)115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פברואר פרידה לורפיד״ם )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון החכם — עיניו בראשו לבטוח נכון — עשה היום לביטוח בטוח — אין תחליף ל־״פרחי״ סוכנות לביטוח בע״מ ב י ט ו ח נ כ ו * ו מ ו נ + ע ה פ ת ע ו ת n JV 5> \ C ri ה c פרח> סוכנות לביטוח בע״מ רח׳ ויצמן אנו שומרים על המשפחה והבית למבוטחינו היקרים! בצה״ל, בשרות הבטחון באשר הם, מקבלי קצבות צה״ל — אזרחים עובדי צה״ל השלימו הביטוחים הקיימים למען המשפחה. התאימו סכומי הביטוח לפי ערכם היום! עשו למען חבריכם בשורה! הכניסו אותם בסוד שרותנו: נאמנות מירבית — לאלפי מבוטחינו באשר הס. מקסימום ביטוח — מינימום תשלום. התשלומים חודשיים — באמצעות מת״ש צה״ל. בכל ענפי הביטוח * * * * * + התוכניות מותאמות ומקוריות להגנת המשפחה, ובתנאים המיוחדים שיועדו לכם בלבד! המשרד פתוח משעה מקסימום ביטוח — מינימום תשלום כ c *י u VT צ 19 וב € VT U J U vT U סוכנות הביטוח הגדולה הבלעדית עבורכם )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון גליון מספר פברואר מוצא לאור על־ידי מפקדת חיל־האויר עורך ראשי סא״ל אורי סגן־עורך דניאל מולד עורך גראפי יפתח אלון המערכת: דאר צבאי אורלי עזרןסגן מזכירת המערכת: תובן 3נוה מפילי המיגים ושות׳ — אלי פרידה מרפידים: — מירב הלפרין המבצע הלוגיסטי הגדול ביותר — מירב הלפרין תריסר שנים לאחור — תמר זאבי ,״לא הרסנו — וויתרנו לשלום״ — אלי נוה הם היו חלוצים — מירב הלפרין טייסי הקרב לא הותשו 24 — חמש שנים ראשונות — אלי מה אפשר גם בלי קוויאר — אהרון לפידות הזנקות תחת אש ״פתאום היו השמיים נקיים לגמרי ממיגים״ — אורי עמית 38 — מפקדי רפידים מספרים )א׳ — אלי נוה אי־שם במדבר 46 — מפקדי רפידים מספרים )ב׳ 49 מיתוסים ב,,מערב הפרוע״ — סרן א׳ — רון הדר התראות קצרות — פגיעות רבות — אהרון לפידות האדם חשוב מהשטח — יוסף בודנסקי המירוץ אל הנפט )ב׳( : פרידה מרפידים. צילום צבע : מיכה בר־עם צילום השעו : דאקוטה דגם לגנייה עצמית : יחידת צילום אוירי, חיל־האויר צילומים מחיר הגליון מנוי שנתי בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל : ההוצאה לאור, מחי הפצה, רח׳ ב׳ מס׳ הודפס באמצעות משרד הבטחון בדפוס ״גרפוליט" בע״מ סודר בדפוס ״מוזס״, רח׳ פין )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון קורא יקר כשהתחלנו לתכנן, לפני חודשים מספר, סידרת כתבות בשם ״המירוץ אל הנפט״, לא שיערנו כי הדברים לא יישארו בגדר תסריט תיאורטי בלבד, אלא יקרמו עור וגידים. מול תחושת האיו־אונים של ארצות־הברית — הענק בכבלים — באה הפגנת הכוח הסובייטית באפגניסטן והוכיחה כי ברית־המועצות מוכנה להסתכן בפגיעה בדטאנט ובשיחות סאלט־ אשר מדובר באינטרסים איסטראטגיים חיוניים שלה. בהשתלטות על אפגניסטן מילא הכוח הא־ וירי תפקיד חשוב, ואף מכריע. רכבת אוירית הנחיתה את הדיוויזיה המוטסת ה־ קטות ובמילים השתתפו בקרב היבשה; ומטוסי מיג־ לצירי התנועה. מה יקרה אם יתמוטט הדיטאנט לחלוטין, וה- אזור ישמש זירת התגוששות בין הענקים העו־ למיים ? — על כך בפרק השני של הסידרה ״המירוץ על הנפט״. בגליון זה אנו נפגשים עם מכר וותיק ומהולל — המיראד, המטוס הצרפתי בעל הגיזרה היפה, שרשם פרקים מפוארים בתולדות חיל־האוויר. שאר המדורים שלנו נדחים לגליון הבא, מפני שהגליון הנוכחי מוקדש, רובו ככולו, לפרידה מהבסיס הקדמי הגדול של חיל־האוויר בסיני — רפידים. שפע הכתבות מלווה, בין השאר, באיו- רים של גד אולמן, שבוצעו בשטח בשנות מל־ חמה ושירות ובצילומים של מיכה בר־עם, מימיו האחרונים של הבסיס. בתריסר השנים האחרונות, אי־אפשר היה לד- בר על סיני מבלי להזכיר בנשימה אחת את רפידים. לרבים היה זה בית. לרבים אחרים רק שער לסיני או תחנה בדרך הביתה, ל״ציווילי־ זציה״. לטייסים רבים בהיל־האויר אומר השם רפידים עמדות כוננות, המתנות ארוכות, הזנקות, הפלות מטוסים, ועוד כהנה וכהנה. פצועים במלחמת ההתשה ובמלחמת יופ־הכיפו־ רים חבים את חייהם לטיפול הרפואי לו זכו בר־ פידים, או במסוקים ובמטוסים שהמריאו ונחתו בו. ועוד לרבים אחרים — קצינים וחיילים, אנשי נ״מ וקרקע, אנשי בינוי ותחזוקה — לכולם פינה קטנה ועמוסת זכרונות, ושמה רפידים. במסדר חגיגי בהשתתפות חיילי הבסיס ואור־ חים רבים, אשר שירתו ברפידים מאז נכבשה ב- מלחמת ששת הימים, הורד הדגל מהתות. ובא הקץ לתקופה של בניין יכוננות, פעילות בלתי־ פוסקת בליבו של סיני. רביעיית כפירים רעמה ממעל, ומפקד חיל־האויר, האלוף דוד עברי, אמר, בפקודת־יום מיוחדת: ״עוזבים אנו מתוך תחושה של עוצמה ולא מתוך חולשה, ודגל ישראל המורד ברפידים תוך הר- גשת מועקה יינשא בבטחון ובהערצה על־ידי ח- יילי חיל־האויר בבסיסינו החדשים בנגב.״ לבסיס רפידים מוקדש גליון זה של בטאון חיל־ האויר. קריאה נעימה סא״ל אורי0 2 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון מיראז׳ עתיר־הפלות חמוש בטילי שפריר במלחמת ההתשה המידאזי״ם 1 •, מ מאת אלי נוה ביום שבת לה ממשלה. לעומת זאת, הגיעו בבוקר אותו יום שני המיראז׳ים הראשונים לארץ, ונחתו בבסיס חיל־האויר בד- רום הארץ. שאון מנועיהם של המטו- סים כמעט נבלע במחיאות הכפיים של מאות הצופים הנלהבים. כל המי ומי נכחו בטקס קבלת־הפנים, פרט לראש־ הממשלה ושר הבטחון, דוד בן־גוריון, שנעדר מטעמים מובנים. הכל צפו במהפיכה המתחילה לנגד עיניהם. שני המטוסים המבהיקים ה- חטובים, שגלשו על המסלול, פתחו עי- דן חדש בחיל־האויר — המעבר למטו- סי מאך־ כשווים מבחינה איכותית מול חילות־ האויר העויינים, מול משפחת מטוסי דני שפירא, שהוביל את זוג ״הצי- המיג. פורים״ הכסופות והנחיתן בבסיס, חש סיפוק רב• למעלה משלוש שנים של משא־ומתן, בחינות מדוקדקות של ה- מטוס וטיסות־ניסוי רבות נשאו פרי. חודש לאחר שסיים דני שפירא קורס טייסי־ניסוי בצרפת, הציג לפני מפקד חיל-האויר, האלוף עזר וייצמן, וסא״ל מוטי הוד את המטוס. במגדל-הפיקוח בשדה־התעופה הצרפתי עקבו וייצמן ו- הוד אחר מהלך הטיסה. ״עמדנו מרו- תקים למקומותינו,״ כותב עזר וייצמן בספרו ״לך שמים לך ארץ״, ״כאשר דני שפירא הרים את ה,ציפור׳ החדשה לגובה כיחה, כי בטיסה זו הוכתר דני כטייס ה־ דני שפירא וצוות מהנדסים ישראלים בל סיכת־זהב של מיראז׳ לעניבה.״ ערכו סידרת בדיקות על המטוס. נער- כו טיסות ״נקיות״, טיסות עם חימוש חיצוני, טיסות יירוט, שימוש במנוע ראקיטה ועוד. התוצאות היו מדהי- מות. גו־גוריון הזיל דמעות ההתערבות הישראלית בשלב זה של ייצור המטוס הכריעה לגבי עיצובו ה- סופי. הצרפתים ייעדו את המטוס ל- מטרות יירוט בלבד, ולשם כך התאימו אותו רק לירי טילים. הישראלים, לעו- מת זאת, דרשו בתוקף התקנת תות- חים, דרישה שהיתה תמוהה בעיני ה- צרפתים. כבר אז ראו אנשי חיל־האויר את הצורך בייעוד המטוס למשימות רב־ 3 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון תכליתיות, ולכן נראה להם תותח ב קוטר כדי טיסות הביאו הישראלים לשכלול מערכות הבקרה והחימוש ותרמו רבות לפיתוח המטוס. לא בכדי טענו מומ- חים, כי למטוס יש... אף יהודי. רבים במטכ״ל לא גילו התלהבות כה רבה כזו של אנשי חיל־האויר. דרישתו של עזר וייצמן לרכוש בהוצאה כללית של כ־ לאר — נראתה להם כמוגזמת אם לא כחצופה ויהירה. כל טענותיו וזעקותיו של עזר לא עזרו. הוחלט לרכוש רק מטוסים. רק משהתמנה רב־אלוף צבי צור לרמטכ״ל הוחלט לרכוש ז׳ים• כל המטוסים הובאו לארץ בעקבות הזוג הראשון ללא אף מקרה אחד של איבוד מטוס, או תקלה כלשהי. דני שפירא, שהציג את המטוס לפני ראש הממשלה, סיפר, כי כשישב בן־גוריון ב- תא המיראז׳ הזיל דמעות מרוב התרג- שות. ב־ מיראז׳ להופעת־בכורה עולמית בקרב־ אויר. עד אז עוד העזו הסורים לבצע גיחות מהירות לשטחנו, בתקווה ש־ מטוסינו לא יצליחו להדביקם. אך ה- פעם נכונה להם הפתעה. בשעת ערב חדרו שמונה מטוסי מיג־ 17 הכנרת. שני מיראז׳ים הוזנקו לעברם והגיעו תוך דקות אחדות אל מטוסי המיג, לפני שאלה הצליחו לחזור ל- סוריה. ליד מכשיר הקשר נמצא אותה שעה מפקד חיל־האויר, האלוף וייצמן, ש- נתן למטוסינו פקודה לפתוח באש. ב- שעה תחים על שלושה מיגים. אחד מהם נפ- גע קשה, אך הצליח לחמוק. הקרב נע- רך מעל לקיבוץ דגניה, שבו נערך באו- תה שעה, תחת כיפת השמיים, טקס נישואיו של אחד מטובי הטייסים ב־ חיל-האויר. החתן וחבריו הטייסים לא היו בטוחים באותו רגע, שהם נמצאים במקום הנכון... המיראז׳ גלש אל מרכז המושב... המיראז׳ התחסן במהרה ממחלות הילדות השונות שדבקו בו, בעיקר בע- יות רציניות של איפוס התותחים ובע- לה כזו. בחזרה מגיחת־סיור בעומק מצ- יות מנוע• תא״ל ר׳ חזה על בשרו תק- רים קיבל ״קאט" במנוע. מייד דיווח על התקלה וביצע את כל הפעולות ה- חיוניות, אך ללא הועיל. הברירה הי־ תה — לנטוש. סיפר תא״ל ר׳: ״הבטתי קדימה וראיתי מולי ישוב — והמטוס גולש בדיוק אל מרכזו. ניסיתי לפנות, אבל לא היה כל סיכוי להשלים את ה- פנייה, מאחר שהגובה היה נמוך מאוד. נשארתי במטוס, ותוך הורדת מהירות הרמתי את האף למצב של נחיתה, ב- תקווה להרוויח מרחק גלישה ועל־ידי כך יתרסק אולי המטוס מחוץ למרכז הישוב. ״בגובה נמוך מאוד נטשתי, ומייד לאחר שנפתח המצנח פגעתי בקרקע. המטוס המשיך מטרים ספורים מעל הבית האחרון של המושב, ו,נחת׳ ב- שדה.״ המטוס אמנם ״נחת בכוחות עצ- מו״, אך ניזוק קשות• בדיקת המנוע על מיתקן־הרצה קרקעית גילה, להפ- תעת הכל, נזילה אדירה מהאטמים. הסתבר, שהצרפתים איבדו עד אז מטוסים כתוצאה מאותה תקלה, ש- נבעה מתכנון כושל של האסמים. הת- ברר, שהאטמים, לא עמדו, מבחינת חוזק המבנה, בהפרשי הטמפראטורות שבין טיסה לחנייה. כתוצאה מכך נפ- רצו והסבו תקלות חמורות. תוך זמן קצר הוכנסו אטמים חדשים לכל ה- מנועים. גם בעיית איפוס התותחים גרמה צרות רבות לטייסים. ״מי שלא התנ- סה בחוויה הזו,״ כתב עזר וייצמן, ״לא יירד לעומקה: הגעת סוף־סוף לעדי- פות, אתה יושב על מיג, והוא משתחל לתוך הכוונת שלך, ואתה בטוח שתפ- גע בו. אתה לוחץ על הכפתור, התותח יורה, מאות כדורים ניתזים — ו- כלום! לריק! המיג שלך טס לו ל- דרכו, מפני שהתותחים שלך אינם מאופסים...״ ואולם חיל־האויר התגבר על הבע- יות שצצו ועלו ב״חזרות להופעה ה- גדולה״. הפלת־בכורה עולמית כשנה לפני מלחמת ששת־הימים, ביום השנה למהפיכה הצרפתית ביולי לזכות המיראז׳ נזקפה ההפלה הרא- אל את החג הצרפתי בדרך מקורית. שונה שלו בעולם. לחיל־האויר היתה זו ההפלה הראשונה מאז דצמבר 1958 הסורים ניסו באותם ימים לבנות תעלת־מים ברמת־הגולן להטיית מקו- רות הירדן. מטוסינו יצאו לסכל את הנסיון. מספר אל״מ א׳, שנכלל אז כמספר 4 על המטוסים התוקפים: ״בשלב מסו יים יצאנו בכוח מלא מערבה. כמספר 4 וכך שמרתי על מקומי במבנה, בלי לשרוף דלק מיותר• מול צפת לקחנו כיוון מזרחה. הגענו שוב לאזור הפט- רול, ממזרח לכנרת.בסוף הפנייה ראי- תי משהו קטן מאוד בגובה נמוך, טס לכיוון דרום־מערב. ידעתי, שאם אוריד את העיניים אאבד אותו. הודעתי, ש־ אני הולך עליו, גילגלתי והורדתי את האף, כשכל הזמן עיני נעוצות באותה נקודה קטנה. זרקתי בידונים, כשאני נעול במשך כל הזמן על הנקודה. לק- ראת גובה נמוך, — בצלילת הרדיפה — איבדתי את המטוס, ואז הנמכתי עוד, כדי לקבל אותו מעל האופק. אז גיליתי זוג מטוסי מיג־ באותו כיוון, כשאני נמצא בערך מטר מאחור. באותו שלב הם הבחינו בי, כנראה, ושברו• השבירה של המיג היתה מדהימה. משכתי למעלה ונכ- נסתי על אחד מהם לירי תותחים. כנף ימין שלו נפגעה והתפוצצה. המ- טוס נכנס לסחרור והטייס נטש.״ כך צוייר על דופן המיראז׳ הסמל הראשון של חיל־האויר הסורי. סמל זה לא נשאר מיותם זמן רב. ״מגיע לו לצאת מזה חי!״ קרב־אויר, שנרשם כאחד הקשים ו- הארוכים בקרבות־האויר של המירא־ ז׳ים, היה הקרב עם ההאנטר הירדני במבצע סמוע, בנובמבר שלוש דקות לאחר שהמריאו שני זוגות מיראז׳ים, כבר מצאו עצמם מסו- בכים עם ארבעה האנטרים ירדניים; שהיו בדרכם לתקיפת כוחותינו, שפע- לו במבואות הכפר סמוע, בדרום הרי חברון. מספר תא״ל ר׳, שהוביל את הזוג 4 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון מיראז׳ מלווה את דני שפירא, המטיס את אחד משני מטוסי המיג־ הראשון לקרב : ״תוך כדי מהלך ה- קרב מצאתי עצמי יושב וסוגר על האני טר, כשלפתע גיליתי מאחורי האנטר אחר, כמעט בטווח ירי. העברתי את ההאנטר קדימה, והתחלתי קרב מחו- דש נגדו, כשהוא מנסה להיות תוקפ- ני בתחילה. אך מאחר שנוכחתי ש- אני מגדיל את יתרוני, החל בפעולת התחמקות הגנתית, כשהוא צולל כ- מטורף לגובה פני הקרקע, נכנס לתוך קניון עמוק, וטס בגובה נמוך מאוד כלפי מזרח, בתוך ירדן. ״המשכתי לרדוף אחריו, ומספר שלי ליווה אותנו מלמעלה. ההאנטר טס בגובה מטרים ספורים מעל הקר- קע בתוך הוואדי, כשאני מאחוריו, ו- קירות הקניון מעלינו. במשך שתיים וחצי דקות המשיך ההאנטר לחמוק, כשאני מנסה לירות עליו, אך איני יכול, בשל גובה הטיסה הנמוך שלו. רק אחרי שתיים וחצי דקות, זמן רב מאוד בקרב־אויר, הצלחתי לשים עליו את ה״פיפר״. בצרור קצר של שניה פגעתי בו, והוא החל להתפרק. משכ- תי מעליו, כשהטייס החליט לנטוש. בשלושת־רבעי השניה, עד שעזב כסא־ המפלט את המטוס, עשה ההאנטר גלגול של נפלט והוטח אל קיר הקניון. המטוס התרסק כמה עשרות מטרים מזרחה. ״הקרב ארך שמונה דקות. היה זה קרב־האויר הארוך ביותר מסוגו. אני מוכרח להודות, שהטייס הירדני נתן הרבה יותר ממה שהיינו מורגלים ב־ קרבות־אויר אחרים. היתה לי הרגשה והטייס נוטש. קרב־אויר הוא קרב־ של סיפוק, כשראיתי את החופה עפה האבירים האחרון. מרגע שאתה רואה את האוייב — והוא מבחין בך — אתה יודע, שהמערכת הטובה יותר — טייס על מטוסו — תנצח; הטייס ה- שני ייהרג. לכן, ככל טייס־קרב שמח- תי שהצלחתי לגבור עליו, אך מצד שני הוכיח הטייס הירדני רמה גבוהה. אמרתי לעצמי: חבל, היה מגיע לו ל- צאת מזה חי.״ ״אפשר לסמוך עליו״ מלחמת ששת־הימים היתה המב- חן האמיתי למטוסי המיראז׳. המי־ ראז׳ העלה את היכולת האמיתית של ישראל לשיא חדש והפתיע באמינו- תו, בחסינותו ובביצועיו המדהימים אפילו את האופטימיים שבאנשי ה- חיל. ב־ לה ממשלת צרפת אמברגו מוחלט על אספקת נשק לישראל. שתי יממות ל־ אחר־מכן יצאו המיראז׳ים הישראליים מתוצרת צרפת אל בסיסי חיל־האויר המצריים, והשמידו את מטוסי האו־ ייב על הקרקע — תוך ראז׳ים — עמוד השדרה של מלחמת ששת־הימים — הפילו בקרבות־אויר 48 הם ביצעו משימות אויר־קרקע ואויר־ אויר במידה מדהימה של הצלחה. מנוע המיראז׳, שבשנים הראשונות סבל מתקלות רבות, נתגלה במלחמת ששת־הימים כחסין וכאמין ביותר. כמעט כל המטוסים בשמישות במהלך בזכות צוותי־הקרקע המסורים, היו כל ימי הקרבות. החלפת מנוע ארכה בזמן המלחמה כשעה וחצי, במקום 12 חמה לאל״מ י׳ נהירה הסיבה לכך ש- אירעו כה מעט תקלות טכניות ב- מנוע המיראז׳: ״המיראז׳ מרגיש ש- יש לו רק מנוע אחד, שאפשר לסמוך עליו, אז הוא משתדל, ואינו גורם צרות...״ ״עמוד־אש הולך לקראתי״ המיראז׳ היה גיבור מלחמת ששת־ הימים. המיראז׳ חדר לעומק שטח ה־ אוייב תקף והפיל מטוסים. תפיסת מ- הנדסי המטוסים הישראלים, שדרשו מהצרפתים להתקין במטוס תותח מ״מ הוכחה כנכונה במבחן האש. ״שי- פור יעילות הפגיעה של התותחים״, מספר דני שפירא, ״הביא לדייקנות מדהימה. אף צרור מן הצרורות שיריתי במלחמת ששת־הימים לא החטיא את מטרתו״. למרות שהיו למיראז׳ רק לפצצות, סייעו לו מהירותו, כושר התמ- רון שלו ויכולתו לחמוק מאש נ״מ לב- צע ביעילות גם גיחות הפצצה. ״באויר־קרקע לא היה המיראז׳ קו־ טל־קנים״, מציין תא״ל ר׳. ״הוא היה מסוגל גם לחדור, להגיע למטרה ולה- פציץ• המיראז׳ חדר הכי־עמוק והכי־ מדוייק — עד שהגיעו הפאנטומים״. למרות שנאסר על דני שפירא להש- תתף במלחמת ששת־הימים, ביצע ב- 5 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון מלחמה כמה גיחות. ב־ בשעה ריאה לתקוף את שדה־התעופה קא־ היר־מערב. תפקיד המננה היה לזרוק פצצות השהייה ולנטרל את המסלולים. הטיסה היתה בגובה נמוך מאוד, ובמ- הירות גבוהה, כדי לעבור את מסכי המכ״ם וסוללות הנ״מ. ״נכנסנו להפ- צצת השדה בגובה נמוך״, נזכר דני שפירא, ״הנ״מ היה מחריד. השמיים היו מלאים פגזים נותבים, וראינו את הרשף על האדמה. אני הובלתי זוג אחד לפגיעה בצומת מסלולים. נכנסנו בז- ווית שטוחה מאוד, ונאלצתי לרדת ל- גובה וראיתי את הקנים מסתובבים לעברי ויורים בצורה משוגעת. ״כיוונתי ויריתי צרור־הפחדה לעבר הסוללה, והמשכתי לצלול. מטח יריות הנ״מ פסק לשניות אחדות. אני המ- שכתי לרדת, ושחררתי שתי פצצות, ש- פגעו ממש בהצטלבות המסלולים. בפ- נייה חדה שמאלה חמקתי מהתותחים, ויכולתי להבחין בפרצופיהם של התו- תחנים המצריים. התחלנו לחמוק בגו- בה נמוך מאוד. מולנו ראינו עמודי מתח־גבוה. שקלתי אם לעבור מתחת לכבלים או מעליהם, וברגע האחרון החלטתי לעבור מעל. כעבור דקה וחצי הרמתי את המשקף, כדי לנגב את הזי- עה, ולפתע ראיתי טיל רץ ופוגע בקר- קע. אמרתי לשאר המטוסים: ,שימו לב — דופקים טילים!׳ המשכנו עוד כ- מה שניות, והנה אני רואה עמוד־אש רץ מולי. ברגע הראשון לא היה ברור, אם הטיל מכוון אלי, או אל בן הזוג שמשמאלי. עמוד גדול עם אש עצומה מאחוריו הולך וקרב לקראתי. ראיתי אותו הולך אלי, והחלטתי להמתין. הטיל המשיך ללכת במגמת התנגשות בי בגובה הכי נמוך שאפשר. חיכיתי, וכשהיה הטיל במרחק שברתי וראיתי את הטיל — סאם־ חולף בצד שמאל שלי, ונופל בשטח.״ ״המנוע חדל לעבוד — וגם הלב״ בסוף היום הראשון למלחמה כתב י׳ בספר הטייסת: ״השעה כבר שעת אחר־צהריים מאוחרת, ובמזרח־התיכון שקט ושלווה. אין אף מטוס אוייב אחד לרפואה. שליטים בלעדיים בש- מיים. יום אחד של לחימה — ולא נש- החיל־אויר. אר אף חיל־אויר שיוכל להתמודד עם למחרת היום נתקל י׳ באחד מקר- בות־האויר הקשים ביותר שלו. הוא הוביל זוג מיראזיים, שליווה רביעיית מטוסי ווטור להפצצת שדה־התעופה 3 האנטרים מתקרבים לנחיתה. נכנסנו אחריהם. המטוס שנכנסתי אחריו היה עם גלגלים למטה, והתקרב לנחיתה. בדקתי אם אני נקי, וראיתי — שאני נמצא בדיוק מתחת לפצצות הווטור — שעמד להכנס לתקיפה. ההאנטר שלי ברח, אבל בינתיים גיליתי האנטר אחר. נכנסתי אחריו, ובצרור ארוך שיריתי עליו, החלו לעוף ממנו חלקים-, החופה עפה, והמצנח שלו נפתח. קיבלתי הז- דקרות מדחס. המנוע הפסיק לעבוד, והלב חדל לפעום. ניסיתי לפתוח את המנוע, אך הוא לא הגיב. לנטוש כאן, לאחר שפגענו בעיראקים — זה לא יהיה נעים. סגרתי שוב מנוע, הנמכתי וני- סיתי להפעיל שוב — והפעם הגיב המ- נוע — ואז חזר גם הלב לפעום. יכולתי לשמוע את פעימת הלב הראשונה... ו- אז ראיתי מיג־ רים •, צעקתי לו לשבור, והמיג יצא ממ- נו בלי לפגוע. הוריתי לווטורים לנתק מגע לכיוון הבית, ואני נכנסתי אחרי המיג שרדף אחרי הווטור, ונכנס איתו ל,מספרייםי. סגרתי טווח, לחיצה קט- אחת התעופפה לה. היתה לי מיגבלת נה מאוד בהדק — הוא התפוצץ וכנף דלק ...אבל נשאר די דלק לגלגול נצחון מעל הבסיס״. מיראז׳ — כאשה צרפתיה במלחמת ההתשה שונה ייעודם של המיראז׳ים. ישראל ״גילתה את אמ- ריקה״, והבכורה לא היתה עוד נחלתם של המיראז׳ים. הסקייהוק מסוגל ל- שאת חימוש רב בהרבה. הפאנטום נו- שא כמות עצומה של חימוש ומשמש ביעילות גם בקרבות־אויר, בייחוד בת- חומי אל־ראות. עם זאת, לא דחקו ה־ פאנטומים והסקייהוקים את המי־ ראז׳ ממקומו. עם הגעת הפאנטומים הפך המיראז׳ לשמש במשימות אויר־אויר. ״אם יכו* לנו להוציא במלחמת ההתשה פאנטום עם מיראז׳ שיכול לשאת רק שתי פצצות, מסביר תא״ל ר׳. עם זאת, לא היו עיניהם של טייסי המיראז׳ צרות במטוסי הפאנטום. ״אני זוכר את המיראז׳ים הדקיקים והכסו־ פים, שליוו את ארבעת הפאנטומים ה- ראשונים, המגושמים והמכוערים. ה- הבדל בין מיראז׳ ופאנטום הוא כהבדל בין מזרח ומערב. עצם העובדה, שה־ מיראז׳ מתפקד טוב היום, מלמדת עד כמה היה מוצלח לפני היו מטוסים טובים ממנו״. נזכר סא״ל ש׳, מפקד טייסת מיראז׳ים. גם מבחינת הנדסת־אנוש נותר תא המיראז׳ יצית־מופת. טייסי המיראז׳ משווים את תא הטייס בפאנטום למש- רד רחביידיים, וטוענים, שטייסי ה- פאנטום הולכים לטוס עם שלוש כ- ריות... תא״ל ר׳ טוען, כי ההבדל בין מיר־ אז׳ לפאנטום הוא בדיוק כמו ההבדל בין הנשים הצרפתיות לאמריקניות: ״המיראז׳ — כמו הנשים הצרפתיות — הוא יפה מבחינה חיצונית, בעל קווים נקיים, לעומת הפאנטום המגושם, ה- דומה לנשים האמריקניות, הזוללות נ־ כל־פה מאכלים משמינים״. האסוציאציה של סא״ל ש׳, גבר מ- גודל, לקוחה דווקא מתחום החייטות: ״חולצה במידה אקסטרה־לארג׳ צרפ- תית אינה עולה עלי, לעומת חולצה אמריקנית באותה מידה — שתולה עלי...״ אל״מ סי, שהיה מפקד טייסת מי־ דני שפירא בתקופת ניסויי הטיסה בצרפת 6 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון ראז׳ים במלחמת ההתשה ואחר־כך מפקד טייסת פאנטומים, מספר על ״העימות״ נין מיראז׳ים לפאנטומים. בתרגיל־קרב, התחרו טייסת מיראז׳ים וטייסת פאנטומים על מניעת חדירה. ״אנחנו היינו טובים בדיוק כמו הפא־ נטומים, ואחד הלקחים שהפקנו היה, שאם רוצים מאוד, ניתן להוציא ממי־ ראז׳ ביצועים של פאנטום. טייסי המי־ ראז׳ הפילו בדיוק כמו טייסי הפאנ- טום״. הפשרנים שבטייסים, שזכו לטוס גם בפאנטום וגם במיראז/ אומרים כך: — ״הייתי רוצה את הפאנטום כאשה ...אך את המיראז׳ כפילגש.״ המיפגשים התכופים של מטוסי מיג־ 21 בסיועם של המיראזיים הישראלים, ה דאיגו את יוצרי המיג• היה במיראז׳ משהו מיסטי כמעט. בקיץ ידיעות על ניסיונות הרוסים להניע טייס לבנוני לגנוב מיראז׳ מחיל־האויר הלבנוני. מתוך אמונה שלמה, שנצחו־ נות חיל־האויר הישראלי נובעים רק מכוחו הטמיר של המיראז׳, רכשו הלו- בים שכלל אותו זמן רק טייסים מפוקפקים. בשבת רב־חליפה מעל לסואץ. גיחה זו הוסי- פה לדופן מטוסו עוד שני סמלים. הוא הפיל שני מטוסי מיג־ פרק-זמן בל־ייאמן. כשחזר לבסיס כ- תב בספר הטייסת: ״כשחצינו קו חז- רה שמענו בראדיו שאלה בנימה של זלזול, אם הפסקנו ביוזמתנו ולמה. כ- שהתקבלה תשובה שהיפלנו כל מה שהיה בשטח — היתה הפתעה מוח- ב־ במלחמת יום־הכיפורים ביצעו המי־ ראז׳ים משימות אויר־אויר בלבד. גם במלחמה זו לא הכזיבו המיראז׳ים. מיראז׳ — לא מיקסס־שווא כשהמריא אב־הטיפוס מיראז׳ 1955 15.5 ב־ המיראז׳ טוס. למטוס היה מכ״ם האיר מטרות עבור טיל אויר־אויר מאסרה 530 טיבית. בלחץ הישראלים, אשר שותפו בבחי נת המטוס מתחילת פיתוחו, הותקנו במטוס שני תותחי גם לתלות מכלים נתיקים(. המטוס המבצעי הרא- שון — המיראז׳ ? באוקטובר הנסיון הישראלי לפני מלחמת ששת־הימים הוכיח, כי בתנאים בהם מתחוללים קרבות־ אויר במזרח־התיכון קטנים הסיכויים להפעיל טיל אלקטרו־מאגנטי ארוך־טווח. נוצר איפוא מרחב טווחים בין מעטפת הטיל ובין תחום ירי־תותחים. בהיעדר טיל מתאים, החלה רפי א״ל לפתח טיל אויר־אויר פאסיבי, מונחה על־ידי התבייתות לקרינה אינפרה־אדומה. ניסויי הטיל, שפריר לחמה. ניסויי הטיל והתאמתו למיראז׳ היו מורכבים. השפריר הפלות בודדות נזקפו לזכותו. אי־לכך פותח דגם המשך — השפריר וביצועים משופרים, נכנס לשימוש מבצעי ב־ משך מלחמת ההתשה. כבר בניסויים הרא- שונים הוכיח, כי הוא מתחרה בטילים מער- ביים ואף עולה עליהם. הטיל הופעל בהצ- לחה. ובאמינות גבוהה במלחמת ההתשה וב- מלחמת יום־הכיפורים. לזכותו נזקפו מאות הפלות. נקרב הקשה ביותר ״הקרב הקשה ביותר שענרתי במל- חמה״, נזכר אל״מ י׳, ״היה מעל מוצב החרמון. בקרב הזה לא היפלתי מטוס. ״הסורים תקפו עם מיג־ לחתי לחפש את צמד המיגים. מספר שתיים שלי היה טייס צעיר. עד אז לא היו כמעט קרבות־אויר ברמה. לרוב הגיחות היו פטרולים — נלי תוצאות. החלטתי להכניס את הטייס הצעיר לספוג את האוירה בפטרול, שלא צ- פויות בו בעיות. ראינו רק את הפיצו־ צים שהותירו המיגים, ואז גילינו שמו- נה מטוסי מיג־ דו עלינו ביתרון. ״נכנסנו למעגל של ,עוגה־עוגה׳, כש- אני אחרי האחרון שביניהם, אבל הרא־ שון שלהם דולק בעקבות מס׳ אט־אט התחלנו להפסיד גונה. המיג שהייתי אחריו ביצע הטייה, חשנתי שהוא בורח הביתה, אבל הוא רק הפך הטייה והמשיך לסכל לי את ההתקפה. המטוס שלפני ירד לגובה נמוך וכמעט גירד את הקרקע בתוך הקניון. המש- כתי אחריו, אבל הרגשתי, שאני צריך לטפל בעצמי ובמטוס, להוציא אותו מהצלילה במהירות נמוכה, אחרת אכ- נס בקרקע. אספתי גובה נתוך הקניון והמיג המשיך ימינה. נגונה נמוך ה- צצתי אליו נצד ימין, לראות אם יצליח לצאת מהקניון. המיג ניסה לטפס, ו- אני המשכתי לאסוף מהירות. המיג נ- עלם מעכר לרכס בגונה נמוך, והצליח לענור. ״אספתי מהירות, ופניתי שמאלה. אמרתי נקשר: ,מס׳ שתיים — אני מ- נין שאתה אחריי, אנל תוך כדי השאלה היה נרור לי, שלא מספר שתיים שלי נמצא מאחורי, אלא מיג־ היה קרוג. ראיתי את האף של המטוס בצורה ברורה. שברתי חריף, והמיג פתח בצרור תותחים, כשאני רואה את האור של הכדורים הנותבים. הוא ,נשפך׳, התחלק ושבר למעלה. אני נכנס מא- חוריו, הוא חולף אותי בזווית צידוד גבוהה. ניסיתי לירות קדימה, מבלי ל- כוון, כי לא יכולתי — ולא הצלחתי לפגוע. האף של המיג־ והאף שלי פנה לדרום־מערנ. היה לי מעט דלק. בשל הכוחות הנלתי־שווים )זוג מיראז׳ים, ואחר־כך רביעייה — מול שמונה מטוסי מיג־ ל )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון סר בדלק — היה הסיכוי להפלה קלוש החלטתי לנתק מגע, וגם המיג השני החליט כך, הוא הסתלק לכיוון דמשק, ואני לאצבע הגליל. חששתי, שיש מיג מאחורי, ירדתי לגובה נמוך, חציתי את החרמון — וחזרתי. ״שני מטוסי מיג־ קרב בקרקע, בגלל תמרונים חריפים מדי. מטוס נוסף הופל על־ידי הזוג השני — בטיל. ״יצאתי עם טייס צעיר וחסר־נסיון, לטיסת פטרול רגילה ונקלענו לקרב ה- קשה ביותר שעברתי״. ״פלא טכנולוגי״ ״המיראז׳ הוא פלא טכנולוגי״, אומר ״אינני מאמין, שמארסל דא-סי. אל״מ סו ידע מה שעומד לצאת מתחת ידיו, אבל אפשר לברך אותו על הטעם הטוב ועל האינטואיציה. האדם פשוט נפל על המציאה של חייו. המטוס הזה עשוי טוב המיראז׳ הוא אהבת־הנעורים של ט־ ייסי־הקרב. הם טוענים, שהוא שווה את משקלו בזהב, ואף יותר מזה. הם מספרים, כי הוא תואם לטייס כמו כ- פפה ליד. טייסים רבים החלו דרכם בטייסת מיראז׳ים, היו ברבות הימים ועדיין לא נשכחה אהבתם הסמוייה למפקדי טייסות, ולמפקדים בכירים — למטוס, והם שבים לטוס בו. ״אם לא טסת במיראז׳ שנה אחת, או חמש ש- נים — אין זה חשוב,״, אומר אל״מ ס׳, ״המטוס איתך. אם בטיסה הראשונה אינך בשיא הביצועים — בטיסה הש- נייה אתה טס בדיוק כפי שטסת לפני חמש שנים״. לתא״ל ר׳ קשר עמוק למיראז׳, קשר שהולידו אותן שעות רבות של סיכון נפשות, של התייחדות עם המטוס. ״שמורה בליבי פינה חמה מאוד לאי־ רובטיקה, לטיסה על המעטפת, על ה־ מיגבלה, למיסדרי כנפיים ולמיפגנים השונים, שבהם השתתף המיראז׳. בי- צועים מסוכנים עם המטוס, דברים ש- רק אתה והמטוס יודעים — אלה גור- מים לך לחשוב, שאתה מוכרח להוציא את המירב מהמערכת• אתה טס מחוץ למיגבלות, אבל אתה בטוח, שתוכל ל- בצע את המשימה, אם תהיה שקט ור- גוע. אתה טס קרוב לקרקע וכל טעות עלולה לעלות ביוקר. אתה אומר בלב: אני אולי טוב, ולי זה לא יקרה, אבל אתה יודע, שרק האיכות — היא ש- מכריע״. במשך טוסי אוייב רבים ועדיין כוחו במותניו. ״עשינו על המטוס הזה עבודה קשה״, עם את־חפירה. הוא שירת אותנו ושי- מסכם אחד מבכירי הטייסים, ״כמו לם הרבה מאוד, אך גם אנחנו שילמנו״. האם ישתתף המיראז׳ בעתיד בקר־ בות־אוירז ״בנושא קרבות־אויר נשאר המיראז׳ אחת הפלאטפורמות הטובות והנקיות״, משיב תא״ל ר׳. אל״מ י׳ מאמין, כי אם יחזור המי־ ראז׳ על המשימות שביצע במלחמת יוכדהכיפורים, יהיה טוב מאוד גם ל- הבא: ״המיראז׳ לא יפסיד בקרבות־ אויר, גם אם יטיס האוייב צאות המיראז׳ים לקרב־אויר. מטוסי המיג החדישים לא יוכלו לו, למיראז׳ הזקן. במיראז׳ אינני חושש להתמודד אפילו עם טייס סעודי ב־ בן בעקבות אב במועדון של טייסת מיראז׳ים אחת יושבים א׳ ועי, ״ילדי הטייסת״. שני- הם נולדו, כשעשה המיראז׳ את טיסות הניסוי הראשונות שלו, לפני שניהם דור שני לטייסי־קרב וותיקים ומעולים. שניהם נולדו באותו בית־ חולים, גדלו יחד בשיכון המשפחות ב- בסיס. שניהם התגייסו ביחד לצבא וס- יימו יחדיו קורס טיס. שניהם הגיעו לפני חצי־שנה לטייסת. אביו של ע׳ ליווה את המיראז׳ מת- חילת דרכו. בנו נולד על כנפי המטוס. מספר סג״מ ע׳: ״להגיע לטיסת הסולו הראשונה במיראז׳ — היה זה שיא ש- שאפתי אליו מילדות, וכשישבתי בתא הטייס, הרגשתי שאני יושב על מכר וותיק. אני בטוח, שאבא ישב ברוב ה- מטוסים בטייסת. כשאני חוזר הביתה, ומחלק איתו חוויות, אני מרגיש לע- תים, שהוא דואג לי כמו סבתא — תז- הר פה ותזהר שם — עד שאני שוכח, שגם הוא טייס, ותוהה מאיפה הוא יודע את כל הדברים האלה״. גם לא׳ היתה הטיסה המיראז׳ הת- גשמותו של חלום: ״אין הרבה מטוסים בחיל, כאשר אתה מטפס עליהם בסו- לם, אתה עובר ליד עשרה סמלים של מטוסי אוייב שהפיל״. ״מי שגוזם את העצים״, אומר אל״מ ס׳, ״זה לא המזמרה, אלא הנוטע. את המיגים גזמנו אנחנו — הטייסים — ולא המטוסים״. במקום שישב לפני שנים אחדות האב, יושב עתה הבן. המיראז׳ נשאר כשהיה. השאר תלוי בבן. — ^ :״>״׳ 8 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפיד״ם המבצע הלוג״ססי הגדול ביותר ראיון עם ראש להק ציוד, תא״ל מ׳ KHI י • ־- י . ... .