וביל- דים שהם מותירים מאחור. הצעירים, מעט יותר נלהבים, יצאו למטוסים ובליבם תחושה של זעם ונחישות לבצע את המוטל עליהם. רבים שמחו על הביטחון שהפגינו כלפיהם מפקרי הטייסות והפיקוח של צה״ל. סרן יאיר נוימן מטייסת 265" לאחר27 רוב אלה אשר נועדו להוביל עתה את המבנים, היו בוגרי קורסי המובילים שנערכו בשנת מכן הם חזרו לטייסות והתקדמו בדרגות ובתפקירים. עתה היו אמורים ההכשרה שלהם, הירע המקצועי שלהם, והנסיון שצברו להניב את הפירות. כל חיל־האויר המתין בעורף לתוצאות המטס הזה, והם היו עתה חור החנית, המובילים. כרעם ביום בוזיר ״אתה יכול לשים טייסים נפלאים כמספרי שניים, שלוש וארבע״ אמר לימים תא״ל מיל אהרון)ילו( שביט, "עם מוביל גרוע - המשימה נכשלה. הוא לא יגיע, לא יהיה בזמן, לא יהיה לו דלק, לא ימצא את המטרה - יש אלף אפשרויות שיכולות לקרות. אם המו- ביל יחליט שאת המשימה שלו הוא מבצע - אז יבצעו אותה. אם הוא יחליט שיש לו סיבות מספיק טובות להסביר מדוע הוא לא יכול לבצע את המשימה, אז הוא לא יבצע אותה, אפילו שיש לו את המטוסים הכי טובים, החימוש הכי טוב, הצוות הכי טוב. לכן איכות המשי- מה, איכות הטייסת, הבסיס, איכות 28 חיל־האויר - נקבעת על פי איכות המובילים״ ילו לא רק דיבר - בגיחות של אותו הבוקר תהיה לו הזדמנות להוכיח את נכונות הדברים. השחר נוחתים, פטרול בוקר יום שני שחר ה־ לחודש קייצי זה, שאפפו את בסיסי חיל־האויר המצרי. קצינים תורניים ישבו ליד שולחן המלחמה, והביטו על המפות של סיני ואיזור התעלה שהיו תלויות על הקירות. הם בדקו עם הבסיסים את הפעילות השגרתית שנועדה לשעה זו - כוננות צוותי האויר והקרקע נכנסה לתוקפה אותה עת. בשעה שמשכו אחריהם האיר את החשיכה. המטוסים היו חמושים בתותחים או בטילים ומתחת לגחונם מיכל דלק חד־חרטום. כל אחד מאזורי השליטה של חיל־האויר המצרי מילא את הפקודה, שהפכה זה מכבר לשגרתית, והוציא מטוסי פטרול אל עבר גבולות הגיזרה שלו. עירניים במיוחד היו קציני הפיקוד המזרחי. מטוסי מיג ופטרלו ממושכות במקביל לגבול ישראל. מטוסים נוספים יצאו לסיור מעל צפון סיני, וטסו בנתיב מאל עריש, ימת בארדאוויל ועד התעלה הגיעו. פיקוד הגיזרה המרכזית הזניק טיסות פטרול משרות התעופה בצפון הדלתא של הנילוס לעבר חופה הצפו- ני של מצרים, מפורט סעיד ועד אלכסנדריה. מטוסי הקרב חלפו בשמי התעלה וטייסיהם אימצו את עיניהם לגלות פעילות כלשהי במזרחה. כולם ציפו לתקיפה בשעה הזו. תקיפה עם עלות השחר, היא המועד המסורתי שהיה מקובל בחילות האויר בעולם לפעולה נגר מטרות קרקעיות, וחיל האויר המצרי היה נכון לקבל את פני מטוסי חיל־האויר הישרא- לי, אם יגיעו. בשעות הבאות יצאו פטרולים צפונה לעבר הים התיכון אחת למחצית השעה. מטוסים אחרים פנו דרומה לעבר איזור התעלה. כך רדפו לדרכו הפטרול האחרון, עת החלו קרני האור הראשונות לבקוע מבעד לדיונות החול במזרח. במקביל לטיסות הפטרול, נגררו מטוסים נוספים לעבר עמדות היירוט. טייסים לבושים חליפות לחץ מיוח- דות מתוצרת רוסית, וקסדותיהם בידיהם, יצאו מחדריהם והלכו לעבר המטוסים הכסופים שקיבלו גווןLHA1 t */י׳ kNV **« S—- י ׳׳היד רועדת לי׳׳- כתב נוימן בפתק שהשאיר בבוקר היום הרא- שון. נוימן נהרג בגיחה השניה שלו לקהיר לישון עם הסוד הגדול כחלחל מאורות הרחבות. מכונאים לבושי סרבלים התרוצצו סביבם, בהקו את מצב המטוסים, ואישרו אותם לטיסה מבצעית. לא חלפו אלא דקות אחרות, וטייסי הכוננות המצריים היו כבר בתאי הטייס, רתומים למוש- בי המפלט, ומוכנים לנעול מאחורי גבם את החופות השקופות. המטוסים הובאו לעבר ראשית המסלולים והיו בכוננות הזנקה של חמש דקות - חמושים, מתודלקים ומוכנים לקרב. עיניים בולשות באפילה עירניות במיוחד בבוקר זה היו גם יחירות ההגנה האוירית מערכות המכ״ם המצריות אשר היו מוצבות בסיני שלחו קרניים בולשות לעבר הים התיכון. אחרות פילחו את אויר הבוקר באונות ארוכות שנשלחו לעבר הנגב. מפעילי המכ״ם בחדר הבקרה באל־ עריש עקבו אחר צגי המערכות שהיו מוצבים לפניהם. האחד היה של מערכת מאנטנת המכ״ם אשר סובבה מעל אחת הגבעות. המערכת השניה מרגם השטח. האנטנות היו מוצבות על גבי מגרלים שהוסוו היטב בתוך חורשות הרקלים הצופות אל הים. בתוך קרונות הבקרה הניידים של ביר עאבר המשיכו קרני המכ״ם הירקרקות לחוג בתנועה סיבובית על פני צג הזכוכית, כאשר נתוני המערכות יכלו לספק מירע על המטרות, מרחקן וגובה הטיסה שלהן. אבל לבד ממטוסי הפטרול המצריים המזוהים או כליפים חסרי משמעות לא היו סימנים לפעילות מיוחדת באויר. גם החיילים אשר היו מוצבים בשעות אלה בעשרות המצפים אשר היו מפוזרים על גבול ישראל מצרים לא גילו תנועה מיוחדת. מכו- רבלים במעילים ועטופים בשמיכות עבות מפני צינת הבוקר המדברית, הם עמרו במחפורות שלהם, ניערו את קורי השינה שכיסו את עיניהם בליאות מכבירה, והכינו את המשקפות ומכשי- רי הטלפון לפעולה. צווחות מנועי מטוסי הפוגה מגיסטר אשר נשמעו ברקע, מעבר לגבול, היו אך הד עמום לפעילות שגרתית משהו. מצפים אלה היו קשורים בקוי טלפון אל מרכזי הפיקוח המצריים. אם היו הצופים מגלים פעילות כלשהי הם היו אמורים לרווח למרכזי הבקרה, ואלה לשרות התעופה משם אמורים להזניק את מטוסי היירוט. התהליך לא היה קצר. בישראל העריכו כי חמש רקות לפחות יחלפו מרגע שאחר הצופים יראה מטוס ישראלי חשוד וער שיוזנק זוג המיגים שעמד בכוננות בג׳בל ליבני כדי ליירט אותו. עשר דקות נדרשו לכך אם היריעה היתה מועברת לביר גפגפה. אך יושבי המצפים, מצוירים במשקפות ובלוחות רישום, עסקו עתה במאבק נואש נגר הקור המקפיא, והתכנסו בעמרותיהם. לא היו מטרות באויר. הם נפנו להדליק מדורת זררים עליה הכינו כוס קפה מהביל, ושפשפו את יריהם לחומה הנעים. מערכת תמכ״ם באל־עריש - תחום הכיסוי שלה עורר דאגה בקרב אנשי התכנון של המבצע כך חלפו שעות הבוקר הקריטיות. אחת למחצית השעה התחלף פטרול מטוסי הקרב וחזר לבסיסו. השעה היתה כבר בפיינל ונחתו על המסלול בנקישת גלגלים עמומה. המטוסים הקצרים ברלק, הובאו במהירות לקו המטוסים, כרעם ביום בוזיר תודלקו ארוכות, נבדקו והוכנו לצוות הבא. הטייסים העייפים הסירו את הקסדות המכבידות, יצאו מהמטו- סים, ועשו את דרכם לעבר חדרי האוכל, כדי לחטוף ארוחת בוקר ראשונה. האוירה בבוקר זה היתה מתוחה, אולם לא היתה שונה מאשר היה בשעות הבוקר של הימים האחרונים, מאז השמיע נשיא מצרים, עבר אל־נאסר את אזהרתו בפני הפיקוד האוירי של מצרים כי ישראל מתכוננת לצאת למלחמה. המודיעין המצרי לא גילה כל סימנים לכך. גם הפעילות השגרתית מעבר לגבול היתה כמידי יום. מפקדי חיל־האויר המצרי לא ראו סימנים מיוחדים להיערכות או טיסות יוצאות דופן. ישראל המשיכה בגי־ חות מסתוריות לתוך סיני אך לאלה כבר הסכינו המצרים. כך חלפו הדקות. בחדרי המבצעים ובבסיסים חזרה הפעילות לשגרה. לפי הנוהל חלק ממערכות המכ״ם שהו־ פעלו באותן שעות קריטיות של שחר ה־ ״עוד יום שגרתי״, חשבו וראי הקצינים המפוהקים במפקדת חיל־האויר ובחדרי המבצעים של הבסיסים, שמעו את הדיווחים, מילאו את הטבלאות ויומני המבצעים, וישבו במקומותיהם, ממתינים לצוות הבא שיח- ליף אותם. מפקדים מצרים בכירים יוצאים לסיני לאותו בוקר תוכננו מספר משימות מיותרות, ועתה, משתמה כוננות הבוקר, הן העסיקו את תשומת ליבם של כל המפקדים הבכירים בחדר המבצעים הראשי בהר מוקטם מזרחית לקהיר. הפיקוד הבכיר של צבא מצרים, כולל סגן נשיא מצרים ושר המלחמה, עבד אל חכים עאמר, יחד עם מפקד חיל־האויר ומפקד ההגנה האוירית של מצרים, עמר לצאת לפגישה מבצעית חשובה עם מפקדי הכוחות המצ- ריים בסיני. לרשותו עמר מטוס האח״מ ״מספר לרשות משלחת רמת דרג אשר הגיעה בימים אלה מעיראק, ובהם ראש ממשלתה, אליו התלווה סגן נשיא מצרים, חוסיץ שריפי וכן קצינים בכירים נוספים. היה צורך לעשות הכל כדי לשמור על בטחונם של המפקדים והאח״מ הבכירים. פיקוד ההגנה האוירית חשש כי תותחן זריז־אצבע במערך הנ״מ עלול לפתוח באש על המטוסים. לא היו נהלים קבועים לתיאום טיסות מסוג זה מעל מערך ההגנה האוירית, ובכל מקרה חשיבות הפמליה שעמדה לצאת לדרך, חייבה להוציא הור- אות מיוחדות. ערב לפני כן הוצאה פקודה לכל יחידות הנ״מ שהורתה לנצור את האש בין השעות 09:00 29 התעלה וסיני, עד ביר תמדה שגרה מבצעית מערכות המכ״ם בישראל, סרקו אותה עת את השמים ועקבו אחר מטוסי הפטרול המצריים במבואות סיני. יחידות אחרות עקבו בצמידות אחר התשדורות האלחוטיות והקוויות של התצפיות בסיני ובאזורים אחרים. הם היו ערים לכל אות יוצא דופן, לכל משפט שהיה בו כדי להעיר את המערכת. בבית הספר לטיסה של חיל־האויר המצרי בבילבייס המריאו עם בוקר ארבעה מטוסי ויצאו לאיזור האימונים. בנוסף להם גם שלושת מטוסי האיליושין בת התעלה. יציאת הפטרולים לאויר באותו בוקר, היתה בהתאם לצפי של המודיעין של חיל־האויר הישרא־ לי - השעות היו תואמות, הנתיבים וגם תדירות יציאת המבנים לאויר. הכל העיד על פעילות שגרתית מעבר לגבול. גם בישראל ביקשו להותיר רושם של פעילות שגרתית: שתי רביעיות של מטוסי פוגה מגיסטר חומים־כחו־ לים של בית הספר לטיסה בחצרים, יצאו עם שחר לאויר, כרי לדמות פעילות אימונים מקובלת. שני הטיי- סים שישבו בכל מטוס הרבו לפטפט בקשר, כדי ליצור רושם כאילו מספר מבני מטוסים נמצאים בתרגולים שונים, בהקפות ובטיסות האופייניות לטיסות מטוסי קרב. בישראל ידעו כי גם המצרים מאזינים לכל תשדו- רת ולכל דיווח העובר במערכות הקשר האויריות.193 את תשומת ליבם מיקדו עתה אנשי המודי עין חסרי המנוחה בפטרולים של מטוסי הקרב אשר יצאו לכיוון ימת ברהוויל בצפון סיני - נקוהת המפתח בתכנית התקיפה של חיל־האויר הישראלי. היה זה איזור המפגש הקריטי לשם היו אמורים להתסנס מטוסי הקרב הישראליים לפי התפרשותם סמניפה לעבר השרות שיוערו להם. ליווא אל חמיד אל דגידי, מפקד כוחות האויר של המפקרה המזרחית, שכללה את סיני ואיזור התעלה, הורה בבוקר זה, כמו בכל בוקר בימים האחרונים, לשגר מבנה של מטוסי מיג מטוסי הפטרול הראשון יצאו לדרסם בשעה 05:30 לנחיתה בשעה להוציא פטרול נוסף, כשעה לאחר מכן, אשר היה אמור לנחות בשעה אך מטוסי הפטרול הזה לא המריאו לאויר וגם לא מטוסי הפטרול הבא. ״המטריה השניה היתה אמורה על פי הוראו- להיות מעל לימת בארדוויל מהשעה, ת 08:30 לו לאחר המלחמה. ״זה הזמן בו התכנסו המבנים לשלב החדירה לשטחי מצרים. באיזור המטריה התפצלו מבני המטוסים הישראליים בדרסם אל בסיסינו באיזור התעלה ובפיקוד המרכז. הבחנתי, זמן קצר לאחר השעה מעל באררוויל. שאלתי את קצין המבצעים מה פשר הדבר. הוא ענה לי סי סגן מפקר החטיבה האוירית אכן קיבל ממנו את ההוראה והוריע לו כי הוא אישית יטול את הפיקוד על מטריה זו״. "הוריתי לקצין המבצעים להתקשר עם החטיבה האוירית ולברר מה סיבת האיחור״ הוא סיפר. ״הוא התקשר עם סגן מפקר החטיבה שהתנצל בפניו על האיחור. הוא הסביר כי יצא את ביתו והוא בדרכו אל מטוסי הקרב ועומד להמריא מיד״. ״התקפת האויב החלה והמטריה טרם המריאה" אמר דגירי במהלך המשפט. ואכן, הליווא דגירי, היה בבוקר המבצע המפקר הבכיר היחיד אשר עמד על משמרתו במפקרתו בבסיס האויר בביר גפגפה. אך מערכות הקשר והמכ״ם לא יכלו לתת לו תיאור מרויק של המצב - הוא היה מנותק מן המפקרה ומתמונת ההתרחשויות אותו בוקר. במכתב ששלח לאחר המלחמה לשבועון ״אל־חאוורס״ הוא טען כי מפקרת חיל־האויר המצרי מעבר התעלה, קיבלה לפחות ארבע התרעות על פריצת מעשי האיבה, ואלה לא הובאו ליריעתו בזמן. היו אלה מכתב ששלח הנשיא נאסר יומיים לפני ה־ איבה שפרצו בבוקר ה־ חיל־האויר בשעת הבוקר. ״ייתסן סי הסיבה לכך״, אמר דגירי כרי להגן אולי על המערכת בכללותה, ״הוא שינוי שנערך בקוד ההצפ־ סע אשל מטייסת הסמב״ד לפני יציאה לגיחה - את המתח ניתן היה לחתוך בסכין כרעם ביום בוזיר נה של המסמכים, אשר נכנס לתוקף באותו היום״. גם עובדה זו, כפי שיתברר אחר כך, היתה נכונה. גם בצד המזרחי של הירדן נראה היה כי הכל שגרתי. אנטנת תחנת המכ״ם הירדנית הגדולה בהרי עג׳לון, סובבה לה חרישית, והקרניים החוזרות שקלטה העידו על פעילות שגרתית. אנטנה זו, בשל הגובה הרב בו הותקנה, היתה מסוגלת לכסות את כל מרחב האויר של ישראל, ועשרות קילומטרים מעבר לו. שעה קלה לפני עלות השחר המריאו מטוסי הנטר ירדניים מבסיס האויר מאפרק לפטרולים בשמי ירדן. הם סיירו לאורך גבול ישראל, מעל הערים הראשיות ומעל שרות התעופה שלהם. ״פטרולי שחר״ אלה נחתו לאחר זמן קצר, בשרות התעופה מהם המריאו. הילה בהירה החלה עולה ממזרח, קרני השמש הראשונות פרצו מעבר להרי מואב ואדום. שחר חדש ודרמטי האיר בבוקר זה את המזרח התיכון., פרק יא 45 הכבישים ברחבי הארץ היו ריקים בשעות הבוקר המוקרמות של ה־ במהירות מרמת השרון לעבר הקריה. בשעת בוקר מוקדמת יצא מוטי הוד, מפקד חיל־האויר, מביתו והגיע ב־ זמן קצר אחריו הגיעו גם אנשי הפמליה הבכירה. סא״ל רפי הרלב ראש ענף מבצעים תפס את מקומו בחדר המבצעים מימין להוד, והניח מפת נייר קטנה על השולחן לפניו. סא״ל שמואל כסלו, ראש ענף שליטה ובק- רה, היה בחדרו משמאל מארגן את השולחנות ועורך את רשימותיו בקלאסר. מאחוריו ישעיה ברקת, ראש ענף אויר מאחורי הרלב התמקם רס״ן יוסי שריג, ראש מרור תקיפה שהיה האחראי על עדכון המפות ולוח המטרות. לידו ישבו גם הקשל״טים)קציני שליטה( ובראשם ישעיהו חרסית ויצרו קשר עם מפקדי הבסיסים והכנפות. מוטי נכנס לתא המיועד לממשל״ט )מפקד מרכז השליטה( והרהר בתכניות חיל־האויר, בדיווחי הבסיסים והכנפות, וחשב לעצמו מה עוד ניתן לעשות ולא נעשה. אך הוא ביטל מחשבות אלה במהירות: ״מה זה משנה״ 1 הוא אמר לעצמו, ״מה שלא השלמת עד עכשיו אי אפשר להשלים, בעצם״ בשעה הלילה כבר סיימה את תפקידה, והתחילה לפרוש ולהעביר אחריות, אך אנשיה נשארו שם. איש לא הורשה לצאת מהבור. משמרת הבוקר הגיעה וקיבלה את האחריות על הפעילות. אנשיה מתחילים לפרוס את טבל- אות "כוחות ומשימות״ על לוחות הבקרה, לוח שעות השקיעה והזריחה, טבלאות הקשר וקודי הדיווח. עבור הרבה אנשים בחדר, זו היתה חשיפה ראשונה לתוכנית"מוקד״. נגיעה ראשונה בצומת העצבים הרגי- שה ביותר של המבצע. צופים מלמעלה- תאי הצפיה מהם שלטו מפקד מרכז השליטה וצוות עוזריו נראה בצילום זה שנעשה באחת התקריות בצפון. מוטי חוד יושב במרכז כרעם ביום בוזיר שקט מתוח שרר בתוך חרר המבצעים של היל־האויר. ככל שהתקרבו הרקות הקריטיות החלו להגיע גם ה״אורחים״. מוטי הוד, במרי בג׳ בהירים ומגוהצים, הביט במפות המבצעים, באלם מוחלט. רק כחכוח עצבני נשמע בחרר. כל האחריות הגרולה היתה עתה על כתפיו. לירו ומאחוריו של מוטי הלכה והתאספה כל הצמרת הפוליטית והצבאית של ישראל - משה דיין שר הבטחון, רב אלוף יצחק רבין הרמטכ״ל, אלוף עזר ויצמן ראש אג״ם במטכ׳׳ל, פרופ׳ יגאל ידין נציג ראש הממשלה בבור הפיקוה. כולם הגיעו למרכז העצבים של חיל־האויר, למעשה של המלחמה כולה ברגעים אלה, כרי לצפות במוטי בשעת מבחן, להווכח אם יש כיסוי להבטחה שנתן על חיסול חילות האויר הערביים ״בתוך מספר שעות". 2 האוירה היתה מתוחה. ״אפשר היה לחתוך את האויר בסכין״ כתב משה ריין ״היה היסוס באם חיל־האויר יוכל לבצע מה שהוא אומר״ אמר לאחר המלחמה אלוף הוד, "במטכ׳׳ל, בקרב 3 הפוליטיקאים- חיל־האויר נשמע להם יומרני״ רגעי המתח שלפני- שולחן הזירה כעשר דקות לאחר יציאת המטוסים לדרכם. ניתן לראות את המבנים בצורת ״מגדלונים״ מתקרבים לחופי סיני וצפון מצרים. כל הנוכחים הביטו בתנועה הדוממת בשעה מגיסטר קטנים וצווחניים. הם יצאו לאויר בריוק בזמן שנקבע להם כרי להציג, כביכול, פעילות שגרתית של חיל־האויר. אותות הקריאה שלהם היו זהים לאלה של מבני תקיפה של מטוסים שעמדו לצאת למצרים. עכשיו הכל החל לנוע במהירות. חיל האויר יוצא למלחמה. בשעה רות במצרים. מטוסים החלו להסיע מן הדת׳׳קים לעבר המסלולים. השעה את אישורו הסופי ערב לפני כן נע עתה קהימה בלוח זמנים מרוקרק. הכל נע כמאליו, כמעט באורח אוטומ- טי ועצמאי. נראה היה כי כל שינוי ספרה בשעון הדיגיטלי היחיד על הקיר הפעיל מערכת נוספת. 07:14 מלוד, עור מבנה מירז׳ים מחצור, ווטורים מתל נוף, סמב׳׳רים מחצור, מירז׳ים מתל נוף. הקצב היה של רקות הכל התבצע לפי לוחות הזמנים המדוייקים. בתוך עשר רקות היתה נוכחות של כל הטייסות והבסיסים באו־45 197 למכה כל הספיקות- הוד שלט וכיוון את הפעילות בכל השעות הקריטיות של מבצע ״מוקד״- מלל תקיפת ירדן וסוריה יר. הקשל׳׳טים שפעלו מול מפקדי הבסי- סים לא היו צריכים להעביר את המידע לאנשי המבצעים. אלה עקבו אחר הנעשה בדומיה רועמת על לוחות שהוכנו לכך. את המתיחות ניתן היה לראות על פניו השקטים של מפקד חיל־האויר - הוא ניצח על הכל בקור רוח שהפתיע רבים. אבל עכשיו הוא לא נדרש להתערב במהלכי המכונה הגדולה של המלחמה. רק לאחר מכן יהיה עליו לקבל החלטות. ״הוא ניהל את הפעילות בצורה מזהירה״ אומר הרלב, "הוא היה עם היד על הרופק של האירועים החשובים: ׳אוקיי, עכשיו תפסיקו את זה ותעשו את זהי. זה היה ממש פנטסטי!״. הור ערך התיעצויות שקטה עם אנשי המודי- עין, השליטה והמבצעים, עקב אחר הדיוו- חים שהגיעו למקום במערכות הקשר הקר- ות. והמתין. סגן מפקד חיל־האויר, אל"מ מנחם בר דאג לפעילות סביב הבור. הוא לא היה נרגש במיוחד: "אחרי שהכנת את התוכניות ואימנת את הכוחות, כל סמל היה יכול לנהל את המלחמה״ הוא אמר. הרלב, ברקת וכסלו, ״הוזירים של מוטי הוד״ כפי שכינה אותם בני פלד, היו האנ- שים המרכזיים שעמדו מאחורי הפעילות שהלכה והתגלגלה עתה בבסיסי חיל־האו־ יר. הם ישבו בתאים המיוחדים להם מימי־ נו ומשמאלו של המפקד, העבירו לו פתקים או לחשו לו מידע חיוני. מוטי מדווח לרמטכ״ל ולשר הבטחון על צאת המטוסים. אלה היו גם ברגעים אלה סקפטיים. ״אודה כי היו לי ספיקות, אם תושג משימה זו בפרק הזמן שהוגדר על ידי אלוף הוד״, כתב לאחר שנים הרמטכ״ל יצחק רבץ - ״אך הנחתי שגם אם השגת העדיפות האוירית תמשך יממה שלמה, עדיין יהיה בכך משום הישג אדיר" הוא כתב. ״חיל־האויר הישראלי לא התנסה עד אותה עת במשימה מעין זו״ הוא הסביר את חוסר הבטחון שלו בהבטחות של מוטי 4 הוד כרעם ביום בוזיר כל מערך המודיעין של ישראל התארגן בשעה הזו לטובת חיל־האויר. הוא עקב אחר שרות התעופה המצריים, אחר קרני המכ״ם של מערך ההגנה, אחר המטוסים אשר פטרלו ועמרו לנחות בכל רגע. כל המערכות שלחו מירע על התנועות של המטוסים. מערכות האזנה היו מכוונות לעבר רשתות הקשר המבצעיות של מצרים. מומחים לערבית ומפענחים כרו את אוזניהם לכל קול שנשמע בקשר. המפקדים הקשיבו לכל דיווח, לכל רמז על תנועה. כאשר התחילו להגיע הדיווחים על הפעילות במצרים, רשם ברקת את הפעולה. מטוסי הפטרול בשמי סיני נחתו, בעקבותיהם גם אלה בצפון התעלה. הפטרול האחרון חזר מפורט מעיד. בשמי מצרים אין פעילות יוצאת דופן. בינתיים הכל שקט. לא היו הפת- עות. ״המצרים מתנהגים לפי הצפוי מהם״ אמר מישהו. המבנים הראשונים של מטוסי התקיפה היו עתה בדרך, נעו בדממת אלחוט מוחלטת. המגרלונים על מפת המזרח התיכון שהיתה פרושה על השולחן הגדול, כבר החלו לזוז קדימה, על הנתיב, בלוח זמנים תיאורטי. סימולציה וירטואלית שהלכה והשתנתה מרגע לרגע. לאיש לא היה קשר עם המטוסים. כרי לצנן במעט את התחו-5 מפקד חיל־האויר חושב לעצמו: ״אלה שה הלוהטת בו, הניח מוטי הוד לידו קנקן גדול של מים. ״הוא נראה כצוק סלע״, היטיב לתאר אותו הרמטכ״ל רבין, ״שקוע כולו בניהול הקרב האוירי, אינו משמיע מילה ו... שותה כמויות אדירות של מים״. בשעה קו גלגלי אחרון המטוסים של המטס הראשון מן המסלול, איש לא יכול עוד לעצור אותם - לא החלטה של ראש הממשלה, לא הוראה של שר הבטחון ולא פקודה של הרמטכ״ל - גם לא מפקד חיל־האויר. כל מכשירי הקשר של המטוסים היו כבויים. כל המתגים הצביעו לעבר האותיות ׳ ״זה היה כמו לשגר טיל לאויר - אתה לא יכול להחזיר אותו!״ תיאר הרלב את המצב ברגעים אלה. ובבסיסים עצמם נעו המטוסים כבמחזה תעתועים רועם לעבר נקורות האיסוף, עלו על המסלולים מבנה אחר מבנה, המריאו והצטרפו לארמרה גדולה, אשר טסה עתה בגובה הגלים מעל הים התיכון או מעל הדיונות של סיני. 07:30 השי. זהו רגע האמת. ה״סנסורים״ מדווחים על כך. המטוסים הנוחתים ״יורדים״ ממסכי המכ״ם ביהירות הבקרה בנגב. הקשר עם מגדלי הפיקוח נקלט, נרשם וחותם עוד פעילות. מכשול חשוב הוסר. בשעה זו היו כבר חלק ניכר ממטוסי חיל־האויר מעל שטח אויב. הוד, כמו כל הנוכחים בתאים שהפכו מחניקים מרגע לרגע, הביט על השעון הדיגיטלי שהיה מוצב בחדר הגדול. לאחר שנים הוא יאמר כי ״מעולם לא הביטו כל 6 כך הרבה אנשים על שעון דיגיטלי שלא זז. שתקוע ולא זז!״ תנועה וירטואלית על מפת המזרח התיכון בור השליטה של חיל־האויר הישראלי היה בנוי מחדר מבצעים גדול, אשר באחר מקירותיו היו תאי פעילות של צוותי המבצעים, המוריעין השליטה ועוד. קציני המבצעים ישבו בתאים אלה מול מערך תקשורת טלפו- ני ואלחוטי, אלה הזינו את הנתונים שקיבלו. למטה היתה מפת הזירה פרושה על שולחן גדול, ועליה מסומ- נים בסיסי האויר של ישראל ומדינות ערב. נתיבים צבעוניים חיברו את הבסיסים הישראלים לעבר נקודות מסתוריות בלב הים התיכון, צפונית לימת בארדוויל ומשם פנו הקוים לעבר סיני, התעלה ואיזור הדלתא של הנילוס. נתיבים אחרים קישרו נקודות בנגב עם נקודות בלב סיני. מפעילות מיומנות הזיזו ״מגדלונים״ על פני המפה. כל ״מגדלון״ צבעוני סימל מבנה של מטוסי קרב וזוהה באות קריאה ובתרר הקשר. לרבים בחדרים שהיו בקומה העליונה הזכיר הדבר את חדרי המבצעים במלחמת העולם השניה. ממש כמו שעשו קציני הפי- קוד של חיל־האויר המלכותי הבריטי בקרב על בריטניה. ליד המפה הגדולה עמדו שש או שבע חיילות צעירות במדי היל־האויר, פומית קשר צמורה לפיהן ואזניות מונחות על ראשן. הן נעו בדומיה סביב השולחן, מקבלות הוראות במערכת הקשר ומזיזות רגמים קטנים של45 199 צפוף בצמרת- מראה עמדות הפיקוד בבור השליטה באירוע שהיה לפני המלחמה מול סוריה. מימין לשמ אל: רפי הרלב, שמואל כסלו, לוי אשכול משוחח עם מוטי הוד ולמעלה שעייה ברקת. ״מבנים״ על גבי המפה. אחת לרקה או שתיים התעוררה אחת מהן, מתחה את המוט שבירה והזיזה"מגדלון״ נוסף לנקורה חרשה, קרובה יותר למטרה במצרים. כל אחר מהם היה מבנה של מטוסים שהיו בררכם למט- רות - מטוסים חמושים ובהם טייסים מרוכזים ודרוסים- אך זו היתה זו רק סימולציה מרומה, אולי דמיונית. היא נעשתה על סמך חישובי זמן ומרחב תיאורטיים - רק אנשי הבקרה יכלו לרעת על מקומם האמיתי של המטוסים, והם נעו לפי התסנון, מושבים אחריהם את המגרלונים לעבר שרות התעופה המצריים. השקט אשר שרר7 "איש לא גרע את עיניו משולחן המלחמה ואת אזניו מרשת הריווח״ בתב משה דיין ב׳׳בור" גבר ברגעים קריטיים אלה. למפקר חיל־האויר, סמו לשאר הקצינים שהיו בחדר, לא היה שמץ של מושג מן המתרחש עתה באויר - הם יסלו רק לרמיין את המטוסים הנעים בגובה נמוך על פני מרחבי המים הגרולים, חודרים אל המדבר. מוטי יכול היה רק לקוות כי מובילי המבנים במטס הראשון שטסו עתה בחמ- מה, יעשו את המוטל עליהם. איש לא היה יכול לדעת על הקורה אותם, על המתרחש אי שם מעל המדברי- ות, מעל הדלתא הירוקה, מעבר לתעלה הרחוקה. עשרות מטוסים היו עתה באויר, טסים במרווחים של רקות זה מזה, במהירויות ירועות ובזמנים מחושבות עד לרקה. מבנים ראשונים כבר התקרבו בגובה נמוך לעבר מטרותיהם. אלה שאחריהם חצו את חופי ישראל ויצאו לים או לעבר סיני. המטס השלישי היה מסיע עתה לקראת המראה ואלה שזמנם לצאת טרם הגיע היו עדיין ברת״קים החפויים שלהם. רממת האלחוט היתה מוחלטת. לטייסים לא היה אישור לפתוח את מכשירי הקשר שלהם או מערכות קור- נות אחרות אלא עשר דקות לפני הזמ״מ. וזה היה עדיין רחוק מאד. כרעם ביום בוזיר המתיחות ב״בור״ היתה בלתי נסבלת. נדמה כי גם מוטי, שלגם מים בשקיקה, לא יעמור בפני העומס. אך הוא נותר קר רוח, והמתח שרוי על פניו הצנומות. איש לא ירע כמה מטוסים היו עתה באמת בדרכם למטרות. מפקדי הבסיסים רווחו על מספר המטוסים שהמריאו, אבל האם כולם המשיכו בשלום? האם נפלו מטוסים בדרך? האם הם נתגלו ומנהלים עתה קרב חמיקה בגובה נמוך ממטוסי יירוט? מה מתרחש עתה מעל המים הכחולים של הים התיכון?. לרגע נראה היה כי המבצע הגרול לא היה אלא פאטה מורגנה, שדמיון ומציאות התערבבו בה זה בזה. כל אשר תורגל משך ארבע או חמש השנים האחרונות שוחרר עתה לאויר. במשך השנים האחרונות תורגלו התזמון, בקרת הטיסות ותיאומן, הטיפול במטוסים לפני ולאחר כל גיחה, תדלוק וחי- מוש, שיטות להפצצה, לצליפה ולהטלת הפצצות המיותרות שפותחו לרגע זה. במשך השנים האלה נערכו אימונים על שדות רמה בנגב, נערך תרגיל שנתי רב היקף לבחינת המערכת כולה. עכשיו הכל עמד למבחן. מוטי היה חייב לפרוע את השטר עליו חתם בפני צה׳׳ל - בפני עם ישראל כולו. ״הדילמה היחידה שהיתה לי היתה, אם ב־ כאשר כל חיל־האויר נע, האם התרגולת תצליח״ אמר הוד, ״האם נצליח להמריא סים בלי אף מילה ולפעול כך משך רים הגדולים של מבצע ׳מוקדי. החלק הזה של פשטות ביצוע, של חציית נתיבים, של דממת אלחוט כאשר כולם צמודים לקרקע. מי כן מתרומם מי לא מתרומם. אמרנו למובילים: ׳תדעו לכם יש על הנתיב שלכם שתי הציות אחת מימין אחת משמאל - תחפשו אותן׳״ אומר הוד. ובמבט מהורהר הוא מוסיף: ״אני לא רוצה לאחל לאף אחר להסתכל במשך כל הדבר הזה, לדעת במה מדובר ולהשאר הגיוני - להשאר נורמלי. אני בגיל ההוא עור הייתי עם עצבים 8 מאד חזקים״ הודעה מעוררת אופטימיות: ממפקדת חיל־הים הודיעו למבצעים חיל־האויר כי מערכות המכ״ם בספינות הישראליות בים התיכון וגם על החוף, אינן קולטות כל תנועה מיוחדת, ולא תשדורות חשודות. אות לטובה - כולם רצו לקוות כי גם מכשירי המכ״ם של ספינות הביון הרוסיות או המצריות לא קלטו את הארמדה האוירית אשר נעה עתה בגובה הגלים לעבר מצרים וגם לא המערכות בסיני או ליד פורט סעיד. זה היה סימן ראשון ומבשר טובות. הנקודה הקריטית: חציית החוף ״היו לנו שתי נקודות בדיקה כרי לבחון את עצמנו״ אומר הרלב. ״עשינו הערכה כמה זמן ייקח למטוסים של האויב לזנק מרגע שהמטוסים שלנו מתגלים. ההערכה היתה שזה בערך חמש דקות. ואז עבדנו עם שעון. מוטי ישב עם שעון וכולנו ישבנו עם שעון. חמש רקות עבור אלה שהגיחו מכיוון הים, היתה נקודת חציית החוף, חציית חוף הדלתא, וזה היה חמש־שש דקות לפני שעת השי. הערכנו כי אם החיילים בתצפיות החוף מגלים אותם ומטלפנים ומודיעים, זה לוקח רקה או שתיים עד שהטלפונים עוברים - זאת אומרת שאם 9 חצינו את החוף בלי להתגלות - עשינו את זה״ 07:30 נים- בוחנים את התנועות, בודקים את האמצעים ואת דאגתם ניתן היה לראות על פניהם המתוחים. האם יתגלה המבצע? האם יגיעו המטוסים למטרותיהם? אחרים, קצרי רוח, תהו היכן תהיה נקודת המפנה של סא״ל רפי הרלב - ניהול יעיל של מערך המבצעים במלחמה45 הפעולה, מתי ירעו האורחים הרבים שהסתופפו בחרה המבצעים כי המבצע הצליח201 קצר רוח במיוחד, כררבו, היה אלוף עזר ויצמן, המפקה לשעבר של חיל־האויר הישראלי. בתקופת פיקודו על החיל, תוכנן המבצע, הובנו הכוחות ואומנו לרגעים אלה ממש. מבצע ״מוקד״ נשא את חותמו של עזר - הוא אשר הבטיח, בהיותו מפקר החיל, כי חיל־האויר ינצח את חילות האויר הערביים"בתוך שש שעות״. ״חיל־ האויר הישראלי הוכן והוכשר במשך תשע שנים לקראת פעולה זו, שלא תימשך יותר מכמה שעות..." כתב בספרו"לך שמים לך ארץ". מכ״ם צופה מזרחה- חיל־האויר לא פעל נגד מערכות חמכ״ם בגל הראשון- את הפגיעה בהם יעשו רק בגלים הבאים. בצילום: שרידי מכ״ם שהיה מוצב מעל רכס אום מדגים הוא האיש אשר קיבל אשראי, תקציבים וכוח אדם כרי לממש את ההבטחה. הרבה מן המוניטין שלו היה מוטל עתה למבחן המציאות. וכמו מורה קפדן וקצר־רוח, הוא הגיע עתה לעקוב אחר ניהול התכנית הקריטית כלה. עזר הכיר בשמותיהם את סל המובילים, ואף חלק גרול מהטייסים הזוטרים של המבנים ששעטו עתה לעבר מטרותיהם. עתה עמר מחליפו וקצין־טיפוחיו להיות המוציא לפועל של הפקודה, וכמו בעבר גם עתה, הוא רצה והוא לא ייתן לרגע הזה לחמוק בלי שיהיה שם... "אבל היה לנו מזל גרול שמוטי ניהל את המבצע" אמר שנים אחר בך אחר ממפקהי הבסיסים במלחמה. היתה עור סיבה לקוצר הרוח של עזר ויצמן: הרמטכ״ל טרם התאושש מ״הרעלת הניקוטין״ שלו, ועזר ויצמן היה עתה מבכירי המפקרים במטכ״ל. אם משהו היה משתבש הוא היה צדיר לקבל החלטות, לתת תשובה ולי- טול פיקור. המטוסים, ברממת אלחוט ובמכשירי קשר כבויים, המשיכו לנוע במהירות ובגובה נמוך, לעבר המטרות. כרעם ביום בוזיר לא יהיה גילוי אם אנו תוקפים צנוע בין אלופי המטכ׳׳ל והקצינים הבכירים, עמר ב״בור״ של חיל־האויר, גם רס״ן רפי סברון. הוא היה מכונס עם אנשיו בתא המבצעים, מחייך לעצמו בתחושה של בטחון. לאיש אשר היה מופקד זה שנים אחרות על בניית פקודת ״מוקד״, לא היה ספק בהצלחה. ״יצאנו מתוך הנחה כי לא יהיה גילוי אם אנו תוקפים", הוא נזכר שנים לאחר מכן. כאשר אנשי ההאזנה של המוריעין היו שקטים, ולא קיבלו כל רווח על תשדורות או הודעות על גילוי המטוסים, יכול היה סברון לנשום לרווחה. עתה עמרה התפיסה המבצעית הזו, שהיתה על גבול ההימור המחושב, למבחן מעשי. האם יגלו מערכות המכ״ם הערביות את המטוסים בדרכם למצרים, וימהרו לשלוח את מטוסיהם לתקיפת מטרות בישראל?, האם יתממשו הערכות המוריעין לגבי מהירות התגובה של הפיקוה המצרי, ורק בעוד שעתיים־ שלוש יתאוששו חילות האויר הערביים וישלחו את מטוסיהם לתקוף מטרות בישראל? כמה מטוסים יישא- רו להם בעור שעה שעתיים?. הרבה היה תלוי עתה על כפות המאזניים. הנקורה הקריטית מבחינתו של סברון, היתה הגעת המטוסים לשתי הנקורות שקבע בלב ים: האחת "תלם״ הרמיונית צפונית לחוף המזרחי של הרלתא, והשניה ״בועז" מול הבאררוויל. שם היו אמורים המבנים להתפ- רס כמניפה ו״לצאת כיוון" לעבר המטרות. אם לא יתגלו ער אז, הוא הרגיע את עצמו, המבצע הצליח. בזמן מסוים היו המטוסים אמורים לחלוף מול קשת טווח תחנות המכ״ם של אל־עריש וביר עאבד. הרקות נקפו לאיטן, והספרות קיפצו. כאשר המוער חלף, והמודיעין לא דיווח על תנועה מיותרת- השתהה סברון לרגע 10 נוסף׳ פרש את יהיו והפטיר בבטחון לסובבים אותו: "אם ער עכשיו הם לא נתגלו- ניצחנו!״ ומוסיף הרלב: ״שייקה ברקת, עד חמש־שש דקות ממוער התקיפה, דיווח שאין שום סימנים שהאויב מגלה״. אבל הרלב היה מעט זהיר וחשרן לגבי הריווח הזה: "אבל זה שהמוריעין שלנו חושב שלא גילה, זה לא מאה אחוז בטוח שהאויב לא גילה! - זה רק אומר שהמוריעין שלנו לא גילה - אולי יש להם מערכות אחרות שהמו־ ריעין שלנו לא מאזין להן ולא יורע שהן קיימות?״. לפי הזמן, המטוסים חוצים עכשיו את החוף. הרלב: "באותן רקות חשבתי: כנראה שיש סיכוי גבוה שאת ההישג הראשון של ההפתעה אנחנו משיגים״. החיילות הזיזו עתה את המגרלונים ואלה נגעו בקו החוף. חיוך רחב השתפך עתה על שפתי הנוכחים. 11 יזהו, ניצחנו את המלחמה!״׳ וכך, עור לפני שהוטלה הפצצה הראשונה או נורה הפגז הראשון, ירעו הרלב וכל היושבים בחדר המבצעים הקטן כי ישראל ניצחה במלחמה. הם לחצו יריים וחיוך השתפך על שפתיהם. השעה פקודות קצרות ודיווחים קרעו את הרממה. המובילים דיברו במלים קטועות: "מספר אחר - מושך!״, ו״מספר אחד - נכנס!". הקולות היו מתוחים, גבוהים באוקטבה מן הרגיל, מנפצים את השקט בחדר המבצעים. כך זה חזר, מבנה אחר מבנה, שרה אחר שרה. התמונה הלכה והתבהרה, המטוסים הגיעו למטרותיהם, הם תוקפים ויש תוצאות. ובחרה הקשיבו לקולות במתיחות דוממת. ״אחר - יוצא!" השמיע מוביל של מבנה אחר, וכל תשעת המובי־ לים המופלאים האחרים השמיעו את מילת הקסם יחד עימו. כאשר היו מעל נקורות המשיכה משכו טייסי המטוסים לגובה גלגלו את מטוסיהם וחזרו להפצצה תלולה, יצאו בפניה חרה וחזרו ליעפים מהירים. וגם נכנסו לקרבות אויר עם מטוסים מצריים. הם נלחמו כצרעות עקשניות על השגת המטרה. עור מספר רקות נקפו- ״עכשיו הם ביעפי הצליפה״ זורק מישהו. ״ארבע - יוצא!״ השמיע האחרון במבנה מעל ביר גפגפה, ועוד רגע קל ושוב: "ארבע - יוצא״ מפי האחרון במבנה התקיפה בפאיר. וכך מעל אינשאס, קהיר מערב, כברית. ברגע שעשרת מובילי המבנים הראשונים הוריעו כי השלימו את משימתם, נשמו כולם לרווחה. מן השטף 45 203 הבא של מטוסי חיל־האויר, לא יוכלו עוד השדות המצרים לחמוק, מפניו לא יוכלו המטוסים להסתתר עוד במשך השעה הקרובה יעוטו עשרות מטוסי חיל־האויר מטס אחר מטס על המטרות וישמידו אותן בזו אחר זו. מוטי הוה המראנו לקרב המבנה הראשון של מירז׳ים מעל אבו סואר פינה את האיזור. המבנה הבא כבר נשף בעורפו, נכנם בזמ״מ מדויק ותקף שוב. וגם המבנה השלישי היה מספר דקות לתקיפה. וכך זה חזר באל־עריש, בביר גפגפה, בפאיד ובכברית. אחריהם הגיע תורם של קהיר מערב ואינשאס. המובילים נווטו במדויק, מקוים לא לטעות. הם הכניסו את המטוסים בזמ״מ שנקבע, הפציצו, צלפו פעם ועוד פעם, מתעלמים מאש הנ״מ שהלכה וגב- רה, ומתרחקים במהירות מאיזור המטרה. טייסים נלהבים השלימו את היעף הראשון, פנו שמאלה, מזיעים ועייפים ליעף אחר יעף צליפה וכרסמו מטוס אחר מטוס מסר״כ חיל־האויר המצרי. היו כאלה שלא זיהו את המטרה. הם התעקשו. יצאו חזרה לנקודה האחרונה בנתיב והסתערו מחדש על המט- רות שלהם. לא, הפעם אסור לוותר. הדיווחים החלו להגיע ונרשמו. הטבלאות שמאחורי הרלב הלכו והתמלאו והתמונה הצטיירה בבהירות. מפקד חיל־האויר, מקטרת לעוסה בפיו, מתפנה לשעה קלה לעסוק גם בנושאים אחרים. בשעה מעל מטרותיהם, הורה להפעיל את כל צופרי האזעקה במדינה. אזרחים רבים, נשים וילדים נכנסו למקלטים, הפסיקו את נסיעתם וחיפשו מחסה. אנשי הג״א עברו ממקום למקום ונתנו הוראות, עודדו את האזרחים להכנס למקלטים, לשוחות, לכל נקודת מסתור. ומוטי הספיק גם להתקשר לאשתו, פנינה, ולהודיע לה: ״זהו זה - המלחמה התחילה״.״ בשעה שראשוני המבנים כבר היו מחוץ לשרות התעופה שלהם וחזרו בדרכם לארץ, פלטו הטלפרינטרים הרעשניים בכל יחידות חיל־האויר את דבר מפקר חיל־האויר ליוצאים לקרב. הפקודה, אשר כאילו נכתבה לעצרת המונית של מועצה אזורית או אסיפת חברים בקיבוץ, היתה מליאת פתום, כרוח אותם ימים: בהול מאת מפקד חיל־האויד אל: כל יחידות החיל לוחמי היל־האויד. האויב המצרי המשתחץ והמתגרה הניף ידו עלינו לכלותנו לחיל־האויד, אגרופו הקמוץ של צה״ל - ניתן הצו. המראנו לקדג החלה החוליה השלישית במלחמתנו לעצמאות וקוממיות במולדנו ההסטודית. החוט המשולש שוב חבת עלינו אויבנו מכל עבר. תחם של גיבורי ישראל בכל הדודות תלווה אותנו בקרב גבורתם בת האלמוות של לוחמי יהושע בדנה, גיבורי חד המלך, המכבים, ולוחמי מלחמת הקוממיות וסיני תשמש לנו מקוד ממנו נשאב כוח ותעצומות תח להלום באד ב המצת המאיים על בטחוננו, עצמאותנו ועתיד־ נו. במיגודו המוחץ, נבטיח שלום ובטחת לנו, לבנינו ולחדות הבאים. טוסו, עוטו על האויב, הם ט עד חרמה, השמידו מלתעותיו, הפיצוהו במדבר לכל עבד למען ישכון עם ישראל לבטח בארצו לדוד ודוד. ואז החלו להגיע דיווחי התוצאות. מובילי המבנים דיווחו ״אלפא״ להשמדה מלאה או ״אלפא חלקית. חלק תיארו את הדברים בצורה ציורית יותר, אך לא היה עתה זמן לתיאורים פלסטיים. עכשיו נדרשו דיווחים יבשים וברורים. למלים האלה המתינו כולם, ורק אז נראה חיוך דק מתחת לשפמו של מוטי. "מענין מה קורה שם, בשמי מצרים״ הרהר עתה רס״ן סברון. היתה לו סיבה לדאגה: מראות תרגילי התקיפה כרעם ביום בוזיר בהם השתתף בשנות החמישים עלו בדמיונו. שנים לפני כן כאשר היה נווט בטייסת באחת מגיחות אימוני תש״ת)תקיפת שדות תעופה( על כפר סירקין ועין שמר. ״עשרים מטוסים תקפו בו זמנית, מכל כיוון וגובה״ הוא סיפר לימים. ״הם תקפו ברביעיות מכל הצדדים, בלי סדר - ואתה ביניהם 12 ומטוסים חולפים מעליך ומתחת למטוס שלך. זה היה בלגן נורא״ סיברון הבטיח לעצמו כי לא ירשה לאירוע כזה לקרות שוב. בשל כך תכנן את נתיבי הטיסה של ״מוקד״ בקפדנות שלא תאפשר למהומות להיווצר מעל השרות במצרים, בכניסה או ביציאה מהם. אלפא מאחורי רפי הרלב היה לוח קרטון גדול שנשא טבלה ועליה משורטטים הבסיסים המותקפים. ״קבענו לעצמ- נו איך אנחנו מסמנים את הפגיעות במטרות או את ההשמדה שלהן״ אומר הרלב. ״היו דיווחים ׳אלפא׳ ו׳בראבו׳. אמרנו לעצמנו: ׳אלפא - המטרה הושמדה ואנחנו מוחקים אותה. בצורה כזו התכוונו להתקדם ולראות כמה מטרות יושמדו ומתי אפשר להעביר כוחות ממקום למקום כי כבר אינם נדרשים שם״. יוסי שריג ראש מדור תקיפה היה ממונה על מילוי הטבלאות והוא נערך לקראת הרגע בו יתחילו הדיווחים להגיע. התמונה עדיין לא היתה ברורה, אולם ככל שנקפו הדקות והצטברו ה״אלפות״, ידעו במפקדת חיל־האויר כי הדברים מתנהלים לפי התכנון. אולי אפילו טוב יותר. כולם המתינו לתוצאות הסופיות של המטסים הרא- שונים. כל מבנה הוסיף חמישה, עשרה, לעתים והצטברו. מפקד חיל־האויר שמר על ארשת רצינית, עקב אחרי הנתונים ולא הגיב. יגאל ידין, הרמטכ״ל השני של צה״ל, שהיה מהמתנגדים העקשנים לעצמאותו של חיל־האויר, פנה להוד בקוצר רוח: ״ובכן, מה המצב?״. ״כרגע המצב הוא פיפטי־פיפטי״, ענה הוד בזהירות הראויה, תוך כדי נסיון להסתיר את רוממות הרוח בה היה נתון ברגעים אלה. הרלב: ״הדיווחים התחילו לזרום. אנחנו מסמנים ׳אלפות׳ ורושמים אם יש או אין מטוסי אויב באויר, והנושא השלישי, שאין בעיות מזג אויר. כל המטרות הותקפו, למרות שבמטרה אחת היו עננים אבל המבנה בא מכיו- ון אחר. כל המטרות הותקפו ויש לנו תוצאות כפי שדווחו על ידי המטוסים שלנו. אין מטוסי אויב והמטוסים שלנו בדרך חזרה. כשהסתיים הגל הראשון היו לנו על הטבלה יותר ׳אלפות׳ מאשר חשבנו שיהיו לנו - היו יותר יעדים סגורים ממה שחשבנו שנצליח לסגור בגל הראשון!״. הוד התערכן בנעשה שלב אחר שלב. עתה הוא יכול היה לנשום לרווחה. נטל ההוכחה הוסר מעט מעל כתפיו, כמעט. כי עור הרבה נותר לעשות. אבל ההתחלה הבטיחה טובות. המפקד גבה הקומה, ובעל הגוף האתלטי, ישב במקומו, ופניו לא הסגירו את סערת רוחו ברגעים אלה. הוא סמך על מפקדי הטייסות ועל המובילים כי ירעו לבצע את משימתם כהלכה. אלה היו האנשים אשר הבדילו בין כישלון להצלחה - הניווט, השמירה על לוח הזמנים, הריוק בהטלת הפצצות ובפגיעה במטוסים ביעפי הצליפה - כל אלה לא הדאיגו אותו. הוא סמך על הטייסים שלו. אך באותן דקות הוא הרהר גם בסיכון המחושב שלקח. כמעט כל מערך מטוסי הקרב של חיל־האויר היה ברג- עים אלה באויר, מוטל למטרה אחת: השמדת חיל־האויר המצרי. פרק יב׳ עשרה שדות ועוד אחד בעור מפקה חיל־האויר ואנשי המטה שלו בבבור המבצעים עוקבים אחר האירועים, היתה האחריות המעשית מוטלת עתה על כתפיהם של מפקרי הבסיסים והמובילים. משמעת מבצעית נדרשה מכל אחר מהם ברגעים קריטיים אלה. מטייסי הפוגה מגיסטר הקטן וער לווטור הגדול - כולם נדרשו עתה לבצע את המוטל עליהם בדייקנות, בדממה מליאה ובנחישות. התכנון של פקודת ״מוקד״ היה לתקיפה, בו זמנית, של עשרה שרות תעופה במצרים. ארבעה מבין השדות היו בסיני: אל־עריש, ג׳בל ליבני, ביר גפגפה וביר תמרה. שלושה אחרים שכנו בקרבת התעלה: פאיד, כברית ואבו סואר. שניים אחרים היו בלב הרלתא של הנילוס: אינשאם וקהיר מערב ואחד במצרים עלית: בני סואף. אך לא רק אלה הותקפו במטס הראשון. שרה נוסף, קהיר בינלאומי, הותקף בגלל טעות בניווט של אחר המו- בילים, שנגרמה מחמת עננות מוגברת. פוגות קטנות ופזמזמות בבסיס חיל־האויר בחצרים, ערך מפקר טייסת הפוגות, רס״ן אריה בן־אור תדריך אחרון לכל הטייסים. היתה זו שעת בוקר מוקדמת. הטייסים ידעו כבר על המשימות שלהם. חלקם היו טייסים ותיקים שטסו עור במלח- מת העצמאות. אחרים היו בוגרי השלב המתקדם של בית הספר לטיסה שטרם קיבלו את הכנפיים שלהם. לטייסת זו נועדו שתי משימות באותו בוקר: טיסות הונאה וטיסות תקיפה במבואות רפיח. המבנה הראשון נוער להונאה וטס בשמי ישראל. שאר המבנים נועדו לצאת לפתחת רפיח. חשש כבד ניקר בלב רבים: האם יעמרו הפוגות הקלילות וארוכות־הכנף במטחי הירי של תותחי הנ״מ? אלה היו מפוזרים סביב מתחמי רפיח והג׳ירדי לשם נוערו מבני התקיפה לצאת. האם יוכלו להיחלץ מהתא, ללא מושב מפלט, אם ייפגע המטוס בגובה נמוך?. צפוף ברחבות החניה בחצור- סמב״דים ואורגנים ממתינים לתום להמראה, בעת מירז׳ מיירט נוחת כרעם ביום בוזיר בשעה יצאו ארבעה מטוסי פוגה מגיסטר חומיבדכחולים והמריאו בצווחה צורמנית לאויר. היה זה המבנה הראשון שיצא לפעילות במלחמת ששת הימים. בתוך המטוסים היו טייסים ותיקים וגם מספר פרחי טיס צעירים. משימתם היתה ׳׳הונאה״: הם נסקו לאזורי האימונים וטסו כבודדים. למעשה כל המרחב סביב באר שבע היה שלהם. הם הפעילו את מערכות הקשר וניהלו ביניהם שיחות כאילו היו מבנים של מטוסי קרב היוצאים לשיגרת אימונים רגילה. שמות המבנים שאתם השתעשעו עתה, ״מכנס" ו״אפודה", ״כותנה״ ו״גפרית", היו זהים לאלה של מבני המטוסים שעמדו לצאת בעוד כמחצית השעה לתקיפת השדות במצרים. הם ניהלו את השיחות במרווחי זמן המתאימים לפעי- לות של מטוסים מבצעים. ההתארגנות על המסלול, ההמראה, התכנסות המבנים יציאה למטווח, תקיפה ויציאה. חלק ניהל "קרבות אויר" לוהטים, שלא יצאו לפועל אלא בדמיונם הפרוע של המאזינים אותה עת לתשרו־ רות הרדיו. תשושים לאחר ניהול"מלחמת סרק" ולוהטים משמש המדבר הקופחת גם בשעות אלה, הנחיתו הטייסים את ארבעת מטוסי ההפוגה שלהם בשעה לסככות המצלות. היה זה כעשרים דקות לפני שעת השי. שתי דקות לאחר הזמ״מ של המבנים הראשונים, בשעה טר לאויר. אם מישהו עוד האזין לתשדורות של המטו- סים בשעה זאת, הרי וראי הסיט את תשומת ליבו ממב־ נים אחרים, מוחשיים הרבה יותר, שהיו באותה שניה ממש מעל שדות התעופה המצריים, ויצאו מההפצצה הראשונה של המסלולים. ארבעת המטוסים המשיכו ב״משחק ההונאה״ שלהם עד השעה הזאת כבר לא היה צורך בתרגילים מסוג זה. ״המשחק האמיתי״ הלך והתפתח מעל שרות התעופה המצריים בקצב ובעוצמה משלו. הקפיץ משתחרר בשעה צה״ל ואת חיל־האויר, והתפרקו בבת אחת בפינלה המבצעי לקראת המשימה החשובה מכולן: חיסול חיל־ האויר המצרי. בארבעה בסיסים של חיל־האויר הישראלי נעו עתה כדוחות רפאים שורקניות עשרות מטוסים חמושים לעבר המסלולים. הכל היה מתוזמן היטב, נשלט בידיים אמונות של אנשי הבקרה והשליטה, ונעשה בדממת אלחוט מוחלטת. ההמראות מן הבסיס ברמת דוד בעמק יזרעאל, מלוד ותל־נוף במרכז הארץ ומחצור דרומית לו, נעשו ברעם חרישי. היו אלה התכנית המבצעית המפורטת קבעה את הרקה בה יופעל המנוע, היציאה מן הדת״ק, והפניה לעבר מסלולי ההמראה. אנשי הבקרה במגדלי הפיקוח וחדרי המפי״כ)מרכזי פיקוד כנפיים( בכל בסיס היו מוכנים כאשר התכניות והזמנים פרושות לפניהם. הכל נעשה ללא אומר. התיאום בין המבנים היה הכרחי כדי לא לסתום פוגה מגיסטר - אחד מהמטוסים שיצאו במבנים הראשונים לתקיפת מערכי רפיח ים התיכון ע״א/שא5."3 :!איד \ :ברית קהיר בינל״א ערב הסעודית לוקסור. כרעם ביום בוזיר את רחבות החניה, ולא להתעכב זמן רב מן המותר על המסלולים. ללא דיבורים וללא קבלת אישור מהמגרל יצאו המטו- סים מהדת״קים או מהסככות בהם חנו. פתקים קטנים היו בירי הטייסים ועליהם רשומה שעת הנעת המנוע, היציאה, ההמראה. כל מבנה יצא ברגע הנקוב לו, פנה אל רחבות החנייה, שם סימן לו טכנאי בפנס אלריס אם הוא רשאי לעלות למסלול. כל טייס זיהה את חבריו למבנה על פי מספר הזנב שלהם. את האישור להמראה הוא קיבל בעזרת רקטה ירוקה ממגרלהפי־ קוח. אף מילה לא נשמעה בקשר. ההוראה היתה: פתיחת מכשירי הקשר רק עשר רקות לפני הזמ״מ. בחלק מהמטוסים היו המכשירים כבויים לגמרי. במטוסים אחרים שטייסיהם הקפירו פחות, הוסטו מתגי המכשי־ רים לתדרי סרק, למקרה שמישהו ישכח וילחץ לשי- דור. לא נשמע אף ״קליק״ של הפעלה. בשעה בחצור. היו אלה מטוסי אורגן של טייסת הוביל סרן רן אלון ויערם בסיס האויר מליז, או ביר גפגפה בסיני. יהיו אלה הראשונים מבין תקיפה שהמריאו בתוך אחר כך המריא מתל־נוף המבנה של סרן אביהו בו־נון מטייסת לה. בתל נוף לא היה הלחץ ניכר במיוחד ה״אורחים״ שהגיעו מהצפון. באותה שעה ממש המריא מרמת דור מבנה ראשון של טייסת סואר. בראש מבנה המירז׳ים טס רס״ן עמיחי שמואלי)שרמי(, מפקר הטייסת. לא חלפה אלא רקה נוספת וב־ 07:16 הרפז דירבן את המטוסים האיטיים יחסית כדי לעמור בלוח הזמנים המדויק שנוער להם. אחריהם זינק מחצור רס״ן עמוס לפירות, מפקד טייסת הקצב היה מואץ, מדויק ומתוכנן בכל דקה. בתוך רעש מנועי המירז׳ים והמיסטרים מתל־נוף, נשמעו לפתע נהמותיהם של מנועי שלושה ווטורים גרולים, שעלו על המסלול, המריאו ויצאו בגובה נמוך לעבר סיני, בדרכם לבני סואף. משה)סימי( סער, הטייס הותיק והמנוסה הוביל את השלישיה לעבר אחת המטרות הרחו- קות ביותר של המבצע. הוא גם יגיע לשם אחרי כולם. גיורא גורן במטוס הרביעי שניצב על הקרקע, הביט בשלושת חבריו בעיניים כלות - תקלה בחופה מנעה ממנו להמריא. סמב״דים ראשונים של טייסת מחצור מערבה בשעה הראשונה והאחרונה שלו במלחמה. בשעה לולים שלו, חמקו שני מטוסי ווטור מאחר הרת״קים השמורים ביותר של רמת דוד, ויצאו בינות לשאר המטו־ סים לעבר המסלולים. שני המטוסים הגדולים והמוזרים קרטעו לעבר המסלול ברמת דוד, ובחריקת גלגלים עלו והתישרו עליו • — -ש — /j 2.8 whs ן למנוסים Old* 1 i | i j הערות להסעה נדמיזז *לחוס ^•,JjJ - OAWJ) WJaJ פתקית המשימה של שלמה ניר- כל טייס קיבל דפית ועליה נתוני התנועה לקראת המראה209 לקראת המראה. מטוסים אלה לא היו חמושים - לא פצצות היו בגהונם ולא מקלעים בצידי הגוף. ״כלי הנשק״ היחיה שלהם היה אלקטרוני - שתי מערכות ״יבלת״ אשר נועדו לשבש מערסות קורנות היו תלויות מתחת לסנפי סל אחר מהמטוסים. טייסי ה״שו־שו״ כפי שכונו בטייסת, רחפו את המצערות והמטוסים הכב- דים התגלגלו על המסלול ולאחר רגעים אחדים ניתקו ממנו ונעלמו דרומה. יחד איתם יצאו שני מטוסי מירז׳ שנועדו לחפות עליהם. בשעה המיסטרים מרמת דור דרומה, לעבר ביר תמרה. רקה אחר כך נשמעה בתל נוף צווחה אדירה של מנועי ארבעה מירז׳ים. משהו קרה שם למבנה הראשון של טייסת לאויר בהמראת יירוט חפוזה. היה זה רן פקר, מפקר הטייסת, שאחר להמריא בחמש רקות תמימות ״בגלל פתקה מטומטמת״. עתה ובמשך סל הטיסה לאינשאס הוא ניהל ״מרדף אחר הזמ״מ״, כשהוא חולף ומתמרן האורגנים של בין מטוסים אחרים מעל הים התיכון והרלתא. אחריו עלו בחופזה שאר חבריו למבנה סשהם מנסים להשיג אותו בדרכו למטרה. כך זה נמשך שעה ארוכה. רקה אחר רקה עלה מבנה אחר מבנה למסלולים ברמת רוה או בתל־נוף, בחצור או בלוד, הפעיל את מנועיו במירב הדחף, ונסק מערבה, או דרומה לעבר מטרתו. הכל נוהל בתזמון מהויק, כמו משחק בכורי עכביש של זמנים, נתיבים מרחקים ומהירויות. בתוך שעה קלה היו כבר עשרות מבנים אחרים של מטוסי אורגן, מיסטר, סמב״ד ווטור ומירז׳, עושים את דרכם בגובה פני הים לעבר מטרותיהם: שדות התעופה המצרים בסיני, התע- לה, הדלתא בקרבת קהיר ואף לשרה אחר רחוק יותר במדבר המצרי. כולם סיוונו את פעימות מנועיהם לשעה הקריטית. הזמ״מ)זמן מעל המטרה( למבנים הפותחים את המבצע היה ברגעים אלה - אתה לעצמן־ ההוראות לטייסים היו ברורות: בשום מקרה אין לחסום מסלול. בשום מקרה אין להוציא הגה בקשר. מטוס שאינו יסול להמריא יש לסלק מיד מן הרחבות. מטוס בו מתגלה תקלה או תקר בגלגל בזמן ריצת ההמראה, יש להוריד אל מעבר לשוליים, ישר לתעלות שבצירי המסלול, גם במחיר התרסקות וראית. ״אין לחסום את המסלול בשום מקרה!״ חזרו ושיננו לכל טייס. ״בשום מקרה!!״. אם מתגלת תקלה או אש בזמן הנסיקה, יש כרעם ביום בוזיר לנטוש מיד בגובה נמוך. אין לעלות מעל גובה רגל - זה היה מעט אכזרי: הגובה המיזערי לנטישה ברוב המטוסים היה רגל - אחרת המצנח לא היה מצליח להיפתח. צמר- מורת אחזה בגווםשל חלק מהטייסים- אבל הפעם זו מלחמה. לא עולים מעל 300 ״אלה היו הוראות היסטרי ות״ הגיב אחר הטייסים. ״וזיתה לנו תחושה שלא היה איכפת להם שנמות במקרה של תקלה״ אמר טייס אחר. בין הטייסים נעשתה התקשורת בשפת הסימ- נים. בוהן מעלה, בוהן מטה, אצבעות נעות במעגלים, סימני ידיים. מבנה אחר מבנה, בסדר מופתי, מרהים. מטוסים נראו מפוזרים בכל מקום, ממתינים לרגע בו יקבלו אישור לעלות על המסלול ולצאת לדרך. גם כאן, ברחבות החניה, התנהלה התקשורת בשפה של איל- מים - אנשי מבצעים של הטייסות, עמדו בין המטו- סים, לוחות שחורים וגי- דים בידיהם, ורשמו על הלוח כל הוראה או עדכון. לוח הזמנים להמראות בכל בסיס היה מכוון לדקות. מטוס שלא הגיע בזמן לנקו- דת ההמראה היה עלול למצוא עצמו רמוס על ידי מטוסי המבנה הבא. מבנה שלא המריא בזמן היה חייב לערוך ״המראת יירוט״ חפוזה כדי להשיג את לוח הזמנים שנקבע לו. אך לא רבים עשו זאת. במשך שעה ארוכה המריאו המבנים בזה אחר זה. כל מטוסי הקרב של חיל־האויר הישראלי היו עתה בדרכם למלחמה. עשרות מטוסים מכל הסוגים, כסופים ומוסווים, חד־ או דו־מנועיים יצאו, הסיעו, הפעילו את מנו־ עיהם ברעש מצמית, ויצאו לאי שם, למטרה שנקבעה להם. איש מאלה אשר צפו בארמדה הענקית הזו שחלפה בגובה נמוך, לא חקלאים בשדותיהם, ולא נהגים בכבישים על פניהם חלפו המטוסים בגובה הגגות, לא יכול היה לרעת כי הוא צופה באחד הרגעים הקריטיים של המלחמה. טימליים כין מערכות חמכ״ם211 יוצאים למשימה - ברגעים אלה קובעת המקצועיות והנחישות לבצע את המשימה בשעה בה יצאו המטוסים לאו־יר, איש לא היה יכול למעשה לעצור את המבצע. לא מפקד חיל־האויר, לא הרמטכ״ל ולא ראש הממשלה. כל המטוסים יצאו לדרך כאשר מערכות הקשר שלהם כבויות. הם היו מנותקים עתה ממפקדיהם, מבסיסים, מהעולם. נקודות עלומות בלב ים מטוסי חיל־האויר עשו את דרכם ליעדם בשלושה נתיבים עיקריים: נתיב ישיר מן הנגב לשדות התעופה בסיני. נתיב נוסף יצא אל נקודה בים התיכון, ומשם התפצל: חלק ירד דרומה לעבר השדות בקרבת התעלה, והשני יצא אל השדות הפרושים בדלתא או בקרבתה. נתיבים אלה נקבעו לאחר סקירה מודיעינית מקיפה של אונות המכ״ם המצרי אשר בלשו בשמי סיני ולחופי מצרים, ומציאת נתיבי טיסה בעדן. אולם היו גם נתי- בים אחרים אשר בחירתם התחייבה מהצפיפות בנתיבים העיקריים. המכה שתוכננה על שדות התעופה המצריים, היתה אמורה להיות מהירה, מפתיעה, מרוכזת. המטרות העיק- ריות היו עתה המפציצים הגדולים ומטוסי הקרב המהירים. מפציצי הטופולב טו־ בבסיסי האויר של קהיר מערב ובני סואף. מטוסי המיג שכנו באינשאס, בקהיר מערב, אבו סואר ושדות אחרים. מטרות חשובות, קריטיות להצלחת המבצע כולו. לעבר מטוסים אלה טסו עתה במהירות מטוסי המירז׳ והווטור. אלה יתמודדו עם המטוסים המהירים ויפגעו בהם בנחישות ובהתמדה - על הקרקע או באויר. רק אחר כך יגיע זמנם של האיליושינים הדו־מנועיים, מטוסי הסוחוי הכל תלוי בעשרה מובילים מבצע התקיפה הגדול היה תלוי ברגעים אלה בעשרה מובילי הגיחות הראשונים - מפקדי הטייסות, הסמ״טים והמובילים הבכירים אשר אספו אליהם את מטוסי המבנה שלהם, תוך כדי נסיקת רדיפה, והובילו אותם את המטרות. הם הכינו את תכניות הניווט, למדו את הנתיב והמטרות - ועמדו עתה לטוס לקראתן כרעם ביום בוזיר כאשר ברשותם רק שעון עצר ומצפן: הכל נעשה על פי כיוון וזמן למטרה, וטיסה במהירות ידועה. איש לא היה יכול לתקן להם, איש מאנשי המבנה האחרים לא היה אמור לפצות פה במקרה של טעות בניו- וט של המוביל. הם אימצו את עיניהם כדי לאתר פרטי נוף ולהשוות אותם למפות ולתצלומי האויר שבידי- הם. חלקם הוביל את המבנים בגובה נמוך על פני המדבר, ללא תוואי שטח ברורים, כאשר כל הריונות הומות מיסטר מטייסת וכל הגיאיות הם העתק אחר של השני. זמן וכיוון ותפילה בלב. מובילים אחרים יצאו לעבר הים. הם היו אמורים לטוס כ־ שהיתה מצויירת רק על המפות - על פני המים הם לא ראו דבר. היא היתה מצויה אי שם צפונית לימת בארה־ וויל. משם הם אמורים ״לצאת כיוון״ למטרה - מבנה מבנה לעבר היעד שלו. קבוצה אחרת היתה אמורה להתרחק ער פאתי הדלתא ומשם לעשות את דרכה על פני החורשות, תעלות המים והכפרים המצריים, אשר כולם היו רומים זה לזה, כולם היו שטופים בארי הבוקר של הנילוס. כאן החלו הקשיים. המבנים יצאו כאשר מאחוריהם הבטחה כי מזג האויר יהיה נאה. השמיים שהקבילו את פניהם היו מסוסים בעננות של בוקר. הבל סיסה את מרחבי סיני והפך כל דמות למראות רפאים רוטטים. מעל הדלתא נראו לפתע כל הכבישים רומים, כל הכפרים תאומים, וכל החורשות כאילו הועתקו זו מזו. האר של הנילוס שהפך לעננות נמוכה הקשה על הכל. עומס האחריות הכביר מאה על המובילים לשרות הרחו- קים. התחושה כי אין מי שיכוון אותם ברגע זה, אם טעו, היתה כברה מנשוא. כל אחד מהמובילים חש כי בו תלויה עתה הצלחת המבצע. היתה חשיבות רבה להגעה בזמן ולתקיפה אחת, מכאיבה ופתאומית, על כל השדות המצריים. אם היתה מצטברת טעות היו מטוסי הקרב המצריים, שעמרו בכוננות הזנקה מיידית בשרות התעופה של סיני והתעלה, עלולים להמריא לאויר ולשבש את כל התכנון. חלק אכן עשו זאת וזינקו ליירוט מטוסים ישראליים. אחרים עלו לאויר ונעלמו אי שם בשמיים. התעלות תמות וגם הדיונות אלה אשר יצאו לעבר השרות בסיני נאבקו בתמרות האבק ובנוף השטוח, חסר המאפיינים והרמות. הצהוב213 סינוור את עיניהם והריונות לא יכלו לרמוז על הכיוון. האחרים שיצאו לעבר הדלתא, נאבקו במראה החד גוני של הים שאת גליו יכלו לראות מגובה של מטרים ספורים ואת ריחו הצורב נשמו בתאי הטייס שלהם. הסכנה לפגוע במים היתה גרולה. הטייסים מעולם לא התאמנו בטיסה מסוג זה ובגובה הזה. הם ירדו ל־ ווטור ברמת דוד- המטוסים אווכי־הטווח יצאו לתקיפת מטרות דחוקות בעומק מצרים יותר. חלק מהמטוסים משכו אחריהם שובל של אדי מים. וכאשר חצו את החוף היה נרמה להם כי הדלתא הפכה לדמות ראי של עצמה. הכל היה רומה וחסר ייחור. הכפרים שבלטו על המפות היו לפתע לדמויות מחו- קות, שטוחות, רו־מימדיות. צריחי המסגרים הזדקרו מול העיניים, חורשות ושרות, תעלות וחוטי חשמל שסיכנו אותם למכביר. כולם נראו דומים, כולם היו זהים. הם חיפשו את זיקזיק ואת סלחייה. היה קשה למקם מגובה של הצליחו לתקן ולהגיע לנקודת היציאה לתקיפה. הכל היה חייב להיעשות בדממת אלחוט מוחלטת - לא היה את מי לשאול, לא היה עם מי לדבר, אי אפשר היה להתיעץ עם מספר שלוש, עם מנהל הלחימה בטייסת וגם הבקרה לא היה מועילה ברגעים אלה. היא היתה דוממת. הכל היה חייב להיעשות בהפתעה גמורה. כל המבצע הגדול היה תלוי עתה בעשרה מובילים, כולם סרנים ורבי־סרנים. הם שיקבעו ברקות הבאות את תוצאות הפתיחה של המלחמה. ההוראה היתה: ״אין לעלות מעל פרטי הנוף מגובה נמוך שונים, מקשים על הזיהוי הודאי: ״שלושים רגל, זה הרי עשירית מ־1 קהיר מערב 300 יכולנו לזהות שום דבר. זה כמו לנסוע בשרון באוטובוס, בין הפרדסים. אתה רואה עצים בצד שמאל, עצים בצד ימין, ברושים מעליך וזהו. מקסימום אתה מזהה איזה יישוב. היה ממש קשה לזהות איפה אנחנו נמצאים. זה חידד לי עוד יותר את הצורך בניווט מדויק. כי אחרת אני לא אגיע טוב למטרה. הייתי מאד מתוח בקטע מבנה המירז׳ים אותו הטיס מפקד טייסת2 הזה״ כרעם ביום בוזיר לה, תעה בין כפרי התעלה בשל העננות הנמוכה ורק ברגע האחרון הצליח המוביל לזהות את המטרה. לחוץ מכולם היה רס״ן רן פקר, מפקד טייסת את הפיגור של חמש דקות שנגרם לו בהמראה. "כל כבודה של הטייסת, של חיל־האויר ושלי כמפקד, היו נתונים כאן על כפות המאזניים״ הוא יאמר לאחר המלחמה. במשך כל הזמן הטיסה בהן דרכים לכפר על טעו- תו. הוא דחף מצערת, חלף במהירות על פני מבנים, עקף אחרים מלמטה, ועתה, כשהוא מתנשף ומתנשם, היה צריך להגיע בריוק בזמ״מ ולהטיל את הפצצות שלו על בסיס האויר הגדול אינשאס. זה היה המפתח לרל־ תא. שם עמדו עשרות מטוסי מיג באותה עת התנהלו שבעה מבנים נוספים בגובה הקרקע. רן אלון יצא עם אורגנים מחצור בגובה נמוך, לתקוף מירז׳ ברמת דת - כל מטוס קיבל טיפול מסור של צוותי הקרקע שתכינו אותו ליציאה לגיחה עם נחיתתו את ביר גפגפה. זו היתה אחת הגיחות המקוללות של המטם הראשון. רמי הרפז הוביל רביעיית אורגנים אחרת כאשר תחושה פאטלית מלווה אותו כל הריו: גם בחישוב המקורי היתה לו בעיה חמורה של דלק. "לכל היותר ננחת אונס בחצרים או בסיני" הוא הרגיע את עצמו. סרן אלכס ערמון מטייסת הסמב״דים בחצור, טס בראש מבנה סמב״דים לכברית מעבר לתעלה, כאשר יאק נבו נושף בעורפו. מגיחה זו לא יחזור. גם לא עמירם מנור מספר שלוש. באותו כיוון חמק עתה גם אביהו בן־נון, סמ״ט א׳ של טייסת המיסטרים בתל־נוף. אביהו היה מודאג: מספר שלוש שלו נעלם מהמבנה כאשר טסו מעל הים. הוא ניסה להרחיק את המחשבות על גורלו של מספר שלוש, ולהתרכז בניווט. המטרה שלו: פאיד מעבר לאגם המר הגדול. את ג׳בל ליבני כיבדו בביקור קצר שני מירז׳ים, לאחר שאיבדו מעל הים את מטוסי הווטור אותם היו אמורים ללוות. את הנתיב האחרון והמורכב ביותר של עשרות המבנים הראשונים, עשו שלושה מטוסי ווטור, אותם הוביל סימי סער מתל־נוף, כדי לתקוף את בסיס האויר בגי סואף, אי שם הרחק במצרים עילית. המטרות של כל המבנים היו מבוססות על המידע המודיעיני האחרון והמעודכן שנצבר ערב לפני כן אצל ״מר מודיעין״ - סא״ל ישעיה ברקת ואנשיו. השאלה הגדולה היתה האם הכל יעמוד במבחן - האם המטוסים המצריים יהיו בבסיסים אליהם כיוונו עתה מטוסי חיל־האויר הישראלי?.215 מטוסי חיל־האויר המצרי היו ערוכים בבוקר ה־ פת מטרות צבאיות בישראל, ולניתוק העיר אילת וסביבתה מן הנגב. גפים של מטוסים מסוגים שונים, יהר עם מטוסי תובלה ומסוקים נושאי גייסות נשלחו לארבעת הבסיסים בסיני. מטוסים אחרים הועמדו בכוננות מעבר לתעלה סדי לסייע בפטרול או תקיפה ארוכת טווח. היתה בעיה לגלות במהדק את מצבת המטוסים בבל שרה: המצרים נהגו לערוך ״סבב של מטוסים״ בין הבסי־ סים כדי להפריע למודיעין הישראלי לאתר אותם במהויק. ואכן, ערב המלחמה ממש, הוציא המודיעין דו״ח אחרון על מצבת המטוסים הצפויה לבוקר ה־ קומות אליהם כיוונו את המטוסים שלהם בבוקר היום הגורלי הזה. היו גם תקלות בהמראה- מבער שלא תפס, מיכל שלא העביר הלק, נזילות או בעיה טכנית אחרת שמנעה מטייסים לצאת למשימה. בדממה מופתית הטייסים"חזרו הביתה״ כועסים על ההחמצה הגרולה. מתוך המטוסים שהיו בשרים ערב המבצע, רק עתה, בשעות הבוקר של ה־ מיה, נוגעים כמעט בגלים או מעוררים את אבק הדיונות של בסיני, נסתרים מקרני המכ״ם הבולשות. כמו רכבת שרהרה במהירות גבוהה איש לא היה יכול עכשיו לעצור אותם. המהלומה היתה בלתי נמנעת. קרניים עלומות בשמי מצרים בשעת בוקר מוקדמת יצאו שני מטוסים מוזרים למראה ונסקו ממסלולי רמת דור דרומה לעבר מצרים. במטוס הווטור מספר חוריו הנווט סא״ל מנחם עיני. במטוס השני, מספר )צ׳אטו( צירון, אשר שימש בטיסה זו כמפעיל המערכות. שני המטוסים יצאו דרומה בגובה נמוך ולאחר שהגיעו לאיזור הפעולה שלהם נסקו לגובה רב. הם יצאו למשימה עלומה וממושכת אשר נוערה לשבש את מערכות המכ״ם ולפתוח ״נתיבי חרירה״ בתוך מעטפת הסיסוי של טילי הקרקע־אויר שהגנו על צפון מצרים. דרכם אמורים לחדור מטוסי התקיפה ללוע הארי בלי שיתגלו לפני כן. יחר איתם יצאו שני מטוסי מירז׳, ובהם עזרא דותן)בבן( וסרן נפתלי פורת. סא״ל ארם צבעוני היה מותיקי חיל־האויר - את גיחותיו הראשונות עשה כמטילן במלחמת השחרור מעל עזה ורפיח. לאחר מכן השלים קורס טיס מספר הסילון, המטאור. במלחמת קרש החליף את מפקר טייסת ההרבררים אשר נהרג במלחמה. הוא היה מפקר טייסת "העטלף" עת הפעילה מטוסי ווטור, ולאחר מכן הוצב במטה חיל־האויר כראש ענף באמל״ח)אמצעי לחימה( ותכנון. ״כשהתחילה המתיחות״ נזכר אדם, שמתי מיד פעמי לטייסת. שם הייתי מפקד הטייסת אייש את אדם במשימת"יבלת״ והוא לא אהב את הענין.3 בכוננות ומשם ניהלתי את הענף״ אלה היו טיסות משעממות, מתישות - "גיהוץ" חר־גוני בנתיב ישר ובגובה רב. ״לא רציתי להמשיך בזה״ הוא נזכר, "מההתחלה לא כל כך שמחתי להפעיל את המטוס הזה, אבל לוי צור אמר לי לצאת לטיסות אלה בגלל נסיוני על המטוס המיוחר הזה". עימו במטוס היה סרן מנחם עיני, נווט ותיק ומנוסה בטייסת הווטורים רביעית בפקולטה לאירונאוטיקה בטכניון עת פרצה המלחמה. מנחם, שהיה לימים מנווטי הפנטום הראשו- נים, מתאר את הפעלת מערכת היבלת כ״פשוטה להפליא. איש לא יהע מה בדיוק היא עושה. זה היה דבר מאד פרימיטיבי. לא ירעת כלום ולא היתה שום אינריקציה למה שקורה. היא עברה לבד. יכולתי ללכת 4 לישון והיא המשיכה לעבוד. מערכת מאה פשוטה״ במטוס השני ישבו, כאמור, אורי מרגלית ויואש צ׳אטו צידון. סרן אורי מרגלית בן מרחביה בעמק יזרעאל, היה טייס מילואים בטייסת. אורי, ממוצע הקומה ומקורזל השיער, היה חובב טיסה מנוער והשלים את הסולו הראשון במסגרת גדנ״ע אויר לאחר שמונה שעות בפייפר קב. את קורס הטיס סיים בסוף שנת כרעם ביום בוזיר מספר תקופות באורגן ובמיסטר הגיע לטייסת ברמת דוד. הוא היה מותיקי מערך הווטור, מטוס אותו אהב והרבה להטיס: ״הייתי שלוש תקופות ב־ טור הכרתי מצוין. אהבתי מאד את האוירון הזה - היתה לו עוצמה של מטוס דו־מנועי ומהירות של מטוס תקיפה״. על הצבתו כטייס במשימת צ,אטו- מוותיקי מערך הווטור יצא לגיחת הל״א בבוקר המלחמה הל״א ידע רק בבוקר, וקיבל את העובדה כמובנת מאליה. ״לא, זה לא עורר בי כעס. הייתי איש מילואים לעומת האת- רים שעשו טיסות אימון יותר תכופות. היה לי בהחלט רצון להיות בגל התוקף הראשון אבל פיקוד הטייסת החליט וזו היתה הפריבילגיה שלו לאייש את המב- נים לפי מיטב השיפוט שלהם. כאן לא 5 משחק - זו מלחמה סא״ל יואש צידון צ׳אטו השתחרר בשנת 1966 עסקית בחו״ל. האיש אשר כונה ״איש הקוסינוסים״ של חיל־האויר, הקים את טייסת מטוסי מטאור מכן עמד מאחורי הניסוי המבצעי והקלי- טה של מטוסי הווטור לסוגיהם בחיל האו־ יר. יואש התמחה במיוחד בדגמי המחשבה שלו, וברעיונותיו המיוחדים אשר גרמו לא אחת למחלוקות מקצועיות בין ״איש האלקטרוניקה״ לבין מפקדי בכירים בחיל־האויר. כאשר החלה המתיחות באיזור ערב המלחמה, היה יואש בין מאות אנשי צוותי האויר והקצינים אשר עשו כל מאמץ כרי להגיע לארץ. צ׳אטו אשר השתחרר זה מכבר משרות בחיל־האויר וניהל מפעל תעשייתי לא טס מזה תקופה ארוכה על המטוס. לפי הוראה של מפקד הטייסת הוא עלה לטוס כמפעיל מערכת ה״יבלת״ במושב האחורי. השניים הסכימו כי צ׳אטו יחזור לטיסות מבצעיות בשיטת ״אימון תוך כרי ביצוע״. יחד עם שני הווטורים המריאו לאויר גם שני מטוסי מירז׳ ובהם רס״ן עזרא דותן)בבן( וסרן נפתלי פורת מטייסת נע כי שניים יספיקו. ביקשנו ממנו לוותר כליל על המירז׳ים - לאלה ודאי יהיה משימות חשובות יותר לעשות. סומך בכל זאת הורה על הוצאת שני מטוסים לליווי הווטורים. המראנו שני ווטורים, ושני מירז׳ים אונות באפילה - סגן אורי מרגלית יצא במטוס הל״א ל״סימוי מכ״ם״ מול פורט סעיד217 מאים״. כאשר יצאו שני המטוסים לדרכם, כבר עמרו מטוסי התקיפה האחרים ברחבות החניה, והמתינו למוער ההמראה שלהם. ״טסנו מאה נמוך מעל הים״ נזכר אדם, "לקראת שעת הש׳ כבר היינו מול פורט מעיד, ואז, לפי הזמן, התרוממנו לגובה שנקבע, ושם נשארנו״. בהגיעם לאיזור הפעילות שנוער להם, נסקו לפתע מטוסי הווטור לגובה רב ו״נעלמו״ מעיני טייסי המיתי. שני הווטורים יצאו לנתיבי הפעילות שיוערו להם בגובה רב, ושם פעלו משך כשעתיים. ״את המירז׳ים לא ראיתי כלל״ אומר אורי מרגלית. ״ידענו שהם אמורים להשגיח עלינו, אך במהלך הטיסה לא היה לי קשר עין איתם״. המטוס הראשון ובו ארם צבעוני, יצא לעבר קו החוף של סיני. מטרתו היתה מערכות המכ״ם אשר הופעלו בחוף סיני ומול פורט סעיר במבוא הצפוני של התע- לה. הווטור עשה את נתיבי הלוחמה האל- קטרונית שלו הלוך ושוב בגובה רב. ״טסנו מעל הים - בקו אלכסוני מול בארדוויל בכיוון דרום מערב. לא התקרב- נו לפורט סעיד. היינו מעל הים כל הזמן״ אומר מנחם עיני. פולסים מוזרים יצאו משני קצות המיכלים שנשאו וסימאו את מערכות המכ״ם של מערך ההגנה המצרי ושל מערכות טילי הקרקע־אויר שלו. נרמה כי איש לא היה מודע לפעילות המטוסים המוזרים. ״המצרים לא שיגרו עלינו טילים ולא ניסו ליירט אותנו. אנחנו כנראה לא הטרדנו אף אחד. לא ירענו את התוצאות ואני לא יודע ער היום מה היו התוצאות״ אומר עיני. ״אחרי הזמ״מ התחלנו לשמוע את הריווחים ברריו. היתה תחושה של משהו מוחץ שקורה כאן״. ממשיך אדם: ״עשיתי פטרול בנתיב שנקבע עור שעה ארוכה, עד שכל מטוסי הגל הראשון נחתו וחזרתי לרמת דוד". צבעוני ועיני סיימו את משימתם לאחר גם הוא לעבר החוף הצפוני של הדלתא. "אנחנו היינו ׳משאבת הטילים׳״ אומר אורי מרגלית. "טסנו מעל הים, משכנו בריוק לפי הזמן כרי שכאשר יגיע הגל התוקף נהיה ערוכים ומוכנים במקום״. הווטור של מרגלית וצ׳אטו חג בנתיב שסומן לו ללא אירו- עים מיוחדים. ״באחת הפניות אמר לנו הבקר: ישים לב לא להתקרב מדי לחוף׳״ נזכר אורי. ״היו לנו שולי ביטחון וככל הנראה נסחפנו מעט לכיוון פורט סעיר. הם עקבו אחרינו והבקרה לא רצתה שנתקרב לטווח הטילים. עשינו אליפסה מול החוף, מזג האויר היה טוב ואיש לא ניסה ליירט אותנו. היינו באויר זמן ממו- שך, תמכנו ביותר מאשר היעף של המבנים הראשונים. זו היתה גיחה ארוכה בהחלט״. נקל לשער את ההפתעה בה קיבלו מפעילי המכ״ם את ההדים המשונים שהצטיירו על צלחות המכ״ם בתח- נות הבקרה בהן ישבו. הקרניים הבולשות של מערכות המכ״ם הרוסיות שהיו מוצבות בביר עאבר וצפונית ווטור לחסימת מערכות המכ״ם. כרעם ביום בוזיר הווטורים נסקו ונעלמו - עזרא דותן)בבן( עם אנשי המודיעין של הטייסת בתקופת המלחמה לפורט סעיר ומעבר להן, קיבלו לפתע הד מוזר, חזק ומשונה. הבקרים אשר ישבו מול צלחות המכ׳׳ם שלהם ראו ״רעש אלקטרוני" לא ברור. "תקלה״ הם ודאי סברו ושלחו טכנאים החוצה כדי לברוק את האנטנות הגרו־ לות אשר סבו על צירן. אך האנטנות היו תקינות. הם בחנו שוב את הציוד האלקטרוני - "סימוי אלקטרוני" היה נושא חדש באותה תקופה. בינתיים יכלו מטוסי התקיפה לחמוק מבעד למכ״ם. ווטור מספר "אני איש העמק. זה הרג אותי כאשר הגעתי לנחיתה וראיתי את הגליל - הכל בער. אלה היו הסורים שירו בתותחים על הגליל ואנו עדיין פעלנו במצרים" נזכר אורי, "ער שקיבלנו אישור לעבור ולפעול נגד סוריה". שני הווטורים המצוידים במיכלי הלוחמה האלקטרונית, יצאו במהלך המלחמה למשימות נוספות לשיבוש מערכות המכ״ם ופעלו מעל מצרים, ירדן וסוריה. לאן נעלמו הווטודימז סיפורם של שני מטוסי המירז׳ של טייסת פחות. את הזוג הוביל רס״ן חתן)בבן( ועמו סרן פורת. "יצאנו ללוות זוג ווטורים" תיאר בבן את הגיחה. ״תחילה נאמר שנלווה ווטור בודד ותכננו בהתאם. חמש דקות לפני ההליכה למטוסים, נאמר שהווטורים יהיו שניים, שכל אחד יטוס במקום אחר. מה עושים?. כבר לא היה זמן רב לתיאומים נוספים. יצאנו לדרך במהירות של 6 כל זאת על הגלים - לא נעים בכלל ארבעת המטוסים טסו נמוך מאד עד לנקודה בה נועדו לנסוק לגובה רב כדי להתחיל במשימתם העלומה. ברגע שהגיע זמן המשיכה פתחו הווטורים מנוע התפצלו כל אחד לנתיבו ונעלמו מן העין. הווטור היה מסוגל לנסוק במהירות לגובה רב. ״פורת ואני מחפשים אחר ׳הילדים האבודים׳ - אך לשווא" תיאר בבן, "מדווחים לבקר והוא אומר שהכל שפיר ושנפטרל בין הנתיבים של הווטורים״. מרכז השליטה החליט לשנות את משימת המטוסים ולהפנות את המירז׳ים למשימות יירוט והגנה על מטוסי התקיפה בשלב החזרה שלהם ממשימות התקיפה. לאחר219 תסור המטוס בו טסו ארם ועיני למשימה המיוחדת שלו היה ה״ברווזון המכוער״ של הטייסת - מטוס ווטור מספר צ׳אטו, כרי לשמש לניסוי מערסות שונות. מפקד בסים רמת דור, יחזקאל סומך לא רצה את המטוס - הוא לא יכול היה לשאת חימוש והיה נטול תותחים - כך שלא היה יכול להועיל לרעתו לטייסת כמטוס לחימה. התעקשותו של ארם צבעוני, כמפקד יחידת חאמל״ח הביאה להחזרתו לטייסת הווטורים. "התעקשתי שיעבירו אותו והוא יהיה מטוס מן המנין. הוצאתי הוראה וקצת הכרחתי אותו לקבל אותו״ נזכר אדם. "בשל כר הוא שימש כנושא מער- כות ה״יבלת". מטוס זה המשיך עור מספר שנים בשרות מבצעי ושימש גם לטיסות ניסוי של מערכות ל״א אחרות. הוא מוצב כיום בין מטוסי מוזיאון חיל־האויר בחצדים. ״יבלת״ מבצעית תחום הל״א)לוחמה אלקטרונית( היה מאז ומעולם מן התחומים הכמוסים והמסווגים ביותר בפעולות הלוחמה האוירית. עם כך נתונים על הפעלת מערכות לשיבוש מערכות מכ״ם וקורנים אחרים החלו להסתנן ממידע שפורסם על פעילות חיל האויר המלכותי הבריטי, הלופטוואפה הגרמני וחיל האויר של צבא ארה״ב במלחמת העולם השניה. פעילות זו הורחבה מאה בימי המלחמה בוייטנם על ירי חיל־האויר האמריקני והזרוע האוירית של הצי מול מערכות המכ״ם של צפון וייטנם. צה״ל וחיל־האויר ניזונו במשך שנים רבות מהאזנה לשידורי רדיו ותקשורת קוית של צבאות ערב, עם כך הפעילות התאפיינה בפעילות פאסיבית בלבד. בשנות השישים החלו נכנסות לשרות גם מערכות אקטיביות. המערסת המוט- סת הראשונה מסוג זה אשר הופעלה על ירי חיל־האויר הישראלי, סונתה ״גביע״ והותקנה על מטוסי תובלה מסוג סטרטוקרויזר, לשם שיבוש מער- כות מכ״ם של מדינות ערב. בשל האסז־ בה מיכולתה הטכנית, נרכשה בארה״ב מערכת אחרת, אשר כונתה ״מסנן״, אולם גם היא לא האריכה ימים ובשל מספר התקלות הרב, לא נכנסה לשרות מבצעי. בשנת חברת משקלה הרב היא נישאה רק על ירי מטוסי הווטור של טייסת דיה, אשר שידרו לפנים ולאחור, אפשרו פעולה נגד מכ״ם טילי בקרת תותחי נ״מ. בתקופת מלחמת ההתשה ניסה חיל־האויר בסיוע של רפא״ל לשפר את ביצועי המער- כת והתאים את תחומי השיבוש לאלה של טילי לבר מהיותה בעלת טכנולוגיית שפופרות מיושנת, היתה בזבוז האנרגיה העצום בשידור על פני פס תדרים רחב. במערכת זו לא היה די כרי לענות על בעיות מלחמת ההתשה, וטייסי חיל־האויר נאלצו להתמורר מול הטילים על ירי אימוץ עיניהם ויכולת הטיסה שלהם. למרות זאת היא המשיכה להיות בשרות מבצעי גם במלחמת יום סיפור עת נישאה על ירי מטוסי סקייהוק. במלחמת ששת הימים היו בשרות ארבע מערכות מסוג זה. מערכת יבלת שפותחה בצרפת הותאמה ללוחמה נגד מערכות שהופעלו על ידי פיקוד החמה חאוירית של מצרים כרעם ביום בוזיר שלוש דקות מפנה אותם הבקר ליירוט מטוסים חשודים. "כל הכוח קדימה והמלחמה מתחילה״ מספר בבן, ״יירוט בגובה נו: ׳חמישה מייל, שלושה מייל, ישר לפנים!׳. ״אני מתחיל לחשוש שהבקר החליף בין המטרה למיירט״ אומר בבן, ״כי עדיין לא רואים דבר הם חולפים את ה״מטרה״ ואז מודי-7 זלצי לא רואה בטווח הזה, משהו לא בסדר!״ אומר בבן לעצמו בביטחון עים להם שהמטרה בגובה שיכים בגובה. שוב הכוונה לכל רוחות השמיים והופ ״בוגי בשעה נים!״ שני המירז׳ים עוזבים את האורגנים התשושים שחזרו מתקיפה ומקבלים מהבקרה הוראה לצאת לצליפה באל סיר. שני המטוסים המהירים יצאו לעבר אל סיר )הוא ג׳בל ליבני( ותקפו אותו בתותחיהם. בשדה היו אך מספר מטוסי מיג הראשונים מעל ג׳בל ליבני, ולאור התוצאות, גם האחרונים שפעלו נגד שדה זה )ראה שם(. הגנה אוירית מעל האזורים הקריטיים טייסי התקיפה שיצאו לעבר מצרים לא היו לבדם אותה עת. מערכת שלמה שנבנתה משך שנים נכנסה עתה לפעולה ונתנה להם גיבוי מבצעי. למרות התכנון הקפדני שהתבסס על הפתעה וטיסה בגובה נמוך ברממת אלחוט, לא יכול היה חיל־האויר לסמוך רק על גורמים אלה. היה סיכון כי מטוסי קרב מצרים שיגלו את המטוסים, או מטוסי פטרול מזדמ- נים, ינסו ליירט את המטוסים הישראלים בדרכם למטרות או בחזרתם משם. בשל כך הוקצו מספר מבנים במטס הראשון לפטרול בגובה רב מעל הנקודות הקריטיות. שתי נקורות אלה, ״בועז״, ו׳׳תלם" שתיהן על מימי הים התיכון)ראה מפת הנתיבים( היו הנקודות אליהן התכנסו המטוסים הישראלים ומשם יצאו כיוון לעבר שדות התעופה המצריים. במהלך התכנון נקבע כי שני מבנים של מירז׳ים - האחד שיתקוף לראשונה את ביר תמרה בלב סיני והמב- נה שיתקוף את אבו סואר, יטילו את פצצותיהם, ובמקום להכנס ליעפי צליפה, יצאו לפטרל בשמי האיזור. שלא כמתוכנן הצטרפו למטוסים המיירטים גם צמר מטוסי המירז׳ של טייסת והופנו לפטרול בצפון סיני כמתואר למעלה. לבד משני מטוסי הווטור ללוחמה אלקטרונית, המריאו בשעות הבוקר לאויר גם מספר מטוסי דקוטה וסטר־ טוקרויזר של טייסת יצאו לעבר הגבול המזרחי, אחרים ירדו דרומה וטסו מעל הים ולאורך גבול ישראל מצרים. במטוסים ישבו מפעילי מערכות שעקבו בצמידות אחר השידורים של תחנות המכ״ם ומערכות התקשורת של צבאות ערב. בעייתית במיוחד היתה תחנת המכ׳׳ם היררנית החזקה בעג׳לון ובשל כך היא הפכה לאחת המטרות העיקרי- ות של מבצעי האזנה אלה. מערכות אלה פעלו גם לעבר ספינות הביון הרוסיות שעגנו או שייטו לחופי ישראל וסיני, כמו תחנות אחרות בלב סיני וצפונה יותר באל עריש. מטוסי ממסר שייטו בגובה רב והמתינו לשעת חש׳ כדי לשפר את הקשר בין המטוסים מעל מצרים לבין מערכת הבקרה הישראלית. מערכות מכ״ם יבשתיות וימיות עקבו אחר תנועת המטוסים בשמי התעלה וסי־ ני. לכל אלה הצטרף מערך מסועף של מסוקי חילוץ של טייסות שנפרש ליד אשדוד ועל גבול ישראל מצרים, למקרה של נטישה. הנה כי כן, טייס שמצא עצמו במצוקה לאחר שעת הש׳ היה יכול לצפות לסיוע של מטוסי ממסר, מסוקי חילוץ ולוחמים שיבואו לחלץ אותו, גם בתוך שטח אויב., פרק יג גל ראשון - השדות בסיני אל עריש שרה התעופה מספר טייסות קרב - בוכנה וסילון - אשר היו אחראיות על הגנת המבואות המזרחיים לסיני ולמצרים. שלושה מסלולים היו בשדה זה, ובדרך כלל פעלו בו מספר גפים של שלוש טייסות שהיו שייכות לשתי חטי- בות אויריות של חיל־האויר המצרי: טייסות מספר 125 מאז ומתמיה היה השרה באל עריש מטרה לתקיפות של חיל־האויר הישראלי. כך היה במלחמת העצמאות, במבצע קדש ועתה במלחמה השלי- שית והגרולה. משרה זה, שהיה הקדמי ביותר של חיל־ האויר המצרי יצאו גיחות סיור וצילום של מטוסי וומפייר, מיג חדרו לישראל מאז אמצע שנות החמישים. נראה היה כי החשבון הישראלי עם השדה היה ארוך ומעיק. אך צה״ל החליט שאין לפגוע במסלולי השרה. היה חשש כי כוחות השריון לא יצליחו להבקיע את מתחמי רפיח, ולפי התכנון היה אמור כוח חלוץ של חטיבת הצנחנים להשתלט על השדה, ולהכשיר אותו להנחתה של כוחות חטיבה )צנחנים( והלוגיסטיקה שלה במטוסי תובלה. תוכנית ההנחתה בוטלה וחטיבת הצנחנים נשלחה לירושלים. אולם לצה״ל היתה כוונה להשתמש באל־עריש כשרה אספקה לכוחות אשר נועדו לפעול ברצועת עזה וממנה לעבר סיני. רו״ח המודיעין המעודכן לבוקר המבצע, קבע כי בשרה נמצאו רק שבעה מטוסי מיג שים כל אחר ב־ כמו כן חנו במקום מטוסי תובלה איל־ מסביב לשדה עצמו ובקרבת המסלולים היה מספר לא מועט של עמרות נ״מ, שהגנו על השרה ומבואותיו וכן על מערכות המכ״ם שהיו ערוכות בהיקפו. המוריעין סימן את הסוללות אחת לאחת: היו שם עמדות 57 1 i השער האוירי הקדמי נגד ישראל - מראה כללי של בסיס תאויר אל עריש כרעם מום מזיר המשימה שקיבלו שני המבנים של טייסת הבסיס, ולהשמיד את מטוסי המיג האויר, אך הם הגיעו בחשאי ובגובה נמוך וצללו מיד על השדה. את המבנה הראשון הוביל רס״ן יעקב טרנר מפקד הטייסת. יחד עמו היו שלושה קיבוצניקים צעירים: סג״מ יעקב)קובי( ריכטר, הקיבוצניק הצעיר מן הצפון, איש שהיה מכונם עם עצמו לא אחת, וירו היתה רב לו בצי- ור, שירה וגם בספורט. לימים ד״ר ומנהל מפעל לציוד רפואי. מספר שלוש היה סגן שאול גלבוע, מעמק יזרעאל. מספר ארבע ת. גם הוא קיבוצניק. האורגנים הקשישים היו עמוסים רקטות ותיבות התחמושת של תותחי ה־ הם הסיעו בזהירות מהעמדות הרחוקות בהן היו מפוזרים בשדה התעופה בלור, והתכנסו למבנים ברחבות שלפני המסלולים. המטוסים מתוחי־הכנף עלו על המסלולים והמריאו באיטיות דרומה בגובה נמוך מאד. בדרך הבחינו טייסי המבנה במטוסי מיסטר של טייסת אחרת כשהם נחפזים דרומה ומערבה, ויוצאים לתקוף את המטרות שלהם. יוצאים למלחמה- אורגן מספר טרנר, שהעניק לטייסת שלו את הכינוי"טייסת הילדים" היה מודאג. חלק ניכר מטייסיו היו בוגרי קא״מ צעירים, אשר היו זקוקים מידי פעם לתזכורת מסוג זה. האם יזכרו להרים מפסקים לפגי התקיפה? הוא היה רגיל להזכיר לטייסים לעשות זאת. עתה היתה דממת אלחוט שרויה על הכל. בתדריך הבוקר הוא העלה את הנושא והזכיר לכולם כי יש להקפיד על מצב לחיצי התותחים והרקטות. השעה כבר להגיע בדיוק לנקודת הריקוט?״ הוא שאל את עצמו. שלא כמו המטוסים התוקפים בפצצות, לא היה על המבנה למשוך לגובה - עמדה ממנה יכלו לראות טוב יותר את הסביבה ולזהות את המטרה להפצצה. מטוסי האורגן של המבנה היו אמורים להגיע בגובה נמוך יחסית, להתנפל על המטוסים ולתקוף אותם מיד ברקטות. בלי יכולת להתרומם גבוה מדי, לבחון או לבדוק. מסביב שקט. ערפילים קלים מכסים את האיזור הצפוני של סיני. טרנר שהגיע מדרום, מגלה לפתע את המס- לולים הארוכים של אל־עריש שבלטו על הרקע המדברי הצהבהב. זו המטרה!. הוא משך את2 ״אנחנו יורדים עליהם פתאום, כמו ביומנים של פרל הארבור״ יכתוב לימים יעקב טרנר האורגן לגובה המיג 32/14 מוסווה וכסוף- אורגן במהלך אחת הגיחות. המיכל הוחלף במיכל כסוף, והמטוס המשיך במשימותיו כרעם ביום בוזיר גוי ושיחרר את הרקטות התלויות מתחת לכנפי המטוסים. שלושת המטוסים האחרים היו ערוכים מאחוריו בשורה עורפית. מספר שניים כוון לעמרת תותחי היורה לעברו תוך כהי צלילה. שלוש יוצא גם הוא לעבר התותחים ומשחרר מטח רקטות קטלני. ״לפחות תותחני הנ״מ יורירו עכשיו את הראש!״ חושבים הטייסים לאחר המטח הראשון. ארבעת המטוסים מפנים את השרה, עורכים פניה מהירה וחוזרים בהתגנבות בגובה נמוך. קשה להסתתר במדבר הפתוח בו היה מצוי השרה הגרול. חורשת הקלים מצפון משמשת להם מסתור רגעי. מטרתם ביעף זה - מטוסי המיג הססופים הרובצים ברחבות הגדולות, חמושים ברקטות אויר־קרקע. עכשיו יש לתפוס אותם לפני שיצליחו להמריא. טרנר מריץ לעברם את הכוונת, ולוחץ על הרק התותחים. ארבעת התותחים נובחים קצרות ורצף של פגזים חודר למטוס הראשון. "הי, לא סך זה נראה בסרטים!" אומר לעצמו טרנר, השבוי בסיפורי המערב הפרוע וסרטי מלחמת העולם השניה. המיג הכסוף מסרב להתלקח. עור שניה חולפת ועכשיו זה מתחיל: המיגים מתפוצצים ומעיפים זיקוקי דינור לכל עבר. ארבעת האורגנים מדליקים את המטוסים אשר עמרו על כני הנסע הקצרים שלהם ולאחר רקה שתיים כרעו על גחונם. המוביל לא היה בטוח שפגע בכל המטוסים. הוא סופר אחר אחרי השני ונעצר במספר שש. איפה המיג השבי- עי? המטוס הזה עלול להמריא ולסכן את ארבעת המטוסים בדרכם חזרה הביתה ללא חימוש. או מטוסים אחרים הנמצאים באיזור. ערימת אפר- מטוסי המיג ״ביעף השלישי אני מעיף עין למגדל״ סיפר טרנר, "הפקחים מאובנים שם, על המרפסת, נראים המומים או שאננים מול הצגת הפתע של הרלקת המיגים" הוא מתאר. ״ביעף הבא אני מרים את האף, פניתי מעט הצידה וצלפתי על המרפסת. הפקורה שקיבלנו היתה לשמור על מגרל הפיקוח שלם״. הוא לא מצליח לגלות את המיג השביעי שנעלם בין עמורי העשן, ועתה צריך לצאת מכאן, ומהר. הוא יצא חזרה והבחין במכ״ם הבקרה המוסתר בין ההקלים. בטווח של בו צרור קצר. ועכשיו הביתה. מבין ארבעת האורגנים נפגעו שניים - אחר מהם בסנף והמטוס השני במיכל הרלק בקצה הכנף. אבל הטיי- סים אינם חשים בבעיה מיוחדת והם ממשיכים לשלוט במטוסים. בעור האורגנים של המבנה הראשון מבצעים את היעף האחרון ויוצאים מן השרה, נשמעה נהמת המנועים של ארבעת מטוסי הרביעיה השניה של הטייסת. חלק ניכר מבין המיגים רבץ כבר על גחונו ומיכלי הדלק שלהם העלו ענני עשן שחור וסמיך של דלק בוער.225 מספר לא מבוטל של מטוסי מבצע ״פאהד״ שנועדו לתקוף מטרות בישראל, עלה אותה עת באש ותמרות עשן בשדה התעופה של אל עריש. יובל אפרת נפגע המבנה הבא היה גם הוא של מטוסי אורגן מטייסת עמו היו גיורא בר־נר מספר שתיים, יפתח סדן מספר שלוש ומשה הרץ מספר ארבע. יובל היה מבכירי הטייסת ומבין המנוסים ביותר בקרב המובילים שלה. הוא סיים קורם טיס כחניך מצטיין בשנת גן והמיסטר טס על סמב״ד בחצור ואחר כך על מירז׳ים כשנתיים וחצי. הוא היה ממקימי שונה )ראה להלן( ולמרות פציעתו הסתבר ליובל כי יש חיים בטיסה גם לאחר מטוסי הקרב. הוא עבר למסוקי בל התאהב בכלי טיס אלה. לאחר מכן פיקד על טייסת סופר פרלון ומשם לטייסת מסוקי יסעור. במסוקים מסוג זה קיבל את צל״ש הרמטכ״ל על פעולת חילוץ נועזת בעומק השטח הסורי עת הוביל וחילץ את סיירת הצנחנים בפיקודו של רס״ן שאול מופז, לימים הרמטכ״ל של צה״ל. בשנת גיורא בר־נר נולד בקיבוץ הזורע ולמד במוסר החינוכי שמריה במשמר העמק. לאחר קורס הטיס הוא עבר לאורגנים ומיסטרים יייי• *,״-יההתשה ובימי המלחמה חזר לטייסת יובע אפרת- בכיר טייסי לאחר הגיחה הראשונה ובמלחמת יום כיפור בעשרות תקיפות של מטרות במצרים וסוריה. גיורא נהרג בנופלו ממצוק במדבר יהודה בצמבר יפתח סדן מספר שלוש, לא אהב במיוחד טיסה והתענין יותר בשיט בכנרת. הוא סיים קורם טיס בנובמבר ופוגה מגיסטר, לאחר מכן טס על אורגן ומיסטר ובמלחמה הגיע לטייסת. לאחר מכן עשה הסבה לסקייהוק בו טס עד 1969 כיפור השתתף בגיחה בה הופל מיגiig#si ^ v^H 8 / 1V1M w .mm. / \ י'!.:;״\ [ / 1 IIa HSm / " lm יפתח סזץ בחדר המבצעים המאולתר של הטייסת בלוד- נטל את ההובלה לאחר הפגיעה ביובל יפתח, הקיבוצניק מבית זרע, סיים את שירותו בדרגת רס״ן. משה הרץ היה מהטייסים הנועזים של הטייסת. לאחר שסיים קורס טיס הוא עבר את הנתיב המקובל של קא״מ ומצא עצמו כאחד מצעירי הטייסת ערב המלחמה. הרץ עבר לאחר מכן לסקייהוקים וממנו חזר למטו- סי היירוט. במהלך מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור הפיל בימי הכוננות היה יובל להוט לצאת לקרב, לפגוע בשדה אל־עריש לשם תוכנן לצאת ונחוש לגרום לנזק הגדול ביותר למטוסים שהיו בו. יובל סיפר על הטיסה: "יצאנו מלוד מערבה ופנינו דרומה ער איזור באר־שבע. בדרך ראיתי מבנים רבים חול- כרעם מום בהיר מיג פים אותנו. זה היה מראה מרהיב. הם חלפו מעלינו ומתחתנו ויצאו לעבר המטרות שלהם. לכל מטוס היתה משימה. אף מילה לא נשמעה בקשר. כולם טסים למטרה שלהם. הכל היה נמוך מאד. שם פנינו שוב מערבה 3 מעל יישובי גבול הרצועה וחרדנו לסיני״ יובל בן הקיבוץ, אינו יכול שלא להבחין בשינוי בנוף שלמטה: ״התפלאתי לראות שקו הגבול בין ישראל לסיני ברור מאד. הצבע של האדמה היה שונה לגמרי. טסנו מאד נמוך. ראינו בדואים, עזים שברחו כשעבר- נו מעליהן וכבשים שעמדו במקומם מרוב פחד. באנו על אל־עריש מדרום כשישה ק״מ דרומית לשדה״. בדרך לא נתקלו המטוסים, שגם הם היו חמושים בתותחיהם הפנימיים ונשאו רק רקטות, באש נ״מ כלשהו, אבל תותחני הנ״מ של אל־עריש היו מוכנים ומעל השדה ציפתה להם אש קרקעית חזקה. ״המטרה שלנו היתה לפגוע במתקנים בשרה״ אומר יובל, ״בנ״מ היינו אמורים לטפל אחר כך בתותחים של המטוסים עצמם״. יובל, מוביל המבנה, התרומם לגובה הריקוט. ״אחר מושך״ הוא פרץ את הדממה בקשר. שלושת המטוסים היו מאחוריו. ״אחר נכנס״ אמר יובל. ״שתיים נכנם״. ״שלוש נכנם״ ״ארבע נכנס״. ארבעת המטוסים היו בצלילה רדודה לעבר השדה. המטוס של יובל צלל כשלפתע פגעו מספר פגזים במטו- סו. ״ביעף הראשון נפגעתי. שלושה פגזים פגעו במטוס - האחד פגע בתא הטייס ושניים אחרים בכנפיים. זה שפגע בקוקפיט פגע לי ברגל וריסק את העקב. הוא פגע גם בסטיק ובמערכות המופעלות על ידו. לא יכול- תי לשחרר את הרקטות ולא לקזז את המטוס. ריח חריף של שריפה מילא את תא הטייס, אבל לא היתה אש. הייתי בצלילה כאלף מטרים מהמטרה. ניסיתי לשחרר את הרקטות אך הן כבר לא יצאו ולא נורו. משכתי כלפי מעלה כשאני טס מדרום לצפון״. שלושת המטוסים המשיכו בצלילה, ממתינים להודעת המביל שהוא יוצא, אך דבר לא נשמע ברדיו.227 שתיים יוצא״, מודיע ברגר, ״שלוש יוצא״ מודיע יפתח, ״ארבע יוצא״ סגר הרץ את הדיווחים. יפתח סרן מספר שלוש המתין להורעה של יובל אך לא שמע כלום והבין סי משהו קרא למספר אחד. "יפתח, אתה צריך לקחת הובלה!" האיץ יפתח בעצמו תוך סדי יציאה מיעף הריקוט. "משמעות הדברים היכתה בי כמו משקולת בראש" סיפר יפתח סדן, מספר שלוש שהפך עתה מוביל השלי- שייה. "צריך לקחת הובלה, ואגי בסך הכל טייס צעיר וחסר נסיון קרבי וחבר שלי לא אומר ׳יוצא׳. לארם 4 רגשן כמוני זה היה הרבה מאה. ממש כמו משקולת שנפלה לי על הראש ממשיך יפתח: "ניסיתי ליצור קשר עם יובל, אך לא היתה תשובה. לא ראיתי פגיעה או נפילת מטוס בשום מקום. ארגנתי את המבנה. הוריתי לבר־נר לטוס קהימה ליעף נוסף, תכננתי שהרץ ואני נטוס כזוג מאחור, ועל ידי כך נגן על בר־נר לפנים. אני אוביל ב׳שלט רחוק׳. התלבטתי אם ללכת קרימה או להשאר מאחור״. השלישיה גמרה את הריקוט והצליפה. המיגים החמושים העלו עשן ברחבות השרה. יפתח צלף על מיג שהיה מיג כבר פגוע, משה ירה על איליושין לה של יובל, אך לא הבחין במטוס פגוע. הוא ערך הקפה נוספת מעל השרה, אך גילה רק עמרות נ׳׳מ שליוו את הטיסה שלו ב״פופים״ אפורים לבנבנים. ״הודעתי בקשר שאני רואה עור נ״מ סביב השדה ויש עוד יעדים. אז קיבלתי הוראה לחזור הביתה״. יפתח אסף את שלושת המטוסים ויצא צפונה, הביתה. בדרך הוא הודיע לבקר שמספר אחר אינו משדר ואינו עונה. ״הודעתי להם כי לא הבחנתי בפגיעה בקרקע ולא ראיתי מצנח. הזהרתי את הבקר לשים לב, אולי הוא משייט בגובה ורוצה לנחות במקום כלשהו, ושלא יירטו אותו. ואכן לאחר זמן מה אני שומע בקשר, זה היה הבקר או הפיקוח בלוד, על מטוס שטס בגובה רב. ביקשתי שוב מהבקר שלא יירטו אותו באופן אוטומטי ויווראו איזה מטוס זה״. יובל אינו זוכר את ההמולה שהיתה סביב טיסתו חזרה. תשומת הלב שלו היתה נתונה אותה עת לבעיות האי- שיות שלו - הפציעה המכאיבה ברגל והמטוס שלא הגיב לתנועות הסטיק. מספר יובל: "המשכתי היישר מעל העיר אל עריש ויצאתי לים. טסתי צפונה. באוויר היו עננים בגובה של מלמעלה - אם ינסו ליירט אותי הדבר יקשה עליהם, חשבתי". בדרך יכול היה יובל, ששלט בינתיים במטוס, להבחין באניית הביון האמריקנית, ה׳׳ליברטי", כשהיא משייטת בקרב החוף. ״היא לא נראתה אונית מלחמה - לא משחתת ולא ספינה אחרת, אבל הצבעים שלה היו צבאיים״ הוא נזכר. אבל עכשיו לא היה מקום לתצ- פיות על הנוף ועל ספינות, וגם הרעיון לפגוע בספינה לא עלה בדעתו. ליובל הפצוע היתה מטרה אחת: להח־ כרעם ביום בוזיר זיר את עצמו ואת המטוס הפגוע לנחיתה. הוא המשיך צפונה לאורך החוף ומול תל־אביב פנה לעבר שדה התעופה בלוד ומזרחה לעבר המסלולים. שלושת המטוסים הנותרים המשיכו במשימתם. הם שחררו את הרקטות במטח רצוף לעבר מתקני השרה ובאחת הפינות אף גילו את ה״מיג האבוד״. מטח קצר והוא הצטרף לששת חבריו שעשנם השחור היתמר כבר מגופם הכסוף לשמיים. גיורא בר־נר מספר שתיים המשיך בצלילה המתונה לעבר השרה ושיחרר את הרקטות. יפתח סדן, מספר שלוש בא מיד אחריו, וסגר את הרביעיה משה הרץ. משה הצעיר מפנה את מבטו לעבר המוסך הגדול שעמד בצר המסלול ומהרהר: ״הרי לא ייתכן שהוא ריק..." הוא ירה בו צרור ליתר ביטחון. לאחר כיבוש השרה מצאו שם מטוס תובלה מסוג איליושין ההורי של כוח החירום, או ניתן שי למפקד מצרי מקומי. בעור שלושת המטוסים ממשיכים בגיחות התקיפה והצליפה, התקרב יובל לעבר השדה בלור. הפצע ברגל הכאיב ורם הכתים את מכנסין ונעליו. איך מנחיתים את המטוס הפגוע, ללא אפשרות להפעיל את הדוושות? הוא שאל עצמו. יובל היה טייס מנוסה, וגם ברגעים אלה לא איבר את עשתונותיו. הוא פנה ימינה לעבר המסלול הפעיל היחיד של השרה בלוד. "מצאתי מספר מטוסים בהקפה" הוא סיפר, "היה כבר ברור לי שאני פגוע והיה ברור גם כי כולם יבואו לנחיתה ואני, במטוס פגוע, עלול לסגור להם את המסלול. היה לי מספיק הלק. החלטתי להמתין ולנחות אחרון". בינתיים השלימו שלושת מטוסי המבנה של יובל את משימתם הגיעו לשרה ונחתו. יפתח הספיק להבחין במטוס הבודד הטס בגובה רב. זכור לו גם כי מטוס נוסף עלה לאויר כרי לזהות את יובל ולנסות לעזור לו. כל אותה עת טס יובל במהירות גבוהה. עכשיו היה עליו להוריד את המהירות לקראת נחיתה. "ראיתי שיש לי בעיה להחזיק את הסטיק. אני מושך וצריך להחזיק אותו בשתי היריים. הסתובבתי באויר ער שכולם נחתו. הוררתי את הגלגלים והם לא ירהו. היה ברור לי כי גם המערכת החשמלית של הגלגלים נפגעה. החלטתי להוריד גלגלים בחירום עם משאבת היה״. זה היה נוהל מורכב בו היה צריך לחבר ירית למשאבת החירום ול״פמפם״ ער לנעילת הגלגלים במצב מטה. ״לא יכולתי להחזיק ביר אחת את הסטיק. לא היה לי כוח מספיק. הגרלתי את המהירות משכתי את האף מעלה בשתי היריים ושם עזבתי אותו ובמהירות המשכתי לפמפם. וכך אחרי יובל לא היה יכול להודיע על מצבו למגרל הפיקוח, בגלל הפגיעה בכפתור השידור על הסטיק. בינתיים הוא המשיך להקיף את השרה. "עשיתי עוד הקפה, המדפים ירהו. נחתתי נחיתה יפה עם הרגליים והצלחתי גם לשמור כיוון. עצרתי בסוף המסלול בצד, מסודר ומאורגן וחיכיתי. אני מביט והנה אני רואה מכונית כיבוי אש ועליה שני כבאים. אף אחר מהם לא התקרב אלי״. הם עמדו מרחוק וסימנו לו ״בוא הנה״. "תתקרבו אלי אתם!" הוא צעק לעברם לאחר שפתח את החופה לאחור. אנשי הכיבוי התקרבו לתא הטייס. יובל זוכר כי הוא משך עצמו החוצה מהתא. אחר מהכבאים ראה את הפצי- עה ואת הרם, קיבל בחילה, הסתובב ונעלם לו. לאחר מכן משכו האחרים והניחו אותו על סיפון הכבאית. ״שניהם התישבו בתא הנהג ואותי הסיעו מאחור למרפאה בשרה. היה שם רופא או אח שנתן לי זריקת הרג- עה, חיבר אותי לאינפוזיה ושלח אותי לתל־השומר". לסיפור הזה היה המשך קטן. מספר שנים לאחר מכן פגש אחר הכבאים את יובל. ״אני ברקוביץ׳ מ־ אמר, "אני הוצאתי אותך מהמטוס. כולנו רצנו אחריך כאשר הגעת לנחיתה, שמנו צ׳וקים לגלגלים ופינים לרקטות ולתותחים. אתה היית מעולף. אני עליתי על הקוקפיט, שחררתי אותך מהמצנח ומשכתי אותך החו- צה". יובל אינו מוכן להשבע על אמיתות הסיפור האחרון. היתה זו התקיפה השניה, והאחרונה, על בסיס האויר באל־עריש. עם כיבוש השרה על ירי כוחות חטיבה שבע של אוגרת טל, הוא הוכשר כרי לשמש להטסת ציור ואספקה לוחות שנעו במהירות מערבה על הציר הצפו- ני. למחרת בערב נכבש השרה.229 ביר גפגפה בסיס ני השרה, כולל פנים)מכלאות( להגנת מטוסים. הבסיס נבנה במרחב המליז בלב סיני והורחב זמן קצר לאחר מבצע קדש, כאחר מלקחי המלחמה של חיל־האויר המצרי. אל הבסיס נשלח ערב המלחמה גף של טייסת של חטיבה אוירית מספר 17 5 נועדו להוביל גייסות לכיבוש מטרות בישראל ביר גפגפה היה אחד השדות הקריטיים של גל התקיפה הראשון. מטוסי המיג העיקרי על חופש הפעולה של חיל־האויר הישראלי במרכז סיני, וגם נגד מטוסים ישראלים שנועדו לפעול לעבר השדות המצריים באיזור התעלה. היתה, איפא, חשיבות רבה בהשמדת המטוסים שהופעלו משדה זה שהיה ״השער של התעלה״. לפי דו״ח המודיעין היו בשדה בבוקר ה־ יושין, ולפחות ארבעה מסוקי ענק מדגם מיל במבצע "מוקד״ לא פחות משישה מבנים לתקיפת השדה - ארבעה מבנים של מטוסי אורגן מטייסת בחצור, ושני מבנים של מטוסי מיסטר מטייסת הקרב המצריים שהיו בשדה, אך השיקול העיקרי של מחלקת המבצעים היתה קרבת השדה לגבול ישראל ויכולת מטוסי התקיפה להגיע אליו ובהפתעה. ״אפודה״ טראגית את המבנה הראשון לעבר ביר גפגפה הוביל סרן רן אלון, ועימו סרן מרדכי לבון, סרן דוד יריב וסרן יורם פרס. רן אלון היה מהמובילים המנוסים של טייסת האורגנים וגם שאר אנשי המבנה היו טייסים ותיקים שהכירו היטב את המטוס. תכנונה של גיחה זו היה מבוסס על שני גורמים: ההפתעה הטקטית וההגנה האוירית שהיו אמורים לתת מטוסי המירז׳ הישראלים שנועדו לפטרל באותה שעה מעל האיזור. אך תוצאות הגיחה היו טראגיות, למרות הצלחת הגורם הראשון. ארבעת מטוסי האורגן, היו נחותים מבחינת יכולתם להתמודד בקרב אויר מול מטוסי המיג שהופעלו מן השדה. למרות האמור הצליחו מטוסי האורגן, לראשונה בהסטוריה, לפגוע במטוסים אלה באו־ יר, ואף להפיל אחד מהם. אחרים חמקו מן השדה בלי להפריע למבצע התקיפה. ארבעת האורגנים של מבנה ״אפודה״ חדרו עמוק ללב סיני, תוך שהם טסים בגובה נמוך וחומקים מתחנות התצפית וממערכות המכ״ם המצריות. הניווט בגובה הדיונות לא היה קל. מעט לפני השדה, משך רן את מטוסו לגובה, ויחד איתו את שאר מטוסי המבנה. הוא מביט למטה- מעט לא במקום. הוא מתקן, וצולל לעבר המסלול הארוך. מספר ארבע במבנה, יורם פרס מבחין תוך כדי טיסה במטוסי המירז׳ של דן סבר שיצאו לתקוף את ביר תמרה ולפטרול בשמי מרכז סיני וצפונו )ראה בהמשך(. הוא סיפר: ״טסנו נמוך לעבר ביר גפגפה. גבוה מעלינו השיגו אותנו המירז׳ים אשר יצאו לחפות עלינו״. האו- רגנים הטילו את שתי הפצצות, השלימו את יעף ההפצצה ונכנסו ליעפי צליפה. ״ההשהייה בין שחרור הפצ- 6 צות לבין התפוצצותן היתה קצרה יחסית ולפיכך כל אחד מאיתנו ראה את הפגיעות של קודמו״ סיפר הטייסת המצרית שפעלה מביר גפגפה החזיקה שני מטוסים בכוננות מיידית, טייסים במטוסים ושניים נוס- פים בכוננות של חמש דקות. בזמן הקצר שחלף בין יעף ההפצצה ליעף הצליפה הראשון, הצליחו טייסי המי־ גים להניע ולצאת לעבר המסלולים. הם הסיעו במהירות והחלו בריצת ההמראה. האורגנים נכנסו ליעף כמעט במקביל להמראת המיגים. סיפר יורם פרס: ״ביעף הראשון פגענו בארבעה מטוסי מיג הזה הסתער דור יריב, מספר שלוש, אשר היה ביעף הצליפה הראשון שלו. ״בטרם הספיק המיג להתיצב באויר כרעם ביום בוזיר עט עליו דוד יריב, וצלף בו צרור. המטוס נרלק״ מספר פרם, ״ראיתי אותו טס במבנה לירי, ולאחר מכן צונח ו׳נמרה׳ על הקרקע אחוז להבות״. גורלו של יריב לא שפר עליו: במהלך תקיפת המיג 21 והוא התרסק על אחת העמרות. היו שאמרו כי עם מותו ביקש לקחת עימו גם את עמרת הנ״מ. המיג ליח לנחות בקהיר. שני מטוסים נוספים שהיו בכונ- נות, לא הספיקו לעשות הרבה לפני שפגעו בהם פגזי התותחים של האורגנים והעלו אותם באש. המבנה החסר נכנס ליעפים נוספים של מטוסי השהה. יורם פרס המשיך בצליפה על המטוסים והמ- סוקים. ״אני אישית פגעתי גם במסוק ענק, מיל שראיתי את הרוטור שלו מתרומם למעלה ולאחר מסן צונח על המטוס אחוז להבות" סיפר. טייסי האורגנים יצאו בטיסה נמוכה לעבר המדבר הפתוח וחזרו לעור יעף צליפה. ״ביעף השני פגענו במיגים נוספים״ המשיך יורם את סיפור הגיחה. ״תוך כדי כך המריא מיג מעלות ממנו, הוא הצליח להמלט מאיתנו ולברוח מערבה. המטוס המצרי לא ניסה כלל לתקוף אותנו אלא נמלט מיה״. מטוס זה ניסה אחר כך לנחות בביר תמרה המופצץ, תוך כהי תקיפה של מבנה מירז׳ים שנערך בריוק אותה עת על השרה)ראה שם(. קדרי אל המיר, לימים בריגדיר־ג׳נרל בחיל־האויר המצרי, היה ער לפעולת מטוסי האורגן של הגל הראשון ״הייתי במגדל7 מעל ביה גפגפה, וגם ראה את מטוסו של דור יריב ומבצעו נגר מטוסי המיג הפיקוח ליה המכ״ם וראיתי את כל האירוע. שמעתי את הקולות של מטוסים רבים. חשבתי כי המיג מבסיס חורגרה חזרו לבקר אותנו: במבט חזיתי המיג היה אפור והאורגן היה אפור וחום. ואז ראיתי את הפצצות נופלות מן האורגן, שתיים מכל מטוס. שני מירז׳ים הגיעו, נסקו ל־ והוא ממשיך: ״למטוסי הכוננות העליונה שלנו נדרשו כשתי דקות כרי לזנק. הישראלים תקפו אותם בתות- חים. הם פגעו בשניים מתוך המיג מטייסי האורגן פנה ותקף את המיג במיג והטייס נטש. טייס האורגן לא יכול היה לתקוף את המיג השני, וכך הוא היה מסוגל לעלות למעלה ולהעסיק את המירז׳ים״. ועור מספר הקצין המצרי: ״אחד מן הטייסים שלנו היה מסוגל להמריא בכוננות מרמה שלישית)מטוס שלא היה בכוננות מייהית אבל היה מוכן להמראה- ד״ש( במיג סילון ישראלי אולם הוא היה מסוגל להמשיך בטיסה. הוא נלחם עם מטוסי הסילון הישראלים אולם צוות הקרקע שכח להוציא את פיני הביטחון ממשגרי הטילים, כך שהוא לא יסול היה לשגר את טילי האטול. *אין, כמובן, כל דמיון בין האורגן למיג231 ענקים בוערים - מסוקי מיל232 כרעם ביום בוזיר הטייס המשיך להלחם ולא ידע שהוא פגוע ער שנחת בשדה קהיר מערב מאוחר יותר״. אש הנ״מ מעל ביר גפגפה היתה חזקה מאר, אולם מבנה האורגנים של רון לא התפנה לטפל בתותחים אלה. מטרתם היתה השבתת המסלול והשמדת המטוסים בשרה. המחיר על כך היה גבוה. כל מטוסי המבנה נפגעו: מטוסו של רן אלון נפגע בצורה חמורה במערכת ההדראולית שלו. בדרכו חזרה לחצור הוא הנחית את מטוסו על הגחון, ליד המסלול. מרדכי לבון התמודד לאחר מכן עם מיג ולפתע ראה את טייסו פולט - זה היה קרוב מדי ומהדף ההפלטה נפגע האורגן של לבון. הוא משך את מטוסו צפונה לעבר הים. בהיותו בקרבת אל עריש נפתחה עליו אש נ״מ ומטוסו נפגע בצורה חמורה. לבון הצליח לחצות את החוף וקיווה כי יוכל גם להנחית אותו בשטח ישראל. אך הפגיעה היתה קשה מרי והוא נאלץ לנטוש את מטוסו מול חוף עזה. לבון שחה אל החוף ושם נשבה על ידי חיילים מצריים. עוד באותו היום הוא נלקח ברכב של הצבא המצרי לקהיר. המטוס של יורם פרס ניזוק והוא הצליח לנחות בשלום בחצור. בטייסת בחצור קיבלו בשמחה רבה את הידיעה כי אורגן הפיל מיג כאשר נודע כי שניים מבין הטייסים לא שבו לנחיתה. ״זו הרביעייה שהערכנו כקלה ביותר״ סיפר סלנט, מפקד טייסת האורגנים בחצור. ״המשימה שלה היתה שדה בסיני ולא בעומק מצרים, משימה שהבטיחה לא לעורר בעיות. אבל משהגיעו מעל השדה נתקלו בהפתעה מרה מאד: אש נ"מ נוראית, מטוסי אויב באויר - בקיצור, המשימה הקלה לכאורה הפכה לקשה מאד. יריב הצליח להפיל את המיג של חיל־האויר. רן אלון, מוביל הרביעיה נחת נחיתת אונם על הגחון ורק פרס חזר מזמר בקולי קולות. אולם הגורל רדף אחרי כל אנשי הרביעייה הזאת: פרס נהרג בהתקפת המחבלים על מטוס אל על בציריך, לבון 8 נהרג בתאונת מטוס ורן אלון נהרג בתאונת דרכים לפני שנה זו היתה מהגיחות הטראגיות של המלחמה - איש מבין המשתתפים בה לא נותר כיום בחיים כדי לספר את קורותיה. את הטיפול היסודי בתותחי הנ״מ בביר גפגפה יעשו המבנים הבאים. גיורא פורמה מהד ובהחלטיות בעוד ארבעת מטוסי המבנה הראשון על ביר גפגפה חומקים ויוצאים מהזירה, התקרב לשם מבנה התקיפה השני של טייסת פורמן בחר להציב את עצמו במבנה השני לביר גפגפה. הוא ידע כי מבנה זה, שיגיע לתקיפה ללא גורם ההפתעה, יתקל באש נ"מ כבדה. בטייסת האורגן היה אותה עת ויכוח בין שתי אסכולות לגבי שיטת ביצוע יעפי הצליפה. בעוד פורמן, המפקד היוצא, דגל בניצול יכולת התמרון הגבוהה של האורגן ונסיקה מעלה לאחר היעף, כדי לחזור תוך כדי פניה הדוקה לירי מכיוון שני, הרי התפיסה החדשה של הטייסת היתה ביצוע בשיטת גיורא, שערך מחקר מיוחד על שיטות לתקיפת שדות תעופה בהיותו בפו״מ הסביר: ״היה ברור שהולכים בשני מאמצים - להשמיד את המסלולים ואחר כך ללכת על המטוסים. מבחינתי זה היה חשוב כהשקפת עולם: המטוסים האיטיים, האורגן שמגיע ל־ סיבוב הדוק ויחזור בזוית גבוהה תוך יציאה תלולה מאר. סלנט וחץ, טייסי המירז׳ים, גררו את הטייסת 9 לשיטת בביר גפגפה נשמעה לאחר התקיפה הראשונה והמהומה שבעקבותיה סירנת האזעקה. צוותי הקרקע שברחו בעת התקיפה הוחזרו בצעקות המפקדים אל המטוסים. חלק מהם ערך פעילות קדחתנית להכנת מטוסי מיג 21 הרביעייה של פורמן יצאה דרומה לעבר סיני. בדרך הם טסו במקביל למבנה של טרנר שפניו היו מיועדות לאל־עריש. ״הניווט שלי היה מתוכנן לעבור בין ג׳בל ליבני לאל־עריש״ סיפר פורמן. האורגנים הגיעו לנקודת המשיכה, נסקו לשמים וחזרו לצלילה על השדה. לאחר שהפציצו את המסלול 233 מדרום לצפון הם נפנו ליעפי הצליפה לעבר המטוסים. גיורא הבחין בשני מטוסי המיג יר. אחד הספיק להמריא ושניים אחרים נותרו על רחבת ההמראה. ״הטייסים ישבו בתא של המיג אים עמרו על הסולם לידם״ הוא תיאר. פורמן התישר לעברם ופתח באש מארבעת תותחיו. הוא ראה אחד המכונאים קופץ מן הסולם ובורח. צוותי המטוסים התארגנו להמראה אבל לא הספיקו לעשות הרבה. ״הטיי־ סים התפוצצו עם המטוסים״ מספר גיורא. לאחר המלחמה ביקר פורמן בשרה וראה את שרירי הגופות השרו- פות של הטייסים כשהן עדיין רתומות וקשורות בתאים. באותו מבנה היה גם סגן שביט: ״אחרי ההפצצה עברו המטוסים לצליפה. שמתי את אחד חמיגים האחרונים על הקרקע בכוונת. לחצתי על ההרק והוא עלה בלהבות. במעבר השני יריתי על מגרל הפיקוח. בזמן שנכ- מטוסים אלה היו, ככל הנראה,10 נסנו להפצצה היו מטוסים שהצליחו להמריא אלא שאין להם היכן לפעול״ שני מטוסי המיג המטוסים יצאו לאחר השלמת היעפים חזרה צפונה, בגובה רב לעבר חצור. ״היתה שמחה גרולה ברדיו״ נזכר פורמן, ״המון מטוסים - כולם צריכים לנחות וכולם על טיפות הרלק האחרונות. מישהו חסם את המסלול. חישובי הרלק הדאיגו אותי אך הצלחנו לנחות בשלום״. מיסטרים מגיעים מרמת חד טייסת אר למעלה, לתל נוף, כדי לקצר את משך הטיסה ער לבסיס האויר בכברית נגדו נועדו לפעול. שתי המט- רות המקוריות של הטייסת, ביר תמרה וביר גפגפה בלב סיני, היו יערי שמונת המטוסים שיצאו מרמת דור. מבנה התקיפה השלישי אשר יצא לביר גפגפה, מבנה ״בטון״, נועד לסגור את השרה למשך השעות הקרו- בות. את מירב העבורה עשו כבר שתי הרביעיות של האורגן של והשמירו כמעט את כל מה שהיה בו: מטוסי קרב, מטוסי תובלה ומסוקים. אלה היו מוטלים עתה על המסלו- לים ועל רחבות החניה, והעלו עשן שהיתמר למרחוק. החימוש אותו נשאו מטוסי רביעיית המיסטרים של לפיצוח המסלולים. יחר עם חגי, סמ״ט א׳ של הטייסת היו סגן אביאם סלע, סרן עמי גולרשטיין)גולרי( על מגבלות הביצועים - מיסטר כרעם ביום בוזיר ומספר ארבע, סרן עוזי הוכמן. המטוסים יצאו בשעה הטרויקה לעמדת ההמראה, מובנים לפנות לעבר ראשית המסלול ולהמריא. אך נראה שיש בעיה. מפקד הסנף, אל״מ יחזקאל סומך, מגיע למקום חנייתו של המוביל, ומסמן לרונן משהו. כן, יש טעות בבחירת המסלול. רונן פונה מהמקום, ובשעה המטוסים האחרים של המבנה מתישרים אחריו, ממריאים ומצטרפים אליו למבנה פתוח. הם מנמיסים וחול- פים ביעף על פני מישורי עמק יזרעאל. הכל נעשה ברממת אלחוט. הפעם אין צורך לצאת אל הים - הם טסים מיג ישירות מג׳בל מערה לביר גפגפה. לא היתה להם בעיה לזהות את השרה הגהול - ענני עשן של המטוסים הבוערים סימנו את יעדם בצורה ברו־ רה. התקפת פפ״מ שונה ומסוסנת יותר מהפצצה הגילה. המטוסים חייבים לטוס זה מאחורי זה בגובה כמאה מטרים, ולהתיישר לטיסה אופקית ומרויקת. יש שתיארו את הטיסה הזו כטיסת ״ברווזים הנעים לאיטם על קורת המטווח״. המיסטרים מתיישרים לכיוון צפון מערב, יחר עם המסלול, מושכים וצוללים מתונות. ״נס־ נסנו בשורה עורפית לשחרור הפפ״מ, ומיה נפתחה אש נ״מ כבר וקל מקצה המסלול בצירו הצפוני״ כתב רונן 11 בתחקיר. ״סלע וגולרשטיין נפגעו מהנ״מ, תוך שחרור הפפ״מ. הפגיעות היו במסלול, אך לא נראה הנזק״ בסנף המיסטר השמאלית של אביאם סלע נפער חור בגודל גולדי נפגעה הקורה הראשית של הכנף בצורה חמורה וגם סונס האויר והזנב האופקי שלו ניזוקו. להוכמן יש בעיה אחרת: הוא מנסה להטיל את פצצות הפפ״מ, אך אלה לא משתחררות. גולדי אינו מודע לפגיעה החמורה במטוסו ויוצא לאחר הטלת פצצות הפפ״מ בגובה נמוך, פונה וחוזר לתקוף את תותחי הנ״מ, ואלה מפסיקים לירות. המיסטרים מטילים גם שתי פצצות השהייה כרי לעכב את תיקון המסלולים. ארבעת המטוסים יוצאים מיעף ההפצצה, וחוזרים בזוית אחרת ליעפי צליפה על סל מה שנותר בשרה. רונן פוגע בשני מסוקי מיל הנמצאים בעמרת כוננות. הוא מצליח להבחין כי אחר מהם בער מתקיפה קודמת.235 אביאם מכוון ופוגע בשניים אחרים. הוכמן חוזר לנתיב הפצצה, ומנסה לשחרר את הפפ״מ, אך שוב ללא הצל חה. רונן מורה לטייסים לשחרר את כל המטענים שעוד נותרו מתחת לכנפיהם, והם נוסקים, קלים ומהירים לגובה אביאם מגיע לנחיתה ובמיכליו על מהירותו. רונן, המוביל, מסייע לו ומנחית אותו בגישה ישירה. המטוסים הפגועים של אביאם וגולדי נלקחו מיד לתיקונים. המיסטר של גולדי חזר לשרות למחרת. המטוס חרס ופגיעות־ לאחר השמדת המטוסים פגעו מטוסי חיל האויר במתקני הבסיס. בצילום נראה חמוסך ומיכלי דלק של מטוסי קרב מסוג מיג הצבוע בצבעי הסוואה של אביאם יחזור לטיסה רק לאחר מספר ימים, כאשר כנף אחת שלו מוסוות והשניה כסופה... על המסלול בביר גפגפה נותרו הבורות אותם יצאו הפצצות החנ״מ הרגילות - פצצות ״אולר חד״ לא הוכי- חו את עצמן בתקיפת מסלולים. לכל היותר הן ״פצעו״ את המסלול ויצרו בורות קטנים אותם ניתן היה לסתום בתוך זמן קצר. אורגן בפעם השלישית סרן ניר יונגשטיין הוביל את מבנה ״מכנס״ של טייסת שמעון לביא, סגן איתן בן־אליהו וסגן מיכאל צוקרמן)צוק(. סגן בן אליהו, יליד ירושלים ולימים מפקד חיל האויר, היה חובב טיסה מילדות. ״הייתי ׳טייס׳ כבר בכיתה ד׳״ הוא אומר בחיוך. הוא היה פעיל בגדנ״ע אויר ויצא לביקורים מעוררי אתגר בבסיסי חיל האויר. איתן התגייס בנובמבר טר, יצא להדרכה והוצב מחדש בטייסת האורגן, בו טס במלחמה. לאחר מכן עשה הסבה למירז׳ בו טס בטיי- סת במלחמת יום כיפור היה במחלקת מבצעים במפקדת החיל, ועם פציעת מפקת טייסת הפנטום בחצור, נקרא ברעם ביום בהיר לפקד עליה במלחמה. הצטיינותו בפיקוד עודדה את בחירתו לאחר שלוש שנים לתפקיד מפקד טייסת F-15 לתפקיד ראש להק אויר וראש המטה ומשם היתה דרכו סלולה לפיקוד על חיל־האויר עכשיו עמד סגן בן אליהו לצאת לתקיפה המבצעית לעבר ביר גפגפה. ״יצאנו ישירות לעבר ביר גפגפה. את הקטע הראשון עשינו בגובה ונכנסנו לסיני בגובה נמוך״, נזכר איתן. ״ראינו עמודי עשן וזה עזר לנו להגיע לשדה. .באותו זמן כבר נשמעו קולות התרגשות של המלחמה. שמענו דיווחים על תקיפות ועל הצלחות. חצינו דרומית לאל עריש. טסנו נמוך מאד מחשש מהנ״מ. הגענו בסדר. מעל השדה היו עמודי עשן מפגיעות המבנים הקודמים. כולנו צלפנו ותקפנו בביר גפגפה. במהלך התקיפה פגע כדור אחד וחלף מבער לחופה שלי. שמעתי אותו באופן ברור בוויש מהיר. לא נפגעתי. זה היה המצב הכי קרוב להפגעות בו הייתי במלחמה הזו. ״עד כמה שזכור לי היינו בתצורה של פצצות בלבד. הנ״מ היה חזק- ירו בצורה פראית. הפצצנו ונכנסנו ליעפי צליפה בשיטת ה־ מקרה לא היינו יכולים לגלות אותם או להתיחס אליהם באותו זמן. גם מיגים לא ניסו ליירט אותנו. ההתק- פה עברה בסדר. כולנו יצאנו ממנה בשלום, חוץ מהפגיעה במטוס שלי. ״טסנו מעל הים ופנינו צפונית לעזה לעבר אשדוד ומשם לנחיתה. בחצור היתה בשעות הבוקר צפיפות גדו- לה. בשדה היו שני מסלולים צולבים ואי אפשר היה להנחית שני מטוסים בו זמנית. אבל כאשר הגענו זה היה אחרי השיא של צפיפות הבוקר. נחתנו ללא בעיות. על המסלול ראינו אורגן שטייסו קיבל הוראה להוריד אותו לשוליים״. הגיחה הבאה של איתן, תהיה משימת אמנעה באיזור ביר תמרה, אליה יצא עם יוסף סלנט, מפקד הטייסת, מיכאל צוקרמן ואבינעם קלרס. ״שדון החכם״ מוביל את ״שרון היפה״ שדה ביר גפגפה נתגלה כבסיס ״קשוח״ אף יותר מאשר היו סבורים קציני המבצעים. את המבנה הבא, ״חלוק״, הוביל סרן מנחם שרון. מנחם גבה הקומה ומלא הגוף, היה החניך המצטיין של קורס הטיס, וטס לפני המלחמה בטייסת מירד. ערב המלחמה הוא הוצב כמדריך בטייסת האורגנים וכמוביל בכיר, וחש תסכול רב שאינו נמצא בשעות האלה בטייסת ממטוסי המית׳ המתקדמים שאותם כה אהב. מנחם גם לא היה ממעריצי האורגן הקטן. ״לי אישית היה די צפוף באורגן. טענתי שאני לא יכול בגלל זה לנטוש את המטוס. חץ, שהיה סמ״ט א׳ של הטייסת, התעקש. הוא לקח מנוף והראה שאפשר להוציא אותי ממנו בשליפה מלמעלה...״ מספר שתיים היה רוזלר הצעיר ומספר שלוש היה הלחמי. מספר ארבע של המבנה היה זאב שרון. שרון היה מטייסי חיל האויר הותיקים והספיק לטוס על מטוסי מוסט־ נג במלחמת קדש. אותה תקופה היה מדריך באוגנדה. ערב המלחמה הספיק לחזור לטייסת ולהצטרף לאיוש המבנים לגיחות התקיפה. בטייסת כינו אותו ״שרון היפה״. מנחם שרון החליט בעקבות כך שהוא יהיה ״שרון החכם״. וכך טסו ״שרון החכם״ ו״שרון היפה״ באותו מבנה, זה כמוביל ומספר אחר, וזה כמספר ארבע. ״שרון החכם״- סגן מנחם שרון, לימים תא״ל ומאלו־ פי החפלות של חיל־חאויר, לא אהב את התא הקטן של האורגן237 שרידי מיג ארבעת המטוסים חומשו בפצצות השהייה ובתותחים התקניים שלהם. האורגנים התיישרו על המסלול ונסקו מערבה ודרומה לעבר מטר- תם. ״המראנו מחצור״ מספר מנחם ״טסנו בגובה נמוך12 שרון ובקו ישר. עקפנו ממזרח את רצועת עזה ולאחר מכן טסנו ישירות למטרה. הבעיה הכי קשה היתה הניווט. האורגן הוא מטוס פשוט, עם מכשי־ רים פשוטים. היה צריך להק- פיד על נתוני כיוון וזמן ולה- תמצא בתוך המדבר ותוך כדי כך לחכות לאותם סימנים שהכנת - כביש שאתה חוצה בדרך או סימון בולט אחר. בדרך היתה לי הפתעה לטובה. אני מרים את הראש ורואה ענני עשן מתמרים לגובה רב. זיהיתי את אל עריש בצד ימין, את ג׳בל ליבני שאותו הייתי צריך לעקוף קצת כדי להתרחק מהמבנים שפעלו שם. ואז מרחוק ראיתי את ביר גפגפה. שמחתי מאד- כמעט זרקתי את המפה הצידה״. לפי התכנון, המטוס הראשון היה יכול להטיל את פצצות ההשהייה מגובה נמוך ואילו האחרים חייבים להיש- אר יותר גבוה. ״בהמשך המסלול היתה צריכה להיות גבעה" ממשיך שרון. ״מצאתי אותה ויריתי עליה תוך כדי היעף הראשון. אחרי זה עשינו עוד שלושה יעפי צליפה וכאשר לא היו כבר מטוסים על המסלול עברנו לצלוף על הנ״מ. ראינו רק״מ ותחנת מכ״ם קרובה, דרומית למחנה. סיימנו את התקיפה והצלילה וכולנו חזרנו הביתה לאחר שעה אחת בדיוק״. האורגן היה מטוס שהיה יכול לסבול פגיעות. כאשר הגיע שרון לטייסת כבר החלו להצטבר הידיעות על נפגעים. רן אלון נחת ללא גלגלים ומטוסו היה מונח ליד המסלול בחצור. לבון נטש מול חוף עזה ונשבה על ידי המצרים. דוד יריב מאותו מבנה ראשון נפגע ונהרג מעל ביר גפגפה. פרס חזר פגוע ופינטו נהרג בפאיד בתקיפה הראשונה של הטייסת. ״במלחמה הזו לא נפגעתי בכלל. אבל אני הייתי מוכן שיקרה לי הרע מכל״ אומר מנחם. ״המחשבות שהסתובבו בקרב הטייסים היו שהסיכויים לחזור לא גבוהים. זה היה מחיר גבוה וכבד מאד למטס אחד״. אחרי הידיעות על האבירות של הטייסות השונות במלחמה יכול היה גם מנחם להתנחם על כך שאינו טייס מירז׳. ״הייתי חניך מצטיין בקורס ובין הטובים ביותר והגעתי מהר למירז׳ים. והנה אחרי שנה וחצי אני חוזר לאורגנים - המטוסים הנחותים ביותר. המירז׳ים היו מפילי מיגים. זה לא נראה לי. כל זאת עד שחבר טוב שלי, בני רומח מהמירז׳ים, נעדר מעל מצרים. הייתי יכול להיות בין אלה שמפילים מיגים או בין אלה שנהרגים במירז׳ים. ואז אמרתי לעצמי: ״מנחם, אל תתחכם עם הגורל!״. אבל הוא היה יכול להתנחם בהישגים שצבר בשנים לאחר מכן. מנחם, לימים תא״ל, זכה להיות מאלופי ההפ- לות של חיל־האויר: במלחמת ההתשה הפיל במירז׳ שני מיגים. ארבעה נוספים רשם לזכותו במלחמת יום כיפור, עת היה מפקד טייסת נשרים בבסיס האויר עציון. מבנה האורגן אותו הוביל, היה האחרון בגל התקיפה הראשון על ביר גפגפה. ברעם ביום בהיר ביר תמרה בסים ים למבצעי התקיפה של חיל־האויר המצרי נגד דרום הנגב. אל המקום נשלח ערב המלחמה גף של מטוסי תקיפה חדישים מדגם סוחוי החטיבה האוירית מספר עם כך ערב המלחמה ערכו המצרים שינויים בהיערכות הטייסות בשרה ורק חלקם דמיים, נותרו בו. כמו כן היו בשרה, בבוקר ה־ 6 ים בסיני מהומה מעל ביר תמרה עבור הפיקוד המצרי, ה־ עות שפרסם המוריעין כי לא צפויה התקפה ישראלית ב־ מרשל( עאבר אל חכים עאמר ופמליה נכברח בסיני. כרי להקביל את פניהם, יצאה קבוצה של קצינים בכי- רים של הצבא המצרי לעבר שרה ביר תמרה. בראשם עמד פריק" עבד אל מוחסם מורתגי, מפקד כוחות היבשה של צבא מצרים. בשעה המטוסים והמתינו לנחיתתו של מטוס האח״מ איליושין לפתע הבחין פריק מורתגה במטוסים מהירים הבאים בגובה נמוך. ״מה המטוסים האלה?״ הוא שאל את הקצינים לירו. "אלה וראי מטוסי הליווי של מושיר עאמר״ השיבו לו קציניו בביטחה. אך לא מטוסי ליווי היו אלה אלא מטוסי מירז׳ ישראלים שיצאו למשימתם הראשונה באותו בוקר. ״ב־ המהלומה הצפויה״ סיפר מורתגה לכתב העתון המצרי ״אחר סאעה״ אחרי המלחמה. ״כאשר עמדנו בשרה התעופה בשעה נו, ואף אנשי חיל־האויר המצרי לא זיהו אותם. אנו ידענו שעאמר עומר להופיע וחשבנו כי מטוסים אלה הם מטוסי משמר לעאמר״. ליווי כזה לא היתה נהוג אמנם, בעבר, אבל אלה ימי מלחמה והיה צורך לשמור על בטחונו של שר המלחמה המצרי, חשבו ודאי מורתגי ואנשי הסגל שלו. והוא ממשיך לתאר: ״הופתענו כאשר החלו מטוסים אלה להפ- ציץ את מטוסינו על הקרקע. לרוע המזל היו התותחים האנטי אויריים משותקים באותו יום, ואולי זוהי התשובה לטענות שהושמעו כאילו היתה כאן בגירה״. מטוסו של המושיר עמר לא נחת בביר תמרה ביום זה. הוא היה נתון באותן רקות ממש בליבה של דרמה אוי־ רית שהתפתחה בשמי סיני והתעלה)ראה בפרק נפרה(. במקום האיליושין של הפמליה הבכירה, צללו על בסים ביר תמרה שלושה מירז׳ים ישראלים אשר הפציצו את מסלולי השרה והשביתום. את השמרת המטוסים ברחבות יעשו המבנים הבאים. המשימה הפצצה ופטדול אדרי הנקורות הקטנות הלכו וגרלו מול עיניהם של המפקרים המצריים. שלושת המטוסים משכו לגובה, התהפ- כו, צללו לעבר השרה והטילו את פצצותיהם על המסלולים. ההתפוצצויות קטעו את שיחות הקצינים, והם התפזרו לכל רוח כדי לתפוס מחסה ולהסתתר. הזריזים נכנסו לג׳יפים וחמקו מהמקום. בשרה היו אותה עת מטוסי קרב, מסוקי תובלה וכן שני מטוסי תובלה כסופים לבנים מסוג איליושין רונים לתגבור הכוחות באיזור. לאחר עור רגע מיהרו המפקדים המצריים להכנס לכלי הרכב שלהם ולהתר- חק מהאיזור. גל ראשון ־ חשדות בסיני התחלה גרועה למלחמה!, הם חשבו וראי. הקצינים הבכירים של הצבא המצרי נעלמו במדבר הפתוח סביב ביר תמרה. פריק מורתגה, אימת החיילים והפיקור המצריים, יצא בבהילות למפקדה שלו בג׳בל מיתן, שהיתה לב הפעילות המבצעית של הצבא המצרי בסיני, ומיקומה נשמר בסוריות רבה. גם שם הוא מצא עצמו שוב בליבה של מתקפה ישראלית. הקצינים נוכחו לראות כי חרר המבצי עים נהרס, מערסות הקשר נותקו מהסביבה והחיי- לים אשר היו בבונקר המוגן, נראו בורחים לעבר מבנה ראשון על ביר תמדה- דן סבר)בתמונה הקטנת( ומירז׳ הגבעות בשטח הפתוח. המטוסים הישראלים המשיכו להגיע מבנה אחר מבנה. את שלושת המירז׳ים של טייסת פיר. דן סבר היה סמ׳׳ט א׳ של טייסת גן והמיסטר, והדרכה בבית הספר לטיסה, נחת בטייסת הקרב הראשונה. דן הצנום ומקורזל השיער השתתף במשימות רבות כולל בהעברת המטוסים מצרפת לישראל. אחר המלחמה הוא מילא תפקידי פיקור נוספים והיה ותיק טייסי המירז׳ של החיל. הוא השתחרר באפריל גור־אריה פלטר, או ״גורי״ היה האח המבוגר מבין שלושה אחים טייסים במשפחת פלטר: אלדד שירת אתו בטייסת הקרב הראשונה והאח השלישי עמר לסיים אותה עת את קורם הטיס. הוא היה אחראי בזמן המלחמה על בטיחות טיסה במרור תעופה במטה חיל־האויר. עתה היה בהצבת חירום בטייסת במירז׳ים ובמלחמת ההתשה טס במטוסי פנטום. במטוס זה אף נפגע במלחמת יום כיפור ונשבה. סגן יצחק פיר היה מצעירי הטייסים בטייסת ומן המצטיינים בה. במלחמת ההתשה היה מראשוני טייסי הפנ- טום ונפל בשבי במהלך אחת התקיפות במצרים. הוא שימש בשנות השבעים כמפקד מנ״ט )מרכז ניסויי טיסה( של חיל־האויר. לאחר מכן יצא לארה״ב ושימש כטייס ניסוי בכיר באחת החברות שם. כרעם ביום בוזיר שלישית מטוסי המירז׳ של מבנה ״מדף״ המריאה מחצור בשעה להגיע בדיוק בזמ״ט מעל ביר תמדה. ההמראה היתה תקינה. ״יצאנו לנקודת ״בועז״ בגובה נמוך ומשם פנינו ״תכננו שהנתיב יעבור מזרחית לביר תמרה ואחר כך פניה ימנית 14 שמאלה לכיוון ביר תמדה״ סיפר סבר ושוב ימנית ואל המסלול. היתה שם רוח מערבית. זיהיתי אותה ממש בהפצצה. הפצצתי ואחרי מספרי שניים ושלוש. ראיתי פגיעות, אם לא באמצע, אז ודאי בשליש מסלול, ויצאתי. היו שם שני תותחי נ״מ. ראיתי אותם מסתובבים ויורים עלינו״. ״כל אחד התפלל שלמטוס שלו לא תהיה בעיה רצינית.15 "אנחנו יוצאים בהמראה רגילה" מספר גורי המבערים חייבים לתפוס, בעומס כזה. בלי מבער אתה מפסיק המר־ אה. ואני חושב: ׳חסר לו שלא יתפוס!׳. אבל המבער תפס״. דן סבר מתרחק במהירות מן הבסיס ושני המטוסים של המבנה מתכנ־ סים אליו. ״הקטע של איסוף מבנה לוקח הרבה זמן״ מסביר גורי, ״לא עשינו תמרון כפול אלא אחד - לכיוון מערב. רדפנו אחרי המוביל. סגרנו עליו והגענו למקום״. שלושת המטוסים השפילו חרטומי- הם מעל המים. ״אמרו לנו שב־ רגל רואים אותנו״ מסביר גורי, ״ואנו נדבקנו לגלים, תוך סיכון שאתה עלול לאבד שיפוט כלפי המים. למזלנו היו גלים והפעם לא היתה בעיה. לקחנו כיוון מערב. בנקודת זמן מסוימת מחציית החוף, השלישיה מזדהה בדיוק במקום. ״פתיחת כוח והכל נעשה בשקט״ אומר גורי. לא היו הפתעות. השדה נראה בדיוק כמו בצילומים. אני מביט ורואה שדה ריק לחלוטין, מחוץ למספר הליקופטרים שעמדו באיזו פינה, ואיל ביר תמרה, אליו הגיעו בתקופת ההמתנה מספר רב של מטוסי מיג אלה, או כשדה חירום למטוסי חיל־האויר המצרי. עת תקפו את השדה לא היו טייסי המירז׳ים מודעים למהו- מה ששררה למטה בקרב הקצינים הבכירים, והמבוהלים, של מפקדתו של מורתגה. בכל מקרה הם לא התיחסו אליהם. היתה להם משימה לבצע. אומר גורי: ״הגענו לשדה. משיכה, כניסה, כיור נון ואנחנו סובלים מרוח צד מאד חזקה. עם הכוונת של אז קשה לתקן את הסטיה, ושני זוגות הפצצות הרא- שונות ׳יושבים׳ ליד המסלול. עושים נזק מזערי. לא מעשי״, יצחק פיר, מבחין בבעיה של שני חבריו, עושה תיקון לרוח ומציל את כבודו של המבנה. הפצצות שלו פגעו בשולי המסלול. לא היה נ״מ בזמן התקיפה. ״נפלנו עליהם בהפתעה והם לא ידעו מה קורה. עקרון ההפתעה הצליח!״. לאחר התקיפה עלו המטוסים לגובה ולא חזרו עוד ליעפי צליפה על השדה. את פגזי התותחים שלהם שמרו לקרבות אויר. הם פנו צפונה ויצאו לפטרול כדי להגן על המטוסים החוזרים מתקיפה מפני מטוסי יירוט מצריים. המסוק של מורתגהו- אחד ממסוקי מיל אנו לוקחים דרומה לשדה התעופה ביר תמרה, דרומית לביר־גפגפה״. גל ראשון ־ חשדות בסיני שלושת מטוסי המבנה של סבר, היו חלק ממטוסי הפטרול שנשלחו אל מעל סיני, כדי לשמש ״מטריה אוי־ דית״ על מטוסי הקרב של חיל־האויר שיצאו לתקיפה או חזרו ממנה. מצבם של המטוסים השבים היה קריטי במיוחד מאחר והם כילו את תחמושתם והיו כמעט ריקים מדלק. מספר סבר: ״יצאנו. לקחתי כיוון צפונה, ואז אני מרגיש שהמטוס לא כל כך מאוזן, עם כנף אחת כבדה. מישהו אמר לי שהוא רואה פצצה תלויה. היו לנו שתי פצצות ואני רואה שאחת לא השתחררה. עליתי לגובה או ורואה איל סבר היה במרחק של ממטוס התובלה המצרי. ״מטוס כזה אי אפשר להפיל בטיל״ מספר סבר, ״אני מתקרב ומתכו- נן להפיל בתותחים. לפתע אני רואה בצד ימין מיג ׳יש אלוהים בשמים!׳. ׳שימו לב. בשעה תשע, מיג אני אומר להם. "אני עוזב את האיליושין ואנחנו הולכים אחריו". "עלינו לגובה" מספר גורי, "בזמן שמשכנו סבר או פיר אמרו: ׳מיג בשעה וראינו מיג השדה". נראה שהיה זה פליט מבין מטוסי הכוננות שהספיק להמריא מביר גפגפה, אך לא היה יכול עתה לחזור ולנחות שם. הוא קיווה למצוא מפלט בשדה החירום בביר תמרה שהיה דרומי יותר. השדה עדיין היה פתוח, אך בשמי המרחב שלטו כבר מטוסים ישראלים. דן סבר יהלך׳ לעבר המטוס. מאחוריו התיישרו בשורה עורפית שני מטוסי המבנה. "תסתכלו אם יש נוספים״ מזהיר סבר את שני חבריו למבנה, עושה פניה ימינה והמיג מתרחק שמאלה: ״אני נכנס אחריו ל־ מטרים. כמעט לחצתי על ההדק כדי לירות בו. הוא מתחיל פניה, ופתאום... נכנס לסחרור- סיבוב ועוד סיבוב ונכנס לאדמה!. הוא לא נתן לי הזדמנות לירות בו. הטייסת רשמה לזכותה את ההפלה הזו!׳׳. מספר גורי: ״סבר ישב עליו בסביבות לקראת נחיתה, כאשר לפתע הבחין במטוס הישראלי היושב על זנבו. המיג שבר בחוזקה שמאלה, ערך פניה 16 הדוקה, ונכנס לסחרור. הוא נשתל באדמה״ מסכם גורי ״בואו נחזור למטוס הקודם״ אומר סבר המאוכזב לגור ולפיר. ״שתיים־שלוש דקות ואני חוזר לכיוון ביר גפגפה, מחפש את המטוס והוא איננו. אין מכ״ם ואין הכוונה ליירוט. לנו היתה משימה מאד חשובה לעשות ואנו עוזבים את החיפושים. אני הולך ל״בועז״ ומתחתנו עוברים מטוסים, אבל שום מיג כבר לא מגיע״. שלישיית המירז׳ים של דן סבר פטרלה בגובה מתקיפה לא נזקקו לעזרתם. ״חזרנו עם כל התחמושת כמעט״ אומר גורי, ״היינו לבד. לא ראינו מטוסים אחרים. בקשר שמענו דיווחים על תוצאות ועל הפעילות. לא ראינו מבנים נוספים״. לסבר עור היתה צפויה הפתעה לאחר שחזר לבניין הטייסת. ״אני נוחת והולך לספר לקמ״ן על התקיפה והמפגש עם האיליושין״ אומר סבר, ״והוא שואל אותי: ׳סבר, אתה השפעת הרוח העזה- מכתש פצצה שפגעה מימיו למסלול ביר תמדח ברעם ביום בהיר יורע מי טס באיליושין הזה? - שאלתי מי, והוא אמר לי: ׳הרמטכ׳׳ל ומח״א המצרי וכל צמרת הפיקוה שלהם טסה במטוס הזה!