ג ־״״-•- X-• % י י מאת מירב הלפרין על קיר משרדו של תא״ל מ׳ תלוייה מפה של אזור סיני. כל שלבי הפינוי מודגשים עליה בקווים צבעוניים. בסי- סי חיל־האויר בסיני מסומנים בצבעים אחידים. מן המפה נשקפת תמונת ה- מצב בסיני בצורה מדוייקת, חותכת ואותנטית. אי־אפשר להשאר אדישים מול חסרונו של בסיס רפידים. כן, יש שלום, ולשלום הזה יש מחיר. אולם, לא ניתן לעבור לסדר היום כשרואים במפה, שהבסיס המרכזי של סיני, ה- גדול והדומינאנטי מכולם, שייך כבר לצד השני. לתא״ל מ׳ לא היה זמן לעסוק ב־ מודד עם משימה חדשה עבור צה״ל נוסטאלגיות מסוג זה. ניטל עליו להת- כולו: פינוי בסיס. היה עליו לדאוג לעמידה בלוח־זמנים, למינימום של נזקים ולמאכסימום של בטיחות. לשם כך הוא מסתייע בתכנית, שהיא הא״ב של תורת פינוי רפידים. על בסיס התכ- נית הוא מפקח על הנעשה בתחום פי- נוי רפידים, ובמקביל מתמודד עם ה* בעייה: כיצד יסתדר בעתיד להק ציוד ללא רפידים בסיני. האצה עם הזמן והניסיון ש: מה היו הבעיות הכרוכות ב- צפונה ן העברת בסיס רפידים כמעט בשלמותו ת: פינוי בסיס רפידים היה, ללא ספק, המבצע הלוגיסטי הגדול ביותר שידענו בזמן שלום, אחת המשימות הקשות של השנים האחרונות. להערכ- תי, זו פעם ראשונה בכל העולם שמת- בצע דבר כזה. אף־פעם לא עמד שום צבא בעולם בפני ,התקפלות מאורגנת׳ מרצונו. לכן, היינו חייבים להמציא את תורת פירוק הבסיס מרצון. אני חייב לציין בסיפוק, שיש לנו במה להתגאות. ביצענו את מרבית המשימה בכוחות עצמנו, ללא גורמים מחוץ לצה״ל. ה- הצלחה היתה מעל ומעבר לתקוותי. חששתי מבעיות שליטה על היקף הפעו־ 9 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון נ׳ד״דה מרס״די לות הגדול שנערך במקביל ביחידות רבות. פקפקתי ביכולת עמידתנו בלוח־ הזמנים הקצר וציפיתי לאובדן ציוד ונזקים רבים. הופתעתי מהצורה היפה שבה התנהל הפינוי. השליטה במתרחש היתה טובה ויעילה. קצב העבודה השביע את רצון הכל וכמות הנזקים היתה אפסית. מה זה מלמד ו זה מלמד שיש לנו צבא מצויין, שיכול לעמוד גם במשימות קשות ונטולות־זוהר ולהו- כיח עצמו במאה אחוזים! עיקר הבעיות נוצרו בתחילת הפינוי. לא היה לנו כל ניסיון במבצעים נוסח פינוי רפידים. לפיכך, רבו הנזקים וה- בלאי היה גדול. עם הזמן קיבלו צוו- תות הפירוק מיומנות והנזקים קטנו בצורה משמעותית. בתחילה היה קצב העבודה איטי, אך הוא הואץ עם ה- זמן והניסיון. לדוגמה: בשלבי הפינוי הראשוניים לקחו לנו לפרק מבנה טרו- מי כשלושה שבועות. בשלב הסופי הספ- קנו בזמן זה לפרק את המבנה ו־ להרכיבו מחדש בבסיס צפוני. בעייה נוספת היתה כרוכה בחובתנו לשמור על שלמות הציוד המפורק. כל תכנית הפינוי המתוחכמת אינה יעילה, אם בשטח לא נזהרים שלא לפגוע ב- מאום. לרווחתי, התגברנו על בעייה זו בסיוע נוהלי עבודה ובטיחות קפדניים ובעזרת אחריותם האישית של אנשי הבינוי. עבודתם היתה כה כדאית, עד כי, למשל, בשלב מתקדם של הפינוי הוחלט להעתיק את הבריכה של הב- סיס צפונה. פשוט פירקו את דפנות הבריכה והעמיסו את חלקיה על כמה משאיות ציוד. כללית, התגברנו על בעיות הפינוי בהצלחה רבה. אל נשכח, כי ביצענו את משימת הפינוי במינימום של הוצאות, בתשתית ארעית ותוך חוסר ניסיון קו- דם. כל זאת בנוסף להענקת תנאי־ שירות הולמים לחיילי הבסיס ושמי- רה על כשירות מבצעית עד לרגע האח- רון. מובן, שהפקנו לקחים מניסיון רפידים, למדנו הערכות־זמן מציאותיות וקיבלנו נתונים ברורים יותר על כל האספקטים השונים הכרוכים בפינוי בסיס. היום, הפינוי העתידי של שאר בסיסי סיני נראה ממש משחק ילדים... חותם של קידמה ואסתטיקה ת: הקו המנחה אותנו היה לה- ש : מה השארנו למצרים ברפידים ן שאיר בשטח מבנים בלתי־פריקים ולא־ משמעותיים מבחינה צבאית. כמו־כן השארנו את המיתקנים המיועדים ל- הפעלת שדה־התעופה, מגדל־הפיקוח ו- המסלול. החזרנו במצב שמיש את כל המיתקנים המצריים, שנמצאו בבסיס עוד משנת מצרים קיבלו בסיס שונה לחלוטין מזה שקיבלנו לידינו לפני רפידים ישנם כבישים, מסלולי טיסה, מבנים חדשים, מערכות ביוב וחשמל. בסיס רפידים הישראלי החזיק כמות גדולה יותר של אנשים מאשר בסיס רפידים המצרי. לכן, הדבר הצריך שכ- לולו ופיתוחו במהלך ישראליות. אהבנו את רפידים. הטב־ ענו בו חותם של קידמה ואסתטיקה, ויעידו על כך כל אותם שכלולים, שנו- עדו להקל על החיים בבסיס ולהנעים את השהות בו. רפידים הוחזר לידי המצרים כבסיס עובד ומתפקד כיאות, כמובן, ללא כל פוטנציאל צבאי או תשתית מבצעית. כל נזק שנגרם בעת הפינוי תוקן מתוך הכרה וודאית שכך צריך ונכון לעשות. זה ההבדל בין ל- השאיר אדמה חרוכה ובין ללכת ל- שלום• ש: מה היה בסיס רפידים עבור חיל־האויר בכלל ולהק ציוד בפרט ו ת: בראש ובראשונה, בסיס רפידים היה מרכז־העצבים של כל הפעילות בסיני. זה היה בסיס, שנעשתה בו אחזקת ציוד ברמה גבוהה של המרחב כולו. כל העת היו ברפידים מטוסי קרב לתיקון ואחזקת מטוסים מכל הסו- ומסוקים, והדבר כרך מתן שירותים גים. נוסף לכך רפידים היה בסיס מרכ- זי של כל מערך הנ״מ במרכז סיני. מכורח הנסיבות היה ברפידים ריכוז פונקציות, שבדרך־כלל קיימות בבסי- סים עורפיים. הבסיס היה מסוגל לב- צע מטלות, שעל־פי־רוב העורף מאומן לשאתן. הדבר היה אמור, למשל, לגבי תיקוני מטוסים שחזרו פגועים ונחתו ברפידים. על הבסיס היה לדאוג לכ- שירותם ולהטסתם לעורף. אי־לכך, החזקנו דרך־קבע כוח־אדם וציוד, שנו- עדו לדאוג לתפקוד רפידים כחזית ו- בעורף כאחד. מטוסים רבים הוצלו ברפידים. שדה רפידים שימש בעיקר כשדה־תעופה הכרחי במלחמת ההתשה בזמן תקי- פות הטילים מעבר לתעלה. בתקופה זו קלט שדה־התעופה עשרות מטוסים, שנחתו נחיתות־חירום ברפידים. קליטת המטוסים הפגועים, שיפוצם והכנתם שוב לטיסה, הפכה את שדה־רפידים לשדה דינאמי, פעיל נון־סטופ, אשר עמד איתן מול כל לחצי המלחמה. לחיל־האויר ישנם סנטימנטים רבים לרפידים. בזכותו חיים כיום הרבה חיילים, אשר פונו בהיטס בימי מלחמת יום־הכיפורים ובזכות הפינוי המהיר נשארו בחיים. אין ספק, כי בזמן ה- מלחמה רפידים הוכיח את עצמו כ- בסיס קדמי לכל דבר. דברים כאלה קשה לשכוח. ראית פעם סרט המוקרן בכיוון ה- פוך ז זו הרגשתי, כשאני רואה כיום את רפידים. כאילו מסובבים את ה־ גלגל מהסוף להתחלה... 10 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפידים תריסר עונים לאחור ממרומי מעופו של הבואינג נשקף מחזה מוכר: מדבר עצום, שומם וצחיח. העין כבר מורגלת לחפש את המבנים הבולטים של בסיס רפידים. ישנן נקודות־ציון קבועות, שכל חייל, ששירת אי-פעם בסיני, מאומן לגלותן מרחוק. יקשה עליך לעשות זאת כיום. כמעט שאין זכר לבסיס המרכזי ביותר בסיני. צילום : מיכה בר־עם מבט אחרון על מגדל־פיקוח שנתייתם. מאת מירב הלפרין למי שזוכר את בסיס רפידים בימי תפארתו, קשה היום להשלים עם ה- תמונה הקודרת. לבסיס, שהיה נווה־ מדבר בלב השממה, ריכוז־ענק לאלפי חיילים, כלי־רכב ומטוסים, נשאר זכר רק בדמות שרידי גרוטאות מושלכות, מבנים וחלקי ציוד נטושים. פני הבסיס נשתנו לבלי־הכר. כבר אי-אפשר לזהות את הבסיס הגדול, שוקק החיים, ש- היה הצומת הסואן של סיני. בסיס רפידים חוזר למדבר. משמעותו האמיתית של תהליך פי- נוי רפידים באה לידי ביטוי ממשי כ- שהמריא מטוס הכפיר האחרון ממס- לול ההמראה של שדה־רפידים. כשנעלם רפידים כאכסניה למטוסים מכל ה- הכפיר באופק, נסתם הגולל על בסיס סוגים והמינים. אולי זה נשמע קצת דראמטי, אבל, איך מסבירים אחרת למכונאי, למשל, שמעתה ואילך, במ- קום לטפל בקרביו של מטוס, יהפוך לש״ג או לאפסנאי י מסתבר, שפינוי בסיס זה לא עסק קל ובהחלט לא־נעים. הדבר כרוך בכל־ כך הרבה אספקטים רגישים, שפשוט קשה לדעת איך ומהיכן להתחיל. זה לא נגמר בכך שמעלים את כל תכולת הבסיס על משאיות ועוקרים צפונה. חייבים לדאוג לשמישות הציוד בעתיד, לתקינות המכשורים, למינימום של נזקים ולמאכסימום של יעילות בעבו- חייים בבסיס... קל להאמין להם כ- דה. וחוץ מזה כמעט ששכחנו: יש גם שהם אומרים, שאין משימה קשה יותר מלתפקד כיאות בבסיס מתפנה. תוסי- פו לזה כמה צדדים פסיכולוגיים וב- עיות רגשיות הכרוכים בפירוק בסיס שהיה עד כה תחליף לבית, וכבר אנו שקועים עד צווארנו בבוץ טובעני עד שכמעט אין אפשרות לצאת ממנו של- מים ובריאים. לא כך סבור סא״ל א׳, מפקד הבינוי והפינוי ברפידים. נכון, איש אומנם לא ניגש למלאכת הפינוי בשירה. אולם, גם קיצוניות לצד השני לא היתה. ב- עזרת שיחות־הסברה ושיתוף אנשי ה- מילואים בתכניות הפינוי, הגיעו למצב שבו הפינוי התבצע בקצב מזורז ויעיל. 11 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מר מייד עם בואו של הנשיא סאדאת לישראל, החלו להשמע ברפידים רינו- נים על פינוי. פתאום החלו להוציא מפות של הבסיס, תכניות לפירוק ולוח־ זמנים משוער. כשדיוני קאמפ דייוויד עלו על שרטון, הזדרזו כמה פסימיים להחזיר את התכניות לארון ולחזור לשיגרת הבנייה. אן, כשנחתם חוזה־ השלום, החלה תכנית הפינוי לפעול בקצב מזורז. אנשי הבינוי הפכו לגיבו- רי המקום ועד ליומו האחרון של הב- סיס שלטו בו ללא עוררין. קצב עבודה רצחני אבל, בכל זאת, איך מפנים בסיס עצום כזה ו היכן מתחילים ן מה לוק- חים ומה משאירים י ״אז ככה״, מזדרז סא״ל א׳ לפרוש מפות, דיאגרמות ותכניות. ״באמת, ב־ תחילה לא ידענו איך אוכלים את זה בכלל. יחידת הבינוי התמחתה מאז ומעולם בבנייה ולא בפירוק. לכן, נאלצנו ללמוד את נושא הפינוי תוך כדי מעשה. בשלב הראשון פירקנו מבנים פשוטים שהורכבו בבנייה טרומית. ה- יתרון היה, שרובו הגדול של הבסיס נתקלנו בבעיות פירוק מסובכות בשלב הכיל בניינים טרומיים, ולפיכך, לא זה. השלב השני היה מעבר לפירוק מבנים יותר מסובכים ומערכות חשמל יותר מתוחכמות. זה — כבר היה בעיי־ תי יותר ונזקקנו לכוח־אדם מקצועי מבסיסים אחרים. מלבדם הפעלנו מערך גדול של אנשי מילואים, שעשו עבודה נפלאה. הדגש הושם מלכתחילה על תקינות הציוד המפורק גם בעתיד. המבנים וה- ציוד שבבסיס תוכננו לעבור לבסיסים אחרים. לכן, הפירוק חייב היה להיות זהיר ומדוקדק, שלא לפגוע במאום ולהציל כמה שיותר ציוד. נקודה נוספת שהקפדנו עליה היתה קצב הפירוק. נכנסנו למשטר־עבודה רצחני. קצב הפירוק היה מואץ ויעיל. הממוצע היומי של משאיות ציוד ה- יוצאות עמוסות מהבסיס נע בין שמונה לעשר משאיות. כעקרון, המוטו שלנו היה: ציוד יחכה למשאיות ולא מש- איות לציוד״. סא״ל א׳ לא סיפר, אך, הבסיס קטן מדי כדי לנצור את סוד שיטתו. מס- תבר שא׳ המציא שיטת אריזה מקו- רית. הוא השתמש בפסולת עץ לצורך בניית משטחים, שעליהם הונחו האל- הציוד שנמצא על אותם משטחים קשר מנטים של המבנים המפורקים. את בסרטי־מתכת והעמיס על המשאיות. הדבר מנע השחתת ציוד או אובדנו ו- חסך כסף רב. מכיוון, שהשיטה קצרה הצלחות רבות, חלש א׳ ברבות הימים על מעין מפעל קטן לייצור משטחים ואריזות. בעייה של מוראל למרות כל התכניות והרצון הטוב זה לא הלך בקלות. לכל אורך הדרן, יחידת הפירוק היתה הגורם האחרון בפינוי. כלומר, שעד שאנשי המשרד או המוסך המיועד להתפנות לא עזבו את המבנה — לא דובר על פירוק. הסתבר לפתע, שלפקידות כואב הלב לעזוב את המשרד והמכונאים לא יכולים לראות את המוסך מתפרק... או אז חל רנ־ סאנס בתחום העבודה ברפידים : אפשר היה לראות פקידות השומרות על ה- משרד כי ״יש עבודה במשרד ועוד אי־אפשר לסגור אותו״. או מכונאים הממרקים פינות שכוחות־אל במוסך בטענה ״למה אנחנו ראשונים ן יש מוסכים שאין ב- הם בכלל עבודה...״ מי ש״ציפה״ לשמוע על וונדאליזם, ; ויV ןm« ••fife jSiSS *. «.. •,*AraJJ ׳ - - " -י*־*•**״jsm ׳ ־ » I X, L 5518 .׳־־ ׳׳-.נ מבט ממעוף הציפור : בסיס־אויר שחוזר למדבר 12 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון או על מוראל ירוד — התאכזב• זו לא היתה האוירה ברפידים, גם לא באקו־ רדי הסיום האחרונים. החיים ברפי־ דים התנהלו בחסותה של פילוסופיה שפסקה כי ״לכל דבר יש סוף״. בכלל, בימים האחרונים התנהגו אחרת מת- מיד. הולכים, כביכול, על קצות ה- אצבעות, בשקט, כמו נמצאים במקום זר. הכל מתנהל בדומיה, שלא להפריע לשלוות המדבר. זר לא יבין זאת. זה פשוט נשגב מתפיסתו. סרן דב ינקוביץ היה אחראי על שי- חינוך והתרבות. בחסותו ובסיועו של רותי הפרט ולו גם מניות בתחום ה- דני קיפר, קצין החינוך של הבסיס, החלו להתקיים ברפידים מדי ערב פעילויות חברתיות מגוונות, המתמו- דדות בהצלחה בקצב האינטנסיבי של הפינוי. ״כשבסיס חי באוירה שכל יום מקר- בו לקיצו, נוצרת מאליה בעייה מו- ראלית חריפה. קשה להחזיק מבחינה פיקודית יחידה שתכליתה הרס. הדבר גורר התרופפות במשמעת, בסדר וב- אחריות האישית. אי־לכך, התחלנו בערבי־הסברה, שדנו במשמעות פינוי0 סיני מהאספקט של השליחות הלאו מית. ערכנו מספר מבצעים, שמגמתם היתה העלאת המוראל. הוצאנו את הבסיס לטיול־פרידה מסיני, דאגנו להופעות, הרצאות וערבים פנימיים שלנו בכל ימות השבוע. כשהוגבר קצב הפינוי ומבנים החלו מתפרקים במהי־ רות־שיא, החלה לחדור בעצמות החיי- לים הרגשת קיפוח. החיילים הרגישו נטושים ושכוחים. במיוחד גברה אצלם תחושת החידלון כשפירקו את המרכז החברתי. לכן, ראינו צורך מיוחד ב- הגברת הפעילות החברתית, על־מנת לפצות את החיילים העושים משימה כה קשה באוירה ובתנאים לא־רגילים. הטובים — אחרונים ״במקביל, עסקנו בפינוי עצמנו. ב- התחלה היה קשה לכולם מבחינה נפ- שית. פינוי משמעו, שאתה יוצא לשבוע חופש, חוזר ואינך מכיר את הבסיס. ישנם כמה חיילים שבנו את רפידים. הקימו את הבסיס במו ידיהם, ועכשיו, נאלצים לפרק את אותם מבנים, שה- קימו בעבר. חיילים, שבנו את הבסיס מהמסד עד הטפחות, חוזרים כעת שוב לטפחות.״ קצב הפינוי מואץ. עומדים בלוח־ הזמנים כמעט ללא חריגות. אין טענות. אבל, בכל זאת, זה לא כל־כך נעים לראות בסיס מתפרק. כל יום נעלם מבנה אחר. מבנים, שעמדו שנים רבות, הקשורים בזכרונות ובחוויות רבות, עוזבים את שערי רפידים מפורקים לחלקים. מי היה מאמין שאפשר להתקשר למבנהו לא נעים להודות, אבל, הלב נצבט. ברפידים משאירים את הטובים ל- שלב הסופי של הפינוי. רוצים לסגור את הבסיס עם החבריה הטובים ב- יותר. כשהם יעזבו את הבסיס, ייעלם פרצופו האנושי של המדבר, ורפידים ישוב להיות אזור רפאים, מוכה חום ורוחות. רק בסיסי בניינים הקבועים לקרקע ועמודי בטון מוצקים נשארים במקום, שאריות בסיס שנותרו לפלי- טה כאנדרטה לימיו הישראליים של רפידים. אלה יעידו, שאנו משאירים את רפידים שונה לחלוטין מזה שקיב- לנו לפני תריסר שנים. נכון, זה כואב ועצוב, אך, זה כדאי — בתנאי שלא נצטרך לחזור לרפידים בשלישית. 13 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•10 ״לא הרסנו ! ויתרנו לשלום" מאת תמר זאבי בסופו של סתיו פולה נפתלי, מש״קית־חינוך ברפידים, והתבוננה, מרוכזת ושקטה, בנעשה לנגד עיניה• במרחב הצהוב, נטול ה- אופק, נראתה קטנה. שיער מתבדר, חולצת חאקי תופחת, תרמיל־צד וכף ידה מאהילה על מצחה. לא היה מקום לטעות : גג הרעפים של הצריף שלה הולך ונפרק. רעף אחר רעף נאסף ו- מורד. עוד מעט ייערם הצריף כולו ו- ייעשה גבב לוחות. לרגע היא נפנית לאחור. בכביש ה- אספלט מתקדם לעברה לאיטו דחפור ובו פנים מוכרות, חייל מהיחידה, חיים ברוך. חמש שנים היה במקום, בנה, עסק במקצועו ועתה אינו יודע כיצד לעכל את תפקידו החדש. ״הרג- שה משונה״, הוא אומר לנו, ״להרוס את הדברים שבניתי במו ידי.״ לידו — נהג הדחפור, אהרן גריסו. גבר מו- צק, שערו כבר שב, אך נימת קולו מרו- סקת מעט : ״שבע פעמים עשיתי מי- לואים ברפידים, והפעם הזאת לא דו- מה לקודמות. זה כואב. קשה לי לע- בור מעיבוד פרדסים בחדרה לתפקיד של פינוי...״ חיוך עצוב לפולה : ״אנשים״, היא אומרת, ״נועדו לבנות ולא להרוס...״ רפידים הוא מישור רחב, שטוח וצ- חיח, מוקף גבעות. זר ישאל את עצמו איך מסוגלים בני-אדם להתקשר לשי־ ממון פחוס שכזה, כיצד מסוגלים לכ- אוב כאן כאב־פרידה. יש בכך הגיון. רפידים — לא קסם ולא הדר לו. מאום לא נטל מהילת המסתורין של סאנטה קאתרינה והר משה, וחילו- תיו לא רוו מי מעיין ולא הפריחו גפ- נים. וואדי פיראן גבוה ומתנשא ממנו. חצי־אי — מרוחק וטובל בשלווה. רפי־ ושארם־א־שייח — הוא קצהו של דים הוא עולם אחר. רפידים הוא סי- פורו של קו ראשון, סיפורם של אנשים שיצאו לגיחות איךספור, למשימות־ תקיפה, יירוט, חילוץ, הגנה מרחבית. רפידים הוא סיפורם של נערים, שחרדות רבות ואחריות חסרת־וויתו־ רים ביגרו אותם. כאן גילו חיים, כאן ידעו שמחה וידעו עצב, וכאן למדו להתחשל ולהבין טעמה של רעות. לאיטם קרו הדברים, בקצב החיים ה- מיוחד למדבר. ולפתע הפכו החוויות לזכרונות. אהבה ראשונה מירי פוסי: ״קשה להסביר. אתגע- גע אל היחידה יותר מאשר לביתי ב־ צלפון• איך אפרט י — החוויות כולן: דים, החברים, הסמכות שניתנה לי, החולות, הזריחות, השקיעות, המפק- ההרגשה הפתאומית שאני חולייה חשובה בשרשרת אדירה. ועם כל אלה — הנעורים... הד הצחוקים כשרדפנו אחרי הגמלים... כל אבן — וזכרונו־ תיה, זה קשר שנוצר יוכדיום, שעה־ שעה״. אייזיק ששון: ״בימים הראשונים רציתי לעזוב. בידוד מוחלט מהבית, ניתוק מנוף של מקום ישוב. התגעגע- תי למשפחה באשדוד. הרגשה כבדה. לא בבת־אחת, בהדרגה, התחולל בי שינוי. היחס של המפקדים, ההבנה והחמימות התחילו לקשור אותי ל- מדבר, עד שרציתי לחתום קבע״. אבי לסט: ״כאן התאהבתי לראשו- נה. חיילת שעבדה איתי. התחתנו לפני כחצי־שנה. יפה שלי עזבה לפני חוד- שיים. אני אהיה כאן עד הרגע האח- רון״. 14 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון סגן עמי דגן: ״באתי בן שהפך לגבר. הוטל עלי לפקד על אנשים שנושאים באחריות עילאית ובמתח עבודה בלתי־פוסק אופי המקום ואופי התפקיד חשפו בי עולם פנימי יפה יותר: סובלנות, גמי- שות׳ הבנת אדם. המקום שאנו עוזבים, המקום הזה היה עולם ומלואו, מלא יופי, מדהים בגיוון שבו ובסתירות: מצד אחד אנו שותפים להפעלת האמ- צעים הטכנולוגיים המתוחכמים ביו- תר, מצד אחד — נאבקים תכופות ב- בעיות של חשמל ומים. מצד אחד — מדבר, מצד אחר — הטבע בהדרו. מירי: אתגעגע ליחידה יותר מאשר לבית ביום חורפי אחד גיליתי צבעונים על גבעה... צבעונים באמצע המדבר!״ סרן ר׳, טייס: ״החוויות שקשרו אותי לרפידים הן משימות השיגרה, במיוחד משימות־חילוץ. ההכרה שיש בידי להציל חיי־אדם היא הרגשה מיוחדת, ללא תחליף״. ״להגיע לרפידים...״ כמה חבים את חייהם לטייסי המ- סוקים והמטוסים הקלים שיצאו מ־ רפידים לחלץ את חייהם ן אף אחד לא העלה בדעתו לסכם בערכים כמותיים משימות שלקראתן יצאו הטייסים ללא הרהור• בכל תנאי, בכל סיכון ו- מחיר חילצו חבר שנטש בשטח אוייב, הצילו מטייל שתעה או נקלע לסכנה. להגיע לרפידים — אלה היו לעתים מילים של משאת־נפש, תפילה. סרן מ.: ״לאחר הזנקה לכיוון טא־ סה, התחלנו בפנייה. עם חציית כיוון מערב הרגשתי מכה חזקה בחלק הא- חורי. מייד התחילו רעידות חזקות, כפי שהסתבר — מהמנוע. בקצב מהיר החל המטוס לאבד מהירות. משכתי לגובה, ובמהירות לגובה עה עד סוף מהלך הסקאלה במכשיר והתחלתי לאבד גובה. מתחת נראו כוחותינו נלחמים בכוחותיהם ולא היה ברור מי הוא מי. ״הבנתי, שיש לי זמן־מה ואין צורך בנטישה מיידית, ולכן, תוך טיסה מז- רחה, ביצעתי את מירב הפעולות האפ- שריות להצלת המנוע. השלכתי ציוד חיצוני, כולל טילים. ״משחק״ בחי־ רום־ווסת־חשמלי. ״משחק״ במצערת הרגשה משונה : להרוס את מה שבנינו וברז. כל אלה לא עזרו. הרעידות הח- זקות נמשכו והמטוס המשיך להפסיד גובה• היתה שליטה על הסל״ד, אולם הסחב לא השתנה. לרגע חשבתי, ש- במידה שאצטרך, אנטוש באגם המר עצמו וכך אהיה מנותק בשלב ראשון מכוחותינו, אבל גם, ובעיקר, מכוחות מצריים, במהירות של תי על־פני האגם וכאן יכולתי שוב להחליט לנטוש בגובה נראה היה לי שאגיע די עמוק מעבר לארמיה השלישית. משך כל התהליך ליווה אותי בן זוגי בצמוד, ודיווח ש- לא נראה דבר מבחוץ — לא אש ולא נזילות. משך כל הזמן דיווחתי בראדיו על פעילותי ועל כוונתי לנטוש בשלב המתאים. התחלתי להתכונן לנטישה. עברתי על החגירה, ווידאתי שכל הר- צועות מחוברות, משקף מורד, רצועת־ סנטר סגורה, עורף מוצמד לכרית, מרפקים אסופים. הקטנתי מהירות ל־ רים, משכתי בידית עליונה. היה ברור, כי משהו בגב לא בסדר, הכאב היה חד ומתפשט. נשבה רוח חזקה. ״הייתי מודאג מהפגיעה בקרקע. בדקתי את המצנח והוא נראה לי שלם לגמרי, אם כי קצב ההנמכה נר- אה לי פראי. החלטתי להתארגן לפ- גיעה בקרקע ולא להתעסק עם הוצאת מכשיר הקשר. בקושי הצמדתי רגליים וכופפתי ברכיים• עצמתי עיניים. רק שלא יהיה יותר גרוע עכשיו מכל מה שהיה, הרוח השכיבה אותי על הקר- קע החולית ובעזרת המצנח נסחפתי למרחק של תי על הגב, סובבתי את האבזם. עם הלחיצה הרצועות נשלפו ומצאתי את 0 מש״קית חינוך פולה : ערב־תרבות גם ביום האחרון גריסו: כן, זה כואב. 15 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפ״דים עצמי שוכב במקום. הכאבים היו חז- קים מאוד. לא יכולתי לקום ולא יכו- לתי להזיז שום• איבר. כעבור כ־ דקות, שנראו כשעות, שמעתי טרטור הליקופטר. הוא דייק, עבר בדיוק מ- עלי ונחת לידי. סימנתי לרופא שאיני מסוגל לזוז. הדוקטור אסף את כל הצוות ויחד נשאו אותי להליקופטר. כל התרופות שקיבלתי נגד הכאבים לא הועילו. הנשימה נעשתה קצרה ו- מהירה והטיסה לבית־חולים־שדה נ־ רפידים נראתה כאילו לא תסתיים״. מיתרים בבונקר לא רק בעלילות־גבורה נקשה רפי- דים. כאן ראיתי רגעים יפים, מלאי אור. ראיתי פניו של מפקד קורנות מאושר, כשאחד מחייליו כתב לראשו- עדה למראות מוזרים: בדרך הג׳בל- נה בחייו מכתב בעברית, וכאן הייתי אות, אל יחידה על הקו, ברכב המ- קרטע, ארבעה אנשי מילואים במשי־ מת־חינוך. רביעיית הקשת של התזמו- רת הפילהרמונית — שני כינורות עתי- קים, ויולה וצ׳לו• בחנייה מנסה משה פורמן, שעלה מברית־המועצות, לתקן מיתר, שפקע מטילטולי הדרך. בבונ- קר הדחוס, מוארת בקרני־אור החוד- רים מבעד הפתח, השמיעה הרביעייה ריקוד הונגרי של בראהמס, מוסיקת- לילה זעירה של מוצארט, מחול החר- בות לחאצ׳טוריאן. לאחר ההופעה נר- או הארבעה כדמויות שנטלו חופשה מציור סוריאליסטי. במעלה התל, ב- רוח השורקת, על רקע חולות שאינם מסתיימים, נישאו כלי המיתר העדינים כשסביבם גמלים מגביהים צוואר. מיבטחים. רפידים היא מנגינת־מיתר רפידים אינו רק קו איתן, מקום בבונקר, הם פניו השלוות של ד/ טייס שבין משימה לחזוקה לומד ארכיטק- טורה. רפידים זה אסייג יצחק, שבא מהשכונה בבאר-שבע ומסביר לי מדוע ״בךאדם לא יכול לעזוב את חיל־הא- ויר״. זה מבטו של סג״מ בן־ישי, האח- ראי על פינוי היחידה שאותה אהב. ורפידים היא פולה הקטנה מהחינוך, שאינה מוותרת על ערב-תרבות גם ביום האחרון לשהייתו של חיל־האויר במקום. מדוע ו — ״משום שביום מפנים, אך בערב ממשיכים לבנות...״ עיניה החומות נאחזות בנקודה נעלמת, מרו- חקת. ומישהו לידינו, בטרם יעזוב, מצמיד פתק לבן אל לוח המועדון: ״לא הרסנו — וויתרנו לשלום״. ינואר 16 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרבדים בן הפכה ביר גפגפה לרפידים הם היו חלוצים מקבלי ה״פאסים״ האחרונים ״מסתערים״ על הרקולס לתפוס חופשת סוף־שבוע מיוחלת. איור גד אולמן מאת אלי נוה ב־ עבד אל נאצר, בבסיס חיל־האויר המ- צרי מליז )ביר־גפגפה(. הוא הכריז שם על סילוק כוח האו״ם מסיני ועל סגי- רת מצרי־טיראן. את דבריו סיים במש- פט הידוע: ״הם, היהודים, מאיימים במלחמה, ואני אומר להם: אהלן וס־ הלן, אנחנו מוכנים למלחמה״. ביום הראשון למלחמת ששת־הימים, בשעה מטוסי אוראגאן של חיל־האויר ה- ישראלי את הבסיס המצרי, השמיד חמישה מטוסי מיג־ שימוש את המסלול הראשי. המבנים הבאים שתקפו את הבסיס, השמידו על הקרקע עוד תשעה מטוסים. כל המטוסים שהיו בבסיס הושמדו. ביום השני למלחמה ישבו במועדון הקצינים המצרי, שבו נשא נאצר את נאומו הידוע, חיילי אוגדת טל מחטי- בה שה ימים התנוסס במגדל־הפיקוח של השדה דגל ישראל. ביר גפגפה הפך לב- ב־ רס״ן ב׳ מחיל־האויר לפקד על ביר־ גפגפה, שנכבשה בבוקר אותו יום : ״ה- מושג ביר־גפגפה היה אז לידידי ערטי- לאי ומאיים. לא היה ברור מה צריך לעשות. הישגתי תרשים של השדה, והתחלתי לברר איזה כוחות יעמדו לרשותי. בחצות הלילה נפגשתי עם שני אנשים, שהגיעו משם, ודיווחו שהמס- לול הראשי הרוס לגמרי, והמקביל אי- נו ניתן לנחיתה. הם סיפרו שיש במקום מכונת־בטון, שניתן להיעזר בה. מים וחשמל — אין. קיימת סכנה חמורה מפצצות שלא התפוצצו ומצרים חמו- שים מסתובבים בשטח. בתדריך נאמר לי להתייצב למחרת בבוקר, כדי לקחת ציוד, ולטוס לביר־גפגפה״. בבסיס הציוד חיכו לרס״ן ב׳ קומאנ־ דקר ונהג. ציוד — לא היה. בקושי הצ- ליח ב׳ לחתום על תת־מקלע עוזי, ודגל ישראל. קצין האפסנאות התכחש לכל הבטחת ציוד, ואמר שאין בידיו דבר. קומאנדקר, נהג, שני חיילים בסדיר ו- רס״ן ב׳ טס אל הבלתי־נודע. עם כמה אנשי־מילואים, בלי תיק־תרופות, משקפי־אבק )אבזר חיוני במקום( ו־ מכשירי־קשר. במטוס הסביר רס״ן ב׳ לאנשיו, שהם הולכים להיות יחדיו תקופה סוערת, ומוטב שיתרגלו היטב ומהר זה אל זה. הטיסה ארכה זמן רב. המטוס הקיף את הבסיס, כדי למצוא מקום נחיתה. בסופו של דבר, בשעת צהריים, נחת המטוס. הצוות מצא עצ- מו עומד מול מגדל־הפיקוח הישן של ביר־גפגפה. בין שריון לאויר מגדל־הפיקוח היה מבנה בן שתי קו- מות. חלונותיו היו מנופצים. סביבו פזורים היו שרידי המיגים, גרוטאות מפוחמות, שברי־זכוכית וגופות חיילים מצריים. מכשיר־הקשר במגדל פעל, וה־ סוללות היו מלאות. מייד הונף דגל על המגדל. ביר־גפגפה היתה לשדה של חיל־האויר, ומיפקדת חיל־האויר הסבה את שם המקום לרפידים. 17 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרנ׳ידי המשימה הראשונה היתה הכשרת המסלול להמראות ולנחיתות. מחלקת ההנדסה, ובראשה פלקוביץ׳, קבלן עבודות־עפר, שהשקיע את כל מאודו בעבודה ורץ לאורך המסלול כאחוז־ דיבוק, טאטאה את המסלול וסילקה נפלים של פצצות בעזרת חוטי־משיכה. לאחר טאטוא המסלול נוצרה בעייה חדשה — כיצד משיגים מים להכנת ב- טון לסתימת הבורות במסלול ההסעה. החולייה השליכה יהבה על מכונת־ הבטון המפורסמת, שניצבה בקצה ה- מסלול. היתה זו מכונה רוסית חדשה, אך היא הכזיבה. מסתבר, שמנוע ה- מכונה נשרף כשניסו המצרים להפעילה בפעם הראשונה. אנשי החולייה של האויר הלכו בעקבות קודמיהם המצ- רים, והכינו בטון בתוך גיגיות גדולות שהיו לצד המכונה. יומיים לאחר הנחי- סעה כשיר לנחיתת מטוסים, ואז החלו תה של הצוות בשדה, היה מסלול ה- לטפל במסלול הראשי, שהיה הרוס לגמרי, כדי לאפשר המראות ונחיתות של מטוסי־תובלה. בתוך כל המהומה התנחלה מיפקדת האוגדה של אריק שרון בקצה הצפון־ מזרחי של המסלול, והשתמשה במס- לול כבטיילת. היחסים בין השריון לב- סיס חיל־האויר ברפידים לא היו יחסים של שיתוף־פעולה דווקא. השריון היה טרוד בענייניו ולא יכול היה לסייע לאנשי חיל־האויר, ואילו אנשי חיל־ האויר לא היו יכולים להציע דבר לאנ- שי השריון, מלבד הטסות מיוחדות, פינוי נפגעים וכוי. דלק ומים עדיין לא היו בימים הראשונים ומנות־הקרב הל- כו ואזלו. כבר מההתחלה החל רס׳ץ י׳ ״להפציץ״ את מטה חיל-האויר בט־ תבים, בהם דרש ציוד ואספקה. חיל־האויר. לפתע החלו לזרום לבסיס, ביום השני נשתנה מעמדם של אנשי בדרך האויר, אספקת מזון טרי, וביחוד תפוזים. רס׳׳ן ב׳ ניצל את היתרון הב- רור, וניהל משא־ומתן עסקי עם אוגדת טל. תמורת ארגז תפוזים קיבל רכב ודלק. באחד הימים הראשונים קיבל ב׳ דיווח, שיש תנועה חשודה במחסן ה- מזון. הוא מיהר למחסן, והיה בטוח, שימצא שם מצרי מסתתר. להפתעתו מצא שם את יעל דיין, מזכירתו של אריק שרון, מחטטת בין הארגזים. משנשאלה לפשר מעשיה השיבה )לדב- רי רס״ן ב׳( כי היא מחפשת ביצים לאריק... דרושות: זגוגיות עבות ביום השלישי קיבל ב׳ דיווח בקשר, כי מטוס נורד עמוס בחביות דלק־מטו־ סים עומד לנחות בשדה. רס״ן ב׳ יצא איור: גד אולמונצפין. פינוי אוירי לפצועים במלחמת יוכדהכיפורים מרפידים לבתי־חולים 18 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון אל קצה המסלול, כדי לקבל את המ טוס. הנורד נחת נחיתה שיגרתית על מסלול ההסעה, ולפתע סטה שמאלה מהמסלול ופנה לעפר. ענן אדיר של חול היתמר, והמטוס נעלם מהעין. אנשי השדה עמדו חסרי־אונים מול המחזה. ציוד כיבוי־אש לא היה, מלבד מטף אחד על הקומאנדקר. הקומאנדקר דהר לעבר פטריית־החול במהירות שנראתה אז לאנשים איטית ביותר. הכל ציפו לפיצוץ וללהבות בעקבותיו, אבל הענן התפזר, והנורד נגלה לעיניהם — תקוע כמו ברווז. כנף אחת בקרקע, והאחרת מזדקרת אל־על, אך ללא פגע. גלגל המטוס נתקע במחפורת ובדרך־נס מנע התהפכות המטוס העמוס חביות דלק. תושייתו של הטייס, והמזל שהאיר לו פנים, מנעו אסון כבד, אך בעיית המח- סור באמצעי כיבוי עלתה בכל חריפו- תה. לאחר שהסתיימו העבודות הראשו- נות במסלול, התפנו אנשי הבסיס לשי- פור התנאים. רס״ן ב׳ הביט אל השדה הגדול מחלונותיו המנופצים של מגדל- הפיקוח. כששלטו המצרים בבסיס היו בו טייסות ונ״מ. להערכתו של ב׳ היו בבסיס כ־ היה תמוה ביותר: היכן שוכנו אותם מאות, או אלפי חיילים ן הבסיס היה שומם לגמרי. בקצהו הצפוני היו כמה חורבות ומבני קרטון מלאי פשפשים. רק בסיור ברכב נסתברה התעלומה. ליד כל עמדת־עבודה — דירי מטוסים, גנראטורים, מחסנים וכר — היו פרו- שים מזרונים. החיילים המצרים לנו, כנראה, תחת כיפת־השמיים. הבסיס לא היה ערוך למגורים. המקום היחיד שהיה כשיר למגורים היה מגדל־הפיקוח, אלא שנל שמשו־ תיו היו מנופצות, והקור ששרר בו בלי- לות היה בלתי־נסבל. באחד הבקרים הופיע טנדר במחנה, עם זגג ומטען של זכוכית. כל שבר־זכוכית מקורי של ה- מגדל היה בעובי כית שהניא הזגג היתה דקה ביותר. הזגג נרתם מייד לעבודה, וכעבור שעה קלה היו כל השמשות מותקנות במקו- מן. תוך־כדי עבודה תמה הזגג מדוע התקינו המצרים זגוגיות כה עבות. למחרת, בשעה פת־חול אדירה, שהשחירה את פני ה- אדמה. אנשי הצוות סגרו את חלונות פת חול במדבר. אז — הבינו את המצ- מגדל־הפיקוח, והתיישבו לחזות בסו- רים: כל השמשות התקשתו פנימה, והתנפצו כעבור שניות אחדות לרסיסים זעירים. מגדל־הפיקוח היה שוב פרוץ לרוחות. כעבור שבוע של בידוד ועבודה מאו- מצת, הגיע אוטובוס ובו שבע בנות. ״אני לא אנטי־פמיניסט,״ מציין רס״ן בי, ״אבל תפסתי את השערות בידיים. עם כל התנאים האיומים האלה — מה יהיה על מגורי הבנות ז״ עם הבנות הגיעו גם בנים, רופא וחובשת, קצין־ ספורט וכלי־רכב רבים. גם משאית כי־ בוי-אש הגיעה, ובה שני כבאים מאו- מנים. היתה זו חוליית־מסלול מסו- דרת ומאורגנת, שנועדה להחזיק את המסלול. סיפוק: מיראז׳ ומקלחת כעבור שבועיים החליף רס״ן ר׳ את רס״ן ב׳. את פניו קיבלו כמה עשרות אלפי זבובים, שסככו על הבסיס. ״מייד ראיתי שאין המדובר בבסיס ארעי, אלא במקום שהולך להיות מרכז־העצבים של סיני. על הצוות שהחזיק בשדה היה לתת שירותים לטייסים נוחתים, ולש- רת צוותי מסוקי פינוי ומטוסים קלים. המשימה היתה קשה ביותר, בשל התנ- אים הפיסיים הקשים. הייתי צריך לקחת את הג׳יפ שלי ולנסוע לקצה המסלול, כדי לעשות את הצרכים. אחד הדברים שהפתיעו את השבויים המצריים שהוחזקו בבסיס, היה לראות את מפקד הבסיס, קצין בדרגת רב־סרן, עומד עם פטיש ביד ושובר קירות. הם הוכו בתדהמה בראותם קצינים עוב- דים כפועלים פשוטים. ״עבדנו עד שהר- גשנו, שאי־אפשר יותר, ואז נרדמנו ב- מקום בו עבדנו, קמנו והמשכנו לעבוד.״ בד בבד עם בניית סככה זמנית למטו- סים, על־ידי חוליית בינוי, שהיוותה גרעין ליחידת הפינוי של רפידים, החלו מלחמות על הקמת בתי־שימוש• בניית סככה לארבעה מטוסים נסתיימה, ו- ארבעת המיראז׳ים הובאו לבסיס. ״ה- סיפוק שבהגעת המיראז׳ הראשון לא היה פחות מהסיפוק מהמקלחת הרא- שונה,״ אומר רס״ן ר׳. הצוות המקומי החל לגדר את הב- סיס, שבעצם לא היה אז בסיס, אלא שטח פרוץ, מסלול שכל־אחד עשה בו כרצונו )פעמים רבות רץ המפקד אחרי פרידה מרסיד״ם כלי־רכב שנסע במסלול דרךחירות וסי- כן המראה או נחיתה של מטוס(. הב- סיס תוחם, נקבעו המקומות של הפו- נקציות השונות, נקבע מקום השער, ולצידו הוקמה ״בוטקה״ )שלא אויישה מפאת מחסור בכוח־אדם(. קשה אן יפה היתה זו תקופת קשה ביותר, אך כל אחד מגרעין האנשים שהניחו את היסודות לבסיס מציין, כי היתה זו התקופה היפה בחייו. כל אחד היה צריך להמתין שבוע ימים עד שיגיע תו- רו להתקלח. בכל המרחב הגדול וה- עצום הזה היתה רק מקלחת אחת — במגדל־הפיקוח של רפידים. תת־אלוף מן צלצל באחד הימים השחונים הללו אל מפקד רפידים, ושאל אם אפשר לבוא להתקלח. מפקד הבסיס השיב לו, כי הוא מוזמן בכל עת, ובלבד שיביא ג׳ריקאן מיס. הזבובים השחירו כל חלקה טובה וליוו את האנשים בכל עת לכל מקום. בעייה ראשונה במעלה היתה לשמור על נקיון בתנאים כאלה, ובכך השקיע מפקד הבסיס את כל מעייניו. ״ידעתי, שאם לא נקפיד על נקיון — אנחנו גמורים. אמרו לי: אתה משוגע ו יש לך דברים כה חשובים לעסוק בהם, ואתה מתעסק בזבובים ן אני זוכר, שה־ דודה לאה באה אלינו והתיישבה בין פגרי הזבובים )לאחר הריסוס ומבצעי הטיהור נותרו רק פגרי זבובים(. היא לא הבינה, כיצד יכולים אנשים לחיות במקום הזה.״ הבסיס החל לתפקד כבסיס מבצעי. טיסות יירוט יצאו באופן שוטף. הב- סיס שימש מרכז למסוקי־חילוץ ול- מטוסי־תובלה. שישה חודשים לאחר שהונף דגל ישראל על מגדל־הפיקוח הישן, שימש הבסיס כבסיס פעיל. גר- עין אנשי־המילואים פינה מקומו לכוח־ אדם סדיר, ונוסדו בו הפונקציות העי- קריות. ״התנאים הקשים במקום רק עור- רו והגבירו את המוטיבאציה לבנות, ולא הרתיעו,׳׳ אומר ר׳. ״מלחמת ששת הימים היתה גילוי יוצא־מן־הכלל של נכונות ורצון לתרום... הרגשנו שאנו חוזרים לתקופת החלוציות, שאנו מאפשרים את המשך קיומה של מדי־ נת־ישראל.״ 19 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאוןותר1 ככל שבעיות האיתסון שלד נעשות ארוכות אתה זקוק יותר ל קוטיליבר צלצל עכשיו תל־אביב טל׳ חיפה טל׳ כיום ניתן להשיג גם בישראל מערכת קנטיליבר אמינה המיוצרת עפ״י הסכם ידע בלעדי עם חברת הענק האמריקאית PALMER SHILE שימושים: מערכת קנטיליבר של מירומית מיועדת לאחסון צבורות, קורות, לוחות מתכת, משטחי עץ ופורמייקה ושאר פריטים שאורכם רב. הרכבה: ההרכבה והפירוק קלים ומהירים. המפלסים ניתנים לשינוי מיידי לפי צרכיך, וניצול שטח האיהסון על כל מפלס הינו מקסימאלי. תכונות: ניתן להעמיס עד זרוע - הרבה מעבר למקובל בכל מערכת אחרת בישראל. המחיר הכולל: 1 מכסימלית של שטח ההחסנה שלך 2 3 JRFLLSVFLIעד־־ מיתקיי: א מערכות אחסנה נוספות של ״מירומית״ 5 ,ת בני ברק: רח מתיתיחי» ו!ו/ וו ״vaVa אין פחות מדי מקום, רק פחות מדי מירומית )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה לורפידים ט״ס• הקרב לא הותשו מאת מירב הלפרין מלחמת ההתשה, שהתחוללה אח- רי מלחמת ששת הימים )יוני ועד להפסקת האש )אוגוסט היתה מלחמה שונה לחלוטין מקודמו- תיה. היא היתה ארוכה וחסרת־שי־ אים. רק אנשי הצבא חיו את הדרא־ מות שלה, שהיו רחוקות מהציבור ה- רחב. המוקד העיקרי של המלחמה היה חזית הדרוס. את כובד משקלה הטי- לה מלחמת ההתשה על אזור התעלה. כוחות היבשה, שישבו קבע בסיני, כו- חות האויר והים, שהוזנקו עשרות פע- מים ביום לאזורי הלחימה, לא ידעו מנוחה. הצבא המצרי, על כל חילותיו, הטריד ללא הרף את כוחותינו בסיני. ״ההתשה״ — כשמה כן היתה. נשיא מצרים נאצר אמר בנאומו ב 1969 אבל אני יכול להתיש את ישראל ולש בור את כוחה.״ הצבא המצרי אולי דות, אך את כוחו ורוחו לא הצליח התיש קצת את צה״ל, גרם לו אבי- לשבור. מלחמת ההתשה הציבה את חיל- האויר לפני משימה קשה ביותר. בריה״מ נטלה על עצמה את ההגנה האוירית על מצרים, וקם עימות אוירי ממושך במהלך כל ימי המלחמה. רפידים היה הבסיס המרכזי של ה- הגנה וההתקפה האוירית בסיני. ממ- נו יצאו עשרות מטוסים לגיחות בש- טח מצרים, להפצצת סוללות הטילים בתעלה ולקרבות־אויר בשמי סיני. מב- צעי המסוקים הנועזים כמו פיצוץ תחנות הכוח בעמק הנילוס, ״הרמת״ המכ״ם הסובייטי ומבצעים רבים אח- רים החלו אף הם כאן. ללא ספק, נשא הבסיס באחריות רבה ומילא את ייעו- דו על הצד הטוב ביותר. אולם, הדבר לא מנע מהחבר׳ה להתנהג כאילו הם נמצאים ב״מערב הפרוע״. למה דווקא ״מערב פרוע״ י — ה- מרחבים מישוריים יש י — יש ויש! תשובה פשוטה. מדבר יש ז — יש! הרבה קרבות־אויר היו י — היו! מיר־ דפים במדבר אחרי מטוסים היו ו — היו גם היו! אז מה עוד צריך כדי להפוך את רפידים ל״מערב הפרוע״ ו רק מטוסים. וכאלה היו בלי סוף, ב- כל הביצועים האויריים האפשריים. בצמדים, ברביעיות ובמבנים — האחד ממריא והשני נוחת, ללא הפסקה, ב- קצב מטורף ובתנאים בלתי־רגילים. סקייהוקים כ״ארטילריה רכובה״ אל״מ ע׳ היה מפקד טייסת ה- סקייהוקים הראשונה. באותם ימים עוד היה הסקייהוק המטוס. לפיכך, המאמץ הגדול ביותר הוטל על טייסי הסקייהוק. הם חוייבו בדריכות מבצ- עית מתמדת, בכוננויות ובמספר גיחות מדי יום. טייסות הסקייהוק חלשו על כל הגזרות מהצפון עד לדרום ועסקו בכל התחומים האפשריים. מיגוון פעי־ 21 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•19 לותם כלל קרבות־אויר, הפצצה גבו הה, ריקוט, תקיפת סוללות־טילים ו- שירות כ״ארטילריה רכובה״. לא ייפי לא לכן, שאל״מ ע׳ מספר כך על סדר־ יום שיגרתי באותה תקופה: ״חזרתי מגיחה בתעלה. בבית מצאתי אורחים, שהגיעו לארוחת־צהריים. ביקשתי יפה סליחה, יצאתי לבצע גיחה נוספת ו- חזרתי להיפרד מהם.״ ״רפידים היה בסיס, שסייע לנו מאוד. אחד הדברים המדאיגים טייס־ קרב, ובמיוחד מוביל־מבנה, הוא קו־ דם־כל לנווט ולמצוא את המטרה. רפידים היתה נקודה גדולה ובולטת למרחוק. דבר זה הוריד את המתח לקראת התקיפה, כי כשהגעת מעל רפידים, נוכחת, שעד כה הניווט היה נכון. זה נתן אפשרות לאמת את חי- שובי הניווט ולתקן את המשגים. ב- מיוחד סייע רפידים בגיחות־לילה. ב- לילה הניווט קשה וחוסר הוודאות גו- בר. העובדה כי יש בסביבה שדה־תעו־ פה קרוב ובקר קרוב הרגיעה מאוד.״ המצרים הקימו מערך טילים סבוך, יי••׳ • - .״.. י1 ־׳ ן .׳ : . . ו שהתבסס על טילי סאם־ צפיפותן של סוללות־הטילים זו לזו הקשתה את החדירה לאדמת האוייב. טייסי הסקייהוק היו חייבים לתמרן היטב על־מנת לבצע את משימותיהם כנדרש. הרבה מתח היה טמון בגיחות היומיומיות. עם הזמן, גדל הניסיון ו- שוכללו טכניקות התקיפה. מספר אל״מ עי: ״המשימה היתה טיסת־לילה רגילה. הובלתי זוג במג- מת פיטרול שיגרתית. מעל לרפידים, ביקש הבקר שנתקוף עמדת־מקלע, ש- ניצבה על בית דו־קומתי. כמעט שפ- רצתי בצחוק: איך אפשר באמצע ה- לילה, בגובה דת־מקלע הניצבת על בית דו־קומתיי הרעיון לא הצחיק במיוחד את הבקר. הוא התעקש שנעשה זאת. נו, מילא, אמרתי לעצמי, אם הם כל־כך לחו- צים, נמצא את המטרה. ״הגעתי לאזור הלחימה. מסביב יריות מכל הכיוונים. אי־אפשר היה לדעת מי זה מי. השמיים כוסו באו- קקתי להכוונה מהקרקע, כדי להגיע רות צבעוניים מרצדים לכל עבר. נז־ לאזור הבית. בחושן כזה המפה לא עזרה במאום. ירדתי לגובה נמוך מאוד, ממש מעל לאזור הלחימה. הקטנתי מהירות ל־ סיבובים סביב האזור המשוער• בעז- רת הבקר הגעתי למסקנה, שהבית נמ- צא בנקודה מסויימת• לא הייתי בטוח לחלוטין עקב תנאי האור הקשים. תכ- ננתי לזרוק את הפצצות ולהאיר את הסביבה למספר שניים שני. תוך כדי הפנייה סביב הבית הורדתי את האף במהירות נמוכה מאוד, בקושי הספק- תי להתיישר, והופ — הטלתי את ה- פצצות. בחושך כזה ובגובה כה נמוך, זה נחשב כמסוכן מאוד וכמעט בלתי־ אפשרי לביצוע. מבחינה הדרכתית, אין על מה לדבר, לא קיים דבר כזה... ה- פצצות נפלו כ־ אירו אותו• או־אז התחלנו לזרוק את הנפלאם לכיוון הבית. לפי הדיווחים מהקרקע, הסתבר, כי הבית נוטרל ו- הפסיק לשגר ירי לכיוון כוחותינו.״ עליז היה לבוא לרפידים. זו היתה m₪m ן 22 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפידים חגיגה לטייסי־הקרב. האסוציאציה המיידית העולה בהקשר לרפידים היא קרב־אויר. ידעת שאם אתה בא לרפי־ דים, יש ,אקשן׳. נכון, זה לא היה ב- דיוק ״הילטון״ עם חמישה כוכבים. אן היתה פעילות מתמדת — וזה ה- עיקר• הרבה הזנקות, הרבה גיחות, הרבה הפצצות — מה צריך יותר ן טייסי היירוט היו ברפידים כשל- פני אקדחים, המחכים ליריה הרא- שונה. כל היום התהלכו בחליפות תאוצה, בתחושה ש,או־טו־טו הולך . כשניתן אות־ההזנקה,, לקרות משהו היו רצים למטוסים, ממריאים ורוד- פים אחרי מיגים. כיוון שקרבות־הא- ויר נערכו בגובה נמוך, נהגו חיילי רפי־ דים לצאת החוצה ולצפות מן הקרקע בהצגה שממעל... אם כל זה עוד לא משכנע כ״מערב פרוע״, הנה באה ההפלה המפורסמת של תא״ל ע׳ ומצדיקה את הכינוי. לכאורה, הכל היה רגיל: שני טיי- סי מיראז׳ הוזנקו לרפידים כדי לה- ניס מפציצים מצריים באזור נח״ל־ים ואל־עריש. בקרב־האויר שהתפתח, הופלו שני מטוסים מצריים. עד כאן הכל נורמאלי. אך, כשיצא תא״ל ע׳ מהמיראז׳, נדהמו הכל לגלות, כי ב- מקום סרבל־טיסה לבש הטייס מכנ- סיים קצרים וחולצת טריקו... רס״ן )מיל׳( א׳ היה בין טייסי ה־ מיראז׳ הראשונים שהגיעו לרפידים במלחמת ההתשה. כיום, הוא משת- ייך לטייסת כפירים. טייסת זו היתה האחרונה שעזבה את רפידים. המעגל נסגר. מספר רס״ן אי: ״בימים הראשונים ברפידים גרנו בבונקר מצרי טיפוסי, מצועצע בסיג־ נון מזרחי. הבסיס היה עוד לפני ה־ אירגון והסדר הישראלי. הכל היה פרימיטיבי מאוד: מעט אנשים, תנאי מגורים עלובים ומשמעת מינימאלית. האבק והמדבר העניקו לבסיס ייחוד משלו. לחשוב שמאוחר יותר היה מי־ זוג־אויר ובריכה! לאמיתו־של־דבר, זה היה יותר אמיתי מאשר בשלבים המשגשגים של רפידים. אוירת הברא- שית התאימה יותר לרוח המדבר. הי־ תה שמחת־נצחון מלווה בפעילות מב- צעית גדושה. היית ממריא, נוחת, מתדלק ושוב ממריא. כל הבסיס עבד כים להמריא ולבצע קרבות־אויר. ה- בשבילנו, עבור המטוסים, שהיו צרי- מכונאים עבדו כמו משוגעים, בתנאים־ לא־תנאים. האבק המדברי פגע מאוד במנועי הסילון והדבר הצריך עבודה מכופלת. גם להם היתה שמחת הפ- לות: כל מטוס שחזר מקרב־אויר עם הפלה באמתחתו, זכה לטיפול מסור ואוהב ועל גופו צויירה מיניאטורה של מטוס.״ לוח־ההפלות של רפידים היה למו- קד של תהילה, מופת לצעירים ונוס- טלגיה. ב־ לוח שתי הפלות לזכותו של רס״ן )מיל׳( א׳. הוא מספר: ״הקרב התבצע בטקסאס, כלומר, באזור שכינינו אותו טקסאס. המקום היה חלק מהמערב הפרוע של סיני. אזור נטוש, שכוח־אל, דרומית לעיר סואץ. באותה תקופה הטילים עדיין לא היוו בעייה כה רציני, ולכן ביצע- נו הרבה קרבות־אויר ללא חשש מיו- חד. צברנו ניסיון רב בקרבות־אויר ו- עשינו הכל ממש בעיניים עצומות. הגענו זוג לאזור הקרב. התחולל שם כבר קרב־אויר בין מיגים לזוג מירא־ ז׳ים שלנו. תוך כדי הסתובבות בשמ- יים׳ קלטתי את אחד המיגים. התיי- שבתי עליו ובלי בעיות מיוחדות הצ- לחתי להפיל אותו בתותחים. הבעייה היתה עם השני. המשכתי לרדוף אח- ריו, בעוד הוא מנסה כל העת להתח- מק ממגע איתי. פגעתי בו, אך הוא המשיך לטוס. לא ידעתי אם הטייס נטש את המטוס או לא, כי באויר רי- חפו מספר מצנחים של טייסים מצ- ריים. בלהט הקרב לא שמתי לב ש- הדלק שלי הולך ואוזל. נאלצתי לבצע תפנית חדה ולשוב לרפידים. בתחקיר הסתבר, שהפלתי גם את המטוס הש- ני. אומנם, המיג לא התפוצץ, אך ה- טייס נאלץ לנטוש עקב הפגיעה ב- מטוסו.״ 11 יום ה־ עמוס ברפידים פלו באותו יום בקרבות־אויר ואש הנ״מ. אל״מ י׳ היה באותה תקופה סגן מפקד טייסת מיראז׳ים. מספר אל״מ י׳: טייס מיראז׳ נוסף לאיתור מטוסי ״בשעה תקיפה מצריים• היינו הזוג השלישי שהוזנק לאויר. שני הזוגות הקודמים נכנסו לקרב־אויר עם מטוסי מיג־ כשהגענו לאזור הקרב מצאנו בו רק פטריות־עשן. בשעה לכיוון התעלה. באיזור ג׳אבל עאתקה נכנסו מטוסים שלנו לקרב־אויר בעת פיטרול באזור. הבקר היפנה אותנו ל- מטוסי מיג־ שהשתתפו בקרב. גילינו קשר־עין עם שישה מטוסי מיג־ שלי הלך על שני מיגים ואני על אר- בעת הנותרים. נוצר באויר מעגל אלכ- סוני, כשאני אחרי המיג האחרון וה־ מיג הראשון — אחרי. בסבך העוגה־עוגה, רכש מס- פר שניים שלי יתרון על זוג המיגים ובצרור תותחים הפיל את מספר שנ- יים שלהם. כשנשמע הפיצוץ ובעקבו- תיו באה ההפלה הראשונה, הפסיקו מטוסי האוייב להילחם, ניסו לנתק מגע ולברוח בחזרה לבסיסם. הם הח- לו להפוך הטייה מתוך המעגל וניסו להימלט מהאזור. הדבר איפשר לי ל- התארגן על אחד מהם ולנסות לייר־ טו. לפתע, דיווח לי מספר שניים, ש־ מטוס נכנס אלי. עזבתי את המיג ש- ישבתי עליו ושברתי חזק. המיג נש- פך ממני ומשך למעלה. הרמתי את ה- אף ושיגרתי אליו טיל. שברתי מייד כדי לבדוק שאין אף־אחד מאחורי. נשתרר שקט מסביב. התבוננתי משני צדדי: אין סימן למטוסים. מקדימה הסתחרר מיג בוער ונפל. פגעתי ״אחר־הצהריים הופיע גל־תקיפה של מיגים מצריים. הוזנקתי לאזור ה- תעלה. בצד השני של התעלה פיטרלו מיגים. כשהגיעו למצב מאיים, הלכתי למיפגש איתם. אחד המיגים ניתק מגע לכיוון מאנצורה. התחלתי לרוץ אח- ריו ותוך כדי רדיפה הגעתי עד אזור השדה של מאנצורה. כל האזור היה מלא סוללות טילים. כשראיתי, כי לא אוכל ליצור מצב ירי, חזרתי לרפידים. מהאויר ראיתי שלוש פטריות על ה- קרקע• מישהו כבר עשה את העבודה... בסיכומו של היום נוכחנו שעשינו עבו- דה טובה הולך ברגל!״ 23 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפידי חמש שנים ראשונות V/ . ליד שרידי סוחוי שהופל — יולי כאלה היינו. חיילי חיל־האויר ברפידים )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•1 פרידה לורפ״ד מסדר חיל־האויר ברפידים, יום העצמאות רס״ר דוד היה חמש שנים בר־ פידים. ״ביג דיל״, מגחכים ותיקים למיניהם, ״מה זה כבר חמש שנים׳״ נכון, חמש שנים זה לא הנצח, אבל, בימים הראשונים של בסיס רפידים, ההבדל לא היה גדול כל־כך. אל תשכ- חו׳ שברפידים של אז לא היה מועדון, או ״שקם״, שלא לדבר על בריכה. כל הבסיס הכיל שני בתי־אבן ומספר או- הלים. מים חמים היו בחינת מותרות וחשמל בכלל היה אחד מסממני הא- צולה. כן, בדיוק: היה רק חול וחול. אז עכשיו ברור מדוע הדגשנו את משך שהותו בבסיס ו ״אחד מחיילי הבסיס היה יותר מ- חמש שנים ברפידים ולא טס אף פעם״, מספר דוד. ״מדועו״ ״לא יודע. אולי פחד, אולי לא רצה, אולי אהב לנסוע... לא טס. חמש שנים בסיני ולא טס אף־פעם !״ ״איך אפשר ז״ ״אפשר. לא רצה לטוס. אפשר. אם לא רוצים, אז אפשר. חמש שנים — בלי אף טיסת״. ״מי היה אותו חייל ן״ דוד משפיל את עיניו. ״אני״, הוא ממלמל לבסוף. ״כשהגעתי לבסיס הכל היה במצב ראשוני. דבר לא היה קבוע ומסודר. חיינו מהיום למחר, ללא מדיניות מח- רי שלב בנינו את הבסיס. קבענו חוקי ייבת, חסרי אירגון ומשמעת. שלב אח- התנהגות, סדרים מינהליים וצורת־פ־ * עילות תקינה. הוקם בסיס למופת!״ אן כאשר אין משטר ומשמעת, מנ- צלים את המצב, ועוד איך! יום אחד הגיע לשערי הבסיס טאנק מצרי נהוג בידי אחד מקציני רפידים. מסתבר, שאותו קצין שוטט בסביבה, ולפתע, קלטה עינו טאנק בודד בלב ה- מדבר. נכמרו רחמיו של הקצין והוא החליט לאמץ לבסיסו את היתום ה- אומלל... באותה שיטה הגיע לבסיס גם מטוס מצרי ישן, שהופקד ימים רבים לרוחות המדבר. משנקלט ברפידים, נגמל מי־ סוריו וקיבל משכן־קבע ברחבת מפק- דת הבסיס. שם שכן לתפארת עד שבו- קר אחד נעלם כלא היה. חקירה מדו- קדקת העלתה, כי החבירה מהשריון, שבסיסם היה סמוך לרפידים, חמדו את המטוס ובלילה פשוט העלימו אותו הישר לבסיסם. * כל מי שהכיר את רפידים, זוכר את ״שקם״ הקצינים והנגדים. לא, לא זה שנאצר הצהיר בו הצהרות מלחמה. אנו מתכוונים ל״שקם״ קצינים המקו- רי, הראשון. זוכרים ן — גדול, מרווח, משוכלל למדין ובכן, לולא יוזמתם ה- ברוכה של חיילי הבסיס, לא היה מגיע הקצינים, שלחמו באזור בששת הימים, אותו מבנה לרפידים. מסתבר, כי אחד סיפר על המבנה חסר־הבעלים המת- בזבזים במדבר• ״אל תדאג״, ניחמו אותו ברפידים, ״לא תצטרך לספר שנית את הסיפור״. חיש־קל נסעו לראות את המבנה, ה- עמיסו אותו לחלקיו על משאית ונסעו. עוד באותו יום נחנך ברוב פאר ״שקם״ קצינים ונגדים... ״כל אחד היה טיפוס בפני עצמו״, נזכר דוד. ״התקבץ ברפידים אוסף של אנשים, שלכל אחד היה ייחוד אישי. יום־יום היינו עדים ל,מעשה טירוף׳ של אחד החבריה, עד שהתרגלנו.״ התרגלו י — אולי. אבל, את אותו מכונאי שהיה כותב בספר המטוס ת- אריכים עבריים לא ישכחו לעולם! ״תארו לעצמכם״, מקטר דוד, ״אתה פותח את ספר המטוס ונהיה לך חושך בעיניים: בי״א בחשוון כתוב, שצריך לעשות איפוס תותחים. לך תדע מתי זה י״א בחשון...״ ״אחרי חמש שנים עזבתי את רפי־ דים. הבסיס התמסד מדי לטעמי. הפ- רידה היתה קשה מאוד. הרי ליוויתי כל מבנה, כל שינוי, כל התפתחות ב- בסיס מיום היוולדו. זה הפך לחלק מ- חיי. עזבתי את רפידים בהרגשה קשה מאוד. קשה לך לעזוב מקום, שהיית חלק מתחילתו וחלק ממנו. לדעתי, זו תמצית הרגשתם של חיילי רפידים כ- יום״. 25 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון חשובה לתושבי באר־שבע והסביבה! נמשכת ההרשמה לשלחזת ביה׳ ס הטכני של חיל האויר בבאר־שבע. מחזור למודים נוסף! יפתח בפברואר לבנים ובנות בוגרי כתות ט׳—י׳ למדו אחד ממקצועות העתיד: ¥• ¥ ־ ¥• קבלת פרטים נוספים בלשכת הגיוס בבאר־שבע ובד.צ הרשם עוד היום !! בית הספר הטכני של חיל האויר W\AAAAAAA/V»^WVWWWWVWVWWWW> חברת אלקטרוניקה לישראל בעיים רחוב גבורי ישראל תל אביב ת.ד פיתוח, תכנון, ייצור והתקנה : טלפון מברקים: אלקוריס, ת״א טלקס מערכות מיתוג קשר ובקרה אוטומטית * !; מערכת קשר — נייחות וניידות ;! י * מערכות קשר בקרה לשדות תעופה !מערכות וציוד קשר פנים י ציוד שמע וריבוב \ |! | !> AMTRON, WESTINGHOUSE. ]1 77mm המילה האחרונה במצבר אחריות ארגו נוליפדופילן שקוף וSHNHPP77 SHNRPP77 ע.שנפ וש )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרס״ד״ם א בל• קאוויאו אם יש אוכל טוב — אוכלים מאת אלי נוה חביתות אינו יודע להכין. אפילו ביצים מבושלות אינן יוצאות כמו שצריך. בבית — האשה מבשלת; בי- שול הוא תפקיד של האשה. אפילו קפה היא צריבה להכין. זהו וידויו של טבח בחיל־האויר, ולא סתם טבח, אלא הטוב שבטבחים — אברמוביץ׳. ״בבית אני לא משמיע טענות על האוכל״, אומר אבר־ מוביץ׳, ״התחתנתי עם אשה טריפוליטנית. בהתחלה היא בישלה אוכל חריף. ביום הראשון — אכרתי, ביום השני — אכלתי, ביום השלישי אמרתי — סטופ!