״. ״מאז אני אוכל את עצמי כל בוקר למה לא יריתי בו״ אומר סבר, ״אבל המשימה שלי היתה להפיל מטוסי קרב - לא עלה ברעתנו להתעסק עם מטוסי תובלה״. רמי הדפז ומלהמתו במיכלים המתרוקנים ענני העשן השחור והסמיך החלו לעלות מעל שמי ביר תמרה והתערבו בגלי האבק שהותירו המטוסים של המבנה הראשון. מעל דיונות סיני נתגלו ארבע נקורות אלימות שהלכו וגדלו על רקע עמורי העשן. מבנה נוסף, מתנשף משהו של מטוסי תקיפה הגיע לאיזור. היתה זו רביעיית אורגנים של טייסת משרה התעופה בלור. את הרביעייה הוביל סרן רמי הרפז ועימו אורי אלוני, אליעזר אורן ויעקב זיק מליקו־ ביץ(. רמי הרפז)במילעיל(, קיבוצניק ואיש מילואים של הטייס, ממוצע קומה, מקורזל שיער ובעל גוף מלא וחזק, היה מבכירי טייסת הקא״מ על אורגן טס במיסטרים ולאחר מכן בסמב״ר משך ארבע תקופות ויצא להדרכה בבית הספר לטיסה ובקא״מ. בשנת טס על הסקייהוק וכאשר הגיעו הפנטומים היה מראשוני הטייסים שהתאמנו והטיסו אותם במלחמת ההתשה. במלחמה זו גם נפל בשבי. לאחר מכן עשה תפקירים שונים בהם מפקד רמת דור והשתחרר משרות בשנת 1980 רמותו האבהית, הקשוחה משהו והמקצועית, הרשימה רבות את הטייסים הצעירים, שראו בו, יחר עם יובל אפרת ויוסי אברבוך, את עמורי התוווך של הטייסת. יעקב זיק, בן נתניה סיים את קורס במלחמת יום הכיפורים17 דור. ביום הרביעי למלחמה הוא נפגע מעל איזור יהורה ושומרון, וחולץ בשלום הוא הטיס סקייהוקים ולאחר מכן עבר לתפקירי מטה. אליעזר אורון, צנום, מקורזל שיער ומן השקטים בחבורת טייסי האורגן, היה עירוני מרמת גן. לאליעזר לא היו עכבות להצטרפות לקורס טיס למרות שכל טייסי רמת גן לפניו נהרגו במלחמות או בתאונות. ״אמרו עלי שאני אריש, ולכן אני טייס מסוכן״ הוא אמר. היה זה בעקבות תרגיל צליפה על טנק, במהלכו ירה לגובה נמוך מאה ואף קטם את אחת האנטנות שלו. אורון היה מ״הטייסים החושבים״ ובין אלה שפתחו מחדש את טייסת ד״ר לפיזיקה ובעל זכויות רבות בתעשיית התעופה והחלל של ישראל. ארבעת המטוסים יצאו בשעה המהירות הם הגיעו שתיים־שלוש רקות לאחר מכן. לרמי, שתכנן את הנתיב ״על ליטר הדלק האחרון״ היו הוראות ברורות לאנשי הצוות שלו: הצטרפות למבנה תקיפה פתוח תוך כרי טיסה דרומה, בלי המתנות ובלי ציור ״קשתות״ ארוכות להצטרפות. יותר מכך: בגלל קוצר הדלק, לא ממתינים למי שלא מצטרף. עבור שלושת המטוסים של המבנה היה זה מררף ממושך בגובה נמוך, ער שהצליחו להתכנס למבנה עם המוביל. השלב הראשון עבר בשלום.18 ״ראיתי שכל השלושה אתי״ הוא סיפר ותחושה של רווחה אפפה אותו ״ידענו איך אנחנו מתחילים אותה אבל לא איך היא תגמר. על רמי19 ״זו היתה גיחה מיוחדת״ סיפר אורון הרפז היתה מוטלת אחריות גרולה מאה- נווט לפי מצפן פשוט, בגובה נמוך ובתצרוכת דלק גבוהה. הוא ישב, ברק ומצא כי את הטיסה הזו אנו לא גומרים. אבל חוץ מזה שהיה קיבוצניק הוא היה גאון, בעל יכולת טיסה גבוהה וקור רוח. בדרך הוא סגר קצת את המנוע, עבר בשיוט למהירות נמוכה וירד מ־ אנשים שירעו את הפטנט הזה. הוא הוריר מהירות וכתוצאה מכך גם אחרנו בתקיפה וזה היה סיכון אדיר״. רמי ירע כי לפניו יהיה על השרה מבנה של מירז׳ים. ברממת אלחוט הוא הוביל את המבנה בגובה בינוני ובקו 243 טיסה על מגבלות הדלק- רמי הרפז יוצא לגיחת תקיפה משמאל: אליעזר אורון עולה לתא האורגן ישר דרומה, מלוד ער ניצנה. בהגיעם למקום הם פנו ימינה, ירהו לגובה הדיונות וטסו בינות לגבעות החוליות של סיני. מימינם חלפו ג׳בל דלפה וג׳בל הילל ובעוד מספר רקות הם היו כבר מעל המחנות של ביר חסנה. ״הבנינים במחנות האלה היו כמעט בגובה שלנו״ סיפר הרפז, ״ראיתי את החיילים המצרים עומרים במסדר בוקר, מסודרים בשלשות ואנו טסים מעליהם - תמונה סוריאליסטית יוצאת מהכלל״. עור כמה רקות חלפו והמבנה התקרב לנקורת המשיכה. כרי שהאורגן החמוש והכבר יגיע לגובה כמתוכנן, היה על המוביל לקבוע את הנקורה רחוק מאה מן השרה. ״תוך כרי משיכה ראינו את הפצצות של המירז׳ים מעלות אבק מעל המסלול. שתי דקות לאחר מכן ראינו את המטרה ונכנסנו״, סיפר רמי. הרפז הביא את המטוסים אל מעל השרה. בעיית הרוח המערבית החזקה, שגברה בינתיים והגיעה ל־ הטרירה גם את המבנה הזה. לפי התסנון היה על מטוסי האורגן לשחרר את הפצצות ולשגר את הרקטות ביעף אחר - היעף הראשון. אך היתה בעיה: אם יורה להטיל את הפצצות משמאל למסלול, כרי שיסחפו ימינה ויפג- עו במרכזו, יפגעו הרקטות מחוץ למסלול. הוא החליט להורות על תקיפה במרסז המסלול. ״בזמן הצלילה ראיתי פגיעות מימין למסלול וגם את העשן יוצא מזרחה. אמרתי למבנה: ״למרות הרוח לכוון באמצע!״. גם הפצצות של מבנה זה פגעו מימין למסלול אולם הרקטות פגעו באמצע. רמי הפנה את המטו- סים ביעף נמוך, פנה ״חיסלנו אורון מספר: ״כשנכנסנו לתקיפה התחילה מהומה. היו שם שני מיגים בריצה על המסלול והיה מאבק קשה אם נצליח להסניס את הפצצות למסלול לפני שיעלו לאויר. הרפז ראה את זה וזרק את הפצצות יותר קדימה, ממש לפני המטוסים הממריאים. אחר התפוצץ, השני הפסיק המראה. ראיתי את כל הענין הזה. איך שיצאתי מההפצצה היו שני מיגים שהמריאו ושניים אחרים בעמדת המראה עם טייסים בתאים. יצאתי מההפצצה, התיישרתי ויצאתי בגובה נמוך מאה. הספקתי לצאת ולפגוע בשני המיגים, להתרומם ואז לפגוע במטרות שלי - שני מטוסי מיג שהיה בשרה". כרעם ביום בוזיר סגן יעקב זיק, סיפר לאחר התקיפה: ״תקפנו את מטוסי המיג תמרה. ריטשנו את כולם עם רקטות, כולל שני מיגים אשר טייסיהם ישבו בתוכם. לשתי הרביעיות שבאו 20 אחרינו כבר לא היה מה לעשות. התלהבתי ממראה המטוסים הבוערים רמי יכול היה גם להתרשם מההבדלים בין תוצאות הפגיעה במטוס קרב חמוש ומתודלק לפגיעה במסוק ״חלול״. הוא סיפר: "המיג לפוצץ אותו. המטוסים עמדו גלויים ופגענו בהם. ביעף השלישי לקחתי את המי־ הרוטור שלו. אני יורה ויורה והוא לא נדלק. רק בסוף, ממש בסוף היעף, לפני שחלפתי אותו ראיתי שהוא עולה באש". את הפניה השלישית תכנן רמי לכיוון ימין, כדי שמיד לאחר מכן יהיו המטוסים בכיוון מזרח ויצאו הביתה. מספר אורון: "היו כל כך הרבה אנשים בשדה והיה נ״מ שקשה לתאר. האויר היה מלא פסים ואני מסתכל על המטוס ובכל רגע אני רואה פגיעות - חור בכנף וחור בכידון ובגלל הכמות הגדולה של אנשים לא משכתי לגובה אלא תוך כדי פניה יריתי בתותחים. לחצתי על ההדק תוך כרי פניה- ממש חרשנו את הארמה. הכל בער. ראיתי מיל איליושין נתתי פניה חריפה ופגעתי בו. הרוטור המשיך למעלה והוא התחיל ליפול כמו ב״סלאו מושן״. אנשים קפצו החוצה. אלוני שהיה אחרי פלט: ׳אוף!׳. זו היתה ההפלה היחידה שלי, אבל לא קיבלתי עליה אישור למרות שהמטוס היה באויר. בזמנו לא התיהסנו לזה כ׳הפלה׳״. אורי אלוני הספיק לעשות רק שני יעפים, והצטרף מאחור לשלושת המטוסים. וכאן החל השלב הקריטי. הרפז: ״כמות הדלק שתכננתי לשלב הזה, היציאה הביתה, היתה הדלק. אצל כולם היו רגל. הגענו לקו חציית גבול כאשר במיכלים שלנו רק אנשי המבנה להעביר מצערת לסרק. וכך גלשנו מנקודת הגבול בניצנה וער לשדה בלוד במנוע בסרק״. מספר אורון: "באיזור ניצנה סגרנו מנועים ועשינו תהליך גלישה, מעין נ״א )נחיתת אונס( לכיוון לוד, עם חרדה כבדה בלב, ועם דלק פחות מהנדרש להקפה. אבל האורגן הוא מטוס שגולש נהדר״. ארבעת המטוסים, מצערות בסרק, גלשו ״גלשנו ללוד, וזהו״ מסכם הרפז, בלי הרבה גינונים, את הטיסה. גל ראשון ־ חשדות בסיני ארבעת המטוסים היו מנוקבים ככברה. אנשי צוותי הקרקע הופתעו כיצר הצליחו המטוסים לחזור מהגיחה הזו בשלום. בסיוע אנשי התעשיה האוירית הם"התנפלו" על המטוסים, סתמו את החורים בלוחות אלומיני- ום וסמררו את הכל. האורגן הוכיח את חוזק מבנהו. המבנה של הרפז עשה שמות במטוסים שהיו בביר תמרה: שמונה מתוך המיגים הושמרו בזה אחר זה. גם שלושה מסוקים ושני מטוסי התובלה שחנו בשלווה סטואית בקצה המסלול, עלו אחריהם בעשן השמיימה. רמי הרפז יצא לגיחות רבות בימי המלחמה. את אותותיהן חש רק לאחר ששת ימי הלחימה - הוא היה טייס הקרב הישראלי בעל מספר הגיחות הגבוה ביותר במלחמה - לא פחות מ־ צע. מכיריו אמרו שרק הרפז הקשוח היה מסוגל לעשות את זה. מבנה ״כותנה״ תוקף הרחק מהצפון, הגיע לביר תמרה מבנה של מטוסי מיטסר משוכי כנף. היה זה מבנה"כותנה" של טייסת מיסטר - אחר משני המבנים של טייסת זו אשר יצאו מבסיס רמת דור. ענק המסוקים בעולם הוביל תותחים ולוחמים של הצבא המצרי למוצבים מזיני6 מיל מי מטרתו היתה להמשיך את השבתת השרה לעוד מספר שעות וגם להשמיר בצליפה את המטוסים שנותרו בו, אם בכלל. זמן ההמראה ישראל בסטר ויעקב)קוביק( יריב)בירביס(. קוביק, תושב כפר יהושע התגורר מטרים אחרים מגדר הבסיס ברמת דור. אשתו, זיוה, ילרה יום לפני כן תינוק והוא היה מוהאג. בשל כך הוא היה בין הטייסים שנשארו בצפון ולא ירהו עם השמינייה ללוד. סרן שלמה מילוא היה איש מילואים בטייסת ולימים שימש כמנכ״ל התעשיה הצבאית. סרן בסטר היה תלמיד בטכניון בימי המלחמה, והגיע לטייסת מיה עם התחלת הכוננות. המבנה יצא מרמת דוד וחתך ישי- רות דרך ג׳בל הילל לעבר השרה הנמצא במרכז חצי האי סיני. ארבעת המטוסים טסו בגובה נמוך ושמרו על דממת אלחוט מלאה עד המעבר בכרם שלום. "הטיסה לשרות התעופה המצריים היתה בתנאים אידיאליים״ סיפר קוביק, "שקט, מזג אויר טוב, קיץ. יום לפני זה נולד לי בן ואני צריך להבטיח את קיומו. תחושה חזקה 21 של ביצוע מחויבות לא היתה להם בעיה לזהות את השרה מרחוק. עשן שחור התמר מעל המקום, ורמז על תוצאות התקיפה של כרעם ביום בוזיר המבנה קודם. למטה הם הבחינו בשרידי מיג תובלה רו־מנועיים מסוג איליו־ שין מסוג מיל עשרה מטוסים בוערים היו מוני חים כבר על הקרקע. המטרה של המבנה היתה להש- בית את פעילות המסלולים בשדה לעוד מספר שעות. הם נשאו מתחת לכנפיהם את פצצות הפפ״מ המיוחדות. הטלתן של אלה חייבה את המטוסים לטוס בגובה קבוע במקביל למסלול. רק לאחר השחרור של הפצצות יכלו לחמוק בתמרון מהיר מאש הנ״מ. הרביעיה התכנסה לשני זוגות, מספרי אחד ושלוש תקפו את המסלול הראשי, ומספרי שתיים וארבע את המקביל. איל עשן רב מאיזור הדירים ופגיעות שדמי פגע במדויק במרכז המסלול. הפצצות של השאר פגעו בצידו 22 באיזור המסלול בצירו השמאלי״ השמאלי - השפעה של הרוח שנשבה על פני המישורים הפתוחים הגדולים. מכתשים בקוטר של כחמישה מטרים נפערו על פני המסלול לאחר התפוצצות הפצצות, ועומקם הגיע ליותר ממטר. הרביעיה יצאה ליעפי צליפה על כל מה שנותר בשדה. שדמי צלף על מטוס תובלה מסוג איל לאחר השלמת יעף הצליפה הם גילו מטוס מיג23 הפעם נפתחת עליהם אש נ׳׳מ חזקה רים. בסטר וקוביק השלימו אותה עת פניה רחבה הרחק מן השרה, כדי להסתתר מעיני תותחני הנ״מ בשטח המדברי והפתוח. קוביק חזר וירד על אחד הדירים וגילה שם רק משאית - המיג הרביעיה הראשונה של24 את המיג, צלל והרים אותו לאויר בלהבת אש טוסים מטפסים לגובה מבנה רבידי - לא הרבה נותר לעשות מבנה ״חולצה״ של טייסת הרבה היה להם לעשות מעל השרה. הם השליכו את הפצצות, ניקבו עוד מספר מחפורות עמוקות ופצעו את השדה ברקטות שלהם. לאחר מכן פנו לעבר המיגים -חלקם היה שרוע על המסלול ואחרים בפנים הפתוחים. הם ערכו עוד יעף נגד תותחי הנ״מ. לאחר מספר דקות הגיע לשדה מבנה מיסטרים ומשל להפצצה בעור האורגנים תוקפים. המוביל זועם על כי ביטלו אותו ממלאכה: כל המטוסים היו הרוסים זה מכבר וכבר העלו עשן. הוא מופנה למטרות אחרות. גל ראשון ־ חשדות בסיני ג׳בל ליבני בסיס כוחות תקיפה אויריים, במקרה של פרוץ פעולות איבה. במקום היה מסלול ראשי אחד באורך לערך ורחבות חניה, וכן עמדות יירוט פתוחות. אל המקום נשלח בימי הסוננות גף של מטוסים מיושנים יחסית מסוג מיג אך בבוקר יום הלחימה הראשון נעלמו מטוסי הקרב חזרה לשרות התעלה, ורק שניים מהם נותרו על רחבות החניה של הבסיס. אלה היו בכוננות הזנקה מיידית, כאשר טייסיהם יושבים בתוך תאי הטייס, ממתינים להוראות ההזנקה. כמו כן היו במקום מטוסי קישור ואימון קטנים. המוריעין עקב אחר התנועות. לא מפתיע כי מפקחת חיל־האויר הישראלי לא התייחסה כמעט כלל לנעשה בשרה זה ולא ייערה אליו כל מבני תקיפה. אחר מהם בכל זאת נשלח למקום. מידרים במשימת ייתם צוללים על השדה בבוקר ה־ יצאו בבוקר ללוות שני מטוסי ווטוד אשר עסקו במשימת לוחמה אלקטרונית בשמי פורט סעיד וצפון הדלתא )ראה למעלה(. זמן קצר לאחר שנפררו ממשימת הפטרול שלהם בצפון סיני הם קיבלו מהבקר משימת תקיפה לעבר ג׳בל ליבני. מספר על הגיחה עזרא חתן, שיצא ממשימת היירוט והפטרול לתקיפה, בלשונו הקצרה והציורית: "אחרי כל שינויי הכיוון קצת לוקח זמן לאוריינטציה ומבקשים כיוון ומרחק למטרה. הבקר נותן, ויוצאים לדרך ב־ אלף. לאחר זמן מציין מספר שניים: "מטרה, שעה פגוע מידי אדם - יאק "מהגובה - צלילה משוגעת, חלוקת השהה לגזרות: אני את החלק הצפוני, מספר שניים את הררומי. מהירות 550 לפני היפנים׳, ועור להבה. אותו דבר אצל מספר שניים. מבצעים אנשים. שנינו על הגב והכדורים מזמרים בין האוהלים והאנשים. עור שתי צליפות והדלק נגמר. מתחילים לטפס. בדרך רואים באוזר ענק נוסף. באים מאחור, לחיצה על ההדק וכרור אחר - פוף מאחורי האוטו". כרעם ביום בוזיר שני המטוסים יוצאים ממבצע התקיפה הפרטי שלהם, אולם מתברר כי מספר שניים נפגע במהלך התקיפה החפוזה. ממשיך בבן: ״בטיפוס הביתה לא מצליח מספר שניים להדביק את מספר אחר. לאחר בדיקת כל המערכות אני מניח שאם ׳שחק׳ לא מצליח לעלות מעל אם יצליח להגיע לרמת דוד. התשובה החיובית15 שני הטייסים בורקים את מצב הדלק. בבן שואל את פורת מעודדת את שניהם להמשיך צפונה והם ממשיכים לעבר הבסיס הצפוני ונוחתים בשלום. ״מצליחים לחזור עם לאחר בדיקת המטוס מתברר כי להבי המדחס של המנוע נהרסו והיה צורך להחליף מנוע. שני טייסי הכוננות המצריים שישבו בתאיהם, מוכנים להמראה מהירה לא נמלטו מגורלם. לאחר שנכבש שדה ג׳בל יבני הם נמצאו הרוגים בתוך התאים, כשהם לכודים ברצועות המושב וקשורים לקראת המראה. חלק מן המטוסים היה ברחבות הפתוחות, ואחרים חנו בתוך פנים - מכלאות הגנה. גם מטוס אימון מסוג יאק 18 המושמדים חנו גם מספר דמיים עשויים ריקט. אלה לא הופצצו על ידי הטייסים האיליושין לא מצליח לחמוק ומופל סיפורו של בסיס האויר ג׳בל ליבני בבוקר זה לא תם. בשעה , והת-26 בפטרול בשמי סיני. באותה שעה הסיע מטוס תובלה רו־מנועי מסוג איליושיון כונן להמראה. שני טייסי המירז׳ים הבחינו בפעילות המוזרה, צללו והפילו אותו זמן קצר לאחר המראתו. הטייס המצרי של המטוס הנחית אותו בהמשך המסלול. האיל למטוסים רבים שטסו בסביבה וירו בו לשם שעשוע)ראה תיאור מפורט יותר של ההפלה בפרק יחי(. עם כניסת כוחות צה״ל לשדה, אשר כונה עם כיבושו"שרה ליבנת״, נמצאו בו אלפי רקטות ומסודרות במחסני החימוש של המקום. רקטות אויר־קרקע אלה הובאו לחצרים ושימשו החל מאותו יום לחי- מוש מטוסי הפוגה מגיסטר שיצאו לתקיפת מטרות ירדניות וסודיות.249 פוגות יוצאות לתקיפה המשימות שהתכוון היל־האויר לבצע במהלך מבצע ״מוקד״ ררשו ריכוז מאמץ מירבי מצר טייסות הקרב. לכל מטוס היתה מסומנת מטרה, ולכל טייס היה יעד אליו היה צריך להגיע בזמ״מ מתיק. היתה מגרעת גרולה להחלטה זו: עת יהיה היל־האויר עסוק במבצעים מעל שרות התעופה המצריים, הוא לא יוכל לתת סיוע קרקעי משמעותי לכוחות השריון והחי״ר. עם כך כוחות היבשה לא יכלו להמתין לתקיפה מצרית והעריפו לתקוף, בו זמנית, עם תחילת פעולות חיל־האויר. מפקרי האוגרות החליטו, עם כך, כי בשעה ני. בדיונים אשר נערכו לפני המלחמה במטה הכללי, ביקש מפקד חיל־האויר, אלוף מררכי הוד מישראל טל, מפקר חיל השריון, שהיה מפקר אחת משלוש האוגרות המשורינות בסיני, להמתין: ״אל תתפרץ עם הטנקים. תן לי זמן לאחר השגת העליונות האוירית המוחלטת לכתוש בשבילך את השריון המצרי ואחר כך יהיה לך יותר קל" הוא הבטיח לו. טליק התנגד לכל עיכוב: "אל תדאג לטנקים שלנו״ הוא רחה את הוד, "תן לי רק שמים נקיים. עם השריון המצרי אני כבר אסתדר". מפגש בנגב- רביו ירד לבסיס חצרים כדי לעמוד על מבצעי טייסת הפוגות במלחמה- בצילום לוחץ את ידו של הור התעקש וביקש ממנו להמתין שעה, אפילו מחצית השעה. אך טל, יחד עם קצינים אחרים התעקשו: ״השג 27 לנו שמים נקיים, אנו נדאג לשאר!״ חיל־האויר גייס את כל מטוסי הלחימה שלו למבצע ״מוקה״. בין אלה היו גם מטוסי הפוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה שהיו מיוערים, בתכנון המקורי, לתקוף את שדה אל־עריש. רק לאחר שהתבררה כמות תותחי הנ״מ המגנה על השרה הוחלט שלא לכלול אותם בתקיפה והם הוצאו מטבלת כוחות ומשימות. מטוסי האימון הקטנים נשאו שני מקלעי או ברקיטות המתחמים בצפון סיני וברצועת עזה. למטוסי הפוגה היו, עם כך, מספר מגרעות מבצעיות: מהירותם היתה נמוכה יחסית, המבנה שלהם, ובמיו־ חר תא הטייס והמערכות לא היו מוגנים אף מפני אש נק״ל, ולמטוס לא היו כסאות מפלט. הרעיון להכניס6 כרעם ביום בהיר הנחיות למשימה- גץ אלון מפקד חצרים, עם סרך טורגן לפני משימה. מורגן זכה בצלי׳ש לאחר המלחמה אותם לתקיפה היה פתרון מאולץ, אך ״טוב משהו מאשר לא כלום״ חשבו בחיל־האויר ויצאו עם ההחלטה לדרך. בחודש מאי ולארגן את פעילותם במסגרת טייסת מיוחדת, מספר 147 גם מפקד טייסת השלב המתקרם של בית הספר לטי סה, שם הופעלו המטוסים. סרן ארנון לבנת התמנה כסגן מפקד הטייסת. רס״ן אריה בן־אור לא היה נגוע בחיידק הטייס, ולא היה חובב טיסה מילדות. אולם תור כדי טיסת היכ- רות במטוס פייפר שערך הוא החליט שזה התחום בו הוא רוצה לעסוק. אריה הלך לקורס טיס ולמרות שלא בלט בו במיוחד, הוא גמר במגמת קרב. כך הגיע עד לתפקיד סגן מפקד טייסת מירז׳. הוא מונה לתפ- קיד במחלקת המבצעים של חיל־האויר, ובאביב 1967 הספר לטיסה _נהוג חוא^אתין^ אחד הסימון הזרחניים שעל חרטומי המטוסים, זנבותיהם שונח שלו מעל חג׳ירדי וכנפיהם הוסרו, והם נותרו בצבעיהם המקוריים בחום־כחול. כרי להטיס את המטוסים הועברו לטייסת החדשה־ישנה טייסי מילואים, מדריכי טיסה ואף פרחי טיס אשר היו בשלב המתקדם של קורס הטיס, ונועדו להיות לאחר מכן טייסי קרב. לקראת המלחמה, הגיעו לטייסת מספר מפקדים בכירים מפיקוד דרום, כדי ללמוד על יכולתה ולנסות להקצות עדיפויות לפעולותיה. בין אלה היה רפאל איתן, מפקד חטיבת הצנחנים שנועדה לפרוץ את הקוים בפתחת רפיח. בבוקר ה־251 קטנה ושברירית- מטוסי הפוגה מגיסטר היו פגיעים לאש נ׳׳מ אולם לחץ הפעולות בקדמת סעי חייב הכנסתם לתקיפה נגד מערבות מכ״ם׳ תותחים ומערכים מצריים קדמיים. מימין: ארבע רקטות מתחת למתלי הכנף המשימה הראשונה שהיתה מוטלת על טייסת מטוסי הפוגה באותו בוקר, היתה סמתואד למעלה, "הונאה״: כשעה לפני צאת ראשוני המטוסים במבצע "מוקה״ לדרסם, יצאה רביעייה אחת של מטוסי פוגה מגיס- טר, מוטסת על ירי פרחי טיס של השלב המתקדם. הם קיבלו הוראה "לעשות רעש" בקשר כרי להביא את המצרים והיררנים למחשבה שהכל מתנהל כשורה בחיל־האויר והכל שגרתי. לאחר מכן יצאה גם רביעיה שניה. המטרות הראשונות אותן נשלחו מטוסי הפוגה לתקוף, עם פרוץ המלחמה, היו שתי תחנות המכ״ם המצריות שהוצבו באל־עריש, מול חוף הים. רס״ן אריה בן־אור יצא בראש המבנה הראשון של הפוגות לתקוף תחנה אחת. מאחוריו ישב עמוס עשת, שהיה הנווט היחיד של הטייסת. המטוסים הגיעו למטרה בגובה נמוך, ולאחר מכן התרוממו, נערכו בשורה עורפית ופתחו באש רקטות לעבר המטרה. במבנה היו גם דור קישון. הפתעת המצרים היתה גרולה, והם נטשו את הכלים ונעלמו.28 6 כרעם ביום בהיר j₪r רביעיה שניה, בפיקודו של סרן ארנון לבנת, סמ״ט הטייסת, יצאה בשעה 08:06 באל־עריש. ארנון נכנס למתחם הג׳יררי, לקח כיוון לעבר המטרה ולפתע נשמע קולו בקשר: ״מספר אחד נפגע, שלום״. זמן קצר אחר כך נראה עמוד אבק גדול ואחריו להבה. ארנון ז״ל, היה 28 החלל הראשון של הטייסת מטוסים נוספים יצאו ברביעיות בגובה נמוך ביותר מעל הנגב, וחדרו ישירות לתוך מערכי השריון והאר- טילריה אשר כיסו את פתחת רפיח. לפי התכנון נועדו המטוסים להגיע לאיזור התקיפה, ושם לנסוק מעלה ולירות את הרקיטות או להטיל את הפצצות על המטרות. לאחר מכן הם היו אמורים לפתוח באש מן המקלעים שנשאו בחרטומם. קצב הטיסות היה רב, ומטוס אחר מטוס התארגנו ליצי־ אה, נבדקו על ידי המכונאים והטכנ- אים, חומשו ותודלקו. לא אחת קיבלו הטייסים את המפות בעומדם ליד המטוסים. על הכנת המפות ועדכונם היו ממונים פרחי הטיס הזוטרים, אשר סיפקו גם שתיה וכיבוד. ער תום הגל הראשון יצאו עשרה מבנים ותקפו מטרות בצפון סיני ובפתחת רפיח. מבצעי טייסת הפוגות נמשכו ביום הלחימה הראשון, וגם בימים הבאים נגד כוחות השריון הירדניים שעלו מבקעת הירדן באיזור מעלה אדומים. מטוסים אחרים פעלו באזורי יהודה ושומרון ובבקעת הירדן. לאחר יומיים של לחימה היה נרמה כי תם חלקם של טייסי הפוגות במלחמת ששת הימים. עם כך, כאשר החלה הפעילות מול הרמה הסורית הוחלט לגייס אותן כדי להשתתף גם במבצעים אלה. מטוסי הפוגה הועלו מחצרים לבסיס רמת דוד משם פעלו בימים הבאים. הפעם ההימור היה מסוכן יותר: מערכי הנ׳׳מ הסוריים היו צפופים וגבו מחיר כבר מהמטוסים הקטנים. מספר רב של מטוסים נפגע ובמהלך אחת הגיחות נהרג גם מפקד הטייסת, רס״ן אריה בן־אור. בשלב זה הוחלט להוציא את הפוגות מפעילות מבצעית. לאחר המלחמה זכו שניים מבין טייסי לשבח: מפקד הטייסת רס״ן אריה בן־אור אשר נהרג במהלך תקיפת מטרות סוריות ברמת הגולן וסרן יעקב מורגן, שתקף באיזור רפיח והצליח להנחית את מטוסו הפגוע בבסיס. ראויים לצל״ש- מבצעי חפוגות מעל חג׳ירדי זכו לשבחים ממפקדי כוחות הקרקע שנלחמו להבקעת המערכים המצריים מטוסי הפוגה הוצאו לאחר המלחמה מהמערך הקרבי של חיל האויר הישראלי, והוקצו באופן בלעדי למטרות אימון טייסים בבית הספר לטיסה. שנים לאחר מכן יוסבו הפוגות למטוסי ״צוקית״ על ידי התעשיה האוירית לישראל. פרק יד הפיקוד המצרי בלב המהומה בבוקר החמישה ביוני, לאחר הכוננות ונחיתת מטוסי פטרול השחר, נכנסו מערכות היל־האויר המצרי לשע- רה הפעילות היומית. ארבעה מטוסי אימון של האקרמיה האוירית התכוננו לצאת לטיסת אימון מעל שרה התעופה בילבייס)שרה זה שימש בסיס האקרמיה לתעופה(. גם צוותי המפציצים מרגם טופולב בבסיס אל מאזה שליד קהיר היתה גם תכונה רבה של1 נים שגרתי שכלל טיסות ארוכות טווח מעל מצרים צוותי הקרקע, סביב שלושה מטוסים דו־מנועיים מסוג איליושין נים לצאת לטיסות מפקדים מיוחדות לביר תמרה בסיני ולפאיד מעבר לאגם המר הגרול. בשעה בבוקר)זמן ישראל נים שלה, מושיר עאבד אל חכים עאמר ומפקר חיל־האויר המצרי, פריק מחמוד סירקי מחמוד, למטוס איל־ יושין ״הכל בסדר, יא סידקי?" שאל עאמר את מפקר חיל־האויר שהגיע זמן מה לפניו. ״בסדר, ארוני״ הוא השיב. ״האם ארגנתם את המטריות האויריות הדרושות מעל סיני?״ המשיך המושיר. סירקי פנה אל ליווא איסמעיל לביב, קצין המבצעים שהיה אחראי על הפעילות באותו יום, אולם זה המהם מספר מלים לא ברורות. טיסות הסיור והפטרול, לא תוגברו, ככל הנראה, וללביב לא היתה תשובה ברורה מדוע. עאמר הבין וכעס, והזכיר ללביב את אזהרותיו של הנשיא נאסר על התקפה ישראלית צפויה. רקות ספורות לאחר מכן כבר התרווחו הבכירים במושביהם. יחד עם עאמר ומחמוד סירקי, הצטרפו לטיסה גם שר המלח- מה המצרי שאמס בדראן, ראש אגף מבצעים פריק אנואר אל קרי, עקיד איוב ממשרדו של עאמר, קציני מטה אחדים ומלוים נוספים בהם קצין סורי, אכרם דירי, שהיה ראש לשכת המושיר עאמר בעבר. מטרת טיסתם לסיני היתה מפגש מתוכנן עם מפקרי הכוחות המצריים בחצי האי. אלה היו אמורים להמתין להם בשרה התעופה ביר תמרה. לצורך הסיור אף סגר שאמס בררן את חדר המבצעים והוציא הנחיות מיוה־ רות למערך הנ״מ לנצור את האש בנתיב הטיסה. על מסכי המכ״ם בישראל נתגלה המטוס האיטי בשעה מספר מטוסי תובלה בהם הותקנו מקלטים לביון קשר ומכים. הדבר גרם למתיחות רבה בחדרי הבקרה והש- ליטה וגם בבור המבצעים. מפקר חיל־האויר מררכי הוד, ישב מול השולחן הגרול ומפות המבצע לפניו, הוא לא ידע מה מטרת טיסתו של האיל מטוס בקרה או ביון מכ״ם אשר עלול לגלות את המטוסים הישראליים? לאחר מכן ודאי חשב כי מטוסי הפט- רול מעל סיני ידעו לטפל בו. המטוס האיטי, מוטס על ידי הקברניט חסאם אל בשארי, ועמו טייס־ראשון מהאב יוסף, תוכנן לחלוף מעל שרות התעופה באינשאס, פאיד ובברית, לחצות את התעלה ולהמשיך לעבר שרה התעופה בלב סיני. בשרה המתינו לו כבר, כמתואר למעלה, מפקר החזית, פאריק אוול עבר אל מוחסם מורתגה, מפקד ארמיית השרה פריק סאלח מוחסן, ומפקדי שרה אחרים. מבלי שהתכווונו לכך, טיסת מטוס האח״מ, היתה ברכה למטוסי חיל־האויר הישראלי שהיו כבר באויר בדרכם לביר תמרה ושרות אחרים בדרך בה עבר המטוס. כרי למנוע הפלת המטוס בשוגג, הוציא ליווא28 6 כרעם ביום בהיר לביב, שעליו הוטל בבוקר זה לפקר על הפעלת המטריה האוירית מעל סיני, פקודה לנצור את האש במערך הנ״מ המצרי בכל הנתיב בו יעבור המטוס, עד לנחיתת איליושין ״מספר הוד לא ידע זאת אותה עת, אך את המבצע שיצא כבר לדרך לא ניתן היה לעצור: מעל חלק מנתיבים ״מאו- בטחים״ אלה נעו בשעה זו גם מטוסי התקיפה של חיל־האויר הישראלי. האיליושין התקדם באיטיות ררומה־מזרחה, והיה כבר בשמי האגם המר מעבר לפאיד. לפתע פרצו לאזניות דיווחים קולניים משרה אל מליז)ביר גפגפה(: ״יורים על שדה התעופה, יורים על שרה התעופה!״. טייס המשנה ניסה להרגיע את הקברניט ההמום, ואמר כי ״מטוסי קרב מצריים עורכים תמרוני תקיפה באי־ זור השדה מזה ימים אחדים״. המטוס המשיך מזרחה והתקדם ישירות לעבר שדה התעופה ביר תמרה. לפתע חתך מטוס מירז׳ את נתיבו של האליושין, והמשיך מעלה בנסיקה תלולה. המטוס היה אותה עת ביעף תקיפה על השדה. האיליושין האיטי מצא עצמו בלב המהומה: מטוסי קרב ישראלים תקפו את השדה בפצצות וחגו סביבו במהירות הבזק. אך המירז׳ים הישראלים לא נפנו לעבר מטוס התובלה הזר שפלש לנתיבי התקיפה שלהם. הם גם לא ירעו מי טס במטוס. ברגעים אלה ממש הם השלימו את הפצצת המטרות שיועדו להם בביר תמרה. לנגר עיניו של מוביל מבנה המירז׳ים, דן סבר, נגלה לאחר זמן קצר מטוס מיג לסכן את מבצע התקיפה הגדול, חשב, ומיהר לפנות לעברו כרי להפיל אותו. אך המיג חמק, הסתחרר ונפל. וגם האיליושין לם מערבה. הבקרים במגדל הפיקוח בשרה באל מליז)ביר גפגפה( עלו מיד על הקשר והודיעו לטייס מטוס התובלה הנבוך: ״מפקד מטוס מספר את התעלה. חזור מיד!. שרות התעופה בסיני מופצצים מן האויח״. אומר שנית: יחזור מיד אל תטוס לשרה התעופה ביר תמרה״. מבט מטה גילה לאנשי צוות המטוס ארבעה מטוסי מיג נוספים. הקברניט הצליל את מטוס התובלה לעבר הקרקע כדי לחמוק מאיזור הקרבות ומהמטוסים הישרא- לים. הוא פנה לשוב לעבר קהיר. מושיר עאמר לא הבין את פשר התמרונים החריפים של המטוס שכמעט והשליכו אותו ממושבו. ״מה קרה סידקי, מה קרה למטוס?״. מפקד חיל־האויר המצרי שעט במהירות לעבר תא הטייס. "מה קרה בשארי?" הוא שאל. "שדות התעופה מופצצים, אדוני!״ השיב לו הטייס. פריק מחמוד סידקי התמוטט על מושב הנווט הפנוי בתא הטייס, ועל פניו מבט של תרהמה וחוסר אונים. הוא חש פיק ברכיים מוחלט ופניו החוירו. בינתיים נמשכה הדרמה בתוך מטוס המפקדים. עאמר לא ידע מה קרה לסירקי בתא הטייס, וחשש כי הוא נחטף על ידי הצוות. הוא הורה לעוזרו, איוב, לבדוק את המתרחש. זה שלף חיש מהר את אקדחו, ובצעדים מהירים דילג לעבר תא הטייס. ״מה אתה עושה, בשארי, לאן אתם טסים?״ הוא שאג על הטייס. הטייס הודיע לו כי מטוסים מפציצים את סידקי מחמת- לא האמץ שהישראלים תוקפים28 6 כרעם ביום בהיר שרות התעופה. איוב, שיסע אותו: ״אתם תעמדו למשפט אם יתברר כי רכריכם אינם נכונים! יהיו לכם צרות׳״. בין הטייסים לאיוב הנרגש כמעט ופרצה תגרת יריים. הקברניט הסביר לאיוב את אשר ראה וזה, לאחר שקלט את דבריו, החויר כסיד ונאלם. הטייסים הפנו את המטוס חזרה מערבה, לעבר התעלה. תוך כרי מהומה במטוס, קלט טייס האיליושין אות מצוקה של מיג ״קפוץ בעזרת מצנח!״ הם שמעו את אנשי הבקרה מייעצים לו, ״לא תמצא שרה תעופה לנחות בו. כל שרות התעופה מופצצים!״. אלוף טייסי האירובטיקה של מצדים- תחסן זאכי עת היה מוביל הצוות האירובטי המצרי טייס המיג הממושמע משך את ירית ההפלטה, חופת תא הטייס שלו עפה לאויר ולאחר שניות אחדות כבר עשה את דרכו מטה תלוי על מצנחו. מחמוד סירקי שהתעשת בינתיים הורה לטייסים להפנות את המטוס לעבר קהיר. מעל שרה התעופה אל מאזה ממנו יצאו, ומעל שדות אחרים, חלפו אותה עת מטוסי קרב ישראליים. ענני עשן כבר התמרו מעל השרות בקרבת התעלה ובדלתא. בשדה קהיר בינלאומי חונים מטוסים של האו״ם והיה סיכוי כי מטוסם לא מושיר עאמר הורה לפיקוח השדה באל מאזה להעביר הודעה רחופה לכל היהירות:1 יפגע ״יש להפעיל מיד את תכנית ׳פאהד!״׳. אך הוא איחר את המוער. חלק גרול מן המטוסים שהיו אמורים להשתתף במבצע התקיפה המצרי, היו שרועים עתה על גחונם, שרו- פים ומפויחים בשדות התעופה העיקריים של מצרים. כל תפארתו של חיל־האויר המצרי - עשרות רבות מבין מטוסי המיג שין איל־ מפקדים מצריים בלב המהומה בעוד הדרמה האוירית במטוס ״מספר בשדה ביר תמרה. בשדה המתינו המפקדים הבכירים של החזית לסגן הנשיא ושר המלחמה המצרי. בשעה 07:45 2 על האירוע סיפר מפקד כוחות היבשה המצריים בסיני, מוחמר מורתגי בעיתון"אחר סעה״ ״כאשר עמדנו בשדה התעופה בשעה ״סוחוי" שברשותנו ואף אנשי חיל־האויר המצרי לא זיהו אותם. אנו ידענו שעאמר עומר להופיע וחשבנו כי מטוסים אלה הם מטוסי משמר לעאמר. אך הופתענו כאשר החלו מטוסים אלה להפציץ את מטוסינו שעל הקרקע. לרוע המזל היו התותחים האנטי־אויריים משותקים באותו יום, ואולי זוהי התשובה לטענות שהו־ שמעו כאילו היתה כאן בגידה". המפקדי הבכירים מצאו עצמם בלב ההתקפה הישראלית. הבכירים בהם הגיעו במסוקי האח״מ הלבנים שלהם- אלה הפכו למאכולת אש על רחבות המטוסים. הם עלו במהירות על כלי הרכב שלהם וחמקו מהמקום מהר ככל האפשר. בחיל־האויר הישראלי לא ירעו על מטוס הבכירים העומר לטוס מעל שמי סיני. אחרת לא ניתן להסביר מדוע לא הופנו לעברו מטוסי יירוט ייעודיים. מטוס המפקדים המצרי ניצל. טייסי האיליושין הצליחו להנחית את מטוסם בקהיר. השעה היתה עתה פעולת התקיפה של חיל־האויר הישראלי. המושיר עבד אל חכים עאמר הנסער יצא מן המטוס אל רחבת מסוף הנוסעים של שרה התעופה הגדול. הוא ניגש לנהג מונית מבוהל והורה לו להסיעו במהירות לעבר המפקרה במדינת נאסר. פריק סידקי מחמוד, מפקד חיל־האויר ההמום והנבוך, מצא מכונית ישנה ויתר עם הטייס הראשי של האיליושין נכנסו אליה ומיהרו אל מפקדת חיל־האויר. הם לא יכלו אף לשער עד כמה גדולה המכה אשר ירדה על חיל־האויר המצרי, בסיסיו ומטוסיו. לאחר רגעים אחדים נפתחה דלת המכונית בחבטה עזה וגופו של מחמוד סידקי הממוטט יצא ממנה. קולו היה שבור וקרוב לבכי: "אללה יקלל את הפוליטיקה.. אללה יקלל את הפוליטיקה!״ הוא קרא בקול נואש. מטוס ״מספר נוספים עופפו להם בשעה זו בתוך מהומת התקיפה. אחד מהם היה מטוס אח״מ נוסף מסוג איליושין איל־ בו יצאה משלחת עיראקית בראשותו של ראש הממשלה טאהר יחיא, ועמם סגן הנשיא חוסין אל שאפעי, לבקר באיזור התעלה. מטוס שלישי מאותו סוג הטיס את שאר חברי הפמליה, עיתונאים ונלווים אחרים. בבסיס בפאיד, נערכו אותו בוקר להוצאת מספר גיחות אימון של שמונה מטוסי מיג בשעה הכנף הודעה על בואו הצפוי של האיליושין ובו המשלחת, וכן על מטוס המלווים שהיה אמור להגיע עימו. בעוד המפקדים ממתינים לבוא האיליושין, צללו על השרה מטוסי המיסטר של המבנה אותו הוביל אביהו בן־נון. טייס האיליושין הצליח להנחיתו בקצה רחוק של המסלול וגלגליו נתקעו באחת המהמורות של הפצ- צות. המטוס נפל על חרטומו ועלה באש, אולם יושביו הצליחו לצאת ממנו. המטוס השלישי, ובו המשלחת 4 הסורית עשה את דרכו לעבר שדה מנסורה הפעילו את תכנית פאזזח סגן הנשיא עאמר הגיע בחופזה אל חרר המבצעים, והתקשר ישירות אל מפקדים בבסיסי חיל־האויר. ״הפעילו את תכנית פאהר!, הפעילו את תכנית פאהד!" הוא אמר להם בקוצר רוח. מן הצד השני של הקו נשמעו קולות של חוסר אונים. אחד מאלה שקיבלו את הפקודה ישירות מעאמר, היה מפקד כנף הסוחר בבסיס פאיד, תחסין זאכי. הוא סיפר: "קבלתי טלפון מסגן המפקד העליון, עבד אל חכים עאמר, אשר שאל על המצב בבסיס שלנו. סיפרתי לו מה כרעם מום בהיר הצליח לשרור מן ההתקפה. הוא הורה לי לבצע את ׳תוכנית פאהד׳. אמרתי לו כי הדבר בלתי אפשרי היות ומסלולינו ניזוקו. אבל הבטחתי לנסות ולהשתמש בכביש פאיר איסמעיליה כמסלול. לרוע המזל, היה זה כביש צר ומטוסי הסוחוי הגדולים לא יכלו להשתמש בו. נוכחנו גם כי מטוסי הסוחוי אשר פרשו לשדה קהיר מערב לא הושמדו, כך שפקדתי למחצית ממספר מטוסי הסוחוי 5 היו ברשותנו כ־ ״בכל מקרה״ המשיך זאבי לתאר את מאורעות היום, ״בערב ה־ את המסלול שלנו, סילקנו את שרידיו של מטוס השר, ופינינו את המסלול המשני שהיה מוכן באור ראשון ב־ עד עתה הופלו ״מן השידורים6 אנואר סאדת, יו״ר האסיפה הלאומית )ולימים נשיא מצרים(, סיפר על אירועי אותו יום בבוקר ה־ לעולם!. רגוע ובוטח בתכלית התגלחתי, התלבשתי לאיטי ואחר כך נהגתי במכונית בעצמי אל מטה הפי- קוד. שם הייתי כאשר נפרשה תכנית המלחמה והיה לי ביטחון בל יעורער בנצחון. ציודנו היה מספיק די והותר והתכנית היתה מושלמת ממש. הגעתי לשם ב־ השגריר הסובייטי עמדה לפני מכוניתי. לכן חשבתי שהוא בא לברך אותנו. ״מה החרשות?״ שאלתי. כמה קצינים אמרו שעד עתה הופלו ״נהדר!״ אמרתי. נכנסתי למשרדו של עאמר ומצאתיו עומר באמצע החדר ועיניו משוטטות סביבו. "בוקר טוב!״ אמרתי אך דומה שהוא אינו שומע. שוב אמרתי: ״בוקר טוב!״. אך עברה דקה כמעט ער שהשיב על ברכתי. מיד תפסתי שהשתבש משהו. שאלתי את הנוכחים והוגד לי שחיל האויר שלנו הושמד כליל על הקר- קע• מקץ שעה קלה הופיע נאסר מחדר ההמתנה. עאמר פתח בדברים והטיל את כל האשמה על האמריקנים: ״חיל־האויר האמריקני, לא הישראלי, הוא שהנחית עלינו את המהלומה ההיא!״. נאסר השיב: ״איננו מוכן להאמין בזה, גם לא לפרסם הורעה רשמית האומרת שארה״ב תקפה אותנו, עד שתמציא לי ולו מטוס אחר שעל כנפו נראה הסמל של ארה״ב!״. לאחר מכן הסתבר כי השגריר הרוסי הוזמן למטה הפיקור המצרי על ידי עאמר כדי לדרוש ממנו לפעול להפסקת האש. אנואר סאדת המדוכא והמושפל הלך לביתו ונשאר שם ארבעה ימים תמימים. ״לא ידעתי מה אעשה בעצ- מי״ הוא כתב בספרו. ״רגיל הייתי ללכת ברגל מהלך ארבעה קילומטרים ביום, אך לאחר החמישה ביוני פשוט לא ידעתי כמה זמן צעדתי. הלכתי והלכתי ואגב כך ניטלה ממני תחושת הזמן והמרחק״. על מצבו של הראיס הוא כתב: ״אלה שהכירו את נאסר יודו, כי לא ב־ 5 לא ידעתי מה לעשות עם עצמי- אנואר סאדתהמהומהבלב מפקדים מצריים חדר המבצעים של חיל־האויר המצרי באל־גיושי אחר הצירים עליהם נעה תכנית המבצע של היל־האויר הישראלי, היתה החמיקה ממערכות המכ״ם. ב״בור״ של חיל־האויר, המתינו לרגע בו יחלפו המטוסים מעבר לנקורת הפריסה, וכאשר עברו המבנים הרא- שונים את הנקודה, ללא חשיפה בולטת של מערכות ההתרעה המצריות, היה ברור כי המבצע מתקרם היטב. במציאות התנהלו הדברים אחרת. תחנת המכ״ם היררנית בהר עג׳לון, אשר הועמדה ערב המלחמה לרשות צבא מצרים, היתה בעלת טווח סיסוי על כל שטח ישראל. תחנה זו אשר מוקמה על הר בגובה של כל תנועה בשרות התעופה של ישראל. למרות שפעולתה היוותה סכנה ממשית להצלחת המבצע, החליט מפקר חיל־האויר שלא לתקוף אותה, כרי שלא למשוך את תשומת לב היררנים והמצרים. השיטה לחמוק ממנה היתה לטוס נמוך מאר מעל הים. אולם התחנה הבריטית המשוכללת גילתה את תנועת מטוסי חיל־ האויר הישראלי, ואנשי המערכת מיהרו לשדר לחרר המבצעים של חיל־האויר המצרי באל גיושי את מילות הקור: ״עינב, עינב, עינב!". אך שם לא הבינו את משמעות התשדורת. היה זה בשעה הגל הראשון בדרכם לעבר מצרים. מסיבות טכניות־מבצעיות, המערכת במצרים לא קלטה את המסר: היתה זו תקופה של השרנות בין מהינות ערב. שלושה ימים לפני סן הורה שר המלחמה המצרי, שאמם א־דין בררן כי כל ריווח מן התחנה בירדן, יועבר במהירות ישירות לחדר המבצעים של המפקרה העליונה. הוא לא סמך על קציניו וחשש כי אלה ישגרו אותות התרעה ללא צורך ויגרמו להתנגשויות גבול מיותרות. קציני משרה המלחמה היו אמורים להעביר את התשדורת לחדר המבצעים של חיל־האויר המצרי. יום חמישי ביוני היה גם יום שינוי קורי הצופן, והמלה ״עינב" )ענבים( היתה שייכת לקור היום של אתמול, ולא נמצאה בין דפי הקור החרש. אחר הקצינים במשרה המלחמה, התקשה לחרד המלחמה של חיל האויר ושאל: "האם קבלתם את מילת הריו- וח ׳עינב׳?״. "לכל הרוחות עם ההודעה הזאת!" השיב לו קולונל איברהים עומר, קצין המבצעים במפקרה -״איזה ענבים ואיזה בצלים, הם כבר טסים מעלינו!״. לא קיבלנו פקודה! שרשרת הפיקוה בצבאות ערב היא מערכת קשוחה שאינה מאפשרת לקצינים בכירים, שלא לדבר על קצי- נים זוטרים, להפעיל מערכות מבצעיות או לצאת לפעולה אלא לאחר קבלת אישור של הממונים עליהם - כך מפקדי יחידות, ואפילו מפקד חיל־האויר ער לנשיא הרפובליקה עצמו. עם התקבל היריעות הראשונות על פעולת מטוסי חיל־האויר מעל שרות התעופה המצרים, השתררה מבוכה בקרב מפקדי היחידות ושרות התעופה. אלה לא מיהרו להעביר מירע על המתרחש, לא רק בגלל חוסר אונים מבצעי אלא גם מחשש לעונשים שיוטלו עליהם בגין הכשלון. שרשרת ״הנתק בריווח״ נמשכה עד לפיקוד העליון. לאיש לא היה האומץ לדווח אמת. כולם עכבו את המירע שהיה ביריהם. העוברה כי חלק מן המפקדים הבכירים של הצבא וחיל־האויר, בהם המושיר עאמר ומפקד חיל־האויר, היו באיליושין אשר שוטט לו באויר בין הבסיסים במערב התעלה, אך הוסיפה למבוכה. איש לא היה יכול לקחת פיקור בשעה גורלית זו, ורבים העריפו להמתין ולראות כיצר יפול רבד. מפקר החזית המזרחית של חיל־האויר המצרי, ליווא אל דגירי, אמר במשפטו לאחר המלחמה כי במשך הימים האחרונים לפני פרוץ המלחמה, הוצאו ארבעה מסמכים אשר נתנו התרעה על פעילות ישראלית קרובה, אולם אלה לא הגיעו לידיו. בין אלה הזכיר את אזהרתו של הנשיא נאסר למפקר חיל־האויר על פעילות ישראלית צפויה ב־ צפויה. היה רו״ח נוסף של הצבא על התחלת פעולות איבה על הגבול וגם הורעה של תחנת מכ״ם על תנועה של מטוסים ישראלים. רגידי אמר בין השאר כי אף אחת מההתרעות האלה לא הגיעו לידיו ער בוקר ה־28 6 כרעם ביום בהיר ני. ״הייתי הקצין היחיד שעמד על משמרתו כאשר ההתקפה החלה״ אמר במשפטו. לאחר כמחצית השעה החלו המפקדים בשרות התעופה להתעשת, ולשלוח ריווחים על האירועים. מפקר חדר המבצעים ועוזריו גילו לפתע כי מערכות התקשורת מלאות בריווחים על פעילות חיל־האויר הישראלי, ותמהו כיצר ייתכן כי כל הריווחים מגיעים בבת אחת, מכל השדות במצרים - אלה שבסיני, באיזור התעלה ואף בלב הדלתא. אבל פיקור ההגנה האוירית )שהיה מנותק ממפקדת חיל האויר המצרי( אשר היה אמור לפעול נגר המטוסים, גילה אזלת יד, כפי שיתברר לאחר המלחמה, והיה איטי בתגובתו. מפאכרם דידכי, קצין סורי בכיר לשעבר בצבא הסורי, שהיה שר בתקופת האיחור עם מצרים, היה נוכח בחדר ״קציני הפיקוד העליון הופתעו מאה נוכח התקפת7 המבצעים של חיל־האויר המצרי בג׳בל אל־גיושי, כותב חיל־האויר הישראלי, וניסו לטפל במצב. ניתן היה להקטין את מספר האבירות במטוסים, אילמלא איברו הקצינים את עשתונותיהם. אפשר היה להתקשר עם שרות התעופה במצרים עילית כרי להזהירם מההתק- פות הצפויות של חיל־האויר הישראלי, בדומה לאלה שנערכו על שרות התעופה בסיני בתעלה ואחר כך בקהיר. למרות הכל אפשר היה לא רק להציל את המטוסים, אלא גם להגיב על ההתקפה הישראלית. ״אילו נמצאו הטייסים כפי שצריכים היו להמצא במצב כוננות... המצב בחדר המבצעים היה מצער למרי שכן הקצינים הבכירים היו חסרי אונים. אנדרלמוסיה שררה בכל ופקודות רבות וסותרות נשלחו לכל עבר..." המבוכה במצרים היתה רבה. אולם בינתיים התנהלו כבר מבצעי חיל האויר הישראלי במלוא עוזם. פרק טו׳ גל ראשון - השדות באיזור התעלה בסיס האויר פאיד בסיס מספר במקום פעלה טייסת מספר אלה שהיו באבו סואר, נועדה להגן על מבואות התעלה, ולשמש מסך בפני פעולות תקיפה של חיל־האויר הישראל בלב מצרים. כמו כן הופעלה במקום טייסת ובה עם כך, הלוז של בסיס פאיד היתה טייסת מספר ביותר של חיל־האויר המצרי: סוחוי הטייסת היו עדיין בשלבי אימונים, למרות שחלק מהטייסים הוגדרו כבר ״מבצעיים״ על מטוס תקיפה מהיר, אך קצר טווח זה. חלק ממטוסי הטייסת היו אמורים להיות, בשעת הש׳ המצרית, בבסיס מספר ולפחות לתקיפת שרה הצרים והמכ״ם שלידו, יחירת הבקרה בבאר מנוחה ומטרות אחרות בנגב. לבסיס הגדול אשר שכן בשולי האגם המר הגדול, היו שני מסלולים עיקריים ניצבים ומספר מסלולים משני- ים שלא היו בשימוש מבצעי, שהיו יכולים לשמש במסלולים בשעת חירום. במשך מבצעי התקיפה של הגל הראשון היה בסיס זה, על מתקניו, ״בסיס הבית״ של טייסת נוף, וטייסת מבנה ראשון - מספד שלוש נעלם ארבעת מטוסי המיסטר של טייסת פה הראשון לעבר פאיר הוביל סרן אביהו בן־נון, סמ״ט א׳ של הטייסת, ועמו שמואל רינגל הצעיר מספר שתיים, אדי ארד)פקטורי( מספר שלוש וצבי פורת )פפר( מספר ארבע. אביהו, ממוצע קומה, צנום ואתלטי, היה טייס החלטי ומקורי. הוא היה מהבולטים בקרב טייסי המירז׳ בטיי- סת כטייסות המיסטר והמית׳ עתידים להוביל אותו שנתיים אחר כך לפיקוד על טייסת פנטום. לאחר מכן מילא תפקיר מטה בהם ראש ענף מבצעים במלחמת יום הכיפורים ובשנת מטרת המבנה הראשון של הטייסת היה השדה המצרי פאיר אשר שכן מעבר לתעלה. שם הופעלו, כאמור, מטוסי מיג להוות איום רציני למטוס־ המיסטר האיטיים יחסית. בשל כך הצורך בהפתעה מוחלטת היה קריטי. את הטיסה הזו ממש, תרגלו שבועיים לפני כן באותו מבנה, "בלפור" שמו. כמו בכל המבנים גם במבנה זה היו שני ותיקים ושני טייסים צעירים. אביהו ופפר הותיקים, רינגל ופורת היו טייסים זוטרים שכל נסיונם התבטא ער עתה בתרגילים בלבד. לא כל הטייסים האמינו כי המבצע יוצא לדרך. פפר, מספר שלוש, סיפר: ״לפני ההמראה הייתי ב״מיידי״, כל חצי דקה חשבתי: עכשיו נקבל הוראה לחזור. אבל הפעם קיבלנו הוראה לזוז. המבנה התאסף בעמדת המראה, החבריה האחרים באים, כל אחר מסמן לשני ברכת הצלחה בבוהן זקופה. ההרגשה קצת משונה, אחר 1 כך לא היה זמן לחשוב עכשיו הם עלו על המסלול. אנשי המבנה עקבו אחר המטוסים שלפניהם. את מקומם בלו״ז ההמראה יגלו רק28 6 כרעם ביום בהיר על ירי חיפוש מספרי הזנב של המטוסים במבנה שלהם. איש הפיקוח על ההמראות מסמן לאביהו כי הוא רשאי לעלות על המסלול. הטייסים דוחפים מצערות, מתיישרים במרכז המסלול. רקטה ירוקה מן המגרל. בדיקות אחרונות וכל הרביעיה מרעימה במנועים מלאים ויוצאת לדרך. ״הרגשה מיוחדת במינה לצאת עם המבנה הראשון, לבוא בשעה שאתה יודע כי שום דבר עוד לא התחיל" כתב אביהו אחרי הגיחה הראשונה. ״לא להתרומם. לא לדבר מילה ברדיו. רק להתקדם ואחר כך להגיע, ״אני לא זוכר שום טיסה עם כזו תחושת אחריות2 לתקוף ולבצע את המשימה כשלימות, ולחזור הביתה״ ועם כזה ריכוז של כובר, כפי שהיה מונח על הכתפיים של אותם מבנים אשר המריאו״ הוא יספר לימים. ״הגובה נמוך, מטרים ספורים מעל גלי הים. מטוס אשר הרים מעט את החרטום, היה גורם למערבולות על פני המים. מבנים אחר מבנים של מטוסים השתלבו זה בזה, וחלפו במרחקים קצרים לעבר נקודה נעלמת מעל המים. כוון וזמן. כוון וזמן״. באותה שעה בה יצא המבנה מערבה אל הים, היו כבר סביבו מבנים אחרים של טייסות מחצור ורמת דור. היה צורך בתכנון מדוקדק של נתיבי המטוסים כדי שהמחירים יחלפו על פני האיטיים ואלה לא יפריעו לאחרים. אביהו היה טרוד בנווט ובמבט בוחן על שאר אנשי המבנה שלו. מבנה המיסטרים היה כבר קילומטרים רבים מעל הים. מבט סורק לאחור. כל המטוסים במקום. לפתע רואה אביהו את מספר שלוש, עולה ויורד מעל הים, כמו עלה נידף. דממת אלחוט ואסור לבדוק מה קורה. הוא מביט שוב לאחור, והנה רק מטוס אחד בצד ימין. ״מטוס אחר הלך!״ הוא חושב בדאגה. ודאי נכנס למים. רק שלושהm מהצילומים חדרמטיים של המלחמה־ מטוסי אורגן תוקפים גיחת צילוםבמהלך את פאיד, כפי שצולמו ממטוס מירז׳ מעל השדות בלב מצרים28 6 כרעם ביום בהיר מטוסים נותרו כדי לבצע את המשימה. אבירה כבר בתחילת הההך וזה לא טוב. אך לאביהו היתה משימה לבצע, והוא המשיך הלאה לעבר המטרה. מספר שלוש, ארי ארד, לא פגע במים. מיה לאחר שגילה תקלה בהעברת הלק ממיכלי מטוסו, הוא התנהג כפי שציפו ממנו: ללא אומר או מלה בקשר הוא ירה לגובה נמוך כרי להתרחק מהמבנים שחלפו אותו ביעף, חצה את חוף סיני מעל הבארדוויל ומשם חזר לנחיתת חירום בחצרים. את המטוס הבודד גילו מבנים אחרים שתפו אותה עת באיזור. בין אלה היה גם מבנה מירז׳ים בו טס אמנון ארד, אחיו של ארי. אז טרם ירע כי אחיו הוא היושב בתא המיסטר הטס לבהו הביתה. המבנים התנקזו לעבר הנקורה הרמיונית ״תלם" בלב ים, ומשם פנו בנתיבים שהתפרשו דרומה ומערבה, לעבר השרות בתעלה. אחרים פנו מערבה יותר וחדרו אל לב הרלתא של הנילוס. המבנה של אביחו הגיע לאחר דקות ספורות לבאררוויל. מעט לא במקום. הלחץ גובר. פפר: ״אביהו התחיל לגשש ודאגתי לרגע אם נמצא את המטרה. זה היה חשוב מהכל. ירעתי שההצלחה של המבנה הראשון, פירושה יותר בטחון למבנים הבאים״. כל המשימה היתה תלויה בנווט מרויק, בכוון נכון ובזמן. טעות בנווט היתה עלול להיות קריטית בשלב הזה. אבל כאן הכל רומה ולריונות אין זהות בולטת. אביהו מזרהה, ויוצא כיוון לעבר האגם הגרול. שלושת המטוסים המשיכו לעבר התעלה בכוון ישיר. ענני סטרטוס נמוכים כיסו את השמים והפריעו לנווט. אביהו מתקשה לראות את המטרה ולקבוע את נקודת המשיכה. המטוסים חוצים את התעלה, המצב התבהר מעט יותר וממש לפני פאיד, בנקורת המשיכה התפז- רו העננים. הנה זה מגיע. אביהו מושך, ואחריו שני המטוסים האחרים. התהפכות, גלגול וצלילה בזוית תלולה לעבר המסלולים. הוא מטיל את הפצצות בריוק מעל ה״יעדים״ שסומנו לו ויוצא. מטוס שני נכנם ואחריו השלישי. בתוך זמן קצר עלו שש פטריות שסימנו פגיעה במסלולים. החלק הראשון תם. עתה הם יצאו בפניה רחבה ליעפי צליפה. הטיה קלה, איסוף מהירות וכניסה נוספת. הם התאימו את הכוונות, בהקו לחיצי תותחים ונכנסו. המיסטרים ירו לעבר המטוסים הכסופים אשר חנו ברחבות הגרולות, גלויים וחשופים לעין כל. הם ירהו על מטוסי הכוננות שעמדו לזנק בכל רגע לאויר ופגעו בכל מטוס שנקרה על דרכם. ביציאה מן ההפצצה מגלה אביהו ארבעה מיגים ליה הבנינים ובעמרת המראה, רגע לפני שעמרו להמריא לאויר. הוא משלים את הפניה ומסתער עליהם ביעף אלים ומהיר. הפגיעות מדויקות: שניים מהם עולים בלהבות. אבל מסתבר שהם לא היו לבד באויר. עור הוא מתארגן לאיסוף שני המטוסים הנותרים של המבנה, ולפתע מגיח מולו מטוס תובלה רו־מנועי מסוג איליושין למהומה שהיתה סביבו. ״מה עושה כאן המטוס הזה?!״ תמה אביהו. אבל אין זמן להרהורים. הוא הפנה לעבר המטוס הגרול את הכוו- נת, לחץ על הרק התותחים, אך ההרק נלחץ אל הסטיק. אין תגובה. לא נותרו פגזים במחסניות המטוס. הטייס המבוהל של האיליושין, שמצא עצמו במרכז נחיל הדבורים, הבחין גם כי המסלול מעלה פטריות אבק ואש. הוא כינס את גלגליו והתרחק משם בגובה נמוך. היתה לו סיבה טובה להבריח את מטוסו משם: בתא הנוסעים שלו היו פקידים מצריים ועיראקיים בכירים וכן עיתונאים. באותו בוקר הוא יצא עם מטוס איליו־ שין נוסף, שנשא את משלחת השר חוסיין א־שאפי ושר ההגנה העיראקי. מטוס השרים הצליח לנחות לפניו 3 בפאיר, ונפגע כאשר נחת על המסלול הפגוע סמיר עזיז מיכאיל, קצין נוצרי־קופטי, ולימים בריגדיר ג׳נרל בחיל־האויר המצרי, היה עד לנחיתת מטוס האיליושין של האח״מ בפאיר, ומספר על כך: ״בנקורה זו נחת מטוס איליושין איל־ גל ראשון - השדות באיזור התעלה ואח״מים אחרים. כל אלה שהיו על המטוס רצו החוצה כאשר הוא עצר, לאחר מכן הוא היה יעד לצליפות ועלה באש״. גם המטוס השני, ובו שאר חברי המשלחת היה לקראת נחיתה. הטייס המצרי הרחיק את מטוסו והנחיתו נחיתת חירום בלב המדבר. גם נוסעיו נחלצו ממנו. אביהו לא ירע מי נמצא, כמובן, במטוס התובלה, ולימים הצטער כי לא הפיל את האיליושין המצרי. את מלאכתו ביצע המבנה של אביהו היטב גחונם ברחבות השרה בפאיד ועל מכלוליו, כאשר יצאו המיסטרים של מבנה ״בלפור״ מאיזור פאיר. אביהו כינס את שאר המטוסים למבנה הגנה פתוח והתרחק מפאיר במהירות. מטוסי מיג בוערים ו6 שדה פאיד בוער- ניתן להבחין בתחתית הצילום בשרידים של המוסך ובין המבנים. הצילום נעשה על ידי מטוס מירז׳ בזמן תקיפת האורגנים של המבנה האחרון לאחר התקיפה הראשונה הורה תחסין זאכי, מפקד טייסת הסוחוי במקום למהר ולפזר את המטוסים שלא ניזוקו אל בין עצי האקליפטוס והמבנים. מטוסי הכנף שהיו מפוזרים הרחק מרחבות החניה, לא נפגעו. בסך הכל נותרו לאחר התקיפה הראשונה אך לא לזמן רב. עור מטוסי המיסטר של המתוכנן. הזמ״מ של המבנה הזה היה28 6 כרעם ביום בהיר מרדכי פינטו נהרג לא חלפו עשר דקות מאז נכנס המבנה הראשון של אביהו לתקיפה וכבר היה המבנה השני מתארגן למשיכה להפצצה. במבנה ״כובע" של טייסת ים, בני ארד מספר שלוש, וסגן ישראל בהרב מספר ארבע. רס״ן סלנט, מהטייסים ה״חמים״ של חיל־האויר, היה טייס טבעי, שהצליח לשלוט היטב בכל מטוס שהופקד בידו. הוא קיבל את הפיקוד על הטייסת אך לפני חודשיים אולם הכיר את האורגן לפני ולפנים. עתה הוא הוביל את המבנה השני לתקיפת פאיד, והיה בטוח כי את פניו יקבל בשדה כל מערך הנ״מ שהיה בסביבתו. מרדכי פינטו היה טייס חם מזג - ״פרחח גדול" תיאר אותו טייס מהטייסת וזה היה אופייני לטייסי קרב רבים אחרים. הוא היה מוצב לפני כן בטייסת המירז׳ים עת החליטו כי מזגו הלוהט זקוק לתקופת צינון מסויימת, והוא נשלח למפקדת חיל־האויר. כאשר החלה תקופת הכוננות הוא ביקש לחזור למירז׳ים אך ״הכל היה תפוס״ וכמו טייסים רבים שהגיעו מהמפקדה הוא מצא עצמו בטייסת האורגנים. את המטוס הזה הכירו כולם, מהתקופה בה טסו עליו בקא״מ, ורבים שלא השתלבו כטייסות אחרות הגיעו כמפלט אחרון לטייסת הזו. ישראל בהרב הצעיר, הצטרף לטייסת האורגנים אך זמן קצר לפני המלחמה. הוא התגייס בשנת חלתי על אורגן. הייתי טייס בינוני מאד ונשארתי על אורגן. בבית הספר לטיסה התחלתי להתבלט באירוב־ סוחוי בהרב נשלח לאחר המלחמה להסבה על מירז׳ים4 טיקה ואז החליטו שאני טוב גם למטוסים מתקדמים יותר״ ב־ מכן עבר הסבה על הפנטום. במלחמת יום הכיפורים היה סמ״ט א׳ של מפקר הטייסת. בהרב מילא גם את תפקיד מפקד הטייסת למרות שהיה מקורקע תקופה מסוימת בגלל פציעה בידו. במלחמה הפיל שלושה מטוסי אויב ועל תפקודו במהלכה זכה בעיטור המופת. אחר כך עבר למחלקת אמצעי לחימה במטה חיל־האויר, שימש מפקד טייסת תעופה בעציון ופיקד על טייסת מטוסי כפיר. בסוף שנות השמונים היה ראש להק מודיעין ולאחר מכן נספח צה״ל באוסטריה. בהרב השתח- רר מהחיל בשנת ישראל בהרב שומר על שיא מיוחד בקרב מפילי המטוסים: הוא הפיל2 67 ״יצאנו בדממת אלחוט מלאה. מכשירי הקשר היו5 נזכר סלנט סגורים כי חששו שמישהו בטעות יפעיל אותו. זמן קצר לפני שעת השי כאשר ניתן היה להפעיל את הרריו, פינטו שכח להפ- עיל אותו. גם עשר רקות לפני השרה, הוא לא הגיב. הוא המשיך לשמור על מקומו וביצע את העבורה, אך לא הצלחנו ליצור איתו קשר. חצינו את הבארדוויל והמשכנו בין הציר המרכזי לפאיד״. זו היתה הגיחה הקרבית הראשונה של בחרב הצעיר. הוא התרשם בבוקר זה במיוחד מעבודתם של צוותי הפקחים שכיוו- נו את המטוסים, מבנה אחר מבנה, להמראה בזמן ועל המסלול הנכון. ״היו המראות בקצב מהיר. מירז׳ים, סמב״דים ואורגנים. המטוס שלנו היה איטי יחסית. המראנו לאויר וטסנו לאט בנתיב. המון מטוסים עברו לירינו או מתחתנו, והרגשתי שהם מתחרים מי יטוס יותר נמוך. היו הרבה מבנים ואפשר היה לראות את כולם״ הוא סיפר. "חצינו את החוף בבאררוויל והמ- מרדכי פינטו נפגע ביעף השניסיני לכיוון התעלה> היה אור יום נו את שכנו בגובה נמוך. חצי מסנוור ואני זוכר דמויות של אנשים על הקרקע, מנופפים לנו לשלום ואנו טסים מעליהם בגובה נמוך מאד״. ״כשהתקרנו לנקורת המשיכה״ ממשיך בהרב, ״המבנה הראשון עדיין תקף בשדה. ברגע שמשסנו נראו לי פתאום מרחבי הדלתא שנפתחה לפנינו, כל שרות התעופה סומנו בנרות של עשן והנה אני רואה את השדה שלנו למטה. ברגע הראשון אתה נתון לנימות רגשיות, לאחר מסן אתה נסנס לטרנס של התקיפה: לשמור מקום במבנה, במקום ובזמן, לתקוף ולפגוע. ראיתי את כל אלה שלפני. כמספר ארבע אתה האחרון, ונמצא בהרגשה לא טובה שאף אחר לא מגן עליך". ״מהחוק ראינו כבר את תמרות העשן ואת הסימנים שהותיר אחריו המבנה שתקף לפנינו״ מציין סלנט, "ברי־ וק בזמן נכנסו להפצצה ושחררנו את שתי הפצצות. ביעף השני שיחררנו את סל הרקטות על המסלול ואחר כך ביצענו עור שלושה יעפי צליפה. זו היתה הטכניקה. היה לנו בונוס גדול במטוס הזה: יש אפשרות לתלות עליו פצצות ורקטות. אלה היו רקטות גדולות בקוטר נשאנו שתי פצצות ועוד ארבע רקטות״. לא היו מטוסי יירוט באויר, אך את פני המבנה השני קיבלה אש נ״מ חקה מאד. במהלך כל התקיפה לא היה קשר עם פינטו. הוא שמר על מקומו במבנה וביצע את הגיחה כמו שתוכנן. לאחר ההפצצה התארגן המבנה לריקוט המסלולים. הראשון היה סלנט המוביל, השני היה פינטו, מספר שתיים. לפתע אומר מספר שלוש: "אחר. שתיים נכנס לארמה!״ סלנט שכבר השלים את הריקוט ברגע שפינטו נכנם לתקיפה, הספיק לראות אותו מתרסק על המסלול. הוא סיפר: ״נכנסנו ליעף ריקוט וביעף הזה הוא נפגע. בשלב מסוים אתה מחפש את הבן זוג שלך. הפניתי את הראש וראיתי אותו מתגלגל על הקרקע. הוא פגע במסלול ועלה באש. ביקשתי ממספר שלוש לצמצם מרחק. המשכנו ביעפי הצליפה״. את הפגיעה בפינטו ראה גם מספר ארבע: ״שיגרנו את הרקטות. כמו שאני יוצא אני רואה את פינטו, שגם כן ירה, לא יוצא מהיעף. היעף היה שטוח מאה. הכל היה בחלקיק שניה. לא היתה נטישה״. ער לתקיפה של האורגנים היה תחסין זאכי, מפקד הטייסת המצרי, הנזכר למעלה: "בינתיים הגיע עור גל ישראלי בגובה נמוך, ורוב תותחי הנ״מ שלנו פתחו באש. אני עצמי הפלתי מטוס אורגן במסונת יריה מסוג ״אלפא״. הטייס ניסה לנחות נחיתת חירום על כביש פאיד־איסמעיליה אולם התרסק ונהרג״. האם היה זה מררכי פינטו? לא - אומרים טייסי המבנה, פינטו לא ניסה לנחות על כביש פאיר איסמעיליה-28 6 כרעם ביום בהיר הוא התרסק על המסלול הרחב לפנים. ״מוזר״, ממשיך זאכי, ״כיצד טייסי קרב שואפים תמיר להשמיד את יריביהם, אולם תמיר מקוים כי האויב 6 שלהם יצליח להישרר על ירי היפלטות, או נחיתת ריסוק, עת הקרב חולף״ ״האורגן הוא מטוס איטי״ מסביר סלנט, ״יש קורלציה בין המהירות של המטוס בזמן התקיפה לבין הסיכוי שלך להיפגע - ככל שאתה טס יותר מהר הסיכוי שלך לחמוק מפגיעה גדול יותר. ונכון, האורגן לא היה המיתי. אבל היה לו יתרון אחר: הוא היה ׳מטוס משוריין׳. כולו ברזל שיכול היה לקלוט כמויות גרולות של קליעים. אחר כך היית צריך רק ׳לנער אותו׳ כרי להוציא את כולם החוצה. מטוס חזק עם מערכות פשוטות״. התקיפה נמשכה. שלושת המטוסים נכנסו ליעפי צליפה על המטוסים שהיו בשרה, חונים ליה הרחבות וגם אלה שהיו בכוננות הזנקה. אש הנ״מ הלכה וגברה מרגע לרגע. ״שלוש - יורים עליך אש נ״מ!״ התריע סלנט בפני מספר שלוש. ״אתה מספר לי?, תראה איך יורים עליך!״ השיב לו מספר שלוש. ומוסיף סלנט: ״כאשר אתה בתוך תא הטייס אתה רואה הכל אבל לא שומע מה מתרחש סביבך. אתה רואה את ה׳פופים׳ באויר אבל לא שומע שיורים עליך. מנותק לחלוטין מרעש הקרב. אתה בחדר אטום ושקט כזה. אם לאחר הכל אתה לא נפגע, זוהי ׳חצי מלחמה רה־לוקס׳. אין לך קשר עם האויב״. שלושת המטוסים השלימו את יעפי הצליפה. הם ניתקו מגע, טסו נמוך ער התעלה ומשם המשיכו בגובה שיוט צפונה, לעבר חצור. כל מערכות הקשר נפרצו בינתיים וקולות השמחה על השמרת השרות התערבו עם הריווחים על נפגעים. אומר בהרב: ״בזמן השיוט אני שומע את כל המבנים מדברים. לפי הרריו המחיר היה איום ונורא. מנגד אפשר היה להסתכל ולראות את עמורי העשן שהתעבו מאחור. הדיבורים האלה ברדיו נתנו הרגשה מאד כברה, גם ברמה האישית וגם ברמה הממלכתית של המשימה. מבחינתי היו שני נושאים חשובים שאותם השלמתי: עברתי את טבילת האש הראשונה והיתה קיימת אצלי כבר עכשיו תחושה של הצלחה. לכל אחר מאיתנו היה ברור שהמשימה מצליחה, שהמשימה מושגת. אפשר היה לחוש כבר בהצלחה כנגד האובדן״. האורגנים של המבנה התקרבו לנחיתה בחצור ושם היתה מהומה. מטוסים נחתו, אחרים המריאו ובציהי המס- לול ניתן היה לראות מטוסים פגועים שוכבים על גחונם. מפקד הבסיס, בני פלה הנחה זה מכבר את צוותי החירום לפנות במהירות כל מטוס פגוע ובכל מחיר. ״אין לחסום מסלולים!״ היתה ההוראה ששלטה בכל. ואכן הכוחות שהיו ליה המסלולים גררו את המטוסים הפגועים לצירי המסלולים ופתחו אותם לנחיתת המטוסים החוזרים. "הקטע האחרון, שגם הוא היה מיוחד״ אומר בהרב, "היה ההתכנסות לנחיתה. למעשה חצור צריך לקלוט עכשיו את כל המטוסים שהמריאו ועכשיו מגיעים לנחיתה. המרווחים שנוצרו בין הנוחתים היה גרול משל הממריאים. כל מטוס עם תקלה היה סוגר את המסלולים לנחיתה. ועכשיו כולם לחוצים ברלק ויש נפגעים ואין ברירה. זה קטע קשה ואתה לא בטוח שאתה תגמור את הגיחה עם גלגלים על המסלול - אולי אפילו תצטרך לנטוש. היה מטוס אחד לפחות ששכב על המסלול. היה מסלול סגור ופתחו אותו. הגענו ונחתנו בשלום. מיד אחרי הגיחה הראשונה, כבר היה לנו תכנון לגיחה שניה״. בהרב שמח על תוצאות הגיחה. לאחר המלחמה סיפר: ״ראיתי שהמטרות נמחקות והשאלה היתה האם כולם חיסלו את המטרות שלהם כמוני מאוחר יותר, כשכבר פתחנו הרריו ושמענו שזה נפגע וזה נפל, התחלתי לחשוש שניצחנו כמו שמשון הגיבור: אמנם להם לא נשאר כלום, אבל גם לנו לא. רק כשנחתתי התברר לי 7 שהמצב הרבה יותר טוב על ההתקפה של המיסטרים, והאורגנים אחריהם, התפרסמה לאחר המלחמה ערותו של תחסין זאכי הנזכר למעלה, שטייסת הסוחוי גל ראשון - השדות באיזור התעלה גיחת אימון של שמונה מטוסי מיג בשעה זאת דחיתי אותה ער השעה "לפני מועד זה, על כל פנים, שמענו כי השר חוסיין א־שאפי, ושר ההגנה העיראקי יגיעו בשעה הערפל החל להתבהר עת נחת מטוסו של השר. בשעה את שאר אנשי משלחת השר, עמדנו, אנו הטייסים, ליד מטוסינו, מוכנים לצאת לגיחת האימון. לפתע הופ־ תענו לגמרי לראות שני מטוסי סופר מיסטר )למעשה מיסטר נמוך מאד. הם חצו את השדה ממערב למזרח תוך שחרור פצצותיהם על המסלול הראשי, בעוד מטוסים אחרים תקפו את מטוסי המיג תותחים. מטוס התובלה השני, הותקף גם הוא אולם למרות שנפגע, הצליח הטייס להנחית אותו בביטחה, בנחיתת ריסוק, מרחק מה משדה התעופה ללא אבדן חיים. גל נוסף של מטוסי קרב ישראליים תקף אז את המטוסים החונים. מספר טייסים מצריים ניסו להמריא, אולם הם לא היו מסוגלים לעשות זאת היות והמס- לול הראשי היה מחורר. הם החלו להסיע לעבר המסלול המשני, אולם מצאו אותו חסום במטוסו הראשון של השר, שנפגע לאחר הנחיתה. רוב המטוסים האלה אשר ניסו להמריא נפגעו גם כן. קצין טיס סאייר קאמיל נהרג - מעולם לא היה לו סיכוי״. גם סגן סמיר עזיז מיכאיל, שהוזכר למעלה, היה בשעת התקיפה של הגל הראשון במקלחת שבחדרו. כרבע שעה לפני כן הוא השל־ם ישיבה ממושכת כטייס כוננות אי, והיה ער לתקיפה על פאיד: ״סיימנו את המשמ- רת שלנו בשעה שהישראלים יתקפו אותנו. לקחנו את הג׳יפ ונהגנו לחדר הכוננות. ראינו את ארבעת מטוסי כוננות א׳ בוע- רים ומטוס אורגן צולף על המטוסים. רצנו כדי לקחת את הקסדות ובגדי הטיסה אבל מצאנו כי חדר הכונ- נות נהרס על ידי פצצה. הוצאנו את בגדי הטיסה שלנו מבין ההריסות ורצנו החוצה כדי לנסות ולהגיע למטו- סי הכוננות ב׳ שהיו בחוץ, ליד המסלול. לפני שיכולנו לנהוג מן ההתקפה הישראלית, כך שפנינו חזרה. רצנו לעבר מיג 8 כאשר חזרנו עם עגלת הנעה, הוא נפגע וניזוק יהונתן שחד נפגע ופולט לאחר גיחת האורגנים של סלנט, חזרה הפעילות מעל פאיד לטייסת המיסטרים בתל נוף. רביעיית המיסטר, אותה הוביל מפקד טייסת רום, ואוריאל קשת. הזמ״מ סגן שמואל בן־רום היה מצעירי הטייסת. הוא השלים את קורס טייס, יצא לקא״מ ועתה מצא עצמו בטייסת המיסטר בתל נוף. לאחר המלחמה עבר לטייסת המירז׳ים בבסיס ובאחת מנחיתות הלילה)מירז׳ לשמצה( הוא נפצע אנושות ונזקק לטיפול רפואי ממושך. למרות זאת הוא חזר לטיסה קרבית ובמלחמת יום הכיפורים היה טייס פנטום. במהלך המלחמה הוא קיבל את הפיקוד על טייסת סקייהוק בתל נוף, לאחר שמפקדה נפגע ונהרג. בן רום המשיך בתפקידי מטה׳ בהם ראש להק הדרכה והשתחרר בדרגת תת־אלוף. אוריאל קשת חייכן, עגלגל, היה מטייסי המיסטר הותיקים במלחמה. היה זה המבנה השני של הטייסת שיצא לעבר פאיד. מטרתו העיקרית היתה להשבית את השדה למספר שעות קריטיות נוספות. המיסטרים נשאו פצצות פפ״מ גדולות לתקיפת המסלולים. ארבעת המיסטרים במבנה ״גנדי״ יצאו בנתיב מערבה לים, משם חצו באיזור בארדוויל והישר לעבר המט- רה: בסיס האויר פאיד מעבר לאגם המר הגדול. ״כל הזמן היו מטוסים בסביבה״ מתאר יהונתן את הדרך למטרה י - ״אורגנים, מיסטרים מירז׳ים. ארמרה אוי־ רית. כל אחר ניווט לחוד, ניווט עצמאי. מזג האויר היה שקט לגמרי. ראות לא כל כך טובה, ער שהגענו למצרים. חציתי את הבארדוויל, והמשכתי עד לנקודה מזרחית לפאיד. הכל לפי כיוון וזמן. פנינו ימינה ל־ 270 28 6 כרעם ביום בהיר חייבה גישה שונה משאר המטוסים: הם לא נהרשו למשוך לגובה ולצלול ואת התקיפה ביצעו בגובה של עשרות מטרים, תוך טיסה בקו מקביל למסלול. חשיבות רבה היתה למהירות ולגובה ההטלה. טיסה זו הפכה אותם גם לפגיעים יותר לאש נ״מ בשלב שחרור הפצצות. יהונתן נכנס לנתיב ההפצצה. הוא טס בנתיב אופקי ובגובה המתאים, שיחרר את הפצצות. אלה יררו למטה תלויות על מצנח צבעוני, ולאחר שהמיסטר התרחק מהמקום הופעלה רקטה שהחרידה את הפצצות למסלול. הכל בדיוק לפני המתוכנן. למרות האש הכברה שהקבילה את שני המבנים הקודמים, הפעם היתה התגובה שונה. השדה היה מכוסה עשן סמיך שעלה מן המטוסים ומן המחסנים והמוסכים. ״התמונה היתה סוריאליסטית לגמרי" נזכר יהונתן, "השדה הותקף לפנינו, היו מטוסים שבערו. כל מה שבער העלה ׳צינור׳ שחור. בגובה אינברסיה והכל היה אפור, השמש היתה ללא צללים. ראיתי ״עמודים״ שחורים. שמתי לב שאני טס בין העמודים האלה והם היו כמו עמודי אבן כהים״. ממשיך יהונתן: ״בזמן התקיפה אני לא רואה שום דבר חוץ מהמטרה. קוראים לזה ׳ראיית מנהרה׳ לא ראיתי נ״מ ולא מטוסים - רק את המסלול״. הביצוע מעל פאיר היה על גבול הטווח של המיסט־ רים. אורי קשת הבחין כי הוא קצר מדי בדלק. אחד ה״בידונים" לא העביר. הוא לא גילה בינתיים את הדבר למוביל. רק לאחר הטלת הפצצות הוא פרץ לקשר: ״מספר ארבע. קצר בדלק!״ ״לך הביתה לבד!״ הורה לו יהונתן תוך כרי יציאה מהתקיפה. קשת, אשר במיכלי המיסטר שלו נותרו כ־ התעלה ונסק לגובה של וויל, היו כבר במיכליו רק על אחד ממסלולי בסיס חצרים שעריין היה בבניה. יהונתן יצא מהתקיפה וארגן את שני המטוסים הנותרים של המבנה ליעפי הצליפה. טייסת הפצצה נחת מטוס ארבע־מנועי. עקבתי אחריו ופגעתי בו על המסלול ההסעה. הוא עלה באש״ מספר יהונ- תן. ביעף השני מגלה יהונתן מיג הזה, ראיתי מיג המיסטר הלך והתקרב למיג כשתותחיו יורקים אש. המטוס הכסוף ספג את הפגזים ולפתע התפוצץ בלהבה אדירה ורסיסיו התפזרו לכל עבר. זה היה קרוב מאד, קרוב מדי. ״כנראה שמההתפוצצות על הקרקע נפגעתי״ אומר יהונתן. המיסטר של יהונתן חלף מבער לכדור האש הגדול. ״ברגע שעברתי מעליו, הרגשתי דפיקה במטוס, והיה ברור לי שנפגעתי מההתפוצצות שלו. לי היה ברור שהטיסה הזו הסתיימה!״ סיפר יהונתן. התא של המיסטר נתמלא עשן, וריח חריף החל אופף את הכל. יהונתן הפסיק מיד את הדיחום והפנה את המטוס מזרחה. העשן הסמיך לא נפסק, ובגלל המחנק החליט יונתן להשליך את החופה. לוח המכשירים התבהר לפתע, והוא מבחין כי מנורת אש במנוע הבהבה עתה באור חזק. הוא משך את המצערת וכיבה את יהונתן שחר לאחר שחולץ מסיני גל ראשון - השדות באיזור התעלה המנוע. המטוס המשיך לבעור באש גרולה. לא חלפו אלא שניות בוררות והמטוס היה כבר מעבר לאגם המר הגרול בגובה של מיקומו המשוער. בשלב זה ניסה יהונתן למשוך את המטוס לתוך סיני ולהתרחק ככל האפשר מהתעלה מזרחה. פתאום נשמעה התפוצצות אדירה, ואש החלה ללחך את רצפת התא. יהונתן הרתום עדיין למושב, מצא עצמו לכור בין להבות האש. הוא לחץ לשידור אך הרריו לא הגיב. ״זה אבוד!״ הוא החליט. בגובה של מיסטר לפתע השתררה הממה מעיקה מסביב. מיסטר מספר אדיר, בער סולו ומשך אחריו שובל גדול של עשן. ״ראיתי את המטוס נופל צפונית לביר חבייתה ליה האגם המר הגדול, הוא בער ומאחוריו היתה להבה צהובה וארוכה - מחזה מאד יפה. השמיים היו מעוננים, בצבע כהה, בלי שמש, ומאחור להבה כתומה״. לאחר רגעים נוספים ראה יהונתן את המטוס פוגע בחולות ומתרסק בהתפוצצות גרולה. השעה היתה אברן המטוס ועל הפגיעה ליוו אותו בזמן הנגיעה על הקרקע. אבל הוא התאושש מהר. "מעתה, אני לעצמי״ הוא חשב. ״אני ומערבות המילוט אשר על חליפת הלחץ". שמוליק ואברהם, שני הנותרים מן המבנה המשיבו בצליפה על המטוסים שנותרו בשרה בפאיה. הם השמירו עור שישה מיגים, והשלימו את הפגיעה במטוס התובלה הצבאי מסוג אנטונוב ירה לפני כן יהונתן. לאחר מספר יעפים הם פינו את המקום ויצאו צפונה, לעבר תל־נוף. יהונתן הגיע! יהונתן נחת בשלום, קיפל את מצנחו והחל עתה לנהל את מלחמת הקיום הפרטית שלו. ״התמקמתי על גבעה שנמצאת בערך שני קילומטרים דרומה לכביש אסמעיליה־ביר גפגפה, כעשרה קילומטרים מהתעלה. שם ישבתי כל היום. פעם אחת עברה חמישיה של אורגנים מעל הראש שלי. קפצתי ועשיתי להם סימנים. הם לא28 6 כרעם ביום בהיר הגיבו״. היה זה המבנה של גיורא יואלי אשר טס גם הוא לפאיד ותקף שם בזמ״ט ליהונתן היה זמן למכביר להרהר באירועי היום והשעה: ״משך כל היום שמעתי התפוצצויות, וראיתי מטו- סים, והיו גם התפוצצויות של פצצות השהייה. לפי הרעש ירעתי מאיזה שרה זה. לפי הקצב והעוברה שלא ראיתי מיגים ההרגשה שלי היתה טובה בצורה בלתי רגילה. חשבתי שאם הטיסה שלי היא חתך מייצג - מצבנו טוב. הכל עובד כמו שצריך. כמו בספר. אני פגעתי בשלושה מטוסים והאחרים ריווחו על חמישה שנפגעו - זה כבר שמונה מטוסים שהשמרנו. מצב הרוח היה נהדר. ״במהלך הפגיעה במטוס לא נפצעתי. נחבלתי בצניחה. הרגליים התנפחו ואני לא יכולתי לנעול את הנעלי- ים. שכבתי כל היום. היה ברור לי שאני לא חוזר. היה יום הם מאד. רוח חזקה נשבה והרגשתי שני מתייבש. בערב כשהשמש היתה לקראת שקיעה קמתי וניסיתי ללכת. זה היה בלתי אפשרי. החלטתי שאחזיק מעמר ואם לא יחלצו אותי, אני הולך לכביש ובבוקר אני עוצר רכב מצרי ומוסר עצמי לשבי״. היריעה על נפילת יהונתן הגיעה חיש מהר לבסיס תל נוף ולטייסת. פקירות המבצעים התאספו על מרפסת בניין הטייסת ובכו. טייסים אחרים נכנסו ויצאו תוך שהם מהרהרים במחיר של המלחמה. חלקם נתקל לרא־ שונה במשמעות המלים ״נפגעים״ ו״הרוגים״ - אלה היו חבריהם לקורס או מכריהם משיכון המשפחות. שמואל שפר, מפקר הבסיס, שעקב אחר הריווחים, הגיע לדת״ק אליו נכנס אביהו בן־נון לאחר גיחתו ומינה אותו לתפקיד ממלא מקום מפקר הטייסת. יהונתן המשיך להסתתר במקום הנפילה שלו. עבורו הסתיימה המלחמה ברגעים אלה. הוא ירע כי חיל־האויר לא יטוש אותו וישלח מסוק כרי לחלץ אותו. כך המתין שעות ארוכות ער שהגיע הלילה. ואכן, בשעה מאוח- רת הגיע לאיזור מסוק סופר פרלון ובו הרופא יזהר חרוזי וצוות החילוץ. יהונתן סימן את מקומו, המסוק נחת והוא רץ לעבר רלת תא המטען הפתוחה. ״הרופא דיבר איתי וראה שאני בסדר ונתן לי לשתות״ הוא סיפר. המסוק ניסה לאתר גם את רן מנור שנפגע מעל אבו סואר אולם רן היה אותה עת כבר בשבי המצרי. ״באחת בבוקר הגעתי לטייסת״ מספר יהונתן. ״קיבלו אותי בשמחה גרולה. בבוקר ירדתי לטייסת ושטופר בא ונכנס לחדר שלי. הוא גילה לי שאחי, מאיר, נעדר בדמשק. ואז צלצל מפקר חיל־האויר, מוטי הוד, ואמר לי: ׳אני מבין ששמעת שהאח שלך נעדר. אתה בינתיים מקורקע׳. נסעתי להורי בתל־אביב. בטייסת הכל עבר טוב. אביהו החזיק את הכל כמו שצריך. כשהגעתי הורי כבר ירעו״. בעקבות מותו של מאיר שחר, הוחלט כי יהונתן לא ימשיך בטיסות קרביות. אבל לא כך היה. ״בנובמבר במבצע כרמה, ישבתי בכוננות תקיפה אור ראשון. בשעה הטייסת במלחמה. הוא יצא לתקיפה ולא חזר ממנה״, מספר יהונתן שהיה חברו הקרוב של נבו ושכנו למגו- רים. ״באתי לשטופר וביקשתי להשתחרר מתפקידי כמפקר טייסת ולהפסיק לצאת למבצעים. ניסו לשכנע אותי להיות מפקר טייסת תעופה, אולי תפקיד אחר באויר על. אף פעם לא חשבתי לפני כן ללכת לאל על. טסתי עוד כמה טיסות וחזרתי לטיסה מבצעית בטייסת 110 במשך השנים הבאות, כולל מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור, וגם לאחר מכן ער שנת תן לטוס על מטוסי סקייהוק ולהשתתף במשימות תקיפה מעבר לקווי האויב. הכל למרות ההוראה של מפקרת חיל־האויר. ״במלחמת יום הכיפורים הלך אבי ביום החמישי למלחמה למפקרת חיל־האויר ושאל: ׳איך אתם נותנים ליהונתן שחר לטוס אחרי מה שהיה בששת הימים?׳. ואחרי זמן בא אלי אגסי מהמבצעים, הראה לי מברק ואמר לי: ׳יש כאן מברק מששת הימים, אתה מקורקע!׳. הוא אסר עליו לטוס. אז טסתי בטייסת רוה. לא טסתי עור במלחמה. ישבתי בטייסת והייתי מנהל לחימה. בשנת ביקשתי עם כך להמשיך ולהדריך על הפייפרים בבית הספר לטיסה״. יהונתן שחר פרש משרות בשנת גל ראשון - השדות באיזור התעלה הטייסים הרבים שהיו בפאיד, היו נואשים, אולם חרורי תחושה עזה של רצון לנקום. מטוסי הסוחוי שים יחד עם המיג בפיצוצים רועמים. הם ניסו לאתר מטוסים שמישים כרי להמריא לקרב מול המטוסים הישראלים. לא היו מטוסים כאלה. מיג מספר סגן סמיר עזיז מיכאיל: ״התאספנו במועדון הקצינים. המובילים שלנו אמרו לנו ללכת לכפר פאיד שהיה כשני ק״מ מהשדה וכך לקחנו מכונית וולגה רוסית ונסענו. משם עקבנו אחרי ההתקפות הישראליות 10 הנוספות נגד הבסיס שלנו. זה היה אסון!״ לסגן סמיר היה גם אירוע אישי מול טייס סופר מיסטר ישראלי: "ראיתי סופר מיסטר, שהיה לו חרטום כמו לכריש, תוקף את הבסיס שלנו. ואז הוא הגיע בגובה נמוך מאד למקום בו נמצאנו. כך שהוצאתי את אקדח הברטה יס הביט בי, ואני ראיתי את עיניו. החברים שלי צעקו לי שהמטוס חוזר. גבי היה מופנה אליו וכאשר הבטתי לאחור לא ידעתי מה לעשות. חשבתי שאם ארוץ לימין או לשמאל הוא היה יכול לתקן ולירות בי. רצתי לקראתו לעבר מקום בו היה קיר שנתן לי מחסה כלשהו. עת רצתי לעבר הקיר ראיתי שהוא יורה והפגזים פגעו מספר מטרים לימיני. קפצתי ונחבטתי בקיר ופצעתי את ירי. נשארתי בחיים. אני מאד רוצה לרעת 11 את שמו של הטייס״ אמר סמיר לסופר שראיין אותו, ״הוא הגיע מישראל לפאיד להרוג אותי - מדוע שחם מוביל מבנה אורגנים כפי שהיה צפוי, החלו היחידות המצריות בשדה פאיד לארגן צוותים לטיפול המסלולים ולסילוק ההריסות. אך אלה לא הספיקו לפעול הרבה בטרם הגיע המבנה הבא. היתה זו הרביעיה השניה של מטוסי אורגן של28 6 כרעם ביום בהיר פאיד תחת אש- מימין מטוס כוננות פגוע. למעלה ומשמאל מכלאות מטוסי הרמי שלא נפגעו טייסת פצצות השהייה אשר נועהו במיוחד לעכב את פעולות התיקון של המסלולים. המטוסים נסקו מעלה וחזרו בשריקה צורמנית להטלת הפצצות. בתוך זמן קצר נשתלו שמונה פצצות במסלולים הרחבים של פאיר. מפקר כנף המיג את המטוסים שנותרו אל בין הבנינים, ולנסות לתקן את הנזקים. אולם מטוסים נוספים של חיל־האויר היש- 12 ראלי, שהיו בטווח של מספר רקות טיסה מנעו את ההתאוששות ״הם השמית את הכל״ ״קסטת״, המבנה האחרון של טייסת עו למפקחת חיל־האויר, שרה פאיר היה הרוס. סמעט סל המטוסים שהיו בו הושמדו, ובענף המבצעים תהו אם יש עוד צורך לשלוח לשם מטוסים, או להפנותם לשדות אחרים. סרן דור נבו, סגן דרור חריש, ליבי דולר ונדב ישראלי, טייסי המיסטר של טייסת בתוך תאי הטייס, וכילו את הדלק במטוסיהם. הם המתינו לאישור להמריא. לפתע אור ירוק. הם הסיעו במהי- רות ויצאו בנתיב נמוך לעבר שרה התעופה בפאיד. עם הגיעם לקרבת השדה, החלו לפתע התפוצצויות מן המסלולים. פצצות ההשהייה שהוטלו זמן מה לפני כן על ירי מבנה קורם, הוסיפו את חלקן למלאסת ההרס של המסלולים והבקיעו בהם בורות עמוקים. מטוסי המבנה לא התיחסו אליהן. אש נ״מ הקבילה את פניהם, והם הטילו את הפצצות שנשאו לעבר המס־2 67 לולים כמתוכנן. מבט סביב הבהיר להם כי הרבה כבר לא נותר להם לעשות ביעפים הבאים. המב- נים הקודמים השמידו את כל המטוסים בשרה. הם צלפו במטוס מיג מזדמנות אחרות ושבו חזרה לתל־נוף. יואלי מוביל את המבנה הגדול מכולם טייסת מה מטרות באיזור סיני והתעלה. את המבנה הגדול ביותר של המלחמה, מבנה ״חגור״ ובו חמישה מטוסים, הוביל סרן גיורא יואלי, סמ״ט ב׳ של הטייסת, לעבר פאיד. יואלי טס בראש ואחריו בשני זוגות תקניים, דוד יצחק ואלי מנור, יורם הרפז ובן אריה. המבנה הזה, האחרון על שדה פאיד וגם האחרון של הטייסת בגל התקיפה הראשון, התכנס לעבר מסלול המלחמה שהשאירו המבנים הראשונים: שני מטוסי אורגן של הטייסת וסמב״ד של טייסת שכנה היו שרועים על גחונם בצירי המסלול וצוו- תי החירום וההצלה מנסים לחלץ אותם במהירות. יואלי בעל הגוף המלא והשפם האדיר, היה בן קיבוץ איילון. בנעוריו היה פעיל בגדנ״ע אויר והתגייס לצה״ל בשנת לטייסת הקרב הראשונה. גיורא חזר לטייסת הקא״מ, אורגנים, בתפקידי סמ״ט ב׳ ואי. "לא אהבתי את האורגן - למרות שיש לי עליו הכי הרבה שעות טיסה בחיל־האויר - למעלה מ־ אחרי המלחמה הוצב שוב ב־ 13 טיסה", אומר גיורא לטיסה, מילא תפקיד במפקדה וקיבל את הפיקוד על טייסת סקייהוק בחצרים. לאחר תפקיד ראש מחלקת הדרכה הוא פיקד על בסיס האויר איתם בסיני וסיים את תפקידיו בחיל בדרגת אל״מ. לאחר השחרור המשיך להדריך בבית הספר לטיסה ובחודש ספטמבר אומר גיורא בצער. האורגנים המתינו אך זמן קצר על המסלול התיישרו ויצאו לדרך. ״יצא לנו להסיע ולהמריא בלי דממת אלחוט. ההנעה והתיאום של העליה למסלול כבר לא היו קריטיים, אבל היתה בעיה אם נוכל להמריא, כי מטוסים הגיעו והיו קצרים בדלק״ מספר יואלי. "אותי הדאיגה הבעיה איך אני מגיע למטרה. היו לי גיחות מבצעיות, זו לא היתה בעייה, אבל הפעם זה לא אותו דבר״. בשעה יל - זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את הבארדוויל. משם יצאנו בקו ישר לתקיפה לעבר פאיד. הגענו בזמן ובמקום. יופי של ניווט והיה גם מזג אויר מעולה. מרחוק כבר יכולתי לראות את השדה, את העשן. הפחד שלי היה לאורך כל הדרך, שלא אמצא את המטרה. ״הגענו למקום. משיכה טובה לפני התעלה ונכנסנו להפצצה. היו לנו פצצות, רקטות ותותחים. יעף אחד פצצות, שני רקטות ועוד שלושה יעפי צליפה. ראינו הרבה עשן סביב המסלולים והיה קשה לראות אם היו פגיעות או לא. למעשה ׳גנבו׳ לנו את כל המטוסים לפנינו. ובדיעבד היה אולי עוד מטוס אחד, מיג סרו גיורא יואלי- סמ״ט ב׳ של28 6 כרעם ביום בהיר אחר בטוח הרלקנו. צלפנו על המכ״ם, על המגרל. לא זיהיתי שום מטרה נוספת״. סרן דור יצחק סיפר על הגיחה: ״יצאנו לתקוף את שרה פאיר מערבית לתעלה. כשהגענו לשרה הוא היה דפוק למרי כתוצאה מפגיעות המטוסים שיצאו לפנינו ונקודות ציון בצורת מדורות סימנו את מקומם של 14 המטוסים המצריים״ במהלך היעפים של המבנה מעל פאיד, חלף בגובה נמוך אורח לא צפוי: מטוס מיח׳ לצילום ובו אורי יערי היה בדרכו להשלמת משימת הצילום של תוצאות התקיפה מעל השדות בלב מצרים)ראה שם(. ״בפענוח התמונות שצולמו על ירי מטוס המירז׳ רואים אורגנים תוקפים את השרה - אלה היינו אנחנו״ אומר גיורא. ואכן, יהיה זה אחר הצילומים הדרמטיים של המלחמה. חמשת המטוסים השלימו את משימתם. ״לא נתקלו במיגים ולא בטילי קרקע־אויר. היחיר שנפגע, ולא הרגיש בכך, הייתי אני״ מספר יואלי, ״משהו לא ברור, אולי רסיס, פגע בדלת של הגלגל. היתה לי נורה ארו- מה, לא משהו רציני. הרגשתי שעשינו את העבורה. חזרנו הביתה בגובה״. ״המבנה הגדול ביותר של המלחמה״ נסק מעלה וחזר ישירות מעל סיני. בשעה ״הרווחתי בקבוק שמפניה״ מספר יואלי בחיוך, ״אבל מעולם לא קיבלתי אותו. לפני היציאה לתקיפה אמר לי אחר המכונאים: ׳אתם באמת הולכים לתקוף? אני מתערב איתך על בקבקוק שמפניה שלא תתקפו!׳. הוא לא האמין שאנו הולכים למלחמה". חמשת הטייסים עלו לתחקיר עם קצין המודיעין לסלי. על מרפסת הטייסת ישבו פקירות ובכו. הן כבר ירעו על מותם של פינטו ודוד יריב ועל הפגיעה והנפילה של מרדכי לבון. מעבר לתחושת הניצחון הגרול, הלך והתחוור גם מחירה של המלחמה. יואלי נכנס להחליף את שמואל חץ, סמ״ט א׳ של הטייסת, שהיה מנהל הלחימה של הטייסת בצאת הגל הראשון לתקיפה. דוד יצחק נשלח אחר הטיסה לטייסת האורגן האחות בגלל מחסור במובילים שהיה שם. בסך הכל הושמדו בפאיר בגל התקיפה הראשון של טייסות המיסטר והאורגן2 67 בסיס האויר כברית בסים האויר מספר ונועד להגן על מבואותיה המזרחיים של מצרים מפני התקפה ממזרח. בבסיס פעלה בבוקר ה־ אל־ראות. כמו2IFLלקרב יום ומטוסי מיג13-2IF מטוסי מיג כן פעלה בכברית טייסת נוספת, מספר טייסת קא״מ והפעילה במבואות התעלה היו גם שדות קטנים יותר, בהם בספרית, שלו- פה, פאיר צפון, איסמעיליה, פירדן ואל־באלח', אך בהם לא הופעלו מטוסי קרב והם לא היו ממטרות התקיפה של ״מוקד״. שדה כברית היה אחד היעדים העיקריים של טייסת בוקר. מטוסי הסופר מיסטר שלה ״כבשו״ את השרה החל משעה 07:45 הניווט אל כברית היה קל יחסית: השרה שכן בפאתיו המערבי ים של האגם הגדול, ומסלוליו המשולשים בלטו למרחוק. טרגדיה מעל חולות סיני ארבעה מטוסי סופר מיסטר יצאו ראשונים לעבר כברית באחת הגיחות הטראגיות ביותר של גל התקיפה הראשון. את הגיחה הראשונה של טייסת הסמב״ד לכברית הוביל סרן אלכסנדר ערמון. מספר שתיים היה סא״ל יעקב יאק נבו, מספר שלוש סגן עמירם מנור, ומספר ארבע סגן צבי אומשווייף. אלכסנדר ערמון, ״אלכס״ בפי חבריו, נולד ברחם בפולין והיה קיבוצניק. כבר מגיל צעיר החל לעסוק בתעו- פה ואף התנסה בראיה ובטיסה ממונעת במטוסי פייפר קב. עם התגייסותו לחיל־האויר מצא מיד את דרכו לקורס טיס. הוא השלים את הקא״מ והוצב לטייסת הסופר מיסטרים בחצור. יאק היה מן הדמויות הבולטות ויוצאות הדופן של חיל האויר הישראלי. זמן קצר לפני כן היה בארה״ב בלי- מודים וחזר לטייסת ערב המלחמה. עתה הוא שירת בה כטייס מהשורה, אם כי סמכותו כמפקד הטייסת לשעבר ריחפה על כל גיחה וכל מבצע בהם השתתף. הגעתי שבוע לפני המלחמה. היה ברור לי שאני טס בטייסת הזו. לא הייתי מעורה בנהלים והע-15 סיפר יאק דפתי לצאת כמספר שתיים. היתה בעיה של מוביל שלא אהיה עליו לחץ פסיכולוגי. נקבע שזה יהיה אלכס. לא הכרתי אותו קודם. אלכס היה איש מילואים, אבל מהצעירים בטייסת. בתדריך ניסיתי להקל עליו את ההרגשה שהוא טס עם מי שמשגיח על צעדיו. הפשטות והעניניות בהן ניגש לטיסה מצאו חן בעיני. היו לו תגובות רגועות ולמרות שהיתה זו יציאה ראשונה לקרב, לא הורגשה כל עצבנות. לפי בחירה שלי טסנו לשדה התעופה כברית. היה לי חשבון איתם עור מ״קדש״. למרות דבריו של יאק, הרי באויר התפתחו הדברים בצורה שונה. השילוב של יאק, הטייס הותיק והדומיננ- טי עם סרן ערמון, המוביל הצעיר, עתידה להתבטא בכל חומרתה במהלך הגיחה הראשונה לעבר כברית. סגן עמירם מנור, מספר שלוש ומוביל הזוג השני נולד בקיבוץ דליה בפברואר ואמרו עליו כי היתה לו נפש לירית. הוא עסק בציור וגם בספורט ועם פרוץ המלחמה היה מצעירי הטייסת אליה הגיע לאחר קורס הקא״מ באורגן. צבי אומשוייף, טייס גבה קומה וספורטיבי, התגייס לחיל־המודיעין של צה״ל בשנת התנדב לקורס טיס. הוא סיים את קורס מהקא״מ. הוא היה מראשוני הטייסת והצטרף אליה זמן קצר לאחר הקמתה. כברית על לוח טייסת28 6 כרעם ביום בהיר הרביעיה יצאה בשעה כשאלכם מנווט אותה במהירות קבועה על פי כיוון וזמן. כמו מטוסי תקיפה אחרים בגל הראשון, נשאו מטוסי הסמב״ר של המבנה מערכת מסווגת, "עופרה״ שמה, אשר נועדה לשבש את התקשורת בין מטוסי היירוט המצריים. היתה זאת אחת ממערכות הל״א הראשונות האקטיביות של חיל־האויר והיא הותקנה במטוסים אלה אך ימים ספורים לפני המלחמה. סיפר יאק: יצאנו נמוך מאה. אלסס התקרב מאור למים. במקרים מסוימים הקפיץ אותי קצת. ראיתי את המטוס שלו כמעט מתמזג עם הצל שעל המים. היתה הומיית אלחוט, התקרבנו ליער. קצת באיחור הרגשתי שבאנו מעט הצירה והכניסה לא היתה נוחה. הוא תיקן את זה בסדר״. מספר צבי: ״הייתי במבנה הראשון של הטייסת. מטרתנו היתה השרה בבברית. טסנו מעל הים בגובה נמוך ביותר: סאשר מטוס הרים מעט אף, עלה מאחוריו שובל מים, שנוצר מזרם צינור הפליטה. מן האויר עדיין לא נראתה מלחמה. הסל היה שקט. התעלה והאגם המר הגדול נראו פחולים ושלוים. פה ושם היו נקודות לבנות 16- מפרשיות ששטו בנחת״ המטוסים התארגנו להפצצה, נסקו לשמים וחזרו בצלילה לעבר המסלולים הארוכים. ממשיך צבי: ״הפצצנו את השדה וצלפנו על מטוסי מיג האחרון, הגיח לפתע איל מטוס התובלה כרי להפילו. תיאר יאק: ״לפני יעף הכניסה ראיתי בזוית מטוס איל־ והובלתי על האיל. פתחנו באש. הרבצנו עליו כל הרביעיה. הוא נפגע ונפל בשטח השדה עצמו. העברתי חזרה לאלסם את הפיקוה. ביצענו שלושה יעפי צליפה״. היה זה אחר מתוך שלושה מטוסי תובלה מצריים אשר נקלעו לנתיבי התקיפה של חיל־האויר הישראלי בגל הראשון. במטוסים אחרים היו, כפי שמתואר בנפרה, חברי המטכ״ל המצרי וגם משלחת שרים מעיראק. מטוסי הסופר מיסטר המשיכו ביעפי הצליפה, בינתיים, ללא כל תגובה מצר תותחי הנ״מ המצריים או מצר מטוסי קרב ויירוט. ההפתעה היתה גמורה. יאק: ״לפני הטיסה היתה בעיה: לא ירענו אם נראה שפגענו בהם. על כן תוך כדי התקיפה כשהם בערו, היו תגובות של התלהבות. אני לא זוכר במרויק אבל הוא )אלכס( צעק ברריו משהו כמו: ׳איזה יופי!׳. קריאה שנבעה מהתרשמות. השרה היה מלא מהורות. היה ברור לנו שהמשימה בוצעה״. ארבעת המטוסים השלימו את משימתם ויצאו בשלום משרה כברית הבוער. אלכם רצה לעשות יעף נוסף אך יאק התערב בהחלטותיו פעם נוספת. ממשיך יאק: אלכס היה טייס מצוין. טייס חם. אחרי הצליפה השלישית רצה לעשות יעף רביעי. הורעתי לו: ׳שלילי׳!. ופנינו לצאת חזרה. ביציאה ראינו איל נוסף. צלפנו עליו וראינו אותו מתפוצץ באויר מזרחה לאי־ סמעיליה״. באותו איליושין הבחין גם צבי: ״יצאנו יחר מהמטרה. מעבר לתעלה פגשנו איל עיליה במהירות שהיה עמוס צנחנים״. את האיליושין הזה, בדרכו לקרקע, יפגוש עור מבנה תקיפה בדרכו חזרה ממשימה אחרת. למבנה הסמב״דים של ערמון היו צפויות ער הפתעות בדרך חזרה. בהיותם באיזור ביר גפגפה, הם יורטו על •הערה:: יאק קיבל את הפיקוד על חצור לאחר המלחמה וביוני מחיל־האויר, לאחר שלא קיבל את הפיקוד על מחלקת המבצעים של החיל. ביום כיפור נקרא לפקד כקצין מילואים על בסיס אופיר בשארם א שייח. לאחר שהשתחרר הקים את חברת הייעוץ וחברות נוספות, אך עולם העסקים לא האיר לו פנים. ב־ גל ראשון - השדות באיזור התעלה ירי שני מטוסי מיג אשר חמקו מהתקיפה על שרה ביר תמרה שהתנהלה אך דקות אחדות לפני כן על ירי מבנה המירז׳ים של דן סבר. אם בדרך לגיחה ובמהלכה התערב יאק בשיקוליו של ערמון המוביל, הרי בדרך חזרה הוא התנהג כמוביל בכיר ונטל את רסן ההובלה בצורה גלויה. העימות ביניהם התברר לאחר מכן כפאטלי. יאק: ״עשינו תפנית וטסנו בכיוון לבית. היתה הרגשה יוצאת מן הכלל אבל השקט שהיה סביב לא מצא חן בעיני. היה לי חשה שמשהו לא בסדר. שתי רקות מאוחר יותר הבחנתי בשני מיגים שישבו עלינו. נתתי הוראה להגביר מהירות ולהישאר בגובה נמוך. בשלב זה מספר שלוש נעלם לי. רציתי להימנע מלהסתבך בקרב הרוק כי לא היה לנו הלק. הוריתי לשחרר בידו־ נים״. לפי אחת העדויות רצה אלכם ערמון, המוביל, להמנע מקרב אויר ולחמוק מהמקום. הוא הורה להפעיל מבער אחורי ולהתרחק משם. למרות זאת התפתח קרב אויר אותו ניהל יאק באופן החביב עליו: הוא הורה לערמון לטוס לפניו, ולשמש כ״פתיון״ למיג המצרי. בינתיים הוא התכנס מאחורי המיג כרי להפילו. במהלך החליפה הראשונה פתח אחר המיגים באש ופגע במטוסו של עמירם מנור. מנור ניסה לחמוק בפניה אך מטוסו נכנם לארמה. יאק תיאר: ״אחרי זה ראיתי שמספר ארבע נכנס לאדמה. האחרים לא ראו וגם לא דיווחתי על זה״. ״את הזנב שלי לא ראיתי" סיפר יאק, ״ולא ידעתי אם ישנם עלינו רק שני מיגים. אחר מהם הלך כנראה על מספר שלוש. המשכתי יחד עם אלכס כשמיג אחר הולך עליו. אלכס לא ראה אותו, רק ירע עליו ממני. אמרתי לו לשבור שמאלה - והלכתי אחרי המיג שלו. ישבתי אחריו וגמרתי את כל הכדורים. הוא היה במצב שלא ראה את המיג וביצע תמרוני התחמקות לפי הוראות שלי. התגובות שלו היו בסדר, למרות המצב הקשה שהיה נתון בו. הודעתי לו שאני בלי כדורים ושייתן למיג לחלוף עליו. אלכס היה בפנייה שלישית שמאלה ואני והמיג היינו ימינה. בגמר הפנייה הוא היה צריך למצוא את המיג ימינה ולקחת אותו. המרחק בינינו היה שני קילומטר. הוא התחיל לבצע את הפנייה. נפגע בכנף באחת הדיונות ויותר לא ראיתי. היה ברור לי שמזה לא יכולים לצאת חי". צבי שהתרחק הצירה מהמבנה הבחין במיגים והצטרף לקרב: ״מחירותנו היתה כ־ נים הגיעו לטווח ולמעלה. הפכתי הטייה מיד ונכנסתי אחריו. בטווח כ־ לא הזיקו לו. המיג ברח. השלכתי בירונים ופניתי לחפש את האחרים. ניסיתי לקרוא להם ברריו אך לא הצלחתי להשיג מישהו מהם. נשארתי ללא רדיו, ירעתי שישנם מיגים בסביבה״. צבי אומשווייף, ללא יכולת להמשיך בקרב וקצר ברלק, חמק מהמקום במהירות לעבר הים. יאק נעלם מעי־ ניו, וגם אלכס ועמירם לא נראו עוד. כאשר חש בטוח יותר, הוא הנמיך, הוריה מהירות ושייט בכוח מופחת ער לנחיתה בחצור. רק כאשר היה בהקפה הוא גילה את יאק מגיע ומתישר לנחיתה. יאק חזר לבדו לבסיס. סיכם יאק: ״ירדתי בהרגשה לא טובה. שניים מהרביעיה נפלו ועל השלישי לא ידעתי דבר. כשהגעתי לטיי- סת היתה הרגשה קשה, מין שקט כזה מעיק״. אלכס ערמון - מוביל המבנח שתית משך כל הטיסה בלחץ של מספר28 6 כרעם ביום בהיר עמירם מנור)משמאל( ומטוס הסמב׳׳ד מספר הטיס לתקיפת כברית מטוסו של עמירם מנור התרסק בחולות. עמירם הפצוע הצליח להיחלץ מהמטוס ולהתרחק ממנו. לאחר טראומת הרגעים האחרונים הוא ביקש לנוח מעט מתחת לאחד השיחים. ככל הנראה הבחינו בו בדואים מהסביבה, התנפלו עליו, שדדו את שעונו וכל ציורו ולאחר מכן רצחו אותו. גופתו נמצאה לאחר המלחמה בקרבת מקום כשהיא יחפה ועליה סימני התעללות קשים. אלכס ערמון, מוביל המבנה, נעדר עד היום. גופתו לא נמצאה מעולם. עד נוסף לטרגדיה שהיתה אך דקות לפני כן בחולות מרכז סיני, היה מפקד הטייסת, ילו שביט. ילו שיצא זה עתה מגיחת התקיפה על אינשאס, בה נפגע ונהרג דני ״עכשיו אני חושב17 אנגל מספר שלוש שלו)ראה שם(, טס חזרה לבסיסו בגובה נמוך מעל סיני. הוא סיפר על יתר המבנים בטייסת: אם רק אנגל נהרג, אז יצאנו מהגל הראשון יחסית בשלום. אני ממשיך לטוס בגובה נמוך מאד, ופתאום אני רואה זנב של סמב״ד על הקרקע. כשאתה טס נמוך אתה רואה הכל מתחתיך. יזה יכול להיות?׳ אני שואל את עצמי. ואז אני עושה בדיקה נוספת ושואל את יאק על מצבו. הוא עונה שהיתה תקלה במבנה שלו. יאק רצה להיות הראשון שמפיל מיג בסמב״ד. הוא תמרן את אלכס ערמון ועמירם מנור שמאלה וימינה בגובה נמוך, במרדף אחרי מיג. הראות בבוקר לא היתה טובה במיוחד לכיוון מזרח, הדיונות והאופק הטשטשו והם השתפשפו בקצוות על הדיונות, ונכנסו בקרקע״. על מציאת גופתו של עמירם הוא מספר: ״ביום הראשון אחרי המלחמה טסתי באיזור עם בני פלד ומצאנו את מנור עם הג׳י סוט וכל הציוד. הוא התרסק ועף החוצה מהקוקפיט. ברור שהוא נפגע מאד מההתרסקות אבל הוא עור היה חי. הוא כנראה גרר את עצמו לשכב מתחת לשיח עד שבאו בירואים והרגו אותו. לקחו לו את גל ראשון - השדות באיזור התעלה השעון וכל מה שיכלו לקחת. את אלכם ערמון לא מצאנו עד היום״. "את אלכם ערמון ועמירם מנור איבדנו בגלל פזיזות18 ילו מפקד הטייסת, זעם מאד על תוצאות הגיחה הזו של המבנה ורצון להפיל בכל מחיר. זה היה כל כך מיותר!. הפצצתם? לכו הביתה. עזבו את המיגים, עוד מעט לא יהיה להם שדה אחר במצרים לנחות בו. בכלל היתה אוירה חופשית מדי של ירי על כל מטרה מזדמנת״. גיורא אורן, סמ״ט א׳ של הטייסת, כתב בספר לזכרו של אלכס: ״כנראה שהמזל בגד בו. אינני יכול ליחס את זה לשום דבר אחר. איננו יודעים איך זה קרה אבל היה ברור שזו סיטואציה חסרת מזל. שטח גרוע לטיסה, גבעות חול נמו- כות וחול צהוב לבן מסנו- ור מאד בשעות בוקר. קשה לראות משהו ועוד יותר קשה להעריך גובה. בטיסה נמוכה זהו סיכון גדול. דיברתי עם יאק אחרי הטיסה. יצאתי בהרגשה שהטיסה שבוצעה היתה מצוינת. ואת זה אני אומר בלב שקט ובטוח לטייסים. יאק סיפר שבזמן התקיפה היתה איזו השתחררות ממתח ושהוא הרגיש מין רוחב לב כזה. אפשר להבין את החבריה הגדולים כמו יאק כשהם מסתכלים על צעירים, שלא היה להם שום ניסיון במלחמה. היה להם פחד מסויים באשר לתגובה, אבל יאק אומר שבאותו רגע הוא הרגיש שיש כוח, שיש על מי לסמוך. שעל טייסים כמו אלכס אפשר לסמוך״. אריק עזוז, סמ״ט הטייסת הבכיר לא יכול היה לכלוא את כעסו על התפתחות האירוע ותוצאותיו. בשעת התחקיר שערך ילו בערב, עלה עזוז לבימת התדריכים ואמר בתקיפות בפני הטייסים: ״שימו לב! - כל החל- 19 לים שלנו הם לא חללי מלחמה. הם חללי בטיחות טיסה!״ צוליק מוביל את המבנה השני התוצאות הקשות של תקיפת המבנה הראשון טרם הגיעו לידיעת הטייסים - דממת האלחוט היתה עדיין בתוקף. בינתיים היה כבר מבנה נוסף של סמב״דים בדרך לכברית. סרן בצלאל)צוליק( עופר הוביל את המבנה השני לעבר השרה המצרי. מספר שתיים שלו היה סגן חיים רותם, מספר שלוש סרן פנחס)פדרו( ריינברג ומספר ארבע סגן אליעזר מגיד. צוליק היה מותיקי טייסי הסופר מיסטר. בנערותו היה פעיל במועדון הגדנ״ע אויר של באר טוביה, שם גדל. בשנת כבר בשנת כפיר ולאחר שהשתחרר עבר לאל על: ״ילו אמר לנו אחרי המלחמה: "זהו - אין אויב!. אז הלכנו לאל על" הוא 20 סיפר לצוליק היה נסיון רב בהטסת הסופר מיסטר עליו צבר שעות טיסה רבות. למרות האמור היה זו תקופה בה 6/106 (1 5,6.87 (8 7 8 מגור ג?גס לאדמת. עי־21 ־ הראזוג בערב דו׳׳ח הטיסה הטראגית לכברית28 6 כרעם ביום בהיר מבער אחורי והרבה דלק אך רק המטוס. היתה זו גם הנטישה האחרונה של הסופר מיסטר לפני שנמצא הפתרון לבעית הקולחים המטרידה. למרות זאת הוא סמך עתה מאד על המטוס ובטח בביצועיו. רותם היה מצעירי הטייסים בטייסת, אליה הגיע רק עשרה חודשים לפני כן. הוא היה ג׳ינג׳י צנום, וממוצע קומה. את קורס הטיס הוא סיים כחניך מצטיין. בן ואף הביא הישגים נאים. ההמראה היתה בזמן: ב־ הטיסה לעבר השדה היתה נטולת אירועים. המטוסים טסו ס־ ישר לעבר האגמים שבמרכז התעלה. כמו קודמיו, גם עופר הופתע לראות תרנים של אוניות בלב המדבר, לפני שהתברר לו כי אלה אניות שהיו בתעלה או באגמים, שהתגלו לו רק זמן קצר לפני המשיכה. כאשר התקרבו ארבעת המטוסים לכברית עמר המבנה הקודם של ערמון להשלים את משימתו. רממת האלחוט נשברה זה מכבר וערמון, בקול בוטח ואופטימי אמר לצוליק: ״שמע, זה במו מטווח מוגבל - המטוסים עומ- רים בשורות ישרות!״. ״ראיתי הרבה עמורי עשן והבעיה שלי היתה לכוון לעמורים הנכונים" אומר צוליק. ״הניווט היה בסדר והגע- נו בזמן ובמקום לנקורת המשיסה. אלכם יצא מהתקיפה שלו והלך הביתה. במשיכה ראינו את המטוסים המצ- רים הכסופים. הפצצנו את המסלולים ואחר כך עשינו שלוש צליפות״. רותם השלים את יעף ההפצצה ונסנס ליעף הצליפה. הוא הספיק לפגוע במטוס קרב מדגם מיג שעמד בדיר פתוח והשמיר אותו. הרף הפיצוץ והירי משני התותחים זעזע את מטוסו. גם באימונים הוא לא נתקל בעוצמה כזו. בפניה רחבה הוא יצא מחוץ לבסיס ונערך לכניסה ליעף שני. לפתע הגיע מיג תה כשכן הנסע שלו ומרפיו פתוחים. הוא לא הבחין כנראה במטוסי הסמב״ד שנערכו ליעף הצליפה ועתה היו רחוקים מעט מהשרה. צוליק: ״במהלך יעפי הצליפה הגיע מיג לי: ׳אני רואה מיג. הוא מרים את האף!׳. ״תמשיך ותפיל אותו!״ צעק מגיד לרותם הצעיר.2 67 סיפר רותם: ״תיארתי לי שהוא בא לנחות. ביקש תי רשות מהמוביל לתקוף אותו. הוא היה לפני, קצת למעלה ומהצד. ראיתי שהמבער האחורי שלו פועל, כנראה שהרגיש מה שהולך. אך את הגלגלים לא קיפל. משכתי אחריו. כיוונתי אליו עם כוונת אויר־קרקע כי לא הספקתי להעביר כפתור. המשכתי לירות ער טווח פגזים. ראיתי שמתחילה לצאת לו אש מכנף שמאל וכן לשונות אש מהמנוע. כבר חשבתי לעזוב אותו כי לא רציתי לאבר את המוביל שלי. אבל מספר שלוש צעק לי: ׳לך עליו עד הסוף!׳. משכתי אליו עוד פעם ב־ והמוביל כבר ראה מה שקורה. הוא קרא לי: ׳אתה יכול לעזוב אותו. הוא נופל!׳. הוא ראה אותו פוגע בקרקע. בסוף הייתי צריך לפתוח מבער כדי 21 להצטרף למבנה״ צוליק: ״זה היה מיג תקע בו צרור והפיל אותו. רותם נכנם מאחורי והמשיך, כאילו לא קרה דבר, ליעף הצליפה השני. הוא עבד יפה מאד״. שלושה מטוסי מיג "כאשר ראיתי את ראשוני הסופר מיסטר הישראלים נכנסים לתקיפה22 הטייס המצרי, קפטן מוסטפה חאפז עלהמסלול שלנו, התגובה הטבעית שלי היתה לרוץ לעבר תעלה. אבל מיד כשהגעתי לשם אמרתי לעצמי: ׳מה אתה עושה כאן כמו אדיוטי כך שרצתי לעבר האוטובוס של הטייסת כדי להגיע למפקרת הטייסת. שם מצאתי את מפקד הגדוד האוירי. הוא היה לפני כן מפקד הטייסת שלי באבו סואר. שמו היה ממרוח טאליבה, אדם מצוין. הוא פנה לעבר המכונית שלו ואני פניתי לדלת שלה. הוא נהג לעבר המטוס הקרוב ביותר ואני מראה שלא ניתן־ לטעות בו- סופר מיסטר בו יצא אליעזר מגיד לתקיפת בסיס כברית מעבר לתעלהA: 1 * H חיים מתם- הפלה ראשונה מיל28 6 כרעם ביום בהיר סייעתי לקשור אותו בתוכו. למרות שלא היינו בטוחים שהמטוס הזה מוכן לצאת. ברגע שהוא עמד לסגור את החופה, שמתי לב שפין הבטחון של מושב המפלט היה בפנים. משכתי אותו החוצה. נרמה לי שהוא המריא ממסלול ההסעה. אז ניסיתי למצוא מטוס אחר. כולם היו או פגועים, או בטיפול או לא היו מוכנים לצאת. אז הלכתי למוסך. בזמן זה החלו המכונאים לחזור לאחר שברחו מהמקום כאשר החלו הפצצות הראשונות ליפול. זה היה כאשר המראתי במטוס מיג מתודלק. באותו זמן ממרוח טאליבה כבר הספיק לנחות. אולם טייס אחר הצליח להמריא. הוא היה חניך שלי בבילבייס ולאחר מכן נהרג במלחמת ההתשה. לא היו לי תכניות - רק להגן על שרה התעופה. ברגע שהיי־ תי באויר יכולתי לראות את העשן שעלה משרות תעופה אחרים שהותקפו״. בשעה זו חלף המירז, שצילם את תוצאות התקיפה מעל השרות המצרים ומוסטפה ניסה ליירט אותו)ראה בפרק על טיסת הצילום(. לאחר שצפה בנפילתו של טיל קרקע־אויר לתעלה וערך מספר פניות מעל השרה, נחת מוסטפה. והוא מספר: "טייס נוסף ניסה להמריא על המסלול הפגוע אולם הוא פגע ברסיסי פצצה שפגע במטוסו. הוא נאלץ לפלוט עצמו בעורו על הקרקע. הוא שרר אולם היה בר מזל בגלל שהגובה המינימלי לנטישה היה אמור להיות מפקר הכנף יהיו מעורבים גם בנסיון ליירט מטוסי מיסטר לאחר מכן מעל השרה)ראה להלן(. לאחר שלושה יעפי צליפה, השמדת מספר מטוסים והפלת המיג צוליק: ״חזרנו בקו ישר, לא ניסו ליירט אותנו. אני זוכר הרבה צעקות וקריאות בקשר. השמדנו הרבה מטו- סים - אלה היו מיג או ממנה ומטוסים אחרים שהמשיכו בדרכם צפונה. כאשר הגענו לחצור ראינו מספר מטוסים מונחים בצירי המסלול - אחר בלי גלגלים ומישהו שגמר מסלול״. ״אחרי הטיסה הזו, ולאחר ששמענו את שאר המבנים, היתה לנו תחושה של אופוריה. שמחנו מאר על התוצ- אות.״ מספר צוליק, "ילו, לעומת זאת, חשב שהפסרנו את המלחמה: הוא איבר מטוס בגיחה לאינשאס. שני מטוסים של הטייסת אבדו אחרי הגיחה לכברית. אורגן ננטש ליה עזה. שמענו על פינטו שנהרג בפאיד - ילו היה בטוח שאם אלה התוצאות של הגיחה הראשונה, כלל לא בטוח שכל הענין הצליח״. מבנה שלישי של התוצאות מעל כברית היו טובות אבל לפי תוכנית ״מוקד״ נמשכו הגיחות על השרה. סרן שלמה שפירא, סגן משה המרמש וסרן יגאל שוחט מטייסת שלמה שפירא, גבה הקומה, ובעל הבלורית השחורה הגיע לטייסת הסמב״ר בשנת אליה ערב המלחמה. לאחר שורה של תפקירים הוא פיקר על הטייסת במלחמת יום הכיפורים. משה המרמש היה מצעירי הטייסים. הוא השלים את קורס הטיס בהצלחה ולאחר הקא״מ הגיע לטייסת הסמב״ד בחצור. לאחר מכן היה מדריך מצטיין בבית הספר לטיסה. הוא נהרג בתאונה במטוס פוגה מגיסטר עת שימש כמדריך טיסה בבית הספר בחצרים. יגאל שוחט שוחט נפגע לאחר מכן מעל סיני במהלך אחת מפעולות האמנעה ונפצע. ״בניגוד לרוב המבנים יצאנו בשלישייה ולא ברביעייה, עם המטוסים הצרפתיים ש״נלקחו 24 מספר שפירא שלל״ לילה קורם לכן מהתעשיה האוירית. זה היה הבוקר הראשון למלחמה. המראה ברממת אלחוט ואני מוביל את המרמש ושוחט, שמאוחר יותר במלחמה נפל״. המטוסים המריאו בשעה "שרה כברית דוקא היה נראה לי די שלם, למרות שביקרו אותו לפנינו״ מספר שפירא. ״היו שם עננים ואני זוכר שהייתי די מוראג מכך. ממש לפני ההגעה ראינו שאפשר להכנם ליעף ושמנו את הפצצות בהצטלבות המסלולים. אחר כך נכנסנו ליעפי צליפה. היו לנו די הרבה מטוסים על הקרקע, כולל מיגים ומסוק מי־ אחר. לפי הנוהל הרגיל, הסתלקנו בגובה נמוך ומאוחר יותר טיפסנו לגובה״. גל ראשון - השדות באיזור התעלה סיפר אחר הטייסים: ״כל המטוסים בערו כבר. דפקנו את מוסכי המטוסים. כשחזרנו ראינו רכבת. ביקשנו לתקוף גם אותה. לא קיבלנו אישור לכך אבל כפיצוי קיבלנו מיכליות הלק שהתפוצצו והפכו ללפירי ענק״. ״חיל האדר צפון״ מגיע לכברית שדה בברית הוא שרה גדול, ומספר היעדים שסומ- נו עליו היה רב. בשל כך נמשכה התקיפה עליו עוד שעה ארוכה. גם לאחר השלמת משימות שלושת המבנים של טייסת הסופר מיסטרים מחצור, נשלחו לשרה מבנים נוספים. שניים מתוכם היו של מטוסי מיסטר מטייסת שלישייה לכברית-שלמה שפירא הוביל את הגיחה רוב המטוסים היו מושמרים - מטוס המיג השלישית שלחונם והמיג כערימות של מתכת ופיח בוערים. שני המבנים הבאים של מטוסי המיסטר, אשר הגיעו סדי ״לסגור״ את השדה, מצאו עצמם מתמודדים עם מטוסי יירוט מצריים, אלה אשר המריאו לפני כן וניסו לשבש את תקיפת הסמב״רים. שתי הרביעיות ה״צפוניות״ יצאו מבסיס האויר בתל־נוף, אליו נשלחו ערב המלחמה. שתיהן נועדו לתקיפת ה״טילים״ לא היו אלא תמי ספינות - מיסטרS C שרה כברית, אותה ״מטרת איכות״ שאוהד שרמי, מפקר הטייסת, נאבק לקבל. מטרתם של מטוסי המיסטר היתה לעכב ככל האפשר את הפעלת השדה. בשל כר הם יצאו חמושים בפצצות השהייה, אשר כוונו לפעו- לה בתוך שעה או יותר כרי לשבש את עכורות התיקון של המסלולים. את המבנה הראשון של טייסת סגן אורי)קרופניק( קידר, מספר שלוש סרן אריה דגן ומספר ארבע סרן אורי בינה. סרן הס, טייס גבה קומה וצנום היה מבכיר הטייסת וקיבל את ה״גלות" בתל נוף בהבנה, למרות ההתיחסות28 6 כרעם ביום בהיר של חבריו לטייסת. הזמ״מ של מבנה ״גפרית״ מעל המטרה היה בות הפתוחות בתל־נוף להטה בשמש הבוקר. הטייסים נכנסו לתאים, בדקו את המנוע והמערכות ועלו בדיוק בזמן שנקבע להם למסלולי ההמראה. הם יצאו מערבה לים, כשהם טסים בגובה נמוך ובדממת אלחוט מוחל- טת. הס תכנן להגיע לכברית ישירות מימת בארדוויל, תוך חצייה מהירה של צפון סיני ומשם ישירות לעבר האגם המר הגדול. הוא פנה דרומה ומערבה ואחריו שלושת המיסטרים. לפתע שובר אריה דגן, מספר שלוש, את דממת האלחוט וצועק: "שים לב, טילים משמאל!״. מתיחות השתר- רה בקרב הטייסים. הם הפנו מבטיהם לצדרים, חיפשו את הטילים העלומים, אך המשיכו לשמור על מבנה קרבי פתוח וטיסה בגובה נמוך. באותה עת איש לא ידע כיצד מתמודדים עם טילי קרקע־אויר. רגע המתי- חות הממושך התפוגג לאחר חציית התעלה: הסתבר כי ה״טילים״ שראה דגן לא היו אלה אלא תרני ספינות שנטו על צירן בתוך האגם המר. הטייסים חייכו בתאיהם. פתאום נשמע מטח עמום של ירי תותחים. זה היה קרופניק שפתח לפתע באש. לא היה לו קשר עם המבנה שלו והוא לא התאפק. בניגוד לפקודות, הוא פתח באש תותחים על כמה משאיות שנעו על אחר הכבישים. הדבר גרם לחששות קלים אצל בינה: הוא היה בטוח כי נ״מ יורה לעברו מעמדות ליד הכביש. אך מעבר לשני אירועים משניים, אך מעוררי אדרנלין אלה, לא היו אירועים בולטים נוספים עד להגעת המבנה לכברית. השעה כבר לכל המרחב המזרחי של האגם. השרה העלה עשן. מטוסי מיג המבנים. כנראה נעלמו מעיני המבנים הראשונים או הוצאו בינתיים מהמוסכים. צבי משלים את הנסיקה, מגלגל וצולל לתקיפה. הוא משחרר את זוג הפצצות על המסלול והמיסטר שהת- רוקן לפתע ממטענו, ניתר בבת אחת לאויר. הוא מבחין כי כל החלק הצפוני של השדה עולה באש, ורואה גם פגיעות על מסלול מתקשים למצוא מטרות ״חיות״, וגם העשן אינו משפר את הראות, אך הם מגלים מספר מטוסי מיג עים בהם בחלק הדרומי של השדה. כל אתה עת הם ערכו את הפניות ליעפי הצליפה בין תרניה של ספינת משא גדולה שעגנה במימי האגם. לאחר השלמת יעפי הצליפה הגיעה העת לצאת בזריזות מאיזור השדה. בדו״ח המודיעין בו עיינו לפני הטיסה, היה כתוב כי באיזור, מזרחית לאגמים, נמצאת סוללה של טילי קרקע־אויר מדגם אותה ליד פורט תואפיק, הרחק משם. הרביעיה השלימה את יעפי הצליפה ויצאה צפונה. צבי, המוביל מגלה כי לקרופניק ה״אילם״ ונטול הקשר, תלויה פצצה מתחת לאחת הכנפיים. אך הוא לא מצליח להודיע לו על כך. הוא מכנס את הרביעייה והם יוצאים צפונה והביתה. מאורעות הגיחה לא תמו: מול חוף עזה מודיע בינה כי טמפרטורת המנוע שלו גבוהה מדי. צבי מורה לו ללכת לנחיתה בתל־נוף. שאר 24 השלושה ממשיכים הביתה לבסיס האם שלהם ברמת דוד אסף מפיל מיג את המבנה השני של טייסת פרי, סרן שמואל ידיד וסרן גיורא בן רב)גב״ח. מבנה ״אשלג״ היה המבנה השני של טייסת בוקר מתל־נוף ומטרתו היתה להשבית את פעילות השדה בכברית לשעות הקרובות. כל אחד מן המטוסים נשא שש פצצות פפ״מ שנועדו לפיצוח מסלולים. אסף בן נון הוא יליד ירושלים והתגורר בבית השיטה. הוא היה איש מילואים ותיק של הטייסת. התגייס בשנת מיסטרים. לאחר שחרורו בשנת אירונאוטית בטכניון ולאחר ששת הימים עבר לתעשיה האוירית כטייס ניסוי. אסף טס במילואים עד גיל גל ראשון ־ השדות באמור המעלה והספיק להשתתף גם במלחמת של״ג כטייס כפיר. במהלך המלחמות צבר חמש הפלות - מתוכן אחת במיסטר וארבע בנשר. הוא סיים את שרותו בדרגת סא״ל. בימי הכוננות היתה תשומת ליבו נתונה לגורלם של שני אחיו, יוחאי)המפקד לשעבר של חיל־הים( ואבנר שספינ- תם ״שקמונה״ שהופעלה על ירי ״החברה לחקר ימים ואג- מים" נטרפה בים סוער. היא נמצאה רק לאחר שלושה־ ארבעה ימים מתוחים, עוגנת במפרצון. סגן אלישע פרי)פרירמן()לימים סא״ל( התגייס לקורס טיס בטייסת המיסטר הצפונית ובזמן הכוננות היה מדריך בבית הספר לטיסה. עתה חזר לטייסת כהצבת חירום. אחיו התאום, שאול, גם הוא טייס קרב סיים את הקורס אחרי המלחמה. אסף הוביל עתה את המבנה בגובה נמוך מעל הים ופנה מעל איזור הבאררוויל לעבר האגם המר הגרול. ״באנו בכיוון, בדיוק בזמן לכברית״ מספר אסף. ״היו לנו פצצות פפ״מ ואנו היינו אמורים לעשות את הנזק הגרול בשרה. אני זוכר את המעבר מעל הבאררוויל כשהרייגים עושים 26 לנו שלום - הם לא העלו בדעתם שאנו מטוסי אויב מספר אלישע: "המראנו על אסף טס נמוך מאד, שקט מסביב. אני רואה אוירונים אחרים - מירז׳ים, ווטורים מדרום וממערב - כולם נאס- פים וכל אחד נע בכיוון שלו. לקראת היעף היה שקט מוחלט - חשתי כאילו משהו הסטורי עומד להתרחש, דבר אדיר שיקרה ואתה מחכה לשבע ארבעים וחמש שיתחילו בדרך הם מדליקים משאית אשר נעה על הציר27 לדבר המרכזי בואכה התעלה. פרי: ״לקראת הלג האחרון, המו- ביל נפנף כנפיים וכל אחר פתח מרחק ממנו ועלה. ויש נוהל אחרון: ׳שני השמנים ימינה׳ העברת מתגי ההפצצה למקומם. בודקים כוונת ורוהריםאסף בן-נון עת שיטש 17 במיסטר מול טיג הלכנו לאורך התעלה בגובה נמוך״. טייס ניסוי בתעשיה תאוירית אסף ואנשי המבנה שלו אינם מתקשים לגלות את המט- רה: ״נרות עשן״ שחורים היתמרו כבר לגובה רב בקצה השני של האגם המר, והכריזו על מיקומו של השרה. לירו היה גם שרה פאיר מעלה עשן סמיך. שלא כמו מבנים אחרים שיטת התקיפה בפצצות פפ״מ שונה: ארבעת המטוסים מושכים מעט לגובה ונכנ־ סים לתקיפה בטיסה ישרה ואופקית מעל המסלול. לידיד אין קשר עם המבנה, אך הדבר אינו מונע מהמי־ סטרים להשלים את ההפצצה כמתוכנן. מעל המסלול נשרו הפצצות הירוקות בזו אחר זו. לאחר שניה קלה נפרשו מעליהן מצנחים לבנים־צהובים, ולפתע הופעלה רקיטה שהחדירה אותם למסלול בעוצמה רבה. הפי- צוצים נמשכו בזה אחר זה. כל טייס יכול היה לראות היטב את הפצצות ששיחרר קודמו עוד בהיותו בגלי־ שת הכניסה לשחרור. הפצצות חדרו וניקבו חורים במסלול, אך נראה כי השפעתן לא היתה מוחצת. המטוסים שנראו כמו ״להקת אווזים הנעה על קורה״ כפי שתיאר זאת אחר הטייסים, התנערו במהירות28 6 כרעם ביום בהיר מהטיסה הישרה והאופקית ויצאו בפניות בגובה נמוך כדי להיכנס ליעפי הצליפה. פרי: ״אתה עובר בין התר- נים של האניות, מושך יוצא ושוב ביניהם. הם הזדרזו ושמו דגלים של המדינות שלהם על התרנים. ואני חושב לעצמי: ׳איך היהודים עושים להם כאן הצגה׳...״ כאן ציפתה הפתעה למבנה המיסטרים: מיגים! לאחר יעף הצליפה הראשון מגלה אלישע פרי, מספר שניים, מיג המיג, בו היה מפקד הכנף המצרי בכברית, שהצליח להמריא לאויר, ראה גם הזוג השני, יריד וגיורא)גב׳׳ר(. המיסטרים שברו במהירות לצדדים. המיג שטרפו נמלט ממנו, משך למעלה ונערך ליעף נוסף. אסף, המוביל, שהיה עדיין ביעף הצליפה, הבחין לפתע במטוסים השוברים והצטרף אליהם. המיסטרים התא- רגנו להגנה הדדית. הם ערכו פניות רחבות תוך כדי נסיקה, תוך שהם שומרים קשר עין אחד עם השני ונער- כים לקרב. לא חולפות אלא שניות אחרות וכל ארבעת המטוסים נמצאו מאחורי המיג המצרי. מיג נוסף נראה לפתע באויר. הטייסים נדרכים אך למיסטרים היתה משימה לבצע מעל כברית. אסף מחלק את העבודה: הוא מורה למספר שניים להצטרף אליו נגד המיגים ולמספרי שלוש וארבע להמשיך בצליפה. אחר המיגים נראה כשהוא חומק מהמקום, אולם הוא שב מפעם לפעם וערך מעברים מהירים כדי לנסות ולפגוע באחד המיסטרים. מיד לאחר שהמיג המצרי חלף ומשך מעלה, התארגנו המיסטרים ונכנסו לתקיפה, אחד מאחורי השני. הם צללו ליעפי הצליפה. שני27 בתאי הטייס של שני מטוסי המיג הטייסים הנועזים היו היחידים אשר הצליחו להמריא לאויר ולפטרל מעל שמי הבסיס במהלך תקיפת המטו־ סים הישראלים)טייס שלישי נהרג בנסותו להמריא, כמתואר למעלה(. לפני כן צפה חאפז בתקיפת מטוסי "כאשר ראיתי את מטוסי הסופר מיסטר נכנסים לתקיפה, התגובה המיידית שלי היתה28 הסופר מיסטר לרוץ לתעלה. אבל מיד כאשר הגעתי לשמש אלתי עצמי מה מה אני עושה כאן כמו אידיוט? רצתי לאוטו- בוס של הטייסת כרי שאוכל להגיע למפקדת הטייסת. שם מצאתי את מפקד הגרור)מקביל למפקד כנף- ד״ש(. הוא היה לפני כן מפקד הטייסת שלי באבו מואר. שמו היה ממתה טאליבה, אדם מעולה. למעשה הוא עשה דרכו לעבר מכוניתו כך שפניתי לדלת הנוסעים. המפקד נהג לעבר המטוס הקרוב ביותר הזמין ואני עזרתי לקשור אותו, למרות שלא היינו בטוחים כי המטוס מוכן לצאת. ברגע שעמד לסגור את החופה, שמתי לב שפין האבטחה של מושב המפלט היה עדיין בפנים. משכתי אותו החוצה. נדמה לי שהוא המריא על מסלול משני. אז ניסיתי למצוא מטוס אחר. כולם היו או פגועים, או בטיפול או לא היו מוכנים לצאת. אז הלכתי לעבר מוסך. בזמן זה החלו המכונאים לחזור לאחר שברחו כאשר הפצצות הראשונות נפלו. זה היה כאשר המראתי במטוס מיג סטפה שהמריאו לאויר ניסו למנוע את תקיפת המבנה של אסף. עתה היה אחר מהם מאחורי ידיד, מספר שלוש. ידיר שבר בחוזקה וחמק. ״ביצועי המיג היו עדיפים באופן מוחלט והוא פעל נכון", סיפר אסף על המפגש עם המיג, ״משיכות לגובה רב, כ־ שאנחנו יכולים למשוך, וירידות בצורת ספליט אם, תוך שימוש במבער ושמירת המהירות״. פרי וגב״ד נחלצים לסייע לידיד. הם דוחפים מצערות, נוסקים, מגיעים אל מאחורי המיג, ומנסים לפגוע בו. טייס המיג שב ומנצל את יתרונו: הוא מפעיל את המבער האחורי וחומק מעלה. למיסטר נטול המבער, אין יכולת לרדוף אחריו. גב״ד מניה למיג החומק ונכנס לצליפה. גם פרי מנסה את מזלו. הוא נכנס מאחורי המיג ויורה בו ממרחק של אלף מטרים, אך זה רחוק מרי. הוא לא פוגע, וחוזר לצליפה על מטרות בשדה. לאסף המוביל היו עתה שתי דאגות: השלמת המשימה כולל יעפי הצליפה ומצב הדלק של המטוסים. המיג לא השתלב בתוכניות שלו והוא החליט כי הגיע הזמן לסלק אותו מהתמונה. ׳״זו העת להתמודד ברצינות עם המיג המאיים׳. הוא אומר לעצמו. ״אני רואה שהוא בודד ולא מסכן אותנו במיוחד, ומורה לגב׳׳ד וידיד להמשיך בצליפות, כאשר אני ואלישע ממשיכים להתעסק אתו. אני מנסה ללכת אחריו ומזהיר את אלה שהוא מנסה להתלבש עליהם״. אסף, נאמן להוראה של אוהד שלא להשליך2 67 כידונים, נשאר עם שני מיכלי הדלק שלו מתחת לכנפיים ״הלכתי אחריו: מיסטר עם כידונים, מול מיג מה שיותר מהר כרי שלא יפיל לנו מישהו, אך לא היה מצב בו יכולנו להסתלק בלי לאבר מישהו. המשכנו בצליפות - המשימה היתה חשובה יותר ואני מנסה להתמורר עם המיג בין הכניסות ליעפים״. המיסטרים צולפים ואסף נצמד אל המיג המצרי בעקשנות ומתקרב ער מרחק של כנפיים מגביר מנוע ו״נשפך״ החוצה. ״בשלב מסוים הודיע בן רב על נים, ואז לא היתה ברירה. הורעתי להם ׳נעשה יעף נוסף׳. אפילו אם יצטרך גב״ד לצנוח בדרך. היינו כולנו קצרים בדלק. אמרתי לעצמי: יעל החיים ועל המוות - אני הולך על המיג הזה!״׳. אסף הולך אל המיג אך זה מרים את החרטום מפעיל את להבת המבער וחומק. ״היה לי ברור שאני לא יכול להגיע לגובה שלו. אבל בקטע שהוא הוריה את האף הוררתי גם אני והייתי עם הבטן אליו. קוויתי שלא יוסל להכנס אלי. כן, והיה לי קטע שממש התכווץ לי הישבן מזה שהוא הופיע מולי במהירות חליפה גבוהה". אסף לא מוותר: הוא מצליח לסגור טווח עד חררת והוא לא מצליח להיעזר בה. "יריתי בו צרור ארוך, ללא כוונת - היא היתה ב׳טופלינג׳ או משהו וללא אפשרות תמרון. המהירות נמוכה. ראיתי פגיעות בכנף. בשלב זה הוריד המיג את האף ופתח מבער. יררתי אחריו אולם נפתח מרחק גדול ונכנסתי לזרם הסילון שלו. ״הצרור הנוסף שאני יורה בו לא מועיל״ מספר אסף. המיג התרחק מהאיזור במבער מלא וככל הנראה גם פגוע. סיפר מוסטפה: ״אחר מן הישראלים ירה לעברי ממצב חזיתי והדבר הרגיז אותי מאד. עשיתי פניה הרוקה לשמאל כרי להגיע אל מאחוריו. כאשר התישרתי שוב, נפגעתי מאש של מטוס ישראלי אחר: מטוס מיסטר כמדומני. היו שם ארבעה מטוסים. הגה הכיוון שלי נתקע ומיכל הדלק שלי התלקח, אולם הצלחתי לנחות״ ״תקיפה חזיתית היא מאה קשה. ואז נפגעתי בכנף הימנית. כולנו טסנו בגובה שלי נפגעה והמשכתי לפנות ימינה ולא יסולתי ליישר, סך שהחלטתי לנסוק. הישראלי לא היה יכול לבוא אחרי, היות והמיג שהמטוס ניסה להסתחרר בתנאים האלה. בעור שלושת המטוסים תוקפים את השרה הרביעי טס אחרי. לאחר שהשלושה צלפו על השדה הרביעי עשה אותו דבר, ואז כולם טסו הביתה״. המיסטרים נותרו בינתיים קצרים בדלק - המגבלה המחושבת היתה לגב״ר היו פחות מ־ ״מבנה ״אשלג״, לנתק מגע - הביתה!" הוא מורה להם. הרביעיה יוצאת חזרה צפונה ונוחתת בתל נוף. לבסיס הבית שלהם ברמת רוה הם לא היו מצליחים להגיע עם אות התקיפות האחרות וגם על הרוגים ראשונים״ מספר אלישע פרי. לאחר הגיחה התווכחו הטייסים ביניהם סמה מטוסי מיג מצריים התערבו להם בתקיפה: מספרי שניים וארבע סיפרו על שניים. מספרי אחד ושלוש ראו רק מיג היה זה ממרוח טאליבה או טייס אחר. מוסטפה מתאר)ראה בגל השני( כי הצליח להמריא שוב לקרב. בסל מקרה הוא נפגע על ירי טייס אחר של הטייסת ומטוסו לא המריא עוד לקרב. דו״ח מודיעין שנערך לאחר הקרב אישר כי המיג תו. מיסטר מספר28 6 כרעם ביום בהיר בסיס אבו סואר בסיס האויר לים של חיל־האויר המצרי. הוא שכן כ־ בית לעיר איסמעילה בקרבת תעלת סואץ וממנו פעלו שתי טייסות של מפציצים בינוניים מסוג איל־ יושין איל־ פעלו מהבסיס טייסות של מטוסי קרב מסוג מיג אשר היוו את ההגנה העיקרית על איזור תעלת סואץ ומבואות קהיר. על פי פקודת המבצע המצרית מספר המלחמה במסגרת תוכנית ״אסר״ לתקיפת מטרות בישראל, היו תשעה מפציצי איליושין מיועדים לתקיפת בסיס חיל־האויר בחצרים שלוש שעות לאחר שעת השי. שישה מטוסים אחרים של משמאל- אבו סואר על לוח טייסת למטה: אבו סואר תחת אש- קשח חיח לטעות בצורח האופיינית של רחבות החניה ה״מתומנות״ של הבסיס הגדול2 67 החטיבה נועדו לתקוף את שדה התעופה באר מנוחה בדרום הנגב ושלושה מפציצים נוספים את מטה מפקדת הבקרה האוירית בהר אדיבה. מבצעים אלה נועדו לסייע לתקיפות אחרות של חיל־האויר המצרי שנודו לנתק את אזור אילת מהנגב. גם משימות אלה הוטלו על חטיבה נות הצבא בפצצות אולם לא תקיפת מטרות אלה הדאיגה את מתכנני מבצע ״מוקד״ כאשר הפנו לעבר השדה הזה לא פחות משמונה מבני תקיפה בגל הראשון. המטרה המיידית היתה השמדת מפציצי האיליושין טיסה רחוק במיוחד והיוו איום על האוכלוסיה האזרחית בישראל. בסיס האויר באבו סואר הוא בסיס רחב ידיים. היו בו שני מסלולים עיקריים ומסלול הסעה אחד ואת קצהו הצפוני קישטו ארבע רחבות מטוסים גדולות בעלות ״טבעות מתומנות״ אופייניות בהן חנו המטוסים לפני יציאתם לפעולה. בסים זה היה בסיס קשוח במיוחד, היות ומסלוליו נבנו מבטון מזוין, והיה צורך במספר רב של פצצות כרי להש- בית אותם כליל. ואכן המלחמה על אבו סואר נמשכה שעות ארוכות לאחר שבסיסי אויר אחרים ״נסגרו״ לפעילות מבצעית. בהמשך היום תקפו את השדה לא פחות מ־ איפה נמצא השדה הזה? תכנון התקיפה על אבו סואר נעשה במדורג והש- תתפו בה כל סוגי המטוסים במערך מטוסי הקרב של ישראל. המבנים הראשונים, עם כך, היו מבנים של מטוסי מירז׳ שהיו אמורים בשלב ראשון להפ- ציץ את השדה בפצצות ברזל רגילות ולפגוע במטוסים המהירים שהיו עלולים לפעול ממנו. בשלב הבא הופעלו נגדו גם פצצות השהייה. את מבנה התקיפה הראשון על אבו מואר הובילהנסיון בקומת האויו עם הסווים - וז׳ ניר עולה למי מפקד טייסת היה חשוב ללא עמך למוכנות לקרב בחר בנבחרת של טייסים ותיקים, בה היו אמנון ארד)פקטורי( כמספר שתיים, יפתח זמר מספר שלוש ושלמה ניר מספר ארבע. לאחר התרריך של מפקד הטייסת ודברי מפקד הכנף, אל״מ סומך, נטל כל אחד מהמובילים את הרביעייה שלו לתדריך חוזר וקצר. שומי גבה הקומה ערך את המפות, התצ״אות והפריטים האחרונים לקראת הגיחה. לפני כן הוא אייש את עצמו כאחד מארבעת טייסי כוננות יירוט אולם בבוקר התעשת והחליט לצאת לגיחת התקיפה. אמנון ארד)פקטורי( בן כפר גלעדי, היה מוותיקי הטייסים בטייסת ומטייסיה המנוסים ביותר. הוא היה חובב תעופה מגיל צעיר וגדל על ברכיהם של פסח טולצ׳ינסקי ואברהם פורטוגלי, בני כפר גלעדי בצפון, שהיו טייסים במלחמת השחרור. אביו, מישה פקטורי, היה מראשוני קלוב התעופה לישראל. אמנון סיים את קורס הטיס בשנת מטאור ואורגן והוצב כטייס מיסטר ברמת דור. בשנת מראשוני הטייסים לטייסת המירז׳ ברמת דור. בזמן המלחמה היה בלימודים בטכניון. לאחר ששת הימים28 6 כרעם ביום בהיר פיקד על טייסת מיסטר, עבר הסבה לסקייהוק, והיה מראשוני טייסי הפנטום ומפקד טייסת במהלך השנים ערך את ניסוי הירי של טילי השפריר והשתתף לאחר מספר שנים בצוות ״חריש״ שהחליט על בחירת מטוסי שרותו סיים בשנת ששת הימים. סרן שלמה ניר היה מוותיקי טייסת התגייס בשנת אורים ולאורגנים. לאחר מכן טס במיסטרים ובווטורים, ויצא גם להדרכה. בסוף השחק השניה של חיל־האויר ברמת דוד. שלוש שנים אחר כך יצא ללימודים בטכניון ועכשיו טס כהצ״ח בטייסת. לאחר המלחמה היה מראשוני טייסי הסקייהוק, מחלוצי הפעלת המל״טים )מטוסים ללא טייס( בחיל־האויר ולאחר מכן מילא שורה של תפקירים במטה חיל־האויר. הוא סיים את שרותו בדרגת סא״ל בנספחות צה״ל בוושינגטון. סרן יפתח זמר היה גם הוא טייס ותיק במטוסי המירו. לימים היה מפקר טייסת פנטום ונפצע במלחמת יום כיפור. לאחר מהמלחמה מילא שורה של תפקירי מטה. שלמה ניר עזב את התדריך ובשעה אתה מתנתק מהמערכת, עוזב את החברים, מעביר מבט אחרון ודרוך בלוח ולא מתעסק עם כלום. לא חושב 29 על כלום - אתה רואה מול העיניים רק את המטרה שלך" הוא סיפר שלמה הגיע לרת״ק בו היה המטוס שלו. הפצצות היו תלויות זה מכבר מתחת לגחון המירז', מיכלי הרלק מולאו לעייפה. מסביב היה שקט. ״לא כל כך מדברים ברת״ק. אתה מרגיש בדירות ומתח כשאתה חושב מה מתרוצץ במוחך. כאן כל אחד לעצמו. כל אחר מהמכונאים וראי מהרהר: ׳אולי לא נתראה יותר עם הבחור. מי יודע מה יקרה לו בדרך׳. כל מי שאתה פוגש מחייך חיוך עצור״. שלמה הלך סביב וברק במשנה הקפדה כל בורג וכל לוח במטוס מספר ליה המצערת. ״לא אמרו לנו מה זה בריוק. את המטוס הזה קיבלתי רק הבוקר״ הוא נזכר. הוא מארגן את תא הטייס. המפות בצד אחד ושאר הערכות, כולל פנקס המטרות, במקומן. הנהלים הפעם שונים. אין בדיקות קשר עם המגדל. לא בורקים גם עם המוביל - הכל נעשה ברממת אלחוט מלאה. את תכנון היציאה ללא קשר חבו כולם לשלמה ויינטרוב )בברת( שהיה עתה מנהל הלחימה בטייסת. כקצין ההדרכה הוא טרח על הכנת לוחות תנועה מדוקדקים וברוקים לכל מטוסי הטייסת, שתואמו עם שאר המבנים של הבסיס. היתה זו שעת המבחן הקריטית, אבל הכל עבר היטב. מספר שלמה ניר: "אחרי הנעה והסעה, אתה מנסה לאתר את מספרי הזנב של המטוסים האחרים. אתה מנסה להיכנס למקום שלך״. עשרות מטוסים הסיעו אותה עת למקומם, המירז׳ים באו מכיוונים אחרים, המיסטרים והווטורים מכיוונים אחרים. כולם עשו דרכם לשני המסלולים של רמת דור. ״מצב של כמעט תאונה!״ לוחש ניר לעצמו. עתה עמדו כבר ארבעת מטוסי המבנה של שומי במקומם. ניר, גבה הקומה והצנום, כחכח בגרונו. ״כבר בקטע הזה, כל המתיחות והדריכות גורמים לך לחוש צמא והגרון יבש״. בשעה אה״ נזכר ניר. ארבעת המירז׳ים הכסופים, שפס אדום עיטר את גופם, יצאו דרומה, התגנבו לעבר יקנעם בגובה נמוך ובווא- די מילך טסו בשורה עורפית כמו נחש כסוף בן ארבעה מפרקים. הם חצו את החוף מול עתלית ושם נסקו לגובה מעל הים כרי לחסוך ברלק. כך עשו את חלק הארי של הטיסה עד שהתקרבו לחוף המצרי. שם הנמי- כו לגובה פני המים. הם שמרו על רממת אלחוט מוחלטת. ״היה משונה לטוס בשקט מוחלט כזה״ כתב עמיחי 31 לאחר המלחמה, ״אף אחד לא מצפצף ואף אחר לא מצייץ״2 67 חמישה בכוונת- אחד הצילומים הדרמטיים של המלחמה. שני מפציצי איל )אחד על המסלול הרחוק(, שלושה נוספים בנתיב פגזי התותחים של המירז׳ 28 6 כרעם ביום בהיר 18 צריכה להיות מעבר ליציאה של תעלת סואץ בפורט מעיד, קצת יותר מערבה״ סיפר עמיחי ניר, מספר ארבע, שלא היה טרוד במיוחד בניווט, העסיק עצמו בהטסה ומבט על הנוף. ״כל מה שהיה עלי לעשות זה לטוס, לשמור מבנה ולהסתכל סביב. אין כאן בקר שיתריע לך על מיגים שנמצאים בסביבה. המיג יכול לשבת לך על הזנב ואף אחד לא יגיד לך מילה". באיזור באררוויל הם חצו את חוף. ״כל הדרך מעל הים לא ראינו שום מבנה - כולם היו בעצם מאחורנו. כאן התחלנו לפתע לראות מטוסים מתל נוף ומחצור. ממש לפני שחצינו את התעלה ראיתי פתאום מעל חולות סיני מטוס בודר שטס בגובה נמוך. אתה לא מזהה מרחוק ואתה חושב רק איזה מיג זה יהיה. ברגע שחלף מתחתינו ראינו שהוא לא עושה שום דבר. רק בחליפה אני רואה פתאום שזה מיסטר שלנו". גם אמנון, שהיה מספר שתיים במבנה, הופתע לראות את המטוס המוזר: ״בדרך לשם ראינו מטוס חוזר בכיוון הפוך. זה היה מיסטר. רק לאחר מכן התברר שזה היה אחי, ארי!״. אכן זה היה מטוסו של ארי ארד)פקטורי( מטייסת במערכת הדלק הוא חזר בדממה, פנה לאחור ונחת בחצרים. מטרת המבנה של המירז׳ים היתה הבסיס הגדול באבו סואר. בתנאים רגילים אי אפשר היה לטעות בזיהוי הבסיס הזה בגלל תכנונו המיוחד. שם חנו חלק מן המפציצים הבינוניים שהיו יעדי מטוסי התקיפה. פאטה מודגנה בלב המדבר עמיחי הנמיך והתקרב לאיזור התעלה. אובך כיסה את האיזור וארים שהעלתה שמש הבוקר הראשונה כיסו את השמים. שומי התקשה לזהות את נקודת החצייה, ממנה הוא היה אמור לקחת כיוון לעבר שדה היעד. ״פת- אום ראיתי שסביבי הכל מישור צהוב. לא ידעתי איפה אני נמצא" הוא סיפר לאחר המלחמה. ״הייתי במצב קשה - אם אתרומם יגלה אותי המכ״ם, ואם אשאל ברדיו, אשבור את רממת האלחוט. לא ידעתי מה לעשות. זו היתה הרגשה מזופתת. לפקר על טייסת, להוביל מבנה ולא לדעת איפה אתה נמצא, וזה ביום הראשון של המלחמה, לאחר חודשים ארוכים של אימונים!״. מצב מביך. עמיחי הביט לצדדים בנסיון נואש לזהות את מיקומו המדויק. לפתע הבחין בתרנים ומפרשים. ״חשבתי שזו פאטה מורגנה בלב המדבר. ההרגשה היתה של לחץ איום״ הוא סיפר. אחר שראה את התרנים מצירו הימני, הבין כי הוא טס למעשה מזרחית לתעלה ולאגמים, וסטה מרחק רב מן הנתיב המתוכנן למטרה. הוא המשיך לטוס דרומה, תיקן ימינה ולאחר התרוצצות בת מספר דקות ממערב לתעלה איתר סוף סוף את השדה. ״הדבר הראשון שהפתיע אותי כאשר התקרבנו לשרה המצרי היה שראינו מטוסים מפטרלים, מרחוק חשבנו שאלה הם מטוסי סוחוי או מיגים. אך לאחר מכן הסתבר כי היו אלה מטוסים ישראליים שבאו מחצור ותל־נוף״. באותה שעה עשו מבנים אחרים של תיל־האויר את דרכם לאינשאס וקהיר מערב. גם הם היו מטוסי מירז׳ של הטייסות האחיות מהדרום כאן ציפתה לו הפתעה נוספת: בשמים היו עננים אשר הסתירו את השדה. עמיחי היה מאוכזב: ״הבטיחו לנו מזג אויר נאה!