הלכתי לאכול בחוץ, במסעדה. אשתי שאלה מה קרה, אמרתי — שום דבר, רק הקיבה שורפת. היא הושיבה אותי במטבח ואמרה: עכשיו תלמד לבשל אוכל חריף! בסוף הגענו לאוכל מתון: חצי רומני וחצי טריפוליטני״. שבע השנים האחרונות היו שבע שנים שמנות מאוד לחייליו של אברמוביץ׳ בסיני. יום אחד, לפני מלחמת יום־הכיפורים, אמר אברמוביץ׳, שהיה אז עצמאי: ״מספיק, אני הולך לצבא !״. כך הגיע לרפידים, ואחר־ כך ליחידה אחרת של חיל-האויר באזור. ״ראיתי את המדבר ואמרתי, שחייב להיות מישהו במקום כזה. לא חשבתי מעולם על הכסף. רציתי רק לתת את השירות הטוב ביותר, את האוכל הטוב ביותר. מצא- תי ביחידה שהגעתי אליה מטבח אוי־ואבוי. גרוע־גרוע־ גרוע. הבאתי שני אנשים, ולמחרת היה הכל מסודר״. אברמוביץ׳: לא הכסוי — השירות מטבחו של אברמוביץ׳ בסיני היה אבן־שואבת לכל אנשי חיל־האויר במרחב. כל הסיורים במרחב עברו ב- אופן תמוה דרך חדר־האוכל של הטבח המפורסם. ביחידה החדשה שאליה עבר אברמוביץ׳ יש חדר־אוכל משותף לקצינים ולחוגרים. ״אצלי אין מפקד ואין חייל פשוט״, שוטח אברמוביץ׳ את מצעו הסוציאלי-גאסטרו־ נומי. ״אין הבדל אפילו אם מפקד חיל־האויר יבוא ליחידה. אני שונא שיהיה הבדל. הקיבה של החייל הפ- שוט ושל מפקד חיל־האויר היא אותה קיבה. לא קיים הבדלים• חיילים לא אוהבים גולאש! אני אחראי שכל חייל יקבל את המזון מה שמגיע לו. צה״ל נותן לי לבשל ולתת״. שמונה סוגי סאלטים, מרק אפונה, קציצות בשר ברו- טב זיתים, תפוחי־אדמה ממולאים, צ׳יפס, בלינצ׳עס עם פטריות, בורקאס ועוגת־תפוחים — כל אלה כלולים בתפריט השיגרתי במטבחו של אברמוביץ׳. ישנם תב- שילים ורטבים, שרק הוא יודע להכינם, ולא ניתן לה- ציל מפיו אפילו סוד אחד, למרות טענתו הנחרצת, שאין סודות בטבחות. הבנות בבסיס מביטות בדאגה בצמיגי השומן המקי- פים אותן. למרות שרוב הבנות כבר הספיקו לריב עמו, על רקע הדרישות הגבוהות בתורנות המטבח, אין להן כל טענות בשטח המקצועי. קלודין, למשל, עלתה בשב- עה ק״ג בחמישה חודשים: ״אי־אפשר לעשות דיאטה״, היא פוסקת, ״יש אוכל טוב — אז אוכלים״. וותיקות הבסיס חקרו ומצאו, כי כל בת עלתה בממוצא ב־ ק״ג. אחד החיילים, שלא הצליח להוריד אפילו קילוג- רם אחד, הוא סעדיה, המכונה סיסי, שמשקלו האמיר ל־ השם: אלכס, טוען כי האוכל פה טוב לאיו־שיעור מה- אוכל שמכינה אשתו. רותי, הנמצאת רק חודש אחד ביחידה, מנסחת היטב את פארדוכס אברמוביץ׳: ״אפשר לרזות, אם לא באים לארוחות, אבל אי־אפשר לא לבוא לארוחות, כי האוכל מפתה!״ עם אוכל שכזה — טוענים חייליו של אברמוביץ׳ נ־ פה־מלא — אפשר גם בלי קאוויאר. 27 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפ״דים הזנקות תחת אש מאת אהרון לפידות ביום שישי, ה־ החליט אל״מ )מיל.( אליעזר כהן )צ׳יטה( ״לחטוף״ ארוחה אחרונה ב- מסעדה לפני כניסת יוכרהכיפורים. לאחר שסיים את סעודתו, נסע בניחו- תא לביתו כשהוא מתכונן לבלות את החג בחיק המשפחה. אולם, משהגיע הביתה ציפתה לו הפתעה• מפקד חיל־האויר דאז, האלוף בוי פלד, ביקש ממנו להתקשר אליו ברגע שיגיע. בלי לחשוב פעמיים מיהר צ׳יטה לחזור למטה חיל־האויר. בני פלד בישר לו, כי הידיעה שציפ- תה לו חמורה מאוד: למחרת עומדת לפרוץ מלחמה ועליו לרדת מייד ל־ רפידים. הוא מתמנה זמנית למפקד הבסיס, כיוון שהמפקד הנוכחי נמצא בחו״ל. ״רוץ מהר ותארגן מה שאתה יכול״, סיים מפקד חיל־האויר את דבריו כשהוא מזרזו לצאת מייד לדרך. לזכותו של צ׳יטה עמדה העובדה שהוא שימש כמפקד הבסיס במשך שנתיים — וסיים את תפקידו רק באפריל 1973 ״למרות ההפתעה לא איבדתי את העשתונות״, מספר צ׳יטה, ״עשיתי רגע חושבים ובו במקום ביקשתי תוספת של מטוסי קרב, פאנטומים ומירא- ז׳ים, ואישור לגיוס מילואים.״ אלא שכידוע, מפקד חיל־האויר לא יכול היה למלא את מבוקשו בגלל ני- מוקים מדיניים. בדלית־ברירה מיהר צ׳יטה לארוז את חפציו וירד מייד ל־ רפידים. באותה שעה ממש הובהל לבסיס גם סא״ל א׳, מפקד יחידת הבינוי של רפי־ דים. הוא היה משוכנע, כי המדובר ב־ סך־הכל בכוננות רגילה של ערב־חג. ״נו מילא,״ חשב לעצמו, ״עוד יום־ כיפור נשרף בבסיס״. מכל מקום, החליט לקחת איתו עוד שלושה אנשים: סגנו, רס״ן צ׳, קצינת המשק, סרן עמליה ומנהל- עבודה של ציוד מיכאני־הנדסי, אזרח עובד צה״ל בשם פיליפ. כל החבורה ריים במטוס נורד לעבר רפידים. החלה דרכה בשעה בשעות אחר־הצהריים כינס אל״מ כהן את הקצינים שמצאו בבסיס ל־ ישיבת־חירום• הוא הבהיר להם את חומרת המצב והורה לפתוח בהכנות לקראת מלחמה, ולאפשרות שהבסיס יחטוף הפגזה אוירית מצרית. מתחת לשולחןיפלדה ״למרות שצ׳יטה ניסה להחדיר בנו את התחושה שהמדובר במצב חירום אמיתי״, מספר סא״ל אי, ״אני באו- פן אישי, לא האמנתי. הייתי לבוש בגדים אזרחיים, לקחתי איתי טלית ותפילין והתחלתי את הצום״. ״בשעה שבע בערב הלכו כל החיילים בבסיס לבית-הכנסת להתפלל ,כל נד- רי׳ עם הטליתות והכל. ולי היה ברור מעבר לכל ספק, שמחר עומדת עומ- דת לפרוץ מלחמה. קשה לתאר את ה- הרגשה שלי באותה שעה״, מספר צ׳יטה. מכל מקום, הוראותיו של צ׳יטה בוצעו בדייקנות. הנמצאים בבסיס הת- עוררו בבוקר יום שבת בשעה שש ב- בוקר• המקלטים נפתחו, רשתות ההס- וואה נמתחו, יחידות הנ״מ הועמדו בכוננות וצוותים איישו עמדות־מפתח בבסיס• סא״ל א׳ פיזר את הכוח ה- מועט שעמד לרשותו ברחבי הבסיס וה- כין, תוך כדי צום, את הכלים לפעולה. בשעה שתיים בצהריים הגיעה לצ׳י־ טה הידיעה המכרעת — עשרות מב- נים של מטוסים מצריים חצו את ה- גבול בדרכם לתוך סיני. צ׳יטה היה ב־ מגדל־הפיקוח כשלפתע השחירו הש- מים. ארבע רביעיות של מטוסי סוחוי מצריים חלפו בגובה סיס כשהם משליכים עליו פצצות קשורות במצנחים. ״ראיתי מטוסים משאירים אחריהם אשכולות תלויים על מצנחים,״ מספר סא״ל א/ ״וברגע הראשון חשבתי ש- זורקים לנו חבילות ציוד או שי של תי בג׳יפ לעבר החבילות — אלא שאז הועד למען החייל. למעשה אפילו נסע- הן החלו להתפוצץ בזו אחר זו והבנתי שהמדובר בחבילות מסוג אחר ל- גמרי...״ ״הם עברו נמוך, במבנים מדוייקים, כמו במטס יום־העצמאות״, נזכר צ׳יטה. ״המבנה הלפני־אחרון זרק פצ- צות על עמדות היירוט ומגדל־הפיקוח בו נמצאתי, ראיתי בפירוש את הפצצות נופלות ישר עלי.״ בלי לחשוב פעמים הוריד צ׳יטה את כל האנשים שנמצאו במגדל — מתחת לשולחן־פלדה שהיה בחדר. התפוצצות אדירה הרעידה את המבנה. גג המגדל ״גולח״, והמגדל כולו התפוצץ. נותר רק שלד הברזל — והשולחן שהציל את חיי הנמצאים תחתיו. צ׳יטה מיהר להכניס את האנשים לתוך בונקר המבצעים. מגששים דרכם בין הריסות המגדל, מסונוורים מאבק, עשו את דרכם אל הבונקר. אלא שגם כאן ציפתה להם הפתעה מרה• המבנה האחרון של הסוחויים העיף גם את הגג של בונקר המבצעים. בין ענני האבק השוקעים, בשקט שאחרי הסערה, החלו האנשים לצאת מהמקלטים לשוחות, נדהמים למר- אה ההרס והחורבן שבמקום. הודות להתראה המוקדמת, ולהכנות שנעשו בבסיס במשך יום האתמול ובוקר יום השבת — לא היו אבידות בנפש — אך למבנים נגרם נזק רב. מכוון כשוטר־תנועה הדבר החשוב ביותר עתה היה לב- דוק מה מצבם של מסלולי־הטיסה — עורק־החיים של הבסיס. סא״ל א׳ מיהר לצאת אל המסלו- לים• ״הרגשתי רוגז עצום, כמו ילד ששוברים לו את הצעצועים... איך עשו הוא נזכר. משהגיע ל-ז״ לי דבר כזה מסלול כבר מצא את אל״מ כהן במ- קום, מכוון את המטוסים על המסלו- לים ״כמו שוטר־תנועה״. בהערכת־מצב מהירה אובחנו על 28 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•, ר״דה המסלול הראשי חמישה מכתשים ש- אותם היה לתקן מייד. תוך זמן קצר כבר החלו לעבוד הכלים הראשונים וסא״ל א׳ התפנה לאומדני נזק אח- רון : שלושה מכתשים על הבטון בקצה המסלול הראשי, שני מכתשים על ה- מסלול המקביל, שלא הפריעו לפעול- תו התקינה, ועוד מכתש בחיבור בין שני המסלולים. הבסיס כולו, על מפקדיו וחייליו, התגייס לעבודה. סתימת מכתש דורשת הרבה עבודת כפיים, ניקוי הבור מס- ביב, הידוק השולים ומילוי העפר. כך שכל אחד שיכול היה לעזור — עזר. ״במקום יחידת־הנדסה שלמה ל- תיקון מסלולים היה אצלנו פנסיונר אחד, שהפעיל את הציוד המיכאני ה- כבד — והוא עשה עבודה נפלאה״, מספר צ׳יטה, ״לראות את עשרות חיילי הבסיס דוחפים בידיים, במטא- טאים, בכל מה שבא ליד, את העפר חזרה לבורות — זה היה מחזה אדיר. ועוד יותר אדיר מזה היה המחזה של הרכבת האוירית, שהחלה לנחות עוד באותו ערב כשהיא נושאת איתה ציוד וחיילים.״ בעוד צ׳יטה על המסלולים, הגיעה בקשר הידיעה כי פאנטום קצר בדלק חייב לנחות על המסלול — ויהי מה. הטייס היה אל״מ ר׳. ״הוזנקנו ליירוט לאזור רפידים ב- רבע לפני שתיים. במירדפים אחר ה- מטוסים המצרים התוקפים אזל ה- דלק ממיכל המטוס ונאלצתי לנסות ולנחות ברפידים. המסלול היה זרוע אבנים ובורות — אבל לא היתה לי שום ברירה אחרת. אם לא הייתי נו- חת ברפידים — הייתי נאלץ לנטוש את המטוס,״ סיפר אל״מ ר׳. צ׳יטה כיוון את אל״מ ר׳ לנחיתה על המסלול המקביל, והטייס, בתושיה מופלאה, הצליח להנחית את המטוס בזיגזגים על המסלול הפגוע. לאחר שירד ממנו, התברר לאל״מ ר׳ כי אבן פגעה בגוף המטוס באזור בית־הגלג־ לים. צוות האחזקה חיזק את האזור הפגוע בחוט־ברזל מאולתר. המטוס תודלק ואל״מ ר׳ החל להריץ אותו על אותו המסלול מכוסה האבנים — להמראה. , ״התחלתי לרוץ על המסלול, כש- אני נזהר לא לעלות על האבנים המ- חוב חזק שמאלה. נלחמתי בהגאים, פוזרות עליו. לפתע החל המטוס לס- אבל ללא הצלחה. ראיתי את החולות שבשולי המסלול רצים מולי במהירות מסחררת. כפסע היה ביני ובין ירידה מהמסלול. הפסקתי מיד את ההמראה והסעתי את המטוס למסלול צדדי. שם גם גיליתי את הגורם לתקלה: באחד מגלגלי המטוס אירע תקר.״ הס נפוצו לכל עבר נזכר רס״ר משה שני, הוא ג׳אג׳: ״לאחר ההפצצה יצאתי החוצה וראיתי שכל העמדה הפכה לחאמדה של אב- נים, מעין תוהו ובוהו. הפצצות נפלו סביבנו. נשארה כניסה שהיתה הכי פחות מלוכלכת. בוא נקרא לזה, הכי מהירות ללקט אבנים בידיים. בידיים פחות זרועה באבנים. ואז התחלנו ב- ובמטאטאים. תוך כדי עבודה, אני רואה שהמטוסים נוחתים! ראיתי שהם מסיעים לאזור של אבנים. זה מצב מסוכן מאוד למטוס• מלבד תק־ רים — הוא עלול לשאוב אבנים למ- נוע. מסוכן מאוד. תפסתי ריצת אמוק על מהמורות וחורים שעשו הפצצות והתחלתי לנפנף בידיים. היום אני חו- שב, נדמה לי שאפילו צעקתי... אבל הטייסים היו בתוך התאים. כשקרבתי הם ראו אותי — ועצרו. כיוונתי או- תם לעבר המקום שנשאר פנוי. מייד התחלנו להכין אותם לגיחה נוספת. הגלגלים היו עם חתכים עמוקים בצורה רצינית ביותר. החלפנו את הגלגלים תוך זמן קצר. אילתרנו שיטה להכין מטוס לגיחה. 29 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאוןדה מרס״ד״םז9 ״קצב הגיחות היה כמעט ללא נשי מה, רוב ימי המלחמה. חוץ מטיפול במטוסי הטייסת, טיפל הצוות במטו- סים רבים שהמריאו מבסיסים אחרים. היה מצב שטייס ירד מהקוקפיט רק להפסקה קצרה. הדבר הקשה לצוות טכני בזמן הפצצה הוא למלא את ה- תפקיד. לא לברוח ולהוריד את הראש, אלא לרוץ אל המטוס, אל הטייס, לקשור אותו ולדעת שהכל תקין, שת- קלות טכניות הן מחוץ לאפשרות. ה- מסוכן במצב הזה הוא שהמטוס מתודלק באלפי ליטרים של דלק ומ- חומש בתחמושת וטילים ומסביבו פצצות. אם תיפגע אחת מהן — המ- טוס מתלקח ומתפוצץ.״ על גילויי תושיה ואומץ אלה, קי- בל רס״ר ג׳אג׳ את אות המופת. אל״מ ר׳ חזר לעמדת היירוט. בינ- תיים היו סא״ל א׳ ושאר חיילי הבסיס עסוקים בניקוי קדחתני של המסלול. השעה היתה ארבע אחרי הצהריים. לרפידים הגיע מטוס נוסף שגמר את הדלק במכלים. הפעם — מיראז׳. בעמדת היירוט חנה פאנטום רזרבי. את מי לשאול — אז החלטתי שאנחנו מיראז׳ עולים מייד לאויר״. ״סוחבים״ את הפאנטום ויחד עם ה־ המשימה שקיבלו היתה יירוט מ- סוקים. השעה היתה ביךערביים והר- אות קשה ביותר. ״לפתע, באזור אום מחצה, הבחנתי בארבע שלישיות של מסוקים בכיוון טיסה ממערב למזרח. קשה היה לי להסתגל למחשבה שאלה מסוקי אוייב, בקירבה כל־כך לרפידים. עשיתי מעלי- הם יעף מהיר אחד והם נפוצו לכל עבר. כשיצאתי מהיעף התברר לי כי הם במ- רחק שלא עלה על בסיס. ירדתי עליהם פעם נוספת. יריתי צרור ארוך מאוד וראיתי את הנותבים פוגעים במסוק. הוא התרסק כשחלקיו מתפזרים בראדיוס גדול על פני המדבר. כל שאר המסוקים הפסיקו את משימ- תם וחזרו לאחור כשהם מתפזרים לכל עבר. כל הניסיונות שלי להפיל מסוקים נוספים עלו בתוהו. החשיכה היורדת והמרחק העצום שבו הם התפזרו מנעו כל אפשרות של איתור והפלת מסוקים נוספים״. גם ללא הפלות נוספות, מנע אל״מ ר׳ התקפת קומאנדו מצרית על הבסיס. בינתיים, היו הידיעות שקיבל צ׳יטה רות מאוד. על המפה התלוייה על קיר ממיפקדתו של האלוף מנדלר ז״ל חמו- בונקר המבצעים של האלוף מנדלר שו- רטטו חמישה חיצים בטוש עבה. כל חץ סימל דיוויזיה מצרית שחצתה את הת- עלה. פניהם המוארכות של הקצינים שאיישו את הבונקר אמרו הכל. פגיעה ישירה בסטי״ל אל״מ כהן חזר לבסיס בהרגשה ש- עליו להכין — ומהר — תכנית לפינוי כל חיילי הבסיס אם המצרים ימשיכו להתקדם מזרחה. כדי לא לזרוע בהלה בין החיילים, הביא בסוד העניינים רק את קצין המינהלה. בהיחבא, כמעט ב- מחתרת, הכינו השניים מערכת להסעה המונית, שכללה את כל כלי־הרכב של הבסיס ועמדה הכן על כל צרה שלא תבוא. אולם, באותו לילה עצמו הגיע לב- סיס האלוף שרון כדי להתעדכן בנעשה בשטח. משם מיהר למיפקדתו של הא- לוף מנדלר — ולא עבר זמן רב וצ׳יטה ראה את אוגדתו של שרון שועטת מ- ערבה. ״בשלב זה כבר יכולתי להיאנח לר- ווחה״, סיפר צ׳יטה. ״לא היה כבר כל מיסדר המפקד. צייטה קורא פקודת־יום לחיילי חיל־האויר בבסיס רפידים )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון ספק בתוצאות המלחמה״ בשעה שתיים אחר חצות כבר יכול היה להודיע סא״ל א׳, כי המסלול ה- ראשי שופץ כולו והוא מוכן לשימוש. למרות שסתימות המכתשים היו מ- אולתרות — הן הוכיחו עצמן היטב. הן החזיקו מעמד למרות מספר המטוסים הגדול שנחת והמריא על המסלולים. צוות מיוחד של יחידת הבינוי בדק את המסלול לאחר כל מטוס שהסיע עליו ותיקן במקום את הטעון תיקון — אם היה צריך. בשעה לאויר בפעם החמישית באותו יום. ״קיבלנו הודעה, שסטי״לים שלנו נמ- צאים בקרב עם סטי״לים מצריים. אזור צפונית לפורט־סעיד. הלילה היה חשוך הקרב היה סמוך לבארדווייל, כ־ במיוחד, ללא טיפת ירח. הייתי מטוס בודד בשמיים עם שלוש פצצות ונורים. בעזרת הבקרה הגעתי מעל לאזור הקרב. נוצר קשר ראדיו ביני לבין הסטי״לים שלנו. הם ביקשו שנניר מעל הסטי״לים של האוייב. הנרתי אותם ואז ביקש הבקר, שנמתין מעליהם לראות כיצד יתפתח הקרב. לסטי״לים שלנו היתה תקלה בכינון התותחים והם החטיאו כל העת. טיווחתי אותם מלמעלה וני- סיתי כל פעם לאמוד את מרחק ההח־ טאה. הנרתי שוב, ולפי פקודה בקשר, תקפתי את אחד הסטי״לים. פגעתי בו והסטי״ל נעלם במעמקים. היה זה ה־ אוייב הראשון שהוטבע במלחמת יום־ הכיפורים, והפעם הראשונה שהוטבע פרידה מרפידים סטי״ל מהאויר. מאוחר יותר סיפרו אנשי חיל־הים, כי הטבעת אותו סטי״ל מצרי הכריעה את גורל הקרב שם״. יום ראשון ארגנות מאסיבית בכל התחומים. מפקד הבסיס, אל״מ ח׳, חזר מחו״ל וקיבל את התפקיד מידי אל״מ כהן. לבסיס החלו לזרום תגבורות של מילואים ו- ציוד. המילואים נקלטו ותודרכו. הב- סיס נכנס לתפעול מבצעי מלא. הפלת ארבעה סוחוייס בוקר יום שני, ה־ התקפה אוירית נוספת על הבסיס. ב- ערך בשעה עשר בבוקר, בעודו משוחח בטלפון עם מיפקדת חיל־האויר, הב־ ־ «*« m ״0 יM % w 8 *י •M * * *י m ** ןm : 31 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פר״דה מרפ״די חין סא״ל א׳ במבנים של מטוסים מצ- ריים עטים על הבסיס. בקול נרגש תי- אר את הנעשה אל תוך שפופרת הטל- פון. הדאיגו אותו במיוחד צלילות ה- מטוסים המצריים אל עבר המסלולים. חמישה מטוסים הוזנקו מרפידים לה- נסת מטוסי האוייב. ״אנחנו רצים על המסלול״, סיפר אחד הטייסים, ״אני מסתכל בראי ו- רואה פיר של פצצה בצד שמאל. הבנתי, שכאן משהו לא בסדר, מנתק ומודיע לבן־זוגי, שאנחנו נשארים במבער מלא. אני פונה פנייה די הדוקה לרפידים, מסתכל למעלה לגובה שש־חמש, רואה שני מיכלים נופלים. אלה היו בידונים )נתיקים( של מטוסינו. ואומנם כשהס- תכלתי יותר למטה קדימה, ראיתי סו־ חוי יוצא מהפצצה ומתנדנד ושובר ש- בירה חזקה ימינה בגובה נמוך מאוד, נצמד לקרקע, טס בהתחלה בכיוון אחד־שמונה ואחרי זה — שתים־עשרה. אמרתי לבן־זוגי, שאני הולך אליו וש־ יחפש את השני. מסתבר שבן־זוגי היה כל הזמן בתמונה, ראה את הבידונים, ראת את הסוחוי השני והלך אליו. כן הלכנו אחד על אחד. הסתכלתי היטב לוודא, שאף אחד לא יושב עלי. עשיתי עוד שתי שבירות חזקות, כדי לוודא שאני נקי• הסוחוי נצמד לקרקע וטס, ואני רואה שאיני יכול להשיג אותו, במבער מלא קשר יגיע. זה היה נמוך. עכשיו אני הייתי כל הזמן אחריו — ב־ עשיתי שום דבר בשלב זה. באופן כללי לא הייתי מודאג. נמצאתי קרוב לרפי־ דים, היה לי דלק, אמרתי — נחכה. ה- שיקול הצדיק את עצמו אחר־כך. ראי- תי, שהוא מאט מעט, לא יודע מאיזו סיבה, והטווח נסגר. הוא עושה פניות חלשות. בגובה סביר. ״זה היה ממש פחד. כל הזמן הייתי מעט עליו וחיכיתי שיירגע רגע אחד ויתרומם. ובאמת בטווח של שיגרתי את הטיל הראשון בהפיכת ה־ טייה. הטיל הלך די קרוב אליו, אבל לא פגע בו והתפוצץ אחריו. אבל, כפי הנראה, הבחין, כי באופן די ברור, אחרי שהטיל התפוצץ אחריו )או מת- חתיו(, התחיל לשבור. כתוצאה מה- שבירה הוא נאלץ לעלות יותר לגובה. חיכיתי הוא הפך הטייה. שיגרתי, טיל שני נכ- נס בו בפגיעה ישירה והוא התפוצץ באויר. לא נשאר ממנו זכר. לא ראיתי דבר נופל על האדמה אחרי ההתפוצ- צות. ״כל זה היה דרומית לרפידים, ליד הגבעות בסביבות הג׳ידי. במקום זה הוא עוד המשיך לשבור וב,נפילה׳ ה- טופוגראפית הזו אני ירדתי לפניו למ- טה. מסתבר, שבן־זוגי היה מודאג, שעכשיו אני אלך על שלו. אבל לא עו- ללתי זאת. באותו שלב בערך שיגר בן־ זוגי — והפיל. יותר מאוחר הסתבר, שכנראה תקפה שישייה. בסיכום, בק- רב על רפידים הפלנו ארבעה סוחויים״. מייד לכשהסתלקו המטוסים רץ סא״ל א׳ לעבר המסלולים כשהוא מטיח את שפופרת הטלפון על כנה. ה- פעם השתמשו המצרים בפצצות מסוג שונה — פצצות השהייה. ארבע הפצ- צות שפגעו בסביבות המסלול התפוצצו לאחר זמן, בהפרש של שעה בין אחת לשנייה. תוך שעות ספורות הצליחה יחידת הבינוי של אלברט, הפעם מתוג- ברת בכוח מלא, להתגבר על הנזקים ולתקנם. למחרת כבר כוסה כל המסלול באס- פלט — ויותר לא נפגע במשך כל ימי המלחמה. מכאן ואילך הוטל עיקר עומס־הע־ בודה על כתפיהם של אנשי התחזוקה של הבסיס. בהמשך ימי המלחמה טי- פלו בעשרות מטוסים שנחתו פגועים, או לשם תדלוק ותחזוקה שוטפת. הצ- לחתם היתה יוצאת מן הכלל. כ־ מהמטוסים שנחתו פגועים הושמשו ברפידים והוחזרו לאויר ללא צורך ב- תיקון נוסף. הם עבדו במסירות וללא לאות במשך כל שעות היום והלילה. הטייסים אינם חוסכים במחמאות על עבודתם אפילו כיום. פאנטום מול התקפות אוייב נוספות אומנם לא סבל הבסיס, אך הפלות ממנו — היו והיו. ויעיד סיפורו של אל״מ א׳: באחד הימים האחרונים של מלחמת יום־הכיפורים הובלתי רביעיית פאנ- טומים לתעלה. היינו חמושים בטילים והן להיכנס לקרב־אויר. בתקופה זו ובפצצות, כך שאפשר היה הן להפציץ היתה פאיד בידינו והמצרים ניסו לת- קוף את הגשרים, כדי לנתק את כוחו- תינו שהיו בצד שלהם. הבקר הודיע בקשר: ״לוקח אתכם למיפגש לגשר, יש שם מיגים. ״זרקנו את הפצצות ו־ המכלים הנתיקים. פתחנו מבער לגו- בה נמוך והגענו לאזור הגשרים. לא ראינו זכר למיגים. הבקר הורה לנו ל- פטרל מעל פאיד: ״קחו כיוון — מי־ פגש עם מיגים״. טסנו עם מבער לסו־ אץ — קדחת! הבקר הפנה אותנו מז- רחה. חצינו את התעלה לצד שלנו. ב- גלל האובך באויר, איבדו אותי מספר 3 מוקדם של הגיחה(. נשארנו לבד הנווט ואנוכי. מעל המובלעת של הא־ רמיה השלישית נותרתי עם מעט דלק במיכלים. הייתי בגובה מצב כזה צריך להפסיק כל קרב ולח- זור הביתה. אבל לא! הבקר הודיע: ״קח כיוון צפונה למיפגש״. ראיתי מו- לי שתי רביעיות מיגים. יריתי טיל ל- כיוון שלהם. זה היה אות־הפתיחה לתחילת הק- רב. פאנטום יחיד מול שמונה מיגים. ברגע שיריתי את הטיל, שמעתי את ה- נווט : ,שבור, טיל רץ בכיווננו׳. שברתי במהירות והצלחתי להתחמק. ארבעה מיגים ישבו עלי בשורה. האמת, שהם לא הדאיגו אותי במיוחד. האוייב הג- דול שלי באותה שעה היה חוסר דלק. חוסר דלק משמעו חוסר יכולת תמרון. וזה לא יכולתי להרשות לעצמי. אי־ לכך, התחלתי קרב־התחמקות מתוך מגמה להגיע לרפידים. טסתי מעלה־ מטה תוך כדי סגירת מבערים וניסיונות הימלטות. אחד המיגים ירה עלי, אך לא פגע. ירדתי לגובה האדמה בפניות התחמקות, עד שהמיג עזב אותי. בטי- פות הדלק האחרונות הצלחתי לנחות ברפידים. כשירדתי מהמטוס, ראיתי שבמכלים היה זמן טיסה אפס! לולא קירבתו של השדה ברפידים, הייתי חייב לנטוש״. אל״מ צ׳יטה וסא״ל א׳ נפגשו שוב לקראת סוף המלחמה. הפעם — בפאיד. גם כאן החזיק כל אחד בתפקידו. ציי־ טה, מפקד השדה, וסא״ל א׳ עם יחי- דת הבינוי שלו, סתם את הבורות ותי- קן את המסלולים גם של שדה־התעו־ פה המצרי — לשימושו של חיל־האויר. 32 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון ניתן להשיג זרועות למלגזות שרות מחסן בע״מנ.ב.ר.מ. אצל בגין מרכזים ת״א, רח׳ היסוד ת.ד special application forks MOUNTING ARRANGEMENTS TO SUIT YOUR PART ICULAR APPLICATION WE MAKE FORKS fOR OBSOLETE EOULPMENL EVEN MAKE ROUND FORKS' שרטוט גרפיקה ועימוד לרשותכם משרד טכני גרפי המתמחה במיוחד בשרטוטי איזומטריה )כולל צלליות(; שרטוט מכני מורכב; ביצוע כרזות טכניות ופרוספקטים. הכנה מושלמת רעיון - ביצוע — דפוס - הספקה השרון )מול בית־ הדר(336784 m DOW CORNINO חומרי אטימה חומרי ציפוי דבקים צבעים שמנים ג ר י ז י ם ממיסים נציגיDOW CORNING PRODUCT RESEARCH & CHEMICALS CORP. (PRC) SEMCO BRAY OIL COMPANY, INC. לתחזוקת ותפעול כל סוגי המטוסים ומערכותיהם לפי מפרטים צבאיים, תעופתיים BOING, HUGHES, DOUGLAS, GENERAL DYNAMICS) אספקה ממלאי ייעוץ טכני. בר כוכבא שובים בע״מ )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•1 פרידה מרס״ד פתאום היו השמי• נקיים לגמרי ממינים... מאת אורי עמית פעם רווח סיפור בחיל־האויר: טייס אמריקני אחד — ראנדי קאנימהם שמו — הגיע לארץ במיסגרת סיור של עורכי עתונים אמריקניים. אותו בחור נחשב ל״אייס״ וקיבל מדאליה מהקונ- גרס האמריקני על הפלת חמישה מי- גים במלחמת וייטנאם. בארצות־הברית נחשב היה לגיבור לאומי — כזה שמי ראיינים בעיתונים ומצלמים בטלוויזיה ומבקשים שיחתום על אוטוגראפים. ובכן, הגבר הגיע לארץ עם אותה ק- בוצה, וביקש ממארחיו שיארגנו לו סיור בבסיס של חיל־האויר. בסדר, אמרו לו, נו פרובלם. הצמידו לו מי- שהו — את רס״ן ג׳ — וזה סייר אתו באחד מבסיסי החיל ואחר־כן לקח אותו לרמת־הגולן ולעוד מקומות. ה- עיקר, האמריקני הזה נתגלה כבחור חביב, שלא הפסיק לספר, ולחזור ולס- פר את סיפורי ההפלות שלו, תוך הד- גשת הקשיים והיכולת שנדרשה לשם כך. מה שנכון — חמש הפלות זה בהח- לט משהו, בעיקר בארה״ב, שאינה מ- שופעת בהישגים ממלחמת וייטנאם. רס״ן ג׳ רק הינהן כל הזמן בראשו ושתק, הינהן ושתק. לבסוף לא התאפק ה״אייס״ האמריקני ודחק בו: ״תגיד לי, לך לא יצא אף פעם להשתתף בק־ רב־אויר לך ז״ ״הפלתי״. ״כן, כמה ז״ ״ האגדה מספרת, שהאמריקני פשוט השתתק ולא הוציא עוד הגה מפיו ב- משך כל הסיור כולו... אנחנו לא יודעים אם הסיפור הזה נכון לגמרי. הבאנו אותו רק כאנקדוטה 34 לסיפור אחר שביקשנו לשמוע מפי סא״ל )מיל.( גי: סיפורו של בסיס חיל־האוויר רפידים, מבחינתו של טייס־יירוט, שלחם טוב ממנו והפיל יותר ממנו מטוסי אוייב• דומה, שאין מתאים יותר מג׳ לספר את הסיפור הזה, מאחר שהיה בין הראשונים שנחתו ברפידים, עוד באמ- צע מלחמת ששת הימים, הראשון ש- ביצע כוננות־יירוט ברפידים לאחר ה- מלחמה, היה בכוננות ברפידים ואף הפיל מטוס ביום הראשון שחיל־האויר שותף במלחמת ההתשה, ולזכותו ר- שומים עשרה)!( מטוסי אוייב מופלים דרך רפידים. ובכן, הבה נניח לסיפור להתגלגל. מספר סא״ל)מיל.( ג׳: ״בפעם הראשונה נחתתי ברפידים ב־ ששת הימים. טסתי בפייפר עם טייס נוסף לחפש אחר חבר שלנו, שנעלם מעל לסיני בלילה הקודם. היתה סב- רה, שהוא התרסק באזור רפידים ולכן לקחנו פייפר ויצאנו לחפש אותו. בצה־ ריים נחתנו ברפידים לתדלוק. זה היה יום אחד בלבד אחרי שכבשו אותה, המסלול היה מלא עדיין במכתשי פצ- צות, שאנחנו עצמנו זרקנו שם כמה ימים קודם. עוד לא היתה שם שום נציגות של חיל־האויר. נחתנו, אכלנו צהרים, תדלקנו והמראנו להמשיך ב- חיפושים. עם הראש ב״חומת זוריק״ כמה חודשים מאוחר יותר הגעתי לרפידים עם רביעיית מיראז׳ים. יירוט בשביל המטוסים וגם לנו לא היו כשהגענו, לא היתה עדיין עמדת־ מגורים. נתנו לנו איזה בונקר ישר ומוז- נח, תת־קרקעי בחלקו, שהיה מלא לכ- לוך ואדמה. יומיים שלמים עבדנו ל- הוציא החוצה את כל הטינופת ולבסוף אפילו גילינו להפתעתנו, שהבונקר מ- רוצף ברצפת לינוליאום כחולה. אני זוכר, שבמיסגרת ההתארגנות שלנו ב- מקום לקחנו משאית זיל רוסית שעמ- דה שם ונסענו לביר־תמאדה, למוצב המרכזי של הפיקוד המצרי והבאנו משם ארבע מיטות ענקיות עם מזרני צמר־גפן. איזה מיטות... הן תפכו אחר־ כך לשם־דבר בקרב טייסי היירוט ב- חיל וזה היה אסון כבד מאוד כשאחת הטייסות, שפרסה לרפידים, התפתתה והחליפה את המיטות הללו במיטות גומי־אויר צבאיות רגילות. קצת יותר מאוחר התחלנו להקים את ״חומת זוריק״, כדי להפריד בין הבונקר ובין המטוסים. זוריק )אל״מ לב ארלוזור ז״ל שנפל במלחמת יום־ הכיפורים( ירד פעם לכוננות והגיע ל- מסקנה שהבונקר קרוב מדי למטוסים וחשוף לפליטות כדורים ולריקושטים. אז כל צוות טייסים, ביחד עם ה- מכונאים, מילא שקי־חול, וכך בנינו קיר חוצץ בין הבונקר שלנו לבין המ- טוסים. השארנו רק פתח צר של כ ס״מ למעבר. עשרות פעמים אחר־כך קרה שהיתה סירנה באור ראשון, וה- טייסים זינקו מהבונקר עם עיניים ד- בוקות ועצומות, ופשוט פספסו את ה- פתח״ כשהם נכנסים עם הראש בקיר החומה... בתקופה הראשונה שלי ברפידים, חיל־האויר עוד לא השתתף ממש בל- חימה. מהתקופה הזאת זכורות לי ח- )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפיד״ם וויות לא־טיסתיות דווקא. בל צורת החיים החלוצית הזאת באמצע המד- בר, עם הארוחות שבישלנו לנו בבונקר, והמסיבות. המסיבות היו באמת משהו מיוחד במינו. היו חבריה, שרבו על ה- זכות לרדת לרפידים, רק בגלל המסיבות האלו. והיו, כמובן, הסרטים. אף־פעם לא ראיתי בחיי כל־בך הרבה סרטים כמו ברפידים. היו לנו ימים, שראינו ארבעה־חמישה סרטים בכל יום. פי- תחנו קשרים מיוחדים עם כל יחידות צה״ל במרחב כדי שנוכל לעשות איתם ״החלפות״, כי את הסרטים שרפידים קיבלה היינו גומרים ביום וחצי. בין צמרות העצים באיסמעיליה ואני זוכר את הלילות של מלחמת ההתשה, כשהמצרים ואנחנו החלפנו הפגזות, ובלילות היו ההליקופטרים מגיעים עם הפצועים וההרוגים. את הפצועים פינו מיד צפונה, ואלינו היו באים שניתן יד להוריד את ההרוגים מההליקופטרים. אותם ימים עשינו המון ״מיידי״ והיו גם המון הזנקות, אבל חיליהאויר לא ביצע עדיין פעילות התקפית. היינו יושבים ללא הרף בכו- ננות במטוסים לפני אור ראשון. לשבת בחורף שעה שלמה, בקור הנוראי כתוב בתורה. לבסוף המצאנו שיטה: הזה של המדבו— זה היה עינוי שלא היינו מניעים את המטוסים, סוגרים חופות ומחממים את התאים עד ל- מאקסימום. אחר־כך היינו מכבים ונשארים לשבת עם חופות סגורות — שהחום לא יברח. כל זה - עד שחיל־האויר נכנס למל- חמה ממש. התקיפה היזומה הראשו- נה שלנו היתה ב־ יום יצא לי במקרה להיות בכוננות־ יירוט ברפידים. במשך החודשיים של- פני-כן ניהל חיל־האויר כמה קרבות עם המצרים וגם הפלנו להם כמה מ- טוסים. לטייסת שלי לא היה מזל ולא תפסנו שום דבר, ככה שהצטבר אצלנו מתח נוראי. אבל הנה המלחמה התחילה. מאז ועד סוף אוגוסט היתה לחיל־האויר מלחמה רצופה ב- דרום. רפידים, שהיתה הבסיס הקדמי ביותר, השתנתה וקיבלה מימד אחר לגמרי. מבחינתנו, הטייסים ברפי־ דים, היינו הגיבוי הראשון לכל פעי- לות יזומה שלנו, והראשונים שקידמו פעילות יזומה של האוייב• אותו יום, ב־ חיל־האויר מוצבי תותחים ועמדות ב- צד המצרי. המצרים הגיבו בתקיפה אוירית בצהרים ואנחנו הוזנקנו לקר- אתם. אני הייתי בזוג השני שהוזנק. עיליה. עד שהגענו, התברר שזו היתה רצנו לאורך הכביש מרפידים לאיסמ־ רביעייה של מטוסי מיג־ שלהם כבר הספיק לברוח. מהזוג הש- ני, אחד הופל מייד והשני הסתבך בק- רב נמוך עם מטוס אחד שלנו. נכנסתי אחרי המיג הזה והסתובבתי אחריו בין צמרות העצים דרומית לאיסמעי־ ליה. המיג־ שיכול לסבול הרבה ג׳י. לבסוף הצלח- תי לפגוע לו בזנב. ראיתי שפגעתי, אבל המיג רק התיישר והמשיך לטוס כאילו לא קרה לו כלום. בן הזוג שלי ביקש להיכנס עליו. אישרתי לו, אבל אז ה- מיג התהפך פתאום וצלל ,אינדיק׳ ל- תוך האדמה. דאתי את הטייס המצרי יושב זקוף באוירון, בלי עשן ובלי אש. הוא בכלל לא ניסה לנטוש. זהו, חזרנו לנחיתה. בזה הסתיים היום הראשון של חיל־האויר במלחמת ההתשה ולי זו היתה ההפלה הראשונה מאז מלח- מת ששת הימים. ״תברחו לפני שאנחנו מתפוצצים״ כעת התחילה שנה שלמה של לחי- מה׳ שאת עיקרה ביצעתי דרך רפידים: המון הזנקות, המון זריקות בידו־ נים, ופה ושם גם כמה מיפגשים לקרבות־אוויר. עשרות פעמים שייט- תי בגובה של התעלה, כאשר הסופר־מיסטרים, ו־ הסקייהוקים תקפו ואנחנו הגנו עלי- הם• כמה פעמים גם יצא לי להיות מוזנק בלילה עם פצצות לשיתוק סוללות־התותחים שלהם, ש־ הפגיזו את כוחותינו. היינו מנידים, מגלים את הסוללות היורות ומפצי־ צים אותן. במהלך מלחמת ההתשה יצא לי להשתתף בכמה קרבות־אויר והפלתי עוד שלשה מטוסים. הדבר האחרון שזכור לי ממלחמת ההתשה ברפידים זה דווקא הפגעויות של מטוסים שלנו. למחרת הקרב עם הרוסים יש- בתי באחד המטוסים בכוננות כאשר פאנטומים שלנו תקפו סוללות־טילים מעבר לתעלה. שמעתי בקשר שמטוס אחד שלנו נפגע והצוות שלו )שוחט / גולדוואסר( נטש במצרים. פאנטום שני נפגע קל יותר והודיע שהוא חוזר לנ- חיתה ברפידים. הטייס של אותו מטוס חטף פגיעה ביד שמאל ולא יכול היה להטיס את האוירון. מי שהטיס חזרה 35 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאוןrrrno הביתה היה, למעשה, הנווט. המיראז׳ שבו ישבתי עמד ממש בצד תחילת המ- סלול. ראיתי את הפאנטום הפגוע מת- קרב לנחיתה כשהוא נסחף לאט־לאט שמאלה, עד שהיה ברור לי פתאום, שהנה הוא הולך לנחות עלי ולא על המסלול. הייתי קשור בתא ולא יכו- לתי לזוז, אבל צעקתי לכל המכונאים שסביבי שיברחו מך המקום לפני ש- אנחנו מתפוצצים. ברגע האחרון הם הלכו סביב ובהקפה הבאה הצליחו לנחות, כששניהם מסיסים במשותף. כאן נגמרה מלחמת ההתשה. לאחר הפסקת האש חזרה רפידים להיות מ- קום שקט ושליו ואפילו קצת משעמם. פעילות מבצעית לא היתה וכבר היינו קצת עייפים מכל זה. עמדת היירוט עברה למקום חדש ואנחנו זכינו לתנאי חיים משופרים. בעמדה החדשה היו לנו כבר מקלחת מסודרת ומטבח וח- דרים מרווחים, אבל המקום איבד המון מהאווירה המיוחדת ומההווי המיוחד שהיו בבונקר הישן. חבל שאין דרך להעביר את התחושה הזאת של החופש המוחלט, של המערב הפרוע, שהיתה לנו שם. המ׳־ אני מגיע לקטע האחרון — מלחמת יום־הכיפורים. אני כמעט יכול להגיד, ששוב הייתי ברפידים כשחיל־האויר ה* תחיל לעבוד. באותם ימים הייתי בתפ- קיד כלשהו במטה. ביום שישי בבוקר ירדתי לרפידים במיסגרת תורנות הכו- ננות הרגילה, בלי שום תחושה מיוחדת. אחרי־הצהרים של אותו יום שישי בא מפקד הבסיס לעמדת־היירוט ואמר שיש ידיעות שהולכת לפרוץ מלחמה ושנתכונן. אני הייתי הבכיר בעמדה. אספתי איפוא את המכונאים, חילקנו לכולם נשק ותדרכנו אותם אין להת״ נהג תחת אש ומה צריך כל אחד לע- שות. אבל חוץ מזח לא היתה שום תכו- נה מיוחדת. בערב ראינו סרט והלכנו לישון. בשבת בבוקר צלצלו אלי מהמ- טה והודיעו לי שאני צריך לחזור לשם. כי המלחמה נראית וודאית. טוב, שלחו לי מחליף ובתשע וחצי כבר הייתי ב- דרך. אני זוכר את ההרגשה המוזרה שהיתה לי כשנסעתי משדה־דוב למטח. כל תל־אביב היתה דוממת ואנחנו ה- ביש. בכל אופן, מלחמת יום־הכיפורים יינו המכונית היחידה כמעט על הכ- לא תפסה אותי במקום הכי ״חם״ מ- בחינת חיל־האויר אלא דווקא במקום הכי־בטוח שלו. את רוב ימי המלחמה עשיתי במטה. באותם ימים שקפצתי לטייסת לא הצלחתי לעשות שום דבר מיוחד מלבד פטרולים. היתה הרגשה שהנה המלח- מה הולכת ונגמרת ואני נשאר בחוץ. ב־ אחרון ושלחו אותי ואת מספר שניים שלי ״לכבות את השמש״ מעל התעלה. ביקשתי ממספר שניים שיוביל במקו- מי, אולי זה המזל הרע שלי, שאני לא פוגש באויר מיגים. אבל הוא סירב. שלחו אותנו לאזור הגשר של צה״ל, מאחר שנתקבלו דיווחים שהמצרים מפציצים שם. היה כבר די חשוך מסביב ולא ראו כמעט כלום. אך לפתע ראינו הבהקים של נאפלם ותיכף אחר־כן ראיתי הליקופטר מ׳־ נאפלם על החבריה שלנו. הלכתי עליו ופוצצתי אותו בתותחים והוא ״נמרח״ ממש על קו המים. המשכנו משם לר־ פידים ולקחנו כוננות. אני קיבלתי מי־ ראז׳ שעבר בצהרי אותו יום דרך ההת- פוצצות של מיג־ פלתו. המיראז׳ יצא מההתפוצצות שלם, אבל שחור כולו, וכשבאתי לשם המכונאים עוד עמלו בקרצוף הפיח מ- עליו. היתה לנו כבר הרגשה שזה הסוף ואני חשבתי שאני הולך לסיים את ה- מלחמה כשלזכותי ההליקופטר ההוא בלבד. אבל מסתבר שטעיתי. שאגה בקשר: ״פאנטומים לשבור!״ למחרת בצהרים הוזנקנו לחלק הצ- פוני של האגם המר. למצרים היתה שי- טת תקיפה מיוחדת. הם היו באים בגובה נמוך, בגלים גדולים של מטוסים, מתרוממים תוך כדי פנייה, תוקפים במקביל לתעלה ונמלטים מיד בחזרה לשטחם. אז היה לנו מירווח זמן מאוד מצומצם לתפוס אותם. הגענו לאזור ראש־הגשר של צה״ל ואיך שהתחלנו לפנות, גילינו ארבעה או חמישה זוגות של מטוסי סוחוי־ שמאלית כדי להיכנס על כוחותינו. נ- כנסנו אחריהם. שיגרתי טיל על המטוס שלהם הספיק לזרוק את הפצצות שלו האחורי, שפוצץ אותו מיד. הזוג הקדמי ב״חצר״, שבה חנו כוחותינו שהתכו- ננו לצלוח. המוביל של זה שהפלתי כבר לא הספיק. הוא פנה לברוח כשאני אחריו. רדפתי אחריו בגובה נמוך, כ- אשר בגלל המהירות הגבוהה המטוס כולו רועד וקשה לשים כוונת, עד שממש לפני ה״קיר״ של הנ״מ המצרי הצלחתי לתקוע בו צרור ולהפילו. חזרנו הביתה, ואני כבר הרגשתי די מסודר. אבל היום עוד לא נגמר. סביב ארבע וחצי שוב הזניקו אותנו לאותו אזור. המצרים ניסו אותה שיטה של הצהריים. שוב חזרתי עם שתי הפלות- — הפעם של מטוסי סוחוי־ הזה היה איזה קוריוז, שעד היום לא שכחו לי אותו. מלבד המיראז׳ים הש- תתפו בקרב, מהצד שלנו, גם פאנטומים. רביעייה של פאנטומים נכנסה אחרי גל התקיפה הראשון שלהם, כך שהיא היתה ב״סאנדוויץ״ לגבי גל התקיפה השני. הפצצה לא יצאה להם מזה, אבל אחד הסוחויים נכנס מאחורי פאנטום שלנו וממש סיכן אותו. אומנם בן• הזוג שלי הלך וסגר על אותו סוחוי, אבל חששנו שההוא יספיק לתפוס את הפאנטום לפני שנפיל אותו. לא ידעתי את אות־הקריאה שלו ולא יכולתי ל- הזהירו. כשהגעתי למסקנה שהמצב נעשה מאוד מסוכן עבורו צעקתי בק- שר: ״פאנטומים — לשבור!״ בן־הזוג שלי הצליח לבסוף להפיל את הסוחוי ההוא, אבל אחר־כך הפיצו עלי בחיל השמצה, שכשאני מגיע למוקד קרב אני צועק לכולם לשבור, כדי שכולם יעזבו את המיגים שלהם וישברו, כך שאני אוכל להפיל בעצמי את כל המיגים... עם קרב חזרתי לרפידים. הבסיס היה במוראל גבוה מאוד. הופלו חלק גדול מהלחימה התנהל דרך הבסיס הזה וצה״ל היה כעת צבא מנ- צח. בערב היתה מסיבה גדולה עם הר- בה מאוד אמנים שבאו מהצפון. בבוקר יום המחרת — ה־ — הוזנקתי כמה פעמים, אבל לא נוצר מגע. לקראת ארבע וחצי הוזנקנו שוב ברביעייה לכיוון ג׳אבל עויבד. כבר ה- יינו רגילים, שבשעה הזאת הם באים. ובאמת, בגובה 36 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה לורפידים מטוסי מיג־ שמאלית. זרקנו בידונים ורצנו אחריהם. הגעתי לעמדה טובה מאחורי האחורי שבהם ובערך בטווח של שיגרתי עליו טיל שפריר ופוצצתי או- תו. עוז־ אני עסוק בשיגור, ופתאום אנ- חנו רואים עשרה זוגות של מטוסי מיג־ 21 זה כאילו שהם הכינו לנו מארב וכעת תפסו אותנו ועלו אלינו עם כוחות עדי- פים מאוד. נפרדנו לשני זוגות והתחלנו להילחם איתם. התחילה שם ״סאמטוחה״ נו- ראית. בן־הזוג שלי הלך על אחד המי־ גים ונלחם אתו. הוא שיגר עליו טיל ונדמה לי שפגע בו, אבל מזה הוא נפלט מהקרב והלך הביתה. גם שני המירא־ ז׳ים האחרים נאלצו לעזוב הביתה, לא לפני שאחד מהם הפיל עוד מיג. במשך כל השלב הזה המשכתי ברדיפה אחרי המיג שלי. ההוא עשה כל מיני תמרו- נים ״משוגעים״ בגובה נמוך, ספליט־ סים נוראיים, שהעלו אבק מהקרקע כל פעם שנחלץ מהצלילה. ואני אחריו, עושה את הדברים האלה, קצת יותר אלכסוני. בינתיים ניסו כמה מיגים להיכנס אחרי. אבל אם אני לא הצלח- תי לשים כוונת על המיג שלפני, היה לי ברור שאף אחד לא יצליח לשים כוונת עלי. לבסוף, באיזה טאקט של משיכה, הצלחתי להכניס בו צרור כדו- רים ולהפיל אותו. בערך בשלב הזה עז- ונשארתי לבד, כשאיתי בקרב נמצאים בו אותי שאר המטוסים מהמבנה שלי בערך עשרה מיגים. אז, כמו שגמרתי עם המיג שלי, שב- רתי מייד ובאמת באותו רגע ראיתי ששני מיגים שהיו מאחורי שיגרו עלי טילים. הם החטיאו וחלפו. רציתי להפוך אחריהם, אבל באותו רגע ראיתי הבז- קים מקדימה: שני מיגים אחרים שי- גרו עלי טילים מלפנים! כאן אין לך זמן להגיב בכלל. התכופפתי בכסא ו- התכווצתי עד שהטילים חלפו להם. תיכף היה מאחורי זוג נוסף ונאלצתי לשבור ממנו. למעשה, היתרון המספרי שלהם אינו מהווה בעייה כל־כך גדולה. כי בכל זמן נתון יכולים להמצא מא- חוריך רק שניים או שלושה מיגים. פשוט אין מקום ליותר. אבל הבעייה היתה, שבגלל המספר הגדול שלהם, היה להם כל הזמן רצף של איומים עלי ולא היה לי אף רגע פנוי לנשום או להתארגן וליזום איזו פעולה התקפית. הרומאן שלי נגמר באחת הפעמים ששברתי לזוג מיגים שמאחורי, הם חלפו אותי ועלו למע- לה. הספקתי להרים את האף, לתקוע צרור ולהפיל אחד מהם, לפני שנאל- צתי לשבור שוב. וכעת חוזר חלילה — שבירות ושחרורים ושבירות והכל בגו- בה נמוך מאוד שובר ומתמרן כמו משוגע. בינתיים נפ- הקרב נמשך ככה כמה דקות כשאני לטו חלק מהמיגים מן הקרב ולבסוף נשארה איתי רק רביעייה. ״שפכתי״ שניים מהם קדימה ותיכף אחר־כך שברתי גם לזוג השני וגם הוא עף קדי- מה. הסתכלתי לאחור ולא ראיתי יו- תר מיגים. הזוג האחרון שלהם משך תלול למעלה והתהפך על הגב, כאילו בשביל לבצע לופ. עליתי אנכית מעלה ותפסתי אחד מהם הפוך על הגב, כש- אני מגיע אליו בזווית של יריתי בו צרור ארוך אל אזור הקוקפיט שלו. המיג לא נדלק, אלא השלים את הלום. ואחר כך המשיך ישר־ישר לתוך האדמה, כמעט בלי להתפוצץ. זה היה המיג הרביעי שלי באותו קרב. שברתי מייד כדי לסכל תקיפה מאחורי, אבל שם כבר לא היה אף אחד. פתאום היו השמיים נקיים לגמרי ממיגים וזה היה מין קונטראסט מפתיע מאוד, אח- רי כל הלחץ והגיי והמיגים. חזרתי ל־ רפידים. המכונאים כבר חיכו לי ומש- כו אותי החוצה מהמטוס. פשוט לא נשאר לי כוח לצאת משם בכוחות עצמי. לא נשאר כוח לצאת זה היה הקרב האחרון שלי מרפי־ דים. ממש לפני סיום המלחמה השת- תפתי בעוד קרב אחד והפלתי בו שלו- שה מיגים, אבל זה כבר לא היה מר־ פידים. מאז יצא לי לעשות עוד הרבה כוננויות בבסיס הזה, אך ללא אירועים מיוחדים. בחמש ה- שנים האחרונות כמעט שלא הייתי שם. הרומאן שלי עם רפידים נמשך, אי־ פוא, מדצמבר כמעט שבע שנים. אם לחשב את כל הזמן שהייתי שם, זה מצטבר להרבה מ- אוד זמן ולהרבה מאוד חוויות. הימים הכי־יפים שהיו לי שם — אם אפשר לקרוא לזה יפים — היו בתקופה של עמדת היירוט הישנה, בעיקר בזמן מלחמת ההתשה. הווי החיים, הלחימה של רפידים, אורח החיים החלוצי והק- צת פארטיזני שניהלנו שם — קשה להעביר את זה למי שלא מכיר את הדברים מקרוב. לפני כמה שבועות שאלתי בטייסת על האפשרות לרדת לרפידים לכוננות, ואז אמרו לי שכבר פירקו את המקום. אני מניח שזה הסוף. אני ורפידים כנ- ראה גמרנו בינינו... 37 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפידי תא״ל ישעיהו לזרסון קשה היה בחו מאת צבי גוטמן ״לא אשכח את היום בו ירדתי לר־ פידים, לקבלת הפיקוד על הבסיס. ש- עתיים לאחר נחיתתי, הגיעו עים מאזור התעלה, ובהם קצינה ש- ירדה אתי במטוס״ — מספר תת־ אלוף ישעיהו )שייע״ לזרסון. שייע ״נפל״ הישר לתוך מלחמת ה- התשה, בספטמבר פידים הומחשה במלחמת ההתשה״, הוא מנתח, ״הוכח, שאנחנו מהווים גיבוי למערכת ההגנה בתעלה, ובסיס־ אם ליחידות חיל־האוויר במרחב.״ שייע קיבל את הבסיס ללא תשתית מבצעית מיוחדת, מלבד זו המצרית. הוא השקיע חלק נכבד ממרצו בעיבוד תכנית־האב לבינוי הבסיס. ״הנכונות להיכנס לתכנית-אב ולתקציבים גדו- לים מעידה כי חשבו על הישארות קבע בבסיס״, משער שייע. שדה־רפידים כלל במקורו מסלול ראשי ומסלול־ הסעה מקביל. שייע זו- כר את נחיתת הניסוי של הסקייהוק לבדיקת כבל־העצירה שהותקן בשעתו במסלול הראשי. נקודות־ציון נוספות בבינוי הבסיס היו הקולנוע והבריכה. הראשון הוקם הודות למענק בסך השיג שייע במסיבות החלפת הפיקוד. הקולנוע נבנה על בסיס של דיר מטו- סים מצרי. אנדרטה משגרי מטוסים הבריכה היתה שלל ״גניבה״; אל חשש — המדובר באפיקומן שהושב לרב גורן בסדר הפסח הצה״לי שנערך ברפידים שנה קודס־לכן. כל בסיס רציני מתקין לו אנדרטה; כך גם רפידים. בסיוע ״דודה לאה״ מהוועד למען החייל הוזמנה פסלת אזרחית שהתמחתה באנדרטות בבסי- סי חיל־האוויר. שייע ביקש ממנה ל- המחיש את תבוסת חיל־האוויר ה- קיבצה שברי מטוסים מצריים לאנ- מצרי במלחמת ששת הימים, והפסלת דרטת רפידים. במקביל נמשכה גם הבנייה המבצ- עית, שכללה מיתקנים לטייסת תחזו- קה, עמדות נ״מ מבוצרות, מחסנים ובתי־מלאכה, וכן מגורים ומבני שי- רותים. אנשי יחידת הבינוי שהוקמה בבסיס עבדו במסירות רבה עד הש- עות המאוחרות. שייע הציב כלל לאנשי קבע: תקופת שירות ברפידים נמשכת שנה לפחות. כשהוקמה טייסת תחזוקה, הציע לו איש בכיר במיפקדת החיל למצוא מ- פקד ליחידה בכוחות עצמו. שייע נפ- גש עם המועמד בבית־קפה בתל־אביב, והציע לו את התפקיד... במלחמת ההתשה עשו האנשים ש- עות רבות במקומות עבודתם, אך מ- צאו גם פנאי לפעולות תרבות ולחוגים, כגון שזירת פרחים וסריגה לחיילות. ה״כלייזמרים״ נהגו לנגן באזור המ- גורים בשעות הערב. ברפידים התנהלה באותו זמן פעי- לות אווירית ענפה: מטוסי קרב ב- כוננות, מסוקים בכוננות פינוי, וטי- סות תובלה וסיור בלתי־פוסקות. מ- ערכת הבקרה והשליטה היתה מפו- תחת ומדי יום היו הזנקות יירוט ר- בות• הפלות מטוסים מצריים היו ענ- יין שבשיגרה כמעט, ומעל לרפידים בוצעו הרבה ״בזי נצחון״. יום אחד נכח שייע במגדל־הפיקוח, כאשר התפתח בזירת התעלה קרב־ אוויר המוני. קולות רבים בקעו ממכ- שירי הקשר. לפתע קיבל שייע הודעה לקלוט ״הרבה״ מטוסים. בזה אחר זה נחתו על המסלול הבודד למעלה מעשרה מטוסי־קרב על טיפת הדלק האחרונה. ״היה זה אחד הרגעים ה- מרגשים בחיי״, נזכר שייע. ״הטייסים ביטאו את חוויות הקרב בהתלהבות רבה, ותחושת סיפוק מילאה את כו- לנו.״ מיג מוטסים בידי טייסים רוסיים — המדובר בקרב שבו הופלו מטוסי אודותיו פורסם רק כעבור פרק זמן. קרב זה היה עוד הוכחה ניצחת, ל- דעת שייע, לחיוניותו הגדולה של שדה־ רפידים. ״מסיבות טאקטיות של הקרב נאלצו המטוסים להישאר באוויר ככל שיכלו — ביודעם כי יוכלו לנחות ב- שדה הקדמי הקרוב.״ לאחר תדלוקם המריאו המטוסים חזרה לבסיסיהם. שייע לא ישכח מחזות נוספים ש- התרחשו לנגד עיניו במהלך מלחמת ההתשה. מיראז׳ פגוע שטס באוויר כ- לפיד בוער, טייסו התעקש שלא לנטשו )היה אז אמברגו צרפתי!( והנחיתו ב- הצלחה על גחונו ברפידים )המטוס פאנטום; תוקן ושב לשירות מבצעי( ש״פיספס״ את רשת העצירה, ירד מ- המסלול וכמעט שפגע בהאנגר; פאנ- טום, שטייסו הפגוע בידו הנחיתו בקו- שי בסיוע הנווט ושייע סייע להוציאו ממושבו. מעת לעת: פצועים שפונו מחזית התעלה לבית־חוליס-שדה ברפידים, וממנו — צפונה. בייחוד היו קשות על שייע ה... חופ- שות. ״רק התיישבתי במטוס ליציאת סוף־שבוע, מייד הציפו אותי דאגה ו- חוסר רגיעה — שלא הירפו ממני עד לנחיתה חזרה בבוקר יום ראשון,״ הוא מספר. ״הפיקוד על רפידים היה אחת ה- תקופות היפות בקאריירה הצבאית שלי,״ מסכם שייע בארשת נוסטאל־ גית. ״עם תום מלחמת ההתשה ירד המתח בבסיס, ונשתררה שיגרה. בנקו- , דה זו לא הצטערתי לעזוב.״ לאחר־מכן נתמנה שייע לתפקיד בכיר במיפקדת חיל־האויר. ״מפקד בא ומפקד הולך, והנה ,הו- לך׳ גם הבסיס• אך לפני עשר שנים חשתי, שאני בונה בסיס־קבע לחיל- האויר ולא משהו ארעי...״ קובע שייע. 38 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון9 סא״ל יואל דן תכנית ־ האב הוגשמה מאת צבי גוטמן ימים אחדים בלבד ניתנו לסא״ל )מיל.( יואל דן להחליט אם ייאות להיות מפקד רפידים. הוא הכיר את הבסיס באופן שטחי, מכך שנחת בו עם חניכיו במטוסי פוגה של בית• הספר לטיסה, במיסגרת תרגולי ניווט. המפקד היוצא, שייע לזרסון, סיפר לו אודות ההכרה בחשיבות הבסיס ב- עקבות לקחי מלחמת ההתשה, תנו- פת הפיתוח העומדת בפתח, והתיסוף במעמדו של מפקד הבסיס. החל בת- קופת כהונתו של שייע לזרסון כמפקד הבסיס, הוכר התפקיד כשלב בקידום האישי, בדומה לפיקוד על כל בסיס אחר. דן קיבל את התפקיד, והחל לש- הדגש הושם על כמה נושאים ולצו- קוד על הגשמת תכנית־האב. רך כך החל בביסוס התשתית: כבי- שים, מערכת תקשורת קבועה )שהח- ליפה את הכבלים הגלויים שעל הקר- קע(, מערכות דלק, חשמל וכוי. עד ל- אותה תקופה שימש גנראטור מצרי ש- שופץ מקור כוח לבסיס. מסלול ההסעה המקביל לראשי הורחב והותקנו בו כבל ורשת־עצירה. נסלל כביש עוקף, ופסקה הנסיעה ב- רכב על המסלולים. כבכל בסיס ״הגון״ של חיל־האויר, הוקם גם ברפידים שיכון משפחות, אף כי לא במתכונת המקובלת; הובאו זו- גות צעירים ללא ילדים, תוך שילוב בנות הזוג בתעסוקה אזרחית במרחב. בבסיס אחר. משפחתו של יואל המשיכה להתגורר חיילי הבסיס השלימו בכוחות עצ- מם את בית־הקולנוע ויצקו בו ריצ- פה שיפועית. הכסאות והמסך נתרמו על־ידי גורמים חיצוניים, ואחד הבונ- קרים צוייד במערכת מיזוג, סטריאו, מקרר — אף הם מתנת גורם חיצוני — והפך לדיסקוטק שהמה חיילים פעמיים בשבוע. קבלני הבניין שהועס- קו ברפידים תרמו מגרש ספורט. דן שהה ברפידים יומיים בשבוע ב- ממוצע. חלק־הארי מזמנו הקדיש לסי- בוב ביחידות חיל־האויר שבפיקודו. ״היתה לי תקופה מעניינת ומגוונת מאוד : כל יום עסקתי בנושא אחר ו- באנשים שונים,״ הוא נזכר. גם לגבי יחידות חיל־האויר בסיני 39 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה כורפיד״ם היתה זו תקופת פריחה ובניין. בתחום פיקודו של דן היו פזורים אלפי חיילים, מתוכם רבים ברפידים עצמה. הפיזור יצר לעתים אי־נוחות מסויימת. בך, למשל, נערכו משפטים אצל קצין שיפוט בכיר רק ברפידים והנשפטים היו חייבים להגיע לשם. בנות כשנתיים, כחלק מהקידום. סוף סגל הקבע בא בדרן כלל לתקופות השבוע, שהיה בתחילה ארוך ומיוחד — מיום חמישי עד יום ראשון בצוה- ריים — צומצם הודות להגדלת כמות הטיסות. פרט להזנקות בודדות, לא היתה פעילות מבצעית מיוחדת בתקופת פי- ״רפידים הוא בסיס לכל דבר, הי- קודו של דן. כול לפעול כמעט כל ימות השנה מ- בחינת מזג־האויר, לכן עזיבתו היא ב- בחינת אבידה גדולה להיל־האויר״. מעריך יואל דן, ומוסיף: ״יש לי סנ- טימנטים רבים למקום.״ אל"מ ע׳ ולא התקשרות־ כן מאת תמר זאבי באפריל קיבל את הפיקוד על רפי־ דים אל״מ עי. הוטלה עליו משימה מבצעית ואנושית מורכבת ומקיפה: להיות אחראי לשלומם ולפעילותם של מאות חיילים שתפקידיהם מחייבים מיומנות ומשמעת עילאית. המשימה לא הטילה מורא על אל״מ עי. מיגוון תפקידיו בהיל־האויר הק- נה לו ניסיון וידע בפיקוד ובשליטה היה עליו להתמודד עם קשיים שנסי- מרחבית. אולם, אותו זמן, ברפידים, בות המצב יצרו אותם. שבועות מספר קודם־לכן, בסוף ינואר בקילומטר ה־ חות בין ישראל למצרים. להסכם זה, ולאירועים שקדמו לו, היתה השפעה ישירה על מעמדו של הבסיס ועל הלך־ הרוחות בו. על־פי סעיפי ההסכם הופ- רדו צבאות ישראל ומצרים ונערכו מ- של הכוחות. באזור ההפרדה ממזרח חדש, תוך כדי פינוי ודילול משמעותי לתעלת־סואץ הוצב כוח החירום של האו״ם. צה״ל ויתר על עמדותיו ב- מערב התעלה ונערך בקו חדש, כ־ קילומטר ממזרח לה. ישראל ומצרים התחייבו להקפיד על קיום הפסקת־ האש והגדירו את ההסכם כצעד רא- שון לקראת שלום. בסיס רפידים היה לצומת-דרכים בין מלחמה לשלום. האירועים, הלחי־ 40 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון נ׳דידר. מופ״ד״ם מה, המתח, שינויי ההיערכות — כל אלה נתנו אותותיהם בחיילים. המדבר והאדם ״באזור הסתובבו חיילים רבים — מחיל־האויר ומחילות היבשה — ה- משמעת התפרקה והמקום כולו דמה לטיילת,״ נזכר אל״מ עי. היה צורך דחוף בקביעת דפוסי־עבודה קפדניים ובסילוק ספיחיה של משמעת רופפת. הוא מאמין כי מתן אמון בחייל והע- נקת סמכות מוליכים אל הנדרש : הת- נהגות נאותה — מוסר עבודה — יכו- לת מבצעית. ואלה בדיוק היו יעדיו. אומר אל״מ ע׳: ״רמת לחימה וכונ- נות התחייבו מנתוני המצב. אף אחד לא היה מוכן לחתום שהסכם־ההפ- רדה הוא ערובה לשלום. היה עלי לה- כין את הבסיס למלחמה ולארגן את יחידות חיל-האויר במרחב במתכונת שהתחייבה מהסכם ההפרדה. במלים אחרות: להבטיח כי יחידות האבט- חה׳ האתראה, השליטה, התחזוקה, היירוט — מחוגרים בני סייקרב מנוסים — כולם כאחד יפע- לו ללא רבב בימי שיגרה ובהינתן ה- אות. ״אחד האתגרים שלי היה לה- ביא לרפידים אנשי מקצוע בשירות בה לפחות מהבנה,״ אמר אל״מ ע׳.מה אך גם לא מעט : תנאי מדבר, ריחוק, היה בידו להציע להסן — לא הרבה, כוננויות בלתי־פוסקות. ״ראו,״ נהג לומר לאנשים, את המדבר אי־אפשר לשנות, אך את מעשי האדם — אפ- שר.״ אין לקנא במפקד החייב להתמודד עם מטלות שחינוך ומוראל הם כמ- עט תנאי להגשמתן. חינוך אין למדוד במבחנים תקופתיים ופריו ניתן לעתים זמן רב לאחר שנטמן. מלבד אלה היה על אל״מ ע׳ לשאת במיגבלה שבה הת- נסו מפקדי הבסיס כולם, איש־איש בתורו: ניתוק מתמשך מהבית ומה- משפחה. חופשות המפקדים היו מצומצמות ופחותות מחופשות החוג- רים. ואף כשהזדמנה חופשה אי אפ- שר היה לשער כיצד תסתיים ומתי. עצב ושמחה סיפור חופשה אחת: ״הוחלט על כוננות והייתי צריך לחזור במהירות מה״ארץ״ לבסיס. התנעתי את המכו- נית והתחלתי לגמוא את הדרכים. ב- סביבות אל־עריש נכנסתי לתוך סופת• חול אדירה. אובך, ענני־חול ואני נו- סע נגד הרוח המתחזקת — נסיעת מכשירים על כביש... וכשהגעתי לרפי־ דים מחכה לי הפתעה : איפה מספר הרכב י שואלים אותי. במקום לוחית ומבריקה... הרוח והחול שחקו את ה- ומספר נותרה לוחית מתכת משוייפת ספרות ולא הותירו להן זכר.״ בילוי משפחתי בהזדמנות אחרת, אף הוא לא נעדר הפתעה. בערב חג הוטסו לרפידים בני המשפחות של אנ- שי הקבע. בעודם מזמרים מזמירות שיר־השירים — התקבלה הודעת כונ- נות. לא היה מנוס מלהחזירם ל־ ״ארץ״ בו בערב. ״זו היתה יציאת-מצ־ רים שנייה,״ מתבדח אל״מ ע׳. עשרים חודש פיקד אל״מ ע׳ על רפי- דים. בהיפרדו, האם הרגיש שהוא מו- תיר מקום שאליו התקשרו עי: ״התשובה — המון כן, ובסך־ הכל — לא. הרגשתי רגש מעורב. עצוב, עצוב להיפרד מאנשים, שעימם חווי- תי חוויות ואירועים. עם זאת, פחות קשה היה לעזוב את המקום גופו. אומנם אהבתי לגלות נופי קדומים כמו ג׳אבל מרה וג׳אבל יעלק, אך מעולם לא ראיתי את רפידים כחלק מארץ־ ישראל. לא היתה בי תחושה, שאני יו- שב בחבל־ארץ שאליו אני שייך מכוח זכות שורשית. היה לי ברור, שהתפ- קיד שאני עושה במקום — ארעי. ו- עוד : התקופה הארוכה של ריחוק מ- הבית והתפקיד החדש שקסם לי — עשו את שלהם. בפרידתי מרפידים היו אלמנטים רבים של שמחה.״ 41 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפידי אל׳׳מ )מיל.( ח׳ תשתית לקליטה מ״רבית מאת יעקב בן־אמיר קולו של מפקד חיל־האויר, האלוף בני פלד, בצידו השני של קו הטלפון, לא הפתיע את אל״מ ח׳. בתוקף תפ- קידו בחיל־האויר היה ח׳ מורגל לקרי- אות שכאלה. ואולם לשיחת הטלפון הזאת באוקטובר עות מיוחדת. בסיכומה ביקש מפקד חיל־האויר מאל״מ ח׳ ליטול לידיו את הפיקוד על בסיס רפידים. ״זאת היתה קריאה למשימה מבצעית מיוחדת״, אומר היום אל״מ )מיל.