״. ״חצינו את התעלה ושם נתקלנו בעננים קטנים - שלוש שמיניות או ארבע שמיניות״ מספר ניר. הגובה שלהם היה את השדה״. ממשיך שומי: ״יצאנו מהעננים, טסנו כלפי מעלה וכמו בסיפורים הכי טובים, ראינו את השרה בין העננים. מאותו רגע חזרנו לעצמנו. אבו סואר היה שדה ענקי ואי אפשר היה לפספס אותו. משכנו. ראינו את השדה למטה ונכנסנו להפצצה״. המטוסים נכנסו להפצצת חתף והשליכו את הפצצות על המסלולים. ״לא היתה רוח, כל אחד הגיע למקום שלו. תקענו את הפצצות. היה שקט. מוזר, כאילו מחכים, והפצצות נכנסות ונכנ־ סות״. מספר שלמה ניר: ״משכנו עם כוח מלא מעלה ותוך כדי משיכה אנו נפרסים בשורה עורפית. מספר אחד מגל- גל, שתיים מושך מעלה, שלוש מאחור ואני סוגר את הרביעייה. תוך כדי משיכה אני רואה כבר התפוצצוי־ גל ראשון - השדות באיזור התעלה ות של מספר אחת ושתיים, הם שחררו ויצאו מזרחה. לא היה נ׳׳מ, לא היה שום ירי. אני נכנם על החלק האחו־ רי של המסלול. משחרר פצצות, המטוס מנתר, יותר קל לו עכשיו והוא יוצא נמוך. עכשיו המשימה שלנו להפעיל את ׳המפסק הסודי׳״. כך עשו גם שאר טייסי המבנה. ניר לא ידע, כאמור, מה היה תפקידו של המפסק הזה אשר הותקן בחופזה במטוסי הטייסת בתקופת הכוננות. היה זה משדר רדיו שנועד לשדר ״רעש״ בתדרים בהם פעלה מערכת הבקרה ומטוסי היירוט של מצרים באיזור התעלה. היה זה השימוש המבצעי הרא- שון של מערכת ״מאירה״ שנוערה לסימוי רריו - לוחמה אלקטרונית בזעיר אנפץ. ממשיך ניר: ״כמובן, עכשיו אנחנו גם פותחים את הרריו ופתאום שומעים דיבורים בבת אחת וכולם חוגגים על הקשר. ׳פ״מ בוצע׳ אומרים המובילים, יש ערוץ בקרה משותף לכולם וכולם מדווחים עליו״. תוך כרי יציאה מהפצצה הם הבחינו במטוסי ההפצצה מסוג איליושץ היו בדירים או ברחבות. אבל שלא כמו רביעיות הבאות, הרביעיה של שמואלי לא יוררת לצליפה. למטוסי המבנה היתה משימה אחרת לגיחה זו: הם יצאו לפטרול מעל מערב התעלה להגנת מטוסי התקיפה שפעלו מעל בסיסי האויר מפני מטוסי יירוט מצריים. כמו כן נועדו לתת מטריה אוירית למטוסים החוזרים ממשי- מותיהם באיזור התעלה. לשם כך היו מטוסי המבנה מצויירים בטילי ״שפריר" ובמערכת השיבוש. ארבעת המירז׳ים יצאו לפטרל מערבית לתעלה ובמשך עשרים רקות סרקו את השמים כדי למצוא מיגים. אך אלה לא המריאו לאויר. לא הרבה נותר להם לעשות בשעה זאת מעל האיזור וגם ההלק הלך וכלה במיכ־ לים. עמיחי אסף את מטוסי המבנה ונחת ברמת דוד לאחר חנקיז מוביל מכנה שני מחשש שהמיגים ימריאו לאויר, באיזור שניתן לכנותו ״קן הצרעות של התעלה״ החליטה מחלקת המבצעים של חיל־האויר בתכנון ״מוקד״ כי גם המבנה השני על אבו סואר יהיה של מטוסי מירז׳. ואכן במבנה זה, גם הוא של טייסת דגם סרן יוסי חנקין גבה הקומה, נולד בכפר קרימה בשרון ולאחר מכן עברה משפחתו לנתניה. הוא התגייס בשנת 1954 רק לאחר תשעה חודשי שרות התנדב לקורס טיס. הוא השלים את קורס32 ההעברה שלי״ הוא סיפר ובסוף בקא״ם על אורגן הוא הוצב בטייסת מיסטרים ברמת דור ושנתיים הדריך בבית הספר לטיסה. עם הגעת המירז׳ים לטייסת הצפונית, בשנת סי נשר ובשנת גם שנים אחר כך במטוס ההרברר הצהוב של מוזיאון חיל־האויר בחצרים, לא ישכחו רבים. יוסי לקח את אנשי המבנה שלו אחרי התדריך וחזר על נקודות עיקריות בתוכנית התקיפה. ״ידעתי זה מכבר מי אנשי הרביעייה שלי. בדרך כלל היה שעמום בטייסת. תדריך ושוב תרריך על אבו סואר. ואנו כבר הכרנו היטב את אבו סואר. באותם ימים כבר לא היה מתח. היתה שלווה עצלה משהו. אבל באותו בוקר, לאחר שהעי- רו אותנו הרגשנו שמשהו בכל זאת הולך לקרות״. יוסי היה ותיק במבצעי תקיפה וקרב. לכן היה רציני יותר והכיר את גם את הצר הכואב של המלחמות. ״באנו לטייסת ומישהו כתב: ׳הרבה אנשים רצו עם שלשול לשירותים׳. היתה התרגשות - לא פאניקה ולא פחה. חשתי התלהבות, מתח חיובי - הפעם זו היתה מלחמה. את הענין הזה תרגלנו כבר הרבה זמן. תש״ת)תקיפת שרות תעופה( היה אצלנו בדם ובעצמות". לאחר התדרוך בטייסת עריץ היו כולם תחת רושמם של הדברים שאמר מפקר הטייסת, ואחריו מפקר הכנף, על הצורך במילוי המשימה. ליוסי הגבוה ובהיר השיער, היתה ראגה פרטית משלו. יוסי ואהור חנקין היו שני אחים שטסו באותו טייסת קרב. אהור היה סרן וטייס סדיר, יוסי היה סרן בהצבת חירום. הקרבה ההררית ביניהם היתה רבה. אהור היה עתיר להוביל בעור כשעה מבנה לתקיפת אבו סואר - אותו שרה אליו עמר לצאת עתה יוסי. כאשר הסיע יוסי את מטוסו לעבר מסלול2? 6 פרעם מום מויר חלק ונקי- מירז׳ פר רוטש( מ הוביל יוסי חנקין)מימין( מבכירי טייסי המירז׳ את המבנה השני לאבו סואר סת. אהוד, אחיו הצעיר ממנו בשש שנים, ישב על מדרגות המרפסת וצפה במטוסים היוצאים לדרכם. כשגילה את מטוס יוסי יוצא לדרך, הוא הזרקף במקומו והניף לעברו בוהן זקורה. ״בהצלחה!״ הוא סימן לו. יוסי היה מודאג באותם רגעים מנוהל רממת האלחוט. ״את הענין הזה תרגלנו מעט מאד. בדרך כלל לא היה ספק שאם קורה לך משהו אתה שובר את הדממה. פה היתה הוראה מפורשת שלא מוציאים קול. בשום מקרה. הוראה חרשה". ארבעת המטוסים התיישרו על המסלול והמריאו דרומה. נתיב הגיחה היה הומה לזה של המבנה הקודם - הכל בגובה נמוך וברממת אלחוט מלאה. אין ציוצים בקשר, אין החלפת חוויות. ״אני הייתי אמור להיות בשעת הש׳ פלוס עשר רקות. שומי הלך לשם ברביעיה הראשונה, אבל הוא רק הפציץ. אנחנו היינו אמורים גם לצלוף. הסל היה חלק לגמרי״. עת הגיע המבנה לאבו סואר כבר נראו במקום הפגיעות במסלולים. ענני עשן עלו מאינשאס ונראו מרחוק. משמאל ניתן היה להבחין בפגיעות במטוסים בפאיד ובכברית. עתה היה תור הרביעייה השניה מעל שרה אבו סואר הגדול. כאן לא נראה בינתיים נ״מ. ההלם היה מוחלט וקצב הגעת המטוסים מסחרר. המירז׳ים נסקו מעלה, התגלגלו בשיא הקשת וירדו להפצצת חתף מהירה. קלים יותר לאחר הטלת פצצו־ תיהם, הם החלו לכלות את פגזי התותחים שלהם על המטוסים שהיו ברחבות. והיו שם הרבה. מטוסי האיל־ יושין הגרולים היו מפוזרים ברחבות המתומנות, ומעט הקשו על הפגיעה. אבל המטוסים הרו־מנועיים הגדו- לים עלו לאויר אחד אחרי השני, בפיצוץ מושהה, עצל כלשהו. אומרים שנפט מזוקק אינו מתפוצץ במהירות. גופי המטוסים הגחולים ספגו את הפגזים הלוהטים, גנחו, נאנקו והתפוצצו בזה אחר זה בעוצמה מהממת. עמודי עשן סמיך החלו להצטייר בשמיים. המבנה השלים את היעף השלישי שלו, ויצא צפונה אל מחוץ לאי־ גל ראשון - השדות באיזור התעלה זור השדה. המירז׳ים חמקו ויצאו בגובה נמוך ולאחר שהיו מעל סיני נסקו מעלה כדי לחסוך בדלק ולהגיע לרמת דוד. הכל פעל כמתוכנן, הזמנים, מצב הדלק. המטוסים הסיעו לדת״קים ללא פגע. לאחר הנחיתה גילה שחר בעיה במטוסו הדו־מושבי וזה הועבר ליחידת האחזקה. יוסי חנקין הגיע לרמת דוד ונערך לקראת נחיתה. ״כאשר הייתי בגישת הנחיתה, כבר עמד אהוד בעמדת המראה, יחד עם מטוסי המבנה שלו. איחלתי לו הצלחה ושלחתי לו ברכת עידוד״ נזכר יוסי. מבנה ״פרפקט״ יוצא לדה־ אחרי ההלם הראשון, ומיגים שלא נראו מעל אבו סואר, ניתן היה לשלוח גם מטוסים מתקדמים פחות לאבו סואר. סרן אריק עזוז)לימים תא״ל( היה מטייסי הסמב״ד הותי- קים של טייסת השפיעה על כל סביבותיה ועל פעילות הטייסת כולה. הוא נולד בנהלל בשכנות לרמת דוד ואת ימי ילדותו עשה בקרבת השדה. למרות זאת את שרותו התחיל כלוחם בצנחנים ורק לאחר שחרורו התנדב לחיל האויר. את הקורס סיים בשנת היה אחר מתוך חמישה שנבחרו לשרת בטייסת הסמב״ד. במהלך התקופה שלפני המלחמה הוא היה ממונה, כסמ״ט, על ההכנות למבצע ״מוקד" בטייסת, וטיפל בעדכון תיקי המטרות ומעטפות המבצעים. ערב המלחמה עסקו בחיל־האויר בנושא קליטת מטוסי הסקייהוק, ואריק, יחד עם יוסי שריג, נסים אשכנזי, אוהד שדמי ואקי ארצי, היה מיועד לצאת לחו״ל כדי ללמוד את המטוס. תפקידו כסמ׳׳ט הטייסת אויש בינתי- ים על ידי טייס אחר. כאשר התחילה תקופת הכוננות, הודיע לו שריג כי הנסי־ סרן אריק עזוז - אריק המשיך לטוס)כתא׳׳ל( גם בשנת הכנות לקרב- סמב״ד 28 6 כרעם ביום בהיר לאחר שהיה ברור כי המלחמה33 עה מבוטלת. ״ועכשיו מלחמה, ואני לא סמ״ט ולא נוסע לחו״ל" הוא נזכר ודאית, חזר אריק לתפקיד סמ״ט ב׳. עתה, בבוקר יום המלחמה הראשון הוא עמר להוביל תקיפה מיוחדת על בסיס אבו סואר: התקיפה הראשונה בפצצות פפ״מ. אריק היה ותיק ומנוסה במערכת זו: ״הפפ״מ נתן הרגשה טובה בגלל הנ״מ וגם הרגשה רעה בגלל הנ״מ״. והוא מסביר: ״אתה מגיע בגובה נמוך, לא צריך למשוך להפצצה ולהיחשף במשיכה לנ״מ. מצד שני אתה טס בגובה ״לאחר התדריך של ילו, לא היה לנו בעצם זמן. בקושי קפה ואוכל. הגעתי לדת״ק מספר להעיר את המכונאים. אני מסיע למסלול יחד עימו הגיעו בדיוק בזמן גם מספר שתיים, עודד פלום, מספר שלוש בן־ציון גייפמן ומספר ארבע יאיר סלע. הסמב״ד היה בתצורה כבדה במיוחד - שני מיכלי דלק כבדות וגם הגדילו את גרר המטוס. ״מהירות ההמראה בתצורה הזו שהמטוס הואיל להמריא. האמריקנים אמרו לנו פעם, כי במצבים כאלה המטוסים ממריאים רק בגלל העק- מומיות של כדור הארץ!״ מציין אריק בחיוך וממשיך: ״אני מכבה מבער אחורי, ומשאיר את המנוע על יבש. יצאנו כיוון דרך אשקלון וטסנו מערבה מעל הים. לא היו לנו אמצעי ניווט - מצפן מיוצב ג׳יירו, מד מהירות ושעון זמנים. אבל היה בכל זאת יתרון למטוס הכבד: הוא היה יציב ושמר על כיוון מדויק. לכן היה קל לנווט למטרה״. ״טסתי אוניות וסירות, ׳פאלוקות׳ קראו להם המצרים. חקלאים עבדו בשדות והכל נראה כמו ריבועים של סוודר סרוג. טסנו נמוך ומהר מאד. הכל היה מעורב שם - אנטנות, עמודי חשמל ומתח גבוה, דקלים ותרנים. מהי- רות הטיסה מעל פני השטח היתה כבר ער שלא ראיתי את העיירה זיקזיק הקפדתי לשמור על נתוני טיסה בכיוון, מהירות וזמן במדויק. ואני חושב לעצמי: ׳אריק או שאתה מפשל בגדול, או שאנו בדיוק במקום!׳. ואחרי שהגעתי בזמן אמרתי: ׳אריק, ניצחת!׳. ממול אני רואה נצנוצים כסופים. הבנתי שזה אבו סואר - המסלולים, מסלולי ההסעה המטוסים שהיו על הרחבות. עמדו שם מפציצי איל ״מענין, אבל האלומניום הרוסי היה מאד בוהק. על השדה היו קרעי עננים אבל לא הפריעו״. לפי הנוהל, עשר רקות לפני המשיכה ניתן היה לפתוח קשר. ״פרפקט. איך שומעים?״ "שתיים חמש, שלוש חמש, ארבע חמש״ עונים לו כל טייסי המבנה. אריק: ״הסתדרנו בשני זוגות שורה עורפית. בן ציון גייפמן מודיע: ׳שלוש במקום׳. כולם מאחורי. הגברנו מהירות ל־ איזור נ״מ. כל פגז כזה כשאתה עובר דרכו היה יוצר ׳כיס אויר׳ - כל פיצוץ היה סימן שהוא לא פוגע״. המטוסים נכנסים בזה אחר זה, מתיישרים מעל המסלול ומטילים את פצצות הפפ״מ המסתחררות מטה, מוש- כות אחריהן מצנח שבולם את נפילתן. אז מופעלת רקטה המחדירה אותן בעוצמה לתוך המסלול. האם יפעל הפפ׳׳מ מעל מסלול הבטון של אבו סואר? למבנה של אריק לא היה זמן לבדוק. הוא ערך פניה רחבה וחזר ליעפי הצליפה כמתוכנן. מתאר אריק: ״הכנפיים רוטטות בשחרור. לפתע המטוס יותר קל. אנו טסים ישר 20 רגילים לירות ממרחק של גרולים בכוונת!. אני חולף במהירות מעל השדה ומדליק שני מטוס איל פות מהר. אני לא מספיק ללחוץ את ההדק. משכתי למעלה מעל כל המטוסים. רק ביעף השני למדתי לפתוח בירי ממרחק רב יותר. צולפים, נוסקים ושוברים. התארגנו ליעף שלישי ויצאנו. השארנו אחרינו שדה מעלה גל ראשון - השדות באיזור התעלה עשן״. ארבעת הסמב״דים יוצאים צפונה ומזרחה. הם טסים לכיוון בארדוויל בגובה נמוך מאה. כל הערוצים מתמלאים בריווחים, קריאות שמחה והערות קולניות. לפתע חוצה את המבנה מטוס סמב״ר בורר בגובה נמוך. זה היה מטוסו של מפקר הטייסת שחזר לבד מאי־ נשאם: ״ילו הפגוע חלף מעלינו ונעלם בכיוון מזרח״ מתאר אריק. סאשר הגיעו המטוסים לחצור, התחילו תוצאות התקיפה להתחוור בפני הנוחתים. זה היה שוגה מאשר בקשר. שני אורגנים נחתו חירום וסגרו מסלול אחר. ילו הפגוע עמר לנחות על מסלול שני. צוותי חירום עמרו ליר המסלולים וסילקו את המטוסים הצירה. אסור היה לחסום את המשך הפעילות. ״נחתנו אחריו על הצטלבות לרת״קים״ אומר אריק. זהר מתמודד, ללא תותחים, עם מטוסי מיג שני מבנים של מירז׳ים תקפו באבו מואר, גם מטוסי סופר מיסטר באו אחריהם - עתה הגיע תורם של הוו־ טורים. במהלך ארבעים הרקות בהן תקפו שלושת המבנים הראשונים את בסיס האויר באבו מואר, הם לא נתקלו במטוסי אויב שהגנו על השרה. המיגים שהיו בכוננות להזנקה מיירית. נתגלו והושמדו •9 ׳־ שלמה קרן)למעלה( מוביל הגיחה וגיבור התקיפה על אבו סואר- סרן בן ציון זהר בזה אחר זה על המסלולים. למטוסי הסוננות שאחריהם לא היתה הזרמנות להמריא. מטוסים אחרים שהיו במוסכים ונסתרו ממטוסי התקפה הוכנו בינתיים לפעולה. מבנה אחר מבנה צללו המטוסים הישראלים ולא הותירו לצוותים המצריים שהות להתכונן או להוציא את המינים החמושים לעמרות ההמראה. רצף הפעי- לות לא הותיר להם הרבה זמן להתארגנות גם להזנקה חפוזה. הדברים השתנו כאשר הגיע המבנה הרביעי. היה זה המבנה הראשון של מטוסי ווטור שהופנה לעבר שרה זה. מוביל המבנה היה סרן שלמה קרן ועימו הנווט סרן שבתאי בן־שוע בווטור דו־מושבי. מספר שתיים היה רן צורן, מספר שלוש סרן זהר בן־ציון זהר ( ומספר ארבע מיכאל דביר. המטוסים יצאו מרמת34 יצא ב ווטור דגם דור בגובה נמוך בנתיב אל הים ומשם, כמו מבנים אחרים, נכנסו לעבר הרלתא של הנילוס ויצאו כיוון לעבר השרה. סרן שלמה קרן)קרצנר( נולד בתל־אביב ולמד בבית ספר דתי. הוא התגייס בשנת הטיס והקא״מ באורגנים, הוצב בטייסת מיסטרים, משם עבר לווטורים. עתה היה סמ״ט א׳ ומוביל בכיר. גיבור הגיחה הרביעית על אבו סואר, היה סרן זהר בז־ציון. זהר, יליה בת־שלמה, חלם מילרות לעסוק בטיס, ואף הצטרף לפעילויות הראיה. כבן משק התנדב לנח״ל, ובמקביל הגיש בקשה להתנדב לקורס טיס. בשנת 1958 28 6 כרעם ביום בהיר היה זה מטוס יירוט כירוע, אך הוא היה מטוס הקו הראשון לכל דבר. "ככל מטוס, גם הווטור לוקה במגבלות מסוימות", אמר בן ציון בראיון לעיתון ״במחנה״ לאחר המלחמה, "אך מי שנעשה בקי במגבלות אלה, יכול להפיק את מלוא התועלת וההנאה מן היתרונות הרבים שלו. מנקורת הראות של הטייס, נעים להפעילו בגלל עוצמת מנועיו, טיב הגאיו ועוד. ומנקודת ראות מבצעית - הוא עדיין אחר ממטוסי הקרב־הפצצה המעולים ביותר בעולם, בהתחשב בטווח ובכושר נשיאת החימוש״. בחורש יולי 35 מילואים, עם גבור המתיחות עם מצרים. לאחר המלחמה המשיך זהר בטיסה קרבית במטוסי סקייהוק כאשר הגיעו המטוסים אל מעל השרה הגרול הבחינו במטוסים העשנים שהיו פזורים על רחבות החניה המתומנות האופייניות, ערות למבצעי המטוסים הקודמים. המבנים הראשונים פגעו במספר רב של מטוסים, אולם אחרים עור נותרו על הרחבות הגרולות. בשעה לעבר המסלולים. עמורי העשן אשר סימנו את השרה נתנו תקווה כי פעילות מטוסי הקרב בשרה הושבתה במירה רבה, אך לא כך היה. כאשר משכו המטוסים להפצצה, נראו לפתע ארבעה מטוסי מיג מאופק לאופק בטיסות ישרות ומהירות. המוביל, שלמה קרן, הבחין במיגים, אך התעלם מהם ונכנס להפצ- צה לפי התכנון. אחריו נסק רן צורן וחזר לתקיפת מסלולי השדה. גם הזוג השני התארגן בינתיים לתקיפה. "ציפינו לראות אש ועשן מתמרים מבסיס האויר הזה, כתוצאה מפגיעותיהם של המבנים שקדמו לנו״, סיפר בן־ציון לאחר הטיסה, ״אך המראה שנגול לעינינו היה מרהים, מהפנט ממש: כל השרה כולו נראה עולה בלה- בות״. זהר משך להפצצה ולפתע הוא רואה עוד מטוסים מצטרפים למבנה הווטורים. ״מירז׳ים!" הוא חשב והמשיך לנסוק מעלה. מתדריך הבוקר, ירע זהר כי מבנים של מירז׳ים היו אמורים לפטרל באיזור וחשב כי המטוסים שהצטרפו לפתע למבנה שלו הם מטוסי הליווי הישראלים. אך המטוסים שראה היו, כאמור, מטוסי מיג השרה המעלה עשן לכר את מבטו של זהר, אולם לא היה זמן להתרוממות רוח או שמחה - מאחוריו התארג- נו שני מטוסי מיג שונים, מהירים ובעלי אנרגיה עודפת, חלפו במהירות ועפו לפנים. הם ערכו פניה רחבה סביב ומעל השרה. מוביל זוג המיגים השני שקל כנראה את המצב וגילה כי לפניו טסים מטוסים איטיים יותר. הוא פנה ושוב התארגן למעבר ירי או שיגור טילים. עתה היו שני מיגים לפנים, שני מטוסי ווטור באמצע ומאחור הזרנבו עוד שני מיגים חמושים. בן ציון לא היה מודאג, למרות שלמעשה לא היה יכול להכנס לקרב עם המיגים: למטוסו לא היו תותחים׳ הוא ירע כי כל עור יהיה לו קשר עין עם המיגים הוא יצליח לתמרן והם יתקשו לפגוע בו. הוא הורה לאח־ רים להמשיך בתקיפה, והפנה את כנפיו בקור רוח לעבר המיגים תוך חמיקה זהירה מהם. ״הם נכנסו אלינו לא בצורה מאיימת, והיו במהירות שלנו, אולי מעט מהר יותר. שני המטוסים טסו ביחד, כמו זוג, ולא התפצלו לעבר המטוסים שלנו. זה כמעט נראה כמו ליווי שהם נותנים לנו". והוא המשיך: "ראי- תי שהם סמוכים מרי זה לזה, במבנה מאה בלתי תכליתי״. טייסי המיגים היו אלימים יותר מאשר חשב. בעודו מהרהר על המבנה המשולב שנוצר עתה בשמי אבו סואר חלף לידו בויש מהיר טיל אויר־אויר מסוג ״אטול". זהר עריין לא הבחין בסיכון הגובר והמשיך להיות אופ- טימי: הפעם אלה חייבים להיות מטוסים שלנו שבאו לעזור. ״הנה המירז׳ים שלנו באים לסייע לנו לתקוף את השרה והם מטפלים במיגים!״ הוא היה בטוח. הוא עקב שניה קצרה אחר הטיל הקטן, המסתחרר ומאחוריו שובל לבן קטן. "לא היה סיכוי שהטיל הזה יפגע בי״ הוא הרגיע את עצמו והפנה בכל זאת את מבטו לאחור כרי לוורא מי ומי הבאים. במבט מהיר הוא קלט גל ראשון - השדות באיזור התעלה שוב רק את זוג מיגים היושב עליו מאחור ומשגר לעברו טילים. ״נוכחתי לדעת כי המצב נעשה מסובך יותר - המיגים שהיו מאחורינו היו עלולים לתקוף אותנו שוב. הודעתי למספר ארבע שלי שיפנה חרות ימינה, ואני שברתי מיד אחריו״. המיגים שניסו ליירט את המבנה היו, סביר להניח, מדגם מיג רק טילי אויר־אויר ולא היו מצוידים בתותחים. בשל כך היו חסרי תועלת ברגע ששיגרו את שני טיליהם מונחי החום. "אתה תמשיך כרגיל. אני אנסה להעסיק אותם - אל תדאג!״ הורה זהר למספר ארבע. ״שלחתי את מספר ארבע להפציץ, והתחלתי לפנות. חשבתי שאם הם ילכו אחרי המפציצים אני אלך אחרי־ הם. אבל הם לא הלכו אחרי המפציצים. כל הארבעה נשארו אתי, פנו יחד אתי, אבל אף אחד לא סיכן אותי. אני אפילו לא השלכתי את הפצצות שלי. למטה הכל היה עשן. וגם עמורי אבק שעלו מהפצצת של המבנה שלנו״. כאן החליט זהר להכנס לתקיפה בפצצות. ״צללתי לתוך העשן וכאשר יצאתי ראיתי שאני בין שני מסלולים. לא יכולתי לעשות שום דבר. הטלתי את הפצצות. אני מודה שאין זו הרגשה נעימה ביותר לצלול לגובה נמוך ביותר בתוך עשן, שאינו מאפשר לך לראות את הקרקע - ולא נעימה היריעה כי לאחר שאנסוק לשמים, אמצא שם את מטוסי המיג במדויק במסלול והטיל את הפצצות על החול בין המסלולים. ״פספסתי רק בגלל העשן שהסתיר את השרה. נסקתי חזרה מעלה ואז ראיתי רק שלושה מיגים״. שלושת הווטורים האחרים השלימו באותו זמן את התקיפה, שהיתה המטרה העיקרית של הפעולה. את המיג הרביעי הניס מהזירה צרור קצר של שלמה קרן, מוביל המבנה. שלמה יצא מאחד מיעפי הצליפה, ראה את המיג לפנים ופתח לעברו באש מארבעת תותחיו. המיג נעלם מהשמים, אך הקרב לא תם. אחד המיגים ניסה שוב להתקרב מאחורי בן־ציון, שערך מספר תמרוני חמיקה. לאחר מספר רגעים נוספים, נעלם גם המיג הזה. ״להשתחרר ולצאת הביתה!״ הודיע שלמה קרן בהחלטיות. שהיו מוצבים בסוללת טילים בסביבה. בן ציוןSA-2 הווטורים יצאו צפונה בגובה נמוך, מחשש לירי של טילי נותר לבד עם המיגים מעל אבו סואר. לפתע גילה כי אחד ממיכלי הגחון שלו אינו מעביר דלק. ״נתקעתי עם משקל מת. לא יכולתי להשליך את המיכל ולא להשתמש ברלק. מולי היה מיג אבל זה לא היה המצב. צללתי מהגובה בו הייתי לגובה פני האדמה. כטייס35 דלק הייתי ודאי מפיל אותו חקלאי, פשוט גילחתי את הקרקע. הצטרפתי למבנה בדרך צפונה״. זמן קצר לפני חציית החוף ראו שלושת טייסי הווטורים את הסוללה של טילי קרקע־אויר ניצבת לפניהם ופתחו לעברה באש תותחים. זהר טס אחריהם. לאחר שהתקרב לאיזור כשהוא מפנה ראשו לכל הכיוונים, גילה זהר כי אנטנת המכ״ם של הסוללה תקועה במקומה מפגיעה של מטוסים אחרים. עכשיו נותרה בפניו בעיה קריטית: מצב הדלק. בעוד שלושת מטוסי המבנה טסים בגובה נמוך, החליט זהר לנסוק לגובה שיוט, כדי לחסוך בנוזל היקר. ״כיביתי את אחד המנועים ואת השני השארתי בכוח מלא ושמר־ תי גובה הדרך צפונה לרמת דור. הוא ניצל את גובה השיוט החסכוני של המטוס ובמנוע אחד בלבד המשיך לעבר בסים האם שלו. כאשר ראה את מסלולי הבסיס משך לאחור גם את ידית המצערת של המנוע השני. "הפקח במגדל אישר לי לבוא בגישה ישירה. הנעתי עם מנוע אחד אבל השארתי אותו בסרק, רק למקרה שאצטרך ללכת סביב״ סיפר זהר הזהיר והמקצועי. זהר בן ציון נחת לבסוף ברמת דוד כאשר במיכליו יותר דלק מאשר שלושת מטוסי המבנה האחרים. על חלקו בגיחה זו זכה בציון לשבח של הרמטכ״ל)אשר הומר לאחר מכן ל״אות העוז״( בתחקיר מסר מוביל המבנה על השמדת חמישה מפציצי איל־ וגם על ארבעה טייסי מיג ן28 6 כרעם ביום בהיר אוח מוביל סמב״דים לבו םואד המבנה הבא מעל אבו סואר היה מבנה של מטוסי סופר מיסטר אותו הוביל סרן גיורא אורן, סמ״ט א׳ של הטייסת. עמו היו אשל, רון הולראי ודן סגרי. גיורא, סגן מפקד הטייסת, גבה קומה, מלא גוף וסמכותי. הוא היה ״האיש הטכני״ של הטייסת והיה בקי בנבכי מטוסי הסופר מיסטר על כל בעיותיהם והפתרונות להם. אורן סיים את קורס הטיס בשנת בטייסת בטייסת האורגנים וסמ״ט ב׳ בטייסת מירז׳ים. עתה הוא היה סמ״ט א׳ של טייסת הסמב״דים. בשעות הבוקר היה בחדר המבצעים וסייע לסרן נסים אשכנזי המקורקע ולאיתן פלד הקמב״ץ בניהול המלחמה וההכנות למטם השני של הטייסת. סגן רון חולדאי הצעיר היה בתקופת הכוננות בהסבה בטייסת הסמב״דים לאחר ״החרמת״ מטוסי הסמב״ר הצרפתיים. יחד אתו הגיעו אליה אמנון שדמי ואלי זהר. ״לכאורה הייתי אאוט־סיידר ב־ במלחמה״ סיפר חולדאי, ״עברתי דרכה כטייס צעיר שעשה שלושים ומשהו שעות באויר על הסופר־מיסטר כחלק מההסבה למירז׳. במשך שמונה חדשים הייתי טייס מירז׳ ב־ 37 אימון אחת במטווח בחלוצה והגיחה הבאה כבר היתה במלחמה המטוסים יצאו בשעה גונן, טייסי המירז׳ שעמדו לצאת לפטרול בשמי סיני. מאחוריהם התארגנה רביעייה של אורגנים שעמדה לצאת לתקיפת ביר גפגפה. הכל נעשה ברייקנות. בשעה המתוכננת עלו ארבעת הסמב״דים על המסלול, הטייסים דחפו מצערות ונסקו במבער מלא מערבה לעבר הים. ״טסנו מעל הים בגובה נמוך בדממת אלחוט. נכנסנו לאבו סואר דרך38 ״המצב היה בסדר גמור״ נזכר אורן הדלתא ומשם דרומה. ׳נפלנו׳ די בסדר על השדה. הניווט היה בסדר וגם התקיפה. זה נראה ממש כמו באי- מונים״. המטוסים נשאו שתי פצצות תקניות בנות הצליפה. נזכר רון הולדאי: ״אני זוכר שבגיחה הזאת כל מה שענין אותי זה האם אצליח בכלל להכניס את המטוס למט- רה, לכוון ולפגוע לאורך המסלול. לא טסתי על המטוס הזה המון זמן וכבר לא הייתי בטוח שאוכל לשלוט בו בכל הגיחה הארוכה הזאת. כל הענין הזה של הפצצה ללא מערכת כוונון היה מורכב. קשה להסביר את תחושת האושר הזו, אחרי שאתה רואה את הפצצות שלך פוגעות במסלול״. המבנה הזה היה בר מזל: למרות הנ״מ שהופעל נגדם בשדה לא נפגע אף אחד מהמטוסים. גיורא הוביל את המטוסים במהירות ליעפי הצליפה. גם מיגים כבר לא היו באויר ולא יירטו אותם. ״אף אחר לא נפגע מהמב- נה הזה״ אומר גיורא, "חזרנו, התאספנו, חצינו מעל סיני, לא היו בעיות וכולנו נחתנו בשלום״. הטייסים יצאו לתחקיר מסודר ומסרו ריווח לאנשי המודיעין. האיש הטכגי של2 67 מבנה ״ניקמד תוקף היה נרמה כי מטוסי המירז׳ יצליחו להוציא את הערמונים מן האש עבור המבנים הבאים, וישביתו את פעי- לות מטוסי הקרב בשרה אבו סואר. בכך היו מפנים את הררך להמשך הפעילות של המבנים האיטיים יותר של מטוסי הווטור והמיסטר שהיו מתוסננים להשבית את הפעילות למשך שעות ארכות. אך לא בך היה. בסיס האויר באבו סואר, נתגלה כאחד האגוזים הקשים ביותר שהיה על חיל־האויר לפצח במלחמה. לבד מן העוברה ששכנו בו מטוסי קרב מהמתקדמים ביותר של חיל־האויר המצרי, המיג כאמור, לוחות בטון עבים שלא איפשרו להשבית אותם ברומה למסלולים אחרים במצרים. בשל כך המשיך המוריעין של חיל־האויר להגהיה אותו, יחר עם שהה אינשאס, כ״שרה פעיל״, גם לאחר שמספר רב של מבנים פקדו אותו. הוא היה למעשה אחר מן האחרונים שעדיין לא נסגרו גם אחרי הפגיעה במסלולים והשב- תת בסיסים אחרים. הקרב של המיגים עם מבנה הווטור היה אך פתיח לבאות. המצרים ראו בשרה זה אשר שכן בין איסמעיליה לקהיר, בסיס תקיפה חשוב במיוחר, והתעקשו להגן עליו בחירוף נפש. עתה הזניקו לעבר האיזור מטוסי קרב שהצליחו לגייס מבין פליטי ההתקפות בשדה או בשרות אחרים ושיגרו אותם להגנת שמי התעלה ומבואות הדלתא עד קהיר. במצב זה מצאו עצמם ארבעת מטוסי המיסטר של המבנה הבא. ח מנוד נפגע ונשבה מיה עם צאת אחרון מטוסי הסופר מיסטר של טייסת של טייסת השישי על אבו סואר. מטרתו היתה להרוס עור קיר בחומת המטוסים שפעלו מהבסיס. האתגר לא היה קל. את המבנה נוער להוביל סרן נדב מרגלית, מבכירי טייסי המיסטר, שהטיסו את המיסטר כבר במלחמת קדש. נדב החולה נותר כמנהל לחימה בטייסת ובמקומו יצא סרן מריו שקר. יחד עימו יצאו יורם, גבי ווקס ודן מנור. המטרה שלהם היתה למנוע פעילות ממסלולי השחה לעוד מספר שעות. לשם כך צוירו מטוסים אלה בפצצות ״אולר חר״ לפיצוח מסלולים. כאשר הגיעו מטוס־ המיסטר לקרבת השרה, כבר המתינו להם בשמי הבסיס מספר מטוסי מיג המיסטרים נכנסו לתקיפה בשיטה המתאימה להטלת פצצות האולר: גישה ארוכה וישרה לעבר המסלולים ותקיפה בגובה נמוך יחסית מעליהם. ההפצצה עברה ללא אירוע מיוחד למרות הטיסה הארוכה ומורטת העצבים בקו ישר מעל המסלולים. אחרי ההפצצה נאלצו המיסטרים להסתפק ביעף צליפה אחר בלבה- המיגים שהיו באויר התערבו ושיבשו את הכניסה ליעפי צליפה. מריו שקד, יורם וגבי התעק־ שו למלא את המשימה במלואה. תוך סדי צלילה לצליפה הם הבחינו בסוחוי לולים. מריו צלל לעברו אך מעצור בתותחים מנע ממנו להשמיד את מטוס הקרב המצרי החדיש. גם יורם, הסיגים המתינו- סרו דן מנור נפגע מעל אבו סואר והוחזר לישראל לאחר מלחמת ששת הימים28 6 כרעם ביום בהיר שזו היתה הגיחה המבצעית הראשונה שלו, לא הצליח לפלוט אף פגז אחד מתותחיו. מטוסי הפטרול המצריים המשיכו לחוג בשמי השרה. הם איתרו את המיסטר של מספר ארבע, דן מנור, שהיה מאחור, חסר הגנה, ופנו לעברו. דן, שרעתו היתה נתונה לתקיפת השרה לא הבחין באחד המיגים, וזה התיי- שר מאחוריו ופגע בו. הוא חש חבטה חזקה במטוסו והודיע בקשר לשאר המטוסים כי נפגע. בפעולה מהירה משך את מטוסו צפונה, התרחק מן השרה ושם נטש. לאחר זמן לא רב הוא נישבה. למרבה המזל שוביו היו קצינים וחיילים מצריים. הוא הובא לכלא שם שהה מספר שבועות. אחרי המלחמה הוחזר לישראל בעיר הנטושה קנטרה שעל התעלה. בשעה בה צלפו מטוסי המיסטר של טייסת חמדי)פרש משירות בחיל־האויר המצרי בדרגת מייג׳ר ג׳נרל(. חמרי עשה אותה עת מאמץ רב, יחר עם מספר ״זינקנו לאחר ההתקפות39 מכונאים להכשיר אחר ממטוסי המיג הראשונות זה היה הנסיון הראשון שלנו עם נשק זה. חישבתי כי על ירי טיסה במטוס ללא מיכלים נתיקים, אוכל לעלות לאויר. המסלול הראשי שלנו היה את הקרקע. הייתי רק היה זה לאחר תקיפת הווטורים של שלמה קרן והסמב״דים של גיורא אורן. עאווד נסק לאויר למשימת פטרול, ולאחר מספר רקות הגיע מבנה המיסטרים של מריו שקר לתקיפת השרה. ממשיך עוואר: ״לאחר שהמראתי פטרלתי והצטרפתי למספר שניים שלי. זמן קצר לאחר מכן ראיתי את הישראלים ועשיתי מפגש עם קבוצה של ארבעה מטוסים. הם שברו. בחרתי אחר והייתי בטוח שאוכל להפיל אותו. מספר שניים שלי ירה"אטול" לעבר מטוס הסילון הישראלי אבל אנו היינו בגובה נמוך והטיל פשוט FL 21 40 עף לעבר הקרקע. למיג של מטוס מיסטר ושיגרתי את הטיל שלי. זה פגע קרוב למיסטר ואז החלטתי להעסיק אותו שוב. עם כך הם לא נשארו כרי להלחם. היתה להם משימה לתקוף וללכת. וזה מה שהם עשו". המטוס שנפגע והופל היה, כמתואר, מטוסו של דן מנור. מסתבר כי טייסות הקרב המצריות באיזור ריכזו מאמץ כדי ליירט את מטוסי התקיפה של חיל־האויר שפעלו מעל אבו סואר ושדות אחרים בסביבה. לאחר זמן מה הצטרפו אליהם עוד מבנים. במפקרת חיל־האויר עקבו אחר תשדורות הקשר מעל אבו מואר. ההורעה של מריו שקר על מיגים מצריים המפטרלים מעל אבו סואר הצטרפה לידיעות דומות של מובילים קורמים. לא היה צורך בעידור נוסף: אנשי ענף מבצעים הורו להזניק מיד לאויר שניים ממטוסי הכוננות בתל נוף והפנו אותם לעבר אבו מואר. איתן כרמי, וגיורא רום מטייסת לאחר כרבע שעה הגיעו שני המירז׳ים אל מעל השרה, נכנסו לקרב עם המיגים המפטרלים וגם פגעו במטו- סים שעמדו להמריא לאויר. לפני שהגיעו לנקודת הדלק הקריטית, הספיקו השניים להפיל ארבעה מטוסים בקרבות אויר קצרים. עשנם המסתלסל של המיגים המופלים הצטרף לעמורי העשן הסמיכים שהתרוממו מעל שרות התעופה המצריים)ראה פירוט הקרבות של כרמי ורום בפרק על היירוט(. מדדים נועלים את הגל הראשון ״יוסי מפנה את השרה לאחיו שבא אחריו. השדה נשאר במשפחה" נכתב בספר טייסת אהור הגיע כשעה וחצי אחרי המבנה של יוסי חנקין. יחד עם סרן אהור חנקין היו סגן יובל נוימן מצעירי הטייסת, רב־סרן מאיר לבנה וסרן אורי הקל הותיקים. מאיר נולה בצ׳כיה ומגיל צעיר עסק בטיסנאות. כאשר התגייס לצבא גילו אצלו ״בעיית לב״ אך הוא הוכיח את יכולתו הספורטיבית כאשר ניצח במירוץ ל־ מטוסי מוסקיטו ובשנתגל ראשון - חשדות באיזור התעלה67 2 ותיקים וצעירים - דקל, לבנה ונוימן בתדריך לגיחה ערב כטייס בגף 41 ולא שמח למלחמה״ אומרת אלמנתו רותי, "הוא ידע שזה יקרה. אבל חיתה דריכות אצלו״ לבנה היה מהטייסים הראשונים של טייסת המירז׳ים הצפונית, וגם מהראשונים שנכנסו לקרב אויר. באוגו- סט פים ועלומים בחיל האויר ובמשרד הביטחון. הוא השחרר בדרגת אל״מ. סרן אורי דקל היה טייס עירוני מחיפה. את קורם אר סת האורגן בחצור ומשם עבר לטייסת לאחר המלחמה טס במיסטרים בצפון והיה בין הטייסים שפתחו את טייסת השיער עבר לאחר מכן למטה חיל־האויר, ולאחר ששת הימים טס על מטוסי סקייהוק. בינתיים למד אדריכ־ לות ושימש כקצין הנדסה ביחידת הבינוי של חיל־האויר. בשנת תפקיד בלהק מודיעין. למרות שרביעיית המירז׳ים של כבר לא היו בתוקף. המטוסים יצאו מרמת דוד ישירות לעבר מצרים. באיזור הדלתא הם היו אמורים לפנות דרומה ולחדור ישירות לאבו סואר. את המרווח הקצר בין גיחת הסמב״דים להגעת המיתיים ניצלו בינתיים צוותי הקרקע המצריים כדי להע- לות לאויר מספר מיגים. אלה פטרלו עכשיו מערבית לתעלה והמתינו למטוסים ישראלים. הבקרה הדרומית גילתה את המטוסים המצריים כשהם חגים מעל השדה. בעוד המיתיים עושים דרכם אל השרה התפרץ הבקר אל מערכת הקשר: "יש רביעיית מיגים מעל השדה, ממתינה לכם!״. זה לא נשמע מעודד. ״רות, קיבלתי" מאשר אהוד. המבנה הלך והתקרב לעבר השדה במהירות. אורי דקל, מספר ארבע ובעל עיני הנץ, ראה את המיגים לפני כולם. ״ראיתי את הרביעייה כנקודות קטנות״ הוא סיפר, "ניסיתי להסביר לחנקין איפה הם, אבל אף אחד לא ראה אותם. נשארתי עם ראש נעול עליהם, והייתי צריך לשבור את המבנה״. נועם ביום בהיר ״מספר אחר, נכנם להפצצה״ אומר אהור. טייסי המבנה אישרו. ״אני נשאר איתם!״, משיב לו אורי. שלושת המטוסים הראשונים של המבנה משכו לגובה המתוכנן, גלגלו ונכנסו להפצצה. אורי דקל נסק מעלה ופנה לעבר המיגים כדי להגן על המירו׳ים מגבוה. בעור הוא משליך את הפצצות בחירום, נפרדו המיגים לזוגות. ״אני עובר בתוך רביעיית המיגים, ממש ביניהם״ סיפר דקל המנוסה בקרבות אויר, ״היו לי גם שפרירים. עברתי בין שני הזוגות. חלפנו אחד מול השני. אמרתי למבנה שהם יכולים להכנס ולהפציץ. חנקין הודיע לי שהוא ממשיך ומושך״. בעור שלושת המירז׳ים תוקפים וצולפים, פטרל אורי מעל השדה, בוחן את תנועת המיגים ומרחיק כל מטוס שניסה להתגנב לעמדת ירי מאחורי המירז׳ים. ״עשיתי סיבוב רחב. אבל המיגים כנראה לא ראו אותי״. כך עברו עור שתיים שלוש רקות. המירז׳ים השלימו את יעפי הצליפה וכילו מטוס אחר מטוס מאלה שעוד נותרו באבו סואר. הם השלימו את משימתם והחלו להתרחק צפונה. אורי, נטול פצצות, המשיך לפטרל בשמיים וכאשר הסתיימה התקיפה ניתק מגע והצטרף למטוסי המבנה. ״פתחתי מבער וצללתי לתפוס את החבריה. כשאני מסתכל אם המיגים אחרי. המשכתי עם מבער מלא זמן רב והייתי קצר בדלק״. שלושת המטוסים יצאו צפונה לעבר רמת דוד. אורי, קצר בדלק, נאלץ לנחות בחצור. כאן הוא הצטרף למירז׳ ה״שבוי" של במהלך המלחמה )ראה להלן(. את הגיחה הבאה במלחמה הוא יעשה עם מבנה של טייסת המירז׳ים בחצור: "לקחו אותי ב־ שלהם״. אורי יצא בשעת צהריים עם השלושה לתקיפת שדה בילבייס במצרים, בגל התקיפה השני. בסיסי האויר של אבו סואר, יחד עם אינשאס, נותר מן ה״אגוזים הקשים״ של גל התקיפה הראשון. אלה היו השדות היחידים אחרי גל זה שטרם"נסגרו". בבוקר נותרו שלמים מבין מטוסים אלה לאחר הגל הראשון?. הסיכום של המטוסים המושמדים ער כה הראה כי נותרו בשדות עוד מטוסים שמישים. ואכן נדרשו עוד, פרק טז גל ראשון ־ השדות בדלתא אינשאס בסיס האויר אינשאס שוכן מזרחית למשולש הדלתא, בין איסמעילה לקהיר. זהו אחד השדות המבצעיים החשובים ביותר של חיל־האויר המצרי. שם שכנו טייסות היירוט והקרב המתקדמות ביותר של החגנה האוי־ רית המצרית שנוערו להגן על מבואות הדלתא. בשרה היו שלושה מסלולים ופעלו בו שלוש טייסות, מספר 45,40 מיג מטוסים אלה היוו איום ממשי על חופש הפעולה של חיל־האויר הישראלי בלב מצרים. הפגיעה בשדה זה והשמדת המטוסים שפעלו בו היתה מן המשימות החשובות ביותר של גל התקיפה הראשון. בשל מיקומו של השרה במבוכי האיזור החקלאי, נדרשו מן המוביל של הגיחה הראשונה ואלה שאחריה כושר ניווט מעולה ויבולת להזרהות בסבך השרות והנחלים של הרלתא המצרית. מזזקורהעםלודזהזמניםז את מבנה התקיפה הראשון לעבר אינשאס הוביל רס״ן רן פקר, מפקר טייסת אגוזי סמספר שתיים, רס״ן אליעזר פריגת מספר שלוש וסרן אשר שניר מספר ארבע. שלמה אגוזי, צנום, גבוה ובעל פני תינוק, אהב בילדותו רוקא טנקים. לאחר שהתגייס הוא הופנה לחיל־האו־ יר, וסיים את קורס טיס מספר חרשים לפני מלחמת ששת הימים הגיע אגוזי לטייסת המירז', ולמרות שעריין לא השלים את טיסות ההסש־ רה שלו, מצא עצמו יוצא לתקיפת שרה התעופה הגדול באינשאס. רן היה צריך להיאבק כרי ש׳׳המנהלים״ במפקדת חיל־האויר יתירו לשלמה להיחשב מבצעי במירז׳ למרות שלא השלים שמונה חורשי הכשרה. ואכן טביעת העין של רן הוסיחה עצמה: לימים יהיה אגוזי אחר מאלופי הטיס של חיל־האויר הישראלי לאחר שרשם לזכותו הפלת שמונה מטוסי אויב בקרבות אויר, וצבר 1 מבצעיות אליעזר פריגת, מספר שלוש, והמוביל של הזוג השני נולד בשנת בטיסות הראשון הוא התגלה סטייס מצטיין: את הסולו הראשון עשה לאחר את קורס טיס מספר מטוס הרברד לסחרור. טייסים נועזים כמוהו היו דרושים למערך הקרב של חיל האויר. הוא סיים את הקורם ב־ כי טיסה. מסכת ההרפתקאות שלו באויר נמשכה גם אחר כך כאשר ב־ נהריה הוא כמעט התנגש באויר עם מיסטר אחר בו טס שי אגוזי, טייס חסר עכבות שהיה באותה טייסת. הרפ־ תקאה מסמרת שיער אחרת היתה לו עת יצא בלילה חשוך וללא אורות ליירט עב״מ מעל הים. הטיסה של המיסטר נראתה חשודה לאחר הבקרים והוא הזניק לעברו ווטור לקרב לילי, שכמעט והפיל אותו בירי תות־ חים. לייזיק עשה הסבה למירז׳ ולאחר מכן היה קצין המבצעים של טייסת לטיסה ועתה חזר כהצ״ח של הטייסת. אליעזר התקרם לאחר מכן בתפקידים ובדרגות והיה לימים מפקר הטייסת כאשר הפעילה מטוסי ״פנטום״ במלחמת יום סיפור. מספר ארבע היה סרן אשר שניר. צעיר צנום, ממוצע קומה, אשר דרכו במערך הקרב בחיל האויר לא היתה 28 6 כרעם ביום בהיר ברורה מאליה. שניר לא בלט בשלבים הראשונים כ״טייס חם״ ורמת הטיסה שלו הביאה אותו לא אחת לוע- דות שבחנו את כושרו האוירי. בגלל שביקש לנתח כל דבר במוחו, הוא היה מסוג ה״לומדים לאט״ ורק לאחר תקופת מה הוכיח בקיאות שהיתה מעבר לאשר הפגינו חבריו. אשר היה בחור רגיש, שנושאים אנושיים משכו את תשומת לבו והוא לא נמנע מלהביע את רגשותיו גם בפומבי. לימים הוא התקדם בסולם הפיקוד, והיה מוביל בכיר במלחמת יום הכיפורים, וגם קיבל את הפיקוד על טייסת "העטלף״ לאחר המלחמה. אשר צבר 2 לזכותו מטרת רביעית המירז׳ים הראשונה של לסכל את מבצע של חיל־האויר לתקיפת שדות התעופה המצריים. ההתחלה של הגיחה הזאת לא הבטיחה טובות. ארבעת המטוסים יצאו מן הדירים שלהם, והסיעו לאיטם לעבר רחבת ההמתנה, השעה היתה כאשר הבחין רן, כי מטוסי ווטור של טייסת 110 אחריו, מתישרים מולו על המסלול וממריאים בזה אחר זה. היו אלה שלושת מטוסי הווטור אותם הוביל משה סער לעבר בני סואף. הוא הביט שוב בפתקית הקטנה בה היה רשום זמן ההמראה ועיניו חשכו: הזמן שהיה רשום עליה היה שגוי!. עכשיו דממת אלחוט, אי אפשר היה לבדוק את הנתונים. הוא היה בפיגור של חמש דקות תמי- מות בלוח הזמנים. בעורפו נשפו כבר ארבעת המירז׳ים של עודד שגיא. אך לעודד עור היו מספר דקות לשעת ההמראה שלו, והבעיה של רן לא הטרידה אותו. רן פקר זעם על האיחור. רגע קט לאחר שאח־ רון מטוסי הווטור חלף מעל ראשו, הוא הזניק את מטוסו ובהמראת יירוט חפוזה נסק לאויר, מושך אחריו את שלושת המטוסים, אשר טיי־ סיהם לא הבינו מה קרה למוביל ומדוע הוא אינו ממריא בזמן. דממת האלחוט היתה מוחל־ טת, ואיש לא פצה פה ולא אמר מילה. ארבעתשגעה ^מ כמו כפפה ליד. מטוסי אויב בסוריה, ירוץ ומצויים המטוסים התכנסו למבנה רחב, ורן גילגל במוחו מהירויות וזמנים, כדי להחזיר לעצמו את חמש הדקות האבודות. הוא חלף בזה אחר זה על פני מבנים אחרים אשר עשו את דרכם בעל פני המים, לעבר הנקודה במימי הים התיכון, לפי לוח הזמנים המדויק שנקבע להם, משם פנו כולם לעבר מטרותיהם. לאחר המלחמה סיפר כי כל הדרך חשש כי הגיחה תבוטל. רק כאשר חצה את קו החוף ונכנס לדלתא, הוא הבין כי התחילה המלחמה, והתרכז בניווט. תחושת החומרה של הפיגור החלה להסתנן למחשבתו ברגעים אלה: מטוסי המיג לאיזור לתקיפה, הם עלולים לסכן את הפעילות מעל אינשאס, קהיר מערב ואבו סואר. מעמדה של הטייסת, ויותר מכך הגאווה האישית שלו, היו עתה על כף המאזניים. האם יצליח להחזיר לעצמו את חמש הדקות הקריטיות?.28 6 כרעם ביום בהיר רן פקר דרבן את מטוס המירז׳ שלו, האיץ במהירותו ולאט לאט הלך הפיגור ונעלם. כאשר היה מעל התעלה כבר הצליח לצבור את חמש הדקות האבורות. בשעה המשיכה. למרות הקושי לזהות את המטרה החבויה בתוך הדלתא המצרית, הוא משך לנסיקה מהירה וצלל לעבר השדה כאשר כל המטוסים בעקבותיו. המירז׳ים הטילו את הפצצות שבגחונם ולאחר מכן פנו ב־ הצליפה. את המתח שהצטבר בו במהלך הדקות האחרונות פרק עכשיו רן הנסער על המטוסים בשדה. פקר: ״כבר ביעף הראשון ראיתי שלישיות ורביעיות של מטוסים מצריים שחנו בשורות על המסלולים ובעמדות״ הוא סיפר לאחר המלחמה, ״נכנסתי ליעף שטוח וארוך, שמתי פיפר על המטוס הראשון בשורה ופשוט חרשתי את השורה כולה בפגזים מהתותח. את הירי ביצעתי בטיסה מהירה של פלוס, במנוע מלא ובזוית של כעשר מעלות. מאחר שהנזק שעוללו הפגזים למטוסים החו- נים היה כה מרשים, החלטתי שנמשיך לבצע שם השמדת מטוסים עד שהרביעייה הבאה תגיע. הפגזים שפגעו במיכלי הדלק של המטוסים הדליקו אותם מיד. ביצענו עוד חמישה יעפים כאלה וכשפיתחנו את התמונות מהתקיפה זה נראה מרשים מאד: שורה של מטוסים דלוקים ומתפוצצים, שחנתה על משטח בצבע לבן״ במטוסי המירז׳ של המבנה היו מותקנות מער- כות ״מאירה״ שנועדו לשבש את התקשורת בין מטוסי המיג למרכזי הבקרה להם. לא היו מטוסים באויר והמערכות לא נדרשו להתאמץ כרי לשבש את הרריו. התכנון המקורי היה לבצע שלושה יעפים, אך רן, בעקשנות ובדבקות למטרה, ובהתלהבות של ביצוע, החליט למשוך את המבנה ליעפים נוספים. כך ביצע המבנה שלו חמישה יעפים למטוס, ובסך הכל 20 רן היה גאה בביצועי המבנה שלו מעל אינשאס, ואת צהלות4 על רחבות החניה של הבסיס הגדול אינשאס השמחה שלו לאחר התקיפה יכלו כל אנשי המבנים שהיו באויר לשמוע בקשר. המבנה השני- אנגל נהרג רק דקות ספורות חלפו מאז חמק המבנה של רן מאיזור השדה וכבר הרעימה בשמי האיזור הרביעיה השניה שיועדה לאינשאס. מוביל המבנה היה מפקד טייסת קירר, סרן דן אנגל וסגן אלי זהר הצעיר. ירמי קירר הצעיר נולד בחיפה, למד לימודי ערב ויצא עם גרעין של התנועה המאוחרת לקיבוץ פלמחים. לאחר מכן התנדב לקורס טיס, יצא לקורס אימון מבצעי באורגן וכשנה וחצי לפני המלחמה הוא הוצב בטיי- סת הסופר־מיסטרים. הוא היה מצעירי הטייסים כטייסים, אולם במלחמה זו זכה להתמודד גם עם מטוסים צעיר ומבטיח- שלמה אגוזי, לימים מאלופי הטיס של חיל האויר הישראלי גל ראשון- השדות בדלתא מהירים יותר. ירמי קירר יהיה מאלופי הטיס של היל־האויר: הוא הפיל 5 במהלך מלחמת יום סיפור דן אנגל)אראל( שהיה מספר שלוש ומוביל זוג, נולד בפברואר בחיפה ועם גיוסו התנרב לחיל־האויר. לאחר קורס הטיס הוא הוצב בטייסת הקא״מ ומשם היתה דרסו קצרה לטייסת הסופר־מיסטר. בטייסת נחשב סטייס ומדריך מצטיין וקנה לו אוהדים וחברים רבים בקרב הטייסים. בערב יצאו מספר טייסים של הטייסת, שלא ידעו על פרוץ המלחמה למחרת, הביתה. היחיד שחזר אליה לפני צאת המטוסים היה דן אנגל. ״רן יצא לטיסה חולה״ אומר אחד מבכירי הטייסת, ״היתה לו שפעת או מיגרנה עם חום כאשר יצא לגיחה״. הכוננות בוטלה- ארבעה מטוסי מיג אלי זהר, גם הוא מצעירי הטייסת הגיע אליה לפני המלחמה. והספיק לצבור נסיון מה בסמב״ד. ״טסנו נמוך מעל הים״ סיפר ילו בספר הטייסת, ״חצינו דרומית לפורט סעיר ונכנסנו ישר לאיזור הרלתא. לפי המפה זה נראה קל מאה, אבל במציאות זה לא היה ככה״. הדלתא היתה צפופה, רומה וחר־גונית והטיסה בגובה נמוך לא הקלה על מציאת נקורות הזיהוי. מבנה ״דובק״ של ילו לא הצליח לאתר את השהה. אך הוא לא ויתר. הוא חזר לעבר נקורת ההזדהות האחרונה מעל הים, ולקח כיוון וזמן לעבר השרה באינש־ אס. ״מרחוק ראינו את העשן שהשאירה הטייסת שקרמה לנו. אמרו לנו שמזג האויר במקום צריך להיות טוב. הופתעתי מאה סשגיליתי עננים״ הוא התלונן. גם מטוסי המבנה של ילו נשאו מערבת ״עופרה״ לשיבוש תקשורת הרריו. היא הופעלה על ירי אנשי המבנה ושיבשה את התשדורות בין מערכת הבקרה למטוסים המצריים.28 6 כרעם ביום בתיו בינתיים נערכו סוללות הנ״מ שהקיפו את השדה ומפעיליהן היו כבר במקומם, צלחות המכ״ם שלהן נעו בעצבנות, נסוגות לקרם את פניהם של מטוסים ישראלים נוספים. ״הנ״מ קיבל את פנינו ומיר כשהגענו משכנו מעל העננים. הנ״מ המשיר לירות אחרינו אבל הוא פיגר והיה בהיסט קטן מדי. נכנסנו דרך העננים וביצענו יעף אחר על המסלול הארוך כשכל הזמן הנ״מ יורה ומפגר מאחורינו. עברנו במהירות של 6 עם מבערים, עשינו תפנית, נסנסנו להפצצה והטלנו את הפצצות״ כאן גילה מספר שלוש, רן אנגל, כי הפצצות שלו לא השתחררו. הוא ביקש מילו לערוך יעף נוסף. ילו אישר. הרבקות בביצוע המשימה, עלתה לאנגל בחייו. ילו ושני המטוסים נסנסו ליעף צליפה, בזמן שאנגל נסק במבער לעננים, התהפך וצלל להפצצה. בעודו באויר התכוונו אליו כל תותחי הנ״מ. הוא היה עכשיו מטרה ברורה ונוחה שהצטיירה בבירור על רקע העננים הלבנים. תוך כדי צלילה נפגע מטוסו ונחבט בעצים של חורשה שהיתה בסוף המסלול. ״ראינו גוש אש ולאחח שניה הוא נכנס בקצה המסלול הארוך לסיוון החורשה״ סיפר ילו. הקרב! הראשון- זץ אנגל היה החלל הראשון של טייסת פגיעה מפצצות או נ״מ - כך נכתב בתחקיר הטיסה)למטח( של גיחת המבנה הראשון של 105 1/103 (1 6.6.67 (2 3 4 ד3 fe v 8 11 חוק מסלול סס 3 ברבוע מוליד מס מכימן רד. ־׳ :,,׳.׳ ״ 17 או .י ״מ. ג *בוז f%0 עוד רגע של חררה עבר על ילו: הוא איבר קשר רדיו עם מספר ארבע, אלי זהר, ולא הצליח לגלות את מיקומו. ״אמנם הוא היה מאחורי אולם אני הייתי בטוח שנש- ארתי רק עם מספר שתי־ ים!״. יחלפו עוד דקות מתו- חות אחדות עד שיגלה אותו. שלושת המטוסים פנו פניה רחבה וחזרו ליעף צליפה. בינתיים רחשו רחבות החנייה של השדה פעולה. טייסי הכוננות שישבו בתאי המיג להמריא לאויר ולזנב בהם. לפני הסניסה ליעף הצליפה הרביעי, הבחינו הטייסים במספר מטוסי מיג כשהם נעים מעטרות הבוננת לעבר המסלול. טייסי הסמב״דים היו זריזים יותר: צללו לעברם והשמירו אותם בירי מהיר. אש הנ״ט גברה בינתיים.313 "ברגע זה ראיתי פגזי נ״מ מתפוצצים על קו הטיסה שלי״ סיפר ילו, ״ניסיתי לשבור, אבל זה היה מאוחר מדי וקיבלתי כמה פגזי נ״מ בגחון. נשארתי עם מעצורי אויר בחוץ, ללא אפשרות להכניסם. יכולתי לטוס רק במהירות של הסופר מיסטר תוכנן כמטוס יירוט וקרב. בשל כך כל מערכותיו ההרראוליות היו מותקנות בגחון. כאשר הפך למטוס תקיפה היה תכנון זה אחת מנקודות התורפה החמורות שלו. כל פגיעה באחד מצינורות המערכת היתה עלולה להיות קריטית. ילו גילה בינתיים את זהר, מספר שתיים שלו, צירף אותו אליו והודיע לו שיעקוב אחר מיקומו, אולי הוא יצטרך לנטוש. המטוסים התארגנו למבנה הגנה, ויצאו מזרחה וצפונה לעבר סיני. ליד אבו סואר הם ראו שני זוגות של סופד מיסטרים תוקפים, בעור שני מיגים טסים אחריהם ויורים עליהם. היה זה המבנה של אריק עזוז שפעל בתקיפות מעל השדה. ירמי: "ידעתי שאני חייב לבצע את המשימה שהוטלה עלי. המוביל, מספר אחד ואני התארגנו לטיסה חזרה הביתה. שני המטוסים האחרים לא נראו לעינינו. רק כאשר התקרבנו לבסיס הצטרף אלינו מספר ארבע. הוא סמב״ד ״מסופח״ - המטוס בו יצא אלי זהר לתקיפת אינשאס בגל התקיפה הראשון הודיע לנו במכשיר הרדיו שלו כי מספר שלוש נפגע מתותחי נ״מ ונראה נופל כשחרטומו בתוך הקרקע. הטייס לא הספיק לקפוץ״. שלושת הסמב״דים חזרו לחצור ונחתו על טיפות הדלק האחרונות שלהם. ילו שביט, שהמערכת ההדראולית שלו ניזוקה, לא הצליח לבלום את מטוסו וגלש במהירות לעבר קצה המסלול. ״ספגתי פגיעת אש נ״מ במער- כת ההדראולית והגלגל הקדמי נתקע וסרב לרדת״ הוא סיפר, ״מפקד הבסיס הורה לי לנטוש, אך אני הייתי נחוש להציל את המטוס. נחתתי ושמרתי את האף גבוה. את הנחיתה סיימתי כחמישה מטרים בלבד מקצה רק שלושה ממטו-7 המסלול״. הנזק היה קטן והמטוס הורחק במהירות מהמסלול והושמש עור באותו היום סי המבנה חזרו לנחיתה - דן אנג׳ל היה ההרוג הראשון של הטייסת בבוקר זה. היס מסתתרים המיגימז סרן גירי שוהם הוביל את הרביעיה השלישית לאינשאם. עימו היו גדי אבירם מספר שתיים, שמואל גורדון מספר שלוש וצבי בורנשטיין)ענבר( מספר ארבע. כרעם ביום בתיו גירי שהם התגייס באוגוסט הקא״מ הוא הוצב בטייסת הסמב״ד ואחר כך אף השלים ארבע תקופות בבית הספר לטיסה. בטייסת הגיע לאחר המלחמה לתפקיד סמ״ט אי. לאחר מכן היה מפקדת טייסת הררכה, לחם ביום כיפור בטייסת גם נפצע. הוא ערך הסבה למטוסי נשר והיה מפקד בסיס איתם לפני שהשתחרר בשנת את שרותו המבצעי סיים בדרגת סא״ל כטייס קרב ובשנת הספר לטיסה. תדריך ברביעייה- גידי מעביר תדרוך אחרון לטייסי המבנה שהוביל לאינשאס: גודדון, אבירם ובורנשטיין גרי אבירם סיים את קורם ממצטייני הקורס הוא הועבר לקא״מ באורגן ומשם הגיע ביולי גדי התרגש מאד בזמן הטיסה לאינשאס, למרות שהיה טייס קרב מצטיין, והכיר את רזי הסופר־מיסטר על בוריים. ״בטחתי במטוס, חוץ מהדלק שתמיד היה חסר לו!״ הוא סיפר. צביקה בורנשטיין מספר ארבע היה ידוע בטייסת כטייס ״שובב״. הוא היה טס ״חם״ ורצה לצבור הישגים ופעילות. שמואל גוררון נראה כילד בין חבריו הטייסים- נמוך קומה וצנום הוא התגלה לימים כטייס קרב חושב והוגה בעל יכולת טיסה בולטת. מטוסי המבנה של שוהם נשאו פצצות פפ״מ )פצצות פיצוח מסלולים( מתחת לכנפיהם, ונוערו לשבש את עבודות שיפוץ המסלולים לאחר הפצצות המבנים הראשונים. כמו המבנים האתרים שנכנסו לגוב האריות של מטוסי הקרב המצריים גם מבנה זה נשא מערכות ״עופרה״. מספר גידי: ״יצאנו לים והיינו הרביעייה השלישית מעל אינשאס. בדרך התגלה כי המצפן שלי היה דפוק. טסנו נמוך מאד, ממש מעל המים ובבאררוויל נכנסנו לסיני. לא היה לנו מודיעין ברור ולא ידענו למה לצפות. ראינו ממול מפרשים ותרנים״. לפתע צועק בורנשטיין: ׳חברה, שימו לב, טילים!׳. ׳יש פה טילים?!׳. שאל אותו שהם. התברר כי אלה היו תרנים של ספינות בתעלה. ״לא ראינו טילים. ליתר ביטחון ירינו צרור לאויר. הפאלחים עשו לנו שלום. בחציית התעלה הפעלנו את315 8 ה׳עופרה׳ המערכת לשיבוש שידורים׳׳ מספר גדי אבירם: ״לאחר התדריך בטייסת יצאנו לתדריך ברביעיה. המראנו מערבה לעבר הים. שם ערכנו ניסוי קצר של התותחים. רעש התותחים היה הפתעה גרולה בשקט ששר סביב. חתכנו בבאררוויל וטסנו מעל 9 דיונות אינסופיות. אחריהם חצינו את התעלה והמתנו לדלתא״ במהלך כל הטיסה לא ניסו ליירט את המטוסים של המבנה. ״הניווט היה מרויק, סמכנו על המוביל״ אומר גרי, ״טסנו אחריו. ובכלל - כמה כבר אפשר לטעות בנתיב הזה?. זה התבהר לנו מיד אחר כך - נפלנו בול על אינשאס״. ״מההמראה וער ליעף ההפצצה שמרנו כיוון אחד בלבד״ כתב לימים גוררון, ״חלפנו מעל הדלתא בעוד מבנים אחרים של חברינו מטייסות אחרות מתפזרים לאיטם של שרות התעופה ׳שלהם׳. הרריו היה שקט גירי, המוביל, חש עתה ברממת האלחוט10 כאילו לא המציאו אותו עדיין, ומטוסי אויב לא נראו במרחב״ ובשקט שהשתרר בכל תדרי הרריו בדירות רבה. עתה עמד לחלוף מעל הצר המזרחי של הרלתא. ״מטרתנו היתה לעקוף את כל מערך המכ״ם שלהם. כפריים נופפו למטוסים ביריהם. הישובים נראו רלים ומפגרים. תעלות מים לרוב, מי הדלתא דלוחים, ירקרקים ועכורים״. ״ההתמצאות מעל הרלתא היתה קשה למרי שכן התעלות המסומנות במפה לא רמו לנצנוצי המים וסירות המפרשים הלבנים שהיו פזורות ללא חוק וסדר״, סיפר צביקה. ארבעת הסמב״רים הגיעו בריוק מעל הנקורה מעליה היו צריכים למשוך לתקיפה. למבנה הזה, כמו למבנים שבאו בעקבות המטס הראשון היה סיוע בולט ברמותם של ענני העשן שהעלו המטוסים הבוערים של המב- נים הקורמים. ״כל ׳הבעיות האישיות׳ של גירי, המוביל, נפתרו כהרף עין״ מסכם צביקה בורנשטיין. מעל העיירה זיקזיק משך גירי לגובה והחל בצלילה על אינשאס. הוא הבחין בישובים הקרובים למטרה. מסגר גבה־צריח מזדקר מולו לפתע. ״הגענו כבר לשלב ההתקרבות למטרה״ הוא מתאר, ״ראיתי עמודי עשן שחו- רים מתאבכים ועולים מן המטרה. ראינו את גורל ההרס למטה. כ־ עשן סמיך״. אינשאס היה שרה רחב יריים והמטוסים היו מפוזרים בו בעמרות היירוט וברחבות בשלשות או בזוגות. הסמב״דים משכו ל־ - אבל היתרון שלנו היה המהירות הגבוהה. תקפנו את השרה בפפ״מ וערכנו שלושה יעפים על השרה לצלי- פה. העשן מאר הפריע. לא היו מיגים באויר. הנ״מ היה כבד ביעף הראשון ואחר כך הוא פיגר אחרי המטוסים. המהירות שלנו היתה גבוהה עבור הנ״מ. נכנסנו שוב לתקיפה - הפעם לצליפות. מצאנו מטוסים מוסתרים בעיקר ליה הנגרים״ מספר גירי. ״בתקיפה הזו השמרנו שבעה מטוסים״. גורם ההפתעה כבר לא היה קיים ומטוסי המבנה נתקלו במטח של פגזי נ״מ במהלך כל פעולת התקיפה. ״מיד כשהתרוממנו לגובה היעף, קידם את פנינו מסך של אש מכל הכיוונים" סיפר גורדון, ״מטוסינו היו מטרות נוחות מאה לשפע תותחי הנ״מ שבשדה״. גורדון, מספר שלוש, נכנס לכל אחר מן היעפים כאשר מטחים ארוכים של פגזים מופנים אליו: ״קשה לתאר את התחושה לטוס במרכז שרה אינשאס ׳ללא עבורה׳ לראות את ההבהקים המופנים אלי מכל עבר, להוריד את הראש בתוך הקוקפיט, כאילו לתפוס מחסה ער לתום המסלול... בכל יעף פגענו בכמה מיגים כשאנו טסים בתוך גשם זלעפות של פגזים וקליעים מכל הסוגים והמינים. להפתעתנו יצאנו משם ללא שריטה״. בדרך חזרה נתקלו המטוסים במטוס תובלה מסוג איליושין איל־ עריש. המטוס פנה צפונה. ״אני הולך להפיל אותו!״. פרץ בורנשטיין לרריו. הוא ערך עליו יעף אחד ופגע בו מעל השרה. גידי: ״אני לא יורע בכמה מטוסים בריוק פגענו: היה עשן רב. אף אחר לא ראה איפה הוא פגע. לא ירענו מה שלנו ומה של מבנים קודמים. באחר היעפים ראיתי בתוך הפרדסים מטוסים. יריתי בהם בזוית שטוחה והק־ ליעים התפוצצו על צמרות העצים. ציינתי את זה בתחקיר. ילו שמע על כך והורה לאייש אותי להוביל מבנה כרעם ביום בתיו לאינשאס גם בגל הבא: ׳הוא יודע איפה המיגים״ אמר ילו, ״תנו לו להשחיל אותם!׳. חזרנו לנחיתה בגובה 35 ארבעת המטוסים, ללא שריטה אחת, התקרבו לנחיתה בחצור, שם נתקלו במהומה של המטוסים הנוחתים ״היו שם מטוסים שנפגעו וביקשו לנחות בחירום והיו מטוסים פגועים אחרים. לנו היתה רק בעיה פשוטה אחת: היינו ללא דלק״ סיפר אבירם. גדי אבירם יצא לתריסר גיחות נוספות במלחמת ששת הימים. הוא נפצע ואיבר את ידו הימנית כחודש לאחר המלחמה. רכב בו נסע בואדי סודר בסיני, עלה על מוקש שנסחף לדרך. לאחר סדרה של טיפולים הוא חזר לטוס על מטוסי תובלה וערך עוד מאות גיחות מבצעיות. בשנת לה מטוסי נורד ושלוש שנים אחר כך על טייסת הרקולס. לאחר שורה של תפקידים במפקדת החיל הוא השתחרר בשנת שמואל גורדון המשיך לשרת בטייסת הזו עוד תקופה ארוכה ולאחר מלחמת יום הכיפורים הקים את טייסת ״העקרב״ מחדש כטייסת פנטום ופיקד עליה. גורדון התקדם בדרגות ובתפקידים וסיים את שירותו כאל״מ. הוא משמש כר״ר וחוקר בתחום ההסטוריה הצבאית. המבנה הבא אשר יצא לעבר אינשאס נתקל בסדרה של תקלות ואירועים שמנעו ממנו לתקוף בכוח מלא, והביאו אותו לבסוף לתקוף בטעות שדה שאליו לא נשלח - שדה קהיר בינלאומי. היה זה מבנה של טייסת 105 שך האם הושמרו כל ות רבה מעל מבואות הדלתא המזרחיים? אנשי ענף מבצעים בחנו את דיווחי המובילים, ספרו את ה״אלפות״ והחליטו כי טרם הגיעה השעה להכריז על אינשאס כשדה ״סגור״. כמו השדה באבו סואר, גם השדה הגדול באינשאס היה אגוז קשה לפיצוח משך כל השעות הראשונות של המבצע. לאחר גל התקיפה הראשון התברר כי השרה עדיין פעיל ומטוסי קרב המריאו ממנו ליירוט מטוסי חיל־האויר שפעלו מעל מצרים. בגלי התקיפה הבאים יצאו עוד שישה מבנים של מטוסי תקיפה לעבר אינשאס.317 כרעם ביום בתיו קהיר מערב בסיס נוסף אשר היה יעד מועדף על מתכנני מבצע מוקד היה בסיס האויר קהיר מערב. בבסיס זה בו היו שני מסלולים ראשיים, פעלה טייסת מספר 15 ״קלט״ לטווח של מאות קילומטרים כמו כן הופעלו במקום יחידות אויר נוספות של מפציצי איליושין טייסת מיג מהמטרות העיקריות של חיל־האויר הישראלי. בשל חשיבות יעד זה, והאפשרות כי מטוסי יירוט ינסו ליירט את התוקפים והפריע לפעולתם, היו המבנים הראשונים אשר הופנו ליער זה מבין מטוסי המירז׳ המהירים של שלוש הטייסות. האם זה קהיר מערבז האתגר שהציב שדה קהיר מערב, חייב תכנון מדוקדק, לימוד השרה והמטרות שעליו, ונחישות להשמיד מספר רב של מטוסים כבר בגיחות הראשונות. בשל כך נשלחו לשדה המובילים הבכירים ביותר של טייסות המירז׳ שהיו ידועים ביכולתם"להביא תוצאות״. את המבנה הראשון הוביל עמוס לפידות, מפקד טייסת המטוס הרביעי, מטוסו של סרן יוסי ארזי, שהיה אמור לצאת עם המבנה הראשון היה מקולקל. יוסי ארזי, קצין המערכות של הטייסת, הביט בעיניים כלות במטוסים היוצאים לתקיפה. ״זה היה אירוע מרגיז" סיפר ארזי, ״הייתי מיועד לצאת עם עמום לפידות בגיחה הראשונה של הבוקר. יום לפני המבצע המטוס שלי היה בכונ- נות ויוחאי ריכטר זינק עליו וקיפל גלגלים במהירות גבוהה מרי וקרקע את המטוס. זה נודע לי רק באותו 11 הבוקר״ יוסי המאוכזב ליווה במבטו את המירז׳ים היוצאים לדרך וחזר לפעילות בטייסת. "אתה כועס ער גבול מסו- ים" הוא אמר לאחר מכן בהשלמה, ואחר כך הולך למשימה הבאה״. מבנה שלישיה מקשה על ההגנה ההדדית בטיסת תקיפה וקרב. אך זה לא יהיה המבנה החסר היחיד של הטייסת לאותו יום. עמוס לפירות, מפקד הטייסת ומוביל המבנה, יצא אל מטוסו בשעה ובוחנת סביב המירז׳ הכסוף. בשעה המכונאים הביטו בו וליוו אותו בתפילה חרישית. המטוס עמוס וכבד והוא מסיע באיטיות לעבר מסלול ההמראה. שם היתה כבר רביעיה של מטוסי אורגן של טייסת ״הצירעה״ אותה הוביל רן אלון לביר גפגפה להמראה רקה אחת לפניו. המבנה הראשון של עוד המתנה קלה, שני מטוסי המירז׳ של מבנה ״וילון״ היו כבר מכונסים לצירו. נפנופי ידיים של הבקרים הקרקעיים, ואחד מהם מרים את השלט המתיר לו לעלות למסלול את מטוסו וממריא. המטוסים מאחוריו סוגרים לאט לאט ובפניה שמאלית רחבה, למבנה קרבי פתוח. בדממת אלחוט מוחלטת, פנו המטוסים מערבה אל הים התיכון. ״שמרתי על דיוק של חצי מעלה״ סיפר עמום, "אנחנו טסים, והמירז׳ים מהירים, וער מהרה ראינו שאנחנו משיגים את האורגנים שיצאו לפנינו. גם הם טסו בצורה מדויקת, מאד מאד נמוך. מה שאומר ששני המבנים טסו בדיוק על אותו נתיב. אני רואה אותם ומבין שאני משיג אותם. יש דממת אלחוט. אי אפשר לדבר איתם״. לפידות בוחן את המצב, ומחליט שאין לשנות את נתיב הטיסה ימינה או שמאלה כדי לעקוף אותם. ״הם טסו בגובה של כ־ 12 וכל המבנה שלי. הם היו בהלם. זה רק מראה איך הפנמנו את ההוראות שקיבלנו״ 18 מצרים. שדה קהיר מערב נמצא במרכז הדלתא בקרבת קהיר. אך הניווט לפי זמן וכיוון לא נתן את התשובה - היה קשה למצוא את השדה בסבך החושות ותעלות המים. גם ערפילי הבוקר שאפפו עדיין חלקים נרחבים319 עמוס לפידות בתא המירז״ - הניווט בתיך הדלתא התגלח כבעיה וצינית מעל מצריים לא הקלו עליו. הוא נצמה לכיוון ולשעון, אך העיכוב בזיהוי השדה עתיר לתת את אותותיו בסיום המשימה. עמוס נוסק לשמיים, מגלגל ויורה להפצצה. יחד עמו כל שאר אנשי המבנה. ״המטרה נגלתה לעינינו שניות לפני ההתקפה״ סיפר עמוס, "עשר שניות לפני שהגענו לשרה לא ראינו אותו ולא היינו בטוחים שאנחנו במקום. כשהמטרה התגלתה היתה תחושת הקלה״. המטוסים מושכים מעלה מתחפפים וחוזרים להפצצת חתף. חמש מתור שש הפצצות חודרות למסלול הראשי ומעיפות חלקים ממנו לאויר בסדרה של התפוצצויות עזות. חלק מהטייסים אינם מסתפקים בהפצצה ותוך מוביל לקהיר מערב - מירז׳ כרעם ביום בתיו כרי יציאה מצלילת ההפצצה הם מישרים חרטום וצולפים במטוסים החונים. הכל לפי התכנית. הכל בלוח הזמנים. מפציצי הטופולב הגדולים בלטו למלוא רוחב הבסיס. הם הנו בפנים פתוחים, חלקם היו מחוץ להם מוכנים להמראה על המסלולים הרחבים. אלה הן המטרות הראשונות במעלה במלחמה הזאת ואותם יש להשמיד. ״אלה כבר לא יגיעו לתל־אביב״, הבטיחו הטייסים, הריצו את הכוונת לעבר גופי המפציצים הארוכים ופתחו לעברם באש תותחים מדויקת. הטופולבים לא מיהרו להתפוצץ. היה נרמה כאילו המטוסים הגדולים בולעים את הפגזים ולא נודע כי באו אל קרבם. מטוס אחד מטוס התישרו המירז׳ים לעבר הטופולבים, וביעף מהיר ומדויק שלחו לעברם מטח אחר מטח. ליד המטוסים נראו מכונאים נמלטים לכל עבר, משאיות קלות המת- רחקות במהירות מהמקום. אבל משהו שם התחיל לפתע לזוז. המטוסים הגדולים והכסופים החלו להשמיע גניחות מתכתיות צורמניות, פיצוצים קטנים החלו מצטיירים על גופם וכנפיהם. כמו לווייתנים גדולים שנפגעו מצלצל, הם נאנחו בכבדות, העלו עננים אפורים קלים, משחררים נשיפת עשן ולפתע פיצוץ אדיר. כמו בתר מון מדויק החלו המפציצים הגדולים מתלקחים ועולים באש כתומה־צהובה. מאות טונות של דלק, פצצות וגופי אלומיניום התערבבו זה בזה ועלו השמיימה בסדרה של פיצוצים אדירים. מחזה מדהים. טייסי המירז׳ים נזהרו שלא להכנס לנתיבי הפיצוץ של המטוסים ולא להכוות באישם. המירז׳ים הקטנים, עפים מקצה הבסיס לקצהו, התפזרו ונכנסו ליעף שני ושלישי. הכל נעשה במהירות, במבערים לוהטים. יעף זריז מעל השדה בכיוון המטוסים, כוונת במקום, צרור קצר על כל מטוס, חליפה מהירה מעליו ופוף - עוד מטוס מתלקח!. שלושת טייסי המירז׳ים השלימו שלושה יעפי צליפה בטרם הביטו לאחור כדי לבחון את התוצאות: שמונה מפציצי טופולב בקהיר מערב הושמד!. המרדף אחר הטופולבים החל ברגל ימין. לפידות דיווח תוצאות. ״אלפא״ על המטרות ומטוסים מושמדים. מזג אויר משתפר ואין מטוסי אויב על השרה. ההפתעה היתה מושלמת. למטה נותרו עדיין עוד מספר מפציצים לא פגועים. מבנה שני: מדויק בזמן ובמקום עשר דקות לאחר שעמוס המריא לדרכו יצא מבנה מידיים שני לעבר קהיר מערב. היה זה המבנה של רס״ן עודר שגיא מטייסת הייט מספר שלוש, ואיתמר נוינר, המכונה ״סקיפר״, מספר ארבע. עודד שגיא, גבוה ומלא גוף, היה טייס קרב עתיר נסיון אשר השתתף כבר בקרבות אויר נגד מטוסים סוריים וירדניים. סיפרו עליו כי לבד מיכולת ההטסה המדהימה שלו והדיוק בביצוע, היה גם הרוח החיה בערבי טייסת ובאירועים חברתיים. הוא התגייס בשנת מסיימיו חיים עד היום הזה״ הוא מציין בסיפוק. הוא עבר את הנתיב המקובל להכשרת טייס קרב - קא״מ טיל קטלני- בני רומח נהרג ביום השלישי למלח- מה מפגיעה טיל קרקע־אויר באיזור אינשאס אות ששת הימים לוד תל נוף הצרים חצוי רמת דוד טייסת טייסת מטוסי קרב ותקיפה בשרות חיל האויר הי סיד אויאסיון ווטור דאסו אורגן בטייסת ו מפציצים ומטוסי תקיפה בשרות חיל האויר המצרי ציורי מק: דני שלום קנה מידה מקורב באויר - פרסומי תעופה סוחוי סו־ ז דאסו מירז׳ בטייסת ר בטייסת דאסו סופר מיסטר בטייסת דאסו מיסטר בטייסת איליושין איל־ מטוסי קרב בשרות חילות האויר הערביים בששת הימים =פ< ירדן ׳ואריח מיג מיג מיג מיג סוריה מיג עיראק הוקר הנסר בשרות חיל האויר הירדני גל ראשון- השדות בדלתא באורגן, טייסת מיסטר וסאשר הגיעו המירז׳ים לטייסת החרטום. בזמן המלחמה היה מפקד טייסת קדםזדמכין בבית הספר לטיסה בתל נוף, והיה הצ״ח בטייסת באותו בסיס. עודד ביצע עוד שורה ארוכה של תפקידים אותם סיים בשנת בדרגת אל״מ. לפניו על מסלול פקר לאינשאס. עורר מבחין פי רן מתמהמה ואינו עומר בלוח הזמנים להמראות. ״לא חשבתי לעקוף אותו, אבל אתה מתחיל להרהר שמא השעון שלך לא מדייק. אבל זמן ההמראה של עודר13 אתה לא יכול להוציא מילה״ טרם הגיע, והוא ממתין בסבלנות. מלפנים הוא מבחין לפתע בהמראה של הווטורים של ובהסתערות של רן על המסלול בכיוון צפון. אחריו הוא משך את שלושת המירז׳ים של המבנה שלו. עודר, קפדן, דוחף בדיוק בשעה היעודה לו את המצע- רת, מתיישר על המסלול ויוצא לדרך. בלבו של אילן הייט, שיצא מההת״ק ועלה על המסלול במטוסו העמום והסבר, היתה הק בקשה אחת: שהמבער יתפוס!. והמב- ער תפס. המטוס ניתר ממקומו, והחל לנוע על המס- לול, כשהוא גומא את המטרים ער האחרון בהם. בתצו- רה בה היה המטוס - שני מיכלי רלק מלאים, שתי פצצות וחימוש פנימי - הוא נזקק לסל סנטימטר של בטון. האף כבר, ולא ממהר להנתק, הולך וצובר מהי- רות ולאחר עוד מספר שניות שנראו לו סנצח, המטוס באויר. הוא כיבה את המבער כדי לחסוך ברלק, והצט- רף לשלושת חבריו למבנה. "אני זוכר כל גרגר חול שעברתי בדרך לקהיר מערב״ נזכר עורר. ״יצאנו שבע או שמונה רקות בגובה נמוד, מהירות רואה אותה בפעם הראשונה בחיי)לבר מפעם אחת בה ליוויתי מיסטר צילום בטיסה בה גילינו את בניית שרה ג׳בל ליבני בסיני(. אחרי הבארדוויל היתה טיסה עודד שגיא- הכל מדויק כמו בתכנון ארוכה מעל המדבר, כאשר נגלתה לפנינו תעלת סואץ באלכסון. מצר ימין היינו צריכים לעבור מעל העיירה זיקזיק, ולפני אני כבר רואה את העיירה בנהא. הכל כמו בתכנון. חצינו בזמן את תעלת סואץ ואחרי זה יכול- נו לראות את הדלתא של הנילוס. פסטורלית - סירות מפרש על הרמייטה. יכולנו לחוש כי זה השקט שלפני הסערה. הכל היה בדממת אלחוט מלאה. אף פיפם אינו נשמע". ״בשלב הזה של הטיסה אתה מאד עסוק בענינים שלך״ סיפר אילן הייט, ״החלק הזה של הניווט מעל הרלתא היה מלא שדות, עצי דקל, חורשות, איכרים מנפנפים לשלום. בארץ לא היינו רגילים לטיסות ארוכות כאלה - שש־שבע רקות ומשנים כיוון. ועכשיו אנו טסים וטסים והכל מהר ובכיוון אחד. אנו מגיעים לגשר הרכ- בות הידוע בזיקזיק בדיוק בזמן ובמקום. סישורי הניווט של עודר היו משהו מדהים - הגענו בול מעל נקודת 14 המשיכה״ עודר אהב את הטיסה השקטה והמרוכזת, ללא ברבורים בקשר וללא דיבורים מיותרים. רק הוא ומחשבותיו, כרעם ביום מזיר והניווט הקשה שלפניו. אך היה בכל זאת משהו שפרץ לקשר. בדרך לקהיר מערב שמעו כל המבנים את רן פקר מתפרץ לפתע לקשר: ״שמע, זה נהדר! זה עצום! זה יופי! הכל מתפוצץ!״. עודר שמר עדיין על רממת אלחוט ושמע את הדברים בשמחה: ״זה עודד אותנו קצת״ אומר עודד, ״כי עד אותו רגע אינך יורע מה בעצם קורה״. המירז׳ים הכסופים המשיכו מערבה לעבר הרלתא. ״בדלתא לא היו ערפילים אבל היו עננים בגובה של רגל בערך״ נזכר עורר. קהיר מערב היה שרועה בשטח מדברי מחוץ לרלתא ושם היה נקי. הוא מנווט במרו־ יק, ומצליח לזהות כפר אחר כפר. ״הניווט היה כל כך מדויק״, אומר עודד, ״שכאשר משכנו, הגענו בדיוק לכניסה על המסלול. ואת השדה עצמו לא ראיתי ער המשיכה. אחרי המשיכה הבחנתי בעשן שהעלו מטוסי הטופולב הגדולים בתוך הפנים הרחבים״. סגן ארנון לבושין בן ה־ וממראות הרלתא: "הייתי מספר שתיים זוטר. לא עקבתי אחר הניווט. טסנו ברממת אלחוט מוחלטת. הים היה חלק יותר ומסוכן לטוס נמוך. זה יצר תחושת שקט מרהימה. שם הרגשתי שסוף סוף מתחילה המלחמה. דרו- מית לפורט סעיר חשבתי: יחנה כאן אני מעל שטח אויב׳. ראיתי את כל הדלתא, שטח עצום בעל ערוצים טירז׳ ונחלים עם המון עצי תמר. איכרים מצריים נראה עובדים בשרותיהם ליה בתי החימר שלהם. אחרי כמה דקות 15 התחלנו לשמוע בקשר שהתקיפה יוצאת לפועל נוינר כתב על כך: "כל חיי כטייס התאמנתי, התכוננתי ולמדתי לקראת טיסה זו. שעות רבות של אימון בניו־ וט נמוך, מעל היבשה ומעל הים. מאות טיסות אימון לתקיפת שרות תעופה בפצצות וצליפות בכל השיטות האפשריות... ועכשיו אנחנו בדרך וכל עם ישראל צופה בנו, כל העולם עוקב אחרינו. אנחנו בדרכנו לשנות 16 את מפת המזרח התיכון, לכתוב תוך שעה פרק שלם בהסטוריה עודר: ״משכנו בריוק לכניסה על מסלול בתדריך״. ארבעת המטוסים צללו ליעף ההפצצה לעבר המסלול הארוך. שתי הפצצות של המירז׳ היו צמו- דות לגחון על ירי נפג״ש)נושא פצצות גחון - שחק(. היה צורך בלחיצה ארוכה על לחצן הפצצות כדי לשחרר את שתיהן בבת אחת.323 כרעם ביום בתיו לא אצל כולם זה פעל. ״אז התחילו הבעיות״ מספר עודד ״מספר שתיים, לבושיו, לא שיחרר את הפצצות״. הוא יצטרך להכנס ליעף הפצצה נוסף. בעוד שלושת מטוסי המבנה נכנסו בגובה נמוך לצליפות נסק לבושין מעלה התגלגל וצלל לעבר המסלולים. ״הוא נכנס להפצצה שניה ומשחרר רק פצצה אחת" אומר עודד, נראה שלא לחץ מספיק על לחצן שחרור הפצצות. בזמן שהוא הפציץ, אנחנו היינו ביעפי הצליפה״. מספר לבושין: ״בתקיפה הייתי צריך לזרוק שתי פצצות. לחצתי לחיצה קצרה וזרקתי רק פצצה אחת. אני מביט ורואה רק מנורה אחת שכבתה. השניה נשארה לדלוק. כאשר הם משכו לצליפה אני משכתי יותר גבוה. ביעף השני העברתי את המפסקים למצב צליפה ואני רואה שזה לא המפסק הנכון. עור יעף הלך לאיבור! המשסתי שאני יוצא מהקצב של התקיפות וכבר לא יחד עם מספר אחד, ואני משתדל להפציץ בדי שהם יצלפו והר־ סיסים שלי לא יפגעו בהם. ביעף השלישי אני מצליח לשחרר את הפצצה ופוגע בסדר. יררנו לגובה 2500 אילן נסנס שלישי: ״ראיתי את הפגיעות המדויקות של עודד שגיא. אבל אני בסיטואציה לא טובה: בזמן המשיכה לא פתחתי מספיק מנוע ועכשיו אני במהירות נמוכה - צריך להיות ב־ ואני אומר לעצמי: ׳אילן, מה אתה עושה? אתה רוצה למות פה?!. פתחתי עור מנוע ונסנסתי להפצצה. אני מביט ורואה את הפצצות של שגיא מתפוצצות במסלול. יעף ההפצצה היה מושלם - היה קצת נ״מ, פוף שחור של נוינר משך, התגלגל וחזר להפצצה. הוא שחרר את שתי הפצצות: ״אני מושך ויוצא. לפני מתגלה מפציץ טו־ 16 הייט? קשר עין. אני חותך ונסנס למקום. טסים נמוך, רצים מהר, במנוע פתוח ער הסוף, ברזל בברזל. עוד פעם פונים. הנ"מ יורה עלינו. לא חושבים עליו, שיירה! מושסים. שוב מתגלה השרה, אפוף עשן". נוינר צלל על שורה של מטוסי מיג פוגע ביעף הבא במפציץגרול ומעלה אותו באש. העשן שהעלו המפציצים הפריע מאד לאילן. ״לפני ראיתי טו־ היה בניגוד למה שאנו רגילים באימונים. בזמן הצליפה בחרתי מטרה בצר ימין של נוינר. לפתע הוא צועק לי: ׳אתה מפריע לי!׳. עניתי לו: ׳תסתדר!׳ הסתבר ששנינו בחרנו את אותו מפציץ שהיה בצר ימין של המס- לול". גם לנוינר הפריע העשן הסמיך: ״רק עשן. לא רואים מטרות, לא רואים כלום. צר ימין של השדה הוא שלי ביעף הזה. הייט לוקח את צד שמאל. אז מה הוא עושה כאן? הוא אינו צולל אל הצר שלו - הוא בא לצד שלי, הוא מפריע לי!. אנחנו צוללים על אותה מטרה, נתיבי הטיסה שלנו מתכנסים, עור שניה נתנגש. הצר שלו מלא עשן אז הוא בא לצד שלי. אני מוותר, עושה לו מקום, לוקח ימינה ומחפש מטהה". נוינר גילה זנב של טופולב בולט גבוה מעל הדיר הפתוח. הוא מנסה לכוון, יורה ולא פוגע. הפגזים מתנפ־ צים על חומת הריר. הוא משר מעלה ויצא. המשימה תמה. עודד קרא למטוסי המבנה וסינס אותם בדרך הביתה. בינתיים נעלם לבושין הצעיר. עודד מנסה לאתר אותו בקשר ובמבט סורק סביב. אבל מספר שניים איננו. לבושין היה עסוק בבעיה משלו: ״כשהייתי ביעף השלישי אני שואל את עצמי: ׳אני לא במבנה, לא באוריי- נטציה של התכנון המקורי - מה עושים?׳. החלטתי לבחור את המטרה הכי גרולה בקהיר מערב. אתה רץ קשר בגובה נמוך, שלא ינעלו עליך עם התותחים והמכ״מים. מחמישה ק״מ אני נותן משיכה ל־ מטח ונכנס ביעף שטוח לצליפה. ואז אני מחפש על מה אני נכנס ומזהה מבנה גדול - זה וראי מפקדה. אילו הייתי רואה מטוס הייתי הולך על המטוס. אבל הכל השתבש בגלל תמרות העשן שכיסו את כל האיזור הצפון מערבי. נשאר לבצע רק בצר הדרומי והמזרחי. בחרתי מטרה ונכנסתי. המטחה בהיוק בבוונת - מבנה לבנים חומות - לחצתי צרור ארוך. יצאתי נמוך, נאספנו וחזרנו הביתה. נכנסתי חזרה למקומי ברביעייה״. גל ראשון- חשדות בדלתא ״עשיתי עוד פניית איסוף" ממשיו עודד, ״בשלב זה הצטרפו אלי כל מטוסי המבנה ויצאנו. כשעברנו את הדלתא משכנו למעלה״. לבושין הצטרף למבנה עם שלושת חבריו ולאחר ספירת הפגיעות מתברר כי עודד והמבנה שלו פגעו בשלושה מפציצי טופולב ושני מטוסי קרב מיג 11 נותרו רק עוד שלושה־ארבעה מפציצים וזה מעודד לבושין הצעיר שבמחסניותיו נותרו עור הרבה פגזים ראה בדרך רכבת שנסעה מפורט סעיד לסואץ והחליט לפעול. ״נכנסתי עליה לצליפה. בלי יותר מדי אישורים. הרמתי אף והורדתי וניסיתי לצלוף עליה. לא זוכר שפגעתי או שעצרתי אותה״. ארבעת המטוסים חזרו לנחיתה בתל־נוף. ״קהיר מערב היה מגבלתי עבור המיתי״ מסכם עודד. ״חזרנו עם מחשבותיו של לבושין היו נתונות לנושא אחר. במשך כל הדרך ניסה לנחש מה היה אותו מבנה לבנים גדול אותו תקף בחמת זעם ביעף הצליפה האחרון שלו מעל קהיר מערב. "עניין אותי מאר מה תקפתי. רצתי לחדר מודיעין שלפתי את התיק של שדה התעופה קהיר מערב ופתחתי את הרף של כל המתקנים בבסיס. התחוור לי שתקפתי את מפקדת גף הרכב של הבסיס...״ האיום הכבד ביותר על ישדאל - חוסל איזור קהיר מערב היה פנוי עתה למבנה הבא. על רחבות החניה של הבסיס חנו עדיין מספר מפציצים וגם מטוסי קרב קטנים שנראו לידם כננסים. מתחת לכנפיהם של חלק מהמפציצים היו טילי אויר־קרקע קטנים, שנראו כמו דגמים של מטוסי מיג רס״ן עמוס עמיר מטייסת 07:23 הסמב״דים של ילו שעמד לצאת לאינשאס. בשעה עמיר את המצערת, התישר ומטוסו ניתר לפנים במבער מלא. עמוס עמיר הוא מטייסי הקרב הבולטים של חיל־האויר הישראלי. הוא החל את שירותו בנח״ל המוצנח ולאחר מכן התנדב לחיל־האויר. את כנפי הטיס קיבל בשנת לאורגנים לפני שהגיע לטייסת היה מפקד טייסת אימון בסיסי בבית הספר לטיסה. עתה הוא היה בהצבת חירום בטייסת מה הוא קיבל את הפיקוד על טייסת האויר בתל־נוף. לימים היה סגן מפקד חיל־האויר. הוא השתחרר משרות בשנת כותו הפלת שבעה מטוסי קרב ערביים ומאות גיחות מבצעיות. דו־מוש־3B יחד עימו המריאו מעוז פורז הותיק מספר שניים, יצחק ברזילי)פיל( מספר שלוש)שיצא במירז׳ בי( ויוחאי ריכטר הצעיר מספר ארבע. כל השלושה נשאו שתי פצצות של פצצות פפ"מ מתחת למתלי קצות הכנף שלו. מעוז פורז היה במחזור הראשון אשר הסב למירז׳ בישראל. את השנים האחרונות עשה בטייסת השתחרר מצה״ל ועבר לאל־על. ב־יולי 17 הסבה למטוסי סקייהוק בהם עשה את מלחמת ההתשה ויום כיפור תכנון הנתיבים והזמנים היה מאד מדויק, אולם המבנה של עמיר, כמו המבנה של עמוס לפידות לפניו, נתקל בכל זאת בבעיה: ״אנו יצאנו הרחק הרחק לים התיכון, על מנת לחדור לעומק מצרים מכיוון הים מערבית לפורט סעיר, בנתיבים שבהם טסנו נמוך. כאשר היינו מעל נתיב המתקפה בגובה נמוך, הגיע מבנה של טייסת ירידה שלנו מרמת דוד, ולאט לאט ראינו את המטוסים הולכים ומתקרבים ממש עד אלינו. ולולי כרעם ביום בתיו היינו עושים איזו שהיא פעולה היינו פשוט עולים זה על השני בגובה של מטרים בודדים על פני המים. ידענו שהם מגיעים וראינו אותם ולאט לאט הם הלכו והתכנסו. כל מה שנותר לנו לעשות היה להתרומם כשלושה מטרים, לתת לחברים שלנו לעבור מתחתנו ולרדת נמוך, על מנת לשמור על הגובה, שהיה אחד ממרכיבי המתקפה. עברנו מבנה בתוך מבנה בגובה נמוך וברממת אלחוט מוחלטת. נפנפנו בכנפיים והם חלפו דרומה 18 למטרה שלהם. אנחנו המשכנו טוס בגובה נמוך ממש יבין הדגים״׳ המבנה בו נתקל עמיר היה מבנה הווטורים של לוי צור מטייסת דור לתקיפת בני סואף הרחוק. בשדה קהיר מערב נותרו עדיין מספר מפציצי טופולב גדולים וגם מטוסי קרב מדגם מיג ״הבעיות החלו כאשר הגיעו ארבע־חמש הרקות האחרונות של הטיסה מעל הדלתא. סבלתי מחוסר באמצעי הזדהות בשטח, בלי עצמים בולטים. דחיתי את המשיכה לתקיפה ב־ המטרה קצת מאחורי. אבל היא בלטה מאד וכבר עלו משם עמודי עשן כבדים. לאחר שנכנסנו לתקיפת המסלולים שיחררנו את הפצצות שלנו על המסלולים של הטופול־ בים. שהיו, כפי שהגדיר לנו אותם מוטי לפני המלחמה: ׳האיום הכבד ביותר על מדינת ישראל׳. כשראינו אותם במלוא גורלם זה היה דבר מדהים״. ״ראינו מדורות ענקיות בשדה, פגיעות שהעלו ענני עשן שחור של דלק, אבק וחול. לא זוכר את עצמי מוטרר מאש נ״מ. היתה אש אבל בכלל לא חדר לי הדבר למוח. המטרות שלנו היו הטו־ מהם היו כבר שרופים ועור כמה שמצאנו שהזמינו לתקוף אותם. ערכנו הפצצה אחת ושלושה יעפי צליפה״. לאחר התקיפה יכול היה עמיר להיות מרו- צה: ״בתותחים שלנו השמרנו תשעה מטו- סים״, הוא סיכם. בין המטוסים שהושמדו היו אותם מפציצי טופולב שטילי אויר־ קרקע ״קנל״ בלטו מתחת לכנפיהם. לעמוס עמיר היו עתה שתי בעיות שבאו בזו אחר זו, אפילו ״תלויות״ זו בזו: חלק מפצצות הפפ״מ שהיו מתחת לכנפיו לא השתחררו. כל אחת מהן היתה תלויה על מתלה מסובך שהגדיל את הגרר של המטוס. ״אי אפשר היה לראות את זה, והטייס ממקום מושבו לא ראה אותן. וזה גרם לי באופן אישי לתצרוכת רלק גבוהה מן המתוכנן״. עמום הביט על המחוון. ״ידעתי שאני במצוקת דלק בזמן הטיפוס מקהיר מערב. בדרך הביתה כל המבנה עלה ל־ בכל שלב והוא יקח. קיוויתי שאעבור לפחות את קו כוחותינו כרי לא ליפול בשבי״. מערבית לאל־עריש, בגובה את המצב בחיוך של השלמה, ״והוא הכריז שביתה״. רשום על שם עמיר- מפציץ טופולב מערב מפגיעת תותחיו של עמוס עמיר)בתמונה הקטנה(327 עמוס התארגן לגלישת נחיתה ארוכה לעבר הבסיס בחצור אך המרחק היה רב מרי. ״השארתי את ההובלה למספר שלוש שלי במבנה, ואני בעצמי פניתי לכיוון חצרים ונחתתי נחיתת אונס ללא מנוע״. בחצרים טיפלו במטוס כשעתייט־שלוש והוא שב לחצור. שלושת המטוסים האחרים היו קצרים מאד בדלק וכמעט אבדו בשלב הנחיתה: ברזילי, במירז׳ הרו־מושבי )שגם בתפעול רגיל נשא פחות הלק מהדגם החר־מושבי(, העביר את המצערת לסרק בהקפה ומנועו כבה סופית כמאה מטרים לאחר הפינוי. יוחאי ריכטר הגיע לנחיתה, לא היה מאורגן והחליט ללכת סביב כאשר במיכליו רק 19 כאשר על טיפות הדלק האחרונות- מירז׳ קצין חיל האויר המצרי, מוחמר נביל אל מסרי)לימים מייג׳ר ג׳נרל(, סיפר על אחת התקיפות בקהיר מערב: ״כאשר החלה המלחמה, הייתי על הרחבה. שמעתי התפוצצויות והבטתי למעלה. ראיתי מטוס מירז׳ יוצא מצלילה ויורה בתותחיו. הם ירו על הטו־ כל הגנה״. ״לא תאמין״ הוא אמר לסופר אמריקני, "אולם באותו רגע ראיתי פצצות מסלול תלויות עדיין ממצנחיהן. 20 והם פגעו והשמירו את הצטלבות המסלולים״ כל השדות תמים כמו גרגרי אוח קצב הגעת המבנים מעל קהיר מערב היה גבוה - מחושב לכל רקה. מבנה מירז׳ים נוסף של המבנה של עמוס עמיר. המבנה הזה היה חסר: היו בו רק שלושה מטוסים ובהם רס״ן עודד מרום המוביל, סרן יאיר נוימן מספר שתיים וסרן יפתח ספקטור, סמ״ט א׳ של הטייסת, מספר שלוש. היה אותה עת מפקר בבית הספר לטיסה. הוא החל שרותו21 רס״ן עודד מרום מאלופי הטיס של חיל־האויר כטייס ווטור ועבר ערב המלחמה למירז׳ים. לאחר מכן היה מדריך בבית הספר לטיסה. בתקופת הכוננות הוא הגיע לטייסת הצביעה הכחולה־ארומה של מטוסי הפוגה מיגיסטר. מיד לאחר המלחמה הוא חזר לטייסת בתקופת מלחמת ההתשה. לאחר מכן מילא שורה של תפקירים במחלקת המבצעים של החיל. במלחמת יום כיפור היה מפקר מחלקת המבצעים. עודד סיים את שרותו הצבאי בדרגת אלוף־משנה. סרן יאיר נוימן היה בין טייסי הקרב הבוררים בחיל־האויר אותה עת שחבש כיפה בגלוי - אחרים העדיפו להסתיר אותה. הוא נחשב לטייס טוב, והיה מקובל בין חבריו. נוימן הצעיר היה בין ״יושבי הספסלים האחו־328 דיים״ של חדר התדריכים ושימש אופוזיציה למפקד, יחד עם סלפק ואחרים. זו היתה התקיפה הראשונה של נוימן על קהיר מערב. בתקיפה השניה על אותו שרה ימצא את מותו. יפתח ספקטור נולד בשנת 1940 בקיץ יורדי הסירה במבצע חשאי בלבנון. הוא התגייס לחיל־ האויר בשנת טיס שנתיים אחר כך את הקורס - תשעה מתוכם נהרגו במהלך השנים. אחר מחבריו הטייסים, איתמר נוינר, תיאר את יפתח: ״שקט וצנוע עם עיניים טובות. תמיר מדבר בניחותא ומרבה בגינוני נימוס. מתאים לו להיות משורר או מורה בבית ספר תיכון״. יפתח האחר נתגלה לאחר שסגר מעל ראשו את חופת תא הטייס. יכולתו בטיסה קרבית הפתיעה את כל חבריו לטייסת. ״הוא היה מהטייסים הטובים ביותר של עם ישראל״ אמר עליו אחד מטייסי 1966 לאחר מכן יקבל יפתח את הפיקוד על טייסת הקרב הראשונה, יפקד על טייסת פנטום במלחמת יום הכיפו־ רים, ועל בסיס רמת דוד. יפתח היה מטייסי הקרב המובילים והמקוריים של חיל־האויר וצבר לא פחות מ־ הפלות של מטוסים ערביים - תשעה מטוסים אותם הפיל במירז׳)כולל מיג הפנטום. בכך הפך לאלוף ההפלות מספר שתיים בחיל־האויר הישראלי. חבריו אומרים כי יפתח לא היה טייס שגרתי - תמיד חיפש את הדרך המיוחדת, המשופרת והבדוקה כרי לבצע משימות. כמפקד בסיס רמת דור אף יצא במטוס האויר בשנת עתה עמרו שלושת המירז׳ים על הרחבה לפני המראה. עורר הביט לצדדים, וראה את שני מטוסי המבנה לידו. לפניו רעמו על המסלול שלושת הסמב״דים של שפירא בדרכם לכברית. ארבע דקות בדיוק לאחר המראת המטוס האחרון, דחף עודד מצערת ועלה למסלול המבער שמאלה, והמירז׳ נוסק לאויר. מבט קצר לאחור, הוא מרחיב את הפניה ושאר המטוסים מצטרפים אליו למבנה קרבי פתוח. ״המשימה שלנו היתה לתקוף שדות תעופה ולהשמיד את מסלוליהם״ אמר עודר לאחר המלחמה, זו היתה בריחה, משום שהמירז׳ יכול היה לשאת רק פצצות ללא כל מצפן מודרני. כל מה שהיה לנו היה מצפן מגנטי. היה לנו גם ג׳יירו כיווני אולם זה היה 22 מסתחרר בכל פעם שהטנו את המטוס. לא היו כל משואות, לא מערכות קהיר מערב היה שרה בולט ממערב לקהיר ובשטח מדברי פתוח, אולם יכולת לגלות אותו רק כאשר טסת מעליו בגובה מסוים. מגובה נמוך הוא היה מוסתר על ירי החורשות שהיה ממזרח לו. למרות עמודי העשן שהתמרו מעל השרות גם עודר התקשה לנווט בין הכפרים הדומים כל כך בתוך הדלתא, בגלל גובה הטיסה הנמוך. וכך התיישבתי עליו- עודד מרום מתאר הפלת מיג המלחמה מעל צפון סעי329 מתאר עודד: ״נותרו עוד דקות ספורות עד לשרה התעופה. המטוס טס יציב בנתיב ואני משתדל לזהות את מיקומי לפי המפה והכפרים שבדרך, אך ללא הצלחה. כל השרות המעובדים רומים זה לזה כשני גרגרי אורז וכל הכפרים הם באותה צורה בדיוק. נותר רק הפתרון הברוק - להמשיך לטוס לפי כיוון המצפן וזמן שעון העצר״ הוא יכתוב לאחר המלח- מה. ״אנו עוברים מצפון לקהיר. נותרו רק עוד רקות. אני מתרו- וח במושב הצר ומנסה להשתח- רר מהמתח הרב שנצבר במשר הטיסה. המבנה פרוש משני צירי המטוס שלי. כולם כבר יודעים בתאיהם שתוך רקות נהיה בתוך התופת״. לעזרתו של עודר עולה ומתמר לשמים ענן העשן הסמיך של קהיר מערב. הוא פלט אנחת רווחה: ״הגענו בדיוק נמרץ למקום המיועד לכניסה לתקיפה״. ״כוח מלא. מפסקים!״ שובר עודר את הרממה. מטוסי מבנה ״מכתבה״ נפרשו כעין ראש חץ. הוא מושך לגובה 9000 המבנה שיחרר את הפצצות על המטרות המיועדות ואנו פונים בגובה נמוך מעל המדבר, כדי לחזור ולצלוף במפציצי הטופולב הענקיים״. ארבעת המירז׳ים חוזרים מכיוון לא צפוי, ופותחים ביעפי צליפה על המטוסים. עודד מספר: ״אני מתיצב בצלילה שטוחה. הסוונת נעה ומגיעה למטוס טופולב נוצץ. האצבע סוחטת את ההרק שעל הגה המטוס. התותחים רועמים וצרור של פגזי המבנה משלים את היעף וחוזר לצליפה שניה ושלישית. הטייסים השלימו את המשימה וחמקו במהירות תוך פניה חדה, תוך שהם סופרים את המטוסים המושמרים. יפתח ספקטור, ששנים אחר כך ישתתף בחוויות טיסה מסמרות שיער, קשות וטראומטיות, זוסר את הטיסה כ״טיסה צבאית התקפית חסרת אירועים מיוחרים״. גם התיאור שלו על חלקו בגיחה היה לקוני משהו: ״הב־ ניסה להפצצת השדה היתה קשה בגלל עמורי הענן שהתמרו ממנו ישר מעלה בקו אנכי. הטייסים לא ראו 23 את הפגיעות על המסלול, ובצליפות חיסלו את המפציצים הגדולים שעדיין נותרו שלמים״ והוא מסכם: "טיסה ממש טיסה חסרת אירועים - תקפנו את השרה בכיף. היו לנו פגיעות מצוינות״. הוא ערך שלושה יעפים ובכל אחר מהם פגע במטוס כלשהו: ״לא היה לי יעף מפוספס״. מכל פינות השרה הרחב עולים עמודי עשן שחור. המסלול כתוש ומנוקב, ושלושת המירז׳ים של עודר מוסי- פים חמישה מפציצי טופולב גדולים ל״נרות״ שבערו מעל קהיר מערב. במפקרת חיל־האויר קיבלו את הריו- וח ונשמו לרווחה. לפי רווחי הטייסים לפחות שעוררו האגה גדולה בקרב מנהיגי ישראל - סמחצית הסוה ההתקפי של מצרים. סמו צרעות קטנות נסקו שלושת המיהז׳ים מעלה והתרחקו מהשדה הבוער. שקט וצנוע, אן לוהט בקוב- יפתח ספקטור דן על פרטי אחת המשימות עם אנשי המבצעים של הטייסת כרעם ביום בתיו ובעוד חוויה קצרה. בדרך חזרה הבחי-24 את הטיסה השלימו עודד ויאיר בהפלת מטוס תובלה מסוג איל נו טייסי המבנה במטוס קרב בודד הנע לכיוון צפון־מזרח. לאחר מבט מאומץ יותר גילו כי מדובר במטוס סופר־מיסטר שחזר מתקיפה. ״הם ראו אותנו ונבהלו לרגע. הראנו את עצמנו ולאחר מכן עשינו עליהם הגנת זנב״ אומר יפתח. היה זה מטוסו של יעקב זיק אשר פרש מהגיחה לאינשאס )ראה קהיר בינלאומי(. המירז׳ים המשיכו צפונה וכשיצאו משטח מצרים הם פנו איש לדרכו, ונחתו בחצור בזה אחר זה. דת פורה - מוביל ממה המירז׳ים הצפוני הראשון לעמ קהיר מערב מימץ: פתקית המשימה של פורה בגיחה כמה טופולבים הושמדו בקהיר מערב וכמה מטוס קרב? המודיעין נטה להחמיר בקבלת הדיווחים של מובילי המבנים. גם עתה, למרות שמספרית כל המפציצים הכבדים כבר הושמדו, לא הורתה המפקדה לעצור את התקיפות על קהיר מערב והן נמשכו כדי ״לוודא הריגה״ מושלמת )כמתואר למעלה, חלק מהמפציצים יצאו באותו בוקר לטיסת אימון(. למסוסים מזרה הדראה-ש די שעת מסלול בשימוש - התנעה מרות להסעה בדממת אלחוס ly SY ־׳ cffl- ״הצפוניים״ מגיעים עתה הגיע גם תורה של טייסת המירז׳ הצפונית לפעול מעל השרה בלב מצרים. מטוסי המירז׳ של רמת דוד לא יכלו לבצע תקיפה על קהיר מערב בטיסה בגובה נמוך ובחימוש מלא. לכן הוחלט לשלב את המטס הזה רק בסוף הגל הראשון, כרי שלפחות חלק מן הנתיב ניתן יהיה לבצע בגובה רב, שם צריכת הדלק היתה פחותה יותר. בשעה זו שלטו כבר מטוסי היל־האויר בשמי סיני. על הובלת המבנה הזה היה מופקד סרן דוד פורת, סמ״ט ב׳ של טייסת דוד פורת, טייס גבוה ומלא גוף, היה מוותיקי הטייסים בטייסת זו. הוא הצטרף לטייסת המירז׳ים הצפונית בשנת עיות מעבר לקווי הגבול, השלים בטיסות אימונים. ״לא רבים מאיתנו חצו קו לפני המלחמה״ נזכר פורת. ״לבני דורי, ככלל, לא היה נסיון רב בחציית קו. לטייסת 25 התעסק בנושא הזה לא ידע הרבה״ ערב המלחמה כבר היו באמתחתו של פורת331 נתיב מוכר לקהיר מערב- ראובן הראל מראשוני הטייסים של פורת שגרל בנהריה, הצטרף לקורס יצא להדרכה בבית הספר לטיסה על פוגות ופייפרים. הוא שב לטייסת המירז׳ים ברמת הוד. במלחמת ההתשה הוא היה בענף מבצעים במפקרת חיל־האויר, והיה מופקד על תכנון רבים ממבצע התקיפה של המלחמה, בהם המארב בו הופלו חמישה מטוסי קרב רוסיים. במלחמת יום כיפור הקים את טייסת ההרקולס השניה ופרש משרות לאחר עתה היה סמ׳׳ט ב׳ של טייסת המירז׳ים הצפונית. בשעות הבוקר הוא עקב מחדר המבצעים אחר יציאת המטו- סים וההכנות לקראת המטס השני. לאחר מכן יצא לעבר המסלולים והביט בחבריו היוצאים לקרב. ״זו היתה תחושה משונה. אתה עומד ורואה מטוסי מיסטר, ווטור ומירז׳ והחבר׳ה שלך עושים לך שלום. זה קצת מוזר, משהו שנותן תחושה אחרת. אנו המראנו אחרונים. יצאנו למטוסים כאשר חלק מהמטוסים של הכנף כבר הסיעו חזרה לדת״קים״. עתה הגיעה גם שעתו של המבנה של פורת לצאת לדרך. יחר עימו המריאו דרור אבנרי כמספר שתיים, ראובן הראל מספר שלוש ויגאל ינאי מספר ארבע. ראובן הראל היה אותה עת מטייסי הקרב הותיקים של חיל־האויר. הוא החל את קורס בשנת קרש עשה בטייס מיסטר צעיר בטייסת ני הטייסים שלה והשתתף בטיסות צילום וקרב בשמי מדינות ערב. בראשית המירז׳ הצפונית בה טס כעשר שנים ומילא תפקירי סמ״ט ב׳ ואי. בשנת אל על. הראל המשיך לטוס במילואים ער שנת פורת הגיע לרת״ק ונכנס לתא המירי. בשעה שבידו, כבר המריא על מסלול כרעם ביום בתיו הזמ״מ שלו מעל קהיר מערב היה ארבעת המטוסים, עמוסים בדלק ופצצות, ערכו פניית איסוף רחבה דרומה בנתיב שיוביל אותם מול קו עתלית. שם לקחו כיוון ישיר לקהיר מערב שהיה על מגבלות הביצועים של מטוסי המירז׳ מהטייסת הצפו- נית. למרות זאת נשלח אליו מבנה של הטייסת, כחלק מהמאמץ החילי לשלוח לשדה מסוכן זה מטוסים מהי- רים. אלה יכלו לתקוף ויחד עם כך גם להתמודד עם מטוסי המיג לכך, כאמור, מחיר. בשל מגבלות טווח ומטען, בוצעה הטיסה בפרופיל גבוה־נמוך, נמוך־גבוה)החלק הרא- שון של הנתיב בגובה ולקראת המטרה הנמכה, והפוך בחזרה(, וגם מטען הפצצות היה קטן יותר: שתי פצצות 250 ארבעת המטוסים נסקו לגובה חסכוני של שנקבעה על ידי יכולת הגילוי של מערכות המכ״ם, הם הנמיכו לגובה הגלים ויצאו לעבר מצרים. ״חצינו ליד דמייט״ סיפר דור פורת, מוביל המבנה. ״היתה שם תחנת מכ״ם ובשל כך טסנו נמוך כדי לחמוק ממנה״. בהיותם מעל הדלתא, הבחינו לפתע במבנה מטוסים טס ישירות מולם. האם אלה מיגים שיצאו כבר ליירט אותם? אך מטוסים אלה לא נראו ששים אלי קרב. בדיקת קשר מהירה העלתה כי אלה שלושת מטוסי המירז׳ של המבנה של מרום, שעשו דרכם מזרחה בגובה נמוך לאחר התקיפה. ״הם היו בדרך חזרה, קלים 26 יותר, ונדבקו לקרקע״ זוכר הראל את המפגש, ״ואנחנו משכנו מעליהם חוץ ממטוסים אלה לא נראו עוד מטוסים באויר. היתה סיבה לטיסה הנמוכה של מבנה המירז׳ים הביתה: בדרכם צפונה הם הצליחו לעורר סוללה של טילי קרקע־אויר. ״בשלב מסויים ראינו שהמצרים יורים טילים, אך הם לא היו מכוונים אלינו אלא לעבר המבנה האחר״ נזכר פורת. ״לקח לנו זמן להבין שה׳עמוד חשמל׳ הזה שאנו רואים, הוא בעצם טיל קרקע־אויר״. הראל הביט בתצ״א שנשא עימו. זה היה צילום של קהיר מערב, אותו ביצע חמש שנים לפני כן כטייס ווטור. עכשיו היה הנתיב וסביבת השדה מוכרים לו, אולם ״איזור השדה היה גבוה כ־ סביב. אך זה לא היה משמעותי עכשיו לטיסה״. גם פורת הבחין בגובה השונה של סביבת השדה: ״ידעתי שאני צריך לחצות את הנילוס ומיד מתחילות גבעות. הפתיע אותי שהריונות היו יותר גבוהות מהסביבה. היינו נמוכים, כל הסיפור היה דם, בגלל העשן". דוד משך במקום ובזמן לתקיפה. המטוסים הטילו את שתי הפצצות שלהם על המסלולים ויצאו ליעפי הצלי- פה. הראל המנוסה, הרים את החרטום, כיוון את הצלב בכוונת למטרה קרקעית והמשיך את ההפצצה ביעף צליפה ארוך וממושך: ״היו הרבה דליקות של מטוסים בשרה. אני בחרתי את המגדל ופגעתי בו בצרור די ארוך״. המירז׳ים ערכו פניה רחבה, עשרים שניות בכל צלע, והתארגנו ליעפי צליפה. בשדה היו מטוסים בוערים וגם מעט נ״מ. סיפר דרור אבנרי: ״באנו מגבוה, ירדנו לתקיפה בנמוך, ונכנסנו לשני יעפי הפצצה בזה אחר זה. זרקנו את הפצצות ואחר כך גם את הכידונים, כדי להפחית מהגרר של המטוס. לנחיתה הגעתי עם 27 ליברות דלק, דבר שנחשב גבולי ממש״ ארבעת המטוסים השלימו את יעפי הצליפה, וספרו את המטוסים הבוערים בין עמודי העשן. לאחר הפניה האחרונה משכו צפונה, נסקו לגובה רב ונחתו ברמת דוד ללא פגע. תוקפים וגם מצלמים תוצאות שטף מטוסי המירי מעל שדה קהיר מערב לא נפסק. את הגיחה השישית והאחרונה בגל הראשון לשדה הגדול שליד קהיר, הוביל סא״ל יעקב אגסי מטייסת אהוד שלח. למבנה זה היתה משימה נוספת לבד מהפצצה: הוא נועד לצלם את תוצאות התקיפה ולהביא אישור להשמ- דת המפציצים הגדולים בקהיר מערב. את מטוס הצילום)מספר גל ראשון- השדות בדלתא של מטוסו הוחלף בחרטום צילום שנשא מצלמת ״מושל״. מערכת זו התאימה לצילום מהיר מגובה נמוך. סא״ל יעקב אגסי היה הטייס בעל הדרגה הבכירה ביותר בין טייסי רו כמפקר בית הספר לטיסה בתל נוף ועמד לקבל את הפיקוד על בסיס רמת דוד. סאשר החלה המתיחות הוחלט לעכב את ההחלפה והוא הוצב כהצ״ח של טייסת יעקב, גבה הקומה וחד העין, נולד בכפר חיים, התגייס לצה׳׳ל בשנת הספר לטיסה בכפר סירקין, כשנתיים לאחר מכן. הוא היה מן הסרנים הצעירים ביותר בחיל־האויר באותה תקופה, והוצב בטייסת הקרב הראשונה על מוסטנגים. לאחר מכן היה מדריך בקורם אימון מבצעי. סחורש לפני מלחמת קדש היה סמ״ט טייסת ובמהלך המלחמה זכה אף להפלה של מיג שהוגדרה כ״אפשרי״. את המיג לא מצאו מאז אותו יום. לאחר המלחמה היה מפקד טייסת ווטורים ברמת דור, והביא אותה להישגים מבצ- עיים רבים. בין השאר היה מטייסי הצילום המו- בילים של הטייסת, ויצא לגיחות ביום ובלילה עמוק בשטחי מצרים ומדינות ערב אחרות. לאחר מכן מונה ראש ענף אימונים אויריים בדרגת סא״ל. אחרי המלחמה היה מפקד בסיס רמת דור, וסיים את תקופת שרותו בחיל־האויר בדרגת תא״ל סראש מחלקת אויר. עמרי אפק, ילד קיבוץ דורות, בעל השיער המקורזל והפנים הרסות, הצטרף לקורס סיים בשנת מיסטרים בתל נוף. כבר אז, מספרים חבריו, היתה חבויה בשקט החיצוני שלו אנרגיה שהת- פרצה באויר. הוא אהב את קרבות האויר והצטיין בהם. לאחר תקופה קצרה עבר למירז׳ים ברמת דוד וחזר ל־ בטייסת הסב אותה בסוף במשך השנים צבר ושתיים בפנטום. עמרי היה מוביל הרביעייה השניה בתקיפה על המטכ״ל הסורי במלחמת יום כיפור, השתתף במבצעים מיוחדים אחרים במטו- סים אלה, והיה בצוות שבחן את מטוס הקרב הבא של חיל־האויר לאחר הפנטום. הוא פקר על טייסת פנטום ולאחר שורה של תפקידים במטה ובחו׳׳ל השתחרר בשנת שיך לטוס עוד שלוש שנים לאחר מבן. הוא הצטרף לאחר מכן לחברת התעופה ״שראייר״.מיוז׳ -119 יעקב אגסי- הצבת חירום בטייסת סרן ראובן רוזן, גבוה, חייכן ובעל חוש הומור מתפרץ, היה בן עפולה. הוא התגייס בשנת דומו של טייס קרב. לאחר הקא״מ טס בטייסת מיסטרים צפונית ומילא תפקירים שונים בטייסת. ״הצטיינ- תי במיוחד סקצין גינה׳״ הוא מספר בחיוך. לאחר שנתיים וחצי כמדריך בבית הספר לטיסה הוצב ב־ כרעם ביום בתיו עשה את המלחמה כטייס סדיר. בסוף ההתשה השתחרר מצה״ל והצטרף לאל על. את שרות המי- לואים שלו עשה ראובן בטייסת קיבלתי אחר יום כיפור לאחר פז״מ ארוך״ הוא מספר בהשלמה. בששת הימים הוא הפיל שני מטוסי אויב והשלים אותם לחמישה בהתשה. אהוד שלח )שוורץ(, או"אודי״, בפי חבריו, נולד בשנת מונד, התגייס לצה״ל בשנת הטיס, אותו סיים שנתיים מאוחר יותר עם חניכים. על צילום מסדר הכנפיים שלו רשם: לאחר קורס קא״מ28 ״היום המאושר ביותר בחיי״ במטאור היה הנתיב למטוסי הקרב המתקדמים פתוח לפניו. שלוש שנים לאחר הקורם שובץ בטייסת לקראת מלחמת ששת הימים קיבל תפקיד של מוביל. ״תפקיד בו הצטיין מאד״ העיד עליו רן פקר, מפקד הטייסת. אודי היה בעל מבנה גוף צנום ומוצק, פנים רציניות ועיניים חדות. בגלל מבנה גופו אמר עליו חבר בקורס טיס כי הוא"אדם שלא מכיר את כוח הג׳י״. אהוד היה טייס קרב מצטיין. בעל יכולת ביקורת עצמית, איש יסודי ועקשן, אשר הקפיד לבצע הכל על פי הנהלים. בתדריכים התאפיין הדבר בהקפדה רבה על מסירת כל הפרטים. יחד עם אורי יערי, היה אהוד "חתום״ על גיחות הצילום של הטייסת. לפני המלחמה צבר נסיון רב בטיסות אלה. בשנת הפיקוד על טייסת סקייהוק בתל נוף, עליה פקד עד שנהרג במלחמת יום כיפור. כאשר הוחלט על ציוות הטייסים למשימות השונות, היה על רן פקר, מפקד הטייסת, לבחור כמוביל המבנה לקהיר מערב בין סא״ל יעקב אגסי, שלא היה בעל נסיון רב במירז׳)לזכותו היו רשומות עשר שעות בלבד במטוס( אך היה מפקד ותיק ומוביל מנוסה, לבין אהוד, שהיה בעל נסיון רב על המירז׳. רן החליט להפקיד את ההובלה בידי אגסי. אהוד הוצב כמספר ארבע, במטוס המירז׳ לצילום. על שלח שהטיס מטוס נטול תות- חים, הוטל לערוך יעפי צילום בזמן שהאחרים יעסקו בצליפה. אהוד לא אהב את הצבתו כמספר ארבע, אולם השלים עם ההחלטה. בשעה היעודה יצאו המטוסים בגובה נמוך מתל־נוף, חלפו מעל הים התיכון ובנקודה מסוימת פנו וחדרו אל הדלתא המצרית, בואכה קהיר. ״חצינו חוף ויצאנו נמוך היתה משהו מיוחד. זה לא היה נהוג אז עם המטוסים האלה. במירז׳ לא טסו כל כך נמוך, במיוחד לא 29 מעל מים״ עבור רוביק זו היתה הגיחה הראשונה למצרים. בהיותם בקרבת נקודת המשיכה, חלפו לפתע לידם שלושה מטוסים מהירים. ״לפני המשיכה עבר ליד כל אחד מאיתנו מטוס - מצב מפחיד משהו בגלל מהירות הסגי- אלה היו שלושת המירזיים של המבנה הקודם שהיו בדרכם חזרה. ארבעת המטו-30 רה הגבוהה״ סיפר רוביק סים הגיעו בשעה ״איפה השדה הזה?!״ הוא שאל בקשר. ״מאופק לא ו פ ק..." השיב לו אהוד שלח, בשמחה קטנה לאיד. ״כל אחד מאיתנו לקח תצ״א קטן או תצ״א גרול. הכלל בטייסת היה שמחפשים ׳מאופק לאופק, ומנסים לאתר את שרה המטרה״ הסביר רוביק. המטוסים נכנסו ליעף ההפצצה הראשון, הטילו פצצות השהייה ארוכה, ויצאו במהירות ובגובה נמוך לארב־ עמרי אפק מתאר הפלת מיג גל ראשון- השדות בדלתא עה יעפי הצליפה על המטוסים. אגסי מעודה את הטייסים לספור את המטוסים שהשמידו בשרה. התוצאות היו גלויות: כבר לא נותרו כמעט טופולבים גרולים. הם הסתפקו בשאר ירקות והשמידו ארבעה מיג בינוניים מסוג איליושין אגסי היה מרוצה מהתוצאות: ״לא היה יעף שבו לא השמדתי מיג. לא היה יעף ללא טרף״. רוביק לא כל כך מצא את המטוסים בקהיר מערב: ״וזיתה בעיה - היינו רביעייה שישית, ולא נשארו כבר מטרות. ומה שכן נשאר היה קשה לגלות בגלל העשן. והיה נ״מ. אני חושב שהיה לי לפחות יעף אחר מבוזבז שם״. עמרי עשה שלושה יעפי צליפה: ״באחר לא פגעתי ובשניים האחרים כן. נכנסתי בגובה נמוך מאד והר- גשתי טוב מאר עם זה. פגעתי במיג 21 פתוחים״ לאחר שהשלימו המטוסים את יעפי עבר1,פה הם הביטןל,ההפצצה והצ אודי שלח יצא במטוס צילום לתעוד תוצאות גיחות התקיפה על המסלולים וספרו שני איליושינים מעיג בוערים וגילו עור טופולב בצרור אחר. בשרה הם גילו שני מטוסי רמה של מיג סים ירעו להבדיל בין מטוסים אמיתיים לדמיים סתם. בעור שלושה מירז׳ים נכנסים ליעפי צליפה נמוכים, היה שלח עסוק בצילום התוצאות של מבצעי התקיפה על קהיר מערב. עמורי העשן שהיתמרו מעל השרה לא הבטיחו תוצאות טובות. ואכן, לאחר פיתוח הסרט נראו עמודי עשן ועננים שחורים רבים שכיסו את המטרות ולא איפשרו פיענוח מרויק של הפגיעות במס- לולים ובמטוסים. הטופולב היהיר שהשמיר המבנה של אגסי, סגר את מצבת המטוסים המושמרים בקהיר מערב - מחצית מכוח מפציצי הטופולב ריעין הוסיפו את התוצאות לאלה של המבנים שיצאו לבני סואף והם מגלים כי לא כל המפציצים הושמדו. לאן נעלמו שאר המפציצים? תביק והמדד המתרוקן ״יצאנו״, מספר אגסי, ״וכאשר התרחקנו מודיע לי רוזן שכמות הרלק שלו הולכת ויורדת במהירות. ביקשתי רשות לאפשר לו לעלות לגובה רב, והוא עלה״. רוזן: ״באחר מיעפי הצליפה זיהיתי מפציץ כבר שהיה כבר פגוע בקוקפיט, והוספתי ופגעתי בו בגוף, ליתר כרעם ביום בתיו ביטחון. ביעף אחר לא הצלחתי כלל לזהות מטרה ועברתי סתם כך, מטרה טובה לנ״מ. כשיצאתי מההתקפה אני מסתכל בתוך הקוקפיט ואז אני רואה את הז׳וז׳ר)מד דלק( השמאלי למטה עומד על"אפס". לא זז!. ז׳וז׳ר ימין נמצא איפה שהיה צריך להיות. מסתבר שחטפתי פגז והיה לי חור בסוט)מיכל( האחורי ואיבדתי משהו כמו ליטר, הבנתי שאני במינוס ראובן נפגע למעשה כבר ביעף ההפצצה הראשון, ורק לאחר מכן הבחין כי המטוס מתנועע קצת בחוסר יציבות. הוא המשיך צפונה, מביט לצדדים ומעיף מבט דואג על שעון הדלק במטוסו. מספר רוביק: ״אמרו לנו שיש הגנה אוירית מעל הדלתא. נשארנו נמוכים למעשה ער מעבר התעלה ושם היה מצב הרבה יותר טוב. אבל כאשר אתה טס נמוך אתה שורף יותר דלק. מעל הדלתא אנו טסים נמוך ואני רואה פתאום מיג ז בגובה כי אם הוא נכנם עלי אני בצרות... ואם אני פותח מבער, כל הדלק ילך כאן ואני נשאר שם. רק אחרי הנחיתה חשבתי על זה שהוא בעצם היה לחוץ יותר ממני, מחייך רוביק, ״הוא המריא משדה כלשהו ועכשיו לא היה לו איפה לנחות. הוא קיווה ודאי שהשורה הזו של מירז׳ים שחולפת על פניו לא תלך אחריו. למזלי הוא לא ראה את מד הדלק אצלי... על כל פנים זה היה ׳מפגש ידידותי׳ לגמרי. חלפנו זה על פנה זה - הוא מערבה ואנחנו מזר- חה״ מסכם רוזן. ראובן החליט למשוך את המטוס לחצור - שם ניתן היה לטפל בפגיעות, ולא לנחות בחצרים למרות שהיה שרה קרוב יותר. היה לו גם ספק אם יש שם מיכלית דלק. מצב הדלק הלך והחמיר. בגלל הנזילה שהיתה, כנראה, בכנף שמאל. ״טיפסנו וכמות הדלק ירדה מאד. שלח אמר לי: ׳תמשיך לטפס׳. אבל אתה לא יכול לטפס ואתה רוצה להפ- חית מנוע. לא יכולתי לטפס יותר למרות שהיה נכון לעלות ואחר כך לגלוש מלמעלה״. הייתי מאד לחוץ״ ממשיך ראובן, ״הייתי בטוח שזה ייגמר בנטישה. ואני - לא נטשתי מעולם לפני כן ולא אחרי כן)וגם לא במקרה הזה...(. כשאתה נפגש עם מישהו בקרב אויר ונפגע, אתה לא מספיק לבנות לחץ או פחד. לעומת זאת כאשר אתה יודע שבעור יותר ויותר. אין למעשה מה לעשות -אתה מתחיל לחשוב מה יהיה אם הכסא לא יצא, ואם המצנח לא ייפתח ואולי לא תצליח להשתחרר בתוך המים. ואני בכלל מעפולה... לא הייתי שחיין גדול. ואתה גם שואל את עצמך: ׳לכל הרוחות, למה דוקא אני?!׳. אני מביט סביב ורואה את אגסי ושלח ועמדי טסים בסדר. וגם אני טס, רק שאין לי דלק...״. ״אחרי שהיה כבר ׳אפס׳ דלק, האוירון המשיך לטוס עוד שתי דקות וזה הפתיע אותי. נזכרתי שבעצם יש לי מיכל לטיסה הפוכה שיש שם קורה כלום״. מנוע המירז׳ של רוביק כבה מעל עזה בגובה גולש לאדמה. מירז׳ בלי מנוע הוא ׳בלטה׳ - הוא יורד בשיעור של יורע מה״. ראובן מזן - חנחית את מטוסו בשלום בחצור לאחר תקלה במערכת הדלק גל ואשון- חשדות בדלתא i שלושה שנידומ להרס בקהיר מערב - בקדמת הצילום טופולב במרכז טופולב נפגע במכלאה)נראה מאהוד( ועל המסלול מטוס מסף המנסה להמריא, בטרם פגעו בו תותחי המירז׳ים של טייסת כרעם ביום בתיו רוביק מביט מזרחה ומגלה את הצור. ״אני אומר לעצמי: ישמע, אפשר עור להגיע לשם!״׳. הוא פונה לשלח ואומר לו: "אני הולך לעשות נחיתת אונס על חצור״. ממשיך רוזן: ״שלח היה מוביל ותיק וטייס מיח׳ ותיק. והוא עונה שלי: ישמע, אתה מתרכז בנחיתת האונס. עם המנהלה והמגרל, ולנקות את המטוס - הכל אני. אתה תתרכז ותראה שאתה עושה את זה בסדר. זה הכל׳״. שלח יצר קשר עם המגדל בחצור והוריע לו על המירז׳ הריק מרלק העומר לנחות שם בעוד רקות אחרות. ״ראיתי שלמסלול אני בא ככה, עם הרוח לפניה שמאלית וכניסה לפיינל וזה הצליח לא רע. הייתי בפיינל קצר במקום קשר ועור פעם התרגיל הזה, וזה עוד במהירות בסדר ולא הייתי צריך אותה. בתחילת המסלול יש רחבה ושם אני נכנס ועוצר את האוירון״. ״במקום כבר חיכתה לי ׳ריקשה׳ של טייסת מהם מתחיל פתאום לעלות. וכאן בעיה: ברגע שהמטוס נעצר, קרה משהו שלא קרה לי מאז מעולם. כל המתח שהצטבר אצלי פרץ בבת אחת, האדרנלין זרם והרגליים שלי רעדו כמו זוג רקדני פלמנקו. אי אפשר היה לעצור את הענין. כשהמכונאי רק התחיל לעלות על הסולם בשביל לשים את פיני הביטחון, לא רציתי שיראה את הרגליים הרופקות שלי, לחצתי לו על הראש ואמרתי לו: ׳תרד מיה!׳ והוא אומר: ירק לשים את הפינים...׳ ואני עונה לו: ׳שום פינים ושום כלום, תרה׳. הכרחתי את הברנש לררת מהסולם ורק אחרי שתי רקות, כשהרגליים נרגעו אמרתי לו שהוא יכול לעלות״. ראובן הגיע לחדר המבצעים של מקהיר מערב לפני דקות לא רבות ניהלו את העניינים. משם ההתקשר רוביק לטייסת נחיתת החירום שלו בחצור. רן פקר הורה לו לבקש טיפול מזורז במטוס ולהחזיר אותו הביתה במהירות. ״המטוס שלך שמיש? מה קרה?״ שואל אותו רן. ״יש לו חור בסוט האחורי״. ״אז תגיר להם שישימו ׳פטש׳, תשים רלק ותביא את המטוס. יש משימות וצריך את האוירון״ סיכם רן. לסרן יפתח ספקטור, שמילא עתה את תפקיר מנהל הלחימה של טייסת הודיע לרוזן, חר משמעית, כי הוא מחרים את המטוס. ראובן המופתע מחה בקול. ״שכח מזה״, השיב לו ספקטור, ״כל מטוס שנוחת אצלנו הוא ׳שבוי׳ שלי. אותך, לעומת זאת, אנחנו לא צרי- כים, ואם תתנהג יפה, ניתן לך רה־שבו שיחזיר אותך לטייסת״... כל המחאות והטענות של רוזן ושל רן, לא עזרו. מטוס מספר 101 )באותו יום החרימה טייסת סו השלימו טיסת תקיפה עם מטוסים של אורי שלח, שליווה את רוזן לנחיתה, המשיך לעבר תל נוף ונחת שם. בשעה אגוזי הצעיר לפטרול בשמי סיני כשהוא מטיס את המית׳ הדו־מושבי של הטייסת. בזמן התקיפה היו בשרה קהיר מערב קצינים רוסיים אשר שימשו כיועצים צבאיים, ובמיוחד סייעו לקליטת מטוסי התקיפה מסוג סוחוי כים, שלושה מטוסי סוחוי במטוסים אשר נותרו שלמים ולהעסיק את המטוסים הישראלים או לפנות אותם לשדות רחוקים יותר. אולם 31 אלה סירבו - ״לא קיבלנו פקורות מן המפקרים שלנו״ הם ענו לו כרבע שעה לאחר מכן פתר את הבעיה גל המטוסים השני. גל ראשון- השדות בדלתא בסיס האויו קהיר מערב בוער- העשן הפריע להביא צילומים ברורים של תוצאות תקיפת חגל הראשון התוצאות שנתגלו בסרט הצילום המפותח שהביאה מצלמתו של אודי שלח, לא היו, כאמור, בשורה גדולה, אולם בשעה זו יכלו אנשי המודיעין והמבצעים של חיל־האויר הישראלי לסכם כבר את התוצאות: כל מפצי- צי הטופולב מערבה יותר מקהיר, כרעו על גחותנותיהם. בכל זאת היו חסרים מספר מטוסים. אלה היו המטוסים שיצאו לאימון ארוך טווח וקיבלו לאחר מכן הוראה לטוס ללוקסור בדרום מצרים. לטייסת הווטור ברמת דוד נשלחה מיד פקודת משימה לתקיפת השדה הרחוק. כרעם ביום בתיו טופולב טו־ בערים ובמרכזי אוכלוסין. חלק מהמטוסים הגדולים יצאו באותו בוקר לטיסות אימונים, ונראה כי קיבלו הוראות לנחות בבסיס האויר בלוקסור. בשעות הצהויים הגיעו מטוסי חיל־האויר גם לשדה רחוק זה, גילו שם את המטוסים החומקים והשמידום.341 קהיר בינלאומי קהיר בינלאומי)או קהיר מזרח( היה שהה התעופה האזרחי העיקרי של מצרים וממנו פעלו חברות התעופה של מדינה זו ומרינות אחרות בעולם. היו בו שני מסלולים ראשיים מצטלבים, רחבות חניה גדולות ומתקני אחזקה ושינוע. מכאן פעלו חברות תעופה אזרחיות, וחלק מהן המריאו לטיסותיהן הסדירות אף בבוקר זה. ערב המלחמה חנה בו גף של מטוסי תובלה מסוג אנטונוב אשר נועד להגן על העיר קהיר ועל מבואותיה. בתכנון יום הלחימה הראשון לא היו לאנשי המבצעים של חיל־האויר הישראלי כל כוונות לתקוף את השרה הזה, זאת למרות שטייסת אחת של מטוסי מיג ורצון להפיק תועלת כלשהי מהגיחה הביאה לתקיפת השדה ומסלוליו. תקיפה לא מתוכננת על קהיר בינלאומי מעט לפני השעה שנשלח לשדה שנחשב "קן הצרעות" של מטוסי הקרב המצריים. את רביעיית המטוסים הוביל סרן מנחם סהן טייס מילואים של הטייסת, ועמו סגן צביקה רוזנברג כמספר שתיים. מספר שלוש היה סרן יעקב זיק וסגר את המבנה אמנון שפירא כמספר ארבע. מנחם כהן היה מהטייסים ה״חמים״ של טייסת הסמב׳׳ר. עתה הוא הגיע לטייסת גיחה שהתבלבלה- מנחם כהן חוביל רביעיית לאינשאס ולבסוף נותר עם שני מטוסים והח- ליט לתקוף את קהיר בינלאומי למטה־ סמב׳׳ד342 לרעם ביום מזיו כאיש מילואים ונועד להוביל גיחות תקיפה. אינשאס היה המטרה הראשונה. סגן צביקח רוזנברג, ממוצע קומה, ובעל עיניים רכות, היה אחד מתוך 46 הוא הצטיין בטיסה ועמד בהצלחה בכל המטלות של קורס הקא״מ וקורסי ההסבה. עתה היה טייס צעיר בטייסת הסמב״ד. התחלת הטיסה לא הבטיחה טובות וגם ההמשך לא היה זוהר: שלושת המטוסים הראשונים המריאו בשעה מטוס מספר ארבע המריא ברעם מבער ולפתע ניתקה אחת מדלתות כן הנטע ופגעה במיכל הדלק הנתיק של המטוס. אמנון שמע את חבטת הפגיעה, ראה את הנזילה והיה מוראג. הוא החליט לחזור מיר לנחיתה. תכנון הגיחה היה על מגבלות מפגש לא מתוכנו מעל הבארדוו־ יל- יעקב זיק)משמאל( עם יגאל שוחט לפני יציאת לגיחת תקיפח הכרנו את השדות בעל פה- סגן צביקה רוזנברג)מימין( זיהה את קהיר בינלאומי והודיע על כך למוביל הדלק, ומטוס עם נזילת דלק חריפה לא היה חוזר ממנה בשלום. הוא חזר לעבר חצור, הביט מטה לעבר המטוסים האח־ רים שהתכוננו להמראה, ויצא לפניה רחבה עד שהמסלול התפ- נה. דממת האלחוט לא היתה עוד בתוקף וזמן קצר לאחר מכן אישר לו המגדל לנחות. מטוסו נלקח לתיקון והושמש בתוך זמן קצר. כאשר עמדו המטוסים33 ״המראנו וטסנו נמוך ככל האפשר״ מספר צביקה, ״טסנו מעל הים הרבה מאד זמן״ לחצות את קו החוף התעוררה בעיה נוספת: לפתע נראה מטוסו של זיק מנפנף בכנפיו. סימן לתקלה. בדממת קשר מוחלטת הוא פנה לאחור ונשר מן המבנה. זיק גילה תקלת דלק במטוסו והחליט לחזור הביתה לבד. אבל343 m בדרך עור המתינה לו התקלות מעניינת בררכו חזרה לבסיס. סיפר זיק: ״טסנו נמוך, בטיסה הנמוכה ביותר שאפשר לתאר. עשרה מטרים. וחלק טס עור יותר נמוך. אחד הטייסים הנמיך טוס עד כדי כך שמאחוריו החל מתרומם עמור מים מהרף הפליטה של מנועו. אתה בדרך. הרגשתך היא שמעתה איש לא יוכל לעצור אותך. שקט מוחלט. מרבים להסתכל סביב. צרור קצר לבריקת התות- חים. לפתע אנו רואים מרחוק את עמורי העשן מתקרבים ומתחילים לשמוע דיבורים ברדיו: ״הזהר, מספר שלוש". ״הופ! -כרגע ירו טיל!״. ״הפקתי מיג!״. ״אתה נכנס!״. ״אנחנו יוצאים!״. מתוך המבנה של ארבעה נותרו עתה רק זוג מטוסי סמב׳׳ר. שניהם המשיכו לעבר אינשאס. כאשר הגיע הזוג אל מעל נקודת הציון האחרונה המסמנת על המפה, שהיתה נקורת המשיכה, כיסו ערפילים את האיזור. ״בשום אופן לא יכולנו למצוא את אינשאס" סיפר צביק׳ה. ״הגענו לנקורת המשיכה מעל העיירה זיקזיק. יצאנו כיוון, משכנו ונכנסנו לשרה. לא ראינו שום דבר. הרריו היה סגור ואסור היה לדבר. המבנים הקודמים לנו לא הוריעו לנו כי יש בעיה של ערפילים״. שני הטייסים שנותרו מהמבנה שהתפרק היה עתה בפני רילמה: הם לא מצאו את שדה היער שלהם, אינש־ אס, בגלל ערפילים ואובק שכיסו את מזרח הרלתא. האם עליהם לחזור עם הפצצות או להשליך אותן לים? - אולי כדאי לנצל אותן מעל שרה מצרי אחר?. רקות ארוכות הם אימצו את עיניהם בנסיון לזהות את השרה. בינתיים נסחפו מערבה לעבר הצלע המזרחית של הרלתא. צביקה היה מוראג: ״לי הטיסה הזו נראתה כמו רגע הפגיעה- מטוס עולה באש מירי תותהים. הטייסים תפגינו מקלענות מדוי- קת במהלך הפעולות מעל שדות התעופה המצריים כרעם ביום בתיו נצח. חששתי מטילי ה־ ממשיך צביקה: ״לא יכולנו להכנס כי לא ראינו את המסלול. המשכנו בגובה ״אני הייתי מאחור. אני מסתכל קדימה ורואה את קהיר. השעה כבר היתה אחרי שעת השי, ואפשר היה לשבור את השתיקה. אמרתי ברדיו: ישים לב. העיר הגדולה קדימה״׳. מנחם לא היסס הרבה: ״שדה מצר שמאל. נכנסים!". ״זיהיתי שזה קהיר בינלאומי״ אומר צביקה, ״למדנו את הצורה של השדות שלהם בעל פה״. לאחר דקות החיפוש היקרות, היו שני המטוסים על מגבלות הדלק. המוביל החליט שלא לבזבז את הגיחה היקרה ולהשליך את הפצצות שלו על שדה כלשהו. קהיר בינלאומי היה למטה והם צללו לעברו. שני הסמב״דים משכו להפצצה, הטילו את שתי הפצצות הכבדות שלהם על המסלול ויצאו ליעף צליפה בודד - ליותר מזה לא היה להם דלק. ״השלכנו את כל הפצצות ביעף אחד״ סיכם את הטיסה צביקה, ״עשינו סיבוב אחד לצליפה ובסיום היתה יציאת כיוון הביתה. חזרנו בגובה״. את זעמם, וחימושם הנותר, כילו הטייסים בשיירה מצרית אשר נעה לעבר התעלה, מזרחה. ״הם לא ידעו מאיפה זה בא להם״ מספר צביק׳ה בחיוך. שני המטוסים חזרו לנחיתה ללא פגע. את השרה המקורי שלהם הם אומנם לא מצאו אך לפצצות שלהם מצאו כתובת מתאימה. צביק׳ה, לימים קברניט מטוסי ג׳מבו בחברת אל על, ומנהל צי מטוסי הבואינג הזה שנים אחר כך. באחת מטיסות המטען של החברה הוא הטיס עגלים מאמסטרדם לשדה קהיר בינלאומי בטיסה מיוחדת. זו היתה תחושה משונה: ״טייס אזרחי שהפציץ שדה תעופה בינלאומי״... ליעקב זיק, שנפרד מהמבנה זמן קצר לאחר חציית החוף, היה, כאמור, עוד אירוע מעניין. בהיותו מעל ימת הבארדוויל הוא רואה לפתע מיח׳ בודד טס לבד. ״מי המירז׳ שטס נמוך מעל הבארדווילים?״ הוא שואל על התדר המבצעי. ״רס״ן מרום טס מעל הבארדווילים״, משיב לו קול מוכר. ״מקומך?״ הוא שואל אותו. ״אני בשעה שתיים שלך". זיק מביט סביב ואינו מזהה כל מטוס בכיוון. ״לא. אינני רואה אותך!״. זיק סורק את האיזור פעם נוספת ומגלה שני מטוסים נוספים. "התחלתי להיות מודאג" הוא סיפר. ״המטוסים היו במרחק שנייבדשלושה קילומטרים אך בצללית שלא יכולתי לזהות אותם". ״אתה יורע מה״ - הוא מנסה שוב להתקשר עם מרום. ״אפנה אליך וארים את הגב כדי שתראה אותי״. לפתע אחד המטוסים הבלתי מזוהים פונה ומתארגן עליו לתקיפה. זה כבר מתחיל להיות מסוכן באמת. זיק ממהר לחמוק מהמקום, אך טייס המידז׳ מזהה את הסופר־מיסטר הבודד ונוצר את האש. הסתבר שהמבנה של מרום אמנם טס בברדאווילים אך במקום אחר. תקיפת שדה התעופה קהיר בינלאומי, לא היתה, כאמור, בתכנון הפעילות לגל התקיפה הראשון ולא לאלה שאחריו. כך נוסף השדה ה־ בצהרי אותו היום התברר למודיעין של חיל־האויר כי שדה קהיר בינלאומי שלא הותקף מאז פעולת ״המב־ נח התועה״, הופך שדה מקלט למטוסי קרב ותקיפה אשר חמקו אליו משרות תעופה מופצצים אחרים. באותה עת נסגר השדה האזרחי לפעילות מטוסי חברות התעופה ומטוסי מיג נשלחו לנחיתה שם, נגררו אל מתחת לכנפיהם של מטוסי התובלה האזרחיים. אך המקלט שמצאו המטוסים לא נמשך זמן רב: לקראת שעות הערב נשלחו אליו שלושה מבנים של מטוסים מירז׳ כרי להשמיד את המס- לולים ואת מטוסי הקרב שחנו בו)ראה להלן(., פרק יז גל ראשון - השדות הרחוקים השדה הרחוק- בני סואף אחר היעדים המרכזיים אשר סומן בגל התקיפה הראשון למטוסי הרוטור ארוכי־הטווח, היה שרה בני סואף. בסיס אוירי זה היה השרה הרחוק ביותר אליו הגיעו מטוסי חיל־האויר בגל התקיפה הראשון. בשרה אשר שכן דרומית מערבית ל״גזע״ של הרלתא של הנילוס, כמאה קילומטר דרומית לקהיר, היה מסלול ראשי אחר עשוי בטון. קיומו של השרה נחשף רק זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, ובשל כך לא היו מפות או צילו- מי אויר שלו. במקום הופעל גף של מפציצים כבדים מדגם טופולב מבצעי התקיפה של חיל־האויר הישראלי וכן מטוסי תובלה איליושין במיוחד - לבר ממטוסי המיג היו שם לפחות שני בסיסי טילים קרקע־אויר אשר נועדו להגן על המפציצים האיסטרטגיים הגדולים. קביעת שרה בני סואף כבסיס מרכזי לטייסות הטופולב, לא היתה מקרית: מפקרי חיל־האויר המצרי הערי- כו, מבדיקת נתוני טווח ומטען של מטוסי הווטור, שהיו המטוסים ארוכי הטווח ביותר שבידי ישראל, כי גם הם לא יצליחו להגיע אל השרה ולחזור לנחיתה בשלום. החישובים של אנשי המבצעים וטייסי הווטור היו שונים: שרה בני סואף הפך ל״שרה היער הביתי״ של טייסת הווטורים. שלושה מבנים של הטייסת נשלחו בגל התקיפה הראשון כרי להשבית את השרה ולהשמיר את המטוסים שחנו בו. שתי בעיות מרכזיות עמדו עם כך בפני מתכנני הגיחות לבני סואף: מטוסי הווטור שהמריאו מרמת דור לא יכלו להגיע לבני סואף כשהם טסים לאורך כל הנתיב בגובהטווח. א. נמוך, כרי לחמוק מהמכ״ם המצרי. בשל כך המריאה הרביעיה הראשונה שיצאה לתקוף את השרה, מתל נוף. רביעייה שניה יצאה מרמת דוד. לאחר מכן, עת השיגו מטוסי הקרב הישראלים שליטה אוירית מלאה בשמי סיני יכלו כבר הרביעיות שיבואו לאחר מכן, לטוס בחלק מהדרך בגובה רב. כך אכן עשו המבנים הבאים שתקפו את השדה, כולל מבנה המירז׳ים של טייסת למתכנני הגיחות היתה בעיה נוספת: היה ברור כי אם הווטורים יתקפו את בני סואף בזמ״מ שנקבע גילוי. ב. לכל שאר המבנים המבנים שהיו עדיין בדרכם למטרותיהם. הוחלט לפיכך לרחות את הזמ״מ של המבנה הראשון מעל בני סואף ל־ למערכות המכ״ם המצריות בריוק ב־ שני מבנים של ווטורים מטייסת המריא מתל־נוף ומבנה שני מרמת רוה. הזמ״מ של הראשון היה סימי מוביל את המבנה הראשון ביום ראשון, ערב המלחמה, ירדו ארבעה מטוסי ווטור מרמת דור לתל־נוף. המטוסים טסו מהצפון לעבר הים כבודדים, ונחתו לקראת חשיכה בשדה במרכז הארץ. הבאים היו רס״ן משה )סימי( סער הותיק, ועימו הנווט אלכסנדר ענבר)מלצר( בווטור גיורא גורן וסגן הרצל בודינגר במטוסים מדגם זו היתה הפעם השניה בה ירהו המטוסים לתל־נוף. הפעם הקורמת היתה כשבוע לפני כן. הפעם התחושה כרעם ביום בתיו היתה כי יורדים למטרות רציניות. ״ידענו שלא טסים סתם לתל־נוף״ אמר גיורא הצעיר. ״חגינו על המגרש של הפוגות שעברו לחצרים. עמדנו ברחבה הפתוחה, לגמרי בחוץ״. מיד לאחר שנחת בתל־נוף התגלתה בעייה במטוסו של גיורא: המנוע החשמלי שפתח את החופה נשרף. לא היה מנוע חליפי ולא ניתן היה לפתוח את החופה מבחוץ. המסונאים ניסו לבדוק את התקלה, ואף פירקו את החופה כולה. ״עמדתי ליד המטוס ועקבתי אחר הנסיונות לתקן את החופה. היתה אפשרות שזה יסתדר. אבל אני הייתי מודאג״ הוא סיפר. רס״ן משה סער)סימיגרין או ״סימי״( היה מטייסי הווטור המנוסים ביותר. הוא היה טייס ממוצע קומה, בעל שיער חלק, עיניים חודרניות ומבט חקרני על גבול החיוך הציני. הוא סיים את קורס בקא׳׳מ בטייסת הספיק להדריך בבית הספר לטיסה, חזר לתפקיר סמ״ט א׳ בטייסת הווטור ובתקופת המלחמה היה ראש מדור במפקדת חיל־האויר. מימי טס לאחר המלחמה במטוסי סקייהוק בטייסת דרומית, מילא תפקידים במפקרת חיל־האויר והיה מפקד בסיס דמון. בשנת אל״מ והצטרף למנהלת פרויקט לביא בתעשיה האוירית. עתה בהצבת החירום שלו, עמר להוביל את אחת הגיחות הקריטיות של המלחמה. יעקב רפאלי גבה הקומה ושחור הבלורית, שכונה ״ק׳כ" היה גם הוא מטייסי הווטור הותיקים. הוא עסק רבות במשימות צילום על פני כל המזרח התיכון. הפעם הוא עמד לטוס, לשם שינוי, במטוס תקיפה. שלושה מבין אנשי הצוות היו מדריכים בבית הספר לטיסה שהיה אותה עת בתל נוף - אלכם שהיה מפקד קורס נווטים, גורן ובודינגר שהיו מדריכי טיסה. משפחותיהם אלססנדר ענבר)מלצר(, צנום, ממוצע קומה ובעל שפם קטן, היה מהנווטים הבכירים של טייסת הווטורים. הוא היה לפני כן נווט בטייסת התובלה ומשעבר למטוסי הקרב טס בעשרות משימות מבצעיות עמוק לתוך שטח אויב, כדי להביא צילומים משדות התעופה המצריים, ומההיערכות בסיני. גיורא גורן מקיבוץ מסילות ליה בית שאן, צנום, גבוה ומקורזל שיער, היה נגן קלרינט בנעוריו וקיוה להתק- בל לתזמורת צה״ל. הוא נשלח בתחנת הקליטה והמיון למברקי טיס ומשנמצא מתאים הצטרף לחניסי קורס 44 באורגנים, טס בשתי טייסות המיסטרים ובאפריל הספיק לטוס באחת מגיחות התקיפה במלחמה על המים. הוא היה לאחר המלחמה ממקימי למטוסי נשר בעציון ולאחר יום כיפור אף פיקר על הטייסת. במהלך השנים הבאות היה מפקד בית הספר לטיסה, מפקר הצור, ראש להק מוריעין ונספח בוושינגטון. לאחר טיסה, הוא סיים שרותו בחיל בדרגת תת־אלוף. סגן הרצל בודינגר, נמוך, צנום ובעל שיער שחור, סיים את קורם חטים במרס ראשון לשדות הרחוקים- משה)סימי( סער הוביל את גיחת חפתיחח על בסיס האויר בני סואף מעבר למפרץ סואץ היו בשיכון המשפחות בתל נוף והדבר הקל עליהם להגיע לבסיס. כרעם ביום בתיו השלישיה הפותחת- צילום של מטוסי ווטור שנעשה לפני המלחמה. במסוס השני, מטוס בקא״מ, הגיע לטייסת הימים העריך בודינגר, כי תהיה זו גם המלחמה האחרונה, ובקש להשתחרר משרות. מפקד בית הספר לטי- סה, סא״ל דוד עברי, זימן אותו לפגישה והציע לו להשתתף בקליטת מטוסי המירז׳ בלט במיוחד בקרב טייסי חיל־האויר - אומרים כי את דמות המאצ׳ו של טייס הקרב, המיר בשמירה קפדנית על נושאי משמעת, שמירה על כללים ונהלים. במהלך השנים הבאות, בהן החליט לראות את עתירו בחיל־ האויר הוא היה מן הטייסים שצברו את מספר הגיחות המבצעיות הרב ביותר בחיל־האויר. בשנת כסמ״ט א׳ בטייסת מירז׳ ולאחר מכן שב לבית הספר לטיסה כמפקד טייסת ראשוני. נ־ קוד על טייסת שון שנמסר לחיל־האויר, והסב את מפקד בי״ס לטיסה וב־ תא״ל, ורמ״ט חיל האויר. ב־ הגיחה לבני סואף, היתה למעשה הגיחה הקרבית הראשונה של סגן הרצל בודינגר. גודןז חשתי אכזבה נוראית הטייסים הגיעו לתל נוף והתארגנו למשך הלילה במגורים. למחרת בבוקר, יום המבצע, הם השתתפו בתד- ריך הכללי שערך מפקד הבסיס, שמואל שטופר. הם היו מתודרכים וידעו היטב את מטרותיהם. בדיוק בשעה היעודה יצאו לעבר מטוסיהם. המכונאים ערכו בדיקות אחרונות לווטורים העמוסים לעייפה בדלק ובפצצות. גיורא התקדם לעבר מקום חניית המטוסים, וכבר מרחוק ראה התקהלות סביב מטוסו. התקוות שלו נגוזו ככל349 מטוס קרב לילי שהפך למפציץ- מטור שהתקרב למטוס. המכונאים סימנו לו במבט נואש ובתנועות יריים כי לא הצליחו להתגבר על התקלה. מה עושים? ״חשתי אכזבה נוראית״ סיפר גיורא לאחר המלחמה. "ידעתי שהמשימה הראשונה היא המכרעת. זו היתח נבחרת של טייסים שהלכה לשם ולמטוס שלי יש בעיה!". מחוגי השעון עשו את שלהם ושעת ההמראה הלכה והתקרבה. הוחלט כי גיורא לא ימריא לגיחה. מימי עלה למטוסו וסגר מעליו את החופה. אלכם ענבר נכנס לתא האחורי של הווטור הרו־מושבי ונעל אותו. גם בודינגר ורפאלי היו כבר בתאיהם, מוכנים להמראה. גיורא נותר במטוסו, מביט בחבריו המניעים ויוצאים לרחבת ההמתנה. שלושת המטוסים, חמושים בפצצות ומתורלקים עד קצה המיכלים היו מן הראשונים אשר יצאו לתקיפה במבצע ״מוקד״. בשעה המצערות, ונסק לאויר. ההתקהלות סביב מטוסו של גיורא נמשכה. המכונאים ניסו נואשות לסגור את החופה אך לשווא. גיורא ישב בתאו והרהר: ״מה אני עושה עכשיו, אם ברגע האחרון מתקנים לי את החופה והם יהיו כבר באויר? איך אני רודף אחריהם בין המבנים הבאים שירצו להמריא בתו- רם, לפי לוח הזמנים המדוקדק להמראות?. אבל הם שיחררו אותי מהרילמה כאשר הפעילו את מנועיהם והמריאו לאויר בזה אחר זה". גיורא שחרר את הרצועות, והביט מתאו הגבוה במבנים האחרים של תל נוף שהתכנסו ובאו מכל רחבי השרה הגרול. הוא הפנה מבטו לעבר הווטור השלישי שעמד כבר על המסלול, מטוסו של רפאלי, ותהה: ״היי, מה קורה לו?, מעצורי האויר שלו פתוחים!״. אכזבה בגיחה הראשתה- מנוע חשמלי שנשרף מנע טגיורא גהץ לצאת לגיחה לבני סואף כרעם ביום בתיו אך הוא לא יכול היה להוציא הגה מפיו. דממת האלחוט היתה בתוקפה, והוא חייב להשמע לפקודה. גם לרוץ ולסמן לו אי אפשר כבר. "ההוראה היתה שאתה לא מוציא מלה גם אם מישהו מתרסק. ואם קורה לך משהו אתה נסנס לארמה ולא מוציא הגה. לא יכולתי לעשות כלום״. ק.כ. המריא כאשר מעצורי האויר שלו בחוץ - מתכון בדוק להתרס- קות אם יגביה את מהיחותו לאחר המראה. בהמראה של שלושת הווטורים צפה גם סגן מנחם שמול שישב בתא הטייס שלו בכוננות להזנקה מיידית. ״שלושת המטוסים היו עמוסים לעייפה בפצצות, נזכר שמול, "והתיישרו להמראה. והנה אני רואה כי אחר מהם עומד עם מעצורים בחוץ. מה עושים? - אומרים לו או לא אומרים? הבן־ארם הולך להיהרג, בן אדם הולך להיהרג!־ וברדיו אסור להוציא מילה אחת. חממת אלחוט ואסור לי לחשוף את ההמראה. קראתי למכונאי של העמרה וצעקתי לו שיסמן לטייס שהמעצורים בחוץ. הוא רץ לעבר הווטור אבל זה כבר הסיע כאשר המע־ צורים עריץ פתוחים. הוא נפנף לו ביריו. חשבתי לעצמי: ׳זה בטח יהיה ההרוג הראשון של המלחמה!׳ הווטור 2 המריא בקושי רב על מסלול גיורא גורן המתין בתוך מטוס מספר התקלה. בשעה ציפורי טרף מסתערות על הסופולבים שלושת המטוסים, נושאים שמונה פצצות־פיצוח בגובה נמוך. הם ביצעו את הטיסה בנתיב שהוביל ישירות למטרה: את הגבול חצו באיזור מכתש רמון ומשם מעל סיני לעבר מצרים. למטה היו ערוכים כוחות הצבא מצרי, ואלה שלא ידעו על פרוץ המלחמה, נופפו ביריהם לשלום למטוסים הדו־מנועיים הגדולים אשר צילם חלף מעליהם. בודינגר: ״אל בני סואף הנמצא על הנילוס בשליש הדדר מקהיר ללוקסור, המראנו ללא הכנה של תצלומים ועם מפות אזרחיות ותדריך על גבי שרטוטים. לפני ההמראה, נתגלתה תקלה באחד המטוסים. לדרך יצאו 3 רק שלושה. המשמעות המבצעית: הפחתה של רבע מיכולת המבנה "המראנו. טסנו נמוך סיוון דרום ישר לבאר שבע. לא טסתי מעולם בגובה הזה. כשעברנו את חצרים ראיתי שממריאים משם ופוגות טסות מעלינו סא־לו להציג שזה יום אימונים רגיל. עברנו את מצפה רמץ וחצינו את הגבול. זו גם הפעם הראשונה בחיי שאני חוצה גבול. הרגשה מאד מיוחדת. נוף מאד מאד לא מוכר, יותר שטוח וחולי ואחר כך באיזור נחל עברנו מעל שיירה של שריון ורק״מ. כולם נפנפו לנו בידיים. חשבתי: ׳ההפתעה באמת פועלת!״׳. חלפו עוד מספר רקות ושלושת הווטורים העמוסים לעייפה, השלימו את חציית סיני לכל רוחבו. לאחר דקות ארוכות התחלפו מראות המדבר הצהובים והבוהקים בכחול העמוק והרוגע של מפרץ ים סוף. המטוסים נצמהו למים בגובה נמוך. בודינגר: ״לא ראיתי לפני כן את מפרץ סואץ. התרשמתי מעומק המים והמחשבה שפה מלא כרישים עוברת לך בראש". 30 לעבר שדה בני סואף. בהגיעם למטרה היה האיזור מסוסה בערפילי בוקר. "יש קטע ארוך מאר וכניסה למין ואדי גדול ואז מגיעים לאיזור חקלאי״ מתאר בודינגר, "האיזור כולו היה מכוסה ערפל עד הקרקע והתחלנו להתרומם מעט, ואתה טס מעל שטח לבן לגמרי. אי אפשר להתמצא והכל נתון בערפל״. חשש כבד ניקר בלב הטייסים, אבל סימי ממשיך לפי התוכנית. השרה היה באיזור החולי הפתוח ונראה היה כי הוא נקי מערפילי הבוקר שאיפיינו את האיזור החקלאי. התאהגנות לתקיפה. המפסקים מורמים. לא היתה בעיה לזהות את השרה: ״המסלולים הכהים של בני סואף קפצו מיד לעין על רקע המישור הבהיר. השקט מסביב היה מביך" סיפר בודינגר לאחר המלחמה. כאמור, לא היו בטייסת מפות מרויקות של השרה. הנווטים נאלצו לנווט לעבר ״בתם לבן על מפה אזרחית גל ראשון ־ השדות הרחוקים 100 - סים הגיעו כדיוק בזמן ובמקום למשיכה. תפקידו בחלק הראשון של התקיפה הסתיים. מעתה הוא יהיה צופה במתרחש, ולכל היותר יסייע לאתר מטוסים או טילים מצריים שיסכנו את המטוסים. ״הגענו ליעד״ מספר סימי לקונית, ״נכנסנו לאיזור במבנה וזיהינו את המטרה, שרה התעופה. בעוד אנו צול- לים ראינו מצד ימין להבות עזות ותמרות עשן מיתמרים לגבהים: שדה התעופה של קהיר מערב, המשמש 4 מטוסי הפצצה ויירוט, הושמד״ טייסי הווטור יכלו לנשום נשימת הקלה - מיגים כנראה לא יגיעו משם כרי ליירט אותם. מוסיף סימי: ״נכנסנו לביצוע ההפצצה כפי שתוכנן. כל פצצה פגעה במטרתה, במטוסים או בציור אחר. לאחר זאת נגלו לעינינו מפציצי הטופולב מפוזרים בשדה״. המטוסים נשאו פצצות חדירה מיוחדות שנועדו לפצח את המסלולים. הם הטילו את הפצצות בשני יעפי הפצצה, ארבע בכל יעף, והן פגעו במסלול במדויק. ההחלטה לבצע בשני יעפים נוערה לאפשר לטייסים לתקן את כיוון הכניסה במקרה של רוח חזקה מרי. ענני עשן החלו עולים לאויר באיזור הפגיעה. ״לא חשבתי שכך נראית מלחמה!