( חי. בתום שעות של לבטים היתה תשובתו של ח׳ למפקד החיל חיובית. בטרם צאתו לרפידים עשבה חשבון־ נפש קצר, שסיכם פעילות מגוונת בחיל־ האויר. שתים־עשרה שנים של טיסות במיגוון מטוסים, ושש שנים כמפקד טייסות. ואולם הוא ידע, כי ניסיונו ה- מבצעי לא יקבע את הצלחתו במשימה שהוטלה עליו. פיקוד על הבסיס המד- ברי הוא התנסות מיוחדת במינה, את- גר חדש לפניו. אל״מ ח׳ הגיע לרפידים בשלהי ניהל אותו בקפידה ובכשרון. החידוש ומצא בסיס מסודר, שמפקדו הקודם היה בתנאי הסביבה. ״הגעתי למקום בלתי שיגרתי״ משח- זר ח׳, את התרשמותו הראשונית, ״כמו כוכב אחר. צבעים שונים, ואנשים שו- נים. סביב היה הכל צהוב־צהוב. ניתוק מוחלט, תחושה שאתה מנותק, עליך לסמוך רק על עצמך ולהסתדר בכוחות עצמך. עליך להוציא מתוק מעז, להת- מודד, לאלתר. אינך יכול לצפות שיבוא מומחה מתל־אביב לפתור לך בעיה. ל- גבי מפקד — הצורך לפעול באופן עצ- מאי הוא ראשון במעלה• במכלול ה- פעילויות המתרחשות במרחב רפידים, הזמן הוא נכס יקר. אל לך לאבד שניות יקרות. ״רפידים, כבסיס קדמי מבצעי של חיל־האויר, היתה זירה לפעילות מב- צעית אוירית ויבשתית מגוונת. מפקד הבסיס הוצרך להתמודד עם מטלות מורכבות: קודם־כל, להבטיח כוננות גבוהה, שתאפשר קליטה מהירה ומיר־ עליו להקנות לאנשיו תחושה בטחונית בית של כוחות בעת הצורך, ועוד היה גבוהה ומודעות לערכם כחיילי הקו •, רגישות בטחונית ואימונים, שנועדו ל- קדם מצבים אפשריים, היו מנת חלקם היומית של חיילי המקום. ״הושם דגש על שיפור הקיים. מובן שכמפקד ביטאתי את תפיסת עולמי, ולא רק בנושאים של משטר, נוהל ומש- מעת,״ מטעים אל״מ ח׳. ״המשכתי את בניית הנדבכים שהעלו את כושר ההג- נה, והתגובה המבצעית. שיפרנו את כו- שר הספיגה, ההיערכות והיירוט, והעי מקנו את התשתית לקליטת כוחות קר- קע. היעד: להיות מוכנים היטב לכל משימה מבצעית, ולהבטיח סיפוק שי- רותים לכל כמות מטוסים.״ תקופת פיקודו של אל״מ ח׳ 1976 ניים. מעבר חריף ממצב של שקט ו שלווה למצב של כמעט מלחמה. ״רפי־ דים לא היה ככל הבסיסים האחרים של חיל־האויר,״ אומר ח׳. ״לרפידים היו מצבי־רוח משתנים, מרגיעה — ל- פעילות קדחתנית, כל זאת ממש בשב- ריר של שניה.״ פעילות מיוחדת זו, היא שעיצבה את אופיו המיוחד של הבסיס ואופיים של האנשים ששירתו בו. התגבשה משפחה גדולה, שפעילותה נמשכה לא מתח הציפיה להסעה הביתה. ה- פעילות החלה בעבודה השיגרתית — במבצעים, ונמשכה בשעות הפנאי — ב- מגורים, בחדר־האוכל, במועדון הטיי- סת והסדנה. הכל היו יחד. נוצרו דפו־ סי־קיום מיוחדים. על המפקדים היה ללמוד כיצד לאזן בין הצורך להבטיח משמעת קפדנית, לבין הצורך להבטיח לחייל תחושה של בית וחברה, ולסייע לו לפרוק מתחים, שמקורם בניתוק ו- ריחוק. ״לא היתה נוסחה חד־משמעית״ — מסכם אל״מ )מיל.( חי. ״מובן, שב- קיום נהלי המשמעת המבצעית לא הת- פשרנו. ואולם הצלחנו, כך אני מקווה, להחדיר בחייל את התחושה שמפקדו הוא חברו, שדלת המפקד פתוחה לפ- ניו תמיד. באנו אל החיילים, האזנו ל- בעיותיהם. באנו אפילו אל חדרי־המע- צר של הבסיס.״ התוצאה: לא־אחת ביקשו החיילים שלא לעזוב את רפידים בתום התקופה המוקצבת. השירות ברפידים היה מקור גאווה. 42 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה לורפיד״ם \ אי־ שם במדבר כשהגיע סרן עמית ליחידה אמרו לו: ״חכה, עכשיו אתה עוד קורא ספרים, אבל במשך הזמן תכנע לבדואיום״... והוא נכנע. אז עדיין לא ידע לאיזה מקום נקלע. הוא לא ידע, שזו היחידה המוזרה ביו- תר של חיל־האויר, שאנשיה תמהוניים, ומנהלים אורח־חיים משונה ביותר. הוא לא ידע, שפרשיות נחשבת כאן למותרות, אבל כל אחד הוא אינדיבידואליסט מושבע. הוא לא יכול היה לשער, שמה שנגלה לעיניו הוא כאיו־וכאפס לעומת עברה המפואר של היחידה )הוא הגיע שנה לפני פירוקה(. איוו: גד אולמן בתא הטייס של הרקולס ב״קו״ רפידים — צפין. מאת אלי נוה בדי-עמל הסתגל עמית למקום : ״לא ניתן היה לעשות דבר, בלי שהשכן ידע. ישבנו בכל לילה עד השעות המאוח- רות, וגילגלנו סיפורים. אנשים בנו כאן בשעות הפנאי שלהם כסאות־נוח מתנדנדים, ציפו קירות בעץ-אורן, בנו בארים בחדרים, ולכל אחד היה מזגן וטלפון צמוד. היתה אוירה של קיבוץ — ללא מעמדות, כל אחד השתלב היטב באוירה״. מפקדי היחידה ממהרים להבהיר, כי המדובר רק בתקופה קצרה, שבה נתמעט כוח־האדם בבסיס, לקראת, פינויו, ונותרו מבנים רבים פנויים, וכי לא תמיד היו התנאים כה טובים. כשהחבר׳ה עלו מהמיטות... הוותיקים ידעו גם ימי־צנע. החיים בלב המדבר, במקום שכוח־אל, לא היו קלים כלל. דרכי־הגישה היו משוב- שות, ואספקה לא הגיעה כסידרה. היציאות מהבסיס היו טובות, אבל לא היתה דרך לצאת. עד לפני מלחמת יום־הכיפורים לא היתה אספקה סדי- רה של מים, ומדי־יום בקעה מן הרמ- קולים בבסיס פקודה מפורשת — לא להתקלח! את המצור ניסתה לשבור משאית למודת־קרבות, שכונתה זיל־ ספורט, ובה הביאו מים. הגרוטאה הגיעה עם כמות מים דלה, שלא הס- פיקה אפילו לשתייה ולמטבח. הסופות העזות, שהשתוללו באזור, נשאו עימן אבק וחול, שכיסו כל חל- הנקיון. לא היה טעם לטאטא, כי כע- קה טובה, והעמידו בספק את מוסד־ בור שניות אחדות שוב התכסה הכל חול ואבק. רס״ן מ׳, ממפקדי היחידה, מספר, כי כאשר הגיע מפקד־חיל הא־ ויר, מוטי הוד, לביקור ביחידה, עלו החבריה מן המיטות, כדי לראות או- יותר מחצי־מטר... תו. עלו — מכיוון שגובה הלכלוך היה בכל בוקר היה צורך לנער את הש- מיכות מאורחים בלתי־קרואים — נח- שים ועקרבים — ששכנו דרך קבע בח- דרים. בכל שנה, עם בוא החורף, היו אנשי הבינוי צריכים להחליף גגות ש- ־I { 43 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•1 פרידה מעיד רס״ן מ׳, ״מצאתי את הגג של ה,שקם׳ מוחא כפיים: עולה מטר ויורד בחזרה. בחורף שמענו את המג- נים חורקים, וגגות עפים״. אחד על סוס לבן תעתועי־המדבר התאכזרו לא־פעם לאנשי הבסיס, וביחוד למילואימני- קים, שהיו בדרך־כלל מבוגרים או עו- לים חדשים. בעיצומו של סדר־פסח, שנחוג בבסיס, נשמעו לפתע יריות ו־ קולות־נפץ של רימונים. הסדר פוזר מייד והכל זינקו לעמדות. לפתע הב- חין רס״ן ק׳ כמילואימניק עומד על פי־תהום, יורה בדבקות ומטיל רימו- נים לוואדי. היורה קרא אל רס״ן ק׳: ״הלילה הוא שוב הופיע... יש כאן אחד על סוס לבן, שמופיע כל לילה. הפעם הוא הגזים לגמרי, אני לא אוו- תר לו״. אחרי ברור קצר נסתברה תע- לומת האלמוני הרכוב על הסוס הל־ בר. מי־הביוב של הבסיס זרמו אל הוואדי, נקוו שם לשלולית ענקית, ה- ירח השתקף בשלולית — והוא שהע- קבלת חיילים חדשים לבסיס היתה לה את חמתו של השומר. תמיד חגיגה. הכל המתינו להם באמ- פיתיאטרון שהקים רס״ן ק׳. שליחי היחידה דאגו להכין את הבאים כבר באוטובוס שיצא מתל־אביב. הם סיפ־ רו להם סיפורי־זוועות על הנעשה ב- בסיס, שבו ידרכו רגליהם בעוד כמה שעות. עם כניסתם של ה,ירוקים׳ היו חיי- לי הבסיס לקצינים, הקצינים לעובדי־ מטבח, ומפקד־הבסיס הפך לרס״ר־ המטבח. חיילים התחפשו לרופאים וערכו בדיקות־רפואיות מדוקדקות ל- חיילים החדשים. כל חייל נשקל הי- טב ונמדד. ברגעים של התלהבות־ יתרה סומנו גם צלבים אדומים על ישבניהם של החדשים. החתימו אותם על כל מיני טפסים והצהרות, והצמידו אותם לחפצים שונים. לאחר קבלת־ הפנים הנלהבת ה.זו, הודיעו לחיילים החדשים, כי המשחק נגמר ומתחילים לעבוד, אבל הם מיאנו להאמין. המצרים דרשו את ימן לולא ימן, היה זה בסיס רגיל, שאינו יחידה משונה לכל הדיעות. אבל שונה במאום מיחידות אחרות שפזו- רות בסיני •, כי היחידה הזו היא קו־ דם־כל ימן. לפני עשר שנים הגיע ימן ליחידה. הוא היה אז חייל צעיר, ממוצא תימ- ני, גבוה, שחרחר, רזה, ממושקף, עייף וביישן. תאריך הגעתו היה בלתי־ נשכח : ה־ עמד כל שירותו הצבאי של ימן. המצרים — כך טוענים ביחידה — דרשו להחזיר גם את ימן, בטענם כי הוא חלק מהשטח, אבל על ימן לא היתה היחידה יכולה לוותר, והוא לא יכול לוותר עליה. במשך חודשים אח- דים ביקש ימן להסתגל ליחידה, אך לבסוף הסתגלה היחידה אליו. הוו- תיקים גורסים, כי מערכת־החיים של ימן השתבשה בשל החיים במדבר. הוא היה מסוגל ללכת לישון בצוהרי־יום, ולקום לאחר שלושה ימים — באמ- צע הלילה. במלחמת יוס־הכיפורים לא נרדם ימן אפילו לדקה אחת במשך חמישה ימים רצופים, ולאחר־מכן, מעיד מפקדו של ימן, נרדם ל־ ימים רצופים. בכל פעם שנשמעה אז־ איוו : גד אולמן עם ״העיניים של המדינה״ בליל כוכבים וטילים. 44 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון9 עקה, והכל נסו לבונקרים, יצאו שני חיילים לחפש את ימן באשר הוא ישן. חבריו היו מתנחמים, אילו נהג ימן לישון במיטה קבועה, אלא שלעו- לם לא יכולים היו לדעת, היכן מצא מנוח לעפעפיו. לעתים נרדם מאחורי ארון, לפרקים מתחת לשולחן מכוסה מפה, או מתחת למיטה. משנמצא — סחבו אותו חבריו לבונקר, שם המשיך לישון, כאילו לא ארע דבר. לעומת־ זאת, היו אנשי־היחידה מתעוררים בשלוש לפנות־בוקר — לקול רעש — ומוצאים את ימן שוקד על מלאכתו או מסדר וממרק את חפציו. תיש ״הוסמך״ לחובש בשעות־פנאי עסקו אנשי היחידה בעבודות־חלוציות. מצבת-פורצי־הדרך, שהוקמה לדיראון־עולם בכניסה למק- לחות, מצביעה על מעשה חלוצי כזה, אחד מני־רבים. לפני שנפרצה הדרך, לא היתה גישה למקלחות, וכשהיו סוף־סוף מים, ומותר היה להתקלח, נאלצו החיילים לדלג בין הסלעים )והנחשים שקיננו תחתם(. התארגנה קבוצת־יזמים, ופרצה דרך למקלחת. לזכרם הוקם גל־העד. ליד המצבה תוכנן מיקומה של בריכת־השחייה. גם את הרעיון הזה, כרוב הרעיונות, הגה ימן. בתחילה חשב לייסד בריכת־דגים צנועה, אך מאוחר יותר הוחלט להסב את הברי- כה לשימוש בני־אדם. רעיון נוסף של ימן היה — להפריח את הישימון במטעי תות־שדה. תחת ניצוחו נבנתה חממה, הוא הביא שתילי־תות ואדמה משמורת־החולה. אלמלא שכח אבי הג׳ינג׳י להשקות את השתילים הרכים, היו אנשי היחידה יכולים לייצא תות־שדה לכל מחנות- צה״ל בסיני... ימן גם ייסד את ענף־הצאן ביחידה. הוא שכנע תיש אחד, ששוטט באפס- מעשה במדבר, להצטרף ליחידה. ועדת־ השמות העניקה לתיש את השם — יהושע. התיש התאקלם נהדר. קרניו נצבעו בצבע כסף, מגן־דוד־אדום הת- נוסס על מצחו, ואנשי הבסיס הסמי־ כוהו לחובש. כשנשמעה סירנה ביחי- דה היה יהושע הראשון להגיע לבונ- קר. לאחר חודשים אחדים עלה בידי דעתו. הוא הפך, לדבריהם, לאידיוט אנשי היחידה להוציא את התיש מ- מושלם, וערק לבסוף מהיחידה. רס״ן קי, שהמטבח הינו אחת מ־ אהבותיו, היה יוזם למבצע העשרת תפריט־המטבח. הוא החליט להוסיף לתפריט חוגלות, שקיננו לרוב במזבלת הבסיס. בתחילה ניסו לצוד אותן ב- רובה טו־טו, אולם ירייה אחת — די היה בה להבריח את כל הלהק. ק׳ מצא פתרון גם לכך. הוא הביא מה- בית חומר מיוחד, הקרוי תרדמון, שנו- עד להרדים את החוגלות. הרעל פוזר במזבלה, אך לרוע־המזל נרדמו החוג־ לות דווקא במקום אחר, ובמשך שנה לא נמצאה חוגלה במזבלה. מרגרינה על עמודי חשמל שלא יהיו ספקות: היחידה הזו עסקה גם בדברים רציניים יותר. אנ- שיה ידעו שעות רבות של מתח מבצעי ושל עבודה מאומצת ביותר. שיאה של הפעילות המבצעית היה במלחמת יום-הכיפורים. אנשי היחידה היו מוכנים למלח- מה. זמן קצר לפני יום־הכיפורים ערכו תרגול הסתתרות בשעת הפצצה, ו- כשנפלו הפצצות הראשונות במלחמה — היו הכל במחסה — בלי אף נפגע. טונות רבות של פצצות הוטלו באזור. ארבע פצצות בנות מרכז היחידה, על חדר־האוכל. היה מעניין לצאת מהמחסה עם שוך ההפ- גזה, ולראות את הצד השני של היחי- דה, כי כל מה שנמצא קודם בתווך — לא היה עוד. המראה שנגלה לעיניהם היה מדהים. רס״ן ק׳ מעלה בזכרונו מרגרינה על עמודי־חשמל, וערימות גזר ובשר פזורות בשטח. בחור אחד ישב במשמרת באחד מ- ימי המלחמה ואיש לא בא להחליפו. הוא החל לנהל וויכוח קולני עם מפקדיו, וצרח : ״אני מ־ פקד שמע ״מי וכעבור שניות אחדות נשמעה אזעקה, והכל זינקו לבונקר. המוראל של החיילים היה גבוה כ- תמיד. הבנות לא הסכימו להתפנות וביצעו את עבודתן בקור־רוח. הנזק ברכוש היה רב, אך לא היו הנפגעים. ״היינו מאוד מגובשים,״ מספר ימן, ״ואם היה מישהו נפגע — היינו נש- אחת הפצצות שנפלו על הבסיס דוו- ברים !״ קא שימחה את ליבו של ימן: היא פערה בור עמוק באדמה ובכך פתרה בן־רגע את בעיית הבריכה, שביקש ימן לחפור. ״אולי אפשר לעשות משהו!״ ״כשנפתחה וועידת קאמפ־דייויד נקלענו למצב משונה,״ מגולל רס״ן מ׳ את סיפור פינויו של הבסיס. ״מצד אחד — מתקדם השלום, ומצד שני — צריך להתכונן למלחמה. ביום מת- כוננים למלחמה, ובערב — מכינים את הפירוק לקראת השלום. היינו צרי- כים לספר לחיילים סיפורים, ולמשוך זמן, כדי לשמור על המוטיבאציה.״ ״יום אחד הוחלט שזהו־זה, העסק מתממש• התקבלה החלטה לפרוק, ו- חיכינו לתאריך הסופי. יוס־בהיר-אחד נכנסה שיירה של משאיות, והעסק נה- יה פתאום מוחשי. החבריה שיחקו כדורסל, ולפתע נשמט הכדור מהיד- יים• כולם ניצבו דום, ופרט להמולת מנועי־המשאיות והגנראטורים שררה דממה. היה הלם; פתאום הבנו שצ- ריך לעזוב. באה אלי חיילת בעיניים בוכיות, ושאלה בקול נוגע־ללב: ,אולי אפשר לעשות משהו ן׳ ״עברנו גם את השלב הזה, והנה הגיע התאריך הסופי לפירוק. השמע- נו אזעקת כוננות, וכשהכל היו בעמ- דותיהם הוריתי לסגור את הכל. שרר מין שקט כזה. יצאנו כולנו החוצה ב- הרגשת מועקה. הודעתי לכולם, שמ- עכשיו — אין טכנאים, אין עובדי־ רס״ר ואין מפקדים — מהיום — כו- לנו סבלים, ומחר מתחילים לפרק. ה- בולדוזר נגס את הנגיסה הראשונה ב- אחד המבנים, ואז הרגשנו שמפרקים את ביתנו.״ עתה מגלה ימן, כי אנשי־היחידה שלחו קופסות קרטון גדולות מלאות אבני־מדבר אל בסיס־האספקה של חיל־האויר, שקלט את הציוד המפו- רק. הקופסאות סומנו במספר קטלו- גי כדין: ״רצינו לגמול להם בכך על הרע שגרמו לנו!״ בכל יום שינה הבסיס את צורתו. כל יום נראה שונה. יום־יום נעלמו מבנים, היחידה הלכה וגוועה. חיילים הסתובבו אנה ואנה, ממלמלים לעצ- מם׳ שמקום כזה לא יהיה אף-פעם... 45 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•, פר״דר. מרסיד תא״ל צ׳ להאמין מחדש באדם מאת מירב הלפרין ״אחד מפרקי־חיי היפים בצבא,״ מס- כם תא״ל צ׳ את תקופת פיקודו על רפידים, מאוגוסט ״היה לי ניסיון פיקודי מעניין בבסיס לא שיגרתי,״ אומר צ׳. ״ראיתי אתגר מיוחד ביישום תפישות־עולם בנושאי פיקוד דווקא ברפידים. ההוכחה לאנשי הבסיס, כי על אף הריחוק מהבית ותנ- אי השירות הקשים ניתן להגשים את המשימות כולן. ״אחת הבעיות הקשות בבסיסים קד- מיים היא איכות החיים. איכות־חיים היא תוצר של החיים בבסיס ומותנית בהכוונה נכונה. בבסיס רחוק כרפי־ דים, אי מילוי שעות הפנאי בתכנים מועילים עלול להוביל להתממשות המושג בדואיזם. ראיתי אפוא חובה ביציקת תכנים מתאימים לשעות הפ- נאי בבסיס. לראשונה, הוכנסו לרפי־ דים תכניות לימודים מגוונות. מרצים־ מתנדבים מאוניברסיטת בר־אילן הש- קיעו רבות מזמנם כדי להנחיל תורה וידע לחיילי הבסיס.״ תא״ל צ׳ הביא סגנון חדש לרפידים. השמירות בבסיס, לדוגמה, היו לנחלת הכלל, מראשון הטוראים ועד אחרון המפקדים )וזה כולל, כמובן, את מפקד הבסיס בכבודו ובעצמו...(. ״לא היינו צריכים לחייב, או ליצור תמריצים לשמירה. המשימה נעשתה נורמה יחידתית, חלק מאורח־החיים בבסיס. איש לא פקפק או ערער על תורנות השמירה לקצינים, שכן הדבר היה צורך מובן לאנשי הבסיס. החיילים יציאה במחול במסיבה ברפידים. המוראל נשאר גבוה ו 46 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה מרפידים קיבלו את העובדה כדוגמה אישית של המפקדים ולא כמחווה• הודגשה חשי- בות המשימה. אף לא פעם שפטנו אדם שנרדם בשמירה. ציינו את שמו. זה הספיק. תגובת החברים — שינוי יחסם אל המתרשל — היתה עונש מרתיע. מדי שבוע נערכו שיחות עם החיי- לים. שיחות על המשימות המשותפות, שהטמיעו את ההרגשה שהם חלק ט־ רפידים. זו תחילת החדרתה של גא- וות יחידה. אחת לפרק זמן קצוב נאס- פו כל אנשי הקבע בבסיס והתבקשו לומר מי מהם מעוניין לשנות את מקום שירותו. לא נמצאו כאלה׳' בתקופתו של תא״ל צ׳ חלו תמורות חשובות במזרח־התיכון. נשיא מצרים, אנואר אל־סאדאת, הגיע לישראל ודיו- נונים ראשונים על פינוי רפידים החלו ני קאמפ־דייוויד נתנו את אותותם. רי- להישמע בבסיס. מפקד הבסיס נאלץ להתמודד עם בעיה לא שגרתית: פי- קוד על יחידה העומדת לפני פירוק. ״היה ברור שהסכם שלום יחייב תזו- זה מרפידים. לאיש לא היה ספק בכך. המשמעות הנובעת מפיקוד על בסיס המיועד לפינוי היא, שהתשתית האידי- אולוגית לשהייה במקום הולכת ונש- מטת תחת רגלינו. לפתע, הצידוק לקיו- מו של הבסיס התערער, ומאליו הת- ערער גם הרצון לשרת בו. זו היתה ה- תקופה הקשה ביותר ברפידים. ואולם, לא היתרנו לאוירת הדכאון לקנות לה מקום. מכורח הנסיבות, פתחנו במס- עי הסברה על משמעות הפינוי. היה צורך להבהיר היטב מדוע אנו צריכים אותן דרישות גם בתקופה זו. החלטנו לשמור על אותה רמת משמעת ולדרוש לא לוותר על קוצו של יוד עד שעת האפס !״ השהייה ברפידים היתה לגביו סי- פוק עצום• כמפקד לא הרגיש תא״ל צ' את הערכת הסובבים אותו. הוא היה טרוד מלחוש משב חיובי שיש בו הכרת טובה. במסיבת הפרידה שנער- כה לו חש בהוקרת חיילי הבסיס. בסוף האירוע, כביטוי להערכה, קמו כל חיי- לי הבסיס ואחזו בידיהם נרות דול- קים. ״למה אתגעגע ברפידים י לאנשים, למוסר האישי שקבע את האווירה. לא נזקקנו לצווי חברה חמורים — לאנ- שים היה איכפת! ברפידים התחלתי להאמין מחדש באדם...״ אל"מ י׳ רגילים לבנות ולפתח ולא לנטוש מאת צבי גוטמן בשעתו נערך ברפידים תרגיל גדול, בו ״הותקף״ הבסיס על־ידי מטוסי־ קרב וכוחות קומאנדו מונחתים. ה- בסיס גייס את כל כוחותיו — כולל מילואים — ונקט פעולות התגוננות אוירית וקרקעית. חזיזים וסירנות סיפ- קו סממני מלחמה. בתדריך לקראת התרגיל אמר מפקד הבסיס דאז, אל״מ י׳: ״ייתכן, שזהו התרגיל האחרון לפני המלחמה.״ ההיסטוריה תוכיח אם אכן צדק י׳ בהערכתו. מכל מקום לא היה זה ה- תרגיל האחרון; התהפוכות שחלו מאז ביקור הנשיא סאדאת בירושלים ועד ל- חתימת הסכמי קאמפ־דייוויד חייבו התכוננות לשתי האפשרויות המנוגדות, במקביל: פינוי או מצב חירום. י׳ מחלק את תקופת פיקודו על ה- בסיס — לשלוש תקופות-משנה: רא- סאדאת לבין חתימת הסכמי קאמפ־ שונה — התקופה שבין ביקור הנשיא דייוויד, שניה — אחרי חתימת הסכמי קאמפ־דייוויד; שלישית — המתנה ל- הסכמים הסופיים. בתקופה הראשונה, כשהמצב עדיין היה נזיל, עסקו אנשי רפידים בשיגרת אימונים רגילה ושיפור הבסיס. במס- גרת זו נערך התרגיל האמור, ושופץ ה- מסלול המשני. בתקופה השנייה, מייד לאחר חתימת הסכמי קאמפ־דייוויד, נערכו כוחות חיל־האויר במרחב רפידים לפינוי מהיר, ואף פינו את שדה ביר־תמאדה. לקראת סוף חתימת ההסכמים הסופיים המתחיי- בים מהסכמי קאמפ־דייוויד, נעצר תהליך הפינוי. אז החלה התקופה ה- שלישית תחת פיקודו של י׳ — ההמ- תנה. ״חיינו בחוסר וודאות,״ הוא מצב, ולא אושר לנו להשקיע בבסיס.״ משחזר. ״לא היה ברור לאן מוביל ה- התהפוכות הפוליטיות יצרו בעייה של משמעת עצמית. לא די שמפנים בסיס שאליו נקשרו ועליו אומנו לה- גן — אלא עוד נתבעו לבצע ״פינוי דה לוקס״, תוך שיקום ושיפור מבנים ו- ציוד לקראת מסירתם למצרים. י׳ מד- גיש כי החיילים ביצעו את המוטל עלי- הם — ככל משימה אחרת. הסכמי קאמפ־דייוויד ״תפסו״ את י׳ בעת תרגיל נוסף שנערך בבסיס, ו- הוא הוזעק בדחיפות למיפקדת חיל־ האויר. כעבור שלושה ימים כינס את חייליו ותיאר לפניהם את ההסכם, שלבי הנסיגה וקווי ההפרדה — מנקו- דת מבט צה״ל. לאחר הכנס התעוררו וויכוחים בין החיילים. במקביל נמשכה שיגרת החיים ב- בסיס, אף־כי על כל צעד ושעל הוצרך י׳ לשקול היכן לתקן ולשפץ, והיכן 47 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון•,rrrno לחדול; מהו הסיכון מול הסיכוי בתקופות רגיעה אמונים היו אנשי הבסיס לספק שירותים ליחידות ה- מרחב, או לטפל בנוסעים ובאורחים שעברו דרך השדה. פעם הועבר בהי־ טס כוח גדול מסיני לצפון. ופעם הת- קלקל בואינג לפני טיסת הערב האח- רונה. החיילים נזקקו לאירוח ולהל־ נה — בעיות אופייניות לרפידים. הריחוק מהבית והיעדר שיכון מש- פחות במתכונתו הרגילה, יצרו לא אחת לחצים על משרתי הקבע לתבוע החזרתם צפונה. במקרים קיצוניים הגיעו הדברים לסף גירושין. תרופה חלקית לעניין מצא י׳ באיחוד המש- פחות בסופי־שבוע ובחגים. בני המש- פחה הוטסו לבסיס ובילו בצוותא עם ראש המשפחה. בשבתות היתה הברי- כה שוקקת וססגונית. אוניברסיטת בר־אילן תרמה אף הרחוק שלוחה ללימודים אקדמיים. היא כמיטב יכולתה, והקימה בבסיס י׳ עצמו לא הצליח להשתלב בה, עקב עומס העבודה שרבץ עליו — ורק לא- חר סיום תפקידו בבסיס התאפשרו לימודיו. גם להקה ותזמורת קמו בבסיס מבין משרתיו — בסיוע קצין החינוך )אגב, חברי הלהקה והתזמורת — לא היו פטורים מעבודת יומם כחיילים(. הכל שלם ותקין שדה ביר תמאדה היה הראשון לפי- נוי במרחב פיקודו של אי. שדה זה פונה במחצית הזמן — לא קודם ש- שופצו הגנראטור ומערכת החשמל, ו- תוקנו מבנים. המצרים ימצאו בסיני מבנים ומערכות ״מתנת״ ישראל, ש- לא היו בימיהם. . כשהוחל בפינוי, הופיעו נציגי יחי- את השלל. למען ייעשה הדבר בצורה דות חיל־האויר מהצפון, כדי ליטול מסודרת, הוקם ברפידים מרכז פינוי דרכו מפוזר הציוד. ״רק כשמרכזים הכל — נוכחים לדעת כמה ציוד יש,״ מספר יי. עוד נושא חשוב הנובע מהפינוי: שיבוץ סגל הקבע של חיל-האויר ש- שירת בסיני. ״שלוש פעמים פיקדתי על יחידות בסיני, אך הפרידה האחרונה היתה ה- קשה בכולן,״ אומר י׳. ״התקשרתי ל- סיני, ואני חש צער על העזיבה. גם האנשים חשים קרבה לשטח ואף לכל מבנה — ואין זה קל לפקד על חיילים שחלקם מתנגדים רגשית לפינוי. אנח- נו רגילים לבנות ולפתח — ולא לנ- טוש.״ י׳ עורך הקבלה בין הנסיגה לאחר מבצע ״קדש״ לבין זו הנוכחית: ״אז השארנו אדמה חרוכה עתה — אנו מותירים הכל שלם ותקין.״ המפקד האחרון מאת אהרון לפידות בראשית חר שנחתמו חוזי קאמפ־דייוויד, מו- נה אל״מ ש׳ למפקד רפידים, כשהמ- שימה העיקרית שהוצבה בפניו — פי- נוי תקין של הבסיס. כחודש לאחר מינויו עדיין היתה אי־בהירות באשר לעתיד ההסכמים. חלק מהבסיס כבר פורק, ומכשירים רבים אוחסנו בארגזים חתומים — מיועדים להישלח צפונה• כשנגלה ה- משבר — הופסק הפירוק. הבסיס היה שרוי במצב של קפאון. תנופת הפיתוח נעצרה זה כמה חודשים — והפירוק נעצר אף הוא. אל״מ ש׳ לחץ לפתוח את הארגזים ולחזור לחיי שגרה. ״הדבר החשוב ביותר לדידי,״ מספר שי, ״הוא דרי- כותו המבצעית של הבסיס.״ בטרם נשא לחצו של אל״מ ש׳ פרי, התקבלה ההחלטה הסופית: מפנים. אל״מ ש׳ ידע, כי תופעה לא־נעימה, יות אווירת רפיון־מתח ואף הפק- שמקורה בעובדת הפינוי, עלולה לה- רות, והוא הקדים רפואה למכה. אל״מ ש׳ ראיין כל חייל ששירת בבסיס ו- דיווח לו מוקדם ככל האפשר, היכן ישרת בתום שהייתו ברפידים. מיפק־ דת חיל־האויר השתדלה להתחשב בבקשתו האישית של החייל ולשבצו בהתאם לנטיותיו ולרצונו. חיילים עברו הסבה מקצועית והניידות בין מקומות העבודה בבסיס היתה גבוהה. כל אחד עבד במקום שהיה בו צורך, ולאו דווקא במקצועו. רוב המלאכה נעשתה על־ידי החיילים ללא הסתיי- עות בגורמי חוץ — וכושר האלתור והעבודה שלהם היה יוצא מן הכלל. בכל שלבי הפינוי זכה הבסיס בבי- קורות ובביקורים רצופים מהמטה. הכל ביקשו ללמוד ולהפיק לקחים מ- פינוי הבסיס הראשון. ״פירוק אינו תפקיד קל,״ מתוודה אל״מ ש׳, ״את בריכת-השחייה, למ- הלב לפרט היתה גדולה. חיילי הבסיס, של, החזקנו ככל שיכולנו.״ תשומת שמספרם הלך והתמעט זכו למנות תרבות — מופיעים והצגות בתכיפות רבה• הבסיס כולו יצא לשבוע נופש בגבעת אולגה למנוחה ולצבירת כח. ״העבודה היא עצומה,״ אומר אל״מ ש׳. ״אתה מתאר לעצמך, כמה פרי- טים צריכים אנשי המנהלה לספורו שולחנות, כסאות, ארונות, מיטות וכ- יוצא באלה... ומלבד זאת אנו גם מתח- זקים את כלי הרכב שבבסיס כדי ש- יצאו ממנו במצב נסיעה — ולא על גרר.״ אל״מ ש׳ מתאר את המצב בצורה עניינית. על אף זאת, ברגע של גילוי לב. הוא מודה: ״לא הייתי מאחל את תפקיד הפירוק לאף אחד מחברי. זו עבודה הדורשת מאמץ נפשי רב. זכיתי לבנות טייסת ולהעמידה על ה- רגליים — וכעת אני מפרק בסיס. ה- הבדל תהומי ואולם אם זכינו בשלום־ אמת — כדאי המחיר.״ 48 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון0 מאת סרן א׳ יודעים איך נוצרים מיתוסים ן קודם־כל הם נוצרים כתוצאה מחוסר מידע מספיק, כתוצאה מכל מיני שאיפות מפוקפקות של אנשים לע- שות לעצמם שם גדול. קמים להם ומתחילים להפריח כל מיני רמזים וחצאי־משפטים, ועד שאתה מספיק לצ- עוק ״בלופר״ — כבר יצא פירסומם בכל החיל. אבל מה שרצינו לספר הפעם, זה על ״בסיס המערב בלי יכולת לעזוב את המקום• ובכן, מה עושים ארבעה הפרוע״, ולנושא הפתיחה נחזור בסוף. גברים המסוגרים יחד בכמה חדרים קטנים במשך אי־ אלו ימים ל זאת בדיוק הנקודה, ולהלן התשובות. פעם היו נוהגים לשחק רמי, ברידז היית מתחיל לשחק וממשיך וממשיך וממשיך, כשאתה מפסיק רק לצורך הזנקה או כדי לישון משהו. היה לא רע, דווקא. אבל עם השנים החלה הציוויליזציה לחדור למערב ואיתה כל מיני צווים ואיסורים: לא תרצח, לא תגנוב, לא תשחק רמי. יחד עם הצווים הופיעו כל מיני בעלי פלאפלים ומם צדיקים שכל תפקידם היה מיתוסים ב״מערב הפרוע" נתחיל מטווח רחוק: מדבר שממה אמיתי, צהוב ומסנוור, כמה הרים מחודדי קצוות, כביש וחצי, שמת- פתל והולך ומתרחק עד שהוא נגמר באיזו נקודה שחו- רה. כעת בואו נעשה זום: הנקודה גדלה וגדלה והנה כבר מתחילים להבחין שזה בסיס של חיל־האויר. קטן, מבודד, נידח — אבל העיקר — בסיס. אנו נקרא לו ״בסיס המערב הפרוע״. למה דווקא ז — מי שיקרא להלן עד תום, ימצא, בשורות האחרונות את התשובה. נמשיך עם הזום ונתקרב עוד קצת: הנה עמדת־היי־ רוט: חדר־שינה, מטבח, הול ובו שולחן שעליו שיירי ארוחה. נתקרב עוד קצת לחדר־השינה. רואים את האיש ההוא שיושב מכווץ בפינה ומדבר לעצמו ן — זהו סרט גי, יושב לו וחורש מזימות איך לארגן מסיבה הלילה. הלילה... לא תשחק רמי או.קיי. כאן נעצור ומכאן נתחיל. שבוע לפני שמגיע תורנו להכנס לכוננות בבסיס תופס אותי סרן גי, גורר אותי לפינה ולוחש : ״א׳ — שמת לב שאתה ואני וי׳ ושי בכוננות בעוד שבוע ״י אני: ״שמתי״. הוא : ״זוכר מה שסיכמנו אחרי המסיבה שעשינו בכוננות הקודמת׳ על זה שצריך להכין תקליטים מתאי- מים, לברר באיזה טלפונים יושבות הבנות ששווה להז- מין למסיבה, וכל היתר. תזכור, שכל העבודה הולכת ליפול עלינו כי ש׳ הוא סתם בטלן וי׳ פאראזיט״. אני: ״ואתה בטח נורא עסוק...״ רגע אחד, בעצם, — האס כבר הסברנו במה מדובר בכללי לא ן אז נעצור ונסביר: בסיס המערב הפרוע הוא אחד הבסיסים שבו מחזיק חיל־האויר כוננות. עושי הכוננות הינם טייסים ובאותם ימי כוננות הם, לפקח שאף אחד לא יגנוב ולא ירצח ולא ישחק רמי. סגורים להם בעמדת הירוט למשך כמה ימים, כמעט סרן ג׳ טוען שלמזלו הם לא נגעו שם בשאר עשרת הדיב- רות כך שגבר אמיתי עוד יכול לעשות משהו. אז איך בכל זאת מעבירים את הזמן י עשייה אחת שניתן היה למתוח על־פני שעות ארו- כות היתה הכנת האוכל. קצת לא־מדוייק לקרוא לזה אוכל. יותר נכון — ארוחות־פאר. ושיהיה ברור : ארוחת־ פאר זה לא דווקא דבר שאוכלים, אלא קודם כל, ובעיקר, זה דבר שמכינים. צריך לקחת אותו מזון בסיסי שמגיע לעמדה, לחתכו, לרסקו, לתבלו, לטגנו, לבשלו ולקצצו. ואחר־כך צריך גם לרכך ולהוסיף, ושוב לתבל, ואחר כך לאפות, לחרוך ולהתחיל מהתחלה. מי שמכין את האוכל זה הטייסים בעצמם, כמובן. המישוואה היא פשוטה: זה שאינו משתתף בהכנת האוכל, שוטף את הכלים לאחר הארוחה. מאחר שכולם שונאים לשטוף כלים, כולם נותנים יד בהכנת האוכל. כתוצאה מזה, ובאורח צודק למדי, הכלים נשארים תמיד בכיור עד שחבריה חדשים מגיעים לכוננות... לא היה זה נדיר לשמוע במטבח שיחות בנוסח : ״ש׳, מה זהו ממתי שמים ריבת שזיפים בגולאשו״ ״היא נפלה לי לשם. התכוונתי בכלל לשים אותה בסיר השני, זה של המרק...״ או בנוסח : ״אי, מה זה התבלין החום ההוא שהכנסת כל כך הר- בה כפות ממנו למרק ו״ ״אני יודען מישהו הוריד את התווית מהצנצנת״... אבל העיקר שעוד חמש שעות הלכו, ועוד שבע, ועוד אחת־עשרה. דרך שלישית להעברת זמן, שהיתה מאוד פופולרית בקרב הטייסים היתה עריכת מסיבות ארוכות־טווח עם בנות המקום. כאן היינו רוצים להרחיב מעט יותר. אז ברשותכם, איפוא, נקדיש את שארית הכתוב לנושא זה, 49 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון0 המעורר בנו עד היום נוסטאלגיה חריפה הרעיון הכללי שמאחרי נושא המסיבות הוא פשוט למדי. בסיס המערב הפרוע הינו ״חור״ די נידח, הבידור מועט וכמות היהלומים קטנה ביותר. )בלי הסברים, זה סלאנג פנימי(. סביר להניח שבנות הבסיס הנבחרות והיפות הינן די משועממות ולא יתנגדו אם נזמין אותן להשתתף במסיבת סילווסטר קטנה ואינטימית עם ה- טייסים שבכוננות, אפילו אם היום רק אמצע יולי או תחילת פברואר. עכשיו, אם כבר עושים מסיבת סיל־ ווסטר, אז ברור שבחצות כולם מוכרחים להתחבק ולהת- נשק ולאחל אחד לשני ״הפי קריסמס״. אז ההנחה ה- אחרונה היא שאותן בנות גם לא יתנגדו במיוחד שחצות יתחיל כבר בתשע בערב או באחת־עשרה וחצי, הכל לפי המסיבות. גם קוץ במדבר — פרח זה היה הרעיון הכללי. מובן שהיו גם מכשלות, אבל בהן ניגע מאוחר יותר. אנשי הגף הטכני נהגו בדרך כלל לחגוג בנפרד, אבל העקרונות הבסיסיים אצלם היו בדיוק אותם עקרונות, ובנקודה אחת היו הכל מאוחדים לגמרי: המערב הפרוע נחשב באותם ימים, כאילו היה המקום האחרון עלי אדמות שבו ניתן עדיין לעשות מעשה. מכאן נבעה הרגשת הדחיפות והלחץ הפיסי והנפשי: היו לך בדיוק כך וכך ימים ספורים לבחור לך קורבן, לנעול עליו, לה־ כנס לגיזרה אחורית, לסגור מעלות, להכין כוונת ומפס־ קים — ולבסוף להביא יעף הפלה מוצלח. אחר־כך היה עליך לחזור לטייסת ולעמוד לתחקיר בפני החבריה: ״שי, אומרים שתפסת בסוף את השמנה ההיא, ממש- רד הרס״ר״. ״אני יודע ז — הייתי אחרון והיא היתה היחידה ש- נשארה פנוייה״... ״טוב. קום ספר מה עשית״... כאן המקום לציין, שהמון היה תלוי בהתארגנות ה- מוקדמת. סרן ג׳ לא אהב להשאיר דברים למקרה. את הטייסים שעמם ישב בכוננות, נהג לבחור בקפדנות יתירה מבעוד מועד, כשהקריטריונים מוגדרים היטב: עליך לדעת לרקוד, אסור שתהיה ביישן, עליך לדעת לתת לו כבוד — כלומר לתת לו לבחור ראשון את בת־זוגו לריקו- דים. במשך כל השבוע שלפני המועד, יכולת לראות בבי- רור איך אי־השקט הולך ומשתלט עליו: ״א', זה מתקרב . אני מרגיש שזה בא. ביררת כבר באיזה טלפונים יושבות הבנות ששווה להזמין? תתקשר לטייסת זו וזו. הס ,מכוננים׳ עכשיו. תבקש את סרן זי. הוא חייב לי כמה טובות בתחום הזה...״ או שהיה אומר: ״אי, סיכמנו שאתה דואג להביא מוסיקה, נכון! אז תזכור — רק תקליטים של חושך״... בתיאוריה הדברים נשמעים תמיד הרבה יותר יפים מאשר במציאות. ניקח למשל את המקומיות. ״בנות יש- ראל יפות הן״, אומר הפתגם. איפה הפתגם ואיפה ה- מערב הפרוע — אומר אני... אז הנה לכם בעייה. לחם יבש חינם, ואין לחמניות, יש לאכול את הלחם אבל גם קוץ במדבר הוא פרח. במקום שבו נותנים לך היבש. חוץ מזה, מה אתה יודען בין כיכרות הלחם אפ- שר למצוא לפעמים, באיזו פינה, גם חתיכת פיתה חמה או לחם צרפתי מתוק. עובדה — היתה טלי והיתה או- תה יפהפיה מטלפון פנימי שתיים־שתיים־אפס, והיתה, כמובן, גם גיסתו של סרן חי. )״שלא תעיזו לגעת בה, אתם שומעים ן היא ילדה טובה ואני הבטחתי להורים שלה לשמור עליה. אני בכלל מצטער שסיפרתי לכם עליה, קאניבלים...״(. ב״שיטת המיטה החמה״ בדרך-כלל לא היה מנוס משלב של בחירה, וזה תמיד שלב בעייתי. אתה לא יכול סתם ככה להרים טלפון, לחייג מספר כלשהו ואז, אם שמעת קול נשי, להזמין אותה למסיבה בערב, בעמדה. כלומר, תיאורטית אתה כן יכול. כמו שאנחנו עשינו באותה פעם אומללה : חייגנו, ביקשנו קו הביתה, ואחר־כך הזמנו אותה. אז אחר־כך הן באמת הגיעו — אוולין מהמרכזיה, יחד עם שלוש מחברותיה הטובות ביותר• אותו בוקר היה סרן ג׳ לחוץ ועצבני יותר מהרגיל. זה כבר היה הבקר השני לכוננות ובכל פעם שנשמעו דפי- קות בחוץ — הגף הטכני תיקן משהו או שהנ״מ בדק את הכלים — הוא היה מתכווץ לו בפינתו ביסורים גדו- לים שהנה כולם דופקים. כשהגיעו הבנות הוא יצא לקדם את פניהן. אתם יכולים להגיד הרבה דברים על סרן ג׳, אבל אי־אפשר להגיד שהוא נכנס בקלות למצב של חוסר שליטה. לא טייס ברמה שלו. הפעם זה לקח לו בדיוק חמש שניות והוא כבר היה בסחרור גמור. טוב, היה ברור שמסיבה אי־אפשר לעשות עם נתונים כאלה, וגם בית־דין לא יעזור• אז בפעמים אחרות מצאנו דרכים יותר מתוחכמות. היתה, למשל, אותה טלי, שהזכרנו קודם, שהיתה גם סמלת מודיעין וגם פרח אמיתי, ואפילו היתה מוכנה להלשין לנו על יפהפיות אחרות בבסיס. מסכנה טלי. בסוף מישהי שלא הוזמנה אף פעם חשפה אותה... שיטה פופולארית אחרת היתה ״שיטת המיטה הח- מה״ המקובלת בצוללות, ואשר בה הועברו מספרי הטל- פון והפרטים המזהים מצוות כוננות אחד לצוות כוננות מחליף. עוד זכורה לשימצה אותה טייסת שכולם שנאו להחליף את טייסיה מאחר שאלו היו מכורים ל״מונו־ פול״, וכל מה שהם היו עושים במשך כוננויות שלימות זה להזיז חיילים מפלאסטיק על לוח־נייר צבוע. אבל זאת לא היתה הבעייה היחידה. היתה גם ה• בעייה של המוסיקה. אי־אפשר לרקוד בלי מוסיקה לרי- קודים, והדואג לעצמו לעצמו הוא דואג, אמר מי שכבר דאג לעצמו• אז באותן פעמים ששכחנו או לא יכולנו להביא פטיפון, לא נותרה לנו ברירה אלא להחרים את הפאטיפון של הגף הטכני או לרקוד לצלילי הראדיו. שתי האפשרויות האלו היו מפוקפקות למדי, אם לנקוט לשון המעטה. היתה, למשל, אותה פעם, שרבע־שעה לפני ששלחנו את המכונאים עם המשאית למגורי הבנות, גילינו שבכלל לא הבאנו איתנו פאטיפון. סרן ג׳ עשה, איפוא, את הצעד 50 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון פרידה לורפידים הכי צודק, והכי הגיוני באותם נתונים, והחרים את הפאטיפון של הגף הטכני. ההמשך: החבריה מהגף הטכני נסעו כמתוכנן למגורי הבנות, צירפו למשאית את מלכת היופי וסגניותיה שהמתינו כבר למסיבה שלנו, והמשיכו משם לקומזיץ סוער וקולני במרחק חצי־קילו־ מטר מהעמדה. אהה, עד כמה יכול ״עשן חודר לעינייך״ של ה״פלטרס״ להשמע מלאנכולי, כשאתה מאזין לו בבדידות גמורה... פעם ניסינו לרקוד לפי הראדיו. בהתחלה הלך לא רע, עד שפתאום, בשיא הסלוא והמתח, הכל נפסק ומישהו אמר: ״טוק, טוק, טוווק. השעה אחת עשרה והרי הח- דשות. הנשיא...״ זהו זה. עבודה של שעה שלימה ירדה לטמיון. כעת היה צורך לעבוד עוד שעה שלימה רק כדי להגיע לאותה עמדת־התחלה, וגם אז, זה הופיע: ״טוק, טוק, טוווק. כעת חצות והרי החדשות...״ החיים זה לא פיקניק. וכך חיברנו מיתוסים בפעמים הראשונות היתה לנו בעייה די טפשית, אבל כזאת שלא הצלחנו להתגבר עליה. באחת מפינות ״הסא- לון״ היתה מנורת־ניאון כחולה, ששימשה במלכודת זבובים. מצחיק, אבל אף אחד לא ידע איך מכבים את הדבר הזה. כידוע ,אין תמיכה חזקה יותר למוסר מזוייף מאשר אור, ומסתבר שמנורות ניאון כחולות אינן נכבות במיוחד כשמסתכלים עליהן בשנאה או בתחנונים• וב- כן, באחת המסיבות הראשונות האלה, בעוד הכל בשלבי גישוש ראשונים צילצל פתאום הטלפון. סגן ש׳ הרים. ״סגן ש״ י״ בצד השני היה מפקד הטייסת. ״כן, המפקד״. ״הכל בסדרי״ )מה אני אגיד לוז שכל המטוסים שמישים ובצהרים זינקנו בסדר למשמע הסירנה ועכשיו אני הולך לישון שיהיה לי כוח למחר י( ״כן כן המפקד״. ״טוב. אז תראה שי, אתה עוד צעיר אבל אולי בכל זאת. רואה את הדלת של המטבח ן יופי. אז מאחרי הדלת הזאת יש קולב כזה נמוך, שתלויות עליו כל מיני מגבות מסריחות וסינורים, שאף אחד לא מזיז אף פעם. שתדע, שמתחת למגבת השמאלית ביותר יש שאלטר עם שני מפסקים. אני לא יודע מה עושה הימני, אבל השמאלי מכבה את המנורה הכחולה״... הקיצור — אפשר להמשיך ככה עוד שעה ארוכה, אבל הדף שלנו הולך ומתקצר ועדיין לא סיפרנו מדוע קראנו לבסיס שלנו ״בסיס המערב הפרוע״, ומה הקשר למי- תוסים שהזכרנו בתחילת הדרך. אז אתם יודעים איך נוצרו המיתוסים של המערב הפרוע ן כל הסיפורים האלה על ביל קארטר ובוק ג׳ונס וג׳ון וויין ואחרים׳ פשוט מאוד: קמו להם חבריה כותבי תסריטים ומספרי סיפורים כמו סרן ג׳ וכמוני, והתחילו להפריח כל מיני רמזים וחצאי־משפטים, ועד שמישהו הספיק לצעוק ״בלופר״ — כבר יצא פרסומו של המערב הפרוע בכל החיל, ונוצר המיתוס של ״המסי- בות במערב הפרוע״. הבנתם ו אגב, דבר אחרון: בעוד כשבוע נכנסים סרן ג׳ ואני, ויי ושי בכוננות בבסיס. מישהו יודע במקרה באיזה טלפונים יושבות הבנות ששווה להזמין ז 51 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון0 התראות קצרות פגיעות רבות מאת רון הדר במוצאי־שבת, ה־ החלו הנוריות הצבעוניות שבתיבת ה- בקרה בסוללת תותחי הנ״מ ברפידים להבהב בקצב הולך וגובר. מתרחש דבר ויש לאתרו במהירות. סגן ארז, המפ- קד, בחן את מסך המכ״ם, ועקב אחר שתי נקודות זעירות. לא נותר מקום ל- ספק. קרבים מטוסי-אויב. בתוך שנ- יות נכנסה הסוללה לפעולה : דיווחי קשר, טעינת פגזים, כינון קנים. בו־בזמן הגיחו מבעד ההרים שני מטוסי סוחוי־ שיגרו צרורות פגזים לעבר המטוסים. השניים צללו ליעף נמוך מעל המסלול בשדה• כ־ נפגע המוביל, ולהבת אש כתומה, מלו- וה בעשן סמיך, עלתה מזנבו. הסוחוי איבד גובה והחל מסתחרר לכיוון ה- מסלול. פיצוץ עז פילח את גוף המטוס טייס לא הצליח למלט עצמו. בן־זוגו לארבעה חלקים בוערים ועשנים. ה- מיהר לפנות לכיוון שממנו בא. הפלת מטוס היא משאת־נפש של איש נ״מ, ואולם הפעם נלווה חשש ל- שמחה. מטוסי האויב חדרו לסיני, מר- חק אזהרה נדלקה. זאת יש למנוע בעתיד. צריך להבהיר לאוייב, כי שוב לא יבקר כאן בטרם יושג שלום. היה ברור, כי כדי להגן על שדה רפידים ומרכזים צב- איים אחרים במרחב, יש להתפרס לפי תפיסה חדשה, ובאורח חיים שונה. ה- משימה שנקראה בפי אנשי הנ״מ ״סגי- רת השמיים״ לא היתה קלה כלל. יחי- דות הנ״מ פרסו בעשרות אתרים, וסיפ- קו הגנה מקומית ליחידות ולאתרים שונים. רפידים שימשה מרכז לכל יחידות ה־ נ״מ במרחב. מכאן פיקדו על כל סול- חזוקת היחידות, מרכז תחזוקה ויחי- לות הנ״מ בסיני, כאן נבנה מרכז לת- דות מחסני־חירום. המלחמות הקטנות והגדולות קראו לה המלחמה שלאחר המלח- מה. בין אביב עו לוחמי הנ״מ מרורים. כוננויות תכו- פות, תקיפות אויר, ושעות רבות של שהייה לצד הכלים. לא תמיד היו אלה תקיפות למטרות הפצצה או הסבת נזק. פעמים חדרו מטוסי האוייב למט- רות סיור ותצפית, או לשם התגרות. חדירות האויב היו מהירות, וזמן ה- התראה הקצר מנע — במקרים רבים — ממטוסי היירוט להגיע בזמן. את מקומם מילא הנ״מ — כמיטב יכולתו. ידברו העובדות: המטוסים שהפיל ה־ נ״מ ברפידים ומלבדן — עוד הפלות בספק )לא אושרו בוודאות(. הנ״מ בפעולה — פריסה לעשרות אתרים והגנה לכל היחידות 52 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון הסוללות, שפרסו סמוך לקו התעלה לתוך עומק המדבר, ארבו לכל מטוס שחצה את קו התעלה. הפקודה היתה בדרך־כלל לפגוע בכל מטוס הודר. זמן־ ההתראה היה קצר: המטוס החודר טס במהירות ממוצעת של קמ״ש, ובתוך שניות מספר נמצא מעל סוללת התותחים והטילים. הכוננות המתמדת, תנאי המדבר והשטחים ה- נרחבים — כל אלה אך חידדו את יעי- לות יחידות הנ״מ. במאי פעם. כוונת המצרים היתה ידועה: ל- השמיד את סוללות הנ״מ. בספטמבר נורו טילים לעבר מטוסי־אוייב שחדרו לתחומנו. שלושה מטוסי־אוייב הופלו. על תל נישא, בגיזרה הצפונית של התעלה, נערכו טילי הוק מתוגברים ב- תותחים. שם המקום: בלוזה, והוא מוקף גדרות ושדות־מוקשים. מטרתו — לעצור חדירות בגיזרה. לא היה שבוע שבו לא התפתו מטוסי אוייב ל- רדת על הסוללה ולבצע מעליה יעפים. הסוללה היתה ״עצם בגרונם של המצ- רים״ בדרך לתקיפת הציר הצפוני. סא״ל י׳ נזכר באותם ימים: ״היינו קבוצה של מפקדים־טכנאים, את ההכ- שרה קיבלנו בבית־הספר לנ״מ באר- צות־הברית. היינו הטובים ביותר ב- קורס, אך ההתמודדות עם השטח הי־ תה קשה. בלוזה הוא מקום נטוש, רחוק מכל יישוב, גבעות חול סביבו ו- שממון. מצב־הרוח היה בתחילה מדכא, אולם מיג־ העלה את המוראל. בצהרי היום הת- קרב המיג, כשהוא ,תופר׳ את הקרקע באש תותחים. ראיתי כיצד רודפים ה- כדורים אחר אחד מחיילי, שברגע הא- חרון זינק הצידה וניצל. כאמור, שינתה הפלת המיג את האווירה. לא טרדו עוד המיקום, המרחק והחולות. נוכחנו, כי יש שכר לעמל הרב. נהגנו לכנות את התקופה שגרה לוהטת, שכן מלבד להט הפעילות וההקפצות, לא חס עלינו גם האקלים החם. החום עלה ל־ בצל ואף יותר. המגורים היו ארעיים ובמשך חודשים גרנו באוהלים. התמו- דדנו התמודדות בלתי פוסקת עם סו־ פות־חול, ועם מכשירי־האלקטרוניקה העדינים, שגרגרי החול עלולים לש- בש את פעילותם. המכ׳׳ם המשוכלל ו- הרגיש התנסה — לראשונה בעולם — בתנאי שטח מדברי, ידע שעות מעטות לא טכנולוגי.״ בלבד של חוסר-פעילות ובכך היה לפ- נוהל החופשות היה נוקשה. חייל שיצא לחופשה אחת לחודש, חודש ו- חצי, היה בר־מזל• מוסיף סא״ל י׳: ״החיכוך האנושי היה ניכר, לכן שקד- תי לטפח את החברות בין הלוחמים ולפתח גאווה חיילית. החיילים לבשו את מדי חיל־האויר, אולם תחושת ה- השתייכות לא נוצרה בקלות. הנ״מ ב- בלהה לחם גם ביחידות קומנדו מצר- יות, שנהגו לחדור לגזרה בחסות הח- שיכה במטרה לנסות להוציא את ה- סוללה מכלל שימוש.״ ״מטרות על המסך״ סיפור שהיה לאגדה קשור בדודה לאה, מהוועד־למען-החייל. באחד הי- מים הגיעה הדודה במסוק לרפידים ו- משם המריאה לכיוון סוללת הנ׳׳מ, כ- הרגלה — עמוסת חבילות־שי. החבריה היו בכוננות למתנות הדודה לאה — אולם ההפתעות היו מסוג אחר: מב- נה של ששה מטוסי סוחוי הגיח בח- טף. ניתנה פקודה לא לירות אף טיל הוק אחד — פן יפגע במסוק של הדו- דה לאה. סוף טוב: מטוסי יירוט שה- גיחו דקות ספורות לאחר מכן הניסו את מטוסי הסוחוי והדודה נחתה עם המתנות בשלום. המאסיבית שבתקיפות הנ״מ איר- עה ב־ סגן א׳ הראה המכ׳׳ם בשעה בבוקר מטרות רבות, שנראו היטב על המסך: ״לא האמנתי למראה עיני, הייתי בטוח שזה חלום. העברתי את הסוללה למיידי־אש. הטילים התחממו בקני השיגור, מוכנים לפעולה מיידית. בהפרש קטן שוגרו למרכז המטרות שני טילי הוק. המבנה הגדול של התוקפים היה בטווח קילומטרים אחדים. בתוך דקה, או פחות, התקדמו המטוסים מ- על הסוללה בכיוון צפע־מערב בשני ראשי חץ. שני מטוסים נפגעו. המבנה פנה צפונה, ושוב שוגרו שני טילי הוק. אנשי הסוללה שעמדו בכוננות הבחינו שמטוס נוסף נפל לא רחוק מן הסול- לה, ובמיג־ רת חי״ר גדולה. לפתע, כארבה מחשיך שמיים, הופיעו כ־ רו עוד טילים וקני ה־ קצף מטורף. המבנה הענק לא הספיק לצלול ליעף, התפצל לזוגות והפנה חו- דו לכיוון שממנו הגיח. תוך־כדי־כך כי־•1 פרידה מרפיד סה את איזור הסוללה בטונות של פצ- צות שהפכו את השטח החולי ל״אדמת ירח״ — שטח אפור מלא בחומר נפץ ופצצות נפל שלא התפוצצו. לראשונה ניסה חיל-האויר המצרי להפגין כוח שכזה — ונחבט בקני ה- סוללה. משימתם של המטוסים המצ- ריים נכשלה. החטיבה שהיתה באזור ניצלה. סיכום הקרב: הרוג אחד לכו- חותינו ומספר פצועים קל. אחר־הצהרים תקף עוד מבנה ושני מטוסים נוספים הופלו. בסך־הכל מטוסי אוייב נפגעו ביום אחד: הישג יוצא דופן. הרעיון הוגשם בשעת תקיפות היו אנשי המעוזים מתחפרים בתעלות המוגנות, ואנשי ה־ נ׳׳מ מפעילים את הכלים ויורים. ב־ בפברואר הופיעו שני מטוסי מיג־ גובה נמוך מעל המעוז. אחד המטוסים נפגע, ונפל ללא שהיות לתעלה. בן-זוגו נפגע וברח לשטח המצרי. באותה עת נהג מסוק מצרי לחדור מדי־בוקר לקווים בתעלה ולטווח לאר- טילריה המצרית, שהיתה מאסיבית ו- ערוכה היטב. המסוק שעזר לכונן את תותחי האוייב חייב היה להיפגע. שוב נקראו מפקדי הנ׳׳מ למשימה. תותח 40 זים, נועד לבצע זאת. נזכר מפקד מערך הנ׳׳מ במרחב: ״זו היתה ממש התאב- דות. משך שלושה ימים עמדו התותח ואנשיו חשופים לאש תותחים מצרית. לאחר שלושה ימים של ציפיה הופיע המסוק. מטווח קצר נפתחה האש, המסוק ירד לגובה צמרות העצים ונ- עלם. במשך זמן רב לאחר מכן לא נר- אה בשטח. ברפידים הלך הנ״מ והת- בסס. המגורים שופרו, החיילים זכו למבנים דמויי ״איגלו״ שהוקמו במהי- רות. הפסקת האש שנכנסה לתוקפה מצ- אה את הנ״מ ערוך כחלק אינטגראלי מחיל־האויר, נכון וערוך לאין שיעור משהיה קודם המלחמה. בהתשה, אומרים אנשי הנ״מ, יצא המערך מחיתוליו והוכיח את מידת נחיצותו ועזרתו לשמירת השמיים. ה־ נ׳׳מ הוא שנערך ראשון ברפידים בצו- רה מסודרת, ונתן לבסיס תוקף חדש לקראת התפתחותו כבסיס אויר ראשי בסיני. 53 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון מהשסח האדם ח₪ב מאת אהרון לפילות זה היה מפגש רב־פנים. הזדמנות נדירה שנמהלו בה עצב, שמחה ותק- ווה. שתיס־עשרה שעות מרתקות ש־ עומתו בהן, בעת ובעונה אחת, עבר, הווה ועתיד. קשה היה להשאר אדיש לנוכח המתרחש. ברשימת המשתתפים היה די להב- טיח אירוע יוצא-דופן. היא כללה את כל מפקדי חיל־האויר מאז הקמתו )ל- הוציא את שר הבטחון, עזר וייצמן ש- השתתף באותו זמן בישיבת ממשלה ו־ האלוף )מיל.( בני פלד שהיה בחו״ל( ועד היום. הגיעו האלוף )מיל.( אהרון רמז, המפקד הראשון והנועז של חיל־ האויר במלחמת העצמאות. אלוף )מיל.( שלמה שמיר, מפקד חיל־האויר בראשית שנות החמישים, תקופת הת- בססותו ותחילת צמיחתו של החיל. רב־אלוף )מיל.( חיים לסקוב, אשר הניח בשעתו את היסוד הארגוני של חיל- האויר, עלה והיה לרמטכ״ל. האלוף )מיל.( דן טולקובסקי, שפקד על החיל במלחמת ״קדש״ והאלוף )מיל.( מוטי הוד, מפקד חיל־האויר במלחמת ששת הימים. המארח : מפקד חיל־האויר, האלוף דוד עברי. מטרת המפגש — סיור פרידה מב- סיסי חיל־האויר בסיני, והיכרות עם שדות־התעופה החדשים שבנגב. הקור חודר־העצמות של בוקר נובמ- בר אינו מצליח לפגוע בחום הפגישה. משתתפי הסיור מגיעים בזה אחר זה. הוותיקים שבהם — הזמן כבר נתן בהם את אותותיו. אך למרות השיער המכסיף והמשקפיים — רוח הנעורים, ההתלהבות והעניין שהם מגלים ב־ חיל־האויר — נותרו כשהיו ״בימים הטובים ההם״. מפקד חיל-האויר, האלוף דוד עב- רי, מציג בפני הבאים את ״הצוות ה- רים האלה...״ נאנח שלמה שמיר. ״כו- מוביל״ של חיל־האויר כיום. ״הצעי- לם כאן צעירים...״ ממהר לתקן אה- רון רמז. ״הצעירים״ הציגו בפני ״הזקנים״ סקירה מקיפה על עוצמתו של חיל־ האויר כיום ואת תכניות הפיתוח של החיל בעתיד — מטוסים, שדות־תעו־ פה, כוח־אדם. ״הזקנים״ הוכיחו כי לא נס ליחם. הם מפגיזים בשאלות נוקבות את מפקד החיל ועוזריו. ״האם מטוסי ההוקאיי מהווים פיצוי נאות לאובדן יחידות הבקרה בסיני י״ ״ה- אם צמצום שטחי האימונים לא יפגע בכושרו של חיל־האוירו״ ״איזה מטוס יהיה חוט־השדרה של חיל־האויר ב- עשור שעל סיפו אנו עומדים ו״ ״האם הפער האיכותי בינינו לבין הערבים יספיק לגשר על־פני הפער הכמותי ה- גדל והולך ן״ התשובות רציניות, מפורטות ומע- מיקות. המפקדים לשעבר מהנהנים. נחה דעתם — החיל נמצא בידיים טו- בות. אפשר להתחיל בסיור. המוראל הגבוה נשמר במטוס הקטן, המטיס אותנו לת- חנתנו הראשונה — רפידים, השיחה קולחת. המפגש בפורום כזה הוא מאו- רע נדיר, ולמרות התפקידים הרבים והחשובים אותם מילאו וממלאים ה- משתתפים במהלך חייהם — ממשיך ומהווה חיל־האויר נושא קרוב מאוד לליבם• הם מגלים עניין ובקיאות רבה במתרחש בחיל. האלוף עברי עונה ברצון וניכר בו שהוא שואב הנאה רבה מהתעניינותם של המפקדים לשעבר. המפגש עם רפידים גורם להלם קל. מעט מאוד נותר מהבסיס. כל המבנים הניתנים לפרוק הועברו כבר צפונה, אל״מ ש׳, מפקד הבסיס, מצביע על מב- אל בסיסים אחרים של חיל־האויר. נים שונים: ״אלה יפורקו, אלה ישא־ רו. זה לנו — וזה להם.״ החבורה משתתקת ועננת מועקה שורה עליה• אין זה קל לאף אחד מ- הם להפרד ממה שהיה במשך אחד הבסיסים הגדולים של חיל־הא־ ויר בסיני. ״אל״מ ש׳ מסביר בטון שקט וענייני את תהליך הפירוק וה- פינוי של הבסיס. ״אחת הבעיות הק- שות ביותר ממנה חששנו לפני התח- לת הפינוי היתה בעיית המוראל. לא קל לומר לחיילים ,קומו, פרקו את הבית שלכם!׳ לא רצינו שהם פשוט יעזבו הכל מאחוריהם — ויילכו למ- קום אחר. לשמחתנו זה לא קרה. למ- רות הכאב שבעבודת הפירוק, החיי- לים עבדו בצורה יוצאת־מךהכלל. ה- עבודה בוצעה בצורה אחראית וכל ה- ציוד הניתן להצלה פורק ונשלח צפו- נה. לא הושחת ולא נזרק דבר. קיבל- נו משימה קשה ולא־נעימה — אבל אנחנו מבצעים אותה, כמו שביצענו כל משימה אחרת.״ מבהיר האלוף עברי: ״זה לא פשוט לומר לחייל בכל יום אתה ישן הלי- לה כאן ומחר — במקום אחר, כי את הצריף שלך פירקו. הרבה יותר קל ו- נעים לבנות מאשר להרוס, אבל אין ברירה.״ דן טולקובסקי רואה גם ״צד מואר״ בפינוי. הבסיסים האחרים של חיל־ האויר ייהנו מתוספת כוח־אדם חשו- בה עם מעבר החיילים מסיני אליהם. השיחה מתרכזת בנושא כוח־אדם ב־ חיל־האויר. האלוף עברי מציג את שי- בוץ הבנות בחיל בתפקידים ״גבריים״ כפתרון חלקי לבעייה. חיים לסקוב מקשה : ״מעניין מה מניע את הבנות להתחייב לשירות קבע נוסף כדי לע- סוק בתפקידים כאלה.״ מוטי הוד: ״התשובה פשוטה. המניע לחתימה 54 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון הוא מה שהבנות לא רוצות לעשות הן לא רוצות להיות פקידות ולבלות את כל השירות במשרד זה או אחר. עדיף להן לחתום — ולשרת במקום מעניין.״ בדרך מרפידים לעצמן, התחנה הב- אה בסיור, מסכם שלמה שמיר את ה- דיון: ״האדם, ולא השטח, הוא הח- שוב• בגלל חשיבה בסיסית נכונה זו הרוויח חיל־האויר מות ופיתוח. ולאהרון רמז, המפקד ה- ראשון, חלק נכבד בכך. הוא הניח את הבסיס האיתן ממנו צמח ועוצב אחר־ כך חיל־האויר.״ חשש מקלאוסטרופוביה אהרון רמז לעומתו, מעיף מבטים נוגים מבעד לחלון המטוס. הוא בולע בעיניו את נוף המדבר הנפרש תחתי- נו, וניכר בו שכל גבעה וכל וואדי יק- רים לו. הוא אינו מוכן לוותר בקלות רבה כל־כך על השטח. ״הבעייה היא ההרגשה הלאומית. אני חושש, שצמ- צום השטח יביא את עם ישראל ל־ קלאוסטרופוביה. אני משוכנע, שנוכל תמיד הצלחנו לעשות. אבל הרגשת ה- למצוא פתרונות לבעיות הצבאיות. זה מחנק — אינני יודע איך נצליח להת- גבר עליה. אני רגיל לבוא לסיני פעמ- יים בשנה לפיקניק עם המשפחה. אני לא בטוח שליד הכנרת או במקום אחר — אוכל ליהנות מאותה תחושה של מרחב, ניתוק ויופי.״ מראה בסיס עציון מפעים את המ- פקדים. הבסיס כולו טובל בירק וב- עצים, והדריכות המבצעית שלו נוס- כת בסוקרים אותו בטחון רב. אל״מ א׳, מפקד הבסיס, הפורש לנגד עינינו את הבסיס על מיתקניו המשוכללים, טייסותיו והמבנים שבו זוכה לקריאות התפעלות. בבסיס הזה יושמו כל הל- קחים שלמד חיל־האויר — והוא אכן בסיס לתפארת. ארוחת־הצהרים המוגשת לנו חגי- גית במיוחד• חדר־האוכל מקושט ב- פרחים והמזון — לעילא ולעילא. למ- רות זאת, מודרכת כל הזמן המחשבה שגם הבסיס הזה מיועד לפינוי — ו- פינוי של בסיס חדיש ועצום כזה הוא מכאיב במיוחד. ההנאה ממראה העי- ניים מהולה במועקה. שלמה שמיר אינו מתאפק: ״אני כח מראות כאלה. אנחנו יושבים עכ- לא מבין איך אפשר להשאר אדיש נו- שיו בבסיס הכי מבצעי בעולם, מטי־ סים את המטוסים המשוכללים ביותר — ולכם כאילו כל זה לא נוגע. אני זוכר את הפייפר הראשון של חיל־ האויר, ואני יודע טוב מאוד עד כמה גדול המרחק שעבר החיל מאז ועד היום.״ ״גם האוייבים שלנו כבר לא מטי־ סים ספיטפיירים,״ מזכיר בחיוך מו- טי הוד. ״בכל זאת,״ מתלהב שמיר, ״תראו איזו רצינות בעבודה, תראו איזו הש- קעה — ואיזה תוצאות! מותר למפק- די חיל־האויר לשעבר להתקלף קצת מהקליפה הנוקשה ולהתפעל!״ דן טולקובסקי מעלה אפשרות מענ- יינת: ״מה יקרה אם משהו ישתבש ברגע האחרון — ולא נחזיר את הש- דות ן״ מפקד חיל־האויר מחייך: ״שרק ישאירו לנו אותם, אנחנו כבר נדע מה לעשות בהם!״ עובדה חדשה בשטח מעציון — לעובדה. אם רפידים הוא בסיור פרידה ממרחבי סיני עם מפקד חיל־האויר, אלוף דוד עברי, מימין לשמאל : מפקדי חיל־האויר לשעבר, חיים לסקוב, מוטי הוד, שלמה שמיר, דן טולקובסקי והמפקד הראשון של החיל, אהרון רמז 55 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון כבר בסיס לשעבר )כמעט( ועציון הוא בסיס ההווה — עובדה הוא בסיס ה- מחר. במסוק המביא אותנו לעובדה הציפייה דרוכה. מעטים זכו לבקר ב- בסיס החדש ההולך ומוקם בחולות הנגב ומדרך הטבע ההתרגשות גואה. ואכן מראה הבסיס מרשים ביותר. בלב המדבר, על מישור ענקי, הולך ו- צומח שדה־תעופה גדול ומשוכלל. עש- רות ומאות כלי־רכב, מחפרים, טראק־ טורים, בולדוזרים, משאיות, טנדרים, ומה לא — מתרוצצים על־פני השטח העצום, מיישרים, חופרים, ממלאים. מאות פועלים תאילנדים עובדים כאן במשמרות ארוכות, בהשגחת החברה האמריקנית, כדי להספיק ולסיים את הבנייה בזמן לפי החוזה. העבודה קדחתנית ויעילה. משתתפי הסיור מתרשמים עמוקות ממראה עיניהם, מתרשמים מקצב ה- עבודה ומיעילותה. מתרשמים ממספר העובדים ומכמות כלי־הרכב. מתרש- מים ממגורי העובדים שהם יחידות־ דיור מתקפלות המובאות מוכנות מ- ארה״ב ומוכנות לשימוש אחר שהורדו ממשאית שהביאה אותן מהנמל. הם מתרשמים ממגרשי הטניס האוכל והמטבח המפואר והמיוחד ב- ובריכת־השחיה )עדיין בהקמה(. חדו־ מינו לא היו מביישים שום מלון. ״שיטות הבנייה בהן אנו משתמשים כאן הן מהמתקדמות בעולם,״ מסביר הממונה האמריקני ״ואנו משקיעים בפרוייקט ידע ונסיון שנצבר במשך שנים ארוכות של בניית שדות־תעו־ פה.