״ סיפר בודינגר, ״נכנסנו להפצצה בשני יעפים כמו במטווחים וריוק הפגיעות במסלו- לים היה טוב מבתרגילים״. מסלולי הבסיס יצאו מכלל שימוש. עתה נותר לטפל במטוסים עצמם. הווטורים נסקו מעלה, התהפכו על גבם וצללו לעבר השרה. למטה היו מפוזרים מפציצי הטופולב קיים- גדולים, כסופים ובוהקים באור השמש המדברית המסנוורת. שלושת המטוסים נכנסו ליעפי צליפה בתותחי המטרה גרולה וגם ירינו מטווח קרוב. כל אחר מאיתנו פגע במטוס אחד לפחות״. כמו נחיל של דבורים רגזניות צללו המטוסים על טרפם, כשהם משמידים מטוס אחר מטוס. המפציצים הכב־ דים והגדולים שחנו בדירים פתוחים, כמו נאנקו לרגע, סופגים את מטח הפגזים הרצוף שחדר לגופם. רק לאחר שניות ארוכות נראו הסימנים לפגיעות. פרץ של להבות קטנות משך אחריו התפוצצות עזה ועשן על רקע ג׳בל חיללOp) סיני בגובה נמוד־ מטוסי הווטור טסו בגובה הדיונות כדי להמנע מחשיפח. רפאלי כרעם ביום בתיו סמיך וכבד של דלק סילונים בוער. המפציצים התלקחו בזה אחר זה. ״טיל בסיסי הטילים התעוררו. באיזור השדה היו מספר בסיסים של טילי קרקע־אויר. מפעילי המערכות הבחינו במטוסים שנסקו ליעפי ההפצצה והצליפה ושיגרו לעברם מספר טילים. אבל אלה לא פגעו. הווטורים צללו ונצמדו לקרקע והמשיכו במשימתם כמתוכן. סימי משך אחריו את שני הווטורים והם צלפו בתותחיהם על כל מטוס שהיה בשדה. ״רק ביעפי הצליפה החלו לירות בנו אש נ״מ דלילה וקצת מפחידה" סיפר בודינגר, "בכל יעף פוצץ כל אחד מאיתנו טופולב לקחו בלהבות אדירות״. שלושת המטוסים תקפו מטוס אחר מטוס, ולא השאירו להם שריר. כאשר עזבו את השדה נותרו שמונה מפצי־ צים גדולים מעלים עשן בלב השדה הגדול. SA-2 איום לא מוכר- טייסי חיל האויר נפגשו במלחמה זו לראשונה עם טילי הקרקע־אויר מדגם בודיגגד נפגע כזנב בורינגר נכנס ליעף צליפה אחרון - וטראח!. מכת מתכת קרעה חלק בזנב המטוס. ״כשעזבנו לכיוון מזרח חזרה, היתה לי מכה במטוס והגה הגובה ׳רץ׳ עד הסוף כלפי מעלה. חשבתי שנפגעתי. בפועל זו היתה רק פגיעה קלה אבל זה די מבהיל ברגע הראשון״. הגה הכוון נתקע מעלה והחרטום התרומם. בתנועה אינסטי- נקטיבית דחף בודינגר את הסטיק כרי לאזן את המטוס והפחית כוח מנוע. התחושה להפגע מעל בני סואף לא היתה קלה כלל וכלל. ״ייתכן שאיאלץ לנטוש כאן במדבר״, הוא כתב לאחר שנים - ״ומכאן להגיע לארץ 5 זה ענין של בודינגר משך את המטוס מעלה, וצבר גובה למקרה שיידרש לבצע פעולות חירום. הוא הודיע למימי כי נפגע וזה הצטרף אליו וטס לידו כדי לבחון מקרוב את הנזק. ״הקטנו מהירות המשכנו עוד בטיסה נמוכה ומתחת ל־ גל ראשון - השדות הרחוקים גר הוריע כי הוא משתלט על המטוס וממשיך מזרחה. שלושת המטוסים התרחקו מהאיזור בגובה נמוך. הם היו המטוסים היחידים במרחב הגדול של מערב סיני. אלכס, הנווט במטוסו של המוביל חזר לתפקירו, ונתן כיוונים וזמנים. הם פנו מזרחה וחלפו מעל מפרץ סואץ. ״המשימה בוצעה״, עברה התחושה בכל אנשי הצוות, ״ועכשיו הביתה!״. הקות לאחר מכן הם בבר היו מעל סיני, רחוקים מההמולה באיזוה התעלה ומהפעילות מעל השרות בחצי האי הגדול. עכשיו הם יכלו להתרווח מעט במושבי המטוסים שלהם, לרחוף מעט את המצערות, למשוך את הסטיק ולעלות לגובה רב. כך עשו את דרכם צפונה, חזרה לבסיסם ברמת חד. 6 בודינגר עדיין התמורה עם הבעיה שלו. ״אבל עברתי תקלות חמורות יותר״ ניחם עצמו בורינגר הצעיר ־מצטנע כדרכו, לא הקים מהומה ולא השבית את טיסת חבריו למבנה. איש גם לא יסול היה לסייע לו עכשיו באויר. ״גם על התקלה הזו התגברתי בכוחות עצמי. בלי לבלבל את המוח לאחרים. לא רציתי לקלקל את השמחה שהשתוללה בערוץ הטייסת״ הוא סיפר. שלושת הווטורים נחתו בשלום בשעה פגיעה במסלול בני סואף והשמרת שמונה מפציצים. במפקדת חיל־האויר קיבלו את תוצאות הגיחה בשמחה ונשמו מעט לרווחה. כרבע מכוח המפציצים האיסטרטגיים של מצרים אבר בגיחה אחת של שלושה מטוסים. ״כמעט ולא נותרה עבודה לבאים אחרינו, כי מרבית המטוסים הושמדו״ סיפר סימי. המבנה הבא עתיר להשלים את המלאכה. לוי צור ומלחמתו בטופולבים המבנה השני מעל בני סואף, גם הוא של מטוסי ווטור, לא התקשה לאתר את השדה ממנו התמרו כבר ענני עשן כברים. את המבנה שהמריא בשעה אורי טלמור במטוס ווטור דו־מושבי. מספר שתיים היה סגן אברהם וילן הצעיר, סרן מיכה גיל היה מספר שלוש וסגן אילן דניאל מספר ארבע. לבד מהמוביל כולם טסו במטוסים חד־מושביים. ארבעת המטוסים המריאו שמונה דקות לאחר המבנה של סימי מתל־נוף. הברל המרחק בין רמת דוד לתל־נוף, גרם להשהייה של לוי צור, מן הטייסים המצטיינים של חיל־האויר הישראלי, גבר גבה קומה, בעל בלורית שחורה ומטופחת. את החווייה האוירית הראשונה שלו הוא חווה בשנת ים תקפו את בסיס רמת דוד בעמק יזרעאל, ולוי הנער הביט נפעם במטוסים המעלים באש מספר מטוסים בריטיים, ושלושה מתוכם מופלים בתוך זמן קצר בקרב אויר מעל הבסיס. אז החליט שהוא רוצה להיות טייס. את שנות לימוריו עשה בקיבוץ שריד. לאחר הגיוס התנדב לקורס טיס וסיים אותו כחניך מצטיין. הוא עבר לטייסת מוסטנג ובמלחמת קדש יצא בו לתקיפת מטרות קרקעיות. לאחר המלחמה התלבט אם להמשיך בשרות בחיל־האויר או לחזור למשק ועזר ויצמן אמר לו: ״מ־ רוצה לחזור. אך את הנקודה עליה תצטרך להגן אתה רואה היטב!. ברוח זו כראי שתחליט״. וצור החליט. הוא נשאר בחיל־האויר. צור נפצע לימים בתאונת אופנוע ונפגע בשתי ברכיו. בימים בהם שכב בבית החולים הוא הכיר אחות, נעמי, אשר תהפוך לימים לאשתו. הנווט של לוי, היה רס״ן אורי טלמור בן כפר ויתקין. הוא התנדב לקורס טיס ולאחר טיסת ההיכרות הראשו- נה שלו הוחלט כי מקצוע הנווטות יתאים לו יותר מטיס. אורי גבה הקומה ובעל השיער הבלונדי, מילא לאחר המלחמה שורה של תפקידים בחיל, כולל קליטת מערבות המל״ט הראשונות, פיקור על בסיסים ותפקיח עתה הוא היה נווט באחת המשימות המרכזיות של הטייסת במלח-7 ראש להק כוח אדם בדרגת תת־אלוף מה. אורי הכיר את הנתיב ואת המשימה כמו את כף ירו. ״זו הטיסה של חיי״ יכתוב ביומן האישי שכתב תוך כדי המלחמה ואחריה. "בשדה הזה, בני סואף, התאהבתי אישית. אהבתי לשנוא אותו. ההכנות השונות לתקיפת 8 השרה, עשו ממנו חלק מהוויתי. הכרתי אותו כפי שאי אפשר להכירו יותר״354• פועם ביום בחיר טיסה ארוכה ומייגעת- לוי צור )למעלה( הוביל את רביעיית מטוסי הווטור מרמת דוד לבני סואף. אילן דניאל)משמאל( היה מספר ארבע בגיחה לשדה המצרי הדחוק אנשי הצוות היו בקיאים בכל הכרוך בטיסה הזו. הם ידעו בעל פה את הנתיב, נקורות הציון בדרך ופרטי הנוף. הם למרו את מבנה השרה ומסלוליו בעזרת צילומי אויר מעודכנים אותם שיננו לא אחת, הכירו כל מוסך וכל טייסת שחנתה בו, כל עמדת נ׳׳מ וכל מקלע. עם השלמת התדריך לטייסי המבנה עברו הטייסים ליד חדר המבצ- עים. ״בהצלחה!״ קראו לעברם בנות המבצ- עים, חלקן מוחות את עיניהן הלחות. המטוסים הגרולים, אשר רמות הנשר שלהם הזדקרה מבעד לרת״קים היו חמושים בפצצות מתחת למתלי הכנפיים, וגם בתוך תא הפצצות הגרול שלהם בגחון. מיכלי הרלק בלטו מתחת לכנפיים. נרמה כי אלה היו נחוצים למבצע זה יותר מאשר לכל מטרה אחרת. נתיב הגיחה הזאת היה שונה מזה של שאר המבנים שיצאו לעבר מטרות במצרים: הם לא יצאו אל מעל הים, אלא תכננו לטוס לאורך מדינת ישראל ער הנגב, חדרו אל תוך סיני, חצו את מימי ים סוף, ונכנסו ללב מצרים דרומית לרלתא של הנילוס. לא היתה דרך אחרת להגיע מרמת דור לבני סואף ולצאת משם בשלום. בשעה היעורה יצאו חמשת אנשי הצוות ועלו למטוסים. כל מטוס היה חפוי ברת״ק ורק עם היציאה התרכזו המטוסים בקרבת המסלולים לבדיקות אחרונות. ובווטור הן ארוכות יותר ממטוסים אחרים. אין בדיקות קשר. הכל מתוזמן היטב. המטוס המוביל, הוא מדגם בעולם משלו, ומעליו חופה המאפשרת לו לראות ולנווט. לוי צור, בעל עיני הנץ, נראה בכל הדרו כטייס לוחם בתא הטייס המוגבה. הוא שמר על ארשת רצינית, כיאה לשעה ולרגע ופלט לעבר אורי בקשר פנים: ״אין דבר יותר מענין ונהדר מלהיות מפקד טייסת ווטורים בלחי- מה כזו ועם חבריה כאלה!" - כאילו התכוון שהמלים יירשמו בהסטוריה. אולי גם כרי להקל על עצמו ברג- עים המתוחים. היריים נעו עתה מיכנית לעבר המתגים, מוט ההגוי והמצערות. מבט סורק לעבר המכשירים. המטוס המוביל תוכנן במקורו כמטוס יירוט ״אל־ראות״ במונחי אותם ימים, מצויד במכ״ם אדיר בחרטומו. אולם משנכנסו המירז׳ים לשרות, נפגעה תהילתו הבלערית וקומץ המטוסים הועבר מטייסת 110 המבנים של הטייסת עליה למסלול. כל מטוסי הרביעיה במקום. ממריאים ברעם מנועים ונוסקים לגובה של עשרות מטרים בור־ הים. הם חותכים את מדינת ישראל לכל אורכה. הטיסה נערכת בגובה נמוך ביותר - לפי כוון וזמן. המטו־ סים מלחכים את פני הקרקע. היה זה מבנה בודד בלב המדבר ופניו דרומה. רוב המטוסים האחרים עשו דרכם מערבה, מעל הים התיכון בארמרה אדירה של מטוסים. מטוסי הווטור חדרו בגובה נמוך לעבר מרכז סיני, מתחת לרשתות המכ״ם המצריות. הזמן ארוך אך גובה הטיסה לא מותיר לטייסים אפשרות לחוסר עירנות אפילו לרגע קל. טיסה בגובה נמוך היא טיסה מסוכנת, המחייבת זהירות ותשומת לב מירבית.355 הוביל לוי צוד את הממה השני לעבר מי סואף67 מוטור עכשיו הם היו לבר, מוכיחים את נכונות התפיסה של חיל־האויר הישראלי שהעדיף מטוסי תקיפה שגם יכו- לים להגן על עצמם מול מטוסי אויב. למטה חצי האי סיני. דיונות וחולות, ואורי לוקח זמן וכיוון, זמן וכיוון כמו שעשו טייסים ונווטים במלחמת העולם השניה. חולות המדבר מסנוורים. המבנה מגיע לקרבת מפרץ סואץ. לוי מוריד את מטוסו אל גובה פני המים. מאחוריהם מיתמר רסס של טיפות קלות שניתרו לאויר. עור רגע חולף והם חוצים את המפרץ הרחב אל לבה מצרים. ישר לתוך הציר הדרומי של הדלתא, דרומית לבני סואף. שם פנו המטוסים ימינה, מערבה, לעבר המדבר המצרי הגדול והגיעו לשרה היער מדרום. חמש רקות לתקיפה. לפתע נראה טיל על אף מטוס- טוב להיות נמוך בשעה כזו. אורי, הנווט מתקשה לזהות את הנתיב - הכל כאן נראה רומה, חסר פנים, נטול זהות - רק חול ודיונות. אך הם שמרו על הכיוון במדויק והזמנים נראים בסדר. לוי מאיץ ל־ 450 סימי שסיים את מלאכתו מעל השדה וחוזר עכשיו הביתה התכנון הגדול עובר יפה. העיר בני־סואף מתגלה משמאל. לוי עורך תיקון של שתיים, ומשיכה מעלה המצמיתה את אנשי הצוות למושביהם. למטה השרה נפרש ומתגלה בכל מימדיו - המסלול הראשי, מסלולי ההסעה, והמטוסים. ואלה מעלים עשן למלוא המרחב. כל השמיים היו שחורים. לא היתה רוח באותה שעה ועמודי העשן התמרו אנכית, ישירות למעלה. במקום נותרו עדיין מספר מטוסי טופו־ לב, גדולים, כסופים ושטופים בשמש המדבר הבוהקת. חלק מן המטוסים היו מוגנים בתוך פנים משושים, פתוחים מצירם האחר. אחרים עמדו על רחבות החניה הגדולות, טרף קל ולא מוגן. אך בקרבת השדה היתה טמונה סכנה אחרת: סוללות טילי קרקע־אויר מסוג שחיל־האויר הישראלי עדיין לא למר להתמודד עמהן. גם לטייסים שיצאו עתה למשימה לא היה כל מושג כיצד לחמוק מהם או לתקוף אותם. צור מתמרן בחריפות. ״טיסה קצת ברוטלית!״ כתב אורי, שהמשיך לשמש זוג עיניים נוסף של המטוס והמבנה. לנווט קשה לצפות את תמרוניו של הטייס השולט במטוס, ותחושת היותו ״נגרר״ חזקה במיוחד בתמרונים חריפים. ״היה לנו קל, כי כשאנו משכנו, כבר היו עמודים של עשן. המבנה הראשון עשה עבודה נהדרת״ סיפר לוי. עכשיו הוא עמד לתקוף. הוא משך באחת את הווטור לשמיים, גובה הכל במקום, כוונת אויר־קרקע לעבר המסלול. כרעם ביום בתיו לחיצה על מתג בסטיק, והפצצות מושלכות. הג״מ מתעורר לחיים. עשן לבן עולה מן המסלולים באזורי הפגיעה של הפצצות. המטוסים יוצאים החוצה, ומתארגנים ליעף הפצצה נוסף. לאחר מכן הם מתפזרים לכל רוח ונכנסים ליעפי הצליפה. הם מנצלים את עמודי העשן העבים כרי להסתתר מן הנ״מ ברחבי המדבר הפתוח וחסר ההרים, ומשם הם נכנסים שוב. המטוסים האחרים באו בעקבותיו, התכנסו למבנה עורפי תוך כרי צלילה ליעפי צליפה על המטוסים הגדולים. מול המפציצים הענקיים שחנו בבני סואף, גם מטוסי הווטור נראו כמעט ״ננסים״. המפציצים הגדולים של מצרים היו מוכנים למלחמה. מיכלי הגוף שלהם היו מלאים בדלק ותאי הפצצות שלהם בגחון טעונים בפצ- צות כבדות. פגזי הווטורים הקטלניים עשו בהם שמות. לא חלפו אלא רגעים בודדים וראשוני המטוסים גנחו, התבקעו ועלו בפיצוצים אדירים השמיימה. אחדים מביניהם התפרקו מעוצמת הפיצוצים וחלקיהם הושלכו הרחק ממקום חנייתם ״כאילו היו צעצועים כסופים שבעטו בהם בחוזקה״ נזכר אחד הטייסים. לוי צור צלף על אחר הטופולבים, הרים את האף וצלף על טופולב שני: ״הם היו גדולים ומבריקים״ הוא נזכר. כל השדה למטה בוער. סופרים את המטוסים - אחר, שניים, שלושה... שמונה.. עשרה.... לכל מספר יש משמ- עות בתכנון הכולל של חיל־האויר. חשוב לדעת במדויק כמה מטוסים הושמדו. המטרה המשנית: סוללת הטילים סוללות הטילים שהיו רדומות התעוררו שוב. ״עוד במשיכה הראשונה, אותה ביצענו בגובה נמוך, שמעתי את הנווט שלי צועק: ״טילים טילים!" ואכן מתוך שטח השדה, אלא שהם לא פגעו בנו בגלל הגובה הנמוך בו טסנו״, סיפרSA-2 שיגרו לעברנו טילי צור. מערכות המכ״ם גילו את המטוסים בזמן המשיכה להפצצה אולם הטילים לא היו המטרה הראשונית. לכל היותר הם היו מטרד. רק לאחר שהשלימו את המשימה העיקרית הם נפנו לטפל גם בטילים. צור מאתר את מקומה של הסוללה, ומורה לווטורים החומים־כחולים לפעול נגדה. כל הארבעה מסתערים לעבר המתחמים העגולים וצולפים בהם בתותחיהם הקטלניים. בום! פתאום פורץ ענן אבק גדול מאחת המכלאות. טיל מזנק מעלה בלהבת איש גדולה. ״לשבור, כולם לשבור!״ מתריע אורי לכל המטוסים. אבל זה היה משחק אבוד. הטיל יצא כשהוא אפוף בפטריית אבק ועשן אדירים. כולם יכלו לגלות אותו ולפ- עול בהתאם- המטוסים התפזרו לכל רוחות השמים. זה היה כמו להתקרב לכוורת של דבורים זועמות. השיגר לא היה יעיל והטיל נסק מעלה, ראש המכ״ם שלו רחרח באויר זמן מה, חיפש מטרה ומשלא מצא אותה, חזר בקשת רחבה לעבר לאדמה וסיים את מעופו בפיצוץ גדול. לוי צור חש כי המשימה תמה. הגיע הזמן לחזור הביתה. הוא קורא לכולם לצאת. רביעיית הווטורים התרחקה ויצאה מאיזור השדה. מאחוריה הותירה ענני עשן שהתמרו לגובה קילומטרים רבים, וכן זנבות, חלקי כנפיים גדולות וחרטומים שהיו מוטלים בגרוטאות, הרחק מגופי המטוסים שנשאו אותם בגאווה אך לפני רגעים אחדים. "כאשר הסתלקנו משדה התעופה, לא נותר שם ולו טופולב אחד לפלי- טה״, סיפר לוי צור. "בני סואף- ׳אלפא״׳, הוא מדווח לבקרה וזו מוחקת עוד שדה ממפת האיומים. ארבעת הווטורים התכנסו זה לקראת זה למבנה הגנה. לוי בודק סביב. כולם במקום. מנמיכים מעל מפרץ סואץ, חולפים מעל סיני וחוזרים מעל הנגב לבסיס ברמת דוד. צור מעביר תוצאות בערוץ הדיווח והן נקלטות במבצעים חילהאויר. כל הטופולבים של בני סואף מחוסלים - המחצית השניה של כוח המפציצים של מצרים שכבה עתה על גחונה בבסיס האויר המדברי והעלתה עשן. לפחות עשרה מפציצים גדולים הושמדו. המודיעין שמח לקבל את המידע החשוב הזה, וגם מוטי, המפקד, היה מרוצה בבור המבצעים. גל ראשון - השדות הרחוקים בשעתיים לאחר ההמראה, בשעה אנשי הצוות מהמטוסים. את חוויות הטיסה הראשונות סיפרו הטייסים כבר באויר, בדרך הביתה. עכשיו הם המשיכו אותן בזריזות בפני מש״קי המודיעין שתהקרו אותם, וביתר הרחבה, עם ההגזמות המתחייבות ובא- ריכות המתבקשת, על מרפסת הטייסת. "איר הם עלו לשמים!״ מתלהב אחר הטייסים. "מראה מדהים, מראה מדהים!" עונה לו השני במשפטים קצוצים. הם עשו כבר א/ כל העבודה שגי מבנים נוספים התכוננו עתה לצאת לבני סואף בזה אחר זה: מבנה ווטורים של רס״ן גדעון מגן מרמת דוד ומבנה מיתיים מחצור אותו הוביל רס״ן עזרא אהרון. הווטורים המריאו ראשונים בשעה חיה כ־SA-2 איום גדל־מימדים- אורכו של טיל דקות אחריהם המריאו המירז׳ים. המירז׳ים יגיעו ראשונים בשעה בגלל המרחקים השונים של בני סואף מחצור ורמת דור ומהירות המטוסים. למבנה השלישי, הניחו בחיל־האויר, לא יעמדו יתרון ההפתעה ולא ההשהייה הצפויה בתגובת מערכת ההגנה המצרית. ההנחה היתה ב׳ את פני המבנה הזה יקבילו מטוסי קרב מצריים שימריאו מקהיר מערב או מאינש־ אס ולכן נשלחו לשם מטוסי המירז׳ המהירים. השרה בבני סואף היה מצוי על מגבלת הטווח של המיתי, גם כאשר טס לשם בגובה רב. עתה נשאו המטוסים גם פצצות רס״ן עזרא אהרון, מותיקי הטייסים של טייסת במבנה היו אמנון שמיר מספר שניים, אבנר סלפק המנוסה מספר שלוש וסרן אורי שחר מספר ארבע. עזרא נסנס למטוסו מניע ועולה מהדת״ק. הוא מתקרב למסלול ומגלה את מבנה הסמב״ר של מנחם כהן שעמד לצאת שתי רקות לפניו לאינשאס. הכל כמתוכנן. ארבעת המיתיים עלו על המסלול, הטייסים רחפו את המצערות והמשיכו במכת מבער מהירה. הם יצאו ישי־ כרעם ביום בתיו מירז׳ים למי סואן׳- הגיהה של הארוכה מותר שערכו מטוסי המירז׳ במבצע ״מוקד״ רות מחצור, נסקו וחצו את מדבר סיני בגובה רב. ״עברנו את סיני, אחרי שכבר תקפו את ביר תמרה וביר גפגפה" אומר עזרא. ״הסיכון היה אמנם קיים עדיין, 9 אבל מבחינת גילוי היה ברור לנו שאין בעיה - כבר תקפו את השדות קודם״ לקראת חציית חוף מפרץ סואץ מנמיך אהרון את המבנה. כאן היה צורך לטוס לפי זמן וכיוון - לא היה כל פריט נוף שאפשר היה להסתייע בו כאשר טסים בגובה נמוך מעל המדבר הגרול. גם המפות לא היו מעורב־ נות. ״אלה היו מפות מתקופת הבריטים. הן לא היו טובות מספיק לניווט מגע״ הוא מציין. הזיהוי האחרון היה בשעת חציית מפרץ סואץ. עשרים דקות למטרה. כשלוש רקות לפני המשיכה מגלה אהרון, כמו המובילים האחרים לפניו, וגם אחריו, כי יש לו סטיה בנתיב. הוא מנסה להיעזר בתוואי הדרך, בכבישים ובקו הנילוס ומוצא עצמו מעל העיירה בני סואף. הוא מתקן בזרי- זות צפונה ומבחין בעמורי העשן שכבר היתמרו מעל השרה. באלה אי אפשר היה עור לטעות. עזרא נוסק, צולל ומשחרר את שתי הפצצות הכברות על המסלולים. אחריו נכנסו שמיר, סלפק ושחר. את שלושת היעפים הבאים עשה על מטוסי טופולב גדולים שכבר היו פגועים. לא הרבה נותר לעשות מעל השרה. ״שני מבני הווטורים שקדמו למירז׳ים, השאירו אדמה חרוכה מעל השרה. לא נשאר לנו הרבה מה לעשות״ סיפר עזרא אהרון בהשלמה. ״בשרה לא היו מיגים ולא מטוסים אחרים. באותה שעה הרגשנו לגמרי לבר. היתה הרגשה שאת העבורה עשו כבר לפנינו ואנו רק משלימים אותה״. בדרך חזרה הוא נוסק מעלה ואחריו שאר המטוסים. מטוס מספר ארבע, של אורי שחר, אינו מצליח לשמור מהירות עם שאר מטוסי המבנה. מבט קצר לעבר המטוס, ואהרון מבחין בשתי הפצצות הכבדות התלויות עדיין מתחת לגחון המירז׳. שחר, מסתבר, ערך את יעף ההפצצה אולם הפצצות לא השתחררו. גם את יעפי הצלילה הוא עשה כששתי ה״משקולות" בנות החצי טונה כל אחת, מפחיתות ממהירותו ומביצועיו. כמספר ארבע הוא היה אחרון. איש לא הביט לעברו ולא היה מי שיגיר לו על קיום הבעיה. לאחר שחצו את סיני, והוא פיגר מאחור, עלה ספק אם יצליח להגיע לנחיתה בחצור, והוא עשה כבר הכנות לנחיתה בחצרים. שחר טס את יום הלחימה הראשון השלים עזרא אהרון בשני פטרולים נטולי אירועים מעל הכנרת. אבל הוא לא ראה מיגים באויר. ״בכל באכזבה לא מוסתרת, ״המיג היחיד שראיתי בחיים היה המיג 21 אמרו ״הנה יארינג הגיע. אני הייתי מהאו״ם. לא היו לי הזג־ קות ולא אירועים מיוחדים!". ! ! ו ו •• — ו דח ד מירז׳ וסמב״דים- במטוס ווטורים סוגרים את השרה בעוד עזרא אהרון מרווח באויר על תוצאות התקיפה שלו, היה כבר המבנה הרביעי מתארגן מעל ים סוף לתקיפת שדה בני סואף. בראש מבנה הווטורים טס רס״ן גדעון מגן, בווטור מדגם הצנום, היה מטייסי הווטור הוותיקים של הטייסת. בתא השקוף והקדמי בחרטום המטוס ישב הנווט סרן אלחנן רז." משימתם של השניים, שמטוסם לא היה מצויד בתותחים, היתה להטיל את הפצצות ולאחר מכן לצלם את תוצאות התקיפה של ארבעת המבנים שפעלו מעל בני סואף. מספר שתיים ומוביל משנה בזוג היה סגן רן גורן, טייס צעיר ובעל פני ילר. את השלישיה סגר סגן יעקב טל, גבה הקומה ובעל תוי הפנים החרים והעי- ניים החודרניות. בשעה השוכן ליר המסלול, לחץ את ידו וביקש ממנו למסור ר״ש בבית. הוא לא בטוח אם יוכל לעשות זאת בעצ- מו. כעשרים הקות לאחר מכן כבר היו מנועי המטוסים שורקים את שריקתם האופיינית. בשעה גל ראשון - השדות הרחוקים 0 מעל הים, שיחרר את הפצצות, ונחת בשלום בשדה הבית כרעם ביום בתיו עבור גדעון מגן, טייס הווטור הותיק בן עין שמר, זו היתה גיחנה נוספת בגיחות רבות שערך בעבר במטוס הרו־מנועי: טיסות צילום ותקיפה רבות בימי המלחמה על המים. לא כך היה המצב אצל הצעירים יותר. ״כבר אחרי ההמראה, אני מגלה תנודות חשודות בסיבוי מנוע ימין״ כתב רן גורן במחברת בה סיכם את פעי- לותו במלחמת ששת הימים. ״אך כמובן- מלחמה - ואני ממשיך. מטפסים לגובה בדרך דרומה. סיבובי המנוע הולכים ויורדים. מנקר בי החשש שדוקא בשעה גורלית זו לא אוכל לבצע. אך בינתיים ממשיכים. סיבובי המנוע יורדים ומתייצבים על המראות מעטות בדממת אלחוט- ווטור מה. זו היתה הגיחה הראשונה של רן במלחמה, והוא לא חשב לוותר עליה. המטוסים נשאו בגחונם מיכל׳ דלק נוספים כדי להאריך את הטווח, ומתחת לכנפיהם מנשאים כפולים לשמונה פצצות בנות למסלולי בטון. השלושה נסקו לגובה רב, וכבר בדרך יכלו לשמוע את הריווחים של המבנים החוזרים. ״מת- קנאים בהם - הם כבר היו וחוזרים. אנחנו עדיין לפני המשימה״ כותב רן. ״חוצים את הגבול לסיני. הרגשה מוזרה: אותו ׳קו ירוק׳ שכל כך נזהרנו שלא לעוברו - עכשיו חוצים אותו בפשטות וטבעיות כזאת. עם זאת המתח עולה. אולי יש מיגים. קורעים את הצוואר בהסתכלות אחורנית. יש קצת אובך אבל אפשר להבחין יפה במדבר המשתרע מתחתינו. אנו עוברים באיזור המעבר מהחלק הצפוני השטוח לתוך הדרומי ההררי״. מבנה הווטורים חוצה את מפרץ סואץ ויורד לגובה נמוך. נדבקים לאדמת המדבר החומה. המטרה מתקרבת. ״ההתמצאות קשה כי השטח חד־גוני ומדברי. האובך מקטין את הראות״ כותב רן, ״פתאום רואים את הנילוס. נהר רחב, סירות מפרש, דקלים. אנחנו מגלים את העיר בני סואף מימיננו במקום משמאלנו, מתקנים בחרי־ פות ימינה כשאנו עוברים מעל בתי העיר, אנטנות וצמרות עצים. פה ושם מנפנפים לנו אנשים לשלום״. מספר סגן טל: ״את בני סואף גילינו לפי העשן שהתמר ממנו לאחר שמבנים קודמים ביקרו בו. זרקנו את הפצצות בחלקים המעטים אשר נותרו עדיין בלתי פגועים״. למרות שהתכנון של הגעת המבנים לא איפשר זמן רב לסוללות התותחים להתארגן, הרי כמעט בכל שדה היו התותחנים מוכנים לאחר פעולת המבנה הראשון או השני.361 גדעון מטיל את ארבעת הפצצות הראשונות שלו ונוסק מעלה בפניה חדה. רן נכנם אחריו. "אני מתרכז בכיוונון. מתכווץ קמעא בתאי ומכריח את עצמי לראות רק את הכוונת והמסלול. שחרור ארבע פצצות נות- בול!. אני יוצא נמוך מאד כך שאיני יכול לצלוף על עמרת הנ"מ המציקה שבהמשך המסלול. מעבר נמוך מעל השרה חושף מראה כמו בסרטים: אש ועשן סביב, מטוסים בוערים, פיצוצי פגזי הנ״מ, הפצצות שלנו. עמודי העשן הסמיך בלטו למרחוק כעמודי מקדש יווני, פתאום מתפוצצת לידי בפטריה עצומה - פצצת השהייה והסגירו את מיקומו של השדה. בני סואף היה אפוף עשן, ולא היתה בעיה לגלות אותו. המטוסים מושכים להפצצה על המסלול המקביל. הנ"מ פותח באש והפגזים שורקים סביב המטוסים. המהומה החלה. גדעון מגן - מהמובילים הבכירים של טייסת 110 12 ממבנה קורם״ שלושת המטוסים מבצעים פניה רחבה של ומגיעים לשרה להפצצה נוספת מדרום לצפון. הם מטי- לים את ארבע הפצצות הנותרות על הקטעים הלא פגו- עים של המסלולים. בכל אותה עת היה באויר החשש מפני ירי של טילי קרקע־קרקע. ״מבנה קודם הזהיר אותנו שיורים - גם בגובה המטוסים פונים שמאלה ליעפי צליפה. מגן, שמטוס הצי־ לום שלו היה נטול תותחים ביצע מעבר צילום מעל המס- לולים כדי לתעד את תוצאות התקיפות. ״ יעקב טל היה שבע רצון מתוצאות התקיפה על"• בקיי קנז הפעולה: ״הערכת בני סואף רן וטל נכנסו בזוג ממערב למזרח, ליעפי צליפה• סגן טל: ״צלפתי על מכ״ם, מיכלית דלק ועמדות נ״מ. מטוסים רבים נראו פגועים, מקומטים ובוערים. באויר שמעתי את מטוסינו מנהלים קרבות אויר עם מטו- סים מצריים ומפילים אותם". הנ״מ המשיך להציק לשלישיית הווטורים. בשדה הכל בער ולא נותרו עוד מטוסים שלמים. "אני מכוון בכל זאת על מטוס שנראה שלם מהאחרים״ כותב רן, ״ביציאה אני מגלה עמדת נ׳׳מ מימיני. בצליפה השניה אני יורה עליה. צלילה אל מרכז הסוללה יורקת האש. לחיצה על ההדק, וזרם פגזים מארבע תותחים ״חורש״ דרך מרכז הסוללה. לפחות שניים מששת התותחים הושמדו״. רן גורן משלים את הצליפה בפניה לאחור וחוזר לצליפה אחרונה ממזרח למערב. הפעם הוא מכוון את תותחיו לעבר מגדל הפיקוח של השרה. המשימה תמה. שלושת הווטרים השלימו את פעולתם ויצאו בגובה העצים מזרחה, לעבר מרחבי סיני, מתא- רגנים למבנה פתוח ומטפסים הביתה. שעה ו־ ״בטייסת כולם שרויים בהתרוממות רוח״ כותב רן במחברתו, ״ראשית, כולם חזרו בשלום. ושנית- הכל הצליח. כל כך הצליח!. כל כך דומה לאימונים - כאילו בעיניים עצומות יכולנו לבצע הכל. והפגיעות, המק־ לענות - מעל המשוער. עיקר כוחו של חיל האויר המצרי הושמד באותן שעות ראשונות של המלחמה. הוכר־ כרעם ביום בתיו עה המלחמה!״. חבריו של סגן טל, מספר שלוש במבנה נזכרים כי לאחר שנחת מהתקיפה על בני סואף, הרים את ידיו ואמר להם בהתלהבות: ״הדבר הגדול ביותר שעשיתי בימי חיי, הוא שהלכתי לקורס ״ טיס! שרה בני סואף, היה השרה הרחוק ביותר אליו הגיעו מטוסי ההפצצה של הגל הראשון. עם השמרת המפציצים הכבדים מרגם טופולב אשר פעלו בו, הושמרה למעשה כמחצית מכוח המפציצים הכבדים וארוכי הטווח של מצרים. מטוסים אלה הצטרפו למפציצים מסוג זה שהו־ שמרו באותה שעה בקהיר מערב. הסכנה ממנה כה חששו גורמי הממשלה והצבא, חלפה למעשה. השמרת המפציצים בבני סואף היתה פגיעה אנושה בכוח המפציצים ארוכי הטווח של חיל האויר המצרי. עם השלמת הפעילות מעל קהיר מערב נמצא כי מספר מטוסים ששהמריאו בבוקר מקהיר מערב לטיסת אימון נחתו בלוקסור. בתוך זמן קצר יצאו הווטורים כרי להשמיר גם אותם.לצילום שימש בגיחה זו iib מוביל ומצלם - מטוס ווטוו לתיעוד תוצאות התקיפה של כל המבנים על בני סואן׳ פרק יח׳ תריסר מירזיים ועוד כמה כמה מטוסים להשאיר להגנת שמי המדינה? תכנית"כוחות ומשימות״ של מבצע ״מוקד" אשר נבנתה בקפדנות על ירי ענף מבצעים, ועודכנה עד הערב האחרון לפני המלחמה, היתה תכנית שקולה, מחושבת, ומותאמת למטרות ולמשימות שעמדו בפני כל טיי- אולם בשעות אלה כל מטוס היה חיוני. כל1 סות ומבנה. התכנית התבססה על פצצה שהשביתה מסלול היתה קריטית- כל פגז שהשמיד מיג על הקרקע היה חיוני להשגת הניצחון. ולמרות זאת באויר היתה תלויה ועומדת השאלה הקריטית: כמה מטוסים יש להשאיר להגנת שמי ישראל? בקרב מתכנני המבצע היתה מחלוקת לגבי מספר המטוסים הדרושים. בסך הכל היו בשלוש טייסות המירז׳ של היל־האויר הישראלי לשאת שתי פצצות המכה הראשונה של היל־האויר. אנשי המבצעים חקרו, בדקו ושאלו: כמה מטוסים יספיקו לבלום התקפה אוירית? - האם טייסת אחת של מטוסי מירז׳ תספיק? האם מחצית הטייסת? אולי אין כלל צורך להשאיר מטוסים להגנת שמי הארץ, אלא יש לנצל כל מטוס קיים לתקיפת שרות התעופה המצריים? כל מטוס אשר נשלח לקרב העלה את הסבירות לבי- צוע מלא יותר של המשימה. כל מטוס שנשא שתי פצצות למטרה הרסני, והשמיד מספר מטוסים על הקרקע באש תותחיו, הגדיל את מקדם ההסתברות להצלחה ב״מהלומה הראשונה״. השאלות בפניהם עמדו מפקד חיל־האויר ואנשי המבצעים והתכנון שלו, היו כבדות משקל: האם יפתיעו מדינות ערב ויתקפו ראשונות? אולי יתעשתו במהירות אחרי תקיפת הגל הראשון, ישלחו את מפציציהן להפציץ את ערי ישראל וייהפכו אותן לתלי חרבות? כמה זמן יידרש להן כדי להגיב על התקפה ישראלית? רפי סברון, מתכנן המבצע, בחן בקפידה את הבעיה, ורשם לפניו נושאים רבים שהיו עשוים להשפיע על מהי- רות התגובה המצרית ועוצמתה. לאחר בחינה מעמיקה הוא היה מוכן להציג את התשובה שלו: להגנת שמי ישראל אין צורר ביותר מארבעה מטוסי מירז׳ - את כל השאר יש לשלוח לתקיפה. מבחינתו של סברון גם ארבעה מטוסים היו ״ארבעה מטוסים יותר מדי״: ״היתה לנו מגבלה גדולה מאד במטו- סי תקיפה. לכן היה בינינו ויכוח רציני כמה מטוסים להשאיר. הצעתי להשאיר שני זוגות, והדבר גרם צמר- 2 מורת לכמה אנשים. היינו זקוקים לכל מטוס. התלבטנו הרבה מאד אם ניתן להגיע למטרות בלי להתגלות״ ההימור היה מסוכן. אך מבחינתו של סברון, הוא היה מחושב ובדוק: ״עשינו חשבון שהמירז׳ים הנוחתים מפעולת תקיפה, יגיעו לנחיתה חצי שעה לאחר שעת השי. כדי להכין מיירטים לפעולה יש צורך בדקות לא רבות עד שייצאו ליירוט. לא חשבנו שמישהו יכול לתקוף אותנו בטווח הזמן הזה. לדעתי לא היתה שום סיבה להשאיר כוחות להגנת שמי הארץ״. מסקנות אלה הובאו בפני אנשי המבצעים של חיל־האויר. הם היו נסערים. את ההכרעה על כך, קיבל המפ- קד, מוטי הוד. הוא שקל את הענין והורה: ״תריסר מטוסים - לא יותר!״. לאחר מכן בא גם הפירוט: כרבע ממספר מטוסי המירז׳ של חיל האויר יוקצו להגנת שמי ישראל. כל טייסת מירז׳ תציב ארבעה מטוסים בכונ- 3 נות מיידית. במקרה של התקפה ערבית יזומה יוקצו להגנת שמי ישראל בחיל הארד השלימו עם ההחלטה. אך מה יאמרו על כך ״הירוקים״? מה יאמר על כך ראש הממשלה לוי מיתיים לחמת שמי ישראל- מטוסים אחרים שעמדו לצאת מאוחר יותר לתקיפה היו גם הם בכוננות יירוט אשכול, שלמול עיניו ריצדו עדיין מראות הערים ההרוסות באנגליה ובגרמניה, ומיליוני התושבים הנמל טים מהן בבעתה לאחר ההתקפות המפציצים הגרמניים? מפקד חיל־האויר נקרא להציג את תכנית הפעולה של חיל־האויר בפני הממשלה. פגישה זו נועדה לקבוע גם את שעת היציאה למלחמה, וחיל־האויר היה הגורם הדומיננטי בקביעת המועד הסופי. הוד הציג בפשטות את תכנית המבצע, גילה את שמות עשרת השרות המצרים אשר יותקפו בגל הראשון. את מספר המטוסים שהתכוון להשאיר להגנת שמי המדינה הוא הסתיר מפני חברי הממשלה. למעשה גם חברי המטכ״ל לא היו בסור החלטתו של מוטי. שנים לאחר המלחמה, הוא יאמר: ״הזכות הגרולה ביותר שנפלה בחלקי בתקופת פיקודי על החיל, היא הזכות לממש את עוצמתו של חיל־האויר. קשה היה מאד למכור את האמונה הבלתי מעורערת שהיתה לנו, שאנו יכולים להשמיד את חילות האויר של מדינות ערב, להבטיח את העליונות האוירית מעל לשטח ישראל ולה- שתתף בלוחמת הקרקע. לא כל כך הצלחנו למכור את זה, כי עד שפרצה המלחמה היו לנו שלושה שבועות של המתנה״. הוחלט להשאיר רק תריסר מטוסים. למעשה נותרו הרבה יותר מטוסים בכוננות להזנקה מיידית. פטרולים בשמי מצרים היו עוד מספר נקודות קריטיות בתכנון הטיסות במבצע ״מוקד״: שתי הנקודות בים, ״בועז״ ותלם״, אליהן התכנסו מטוסי התקיפה לפני שפרשו לשרות היער שלהם. ומרחב קריטי נוסף: הנתיב בו יטוסו המטוסים החוזרים. במקרה הראשון יכלו המטוסים להטיל את חימושם ולהגן על עצמם במידת הצורך. במקרה השני הבעיה היתה חמורה יותר: בשובם מגיחות התקיפה היו המטוסים החוזרים נטולי חימוש וטסו על מינימום הדלק ההכרחי כרי להגיע חזרה לבסיסיהם. ייתכן שחלקם יהיו גם פגועים לאחר התקיפה. במצבים אלה יהיו פגיעים למטוסי יירוט מצריים שהיו עלולים לזנב בהם ולשבש את המשך המבצע. היה צורך להגן עליהם ברגעי חולשה אלה. קציני המבצעים תכננו פטרול קבוע של מירז׳ים מעל נתיבי הטיסה בשמי סיני ומבואות התעלה. שלושה מבנים נשלחו למטרה זו כבר בתחילת המבצע: מבנה מיתיים של דן סבר שנשלח לביר תמדה ולאחר מכן פטרל בשמי מרכז סיני, המבנה של עמיחי שמואלי שנשלח ראשון לאבו סואר, ויצא לאחר מכן לפטרל בשמי צפון סיני. באותו בוקר הם יצאו להפצצה בלבד ומיד לאחר מכן נסקו לאויר ופטרלו מעל ״רכבות המטוסים״ שטסו אל המטרות או חזרו מהן. המבנה השלישי היה זוג מטוסים נוסף אותו הוביל עזרא דותן בבן פטרל מעל הים התיכון כדי להגן על מטוסים במשימות מיוחדות שפעלו שם. לאחר מכן יצאו להגן על חופי פורט סעיד וצפון סיני. כאשר החלה המלחמה ומטוסי הכוננות הוזנקו לאויר, הם יצאו בזה אחר זה, להחליף את המבנים הקודמים במשימות פטרול. כך שלט חיל האויר על מרחבי סיני במטריה אוירית רצופה במשך כל השעות הראשונות, והקריטיות, של מבצע ״מוקד״. נבחרת בכוננות הזנקה ההוראה יצאה לבסיסים. כל טייסת מירז׳ ברמת דור בצפון, תל־נוף במרכז וחצור בדרום נדרשה להציב בכונ- נות ארבעה מטוסים חמושים להגנת שמי המרינה. תריסר מטוסים בסך הכל. מפקדי הטייסות הם שהחליטו מי ומי הנשארים. אך גם הם עמדו בפני דילמה: את מי להשאיר בכוננות יירוט? האם להפקיד את המשימה בידי טייסים ותיקים ומנוסים של הטייסת - אולי עליהם להשאר אישית בכוננות יירוט?. אולי תופקד המשימה בידי הצעירים דוקא, שהרי הותיקים והמנוסים יצטרכו להוביל את המבנים לתקיפה. שני מפקדי טייסות, רן פקר מפקד טייסת המשימה כבדה מכדי להשאיר אותה בידי אחרים. הם איישו את עצמם כמובילי הזוגות הראשונים בין המירז׳ים שנועדו להזנקה. רן הציג את הציוות שהכין בפני מפקד הבסיס אל"מ שמואל שפר)שסופר(. שפר דחה אותו והורה לרן לחו־3 66 ברעם ביום בחיר ביל אישית אחר ממבני התקיפה ולהציב במשימת היירוט טייסים אחרים, מנוסים בקרבות אויר. ״הגלורי היה בקרבות אויר״ אומר שפר, ״אבל בקרבות אויר אתה לא מנצח מלחמה. כל אחד מן המובילים 4 רצה קרבות אויר, רצה להפיל מטוסים - לקח לטייסות עצמן זמן להבין שהמשימה הפעם שונה״ ציין שפר רן שינה את האיוש והציב עצמו כמוביל לתקיפת אינשאס. סך היה גם בטייסת הצפונית. אבלניד נשאר לכוננות ייתם רס״ן עמיחי שמואלי שומי, מפקד טייסת המירז׳ים הצפונית, בחר גם הוא, כאמור, להשאר בכוננות יירוט להגנת שמי המדינה. רק בבוקח הפעולה החליט להתחלף עם סרן אורי אבן־ניר, סמ״ט א׳ של הטייסת, שנשאר בכוננות יירוט. יחד עימו יישארו אורי גיל, מצעירי הטייסת אשר כונה לימים ״הצייר״, עמית לבני ושמו- 5 אל רביד סרן אבן־ניר ממוצע הקומה, בעל הגוף המלא והאתלטי היה מטייסי הקרב ה״סוערים״ של טייסי חיל־האויר. הוא צבר אויר אבל עתה קיבל את שינוי המשימות באכזבה רבה. ״התאמנתי על תקיפת אבו־סואר במטס הרא- שון״ סיפר אבן־ניר. ״הייתי ׳מושחז׳ על אבו־ סואר. הכרתי את השדה כמו את כף היד שלי. ממש ברגע האחרון החליט שומי שאני ארד מהמשימה. כמוביל הוא הלר לתקיפה. אותי, סמ״ט אי, הוא שם ליירוט. הייתי מאד מאד מאוכזב״. אבן־ניר התנחם בעובדה שאם המי־ 6 גים יגיעו ״תהיה לנו עבורה״ סגן אורי גיל, היה טייס צעיר בטייסת. צנום, גבה קומה ומראהו סשל טייס בסרטי הקרב של מלחמת העולם השניה, במיוחה כשהיה לבוש סרבל טייסים ומחזיק בידו את קסחת הריסוק. אורי, לימים תת־אלוף ומאלופי הטיס של חיל־האויר למשימות התקיפה ברצינות רבה, וסאשר הוצב בעמהת היירוט, חש כי ״זו היתה השפלה איומה״. בצוות סוננות היירוט של טייסת רן את סרן איתן סרמי, סמ״ט א׳ של הטייסת. בן זוגו הצעיר יהיה סגן גיורא רום. לאיוש הזוג השני נבחר סרן אברהם שלמון הותיק וסגן מנחם שמול. איתן כרמי הוא חובב תעופה מגיל צעיר. כילר היה יוצא לעבר ספר סירקין הסמוך, שם פעל בית הספר לטי- סה, ומלטף במבטו את המטוסים אשר המריאו ונחתו על מסלולי הבסיס. ״אהבתי מטוסים ורציתי להיות איתן החל את הסשרתו סטייס קרב במטוסי סטירמן והרב־7 טייס״ אמר בראיון לאחר שפרש משרות מבצעי תכנן לתקוף ויצא ליירט- סמ״ט א׳, אורי אבן־ניר היה מפקד טייסת367 רד, עבר קא״מ )קורס אימון מבצעי( במטוסי אורגן ומכאן הגיע למיסטרים ולווטוריס. בשנת הוקמה מחדש בתל־נוף כטייסת מירז׳ים, בפיקודו של רפי הרלב. מאז הוקמה הטייסת היה איתן מטייסי הצילום הנועזים ביותר של הטייסת וחיל־האויר. עתה הוא היה מבכירי המובילים שלה. ״הט- ייסת שלנו הגיעה למלחמה מוכנה״ הוא מציין, ״הסיבה היתה שהיינו טייסת מיוחהת בחיל. לפני המלחמה עשינו גיחות עמוקות לעיראק ולמצרים לצילום שרות התעופה והמתקנים. זה העניק 8 לנו נסיון מבצעי רב איתן יהיה מאלופי הטיס הבולטים של החיל במהלך השנים הבאות. כרמי, טייס הקרב המנוסה לא הסתיר את אכזבתו. הוא רצה לצאת ולהוביל מבנה לתקיפה. ״היה ברור לי שלא ייצא מזה שום דבר״ הוא אמר לאחר המלחמה. אבל השעה הקרובה הביאה בכנפיה הפתעות. בן זוגו, סגן גיורא רום, היה מצעירי טייסי המירז׳ של חיל־האויר אותה עת. בחור צנום, גבה קומה אשר הצטיין בנועזות, יש אומ- רים מוגזמת, בקרבות אויר. לקראת סוף המלחמה, הוא יוכתר כ״אייס״ - אלוף טיס הראשון של חיל־האויר הישראלי, לאחר שצבר בהבטחה כי יצוות במבנים לתקיפה המיוערים לצאת בגיחה הבאות. שניהם יצאו בשעת בוקר מוקרמת לעמרת הכוננות, נקשרו בתא הטייס והמתינו. סרן אברהם שלמון היה המוביל של הזוג השני בכוננות של קומה, מוצק ובעל פנים עגולים, היה טייס עתיר נסיון, שקול ובוגר. הוא השתתף כבר בקרבות אויר רבים, ואף זינב מספר פעמים במטוסי המיג הסוריים עימם בא במגע. לימים הוא יהיה מן המובילים במספר ההפ- לות שצבר בקרבות אויר הימים הבאים טמנה לו אלת המלחמה הפתעות ואכזבות אישיות ומקצועיות. עתה הוא היה בתא הטייס, לבוש בסרבל טיסה, וחליפת הלחץ שהחלה להעיק עליו בחום יוני הכבר. מנחם שמול, היה מצעירי טייסת המירז׳ בתל־נוף. הוא התפרסם לימים כטייס ניסוי בתעשיה האווירית וזכה ל־ רוח להזנקה. שלא כמו אחרים, הוא לא ראה פגיעה בהצבתו ליירוט. בימים האחרונים לפני המלחמה יצא לא אחת כטייס יירוט ללכור מיגים שחלפו מעל הנגב, והצבתו ליירוט התקבלה אצלו בטבעיות רבה. ״הייתי מאד מרוצה שרן העריך אותי כטייס יירוט. אחד מתוך ארבעה נבחרים. מספר שניים של שלמון - ציוות 9 הולם. ראיתי את זה כדבר מובן מאליו. שהרי מלחמה לא מפספסים - היא תגיע אליך במוקרם או במאוחר עמוס לפירות, מפקר טייסת המירז׳ הדרומית, הקצה לכוננות הירוט את סא״ל דור עברי ועמו סגן אילן גונן. עברי שהיה באותה עת מפקר בית־הספר לטיסה של חיל־האויר, הגיע לטייסת כהצבת חירום. הוא היה מרא- שוני טייסי המירז׳ של החיל, ולפני כן פקר על טייסת המירז׳ הצפונית. בעקבות הוראת מפקרת חיל־האויר כי טייסים בכירים לא יצאו לתקיפה בגל התקיפה הראשון, והודות לנסיונו במשימות יירוט בתקופת הכונ- נות, הוצב עברי בעמרת היירוט. מספר שניים שלו, סגן אילן גונן, יהיה גם הוא לימים מבכירי טייסי הקרב של החיל צייד מדד- סע אורי גיל)לימים תא״ל( המשיך לטוס במטוסי קרב עד גיל כרעם ביום בתיו הזוג השני בין צוותי הכוננות היה של היה סרן רן אבשלום וסגן גיורא אפשטיין. סגן גיורא אפשטיין היה טייס קרב צעיר, אשר נלחם שנים ארוכות כדי להתקבל לקורס טיס. "לב ספורטי- בי״ - תכונה שלא היתה ירועה למערכת הרפואה של החיל, מנעה ממנו להתחיל את קורס הטיס. הוא השלים את שירותו בצנחנים והתגייס לחיל־האויר רק לאחר שחרורו מצה״ל. גיורא התגלה כבר בטיסות הראשונות שלו כטייס קרב יוצא דופן, הוא חש כי הוא משתלב בתוך מטוסי הקרב שהטיס והפך חלק ממנו. לאחר שעבר את הקא״מ הוצב כאחד ממצטייני הקורס לטייסת הסמב״ד שהיתה הטייסת המתקדמת של חיל־האויר. לאחר מכן הגיע לטייסת ש׳׳צילם" את טייסי הקרב האחרים בכל פעם שהתמודד איתם באימוני הקרב. לא פלא שבמהלך השנים הבאות הפך גיורא אפשטיין לאלוף העולם בקרבות האויר בעידן הסילון, עת הפיל לא פחות מ־ מירז׳ ביוני. חמטוס נושא שני מיכלי דלק ערביים בקרבות אויר. גיורא שמח על הצבתו וקיבל אותה בטבעיות. הוא אהב את קרבות האויר, והגנה על שמי הארץ בימי מלחמה היתה בהחלט מטרה מכובדת ורצויה בעיניו. טביעת העין של מפקדי הטייסות היתה נכונה: אם ניתן למצוא מאפיין לתריסר הטייסים אשר הופקדו למשך השעתיים הראשונות של מבצע"מוקד״, הרי זו העובדה כי כמעט כל אחד מהם היה טייס השש אלי קרב. הם היו, ללא ספק, הנבחרת המקצועית ביותר של חיל־האויר. חלקם יתגלה לימים כאלופי קרבות האויר של ישראל. עד לסיום טיסותיהם בחיל־האויר צברו יחד היתה עוד סיבה להשארת הטייסים הטובים במטוסי הכוננות: אנשי המבצעים ידעו כי במקרה שאחד ממבני התקיפה יסתבך בקרבות אויר באחר משלבי הטיסה, בדרך למטרה, במהלך התקיפה או בהיחלצות חזרה לשטח ישראל, הם יוכלו להזניק את מטוסי הכוננות כדי לסייע לו. זו היתה נבואה שהגשימה את עצמה. אך לא רק תריסר טייסים אלה היו מוצבים בעמדות הכוננות. בטייסת המדינה בצפון, הציבו חלק ממטוסי המירז׳ שתוכננו לצאת לתקיפה בשעה מאוחרת יותר, בעמדות יירוט, כשהם חמושים בטילים. רק מספר דקות לפני מועד צאתם למשימה, הוחלף חימושם לתקיפה. גם בטייסת 101 369 טייסת מטוסי הכוננות היו חמושים בתותחי ואחד או שני טילי שפריר, שני מכלי דלק בשלב זה אם יהיה צורך להזניק אותם לאויר להגנת שמי ישראל, או אם יישלחו הרחק כדי לסייע למבנה או מטוס כלשהו אם יסתבכו בקרב מעל שדה תעופה מצרי. לא כל טייסי התקיפה ירעו על מטוסי ״המטריה האוירית״ שהוכנה לטובתם. הם ילמדו על כך רק תוך כדי לחימה בשמי מצרים. פטרולים בשמי סיני הרבה אנשים במפקרת חיל־האויר ובבסיסים חשו תחושה של מתיחות וחוסר נוחות באותן שעות קריטיות, מירז׳ שמול המריא במטוס זה בבמקר היום הראשון למשימת פטרול והגנת שמי ישראל בהן חנו מטוסי הקרב של חיל־האויר על רחבות החניה או נעו חשופים בדרכם להמראה על המסלולים. באותן דקות מתמשכות לא טס אף מטוס קרב אחד בשמי ישראל. מטוסי התקיפה, חמושים ומתודלקים, היו מטרות פגיעות ביותר לכל מטוס שהיה מסתער עליהם ותוקף אותם. הצורך בהפתעה הכתיב את הדבר. מפקד חיל־ האויר לא רצה לעורר את תשומת ליבם של מפקדי חילות האויר הערביים, והכל נעשה כבכל יום שיגרה רגיל. מטוסי התקיפה המריאו לאויר ויצאו בזה אחר זה לעבר מטרותיהם. חלק מהם הופנו לפטרול, כאמור ורק כ־ 20 60 שלהם, ממתינים להוראות. בשעה שני המטוסים עלו על אחד ממסלולי חצור ונסקו לשמי דרום הארץ. היו אלה המטוסים הראשונים מבין תריסר מטוסי הכוננות אשר המריאו לאויר. שני המירז׳ים היו אמורים להחליף את שלושת מטוסי המירז׳ של המבנה של דן סבר לאחר סיפר דוד עברי: ״ב־ ההמראה, יוצאים ומסיעים בצורה מסודרת. המראנו לאויר. פטרלנו בהתחלה בתוך סיני, באיזור רפידים לערך. זה היה פטרול ראשון שיצא כחיפוי לכוחות. החששות בשלב הזה היו שמישהו עוד יכול להפתיע אות־ כרעם ביום בהיר הזדקרות מדחס עם הלחיצה על ההדק- סא״ל דוד עברי שהיה הצ״ח בטייסת הקרב הראשונה יוצא לטיסה במירז׳ נו: כולם חוזרים בלי רלק הביתה. המטרה שלנו היתה לחפות על החלק הזה. זה היה יותר מסוכן מאשר כל חלק אחר. אנחנו פגשנו כל הזמן מטוסים שחוזרים. ״הבקרה התחילה ליירט אותנו: ׳שים לב, מצד שמאל נכנס מבנה׳. היו אלה סמב״רים חוזרים, ומיסטרים ומטוסים אחרים. בכל פעם היינו ״רצים״ לעבר מבנה, מתקרבים אליו ורואים שאלה מטוסים שלנו. ככה 10 הלכנו הלוך ושוב מספר פעמים״ האיליושין שניסה להמריא שני מטוסי המית׳ של טייסת להגנת מטוסי הווטור באיזור פורט סעיר פעלו מעל ג׳בל ליבני ותקפו מטרות שהיו בו. הם פינו את האיזור וחזרו לבסיסם. זמן מה לאחר השעה מסוג איליושין מטרת טיסתו- הבאת צנחנים לסיני או מילוט מפקדים מאזורי הקרבות למצרים. לאחר זמן מה הוא התכונן להמריא משם בדרכו לאחד משדות התעלה. אך הוא לא הספיק להגיע ליעדו. ממשיך עברי: ״הקשר באיזור מסוים היה גרוע מאר. גונן החליט שהוא שומע יותר טוב ממני. הוא לקח את ההובלה ויצר קשר עם הבקרה. ואז ביקשו שנחזור לאיזור ג׳בל ליב־ ני. כשחזרנו לג׳בל ליבני אמרו שישנו מטוס תובלה למטה״. המירז׳ים הגיעו לקרבת השרה, ערכו פניה רחבה. עברי וגונן הביטו מטה וראו את האל־ יושין מאיץ ומתחיל את ריצת ההמראה שלו. סיפר אילן: ״גילינו מטוס איל פגעתי במנוע שלו והוא עלה באש. הוא טס כל כך נמוך שהטייס המצרי הוריד מיר את כן הנסע שלו ונחת ישר קדימה - במדבר, בעוד הוא עדיין בוער. עברי פגע בו בעודו על הקרקע. הוא לא התרסק - הוא פשוט 11 עשה נחיתת אונס בעוד הוא עדיין בוער ומיד לאחר מכן הוא נגע בקרקע עברי: ״גונן ראה אותו ראשון. אני ראיתי אותו גם כן. צללתי אליו. גונן ירה ראשון ואני יריתי שני. המטוס היה בגובה די נמוך מיד אחרי המראה מג׳בל ליבני. הוא יצא משם בגובה של התחלנו לעשות את הסיבוב ולתקוף אותו״. עברי התיישר לעבר המטוס העשן, הכנים אותו לכוונת ולחץ על ההדק. מטח רועם ופתאום גרגור מנוע ודממה - הזדקרות מדחס!. המנוע נשנק וסיבוכיו ירדו. מצב ביש בגובה נמוך.371 עברי, טייס המירז׳ המנוסה פעל במהי רות: הוא סגר מצערת, צלל מעט ואיפשר למטוס לצבור מהירות ופתח אותה שוב. המנוע תפס. סיפר עברי: ״כשיריתי עליו היתה לי הזדקרות מרחם. אחר הפגזים של ה־ מהתותח, הוא התפוצץ לי באף המטוס. אחרי זה היו המון רסיסים בכיסוי של מכ״ם הסירנו. קיבלתי הזדקרות מרחם. סגרתי את המצערת ופתחתי חזרה וזה הגיב למזלי. זה היה בגובה נמוך מאד והמהירות לא היתה כל כך גבוהה״. עברי נחלץ והצטרף לגונן ושניהם פטרלו עור שעה ארוכה בשמי סיני. האיליושין הפגוע נחת חירום על החולות בהמשך המסלול. ב־ בבסיסם בחצור. מכונאי הטייסת הוסיפו עיגול הפלה נוסף למירז׳ מספר כו אותו לאחר משני אלופי הההפלות בין מטוסי המיתי. לאחר שהגיעו כוחות צה״ל לאיזור התברר להם כי האיליושין יוצאים לקרב - צילום נדיר של מירז׳ המטוסים חמושים בטילי שפריר ומאטרה המטוס לג׳בל ליבני, נחת ומשהבחינו טייסיו כי מטוסי ישראלים מפטרלים באויר הם ניסו להמריא ולחמוק משם במהירות. לאחר נחיתת האונס של המטוס הפגוע, נחלצו ממנו יושביו ונעלמו לתוך המדבר. המטוס הרו־מנועי, בעל הכנף הימנית השמוטה והמנוע השרוף, היה לאחר מכן ״נקודת ציון״ למטוסי קרב רבים של חיל־האויר, שחלקם אף המשיכו וירו בו במהלך טיסתם מעליו. הזוג השני של טייסת בסככות שמול מבנה טייסת. בשעה מטוס בכוונת- האיליושין אותו הטיס עברי כרעם ביום בהיר בני סואף. מספר אחד המריא ונסק לשמיים. מספר שניים, אבנר סלפק רחף מצערת לפנים ויישבר״ אותה במגרעת המבער, אך המבער לא תפס. המטוס הכבד אינו יכול להמריא בתצורה הוו ללא תוספת הסוח של מבער. סלפק התעשת, משך את המצערת, הפחית את עוצמת המנוע ומאוכזב פינה את המסלול. ״מיד פניתי חזרה לדת״ק שממנו יצאתי. התחושה היתה גרועה: החמצתי את המלחמה!״ הוא סיפר. סלפק יצא לעבר סככות הכוננות ומצא מטוס פנוי. הוא נכנס לתא ונקשר וסך המתין להוראת ההזנקה. הוא צוות לאפשטיין. בשעה את משימתם ושבו לנחי- תה. גם דוד עברי וגונן עמרו לנחות בכל רגע. סיפר סלפק: ״הזניקו אותנו לתוך סיני, לביר גפגפה. אמרו לנו לעלות לגובה ווה הפתיע אותי. קיבלנו רשות לפתוח באש על מטוסים שתוק- 12 פים אותנו״ הבקרה הפנתה גם את הזוג הזה לעבר מבנים שהגיעו מכיוון התעלה וסך הם טסו, ״מגהצים״ את השמים הלוך ושוב. לפתע מבחינים טייסי המירו׳ חרי־העין במטו- סים לא מזוהים הטסים בגובה רב. הם פונים לעברם ואף מקבלים אישור לפתוח באש. מתארגנים ומתקרבים, לוהטים להפיל. ״ראינו אותם בעין, כשהתקרבנו ראינו שאלה מטוסים שלנו. הבנתי שהבלגן חוגג כאן. הם המשיכו דרומה יותר ונעלמו מאיתנו״ סיפר סלפק. היה זה, כפל הנראה, המבנה של אמנון גרדי מטייסת כך נמשכו היירוטים עוד זמן מה, כאשר שני המטוסים נשלחים לזהות מטוסים מעל סיני, מגלים כי הם נוש- אים את המגן־רור על סנפיהם ומניחים להם לנפשם. ״סבר לא היתה רממת אלחוט״ מסיים סלפק, ״הסתובבנו מעל ג׳בל ליבני וחזרנו הביתה". אחריהם יצאו לאויר סרן אורי שחר וסרן בני רומח, לטיסת פטרול ארוכה שנמשכה למעלה משעתיים. עד התחממות הגיורה הצפונית, ביצעה טייסתpu> 373 פטרול משעמם בצפון בצפון היה שקט כל שעות הבוקר. מטוסי התקי- פה יצאו בגובה נמוך מרמת דוד ונעלמו אי שם מעל הים דרומה, לעבר מצרים. מטוסי הכוננות נותרו מתחת לסככות. בשעה יר. רס׳׳ן יהודה קורן וסרן אבי לניר מטייסת נסקו במהירות לאויר. משימתה העיקרית של טייסת המירז׳ הצפונית, היתה הגנת שמי הצפון. שני המירז׳ים יצאו לשמי עמק יזרעאל ופטרלו כשעה וחמש רקות בשמי הצפון, טסים בנתיב בין צפת ובית שאן- פטרול שהתקבל בצד השני של הגבול כסיור שגרתי של היל־האויר הישרא- לי. "כחצי שעה לאחר שעת הש׳״ כותב קורן בתח- ״המראנו לכיוון גבול הצפון. הסורים13 קיר עדיין לא התעוררו, כך שהפטרול היה משעמם למדי. במשך הפטרול ריווח לנו הבקר שהידרומיים׳ כבר הפילו שני מיגים ובהמשך שמענו שהליקופטרים מנסים לחלץ שני טייסים שקפצו, אחד באיזור רומני, כנראה ׳שחר הגדול׳ והשני מול עזה, כנראה לבון. לאחר גיהוץ של מקנאים בכל התוקפים שכבר הספיקו לזרוק פצצות ולצלוף על אמת - ואנחנו?״. ההבחנות היו נכונות, יהונתן שחר, מפקד טייסת שתקף בביר גפגפה, נטש מול חוף עזה ונשבה. הנה כי כן הצללים של המלחמה החלו להתגלות כבר בשעה זו. עמית דרור ולבני היו הזוג השני שיצא לאויר בשעה גיל הצעיר בשעה טייסת המיגים וההנטרים לפעול, השתנו הדברים: עשרות מטוסים הוזנקו לאויר ויצאו ליירט את המטוסים הירד- ניים, העיראקיים והסוריים שחדרו לשמי הצפון והמשיכו לזנב בהם גם מעבר לגבול. רק לאלה שהוזנקו בשעות הצהריים תהיה הזדמנות להיכנס לקרבות אויר וגם להפיל מספר מטוסים. כדמי ורום יוצאים להתכתשות בעמדת היירוט של טייסת נות במטוסים אשר יצאו מן הרת״קים. מירז׳ים, מיסטרים, וגם ווטורים גדולים, חמושים לעייפה בפצצות, נעו מולם בדומיה לעבר ראשית המסלול. מבנה אחר מבנה המריאו המטוסים החמושים, פנו בקשת רחבה ונעלמו אי שם. לא רחוק מהם היו גם אברהם שלמון ומנחם שמול, רתומים לרצועות התא. כל אחר מארבעת המטוסים היה חמוש בתותחים, שני טילי אויר־אויר מסוג שפריר ומתחת לכנפיהם שני מיכלי דלק בני אחר. הטייסים ישבו עוד שעה ארוכה חסרי מעש, וכאשר החלו לחזור המבנים הראשונים הם העסיקו עצמם בספירת המטוסים שנחתו בזה אחר זה והסיעו לדת״קים. אך לא הרבה זמן לאחר מכן הם היו מובטלים. באותה שעה התנהלה כבר המלחמה בכל עוזה בשמי מצרים. מטוסים ישראלים תקפו וחלק מהם יורטו על ירי מטוסי קרב מצריים מעל אבו סואר ואינשאס. יהודה קורן- פטרול בוקר בגבול סוריה, תקיפה בצחריים במצרים וגיהת אחר הצהריים לרבת עמון כרעם ביום בהיר בשעה או בין המטוסים שנחתו בינתיים מגיחות התקיפה. המירז׳ים הכסופים נסקו, קיפלו את הגלגלים ויצאו מערבה. הבקר הפנה אותם ישירות לעבר איזור התעלה. המטרה: שרה אבו סואר. אותה עת הגיעו לשם מטוסי מיג טייסת וטייסו, סרן רן מנור, נשבה. שלושת המי־ מטרים הנותרים, אותם הוביל סרן מריו שקד, הצליחו להתרחק מהמקום. אחריהם הגיע מבנה של מירז׳ים מטייסת אותו הוביל אהוד חנקין. אורי ליס הבחין מרחוק במיגים המפטרלים. כרמי ורום יצאו לדרך במבערים לוהטים, חצו את סיני בקו ישר, והגיעו לאחר זמן לא רב לאבו סואר מעבר לתעלה. ״הסתובבנו מעל השדה,14 סיפר איתן חיפשנו מיגים ולא מצאנו. התכוננו להכנס ליעף צליפה, כשלפתע החל להמריא מיג צעקתי לרום: ׳עזוב אותו, הוא שלי!׳. המיג המריא ופנה בכוון מערב לצפון בפניה שמאלית״. איתן התלבש עליו ושיגר טיל שפריר אך זה לא פגע. הוא התכנס אליו למרחק קרוב, וירה בו צרור, אך המיג לא נפל. ״נו תפיל כבר!" עודד אותו גיורא קצר הרוח שצפה כמספר שניים בקרב. ״הפר הזקן...״ ענה לו איתן, כלומר לאט לאט... איתן: ״המיג התחיל לנסוק, כשלפתע הפך הטיה. התקרבתי. צרור נוסף והמיג התפוצץ״. היה זה מיג ראות חדיש שהופעל על ידי הטייסת שפעלה מאבו סואר. ממשיך איתן: ״לפתע השמים היו מלאים מיגים. לאן שלא הסתכלת - מיגים!. אבל אפשר היה לראות שהם לא מאורגנים. הם היו לגמרי מבולבלים, טסו ללא תכלית0"1׳*יבמלחםהי** גיייא ריםו־ היאשי״ 0 יי״ ולא ידעו מה לעשות. אנחנו פשוט ירדנוהישיאלי היאשיו י™ יחפד לאלוף עליהם מלמעלה״. סגן גיורא רום, חסר סבלנות ומקווה לראות מיג בכוונת, הביט סביב. ״גיליתי מיג מאחורי זוג מירז׳ים. התארגנתי עליו וחיסלתי אותו בצרור״. המיג התפוצץ. גיורא המשיך להפנות את ראשו ולחפש מיגים. לאחר זמן מה גילה עוד שני מטוסים ונכנס מאחורי אחד מהם. ״אחד מהם נכנם לי לכוונת״ הוא מתאר לקונית, 375 גם הזוג השני יוצא למפגש שני טייסי הכוננות הנוספים של טייסת 119 בהמתנה. הישיבה בתא הטייס הקטן העיקה כבר על שניהם. למעשה היו קשו- רים למושב מאז השעה בוקר. הם יצאו מהתא בשעה שבע כרי להחליף את סרבליהם המיוזעים וחזרו מיה להמתנה ממושכת נוספת. "לא יצאתי מהתא ער שהוזנקתי״ סיפר שמול, ״כרמי ורום יצאו והבקר אומר להם ׳כח מלא לכוון דרום!׳. שלמון ואני ישבנו וחי- 17מיג שני לגיורא רום בגיחה אחת. כינו עור שעה״15 "חטף צרור ונפל״ שלוש הפלות, ושני טייסי המירז׳ היו נחושים למצוא עור מיגים. הקרב לא הסתיים עדיין. איתן גילה עוד מיג ראיתי פגיעות. הייתי קצר ברלק. ניתק- תי מגע ונהתתי כמעט יבש בחצרים, אך התברר שהמיג שלי נפל״. גם רום המשיך לרדוף אחר מיגים. הוא הצליח לשבת על מיג נוסף, אך כילה את התחמושת שלו וחזר לנחיתה בתל נוף. ארבעה מטוסים מופלים - ״זו היתה פתיחה טובה למלחמה!״ סיכם איתן את 16 הקרב בשעה מספר שמול: ״הבקר שלח אותנו ׳כוון מערב, כח מלא, למפגש!׳. הוא כיוון אותנו למטרה שטסה בגובה לא זרקנו בירונים. זיהינו רביעייה של מירז׳ים. אלה היו מטוסים של אורי דקל שלא טסו בנתיב והבקר הזניק אותנו לעברם. כעסתי מאה על חוסר המזל. יצאנו צפונה, עשינו את הפטרול של כמו הפר הזקן- איתן כרמי הפיל כמלחמת ששת חיטים שנייםהרבה זמן מעל הסתוךבנו ׳הצפוניים׳ מתוך שמונת המטוסים וטיל קלט שנרשמו לזכותו מרמ ךארץ עך שעמר הךלק ןחזרנן לנחיתה״. שלמון ושמול היו מתוכננים לצאת לגיחת התקיפה הראשונה לגררקה. ״רן הבטיח לנו: ׳תעשו יירוט ואז תלכו לתקיפה ראשונה״ סיפר שמול. אבל הדברים השתבשו. בינתיים הם הלימו את הפטרול, נחתו בתל נוף והגיעו לרת״ק. מהטייסת הוריעו להם כי הם מצוותים לגיחת בחגם ביום בהיו פטרול בשמי הארץ- מנחם שמול היה בזוג השני של טייסת שיצא לפטרל בשמי המדינה התקיפה העומדת לצאת בעור זמן קצר במחשבה שלאחר מעשה ניתן לומר כי מול הנסרים ומיג לעבר גרהקה וכראי שימהרו. הם ניסו לגייס טנדר כרי לנסוע לבנין הטייסת אבל אחד הטייסים סירב לתת להם אותו. בגיחה הראשונה לגררקה, אותה הוביל רן פקר מפקד הטייסת, הם לא השתתפו, אבל יצאו לגיחה השניה לשהה הרחוק. באמצע הדרך הם הופנו לתקיפת רבת עמון. שמול כעס על הטייס- דס״ן ותיק שהיה הצ״ח בטייסת. ״נשבעתי שלעולם הוא לא יהיה חבר שלי!״ אמר שמול בזעם. טייסת שונה שבוצעו ער סניסת ירדן וסוריה למלחמה. סל תריסר המירז׳ים שנותרו להגנת שמי ישראל, המריאו לאויר, אך באותן שעות בוקר ראשונות, המצב לא היה קריטי. התפיסה המבצעית של מוטי הוד ושל רפי סבתן הוסיחה עצמה, ללא ספק: לבר ממספר גיחות המיקה שביצעו מספר זוגות של מטוסי מיג והנטר, מהן יצאו בשן ועין, לא נשקפה סכנה לשמי ישר- אל. כפי שיתואר להלן, לא היו שמי ישראל נתונים בשום שלב של מבצע התקיפה לאיום אוירי משמעותי. חריג לכל אלה היה מפציץ הטופולב)או שניים - ראה בפרק על עיראק( שהפציץ את נתניה ואחר שתקף את רמת דוד נפל על מחנה ״עמוס״. למעשה ניתן היה להגן על שמי ישראל בעזרת מטוסי מירז׳ של הגל השני והשלישי ולא היה צורך להקצות מטוסים מיוחדים למשימה זו. די גם במספר מטוסי סופר מיסטר.377 על טייסי קרב •.׳ הרבה מאד הגדרות ניתן למצוא על אופיו של טייס הקרב, על התכונות הנדרשות ממנו ועל יצר התח- רות הטבוע בדמו. אבל מה באמת עושה טייס קרב טוב? גיורא אפשטיין, אלוף טייסי הקרב של ישראל, שנשאל על כך לא היה יכול למצוא מאפיינים ברורים ותר משמעיים להגדרת המושג ״טייס קרב טוב״. ״טייס טוב חייב להיות טייס הישגי, שאפתני ותחרותי. תמיר אפשר להשיג יותר, תמיד צריך לכבוש את 18 הפיסגה, וכשאתה כבר מגיע לפיסגה אתה חייב לשמור על מקומך...״ ״ללא תחרותיות הישגיות ורצון לנצח לא היינו מגיעים לאן שהגענו. בזה מתמצה ההבדל ביננו לבין לוחמים אחרים״ אמר טייס קרב אחר. לגיורא אפשטיין, בעל עיני נץ היה יתרון בקרבות אויר: בשעה שאחרים חיפשו את המטוסים הוא כבר תכנן את התמרון הבא שלו. אך לא רק עיניו החדות היו הגורם להצלחותיו. חבריו מספרים כי הוא היה טייס נחוש, בעל כושר גופני מעולה, בעל יכולת לראות את זירת הקרב ולהתכונן לה, לתכנן מראש, לצפות מהלכים וליזום מלכו- דות. היתה לו נטיח להצמד למטוס האויב עד כלות. באימונים הוא ״צילם״ )הפיל( את המדריכים שלו, כמו את חבריו לטייסת, בזה אחר זה. חבריו יוד־ רגע החסד- חלק מסרט ירי המראח את רגעיו האחרונים של מיג שהופל על ידי עים לספר על עקשנותו הרבה ושאיפתו להביא תוצאות. באחת הטיסות במלחמת יום הכיפורים, עת התמודד נגד עשרות מטוסים מצריים והפיל ארבעה מתוכם, הוא היה כה תשוש שצוות הקרקע נאלץ להוציאו אותו מהתא. הוא לא היה יכול להזיז יד או רגל. כרעם ביום בהיר מספר גיורא: "כבר בקא״מ באורגנים, הייתי ׳דופק׳ את כל המדריכים בקרבות אויר. אבל זה לא היה קונץ גדול... כשטסתי ב־ 18 אבל בקרבות אויר קרעתי את כולם בלי בעיה״ לגיורא היה סרגל מצטיינים בטייסת הקרב הראשונה: ״בטייסת דן סבר ויפתח ספקטור היו טייסים טובים. רומח היה טייס מצטיין, גם סלפק היה טייס מצטיין -למעשה הטייס הטוב ביותר של טייסת "איים׳׳ לא נורמלי. אני זוכר קרב אחד מולו. היו לו ביצועים מדהימים. הרגשתי שאני טס ביבש והוא יושב על מבער אחורי״. ומוסיף על כך אורי אבן־ניר לימים אלוף־משנה ומטייסי הקרב הבולטים של החיל: ״בעצם הכל בתקופתי היה מבוסס על תחרותיות - השאיפה לנצח בקרבות אויר ובאימונים עלתה בהרבה על המשמעת הבטיחותית. התחרותיות גרמה אותה עת לשני דברים: היא משכה את הרמה של כולם ער למקסי- מום היכולת האישית, והיא הובילה לכך שטייסים לא מוצלחים גילו מהר מאד שמקומם בחוץ. שמם היה מתפר- סם בחיל־האויר והטייסת היתה פשוט פולטת אותם. ידענו שכל אחד צריך למעלה: בוער מכנף ועד זנב- מיג שהופל על ידי מירז׳ בקרבות אויר בלב מצרים מימין: מעלה עשן- רגע לפני שעוד מיג 21 להיות הטייס הכי טוב. החברים שלך על הקרקע הם היריבים שלך בשמים. צריך לנצח אותם ובלי חוכמות. לפעמים היה צורך להסתכן בקרבות כמעט ער הסוף. התוצאה היתה העלאה ניכרת של רמת הטיסה ויכולת השליטה במטוס. כאשר הגענו מאוחר יותר לטוס בקרבוות אויר אמת נגד מיגים, זה היה מבחינתנו 20 משחק ילדים 379 האדמה הלוהט טייסי הקרב של חיל האויר הסתכנו לעתים מעבר למגבלות. בתא הטייס של המירז׳ היתה קבועה מערכת אשר נועדה להזהיר את הטייס סאשר מטוסו הגיע לעומס רב מדי. ״אדמר״ קראו לה כשם היצרן. אור ירוק, ואחריו צהוב ואדום המחישו לטייס את מגב- לות העומס של המטוס. אך כל מי שרצה לנצח בקרב לא היה יכול להתיהס לאזהרות. חלק מן הטייסים פשוט ביבו את מתג ההתרעה לפני טיסה. לא אחת חזרו מטו- סים כשכנפיהם ״מקומ- טות״ מעומס יתר. והדבר היה רומה גם במשימות אויר קרקע. טייסים ירדו במטווחים לגובה נמוך סדי לפגוע במטרות, או התקרבו למטרה שגורלה היה על אותה במערבולות מסו- סיהם. היה לזה מחיר, והדבר לא נעלם מעיני מפקרי חיל־האויר. בממוצע איבדו טייסות הקרב ארבעה־חמישה טייסים מירי שנה בטיסות אימונים!. מפקרי הטייסות שהיו מודעים למעבר המגבלות לא יכלו אלא לתת הסבר לסיבות שגרמו למספר התאונות הגבוה שליווה את הטיסות. טייסים נסנסו לסחרורים, אחרים שמצאו עצמם במצב חסר תקוה הפעילו את ססאות המפלט וחסרי המזל גם נהרגו. המגבלה היחידה היתה מגבלת יכולת הטיסה. ״זו לא חוכמה להטיס את המטוס בתוך מעטפת הטיסה שלו״, אמר אחר מטייסי הקרב־ ״הבעיה מתחי- לה קרוב למגבלות, ורק אז היה הטייס מגיע להישגים, ואז גם עלה הסיכוי שלו לנצח בקרב״. לא היו כאן פשרות. "היינו יושבים על היריב בטווח אפם, ההתנגשות היתה בלתי נמנעת״ אומר אבן ניר. ״עבורי, עבור הטיי- , התחשבות יתר במגבלות בטיחות טיסה משמעותה היתה אחת: הפסר ותבוסה, סים ששירתו בתקופת בקרב. זה זה היה מחיר גבוה מדי עבור חלק גרול מהטייסים!״. תא המירז׳ - טייסי הקרב אהבו את התא שהיה ״קטן וצמוד״ ואיפשר לטייס להגיב במהירות לתנועות המטוס פרק יט׳ מטוסי הצילום מביאים הוכחות מה הושמד ומה ניצל? המלחמה האוירית מעל סיני, מעבר לתעלה ומעל הדלתא של הנילוס היתה בכל עוזה. מטוסי תקיפה באו גל אחר גל, מבנה אחר מבנה וכילו את זעמם במסלולים, במטוסים ובכל מה שניתן היה להשמיד. עננים גבו- הים של עשן התמרו מעל השרות ונראו מרחוק כעשנם של עשרות נרות ענק שהתמרו לשמיים באויר הבוקר חסר הרוחות שעמד בשמי מצרים. תוצאות התקיפה נאספו על ירי אנשי המבצעים בבור הפיקוד של היל־האויר והועלו על לוחות המעקב. דקה אחר דקה הלכו התוצאות שהצטברו ורמזו כי שדות התעופה נסגרים בזה אחר זה, והיעדים שסומנו עליהם כוסו ברישום ״אלפא" - שפירושו"בוצע״. עם נחיתת הטייסים מסרו מובילי המבנים ריווח מפורט יותר לחוליות המודיעין ואלה נמסרו הלאה למפק- דת חיל־האויר. כל טייס נתבקש לרווח על תוצאות הפגיעה, על מזג האויר, ועל מטוסי אויב שניסו ליירט את מטוסי המבנה שלו. התמונה התבהרה מרגע לרגע: מבצע ״מוקד״ מבוצע לפי התכנון - חיל־האויר מנצח. בתכנון הגיחות של הגל הראשון שולבו מטוסי צילום במבני התקיפה על השרות הקריטיים, כדי להביא מידע נוסף ומצולם על דיווחי הטייסים. כך היה בשלושת השדות הקריטיים: בני סואף ואבו סואר שם שולבו מטוסי ווטור דגם עתה עמדו מטוסים נוספים לצאת לגיחות צילום שהקיפו את כל השדות שהותקפו והיו אמורות לסכם את תוצאות הגיחות של הגל הראשון מעל שדות אלה. היעדים הקרובים יותר בסיני היו משימתה של טייסת המצרית הטילו על טייסת ווטור מעל שדות סיני נחמן עובדיה, מותיקי טייסי הווטור, ועד לפני כשנתיים מפקד טייסת אחיקר, יצאו מרמת דור במטוס ווטור מספר היעד הראשון שלהם: שרה אל־עריש. "יצאתי מיד אחרי היעף הראשון עם מטוס צילום לצלם את תוצאות הפצצת שדות התעופה בסיני״ סיפר 1 עובדיה. "לא חשבתי שיש בעיה - השליטה באויר היתה שלנו. לא חששנו במיוחד ממיגים״ המטוס הדו־מנועי, בעל החרטום המזוגג נשא בגחונו מצלמת ״מושל״ לצילום פנורמי מגובה נמוך. מאל־ עריש הוא ירד דרומה ומערבה לעבר ג׳בל ליבני, ומשם יצא לעבר המסלול היחיד של ביר גפגפה. בדרך יכו- לים היו נחמן ואייל לראות את עמודי האבק שנמשכו מאחורי הטנקים הישראלים אשר חצו מזה כשעה את הגבול מערבה, ואת ענני העשן הקטנים של הפגיעות של פגזי התותחים והטנקים. ממולם נחשפו והלכו תוצ- אות התקיפה בביר גפגפה: עמודי העשן של ארבעת מסוקי המיל כולו. גם מטוסי מיג הווטור הדו־מנועי פנה עתה לעבר המטרה האחרונה: השדה בביר תמרה. בשדה היו שרועים שרידי מטוסי המיג אחיקר, בתא הקדמי הצר היה אחראי על הניווט בגיחה זו ועל הפעלת מערכות הצילום. בכל פעם שהכין את כרעם ביום בהיר ציורו והפעיל את המערכת, נפתחו תאי ההפצצה של המטוס, מערכת הצילום יררה על ציהיה וסרט הצי- לום רץ ותיער את הנעשה מתחת למטוס - התוצאות היו צילומים שסרקו את הקרקע מאופק לאופק. סיפר נחמן: ״ההתרגשות העיקרית היתה סאשר ראינו את התוצאות. ראיתי מטוסים בוערים בכל השרות וגם אנשים שוכבים כאשר חלפנו מעליהם״. מטוסם הד־ מנועי הצליח לחלוף מעל השרות בגובה הצי- לום ולתער את התוצ- אות ללא פגע. ״לא הבחנתי שירו עלי" אומר נחמן, ״מיד כשראיתי את המסלולים הבוערים ידעתי: ניצחנו במלח- מה!״. אך זה לא היה סופה של המשימה. לאחר השלמת פסי הצילום מעל ארבעת שרות התעופה המרכזיים בסיני, מצא עצמו מטוס הווטור של נחמן ואחיקר בלבה של קלחת ובלבול במערכת הבקרה. מטוסי התקיפה שבו אותה עת ממצרים, מבנה אחר מבנה או בבודרים בנתיב שהוביל אותם ישירות מעל צפון סיני לחופי ישר- אל. על סולם היה דיווח מראש של הטייסים ומעקב קרוב של מטוסי המירז׳ שפטרלו בשמי סיני. הווטור הבודד טס בנתיב דרומה, פנה מזרחה וחזר צפונה - בהחלט לא ב״זרם המרכזי״ של תנועת המטוסים החוזרים מתקיפה. ככל הנראה, נשכח הווטור על ידי אנשי הבקרה הדרומית. ״כשחזרנו הם חשבו שאנחנו מטוס אויב״ מספר אחיקר. ״היינו מעל הים כשיצאנו מעל אל־עריש. בבקרה התנהל רו־שיח ושאלו אותנו: ׳איפה אתם? מה אתכם?, שימו לב- יש מטוס זר שמתקרב לישראל!׳. ללא ספק 2 היתה מהומה קצת״ רק לאחר רקות ארוכות ביקשו אנשי הבקרה מהמטוס לעלות לגובה רב יותר כרי שייטיבו לזהות אותו על מסכי המכ״ם והמהומה נרגעה. לאחר רס׳ץ נחמן עובדיה )למעלה( ואייל אחיקר )לוס(־ שניהם ותיקי המוסקיטו היו עתה בצוות הווטור שיצא לצלם בסמי גיחת הרפאים של אודי יערי דרמטית הרבה יותר היתה טיסת הצילום של סרן אורי יערי, קצין הצילום של טייסת בשעה בגל הראשון של תקיפת שדות התעופה, יצא מטוס מירז׳ מספר לף״ בתל נוף, עלה על המסלול וחמק בגובה נמוך מערבה, לעבר הים. אורי יערי, כך מעידים גם חבריו לטייסת, היה מן הטייסים הנועזים ביותר של הטייסת. מאחוריו היו כבר עשרות טיסות צילום בעומק שטחי מדינות ערב. מטרתו עתה היתה לטוס לבדו מעל שרות התעופה עמוק בשטח מצרים, ולתער במצלמתו את תוצאות התקיפה. אורי גבה הקומה ובעל העיניים היוקדות, פנה מערבה במבער מלא ובהיותו מעל חולות פלמחים הוא יצא כיוון לעבר הרלתא. מעל הים הנמיך את מטוסו וירה לגובה הגלים. עכשיו הוא היה לבר בתא הטייס שלו.383 עוף הטרף מעל הפגרים- הווטור של נחמן עבדיה ואייל אחיקר צילם את תוצאות וזגל הראשון מעל אומצת השדות בסיני. התוצאות הפתיעו גם את האופטימיים ביותר בקרב אנשי המבצעים כרעם ביום בהיר תחושת הבדידות גברה כאשר נוכח כי למעשה איש לא ליווה אותו ואיש לא היה בכוננות כדי לחלץ אותו אם היה מסתבך או נפגע מעל שטח מצרים. את הכל הוא היה חייב לעשות עכשיו לבד. הטיסה של אורי היתה טיסה ארוכה, מייגעת. הוא היה בודד מעל המים, מלחך את הגלים כרי לחמוק מן המכ״ם ובוחן את הנתיב שלפניו. אורי תכנן להגיע אל מצרים ממערב, ולהלוף מעל השדות כשהוא מתרחק והולך מהדלתא מזרחה לעבר סיני. הדבר האריך את מסלול הטיסה שלו, אבל איפשר לו להתקרב יותר ויותר הביתה. מטוסו היה מטוס מיוחד: בחרטומו הוא נשא מצלמת "מושל״ פנורמית המותאמת לצילום מגובה נמוך. המטוס לא היה חמוש. מתחת לכנפיו היו תלויים שני מיכלי דלק בני ליטר, מיכל וגם תא התותחים שלו לא הכיל פגזים - הוא היה עכשיו עמוס דלק. לטובתו עמדו רק המהירות הגבוהה של המטוס וכושר החמיקה של אורי ממטוסי אויב. אורי הרהר במשימה המיוחדת שהוטלה עליו. "היתה לי הרגשה משונה שהטרידה אותי קצת לפני ההמראה" מספר אורי, ״כאן אין מי שיע־ זור לי אם אני עושה טעות בניווט, וגם אין מי 3 שירע אם קרה לי משהו במהלך הטיסה״ מחשבות אלה נפסקו ברגע שחצה חוף וחדר לדלתא המצרית. מעכשיו הוא יהיה עסוק בביצוע המשימה ותפעול המערכות. אורי כיוון את המירז׳ שחור־החרטום אל מעל אגם ברלוס במערב הדלתא, האיץ אותו למהי- רות שרה קהיר מערב, המטרה הראשונה, הוא נסק לגובה הצילום והתקרב לשרה. לא היה קשה צלם בודד- אורי יצא אל הים ונכנס למצרים ממערב כשהוא למצוא את השדה הגדול. כל הסביבה בערה.י סינלעבי חח מצלם בדרכו את השדות תוך כדי טיסה מזי מעל כל טופולב רחבות החניה, היתמר עמוד עשן סמיך ושחור. הדבר הועיל אולי לניווט אך היה עלול לפגוע התוצאות הצי־ לום. אורי היה מודע לכך וברר בהקפדה את נתיבי הצילום. קהיר מערב היה אחד מהשדות הקריטיים של המלחמה, וחיל־האויר רצה מאד לדעת את תוצאות התקיפה שם. אורי פנה בכיוון המסלול הראשי, נסק במטוסו לגובה הצילום וחצה את השדה מקצה לקצה לאורך המסלול העיקרי. כאן הפעיל את המצלמה, כשהוא לוחש לעצמו: ״מפסק - הפעל!״ המתין דקה או שתיים בגובה ובמהירות המדוייקים ולאחר השלמת פס הצילום פקד על עצמו"מפסק - הפסק!״, שבר בפניה ויצא משם במהירות למטרה הבאה. לאחר מעבר הצילום יכול היה אורי להתרווח מעט במושבו, למשוך את הסטיק ולנסוק לגובה מעט יותר נוח לטיסה. הוא חמק משם במהירות, תוך כדי חליפה מעל העיר קהיר עצמה. אורי ידע לאן להביט- עמודי העשן השחורים היו סימני דרך וסייעו לו לנווט במדויק משדה לשרה. את הטיסה ביניהם הוא עשה בגובה נמוך,385 בודד מעל הדלתא- סרן אורי יערי יצא לטיסת צילום במירז׳ לה כשחוא חולף לא אחת בין מכנים שהיו בסיום מבצעי התקיפה של הגל הראשון כרעם ביום בהיר במהירות של מעל כמעט מהירות הקול באותו הגובה. ״במהלך הניווט הייתי רואה את עמודי העשן וזה נתן לי הרגשה טובה שאני בכיוון הנכון״ הוא סיפר. המטרה הבאה: שדה אינשאס מערבית לקהיר, קן הצרעות של מערך ההגנה האוירית של מצרים. כאן עלולים להמריא לעברו המיגים או לצלול עליו משמיים. האם הושמדו כל המטוסים במטסים הראשו- נים?, האם מישהו יבחין בו בטיסה החמקנית והמהירה שלו? אורי הגניב מבט לעבר המפה, בדק כיוון לשדה ולקראת אינשאס שוב ירד לגובה הצי־ לום. עכשיו סמך רק על מהי־ רותו וגובה הטיסה שלו. ״קשה ליירט מטוס הטס במהי- רות ובגובה כזה״ אומר אורי, ״בגלל הגובה הנמוך, המכ״ם גם לא ראה אותי״. בכל מקרה אם היה מתלבש עליו אחר המיגים הוא גם לא היה יכול אלא לנסות ולחמוק. הפעולות שלו היו פאסיביות בלבד: ״לא הייתי חמוש. לא היה לי הרבה מה לעשות״. טייסי הצילום של חיל־האויר היו מנוסים בטיסות ארוכות בתוך שטח מדינות ערב. בחלק מהטיסות שנעשו ערב המלח- מה הם יורטו על ידי מטוסים עויינים, אולם הכרת מערכות הנשק של המיגים ומגבלותי־ הן, איפשרה לטייסים לשים מבטחם בטיסה באיפיון מסו־ מירז׳ מעל אינשאס- בטיסה בגובה מצלמת ״מושל״ לקבל צילומים של המטרה מאופק לאופק וחפיפה מתאי- מה בין סריקה לסריקה387 י ־ ״י־ - ים, שם לא יוכלו המיגים לפגוע בהם. הם ירעו, למשל, כי כוונת המיג לא יכולה לקלוט אותם כשטסו מתחת לגובה מסוים מעל פני השטח. גם לטילי האטול היו מגבלות גובה שיגור. את כל המידע החיוני הזה ניצלו הטייסים ברגעים אלה- טיסה בגובה נמוך היתה אחר מסודות גיחות הצילום הנועזות. בשעה בה טס אורי מעל מצרים עריין לא הסתיימו גיחות התקיפה של הגל הראשון. מטוסי התקיפה הישראלים היו עריין מעל השרות. גל אחרי גל הם נכנסו, הפציצו ונסקו לשמי- ים. מציירים קשתות ארוכות של פה הבאה. אורי הפנה את חרטו- מו לעבר אינשאס, עלה לגובה הצילום ופתאום: ודש!. מיג מצרי חתך את נתיבו במהירות. אורי הגיב אוטומטית כמעט. ״ירדתי לגובה נמוך מאד, כרי לא להתנגש בו״ סיפר אורי. עוד הוא מנסה לחמוק מן המטוס המצרי העוין, ולפתע הוא מגלה רביעיה של מטוסי מיסטר. אלה עסקו אותה עת, כמו עדת דבורים אלימה, ביעפי הצליפה על המטוסים שעוד נותרו בשדה. לאורי לא היתה ברירה: את משימת הצי- לום הוא חייב לבצע ויהי מה. הוא חלף בין המטוסים, התישר לביצוע יעף הצילום ונעלם מהמקום כהרף עין. אבו סואר - המטרה הבאה. את השדה הזה נקל לזהות ממרחק - רחבות החניה בצורת "שמיניות״ איפיינו את השדה הקשוח הזה שמב- נים רבים של מטוסים נדרשו כדי להשבית אותו. היה חשוב מאד לצלם את התוצאות של הפגיעות במסלו- לי הבטון של השדה. גם עמודי העשן שהתמרו משם היו רבים ושחורים יותר מאשר בכל השדות האחרים - מטוסי האיליושין איל־ שם עשרות מטוסים בוערים. צללית ואיטה - חיילים מצריים שוכבים על הקרקע בחלוף מעליהם מטוס חמירז׳ של אורי יערי כרעם ביום בהיר כאן ציפתה לאורי הפתעה נוספת. בזמן שחלף, מיושר ובמהירות טיסה קבועה ליעף הצילום עסקו מטוסים אחרים בתקיפה סביבו. ״תוך כדי צילום, ראיתי פצצות נופלות על המסלולים ופוגעות״ הוא סיפר במלים מתונות את סיוט היעף הזה מעל אבו־סואר. המירז׳ הכסוף המשיך לתער את התוצאות. מאבו־סואר פנה אורי דרומה ומזרחה, לעבר פאיד ובברית שהיו על הגדה המערבית של האגם המר הגדול. עוד מרחוק הוא הבחין בנקורות קטנות שצללו על השדה ונסקו לשמיים. נחיל של מטוסי אורגן עסק בריקוט המטוסים שחנו ברחבות של פאיר. אך אלה המשיכו במשימ- תם, ולא התיחסו למירז׳ החולף ביניהם. ואכן, בצילומי הגיחה מעל פאיד ניתן לראות שניים מבין חמשת המטוסים של מבנה האורגן שהוביל גיורא יואלי מטייסת ״בפאיד שוב כמעט התנגשתי״ סיפר אורי, ״הפעם באורגנים שתקפו את השרה. סיימתי את המשימה בכב־ דית..." אבל זה עדיין לא היה סוף הסיפור. אורי, עסוק במשימתו לא הבחין כנראה בשני מטוסי מיג שפטרלו באויר בזמן שחלף מעל כברית. אחר מהם נכנס עליו וניסה להפילו. על פעולה זו סיפר הטייס המצרי, מוסטפה חאפז: ״באותו זמן ממרוח טאליבה נחת שוב)טאליבה היה מפקד הכנף שניסה ליירט מטוסי תקיפה ישראליים שפקרו את השרה- ד״ש( אולם טייס נוסף הצליח גם הוא להמ- ריא. הוא היה חניך שלי בבילבייס ונהרג מאוחר יותר במלחמת ההתשה. לא היו לי כל תכניות- רק לנסות ולהגן על השרה. ברגע שהייתי באויר יכולתי לראות את העשן משדות תעופה אחרים שהותקפו. אפילו לא קיבלתי אישור להמראה שלי ממגרל הפיקוח- פשוט המראתי. גם לא היה לי מושג מה שאר אנשי הטייסת עושים. ואז ראיתי משהו טס מאר נמוך. זה היה מירז׳ שטס ממערב למזרח. ביצעתי חצי גלגול מאחוריו. הוא היה ככל הנראה בטיסת סיור היות והיה לבהו ולא תקף מטרות על הקרקע. זו היתה הגיחה הראשונה שלי במלחמה. כאשר טסתי אחריו ניסיתי לתחמש את התותחים שלי שלוש פעמים אולם המיג 4 מדי מכדי לרדוף אחריו ואחרי זמן מה הוא פשוט נעלם מהמקום״ הטייס המצרי, למרות שהיה מדריך טיסה על המיג לתותחים: "לא הייתי מאומן לשינוי הזה במערכת" הוא כתב בהתנצלות כמעט. "למעשה חימשתי את התות- חים שלי שלוש פעמים והיה לי את המירז׳ הזה בתוך הכוונת למשך זמן ארוך. אבל לא הייתי הטייס היחיר שעשה את אותה טעות. הישאם סעיר אבו שהיה גם הוא מדריך טיסה עשה אותו דבר" הוא ניחם עצמו. פאיר חלפה וגם כברית נעלמה מאחוריו מעבר לאופק. אורי השלים את משימתו, נשם מעט לרווחה, התרו- וח במושב, כיבה את מערכות הצילום וחצה במהירות את התעלה מזרחה, חלף מעל סיני וחזר לנחיתה. ״במהלך כל הטיסה הזו, הייתי מאוד מרוכז בטיסה, בניווט ובהפעלת המערכות״ סיפר אורי, ״שמרתי על רממת אלחוט מלאה והייתי רק בהאזנה. לא רציתי לשדר ולא רציתי שינעלו עלי. כל הנתיב של הטיסה הזאת היה לי בראש. הייתי עמוס מאד במחשבות. כאשר יצאתי לקראת חזרה הביתה, הרגשתי פתאום ריק- נות משונה. חלפתי מעל סיני ורציתי להגיע מהר חזרה. רק מעל אל עריש ריווחתי על מצבי ומיהרתי הבי- תה. מאד רציתי לראות את תוצאות. התוצאות היו טובות מאה!". תשוש, עייף, אך בריא ושלם הנחית אורי את מטוסו בתל־נוף, שעה ו־ קורותיה של טיסת הרפאים של אורי יערי בינות למטוסים התוקפים, הובאה ליריעת מחלקת המבצעים של חיל־האויר. בעקבות כך הוחלט שלא לשלוח עוד מטוסי צילום לטיסות יחיד*. הסיכון ל״שחקן הבורר״ במשי- מות מסוג זה היה עלול להיות גבוה מרי. •הערה: לא היה הכרח לשלוח את אורי לבדו לטיסה מסמרת השיער. בדת״קים של טייסת פים: מטוס הצילום השני, מירז׳ מספר את מירז׳ הצילום. והיה גם טייס שהיה יכול ומוכן לעשות זאת: ברוך קינן)ברקי(, קמב״ץ הבסיס שלא יצא לגיחה הרא- שונה, הציע להתלוות כמספר שניים למטוס הצילום. הוא נענה בשלילה., פרק כ הגל השני תוקף ״נצחנו את המלחמה״ במהלך למעלה משעתיים בבוקר החמישה ביוני, היו כל טייסי הקרב ומטוסי הלחימה של חיל־האויר היש- ראלי בתנועה בלתי פוסקת. הם המריאו, נווטו מעל שטח אויב, תקפו וחזרו לבסיסים. לל הפוגה עמדו לצאת עתה פעם נוספת לביצוע גל התקיפה השני. בבור המבצעים של חיל־האויר ירעו כי ההפתעה הושגה והמבצע מצליח כבר עם כניסת המטוסים לשטחי מצרים - עור לפני שנורתה יריח אחת - עור לפני שהוטלה פצצה ראשונה. עתה קיבלה התחושה גם מימ־ דים ממשיים. כל מוביל מבנה דיווח על היעדים שתקף ועל מספר המטוסים שהשמיד. לוח המטרות של שריג בחדר המבצ־ עים הקטן שהיה בבור השליטה של חיל־האויר, הלך והתמלא במטרות מושמדות והתמונה הגדולה החלה מצטיירת בבירור: מסלולי שדות התעופה במצרים שותקו והמטוסים נפגעו בזה אחר זה. על הלוח הלכו והצ- טברו ה״אלפות״ שהעירו כי המבצע נוחל הצלחה ברורה. כמו מבנה דומינו הלכו הקוביות במצבת חיל־האויר המצרי והתמוטטו. מטוס אחר מטוס, מפציץ אחר מפציץ נגרעו מסד״כ המטוסים. הדיווחים הגיעו לבור השליטה בעוד המטוסים באויר: שמונה מפציצים הושמדו בבני סואף. חמישה נוספים בקהיר מערב. שבעה מיג בביר גפגפה. הנוכחים בחדר המלחמה שמרו על פעילות ענינית. רק לאחר שהתמלאו הטבלאות, החלו חיוכים רחבים סיוע קרוב- חלק ממטוסי האורגן של שתי הטייסות יצאו עוד לפני הגל השני לתקיפת מטרות קרקע כרעם ביום בהיר מצטיירים על שפתיהם החשוקות. עזר ויצמן לא יכול היה להתאפק למראה התוצאות המסתמנות ונפל על כתפיו של ראש אמ״ן, אלוף אהרון 1 יריב"חיבקתי אותו כל כך חזק ונשרטתי מחרב הדרגה שלו. זה פצע המלחמה היחיד שיש לי״ לאחר תום המטס הראשון ובחינת התוצאות, כאילו התפרקה בבת אחת האוירה המחושמלת בבור המבצעים. את סערת הרגשות לא ניתן היה לכלוא. הכל סימן הצלחה - המטוסים לא התגלו בררכס למטרה, נסנסו, הפציצו, צלפו והשמידו את מטוסי חיל־האויר המצרי בבסיסיו. הבקרה לא גילתה אף מטוס אויב אחד העושה את דרכו לכיוון ישראל. המפקדים המצריים אינם מגיבים. התוהו ובוהו היה טוטאלי. ככל נקפו הדקות החלו להגיע נתונים על נפגעים. המחיר של מבצע התקיפה לא היה קטן והוא קיבל עתה משמעות אנושית בהרוגים ונפגעים. שבעה טייסים נהרגו, שלושה מתוכם היו טייסי סופר מיסטר מטייסת 105 אנגל, אשר נפגע מאש נ"מ במהלך ההפצצה על בסיס האויר אינשאס. שני טייסי סופר מיסטר נוספים שחזרו מגיחה לכברית, אלכסנדר ערמון המוביל ועמירם מנור, נהרגו במהלך המיקה וקרב אויר שניהלו עם מטוסי מיג גפגפה ומרדכי פינטו מעל פאיד. מוטי בירנבאום וארנון לבנת מטייסת נהרגו במהלר תקיפת מוצבים ועמרות בשייח ג׳וויר ופיתחת רפיח. שני טייסים היו בידי המצרים: רן מנור מטייסת נפגע מעל ביר גפגפה, משך את מטוסו עד חוף עזה, שם צנח ונשבה. כמו כן נפגע מטוס המיסטר של יהונ- תן שחר, מפקד טייסת להגיע לבסיסיהם. טייסים עם תקלות נעלמו מהקשר ורק לאחר שעות מתח ארוכות נוהע כי נחתו בשלום בחצרים או בשרות אחרים. בסך הסל אבדו בגל התקיפה הראשון שמונה מטוסים ישראליים מפגיעות נ״מ או סיבות אחרות. אך מידע זה לא היה בו כרי לשנות את התוצאות של השעות הגדולות האלה. היו מפקדים שאף לא התייח- סו ברגעים אלה כלל למצב הנפגעים - מבחינתם המעקב אחר תוצאות התקיפה והשמדת שדות התעופה היה חשוב יותר. פעילות הגל הראשון נערסה במשך בזמ״מ המדויק ואחריו בהפרשים של כ־ התכנון פעל טוב יותר מן הצפוי. מיד לאחר תקיפת הגל הראשון יצא הגל השני לתקיפה. "כשבאנו לסכם את תוצאות הגל הראשון" אומר הרלב, ״היה ברור כי המטוסים לא נתגלו ותפסנו אותם בהפתעה מלאה. הפגיעות היו אפילו יותר טובות ממה שחשבנו ומזג האויר היה כמתוכנן ולא עשה לנו הפתעות. מוטי לא אמר זאת בפירוש, אבל היה ברור שאנו מתחילים לדבר כבר על הסוף. אנחנו לא יורעים מתי זה יהיה אבל זה כנראה לא יהיה ארוך יותר ממה שתכני 2 נו. אולי אפילו קצר יותר קצר ערפל קרב בישראל - צהלת מנצחים במצרים בעור מצבת מטוסי חיל־האויר המצרי הולסת ומדרדרת ומכוסיו עולים באש בשרות התעופה שלו, פתח רדיו קהיר את שידוריו בבוקר ה־ פתחה היום בתוקפנותה בשעה אוירי הופעלו נגרם״. ״קול הרע״מ מקהיר״ בערבית, כבר לא יכול היה להמתין לתוצאות ומיהר להלהיב את ההמונים שהמתינו בכל רגע לנצחונות מדומים: "אזרחים!, בשם הכבוד, בשם המולרת הערבית הגיבורה, בשם ההסטוריה, העבר הגל השני תוקף והעתיר, אנו נכנסים היום למערכת החירות, הגבורה, הכבור והגאולה. נעמור בפני התוקפנות של ישראל ונחסל אותה, כרי להסיר את הכתם של הקיום הציוני האימפריאליסטי!. אחים!, חיילים חופשיים בעזה, בסיני ובשארם א־שייח!. אחים גיבורים ביררן ובסוריה, עלו על תל־אביב!״. כך נמשכו הדברים במשך כל אותו היום. אנשי הרדיו, אשר ליבו את ״מלחמת המלים״ הלכו והוסיפו שמן על תבערת ההתלהבות של ההמונים. "זהו סופה של ישראל!, כוחותינו הגיבורים נלחמים בעוז, מטוסינו תקפו מטרות בשטח ישראל!״ קרא הקריין המתלהם, ״בעור שעות ספורות תיפול תל־אביב בידינו, ערבים, החלה השיבה לפלשתין!״. הציבור הנלהב לא נתן דעתו לסתירה בין ההורעות על התקפות של צה״ל על קהיר ועל קרבות המתנהלים כבר בסיני, לבין היריעות על נצחונות. ככל שנקפו השעות, הפער בין המציאות בשטח הנצ־״ צהלות חינם - תושבי קהיר יצאו בשעות הבוקר, עם פרוץ המלחמה, לרחובות כדי להביע שמחתם על חונות״- בצהריים התרוקנו הרחובות כליל לבין ההודעות ברריו קהיר הלך ונפער, הלך והתרחב. מספר המטוסים הישראלים אשר אברו בהבל פה הלך וגרל - בשעה 23 ״קול הרע״ם מקהיר״ אשר שידר בעברית והפך זה מכבר לתחנת הבידור של חיילי צה״ל ושל הציבור בישר אל, המשיך לפרסם הורעות על נצחונות בעברית עילגת, שגרמה לכל היותר לגיחוכים סלחניים. ובישראל הממה. הציבור המוראג היה מנותק מהאירועים. הוא לא יכול היה אלה לסמוך על מפקרי הצבא, והלוחמים בשרה הקרב כי יעשו הכל כרי למנוע מהצבא המצרי להתקרם לעבר הנגב. משפט הפתיחה: ״דובר צה״ל מוריע״ הכניס מתח בכל השומעים שנצמדו למכשירי הרריו. אך בעקבות משפט זה המשיכה להגיע רק הורעה סתומה, מעורפלת, אשר חזרה על עצמה מרי מחצית השעה: ״כוחותינו חורפים את ההתקפה המצ- רית בדרום״. בעוד האזרחים זירזו את חפירת השוחות ברחובות הערים והישובים, לקראת התקפה אוירית אפשרית של מדינות ערב, לא היה למצרים כוח אוירי למימוש האיום. כוחות צה״ל היו כבר עשרות קילומטרים בתוך שטח סיני ונלחמו תוך כרי תנועה לעבר יעדיהם. מי שירע את האמת על המתרחש, קיווה כי התוצאות של אותו היום לא יאכזבו. פיקוד חיל״האויר המצרי משותק הפיקור הבכיר של חיל־האויר ושל פיקור ההגנה של מצרים ציפו לתקיפת מטוסי חיל־האויר הישראלי בכל יום מימי ראשית יוני, ובמיוחר בחמישה בו. למרות זאת, התקיפות המתמשכות של מטוסי חיל־האויר על כרעם ביום בהיר הבסיסים המצריים היכו בתדהמה את הפיקוד הצבאי של מצרים. דוברים מצריים האשימו את אנשי ההגנה האוירית על כך ש״כל מיכל דלק ששמט מטוס ישראלי, נרשם כמטוס שהופל״... בשעה בה מטוסי היל־האויר היכו בשדות התעופה המצרים לא היה פיקוד צבאי ממשי לצבא מצרים. דרג המפקדים הבכיר ביותר היה אותה שעה בתוך תא הנוסעים של מטוס האיליושין ״מספר ישע בין השרות התעופה המופצצים. מפקדי כוחות היבשה של חזית סיני, שחוו התקפה אוירית על שרה התעופה בביר תמרה, היו המומים מהמפגש האלים עם מטוסי חיל־האויר הישראלי ועשו עתה דרכם למפקדה הקרקעית המופצצת שלהם, והדבר מנע מהם הפעלה של כוח כלשהו. המפקדים בדרגים הבינוניים ואלה אשר היו נתו- נים תחת מתקפת כוחות צה״ל נשארו בתעלות הקשר ובמפקדות הקדמיות ונלחמו. המפקדים המתינו לפקודות מלמעלה ולא העזו לפעול באופו עצמ- אי. המבוכה והשיתוק אחזו במפקרות שציפו לפקורה לפעול, וזו לא הגיעה. מרבית שרות התעופה המצריים יצאו מכלל שימוש בגל התקיפה הראשון, מטוסי התקיפה והמפציצים הגדולים נצחונות הבל- תושבי מצרים מיהרו לאתרי נפילה של ״מטוסים שתוכננו להפוך את ערי ישראל לגלי ישראלים״ וגילו כי מדובר רק במכלי דלק שהשליט המטוסים עפר ואפר, היו עתה ערימות של מתכת מעלה עשן. "תוכנית פאהד״ לא הוצאה אל הפועל, והתקפת הנגר עליה דיווחו זה מכבר שידורי מצרים, נחנקה באיבה. המידע על האסון הגדול עדיין לא הובא לידיעתו של המושיר עאמר שסבר כי ניתן עדיין להוציא לפעולה חלק ניכר מן המטוסים. שהרי ״אבידותנו יגיעו ל־ חיל־האויר, סידקי מחמוד. הוסר האיום מעל ישראל בישראל סיכמו בינתיים את תוצאות ההתקפה של הגל הראשון. התוצאות היו מהממות: בגל זה השתתפו מטוסים של תשע טייסות. במהלך כשעתיים של פעילות אוירית אינטנסיבית, הותקפו מתוכם שישה הושבתו כליל: אל־עריש, ביר גפגפה ביר תמרה וג׳בל ליבני בסיני, פאיד וכברית מעבר לתע- לה. כמו כן נפגעו והושבתו הקרקע ושמונה בקרבות אויר. האיום המיידי הוסר. חיל־האויר המצרי לא יוכל עור לצאת לתקיפת מטרות בישראל ומפציציו לא יאיימו עוד האוכלוסיה האזרחית. הדיווחים היו אופטימיים, התוצאות מעודדות אך לא היה די בכך. מפקד חיל־האויר לא עצר והעדיף לממש את התכנית הראשונית במלואה. הגל השני יצא לתקיפה מיד לאחר הגל הראשון. בשעה האויר המצרי המום ומנסה להבריח את מטוסיו לעבר שרות רחוקים, נחתו עליו מטוסי גל התקיפה השני.* ותיק מלחמות- המיסטר הוכיח עצמו כמטוס תקיפה חוגן־ במלחמת ששת הימים- המלחמה השניה שלו בשרות חיל־האויר הישראלי כרעם ביום בהיר תכנית מבצע ״מוקד״ היתה פשוטה בהוראתה ובציוות המטוסים: לפי הפקוחה, כל צוות יחזור ויטוס, במידה ולא תהיה הפרעה, לאותו שדה נגדו פעל בגל הראשון. הציוות נשאר זהה, וכן אותות הקריאה ותדרי הקשר. סך ניתן היה להגדיל את סבב המטוסים, וסך יסלו הטייסים לחסוך את הצורך בלימוד הנתיב לשדה חדש, ולסמוך על הידע שצברו בתקיפה הראשונה לגבי סיסונים, אש נ׳׳מ וכיו״ב. רק במבנים בהם נפגע אחה הטיי- סים או לא היה מסוגל לצאת לגיחה שניה נעשה איוש מחדש. המערכת פעלה עתה כמעט באורח אוטומטי. מוביל מבנה ״משקוף" ידע את מטרתו הבאה כמו גם מבנה ״גפרית״ או ״כותנה״. במהלך הגיחות של הגל השני, לאחר שגורם ההפתעה אבד זה מכבר, לא היה עוד צורך לשמור על רממת אלחוט, למרות שהטייסים נדרשו להמשיך לקיים אותה ער לכניסה לתקיפה. כמו כן ניתן היה לטוס בגובה רב יותר, היות והשליטה האוירית בדרך אל המטרה וממנה היתה בידי ישראל ומערכות המכ״ם המצריות כבר לא היו יעילות. רק את גורם ההלם היה צורך לחזק ואת המטוסים הנותרים להשמיד. בשל כך הטייסים אשר הגיעו לטייסות, מיהרו להפקיד את המטוסים ביריהם המיומנות של המכונאים, הטכנאים, החמשים, ואלה בדקו אותם, תלו פצצות חרשות מתחת לכנפיהם או גחונם, תרלקו והכינו אותם לגיחה הבאה. סל טייס שהגיע לטייסת, חטף כריך או שתיה קלה, שמע תדריך מעודכן על המצב מפי אנשי המודיעין ויצא שוב לעבר המטוסים. מערך התחזוקה של היל־האויר הישראלי פעל במהירות ובמקצועיות. בזמן שחלף מאז נחיתת המטוסים של הסבב הראשון ועד שגלגלי המטוס האחרון בסבב האחרון נגעו בגלגלי הבסיס אליו הגיע, חומשו המטוסים השמישים ותודלקו. המטוסים אשר נפגעו במהלך התקיפה או אלה אשר ניזוקו בזמן הנחיתה, נגררו למוס־ כים של יחידות האחזקה, ונחיל של מכונאים, אנשי מבנה ומערכות התנפל עליהם סרי להשמיש אותם. לחלק מן המטוסים הוחלפו מבנים שלמים, מנועים פגועים ואפילו כנפיים וזנבות, ובצאתם מן הסדנאות והמוסכים נראו כשעטנז של חלקים מטולאים - אד המטוסים היו שמישים ומוכנים לקרב. המלחמה טרם הסתיימה. בגל השני נתגלתה גם גמישותו המבצעית הגרולה של חיל־האויר, וכושר השליטה המעולה של מפקדי המבצע על מבני המטוסים. לא אחת יצא מבנה מטוסים לעבר מטרה מסוימת, ובעורו בדרך אליה הוא קיבל משימה אחרת. מטוסים אשר יצאו לפאיד, מצאו עצמם מופנים לאבו סואר. אחרים אשר היו בדרכם לעבר ג׳בל ליבני והופנו להשמיר את המכ״ם ליד ביר גפגפה. בגל השני טיפלו המטוסים לראשונה גם בתותחי הנ״מ שהיו בשדות התעופה - ההוראה בגיחות של הגל הראשון היו: יש להתעלם מן הנ״מ. מטרת הגל השני היתה ספולה: מצד אחד לוודא סגירת שדות התעופה המצריים ער להשמהת כל מטוסי הקרב וההפצצה שהופעלו מהם. מבצעים אלה נעשו על סמך הערסה סבירה, כי למרות הריווחים המאומתים של הטייסים והנווטים, וסן פענוח הצילומים שנעשו תוך פרי הפעולה, נותר עדיין חלק ממערך מטוסי הקרב של מצרים בעל יכולת פעולה נגד סוחות צה׳׳ל. וסיבה שניה: הפעלת מטסים מיוחדים לעבר שרות התעופה המרוחקים של מצרים, לשם הוברחו מפציצים ומטוסי קרב אשר היו עלולים לסכן את פעילות כוחות היבשה של צה״ל בסיני, או לנסות לפגוע באוכלוסיה האזרחית. גורמי המוריעין של חיל־האויר וגורמים אחרים אימצו בשעות אלה את יכולתם כרי לזהות ולאתר את המטו־ סים הנמלטים ואת שרות התעופה אליהם הגיעו. כאשר התאספו הנתונים הגולמים, הם עוברו וההוראות המבצעיות הוצאו לטייסות. מבצעי התקיפה, הבוררים אמנם, של מטוסי חיל־האויר המצרי נגר כוחות השרי- ון של צה״ל בסיני במהלך הימים הבאים, אכן יוכיחו כי עורף הזהירות היה במקומו. מפקר חיל־האויר, בדרכו היסורית והשקטה, רצה מבצע מוצלח עם תוצאות חר משמעיות: השמרת חיל־האויר המצרי על הקרקע. הזמן היה קריטי- וניצול ההצלחה חיוני. חיל־האויר רצה להמשיך במבצע ההשמרה לפני שחילות האויר הסו- רי, היררני והעיראקי יגיבו. כמה זמן היה להור להשלמת המבצע, לפני שמדינות ערב אחרות יכנסו למלח- מה באויר? ההערכה אמרה: שעתיים. והיה לה על מה לסמוך: מתוך מידע מודיעיני שנאסף בעמל רב, היה ירוע לו פי לפחות מחצית השעה תידרש למפקרי הטייסות והבסיסים המצריים ער שיתאוששו מן המהלומה. הגל השני תוקף חצי שעה נוספת תחלוף עד שיודיעו על כך למפקרה וזו תתחיל לפעול בצורה ממשית. את השעתיים האלה הורה מוטי הוד לנצל ער תום. הערכות אלה היו זהירות מאה, כפי שהסתבר לאחר המלחמה. למעשה נדרשו לערבים שעות רבות יותר. הוד ידע גם כי מערכות הקשר בין מצרים למדינות ערב עתירות לפעול באיטיות והעברת הסמכויות וההוראות לפעולה ידרשו תיאומים ואישורים שיימשכו כשעתיים. סיבה נוספת: לישראל לא היה כוח אוירי מספיק כרי לפגוע בפעולה אחת בכל חילות האויר של מדינות ערב יחר. היה צורך להשמיר את החזק והמסוכן שבהם ואחר כך לטפל בשאר. ער כמה צדק בהנחותו זו ילמד רק אחרי הצהריים: חיל־האויר המצרי, בשל המספר הרב של מטוסים ובסיסי אויר שהפעיל, נותר אגוז קשה משך שעות ארוכות- את הכוח הלוחם של חילות האויר של ירדן וסוריה יחד, לשם השוואה, השמידו מטוסי חיל־האויר בתוך כשעתיים. הרקות הקריטיות רצו עתה במהירות על השעון בחדר המבצעים. הוד, שעון עצר בידו, מדר את הזמנים. שעות ההמראה של המבנים היו צפופות. הגל השני של מטוסי חיל־האויר הפתיע את מפקדי חיל־האויר המצרי. הם העריכו כי הוא יגיע רק כשעתי- ים לאחר הגל הראשון ובינתיים יספיקו להתאושש ולהרים לאויר את מטוסיהם השמישים. עור הערכה שסיפק המודיעין המצרי לא התממשה: הוא הניח כי חיל־האויר הישראלי יפעל בראשונה נגד מערכות המכ״ם המצריות כדי לסמא אותן, וכאשר יבחינו בכך המצרים יהיה סיפק בירם להזניק את מטוסי הקרב וליירט אותם. ? רחבות צפופות- בסיס האויר בהצור המש בצילום גם רצף הפעילות של המטוסים הישראלים היה מפתיע: הפעילות בשרות התעופה המצריים הושבתה ברצי- פות, ללא הפסקה עם הגעת גל אחר גל של מטוסי תקיפה. בשעה הפותח בגל התקיפה השני של מבצע ״מוקד״. כרעם ביום בהיר גל שני: השדות בסיני מדלגים על אל־עריש שדה אל עריש היה בשעה זו בטווח כוחות היבשה של צה״ל. מטוסי התקיפה של הגל הראשון לא פגעו במס- לולים אלא רק במטוסים או ציוד אחר שהיה עשוי לסייע להם להתרומם לאויר. כמו כן נפגע מגדל הפיקוח של השדה. שני המבנים של האורגנים שטפו את השדה בגיחות המטס הראשון והשביתו אותו. מטוסי הקרב הישראלים שטסו בשמי סיני לפטרול הבטיחו כי לשרה זה לא יגיעו עוד מטוסים מצרים. למחרת בערב, עם כיבושו על ידי כוחות השריון, הוא הוכשר לשמש כמרכז תובלה אוירית לכוחות שנעו מערבה לעבר תעלת סואץ. כמו נמלים עמלות- צוותי הקרקע השמישו מטוסים שניזוקו בקצב מהיד. בצילום נראה אחד המטוסים שסופחו על ידי ג׳בל ליבני מושבת השדה בג׳בל ליבני, שם חנו מטוסי מיג הושמדו על ידי שני המירז׳ים שתקפו אותו לראשונה וכן נמצאו שם מספר מטוסי אימון שהגיעו לשרה. זמן קצר לאחר התקיפה נמלטו משם המפקדים והחיילים, כמו שעשו חלק ניכר מקציני מתחמי המחנות הרבים שהקיפו את איזור שרה התעופה. עם כך מספר מבנים נוספים הגיעו לשדה זה, מחשש כי מטוסי תקיפה הגל השני תוקף מצריים יגיעו אליו. המבנה הראשון בגל השני על ג׳בל ליבני היה של טייסת אורגן היו נ. יפתח סרן ומשה הרץ. הרביעיה המריאה בשעה השרה. סאשר הגיעו המטוסים מעל המסלול הבורר שלו הם מצאו אותו נטוש - כל המטוסים בערו ואחרים שלא נפגעו, נעלמו משם, ככל הנראה מערבה. ״גיחה משעממת. בלי סיפורים״ הגריר אותה יפתח סרן. ארבעת המטוסים הספיקו להבחין בשרידיו של האליושין השרה. המטוס שהופל על ידי אילן גונן, יהווה סימן דרך ונקורת התיחסות לרבים מהמבנים שיטוסו מעל סיני. ארבעת האורגנים נחתו בשעה באותה שעה חצו כבר כוחות של צה״ל את קו הגבול במרסז סיני ואיימו על נתיבי הנסיעה והתנועה. מפק- דים וחיילים מצריים שיכלו לנוע מערבה עשו זאת. שרה ג׳בל ליבני היה באיזור של מחנות צבא רבים. לאחר כיבושו נמצאו בו מטוס יאק שהפכו לאפר ושכבו על גחונם בתוך פנים ליה המסלולים. דביר נשלח לתקוף מכ״ם מבנה נוסף של טייסת ליבני. המבנה של שמואל דביר, יהונתן זורע שמואל בן־רום ואברהם גרעון הופנה בעקבות כך לתקיפת מער- כות המכ״ם לגילוי מדגם נית לביר גפגפה. תחנה זו חלשה על המבואות המרסזיים של סיני. מטוסי המבנה תקפו והשמירו את המב- נים והאנטנות. התחנה הראשונה הושמדה בעור השניה נותרה שלימה ונלקחה לאחר מכן שלל. במקום היו גם מספר טנקים מדגם אף פגעו המיסטר־ם בשתי משאיות שנעו על הציר המרכזי והשמיהו אותן. היתה וו גיחת האמנעה הראשונה של הטייסת במלחמה. המבנה שסגר את ביר גפגפה בשעה מעל ביר גפגפה. גם הפעם הוביל אותו רס״ן הגי רונן סמ״ט הטייסת, ועמו סגן עמוס בר הצעיר, מספר שלוש היה סרן יעקב יריב )קוביק( וסרן שלמה מילוא מספר ארבע. הפעם טסו המטוסים בגובה ג׳בל ליבני לאורך הציר הצפוני בסיני ומשם לביר גפגפה. המלחמה הקרקעית היתה כבר בעיצומה, מתחתם הם ראו כבר את כוחות השריון והחי״ר של צה״ל אשר היו בתנועה מערבה לתוך סיני ונתיבם סומן בענני אבק מתמשכים. מיד כשגילו את השרה היה ברור להם כי אין שם סל מטוס לרפואה - הכל היה מושמר וכל המטוסים היו שרועים על גחונם ומעלים עשן. ״סיפר רונן: ״נכנסנו להפצצה על המסלול הראשי והמקביל שנראו פגועים. בעיקר המסלול הראשי. טייסי המבנה לא ראו את תוצאות ההפצצה, חוץ מתוצאות מספר אחד שפגע בשליש הראשון של המסלול. הצליפות, שלוש במספר, בוצעו על ציור כבר שהיה בשרה, מגרל הפיקוח והנ״מ. הנ״מ היה בדיוק בנקודות שסומנו בתוך המטרה, האש שלו לא היתה חגי מנו־ שהוביל את הגיחה האחרונה לביר גפגפה: לא נותר מטוס שלם לרפואה כרעם ביום בהיר 4 מדויקת״ רביעיית המטוסים חמקה מהמקום וביציאה מהתקיפח הבחין מספר שניים בתחנת חמכ״ם מסוג רות שהיו ממוקמות על רכס אום מרג׳ם צפונית לביר גפגפה ופגע בה בצליפה. אולם תחנה זו נפגעה כבר ממבנה מיסטרים של הטייסת האחות זמן קצר לפני כן. המטוסים נסקו לגובה בבסיסם. לחגי, סמ״ט ביקורתי ואחראי, היו השגות על שליחת המטוסים לתקוף שדה"ללא מטרות״. בתחקיר הטיסה הוא כתב כי ״נראה לנו שאין עוד מטרות בשדה וניתן היה לדעת זאת ממבנים קורמים - מיותר לצלוף ולה־ סתכן בנ"מ״. עם תום גל התקיפה השני, היו המטוסים בשדה התעופה ביר גפגפה גל של אלומיניום מותך, דלק וענני עשן. מיגים מושמדים בניר גפגפח- ״היו לנו מיג ציץ קצין מצרי שחיה אותה עת במגדל הפיקוח של חשדה)משמאל( קדרי אל חמיד, שהיה קצין זוטר בזמן המלחמה)לאחר מכן הגיע לדרגת בריגדיר ג׳נרל( סיפר: ״היו לנו מיג מהמגדל. בכיתי - כל מה שהתאמנו לקראתו נעלם בתוך שלוש דקות!׳׳. ומוסיף על דבריו סמיר עזיז מיכאיל, אשר היה כזכור בפאיד: ״בתוך חמש דקות לכל היותר, הושמדו כל מטוסי המיג היה מסוגל להמריא בגלל שהם השמידו את כל מטוסי הכוננות ופגעו במסלולים בפצצות״. לא היו מטוסי סוחוי גפגפה אותה עת, אך גם מראה המיגים 5 השרופים היה די בו כדי לעורר חמלה הגל השני תוקף ביר תמרה שדה ביר תמרה היה בראשית המלחמה מן השדות הפעי- לים של סיני. אל המקום הגיעו מטוסי תובלה ומסוקים אשר הטיסו קצינים בכירים ומפקדים וכן כוחות הי״ר, תותחים וציוד נוסף עבור כוחות הקרקע שנועדו לפעול נגד כוחות צה״ל בנגב. בשעה ביר תמרה. היו אלה מטוסי המיסטר של טייסת חזרו מתקיפת כברית בגיחת הגל הראשון, ובשל מגבלות דלק נחתו בתל־נוף, משם גם המריאו בבוקר, במקום מבסיסם ברמת דוד. אך הדבר לא הפריע להם לקבל שם את משימתם הבאה, ולצאת שוב לתקיפה. רביעיית המיסטרים של מבנה ״אשלג״ התכוננה לצאת שוב לדרך. הוביל אותה גם בפעם הזאת סרן אסף בן־נון. עימו היו סרן אלישע פרי וסרן גיורא בן רב מהצוות המקו- רי. את מקומו של סרן שמואל ידיד, מילא סרן אורי בינה שנפגע בגיחה לכברית ונחת חירום בעקרון. אסף יצא במהירות מחדר התדריכים לחדר ההלבשה כדי לקחת את ציור הטיסה. הוא חיפש את הקסדה שלו אותה תלה על הווים במסדרון, אך לא הצליח לאתר אותה. אחר הטייסים שהוזנק לפניו נטל את הקסדה שלו ויצא עימה לטיסה. אסף המשיך את השרשרת ולקח קסדה אחרת. "היינו צריכים לצאת ולא היתה לי קסדה״ סיפר אסף. "בסוף יצאתי עם קסדה שהיתה גרולה עלי, וקשה לתאר מה זה לטוס עם קסרה שלא מתאימה לך 6- אי אפשר לשמוע, והיא מתנדנדת על הראש ונותנת הרגשה גרועה במיוחד״ הדרך למטרה נעשתה בגובה רב ועם התקרבות המבנה לשדה הם הנמיכו. ארבעת המיסטרים תקפו את המס- לול המקביל, וראו ארבע פגיעות במטרה. המסלול הראשי היה פגוע מהפצצות קודמות. הארבעה צלפו על כל מה שנותר בשרה, ולא היה הרבה. כל המיגים ומטוסי התובלה היו זה מכבר למאכולת אש. לאחר שכילו זעמם על סוללות הנ״מ הם נסקו לגובה רב ושבו הביתה, הפעם לרמת דוד, לנחיתה. "אחרי הגיחה השניה הכל היה גמור במצרים" סיכם אסף. מבנה אחד נוסף הספיק - הרחבה הצפונית של ביר תמדה לאחר גיחות הגל השני. חמיסטרים של אלישע פרי יצא לאחר גיחת הבוקר לכברית מו את ״סגירת״ השדה לעבר ביר תמדה I כרעם ביום בהיר תקיפת מערכות המכ״ם בסיני בניגוד להערכות של מוריעין חיל־האויר המצרי, לא תקפו מטוסי היל־האויר הישראלי את מערכות המכ״ם ומרכזי הבקרה בגל התקיפה הראשון. רק בגל התקיפה השני ניתן היה להפנות מטוסים, על פי תכנון מוקדם או באלתור מהיר בהיותם בדרכם לתקיפת שדות שבינתיים ״נסגרו״, ולשלוח אותם לתקי־ פת מערכות המכ״ם. למערך ההגנה האוירית של הצבא המצרי, היו שישה אתרי מכ״ם בסיני שכללו כות טווח, וכן מערכות למדירת כיוון וגובה. מתחמים אלה כללו את המערכות הבאות: )ראה למטה( שחלשו על הפעילות בצפון מזרח סיני.p-8- אתר אל עריש: מערכות - אתר ביר עאבד: מערכות - אתר ביר לחפן - אתר שריף - אתר מתלה מערכות המכ״ם באל עריש ובביר לחפן, היו המערכות המדאיגות ביותר בבוקר המלחמה הראשון. הן הותקפו על ירי מטוסי פוגה מגיסטר ואורגנים זמן קצר לאחר צאת הגל הראשון לתקיפת שרות התעו- פה. אלה שהיו בג׳בל שריף חרלו מפעולה לאחר תקיפה של רביעיית פוגה מגיסטר שיצאה מחצרים מיה עם ראשית הקרבות. נגר מתחם המכ״ם הגרול שהוקם בביר עאבד, מערבית לימת באררוויל, פעל חיל־האויר רק בגל התקי- פה השני. שבעה מטוסי אורגן של טייסת של טייסת מטוסי מיסטר של טייסת לביר גפגפה, והשמידו אותו. המטוסים השמירו את המערכות ואת האנטנות, וכאשר נכבש המקום, היו רבים בקרב אנשי המודיעין של חיל־האויר שהצטערו על כך. ציוד זה יכול היה ללמד הרבה על מערך השליטה והבקרה המצרי לאחר מכן והדרכים לפעולה אלקטרונית נגרו. ביום הלחימה הראשון ובימים שלאחר מכן נשלחו שלושה מטוסי ווטור לתקוף את מערכות המכ״ם בג׳מיל ליד פורט סעיד. רביעיית סמב״רים תקפה והוציאה משימוש את מערכות המכ״ם ליר איסמעי־ ליה ורביעייה נוספת של אותה טייסת פעלה נגר מתחם הבקרה ליד אבו סואר. מתחם אל מנייף, שגם הוא שילב טילי קרקע־אוריר ומתחם בקרה גדול באל מנייף הותקף על ירי זוג מירז׳ים ואת המערכות 7 בפאיר תקפו מטוסי אורגן מערכות המכ״ם: p-8 p-12 P-15 P-20 P-30 p-35 I 401 # * אתר המכ׳׳ם בביר עבד- ניתן להבחין בשלושת סוגי המכ״ם שנועדו להתרעה, רכישה ומדידת כיוון וגובה, לפי צורת האנטמת המוצבות על כלי הרכב או בעמדות נייחות כרעם ביום בהיר גל שני: שדות התעלה בסיס האויר פאיד שש גיחות של מטוסי תקיפה נשלחו כדי להשבית את הפעילות בשדה התעופה בפאיר בגל התקיפה הרא־ שון. למרות המחיר הכבד כטייסים ובמטוסים, נראה היה בשעה זו כי השרה מושבת, ורק טיסה אחת נשלחה לעברו בגל התקיפה השני. בשעה בגל הראשון, הוביל אביהו בן־נון, ועמו שמילוביץ, אמנון ארד)פקטורי( שתקלה מנעה ממנו לתקוף בגל הראשון ומשה תימן. אביהו, סמ״ט א׳ היה עתה, למעשה, מפקד הטייסת, בעקבות הפגיעה ביהונתן שחר שנטש מעל סיני ועל גורלו איש לא ידע, אותה עת, דבר. ״לא ידעתי אם קרה משהו לשחר״ סיפר אביהו, ״הוא היה עשר דקות אחרי על המטרה. בדת״ק היתה כבר שמועה ששחר הופל ונטש. בחיל האויר לא העבירו במהלך כל היום הראשון מידע, אבל כטייסות ידעו. אגב, בכל מה שקשור לטייסות: אותי ״הרגו״ לפחות פעמיים במלחמה וכמה פקידות התעלפו כי אמרו שאני נטשתי ברמת הגולן. למעשה התכוונו לאסף בן־נון - אבל כשאמרו ״בן־נון״ במיסטר חשבו שזה אני. כאשר נחתנו מהטיסה, שטופר אמר לי שאני מקבל אחריות על הטייסת ולא ידוע מה קורה לשחר. תחקרתי את המבנה שלו שחזר. אמרו לי שהוא נפגע מהתפוצצות של אחר המיגים בצליפה שהיתה קרובה מדי והצליח לנטוש בשלום. אחיו נהרג במירז׳ים באותו זמן וזו היתה טרגדיה גדולה מאר. בפועל ניהלתי את הטייסת כל 8 המלחמה״ אותה עת פעלו מעל האיזור שתי רביעיות של מירז׳ים: האחת מטייסת סואר, ומערבה להם תקפו מירז׳ים של צר בגלל קרבת הבסיסים המצריים אחר לשני. כאשר הודיע בן־נון כי מטוסים אחרים פועלים מעל פאיד הוא הופנה לעבר אבו־סואר. בהגיעו לשם הסתבר לו כי נקלע לליבה של תקיפת מטוסי המירז׳ של בן נון הודיע על כך לבקרה והוא הופנה חזרה דרומה, לעבר פאיד. הטייסים חלפו מעל השדה ולא הצליחו לזהות מטוסים שלמים בקרבת המסלולים או המוסכים. טייסי המיסטרים כילו את זעמם בעמדות נ״מ בסבי- בת השדה, וכן במוסכים ומבנים אחרים בקרבת המסלולים. ״הכל שרוף ומושמר״ דווח אביהו לבקרה, אולם גם תשובה לא קיבל. אך הדברים נקלטו: מבנה אורגנים שנועד לפאיד, נשלח בהיותו באויר לאבו סואר. בסיס האויר כברית כברית היה שדה מרכזי של חיל־האויר המצרי, אשר חנה בקרבת האגם המר הגדול. הוא נועד לשמש אחר משדות התעופה העיקריים במבצעי התקיפה של חיל־האויר המצרי נגד ישראל בשלבים הראשונים של המלחמה. רס״ן אוהד שדמי, סגן דוד פלד, סרן עמי גולדשטיין וסרן עוזי הוכמן יצאו בשעה טייסת דית - מבנים קודמים עשו זאת מתל נוף. בפעם הזאת יצאו המטוסים בגובה רב, שייטו בצורה חסכונית בדלק ויכלו לבצע את המשימה גם מהשדה הרחוק יותר. בקרבת התעלה ודרומית לברדוויל. שדמי תכנן נתיבSA-2 לפי מפות המבצעים, היו מצויות סוללות טילי403 אשר יחלוף בין ״כיפות הכיסוי״ של הטילים ומערכות המב״ם שלהם. הם טסו בנתיב ישיר ובגובה של אלף רגל, לקראת חצייה של סיני באיזור ביר חסנה. הרביעייה הנמיכה מעל רכס הרי מערב סיני. כביש הרוחב מביר גפגפה לאיסמעילה הצטייר למטה כפס שחור בולט, והם טסו מעט צפונה לו. ״שני מטוסי מיג המריאו מכברית!״, מזהיר אותם הבקר. הטייסים מחדרים את מבטיהם בכיוון מערב. עוד שניות אחרות חולפות, הזמן מתקרב. ב־ רה. שדמי ומאחוריו השלישיה מושכים מעלה להפצצת חתף וצול- לים לעבר המסלול הראשי. גם מהאויר ניתן היה לראות כי המס- לול הראשי פגוע בעוד המקביל שלם. החלטה מהירה, ושרמי מסיט, תוך שהוא הפוך על הגב את המטוסים לעבר מסלול המשנה. בתוך מן קצר היו כבר שמונה פצצות השהייה מחופי רות בתוך המסלולים. שתיים מהן יתפצצו רק מספר שעות אחר כך. יש מיגים באויח. תוך כרי תקיפה מבחינים טייסי המים־ טר במיג לכיוון התקיפה שלהם. ״טייס נועז - או טיפש!״ הם מהרהרים. אבל ההימור של הטייס המצרי הצליח והמיג הסיע במהירות ונעלם בתוך אחר המוסכים. מיג נוסף הגיע לנחיתה ונמצא בפיינל כאשר החלו הפצצות להתפוצץ בריוק מול חרטום המטוס שלו. טייסו הגביר את מנועו והלך סביב. המיג היה קצר, ככל הנראה בדלק, אבל מרגע זה הוא היווה סכנה לארבעת המטוסים התוק- פים. שני הבכירים, שדמי וגולרי החלו להתיהס אליו בעור האחרים המשיכו ביעפי הצליפה. שדמי נסק לעבר המיג אולם זה לא התפתה להכנם לקרב: הרעיון להכנס לקרב על טיפות הדלק האחרונות במיכליו לא היה עתה בראש מעייניו- הוא רצה ברגע זה רק לנחות בשלום. היה זה ״משחק״ מרגיז: כאשר התקרב אליו אחר המטוסים הוא התרחק אולם חזר לזירה ושיבש את יעפי הצליפה. שרמי הרחיק אותו פעם אחר פעם משמי כברית, ובין פעולה אחת לשניה נכנם ליעף צליפה חפוז. דור והוכמן הצעירים הצליחו לבצע בינתיים שבעה יעפי צליפה. המיג הטוררן הפך לבעיה אמיתית ויש לטפל בו. בעוד שדמי צולל לעבר הבסיס השלים גולרי את יעף ההפצצה והמשיך אותו מעלה ישירות לעבר המיג. ״ביציאה מההפצצה מגיע מלמעלה המיג שהלך סביב״ הוא סיפר, ״אני מושך אליו למעלה להכנס לקרב ומיה בצילום העליון־ עמי גולדשטיין שהתמודד עם מיג למעלה: מיג מעל האגם - מטוס מיג חשדות באיזור התעלה. כרעם ביום בהיר יורה בו צרור די ארוך, כשהוא טס כמעט אופקית ואני בא אליו ב־ המיג המצרי נפגע ועשן החל לצאת מתחת לגוף, מאיזור הכנפיים וער הזנב. תוך כרי קרב עם המיג מצליח גולדי לבצע גם יעף אחד על מתקני השדה. והמיג עריץ למעלה, מקשט את השמיים בפס עשן שחור וארוך. גולדי לא מוותר: ״אני יורה בו עוד שני צרורות, המטוס נכנס לסחרור כשאני בטוח שהוא נופל אבל הוא יוצא מן הסחרור ב־ גולדי מביט בשעון הדלק וזה מורה לו על ב־ שדמי עלה ל־ ק״ג דלק בלבד. המיג נט חאפז)לימים בריגדיר ג׳נרל( היה תקופה ארוכה מדריך טיסה בקולג׳ לתעופה בשדה בילבייס. באותה תקופה הוא היה מדריך בטייסת הקא״מ המצרית בכברית. לפני שפרצה המלחמה הוא היה מוצב בטייסת אשר טייסי הפעילה מטוסי מיג לאויר, אולם גם הוא סיים את היום המר כשהוא פגוע. בשעה שליחת מטוסי הגל השני הוא היה בפטרול אוירי בשמי כברית, יחד עם מפקד הכנף שלו, ממדוח טאליב. ״מיד לאחר מכן המראתי שוב במטוס מסוג אחר. היה זה מיג9 על ההתמודדות מול המיסטרים הוא מספר 17PF התקפה- היתה זו התקיפה השניה. הייתי עדיין בתוך המוסך, בתא הטייס, כאשר שמעתי את התקיפה המטוס שלי יצא מבער לדלתות המוסך במצערת מלאה, עם מבער. המטוס הטלטל מצד לצד כאשר פניתי- בהתחלה לשמאל כדי להמנע ממוסך שני שהיה מול המוסך שלי ואחר כך ימינה לאורך מסלול ההסעה, ואחר כך שוב שמאלה כדי לחצות קו מסילת ברזל קטן שהיה בין המוסכים של מסלול ההסעה. ואז פניה חדה ימינה לעבר המסלול המשני. חששתי שקצה הכנף שלי יפגע בקרקע. המראתי ללא שהיות ונסקתי תלולות ככל שיכולתי - אולם האויב נעלם. ממדוח טאליבה המריא גם כן במהלך התקיפה. הוא הורה לי להצטרף אליו הגל השני תוקף כמספר שתיים שלו. כאשר הייתי בהצטרפות אליו ראיתי טיל טאליבה הורה לי לנחות היות והיו לי רק של וממשיך הטייס המצרי: ״כינסתי את הגלגלים והמדפים ודחפתי את מלוא המצערת והמבער. הישראלים היו כמאה מטרים לפני. ספרתי אותם, אחד, שניים, שלושה, ארבעה. כך שמשכתי מעלה וניסיתי לבוא בעקבות האחרון בהם. אולם עזבתי את הפניה מעט מאוחר מדי. הייתי צריך לפנות מוקדם יותר. הישראלים היו מעט נמוכים ממני. ״כל החמישה המשיכו בפניות ואז אחד נכנם עלי חזיתית ופתח באש. הדבר הכעיס אותי עד שקיללתי בקול. הישראלי פנה ימינה. אני פניתי בראשונה ימינה ואחר כך ימינה כדי לעקוב אחריו. התקפת מצח היא מאד קשה. זה היה כאשר נפגעתי בכנף ימין. כולנו טסו בגובה של שכתי לפנות ימינה, לא הייתי מסוגל להתישר, כך שנסקתי. הישראלים לא יכלו לבוא אחרי בגלל שיעור הנסיקה הגבוה יותר של המיג. באותה עת צלפו שלושה מטוסים על השדה והרביעי בא אחרי. לאחר מכן הוא עשה אותו דבר וכולם טסו הביתה״. הטייס המצרי הצליח להנחית את מטוסו הפגוע בכנף, בהגה הכיוון ובמערכותיו. המיג הזה לא יטוס עוד לעו- לם. בחיל האויר העריכו כי תוצאות הקרב היו שונות והמיג נפל למעשה והתרסק. לאחר המלחמה אישרו גורמי מודיעין לרשום הפלה לזכות גולדי ועל גופו של מיסטר מספר האומנים יצאו לפאיד ותקפו בכברית את המבנה הראשון בגל התקיפה השני של טייסת יוחנן היה מותיקי טייסי האורגן ובר זכה למספר טבילות אש באירועי לחימה קודמים. במבצע סמוע נגד ירדן, הוא זכה לציון לשבח עת הצליח להנחית מטוס אורגן למרות שהיה פגוע בפניו. רוזר היה בשעות יציאת הגל הראשון קצין המבצעים של חצור והיה עסוק בפעולות המבצעים במפי״כ)מרכז פיקוד כנפי(. עתה עמד להוביל מבנה בן שלושה מטוסים לפאיד. הנסיבות בשטח שינו את התכניות. בשעה ״אבל זו הפעם הראשונה שחציתי את סיני. מעולם לא יצאנו לאי־11 נמוך נגר מערכות המכ״ם״ מספר רוזר זור הזה. טסנו מאד נמוך. הבנתי שכאן המפה לא תעזור הרבה. שמתי את המפה בצד והמשכתי לנווט מצפן וזמן. מעל סיני הבטתי מערבה, וראיתי אניה הפוכה בשמיים. לא להאמין, ממש פאטה מורגנה!. פתאום ראינו מין תעלה, מים. זה היה אמיתי הפעם. אני שואל: ימה העיר הזאת?׳. ׳קהיר׳ עונה לי שליידר. אבל זו היתה איסמעיליה. טעינו בניווט והגענו יותר צפונה מהמטרה. אולי תחנת רכבת. חשבתי שצריכים ללכת על זה ופאיר תהיה בצד ימין. עור באויר ראיתי את התקיפה של המי־ סטרים על השדה״. אותה שעה תקף את השדה מבנה המיסטרים של אביהו בן נון שהגיע מתל נוף ופתח את הגל השני מעל פאיד. מספר יוחנן: ״כבר לא היינו בדממת אלחוט. לחצתי על כפתור השידור ואמרתי: ׳המבנה מעל פאיד, תצאו!״׳ ״תלך לעזאזל. אנחנו תוקפים!״ השיב לו מישהו בצורה שלא ניתן היה לטעות בה. המבנה של האורגנים היה כבר קצר בדלק לתקיפה. רוזר: ״המשכתי משם ישר לכברית. אין לי דלק וחשב- תי: 'עכשיו, או שאני חוזר או שאגי יוצא רק להפצצה׳. ראינו את מסלול הבטון של כברית. במסלול היו רק סימנים לפגיעות של פצצות הפפ״מ של הסמב״דים שתקפו לפנינו. זה בקושי גרד את הבטון. המסלול היה נקי. הכרתי את הפצצות האלה. אני עשיתי עליהן טיסות ניסוי. משכנו ותקפנו. לאחר מכן נכנסנו ליעף שני. הלכתי על הנגר עם הרקטות. כאשר יצאתי ראיתי לפני אניה באגם. חשבתי ללכת עליה, אבל ראיתי שהצב־ עים שלה היו של אניית מלחמה. חשבתי שלא כדאי להסתבך עם התותחים שלה. לא בטוח שעשינו עוד יעף כרעם ביום בהיר צליפה. יצאנו חזרה הביתה״. בדרך ראה שליירר משאיות. הוא שאל את המוביל אם הוא יכול לפתוח באש. ״אישרתי לו" אומר רוזר. ״הוא פגע ואני פיספסתי. הם לא יהעו מאיפה זה נוחת עליהם כי אנו תקפנו ממערב והם נעו לכיווץ ההפוך״. שלושת המטוסים המשיכו בגובה שיוט בררכם הביתה. בדרך הבחין ק. כי הרלק לא יספיק לו להגיע לחצור, ונחת בחצרים. שני האחרים נחתו בשעה זו היתה טיסה אל הבלתי נודע בשעה רוה נבו. עמו היו דרור חריש, לבי דולר ומנחם)מאן( אליהו. עבור מאן, שהחליף את נדב ישראלי, היתה זו הטיסה המבצעית הראשונה. ער לאותה טיסה צבר רק מאן, אז טייס צעיר, ולימים סא״ל ומטייסי הניסוי הבכירים של חיל־האויר הישראלי, סיפר: ״לא פחרתי. זה היה פשוט מתח לקראת הבלתי נודע. עד ליציאה למטוסים היתה התרגשות. אחר כך לא היתה יכולה להיות 12 שום הרגשה, חוץ מאשר התרכזות בעבורה - והסתכלות סביב״ המטוסים המריאו, עדיין בדממת אלחוט ויצאו מעהבה, לים. לאחר כעשרים רקות, בהיות המבנה מעל הבא־ רדוויל, גילה דרור חריש כי אין לו העברת הלק מהמיכלים. הוא הודיע לנבו, המוביל. "אתה רואה אניה?״ שאל אותו נבו, "תזרוק עליה את הפצצות!״. חריש חיפש את האניה אולם לא היה בטוח אם אין זו אניית סוחר תמימה או אניח של חיל הים. ״אולי זו היתה אפילו הליברטי" סיפר אחרי המלחמה. הוא מנע מעצמו ספקות: ״השלכתי את הפצצות לים. בלי מרעומים דרור חזר לנחיתה בתל נוף. שאר השלושה המשיכו מערבה.13 ולא חמושות מן השרה התמרו עמודי עשן גבוהים והם סייעו לנווט מדויק למקום. בשדה נראו פגיעות במחצית המסלול, ושלושה־ארבעה מטוסי מיג שרופים היו מוטלים על רחבות החניה. כברית היה למעשה ״סגור״. לא נראתה מעליו פעילות ובשרה עצמו לא נותרו מטרות ערסיות. המטוסים הפציצו ותקפו בתותחיהם את השרה וחזרו ללא פגע לנחיתה. מטוסי האורגן והמיסטר השמירו בגל התקיפה השני על כברית407 בסיס האויר אבו סואר השרה באבו סואר, המשיך, גם שעתיים לאחר שהחלה ההתקפה האויהית להיות ״האגוז הקשה״ בין שדות התעופה המצריים, לא רק בשל מסלולי הבטון הקשוחים שלו אלא גם בשל המגוון הרב של מטוסים שחנו בו או הגיעו אליו. מבחינת חיל־האויר המצרי היה זה שדה מפתח בהגנה על מבואות הרלתא. בשעה טומל לאבו סואר- וץ פקר הוביל את הגיחה הראשונה מל השני לאבו סואר, בסירז׳ מפקרה רן פקר ועימו ברוך)בוקי( קינן)לו היתה זו הגיחה המבצעית הראשונה באותו יום(, אליעזר פריגת הותיק ואשר שניר, צללו להפצצה ולאחר מכן עסקו בהשמדת המפציצים שנותרו על רחבות החניה הגרולות והמוזרות. לאחר דקות אחרות הושמרו בצליפה עשרה מפציצי איליושין תוך כרי מהומה, ובגלל טעות בתזמון המבנים, הגיעה למקום רביעיה של מטוסי מיסטר מטייסת ביל, אביהו בן נון, ריווח על תקיפת המירז׳ים, וקיבל הוראה מהבקרה לחזור לעבר פאיר, שהיה היער המקו- רי שלו. כל מטוסי המירז׳ השלימו את התקיפה וחזרו ללא פגע. גם האורגנים תוקפים באבו סואר את הגיחה הבאה הוביל רס״ן גיורא פורמן ועמו שני מטוסי אורגן של טייסת בהרב. המבנה הזה נוער במקורו לצאת לפאיד, אולם בדרך הם קיבלו שינוי משימה לעבר אבו סואר. הדבר עורר בסגן בהרב הצעיר מספר מחשבות מעוררות: ״מה זה אומר? זה אומר שפה בפאיר כבר ניצחנו. אפשר כבר להתפנות למקום אחר. מצר שני שרה אבו סואר נמצא מחוץ לטווח של האורגן בטיסה נמוכה. אם בכל 14 זאת הולכים על הבסיס הזה סימן שהשמיים נקיים. סימן שאפשר לטוס גבוה בלי שאף אחד יתערב!״ מספר גיורא פורמן: ״אחרי הגיחה הראשונה היתה לי תחושה שיש עור מה לעשות במצרים. התדריך היה של דקות ספורות, קיבלנו משימה, יציאה למטוסים. הכל היה בהול. עזרתי לטכנאים ולחמשים להכין את המטו- סים ולגמור את החימוש ברת״קים כרי לצאת מהר. יצאנו עם המיכלים הגדולים - גם כידונים, גם פצצות וגם רקטות. ההמראה היתה קצת ארוכה והאיסוף של מהירות איטי, אבל היינו כבר מתורגלים לאחר כל כך הרבה שעות טיסה במטוס הזה. כן, האורגן היה מטוס שבהחלט אהבתי. טיסת הניווט היתה פשוטה. טסנו מעל כרעם ביום בהיר אגוז קשה- אבו סואר המשיך לפעול עת שעות ארומת ביום הלחימה הראשון. כפי שניתן לראות נותרו מ- מטוסי מיג הים, חתכתי על הבארהוויל וה׳לגים׳ האחרים היו כבר על היבשה. אבו סואר - שדה לא רחוק מהתעלה. קל לזהות. היה קל למצוא אותו. טייסת 15 טכנית״ וממשיך פורמן: ״התקיפה לא היתה משהו מיוחר אבל היו שינויים: התחילה רוח ולא היה קל למצוא מטוסים לא שרופים. לא השמדנו הרבה. היו שם חמישה או שמונה מטוסים. רובם היו כבר שרופים. היה גם מטוס שיצא והסיע. צלפתי עליו תוך כדי הסעה״. ״בגיחה השניה יצאתי לאבו סואר, באמצע הדרך בין התעלה לקהיר" סיפר ישראל בהרב, "כשבאנו מעל השרה הוא היה כולו עשן. אי אפשר היה למצוא מטרות לפגיעה. נותרו רק מדורות. לא נראתה כל תנועה או נפש חיה על השדה והקרקע. הכל נראה כמו שדה רפאים. טסנו ובדרך נפנפו לנו אזרחים וחיילים מצריים 16 לשלום המטוסים האיטים תקפו, ריקטו וצלפו וסיימו הכל בשלום. למרות שאחרים נפגעו פגיעות קלות מנ״מ אקר- אי. ״חורים היו פה ושם. לא הרגשתי בהם ולא הזיקו לי״ סיכם פורמן, "זה לא התאים למירז׳ים או לסמב״רים, הגל השני תוקף אבל לאורגן- לא בעיה״. בהרב: ״עמודים של עשן עלו מעל לכל שדות התעופה המצריים וסימנו במדויק את מקומם. בהפצצה עצמה זיהינו הרבה מטוסי דמה - כלומר: המטוסים האמיתיים כבר חוסלו ברובם. הכל ביחד הצביע על דבר אחר: ניצחנו במלחמה!״. סמב״דים בעקבות המינים ארבעת המבנים הבאים על אבו סואר, היו כולם של טייסת בצלאל)צוליק( עופר ועמו הצוות מהבוקר, חיים רותם, ריינברג פדרו ואליעזר מגיד. סיפר עופר: ״הגענו לשדה ללא אירועים מיוחדים. אחרי היעף הראשון גילה פדרו תקלה בתותחים. הוא יצא והמתין בחוץ. באותה עת היה הרבה נ״מ מעל השדה. לא היו באויר מיגים. החלטתי שלא לעשות את היעף השלישי ויצאנו חזרה הביתה״. צמודה כמעט אליהם, יצאה רביעי- יה אותה הוביל אריק עזוז, ועמו ״הצוות הקבוע״ שלו: אמנון סלע, בן ציון גייפמן ועודד פלום. ״בגיחה השניה יצאנו בגובה רב״ מספר אריק, ״הראות השתפרה. אתה רואה כבר מרחוק עמודי עשן ושם, רחוק, נמצאת אבו סואר. פתאום הניווט נעשה קל. שמתי את האף על העשן. הפעם היה גם יותר קשה למצוא מטרות חיות. רוב המטוסים היו כבר באדמה. לא - במציאותSA-2 חששנו מטילי הנ״מ היה מסוכן יותר״. המטוסים תקפו מטרות מזדמנות בשדה והו- תירו מעט יותר מטוסים ניזוקים ועשן מאשר כאשר הגיעו אליו. הטייסים חזרו לבסיסים ודיווח כי שדה אבו סואר ״סגור״. לפיכך עיכבו אנשי המבצעים הוצאת גיחות נוס- פות ושלחו אותן לשדות בעלי עריפות גבוהה יותר. את הגיחה הבאה יבצע מבנה מטייסת ״השדה היה כבר דפוק׳ את מבנה"מנתול״ הוביל מנחם כהן ועמו סגן משה המרמש, סרן שלמה שפירא מספר שלוש וסגן צבי רוז- נברג מספר ארבע. סימני הפעילות של מטוסי חיל־האויר החלו לתת אט אט את אותותיהם בשדה אבו סואר. מסלולי השרה הגדול היה פגועים עתה ונראו כפניו של חולה אבעבועות. מטוסי האיליושין שהיו ברחבות היו מרוטשים והעלו עשן. עבור כל טייסי המבנה זו היתה הגיחה השניה במלחמה. מספר שלמה שפירא: ״השרה היה כבר דפוק. אני זוכר שלא היה לנו מה לעשות שם. נראה שהשדה די משו- תק. אבל היתה כמובן אש נ"מ חזקה". גם צביקה זוכר את אש הנ״מ החזקה: ״זו היתה הפעם הראשונה שאני נתקל באש נ״מ כזו״ סיפר צביקה. את הרושם של אש הנ״מ הפוגעת כביכול במטוס וחובטת בו מבחוץ, החריפה הפעלת שני תותחי הםופר־מיסטר בבת אחת: ״הפגזים מזעזעים את המטוס, ואתה בטוח שנ״מ פוגע בך״ נזכר צביקה. ״ירינו על המטוסים ״עם שמיניות תחת אש- אחד מתוך שני מפציצי איליושץ פגזי מירז׳ כרעם ביום בהיר חוזרים מגיחה שניה־ סמב״ד העיניים״)כינוי לאיל היו נרלקים במהירות כמו שאר המטוסים, מיג 17 לאחר שניות ארוכות הוא העלה עשן והתפוצץ״ ארבעת המטוסים יצאו בשלום מן התקיפה, אולם בשעת נחיתה הם נתקלו במטוסים אחרים שהיו באויר. על הקרקע היו שני מטוסים פגועים. היו אלה מטוס של ילו, ומטוס אחר של אבירם כהן. המבנה האחרון על אבו סואר בגל זה היה של גיורא אורן, סמ״ט א׳ של הטייסת שהוביל את יעקב זיק, יוסף צוק הותיק ורון חולראי. המטוסים המריאו לאויר בשעה אש הנ״מ היתה הפתעה. ירו עלינו לאחר שגילו אותנו מאה מוקרם. הפגיעה במפציץ היתה קשה יותר - הוא נדלק לאט יותר מאשר המיג לכן הקדשתי יעף מיוחר על המכ״ם הזה. היתה הרגשה שסגרתי עוד מערכת גילוי אחת לטובת עם ישראל״. לאחר כשעה שבו ארבע המטוסים, ללא פגע לנחיתה. עתה הגיע תור המירז׳ים לתקוף שוב באבו סואר אבל היתה בעיה. המבנה של ראובן הראל ומאיר שחר מטיי־ סת מפני מטוסים סוריים שכבר החלו לפעול אותה עת נגד מטרות בגליל. הראל ישוב לאבו סואר לפנות ערב, כרי להשלים מה שתוכנן בגיחה זו. האם ניתן להכריז על אבו סואר כ״שדה סגור"? המפקחים בענף המבצעים קיבלו את הדיווחים של המבנים האחרונים והיה מקום לשביעות רצון - כל האיליושינים הגדולים הושמדו, מטוסי מיג במצב טיסה והמסלולים ״חפורים" מעט בשל הבטון ממנו היו עשויים. מדיווחי הטייסים שתקפו הם למדו כי רק דמיים נותרו בשרה הכתוש. לאחר בחינה נוספת החליטו כי ניתן להגדיר גם שרה זה כ״סגור״. ואכן ער שעות הערב המאוחרות לא פקדו אותו כל מטוסים נוספים. וזגל תשני תוקף גל שני: השדות בדלתא411 בסיס האויר אינשאס השמדת בסיס האויר הגדול באינשאס, היתה אחת המטרות העיקריות וגם אחת מנקודות המפתח להצלחת חיל־האוויר הישראלי. בשדה זה שכנו מספר טייסות קרב מצריות אשר חלשו על הגנת כל המבואות לדלתא המצרית ולשרות הרחוקים יותר במצרים עלית. עם כך שדה זה היה גם מן האגוזים הקשים ביותר לפיצוח במלחמת ששת הימים. עם תום גל התקיפה הראשון, בו השתתפו שלושה מבנים )מבנה רביעי תעה ותקף בקהיר בינלאומי( היה בסיס אינשאס מושבת רק בחלקו. בגל התקיפה השני המשיכו מבנים של מטוסי קרב ישראליים לתקוף את השרה כדי להשביתו כליל. התקיפות לעבר אינשאס נמשכו כל שעות הבוקר, למעשה עד שעות הצהריים המוקדמות הגיעו אליו לא פחות מ־ מטוסי תקיפה בחמישה מבנים. הדבר הבולט היה השקט המבנה הבא שיצא לאינשאס היה של טייסת אמנון גרדי, טייס מירז׳ ותיק ומהטייסים הסדירים של הטייסת. מספר שתיים היה עדי בניה הצעיר, מספר שלוש אורי ליס ומספר ארבע עמיחי רוקח. אמנון המתין כל שעות הבוקר בכוננות להזנקה. כמו שלושת חבריו למבנה, הוא לא השתתף בתדריך הבוקר למלחמה וישב בהמתנה בתא הטייס, מתחת לסכ- כות הפתוחות ברמת דוד. ערב המלחמה הוא היה בצוות האחרון שהוצב בכוננות בחצרים ליירוט מטוסי הצילום המצרים. עם שובו לטייסת הוא קיבל את האיוש שלו, כמוביל מבנה בגל השני של התקיפה על אינשאס. "לא יצאתי בגל הראשון לתקיפה״ הוא אומר. "לא קיבלתי את זה בשמחה. לא התמרמרתי ויצאתי לכונ־ במהלך כל השעות האחרונות הוא צפה במבנים היוצאים לתקיפה או חוזרים ממנה. "הדבר הבולט18 נות במיוחד היה השקט. כל המטוסים נעו ויצאו להמראה בדממת אלחוט מוחלטת. עמדנו עם טילים ומיכלי דלק לא יצא לצליפות- עדי מיה התכוון להשמיד מטוסים באינשאס, אבל כמספר שניים נאמן יצא ללוות את חמומל הפגוע כרעם ביום בהיר נחלץ בשלוס מחזדקמת מדחס- אווי ליס הצליח להיחלץ מבעיה במנוע מטוסו בהיותו בצלילת הפצצה מעל אינשאס, והמשיך בתקיפה לפי המתוכנן מוסנים להזנקה. בל אותה עת לא יצאנו מהמטוסים בכלל״. ערי בניה, מספר שניים ולימים טייס ניסוי בכיר בתעשיה האוירית, היה מצעירי הטייסים בטייסת. יהר עימו הגיע ל־ לי ביטחון במטוס, לא היו בעיות, אבל הרגשתי שאני עדיין טייס צעיר. באותה תקופה הייתי עוזר של קצין הבטיחות, שלמה ויינטרוב. חילקו את הטייסים למבנים. שחר היה בפנים - ואני לא הוצבתי. נורא התאכזב- תי. זה נתן לי תחושה שאני לא ׳טייס מבצעי׳. הייתי רק ׳טייס מחליף׳ - בכל פעם שמשחררים מישהו הבי- 19 תה, אני בפנים, וכאשר חזר, אני בחוץ. מאד התאכזבתי שאני לא במבנה הראשון״ ערי הגיע לתדריך, מקווה שמישהו יחלה, לא ירגיש טוב, יפרוש מסיבה זו או אחרת. אבל לא - כולם בסדר וכולם טסים. "אני זוכר שהייתי בשוק: הנה חיל־האויר הולך לתקוף, תתחיל פה מלחמה, ואני בחוץ!. אבל אחר כך הבנתי שבמלחמה גם נהרגים - רק אז ירר לי האסימון״ נזכר בניה. בניה הוצב עם טייסי המבנה שלו בכוננות הזנקה של חמש דקות. עם התקרב מועד ההמראה, הסתערו מכונ- אים על המטוסים, הורירו את הטילים והצמירו לגחון המירז׳ים שתי פצצות אמנון גררי, שהיה קצין מקלענות של הטייסת הפעיל את מנועו ויצא בזריזות מהסככה סאשר שלושת אנשי המבנה עימו. בסיס רמת רור היה שקט, לא סל מטסי הגל הראשון נחתו, ועדיין לא היה ברור מה מצב הלחי־ מה ומה התוצאות. ״הרושם העיקרי היה השקט שנשמר בקנאות גבוהה״ הוא נזכר. ״יצאנו מרמת דור ופנינו דרומה. חררנו לים בחוף נחשולים״ מספר אמנון. הארבעה נסקו והמשיכו לשייט דרומה בגובה רב. אותה עת נראו כבר מבנים ראשונים שחזרו מתקיפה בדרכם צפונה. בהיות המטוסים מול אשקלון חלף אותם באותו גובה כמעט ובמהירות גבוהה מבנה של מטוסים. ״זה היה מקרה של ׳כמעט ונפגע!״׳ מציין אמנון. לקראת חציית חוף הנמיך אמנון את גובה הטיסה. ״טסנו יל. אמרו לנו כי מגבלת האימונים של הגל השני תוקף יל פנינו, לפי התכנון, ימינה כעשרים מעלות ער לחציית התעלה באיזור קנטרה. שם הייתי צריך לצאת כיוון למטרה״. החוויות שנכונו לטייסי המבנים הקודמים באיזור התעלה, פקרו גם את הטייסים בגל השני. ״טסנו באיזור בלוזה בגובה נמוך מעל החולות, לעבר איסמעיליה. פתאום, באמצע החולות עומרת אוניה - אוניות באמצע המדבר!״ סיפר אורי, אולם זמן קצר אחר כך נוכח כי היו אלה אניות שהיו בתעלת סואץ שהיתה מוסתרת 20 מפניהם בגובה בו טסו ממשיך אמנון: ״יצאנו כיוון וזמן עד לנקורת המשיכה. האנשים טסו בסדר. לא הייתי צריך להעיר לאף אחר. שמרנו על חממת אלחוט למרות שניתן היה כבר לפתוח קשר. מעל מצרים היו עננים קטנים - עננים של בוקר״. לערי בניה, שלא היה טרוד כל כך בבעיות של ניווט והלק, היה זמן להביט בנופים ולשים לב למתרחש למטה. "ראיתי הרבה אנשים מנופפים לנו יריים לשלום. זה היה בשבילי הפתעה. הם לא יורעים מה הולך ליפול עליהם בעור כמה שניות!״. לפתע כאילו התעו־ רד עדי מהמראות הפסטורליים וחזר למציאות: ״בדרך שמעתי הרבה קריאות וצעקות של מבנים שחוזרים מתקיפה. פה ושם היו צעקות על שיגור ועל מיגים. ראינו פה ושם מטוסים חוזרים אבל אין פאניקה ולא מזהירים אותנו. עכשיו העסיקה אותי הבעיה איך אני מוצא את המטרה - לא הניווט ולא שום דבר אחר. רציתי רק למצוא את המטרה. אני יושב על מספר אחד, אבל אני רוצה לרעת איפה אני״. ממשיך גררי: ״חששתי להגיע ימינה מהנקורה ולקחתי מעט שמאלה. הגעתי כקילומטר מערבית לנקודת יצא כיוון׳״. ״תקן חזק ימינה!״ פורץ לפתע לקשר אורי ליס, מספר שלוש, שזיה את המקום והבחין בסטייה. בעיית הרלק היתה כל הזמן בתודעתו של אמנון, המוביל, אבל ראגה זו היתה עלולה לסכן את יכולתו לתקוף נכון. ״פתחתי מנוע ללא מבער, כדי לשמור על מהירות אבל לחסוך דלק. כאשר הגעתי לנקורת המשיכה היתה המהירות שלי נמוכה מהדרוש - המטוס היה כבד מאד ולא רציתי לפתוח מבער כדי שלא לגמור את הדלק מהר מרי. משכנו לתקיפה בזוגות - לא רציתי שמספר שניים שלי יתרחק ממני אם אפתח מבער. כך מצאתי עצמי במהירות נמוכה מרי - בשיא הנסיקה הייתי רק גרדי: הייתי עטוף נ״מ תותחני הנ״מ המצריים היו כבר בכוננות, עקב תקיפות הבוקר ועתה הבחינו במבנה המושך מעלה ופתחו לעברו באש חזקה. ״הייתי עטוף בנ׳׳מ״ נזכר אמנון. ״הפגזים היו שחורים ורדפו אחרי המטוס. ואז הם פגעו בי״. אחר הפגזים פגע במיכל הרלק ומטוסו של אמנון החל משרך אחריו שובל של רלק לבן. הוא המשיך את עוד מיגים!- לטייסי המבנים שהגיעו לאינשאס נדמה תית כי מצעד המיגים אינו מסתיים־ אלה נתגלו בכל מקום אפשרי, גם בין הפרדסים שהקיפו את השדה כרעם ביום בהיר התקיפה, השליך את שתי הפצצות. ״לא היתה שום בעיית לפגוע במסלול. ביציאה ראיתי שיורים עלי. הפעם זה נראה אחרת מאשר הפגיעות של הכניסה. טסתי מקביל למסלול ואז פניתי ב־ רב מדי לנ״מ. הם התמקדו כצפוי במוביל ובמטוס הראשון, ואני נפגעתי״. אמנון יצא מהתקיפה בגובה נמוך, עדיין משרך אחריו שובל של ארי נפט. מולו הבחין במיכלית הנעה על הכביש בניצב למסלול. ״המיכלית חלפה בכוונת. שחררתי כדורים. אני לא זוכר אם היא התפוצצה״. הוא סיפר. הוא הבין בשלב זה כי מסוכן מרי במצבו להכנס ליעפי הצליפה והחליט להרחיק את מטוסו הפגוע צפונה והרחק מאינשאס הלוהט. בינתיים היתה תשומת הלב של בניה, מספר שתיים, נתונה לביצוע התקיפה: ״הייתי במתח של למצוא את המטרה. לא היתה פאניקה. וכך אנו מגיעים למטרה ומושכים ל חתף וכניסה פחות או יותר במקום. הרגשתי שאני חייב לראות את השרה. פתאום מתחיל נ״מ, לא חזק אבל נ״מ - ואני נכנס לתקיפה וכל מה שמענין אותי זה שאפגע ׳אלפא׳. הכיוון בסדר ואני משחרר פצצות. כבר בהיחלצות מהתקיפה אני רואה את גרדי, מספר אחד פגוע. היינו אמורים להפציץ פלוס שלוש צליפות. אני מתכונן לצלוף - אבל שלילי! גררי פגוע ואני מספר שתיים וצריך להיות איתר. גם אורי לים ועמיחי רוקח נכנסו להפצצה, פגזי הנ׳׳מ הנותבים ציירו שובלים של אש שהלכו והתקרבו לעבר זוג המירז׳ים. לפתע פוגע פגז נ״מ במטוסו של אורי ליס. ״ראיתי שהנ״מ הולך אחרי המטוסים. בשלב שחרור הפצצות והיציאה אני מקבל הזדקרות מדחס. הלב נופל לתחתונים״ סיפר אורי. ״לאבר מנוע בטיסה זה מצב לא נעים, במיוחד אם אתה טס בגובה נמוך. אבל חמור יותר אם זה קורה מעל שרה תעופה של האויב!״. אורי, טייס המירז׳ המנוסה, מכיר את המצב ומזהה אותו. הוא לא יוותר על יעף ההפצצה. עם מנוע או בלי מנוע. הוא מושך את מטוסו מעלה, מתהפך ומצליל את מטוסו לתקיפה כאשר מנועו מגרגר וחורק, ותוך כדי כך מפעיל את מתנע המנוע. ״הגובה לא בעייה״ הוא סיפר, ״אני מושך לגובה עכשיו בגובה הולך הביתה!״׳. ״אחת ושתיים חוזרים. שלוש וארבע לפי התוכנית״ הודיע אמנון הפגוע בקשר והחל להתרחק מהשרה. עדי בניה, מספר שתיים, רצה מאד להמשיך בצליפה. ״אני מקבל רווח ׳אלפא׳ על הפצצות שלי, מאד הייתי מבסוט. אני מת עכשיו לצלוף ולחסל מיגים, אבל יש לי את מספר אחד שנפגע. והוא אומר לי: ילך לצליפה אחת, ותבוא איתי!'״. ״תעזוב ולך עם מספר אחד!״ מתפרץ ליס, מספר שלוש, שנחלץ זה עתה מהבעיה האישית שלו. בניה מוותר בחוסר רצון ויוצא ללוות את אמנון. ״מוזר״, חושב בניה, ״הנה אני כאן, טייס קרב להוט לתקוף ולצלוף, ומקבל עכשיו הוראה לצאת ולוותר על הצליפות. רע מאד- אבל קיבלתי הוראה ואין כמוני בנושא משמעת״. את נחמתו על שלא ערך את יעפי הצליפה על מטרות באינשאס, מוצא עתה עדי בניה בצליפה על מטרות מזרמנות. כאן הוא מוצא פורקן כלש- הו, נוסק צולל ויורה, תוך שהוא משגיח על מצבו של מספר אחר המקרטע, באיטיות מרגיזה, צפונה. אורי ורוקח ממשיכים בתקיפה לפי התכנון. בעוד המוביל ומספר שתיים שלו מתרחקים צפונה והביתה הם נכנסים ליעפי צליפה על המטוסים ומתקני השדה. ליס: ״אנו שומרים על מגבלת הדלק. פוגעים במטוסים וחוזרים. חווייה יוצאת מהכלל בטיסה בגובה נמוך!. אנו יוצאים עד מעבר החיץ. השדות ירוקים, ספינות דיג, הפאלוקות והחורשות. יוצאים וחוצים את התעלה בגובה נמוך״. ערי שיצא מהתקיפה מביט סביב וחושב עכשיו על מיגים. חושש ממיגים. מספר אחד טס לאט, ובניה יחד איתו, מביט לצדדים וחושב: ״אם מתנפלים עלינו עכשיו מיגים, תהיה כאן שחיטה!. אבל צריך ללוות את אמנון ולי יש עוד תחמושת. לכן אני יורה על כל מי שאני רואה בדרך. וככה אני מלווה את גרדי בכיוון לפורט מעיד כרי לצאת לים. בדרך אני רואה משאית- עולה, מתהפך וצולל עליה וממשיך הלאה. וגדרי לירי415 במהירות עדי שהיה נתון עתה רובו ככולו בצלילות קצרות, צליפות וירי על משאיות וכלי רכב מצריים לא הבחין בנעשה מסביב. אורי ליס ועמיחי רוקח כבר השלימו את מלאכת התקיפה ופנו במהירות גבוהה צפונה. באחת הפניות שלו מצליפה על מטה מזדמנת, נכונה לעדי בניה חוויה מצמררת. "אני רואה מטרה ומתחיל לצלוף, ופתאום טראח! עובר מתחתי, וכמעט בתוך הכוונת, מירז׳!. זה היה רוקח או ליס שיצאו והשיגו אותנו״. מספרי שלוש וארבע יצאו במהירות לעבר הים והמשיכו צפונה והביתה, לעבר רמת דוד. בניה יצא לים עם אמנון הפגוע ושניהם המשיכו צפונה. ״כאן היה ברור לי שלא נגיע לרמת דור ואנו חוזרים לחצור" סיפר ערי. לאמנון היתה עתה בעייה של דלק שהלכה והחמירה. ״הייתי חייב לנסוק לגובה רב ולהתכונן לנחיתה אונס. באותו מקום היה לי חשש מטילי ברירה- נסקתי לגובה. מעל אל עריש נותרו לי כ־ להפסיק את פעולת המנוע כאן כדי שלא להיות מופתע מ״קאט״ במנוע, במקום ובזמן לא מתאימים במהלך הנחיתה. החלטתי לנחות בחצור. אמרתי לעדי: ׳תלווה אותי עד הנחיתה, ותלך הביתה׳״. עדי, כמספר שתיים נאמן, עקב עוד זמן מה אחרי אמנון, וכאשר ראה אותו נוחת, דחף מנוע ונסק צפונה, לבסיסו ברמת דוד. עוד בהיותו מרחק רב מרמת דוד הבחין בפטריה השחורה של שרידי הטופולב שהמשיכה להתמר מעל מחנה עמוס. אחרי הנחיתה שמע את הדי התותחים הירדנים שירו מג׳נין לעבר רמת דוד. ״כבר כאשר התקרבתי לרמת דור אני מבין שיש נפגעים, אבל לא היתה פניקה״. אמנון שהיה בעל גובה מספיק לנחיתה חירום, נכנס לצלע עם הרוח, פנה לצלע בסיס והגיע לנחיתה בחצור בצורה מסודרת. ״מרוב חשש שאגיע ללא דלק, לא שפטתי נכון ונחתתי ׳אובר שוטי. הפקחים במגדל הרימו את הרשת ואני נכנסתי לתוכה. היא עשתה את העבודה והצילה את המטוס״, סיפר אמנון. צוותי החירום הגיעו למירז׳, אך כל שהיה להם לעשות היה לשחרר את המטוס הלכוד בכבל־ הרשת ולגרור אותו למוסך. ״מיד כאשר ירדתי מהמטוס, הגיע אלי אחר מחיילי החילוץ, ונתן לי רס־ס מתכת גדול ואפור. "זה חלק מהפגז שנכנס לך לכנף״ הוא אמר. הייתי מתוסכל ששברתי אוירון, שלא עשיתי נזקים כמו שהיה מתוכנן ושכולם טסים - חוץ ממני" מסכם אמנון את הטיסה לאינשאס. המירז׳ של אמנון תוקן במהלך היממה הבאה, מיכלי הרלק הפגועים שלו הוחלפו ונעשו סתימות לפגיעות בגוף המטוס. למחרת הוא ״שוחרר" וחזר לבסיסו ברמת דוד. לאחר הפצצות המבנים הראשונים יצאו מפקד הכנף באינשאס, יחד עם טייסים אחרים וניסו לבדוק את מצב המסלולים הראשיים. הם מצאו כי אלה אינם ברי שימוש. הם בדקו את מסלולי ההסעה שלא נפגעו והצליחו למצוא קטע באורך של כ־ 21PF ציאם ולהשתמש בהם להגנה מפני המטוסים הישראלים מפקד הכנף ומספר טייסים, בהם מייג׳ר נביל שואקי, יצאו לבדוק את המטוסים ומכונאים התגייסו כרי להכין אותם לטיסה. מייג׳ר שואקי המריא ראשון באחר המטוסים, ויצא לפטרול מעל שדה התעופה בילבי־ יס, הנמצא במרחק לא רב מאינשאס. מפקד הכנף המריא שני באחד ממטוסי הקרב מדגם מיג ליירוט יום ואחריו המריאו עור שני מטוסים לפטרול. אחד מן הטייסים האחרונים, קפטן אינשאווי, הצטרף לשואקי ושניהם טסו לפטרל מעל בילבייס. אך שם לא היו להם מטרות, ובהוראת הבקר שבו לפטרל מעל אינשאס, והגיעו לשם בשעה שמעל השדה פעלו מטוסי חיל האויר הישראלי. שרה אינשאס נמצא בטווח טיסה של מספר רקות מקהיר מערב. הטייסים המצריים נתקלו במטוסי מירז׳ ופגעו באחר מהם. מעל אינש־ אס פעלו מטוסי מירז׳ אולם אף אחד מהם לא נפגע באותה שעה. במקום אחר, מעל קהיר מערב נפגע מטוסו כרעם ביום בהיר של יאיר נוימן שטס במבנה של אבנר סלפק. האם המטוס שיירט הטייס המצרי, היה מטוסו של יאיר שתקף אותה עת מעל קהיר מערב?)ראה בהמשך- קהיר מערב(. יצאו למינייה ותקפו באינשאם מטוסי מירז׳ של שתי טייסות תקפו את שרה אל מינייה לפני הצהריים. ובעורם מנהלים שם את הלחימה, נשלח לעבר השרה הרחוק גם מבנה של ווטורים מטייסת סנדר ענבר )מלצר(. בשלושת המטוסים הנוספים ישבו סגן אבשלום )אבשה( פרידמן, סרן יצחק ניר מספר שלוש וסגן שמעון זימון מספר ארבע. אך הדברים לא התפתחו לפי התכנון המקורי. אנשי המבצעים ציפו למצוא בשדה מטוסי קרב אשר חמקו משרות שהופצצו, ולכן תכננו פעילות מקיפה, של מספר מבנים, לעבר מינייה. מבנה המירז׳ים הראשון של איליושין איל הגיע מבנה מירז׳ים של ללא מעש וטייסיו כילו את חמתם ואת פגזיהם על מטרות מזרמנות מעל סיני. מובילי המבנים האלה הפריזו על השרה כ״סגור״ ועל המטוסים בו כמושמדים )ראה שם(. המבנה הבא שהיה בדרכו לאל מינייה היה מבנה הווטורים של סרן יצחק גולן. היתה זו הגיחה הראשונה של סרן גולן במלחמה. גולן התגייב לקוהס בשנת הוצב לטייסת לאחר מבן הוא עבר לטייסת הווטורים, יצא להרריך בבית הספר לטיסה ולאחר מכן הוצב בטייסת המירז׳ים ברמת דור. בשנת כסמ׳׳ט ב׳ ולאחר מכן התקדם לתפקיד בוגר ואחראי- סע אבשלום)אבשח( פרידמן יצא בטיסתו חראשו־ב יהוא היה בעל נםיוו קרבי '• ט א" סמ " נח לתקוף את שדה ממייח ומצא עצמו מעל אינשאסהמים אותו רכש במהלך ״המלחמה על בצפון. ערב המלחמה הוא היה מוצב במטה חיל־האויר ובהצבת חירום כמוביל בכיר בטייסת אבשלום)אבשה( פרירמן בן קיבוץ, היה סגן צעיר עת הגיע לטייסת הווטורים. הוא התגייס באוגוסט ובמרס טייס בוגר ואחראי. בדצמבר אבשה השתתף במלחמת ההתשה סטייס מירד, ואף רשם לזכותו הפלת מיג אר 21 יי טיסה, בדצמבר גם עבור יצחק ניר, קצין המבצעים של הטייסת, ועתה מספר שלוש במבנה, זו היתה הגיחה הראשונה במלח- מה. יצחק ניר, צנום וקצוץ שיער נולה בקיבוץ מנחמיה, ועת התגייס לחיל־האויר עור היו רעשי המנועים של ההרבררים הסוריים, אשר תקפו את קיבוצו מצלצלים באזניו. בשנת417 טיסנאות בגדנ״ע אויר, וקיבל ״צ׳ופר״ לטוס על פייפר קב. הוא לא עשה קורס ראיה בגלל ״סיבות רפואיות״, אבל לאחר מכן דאה ובגיל בדאון ושנה אחר כך גם על הפייפר קב. דרכו לקורס טיס היתה פתוחה, והוא היה באחד מראשוני המחזורים אשר השלימו את ההדרכה במטוסי פוגה מגיסטר בבית הספר לטיסה. את הכנפיים קיבל בשנת לטייסת הווטורים ברמת דוד. כאשר יצאו המטוסים בגל הראשון הוא צפה בהם בדממה. את המידע על תוצ- אות המטס הראשון הוא שמע במערכת הקשר בטייסת. ״לא אשכח את סימי, שהיה על בני סואף צועק: ׳הם בוערים, זה בוער!׳ על ערוץ הווטורים. בתום המלחמה צחקנו על זה עוד הרבה זמן״ 22 סיפר ניר עכשיו הוא היה מספר שלוש במבנה, טס בגובה רב בדרך לאל מינייה. ״כל הדרך זכרתי את הדברים 'שאמר לנו גדעון מגן, טייס ותיק ועתיר קרבות, בשיחות: ׳חבריה מלחמה זה מסוכן, יירו עליכם פה ושם. העיקר לקשור את הביצים ולה- תרכז בכיוונון. לא מעניין אותך כלום - אתה שם כוונת על המסלולים - שם נמצא באותו רגע כל העולם...״. בהיות המטוסים מעל מפרץ ים סוף חובב תעופה מגיל צעיר- יצחר ניר, טייס הווטור במלחמה חוצב לאחר טע כטייס מירז׳ והשתתף בעשרות קרבות אויר. כאן הוא בווטור קיבלו שינוי משימה: ״שרה אל מיניה ׳נסגר׳״ נאמר להם, ״צאו לעבר אינשאס״. כל החמישה ניסו במהלר הטיסה לעיין בתכנית התקיפה על אינשאס ולמדו בזריזות את פרטי השדה. אינש־ אס היה מרוחק כשמונים ק״מ מבסיס אל מינייה. מלצר הנווט, ערך את השינויים הנדרשים על מפת הניווט ונתן את הכיוון צפונה למטרה החדשה. עבור גולן ומלצר במטוס המוביל, היה זה מפגש חוזר עם מטרה מוכרת אותה יצאו לאתר ולצלם בחורש אוגוסט מספר ניר: ״יצאנו לדרך. היו לי שמונה פצצות איפה השדה הזה. לא היה לנו תיק מטרה. גלנץ לקח את מלצר כנווט ואנחנו סמכנו עליהם. טסנו בגובה אלף רגל, ישר לתוך הנגב וסיני. זו היתה טיסה כמו באימונים. חצי שעה כמעט לכיוון אחר. לא ראינו הרבה עשן בדרר. זה נראה כמו משחק, ואז קיבלנו שינוי מטרה באויר. אמרו לנו שבאינשאס היתה התנגדות חזקה. בגובה התחלנו לפנות לעבר אינשאס. טסנו מעל ים סוף דרומית לסואץ, שם הנמכנו לכיוון מצריים לצד השני של הים. טסנו נמוך לכיוון מערב. מלצר עשה חישוב ואמר לנו לפנות אס. הוא ניווט ואנחנו בצדדים ׳יושבים׳ על עליו ועל גלנץ. ״טסנו מעל איזור צחיח ומדברי. אנו טסים צפונה לכביש סואץ קהיר ושם היה מצפה כוכבים על אחד ההרים. כרעם ביום בהיר אני מגלה אותו ואומר לגלנץ: ׳כור אטומי מצרי. רשות לצלוף עליו׳. קיבלתי אישור. לי יצא להיות בריוק מול הרבר הזה ואני אומר לעצמי: ׳תתרומם קצת!׳. משכתי, שמתי כוונת ולא פגעתי בדבר הזה. הייתי רחוק מדי ולא רציתי לפנות מהנתיב. רק לאחר מכן זה נכנס לתורעה שלי: אם זה כור אטומי מי יורע מה יקרה עכשיו? איזו פטריה אטומית תעלה פתאום לשמים או משהו רומה. חלק מהפגזים התפוצצו באויר. זה נראה לי כמו נ״מ והיה רחוק מרי". "המשכנו לאיזור אינשאס. הכל היה שטוח, מלא בקומפלקס של מחנות צבא. אנו מתקרבים לאיזור המיועד של הרלתא, היה שם הרבה עשן ולא כל כך רואים. לאן אנחנו, בעצם, טסים?״ "בשעה ״הלכנו איתו שלושתנו. לכל אחר היה כנראה חימוש אחר. צללנו ממזרח למערב על המסלול הראשי של אינשאס. ושם היתה אש תופת. כל הסוללות ירו עלינו. היו להם סוללות תותחים שהיו מוצבות בשני המשכי המסלולים. הם ידעו שנתקוף לאורך המסלולים. אנחנו מושכים להפצצה אבל היה ברור שהסוללות מקדי- מות אותנו בירי שלהן. ״משכתי לגובה הפצצות ביעף הראשון התנפלתי על סוללות הנ״מ על מנת ׳להוריר להם את הראש׳ ושיפסיקו לירות. ואז כל השלישיה עשתה יורים על כולם. אבל לנו היתה בעייה נוספת: חוטי חשמל. היו שם קווי מתח גבוה והרבה חוטי חשמל. היה מסוכן להכנס לתוכם או לארמה ונכנס לארמה. התייצבתי באלף רגל. החלטתי שאני לא נכנס לארמה וגם הנ״מ לא תופס בטווח הזה. משכנו להפצצה נוספת ופתאום טראח! אני חוטף פגז בדיוק בחרטום המטוס. ממש ראיתי את הפגזים מתקרבים ואת הפיצוץ החום מתפזר לי בפנים. המטוס חטף גם רסיסים אבל אני לא נפגעתי. יצאנו מזה וגלנץ החליט שהנ׳׳מ חזק ואם ניכנס גם לצליפות ייתקעו אותנו שם. עשינו שני יעפי הפצצה ואחר כך הוא החליט לצאת״. לגלנץ היתה סיבה נוספת לצאת לאחר שני יעפי ההפצצה: בריוק באותו זמן היתה כבר רביעיה של מטוסי סמב׳׳ר בהתארגנות לתקיפה על אינשאס. לאחר תיאומים ברריו, הוחלט כי המבנה של הווטורים יסתפק בשני יעפי הפצצה ויפנה את המקום. ממשיך ניר: "גלנץ לקח כיוון לאיסמעיליה ואז בגובה זיהיתי סוללה של טילי צעקתי:׳ טילי ״זו היתה מטרה משנית שהיתה במקום שנקרא ׳אל מנייף׳. זיהיתי אותה ראשון והאחרים חלפו לידה במהי־ רות. גלנץ אמר לי לצלוף עליה. זה היה פתאומי מרי, כיוונתי ויריתי ׳אובר שוטי. לא פגעתי. ואז הוא אמר: ׳כולם עושים קה. היא לא פעלה כל המלחמה". שלושת המטוסים פינו את האיזור ויצאו לעבר מרכז סיני, והביתה. לניר עור היתה בעיה טכנית קטנה. "יצאנו מזרחה. טסנו טיסה נמוכה ומהירה. חששנו ממיגים. לפתע אני שומע שמנוע שמאל שלי מגרגר ורואה שהוא מאבר לחץ שמן. זו תופעה ירועה בווטור, שאם טסת בגובה נמוך ומהר היית מאבר לחץ שמן. סגרתי מנוע לסרק ומשכתי לגובה״. ניר טס בגובה רב והתופעה הלכה ונעלמה. ארבעת המטוסים חזרו לנחיתה לאחר טיסה ״אחרי שחזרתי מהגיחה הזו״ מספר ניר, ״פגשתי את ידידי, בורינגר, שמאחריו היו כבר גיחות ארוכות בשמי מצרים והוא אומר לי: ״ניר, המלחמה נגמרה. ניצחנו. עכשיו צריך לשרור. תיזהר ותשמור על עצמך. אין מה להתנפל על כל דבר, זה דבר מסוכן!״. הגל השני תוקף תוקפים את ״עיר האטום״ המצרית עם עזוב מטוסי הווטור את אינשאס, נכנס אליו מבנה הסמב״רים מחצור. זו היתה הגיחה השניה של המבנה הזה, אותו הוביל גידי שוהם לאינשאס. אולם הפעם היה המבנה חסר: מטוסו של גדי אבירם, מספר שניים, עם גירי שוהם היה הצוות הותיק, סגן שמואל גורדון וסגן צבי לדרך. התקלקל במהלך ההמראה ולא יצא ענבר)בורנשטיין(. הניווט של המבנה הזה למטרה אינו מהווה עוד בעיה - גידי הכיר כבר את המטרה מגיחה קורמת וגם היא היתה מסומנת בעמודי אש ועשן שנראה למרחוק. את מטוסי חיל־האויר המצרי לא רואים באויר, ורוב המטו- סים המשוטטים בשעות אלה בשמי הדלתא ואיזור התעלה הם מטוסים ישראליים. עם כך מערך הנ״מ היה עתה בכוננות מיידית ומכוון לקראת כל מטוס אשר נראה באויר. שלושת מטוסי המבנה של גירי התקרבו לעבר אינשאס והפגזים הכבדים כבר קישטו את השמיים. לפתע גם מוזנקים לאויר.SA-2 טילי עבור גידי זו היתה, כאמור, הגיחה השניה לאותו שדה גדול. את הגיחה הקודמת סיים בגילוי של מטוסי קרב מוסתרים בתוך הפרדסים. ״אתה יורע איפה הם״ אמר לו ילו׳"לך תחסל אותם!״. כך הוביל גם את הצוות המקורי שלו שוב לאותה מטרה. ^ הפתעה ליד אינשאס- סוללת הטילים באל מנייף הפתיעה לא אחת את טייסי חיל־האויר ואף גבתה מהם מחיר כבד. בצילום נראה טיל פגוע וממולו מכ״ם הבקרה הממנה ״פאן־ סונג״ "אני זוכר את הנצנוצים של המיגים בין העצים" אומר גידי, ״ועכשיו הגענו לגמור את העבודה. אנו היינו מבנה אחרי הווטורים של גלנץ. יצאנו שלושה. החלטנו לעשות טיול. אינשאס מוכרת כ״עיר האטום" של מצרים והכור היה בין העיר לשרה. החלטנו שאנו הולכים וצולפים שם. עשינו יעף אחר. לא היתה לנו הבנה מה יקרה אם נפגע בכור ומשהו יתפוצץ. צלפנו בתותחים על מבנים. לא ראינו אש או שום דבר אחר. לאחר מכן חזרנו לאינשאס. הטלנו את הפצצות. היתה לנו הרגשה של עליונות מוחלטת. עושים מה שרוצים מעל 24 מצרים. אין מיגים, אין איומים. עשינו הפצצה אחת ואחר כך חזרנו לצליפה. לאחר מכן חזרנו הביתה״ כרעם ביום בהיר גם זוג מתל נוף מגיע לאינשאס מוטי ישורון היה סמ״ט ב׳ של טייסת פקר כמנהל לחימה. מוטי היה מאוכזב, סיפרו חבריו׳ אר הוא לא מחה על סך. זה לא היה מאופיו והוא קיבל את הדבר בהכנעה. גם אורי יערי, לא אויש במבנ־ם לתקיפה אך יצא לאחת הגיחות הסוערות של המלחמה באותו בוקר, כאשר חדר לשטח הדלתא וערך פס צילום ממושך מעל כל שדות התעופה שהותקפו בלב מצרים וליה התעלה)ראה שם(. דו־מושבי בקרב- מטוסי המית׳ הדו־מושביים שנועדו להסבת טייסת חדשים יצאו לתקיפה כשאר המטו- סים. במטוס הקבילה את פניהם אש נ״מ חזקה. שני המירז׳ים הכסופים נסקו, צללו ושחררו את הפצצות מעל המסלול. הפגיעות היו טובות. המירז׳ים יצאו בגובה נמוך, השלימו את פניית ה־ צליפה על המטוסים בשרה. הכל נעשה במהירות, ברזל בברזל, לפי מסורת הטייסת. אש הנ״מ המשיך לזנב אחריהם אך הם לא נפגעו. גם במיגים הם לא נתקלו באותה גיחה. אולם מה שלא עשו הנ״מ או מטוסי המיג עשה הטבע: ״ביציאה האחרונה הביתה, ראיתי חסיהות באות מולי. ניסיתי לשבור מהן אך לא הספקתי. לפתע שמעתי ׳בוום׳.״ עמום והסירה אחת פגעה בכונס. קיבלתי מעין הזדקרות מרחם - עם הזדקרות בלבי... סגרתי מנוע למהלך סרק ופתחתי מחרש, והכל הסתדר" סיפר אורי, 25 טייס המירז׳ הותיק והמנוסה המטוסים השלימו את משימתם וכשעה לאחר מכן חזרו לנחיתה. מירז׳ במוססי התחזוקה. מבנה חמישי שהיה אמור להגיע אל השרה הופנה למטרה אחרת. היה זה המבנה של סרן יהודה קורן שהוביל את הרביעיה בה היו גם סגן עמוס סהן, סרן שלמה ניר וסגן אבי לניר הצעיר. אולם פקורה שהגיעה ממבצ־ עים המירה את המשימה לאינשאס בתקיפת פאיר.421 ווסודים על קהיר מערב שישה מבנים של מטוסי מירז׳ תקפו את קהיר מערב בגל התקיפה הראשון - שלושה מטייסת מטייסת לים, בהם חמישה מטוסים שהותאמו לנשיאת טילי אויר־קרקע, הושמדו ובערו. עמודי העשן שהתמרו מהם עלו עד לב השמים. טילי האויר־קרקע, מסוג ״קנל״ שהיו מיועדים לזרוע הרס בערי ישראל חדלו להיות איום ממשי. רבים בממשלת ישראל ובמטכ״ל נשמו לרווחה כאשר הגיע המידע על השמדת מטוסים אלה. האיום על האוכלוסיה האזרחית, ממנה כה חששו, חוסל. גם מטוסי מיג כדי להשלים את המלאכה הוחלט לשלוח לתקיפת השרה עוד מבנה, הפעם של מטוסי ווטור. את המבנה הוביל בן־ציון זהר, גיבור התקיפה על אבו סואר באותו בוקר. זוהר נחת מהתקיפה בשעה אליו הצטרף הנווט אורי טלמור. אורי לא הספיק לנוח זמן רב מרי. הוא נחת בשעה מעטפת פקודת המשימה לעבר קהיר מערב. עבור רס״ן זאב תבור, סגן גיורא גורן וסגן יעקב גל, היתה זו הגיחה הראשונה במלחמה. רס״ן זאב תבור הותיק היה מראשוני טייסי הווטור בחיל האויר. בתקופת המלחמה הוא היה טייס ניסוי בתעשיה תקיפה שניה- עמר אורי טלמור תקיפת קהיר היתה השניה, ולא האחרונה מום חראשוו. זאב תמר)מימין( היה טייס ווטור מטסה ויצא לראושנה לגיחה לעבר קהיר מערב גם יעקב גל, לימים טייס בכיר בחיל, המתין לגל השני כדי לצאת לתקיפה ראשונה במלחמה האוירית וגויס למילואים בתקופת הכוננות. גיורא, המאוכזב מתקלת החופה שמנעה ממנו לצאת לבני סואף בגל הראשון, הספיק באותו בוקר להעביר את הווטור המקולקל שלו, לאחר תיקון התקלה, מתל נוף לרמת דור ולהכנס לסבב האיושים ב״לוה הצדק״ של הטייסת. שעת ההמראה למטוסים. שדה קהיר מערב שכן בלב הדלתא של הנילוס. איזור מורכב לנו- וט, מוגן על ידי חמש סוללות של טילי היירוט המתקדמים מסוג מיג היציאה נערכה מעל הים, כמו מבנים קודמים, כמו טיסות קודמות. המבנה מנווט לפי זמן וכוון. לפתע הם מגלים רביעייה של מטוסי מיסטר טסים נמוך מאר מעל הדלתא. חומקים לעבר צפון סיני. זהר, המוביל, מגלה סטיה של דקות נגלה מרחוק קו החוף, ולאחר כרעם מום בהיר הבולטים והמסוכנת. לב מצרים. בעקבות הסטייה של המצפן נהרש תיקון של כאן נווט מגע. הכל כה דומה. הנחלים, האגמים, החורשות והעצים. חוטי המתח הגבוה חוצים את המישורים הירוקים ומהווים סכנה מוחשית למטוסים הטסים בגובה נמוך. ״זו היתה טיסה ארוכה בדלתא, והתרנים שלהם נראו לנו כמו טילים. טסנו מעל בנהא. היו שם הרבה שיכונים. אמרתי לעצמי: ׳אלה 25 וראי שיכונים לזוגות צעירים׳״ הנה צומת הכביש לאבו־כביר איסמרלוין. אורי טלמור מצליח לזהות את המקום במדויק. מערכת ההגנה האוירית של מצרים נותרה כמעט ללא פגע, כולל טילי הקרקע־אויר שהוצבו במספר סוללות בצידה המזר־ חי של הדלתא, ומאות קני התותחים. ״טיל הטיל זינק לפתע בענן של אבק ורדרד. המבנה ״מוריד את הראש״, ויורד לגובה נמוך יותר. המטוסים לא נפגעו והם ממשיכים דרומה. אורי מאתר את העיירה בנהא, לוקח זמנים. בתוך שניות ספורות הם מעל נקודת המשיכה, נוסקים לגובה רב מתהפכים ומסתערים בצלילה על המטרה.423 המשימה תטה- מטוס ווטור המטוסים משחררים את הפצצות, עורכים פניה שמאלית ויוררים ליעפי צליפה. הפגזים מציירים נתיבים לעבר מטוסים אשר נותרו בשרה - מפציצים כבדים, מטוסי קרב ותקיפה. "תקפנו מסלולים. חלקם היו פגועים״ סיפר גורן, "נכנסנו על המסלול עור פעם. היה קשה למצוא מטרות לצליפה - כל ׳המטרות הטובות׳ היו גמורות. היו פנים ובהם מטוסים בוערים. אני צלפתי על טופולב אחר שלא נראה לי פגוע, ועור שתייבדשלוש צליפות. היה קשה למצוא מטרות. ראינו התפוצצויות של נ״מ 57 "מדרום לשרה ראיתי ביעף האחרון, תותח יורה עלינו. ממש עלי אישית!" כתב אורי ביומנו, "עם צוות לידו ראיתי את הקליע עוקב אחרינו מימין לשמאל, עוקב עוקב אך לא מגיע. מה לעזאזל, רוצה ממני התותחן - ,״ להרןג אותי? שיתבייש יעף ועור יעף. המטוסים השלימו את משימתם, התארגנו למבנה הגנה פתוח וטסו צפונה, מעל הים, לעבר בסיסם ברמת דוד. לפני שנחתו תקפו מטוסי הנטר בצפון הארץ. בהיות טייסי הווטורים לקראת נחיתה, הם קיבלו הורעה על כד• גיורא גורן: ״היתה הורעה על מטוסים שעומרים לתקוף את המסלול. הרגשה לא נעימה להיות במטוס כשב- אים לתקוף את הבסיס שלך. תמיד המטרה שלנו היתה לתקוף מטוסים על המסלול או בהסעה. יכולים לדחוף לך פצצה לפני האף וזו הרגשה לא טובה״. ההנטרים הירדניים או העיראקים, לא הצליחו לגלול את רמת דור. הם תקפו את נהלל וחמקו הזרה מזרחה בעוד מטוסי מיח׳ של מעל רמת דור. הארבעה נחתו בשעה ברו״ח לאחר הטיסה רווח המוביל על השמרת שלושה מיג ומיג כרעם ביום בהיר מרכז הניסויים חילואן בסיס האויח בחילואן היה גם מרסז הניסוי והפיתוח העיקרי של חיל־האויר המצרי למטוסים ולמערכות. נשיא מצרים, עבדל נאסר, אשר ראה עצמו כמוביל המדינות המתפתחות באסיה ובאפריקה, ביקש לרכוש למצרים יוקרה על ירי הקמת מפעלים לפיתוח וייצור נשק, ואף שאף להפוך אותם למפעלים לפיתוח מערכות מתקד- מות יותר - מטוסים וטילים. בחילואן, דרומית לקהיר, יוצר מטוס האימון הבסיסי מסוג ״בקר בסטמן" מתוצרת גרמניה, שבונה, בגאווה בראשHA-300ומטוס הקרב העלקוליHA-200 לא מוסתרת ״גומהוריה״)רפובליקה(, מטוס האימון הסילוני טיסות הניסוי עמד מייג׳ר זוהיר שאלאבי ולידו מייג׳ר סובחי אל טאוויל שהיה גם מהנדס. שני אלה עבדו במרסז הניסויים תחת פיקוחו של מפקר כנף קאפיל בהרגבה שהושאל למצארים סדי לערוך את טיסות הני- סוי הראשונות של מטוס היוקרה המצרי)ראה תיאור מפורט בפרק גי(. בימי המתיחות של חורש מאי, שובשה הפעילות במרסזים אלה. חלק מן הטייסים, בהם מייג׳ר שאלאבי ומייג׳ר טאוויל, נקראו להתייצב כטייסות הקרב או לבית הספר לטיסה בבילבייס. ״מטוס היוקרה של נאסר* ניצל מהשמדה בשעה לוח אותם לפטרל בשמי מרסז הניסויים החשוב והסודי בחילואן. את המבנה הוביל לא אחר מזוהיר שאלבי, שהיה עתה בדרגת לוטננט־קולונל, טייס הניסוי הבכיר ביותר של HA-300 חיל־האויר המצרי. הוא היה אחראי, כמתואר למעלה, על מעקב אחר טיסות הניסוי של מטוס הקרב זוהיר חזר לטייסת קרב כהצבת חירום זמן קצר לפני המלחמה. שלושת המטוסים פטרלו בשמי מרכז הניסוי- ים, אך נותרו ללא מעש. כאשר כלה החלק במיכליהם, הם גלשו אל מסלולי השדה ונחתו. ניצב ליד מסוס חאנטונוב ששימש לניסויי חמנוע)ראח מנוע מספר HA-300 מטוס חיוקרח ומטוס חניסוי מטוס תקרב ניצל מפגיעת, חאנטונוב ניזוק קלות בתקיפת חמירז׳ים של רקות ספורות לאחר שנגעו גלגלי המטוסים במסלול, החלו מטוסי גל התקיפה השני לפעול מעל מסלולי מרכז הניסויים הגרול. שלושת המיגים הושמדו זמן קצר לאחר התחלת ההתקפה. בשעה זו, סאשר גורם ההפתעה כבר אינו קיים וכל מערך ההגנה האוירית המצרי התעורר והיה בכוננות, היה צורך במשנה זהירות בתקיפת שרות התעופה. היה צפוי כי גם מטוסי קרב יפטרלו בשמי האיזור. בשל כך הוחלט לשלוח לתקיפה רביעיה של מטוסי מירי. ארבעת המטוסים הססופים של טייסת25 את המבנה, ועימו יצחק פיר כמספר שתיים, גורי פלטר מוביל הזוג השני מספר שלוש ואמנון שמיר)שמירקו(. מבנה זה, אליו נוסף שמיר, חזר מתקיפת ביר תמרה ופטרול בשמי סיני, בגיחה הראשונה. נזכר דן סבר: ״מיד אחרי שחזרנו הלכנו לתקוף את חילואן. זה שדה דרומית לקהיר, די עמוק. עשינו ניווט 27 נמוך ותקפנו את המסלולים״ סיפר פלטר: ״יצאנו בטיסה נמוכה מערבה. נכנסנו מצפון, דרך הדלתא. השדה היה מאד ״מנ״ה מעט יה. ט שק בפעולה מתוזמנת היטב, הם השליכו את פצצותיהם על המסלולים הארוכים והשמידו כל מה שחנה ברחבות ובנקו־ רות הכוננות. סבר: ״היו שם מטוסי תובלה וקרב, חלק בתיקונים או בניסויים. השמדתי מטוס תובלה שנגרר מירז׳ים מעל חילואן- גורי פלטר )למעלה( יצחק פיר)במרכז( ואמ- נון• שמיר יצאו לתקוף את הילואן־ ופגעו במטוסים ובמתקני בסיס הניסויים החשוב של חיל־האויר המצרי. את המבנה הוביל דן־ סבר, סמ״ט א׳ של הטייסת אחרי טרקטור. היתה פעילות חזקה של תותחני נ״מ. צלפנו וירינו ואחר כך התארגנו למבנה ויצאנו הביתה״. גורי: ״זרקנו את הפצצות והן פגעו בסדר. צלפנו שתי צליפות והתחלנו לחזור כי היינו קצרים בדלק. בדרך צלפתי על איל ״מזג האויר היה טוב, כל הטיסה היתה טיסה ללא בעיות״ אומר דן סבר, "בדרך עברנו בסיני, טסנו מעל כבישים. שמיר, שהיה צעיר וחם מזג, אמר לי ׳אני יורד עליהם!׳ אמרתי לו, ׳עזוב׳ והוא ויתר״. ״עברנו חתיכת מרחק ער הנילוס. לא היו מטוסים בשמים. הכל נעשה שקט ורוגע. הרגשתי לראשונה שהנה, שעתיים־שלוש אחרי שעת השי, השכבנו למעשה את חיל־ האויר המצרי על הקרשים - אם טסנו לעומק כזה, בלי לראות מטוס מצרי באויר - כנראה שהסיפור באמת נגמר״. שנים לאחר התקיפה, תיאר אותה טייס הניסוי ההודי, גרופ קפטן בהרגבה: ״בשעות הבוקר של היו כמעט כל המטוסים בחילואן במוסכים או מפוזרים סביב שדה התעופה ברמות שונות של הסוואה. בשעה 09:30 לית. הוביל אותם עמיתי, לוטננט־קולונל זוהייר שאלאבי, אשר נקרא זמן קצר לפני התחלת מעשי האיבה לחיל־האויר. ״ההתקפה הישראלית על חילואן נעשתה זמן קצר לאחר השעה עו מעל שדה התעופה ללא כל אזהרה מוקדמת )לא ידוע על שני ווטורים שתקפו את חילואן. באותה עת שעמדו ברחבה ומיגHA-200 תקפו ווטורים את קהיר מערב, אולי זו הסיבה לבלבול. ד״ש(. שני מטוסי426 אנטונוב בכוונת- מראה כללי של מרם הניסויים בחילואן ומבני מפעלים עי סילון, כשמטוס תובלה מסוג אנטונוב בכוונת אחד המירז׳ים חמוש לתקיפה- מירז׳ שקיבל אותה עת טיפול, יחד עם שלושת מטוסי המיג מספר חורים לא רציניים נפערו במטוס האנטונוב כמטוס ניסוי למנוע האבירה היחידה בנפש היתה מכונאי צעיר אשר החליט למצוא מסתור מתחת לכנפו של מיג 28 אחד ממטוסי האבטיפוס של מטוס הקרב מקום, יצא ללא פגע. זוהיר, הביט בעיניים כלות במטו- סי המבנה שלו המושמדים לנגד עיניו, אך לא היה יכול לעשות דבר. יומיים לאחר מכן הוא נהרג בקרב אויר. מספר על כך הטייס ההודי: ״לקראת סוף הקרבות הופל שאלאבי בקרב אויר, עת חזר מטיסה לסיוע קרוב מעל מעבר המיתלה״ סיפר הטייס ההודי, ״מותו היה עבורי אבירה אישית כבדה ומצרים איבדה אחד מטובי טייסיה״. לוטננט קולונל זוהיר שאלאבי, טייס הניסוי המצרי הראשי, הופל ב־ אויר שהתפתח באיזור המתלה. אהוד עם אבי לניר יצאו בשעה זור המתלה. סיפר על הגיחה אהוד חנקין: ״כשהגענו למתלה, היתה תשומת הלב מופנת לא כל כך לטיסה, כמו למחזה שנתגלה מתחתנו. זה היה מזעזע, אבל גם מרנין. לפתע קיבלנו דיווח מהווטורים על זוג מטוסי מיג זוג מטוסי מיג הבחינו במירז׳ים והתכוננו להכנם אתם לקרב. הם ערכו פניה רחבה וניסו לבוא מאחורי המירז׳ים. תיאר את הקרב אהוד חנקין: ״הופתעתי מהפעולות הראשונות שביצעו טייסי המיגים. כמונו גם הם ניתקו את המיכלים והראו נכונות להלחם. הם אף נלחמו בשלבים הראשונים בצורה מתקבלת על הדעת. אבל נכו- נותם עמדה להם רקה אחת בלבד ומיד לאחר מכן החלו במנוסה. יריתי במיג שלי פעם אחת ולא פגעתי בו. התחלתי לרדוף אחריו עד לתעלה. יריתי בו שוב מטווח של נאלצתי לעזוב אותו. בדרך הביתה היה נעים לשמוע מהבקרה שאם אין לי דלק מספיק להגיע לבסיס, אני יכול לנחות באל־עריש שכבר היתה בידינו״. המיג 30 זה היה המטוס השני שהפיל אהוד במלחמה הגל השני תוקף טייס ניסוי- זוחיר שאלאבי בוחן את כסא חמפלט של מטוס הקרב המצרי במתקן של חבות מרטין בייקר בבריטניה כרעם ביום בהיר בסיס האויר אל מנסורה בסיס האויר אל מנסורה נמצא על הצלע המזרחית של הרלתא המצרית. הוא שימש שרה חירום פעיל ובשעה זו היה"מקום מקלט" למטוסים מצריים אשר הצליחו לחמוק מהבסיסים המותקפים. היה זה בסיס קטן יחסית שבמרסזו מסלול כורבר ועפר מחוזק. אך היה בפר הי למטוסים הנמלטים. השרה במנסורה היה חבוי בתוך סבך של חורשות ושרות, ואת מנחת העפר שלו לא ניתן היה לגלות אלא מגובה רב ומכיוונים מסוימים. לקראת תקיפות הגל השני היה מידע כי בנוסף למטוסי המיג אחרים אשר ניצלו מתקיפות הגל הראשון. אלה עלולים היו להיות סיכון למבצעים הבאים בשמי מצרים. הוחלט לפיסך לשלוח לשם מספר מבנים, כרי להשבית את השרה ולהשמיה את המטוסים הנמצאים בו, ראשונים בהם היו מטוסי סמב״ד של טייסת ארבעת הסמב״דים הראשונים המריאו בשעה בבוקר - הזמ״מ היה על שרה מנסורה. את המבנה הוביל אילן רון ועימו צבי אומשווייף, יאק נבו ואמנון שפירא. המוביל ניווט לפי זמן וכיוון, והגיע לנקורת המשיכה כמתוכנן. הוא משך, התגלגל, הביט מטה ולא גילה את השרה. לא ניתן היה לזהות את המסלול של מנסורה מהאויר. רון השלים את הצלילה מטה והחל בפניה סביב המקום בו אמור היה להיות המסלול העלום. גם שאר הטייסים סרקו את האיזור, אך לשווא: הם לא איתרו כל שרה באיזור הסבוך ומלא החורשות. הארבעה נסקו שוב לגובה המוביל, מאוכזב מחוסר יכולתו לתקוף את השרה, הציע לחזור עם הפצצות אך שאר הטייסים לא ויתרו, ויעצו לו לשוב לנקורת הניווט האחרונה אליה הגיעו במהויק, ומשם לנווט מחדש לעבר צומת מפגש של כביש עם מסילת ברזל. המטוסים פנו חזרה והגיעו לנקורת הציון האחרונה משם היו אמורים לצאת לקטע האחרון לעבר השרה. הם הגיעו לנקודת הניווט האחרונה, ולאכזבתם מצאו מספר רב של מקומות בהם מצטל- בים כבישים ומסילות ברזל. מוביל המבנה הוריע על הבעיה לבקרה, וזו הפנתה אותו לתקיפת מטרת קרקע כרי לסייע לסוחות השריון הישראליים בסיני. המטוסים יצאו לים והשליכו את הפצצות למים. ההתקפה הראשונה על מנסורה נכשלה. הבעיה בה נתקל המבנה הראשון היתה גם מנת חלקו של המבנה השני, גם הוא של ארבעה מטוסי סמב״ד. המוביל הפעם היה אהרון)ילד( שביט ועמו רמי קירר, יגאל שוחט ואלי זהר. סיפר ילו: ״נשארנו באותו מבנה, רק שיגאל שוחט החליף את דני אנגל בתור מספר שלוש. אנחנו היינו הראשונים לתקוף את מנסורה, משום שהמבנה הראשון מהטייסת שנשלח לבסיס הזה לא מצא אותו ונאלץ לזרוק את הפצצות לים. לבסיס היתה הסוואה טבעית של צמחייה ירוקה וקשה היה לזהות אותו מהאויר. לפניו היה גם מבנה של ווטורים שלא מצא את השרה)הכוונה למירז׳ים שבאו לאחר המבנה של ילו. ד״ש(. "כשאני חציתי את התעלה ירעתי שיש לי חמש הקות וחמישים וחמש שניות עד לנקורה שאני צריך למשוך ואז אני אראה את השדה מצר שמאל. בסביבות חמש דקות אחרי החצייה, ירמי קירר צועק לי: ׳השרה בשעה 11 מנסורה יוק- אילן־ תן הוביל את חגיחח הראשו־ נח לשדה שהיה מוסתר היטב בתוככי הדלתא הגל השני תוקף לחיצת איפוס על השעון. אמרתי למבנה לא לצעוק ואחרי בדיוק חמש דקות חמישים וחמש מצאנו עצמנו מול המסלול. התחיל שם נ"מ רציני. עשינו יעף צליפה אחד וכל מה שזז בשרה נעצר. שקלתי לתקוף את הנ״מ ואז החלטתי שהמלחמה בעצם נגמרה - זה לא משנה אם יישאר נ״מ בשדה, וחבל להסתכן. חזרנו הבי- תה. פגענו שם בהרבה מיגים שעמדו בעמדות המראה והיו אמורים להמריא. התקיפה גמרה אותם לגמרי. 31 חוץ מהנ״מ, לא היו שום הזנקות נגדנו״ סיפר ירמי לאחר התקיפה: ״היתה לי הרגשה משונה. באותה שעה נמסר לי כבר על הפגזת ישובים ישראלים ועל נסיונות לפגוע באזרחים ישראליים בעוד שאני קיבלתי הוראה מפורשת לפגוע רק בכוח הלחימה של האויב. הפעם פגעתי בשני מיגים נוספים אבל לא ויתרתי. בדרך חזרה התחלתי לצלוף על שיירות ופגעתי בכל הבא ליד. יצר הנקמה פעם בי״. המטרה: בילבייס, לא - אינשאס. קבל תיקון: למנמדה כשעתיים לאחר שנחת מתקיפת אבו סואר, קיבל עמיחי שמואלי, מפקד טייסת המירז׳ים הצפונית פקודת משימה לעבר בילבייס. לאחר זמן מה שונתה הפקודה לעבר אינשאס. לבסוף נשלחו המטוסים לעבר שדה החירום במנסורה. כתב על כך שמואלי בתחקיר הטיסה: ״״תכנון לצאת לגיחה שניה. אין עוד ידיעות מדויקות על ההתקדמות הכללית, אך ברור שמכים במצרי כמו שעור לא חלם והמגמה העיקרית סגירת כל פירצה. הכנות לבילבייס, שינוי לאינשאס וברגע האחרון למנסורה. אין חומר מודיעין, מעבר לטווח נמו־ר־נמוך. הסתבכות עם מפות - טיפוסים, הנמכות ושיוט. ניצול התכנון של קהיר מערב ולימוד המפה בדרך״. הנה מנסורה! - פסח שרגא גילה את השדה מוסתר בסבך החורשות שבפאתי הדלתא. שרגא יצא במטוס הנראה בצילום זה בתרגיל סבב שנערן בטייסת המטוסים המריאו מרמת דוד ונסקו לגובה מספר שתיים, יוסי חנקין מספר שלוש ופסח שרגא מספר ארבע. המטוסים הגיעו לאיזור פורט סעיד והנמי־ כו לגובה הגלים. בגלל חשש מסוללות טילי הקרקע־קרקע המוצבות באיזור הם ערכו עיקוף. 32 ״אובך, ראות לקויה וחיפוש הרמזור של אחד הפורטים כדי לצאת כיוון״ מספר שמואלי הניווט מתגלה כבעייתי. שמואלי מתקשה להזדהות מעל הדלתא. "קריאת מפה על הנילוס, קריאה ולא קרי־ 430 כרעם ביום בהיר אה. תקווה אחרונה בשעון ובמצפן״. בשעת המרויקת של המשיכה, נוסק שמואלי מעלה ואחריו שאר המטו- סים בזוגות, שורה עורפית. כמו מבנה הסמב״רים של ילו לפניו גם הוא מגלה ״פס לבן מבריק״ בשעה ״הלב מרנין אך ני הויה וני פזרה״ הוא מאוכזב ומביע זאת ברומנית עתיקה. הם לא מגלים שרה ואותה תעלת מים ששיבשה את הגיחה הקורמת עשתה זאת שוב. "לא מצאנו את השרה שהיה ממוקם באמצע הדלתא. לנווט ברלתא היה מאה קשה - היא חר־גונית, כולה מלאה יישובים וכפרים, נחלי מים קטנים ותעלות. אין הברל בין אלף לבית, או שהגעת או שאתה בצרה!" סיפר יוסי חנקין, מספר 33 שלוש הגישה הראשונה נכשלה. כמו ילו לפניו, שמואלי דבק במשימה ומחליט לחזור לנקורת המשיכה ולהתחיל הכל מחרש. "מיה הנמכנו - רקה בכיוון נו לנקורת ההתחלה. הדלק ממשיך לררת. כל הכפרים אותו סירהון - כבישים, שבילים ותעלות". אין שרה!. לחוץ, אך נחוש למצוא את השרה במנסורה, הוא מחליט לצאת שוב לנקורת ההתחלה. ושוב יוצאים ימינה לפתע מבחין מספר ארבע בנצנוץ מגופו של מיג ״הנה השרה!" פורץ לפתע שרגא פסח לקשר. המיג שנחת חתם את גורלו של המקום. המטוסים נערכים לתקיפה ופסח מנצל זאת כרי לפגוע במיג הכסוף. הוא שובר, מתקרב אל המיג, נועל עליו ופותח באש. המיג חומק מהמקום במהירות. שמואלי מביט לכיוון מנסורה והוא מאוכזב: "שרה מחצץ בטון, עזוב בלי נפש מטוס, פרט לסוללת נ״מ אחת שגילתה אותנו״. אבל עכשיו הוא היה לחוץ בזמן והדלק במיכלים הלך ואזל. שמואלי מושך ונכנס להפצצה מהירה ממערב למזרח, בזוית למסלול. לא תקני - אבל לחץ הזמן קריטי. הוא מטיל את הפצצות שלו ומושך החוצה. ״אחר יצא!״ הוא מדווח. ״שתיים יצא. נפגעתי מרסיסים!״ מדווח אורן. ״שלוש יצא, נפגעתי מרסיסים!״ מרווח גם מספר שלוש. "ארבע יצא". ״שתיים ושלוש, לחזור הביתה ביחד!״ מורה להם שמואלי, ״ארבע תצטרף אלי״. שמואלי החל בפניה של על המיג, איננו. מסתבר שכל השלושה עזבו את המקום. מספר אחר השלים את הצליפה לבהו ויצא בגובה נמוך לכיוון צפון. בקרבת החוף הוא הצליח לאתר את השלושה בעזרת מכ״ם הסיראנו שלו, והצטרף אליהם למבנה, הביתה. לא היה עוד הרבה מה לעשות מעל מנסורה. ענף המבצעים קיבל את רו״חות התקיפה של שלושת המבנים, ובעקבות הקושי לזהות את השרה, יחד עם המירע על המצוי בו, החליט להפנות את המבנה הבא שיוער למג־ סורה למטרה אחרת. דן סגרי הוביל את המבנה השלישי של טייסת יצאו בשעה וזגל תשני תוקף גל שני: השדות הרחוקים431 בסיס האויר אל מינייה בסיס האויר אל מיניה שכן בלב המדבר, דרומית לדלתא ושל הנילוס ובצמוד לנהר הגדול, כ־ מית לקהיר. בשדה זה קיבלו הדרכה חניכי הטיס של השלב המתקרם של האקדמיה לתעופה של חיל־האויר המצרי. לשם נשלחו הטייסים אשר השלי- מו את השלב המכין ונועדו לטוס על מטוסי יאק במקום היו בעיקר מטוסי אימון וכן מטוסי תובלה מסוג איליושין השדה לא היה יעד לתקיפות של הגל הראשון במבצע ״מוקד״. למרות המידע המודיעיני כי בשדה פעילים רק מטוסי תובלה ומספר מסוקים, היה חשש בחיל־ האויר כי מטוסי קרב או מפציצים הוברחו לשדה הרחוק. למעשה, לא הרבה השתנה מאז הבוקר בשרה - רק מטוסי תובלה דו־ מנועיים מסוג איליושין העגולות שהיו בצירי המסלולים. עתה היה כאן הנ״מ בכוננות לתקיפה אפשרית. המטוסים שיועדו לשם היו פגיעות במסלול ובצידו- שבעה מטוסי מירז׳ של טייסת שדה מינייה בלב מצרים ומצאו מ רק מטוסי תובלה מסוג איליושין למטה: הפצצת מסלול אל מינייה ולמעלה הגדלה של אחד הצילומים כרעם ביום בוזיר מטוסי מירז׳. המטרה היתה על גבול הטווח של המטוסים, ובשל כך הוחלט לתכנן את הנתיב בפרופיל גבוה־ נמוך, וחזרה בנמור־גבוה. ניתן היה להוציא את המטוסים בנתיב גבוה, למרות אפשרות הגילוי שלהם על ירי מכ״ם של המצרים, הודות למידע שהתקבל כי השדות בביר תמדה וביר גפגפה ״סגורים״ ולא היה עוד איום של מטוסי אויב בשמי סיני. מטוסי חיל־האויר שלטו כבר למעשה בשמי מצרים. שני מבנים של מטוסי מירז׳ תוכננו לצאת לעבר אל מינייה בהפרש של שלוש רקות: מבנה אחר של טייסת 119 שגיא ועימו סרן אילן חייט, סגן איתמר נוינר ״סקיפר״ וסגן ארנון לבושין ״כמו שנחתנו מתקיפת קהיר מערב, קיבלנו מטרה חדשה: אל מינייה״ סיפר עודד. ״השדה נמצא כ־ קילומטר דרומית לקהיר. יצאנו וטסנו לשם גבוה, בקו ישר דרך סיני. כשעברנו דרומית לביר תמדה, שהיתה נקודה להזרהות בדרך, כבר ראינו את אל מינייה מרחוק. לשרה היו מסלולים בהירים שבלטו גם ממרחק זה בתוך איזור כהה של ארמות הנילוס החומות. גם מזג האויר היה טוב, ובשעות הבוקר הראות מצוינת. ראינו 34 וגילינו את השדה מאד מוקרם״ מסיני המשיכו המטוסים ישירות לאל מינייה, הם חלפו מעל מימי מפרץ סואץ וחצו את קו החוף ישירות לעבר מטרתם. באותה שעה ובמחווה של מספר דקות, היה באויר מבנה נוסף של מטוסי מירז׳ מטייסת סא״ל זוריק לב, ועימו סרן דוד ברוך וסרן יורם אגמון. זוריק הגיע לטייסת הותיקה עליה פיקד אך לפני שנה מן המטה, כהצבת חירום. הוא אינו מאבד את חוש ההומור שלו גם ברגעים אלה, ומנסה לפתות את עודר לתת לו לתקוף את השדה ראשון. זוריק: ״כמה רלק יש לסם?״ עודד: ״יש מספיק״ זוריק: ״לי יש פחות. אולי תתן לי להכנס ראשון?״ עודד שסדר עבורו היה סדר, לא קלט בתחילה את כוונתו הזרונית של זוריק וענה לו ביבושת: ״אני מתוכנן לפניך. וזהו!״. בשעה ״הגענו לאיזור" מספר עודר, ״שם הנילוס היה רחב ושקט, וספינות מפרש ציוריות שייטו בו. זה מראה פסטורלי שקשה לתאר. מסביב לנילוס היה ינחש חום' של אדמות, והמים היו חומים. היה קל לזהות את הפי- תולים. נערכנו לכניסה להפצצה. מסביב היה שקט". המטוסים הנמיכו בחולפם מעל המדבר, ובנקורה המתאימה משכו מעלה, התהפכו על הגב וצללו להטלת הפצצות. עור רגע קט והמסלול הראשי של אל מינייה נפגע ומושבת. מסלול ההסעה נותר עם כר שלם. המטוסים חוזרים ליעפי צליפה על מטוסי התובלה הדו־מנועיים. ההפתעה בשרה היתה גמורה. סנראה שהמצרים לא האמינו שמטוסי חיל־האויר יגיעו לשרה המרוחק. ״כל הפצצות היו במסלול שאורסו היה לשמונה מטוסי תובלה בכל עמרת חניה. סולם שיחררו פצצות, שני יעפי צליפה של בכל יעף הדלקנו שלושה מתוך המטוסים. בתוך שני יעפים מושמרים שמונה מטוס איליושין לאויר בלהבת אש עצומה. שלא סמו מטוסי סילון, היו מיסלי הדלק של מטוסי הבוכנה מלאים בנזין בעל אוקטן גבוה". ״סל מטוס נרלק היה מדורה מהממת״ נזכר אחד הטייסים. סקיפר מכלה את זעמו על מגרל הפיקוח. זוריק שחצה עתה את מפרץ סואץ, האזין שדברים שנאמרו במערכת הקשר ומתערב: ״תשמע. אני בנקודת הסניסה. אולי אתה מוכן לוותר על יעף אחד?״ ״ראיתי שאין שם מטרות״ סיפר עודר שהיה מוכן עכשי לשחק את המשחק של זוריק, וענה לו ברוחב לב: הגל השני תוקף ״תפאדל. תכנס. אנחנו יוצאים!״ זוריק משך לתקיפה, צלל לעבר המסלולים והטיל את הפצצות. כך עשו אחריו גם שאר מטוסי המבנה. לאחר מכן נכנסו בגובה נמוך ליעפי הצליפה. ״יופטפויומאט!״ פורץ זוריק לקשר - ״לא השארתם אף מטרה אחת שלמה!״ המטוסים של עודד היו קצרים בדלק, והטייסים בתוכם טסו וחייכו לעצמם. הם יצאו עתה בדרכם לשוב צפו- נה. בדרך הם שומעים את דיווחי טייסי הווטור על פגיעות בשדה אבו סואר. בשעה המבנה של זוריק חזר כלעומת שבא -אפילו תותחי נ״מ לא נותרו כדי לירות עליהם. שתי דקות לאחר מכן נוחת גם המבנה שלו בשדה בחצור. זוריק כועס על עודד, ומבטיח שלא ישכח לו את הענין לעולם. "אני לא בטוח שהיה צריך לשלוח לשם שני מכנים״ מסכם עודד את התקיפה - אחד הספיק״. במבצעים קיבלו את הדיווח של עודד וזוריק והחליטו להסיט מבנה ווטורים שהיה מיועד לתקיפה אל מיני־ יה והפנו אותו לעבר אינשאס. זח אחר מטוסי איליושץ בכוונת מירד. בצילום למטה ניתן לראות את המטוס הקדמי מעלה עשן וזה שמאחוריו נפגע .מצרור הפגזים למעלה־ הגדלה של מראה הפגיעות באחד המטוסים כרעם ביום בוזיר הגל השני של מבצעי התקיפה על שדות התעופה המצריים נמשך שעה ו־ 11 לפטרולים. בגל זה הושמדו עוד בגיחות התקיפה של הגל השני הותקפו השדות הבאים: - ג׳בל ליבני, ביר גפגפה וביר תמרה בסיני - אבו סואר, כברית ופאיר מעבר לתעלה. - אינשאס, קהיר מערב וחילואן בדלתא - מנסורה במרכז מצרים ואל מינייה במצרים עילית. פרק כא׳ הגל השלישי יוצא לדרך חיל האויר שולט בשמי מצרים מבצע ״מוקד״ פעל עד כה כשורה. הגל הראשון פעל לפי התכניות, הגל השני היה העתק שלו שהותאם למציאות שהלכה והשתנתה בשטח. במפקדת חיל־האויר הישראלי מנו את המטוסים אשר היו מוטלים על מסלולי שדות התעופה המצריים. ככל שפוענחו סרטי הירי, הלך המספר וגדל. חשוב היה במיוחד לרעת על מצבם של המטוסים הקריטיים: מטוסי הקרב מרגם מיג טופולב התוצאות היו מעודדות: במצרים נפגעו ג׳בל ליבני, ביר גפגפה וביר תמרה - היו ״סגורים״, וכל המטוסים שהיו בהם הושמדו. באיזור התעלה פאיר וכברית, היו ״סגורים״. על מסלולי היה יתרון לפגיעה המהירה בשדות התעופה הקדמיים בסיני - מעתה יכלו חלק ממטוסי הגלים הבאים לטוס בגובה רב ולחסוך בדלק, וזאת מבלי להיחשף למטוסי קרב מצריים. מטוסי היירוט של חיל־האויר שלטו באופן מעשי בשמי חצי האי. במיוחד חשוב היה הדבר למטוסי המירז׳ והווטור שיצאו לעבר השדות הרחו- קים, לוקסור וגרדקה, אשר נדרשו לבצע חלק ניכר מן הנתיב בגובה רב, כדי לחסוך דלק. לאחר גל התקיפה השני, עדר חיל־האויר הפסקה מכוונת, כרי ללמוד על תוצאות התקיפה של הגל הראשון והשני, ולהחליט על הקצאת עדיפויות. בזמן זה בוצעו גיחות פטרול בשמי הארץ וגם בשמי סיני והושלמו ההכנות ליציאת המטוסים לעבר השדות הרחוקים. גם בשעה זו הציבור בישראל לא ירע עדיין דבר על הפעילות ועל ההצלחות מעל מצרים. על פי הוראה של שר הביטחון, משה דיין, לא נמסרו כל פרטים על התפתחות הקרבות ולא על הישגים כלשהם. "ערפל קרב״ שרר בשידורי ״קול ישראל״ רגלי צה״ל״. לבד מדברי התעמולה והרהב של ״רדיו קהיר״ לא יכלו אזרחי ישראל ללמוד על התקדמות המלחמה. מפקרת חיל־האויר עידכנה עם כר את הבסיסים. בשעה חידות הלוחמות. במברק נאמר: סיכום לשעה 1 2 א. הופלו באוירכ־ מיג ב ג. הושמדו ואו נפגעו על הקרקע 1 ב כ־ 3 נדA כרעם ביום בוזיר 3 חיל־האויד המצרי במבוכה רבתיתA 5 מתאימות ניתנו 6 בשלב זה עריץ היתה כוונה לפעול רק נגד מצרים. כוחות השריון והחי״ר של צה״ל נלחמו מזה שלוש שעות מול רצועת עזה, חדרו לסיני ונאבקו בחולות ביר חסנה, וגם החלו בפריצת המתחמים בדרך המרכזית בואכה אבו עגיילה. כאשר התברר המצב בשרות התעופה המצריים שחררה מפקדת חיל־האויר מטוסים רבים יותר לתקיפת מטרות קרקע. לבד מעשרות מטוסי הפוגה מגיסטר שנשלחו לעבר פתחת רפיח, התותחים בשייח זואיד ואי־ זור אל עריש, יצאו מטוסי תקיפה אחרים למשימות סיוע קרקע. הסתעתת על תמוצביס- מטוסי אורגן יצאו לתת סיוע קרוב לכוחות השריון שפרצו ללב סיני בשעה מבנה ההונאה יצאו עד השעה בשעה 107 הוצאת מטוסים למשימות סיוע קרוב, אמנעה ותקיפה נעצרה במידת מה בשעות הצהריים, כאשר הצטרפו חילות האויר של ירדן וסוריה למלחמה. עתה מן ההכרח היה לרכז את הכוח כרי להשמיר את מטוסי שתי מדינות אלה לפני שניתן יהיה לחזור ולפעול לטובת כוחות הקרקע. *הדיווח לא מחיק: באותה שעה לא נמשו כל טייסים מהים- נראה כי מדובר במירע חלקי שהתקבל במבצעים. טייס אחד צנח מול חוף עזה ונשבה. טייס שני ״נעלם" בגל הראשון מעל הים אולם חזר ונחת בחצרים. כרעם ביום בזזיר מפקדת חיל הארד המצרי באל גיושי בשעות הבוקר כאשר החלו הדיווחים על גלי המטוסים הישראלים הפועלים בשמי מצרים, הוציאו המפקדים בחדר המבצעים של פיקוד ההגנה האוירית של מצרים, פקודה מיידית לירות על כל מטוס שאינו מדווח על ידי הבקרה המצרית. טילי ה טות המשיכו לחפש את המטוסים הישראלים. אך אלה הנמיכו טוס והגיעו בגובה צמרות העצים. מטוסים ישראלים אחרים נאבקו אותם עת במערכות המכ״ם בשיטות אחרות, אלימות לא פחות. חוזר חביתה- אורגן של טייסת מושיר עבד אל חכים עאמר שהגיע למפקרה שלו היה עדיין המום מחוויות הטיסה שלו בשמי התעלה וסיני. לאחר שהתאושש, התקשר לחדר המבצעים של חיל־האויר בבור בג׳בל אל גיושי בג׳בל מוקאטם. הוא דרש לדבר עם מפקד חיל־האויר המצרי, מחמוד סידקי מחמור: 1 ״האם ביצעת את הפקודה להפעלת תכנית ׳פאהד׳?״ - ״לא הפעלנו. המפקדות בסיני ובתעלה לא מסוגלות להוציא את הגיחות״ אמר סידקי שהיה נסער עדיין מהידיעות שהלכו והצטברו במפקדה ובחדר המבצעים. - ״מה הסיבה?!״ תבע עאמר לדעת. הוא עדיין לא קלט את משמעות הידיעות שהגיעו אליו. המפולת היתה מהירה ובלתי מובנת. שהרי סידקי הבטיח כי רק 2 נשבע לנשיא כי חיל־האויר המצרי יוכל לספוג את המכה הראשונה ועדיין לתקוף את ישראל ולנצח - ״חיל־האויר המצרי אינו מסוגל לבצע התקפת פתע על חיל־האויר הישראלי״ השיב לו סידקי בקול שבור, והמשיך: ״אדוני, אבירותינו עד עתה הן בשיעור של יותר מחמישים אחוז. כמעט כל שדות התעופה מופצ- צים, ומסלוליהם אינם מאפשרים למטוסים לצאת לגיחות״. עאמר הנבוך והזועם, איבד את אמונו במפקד חיל־האויר שלו. הוא החליט לעקוף את סירקי, התקשר ישירות למפקדי החטיבות האויריות ודרש להזניק מיד כל מטוס שיכול להמריא. לאנשי הפיקוד הגנה הוא הורה לירות בכל מטוס שיחלוף על פני שדות התעופה. הפקודה לא בוצעה. הגל השלישי יוצא לדרך למעשה לא ניתן היה להוציא אותה באותה שעה אל הפועל. הסיבות היו גלויות לעין כל. גם עאמר יכול היה להבחין מחלון משרדו כי עמודי עשן גבוהים מכסים את שמי מצרים ופירושם הרם ופגיעה בבסיסים מצרי- ים. כל המטוסים האיסטרטגיים בהם תלה את יהבו, הטופולבים, האיליושינים והמיגים המהירים, הושמדו. הם הוסיפו שני מיכלי דלק בשעה - ״מה המצב?״ הוא שאל את מורתגי, שבקושי התאושש ברגעים אלה מתקיפת מטוסי חיל־האויר על המפק- דה שלו בביר תמרה. - ״לא רע. אנחנו בסדר״ השיב לו מורתגי בטון אופטימי משהו, "אך אני מציע לפנות את הדרג הראשון ולחזק בו את הדרג השני". הוא סיפר לעאמר על כניסת כוחות צה״ל לתוך סיני ועל התמוטטות קו ההגנה הראשון. עאמר הסכים להצע- תו של המפקד המצרי הבכיר. ״אנו נחזיק במיצרים, ונשב שם עד האיש האחרון והכדור האחרון״ הוא הבטיח. בשטח הדברים התפתחו אחרת. מצבו של הצבא המצרי בסיני ומצב היל־האויר שלו היה נואש יותר מאשר היו שני אלה מוכנים להאמין. מורתגי נותר במפקדה שלו, מנסה לחלץ את הכוחות לאחור בצורה מסודרת. "כלומר האויב גילה את3 ״כל המקלטים, לרבות המקלט של עאמר הופצצו" סיפר מורתגי אחרי המלחמה המטה הקדמי. קרוב לשעה כאן?- הרי כל הכוחות נסוגו!׳. - ״מה פירוש נסוגו?״ שאל אותו מורתגי, נדהם. - "אין עתה שום פיקוד. רק אתה כאן. היהודים מתקדמים, ומי יגן עליך?״ ״היתה התמוטטות כללית בנסיגה, והנסיגה נהפכה למעשה למנוסת בהלה ללא תכנון״ סיכם מורתגי, שאת נאומיו הלוהבים נגד ישראל, כולל קריאות לטבוח ביהודים ללא רחם, הוא פירסם ערב פרוץ המלחמה בפקו- דות יום. ״שום מכשול לא עמד בפני כוחות ישראל מלהתקדם לעבר קהיר. אך משום מה הם לא התקדמו ועצרו במזרח התעלה״. מורתגי אשר היה מן המודחים מן הצבא אחרי המלחמה, הגן על מפקד חיל־האויר המצרי, מחמוד סידקי, בזמן משפטו, וכאשר נשאל לסיבות השיב: ״סידקי הואשם בכך שמסר מידע מוגזם לנאסר וכי הנשיא קיבל לאור מידע זה החלטה פוליטית להסלמת הפעולות עד כרי מלחמה. סידקי אמר אז לנאסר, כי אם נגחית אנו את המהלומה הראשונה, אנו עלולים לאבר התכנית להגנה אוירית, באישור סגן המפקד הכללי ובנוכחות ראש אגף המודיעין וכל האחראים לתכנון. סידקי בנה תכנית זו על סמך המידע שקיבל מן המודיעין, שקבע כי טווח מטוסי ישראל אינו עובר מעל לתעלה. מה שקרה הוא, שהיהודים הרכיבו שני מיכלי דלק מתחת לכנף כל מטוס - דבר שהגדיל להם את טווח הטיסה לכל חלק מן הרפובליקה המצרית״. מטוסי הגל השלישי יוצאים לדרך בשעה היו: כברית ופאיד מעבר לתעלה וקהיר מערב בדלתא. שני שדות נוספים שהותקפו היו שרה בילבייס, שם 4 היה בית הספר לטיסה של חיל־האויר המצרי והבסיסים הרחוקים בגרדקה ובלוקסור ״השמיים הנקיים״ שהבטיח הוד מעל שדות הקרב בסיני, היו עתה מציאות שניתן לסמוך עליה. כוחות הקרקע יכלו עתה לפעול, שריון מול שריון וחי״ר מול חי״ר ללא חשש מפעולה של מטוסים עוינים וכאשר מטוסי הקרב משתתפים איתם בלחימה על ידי תקיפת המטרות מהאויר. ככל שחלפו השעות הצטרפו מטו- סים רבים יותר ללחימה הקרקעית ויכלו לסייע לכוחות השריון המתקדמים. אך תוך כדי לחימה חלה התפתחות, אשר גרמה להרחבת המלחמה גם לעבר מדינות נוספות. בעוד תשומת הלב של חיל־האויר הישראלי היתה נתונה למצרים, הצטרפו חילות האויר של ירדן וסוריה כרעם ביום בוזיר למלחמה. מטוסים סוריים וירתיים חדרו בגובה נמוך לשטח ישראל ותקפו מטרות שונות. נחמה פורתא היתה בכך שרק עתה הן נכנסו למלחמה. מוטי הור היה יכול להווכח שהתפיסה המבצעית הוכיחה עצמה: מרינות אלה לא יגיבו, הוא הבטיח לרבץ, לפני חלוף שעתיים־שלוש מאז ירעו על המתרחש במצרים. בשעת לפני צהריים נמסרו למפקר חיל־האויר ששהה בבור הפיקוה, היריעות הראשונות על תקיפת שרה סירקין על ידי מטוסים ידניים ומגידו על ידי מטוסים סוריים. מוטי הור לא הופתע והגיב בצורה ענינית. הוא פתח צוהר שהיה בין חדרו לבין חרר המבצעים, והורה לרב סרן יוסי שריג, ראש מדור תקיפה בענף מבצ- עים "לתכנן מהר לסוריה וירדן!". משעה זו והלאה שונו העריפויות. שינויי משימה הועברו לחלק מהמבנים שהיו בדרכם למצרים, והם הופנו לתקיפת השרות בסוריה ויררן. אחרי הצהריים פעל חיל־האויר גם נגד עיראק. גורמי המוריעין האזינו לשיחה בין סגן נשא מצרים עבד אל חכים עאמר, לבין נשיא עיראק. בשיחה זו הודיע עאמר המוכה והבביר לנשיא בן בריתו, על תקיפת שדות התעופה במצרים וביקש משלוח דחוף של מטוסי הנטר כדי לסייע למצ- רים. זמן קצר אחר כך נקלטה שיחה נוספת בה ביקש עאמר מן הנשיא העיראקי לזרז את שליחת המפציצים 5 ומטוסי קרב לתקיפת מטרות בישראל חיל־האויר הישראלי התמודד עתה, איפא, עם חמש מרינות בשלוש חזיתות: מצרים מדרום, ירדן ועיראק ממזרח, סוריה ולבנון מצפון. קציני ענף המבצעים נדרשו להפעיל את כל יכולת האילתור שלהם כרי לפעול בשלושת החזיתות בבת אחת. וגם הטייסות נאלצו למתוח את יכולתן ער קצה הגבול כדי לעמוד במשימות שהוטלו עליהן. ערב המלחמה למרו הטייסים את המטרות הפוטנציאליות בכל מדינות ערב והדבר הועיל בשעות קריטיות אלה. הטייסים שהיו עדיין כטייסות, שלפו את מעטפות המטרות בסוריה ובירדן. מובילים של המבנים אשר היו כבר באויר, בדרכם לשרות התעופה המצריים, נקראו להפנות את מטוסיהם לעבר סוריה או ירדן. אחרים עשו זאת בעודם ברת״קים או בהסיעם על המסלול. מגרלי הפיקוח עצרו מטוסים לפני המראה, ואנשי המודיעין או קציני המבצעים העבירו לטייסים מפות של המטרות החדשות בירדן ובסוריה. מטוסים אחרים היו כבר באויר בדרכם לשרות התעופה המצריים, וקיבלו הוראה לצאת, ללא מפות וללא מידע מודיעיני אחר, לעבר מטרות חרשות של הממלכה ההאשמית או דמשק. בסך הכול הופנו עם התחלת הגל השלישי, שמונה מבנים שהיו בשלבים שונים של ביצוע גיחות למצרים, לעבר ירדן וסוריה. שאר המבנים שתקפו יצאו בצורה מסודרת. למרות שהתמונה הכוללת של עוצמת חיל־האויר המצרי בשעה זו היתה די ברורה, היה חשש כי מטוסים שהיו מוסתרים במוסכים או בשרות תעופה רחוקים ימריאו כדי לפגוע במטרות בישראל. אנשי המוריעין המשיכו לעקוב אחר שרות התעופה במצרים. אחרים האזינו לרשתות הריווח המצריות כדי ללמור על הנעשה בשרות התעופה ובמערכות ההגנה. הן העבירו מירע כי חלק ממפציצי הטופולב הגדולים הוברחו לשרות תעופה רחוקים בלב המדבר המערבי ולשרות הרחק בדרם מפרץ סואץ. מטוסי קרב שמישים הונחתו בשרות משניים או בשרות חירום, שלא היו אלא מסלולי כורכר ועפר חבויים בין חורשות ועצים. מטרתם העיקרית של מטוסי חיל־האויר היתה עתה להשבית לשעות נוספות את השדות שכבר הוצאו משי- מוש באיזור התעלה והדלתא. לשם כך המטוסים השתמשו בפצצות השהייה וגם בפצצות חודרות מסלולים פפ״מ. מטרה נוספת היתה לררוף ולהשמיר את המפציצים הגדולים אשר יצאו לשרות התעופה הרחוקים, 4 על קצה טווח המטוסים הישראלים חיל־האויר הישראלי התפנה עתה לטפל גם במערכות המכ״ם אשר המשיכו לפעול ולאיים על חופש הפעו- לה האוירי של ישראל וכן נגד סוללות טילי קרקע־אויר. בין השעות תעופה מצריים.441 שדות התעופה בסיני שדות התעופה בסיני, אל עריש, ג׳בל ליבני, ביר גפגפה וביר תמרה, לא הותקפו בגל התקיפה השלישי. ענף המבצעים יכול היה להכריז עליהם כ״סגורים״ כבר עם סיום הפעולות של הגל השני, וחלקם כבר בתום הגל הראשון. כך יכלו עתה המטוסים להתפנות ולפעול נגד שדות התעופה באיזר התעלה, בתוך הדלתא של הני- לוס ונגד שדות רחוקים. טייסים בהמתנה- טייסי כאשר נכנסו כוחות צה״ל ונעו בצירים המובילים אל תוך סיני, הם ביקשו, וקיבלו, סיוע אוירי ממטוסים אשר הופנו בשעות אלה במספרים גדלים והולכים למטרות אמנעה וסיוע קרוב. עשרות גיחות של מטוסי אורגן ופוגה מגיסטר בוצעו בשעה בה יצאו מטוסי הגל השלישי לדרך. הם פעלו נגד מתחמים מבוצרים באבו עגילא, נגד שיירות של טנקים ומשאיות אשר נעו, ללא סדר וללא שליטה, מערבה לעבר התעלה. היו גם כאלה שנעו מזרחה והמבוכה היתה רבה כאשר קיבלו את המידע על ההתקדמות המהירה של כוחות השריון והרגלים של צה״ל. הצבא המצרינערך לעיבוי קו ההגנה השני, אולם תקיפות המטוסים שיבשו את כל התכנונים. כך מצאו עצמם מאות כלי רכב נעים לעבר מעברי המתלה והגידי- מטרה נוחה למטוסי התקיפה של חיל האויר שחסמו את הכבישים במעברים אלה והפכו את האיזור לשדה קטל. כרעם ביום בוזיר שדות התעופה מעבר לתעלה מיסטיים של כשעתיים לאחר תקיפת כברית על ירי המיסטרים של הפעם הוביל את המבנה סרן ישראל בסטר ועמו סגן אילן ליאור, סרן אשר נאמן היה מספר שלוש וסגן דן לניס, קצין המבצעים הצעיר והמשופם של הטייסת, מספר ארבע. הזמ״מ של המבנה הוא המריאה הרביעייה מרמת דור דרומה, ישירות לעבר כברית. בינתיים הצליחו המצרים להתארגן להגנת האיזור. עם התקרב מבנה המיסטרים לתעלה נפתחה עליהם אש נ״מ חזקה. המיסטרים צללו על השדה והטילו את הפצצות ולאחר מכן נכנסו ליעפי הצליפה. לא הרבה נותר בכברית והטייסים התקשו למצוא שם מטוסים שלמים או מטרות ראויות. אשר נאמן הצליח לגלות צללית של מיג שחמק בין המוסכים ופגע בו. הטייסים כילו את פגזי התותחים על המוסכים והמבנים. את הפניות והכניסוה לתקיפה ערכו המטוסים מעל האגם המר הגדול, כשהם טסים מתחת לגובה התרנים של האניות וביניהם. בכברית, יותר מאשר בשדות אחרים היה מספר רב של מטוסי דמה, אולם הטייסים הצליחו לפגוע לאחר מספר יעפים המטוסים קצרים בדלק ויצאו צפונה ומזרחה הביתה.6 במטוסים האמיתיים הגל השלישי יוצא לדרך יהודה קמץ מוביל תקיפה לפאיד סרן יהורה קורן, מבכירי טייסת למלחמה לפטרול חסר אירועים בשמי הצפון. לאחר שנחת קיבל פקורת משימה לתקיפת אינשאס. עימו יצאו גם עמוס כהן מספר שתיים, שלמה ניר מספר שלוש ואבי לניר מספר ארבע. ״הנתיב היה בגובה, לכיוון הדלתא״ סיפר קורן, ״לקראת הנמכה לאינשאס, הוריע לי הבקר על שינוי מטרה לפאיר. לא היתה בעיה למצוא את המקום. קיפלנו מפות. המשכנו להנמיך. אמרו לנו כי היער שלנו הוא הציור המיכני הכבד שהיה אמור לתקן את המסלו- לים. כבר בשעה הזו לא היה צורך לתקוף את המסלולים עצמם. יררנו לגובה נמוך מעל בארדוויל, אחר כך טסנו מעל חולות סיני. אין לך יכולת להעריך את הגובה שלהם. בשלב מאד מוקדם אמרתי לכולם להתרומם - היה נרמה לי שמישהו עוד ייכנס לארמה. הבטתי ישר קרימה. לפתע באמצע החולות אני רואה מפרשים. פאטה מורגנה!. הבנתי מה קורה רק לאחר שעברנו את התעלה: אלה היו ספינות ריג שעגנו מהעבר השני. בשלב מסוים היו לי 7 בעיות קשר, לא כל כך שמעתי את בני המבנה״ קורן העביר לשלמה ניר את ההובלה. מספר שלמה ניר: ״יום או יומיים קורם נתנו לי משימת תקיפה על שדה פאיר. הכרתי את השרה. תוך כרי הנמכה, קיפול מפות והכ- נות לתקיפה, אני מתדרך את המבנה, מחלק מטרות - מי לוקח 8 איזה מסלול, איזו הצטלבות - וגם חלוקת מטרות ליעפי הצליפה״ קורן: ״באויר לא היו מיגים ולא שום דבר אחר. משכנו לגובה. לא ירענו איפה בדיוק נמצא הציור המיכני. ליר המטוס הזה9 ליה המסלולים ראיתי אוסף של רכבים סביב מקום שנפגע. זה היה כנראה מטוס גדול זרקנו את הפצצות. אחרי המלחמה סיפרו לנו ששבוי מפאיד סיפר שאנשי הבינוי ברחו אחרי ההפצצה שלנו ואי אפשר היה למצוא אותם עור הרבה זמן בבסיס. הם חששו שבאנו"לפגוע בהם אישית״ והיה צריך לאיים עליהם כרי שיחזרו לעבורה. נכנסנו ליעפי צליפה אבל לא ראינו שום דבר ואף אחר במבנה לא מצא מטוס אויב שלם. אני יריתי פעם אחת על מטוס אבל הוא היה כבר שרוף. ביעף השני הלכתי על מוסך שהרלת שלו היתה פתוחה. חשבתי אולי נעשה לו נזק אם יש בפנים משהו. מספר שניים תקף את מגרל הפיקוח. היה נ״מ מאסיבי. לא ראינו מיגים באויר אבל הנ״מ היה כבד, כולל נותבים רבים". המטוסים המשיכו ביעפי הצליפה. ביעף השני לכוון צפון מערב נפגע עמוס כהן, מספר שניים, בשמשה הקד־ מית שלו מנתז של רסיס. גם אבי לניר )שהטיס את מירז׳ בכנף ובמיכל הדלק. "ניר: "שאלתי אם הם יכולים להמשיך לטוס. שניהם אמרו שכן. המשכנו וביצענו שני יעפי צליפה״. הנ״מ גבר והלך. לאחר השלמת היעפים יצאו המטוסים מזרחה וצפונה לעבר סיני והבארדוויל, קורן: "חתכנו לכיוון הים ואחרי טיפוס לגובה וריווח תוצאות, הוריע לפתע הבקר שתוקפים את רמת דור ושלח אותנו לנחיתה לחצור. ואני חושב: ׳היי, כאן ממש תוקפים את הבית!׳ התקרבנו לחצור מאשדוד. מודי־ עים לנו שמסלול את התקיפה הבאה יעשה קורן ואנשי המבנה שלו על רבת עמון ביררן. במהלך הפעילות בגל התקיפה השלישי לא הותקף שרה אבו סואר, שמסלוליו היו פגועים ומפציצי האיליו־ שין443 צעירים לתקיפה- לניס)למעלה( ולי אור יצאו לתקוף בכברית כרעם ביום בוזיר שדות התעופה באיזור הדלתא מבנה רביעי לקהיר מערב אבנר סלפק היה מיועד לתקוף את אבו סואר בגל הראשון של התקיפה. בגלל תקלה במבער מטוסו הוא הפסיק המראה וחזר לדת״ק, מאוכזב. ״החמצתי את המלחמה׳/ הוא חש אכזבה צורבת. זמן קצר אחר כך יצא לפטרול בשמי הארץ. עתה, בשעה מערב. לאחר נחיתתו מפטרול בשמי סיני, חזר סלפק לבנין הטייסת. ״ממש ליר המטוס, מישהו בא, נתן לי מפות ביר, ואמר: ׳קח מבנה, לך לקהיר מערב!׳ לא הספקתי אפילו לתת תדריך 10 למבנה׳׳ סלפק וילד- המבנה יצא לגיחה חפוזה לקהיר מערב״ לאחר פטרול בשמי סמי יוסי ארזי)משמאל( היה גם הוא ממאוכזבי הבוקר, אך יצא בצהריים לתקיפת קהיר מערב אל הגיחה הזו צורפו יאיר נוימן כמספר שתיים, רן אבשלום מספר שלוש ויוסי ארזי, מספר ארבע. היה זה המבנה השמיני שיצא לשרה הנמצא מעבר לדלתא של הנילוס, וגם הטראגי ביותר בהם. יוסי ארזי, קצין מערכות הנשק של הטייסת, היה גם הוא ממאוכזבי הבוקר. מטוס המירז׳ שלו, בו היה מיועד לצאת לקהיר מערב במבנה הראשון, היה מקורקע. ״יום לפני המבצע המטוס שלי היה בכוננות, יוחאי ריכטר זינק עליו וקיפל את הגלגלים במהירות גבוהה מדי וקרקע את המטוס. לנו זה נודע רק בבוקר. הייתי מאד 11 מאוכזב. הם יצאו לתקיפה בשלישייה״ עבור יאיר נוימן היתה זו הגיחה השניה לקהיר מערב. בגיחה הראשונה יצא עם עודר מרום ויפתח ספקטור. יאיר היה במצב רוח מרומם כל הבוקר. ״אני זוכר את נוימן. הוא התרגש מאד והיה מלא שמחת חיים״ נזכר ארזי, ״יאיר הרגיש שקורה כאן מעשי אלוהי, הבריאה משתנה. הוא ציטט כל הזמן את הרב גורן שאמר כי ׳שליחי מצווה אינם ניזוקים!״׳. הגל השלישי יוצא לדרך זה היה המבנה הרביעי של הטייסת על קהיר מערב. מתאר סלפק את הגיחה: ״את ההמראה כבר לא עשינו ברממת אלחוט. יצאנו בנתיב, בכיוון מערבה, משם לזיקזיק. בדרך רצנו נמוך מאה. הכי הרשים אותי זה עמודי החשמל הגבו- הים. באחד המקומות חשבתי לעבור מתחת להם. אבל פסלתי זאת על הסף: יש לי רביעייה ואני לא אעשה זאת. התרוממתי מעליהם. ראיתי נקודות בדרך וניווטתי לפי הנתיב. לנו היה יותר קל. ראינו עשנים וכיוונתי את עצמי לפי העשן. הם הראו לי את הדרך. מרחוק מאר שמתי את האף הצירה כרי לתת משיכה לכיוון הנכון״. לארזי היו חוויות דומות: ״התחלנו לטוס מעל הרלתא. ראיתי כל מיני שדות ואיכרים שעשו לנו שלום, לא הבינו מה קורה. והיה שם קטע מסוים שטסנו כל כך נמוך שחשב- נו שאנו עומרים להיכנס לקו של מתח גבוה. עלינו על קהיר מערב. פתאום מצאנו עצמנו בריוק מעל השרה. בבת אחת ראינו הרבה מדורות״. דקות אחרות חלפו והמטוסים היו מעל נקורת המשיכה להפצצה. סלפק: ״ראינו שאנו בכיוון הנכון, משכנו. היו לנו שתי פצצות. נכנסנו לתקיפת המסלולים קצת שטוח. השתהתי מדי כרי לתקן את הזוית ועשינו את המשיכה לפי העשן, קצת שטוח. עשינו יעף שחרור פצצות וכך גם הזוג השני. יאיר היה אתי, וגם רן וארזי״. בשעה בה הגיעו המירז׳ים אל מעל קהיר מערב, פיטרלו בשמים מספר מטוסי מיג מצריים. טייסי המבנה הישראלי הבחינו במיגים והתחילו להתיחס אליהם. במטוסי המירז׳ של המבנה היתה מותקנת מערכת ״מאי- רה״ שנועדה לשבש את הקשר בתדרי היירוט של מטוסי המיג המצריים. סלפק ואנשי המבנה היו אמורים להפעיל אותה זמן קצר לאחר התקיפה. ״היה לנו מכשיר קשר משונה. לא התאמנו עליו. היה בורר כזה. ההוראה היתה שמפעילים את המתג ומיד חוזרים לפעולה״. סלפק: ״בכניסה, רן אבשלום אומר לי: ׳שים לב, מיג אחרינו, בין שני הזוגות, מנסה ליירט אותנו ואת יאיר נוימן!׳. אבל אנו היינו נעולים על ביצוע המשימה - כל הבית השלישי היה תלוי ועומר על המשימה הזאת!״. ״האם אני יכול להמשיך משימה ואתה תגיע אליו קורם?׳ שאל סלפק. ״אתם יכולים להמשיך, אני מסתדר אתו״. ענה רן. שני הזוגות צללו ותקפו בפצצות. לאחר מכן נפררו לשני זוגות ונכנסו ליעפי הצליפה לאחר פניה של מעלות. רן התריע על המיגים המתקרבים. יוסי ארזי שמע את ההתרעה של רן אולם המשיך לתקוף מטרות בשרה. ״ראיתי מיג על הקרקע. עשיתי עוד סיבוב כרי להכניס בו עוד צרור״ מספר ארזי. רן אבשלום נפרר בינתיים מהמבנה ויחד עם ארזי יצא והחל להתיחס למיג שפטרל באויר. המיג עזב את הזוג הראשון. ״אנחנו יכולים להמשיך בצליפות?״ מוורא סלפק. ״אני אחריו. יכולים להמשיך!״ ענה לו רן. סלפק המשיך במשימת התקיפה: ״לא ראיתי שום דבר ולא קיבלתי דיווח על מה שקורה שם עם המיגים״. ״תלך לטפל בו. האם אני יכול להמשיך?״ הוא פנה לאחר היעף הבא לרן. ״הוא עוד רחוק!״ השיב לו רן. ״עשינו עוד שלוש צליפות״ מספר סלפק.״אני צלפתי על מיג ברחבה״. מוביל תזוג תשני- רן אבשלום תוביל את הזוג השני לתקיפת קהיר מערב והתמודד עם תמיג שפטרל בשמי השדה כרעם ביום בוזיר ׳איבדתי את המיג שלי. הוא עם ארזי״׳ פורץ לפתע רן אבשלום לקשר. הזוגות נפרדו זה מכבר, בעוד סלפק ויאיר עוס- קים בצליפה עשו רן אבשלום ויוסי ארזי נסיונות להרחיק את המיגים ולפגוע בהם. שני הזוגות התרחקו בינתיים זה מזה. סלפק, שעמד לפני סיום המשימה שלו, שאל למצבם ואמר להם: ״תחזרו לבד, אני חוזר עם יאיר נוימן!״. תשומת הלב של ארזי היתה נתונה אותה עת למתרחש על הקרקע. ״ביציאה התחלתי לראות נ״מ. יזה לא רציני׳ חשבתי וחשתי כאילו אני נמצא בסרט מלחמה. ואז ביעף הצליפה, היו שם פצצות סימון מסלולים וראיתי טרקטור מצרי גורר מטוס. הוא לקח רברס. עשיתי והוא ניסה להתחבא. ראיתי רק חצי מהמיג שמתי עליו כוונת וחתכתי את המטוס לשניים. הוא נדלק כמו לפיד!. ואז שמעתי את יאיר מודיע שנפגע". סלפק: "כבר יצאנו צפון מזרח, מהכיוון שבאנו, כללית לעבר זיקזיק. יצאנו בגובה מאד נמוך. חשבתי לבדוק דלק ולקחת צפונה. ואז התחיל עלינו ירי פראי של נ״מ. ראינו גם טילי כל הזמן אמר לי: אני מנ׳׳מ לא אפגע!״. שני המטוסים טסו זה בצד זה, יאיר היה מימין לסלפק. אש הנ"מ גברה. ״יש פה נ״מ חזק מאד. בלעתי עשן. אני מושך למעלה!" אומר לפתע יאיר. ״אל תמשוך למעלה!" צעק לו סלפק. ״נפגעתי!״ אומר לפתע יאיר, ״הקוקפיט מלא עשן. נכנס לי עשן לתוך הקוקפיט״. ארזי שמע את יאיר אומר: "אש במבער אחורי. אני נוטש!״. ״נשארתי בגובה נמוך" מספר סלפק, ״הבטתי ימינה, לא ראיתי אותו למעלה. קראתי לו. הוא לא ענה. עשיתי 360 ואחרי שעשיתי להמשיך, פניתי מזרחה בגובה נמוך עד שעברתי את התעלה, שם התרוממתי וזהו. לא ראיתי מצנח. היה המון נ״מ וטילים נורים עולים לגובה. ידעתי שהם לא עפים עלי. הוא לא אמר ׳אני נוטש׳ רק יעשן ממלא לי את הקוקפיט׳. מיאיר לא שמענו יותר״. מי פגע ביאיר נוימן? כמתואר למעלה, ארבעה מטוסי מיג מיג רב מאינשאם. אחריו המריא מפקד הכנף באחד ממטוסי המיג ליירוט יום. שני מטוסים נוספים הצליחו לצאת לפטרול. אחד מבין שני הטייסים האחרונים, קפטן אינשאווי, הצטרף לשואקי ושניהם טסו לפטרול מעל בילבייס. אך שם לא היו להם מטרות, ובהוראת הבקר הם שבו לפטרל מעל איגשאס. יאיר נוימן- נפגע מעל קהיר מערב ונטש מעל זיקזיק447 הטופולמם נמחו- על שתי העמדות השחומה חנו שני מפציצי טופולב נושאי טילי קלט )ואה צילומי שני המטוסים לפני השמדתם בפרק הגל הראשון- השדות בדלתא(. עשנם כיסה את השדה עוד שעה ארוכה שדה אינשאס נמצא בטווח טיסה של מספר רקות מקהיר מערב. מעל אינשאס פעלו מטוסי מירז׳ אולם אף אחר מהם לא נפגע באותה שעה. במקום אחר, מעל קהיר מערב פעלו מטוסי המבנה של אבנר סלפק. המיגים הבחינו במירז׳ים התוקפים ויצאו ליירט אותם ואף שיגרו לעברם טילי אטול. מתאר שואקי: ״טסתי לשם וראיתי שני מטוסי מירז׳ טסים לשמאלי. הגעתי מאחוריהם עד שהצלחתי לראות את הקסדה של מספר שניים. יכולתי רק להסתכל בו ולא לירות בגלל המגבלות של הטיל מסוג אטול. אם הם היו שומרים מבנה, הייתי יכול להכנס אל מאחוריהם. הם ניסו להכנס מאחורי בהשתמשם בתרגיל אופקי 12 אולם לא הצליחו. כל הזמן קיויתי שהם יפנו ויחזרו הביתה״ ממשיך שואקי: ״ואז היתה גם לי הזדמנות. טסתי בעקבותיהם ויריתי טיל אטול על המוביל. הטיל הראשון פגע במירז׳ והיה עשן כבד. חיפשתי את מספר שניים ולא ראיתי אותו, כך שהחלטתי לשגר את הטיל השני על המטוס הפולט עשן. המירז׳ התפוצץ באויר, הרים את החרטום מעלה בפניית הזדקרות ואז החרטום ירד ישר מטה״. לטייס המיג אל־ראות לא היה עוד מה לעשות במקום לאחר שאזלו שני הטילים שלו. לא היה לו תותח. ״המיג היה מטוס מאד מוגבל״ סיכם שואקי את הגיחה, ״אם היה לי תותח הייתי יכול להפיל את שני המירז׳ים, אבל כרעם ביום בוזיר היה עלי להמתין ולעבוד קשה כרי להשיג את ההפלות בעזרת הטילים״ יאיר נוימן הודיע כי נדלקה אצלו מנורת אש במבער, וסביר להניח כי במהלך נסיונותיו לחמוק מאש הנ״מ הצליח הטייס המצרי להתמקם מאחור ולשגר טיל אויר־אויר מסוג אטול לעבר מטוסו. המית, נפגע. המטוס העלה עשן ויאיר, שתחושת המחנק שלו בתא הלכה וגברה, פלט עצמו מעל העיר זיקזיק וצנח בשלום. זמן קצר לאחר שרגליו נגעו בהקרקע התנפלו עליו כפריים מצריים ורצחו אותו. לפרשת ההפלה של יאיר נוימן ז״ל היה המשך גם שנים לאחר מכן. כאשר ביקר שר הביטחון עזר ויצמן במצ- רים, סיפר אחר ממארחיו המצריים, קצין בחיל־האויר, כי הוא הפיל מטוס מירז׳ ישראלי. כותב על כך ויצמן: ״החלפתי מלים עם גאמסי אך עיני לא משו מאחר מאנשי צוות המסוק... חשתי שהוא רוצה לומר דבר מה אך חושש מעט. שלחתי לעברו מבט מדרבן לבסוף אזר אומץ ופנה אלי. ׳אדוני, אמר בשקט ובנימה של התנצלות, ׳במלחמת ששת הימים הפלתי מטוס ישראלי׳. והוא המשיך לאחר מכן: ׳הייתי בכוננות בבסיס כאשר הגיעו המטוסים שלכם. המראתי במיג ראיתי שהמטוס עלה באש, אך הטייס הצליח להפעיל את כסא המפלט וצנח. ליוויתי בעיני את צניחתו. חששתי שאם יצנח באיזור כפרי יפגעו בו התושבים המקומיים. נחתתי מיד בבסיס ובמכונית דהרתי לעבר אזור הצניחה המשוער. הגעתי למקום... מאוחר מדי. הכפריים הרגו את האישי. ועוד הוסיף הטייס המצרי: 14 ׳אני יודע את שמו של הטייס הישראלי: יאיר נוימן״ עזר מינה את גיורא רום, שהיה אז קצין בכיר במפקדת חיל־האויר, לבחון את הסיפור של הטייס המצרי. גיורא נפגש עם אבנר סלפק, מוביל המבנה ושמע על אירועי אותה גיחה. לאחר מכן נפגש גם עם הטייס המצרי. רום התרשם מסיפורו ואישר כי יש אמת בדבריו. סלפק המשיך צפונה מעל הדלתא ושאל למצבם של שלוש וארבע. אלה היו גם כן בדרכם חזרה צפונה. הוא מספר על סיום הגיחה: ״בדרך ודאתי שמספרי שלוש וארבע חוזרים. הם היו כבר בחצי הדרך הביתה. הם רצו אחרי המיג אבל לא הצליחו להפיל אותו. שניהם נפרדו וכל אחד מהם חזר לבד. חזרנו ואת המבנה שלי כבר לא הספקתי לאסוף. הם כבר נחתו. חזרתי לבד ונחתתי בחצור״. 15 המבנה דיווח תוצאות: סלפק חיסל שני מיג ליוסי ארזי היתח תחושה קשה אחר הגיחה: ״חזרנו הביתה, כל אחד לחוד, כמו ברווזים בודדים. אני טסתי בגובה נמוך עד התעלה ואחר כך עליתי לגובה. חציתי את סיני והגעתי לחצור. לאחר שנחתנו לא דיברנו עם עמוס לפידות על הטיסה. עמום אפילו לא קרא לנו לתחקיר - הרי קרה כאן משהו - השארנו טייס בשטח!. ואז חשבתי גם מה עם הרבדים שאמר הרב גורן ליאיר נוימן: ׳שליחי מצווה אינם ניזוקים...״׳ בסיס האויר באינשאס באיזור הדלתא לא הותקף בגל השלישי.449 שדות התעופה הרחוקים לוקסור ב״עמק המלכים״ במפקרת היל־האויר מנו שוב ושוב את מספרי המטוסים שהושמדו, ובעיקר את מספרם של המפציצים הגרו־ לים מדגם טופולב המטוסים הכבדים שנותרו לתקיפת נקם נגר אוכלוסייה אזרחית ישראלית? אולם מפקדי חיל־האויר המצרי המוכה, לא עסקו ברגעים אלה במחשבות על נקם ולא על פעולות תגובה נגר ישראל. הם דאגו לעורם ולמשפטים הצבאיים אשר היו צפויים להם. לבד מפעולות יזומות מקומיות של טייסי קרב ותקיפה להגנת בסיסים או אזורים, לא יצאו מטוסים מצריים במאורגן לתקיפת הכוחות הישרא- לים שנעו בסיני, שלא לדבר על תקיפה של מטרות אזרחיות בלב ישראל. בבסיסים הגרולים בני סואף וקהיר מערב בהם שכנו מטוסי ההפצצה הכבדים, עסקו אלפי חיילים וכפריים מגוייסים בכיבוי השריפות, סילוק השברים הרבים של המטוסים והמבנים ומילוי הבורות הגדולים אשר נפערו במרכזי המסלולים הארוכים. כל שרות התעופה המבצעיים של חיל־האויר המצרי, אשר יכלו להוות סכנה לאוכלוסיית ישראל, או לכוחות היבשה שלה שפרצו באותו בוקר לתוככי סיני, היו מושמרים. גם לאחר שנסתמו הבורות מולאו בחול וכוסו באספלט, היה מספרם של המטוסים שיכלו להמריא מהם לאויר מועט ביותר. אלה לא יצאו לפעולה נגד ישראל - הם הוברחו לשרות הרחוקים בלב מצרים. שרה לוקסור הרחוק, היה בשנות הששים מרכז אספקה לכוחות המצריים שפעלו נגד המורדים בתימן.״ לאחר גלי התקיפה הראשונים הגיעו ריווחים כי שמונה מפציצי טופולב לגיחות אימון שגרתיות ומתוכננות. לאחר שהחלה פעולת חיל־האויר קיבלו טייסיהם הוראה לנחות בלוק־ סור, השרה הרחוק בלב מצרים התיכונה. מפקרי חטיבת המפציצים הכברים קבעה כי בסיס האויר בלוקסור יהיה רחוק ובטוח מפגיעתם של המטוסים הישראלים. על טעותם יעמרו מספר שעות לאחר מכן. על תקיפת השרה הרחוק בלוקסור, הוחלט בשעה בה תמה תקיפת הגל השני ועריין לא החלה תקיפת הגל השלישי. הבהילות בהשמרת המפציצים הכברים שהצליחו לחמוק היתה גרולה, ולפיכך הוחלט לשלוח מבנה תקיפה בשעה זו לעבר השרה במצרים התיכונה. ״אויב הגיחה הזאת הוא המרחק״ הטיסה ללוקסור היתה מן הארוכות ביותר שביצעו מטוסי חיל־האויר במלחמת ששת המים. רק הטיסה לראס באנס היתה ארוכה ממנה. "אויב הגיחה הזאת הוא המרחק״ יכתוב סגן הרצל בורינגר, טייס ווטור במלחמה שכבר השמיד מספר מפציצי טופולב מעל בני סואף בגיחת הבוקר הראשונה שלו. ״יש לנו נסיון עשיר בטי- סות ארוכות אבל לוקסור נמצאת על קצה הטווח, אפילו של הווטור״. ואכן המרחק היה כ־ 17 כיוון - ״מעולם לא הרחקנו לטווח הזה!״ הוא סיפר אל עבר השרה הרחוק יצאו מבסיס האויר ברמת דור שלושה מטוסי ווטור. במטוס הראשון החר־מושבי היה שלמה קרן, סמ״ט א׳ של הטייסת והמוביל של הגיחה. בשני, גם הוא מטוס חר־מושבי, היה הרצל בודינגר ובמטוס השלישי)ווטור רו־מושבי דגם לצלם את תוצאות התקיפה. ההכנות לגיחה היו מאולתרות. לצוותים חסרו צילומי אויר של השרה וגם המפות האזרחיות שנמסרו להם לא היו מעורכנות. המטוסים נשאו שש פצצות הזמ״מ451 שעה לפני כן המריאו שלושת המטוסים מרמת דוד, חצו את הנגב בקו ישר ומשם הדרימו לעבר מפרץ אילת. כדי לפתור את בעיית המרחק טסו המטוסים בטיסת שיוט־ בנסיקה: הטייסים שמרו על מצב מנוע קבוע וחסכוני והמטוס נסק באופן רציף ככל שירד משקלו, בגלל כילוי הדלק שבמכליו. המטוסים המשיכו דרומה וחצו את החלק הדרומי וההררי של חצי האי סיני ומשם פנו צפונה ומער־ בה לעבר מפרץ סואץ. הטיסה בגובה רב, ללא אירועים היתה עם כך טיסה מפר- ״היה נרמה לי שהטיסה הזאת לא תיגמר לעולם״18 כת סיפר סגן הרצל בורינגר לאחר הטיסה. ״ידענו שיש טייסת של מיג הרצל בודינגר- בגהה הראשונה יצא לבני סואף, וגם הטיסה השניה היתה לעבר יעד רחוק כשאנו עם חימוש. מאד דאגנו. נאמר לנו שרביעייה של 101 שעה תקפה רביעייה של לא היתה סיבה לדאגה- אותה עת שלטו מטוסי חיל־ האויר בשמי סיני ומבואותיו. לאחר מספר דקות חצו שלושת המטוסים את המפרץ הכחול, ונכנסו לתוך המדבר החום והצהבהב. מתג מחר בתא הטייס מטוסי התקיפה של חיל־האויר, אשר יצאו לאזורים רחו- קים היו מצוידים במערכת ל״א)לוחמה אלקטרונית( בסי- סית אשר פותחה על ידי חברת אלתא. המערכת נועדה לחסימת קשר ופעלה בתדרים בהם פעלו מערכות ההגנה האוירית ומטוסי היירוט המצריים. מערכת מסוג זה, שכונתה ״עופרה״ הותקנה גם במטוסי הווטור של מבנה זה. ״אז לא ידענו מהי המערכת הזאת״ אומר בורינגר, ״אף אחד לא אמר לנו. המערכת מופעלת על ידי מפסק עם כיסוי פלסטיק. כשהיינו מעל גרדקה המריאו מיירטים. קיבלנו הוראה להפעיל אותה. במטוס שלי זה היה מאובטח. לא הצלחתי להרים את הפלסטיק. מרוב מאמץ שברתי את הכיסוי והפעלתי את המפסק. באותו זמן כלל לא ידעתי מה זה עשה". לפתע נגלה להם הנילוס הגדול כשהוא מתפתל בין ההרים הנמוכים של המדבר המערבי. חובבי ההסטוריה שבין הטייסים, ובהם בודינגר, ניסו לאתר את עמק המלכים החפון בין פיתולי הנהר בין כרנך לנא־אמון והב- חינו בארמונות לוקסור העתיקה. רקות אחרות לאחר מכן הם כבר היו בפאתי השדה. ״השדה אינו נראה מאיים״ נזכר בודינגר ובעיניו החדות הוא מבחין במצב המטוסים שחנו בו: ״המפציצים שבתאי בן־שוע- יצא לגיחה ללוקסור כנווט המשימה וכצלם תוצאות452 חונים במפוזר לאחר נחיתה חפוזה. מלמעלה הם נראים כמו צי של מטוסי נוסעים. היו כל מיני מטוסים שלא שייכים לענין - אנטונוב הווטורים משכו מעלה, התגלגלו ונכנסו ליעפי הפצצה מהירים. הפצצות המיוחדות כתשו את המסלולים. עוד דקה, והם יצאו בגובה נמוך לעבר המדבר, פנו ונכנסו ליעפי צליפה מהירים. שני מטוסים עשו שני יעפים כל אחד והשמידו שמונה מטוסים. בשדה היו נ״מ בשרה: ״תחושת המטווח חזקה מאשר בבני סואף״ נזכר בורינגר, ״המטוסים קרסו תחתם והלהבות פרצו מתוכם״. ממשיך בודינגר: ״המוביל לקח החלטה שאם הגענו והפתענו אותם, והנ״מ מאד דליל, להמשיך ולקחת סיכון. עשינו שישה יעפים עד שהשמרנו את המטוסים כולם. כאשר עזבנו את השדה, כל המטוסים הגדולים היו בוערים״. הצוות ספר שמונה מפציצי טופולב מצנח פתוח ותחושת הקלה- ווטור מדלק בשדה התעופה באילת והוחזר למחרת לטייסת לאחר תיקון מאולתר שנעשה בו במקום דו בלוקסור גם מפציצי איל ים עולים באש. רפאלי השליך את הפצצות. לא היו תותחים במטוס הווטור שלו ובזמן שהשניים האחרים עסקו בצליפה הוא נכנס ליעפי צילום בגובה ומהירות קבועים מעל השדה. הוא לחץ על מתגי המצלמות. שני המטוסים האח- רים יצאו לפאתי השדה והמתינו במעגלי המתנה מרחוק. עכשיו הוא היה ביעף הצילום האחרון. רפאלי השלים את מלאכתו, הצטרף אליהם, והשלושה יצאו חזרה הביתה. 19 הפעולה כולה מעל השרה בלוקסור, לא ארכה יותר מארבע דקות כאן התחילה בעיה אמיתית להטריד את הטייסים: האם יספיק הדלק לנחיתה בבסיס ממנו יצאו?. בודינגר הרהר בענין, אך גילה כי אצלו הבעיה חמורה אף יותר: יש לו נזילת דלק באחר המיכלים. הבעיה חייבה פתרון מהיר. ״ככל הנראה נפגע המטוס במהלך הגיחה או בדרך״ הוא נזכר. הוא מודיע על כך למוביל. קרן מאשר לו שהוא מושך אחריו שובל של דלק. שאר אנשי הצוות אינם יכולים להועיל לו במצב כזה. הם ממשיכים לטוס צפונה לעבר ישראל. בודינגר נותר מעט מאחור, מנסה להתגבר על הבעיה בעצמו, כדרכו. גם באירועים קורמים לא הטריח את אנשי המבנה ולא את המוביל יותר מדי. הוא התמקד בבריקת מצבו והפנה מבט קפדני על לוח המכשירים. במיוחד על שעון הדלק המדאיג. עוד מספר דקות חולפות. בודינגר טס בקו ישר ממפרץ סואץ לעבר הנגב. מימין הוא מבחין בהרי דרום בסיני הגל השלישי יוצא לדרך הגבוהים ומשמאל במישור הנרחב והחולי. המטוסים טסו בגובה רב־ פוטנציאל שניתן להפוך למרחק. הוא נועץ מבטו בשעון הדלק של אחד המיכלים וזה מראה על"אפס״. לאחר רגעים ספורים כבה אחד המנועים. את שאר הדרך הוא עשה על המנוע הפועל היחיד שנותר לו. הוא מודיע על מצבו על ערוץ הקשר של הטיי- סת. ״ניסיתי לעשות הזנה צולבת מהצד הפגוע לבריא כדי לנצל את הדלק שיאבד כמה שפחות" סיפר בורינגר, ״ראיתי שאני מאבר יותר דלק. החלטתי לטוס כמה שיותר גבוה. טיפסתי לגובה כבה. המטוס לא אמור להחזיק במוחו חלפו תכניות מתכניות שונות: באופטימית שבהן קיווה שיצליח לגלוש לעבר הנגב, הפחות מעודדות היו נחיתת חירום במקומות מבודדים בסיני. "כל האיזור הדרומי של סיני לא היה בידינו. לנטוש שם זה לא טוב!" חשב. הגרועות ביותר היו נטישה מעל המים או במדבר. אין הרבה מה לעשות במצב כזה - מטוס לעולם שנפגע ומטוסי אנסונוסDC-6 טופולמם מערים ומטוסים אזרחיים- מטוס אינו נשאר, כידוע, באויר. בודינגר שייט במהירות חסכונית, וקיווה להמיר בבוא הזמן את הגובה בגלישה לטווח ארוך יותר, כאשר גם המנוע השני יפסיק את פעולתו מחוסר רלק. זו אינה הפעם הראשונה שהוא במצב הזה. בעבר כבר איבד שני מנועים בזמן שהיה בגלישה לשדה תל־נוף, ונחת נחיתת ריסוק טראומטית בפאתי הבסיס. שקט מסביב, המטוס הפגוע גולש לאיטו לעבר מפרץ אילת"את המנוע השני חייבים לשמור, ויהי מה!" אומר בודינגר לעצמו. לפתע צצה תקוה: מרחוק הוא רואה את הקצה הצפוני של מפרץ אילת. שם יש שדה תעופה ואפשר לנחות. "המסלול שם הוא מסלול אספלט - הוא התאים למטוסי נוסעים ולא למטוסים כבדים. החלטתי שבלית ברירה זה עדיף על פני נטישה. נראה מה יהיה: או שאצליח או שלא. לא היה לי דלק לעשות מעבר מעל השדה. ייתכן שאני עוד אגיע אליו״ הוא מעודד עצמו. בודינגר בורק את נתוני שרה החירום שלו, ומגלה בעיה: אורך המסלול הוא רק כרעם ביום בוזיר נוסף לעבר מחווני הרלק ועכשיו שניהם היו תקועים כבר ליד הספרה ״אפס״. זהו, זה עומר לקרות בכל רגע. המנוע מכלה בינתיים את שאריות הדלק שנותרו בצינורות המוליכים אליו, ובעוד רגע קל גם הוא שובת. בודינגר, בקור רוח ובשליטה עצמית, הכניס את המטוס לגלישה מתונה, אופטימלית, כשהוא משאיר את כני הנסע והמדפים בפנים ומקווה בלבו שיספיק במצב הזה להגיע למסלול באילת. ״אני מתרכז עכשיו בכל כוחותי לשלוט בווטור הרואה לקראת המסלול באילת. לנצל את המסלול עד המטר האחרון״. רק בגובה ההקפה הוא פותח את הגלגלים, מוריד את המדפים הגדולים וגולש לעבר המסלול. החשש עכשיו: האם יגמור את המסלול וירד בקצהו לחול?. המטוס הגדול ריק עתה מדלק ומשקלו נמוך יחסית. בודינגר לוחץ בכל כוחו על הבלמים. המטוס חורק, גונח, רוטט... ונעצר. השעה היתה ״איך לא חשבתי שכך יהיה? - כאשר המטוס קל, נקי מחימוש ויבש מדלק!" שואל בודינגר את עצמו בתמי- הה מהולה בהקלה. שאר המטוסים המשיכו צפונה ונחתו ברמת רוד. בודינגר: ״כאן היתה לי הפתעה שניה: כמות האנשים שרצו מהגדרות אל השדה לראות מטוס מפויח שגם ירה והפציץ. פתחתי את החופה. שמו סולם של רכב כבאים. והאנשים היו מופתעים: ממטוס כזה גדול יוצא טייס כזה קטן?. אז נראיתי כמו גרנ׳יעי..." עם הוודע דבר הנחיתה של בורינגר באילת, יצא לשם הטייס זאב תבור )טברסקי( באחד ממטוסי המטאור הדו־מושביים של הטייסת ועימו המכונאי יוסי לוין. לוין שהיה מהמכונאים המצטיינים של הווטור, עשה מספר"מעקפים״ למערכת הדלק של המטוס והכשיר את המטוס לטיסה. בודינגר עצמו החזיר אותו למחרת לטייסת. גרדקה - כוננות לפעולה נגד שארם א שייח בסיס האויר מספר היה מסלול אחד ארוך, ורחבות החניה שלו יכלו להכיל מספר רב של מטוסים. ערב המלחמה היה איזור מפרץ סואץ במרכז תשומת הלב העולמית בעקבות סגירת המיצרים על ידי נאסר. המצרים ציפו כי באיזור זה תיערך פעילות ישראלית וחיל־האויר אף עודד אותם לחשוב כך. הוא שלח מספר טיסות צילום אשר הגיעו לאיזור המפרץ מדרום. מפקדי חיל־האויר המצרי העריכו בעקבות כך כי ישראל תערוך התקפה לעבר איזור שארם א־שייח, שהיה אחת מן העילות למתיחות של ימי מאי ויוני, או תפעל מדרום, מאיזור מפרץ סואץ. בשארם א־שייח לא היה שדה תעופה כשיר להפעלת מטוסי קרב. בשל כך החליטו המפקדים המצריים להע- ביר שמונה מטוסי מיג האיזור כולו. מטוסים אלה היו גם מטוסי הכוננות שנועדו להגן על איזור מיצרי סנפיר וטיראן. המטוסים ערכו פטרולים מעל מפרץ סואץ ובחוף המערבי של חצי האי סיני, משם העריכו כי יבואו המטו- סים הישראלים. בשעות לפני הצהריים, זמן לא רב לאחר שנורע על השמדת מטוסי חיל־האויר המצרי בשרות בסיני ובתע־ לה, הוזנקו רביעיות של מטוסי קרב לפטרול מעל חוף סיני בעבר השני של מפרץ סואץ ושם המתינו למטו- סים הישראלים. כך היה גם בשעת הצהריים של אותו יום. רביעיה של מטוסי מיג בעבר השני של מפרץ סואץ, כרי לקדם את פני המטוסים הישראלים. אך המטוסים הישראלים הגיעו מאיזור אחר. ארבעה מטוסי מירד של טייסת רוזן וסרן ברוך קינן)ברקי( יצאו מתל נוף ועשו דרכם דרך מפרץ סואץ ושארם א־שייח לעבר גרדקה. עבור רן זו היתה הטיסה השלישית באותו יום לתקיפת שדות תעופה, אחרי אינשאס ואבו סואר. רוזן ולבו־ שין תקפו את קהיר מערב בשתי גיחות נפרדות. בוקי תקף לפני כן את אבו מואר מעבר לתעלה. 455 בו הפיל גיורא רום שני מיגים מעל אבו סואר ושלושת אחרים766 עתירי קרמת - ברוך קיע)מקי( ליד מירז׳ שנוספו לו במהלך הקרמת לאחר מ דרמה בחדר המבצעים לגיחה לגררקה קרמה דרמה אנושית בחדר המבצעים של טייסת בוקר שתי גיחות תקיפה על אינשאם ואבו סואר. סמ״ט א׳ הבכיר שלו, איתן כרמי, חזר בשעה הקרב מעל אבו סואר, והחליף את מוטי ישורון, סמ״ט ב׳, כמנהל לחימה. עתה התכונן סוף סוף לצאת לגיחת תקיפה במצרים. מוטי יצא בינתיים עם יערי לגיחה קצרה לאינשאס. איתן רצה לצאת לתקיפה וכלא זעם עצור על רן. הוא כעס מאה על הצבתו כטייס יירוט בבוקר וקיווה כי בשעות הבאות ינהל רן את הלחימה ויאפשר לו ולמוטי להוביל אחת מגיחות התקיפה הבאות שתוכננו לטייסת. מוטי תקף- הוא עדיין לא. רן נכנס לחדר המבצעים ולפניו היה מוצב פירוט המשימות הבאות. בראשן היתה גררקה. הוא נטל את המדב- קה ועליה שמו, והציב עצמו כמוביל המבנה. איתן הביט המום במעשיו של רן. ״תשמע, רן, הגיע הזמן שגם אתה תנהל, ותיתן לי לטוס!" אמר לו איתן והזכיר את העוברה כי הוא היחיר בין הסמ״טים שלא יצא עריין לגיחות תקיפה בעוד הוא עשה זאת פעמיים באותו בוקר. לחילופי הדברים ביניהם היו עדים מספר טייסים של הטייסת. רן זעם, אך שלט בעצמו ולא ענה. הוא הזמין את איתן לחדרו, סגר את הרלת והוריע לו כי הוא מודח ברגע זה מתפקידו כסגן המפקר ומסולק מהטייסת. ״אתה מקורקע. תתפשט, תתלבש, אני מעביר אותך לטייסת הטייסים להם נודע הדבר לאחר מכן, היו המומים. חלקם שתקו, אחרים הסתודרו וחיפשו דרכים להגיב על המעשה. הטייסת היתה כמרקחה. רבים תהו אם מעשהו של רן אינו אלא ״משחק אגו״ ואם איתן, מבכירי הלוחמים של הטייסת, היה ראוי ליחס כזה, במיוחד עתה שהטייסת היתה במלחמה וזקוקה ללוחמים ברמתו. ״עם רן לא מתעסקים״ אמר אחר הטייסים, ״במיוחד לא בנושאים של אגו!״. "רן רצה אקשן - הוא רצה לטוס" אמר איתן לאחר המלחמה, ״ולנו זה היה קשה. הוא מפקר טייסת - הוא קובע, הוא יכול להחליט. ורן אהב את זה. כשהוא יוצא למשימה יש לו הרבה סיכויים לצאת, להפיל ולתקוף. זה כרעם ביום בזזיר 20 יותר הרואי מאשר להשאר ולנהל את המלחמה״ רן הנסער הורה למוטי ישורון לחזור לתפקיד מנהל לחימה ויצא להוביל את גיחת התקיפה לגררקה. הטיסה היתה ארוכה. המטוסים חלפו מעל מפרץ אילת בגובה רב כרי לחסוך דלק. "הנמכנו לגובה נמוך, בנואייבה או בדהב, נסתרים על ידי ההרים של דרום סיני״ מספר ארנון, מספר שתיים הצעיר. כאשר חצו את מפרץ סואץ הם ירדו לגובה הגלים, פנו ב־ אמורה להיות בדיוק בקצה השני של המפרץ. ממשיך ארנון: ״חצינו לאיזור גרדקה או חורגרה. האיזור נראה מאד מישורי, בצד המצרי כמעט ולא ראינו הרים ולא רכסים של הרים. היו שם מבנים ומתקנים צבאיים ולא 21 היתה בעיה לזהות שאנו הולכים על איזור לא קטן של מתקני צבא״ רן משך בזמן, התהפך על גבו וצלל לתקיפה לכיוון דרום. שלושת המטוסים האחרים היו בעקבותיו. הם הטילו את שמונת הפצצות הכבדות שלהם והרסו את המסלול כמתוכנן. בשרה היתה הפתעה מוחלטת - אש נ״מ לא נורתה, ומטוסי אויב לא נראו בשמים. המירז׳ים יצאו לפניה רחבה, וחזרו ביעפים מהירים כדי להש- מיד את המטוסים שהיו בשדה. לא היה היכן להסתתר במרחב הפתוח הגרול סביב גרדקה. בינתיים התעשתו המפקרים והחיילים בשדה, ותותחני הנ״מ רצו לסוללות לאייש את התותחים. אש חזקה ביותר החלה ללוות את המטוסים הישראליים. ארנון: ״כל הפניות היו שמאליות. התפ- לאתי לראות פופים של נ״מ בצבע שחור כהה. כל ההקפה הזו, ב־ מעלות הטייה ובגובה נמוך, זה הכי נמוך שאפשר לטוס ועליך לעשות שיפוט כל הזמן ולהיות מאד עידני. אני מסתכל רק ענקיים6בכוונת- מסוקי מיל6 מי שהובילו את חיילי הצבא המצרי לשארם א־שייח הושמדו בגרדקה, יחד עם מטוסי המיג שהגיעו להגן על האיזור הגל השלישי יוצא לדרך קדימה. אני רואה ביני ובין רן כל הזמן התפוצצויות של נ״מ. כל הקפה פיצוצים שחורים, כל פיצוץ כזה 3 גבוה ממנו, צליפה ועור צליפה, ונכנסים על ההליקופטרים שנדלקים״ ראובן רוזן נכנס ליעף צליפה ראשון ואחריו ליעף שני, כאשר לפתע הבחין בבעיה במטוסו. ״לכל הרוחות - שוב פגיעה במיכל דלק!" חשב רוביק. בגיחת הבוקר הראשונה לקהיר מערב חטף פגז נ״מ ב״סוט״)מיכל הדלק בגוף( וחזר מקרטע לחצור. עכשיו שוב פגיעה ולפניו עוד מאות קילומטרים עד תל נוף. ״ביעף אחד תקפתי איזה מטוס, אולי רמה, לא הצלחתי לראות״ סיפר רוביק. ״הוא נפל על הקרקע בבת אחת. ביעף השני דפקתי שני מסוקי מיל על הלוח ורואה אותה תמונה מהגיחה הראשונה: ז׳וז׳ר)שעון מיכל דלק( אחר נמוך מאד, משהו כמו והשני במקום הרגיל. חשבתי שחטפתי שוב ב׳סוט׳ האחורי. את מה שקרה גיליתי רק אחר כך. הודעתי לרן 22 וביקשתי רשות לעזוב ״לך הביתה!. לבר!״ הורה לו רן. ברקע ההחלטה של המוביל היתה הידיעה כי אין באויר או בדרך מטוסים אשר עלולים לסכן את המטוס הבו- דד. עתה נותרו שלושה מטוסים כרי להשלים את המלאכה מעל גרדקה. רן פקר: ״ראובן היה קצר בדלק, ועזב בסוף היעף השני. אש הנ״מ היתה חזקה ביותר. כל הכלים ירקו אש״. הדבר לא הפריע למטוסים הישראלים להמשיך בתקיפה כמתוכנן. המטוסים צללו ובכל יעף הוסיפו עוד מטוס או שניים למושמרים. בשדה זה היה יתרון להגנה: השטח הפתוח לא איפשר למטוסים התוקפים לחמוק ולהסתתר - כל יעפיהם היו גלויים בשמי השטח המדברי הרחב והשטוח. לכן היה צורך לפעול בנחישות ולהיכנס לכל יעף במהירות גבוהה. לא חלפו אלא מספר דקות ושמונה מטוסי קרב, וכן מסוקי מיל המטוסים השלימו את היעף השלישי. בוקי נסק אחרי היעף והבחין לפתע ברביעיית מטוסי מיג מצפון מזרח, בפנייה מתונה, כאילו התכוונו להכנס לצלע עם הרוח ולנחות. היו אלה המטוסים שפטרלו מעבר למפרץ, ועתה נקראו לשוב להגן על השדה. ייתכן כי הדלק אזל במיכליהם והם קיוו לחזור עתה לנחי- תה שלווה. לבוקי שהשלים את היעף נראה היה כאילו המיגים נכנסים ליעפי יירוט על המירז׳ים. בוקי היה הראשון שהבחין במיגים. רן שתקף ראשון היה הרבה לפניו והתרחק צפונה. לפתע שיגרו המיגים רקטות, ככל הנראה רקטות אויר־קרקע, בהתקפת מצח על המירז׳ים. ״משכתי למעלה, ניתקתי כידונים ואז גם הטיל עף לי" סיפר בוקי, "ראיתי אותם ואז צעקתי: ׳מיגים בהר 23 און אלינו!״׳ קולו של בוקי, שהיה גבוה בדרך כלל, עלה באוקטבה שלמה. רן הביט לצדהים, המיגים חלפו אותו בינתיים והוא לא יכול היה לראות אותם. בוקי ראה אותם עדיין מצד שמאל שלו. ״איפה הם, איפה הם?. דבר לאט. תגיד לי איפה הם?!״ קרא רן, משווה לקולו סמכותיות. בוקי, נלהב ונרגש עדיין מהגילוי, פנה לעבר המיגים. ״עשיתי טעות חמורה. גיליתי לרן היכן הם נמצאים!״. רן לא המתין הרבה, הביט לצדדים, התגלגל ופנה לאחור תוך שהוא מסתער על המיגים. "הם היו מיגים גדולים, ירוקים ומכוערים״ נזכר בוקי. "אני מנסה להתלבש עליהם. משכתי והתהפכתי על הגב, עשיתי פניית מאזנות והתחלתי לרדת למטה, ופתאום ראיתי את הזוג הזה, כאשר הזוג השני אחריו, בדרך לנחיתה״ סיפר בוקי שהתכוון לצלול לעברם. ״עזוב אותו, עזוב אותו!" צווח רן לבוקי שכבר החל להתארגן מאחורי המיג הקדמי. בוקי עזב אותו והלך למטוס שאחריו. סיפר רן: ״התישבתי על מיג אחד והפלתי אותו. ארנון רדף אחרי מיג נוסף והפיל גם אותו״. מיג שלישי עמד לנחות אך משהבחין במירז׳ של רן התארגן כ־ ופגע בו בתותחיו - "עשיתי ׳תן לו לחלוף׳ קלאסי, צרור והמיג נדפק״. כרעם ביום בוזיר שני מיגים היו עתה בקרבת צלע עם הרוה, פונים לעבר הצלע המתה לקראת הפיינל. מטוס שלישי התרחק מהזירה שם פגש אותו ארנון לבושין. מטוס רביעי היה בפניה רחבה. בוקי שצפה בקרב לכד במבטו את המיג הרביעי כשהוא מתקרב לנחיתה, כן הנסע שלו פתוח, מדפיו מורדים. ״ברווז מטרה״- אבל הזוית היתה גרועה. בוקי היה בפניה שמאלית חדה לעבר המיג. התישר מאחוריו, תיקן, פנה, התרחק מעט, שקע, הפעיל מבער, אך התקשה לפגוע בו בגלל הפרשי מהירות וגובה. מיג כמטרה מעופפת וביצועיו ״איכזבו״ את הטייסים הישראלים שהתמודדו מולו. 3 סיפר בוקי: ״אני המשכתי אחרי המיג השני. כשהייתי בטווח את המיג שלפניך ולך אחרי המיג שהולך לנחיתה ודפוק אותו!׳. בצער רב עזבתי את המיג שנידון להפלה והלכתי אחרי המיג השני שפתח ממני כבר הרדיפה החלה, המרחק נסגר, כאשר הגעתי לטווח הירי המיג היה בצלע סופית בגובה כשלושה מטרים כשאני במהירות סגירה קטנה, מנסה להוריד את הכוונת. התחלתי לשקוע, כמעט שמתי עליו כוונת אבל המטוס שקע עוד ורק בעזרת המבער עצרתי את השקיעה בגובה שני מטרים מעל האדמה. אילולי זה הייתי היום שתול בגדדקה!. חלפתי כמטר מעל המיג כשהוא נגע במסלול ולא ראיתי אותו יותר. אחר כך התברר שהמיג התרסק על הבורות שבמסלול״. רן שראה את המרדף של בוקי חשש כי הוא יזדקר וייפול על המסלול וצעק לו: ״עזוב את המיג הזה!״. רן סיפר 459 כי חשש שבוקי ייפגע מאש הנ״מ החריפה שירתה עתה על שני המטוסים. היתה לו גם מחשבה נוספת: המיג הזה אבוד - הוא לא יוכל לנחות על המסלול הפגוע. ואכן כך היה: המיג שהיה עם כן נסע פתוח, נכנס לאחר הבורות שנפערו במסלול, נדלק והתפוצץ. לבושיה עכשיו, רק אני, המיג והמדבר ארנון, מספר שתיים, היה בסוף הצליפה השניה, כאשר שמע את האזהרה של בוקי על המיגים. ״זה מתאים לי שבוקי היה זה שהשמיע את הצעקה״ הוא סיפר, ״אני מרים את העיניים, לא מספיק הרבה לחפש וכבר רואה בכוונת מיג רואה פסי הלק של הורקה מהירה, ואני אומר לעצמי: ׳אם לא תזדרז עכשיו, לא תפיל אף אחד!׳. אז נגמרו הצליפות - כאן אני רוצה איזה מיג!״. ואז נכנסתי אליו מאחור- סגן ארנון לבושיו מתאר את הפלת המיג ארנון עקב אחר אחר המיגים הדו־מנועיים הגרולים שהיה בפניה והלך עליו. ״הפניה שלי שמאלית. עכשיו אני לא חושב לא על רן ולא על המבנה ולא על אף אחר. אני שם אף על המיג ומתחיל לדרוף אחריו. כן, זה מסוכן לעזוב את רן, מספר אהד שלי, אבל עכשיו ניהלתי את הקרב שלי. ידעתי שמיג עם מירז׳ לא היתה לי בעיה להגיע ל־ המיג המצרי הפעיל בינתיים את שני המבערים שלו, וצלל מגובה היה כ־ קורה סביבי. הייתי כל כך מרוכז בקרב הזה. הטווח נסגר ל־ שקורה ״פתאום הוא שובר מאר חזק ימינה, ומסכל לי את היעף. המיג הזה - יש לו תכונות פניה יותר טובות מהמירז׳ ואני עושה תמרון אנכי, עולה למעלה, מתיצב רי גבוה והוא מאבר אותי. הוא עכשיו מחפש אותי ואני במקום אחר. אני יורד ליעף שני והפעם הוא חוטף פגיעה מ־ יוצא למעלה. פתאום אני רואה מצנח, באמצע הפניה. מצנח וטייס. הבחור נטש!. אני הולך אחרי המיג, המצנח כרעם ביום בוזיר נשאר מאחורי. מרים את האף לכיוון צפון ומסתלק צפונה. אני לא מספיק לראות אותו, ולא מתעכב כרי לראות מה קרה. חוזר לחברים שלי״. 'שניים. איפה אתה?״, הוא שומע קריאה בקשר. זה היה רן. ״בדרך צפונה. הפלתי אחר!״, עונה לו ארנון לקונית. ״מתברר שהקרב הקצר הזה, דקה וחצי, אולי שתיים, יצר מרחק של כ־ ארנון. "הם כבר לקחו כיוון הביתה משהו כמו שלוש־ארבע דקות טיסה ואני פשוט טסתי דקה שלמה דרומה וזה יצר את הפתיחה. בעוד אני עובר מזרחית לגרדקה צפונה אני פתאום רואה עור מיג עם פסי הורקת דלק בגובה הדלק לא יספיק להרפתקאה חדשה. היות ואני לבד אני מסתפק בזה״. שלושת המטוסים טסו צפונה, כל אחד לעצמו. רוביק שהקדים את כולם בגלל בעיית הדלק שלו, נסק בינתיים לגובה רב, חלף על פני המפרץ הכחול ויצא צפונה, בגובה שיוט חסכוני כאשר תשומת ליבו נתונה לשעון הרלק ולחיפוש מטוסי אויב עוינים. האם הוא יצליח להגיע לתל נוף- אולי רק לחצור?. האם יספיק לו הדלק רק ער חצרים, אולי בכלל לא. עתה היה לו זמן לבחון את מצב מערכת הדלק ואולי למצוא פתרון לבעיה. "התברר לי אחר כך שהמשאבה של צר ימין התקלקלה. כשהתצרוכת של הדלק נמוכה, גם בלי המשאבה הזו הדלק שמגיע מהמיכלים מספיק וזה לא יורד. אבל ברגע שיש תצרוכת גבוהה המנוע צריך הרבה הלק והוא ישתה׳ רק מהצד של המשאבה הטובה שעבדה. ולכן מהצד ההוא הוא ירד. ברגע שעברתי לשיוט התצרוכת ירדה והוא עלה״. והוא מוסיף: ״הבעיה ברלק עלתה לי ביוקר. מאד רציתי איזה קרב אויר. איזו הפלה לעצמי שעזבתי שם פתאום אני שומע את בוקי, מספר ארבע מרווח על רביעיית מיג באו, בעצם לנחיתה״. מתסכל מאד. רוביק היה הצפוני מכולם והגיע לנחיתה ב־ דקות אחריו הגיע ארנון. לבוקי עוד נכונה הרפתקאה בשמי סיני: כאשר יצא מההפלה הכושלת מעל המסלול בגרדקה הוא טס צפונה, לבד ובגובה רב. מערכת הבקרה הדרומית לא ידעה על המטוס הבודד העושה את דרכו צפונה, וכ״מטוס בלתי מזוהה״ הזניקה לעברו שני מטוסי מידז של טייסת ״טסתי מעל מפרץ סואץ. תיקנתי שמע את הבקרים מכוונים את מטוסי היירוט לעבר ״מטרה בלתי מזוהה״ והתערב כדי לסכל את היירוט. למרבה המזל הוא פעל במהירות: המירז׳ים היו מצויירים בטילי ״יהלום" שהיו עלולים להתביית ולפגוע בו ממרחק שמעבר לטווח זיהוי. בוקי נחת לבסוף בשעה מבנה נוסף של החלה המלחמה עם ירדן. גררקה, לפי הריווח של רן, היה "סגור״ ואנשי המבצעים והבקרה חיפשו מבנים שניתן היה לשלחם במהירות לעבר השדות בירדן וסוריה. בהיות המבנה של שלמון באיזור שארם א-שייח, הוא הופנה לעבר רבת עמון)ראה שם(. תקיפה נוספת ערב כיבוש שארם א־שייזז תקיפת שדה גרדקה פגעה במספר תכנונים של המצרים לגבי איזור שארם א־שייח. השמדת המסוקים הגדולים, שיכלו לשאת עשרות לוחמים, חיסול המטוסים ובהם מטוסי הקרב פתחו עתה פתח לפעולה ישראלית בדרום סיני. זו לא היתה המתקפה האחרונה על גרדקה. ב־ מירז׳ים לתקיפת השרה הרחוק. הגל השלישי יוצא לדרך את המבנה הוביל רס״ן עזרא אהרון מטייסת במטוס רו־מושבי. ארבעת המטוסים חומשו בשתי פצצות דרומה. לאחר שעברו את חצי האי סיגי, שהיה כבר כמעט כולו בירי ישראל, והביטו בצללים הכבדים שהטי- לו הרי דרום סיני, הם החלו בהנמכה וחצו את מפרץ ים סוף. לאחר מכן נכנסו לתקיפה ישירה על השדה. "זו היתה פעולה פשוטה" אומר עזרא אהרון, "באנו, הפצצנו ועשינו כמה יעפים. לא היה שם שום דבר מיו- 24 חד״ מיכלי חדלק לא בעת- המבנה השני של טירז׳ים מטייסת סביבו, יום לפני שצה״ל יצא לכיבוש שארם א־שייח "בשרה היה מסוק אחד או שניים״ נזכר יוסי ארזי, "אני מצאתי ויריתי על מיכלי דלק שער היום לא ברור לי אם הם היו מלאים - הם לא נדלקו. לא ראינו שום מיג ולא כל מטוס אחר. למעשה לא השמדנו כל מטוס לבד ממסוקים מדגם מיל ארבעת המטוסים הישראלים ערכו עור פניה רחבה מעל השדה ולאחר מכן יצאו צפונה ומזרחה. ארזי: "בדרך חזרה אני זוכר שחשבתי שאני טס על פני הירח - השטח היה פתוח וגדול. זו היתה הפעם הראשונה שאני טם באיזור הזה״. הצללים הארוכים שמשכו הגבעות הנמוכות שהיו בדרך חזרה הוסיפו ודאי למראה המוזר. בשעה למחרת יצאו שתי רביעיות של מירז׳ים מטייסת מה, כדי ללוות ארמדה אוירית ובה מטוסי נורד ומסוקים שנועדה לכבוש מהאויר את שארם א־שייח. בעוד המטוסים עושים את דרכם בדרום חצי האי סיני, נודע להם כי ספינות חיל־הים הקדימו אותם וכבשו את האי־ זור. למעשה לא היו שם כוחות אויב- הצנחנים המצריים אשר הוצנחו במישורי שארם א־שייח בתרועות נצחון ערב המלחמה, נמלטו למערב מפרץ סואץ, מיד לאחר שנכנסו כוחות צה״ל לסיני וכבשו אותו. כרעם ביום בוזיר תוקפים את בילבייס שדה התעופה בילבייס היה אהד מתוך שלושה שרות תעופה אשר שכנו זה בקרבת זה בלב מצרים בואכה קהיר: אינשאס, בילבייס ובילבייס־מזרח. בשדה זה פעלה ״האקדמיה האוירית״ של חיל־האויר המצרי אשר הוקמה בשנת הטיסה השונות, כולל טייסים, נווטים ואנשי מקצועות תעופה אחרים. שם גם קיבלו אימון טייסים ממדינות זרות בהן סוריה, עיראק קונגו ועור. בשרה היו ארבעה מסלולים ראשיים. על רחבות החניה חנו עשרות מטוסי אימון, בהם מטוסי מתוצרת צ׳כיה( מונעי בוכנה, מטוסי תובלה, מסוקים וגם מטוסי אימון סילוניים מסוגים שונים. בשעת צהריים נודע למודיעין חיל־האויר הישראלי כי מטוסי קרב שחמקו מבסיסים אחרים הגיעו לבילבי־ ים כדי למצוא שם מחסה. שניים מבין אלה היו זוג מטוסי מיג במטוסים אלה אשר ניצלו מהשמדה בשרה אינשאס היו מייג׳ר שואקי וקפטן אינשאווי)שהוזכרו למעלה(. המטוסים היו בגובה ״צללתי מטה״ סיפר שואקי, ״אך לא ראיתי אף אחד מהם. לאחר מכן צללתי שוב ועשיתי מספר תמרונים חריפים. מספר שניים שלי אבד ונעלם מן המקום. אז קרא לי הבקר והודיע כי מטוסי מירז׳ ישראליים טסים 26 מעל אינשאס״ היו אלה שלושה מטוסי מירז׳ של טייסת ספקטור מספר שלוש ואורי דקל מטייסת הראשונה שלו במצרים, הוא היה קצר בדלק ונחת בחצור. מטוסו הובא אחר כבור לטייסת ״תלינו לו פצצות. מילאנו לו דלק והוא צוות אלינו למשימה הזו. אני חושב שזה מה שהיה צריך לעשות״ 27 אמר ספקטור, סמ״ט הטייסת, בפשטות המטוסים הישראלים הגיעו לשדה אך עודד משך מעט מוקרם מרי. ״היינו צריכים למשוך פעם נוספת כדי להגיע במקום״ אומר פלטר. המירז׳ים לא נתקלו במטוסי המיג, וביצעו את משימתם כמתוכנן. ״כשהגענו לבילבייס, היה שקט מוחלט וטוטלי״ סיפר ספקטור. ״מצאנו ללא קושי את השדה, ולא היה כל אירוע מיוחד. לא היו מיגים ולא שום דבר. גם לא ניסו ליירט אותנו״. גם פלטר אינו זוכר אש נ״מ או מטוסי יירוט מעל השדה. ״הגענו ותקפנו. אני פגעתי במטוס איל המטוסים נכנסו לתקיפת המסלולים העיקריים והשביתו אותם ולאחר מכן צלפו על המטוסים הרבים שחנו בשדה. למרות שמטוסים אלה היו משניים בחשיבותם, היה חשוב לפגוע בהם כדי שלא ישמשו כמטוסי תקיפה נגד כוחות השריון והחי״ר של צה״ל שכבר היו בלב סיני. ״נפנפתי שם כמה יאקים שחנו על הקרקע, וגם מטוסי איל אורי רקל: הם סיפחו אותי לטיסה הזאת. יריתי באיל פה השלישית תקפנו וצלפנו. ומה שיכולתי לראות זה רחבות ריקות או הנגר. חששתי אולי יש שם תחמושת וזה יתפוצץ. החלטתי למרות זאת שאני הולך על זה. כמו שאני נותן משיכה ומתהפך על הגב אני רואה מכו־ נית יוצאת מההנגר: ׳זו מטרה!׳ אמרתי לעצמי. התיישרתי חזרה בטווח. אני מביט בלוח והתברר כי נותר לי פגז אחד אחרון. נתתי היסט ולחצתי על ההדק. עכשיו אני מת לדעת אם אני פוגע או לא!. נתתי משיכה וראי־ 28 תי את האוטו מתפוצץ ועולה לאויר. זו היתה ׳מכונית בפגז האחרון!״ ארבעת המטוסים יצאו צפונה ובהיותם מעל הים מערבית לחצור ״שיחררו״ טייסי שלהם על מטוס המירז׳ שלו, ואיפשרו לו להמשיך צפונה, לנחיתה בטייסת שלו ברמת דוד. פרק כב׳ פטרולים בשמי הצפון גיחות המיקה על מטרות בישראל לאחר שני גלי התקיפה הראשונים נגר מצרים, היתה המשימה הגהולה - השמהת מפציצי הטופולב והאיל־ יושין - לקראת השלמתה. במפקרת חיל־האויר נערכו בשעות אלה סיכומים מעורכנים של התוצאות. ההצל- חה היתה מעבר למשוער. האם יגיבו עתה חילות האויר של סוריה ויררן ויצאו לתקוף מטרות בישראל? השעות נקפו- שעה, שעתיים שלוש מאז החלה המלחמה. לבר מירי של תותחים לא המריאו מטוסי סוריה וירדן לקרב. ההערכות המבוס- סות של אנשי המוריעין, עליהן סמכה הערכת מפקר חיל האויר, הוכחו כנכונות: לא פחות מחמש שעות יחלפו מאז תקף המבנה הישראלי הראשון מטרות במצרים וער שיצאו ההנטרים והמיגים הראשונים לתקי- פת מטרות בצפון הארץ ובמרכזה. ההערכה הזהירה כי יידרשו שלוש שעות למפקרים הערבים להבין מה מתרחש, התגלתה כאופטימית מרי. בשעות הבוקר עמדו תריסר מטוסים בכוננות הזנקה בבסיסי האויר של רמת דוד, תל נוף והצור. לא היו טיסות פטרול רבות בשמי הארץ - גם לא היה צורך בכך: ״נחיל המטוסים״ שהמריאו לתקיפה במצרים - אלה שטסו בשמי הארץ או עמרו לנחות בבסיסי החיל, היוו הגנה אוירית מאיימת גם בשעות חירום אלה. לא היתה בעיה להוציא זוג מירז׳ים ממשימת תקיפה שהיתה בתהליך ולהפנות אותו לעבר מטוסים חודרים. מפקר חיל־האויר ואנשי ענף המבצעים היו"נעולים" על השלמת משימות התקיפה והשמרת חיל־האויר המצרי. רק אחרי התחלת התקיפות הוזנקו מטוסים לאויר. בין השעות מטוסי מירז׳ בשמי ישראל - זוג של טייסת הדרומי של החשש כי הסורים יגיבו הביא להחלטה להוציא פטרולים בצפון. מיה לאחר שהחל מבצע התקיפה הגדול נגר חיל־האויר המצרי, הוציא חיל־האויר פטרולים של מטוסי מירז׳ שטסו בשמי העמק ואצבע הגליל. המטרה היתה לשמור על שמי הארץ, ולהגן על בסיסי צה״ל והיל־האויר בזמן שמטוסי התקיפה יפעלו בדרום. טייסת ואבי לניר, ובזוג השני היו סמ״ט א׳ אורי אבן־ניר עם אורי גיל. מטוסים אחרים, אשר זמן התקיפה שלהם במבצע נגר מצרים היה מאוחר יותר, עמדו גם הם בכוננות הזנקה מיירית, חמושים בטילים. טייסת המירז׳ הצפונית היתה כמרקחה: ארבעה מבנים של טייסת יצאו בזה אחר זה לאבו סואר ורביעי לקהיר מערב. שני מירז׳ים נוספים יצאו ללוות מטוסי ווטור במשימות לוחמה אלקטרונית מול פורט סעיר. בשלב זה לא היתה כוונה לעורר את הסורים, ולכן מטוסי הפטרול נותרו בכוננות הזנקה מיידית, בעמרות היירוט על הקרקע. עד השעה בה החלה תקיפת המטוסים הסוריים והיררנים בצפון היו באויר לא יותר מקומץ של מטוסים בפטרול והגנה אוירית. באחת מטיסות אלה היה דרור אבנרי: "הוזנקו לגבול הסורי לפטרול. בנתיב הרגיל צפת־בית שאן. כבר מכיר פטרולים כאלו. שעה ועשר דקות באויר וכל הסביבה שקטה. הבקר מודיע מרי פעם: 'הופל מיג בדרום׳, ׳מיג 1 אחד הפיל את חברו׳ - ואנחנו מגהצים את השמים כך נמשכו הפטרולים של מטוסי הטייסת ער שעות לפני הצהריים, ללא יירוטים וללא הפלות. כרעם ביום בוזיר מיגים תוקפים בעמק יזרעאל היריעות שהחלו להגיע מקהיר על פרוץ המלחמה, על ההישגים שצברו כוחות האויר המצריים בדרכם לתקי- פת מטרות בישראל, ועל כוחות ההגנה האוירית שהפילו כבר"עשרות" מטוסים ישראלים, עודדו את חילות האויר של סוריה ויררן להצטרף למלחמה. היה זה בשעה כסופים לפטרול מעל שמי סוריה ובקו שבין דמשק לשייך מסכין, הנמצאת בקו ישר עם הכני רת. זו היתה התרגולת הקבועה של חיל־האויר הסורי במקרה של איום מיידי, והיא היתה מוכרת היטב 2 לאנשי המודיעין בישראל הפעם הדברים היו שונים: באותה שעה המריאו גם תריסר מטוסי מיג כדי לתקוף מטרות בישראל. המטוסים היו חמו- שים בפצצות ורקטות ויצאו בגובה נמוך כדי לפעול במהירות ולחמוק מהאיזור. כאשר הגיעו מעל מה שנראה להם כמטרותיהם, הטילו את הפצצות ונעלמו מיד לשטח סוריה. לא כולם נתגלו על ידי המכ״ם של מערכת הבקרה אשר פעלה מסטלה מריס ברכס הכרמל אשר חלפו בגובה נמוך לעבר מטרותיהם. המטו- זוג כוננות ראשון- יהודח קירו )למעלה( עם אבי לניר , י .. . , וגם מטוסי הפטרול התקשו לגלות את המטוסים ןןואשונים ^ ישמ מןג מטןסי סים הסוריים, כמו הירדניים, פעלו פעולות מפוז- רות, ללא ריכוז כוח וללא פעולה נגד מטרה משמעותית כלשהי. חלק מהמטוסים תקפו מטרות בדרום הכנ־ רת, ואחרים יצאו לעבר רמת דוד אותו לא הצליחו לגלות ומפרץ חיפה. עם קבלת ההתרעות הראשונות על מטוסים סוריים הממריאים משדות התעופה שלהם, הוזנקו לאויר שישה זוגות מירז׳ים של טייסת הזנקות מרמת דוד- מטוסי חמירז׳ של היו הראשונים שהתמתדו מול התקפה אוירית על מדינת ישראל466 כרעם ביום בוזיר תוקפים את נהלל מבנה בן שלושה מטוסי מיג תקף אסם תבואה ולולים ברגניה אי, על החוף הדרומי של הכנרת. לאחר מכן המשיכו המטוסים ותקפו מוצב פלוגתי של גרוד נזק מועט. לאחר מכן ניסו לחמוק חזרה לשטח סוריה. לא כולם חזרו לנחיתה. באויר היו אותה עת רס״ן עזרא דותן וסרן נפתלי פורת. הם גילו את המטוסים הסוריים והסתערו עליהם באחת. מערכת הבקרה הזניקה בינתיים מטוסים נוספים לאויר. השניים הבאים היו יפתח זמר ואמנון ארר. כשעה לפני כן חזרו מתקיפת אבו סואר, ומיר הורה להם המנהל התורן להיכנס לכוננות הזנקה מיידית. הם ישבו כל אותה עת במטוסי המירז׳ שלהם שנשאו שני מיכלי דלק גרולים ומתחת לכנפיהם שני טילי שפריר. לפתע: זנק!. השניים המריאו מיד והופנו מזרחה. בהגיעם לקרבת צמח בדרום הכנרת, הבחינו בשני זוגות מטוסים: מיג מירז׳ים ישראלים. היו אלה ״בבן״ ופורת שרדפו אחריו מצפון לדרום. מיג זמר פנה לעבר המטוס הקדמי. ״נכנסתי עליו מעליהם״ הוא סיפר, ״שפריר מטווח פגע. שפריר שני לא יצא בכלל. אח״כ הסתבר שניתק מהנושא 3 שלו. התקרבתי לתותחים כשהמיג ישר הביתה במבער מלא. המהירות עלתה ל־ מטוסו של זמר לא היה מקוזז והוא עשה נסיונות נואשים לתקן את המצב בעזרת מקזז הגובה. הוא התהפך על גבו אולם לא הצליח להכניס את המיג לכוונת. ״אחרי מספר נסיונות נפל לכונן, כולל צרור אחר בכיור נון גרוע... עזבתי״. אמנון ארד, מספר שניים, היה נחוש יותר וגם בר מזל. הוא צפה בנסיונותיו הכושלים של זמר להפיל, ולחץ בחוסר סבלנות לאפשר לו להכנס על המיג. בינתיים הצטרפו שני זוגות המירז׳ים לרביעיה. אמנון עקב אחר המיג, שיגר לעברו טיל שפריר אך זה לא פגע. גם פורת, מהזוג הראשון, נכנם אחרי המיג 17 נון שלהם פעם אחר פעם אמנון התעקש, נצמד למיג ועשה עור נסיון - הפעם בתותחים. הוא התקרב למיג הסורי ובשני צרורות קצרים פוצץ אותו באויר. המטוס הסורי התגלגל באויר, התהפך על גבו ופגע בקרקע. זה היה המיג הסורי הראשון שהופל במלחמה בקרב אויר. המשימה לא תמה. באויר נותר עוד מיג הם ערכו פניות צפונה ודרומה וחיפשו עור מיגים. אמנון גילה לפתע משהו ומשך מזרחה. הקשר בין המירז׳ים ניתק. זמר לא הצליח להתקשר עם אמנון או עם הבקר. לשבריר שניה הוא הצליח להוציא שידור והעביר לאמנון את ההובלה לעבר המיג. אמנון היה עסוק בענינים אחרים אותה עת. הוא השליך את הנתיקים וצלל בתלילות מטה. זמר, שעדיין לא הבחין בכל מטוס סוריה, עשה כמו אמנון: הוא שיחרר את הנתיקים אבל נתקל בבעיה - בגלל המהירות הגבוהה־ כ־ וגילה לפניו מיג בודד שטס צפונה־מזרחה לעבר צומת בוטמיה. ״אמנון אחריו, אני מעליהם - לא שומע, לא הסתערו על המיגים- נפתלי פורת יצא ליירט את המיגים שתקפו דרומית למרת467 מדבר, רק רואה״ כתב זמר בתחקיר לאחר הטיסה אמנון פעל כמו הפר הזקן: לאט, בהתמדה ובנחישות הוא התקרב למיג הסורי, התארגן, התיצב במרחק הנכון. אבל לא - הטייס הסורי הבחין בו והוריר את מטוסו אל פני הקרקע. שניהם חלפו בגובה נמוך מאד מעל האדמה במרדף כלבים מהיר. טייס המיג ניסה נואשות להשתחרר מהלפיתה החזקה של אמנון. הוא היטה את המטוס, פנה ימינה ושמאלה, פתח מבער וניסה לחמוק - הכל היה לשוא. אמנון, עקשן ורבק במטרה, היה בדיוק מאחוריו, מתמרן כרי להכניס אותו בצורה יציבה לכוונת. רק כאשר הגיע למצב ירי בטוח, הוא סחט את ההדק, שילח צרור קצר ועוד אחד מלועי תותחיו. לפתע בווום - המיג נדלקבאויר. יש! מטוס שני בגיחה אחת. שני המטוסים היו כבר עמוק בשטח סוריה. בקרבת המשק משך הטייס הסורי את מטוסו מעלה ונטש אותו. המטוס נתקע בקרקע והתפרק לחלקים בוערים. אמנון רשם לזכו- תו גם את המטוס הסורי השני של אותו יום. הוא חזר לשטח ישראל ופנה מערבה הביתה. לפתע הוא מגלה הבהק בשמיים. ״יש עור מיג באויר!״ הוא חושב. הוא פונה מזרחה, מחפש ימינה ושמאלה ולא מגלה כל מטוס. לאחר זמן קצר התברר לו כי ראה חלק משברי המיג שהתעופפו באויר בדרכם לקרקע. זמר נותר לבד בשמיים, ללא קשר וללא יכולת לאתר את אמנון. כוח מלא והביתה לרמת דוד. מערבית לעפולה הוא רואה מירז׳ מגיע לנחיתה כשהוא משרך אחריו עשן שחור. מה קורה כאן? פתאום נפלט ממנו כסא המפלט וטייסו השתחרר וצנח ארצה. היה זה אהוד חנקין, שנאלץ לנטוש את המירז' שלו, לאחר שנכנס לשברי התפוצצות מיג מספר לפני כן)ראה בהמשך(. רק לאחר ששני המירז׳ים נחתו, סיפר אמנון לזמר כי למעשה רדף אחרי רביעיה של מיגים - שלושה שהיו קרובים ואחד רחוק. הוא הותיר את השלושה הקרובים לזמר ורץ אחרי הרחוק. יפתח לא ראה אותם וחזר לאחר מכן לנחיתה ברמת דוד. ״השעה לקראת צהריים, כשאני חוזר לטייסת. הטמפרטורה שלי בשיאה - על ההפלות שחזיתי בהן ועל ההפ- לות שלא היפלתי. וכאן מורידים עלי... מפקד טייסת תורן לחצי היום הבא!״ כותב זמר המאוכזב בתחקיר אוסילציה חריפה- יפתח זמר)מימין( תוד פורת, סמ״ט א׳ של הטייסת, יוצאים מתדריך468 פטרולים בצפון- מטוסי המירז׳ יצאו בזוגות ליירט את המינים הסוריים. במהלך השעה הקריטית היו מטוסים רבים באויר. חלק מהמיגים הצליחו לחמוק469 לאחר הטיסה המהומה היתה רבה באותן דקות במערכת הבקרה הצפונית. רבי- עיית המטוסים הסוריים אחריה רדף אמנון ארד, נתגלתה על מסך המכ״ם ושני מטוסים נוספים של ישבו סרן דוד פורת וסרן יוסי חנקין. הם המריאו בחופזה ויצאו מזרחה. "באיזור קונייטרה רווח על מיגים שתוקפים בכנרת״ כתב פורת בתחקיר, ״הורצנו בכוח מלא. מסתבר שכבר לא היו שם. פקטורי הספיק קודם להפיל מהם זוג. הבקר הריץ אותנו ממקום למקום, בכח מלא, לתפוס את המיגים הסוריים אבל לא היה שום דבר. גמרנו את הדלק וחזרנו הביתה. הזמן היה בדיוק אחרי תקיפת שדות התעופה בסוריה. כבר מהגבול שלנו רואים עמודי 4 עשן שמציינים את השדות הסוריים״ בינתיים ניהלו מטוסי קרב ישראלים אחרים של טייסת פים אחרי המיגים שחצו את הגבול ותקפו בשטח ישראל. בגיחות החמיקה המעטות שהספיקו לבצע תקפו המיגים את אשד כנרות ליד ארבל, מחנה צלמון והכפר עילבון. טיי־ סים נועזים יותר חדרו מערבה ותקפו מטרות אזרחיות בעין המפרץ וכפר החורש. אחרים פנו לעבר דגניה, או ניסו לתקוף מטרות באיזור קיבוץ דן. שלושה מטוסי מיג הגדול, שהיה מוסווה היטב, הם תקפו את שרה מגידו שמסלוליו מטוסי הדמה שלו ומתקניו היו חשופים וגל- ויים. אחד מהם הופל באש תותח נגר מטוסים שהיה מוצב בשרה. אלה שחמקו, נתקלו בדרכם חזרה במטוסי היירוט הישראלים. אהוד מפיל - ונוטש אהוד חנקין שחזר אך לפני שעה קלה מתקיפת אבו סואר, היה עדיין תחת רושמם של מבצעי התקיפה שחווה יחד עם חבריו לטייסת. אך לא היה הרבה זמן לסיפורים: הוא הוצב מייד בכוננות הזנקה. לפתע מגיעה הפקו- דה מהבקר: ״מיגים תוקפים את מגידו!״. אהוד יחד עם ינאי זינקו לאויר. "פלפל מלא לכיוון מגידו. עשנים בכל האיזור פרט לשדה עצמו. מיגים אין״ הוא כתב בתחקיר. את מטוסי התקיפה הוא לא גילה ולכן הפנה אותו הבקר לעבר מטוסי הפטרול הסוריים: ״קחו כיוון לטבריה, כוח מלא!