״ השפעת המראות על המפקדים מסחררת. סוף־סוף, לאחר העצב וה- מועקה של נטישת השדות הקיימים בסיני — מראה מעודד. שדה־תעופה חדיש, משוכלל, מודרני — פיצוי־מה לשדות המפונים. החיוכים חוזרים ל- פנים. הקומה מזדקפת. שוב מפעמת התקווה — והבטחון. ״בעת אני רגוע״ המסוק מחזיר אותנו לעציון ומשם — במטוס, הביתה. לאחר הנחיתה מזמין מפקד חיל־האויר את אורחיו לספל-קפה ולסיכום הסיור. מבהיר האלוף עברי: ״התחנות ב- סיור לא נבחרו באקראי. רצינו להר- אות לכם בסיס מפורק כמעט לגמרי )רפידים( בסיס לפני פירוק )עציון( ו- מושג על המשימות הנוספות שאיתן בסיס בהקמה )עובדה(. זה נותן לכם חייב חיל־האויר להתמודד בתקופה זו — בנוסף לכל המשימות הרגילות שלו — הגנה על שמי המדינה, כוננות למלחמה וכד׳. זה מחייב אותנו למא- מצים גדולים פי כמה — גם באמצ- עים וגם בכוח־אדם.״ שלמה שמיר מודה למפקד חיל־ האויר על הסיור המאלף. מוסיף חיים לסקוב: ״מה שאותי הרשים במיוחד היו הרצינות והמסירות אותם גילו ה- אנשים לעבודה. כל אחד מכיר היטב את עבודתו — ועושה אותה מכל ה- לב. המשימות מנותחות עניינית ומי בוצעות, כנראה, בהתאם. וזה דבר מעודד מאוד. אם קודם היו לי חש- שות בנושא — כעת אני רגוע לחלו- טין. חיילי חיל־האויר ראויים לכל ה- מחמאות.״ מסכם האלוף דוד עברי: ״היתה מטרה נוספת לסיור. חלי־־האויר מעונ- יין להפוך אתכם לשגרירים של רצון טוב מטעמו — ואני מקווה שאומנם תגנו על האינטרסים של החיל — גם מבחוץ.״ אחרי מפגש כזה — אין ספק שכך יהיה. MicroChannel plate, high speed, visible readout and vacuum capability... Choose from the widest selection of microchannel plate detectors. onto a 50 ohm microwave anode. The entire assem- bly has « 350 picosecond rise-time, and attaches directly onto a vacuum system. Useable energy spectra ranges from 0.8 keV to 8.2 eV. Ask for type VPM-186. For rapid light signal detection up to 25 mm diameter. Varian offers one or two microchannel plates combined with a matching 50 ohm microwave anode, a vacuum envelope and a photocathode matched to the appropriate light or signal source. Electrodes focus electrons from the photocathode onto the microchannel plate. The input window can be either fiberoptic or glass. Useable wavelength ranges from 350 to 900 nanometers. Ask for type VPM-221. Write for application notes, technical data and a copy of our full color brochure. Get powerful, high speed, large area detection of electrons, ions, soft X-rays and UV radiation. Varian's microchannel plate detectors have fast rise times so that they detect short pulses for accu- rate time resolution. Some of them have an output current in excess of 100 milliamps to let them inter- face with high speed, real-time signal processing equipment. Some detect pulses over an active area as large as 40 mm in diameter. Most have imaging capability, too. Select from three different types. For high gain, low dark-noise detection, Varian has modular assemblies consisting of one or two removable microchannel plates combined with a re- placeable phosphor screen readout or a solid metal anode. They are vacuum bakeable to 350°C and come with useful diameters of 18, 25, and 40 mm. Useable energy spectra ranges from 0.8 keV to 8.2 eV. Ask for the VUW-8990 series. Varian also has ruggedized microchannel plate detectors which focus two microchannel plates in a tandem dual array (10 millimeter useful diameter) )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון המירוץאלהנ מאת יוסף גודנסקי תסריטי המאבק על הנפט ״הים התיכון, הסמוך לגבולות הדרוס־מערביים של רוסיה, היה איזור בעל חשיבות מירבית לה־ גנתה מתקיפתם של ציי־המפרש. שייטות רוסיות ביצעו שם פעו- לות קרביות, לא כדי לתפוס שט- חים זרים ולשעבד עמים, אלא ל- מען ביטחון מולדתם. זה היה מאבק כוחות על קו ההגנה ה- קדמי ביותר של המדינה, מול איומי תוקפנות שהתעוררו מד רום־מערב תגובה לאיום הישיר, תנקוט בריה״מ אמצעי הגנה ותממש זכותה החוקית והבלתי מעור־ ערת להחזיק ספינות־מלחמה ב- ים התיכון.״ אדמירל גורשקוב ״נמל רוסי במפרץ הפרסי... מו- טט את שיווי המשקל העדין ש- הושג בקשיים כה מרובים... הנני רואה בהענקת נמל לרוסיה ב- מפרץ הפרסי מידי מדינה כל ש- היא הפרה זדונית של ה,סטטוס קוו׳ והתגרות מלחמתית.״ בעולם המערבי מקובלים כיום מו- לורד קרדון דלים רבים של תיפעול אפשרי של כו- חות סובייטים קונבנציונאליים בסכ- סוכים מזויינים בדרגות־עוצמה שונות. נעסוק כאן בשני המקרים הקיצוניים: המקרה הטוב ביותר, בו מנסות המע- צמות להשיג הגמוניה באיזור בעזרת כוח צבאי בלתי־לוחם )לפחות בתחי- לה( — משהו כמדיניות ״ספינות־ תותחים״, בהיקף גדול. במקרה הג- רוע ביותר, מהווה המאבק על הנפט חלק ממלחמת עולם קנובנציונאלית. מניתוחי חקר ביצועים ומשחקי מלח- מה, מסתבר כי דווקא המקרה האח- רון הוא היותר סביר. מבדיקה ראשונית ושטחית מסתבר כי אם לארה״ב אין נשקפת סכנה ב- כל מקום אחר בעולם, היא מסוגלת לשגר בעת הצורך כוחות בהיקף ניכר למפרץ הפרסי. זהו העקרון הנמצא ביסוד ״המקרה הטוב ביותר״. הסי- בות להפעלת כוחות יכולות להיות שתיים: ראשית, פריצת מהפיכה ב־ מדינות־הנפט, שתעלה לשלטון משטר פרו־סובייטי המאיים לנתק את אס- פקת הנפט ומבקש סיוע מבריה״מ, ו- שנית השלטון במדינות הנפט, מחשש מהפכה כזו, יבקש נוכחות צבאית אמ- ריקנית אשר הסובייטים לא יוכלו ל- לים בשעת ש, שבה ניתנת הוראה ל- השלים עמה. שני התסריטים מתחי- מטות הצבאיים לשלוח כוחות. אחד מעקרונות המעורבות האמרי- קאית בימי־שלום, הוא הימנעות מ- שימוש בשטחיהן של מדינות זרות ו- אפילו ידידותיות לצורך ארגון כוחות והעברתם בדרך היבשה : הכוחות הא־ מריקאיים ייאלצו איפוא להגיע למפ- רץ הפרסי בדרך האויר או בדרך הים. בשעת האפס יארגנו בצפון קרוליינה את הדיביזיות מטוסי התובלה ממשימותיהם ברחבי העולם• משרד החוץ האמריקאי ינסה להשיג התרי נחיתה בבסיסים האמ- ריקניים באיים האזוריים ובבריטניה, וזכות מעבר בשמי יוגוסלביה )תקדים לכך: הרכבת האוירית באוקטובר, 1973 מזרח למפרץ הפרסי — הפיליפינים — מקבץ הצי האמריקאי את ספינות הסער שלו מהמעגנים באוסטרליה, קוריאה, יפאן ודרום הפיליפינים כדי להעמיס עליהם נחתים. נושאת מטו- סים מהצי השביעי מתחילה להוביל את כוח משימה עלו לספינות, דרך ים סיו־הדרומי, ל- יד בסיס קאס־רה-ביי הענקי שבוי־ אטנאם, הנמצא כיום בידי הצי וחיל האויר הסובייטי. הכוחות האמריק- איים הזעירים המוצבים בבסיסים ה־ 57 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון נבנים בדייגו-גארסייה שבאוקיאנוס ההודי )ב־ אינם מסוגלים לבצע פעולה צבאית. גנראל פטרוב, מפקד ״הכוחות המת- קדמים״ באתיופיה ובמזה״ת, יקבל את ההוראה. לרשותו כ־ לים קובנים וכ־ ייטים באתיופיה, כ־ל 12 מטוסים שים כל הזמן להעברת גייסות קוב- נים ואחרים על פני אפריקה. עוד ל- רשותו, כ־ מניים, הונגריים, וצ׳כיים, המדריכים את קומי של דרום תימן. בעוד כמה חו- דשים יעמוד לרשותו גם כוח ההתער- בות היעודי בן מוקם והולך בעדן. מצבורי הציוד ל- כוח זה כבר התמלאו. כוח זה יורכב מאנשי צבא סובייטיים, קובניים ו- גייסות מקומיים. לכל היחידות כוחות שריון או משורינים. נחתים סובייטיים, בכוח של גדוד או שניים, יעלו על המסוקים בבסיס הצי הסובייטי שבאום־קאסר )בשאט־ אל־ערב(, בקצהו הצפוני של המפרץ הפרסי, בעיראק, כ־ איזור הנפט. כוח המשמר )החרמ״ש( יוכל להגיע ברחפות. לא ברור אם כ- יום מוצבות רחפות סובייטיות באום־ קאסר, אך הדעת נותנת שיביאו את הכלי היעיל ביותר לתנועה בביצות שאט־אל־ערב ובמי המפרץ השקטים והרדודים, שעה שכלי זה נמצא בשי- מוש מבצעי. שש עד שמונה שעות לאחר שהממ- סד הפוליטי נתן את ההוראה, יטפסו 24,000 וכוחות שלדיים להשתלטות על מנח תים, על מטוסי התובלה הצמודים שלהם — במרחק כ־ הנפט. כוחות צי מבסיסי סומטרה ומציי האוקיאנוס ההודי ייצאו לבצע חסי- מות בפתח המפרץ הפרסי ובמצרי הורמוז. פורטוגל תבטיח לשקול באהדה את בקשת ארה״ב לזכויות נחיתה בבסי- סים באיים האזורים. עד כאן התסריט של ״המקרה הטוב ביותר״. המקרה הגרוע ביותר, יש לו זיקה לחוויה הקשה ביותר שעברה בריה״מ מאז קיומה של האומה הרוסית, כלו- מר, מלחמת העולם השניה. מבחינה צבאית־מדינית מתבטאים הלקחים ש- הפיקה בריה״מ בשני מישורים: ה- הפתעה הטאקטית שהשיגו הגרמנים ותוצאותיה האיומות לגבי מהלכי ה- פתיחה של המלחמה בבריה״מ, הביאו את המרשל גרצ׳קו לקבוע מפורשות כי לגבי תו״ל סובייטי, ״לא להיות מופתע פירושו להפתיע״. המישור ה- שני, הוא ה,תגלית׳ של מהלכים צב- איים גלובליים ועצם יכולת ההתמו- דדות הסובייטית איתם. כשהמטה ה- סובייטי הכללי בא לאחר המלחמה לבדוק -את התוכניות הגרמניות, הת- רשם מתכניתו הנועזת של פילדמרשל פוךרונדשטט לפיה יבצעו הארמיות של פילדמרשל קלייסט, שפעלו בד- רום בריה״מ והתקדמו לעבר שדות הנפט בבאקו, תנועת מלקחיים עם הקורפוס האפריקני של רומל, שיגיע מצפון אפריקה דרך המזה״ת ופרס אל דרום בריה״מ, ובכך יתפסו את מר- בית מקורות הנפט של בעלות־הברית, שמחוץ ליבשת אמריקה. הסובייטים אימצו את התפיסה ה- גרמנית שכדי לשלוט באירופה, יש להבטיח שליטה בכל אגן הים־התיכון, ובמיוחד בצפון־מזרח אפריקה. ציר ההתקדמות אשר יועד לרומל )בכוון הפוך כמובן( מתאים להם מאוד. לפעולה במזה״ת ובצפון אפריקה מיועדות קבוצות ארמיות של ארבעה מתוך — צפון קווקז, טראנס קווקי, טור־ קיסטאן ואסיה המרכזית. באזורים אלה נמצאים ארבעה צבאות אויר טק- טיים ובהם בין הפצצה, רובם מהדור השלישי. נוסף לכך נמצא בדרום אחד משני ריכוזי ההגנה על המולדת תשלובת שדות התעופה בבאקו. לרשות הפיקוד כ־ ביותר. שתי דיביזיות מוטסות — המשמר ה־ והמשמר ה־ ראנס קווקז. דיביזיה נוספת — ה- משמר ה־ בטראנס־בייקל. באזורים אלה דיביזיות ממונעות ו־ את הפעילות הצפויה של הסובייטים במזה״ת יש לראות איפוא כחלק מש- לבי הפתיחה של מלחמת עולם שלי- שית. במערב אירופה יפרצו הסוביי־ טים בשלושה צירים, בעוד שבשני הצי- רים הצפוניים, יתקדמו במהירות רבה, יהיה הדרומי מיועד להתשה וכתישה של הארמיה האמריקאית ה־ בית התגבורות האמריקאיות יופנו איפוא לדרום גרמניה לסיוע לכוחות האמריקאיים. מפציצים וצוללות סוב- ייטיים של צי היס־הצפמי, הפועלים מבסיסים בחצי־האי קולה, יחסמו למ- עשה את נתיבי ההספקה הצפוניים בין בריטניה וארה״ב. בספרו קובע אדמירל זומוולט )מי שהיה מפ- קד חיל הים האמריקאי( כי רק הנ- תיב הדרומי — מארה״ב לבראזיל, משם לעבר האוקיאנוס האטלאנטי אל מרכז אפריקה, ומשם אל הים התיכון — יהיה בטוח יחסית. במלחמת עו- לם יהיה תפקידו העיקרי של הצי ה־ ששי להגן על השיירות באיזור שבין גיברלטר והריביירה הצרפתית. לצי הים השחור הסובייטי, גף מפ- ציצים. לפיקודו של גנרל לוטינאנט וורונוב סרים BADGER G) TU 16 60 ,(BACKFIRE B), 25 22 30 ; (BLINDER C) TU BADGER D, E, F, H, J) TU 16 משמשים לתפקידי ביון אלקטרוני וכ מוהם גם חלק ממטוסי בים בלוב משמשים כמטוסי התראה מוקדמת מטוסי נגד־צוללות וכמימסרים אלקטרוניים. 5 כמפקדות מעופפות וכמימסרים מטוסי תובלה לתפקידי 3MA IL) BE12 צוללות. למעלה מ־ צצה תפקידם אינו ברור. מפציצים אלה מצוידים בטילי שיוט נגד ספינות מסוגי 5 בטווחים של של רים לחסום את האגן המזרחי של הים התיכון, בצאתם מתשלובת הבסיסים בחצי האי קרים, צפונית לסימפרופול. יש לצפות גם לפעילות מבסיס ח״א ה- לובי — עוקפא־בףנאפי. האדמירל זומוולט קובע מפורשות כי בתנאים אלה, הצי האמריקאי לא יש- רוד מזרחית למיצר איטליה—טוניס. ב־ 58 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון הגדרה הרישמית של תיפעול הצי הסו בייטי מופיע התפקיד ״להתקיף את ה־ אוייב בנתיבי הספנות במטרה לנתק את אספקתו, ולשתף פעולה עם כוחות היבשה באזורים הימיים.״ המלחמה במזה״ת תיפתח בהנחתת שתי דיביזיות מוטסות. הדיביזיה תנחת באיזור שדות הנפט. והדיביזיה 107 בעדן. במהלך הפעלת הרכבת האוי־ רית לאתיופיה, תירגלו כוחות של הדיביזיות הללו את הפריסות. נ־ 225 An 12 15% בריה״מ — טסו במבני שישיות בשני נתיבים עיקריים ושלושה מישניים. הנתיב של מטוסי בת שדות התעופה בבאקו וטס על פני פרס ועיראק ומשם לאורך המפרץ ה- פרסי וחופי חצי האי ערב, לעדן. הנ- תיב של מטוסי ה־ חלף מעל איראן, דרך חצי האי ערב אל תוך האוקיאנוס ההודי. בנקודה מסוימת פנו המטוסים בכיוון צפוני- מערבי ובקו ישר מעל איזור סוקוט־ רה, אל עדן. מבצע הרכבת האוירית נערך בפיקודו של גנראל־לויטנאנט פאבלובסקי — מפקד אויריית הצי ב- אוקיינוס השקט. לצורך הכוונת המטוסים ביצעו ה- סובייטים טיסות סיור ומימסרים על ידי מטוסי מעדן, מהודו וממאוריציוס. ספינות שפרסו ממאוריציוס, מסוקוטרה ומי בסיס באסיה שימשו כמשואות. מאז התרגיל הגדול, חוזרים הסובייטים ו- מתרגלים קבוצות שלד בהטסות חי- רום ולשם כך הם מנצלים את טיסות העברת האספקה למזה״ת. בעת הרכ- בת האוירית טסו מטוסים רבים כש- הם ריקים ממטען, ובלבד שמבני ה- סער יישמרו. אחד הנושאים המטרידים את ה- סובייטים הוא היעדר חיפוי אוירי ל- כוחותיהם. נראה כי הפתרון הסוב- ייטי הוא קבוצות טייסים אשר ינחתו במדינות ידידותיות — כלומר, עיראק, סוריה ולוב ויפעילו את מטוסי חילות האויר המקומיים. עדות לכך היא פתיחתם של שני בתי־ספר לה- סבה למטוסי מיג FLOGGER F מים הללו של המיג בלבד, וביצועיהם נחותים מאלה של ה- דגמים שבשימוש חילות האויר השו- נים של בריה׳׳מ. לא ידוע על טייסות מבצעיות סובייטיות שיש בהן מטוסים כאלה. הטייסות שהטייסים הסוביי- טיים ישתלטו עליהן ישמשו עד שיחי- דות קדמיות של בציוד שיועבר במטוסי התובלה יהיו גם מסוקים של ח״א הסובייטי ושל כוח קאזאן. אלה ישמשו להעברת ציוד כבד וכלי רכב משוריינים. בעת המית־ קפה במידבר אוגדן, העבירו כמה עש- רות מסוקים טנקים ותמנ״תים של ה- קובנים לעורף האויב מעל לצבא הסו- מלי. כוחות חרמ״ש יוטסו, מאוחר יותר, לאיזור בארות הנפט וכוחות משורינים יצטרפו אליהם כעבור כשלושה ימים. אל הכוחות הסובייטיים יצטרפו בוודאי כוחות עיראקיים, במיוחד שריון, אשר יסייע להשגת יעדים ראשוניים. האמריקאים מניחים שהסובייטים יפתיעום, ועד שיצליחו להגיע לאיזור ייפגעו רוב הבארות, בין אם יפלו לידי הסובייטים או לאו• הציוד הדרוש ל- שיקום באר משקלו כ־ אמריקאים מעריכים כי יזדקקו ל־ בארות לפחות לאספקת חרום של דלק. מרבית הציוד אינו יביל־אויר. הוא מרו- כז בחוף המערבי של ארה״ב. בתנאים אופטימליים, יידרשו כז את הספינות הנדרשות להעביר נח- תים וציוד מארה״ב לכיוון המזה״ת. הצי השביעי כולו, וייתכן שאף נושאת מטוסים שלישית, יצטרך לחפות על השיירה כנגד הצי הסובייטי של האו- קיינוס השקט )הכולל היום את נו- שאת המטוסים מינסק(. דרך מערכי קאם-רה־ביי ממערב לסינגפור יוותר רק כוח משימה אחת(, אשר יפלס דרך לשיירה, בעד החסימות הסובייטיות. משך ההפל- גה ברור איפוא, כי את ההשתלטות יבצעו כוחות שיבואו ממערב למזרח בדרך האויר או היבשה. הואיל ויכו- לת תובלת הסער האמריקאית מוגב- לת, קובע דו״ח הקונגרס האמריקאי, ייאלצו האמריקאים להסתמך על מע- רך בסיסים קדמיים מאורגנים היטב — בסיסים הנמצאים בישראל — ל- שם התארגנות וכבסיסי יציאה, לכו- ספק אם טייסות חיל־האויר האמ- חות היבשה שיחצו את המדבר. ריקאי יוכלו להפריש טייסת כלשהי מהזירה האירופית )גנראל הייג — ל- שעבר מפקד נאט״ו — טוען שבמקרה הטוב ביותר יצליח המערב לאסוף כוח אוירי המהווה שליש מהכוח הנדרש לחסימת פריצה סובייטית — כך ש- הצבת טייסות למזה״ת היא אפשרות קלושה(. כוחות היבשה האמריקאיים הללו ייאלצו להילחם לא רק בדיביזיות ה־ מוטסות אלא גם ב־ ייטיות )וכ־ ראקיות(. כנגד אלה יצטרכו איפוא ה- אמריקאים להביא צבא גדול בהרבה ממה שפיקוד התובלה האוירית מסו- גל להעביר בזמן סביר. כמות הטנקים והתמנ״תים הנדרשת אינה יבילת־ אויר. אין מנוס איפוא מכך שצי אמריק- אי ייאלץ לחפות על שיירה ימית ש- תפלס דרך אל חיפה ואשדוד. המטו- סים על שתי נושאות המטוסים של ה- צי השישי יכולים לספק הגנה אוירית בלבד, ואינם מסוגלים להשיג עליונות אוירית מעל האגן המזרחי של הים־ התיכון. כאמור לא ברור אם האמרי- קאים ישלחו נושאת מטוסים אחת מזרחה לאיטליה. גנרל קיגן, מי שעמד בראש מודיעין חיל האויר האמריק- אי, קבע בפסקנות כי לארה״ב אין גי- שה לאגן המזרחי של הים התיכון ול- מפרץ הפרסי, ללא עליונות אוירית אשר ישיג חיל האויר הישראלי. מומ- חה צבאי אחר, ד״ר צ׳ורבה, טוען כי יש להניח כי בריה״מ תדחוף את מדי- נות ערב לפתוח במלחמה נגד ישר- אל, במקביל לפרוץ מלחמת עולם, כדי להעסיק את חיל האויר הישראלי. חיל האויר ייאלץ להתמודד עם שתי המ- שימות, קובע צ׳ורבה, מאחר שעתיד מקורות האנרגיה של המערב תלוי בו. התסריט אותו חוזה גנרל קיגן, אם המערב וישראל יגלו אומץ לב רב, ו- נחישות, מתבסס על נצחון־בזק ישר- אלי. לאחר שהמודיעין הישראלי ״הכל יכול״ יגלה הכנות סובייטיות לפריצה דרומה ומערבה, ובמקביל לכך, התאר- גנות ערבית — תגיב ישראל במלחמת מנע נגד שכנותיה הפרו־סובייטיות. תפקידו העיקרי של חיל האויר במל- חמה יהיה אמנעה אוירית יסודית, אשר תגרום הרס מטוסים של היריבים ופגיעה יסודית ככל האפשר בתשתית 59 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון מסוקי מי־ טורקיסטן. כוח זה פלש לאפגניסטן נחתים סובייטים עולים על רחפת התעופתית, שדות תעופה, מכ״ם, דלק וכוי(. בכך יבטיח חיל האויר של ישראל לעצמו עליונות אוירית במרחב, וימנע מהסובייטים, לפחות בשלב הראשון, ליווי אוירי לדיביזיות המוטסות. מכאן ואילך יוטל על חיל האויר — כך אומר גנרל קיגן — לשמור על העליונות ה־ אוירית במרחב. ברגע שבריה״מ תוכל להבטיח לעצמה אזורים מוגני נ״מ סביב כוחות היבשה שלה, תוכל גם לקדם מטוסי קרב לבסיסים קדמיים בחסות מעטפת הנ״מ, ואפילו במחיר אבדות. הבעיה שלקיגן אין פתרון עבורה, היא יחסי־הכמויות. מול חיל האויר של ישראל המונה, לדברי המכון ללי- מודים איסטרטגיים וקרב־הפצצה, יעמדו סובייטיים מטוסי קרב של חילות האויר הערביים )סוריה, עיראק ולוב(. מול סים ישראליים המסוגלים להפיל מטו- סי אוייב )לפי אותו דו״ח( יתייצבו 4,750 של ראל. כדי שיעמוד בהתשה הזאת, יזדקק חיל האויר של ישראל להזרמה בלתי פוסקת של מטוסים וטילים, שתבוצע בדרך הים ואשר תהיה אפשרית רק אם חיל האויר ישיג את העליונות הא־ וירית הרצויה. לאחר שיובטחו בסיסים בישראל, ו־ תאובטח התחבורה בים התיכון ובאו־ קיאנוס ההודי — יצטרכו האמריקאים ב־ שונות, מרגע תפיסתן. כוחות אמריק- איים ראשונים ינחתו בישראל )בדרך האויר( שלושה ימים לאחר פרוץ מעשי האיבה — כך קובע דו״ח מחקר של ה- קונגרס האמריקאי ן במאמץ ניכר תוש- לם העברת הדיביזיה ה־ אחר פרוץ המלחמה תושלם התארגנו- תה של דיביזיה נוספת )אולי משוריי- נת( ויתבסס המערך הלוגיסטי. רק אז תתאפשר פריצה מזרחה. כוחות נחתים אמריקאיים )סמליים בלבד(, יגיעו ל- מזרח עם כוח משימה במקרה הטוב. האמריקאים ימתינו יו- תר מ־ משתי דיביזיות על־מנת לעמוד נגד הדיביזיות הסובייטיות שישעטו אז ב- רחבי המזה״ת. כל זאת בתנאי שחיל האויר של ישראל ישיג עליונות אוירית. בריה״מ תהיה מסוגלת איפוא לתפוס 60 או לשתק את שדות הנפט תוך פחח מיממה ואילו ארה״ב תוכל לנסות ולכי בוש את השדות מחדש רק כ־ לאחר פרוץ המלחמה העולמית השלי- שית — בתנאי שתובטח לה עליונות מדינה מזרח־תיכונית —ע״י אוירית ישראל. הערות: 1 בד ואינן מייצגות או מחייבות את חיל האויר הישראלי. 2 גלויים, מערביים ומזרחיים כאחד דו״ח מחקר של הקונגרס האמריק- אי בנושא מעורבות צבאית אמריק- אית במפרץ הפרסי יום ה־ ני. נתונים כמותיים ואיכותיים של ציוד נלקחו מדו״ח המכון ל- פריטי לימודים איסטרטגיים דו׳׳חות של מכון ברוקינגס ושל מכון ראנד, ספרות מחקר של ה־ SRI ON WATCH הצבא, הצי וחיל האויר האמריק איים המידע על תו״ל סובייטי שאוב מהעיתונות הצבאית הסובייטית ו- כן מבטאון הצבא הפולני )מסו- קים(, ובטאוני הצבא המזרח גרמ- ני )דיביזיה מוטסת(, וספריהם של אדימרל גורשקוב, סבקין וגנרל סוקולובסקי. נעזרתי גם במאמרים, בסיכומי־הרצאות ובפגישות עם ד״ר צ׳ורבה וגנרל קיגן בביקוריהם בא- רץ. ידיעות שוטפות נלקחו מה־ IDR ,AFJ ,AWST KRASNAYA ZVEZDA )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון מוצרי איכות ווונוד שגני •, שמנים מעול * לעיבוד נירוסטה, פלדה ואלומיניום * לניסור ולהברגוח * לשימון מובילים במכונות כלים אידוסולים * לניקוי ושימון מכשירי מדידה, פלטות, גרניט ובלוקים להגנה נגד קורוזיה לחלקים מעובדים ומכונות * צבע סימון כחול לחלקי מכונות לפננות: — חברה להספקה תעשייתית בע״מ טכנו כלל רח׳ שלמה סניפנו בצפון: שיא הצפון בע״מ — אזור תעשיה ג׳ נצרת עלית, ובחנויות המובחרות טלפון צעצועי מיקאי לחובבי הדכגת דגמי מטוסים מפלסטיק דגמי המטוסים של חב׳ FU11MI +HASSEGAWA מיפן הנחשבים לסוגים בעולם מנחר גדול של דגמים גקגה מידה 1/32 כויינג־נפטון וכל המינים. ועוד דגמים ממלחמת עולם השניה. הנחות גדולות גדולות. ועוד על לגו פישר פרייס כול מיני בובות בוכות + אורדע + טויילנד ורכבות לימה ועגלות לבובות מתוצרת טובה. המכירה במזומן או בשקים. כול הקודם זוכה וכול זאת תמצאו כנחלת בנימין להשיג אצל: תל־אביג. נ.ב.ר.מ. שרותי מחסן בע״מ סוכן בלעדי רח׳ היסוד ת.ד תוצרת AIR TECHNICAL INDUSTRIES U.S.A. )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאוןsilberbiau :,«f!!f• r ' ־ ,,, .׳'׳' הטעם המר של מוצר גרוע נשאר זמן רב אחרי ההתלהבות מרכישה זולה. מסור מושלם DoALL מחיר לניסור הנמוך ביותר סרסי ניסור לכל המתכות עץ ו Bl-METAL- DART - PENETRATOR למסור• קשת * להבי ניסור הנציגים בישראל: ״מ, סלמהגע טכנו בלל השחזות איכות — השוק המשחיז-מלכי ישראל שיא הצפון — נצרת עילית, אזור תעשיה ג׳, טלפון הסוד יצא החוצה ניתן להשיג מלגזות מתוצרת ״פאף״ אצל נ.ב.ר.מ. שתתי מחסן בע״מ בנץ מרכזים׳ ת׳׳א, רוד היסוד ת.ל כן ניתן באמצעותו לנהל שיחות ועידה ולהפעיל מערכות כריזה זכור: העלות הבסיסית שלך היא . ההפרש בין מחיר ה״טלקום״ של ה״טלקום״ - האינטרקום של ״רריופון״ ״רדיופון" ואינטרקומים אחרים. הוא היקר ביותר בשוק - לכאורה למעשה ה״טלקום" הוא היחידי: 44 בעל קיבולת של עד המאפשר ניהול שיחות סודיות בלחיצת אצבע )ללא ציוד נוסף( הנותן לר קו ישיר למנהל דרך המזכירה חסכון ניכר ופשטות בהתקנה המערכה )מעבר קוים ישיר ממכשיר אחד לשני( שווק ושירות וחי הירקון טל :רוד ד.נ.בית הכרם טל )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון אמינות בזכות הסכניקה 0•. עומות הדוד ה>ו לחיבור חלקים הדבקה וקבוע הב »>. גא וO לקבלח 1 1 ת־א מרמור דזג.ז־ גלגלים תעשייתים תוצרת ..המלטון ארה׳• ב להשיג אצל נ.ב.ר.מ. שרותי מחסן בע״מ רח היסוד ו. בנין מרכזים תל-אביב. טל30397 ת.דHAMILTON JOB-BUILT CASTERS 9 ;;V Cam-action toot brake with PVC-coated shoe directly con- tacts wheel tread: particularly effective with diameters 8" and larger. Triple Wheel model typities job- engineered casters built by Hamilton to overcome special problems such as height limi- tation. Pipe base swivel casters avail- able with 3'/4 to 8 wheels for 400-750 lbs. capacity. 1" pipe threads standard; other sizes available if quantity warrants. Special stems of practically any shape can be furnished on a wide variety of Hamilton Cas- ters to solve unusual attach- ment problems. Tongue handle caster results from attaching 48 long pull handle to "no-olfset" 10 or Series "EHD" Swivel. צינורות דילפן מי לשימוש באוטומציה ופנאומטיקה. תעשיות חלל,כימיה,מזון,רפואה ותהודה. חל פי תכונות מכניות ופיפיות מעולות, .עמידות מצויינת בפני כימיחלים עומד בתקן הבריטי ובחחו האחריקא׳ וכן בדרישות החפדניות של .הפסקה ״טו 5'? מצרפלס קבוו־ן מצו טל )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון דק אווז־ מתור עשרה ושאר באתו לאן הולכים כולם? מה מריץ אותם? מי קולט אותם? ?והמדובר ב־ בעולם הגדול יודעים להעריך את מקדחי ה־ של אמינותם ודיוקם. הם פרי תכנון קפדני שיטתE מקדחי ייצורם מבוססת על טכנולוגיה מתקדמת עשויים מפלדה מהירה מעולה ומיוצרים במפעל מודרני מהמתקדמים בעולם. מחירמקדחי והחסכוני ביותר. כאשר אתה הולך אל ספק המקדחים בקש את .המקדח שלך באריזה הצהובה אדומה חברה לתעשית מכשירי הנדסה בע״מ אי.ג שיוונז:״<זטנזום" חברה להפצת •כשירים בע״נז, <יויזוו התעשיה הרצליה בי,ת.ד )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאוןת8 קwmmmmmm mm• mm m₪₪₪₪s טדמקו ־ טובו* ^-!GJ njuiiiy הריהוט מהווה בן בית קבוע וחשוב בחבם*ץ וחלק בלתי נפרד מסגנון ואופי ביתך לכן חשוב לנו שלא תטעו בקניה אנו ערוכים בכדי לספק למשפחת שקם הגדולה״ריהוט מעולה ומבוקר תוך הקפדה על • מקור הייצור בארץ בחו״ל • טיב החומרים • ביצוע וגימור מושלם • מגוון העונה לכל דרישה • מחיר אמין • אחריות. בחנויות הרהיטים של שקם מוצג לפניכם מגוון רחב ומענין של ריהוט לסלון לחדר שינה, חדר ילדים למטבח פינת אוכל למרפסת ועוד ... וכן פריטי השלמה לבית: שטיחים, נברשות, מראות, ארונות ואביזרים לאמבטיה ועוד mrm חנויות הרהיטים של שקם: תל־אביב רחוב בן יהודה חיפה רחוב הרצליה הרצל לציון באר שבע ואילת. )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון עגלות ומלחות חשמליות X מלגזות הרמה חשמליות מתנגשות כשר• הרמה למחסנים בעלי מעברים צרים במיוחד גובה הרמה עדvm עגלות משטחים חשמליות נשר הרמה מערמות משטחים חשמליות מפעיל הולד בשרי הרמה גובה הרמה עד יm מלגוות הרמה חשמליות לשימוש במחסנים ובחצרות .נשר הרמה הור-טל שינוע בהחסנה ׳ 1 •, הוו ווו רחוב חיי אדם עגורן אסוף״דקומב׳־ להננסה והוצאה של פריטים באופן ידני למדפיס. גובה עד עומס עד כ־ עגורן משטחים״דסטמט" להננסה והוצאה של משטחים וכן לאסוף ידני גובה עד 1 )115( 14 מס1980 פברואר האויר חיל בטאון