״. מטבריה הם ממשיכים לכיוון כבר בדרך, אך אחד לרפואה אין!" הוא מתלונן. הבקר ממשיך לכוון אותם: "פניה דרך צד שמאל ער כיוון דרום". לינאי תקלה. הוא חוזר לנחיתה אחרי עכשיו היה להוט להגיע לקרב ולהפיל. הוא מאמץ את עיניו ומגלה אחד מהמטוסים הסוריים כאלף מטר מאחוריו. ״לפתע גיליתי מיג במצב של ירי. ביצעתי פניה לכיוון המיג. הבחור חלף קדימה ועד מהרה ישבתי עליו. העסק הלך די מהר. הוא לא גילה נכונות לקרב וגם לא מומחיות. ראיתי שהוא במגמת נסיגה״. אהוד פעל במהירות: הוא השליך את הכידונים, דחף מצערת למבער מלא, וביצע תרגיל ״תן לו לחלוף״. המיג נזרק לפנים והתיצב כ־ בטווח מתוסכל וזועם, סגר אהור את הטווח ל־ ההדק. "יריתי בו צרור אחד ארוך ער שראיתי את הפגיעות. כל החלק האחורי שלו נדלק כמו לפיד״. המיג שתי הפלות בגיחה אחת- אמנון ארד התעקש להפיל את המיגים הסוריים שתקפו בעמק כרעם ביום בוזיר אהוד מנסה לחמוק מהפיצוץ ומושך את מטוסו אל מעל הפטריה אבל גחון המירז' וזנבו נפגעים מרסיסי השברים של המיג הסורי. הוא מספיק לראות את המיג הבוער נתקע באדמה ומתפוצץ. מטוס שלישי נרשם לזכות הטייסת בצפון. אהוד, במטוסו הפגוע, לוקח כיוון הביתה, כשהוא ללא קשר רדיו עם מספר שניים הצעיר שנחת בינתיים. הוא הביט בלוח המכשי־ רים - ואותות המצוקה של מטוסו הצטיירו כבר באורות אזהרה אדומים. מנורת ׳אש במנוע׳ דלקה באור אדום קבוע. סיבובי המנוע עלו וירדו חליפות ולאהוד היתה תחושה כי הרגע בו יצטרך לנטוש מתקרב והולך. מצב ביש - להפיל מטוס אויב ולי- פול יחד איתו!. אהוד רצה להציל את מירז עור רגע חולף ומנורת אזהרת שמן מנוע נדלקת. הוא דחף את המצערת ונסק לגובה חק. הסל״ד התייצב על לא טוב - לפי ההוראות הוא חייב לכבות עתה מנוע. הוא מנסה למשוך את המטוס עור כמה מאות מטרים לצלע הסו- פית של המסלול אולם איבד את השליטה על המטוס הפגוע. הנסיון עלה בתוהו. בגובה לעבר מסלול המירז׳ התרסק ליד כפר ברוך. מסוק של חיל־האויר החזיר אותו 5 לבסיס ״המלחמה על הבית״ טרם הסתיימה. באותה עת עמדו ראובן הראל ומאיר שחר לצאת בזוג לתקיפת אבו סואר. מספר שניים לא המריא בגלל תקלה במבער. הראל קיבל הוראה להמריא ולרוץ אחרי המיגים שתקפו את מגידו. הוא מזנק לאויר כשהוא חמוש עדיין בשתי פצצות כבדות ומחליט להשליך אותן לתוך אגם ברוך. משם הוא נוסק בקלילות רבה יותר בעקבות המטוסים הסוריים התוקפים. אלה כבר לא היה באיזור. " זה חיח קרוב מדי- אחוד חנקץ הפיל מיגבתח ״לאחר רדיפות סרק של חצי שעה חזרתי לנחיתה״. הוא צייז 21 6 קיר המיגים המשיכו להגיע. נועזים אף יותר היו שלושה מטוסי מיג 17 לבנון ומשם פנו דרומה לעבר המפרץ. הם טעו בזיהוי מטרותיהם ותקפו את קיבוץ עין המפרץ ואת הממגו־ רות של מפעל ״מילואות״ הנמצאות בקרבת מקום. בתקיפות אלה לא נגרמו אבירות. כעשר דקות אחר כך, ב־ התכוונו המטוסים לתקוף את מפקדת פיקוד צפון שהיתה בעיר. הם תקפו ברקטות ובתותחים את בית ההבר- אה של הקיבוץ וגרמו לו נזקים. בהתקפה נפצעו שני אזרחים, יהודי וערבי. מירדים מפטרלים בשמי דמשק לא פחות מתריסר מירז׳ים של טייסת של המיגים הסוריים, הקשו עליהם ליירט אותם לפני שנעלמו בגובה נמוך חזרה לשטח סוריה. הטייסת471 נזקקה עתה לשיטה חרשה לטיפול במטוסים הסוריים: הטייסים קיבלו הוראה למנוע את ההמראות מהשרות הסוריים על ידי פטרול מעליהם. משם כבר לא המריאו מטוסים לתקיפה בישר- אל. קצב הוצאת המטוסים לפטרול בשמי סוריה היה מהיר. ראשונים יצאו בשעה בינתיים הזניקו גם את אורי אבן־ניר ומאיר שחר שהחליף מטוס לאויר והם קיבלו הוראה לפטרל באיזור טבריה. ״פטרלנו לאורך הגבול הסורי. צורפנו לרביעייה עם אבךשחר כשאבן מוביל, ונשלחנו ליירט זוג מיגים שפטרלו בין דמשק לשייך מסכין״ מתאר הלבני את הגיחה. ״המיגים פנו אלינו וחלפ- נו בהר־און מבלי ליצור קשר עין. פנינו מערבה ואז גילינו את שחר שמטוסו המקורי התקלקל, לקח7 המיגים מערבית מאיתנו״ את המירז׳ הרו־מושבי של הטייסת ויצא לדרך. בשעה היו באויר ופניהם מזרחה לעבר המשק. "אבן־ניר: ״בהמשך מצרפים את לבני וגיל אלי ואנחנו רביעייה. בצר השני רביעיית מיגים. לא עובר הרבה זמן ומופנים למפגש. חולפים בהד־און עם זוג בלבד. פונים אחריהם והזוג לבני וגיל ראשונים בשורה ובוחרים כל אחר מיג. לבני נעלם עם המיג שלו 8 ואני עם שחר שומרים על גיל שנדבק למיג שלו״ ממשיך לבני: ״אבן ושחר היו מאחורינו אחרי הפניה ואנחנו לקחנו כל אחד מטרה. המיג של מספר אחר, כנראה מספר אחר גם כן, נמצא הרבה קרימה והחלה רדיפה בגובה נמוך, מעל קשר״. בסביבות המשק הגיע מספר אחר למגבלת הרלק והיה מוכרח לעזוב. הוא נתן צרור פרירה ארוך מטווח נראו פגיעות. אורי גיל נדבק לאחר המיגים ואינו מרפה. הוא משגר טיל שפריר שהלך יפה ער המיג אולם לא התפוצץ. המטו- סים ירהו לגובה הופך הטיות וגיל, כמו צייד עקשן, אינו מרפה ויורה בו בכל פעם צרור מכוון וקצר ער שהוא נפגע. להבה גהולה יוצאת מהמ- טוס הסורי והוא מבצע חצי ספליט־אס ונכנס לארמה. המירז׳ים מושכים לגובה וחוזרים הביתה בשלישייה בעקבות לבני שחזר מוקדם יותר מחוסר הלק. מיג רביעי נרשם לזכות הטייסת ומיג ראשון לזכות אורי גיל, לימים תא״ל ובעל יותר מתשע הפלות בקרבות אויר. בעור המטוסים נאבקים במיגים הסוריים מעל שמי המשק, הוזנק סיג בכוונת מירז׳-הפטרולים הישראלים עוד זוג מירז׳ים לאויר. במטסים שהמריאו ב־ עברו מזרחה לשמי דמשיז פורת וגדעון דרור. תיאר פורת: ״החנקנו במגמה לעזור בקרב אויר שהתנהל מערבית לרמשק, גובה ועל סמך אינטואיציה בלבד בגלל קשר לקוי עם הבקר. מסתבר שהקרב ירד בינתיים לגובה בדרכי לאיזור ראיתי את מטוסינו חוזרים כבר. כמו כן נראתה פטריה על הקרקע - מיג בחגם ביום בתיו גיל. העברתי את ההובלה לדרור והמשכנו לפטרל לאורך הגיזרה. ביצענו יירוט סרק באיזור נבי יושע ויירוט נוסף באיזור חקוק על שני מיסטרים שהיו בדרכם )מבנה זה תקף9 הביתה מהרמה בדמשק ואיבד את מטוסו של מרחבי שהופל - ראה להלן(. במהלך השעתיים הבאות המשי- כו שישה זוגות לפטרל בכל זמן נתון בשמי הצפון. אלה טסו בגובה רב בקו ישר שנמתח בין דמשק בסוריה ומאפרק ביררן. בין השעות הצהריים, הוגדל מספר המטוסים והגיע לתשעה זוגות של מטוסי קרב. טיסות אלה זכו בקרב טייסי הטייסת לכינוי ״הפועל רמייר״. טייסת 53 המרינה. חלקן, כאמור, נעשו הרחק בשמי סוריה ויררן. אך אלה לא היו הטייסים היחירים באויר. טייסי טייסת יותם היה הגבול עם מצרים ומעבר לו ערכו כולל פטרולים בשמי סיני וגם מעל רבת עמון ומאפרק. טייסת 119 חה, הסתפקה ב־ ביום הלחימה הראשון. חלקן היה מעל השדות ברבת עמון ומאפרק שם תקפו מטוסי חיל־האויר. אל טייסי הצפון הצטרפו גם אברהם שלמון ומנחם שמול לשעה קלה. רביעייות באויר- מספר הזוגות הוב שנשלח לפטרול חייב את הטייסים בעור המטוסים מפטרלים בשמי להתכנס למבנים של רביעיות. השמים היו צפופים הצפון, נערך חיל האויר לתקיפת שרות התעופה של ירדן וסוריה במקביל. זמן קצר לאחר שהתקבלו הידיעות על חדירת המיגים הסוריים לגליל הורה מפקר חיל האויר לתקוף את שדות התעופה של מדינות אלה. פרק כג׳ - סוריה החזית הצפונית סוריה: תגובות מהוססות מפקדת חיל־האויר הסורי שכנה בקרבת מחנה המטכ״ל בלב דמשק. בשעה חרר המבצעים של המפקדה, לקבל דיווחים ראשוניים מן הפיקוד המזרחי)שהיה בחדר המלחמה במטכ״ל הירדני( על המראת מטוסי חיל־האויר הישראלי. במהלך היום הגיעו גם דיווחים על תקיפת בסיסי האויר המצריים. הפיקוד המזרחי בירדן הפנה לסוריה קריאות לשלוח מטוסים לתקיפת מטרות בישראל אך התגובות היו מהוססות ביותר. רק זמן קצר לפני הצהריים התעורר הפיקוד הסורי לפעולה. ביום הלחימה הראשון, ביקש מפקד החזית המזרחית, גנראל עאבד אל־מונעים ריאר, מהמטכ״ל הסורי להניע חטיבה לעבר ירדן, במקום שתי חטיבות ירדניות אשר נעו דרומה כרי ״לסייע להתקפה המצרית״ בדרום הנגב. הסורים הניעו את החטיבה, אולם בקצב משלהם: היא הגיעה לחזית רק ב־ המלחמה. חסרת תועלת והשפעה במקום אליו נשלחה היא הוחזרה במהרה לסוריה. חאפז אסר, שר ההגנה הסורי ומפקד חיל האויר, הגיב באפתיות בולטת על האירועים. בתוך שעות אחדות הוא איבר את רוב כוחות האויר שלו ככוח לוחם - את השאר הבריח לשדות רחוקים. משם לא יכלו להיות יעילים נגד ישראל גם אלפי טנקים ורבבות חיילים שהיו מוצבים ברמת הגולן, בואכה דמשק, יצאו מכלל פעולה מאורגנת. המלחמה נגד מצרים התנהלה בימים הבאים בכל עוזה. צה״ל כבש את סיני והיה כבר בקרבת תעלת סואץ. גם ירדן ספגה מהלומה קשה ואיבדה את שטחי יהורה ושומרון. סוריה, המרינה אשר גרמה להתמוטטות הסדר והפסקת האש באיזור, לא ערכה אלא פעולות אקראיות באויר, והמשיכה בכל אותם ימים לירות לעבר יישו- בים ישראליים ״ולהעלות באש את הגליל״ כפי שהתבטא אחר הטייסים. צה״ל היה נתון במלחמה עם מצרים וירדן, וגם נגד הכוחות העיראקיים שהתקדמו ממזרח והחלטה פוליטית מנעה ממנו להתחיל בפעולה נגר רמת הגולן. סוריה נראתה לפתע חסינה מפעולה ישראלית. גם ב־ רחתה ועדת השרים לנושאי בטחון בישראל כל הצעה לפעולה נגד סוריה. ב־ הגולן ושיקולים מבצעיים, החליט שר הביטחון משה דיין להורות למפקד הפיקוד, אלוף דוד אלעזר, לעלות על הרמה. חיל־האויר, כוחות שריון וחי״ר הסתערו על הרכס השטוח ומבואותיו ובתוך מספר ימים שלט צה״ל על רמת הגולן כולה, עד כארבעים ק״מ מדמשק. ב־ חאפז אסר, תשוש ממחשבות ומהלקאה עצמית, התכנס בתוך עצמו. במהלך האירועים הוא לא הצליח להיר- דם, ומצבו הפיזי הגיע להתמוטטות, עת התעלף במשרד ההגנה הסורי ומשך שלושת הימים שלאחר המלח- 1 מה הוא שיקע עצמו שוב בהרהורים, רחמים עצמיים ודיכאון וסירב לראות פני איש לפעול נגד סוריה בפקודת אב של מבצע ״מוקד״ תוכננו ארבע אופציות לפעולת חיל־האויר: תוכנית א׳ לפעולה נגר מצרים בלבד, תוכנית ב׳ לפעולה נגד סוריה בלבד, תוכנית ג׳ לפעולה נגד מצרים וסוריה או מצרים, סוריה וירדן. למרות האמור, ניתנה בבוקר2 כמו כן היתה תוכנית לפעולה נגד לבנון ועיראק בנוסף למרינות הנזכרות יום הלחימה הראשון תשומת הלב העיקרית, כמתוכנן, לפעולה נגר חיל־האויר המצרי כדי להוציא אותו מהר כרעם ביום בוזיר ככל שניתן מהמערכה. אמר על כך מפקד חיל־האויר, אלוף מוטי הור: ״לא היה לי קשה להגיע למסקנה שלא צריך לגעת בסורים מיד בשלב הראשון, אלא רק כאשר הסורים יתחילו - ליפול עליהם. חיל־האויר הסורי היה בסך הכל חיל לא חזק ביחס למה שחיכינו ממצרים. ער כדי כך שבתקיפת חיל־הארר הסורי לא נעצרנו אפילו, אלא בשוונג 3 עברנו לסוריה. אני פשוט לקחתי רביעיות שהלכו בדרך למצרים והעברתי אותן לסוריה כאשר החלו מגיעות היריעות הראשונות על תקיפות המטוסים הסוריים והירדניים, הורה מפקר חיל־האויר לאנשי מחלקת המבצעים להוציא לפועל את תכניות התקיפה על שרות התעופה של שתי מרינות אלה. מטוסי מירז׳ ישראלים נוספים יצאו מעתה לפטרל בשמי בסיסי הארד הסוריים, ונתנו חיפוי אוירי למבצע התקיפה הגדול של שרות התעופה באגן דמשק. במהלך כל מבצעי התקיפה, ולמעשה עד תום המלחמה, שלטו מטוסי המירז׳ הישראלים בשמי סוריה. הפטרול הקבוע של מטוסי טייסת 117 בין עשרות קילומטרים אותו ביצעו בגובה של מעל היתה לכך השפעה מבצעית ומוראלית קשה על הטייסים הסוריים, אשר ראו את פסי ההתעבות של המטוסים הישראלים, גבוהים מהטווח האפקטיבי של תותחי הנ״מ המשוכללים שלהם, וצוללים ביתרון גרול של גובה ומהירות לעבר כל מטוס סורי אשר העז להמריא לשמיים. גובה הפטרול היה מעל לטווח היעיל של תותחי ה־ המכ״ם שהופעלו על ירי הסורים. מבצע התקיפה נגד בסיסי האויר הסוריים נערך באינטנסיביות רבה, כאשר מבנה אחר מבנה של מטוסי תקי- פה, מכל הטייסות ומכל סוגי המטוסים, הגיע אל מעל השדות הסוריים, השבית את המסלולים והשמיר את כל המטוסים שהיו בהם. ראשון בין השדות שהותקפו היה בסיסי האויר אל מזה ליד דמשק. אחריו הותקפו השדות בדמייר, סייקל, מארג׳ ריאל בהפרשים של דקות ספורות. ריכוז הכוח היה גבוה: בין השעות שעתיים אחר כך עוד מטוסי הקרב והמפציצים שלהם לעבר שדות רחוקים נשלחו גם אליהם מטוסי חיל־האויר. שני מבנים נשלחו לתקיפת שרה התעופה המרוחק בסך הכל בוצעו תובלה ומסוקים, שהיו כמחצית הכוח הלוחם של חיל־האויר הסורי. אטום וקשה - שר ההגנה הסורי ומפקד חיל־וזאויר, חאפז אסד מטרה צפונית- מיג בצפון סוריה כרעם מום בהיר חיל־האויר הסורי חיל־האויר הערבי הסורי, או ״אל קואת אל ג׳אוויה אל ערביה איסוריה״ הוקם בשנת ריה קיבלה את עצמאותה מצרפת. בימי מלחמת העצמאות היה חיל האויר הסורי חיל קטן יחסית שהפעיל מטוסי תקיפה מוסבים מסוג הרברד ומספר מטוסי אימון קלים. מטוסי הקרב הראשונים שנרכשו היו מדגם פיאט ים, וכן נרכשו מספר מטוסים דו־מושביים להסבה מדגם יונקרס מטוסי צ׳יפמנק לשלב הראשוני ומטוסי הרברד לשלב המתקדם אשר נרכשו בבריטניה. בסוף שנות החמישים חוזקה זרוע הקרב על ידי רכישת חוט השדרה- המיג בצילום: מיג השינוי הגדול בציוד הקרב של הזרוע האוירית יגיע בשנת ישראל להצטייר במטוסי קרב סילוניים. בסף הכל רבו הסורים לקרב, וכן ודגם כאשר נחתמה ״העיסקה הציפית״ בין ברית המועצות ומצרים, הצטרפה אליה סוריה ורכשה קרב מרגם מיג קדש היו מטוסים אלה בהרכבה במצרים, וחלקם הגדול הושמד בהפצצות בעלות הברית נגד שדות התעו- פה המצריים. רק ארבעה שרדו והוטסו לסוריה. בשנת נרכשו לשרות חיל־האויר הסורי ביולי בשנת להקמת חיל־האויר של קע״מ - הקהיליה הערבית המאוחדת. בשנת ופורק בעקבות המהפיכה. חיל־האויר הסורי חזר לפעול באופן עצמאי. לשרות החיל עמדו באותה עת שתי טייסות של מטוסי מיג ים מסוג איליושין בית הספר לטיסה הפעיל מטוסי אימון מסוג צ׳יפמנק לשלב הראשוני, ומטוסי יאק לשלב המתקדם. מטוסי מיג מסוקים קלים מסוג מיל החזית הצפונית - סורית4-85 ערב מלחמת ששת הימים הפעיל היל־האויר הסורי שלוש טייסות של מטוסי קרב מדגם מיג בחטיבה אוירית אחת. כוח ההפצצה כלל טייסת אחת של מפציצים בינוניים ארוכי־טווח מדגם איליושין 11-28 ראות, מיג הופעלה טייסת בת סים קלים מדגם אנטונוב סוריה סבלה במשך שנות החמישים וראשית שנות השישים מהפיכות והפיכות נגד. ב־ נערכה הפיכה בראשה עמד מאלה ג׳דיד, חאפז אסר שהיה מפקד חיל־האויר ומראשי הקושרים נתמנה שר ההגנה והשאיר בידיו גם את תפקיר מפקד חיל־האויר הסורי. כדי להגן על המשטר, ולמנוע אפשרות של הצטרפות מטוסי חיל־האויר או חלק ממטוסיו לפעולות נגד אסר, היתה ההגנה על על שדות התעופה הסוריים נתונה ביריהן של ״פלוגות ההגנה״ של ריפעת אסר, 4 אחיו של שר ההגנה למרות האמור היו פלו- גות אלה, למעשה, משמר האבטחה הפרטי של אסד. כשבועיים לפני המלח- מה הגיע לדמשק שני גפים של מיג חיל־האויר המצרי כדי לתגבר את הכוחות הסו- ריים מול ישראל. הגפים האלה הוצבו בדמייר והיו אמורות להגן על איזור הבירה הסורית מפני תקיפה אפשרית של חיל־האויר הישראלי. סוריה, הגורם הראשוני והמניע לפרוץ המלחמה, התנהגה במהלכה ובמיוחד בשלביה הראשונים, באפ- תיות מפתיעה. למרות אזהרות הממשל הסורי על כוננות וריכוז כוחות כביכול של ישראל בצפון הארץ, היא לא מיהרה להצטרף למלחמה, אלא בשעות הצהריים של היום הראשון, וגם זאת בחצי לב. עם פרוץ המלחמה החלו תותחים סוריים להפגיז יישובים באצבע הגליל ולאורך כל קו הגבול. הצבא הסורי היה אמון על פעולה מתוך עמדות מבוצרות, והצטרף למלחמה בדרך המוכרת לו היטב מתקריות המים בשנים הקודמות. חאפז אסר, שר ההגנה הסורי ומפקר חיל־האויר שלה, היה משותק מבחינה מבצעית במשך ארבעת ימי המלחמה הראשונים. לבד מהפגזות על ישובים בגבול הצפון, לא נקף השליט הסורי אצבע, למרות שהוא היה הגורם הישיר לפרוץ המלחמה. התפתחות האירועים, שהתקרמו והגיעו ער למלחמה כאילו לא נקלטה אצלו ער תום. מול הגמישות והנחישות המבצעית של ישראל, ישב המפקר הסורי, תוהה ומהרהר, כפי שמסרו עדים אשר היו בקרבתו, על התפתחות האירועים שהממו אותו, סביר להניח, בקצבם המהיר. עקשן וחסר סיכויי- הטייס הסורי נתגלח בששת הימים, כמו במלחמות אחרות, כטייס קשה־עורף הנוטה להכנס למצבי קרב אבודים כרעם ביום בוזיר בסיס האויר דמשק בסיס האויר אל מזה ליד רמשק היה מן הבסיסים העיקריים של היל־האויר הסורי. הוא שכן מערבית לבירה הסורית והיה בעל שני מסלולים מצטלבים. במקום הופעלו מטוסי מיג יושין כל מבואותיו של השרה היו מוגנים בתותחי נ״מ מקטרים שונים. השרה עצמו היה מוקף ב־ 57 לשרה. מבסיס זה יצאו ראשוני מטוסי התקיפה מדגם מיג אד למעלה, הופלו בדרכם לנחיתה. רוב האחרים הושמרו על הקרקע במהלך מבצע התקיפה הגדול. נפגע ראשון מעל אל מאזה בעור מטוסי הפטרול הישראלים טסים בשמי הבסיס כדי למנוע המראת מטוסים נוספים, החלו להגיע אליו מבני התקיפה הראשונים. ארבע תקי- פות נערכו על שרה התעופה בדמשק ער שעות אחר הצהריים. בתקיפות אלה השתתפו שלושה מבנים של מטוסי מיסטר ומבנה אורגן אחר. הרא־ : MMMlfe• . J14 M . . . . '••!SB₪B₪M. : •--,•,...,;. תקלה בדרך לדמשק- סגן דוד לביא יצא במטוס מיסטר ממנו להמשיך לעבר הבירה הסורית. בפינה למעלה: צבי הס, מוביל המבנה שונים בין מבנים אלה נקראו לתקיפה חפוזה לאחר שתוכננו לצאת לעבר שרות תעופה אחרים במצרים. טייסת הטייסת כבר עמרו מוכנים לצאת לתקיפה חוזרת של בסיס האויר בכברית. לא הרבה נותר שם, וטבעי היה כי עם כניסת ירדן וסוריה לפעולה נגד ישראל, יופנה המבנה למטרות דחופות אחרות. בתוך זמן קצר נערכו שינויי משימות. במבנה ״גפרית״ היו המוביל סרן צבי הס סגן מפקר הטייסת, סגן דוד לביא מספר שתיים, סרן אריה דגן מספר שלוש וסגן נחום מרחבי מספר ארבע. הטייסים נכנסו למטוסיהם, סגרו את חופות התאים ויצאו לעבר המס- לולים. מה־ כאשר רכב קטן התקרב אליהם, ומסר לכל אחר מטייסי המבנה את מפות ״פרגול" לפעולה נגד שרות התעו- פה ביררן. הטייסים נתנו מבט במפות, תוך כרי הסעה איטית והתיצבו בעמרות המראה. אך בינתיים אין החזית הצפונית - סורית4-85 אישור להמריא. משהו השתבש שוב. המגדל מודיע להם לחזור לדת״קים. הטייסים יורדים מן המטוסים וחוז רים ברכב לבנין הטייסת. כאן הם מקבלים פקורה חרשה. המטרה: דמשק. מפקדת חיל־האויר החליטה על שינוי משימה, וארבעת המיסטרים נשלחו צפונה לעבר סוריה. מטרתם בכב־ דית היתה מחוסלת זה מכבר, ולשרות בירדן נשלחו טייסות אחרות ממרכז הארץ שהשביתו אותם. שדה דמשק היה עתה בעדיפות ראשונה. בשעה שתי פצצות רביעיית המיסטרים המריאה, פנתה צפונה לעבר שפרעם וחצתה דרך מארג׳ עיון בלבנון. לפתע מודיע דור לביא על תקלה בהעברת הדלק מהמיכלים הנתיקים. ״לך הביתה!" מורה לו הס המוביל. לרמשק לא יוצאים עם מטוס מקולקל. לביא חוזר לנחיתה בגובה נמוך. המבנה ממשיך צפונה, נכנס להרי מול הלבנון ופונה ימינה, מגיע מעט דרו- מית לשרה ומתארגן לתקיפה מדרום לצפון. המיסטרים מטילים את פצצות ה־ ליעם־ צליפה. למטה מתלקחים ומתפוצצים מספר מטוסי מיג דמשק בינלאומי לאחר השלמתו־ במלחמה הופעלו ממנו מטוסי קרב אש הנ״מ היתה חזקה מאר והגיעה מכיוונים רבים. עם סיום יעף הצליפה הראשון, מודיע לפתע מרחבי הצעיר, מספר ארבע: ״נפגעתי!״. התא שלו התמלא עשן ומנורת טמפרטורת המנוע דולקת. צבי שולח את דגן מספר שלוש ומוביל הזוג, ללוות אותו. דגן היה כבר בכניסה ליעף הצליפה השני. הוא מנסה לאתר את מרחבי אך אינו מצליח, ומחליט להמ- שיך ביעף הצליפה. גם לאחר היציאה הוא לא רואה אותו. צבי המוביל של המבנה, מאתר מטוס באויר ומנסה לכוון אותו מערבה, לעבר לבנון, ולאחר מכן הורה לו לפנות דרומה לעבר גבול ישראל. לאחר מכן הסתבר כי המטוס אחריו עקב היה מטוסו של מספר שלוש, דגן. תשומת לבו של מרחבי לא היתה נתונה לבעיות ניווט באותה שעה. הוא ניהל עתה מאבק על חייו. המטוס הפגוע בער ומערכותיו הפסיקו לפעול בזו אחר זו. התא מתמלא לפתע עשן סמיך. המנוע ומערכותיו היו כרעם ביום בוזיר משותקים. מרחבי הספיק ללחוץ על כפתור הרריו ולהודיע: "משליך חופה!״. לאחר מספר שניות נוספות הוא נעלם מהקשר. בינתיים הפעיל את כסא המפלט שלו, צנח בשלום בשטח לבנון ונשבה על ידי חיילים מקו- מיים שעקבו אחר מצנחו שירד משמים. בחדר המבצעים של הטייסת עקבו אחר הדראמה מעל דמשק, והורו לאחד ממסוקי החילוץ שהיו בכוננות, לצאת לעבר מקום הנפילה המשוער של מרחבי, שהיה פצוע ברגלו. הסיקורסקי יצא וחזר לאחר זמן מה. טייסו הודיע כי לא הצליח לאתר את הטייס שצנח. שני המיסטרים הנותרים מעל דמשק השלימו את היעפים, יצאו מערבה לעבר לבנון ומשם ירדו דרומה לעבר הבסיס. הם לא ידעו מה עלה בגורלו של מרחבי הצעיר. בדרך הם הודיעו למגדל כי עשוי להגיע אליהם מצפון מטוס פגוע, ללא קשר רדיו, ועליהם להיות זהירים בשעת היירוט. אותה שעה פטרלו שני מטוסי מירד ובהם נפתלי פורת וגדעון דרור מטייסת סרק באיזור נבי יושע הם גילו את שני המיסטרים החוזרים של הס ודגן באיזור הוקוק וערכו עליהם יירוט לפני הגיעם לבסיס. היירוט עבר בשלום אך הס היה מודאג עדיין מפגיעה אפשרית במרחבי הפגוע, אשר היה עשוי להגיע לנחיתה ברמת דור מכיוון לבנון. הס3 ״היה חשש של טייסי המיסטר שאנחנו היפלנו אותו אבל החשדות נתבדו״ סיפר נפתלי פורת בתחקיר ודגן שברו וחזרו לנחיתה ברמת דוד. איש לא ידע בינתיים מה עלה בגורלו של מרחבי. לאחר יומיים הצלי- חה אשתו לזהות אותו בסרט של הטלויזיה הלבנונית, והודיעה על כך לטייסת. תושבי דמשק צופים בתקיפה רס״ן גיורא רם )פורמן(, מפקדה הקודם של טייסת לעבר ביר גפגפה ואבו סואר, עמד עתה להוביל תקיפה נוספת לעבר מצרים. ״ממש בהמראה החליטו שאני טייסי המבנה היו ק מספר שתיים, יוחנן רוזר מספר שלוש ואבינעם קלדס מספר6 הולך לדמשק". הוא סיפר ארבע. פורמן: "אני מחפש במפה את הניווט. רובו היה מעל שטח ישראל, חותך את האיזור כדי לעקוף את הרמה דרך ירדן. לא מסובך. לפני חציית הגבול לירדן אני רואה רביעייה של מיסטרים לידי. חשדתי מאד שכיוונו אותם לאותו מקום. זה היה דביר המוביל. שאלתי אותו: ׳לאן אתה הולך?׳ ענה לי: ׳לדמשק׳. בקול סמכותי הודעתי לו שאגי הולך לשם. הוא שאל את הבקר על מטרה אחרת וקיבל". יוחנן רוזר, מספר שלוש, סיפר כי באותו רגע בו נתגלו המטוסים של המבנה השני באויר, כולם חשבו שמדו- בר במטוסי אויב המנסים ליירט אותם: ״מישהו ראה מטוסים - כולנו שברנו לצדדים. מזל שלא זרקנו חימוש. 7 מעל הרמה היתה שבירה ל־ היתה זו רביעיה של מטוסי מיסטר מטייסת 14:00 גית - ראה להלן מבנה האורגנים התארגן מחדש למבנה קרבי ופורמן הוביל את המטוסים לנקודת המשיכה, נסק, התהפך וצלל לתקיפת המסלולים. השדה באל מזה היה מחוץ לעיר ובו היה גם בית הספר לטיסה של חיל־האויר הסו- רי. שדה זה שימש ער להקמת דמשק בינלאומי גם את חברות התעופה המקומיות והזרות שטסו לסוריה. מספר פורמן: ״לאחר היציאה מההפצצה, בסיבוב הראשון ותוך כדי טיפוס, אני רואה את האנשים עומדים על גבעות הבתים. והנה אנו תוקפים את השדה. הם היו המומים לגמרי. בכל יעף פגענו במיג. באחר היעפים לקחתי שלושה מיג רוזר: ״הגנת הנ״מ סביב דמשק היתה מזוויעה. ראינו כאילו כל הרצפה יורה - זה מחזה שנראה רק בסרטי מלחמת העולם השניה. אתה רואה רשף צהוב־אדום באויר, כולם יורים ומפעם לפעם עובר מול עיניך פגז נ״מ כבד שנראה כמו טיל אדום וגדול. לא ידענו מה עוצמת הרוח. היתה חשיבות גדולה לפגיעה של המו־ החזית הצפונית - סורית4-85 ביל במטרה - אם הוא מפספס, אם לא כיוון טוב בגלל רוח, אפשר לתקן. פגענו טוב במסלולים ועשינו עוד שלושה יעפי צליפה״. במרכז השדה עמד גם מטוס קארבל דו־מנועי, לבךכחול מצוחצח של חברת התעופה הסורית ״סיריאן אייר״. סיפר רוזר: ״ביעף הראשון נכנס לי מטוס קארבל לכוונת. יריתי בו והוא התפוצץ - זו היתה הפטריה הכי יפה שראיתי בחיים!. ביעף השני הפלתי זנבות של שני מטוסי איליושין וביעף השלישי חטפתי פגז. השע- רות הלבנות בראשי הן מהפגז הזה!״. ממשיך פורמן: ״כעסתי על רוזר שפגע בקרבל ושנפגע בעצמו. וכאן הדילמה מה עושים?, איך טסים עכשיו בדרך הקצרה ביותר הביתה. הרמתי אותו לגובה. טסנו ברמת הגולן והנחתתי אותו ברמת דוד. אנו המשכנו לחצור״. לא היתה זו הפעם הראשונה בה טסו פורמן ורוזר במבנה אחד: בנובמבר הכפר הירדני סמוע נפגע רוזר בעינו, במהלך אחת התקיפות. פורמן שהיה המוביל, הנחה אותו בטיסה והביא אותו לנחיתה בחצור. הוא גם הסיע אותו לאחר מכן לבית החולים תל־השומר לטיפול. על מאבקו להצלת מטוסו הפגוע מספר רוזר: ״ביעף השלישי חטפתי פגז בכנף. זה נראה כמו הפגיעות במטו- סים במלחמת העולם השניה - הפגז פתח לי את הפחים בכנף שמאל ומבעד לחור אני רואה את דמשק העיר. ואז חולפת בי מחשבה: ׳אם אני צריך לנטוש והמשק נמצאת ממול, הם ודאי יקלפו לי את העור מהגוף, סנטימטר אחרי סנטימטר׳. אמרתי לעצמי ׳שם אני לא יורד!׳. אני רואה שהמטוס מתפקר. השלמנו את הפניה לאחר התקיפה ואני מצטרף למבנה ורואה שהפחים מתקלפים מהכנף בזה אחר זה״. רוזר הודיע לפורמן: ״נפגעתי בכנף!״. ״רות, גם אני נפגעתי!״ עונה לו המוביל. וממשיך רוזר: ״באותה שניה אני מביט בו והוא חוטף גם כן פגיעה. עף לו הבידון מקצה הכנף!. אני מציע לו להוריד מהירות והוא גוער בי: ׳לא נוריד מהירות מעל הרמה!׳. תפסתי נקיק עמוק ברמת הגולן שהוביל לעבר הכנרת ומשם המשכתי מערבה ונחתתי ברמת רוד. הכל עבד במטוס - מדפים, גלגלים - אחרי שנחתתי ראיתי עד כמה היה גרול הנזק״. לפגיעה ברוזר היה המשך מעניין. סיפר פורמן: ״לפני עשר שנים נפגשתי, במסגרת פעילות־ בתק״ט, עם פייסל חוסייני. הוא אמר כי מפרסומים של חיל־האויר הסורי ׳הפלנו לך את מספר שלוש׳. אני אומר לו: ׳לא, זה דלק שנשפך ממנו והוא נחת בשלום׳. הסתבר כי פייסל חוסייני היה תותחן נ״מ בדמשק והשתתף בהגנת השדה״. רוזר גילה תושיה והצליח להגיע זמן קצר לאחר מכן מרמת דוד חזרה לחצור, אמנם במטוס אחר: ״באתי לטייסת המיסטר של הבסיס, אבל להם לא היה מצב רוח בשבילי. חשבתי: ׳איך אחזור עכשיו לחצור?׳ בטיי- סת שלי אמרו לי לחכות שם בטייסת. צלצלתי למבצעים והם מספרים לי שמישהו לקח פייפר מתל נוף ומספרו כך וכך, והביא אותו לרמת דוד. תיקח אותו!. זה מה שעשיתי. חיפשתי את הפייפר הזה ברחבת המטו- סים הקלים, לקחת־ אותו, התיישרתי והמראתי הביתה לחצוח״. המבנה של פורמן השמיד בשדה מטוסי מיג רוזר תוקן חלקית ברמת דוד והועבר לתעשיה האוירית. לאחר תיקונו הטיס אותו רוזר חזרה לחצור. יונתן זורע נהרג כמתואר למעלה, הוציאה טייסת המבנה הוביל סרן שמואל דביר ועמו יצאו סגן יונתן זורע, סגן שמואל בן־רום וסג״מ משה תימן)טיימן(. כבר בשלב ההסעה מתגלה תקלה בכן הנסע במטוסו של תימן, והוא חוזר לדת״ק. שאר המטוסים יצאו בגובה נמוך צפונה, וטסו מעל הכנרת מתוך כוונה לחצות ישירות לעבר דמשק. כאשר היו מעל רמלה הוריע להם הבקר כי מבנה אחר של אורגנים נמצא לפניהם בדרכו לתקיפת דמשק. המבנה של פורמן שהמריא זמן קצר לפני כן מחצור, היה אותה עת באיזור בית שאן. לאחר בירור בקשר ועם כרעם ביום בוזיר הבקרה, מחליטים לאפשר למבנה האורגן לתקוף ראשו- נה. דביר הוביל את שלושת המטוסים מדרום הכנרת ועקף את איזור פיק מצפון. מסיבה לא ברורה פיגר זורע, שהיה השמאלי במבנה בשעת הפניה ימינה אחרי חציית הכנ־ רת. ככל הנראה נחשפו המטוסים לסוללת נ״מ שהיתה מוצבת על הרכס המזרחי של הכנרת. עם התקרב המי־ סטרים פתחה עליהם הסוללה באש עזה. מטוסו של זורע נפגע מיד ומנועו העלה עשן. דביר ובדרום שהיו לפנים, לא ראו אותו אולם לאחר שהודיע כי נפגע, הורו לו לחזור לכיוון ישראל או לנטוש מעל הכנרת. זורע נאבק דקה ארוכה עם ההגאים אך אלה הלכו והת- קשחו בשל הפגיעה במערכת ההדראולית. לאחר דקה ארוכה בה ניסה לחלץ את מטוסו נחבט המיסטר הבוער 8 על הקרקע מזרחית לכנרת היה זה המטוס השני שהופל במבצעי התקיפה על המשק. גופתו של יונתן זורע נתגלתה ב־ ריה צפונית מזרחית לכנרת, כשהוא עדיין קשור בתא הטייס. שני המטוסים הנותרים המשיכו לכיוון דמשק. כשלוש רקות לפני המטרה הם גילו את האורגנים הפועלים עדיין מעל השרה, וחזרו ל״אזורי המתנה״ עד שאלה יסיימו את פעולתם. מוער התקיפה הגיע וחלף ובינתי- ים הבחינו במבנה נוסף של הטייסת, אותו הוביל דוד נבו, שטס לאותו כיוון והשיג אותם. שמואל דביר, שהיה עדיין ללא נסיון מבצעי רב בהובלת מבנים לתקיפה, הורה לפנות לאחור כרי לאפשר למטוסים להכנס. תוך כרי פניה פגע פגז נ״מ בכנף מטוסו והחלה נזילת דלק מהמיכלים. הוא החליט להטיל את החימוש על עמרת נ״מ והורה לשמואל בן־רום להצטרף אליו ולשוב חזרה הביתה. בתחקיר כתב דביר כי: 9 ״אי תיאום תקיפה על השרה מנע מאיתנו לבצע את המשימה״ את המבנה הוביל סמ״ט ב׳ של הטייסת, דוד נבו ועמו ליבי דולר ומנחם אליהו הצעיר, המוכר בכינויו ״מאן״. הם טסו ישירות מתל נוף, חלפו מעל יהורה ושומרון, ומשם התכוונו להכנס, דרך רמת הגולן, ישירות אל המשק. מאן הצעיר, חובב הצילום ובעל העין הבוחנת, היה יכול להתרשם במהלך הטיסה גם מהנופים מעלי־ הם עבר: ״טסנו דרך ירדן לאורך הגרה המערבית. השרות הירוקים הם רחבי מימרים וגם ההרים יפים. במיו- חד בלטו הואדיות, כאשר כל וארי הוא וארי עמוק ויפה מתפתל לאורך קלומטרים. מהאויר זה נוף מעורר קנאה״. זו היתה גיחת התקיפה השלישית של דור נבו ביום הלחימה הראשון: ״את שני השרות הראשונים עברתי בשלום עם כל המבנה. אבל בשלישי, על דמשק, נתקלנו באש נ״מ שטנית. ראינו את כל הארמה יורה עלי- 10 נו" הוא סיפר המטוסים הגיעו לנקורת הציון, משכו לתקיפה, צללו והטילו את פצצותיהם. ״אחרי שחרור הפצצות המשכתי ועשיתי מה שאני לא עושה בדרך כלל״ סיפר נבו, ״תוך כדי היעף המשכ- תי בצליפה, כוונתי יותר מקרוב ופגעתי. הם הפסיקו, אבל אז נתקעו לי התותחים!. פה ראיתי שבלי תותחים ביעף הצליפה הסיכון הוא מעל המחושב ויצאתי. אמרתי למספר שלוש להמשיך. הם חזרו בשלום אבל עם פגיעות חמורות״. סיפר על הגיחה ליבי דולר: ״היה שם חם מאה. אש הנ״מ היתה חזקה מאר. אבל המשכנו מכיוון שידענו שמו־ נחשף לסוללת נ״ם- יונתן זורע נפגע בדרך לתקיפת דמשק החזית הצפונית - סורית4-85 כרחים לחסל. איל שכתי ממנו לתוך הנ״מ שעיצבנו אותי״. דולר המשיך ביעפי הצליפה ובאחרון בהם פגע והדליק גם מטוס תובלה מסוג איליושין באל־על, אמר לאחר הגיחה כי ״הנוחיות של הבואינג גדולה יותר, אבל רק כאן אתה יכול להביא לידי ביטוי מלא את 11 רמת הלחימה שלך - מאומץ לב ועד דבקות במטרה״ סמ״ט מצטיין- דוד נבו יצא בשלום ממלחמת ששת הימים ונהרג לאחר המלח- מה בתקיפת אום שורט בירדן. טימץ: לבי דולר לאחר השלמת משימתם יצאו המטוסים מעל הרמה חזרה לשטח ישראל. מאן נפגע מאש תותחים שהיו מוצ־ בים עדיין ברכסי הרמה המערביים הפונים לעבר הכנרת. ״בחזרה מדמשק, במעבר מעל הרמה חטפתי כדור בגחון״ סיפר מאן, ״כן, בדמשק היתה אש נ"מ חזקה אבל הצלחתי לעבור חלק ולהגיע״. לתקיפת השרה בדמשק, נשלחו ארבעה מבנים, מהם אחר שלא הגיע ליעדו. בתקיפות על הקרקע הושמדו על ידי שין הקרב על דמשק לא תם עדיין. ההגנה האוירית בשמי הבסיס הסורי ומטוסי הקרב הסוריים ימשיכו לגבות מחיר רמים נוסף בשעות הקרובות. מאיר שחר נהרג בעוד מטוסי התקיפה פועלים מעל שדות התעופה הסוריים, היו באויר, כמתואר למעלה, מטוסי יירוט של טייסת נים על ביצוע הפטרולים, ״לא אהבו״ את המשימה הזו, שהותירה אותם חשופים למטוסים ותותחי נ״מ משך דקות ארוכות בשמי הבירה הסורית וסביבותיה. הם נשמו לרווחה בכל פעל שהשלימו את משימתם בשלום. החשש מפגיעה ומנפילה בשבי הסורי היה גדול, והידיעות על האכזריות הרבה שהפגינו הסורים כלפי שבוי- ים בבתי הכלא שלהם, לא עודדה את רוחם של הטייסים שיצאו למשימה זו. בשעה הגיחה הרביעית של שומי ביום הלחימה הראשון, והשלישית של מאיר שחר. תוך כרי פטרול המריאו לעברם מספר מטוסי מיג המיג, והפיל אותו. המטוסים המשיכו בפטרול ולקראת תום הגיחה והרלק, הציע להם הבקר לסיים את תפקידם ביעף צליפה כרעם ביום בוזיר מהיר מעל השרה. היה זה זמן קצר לפני שהגיעו למינימום דלק לחזרה. היה סיכון בצלילה מגובה רב לגובה נמוך: כל מערכות המכ״ם והתותחים שהיו המפוזרים בקרבת השרה, היו מכוו- נים אליהם במהלך כל הפטרול, והמתינו לרגע בו ירהו לגובה אפקטיבי. אבל פקורה היא פקודה. שומי קיבל את המשימה ומיהר לבצע אותה. המירז׳ים התגלגלו וצללו לעבר השרה. למטה היו כל עמרות הנ״מ שלו מאוישות ומוכנות לירי. במהלך כל תהליך הצלילה לגובה נמוך ליוו אותם התותחים בירי כבר. סיפר שומי על הגיחה: ״טסנו לכוון צפון לדמשק. גובה 25,000 ביצענו יעף צליפה על המסלול. באנו מהר, טסנו נמוך ירינו והיה אבק. היתה שם אש נ״מ איומה. כל האדמה /# שני אחים במלחמה- מאיר שחר)למעלה( נהרג מעל דמשק עת נפגע מטוס המירז׳ מספר שעה התמודד אחיו, יהנתן שחר, מפקד טייסת רערה!. חיפשתי את שחר מצד שמאל. לא ראיתי אותו. ראיתי רק את הצל של המטוס שלו עולה ויורר, עולה ויורה. פתאום הרגשתי מכה בישבן. כנראה שחטפתי טיל. משכתי בכל כוחי בסטיק והתפללתי לאלוהים. לאט לאט החל המטוס לצבור גובה. אמרתי לעצמי: יזהו, זה המקרה שנהרגתי!׳. ראיתי עשבים וצמחיה מתח- תי. לאט לאט החל המטוס לנסוק. הבחנתי שהמטוס בוער. הצלחתי לעבור את ההרים. כל הנוריות החלו לנצ- נץ, הסל״ר ירד ונורית אש נרלקה. ניסיתי לקרוא ברריו ואין תשובה״. מטוסו של מאיר שחר נפגע והוא נהרג בהתרסקות מטוסו בקרבת השרה ברמשק. המודיעין קבע כי טילי אויר־אויר שנורו ממטוסי מיג ראובן הראל ניצב באותה שעה בראשית מסלול ולהחליף את הזוג של שומי מעל דמשק. 12 הראל: ״הבן זוג שלי בושש לבוא. פתאום אמרו לי: ׳מטוסי אויב מעל הבסיס!״׳ החזית הצפונית - סורית4-85 הראל היה מצויר בשתי פצצות, והחליט להמריא לבד. לבן הזוג היתה תקלה. הוא נסק בחופזה: ״המראתי וזרקתי את הפצצות, ללא חימוש, לתוך האגם של כפר ברוך. הבקר ניסה לכוון אותי לעבר המיגים הסורי- ים״. המטוס יצא מזרחה, והראל החל לחפש את המטוסים הערביים, אך לא הצליח לגלות כל מטוס באויר. ״זו היתה גיחה מתסכלת. לא זכור לי אם רדפתי אחרי מיגים או הנטרים". הראל קיבל הוראה לצאת לפטרול בצפון. אז נוצר קשר בין הראל לשומי. שומי שמע את הדיבורים בקשר בין הראל לבקרה. ״ראובן פטרל ליד החרמון. הודעתי לו שאני לא מקבל אות 13 חיים משחר. המהירות ירדה והגובה ממשיך הראל: "שוטי ומאיר היו מעל דמשק. אנו היינו אמורים להחליף אותם. שומי יצא ממש לפנינו ואמר שהוא נפגע. ביקשתי אישור ללוות אותו. ידעתי שזה הוא לפי הקול. ואז ליוויתי אותו לכיוון הארץ״. שומי הפגוע היפנה את מטוסו דרומה לעבר הבסיס והגיע לאיזור מגידו כשהוא משרך אחריו שובל של עשן שחור. לאט לאט התרוקנו מערכות ההיגוי של מטוסו מהנוזל ההדראולי שלהן וגם כוח המנוע הלך וירד. סיפר הראל: ״ליוויתי את שומי וכל הזמן תדרכתי אותו, והוא תיאר מה קורה אצלו בקוקפיט. היו לו שלוש מערכות הדראוליות, כאשר אמר שהמערכת השניה הלכה אמרתי לו: ישומי, לא נשאר הרבה זמן. תצטרך לנטוש׳. ואז זה קרה: המטוס נעצר לפתע באויר, הרים חרטום לעבר השמים ונכנס לסחרור לא מבוקר לעבר האדמה. המטוס עשה תנועה לא נשלטת. החרטום שלו עלה כלפי מעלה. צעקתי לו: יקפוץ קפוץ!׳. שומי התעכב עוד רגע בנסיון להחזיר לעצמו את השליטה אך המטוס לא הגיב והוא הפעיל את כסא המפלט ונטש. הוא ירד באיזור צומת גולני. כששוטי נטש, ירדתי לגובה נמוך וליוויתי אותו עד שבאו לאסוף אותו״ סיפר הראל. בזמן היציאה מן התא נפצע שומי קשה בגבו ובשתי רגליו. לאחר שנחת הגיע אליו מסוק וצוות רפואי שהטיס אותו לבית החולים בעפולה. היה כבר ערב. ״מאיפה באת?״ שאלו אותו האחיות. ״מדמשק!״ הוא ענה. 14 ״הן היו בהלם, פשוט לא האמינו״ סיפר שומי הראל נותר עוד מספר דקות באויר. היות והיה ללא בן זוג לא נשלח לעבר סוריה. ״חזרתי ופטרלתי לאורך הקו טבריה־מטולה, עד שהגיע הזוג הבא״. שומי הפצוע נותר בבית החולים עד תום המלחמה ולא חזר עוד לתפקידו כמפקר הטייסת. את מקומו מילא בהצלחה רבה סרן אורי אבן־ניר, סמ״ט א׳ של הטייסת. טיח׳ מספר של הטייסת הצפונית. היה זה אחד המקרים המוזרים של המלחמה, בו אבד טייס, שני נפצע וגם שני מטוסים של הקו הראשון, בגלל הוראה חסרת היגיון מבצעי. את דמשק אל מאזה ואת דמשק בינלאומי תקף מבנה נוסף שתעה בדרכו לדמייר. עמוס לפירות הוביל את דוד ברוך ואלדד פלטר ולאחר שגילה כי הוא מעל דמשק בינלאומי הוא הטיל שם את פצצותיו ואת יעפי הצליפה הוא עשה מעל שדה דמשק הצבאי)ראה בסוף הפרק על דמייר(. במהלך חמש השעות בהן פעל חיל־האויר הישראלי מעל דמשק אבדו ארבעה מטוסים ונפגעו שלושה טיי- סים. אך אבדן שני המירז׳ים של המבנה הזה עורר את מורת הרוח הרבה ביותר בקרב טייסי רמת דוד ובמיו- חד בטייסת ההחלטה להפנות את שני המטוסים, שהיו במשימת יירוט לגיחת תקיפה, ללא הכנות מתאימות וללא מידע על השרה וההגנה שבו, נראתה מיותרת ולא מחויבת המציאות. בתחקיר שנערך לאחר מכן בין טייסי קבעו כי ההחלטה לררת מגובה הפטרול שהיה מעל ״מטריית הנ״ט״ לגובה נמוך יותר, היתה משגה. גם אנשי הבקרה למדו לקח כואב: ״לא מערכין שמחה בשמחה״- אין לערב משימות יירוט ותקיפה בצורה חפוזה. כרעם ביום בוזיר בסיס האויר סייקל בסיס האויר בסייקל היה אחד משדות התעופה החדישים של היל־האויר הסורי. הוא נבנה באמצע שנות השי- שים במדבר הסורי, כמאה קילומטרים צפונית מזרחית לרמשק והוקם על קרקע מישורית ליד ביצות סייקל והמלחות. לשרה היה מסלול ראשי אחר ופעלה בו טייסת אחת של מטוסי מיג היקפי של סוללות תותחי נ״מ ובו תשע סוללות של מקלעים כבדים ועור שישה תותחים בקוטר בשל קרבתו לאגן המשק היו מטוסי המיג לא מפתיע איפא, כי כאשר הוחלט לתקוף את סוריה, היה שרה זה מהמטרות הראשונות שהותקפו. לעברן נלחו מטוסי חיל־האויר הישראלי. בשל מרחקו הרב יחסית הועירו אנשי המבצעים של חיל־האויר את בסיס האויר סייקל למטוסי הסופר מיסטר של טייסת חוצים א/ יחץ לעבד סייקל את המבנה הראשון לסייקל, ארבעה מטוסי סופר מיסטר מטייסת היו סא״ל יאק נבו, סרן גדי אבירם וש שפירא הותיק הוביל את ארבעת המטוסים מחצור מזרחה לעבר יהורה ושומרון ובגובה נמוך. לאחר מכן חצו מעל דרום סוריה ופנו ישירות לעבר נקורת המשיכה. הם נכנסו לתקיפה ביעף חתף, שיחררו את שתי הפצ- צות שלהם ונכנסו ליעפי הצליפה. מטוסי המיג 21 סים. אחרים היו בעטרות כוננות להזנקה מיי דית. ארבעת המטוסים חלפו כנחיל דבורים מעל השרה והשמידו מטוס אחר מטוס בשלושה יעפי צליפה. במרחב הגדול של השרה לא היה להם מקום מסתור- סייקל היה שרה שנבנה במרחב צהוב, יבש וחסר נופים. סיפר גדי אבירם: ״הטיסה הזו היתה חווייה מיוחדת. לאחר הגיחה הראשונה לאינשאס הייתי אמור לצאת לתקיפה נוספת במצרים. בהמראה הבחנתי כי המבער ׳לא תופסי. פיניתי את המסלול וחזרתי לרת״ק. אז הודיעו לי על הגיחה לסייקל. יצאנו ארבעה. חתכנו הרך שטח יררן. טסנו בגובה נמוך אבל לא היו נסיונות יירוט של המבנה הזה ער למשיכה. לפנינו ראינו מטוסי מיתי שנכנסו ראשונים. לפתע אנו רואים זוג מיגים נכנס לעברנו ב׳הד און׳. אלה היו המטוסים היחידים שראיתי במלחמה. מישהו אמר: ׳ננקה כנפיים ונלך עליהם!׳. ואכן, באנו לעשות עבורה והיה לנו מספיק זמן. אנו עומרים להכנס והם לא סיכנו אותנו. העדפנו לעבור בשיטת הפר הזקן - לנקות כנפיים מעל המסלול ואחר כך לטפל במי־ 14 גים. כאשר צללנו המסלול היה כבר פגוע. נכנסנו, זרקנו אבל המיגים נעלמנו בינתיים״ המטוסים שראה אבירם היו מטוסי המירז׳ של טייסת ארבעת הסמב״דים בשני מטוסים סוריים אשר הגיעו לנחיתה והיו קצרים בדלק. עבור מטוסי הסופר מיסטר מצב הרלק היה פחות קריטי מאשר בטיסות למצרים. כל הארבעה, תקפו צלפו, השלימו את משימתם וחזרו בשלום לחצור. תוכע למצרים ויצא לסייקל בסוריה- סרן גדי אבירם ברגע של מנוחה בין הטיסות החזית הצפונית - סורית4-85 סמב״דים מפילים מטוסי מיג את המבנה השני לסייקל הוביל אהרון שביט)ילד( ועמו ירמי קירר מספר שתיים, יגאל שוחט מספר שלוש ואלי זהר מספר ארבע. מספרי שתיים וארבע היו טייסים צעירים שרק לפני ארבעה חדשים השלימו הכשר- תם על הסופר־מיסטר אולם כבר בגיחות הבוקר צברו נסיון מבצעי בשמי מצרים. סגן ירמי קידר לא היה מאלה ששאפו לטוס מגיל הגן. הוא הצטרף לנח״ל והחליט לאחר שהגרעין התפרק להצטרף לקורס טיס. עם תום הקורס הוא עבר לאורגן לקורס מתקדם ולאחר מספר חודשים הגיע לסופר מיסטרים. ״ב־ הייתי ילד. הייתי בסך הכל שנה לאחר קורם טיס, בן עשרים וחצי״ הוא סיפר לאחר המלחמה. ירמי המשיך לטוס בחיל האויר ער לנחיתת ריסוק שערך במירז׳ 1971 מה. הוא חזר למטוסי הקרב וזכה לשש הפלות נוספות במלחמת יום כיפורים. עת היה סגן 16 מפקד טייסת הנשרים בעציון יגאל שוחט, היה במלחמת ההתשה טייס פנטום ואף נפל בשבי המצרי לאחר מכן ואיבד רגל. הוא למד רפואה וסיים את שירותו בדרגת אל״מ. ארבעת המטוסים טסו ישירות לסייקל, כשהם חוצים את השומרון באיזור שכם. שוחט, מספר שלוש הודיע לפתע כי נפגע ויש לו נזילה ממיכל הדלק הימני. ילו לא ויתר. הא הורה לו להמשיך לעבר סייקל ולבדוק את מצב הדלק שלו. "רק תזכור" אומר לו ילו, ״אנחנו במלחמה ואם הבעיה לא חמורה - תמשיך!״. המטוסים חצו את הירהן והגיעו לבסיס הסורי מדרום, מאיזור הלג׳ה שמעבר לרמת הגולן. ״לשדה סייקל הגענו בקושי״ סיפר ילו, ״השטח קשה לניווט והשדה עצמו היה נסתר״. ילו נעזר בעמודי העשן שכבר התמרו מעל השדות בדמשק ודמייר, כרי לנווט בשטח המדברי וחסר פרטי הנוף הבולטים. ״תקפנו את המסלול. שים לב - יש כאן הגנה של מיג לילו. ילו הורה לכל המטוסים לנסוק ל־ 21 הוא מורה למספר שלוש להכנס ליעף תקיפה אחד ולעלות לגובה. היו לו פצצות מתחת לכנפיים אך לא היה לו דלק להסתבך עם המיגים. מצר שני הוא לא רצה לשלוח אותו הביתה לבד מחשש שיופל. ואכן היה לחשש זה על מה לסמוך: בין יציאת המבנה הראשון להגעת המבנה של ילו, כבר היו באויר מספר מטוסי מיג שהמריאו משדה זה או משדה אחר. עתה איימו על ארבעת הסופר־מיסטרים, בהם אחד שהיה מקרטע מבעי־ תכב על סטב״ד- ילו שביט הפגין קור רוח במפגש עם חמיגים בו הפיל מיגm כרעם ביום בהיר וואו- נפלה לו כנף!־ הודיע ירמי קידר הצעיר בהפתעה לאחר שפגע במיג ית דלק רצינית. לילו היתה משימה לבצע. הוא הוביל את המטוסים לתקיפה בשורה עורפית ולפי התכנון. ״ברגע שאנו נכנסים להפצצה אני רואה מיג אחד ׳חותך׳ אותי מלפנים. אני מסתכל אחורנית ואני רואה מיג שני יושב על מספר ארבע. היינו צריכים לעבור מיד מהמחשבה על תקיפת אויר־קרקע לקרב אוירי״. מטוסי הסופר־מיסטר נחותים בביצועיהם ממטוסי המיג לילו, כמו למפקדים ומובילים בכירים אחרים של חיל־האויר היה נסיון באימון מול המיג ים לא הרתיע אותו מהשלמת משימתו. ילו הביט סביב והחליט על ציוות חדש למטוסי המבנה. הוא שלח את מספר שתיים, קירר, והצמיד אותו למספר שלוש כבן זוג, ובעצמו לקח את מספר ארבע, זהר, שהיה קרוב אליו, כרי להתמודר עם המיגים. הוא הורה למספר שתיים ללכת על המיג שחלף על פניו ויצא בעצמו, עם מספר ארבע, לעבר המיג השני. המרדף כולו והקרב נערכו בגובה של הקרקע. הצגה בזמן אמיתי לכל הצוותים שהיו בבסיס אותה עת. ״התחלתי לסגור על המיג האחורי. אבל הממזר ראה אותי ומשך מיה ב־ למעלה. היה לי ברור שאם אני מנסה ללכת אחריו אין לי סיכוי. זו בדיוק הנקורה בה יש למיג עדיפות ביצועים עלי. חוץ מזה לא היה לנו הלק לנהל קרב ארוך מעל סייקל״. ילו מנסה לפתות את המיג לררת אליו. הוא הפנה לו את הגב כאילו הוא מתרחק מהקרב. הטייס של המיג בלע את הפתיון. הוא צלל אליו, וילו תמרן בחריפות ו״זרק״ אותו קרי־ מה. ״התישבתי למיג על הזנב והוא התחיל להשתולל בפראות״ סיפר ילו, ״הוא עשה תמרונים ושכירות בגובה נמוך אבל בסופו של דבר הכנסתי בו שלושה צרורות וחיסל־ תי אותו. הוא התפוצץ באויר״. המיג התרסק החזית הצפונית - סורית4-85 באמצע המסלול ושבריו התפזרו לתוך המוסכים. הטייס של המיג נטש אולם מצנחו לא נפתח והוא נחבט ארצה. "אחר׳ כל הכבוד!״ הפליט פתאום מספר שלוש לעבר ילו. ״היכן אתה?״ שאל אותו ילו. ״ביציע״ הוא עונה. אלי זהו, מספר הפלת המיג בעוד ילו פונה כדי לארגן את המבנה ולפתע הוא שומע את ירמי קירר הצעיר, מוהיע שגם הוא יושב על מיג 21 ״המיג בכוונת- מה לעשות?״ ״לחץ על ההדק, קיבינימט!״ צעק לו ילו בחוסר סבלנות. 17 "רואו, נפלה לו כנף!״ התלהב מספר ארבע הצעיר ״הסתכלתי בצד, וראיתי את המיג מתרסק מחוץ לגדר הבסיס. סיכם ילו. סיפר על הקרב ירמי קירר: ״מטוס אחר התלבש עלי. ביצעתי תרגיל מסוים, אחד מסוג התרגילים שאנו חוז- רים ומבצעים בכל ימות השנה. בינתיים הצליח המפקד המוביל לפגוע במיג יר. המפקר הזה הוא אריה!. בינתיים ניסה המיג שלי לפגוע במפקר. חוצפתו היתה גדולה מדי. הגעתי לעמרת ירי והרבצתי בו צרור בדיוק אל הסמל האדום הטבוע בקצה הכנף הימנית. נרמה לי שאפילו שכחתי לבצע 18 את גלגול הניצחון ירמי היה מצעירי הטייסת - בסך הכל חודש בלבד לאחר קבלת דרגות הסגן. הוא סיפר על תחושותיו אחרי ההפלה: ״בהתחלה אתה מסרב להאמין, אתה יורע שזה שיא השאיפות והכמיהות של טייס קרב - ושל טייס יירוט בפרט. טייסת הסופר־מיסטרים היתה טייסת תקיפה. אומנם פה ושם לפני המלחמה היו לנו משימות של כוננות יירוט אך לא היה בנו צורך למשימה זו כיוון שכבר היו המירז׳ים ששימשו במטוסי היירוט. הפלת המיג הראשון היתה האירוע המסעיר ביותר עבורי!״. זה היה המיג השני שהופל באותה התמודדות חסרת־שווין בין הסופר־מיסטר למיג 19 ילו אסף את כל ארבעת מטוסי המבנה וחזר לבסיסו לנחיתה כרעם ביום בוזיר המטוס התפוצץ לי ישר בפרצוף אחרי השעה אחת וחצי התארגן מבנה נוסף של טייסת ליק( עופר. הפעם יצאו איתו צבי ענבר)בורנשטיין( מספר שתיים, אליעזר מגיד מספר שלוש ויוסף)ירסקה( בשעה20 צוק. צוק הגיע לטייסת אחר שהתאושש מבעיה ממנה סבל מזה יומיים המטוסים ויוצאים צפונה ישירות לסייקל. בהיותם מעל נתניה עורך לפתע צוק ניסוי תותחים. אלה אינם מגיבים לסחיטת ההרק שלו והוא מבין שיש בעיה. התחלה לא טובה בגיחה המבצעית הראשונה שלו לאותו היום. ״לך הביתה!״ אומר לו צוליק, חברו. "לא, אני ממשיך אתכם!״ עוגה לו צוק. המטוסים חולפים מעל הגליל הבוער. שדות שרו- פים היו פרושים על פני כל עמק יזרעאל ואיזור בית שאן. צביקה לא אהב לראות את הגליל בוער ועולה באש. כאשר היו מעל רמת הגולן החליט להבעיר את המתקנים הסוריים במקום. הוא צלל לגובה נמוך ופתח באש על ערימות ומבנים. ״הוא רצה להבעיר את אסם התבואה של הסורים״ אומר צוליק. ״שניים אידיוט! - אתה רוצה ליהרג? - תעלה מיד למעלה!״ צועק לו צוק. הוא הכיר את מערכות הנ״מ הכבדות של הסורים ברמת הגולן. צוליק עושה סדר במבנה ומורה לכולם להתארגן מחדש במבנה לתקיפה. ״חשתי כמו דוגרת שצרי- כה לעשות סדר אצל האפרוחים שלה״. המטוסים יוצאים כיוון. צוליק מבחין בעמודי העשן ולא שם לב למצפן שלו. ״אני רואה את סייקל והכיוון לא מתאים לי. צוק מתערב ושואל: ׳תגיד, המצפן שלך בסדר?׳. טסנו מאד נמוך שלא יגלו אותנו מעל סוריה ואני נסחפתי לעבר העשן במקום לכיוון הנכון. אמרתי לטייסי המבנה להישאר למטה. פתחתי מבער ועליתי ל־ 21 הסתכלתי וזיהיתי את השדות דמשק ורמייר. עשיתי תיקון די גרול והגענו לשרה״ השעה היתה כבר לפנות ערב והנ״מ גילה את המטוסים ופתח מיר באש. ״הנ״מ היה נוראי״ נזכר צוליק. המטוסים מתארגנים לתקיפה, הוא מושך ומטיל את שתי הפצצות הכבדות שלו לתוך מרכז המסלול בצירו הימני. אחריו נכנם צוק. לפתע מתחזקת אש תותחי הנ״מ אשר חלקם לפחות היה מונחי מכ״ם. צוליק מגלה סוללת נ״מ שהטרירה אותו במיוחד. ״צעקתי למגיד שילך ויזרוק את הפצצות על הסוללה. הוא הלך אליה ותקע אותן בול. ממש יפה!. היא הפסיקה את האש״. המטוסים התארגנו עכשיו ליעפי הצליפה. ״אני אסתובב סביב ואמשוך את הנ״מ ואתם תיכנסו״ מציע צוק שלא יכול היה להפעיל את תותחיו ביעפי הצליפה. ״תבדוק לחיץ ומפסקים״ מציע לו צוליק. הדבר לא עזר והתקלה אכן היתה תקלה. הסמב״רים יצאו לצליפות על המטוסים ומתקני השרה. צוליק רואה את ״מזלג״ קצה המסלול של השרה בו חנו מספר מיגים. הוא נכנס ליעף צליפה ולוחץ על ההדק, ולפתע טראח - מיג זעם עצור- צמקה ענבר כעס על השריפות בגליל וניסה לכלות זעמו על מתקנים סוריים ברמת הגולן־ החזית הצפונית - סורית4-85 גרולה לשמיים. שבריו התעופפו לאויר צוליק: "נפגעתי ממטוס שהתפוצץ לי ממש בפרצוף. בומבה נוראית!. חשבתי מה יקרה אם אני נוטש כאן. נזכרתי שכאשר נטשתי מטוס לפני המלחמה, הד״ר אמר לי: ׳בפעם הבאה שאתה נוטש כדאי שתיפול ישר לתוך כסא גלגלים!׳. לא נטשתי. התחלתי לסחוב את המטוס הפגוע לגובה וישר הביתה. עליתי לגובה רגל, וזה היה מרווח ביטחון חיוני אם אצטרך לנטוש. המערכת ההדראולית של הסמב״ד נמצאת בגחון והיתה רגישה לפגיעות. התברר לאחר מכן כי המערכת עברה, אבל החיווי שלה נפגע. הלחץ היה בסדר והחלטתי להמשיך״. אחר מספר יעפים פינתה הרביעיה את השדה. צוליק, קמב״ץ טייסת הסמב״ר הודיע בעודו באויר למבצעים כי מאחר ונשארו בשרה עור מיגים שלמים הוא 22 ממליץ לתקוף את השדה שוב, ולתכנן במיוחד על הנ״מ מסתערים על סוריה- הסופר מיסטרים תקפו את השדות במארג׳ ריאל, סייקל ודמייר במבנים שיצאו אחת למספר דקות. טייסיהם לא היססו להתמודד גם על מיגים עדיפי ביצועים בתקיפת בסיס האויר סייקל השמידו טייסי חיל־האויר מספר רב של מטוסים על הקרקע ואף זכו להפלה של שני מטוסי מיגm כרעם ביום בהיר בסיס האויר מארג׳ ריאל מארג׳ ריאל היה שדה קדמי של חיל־האויר הסורי אשר שכן דרומית מזרחית לדמשק. הוא היה בעל מסלול ראשי אחד, והוא היה, למעשה העתק של בסיס האויר בסייקל. ערב המלחמה פעלה בו טייסת אחת של מטוסי מיג פעולת מטוסי חיל־האויר הישראלי על מארג׳ ריאל היתה פעולה מהירה והחלטית בה השתתפו שלושה מבנים של מטוסי אורגן, מיסטר וסופר־מיסטר שבאו בזה אחר זה. די היה באלה כדי ״לסגור״ את השדה למשך שעות ארוכות. המלחמה האמיתית- נחום טופז באורגן: ״בצפון ראינו את המלחמה האמיתית- הנה המדינה שלך בוערת. רק אז הבנו שיש מלחמה״ ״שים לב, מיגים ממריאים!״ שני מבנים של מטוסי תקיפה נשלחו כמעט בו זמנית לתקיפת בסיס האויר מארג׳ ריאל: מטוסי סופר מיסטר של כאן חל בלבול בתיאום הזמ״מ של המבנים. בעור המרחק של מטוסי האורגן מהשדה הסורי היה קטן יותר, )הם המריאו משדה התעופה בלוד והסמב״דים מחצור( הרי הפרשי הזמנים של ההמראות ומהירותם הגבוהה יותר של הסמב״דים, גרמו לכך שהאחרונים הגיעו מוקרם יותר אל השדה הסורי ואף השלימו את הפצצת המסלולים והתארגנו ליעפי הפצצה, כאשר הגיעו האורגנים ונכנסו ליעף הפצצה. יציאת הסמב״דים של המריאו ארבעה מטוסים ובהם אילן רון המוביל ועימו מספר שתיים חיים רותם, צבי אומשוויף מספר שלוש ורון חולראי מספר ארבע. הזמ״מ המטוסים טסו ישירות לסוריה. רון ניווט בצורה מדויקת והם הגיעו בדיוק לנקודת המשיכה ומשכו ליעף ההפצצה. על רחבות החניה היו מפוזרים מטוסים רבים שצבעם הכסוף התנוצץ באויר. המטוסים נסקו לאויר,7 50 4-85 התגלגלו וחזרו ליעף הפצצה מהיר. לאחר מכן ערכו פניה רחבה וחזרו לצליפה. ביעף הראשון הם הספיקו להשמיד חמישה מטוסי מיג הסמב׳׳ד במטוסים הטסים מתחתם בגובה נמוך מאה מעל המסלול, כאילו לאחר המראה. ״מיגים ממריאים!״ צעק אחר הטייסים בקשר. ״שים לב! אלה אורגנים!״ הזהיר אותו טייס אחר חד־עין. לא היה תיאום בין המבנים: בשעה בה יצאו הסמב״רים מיעף הצליפה והתרחקו כרי להכנם ליעף השלישי כבר היו האורגנים בסיומה של צלילת ההפצצה והטילו את הפצצות על המסלול. אילן רון, מוביל הסמב״הים, בחן את המצב והחליט כי מילא את משימתו מעל השרה. הוא בחר לאפשר לאו־ הדיבורים ברדיו הפריעו- חנוך פטישי מטייסת קלחת יעפי הצליפה של הסמב״דים דגנים הנלהבים להשלים את מלאכתם, כינס את שלושת מטוסי המבנה ויצא דרומה, חזרה לחצור. היו אלה ארבעה אורגנים של טייסת המבנה שכלל את חנוך פטישימספר שתיים, נחום טופז)טיקוצקי( ודגי רגב. ״זו היתה טיסה ברממה מלאה״ סיפר חנוך פטישי. ״היו דיבורים על הרריו וזה מאד הפריע. לא הצלחתי להבין מה הדיבורים האלה. הגענו לשרה. לפנינו היו סמב״רים אולם אני כלל לא ראיתי אותם. הם הפציצו את המס- 23 לול והיו ביעף צליפה״ מספר נחום טופז, מספר שלוש: ״הגיחה הזו נטמעה מכרוני הרבה יותר מהגיחה הראשונה. היא התחילה בזה שטסנו מעל יררן. חתכנו את המשולש באיזור עמק דותן. ראינו המון טנקים על הקרקע. שם ראיתי את המלחמה האמיתית. רק אז הבנו שיש מלחמה. עברנו מעל פוריה. היתה זו שעת צהריים מוקרמת ושם ראינו שהמרינה בוערת- השרות היו שחורים וארומים. והיתה תחושה איומה: הנה, המרינה שלך בוערת! כל השרות בערו. ראיתי כוחות יררניים עם הפנים מערבה. עור לפני שחצינו את הרמה הייתי כבר בתחושה מעיקה. אבל אנו ממשיכים. כאשר הגענו מיד ירו עלינו. ראיתי תותח גרול והוא פלט פוף אחר אחרי השני. קצב נמוך אבל 24 קטלני. היו שם מטוסי מיג כרעם ביום מזיר ממשיך פטישי: ״היו לנו שתי פצצות וארבע רקטות. יריתי רקטות על המיגים שעמדו סביב למסלול וביעף אחד רקטה ׳חתכה את הגב׳ של אחד המיגים. היא חדרה את השדרה אך לא הדליקה אותו. חשבתי לעצמי: ׳זה לא מספיק טובי. הם ודאי יתקנו את המטוס הזה׳. בכל אותה טיסה לא התיחסתי לנ״מ - בסערת הקרב אתה לא רואה את הנ״מ אלא אם אתה בא מלמעלה. יכולתי להבחין ב׳פופים׳ - עשן שהתפוצץ בגובה אבל אתה תמיד אומר לעצמך ׳אין מה לעשות - אתה צריך לעבור את זה!׳. בכל מקרה האורגן היה מטוס חזק ולא נפגע- תי, למרות שהיו טיסות בהן חזרתי עם מטוס מחורר״. נחום: ״היו מטוסים על הקרקע. ירדנו על המטוסים. לאחר מכן השרה היה מלא עשן. כנראה פגענו במשהו שקשור לתחמושת, אולי מחסן חימוש. הסתובבנו די הרבה מעל השרה הזה. מטוסים התפוצצו ונדלקו״. ארבעת המטוסים השלימו את משימתם אבל בדרך עוד חווה נחום, מספר שלוש חווייה נוספת: ״בדרך חזרה אברבוך איבד את הקשר. היינו בדממת אלחוט. אני מספר שלוש ומוביל משנה. היה בלגן של קבלת הובלה על המבנה. הוא היה מתקרב אלי ומתרחק כאילו רצה להגיד לי משהו. חשבתי אולי הוא מתקשה לשמור מבנה. זה דבר שהשפיע עלי. לא הבנתי מה קורה שם. אבל אחר כך הסתבר שהכל בסדר״. נחום טופז ביצע המפגש של שתי הרביעיות שהגיעו בו זמנית אל בסים האויר הסורי לא נותר ללא תחקיר ובדיקה. לאחר שחזרו טייסי המבנים לטייסות שלהם, נערך בירור טלפוני והסתבר כי הזמ״מ של האורגנים של טייסת היה השתבש בדרך ובעוד המבנה הראשון משלים את מלאכתו מעל השדה, נכנס מבנה האורגנים, ולמרבה המזל נמנעה פגיעה בין מטוסים מכוחותינו. עוד מיגים מושמדים גיחתו של המבנה השלישי שיצא לעבר מארג׳ ריאל היתה מסודרת יותר. אחר הצהריים הגיעה לחדר המבצ־ עים של טייסת 25 ועמו סגן עמום זמיר הצעיר, סרן עמי)גולדי( גולדשטיין וסגן אורי קידר)קרופניק ארבעת המיסטרים המריאו ופנו צפונה. כבר מרחוק הם הבחינו, על רקע המדבר הגרול והפתוח, בעמודי עשן שחורים וסמיכים ממאפרק, סייקל ודמשק. למרות זאת הניווט שלהם היה קשה: הם טסו בגובה נמוך דרד בית שאן, הגיעו לעיקול בירמוך וכרקה לפני הזמ״מ, בשעה סים נסקו לגובה הבתולין המבצעית, שכח להטיל אחת הפצצות, והדבר הקשה עליו לאחר מכן ביעפי הצליפה. תור כדי צלילה הם הבחינו בשני מטוסי מיג גן, וגם במסוק קטן אחר. הם חזרו ליעפי צליפה ואחריהם הצטרפו שלושת המטוסים הסוריים לקרוביהם שהעלו עשן ושכבו על גחונם ברחבות השדה. בסר הכל הושמדו בשדה מארג׳ ריאל על ידי שלושת המבנים 4 מבנה מיסטרים נוסף של טייסת מארג׳ ריאל. המטוסים היו כבר על מסלול ההמראה. חגי רונן, מוביל מבנה המיסטרים שפינה את השרה, הודיע לשדמי כי אין עוד מטרות בעלות ערך בשדה מארג׳ ריאל. ״השרה סגור״. אוהד שדמי קיבל פ״מ אחר והופנה לעבר השדה בדמייר.50 7 שדה קשוח ושמו דמייר שרה התעופה דמייר)תדמור( נמצא כ־ בו, בדרך כלל, רק טייסת תקנית של מטוסי מיג עין סוריה. ערב המלחמה נשלחו אליו גפים של מטוסי מיג 26 משרה כברית דמייר היה גם משרות התעופה המוגנים ביותר של חיל־האויר הסורי. במקום היו מספר רב של סוללות תותחי נ״מ מקטרים שונים, והן היוו סיכון לכל מבנה שהיה מנסה להפציץ או לצלוף במטוסים על הקרקע. סא״ל אדם צבעוני, ראש ענף אויר היטב לבעיית הנ״מ: ״באויר ביותר שערכנו בענף, על סיכויי ההיפגעות מתותחי נ״מ מעל כל אחד משרות התעופה הערביים. כתוצאה מכך ידעתי באילו שרות יש איזה סוג של נ״מ. למצרים ולסוריה היו מערכות שונות בשדות שונים. את המחקר הזה, שסיווגו היה ׳סורי ביותר׳ לא הבאנו לידיעת איש - אפילו לא ליריעת מפקדי בסיסים, שלא 27 לדבר על מפקדי טייסות - רק מפקר חיל־האויר, סגנו וראש ענף מודיעין ירעו עליו ואכן היה לרו״ח על מה לסמוך. בפקודת ״מוקד״ הוקרש חף מיוחד לשרטוט מערך הנ״מ שהקיף את דמייר. היו בו של תותחי הסוללות הוצבו בהמשך המסלול הראשי והמקביל וגם משני צריהם ומחוץ לגדרות הבסיס עצמו ואיפשרו כיסוי של מרחב השדה מכל עבריו. ממשיך צבעוני: ״אמנם בקהיר היו שש סוללות של תותחי נ״מ, אבל שם הן היו ערוכות נגד מפציצים. כאן הן היו פרושות לפעולה נגר מטוסי קרב וזה משנה הרבה״. עם כניסת סוריה וירדן למלחמה נשלחו מטוסי מירז׳ של טייסת בגובה של כ־ המכ׳׳ם. פטרולים קבועים אלה זכו לכינוי ״הפועל רמייה״. במהלך כל שעות הלחימה, ניסו הסורים להוציא מדמייר מבנים של מטוסי מיג המותקפים באגן המשק. כל מסוס רביעי ייפגע בעיית הנ״מ בדמייר היתה מוכרת, כאמור, היטב לאנשי ענף המבצעים של חיל־האויר. לראש מחלקת אויר־ 2 גיחת ה״יבלת״ שערך בשמי החוף הצפוני של מצרים, יצא ארם לגיחת תקיפה. ״אחרי שנחתתי אכלתי משהו ואמרו שצריך לתקוף את גררקה״ הוא מספר. ״זו משימה שמתאימה לווטור. הייתי מרוצה מאה. לפי המירע שהיה לי כראש אויר־ הדברים התפתחו אחרת. את הרביעיה שהתכוננה לצאת לגררקה, עמר להוביל רס״ן לוי צור מפקר הטייסת, ועימו הנווט רס״ן אייל אחיקר)לוס(. סגן אבשלום וילן היה מספר שתיים, רס״ן אדם צבעוני מספר שלוש וסרן אורי מרגלית מספר ארבע. ״כאשר התכוננו לקחת מפות, אמרו לנו כי המשימה שונתה ואנו יוצאים לקהיר מערב״, נזכר ארם. ״הלכנו למטוסים עם מפות של קהיר מערב. קהיר מערב, ירעתי, היה מן השרות המסוכנים ביותר מבחינת הסיכוי להיפגע מאש נ״מ״. ארבעת הטייסים נכנסו למטוסים הגדולים, נקשרו למושבים והתכוננו לצאת לדרך. רקות אחר כך נראו כרעם ביום מזיר מטוסי הפתיחה־ שני מבנים של ווטורים פתחו את מבצעי התקיפנ נגד השדה נדמיין־ שנתגלה עד סוף חיום הראשון כ״שדח קשוח״ במיוחד מספר כלי רכב המגיעים במהירות לרת״קים, וכל אחד פנה למטוס אחר. אנשי המבצעים של הטייסת עלו על הסולמות והוריעו לטייסים על שינוי משימה. היער החרש: רמייה בסוריה. ׳״אין קהיר מערבי אמרו לנו, ׳יש מפות של סוריה׳״ סיפר ארם. הכל נעשה בחופזה. לטייסים לא היה זמן לשרטט את הנתיבים על המפות. במטוס המוביל היה אייל אחיקר)לוס(, הנווט הותיק, והט- ייסים סמכו עליו שהוא וראי יעשה זאת במקומם. הווטו־ רים המריאו בשעה נמוך לעבר שדה דמייר. אדם: ״יצאנו בסוף לדמייר. ואני נזכר ברו״ח. לפי הדו״ח, שרה דמייר היה השרה המסוכן ביותר מבין כל שרות התעופה הערביים!. שם סיכויי ההיפגעות היו הייתי כל כך מבסוט״. את הניווט הכין לוס, ואת המטוסים הוביל לוי צור במטוס מדגם ווטור השרה. סיפר לום: ״טסנו דרך לבנון. ירדנו מהרי הלבנון, אחר כך נכנסנו בגובה נמוך ישר לדמייר. התרו- ממנו לגובה. המטוס שלנו היה מצויד במצלמות. ירדנו לגובה נמוך והפצצנו. כמו שהתרוממנו לתקיפה ראיתי מיגים ממריאים מהשרה. נכנסנו להפצצה, המטוס האחרון נפגע מהפצצות האלה. ראיתי בקצה המס־ לא אהב את הגיחה לדמייר- אדם צבעוני ידע על מערמת הנ״ם הצפופות שכיסו את בסיס האויר דמייר50 7 לול מונח מטוס אחד. צילמתי באותו זמן. המטוסים הראשונים שהמריאו התחילו ליירט אותנו. ביעף התקי פה השניה התחלנו לקבל רווחים שהמטוסים מנסים ליירט אותנו ולשגר עלינו טילים. התחילה גם אש נ״מ 28 חזקה בשרה "טסנו לדמייר. הייתי רגוע" סיפר אברהם וילן, שזו היתה טיסתו השניה במלחמה - את הטיסה הקורמת עשה באותו הבוקר לעבר בני סואף. ״הפעם הנוף היה שונה - ראינו את החרמון, יצאנו למדבר והגענו לדמייר. משכנו לגובה ונכנסנו. הווטור היה די כבר. לא היתה הפתעה. אחרי ההפצצה ראיתי שלושה מיגים מוכנים להמראה. כוננתי אליהם את הכוונת, יררתי, לחצתי על ההרק - הכדורים לא נפלטו. הם ניצלו. אחרת הייתי מפוצץ את שלושתם״. את המיגים על המסלול ראה גם אדם צבעוני: ״בדיוק כאשר הגענו למקום המריאה רביעיה של מיגים, ממש מול האף. נכנסנו להפצצה. היינו אמורים לעשות יעף הפצצה אחר ושלושה יעפי צליפה. כאשר מספר אחר נכנס - הם בדיוק המריאו״. המיגים הסוריים יצאו להקפה רחבה וחזרו כדי לשבש את תקיפת מטוסי הווטור. וילן משך, צלל ויצא מיעף ההפצצה. ממשיך אדם: ״״כשאני נכנסתי, כמספר שלוש, המיג הרביעי המריא. היה נרמה לי כי יש לו בעיה, אך גם הוא המריא לבסוף״. אברהם דלן נפגע ונשבה ארבעת מטוסי הווטור הטילו את הפצצות והתכוננו להכנם ליעף הצליפה. מטוס מספר אחד, שהיה ללא תותחים לא השתתף בצליפה והתרחק מהאיזור ונערך ליעף צילום. מספר שתיים צלל לצליפה. מספר וילן: "עשיתי סיבוב ועור סיבוב. בסיבוב השני אני שומע פתאום ׳בום־בום׳ של נ״מ. היו שם שבע סוללות של ולקראת הורדת אף, אני מקבל מכה אדירה במטוס. אני מנסה להשתלט עליו - ולא קורה כלום. ההגאים נשמטו לי מהידיים. ואז אני מחליט לנטוש. מושך בידית חהפל־ טה והמושב מפליט אותי גבוה מאד. נשארתי תלוי מעל שדה התעופה. הם תפסו אותי - וכאן החלה פרשה 29 של חודש וחצי בשבי הסורי״ ארם עקב אחר המתרחש: ״ביציאה ראיתי את מטוס מספר שתיים, המטוס של וילן, מסתחרר לכיוון האדמה. לא ראיתי מצנח. הייתי משוכנע שהוא שם בפנים. היות והמיגים התחילו להתלבש עלינו, עשיתי רק יעף צליפה אחר או שניים. את השלישי ודאי שלא עשינו, והסתלקנו״. מספר ארבע, אורי מרגלית לא ראה את הפגיעה במטוסו של וילן ולא שמע אותו מודיע על כך בקשר: ״וילן יצא אבל אני לא ראיתי אותו נפגע ולא צונח. גם צבעוני לא הודיע על כך דבר״. המיגים אשר המריאו בחופזה מהשרה נעלמו בינתיים, אך מטוס אחר חזר לזירה ונראה כנקורה קטנה בשמים. סיפר לום: ״הודיעו לנו שמספר שניים נפגע ואז החלטנו לחזור הביתה. המבנה התפזר. ירדנו לגובה נמוך ושוב יצאנו דרך לבנון. כשטסנו בלבנון, פתאום הופיע מיג להתחמק ממנו. הוא גם כן נבהל וניסה להתחמק ונעלם לנו. חזרנו לבסיס לבד״. את המיג אהד מכל ארבעה ייפגע־ אברהם וילך נפגע ונטש מעל דמייר והוחזר בשלום לאחר המלחמה כרעם ביום מזיר גם טייסים נוספים: ״אני איבדתי את מספר אחד" מספר אדם, "אני לא יודע מה עשה באותו זמן, כי לצלוף לא היה יכול. מספר ארבע נשאר איתי. לקחתי כיוון מערבה כרי שנברח משם מהמינים ונצא נמוך בין ההרים. חשבתי שהגעתי ללבנון. ואז מיג בודד התלבש עלי. לא ראיתי יותר מאחד - עשיתי סיבוב ופניה והתישב־ תי עליו. היו לי עדיין עוד קצת פגזים. יריתי ולא פגעתי - הכוונת היתה מקולקלת. וזה היה גם די רחוק. אבל הפחדתי אותו כהוגן והוא נכנס לצלילה והסתלק״. אורי זוכר כי המיג שמאלה ואני ימינה!׳, ראינו שהוא מנסה לפנות. אני הייתי עדיין עם הכידונים. ראיתי שהוא הולך עלי. אחרי הפניה עשינו בפניה שמאלית ממזרח לכיוון דרום בפניה חדה והוא ירה צרור. אותי זה הצחיק כי האף שלו היה בדיוק עלי - כמו הנ״מ - והוא לא נתן היסט מתאים. לאחר שנחתנו אמרו לי ׳יש לך מזל. למטוס הזה יש הטייה של התותחים קדימה׳. הוא יישר כנפיים, פתח מבער והסתלק. לא הספקתי לזרוק את הכידונים, ואז היה כבר 30 קרוב לגבול. חצינו את הגבול ויצאנו לעבר הבסיס שלושת המטוסים נחתו ברמת דוד לאחר כ־ ״חזרתי מן הגיחה הזו ברגשות מעורבים״ אומר אדם, "מצד אחד הייתי עצוב שוילן נפל. מצד שני הייתי מרוצה שתוצאות המחקר שעשינו היו נכונות וילן נתפס על ירי הסורים והובא לבית הכלא המרכזי שלהם באל חמה. היחס אליו היה סביר. על גורלו ירעו חבריו לטייסת רק לאחר שאשתו ראתה אותו בסרט שהוקרן בטלויזיה הסורית. ״הייתי בטוח שראו אותי נוטש והתברר שלא ידעו שאני חי״ סיפר וילן. ״צבעוני ראה שהווטור הופך לכדור אש. הם צילמו אותי בטלויזיה. הייתי הטייס היחיד שנפל בידיהם. בשבילי המלחמה נגמרה אחרי הגיחה השניה״. ב־ וילן השלים את שרותו הצבאי ביולי עשיתי שנה בטייסת והפעם התגייסתי לטיסת טייסת הצבאי בסינגפור. אברהם וילן השתחרר משרות בשנת המטרה: להשבית את המסלול באותה שעה הדאיגה את אנשי המבצעים של חיל־האויר יכולת הטייסת הסורית בדמייר להעלות מטוסי קרב לאויר ולסכן את מבצעי התקיפה לעבר השדות הסוריים שהיו כולם מרוכזים באגן דמשק. משימתה העיק- רית של רביעייית הווטור הבאה שנשלחה לדמייר היתה, אכן, להשבית בעדיפות ראשונה את מסלול ההמר- אה היחיד של השדה. לפי המתוכנן יצאו ארבעה מטוסי ווטור של טייסת בי, בו טס לבני סואף בשעות הבוקר. אורי טלמור יצא עימו כנווט. מיכאל דביר היה מספר שתיים, יצחק ניר מספר שלוש ורן צור מספר ארבע. היה זה המבנה השני של הטייסת על דמייר, כאשר ברקע עוד היתה התחו- שה הקשה לאחר הפגיעה באברהם וילן והחששות לגורלו. סיפר סימי: ״עמדנו להמריא, לוי צור אמר לנו: ׳השארתי שם מטוס. יש שם נ״מ חזק מאה, תשימו לב!״׳. אורי טלמור, הנווט במטוס המוביל, תיאר את הטיסה: ״חמש דקות לתכנון הנתיב. טסים. מצרים מאחורינו. בסך הכל את המבנה שלפנינו, צור, מה בשרה והוא, שאיבד שם את מספר שניים הודיע באנדרסטיטמנט של מלחמה ש׳יש להזהר ממיירטים׳. ניחא. טסנו לפי המתוכנן. העמק בין החרמון למול הלבנון מקסים. ירוק, פלגי מים, כפרים בראשי הגבעות. אין בעיות זיהוי. עוד שש דקות. מימין תחנת מכ״ם. עזבנו אותה כי השדה חשוב יותר. מחנה חיילים. שקט. דמשק מימיננו. טסים בגובה נמיר ובכל זאת מראה מד הגובה499 לנו שם מיגים יום. יום מטורף שרק החל. לפניה הרגשתי קצת יותר נעים ויותר בטוח״. והוא ממשיך: ״הסורים - מה הם לא עשו לנו ב־ הגיע הזמן. המעבר ממתח למנוחה ולהיפך מקשה, אך בטיסה נשכח כמעט הכל. מתלוצץ עם סימי. מספרים על תקיפות קודמות כזאבים ותיקים. בסך הכל עבר חצי יום לחימה, המתח הופך לשיגרה. בסך הכל מה יש לאבד?, לכל היותר את החיים!. זיהינו את א־תוני פניה רחבה. ההר שבינינו לבין דמייר נראה יותר גבוה מאשר במפה. זה טוב. הנ״מ והמכ״מ לא יראונו. אולי יתמזל גיחה שניה לבסיס האויר בדמייר- יצחר ניר יצא מוטור 517 מזלנו וההר שלפנינו יסתיר "ממשיכים. מאחרים לפי הצעתי במשיכה, רואים עשן, מושכים והנה מסלול משמאלנו. במקום המרויק שהיה צריך להיות. משכנו - זה מוגזם! עור בגובה נמוך נפתחה עלינו אש נ״מ. אש תופת!. תותחים מכל הסוגים. ממספר רב של עמדות פתחו עלינו אש מכוונת ואש לא מכוונת, מכוונת מכ״ם ומכוונת עין. כמו מטורפים. קצת מאוחר להתחרט. משיכה וצלילה. סך הכל כעשרים שניות שנראו כאורך הגלות. מה לא עבר במוחי? ארבעה מיגים בצר המערבי של המסלול - רמה או אמת? אם לנטוש במקרה הצורך, על מה לצלוף. לא נעים 31 להפגע. מוכרחים לדפוק אותם!״ סיפר סימי: ״אחרי ההמראה היינו מתוכננים לשני יעפי הפצצה ושניים־שלושה יעפי צליפה. לאחר ההמראה דברתי עם טלמור. נכנסנו בגובה נמוך דרך לבנון. השמים מעל דמייר בערו - היה שם נ״מ חזק - לא נתקל- תי בתופעה כזו בשום מקום אחר. עשינו רק יעף הפצצה אחד וזרקנו הכל במכה אחת והמשכנו צפונה. המטרה היתה להשבית את המסלול. כבר לא התכוונו לפגוע במיגים. הכל היה אש ועשן שחור. היו שם כדורים נות־ כרעם ביום מזיר בים. רק לאחר מכן, בהתשה, נתקלתי בכמות כזו של אש נ״מ. זה היה מפגש לא נעים עם הנ״מ - כל הרבי־ עייה נפגעה. גם אני חטפתי כדור בסוט )מיכל הדלק(. כשיצאנו לכיוון הבית ברקתי שכל המטוסים איתנו. 32 המשכנו לטוס הביתה ברביעייה. יצאנו צפונה ואחר כך לכיוון לבנון״ אש הנ״מ ליוותה את מבנה הווטורים בכל מהלך התקיפה אולם כל ארבעת המטוסים יצאו ממנה בשלום. ״חם מאד בדמייר!״ סיכם המוביל את בעיית הנ״מ בתחקיר שנערך בטייסת. תוקפים את שדה הדפה של דמייר לאחר הווטורים הצפוניים נשלח לרמייה מבנה של סמב״רים. הרביעיה יצאה אל מסלול ההמראה. מספר ארבע מגלה שהמבער שלו אינו פועל וחוזר. יוצאים שלושה מטוסים - המוביל סרן מנחם כהן ועמו שלמה שפירא ומשה המרמש הצעיר. טיסה שלישית תובענית- משה המרמש יצא לתקיפה השלישית שלו באותו יום. המוביל משך מוקדם מדי ותקף את שדה הדמה של דמייר שלמה שפירא, חזר אותה עת מגיחתו השניה למצרים: ״חזרנו לטייסת אחרי הנחיתה. קיבלנו ישר לתוך הדת״ק פתקים עם פירוט המשימות. החלפנו מטוסים לסמב״דים שכבר היו מוכנים ומתורלקים והמראנו לכיוון סוריה. טסנו דרומית ללג׳ה של רמת הגולן בתוך הקניון של הירמוך, נמוך נמוך, צמורים לסלעים 33 למשך הרבה זמן״ המטוסים טסו צפונה ישירות לעבר המטרה, חצו את הרמה והגיעו מדרום על השרה. השלושה משכו מעלה, התהפכו וצללו לעבר השרה, ולפתע הם מגלים כי זה לא שרה רמייה! ״הלכתי בריוק לפי הניווט אבל משכתי דקה מוקדם מרי״ הסביר מנחם כהן. ״ראיתי שדה שהכיל מסלול אספלט אחר, בלי מקביל. הפצצנו את המסלול ונתקלנו במרכז באש נ״מ חזקה מאד. רק אז הבנתי שזה דמה ועברנו ליעפי צליפה על שרה דמייר האמיתי. כאן לא נראו כל מטוסים ולכן פגעתי בבולדוזר. דווקא בדמי־ ככל הנראה החליטו מפקרי הגנת הנ״מ של דמייר שלא לחשוף את34 יר האמיתי לא היו כל יריות של נ״מ״ השרה האמיתי בפני המבנה ולאפשר לו להמשיך ולתקוף את שרה הרמה. גם שלמה שפירא כיוון לעבר אותו הבולדוזר: ״אני זוכר שם בולדוזר או טרקטור ענקי שעבר בתיקון מסלו־501 לים. צלפנו עליו. חזרנו דרומה דרך ירדן״ המטוסים ערכו פניה מעל סוריה וחזרו בדרך בה הגיעו דרך ירדן, יהורה ושומרון לחצור. ילו, מפקד הטייסת, שמע את סיפור הגיחה וזעם. זו לא היתה הטעות הראשונה של המוביל ביום הלחימה הזה, וכאשר הצטרף הדבר לטעויות ניווט של מובילים אחרים הצטיירה תמונה לא טובה. ״מעתה לא יובילו עוד 55 אנשי מילואים את הגיחות של הטייסת!״ החליט ילו המטרה: תותחי הנ״ט של דמיין־ הטייסים במטוסי חיל האויר יצאו לגיחות התקיפה כאשר הם אינם מקדישים כמעט תשומת לב לבעיית הנ״מ. אולם הגיחות מעל דמייר שכנעו את מתכנני הגיחות בענף המבצעים כי הבעיה מעל שדה אכן חמו- רה- לא היה כמעט מטוס שלא נפגע מעל השרה הזועף. בשל כך הקדישו לו מספר גיחות מיוחדות שנועדו לפגוע בסוללות הנ״מ ולהשתיק אותן. אחד מאלה היתה גיחת מיסטרים של טייסת מארג׳ ריאל סגור- שלושה מטוסים של בתותחי הנ״ם של דמייר- עמוס בו יצא במיסטר מעט אחרי השעה המבנה החסר הוביל מפקד הטייסת, רס״ן אוהד שרמי, ועמו היו סגן עמוס בר הצעיר וסרן שמואל ידיר. מטרתם היתה השרה במארג׳ ריאל. אבל הם לא יצאו לשם: חגי רונן שהוביל מבנה קורם אל השרה והשלים את התקיפה, הודיע כי אין עוד מטרות בשדה. שדמי קיבל מטרה חדשה: תותחי הנ״מ של השדה בדמייר. המטוסים המריאו בשעה התעלמו ממנה והגיעו לקרבת השדה. המסלול הראשי הושבת על ידי פצצות המבנה הקורם. המסלול המש- ני, עם כך, היה שלם, ועליו המריא עכשיו מטוס מיג רגע של החלטה: שרמי בוחן את המצב ומחליט לשנות מטרה ולהשבית את המסלול שנותר שמיש, ורק לאחר מכן לטפל בנ״מ. מסלול פעיל הוא סיכון ומהווה מטרה ראשונה במעלה בהשבתת השדה. הוא מורה לטייסים כרעם ביום מזיר לשנות את זמן ההשהייה של מרעומי הפצצות. מספר שלוש מוריע לבקר שהם נכנסים לתקיפת המסלול תוך כדי המראה של מיגים. הבקר אינו עונה להם. המטוסים מתארגנים בטור עורפי, נוסקים, צוללים ומשחררים את הפצצות שחודרות ופוגעות במסלול. השלישיה יוצאת בגובה נמוך, וחוזרת ליעפי צליפה. תוך חליפה מהירה הם יורים ומשמידים מספר מיגים שחנו ברחבות המטוסים. לפתע מגלה מספר שניים מיג הפתעה: לאחר שניות אחדות הוא התחפר ונעלם בתוך עמוד העשן שהרימו לאויר הפצצות של מספר אחד. כל המטוסים יצאו דרומה, טייסיהם מביטים סביב ומנסים לאתר את המיג הראשון שהצליח להמריא ולחמוק. אך הוא נעלם מן העין. הנ״מ היה חזק מאד. המטוסים חמקו בגובה נמוד וחזרו למשימתם המקורית: השמדת תותחי הנ״מ של השדה. הם צלפו על התותחים, על אנטנות המכ״ם וגם על מגדל הפיקוח. בדרך מגלה מספר אחד מסוק חונה, אך מעצור מונע ממנו לפגוע בו. הם יוצאים מהשדה וחולפים מעל חוות מיכלי הרלק בחאן אל עיש. ״שלוש. תירה במיכלים!" פוקר שדמי. עמוס בר מדליק בצרור קצר שניים מן המיכלים, ועמודי העשן השחורים שבערו שעות ארוכות, יהיו מעכ- שיו נקודת ציון בולטת לטייסי מבנים אחרים שיפעלו לאחר מכן באיזור. מבנה ״כספית״ נגד המסלולים שדה דמייר היה שדה קשה, בו נמשכה הפעילות. עוד מבנה מיסטרים של ריאל, מופנה לדמייר. סרן יעקב יריב)קוביק( היה המוביל ועימו סגן אביאם סלע, סרן עוזי הוכמן וסגן דן לניס. שדמי מערכן את קוביק כי השדה שמיש, מטוסים לא פגועים עדיין פעילים בו והנ״מ חזק. מבנה ״כספית״ יוצא לדרך כשהמטוסים חמושים בפצצות ומיד מפנה את המסלול. המבנה יוצא בשלישיה צפונה, חוצה את סעסע ומטולה וחולף בשמי בעל בק בלבנון. איש מהטייסים אינו יכול שלא להפנות מבטו מטה, לעבר נופי לבנון הירוקים־חומים ולעבר ההרים הגבוהים והציוריים, שבערו־ ציהם היה עדיין שלג לבן. המבנה פונה ימינה ומזרחה ונכנס לשטח סוריה. שרה סאהל א־סחרה חולף מלמ- טה, וממול נראה עשנה המתמר של תחנת הכוח שהוצתה על ידי המבנה של שדמי. הסורים היו מוכנים. הנ״מ מעל רמייר עדיין חזק. כבר בכניסה נפתחת אש על קוביק והוכמן הנכנסים ראשו- נים על המסלול הראשי. דן פונה וצולל על המקביל. שני המסלולים נפגעים. השלישיה חומקת בצלילה וחוז- רת מכיוון אחר ליעפי צליפה. קוביק פוגע במיג ומגלה שלושה מיגים חונים לקראת הזנקה בקו המטוסים. הוא פונה לעברם ומעלה שניים מתוכם באש. התפוצצות נוספת מעלה אש ועשן לשמים. דן, מספר ארבע, מעביר את הכוונת לעבר שורת מטוסי כוננות שחנתה בקו ישר ומסודר. לחיצה על הדק תותחי ה־ הוא ממשיך ויורה גם על רכב נושא מכ״ם. אבל הנ״מ ממשיר להיות חזק מעל רמייה ביעף הצליפה הבא פוגע קוביק בדיר מטוסים והמטוס שבו מתפוצץ וחלקיו מנתרים לאויר. מספר שלוש מוסיף עור מיג לרשימת המושמדים בשדה. המבנה מתיישר ליעף השלישי. לפתע פוגע פגז במערכת הסרוו של קוביק, ועשן חודר לתוך תאו. הוא משך מיד דרומה והתרחק מן האיזור. לאחר מכן פנה מערבה לשטח ישראל, הצליח להשתלט על המטוס וחזר לנחי- תה. דן מאבר את הקשר עם מטוסי המבנה שפינו בינתיים את השדה וחזרו לנחיתה כבודדים.50 7 ח סגרי נפגע כחצי שעה לאחר צאת מבנה המיסטהים הלהמייר מבנה סמב׳׳רים. המידע על הנ״מ הקטלני ברמייר הועבר לכל הטייסות. ואכן גם משימתו של מבנה זה היתה לתקוף את הנ״מ בשדה בפצצות בעלות מרעום מסוג ״תדמור״ ולאחר מכן לפגוע במסלולים בפצצות רגילות. בשעה ברק וגדעון רביב. המטוסים הגיעו בטיסה ישירה לעבר דמייר. לאחר דקות תחושה קשה־ דן סגרי הוביל בסמב״ד התקיפה עד הנ״מ בדמייר ונפגע מעל השדה. חיילים סוריים התנפלו עליו ורצחו אותו בקרבת מקום ארוכות הם ראו את עמורי העשן שהתמרו ממנו. הם הגיעו לנקורה המתוכננת, משכו להפצצה התהפכו וצללו לעבר עמרות הנ״מ. אותה עת היו עמרות התותחים מאוישות ובכוננות גבוהה. ״ענן״ של פגזי נ״מ התרומם לפתע לעבר המטו- סים - הסמב״רים היו פגיעים מאד לאש הנורית מלמטה. דן סגרי, המוביל, נפגע מיר. הוא הודיע כי נוריות האזהרה של המערכת ההדראולית הראשית והמשנית נרלקו. סגרי השלים את ההפצצה ויצא בפניה רחבה דרומה. הוא הוריע כי הוא יוצא לבר והורה לשאר המטוסים להמשיך במשימה כמתוכנן. מאחורי מטוסו השתרך שובל דק ולבן של נוזל. אשל הבחין במטוס המתרחק וחשב על המערכת ההרראולית המקיזה עתה את הנוזל היקר מתוך המיכלים והצינורות. ״בתוך זמן קצר יחדלו מערכות המטוס לפעול״, הוא חשב בראגה. שאר המטוסים המשיכו ביעפי הצליפה. מיג סגרי נאבק אותה שעה כדי לשמור על מטוסו ולהרחיק אותו מאיזור השרה, אולם כאשר המערכות כשלו בזו אחר זו, הוא נטש דרומית לשרה והגיע אל הקרקע בשלום. הוא הצליח להשתחרר מהמצנח. נחיתתו נצפתה על ידי חיילים סוריים ואלה רצו לעבר המקום. סגרי מצא עצמו מוקף בעשרות חיילים זועמים. הם התנפלו עליו ורצחו אותו במקום נפילתו. חבריו לטייסת סיפרו כי דן סגרי היה בטוח כי ייהרג במלחמה. כך נכתב בספר הטייסת: ״היתה לו תחושה כרעם ביום מזיר פנימית והוא הכין את עצמו למקרה שייפגע ויאלץ לנטוש בשטח אויב. הוא מילא את הכיסים של הסרבל בסנרוויציים, בקבוקי מים וסוכריות. מה לא היה לו בכיסים - אפילו דרכון איטלקי שהיה לו בזכות אזרחות איטלקית של אביו". דן סגרי היה ההרוג השני מעל דמייר ביום הלחימה הראשון. תוצאות התקיפה של הפצצות בעלות מרעומי ״תדמור" נתגלו באפקטיביות מאד. פצצות אלה, שהתפוצצו בגובה מסוים מעל הקרקע היו"מגלחות״ את כל סביבתן ופוגעות כמפעילי התותחים. ״זה נראה כאילו חתכו אותם בסכין גילוח" תיאר אחר הטייסים את התוצאות. לא כל מטוסי המיג רחוקים- אל חמה שלושה מיג יצאו לדמייר ותקפו את דמשק בינלאומי וגם את דמשק הצבאי הפגיעה במטוסי ווטור, סמב״ד ומיסטר מעל רמייר עוררה את תשומת לב אנשי התכנון בענף המבצעים. המבנים הבאים יהיו של מטוסי מירז׳ מהירים יותר. המבנה הראשון, של טייסת חים של דמייר ביעפים מהירים. את המבנה הוביל מפקר הטייסת, רס״ן עמוס לפירות ועמו סרן דוד ברוך וסגן אלדד פלטר, נציג שני של משפחת פלטר בטייסת הקרב. במהלך הטיסה התקשה פלטר ליצור קשר עם עמום וברוך. עמוס טס צפונה והתכוון לתקוף ברמייר והגיע לשרה אחר: ״היתה לי טעות ותקפתי את דמשק בינלאומי״ סיפר עמוס לפידות. לאחר שיישתלו״ את הפצצות בשרה שהיה אתה עת בבנייה, וגילו כי אין עוד מטרות ליעפי הצליפה, החליט עמוס לתקוף את דמשק אל מאזה הצבאי. הוא משך את מטוסי המבנה לשם ובתוך אש נ״מ חזקה מאה הם ערכו שני יעפים, ויצאו בטיסת חמיקה דרומה, לעבר רמת הגולן. גם בדרך חזרה התקשה פלטר לשמוע את ההוראות של עמום. ״היתה לי תקלה בקשר והם לא שמעו אותי. כל הדרך הם חיפשו אותו, ונרגעו רק לאחר שחזרתי למבנה בדרך חזרה" אומר פלטר. גיחה שלישית- דוד ברוך יצא בבוקר לתקיפת השדה הרחוק במינייה ואחר כך לפטרול בשמי הארץ. אלדד פלטו־)מימין( נציג שני למשפחת פלטו־ בטייסת מירז׳ים צפוניים נגד הנ״מ למרות הפגיעות הרבות במתקני בסיס האויר רמייר ובמטוסיו, וגיחות מיוחרות נגה הנ״מ שהקיף אותו, נותר הבסיס הסורי הגדול אתגר קשוח. אש הנ״מ עריין היתה המטרה הראשונה במעלה, ולכן הוחלט לתת עדיפות גבוהה נוספת לטיפול בתותחי הנ"מ, לפני כל משימה נוספת. לאחר הפוגה בת שעתיים לערך יצא מבנה נוסף. גם זה היה מבנה מירז׳ים שיכולת החמיקה שלהם מפגיעת נ"מ היתה גבוהה יותר. עזרא רותן)בבן( יצא בשעה שלוש וסרן אורי דקל מספר ארבע. היתה זו תקיפת הכנה לקראת גיחות של מטוסי סמב״ר של ווטור של טייסת המירז׳ים יצאו נמוך צפונה, חלפו מעל קרית־שמונה וטסו לאורך בקעת הלבנון. "נוף פסטורלי של כפרים,505 הבקעא, שדות לקראת קציר ועקיפת החרמון מצפון לכיוון מזרח, בגובה נמוך ומצפון לרכס דמשק״ כתב בבן בספר הטייסת. ארבעת המירז׳ים פנו מזרחה ודרומה לכיוון דמייר. לפי התכנון, כל אחר מטייסי המבנה לקה סוללת נ״מ וכיוון לעברה. "משיכה ופניה שמאלית ממערב למזרח, כשאנו הפוכים עם ״תרמורים" על סוללות הנ״מ בהיקף השרה, וצליפה בהמשך היעף״. המטסים התפרסו לעבר הסוללות ותקפו אותן כמתוכנן. הם השלימו את משימתם בשלום ופנו צפונה בפניה שמאלית. "לא זוכר שהיה עלינו ירי נ״מ״ מספר אורי ליס. ״די הפתענו אותם. היינו מוסתרים ובאנו מכיוון השמש״. השפעת המהירות על פגיעות המטוסים, הוכיחה עצמה, ללא ספק. ארבעת המירז׳ים לא נפגעו. הם התארגו למבנה פתוח והתרחקו צפונה. בפניה שמאלית חדרו שוב ללבנון ושם פנו מערבה ודרומה וחזרו לאחר דקות לנחיתה ברמת דור. 36 "זו היתה תקיפה מאד מוצלחת״ סיכם אותה אורי ליס עוד לפני שהשלים מבנה המירז׳ים את פעילותו בשמי דמייר כבר היו בדרכם לשרה שני מבנים של מטוסי סמב״ד. יוסף צוק הוביל את המבנה הראשון ובו אליעזר מגיר ומשה המרמש הצעיר לתקיפה הבאה. מצויי- רים בפצצות בעלות מרעומי קרבה הם הסתערו על השרה, הטילו את הפצצות וחזרו למספר יעפי צליפה. פוגעים במכים בעג׳לון המבנה של יאיר ברק, שהוביל את יאיר סלע, בן־ציון גייפמן ועודר פלום כבר היה באויר בשעה שתקפו הסמב״דים של צוק. המטוסים יצאו לדמייר, הפציצו עמדות נ״מ ותחנת מכ״ם שפעלה במקום ולאחר מכן חזרו דרך יררן. תוך טיסה מעל כביש אירביר־עג׳לון מגלים הטייסים שיירה ענקית של מפגש עם הכוח העיראקי שהתקרם מערבה. השיירה היתה פרושה על פני יותר מעשרים קילומט־ רים. חלק משכו אחריהם נגררים. מספר תותחי נ״מ פתחו באש לעבר הסמב״רים, ואלה צללו לעבר השיי- רה וצלפו בה. כארבעים מכוניות נפגעו. השאר ירדו מהכביש והתארגנו להגנה. מחוסר תחמושת עזב המבנה את השיירה וחוזר הביתה. הטייסים הודיעו למרכז השליטה על התקרמות השיירה ומיד נשלחו לשם מטוסי ווטור ואורגן שהמשיכו להלום בה. בדרך עברו הסמב״דים ליר תחנת המכ״ם של עג׳לון. למרות הדיווחים של מבנים קורמים הם מבחינים כי האנטנה הראשית ניצבת עריין על כנה. סלע הוא היחיד שנותרה לו תחמושת רשות לתקוף את האנטנה ומקבל אותה. שאר המטוסים מתרחקים וצופים בהצגת היחיד. סלע מוביל את הכוונת לעבר האנטנה, נכנס לטווח ולוחץ על ההדק. הכדורים חותכים את האנטנה הכרורית לשניים כשהם מתיזים ניצוצות הזוהרים באור העמום של שעת הדמדומים. תחנת המכ״ם המשוכללת, אשר איימה לשבש את מבצעי חיל־האויר ביום הלחימה הראשון הוצאה, סוף סוף, מפעולה. סלע חזר למבנה שהמתין לא הרחק משם וכולם יצאו מערבה, חזרה הביתה. בסיס האויר תיאס בסיס האויר תיאס אש קטלנית- בן ציון גייפמן נהרג ביום האחרון למלחמה מעל רמת הגולן, מפגיעת אש נ״מ סורית כרעם ביום מזיר תחנת השאיבה מספר ארבע, הנמצאת ליד העיירה תיאס. הוא היה בעל מסלול ראשי אחד ובימי שיגרה פעל בו גף בן חמישה מטוסי מיג ביותר אשר הותקף על ידי חיל האויר הישראלי במלחמת ששת הימים. במהלך היום הגיעו למודיעין ידיעות כי חיל־האויר הסורי מבריח את מטוסיו מהשדות הקרובים, דמשק, מארג׳ ריאל ודמייר, לשדות הרחוקים בצפון סוריה, בהם אל־המה ו־ פקודות משימה לתקיפת שדה מקלט זה. עטלפים מסתערים על השדה הצפוני אם מישהו מבקש ללמוד על רוח הלחימה של טייסת מבצע התקיפה של שדה טייסת ועימו גיורא רום מספר שתיים, אליעזר פריגת מספר שלוש ואשר שניר מספר ארבע. בינתיים נתגלתה בעיה במטוסו של שניר. כולם המתינו לו במנועים פוע- לים ובגלל בילוי הדלק במיכלי מטוסיהם החליטו לחזור לדת׳׳קים לתדלוק מחדש של כל המטוסים. שניר ישב במטוסו והמתין להשלמת התדלוק. כאשר סימנו לו כי הכל מוכן רחף מצערת ויצא מהדת״ק. בשעה זו הוא טרם התאושש מהסערה הרגשית בה היה נתון בשעה האחרונה. מעט אחרי השעה אחת הוא חזר לבניין הטייסת, לאחר פטרול בן חצי שעה עם שלמה אגוזי, חטף משהו לאכול ושוחח עם שאר הטייסים. זמן מה לאחר מכן החלה התקה־ לות סביב חדר התדריכים - הידיעה הגיעה גם לכאן: יורם הרפז נהרג. הידיעות היו מבולבלות - חלקן אמרו שהוא הופל מעל ירדן, אחרות סיפרו שהוא נפצע ונפל בנגב. אשר היה חברו הטוב של יורם וקיבל את הידיעה בצורה קשה ביותר. הוא נפרד מחבריו הטייסים, התבודד בפינת חדר ההלבשה, שם פרץ בבכי עצור. רן, מפקד הטייסת עבר במסדרון ונכנס לחדר, שם הבחין באשר המתיפה. רן כעס על כר מאד. ״זה לא הזמן לבכות את החברים! - כולנו איבדנו חברים טובים״ הוא נזף בו, ״עכשיו עלינו לשמור על העצבים ולהמשיך בלחימה!״. אשר ניסה לומר דבר מה, אך קולו נחנק. רן לא איפשר לו לעסוק יותר מדי באבלו. הוא הורה לו לצאת לחדר התדריכים שם היה מיועד לצאת עם רן לעבר אינשאס. אשר התאושש מעט, שטף את פניו ויצא נבוך אל בין חבריו הטייסים. סערת רגשות- אשר שניר עולה לתא המירז׳. במלחמת , , . ׳* ״ עכשיו ישב בתא הטייס של המירז׳ מוכן לצאת ששת הימים הביל שלושה מתון^ שנרשמו50 7 סת. הרקות נקפו והאישור לצאת עריין לא הגיע. לפתע שינוי: ״אינשאס ׳סגור׳״ הגיעה יריעה לחדר המבצ עים- ״עדיפות לשרה אחר״. כולם רצו לצאת לגיחות התקיפה. השעה כבר שלוש אחר הצהריים. רן פקר ישב במטוס הראשון, והמתין בקוצר רוח לאישור להמריא. אבל זה לא הגיע. איתן כרמי, סמ״ט א׳, חזר בינתיים לפעילות מלאה בטייסת לאחר תקרית הצהריים בינו למפקר הטייסת. גם הוא ציפה לראות מה יפלוט הטלפרינטר בחרר המבצעים. ״בסך הכל ההרגשה לא היתה טובה״ סיפר איתן. ״רן התנפל על המשימות ואנו נשארנו על הקרקע. כולנו חיכינו למשימות. מוטי, שניר, כולנו - היינו מנהלים אבל רצינו מאה לטוס. בשעה שתיים או שלוש, הוא גיחת תקיפה סוערת- איתן כרמי מתכוע בתא המירז׳ לגיחה בעת המכונאים מוציאים אותו לחצר הדת״ק. זו היתה גיחה סוערת לעבר שדה סורי צפוני לאחר הפלת שני מיגים מצרים מעל אבו סואר התעשת והחזיר אותי לטיסות. רי נפגעתי מזה אבל החלטתי להבליג - אמרתי לעצמי: ׳קורם נעשה את המלחמה אחר כך נראה׳״. רן שהבחין כי הגזים בתגובה החריפה שלו והוא מאבר אחר מטובי הלוחמים של 37 הטייסת בעור המלחמה נמשכת, הסכים ״לברר את הענין אחרי המלחמה״ בזמן התרלוק המתין רן בתוך תא הטייס להוראה של המבצעים להמריא. הדקות נקפו והאישור עריין מתמה- מה. לאחר דקות ארוכות הודיע לו המנהל התורן כי מפקד הבסיס רוצה לשוחח איתו בטלפון. ״איתן יוצא להחליף אותך במטוס, בהמתנה למשימה״ אמר לו. רן התעכב מעט בתא הטייס והיה לו חשש כי האישור יגיע ברגע שיעזוב את התא והוא יאבה את המשימה הזו. הוא צדק. הוא יצא מהתא לשוחח עם שטופר. איתן כרמי החליף אותו ונכנס לתא והנה, הפלא ופלא- מיד ניתן האי- שור מהמגדל להמריא. כרעם ביום מזיר טייס ומטוסו- אליעזר פריגת היה טייס הצ״ח בטייסת. במלחמת יום כיפור יפקד על טייסת אותה עת מטוסי פנטום את רן פיצו בהובלת משימה אחרת: תקיפת שרה התעופה קהיר בינלאומי. המבנה שהיה בהמתנה, כאמור, ליציאה לתקיפת אינשאס במצרים, קיבל עתה משימה חדשה, צפונה. מספר איתן: ״בעוד אני נכנס למטוס, סוגר את החופה ומניע, רצים אלי מן הטייסת ומחליפים את המשימה: ׳אתה יוצא לתקוף את זה, זה בצפון?!׳. אמרו יכן, זה בצפון סוריה׳. זה היה התדריך הקצר שקיבלתי. ויש זמ״מ ידעו לאן הם בעצם יוצאים״. ארנון לבושין הצעיר גויס להכין שתי מפות, האחת נמסרה לאיתן המוביל והשניה לפריגת, מספר שלוש. איתן תדרך ליה המטוסים את מספר שתיים ושלוש שעמדו לצאת מאותו רת״ק. רום ואשר המתינו זמן רב בעמרת המראה, והיה צורך לתדלק יוצאים לתקיפה- אליעזר פרעת ומירז׳ מספר . פריגת יפקד על הטייסתT-4 יצא לגיחה לעבר במלחמת יום הכיפורים עת הפעילה מטוסי פנטום שוב את מטוסיהם. הדבר היה בעל חשיבות רבה לתוצאות הקרב מעל השרה הרחוק. כאשר נשלמו סוף סוף ההכנות ונלמדו השינויים, התארגן מבנה ״דירה״ של איתן להמראה, עלה על המס- לול ובשעה עודר שגיא קיבל באותה שעה משימה ותדרך גם הוא את אנשי המבנה שלו לתקיפת אינשאס - נתיב, כניסה ויעפים. ״המשיכו לשלוח לשם מבנים״ מספר שגיא, ״כנראה שלא הספיקו להשמיר שם את הכל. ואז, כשאנו50 7 יוצאים מהטייסת, קוראים לי ונותנים לי מפות ביר, לתקוף שדה בסוריה: המייה. אני מסתכל במפה. התכנון 38 היתה לצאת לתקיפה בגובה נמוך, מיגים עוד הסתובבו באויר, אנו עושים תדריך קצר ויוצאים״ יחד עם שגיא עמדו לצאת מנחם שמול כמספר שתיים, אהוד שלח מספר שלוש, וראובן רוזן מספר ארבע. הארבעה יצאו למטוסים. בשעת ההמראה מתגלת תקלה במטוסו של רוזן. הוחלט לצאת בשלישיה. "שמענו שהיה כבר מבנה של כרמי בדרך לסוריה, לפנינו״ מספר עודד, לקחתי את המבנה ויצאנו". מבנה ״משקוף" יצא, ארבע דקות לאחר המבנה של כרמי, לעבר סוריה. כרמי יצא בגובה נמוך מזרחה, נכנס ליררן, חצה את הירמוק ופנה צפונה. הכל לפי זמן וכיוון. הטיסה נערכה ברממת אלחוט מלאה. זו היתה טיסה ארוכה ביותר, ונדרשה מקצועיות גבוהה בניווט מעל השטח המדברי. איתן מוביל הרביעייה הראשונה, ניווט היטב ולאחר דקות ארוכות חדר לשטח סוריה מדרום. ״עברנו במקביל לשרה סייקל. וראינו ממזרח לנו תמרות עשן שעלו מהשרה הזה". במהלך הטיסה צפונה קיבלו הטייסים את הנתונים על שרה היער - מסלול, כיוונים ונ״מ. לפתע נכנס הבקר לקשר: ״ שימו לב - מטוסי מיג מפטרלים מעל השרה״. עוד מספר רקות חלפו בטיסה מעל המדבריות חסרות הפנים. הבקר נכנס שוב לקשר: "מבנה ׳משקוף׳- שים לב: שינוי משימה - צא ל־ עודר, מוביל מבנה ׳משקוף׳, מנסה לאתר את השרה במפות שבירו אך לאכזבתו הגרולה הן מסתיימות לפני כן, בקו דמייר, סייקל דמשק. מספר שמול: ״הבקר משנה את המשימה ואני רואה את המטוסים של עודר ושלח עולים ויורדים עולים ויור- דים. זו ׳מטרה של הצפוניים׳ ושניהם חיפשו אותה עכשיו על המפה שלהם. אמרתי לשגיא: ׳אני עולה למעלה. אשמור קשר עין ואשאל את מבנה ׳דירה׳ כיוונים. עליתי, קראתי לאיתן וביקשתי כיוונים. הוא כיוון אותי לשייח מסכין ונתן לי כיוון וזמן ואחר כך עור כיוון וזמן. ירדתי חזרה ומסרתי לעורר". ״קיבלתי כיוון וזמן. אחר מהם היה לג של תעופה סוריים״ סיפר עודד. עודד טס לפנים ומאחוריו שלח ומנחם. כך היו עתה שבעה מטוסי מירז׳ בדרכם לתקיפת טסים בהפרש של דקות ספורות זה מזה. הדבר יצר, כצפוי, מהומה רבתי מעל השרה הסורי המותקף. מרחבי המדבר הסורי הגדול והחום היו שטוחים ער למבואות רמשק. המבנים טסו בלג הראשון לשייח מסכין, הנמצאת בקו גובה עם הכנרת ומשפ הצפינו וטסו ״נכנסנו לתקיפה״ מספר איתן, ״משיכה, צלילה על המסלול". לפתע נשמע קול ברדיו: ״מטרה מעט בצד. אני רואה מדורות״. היה זה קולו של עודד שהוביל את המבנה השני. ״טעות. טעות. זאת לא המטרה. זה סייקל!״, מתקן אותו כרמי שהיה כבר בצלילת ההפצצה, ״תמשיך צפונה. יש לך עוד הרבה הרבה זמן - זה בקצה הטווח שלך!״. תוך כדי תקיפה וכניסה שמאלית ליעפי צליפה נתן כרמי למבנה השני כיוון וזמן לעבר בשני מטוסי מיג עו לשדה בליבה של התכתשות שכבר החלה בין ארבעת מטוסי המירז׳ של איתן לשני המיגים שפטרלו מעליהם וניסו לתקוף אותם. איתן: ״משיכה להפצצה והשדה נגלה לפנינו. כניסה להפצצה, המיגים לא מפריעים. פגיעות טובות - משמו- נה פצצות רק אחת בחוץ״. מטוסי המבנה פנו לפי הנוהל השלים את הצליפה השלישית, ולפתע הוא מגלה מיג כרעם ביום מזיר שתי הפלות ועת שלוש- גיורא רום במירז׳ ההפלה השלישית שלו יציירו על מטוס ״שני מיגים. שעה איתן המשיך במשימה ונכנס ליעפי הצליפה. גיורא, מספר שתיים הצעיר והלוהט, נסק בפניה מעלה והתכו- נן להתמודד עם אחר המיגים שצלל לעבר המירז׳ים. המיג השני פטרל לא הרחק משם. בעור המבנה של איתן צולף על מטרות בשרה, הגיע למקום המבנה של עודד. כאשר היה מעל נקודת המשי- כה, דחף עודר מצערת ומשך מעלה להפצצה. שבעה מטוסים ישראלים ושני מיגים סוריים היו עתה באויר, נלחמים על אותו מרחב שמים. המהומה מעל השרה היתה בשיאה. עורר שגיא: ״בזמן המיוער, אני נותן משיכה ואני רואה על האף את העשן שעלה מן השרה שהותקף על ירי המבנה שלפנינו. כמו שאנו מתרוממים אני רואה מטוס בא מולנו, מתחיל לפנות וממש נכנס לפנינו במרחק של ״אני מכניס מבער. הייתי עדיין עם הפצצות. ׳נעשה הפלה ונמשיך את התקיפה׳ חשבתי. אני מתארגן עליו, סוגר טווח ועומר ללחוץ על ההדק - המיג נראה גרול ושמן בתוך השמשה הקדמית. פתאום נכנס לפני מירז׳ במרחק של אתי. אני עף מהסילון שלו החוצה. כמו שאני עף הצירה, התותחים שלו יורים ואנו שומעים צרחה מקפיאת רם: ׳כבה לי המנוע!׳. זה היה סופרן היסטרי״. ממשיך עודד: ״שמול קיבל הזדקרות מנוע כשלחץ על ההדק וחשב שכבה לו המנוע. הוא נפל מהמיג. המיג רואה אותי, מפנה אלי את האף ומשגר טיל ב־ המטוס ולגמור את המיג הזה. ואז אני רואה שמטוס אחר מתארגן עליו. גיורא תוך שניה הופך את המיג למדו- רה. שלושתנו ראינו את המיג. אף אחר לא מוציא מילה מהפה. ואני מוצא עצמי שוב מעל השרה, נכנס להפצ־50 7 -־ו. הרבה חוויות נכוט4 סוער כמו הסייס שהטיס אותו- מירז׳ לשמול מעל השדה, כולל הזדקרות מדחס מפתיעה וגם השמדת מיג 39 צה״ שלח, מספר שלוש, המשיר את הצלילה שלו לפי התכנון ושיחרר את הפצצות על השרה. מספר רום על אותם רגעים: ״ביציאה מהצליפה השלישית קיבלתי קשר עין למיג השני, כשהוא מתארגן על אליעזר. במשיכה להפצצה גילתה אותו גם השלישיה שהגיעה מדמייר. עודר ומנחם התנפלו על המיג עם בידונים ופצצות, ושלח נכנס לתקיפה. עודר חלף את המיג בניצב, וזה ניצל את ההזדמנות, ושיגר לעברו טיל ׳אטול׳ שפיספם. מנחם ירה עליו כשהוא נושא עדיין את הפצצות, קיבל הזדקרות מרחם, אך יצא מזה. עורר ומנחם עזבו ונכנסו לתקיפה וצליפה. אני משכתי אליו תלולות, יריתי בו צרור מ־ 40 לארמה צפונית מזרחית לשדה״ זה היה המטוס השלישי של רום באותו היום, ואחד מתוך חמישה שהפיל במלחמת ששת הימים, שהפכו אותו ל״אייס״ הישראלי הראשון של חיל־האויר. עבור איתן זו היתה התקיפה הראשונה של שדה תעופה לאחר גיחת היירוט לאבו סואר, והוא אהב את הגי- חות האלה. יחר עם שני אנשי המבנה הנותרים שלו עסקו ב״קומה התחתונה״ בהשלמת משימתם - צליפות והשמדת מטוסים. ״אלה צליפות - חגיגה ממש. מיגים עומרים בשורות, חלקם עריין מכוסה בשקים. פה ושם דמיים שלא קל להבחין בהם. נ״מ חלש ביותר. כל צליפה - מיג מתפוצץ ושברים מתרוממים לגובה רב. צרור ארוך בסביבות עומר ומזמין בקצה המסלול. צרור- והמטוס מבותר לשניים ומתחיל לבעור. שוב תי לצלוף וכולם אחרי. הגענו ממש יפה, גובה נמוך, מהירות גבוהה ואינך יכול לפספס את זה. המון מטוסים שכבו אחר כך על הבטן. מספר שתיים, גיורא, לאחר הצליפה השניה, מגלה קשר עין עם אחד המיגים. משיכה לגובה, התארגנות והמיג מתפוצץ. המיג הזה ניסה להתארגן על המבנה של עודד שגיא שהגיע לאיזור. ואז כרעם ביום מזיר בקצב מדהים- מבט של שלושת הצילומים)למטה( של מצלמת הירי של המירז׳ יכולים להעיד על מהירות החליפה הגבוהה מאד של המטוס התוקף מעל המיגים הסוריים. ״ברזל בברזל!״ היה הכלל של טייסת לקרב אל־דאות ומיגFL 21 והוא התבטא בצורה בולטת במשימה מעל השדה הסורי. בצילום נראים מיג )במרכז התמונה( לאימון והסבה, רגע לפני שנפגעו15UT1 50 7 סיימנו. יציאה לכיוון דרום ואיסוף המבנה״ עודד שגיא, שנסיקת התקיפה הראשונה שלו סוכלה על ירי שני המיגים, היה מאוכזב. הוא ארגן מחרש את המבנה. ״נכנסנו להתקפה לא מסודרת על השדה״ אומר עורר. ״אנו נכנסים ליעפי צליפה ואני רואה שאנו עומדים להתנגש בצורה הזו. עשיתי פניה למעלה ומשכתי אחרי את שאר המטוסים. ליעף השלישי נכנסנו מסודרים יותר. עמדו שם שני מיגים בעמדת המראה. צללתי והדלקתי אותם״. גיחת ההתפרקות של מנחם שמול סיפורו של חמי, הוא מנחם שמול, היה הסוער ביותר בגיחה זו. "אנחנו מושכים להפצצה. מבער, ופתאום נכנס אחד מתוך שני המיגיJ-4 מיג באש תותחי אחד הטירז׳ים ועולה באש מעל השדה. גם המטוס השני לא חזר לקרקע כחלק אחד מיג עם המיג ואת טראומת איבור המנוע. ״זו הפעם הראשונה שאני רואה מטוס אויב מקרוב. אני הייתי במור ׳אויר־קרקע', אין לי כוונת אויר־אויר, ההדק למטה. אני מרים את החרטום, יורה צרור ואומר לשגיא: ישבור, שבור!׳. אבל אני לא פוגע. לפתע אין לי גם מנוע - הזדקרות מדחס!. זו הפעם הראשונה שאני נתקל בתופעה הזו. אני נכנס לרדיו ומוריע: ׳משקוף שתיים, כבה מנוע!׳. ואז איתן אומר לי: ׳אז תניע אותו!׳. ״באופן אינסטינקטיבי זרקתי כידונים והשארתי את החימוש. הגובה מעפ״ש)מעל פני השטח(. המהירות אפם - הייתי ב־ ולא כלום. אני עם עצמי. הורדתי את האף והוא תפס. אבל הגובה היה אפס - שכחתי שאני ב־ בגובה נמוך מאד מזרחית לשרה. אבל יש לי אוירון, וגם מנוע!״. מנחם נשם לרווחה ומיד חזר, סוער ונלהב לזירה. "עשיתי פניה שמאלה. הכנסתי מבער, התרוממתי ונכנס־ תי על המטרה המקורית שלי. עודד חילק לנו בדרך מטרות ואני הייתי צריך ללכת על החלק המזרחי של המסלול. אבל כשכבה לי המנוע כל הירע שלי וכל מה שלמדתי על הגיחה נמחק מהזכרון שלי. ראיתי את המסלול והוא היה מאד גבוה. הייתי נקי. תקעתי משיכה - יופי של מהירות ותמרון - אבל המוטיבציה שלי היתה רחוקה לגמרי מהנתונים. אני רואה מיג דחפתי רגל ימינה ותקעתי צרור. המיג התפוצץ ועברתי אותו. בשלב הפיצוץ עשיתי עור כמה צליפות. אני נכנס לעור צליפה ימינה ובצליפה השניה לוקח במטח אחר שלושה מטוסי מיג514 מראה שלא יישכח- בערב נערן תחקיר בטייסת ליום הלחימה הראשון. אחד הסרטים הבולטים, אותו לא ישכחו טייסי בחלקו השני של הסרט נראה אחד המוסכים ״כמעט בגודל טבעי״ - שמול חלף מעליו בגובה של מטר או שניים בלבד! גם את הגחון של שלח ראו באותו סרט ויכלו להבחין במסמרות של חמבנה. רן פקר שוחח לאחר טע עם שמול על התקיפה ולמד הרבה על תולדות משפחתו וחהסטוריה שלה.50 7 לול״ המטוסים של איתן כבר היו בכיוון החוצה. שגיא ושלח עסקו, לפי התכנית המקורית בצליפות בשיטת ה־ מעלות. שמול היה לגמרי מחוץ לתכנון המקורי. אבל הוא ניצל כל פגז מעל השדה. ״באותה שעה הייתי מחוץ לסדר הפעולה של המבנה שלי. הם היו בכיוון אחד ואני בכיוון אחר לגמרי. אבל אני עושה כל מה שצריך. אני צריך לגמור ויש לי מטרות. אני טס נמוך, שומר קשר עין עם עוד מטרה ואז חוש שישי אומר לי שעומר לקרות כאן משהו. תחושה מוזרה. פתאום ווישש ארוך - גחון של מירז׳ חותך אותי! - אני הייתי בהקפה ימנית שניה והוא היה בהקפה שמאלית שלישית. זה היה נמוך מאד וזה בגובה 1000 ״אני טס כל הזמן ביבש ואז אני רואה לפני הנגר. בדרך אני חולף בגובה של שני מטרים מעל מיג וה. רק שנים אחר כך ראיתי את זה בסרט. אני יורה לתוך ההנגר ואז מעל ההנגר עובר פתאום מירד! - זה היה המירז׳ של שלח. הוא חלף ב־ האדמה. אני מספיק ללחוץ על ההדק והמירז׳ של שלח נכנס בדיוק לתמונה. ולי יש עוד דלק ויש כדורים. עשיתי עוד הקפה שלמה או שתיים. הייתי עם מטוס חלק וסיימתי. ואז אני נוסק מעלה ומגיע בזום ל־ לאחר מכן גיליתי את עודד ויצאתי אתו חזרה דרומה״. את צילומי יעפי הצליפה של שמול מהגיחה לשדה - לא ישכח איש מטייסי 119 ערב בתחקיר שערך מפקד הטייסת לגיחות אותו היום.׳׳חמי״ הלוהט הסתער על המטוסים בגובה האדמה אלה צליפות, חגיגה של ממש איתן־ כרמי למראה המיגים הנפגעים ועולים באש. והיו שם הרבה מטוסים שעמדו בפינות שונות של השדה לאחר שחמקו מהשדות הקרובים לישראל. שני מיג אחד הצילומים516 כרעם ביום מזיר רישום לזכות - אשר שניר הפיל את המיג ועל אחד המוסכים בגובה תחתית הרלת, וירה בהם עד שנראו במסגרות סרטי הצילום כמעט בגודלם הטב- עי. שניר מפיל מיג רביעיית המטוסים של איתן השלימה כבר את יעף הצליפה האחרון. ״יצאנו אחרי היעף האחרון, וגם אשר שניר, שהיה אחרי, יצא" סיפר איתן, ״ראיתי מאחוריו מיג אחר. הזהרתי אותו. ואז הוא עשה פניה שמאלה, והמיג המשיך ימינה. אשר ניסה לפגוע בו ולא הצליח. הוא עשה נסיון נוסף״. איתן העיף מבט על המירז׳ של אשר וראה מחזה מוזר: בירון אחר היה תלוי לו מתחת לכנף. ״שניר הבחין בסטיה ואז הוא תיקן חזק בעזרת הרגל״ סיפר איתן. על ההפלה של המיג השני שנותר יחיה בין נחיל המירז׳ים בשמי שתיים וארבע בערך כחצי רקה לפני המשיכה, כאשר הם טסים במקביל למסלול, בגובה של כ־ בשורה עורפית ובכיוון הפוך לכיוון ההפצצה. בכניסה לצליפה השניה ראיתי את המיג טס בכיוון מערב, צפונה לשדה. פתחתי מבער וזרקתי את הכידונים בדרך למעלה. היתה החלקה קשה מיד אחרי הלחיצה. המיג 21 לברר מה קורה וראיתי שהבול בצד - כדור וחצי!. תיקנתי עם הרגל והסתכלתי שוב על המיג. הוא היה מאחו 41 רי איתן ואליעזר והם שברו לו את ההתקפה. הוא ניסה לחרד במישור שלהם וחלף במקום הזה״ איתן עקב אחר מאמציו הנואשים של שניר להפיל את המיג וגם ראה את המיכל שהיה תלוי לו מתחת לאחת מכנפיו. לא סימטרי. באחת התקפות צעק לו איתן: ״תכניס רגל ותהרוג אותו!". העידוד השפיע. שניר חזר לקרב: ״הייתי שוב בנתוני ירי ובעיקוב טוב. הפגיעות הכבדות התרכזו בשורשי הכנפיים ובחלקו האחורי של גוף המטוס ומיד פרצה להבת התפוצצות עם שברים, אשר לשוליה העליונים נכנסתי. קיבלתי הזדקרות מרחם שחלפה מיה עם סגירת המבער״. אשר חלף ליד המיג וראה כי הוא בוער בשני מוקדים: האחר בחלקו האחורי והשני בתא הטייס. "אליעזר ראה את הטייס הסורי צונח. המיג נפל בוער בסחרור והתרסק מעט דרומית לרכס התלול הנמצא דרומית לשרה50 7 T-4 זה היה המיג הראשון מתוך שלושה מטוסים אותם יפיל אשר במהלך ששת הימים. במלחמות הבאות ירשום לזכותו בסך הכל תוצאות התקיפה של שני המבנים היו מטוסים סוריים שהופלו באויר. איתן אסף את מטוסי המבנה שלו והוביל אותם בגובה של שרה התעופה של דמשק, בירת סוריה, הם הבחינו בהתפוצצויות וענני עשן של פגזי המלווים אותם בדרכם דרומה. איתן כרמי, שרשם לזכותו תשע הפלות של מטוסי אויב)כולל טיל קלט אחר במלחמת יום הכיפורים(, והיה מאלופי הטייס הבולטים של חיל־האויר הישראלי, מסכם את תוצאות התקיפה על שרה מופלים באויר, עוד תשעה מושמרים על הקרקע ומסלול מחורר. אש ועשן מעל השרה. הנזק: שלושה בירו־ נים... גיורא מתארגן בזריזות ברמת דור ומגיע לטייסת. מספר ארבע, אשר שניר, לא ירע עד שחזרנו הביתה היכן, בעצם, היינו. זה מה שנאמר: יבוא איתנו, יהיה בסדר!״. לגיורא, שניהל קרב אויר ממושך במבער מלא, לא הספיק הרלק לנחיתה בתל נוף: ״חזרתי לבר, כשאני חוצה את כל סוריה בגובה של ברמת דוד״. מתחת לכנף מטוסו של אשר שניר, מספר ארבע, נותר בירון אחר שלא הושלך משום מה. ״הטייסת זכתה בבי־ דון ואשר שניר בכאב רגליים״ סיכם איתן. אשר, למרות זאת הגיע אל מעל תל נוף ובמטוסו הלא סימטרי, עשה גלגול נצחון מעל הבסיס בעוד איתן ופריגת פונים בשקט לצלע עם הרוח ומתישרים לנחיתה. גם עורר שגיא השלים בינתיים את משימתו מעל היתה בפאתי מערב. היתה כבר שעה מאוחרת. אנו חוזרים לתל נוף. אף אחד לא פגוע ונוחתים עם אור אחרון או זמן קצר לפני שקיעה. הדבר הראשון שהלכתי לראות, זה איפה נמצא ׳אם זה בצפון - זה שייך לרמת הורי. זה היה באמת שדה שכוח אל. לא היו שם מטוסים, ואלה שתקפנו הגיעו אליו מדמשק לאחר שברחו משם. אמרו לנו לאחר מכן שהמטוסים נחתו במסלול חול שהיה במקום״. עורר שגיא הפיל במהלך המלחמה הנטר ירדני ושני מטוסים מצריים: סוחוי ג׳בל מערה. יערי ורוביק יוצאים לצלם תוצאות לראובן רוזן שטיסתו לשרה הטייסת, חזר מגיחת תקיפה במצרים, ומיד העבירו לו פ״מ לצילום שדות תעופה בירדן ובסוריה. ״הגעתי לטייסת אחרי גיחת אינשאס. לא הספקתי לעלות במדרגות, וכבר מתנפל עלי מנהל הלחימה שהגיע פ״מ לצלם ב״תשבצים״ את עמאן, מאפרק, מארג׳ ריאל, דמשק, דמייר וסייקל, בגובה לאורי לא נותר זמן רב. כל טייסי הצילום היו באויר או בדרך למשימות אחרות. הוא ״גייס״ את ראובן, שלא היה מוסמך כטייס צילום, תידרו אותו במהירות, הכין לו את המפסקים בתא ושניהם יצאו בשעה לנתיב צילום שהוביל אותם אל מעל שרות התעופה בירדן ובסוריה. שני המירז׳ים צילמו את תוצאות התקיפות מעל רבת עמון ומאפרק. עתה נותר להם הקטע מעל סוריה. הם חלפו מעל העיר דמשק ונתקלו באש נ״מ כברה שהגיעה ער גובה רב. שני שרות מסוכנים לא פחות המתינו להם עדיין במדבר הסורי: דמייר וסייקל. אלה היו מהשרות המוגנים ביותר של סוריה, מוקפים במערך נ״מ מסועף. המטוסים ציפו גם לפטרולים של מטוסי מיג518 כרעם ביום מזיר צילום תוצאות- מירז׳ וסוריה. התוצאות שהביאו אימתו את הדיווחים על השמדת חיל־האויר הירדני וחלק ניכר מהכוח האוירי של סוריה. שאו המטוסים נמלטו לשדות רחוקים ולא היו איום אפקטיבי על השליטה האוירית של ישראל במבצעים חשבו גם על כר: כרי לאפשר להם לבצע את משימתם, נשלחו שני מטוסי מירז׳ מטייסת ללוות את מטוסי הצילום. כעשר דקות לאחר מכן המריאו חנקין וזמר מטייסת יערי ורוזן קשר עם המטוסים ה״צפוניים״, ואורי כיוון אותם לנתיב הטיסה שלו. אלה לא בדיוק זיהו את המירז׳ים המצלמים, ולרגע חשבו שהם מיגים עוינים והתכוננו ליירט אותם. 42 "זוג המיירטים של אורי וראובן השלימו את הטיסה מעל שני השדות האחרונים בסוריה בשלום. גם תוצאות הצילום מעל השדות בירדן היו טובות. הסרטים הועברו לפיתוח ואנשי המבצעים עדכנו את המפות. "התמונות שלי לא היו פחות טובות, למרות שלא הייתי טייס צילום!" 43 ציין ראובן בסיפוק כל אותה עת פטרלו, כאמור למעלה, מטוסי מירד של טייסת דמייר־מאפרק. אלה יכלו לתת התרעה למבני התקיפה על מטוסי מיג 21 סי המיג המריאו לקרב - אלה שהצליחו להמריא העדיפו לחמוק צפונה ולא נכנסו לקרב. מבצעי התקיפה על המוצבים הסוריים, עמדות התותחים והמחנות נמשכו גם בימים הבאים. ביום שישי סוריה עת הוחלט לכבוש את רמת הגולן. חיל האויר שלח למשימות התקיפה את כל סוגי המטוסים. במבצעים אלה הופלו באש תותחי הנ"מ מיסטר, שלושה אורגנים ומטוס פוגה מגיסטר אחר. ארבעה טייסים: סא״ל שלמה בית־און)ביטון(, בן ציון גייפמן, אריה בן־אור)אורבך( ועתניאל שמיר, נהרגו בתקיפות אלה. התפוצצות מסתורית- ״מטוס האורע של עתניאל שמיר התפוצץ ונעלם באויר״ העיד אחד הטייסים שצפו בו עת נפגע מעל רמת הגולן פרק כר החזית הצפונית ־ לבנון התקפה סמלית על רמת דוד בצער מהוסס, ולאחר קבלת הידיעות כי ירדן וסוריה פתחו במעשי איבה נגר ישראל, החליטה ממשלת לבנון להצטרף למלחמה. בשעת הצהריים של יום הלחימה הראשון נשלחו שלושה מטוסי הנטר לתקוף את שרה התעופה ברמת הוד. היה זה כשעתיים לאחר שהחלו ההתקפות הירדניות והסודיות על מטרות בצפון הארץ. אך פעילות זו לא ארכה זמן רב. המטוסים הלבנונים חדרו לתוך הגליל, וסולקו משם כרי שלא לשוב. טייסת המירז׳ים הצפונית החזיקה בשעות הצהריים פטרולים בשמי הצפון, ומעל סוריה וירדן. שני מטוסים היו בכוננות יירוט מיידית. באחר ממטוסי המירז׳ היה סרן אורי אבז־ניר, שהיה עתה למעשה מפקר הטייסת, בעקבות פציעתו של שמואלי ועמו אברהם אורן)פניו( כמספר שתיים. מספר אורי: ״החוייה המזעזעת ביותר שהיתה לי במלחמה היתה כאשר הנטרים באו לתקוף את רמת דור. 1 הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות ושממנו חששנו, היה שהם יגיעו לבסיס ויתפסו אותנו על הקרקע השעה היתה שתיים לערך אחרי הצהריים. מטוס המירז׳ ובו אורי היה בחצר הרת״ק, כשפניו החוצה, לכיוון מזרח, והוא מוכן להזנקה. אורן היה מספר שתיים. לפתע הגיחו מבין האקליפטוסים, מול מטוסו הכסוף של ארז חלמון- מטוס קרב מסוג חוקר חנטו־ לפני מסירתו לשמת מבצעי ללבנון. חיל־האויר הלבנוני תפעיל טייסת אחת שכללה גם מספר מטוסי אימון מ־מושמים אורי, שלושה מטוסי הנטר לבנוניים, משכו בנסיקה לאויר, התישרו וצללו לתקיפה. ״אני מכיר את הפוזה הזאת״ סיפר אורי, ״לא יכול להיות שהם לא יראו אותי. היתה לי תחושה של הוסר אונים נוראי. שאלתי את עצמי: ימה אני עושה עכשיו?׳. המחשבה הראשונה שלי היתה להניע ולברוח מתחת לכיפת הדיר. ברור שלא היה לזה צ׳אנס״. ״תוקפים אותנו. מי שיכול שיזנק לאויח״ פרץ אורי לקשר. ההנטרים נכנסו לתקיפה אבל לא הצליחו לגלות את מסלולי הבסיס בשל ההסוואה הטובה שלהם. כרעם ביום מזיר חיל־האויר הלבנוני חיל־האויר הלבנוני, או ״אל קואת אל ג׳אוויה א-לובנניה״ נוסד בשנת מטוסיו הראשונים היו מטוסי אימון מסוג פרסיבל פרנטיס מתוצרת בריטניה. במדינת הארזים היה מספר רב יחסית של שדות תעופה ומנחתים, אשר חלקם הגדול נבנה על ידי כוחות וישי הצרפתיים בתקופת מלחמת העולם השניה. השדות הגדולים ביותר היו ביירות, קליעת וראייק. בראשית שנות החמישים היתה הפעילות בבית הספר לטיסה של חיל־האויר מופקדת ביריהם של טיי- סים ומדריכים בריטיים. לצורך כך נרכשו מטוסי אימון מסוג דה־הוילנד אוף קנרה צ׳יפמנק. בשנת 1952 העיראקי ללבנון שישה מטוסי אימון דו־כנפיים מסוג רה־הוילנד טייגר מות׳. טייסת התובלה הפעילה מטוס הנטו בשרות חיל־חאויר הלבנוני מטוס רה־הוילנד דוב וכן נרכשו שלושה מטוסים תלת־מנועיים מסוג סבויה מרקטי, מעורפי המלחמה של חיל־אויר האיטלקי. בשנת למכור למדינה זו עשרה מטוסי קרב מדגם וומפייר מושביים. לבנון היתה שרויה תקופה ארוכה במלחמות פנימיות בין הנוצרים למוסלמים, וכאשר בשנת סיכון לקיומו של המשטר הלבנוני החליטה ארה״ב להתערב ושלחה את כוחות המרינס לנחיתה בחופי לבנון ואת מטוסי הצי לשמי המרינה. בשנת מדגם אלואט הזרוע הקרבית קיבלה שנים מספר לאחר מכן חיזוק עם החלטתה של ארה״ב לממן רכישת שישה מטוסי קרב מרגם הוקר הנטר להסבה מדגם בראשית מדגם לעריקת טייסים לברית המועצות. במבער נמלא - מטוסי המירז׳ של טייסת שמרו פטרולים קבועים מעל איזור הצפון כרעם ביום מזיר ״אין משהו יותר מפהיה מהבהלה של מטוסי אויב הננעלים על הבסיס שלך״ אומר אורי. ההנטרים הלבנוניים, כמו המטוסים היררנים לפניהם, תקפו את הלולים של קיבוץ נהלל השכן, הטילו את פצצותיהם על המבנים והסככות ונמלטו. אורי פעל במהירות. הוא סגר את החופה, הניע והביא את מטוסו בהזנקת חירום אל המסלול. יחד איתו זינקו עוד ארבעה מירז׳ים ובהם עזרא רותן, דרור אבנרי, גרעון דרור ומאיר שחר. כולם קיוו ללכוד את התוקפים. שני מטוסים פנו מזרחה לעבר עמק בית שאן. אורי ובן זוגו פנו צפונה, לעבר הרי נצרת. אך המירז׳ים לא הצליחו לגלות את המטוסים הלבנוניים שמיהרו להימלט צפונה. שני המירז׳ים של אבן־ניר ופניו נשארו באויר לפטרול. לאחר זמן מה הודיע בקר חיל־האויר כי הוא מגלה תנועה אוירית בצפון והפנה אותם לשם. ״ב־ ירע מהי. היה ברור שהיא באה מצפון לכיוון הגבול. אנחנו באים מולה ולפני שאנו נתקלים בה היא חוזרת ומסתובבת ומסתלקת. כך זה נמשך שלוש פעמים״. הבקרה הורתה למטוסים שלא לחצות, בשלב זה, את הגבול עם לבנון. אורי אבן ניר ועם. הוא לא היה מהטייסים שאהבו להשתעשע עם טייסים חובבי מעשי קונרס מסוג זה. הפעם הוא באמת איבר את סבלנותו והיה קצר רוח להכנס ולהפסיק את שעשועי הטייס הלבנוני. ״אישור לחצות את הגבול ולזהות את המטרה״ הוא ביקש מהבקר. ״רשאי״ ענו לו. זה הספיק. אורי דחף מצערת ומיהר צפונה, לתוך שטח הבקעא בלבנון. ״עברנו את הגבול ללבנון״ הוא סיפר, ״לתדהמתנו ראינו מטוס הנטר בורר, חמוש ברקטות מתחת לכנפיים״. אבן־ניר הסתער על המטוס בחמת זעם, ובמהירות סגר אליו את המרחק. זה היה קרוב מדי - אורי נסוג מעט לאחור. ההנטר התקרם לפנים. היה זה משחק משעשע לולי היה מרובה במלחמה. טייס ההנטר נותר קפוא ולא הגיב, בעור המירז׳ הישראלי המהיר יותר, מתגלגל סביבו כרי להפחית את מהירות הסגירה, ומבצע תרגי- לים שונים כדי להתישב מאחוריו בטווח אפקטיבי. באחד הגלגולים נפגשו מבטיהם של שני הטייסים, כשהמירז׳ הישראלי הפוך מעל ההנטר הלבנוני, ואורי מביט בו הפוך מלמעלה. הטייס הלבנוני נותר מאובן לאחר המפגש המוזר הזה, ולא הגיב. אורי יכול עתה להבחין בקוי ההסוואה האפוריכדירוקים של המטוס שנראו עתה בבירור, וגם בפסים האדומים שעיטרו את קצות הכנפיים שלו. אך מתחת לכנפיו הוא נשא רקטות, וזה בהחלט לא נועד לשעשוע. עברו עור מספר שניות, אורי התישר מאחורי ההנטר לחץ על ההדק ופתח לעברו באש תותחים. הפגזים נבלעו בתוך גוף המטוס הארוך והירקרק. אין פגיעות - לא עשן ולא אש. אורי מתפעל את ההגאים במהי- רות, מגלגל, עורך פניה רחבה ומגיע שוב אל מאחורי המטוס הלבנוני. הוא סוחט את ההדק ותותחי המירז׳ טייס חם- אורי אבן־ניר הפיל את המטוס הלבנוני היחיד במלחמת ששת הימים. לאחר מק לא העיזו עוד טייסי לבנון להתקרב לגבול ישראל החזית הצפונית - לבנון פולטים מטח אש נוסף. אבל המטוס הלבנוני ממשיך לטוס!. אבן־ניר חשק את שפתיו. ״מוזר- הוא לא נופל, ההנטר הזה!". בעוד האררנלין זורם בעורקיו במרץ, הוא מביט בתמיהה בהנטר המשונה, שאינו נופל ואינו נוסק, אינו מגיב וממשיך לטוס כמו ברווז מטרה בטיסה ישרה ואופקית. "זה כמו למרוט תרנגולת!" הוא זרק לעבר מספר שתיים שלו. עוד שניות אחרות חלפו. המטוסים טסו צפונה בטור, הנטר מוביל, מירז׳ מרקד סביבו ופניו, מספר שתיים, מגן ומביט סביב. "טסנו מהר. הסתכלנו זה בזה - אני וטייס האויב. חופה אל חופה. אבל הטמבל הזה המשיך לטוס ישר!" תיאר אורי. המירז׳ התקרב להנטר. אורי מחליט הפעם לפגוע בו במטח רצוף ער שיעלה באש. ״התחלתי לירות בו. ההנטר הוא מטוס מאר חזק מבחינת המבנה שלו וחלקים החלו להתעופף ממנו בעקבות הירי" הוא סיפר. המירז׳ היה הזנקת חירום ליירוט- מיוז׳ אורי רדף אחרי ההנטר עד בסיסו בריאק שם הפיל אותו כבר קרוב מאד מאחורי ההנטר, והנה, המטוס הלבנוני החל להתפרק. חלקים עפו ממנו לאויר ולפתע, בום! חלק שנתלש מגופו פגע בכונס האויר השמאלי של המירי. מנוע המירי נשנק, גרגר וכבה. אורי ניסה להניע אותו אך המנוע לא הגיב, המרחס הזדקר והמטוס איבר כוח במהירות. קולות עמומים של חריקה וגריסה נשמעו מתוך המטוס. באותה שעה היו כבר שני המירז׳ים היש- ראלים מעל שרה הבית של ההנטר - בסים האויר ריאק בצפון מזרח לבנון. אורי ניסה שוב להפעיל את המנוע. מספר שתיים החליט בינתיים כי יש לסיים את המלאכה. הוא נכנס על ההנטר הפגוע, אבל לאחר שניות אחרות הבחין כ• תא הטייס ריק - טייסו, למעשה, כבר נטש במהלך הקרב. אורי הפגוע בחר לצאת מערבה לעבר הים, כדי להתרחק משטח לבנון ולאפשר לכוחות החירום לחלץ אותו, אם לא יוכל להמשיך להטיס את מטוסו. מספר שתיים שלו טיפל ב״מנהלות״: הוא התקשר לבקרה וביקש כרעם ביום מזיר מסוק חלוץ והודיע על מצבו של המוביל. ״הוא הזעיק בינתיים את כל כוחות החילוץ במזרח התיכון" נזכר אורי. אבן־ניר ניסה לסחוט עוד ק״ג רחף מהמנוע אולם זה הגיב בחרחור נואש. בטייסת עקבו אחר הדרמה בשמי לבנו והעבירו לו הוראות לבדיקת מערכות, להפעלת נהלי חירום ועור עצות מעצות שונות. אורי משך את מטוסו דרומה. מירד עם מנוע מת הוא כמו לבנה, אמרו טייסיו, אבל הפעם ישב בו טייס מקצועי. ״לאט לאט סחבתי את המטוס. מפעם לפעם הוא היה נכנס להזדקרות מדחס. לאחר מאמצים רבים הצלחתי להגיע לרמת דוד". אורי הנחית את המירז׳ הפגוע בשלום ומטוסו נעצר בקצה המסלול. המטוס הובל למוסך וכאשר פתחו את המנוע הוא היה גרוס ומפותל כפי שרק מדחס סילון שהתפרק יכול להיות. התברר כי חתיכת הפח שנקרעה מן ההנטר הלבנוני ופגעה במירד, פירקה את חזית המדחס והשלבים 2 שאחריה ושני שליש מן הלהבים של המדחס היו חסרים היה זה האירוע הרציני היחיד בו היה מעורב חיל־האויר של ארץ הארזים במלחמת ששת הימים. לאחר מכן נמנעו טייסי ההנטר מכל מחשבה לחדור לשטח ישראל. פרק כה׳ החזית המזרחית - יורן ירדן מצטרפת להתכתשות המלך חוסיץ, יחר עם אנשי המפקדה המשותפת ברבת עמון, קיבלו בשעות הבוקר של ה־ ני ממצרים ומתחנות הרדיו שלה על המתרחש בזירת הקרבות שם. הם סמכו גם על הורעות שגויות שנשלחו אליהם על ירי הפיקוה המצרי העליון, ועל סמך שידורי רדיו קהיר, שמסרו על הצלחות במלחמה נגד ישר- אל. באוירה זו של ריווח כוזב ושל ״הצלחות״ החליט המלך ומפקדת החזית המזרחית להצטרף למערכה בצורה פעילה. המפקרה המזרחית שקבעה את מקום מושבה ברבת עמון התעוררה בבוקר יום שני 08:50 1 רדיו קהיר״ גם מטוסי צילום- בין מטוסי ההנטר שהפעיל חיל־האויר הירדני היו גם מספר מטוסי צילום. עם כך המידע שהיה בידי הטייסים היה מועט ולוקח בחסר לאחר כחצי שעה, שלח סגן נשיא מצרים והמפקר העליון של הכוחות המצריים, המושיר עאבד אל חכים עאמר לירדן מברק, ובו מסר להם את ההורעה האופטימית הבאה: 1 דו או הוצאו מכלל פעולה 2 במתקפה יבשתית 3 2 בהתאם לתכנית שנקבעה יום קורן לכן״ כרעם ביום מזיר מעודד מהמידע האופטימי, יצא המלך חוסיין לעבר המפקדה הראשית, לבוש מרים ואקרחו על ירכו. אותה עת כבר עמד גל התקיפה הראשון של חיל־האויר הישראלי לסיים את משימתו מעל שדות התעופה ומטרות אחרות בתוך מצרים. עת הגיע למפקדה, בישר לו הפאריק ריאד, כי כבר נתן לארטילריה הירדנית הוראה לפתוח באש לעבר מטרות ישראליות. ואכן אותה עת החלו תותחים ארוכי טווח מסוג ״לונג טום״ בהפגזת תל־אביב, ואחרים ירו מספר פגזים לעבר שדות התעופה בלוד ותל נוף. כמו כן הורה ריאד למפקד חיל האויר הירדני, אל כורדי, להורות לטייסות הקרב לצאת לתקיפת בסיסי אויר ומטרות אחרות בישראל. הפאריק ריאד ניזון גם הוא ממידע שגוי וכוזב שנשלח אליו ממצרים. אמון על המברקים המעודדים אשר קיבל בבוקר מקהיר, ובהם ההכרזה כי ״מחצנו את כוחו האוירי של האויב ואנו חוצים את קוי החזית הישרא- הוא הורה על הוצאת חטיבות השריון של ירדן מחניוני ההיערכות שלהן בהרים, ואלה נעו מערבה, בלא3 לית״ לדעת כי אין הן יכולות לצפות לסיוע וחיפוי אוירי. כל הפעולות נערכו על פי תוכנית"אל־חוסיין׳׳ שהוב־ נה ותורגלה כבר בשנת חוסיין מספר בזכרונותיו כי לרשות חיל־האויר הירדני עמדו רק ולכן היה צורך להמתין לסיוע של מטוסים וטייסים של עיראק וסוריה. ״אנו המתנו לסורים. ידענו כי ללא 4 סיוע המיגים שלהם תהיה להפצצת הבסיסים הישראלים השפעה זעומה״ אימון מבצעי מתקדם- טייסי הקרב חירדניים ערכו את חחסבות למטוסי חהנטר חחד־מושביים במטוסים מספר מטוסים מדגם זה היו בשמת מבצעי T-66B דו־מושביים, צד בצד מדגם חוסר האימון בין ירדן וסוריה נמשר גם במהלר אירועים אלה. בשעות הבוקר, עת ביקשו קציני המבצעים במפקדה המזרחית כי הסורים יזניקו מטוסים לתקיפת מטרות בישראל, הם קיבלו תשובה כי ״המטוסים אינם מוכנים״, היות וחלק מהם ״נמצאים באימונים״. בין השעות דומות: ״הם ביקשו תחילה שניתן להם חצי שעה, אחר כך ביקשו שעה וכך הלאה עד דחייה נוספת שאף אותה אישרנו". H-3 בינתיים יצאו מטוסי קרב עיראקיים, שהיו מוצבים בבסיס טו הירדנים כי עייפו מהידידים הסוריים, ויצאו גם הם. אבל הסורים הצטרפו בכל זאת. מטוסי הנטר המריאו ממאפרק ויצאו לתקוף בסיסי אויר ישראליים. וכן שישה מטוסי הנטר עיראקיים לתקי- פת מטרות בצפון ישראל ומרכזה. בשעה זו המריאו גם תריסר מטוסי מיג ערב המלחמה, על פי עצתו של ״משקיף ממדינה ידידותית״)ככל הנראה הנספח הצבאי הבריטי( הרהרו הירד- נים בצורך להרחיק משדות התעופה מספר מטוסים אזרחיים, כדי שלא יושמדו במעשי האיבה שעמדו להפתח כרעם ביום מזיר חיל האויר המלכותי הירדני חיל־האויר המלכותי הירדני, או: ״אל קראת א־ג׳אוויה אל־מליכיה אל־אוררוניה״, הוקם בשנת כ״חיל־האויר של הלגיון הערבי״ בסיוע צמור של הבריטים. ראשון המטוסים שלו היה מטוס תובלה קל מסוג דה־הוילנד רה־הוילנד תפקידו העיקרי של החיל החדש היה לשרת את הלגיון היררני ולשם כך נרכשו בשנת מטוסי תצפית וסיור מסוג אוסטר זרוע תובלה לאה״מ- חיל־האויר של הממלכה ההאשמית הפעיל מספר קטן של מטוסי תובלה ומסוקים לשמת המלך ואנשי בית המלוכה. בין־ אלה היו מספר מטוסי דקוטה בשנת בן ה־ לטיסה בסנרהרסט שלאחריה הוסמך כטייס בחיל האויר המלכותי הבריטי. במשך כל השנים אחר כך ליווה אותו היועץ האוירי הבריטי בירדן, קומנרר ״ג׳וק״ דאגלילש, אשר היה מדריכו האישי, ואימן אותו בהטסת מטוסים מתקדמים יותר בשרה התעופה ברבת עמון. כחלק משיתוף הפעלה הצבאי בין בריטניה לירדן, פעלו בשרה ברבת עמון טייסות קרב בריטיות. בשנים הראשונות לכהונתו של המלך חוסיין קיבלה התפתחות חיל־האויר המלכותי תנופה רבה. טייסת התובלה גדלה ונרכשו מטוס ויקרס ויקינג והנדלי פייג׳ מרתון. יחירות התובלה כללו בראשית שנות השישים מטוסי אירספיד אמבסדור דו־מנועיים, וכן שני מטוסי רה־הוילנר הירון ארבע־מנועיים. כמו כן נרכשו מיר שניה ארבעה מטוסי רוגלס בשנת ווסטלנד ווירלווינד וכן ווידג׳ן אשר נועדו לשרות בית המלוכה ומפקדים בכירים בצבא. בשנת נרכשו בשנת לתרום לירדן טייסים. הטייסים אשר התקבלו לבית הספר לטיסה, קיבלו אימון ראשוני במטוסי דה־הוילנד צ׳יפמנק529 ומשם עברו למטוס האימון נורת־אמריקן הרברר בשלב המתקדם. אלה אשר נועדו לטייסות הקרב יצאו להסבה במטוסי האימון הרו־מושביים באותה שנה קיבל חיל־האויר הירדני שי ממצרים: שלושה מטוסי אימון מסוג גומהוריה, אשר נבנו במרי- נה זו ברשיון גרמני. בעקבות חתימת הסכם לשיתוף פעולה בין מדינות ערב הועברו ליררן גם קרב מסוג זמן קצר לאחר מלחמת קרש, בעקבות שיתוף הפעולה שהיה אותה עת בין בריטניה, ישראל וצרפת נגד "מרינה אחות ערבית״, וכן בשל התסיסה הרבה בממלכה, החליט המלך לסלק את כל היועצים הבריטי- ים מארצו. גם חיל האויר של הלגיון הערבי שינה באותה עת את שמו, ונקרא מאז: ״חיל האויר המלכו- תי הירדני״. את התנופה הגדו- לה קיבלה זרוע הקרב של חיל־ האויר הירדני בשנת החליטה ארה״ב לממן רכישת טייסת קרב בת מטוסי הוקר הנטר F.6 מספר שנים אחר כך נרכשו מטוסים נוספים ישירות מן היצרן הבריטי או נתקבלו מחיל־ האויר המלכותי הבריטי. מטוס זה הפך לחוט השידרה של טייסות הקרב של הממלכה ההאשמית במשך שנים רבות לאחר מכן. בשנת מאפרק. טייסת זו הפעילה מטוסים משלושה סוגים: מטוסי קרב מדגם מסוג המלחמה גם מטוסי הנטר עיראקיים. טייסת מספר טייסת מספר עמון ובמאפרק מספר טייסות של מטוסים קלים, טייסת תובלה שהפעילה את הרקוטות ושישה מטוסי דוב, וטייסת מסוקים ולה מסוקי וויירלווינד ומפייר נפול־זנב- מטוסי הקוב הראשנים של היל־האויו המלכותי הירדני היו מטוסי ומפייר סילוניים שנכנסו לשרות גשנת כרעם ביום מזיר בתוך זמן קצר. בין אלה היו שני מטוסי המלוכה. מספר מסוקים של הממלכה ההאשמית - אחר מסוג סיקורסקי ושני מסוקים קלים מסוג אלואט ומסוק סקאוט - היו על הרחבות בשדה רבת עמון. בשדה היו גם מטוסי אימון חר־מנועיים מסוג צ׳יפמנק של האקדמיה האוירית ואחד דו־מנועי מסוג ססנה האו״ם במזרח התיכון, חנה אותה עת בשדה. לא כל המטוסים האלה הצליחו לחמוק. רק שני טייסים ירדנים צעירים התיחסו ברצינות לידיעות על המלח- מה שפרצה. הם עלו לשני המסוקים של המלך, ויצאו לעבר ההרים מזרחה לבירת יררן. אלה היו כלי הטיס היחידים אשר היו אותה עת ביררן, וניצלו מן המהלומה של חיל־האויר על השרה הצמוד לרבת עמון. המלך פוקד לתקוף מטרות בישראל כארבע שעות לאחר קבלת ההודעות המצריות על"הצלחות״ נגר ישראל, הוציא המלר הירדני הוראה למטו- 16 5 סי חיל־האויר שלו, לצאת לתקיפת שדות התעופה של ישראל או לאויר מבסיס מאפרק ואחרים יצאו מרבת עמון, שהיה שדה פריסה ובסיס הפעולה של מטוסי ההנטר העי- ראקיים שהגיעו לירדן. ההתקפות של המטוסים הירדניים היו מפוזרות, לא התמקדו במטרה אחת ולא התכוונו להשיג יעד כלשהו, לבד מגרימת נזקים. ארבעת המבנים בני ארבעה מטוסים כל אחד, תקפו מטרות אזרחיות בדרך כלל - המט- רות האוירית היחידות נגדן פעלו היה שרה החירום בסירקין ובמגידו. צייד באפור־ירוק- המטוסים הירדניים נצבעו בצבעים הדומים לאלה של חיל־וזאויר המלכותי הבריטי וגם עוטרו במוטיבים דומים. אחד המטוסים אף הוצג בתצוגה אוירית באנגליה בשעה מצאו אותו ותקפו את השדה במגידו וגם ירו מספר רקיטות לעבר הלולים בנהלל. שתיים מהן פגעו במבנים 6 של המשק מבנה שני תקף את מפעל התרופות ״אביק" בנתניה ורסיסים של פגזי אחר ההנטרים פצעו אישה אחת במצ- חה. המבנים השלישי והרביעי יצאו לתקוף את שדה התעופה סירקין ליד פתח־תקוה. שם הצליחו להשמיד מטוס נורד נוראטלס של טייסת התובלה531 הנטדים בגיחות חמיקה לשטח ישראל גיחות התקיפה החפוזות של ההנטרים הירדנים, לא איפשרו למערכת הבקרה האוירית של ישראל לעקוב אחריהן בצורה רצופה. מול החזית המזרחית הציבה ישראל רק קרון בקרה נייר, שהיה אמור לתת התרעה על הפעילות האוירית בגבול עם ירדן. עם כך באותה שעה היו מספר מטוסי מירז׳ בפטרול מול היררן, והם כוונו מיד ליירוט המטוסים הירדניים. זוג מירז׳ים אחר של טייסת עת נערכה התקיפה. לפתע הבחינו בשני מטוסי הנטר אשר צללו על נהלל, הקיבוץ הנמצא סמוך לבסיס. המטוסים הירדניים התכוונו, ללא ספק, לתקוף את רמת דוד, אך התקשו לזהות את המסלולים. טייסי המיתי פעלו במהירות: עוד לפני שקיבלו אישור וללא הוראת הזנקה מן המגרל, הם סגרו את החופות, הניעו ויצאו מטוסי הסטדפייטר מוברחים לתורכיה פרשה מענינת היתה רכישת מטוסי לוקהיד טה ארה״ב למכור לישראל מטוסי תקיפה מסוג רוגלס סקייהוק, ובמקביל למכור מהירים מדגם לוקהיד סטרפייטר ליררן. מטוסי מאך־ הגבוה שלהם. משיקולים תקציביים, החליט מלך ירדן להעדיף רכישת שניים לאימון, מאשר מטוסים חרשים. הוברחו לתורכיה- שישה מטוסים מדגם סטרפייטר הגיעו לירדן וטייסי הממלכה התאמנו בהטסתם בהדרכת מדריכים מפקיסטן ארה״ב עמרה אותה עת לרכוש חזרה כטייסת של מטוסים מדגם זה שהופעלה על ידי חיל האויר של טאיוון ואלה שופצו עבור ירדן. באפריל במאפרק, ויחר עימם הגיעה משלחת של יועצים אמריקניים כדי להכשיר את הטייסים. יומיים לפני פרוץ המלחמה, כאשר גברה המתיחות באיזור חששו האמריקנים כי המטוסים יושמרו במלחמה, והם הוטסו בחופזה לתורכיה. היו אלה מטוסי הקרב הירדניים היחידים שניצלו מהשמדה. כרעם ביום בוזיר 44 חתר לנחיתה - המטוסים הירדניים לא המתינו זמן רב על הקרקע - רבע שעה לאחו התקיפה חם הושמדו על ידי מטוסים ישראלים שתקפו גל אחר גל את שדות התעופה הירדניים המשיכו לפטרל, ולכדו שני מטוסים אחרים שהיו בדרכם חזרה מתקיפה, ככל הנראה בעמק יזרעאל. ״פטרלנו בין רמלה לסירקין. הזניקו אותנו לעבר שני הנטרים, וגילינו אותם, לא בטוח שאלה היו המטוסים שתקפו בסירקין״, מספר רס״ן עודד שגיא. המירזיים רדפו אחר ההנטרים אך אלה חמקו בגובה נמוך לעבר הירדן. עודד, שהיה לו ״חשבון לא סגור״ עם מטוסי הנטר מקרב שהתנהל מספר שנים לפני כן, לא ויתר הפעם. לעבר מסלול ההמראה. עת היו על מסלול ההסעה הופיע הרמזור אשר אישר להם להמריא. דרור: ״המראנו סיפר עודד: ״לאחר מכן הופננו לעבר מאפרק ליירט שני הנטרים שטסו לכוון מערב״. צמד המירז׳ים חצה מיד, ולהערכתי היינו באויר בזמן שיא של לאורך כל הגלבוע התבור ועמק בית־שאן״. המטוסים הירדנים, צבועים בירוק־אפור הצליחו לחמוק בגובה 7 נמוך ולחזור לבסיסם. ״הם ברחו נמוך ומהר, ולא מצאנו אותם״ שני המירז׳ים הצטרפו לקרב אויר אחר שהתנהל מול מיגים סוריים שהגיעו מדרום לכנרת שהניב תוצאות טובות יותר. בשעה לא נתקלו במטוסים יררניים. כשעה לאחר מכן חזרו לנחיתה ללא כל אירוע בולט. מוצלח יותר היה הפטרול הבא של הטייסת. בשעה השרה הרחוק אל מינייה. כאשר היו באויר הם הופנו לעבר מטוסי ההנטר שתקפו את שרה כפר סירקיף. שגיא ונוינר פגו צפונה, נסקו וחיפשו את היררנים, אך לשווא: אלה היו כבר חזרה בשטח יררן. שני המירז׳ים •הערה: ערב המלחמה הפעיל חיל האויר הישראלי את תוכנית הפריסה ״תיבה". במסגרת תוכנית זו פרסו חלק ממטוסי הנורד"נוראטלס" לשדה התעופה בכפר סירקין. רפי סברון, שהיה אחראי לתכנון מבצע ״מוקד" מספר כי היה זה ״גול עצמי״ של תוכנית ההונאה הישראלית: "במשר שנים שכנענו את ירדנים כי כפר סירקין הוא שדה מבצעי ומשם פועלים מטוסי הנורד. עכשיו הם באמת הגיעו לשם כרי לתקוף את המטוסים שפרסו לשם".533 את הירדן, ובסביבות רבת עמון הם גילו את שני מטוסי הנטר ״זהו!״, אמר לעצמו עודד, ״החלטתי שמבלי להפיל הפעם אני לא חוזר לטייסת. התישבתי על אחר ההנטרים ולא נתתי לו לזוז ממני״. ההנטר הירדני, שהצטיין ביכולת התמרון שלו, שבר חרות מעלה, אך עודד המשיך לעקוב אחריו. ״שיגרתי שפריר במצב של משיכה כלפי מעלה. ראיתי את הטיל עובר ליד המטוס. הייתי בטוח שפגעתי בו. הסתבר כי הוא השליך את המיכלים הנתיקים שלו. השפריר עבר לידם. הוא לא פגע״. עודד היה מאוכזב אך לא נואש. מספר שניים, ״סקיפר", שהיה טייס צעיר וחסר נסיון ניהל אותה עת קרב עם מספר שניים. הוא ביקש מעודד לבוא ולסייע לו, אך לעודד היתה תעסוקה אחרת. "הפעם החלטתי שאת הקרב שלי אני לא נוטש״ הוא סיפר. עודד ביצע תמרון נוסף מול ההנטר והצליח לשבת על זנבו. ההנטר הפסיק משום מה לתמרן ברגעים אלה. עודד שינה את המתג למצב תותחים וסחט את ההדק. ״ממרחק של את הכדורים מפלחים את כנף המטוס, וקורעים אותה. שניות לאחר מכן הטייס נטש. זה היה המטוס הראשון חומק בגובה נמוד־ המטוסים הירדניים שתקפו מטרות בישראל חדרו בין הרי יהודה וירדו לגובה נמוך במישור החוף. בצילום נדיר זה נראה הנטר ירדני לאחר שתקף את שדה סירקין במרכז הארץ סקיפר העסיק בינתיים את ההנטר השני. בתקווה רבה הוא שיגר טיל שפריר, אך זה לא פגע והלך ״בדרך כל שפריר״. "שיגרתי על ההנטר השני, לא פגעתי, ניסיתי להתארגן ליעף תותחים, ובינתיים איבדתי קשר עין״ הוא תיאר את היירוט חסר התוצאות. המטוס הירדני נמלט מן המקום בגובה נמוך כשהבחין במצנח של בן זוגו והבין כי סיכוייו מול שני המירז׳ים הישראלים קלושים. ״הייתי מאושר משני דברים״ סיכם עודד את הקרב, ״קודם כל על ההפלה - סוף כל סוף!, וכן על העובדה שהטייס נטש. אחרי הכל קרב אויר הוא מעין קרב אבירים מודרני". היתה זו הגיחה השלישית של עודר ביום הראשון של המלחמה. בימים הבאים ירשום עודד לזכותו עוד סוחרי 97 טייסת מושבי(. השניים סיירו כשעה וחצי בשמי האיזור אולם לא גילו הנטרים. המטוסים הירדנים שהצליחו לחמוק חזרו לנחיתה והוכנו לתקיפה חוזרת שנועדה להתבצע כשעה מאוחר יותר. לא כולם לא הצליחו להמריא לאויר. מפקד חיל־האויר, מוטי הוד, הוציא פקורה לשלוח מבנים שהיו כרעם ביום מזיר כבר באויר לעבר שרות התעופה של ירדן. בשעה זינק היישר מבעד לדת״ק ויצא לאויר. שומי הצטרף אליו. באויר היה אותה עת הזוג של ראובן הראל ומאיר לבנה. שומי לקח את ההובלה על כל הרביעיה והמבנה פיטרל מעל הכנרת. הם ניסו לאתר את מטוסי הירד- נים והעיראקיים אולם לא גילו כל מטוס. לאחר זמן מה התברר לנבות וללבנה כי הם קצרים בדלק ושניהם חזרו לנחיתה. שומי והראל המשיכו לפטרול נוסף וחזרו אף הם לרמת דוד. בעור שני המטוסים מסיעים לעבר הדת״קים הם מבחינים בשלישיית מטוסים חמגיעה מרחוק. שומי, שהבחין בצבע אדום בקצות כנפי המטוסים חשב כי אלה מיסטרים, ״וראו זה פלא - הנטרים בול מעל הכנף!״ הוא רשם בתחקיר הטיסה. תחושה קשה להיתפס על הקרקע כאשר מטוסי אויב תוקפים. הראל הסיע את מטוסו במהירות לרת״ק פנוי של טייסת 110 חורשת העצים של המנועיה במחלקת תחזוקה והספיק לראות את המטוסים הירדניים תוקפים: ״להפתעתי ראיתי את ההנטרים פונים צפונה, ישר מול נהלל ומשחררים רקטות על הלולים והרפתות, ומסתלקים מזרחה בגובה נמוך״. בבסיס היתה פניקה כללית - ״הזנקות, דיבורים ברדיו, צפירות אזעקה של 10 התקפת אויר וכלום לא יותר". הוא כתב חובב טיסה־ המלך חוסייו למד טיסה בבריטניה ולאחר השלים הכשרתו כטייס קרב, בליווי צמוד של ״ג׳וק״ דגלילש, מפקד כנף בריטי שאף הציל אותו מהתנקשות אוירית סורית עת טס במטוס דוב על גבולה הצפוני של ירדן גם מבנה זה תקף בשיטת ״פגע וברח״: המטוסים התקרבו למטרותיהם בגובה נמוך, חיפשו בקוצר רוח את המטרות וכאשר גילו מבנים הדומים למוסכי מטוסים, רוקנו עליהם את הרק- טות ומיהרו לחמוק חזרה לבסיסיהם. שיטה זו הקשתה על המטוסים הישראלים ליירט אותם. ואכן, כמעט כל המטוסים היררניים והעיראקיים שתקפו בגל התקיפה הראשון, והיחיד, בישראל חזרו לנחיתה. אבל ההחלטה להכנס למלחמה התבררה כטראגית מאד עבור חיל־האויר היררני. לאחר פעולת מטוסיו בישראל יצא חוסיין למפקרת חיל־האויר כרי לשמוע ריווח מן הטייסים הירדניים. הם גילו לו כי היה חסר להם11 לאחר המלחמה אמר, כי לטייסיו ״לא היה מושג על מה שמצפים מהם לעשות״ מודיעין על השרות בישראל, ועל מטרות צבאיות. חוסיין הורה בכך: ״מעולם לא ביצענו שום סיור אוירי 12 מעל ישראל. איננו יכולים לומר אותו רבד עליהם״ ואכן הפצצות השרה בסירקין, ותקיפת בית החרושת לתרופות בנתניה, אך מוכיחים זאת. הירדנים לא פעלו נגר בסיסי האויר המבצעיים בתל־נוף, לוד או הצור, למרות שהיו קרובים לקו הגבול. רמת דור היה השדה535 המבצעי היחיד שהותקף במלחמת ששת הימים מהאויר חוסיין היה מרוצה בינתיים. צבאו שהסתתר בהרים יצא לדרך. לפי ״חלוקת האיזורים״ בין מדינות ערב עליה הוחלט ערב המלחמה, היה הצבא המצרי ממונה על כיבוש הדרום והנגב, הצבא היררני היה אמור לפעול באי־ זור ירושלים עד נתניה. משם וצפונה היה השטח שיועד לחיל־המשלוח העיראקי. הסורים היו אמורים לפעול בצפון הארץ בקו שהוביל מן העמקים וחיפה וצפונה. צבא ירדן כבש בינתיים את ארמון הנציב, וכוחות שריון וחי״ר החלו לנוע בשטחי יהורה ושומרון לעבר גבול ישראל. גם תנועת הכוחות העיראקיים לעבר הגבול עודדה את רוחו של המלך הצעיר. הוא עזב את מפקדת חיל־האויר הירדני ויצא למפקרה הצבאית אליה הגיע בשעה חיל־האויר היררני הפעיל ערב מלחמת ששת הימים, כמתואר למעלה, את טייסת ההנטר מספר התעופה במאפרק. טייסת זו, שהיתה הטייסת המתקדמת ביותר של חיל־האויר של הממלכה ההאשמית, הפעילה H-3 עור שישה מטוסי הנטר של טייסת עיראקית שהגיעו משדה לשדה ברבת עמון ופעלו ממנו. טייסת מספר במשימות קרביות. בשרה התעופה ברבת עמון פעלו כחמישה מטוסי רקוטה, ומסוקי אלואט לשירותם של אנשי בית המלוכה. בשעה זה אחרי הודעות הירדנים על כיבוש ארמון הנציב, שם היתה מפקרת האו״ם ועם התקבל הידיעות על תנו- עות הכוחות של הלגיון הירדני לעבר ישראל. בינתיים חזרו מטוסי ההנטר הירדניים, אשר הצליחו לתקוף בישראל ונחתו בשרות התעופה שלהם. הטייסים התקבלו בקבלת פנים השמורה לגיבורים על ירי המפקדים שלהם ועל ירי צוותות הקרקע. המטוסים נלקחו לנקודות התדלוק וחמשים כבר הכינו את הפגזים והרקטות לגיחה הבאה. את הגיחה השניה לא יצליחו המטו- סים האלה לעשות לעולם. רבע שעה לאחר מכן החל רעם מטוסי הקרב הישראלים, אשר הגיעו לתקוף את רבת עמון, לזעזע את שמי הבירה היררנית. בשעה מכן החלה התקיפה של בסיס האויר במאפרק. המטוסים הגיעו גל אחר גל, מבנה אחר מבנה. עת עזב מבנה התקיפה הישראלי האחרון את מאפרק, לא היה עור בירי הממלכה ההאשמית ככל כוח אוירי לוחם. ההימור היה גורלי גם עבור המלך הידוע בהחלטותיו הפטאליות והרות האסון. חיל־האויר המלכותי הירדני הושמד בתוך פחות משעתיים. כרעם ביום מזיר בסיס האויר ברמת עמון בסיס האויר רבת עמון נבנה על מישור שטוח, מזרחית לבירה הירדנית, ומשני ציריו נמצאים רכסי הרים. הוא כלל מסלול ראשי אחר בכיוון כללי מזרח־מערב ומסלול הסעה שהוביל לעבר המוסכים ומבני המנהלה. במקום פעלו, בדרך כלל, הטייסות של בית המלוכה, כולל תובלה ומסוקים וכן טייסת קרב. ערב המלחמה פרסו לשם מטוסי הנטר ירדניים וכאמור, הצטרפו אליהם גם מטוסים עיראקיים שנשלחו מחבניה. החל מן השעה השאירו שם אבן על אבן. כל מטוסי הקרב, התובלה והמסוקים אשר היו בשרה ולא סולקו משם, הושמרו. טייסים נועזים- טייסי חיל־האויר המלכותי הירדני נחשבים למקצועיים ביותר בקרב הטייסים הערביים, הודות לשיטות הלחימה שאימצו מהבריטים המשימה לגדדקה בוטלה - צא לרבת עמון עם התקבל הפקורה לפעול נגד יררן החלה מערכת השליטה והבקרה של חיל־האויר לאתר מבנים שהיו יכו- לים לצאת מיד לתקיפת יררן ושלחה אותם לשם. המבנה הראשון שתקף את רבת עמון היה רביעייה של מטוסי מירז׳ של טייסת שלמון לתקיפת בסים האויר בגררקה במצרים. ארבעת המטוסים, ובהם שלמון, סרן עמרי אפק, סא״ל יעקב אגסי וסרן מנחם שמול, המריאו ב־ השרה המצרי שהיה מעבר למפרץ סואץ. בינתיים חזר משם המבנה של רן פקר, וכאשר שמע על קריאות מערכת השליטה והבקרה למבנים היכולים לטוס ליררן, הוא הוריע לשלמון כי השרה בגרדקה ״סגור" והוא יכול לצאת לעבר רבת עמון. אברהם שלמון ממוצע הקומה ועגול הפנים, היה מטייסי הקרב ה״חמים״ של טייסת הוא בילה כאחר מארבעת טייסי הכוננות בפטרולים בשמי ישראל. הגיחה לגררקה היתה גיחת התקיפה הרא- שונה שלו ביום הלחימה הראשון. עתה הוא קיבל פקורה לצאת לרבת עמון. "אנו טסים לגררקה, עוברים את אילת, מתקרבים לשארם, ולפתע שומעים את רן חוזר ומספר כי אין מה לצאת לגרדקה״ מספר מנחם שמול, מספר ארבע במבנה. ״התחלנו להנמיך. שלמון שואל את הבקרה: ימה עושים?׳ - ׳אתה הולך לתקוף בעמאן!׳ אומרים לו. שום דבר לא היה לנו על השדה בירדן. שלמון לא ידע 13 איפה עמאן נמצאת. ואז הבקר אומר לו: ׳קח כיוון כללי537 המטוסים פנו לאחור, חצו את הנגב ועברו מעל ים המלח בכיוון צפון, לרבת עמון מספר עמרי אפק: ״הבקרה אמרה לנו ש׳גררקה הושמד״ - מחפשים לכם יעד אחר. אחרי כמה דקות אנו מקב- לים יער חרש: עמאן. מתחילים להתארגן בקוקפיט. עכשיו צריך המוביל להגיד איך עושים את זה. ארגנו את המפות ואת התצ״אות אבל לא היה הרבה חומר על עמאן. החלטנו לבוא מעל השדה, לראות ולחלק מטרות - זה פחות או יותר מה שעשינו״ עמרי: ״אחרי שארם א־שייח, ב־ מעל השדה. כשהגענו כולם כבר נחתו ושניים עוד הסיעו על המסלולים. נכנסנו, הפצצנו, צלפנו. צלפתי על שני הנטרים ועל מטוס גדול שעמר שם. אף אחד לא הפריע לנו. לא ראינו הנטרים באויר. היינו המבנה הרא־ נסיקה מחירה-- הנטר ירדני ממריא משדה רבת עמון. אל שדה זח הגיעו ששח מטוסים עיראקיים מסוג בעיראקH-3 דומה שתקפו בעמק יזרעאל. לאחר השמדת המטוסים הירדניים יצאו טייסיהם לפעול משדה שון מעל עמאן. הכל היה בהפתעה״ מספר עמרי. ממשיך שמול: ״ירדן לא היתה מטרה שלנו. טסנו גבוה, זיהינו את כיוון המסלול והתחלנו להנמיר. נכנסנו מהגובה. שלמון חילק לנו מטרות, כולל המסלול המקביל וגם את הצטלבות המסלול הראשי עם מסלול ההס- עה״. המטוסים נכנסו בזה אחר זה, לפי התרגולת המוכרת להפצצה ושחררו את שתי הפצצות שנשאו מתחת לגחו־ נם. מספר שמול: "באותו זמן עמד מטוס להמריא מהמסלול. שתלתי פצצה לפניו, והוא נכנס לתוך הבור שלה והתפוצץ. היתה לנו פצצה אחת ב׳מיידי׳ ושניה בהשהייה לשעה אחת. יצאנו לצליפות. עשינו פניות בנוהל ישיש׳)שמאלה, ימינה ושוב שמאלה(. צלפתי על כל מה שניתן לצלוף. חיסלנו את כל מה שהיה שם. ביעף השני צלפתי על הנטר שעמד באמצע השרה. ביעף הבא פגעתי במטוס התובלה האישי של חוסיין, ״דוב״־ פוצצתי אותו לרסיסים. ביעף הרביעי הנטר נוסף״. במהלך כל התקיפה ליותה אש נ״מ חזקה את המטוסים הישראלים, אף הדבר לא מנע מהם את השלמת המשי- מה המאולתרת. כרעם ביום בוזיר נזכר אגסי: ״היתה מלחמה בירושלים. לנו היתה מפה של אחד למיליון וברבת עמון היתה שמחה וששון. 15 ביעפי הצליפה ראיתי הנטר, הכנסתי בו צרור. כבר בדרך חזרה ירענו שהשדה הזה גמור״ עמדי יצא מהתקיפה בתחושה מעורבת: "הרגשתי לא נוח. הם לא עשו לנו שום דבר רע. חשבתי: ׳מה אנחנו מתנפלים על המסכנים האלה?׳ לא הרגשתי שלם עם זה. הסתפקתי בכך שעשיתי יעף הפצצה מסודר ולצ־ ליפה לא מצאתי מטרות. סגרנו את המסלולים, אולי פגענו במטוס אחד או שניים וחזרנו הביתה בלי נפג- עים״. לאחר תקיפה משכו המטוסים ויצאו מהשדה. כאשר היו באויר הבחינו כולם כי מתחת לגחונו של שלמון נותרו שתי הפצצות. משחק מפסקים לא נכון או לחיצה לא מספקת, מנע ממנו להטיל אותן על השדה. הם העירו לו על כך. שלמון הפליט קללה עסיסית ושחרר את הפצצות על מבנים בשונה, מזרחית לירדן. זו היתה רביעיית המירז׳ים הראשונה והאחרונה שיצאה לתקוף את רבת עמון. את שאר התקיפות עשו מטו־ סיס אחרים. המירז׳ים יצאו עם כך לגיחות פטרול מעל השרה של בירת יררן. גיחה רביעיית אורגנים של טייסת המבנה הוראה לפנות ולתקוף את השדה ברבת עמון. זו היתה התקיפה הראשונה של טייסת הטיסות הטראגיות של המלחמה. את המבנה הוביל סרן דב פלג, סרן שמעון לביא היה מספר שתיים, סגן ישראל בהרב מספר שלוש ומוביל הזוג השני, וסגן יורם הרפז מספר ארבע. יורם הרפז היה טייס בחברת אל על וגויס כאיש מילר אים ערב המלחמה. בשעה שהחלה הכוננות, הוא ישב בתא הטייס של מטוס בואינג לטיסה לארה׳׳ב. אורה, אישתו, היתה עימו בטיסה הזו, והם התכוונו גם לבקר חברים. עור לפני שהמטוס הגרול המריא לאויר הורו לו לחזור ולצאת מיה למילו- אים. יורם היה טייס המילואים היחיד במבנה האורגנים - כל השאר היו טייסים סדירים בטייסת. ארבעת המטוסים הגיעו אל מעל השדה ונכנסו ליעף ההפצצה, ולאחר שהטילו את פצצותיהם נכנסו לצלי- פה. בינתיים הספיקו מפעילי תותחי הנ׳׳מ של השדה להתאושש, והפנו את קני התותחים שלהם לעבר המטו־ ׳ מוביל הגיחה לרבת עמון- סרן דב פלג הוביל את המבנה מחצור ולאחר השלמת התקיפה במס את המטוסים בדרך חזרה הביתה. מספר לו בקשר וחמשין דרומה539 הנטר בכוונת- הטירז׳ים היו הראשונים שתקפו בובת עמון, ואת כוונת היהלומים ניתן לראות מעל המטוס מימין: סרט הירי המראה את שלבי הפגיעה במטוסים הירדניים כרעם ביום בוזיר סים. סרן שמעון לביא, נפגע מפגז נ״מ ביעף השלישי. אחד הפגזים התך את פתיל הקשר בין הקסדה לבין לוח המכשירים שלו, ואך כזרת היה בינו לבין ראשו של לביא. פגזי הנ״מ פגעו גם במיכלי הדלק של המטוס, והוא הבחין בנזילה חמורה. הפצצות שהטיל המבנה לא גרמו, ככל הנראה, פגיעה חמורה במס- לולים, בגלל מרעומים לא מתאי- מים. האורגנים נשאו מתחת לכנ־ פיהם גם רקטות ואותן כיוונו לעבר ההנטרים שהיו בשרה. במהלך הצליפה והריקוט הושמדו לפחות שני מטוסי הנטר. ביעף הצליפה האחרון נפגע יורם הרפז, שהיה מספר ארבע במבנה. הוא ניסה לחמוק מהאיזור בגובה נמוך, אך נתקל בחוטי חשמל, ואלה נכרכו סביב גוף המטוס. המוביל, רב פלג, כינס את המב־ נה, אולם רק שלושה מטוסים 16 נענו לו הרפז הפגוע יצא לכיוון דרום מערב, ועלה לגובה רב. מספר שלוש, סגן ישראל בהרב הצטרף אליו וטס לידו. מסיבה לא ברורה פנה יורם דרו- מה, טס באיזור ים המלח ונכנס לאיזור הנגב המערבי. בהרב שהבין כי יורם פצוע, נלווה אליו ואותת לו בכנפיו, אולם הרפז המשיך לטוס בקו ישר לעבר מרכז הנגב. השעה היתה כבר ריווח בהרב ליחירת הבקרה הדרו- מית על המטוס העומד לחדור לתחום השליטה שלה, אולם בגלל תשרורות הקשר הרבות לא קיבל אישור להודעה שלו. האורגן הפגוע המשיך לטוס בקו ישר וחדר לאיזור הכור האטומי בדימונה. איזור הכור היה מאז שנת אחר האזורים הרגישים ביותר של מדינות ישראל. הוא היה מוגן על ירי סוללות הוק ותותחי נ״מ מונחי מכ״ם. לאנשי הסוללה היו סיבות רבות נפגע מעל הכור בדימונה- סע יורם חופז ליד מטוס אורגן עת חית בקא״ט)קורס אימון מבצעי(. פצוע וללא קשר הוא נפגע מטיל הוק חחזית המזרחית - ירדן לחשוש מחדירת מטוס לא מזוהה לעבר הכור והם היו בכוננות גבוהה. ערב המלחמה חלפו מטוסי מיג הכור וצילמו אותו פעמיים. עם התחלת תקופת הכוננות נאסר על כל מטוסי חיל־האויר לטוס מעל האיזור. כל הטייסות קיבלו התרעה על כך והדבר הובא לידיעת כל הטייסים. עתה טס האורגן בנתיב ישיר לעבר האיזור המוגן. אנשי הבקרה שישבו מול צגי המכ״ם היו במבוכה: האין זה מטוס ירדני שיצא לתקוף את הכור בדימונה? הם העבירו את המידע למפקדה. חדירת שני המטוסים לתוך "האיזור האסור לטיסה״ עוררה מהומה במפקדת חיל־האויר בקריה בתל־אביב. מערכת השליטה והבקרה בשמי הארץ היתה מערכת אחורה, ופיקה עליה אלוף־משנה שמואל כסלו, ראש ענף שליטה ובקרה. כל האחריות על מטוסי היירוט ומערכות הנ"מ היתה בידי חיל־האויר. ההגנה האוירית באיזור הכור האטומי בדימונה, היתה בנויה על פי שיטה מסוימת אשר הבטיחה שליטה והעברת אחריות על הפעילות בשמי האיזור. ״הכל חייב להיות ביד אחת, בשליטה מרכזית״ אומר אלוף הוד. ואכן שיטה זו פעלה היטב. המערכות היו בכוננות אולם איש לא ציפה למטוסים של חיל האויר הישראלי בשמי הכור באותה שעה. השליטה בשמי האי־ זור הועברה לידי מפקד סוללת הטילים. אורגן מספר כאמור, גם פצוע, לא יכול היה לדבר בקשר. סביב המטוס החבול נשרכו עדיין כבלי המתח הגבוה בהם פגע המטוס. בהרב המשיך ללוות אותו ולנסות למשוך את תשומת ליבו על ידי סימון מקובל בידיו. הרפז לא הגיב לכל סימן. אנשי מערכת הבקרה היו במבוכה: יורים במטוס הלא מזוהה או לא יורים? איש לא יכול היתה לתת תשובה לבעיה. מצד אחד המטוס שטס עתה לעבר הכור לא היה מטוס ״עמית״- איש לא זיהה אותו בבירור כמטוס ישראלי ולא ידע על נתיב הטיסה המתוכנן שלו. אי אפשר היה גם להגדיר אותו כמטוס"טורף״. המערכת התיחסה אליו בכל אותן דקות ארוכות בהן טס לעבר רימונה כ״מטום בלתי מזוהה״. כל אותה עת המשיך בהרב לעשות נסיונות ליצור קשר עם מערכת הבקרה אך אלה עלו בתוהו. הוא קרא יחידת הבקרה של הסוללה עקבה אחר המטוס, והעבירה את17 על תדר המבצעים. הבקרה פעלה בתדר אחר המידע לבור של חיל־האויר. גם שם לא ידעו לתת תשובה לבעיה. מידזיים נשלחים לבדוק את המתרחש בינתיים עשו אנשי הבקרה הדרומית עוד נסיון לפענח את תעלומת המטוס הבלתי מזוהה: הם הפנו שני מטוסי מירד של טייסת שהיו עדים לדרמה הטראגית היו סא״ל דוד עברי* וסגן גיורא אפשטיין. הם קיבלו הוראה לפנות מזרחה בכוח מלא ויצאו לעבר המטוסים הלא מזוהים מתוך כוונה לזהות אותם עוד לפני שייכנסו לתחום האסור בטיסה. אפשטיין סיפר כי הופנו לעבר מטוסי האורגן: ״לקחו אותנו לפטרול על קו ניצנה. באיזשהו שלב אמרו לנו: ליווי מתסכל- סגן• ישראל בהרב, מספר הזוג השני, ליווח את הרפז במהלך טיסתו לעבר הכור אולם לא הצליח למנוע את הפגיעה מ •הערה: דוד עברי ציין כי בגיחה זו הם יצאו לפטרול בשמי הנגב וסיני ואינו זוכר את המטוס אליו הופנו. כרעם ביום מזיר 'לפנות ליירוט לכיוון מזרח, כוח מלא!/ התחלנו לטוס כוח מלא לכיוון מזרח ולאט לאט הסתבר שלוקחים אותנו לאיזור הכור. אמרו שמגיע משהו ממזרח. לא ראינו בהתחלה איזה סוג אוירונים זה, אבל ראינו זוג 18 מגיע ואנחנו טסנו בכוח מלא״ המירז׳ים לא הספיקו להתערב בהתפתחות האירועים. כל אותה עת עקב מפקד חיל־האויר, מוטי הוד, אחר המתרחש והאזין למערכת הקשר מבור השליטה. ״אני יושב אותה עת בבור, ונשמתי יוצאת" סיפר מוטי. ״אומרים לי ׳לא יורעים מי המטוסים. אין קשר איתם׳. והמטוסים טסים בדיוק לעבר רימונה. יש שם סוללת הוק והיא עולה עליו. מה לעשות? מה לעשות?!. וחשב- תי לעצמי: בעצם, מטוס אחד - מה הוא יכול כבר לעשות? אבל זה היה בזמן מלחמה. לא היתה לי מספיק יכולת להעריך ולעשות הערכת מצב. גם היום 19 עים הקשים ביותר שלי במלחמה!״ שני המירז׳ים יצאו מזרחה במבער מלא ובנתיב יירוט. ״היה ברור שאנחנו לא נספיק להגיע אליהם לפני שהם יגיעו לאיזור הכור״ אומר אפשטיין, ״אני לא בטוח שבשלב זה זיהיתי שאלה אורגנים״. אנשי סוללת הטילים צפו ב״נקורה״ המתקרבת ונכנסת לאיזור האסור. היא לא הגיבה לנסיונות לזהות אותה ונעה לעבר מרכז הצג- לעבר הכור עצמו. המטוס נכנס כבר לטווח האפקטיבי של הטילים. כאשר נתיבו של המטוס הבלתי מזוהה הפך מאיים יותר ויותר, ביקש מפקד הסוללה אישור לשגר. היתה השהייה קצרה. בבור המבצעים בחנו את הבעיה. ״רשאי לשגר!״ השיב לו סגן־אלוף שהיה אחראי על הבקרה באיזור. גורלו של יורם הרפז נחרץ. ישראל בהרב שטס קרוב למטוסו של הרפז, ראה לפתע להבה ניתקת מעל אחת הגבעות, וטיל הוק שהחל להתביית לעבר שני מטוסי המבנה. מטוס פגוע- מטוס האורגן מספר המטוס נפגע באותו יום מעל מאפרק עת הוטס על ידי מפקד הטייסת, וננטש טול עזה חחזית המזרחית - ירדן ״משגרים עלינו הוק מהסוללה!״ הוא צעק בקשר, ״להפסיק לשגר!׳׳. זה היה מאוחר מרי, הטיל פגע במטוסו של יורם הרפז והפך אותו לכדור אש שהסתחרר מטה ונעלם לתוך המדבר. בהרב הספיק לשבור חרות מעט לפני פגיעת הטיל וחמק מהמקום בצלילה חרה. מטוסו נפגע קשות מן הרסי- סים של המטוס המתפרק. גם גיורא ראה את הפגיעה: ״כשאנחנו היינו טיל חוק. באיזה שהוא שלב גיליתי איתם קשר עין. זה היה זוג אורגנים. שברנו שמאלה וראיתי את הטיל יוצא ופוגע בו. ראיתי אתו חוטף. הם היו בטוחים שאלה מטוסים ירדניים. מיה הפנו אותנו חזרה ונשארנו שם ופטרלנו. בשלב זה התחילו הצעקות ברדיו ונורע שזה יורם הרפז. באויר היה לחץ רב״. זו היתה הגיחה השלישית של בהרב במלחמה. בראשונה איבר את חברו מרדכי פינטו מעל פאיר. השניה עברה בשלום. בשלישית נפגע מול עיניו אחד מחבריו למבנה מאש כוחותינו. עתה הוא נאבק כרי לשלוט במטוסו ולהחזירו לנחיתה. אורגן מספר החזירו הביתה לחצור. שבועיים תמימים נדרשו אחר כך כרי להשמיש אותו שוב לטיסה. הגיחה ה־ רק לאחר עשרה חדשים, באחר הנקיקים בנגב. ״אז לא חקרו את התאונות כמו היום״, אמר לאחר שנים רבות, מפקד הטייסת, יוסף סלנט. ״בלהט הקרב לא 20 בדיוק חקרו מה שקרה״ קח לסידקין ומשם מזרחה גם האורגנים של טייסת יצחק, קיבל הוראה לפנות ולטוס לעבר רבת עמון. סרן יצחק, טס באותו בוקר לתקיפת פאיד כטייס של 21 בחצור. מחסור במובילים בטייסת השעה היתה ומשה הרץ דחפו מצערות ונסקו מערבה. למוביל לא היו מפות אולם השעה רחקה ובדרך אמר לו הבקר לצאת ולקחת כיוון ״מזרחה מסירקין״. דור טס צפונה לעבר סירקין ומשם פנה ימינה לעבר היררן. ״אחרי שחצינו את היררן התחלנו להתרומם״ מספר אורון. ״ואז ראינו את העשנים ברבת עמון והצטרפנו 22 לחגיגה״ שלושת המטוסים גילו את השרה והתארגנו לתקיפה. ״השרה היה מלא מטוסים, כולם אזרחיים, פרט להנטר אחר בו הבחנתי״ ממשיך אורון. ״אנו באנו לתקיפה הזו מרוכזים מאר. החלום שלנו היה שאיזה מיג או הנטר ינסה להתנפל עלינו. מאד רצינו להתמודד איתם״. המטוסים הוסיפו את פצצותיהם על המסלולים המנוק־ בים של השרה ויצאו ליעפי הצליפה. ״בשלושה יעפים לא הצלחנו להשמיד את הכל. כולנו היינו חסרי נסיון. דור אמר לנו להשאר ולהמשיך. המשכנו להסתובב. היה שם מטוס גדול של חברת התעופה הירדנית. אני פונה ויורה בו אבל הוא לא נדלק. גם אלוני ירה בו אבל כלום לא קורה. והוא אומר לי: ׳נו, מה יהיה?!׳. עור יעף ועוד צרור ורק באחרון כל החלק האחורי שלו נפל פתאום. פתח ב־ את מלחמת ששת הימים בטייסת בחצור ובגלל מחסור במובילים בטייסת בלוד תמשיך שם את המלחמה כרעם ביום בוזיר כל הזנב התמוטט. אלוני נרגע ואמר ׳סוף, סוף!״׳. במהלך התקיפה, אותה ערכו המטוסים ממזרח למערב וחוזר חלילה, הם חלפו מעל העיר רבת עמון. אנטנות גבוהות הפריעו להם בכניסה לתקיפה ובפניה. ״ניסינו להפיל את האנטנה הזו. היא הפריעה לנו לתקיפה. רק אחר כך התברר שהיא ניצבת במרכז הארמון של חוסיין״ אומר אורון. ״לא הכרנו את השרה, לא היו לנו תוכ- ניות תקיפה ולא ידענו על מיקום הארמון של המלך. פרט למוביל לא ידענו גם איפה נמצאת רבת עמון...״ קודח חשבנו שאנחנו ראשונים סרן יהורה קורן, סמ״ט ב׳ בטייסת שם לאחר תקיפת פאיר בגל התקיפה השני. במהלך התקיפה נפגע מטוסו בשמשה ובגחון וגם שניים ממטו- סי המבנה נפגעו ליד התעלה. היה זה לאחר האופוריה של הבוקר וההצלחה המהממת של גיחות המבנים הראשונים בשמי מצרים. הפגיעה במטוסו ובשני מטוסים נוספים של המבנה עוררה אצלו תחושה מעורפלת. ״זו ממש מלחמה! - כאן נפגעים מטוסים!״ הוא אמר לעצמו. כאשר נחת בחירום בחצור, עם שלושת מטוסי המבנה האחרים קיבלה התחושה הזו מימר חרש. ״מיד כאשר הגענו לנחיתה ראינו את סימני המלחמה הראשונים. אורגן אחר היה מחוץ למסלול. סמב״ד עמר לירו פגוע. לפתע התחלנו לראות את מוראות המלחמה. מבנה של מערב ויאיר נוימן לא חזר. כשהיינו ב־ דיברנו עם הטייסת ושם אמרו לנו שתקפו את נהלל. ריברתי בטלפון עם חנקין. באותו יום הוא נפגע ונטש. 23 בטלפון כבר נמסר לי שהוא חזר לטייסת. היתה בהחלט תחושה קשה״ מספר שלמה ניר: ״באנו ל־ קים כבר לצאת״. בגלל התקלה הנמשכת במצפן של קורן לקח ניר הובלה על המבנה גם למשימתו הבאה. ״הפלא ופלא - תוך זמן קצר הם תיקנו את המטוסים, עשו ״פטץ׳ לחור, החליפו חלק של השמשה שהיה מנו- 24 פץ, תדלקו וחימשו אותנו. דרך הטלפונים קיבלנו פ״מ: טסים ישר לרבת עמון״ המטוסים יצאו מזרחה כשהם טסים נמוך. מעל הרי יהודה ירדו לעבר בקעת הירדן. מספר קורן: ״המטרה שקיבלנו היתה לתקוף בעמאן וממנה לחזור הביתה. אנו היינו אמורים להיות הראשו- נים על השרה הזה. שמחתי - הנה אנו הולכים להיות ראשונים על איזה שרה!. המראנו. פנינו לקרית גת, פניה שמאלית לחציית הירדן ולרבת עמון. לפתע ראינו עשנים עולים מן המזרח. כשיצאנו כיוון לעבר עמאן ראינו שיוצא עשן מהשדה עצמו. זו היתה אכזבה - הבנו שאנחנו לא הראשונים שם. עמוד עשן כבר וסמיך עלה משם. חצינו את היררן. לא היה ירוע לי כמה מטוסים היו שם לפני, אבל כאשר הגענו היה המסלול מחורר בחורים קטנים״. מספר ניר: ״הדבר הבולט בדרך היה ביריחו - ראיתי עצי פרי עם תפוחים אדומים. אנו עוברים מעל מדבר יהורה. מול השרה אנו רואים את המסלול הכתוש. הרגשתי שזו ״פעולת הענשה״ יותר מאשר חיסול משהו מבצעי״. ממשיך קורן: ״הטלנו את הפצצות על המסלול. הנ״מ הצטרף בינתיים לחגיגה, אבל מטוסים בארד לא היו. ברחבות היו מטוסי נוסעים שלמים. לא נגענו בהם. ירינו רק במטוסים שנראו כמו מטוסי קרב. אבל הכל היה כבר פגוע ושרוף. לא יצא לי לצלוף על מטוס ׳חיי. למעשה רק ביעף הראשון יריתי. ואז בכניסה ליעף הבא חטפתי פגיעה בכנף. זה היה ריקושט או פגז נ״מ. התחלתי לאבר דלק. אמרתי למספר שתיים להצטרף וללוות אותי לרמת דוד, לשלוש וארבע הוריתי להמשיך במשימה״. קורן עם אבי לניר, מספר שתיים, יצאו לעבר רמת דוד. שלמה ניר, מספר שלוש ועמום כהן המשיכו בתקי- פה כזוג. ״לא הייתי במצוקה״ מספר קורן, בסך הכל המרחק לרמת דור לא היה גדול. לניר ליווה אותי בחזרה לנחיתה. כל הגיחה הזו נמשכה כאשר חזר לנחיתה התגברה אצל קורן התחושה הקשה של המלחמה: שם נודע לו כי חברו מאיר שחר נהרג "לאחר25 ושומי, מפקר הטייסת נפצע ונמצא בבית חולים. ״זו היתה כבר מלחמה של ממש!״ אמר לעצמו545 חשבט שאט ראשונים- יהודה קורן)מימין, ליד חלוח( ושלטה ניר מתחקרים את חגיחה לרבת עמון לאחר שובם לטייסת ברמת דוד הנחיתה יצאתי להביט בפגיעה. היה חור בכנף ובמשר חצי יום ולילה החליפו את הכנף ולמחרת המטוס חזר למלחמה״. שלמה ניר ועמוס כהן המשיכו בינתיים לתקוף את רבת עמון. מספר ניר: ״הטלתי שתי פצצות, ולאחר מכן עשינו שישה או שבעה יעפי צליפה על כל מה שראינו. גמרנו שם את ההתעללות. אני תקפתי גם את האר- מון של המלך״. בדרך חזרה הם צלפו על תחנת המכ׳׳ם הירדנית בעג׳לון. ״פנינו צפונה לאורך גב ההר הירדני. אמרתי לעמוס: ׳משימת משנה: תוקפים את התחנה בעג׳לון׳. והיא נפלה ממש בשעה לא היתה שם הגנה והתחנה הפסיקה לעבור באותו רגע. אני זוכר שבשעה את האנטנות ואת התחנה עצמה״. ניר ועמוס חזרו בשלום לנחיתה. המשימה הבאה של שלמה ניר ואבי לניר, היתה פטרול מעל הירדן, אז יכלו לעמוד מגבוה על תוצאות התקיפה של מטוסי חיל־האויר מעל רבת עמון ומאפרק. החיפוש של אנשי המבצעים והבקרה אחר מטוסים זמינים כדי לשלוח אותם לתקיפת ירדן נמשך גם בשעה זו. הם גילו אותם גם בטייסת הצעירים נשארים לתקוף בשעה ויורם גבע)פייג(. לעבר פאיד. בהיותם בין עזה לאל־עריש, קיבלו מהבקרה שינוי משימה לעבר השדה בעמ- אן. היה זה השלישי מתוך חמישה מבנים שהופנו לעבר שרה זה. גם הם סבלו מבעיה שהיתה משותפת לכל מובילי המבנים: בידיהם לא היו מפות ולא צילומים של שרה היעד החדש. אך הם לא היו צריכים להתאמץ: הם קיבלו מן הבקרה נתיבי כניסה, ואת מיקומו של השדה גילו על פי העשן שהתמר ממנו. המיסטרים השלי- כו את הפצצות שנשאו על המסלול הראשי והמשני שהיו בבר פגועים ומופצצים, ומצאו כי גם המבנים והמוסכים היו פגועים. תוך כרי יעפי צליפה הם פגעו בהנטר נוסף במעבר צליפה מהיר. מטוסי חיל־האויר כרעם ביום מזיר יכלו, הודות למרחק הקצר לשדות הירדניים לשהות מעליהם כעשרים רקות ולהכנס ליעפי צליפה ממוש- כים. ״צלפנו על כל מה שהיה שם", סיפר חריש, ״הנגרים, מבנים, מטוסים ועל מגדל הפיקוח״. לאחר מספר רקות מספר שלוש אישר ושניהם עזבו את המקום.27 הוריע אביהו בקשר: "אין מה לעשות כאן. בואו נלך!״ אברהם גלעד, מספר שלוש, חטף כדור בכנף וכדי להוציא את כעסו הוא ירה צרור ממקלעיו לתוך העיר רבת עמון. ״הייתי מרוגז שהם העיזו לפגוע בי...״ הוא סיכם את התקיפה. בדיד ארוכה- הנטר מספר הארוכה לירדן מספר על התקיפה זיאד אל־ריפעי, ראש הטקס בארמון המלוכה הירדני: ״מטוסים!. הפעם לא התכוונו לחוג סביב אלא טסו ישר אלינו. מניתי תריסר מהם. תריסר מיסטרים. לפתע פנו חמישה לדרום, חמישה לצפון. שרה התעופה של עמאן היה במזרח, והארמון המלכותי במערב, והשניים הנותרים צללו לעברנו... ברגע זה נפגע המיסטר הראשון באש מערכת הנ״מ שהגנה על הארמון. כשכנפו הימנית בוערת, נטה המטוס וצלל לעבר הצפון, שם התרסק. המטוס השני הנמיך טוס ער שנגע כמעט בצמרות העצים שסככו על חלונות משררו הפרטי של הוד מלכותו. הרקטה הראשונה שלו התנפצה אל הקיר הסמוך לאחד החלונות. מיד לאחר מכן חדרה רקטה שניה אל תוך אולם הישיבות. המיסטר התרומם וחג לעבר הצפון. לאחר שהשלים סיבוב שלם, פנה שוב אל הארמון במלוא המהירות. בפעם זאת שטף את משרה המלך באש מקלעים מטווח קרוב, 28 בדיוק רב ומתוך יריעת המטרה שלפניו באופן שהמם אותנו כליל. לבסוף נעלם״ דרור חריש אני כאן הולך למות אביהו ובו זוגו פנו וחזרו לבסיסם בתל־נוף. מעל השרה נותרו מספר שתיים ומספר ארבע -שניהם טייסים צעירים. ״נשארנו שני הסג״מים״ מספר דרור, ״נטלתי את הפיקוד. הם בינתיים נעלמו. לא שמענו מהם ברדיו ולא כלום. המשכנו לצלוף בנ״מ. בפס האחרון שתכננתי, גם מבחינת דלק וגם מבחינת חימוש, הייתי במעבר ממזרח למערב, מתוך כוונה להמשיך משם הביתה. הנ״מ היה קל, וכמעט בלתי מורגש. היתה זו גיחתנו השלישית והרגשנו מנוסים ובטוחים. •הערה: התיאור דרמטי אומנם, אך לא מדויק. לא ידוע על מטוס מיסטר שנפגע והתרסק. המטוס היחיד שנפגע אותה עת היה מטוסו של חנניה בולה מעל מאפרק)ראה להלן(. כמו כן לא נשאו המיסטרים בתקיפת רבת עמון רקטות - את אלה נשאו האורגנים. במהלך המלחמה היתה כוונה לשלוח מבנה של מטוסי ווטור לפגוע בארמון אולם גיחה זו בוטלה. חחזית המזרחית - ירדן ביעף אותו קבעתי לעצמי כאחרון, שמעתי לפתע פגי- עות בתחתית המטוס. נקישות כדורים. שלוש נוריות החדראוליקה זרחו אלי פתאום מלוח המחוונים: מערכת ראשונית, משנית והשמלית. הנורות הללו היו קבועות בצד ימין. הטיתי את הראש ימינה ובחנתי אותן תוך יריעה שהפירוש של שלושתן ההוא אחד: לקפוץ!. ואז אני חוטף עור פגיעה חזקה בתא, וכאב חד חותך לפתע את כתף שמאל. מבט מהיר מגלה חור גדול בסרבל וכתף שותתת דם. לקחתי מיד כיוון מער־ בה, טיפסתי לגובה והחלטתי שאני נוטש רק אם אני מגלה שהמטוס אינו תחת שליטה. לשמחתי כבתה בגובה הנורית החשמלית. בחנתי בזהירות את הכתף: הבחנתי בחור כניסה גרול המעטר אותה. בוער אבל לא נורא. לתא עצמו היה מראה פחות סימפטי - דם, קרעי סרבל וחתיכות בשר. מה שהטריד אותי היתה העוברה שלא גיליתי את חור היציאה של הכדור וחשבתי שהוא חרר פנימה ומטייל לו בפנים". ״הייתי בגובה נמוך ובמהירות גבוהה. בתנועות מתו־ נות הצלחת־ לשלוט על המטוס בהיגוי ערין ולקחתי את המטוס הביתה. הייתי בלי מפות. ובאותו זמן היתה לי תחושה קשה שאני כאן הולך למות. היתה לי הרגשה שנכנס לי כדור לבית החזה- את חור היציאה ואת השריטה שהיתה לי על הקסרה לא ראיתי. היתה לי גם שריטה בגרון)אולי מהגילוח של ערב לפני כן...(, וחשבתי שזה מקום היציאה של הכדור״. תוך כרי נסיונות להיחלץ מהמקום הגיע דרור לאיזור שכם ומצא עצמו בגובה נמוך באחד הואריות במקום. מפות של האיזור לא היו לו והוא החליט לטוס מערבה, משם יוכל להזרהות טוב יותר. ״הגעתי לים ומשם באתי לנחיתה. הגלגלים לא ירדו. הורדתי אותם בחירום במשאבת היד. ביר שמאל הפגועה החזקתי את ההג- אים וביר ימין הפעלתי את המשאבה. הגלגלים ירהו לבסוף ונחתתי. עצרתי את המטוס בעזרת מעצורי החי- רום. לאחר מכן הרמתי במקרה את הראש למעלה וגיליתי את חור היציאה של הכדור בחופה. הסתבר לי שהכ- דור היה מכוון ישירות לראש, לרקה השמאלית, וכי אילולא הטיתי קצת את הראש ימינה כדי לבחון את הנו־ דיות...״ דרור נסע במהירות למרפאה של תל נוף. ״הייתי הפצוע הראשון של המלחמה שהגיע לתל נוף. אולם במרפ- אה לא התייחסו אלי בכבוד ובדרמטיות הראויים ללוחם הפצוע!״ אומר דרור בחיוך, "כך גם בטייסת. אולי בגלל ששחר נפגע לפני כן והיה נעדר, פשוט עברו על זה לסדר היום״. את החופה של המיסטר החליפו בינתייים. לאחר המלחמה העניקו אנשי האחזקה בבסיס את החופה הנקובה לדרור, והוא שומר עליה עד היום במרפסת ביתו. במשך כל המלחמה הוסיף דרור לטוס עם אותו סרבל מוכתם ועם כתף שמאל חבושה. ״לפני הטיסה הייתי משחרר את יה שמאל מהרתימה ואוחז במצערת. כך טסתי". דרור ובן זוגו לא הבחינו באנטנות שהיו על גג ארמון המלוכה של חוסיין וגם לא תקפו אותו. ״זוג המיסט־ דים שלנו צולמו אמנם עוברים מעל לארמון וזאת תוך כדי ביצוע יעפים על השרה התעופה, אבל לא תקפנו אותו״ מציין דרור. לא זכה ליחס הראוי לפצוע מלחמה- דרור חריש שומר עד היום את החופה הפגועה של מיסטר בו תקף ברבת עמון כרעם ביום מזיר על ההתקפה על שרה התעופה בעמאן, עוד זיאר אל־ריפעי: ״היה זה29 סיפר בשעה ישראליים התקיף את שרה התעופה של עמאן ההתקפה נמשכה ער השעה נותר לנו ולו מטוס אחד. הישראלים לכרו את כולם בהפתעה שעה שתודלקו וחומשו מחדש. הם הושמדו על הקרקע לפני שעלה בידם להמריא.... מן המקום בו עמדנו יכולנו לראות את מפציצי הקרב הישראליים מטילים מטעני רקטות, טסים לעברנו, מטים את כנפי- הם ושבים וחגים כדי להטיל מטען נוסף פגיעות חמומת בתשתית המבצעית - לא הרבה מטוסי קרב חיו ברבת עמון אולם החשש כי יופעלו משם מטוסים עיראקיים היה ברקע התקיפות החוזרות על השדה. למעלה: מטוס נוסעים של חברת עליה. משמאל: מיסטר חולף בגובה נמוך מעל רבת עמון על רקע עמוד עשן העולה מן השדה על שדה התעופה. בטוסם מעל ראשינו ריחפו נמיר ער כדי כך, שיכולנו לראות לא רק את צלליות המטוסים, אלא אף את הבעת ההש- תוממות שעל פניהם, כאילו תמהו מה לכל הרוחות עושים אנו שם ברגע זה״. חמשת המבנים פעלו מעל רבת עמון כשעה ורבע. לאחר מכן לא נותר מן המסלולים ומן המטוסים שהיו במקום אלא תמרות עשן וגו־ רטאות מפוחמות. בסיס האויר של רבת עמון הוכרז לאחר שעה קלה ״שדה סגור״549 בסיס האויר מאפרק שרה מאפרק היה בסיס האויר המבצעי העיקרי של חיל־האויר הירדני. הוא נמצא כ־ לרבת עמון, על הדרך לדמשק ולבגדר. בשרה זה היה מסלול ראשי אחר ולידו מסלול הסעה. במקום פעלה טייסת הקרב מספר הוקר הנטר. רבע שעה לאחר התחלת מבצעי התקיפה על שרה רבת עמון נשלחו מבני תקיפה הראשונים לעבר שרה זה. היה זה זמן קצר לאחר חזרת המטוסים היררניים לנחיתה. הם עמרו עריין בקו המטוסים, ולירם מכוניות התר־ לוק. מכונאים טרחו סביבם בבריקה וחימוש מחרש של המטוסים. קרב אויר מעל מאפרק ההחלטה לתקוף את שני השדות העיקריים של ירדן, בוצעה במהירות. לא היה צורך בתכנון רב מדי - אנשי מחלקת המבצעים איתרו, כאמור, מבני תקיפה שהיו בדרכם לתקיפות במצרים, ושינו להם משימה, בעודם באויר, לעבר המטרות החדשות שיוערו להם. במקביל לתקיפת רבת עמון הופנו מבנים נוספים צפונה יותר, לעבר מאפרק. שני מבנים של טייסת הראשונים שהופנו לעבר שרה מבצעי זה. בשעה של מטוסי מיסטר לעבר כברית. את המבנה הוביל סרן מריו שקד ועמו צבי פורת)פפר(, גבי ווקס וסג״מ חנניה בולה הצעיר. עם התקרבם לשרה הם הבחינו בזוג מטוסי הנטר, אשר היו בריצת ההמראה על המסלול. מוביל המבנה הורה להתרכז במטרה העיקרית - השמדת מסלולי השרה ולא להתיחס בינתיים להנטרים. הרבקות במשימה גבתה מחיר כבד בתוך זמן קצר. שני ההנטרים נסקו לאויר, פנו בזריזות וחזרו כדי ליירט את המיסטרים. בעור אלה נוסקים מעלה ומתהפכים על הגב לקראת ההפצצה, הצליח אחד ההנטרים הירדניים לשבת על מטוסו של חנניה בולה, מספר ארבע והאחרון במבנה. טייס ההנטר פתח באש מארבעת תותחיו. לפתע נשמעה צווחה בקשר: ״נפגעתי!״. זו היתה ההורעה האחרונה שנשמעה מחנניה, הסג״מ הצעיר שהגיע לטייסת אך חורשיים לפני המלחמה. מטוסו)מספר פעלו בעבר על ירי חיל־האויר. בולה משך את מטוסו הרחק מהשרה וניסה לחזור לשטח ישראל. שלושת המיסטרים הנותרים המשיכו במשימתם. הם הטילו את שתי הפצצות ופגעו במסלול בשני מקומות. לאחר מכן יצאו בפניה רחבה וחזרו לצליפה על המטוסים ועל מתקני השרה. שקד צלל על השרה והבחין בשני הנטרים נוספים בעמדת המראה. הפעם הוא לא איפשר להם להמריא: הוא צלל לעברם והשמידם בצרור ממושך. הנטר נוסף נפגע באחת הפניות של המסלול. שני מטוסי ההנטר שהיו באויר המשיכו להעסיק את המטוסים הישראלים. כולם היו בפניה רחבה. מריו שקד השלים את יעף הצליפה ונסק מעלה. שם המתינו לו ההנטרים. הוא ראה אחד מהם, התיצב כמאתיים מטרים קרב אויר מעל מאפרק- סרן־ מריו שקד ניוול קרב ממושך מול הנסר ירדני והפילו מעל שדה מאפרק תוך כדי תקיפה כרעם ביום מזיר מאחוריו ופתח באש. בן זוגו של ההנטר הראשון התארגן מאחורי המיסטר של שקד. פפר, מספר שניים, ראה את המטוס הירדני וצעק לשקד: ״מריו, שבור!״. שקד חידה את הפניה וגם ההנטר שלפניו עשה כך. פפר התארגן מאחורי ההנטר השני שהיה אחרי שקד: ״עליתי על ההנטר והגע־ תי לטווח של כ־ הוא התארגן וירה שוב. ההנטר המשיך לסכן את שקד. לפתע גילה פפר בעיה בתותחים אשר מנעה ממנו לפתוח באש. מטוסו היה גם פגוע מפגז נ״מ שפגע בכנפו. אבל כמספר שתיים מסור הוא המשיך לטוס אחרי ההנטר כדי להרחיק אותו משקר, ובמהלך הטיסה אף התקרב אל המטוס הירדני למרחק של שקד המשיך בינתיים להתמודר עם ההנטר הראשון כאשר השני מאחוריו ופותח באש. לאחר סררה של תמרונים הרוקים הגיע למצב ירי, סחט את ההרק ופגע בהנטר. המטוס היררני נפל לקרקע כשהוא משרך אחריו להבות אש ועשן, והתפוצץ. הפלה נרשמה למיסטר מספר כל אותה עת טס המיסטר של ווקס מאחורי פפר. שקר הביט לאחור וחשב שמדובר בהנטר ירדני. הוא הזהיר את פפר. אז התעורר ווקס וזיהה את עצמו. לאחר התקיפה התברר כי המבנה של שקד פגע במסלול בשני מקומות והשמיר שני הנטרים שהיו בעמדת המראה. מטוס נוסף נפגע באחת מרחבות החניה. פפר סיכם את התקיפה: ״היתה לי הרגשה שבקרב הזה עשינו הכל למען המשימה. נתנו להנטרים לעלות 29 אלינו, כרי שנוכל בכל אופן להשלים את את המשימה. הרגשנו עצמנו כמו גיבורים - וזו הרגשה טובה!״ בולה המשיך להאבק בפציעה שלו אולם נהרג, ככל הנראה, כאשר נפל לקרקע. לא חלפו אלא ארבע רקות מאז יצא המבנה הראשון לעבר מאפרק וכבר היה מבנה שני בדרך. גם הפעם היה זה מבנה של הם ראו טייס תלוי על מצנחו ויורד לעבר הקרקע. הם חשבו כי זה חנניה בולה מהמבנה הקודם. לאחר בריקה עם טייסים שהיו באויר הודיע עודד שגיא, אחד מטייסי המירז׳ של )ראה למעלה(, אולם הוא לא הוציא מכלל אפשרות כי הטייס מתחת למצנח היה בכל זאת חנניה בולה. לאחר המלחמה התברר כי חנניה נחת פצוע לאחר שנפגע וסביר להניח כי הוא נרצח על ידי הירדנים לאחר נחיתתו. מטוסי המיסטר של המבנה השני הגיעו אל מעל בסיס האויר מאפרק. אש נ״מ קלה קיבלה את פניהם. הם תקפו את המסלול בפצצות, נסקו ובפניה רחבה נערכו ליעף הצליפה הראשון. מאי שם, יצאו לפתע ארבעה מטוסי הנטר כשהם מסיעים במהירות לעבר המסלול ומתכוננים להמראה חפוזה. שמילו, מספר ארבע, הבחין בהם, צלל וחיסל את ארבעתם באש תותחים בהיותם בעמרות ההמראה: ״הם התפוצצו כמו נפל״ם. זה היה נורא לחשוב איך טייס מגיע לעמדת המראה, ופתאום - פו, הוא איננו עוד!״. לאחר המלחמה התברר כי בתוך אחר מארבעת המטוסים האלה ישב הראיד פיראס עג׳לוני. הוא השתתף בגל התקיפה הראשון על מטרות בישראל. מכונאים וחמשים הספיקו להכין את מטוסו לפעולה ועתה הוא עמד להוביל את המבנה שלו לגיחה נוספת. סיפר על כך אל זיאר: "הראיה)מקביל לרס״ן( פיראס עג׳לוני, אשר הוביל את מבנה המטוסים לעבר שרות תעופה ישראליים, היה בנקודת ההמראה. גל שני של מטוסים ישראלים הופיע ותקף את השרה. עג׳לוני חנניה בולה- מטוסי תהנטר תקפו את המטוס האחרון של הרביעייה שהית חסר המה551 הגביר את מהירות מטוס ההנטר שלו, כרי לנסות ולהמריא. מיה כשהחל לנתק, עטו עליו מטוסים ישראלי ים, והוא נפגע והתרסק". עג׳לוני היה ממוצא מעורב, צ׳רקסי ובדואי, והשתייך ל״קבוצת העילית של ילדי המלך האהובים" כפי שכונו טייסי חיל־האויר היררני. הוא סיים את האקדמיה הצבאית בעמאן, והמשיך את אימוניו באנגליה. אביו היה גנרל בצבא העות׳מני, ולאחר מכן שר ההגנה של ירדן וחבר הסנאט שלה. לפיראס עג׳לוני היה"חשבון נקמה״ קטן עם חיל־האויר הישראלי - למעשה עם רן פקר, מפקד טייסת הוא נשבע לנקום את מות ידירו הקרוב, מופיק סאלטי, שהיה מפקד טייסת ירדנית ונהרג בהיותו בן במהלך הפעולה הישראלית בסמוע. מטוסו של סאלטי התרסק בקרב אויר ממושך עם רן פקר. הירדנים אומ- רים כי ניסה להגן על חברו לטיסה, מולאזם אוול )סגן( אחסאן שוררום, בהיותו בקרב אויר )שורדום הפך לימים למפקר המודיעין הירדני בדרגת גנרל(. סאלטי השתמש בכסא המפלט שלו, אך מצנחו לא נפתח והוא נהרג. התמודדות עקשנית- מטוסי המיסטר היו נחותים מעט ממטוסי תתנטר, אולם טייסיהם לא נמנעו מהתמודדות עם המטוסים הירדניים גם במהלך מבצעי התקיפה עצמם המיסטרים המשיכו לצלוף על כל מה שנגלה להם על המסלולים וברחבות. במהלך התקיפה נפגע שמואל רינגל בעינו. הוא משך את מטוסו מערבה והנחיתו ברמת דוד. פקטורי, מוביל המבנה, ניסה לאתר אותו ויצא גם הוא מערבה כרי ללוות אותו לנחיתה אולם לא הצליח לגלות אותו. הוא החליט לחזור אל השרה הירדני, ושם פגע בעוד מספר מטוסים. בעור המטוסים הישראלים מכלים את זעמם במתקני השרה במאפרק, הגיעו אליו מספר מטוסי הנטר שחזרו זה עתה מפטרול. הטייסים לא קיבלו אזהרה מהמגדל ולא התייחסו למהומה שהיתה סביבם וגם לא למצב המסלולים- סביר להניח כי היו גם קצרים ברלק. הם ניסו לנחות בלב המהומה, והתרסקו בזה אחר זה. לאחר התקיפה נמנו כרעם ביום מזיר הביצועים של מטוסי ההנטר היו טובים יותר משל מטוסי המיסטר וכוח האש שלהם היה כפול. אולם מטוסי המיסטר יכלו להתמודד גם עם מטוסים אלה. משימתם העיקרית של הטייסים הישראלים היתה, עם כך, השמדת השדה. באויר נותרו בינתיים מספר מטוסי הנטר ובאחר מהם ישב, ככל הנראה, טייס עקשן במיוחד. הוא צלל וניסה לפגוע במיסטרים. נדב ושמילו, מספרי שלוש וארבע של מבנה המיסטרים, אשר נכנסו ויצאו לגיחות הצליפה הצליחו לחמוק מהירדני הטורדני. כאשר ניסה שוב לפגוע באחד מהם הם החליטו כי יש קודם לסלק את המטרד הזה. באחר המעברים הגיע ההנטר בטיסה מהירה ממזרח ושבר. באותו רגע סגר עליו שמילו מאחור. הוא סיפר לאחר מכן: ״חתכתי וכמעט הגעתי לעמדת ירי, אבל ההנטר משך ועלה. אחר כך הוא בא אלי הד־און - אף מול אף - וכמעט התנגשנו, אבל משכתי ובקושי רב הצלחתי להסתלק. נשארו לי גם ישראלי ניסה להפיל את ההנטר וניהל עימו קרב משך מספר דקות. אך מצב הדלק לא איפשר לו להשאר עור מעל מאפרק. הוא ניתק מגע וחזר הביתה. הנטר לצילום- ביצועי הטייסים הירדניים חיו אתגר לטייסי הקרב הישראליים, חלקם הגיעו לתקיפה במטוסי אורגן או מיסטר שהיו חסרי מבער ובעלי כוח אש נחות המידע על נסיונות היירוט שעשו ההנטרים לא נותר בלי מענה. מפקדת חיל־האויר החליטה כי יש לשלוח לעבר מאפרק במבנה הבא מטוסים מתקדמים יותר שיוכלו להתמודד טוב יותר עם ההנטרים, אם יהיו עוד כאלה. המבנה הבא היה של ארבעה מטוסי סופר־מיסטר, אותם הוביל אריק עזוז מבכירי המובילים של הטייסת. את הצוות הזה משכו אנשי המבצעים דרומה וצפונה ולבסוף הפנו אותם מזרחה לעבר מאפרק. עמו היו הצוות הקבוע: אמנון סלע מספר שתיים, בן ציון גייפמן מספר שלוש ועודד פלוס הצעיר מספר ארבע. מעט אחרי השעה אחת הגיע אריק לחרד המבצעים כדי לברוק את המשימה הבאה שלו. הוא פנה לנסים אשכנזי, מנהל הלחימה של הטייסת. ״אינשאס״ הוא אומר לאריק. ״הרגשתי רע מאד״ אומר אריק. ״אבל טסנו כבר יחד והיה לנו ביטחון. המראנו מערבה וטסנו מעל אשקלון. היה קשר מלא וטסנו דרומה. לאחר שלוש ער חמש רקות היינו על נתיב שהיה אמור להביא אותנו לזיקזיק, 30 נקודת הפניה לאינשאס. לפתע קורא לנו הבקר: ׳שינוי משימה: קבל מטרה לסייקל בסוריה!׳ ״בסמב״ד היה לנו תא טייס גדול והיו לי מפות של כל המטרות. אתה מסוגל לנווט לכל מקום. היה לי גם פנקס מטרות. אני חוזר צפונה, פונה מעל תל־אביב ימינה, חוצה צפונית מזרחית מעל הגדה. אנו טסים מעל ג׳נין ואני רואה את כל עמק יזרעאל בוער. כל שדות החיטה שחורים. נהלל, הבית, נראה מרחוק. ואני תוהה: מה, תוקפים את הבית שלי?!. כאן יש לי כבר חשבון אישי איתם!׳.553 ״אני פונה מזרחה ומתחיל להנמיך וחוצה את רמת הגולן. על ערוץ התקיפה אני שומע את ילו תוקף בסיי־ קל. ילו מדווח כי סייקל מושמדת. חשבתי: ׳לפחות לא יהיה קשה שם׳. לפתע קורא לי הבקר שוב: ישים לב, בטל משימה. המתן למטרה חדשה!׳. לאחר זמן קצר הוא מוריע לי: ׳אתה הולך למאפרק בירדן׳. לא היו לנו נתיבים לירדן. פניתי בגובה נמוך, הגבהתי מעל רכס ההרים. אנו ב־ שני יעפים, כל פצצה המטוסים יוצאים מהפצצה ומתארגנים ליעפי צליפה. ״שים לב, מטוס על הזנב!״ פורץ לפתע מספר שלוש. אריק מכנים מנוע מלא, מפעיל את המבער האחורי ושובר לעבר המטוס המאיים. ״פתאום אנו רואים אורגנים. לא היה תיאום של גיחות כמו בבוקר. ראינו את האורגנים. הם גילו את הסמב״רים ולא חששו. לא היתה בעיה״ מסכם אריק את הגיחה. הסמב״רים השלימו את המשימה ויצאו חזרה הביתה. ואכן היו אלה אורגנים של טייסת אשר הגיעו לתקוף במאפרק. במטוסים היו רן אלון, יורם פרם, דני שליידר ובני ארד. המטוסים צללו על השרה, ולאחר מכן יצאו ליעפי הצליפה. הכל נראה שגרתי- מטוסי הנטר לא הפריע. טייסי המבנה הספיקו אף להבחין במטוסי המירז׳ שנשלחו כרי להגן עליהם מלמעלה. מיררים מחפים מלמעלה בעקבות איום ההנטרים שהפריעו לפעולות מבני התקיפה החליטה מחלקת המבצעים להפנות לשם מטוסי מירז׳ לחיפוי. בשני המטוסים הראשונים היו יפתח ספקטור, סמ״ט א׳ של טייסת הטייסים הצעירים של הטייסת. ״הוזנקנו בהתחלה למצרים, ואחר כך לירדן״ סיפר ספקטור. ״היינו בלי פצצות. פיטרלנו זמן מה בירדן, ואחר, כאשר כבר לא היתה סיבה לכך, חיפינו מלמעלה על מטוסי אורגן שתקפו במאפרק. הם חיסלו את השרה. אנחנו ביקשנו רשות לפעול כמו שהם, ותקפנו בתותחים. אבל הם חיסלו כבר את השרה, ואז העבירו אותנו לפטרל מעל עמאן״. זוג המטוסים הגיע לשרה רבת עמון הבוער זה מכבר. ״הגענו לשם ותקפנו את 31 השרה. פגענו במטוס המטוס האזרחי הגרול הופעל על ידי חברת התעופה היררנית וחנה ליה מסוף הנוסעים המרכזי של השרה. לידו מטוס רוב דו־מנועי קטן שימש את בית המלוכה היררני. גם הרוב הקטן נפגע. סלנט נפגע מעל מאפרק ונוטש מעל עזה מיה אחרי המבנה הראשון של האורגנים הגיע מבנה שני של טייסת הטייסת, ועימו סגן איתן בךאליהו הצעיר, מספר שתיים. מספר שלוש היה מיכאל צוקרמן ומספר ארבע עמי מנור. טייסת חוט שדרה מבצעי- מטוסי ההוקר הנטר הנראים בצילום מטושטש מעט זה, פעלו מטאפרק והיו מטוסי הקרב העיקריים של ירדן ערב המלחמה וגם לאחר מק554• כרעם ביום בהיר קרקע לכוחות צה״ל בסיני. סלנט הוביל גיחה לפאיד, ולאחר מכן יצא לגיחת תקיפה נגד מטרות קרקע מצריות באיזור ביר תמרה במרכז חצי האי. מהטיסה חזר בשעה אלה לא ארכו זמן רב: כאשר נכנסה יררן למלחמה והחל ירי התותחים לעבר ישר- אל, הופנו טייסות הפוגה והאורגן לכיוון מזרח ותקפו מטרות ביהודה ושומרון. בשעה דרומה לעבר ביר גפגפה. באויר שונתה המטרה שלהם למאפרק. הם חזרו ופנו צפונה ומזרחה, ישירות לעבר השרה הירד- ני. המטוסים נכנסו ליעף ההפצצה, הטילו את הפצצות. ביעף הבא שיגרו את הרק- טות ונערכו לקראת יעפי הצליפה. איתן בן אליהו שגם לו היתה זו הגיחה השלישית באותו היום, כיוון לעבר מוסך גדול: ״אחרי הטלת הפצצות, לכל היותר ראית בור במסלול. כאשר הגעתו לריקוט כיוונתי להנגר גדול. יריתי את הרקטות ופתאום בוםם... הוא התרומם לשמיים- הגג שלו עלה למעלה ונחת בפיצוץ גדול. זה היה ממש כמו בסרטים. מראה מדהים!״. סלנט סרק את השדה והיה ברור לו כי אין שם עוד מטרות בעלות ערך. הוא נזכר: ״אמרתי לבקר: ׳ביצענו הפצצה. אין שום מטרות. מציע שנסיים וחבל להסתכן׳. הוא התעקש שנמשיך ואני אומר לו: ׳אין מטרות בשרה׳. אך הוא בשלו: ׳תמשיכו!׳. ״וזיתה לי תחושה של כעס נוראי״ סיפר סלנט לאחר המלחמה, ״זה היה מיותר ובזבוז של כלי לחימה ושל גיחות - יש ודאי מקומות אחרים בהם נוכל לתת סיוע אמיתי יותר. עם ישראל צריך אותנו בדיוק לרגע הזה, 32 וחבל לבזבז את הגיחה. אבל לך תבוא בתלונות למרכז השליטה״ האורגנים התארגנו, התנקו וחזרו ליעפי הצליפה. ״אתה רואה טרקטור ויורד עליו ועוד מטרות חסרות חשי- בות, אבל הנ״מ היה חזק וירה עלינו״. לאחר היעף הראשון זה קרה: פגז נ״מ פגע בגחון מטוסו של סלנט ושיתק את מערכת ההגאים של המטוס. ״הרגשתי חבטה קשה בבטן, והסטיק נדפק, השתחרר ונפל על הרצפה. לפתע לא היה לי איך לשלוט במטוס - לא הגה גובה ולא מאזנות. כנראה שהפגז פגע באיזה חיבור. הייתי כשני מטרים מעל הקרקע. המטוס התחיל להפיל כנף וראיתי את השדה בו אני עומד להכנס. לא חשבתי לקפוץ - לא היה טעם. דחפתי את מקזז המאזנות והרמתי את הכנף ועם מקזז הגובה הרמתי את האף. כך נחלצתי מהצלילה. אמרתי לבן אליהו: ילווה אותי הביתה׳, ״הודעתי למספרי שלוש וארבע לחזור הביתה והוספתי כי למספר אחר ושתיים ׳יש מנהלות בהן צריך לטפל׳ - לתאם מקום צניחה ולדבר עם הבקר״. ״טסנו במבנה צמוד, בךאליהו לידי. אמרתי לו: יזה כמו לפני חורש בפוגות, מה?'...". סלנט היה לפני כן מפקד שלב ״מתקדם־ פוגות״ והוביל את הצוות האירובטי של בית הספר לטיסה. בן־אליהו היה מדריך וחבר בצוות. למה אתה לא קופץ? הבקר הוריע לסלנט הפגוע לפנות באיזור פלמחים. סלנט לא יכול היה להביא את מטוסו לנחיתה. אך ככל איתן• בן־אליתו, לימים מפקד חיל״האויר בקא״מ בטייסת יוסף סלנט)משמאל( היה אותה עת מפקד הטייסת החזית המזרחית - עיראק שהנוזל במערכת הלך ואזל, הוא איבר את יכולת השליטה על הגאי המטוס. עכשיו זה היה רק ענין של זמן ער שהמערכת תפסיק כליל להגיב. מול חוף עזה התברר לו כי לא ניתן לשלוט עוד באורגן הפגוע, והוא החליט לנטוש מעל הים. באותה עת הוא טס בגובה לסלנט היתה תחושה כי זו ״נטישה מנהלתית״: ״לא הייתי בלחץ של זמן וגם המטוס לא בער. רק השליטה במטוס הלכה ואברה לאחר כל רגע של טיסה. המטוס טס שקט ואני צריך להחליט מתי אני קופץ. לאחר מספר דקות השלכתי את החופה, לקחתי אויר ואמרתי לאיתן: ׳אני קופץ!׳. עשיתי עור פניה של כרי לבהוק את הסביבה ואיתן שואל אותי: ׳מה קורה, למה אתה לא קופץ?'. קפצתי". סלנט יצא בשלום מהמטוס, נפרר מהמושב שפגע במים וצלל לתוכם. עתה נותר תלוי מתחת למצנח. האור- גן מספר הגלישה האיטית של מטוסו לים. בשלב מסויים, כאשר היה תלוי מתחת למצנחו הצבעוני, לקח סלנט את הקסרה והשליך אותה למים כדי לאמור את הגובה שלו מעליהם. הוא היה חסר נסיון בצניחה, שלא לדבר על צניחה ממטוס פגוע. הקסרה לא עזרה הרבה להערכת הגובה שלו וצללה מיד. אבל זו עוררה סנסציה קטנה בעיר אשקלון. לימים נפלטה הקסדה לחוף, ורייגים שהקרימו קום מצאו אותה. על חזית הקסדה היה רשום ״רס״ן סלנט״. הם הביאו את הקטרה לתחנת המשטרה והדבר עורר התרגשות רבה בעיר. מפקד תחנת המשטרה, פקר שאל־ תיאל, המליץ לראש העיר לקרוא רחוב על שמו של טייס חיל האויר המסתורי שנספה בים מול חופי העיר. רק לאחר שהכל היה מוכן לטקס, הם ביררו גם במפקרת חיל האויר ונמסר להם כי רס״ן סלנט אכן חי, בריא ושלם. יוסי סלנט שומר עריין על בקבוק היין שקיבל ועליו הקדשה של נכברי העיר אשקלון. באותה עת הבחינו בטייס הנוטש רס״ן אליעזר)צ׳יטה( הכהן מפקר טייסת המסוקים מספר צילום למזכרת- עוד צילום של שני מטוסי הנטר בטרם יצאו בטיסת העברה מבריטניה לירדן יצחק שני. הם זינקו לאחד המסוקים שחנו בקרבת מקום ויצאו לחלץ אותו. בתוך המסוק סיפר להם סלנט את סיפור הפגיעה והנטישה. אל הטייסת בחצור הגיע במסוק, עור לפני שאנשיה ידעו כי נפגע או נטש. סלנט שנפגע קלות בזמן הנטישה והחילוץ חש כאבים עזים בפלג גופו התחתון. את הטיסות הבאות ערך כשהוא יושב על אבוב של גלגל כדי לרכך את כאביו. חוסיין: כל מטוסינו הדוסים- מבצעי התקיפה לעבר בסיסי חיל־האויר הירדני ברבת עמון ובמאפרק הביאו למעשה לחיסול כוחו הלוחם של חיל־האויר המלכותי הירדני. כמתואר למעלה, לא חלפו אלא עשרים רקות מאז נורע על תקיפת שרה התעופה בסירקין, וכבר היו ראשוני המטוסים של חיל־האויר הישראלי מעל שרות התעופה היררניים.יחלק מהם קיבל את ההפנייה ליררן בהיותו על המסלולים, אחרים שהיו בדרכם לתקיפת שדות במצרים, נקראו כרעם ביום מזיר לשנות כיוון ומטרה בעורם בארד, ולפנות לעבר שדות התעופה הירדנים ברבת עמון ומאפרק. ענף המבצעים שמר כל אותה עת על"לחץ מבצעי" על השרות הירדניים, ולא חדל אלא עד שכולם חוסלו. בסך הכל הושמדו מירז׳ ומטוס מיסטר. רק מטוס אחד שרד מתקיפת מטוסי חיל־האויר)שניים אחרים היו בשיפוץ ואחזקה(. במאפרק הושמדו סביר להניח, לשדה העיראקי שרה התעופה ברבת עמון הותקף וסיורים אויריים נמשכו מעליו גם לאחר מכן, בשל החשש כי ישמש מטו- סים של חיל המשלוח העיראקי שעשה אותה עת את דרכו לעבר ירדן. המלך חוסיין יצא לאחר מבצעי התקיפה כדי לסייר בבסיסי האויר שלו. ברבת עמון הוא ראה את שרידי מטו- סיו שרועים על גחונם ומעליהם ענני עשן קלושים. המוסכים ובתי המלאכה היו פגועים כולם. במאפרק, הוא כתב, ״נותר רק חדר האוכל על תילו״. מכל מטוסי הממלכה, נותרו רק שני מסוקי אלואט של חיל־האויר, בהם מסוקו האישי של המלך, אשר הוברחו אל אחת הגבעות אשר מחוץ לשדה התעופה האזרחי של רבת עמון. עם כך חיל־האויר הירדני לא איבר טייסי קרב רבים במהלך פעילות חיל האויר הישראלי בשמי ירדן. בספרו כתב המלך: ״קיבצתי יחר את 32 מיד עם צוותי הקרקע שלכם ולהעמיד את עצמכם לרשות עיראק לפני שתסתיים המלחמה אכן טייסים אלה הגיעו באוטובוס לבסיס האויר מהשדה. לא ידוע מתי הגיעו הטייסים הירדנים לשדה העיראקי. חיל־האויר הישראלי תקף אותו בשעות אחר הצהריים של יום הלחימה הראשון, ופעמיים נוספות ביום שלישי וביום רביעי. חלק מהטייסים יצא לפטרול בשמי עיראק ואחרים, לפי תיאוריהם לפחות, אף התמודדו עם מטוסי הווטור והמירז׳ שהגיעו לתקוף אותו)ראה בפרק על עיראק(. חיל־האויר הירדני הוצא בתוך מעט יותר משעה מהמערכה. עם כך טייסיו זכו להערכה, גם מפי מפקד חיל־ 33 האויר הישראלי: "מכל הטייסים שפגשנו, היו הירדנים הטובים ביותר" אמר מוטי הוד, פרק כו החזית המזרחית - עיראק עיראק שולחת כוחות לגבול ישראל עיראק הצטרפה למלחמה נגד ישראל בצהרי היום הראשון, יחר עם יררן וסוריה. כוחות היל־המשלוה העי- ראקי, ובהם חטיבה משוריינת, נעו בדרכם לירדן, כחלק מן הכוחות שנועדו לפעול במסגרת החזית המזרחית. גם חיל־האויר העיראקי נערך לפעולות נגר ישראל והעביר מספר טייסות לעבר שרה ביותר שהופעל על ידו. במקביל נערכות טייסות המפציצים לפעולה משרה חבניה שהיה מזרחי יותר. צה״ל התכוון לפעול נגר החטיבה המשוריינת עם פרוץ המלחמה, ומטוסי חיל־האויר היו מתוכננים לפגוע בה בדרכה לירדן. למרות שמטרות של חיל־האויר העיראקי לא היו בעדיפות ראשונה במבצע ״מוקה״ הרי פעולה נגד מרינה וו הופיעה כאחת האפשרויות וגם נתונים על השרה עצמה. מטוסי תקיפח קצרי טווח- מטוסי חוקר חנטו לא יכלו לפעול נגד ישראל משדות בעיראק. בשל כך חם הוטסו לשדות ירדניים ומשם תקפו מטרות בישראל. בצילום: הנטר בשעות הצהריים של ה־ בירדן', לתקיפת שדה התעופה ברמת דור. המטוסים הגיעו לשרה בשעה וירו מספר רקטות לעבר נהלל, בלא שגרמו נזק. כמתואר למעלה, בעקבות מירע שהגיע למוריעין צה״ל על בקשתו של נשיא מצרים מנשיא עיראק לשלוח בדחיפות מטוסי קרב כרי לסייע לכוחות הערביים מיררן, הוחלט לפעול נגד שרה 1967 כרעם ביום מזיר חיל־האויר העיראקי המרינה הרביעית שחברה למצרים, סוריה וירדן במלחמה נגר ישראל, היתה עיראק. חיל־האויר העיראקי, או ״אל קואת אל ג׳אוויה אל עיראקיה״ הוא מחילות האויר הותיקים ביותר במזרח התיכון. כבר בימי מלחמת העולם הראשונה שלחו הבריטים כוחות אויר מיוחדים של גייסות הטייס המל־ כותים ולאחר מכן חיל־האויר המלכותי הבריטי, אשר נוערו לסייע למלך פייסל אותו הכתירו למושל חבל מסופוטמיה. בשנת כים ראשונים לבסיס קורנוול בבריטניה לאימוני טיס. המטוסים הראשונים שהפעיל חיל זה היו חמישה מטוסי רה־הוילנד ג׳יפסי־מות׳ שהופעלו משדה הינאדי והיו הבסיס להקמת טייסת מספר מזרח ומערב- עיראק השתתפה בהסכמי הגנת רבים עם מדינות ערביות אחרות. בצילום: שני תנטרים עיראקיים עם שני מטוסי מיג הוקמה זמן מה לאחר מכן כטייסת קישור ולה שלושה מטוסי רה־הוילנד פוס־מות׳. כמו כן הוקמו שתי יחידות נוספות מצוירות במטוסי הוקר ניסר)נשר(. עיראק היתה כל ימי המנרט הבריטי ארץ מעבר אוירית בין מצרים להודו. בשנת של ראשיה עלי, נשלחו מטוסים בריטיים מארץ ישראל וממצרים לתקיפת המורדים שצרו על בסיס האויר בהבניה. בשנת ביים. בית הספר לטיסה הפעיל מטוסי אימון מסוגים שונים, בהם מטוסי צ׳יפמנק והרברר. כמו מדינות אחרות במזרח התיכון, התירו הבריטים בשנת סילון. תריסר מטוסי קרב מרגם ומפייר של טייסת מספר והסבה מסוג ונום לעיראק. השלטון בעיראק ירע מהפיכות ושינויים רבים במהלך שנות החמישים וראשית שנות השישים. בשנת 1958 המלכותי העיראקי״ את שמו ל״חיל־האויר העיראקי״. גל של רכש מטוסים וציוד אחר ממדינות מזרח אירופה ובראשן ברית המועצות, החל מיד אחר כך. ראשוני המטוסים מתוצרת מזרח אירופה שנרכשו היו מטוסי קרב מדגם מיג559 .IL-28הוקמה טייסת הפצצה מצוירת ב־15UT1 מושבי שלו, מיג הרוסים שלחו לעיראק מטוסי אימון מסוג מספר שנים אחר כך היתה עיראק מן המרינות הראשונות אשר רכשו מטוסי קרב על־קוליים מדגם מיג 19 מנה חיל־האויר העיראקי לקרב אל־ראות. כמו כן הופעלו מספר21PFטייסת מיג13-21F מיג שתי חטיבות הפצצהFB.52ותריסר ומפיירFB.50 טייסות מצוידות במטוסים מיושנים יותר מדגם ונום הפעילו את המפציצים מדגם איליושין טופולב 14-1L מברית המועצות15UTIהיה מטוס ההסבה העיקרי עד הגעת מטוסי מיג55 הומפייר הקולג׳ לתעופה ברשיד הפעיל מטוסי אימון מסוג צימפמנק, אויה מטוסי הוקר פיורי רו־מושבי. להסבה הופעלו מטוסי מיג חיל־האויר העיראקי לרכוש גם ציוד בריטי. בשנות השישים רכשו העיראקים מטוסי הנטר וכן מטוסי אימון סילוניים מסוג ג׳ט פרובוסט. בשנת 1966 טייסות מיג מטוסי ההוקר הנטר הבריטיים והמיג ראקי בפרוץ מלחמת ששת הימים. כמו כן היו עשרת מפציצי הטופולב רטגי על ערי ישראל. עיראק הצטרפה לחזית המזרחית עם ירדן ומטוסיה אף תקפו מטרות בגליל בשעות הצהריים של יום המלחמה הראשון. צמד בקרב- הווטור והמית׳ שביצועיהם לא היו ממים יצאו לתקיפה וגם הפילו מטוסי אויב מעל עיראק החזית המזרחית - עיראק שדה מבצעי על צינור הנפט לחיפה שרה מוסול בעיראק לחיפה בארץ ישראל. שרות אלה נוערו לשמש את המטוסים הקלים של חברת Iraqi Petroleum Company) IPC אשר אחת מהן היתה תחנה שדה זה הוכשר לנחיתת מטוסי קרב באמצע שנות השישים, בעקבות הסכם בין עיראק ליררן. אליו היו אמו־ רות להגיע התגבורות האויריות העיקריות במקרה של מלחמה עם ישראל. בעקבות כך הוארך מסלול השרה, וכן נבנו בו מתקנים מתאימים לקליטת מטוסים ויחידות הגנה. לשרה הבסיס, מחסנים ומוסבים לטיפול במטוסים. סביב השדה היו מספר סוללות של תותחי נ״מ אשר תוגברו ערב המלחמה, עם הגעת מטוסי הקרב ממזרח עיראק )סבב השרה נבנו בשנים הבאות עוד מספר מנחתים( חיל האויר הישראלי הכין משימות לעבר שני שרות תעופה בעיראק, שהיו קרובים יחסית לגבול ישראל, ומהם יכלו לפעול מטוסי תקיפה טקטיים ומפציצים: שדה , והמפציצים הבינוניים מסוג איליושיןTU היה הבסיס העיקרי של המפציצים הכבדים מסוג טופולב IL-28 הנטרים ומיגים. מטוסי קוב, תובלה ומפציצים חנו בשדה העיראקי חקדמי נפגע כבר בגיחה הראשונה של הווטורים. בצילום־ הנטר אשר נמכר על ידי הבלגים לעיראק על פי מירע שהיה בחיל האויר, פעלו בשדה גבוה יותר. ערב המלחמה העבירו העיראקים גפים נוספים של טייסות קרב לבסיס קרמי זה. בין אלה היו גפים של מטוסי הוקר הנטר ומיג 2 מו על האוכלוסיה האזרחית בישראל זמן קצר לאחר הפעילות ההתקפית נגר השרות במאפרק וברכת עמון, הועברו אל שדה הנטר יררניים שחמקו מהתקיפות הישראליות. כמו כן הגיעו לשרה טייסים ירדניים אשר לא נפגעו במהלך הפעילות מעל שרות הבית שלהם. אלה הצטרפו לטייסים העיראקיים ויצאו לפטרולי הגנה סביב הבסיס. באותה עת היו גם טייסים פקיסטניים בירדן, אשר הדריכו את הטייסים המקמיים בהטסת מטוסי הסטרפייטר 3 שרכשה מרינה זו שרה זה, שהיה הקרוב ביותר לשטח ישראל היה, איפא, האיום העיקרי מצד עיראק על ישראל. בשל כך התיחס אליו חיל־האויר הישראלי כאל שרה קדמי, בדומה לשרות אחרים של חיל־האויר היררני. ברעם ביום בזזיר גיחה ראשונה: ״איפה נמצא השדה הזהז״ לפני הצהריים של ה־ פה בשל קרבתו היחסית של בסיס רמת דוד לעיראק. הפקורה התקבלה בהפתעה כטייסות. מפקד טייסת המיח׳יס, סא״ל עמיחי שמואלי ציין לאחר המלחמה כי הפקודה נחתה עליו בהפתעה גמורה מבחינה מבצעית. לאחר שנבדקו נתוני הטווח לשדה העיראקי, משקל הפצצות שיכלו המטוסים לשאת, מול כמות הדלק הדרושה לביצוע המשימה, נמצא כי הפעולה נמצאת על גבול הטווח ומשך השהייה המבצעית של מטוסי המירז׳. הוחלט, איפא, להכין תכנית טיסה על פי מגבלות אלה, אשר סיכנה במידה ידועה את מטוסי הקרב לו נדרשו להתמודד עם מטוסי אויב, או להפעיל את מבערי המנועים מעבר לדקות ספורות. מינימום הרלק לחזרה בטוחה לנחיתה היה הבטיחות. שמואלי הביא את הנתונים בפני מפקר הבסיס, אל״מ יחזקאל סומך, ואנשי המבצעים, וביקש לבטל את הגי- חה. ואכן, אנשי המבצעים החליטו לוותר על ליווי המירז׳ים למשימת תקיפה זו, והורו לשלוח את מטוסי הוו־ 4 טור לדרך, לבדם הפקודה נתקבלה גם בטייסת הווטור, בהפתעה, למרות שטייסת זו היתה מנוסה בגיחות ארוכות טווח ליע- דים מוגנים. טייסיה האמונים על גיחות מסוג זה, תכננו את הביצוע במגבלות המקובלות של המטוס.כאשר התנהלה הבריקה בין מפקד טייסת המירזיים למפקדת היל־האויר, ישבו טייסי הווטור בחדר התדריכים, והמ- תינו לפ״מ מענף מבצעים במפקדת חיל־האויר למטרה לא ידועה. בידיעות ראשונות נמסר להם כי המטרה היא בסיס האויר הסורי סייקל. לאחר מספר דקות היא שונתה לדמייר. המטרה השלישית היתה ראס בנאם במצרים. לבסוף נמסר להם כי הם יוצאים לבסיס האויר מפקר טייסת הווטורים, רס״ן לוי צור, לא ידע על הטיסה המתוכננת לשדה בעיראק, ולא היה מעורב כלל בתכנונה - באותה שעה הוא הוביל את הפעולה לתקיפת שדה דמייר בסוריה )גיחה ממנה לא חזר מספר שתיים שלו, סגן אברהם וילן שנפל בשבי(. שלוש רקות בדיוק לאחר שנחתו מטוסי המבנה של צור, יצאו מטוסי המבנה של מגן לעבר ״שדה סרן גדעון מגן, הטייס הותיק והמנוסה, נבחר להוביל את הגיחה יחר עם הנווט אלכסנדר ענבר)מלצר(, ועמו סגן יעקב טל, סגן)מיל׳( רן גורן, וסגן אילן דניאל. גדעון היה טייס מילואים חבר קיבוץ עיז־שמר, ומראשוני טייסי הווטור של חיל־האויר. זו היתה גיחתו השניה באותו יום, אך לא האחרונה. למרות העובדה שהשדה היה מטרה חשובה, לא היו בירי חיל־האויר הישראלי מפות מעודכנות של השרה. ״בתחילה לא היה ברור לאף אחד בטייסת איפה זה בדיוק - בסוריה או בירדן״ סיפר מגן לאחר הטיסה, "כשהתברר שהשדה נמצא בעיראק, ניסינו להשיג אינפורמציה מודיעינית, אך לא 5 זכינו ליותר מאשר נ"צ וכיוון המסלול״ אנשי מחלקת המודיעין של הבסיס הביאו לטייסת בחופזה צילומי אויר של השדה שנעשו תשע שנים לפני כן. כצפוי, אלה לא הועילו הרבה: היו אלה צילומים שנערכו בגיחת צילום באוקטובר על ידי דני שפירא ורפי סברון במטוס מטאור היתה בקנה מידה של הטייסים הדביקו דף נייר לבן בקצה הרחוק שלה והשלימו את הנתונים על פי הנ״צ של השרה שנמסר להם. לבסוף סוכם שיטוסו לפי נתיבו של כביש צינור הנפט - פריט הנוף היהיר שהיה בר זיהוי במרבד השומם. הנווט אלכסנדר מלצר)ענבר( או ״אלכס״ בפי מכריו, שהיה אמור להוביל עכשיו את המבנה לשדה העירא- קי, ישב ללמוד את הנתיב. חבריו לטייסת סיפרו כי היה בחור מאד צנוע, ויחד עם כר ארם אמיץ שלא היסס לצאת לכל משימה. הוא הצטיין בניווט ארוך־טווח והתנסה בכך בשנים האחרונות.563 אלכם נולד בקרית חיים בשנת בבית ספר בסמ״ת במגמת חשמל וסיים עם ציו- נים מעולים. בשנת נרחה בגלל חשש לדלקת קרום המוח בה לקה בילדותו. אך הוא לא ויתר. לאחר מאבק עיקש התקבל לקורס וסיים אותו כנווט. הוא הוצב במרס אחר כך, בנובמבר צוות ראשון- גדעון מגן)למעלת( תית מוותיקי תווטור והוביל את הגיחה הראשונה עם אלכס ענבר)מימין(. אלכס יהיה הנווט בכל שלוש הגיחות לשדה העיראקי רים ברמת דור. על הטייסת פיקד אותה עת רס״ן יעקב אגסי )ואחריו רס״ן יוסי שריג(. זו היתה אותה עת מהטייסות המבצעיות ביותר בחיל־האויר, וגולת הכותרת של מבצעיה היו טיסות הצילום ארוכות הטווח לעומק מדינות ערב. ענבר הצעיר הצטרף לאייל )לוס( אחיקר, ושניהם היו הנווטים של הטייסת. אמרו על ענבר כי הכיר את מצרים, סוריה וירדן, כמו את כף היר שלו. עתה עמר, כמעט באופן טבעי, לנווט בגיחה הארוכה לעיראק. H-3 גם סגן רן גורן, היה במבוכה לגבי נתוני שרה זה בסוריה, ירדן או עיראק״ הוא כתב במחברת בה סיכם את טיסותיו במלחמה. ״רק לאחר עיון נתברר לנו שהשדה נמצא בעיראק, לא רחוק מגבול ירדן, ליה הכביש הראשי בין ירדן לעיראק. מיד שורטטו המפות. אנחנו היינו המבנה הראשון שיועד לשרה זה. לא היו לנו כל ידיעות מודיעיניות על טייסות או נ"מ בשרה, על רחבות חניה או מבנים - מאומה. לא ידענו כלום - קל וחומר מה מחכה לנו שם... את השרות האחרים עבור סגן טל, הגבוה והצנום, זו היתה הגיחה השניה באותו יום.6 שתקפנו הכרנו לפני ולפנים״ התכנון היה לצאת בקו ישר לשרה עצמו- זאת בשל מגבלות רלק: הם תכננו לצאת מרמת דוד בקו ישר מזר- חה, לחצות את הירמוך ומשם דרך רמת הגולן לצאת צפונית להר הדרוזים עד למפגש עם כביש צינור הנפט בלב המדבר ומשם לתקוף את השרה. בראש מבנה התקיפה בן ארבעה המטוסים, יצא מטוס ווטור לשמש כמטוס תקיפה. מטוס זה הותאם גם למשימות צילום ובין מטרותיו היתה לצלם את הנתיב לשרה, ואת השרה עצמו במהלך התקיפה, כדי לעהכן את הנתונים על הבסיס העיראקי. שלושת מטוסי הווטור הנוספים, כרעם ביום מזיר הצבועים בכהול־חום ואפור בהיר, היו מדגם ביים. כל אחד מן המטוסים נשא בתאי הפצצות ומתחת לכנפיו שני מיכלי הלק ושמונה פצצות פצצות ״קשוחות״ אלה התאימו במיוחד להרס מסלולים. ארבעת המטוסים יצאו מדיריהם המוגנים, והמריאו בשעה סים בנסיקה, הודיע סגן רניאל כי אינו מצליח לקפל את הרלת הקרמית של כן הנסע. מגן בירר איתו את פשר התקלה, ולאחר שלא נמצא פתרון בתא הטייס, הורה לו מ גורן)למעלה( היה מספר שניים ומוביל הזוג השני. יעקב טל)מימין( השלים את השלישייה לאחר פרישתו של אילן דניאל)למטה( בעקבות תקלה בדלתות לחזור לנחיתה ברמת דור. שלושת המטוסים לא ^ 0 » I רות את עמק הירדן. הם חדרו דרך רמת הגולן ומשם גלשו בגובה נמוך ומעל הירמוך, אל עבר המדבר הסורי הגרול והצהבהב. גורן: ״הדרך הלוך בגובה נמוך - כיוון מזרח כל הדרך. אלתור יפה של מגן ואנו חודרים דרך ערוץ הירמוך כרי למנוע גילוי״. לפתע חלף מולם מיג הבחין, ככל הנראה, במטוסים הישראלים שנבלעו במרחבי המדבר. המבנה המשיך מזרחה בטיסה נמוכה הוללת רלק. ״ממשיכים לגרר את הארמה מעל הרמה הסורית, שרות מעובדים, כפרים, טרקטורים, וערבים מנפנפים בידיהם״ כתב רן גורן. המטוסים הגיעו לקרבת רכס ההרים הגבוה. ״מרחוק מבחינים בהר מתרומם - זה הר הדרוזים. מתקר- בים ומתחילים להתרומם בהדרגה ער ההר. הקרקע סלעית" מבחין גורן, ״זרועה כולה סלעים כהים חומים ושחורים״. שלושת הווטורים חלפו מימין לעיר סויירה בירת הר הדרוזים. ״גובה הטיסה כרגע ההר למעלה די שטוח״. לאחר דקות נוספות הם יצאו לעבר מישור מדברי ובוהק, ורמה נמוכה מול חרת א־ רוג׳יילה הזרועה מלחות ויובש. ״גורן: ״הטיסה בגובה והדרך נראית ללא סוף עקב חר־גוניות השטח וגובה הטיסה. עתה אנו בתוך גבולות ירדן. לקראת חציית גבול יררן אנו מצפים לכביש שהטיסה לאורכו תביאנו למטרה״. צלליות המטוסים כמעט והתלכרו עם גחונם בשל הטיסה הנמוכה. לאחר עוד רקות ארוכות הבחינו הטייסים החזית המזרחית - עיראק בכביש, תקנו מעט שמאלה ובינתיים הזמן המתוכנן מתקרב- אבל הם לא מצליחים לגלות את השרה. עוד מספר רקות חולפות. הטיסה ארוכה גם במונחים של מטוסי סילון. גם ענבר מתקשה לאתר את מיקומם במרויק. לאחר מספר רקות נוספות הוא מזהה נקודות על ציר הנפט. המטוסים מתבייתים על הכביש וממ- שיכים בטיסה לעבר השרה העיראקי. הטייסים האמונים על נווט מגע - זמן וכוון, התקרבו כבר לעבר נקודת ווטורים בלבד- המבנה הראשון אשר יצא לעבר השדה במערב עיראק היה של שלושה מטוסי ווטור. המטו- סים מילאו את משימתם תוך התמודדות עם מטוסי מיג המשיכה והכינו עצמם לכניסה לתקיפה. הם משכו מעט את הסטיק, התרוממו מטרים ספורים וניסו לאתר את השרה. ״היתה בעיה חמורה בניווט. כל המרבר היה רומה וריק״ אומר מגן. ״אין זכר לשרה ואנו ממשי- כים מזרחה״ כתב גורן. ״קרוב ליעד נערכנו למבנה התקפה באופן שנוכל להכנס לתקיפה מיר בהגיענו אל המטרה״ נזכר טל. בגלל פרישתו של רניאל, היה עתה טל, מספר שלוש, ללא הגנה צמורה וללא מטוס נוסף שיוכל להביט ולהזהיר 7 אותו מפני מטוסים מיירטים. ״אני הייתי מאחור והבטתי סביב כי זנבי היה חשוף״ הזמ׳׳מ זמן מעל מטרה הגיע וחלף, אך זו אינה נראית באופק. שני מיגים מיירטים אז הווטורים "הניווט היה קשה״ כתב גורן, "ונאלצנו להתרומם על מנת להזרהות טוב יותר. כך גילו אותנו מכ״מי האויב, ועד מהרה גילינו מיגים מאחורינו״. ואכן מספר מטוסי מיג5 66 ברעם ביום בהיר והתארגנו ליירט את שלישיית הווטורים. ״לפתע ראיתי שני מטוסי מיג שש!״. הווטורים שברו מיד לצדדים. שני המיגים עזבו את המבנה שהתפצל בשבירה חדה, ומשכו למעלה. ההתקפה של המיג הראשון סוכלה. מגן אינו מהסס: למרות היותו עמוס וכבד, ובמטוס נחות בביצועיו, הוא דחף מצערת ומשיכה מהירה נסק מעלה לעבר המיג הראשון שחלף אותם קדימה וניסה לפגוע בו. ״מספר אחד שלנו עלה והתכתש עם שני המיגים״ סיפר סגן טל, "בעוד מספר שתיים ואני, כמספר שלוש, המשכנו לטוס נמוך יותר ושמרנו קשר עין עם מספר אחר כדי להזהירו. היה באפשרותו להפיל את המינים, אך הוא היה חייב לפתוח מנוע בכוח מלא ומטעמים של חסכון בדלק לא ביצע זאת״. גדעון מגן רדף אחרי המיג, התקרב וירה עליו בארבעת תותחיו. והנה בעיה: "בשל הרטט והרעידות בחרטום המטוס, יצאה מערכת הקשר שלי מכלל פעולה" סיפר מגן. גורן: ״מגן אומר לנו לנסות לחפש את הבסיס. שוברים ימינה ושמא- לה, מביאים את המיג לשעה מטווח רחוק ומחטיא. מרגע הירי נפסק הקשר איתו״. חלפו עוד מספר דקות - מטוסי קרב היו באויר אך השדה העיראקי לא נראה על פני האדמה. שלושת הווטו־ רים המשיכו לטוס מזרחה, בעור שני המיגים חגים סביבם במעגלים וחולפים בטיסות מהירות מאופק לאו- פק, מהססים להתקרב לווטורים התוקפניים. "טיסה ללא תכלית!" ציין טל בהתיחסו למיגים. המצאות המיגים באויר רמזה עם כך, כי השדה נמצא בטווח קרוב, אולם טייסי הווטורים לא ידעו עדיין מה מרחקם ממנו. לפתע מתגלים מספר מבנים באופק. המטוסים התקרבו כרי לנסות ולזהות אותם - ואכן היה זה שדה ״ראינו לפנינו בסיס רציני מלא מטוסים- טופולבים, מיגים, הנטרים, הליקופטרים ומטוס תובלה גדול״ סיפר טל. גם גורן חר־העין הבחין כי ״השדה מלא מטוסים. מיגים מוכספים, הנטרים ירוקים ומטוס גדול אחד בקצה המערבי של המקביל". מיכלי הדלק היו תלויים עדיין מתחת לכנפי הווטורים, והפצצות בתאים ומתחת לכנפיים. אלה הוסיפו למשקל המטוס, והפחיתו מיכולתם לתמרן בקרב אויר. אך אסור היה לוותר על החימוש ועל המשימה. הוו־ טורים היו מפוזרים בשמיים, ולא נערכו ליעף ההפצצה כפי שתוכנן ממזרח למערב. מתאוששים עדיין מן המפגש עם המיגים, הם נכנסו לתקיפה בצורה לא מסודרת, ומכוונים שונים. יעף הטלת פצצות הגחון בווטור לא היה דבר של מה בכך: טייסי הווטור מספרים כי היה עליהם לטוס טיסה ״ישרה ואופקית" כדי להטיל את פצצותיהם. כאשר לחצו על מתג ההפצצה, נפתחו תאי הפצצות הגדולים של המטוס, ומגש הוריד אותן מטה. במשך עשרים שניות היה על הטייס לשמור על מצב טיסה זה, עד לשח- רור הפצצות ועליית המגש למקומו. במצב הזה אסור היה להם לעבור יותר מ־ המבנה. מצב לא נוח כלל כאשר מיגים מסתובבים באויר. רק לאחר מכן יכלו לכנס את הדלתות ולמשוך לתמרון בעומס גבוה יותר. סדר ההפצצה השתבש ובמקום שני יעפי הפצצה ומספר יעפי צליפה נהגו המטו- סים בהתאם למצב המתפתח. גדעון מגן, מספר אחת, משך מעלה להפצצת חתף, התגלגל ותקף ראשון. מספר גורן: ״אני פונה ימינה כדי להכנס להפצצה לפי התכנון ממזרח למערב, אבל המיגים מאיימים ואני מחליט לצלוף קודם. אני פונה כטו־ המיגים העיראקיים עדיין היו למעלה. אחד המיגים פנה לעבר מטוסו של רן גורן שנכנס ליעף ההפצצה ושיגר עליו טיל אויר־אויר אטול. גורן לא הבחין במיג: ״כאן צועק לי טל, שרק במקרה מבחין בי)הוא משך תחילה והפציץ ממערב למזרח( לשבור. שבירה חזקה שמאלה ומיג חולף מימיני כלפי מעלה. בטייסת מספר החזית המזרחית - עיראק לי טל שהוא ירה עלי טיל והחטיא". הטיל חלף בוויש מצמרר ליד המטוס. אבל הווטור של רן לא נפגע. סיפר על כך טל: ״כאשר מספר שניים יצא מהצליפה, הבחנתי כי אחד המיגים שיגר לעומתו טיל אויר־אויר. הווטור הצליח לשבור ולהתחמק ממנו. מיד אחריו נכנסתי אני להפצצה. התארגנו ליעף שני. כאשר המיגים עריין מעלינו. הפעם מספר שניים הפציץ, בעור אנו צולפים. אני צלפתי על ארבעה הנטרים והליקופטר - ביעף אחד. פגיעות ברורות ראיתי בשני הנטרים אך בשאר לא הבחנתי. ראיתי אנשים במספר בלתי רגיל בורחים לכל עבר". גורן: "שני הנטרים מסיעים להמראה על שמאלית ומקווה להפציץ. מימיני גבוה אני רואה את שני המיגים. אני רוצה תחילה לקצר ולהיכנס מ״עם הרוח׳ ב־ ההרקולס הרוסי- מטוסי תובלה מסוג אנטמוב מבצעי התקיפה על השדה נון טוב, שחרור נמוך והפצצות פוגעות באמצע המסלול. אני מבצע עריץ שני ההנטרים. כניסה מדרום לצפון, צליפה ושני ההנטרים עולים באש". המיגים המשיכו לטוס בפניות רחבות מעל הווטורים התוקפים, תוך שהם מנסים להגיע שוב לעמדות ירי. אך טייסי הווטורים שהיו עתה קצרים ברלק חשו בחשיבות התקיפה על המטרות בשדה הגדול ולא ויתרו - הם נכנסו להפצצה בזה אחר זה והטילו את הפצצות שלהם. אברן הקשר אצל המטוס המוביל פגע ביכולתו לתאם בין המטוסים, וקשה היה להזהיר אותו על מטוסים הנכנסים עליו כדי לפגוע בו. גם הוא לא יכול היה להזהיר אחרים. כל מטוס היה עכשיו לעצמו, מגן, צולל, תוקף בנחישות וחומק מן המיגים. ״ביצענו עור יעף צליפה כשה־ מיגים עודם באויר ופנינו מערבה בכוח מלא. הותרנו אחרינו פגיעות רבות במטוסים ובמתקנים״ סיפר טל. גורן: ״אני פונה שמאלה בכיוון הביתה. מולי אני רואה ווטור שגם הוא פונה לכיוון מערב. אני מניח שזה טל ואני נותן לו הוראות להתארגנות במבנה ובגובה נמוך, מהירות נראה. פתאום אני מבחין מצפון במטוס נוסף. לאחר בירור נוסף מתברר לי שבמבנה אתי נמצא מגן חסר הקשר וטל הוא במטוס הרחוק. זרוז ברדיו וטל מצטרף למבנה. הרגשת רווחה מסוימת". אחר המיגים התארגן בינתיים מאחורי שלושת הווטורים שחמקו עתה מערבה והיו קצרים בדלק וכמעט נטולי חימוש. הוא מתיישר כקילומטר מאחורי מגן שהיה האמצעי במבנה. גורן מבחין במיג וצועק למגן: ברעם ביום בזזיר ״מספר אחד - שבור!" אין תגובה! - הרדיו מקולקל ומגן אינו שומע. גורן שובר לעברו כדי לעורר את תשומת לבו ולגרום לו לחמוק מהטיסה הישרה והאופקית, ולפתע חולף שובל של אש ליד הווטור הגרול. אבל לא- הטיל פוגע בקרקע כחמישים מטר מאחוריו. מגן שהביט לעבר מטוסו של גורן ראה תמונה זהה: מיג מערכת הקשר שלו אינה משררת- היא יצאה זה מכבר מכלל שימוש. למרבה המזל החטיא גם אטול זה את מטוסו של גורן. הנטרים עיראקיים, טייסים ירדניים- מספר טייסים ירדננים יצאו לשדה יתמודדו גם עם טייסים ומטוסים אלה טל הבחין בשיגורי הטילים לעבר שני הווטורים: ״טרם הספקנו להתארגן למבנה כאשר מספר שתיים הודיע כי המיגים רודפים אחרינו. שברנו חזק ובאותו רגע שיגר אחר המיגים טיל נוסף. גם הוא החטיא ופגע באר־ מה״. ככל הנראה היה זה מיג לא היה יכול לעשות יותר מזה. המיג פנה לאחור וחזר לנחיתה. את סיפור היירוט ושיגור הטילים לעברם שמעו מגן וגורן זה מזה רק לאחר שנחתו והגיעו לטייסת. סיכם את הטיסה רן גורן: ״חוזרים הביתה בגובה נמוך, בדרך המוכרת. ביררן אנו מבחינים בעמורי העשן הענ- קיים העולים מהפצצת השדות מאפרק ועמאן. אנו מבחינים בשיירה צבאית נעה בכביש. תוך כרי הנווט אני מטה את המטוס ומנסה לצלוף, אך מחטיא. לא מתעכבים כי למוביל אין קשר ואכן מתברר אחר כך שמגן נוחת עם אפס הלק״. גורן: ״נוחתים בשלום בבסיס מלאי רשמים ונרגשים. גיחה מוצלחת: שלושה ווטורים טסים לשרה בלתי מוכר, פוגשים שני מיגים לפני השרה ובכל זאת מבצעים, תוך כדי קרב אויר, את המשימה - אמנם בצורה מאולתרת אך מוצלחת. המסלול פגוע, כ־ סים. טילים נורים עלינו ולבסוף אנו חוזרים ללא פגיעה הביתה. כלל לא רע" מסכם רן גורן. ״לאחר שנחתנו בטיפות הדלק האחרונות, התחלנו לעכל מה בעצם קרה שם״ סיפר גורן. "חרף אי־הווראות והיעדר מודיעין, ולמרות יירוטנו על ירי מטוסי האויב טרם תקיפה, כאשר על פי התורה התחייבה השלכת המטענים וכניסה לקרב אויר מלא במגמת ניתוק מגע, רבקנו במשימה וביצענו אותה במלואה". גם סגן טל הצעיר התרשם מהצלחת המשימה: ״המאלף הוא כי שלושה ווטורים חדרו לעומק רב, נאבקו במי־ גים ובאותה שעה אף תקפו בסיס אדרי" הוא סיפר לאחר הגיחה, "כאשר העיראקים לא נקטו בפעולות תכלי- תיות יותר כרי למנוע זאת מהם״. טייסי המטוסים רווחו על השמדת שישה מטוסי מיג אחד. כמו כן דווחו על הוצאת מחצית המסלול משימוש, ועל מספר רב של מטוסי הנטר הנמצאים עדיין בשרה.569 לקחי הטיסה הראשונה לשרה קיר, וזה לא נערך מעולם בצורה מסודרת. מפקד הטייסת, רס״ן לוי צור, היה עסוק אותה שעה בנושא אחר: הראגה לשלומו של וילן. הוא אסף את הטייסים לאחר נחיתתו מדמייר וסיפר להם על הנטישה. איש לא ירע אם וילן חי או מת. הסיבה לכך שלא נערך תחקיר אמר, היתה כי ״הדברים לא חזרו על עצמם, והיה חשוב 8 שהאנשים ינוחו לקראת יום המחרת. אי אפשר היה לערוך תחקיר מסודר אחרי כל גיחה״ גם הסרט שצולם על ירי המוביל במהלך הטיסה הראשונה בעקבות בקשתו הרחופה של נשיא מצרים, החלה עיראק להיערך להעברת מטוסי קרב מערבה, כדי לשול- חם, דרך ירדן, לשרות במצרים. היה זה לאחר שהחלו להוודע תוצאות התקיפה של חיל־האויר על השדות במצרים. אולם תקיפת שרה על שרות התעופה שלהם מפני מטוסי חיל־האויר הישראלי. שישה מטוסי הנטר עיראקיים ראשונים כבר הגיעו לשרה בדרכם ליררן, והוחלט להשאיר אותם במקום כרי להגן עליו. לשרה הגיע גם האוטובוס ממאפ־ רק ובו הטייסים היררניים, פליטי התקיפות על השרה היררני. אלה הצטרפו עתה לעמיתיהם העיראקיים כרי להטיס את ההנטרים להגנת שמי האיזור. הגעת ששת המטוסים מהבניה לשדה לא נסתרה מעיני המוריעין של חיל־האויר הישראלי. הם קיבלו ריווח מטייסת הווטרים על השמרת המיגים וההנטרים בשדה, אך נותרו במקום מטוסים נוספים שלא נפגעו. מפקרת חיל־האויר החליטה לשלוח מבנה נוסף לעבר שדה כמו בגיחה הקורמת, היה חשוב שהווטורים ימלאו את משימת התקיפה שלהם ללא הפרעה של מטוסי אויב. מפקד בסים רמת דוד, אל״מ יחזקאל סומך, החליט לשחרר את הווטורים מן הראגה למיגים כרי שיוכלו למלא משימתם העיקרית. הפעם התעקש כי מטוסי מירז׳ יצאו ללוות את המטוסים התוקפים. לבוקר המחרת תוכננה גיחה נוספת לעבר שרה מפציץ טופולב תוקף בשטח ישראל מפקדת חיל־האויר העיראקי החליטה לגמול לישראל על הפצצת שרה מפציצי הטופולב למחרת עם שחר את תל־אביב, שהיתה ב״תחום האחריות״ של עיראק, ואת בסים האויר ברמת דוד. צוותי הקרקע תרלקו את המטוסים, תלו שש פצצות כברות במתלים של תא הפצצות הגדול בגחון המטו- סים, והכינו אותם לטיסה. למחרת, בשעת בוקר מוקרמת של ה־ אנשי הצוות למטוס הראשון, הניע את שני מנועי המיקולין הגרולים, והמריא ברעם מחריש אזניים מערבה, לעבר ישראל. אחריו המריא מפציץ שני. שני מטוסים נוספים לא המריאו בגלל תקלות שנתגלו בהם. טופולב אחד או שניים? כמה מטוסי טופולב עיראקיים המריאו באותו בוקר לעבר ישראל?. במקורות הישראלים הרשמיים מופיע רק סיפורו של מטוס אחד, אשר טס מעיראק דרך ירדן, חדר למרחב האוירי של ישראל והטיל פצצות על נתניה. לאחר מכן הוא המשיך, אומרים התיאורים, צפונה לעבר רמת דוד ושם הוא הופל בטיל ״שפריר״ של מטוס מיתי, ובאש של תותחי נ״מ מעל השרה. מפקר חיל־האויר הירדני, מחמר אבאבנה, אשר השתתף בטקסים במלאת חמישים שנה לחיל־האויר הישרא- לי, ידע לספר בביקורו בארץ ביולי את נתניה וחזר בשלום לבסיסו והשני יצא לתקוף את רמת דור ושם הופל. חלקה הראשון של גיחת אחר המטוסים ידוע כמעט בודאות: הטופולב רות לעבר נתניה. מערך המצפים ומערכות המכ״ם של ישראל גילו את טיסת המטוס מעיראק הרחק בשטח כרעם ביום מזיר יררן. ״היה לנו את הטופולב שהתגלה ולא התייחסנו אליו משום מה״ סיפר אברהם ויידה, בקר בסטלה מריס ליד חיפה על חדירת המטוס העיראקי הגרול. ״המצפים דיווחו עליו, ונדמה לי שגם במכ״ם הוא התגלה. אבל בגלל עומס הטיסות שחזרו ממשימות חשבו שזה אחד הווטורים ושכנראה המצפים דיווחו עליו בטעות כטו־ 9 פולב בגלל שגם הוא דו־מנועי. לא היה סביר שמטוס טופולב יצא לבדו להפצצה בלב מדינת ישראל״ אבל המטוס יצא ותקף. גם גורמי מודיעין חששו לתקיפה בשעות הבוקר המוקדמות. תחזיות או מידע זה נתגלו כמרויקים ובשל כך הופנו מטוסי יירוט מזרחה כדי לנסות ולאתר את הפעילות האוירית שם. שמונה מיררים מפטרלים - וטופולב יוק! שני מטוסי מיח׳ של טייסת מטוסים אלה התארגנו לפטרול מעל מאפרק בירדן, מתור חשש כי מטוסי הנטר עיראקיים ינחתו שם ויפע- לו מהשדה נגד מטרות בישראל. ״ארגנו מפה, בקשה מהבקר״ סיפר הטייס יפתח זמר שהוביל את שלמה ניר ויצא מזרחה. שני המטוסים המרי- או בשעה לאחר מכן נתגלתה פעילות בשמי ירדן. ככל הנראה גילתה הבקרה את הטופולב טס מעל שטח המדינה ממד רח. ״הוראה נוספת: רוץ מיד לבית־שאן לחפש טופולב״ המשיך זמר לתאר בספר הטייסת. ״רצים לבית־שאן 10 גובה אנשי הבקרה לא נואשו. בשעה לאויר. אדר חיפש מטוס שטס דרומית לרמת דור, ערך פטרול בשמי שכם ואחר כך שב לרמת דוד ושוב יצא דרומה. במטוסו של לניר נתגלתה תקלה והוא שב לנחיתה לאחר זמן מה. ארר המשיך לחפש והיה באיזור נתניה והשרון. ולאחר מכן פנה צפונה לעבר רמת דוד. המטרה הגדולה אותה חיפשו מערך הבקרה והמירז׳ים של טייסת לשטח ישראל. בשעה אורן. גם הם פטרלו באויר ונשלחו על ידי הבקרה לאתר את המפציץ העיראקי. הטופולב לא אותר בשמי ירדן. באותה שעה הוא כבר טס מעל שטח ישראל. המפציץ הגדול חצה בשעה מעל מרכז העיר הוא הטיל שלוש פצצות גדולות. הפצצות הכבדות)הן לא היו חמושות ולכן לא התפוצצו( הרסו בנופלן בנין חרש של בנק הפועלים, וגרמו נזקים כבדים לבניגים אחרים בסביבה. חמישה אזרחים שהיו בקרבת מקום נפצעו. באותה שעה היה באויר זוג נוסף של מטוסי מירז׳ מטייסת לאתר מפציץ טופולב)השני, ככל הנראה( שחמק ממזרח בגובה נמוך. שני הטייסים שטסו באיזור העמקים, גילו את המפציץ כאשר זה כבר התקרב לעבר שדה הבית שלהם, רמת דוד. המפציץ הגיע ממזרח, מעל ג׳נין, ונתגלה גם על ידי אמנון ארד, שהיה בדרכו לנחיתה, לאחר השלמת הפטרול שלו בשמי השרון. סיפר ארד: ״החנקתי בבוקר ליירוט של מטוס שהיה דרומית לרמת דור, והתרוצצתי לחפש אותו, פעם באי־ זור שכם וחזרתי לרמת דוד ואחר כך עוד פעם דרומה. יצאתי לנתניה וערכתי סיבוב מעל הים. מספר שניים חזר בגלל תקלה הביתה. המשכתי לחפש. לא מצאתי שום דבר. כשנגמר לי הדלק חזרתי מצר מערב, מעל 11 המוחרקה. שם סגרתי את כל המפסקים למצב ״לא חמוש״ והתכוננתי לקראת נחיתה״ באותו זמן עשה טופולב עיראקי את דרכו, כאמור, ממזרח. ארד שהיה כבר בפניה ימנית לעבר הבסיס הבחין בו מגיע בגובה בינוני: ״ראיתי מטוס מגיע מכיוון ג׳נין־מגידו לרמת דוד והודעתי למגדל. הוא אמר לי: ׳ראיתי אותו. זה כנראה טופולב׳. ״אבל המגדל לא כל כר ראה״, מציין ארד. טייסי הטופולב שהגיע, כאמור, מכיוון גינין לא הבחינו בבסיס רמת דוד המוסווה, וחלפו מערבה וצפונה תור פניה מעל נהלל. מסלולי השדה הצפוני, השתלבו היטב עם השדות בסביבה והקשו עליהם לאתר אותו. גם החזית המזרחית ־ עיראק השעה המוקדמת לא שיפרה את הראות למרות שהיו עם השמש בגבם. אבל טייסי הטופולב הבחינו, ככל הנראה בהמיים שהוצבו בשרה מגידו וחשבו שזה למעשה, בסיס רמת דור. בעקבות כך הם התכוונו לערוך הקפה רחבה ולחזור כדי לתקוף אותו פעם נוספת. תוך כדי כך חלפו בגובה נמוך מעל רמת דוד. לאחר זמן קצר כיסה צילו הגדול של המטוס את משולש המסלולים של השרה. רק לאחר שהמטוס חלף מעל רמת דור הבחין המקלען האחורי של הטופולב במסלולים ופתח באש על מתקני השרה. כאן התעוררו תותחני הנ״מ שהיו פרושים בפאתי השרה ופתחו עליו מיר באש. היתה זו הסוללה הראשונה של תותחי התותחנים כיוונו את תותחיהם בקוטר תיאר את טיסת הטופולב: "היתה לו טיסה מוזרה מאד - הוא טס נמוך מאה, והיתה הרגשה שאנו יכולים 12 לגעת בו. כמו כן היה טיסתו איטית מאר״ טייסי הטופולב השלימו פניה רחבה מעל מגדל העמק. בשלב זה התכונן ארד לנחות בפניה ימנית לעבר המסלולם וראה"מרבד״ של פופים של פגזי הנ״מ בגובה של כ־ מתאר אמנון: ״המטוס עבר מדרום־מזרח לצפון־מערב. בכיוון לירות בו הנ״מ, אבל הוא היה מחוץ לטווח. היה מרבר מתכתי בגובה צפון־מזרח ואז הייתי כבר מאחוריו. הוא הפנה אלי את הזנב״. אמנון ארר לא היה מוראג מהירי של שני התותחים האחוריים של הטופולב. ״בשלב שאני הייתי באויר, לא חשבתי על זה בכלל. חשבתי שצריך לירות בו לפני שהוא עושה משהו. זה לא היה מטוס שיכול להתחמק. התותח האחורי לא הדאיג אותי בכלל. השלמתי פניה ונכנסתי מאחוריו. יריתי בו טיל שפריר מטווח אלף מטרים״. ארר לא הבחין לפני פגיעת הטיל באש או בהתפוצצות כלשהי במטוס, עוברה המאששת את הסברה כי השפריר ששיגר לעברו אכן פגע בו והיה הגורם הראשון לנפילת המטוס. ארה לא הספיק להבחין בפגיעת הטיל. המפציץ הגדול המשיך בטיסתו צפונה וכאן החליט ארד להתקרב לטופולב כדי לפגוע בו בתותחיו. היתה זו שניה קריטית - הוא הוריר את הראש כרי להעביר את המפסקים למצב ״תותחים״ ובינתיים קרו דברים בחוץ. "כשהוצאתי את הראש ראיתי שהוא נעמד פתאום באויר וצולל כלפי מטה!. הוא משך כלפי מעלה ולאחר מכן צלל כלפי מטה״ מספר אמנון. ״הוא לא התפוצץ - לא היתה לו אש ולא כלום״ מספר ארד, ״הוא היה הי גבוה. התחלנו ב־ בצורה רי תלולה. הוא נכנס ועשה בור באדמה״. אמנון ארה היה מן הטייסים המנוסים ביותר בחיל האויר בשיגור טילי שפריר. במהלך השנים שלפני כניסת הטיל לשימוש מבצעי, הוא ערך את טיסות הניסוי והשיגור של הטיל הקטן מתוצרת רפא״ל, וירה שישה טילים מסוג זה בניסויי המערכת. במשך השנים הבאות יהיו טיעונים שונים מי בריוק הפיל את הטופולב העיראקי - טיל השפריר ששיגר אמנון או הפגזים של תותחי הנ"מ. אמנון לא נאבק בתקיפות רבה מדי כרי לקבל את הזכות לכך. ״מפקד חיל־האויר שלח אישור הפלה - חצי לי וחצי לנ"מ, ואמר: ׳המטוס הוא מספיק גדול, אפשר להתחלק'". סיפר. ער נוסף לנפילת הטופולב היה רס״ן עזרא דותן)בבן( שפיטרל אותה עת באויר. המבנה קיבל דיווח על מטוס אויב הנמצא באיזור נתניה. בעוד הם חגים מעל העיר התברר לו כי המטוס עזב את המקום. "שמעתי ברדיו שטופולב מסתובב בצפון" הוא כתב לאחר הגיחה. ״התקרמתי צפונה וגיליתי אותו כשהייתי מעל המוחרקה. הוא היה בפניה ימנית מעל כפר יהושע. הוא המשיך בפניה ימנית וחלף מעל נהלל ומגרל העמק. נכנסתי אחריו פתחתי מנוע לסגירת טווח ליעף תותחים. כשהתקרבתי למרחק של פולב את האף בבת אחת והתרסק אל האדמה״. בבן הספיק להבחין גם כי התותחים האחוריים של המטוס 13 יורים אש ואז נכנסו תותחי הנ"מ לפעולה ברעם ביום בחיר 14 דוד. שעות ארוכות התמר עשנו של המפציץ הגדול. בין שברי המטוס נמצאו גם שרידי השפריר שפגע בו חלק מהשומרים שהיו במחנה"עמוס״ ובסביבה הבחינו במפציץ הגדול שצילו הלך והתקרב אל פני האדמה. אחרים ישנו אותה עת באהלים. ברי המזל שבהם הספיקו להמלט מן המקום. המפציץ הזדקר לכל מוטת כנפיו הגדולות, הרים חרטום ונחבט בקרקע ברעם אדיר. ״תוך כדי נפילה הוא גרע את העצים סביבו, התרומם מעט ושוב והתרסק על פני האדמה. להבת אש גדולה עלתה השמיטה״ תיאר אחד מעדי הראיה לנפילת המפציץ. בנפילתו גרם הטופולב נזק רב יותר מאשר בתקיפת הבסיס עת המטוס ומהרליקה הגרולה שפרצה בחורשה שליה המקום. עשרות נפצעו ונזק כבד נגרם למבנים בבסיס הצבאי. מהמטוס לא נותר דבר. הגופות המפויחות של אנשי הצוות שלו נמצאו במקום לאחר מכן. טיסת הטופולב עוררה את החשש כי עיראק עלולה לשלוח מפציצים נוספים לעבר מטרות בישראל. זוג מירז׳ים נוסף, ובו דרור אבנרי ויוסי חנקין המריא בשעה כתב דרור אבנרי אחרי הטיסה: ״המראה בבוקר. פטרולים הלור־חזור, כשהבקר מוריע להסתכל יפה מזרחה, צריך לבוא"גדול״ משם. גדול אחר כבר היה מונח כרבע שעה בשדות מגירו ומילא את השמיים בעשן שחור 14 שבקושי זז. ראיתי כוחות קרקע מתקדמים באיזור. ראו שני מיתיים ובאו אחריהם״ שני המירז׳ים לא גילו כל מטוס ״גדול״ נוסף והמשיכו לפטרל במשימתם המקורית כאשר הם עוקבים אחר תנועת כוחות הקרקע שתמרנו באיזור. או שמא היתה הכוונה למטוס השני שתקף את נתניה? בשעה מיסטר ובו עמוס זמיר. מיסטר נוסף ובו דוד פלג היה בפנייה אחרונה לפיינל. לא נעים להתפס כך על המסלול. גם על הקרקע היתה פעילות רבה. ארבעה מטוסי ווטור של טייסת H-3 מוכנים לצאת לתקיפה נוספת על בסיס האויר העיראקי )סימי( סער, מספר שתיים היה סגן רן צור, מספר שלוש סרן בן־ציון זהר)סימקין( שהיה מותיקי הטייסת וסגן הרצל בודינגר. בעקבות ארבעת מטוסי הווטור, יצאו מהרת״קים גם שני מטוסי המירז׳ של טייסת סרן יהורה קורן, וסרן פסח שרגא. החזית המזרחית - עיראק בודינגר היה כבר בתא הטייס כאשר ראה מטוס גדול מתקרב לבסיס ובעיניו החרות הבחין כי זהו טופולב ״אתה רואה את המטוס הזה- אתה יורע מה זה? הוא שאל אחר המכונאים. ״זה בואינג״ הוא ענה לו. "טעות - זה טופולב שני טייסי ווטור אחרים עמדו ליד בנין הטייסת כאשר חלף המטוס הגדול. עור לפני שהנ״מ פתח באש הבחין גיורא גורן במטוס העיראקי ופתח בריצה מהירה לעבר תעלה בצירי המסלול. בדרך הוא נחבט ביצחק ניר והפיל אותו. "לא, ככה אני לא מוכן להלחם!״ זעם ניר. הוא סיפר: "כל התעלה הזו נפלה עלי. הייתי בטוח שזו פצצה, אבל אחר כך התברר שזה גיורא שנפל עלי כאשר ניסה לברוח משם". תכנון בעייתי של המשימות- לוי צור)משמאל( לא היה מעורב בתכנון הטיסות לשדה העיראקי. הפעמים שהגיעה פקודת המשימה לתקיפה הוא היה במשימות אחרות. אלחנן ת, עודד את, רן גורן ואדם צבעוני בשיחה עם מפקד הטייסת בחדר התדריכים הטופולב לא פגע בווטורים וטייסיהם. גם צוותי הקרקע, המשיכו בהכנות לתקיפת השרה העיראקי. לאחר תקיפת הטופולב היתה להם סיבה טובה נוספת לעשות זאת. גיחת בוקר מוקרמת זו היתה הגיחה השניה של מטוסי רמת דוד לעבר עיראק. כמו בתכנון הגיחה הראשונה גם הפעם לא היה לוי צור, מפקר טייסת הווטורים, מעורב בתכנון ובתדריך לקראת המבצע. בשעת לילה הוא המריא לתקיפת תותחי לונג טום יררניים שהפגיזו את תל־אביב. הוא חטף שעה־שעתיים של שינה ובשעה 04:52 .05:12 "חזרתי ביום השני, ושוב פעם התקבלה פ״מ בטייסת" סיפר לוי, "לא הייתי בטייסת בבוקר למחרת ואיני זוכר מי היה מנהל הלחימה. הוא קבע את המבנה. סומך, כך נודע לי, קבע גם כי הפעם יצאו בליווי של שני 15 מירז׳ים H-3 יהודה קורן, טייס המירז׳ים בטייסת השכנה, שמע יום לפני כן על מבצעי הווטורים בשמי 15H-3 נלהב לצאת לדרך: ״ גם ביום זה עדיין לא היו מפות של המטרה והדרך אליה. סיפר קורן: ״ביום השני של המלחמה נאמר לי שרבי־ כרעם ביום בוזיר ft'-V Mr. *>־ לא היו מפות- יהודה קורן צירף שתי מפות וביניהן הדביק דף ועליהם צייו את הנתיב לשדה במערב עיראק. במפח ניתן להבחין בנתיב שצויר בעפרון המוליך מדרום הכנרת ישירות לשדה העיראקי עיית ווטורים יוצאת לתקוף את שדה התעופה העיראקי שנגמרה בירדן ומפה נוספת של עיראק, והדבקתי אותן יחד״. שני המבנים התכוננו להמראה. לפני כן לא הספיקו הטייסים לערוך תדריך מסודר. היה נרמה כי כל מבנה יוצא באופן עצמאי לדרכו, ורק במקרה הם יצאו לעבר מטרה משותפת. ארבעת הווטורים המריאו בשעה 06:31 H-3 קיים מפטרלים ימתינו להם במקום ממנו עמדו להגיע למעשה לא היתה ברירה אחרת: כל המטוסים טסו על מגבלות הרלק והחימוש, ולא ניתן היה לצאת בנתיב אחר, עוקף וארוך יותר. לכל סטייה מ״הקו הישר בין שתי הנקודות״ היה מחיר מבצעי. ששת המטוסים יצאו מזרחה בגובה, כאשר שמש הבוקר וההבל שעלה מעל המדבר מסנוורים אותם. בדרך הם הבחינו בשיירת החטיבה העיראקית שהתנהלה עדיין מערבה לעבר ירדן. היתה זו החטיבה העיראקית הממוכנת ה־ מספר קורן, מוביל זוג המירז׳ים: ״חשבתי שזו תהיה גיחה קלה. מאחורינו כבר היה היום הראשון. האחריות על הניווט היתה מוטלת על הווטורים ואנחנו נדרשנו רק לשמור עליהם ולחזור בחזרה. הדרך לשם היתה שממה נוראית. לא ראינו נפש חיה. פה ושם ראינו בדואי שהולך בשביל. התקרבנו לגבול עיראק, ועברנו מעל לחטיבה העיראקית שהתחפרה ליד גבול ירדן עיראק. הם פשוט עמדו באמצע המדבר וחפרו עם אתים 17 ללא כל סיבה. אולי הם חשבו שהצבא הישראלי עומד להגיע עד שם״ המטוסים הישראלים לא ירו על השיירה הארוכה ולא הפציצו אותה - משימתם היתה עתה הרחק מעבר למד- בר, בשדה התעופה מספר בן־ציון: ״היתה זו טיסה ארוכה למדי - כשלושת רבעי שעה. טסנו נמוך מאד וניסינו לאתר את כביש הנפט על גבול ירדן עיראק, שהיה ניצב לכיוון הטיסה שלנו. על הגבול הבחנו בכמות עצומה של רכב צבאי, חטיבה שלמה שהיתה מפוזרת בשטח. היינו בגובה כה נמוך עד שיכולנו לראות את האנשים מנופפים לנו לשלום״ במהלך כל הטיסה מזרחה, מול השמש שהלכה והלהיטה את שמי המדבר הבוהקים והמסנוורים, אימצו הטיי- סים את עיניהם כדי להבחין במטוסי הפטרול העיראקיים. אך אלה לא נראו. לאחר שעה ארוכה שנדמתה לנצח, הם הגיעו לפי הזמן המתוכנן, לאיזור השדה. מטוסים לא נראו בשמים. הכל היה שם שקט, חשוד, מעורר דאגה. לפתע הבחינו הטייסים בשני מטוסי הנטר, מטוסי הפטרול של הבוקר, כשהם גולשים לנחיתה. הטייסים נדרכו במושביהם, ושני מטוסי המירז׳ של הליו- וי מיהרו לצלול לעבר המטוסים העיראקיים. ״טסנו בכוון החזית המזרחית - עיראק575 תיאר יהורה קורן את הגיחה ״לקראת השרה פתחנו מבערים והקרמנו את המפציצים בכמה שניות. עזבנו את הווטורים והתחלנו לטפס לגובה. פתאום אני רואה מטוס עם גלגלים בחוץ, מתכונן לנחיתה. לפניו יש מטוס אחר. נכנסתי אליו בחזרה ולפני ששמתי עליו כוונת ברקתי שהכל נקי״. הווטורים נסקו מעלה וצללו הגיע להפצצה. מבלי משים אחר מהם ממש מעל המירז׳ של קורן כאשר התכונן לפגוע בהנטר. מספר קורן: ״אני זוכר שהווטור היה מעל הפרחת שלי ושהבטן שלו היתה פתו- חה. חשבתי שעוד רגע הוא ־, יטיל עלי את כל החימוש י שלו. שברתי הצירה והווטור נכנס להתקפה. המטוס הרא- שון שהיה על המסלול נפגע וH-3 מבנה ווטורים שני מעל משה)סימי( סער)למעלת( הוביל את המבנה השני לעיראק. אתי היי מ צורן )מימין בודינגר)למטה מימין( IMB^OTK AI שבור!׳׳׳ JSHO^^SBF RWB SLPY W LARIAFCV השבירות שלי ובדקתי שאין אף אחר אחרי, ראיתי הנטר בגובה במהירות סגירה טובה, התקרבתי אליו ויריתי, ראיתי הרבה פגיעות. עפו ממנו חלקי ברזל אך לא קרה כלום. עוד צרור ועוד אחר, והופ... אני מקבל הזדקרות מרחם!״. במירז׳ הזה החליפו יום לפני כן מנוע ויהורה קיווה שיצליח להניע אותו בלי בעיות. הוא משך מצערת, סגר את המנוע, צלל כרי לאסוף מהירות וניסה לפתוח שוב את המצערת. אך המנוע מת. אינו מגיב. לאבד מנוע- ונפל לתוך בור של פצצות. עליתי לגובה של מצב לא נעים. לאבד מנוע מעל שטח אויב, במרחק כה גרול מהבית, זו חוויה מצמררת, שמעטים היו מוכ־ 1500 מקפל גלגלים, פותח מנוע והולך סביב. הגיחה הזו לא היתה מתואמת בינינו לבין הווטורים. סיפר לגובה כרי להכנס ליעף ההפצצה, ואז השתלבו לפתע במבנה שלנו מטוסי הנטר. הסתבר שהה־ נטרים ערכו פיטרול גבוה מעל לשרה ועמדו לערוך החלפת משמרות. ההנטר הראשון נחת ואחד מאיתנו צלף בו והעיף אותו מהמסלול". 576 כרעם ביום מזיר תפקידים בעייתיים- טייסי המירז׳ נדרשו לשאת גם פצצות לתקיפת השדה, עובדה שפגמה ביכולתם לתפקד כ״מטרייה״ של הווטורים במהלך התקיפה. רק לאחר שהטילו את פצצותיהם יכלו למלא משיטתם נים להתנסות בה. ״אמרתי בליבי שאעשה עוד נסיון אחר לפני שאני נוטש. הזכרתי לעצמי שמדובר באיזור שמאד לא נעים יהיה לנטוש בו״ הוא סיפר. יהודה מנסה שוב. המטוס עריין בצלילה - הוא מושך אליו את ירית המצערת, ובראשו כבר החלו רצות המחשבות על נטישה, ועל נפילה בשבי. הגובה הולך ואוזל, והמטוס המאובן נע מטה במהירות. ״יש עור הזדמנות״, אומר יהורה לעצמו, "או שהמנוע תופס או שאני קופץ!". מטוסו של קורן היה מירז׳ מספר נפגע והוחלף. עתה הוא היה מצויד במנוע אחר, והיתה תקווה שיהיה בסדר. בגובה סיבובים והלב גם הוא מתחיל לפעום מחרש ולהזרים את הדם מהעורקים״ סיפר יהורה, ״פתחתי מנוע- פלפל, ופניה שמאלה להמשך הקרב״. מטוסי הווטור התישרו לטור עורפי, ונסקו לתקיפה מסודרת על השרה- משימתם העיקרית בגיחה זו. הם תקפו את מסלולי השרה ואת המטוסים שהיו בו, ויצאו מן היעף הראשון. לאחר מכן חזרו ליעפי הצליפה. קלים ומשוחררים ממטענם הכבר, הם צברו גובה והצטרפו לקרב עם מטוסי ההנטר. המירז׳ים כבר היו למעלה מפטרלים מעל הזירה. זהר, מטייסי הווטור המנוסים של הטייסת, שהיה נחוש להשלים גם את משימות התקיפה, וגם לחזור הביתה החזית המזרחית - עיראק לאחר מכן, המשיך לנהל את היעפים וקרבות האויר שלו כשהוא עמוס פצצות ומיכלי הדלק הנתיקים עדיין תלויים מתחת לכנפיו. בינתיים התיישב הנטר עיראקי על צור, מספר שתיים. צור ניסה לקרוא למספר שלוש לסייע לו, והתישב על הנטר אחר שהיה לפנים. אך צור שהיה בסיכון ויתר על טרפו ויצא החוצה. והר השלים את יעף ההפצצה שלו כשלפתע הבחין בהנטר שמאחוריו ישב צור. מספר זהר: ״יצאתי מיעף ההפצצה כאשר מספר שתיים החליט שהוא אינו מסוגל לקחת את ההנטר והוריע לי בקשר: ׳שלוש, אני יוצא, אתה לוקח!׳. התחלת• לרדוף אחרי ההנטר ואט אט סגרתי עליו. בשלב מסוים הוא קיבל כנראה התרעה שאני יושב עליו, הפך הטייה ומשך למעלה. אני מושך אחריו רק כרי לגלות שהכ- וונת שלי נמצאת במצב הפצצה. בעוד אני מתחבט בסידור הכוונת, נכנס הנטר לקו הירי שלי. השמש האירה . מטוסי הווטור לא התקשו להתמודד עםH-3 התמודדות שקולה- מטוסי הנטר עיראקיים פטרלו בשמי מטוסים אלה. במהלך הגיחה השניה הפיל בן ציון זהר אחד המטוסים העיראקיים עליו באלכסון ובאופן אינסטינקטיבי לגמרי, יריתי בו צרור מטווח קצרצר״. ההנטר לא נראה מתפוצץ וגם לא צולל לקרקע. זהר משך מעל ההנטר, והתכונן להתישב עליו פעם נוספת. אבל מטוס הקרב העיראקי היה כבר בדרכו לארמה: הוא המשיך את הפניה שלו בעדינות, הוריה את האף בהדרגה, גלגל, ומגובה צוץ מאחוריו. לאחר מכן הועלתה השערה שהטייס נפגע ישירות מהצרור. היה זו הפלת ההנטר הראשונה והיהירה, שנרשמה לזכות הווטור)מספר לאחר המלחמה התברר כי ההנטר בו פגע זהר בן־ציון היה מטוס קרב ירדני שנמלט עם עוד מספר מטוסים לעיראק. כמו כן היו בשרה מספר מדריכי טיסה פקיסטניים. מרריכים אלה הגיעו לירדן כדי לאמן את הטיי־ סים היררניים להטיס את מטוסי הסטרפייטר)וכאמור לא ברור אם השתתפו בקרבות בפועל או רק יעצו(. בינתיים ניסה הנטר נוסף להגיע לנחיתה. מאחוריו, כך ראו טייסי המירז׳ הוא משך מצנח עצירה שהסתחרר בסיבובים ברוח. ככל הנראה נפגע באויר מאחר המירז׳ים אך הצליח לנחות בשלום. מאוחר יותר הסתבר שהיה זה מפקד הבסיס. כרעם ביום מזיר מידע על המרפסת- טייסי מרפסת הטייסת, לאחר אחת הגיהות גם סגן בורינגר, טייס הווטור הצעיר, התכונן לפגוע כהנטר והכניס אותו לכוונת מטוסו: ״גיליתי הנהר בצלע עם הרוח, עם גלגלים ומדפים מטה, בדרך לנחיתה. שמחתי להזדמנות והתכוננתי להפיל אותו. העבר- תי את הכוונת לאויר־אויר וסגרתי עליו במהירות גבוהה. הוא קיבל כנראה אזהרה מהמגדל, שבר לפתע שמאלה בגובה נמוך, והסתלק מההקפה ממש לפני שפתחתי באש. ויתרתי על המחשבה לרדוף אחריו, כי 19 ירעתי שלא אוכל לבצע את התמרון הדרוש עם כל החימוש שנשאתי שאר הווטורים סיימו את יעפי ההפצצה ועברו לצליפה, כאשר חלק מהם ממשיך לנהל בעקשנות קרבות עם מטוסים עיראקיים שהתערבו במהומה וניסו לפגוע בהם. זהר התכונן ליעף ההפצצה השני שלו: "עכשיו התפניתי אני לשחרור הפצצות על השרה. ההרגשה היתה כמו במטווח, הנ״מ היה קל יחסית ולא היתה תחושת סכנה. בסיום היעף התלבש עלי מיג באויר. התחלנו לעשות מספריים כשהוא צולל עלי במהירות אדירה מגבוה ואני משייט הרחק מתחתיו. אחר מטייסי המירז׳ צעק לי בקשר: ׳תעזוב!, תעזוב אותו, אני לוקח אותו!׳. כאילו שהתכוונתי לקחת לו אותו״ מספר זהר, כמעט בהתנצלות. על המיג העיראקי הסתער יהורה קורן, מוביל המירז׳ים, שהתאושש בינתיים מאובדן המנוע, חזר לזירה ולמי שימתו המקורית- הגנה על הווטורים. הוא מספר: ״הייתי בגובה נמוך. כשיצאתי, הדבר הראשון שראיתי היה מיג רו. אבל הם לא שמעו אותי. המיג עזב אותם. מהר מאה הגעתי אליו״. המיג משך מעלה והחל בפניה לעבר הווטור של צור. לאחר עוד רגע קט הוא ישב עליו מאחור, במרחק של 150 החזית המזרחית - עיראק לחזור הביתה. הוא פנה... ואני אחריו. לא הספקתי ללחוץ על ההרק. הוא מתהפך לצד הווטור״. קורן התיישר מאחורי המיג, שם עליו את הכוונת, ופתח עליו באש. לחיצה קצרה, והכנף של המיג מתפרקת ועפה באויר. עוד הפלה למירז׳ שלו, וכבה. לא יאומן, חושב קורן, שוב הזדקרות מדחס! "אך הפעם אני מתורגל״ מספר יהודה, ״התגברתי על הבעיה. אספתי מהירות, ראיתי שהשטח נקי ממטוסים. החלטתי לקחת על עצמי אחריות ואמרתי לווטורים שיפסיקו תקיפה ויחזרו הביתה. הודעתי על ניתוק מגע וחזרתי הביתה. מספר שניים שלי היה עסוק במקום אחר. הוא שמע אותי והצטרף״. בדרך חזרה גילו הווטורים את השיירה העיראקית וצלפו עליה כמה פעמים, תוך שהם משמידים מספר כלי רכב ורק״מ. ״לא שכחנו את החטיבה העיראקית, ופרוסים ביעף נמוך מאד עברנו מעליה צולפים ומבעירים כלי רכב אחדים״ סיפר זהר. מטוסי המירז׳ המלוים, לא השתתפו במשימה זו: הם היו קצרים ביותר בדלק ומיהרו לחזור בגובה רב לנחיתה ברמת דוד. קורן: "התחלנו לטפס מעלה כרי לחסוך ברלק. היינו בטוחים שהדלק לא יספיק. כנראה שחישובי הדלק שלנו היו מוטעים או שהרוח היתה לטובתנו. ראיתי שיש לי מספיק דלק כרי להגיע לבסיס״. את יהורה קורן הטרירה באותו רגע גם בעיה מסוג אחר: האם יספיק לו הדלק גם לעשות בז חגיגי מעל הבסיס? הרלק הספיק. מתחקיר גיחת התקיפה השניה על השרה עלה כי נפגע המסלול, מטוס מיג שמדו על הקרקע שני מיגים ושישה הנטרים. שני טייסי המירז׳ שנחתו ראשונים, סיפרו על תוצאות הגיחה למפקר הבסיס, אל״מ יחזקאל סומך. הם גילו לו גם כי אחר ממטוסי הווטור הפיל הנטר עיראקי. ״זה ודאי סימקין!״ אמר סומך ללא הינד עפעף. סימקין, הלא הוא זהר בן ציון, התקבל בנשיקות ובחיבוקים על ירי אנשי צוותו הקרקע. נבוך הוא הוריע לאחר מכן חגיגית כי ״לא יפיל עור מטוסי אויב, עקב הנשיקות הרבות של המכונאים"... הגיחה השלישית הטראגית היה זה כבר ה־ הווה בסיני. ירדן, שאיבדה כבר כמעט את יהורה ושומרון ואת ירושלים, החלה בגישושים להפסקת אש עם ישראל. למוריעין חיל־האויר הגיעו במהלך היום הקודם ובשעות הבוקר יריעות על בקשה נואשת שהפנתה מצרים לעיראק לתקוף את רמת דוד ואת חצור בדרום. שדה האויר החליטה לפגוע בשרה פעם נוספת, כרי להוציאו מכלל שימוש למשך מספר שעות נוספות. לקראת המבצע השלישי, הוחלט להגדיל את מספר מטוסי הליווי, ולשלוח הפעם ארבעה מטוסי מירז׳. אנשי ענף מבצעים של חיל־האויר הורו לנצל את מטוסי המירז׳ גם הפעם, לתקיפה: לפי התכנית, לתקוף בשתי פצצות את מסלולי השרה ולאחר מכן להתארגן להגנת מטוסי הווטור. בעקבות לקחי משימות הומות בהן הופנו מטוסי מירז׳ לתקיפה, כאשר נועדו ליירוט)באחת מהן אבדו, כזכור שני מטוסים מעל דמשק וטייס אחר נהרג(, עוררה תכנית זו התנגדות בקרב קצינים אחרים של ענף מבצעים של חיל־האויר. גם המוביל המיוער של מבנה המיתיים, רס״ן עזרא)בבן( רותן, חש לא נוח עם המשימה הנוספת שגרעה מביצועי המטו- סים. זו היתה תוספת המיותרת לרעתו: "לא היה ברור לי מהו בדיוק תפקירי שם - אם עלי להפציץ או להגן...״. אך מפקר הבסיס התעקש לנצל את המירז׳ים גם לתקיפה וררישתו נתקבלה. ארבעה מטוסי ווטור הוכנו לגיחה זו. מוביל הגיחה היה סרן שלמה קרן ועמו הנווט אלכסנדר)מלצר( ענבר. כרעם ביום מזיר שלמה קרן, סמ״ט א׳ של הטייסת, היה מנוסה בטיסות ארוכות טווח. ביום הראשון למלחמה הוא תקף באבו סואר, לוקסור וקהיר מערב. עבור ענבר היתה זו הגיחה השלישית לאותה מטרה, וגם הגיחה המבצעית המאה שלו. הוא היה למעשה הנווט היחיד בטיי- סת שהכיר את הנתיב מן הגיחות הקודמות. גדעון מגן, חברו לטייסת ומי שהוביל את גיחה הראשונה, סיפר כי לפני שעלה לטיסה אמר לו ענבר: ״מה אתם רוצים ממני?, אולי יטוס לשם גם מישהו אחר?!״ אך כשהציע הנווט אייל אהיקר להחליפו, הוא עשה תנועת ביטול - הוא טען כי הוא היחיד שמכיר את השטח מטיסות קורמות. הוא חש אחריות אישית לגורל הגיחה. בגלל בעיות הדלק, ומחשש לטעות בניווט, הוא 20 התעקש לצאת גם לגיחה זו כחצי שעה לפני הטיסה שוחח עם אשתו בטלפון. היה זה היום בו שוחררה ירושלים ואלכס, חובב הטיולים, אמר לנחמה כי מעכשיו יהיו כל כך הרבה מקומות יפים בהם יוכל לטייל. סומך, מפקד הבסיס, ביקש להצטרף לגיחה כמספר שתיים. לפני כשמונה שנים הוא היה המפקד הראשון של טייסת הווטורים, ולמרות שמזה זמן רב לא יצא לגיחות מבצעי־ ות במטוס, הוא ביקש לחוות מקרוב את הקושי בביצוע המשימה, ואולי אף לתת דוגמה אישית בקרב, והצטרף כטייס מן השורה. אין ספק כי בגלל מוצאו הוא נטל על עצמו סיכון רב מהמקובל בגיחת ההפצצה על עיראק. סומך תקף לפני כן בסוריה ויצא לגי־ חות אחרות במטוסי מירד. סרן יצחק גולן)גלנץ( היה מספר שלוש. הוא לא היה מתוכנן לצאת לגיחה הזאת. שמו של גדעון מגן היה כבר על הלוח. ״הה- צלחה של המבנים הקודמים עלתה לכולם לראש, כך גם לי״ סיפר גולן. ״אני תקפתי רק פעמיים שדות תעופה והרגשתי שמן הצדק שאטוס הפעם. הוצאתי את מספר שלוש - לא החלפתי את המוביל, כי קרן היה ׳בנוי לזה׳ - ושמתי את עצמי כמספר שלוש. המטוס שלי היה מטוס מספר והיה המטוס בעל כושר התמרון הכי טוב בין המטוסים - שמחתי 21 שזה המטוס כי הוא היה בנוי במיוחד לקרבות אויר״ סגן אבשלום )אבשה( פרידמן הצעיר היה מספר ארבע. ביום המלחמה הראשון הוא תקף את אינשאס, ראס בנאס וקהיר מערב. עכשיו עמד לצאת למשימת תש״ת נוספת לאחר יומיים של תקיפת מטרות ואמנעה. מטוסי הווטור נשאו הפעם שתי פצצות חשבו כי הן יתאימו יותר להוצאת המסלולים משימוש מאשר הפצצות המיוחדות בהן השתמשו בגיחות של הימים הקודמים. בארבעת מטוסי המירז׳ של טייסת סרן דוד פורת )סמ״ט ב׳ של הטייסת( ורס״ן)מיל׳( ראובן הראל - כולם טייסים ותיקים במירז׳ים ובעלי תפקידים בכירים בטייסת. הראל לא היה מתוכנן לצאת לגיחה הזאת. לאור הפעילות בגיחות הקודמות ונס־ יונו הרב בגיחות ארוכות טווח הוא ביקש להצטרף לגיחה. ״ביקשתי להצטרף לגיחה הזאת שהיתה כבר די 22 מאוישת, כמספר ארבע״ הוא סיפר ההחלטה כי מטוסי המירז׳, שנועדו בעיקר לחיפוי, ישאו גם שתי פצצות כבדות, כדי ״לסגור סופית את בנוי להובלה- שלמה קרן הוביל את המבנה השלישי של הווטורים לעבר השדה במערב עיראק תקיפת תש׳׳ת נוספת בעיראק- אבשלום )אבשה( פרידמן היה מספר ארבע החזית המזרחית - עיראק השדה׳״ גבתה את מחירה לאחר מכן. הסביר זאת יחזקאל סומך: ״אנו היינו מלווים על ידי ארבעה מטוס קרב מירז׳. מטוסים אלה נשאו פצצות והם התכוונו להשתמש בהן במקרה שלא תהיה התנגרות או להשליך אותן ולהגן עלינו במקרה שנפגוש מטוסי קרב של האויב. התכנית הראשונה היתה לצאת לבד אבל ידעתי שאנו 23 עלולים לפגוש הנטרים כך שדרשתי ליווי של מירז׳ים״ הראשון מבין ארבעת הווטורים המריא לאויר בשעה הצטרפו אליהם גם ארבעת המירז׳ים. הטיסה לעבר המטרה היתה נטולת אירועים מיוחדים, מלבר בעיה טכנית אצל גולן. חמש דקות לאחר ההמר- אה יצא עשן מחושבת הכוונת. ״משהו נשרף שם בפנים ב״פוף״ מהיר והכל כבה לפתע״ הוא סיפר. המטוסים יצאו מזרחה. הראל לא אהב את הרעיון לטוס זמן כה ממושך בגובה נמוך. ״הטיסה בגובה נמוך לא היתה נוחה למירז׳ים״ אומר הראל. במהלך הטיסה בשמי סוריה הבחין גולן בתחנת מכ״ם שהאנטנה שלה הסתובבה. היה זה המכ״ם הסורי בדרעא שאולי היה אחראי גם לגילוי שני המבנים הישראלים. סביר להניח כי אנשיה דיווחו לבסיס העיראקי על המטוסים הישראלים המגיעים לתקוף אותם. ואכן, בזמן ששני המבנים הגיעו לקרבת השרה, כבר המתינו להם מטוסים עיראקיים באויר. האם היו אלה מטוסים שהוזנקו לפטרול בעקבות מירע מהתחנה הסורית או שמא, כפי שסובר סומך, הגיעו המטוסים במקרה באותה שעה בדיוק מעיראק ועמרו עתה לנחות בשדה? בכל מקרה עכשיו מצאו עצמם המטוסים העיראקיים במפגש אלים במיוחר עם שמונה מטוסים ישראליים שבאו לתקוף את השדה. תיאר סומך: ״זו היתה גיחה מאה קשה בגלל מטוסי ההנטר. אף אחר לא ציפה כי נפגוש כל כך הרבה מטוסים באויר. יש האומרים שהם היו עיראקים יש האומרים שהם היו ירדניים. אנו לא יודעים בביטחון. הם טסו H-3 מבגדד לשרה על הבסיס, הם הגיעו לפיינל מהצר השני. כך שאנו בסך הכל התנגשנו אלה באלה. הם מצאו את עצמם באויר יחד עם הווטור - מטוס גרול - כמטרה שלהם״. המיח׳ים תוקפים ראשונים כמתוכנן, נכנסו המירז׳ים ראשונים לתקיפה כרי להשתחרר מהפצצות ולצאת להגנת הווטורים. ״עם הכני- סה היה מעט בלבול של בבן במפות. משכנו לגובה יותר מוקדם בגלל זה״ אומר הראל. הפצצות החטיאו וגם הרוח החזקה שנשבה אותה עת באיזור השדה לא הועילה לשיפור הדיוק. הראל נסק ליעף ההפצצה, ובזמן הצלילה הבחין בעמדת נ״מ היורה לעברו. הוא השלים את ההפצצה, יישר את מטוסו וברצף אחר פתח עליה באש תותחים ממושכת. מטוסי ההנטר צללו אותה עת לעבר המטוסים הישראלים. הראל: ״הזהירו אותי שיושב עלי הנטר מאחור. הסתכלתי וראיתי שבטווח מאד קרוב, הנטר יורה עלי בארבעת התותחים הגדולים שלו. ראיתי אפילו את עשן התותחים. למזלי הוא לא פגע. הצלחתי לנער אותו ולהגיע מאחוריו. יריתי בו וגם אני לא פגעתי. בגלל הצרור הממושך על הנ״מ והירי על ההנטר, גמרתי את התחמושת״. ההנטר נעלם במהירות מן המקום. ״הצט- רפתי לבבן מספר שלוש, ואמרתי לו שאין לי תחמושת״. המירז׳ים נסקו מעלה ונשארו שם לחיפוי. מטוסי הווטור הגיעו לקרבת השדה ונערכו לתקיפה. סרן דרור הבחין בהנטר ויצא לעברו. הוא פתח באש משני תותחיו והפיל את המטוס. היה זה הקרמי מבין זוג מטוסים. הנטר ומירז׳ עשו דרכם במהירות לעבר24 דרור לא הבחין כנראה בהנטר האחורי וזה ירה במטוסו ופגע בו האדמה אפופי אש ועשן. דרור הפעיל את מושב המפלט והצליח להיחלץ מהמירז׳ הבוער בגובה נמוך ביותר. לאחר המלחמה ידעו הירדנים לספר כי במטוס העיראקי שהפיל את המירז׳ של דרור ישב הטייס היררני H-3 ראיס אחמר שורדום - אחר הטייסים הירדנים אשר נשלחו לבסיס שורדום )לימים מפקר המודיעין של צבא ירדן( הגיע לשרה נחוש לנקום את מות חברו,25 עמון ובמאפרק מואפיק סלטי, בקרב עם רן פקר במבצע סמוע. ככל הנראה לא היתה זו ההפלה האחרונה שלו בקרב מעל כרעם ביום מזיר השרה העיראקי. בבן נכנס בינתיים אחרי ההנטר שטס מאחורי דרור, הראל צפה באירוע וסייע לו. "כיוונתי אותו לעבר הנטר שהיה מאחורי גדעון דרור" סיפר הראל. ״בבן נכנס והפיל אותו בצרור קצר. ההנטר התלקח ועלה באש". קרן ומלצר נפגעים - גלנץ נוטש לפי התכנון היו המטוסים אמורים לערוך הקפה סביב השרה ולהכנס ליעף התקיפה רבים התנדבו לצאת־ הפ״מ לגיחה השלישית לשרת העיראקי עוררה התלהבות רבה בקרב טייסי המירז, שקיוו לצבור הפלות נוספות בקרבות אויר. בזירות אחרות לא היה כבר עם מי להתמודד. למעלה: עזרא)בבן( דותן שהוביל את המירז׳ים. משמאל: ראובן הראל ממזרח למערב. זאת כדי שאחרי שיבצעו את היעף האחרון יהיו בכיוון מערב ויצאו משם ישירות הביתה. את קורותיהם של מוביל מבנה הווטורים בגיחה זו, שלמה קרן ונווטו, אלכם ענבר, אין איש זוכר. סיפר על כך אל"מ סומך: ״הגענו למטרה ואז שניים־שלושה קילומטרים מהשדה ראינו שהיו הנטרים באויר. לא ירענו כמה, אולם יותר מארבעה - שישה או שמונה. המירז׳ים החלו להתקדם במהירות, הטילו את הפצצות שלהם ואנו היינו צריכים לבצע את המשימה שלנו. באותו רגע המוביל איבר את הקשר. הכל נמשך לפני התכנון״. הווטור המוביל משך ליעף ההפצצה, וככל הנראה מיד לאחר מכן הופל על ירי אש הנ״מ הקרקעית החזקה. סומך: "מה שקרה הוא שמספר אחד אבר מיה בהתחלה. איש אינו יורע מתי ולמה הוא החזית המזרחית - עיראק שחור משחור- טירז׳ סורי. טייסו, אבי לניר נכנס להתפוצצות המיג והצליח להחזיר את המטוס בשלום לנחיתת המטוס הפיל H-3 ומטר עיראקי לפני שנפגע מעל 26 הופל. לבסוף הוא נמצא מספר קילומטרים הרחק מהשרה שם התרסק. הטייס והנווט היו הרוגים״ ככל הנראה פגעה האש בשלמה ובנווטו אלכס. סומך המשיך לפי התכנון: ״אנחנו תקפנו את המסלול. במהלך התקיפה נפגעתי מתותח קרקעי. כאשר נסגרו רלתות תא הפצצות - באותו שניה קיבלתי התרעה שהנטר היה קרוב אלי מאה. כך שהתחלתי לפנות כדי להציל את חיי. באותו זמן לא יכולתי לראות את מספר אחר שלי היות ונפררנו במהלך התקיפה. עד עתה איני יורע מי הזהיר אותי. הייתי במצב מאר קשה היות ואיברתי את כל המהירות שלי, את כל הגובה, וההנ־ טר הלך והתקרב. כאשר הוא היה מאד קרוב שיניתי את כיוון התמרון שלי וראיתי אותו מתרחק״. לאחר מכן הסתבר כי ליצחק גולן היה חלק בהרחקת ההנטר הזה מסומר. זוג הווטורים השני נכנם גם הוא לתקיפה. גולן: ״אבשה פרירמן היה בן זוג שלי. עשינו שני יעפי הפצצה. היו לנו בסך הכל שתי פצצות סים. בשלב מסוים ראיתי הנטר שהיה על הזנב של סומך, מספר שניים. ניסיתי להפיל את ההנטר. מחוסר 27 כוונת לא הצלחתי. גם יריתי ממרחק רב מרי. אבל זה עזר והוא עזב אותו״ גולן השלים את היעפים: ״ביעף האחרון, כשרציתי ללכת הביתה, גיליתי מטוס מאחורינו ושם היינו צריכים לפנות שמאלה לכיוון הבית. פעלנו ער כאן לפי התדריך. אמרתי לאבשה ׳פנימה פנה!׳ בשביל להכניס את ההנטר הזה בינינו. אבשה פנה לפי המתוכנן מראש אבל אני נשארתי עם ההנטר על הזנב. ניהלתי איתו קרב אויר זמן ממושך ובגובה נמוך נפגעתי באיזור הזנב. איברתי שליטה על המטוס וקפצתי בגובה נמוך רגל היתה מגבלת הגובה. כמו שנפתח המצנח נגעתי בקרקע. זה היה צפונית לשרה בתוך מערך של כוחות עיראקיים. בזמן הנגיעה נפצעתי בכתף בגלל הרוחות החזקות. נגררתי עם המצנח ונפלתי בשבי״. יצחק גולן נחת בשלום ולעברו החלו רצים חיילים עיראקיים שביקשו לעשות בו לינץ׳. למזלו הבחין בדבר טייס יררני. ״הטייס הזה היה תרבותי ומנומס. הוא הגיע גם לחקירות. שמו אותנו בכלא זרקא. העיראקים לא ירעו מה לשאול אותנו. חזרתי עם גדעון דרור לאחר שלושה שבועות״. סומך שהיה נתון במאבק נגר ההנטר שניסה להפיל אותו היה גם הוא עד למתרחש: ״במהלך תמרונים אלה ראיתי כי שני מטוסים הופלו - היו רק להבות בשמיים ולא ירעתי באותו זמן של מי המטוסים האלה היו. כרעם ביום מזיר במהלך התחקירH-3 תחקיר מסתר- דחי פורת, סמ״ט טייסת שנערך בטייסת עכשיו אני יורע שאחר היה הנטר והשני מירז׳ שהופל מעל השדה. התחלתי לאסוף מהירות היות והייתי מאד איטי והמדפים שלי היו למטה. באותו זמן ההתקפה הסתיימה ושמעתי את שאר המטוסים מתארגנים לחזרה. אני צברתי מהירות ופניתי הביתה״. לאחר התקיפה נספרו בשדה שישה מטוסי מיג שנמלטו מהשמרה ביררן. מנתקים מגע המטוסים הישראליים היו כבר חסרי חימוש וקצרים בדלק, והיה צורך לנתק מגע במהירות, ולחזור הביתה. הם התארגנו לטיסה מערבה. באויר נותרו עתה רק שלושה מירז׳ים ושני ווטורים. בבן נתן הוראה לשלושת מטוס־ המירז׳ שהיו קצרים ביותר בדלק, לנתק מגע ולצאת מיד הביתה. יחזקאל סומן ואבשה פרידמן, מספרי שניים וארבע, הביטו סביב כדי לנסות ולאתר את שני הווטורים האחרים. הווטור הדו־מושבי מספר המוביל, ובו שלמה קרן ואלכסנדר ענבר, לא נראה בשום מקום. גם לא מטוס מספר שלושה מטוסים ישראליים לא שבו מן הגיחה. בדרך כילה יחזקאל סומך את זעמו על כלי הרכב של השיירה העיראקית שהמשיכה להתנהל בעצלתיים בדרך לחזית מול ישראל. גורלו של הווטור של קרן ומלצר לאחר התקיפה, ובאילו נסיבות נפגע לא נתבררו מעולם. בזכרונותיו מספר המלך חוסיין כי ראיס אחמד שוררום ״הפיל אחר ממטוסי המירז׳ הישראלים ומטוס ווטור, בדרכם חזרה מהפצצת השרה התיאור אינו מרויק, כמובן, כי המוביל של מבנה הווטורים נפגע מיה בכניסה להתקפה. עור נכתב שם כי ״באחר הקרבות בא שורדום לעזרת אחר מחבריו, אולם מקלעיו נתקעו והוא עזב את המקום״. תחזית המזרחית ־ עיראק ברמת דוד עקבו אחר התנהלות הקרב. הם ניסו ללמוד על הנפגעים ועל תוצאות הגיחה מהדיווחים בקשר. בהיות המטוסים בדרכם חזרה לרמת דוד נפוצה שם שמועה כאילו מטוסו של אל״מ סומך, מפקד הכנף, היה באחר המטוסים המופלים. הדבר עורר דאגה מרובה במפקדת חיל־האויר ומיד החלו להיערך להוצאת מטו- סים נוספים כדי לנסות ולחלץ אותו מעיראק. טייסי המבנה שנשאלו על כך, ניסו לרמוז כי ״מספר שניים״ או ״הבכיר״ אינו בין הנפגעים. רק לאחר דקות ארוכות של דיבור ברמזים, יכלו אנשי רמת דוד לנשום לרוו- חה. סומך נחת ללא פגע בווטור מספר מיד לאחר הנחיתה יצא סומך לטייסת הווטורים לשם התכנסו כל טייסי הגיחה שחזרו. שלא כמו בגיחות הקודמות, אחרי המשימה השלישית נערך תחקיר בו השתתפו טייסי שתי הטייסות. הוא ביקש לדעת את פרטי הגיחה ואת התוצאות ובעיקר שאל אם הטייסים ראו מצנחים ואם יכלו לזהות מה מצבם של אלה שנפגעו. הטייסים ריווחו על פגיעה באחד המסלולים, הפלת שני מטוסי הנטר ועל מטוס שלישי אשר הושמד על הקרקע. סומך סיכם את תוצאות הגיחה ברוח אופטימית: "התקפה זו לא היתה הצלחה גדולה במיוחד, אבל למעשה מאז לא היו לנו כל התקפות נוספות מהעיראקים או מהירדנים״. בשלוש ההתקפות על בסיס האויר צי איל מיד לאחד מכן הורה סומך להוציא זוג מטוסים לחפש אחר קרן וענבר שנפגעו בשמי עיראק. גיחות חיפוש במפקדת חיל־האויר לא ידעו מה עלה בגורל שלושת הטייסים והנווט. אחרי הצהריים הוחלט לשלוח מטו- סים כדי לנסות ולאתר אותם בלב עיראק. הפעם לא יצאו המטוסים בנתיב רומה לגיחות הקודמות. מוביל מבנה המירז׳ים היה, כמו בפעם הקודמת, רס״ן עזרא דותן, ועמו דוד פורת. גם הפעם העמיסו אנשי המבצ- עים משימה על משימה: שני המירז׳ים תוכננו לתקוף את המטוסים אשר חנו על המסלולים ולאחר מכן לצאת לחיפוש הטייסים. ואכן הם תקפו והשמידו ארבעה מטוסי מיג לעבר הכביש, שם נעה החטיבה ה העיראקית אשר עשתה דרכה לעבר ירדן. המירז׳ים נכנסו מדי פעם לתקי- פת השריון העיראקי אולם במשימתם העיקרית נכשלו: למרות מאמציהם, הם לא הצליחו לאתר את שלושת טייסי חיל־האויר. שני טייסי המירז׳ החליטו לשוב הביתה. אך מסכת האירועים שלהם בגיחה זו לא הסתיימו עדיין. קצרים בדלק הם טסו בקו ישר שהביא אותם לאיזור דמשק, שם פטרלו אותה עת מטוסי מיג חלפו מערבה ואחר המיגים שהגיע מהצד, שיגר טיל אויר־אויר לעבר מטוסו של בבן, ופגע בזנבו. בבן שבר חדות, ומצא עצמו, בטיסה חזיתית, מול מיג שני המטוסים נפגשו פעם נוספת, אך בבן, שבעיית הדלק שלו הלכה והחמירה, צלל והצליח לחמוק לעבר הכנרת. המירז׳ השני)מספר הזנבון האחורי המחפה על מפלטי המבער של המירז׳, היה חסר. בבן המנוסה הצליח להשתלט על מטוסו, והביא אותו חזרה לנחיתה במגירו, ללא מצנח אחורי וללא בלמים. מפקדת חיל־האויר שלא ידעה על גורל הטייסים שנטשו, גם אחרי טיסת זוג המירז׳ים, לא נואשה מהאפש- רות לחלץ את הצוותים. בלילות שאחרי ואיתור טייסים, לטיסת חדירה ארוכת טווח לשטחי ירדן ועיראק כדי לנסות ולקבל אות חיים מאנשי הצו־ ות. המטוס יורט על ידי מטוסי מיג מטוסי מירז׳ כדי להתמודד עם המיגים ואחרים שימשו ממסר באויר. באותם לילות עמד צוות של מסוק סופר פרלון בכוננות לחדירת הצלה ארוכת טווח, למקרה שיתקבל אות חיים מן הטייסים. גם שבוע אחר כך, ב־ כרעם ביום מזיר הצליח להנחיתו בשלום- מירז׳ הצליח להנחיתו בשלום במגידו. במסגרת: מראה הזנב הפגוע. המטוס הושמש והוחזר לטיסה למשימת איתור ממושכת, אך גם היא לא הניבה תוצאות. עת יצאו מטוסי החיפוש לאתר את הטייסים במדבר הגדול, היו כבר יצחק גולן)גלנץ( טייס הווטור, וגדעון דרור, טייס המירז', לבורים זה מכבר בשבי העיראקי. הם נטשו מעל השדה ונפלו בשבי זמן קצר לאחר מכן. רק לאחר שלושה שבועות, לאחר שחזרו מן השבי, ניתן היה ללמוד על קורותיהם הטראגיים של הטייס שלמה קרן ונווטו אלכסנדר ענבר, כפי שסיפרו להם שוביהם. מטוס הווטור הדו־מושבי שלהם נפגע מאש תותחי נ״מ, ככל הנראה. המטוס ובו שני אנשי הצוות יצא דרומה, מסיבות שמעולם לא הובהרו, וטס לעבר גבול ירדן סעודיה. טייסו משך אותו שעה ארוכה מעל המדבר ולבסוף הוא נפל בשטח ערב הסעורית והתרסק. אלכם, הנווט, ניסה לנטוש בגובה נמוך ונמצא קשור למושבו, כשהוא פצוע קשה. הוא נפטר לפני שקיבל טיפול רפואי. שלמה קרן נשאר במטוס ולא הצליח להיחלץ, ונהרג בהתרסקות המטוס. ככל הנראה היה פצוע לפני כן בצורה קשה. יצחק גולן וגדעון דרור הוחזרו לישראל ב־ ראקי שהופל מעל העמק.. גופותיהם של קרן וענבר הוחזרו לישראל כחורש לאחר מכן. הם הובאו לקבורה ב־ 2 החזית המזרחית - עיראק את היריעה המרה על היעדרותו של בעלה, שלמה קרן, שמעה אשתו נחמה, בשעה בה הכריז הרב הצבאי הרא- שי, שלמה גורן על שחרור ירושלים. ״ער היום כשאני שומעת את הקטע הזה, בשבילי זה כמו קריש״ היא אמרה לאחר המלחמה. W••—• חוזרים הביתה- מפקד חיל־האויר, אלוף מוטי הוד מקבל את פני גדעון דרור)במרכז( ויצחק גולן עם שובם מהשבי. במהלך הטיסה תעניק לגולן את דרגת הרב־סרן מי נתן את ההודאה? ״התקיפות על שדה חיל־האויר במלחמה. ואכן, לאור המחיר הכבד שגבתה הגיחה השלישית לבסיס האויר בעיראק, עלו לאחר המלחמה תהיות לגבי ההצרקה להוציא את הגיחות האלה ואם נעשו כנדרש מבחינת מבצעית. גם כיום המעורבים בכך אינם יכולים לקבוע בוודאות ״מי נתן את ההוראה״. אנשי המבצעים, ובראשם יוסי שריג, ראש מרור תקיפה בענף מבצעים, אומרים כי ״תקיפת שרה לדברי שריג ואנשי המטה, ענף מבצעים הטיל על רמת דוד לטפל בשרה והם תכננו את הגיחות לשם ואת תזמונן ללא מעורבות של אנשי המפקרה. עם כך מפקר טייסת הווטורים, לוי צור כלל לא היה מעורב בתכנון הגיחות ובהוצאתן לפועל. כל הפ״מ שהגיעו לטייסת מצאו אותו באויר. גם הוא מסכים כי התכנון של הגיחות היה שגוי. ״הגיחות לעבר שגיאות תכנון ממררגה ראשונה״ אומר צור. ״לא חשבתי שתהיה אפשרות כזו ולא עלה ברעתי שזה יקרה. זה לא אופייני לחיל־האויר הישראלי וזה בניגור לכל הציפיות. ועל שגיאות משלמים. גם בדמייר היתה התנגרות אבל תוקפים מבנה אחר מבנה כרי להגיע להשמדת השרה. תקיפה אחת ליום- זו שגיאת תכנון ממדרגה ראשונה״. סומך, מפקר הכנף, ראה את התוצאות הסופיות כהישג - שהרי לאחר התקיפה השלישית הטראגית לא נערכו עור תקיפות על ישראל מירדן ומעיראק. מפקר חיל־האויר בששת הימים, אלוף מוטי הוד אינו זוכר את תהליך קבלת ההחלטות ואת נוהל הוצאת כרעם ביום מזיר ליד אחד המטוסים. מימין: יהודה קוון, פסחH-3 מחייכים, למרות הכל- טייסי המירז׳ים שיצאו לשדה שרגא, עזרא)בבן( דותן, דוד פורת הפקודות בנושא תקיפת הכנף״. ״כשאתה מתחיל משימה יש לך שרשרת פיקורית. בחיל האויר היא קצרה מאה ה׳בור, הכנף והטיי־ סת. מספיק שמבצעים אמר לכנף שם״. לקחי הגיחה לשרה הפעולה בין מטוסי יירוט ומטוסי תקיפה. פרק כז׳ ניקוי האורוות במצרים תדהמה וחוסר אונים קציני המוריעין והמבצעים במפקרת חיל האויר המשיכו לאסוף נתונים וללמוד את תוצאות גלי התקיפה ומשמעותם. הנתונים הפתיעו גם את האופטימיים ביותר. מספר המטוסים המושמרים והשדות ה״סגורים״ היה הרבה מעל ומעבר לאשר עלה ברמיונו של איש מאנשי התכנון. "שש שעות״ ידרשו להשלמת הפעלה, ניבא מפקר חיל־האויר עזר ויצמן. יום פעילות מלא היה מוכן הרמטכ״ל, יצחק רבין להקדיש להשלמת מבצע "מוקה". מוטי הוד עשה זאת בשלוש שעות במצרים. עוד תפעול סביב השעון- מערכת הבקרה של היל־האויר פעלה סביב השעון להוציא מטוסים ולתאם את נחיתתם של אחרים. ביו אלה היה מגדל הפיקוה של בח״א שעה ומשהו נדרשו כרי למחות גם את חילות האויר של ירדן ורובו של החיל הסורי. בצהרי יום הלחימה הרא־ שון, היתה השליטה של מטוסים הישראלים בשמי האיזור בלתי מעורעת. אך הערפל התקשורתי נשמר- איש לא מסר לציבור את הנתונים, ואיש בישראל לא התפאר בחיסול חילות האויר הערביים. בשעות אחר הצהריים נראו שרות התעופה במצרים, ירדן וסוריה כשרות קטל עשנים. גדודים של חיילים הובאו כדי לסלק את שאריות המטוסים המפויחים, ולמלא את הבורות הגדולים שנפערו על המסלולים ורח־ בות החנייה. מומחים מוריעין חיל־האויר המצרי העריכו כי גם אם ינסה חיל־האויר הישראלי לתקוף ראשו- נה, הוא יסבול אבירות כבדות ביותר, בעור שהנזק למטוסי חיל־האויר המצרי יהיה כ־ לאחר מכן, הם העריכו, ניתן יהיה להוציא לפועל את תוכנית ״פאהד״ נגד ישראל ואת התכניות המקבילות של חילות האויר הערביים האחרים. לאחר שהתאוששו מההלם הראשון, הורו המפקדים המצרים לקציני היהירות שלהם להוציא את תכניות התקיפה אל הפועל. במקביל שלחו פקורות לקציני הקישור שלהם ביררן ובסוריה, לשלוח את המטוסים להתקפה אוירית על שרות תעופה ישראליים ועל מתקנים צבאיים. כרעם ביום מזיר קצינים אלה הופתעו לשמוע כי מספר המטוסים אשר הושמדו היה כה גדול שלא ניתן להיה להוציא אף אחת משבע התוכניות המבצעיות שפירסמו ערב המלחמה. יותר מכך - התברר להם כי חיל־האויר הישראלי, גם אחרי שנלחם משעות הבוקר, יכול היה להוציא לפועל עוד עשרות גיחות אחר הצהריים ולקראת ערב, נגד בסיסי אויר במצרים וגם במדינות אחרות - כולל בירדן, סוריה ועיראק. רק בשעות הצהריים, כאשר סיימו מטוסי הגל השלישי של מבצע "מוקד״ את פעילותם, התחוורה התמונה הכוללת למפקדת הצבא המצרי. כמו שהעריכו אנשי המודיעין של חיל־האויר הישראלי - הדיווח למרכז המבצעים היה מקוטע, הגיע מאוחר ולא היה מדויק. קצינים בכירים של היל־האויר המצרי, בהם מפקדי הבסיסים, מפקדי האזורים השונים של פיקוד ההגנה המצרי, העדיפו לא לדווח על הכישלון שלהם ושל יחידותיהם, והסתירו את המצב לאמיתו. כאשר קיבלו הוראות להפעיל את תכנית התקיפה ״פאהד״ הם השיבו כי לא יוכלו להוציא אותה אל הפועל. הבושה כבר לא היתה מקור לחשש אצל מפקד זה או אחר - בשעה זו היא היתה נחלת כולם. הודעות על השמדת מסלולים, הרס מטוסים, תחנות מכ״ם ובסיסי טילים החלו בשעות הצהריים לזרום לחדר המבצעים של חיל־האויר המצרי בגיושי. ובשרות עצמם היו אך מפקדים בודדים אשר השכילו להתאושש במהרה מן המצב המביך ולפעול - בדרך כלל פעולתם הראשונה היתה הברחת המטוסים לשדות מרוחקים. מייג׳ר ג׳נרל מוחמד נביל אל מסרי סיפר על פעלותיו: "לאחר שתיים או שלוש התקפות, עדיין נותרו לנו מספר מטוסים. סיפרתי על כך למפקדה ושאלתי:׳ מה עלינו לעשות?׳ היו לנו מספר מטוסי מיג 7 כולם בסדרת ההתקפות הראשונות. לאחר זמן מה לקחנו את כל המטוסים שיכולנו לשדה קואסינה, שדה , תעופה בדלתא. היה זה רק מסלול עם מעט אמצעי סיוע. אבל המשכנו לטוס ולהלחם״. שדה קואסינה היה למעשה קטע כביש ישר וארוך, במרכז שתי זרועות הדלתא המצרית, שהוכשר לשמש כשדה חירום. שדה זה לא הותקף במלחמה כלל. שדות חירום אלה היו מפוזרים על פני כל מצרים - מקואסינה במרכז הדלתא, דרך קהיר בינלאומי בו חיפשו המטוסים את הגנת המטוסים האזרחיים, ועד לשדות הרחוקים יותר על הנילוס וחוף ים סוף. אך גם שם לא מצאו המטוסים מפלט בטוח. בגל התקיפה השני הותקפו השדות במנסורה, חילואן ואל מיניה. בגל השלישי פעלו מטוסי חיל־האויר נגד גררקה ולוקסור, ובשעות אחר הצהריים המאוחרות גם נגד ראס באנס. כאשר עלו ענגי עשן מכל שדות התעופה במצרים, ונגלו לעיניהם של מיליוני התושבים בקהיר ובדלתא של הנילוס, החל מתברר גם גודל האסון. נשיא מצרים, עבד אל נאסר שמע על תוצאות התקיפה הישראלית רק אחרי הצהריים. המהלומה הראשונה היתה לגבי מצב חיל־האויר ומטוסיו. השניה היה מצב הכוחות בסיני. מן הידיעות שהגיעו מן היחידות בסיני התחוור לו גם כי כוחות שריון ישראלים כבר עשו את דרכם לעבר מרכז סיני, ולא היה ניתן לעצור אותם. באין מטריה אוירית מעל הכוחות המצריים בסיני, כל שנותר עתה למפקדים הבכירים של הצבא המצרי לעשות הוא לנסות ולהציל את מה שנותר מריביזיות השריון והחי״ר של הצבא המצרי בסיני, לפני שיושמ- דו מן האויר ועל ירי כוחות צה״ל שכבר שלטו על הצירים המרכזיים המובילים ללב חצי האי. ראשון הדוח- פים לכך, היה המושיר עבד אל חכים עאמר, סגן הנשיא ומפקד הכוחות המזוינים של מצרים. הוא ביקש להציל את הכוחות כדי לארגן אותם ל״קו הגנה שני״ באיזור מיצרי המתלה והגידי. תכניתו התקבלה בהת- נגדות על ידי מפקדי הכוחות. רק בשעת ערב הסכים הנשיא נאסר לתכניתו של עאמר. בשעת לפנות ערב נדמה היה כי התמונה מתבהרת והולכת. במפקדת חיל־האויר הישראלי כינסו את תוצ- אות התקיפה במצרים, ירדן וסוריה. חלק ניכר מן המטוסים המצריים־ בעיקר מפציצי הטופולב הקרב מדגם מיג מדגם הנטר היו מושמדים. מחצית חיל־האויר הסורי הושמדה - כל השאר הוברחו לשדות תעופה רחוקים, ולא יכלו לאיים במידה משמעותית על העליונות האוירית של ישראל. שרידים במדבר- המטוסים המצויים שהצליחו לחמוק מתקיפות חיל האויו ביום הואשון ניסו לתקוף את כוחות צה״ל בימים לאחו בין אלה היה מיג כרעם ביום מזיר עתה נותרו שתי מטרות עיקריות: השמדת שרירי המטוסים אשר הופעלו או הוברחו לשדות הרחוקים, ועי- כוב מתמשך ככל האפשר של חירוש הפעילות בשרות התעופה המצריים. בשעה ״סיכום ארעי, נכון ל־ 1 ש״ת מגיח ושית סירקץ וס יישובים. ההתקפות לא היו רציניות ונגרם נזק מועט מיג 2 מטוסינו תקפו אז שדות תעופה בסוריה וירדן והוציאו משימוש את שית דמשק, סייקל מאפרק ועאמן וייתת גם מדג׳ ריאל. דמייד נפגע ב־ המראות. פגיעות במכ״ם - כ מטוס אויב שהושמדו או נפגעו עד מצדים מתוך 99 26 81 17 30 31 120 מריה 50 35 ירח 14 המדים הודיע על הפלת יותר מ־ ש״ת אבו סואר חוח על הפלת הדמית הערבי הפורה מן הרו׳׳ח הזהיר של ענפי המוריעין והמבצעים חיל־האויר ניתן היה ללמור כי למעשה מצרים איבדה את כל כוח המפציצים שלה ער לאותה שעה אפר מעלי עשן. למעלה מ־ 26 כרי למנוע את הפעלת המטוסים שניצלו מהשמרה נגר כוחות צה״ל שכבשו כבר את מחצית סיני, יש צורך ב״ניקוי אורוות״ יסודי בשרות התעופה המצריים ובמיוחר בהשבתת פעילות השדות למשך זמן רב ככל שני־593 תן. לא היה ספק כי המצרים ינצלו את שעות החשיכה כרי לגייס כוחות גרולים לתיקון המסלולים. משימות המבנים האחרונים אשר יצאו לתקוף את שרות התעופה המצריים, היתה למנוע, או לעכב ככל הניתן, את תיקון המסלולים בשרות התעופה. החשש כי נותרו עדיין מטוסי קרב ותקיפה אשר היו ספונים בתוך מוס- כים או באזורים שלא נתגלו על ידי המטוסים שתקפו ביום הראשון, היה מוחשי. רוב המטוסים אשר יצאו לפעולות ״אור אחרון״ אלה חומשו בפצצות השהייה אשר נוערו להתחפר בתוך המסלולים ולהתפוצץ מספר שעות לאחר מכן, ועל ידי כך להוציא אותם משימוש לתקופה נוספת. מטרה אחרת של המבנים האחרונים היתה לחסל מטוסים אשר נותרו בשרות תעופה משניים, נגדם לא פעלו מטוסי חיל־ האויר. פקורות משימה מיוח- דות נשלחו לפעילות נגר המטוסים אשר הלכו והצטב־ רו בשדות התעופה הרחו- קים, או שרות תעופה אזרחי- ים, כמו קהיר בינלאומי. כצפוי, בלילה שבין ה־ נדרשו להחזרת מסלולי שדות התעופה והמבנים לשימוש. אולם לא מטוסים רבים נותרו כדי לפעול משרות אלה. מספר שעות לאחר מכן הגיעו למצרים מטוסי מיג אם כי גם עתה בצורה קלושה ביותר. התוקף וצילו- מירז ישראל חולף מעל המסלול וצילו מצטייר בדיוק מעל מרכזו. המטוס המצלם פונה פניה ימית כדי להגיע לחלקו העליון של המס- לול.594 כרעם ביום מזיר השדות בסיני ג׳בל ליבני נטוש לא הרבה נותר עור בשרות התעופה בסיני. למרות שהשרות הוכרזו כ׳׳סגורים" נשלחו אליהם מבנים נוספים כדי לוודא שהפצצות פעלו את פעולתן והמצרים לא ביצעו תיקונים שנועדו לחדש את פעילותם. שדה אל עריש לא הופצץ ועדיין היה אמור לשמש כבסיס הנחתה לכוחות צנחנים לקראת פעולה אפשרית בצפון סיני. אחר הצהריים נשלח מבנה של אורגנים לתקיפת ג׳בל ליבני. ארבעת המטוסים מצאו את השרה נטוש כמעט ויצאו לכלות את זעמם על כוחות השריון והחי״ר שהחלו כבר לצאת ממחנותיהם ולנוע מערבה. ביר גפגפוע קצת נ״מ אבל לא רציני מבנה של טייסת פה. המטוסים יצאו ישירות לעבר השדה, אבל לא הרבה היה ניתן לעשות שם. עשן המסוקים הגדולים שחנו במרכז השרה החל כבר לדעוך וגם מהמיגים התמד אר אזכור לאש הגדולה שחרבה את מבנה האלומיניום שלהם אד זמן קצר לפני כן. ״בביר גפגפה ירו קצת נ״מ אבל לא היה רציני" סיפר צביקה, "נכנסתי פעם אחת נגד יעד שמספר שניים לא כל כך פגע בו והשמדתי אותו. אז עוד היינו באופוריה של הצלחות. יצאנו לאחר מכן לעשות אמנעה על שריון וכלי רכב - מה שאתה מוצא אתה תוקף. השתוללנו כמו ילדים קטנים״. יצאו לביד תמרה ונשלחו לאמנעה לעבר ביר תמרה נשלח מבנה של מטוסי ווטור. במטוסים היו מיכה גיל עם הנווט מנחם עיני, מיכאל רביד ויעקב טל. כאשר הגיעו למקום, היתה השעה מת אמנעה על הכבישים המובילים לתעלה ותקפו שריון, רכב וחיילים באיזור ג׳בל ליבני. בדרך למטרה גילה טל את מטוס תובלה המצרי מסוג איל־ ־ מטוסים ישראלים הפכו את המטוס ל״ברווז מטרה״ במדבר. טל ״סימן״ לעצמו את המקום. המטוסים המשי- כו במשימות התקיפה שלהם, בדרך חזרה הם נפנו מחדש לנעשה באיזור נחיתת האיליושין הדו־מנועי. גיל ועיני"מצלמים" את האליושין מכל הכיוונים ומזעיקים את דביר וטל להדליק אותו סופית. ״טל גמר ניקוי האומות במצרים תחמושת ודביר בא מלקק שפתיים, בוחר את הכיוון הטוב ביותר לתקיפה ונכנס מכיוון טוב, וגם לו נגמרה התחמושת״ מספרים חבריו בספר הטייסת. המטוס שנשאר מרוסק אך חלקיו שלמים, יישאר כנקורת ציון למטוסי התקיפה שפעלו בסיני גם בימים הבאים. השדות באיזור התעלה תש״ת אוזרת של בשעות הערב המוקרמות קיבלה טייסת ירי הטלת פצצות השהייה של המסלולים לפחות עד שעות החשיכה. את המבנה הוביל סמ״ט ב׳ של הטייסת, סרן צבי הם, ועמו סגן אילן ליאור כמספר שתיים, סרן אריה רגן מספר שלוש וסרן גיורא בן רב מספר ארבע. המטוסים המריאו בשעה בגובה של נפתחה עליהם תוך כרי חליפה מעל השרה המצרי, אולם הם חמקו ממנה. המטוסים המשיכו מערבה לאיזור ההררי של סיני מתוך כוונה להנמיך בשיפוליים המערביים לעבר התעלה. השעה היתה כבר מאוחרת. בהיו- תם בגובה המטוסים ירדו לגובה נמוך יותר. טיל אחד אשר נורה מסוללה שהיתה מוצבת מזרחית לשלופה, צייר נתיב קשתי לעבר מטוסי המבנה והת- פוצץ על הקרקע בפטרית אש גרולה, מרחק מה מהסוללה. הטיל השני המשיך לטוס רחוק יותר, וגם הוא איבר את יכולת הביות שלו וחזר ונקבר בחולות סיני מלווה בלהבת אש ופיצוץ אדיר. הטייסים, עדיין נפעמים מן המראות ומהתפוצצות הטילים על הקרקע, המשיכו במשימתם לעבר כברית. הם לא נתנסו לפני כן במראות מסוג זה. המסלולים הבריקו באור אחרון של השמש, מעבר לאגם המר. המיסט־ רים הטילו את הפצצות על הצטלבות המסלולים. פצצות אלה היו מכוונות להשהייה ארוכה וקצרה. במהלך התקיפה נפגע גב״ד )גיורא בן רב( מפגז נ״מ. על לוח המכשירים התנוצצה נורית האזהרה והלחץ ההדראולי ירד לאפס. הטייסים השליכו את הפצצות והתרחקו משם מערבה. כאן החליטו ״לסגור חשבון״ עם סוללת הטילים שכה הבהילה אותם מעל סיני. הם יצאו צפונה וגילו את מבנה ה״פרח״ המשושה האופייני של הסוללה. המיסטרים נכנסו ליעפי צליפה - מספרי אחר ושניים תקפו את המתקנים, מספר שלוש פגע במכ״ם ומספר ארבע הפגוע בגנרטורים. המטוסים השלימו את משימתם הלא מתוכננת וחזרו באור אחרון לרמת דוד. גב״ר הפגוע הצליח למשוך את מטוסו צפונה והתכוון להגיע לנחיתה למסלול בגישה ישירה. אך הנזק היה חמור מדי, כנראה, וכן הנסע לא נפתח גם בחירום. גם המדפים לא ירדו. הוא הביא את המיסטר במהירות גבוהה לנחיתה והצליח ל״השכיב״ אותו על מיכלי הכנפיים הנתיקים. לאחר מחצית השעה הוחלפו הבירו־ נים והמתלים, והמטוס חזר לטיסה. היתה זו הטיסה השלישית של מבנה ״גפרית" ביום לחימה זה. זוג מיסטדים לעבד פאיד פאיד נותר שרה פתוח עוד שעות ארוכות. השרה הגרול היה משופע במסלולים וברחבות חנייה גדולות ומפוזרות שהיו בין חורשות ועצים. מטוסי סוחוי מטוסים נדרשו כרי להשבית כליל את הטיסות משם. בשעה כרעם ביום מזיר האחרונות עליו ביום הלחימה הזה. לפי הפ״מ יצאו המטוסים לתקיפה בפצצות השהייה של ארבע או שש שעות. שני המטוסים נכנסו לצלילת הפצצה והטילו את הפצצות. לאחר זמן הבחינו כי השדה נראה מוזר - זה לא היה שדה פאיר שהיה מוכר כה טוב לאנשי הטייסת. ואכן התברר כי זוג המיסטרים תקף שרה רמה שציירו המצריים על הקרקע במרחב הפתוח בקרבת פאיד. למרות שלא היו אמורים לצלוף על מטרות בשרה בגיחה זו, החליטו הטייסים לחזור לעבר פאיד האמיתי, שם צלפו על מבנים בשרה. בהיותם בדרך חזרה הם גילו שיירה מצרית הנעה במרכז סיני וירו לעבר שתי משאיות. ״המשכנו לתחנת מכ״ם על החוף, אותה גילינו עוד בדרך למטרה״ סיפר וקס, ״התקרבנו, ראינו את נצנוצי הנ״מ ובאנו מתוך השמש על המטרה ביעף צליפה אחד. מריו פגע במטרה שהתחילה להעלות עשן. באתי אחריו גם אני. האנטנה הפסיקה להסתובב. טיפסנו לגובה וחזרנו הביתה. לא אוכל לשכוח, כשירדנו אמר לי 2 מריו: ׳שמע, היה שם כל כך יפה שהיה לי חשק לכתוב שירים...״׳ לאחר מכן התברר כי שני כלי רכב שהיו על הכביש בסמוך לתחנת המכ׳׳ם נפגעו אף הם. תחנת המכ״ם הותקפה לאחר מכן גם על ידי שני מבנים מטייסות אחרות. שדה חירום - היה או לא היזזז האם המצרים משתמשים בשדה חירום ליד שרה פאיר, ולשם הם מבריחים את מטוסיהם? שמא אין זה אלא שרה ש׳׳צויר״ על אחד המישורים הפתוחים ליה השרה לאחר התקיפות? במפקדת חיל־אויר הוחלט לבחון את הדיווח של שקד ווקס. בתוך זמן קצר נשלחו לטייסת המיסטר הצפונית פ׳׳מ לתקיפת "מסלול חירום צפו־ נית לשרה התעופה בפאיר״. סרן ישראל בסטר וסגן אביעם סלע יצאו בזוג הראשון וסרן אסף בן־נון עם סרן אשר נאמן קיבלו משימה לצאת ולאתר את השרה. לאנשי המבנה לא היו פרטים על השדה או צורת המסלולים שלו וכיוונם. הם יצאו בגובה לביר חסנה, ומשם הנמיכו ויצאו אל מעבר לתעלה בגובה הקרקע. אש נ״מ חזקה הקבילה את פניהם בעורם טסים לעבר המקום המשוער של השרה. כאשר משכו לתקיפה נוספו ליורים עליהם עוד סוללות תותחי נ״מ מעבר לתעלה. המטוסים נסקו לאויר, התהפכו על הגב והטייסים אימצו את עיניהם בנסיון לאתר את השרה. לפתע מצטייר לעיניהם פס שחור וארוך, באמצע החולות הצהובים של המדבר. לידו לא נראו כל מבנים, מתקנים או מטוסים. הרביעיה נכנסה לתקיפה והטילה את פצצות ההשהיה. אשר נאמן, מספר ארבע שיכול היה לראות את פגיעת הפצצות של קודמיו לתקיפה, תיאר לאחר מכן כי ״בעקבות כל פצצה שהוטלה התרומם לאויר ענן אבק צהוב״. אין ספק - זה ״שרה רמה״ בטוחים הטייסים. תוך כרי נסיקה לתקיפה חוזרת מוריעה להם לפתע הבקרה: ״מטוסי סוחרי מתארגנים להמראה משרה פאיד!״. הטייסים יצאו מההפצצה ונכנסו לתקיפת שדה פאיר האמיתי. הם חיפשו את מטוסי הסוחוי, אולם אף מטוס לא נראה על המסלולים או באויר. השעה היתה כבר מאוחרת. המיסטרים נכנסו לצליפה על המוסכים בעור עננים קטנים של פגזי נ״מ מלווים את נתיבי הטיסה שלהם. לאחר יעף אחרון יצאו המיסטרים בגובה נמוך מזרחה, חלפו מעל האגם המר, וטיפסו מעל סיני לגובה רב בדרך הביתה. לאחר שעה ועשרים רקות נחתו ארבעת המיסטרים ברמת דור. חותמים פעילות על אבו סואד זוג מטוסי מיח׳ של טייסת סואר. לקציני השרה וחייליו נרמה היה כי נהמת מטוסי חיל־האויר הישראלי לא פסקה מעליו מאז שעות הבוקר המוקרמות. לא פחות מ־ שדה בעל ערך גבוה ביערי התקיפה של חיל־האויר הישראלי.597 בשני המטוסים היו ראובן הראל ועימו הטייס הצעיר יובל נוימן. היתה זו הטיסה החמישית של ראובן הראל באותו יום ארוך, לאחר גיחת תקיפה ושלוש טיסות פטרול שערך לפני כן בעיקר בצפון הארץ. המטוסים נשאו שתי פצצות השהייה אשר נוערו להתחפר במסלול ולהתפוצץ מספר שעות לאחר מכן, כרי להפריע לפעולות התיקון של המסלולים במשך הלילה. "הרעיון היה להשאיר לשעות החושך פצצות השהייה כדי שימשיכו להתפוצץ בלילה״ אמר הראל לאחר הטי- סה. שני המטוסים הגיעו וזיהו את המטרה ללא קשיים מיוחרים. הם משכו לתקיפה, צללו והטילו את הפצ- צות שלהם על המסלולים. "אבו סואר היה קרוב יותר מקהיר מערב. יררנו לגובה נמוך. צללנו לעבר המטרה והשלכנו את הפצצות״ מתאר הראל. לאחר מכן יצאו ועשו את דרכם חזרה מזרחה, בכיוון היתה זו שעת דמדומים של אור לפני אחרון. אך עור נכונו להם חווייות גם בדרך חזרה. לפתע מבחין ראובן בשני רשפים של אש היוצאים מסוללת טילי קרקע־אויר אשר היתה בין השרה לאיסמ־ עיליה. באויר היתה התרגשות קלה מהטילים שהתכוונו אליהם ישירות - אך הראל היה טייס ותיק ומנוסה: "זה היה באור אחרון. ירו שניים מלפנים. די פשוט. הטיל נראה קצת מגושם. כאשר הוא התקרב אמרתי ליו־ בל: יחכה עוד קצת. עוד קצת, עכשיו - שבור!״ שני המירז׳ם הקלים מדלק וחימוש יכלו לתמרן בקלות ולחמוק מהטילים המגושמים. אלה טסו בנתיב ישר מאופק לאופק, מושכים אחריהם להבת אש ארוכה וכתומה, ונפלו מאחורי שני המטוסים. שני המירז׳ים הכסו- פים חמקו מתחתם בגובה נמוך ויצאו לעבר המרבה הכהה. ״מה שהפתיע אותנו״ אומר הראל, ״זה שהיינו בגובה נמוך מאד ובכל זאת ירו עלינו טילים. בזמנו היתה השערה שיש להם אפשרות לשגר עלינו בשיגור אופטי. כנראה שלא ראו אותנו במכ״ם. הגובה שלנו היה שימשו, בהיעדר מטוסי קרב, כנשק אחרוןSA-2 ההגנה האחרונה- טילי הקרקע־אויר המצריים מדגם להגנת שמי מצרים. ואע, המבנים האחרונים ביום התקיפה הראשון ואלה של הימים הבאים נתקלו יותר ויותר בטילים גדולים אלה. חלק מהמטוסים נפגעו מהם ובעקבות כך החליט חיל־האויר לצאת למבצע תקיפה נגד בסיסי הטילים בקרבת התעלה ובמבואות קהיר כרעם ביום מזיר אבו סואר אחרי- גלים רבים של מטוסי תקיפה לא השאירו שריד למפציצים ומטוסי הקרב שהיו בשדה המצרי החשוב. ב״שממיות״ היו בבוקר כשבעה־שמונה מפציצי איליושין ניקוי האומות במצרים או 3 לראות״ שני הטילים פגעו בקרקע והתפוצצו בלהבת אש ארירה. השדות באיזור הדלתא אינשאם 29 השמידו את כל אשר היה על המסלולים וביניהם, כל מה שעמד על רחבות החניה הגדולות. למרות זאת הוחלט להוציא מבנה נוסף של סמב״דים כדי לשתק את השרה לשעות הקרובות. ״מה נשאר עוד לעשות באינשאס?״ תהו הטייסים ונכנסו למטוסיהם. את המבנה שהמריא בשעה גיורא אורן, סמ״ט א׳ הבכיר של הטייסת ואתו יצאו יעקב זיק, גידי שוהם ושמואל גורדון הצעיר. המטוסים טסו ישירות לעבר אינשאס, חצו את התעלה והמשיכו מערבה. לאחר שהגיעו לקרבת השרה נאמר להם כי הגיחה לאינשאס מבוטלת, והם הופנו לעבר בילבייס. בילביים בבסיס האויר הגדול בילבייס, פעלה האקדמיה האוירית של חיל־האויר המצרי. היה שם ערב רב של מטו- סים שחנו ברחבות הגדולות של הבסיס. הסופר מיסטרים שהוביל גיורא אורן לעבר השדה ניסו לאתר מטוסי קרב בקרבת מקום אולם רוב המטוסים שחנו על המסלולים ורחבות המטוסים, היו מטוסי אימון ותובלה, וגם קומץ מסוקים. הסמב״רים תקפו את המטוסים על הרחבות ולאחר מספר יעפים חזרו לבסיסם בחצור. אחרי המבנה של אורן הגיע לשדה מבנה נוסף אותו הוביל אילן רון ועמו חיים רותם, צבי אומשוויף ורון חולראי. גם בשעה זו היה צפוף על רחבות החניה של בסיס חצור: מבנה זה המריא לררבו בשעה דקות לפני כן המריא לאויר המבנה של אמנון שפירא לתקי- פת ביר גפגפה, ושתי דקות אחריו המריא לאויר גם המבנה של עברי לתקיפת קהיר בינלאומי. שני מבני הסמב״דים ומבנה המירז׳ים טסו למעשה זה בצר זה. כאשר הגיעו לנקו- דת התקיפה ״התקלפו״ המבנים בזה אחר זה ונסקו ליעף ההפצצה לעבר מטרותיהם. כך פרש המבנה הראשון של שפירא מעל ביר גפגפה. שני המבנים הנותרים המשיכו מערבה, זה של עברי מימין ושל אילן רון משמאל. אילן התרומם מעט כרי למשוך לתקיפה או לאתר את שרה בילבייס. ״אם לא איכפת לך, זה לא כאן!, עוד מעט״.״ התערב עברי ואילן ירד והמשיך בטיסה לעבר המטרה. סיפר עברי: ״אנחנו טסנו מצר ימין כאשר ראינו משמאלנו את הסמב״דים. הם היו מיועדים לבילבייס והתרוממו יותר מוקדם. אמרתי להם שזה עדיין לא כן ואז הם ירדו חזרה. גם אני התרוממתי טיפה לראות ואחרי זה עשינו את התקיפה״. מהמירז׳יס חזרה לסמב׳׳ד־ מן חולדאי חזר ל־ למירז, בטייסת השכנה כרעם ביום מזיר המטוסים של אילן רון תקפו את השרה אבל לא הרבה נותר עוד לעשות שם. לבר ממטוסי בית הספר שהיו מטוסי אימון לא נמצאו מטוסי קרב בבסיס האויר בילבייס. אה, עור מטוסים ומתקנים שמישים והיה צורך להשמירם או להוציאם מכלל שימוש. עמדנו לתקוף את השרה בפצצות השהייה, אשר נוערו להתפוצץ בהפרשי זמן שונים במשך שתים עשרה שעות. כך חשבנו לנטרל את השרה מפעילות מבצעית לתקופה ארוכה. לפני היציאה כינסו אותנו בחדר תדריכים שם קיבל- נו עדכוני מודיעין לגבי המטוסים בשרה, עמרות הנ׳׳מ בקרבתו וסכנות אחרות. אחרי נפילתו של יאיר נוי- מן, היה לי חשבון אישי עם השרה הזה, והתכוונתי לפרוע אותו ער תומו״. כל אחר מבין שלושת המטוסים נשא שתי פצצות השהייה בנות דלק נתיקים מתחת לכנפיהם. טילי מאז שעות הבוקר וער השעה כתשו את המסלולים והפכו את המקום משרה הפעילות המרכזי של פיקור ההפצצה של חיל־האויר המצרי למרחב גדול ושחור, שמסלוליו היו נקובים ככברה ומטוסיו מעלים עשן שהתמר לשמיים. הפגיעה ביאיר נוימן בגל התקיפה הקורם, יחד עם מידע אחר שהצטבר על הכנות הנעשות להשמיש את השרה היו ברקע ההחלטה לתקוף אותו, כדי שלא תחורש ממנו הפעילות המבצעית. שני מבנים של מטוסי תקיפה הגיעו לשדה במהלך השעתיים הבאות. המבנה הראשון היה של שלושה מטוסי מירז׳ של טייסת לפני כן את שרה מיניה, ויצא לגיחת פטרול בשמי הארץ. מספרי שתיים ושלוש שלו היו סרן רן אלדד וסא״ל דני שפירא, שעבודם היתה זו גיחת התקי־ פה הראשונה של שרות תעופה לאחר גיחת פטרול שערכו באותו בוקר. זוריק הוביל את המבנה מערבה ודרומה לעבר קהיר מערב. סיפר דני שפירא על ״הוא )קהיר מערב( הופצץ אמנם4 הגיחה בגלי התקיפה הראשונים שבאחר מהם נהרג יאיר נוימן, אולם נותרו בו, ככל הנר־ תקיפה שניה- זוריק לב יצא בבוקר היום הראשון לתקיפת שדה אל מינייה, לאחר טע לפטרול בשמי הארץ ובשעות הערב נשלה לתקיפת שדה קהיר מערב מימין, מספר שתיים במבנה, וץ אלדד ניקוי האומות במצרים בשעה הים ופנו רדומה לעבר הדלתא. ״חצינו את קו החוף ליד אשקלון״ מספר דני שפירא, ״וטסנו בגובה נמוך ביותר מעל המים. השמש היתה מול העיניים וקרניה השתקפו במים וסינוורו אותנו״. שלושת המטוסים חצו את הדלתא ונכנסו לתוך המדבר שם שכן השדה, ממערב לקהיר. ״כוח מנוע מירבי. היכון להתקפה!״ מוריע זוריק. הוא משך ליעף ההפצצה, התהפך וצלל לעבר השרה. נראה שהשרה היה רחוק מרי, והשמש הנמוכה שסינוורה אותו הקשתה על כניסה במקום הנכון. זוריק החליט לוותר על היעף ולבוא לתקיפה מהכיוון הנגדי ללא סינוור השמש. שפירא: ״נכנסנו לעבר המטרה, משכנו אבל לא הגענו טוב. יצאנו בלי לתקוף. משכנו ימינה ושוב שמאלה כדי לבוא אל השדה ממערב, כאשר השמש הנמוכה בגבנו. תותחי הנ״מ התעוררו בינתיים לחיים ומילאו את השמים ב׳פופים׳ קטנים ושחו- רים ובנותבים צבעוניים. זוריק הלך על המסלול הראשי. המטרה שלי היתה להטיל את הפצצות בהצטלבות המסלולים ושל האחרים על המסלול השני. זה היה התכנון המקורי, אולם בגלל סטייה קלה שמאלה מן הנתיב, החמיקה מהנ״מ והפניות שהפחיתו את הפוטנציאל, יררה המהירות שלנו ל־ מעלה לצלילה מצאתי עצמי בגובה רני ביקש לנצל את היעף הזה ולא לוותר עליו. הוא נכנס לצלילת ההפצצה. אש הנ״מ היתה חזקה וזוית הצלילה שלו היתה שטוחה מדי. הוא המשיך לעבר המסלולים תוך ירי כבד של נ״מ. שפירא: ׳״רני אתה לא תצא מזה חי!/ אמרתי לעצמי. יאבל אם אתה בפנים, אז לפחות תפגע במטרה!/ ממול היתה סוללת נ״מ ולה שישה תותחים בקוטר תחושה ולחצתי על הרק התותחים. הכדורים רצו לעבר הסוללה והירי נפסק״. רני הגיע למרכז המסלולים ושחרר את הפצצות במקום. משם יצא במהירות רבה ובזוית שטוחה אל מחוץ לשרה. המטוסים פנו בפנייה רחבה לאחר היעף הראשון. לפתע נכנס הבקר לקשר: ״שימו לב, מיגים באויר!״. ״אז מה אם יש מיגים באויר?!״ השיב לו זוריק בשמחה- ״שיבואו!״. לאחר עוד מספר יעפים יצאו המטוסים בגובה נמוך והתרחקו מהשרה. אך סיפור הגיחה הזו לא תם עדיין. במהלך הטיסה שלהם צפונה הם נתגלו על ידי מערכת הבקרה של פיקור ההגנה האוירית המצרי. מספר שפי- רא: ״כשהתרחקנו מעט מהאיזור הרמתי את המשקף של הקסרה כרי לנגב את הזיעה מן הפנים. פתאום קורעת להבה אדירה את השמים. טיל של אש נשרך מאחוריו. למזלנו הרב הטיל התרחק בוווש שורקני ומחריש אזניים ופגע באדמה, ממש מולנו״. לא חלפו אלא מספר שניות ועור טיל התרומם לאויר, כאשר כיוון טיסתו היה לעבר מטוסו של רני. ״טיל פטרולים ותקיפה- מי שפירא שחיה בכוננות במטוס המיג בבוקר המלחמה, יצא לפטרול בשמי הארץ ומעל ירדן. אחר הצהריים תקף את קהיר מערב כרעם ביום מזיר נוסף!. הטיל הלך וסגר מרחק לעברנו ובגלל התנועה החזיתית שלו והזוית בה ניצבתי מולו היה נרמה כאילו הוא נע במהירות איטית ומרחף לו בנחת לעברנו״. רני שבר פעם ופעם שניה ויצא מתחום הקטל של הטיל הגרול. בדרך עור הספיקו מטוסי המבנה לכלות את זעמם על אנטנות מכ״ם התרעה קרקעי שהסתובבו עדיין מעל איזור רומני בצפון סיני. רני שיתף לאחר הטיסה את שאר הטייסים בסיפור החמיקה שלו כדי ללמדם מעט מלקחי ההתמודדות עם טילים אלה. ווטורים על קהיר מערב המבנה השני שטס לקהיר מערב באותו יום, היה מבנה של ארבעה מטוסי ווטור, אותו הוביל שלמה קרן ועמו הנווט אלחן רז בווטור דגם ביל הזוג השני, גם הוא בווטור עבור שלמה, סמ״ט א׳ של הטייסת, זו היתה הטיסה השלישית ללב מצרים, לאחר הגיחות הקודמות אותן הוביל לאבו סואר ולוקסור. גם בן ציון זוהר ואבשה פרידמן תקפו בבוקר שני שדות תעופה כל אחד. אורי מרגלית יצא לפני כן לתקיפת דמייר בסוריה. המטרה הראשונית של המבנה היתה ״לסגור את המסלולים״ ער שעות הלילה, על ירי הפצצה נוספת. כל מטוס צויד בפצצות בתא הגחון בגוף המטוס ומתחת לכנפיו. למודים מלקחי הגיחה הקורמת של המירז׳ים, הורו אנשי המבצעים למוביל המבנה להכנס לתקיפה ממערב ובמשימה משנית, לנסות ולאתר את הסוללה שירתה על המבנה הקורם ולפגוע בה. המטוסים המריא לאויר בשעה "עד קו החוף לא היו אירועים מיוחדים" נזכר אורי מרגלית. למרות ששהה מול הדלתא בטיסת הבוקר הרא- שונה שלו, המראה הפעם היה שונה: ״לאחר שאתה טס הרבה מעל הים, חודר לחוף, וחודר פנימה בגובה נמוך מאד, אתה רואה את הדלתא והיא כולה ירוקה, כולה מים. מלאה בבני אדם, בבעלי חיים, בסירות - הכל נראה כל כך פרימיטיבי. במוחי עברה מחשבה שאם מאיזו שהיא סיבה אני צריך לנטוש כאן, אני אפול ודאי על אחר הפלאחים, או על חושה או על עז - הכל היה צפוף מאד. ברגע שנגמרה הדלתא נכנסנו בבת אחת למד־ בר. הגענו ממערב ושם משכנו. המרחק מקצה הדלתא וער צלע הבסיס היה קצר. לפי התכנון הייתי אמור לתקוף את מרכז המסלולים״. בינתיים התעוררה מערכת ההגנה של השדה לחיים. ממשיך אורי: "הנ״מ היה חזק. אני זוכר שעמדה סוללה בקצה המסלול. על מספר אחד הם לא הספיקו לכוונן, אבל אלי כוונו היטב. תוך כרי הורדת האף, אני רואה את הקליעים שיוצאים מהקנה עוברים אותי. שמחתי שהם לא מבצעים היסט נכון. אבל באחד היעפים נפגע- תי מהנ״מ בקצה המסלול. פגזי הנ"מ פגעו בחלק התחתון של הגוף והכנפיים, וגם השמשה הקדמית שלי התנפצה״ הם השלימו את הטלת הפצצות ואת היעפים ויצאו. אורי: ״אני ממשיך לטוס כאילו לא קרה כלום. יצאנו מזרחה ופנינו אחר כך דרומה. שלמה שאל אם אני צריך ליווי. לא הייתי צריך. פנינו דרומה והיתה לנו מטרת משנה לחפש סוללת אבל היו לנו תותחים דים בין ״הלכתי על האנטנה של המכ״ם המרכזי של הסוללה. הגעתי קרוב ככל האפשר, פתחתי באש מארבעת התותחים. הכל רטט והזדעזע. גם הסדקים בשמשה שלי הלכו והתארכו. אני עומד לצאת מהיעף ולפתע אני 5 רואה את האנטנה עושה תנועה כמו של ראש שנשמט הצירה. כל הצלחת נשמטה על צידה ונפלה״ המטוסים המשיכו לטוס מעל תעלת סואץ ולעבר הים, כאשר אש קלה מלווה אותם בדרכם צפונה. הם יצאו לצר המערבי של סיני. בדרך ירו על מטרות מזדמנות, בהן כלי רכב, מפקדות ומחנות מצריים. ״כעת ההפגעות מנ"מ הולכת ועולה לקראת שעות הערב. הערבים למדו לכוון!״ כתב שלמה קרן בתחקיר603 מטוסי קרב מוסתרים בקהיר בינלאומי לבר מההתקפה השגויה של צמד מטוסי הסמב״ד מטייסת נעשתה בשעות הבוקר, לא פעל חיל־ האויר הישראלי נגד שרה קהיר בינל- אומי משך כל שעות היום. אחרי הצהריים התבררו והלכו עובדות חרשות: מוריעין חיל־האויר קיבל תקיפה בקהיר מערב והתמודדות עם טילי קרקע־אויר. מירע כי השרה הבינלאומי הופך שלמה קרן עולה למטוס ווטור למקום מקלט למטוסי קרב אשר חנו עתה בינות למטוסי הנוסעים הגרולים - לעתים ממש מתחת לכנפיהם. עם השלמת הפעילות בשדות בהם חנו המפציצים הגדולים ומטוסי הקרב, הוחלט לפעול נגר קהיר בינלאו- מי. מפקרת חיל־האויר תכננה לשלוח לשם מטוסי תקיפה כדי"לסגור״ גם שדה זה. בשעה רביעיה ראשונה של טייסת סרן בני רומח ומספר ארבע סגן גיורא אפשטיין. מובילי המטוסים קיבלו בשעה זו ממפקרת חיל־האויר הנחייה ברורה להפציץ רק את מסלולי השרה ולא לצאת ליעפי תקיפה. הפקורה נוערה לחסיד חיי טייסים ולמנוע היפגעות של מטוסים נוספים. סיפר עברי: ״היתה הוראה שאסור לעשות יותר מיעף הפצצה. לפני ההמראה אמרו לנו שלא נעשה צליפות. הלכו לנו אז ירי שיתוק המסלולים, אבל לא לאבד עור מטוסים ולא להסתבר. הצליפה היתה יותר מסוכנת מבחינת 6 הטיסה. אורי מרגלית שנפגע, המשיך הנ״מ״ להתמודד עם מטוסו הפגוע, שכולו היה נקוב ככברה. ״חזרנו בגובה. הורדתי על פני את שני המשקפים של הקטרה, כדי שאם השמשה תלד, לא אפגע מהשבדים שלה" סיפר אורי. ״ביקשתי מהמוביל להקטין את מהירות הטיסה. המרקים בשמשה הקדמית הלכו והתארכו, ולמזלי נראה שלא כל השכבות שלה נפגעו. הפחתנו מהירות וזה פסק. לאחר שנחתתי היתה לי תחושת סיפוק והקלה. אחרי שהמכונאים ראו את המטוס הפגוע, הם אמרו לי כי נשאר לי מעט מאד שמן הדראולי. אילו הייתי טס עוד מספר רקות, הייתי מאבר לגמרי את השליטה על המטוס״. ארבעת המטוסים חזרו לנחיתה זמן מה לאחר השעה שבע בערב לאחר שעה ו־ 40 כרעם ביום מזיר כאשר נעו המטוסים לעבר המסלול היו לפניהם עור שתי רביעיות של מטוסי סמב״ר, שיצאו האחת לעבר בילבייס והשניה לעבר ביר גפגפה. שלושת המבנים טסו כמעט ביחר מעל סיני ולקראת מטרו- תיהם יצאו כיוון לשרות המיוערים להם. סא״ל דוד עברי יצא לשתי גיחות פטרול לפני תקיפת קהיר בינלאומי. עבור מעוז פורז)מימין( זו היתה התקיפה השניה תקיפת קהיר בינלאומי היתה התקיפה הראשונה של עברי ושל גיורא ביום הלחימה הראשון. לפני כן יצאו לשתי טיסות פטרול בשמי סיני ולהגנת שמי המרינה. בני רומח ומעוז פורז תקפו מספר שעות לפני כן את קהיר מערב. המטוסים טסו מערבה ונכנסו ישירות לעבר קהיר בינלאומי. ״תקפנו לאורך המסלול״ סיפר עברי, ״ראיתי את המטוסים, כולל המיגים שפרסו לשם, ואז הודעתי למוקד מוביל לקהיר בינלאומי- מירז׳ לאחר שהתברר כי בניגוד לכל הציפיות, הוא משמש מקום מקלט למטוסי קרב ^ --J1 ניקוי האומות במצרים שישנם גם מיגים, כנראה חלק מאלה שברחו ממקומות אחרים ונחתו שם. ולכן שלחו מטוסים לתקוף שם שוב. ביציאה מההפצצה ראיתי את המגרל. עשיתי יעף צליפה לתוך איזור המגרל תוך יציאה מהפצצה והמשכתי הלאה". ״מרחוק כבר ראיתי את כל העשנים של השרה" סיפר גיו- רא. ״טסנו בגובה המטוסים הפציצו את השרה בפצצות וני־7 השרה הזה״ טרלו את פעולת המסלולים למשך מספר שעות. לאחר כשעה חזרו המטוסים לנחיתה. עוד לפני שהמבנה הראשון חזר ממשימתו הקצרה, כבר היה מבנה שני של טייסת המגבלות מבוטלות היה זה המבנה של רן פקר, שהיה מתוכנן לצאת לתקיפת שרה תעופה בסוריה, ועתה קיבל ממפקד הבסיס פ״מ לתקוף את קהיר בינלאומי. טייסי המבנה, רס״ן רן פקר, סגן איתמר נוינר, סרן אילן חייט, וסגן ארנון לבושין נערכו להמראה. לאחר זמן מה התגלתה תקלה במטוסו של נוינר. הוא נשאר על הקרקע. "באותו היום לא הרגשתי עייף ולא צמא. היה לי מענין ואיש מאנשי המבנים בהם טסתי לא נפגע" סיפר אילן חייט שמאחוריו היו כבר גיחות נגר קהיר מערב ואל מיני־ 8 יה ואף הזנקה לפטרול. "לפי התכנון יצאנו בגיחה הזו רק להפצצה - הצליפות היו לשיקולו של המוביל המטוסים המריאו בשעה כרי להגיע בין האגם המר הגרול לאגם הקטן ולחדור לדלתא מדרום. ארנון לבושין הצעיר היה לאחר שתי גיחות תקיפה מורכבות שערך על קהיר מערב וגררקה הרחוקה: "במשך כל אותו היום, אנחנו, הטייסים שלא היו מנהלים בטייסת, לא שמענו שום אינפורמציה מהימנה על מה שהיה בחיל־האויר, מלבר העובדה שהיתה רכילות על הצלחות. לאחר מכן יצאנו לטיסה לקהיר בינלאומי". שלושת המטוסים הגיעו לנקוהת המשיכה, נסקו מעלה וחזרו לצלילת ההפצצה. בשלב זה גילה רן כי בין המטוסים האזרחיים הגדולים מסתתרים מטוסי קרב המצרים שמצאו שם מחסה. הוא לא מהסס הרבה: ״המגבלות מבוטלות!" הוא אומר לאנשי המבנה. הוא הורה לטייסיו להמשיך את הפצצת המסלולים ביעפי צליפה נגר מטוסי הקרב שהיו חבויים בין מטוסי הנוסעים האזרחיים. ארנון: "אף אחד לא ידע להגיד בווראות מה יש בשרה. היינו צריכים לעשות מוריעין ולחפש מטרות לצלי- פה. התאורה היתה חלשה. ביעף ההפצצה ראיתי מסלול ענק והיה ברור שהפצצות לא יספיקו לסגור אותו. ראיתי מיג או כמה מטוסים בצבע ארום. אלה היו מטוסי ניסוי או אחרים. לא היתה לי בעיה להחליט. הם עמדו ברחבה המרכזית באיזור של הטרמינל. לא זכור לי כמה צליפות עשינו או כמה מטוסים הדלקנו. בדרך 9 חזרה היינו מוטררים מנ״מ. זה לא היה חזק בהשוואה לגרדקה, אבל היה משמעותי״ "תוך כדי יעפי הצליפה, ירו עלינו נ״מ. אבל אנחנו פגענו יפה ותקענו את הפצצות במקום״ מספר חייט. "יצאנו אחרי יעפי הצליפה וחזרנו הביתה". המירז׳ים ערכו עור שלושה יעפי צליפה והשמידו מספר מטוסי קרב מדגם מיג אילן חייט, כיום טייס אל על, הגיע אחר הסכם השלום עם מצרים לשרה קהיר בינלאומי כשהוא מטיס מטוס סרן רומח, מטייסי הקרב הבולטים של לתקיפת קהיר בינלאומי בגיחתו השלישית. הוא נעדר מאז יצא לגיחה לתקיפת סוללות טילים ליד אינשאס כרעם ביום מזיר בואינג צומת המסלולים בה הטיל את הפצצות שלו במלחמת ששת הימים. תוך כרי הסעה הוא ראה כתם על המס־ לול. הוא חש דפיקות לב מהירות. "שם היתה הפגיעה שלי במסלול, עוד מששת הימים!" אומר אילן, "אבל הם לא תיקנו את זה טוב ואפשר לראות את המקום בבירור גם היום״. המבנה האחרון שתקף באותו יום את קהיר בינלאומי היה גם הוא של טייסת ב׳ של הטייסת, הוביל את סרן אברהם שלמון לגיחת התקיפה מסכמת. שני המטוסים המריאו בשעה לשמוע גם שעות לאחר מכן ברחבי קהיר. הם המשיכו את הטלת הפצצות במספר יעפי צליפה. המירזים הכסופים חזרו לנחיתה בשעה צוות בפעולה ־ צוותי הקרקע טיפלו במטוסים החוזרים וחכשירום לקרב בתוך זמן קצר607 השדות הרחוקים ארבעה ווטורים על ראס באנס שדה ראס באנס נמצא על הוף ים סוף, בקצה גבול מצרים. הוא היה מרוחק כ־ ונמצא על גבול הטווח האפקטיבי של מטוסי הווטור- מטוסי התקיפה בעלי הטווח הארוך ביותר שהיו בירי היל־האויר. בשרה היה מסלול אחד שהיה במקביל לקו החוף ומסלול הסעה בצידו. כמו כן היו בו שתי רחבות קשתיות למטוסים גדולים. כאשר הגיעה שעת הצהריים בישראל, התעורר במפקדת חיל־האויר חשש כי המצרים ינסו להטיס מטוסים מתימן לשדות במצרים, כדי לחרש את יכולתו המבצעית של חיל־האויר שלהם. במיוחד היה חשש כי מפצי- צי איליושין זי מתימן למצרים היה שדה ראס באנס בים סוף. למרות המרחק הרב לשדה הרחוק הנמצא צפונית למפרץ טבעי - לפני כן נעשתה לעבר השדה הזה רק גיחת צילום אחת במרס בשעה דוד. את המבנה הוביל יצחק גולן)גלנץ( סמ״ט ב׳ של הטייסת ועמו אבשה פרידמן כמספר שתיים, נחמן עוב- ריה מספר שלוש ושמעון זימון מספר ארבע. מתחת לכנפיו נשא כל מטוס שמונה פצצות מרמת דוד ויצאו ישירות דרומה, בטיסת שיוט חסכונית ובגובה רב לעבר השדה הרחוק. כל טיפת דלק היתה חשובה, ולכן הם ביצעו את הטיסה תוך טיסה בשיטת"שיוט נסיקה״. רק משהגיעו לגובה השיוט שלהם הם התאזנו והמשיכו לעבר מטרתם. ״הטיסה לראש באנס היתה הטיסה הכי פשוטה של המלחמה" סיכם אותה יצחק גולן. ״הופתעתי לראות שכל הדבר הארוך הזה היה רק נחמן עובדיה: "היו ידיעות שהמצרים פרשו לשם עם מטוסי איליושין א־שייח ואז את אותו מרחק עוד פעם לראב באנס". בשעה ״עשינו שני יעפי הפצצה, ללא שום הפרעה - לא נ׳׳מ ולא כלום״ סיפר נחמן. מטוס כרעם ביום מזיר רביעייה לראס באנס- ארבעה מטוסים, כולם חד־מושביים, נשלחו לתקיפת חשדה הרהוק בדרום - המשימה הארוכה ביותר של מלחמת ששת הימים. משמאל מספר המטוסים שחררו את הפצצות מעל המסלול הארוך ויצאו בפניה רחבה אל מרחבי המדבר הגדולים. לאחר מכן שבו ליעף צליפה. ״עשינו יעף צליפה אחד כדי לעבור מעל השרה. לא היו בו כל מטוסים. היה לנו רלק לשלושה יעפים ולחזרה הביתה״ סיפר גולן. ״כיוון שמטוסים לא היו שם על הקרקע, צלפנו על מחנה של חיל־הים המצרי. היה נ״מ קל, לא משהו משהו מיוחד. זה היה כמו אימון תש״ת, חוץ מהמרחק״. זו היתה הגיחה הארוכה ביותר של חיל־האויר במלחמת ששת הימים. שעות האור האחרונות של יום הלחימה הראשון של מלחמת ששת הימים הלכו ורעכו. בשעה בה יצאו אחרו- ני המטוסים התוקפים מזרחה שררה הממה מעיקה בשמי מצרים - כל מטוס לא נראה באו־ר. מטוסי הקרב והמפציצים הגדולים, תפארתו של חיל־האויר המצרי ומקור גאוותו המבצעית, לא היו קיימים עורם. טייסי המטוסים הישראליים שחלפו מעל מצרים מזרחה, יכלו להבחין על רקע המרחבים העצומים של ארץ הנילוס, בלהבות קלושות שליחכו את השדות המפוזרים על פני השטחים האפלים במבואות הרלתא ותעלת סואץ. מצרים בלטה בשטחה הגדול, הכהה. הבהובים ארומיבדצהובים רמזו בשעות החשיכה על המקומות בהם נמצאים שרות התעופה שלה. שם עדיין היו בעירות אחדות. המטוסים, המתקנים והאספלט שכיסה את המסלולים, כמו מערכות ההתרעה והמכ״ם היו פגועים ונטולי ערך, וחשפו את שמי מצרים לכל החפץ בכך. ככל שנקפו הרקות הפכו השמיים שחורים כהים והאויר נעשה דלוח. אפלה יררה על מצרים. הבהקים קלושים של פצצות ההשהייה עור המשיכו להאיר את סביבתן ואת שמי הלילה מעל שרה זה או אחר. התפוצצותן הרעירה את הסביבה הקרובה. הרי הרעמים המתגלגלים של פצצות ההשהייה, שנשמעו במהלך שעות הלילה, היו תזכורת מכאיבה למצ- רים, כי המלחמה לא תמה עריין., פרק כח פיינל קצר הוד: השמדנו כ־ לא רבים בישראל היו בסוד ההצלחה שנחל חיל־האויר הישראלי, כאשר ניהלו מטוסי החיל מלחמת חוהמה נגר חילות האויר הערביים. רק קומץ של מפקדים אשר היו אותה עת במפקרת חיל־האויר או ב״בור״ המטכ״ל, יכלו לקבל את המידע ולהבין את המשמעויות. לוחמים שהיו בשרה הקרב, כמו האוכלוסיה האזר- חית, ניזונו ממערכות התקשורת הצבאיות או מתחנות הרריו. שם לא פורסם דבר על הצלחות. הודעות דובר צה״ל היו מוטות מעט, והנוסח שלהן היה שבלוני וקטוע. הן החלו ביריעה הראשונה בשעה 08:00 בין כוחות אויר ושריון מצריים שנעו לעבר ישראל, ובין כוחותינו שיצאו לבלמם״. מדברים אלה לא ניתן היה להבין כי כוחות צה״ל הם הנעים מערבה לתוך סיני, וכוחות אויר ישראלים הם המשמידים את מטוסי חיל־האויר המצרי בשרות התעופה שלהם. שמיים פתוחים- שמי מצרים היו חשופים, החל משעות הצהריים המוקמת לכל פעילות של חיל־האויר הישראלי. בצילום: רחובות קהיר ריקים מאדם כפי שנראו במצלמתו של מטוס צילום ישראלי שר הביטחון, משה ריין, שהורה על מדיניות הערפול המכוונת, הוסיף לתחושת המועקה כאשר אמר בבוקר היום הראשון: ״הם רבים מאיתנו אך נוכל להם. אנו עם קטן אך אמיץ. רורף שלום אך נכון להלחם על חייו״. כרעם ביום מזיר לקראת ערב היום הראשון, כבר שלט צה״ל על המבואות המזרחיים של סיני וכוחות חלוץ הגיעו עד לאיזור ג׳בל ליבני במרכז חצי האי. חילות האויר הערביים כבר לא היו קיימים למעשה, ככוח לוחם. את כל זאת לא ידע הציבור. ״ערפל הקרב״ היה מכוון והוא הוכיח עצמו. בעור ״קול הרע״מ מקהיר״ משדר על נצחונות ועל ״עשרות מטוסי אויב מופלים״, היתה בשידורים הישראליים הממה. במשך כל שעות היום נשמעו היווחים על קרבות בדרום, על ירי של תותחים ירדניים לעבר מרכז הארץ, ועל שרות הצפון העולים 1 באש ב״קול קהיר״ ניתן היה לשמוע על ההצלחות של חיל האויר המצרי שגברו משעה לשעה. הרריו המצרי הודיע החל משעה בורה, בשם ההסטוריה, העבר והעתיר, אנו נכנסים היום למערכת החרות הגבורה הכבוד והגאולה״ הכריז רדיו קהיר בבוקר יום המלחמה הראשון, ״נעמוד בפני התוקפנות של ישראל ונחסל אותה, כדי להסיר את הכתם של הקיום הציוני־אימפריליסטי. אחים, חיילים חופשיים בעזה בסיני ובשארם א־שייך. אחים גיבורים בירדן ובסוריה - עלו על תל־אביב!״ כאשר החלה המלחמה ידעו המצרים לספר על נצחונות בדרך לתל־אביב. בשעת צהריים השתנה הטון וישר־ אל תוארה ״כתוקפנית ובוגדת״. במקום קרבות על תל־אביב נשמעו תיאורים על ״נצחונות גבורה״ באל־ עריש, אחר כך מסרו הקריינים על קרבות הנערכים מערבה יותר, באיזור אבו עגיילה בפאתי סיני, ויותר מאוחר גם בביר חסנה בלב חצי האי. מספר המטוסים הישראלים המופלים הלך ועלה משעה לשעה. בשעה )שעון מצרים( הודיע רהיו קהיר על ״ באחת ההודעות נמסר על מטוס ישראלי שהופל באחד האזורים של קהיר. עיתונאי מערבי שהצליח לצאת מן הסגר שהטילו שלטונות מצרים על עיתונאים מארה״ב ומאירופה, סיפר כי אלפי אנשים רצו לעבר המקום, אך כאשר הגיעו לשם התברר כי לא היו דברים מעולם. ״המטוסים הנופלים״ לא היו אלא מיכלי דלק שהשליך אחר המטוסים הישראלים במהלך קרב אויר. בחמת זעמם כילו המצרים, ברואים כמו פאלחים, את תסכולם כטייסים ישראלים שנפלו לידם. אחר הטיי־ סים נשחט במערב סיני על ירי בהואים, אחר שמטוסו נפגע מעל זיקזיק מזרחית לקהיר, נרצח על ידי הכפ- ריים בעזרת קלשונים. טייסים ששפר מזלם, נתפסו בידי קצינים מצריים ונלקחו לשבי. הידיעה על כיבוש חלקו המערבי של סיני ועל הנצחונות הגדולים בהשמדת צבא מצרים, יחד עם ההודעה על השמרת חיל־האויר המצרי נפלה, לפיכך, על אזרחי ישראל וחיילי צה״ל בחזיתות השונות, כחרשה מסעי- רה ומהממת. לפתע התברר כי במהלך ״שעות ערפל הקרב״ צבר צה״ל הישגים משמעותיים בשרות הקרב. בחצות הפסיק קול ישראל את שידוריו, והשמיע את הודעתו של הרמטכ״ל, רב־אלוף יצחק רבץ. אחריו דיבר 2 מפקד חיל־האויר, אלוף מוטי הור *היום התמודדנו עם חילות הארד של מצדים, ירדן, סוריה ועיראק. במערכה זו השמדנו כ־ להלן פירוט המטוסים שהושמדו: במצרים כ־ 30 12 90 והליקופטרים• כ־ בסוריה סך הכל 30 בירדן חוסלו פיינל קצר H-3 לאחר שמבנה מטוסים עיראקיים תקף יישובים ישראלים, תקפנו את בסיסם והשמדנו איבדנו במערכה זו הודעה על כך נמסרה למשפחות. פירוט אבידותינו במטוסי מגיסטר. חיילי חיל־האויח טרם נסתיים תפקידנו. חיל־האויד נשאר רענן ואיתן, נכון להמשך הפעילות שתבטיח נצחון לצה״ל״. ראשי השלטון בקהיר, רבת עמון והמשק, וגם הציבור הרחב במרינות אלה שהאזין לתחנות השידור בעולם, התקשו לקלוט את משמעות הדברים. דבריו של הוד תורגמו על ידי ״קול ישראל״ בערבית ושודרו פעם אחר פעם. לאחר ששמעו את דברי הרמטכ״ל ומפקר חיל־האויר הישראלי חשו הערבים את עצמם מרומים. הם העבירו את המידע לאחרים- צהלת הרחוב בקהיר הפכה לרממה רקה. מעתה לא רק המפקדים הבכירים במצרים ירעו בערב היום הראשון למלחמה על השמדת חיל־האויר המצרי בשדות התעופה שלו, ועל אוברן מאות מטוסים, גם האזרח הקטן הבין כי המטוסים הישראלים החולפים בשמי הערים, הם שירדו גל אחר גל והשמידו את שדות התעופה. בסביבות קהיר היו לא פחות מארבעה שדות תעופה. מכולם עלה עשנם של המטוסים המושמדים. ואת העטורים השחורין ניתן היה לראות מרחוק. גם בערים אחרות, והרחק במדבר המערבי גברה התחושה כי"שופרות התעמולה״ הערביים, וההודעות השקרי- ות הגיעו הפעם לשיא. נאסה נפרסם הודעה*. ערב המלחמה, כאשר הפגישות והנסיונות למציאת פתרון מדיני למשבר במזרח התיכון לא העלו רבד, נראה היה לנשיא מצרים כי ישראל נותרה לברה, ללא כל סיוע וללא תמיכה בינלאומית. כל מרינות העולם, גם אלה שהיו חתומות על ההסכמים להבטחת השיט במיצרים, התנערו מהבטחותיהן לישראל ולא היו מוכנות לנקוף אצבע לטובתה. כך היו אמנם פני הדברים אך המידע שמסרו לו מפקרי צבאו המם את נשיא מצרים. עם כך לנאסר היה עדיין חשש מפני ״קנוניה סודית״ בין ישראל, ארה״ב ובריטניה, והוא לא טרח להסתיר את חששו. בכל מפגש עם אנשי שלטון, וגם עם קצינים זוטרים, העלו נאסר, ושופרות התעמולה הערביים את החשש הזה, וזו היתה אחת הסיבות אשר הביאו אותו, כך הצהיר, להחלטה כי לא יפתח במלחמה נגד ישראל - את ההישגים הוא הצליח לצבור במישור הפוליטי. במברק אשר שלח נאסר לחוסיין, ב־ ״״ התוקפנות החלה במפתיע ובאורח בלתי צפוי, ולמן הרגע הראשון היתה מכוונת נגד כוחות האויר שלנו. התקפת האויר הונחתה על כל שרות התעופה שלנו, בבת־אחת, וכללה מספר מטוסי תקיפה העולה על כל הערכותינו ברבר עוצמתה האוירית של ישראל. למפקרה העליונה של הכוחות המזוינים ברור ללא כל ספק, כי נערכה קנוניה מצד ארה״ב ואנגליה עם ישראל, בפרט לאור העוברה שההתקפה נמשכה בגיחות רצופות ורבות. התוצאה היא ששרות התעופה וכוחות האויר שלנו ספגו מהלומה ששיתקה אותם, ומנעה מהם מתן חיפוי לכוחותינו בחזית. למרות האבירות הכברות שהסבנו למטוסי האויב, ברור שיש לו עורף מטוסים, בנוסף למטריה האוירית של ארה״ב ובריטניה מעל ישראל. בכך הצליח להעניק לכוחותיו חיפוי אוירי שעה שהדבר נשלל מכוחותינו. חרף זאת מנהלים עתה כוחותינו קרבות עזים בסיני, והאבהות כברות הן בצירנו 3 והן בצר האויב״ כרעם ביום מזיר סביר להניח כי בשעות הראשונות של היום הראשון למלחמה לא ירע נאסר על מצבו הגרוע של חיל־האויר המצרי. שרשרת הריווח טרם עיכלה את אשר אירע, וסגן הנשיא, המושיר עבד אל חכים עאמר, שפעל ממפקדת הצבא בקהיר, לא מיהר להודיע על האסון הגדול לשר המלחמה ולנשיאו. רק בשעות הצהריים החלו הידיעות להגיע בזו אחר זו, ואת רושמו של הכשלון לא ניתן היה להסתיר גם מן האזרח הקטן: הוא העדיף להסתתר בביתו ולהאזין לרדיו. באותה שעה רק מטוסים ישראלים היו בשמיים והדם נשמע למרחוק. ההנהגה המצרית נעה לעבר משבר: מצד אחד לא יכלה להודיע על המפלה הכברה לעם, לאחר שטף ההתלהמות שניהלה בשבועות האחרונים וההבט- חות על השמדתה הקרובה של ישראל. מצד שני, הידיעות על הכשלונות בשדה הקרב, פשטו כאש בשדה קוצים ולא היה ספק כי בקרוב יהיה צורך גם להורות בהם. היתה בעיה נוספת, אובייקטיבית, לאנשי המקצוע המצריים. לפי כל התיאוריות שבנו על יכולת חיל־האויר הישראלי הם סברו כי הוא לא היה יכול, לברו, להוציא לפועל תכנית כה מקיפה, במספרים כה גדולים של מטוסים. הם הופתעו מן הכמויות של המטוסים, מקצב הגעתם ומהעובדה כי הם פעלו בבת אחת ובגלים מעל כל שרות התעופה המבצעיים של מצרים. העובדה כי מטוסים ישראלים מגיעים ארבעה אחרי ארבעה, בשלושה גלים בזה אחר זה, מזה מספר שעות ותוקפים שדה אחר שרה ללא הרף הדהימה את המפקדים המצרים. לפי הנתונים המוריעיניים, היו בידי חיל־האויר הישראלי לא יותר מ־ ועתה נדמה היה כי מדובר במאות מטוסים. התפיסה המבצעית המצרים קבעה כי כל מטוס יכול לצאת למשי- בחיל האויר המצרי נועד כל מטוס או טייס4 מה נוספת, לאחר בדיקה, חימוש ותדלוק רק לאחר שעתיים לבצע לא יותר משתי גיחות ליום. ולפתע חובטים בבסיסי האויר המצריים"מאות מטוסים״ בזה אחר זה. עשרות מטוסים מגיעים מהים תיאוריה זו היתה שגויה מיסודה. סבב המטוסים המעשי של המטוסים הישראליים היה לא יותר מרבע שעה במקרים קיצוניים, ולמרות האבירות שספג חיל־האויר הישראלי, הוא היה יכול להוציא לפועל את תכניות מבצע ׳׳מוקד" בשלמותה. מטוסי חיל האויר גם הגיעו מכיוון בלתי צפוי: הם נראו לראשונה חוצים את חופי מצרים מצפון, מכיוון הים התיכון, ולא ישירות מישראל. ערב המלחמה חישבו המצרים ומצאו כי הטווחים של המטוסים הישראלים, כפי שהופיעו בספרות הטכנית של היצרנים, אין בהם מספיק כדי להגיע לבסיסים בלב מצרים, שלא לדבר על שדות רחוקים כמו אל מיניה, דרומית לדלתא, לוקסור בלב המדבר המערבי, או ראס באנס בחוף מפרץ סואץ. ואכן, ערב פרוץ המלחמה הם העבירו לשדות האלה חלק מהמפציצים הגדולים שלהם. מטוסי חיל־ האויר הגיעו גם לשם. והיה גורם נוסף לתדהמה המצרית. לירדן היו שתי תחנות מכ״ם גדולות: האחת תחנת המכ״ם הבריטית מתוצרת חברת מרקוני בהר עג׳לון, מול חיוך עצור- נשיא מצרים לא ידע עד סוף היום הראשון על מצב חיל־האויר שלו ועל כשלונות צבאו בסיני פיעל קצר מרכז ישראל, שחלשה מגבוה על כל התחום האוירי של ישראל במרכז הארץ, כולל בסיסי האויר של רמת רור, עקרון וחצור וכן נמל האויר של לוה. טווח הגילוי של תחנה זו היה מאות קילוטרים. כמו כן היתה ברשות הירדנים תחנת מכ״ם שהיתה מוצבת באיזור חושא. ישראל לא השמירה תחנות אלה לפני המבצע, אולי כרי שלא להסב את תשומת לב הערבים להתקפה הקרובה. במקום זאת העריפו מתכנני הפעולות במבצע ״מוקד״ לתכנן את חמיקת המטוסים מאונות המכ׳׳ם בגובה נמוך, והרחק לתוך הים התיכון. תחנת המכ״ם הגרולה והמשוכללת בעג׳לון, המשיכה לספק למפקרה המזרחית יריעות על מטוסים המגיעים לישראל ונוחתים בה. המספרים הפתיעו את הקצינים המצריים. שהרי את היציאות של המטוסים הם לא גילו ולעומת זאת נראו עשרות מטוסים המגיעים לחופי ישראל ממערב, גל אחר גל. כאשר יצאו המטוסים לעבר מטרותיהם הם יצאו בגובה נמוך מאד. כאשר חזרו לנחיתה, הם עשו זאת בגובה בינוני ורב - ההפתעה הושגה ולא היה עוד צורך להסתיר את הפעילות. עוברה זו הביאה את מפעילי התח- נות לחשוב כי מטוסים אלה הגיעו מאי שם במערב, אולי מנושאת מטוסים שעגנה לא הרחק מחופי ישראל ונחתו בשרות תעופה ישראליים. עם כך, בכל אלה לא היה כרי להסביר להמון את כשלון התכניות המבצ- עיות של חילות האויר הערביים ואת חוסר היכולת של המפקדים להגיב. ״בבוקר יום שני5 סיפר על כך המלך חוסיין בספרו ״מלחמתי בישראל כי המכ״ם שלנו קלט מטוסים אחדים בשמי אזורים מעל הים התיכון: כ־ לפורט סעיד. לפי ריווח זה נעלמו מטוסים בלתי מזוהים אלה מן המסך בכיוון נמל התעופה לוד בישראל. יתר על כן, המכ״ם קלט עצמים נייחים אחרים בים התיכון ולפי אותו ריווח הראה המכ״ם מטוסים הטסים בגובה פני הים, באיזור העצמים הנייחים הללו, לכיוון ישראל. המסקנה שהסקנו מכך היתה, כי המטוסים המריאו מנושאות מטוסים. אנו ידענו כי לישראל אין אניות מסוג זה״. כל הגורמים האלה חיזקו בקרב הנשיא המצרי ואנשי ההנהגה שלו את הרעיון כי ישראל אינה נלחמת כאן לברה. לא ייתכן, אמרו המומחים, כי לישראל כוח אוירי כה רב. והיה גם הכבור הלאומי המצרי וכבודו של הראיס נאסר. האיש שהבטיח מפלה מהירה לישראל גם אם תפתח במערכה, נמצא עתה במבוכה גוברת על הכשלון הצורב. את הרושם המתרברב של מילותיו ״אהלן וסהלן" לא ניתן היה בנקל למחות בקרב הציבור במצרים. הוסף לזה את הדמיון הערבי ואת היכולת להמציא דברים נטולי כל שחר, והפתרון היה כבר בהישג יה. הרעיון להאשים את ארה״ב ובריטניה בסיוע אוירי לישראל, לא היה איפא רחוק ממימוש. בשעת בוקר של היום השני למלחמה עאבד אל־מונעם ריאד. ס, עאבד אל מונעים, נאמד ׳אמריקה ואנגליה׳ או דק ׳אמריקהז׳- נאסר: אמריקה ואנגליה.- אל־מונעם: האם יש לאנגליה נושאת מטוםים?- נאסר: - אל־מונעם: )לא נשמע ברור(. טוב שהמלך הוסיץ יפרסם הודעה וגם אנו נפרסם הודעה.- נאסר: תודה.- אל־מונעם: חיזקו ואימצו יא עאכד אל־מונעם.- נאסר: טוב.- ריאד: אחר זמן מה העביר ריאר את השיחה למלך חוסיין וזה קיבל אותה בחדרו בארמון. האם נודיע גם כי ארהיב משתפת פעולה עם ישראל- האלו, האלו אל תניח את השפופרת- האם- נאסר: נאמר ארצות הברית ובריטניה, או רק ארצות הברית? ארצות הברית ובריטניה.- חוסיין: היש לבריטניה נושאות מטוסים?- נאסר: 614 כרעם ביום מזיר -חוסיין: )משובש( טוב, המלך חוסיין יפרסם הודעה על כך ואני אפרסם אותה הודעה.- נאסר: תודה לרו.- חוסיין: אל תכנעו.- נאסר: אלוהים עדי, אמרתי לך שאני אפרסם הודעה ושאתה תפרסם הודעה. נדאג לכך שגם הסורים יפרס-- נאסר: מו שמטוסים אמריקנים ואנגלים מתקיפים אותנו מעל נושאות המטוסים שלהם. ובס אגו נפרסם הודעה זו. אנו נדגיש נקודה זו ונעשה טוב, מצויץ.- חוסיין: הוד מלכותך האם אתה מסכיסז- נאסר: - חוסיין: )משובש( אלף תודות. אל תכנעו, אנו אתכם בכל ליבנו. שלחנו היום את מטוסינו נגד ישראל. מטוסינו מפצי-- נאסר: צים אז שדות התעופה הישראליים מאז השכם בבוקר. אלף ברכות. החזיקו מעמח.- הוסיין: שופרות התעמולה המצריים והיררניים פרסמו את ההאשמות בכל תחנות הרריו והטלוויזיה ורעת הקהל הערבית סערה. כרי לחזק את רושם הדברים ניתקה מצרים את יחסיה הדיפלומטיים עם ארה״ב. אך השקר היה גלוי: גורמי מודיעין בישראל קלטו את השיחה, זיהו את המשוחחים ופרסמו את השיחות במלואן באמצ- עי התקשורת בעולם. חוסיין הנבוך אמר לאחר המלחמה כי ״באמת ובתמים האמנתי בהתערבות של ארצות הברית ואנגליה. כאשר הכרזתי על כך בפומבי, האמנתי בכך״. עם כך חוסיין חזר בו מהאשמה זו ומספר ימים אחר כך הוריע כי אינו 6 מאשים את ארה״ב ובריטניה, ואין לו כל הוכחות למעורבות של שתי המעצמות במלחמה הצי השישי מתרחק מהאיזוד האם היתה הצרקה לרושם זה?. האם יכלו הרוסים, וגם המצרים לרעת כי לא שוגר כל מטוס מנושאות המטו- סים של ארה״ב ובריטניה בים התיכון? ערב המלחמה עשתה ארה״ב מאמץ קלוש להביא להקמת כוח משימה בינלאומי להסרת הסגר על ישראל במיצרי ים סוף. מספר ימים לפני המלחמה, היא שלחה את נושאת המטוסים האמריקנית ״אינטרפיד" לים סוף ומשם לעבר מיצרי טיראן. כאשר עברה את תעלת סואץ, התקבלה נושאת המטוסים הגרולה בהפגנות ובקריאות בוז, ספונטניות או מאורגנות, מול כל מקום ישוב בו חלפה לאורך התעלה. בפורט סעיר ובסואץ התקהלו אלפי אנשים כרי ללוות אותה בקריאות גנאי ובתנועות מגונות. בים התיכון היו אותה עת גם שתי נושאות המטוסים"אמריקה״ ו״סרטוגה״. הן יצאו לעבר מרכז הים התיכון וניהלו תרגיל ימי. כוח המשימה הראשון של הצי השישי, שסומל ג׳ייס, ליווה את נושאת המטוסים ״אמריקה״. הספינה העיקרית בכוח המשימה השני המטוסים ״סרטוגה״ שהיתה בפרוץ המלחמה כ־ לא נע לבהו בים הפתוח: מספר לא מבוטל של משחתות וספינות מלחמה אחרות, כולל המשחתת נושאת הטילים הרוסיות צללה אל מתחת לאניות כוח המשימה, ונעה יחר איתו מתחת לפני המים. היא הסתלקה מן המקום המוזר שבחרה לה, רק לאחר אולטימטום חריף ששיגר מפקר הצי השישי האמריקני, וייס־אדמירל וויליאם מרטין, לרוסים. כחלק מן התרגיל הימי, היו כל תנועותיה של נושאת המטוסים ״אמריקה״, בפיקורו של קפטן דונלד ד. אנג׳ן, מסוקרות מקרוב 7 ויזיה היו על האניה כאורחי חיל־הים האמריקני615 יותר מכך: כאשר הוא קיבל דיווח על פרוץ המלחמה הוא לא ידע נגד מי הוא עלול לצאת לקרב: ״בעיקרו ־, של רבה, הצי השישי היה בעמדות קרב על הים, בלא לרעת מי עלול להיות האויב - הסובייטים וצוללות הם, הישראלים או הערבים. מי שזה לא יהיה, אנו לא נדע מי זה היה ער שלא נותקף ראשונה. לומר שהמצב 8 היה מתוח יהיה דיבור מוצנע המצרים לא היו זקוקים למעקב של הרוסים, למרות שנתוני כוח המשימה והאניות שהיו בו, הובאו בוראי לידיעתם: הם הוציאו סיורים אויריים עצמיים לתוך הים מול חופי מצרים שבוצעו על ירי מטוסי תובלה ומטוסי קרב. מרגע שה״אינטרפיד״ התקרבה לאגן המזרחי של הים התיכון, וער להגעתה למול מיצרי טיר- אן, עקבו אחריה בצמידות מטוסי סיור של חיל־האויר המצרי. מטוסי קרב ומפציצים שימשו כ״מטוסי צללים״ לספינות אלה, ועקבו אחר פעילותן מטווח של מאות מטרים במהלך כל הימים האחרונים שלפני המלחמה. מה ריווחו מטוסי מעקב מצריים אלה למפקדה המצרית? האם סמכו עליהם שלטונות מצרים כאשר חרשו את מזימת המעורבות של ארה״ב ובריטניה? מטוסי סיוע ל״ליברטי׳ המטוסים האמריקניים היחידים אשר שוגרו במהלך המלחמה לכיוון חופי ישראל, היו מטוסי קרב חמושים, אשר יצאו ב־ ספינת הביון ״ליברטי״ לאחר שהותקפה על ידי ספינות ומטוסים ישראליים. המפקרים האמריקנים היו במבוכה. זמן קצר לאחר שהמריאו ארבעה מטוסי תקיפה מסוג דוגלס מסוג מקדונל נושאת המטוסים, נשאל מפקר נושאת המטו- סים "אמריקה" על ירי המוביל: "אנו נמצאים בדרך. מי הוא האויב?״ המטוסים עצמם לא הגיעו אל הליברטי או אל סביבתה הקרובה. טעות בכוונת- מטוסי תיל־תאויר וטרפדות של חיל־הים ידו ופגעו בספינת הביון ליבדטי של סוכנות הביון המרכזית, אשר פעלה מול חופי סיני. גם מפקדי הצי השישי לא ידעו על נוכחותה באיזוו כרעם ביום מזיר מספר אנג׳ן: "בתוך דקות אחדות היה הסמכות הפיקודית הלאומית - הנשיא ג׳ונסון - על מכשיר הרדיו־ טלפון מן הבית הלבן, ישירות לאדמירל ג׳ייס והורה להחזיר את המטוסים. הוא סיפר לאדמירל ג׳ייס כי היש- 9 ראלים הורו שהם צלפו וטירפדו בטעות את הספינה״ הנה כי כן, לא היתה לנשיא מצרים ולמלך הירדני כל סיבה להאשים את ארה״ב ואנגליה בסיוע לישראל. נראה כי המבוכה, התסכול והלחץ הציבורי הצפוי, היו מניעים בלתי נשלטים בהחלטתם לפרסם את הודעת הכזב על מעורבות מערבית במלחמה. זעזוע במדינות ערב מדינות ערב ושליטיהן עברו זעזוע עמוק במהלך מלחמת ששת הימים, אותה הם מכנים ״אל נאכסה" )״הט- רגדיה״ בתרגום חופשי, להבדיל מה״אל נאכבה״ או ״האסון״ של מלחמת העצמאות(. אולם לא היה בכך כדי להביא לפגיעה בשלטונם. שליטי ערב הצליחו להעביר את לחצי ההמון לעבר קציני הצבא הבכירים ולחמוק מעונש. נשיא מצרים, גאמל עבד אל נאסר, אשר הלהיב את ההמון וגרף אחריו מליוני ערבים בכל מדינות ערב, ולאחר מכן נסחף אחריו בקריאות להשמדת ישראל, היה כבר ביום הלחימה הראשון קרוב להתמוטטות עצבים. לאחר תרגיל ההתפטרות שלו ביום השלישי למלחמה הוא התאושש וחזר לשלטון. ב־ הוא הריח את ראשי הצבא המצרי והע- מידם לדין. בין אלה היו מפקד חיל־ האויר המצרי, פריק־אוול מחמור סירקי מחמוד, ראש המטה שלו, פריק־אוול גמאל עפיפי, מפקר כוחות ההגנה האוי־ דית ליווא אסמעיל לביב, מפקד כוחות האויר של הפיקוד המזרחי, סיני והתע- לה ליווא עבר אל חמיד אלדגידי. ב־ ל־ ההגנה האוירית נירון ל־ עם עבודת פרך. שני האחרים זוכו אר איבד את חיל־חאויר שלו- חוסיין מלך יחץ פנח לעמו לאחי משפטם חורש בתחילת המלחמה והסביר את חכשלונות חצבאיים הפגנות ההמונים שמחו על קולת העוג־ שים. פריק מדכור אבו אל עז, שהיה מושל אסואן ולפני כן ראש מטה חיל־האויר, מונה למפקד החרש של חיל־האויר המצרי)הוא סולק מתפקידו בגלל חוסר התאמה כעבור מספר חודשים(. בעקבות המלחמה הודחו כ־ אוול עבד אל מוחסין כאמל מורתגי ושני עוזריו הבכירים של פילדמרשל עאמר. סגן הנשיא ומפקד הכוחות המזויינים של מצרים, הפילדמרשל עאבד אל חכים עאמר, התאבד או מת בנסי- בות משונות ב־ מצרים בראשותו של נאסר, ליקקה את פצעיה ונערכה עתה, פוליטית וצבאית, לקראת מלחמת ההתשה.617 לקראת המבחן הבא- לא הרבה זמן יכלו מפקדי צח״ל וחייליו לנוח על זרי הדפנה. זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים הכריז נאסר על ״מלחמת ההתשה״. בצילום! דוד עברי מפקד בית הספד לטיסה, מוטי חוד מפקד חיל־האויר, משה דיין שר הביטחון משה דיין, יצחק ובין חרמטכ״ל ויוסף)גץ( אלון מפקד בסיס חצוים ב״מפגן הנצחוף של חיל האויו- יולי חוסיין פנה אל עמו לאחר התבוסה. בקול שבור מעוצמת רגשותיו, ולאחר ימים של חוסר שינה ומיעוט אכי- לה, שיתף את העם בתחושותיו. בקולו העמוק הוא אמר בין השאר: ״נלחמנו בגבורה ובכבוד. יום יבוא ואו- מות ערב ייווכחו לרעת איזה תפקיר מילאה יררן במלחמה.... אחי, אני משתייר כנראה למשפחה שאללה רוצה כי תסבול למען אומתה, ותקריב קרבנות אין ספור. האסון שירד עלינו גדול מאשר יכול היה מישהו להעלות בדמיונו״. לאחר המלחמה הוא ערר שינויים בפיקור על צבא הממלכה ההאשמית. מלחמת ששת הימים היתה עבור שר ההגנה ומפקר חיל־האויר הסורי, חאפז אל אסד- דמות גמלונית ומאוב- נת אשר מעולם לא הצטיינה במחשבה מהירה וביכולת עשייה חיובית- טראומה אישית חמורה. הוא איבד את חיל־האויר שלו ביום הלחימה הראשון, שישה ימים אחר כר כבש צה״ל את רמת הגולן, ובימים המלחמה האחרונים, יכלו חיילים ישראלים לצפות על פרברי דמשק מעל השיאים הגבוהים של החרמון. ״אסר, אשר לא הצליח להיררם, התעלף במשרה ההגנה מרוב תשישות״, תיאר פטריק סיל, כתב הביוגרפיה של השליט הסורי את המאורעות אחרי המלחמה. ״כשחלפה הסכנה המיידית חזר הביתה, ושלושה ימים רצו- פים הרהר באסון, מסרב לראות פני איש״. כרעם ביום מזיר בהול אל: לוחמי חיל האדר mo הושלמו המשימות שהוטלו עלינו העליונות האוירית שהישגנו, איפשדה שחרור ירושלים, חצי האי סיני, הגרה המערבית והרמה הסודית. ברכת חיל־האויר לאזרחי מדינת ישראל, לאחד הנצחוח עם ישראל ישכח לבטח בארצו. כמד ללוחמי האדר ולחיל מלו״. המבדק אותו שלח מפקד היל-האויר, מוטי הוד לכל לוחמי החיל עם סיום הלחימה מףדבד מבצע ״מוקד״ לתקיפת שרות תעופה המצריים במלחמת ששת הימים, היה מן המבצעים המפוארים בתול- דות הלוחמה האוירית בעולם. המבצע היה שיאן של הכנות שנמשכו יותר מעשר שנים, ונועדו להכשיר את חיל־האויר להשגת עליונות אוירית כוללת בשמי הזירה. הפעילות במבצע זה היתה ממוקרת, הישגיו היו חדים וברורים, ובתום שלוש השעות הראשונות חרל חיל־האויר המצרי להתקיים ככוח אוירי משמעותי. חיל־האויר הירדני הושמד לאחר כשעה נוספת וכן אברה כמחצית מכוחו של חיל־האויר הסורי. מלחמת ששת הימים לא הסתיימה, כמובן, עם תום הפעולות להשמדת חילות האויר הערביים. במהלך חמשת הימים הבאים יצאו מטוסי התקיפה למשימות אמנעה, סיוע קרוב ולחימה במרחבי סיני, בשטחי יהורה ושומ- רון ששוחררו וברמת הגולן. במהלך הלחימה נערכו, לפי דו״ח מסכם ראשוני שהוציא ענף מבצעים גיחות מהן מצרים הלחימה באויר נמשכה גם בימים הבאים ער להסכם להפסקת האש. מדינות ערב הצליחו להוציא עוד מספר מטוסים לאויר. מטוסים אשר היו במוסכים בשדות התעופה המצריים או כאלה שהוסתרו ולא נפגעו, הושמ־ שו והוטלו לקרב. מטוסים אחרים נשלחו כסיוע על ירי מדינות ערב אחרות. אך הפעם היתה מלאכת טייסי הקרב של חיל־האויר הישראלי קלה יותר: כמעט כל המטוסים שיצאו בימים הבאים כדי לפעול נגר כוחות צה״ל ששעטו מערבה ודרומה לתוך סיני, הופלו בקרבות אויר. עיראק ואלג׳יריה הוסיפו לשלוח מטוסי קרב כדי לסייע לירדן או למצרים אולם אלה לא יכלו להשפיע עור על תוצאות הלחימה באויר. במהלך ששת ימי המלחמה נערכו עשרות קרבות אויר, בהם הופלו 15/17 21 המחיר ששילם החיל בלוחמים ובמטוסים במלחמת ששת הימים, היה גבוה. במהלך ששת ימי הלחימה נהרגו 25 מבצע ״מוקה״ שינה למעשה את שיטות הלחימה האויריות לעתיד, את מערכות תא הטייס ולא פחות חשוב מכך את רמותם של בסיסי האויר המבצעיים. העליונות האוירית שהפגינו לוחמי חיל האויר במהלך קרבות האויר חיזקה בקרב מנהיגי ערב את התפיסה כי תפארתם של חילות האויר שלהם לא תהיה על טייסיהן. מעתה החליטו לבסס את ההגנה האוירית שלהן619 אלוף המלחמה- מטוסי תטירז׳ של שלוש טייסות הקרב היו גיבורי מלהטת ששת הימים. טייסיהם עסקו במגוון רב של משימות- תקיפה, סיוע קרוב ואמנעה, צילום ויירוט. מטוסים אלה, שמספרם לאחר המלח- מה הלך וקטן, אוחדו במספר טייסות והמשיכו במשימות הלחימה והגנת שמי ישראל ושטחי סיני, יהודה ושומרון ורמת הגולן, גם בתקופת מלמת ההתשה. מירז׳ כרעם ביום מזיר על מערכות הגנה אוירית. טילי קרקע־אויר הוצבו במחפורות בצורת ״פרח״ סביב הערים, בסיסי האויר ומתקנים איסטרטגיים. מערך סוללות תותחי הנ״מ עובה בצורה דרמטית. המלחמה הבאה, ההתשה, תתאפי- ין בלחימה של מטוסי קרב ותקיפה מול מערכות נ״מ וטילים וכניסה לתחומי פעילות מתקדמים, בהם לוחמה אלקטרונית, שיבוש מערכות מכ״ם וירי מנגד של טילים נגד מערכות קורנות. מבצע ״מוקד״ היה גם האחרון בתולדות הלוחמה האוירית בו הושגו הישגים משמעותיים בעזרת כלי נשק ומערכות ניווט פשוטות: התותח והפצצה, המצפן ומר המהירות. בשנים הבאות יוכנסו מערכות כח״ן)כינון חימוש וניווט( משוכללות שיקלו על הטייס את ההגעה המדויקת ליעד התקיפה ויאפשרו לו לתקוף מרחוק. גם דמותם של בסיסי האויר בעולם שונתה לבלי הכר: תכנון שדות התעופה הצבאיים נבחן מחדש. לא עור מסלולים מצטלבים. נעלמו גם השורות הארוכות של מטוסי לחימה העומדים זה בצד זה. בשנים הבאות יבנו בסיסי אויר בעלי מסלולים מקבילים, דירים תת־קרקעיים ועיליים יחפו על כל מטוסי הלחימה והפעילות תיעשה מתחת לאדמה בבונקרים מוגנים. גם תפעול המערכות על ידי הטייס שונה. לא עור"כושר צליפה טבעי ועין מדויקת״. ההסתמכות של מצפן ומד מהירות תוחלף במערכות כינון חימוש מדויקות, במכ״ם לקרבות אויר ולמיפוי קרקעי. ״הטייס הטבעי" יחליף את מקומו ל״טייס החושב". טייסי הדור הבא יהיו מפעילי מערכות, שיסמכו על יכולתם לדייק ולחשב נכון את פרטי המשימה. עם כך הרביקות במשימה, הנועזות ואומץ הלב יהיו כמו תמיד גורמים משפיעים ברגעים הקריטיים. כחורש לאחר תום מלחמת ששת הימים, ביולי אינטנסיביות, עד אוגוסט ההתאוששות המהירה של חילות האויר הערביים, לאחר מלחמת ששת הימים, הפתיעה רבים. היות ולא איברו מספר רב של טייסים בפעולות התקיפה ובקרבות האויר, כל שהיה עליהן לעשות הוא לקלוט מחדש את מטוסי הקרב ותקיפה מהגוש הסובייטי, שהגיעו לאחר שבועות אחדים ולאייש מחרש את הטייסות. בין סיום המלחמה ב־ במטוסי קרב. טייסות נסגרו ואחרות אוחדו כדי לשמור על מצבת מטוסים סבירה. ישראל פנתה לארה״ב כמקור הרכש העיקרי שלה ורק לאחר שהחל "העידן האמריקני״ יכול היה החיל להתאושש. מטוסי תקיפה מסוג ״סקייהוק" ומטוסי לחימה איסטרטגיים מתקדמים מסוג"פנטום וטייסיהם יכלו לקבל עליהם את נטל ההלחימה באיזור התעלה ועמוק בתוך שטחי מצרים, ירדן וסוריה. עבור חיל־האויר הישראלי היה מבצע ״מוקד״ נקודת ציון ביכולתו לפתח תוכנית כוללת, שהקיפה את כל יחידות החיל - וגם ליישם אותה בדיוק רב. עבור רבים מן הטייסים אשר השתתפו במלחמת ההתשה, ובמיו- חד עבור אלה שגם חוו את מוראותיה של מלחמת יום כיפורים, לא היה במבצע זה אלא מעט מטעמה של לחימה ממשית על השגת העליונות האוירית. המלחמות הבאות בתולדות חיל־האויר תהיינה חריפות יותר באתגריהן, ממושכות יותר באורכן וקשות פיזית ומנטלית. גם מחירן יהיה כבד יותר. מבצע ״מוקד" לתקיפת שדות התעופה הערביים במלחמת ששת הימים, יירשם, עם כך, כאחד הפרקים המז- הירים בתולדות חיל־האויר הישראלי. נספחים נספח מפקד חיל־האויר: אלוף מרדכי הוד רמ״ח אויר: אל״מ מנחם בר ראשי ענפים במטה חיל־האויר: אויר אויר מדור תקיפה: מדור הגנה: מדור משולבים: אויר אויר אויר טייסת מפקד: רס״ן עמוס לפידות סמ״ט אי: סרן יפתח ספקטור סמ״טב׳: סרן דן סבר סא״ל ארלוזור)זוריק( לב סא׳יל עברי דור מפקדי בסיסים ומפות קרב: מפקד כנף מפקד בח״א מפקד כנף מפקד כנף אל״מ ישראל רוט מפקד בח״א סא׳׳ל רפי הרלב רס״ן יוסף שריג רס״ן מיכאל הבר רס״ן רפי סברון סא״ל שעייה ברקת סא״ל לב ארלוזור סא״ל שמואל כסלו נספח טייסות מירד סא״ל שפירא דני רס״ן אהרון עזרא רס״ן מרום עודד רס״ן עמיר עמוס רס״ן פורמן)רם( גיורא סרן אבשלום רן סרן אגמון יורם סרן איינשטיין זהר סרן ארזי יוסי סגן אפשטיין גיורא סרן ברוד דוד סרן ברזילי יצחק סרן הבר מיכאל סרן נוימן יאיר סרן סלפק אבנר סרן פורז מעוז סרן פלטר אלדד אל״מ יחזקאל סומר סרן פלטר גור־אריה אל"מ שמואל שפר אל״מ בנימין פלד אל"מ יוסף אלון אל״מ משה פלד סרן פרידמן ברור סרן רומח בני סרןריכטר יוחאי סרן שדמי אמנון סרן שחר אורי סרן שמיר אמנון סגן גולן אילן סגן פיר יצחק סגן רן אלדד רס״ן דותן עזרא)בבן( סרן זמר יפתח סרוקות יהודה טייסת רס״ן הראל ראובן סרן חנקין אהוד סרן שרגא פסח דוד מפקד: סרן אבנרי דרור סרן חנקין יוסי סגן בניה עדי רס״ן עמיחי שמואלי סרן אורן)פניו( אברהם סרן כהן עמוס סגן גיל אורי סמ״ט אי: סרן ארד אמנון סרן לבנה מאיר סגן לבני עמית סרן אורי אבן־ניר סרן גרדי אמנון סרן ליס אורי סגן לניר אבי סמ״טב׳: סרןדודפורת סרן דקל אורי סרן נבות שלמה סגן נוימן יובל סרן דרור גדעון סרן ניר שלמה סגן רוקח עמי רס״ן גלבוע שבתאי סרן הלבני אמנון סרן פורת נפתלי סגן שחר מאיר 622 אל״מ שפר)שטופח סרן הייט אילן סגן אגוזי שלמה טייסת שמואל סרן יערי אורי סגן אפק)הופמן( עמרי בורא מפקד: סא״ל אגסי יעקב סרן קינן)ברקי( ברוך סגן לבושין ארנון רס״ן פקר)רונן( רן סרן רוזן ראובן סגן נוינר איתמר רס״ן פריגת אליעזר סרן שלח אהוד סגן רום גיורא סמ״ט אי: סרן ישורון מוטי רס״ן שגיא עודד סרן שלמון אברהם סגן שמול מנחם סמ״ט בי: סרן כרמי איתן סרן שניר אשר טייסת ווטוו רס״ן מגן גדעון סגן בודינגר הרצל טייסת רס״ן נחמן עובדיה סגן גורן גיורא נווטים: כנף מפקד: רס״ן סער)סימי( משה סגן גורן רן רס״ן אחיקר)לוס( אייל רס״ן צור לוי רס״ן צבעוני אדם סגן גל יעקב רס״ן טלמור אורי סמ״ט אי: רס״ן תבור זאב סגן דניאל אילן רס״ן עיני מנחם סרן קרן שלמה סגן וילן אברהם סרן ארז עודד סמ״ט בי: סרן גיל מיכה סגן טל יעקב סרן בן־שוע שבתאי סרן גולן)גלנץ( יצחק סרן דביר מיכאל סגן מרגלית אורי סרן ענבר)מלצר( סרן זהר בן ציון)סימקין( סגן ניר יצחק אלכסנדר טייסים: סרן זימון שמעון סגן פרידמן אבשלום סרן רז אלחנן סא״ל צידון)ציאטו( יואש סרן רפאלי יעקב טייסת סופר־מיסטד סא״ל נבו יעקב)יאק( סרן מגיר אליעזר סגן רוזנברג צבי טייסת סא״ל בית־און)ביטון( סרן סגרי דן סגן חולדאי רון כנף שלמה סרן ערמון אלכסנדר סגן אבירם גדי מפקד: סרן רון אילן סגן זהר אלי רס״ן שביט אהרון)ילו( סרן אנגל)אראל( דן סרן שפירא שלמה סגן ברק יאיר סמ״ט אי: סרן אשכנזי נסים סגן שוחט יגאל סרן אורן גיורא סרן גייפמן בן ציון סגן אומשוויף צבי סגן מנור עמירם סמ״ט בי: סרן זיק יעקב סגן גורדון שמואל סרן עזוז אריק סרן כהן מנחם סגן המרמש משה טייסות מיסטר רס״ן ארצי יצחק סרן ידיר שמואל סגן זמיר עמוס טייסת סרן יריב)בירביס( קוביק סגן לביא דוד כנף סרן בן־דב גיורא סרן מילוא שלמה סגן לניס דן מפקד: סרן בר)בסטר( ישראל סרן נאמן אשר סגן מרחבי נחום רס״ן שדמי אוהד סרן בינה אורי סרן נוי דני סגן סלע אביאם סמ״ט אי: סרן בן־נון אסף סרן פרי)פרידמן( אלישע סגן פלד דוד רס״ן רונן חגי סרן גולדשמירט עמי סגן קירר)קרופניק( אור סמ״ט ב׳: סרן דגן אריה סגן אילן ליאור סרן הס צבי סרן הוכמן עוזי סגן בר עמוס 623 טייסת בזז׳׳א מפקד: רס״ן שחר יהונתן סמ״ט אי: סרן בן־נון אביהו סמ״ט בי: סרן גלבוע אברהם סרן נבו דוד סרן דביר שמואל סרן מנור דן סרן מרגלית נדב סרן רוזנברג משה סגן ארד)פקטורי( ארי סרן שקד מריו סגן בן־רום שמואל סגן ג. יורם סגן דולר ליבי סגן ווקס גבי סגן זורע יהונתן סגן חריש דרור סגן ניב חיים סגן ישראלי נדב סגן פורת)פפר( צבי סגן רינגל שמואל סגן תימן)טיימן( משה סג״מ אליהו מנחם)מאן( סג״מ בולה הנניה טייסות אורגן טייסת בוזיא מפקד: רס״ן טרנר יעקב סמ״ט אי: סמ״ט בי: רס״ן אפרת יובל רס״ןאביב )אברבוחיוסי סרן דוד יצחק סגן אורון אליעזר סגן בסטר איריק סגן אלוני אילן סגן בר־נר גיורא סגן גוריון אמנון סגן גלבוע שאול סגן הרץ משה סגן טופז נחום סגן זיק יעקב סגן סדן יפתח סגן פטישי חנוך סגן ריכטר יעקב סג״מ תורן רס״ן פורמן)רם( גיורא סרן שביט סגן הרפז יורם טייסת סרן גרעוני יוסי סרן שרון זאב סגן יריב דוד כנף מפקד: סרן הניג)הגני( שלמה סרן שרון מנחם סגן פרישנסקי רס״ן סלנט יעקב סרן יהלום נחום סגן פרס יורם סמ״ט אי: סרן יונגשטיין סגן אלון גיורא סגן קדמון סרן חץ שמואל סרן לבון מרדכי סגן בךאליהו איתן סגן רוזלאר סמ״ט בי: סרן לביא שמעון סגן בהרב ישראל סגן שליידר דני סרן יואל׳ גיורא סרן פינטו מרדכי סגן הלחמי סגן שמיר עתניאל סרן פלג רב סגן הלר שמעון טייסת פוגה מגיסטר אלישע רפאל לוין אמי תי פאר מרדכי טייסת סרן אלרואי הלל ליכטר אורי פוליטי יוסף כנף )הרשימה אינה מלאה( סרן ארבר דני סרן לידור יוסף פרקש יעקב מפקד: סגן בירנבוים מתתיהו סרן מור אלי צינקר)צין( בנימין רס״ן בן־אור)אורבך( אריה בלוד אמנון סרן מורגן יעקב סרן קמחי אברהם סרן בן ־אהרון שבתאי מלמד עמום קישון דוד סמ״ט אי: סרן לבנת ארנון גבע שלמה מרקוס מרדכי סגן קנור צבי סמ״ט בי: סרן אייל מנחם סגן גבעון רן סגן נווה יששכר סרן רוזן אבינעם גרשוני ניר ספיר אורי שחק אורי רס״ן אורלי דייב הלמן דור עפר משה סרן שמר עמרם סא׳׳ל אייל אלי הראל יוסף רס״ן עינב עודד סרן שקד יצחק אייל משה סרן ישפה אבנר עמירן שלמה איתן איילון סרן לב־רן יהודה ערב איתן עשת עמוס)נווט( 624 טייסת בחיא נורד נוראטלס מפקד טייסת: סא״ל שבתאי יעקב נספחים נספח טייסת בזז״א דוגלס רקוטה מפקד טייסת: רס״ן בירן יצחק טייסת שדהדב הנדלי פייג׳ הרלד מפקד טייסת: סא״ל אגמון חגי טייסת גוזיא בואינג סטרטוקרויזר מפקד טייסת: רס׳׳ן עוז אריה נספח טייסת בח׳׳א בח״א בלs-58 סיקורסקי מפקד טייסת: מפקד טייסת: מפקד טייסת: רס״ן כהן אליעזר רס״ן אמיתי חיים רס״ן נווה חיים נספח רב סמל ראשון וכיל קווה סגן אלוף מוקדם חיילים ונגדים אלוף משנה עקיד קצינים טוראי •ג׳ונדי טוראי ראשון ג׳ונדי אוול ממ״ק מרשה תת־אלוף זעים רב טוראי עריף סגן משנה מלאזס אלוף ליווא סמל נאיב סגן מלאזס אוול רב אלוף פריק פריק אוול- סמל ראשון נקיב סרן ראיס מושיר- רב־סמל וכיל רב סרן ראיד כרעם ביום בהיר נספח625 תאריך שם מקום מטוס טייסת הערות 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 5.6.67 6.6.67 ווטורH-37.6.67 ווטורH-37.6.67 8.6.67 8.6.67 8.6.67 9.6.67 10.6.67 10.6.67 נספחים שעת חש׳(5.6.1967) נספח טייסות קרב טייסת טייסת 3׳ טייסת )צילום טייסת 18)) טייסת טייסת טייסת טייסת טייסת טייסת טייסות תובלה טייסת טייסת טייסת טייסות מסוקים טייסת טייסת טייסת טייסות קלים: טייסת *)בסוגריים: מטוסים שמישים בבוקר המלחמה( הנתונים מתור"חיל־האויר במלחמת יולי נספח במבצע מוקד ובמבצעים הבאים לתקיפת שדות תעופה ערביים הושמדו 148- מטוסי קרב הנטר. 31- מפציצים 10- מטוסי תובלת 8 בחלוקה לפי מדינות איבדו המצרים ששת הימים בוצעו- גיחות תשית, גל ראשון: בוצעו ביום הראשון למלחמה תעופה על ירי בגל השני נערכו- גיחות תשית, גל שני: הגל השלישי נערך נגד ארבע מדינות- גיחות תשית, גל שלישי: נערכו נגד שדות התעופה של ירדן ביום השני למלחמה בוצעה גיחה אחת לעבר שרה- גיחות תש״ת נוספות: ווטורים ושני מירז׳ים, שהסתיימה ללא אבירות. ביום השלישי בוצעו גיחה נוספת נגד שדה זה בה השתתפו ארבעה ווטורים וארבעה מירז׳ים ואבדו שלושה מטוסים. כמו כן בוצעה ביום זה גיחה שניה לעבר גרדקה בה השתתפו ארבעה מטוסים. במלחמה נערכו- גיחות יירוט ופטרול: ביבליוגרפיה מקורות ארכיוניים: חיל־האויר פקודות מבצע מצריות לתקיפת ישראל. מפקרת חיל האדר מודיעין, יוני מבצע"מוקד״, פקודת אב, מפקדת חיל־האויר, מחלקת אויר, ענף אויר חיל־האויר במלחמת ששת הימים, ספר ראשון, השגת עליונות אוירית, מפקדת חיל־האויר, מחלקת אויר, ענף אויר מרס תקיפת שדות תעופה הערכת מטוסי תקיפה, סיור נובמבר אופיון מבצעי ״פנתר״- ארעי, מחלקת אויר, ענף אויר מטוסי תקיפה מטוסי חיל האויר בסר״כ ביוגרפיות וספרי זכרון: משהב״ט, ההוצאה לאור, ישאלאש בשמים, עמיר עמוס, חברי האיחוד שנפלו במערכה, איחוד הקבוצות והקיבוצים בדרכם, ספר ראשון, ספרית מעריב, תל־אביבדדו, ברטוב חנוך, אוטוביוגרפה, תל-אביב׳ עידניםאבני דדך, ריין משה, ספרית מעריב, תל־אביבלך שמים לך ויצמן עזר, רב גולדשטיין, זוריק לב()על החייםלפתע באמצע עומר דבורה, ספרית מעריב, תל־אביבביום, בליל בערפל, צידון- ציאטו יואש, ספרית מערי ב, תל־אביבמוקה לימון, צור מירון, כרך ראשון, ספרית מעריב, תל־אביב, ??.פנקס שירות, רבין יצחק עם רב גולדשטיין, ידיעות אחרונות, תל־אביבנץ בשמים, רונן)פקח רן עם שלום דני, הוצאת המשפחה אהוד שלח, הד־ארצי, תל־אביבלבד בשחקים, שפירא דני עם שלום דני, אודות סא״ל שלמה בית־און תכלת וארגמן, ספרים בעברית: תל־אביב, משרד הביטחון/הענף לתולדות ח״אשורשי חיל־האויר, עידו אמבר, אלי אייל, אבי כהן, הוצאת י. גוטמן, תל־אביבהיום הקצו־ ביותר, אבנרי אריה, תל־אביב, עם עובדמערכת סיני, בן גוריון דור, תל־אביב, עם הספרגשו־ על הים התיכון, בר־והר מיכאל, תל־אביב, מערכותסודות המסע למצרים, ׳ בלומברג ס. ומ. הוצאת עם עובד,, תל־אביבשש שנים, ששה ימיס, גלבוע א. משה, תל־אביב, עם הספריומן מערכת סיני, ריין משה, ברעם ביום מזיו פרקי יומן, טייסת הקרב הראשונהמאי טייסת הקרב הראשונה, הבר איתן)עורך( משרד הביטחון, תל־אביבחוסץ פותח במלחמה, קם. א)עורך(, משרד חביטחון־החוצאה לאור, תל-אביב חליפת לחץ, הלפרין מירב, לפירות אהרון, כתר הוצאה לאור, ירושליםעליונות אווירית, יונאי אהוד, ההוצאה לאור־משרר הביטחון, תל-אביבבעיני הערבים, יצחקי שמשון, ספריית מעריב, תל־אביבהשמיים אינם הגבול, כהן אליעזר ולביא צבי, יוניהמערכה על הגולן, מייזל מתתיהו, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, תל־אביב רפא׳יל, מרדור)מ( מוניה, כנרת, תל-אביבשעה שש כרגיל.״, נוינר איתמר, ירושלים, כתרהעימות הערבי ישראלי ספרן נדב, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, תל־אביב התעשיה הביטחונית בישראל, עברון יוסף, ירושלים, וידנפלד וניקולססוןקלע חד, פרם שמעון, צה״ל מערכות, תל־אביבשדית התעלה, שאזלי סעד אלדין, תל־אביב, עם הספרכנפי הניצחת, שחן אביגדור, מערכות, תל־אביבחישול הכנפיים, שחן אביגדור, משרד הביטחון- ההוצאה לאורמעצמאות לקדש, שטייגמן יצחק, ראשל״צ, באויר פרסומי תעופהכל מטוסי חיל־האויר, שלום דני, תל־אביב, כנרתמסוסים וטילים בעולם, שלום דני, תל־אביב, כנרת50 שלום דני הד־ארציכנפי מלחמה, כנפי שלום, תולדות התעופה בארדישראל במאה העשרים, שלום דני, הוצאת מערכות, תל־אביבסופה בשמי עיראק, תומס א. קיני, אליוט כהן, פרסומים פנימיים, חיל־האויר וטייסות פרסומי ח״אתולדות טייסת המוסקיטו הראשונה, אמיתי מאיר, פרסומי ח״אתולדות טייסת הסילת הראשונה, אמיתי מאיר וצבי ורד, תל־אביב, ספטמברספורה של טייסת תובלה, ניר אריה, בהוצאת הטייסתטייסת והיא זוהרת, תל־אביבטייסת העקרב, שטרסמן גבריאל, נמרוד וארז, תל־אביב, משהב״טטייסת הזנב האדום, מרום עודד, ספרי טייסות הקרב שפעלו במלחמת ששת הימים ספרים בלועזית: William Green, combat planes (Vol. I & II), London, MacDonald, 1966 Bishop Chris, Moeng Soph, Hie Aerospce Encyclopedia of Air Warfare. Vol. 2, Aerospace Publishing Ltd., London, 1997. Nordeen Lon, Fighters Over Israel Greenhill Books, London, 1990. lackson Robert, The Israeli Air Force Story .Tom Stacey Ltd., London, 1970. Mohamed Heikal. Hie Road to Ramadan Ballantine Books, New-York, 1975. Pearson Anthony. Conspiracy ctf Silence. Quartet Books, Londonl978. Lon O. Nordeen and David Nicolle, Phoenix Over Hie Nile, Smithsonian Institute Press. Washington and London. 1996. William Green & gordon Swanboroough. Soviet Aircraft Directory London, Pilot Press, 1975 Brian Cull, Shlomo Aloni and David Nicolle. Spitfires Over Israel. Grub Street. London. Brian Cull with David Nicolle and Shlomo Aloni, Wings Over Suez, Gubb Street, London, 1996 629 מאמרים: וראיונות אל״מ א', תקיפות אויר־קרקע בשדה הקרב המודרני, מערכות מקורות ערביים על מלחמת ששת הימים, ליקט סא״ל לכיש זאב: - גמאל מראד, מי גרם להשמדת חיל־האוויר המצרי? - גמאלר מראר, סגירת מפרץ עקבה גרמה לפרוץ המלחמה. - מוחמר וגדי קנדיל, סודות חמישה ביוני. הכל במערכות רבין יצחק, רא״ל, מלחמת ששת המים, מאפיינים והישגים, מערכות לויטה יוסף, גיבורים ומעשי מופת, במחנה??? H-3 אמיתי מאיר, דרמה מעל - מאמרים בעיתונות היומית בתקופת המלחמה ואחריה: הארץ, הצופה, ידיעות אחרונות, למרחב, מעריב ועוד. - ראיונות עם חוברות בעברית מגזין התעופה לישראל באויר- מחוברת מספר בטאון חיל־האויד- מערכות רוטח תקופונים לועזיים: The Aeroplane Air Combat Air Enthusiast Air Force Air International Aviation Magazine Aviation Week & Space Technology Fana de L'aviation Flight international History of Flight, Interavia RAF Flying Review Wings ואחרים מראי מקום מבוא- מטוסים בחולשתם 1 Peter G. Cooksley, SKYSTRIKE, The History of the Military Aeroplane, עמורים וכן 1914-1970. Aero publishers, Fallbrook, 1980, pp-33-80 על פעולת מטוסי תקיפה ראה גם Robin Higham, Air Power- A oncise History 1972 .Macdonald, London 2 שונה , ראה דים 3 ״כנפי מלחמה כנפי שלום״, עמודים 4 Air Power 6 Norman Frank. Battle of Britain . Bison Group. London 1990 וכן על מבצעי האוויר הגרמניים ברוסיה ראה Asher Lee, The Soviet Air Force, ,Gerald Duckworth, London עמודים 8 Edward Jablonski, Airwar, Book 1, וכן 9 השניה ראה 10 ראה 11 James T. Stewart, Airpower - - The Dicisive Force In Korea, D. VAN Nostrand Co. Inc., New-york, 1975 וסן Gen. William W, Momyer. Air Power in Three Wars New-York, 1979 pp- 3-7, pp-113- 117 הביטחון- ההוצאה לאור, עמודים 13 14 Air Power In Three Wars. pp. 117- 159, פרק א׳ - תכניות תש״ת 1 ״כנפי מלחמה כנפי שלום" וכן שורשי חיל־האויר 2 ראה בנימין סגן, הם המריאו בעלטה 3 4 במידע מודיעיני 5 של החטיבה המצרית 6 כולל המפציצים הכבדים 7 בית והמתוכננת ביותר בימי המלחמה 8 סיור מעל סיני 9 הבריטי והביאה להפסקת טיסות הבריטים בשמי הארץ 10 11 סיס הוצאו משרות ביוני 12 13 צילום ואימון 14 חיל־האויר״ פרק א׳ 15 16 17 B-17 18 תיה להתפטרות בן־גוריון מתפקידו 20 134 21 22 631 סות הסילון- האורגן והמיסטר, מול החזית המצרית 23 24 25 26 הוגשה בימי המו״מ עם בריטניה וצרפת 27 יא 28 29 מספר 30 31 לקדש עמור 32 והצרפתיים ראה מעצמאות לקדש פרק יחי פרק ב - תכניות תש״ת 1 2 3 של דני שפירא שעסק ברוב ההטסות 4 5 הבסיס האחרון אשר נערך לפעולה"תת־קרקעית" )ראה להלן, פרק ו׳( 6 7 8 164 9 ליקואוריש מטייסת 10 11 1982 12 13 14 15 16 17 18 מרגם מיג 19 שפירא ומפקד טייסת קפיטן לה-נן מח״א הצרפתי 21 עמודים 22 23 פרק ג׳ - מטוסים ותילי טילים 1 הראל, משבר המדענים הגרמנים, ספרית מעריב 2 ארצי, אור יהורה 3 Flying Review International 4 המטוס ומנועו ראה 5 6 7 8 9 משהב״ט־ההוצאה לאור עמורים 10 11 WWW.STATISC.ORG 12 פרק ד׳ - תכנית ״מוקד״ 1 שהשתנו מתקופה לתקופה. אולם הפעם ביקש ויצמן לגבש תכנית אחורה עבור כל כנפות החיל וטייסותיו למקרה של מלחמה כוללת או חלקית 2 242-240 3 4 נסיונות חימוש וטיסות לבחינת הטווח באיזור בורח לאחר מכן ההל מבצע הטסת המטוסים לארץ והקמת טייסת 5 6 ידי ענף אויר 7 אב". הדו״ח פורסם בשנת 8 שו לנשיאת מערכות ביון אות או 9 על נתונים אלה כאשר הגיע לבחינת שעת היציאה כרעם ביום בוזיר לפעולה וגם בתכנון הגל השני של"מוקד" 10 סדר עדיפויות על מפות השרות וסומנו על המסלולים עצמם 11 12 לתקוף את השדות וכן כאשר היה צפוי מרווח בהגעת גלי התקיפה 13 Soviet Weapons and Electronics בשנתון האמריקני 14 למלחמת ששת הימים 15 שטבלאות טווח/מטען שלו היו זהות לביצועיו. תנאי האקלים בזירת המזרח התכיון אך הפחיתו מהנתונים שהופיעו בספרי המטוס 16 והצטיינה ב׳׳קונוס״ פלדה קשיח שהיה מסוגל לחדור מבעד לבטון מזוין 17 - שיקולי יסור בהערכת מטוסי תקיפה, אוקטובר הערכת מטוסי תקיפה, סיור־נובמבר דצמבר - מטוסי תקיפה תית, ינואר - אופיון מבצעי"פנתר", אוגוסט 18 19 כפילה, על פיה התאמנו הטייסים שכונתה: "תבונה 20 ששת הימים 21 המלחמה שינויים משמעותיים במיוחד בפרק העוסק ב״כוחות ומשימות״, והותאמה לתנועות מטוסי חיל־ האויר המצרי בין שרותיו הפעילים. כפי שיתואר להלן, התכנן האחרון של טבלאות כוחות ומשימות הוכן על ידי רפי הרלב, ראש ענף מבצעים ונמסר ערב המבצע למפקדי הכנפות והבסיסים. מצער כי לא נשמר אף עותק אחד של טבלה אחרונה זו שנכתבו בכתב יד 22 מתוך הנחה כי חיל־האויר המצרי לא יוכל לפעול נגד ישראל בשעות הערב או הלילה 23 פת על כולם היתה 25 26 27 193 המודיעין אלא העביר אותו למשימות חשובות אחרות בארגוני מודיעין אחרים. 28 29 30 31 32 33 34 35 ראש בראש, עמודים 36 שפירא, לבד בשחקים, עמודים 37 המים, עמודים פרק ה׳ - מאי 1 בהצהרותיו נגד ישראל והיהודים- חלק מהן׳ כגון זו, היו חסרות כיסוי לחלוטין. 2 3 4 Air Pictorial 5 103 6 מיסטר 7 למטוסי סקייהוק ולהקים את טייסת 8 לישראל, מפעלי תע״ש ורפא׳׳ל 9 10 על בית הספר לטיסה והיה הצ׳׳ח בכיר ב־ נוף 11 12 119 13 14 15 633 מפרץ סואץ עת היה בטיסת צילום במטוס ווטור 16 17 18 מבסיס קמבריי לישראל בחודש אפר־ל המלחמה נפגעו שניים מבין המטוסים ה״מושאלים" ואח- רים הועברו תמורתם לצרפתים. 19 כבסי חיל האויר והצבא וכן בפרלמנט 20 21 13.3.1978 22 בסיני במלחמת ההתשה 23 24 25 האויר 26 27 פרק ו׳ 1 2 פנטום בים התיכון 3 1969 4 מסוג גלוסטד מטאור מה 5 6 7 8 ומעלה למשימות המטס הראשון. לאחר מכן יצאו גם קצ־נ־ם בכירים לתקיפת מטרות וחלק אף נפגע- ראה גם במחנה 9 כר למטה והוצב במלחמה בטייסת האורגנים. הוא נהרג ביום הראשון למלחמה 10 ובעקבות נפילתו של שלמה בית־און, במלחמה, הוא החליפו בתפקיד מפקד טייסת תעופה בחצור 11 70 אולם עובדה זו לא מנעה הפעלתם בכל המשימות 13 14 "מוקה לימון" עמודים 15 16 חיו בו. הוא נרצח בספטמבר נגטון על ידי מחבל ערבי פרק ז׳ - מהעבר השני של הגדר - מצרים 1 בימי שגרה, ראה 201 - כמופיע בתכניות הקרב- ראה להלן 2 3 חדיש ומהיר, לא התלהבו ממנו טייסי ח״א המצרי ואף התלוננו על כך בפני המומחים הרוסיים. ראה עדותו של מפקד הכנף הראשונה שהפעילה את המטוסים, תחסין זאכי 4 5 Phoenix Over The Nile 6 "מוקד״ 7 500 בים התיכון 8 9 10 מספר מצריות לתקיפת ישראל״- סיון תשכ״ז, יוני ארכיון צה״ל 11 לא היתה מוצבת מערכת מסוג זה 12 13 קצר לאחר פרסום תכנית"מוקד״ 14 15 פרק ח׳ - "אפרוחים״ בשמי הנגב 1 למעצמות גדולות- הרוסים ניסו משך שנים רבות ליירט את מטוס הביון האמריקני, אולם לא הצליחו בכר אלא כרעם ביום בוזיר לאחר חמש שנים פעילות, עת הופל מטוסו של גרי פאוורם מעל סברדלובסק במאי 2 ללא אישור או יריעה של מפקדי ח״א המצרי,. ראה Phoenix Over The Nile חדירות ללא אישור מסוג זה היו מנת חלקם גם של טייסי חיל האויר הישראלי באותו תקופה- למשל משימת הצילום של קהיר ואלכסנדריה במטוסי מוסקיטו 3 או בלתי מזוהה שחדד לשמי ישראל 4 השתמשו המצרים בגיחות אלה. הדגם התקני למשימות צילום מסומל במערב מיג לשרות רק בסוף שנות השישים, כשהוא נושא מיכל צילום מתחת לגחונו. 5 6 ספורים לפני כן לא היתה מאורגנת לנטילת אחריות לפעילות קרב אמיתית. גם בימי המלחמה היו תקלות רבות בתפעולה. 7 8 9 10 11 א״צ 12 מספר תפרוץ מלחמה" עמוד 13 14 פרק ט׳ - יוני 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבכירים בלבה 10 לאחר המלחמה היתה כי לא העביר הנחיות ליחידות ששמע את דברי נאסר חיל־האויר על המתקפה הצפויה ב־ 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 נים והישגים מערמת מספר 24 25 פרק י׳ - לישון עם הסוד הגדול 1 2 3 1968 4 5 6 עמוד 7 8 9 10 וגם ספר הטייסת פרק ששת הימים 11 12 שרברק, תל־אביב לאחר המלחמה מילא עוד תפקידים בכירים במפקדת חיל־האויר. זוריק לב ז״ל נהרג ביום השלישי של מלחמת יום כיפור בגיחת תקיפה, עת היה מפקד בסיס רמת דוד 13 14 עמוד 15 16 17 18 635 19 20 21 22 23 24 25 נהרג בגיחת תקיפה ביולי 26 חש תחושות התעלות לפני היציאה לגיחתו הראשונה יאיר ז״ל נהרג בגיחה לקהיר מערב בשעות הצהר־־ם 27 בטייסת עמוד 28 29 פרק יא׳ 1 ששת הימים 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 הטייסים בפראות- ראיון עם רפי סברון פרק יב׳ - עשרה שדות ועור אחד 1 2 3 4 5 6 7 ״זלצי״ פרק יג׳ - הגל הראשון - השדות בסיני 1 1967 Phoenix Over The Nile 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הימים 12 13 14 15 16 17 כוחות האויב מתקרבים לטייס הפצוע, זיכה את טייס המסוק, כוכב הס, באחד מששת הצל״שים של המלחמה. 18 19 20 21 22 הטייסת 23 24 25 26 המירז׳ים של בבן ופורת ואולי אף לא הספיק לנחות 27 28 הספר "מספר אחד נפגע״ פרק יהי- הפיקור המצרי בלב המהומה 1 2 עו ב׳׳מערכות" במלאת 3 4 5 6 13.3.1978 7 616 ליעם ביום בחיר פרק טו׳ - הגל הראשון - השרות באיזוה התעלה 1 2 עמוד 3 בשמי האיזור באותה שעה. ראה פרק יד׳ 4 5 6 422 7 8 למעלה 9 10 207 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 Air Enthusiast 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 שמטוסו של זהר היה נטול תותחים, משנה, כמובן, את תמונת הקרב 35 ! ביולי 36 חים 37 38 39 207 40 שפותח במיוחד עבור חיל האויר ההודי. חיל האויר המצרי הפעיל, ככל הידוע, מטוסים מדגם 41 בנובמבר כביש החוף. 42 פרק טז׳ - הגל הראשון - השרות באיזור הדלתא 1 עמוד 2 היה ראש מטה חיל־האויר 3 לחץ חיל האויר מספר 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 25 19 20 205 21 מטוסי אויב 22 49 23 637 24 25 26 27 28 בטאון חיל האויר מספר אורי שלח ז״ל, נהרג ביום הרביעי למלחמת יום כיפור, עת יצא לתקיפת מוצב המזח בתעלה. היה מפקד טייסת סקייהוק בתל נוף 29 30 31 32 33 34 פרק יז׳ - הגל הראשון - השדות הרחוקים 1 2 3 4 5 6 20 אחר זה. בנחיתת החירום הוא נפצע אנושות וגם המטוס נחבל קשות, זה היה המטוס החסר בסד״כ הטייסת בימים אלה של המלחמה. 7 8 9 10 11 ווטור שנערכה בדצמבר 12 פרק יח׳ - תריסר מירז׳ים ועור כמה 1 עמוד 2 3 של האויב יותקפו במטסים רצופים של כל מטוסי התקי פה למעט עד 4 5 7 8 9 10 11 12 13 הימים 14 15 16 עמוד 17 18 עמוד 19 20 פרק יט׳ - מטוסי הצילום מביאים הוכחות 1 2 3 4 67 דצמבר פרק כ׳-הגל השני תוקף 1 1966 2 3 124 4 5 209 6 7 ״תקיפות קשות" כלומר ״פצצות בלב המכ״ם" ומטוסי הקרב לא הפעילו מערכות סימוי אקטיביות וכרומה. זמנן של אלה יגיע רק מאוחר יותר במלחמת ההתשה. 8 9 הגבורה של חיל האויר המצרי במלחמה. המטוס התמודד ככל הנראה, עם המבנה של אסף בן־נון)ראה בגל הרא- שון- השדות בתעלה( ונפגע. הוא המריא שוב לקרב והיה באויר עת הגיע המבנה של אוהד. סיפורו במלחמה כרעם ביום מזיר מופיע בכתבה Phoenix Over The Nile 11 12 נת מטוס אירובטי 13 14 15 16 17 18 19 20 21 בין שני מטוסי פנטום עת היה מפקד טייסת 22 23 24 ששת הימים 25 26 עמוד 27 28 29 הניסויים המצרי וטיסות הניסוי על 30 (1967 31 32 33 34 פרק כאי- הגל השלישי יוצא לדרך 1 2 DNA-TR-84-161 Air Superiority and Airfield Attack עמור 3 4 כי למעשה לא היתה הפסקה ממשית בגלי התקיפה מבנים בודדים המשיכו גם ב״שעת ההפסקה המתודית" לתקוף מטרות נבחרות. 5 6 מטוסי קרב. אייר מרשל טאהיר זאכי, טייס קרב שהופל המצרי השקיע הרבה מאד מאמץ בהכנת רמיים של כבר במלחמת העצמאות והצליח לחזור למצרים, הנחשב ל״אבי טייסי הקרב של מצרים" סיפר בכתבה Surviving 67 מפקד סברית לפני המלחמה הוא הזמין אצל נגרים מומ חים דמיים מדיקט אותם הורה למלא בשמן. גם מתחת למטוסים הונחו חביות שמן כדי שכאשר אלה ייפגעו הם ״יעלו באש״ ויטעו את הטייסים הישראלים. אך אם לשפוט מהתוצאות)ראה צילום למטה( הרי התרגיל לא הצליח במיוחד. 7 8 9 מעיראק)ראה גל ראשון - פאיר 10 11 12 210 13 ימיו של התותחיו במטוסי הקרב. המטוס צויד רק בשתי נקודות תליה מתחת לכנפיים׳ בהן ניתן היה לשאת שני טילים או שתי כוורות רקטות אויר־קרקע. מגבלה זו תוקנה ברגמים המאוחרים יותר של המיג צמר תותחים בגחון. 14 15 16 טייסת איליושין 17 18 בלבוש חם מיוחד ומגפיים שלא היו נוחים במיוחד למשימת תקיפה 19 20 21 22 23 24 25 26 27 פטרולים בשמי הצפוןכבי- פרק 1 2 דת מבצע"נשר" עמוד מראי 3 4 5 יולי 6 7 8 9 בתקיפה בירדן ב פרק בגי- החזית הצפונית- סוריה 1 2 3 במלחמה - השגת עליונות אוירית, עמוד 4 5 6 7 8 סת 9 10 בדצמבר 11 12 13 191 14 15 16 17 18 19 176 20 יימים שצד מספר ימים לפני כן 21 22 23 24 25 חיל האויר או בתאונות אימונים: רס״ן חגי רונן ז״ל נהרג ב־ נהרג ב־ 26 מקום ערב המלחמה. ראה גם כתבה 67 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 פרק כד החזית הצפונית - לבנון 1 2 פרק כה החזית המזרחית - ירדן 1 2 3 4 5 לגורמי מודיעין בישראל, כ־ ירדן, סוריה ועיראק לא יגיבו על פעולה ישראלית לפני חלוף שעתיים, אולי יותר. על הערכה זו סמר מפקר חיל־האויר הישראלי כאשר הורה לרכז את הפעולה העיקרית באותו בוקר על שדות התעופה המצריים. 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 כרעם ביום מזיר 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 פרק כו החזית המזרחית - עיראק 1 2 13.11.1991 3 האוירית בשדה העיראקי, אולם אין לכר כל אישור מוס מך- לפקיסטן לא היו בשרות מטוסי הנטר ולא מטוסי מיג 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 20 50 21 22 23 Lon Nordeen, Fighters Over Israel 24 השחור״, בו הפיל לניר מיג 25 26 27 פרק כז - ניקוי האורוות במצרים 1 2 3 4 5 6 7 8 9 פרק כח - סיום 1 ראה "בעיני הערבים 2 אביב זמן מב לאחר חצות, הפתיעה את מוטי הוד. מאות אנשים צבאו על הבנין ונשאו אותו על כפיים. "לא הייתי כל כר מוכר בציבור, וקבלת הפנים הזו הפתיעה אותי מאד" הוא סיפר בראיון עמו 3 4 לתקיפת שדות התעופה קרקע ו־ 5 6 7 318 8 9 אינדקס כללי א ־שאפי חוסיין א־תוני אבאבנה מחמד אבו סואר אבו עגילה אביב)אברבוך( יוסף 493 ,397 ,242 אבירם גדי 486 ,419 אבן אבא אבן־ניר אורי 378 ,373 519 ,485 578 אבנרידרור 571 ,531 ,522 ,463 אבשלום רן 448 אגוזי שי אגוזי שלמה 533 ,506 ,338 אגמון חגי אגמון יורם 432 אגסי יעקב 536 ,461 ,340 ״אדמר אהרון עזרא 460 ,372 ,359 או תאנט אולר חד)פצצה 234 ,183 ,130 304 ארם אום כתף אום מרגים אומשוויף צבי 428 600 אורון אליעזר 543 אורן )פניו( אברהם 429 ,297 אורן גיורא 301 אחיקר)לוס( אייל 381 580 אילת 453 אימפריאל איירוייז אינשאווי 462 אינשאס)כור 419 איסמעיליה 412 ,405 ,402 ,400 ,303 418 אירביד איתן רפאל)רפול 250 אל אסאר חאפז אל בשארי חסאם 254 אל גיושי 438 אל דגידי אל חמיד 616 ,259 אל חרירי מוחמר אל חמה)מצרים אל חמה)סוריה 506 ,504 אלחמידקדרי 398 אל חאסנה אל טאוויל סובחי 424 אל כורדי סאלח אל מאזה אל מאנאווי סאלח אל מנייף אל מסרי מוחמר נביל, 590 ,327 אל עזמדכור אל עריש 164 ,545,436 ,400 ,388,236 610 אל פאראווי פארוק אל קארי אנואר אל ריפאעי זיאר 548 אל שאפי חוסיין אלבטרוס אלדד רן אלון יגאל אלון יוסף)גיר 617 ,250 אלון רן 553 ,318,236 ,232 אלון מורי אלוני אורי 543 אליהו מנחם)מאן 483-482 אלנבי אדמונד אלעזר דור אלרום גדעון אנג׳ן ד. דונלד אסר חאפז אסואן אפק)הופמן( עמרי 536 ,460 ,340 ״אפרוח״) מיג אפרת יובל 242 אפשטיין)אבן( גיורא 150 541 אראל)אנגל( דן 310 ארבל ארגון ארד)פקטורי( אדי 402 ,294 ,292 ,265 550 ארד)פקטורי( אמנון 570 ,469*466 ,295*291 588,572 ארד בני ארז עודד ארזי יוסף 461 ,448 ארלוזור מוריק( לב 432 ,173 ארמה דל׳איר ארצי)אקי( יצחק 297 ,179 אשד כנרות אשדוד אשכול לוי 96 ,84 ,82 אשל 503 אשכנזי נסים 552 ,297 אשקלון 555 באר מנוחה באר שבע בגרר בגין מנחם בדרן שאמס א־דין בהרב ישראל 538 ,409*407 בהרגבה קאפיל ־ בואינג בודינגר הרצל 449 ,418 ,353 579 ״בודנפלאט״ בולה חנניה ״בומרנג״ ״בועז ״בועז ״בור 542 בטחון שדה ביירות בינה אורי ביר חסנה ביר גפגפה כרעם ביום בוזיר 402 ,190 ביר לחפן ביר חסנה ביר עאבר בירנבוים מתתיהו בית און)ביטון( שלמה, 378,168 ,113 ,111 בית השיטה בית ירח בית שאן בלחה בן־אור)אורבך( אריה, 249 ,205 ,176 ,119 ,108 ,252 בן־אליהו איתן 555*553 בן אריה בן גוריון דוד 93 ,50,44 ,39 ,35 ,32 בן־דב גיורא 595 ,399 בן־נון אביהו 272 ,265*261 ,214 ,208 546*545 ,407 ,402 ,294 בן־נון אבנר בן־נון אסף 596 ,402 ,399 בדנון יוחאי בן ציון)סימקין( זהר 573 ,423*421 ,301*299 603*602 ,579 בן־רום שמואל 483*481 ,397 בן־שוע שבתאי 449 ,301 בנהא בניה ערי בסטר ישראל)איריק(, 596 ,442 ,246*245 - בסיסי אויר- בריטניה אקרוטירי - בסיסי אויר - ישראל חציר 99 ,88,73 ,66 ,57 ,43 274,240,208*206,185 297 ,289,279*278,276 ,338 ,327 ,320*310 ,299 ,409 ,406,364 ,358*357 ,460 ,443 ,432 ,424 480 ,463 503 ,500 613 ,555 חצריס 196,192 ,168 ,147 206 ,346 ,327 ,294 , 290 357 ,350 לוד 207 ,196,188 ,118-116 221 ,208 613 ,543 ,534 ,494*492 רמת דוד 74 ,66,43 ,37 ,34 ,28 99 ,84 168,158 233 ,208*206 330 ,326 ,297*291 ,289 ,357*353 ,345 ,333 ,331 ,397 ,374 ,364 ,362*359 442 ,423 ,416 ,411 ,402 463 ,443 501 ,500-495 530 613 ,596 ,569 ,562 תל נוף 106 ,99 ,87 ,82 168 ,162 ,140 206 ,196 ,185 345 ,286 ,402 ,399 ,388 ,364 ,358 ,482 ,480 ,463 ,460 ,432 613 ,606 ,547 ,534 - בסיסי אויר- ירדן בסיסמאפרק 530 ,517 ,494 ,486 ,471 ,568 ,561 ,557*549 ,535 574 בסיס רבת עמון - בסיסי אויר- לבנון בסיס ריאק בסיס קליעת בסים ביירות - בסיסי אויר - מצרים בסיס 205 ,202 ,185 ,132 ,,28 ,388 ,328 ,289*277 ,208 ,406*402 ,395 ,392 ,390 ,479,442 ,439 ,435 ,434 595 ,549 בסיס 205 ,163,139 ,132,59 ,284*283 ,213 ,210 ,208 ,364 ,316 ,313 ,308*291 ,387 ,381 ,375*374 ,366 ,410*407 ,402 ,394 ,390 ,466 ,443 ,435*434 ,429 597 ,580 ,511 ,480 ,470 602 ,599 בסיס 202 ,163,160,139,132 253 ,208,205 ,294 ,284 ,276*261 ,257 402 ,394 ,392 ,390*388 ,439 ,435*434 ,420,407 596 ,553 ,538,443 בסיס פאיד צפון 596 בסיס 134 ,132 ,91 ,86*85 ,191 ,153*148 ,139*138 ,214 ,208 ,205*,202 ,193 ,278 ,254 ,236 ,238*229 ,390*389 ,381 ,358,318 432 ,399*397 ,394 ,392 434 604 ,599 ,594 בסיס 85 138 217 370 ,248 434 בסים 119*118 ,86*85 ,24 ,17 ,152 ,145 ,139*138 ,132 ,228*221 ,208 ,205 ,189 ,315,259 ,252*249,232 440 ,435 ,396 ,392 בסיס אל חמה בסיס אל מאזה 256 בסיס אינשאס 208 ,205*202 ,176 ,66 303 ,294 ,284 ,280 ,210 306 386 ,372 ,357 ,343 411 ,402 ,486 ,462 ,446 ,443 ,435 599 ,580 ,552 ,509 בסיס בני סואף 335,326 ,210 ,208 ,205 345 ,339 506 ,497 ,449 ,392 ,389 507 בסיס גררקה 375 ,204 ,164 ,150 ,134 454 ,451 ,439 ,435 ,376 605 ,590 ,536 ,495 ,461 בסיס בילבייס 429 ,424 ,415 ,404 ,388 599 ,462 ,446 ,439 604 בסיס 85 ,192 ,189 ,160,145 238 ,208 ,204 ,392 ,381 ,364 ,358 ,261 594 ,440,435*432 ,399 595 בסיס חילואן 590 ,433 ,427*424 בסיס קהיר מזרח)בינלאו מי 599 ,590 ,508 ,411 בסיס קהיר מערב 308,294 ,210 ,204 ,202 ,362 ,351 ,338 ,340*318 643 ,425 ,415 ,389 ,384 ,381 444 ,439 ,434 495 605 בסיס בספרית בסיס לוקסור 435 ,362 ,350,339 ,132 449 ,439 612 ,602 בסיס קואסינה בסיס ראס באנס 590 ,580 ,562 ,449 ,134 607 בסיס שלופה בסיס איסמעיליה בסיס פיררן בסיס אל מינייה 590 ,532 ,434-431 ,417 612 ,605 בסיס אל מנסורה 590 ,434 ,430 בסיס אל באלה - בסיסי אויר- סוריה רמייר 495 ,490 ,474 602 ,587 ,569 ,562 ,817 רמייר)רמי רמשק 494 ,490 ,485-478 ,474 517 ,509 מארג׳ ריאל 501 ,494 סייקל 552 ,517 ,509 ,506 ,494 562 ,553 תיאס -בסיסי אויר-עיראק בסיס הבניה 569 בסיס 346, 526, 535, 555 בסיס רשיר בסיס שייבה CERES בקרה ררום 543 בקרה מזרה בקרה צפון בר)בסטר( ישראל בר מנחם 197 בר עמוס 502 ברברוסה ברראוויל 315 ,287 ,282 , 275 ,412,408 ,406 ,402 ,321 443 ברוך חד 504 ברזילי יצחק)פיל 327 ברלוס ברנרנר פרריננר ברנר גיורא ברק יאיר ברקן יצחק ברקת ישעיהו 195 ,163 ,90 גביע ג׳בל דלפה ג׳בל הילל ג׳בל מוקאטם ג׳בל מערה גבע )פייג( יורם 548 גבעון אברהם 546-545 גבעון דן גרור גדוד קומנדו גדוד קומנדו גדעון אברהם גולדשטיין)גולדי( עמי, 494 ,404*402 ,235*234 גולן)גלנץ( יצחק 416 ג׳ומעה סעד גונן אילן 460 ,397 ג׳ונסוןלינרן ביינס 616,97*96 גורדון שמואל 599,419 גוריון אמנון גורן גיורא 421 גורן רן 573 ,569 גורן שלמה, הרב 586 גזית ישעיהו גזר גייסלורנס גייפמן בן ציון 552 ,505 ,409 גיל אורי 470 ,463 גיל מיסה 595*594 גיירדי גל יעקב גלבוע שאול גלבוע שמואל גלבינה ג. יורם ג׳מיל ג׳נין גרדי אמנון 415 גחון גבי דאלילש דוג לס)דוג דבירמיסאל 594 ,500-498 דביר שמואל 483-480 דגידי עבר א־סלם דגן אריה 595 ,480 דה־גול שארל דגניה דולר ליבי 482 דורנייה דותן עזרא)בבן 364 ,248*247 ,220*215 531 ,522 ,505*504 ,466 579 ,571 ,532 דיביזיה דיין משה 163 ,161 ,158 616 ,609 ,473 ,199 דימונה)בור 540 דירסי מפאברם דניאל אילן 565*562 דיקסון וויליאם רמייטה דמשק 469 549 רן רפ״צ)דיר פצצות(, דקל אורי 504 ,462 ררבשיה דרור גדעון 586*580 ,578,522 דרור עמית דרעא דת״ק)דיר תת־קרקעי(, 143 ,34 האון האקרמיה האוירית הבר מיבאל הגנה הגני)הניג( שלמה 233 הוד מרדכי 73 ,69 142 ,114 165 ,162 ,376,363 ,356 ,253 ,249 541 ,533 ,474 ,440 ,395 ,589 ,587 ,571 ,556,543 כרעם מום בהק 609 הודו הוכמן עוזי 502 ,404*402 הייט אילן 606*605 ,433*432 הייכל חסנין היספנו אויאשן הלבני אמנון הלחמי שמעון הלר שמעון "המוסד ״ המפקדה המזרחית", 525 ,473 המרמש משה 505 ,500 ,410*409 הנדלי פייג הנדלי פייג׳ הרלד הס צבי 595 ,480-478 ,286 ״הפועל דמייר״ ״הפועל הפלת מטוסים בריטיים, 17 הצי הששי הקרב על המים 105 הקרב על בריטניה הר אריכה הר הדרוזים הראל ראובן 330 580 ,534 ,485 597 הרלב רפי 167 ,166 ,163 ,142 ,108 195 ,189 587 ,390 הרפז יורם 543*538 הרפזרמי הרץ משה 543 ,397 ,245 הרצליה הרצוג יעקב 367 ,287 ,118*117 ,114 481 ,421 ,412 ואדי קורייה ואפה)רדפה( מוניר ווילסון הדולר ויידה אברהם וקס גבי 596,551 דלן אברהם 562 ,498-495 ויצמן עזר 74 ,72 ,68*67 ,64 ,60 ,55 ,196,117 ,111*110,94 589 ,448,390 ,353,201 זאבי תחסין 269*267 ,255*254 זהבי מנחם זהר אלי 489*487 ,429 זוסמן איציק זורע יהונתן 483*481 זייד גאלל זימון שמעון 608*607 זיק)זליקוביץ( יעקב 242 זיק יעקב 599 ,344 זיקזיק 610,552 ,448*445 ,343 זמיר עמוס זמר יפתח 570 ,467 חאמרי עאוואד חאפז מוסטפה 405*403 ,388 ,289*288 חולדאי רון 600*599 ,494*492 חדרה חוסיין 535*534 ,530,526*525 61 1 ,584 ,556,548 ,543 617*616 ,614 חוסייני פייסל חוקוק חרוזי יזהר חופי)חקה( יצחק חושא - חטיבות אויר - מצרים חטיבה אוירית 139 חטיבה אוירית 145 ,139*138 חטיבה אוירית 261 ,139 חטיבה אוירית חטיבה אוירית 307 ,139 חטיבה אוירית 221 ,138 חטיבה אוירית 229 ,138 חטיבה אוירית 138 חטיבה אוירית 318 - חטיבות חי״ר ושריון חטיבת חי״ר חטיבת חי״ר חטיבה ממוכנת 574 חטיבה ממוכנת חטיבת שריון חיל האדר המלכותי 27 ,16 ״חיל אויר דרום "חיל אויר צפון חילואן, מרכז ניסויים חילואן איירקרפט חלוץ דני חליל עאבד אל מונעים, 84 ח׳מאש עאמר חמת גדר 306*304 ,297-295 ,179 544 ,470*467 ,425 ,374 חנקין יוסי 304 571 חץ שמואל 276 ,188 "חדיש חריש דרור 548-545 ,406 ,274 חרסית ישעיהו טאליבה ממדוח 405*404 ,388 ,289*288 טבריה טול כרם טולצ׳ינסקי פסח טולקובסקי רן 37,32*29 ,26 טופז נחום - טייסות - אלג׳יר, טייסת מיג - טייסות ישראל טייסת טייסת טייסת 110,106 ,80*76,40 146 ,112 207 ,186 ,320*318,306*305 ,302 325 424 ,421 ,416 ,369 432 461 605*600,553 טייסת טייסת 113 ,102 ,91 ,83 ,44 187 ,173 ,114 ,299*297 ,285*277 ,208 ,390,316*310,302*301 409 ,400 486 603 ,599*598 ,553*552 645 טייסת 116 ,114 ,99 221 ,188 ,173 טייסת 99 ,93 ,89 ,87 207 ,204 ,185 ,170 229 402 ,399 ,397 ,289 478 ,442 596*595 ,504,501 ,494 טייסת 99 ,88 ,44 123 ,108 215 ,208,181-179,171 ,325 ,321 ,308,272 ,220 345 ,339 ,333 416,382 495 594 608 טייסת 114 229 ,209 ,390,388 ,346 ,333 ,318 305 ,400 ,395 480 ,436 ,409 538 טייסת טייסת)גף טייסת 182 ,162 ,129 ,122 ,107 208,182 303 ,294 ,274 406 ,402,400 ,397 ,390 481 ,407 595 טייסת 99 ,88 ,80 146 208 291 ,248 372 ,368 ,338 ,332*330 ,423 ,421 ,410 ,402 ,374 428 483 ,480 544 ,534 597 טייסת 109*107 ,88 ,80*77 146 ,138 ,119 208 ,184 ,182 ,172 ,164 ,302 ,294 ,261 ,214 ,209 318 374 ,369 ,354 382 420 506 ,472 ,463 ,461 536 ,533*532 605 ,551 טייסת 310*306 ,220 ,188 324*320 טייסת טייסת טייסת 555 ,220 טייסת טייסת טייסת 390 טייסת הקרב הראשונה 37 ,16 - טייסות- ירדן טייסת 549 טייסת טייסת טייסת - טייסות - מצרים טייסת טייסת טייסת טייסת 277 טייסת 495 ,277 טייסת טייסת טייסת - טייסות - סוריה טייסת טייסת טייסת טייסת טייסת טייסת - טייסוות עיראק טייסת טייסת - טייסות - צרפת טייסת טייסת טייסת - טילים - ישראל ראסו ה יריחו לוז מאטרה 148,127 ,124,76 460 ,369 שביט שפריר 127 274 ,369 ,306 571 ,569 ,533 ,472 שפריר - טילים- כללי וורוניק V , 2-47 - טילים- מצרים אטול 510 ,447 585 אל זאפר אל קאהר אל ראיד AS-1 SA-2 215 ,352 ,345 ,344 ,332 ,325 ,409 ,402 ,400 ,357*355 418,415 597 ,595 ,440 ,438 טיראן טל יעקב 594 ,569 טל ישראל טלמור אורי 498 ,423*421 טלעת אלבדן טנטה טנק קורט טריפולי, לבנון טרנריעקב 222,188 ,173 ״יבלת״ ידין יגאל ידיר שמואל 502*501 ,399 יהודיה יהלום נחום יואלי אהרון יואלי גיורא 275 ,188 יום קרב יונגשטיין ניר יוסף מחאב יורם יחיא טאהר יחידת הקומנדו האוירי ינאי יגאל 570 יערי אורי 382 ,334 585 יצחק דוד 544 ירושלים יריב אהרון יריב דוד 390 ,276 יריב)בירביס( יעקב 397 ,246 כרעם ביום מזיר ישורון מרדכי 184 606 ישראלי נדב 552 כהן אבירם כהן אליעזר)צ׳יטה כהן מנחם 500 ,409,357 כהן עמוס 545*544 כסלו שמואל 543*541 ,204*195 כפר ברוך כפר גלעדי כפר החורש כפר ויתקין כפר יהושע כרמי איתן 373 ,367*366 ,304 ,184 517*507 ,455 ,375 לביא שמעון לביא דוד לביב איסמעיל לבון מרדכי 390 ,373 ,276,237 לבושין)לפידות( ארנון 454 ,433*432 ,325*320 606*605 ,508,460 לביא שמעון לבנה מאיר 534 ,306 לבני עמית 470 לבנת ארנון 390 לופטוואפה לוין יוסי ״ליברטי״ 616*615 ליאור אילן לימון)מוקה( מרדכי ליס אורי לירון זאב לנראו שלמה לניס דן לניר אבי 463 ,443 ,425 570 ,545 לסקוב חיים לפידות עמוס 320-318 ,213 ,208 ,186 504 ,448 ,338 ,325 ״מאירה מארג׳ עיון מבצע "אור-יש מבצע"ברברוסה מבצע ״בודנפלאט מבצע"ז׳ול ורן״ מבצע"יואב מבצע ״מוקד״ 113,104,93 ,86*84 ,363 ,349 ,291*290 ,249 ,495 ,473 ,435 ,431 ,392 618 ,613 ,590*589 ,557 מבצע"מוקד קטן״ מבצע"מוסקטיר׳ מבצע"סחף״ מבצע"עיט מבצע "קורדג״׳ מבצע "קטפולט מבצע"קרש מבצע"קדש מבצע"קדש מבצע"רובארב״ מבצע "רות״ מבצע "רותם מבצע "רז-יש״ מבצע ״שחרית מגדל העמק מגיר אליעזר 505 ,491*490 מגן גדעון 580 ,562 מוחי א־רין זכריה מוחסן סאלח מוחרקה מורגן יעקב מורתגי עאבר אל מוחסן, 240*238,176,91 ,81 616 ,439,257*256,253 מח״ל מחלקת טיס- פלמ״ח מחנה צלמון מחניים מטולה - מטוסים - ישראל אוויה 110*111 "אפרוח" )מיג "אשמדאי בואינג סטירמן 366 ,295 ,292 בואינג 43,29,27,20 בואינג סטרטוקרויזר 116 ,90 בלקברן בוקניר בריסטול בופייטר גלוסטר מטאור 106,104 ,40,28-24 ,305 ,295 ,122 ,116 ,115 562 ,476 ,307 גלוסטר מטאור 476 ,107 ,27 דאסו אורגן 43 ,40-39,28*27 115 ,110 ,85 ,73 ,64 177 ,127 ,122 221 ,208 ,299 ,276*273 ,269*266 ,331 ,325 ,310,305 ,302 ,397 ,395 ,390 ,346 ,333 ,478,436 ,416,402 ,400 492 611 ,594 ,555 דאסו ברק דאסו מיסטר דאסו מיסטר 73 ,44*43 ,40*39 ,28*26 120,115 269 303 ,367 ,346*345 ,333 ,331 ,407*402 ,390 ,387 ,374 478 ,471 ,442 ,421 ,416 ,534 ,502*501 ,483 ,479 611 ,596*595 ,552*545 דאסו מיח׳ 63 137 ,127 118 ,113 145 291 ,276 ,254 , 220 300 ,296 357 444 ,423 ,416 ,407 ,400 463 ,448 506 531 562 ,553 ,550 ,545 599 המירז׳ השחור דאסו מירז׳ ראסו סופר מיסטר 113 ,91 ,44*42 ,40*39 ,146 ,127 ,123*122 ,120 ,285*277 ,208 ,177 ,174 *304 ,302*301 ,299*297 ,370 ,357 ,330 ,325 ,305 *409 ,405 ,400 ,390 ,376 ,494*486 ,419*418 ,410 ,544 ,505*503 ,501*500 611 ,594 ,553*552 רה־הוילנדמוסקיטו 102*100 ,43 ,27 ,24 ,20 305 ,204 דוגלס דקוטה 476,116,61 528 רוגלס סקייהוק 615 ״יהלום״)מיג מסרשמירט מקרונל־דוגלס פנטום, 615 ,126 מקדונל־דוגלס 292 651 נורד נואטלס 585 נורתאמריקן מוסטנג 15 353 ,1 16 נורת אמריקן הרברד 520 ,366 ,307 ,292 ,40 )עיראקי נורת אמריקן 23 סאאב סופרמרין ספיטפייר 116,111,106,20,18 476 ,353 ,331 ,305 ,174 סיד אויאסיון אלואט סיד אויאסיון סופר־פרלון, 106, 225, 272 סיקורסקי סיקורסקי סיקורסקי יסעור סנקסו ווטור 40 123 ,108 215 ,210 ,208 ,178 247 ,327 ,321 ,308,304-303 359 ,357*345 ,333 ,331 381 ,367 ,362 416 495 607 ,595 "עורב" )מיג 76 פוגה מגיסטר 125 ,119,115 ,109 249 ,248 ,192 ,189 ,436,400 ,350 ,346 ,331 611 ,554 פייפר קב 481 ,417 ,331 ״צוקית ריפבליק ריפנליק ת׳נדרסטריק "ציקלון״ אנגליש אלקטריק קנברה,- מטוסים - סללי 30 אינגליש אלקט. לייטנינג 42 ויקרס וליאנט לוקהיד סטרפייטר לוקהיר סאאב דרקן סיר אויאסיון קארבל קונואייר דאגר קונואייר דארט - מטוסים - מדינות ערב אוסטר איירספיד אמבסדור א־ליושין 229,226 ,221 ,192 ,107 238 ,269 ,264,259 ,257 370,345 ,330,315 ,278 ,431 ,425 ,392 ,381 ,371 477 ,462 595 ,559 ,51 1 אליושין 135 ,132 ,59 ,44 ,42 ,30 256, 163 ,160 ,143 ,139 290 ,407 ,387 ,335 ,318 ,306 477 ,452 ,410 618 ,611 ,607 ,590 ,585 אירו 477 אל קהירה 424,48 אנטונוב 559 ,477 ,452 ,426 HA, 300-47 424 בייקר בסטמן)גומהוריה 527 ,424,47 דה הוילנד ג׳יפסי מותי 558 דה הוילנד דוב 526 דה הוילנר הירון דה־הוילנד ומפייר 24 559*558 ,529 דה־הוילנד ונוס דה הוילנד טיגר מותי, 526 ,520 דה הוילנר צ׳יפמנק 520, 558,530 דוגלס הוקר הנטר 519,440 ,423 549 ,556 574 ,561 610 הוקר ניסר הוקר פיורי הנדלי פייג׳ מרתון ויקרס ויקינג ווסטלנד ווירלווינד ווסטלנד ווידג׳ון טופולב טו־ 138 323 ,320 , 318 339 ,335 ,330*329 357 ,351 ,345 421 ,412 ,389 ,384 449 ־ יאק 559 ,476 ,462 יאק יונקרס לוקהיר סטרפייטר 577 ,531 מיג 138 ,135 ,132 ,256 ,253 ,238 ,229 277 ,269 ,435 ,421 ,398 ,344 ,333 476 מיג 131 ,122 229 ,221 ,161 ,145 ,143 238 ,231 ,273 ,270,265 ,256 277 ,376 ,344 ,335 ,318 ,305 388 ,381 424 ,421 ,404 ,480-476,472-464 ,452 494 ,492 592 ,590 מיג 164 ,161 ,142 ,139-138 229,190,183 ,451 ,435 ,425 ,423 ,261 ,592 ,559,533 ,504 ,454 618,610 מיג 131 ,128,109,86 ,21 139,135 ,221 ,214,210 ,190,183 229 256 ,254,243 ,275 ,273 ,270*269,265 ,290 ,285*284 ,279*277 ,306*303 ,301*300,298 ,318 ,315 ,312 ,310 335 ,332 ,320 ,387 ,381 ,375*374 ,344 ,415 ,410 ,404 ,398,389 421 464 ,462 ,454 483 506 578 ,568*566 ,564 605 ,592 ,590,585*584 610 ,606 מיל מיל 245 ,243 ,238,166 ,136 559,478 ,476,307 ,246 מיל 246*245 ,243 ,238 ,235 457*456 ,284 סבויה מרקטי ססנה פיאט פיאט פרסיבל פרנטיס כרעם ביום מזיר פרסיבל ג׳ט פרובוסט, 559 סוחוי 257*256 ,163 ,161*160 275 ,273 ,269,265 ,261 ,398 ,344 ,338,318 ,304 ,610 ,596 ,592 ,590 ,533 618 סיד אויאסיון אלואט סיד אויאסיון אלואט 556 ,529 קדטים קומנדו שורט סטירלינג מיכאיל סמיר עזיז 398 ,273 ,269 מילוא שלמה 398*397 מיצרי טיראן מלחמת המפרץ מלחמת העולם ה־ מלחמת העולם ה־ מלחמת וייטנם מלחמת יום כיפור מלחמת קוסובו מלחמת קוריאה מנור אלי מנור דן 390 מנור עמירם 555*553 ,390 ,281 מנחמיה מסילות "מסנן״ מסרשמירט וילי מסרשמידט מעגלי מכ״ם - מערכות מכ״ם מכ״ם מכ״ם מכ״ם מכ״ם מכ״ם 400 ,397 מכ״ם מכ״ם מרקוני מערכת בקרה מערך שליטה מפעל מפעל מפעל מצ״ד מצפה דמון מקוב אברהם מרגלית אורי 95 מרגלית נרב מרום הוגו מרום עודד 462 ,444,344 ,332 ,330 מרחבי נחום 480 מרטין וויליאם מרעום תדמור 505 מתלה נאמן אשר נאסר, גאמל עבדל 97 ,91 ,82"81 ,47 ,41 157 ,145 ,140 , 98 258 ,253 ,193 ,158 611 ,590 ,454 ,424 616 נבו דוד 482 ,406 ,274,272 נבו יעקב)יאק 113 ,100,70,68 ,58 277 ,174 594 ,486 נבות)ויינטרוב( שלמה 534 ,412 ,179,171 ,105 נבי יושע נהלל 571 ,557 ,544 ,534 ,531 נוימן יאיר 327 600 ,544 נוימן יובל נוינר איתמר 533*532 ,433*432 ,328 606*605 נוקייב - נושאות מטוסים אינטרפיד אמריקה סרטוגה ניפורט ניר יצחק 573 ,500 ניר שלמה 570 ,545*544 ,443 ,420 נצרת נתניה 570 סאדת אנואר סאלטי מואפיק סבב מטוסים סבויה מרקטי סבר הן 372 ,369,364 ,254 ,242 424 ,378 סברון רפי 72,69 562 ,376 ,363,204 ,202 סברי עלי סגרי דן 504-503 סדן יפתה סואץ סוייהה סוכנות הביון המרכזית, 145 סוליימן סירקי סוליימן עזאת סומך יחזקאל 291 ,181 ,179,171 ,168 504 579 סטלה מריס סידקי מחמוח מחמוד 253 ,176,160 616 ,439*438,292 סיל פטריק סיקורסקי סיריאן איירליינס סירני עדה סלחיה סלנט יוסף 188,175,173 ,170,1 16 555*553 ,543 ,230 סלע אביאם 596,502 סלע אמנון 553 סלפק אבנר 357 ,328,112 448*444 ,415 ,378 סלע יאיר סמוע סן־מרטין סעודיה סעיד נניל סעסע סער)סימיגרן, "סימי"( משה 345 579 ספאד ספקטור יפתח 327 ,306,173 ,112 553 ,462 ,444,378 ,338 עאבד אל מונעים ריאד 157 עאמרעבד אל חכים 159 ,92 ,82 253 ,238 616,612 ,590,525 ,440 עברידוד 173,171 ,152 367 605-603 ,600 עג׳לון 505 ,430 ,348 ,248 612 ,545 עג׳לוני פיראס649 עובדיה נחמן 607 עומר איברהים עופר בצלאל)צוליק(, 490 ,409,284-281 ,175 491 "עופרה 451 ״עורב" )מיג עזה 554 עזוז אריק 297 ,281 552 עילבון עין גב עין החורש עין המפרץ עין שמר "עינב״ עיני מנחם עליה בי ״עמום״ עמוס עמית מאיר עמק דותן ענבר)מלצר( אלכסנדר, 345 ,93 ,90 562 ,418 ענבר)בורנשטיין( צבי 313 ענף אויר ענף אויר ענף אויר ענף אויר ענף אויר עסקת הנשק הצ׳כית עפולה עפיפי גאמל ערמון אלכסנדר 277 ,208 עתלית פאוזי מוחמר ״פגניני״ 603 פוקח וולף פורט סעיר 614 ,311 ,294 פורטתואפיק פוריה פורמן)רם( גיורא 232 ,170 480 פורת דוד 580 ,469 פורת נפתלי 480 ,471 ,466 ,248-247 פורת)פפה צבי 549 ,265 פורטוגלי אברהם פטישי חנוך פטרה פינטו מרדכי 284 ,276 ,269*266 ,237 390 פיין יוסף פיק פיר יצחק 461 ,428 פלג רב 543 פלד בנימין 110,94 ,88,73 ,173,168,162 ,154,114 ,268,188,186-185 ,175 ,280 פלד דוד פלד משה פלום עודד 552 ,505 ,409 פלטר אלדד פלטר גור־אריה 424 ,242 פלי קלוד פלמחים פסח שרגא 429 פצצות פפ״מ 128 314,298 ,287 ,269,246 405 ,316 פקודת נשר פקטורי מישה פקיסטן פקר)רונן( רן 108 307 ,214 ,209 ,185 321 366 454 ,420 605 ,585 ,581 ,551 ,536 606 "פרגול״ פרי)פרידמן( אלישע, 287 פרי)פרידמן( שאול פריגת אליעזר 506 ,407 פרירמן אבשלום)אבשה 416 607 ,603 פרידמן ברור פרישנסקי פדל הרבור פרס יורם 553 פרסביל צבעוני אדם 215 צוק יוסף 505 צוקרמן 555 צור לוי 562 ,498*495 ,357*353 587 ,573 ,569 צור צבי צורן רן 573 ,500 צידון)צ,אטו( יואש 107 ,104 ,72 ,64 ,57 215 ,129 ק קהיר קוניטרה קוריאה קורן יהודה 545*544 ,463 ,443 ,420 588 ,579*573 קירר)קרופניק( אורי 494 ,286*285 קידר ירמי 489*487 ,429*428 קינן)בוקי( ברוך 460*454 ,407 ,388 ,106 קישון דוד קלרס אבינעם 481 קלוב התעופה 291 קנטרה קפריסין קרית גת קרית חיים קרן שלמה 449 ,304 ,301 602 ,586 קשת אוריאל ראס אל נקב ראס מוחמר רביב אריה רביב גדעון רבין יצחק 93 ,84 196 רגב דני "רובארב רוזן ראובן 454 רוזן איליה רוזנברג משה)צוציק(, 172 רוזנברג צבי 594 ,409 ,344 רוזר יוחנן 405 רום גיורא 373 כרעם ביום מזיר רומח בנימין 373 ,320-318 ,237 ,148 605*603 ,461 רומני רון אילן 599 ,494 רונן חגי 397 ,235 501 ״רות״ רוקח עמיחי רותם חיים 492 ,409 רז אלחנן 603-602 ריינברג פנחס)פדרו 281 ריכטר יוחאי 444 ,327-325 ריכטר יעקב רינגל שמואל 552-550 ריקייח אינריראג׳את רמאללה רמז אהרון רמלה רמת דוד רמת הגולן רמת רזיאל רמת רחל רפא״ל רפאלי יעקב 449 ,353 רפידים, )ראה גם ביר גפגפה רפיח רקטה שאזלי מוחמר שאלבי זוהייר שאפעי חוסיין שאריף שארם א-שייח 454 ,278 ,150 ,138 ,97 שביט שביט אהרון)ילו 173 ,114-113 310 ,299,284 ,280 428 ,419,410 ,325 487 שגיא עורר 320 509 - שדות ומנחתים שדה אילת שדה דב שדה דורות שדה הרצליה שדה לוד)ראה גם בח״א 526 ,157 ,17 , (27 שדה מגידו 570 ,485 ,469 590 שדה ניר עם שדה סירקין 157 ,140 ,136 ,117 ,440,366 ,333 ,305 ,204 ,555 ,543 ,534 ,532 ,530 590 שרה עיןשמר שדה עקרון)ראה גם תל נוף 140 שדה קסטינה)ראה גם חצור שרה רוחמה שרה רמלה שרמי אוהד 246-245 ,209 ,178,170 402 ,297 ,289 501 שדמי אמנון שהם גידי 599 שואקי נביל 462 ,448 שוחט יגאל 428 שוררום אחסאן שחם שחר אורי שחר יהונתן 373 ,273*269 ,182 ,171 402 ,390 שחר מאיר 295 470 ,412 545 ,522 שטוקה שייח זואר שייח מססין שלח אהור 509 ,340 שליידר דני 553 שלמון אברהם 366 ,148 536 ,472 ,460 ,376 606 שמואלי)שומי( עמיחי 208,179 ,170 ,117 ,105 291 ,213 429 562 שמול מנחם 373 ,367*366 ,350,184 509 ,472 ,460 ,376*375 538*536 ,517 שמילוביץ שמיר)שמידקו( אמנון, 357 ,80 424 שמיר עתניאל שמר רמי שני יצחק שניר אשר 506 ,407 ,310 שעת ה״ש׳״ שפירא אמנון 428 ,344 שפירא דני 600,562 ,154 ,100 ,90 602 שפירא שלמה שפר)שטופר( שמואל 104,87 ,402 ,366 ,346,272 ,185 507 שפרעם שקד מריו 549 שרון אריאל שרון זאב שרון מנחם שריפי חוסיין שריד שרות אויר שריג יוסי 389,297 ,204 ,195 587 ,563 ,440 תאופיק תבור)טברסקי(זאב 454 ,423 תורכיה תותח רפה תותח היספנו תותח לונג טום תימן)טיימן( משה 481 תימן תסנית״אל חוסיין״ 526 תכנית ״אסאר תכנית"פאהר 392 ,261 ,258 ,214 589 ,438 תכנית"צלע תכנית ״תיבה תסנית"תלם״ תל אביב תל מונד תל קציר "תלם״ 364 ,294 תרגיל צמד תש״ת לילה